גליון 2422 מתאריך 1 בפברואר 1984

,עד שתגיעו
תהיה עוגה:
״אני כבר לא נבהלת מאורחים
המודיעים לי בערב שהם מגיעים
בעוד חצי שעה ומצפים ממני לאירוח
מושלם.
הבעיה הזו, השבח לעלית, נפתרה.
איך שאני סוגרת את הטלפון אני
ניגשת לארון שם מחכות לי תמיד -
העוגות של עלית: עוגת שיש, עוגת
צימוקים, עוגת שוקולד או עוגה
אנגלית. אני צריכה רק לבחור.

ההוראות פשוטות וכתובות על
האריזה. מערבבים עם ! /כוס מים
ושתי ביצים(עוגה אנגלית) מכניסים
לתנור וכעבור כ־ 35 דקות יש עוגה
(ההצלחה שלה בטוחה) נפלאה !
מי אמר שמסובך לאפות עוגות
״סליחה רגע, האורחים כבר
מצלצלים בדלת.״״

עוגה אנגלית־ כולל תבנית

וימר יעקבסון טמיר

מכח בי ם
כתבת השער הקדמי:

מה רקוב שם,
^ בממלכת ההסתדרות?
אינני יודע אם יעקב לוינסון אכן עשה מעשים
פליליים או לא. זה גם לא חשוב. חשוב שכל כמה
שנים פורץ סקנדאל חדש, שבו קשורים אילי
התעשיה והבנקאות של ההסתדרות, שמתעוררים
נגדם חשדות של חוסר״יושר ואי־ניקיון־כפיים,
של ניצול מעמדם לרעה ועוד תופעות
ביזנטיניות.
ביזנטיניות? לא בדיוק. הארץ המתאימה
בהקשר זה היא דנמרק .״משהו רקוב בממלכת
דנמרק,״ אמר ויליאם שקספיר. משהו רקוב
בממלכת ההסתדרות, אומרים הפועלים שעל גבם
ובשמם מתנהל העסק הקפיטליסטי הגדול ביותר
משה עמר, עפולה
*-י בישראל.

כל שיבתי תם״י

אין כל השוואה בין תרגילי״הכוח של
אבו״חצירא וחבריו ובין הסחטנות
של הדתיים.
כולם מתלוננים על הסחטנות של סיעת תמ״י,
מכנים את ראשיה בשמות מעליבים ומשווים
אותה לכנופיות של המפד׳ל ואגודת־ישראל. לכן
היתה מעניינת מאוד תגובתן של שתי הסיעות
הדתיות על התרגיל הפרלמנטרי של תמ״י: הן
י* -רתחו מזעם.
לכאורה, כעסן של השתיים הוא על כך שתמ״י
הקדימה אותן ותפסה את מקומן כלשון־מאזניים.
אך לא רק זאת. לראשונה נמצאה בכנסת סיעה
שנקטה בכל התכסיסים הדתיים לא כדי להשיג
טובות־הנאה לעצמה ולציבור המצביעים הצר
שלה, אלא לטובת חלקים גדולים של הציבור
בישראל.

ועל כך מגיע לה כל הכבוד.
אברהם לוי, ירושלים

פ1שעי־הם ירחם ה -לדיזו

הגילויים החדשים על אריאל שרון
אינם יכולים לעבור בשקט.
העיתונאי שימעון שיפר מגלה בסיפרו החדש,
כי אריאל שרון תיכנן את המילחמה בלבנון מאז
שמונה כשר־הביטחון. בחודש ינואר 1982 הוא
ביקר בג׳וניה ורקם את המזימה יחד עם ראשי
הפאשיסטים בלבנון. התירוצים על ״שלום
הגליל״ באו רק אחר־כך.
זו ההוכחה הברורה ביותר כי כל ההכרזות
הרישמיות עם פרוץ המילחמה היו שקר, כי
אריאל שרון וחבר מרעיו הוליכו שולל את
הממשלה, את הכנסת ואת העם.
כעת, בעיקבות הגילויים, אין עוד ספק
שדרושה התערבות התביעה הכללית נגד האיש.
יואב טמיומקין, כפר־סבא

לאן הלו הכסף?
בעוד שיעקב (״ויהי אור׳) מרידוד עוטק
בבלוף של. הוועידה הכלכלית״ ,רודפים
אחריו בעולם סוכני הברת־הענק
האמריקאית גינרל
׳ ש אלקטריק, שנפלו קורבן ל־בלוף
קודם של השר הכלכלי.

נשיא בגיא ההריגה

ביקורו המביך של חיים הרצוג אצל
הדיקטטורים.
הפוליטיקה מזמנת למיטה אחת שותפים מאוד
מוזרים. בקינשאסה, בירת זאיר, הוא אומנם זכה
בקבלת־פנים מלכותית, מן הסתם בזכות הסיוע
הצבאי המאסיבי שהגישה ישראל לדיקטטור
מובוטו ססה סקו. אך כשנשאל מובוטו במסיבת־עיתונאים
אם יעזור לישראל לחדש קשרים
דיפלומטיים בארצות אפריקאיות אחרות, הגיב
בצורה מביכה :״יש לכם מישרד־חוץ, ויש שם
אנשים המקבלים לשם כך משכורת.״
גם בליבריה קיבלו יפה את פניו של הרצוג.
שם הובילו אותו הישר לאתר ההוצאה־להורג של
הממשלה הקודמת. במחנה הצבאי שבו ניגנו
השבוע את התיקווה, הובאו לפני שלוש שנים 16
משרי הממשלה הקודמת, נקשרו לעמודי־חשמל
^ 3ך ה?ף
טרו למוות. הנשיא טולברט נרצח עוד קודם,
בארמונו. מנהל בית־המיטבחיים הזה, סמואל דו,
הוכרז מייד אחר־כך כנשיא ליבריה.
הו י הנשיא הרצוג הודה לנשיא דו על קבלת־
(המשך בעמוד )9
הפנים•

כתבת השער האחורי:

התיטבוכת ידיין -
מן הנח אל הפחד
שוטר, גנב סכנה
ובכייז

לצבא לבנון אין סיבולת — לאנשי חדאד אין

יכולת — לפלאגגות צפויה
מפולת — ליוניפי״ל יש רק
כרבולת — ואיך א&שר להו־ציא
את צה״ל מו המערבולת?

בניו־יורק הפך אשר ידלין לברוקר והפסיד
בספקולציות כספי לקוחותיו, ישראלים־יורדים.
כדי להשתחרר מלחץ ה־
״משכנע״ שנשלח אליו, הסכים
למסור לו חומר אודות
אנשי מפתח בכלכלה בארץ.
ודידצקטיבית בגוש דוו

״לא דיברתי בבית־המישפט ובמישטרה, כי לא
רציתי לשקר שופך קצין המישטרה שלמה
שליט את ליבו בפעם וד
ראשונה, אחרי שנידון לחמש
שנות מאסר, ואומר :״כואב
לי נורא שפגעתי ביחידה!״

במשך שלוש שנים השליך בית-החולים
בילינסון בפתח־תיקווה פטולת רדיו־אקטי־בית
למיזבלה העירונית. רק
חקירת העולם הזה גרמה
* • ן להפסקת ההרעלה השיט-
תית, שאיימה על כל גוש דן.

מיפלגה עובדת

חוזר ומשיב

״אני לא יותר מיסיונר מאלברט פיחת!״ אומר
״הרב״ איקא ישראלי, איש הישיבה אור שמח,
מי שהיה איש הבוהמה התל־אביבית, בתגובה
לסערה שעוררו הורים של חוז־ריס
בתשובה. בראיון מיוחד סס־פר
איקא על חייו כיהודי דתי.

מס גגד שיים
מס־הנטיעות נוגד את השכל הישר.
מי שנוסע לנופש ביעד קרוב, משלם מס־נסיעות
בגובה 50 דולר, היכולים להיות הרבה
יותר מ־ 10 אחוז מכלל ההוצאה. מי שנוסע לטיול
מסביב לעולם במחיר של אלפי דולארים, משלם
את אותו המס — כלומר, אחוז או שניים מסך כל
ההוצאה שלו.
זה באמת הגיוני: פרס לעשירים ועונש
לעניים.
פנחס שחר, תל־אביב

גילויי ״העולם הזה״ הבריחו את מוסדות
ההסתדתת להעביר את ״פרשת לוינסוך
ליועץ המישפטי. השבוע ממשיך ״העולם הזה״
לחקור בפרשה ולפענח את דד
תעלומה: מדוע פעלו גם המערך
| [ וגם הליכוד כדי להשתיק את
הפרשה, שעליה הם ידעו מזמן?

דיוקן עצמי

ורדה טלמדר אוהבת לצייר, ורדה טלמור גם
אוהבת את עצמה. לכן היא מציירת את דיוקנה
בעשרות פורטרטים, המקשטים
את הקירות
בבית שבו היא גרה.

המדורים הקבננגים; מכתבים קורא יקר במדינה הנדון — אילו היטלר ראה זאת תשקיף במרחב אנשים בלונים הווי שידור
תמליץ— שידורי הרדיו והטלוויזיה
בישראל ובירדן

עולם קטן

יומן אישי — המיפלגה של
ניבה לניר

אנשים בעולם — בריזייט בארדו
המלכה אליזבט וגיימי קרטר

אם חונקת

כל פטק״דין שישיג הסניגור שימונה
למירה ירוגן לא יוכל לשחרר את האשה
האומללה מן הידיעה כי
חנקה את בנה גן ה״ 5במו
ידיה. מדוע עשתה זאתז
חלון ראווה — שיכמיות
נמר •טל נייר׳ — יהושע בי־־יוסף
גרשון שקד. טרגדיות יווניות

מוסיקה

קולנוע — להיות או לא להיות

זה וגם זה
אתה והשקל
רחל מויחלת על כל העולם —
על ברכה שוורץ

לילות ישראל
תשבץ
מה הם אומדים — יצחק גרציאני
מצח סבידר, שי שהמי, רעיה
הרניק, רות חזן ירון לונדון
תמרורים הורוסקופ — מזל דלי
ספורט
זה היה העולם הזה שהיה

ההתמודדות הגדולה במיפלגת העבודה
מתחילה, לפי כל הדפוסים המוכרים: יצחק
רבץ מחמיץ פנים, שימעון
• פרס מתמרן כרגיל ויצחק
נבון עדיין ממשיך בגימגומיו.

מעצי
עד תום

אחד מתוך 50 אזרחים נעצר פעם בשנה. אך
היועץ המישפטי יצחק זמיר,
המאשים את המישטרה בריבוי
המעצרים שלא לצורך, הוא
.האחראי למערכת הגורמת לכך!
עניין דחוף
הקאנצלר הגרמני הל־מוט
קול עבר במהירות
את השטיח
האדום ומיהר לשירותים -
.המקום שאליו אפילו הקייזר
הולך ברגל׳ ,בפי שקובע
פיתגם גרמני מאוד ידוע.

יו—ו סו!ווו יוו

מכחכים
(המשך מעמוד )3
מה לא עושים כדי לקדם את מעמדה של
משה זיו, נתניה
ישראל בעול״

יום־הולדת שסח
תודה לזמר שהגיע לחגיגה.

מלוא חופן תודות מעל דפי העולם הזה לזמר
איתן מסורי, שהטריח עצמו והגיע לחגיגת יום
הולדתי. ואף נתן הופעה מלהיבה ביותר.
סאלי שי, תל־אביב
הדחי•
0הקוראה צירפה תמונה .

בצ׳ק מקופת־הצדקה שבניהולו, כי הוא דואג
משה שטיץ, חולון
באמת לנזקקים?

האהבה הגדולה: לחיותו

הא! ונויאו
ברשותנו כלבת פוקסטדייר גיזעים
באסט גיזעי, וכן כלבים מעורבים נחמדים
ובריאים, וגם חתולים.
נא לפנות לאגודת צער־בעלי־חייט
0למח ,30 יפו, טל׳ 827621־.03

צער־בעלי-חיים בישראל

להחזיקם בבתי־הבוסת

קוראה שי וזמר מסוי־י
הופעה מלהיבה

קריאה לראשי המערך:
ייתכן שבעתיד הקרוב אתם תרכיבו ממשלה
בישראל. בין אם תהיה זו ממשלה חליפית או
ממשלה שתעלה בבחירות חדשות. הדרך
לשילטון היא פחות חשובה לענייננו מאשר
זהותם של השותפים הקואליציוניים.
כדאי שתחשבו שלוש־ארבע פעמים לפני
שתחתמו על הסכם כלשהו עם הדתיים —
המפד״ל ואגודת־ישראל — למרות שהם
נחשבים מרכיבי קואליציה ״מצוייינים׳.
כדאי שתנהגו על־פי דיברי בנימיו־זאב הרצל:
״לא ניתן כלל לדחפים תאוקרטיים של
אנשי״הדת שלנו להרים ראש. אנו נדע להחזיקם
בבתי־הכנסת שלהם ...צבא יכהונה יכובדו מאוד
כדרוש לתפקידיהם היפים בענייני מדינה, עם

גורלו של אסיר שאיע בזקיבוץ. וגם לא שירת בצנחנים
| \ ציינו של אהוד אדיב זכה ללגיטימציה בכלי״התיקשורת, וכמעט בכולם פורסמו
> דברים בזבית שיחרורו עם ריצוי שני־שלישים מעמש״המאסר שהוטל עליו. עם
זאת אדיב נשפט והורשע במיסגרת מה שכונה אז.ר שת יהודית״ערבית; ואין הוא
האסיר היחיד. או האחרון מהחבורה ההיא. כיום יושבים בבית־הסוהר שני אסירים
נוספים: דאוד תורכי, שנידון כאדיב ל־ 7ג שנות־מאסר ועניינו יידון אף הוא בקרוב
בוועדת־השיתרורים; וסובחי נעראני, שנידון ל־ 15 שנות־מאסר ולא שוחרר אחרי
ריצוי שני־שגיש מעתשו.
אל האחר יו הייתי רוצה להסב את תשומת הלב. משום שהוא הפחות ידוע בין
השלושה. ראוי׳ ,לכן לקרוא שוב מה אמר נעראני. בן הכפר הבדווי בסמת־טבעון
שבגליל, בעת מישפטו. הקטע שלהלן לקוח מפרוטוקול המישפט (תיק פלילי מסי
:)25.3.73 ,29/73
הורשעתי כאן על־ידי בית־הסישפט באשמות חמודות, כמו כוונה לפגוע במדינה וסיוע
לאוייב. אבל למרות זאת אני נשארתי מאמין בדרך ובהשקפה שהיו לי. מראשית קיומה היתה
התנועה הציונית קשורד אל האימפריאליזם, אוייב כל העמים, בתמיכתו עשתה והשיגה את
הכל. היסוד הבסיסי של המדינה הזו הוא שוד האדמות והרכוש של מיליון פלסטינים שישבו
כאן במשך חדות רכים. אולם זה איננו הכל. מאז נוספו עוד חטאים רבים על הפשע: אותו חלק
של העם הערבי הפלסטיני, בגבולות של מילחמת ,48 הפד למיעוט מופלה בכל שיטוזי החייט
הערבי במדינה הזאת היה אחרון בכל דבר: בהשגת עבודת בחינוך וברמודחייס. אפשר לומר
שהמילה ערבי הפכה כאן שם נרדף לכל מה שמפגר ולא מצליח. הציתות דאגה קודם־כל
להרוס ולדכא את העם הפלסטיני. כדי שתוכל לבוא אחר כך ולהגיד שהם פרימיטיביים
ומפגרים, וכל זה כרי להצדיק את הגזענות שלה. כמה שזה נגד ההיגיון, שנציגי העם היהודי
יהפכו למדכאים ויאמצו לעצמם אותם השקפות המפלות בין אדם לאדם לפי מוצאו הלאומי!
העם שסבל אולי יותר מכל עם אחר מגזענות ואפליה כשישה מיליון ממנו הושמדו רק
מפני שלא השתיים לגזע הארי העליון. מקים לעצמו מדינה אשר בה האידיאולוגיה הרשמית
הינה אפליית כל מי שאיננו יחדי, כאילו ששכחו את כל מה שעבר עליהם.
אני עומד כאן בפניכם, נאבק למען זכויותיי וחרותי. בחוק בפי שעמדו היהודים בפני
מדכאיהם באירופה וכמו היהודים — כל שאר לוחמי־החופש. שהקריבו את עצמם במאבק
למען שיחחד עמם. מחשבה זו, שאני חלק ממחנה גחל מלחם למען עתיד טוב יותר, מעודדת
אותי תותנת לי את הכוח לעמוד בפני הכל. אני יודע שהדרן־ בה ב מ תי התה קשה ומלאת
מיכשולים ורוויית־דט אולם זוהי מרך היחידה המועילה לשיחות־ אמיתי, השיחרוד של העם
הפשוט, של הפועלים וד&לאחיס מאדוניהם הזרים והמקומיים. כל שאר הדרכים הדיפלומטיות
אתן אלא הסוואה לקנוניה שעושים נציגי העם כביכול, כדי לסכור א תו מחדש במחיר קצת
יותר גבה־ -כל זה נעשה לא על־מנת לפתור את הבעיות, אלא להעמיק את העם המתקומם
כדי שלא יוכל להגיד שלא נעשה שוס דם־ לפיתרון בעיותיו.
אני יודע שאני יושב כאן מלל דעותיי, מפני שאינני מובן להשלים עם הגודל הדפוק
שקבעו לי. התובע יכול להגיד אלף פעמים שאתנו שפוטים כאן על חעותתו, אולם ללא
הכוונות הפוליטיות שלי — במה עוד אפשר להאשים אותיז לא מסרתי ידיעות. לא עשיתי
שום פעולה ולא מצאו אצלי נשק או חומר־נפץ. וכל זה היה ל מי שנה וחצי. תושבים
שבתי־הסוהר ימנעו וירתיעו אנשים ז מצפון, במוני, לפעול נגד הדיכוי, אבל אני אומר לגם
שאין טעות נחלה מזאת. אני ישבתי בבית־סוהר, וכל מה שלמדתי שם היה להמשיך להיאבק
ולא להיכנע אף פעם.
דדן הכוח בכל העולם סד־הסוהר, היא הנשק של המדכאים• ההיסטוריה רצופה מאבקים
כנגד שיעבוד וניצול, ואף פעם לא הצליחו בתי״הסוהר — ואפילו עונשי־המוות — לנצח את
הרוח המהפכנית של המעמדות העניים במאבקם הצודק,
אני רוצה להדגיש לכל היהודים שמוכנים להקשיב לי: אני נאנק למען מהפכה
סוציאליסטית במיזרת הערכי בולו, ויושבים יחד איתי יהודים הנאבקים למען אותה ממרה,
עתיד זה של מיזרח ערבי ללא ציונות, ללא אימפריאליזם וללא ריאקציה ערבית. יש פה מקום
ליהודים כאחים ושווים לעמי האיזור,
עד כאן דברי סובדזי נעראני, שלא גדל בקיבוץ ולא שירת בצנחנים, אך האידיאלים
שבשמם הוא יושב במאסר אינם פחותים בעדכם מאלה של אהוד אדים ואולי אף
אהוד עיך־גל׳ תל־אביב
עולים עליהם.

חוזה מדינה הרצל
להיזהר מהדתיים
כל ההערכה כלפיהם, אל להט להתערב, פן יביאו
עליה קשיים מבית ומחוץ מתוך מדינת
אלי לד, ירושלים
היהודים).

גים ג1ם ים ודברים ברורים
ישראל קיסר מול יהושע פרץ(.מבט
שני׳.)3.1.84 ,
המישדר של רפיק חלבי על ישראל קיסר,
המועמד לתפקיד מזכ׳׳ל ההסתדרות, לא נתן

מועמד קיסר

צעיר שוודי מחפש בישראל חברות־לעט.
שמי
הוא כריסטיאן, אני בן .23 הייתי רוצה
להתכתב עם נערות ונשים בנות 17־ .30 באנגלית.
אני דובר גם צרפתית וספרדית.
אני אוהב הרבה דברים: ריקודים. מוסיקה,
תיאטרון, סיפרות, ספורט, מכוניות ועוד ועוד.
אני אוהב בני־אדם ואני מתעניץ מאוד בתרבויות
שונות, בעמים רחוקים ובלשונות זרות.
התשוקה הגדולה שלי היא טיולים בעולם —
למרות שטרם ביקרתי בישראל — והאהבה
הגדולה שלי: לחיות!
בריסטיאו פטרסוו, שוודיה
0כתובתו של הקורא:
1)11511311 ? 61615011
0/0 0160 £6 )61500
28ת5£313 וז!01ו£0£1
5-65221 10\ £57 10

אחים שחורים ומושפרים
על הסרט ״להיית במי׳ ,שהוקרן
ב מי סדת ״מבט שני׳ בטלוויזיה
(.)20.12.83
בסירטה של לינה צ׳פלין הודגשו; ההפרדה
הקבוצתית בין ״אנחנו׳׳ ובין ״הם׳׳ ,למן כותרת
התוכנית ועד לחתימתה. ידידי, ישראלי פלשי
— קרי: יהודי, אתיופי לשעבר — החי בישראל
מזה 10 שנים, צפה בתוכנית זו באי־שביעות־רצון
הולכת וגוברת. בסיומה הוא הפטיר בכעס כבוש:
״זה היה משפיל.׳׳

מנהיג-פועלים פרץ

ההסתדרות לא תפעיל את כוחה למען העובדים
תמונה ברורה על המועמד ועל המתרחש
בהסתדרות. לעיתים הוא היה מגמתי ולעיתים
שולבו בו קטעים חסרי־משמעות. למרות
המגמתיות בעריכת הסרט, הצטייר קיסר כאדם
חיוור, חסר־יכולת לומר דברים ברורים על דרכה
של ההסתדרות בימים קשים אלה. .
לעומת גימגומו, נראה יהושע פרץ כאדם
היודע מה לומר וכיצד לומר את דבריו, שהיו
רלוונטיים למתרחש היום במדינה.
האמת היא, שראשי־ההסתדרות משמיעים
כבר שנים איומים כלפי מישרד־האוצר, אך
האיומים הם ריקים מתוכן, משום אץ להם רצח
להפעיל את כוחה העצום של ההסתדרות במאבק
על שמירת ערכו הריאלי של שכר־העובדים.
הטי נאור, שער״העמקים

הנזקקים בצמרת תם׳,

למי דואגים הטחטנים ז
אני זוכר כיצד בילדותי, ברומנית היו האנשים
שעסקו בצדקה ובעזרה לעניים, רעבים בעצמם
ללחם. הם לא העלו בדעתם לגעת בכספי־ציבור.
לכן מצחיקה אותי יומרתם של הסחטנים
בתמ״י לדאוג לשכבות המצוקה. איר אפשר
להאמין לאדם שנתפס כשהוא משלם במכולת

הרגשתי כמותו. על כן, לפחות בתמימות־דעתנו
והרגשתנו, אנו שייכים לאותה קבוצה.
יעל כהנא, אוניברסיטת בן־גוריון,
באר־שבע
0הקוראה שהתה יותר משנה בבפר>
הפלשים במחוז בינמידיר באתיופיה, ואחריכך
חיברה את הספר אחים שחוריס -חייס בקוב
הפלשים, שהתפרסם בי 1977 בהוצאת עס
עובד•

ליריעת הקוראים

מיכתבי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם י ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן
למיבתבים קצרים, מודפסים
במבונודבתיבד -שצורפה אליהם מיבתבים הכותב.
תמונת
״ייבעילוגדשם לא יפורסמו. אין
המערכת מהזירה את המיבתביס 1א
שנתקבלו בה-
העולם הזה 2422

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב גורדון ,3
טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך
הראשי: אורי אבכרי עורך־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנון עורכי כיתוב: ענת
ישראלי וגיורא נוימן צלמי מערכת: ציון
צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה עורכת
דפוס: אהובה קורן ראש המינהלה: אברהם
סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בעי־מ הדפסה :״הדפום
החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גדי בע״מ

לפני כמה ימים קיבלנו מחמאה גדולה. שמחתי
_עליה, כי היא באה מפי עיתונאי שאני מכבד אותו.
״מעניין ״,אמר האיש, בדברו על גילויי העולם הזה
בפרשת לוינסון, העולם הזה לא השתנה. שבועונים קמו
ונסגרו, אופנות עיתונאיות השתנו, והעולם הזה ממשיך
בדרכו, כאילו כל זה אינו נוגע לו, ועושה את שלו כמו
תמיד״.
עיתוני המערב הפרוע
לצערי, דברים מסויימים לא השתנו גם בעיתונות
הכללית.
אני מתכוון לעניינים שבמוסר.
זהו אחד הפאראדוכסים שהתמיהו אותי תמיד.
העיתונות עומדת על מישמר המוסר הציבורי במדינה.
היא מותחת ביקורת השכם והערב על כל חריגה מנורמות
מוסריות. אד בקרב העיתונות עצמה המוסר קיים — אם
בכלל — בשפל המדרגה.
אם עובר־ציבור, בעל מישפחה של עשר נפשות, יגנוב
אלף שקל, יימצא עיתון שיקדיש לכך כותרת גדולה, אך
אותו עיתון עצמו לא יחשוב פעמיים כאשר הוא גונב
חומר מעיתון אחר — חומר השווה סכומים גדולים
בערכים כספיים.
מבחינה זו, העיתונות הישראלית היא ג׳וגגל. שולטים
בה חוקי המערב הפרוע. העיתונים גונבים זה מזה,
מעתיקים זה את גילויי זה בלי ציון המקור, ונדמה שאין
גבול למה שמותר.
״האתיקה העיתונאית״ המהוללת, שכה מרבים לדבר
עליה, עליה מופקדת ״מועצת העיתונות״ ,אינה חלה,
.בנראה, על מיגזר זה.
אם השליתי את עצמי כי בשנים האחרונות חל שיפור
במצב, וכי דור חדש של עיתונאים הביא עימו נורמות 0 אחרות, הרי באה המציאות וטפחה על פניי. שום דבר לא
השתנה. ונסיון שלושת השבועות האחרונים יוכיח.
כאשר פוצץ העולם הזה ( 1.1.84ג) את פרשת יעקב
לוינסון, לא היה לאיש ספק כי זהו אחד הסקופים הגדולים
ביותר בתולדות העיתונות הישראלית. חברי־המערכת,
שפגשו עיתונאים אחרים, זכו בבירכתם. הברכה היתה
כפולה: על כי גילינו את החומר, שנשמר בסוד כמוס, ועל
כי העזנו לפרסם אותו, למרות שאינטרסים כלכליים
אדירים עשו את הכל כדי לגנזו(ראה עמודים .)10-11
אך כל זה לא השתקף מעל דפי העיתונות.
אומנם, למחרת פירסום הסקופ הראשון שלנו, כאשר
כל העיתונים העתיקו אותו, הם טרחו להזכיר את שם
העולם הזה. היו שראו בכד סימן שמוסר העיתונות
הישראלית אכן השתפר. אך כבר באותו יום הזהרתי את
בעלי־האמונה כי שימחתם מוקדמת. העיתונים הזכירו את
שמנו רק מפני שהם סמכו עלינו שבידינו ההוכחות למה
שפירסמנו. בידיהם לא היו שום הוכחות. הם חששו מפני
תביעות־דיבה. לכן הסתמכו עלינו, תוך ציון שם העולם
הזה, כדי לחמוק עד כמה שאפשר מן האחריות
המישפטית.
ואכן — אחרי שחלף היום הראשון, והסתבר לכל כי
העולם הזה עומד על קרקע מוצקה, אחרי חקירה מקיפה
ויסודית, התחילו שאר העיתונים להעתיק את גילויינו
באין מפריע, מבלי לטרוח להזכיר עוד את שמנו. הם היו
משולים לאדם הנכנס לחנות ובוחר לו סחורות מכל הבא
ליד, מבלי לטרוח לעבור ליד הקופה.

המנגינה

* של ההלילן
כאשרהת חי ל להופיע השבועון כותרת ראשית,
תמהתי במיקצת על מהותו.
בעלי העיתון הם שלושה: קונצרן כלל, היומון דבר
והצהרון ידיעות אחרונות. וזה היה די מוזר. לשם מה
זקוק קונצרן כלכלי כמו כלל לשבועון, שעצם צורתו
הבטיחה מראש שיישא הפסדים כבדים? לשם מה לעיתון
כושל כמו דבר, שלא הצליח לשקם את עצמו, להוציא
שבועון ולחלק את עותקיו, למעשה, כמתנה? ומה
לידיעות אחרונות, צהרון ימני מובהק ולשותפות עם
עיתון ההסתדרות (קרי: מיפלגת־העבודה) וקונצרן
כלכלי?
התעלומה נפתרה חלקית בשבועות האחרונים, מאז
פוצצנו את פרשת לוינסון.
מכל עיתוני ישראל, העיתון היחידי שהתייצב למעשה
לימין לוינסון היה דבר, עיתון ההסתדרות
ומיפלגת־העבודה, שעורכיו אינם מסתירים את ידידותם
עם מי שהיה הבוס של בנק הפועלים. ואילו נושא
כליו העיקרי של לוינסון היה במשך כל השנים אפריים
ריינר — כיום ראש קונצרן כלל.
כאשר פוצצנו את הפרשה דאגנו להעביר לידיעת
לוינסון את הטענות שאנחנו עומדים להעלות נגדו. ניתנה
לו האפשרות להשיב. הוא אכן עשה זאת — אולם לא
בהעולם הזה, אלא בכותרת ראשית.
הוא לא עשה זאת בחתימתו, כמובן. על המאמר היה
חתום נחום ברנע, והוא כלל את כל הטענות של לוינסון.
מובן שלא היה כלל מסוגל לחקור תוך כמה שעות פרשה
המשתרעת על פני שלוש יבשות. המאמר נראה כאילו
הוכתב מילה במילה על־ידי לוינסון או דוברו.
תוך ימים מעטים הופרד כולו.
כפי שאומר הפיתגם האנגלי: מי שמשלם לחלילן,
קובע את המנגינה.
כבר עמדתי במדור זה כמה פעמים על הסכנה הכרוכה
בתופעה החדשה, שהתגנבה בשנים האחרונות לעיתונות
הישראלית, הקמת עיתונים על־ידי אילי־הון וחברות־ענק
כלכליות. פרשת לוינסון מדגימה יפה תופעה זו
ותוצאותיה הבלתי־נמנעות לגבי רמות העיתונות בארץ.

למניעת נשירה מוקדמת
התכ שיר החדי ש עם ה פ עול ה
המשולשת ; על ה שי ע ר, על
הקרקפת ובתויך העור. פותח
במעבדות ״ וולה ״ ב שוויץ על
פי טכנולוגיותמדעיותמן
המתקד מו ת בעולם

-המומהיס למדע השיער

מזול ען ןב — נולד לכם בן
מ סי בו ת ב רי תוח תונו ת
ה מו צל חו ת ביו ת ר

ב בי ת ה רו פ א
עם הגן היפ ה

תל־אביב, רחוב הפטמן 1
טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :

יתכן שעל כל העיתונים עלה היומון הארץ.
התנהגותו היא, אולי, המחפירה ביותר, בגלל יומרתו
להיות עיתון נכבד והגון, מעין ניו־יורק טיימס ישראלי.
יש שני סוגים של בעלי־סקופים. הסוג הראשון כולל
עיתונים ועיתונאים העורכים חקירות יסודיות,
המשקיעים עמל בגילוי העובדות, והמקבלים על עצמם
את הסיכון הכלכלי והמישפטי שבפירסומם.
הסוג השני כולל עיתונים ועיתונאים המקצרים
לעצמם את הדרו, שגילו קפנדריה. הם פשוט סוחבים את
הסקופים של זולתם, כשהם מייחסים אותם לעצמם.
בין הסקופרים הגדולים מן הסוג השני נמנה הכתב
הכלכלי של הארץ, אלעזר לוין.
למחרת פירסום הסקופ הראשון של העולם הזה, לפני
שלושה שבועות, הופיעו עיקריו בעמוד הראשון של
הארץ ,״מאת אלעזר לוין״ .רק בעמוד השני, בתחתית

הדברים, הוזכר שם העולם הזה כמי שגם הוא פירסם
משהו. ציון זה בא, בלי ספק, בגלל הסיבה שהזכרתי.
העולם הזה הופיע ביום השלישי אחרי־הצהריים,
והפירסום בהארץ בא ביום הרביעי בבוקר. רבים מקוראי
העולם הזה קוראים את השבועון רק לקראת שבת או
בשבת. הם יכלו לקבל את הרושם כי העולם הזה הוא
שהעתיק את הסקופ מהארץ. ואכן, מנהל־בנק חשוב אמר
לאחד מחברינו :״מעניין איר הארץ והעולם הזה פירסמו
סקופ כזה בעת ובעונה אחת ״.באמת מעניין.
אחרי זה, ובמשך שבועיים, פירסם לוין שורה של
מאמרים, שהלכו בעיקבות הגילויים של העולם הזה.
אחת מן השתיים: אם היו בידי הארץ המיסמכים שהיו
בידינו, והוא לא פירסם אותם — הרי זה מעורר שאלות
חמורות ביותר. ואם לא היו בידיו, אלא שקיבל אותם
בעיקבות הגילויים שלנו — האם לא היה זה הוגן, מצירו
של עיתון נכבד והגון, לציין מדי פעם של מי היה הסקופ?
על כל פנים, לוין פירסם סידרה ארוכה, וסיים אותה.
היה ברור שבזה הסתיים אוצר הידיעות שלו, שתאמו את
גילויי העולם הזה עד לאותה שעה.
בשבוע שעבר חזרה פרשה זו על עצמה ביתר חומרה.
ביום השלישי פירסם העולם הזה את הסקופ הגדול
ביותר של הפרשה(עד כה) פרשת מניות סונול. פירסום
זה הוא שמנע סופית כל נסיון של השתקה, והכריח את
חברת־העובדים להעביר את העניין ליועץ המישפטי
ולמישטרה — כפי שאכן תבענו בשער הגיליון.
ביום הרביעי בבוקר היה לאלעזר לוין החוצפה
התהומית לפרסם את הסקופ שלנו, מבלי להזכיר את
העולם הזה כלל, כשהוא מכתיר את הדברים במלים
״נודע לי ש״...
זהו השיא .״נודע לי ש כפי שזה נודע לכל
קוראי העולם הזה, שטרחו לרכוש את הגיליון עוד ביום
השלישי בערב.
לאחר מכן, במשך כמה ימים, פירט לוין שוב ושוב את
פרטי פרשת סונול — פרשה שכל פרטיה פורסמו
בשבוע שעבר על־ידי העולם הזה. מכיוון שהקדשנו
לגילויים אלה שער ושלושה עמודים, וכל החומר היה
בידינו, לא היה מה להוסיף. ואכן, שום פרט מהותי לא
נוסף.

במדינה

העם
ד,שר בית־הסיקדש
הלמוט קול יבול היה
לומר למארהו :״טול
קורה מבין עיניה״
הקאנצלר בא ונסע. הוא עורר את
התגובות השיגרתיות. אנשי־ציבור
השמיעו את ההתבטאויות השיגרתיות.
בציבור התנהלו הוויכוחים השיגרתיים
(ראה הנדון).
הדברים לא עוררו התרגשות
אמיתית. זוהי בעיה של זמן. כאשר
ביקר בארץ קודמו של הלמוט קול,
וילי בראנד, היו הדברים שונים. בראגד
היה בן דורו של הרייך השלישי. הוא
לחם בו בפועל, כמהגר גרמני
בנורווגיה. ואילו קול כבר שייך לדור
שגדל אחרי חורבן מישטרו של אדולף
היטלר. הוא היה נער כאשר הסתיימה
מילחמת־העולם השניה. אין לו אחריות
אישית לזוועות, והוא מייצג את
גרמניה שלאחר־מכן.
הוא יכול היה לומר :״טול קורה
מבין עיניך.״
כי בשעת ביקורו של קול אירע דבר
בישראל, המוכיח כי סכנת הפאשיזם
אינה נחלת עם אחד וארץ אחת בלבד.
פיגוע צפוי. בהר־הבית התגלתה
חולייה של אירגון־טרור, שביקשה
להפציץ את המקומות הקדושים
לאיסלאם. רק בנס נמנע אסון מחריד.
הדבר היה צפוי. לפני שלושה
שבועות בלבד חשף העולם הזה
( )11.1.84 את ״קשר בית־המיקדש״:
קיומה של תנועה רחבה, ששוב אינה
תופעת־שוליים. מטרתה היא להשמיד
את קודשי־האיסלאם ולהחזיר את

הר־הבית לידיים יהודיות, כדי שיקום
בו בית־המיקדש ויועלו בו קורבנות
וזבחים.
אילו ביצעו אנשי־הטרור השבוע
את זממם, והיתה מתחוללת דראמה
באתר שהוא אולי הרגיש ביותר בעולם
כולו, לא יכלה ממשלת־ישראל לטעון
כי אין לה יד בדבר. כי הסכנה נרקמת
כמעט־בגלוי מזה זמן רב, ועד כה נחלו
זרועות־הביטחון כישלון מחפיר ומוזר
במאמציהן לחשוף את המחתרת ולחסל
אותה. כמו כמעט כל הפיגועים של
יהודים בערבים, גם הפיגועים בהר־הבית
נותרו בלתי־מפוענחים, מלבד
המיקרים שבהם פעלו מטורפים
יחידים.
אם יימשך מצב זה, אין זו אלא
שאלה של זמן עד שפיגוע אחד יצליח,
וירעיש את העולם כולו.
מיפלגות הפדייה נגד הפדייה
המילחמה באפלייה
התחילה בהפליית
הלודומיס עצמם
על הבימה התנהל הכל כשורה 20 :
נואמים קמו בזה אחר זה וגינו בעברית
ובערבית את הגזענות, המונעת
מתושבים ערביים של נצרת לעבור
לדירות ריקות ומתפנות בנצרת־עילית.
חברי־כנסת, עסקנים ואנשי־רוח
דרשו פה אחד לחוקק חוק נגד
הגזענות.
אולם מאות המתכנסים בבית־הקולנוע
בנצרת ידעו, כי הדברים
היפים על הבימה אינם תואמים כל־כך
את המציאות שמאחרי הקלעים.
זה היה פאראדוכס: הכינוס, שאורגן
כדי להילחם באפלייה, היה מבוסס כולו
על הפלייה.
״זנבות ציוניים״ .הדבר נובע
מאופייה המיוחד של מארגנת הכינוס:

רק״ח, המיפלגה הקומוניסטית הישראלית.
רק״ח
היא המיפלגה היחידה בארץ
הפועלת בו־זמנית ובמלוא המרץ
במיגזר היהודי ובמיגזר הערבי גם יחד.
אמנם, כ 90 מבוחריה הם ערבים, אך
היא מייחסת חשיבות רבה לפעולתה
ברחוב היהודי דווקא.
אולם בשני המיגזרים יש לרק״ח
אינטרסים שונים לגמרי.
ברחוב היהודי מבקשת רק״ח לצאת
מן הבידוד הבלתי־מזהיר, שבו היא
נתונה מאז קום המדינה. מדי פעם היא
מוצאת לה שותפים, אך אלה נעלמים
כעבור זמן־מה מן הבימה, אולי בגלל
שותפות זו. נשיקה של רק״ח היא
נשיקת־מוות פוליטית ברחוב היהודי,

זה מצחיק לאילה!
— וככל נאשם במדינה דמוקרטית,
מותר להם לטעון כך ולנסות לשכנע
בכך את השופטים.
אך גם מי שנאשם בטעות ברצח
ילדה, אינו יכול לראות בכך בדיחה. כי
במרכז המישפט מצוי קבר של ילדה
קטנה, חפה מכל פשע, שנורתה על־ידי
רוצח נתעב ברם קר.
מי שמסוגל לראות בכך בדיחה —
יש לו חוש־הומור מיוחד מאוד־מאוד.

״צעירים כורעים,״ שהפכו הלצה
עגומה מאוד בשטחים הכבושים.
התיאור הרישמי אינו משכנע. יותר
מזה: הוא מסריח. הוא בלתי־הגיוני על
פניו. פשוט לא יתכן כי נער יסכן את
חייהם של אנשי״סיור חמושים, אחרי
שירו פצצות־גאז וירו באוויר
וברגליים. שהרי אילו היה תיאור זה
נכון, צריך היה הנער להיות בעל
אומץ־לב על־אנושי.

נאשם הרנוי
כאשר נהרגת ילדה בת 10־

ך* נאשם ירסן! הרנוי צחק בכל פה.
1 1הנאשם אפריים סיגל צחק מאוזן
עד אוזן.
כאשר הופיעו בבית־המישפט,
אפשר -היה לחשוב שהם השתתפו
בבדיחה הגדולה ביותר של השנה.
מה היתה הבדיחה?
אם להאמין לתובע: רציחתה בדם
קר של ילדה ערביה קטנה, בת ,11
אשר ישבה על שק־קמח במאפיה של
אביה, כאשר הרנוי ירה והרג אותה.
ואילו סיגל, הצוחק השני, חיפה עליו,
ניסה לטשטש את העקבות ולהדיח
עדים לבל יעידו אמת.
חוש־הומור שכזה. יתכן כי
הצחוק שהיה שפוך על פני שני
הנאשמים אמר יותר מאלף עדויות.
השניים טוענים שהם חפים מפשע

נאשם סיגל ואשתו
זוהי בדיחת השנה!כגנבים בלילה. קשה לדעת
איזה חוש־הומור היה לאנשי מישמר־הגבול,
אשר ירו והרגו השבוע נער
ערבי, גם זאת בשכם.
לפי התיאור הרישמי, השתתף הנער
בהפגנה. אנשי מישמר־הגבול ירו
במפגינים רימוני־גאז. אחר־כך ירו
ברגליים. מן היריות נהרג הנער —
אחד מאותם ״צעירים מעופפים׳ או

הוא נקבר באישון־לילה, בנוכחות 6
קומץ בני־מישפחתו, כמיצוות המושל *
הצבאי.
אין להניח שתערך חקירה רצינית| .
כפי שאמר לא מכבר מפקד מישמר־ £
הגבול, בשידור בטלוויזיה, כאשר
נשאל על מיקרה־רצח דומה: המפקד
צריך להאמין לקצינים שלו. ואם אלה £
אומרים שהכל בסדר, אז הכל בסדר* .

בעיקר בגלל התייצבותה המוחלטת
של רק״ח מאחרי המדיניות הסובייטית
כלפי היהודים.
ברחוב הערבי המצב הפוך. רק׳ח
היא השליטה בכיפה, והיא מתנגדת
בכוח לחדירת כל גורם שהוא, העלול
להתחרות בה. כאשר קם כוח ערבי
חדש, היא משמיצה אותו ומחשידה
אותו כיציר השב״ב. כאשר חודר כוח
יהודי, היא משמיצה אותו כזנב ציוני.
אם ההשמצות אינן עוזרות, אין רק׳׳ח
בוחלת גם באיומים באלימות ואף
בשימוש בכוח־הזרוע. .
לשבת, לא לדבר. כאשר
החליטו אנשי רק״ח בנצרת, כי
המאורעות בנצרת־עילית יוצרים רקע
נוח להקמתה של תנועה ציבורית רחבה
נגד הגזענות, בלטה כפילות זו שוב.
ברחוב היהודי עשתה רק״ח מאמץ
גדול כדי לקרב גופים ציוניים,שמעולם לא נתנו יד לרק״ח. שולמית
אלוני, המבקשת לרכוש בסיס ערבי
לתנועתה הקטנה, נענתה להזמנה, יחד
עם מפ״ם, שמצבה ברחוב הערבי קשה.
גם חברי־הכנסת הערביים של המערך
לא העזו להעדר. כך הצליחה רק׳ח,
בפעם הראשונה אחרי זמן רב, לשבת
על בימה אחת עם נציגי המערך. גם
פעילים של שלום עכשיו הצטרפו
ליוזמה. הטלוויזיה הראתה את עוזי
בורשטיין יושב ליד שולמית אלוני
ונתן יונתן.
כל זה היה מבוסס על מצב הפוך
ברחוב הערבי: רק׳ח התנגדה בתוקף
לשתף ביוזמה אף גורם ערבי אחד
שאינו מקובל עליה. בעוד שהיא עצמה
הופיעה בוועד היוזם בשמות שונים(יש
לרק׳ח ולגרוריה עשרות שמות שונים
של אירגוני־חזית) ,היא התנגדה באופן
מוחלט לשיתוף גורם ערבי חשוב
ביותר: התנועה הפרוגרסיבית, שפרשה
מרק׳׳ח, ושזכתה כמעט ברבע הקולות
בבחירות האחרונות לעיריית נצרת.
מיפלגת־אלטרנטיבה החדשה, שיש
לה מעמד מוסרי חשוב ברחוב הערבי
אחרי פגישת ראשיה עם יאסר ערפאת,
הודיעה מייד שלא תשתתף ביוזמה, אם
יוחרם גורם ערבי או יהודי כלשהו.
החלה התרוצצות. רק׳ח הודיעה כי
היא מסכימה שנציגי הפרוגרסיבים
יישבו על הבימה, בתנאי שלא ידברו.
כשזה לא התקבל נמצאה אשה שהיא
״קרובה״ לפרוגרסיבים, והוצע לה
לדבר — בתנאי שלא תזדהה
כפרוגרסיבית. נם הצעה זו נדחתה.
התוצאה: בשבת התקיים הכינוס
בנצרת, כשהפרוגרסיבים ואלטרנטיבה
בלטו בהעדרם לא פחות משבלטו
אנשי רק״ח והמערך בנוכחותם.
המילחמה באפלייה גרמה, קודם כל,
להפלייה בין הלוחמים.
הכנסת נעדרים
מה קורה לחברי הפרלמנטים
הנעדרים מן הישיבות של
המליאה והוועדות?

שירותי המידע של ספריית הכנסת
נוהגים להוציא, מעת לעת, דפי מידע
מאלפים ומעניינים ביותר. השבוע, על
רקע ביקורת ציבורית גוברת נגד חברי
הכנסת המזניחים את חובתם כלפי
הבוחרים, החליטה הספרייה להוציא דף
משוכפל הנושא את הכותרת התמימה,
אך הטעונה ,״וזובת־ההשתתפות של
חברי־פרלמנט בישיבות מליאת הבית
ובישיבות הוועדות.״ היה בכף יותר
מרמז עבה כלפי הח״כים, שלמרבה
הצער אף אינם מנצלים די הצורך את
השירותים המעולים בספרייתם.
וכך נוהגים הפרלמנטים כלפי
נעדרים:
(בית
• ארצות־הברית
הנבחרים — 163 ישיבות בשנה
בממוצע 766 ,שעות: סנאט — 183
ישיבות 1146 ,שעות) :הקונגרס מנכה
לנעדרים את החלק היחסי ממשכורתם.
• מערב־גרמניה ( 62 ישיבות
— 313 שעות) :קיימת חובת־נוכחות
ודף־נוכחות. העדרות של יותר משבוע
תביא לניכוי 10 אחוז מדמי האש״ל.
• צרפת ( 149 ישיבות — 510
שעות) :קיימת חובת השתתפות. ציר
שנעדר משליש ההצבעות יפסיד רבע
ממשכורתו. הקנס יוכפל אם ייעדר __
במשך תקופה ממושכת יותר. ציר
שייעדר משליש מישיבות הוועדה
שבה הוא חבר, יפסיד אף הוא רבע י
ממשכורתו, יורחק מהוועדה לשנה,
וייאסר עליו לכהן בוועדה אחרת
כלשהי•
בלגיה ( 79 ישיבות 307
שעות) :הציר חייב להודיע מראש
לידר הבית על העדרות. היו״ר מפרסם,
לעיתים מזומנות, את רשימת הנוכחים
והנעדרים, תוך ציון סיבת־ההעדרות
בכל מיקרה.
• שוודיה ( 123 ישיבות — 504
שעות) :הציר חייב להודיע מראש על ,
העדרות. רק מוסדות הבית יכולים :
לאשר העדרות העולה על שמונה ׳!
ימים. קיימת רשימה קבועה של צירים

שהורשו להעדר.
• אוסטריה ( 39 ישיבות — ;
356 שעות) :קיימת חובת נוכחות. על ,
העדרות של פחות מחודש אין עונשים .׳
מציר הנעדר יותר מחודש פשוט
לוקחים את המנדט. בפתיחת הישיבה
קורא היו״ר את רשימת הנעדרים, ואת

הסיבות לכך.
• קנדה ( 171 ישיבות — 942
שעות) :סעיף 5בתקנון קובע
חובת־נוכחות. קיים סעיף המורה על
קנס של 120 דולר ליום על ציר הנעדר
(המשך בעמוד )9

הנדוו
איל! היטלר ראה זאת, מה היה אומר?

נ 11 הגיה* 11ם
ס ני מודה ומתוודה: גם בליבי היתה הרגשה מוזרה מאוד,
\ 1כאשר ישבתי מול מקלט־הטלוויזיה וראיתי/שמעתי את
תיזמורת צה״ל מנגנת את צלילי ההימנון הגרמני.
לגביי, אין זה סתם שיר. האסוסיאציה שהוא מעורר במוחי אינהמופשטת: ההימנון הלאומי של גרמניה בתקופה מסויימת. הוא גם
אינו מזכיר לי רק סרטים הוליוודיים על גרמניה הנאצית.

אצלי קשורים הצלילים האלה בזיכרונות אישיים
לגמרי.
אני רואה את עצמי, נער בן ,9עומד על רגליו בין אלף נערים
גרמניים באולם־הכינוסים (.אאולה״ ,בלאטינית) של גימנסיה
גרמנית. כל האלף מרימים את זרועותיהם הימניות בהצדעה
הנאצית. כל האלף שרים בחדווה את השיר הזה — ״רויטשלאנד,
דויטשלאנד איבר אלס ומייד אחריו את השיר הנאצי, שיר

הורסט וסל.

ואני, נער קטן, היהודי היחידי בכל האולם הגדול
הזה, עומד ושותק ומצמיד את זרועותיו לגופו.

ולאחר מכן האיומים בריסוק־עצמות, וגרוע מזה.

אץ אלה זיכרונות הנמחקים מן הלב. ולא קל
להתייחס כמס אל צלילים אלה בשיוויון־נפש.

ממהגודה שלום, השמאל או הירוקים שרים את
ההימנון.

¥הו אם כן, השיר אשר נוגן בנמל־התעופה כאשר ירד
1הקאנצלר הגרמני מן המטוס אשר נשא את צלב־הברזל של
ה.לופטוואפה״(ראה יומן אישי).
הרוח הקלה בידרה את דיגלי ישראל, תיזמורת צה״ל ניגנה,
קצין־צודל מזוקן הצדיע והוביל את הקאנצלר לאורך מישמר־הכבוד
הישראלי.

מראה מוזר.
בליבי, כמו בליבם של רבים־רבים, התרוצצו באותם הרגעים
מחשבות שונות וסותרות.

היתכן כי תיזמורת־צה״ל תנגן את השיר, אשר
תיזמורות הוורמאכט ניגנו אותו במיסדרי הרייך
השלישי, כאשר אדולך היטלר עמד והצדיע
במועל־יד?
היתכן כי קאנצלר גרמני יתקבל על אדמת ישראל, שכה רבים
מאזרחיה עברו את מוראות השואה — וזה 39 שנים בלבד אחרי

כדי שזה יהיה ברור לגמרי, כתב המשורר את הבית השלישי:
.אחדות וחוק וחרות /למען המולדת הגרמנית! /הבה נשאף
לכך כולנו /באחוות־אחים, בלב וביד! /אחדות וחוק וחרות
/ה ם הערובה לאושר / :פירחי־נא בזוהר האושר הזה/ ,
פירחי, מולדת גרמנית!־

על כל פנים, לא שמעתי מעולם גרמנים צעירים

הוא מסמל דווקא את ההיפך: את כישלונו המוחלט
של אדולך היטלר, את ניצחון כודדהחיים היהודי.
^ ש רבים בעולם המרחיקים לכת ואומרים: היטלר הוא
שהקים, בעצם, את מדינת־היהודים. לא חלומו של תיאודור
הרצל האוסטרי, אלא מעשיו של אדולף היטלר האוסטרי הם
שהביאו להקמת המדינה.

יש בטיעון זה מידה רבה של הגזמה. אך יש בו
גרעץ של אמת.

ניתן לטעון(אך לא להוכיח, כמובן) שלולא העליה היהודית
מאירופה, שהגיעה לארץ בשנות ה־ ,׳30 בגלל האיום הנאצי, לא
היה היישוב מתחזק רי צורכו. אפשר לטעון שלולא הלחץ
הפסיכולוגי העצום שנוצר בעיקבות גילוי מחנות־ההשמדה,
רגשות־הזוועה ותחושת־האשמה של העמים, ולולא קיומם של
מאות אלפי שרידי־השואה, לא היתה נוצרת האווירה הבינלאומית
שאיפשרה את הקמת המדינה.
לולא היטלר וזוועותיו, האם היתה הציונות חדלה מלהיות
תנועת־מיעוט קטנה בעם היהודי והופכת ביטוי לרוב־רובו? לולא
הלחץ הבינלאומי, האם היתה נוצרת השותפות המוזרה,
היחידה־במינה, בין ארצות־הברית וברית־המועצות למען הקמת
המדינה? ובלי כל אלה, האם היתה באה ההתעוררות בארצות
הערביות, שהביאה ארצה את מאות אלפי היהודים המיזרחיים?
מי שאינו דוגל ב״ציונות אכזרית״ יכול לטעון: המחיר ששולם,
מחיר של שישה מיליוני קורבנות, גבוה מדי. התוצאות בוודאי
אינן מורידות מן העם הגרמני אף קורטוב שבקורטוב של אשמה.

כאשר כתב.מעל לכל׳׳ ,הוא התכוון לומר: מעל לכל
הנסיכים והמלכים, העריצים הגדולים והקטנים. כי
רעיץ איחוד־גרמניה היה אז נחלת הדמוקרטים
דווקא, וגם הסוציאליסטים דגלו בו כעבור כמה שנים,
כאשר פשטו בגרמניה.

אחרי שהרייך השלישי(שהנאצים הכריזו עליו כעל. הדייך
של אלף השנים״) התמוטט בעיקבות תבוסתו במילחמת־העולם
השניה, יכול היה גם השיר הזה להיקבר. אך משום־מה החליטו
ראשי הרפובליקה הפדרלית החדשה לאמץ לעצמם את ההימנון
הזה. הם רק החליטו להחליף את המלים המושרות: תחת הבית
הראשון, שהושר בימי ויימאר והנאצים, שרים כיום את הבית
השלישי, זה המדבר על.אחדות שוק וחרות״.
מדוע עשו זאת? הם טענו כי השיר היה דמוקרטי, ואינו אשם
׳במה שעוללו לו הנאצים. אולי רצו גם לשמור על רציפות
היסטורית, או לפייס את הימין הפטריוטי.

המעמד בנמל״התעופה בן־גוריון אינו מסמל את ניצחון
הגרמנים, כפי שנדמה לרבים.

אך אפשר גם לשאול: האם היתה קמה המדינה
ב־ ,1948 האם היתה קמה בכלל, לולא עלה אדולך
היטלר לשילטון?

כתב אותו המשורר הופמן פון־פאלרסלבן לפני 143 שנים. אז
היתה גרמניה מחולקת ומפוצלת בין עשרות ממלכות ונסיכויות,
שכמעט בכולן שררו מישטרים של עריצות ודיכוי. המשורר בן
ה־ 43 ישב באי הלגולנד מול חוף גרמניה (שהיה אז שייך
לבריטניה) וחלם חלום: שגרמניה תהיה מאוחדת, חופשית
ודמוקרטית.
לכך התכוון כאשר כתב. :גרמניה, גרמניה מעל לכל / ,מעל
לכל בעולם / ,בבוא העת לשמור ולהגן /הי א עומדת כאיש
אחד, באחוות אחיף; /מהנהר מאס ועד הנהר ממל/ ,
־־מהנהר אטש ועד מיצר בלט / :גרמניה, גרמניה מעל לכל/ ,
מעל לכל בעולם.־

אץ ספק שבשנות הרייך השלישי הפך ההימנץ
הגרמני סמל לדיכוי־עמים, להשמדה, לשאיפת
גרמניה הנאצית להשתלט על העולם כולי.

היטלר יכול היה לדמות כי הנה התגשמו
.הפרוטוקולים של זיקני ציוך.

מדינת־ישראל לא היתה קמה לולא חלומם של המייסדים,
מעשיהם של החלוצים, עקשנותה של התנועה הציונית, מאבק
המחתרות ומילחמת צה״ל.

ני מדע, כמובן, שהשיר אינו אשם.
הוא עבר גילגולים רבים מאוד, עד שהגיע לכלי־הנשיפה
׳טל תיזמורת צדדל.

>\ ח רי חיבור השיר הזה עברו 77 שנים, עד שגרמניה
המאוחדת נפטרה מן המלכים והנסיכים והקימה את
הרפובליקה שנודעה, על שם העיר שבה נוסחה החוקה שלה,
.הרפובליקה של ויימאר׳׳ .זה היה ב־ ,1918 אחרי שגרמניה נחלה
תבוסה ניצחת במילחמת־העולם הראשונה.
ב־ 1922 הכריז הנשיא הסוציאל־דמוקראטי פרידריך אברט,
לשעבר בעל״מלאכה, על השיר הזה כעל הימנון־המדינה, כשהוא
מושר על פי צליליו של המלחין האוסטרי יוזף היידן( .פרט
פיקאנטי, המסבך את הסיפור עוד יותר: היידן כתב את המנגינה
למען ההימנון האוסטרי. ,ישמור־נא אלוהים על הקיסר״ ,והיא
התפנתה אחרי נפילת הקיסרות האוסטרית).
כאשר הגיע אדולף היטלר לשילטון ב־ ,1933 הוא לא ביטל את
ההימנון של הרפובליקה, אלא רק הוסיף לו, כהימנון־מישנה, את
שיר מיפלגתו. כך קרא שהמילים שנכתבו על־ידי משורר
דמוקרטי מתקדם קיבלו לפתע משמעות לגמרי חדשה. .גרמניה
מעל לכל״ התקשרו בתודעה הגרמנית והעולמית עם שירים
נאציים אחרים, כגון זה שהכריז. :אנחנו נמשיך לצעוד כאשר הכל
יתנפץ לרסיסים /כי היום שייכת לנו גרמניה / ,ומחר העולם
כולו!״

מבחינתו של היטלר, קשה להעלות על הדעת זוועה גדולה מזו.
הוא לא הצליח להגשים את הבטחתו למחוק את הגזע היהודי מעל
פני האדמה. אחרי שהשמיד מיליוני יהודים, קמו היהודים מחדש,
הקימו מדינה משלהם, לחמו בשבע מילחמות וטוענים עתה כי
צבאם הוא הרביעי בכוחו בעולם, אף לפני הצבא הגרמני.

אך אם היטלר הסתכל במעמד הזה מתוך אש
הגיהינום, יכול היה לחשוב גם על כך.
הפילוסוף הגרמני גאורג וילהלם פרידריך הגל, שנפטר עשר
שנים לפני כתיבת ההימנון הגרמני, דיבר על. עורמת התבונה״
— הדרכים המיסתוריות, העקלקלות, הערמומיות״לכאורה, שבהן
מגשימה ההיסטוריה את מבוקשה. הקשר היהודי״גרמני, רצוף
הזוועות והתהפוכות, יכול להמחיש רעיון זה. הקאנצלר הגרמני
אדולף היטלר, שביקש להשמיד את היהודים כולם אחת ולתמיד,
תרם בעצם הזוועות שלו להקמת המדינה היהודית הראשונה מאז
ימי החשמונאים.

כל זה היה מקופל
בנמל־התעופה.

הקאנצלר בנמל־התעופה: נקממו של מיו
שהממלכה הנאצית עלתה בלהבות המילחמה, שבה ניספו עשרות
מיליוני בני־אדם חפים־מפשע?
האם לא החרימו היהודים את ספרד במשך מאות בשנים,
למרות שכל מוראות האינקוויזיציה היו כאין וכאפס לעומת
זוועות אושוויץ וטרבלינקה? האם לא כתוב ״זכור את אשר עשה
לך עמלק״?
קומץ של קנאים הפגינו. פלוני ערך הצגה תפלה בכנסת. פה
ושם הונפו כרזות, ומישהו אף זרק אבן.

עם כל הכבוד לכולם, אני סבור שהם טעו לגמרי.

¥ניח לרגע שאדולף היטלר נמק אי־שם בגיהינום של מעלה,
^וצפ ה במעמד הזה בנמל־התעופה.

מה הוא ראה? מה הוא שמע?
הוא ראה כי היהודים הארורים הקימו בפלשתינה מדינה
משלהם, שהיא חברה באירגון האומות המאוחדות ומעצמה
איזורית במיזרח התיכון.
הוא שמע את צלילי ההימנון שלו, כשהוא מנוגן על־ידי
תיזמורת צבאית יהודית, יחד עם צלילי ההימנון של היהודים

עצמם•

הוא ראה את יורשו שלו — הקאנצלר של
המדינה הגרמנית — עומד דום לצלילי ההימנון
הציוני, ומשתחווה לפני דגל מגן־דויד, סמל הגזע
הנחות של התת־אדם היהודי.

באותו מעמד חגיגי

* ¥עבר לכל המשמעויות הסימליות האלה, הביקור לא היה
^ /ח שו ב במיוחד.
הלמוט קול הוא עסקן מיפלגתי מן המניין, וההיסטוריה
הגרמנית לא תמנה אותו עם מנהיגיה הגדולים. אין הוא ביסמארק
חדש.

נאומיו בארץ היו משעממים עד מוות, והמרי־משמעות,
בדיוק כמו נאומיו של מארחו, ראש־הממשלה
יצחק שמיר.

בין שתי המדינות אין בעיות מיוחדות. עם כל החשיבות שיש
לייחס לעסקות־נשק, עניין ההבטחה הגרמנית לספק נשק
לסעודיה נופח מעבר לכל מידה סבירה. יתכן שזה קרה מפני
שפשוט לא היה נושא אחר לענות בו.
(לסעודים יש כסף, ובכסף אפשר לקנות נשק בכל מקום —
בצרפת, בבריטניה, בארצות־הברית, ואף בברית־המועצות.
ממשלה ישראלית, המוכרת כשימחה נשק לפאשיסטים
ולעריצים באמריקה הלאטינית, בוודאי אינה יכולה
להתלונן כאשר אותו המוסר מדריך מדינות אחרות. אם אין ריח
לכסף, וגם לא ריח של רם — חל כלל זה על כל הממשלות. וחוץ
מזה, כל נשק שיסופק לסעודיה יהיה תוך שנה״שנתיים לגל של
גרוטאות).
ה״נורמליזציה״ בין ישראל וגרמניה הצליחה מעל לכל
המשוער. דויד בן־גוריון, שדגל בנורמליזציה זו, ניצח.

היה זה אך צודק שההימנון הגרמני ינוגן על־ידי
תיזמורת של צה״ל, בן־טיפוחיו, בנמל-התעופה
הנושא את שמו.

לודב לא נותרה ברירה אלא לשלם בבספו־הוא,
משום שבעל־החוב לא היה מוכן להמתץ עד
להסדר התשלום דרך מרכז המיפלגה.

קרחי חיג ר-
שנה נוספת

תוצונן ף
דורשים פיטורי בגי!
בכירים בקואליציה מחמשים עתה דרך
להוצאת מנחם בגין מהכנסת, מבלי לגרום
למישמחתו צער רב.
בניגוד למידע שהומץ באחרונה, בגין עדיין
אינו מתמקד. גם אותם המסמרים על החלמתו
יודעים שאין הדבר כך.
למעשה, אץ איש מבץ ראשי חרות יודע
בוודאות מהו מצבו, ומתי הוא ייצא מביתו,
אם בכלל.
ראש־הממשלה, יצחק שמיר, ינסה להימנע
מלקחת על עצמו את התמקיד לבקש מבגץ
שיתמטר. יתכן שבנו, בנימין־זאב בגין,
יתבקש לעשות זאת, בטענה שגורל
הקואליציה תלוי על בלימה, וגם קול אחד
עשוי להכריע.

רשימת 11״ חדשה
בנציבות מם־ההכנסה מתגבשת
רשימה של כמה יעדי־־מעקב למחלקות
החקירה השונות. יעדים אלה מוגדרים
כ״לווייתני־משע ועברייני-מם כבדים־׳,
שיש לרכז בחשאיות רבה בל ת מר
אפשרי נגדם.
כדי להימנע מהדלפות, כמו בפרשת
.רשימת ת11״ ,אץ איש, מלבד שניים־
שלושה, יודע את כל רשימת• היעדים.
בכל מיקרה, נראה שאץ המתעות
מרעישות סביב נייר־עבודה זה מבחינת
השמות המוזכרים בו.

ציר ארידור+שרון
השר ללא תיק אריאל שרון ודדכ חרות יורם
ארידור משתפים באחרונה מעולה ומתאמים
ביחד צעדים שונים בתנועת החרות.
שרון הוא שאילץ את ראשי התנועה להחזיר את ארידור
לתפקידו כיושב־ראש המזכירות.
ארידור עוסק עתה בשיקום שרידי מחנהו.

נבון— יו״ר המיפלגה
מחנהו של שימעון מרם יציע בקרוב ליצחק
נבץ את תפקיד יושב־ראש המימלגה, בתנאי
שהוא יכיר במועמדותו של מרם לראשות־הממשלה.
בירור
מוקדם העלה, שנכון לא ידחה את ההצעה על הסף.
הוא יראה בה מוצא של כבוד.

הזרביץ ימחץ חודש
ח״כ הליכוד יגאל הורביץ התחייב שרק עד
פון? חודש פברואר הוא יתמיד בקואליציה.
אם עד אז לא תוקם ממשלת אחדות לאומית
ולא יחול שינוי מהפכני במדיניות הכלכלית
של מישרד־האוצר, הוא יתמוך בהקדמת
הבחירות ולא יבטיח את קולו לקואליציה
בהצבעות גורליות.

הח״ב שילם מכיסו
אחד מדרכי הליכוד נאלץ לשלם באחרונה
מכיסו סכום של 700 אלך שקל לאחד הספקים
שלא קיבל את חובו מהבחירות המוניציפליות
האחרונות.

כהונתם של ניצב יחזקאל קרתי, ראש אגף־החקירות
במטה הארצי ותת־ניצב בנימין זיגל, ראש היחידה
לחקירות־הונאה, תוארך לתקופה נוספת.
השניים הם גימלאים ושר־הפנים, יוסף בורג, מרוצה
מעבודתם.

מסל1לי־ג 1פש למצריים מישלחת של סוכני־נסיעות, ראשי ועדי־עובדים
ועיתונאים, יוצאת השבוע למצריים׳
כדי לאתר מסלולי-נוטש מיוחדים
ליחידים ולקבוצות לקראת הקיץ הקרוב.
תיירנים מניחים שמחירי הטיולים
במצריים, והעובדה שיציאה לשם לא
תחוייב במנדנסיעות, תגרום לביקוש רב
לתוכניות אלה.
בחבילות הנופש ישולבו טיסות צ׳רטר
מאל־עריש לאלכסנדריה.
תביעה נגד מילוא
תביעה ראשונה נגד ח״כהתת רוני מילוא, על
הלנת שכת של עיתונאי שכתב עבור ביטאון
הליכוד. יומן השבוע״ ,הוגשה לבית־הדץ
לעבודה.
צפויות תביעות נוספות.
הברוקרים נחקרים
שישה מעובדי מישרד הברוקרים מוריץ את טוכלר כבר
נחקרו במישטרה בחשד לרישומים כוזבים ותרמיות
בניירות־ערך. חקירת היחידה לחקירות־הונאה מסתעפת
וצופנת בחובה הפתעות מרעישות.

נפסד מישפט חברים
בית־המישפט המחוזי בתל־אביב פסל שני
׳ הרכבים של מישפט־חברים בקואופרטיב
.אגד״ ,אחרי שהוכח כי היה חשש למשוא
פנים.
החלטה תקדימית זו זכתה בהד רב גם בקואופרטיב דן,
וחברים רבים צילמו את פסק־הרין במזכירות
בית־המישפט. משמעות ההחלטה: עירעור מעמדו של
מישפט־החברים.

התפאורה בכלא הוסרה מיגרש־־הכדורסל שתכ שר בבית־ויכלא
בד&לה לכבוד ביקוד של גשייי
המדינה, חיים הרצוג, שנערך לפני
חודשייט כבר אינו קיים. מייד אדרי
הביקור תמת הסלים, ובמקום אי־אפשר
ל?0$וק בבהילות 0כודגכיביו•1

הכספות מתרוקנות
במערכת הבנקאית גובר הת שם שבעלי־כספות
רבים תציאו בימים האחרונים את
המטבע ת ר שלהם מהכססות. הבהילות
נוצרה בעיקבות הת שת של שמועות,
שמישרד־האוצר אכן מתכוון לפתוח את
הכספות בחודש פברואר.

הרחות בחולון
מנהל מחלקת־־החינוך בעיריית תלץ, זאב
ברנע, יאלץ בקרוב לפת ש מתפקידו, בעקבות
מעורבותו בהשתקת פרשיות שונות באגן!.
ברנע ת א עובד ותיק בעירייה.

איש משד נגד
איש קיסר
על תפקיד מזכיר המישמרת הצעירה של
מיפלגת העבודה בתל-אביב והמרכז
מתמודדים גרשץ גלמן, עוזרו של מזכ״ל
ההסתדרות, יתחם משל, ואדי קידר, עתרו של
ממלא מקום המזכ״ל ישראל קיסר.

,חדשות״ יופיע בערב!
בבורסה מעריכים שהיומון החדש חדשות יופיע בשעות
אחר־הצהריים. הסיבה: נציגי העיתון מעוניינים לפרסם את
עירבון שערי־הבורסה של אותו היום.

בינתיים נראה שהופעת העיתון נדחתה
לאמצע תד ש מרם, ועדיץ אין החלטה מפי ת
בבלל.

נעדר ולא נחטף
סרק ראשון בדרמה שהסעירה את
הציבור החרדי בבני־־ברק ובירושלים
השבוע, הסתיים ביום שלישי האחרון
כאשר המישטרה הסירה את האיפול המלא
מעל הפרשה.
ביום רביעי שעבר תדיע ראש ישיבת
גדולה בבני־ברק למישטרה שבנו בן ה*,16
שיצא לפני כן לביקור בירושלים, תדיע
טלפונית שתא נחטך. הבן, כך טען האט
סיפר שחוטפיו, שני גברים המושיט
תרשים תמורת שיחתרו 250 אלך דולר.
מפכ׳׳ל המישטרה, אתה איבצן, פיקד
מקרוב על החקירה. במישטרה ובמישרד־הפנים
תעלה חשד שזהו שלב חדש
במאבקים בין חצרות־חרדים. החוקתם
תיחקרו מאות תלמידי־ישיבה, נהגים.
ומודיעים מישטרתיים ו שיחזת את מהלכי
הנער בימים האחרונים בעזרת ציוד טכני
וצוות פסיכולוגים.
מאז נעלם מביתו טילפן הצעיר מיספר
פעמים לבית ת תו, אך לא ניתן ת ה
לתציא מסיו מידע מתייק על מקום
תמצאו.
המישטרה מסרבת לגלות פרטים
מהחקירה, משום שמדובר בקטין. מתברר,
שהנער ת תי ם בפולים, ונאבק בין אורח־תי
ם דתי־־חרדי ואותדחיים תלוני.
החולדים הגיעו למסקנת שאץ מדובר
בחטיפת אלא בהיעדתת של הנער מביתו
כ שתא מעמיד פני נחטך.

גיבשטיין -
התביעה בוטלה
יחודית גיבשטיץ, א ת תם של ראש־עיתית
ראשוך־לציון לשעבר, חנניה גיבשטיין, והאמן
יעקב אגם, ביטלה במפתיע תביעה שהגישה
נגד גיבשטיץ ואחרים בעניץ הכרה בזכותה
לחלק מרכוש של 81 מיליון שקל.
בבקשה למחיקה טענה האחות המנושלת, שעדיין לא
מוצו כל דרכי הפשרה והמשא־ומתן.

מישרד לנציגות
נציגות בופותאטסוואנה בארץ תעבור בקרוב
לבניין־מישרדים גדול ברחוב הירקון בתל־אביב, מול מלון
הילטון. בעבר שימש הבניין את מישרדי חברת־הביטוח
עממית.

בעיתית תל*אביב ת ש שים מגילויים סביב
נסיעתם של כמה מבכירי מועצת־העירייה
לסיות־מתנה ב מ תנ ת הבובות
הדתם־אפריקאית.

במדינה
(המשך מעמוד 16
״נותר מ־ 21 יום, אבל העונש אינו
מבוצע הלכה למעשה.
בבית־הנבחרים
• בריטניה:
הבריטי אין הוראה תקנונית המחייבת
נוכחות. עם זאת, רמת הנוכחות
בפרלמנט הזה היא גבוהה ביותר. לכך
דואגים במיוחד מצליפי־הסיעות.
מישפט יצוא נכים
נכה צה״ל מבקש לשלחו
לצמיתות לדגבר בארה״ב, פדי
לשסר את מצבו הגופני

,בישראל הוא חש מחנק תמידי,
הנשימה היא עבורו מאמץ, וכתוצאה
מכך הוא סובל סבל רב ...בדנבר הוא
חש שהמועקה ירדה ממנו והוא מסוגל
לנשום באופן חופשי, כאחד האדם,
ללא כל מאמץ, כאילו הוצא השסתום
שהפריע למעבר האוויר לריאותיו,״ כך
כתב עורו־הדין יוסף ברד, ממישרדו
של אמנון זיכרוני, על לקוחו, אריה
איתן.
איתן מבקש כי אגף השיקום של

^•יימישרד־הביטחון, יממן את נסיעתו,
שהותו והטיפול הרפואי שיקבל
בארצות־הברית. איתן מוכר כנכה צה״ל
משנת . 1975 דרגת נכותו הכללית היא
* ,52 מתוכה * 40 הם החמרתה של
מחלת האסטמה שממנה סבל עוד
קודם.
חייו של איתן בישראל הם קשים
מאוד. מדי פעם הוא נתקף בהתקפים
קשים, שבגללם אושפז בבתי־חולים
פעמים רבות. הוא מקבל טיפול
תרופתי הגורם לו סבל ועלול לגרום לו
גם כיב־קיבה. מחלתו כה אנושה, עד
שרופאים אחדים כתבו למישרד־הבטחון
כי היא מהחמורה ביותר שראו,
וכי הוא עלול למות בכל רגע.
בחזרה למחנק. בשנת ,1979
ך השתכנע מישרד־הביטחון לשלוח את
איתן לבית־החולים היהודי בדנבר
קולורדו, לשם ניסיון. הניסיון הצליח
מעל לכל המשוער. איתן, שאינו מסוגל
לכל פעולה גופנית בישראל ואינו
עובד כאן, החל פורח באקלים היבש
והגבוה של רנבר.
בלי עומס התרופות הגדול, וכמעט
ללא כל טיפול רפואי, היתה הנשימה
קלה עליו. הוא החל עוסק בפעולות
גופניות הרגילות אצל אנשים בריאים,
אשר נמנעו ממנו במשך שנים רבות.
הוא נסע על אופניים והחל אפילו לרוץ
להנאתו. הוא הרגיש כי אם ישאר שם,
יוכל לחזור לכושר גופני נאות ויוכל
גם לעבוד ולחיות ככל אדם.
אולם החודשיים חלפו מהר, וכאשר
חזר ארצה נחנק מחדש באוויר הלח של
ן ישראל. הוא פנה למישרד־הביטחון
_1כדי ישממנו לו נסיעה ומחיה בארצות־הברית
לצמיתות. לחילופין ביקש, כי
יישלח לשנת ניסיון נוספת, לבדוק את
השיפור במצבו.
ערד במקום דנגר. מחשש
לקבוע תקדים כלכלי מסוכן, נמנע
אגף־השיקום לקבל את דרישתו של
; איתן. החלה מילחמה ארוכה ומייגעת
ו בין הצדדים, שנמשכה דרך כמה ועדות
י ועשרות דו״חות רפואיים שהומצאו
על־ידי שני הצדדים לוועדות השונות.
החלטתו הסופית של אגף־השיקום
^ היתה לנסות לשקם את איתן בערד או
במקום אחר בישראל, אך לא לשלחו
ך שנית לארצות־הברית. אי לכך לא ראה
{ איתן כל מוצא אחר מאשר לפנות
י באמצעות עורכי־דינו לבית־המישפט
|י הגבוה״לצדק ולבקשו להתערב. יהיה
1זה תקדים מעניין, אם יקבע בית!
המישפט כי על אגף־השיקום של
י מישרד־הביטחון לשלוח לארצות,הברית
לצמיתות, אדם שנכותו הוחרפה
בשירות צבאי.

ריח דגים
עבודתו של הנאשם כמוכר
דגים גרמה הקלה בעונשו
עורר־הדין צבי לידסקי יכול היה
(המשך בעמוד )18

את כד א שר השיג אברחצירא, עמד האוצר
לתת תור כמה שבועות ממילא לירוחם משר...
***ני יהודים ישבו בפארק, על
*ספסל צהוב, בגרמניה של .1938
אחד מהם קרא בעיון רב את הביטאון
הנאצי הידוע לשימצה, דר־שטירמר.
חברו, לעומת זאת, החזיק בידיים
רועדות שבועון יהודי מפולין.
״איך אתה מסוגל לקרוא. את
הזוהמה הנאצית הזאת?״ שאל לבסוף,
״מה ליהודי ולשטירמרז־היהודי
הראשון חייך :״פשוט
מאוד,״ השיב ,״מה אתה קורא בעיתון
שלך? רדיפות וגזירות בכל מקום,
מאורעות אפילוי בארץ־ישראל, בתי־כנסת
ובתי־עסק יהודיים נשרפים.
ואני? תציץ רגע בשטירמר! היהודים
שולטים בכל העולם, היהודים מנהלים
את הבנקים, את העיתונים, מכתיבים
את המדיניות האמריקאית ואת מובילים הסובייטית, המדיניות ברפואה, חודרים דרך הפסיכולוגיה

הפשוטה: שתמ״י לא קיבלה

דבר.
פקידים בכירים במישרד־האוצר,
ששוחחו השבוע עם העולם הזה,
תיארו את הישגי תמ״י כ״בלוף הגדול
הישראלית״.
הפוליטיקה של לדבריהם, לא השיגה תמ״י דבר.

קודם כל, גורסים ראשי־האוצר,
מדובר בהצהרת
כוונות במיסגרת התקציב
הקיים.

הסדר, שהיה מנומק כמחווה כלשהי
כלפי ההסתדרות.
גם העלאת קיצבות־הילדים, מ־2.7
אחוז מהשכר הממוצע ל־ 5אחוז, תוך
חמש שנים, מוצגת על־ידי האוצר
כבדיחה.

במשך חמש השנים הבאות
תיכנס ישראל לסיחרור איני
פלאציוני מחריד, ואין כל ספק
שכל ממשלה שתשלוט אז

פטרנאליסטית במקצת. הם נוהגים
להסביר לאנשים כמו אהרון אוזן ובך
ציון רובין שאם תמ״י לא תסייע
בקיצוץ התקציב, יידרדר המשק
לאבטלה גדולה, שתפגע בציבור
התומך בסיעה העדתית. הוויתור על
אחוז נכבד בתקציב מישרד־העבודה־והרווחה
הוצג על־ידי כהן־אורגד
כ״קמפידיוויד״ של תמ״י .״כמו שמנחם
בגין נאלץ לוותר על ימית, כדי

תמ״י כבר הסכימה להוריד ארבעה
מיליארד שקלים מתקציב מישרר־העבודה־והרווחה.
כלכלני האוצר, וגם
השר יגאל כהן־אורגד, הבהירו לתמ״י
באורח שאינו משתמע לשתי פנים
שהם עצמם יצטרכו למצוא את המימון
לסיפוק דרישותיהם.

כלומר, אם תמ״י רוצה
להגדיל את קיצבות הילדים, או
הגדול לתת־המודע של האנושות, שוכבים עם ׳להעלות את שכר־המינימום,
נשים אריות — תענוג ממש!״
היא תצטרך לוותר על נושאי
רווחה אחרים, שהיא מופקדת
ממחשכי עליהם!

עיידות הפיתוח

*ץ ריך, כמובן, להבדיל אלף אלפי
•הבדלות, אבל תחושה דומה תקפה
בוודאי השבוע את אנשי תמ״י, שקראו
ביומון הארץ. עורכי הארץ כל-כך המדומות מהצלחותיה נבעתו והאמיתיות של הסיעה העדתית
הקטנה, עד שטרחו לעשות לכנופיית
השלושה דמונולוגיה אדירה.
מאמרים ראשיים, רשימות של
כתבים כלכליים וכתבים לענייני־מיפלגות
הפליגו ברשימה ארוכה של
ויתורים שמישרד־האוצר עשה לתמ״י.
בכל המאמרים ביצבץ החשש, שמא
עלולה תמ״י לעשות הון פוליטי גדול
מהישגיה למען השכבות הנחשלות.
הארץ, המתנבא בקול אחר בכל
הנושאים, לא הסתיר את דעתו על
״הוויתורים״ האלה. בכל הנוגע לנושא
הכלכלי־חברתי אין ספק שהארץ הוא
ביטאון מעמדי מובהק המייצג,
בדרך־כלל, את האינטרס של השכבות
האשכנזיות המבוססות. אנשיו מבטאים
לעיתים קרובות פאראנויה קשה,
כאילו היו מבועתים על־ידי הסיוט
הגדול של בני השכונות ועיירות
הפיתוח, המגיחים לפתע ממחשבים,
ותובעים את ליטרת־הבשר שלהם
מהציבור השבע.
אין צורך לומר, שהיחס העויין
ומלא־הפחדים הזה מסייע דווקא
לצמרת הסופר־מושחתת של תמ״י.
הארץ, וכמוהו גם דוברי שינוי
והמיפלגה הליברלית, יצרו רושם
בציבור כאילו תמ״י מצליחה מאוד
במאבקה למען שכבות־המצוקה, ורבים
אף גורסים שאהרון אבדחצירא ואנשיו
; עומדים לרשת את מקומה של
תנועת־החרות בקרב יהודי־המיזרח.

ממש חבל לקלקל תיאוריות
כל־כך יפות באמצעות האמת

מעבר לזה עמד מישרד־האוצר
להעלות את שכר המינימום גם בלי
תמ״י. אשר למדרגות המס: כאן קיימת
בעייה פוליטית — לאו דווקא
כלכלית — מעניינת במיוחד.

האוצר עצמו רוצה בתיקון
מדרגות־המם, אבל כחלק
מעיסקה כוללת עם ירוחם משל
והנהגת ההסתדרות.
הסיבה לכך היא פשוטה למדי.
ראשי־האוצר שואפים, מזה זמן רב,
לשבור את מעגל ההצמדה. תחת
תוספת־יוקר מלאה באפריל רוצה
האוצר להעניק רק תוספת חלקית,
ולשמור על שכר־הנטו על־ידי הפחתה

ח״כ אבו־חצירא
מדוע כדאי לקרוא א ת דר שטירמר!

בישראל, תיאלץ להכריז על
מצב־חירום כלכלי.
כל ההטבות לשכבות החלשות
יעמדו בבחינה מחדש, ואץ כל ספק
שתשלומים מכל הסוגים, שנעשו
באורח אוניברסאלי, יבוטלו. רק
עניים־ממש יהנו בעתיד מהנחות
בשכר־לימוד בבית־הספר התיכון, או
חברת־הרווחה
מקיצבות״ילדים.

״האיש ה?ה טיפש ר
למעשה

!מ העובדה שתמ״י לא קיבלה
שר־המיסוזר־והתעשייה בהצהרה פומבית.
להעולס חזה נודע שראש־הממשלה, יצחק שמיר, איבד את קור־רוחו
המפורסם, וממש רתח על גירעון פת.
•האיש הזה הוא טיפש *,אמר שמיד למקורביו ,״ומסוגל לטרפד את
ההסכם שלנו עם תמ״י. כל מה שאכרתצירא מבקש הוא להראות
כאילו השיג משוע. מדוע להפריך את זה עתר* ולשלם הרנה יותר ביוקר
בעתיד?״
ניכרת בשיעורי־המס. בכך תפחת,
כמובן, העלות למעביד.
תיקון זה במס־ההכנסה יוצג על־ידי
האוצר כוויתור משמעותי לשכירים,
וגם כחלק מאידיאולוגיה כוללת,
התומכת בתמריצים לעבודה ולפריון
גבוה. שר־האוצר היה מנוע מלומר
לתמ״י שהוא מתכוון להציע למשל
עיסקת־חבילה כזאת. ראשי תמ״י אינם
מתעניינים כל־כך בטובת השכירים,
אלא ביצירת הרושם, שרק הם משיגים
ויתורים עבור הפועלים, ולא ההסתדרות.
אין ספק שהם היו מטרפדים כל

דבר,

חשף

תגלוש למדינת סעד, שבה יותנו כל
ההטבות למיניהן בבדיקה מדוקדקת
של ההכנסה המישפחתית. קיצבות
מטעם המדינה יוענקו רק בליוויית
התחושה המשפילה שהמקבלים הם
״מיקרי־סעד״ .מנקודת־ראות זאת
חוזרת המדינה שנים רבות אחורה —
תמ״י או לא תמ״י.

צכ ±ע

^ העניים

ך* טכניקה של ראשי־האוצר,
( !במגעים שלהם עם תמ״י, היא

להחזיק בשאר השטחים, אתם נקראים
לוותר על כמה סעיפי־תקציב, כדי
לשמור על האינטרס הכללי של
הציבור, שאתם אמורים לייצג׳.
אנשי תמ״י ויתרו, לכאורה, אבל
לדברי ראשי־האוצר אי־אפשר לם מוך
על אמינותם.

״הסיכום איתם אינו שווה
דבר. הם חוששים ממזכירות
מיפלגתם, מגזימים בהישגיהם,
גם באמצעות שקרים בוטים,
ואינם מודים שנאלצו לוותר.
לעיתים קרובות צריכים לפתוח
מחדש את המשא־ומתן עימם,
אחרי שכל הנושאים השנויים•
במחלוקת כאילו סוכמו.״

אוזן ואבו־חצירא שמחו בגלוי
על־כך שדו״ח הביטוח הלאומי הותקף
בכל מקום, מכיוון שקבלתו כפשוטו
היתה מקשה עליהם להציג את מה
שכאילו קיבלו משר־האוצר כ״הישג״.
אשר לתמ״י, לא רק שלא השיגה
דבר, אלא שגם מראית־העין שלה לא
תצלח לטווח ארוך. עצם העובדה
ששלושת אנשי תמ״י בכנסת החליטו
להישאר בממשלה תפגע בהם בקרב
בוחריהם־בכוח, מה גם שהם לא יצליחו
לרמות את כל העולם כל הזמן. היתה
להם הזדמנות בלתי־חוזרת להפגין את
נאמנותם לשיכבות־המצוקה, ולנסות
לרשת את מנחם בגין ואת תנועת־החרות
בליבותיהם של היהודים המיז־רחיים.
הם ביזבזו אותה ללא שוב,
והדבר יעלה להם לא רק בקולות, אלא
גם בפילוג ובפיצול בתוך מיפלגתם.

חיים ברעם

ברשת ונקב ל״ו׳נטון

מינתנים אנונימיים>ירו דצחס ונין ולשידעוו נוס ננו לגג׳
עזנווהחודשים על החשוות נגרלוינסוו—מדו>ו נעשה הנו
•החוות!
נדלרעותיה את הנושרת
13194439

ל כל פרשת לוינסון, כפי שנחשפה על־ידי העולם הזה בשלושת השבועות האחרונים, מרחפות
*י׳ ג שתי שאלות:

• באילו כספים מדובר?
• לאן הלך הכס!??

בכמה מן הפרשיות פוענחה התעלומה, לפחות חלקית. למשל, בפרשת המניות של חברת גרנית
הכרמל, החולשת על חברת־הדלק סונול. כפי שחשף העולם הזה לפני שבוע, הועברו 4.75951 של
אחת החברות השותפות בגרנית, ששמה היה טכנולוגיות בינלאומיות (השקעות )1981 לחברת
יו־אס־איי תמורת 18 אלף דולר, ונמכרו בתוך פחות משנה בסכום של 1.9מיליון דולר.
ברור כי הכסף הלך לחברת יו־אס־איי. ברור כי בראש חברה זו עמד איש־העסקים יעקב לוינסון,
שנשא בתואר הנשיא. אך לא ברור מי הם בעלי יו־אס־איי. ברור רק כי חלק מהם מתחבאים מאחורי
חברות פנאמיות, שהבעלות עליהן היא חסוייה, וחלק הם אנשי־קש, שמאחוריהם עומדים אחרים.
כאשר נרשמה החברה במדינה דלוואר בארצות־הברית, היו בה תישעה שותפים, שלכל אחד מהם
5000 מניות בנות דולר אחד. אך הדבר אינו מגלה הרבה על זהותם האמיתית של הבעלים, ויעקב
לוינסון אינו מגלה מי הם.

התנהגותו של לוינסון בפרשה זו היא מוזרה ביותר, בלשון־המעטה. כאשר
הוזמן לפני ועדת ם יוון־רוטמן, התחמק ממתן תשובה. הוא דיבר על ״סודיות
בנקאית״ — נימוק שהוא מופרד מעיקרו בהקשר זה.

״סודיות בנקאית״ היא חובתו של בנק שלא לגלות לזרים את זהות לקוחותיו ועיסקיהם. אולם אין
לזה כל קשר לחובתו של אחד מראשי הבנק לגלות את הפרטים האלה לשאר הראשים של אותו הבנק,״
לצורך חקירה פנימית של ענייניו. שני חברי הוועדה — עמירם סיוון ושרגא רוטמן — הם חברי
מועצת־המנהלים של בנק הפועלים(״דירקטורים״) ,ולכן לא היה שום עניין של סודיות ביניהם ובין
יעקב לווינסון, שפעל כאיש הבנק.

במה מטובי החוקרים כבר עוסקים בפיענוח הסוד של הבעלות על ״יו־־אם־איי״,
ויתכן מאוד כי בקרוב תעסוק בכך מחלקתו של תת־ניצב בנימין זיגל
במישטרת־ישראל. גם לה יהיו בעיות.

חוקר פרטי שניסה להיכנס לעובי קורה זו המציא פאטנט מחוכם כדי לפצח חברה פנאמית. וזו
השיטה: הוא איתר את השמות של החברות הפנאמיות, ותמורת דמי־הרישום הקטנים בפנמה־סיטי רשם
חברה פנאמית משלו, בעלת שם כמעט־זהה. בשם חברה זו הוציא המחאות ללא־כיסוי בבריטניה. כאשר
חזרו ההמחאות, הינחה את פרקליטי הבנק לתבוע את הכסף מן החברה הפנאמית האמיתית, דבר שהיה
אפשרי בגלל הדמיון המפליא בין שני השמות. אז נאלץ עורו־הדין הפנאמי, שמאחוריו התחבאה החברה
הפנאמית, להוציא את בעלי החברה מאלמוניותם, כדי להוכיח שלא החברה שלהם הוציאה את הצ׳ק
הנדון.
עד כמה שידוע, לא הצליח גם פאטנט זה לפענח את הסוד.

• מסו עשן

1״ך 1ך 1ה 1 1 \ 1ה בניין המישרדים של בנק פיר גמיין־וירטשפט לוכסמבורג בבירת
^< 1 1 1 1 1 1הנסיבות. הבנק, שהוא חברת״בת של הבנק הגרמני הגדול,
מחזיק בעצמו ובאמצעות חברת״בת שלו, אלפיסו, בכשליש ממניות חברת אמפל.

ולס המיליונים הקשורים בפרשת סונול־יו־אס־איי הם רק חלק קטן מן הסכומים שעליהם
מדובר בפרשה זו.
זהו קרחון־ענק, שכמה מקצותיו בלטו בקושי
מעל פני המים במקומות כמו ציריך, פראנקפורט,
לוכסמבורג ואיי־האנטילים בים הקאריבי. על
9 6 5 £ 501^:096 1 3י 6 5 0 £ £56 £15*2 131ז 31ח 19 £3516 56 £5 £ 0 0£5 £56־? 56 £0110 *711
פרשות אלה עוד ידווח בהמשך סידרה זו.

0111
2 0 6 1573612 0 £ 30011 5010:09603ס 0 £ 6 5ח £5 0 £תנ 01ז9 31ת 9 1מ £ 5 £ 3ט 9 £56 0ו3 1 31 כן ז£1
לאן הלכו כספים אלה?
3 1 3 5 060610561: 3 1 , 1 9 7 9 :כן ז5 6 1 5 5 ^ £1
מי נהנה מהם?
שאלה זו ריחפה, כמובן, בראשו של כל אדם
שנגע בפרשה גם כשהיתה עדיין כמוסה לחלוטין
6ת 3א
9ר 911ת £5£3ט £ 0ת 0 0ות£
והוסתרה מאחרי קירות עבים. התשובה שעמדה
לנגד עיניו של כל אחד מהם הינחתה את טיפולו
״ 3 1 ) 131:361 ( 0 5 5נן ת^
? 9 1 ,8 7 7 ,6 9 1
בפרשה.
אין ספק שרוב הנוגעים בדבר היו משוכנעים
.3 0 5 3 0£מ9וז 83510 ? 061: )361161
3 0 . 0 0 0 . 000
כי עסקות אלה שימשו בעיקר כדי לממן
1.א831* 8 3 (30311111 8 .
1 0 ,2 0 6 ,4 0 0
מיפלגות מסויימות בישראל — ועל כן אסור
6 0 3 1 -5 5 3 5 6 0 £ 131:361ת 06ת £3תסססס ^
1 0 .0 0 0 . 000 להביא לגילוי פרט כלשהו, ויהיה מרשיע את
5 ,2 5 0 ,0 0 0
, £11111569ץ ח 3כ!וזזכ £ 16331119 0וז 131:3616331119 £ 9 0 1 (3116
פלוני או אלמוני ככל שיהיה, שמא יגרום הדבר
למפולת פוליטית איומה.
131:361 3 1סס 366 ״£1

הדבר מסביר את קשר־השתיקה ,
שאם!? את הפרשה ושעד עצם היום הזה ,
לא ניתנה לו שום סיבה סבירה אחרת! .

5 3 13 3 0000161:0131 531* .ם £3מ. מ 9ת 6 1ת 0 6־ 831* ? 061
• - 15 3 0010161:0131 531* .א 0 3 1 1111 8 .ק 831* 83
7 .ד31 כן זח £ 1 6 3 3 1 0 9 00ח 6חק 1ס 9 - 15 311 6 9ת 151:3616351

1X1 4 0 1 7111*1אחת ההנמקות למכירת שליש
:1111 1 11\ 1111 /ממניות אמפל לבנק פיר גמיין־
וירטשפט היתה כי בכן נפתחים אפיקים חדשים לאשראי למשק

הישראלי ולקישרי עסקים. העובדה היא שעד מהרה הפן הבנק
ללווה של כספי אמפל. בסוף ,1979 למשל, היה בין חמשת הלווים
הגדולים מאמפל, ויתרת חובתו הסתכמה ב־ 30 מיליון דולר.

כפי שמוצגים הדברים כיום על־ידי דוברים
זריזים באוזני עיתונאים תמימים, הכל התנהל
כשורה. כאשר התעוררו חשדות אצל ראשי בנק
הפועלים, ובעקר יושב־ראש ההנהלה גיורא
(״ג׳ורי״) גזית, הוא נקט בצעדים הסבירים, פנה —ך
למזכיר חברת העובדים, וזה מינה ועדת־חקירה.
השבוע היו עיתוני ישראל, המודרכים על־ידי
דוברי הצדדים, מלאים בסיפורים יפים על
מאמצים אישיים לקידום החקירה, על התנצחויות

פנימיות, ישיבות סוערות, וכיוצא באלה.

כל זה אינו אלא מסד־עשן.

• מיכה! אנונימי
י * ך * עובדות הפשוטות חי
י • הוועדה אומנם מונתה כאשר החשדות הפכו חמורים מדי, ואת העובדה הזאת אפשר לציין לזכות
גזית ואנשיו.
• אולם ועדה זו הוקמה בסודי־סודות, וגם לגורמים החשובים ביותר לא נמסרה על כך כל הודעה.
מובן שלא נמסר כל מידע על כך לבעלי בנק הפועלים -שהם חברי ההסתדרות שהקימו מכשיר
פינאנסי זה לטובת ציבור־העובדים. ומובן עוד יותר שלא נמסר דבר לשילטונות התביעה והמישטרה.

ועדה זו מיזמזה את העניין במשך קרוב לשנה. אין שום הסבר לאורך התקופה
הזאת, מלבד תירוץ שקוף שאחד מחבריה שרגא רוטמן, לקה בהתקך־לב. אולם
רוטמן אינו איש כה חסר־תחליף, עד כי לא ניתן היה להביא במקומו חבר אחר
למועצת־המנהלים.

• הוועדה, כפי שהודו חבריה השבוע, לא גבתה עדות אמיתית מלוינסון וחיים ברנשטיין, האיש
של לוינסון בציריך. אילו נוהלה החקירה ברצינות, היו החוקרים צריכים להעמיד את השניים לפני
^ ברירה פשוטה, בו במקום: למסור עדות מלאה לפרטי־פרטים, או שהעניין יועבר למישטרה.
• במהלך החקירה ניתן ללוינסון ולברגשטיין להתפטר או להתפוטר בשקט, מבלי שהדבר הובא
לידיעת הציבור, אלא בצורה עקיפה, שהיסוותה את הסיבות האמיתיות.

• חקירה מעין זו, בידי אנשי־מיקצוע מעולים (רוטמן הוא מנהל־חשבונות
מיקצועי) ,לא היתה צריכה לארוך אלא כמה שבועות, ולכל היותר חודש־חודשיים.
המדובר בעניינים בנקאיים מובהקים.
111165ת\<1)15ז 13ז 6156א >1.3/.,ח 31!0ז 0קז 0ס 5635 ? 103006־0 ^ 1\ 0 0 *61
130)1$1\ 0 )11165,1981/19 161661׳\ .א 06ח 3מ5635 ? 1־00118 )3 )6$ 0 *61
130<151^0 )11165,1981/1986־ 61661א א 03110031־110)61ח0311ק143
0 -)5116660,0303 )13,1981/1991ז)1׳>1-1
-)20666 2303)13,1981/1991ס־ו)1ע?1
00,781 1981/1988ו)3ש 0קז 3<16 0 0ז 1<17ש 0ז\ 1ן \18

118 $

118-$

$־118

באיים הקאריביים

אפילו ראשי בנק הפועלים לא ידעו ני הבנק הגרמני
היה אחד החתמים להנפקת איגרות־חוב של בנק
הפועלים הישראלי באיי האנטיליים ההולנדיים, בתנאים מועדפים של שער ריבית נייד.
• בניגוד לרושם שביקשו ליצור השבוע, ידעו ראשי ההסתדרות והמערך על החקירה הסודית
והחשדות שהועלו בעניין לוינסון.

• ״העולם הזה״ קובע כי כבר כמאי 1983 נשלחו מיכתכים אנונימיים לאנשים
הבאים: יצחק רבין, שימעון סרס, ירוחם משל, יעקב חזן, יצחק בן־אהרוז ועוד.
יצחק רבץ הביא את המיבתב שקיבל לדני רוזוליו, ואמר לו :״זה העניין שלד.״
מכל אלה עולה תמונה די ברורה: לא היתה מעולם כל כוונה להביא את הדברים לידיעת הציבור,
או להעביר את פרטיה לרשויות המוסמכות של המדינה. גם המפקחת על הבנקים נכנסה לעניין(אחד
בלבד: שינוי הבעלות בחברת אמפל) רק אחרי שהוזעקה לצורך זה ולא על־ידי מיכתב אנונימי.
העיתונאים, ששמעו רמז פה ורמז שם, שוכנעו לגנוז את הכל, ואיש מן העיתונאים ו/או העיתונים
לא היה מוכן לגלות את הפרשה. קשר־ההשתקה היה מלא.

התוכנית לסיים את העניין בשקט, ללא חשיפה וללא גילוי, היתה בלי כל ספק
מצליחה, לולא נכנם ברגע זה ״העולם הזה״ לתמונה. הפירסום של ״העולם הזה״ ,לפני
שלושה שבועות, הוא ששימש בפתיל רועם לפיצוץ הפרשה.
אחרי הפירסום הראשון הזה, שוב לא ניתן היה לשמור על קשר־השתיקה. נמסרו לציבור הודעות
מגומגמות ונערכו דיונים קדחתניים. גם אז עדיין לא היה בטוח שהעניין יימסר לחקירה אמיתית, לולא
בא העולם הזה בשני הגליונות שלאחר מכן, וגילה בכל פעם גילויים חדשים. הגילוי בשבוע השלישי
על פרשת סונול הוא ששבר את גב הגמל והכריח את ראשי ההסתדרות להחליט על מסירת העניין לידי
היועץ המישפטי.
אולם השבוע עריץ העזו כמה מראשי הבנק לפרסם הודעה מרגיעה, ומגוחכת על פניה, כאילו לא
נגרם שום נזק לבנק, וכאילו גם העברת־הענק של נכסים מן הארץ לידי הבעלים האמריקאיים של
חברת אמפל הביאה תועלת לבנק.

בתר שמישהו מחפה על משהו. משהו זה קשור בחשדות לגבי היעד האמיתי
של לפחות חלק מן הכספים המעורבים בפרשה זו.

תרומות לגיטימיות
חודש יוני 1983 הופיעה בהעולם הזה ידיעה תמימה: יו״ר מיפלגת־העבודה נפגש בחשאי עם
יעקב לוינסון. ידיעה זו הוכחשה מייד על־ידי כל הגורמים בתוקף רב ואף מוגזם.

6ז 3)0א,4310116) 30)1
) 8666)10131ס
(1[>)1ו)5ז 66״ 0

2 4 .2 1

555.

1 ,9 8 8 ,9 7 6

7 5 .7 7 7 0

2 ,2 7 3 ,2 0 0

7 2 6 ,8 0 0

555.

8 7 0 ,0 0 0

־655 01ת>13166 30)1^3)1
ז66׳יי 8636)10131 0
031101ק8301) 113
)1־5 0 8.0111501111)1 801116* 31
361־761 1*, 151
81X3: 1,11x60150012 5.^.
1 7 , 806 )10 70556
70X60150012

2 4 .2 3 7 :

בעיקבות ידיעה זו התפרץ יצחק רבץ באחת הישיבות כלפי שימעון פרם וטען:
״אתה תרם את מקותת המימץ של המיפלגה!״
מה עומד מאחורי התפרצות זו?
חוקי ישראל, הנוגעים למימון המיפלגות, באים להבטיח כי לא יהיה למיפלגות מימון בלתי־כשר
מצד בעלי־אינטרסים. בעת החקיקה שימש דבר זה. כנימוק להצדקת העברתם של כספים גדולים
מקופת המדינה לקופתן של המיפלגות.
אולם מנסחי החוק — אנשי המערך —
השאירו, לא במיקרה, חור ענקי אחד בחוקים
אלה:

8־13111 8606 )10131 01 *1161־£61

)861-066
0) €1358

קשרים מיפלגת״ם

לא היתה מיפלגה אחת, לפי השמועה, שלא שיחרר
את פניו של האיש הכל״יכול יעקב לוינסון כשהיה
בשיא מעמדו(בתצלום, לחיצת־יד עם ראש הקואליציה, איש אגודת ישראל, ח׳ב שפירא).

1\16$0 5 70X60150012
1 7 , 8 0 6 )10 70556

הדבר הוסבר בצורך ציוני: למיפלגות יש
סניפים בחו״ל, ואלה תורמים למיפלגות־האם.

11)16 01 0355
0355 51001
)20010100 5)001)...
)20010100 51001

.־ 0 \*61ק 05111*6ק 6 1161)1 1*1111 5016 *01102 30 )1 )11$ז 65 3־1 11 51131
( 1־ 11311231100 01״1116 0 (010100 51001) 31161ק 65 1611601 1116 155113006 30 )1 8603ז£11א 711656

0355

1 9 8 2 .

אחוזים בלוכסמבורג

הדו׳׳ח האחרון של
אמפל לבעלי המניות
שלו, ליום 31 לדצמבר ,1982 פירט את רשימת בעלי יותר מחמישה

מובן שחור זה קורא לגנב, ולכך הוא
נועד מראש.
נניח שמיפלגה מסויימת רוצה ויכולה לקבל
סכומי־עתק ממיפעלים כלכליים בארץ, הכפופים
להשפעתה. לכאורה, זה אסור.
אך אפשר לסדר זאת בכמה צורות, בדרך
חוקית לגמרי, או כמעט חוקית.
הנה כמה דוגמות לעיסקות סבוביות כאלה.

דוגמה אי:

70X60150012

אין שום הגבלה על קבלת תרומות,
בכל מכוס שהוא, מגורמים בחוץ־לארץ.

אחוזים ממניות אמפל. וכאלה יש שלושה בלבד: בנק הפועלים,
בנק פיר גמיין־וירטשפט לוכסמבורג 24.2350 מן המניות
הרגילות) וחברת״הבת שלו, אלפיסו ( 10.5955 של מניות הבכורה).

חברת אלף, שהוא מיפעל ישראלי, מוכר
נכסים שיש לו, לחברה בית, שהיא זרה. המכירה
מתבצעת, למעשה, בשני מחירים: מחיר רישמי,
שהוא נמוך מאוד, ומהיר גבוה, שהוא גבוה הרבה
יותר. את המחיר הנמוך ניתן להצדיק תמיד על
רקע היחסים בין שתי החברות. למשל :״ערך
רשום בספרים״ ,״יצירת עניין אצל החברה הזרה
לעסוק בעסקים בארץ״ ,״פיתוח צינורות־שיווק״,
ועוד.

את ההפרש בין המחיר הפיקטיבי
והמחיר האמיתי, שאותו שילמה חברה
בית, מפקידים במוסד כספי כלשהו
בחו״ל, וזה מחזיר אותו לארץ כתרומה אנשי־קש באמצעות לגיטימית של גורם זר, המעוניץ לתמוך
במיפלגה.
דוגמה בי:

עסקות סיבוביות — —יי —יי
הקונה בחדל אתו מכניס את הרווח לכיסו, אלא מחזיר אותו ארצה, הטעם
כתרומה למיפלגה.
הצרה בכל השיטות האלה —וי ש רבות מסוג זה — היא שאין לעולם לדעת לאן
הולד הכסף — האם הגיע בולו למיפלגה, או שחלק ממנו נעלם בידי המתווכים
והמבצעים, או ששום דבר לא הגיע למיטלגה, למרות שנדמה לשותפים בחו״ל שזה
מה שקרה.
מכיוון שכל הדברים האלה הם סודיים ואיש אינו יכול להרשות לעצמו לפרסמם, אין כל אפשרות
לגלות את האמת, אלא בעבודה בלשית מאומצת, תוך הסתייעות במישטרות של כמה ארצות.

• חוחים וגו3נים
בנק הסוציאליסטי הגרמני עומד מעל לכל חשד כזה. זהו מוסד כלכלי גדול ומכובד. שמו
1בנק פיר גמיין־וירטשאפט (בנק למשק שיתופי) ,ובראשו עמד במשך שנים אחד הידידים
הגדולים ביותר של מיפלגת־העבודה הישראלית בעולם: ואלטר הסלבאך, שהיה דמות ידועה מאוד גם
בארץ, ומשתתף קבוע בוועידות כאן.
הקשר בין הבנק הזה עם בנק הפועלים משתרע על פני כדור־הארץ. למשל, גם כמה מראשי בנק
הפועלים בארץ הופתעו לקרוא, בדו״ח של הבק הגרמני לבעלי־המניות שלו, כי הבנק שימש כחתם
הנפקה של איגרות־חוב של בנק הפועלים (האיים האנטיליים) נ׳ ו; בתנאים מועדפים, כלומר
בריבית ניידת המבטיחה התאמת הריבית לשער הגבוה ביותר.
האיים האנטיליים הם קבוצה של איים, וביניהם האי קוראסאו, שמיספר תושביהם 252 אלף, וכל
שיטחם 961 קילומטרים ריבועיים. הם שייכים להולנד, וקשה לרעת מה בנק הפועלים עשה שם.
הבנק הגרמני היה שותף, דרך חברת־בת שלו, בחברת אמפל. תחילה היה חלקו 1096 בלבד, אבל
בשיא המניפולציות של לוינסון הגיע חלקו של הבנק, באמצעות חברות־בת שלו ל־.3396

לא ברור מדוע נמסר לבנק חלק כה גדול בחברה, שגבתה רווחים על נכסים
ישראליים, מה גם שמניות אלה יצאו מידי ״בנק הטועלים״ הישראלי. כלומר:
הרווחים, שיכלו להגיע לידי הבנק הישראלי, השייך לציבור־העובדים הישראלי,
עברו לבעלי־המניות הגרמניים.

כאשר נחשפה עיסקה זו, הובאו טענות שונות להצדקתה. למשל: שעזרת הבנק נתנה אפשרות
לבנק הפועלים לפתוח קווי״אשראי נוספים בחו״ל לטובת המשק הישראלי כולו, ועוד. אך עובדה היא
שאמפל הפקידו בבנק הגרמני 30 מיליון דולר, במשך תקופה מסויימת, ואילו הבנק הגרמני הסתפק
בהפקדה נגדית של חמישה מיליון דולר.
מניות אלה באמפל הן בידי חברת־הבת בנק פיר גמיין־וירטשאפט לוכסמבורג ס, א :זה מצירו
הקים בשלב מסויים חברת־בת שניה בלוכסמבורג, בשם אלפיסו, וחברה זו מחזיקה כיום בשליש חברת
אמפל.

לא ברור לשם מה נעשו העברות אלה. הם בוודאי יקשו על מי שבודק את עסקות
״אמטל״ להגיע לחקר פעילותו של לוינסון.

• פוליסת־ביטוח

כאשר שימחה ארליך המנוח, הביא את החומר
שהגיע לידיו על פרשת לוינסון לראש־הממשלה ן• שאלה היא אילו מיפלגות נהנו מחסדיו של יעקב לוינסון במשך השנים.

של אז, מנחם בגין ׳,השתיק בגין את הפרשה :״הוא (לוינסון) נהג בנו גגינטלמניות!״ 1 1מאז חשיפת הפרשה בידי העולם הזה, בולטת עובדה אחת, שאיש לא שם עדיין לב אליה:

מדוע הם השתיקו?

כאוחר.
ל־ 5מניותסוגאי, ו ״ 0ו 1ההוןהמא וש רכמניותסוגא ׳ הגיעל 1 0 , 0 0 0 , 0 0 0 -מניות .
טגה נמכרולבנקפירגמ ^ ינוירטשפט, לוכסמבורג 8 7 0 , 0 0 0 ,מניותסוג אי ן ־ ן י ) ו 4 , .מנלוח
רגילות. כ&ו־צאת מכ ךהפךבנקפירגמיינוירטשפס, לוכסמבורג, לנעל ;• 10מהמניותהרגילות
ו־״״ד-סוי שלומניוחרגילותאי, לעומת ,״ 90מהמניותהרגילותטבידיבנקהפועליםנע ״ מ, ו 7
נ. פ .ג. מסובסד למעשה על ידיבנקהפועלים, שכך בהיותובעלהמניות
ממניות רגילות אי.
הגדולביותרבמניותרגילותא׳ העדיפותבזכות לקבלת ריוידנדה, זוכהב. פ .ג. כפירות
לרבותהימיםיעבירב. פ .ג. את
הרווחיםהמועב רי ם בדרך ח ר -סיטרית מבנק הפועלים לא מפ״ל.
מניו ת סוג אי:
הט קעהוכמניותהרגילותא ׳ לירי חברת ״ אלפיסום. א ״ .הרשומהבלוכסמבורג .
הדו״ח שמנחם בגין ביקש מעמיתו, סגן־ראש״הממשלה המנוח
שימחה ארליך, להתעלם ממנו, ואשר זכה במשך הזמן בתואר
דוח ארליך, היה בוטה ביותר, לא חסך במילים, כדוגמת פרשת המניות לבנק הגרמני(בדוח,

הליכוד ידע

(המשך מעמוד )11
בעת גילויי השערוריה של פרשת מיכאל צור, עלתה הטענה כי צור שימש, בץ השאר, כמממן של
מיפלגה מסויימת.
צור, שהיה בין השאר הבוס של צים, גבה קומיסיון סמוי על קניית אוניות ומכירתן. את כספי
הקומיסיון הפקיד בשווייץ, בחשבון סמוי. מן החשבון הזה הוא שילם לא רק לאנשי״שלומו בהנהלת
צים, אלא גם העביר כספי תרומות למיפלגה.

דוגמה ג׳:

מוכרים לחברה גימל, שהיא מוסד כלכלי בחו״ל, מניות של חברה ישראלית, חברה דלת, שיש
למיפלגה שליטה בה. את המניות מוכרים במחיר האמיתי בשוק. בעזרת מניפולציות, שקל לבצע בארץ,
מעלים באופן מלאכותי את שער המניות פי שניים, למשך כמה ימים. במועד זה קונים את המניות
בחזרה מן הקונה בחו״ל, שוב במחיר האמיתי של אותו הרגע.

6 , 111x6011( 01118ח^ 1ח 0ח\ 8 $001616 /זו 11>01ח6צנו״>:1א 8

)31 * 35 וק0 03־ 1973- 11551131ס! 11118 1(301) \035 10110)100
1.115.2.800 01111100 111ט.115.2,000 01111100 1״!3156)111001ז

115ץ1101)18ץ198130)1151011
51101130)1100)11010ח! ץ 3111ו 110ק 05ג{3י{ח0זגז 71118 8111($!)113
38001111 חס־301<3015 35 01303801כ16101100)1108• 71101
־ 111011 ווו 3105ק! 1!0ז 3ק 10)6103)100311030 5^0 )1103105 30 )1
עסווססו ווו 1<3180 0083805 וו 1030010830)101) 108.7110 83־1
01311)0130)15001111) 105 )13)11118.

84531 00 )^ 111667^ 1981 10)31 3850)8)0010 1( \ 1 10.3^ 3
!00!)>115_\031ק 01 ^*0110010350 00011110ק 0011100, 341.6
45 01111100 000811)010)183131(005ס ^ 4גג 461מ01 )1115)0
הידידך \ ך 11 ^1תיאור קצר. של הבנק הגרמגי־לוכטמבורגי מתשקיף חברת־
4 / 1 11111 1 1 1 1האם :״נוסד ב־ .1973 היו המניות 2,800 מיליון פרנקים לובסמ־בורגיים(כחמישים
מיליון דולר)...עוסק בעיקר במתן הלוואות ...ובסחר בניירות־ ערך״.

בראשי התיבות של שמו, ב.פ.ג ב.פ.ג. מסובסדת למעשה על״ידי בנק הפועלים, שכן
בהיותו בעל המניות הגדול ביותר במניות רגילות א, העדיפות בזכות לקבלת דיווידנדה,
זוכה ב.פ.ג. בפירות הרווחים המועברים בדרך חד״סיטרית מבנק הפועלים לאמפל-.
ההתנהגות המוזרה של הליכוד.

לכאורה, היה הליכוד צריך להיות מאושר. ברגעים הקשים ביותר שלו, כאשר
המדיניות הכלכלית שלו מתמוטטת סביבו, באה פרשה שיש בה, במבט ראשון,
לערער את המערכת הכלכלית והציבורית של מיטלגת״העבודה.
אפשר היה לצפות שהליכוד ייצא מכליו מרוב שימחה, שכל מנהיגיו יצעקו עד לב השמיים, יהיו
הצעות לסדר־היום של ראשיו בכנסת, ששר־האוצר ינאם נאומים חוצבי־להבות.

שום דבר כזה לא קרה. חוץ מכמה צעקות של עסקנים מסוג ד׳ בהסתדרות,
והפגנה מגוחכת של כמה עשרות חסידים־שוטים בשערי ״בנק הטועלים״ ,התעטן!
הליכוד בשתיקה עמוקה. התנהגותו היא גינטלמנית מעבר לכל מיצוות ההדר
הבית׳׳רי.

יתר על כן: אחד המיסמכים הראשונים שטיפלו בפרשה היה ״מיסמך ארליך״ ,שאותו חשף העולם
הזה לפני שלושה שבועות(ושמאז כל העיתונים טיפלו בו בהרחבה) .מיסמך זה חובר לפני ארבע שנים.

והנה זה פלא: למרות שמיסמך זה הוגש לאחד מראשי הליכוד, כגן ראש־הממשלה,
הוא לא פירכס וגס לא הדליך אותו. בממשלה שכה הכל דלך, מיסמך זה
נשאר חסוי כסוד הכמוס ביותר.
מדוע?
בחוגי ״בנק הפועלים״ מחייכים כאשר מזכירים עובדה זו. לדברי יודעי־סוד, יש
לכד הסבר פשוט בתכלית: יעקב לוינסון הוא שהציל את תנועת־החרות
מפשיטת־רגל מבישה.
כאשר הגיע הליכוד לשילטון, הוא היה מסובך בשערוריה כלכלית נוראה: המכשיר הכספי העיקע!
של תנועת״החרות, קרן תל־חי, הסתבר בחובות. הכסף הגיע לאנשים קטנים, שהתרוששו^
סצינות מבישות ומביכות ביותר, שהסעירו את ליבו של מנחם בגין.
הישועה באה במפתיע, ובאורח נס. לפי הגירסה של אותם יודעי־דבר, עשה^
ג׳נטלמניות עילאית, שמנחם בגין שומר אותו בליבו עד היום.

לוינסון הסכים לקבל מן הקרן שטרות חסרי-ערד, ותמורת שטרוחד*
בעולם אח
ממוסדות האימפריה של ״בנק הפועלים״
את הקרן, וכד התאם/

מן הבוץ.
כאשר בא ארליך אל בגין וסיפר לו על המיסמך המרעיש שבידו, אסר עליו בגין לנק.
כלשהי נגד לוינסון .״האיש הזה נהג בנו בג׳נטלמניות,״ אמר. וזה היה סוף־פסוק.

כדם יש לשני הצדדים סיבה רבה לשתוק.
בשביל הליכוד יהיה זה גילוי מביש ביותר שראשי המעיד הצילו את תנו״_ ,
החרות מביזדן נורא, ו אלו לוינבון בוודאי לא יתפאר כיום באוזני חבריו־למיפלגזמ
שהוא האיש אשר הציל את הליכוד.
ודתה זאת פוליסת־ביטוח שהוכיחה את עצמה.

(המשך הסידרה בשבוע הבא)

אשר ידלין הפו בניו־יורק
דבהקו, הנס־ד בספקולציות נסכי
לקוחותיו, יורד, מישואל, וכאשר אלה
שלחו אדו..משכנעים״ צעקה אשתו,. :סחו
את הטבעת שלי, וק עזבו את אשו!״

**אז השתחרר מהכלא, אחרי
^ /רי צוי עונשו, לא הירבו אמצעי־התיקשורת
לעסוק באשר ידלין, מי
־ שהיה מנכ״ל קופת״וזולים ומי שעמד
להיות נגיד בנק־ישראל.
עם שיחרורו מיהר ידלין לעזוב את
הארץ ביחד עם מי שהיתה ידידתו
הנאמנה ואחרי־כן גם אשתו החוקית,
עורכת־הדין טלי לבני, ועם בנה
מנישואיה לשחקן יאיר (״קריה׳׳)
רובין.

״ א ס הוא היה
מפסיק טופ...״
** ישפחת ידלין שכרה דירה
*/בבניין־יוקרה בשדרת יורק

האופנתית שבאפ־טאון מנהטן בניו־יורק.
דומה היה, כי אשר ידלין יצליח
להתגבר על ההרס שנזרע בחייו וישקם
אותם מחדש.
אולם גורלו של ידלין היה שוגה.
האיש שהגיע לניו־יורק כשבאמתחתו
סכום כסף נאה, היה אולי מנהל מוצלח
בקופת־חולים, אך כאיש־עסקים
נתגלה ככישלון חרוץ.
ידלין הפר משקיע בבורסה. האיש,
שעמד להיות נגיד בנק־ישראל, זכה
בניו־יורק למוניטין אצל הישראלים,
למרות שנתפס בקלקלתו ולמרות
שישב בבית״סוהר.
אם הוא היה מספיק טוב כדי לנהל
את כספי קופת־חולים ועמד לנהל את
כספי בנק־ישראל, הוא בוודאי יוכל

ידלץ ואשתו טלי(לפני נשיאיהם)
לחסל כמה חשבונות עם כמה אנשים, שאיכזבו אותו
לנהל את כספנו, חשבו אותם ישראלים,
שהתפתו על־ידי ידלין להשקיע את
כספם באמצעותו.
בתחילה פנה ידלין לזוג יהלומנים
ישראלים. הבעל הלך שבי אחר קיסמו
של ידלין. למרות הבדלי־הגיל בין
השניים הם הירבו לבלות יחד ונסעו
להמר באטלנטיק־סיטי עיר ההימורים.
ידלין, כך סיפר היהלומן, התגלה
כמהמר עלוב ביותר, אחד שלא לוקח
ריסקים.
ידלין שיכנע את היהלומן הצעיר
ואת אשתו להשקיע בסחורות
עתידניות. השניים השקיעו 25.000
דולר, סכום לא מבוטל. הם הפסידו את
הכסף עד לפרוטה האחרונה. אך ההפסד
לא גרע כהוא־זה מאמונתו של היהלומן
ביכולתו של אשר ידלין להגדיל את
כספו.
למרות הפצרות אשתו, נענה לידלין
פעם שניה. הפעם השקיע סכום של
אלפי דולר בזהב. לא רק הוא. גם
ישראלים נוספים הצטרפו לעיסקה. גם
עיסקה זו נכשלה.

,הוא יודע
מה הוא עושה״.״

ידלין בדיד לכלא 1977
היהלומנים הפסידו א ת הכסף עד הפרוטה האחרונה

^ פעםפבר התיחסו הישראלים
( |אחרת אל אשר ידלין. בחשש רב
יותר. אך ידלין הצליח לשכנע אותם,
כי אם יאפשרו לו להשקיע את כסמי
במניות הבורסה הניו־יורקית ובעיקר

ביו־אס בונדס (אגרות־חוב של
ממשלת ארצות־הברית) ,הוא יוכל
להחזיר להם את כספם, שהפסידו
בסחורות העתידניות ובזהב ואף
להכפיל ולשלש אותו.
הישראלים־היורדים הלכו על
ההצעה של ידלין והפעם השקיע זוג
היהלומנים סכום עתק של 60.000
דולר. כמעט כל כספם.
הם נתנו לידלין יד חופשית. הוא
דיווח להם על דיווידנדים, החזיק אותם
קצר, ודיווח להם על רווחים שלא היו
קיימים כלל.
לחובתם של היהלומנים ייאמר כי
מעולם לא טרחו לבדוק את מעשיו של
ידלין, מעולם לא עקבו אחרי מה
שקורה למניות שלהם .״סמכתי על
ידלין, שהוא יודע מה שהוא עושה,״
אמר היהלומן לאחר מעשה. אולם גם
הפעם הצליח אשר ידלין לגרום לזוג
היהלומנים להפסיד את כל כספם.
60.000 הדולר ירדו לטמיון.

איו לי כטף,

*ד איולי פרוטה...״
^ אן כבר איבד היהלומן את סבל־
* ₪נותו. הוא ניסה לשכנע את אשר
ידלין להחזיר לפחות חלק מהכסף.
יילין דחה אותו בלר ושוב, נמנע
(המשך בעמוד )14

— ידלין נדפק שוב

(המשך מעמוד )13
מלענות על צלצולי הטלפון שלו.
לבסוף השיב לו חד וחלק: אץ לי.
בינתיים נהרסו גם חיי־המישפחה
של זוג היהלומנים. הצרות הכספיות
גרמו משבר חמור בין בני הזוג, ביחוד
לאור העובדה כי האשה מעולם לא
סמכה על אשר ידלין והיתה כל הזמן
נגד הפקדת כספם בידו.
האשה, שהיא יהלומנית מומחית
במיקצועה, נסעה עם שני ילדיה,
התינוקות, לישראל והחליטה להתגרש
מבעלה. כעת סיימו השניים את הליכי
הגירושין ביניהם. אחר חזרה
היהלומנית עם התינוקות לדירתם
המפוארת במנהטן. היהלומן נאלץ
לעזוב את הדירה, אך הוא החליט ויהי
מה להשיג מאשר ידלץ את כספו. הוא
התקשר לשם כך עם ישראלי אחר
והטיל עליו להוציא את הכסף מאשר
ידלין בכל מחיר.
אותו ישראלי, דמות ידועה בחוגי
היורדים בארצות־הברית, התקשר עם
אשר ידלין וניסה לשכנע אותו להחזיר
לידידו לפחות חלק מהכסף שהפסיד.
הוא הסביר לו כי חייו של היהלומן
נהרסו וכי הוא נותר עירום ובחוסר כל.
ידלין ניסה לשכנע את המשכנע
שישקיע איתו בבורסה, אולי כך
יצליחו להרוויח כסף גם לעצמם וגם
כדי להחזיר ליהלומן. הוא ניסה לשכנע
את המשכנע לגייס ישראלים נוספים,
כדי שישקיעו מכספם.
המשכנע ניסה להוציא מידלץ את
הכסף בדרכי־נועם. גם הוא נסע איתו
לאטלנטיק־סיטי. הוא ביקר בדירתו
של ידלין בניו־יורק מדי לילה.
טלי לבני היתה אז בחודשי הריון
מתקדמים. ידלין התחנן לפניו לבל
ירים את קולו כדי לא להטריד את
מנוחתה של טלי.
הם נפגשו במיסעדות. המשכנע
ניסה לשכנע את ידלין להחזיר את
הכסף. הוא ניסה ללחוץ אותו אל הקיר,
למרות שכל הזמן טרח להדגיש שלא
ישתמש באלימות. ידלין התעקש שאין
לו כסף שאין לו פרוטה להחזיר
ליהלומן.

בשד שסוכני
,.גינרראדקטויק״-
וודבים אחויו
בוחב השלם,
נכשל מרידוד
נתיבה השחורה ^
החדשה שלו: ועידת המיליאדדדים
בין אמת ובדיה. כהרגלו, הוא דיבר
בהתרגשות על מאות מליארדרים
שיבואו מכל העולם רק כדי להשקיע
בארץ הקודש.
בינתיים הוא הספיק להסתבך
בשלל פרשיות אחרות (העולם הזה

״תו הומר על
אנשי־מפתח...״
^ אחת הפעמים, כאשר המשכנע
*לחץ את ידלין עד לשעות הקטנות
של הלילה, התפרצה לחדר טלי לבני,
הורידה מאצבעה את טבעת־היהלום
ואמרה למשכנע. :קח את הטבעת. זה
כל מה שיש לנו, רק עזוב את אשר׳.
המשכנע ריחם אמנם על טלי, אך
המשיך ללחוץ על ידלין שיחזיר חלק
מהכסף. ידלין נשבע בכל היקר לו כי
אין לו פרוטה לפורטה וכי כל רכושו
עלי אדמות היא דירה ברמת־פולג
שליד מכון וינגייט.
כעבור חודשים ארוכים של לחץ
בלתי פוסק, הבין המשכנע כי ככל
הנראה לידלין אין באמת כסף להחזיר
למשקיעים שהפסידו את כספם. ואז
הוא בא אל ידלין בהצעה. מאחר שהוא,
ידלין, היה מקורב אצל הצלחת, אמר
המשכנע כי ידלין יכול לספק לו שווה
כסף.
כששאל ידלין למה הכוונה, אמר לו
המשכנע כי הוא רוצה ממנו חומר על
אנשי מפתח בכלכלה הישראלית, חומר
שהוא יוכל להשתמש בו נגדם
במס־הכנסה ולהנות מהפרס בסך
עשרת האחוזים שמעניק מס־הכנסה
ל״מלשינים״ .הוא הזכיר לידלין כי
כתב, בשעתו, שיעקב לוינסון הרס
אותו.
ידלין ביקש להרהר. המשכנע
המשיר ללחוץ. בסופו של עניין החליט
ידלין להוריד מעל גבו את המשכנע
וגם, אולי, לחסל כמה חשבונות עם
כמה אנשים שאיכזבו אותו בארץ.
בינתיים ילדה טלי את תינוקם
ונסעה לישראל. ידלץ נשאר
בניו־יורק, שם יש כמה ישראלים
המוכנים לתת הכל בשביל להרוס את
האיש שהרס אותם, ובארץ נמצא כעת •
המשכנע, כשבידו החומר שמסר לו
ידלין.

שרית ישי

1* 111־11

עוזר שלום
הולכים שולל

שר הכלכלי הבכיר כבר רגיל
( (להצבעות אי־אמון בממשלה.
למרות זאת, כאשר ישב במליאת־הכנסת
ביום הרביעי שעבר, הוא נראה
מתוח מתמיד. עיניו התרוצצו
בעצבנות, הוא היה נרגש ביותר ומודאג
עד מאוד.
חבריו לשולחן הממשלה נטו
לחשוב שיעקב (״ויהי אור״) מרידור
פשוט עייף. הוא הוזעק מסיור
בארצות־הברית, רק כדי להצביע, והיה
אמור לטוס שוב אל מעבר לים מייד
אחרי־כן.
אך בעייה אחרת לחלוטין הציקה
לשר־העל לענייני כלכלה.
הוא חשש שאורחים בלתי־קרואים
יפתיעו אותו במישכן הכנסת, ויגרמו
לו בושת־פנים בפומבי ויסבכו את
ממשלת־ישראל באי־נעימות דיפלונד
טית חסרת־תקרים.

וגדיה

ף ימים אלה שוהים בארץ עובדים
*בכירים של הקונצרן האמריקני

הענק גינרל אלקטריק. הם באו
לבדוק מקרוב, מדוע ההסכם שנחתם
ביניהם ובין מרידור, בשם ממשלת
ישראל, בקיץ שעבר, אינו מתבצע.
ההסכם שבו מדובר כבר זכה בכינוי
״הסכם הרובוטים״ .עיקרו: מונופול
שהעניקה הממשלה לחברה האמריקאית
על יבוא שיטות אוטומציה
מארצות״הברית לתעשייה הישראלית.
ההסכם הסודי, שנחשף לראשונה,
בהעולם הזה 5.10.83 ושגרם לרבים
במישרדי הממשלה להרים את
גבותיהם בתמיהה, לא מומש למעשה
עד היום. עתה באו האמריקאים לתבוע
את עלבונם ואת שכרם.
אבל מרידור כבר אינו זקוק להם.
הוא הספיק לשכוח שבוועדת השרים
לענייני־כלכלה, שהתכנסה ב־31
באוגוסט ,1983 הוא סיפר שהרובוטים
יצילו את המשק הישראלי, יכפילו את
התל״ג(תוצר לאומי גולמי) ויבריאו את
הכלכלה החולה.
הוא התחמק מכל פגישה עם אנשי
גינרל אלקטריק, מיהר לחזור לחדל.
אתה הוא כבר נמצא בשיאו של

תעלול חדש, חובק־עולם, שאץ כל
ספק כי יסתיים בביזיון גדול פי־כמה,
מכל השיגיונות הקודמים שלו.
השיגעון החדש של השר הוא
הוועידה הכלכלית. מועד כינוס
הוועידה המשוער הוא חודש מאי
הקרוב.
במה מדובר?
כאשר הוקם מישרד־הכלכלה, אחרי
העביר
,1981 של הבחירות
מישרד־האוצר כמה מתחומי אחריותו
למרידור. אחד מהם היה פרוייקט
הוועידה הכלכלית. בשנת 1972 הצליח
פינחס ספיר, שהיה אז שר־האוצר,
להביא לארץ אילי־הון מרחבי העולם,
שהתכנסו כדי לקבל מידע על
השקעות נוחות בישראל. למרות שגם
אז נכשל הפרוייקט, נשאר במישרד
האוצר גוף־קבע שריכז בידיו את
הטיפול השוטף בהכנת ועידה נוספת.
כאשר קיבל מרידור את העניין
לידיו, היה ברור שהוועידה הנשכחת
תזכה בחיים חדשים. מרידור כבר
הוכיח בעבר, כי אין שני לו בכל עניין
שבו אפשר לערבב בין מציאות ודימיון,

מנכ״ל סרידריד
נוסעים לחרל

,)12.10.83 ורק עתה התפנה לפרוייקט,
שהוא עצמו מייחס לו חשיבות עליונה.
כל מישרד־הכלכלה עסוק מזה
חודשים בוועידה הכלכלית. השר,
עוזרו ראובן שלום ומנכ״ל המישרד,
**״1סמי פרידריו, כמו עובדים אחרים,
מקדישים לעניין את כל מירצם.
השאלה המסקרנת היא: כמה כסף
מוקדש בתקציב מישרד הכלכלה
לפרוייקט זה, והאם המאמץ הנוכחי
ישתלם לבסוף.
לא ייאמן, אד עובדה: בהצבעת
התקציב לשנת ,1983 שהגיש המישרד
לכנסת, לא מופיע שום פרט ופירוט
כספי לעניין הוועידה הכלכלית.
תקציב זה תקף עד לסוף חודש מרץ
הקרוב.
העיסוק המרכזי של מישרד
י ״ הכלכלה כיום — אירגון הוועידה —
מוסתר בין כל מיני סעיפים אחרים.
הנסיעות התכופות לחדל של צמרת
המישרד, לצורך החתמת משקיעים
שיבואו לישראל, אינן רשומות בשום
מיסמך רישמי, ומכאן שהן גם לא
אושרו, כמתחייב בחוק.
בהצעת־התקציב של מישרד־הכלכלה
מופיעים שגי סעיפים שהם
רלוונטיים לעניין זה. האחד תחת
הכותרת ״תחום פעולה כלכלי״ ,והשני
הוא סעיף ״רזרוות״ .במחירי חודש
,״-נובמבר ,1982 שהוא התאריך להגשת
ההצעה, נקוב הסכום המשותף לשני
הסעיפים 76,1 :מיליון שקל.
במחירי היום, ראשית פברואר
,1984 מדובר ב־ 233,5מיליון שקל.
ניתן להניח שחלק הארי של סכום ענק
זה מבוזבז על אירגון והכנת הוועידה
המפוקפקת.
,לכאורה, יכול תם לומר שההוצאה
כדאית, אם אכן תצליח הממשלה
בוועידה אחת, רבת־היקף, לגייס הון
רב שיניע את גלגלי־המשק.
אך העובדה היא, שכבר כיום ברור
כי לוועידה הכלכלית לא יגיעו
משתתפים חשובים, והיא תהיה כישלון
מוחלט,
אדמה תרופה
ף* משך חודשים מטיילים השר
^ו עוז ריו ברחבי העולם, כדי להחתים
בין 300ל־ 500 מיליארדים שיבואו —
לא על חשבונם, חלילה — לכינוס
בירושלים. אך גם טיול החינם
לישראל, המתנות, הכיבודים והחנופה
לא הועילו. בפועל נענו לא יותר מ־20
אחוז, מאנשי־העסקים שאליהם פנו,
וגם השתתפותם של אלה אינה ודאית.
בוודאי לא נכונותם להשקיע בישראל.
אילי־הון רבים בארצות־הברית,
שהופנתה אליהם ההזמנה, נרתעו מכל
מגע עם הישראלים כשנודע להם
שמרידור מעורב •בעניין. משקיעים
יהודיים ממכסיקו דרשו שלא להטריד
אותם בתעלוליו של מרידור. הם
התלוננו שכבר ניכוו בגללו בעבר,
בפרשיות אחרות שבהן הוא סיבך
אותם, ואין להם כל כוונה להניח לו
להוליך אותם שולל שנית.
ראשי מישרד־האוצר התחילו להבין
כי המדובר בצרה גדולה. יותר משהם
חששו לכישלון הוועידה, הם נבהלו
מהאפשרות שמרידור יפגש בשם
ממשלת־ישראל עם ענקים כלכליים
בעולם, יסבך אותם באיזו שערוריה,
ואחר־כך לא תהיה כל אפשרות ליצור
^ איתם קשרים כלשהם.
אנשי־המישלחות הכלכליות של
ישראל ברחבי העולם החלו מדווחים כי
הנזקים שגורם מרידור לא יישכחו
לעולם. הוא ישאיר אחריו, כך אמרו,
אדמה חרוכה. אחרי שאיבדה את שמה
הטוב בתחום המדיני, הועמד בסכנה
שמה הטוב של ישראל בתחום הכלכלי.
בשלב זה הוזעק להציל את המצב
פקיד ותיק במשרד־האוצר, מאיר דיין.
הוא עבד בעבר במישרד־האוצר,
י -אחר־כך נסע לארצות־הברית ושימשכנציג כלכלי בפילדלפיה. אחר־כך
שימש דיין תקופה מסויימת גם
כעוזר־ציר לענייני-הסברה בנציגות
הכלכלית בניו־יורק.

עתה הוא משמש, למעשה,
כאבי־הוועידה. אך את מה שיקלקל
מרידור לא יוכל להציל גם דיין, שהכל
גמרו עליו את ההלל. גם לא עשרה
דיינים.
דיין ומישרד־הכלכלה ניסו לעניין
את ראשי המשק הישראלי במטרות
הוועידה. כדי להקל עליהם, הציעו
להקים מועצה כלכלית, שתהיה
מורכבת מהצמרת הכלכלית הישראלית.
אך גם בבית פנימה, הסתבר, שמו
הטוב של דיין אינו יכול לשכנע.
הישראלים הרציניים מתרחקים כמו
מאש מכל עניין שבו נקשר שמו של
השר המשופם.
המארגנים ניסו במשך תקופה
ארוכה למצוא מוסד פינאנסי, למשל
בנק, שיתן את חסותו לאירוע. גם רעיון
זה נכשל, ועד היום לא נמצא נותן
חסות.
אך במישרד־הכלכלה העסקים
נמשכים כרגיל. השר ועוזרו נמצאים
ביבשת האמריקאית, ומשם הם
מדווחים למישרד ולעיתונות על
הצלחות גדולות.
בינתיים הצטרף עוד אדם לקבוצה
הענקית שחדלה להאמין למרידור —
יועצו של השר לענייני השקעות,
ישראל גרווינסקי, לשעבר מנהל קרן
תל־אביב לפיתוח, שמרידור צירף
למישרד עם הקמתו. הוא פורש בימים
הקרובים, ופרישתו היא הוכחה נוספת
לכישלון הפרוייקט הבא של האיש
שהבטיח להפריך את חוקי־הפיסיקה.

מפייה
^ הבלמים
ץ ציגי חברת הענק האמריקאית
^ מרל אלקטריק, המבלים עתה
בארץ, לא הצליחו להיפגש עם מרידוד.
הוא נס מפניהם כל עוד רוחו בו. לכן הם
הועברו לטיפולו של מישרד־המיסחר־והתעשיייה.
צמרת־המישרד, בראשות
המנכ״ל החדש יהושע (.שוקי״) פורר,
עושה מאמצים עליונים להנעים להם
את זמנם. הם נפגשו כאן עם תעשיניים
ויצרנים שונים. אך בעוד שמדיניות
מישרד־המיסחר־והתעשייה היא עיס-
קות־גומלין עם גורמי־חוץ — כלומר,
סחורה תמורת סחורה — הרי שאנשי
הקונצרן בטוחים שעל־פי ההסכם
החתום תפקידם הוא רק למכור.
מדאיגה אותם העובדה שעד היום
הם לא קיבלו רשימה מפורטת של
רוכשים פוטנציאליים למכשירי
האוטומציה, שמרידור התחייב —
בשם התעשייה הישראלית — לקנות
בסכום של 40 מיליון דולר בשנהס
אבל במישרד־הכלכלה אין מתרגשים
מכך. בעוד מרידור מפריח בלונים
בניו־יורק, הודלף לעיתונות שמישרד־הכלכלה
גיבש תוכנית לקיצוץ
בתקציב־הביטחון, בסדר גודל של 20
אחוז בתוך שלוש שנים. המדליפים אף מעיין שמישרד־האוצר
הוסיפו,
בכובד־ראש בהצעה המהפכנית.
המעניין הוא שדווקא המישרד שבו
מדובר, מישרד־הביטחון, מעולם לא
שמע על הצעה כזו.
בעבר נוהל משא־ומתן חשאי ורציני
בין חשבי המישרד ובין נציגי המטה
לייעול המשק הציבורי במישרד־הכלכלה.
נושאי הדיונים היו תוכניות
חיסכון רב־שנתיות ורבות־היקף
בתקציב, תוך נגיסה בשוליים השמנים
בלבד.
מאז שפורק המטה, ואנשיו פוזרו
לכל עבר, לא נוהל שום מגע עם
מישרד־הביטחון על תוכניות קיצוץ
במישרד, שלא לדבר על קיצוץ בסדר
גודל של 20 אחוז.
לא רק בכנסת, אלא גם ברחוב, לא
מתייחס איש ברצינות למישרד־הכלכלה
ולעומד בראשו. אך בכל זאת
ממשיך יעקב מרידור לשבת ליד
שולחן הממשלה, לקחת חלק בהכרעות
גורליות ולבזבז ביד רחבה את כספי
משלם המיסים.

בן־ציון ציטרין
במרחב מצריים
סיכויי הסהר והכוכבים
פואד סראג׳ א־דין היה שר־הפנים
האחרון של מצריים המלוכנית. במשך
32 שנים שמעו עליו די מעט. החודש
הוא חזר לחדשות. הה זה למחרת
החלטתו של בית־הדין המינהלי העליון
במצריים, אשר התיר בניגוד לעמדת
הממשלה, את פעילות מיפלגת הוופד
(״המישלחת״).
סראג׳ א־דין, העומד בראש המים־
לגה הישנה־חדשה תומך בליבראליזם
כלכלי, בחופש •פוליטי ובמדיניות
החוץ של מובארכ. אשר לשלום עם
ישראל אין מביע סראג׳ א־דין,
בינתיים, כל דיעה.
על מה שהוא כן מביע דיעה: סיכויי
הוופד בבחירות הכלליות שייערכו
במצריים בעוד כחודשיים: הוא מצפה
שהוופד יקבל * 30 עד * 40 מקולות
הבוחרים.
מזון ותעסוקה. מיפלגת הוופד
פורטת בעיקר על נימי הנוסטאלגיה
של ימי טרום־המהפכה, תוך ניגוח
הממשלה בנושאי הבטחת מזון
ותעסוקה ל־ 47 מיליון המצרים,
המתרבים בקצב של מיליון ומאתיים
אלף נפש לשנה.
כדי להזכיר את ימי זוהרה־כביכול
של מצריים הישנה, שבה שלט הוופד
שליטה כמעט ללא מיצרים, אף הורה
סראג׳ א־דין לעשות שימוש נרחב
בדגל המצרי שלפני ,1952 בעל הסהר
ושלושת הכוכבים. תמכי הוופד החלו
תולים אותו מעל עיסקיהם, מישרדיהם
ובתיהם.
הנוסטאלגיה ואפילו הדגל הישן
אינם מפחידים במיוחד את המיפלגה
השלטת.
.הלאומית־הדמוקרטית
היא מצטרפת להנחה הכללית, כי
במיקרה הטוב ביותר תצליח הוופד,
מיפלגת האדונים הפיאודליים של
מצריים שחלפה מן העולם, לעבור,
בבחירות הכלליות, את אחוז החסימה

מארוקו ארבע הבירות
מי היא בירת מארוקו? כל ילד
שגמר בית־ספר עממי וכל פותר תשבץ
(שש אותיות) יענה: אל־רבאט.
אבל כל מארוקאי ישאל לאיזו בירה

תוניסיה: היורש
הוא התנגד לצרפתיזציה של תוניסיה. הוא התנגד לחיזוק קשריה עם
המערב. הוא תמך בשיערוב החינוך. הוא תמך בהדגשת הזהות הערבית של
תוניסיה ובחיזוק קשריה עם העולם הערבי והאיסלאמי.
היה זה אחד מוחמר אל־מזאלי, שפירסם בשנת 1956 ספר מקיף על
עתידה של המדינה החדשה, שבו הביע את דיעותיו הנחרצות, בליווי דרישה
תקיפה לדמוקרטיה כשיטת המימשל של תוניסיה.
אופוזיציה פנימית. אל־מזאלי נאלץ לחכות 21 שגה עד שניתנה לו
האפשרות להגשים חלק מדיעותיו. כאשר נתמנה באביב 1977 כשר-
החינוו״והתרבות, הפכה עד מהרה השפה הערבית לשפה הראשית והעיקרית
בחינוך, ואילו הצרפתית ירדה למקום השני. אם כי, דווקא כאשר מיפלגתו,
המיפלגה הסוציאלית״הקונסטיטוציונאלית, זכתה ברוב מוחץ בבחירות,
התארגנה אופוזיציה פנימית נגד אל־מזאלי, שהחליטה לשים מחסום
לפעילותו.
הצעד הראשון: הקמת מישרד־לחינוך־גבוה, שמטרתו האחת היתה עצירת
פעילות השיערוב של אל־מזאלי, לפחות במישור האוניברסיטאי.
לעומת זאת חיזקו העברת מרכז הליגה הערבית מקאהיר לתוניס (אחר
חתימת הסכמי קמפ״דייוויר) והתגברות הפעילות של אש״ף במדינה עוד יותר
את כוחו של אל־מזאלי וב־ 1980 מינה אותו הנשיא, חביב בורגיבה,
כראש־הממשלה.
חיזוק המעמד. אז החליט אל־מזאלי גם להגשים את דיעותיו בשטח
הדמוקרטיזציה. הוא פעל לחופש הריעה וההתארגנות המיפלגתית. אפילו
המיפלגה הקומוניסטית, שהיתה מחוץ לחוק עד לשנת ,1981 הורשתה לפעול
ואף הפעילות ה איסל אמית הקיצונית, שכמה מראשיה עדיין כלואים
בבית־הסוהר, בעיקבות מהומות ,1981 הוכרה כמיפלגה לגיטימית.
רק כאשר ניסה אל־מזאלי לגשת לפיתרון בעיות־היסוד של המשק התוניסי
(אבטלה של :1291,חוב חיצוני של כמעט חמישה מיליארד תלד) ונקט בצעדים
חמורים — צימצום הסובסידיות למוצרי־יסוד, תוך שחיקת שכר העובדים —
נתקל בהתנגדות עזה. אז פרצו מהומות־הדמים האחרונות.
אחרי שמונים הרוגים, מאות פצועים ונזקי־רכוש של עשרות מיליוני
דולארים התערב הנשיא בן וד ,86 נכנע ללחץ ההמונים וביטל את העלאות
המחירים של אל־מזאלי.
אולם באל־מזאלי עצמו לא נגע בורגיבה. להיפך: בורגיבה פיטר כמה
קצינים בכירים במישטרה ובכוחות־הביטחון, הדיח את שר־הפנים, אדרים
גוויגד״ וחיזק את מעמדו של אל־מזאלי כשמינה אותו, בנוסף לתפקידו
כראש־ממשלה, גם לתפקיד המפתח של שר־הפנים.
וכך נשאר ראש־הממשלה ושר־הפנים המועמד המועדף של חביב בורגיבה
לרשת, בבוא היום, את כס הנשיאות.
נוחתים בקאזאבלנקה, אין הדרך
רחוקה משם לבירה הנוכחית:
אל־רבאט, בת חצי מיליון התושבים,
ומושב המלך, חסן השני.
דרומה לאל־רבאט מצוייה הבירה
השנייה, מכנם, ששימשה כבירה רק
כמה עשרות שנים, בימי מלכותו של
הסולטן מולאיי איסמאעיל, בראשית
המאה ה־ .18 איסמאעיל בנה בה
אורוות־ענק ל־ 12 אלף סוסים ואת
הארמון הגדול בעולם, בעל קיבולת
אירוח של 50 אלף איש.
אמר איסמאעיל על ארמונו :״אני
בניתי אותו, שינסו להרוס אותו!״ תוך

היתה פעם נאת־מידבר של ממש,
התחנה הסופית לשיירות הגמלים
שבאו מן הדרום ומן המיזרח.
היום היא עיר רדומה למדי,
המצטיינת לגבי תייר ממוצע בשתי
נקודות בלבד: חפצי־עור יפהפיים
בשוקי־הענק של העיר וגן־התמריס
של איב סן־לורן.
היה זה מעצב־האופנה הפאריסי
שגילה את גן־התמרים על ביתניו
המוזנחים, רכש אותו, חיפש במשך
שנים אחר הצבע הכחול המתאים
לצבוע בו את הביתנים, ואחר פתח את
הגן לציבור.

מסך החול
משרוח רמגהל

מתכוונים. כי למארוקו ארבע בירות.
ליתר דיוק, ארבע ערים אשר שימשו,
ביום מן הימים, כעיר־הבירה של
המערבית בארצות צפון־אפריקה.
קילומטרים של חומות. שרשרת
בתי־המלון הצרפתית סופיטל
(שישראלים רבים מכירים את מלונה
בנמל־התעופה דה־גול בפאריס) ניצלה
את העובדה הזאת. לרגל פתיחת מלונה
באל־רבאט הבירה, היא עורכת בחורף
זה מסע־תעמולה לביקור במארוקו,
לסייר בארבע בירותיה ולהתאכסן,
כמובן, במלונה.
אם כי רוב המטוסים מעבר־לים

פחות ממאה שנים הרסו רעידות־אדמה
את הבניין ותושבי האזור שדדו את
לבניו. אבל עד היום עומדים על תילם
קילומטרים של חומות מוצקות, על
שערי־הענק שלהן.
בחול של ביתנים. עוד יותר
דרומה מצוייה פאס, על 300 אלף
תושביה, בירתה של מארוקו יותר
מאלף שנים, הנחשבת עד היום לליבה
של מארוקו, בירתה הרוחנית,
האמנותית והדתית.
ולבסוף: מאראכש אשר לרגלי הרי
האטלאס ובמבואות מידבר הסהרה.
העיר, בפאתי דרום־מערב מארוקו,

9לראשונה ב־ 40 שנות קיומה
נתמנה• סעודי לנהל את חברת הנפט
הענקית ערמקו (חברת הנפט
הערבית־אמריקאית) ,המפיקה כמעט
את כל הנפט בסעודיה. זהו עלי
איבראהים נעימי, בן ,46 שהחל את
דרכו בערמקו בגיל ,11 כנער־שליח,
ויהיה עתה הראשון בין 60 אלף עובדי
ערמקו(ביניהם 34 :אלף סעודים).
9צינור־הנפט שעיראק מניחה
דרך סעודיה יהיה מיבצעי בתוך שנה.
הוא ישמש תחליף לצינור־הנפט העובר
דרך סוריה, ואשר שותק בעיקבות
התנגדות הסורים למעבר הנפט
העיראקי בארצם. הספק הצינור החדש,
שיעביר את הנפט העיראקי לחופי
ים־סוף 500 :אלף חביות (כ־ 72 אלף
טון) ליום.
9הצנזורה המצרית שאישרה
להקרנה את סידרת הטלוויזיה הסבל
הוא גורל (אם מצרייה, העושה כל
שביכולתה להגן על רכושו של בנה
מפני מזימותיהם של אשתו ודודו,
החומרים את הנכסים שירש) ,אך
הביעה התנגדות למילה סבל אשר
בשם הסיררה, נרגעה כשהבימאי
איפשר לה לבחור מילה אלטרנטיבית
מתוך רשימה שהגיש לה. השם החדש:
הכמיהה הי א הגורל.
9כאשר נשאל ראש־העירייה
המגורש של חלחול, מוחמר מילחם,
במיפגש מומחים מרחביים בוושינגטון
על ההבדל בין הליכוד והמערך, השיב:
״כמו ההבדל בין קוקה־קולה
ופפסי־קולהד

החולים לבתיהם. מכאן ועד
לסגירה מוחלטת של בית־החולים
המרחק קטן ביותר.
כיצד הפך בית־החולים סכנה
ממשית לבריאות הציבור?

במשך שלוש שנים
זרקנית־החווים
..נ״רינשו בנתח־תיקווה
נסורת
ודיו־אקטינית
למיזבלה העזונית

טיפול׳
מיוחד
ך* מו בתי־חולים אחרים משתמש
^ גם בית־החולים ביילינסון,
בחומרים רדיו־אקטיביים היוצרים
קרינה. השימוש בחומרים אלה הוא
מגוון. הם משמשים לצורכי מחקר,
לבדיקות שונות, אך בעיקר לשם
הקרנות במחלקת האונקולוגיה.
מחלקה זו בביילינסון היא מהגדולות
והמתקדמות בארץ. מכאן שהקרינה״
העיקרית נובעת מטיפולים קרינתיים.

החומרים עצמם, כמו קובלט,
שמקרינים כל הזמן, שמורים
היטב במיכלי עופרת עבי־דפנות.
ההקרנות מבוצעות בחולי־סרטן
ומטרתן להרוס את הרקמות
המסורטנות בגוף החולה.
עד כאן נשמרים כללי הזהירות
המירביים בבית־החולים, ואיש אינו
מטיל בכך ספק.

עיו״ת נתודתיקש!
שישוו־הנויאות
שקלו אח סגיות
נית־חחוליס!

הבעיה מתחילה ומתמקדת
בכל מה שקשור להמשך המגע
עם החומר הרדיו־אקטיבי.
המדובר בבקבוקונים, מזרקים,
מבחנות ואפילו שאריות־חומר.

הפסולת

זוהי, למעשה,
הרדיו-אקטיבית.
על-פי החוק חייבת כל
הפסולת הזו לעבור טיפול
מיוחד.

זהו גילוי שלא ייאמן: מרכז
רפואי ענק, המטפל ככל יום
באלפי חולים במטרה להאריך
את חייהם ולהפחית את סיבלם,
פעל במשך שנים בצורה
המסכנת את חייהם של מאות
אלפים תושבי גוש־דן.
העובדות הבאות אינן
לקוחות מתפריט בידיוני. הן
מתרחשו במציאות. זה תקדים
שאץ לו אח ורע בעולם כולו.
בשלוש השנים האחרונות
השליך בית-החולים ״ביילינסוך
את הפסולת הרדיו־אקטיבית
שלו למיזבלה העירונית של
פתח־תיקוה.

נ פו ל ת
ך* הוראה ניתנה על סמך דעתו
1 1האישית של איש אחד, יהושע
קליש, ראש היחידה לפיסיקה רפואית
בבית־החולים והאחראי על בטיחות
קרינה במיתקן הרפואי.

הרולטה זו מנוגדת לחוק
ולתקנות בריאות הציבור,
הקובעות חד־משמעית, שכל
פסולת רדיו־אקטיבית, מכל
רמה שהיא, תועבר בשקיות
סגורות הסגורות במיכלי
עופרת חתומים, למקום קבורה
המיועד לכך במיוחד, בארץ או
בחו״ל.

בעיקבות חשיפת הפרשה על־ידי עיריית הזה נזעקו העולם פתח־תיקווה ואנשי הוועדה לאנרגיה
אטומית, וערבו בדיקות קרינה
בשטחים שונים בעירובמיזבלה
העירונית.
מדור פיקוח וייעוץ מחלקת
בטיחות־קרינה של הוועדה לאנרגיה
אטומית אף דרש מבית־החולים לחדול
מנוהג זה, ולהשאיר בשטח בית־החולים
כל פסולת רדידאקטיבית, עד
להוצאתה המסודרת מהמיתקן הרפואי.

בשיאה של הפרשה, שקלו
בעירייה ובמישרז״הבריאות
לשלול לצמיתות את הרישיון
של בית־החוליס לעיסוק בחומרים
רדיו־אקטיביים. אם
יוחלט כד, תהיה משמעות
הדבר סגירת מרבית מחלקות
בית־ החולים ושליחת מרבית

היא מוכנסת לשקיות צהובות
מיוחדות, שקיות אלה מוכנסות
ואלה מועברים
למיכלי־עופרת,
עבי־דפנות מיוחדים במיכלים
למקומות קבורה בארץ או בחו״ל.
חביות אלה מוכנסות למיכלי־פלדה
שנקברים באדמה, עליהם יוצקים בטון
או שמשליכים אותם לים, כפי שנהוג
בארצות־הברית.
על־פי החוק יש לבצע איסוף פסולת
רדיו אקטיבית מבית־החולים פעמיים
בחודש, כשממונים על־כן־ עובדים
מהוועדה לאנרגיה אטומית.
הובלת כל מיכל עולה כעשרת
אלפים שקל. פירושו של דבר,

ר דיו-וי ח סי בי ת

שהעברת עשרות מיכלים היא הוצאה
של מאות אלפי שקלים בחודש.
קליש, האחראי על בטיחות־קרינה,
החליט שזה מיותר, משום שלדעתו,
ההוצאה העצומה אינה מצדיקה את
עצמה, בהתחשב בכר שהסיכונים
העלולים להיגרם, לדעתו, מפסולת -
רדיו־אקטיבית הם ברמות נמוכות.

^ זיהום
המוני
**הי, אם פן, הסכנה בחשיפת
1₪1פסולת מסוג זה לאוויר הפתוח?

הסכנה באה לידי ביטוי
בשתי אפשרויות שונות:
בקרינה או בזיהום.
למחלות שמביאה
הקרינה,
מסרטנות, נגרמת ממגע קרוב עם
החומר או עם שאריותיו. הבעיה
האמיתית היא בזיהום שיכול להיגרם
מהפסולת. גם ברמות נמוכות של
קרינה. הזיהום יכול להתפזר באוויר, או
באדמה. הוא יכול להיות מועבר דרן־
בעלי־חיים ובעלי־כנף שנוגעים בו.
בפתח־תיקווה יש רגישות מיוחדת
לכך. בעיר יש מי־תהום גבוהים, ו־80
אחוז מצריכת המים בעיר ובסביבתה
באים מבארות אלה.

אם החומרים המזהמים
מחלחלים באדמה ומגיעים
למקורות המים, הרי שהתוצאה
היא זיהום המוני, שפירושו

האס מסננת
הבסולח אח

אוני התושבים

מיזבלה ודיו־אקטיבית

הושלכה עד השבוע האחרון גס פסולת רדיו״אקטיבית, שלא נאטמה.

פגיעה אקוטית
אוכלוסיה גדולות.

בקבוצות

דליפת חומר לנחל הירקון, פירושה
סכנה מוחשית לאגד הערים שסביבו.
האם הפסולת הרדיו־אקטיבית
שנזרקה למיזבלה העירונית בפתח־תיקווה
היא הרסנית?
על כך יש שתי ריעות סותרות.
מצר אחד ניצב קליש, מדען בעל

קליש מקונן על כך שפורמלית,
אין שום תקנות ברורות בחוק, המגדירות
באיזו רמת רדידאקטיביות
ניתן להשליך את החומר ובאיזו רמה
יש לקבור אותו. .עובדה היא שלפני
חודשיים, ללא שום קשר לפרשה זו,
פנינו, פיסיקאים ראשיים של בתי־חולים
שונים בארץ, לפרופסור ברוך
מורן, מנכ״ל מישרד״הבריאות וביקשנו

הד׳ר צבי גנות, מהנדס איכות
הסביבה של עיריית פתח־תיקווה, כבר
אינו ישן כמה לילות מאז שנודע לו על
מעשיו של קליש. .אין לכך תקדים
בתולדות האנושות, מאז גילוי
האיזוטופ הרדיו־אקטיבי. מעולם לא פסולת קרה שבזדון זורקים
רדיו־אקטיבית במרכז העיר. הם הפרו
את החוק בזדון. אם הם זרקו גם יוד
רדיו־אקטיבי ואם הוא ידלוף לתוך
המים זה אסון!״
גנות הנסער גורס, שמכיוון שמעשה
כזה לא מוכר מסיפרות המחקר
העולמית, לא ידוע איך ניתן לבדוק את
ממדי הנזק. ,אך אני רק יכול לקוות,
שלא נגרם כל נזק.״

כאשר נודעו פרטי הפרשה
לאנשי העירייה ביום הרביעי

לכבוד
מר ח. ריפתיך
מנהלה אג ףפיקוחותברואה

1 111ך המדען יהושע קליש בודק בעזרת מונה גייגר את
111 11 1 11/1רמת הקרמה ליד מיבלי האשפה בבית״החוליס.
קליש נתן את ההוראה להשליך פטולת רדיו״אקטיבית למיכליס אלה.

לאחר בדיקה הנ ושא וב שיחה שנ ער כה במשרדך בתאריך 2 6 . 1 . 8 4
הריינילהודיעך, שלעולם לז־ הר שי תי וגםבעתיד לא ארשה
להוציאמתהומיביה ״ חפסולתרדיו -אקטיבית לשטח האשפה
ה עירוני.
אי לכךהריינילהודיעךשהורתילהנהלת ביהייח לשמור את
הפסולתהמדוברת בשטח ביהי׳ח עד ל הו ר אה אחרוג ממני ,
במ ידה רבי ״ ה ה לא יעמוד בד רי שה זאת איןמניעהסצידילשלול
מהם הרשיון לעמק רדיו -אקטיבית, וזאת על ממך פקודתבריאות
העם , 1940

בכבר ד

העתק:
הנ הל ת בי הי׳ חבילינסוך

ולסמן־ מו שי ע ה

נרגיה אטומית לעיריית פתח־תיקווה ולבית־החולים

ותק, המגן בחום רב על החלטתו.
הוא עובד בביילינסון מאז שנת
.1960 הוא הקים את היחידה לבטיחות
קרינה בנחל־שורק, ויש לו מינוי מטעם
הוועדה לאנרגיה אטומית, כאחראי על
בטיחות־קרינה בבית־החולים.

גדודי־שיגה
בעירייה

^ לחט שמח לפרט לפני העולם
1/הזה את דיעותיו בעניין. .אנו
זורקים לאשפה בקבוקי תמיסה שיש
בהם רדיו־אקטיביות בכמות אפסית.
החומר הנזרק הוא כימיקל. הסיכון של
חומר כזה הוא כרעל רגיל, גדול הרבה
יותר מסכנת הרדיו־אקטיביות׳.

ק רן
יו סי
ראש ס דו ר פי קו ח רי ^ר ץ מחלקת
ב טי חו ת ק רינ ה הרעדה ל אנ ר גי ה
א טו מי ת.

לאתר המיזבלה כשמוני גייגר בידיהם.
מונים אלה, המודדים קרינה, בחגו
על־פני שטח של עשרות מטרים
מרובעים, אם יש קרינה מהפסולת
שבמיזבלה. בדיקה דומה נערכה
במיכלי האשפה של בית־החולים,
ובמקומות אחרים שבהם חשדו בסכנת
קרינה.

מחלקת־התברואה של עיריית פתח־תיקווה.
סביר
להניח שגורמים בינלאומיים
מעבר לים, המגלים רגישות רבה
לנושאי־קרינה, ידרשו הסבר מממשלת
ישראל, כיצד התחולל במשך שנים מה
שהתחולל במרכז העירוני הענק, מבלי
שאיש, התריע על כר.

תוצאות הבדיקות היו
חד־משמעיות: לא נמצאה
קרינה רדידאקטיבית מעל
לקרינת הרקע הטיכעי.

בן־ציון ציטרין

קליש עצמו הסביר שכל הפסולת
שהועברה בעבר למיזבלה העירונית
נבדקה באמצעות מוני גייגר וגם היא
היתה חסרת קרינה ברמה המסוכנת. אך
ספק אם ניתן היה, טכנית, לבדוק את
כל הפסולת הרדיו־אקטיבית שהועברה
למיכלי־האשפה.

מובנים לא בעירייה
להתחייב שאיש לא נפגע
משיטה זו בעבר, בעיקר משום
שאין דרך לבדוק זאת.

ביילינסון. הכותב, יוסי קרן, טוען שמעולס לא
הירשה, ובעתיד גס לא ירשה, פינוי פטולת רדיו אקטיבית
למיזבלה העירונית. קרן השתתף במדידות.

קליש טען שהוועדה לאנרגיה
אטומית ידעה שהוא אינו מעביר אליה
את כל הפסולת, אולם יוסי קרן, ראש
מדור פיקוח וייעוץ מחלקת בטיחות
קרינה של הוועדה, טען שהוא מעולם
לא אישר לבית־החולים להוציא משם
פסולת רדיראקטיבית לשטח האשפה
העירוני.

שעבר, על־ידי העולם הזה, נדלקו
כל הנורות האדומות בבניין*
העירייה.

שערוריית הפסולת הרדיואקטיבית
ב.ביילינם וך אינה
עומדת בפני סיום. ההיפך הוא
הנבון.

ממנו התקנת תקנות ברורות לעניין

קליש טוען שכאשר מדובר
בפסולת רדיו־אקטיבית בעלת קרינה
מזיקה, הטיפול בה הוא כמתבקש. .יש
לי מחטים של רדיום רדיו־אקטיבי׳
וחומר קובלט רדיו־אקטיבי, והן
סגורות בכספת. לפני חודשיים נגמר
לנו מקור רדיראקטיבי של קובלט ,60
והיינו צריכים להיפטר ממנו. באו
טכנאים מאנגליה, הם העבירו את
השאריות לתוך מצודת עופרת של 1.5
טון, שהונחה במיכל־פלדה שעובי
דפנותיו חמישה סנטימטר, וכל זה
הועבר בארגז־עץ לאנגליה.״

מומחה אחר פוסל לחלוטין
את עמדת קליש.

עוד באותו הלילה דווח על
המיקרה חסר־התקדים להנהלת בית־החולים,
למישרד־הבריאות ולוועדה
לאנרגיה אטומית.
התושביס ייבדקו
מחרת הופסקה עבודתם של
< עובדי מחלקת־התברואה של
עיריית פתח־תיקווה, והאשפה לא
נזרקה במקום המיועד לה. צוות של
בית־החולים, הוועדה לאנרגיה־אטומית
ועיריית פתח־תיקווה, נכנסו

מומחים, ששמעו על כך בשבוע
האחרון מפה לאוזן, גרסו שחומרת
העבירה אינה יכולה להימדד במושגי
ענישה מקובלים.
הנהלת בית־החולים תתבקש
להסיק מסקנות. הוועדה לאנרגיה
אטומית הוציא בקרוב הנחיות
מפורטות וחד־משמעיות לגבי הטיפול
בפסולת רדיו־אקטיבית.
מומחים מטעם מישרד־הבריאות
יבדקו בקפדנות אם ניתן לאתר נזקים
שנגרמו לתושבים בגוש־דן כתוצאה
ממחדל חמור זה.
בשלב ראשון ייבדקו עובדי

1ד ך 111 ראש עיריית פתח ן
11111 11 תיקווה, דג תגורי,
דרש בדיקה מיידית של הנעשה.

אנשי פרס התייאשו מהמגעים עם הסיעות להחרפת
הממשלה -והם נערכים לקרב המכריע נגד נבון ורבין
יותר ישעיהו בן־פורת מידיעות אחרונות, התגייסו
לעזרתו. פרס נהנה גם מצוות מסור, שקשר את גורלו
בעתידו של הידר, לטוב או לרע. אנשים כמו
דובר־המיפלגה יוסי ביילין ועוזרו של פרס, בועז
אפלבאום, לא נטשו אותו בתקופות הקשות ביותר.

ך* בר־הכנסת יצחק הבין הירבה השבוע להשמיע
1 1רעשים אופוזיציוגיים. טיבם עשוי לעורר יאוש
מחודש אצל אנשים, שעדיין משלים את עצמם
שמהפך שילטוגי עשוי גם לסמן קו התחלתי של
מדיניות שפוייה ושקולה יותר.
ח״ב רבץ התלונן, כתב, צעק, העיר לפקידי
מישרד־החוץ שקאנצלר גרמניה, הלמוט קול, מציע
למעשה את תוכנית פאס. מדובר בצעד היסטורי,
שעשו הערבים לקראת הכרה בישראל כמדינה שגם
לה הזכות לחיות בשלום ובביטחון.
קיצפו של רבץ יצא על החלק בתוכנית, המדבר
גם על פיתרון הבעייה הפלסטינית באמצעות יישום
זכותם של בני עם זה לריבונות משלהם בשטחים
שנכבשו ב־.1967
רבץ, שהיה פעם תיקוות יוני״המערו, בזכות
הצהרתו המפורסמת על האפשרות לבקר בגוש־עציון
על פי ויזה ממדינה ערבית, הפגין באורח בוטה את
התנגדותו לכל ״ויתור״ מסוג זה. הוא מעדיף להמשיך
ולהציג את התוכניות הבלתי־קבילות אף על
ממלכת־ירדן.
משקיפים הפסיקו להרים גבות נוכח החיזיון
הנפרץ מאוד של רבין הנץ. זכר התמיכה הנלהבת שלו
באריאל שרון בחודשים הראשונים, המכריעים, של
מילחמת־הלבנון, הוא עדיין טרי. רבים מצירי מרכז
מיפלגת־העבודה, גם תומכי ״הקו המרכזי״ ,עדיין
זוכרים את עמדותיו בקיץ . 1982 השבוע הוא נתן
תיזכורת חדשה, למי שהעדיף לשכוח. יתכן כי רבין
איננו הוגה־דיעות מבריק בתחום היחסים
הבינלאומיים, אבל הוא למד משהו בתורת העסקנות.
רבינולוגים מרבים לספר שהוא שיפר מאוד את
כושרו התכסיסי, ומנסה מדי פעם להערים אפילו על

שימעון פרס, שהוא, כמובן, פוליטיקאי מנוסה מאין
כמוהו. אבל גם פרס ואנשיו לא מצאו עדין תשובה
למישחק החדש של רבץ, המסתכם בתרגיל פשוט,
אך מחוכם. ראש־הממשלה־לשעבר משסה בשיטתיות
איש ברעהו את שני יריביו לתפקיד המועמד של
מיפלגת העבודה לראשות־הממשלה.

^ גגד גבון

>^נשי פרם הופתעו לאחרונה מכמה׳גילויי־
\ £נאמנות של רבץ, והתמימים שבהם אף השתבחו
באוזני העיתונאים שהשניים הם בדרכם לבנות צוות
בלתי־מנוצח בראשות המיפלגה.

יודעי־דבר חייכו. פרם, בעל האופי הנוח
יותר, עשוי אולי לעבור על סדר־היום
ולעבוד איכשהו עם רבץ. יריבו אף לא
מעלה זאת על דעתו. הוא מונע על־ידי
שינאה עמוקה, הנובעת מריגשי קיפוח
ורדיפה, שאץ שוס אפשרות לשככם
באמצעים רציונאליים.
רבין נחוש בדעתו לחסל את פרס ולרשת אותו.
בכך אץ כל ספק. עם זאת מנסה רבץ, בדרכים שונות,
לשכנע את פרס שלא לוותר ליצחק נבון.
לכאורה יש כאן סתירה. הרי נבון הוא המועמד
הנוח ביותר להציב נגד פרס! אלא שרבץ מבין היטב
שניצחונו של נבון בתוך המיפלגה יחסל סופית את
מועמדותו שלו.

לעומת זאת, אם פרס יקבל חיזוקים
להיאבק נגד נבון, יתפצלו שני המחנות
העוייניס לרבין, שני המועמדים *בזבזו
תחמושת, יאבדו אשראי במיפלגה ובקרב
מילחמה ללא סייג
רם מודאג, כמובן, מהפיצול בתוך מחנהו. הוא
* ₪מודע לעובדה, שעליה כבר דווח בהעולם הזה,
שכמה מטובי אנשיו של נבון סבורים שמועמדם איננו
מתאים לתפקיד ראש־הממשלה. הנימוק העיקרי
שלהם הוא הפופולריות של נבון בציבור, מול
חוסר־האהדה לפרס. רוב תומכי נבץ סבורים בכנות
שמועמדם יביא את הניצחון, והם אינם פועלים מתוך
שינאה או יריבות כלפי פרס.
אבל יו״ר־המיפלגה מנצל את שתיקתו הממושכת
של נבון כדי ליצור עובדות, ומנסה להרחיק את עצם
נושא מועמדותו של הנשיא־לשעבר מתודעת פעילי
המיפלגה. נבון, כמובן, מסייע לו בכך בחצאי־גימגומים.

קשה
לגבש מחנה פעיל סביב ..ניד
סטרטר״ ,המסרב אף! להציג את עצמו
כמתחרה של ממש.

המקור של העולם הזה בגוש דן, שאינו אוהד
במיוחד את פרס, הזהיר מכל זילזול בידר המיפלגה.
״פרס איננו קוטל־קנים,״ חזר ואמר ,״הוא מאורגן
היטב, ובעיקר נחוש בדעתו להילחם עד הסוף.״
אנשי־פרס מעודדים מהצורה שבה הוא מתקבל
לאחרונה בציבור. הכישלונות הרבים של הממשלה

הציבור הרחב, ורבין עצמו יקצור את
הפירות.
פרס עצמו מבין היטב את צערי אוייבו, אבל גם
הוא איננו מסוגל למנוע את הפיצול בין מחנהו למחנה
נבון. זאת היא כרגע הזירה שבה ניטש המאבק, בעיקר
אחרי כישלון הצעת אי־האימון בממשלה בשבוע
שעבר. חלום ״הממשלה החליפית״ — שהיה תמיד
חלום־בלהות — דעך שוב, אולי לתמיד. קמו לו
מתנגדים רבים בתוך המערך, וגם בקרב עיתונאים
התומכים באורח עיקבי במיפלגת״העבודה. גם
תומכיו המושבעים של פרס, שנתנו יד לכל
התרגילים המחוכמים והמחוכמים־פחות, שנועדו
לנסות ולהרכיב קואליציה עם תמ״י, האגודה וחלק
מהליבראלים, אמרו נואש. יו״ר סיעת־המערך בכנסת,
ח״כ משה שחל, החליט השבוע להקדיש את מירב
מירצו וכושרו הפוליטי להביא להקדמת הבחירות.
אין ספק שיוזמותיו, וגם גישושי דור־ההמשך של
מיפלגת־העבודה עם צעירי תמ״י, נעשו על דעת פרס.

יש כאז מיפנה חשוב ביותר בדרכו של
יו״ר מיפלגת העבודה. פרס השלים סופית
עם הרעיון שהוא לא יעלה לשילטץ בלי
בחירות, והוא החליט סופית להילחם עד
הסוף על מעמדו כמנהיג ״תנועת העבודה״,
גם נגד יצחק נבון!
לשימעון פרס יש כמה יתרונות חשובים על רבץ,
חרף האיבה שרוחשים לו בציבור. לא זה בלבד שהוא
מזוהה, ובצדק, עם המאמץ ההירואי־כימעט לשקם
את מיפלגתו. הוא גם אדם הרבה יותר אנושי וחם
מרבץ, ובמהלכים שלו בקרב עסקגי־המיפלגה הוא
עולה על יריבו לאין־שיעור. גם העיתונאים הקרובים
לפרס, כמו יואל מרקוס מהארץ ובמידה מסוייגת

בתחום הכלכלי־חברתי, אישיותו החיוורת של
ראש־הממשלה יצחק שמיר (הצלחתו כמנהל
הקאבינט עדיין אינה מקנה לו את הפופולריות של
קודמו, מנחם בגין, שניהל את הממשלה באורח
כושל) .הבוץ בלבנון — כל אלה הפחיתו בהרבה את
עוצמת השינאה כלפי פרס.
״יש הבדל גדול,״ אמר עוזר בכיר של פרס
להעולם הזה ,״בין הופעה בציבור כיריבו של בגין,
ובין הבעת התנגדות לשמיר. פרס עובד 17 שעות
ביום, שיבעה ימים בשבוע. הוא מבקר בבתים, נפגש
עם ועדי־עובדים. בכל מקום הוא מוצג, כמובן,
כמנהיג המערך וכמועמד לראשות־הממשלה. פרם
אינו מעלה כלל על דעתו להזכיר את רבץ, שלא
לדבר על נבון. הוא לא יוותר בשום פנים על קציר
העמל הרב שהשקיע בקאריירה הפוליטית שלו,
דווקא לפני שיאה.״

לפני שלושה חודשים היה פרס עשוי
לוותר לנבון, בעיקר נוכח תמיכת טובי
אנשיו בנשיא־לשעבר. לא עוד. עתה הוא
עושה במיטב יכולתו להבהיר לנבון
ולאנשיו שיש בדעתו להאבק.

עוזריו בטוחים, על סמך ניסיון ארוך עם נבון,
שתחילתו עוד בימי־רפ״י הרחוקים, שהנשיא־לשעבר
לא יעז להציג מועמדות. במיקרה כזה יעברו 99 אחוז
מאנשיו למחנה־פרס. כך יובס גם רבץ, ללא תנאי.

יועצי פרם אף שוקלים פגישה עם נבון,
שבה יוצע לו שוב תפקיד שר־החינוך
בממשלתו העתידה של יו״ר־המיפלגה —
או מילחמה ללא־סייגים, שבה הוא פשוט
אינו מסוגל לעמוד מבחינת אופיו
חיים ברעם
ואישיותו.

במדינה
(המשך מעמוד )9
להעיד בעצמו בפני בית־המישפט, כי
לקוחו, שוטה מרילה שווילי, עובד** .ג
עורר־הדין ידע היטב כי בכל פעם
שמופיע שוטה במישרדו, מתמלא
המקום בריח דגים חריף הנודף
מהקליינט. לכן היה משוכנע כי שוטה
עובד מבוקר עד ערב בחנות דגים
שפתח בשוק לוינסקי ושאיננו עוסק
בדברים פליליים.
כאשר החל מתברר מישפטו של
שוטה משנת ,1979 בעבירה של סחיטה
באיומים מבעל בית־קפה באור־יהודה,
ביקשה הפרקליטות להפעיל עונש
מאסר על תנאי, שהיה תלוי ועומד נגדו
בתוספת לעונש חדש שיוטל עליו
כאשר יורשע. הפרקליטות הסכימה
להקל, אם תשוכנע כי שוטה אמנם שב
מדרכו הרעה ומצא עבודה המכבדת את
בעליה.
סיפור ריח־הדגים שיכנע לבסוף את
הפרקליטות ואת בית־המישפט,
המאסר על תנאי הוארך לפעם נוספת,
ועל שוטה הוטל עונש של 500 שקל
בלבד. עונש קל מאוד בעבירה כה
חמורה.
סמים פגישה בשירותים

המישטרה ניצלה ידידות ישנה
ושלחה סובן מוסווה לקנות
סמים בחלק מהכנסת האורחים
של הידיד
כאשר רצתה המישטרה לנקות
מסמים את שכונתו של אמנון אשכנזי,
ידעה כי תצטרך להיעזר בסוכן סמוי.
אולם כדי שהאיש לא יהיה נטע זר
ובולט בשכונה הסגורה, היה על הסוכן
להיות מיודד ומוכר לפחות למישהו
בשכונה.
לכן פנתה המישטרה אל מאיר
חארז, שהיה ידידו משנים של אשכנזי.
השניים עבדו יחדיו בסיני והתיידדו
מאוד. למישטרה לא היה כל חשד
מיוחד באשכנזי, היא הגיעה אליו רק
דרך ידידותו לסוכן המושתל.
כאשר הגיע חארז לשכונה, נפגש
עם חברו משנים פגישה נרגשת.
אשכנזי היה מוכן לעשות הכל כדי
לארח את ידידו. וכאשר ביקש ממנו
חארז לעזור לו לקנות חשיש למסיבה
שהוא עומד לארגן, התנת* אשכנזי
לעשות גם זאת.
פעמיים תיווך אשכנזי בעסקות
חשיש עבור חברו, ואז התפוצץ העניץ.
חארז מסר את העובדות למישטרה
והפך עד נגד ידידו אשכנזי, ונגד
אברהם לוי, שממנו טען כי קנה את
החשיש.
טעות בזיהוי. ניכר היה כי
השופט אורי גורן לא ראה בעין יפה את
ניצולה של הכנסת־אורחים וידידות
אמת, כדי לבגוד ולסבר ארם
בסחר־סמים. אולם מכיוון שעמדו
בפניו הילכות בית־המישפט העליון
בענייו סוכן סמוי, לא היתה לו ברירה,
אלא להרשיע את אשכנזי בתיווך
לסחר־בסמים.
אך כאשר הגיע לדיון במעשיו של
לוי, נגרמה הפתעה. סניגורו של לוי,
עורך־הדין עוזי בכר, חשד כבר מראש,
כי הסוכן המוסווה איננו מכיר בעצם
את לוי, למרות שזיהה אותו חודשיים
קודם לכן במיסדר זיהוי. לכן ביקש את ^
רשות השופט שלא להושיב את לוי על
ספסל הנאשמים, אלא בתוך הקהל.
הסניגור טען כי חארז פגש את מוכר
החשיש רק לשניות מועטות בשירותים
של מיסעדה, וכי גם זה היה
בשעות לילה והתאורה לא היתה טובה.
ולכן, טען הסניגור, היתה טעות בזיהוי
שעשה חארז במישטרה. הוא ביקש
מהסוכן באולם בית־המישפט לעמוד
על רגליו ולזהות שוב, במו ידיו, את
האדם שמכר לו חשיש בבית־הקפה.
חארז הציץ סביבו והצביע על אדם
בקהל שלא דדה קשור כלל לפרשה
ולא על לוי.
השופט אורי גורן השתכנע כי נותר
ספק אם אמנם לוי הוא המוכר, וזיכה
אותו מאשמה.

האירוע המסעיר שהתקיים
במישכן־הכנסת בשבוע שעבר
לא היה הצבעת אי־האימון בממשלה,
שנכשלה, אלא מישאל,
שבו השתתפו מרבית הכתבים
הפרלמנטריים והמדיניים שהיו
בבניין, עוזרים פרלמנטריים
ודוברים. במישאל דורגו הח״כים
לפי תכונות אופי והתנהגות
שונים. בתואר הח״כ המרחף זכה
דב בן־מאיר, מהעבודה. הח׳׳ב
י-המדמיין הוא השר יעקב
מרידוד. בתואר הח״ב המתחסד
נבחר, אחרי מאבק קשה, ח״כ
שינוי, אמנון רובינשטיין.
הצעקן, ברוב קולות היה רוני
מילוא מחרות. הזלזלן, שבד
צפצף על הכנסת הוא ח״ב
אגודת־ישראל, אברהם שפירא,
יושב־ראש הקואליציה.
הח״כ השקדן היא דווקא ח״כית,
מהעבודה.
אורה נמיר
המטופח הוא סגן. יושב־ראש
הכנסת, משה שחל, ואילו
׳•״׳הממשל, הוא ח״כ חרות,
מיכאל קליינר. על תפקיד
הח״כ הכסיל התחרו רבים. לבסוף
זכה בתואר ח״כ הליברלים,
פינחס (״פעי״) גולדשטיין.
הח״כ השנון הוא יוסי שריד,
והזללן הוא ח״כ המפד״ל,
יהודה ב־מאיר. הדברן הוא
מהעבודה, וייס שבח
והמבולבל הוא מיכה רייסר,
מחרות, שלדעת הבוחרים בו, עד
היום אין הוא מכיר את כל
הכניסות והיציאות במישכן.
הנעדר הוא אליהו שפייזר,
משום שעל־פי המיתוס הוא
לישיבות. להופיע ממעט
ן-״ המטייל הוא אבא אבן, הרעה
היא ח״כית העבודה, שושנה
ארבלי אלמדזלינו. הבכיינית
היא ח״כית התחיה, גאולה בהן,
והמארח הוא יושב־ראש הכנסת
מנחם סבידור. הרכלן הוא
שר־החקלאות, פסח (״פייסי״)
גרופר, והתמים הוא ח״כ
העבודה מבאר־שבע, אורי
(״במבי״) סבג. הבשלן הוא ח״כ
העבודה, עוזי ברעם, האלים,
הוא ח״כ חרות דויד מגן,
והנצלן, המשתמש בכנסת גם
לקידומו האישי הוא ח״כ לע״ם,
אהוד אולמרט. על התואר
הקשקשן לא נבחר איש. כולם
זכאים לתואר. לתואר הח״כ
הישר לא נמצא מועמד. לבסוף
סוכם שיהיה זה קדיש לוז,
המנוח, לשעבר יושב־ראש הכני
.י -סת, שבו לא דבק רבב.
הרמטכ״ל הפורש, רפאל

(״רפול״) איתן, מתקשה לנווט
את עצמו בנפתולי הכלכלה
העכשווית. באחד מנאומיו
האחרונים הוא רצה לספר על
היקף העסקות המתבצעות משני
צירי הגשרים בנהר הירדן. הוא
נקב במיספרים שונים, ולבסוף
אמר :״ממילא מה שאומר לא
יהיה אקטואלי. מחר יעלו
המחירים ב־ 15 אחוז״.
)יי שר העבודה והרווחה,
,אהרון אוזן, מכיר את הנשיא
ן הפורש, יצחק נבון, לפני
ולפנים. לכן כאשר שמע איש
תמ״י, שהיה שר בממשלת
המערך, שנכון עשוי לרוץ
לפוליטיקה, טילפן אליו ואמר
לו :״יצחק, הרי שנינו יודעים
שאתה לא מסוגל...״

העיר אילת ומי שעומד
בראשה רפי הופמן זכו
לתחזית אסטרולוגית מפורטת
דיי מידי מרים תמיר, שמלבד
היותה קוראת בכוכבים היא גם
קוראת בקלפים, בכף־היד
העולם הזה 2422

ובכתב־היד. בשנת 1984 צפויה
בעיר הדרומית הידרדרות בתחום
הפשיעה, הפריצה והגניבות.
המצב הכלכלי ישתנה לטובה
במחצית השנה. הוכמן לא יצליח
בחודשים הקרובים לקדם את
עינייני העיר כפי שרצה, אך
לדיברי תמיר אין זה קשור
בחוסר כישוריו, אלא בחוסר
אמצעים להגשים את תוכניותיו.

מיהם הזוכים במישאל כתבי הכנסת
ומה אמר השר אוז! ליצחק נבון?
שיף :״שמיר לא ידע שאני הייתי
ליד ציפורי, כשהוא דיבר איתו.״

מרואיין אחר, גד יעקובי
נשאל על״ידי אחד הנוכחים
בבית־לסין, שם נערכה התוכנית,
אם הוא רוצה להיות
שר־האוצר. שאל אותו יעקובי:
״מה, אתה כל־כר שונא אותי?״
ראש עיריית. תל־אביב,

1 1*11 | 1ל | 1 | 9 1שר־האנרגיה־והתשתית ניצב בדום
^ 11 11/1 1 1מתוח, בעת השמעת ההימנונים, עם הגעת
הקנצלר של מערב־גרמניה הלמוט קול לנמל התעופה בן־גוריון.
לדעתה, הוא צריך להחזיק מעמד
בתפקיד, עד ראשית השנה
האזרחית הבאה, ואז הוא יעלה
על דרך המלך.
האם יתכן פוטש צבאי
בישראל? לדעת העיתונאי זאב
שיף הפוטש כבר נעשה.
בתוכנית האחרונה של בירה
ומצב־רוח שוחח המנחה יעקב
אגמון עם שיף, הנמצא עתה
בשנת השתלמות בארצות־הברית
מטעם מכון ברוקדייל,
על סיפרו החדש העוסק במיל־חמת־לבנון,
ושנכתב ביחד עם
העיתונאי אהוד יערי. שיף
טען שבכוונתו לפוטש של
אריאל שרון, שהיה שר־הביטחון
במילחמת־לבנון ומעשיו
השונים היו קריאת תגר על
הממשלה החוקית.
אגמון שאל את שיף בענייו
השיחה המפורסמת בין יצחק
שמיר, אז שר־החוץ, ומרדכי
(״מוטקה״) ציפורי, שר־התיקשורת,
שבה דיווח ציפורי
לשמיר על הטבח במחנות
הפליטים בביירות. מקור המידע
של ציפורי היה שיף עצמו. העיר

שלמה (״צ׳יץ׳״) להט נסע
במכוניתו של דוברו רוני
רימון. לא די בזאת שהמכונית
סימקה משנת ,1971 מיושנת,
אלא שכאשר ישב, הבחין להט
שזמן רב המכונית לא נוקתה.
״אני חושב שאוציא צו סגירה
למכונית ״,אמר צ׳יץ׳ בבדיחות
הדעת לרימון ,״עד שתנקה
אותה.״
צ׳יץ׳ עצמו נוהג במכונית
וולבו משנת .1976 הוא סיפר
שהוא אינו מתכוון להחליפה
בשנים הקרובות.

איש הטלוויזיה חנן עזרן
נשאל, ספק ברצינות ספק
בצחוק, מדוע אנשים מעדיפים
להישאר ערים רק כדי לצפות
במישדר כותרת לילה. עזרן
השיב במלוא הרצינות שלדעתו,
בגלל המצב הכלכלי אנשים
אינם מסוגלים להירדם בלילות.
ללישכתו של ראש עיריית
בת-ים, אהוד קינמון, הגיע
מיכתב משר־ההגנה הצרפתי,
שארל הרנו, ובו ברכות לרגל

בחירתו לתפקידו. מדוע שלח
השר את המיכתב לקינמון? הרנו
הוא גם ראש עיריית ווילרבאן,
שהיא עיר תאומה לבת־ים.
ויכוח לשוני פרץ במיזנון

הכנסת. ח״כ שינוי, אמנון
רובינשטיין, השתמש בביטוי
״שקר אינטלקטואלי״ .שומעיו
לא הבינו על מה הוא מדבר,

עבר יצחק ליבני והאדריכל
סעדיה מנדל ניהלו ביניהם
שיחה על פעולות המועצה
למען ארץ־ישראל יפה. ליבני
סיפר שאחת מפעולות המועצה
בעבר היתה שיפוץ בתי־ספר.
הוא בא לתיכון גאולה שבמרכז
תל־אביב למטרות שיפוץ, ומצא
על אחד הקירות את הקיש־קושים
שקישקש שם 30 ,שנה

הרמוט קול

גבה״קומה, צועד ב טן לצד ראש־הממשלה
יצחק שמיר, בדרך לטקירת מישמר״הכבוד
של חילות־צה״ל ״.צעדי השניים בטקס היו מתואמים להפליא.

והוא הסביר שכוונתו לשקר
מכוון. סגן יושב־ראש הכנסת,
מאיר כהן־אבידום, הציע
במקום ביטוי זה, שימוש בביטוי
המוכר ״שקר במצח נחושה.״

כאשר בא הפרופסור דויד
ליבאי נשיא לישכת עורכי-
הדין לנאום, הוא משתמש לצורך
כך בשני כיסי מקטרונו. ליבאי
נזכר במיקרה כזה, כאשר היה
אמור לשאת דיברי ברכה בטקס
חילופי נשיאי בית-המישפט
העליון שנערך במישכן-הנשיא
בירושלים. בכיס אחד הוא הכניס
נוסח דיברי ברכה לנשיא הפורש,
יצחק כהן ולנשיא הנכנס,
מאיר שמגר. ואילו לכיס
השני הכניס דיברי תוכחה קשים
על המצב בבתי־הסוהר בארץ. עד
לרגע האחרון לא ידע ליבאי
באיזה משני הנוסחים הוא
ישתמש. לבסוף החליט לקרוא
את שניהם. מכיוון שהזמן
שהוקצב לו היה מוגבל ביותר
הוא קיצר בברכות, וסיים את
נאומו בדיברי הביקורת.
מנכ״ל רשות־השידור לש
קודם־לכן,
בהיותו תלמיד
במוסד. מנדל סיפר שהוא מעדיף
להיקרא אדריכל שהוא עבד
החצר, מאשר ארכיטקט שהוא
ראש העובדים.
בתחילת שבוע העבודה
שעבר של הכנסת, נאם ח״כ
העבודה, יוסי שריד, ומייד
כשסיים את דבריו עזב צוות
הטלוויזיה הישראלית, שצילם
אותו, את יציע העיתונאים
במליאה. שר״המשפטים, משה
ניסים, לא הסתיר את
התמרמרותו מכך וכשהבחינה
בכך ח״כ אורה נמיר, היא אמרה
לו :״היו״ר שלכם וגם המנכ״ל
שלכם, אז תחליפו אותם.״
נשיא המדינה, חיים
הרצוג, חזר כל־כך נלהב
מביקורו הקצר בשתי ארצות
באפריקה, עד שהוא שכח את
בעיות האוכל שהיו מנת חלקו
שם. הרצוג ורעייתו אורה, כמו
מרבית חברי המישלחת, לא יכלו
לטעום ממרבית סוגי המזון
שהוגש להם. הם נאלצו להסתפק
בסלטים ובדגים, כדי להימנע
מאכילת מזון שאינו כשר.

שלמה להט יוציא צדסגירה למכונית של דוברו ומדוע
מתנגד דויד לוי לבול עם דיוקנו של יצחק שמיר?
עבודותיו של האמן יעקב
אגם אינן מעשה ידיו של איש
אחד. אגם, השותף במיפעל
מתכת ביבנה, שם מבצעים את
העבודות רבות־ההיקף שלו,
מעמיד דורות של תלמידים. לא
מכבר נפתחה במקום מגמה
לביצוע עבודות אומנות. התלמידים
יבנו את יצירות אגם עלפי
הסקיצות המוקטנות שהוא

כתב החדשות הוותיק
מייק הולר נזכר שלא תמיד
האילתורים שלו התקבלו בהבנה.
בעבר הוא נשלח לצפון •הארץ,
כדי לדווח על הגבול הצפוני
השקט. הוא התבקש להביא
כתבה פסטורלית. הולד אכן מצא
עדר של כבשים, אך הללו סירבו
בעקשנות לגעות. כשבא לאולפן
בתל־אביב הוא. השמיע׳ קולות

11ד ל 141111 שר-המדע מנהל שיחה ח שאית עס
| / 11\ 4 / 11 שר-הביסחון משה אונס, לפני בואו של
הקנצלר הגרמני לנמל-התעופה בו״גוריון. השניים שוחחו ארוכות.
יכין להם.

הפירסומאי אורי סלע,
טען שיש לו תוכנית כלכלית
רצינית. היא מסתתרת בין דפי
הסיפרון כל בדיחות השקל, בו
משולבים חמשירים ובדיחות.
להלן כמה דוגמות:
• השירות הבולאי עמד
להנפיק בול עם דיוקנו של יצחק
שמיר. התוכנית ירדה מהפרק
בגלל התנגדותו של דויד לוי.
הוא הודיע, שבשום פנים ואופן
לא יסכים ללקק מאחור.
• מה זה ביורוקראט? יי־
״אדם שמוציא לך את הנשמה
ומתייק אותה.״
• מדוע אזרחי ישראל אינם
פוחדים מפצצה אטומית? —כי
שום פצצה אטומית איננה יכולה
לחדור כל־כך עמוק באדמה.״
• מה הם ראשי התיבות של
אוצ״ר? — אורגד ודאי צריך
רחמים.״
• שילטונות מס־ההכנסה
חקרו אחד מהעשירים החדשים
למקורות הכנסתו. השיב האיש: ביוקר מתלבשת
״אשתי
ומתפשטת בזול — ומההפדש
אני חי.״

של געייה בזמן בישול הכתבה.
כעבור זמן נפגשו במיסדרון
הולר, הטכנאי שהיה עד
למעשיו, ומנהל מחלקת״
החדשות. הטכנאי גילה את אזנו
טל המנהל עד כמה מצליח הולר
לשמור על האותנטיות כחיקויים
שלו. אך המנהל קיבל את
הפרשה בזעם רב, והוא שלח
מיכתב חריף להולר, ובו נזף בו
והזהיר אותו שלא ישמיע יותר
קולות של בעלי־חיים בשידורי
הרדיו.
גם החדר וגם התואר לא
מקילים על השר יצחק מודעי
כמיפלגתו. אחרי מותו של מנהיג
המיפלגה שימחה ארליך עבר
מודעי לחדרו של מי שהיה סגן
ראש־הממשלה ושר־החקלאות
בקומה הרביעית שכבניץ. על
רלת החדר הוא מיהר לתלות
שלט שבו נרשם תוארו,
יושב״ראש נשיאות המיפלגה.
אך מעשהו עורר רוגז. ועתה הוא
ישלם על כך. גיזבר המיפלגה
הכל-יכול צבי רנר הסכים
באחרונה לשפץ את הקומה
הרביעית בבית־הביפלגה ברחוב
אבן־גבירול בתל״אביב, אך

לעומת זאת, הוא לא אישר
לשפץ את חדרו של מודעי.
השחקן חיים (״אלברט
פיחת״) בנאי חושש שנתנו בו
עין רעה. מייד אחרי חתונתו עם
אביגיל, הם נסעו לירח־דבש
באילת. בדרך התהפך הרכב שבו
נסעו, ולמזלם הם יצאו ללא פגע.
אחרי ירח־הדבש הם יצאו לתל־אביב,
וכשחזרו לביתם גילו

שהוא נפרץ ותוכנו רוקן
לחלוטין. אם לא די בכך, אחרי
שהתאוששו ועשו סדר במה
שנשאר. נפל ונשבר בקבוק
ויסקי ענק שקיבלו במתנה, שלא
נגנב. בנאי טוען, שכאשר מישהו
נמצא תחת השפעת עין רעה,
פוקדים אותו שלושה דברים
רעים, אלה כבר מאחוריו, ולכן
הוא מציע ליריביו שכל מי

שמואלביץ:ג-י׳גיגב מתיתיהו דויד אדמון בודקים אם בואו של הלמוס קול תואם ללוח־הזמנים.

שרוצה לתת בו עין רעה, שיחכה
לשנה הבאה — או לחתונה
הבאה שלו.
יוסף לוי, החשוד ברצח
אשתו שושנה על־ידי הזרקת
נפט לגופה ועשיית מעשה דומה
לחברתו, סוזאז אמויאל,
המאושפזת עתה בב־ת־החולים,
נחשף במיקרה. כאשר הביא את
אמויאל לבית־החולים נזכר אחד
הרופאים שגם אשתו של לוי
סבלה מסימני מחלה רומים. אך
המעניין הוא שהרופא היה בטוח
שהמדובר במחלת־מין נדירה,
שאותה נושא לוי בגופו, ועל כן
החליט לעקוב אחרי הבחור כדי
לאתר את מחלתו הנדירה, שבה
הוא מדביק את הנשים הקשורות

לא תמיד יש יתרון בפיר-
סום רב. העיתונאית לאה
אתגר מידיעות אחרונות
למדה זאת על בשרה. באחרונה
יצא לאור סיפרה פרפרים
בבטן, העוסק בגברים ונשים ׳><
המתחבטים בבעיות ארוטיות.
במיסגרת מטע יחסי־הציבור
שהיא עורכת לספר. היא שלחה
עותק אחד לתהילה עופר,
עורכת מדור סיגנוץ חיים
במעריב. עופר טילפנה לאתגר
והסבירה לח שהיא לא תוכל
להתייחס לספר בעיתונה, בגלל
יחסי״התחרות השוררים בין שני
הצהרונים .״אילו היית עיתונאית
קטנה, הייתי מצליחה לכתוב על
סיפרך. אבל, הוסיפה עופר,
״משום שאת עיתונאית מפורסמת,
זה יהיה הפעם בעוכרייר.״
הפרקליט צבי לידסקי
מוכן לגלות איד הגיע למעמדו
הכלכלי הנוכחי. באחת המסיבות
שבהן השתתף, הוא אמר בב־ריחות־הדעת..
:פנינה רוזג־בלוב
וצביקה פיק החזיקו לי
את המישרד במשך 20 שנה.״
הוא איחל לשניים מישפטים
רבים נוספים, שבהם הם גם יזכו
וגם יתנו לו פרנסה.
רבים תמהים על מסעותיו
התכופים לחו״ל של השר ללא
תיק אריאל שרון. מסתבר להרצאות מוזמן ששרון במוסדות שונים מעבר לים,
שאותם מארגן עבורו יועצו
לענייני תיקשורת — בעבר
בשכר ועתה בהתנדבות —

אורי דן.

ן ןך ןןךר1| | 1ך* 1ך 1בן למישפחת גדול יצרני המטוסים במאה ה״( 20 מימין) יקריס גרוגרט, בן של
*11 1 0 1 8 ! 1,1 / 1איל־נפט אמריקאי שונו השבוע בירה בפאב בתל״אביב. השניים באו ארצה
בשליחות ירחון הערווה הבינלאומי פנטהאוז, ויל בנ ת ב וקריס בצלם, ה ם מבינים כתבה גדולה.
העולם הזה 2422

בלננים

דיעותיו של ח״ב העבודה,
גד יעקובי, נשמעות יוניות
לכמה משומעיו. בימים אלה
קיבלה אישתו, נלה, גלוייה
החתומה על־ידי ״חברי גוש־אמונים
״.על גבה הודבקה פיסת
צילום מעיתון של מנהיג אש״ף,
יאסר ערפאת ולצידה נכתב:
״גד יעקובי רוצה פשרות
טריטוריאליות עם רוצח זה.
הערבים — דור ההמשך של
הנאציזם ״.הח׳׳ב מיהר להציג
לפני מכריו את גלויית האיום.

מאת דניאלה שמי

העבודה נפגשו לשיחה עם
שימעון פרס ודרשו ממנו
שיחליף את עורך מיגוון, נתן
רענן, משום שלדעתם אין
הביטאון משקף את עמדות
המיפלגה. ענה פרס :״מי קורא
את מיגווף הוא מופץ רק ב־200
עותקים״.
זיכרה של אלינור, בתו
של רואה־החשבון דני מעוז,
שנהרגה בתחילת הקיץ בתאונת־דרכים
מונצח באופן יוצא־דופן.
אביה, שנפגע קשות מהאירוע,

11א מביטה בשוטר שהופקד על עצירת התנועה
11/1 ^ 1 /מול מישטרת דיזנגוף. במקום נערכו צילומי
סצינה מטרט ישראלי חדש שבו היא משתתפת, עדות מאונס.

ענח

מועצת פועלי תל־אביב
ערכה מסיבת פרידה לח״כ
העבודה, דב בן־מאיר, שעזב
את תפקיד מזכיר״המועצה,
לטובת מישרת סגן ראש עיריית
תל־אביב. באולם המלא מפה
לפה היתה המולה גדולה,
והמזכיר הנכנס, שלמה
שטיינקלפר, ניסה לשווא
להשליט סדר. הוא פנה למאיר
והתנצל לפניו :״אל תפרש את
הנעשה כאן כאילו אנשים
ד י שמחים על כך שהלכת״.

ויי

עורך־הדין אהרון פאפו
ייאלץ להיפרד מכיסאו בוועד
המנהל של רשות־השידור בסוף
חודש מרס, אך כבר עתה הוא
מכין הפתעה למנכ״ל הבא, יהיה
זה מי שיהיה. כפי שרמז כבר
בעבר, הוא מתחיל בהכנות
להקמתה של מועצת צרכני־תיקשורת,
והוא מתחייב שראשי
האגודה יאזינו לכל השידורים
ברדיו ובטלוויזיה, יום ולילה.
אורח הכבוד במיפגש יסוד
האגודה חיים למען בעלי חיים
היה ח״כ עבודה, שפייזר. הוא
גילה שבמישפחתו דואגים לא
רק לחיי אדם, אלא גם לחיי
בעלי״החיים. אשתו, אורה, היא
רופאת־ילדים, ואילו הוא מגדל
כלב וחתול, וחרד לגורל בעלי־החיים
האחרים שחשופים
לפגיעה.
מהי תפוצתו של עיתון
מיפלגתי? חברי החוג על־שם
דויד בן־־גוריון במיפלגת
העולם הזה 2422

מוציא עתה תקליט לזיכרה. הוא
חיבר שיר, שיושר על־ידי זמרת
וברקע יושמע קולה של אלינור,
שהוקלט זמן מה לפני מותה.
החורף הקשה לא ימנע
מהדוגמנית תמי
להשתזף. בימים אלה היא נמצאת
באילת, לצד חברה נועם
ציפורי, טייס אל על וחושפת
את גופה לקרני השמש
הדרומיות.

בן־עמי

אורחת בארץ. הספרית
אנטה ליבוביץ, אמה של
דפנה נוי־רסקין באה לארץ
ממיאמי־ביץ׳ ,כדי להשתתף
באזכרה לבנה שנהרג לפני כמה
שנים בתאונת־דרכים מחרידה.

פסוק• השבוע
• יהושע סובול ויע

לזר, בחותם :״פתי מאמין
לכל פת, פתי מאמין לכל פת״ם״.

• ח״כ העבודה יוסי

שריד :״אי אפשר לומר שממשלה
זו מפגרת במחשבה, אם
השר יעקב מרידוד יושב בה.״

• ח״ב הליברלים, פינ

גולדשטיין, ליושב־ראש
מיפלגת״העבודה, שימעון פרס:
״אי־אפשר לעשות לך קאסח״.

• הרב מנחם הכהן:
״מדיניות גרמנית מאוזנת: לחבק
את ישראל, לנשק את הסעודים״.
יו׳ר הכנסת מנחם טבידור עם ראש״הממשלה יצחק שמיר ניום־הולדת הכנסת

וצבא לבנון א !,סיבולת,
לאנשי חדאדאיו מלת,
רכראנגות צפויה מטלת,
ליוניביייל יש דס נובולת -
ואיד ״צא צה״ל מן

לבנון. הוא הדין גם לגבי עבודות
תחזוקה ותיקונים של הטנקים,
התותחים מכשירי הקשר וכו׳ שהיום
מבוצעות על־ידי צה׳׳ל.

צב2

מנטרל

ולם ג ם אם נניח כי ג׳מייל יסיים
את הקדנציה בת שש השנים, על
פי החוקה, דהיינו, בעוד כארבע וחצי
שנים, נשאלת השאלה, מה יקרה אז?
אם לשפוט על־פי נסיון־העבר בלבנון,
הסיכוי שייבחר לקדנציה נוספת הוא
קלוש ביותר. כשנת 1952 גרמה
שאיפתו של נשיא לבנון דאז, בישארה
אל־ח׳ורי, להיבחר לקדנציה נוספת
חומוסהו בשיר אל־ג׳מייל
חשופים לחומר תעמולה, מעריצים א ת דמותו
* * ל־סי החוזה של ה־ 17 במאי ,1983
^ צ רי כו ת שתי חטיבות לבנוניות
להתפרס בדרום־לבנון ולהבטיח את
הביטחון שם. באחת מהן ישולבו חייליו
של הרס״ן חדאר המנוח, אם כי
השליטה עליהם אמורה היתה לצאת
מידיו. בינתיים לא אישרה ממשלת
לבנון את החוזה, ואילו גורמים
רישמיים בישראל תולים את הנסיגה
בהתפרסותו של צבא לבנון בדרום,
ככתוב בחוזה.
מעטים זוכרים כי כוח צבאי לבנוני
כבר מצוי בדרום. זהו גדוד לבנוני
שהגיע לאיזור יוניפי״ל ב־ 1979 ונמצא
שם מאז. ישראל התנגדה, בזמנו,
לירידת כוחות צבא לבנוניים לדרום,
משום שצבא־לבנון היה כפוף אז
למישטרו של אליאס סרביס, שנחשב
בובה סורית. אולם תחת לחץ אמריקאי
נאלצה, לבסוף, להסכים.
הניסיון אינו מעודד — בלשון
המעטה. קצינים לבנוניים שיתפו
פעולה עם אש״ף תמורת שוחד,
והחיילים היו חסרי־תועלת הן משום
רמתם הירודה, מוטיבציה נמוכה, וחוסר
שיתוף־פעולה של האוכלוסיה.
גם כיום כאשר מנסים חיילים
לבנונים להקים מחסומים, מסלקים
אותם התושבים בכה.
תכתיבים מסוריה
ך * ש ה להניח שרמתן וכושרן של
/ 7ן שתי החטיבות שיתפרסו בדרום
(אם אכן יתפרסו אי־פעם) תהיה שונה
במידה ניכרת. השחיתות והשוחד
המקובלים בצבא הלבנוני, יאפשרו
לגורמים עויינים להחדיר נשק
וכוח־אדם תמורת תשלום לאנשים
הנכונים.
בעיה חמורה עוד יותר היא יחסה
של האוכלוסיה לצבא לבנון. בוועידת־הפיוס
בז׳נבה היה זה דווקא מנהיג

אל־אמל, נביה ברי, שהצטרף בתוקף
לדרישה הסורית לדון בביטולו של
החוזה הישראלי־לבנוני תחילה.
אנשיו של ברי, הלוחמים בצבא־לבנון
בביירות והרואים בדרום את
בסיס הכוח העיקרי שלהם, לא היו
רוצים לראות שם את צבאו של אמין
ג׳מייל, מה שנכון כיפליים לגבי
החומייניסטים.
להתנגדותו של ברי למהלך כזה
תהיה משמעות ניכרת. כיום כמעט
שאין אנשיו בדרום נוטלים חלק
בלוחמת הגרילה נגד צה״ל. ולפיכך,
אם ירד לשם צבא־לבנון ואם ייעשה
הדבר בניגוד לרצונם של הגורמים
המיליטאנטיים.בקרב השיעים, הרי
שלוחמת הגרילה שבה עומד׳ כיום
צה״ל בלבנון תהיה כאין וכאפס לעומת
מה שיצפה שם לצבא הלבנוני.
התנגדות של חלק או כלל
האוכלוסיה השיעית בדרום לצבא
לבנון תביא להתגברות התסיסה בדרום
ובסופו של דבר עשויה להביא
לעריקתם של רבים מן השיעים
המשרתים בצבא זה, מה שיפחית
במידה ניכרת מכושרו, אם לא יביא
להתפוררותו.
בנוסף לבעיה המקומית, הרי
שמידת יעילותו של צבא־לבנון
בביצוע משימות, שלהן מייעדת אותו
ישראל, תלויה בנסיבות הפוליטיות
שיתהוו בביירות. ההנחה שצבא־לבנון
יפעל למנוע פעילות נגד ישראל
בדרום, תלויה בהמשך קיומו של
מישטר ג׳מייל או בהחלפתו על״ידי .
מישהו בעל מטרות דומות לשלו.
ניתן לפקפק במידת התבונה
שבהישענות זו על אדם אחד היכול
להרצח כפי שקרה לאחיו. אם אכן כך
יקרה, הרי שישראל אינה נמצאת עוד
בביירות, ולפיכך פחתה מידת יכולתה
להשפיע על בחירת מחליפו במיקרה
הצורך.
לעומת זאת, עליית מעמדה של

סוריה בזירה מגבירה את יכולתה
להכתיב את זהותו של נשיא חדש
בלבנון. גם אם לא יירצח ג׳מייל, הרי
שמישטרו הנסמך לחלוטין על הכוח
הרב־לאומי, עשוי להתמוטט עם
יציאתו של כוח זה, אשר המדינות
החברות בו מחפשות דרך להוציאו
מלבנון.
במיקרה כזה — או שייבחר נשיא
חדש, או שעל ג׳מייל יהיה לקבל
תכתיבים קשים מסוריה ומבעלי־בריתה.
אחד
מהם עשוי להיות מילוי
דרישת הדרוזים והשיעים לבצע
שינויים בצבא כך שתוגדלנה
סמכויותיהם של נושאי תפקידים לא־נוצריים
(בצבא־לבנון מחולקים
התפקידים על״פי מפתח עדתי. כך,
למשל, מפקד הצבא הוא מרוני,
הרמטכ״ל הוא דרוזי ותפקידי סגני
הרמטכ״ל וראשי האגפים במטכ׳׳ל
מחולקים אף הם בין קצינים מעדות
שונות, כאשר תפקידים רגישים, כמו
ראש המודיעין הצבאי, מוחזקים בידי
המרונים.
סמכויות הרמטכ״ל, שהיו מועטות
מלכתחילה, קוצצו עוד יותר אחרי
מילחמת־האזרחים של 1975־).1976
לפגי שבועות אחדים ערק

הרמטכ״ל הדרוזי של צבא״לבנון,
נאדים אל־ חכים, לשורות אנשי
ג׳ונבלאט וכיום דורש ג׳ונבלאט את
החזרתם של העריקים הדרוזים לצבא
והרחבת סמכויותיהם.
כמו כן דורשים מתנגדי המישטר

רוני שפיגל
קידום של קצינים לא־נוצריים, דבר
שיהפוך את עיקר הפיקוד של
צבא־לבנון מנוצרי ללא־נוצרי.
ברור, כי במידה שיבוצעו שינויים
כאלו ישתנה לחלוטין אופיו של
צבא־לבנון. אמנם מועטים הם סיכוייהן
של תביעות אלה להתקבל כיום, וסביר
להניח שהסורים לא יתמכו בכך, אולם
יש לקחת התפתחות כזאת בחשבון
לטווח הארוך.
בצה״ל מצביעים על כד ששילובם
של כוחות חדאד בחטיבה הטריטוריאלית
יקנה מידה מסויימת של ביטחון,
אולם יש לזכור כי במיקרה כזה הרי
שמשכורתם, מזונם, מלבושם, ציודם,
נשקם ותחמושתם, שהיום מסופקים
על־ידי צה״ל, יסופקו אז על־ידי צבא

לתסיסה רבה, ובסופו של דבר הוא
נאלץ לוותר על כוונתו זו.
ב־ 1958 היוותה כוונתו של כמיל
שמעון להיבחר לקדנציה שניה את
הסיבה הישירה לפרוץ מילחמת־האזרחים
וגם הוא נאלץ לבסוף לוותר.
מאחר שישראל כבר איננה באיזור
ביירות, וסוריה הפכה הגורם הדומיננטי
בלבנון, הרי שגם אם יתנהלו הבחירות
במועדן, עלול להיבחר מועמד בנוסח
סרכיס, ולפיכך כל ההסדר בדרום
תוקפו לארבע וחצי שנים בלבד.
השאלה היא האם בכלל מעוניין
ג׳מייל ביציאת ישראל מלבנון, או
שהוא רואה בה גורם המנטרל במידת
מה את הסורים, ולכן עדיף שיישאר.
אם כך הם פני הדברים, ודאי שלא
יזדרז לשלוח צבא לדרום, כדי לאפשר
את נסיגת צה״ל. מה שברור הוא נשען שעליהם
שהאמריקאים,
המישטר, אינם מעוניינים בנסיגת
צה״ל כל עוד חייליהם נמצאים
בביירות וזו יכולה להיות סיבה נוספת
לעיכוב שליחתו של הצבא לדרום.
בכל מיקרה, מצבו של מישטר
ג׳מייל הוא רופף למדי ועשוי
להתערער עוד יותר במידה שייצא
הכוח הרב־לאומי, דבר העשוי
להתרחש בתוך כמה חדשים. סביר,

אנשי יוניפי״ל וחדאד(מתוך עמדה של חדאד)
מאיימים עליהם בנשק, מרסנים א ת אנשי חד אד

לכן, להניח כי במידה שתימצא תחת
ידו חטיבה נוספת עשוי ג׳מייל להעדיף
להשתמש בה לייצוב הגנת מאחזיו
בביירות, מאשר לשלחה לדרום.
אשר לגיוס תושבי הדרום לצבא, על
מנת שישרתו בחטיבה הטריטוריאלית,
הרי שלמרות מסע פירסום נמרץ שערך
הצבא בדרום, לא הצליח לגייס אלא
בקושי מחלקה.
טנקים מיושנים
ך ¥הב הבעייתיות שבירידת צבא־
/לבנון הועלו הצעות להפעיל את
כוחות חדאד על־מנת להבטיח את הו הביטחון בדרום־לבנון. לפיכן־ מן הראוי
נ~לוסקור את כושרו ומידת התאמתו של ז כוח זה לביצוע המשימה.
כוחות חדאד, גייש לובנאן אל־חיור
(צבא לבנון החופשית) ,כפי שהם מכנים
את עצמם, או צד־ל — צבא דרום
לבנון, כפי שהם מכונים בצה׳׳ל, הוקמו
והתפתחו אחרי 1976 בתהליך שנמשך
שנים אחדות.
כיום ניתן לזהות בין חייליהם שלוש
קבוצות עיקריות: הראשונה —
צבא״לבנון מחיילי מורכבת
וז׳נדארמים לשעבר, שהלכו בעיקבות
חדאד, והמהווים את הגרעין הקשה של
כוחותיו; השנייה — מורכבת מצעירים
נוצריים מכפרי הדרום: והשלישית —
שיעים, רובם תושבי הכפרים ברצועת
חדאד שמלפני המילחמה. בנוסף לכך,
יש מיספר מצומצם של דרוזים.
לגבי מיספרם של חיילי צד־ל
קיימות הערכות שונות, בץ 1000
ו־ .2000 המיספרים שבהם נקבו
כלי־התיקשורת לאחרונה, בעיקבות
מותו של חדאד: בין 1000ו־ .1300 אם
מיספרים אלה נכונים, הרי חלה ירידה

יש ברשותם גם נגמשי׳׳ם מסוג
113 1חלקם היו שייכים
לצבא־לבנון) וזחלמי׳׳ם שסופקו
על״ידי צה׳׳ל.

ביצועים
לא־מרשימים
^ חרי המילחמה אורגנו כוחות
\ £חדאד במיסגרת חטיבה המונה
שלושה גדודי חי״ר וגדוד ארטילריה.
אחרי שהושלם האירגון נפרסו הכוחות
ברחבי דרום־לבנון, כאשר גדוד אחד
ערוך בגיזרת צידון, גדוד שני בגיזרת
נבאטיה וגדוד שלישי בגיזרה
המיזרחית.
מיפקדת החטיבה נמצאת במיבצר
של מארג׳־עיון. למותר לציין שמיבנה
כזה של כוחות מתאים יותר למצב
ששרר לפני המילחמה, עת היו ערוכים
בקו, אשר חלקים ממנו גבלו בכוחות
אש״ף והיו נתונים בקרבות ארטילריים
עימו, ואינו מתאים ללוחמה נגד גרילה.
כיום אין שימוש לתותחים,
והטנקים של החטיבה מפוזרים בין
בסיסי כוחות חדאד ברחבי הדרום
ומשמשים בעיקר לעשיית רושם על
האוכלוסיה המקומית. סביר להניח
שיש להם יותר טנקים ותותחים מכפי
שהם מסוגלים להפעיל.
סקירת מיגוון הבעיות של כוחות
חדאד מעלה כי בעייתם העיקרית
נוגעת לכוח״אדם. הבעיה היא הן
כמותית — מיספר החיילים בכוח
והפוטנציאל להרחבתו, והן איכותית
— רמת החיילים ופוטנציאל
כוח־האדם הזמין לגיוס.
הבעיה הכמותית ברורה -מאז
הקמתם לא הצליחו כוחות חדאד
לעלות על סדר גודל של 2000 חיילים
(אם לקבל את ההערכות המפריזות

רס״ן חדאד(עם קצין־הקישו־ר אל־׳כז אפריים סנה*)
אם יהיה למתגייסים קשה מדי, הם ילכו הביתה
גם ברצו׳עת חדאד המקורית קיימים
תומכי פלאנגות רבים, אשר אינם
מתגייסים לצבאו של חדאד. מצד שני,
אופיים הנוצרי של כוחות חדאד, אשר,
כאמור, אינו מספיק כדי למשוך את
מלוא פוטנציאל הגיוס של הנוצרים
בדרום לשורותיו, גורם לכך שרק
מעטים מבני עדות אחרות יצטרפו
אליהם.
אמנם ניתן פירסום רב לעובדת

איש הפלאנגות ליד מחסום
לפגוע בכוחות חדאד, לחבל ביחסים עם השיעים
במיספרם של אנשי חדאד בהשוואה
לתקופות קודמות.
בתחילה שירתו אנשי המליציה
בסביבות מגוריהם במשך שבועיים
בחודש, אולם מאז 1980 הם משרתים
שירות מלא ללא הגבלת מקום. עיקר
ציודו ונישקו של צבא דרום־לבנון
סופקו על־ידי צה׳ל. בידי אנשי חדאד
כ־ 40 טנקים, רובם טנקי שרמן
מיושנים, והשאר הם טנקי 54/55־ 7
שנלקחו שלל במילחמה ונמסרו
לידיהם, וכן כמה טנקי 13
שנלקחו בזמנו מצבא־לבנון.
סד״כ (סדר־כוחות) הארטילריה
.שלהם, שסופק על״ידי צה׳׳ל, כולל
תותחי הוביצר 155מ*מ 50־[ע!
מתוצרת צרפת, וכן תותחי 122מ״מ
ו־ 130מ׳מ, שנלקחו שלל במילחמה
האחרונה ובמילחמות קודמות.

ביותר) .הסיבה לכך נעוצה בגודלם
המצומצם של המקורות לגיוס
כוח־אדם, העומדים לרשותם בדרום.
מאחר שכוחות חדאד זוהו ככוחות
נוצריים בעיקרם, הרי שהמקור העיקרי
לגיוס חיילים לשרותיהם היא
האוכלוסיה הנוצרית בדרום. ברצועת
חדאד שמלפני המילחמה היתה
אוכלוסיה זו מצומצמת יחסית והתרכזה
בכמה מובלעות ובעיקר באיזור
מארג׳־עיון־קליעה ובאיזור רומייש.
אמנם בקווים הנוכחיים גדולה יותר
האוכלוסיה הנוצרית, הנמצאת באיזור
השליטה של צה״ל בלבנון, כאשר רובה
מרוכז באיזור ג׳זין, אולם עובדה זו לא
הביאה להגדלת היקפם של כוחות
חדאד, משום שהאוכלוסיה הנוצרית
באיזור ג׳זין תומכת ברובה בפלאנגות,
וצעיריה מתגייסים לשורותיהם.

השתתפותם של שיעים בכוחותיו,
אולם המדובר במיספר מצומצם ביותר
ביחס לגודל האוכלוסיד, השיעית
ברצועה המקורית (מאות ספורות של
מגוייסים על אוכלוסיה של כ־ 60 אלף).
אשר לרוב רובה של האוכלוסיה
השיעית בדרום — ברור שאין היא
מהווה מקור לגיוס לכוחות חדאד.
הגורם הבעייתי השני הוא איכות
כוודהאדם. ראשית — האוכלוסיה
המהווה מקור לגיוס היא אוכלוסיה
כפרית בעיקרה, בחבל־ארץ מפגר
שהוזנח במשך שנים על־ידי המימשל
המרכזי בלבנון.
הגרעין הקשה של כוחות חדאד —
אותם אנשי צבא לבנוניים שנשארו
עימו — מהווה מיעוט בקרב החיילים
אשר רובם הם מגוייסים צעירים מכפרי
הדרום. אין ספק כי לחלקם מוטיבציה

ללחום נגד אש״ף, אולם בדרך־כלל,
מדובר בצעירים כפריים, חלקם
חסרי־השכלה וחסרי־מיקצוע, שהיו
הולכי־בטל בכפריהם ואשר שירות
בצד״ל מאפשר להם להשתכר יותר
מכפי שהיו יכולים להשתכר בחוץ,
נוסף לכך שהצבא דואג לכלכלתם.
לתמורה החומרית הישירה יש
להוסיף תמורות חומריות וחברתיות
עקיפות מהיותם זכאים ללבוש מדים
ולשאת נשק ובלבנון, כידוע, הרובה
ונושאו הוא החוק.
לרמתם הכללית של אנשי צד־ל
יש, כמובן, השלכה על כושרם הצבאי
אולם לכך נוספים גורמים אחרים,
המקשים להביאם לרמה מספקת.
הבעיה העיקרית נובעת ממאפייני
הכוח ותנאי הסביבה שבה הוא פועל.
כדי להפוך אזרחים, גם אם הם חדורי
מוטיבציה, לחיילים בעלי רמה, יש
צורך במישטר של מישמעת קפדנית
ואימונים מפרכים, ויש להתמיד בכך
על מנת לשמור על הרמה.
בכוח מן הסוג הזה לא ניתן הדבר
לביצוע משום שאין הוא גוף כפייתי
כמו צה״ל, ואם יהיה לאותם המתגייסים
לשורותיו קשה מדי, הם ילכו הביתה.
בצה״ל מודעים ליכולתם הנמוכה ולא
סומכים על יכולתם לבצע פעולות
החורגות מפעולות פשוטות של
שיגרה. בוטה במיוחד הוא יחס הזילזול
כלפיהם מצד אנשי צה״ל הבאים איתם
במגע, זילזול בכושרם, ברמתם ובאומץ
ליבם(״הם פוחדים מהצל של עצמם״).
סקירת ביצועיהם של כוחות חדאד
בעבר אינה מרשימה. בתקופה שלפני
מיבצע ליטאני נכשלו בנסיונם
להשתלט על טייבה, נזקו להתערבותו
הישירה של צה״ל בעת הקרבות באיזור
אל־ח׳יאם, ונהדפו מן הכפר מרון א־רס
זמן קצר לפני המיבצע.
אחרי המיבצע והנסיגה עסקו
בניהול קרבות אש עם כוחות אש״ף,
כאשר הביטוי הבולט ביותר שניתן
לכך בכלי־התיקשורת היא התמונה
החוזרת ונשנית של טנק שרמן, העומד
על תל־לוביה ויורה בתותחו בן 75
המ׳מ אל הבופור(מעשה חסר־תועלת
לחלוטין) ,וגם בכך לא יכלו לעמוד בלי
התערבותו של צה׳׳ל.
בנוסף ביצעו כמה פשיטות לפיצוץ
בתי סייענים בכפרים שבשולי שטח
יוניפי״ל, דבר שבדרך־כלל לא היה
כרוך בלחימה.
התקפות קרקעיות

^ הצפון בתקופה שלפני מילחמת
לבנון מעלה כי תרומתה של רצועת
חדאד היתה בעיקר בארבעה תחומים:
מודיעין, מניעת חדירות, מיבצעים,
השפעה.

• מודיעין: הקשר שנוצר עם
תושבי הדרום וחופש המעבר
לתושבים, בין הדרום לביירות, דרך
האיזור שנשלט על־ידי אש״ף, סייעו
לאיסוף מידע מודיעיני על הנעשה
בדרום ובמערכי אש״ף. אולם יש להניח
שחופש תנועה זה, יחד עם הביקורים
של אזרחי מדינות ערביות בררום,
נוצלו גם על־ידי אש״ף לאיסוף
מודיעין.
בנוסף פעלו ברצועת חדאד ארבעה
מוצבי־תצפית של צה״ל שעקבו אחרי
פעילות אש״ף באמצעים אופטיים
ואלקרו־אופטיים(צילומי אימונים של
כוחות אש״ף שנעשו על־ידי אחת
התצפיות הוצגו בטלוויזיה לפני
המילחמה).
• מניעת חדירות: תועלתה של
רצועת חדאד למניעת חדירות לא
נבעה מפעילותם של כוחות חדאד,
אלא מהאפשרות שניתנה לצה״ל
לפעול בתוך שטח לבנון ובכך להזיז
את הקו למניעת חדירות מן הגבול
הבין־לאומי צפונה.
פעילות זו כללה סיורי יום ולילה,
מארבים והפעלת אמצעים נגד חדירה
— ורשמה לזכותה הצלחות בחיסולן
והנסתן של חוליות חודרות.
כוחות חדאד קיימו אמנם מערך
שכלל 32 מוצבים ו־ 12 מחסומים
קבועים, אולם הוא נועד בעיקרו
להגנה על עצמם. כמחצית מן המוצבים
היו באיזור מארג׳־עיון־קליעה ורבע
באיזור גוש הכפרים הנוצרי של
עין־אבל — דבל — רומייש.
כתוצאה מכך היו פערים גדולים בין
המוצבים בחלק מן הקו. באיזור זרעית
למשל, שהיה איזור מועד לחדירות,
כמעט שלא היו מוצבים. יחד עם זאת
הסיחו מוצבים אלה חלק ניכר ממאמץ
החדירה והפיגועים של אש״ף אליהם
(בכל מוצב היתה כיתת חיילים עם טנק
שרמן, מרגמה לירי פצצות־תאורה
ובחלק מן המוצבים היה גם נגמ״ש או
זחל״ם).
• מיבצעים: רצועת חדאד שימשה
כבסיס יציאה לפשיטות של צה״ל, כמו
אלו שנערכו על רמת ארנון, וכן
איפשרה לארטילריה שהתפרסה בה
לפגוע ביעדים בעומק האיזור שנשלט
על־ידי אש״ף, כמו העיר צידון .
• השפעה: קיומם של כוחות חדאד
נתן בידי ישראל גוף שהיה יכול לפעול
ולדבר בדרכים שישראל לא יכלה
להרשות לעצמה, על־מנת להפעיל
לחצים והשפעה על האוכלוסיה
המקומית(״אם תיתנו מחסה למחבלים,
אצווה על תותחי למחוק את כפרכם
מעל פני האדמה״).
למול יתרונות אלה יצרה רצועת
חדאד כמה בעיות. מאז אמצע שנות
ה־ 70 נמנע אש״ף מירי יזום על שטח
(המשך בעמוד )46
בגל של משה סנה, מראשי מק״י.

_ 1— 23

אחרי נ!ונידון לחמש שנות מאסר שופך קצין המישטרה
! ליבו, :לא דיברתי בבית־המישפט, לא רציתי לשקר...

^ אשר חזר השבוע מפקח שלמה
^ שליט מבית־המישפט לבית־הכלא,
יכלו כבר העבריינים להביט בו
בחיוך מסויים. הוא הפסיק לייצג את
החוק ואת המישטרה והפך להיות ״אחד
משלנו״ ,עבריין מורשע ההולך לרצות
עונש של חמש שנות מאסר בבית־הכלא.
אחד
הדברים שהרגיזו והפתיעו
ביותר את חבריו, אנשי המישטרה, ואת
התביעה הכללית, היתה העובדה כי
מרגע שנעצר שליט בנמל־התעופה,
לא פתח את פיו ולא מסר את גירסתו
להאשמות נגדו. כמו עברינים מנוסים
אמר לחוקריו :״את מה שיש לי להגיד

גם התובעת במישפטו של שליט,
דבורה ברלינר, שיתפה איתו בעבר
פעולה בעת מישפט המפוצצים מיפו,
שגם בו לקח חלק כחוקר מישטרתי.
המישטרה הימה חסדה
ף חודש אוקטובר השנה, הפתי-
עו אנשי מישטרה את שליט,
שהיה כבר על מטוס בדרכו לאירופה,
חיפשו בכליו ועצרו אותו ואת חברו
הטוב ביותר שמעון גרובר, שעמד
לנסוע איתו. השניים הואשמו בכך,

קו מ ה *

לחכות עד מתן גזר־הדין בעניינו, כדי
לפרסם את גירסתו של השוטר, והרי

היא:

נולדתי בארגנטינה לפני 32 שנים.
עליתי ארצה בגיל בית־ספר, ושרתתי
בצבא כרב״סמל פלוגתי בשיריון. מייד
אחר כך התגייסתי למישטרה.
שרתתי מהתחלה ביחידה המרכזית.
אהבתי את העבודה כל־כך שעבדתי 12
וגם 16 שעות בהתנדבות, למרות
ששעות העבודה היו שמונה בלבד.
בשנת ,1975 כאשר הקימו את
מיחלק בילוש נושאי, הייתי בין
המייסדים. הייתי אז סמל, ועסקתי
בעיקר בחקירות של פרוטקשן
וסחיטה. יצאתי מהמישטרה לעסקים
פרטיים למשך שנתיים. פתחתי לי
בית־פרי במקום טוב, ועסקתי
בחקירות פרטיות. הרווחתי אותה
משכורת כמו במישטרה והיו לי תנאים
יותר טובים, אבל לא היה לי סיפוק,
והמישטרה היתה חסרה לי.
חזרוגי למישטרה ובשנת 1980
עברתי קורס־קצינים. מאז היתה תחת
פיקודי חוליה של ארבעה אנשים.
ערכתי חקירות בענייני רכוש. חיסלתי
חבורה של נערים שסחטו מבעל מכולת
ביפו, סגרתי את פרשת הפרוטקשן

אני שתקתי חודש וחצי ולא
דיברתי. לא בגלל שניסיתי להתחמק
מלדבר אמת, חרה לי שעד־המרינה
החזיק במכונית ב־מ־וו ובאלפי
דולארים מהכספים שאני אמור להודות
בהם. הוא לא החזיר, והמישטרה לא
החרימה אצלו. את המכונית המיסכנה
שלי שקניתי בשלושה וחצי מיליון
לירות בכספים כשרים, החרימו לי.
לא הודיתי עד היום שבו הורגש
כתב־האישום. התכוונתי להודות בבית־המישפט.
היום יש לי כבר סטיגמה של
עבריין, אבל אני חושב שבעצם אינני
מצטייר ככזה. עוד זורם בי דם
מישטרתי למרות הכל.
במעצר היה קשה לי מאוד מבחינה
פסיכולוגית. שם מתחילים לשחזר את
כל החיים. אתה יודע שכקצין מישטרה
דעת הקהל נגדך. גם השופט נמצא
בדילמה. אני חושב שכל אדם אחר
שהיה נאשם בעבירה מסוג זה היה יוצא
עם עונש על־תנאי, אבל אני לא מצפה
לכך, אני יודע שאני הולך למאסר
בפועל.
מעולם לא שיקרתי לאיש. זה היה
חוק בל יעבור אצלי. החוקרים שחקרו
אותי התנבאו שאקבל חמש שנים.
ברור שיש לחץ של דעת־קהל על

דולארים, גם בגלל המשכנתא על
הדירה וגם בגלל ההסתבכות המיש־פטית
שלי. אבל הגניבה לא באה כדי
לכסות חובות. אילו חשבתי לכסות
חובות, הייתי עושה זאת מתוכנן כמה
שיותר, בלי שותפים. זו היתה טעות
של רגע, נפלתי.
כתבו בעיתונים כאילו רציתי
לברוח עם עד־המדינה לחוץ־לארץ, או
לנסוע למכור רכוש גנוב, אבל זה לא
נכון. הטיול היה מתוכנן כבר הרבה זמן
קודם. אני ועד־המדינה נסענו לא אחת —
לחוץ־לארץ יחד, ולא לקחנו איתנו את
כל סכום הכסף. רק חלק קטן היה
אצלנו.
אבל הכל הגיע לעיתונות בגלל
הדלפות של המישטרה. היו כל מיני
סיפורים כאילו שיכפלתי מפתח
ונכנסתי לדירה לבדי, כאילו חיסלתי
את המשכנתא שלי, או קניתי אוטו,
הכל לא נכון.

,אותי
לא יתפ טר

*** מעתי במהלך החקירה, שה־
* * מישטרה גילתה, כי זמן קצר
לפני מותו עשה הזקן עיסקה על 300

ל 1011

,סאב

מוס׳ נחות!
בתחנה־המרכזית בתל־אביב,
בפרשת המפוצצים מיפו עסקתי.

וגם

ט לא הוזזיד

אסיר שליט
,חבר מיסדר האבירים.
אומר בבית־המישפט.״ אבל גם שם לא
שכאשר ניהל שליט את חקירת רצח
דיבר. כאשר הגיע מועד המישפט, קם
הקשיש איסר דז׳אלושינסקי בתל-
שליט על רגליו, השפיל את עיניו אביב, גנב מידי נכדו של הזקן כ־70
ואמר לשופט דויד ולך כי הוא מודה אלף דולר במטבע זר, החליף יהלומים
בכל ההאשמות נגדו. גירסתו נותרה
בזירקונים וגנב מטבעות־זהב. את
סודית עד היום.
הרכוש העביר לגרובר.
״לבי נצבט,״ כתב השופט ולך
ארבע שעות אחרי המעצר, הפך
בגזר־דינו של השוטר שנכשל. הוא גרובר עד־המדינה נגד חברו הטוב,
כינה אותו ״חבר מיסדר האבירים״
ואילו שליט שתק. הוא הודה רק כאשר
הישראלי. הוא הזכיר את הפרשיות הובא לבית־המישפט, וגם אז לא אמר
הקשות שאותן עזר שליט לפענח, מילה על מעשיו ועל הסיבות להם.
ואשר בחלקן ישב השופט ולך לדין. .
גם השופט בגזר־דינו התייחס
הוא אף אמר כי בשלב מסויים של לשתיקה זו ותמה עליה. אולם בחופשה
המישפט היה זה כמו ״פגישת מחזור״ .שקיבל שליט מייד אחרי שהורשע,
שכן שליט, בעודו קצין מישטרה, חיסל ביקר במערכת העולם הזה וסיפר
רשת נערים שסחטו מחנויות ביפו, בפעם היחידה את גירסתו. יתכן שקשה
והעיד נגדם בבית־המישפט לפני היה לו להיישיר עיניים אל השופט
השופט ולך.
מכרו, ואל אנשי יחידתו, היחידה
הסניגור של קצין המישטרה, מנחם המרכזית, שליוו אותו לאורך כל
רובינשטיין, היה סניגורו של אחד המישפט, ולהתגלות בפניהם בכל
מחברי רשת הסחיטה. והתובע עמרם מערומיו הפליליים. אולם הוא לא רצה
בלום, שתבע את הנערים, הופיע ללכת למאסר הממושך מבלי שינסה
במישפט של שליט כעד אופי עבורו.
לתקן, ולו במעט, את הרושם הנורא
״טרגדיה יוונית״ כינה השופט את שגרמה העבירה שביצע. בגלל כללי
נפילתו של הקצין המעולה.
הסוב־יודיצה, נאלץ העולם הזה

שמעון גרובר, האיש שהוא
>£עד־המדינה נגדי בתיק הזה, הכרתי
גם כן מעבודתי במישטרה. הוא נעל
בית־דפוס, ויום אחד התלונן אצלנו כי
ערבי מג׳יסר אל״זרקא סוחט ממנו
כספים. הערבי התגורר בדירתו בשכירות
וסירב לפנות אותה. הוא איים שאם
יסלק אותו, יפגע בו. חקרתי בעניין,
והערבי הורשע בעבירות שיוחסו לו.
מאז התיידדנו, ואני יכול להגדיר
את עד־המדינה כחבר הכי טוב שלי. לא
היה לו עבר פלילי ואין לו גם היום, כי
הוא הפך עד־מדינה נגדי.
הוא רצה לעזור למישטרה, ומפעם
לפעם פנינו אליו שיעזור לנו בעניינים
שונים. היה מיקרה של איומים על
קונים במיכרזים ביפו, הוא הוחדר לשם
כקונה, והקליט את החשודים
במכשיר־הקלטה שסיפקנו לו. בחלק
מהמקרים קיבל כסף עבור עבודתו,
ובחלק התנדב לעבוד בחינם. הוא בחור
אמיץ. הוא היה מספיק אמיץ כדי
להיות עד״מדינה נגדי. ברור, כי אילו
היה עד־מדינה נגד עבריינים אמיתיים,
זה לא היה נגמר כך.
האם הוא עדיין חבר שלי? אני יכול
להגיד שחבר שלי הוא כבר לא יהיה.
הוא הסביר לי את בגידתו בכך שלאור
נסיונו המישטרתי הבין שהכל אבוד.
החוקרים שעצרו אותו הציגו לו ראיות
בפנים. ציתותים טלפוניים ועיקובים
אחרי שנינו. אני הבנתי שבימים האחרונים
לפני מעצרנו היו אחרינו עיקו־בים
בעזרת המודיע שגילה למישטרה
את כל הפרשה.

השופט ועל התביעה, כי אני קצין
מישטרה.

שוטי טוב
ופושע גדוע

ן * שישבתי במעצר שמעתי
*ראיון ברדיו עם נשיא בית־המשפט
המחוזי לשעבר בתל־אביב, השופט
בנימין כהן, הוא אמר שהוא לא מאמין
בהרתעה, אלא במתן עונש מתאים
לנאשם. גם אני לא מאמין בהרתעה.
אני בטוח שלא אחזור לבצע עבירות
פליליות. גם העבירה הפלילית הזאת
לא נמשכה שנים, זו היתה שרשרת של
טעויות מצירי.
אני מוכן לקבל את העונש ואת
הנורמות של החברה. כי הרי תשע
שנים אני ייצגתי נורמות אלה. אני
הייתי נלחם עם פרקליטים ולוחץ
עליהם שישלחו אנשים למעצר עד
תום ההליכים, כי האמנתי בזה.
קיבלתי עידוד רציני מזה שחבריי
לא עזבו אותי. אנשי מישטרה נשארו
איתי. יצאתי לשבועיים כדי לארגן לי
עדי־אופי מבין אנשי־מישטרה וגם
מבין אנשי הפרקליטות שמכירים
אותי. זה היה ההסכם שלי עם התביעה.
אני מקווה שמבינים כי המעשה
שלי לא היה מתוכנן, כי אילו הייתי
מתכנן וחושב, עם הניסיון שלי, לא
הייתי נתפס. אני יכול להגיד שהייתי
שוטר טוב ופושע גרוע.
הכל היה שרשרת של טעויות,
שהתחילה בזה שהנכד של הזקן הציע
לי את הכסף למישמרת, ואחר־כך
התגלגל הכסף לידי עד־המדינה שראה
את הכספים וקיבל תיאבון. ואז הייתי
במצב כזה שהוא התחיל לסובב אותי
והדיח אותי להמשיך.
היום פוטרתי מהמישטרה ללא
פיצויים. רובץ עלי חוב של כמה אלפי

אלף דולר, והחוקרים חשדו כי אני
לקחתי גם את הסכום הזה. נראה להם
מוזר שאדון שליט שותק חודש וחצי,
ואחר״כך, בישיבה הראשונה בבית־המישפט
הוא מודה.
אחרי שהודיתי בבית־המישפט
והורשעתי, התקשרתי לפרקליטות
ושאלתי אם זה בסדר שאלך לדבר עם
עד־המדינה. זה נראה להם מוזר שאני
בא איתו פתאום במגע. אבל היה לי
סיכסוך אתו על סכום של שבעת
אלפים דולר בערך.
אני לא אומר שהוא מעל בי, יתכן _
שהיתה טעות. כי כאשר הרמנו את
הכספות, אני והנכד, ומצאנו את התיק
עם המטבע זר, אז ספרנו שם ביחד את
הכסף, אני חצי והוא חצי, ויצא לנו 32
אלף דולר. אולי טעינו, זה נעשה
במהירות בחושך.
אחר כך מסרתי את הכסף לעד־המדינה
לשמירה, ולא ספרתי אותו.
הוא אומר שהוא קיבל רק 24 אלף דולר
ממני באותה פעם. התביעה מאמינה
לנכד, ולא לעד־המדינה, ותובעים ממני י להחזיר את כל הסכום הזה.
אני לא מאמין שעד־המדינה עבד
עלי. אמרתי לו כבר אז, שאם יהיה חסר
משהו מהסכום והנכד יגלה, הוא עלול
להתלונן במישטרה שרימו אותו. הכי
בזול יצא הנכד מכל העניין. אני לא
יורע בכלל אם יוגש נגדו כתב־אישום.
הרי הוא בכלל לא היורש, היורשת
של הכסף זו אמו. אבל גם אני, כאשר
הוא הציע לי את הכסף, חשבתי שהוא
היורש היחיד, וזה מה שרץ לי בראש
באותו רגע. חשבתי שאם זה כסף שלו,
אז הוא יכול בעצם לתת לי מה שהוא ^
רוצה. הוא היה האיש במישפחה
שהתעסק בעסקים עם הזקן. אבל הוא
בסך־הכל בחור צעיר, חייל בגיל
שירות־חובה. אם הייתי חושב אז על

שלמה שליט לראשונה את
1וד זורם בי דם מישטרתי...
ענינים מישפטיים לא הייתי לוקח את
הכסף.
זה היה ככה, אחרי כמה חיפושים,
שלא מצאנו כלום, הנכד טילפן לאביו
והוא אמר להרים את הכספת. ואז
מצאנו את הכסף שנינו. דיברנו מה
יהיה עם הכסף, והוא אמר שהוא מפחד
שיחרימו אותו כי זה מטבע־זר ואסור
להחזיק. ואז הוא שאל אותי :״מה יהיה
אם לא תדווח?״ עניתי לו :״מה אתה
מדבר שטויות!״ אבל הוא אמר ״רק אני
״ואתה פה.״
לפני כמה שנים היה סיפור שאנשי
מישטרה גנבו מתוך חנויות שנפרצו.
מפקד מחוז תל־אביב דאז, ניצב משה
טיומקין, אמר לעיתונות :״יש פיתוי
גדול, אתה לבד עם הרכוש, ואתה
חושב, :אותי לא יתפסו׳.״ וזה בדיוק מה
שקרה לי אז.
הנכד שיכנע אותי להסתיר את
עניין הדולארים, הוא רצה להחזיק
אותם אצלו. הוא הציע לי סכום, ואני
הסכמתי, אבל העדפתי שלא הוא יחזיק
.את הכסף. לא כדי למעול, אלא כיוון
שהוא בחור צעיר וחסר ניסיון. בסוף
הסתבר שאת כל הטעויות עשיתי
דווקא אני, המנוסה. אני סמכתי על
עד־המדינה, והוא סמך על עוד אדם
שעזר לו למכור את הרכוש הגנוב,
היהלומים ומטבעות־הזהב.
אז, כאשר לפתע הכסף היה לי ביד,
חשבתי :״מה עושים אם נתפסים?״ והיה
רגע שחשבתי להחזיר את הכסף
לדירה, ולעשות עוד חיפוש וכאילו
למצוא בו את הרכוש בפעם הראשונה.
אבל זה כבר היה מאוחר. כי עד־המדינה
כבר החזיק את הכסף והסיפור הסתבך.
לא שיתפתי את האשה כי ידעתי שזו
עבירה, חשבתי שמספיק שאני הסתבכתי
עם העניין הזה.

המפה
של המאה
***יתפתי את החבר הכי טוב
שלי, עד־המדינה. התגובה הראשונה
שלו, כאשר שמע את הסיפור
היתה :״איך אתה עושה עיסקה כזאת
עם בחור כל־כך צעיר?״ אחר־כך,
כאשר ראה שהכל אבוד, הוא הפך
לעד־מדינה נגדי תוך ארבע שעות,
הכל כדי להציל את עורו. אני יודע
שהוא עשה שיקול קר ומעמיק, הוא
ידע שאם הוא לא ידבר, ילכו לשותף

שלו, שביחד הלכו למכור את
היהלומים, או לקונים של הרכוש והם
היו מדברים מייד.
עקבו אחרינו בימים האחרונים לפני
המעצר, ואני בכלל לא הרגשתי.
העיקוב לא הוסר עד עכשיו. גם כאשר
ביקרתי אתמול בבית־הדפוס של
עד־המדינה, כדי לדבר איתו על יתר
הדולארים שחסרים, ראיתי כל מיני
אנשים מסתובבים בשטח. לפי צורת
ההתנהגות שלהם הבנתי שהם אנשי
״הסמויה״ .אני יודע שהם עדיין
מחפשים את הכסף שחסר, סכום של
300 אלף דולר שלדעתם נעלם.
למרות נסיוני המישטרתי לא ידעתי
בכלל מה זה זירקונים. עד־המדינה,
כששמע על היהלומים שהיו בתים־
זורת, אמר לי לתאר לו אותם והוא
הזמין זירקונים שאותם החלפתי
ביהלומים.
כאשר חקרתי את רצח הזקן, ערכתי
תערוכה מהרכוש שנמצא אצלו.
עד־המדינה ביקר בתערוכה לפני
הפתיחה והוא התרשם מגודל הרכוש.
הערכה ראשונית קבעה שיש שם איזה
מיליון דולר, בלי הכסף המזומן. היו
דברים עתיקים, היה ספר תורה משנת
1824 כתוב על עור צבי וכרוך בכסף,
ועוד.
כשנעצרתי, התחילו החוקרים
לחקור אותי פיתאום גם על פרשות
אחרות שהיו בטיפולי. ככה זה, כשאיש
מישטרה נופל, כל אחד מנסה לחפש
דברים נוספים. בהתחלה השוטרים
בהלם, ואחר־כך הם מחטטים.
אחרי שעד־המדינה ראה את התערוכה,
יצאו לו העיניים. הוא אמר לי ״זו
המכה של המאה״ .כבר הייתי מסובך
איתו, ואז לקחנו עוד מטבעות שלא היו
ממוספרים.
הוא היה מסונוור. פיתאום התחיל
לנסוע בב־מ־וו. למרות שאף פעם לא
היה חסר לו כסף, תמיד חי ברמה גבוהה.
אולי זו טעות שנגררתי אחריו לרמת־חיים
שמעל לכוחותי.
אני יודע שהמישטרה חושבת כי
חסרים עוד מאות אלפי דולארים. אילו
היה לי הכסף הזה, למרות שאין נגדי
כתב־אישום, ואין ראיות, הייתי מחזיר
אותו מייד. כי אני מטבעי לא גנב, ואני
יודע שזה היה מקל בעונשי.
אני אומר לחוקרים שאין יותר כסף.
וגם אני וגם עד־המדינה מוכנים
להיבדק במכונת־אמת על העניין הזה.

סניגור רובינשטיין ונאשם שליט
.טרגדיה יומית!״
אני מבין אותם, גם אם אני הייתי
החוקר כאן, הייתי ממשיך לחפש את
הכסף.

בגלל זה הלכתי לעד״המרינה
אתמול, אחרי הרשעתי. כי הכסף החסר
הוא על הגב שלי. בידי אין כסף, אני חי
ממשכורת ויודע מה מצבי. אבל אצלו
יש בלגן בחשבונות בגלל הב־מ״וו
ואולי הוא לא יודע איפה הכסף.

^ העונש
יימשד

השופט וולך(עם הפרקליטה רות פרידמן)
״זה צובט א ת לביד

^ מרות כל מה שעבר עלי, אני
/חושב שהמישטרה היא הגוף
היחיד שיכול לחקור את עצמו. אני
יודע שהפחד לעמוד בפני ביקורת
הציבור מדרבנת את החוקרים שלי,
ולא שינאה אישית נגדי. הם חוקרים
אותי באותה צורה שאני הייתי חוקר
עבריין שהיה יושב מולי.
עבריינים לא פעם לחצו לי את היד
לפני שנכנסו לבית־הסוהר, כי ידעתי
להתנהג אליהם באופן אנושי. רוב
אנשי המישטרה שונאים, את יחידת
המח״פ( ,מחלקה לחקירות פנימיות) ,כי
הם חופרים בעצמות, אבל הם עושים
את עבודתם.
האם אני מפחד לשבת בכלא עם
פושעים שעברו תחת ידי? לא, אני לא
חושב שעבריינים שאני הכנסתי לכלא
רוצים להתנקם בי. כי אני אף פעם לא
בדיתי ראיות ולא שיקרתי. מה שיכול
להיות, עקב היכרותי עם עולם הפשע,
ייתכן שעבריינים צעירים, כדי לרכוש
מעמד, ינסו להתנכל לי.
אחד מהעצירים שאל אותי אם
הייתי מסכים לשבת בתא עם שמעיה
אנג׳ל, שחקרתי אותו בעניין רצח טטי,
אמרתי שאני מסכים. אני חושב

ששמעיה לא יפגע בי, אבל אולי
מישהו מהדגים הקטנים ינסה.
בגלל זה אני יודע שאינני יכול
לשבת ממש בתוך בית״סוהר רגיל. אני
אהיה זקוק להגנה כל הזמן. ואני מקווה
שבגלל עברי כשוטר, תשע שנים, לא
אסבול בתא בודד. אני לא חושב
שמגיע לי לשבת בתא בודד 23— 22
שעות ביום רק בגלל שהייתי שוטר
טוב. לא מגיע לי פרס בגלל מה
שעשיתי, אבל אינני צריך לשלם יותר
מאחרים.
גם כאשר אסיים את המאסר, ואצא
החוצה. יימשך העונש בעצם. כי בהרבה
מקומות לא יקבלו אותי לעבודה. לא
יגייסו אותי לצבא־קבע למשל, ולא
יקהו אותי לעבודה כחוקר פרטי.
אבל מה שעשיתי היה מעשה
חד־פעמי, אני לא אחזור עליו, והרי זו
לא היתה פעם ראשונה שנפל לי כסף
לידיים במהלך חקירה. לפני הרבה
שנים הייתי יוצא לתפיסות דולארים.
אנשים היו מפחדים והיו זורקים
עשרות אלפי דולר, ואנחנו היינו
אוספים ומחזירים למישטרה.
אילו הייתי רוצה לגנוב, מי היה
מפריע לי ללכת חופשי לדירה ולקחת
מה שאני רוצה? היה לי מפתח ביד,
והייתי ראש צוות החקירה, לא הייתי
צריך למסור דו״ח לאיש.
יותר קשה ממאסר
א דיברתי במעצר חודש וחצי,
כי לא רציתי לשקר. הייתי שבור

2*0ל 0ע! 3־ 1984
שנה אחר שנה 3ל המדליות ניתנות

למכונות הכביסה

קרי ס &ל
הקניה הטובה ביותר

התואר והמוצר המובחר
בית העסק המומלץ
המוצר הנבחר
ה שרות הנבחר
ה שם הנבחר
העסק הנבחר
ג?<1וז 0א

אל תסתפקי בפחות| ,
קני רק א ת
הטוב ביותר

הבית ש לי ב 1לו דיססל .

״הרב״ אי קאישרא לי, מ׳ שהיה מגדול המבלים של הבוהמה
הישראלית, מסבו ער ווכו אד הדת, נשואי! עם החוזות בתשובה, גיסתו שר
אוו זוהו, היותו אב בגיר מאוחר ומוחה ער המעוכה נגד החזרה בתשובה
.באתי לבקר ידיד,
שלמד בישיבה של
זרוקים בהרזנין ולאם
לאם מצאת• את עצמי
דוד

״המש היה לצאת
מתוך השקפת־שלם
האומות שאתה הקובע
הבילעד ולהיכנס
למעדנת של כפיפות־

״אף לא מתמודד עם
הבעיה מה היה אילו
נולדתי מחדש, אף
מקווה שדרני חנכו
על שגיאוהיי־

״הילד של אוד מהר
אגד לו: אס אתה
דתי, אז לו עם זה עד
השו. הבו של אשתי
השביע ערה להזדרז־

.הלנת׳ להיפרד
מהחברה שד בתר
אביב סלס היו זרוקים,
מוסיקה, בילדים. אמרתי
להם שאני עוזב אותם־

״ג׳ שהניד אות׳ בעבד
שר מקרוב ידע
שתדמית ושדמי,
שדבקה ב׳,
היתה חיצונית־

) *11 דא ותר נדסיפר
ותמ תן רות!
¥ו היתה חוויה נלתי-רגילר לפגוש את
1איקא ישראלי, אחרי כל״כך הרבה שנים.
הוא השתנה מאוד, נראה כבעל בעמיו.
האיש שתמיד הקפיד על מראה ספורטיבי,
חתיכי, לבש מיכנסי ג׳ינס וחולצות רוסיות
רקומות, גידל כרס וזקן עבות. אן מאחרי
הזקן הזה נמצא עדיין איקא.
פגשתי את איקא בעיקבות הסערה
שעוררו כמה הורים של חוזרים בתשובה,
הטוענים שנעשית עבודה מיסיונרית על-ידי
ישיבות החוזרים בתשובה, המנתקת ילדים
מהבית מההורים.

רציתי לדבר עם איקא -שהיה מראשוני
החוזרים בתשובה בבוהימה התל״אביבית,
ושירשם בתולדות החזרה בתשובה בישראל
כאחד הראשונים אם לא הראשון שבהם.
איקא פגש אותי בישיבת אור שמח ביחד
עם רבה של הישיבה, הרב זרובבל רביץ.
השיחה בינינו קלחה. התוספה אומנם הברה
אשכנזית לחתך דיבורו, וכשהוא דיבר עם
הרב רביץ כמעט שלא הבנתי מילה מדבריו,
כי היה לו מן הימהום מידרשי שכזה -אם
תרשי לי׳ ״דוסי״ שכזה -ואני צחקתי. והוא
הבין מדוע אני צוחקת.

במהלך השיחה הצטרף אלינו מרדכי
ארנון, הידוע אצלנו בכינויו פופיק -כינוי
שהוא מבקש להפטר ממנו. הוא השתתף
בחלק מהשיחה, פה ושם העיר את הערותיו.
אך ההפתעה האמיתית נכונה לי בשלב
מאוחר יותר. בעוד איקא ואני יושבים
ומשוחחים, נפתחה הדלת, ולחדר נכנס מכר
ממכריי הקרובים ביותר, שלא ראיתיו זה
זמן. הוא היה עטור זקן וחבוש כיפה. זינקתי
ממקומי. גם אתהו שאלתי אותו. והוא
השביע אותי אלפי״שבועות לא לכתוב את
שמו בעיתון, מכיוון שאם אכתוב את שמו,

יהיו רבים שירימו גבות. כן, גם הוא, מכרי
הטוב, נמצא בדרכו לשם. והוא הרי זה־עתה
נשא אשה ונולדה לו בת, אחרי שנים
ארוכות כל״כך של רווקות, ונדמה היה לי כי
הוא מצא את המנוחה והנחלה. אך לא. הוא
בדרכו לאור שמח, והוא מצטרף לרשימה
ארוכה־ארוכה של מכריי ומכרותיי המת גוררים
כיום בשכונת מטסדורף הדתית
מאוד, וששינו לחלוטין את אורח־חייהם.
במקום כסית הם יושבים כעת בבית־המידרש
ומשננים גמרא, במקום ילד אחד
הם עכשיו בעלי מישפחות. לרובם חמישה־

אני לא יותר מיסיונר מאלברט פידות
(המשך מעמוד 127
שישה ילדים ועוד היד נטוייה.
איקא ישראלי -שאינו רב מוסמך, כפי
שכתוב בטעות בעיתונים -השתנה מאוד.
הוא בהחלט לא מנותק מעולמנו״אנו, אם כי
הוא מספר לי שאינו קורא עוד ספרות יפה,
אינו צופה בטלוויזיה. הוא עדיין מדבר
באותה העברית הצברית השורשית, אם כי
נמנע מלהשתמש, כהגדרתו, במילים גסות.
לאורי זוהר, הוא מספר לי, זה היה קשה
מאוד. גם לו ולמרדכי ארנון יש, ירחם השם,
לעיתים מעידות.
הוא נשוי לסנונית, אחות אליה, אשת
אורי זוהר. סנונית, שהיתה נשואה לטייס
חיל־האוויר, חזרה בתשובה אחרי נפילת
בעלה, שהוא אבי שלושת ילדיה. לזוג שני
ילדים משותפים, מתיתיהו בן ,4מרים בת
שנה, וסנונית נמצאת כעת בחודשי הריונה
הראשונים.
מי שלא ראה את איקא עם ילדיו, לא
ראה מטמורפוזה מימיו. דומה שרק פאותו
רגע בו דאיתי אותו יושב על מעקה
חצר־ביתו בשכונת מטסדורף, כשילדיו על
בירכיו, הבנתי את אשר קרה לאיש הזה.
״אם לא הייתי חוזר בתשובה, יש להניח
שלא היו לי היום ילדים ״,הוא אומר לי,
ועיניו קורנות. האיש שהיה במשך שנים

החוזרים בתשובה כאלה שהיו בוודאי
מתגלגלים לסמים ולצרות איומות אף יותר
מהדת.
אך יחד עם זאת נשאלת השאלה: מה
קורה פהז אם החזרה בתשובה היא אופנה,
אם כך זוהי אופנה הנמשכת כבר יותר מעשר
שנים. בכל יום מצטרפים חוזרים חדשים.
בבית״המדרש פגשתי דייל באל על,
סטודנטים לקולנוע ואחרים. ולמרות שאני
בטוחה שטוב להם יותר מאשר רע, למרות
שאני יודעת כי לאותם מבין מכריי שחזרו
בתשובה טוב היום לאין ערוך משהיה להם
בעבר, אני עדיין מפחדת מתופעת
החומייניזם, המחזירה אותנו אל הדת בלי
לשאול שאלות.
גורלם של ההורים שהדת נתקה אותם
מבניהם רע ומר, אך כל רבני הישיבה
מתכנסים כדי לשכנע אותי כי זו אשמתם
של ההורים שאינם מוכנים לקבל את
ילדיהם.
אני באופן אישי חושבת כי מוטב לחזור
בתשובה אל דת משה וישראל, מאשר
לברוח, למשל, אל הגורו מהארג׳י. אולי אין
בכך משום נחמה, אך חצי ודאי שיש.

• לפני 13 שנים חזרת בתשובה.
איך זה לדה?

מבחינה הלכתית אני מה שנקרא ״תינוק
שנשבה״ .כלומר, ילד שגדל בין גויים ולא ירע
שיש תורה ויש מצוות. עכשיו, כשגילה, אין
טענות אליו. הרי לא ידע מקודם, וזה בבחינת
גילוי מחדש.
מה שקרה אצלי זה תהליך שנמשך הרבה
שנים. נגיד ככה: תמיד ידעתי שכנראה קיימת
מערכת נוספת, גבוהה יותר, מזו הקיומית שאנו
מכירים. שנים רבות חיפשתי דרכים להגיע
להכרת המערכת ולהכניס אותה כרלוונטית בתוך
מערכת־הקיום שלי. העולם מוצף היום בהצעות,
שדרכן אמור האדם לגלות את המערכת העליונה.
ובאמת, חלק מההצעות האלה ניסיתי.

• למשל?

לא חשוב.

• קשה לד היום לדבר על ההתנסויות
שלד בסמים?
לא רוצה לדבר היום על עניין הסמים .
המדיטציה והיוגה. ניסיתי את כולם. הם נתנו לי
תקופה מסויימת אשליה, אבל הם בלוף.

• היית מראשוני הבוהמה התל
אביבית שהתנסו בחווית הסמים.
הייתי גם מהראשונים שעשו מדיטציה.

• וכל זה כדי לגלות את אותה
מערכת עליונה, לא כדי לססק תענוגות
סיסיים?
התענוגות הפיסיים היו פועל יוצא ומאוד
נעים. כל מה שאני עושה הוא מאוד נעים. אני לא
טיפוס סובל. קיוויתי שהסמים יובילו אותי לגלות
מציאות גבוהה יותר. כשהרגשתי שזה בלוף,
הפסקתי עם הסמים.

• אחרי כמה זמן הססקת עם
הסמים?

שנה־שנתיים. עשיתי מדיטציה והייתי
צימחוני. חיפשתי את אותה מערכת גבוהה,
שאפתי לחיים עם משמעות. השאיפה הזו היתה
לי עוד מהבית, מהקיבוץ, מהאמנות. בכל דבר
שעשיתי, חיפשתי משמעות עמוקה יותר.

• היתה לך, למרות זאת, תדמית של
פלייבוי, מבלה גדול, אוהב נשים,
מסיבות וסטוצים. כל זה היה חיצוני?

מי שהכיר אותי אז מאוד מקרוב, ידע שזה
חיצוני. יש כאלה שאצלם הבילוי, הנשים,
המסיבות היו הכל. אני בכל זאת ציירתי, קראתי,
התעניינתי ועסקתי בפוליטיקה. תמיד היה רובד
נוסף, רציני, לכל מה שעשיתי. לא הייתי
מהפשוטים שהסתפקו בדיסקוטקים.

איקא עם נערות הבוהמה ()1969
,,חטאתי והחטאתי את הרבים!־

״ווב הדברס בקולנוע
אסורים, נ הם צויניס
להיות בין אדם
לעצמו, ויש בהם
חוסרצניעות. הקולנוע
והטלוויזיה הם
ניזבוז־זמן, וברם
חסוי־חשיבוח״
• היה לך דיסקוטק., ,אימפרוביזציה״
שמו.

נכון, היה לי דיסקוטק שכל תל־אביב בילתה
בו. אך יחד עם זאת הייתי חבר בתנועות פוליטיות
מהפכניות והשתתפתי בהרבה הפגנות.
בלי להזכיר שמות, אנחנו מכירים את אלה
שמבלים ושזה כל מה שיש להם.

• בדיעבד, אתה מצטער על
התקופה ההיא של ההוללות?

זו לא שאלה טובה, אני לא יכול לשנות את
זה. הרעיון ההיפותטי, מה הייתי עושה אילו
נולדתי מחדש, לא עולה בדעתי. אני לא מתמודד
עם זה, כי זה לא יכול להיות. אני רק מקווה
שהדרך שבה בחרתי תכפר על שגיאות העבר.

איקא עם נורית(בת אשתו) וילדיו מתתיהו ומרים
.,ילדיי גילו בי רגשות שלא ידעתי קודם*...
ארוכות -כמעט *5שנים -רווק מושבע,
הוא כעת בעל בעמיו, איש מישפחה הרואה
בקן המישפחתי את מרכז חייו.
לאיקא ישראלי החזרה בתשובה עשתה
טוב. אם לא היה חוזר בתשובה, היה מזדקן
כמו נערי־זוהר אחרים, שאנחנו רואים
משתטים בשטח. יש להניח שגם לאחרים
החזרה בתשובה עשתה טוב. יש ביו

הכינוי ״חוזר בתשובה׳ הוא לא כל־כך טוב.
זה כינוי שהעתונות הדביקה. חוזר בתשובה הוא
אדם שהיה דתי, חדל להיות דתי וחזר להיות דתי.
אני מעולם לא הייתי דתי, לכן אינני חוזר
בתשובה.

• אז איך נקרא אדם כמוך, שהסך
להיות דתי?
לא יודע. תופעה כזו לא מופיעה במקורות.

אלינו. חלק מהדברים המחזירים אדם אל הדת זה *.
שמתאפשרת לו דרך לצאת מהשיגרה של
המערכת שהוא חי בתוכה.

,אני חושב שלשלות
יש עדיפות גבוהה
מאוד. ולכן בל דבר
הפוגע בשלום יש
לוותר ע ת כד,
למשל: טריטוריות,
שטחים, כיבוש״
• איך, בעצם, התוודעת אתה אל
הדת?
זה היה צירוף של המון מיקרים קטנים. הייתי
בצפת, והכרתי קבוצת נופשים דתיים. הכרתי
כמה בנות שהלכו במיכנסיים קצרים, וזה היה דתי
נורא בעיניי שהן אמרו אלוקים. אחר כך הכרתי
מרצה שעשה השוואה בין חסידות וזן־בודהיזם,
הכרתי אדם שנתן לי ספר של מרטין בובר. ואז
הכרתי את עורכת הסרטים אורה שאן, בתה של
השחקנית נאווה שאן. היא הכירה לי ידיד ש^ ך
שלמד בישיבה של זרוקים בהר־ציון. אורה עצמה
חזרה בתשובה.
באתי לבקר בישיבה, ולאט־לאט, בלי החלטה
גדולה, מצאתי עצמי גם דתי.

• בזמן השיטוטים והחיזורים שלך
אחר הדת, שיתפת מישהו במה שקורה

לא, אני אף פעם לא משתף אנשים במה
שקורה לי.

• ובכל זאת, ידעו בתל־אביב
שאיקא, כמו שקראו לזה אז, מתחפף
בכיוון הדת.

טוב, השמועות התחילו לעוף, ובכלל היה
מאורע מעניין. ירדתי לתל־אביב. החברה היו׳*
אצל בחורה בשם דפנה. כולם היו שם: ז׳ק קטמור
ואן טוכמאייר, טלי עמרמי, דויד גרינברג, אורי
כגן והאחרים. כולם היו זרוקים, שמעו מוסיקה.
אמרתי: חברה, באתי להיפרד. מה, להיפרד? הם
אמרו. מה, בסך הכל אתה נוסע לירושלים? אמרתי
להם: לא, באתי להיפרד מהחיים הקודמים שלי.
הם התחילו לבכות ממש, קטמור ודפנה. הם
הבינו שאני הולך לכיוון אחר לגמרי.
עליתי לירושלים, המשכתי לבוא לבקר,
וראיתי שלא כל־כך מרוצים ממה שקורה איתי. ן
ניסיתי להסביר, לשכנע. הם בשלהם, עסוקים 1
עדיין עם הפינק פלויד והסמים. לא היה להם
ראש להקשיב לי, אז הפסקתי לבוא.

• איך זה מתבצע טכנית, מה עם
הדירה שלך, עם הציורים שלך, הבגדים
שלך, ם יגנוך החיים שלך?

בשלב מאוחר יותר הוצאנו מהבית שלי את
התמונות. שיפצנו אותו והפכנו אותו למקום
לימוד. לבית לא היה כל ערך בעיניי, בשום פנים.
הרי זה לא היה הבית הראשון שעזבתי. קודם לכן |
עזבתי את פאריס.

• אתה היית הראשון מהבוהמה
שחזר בתשובה. כשהגעת לירושלים, ,
מה מצאת, האם היתה שם כבר קהילה
של חוזרים בתשובה?
מצאתי אמריקאים קצת זרוקים, כולם פחות
או יותר עם רקע דומה לשלי. אותה מוסיקה,
אותה התרבות. התחלתי להתעניין.

• כשפגשתי אותך לראשונה אחרי
שהפכת דתי, אמרתי לך בי בשביל כל
אותן נערות שפיתית תצטרך לחזור
אלך שנים בתשובה. איך אתה מרגיש
היום, כשאתה חושב על הנערות האלה?
אני חושב שחטאתי והחטאת, את הרבים.

• כמו שאתה היום, יהודי אדוק
בדתו ומאמין, מה זה עושה לך מעבר
לזה שאתה מבה על חטא?
אני משער שכל הנשים שהתפתו על־ידי היו
מגיעות לכך בלעדי. לחלק מהן עשיתי טוב יותר,
כאשר עזרתי להן לצאת מהשיגרה המדכאת של
חיים במיסגרת מוגבלת מאוד, ואפשרתי לא רק
לנשים אלא גם לגברים לבדוק מיסגרות נוספות.
חלק מהאנשים האלה או שהגיע או שבדרך

הוקסמתי מהחוכמה הרבה של התלמוד. תמיד
הייתי רגיש לחוכמה. התענגתי על העומק
והמחשבה, בלי לדבר על דברים אחרים. ובפעם

איקא עם הרב מרדכי ארנון ב״אור שמח״

איקא עם דן בן־אמוץ ב״חמאם״

.מי שמגיע לכאן דפוק בשכל נשאר דפוק בשכל.

.היוגה, המדיטציה והסמים הם בלוף.
הראשונה בחיי, אולי, הבנתי שאיו פער בין
התיאוריה והמעשה.

• מתי התחלת לקיים מיצוות?

בהדרגה. בתחילה החזקתי דירה בירושלים
והייתי בא לכמה שעות לישיבה. אבל זה לא הלך
— עם טעמון והמסיבות. אז קיבלתי חרר בישיבה.
זה היה ענייו של תהליך, שלקח כמה חודשים.

• זה לא קשה להיפרד ממה שהיית
מורגל אליו?
כמו מה?

• כמו נסיעה בשבת, כמו עישון
בשבת, כמו אהבה חופשית?
אלה הם דברים בטלים. אני יכול להתאפק
ולא לעשן יום אחד בשבוע, אני יכול לא לאכול
גבינה ובשר. הפרטים הטכניים זה שטויות, זה
שום דבר. זה כל־כן־ קל, שאת לא מתארת
לעצמף.

• האם לא היה קשה לד להיפרד
מהשקפת עולמך הקודמת?
זה היה הקושי היחידי. בואי נגיד שחונכתי על
הקונספציה שאדם מוכן לבצע דברים אחרי שהוא
מסכים איתם. וזה היה קושי גדול מאוד לצאת
מתוך השקפת־עולם שאתה הקובע הבלעדי
לחייך, ולהיכנס למערכת שבה כל אדם כפוף
למערכת עליונה ועליו לבצע הוראות.

המסתובבים בעולם ותפקידם להעביר את כל
העולם לנצרות. אם כל תופעה שבה מנסה אדם
להשפיע מדיעותיו על אחרים היא מיסיונריות, אז
כולם מיסיונרים. למה רק אדם שעושה תעמולה
דתית הוא מיסיונר ושלום־עכשיו לא? אני יותר
מיסיונר מאלברט־פירות, למשל?

• אני חוזרת בי מהמילה מיסיונר.
נכח בי ניסית להשפיע גם על אחרים
לחזור בתשובה?
ודאי שכן, אני חייב על פי התורה להוכיח את
חבריי ולהראות להם את הדרך הנכונה. יחד עם
זאת אני מוגבל.

• מה ההגבלות?

שהיה שחקן תיאטרון, אומרים שבהש־פעתך?

היומיומיים
בזה שאתה ׳מתנתק
מהמדיה המרכזית בחיינו?

אריה הגיע אלי יחד עם יגאל גורן, ששיחק
איתו בתיאטרון לה מאמא. אמרו לי שהם רוצים
לחזור בתשובה.

מהחיים היומיומיים שלך אני מנותק. לי יש
חיים אחרים. אני צריך להתפלל שלוש פעמים
ביום. לדעתי, את מנותקת מחיי היומיום. אני לא
מבין איך את חיה בכלל בלי להתפלל, בלי ליטול
ידיים.

• גם את מרדכי ארנון החזרת
בתשובה?
מרדכי הגיע לאריה. היה לו לא טוב. הוא
חיפש משהו אחר. בא פעם, בא פעמיים, ומצא את
מה שחיפש.

• וכך, בעצם, נוצרה קבוצה של
אנשי בוהמה.
הגרעין הראשוני היה פחות או יותר בוהמה או
ליד הבוהמה.

אסור לי להשפיע על אדם, ושכתוצאה מזה
הוא ישנא אותי ואת הדת. אני מוגבל להגיד דבר
לאדם שאינו מסוגל לשמוע ושיש לו התנגדות.

• ואיך זה היה לחיות בלי תיאטרץ
ובלי קולנוע?

הם מנסים להשיג הישגים פוליטיים. מה
ההבדל בינם לבין התק״ם?

זה לא חסר לי. המקום שהתפנה התמלא
בלימודי גמרא, בלימודי תלמוד. סרטים פשוט לא
מעניינים אותי. זה קטן מאוד לעומת דברים
אחרים.

• איד זה מסביר את התנהגותם של
העסקנים הדתיים?

• אדם במוך, בעל בעמיו, שידע
נשים כה רבות׳ איד הוא מקיים חיי מין?
אני לא רוצה לדבר בנושא הזה.

• מדוע? הרי אנחנו החילוניים לא
יודעים על כך כלום.
ובכן, בחרי במילה אחרת לא במילה ההיא.

• אתה יכול להסביר לי כיצד
מקיימים חיי אישות על פי מיצוות?
אני באמת לא יודע למה אנחנו צריכים לדון
בזה. יש בכך משום חוסר צניעות.

• אולי כדי להבהיר מהי האמת
מאחרי האגדות.

אני רוצה שתביני שכל מערכת גירויים
מגדילה באופן מלאכותי צרכיו של האדם. בכל
שטח ושטח, אם אדם היה מסוגל לחיים על פי
צרכיו, בלי השפעת גירויים, היה מסתבר לו שהוא
צריך הרבה פחות.
התורה משתדלת לכוון אדם שלא יהיה נתון

• לא היו לך ספקות?
היו לי ספקות, אך ברגע שהתברר לי שזאת

״מאז שחזרת•
בתשובה, יש ביני
לביו אב• יחנדקיובה
אמיתיים וממשיים״
תחת גירויים ויוכל להגיע להכרת צרכיו
האמיתיים, ואותם התורה מתירה לו לספק.
סוקרטם, כשיצא מהמערה והלך לאתונה, ראה
חלונות־ראווה ואמר :״לא ידעתי שיש בעולם
כל־כך הרבה דברים שלא צריך.״

הדרך הנכונה והיחידה לאדם היהודי, כל הספקות
התבטלו.

• ומה עם האמנות והמוסיקה?
אין סתירה. אני ממשיך לשמוע מוסיקה ואני
מצייר.

• בעבר ציירת בסיגנון מאוד
ארוטי.

היתה תקופה מסויימת שציירתי בסיגנון
ארוטי. כמובן שאינני מצייר כך היום. מי אמר
שרק דרך הגוף אפשר להביע? סזאן היה ענק
וצייר רק תפוחים. לא צריך לצייר גוף.

• איך זה מסתדר עם ״לא תעשה לך
פסל ותמונה״?

זה אלמנטרי. בשולחן ערוך אומר הסעיף,
שאסור לעשות פסל ותמונה למטרת עבודה זרה,
אבל למטרת נוי זה מותר.

• מה עם ציוריך מהתקופה הפרה־דתית?

נשארו לי.

• יש אנשים שעדיין מחזיקים
בציורים האלה. לא היית רוצה להשמיד
אותם?
אילו הייתי די עשיר כדי לרכוש אותם הייתי
עושה זאת, אבל אני לא מספיק עשיר.

• אנשים שפגשו בך בשנים
הראשונות אחרי שחזרת בתשובה
אמרו שהפכת מיסיונר.
קודם כל, משתמשים יותר מדי במילה הזו,
וצריך לבדוק אותה. מיסיונרים הם נוצרים,

איקא בביתו
ההורים מאושרים

• שהם, באנשים דתיים, אמורים
לפעול כפי שאמרת קודם, על פי דין
תורה.
הם לא באים להשפיע. הם באים להשיג
תוצאות פוליטיות. אם אתם לא רוצים אותם
בממשלה, אל תקחו אותם לקואליציה. זוהי אחת
הנבלות הפוליטיות שעשו לציבור הדתי —
להשוות את כולו לעסקנים הפוליטיים.

• על מי ניסית להשפיע?
על הכי קרובים: ז׳ק קטמור, אורי כוגן, עמוס
קינן• .

• לא עזר?

• איפה כן הצלחת?
דווקא אנשים שלא היה לי איתם קשר אישי
קודם. נוכחתי שיש כאן אקט פסיכולוגי. מי
שהכיר אותך קודם, לא מוכן שתבוא אליו בתור
מטיף. למרות שלא ניסיתי להשפיע כמטיף, אלא
להסביר בדרך הגיונית. מה שכן, כל החברים
הקרובים שלי לא גילו זילזול והתייחסו אלי ואל
מה שקורה לי בכבוד. רק אמרו — ״אני לא״.

• אחריד חזר בתשובה אריה יצחק,

• נניח שלימודי הגמרא מילאו את
מקום הסיפרות׳ אך מה תפס את מקומו
של הקולנוע שהוא ויזואלי?
אין לי צורף בזה. זה לא חסר לי.

• מדוע, בעצם, אסור לראות קולנוע
או טלוויזיה? \
יש שני צדדים לאיסור. צד אחד, שרוב
הדברים בקולנוע צריכים להיות בין אדם לעצמו,
ואינם נחלת הכלל, ויש בהם משום חוסר צניעות.
ודבר שני — הקולנוע והטלוויזיה הם בבחינת
בזבוז זמן. דבר חסר חשיבות.

• אתה לא רואה גם את החדשות
בטלוויזיה?
לא רואה מאותה סיבה. אם מזדמן לי לראות
חדשות באיזה בית, אני רואה.

• אז איד אתה יודע על אלברט־סירות?
קראתי
כתבה בעיתון ירושלמי והתחלתי
לשים לב שזה איזו תעמולה. שמנהלת
מועצת־הפירות ושחיים בנאי הוא הכוכב שלה.

• האם אינד מרגיש מנותק מהחיים

• התורה מתירה לספק לגבר את
צרכיו, ומה עם האשה?

אותו דבר עם מיגבלות מסויימות. מכיוון
שאני לא נמצא במערכת חיצונית, יש לי צרכים
נורמליים ולא מנופחים, ואז אשה אחת בפירוש
מספיקה לי, וגם המיגבלות של התקופה שהיא
אסורה על הגבר, לא פוגעות בצרכיו היסודיים
של האדם.
באשר לאשה, הרי שמוטלת על הגבר חובה
לדאוג לצרכיה המיניים.

• אס בך, כיצד אתה מסביר את
הפסוק לא תשחית זרעך לשווא?
לשווא זה לשווא.

• זה סותר את מה שאמרת קודם.

זה לא נכון.

• אצלכם נהוג למהר ולחתן. מדוע?
קודם כל, לא כל״כך ממהרים לחתן. תלוי
באיזה גיל בני הזוג. הנה, יש לנו כעת אשה עם
ילדה. בחורה נהדרת. להביא ילדים היא כבר לא
יכולה, וקשה למצוא לה חתן. בעזרת השם נמצא
לה. גם לי לא היה קל למצוא אשה, למרות שלא
טוב היות האדם שרוי בלא אשה.

• אחרי כמה זמן נישאת?

שלוש שנים אחרי שחזרתי בתשובה. אך אני
מעדיף שלא לדבר על נישואי הראשונים.
(המשך בעמוד )62

הווי
שידור שזק האזן

ף* תל־אביב, אחרי שאחד הצהרונים פירסם
^ כי רוכלי שוק־הכרמל אינם מקפידים על
מישקל מלא, נזדרזו הרוכלים, תלו על הבאסטות
שלהם כרזות המבטיחות מישקל־אמת והצהירו,
בין השאר, בפשטות — ,כל קילו — אלף
גראם!״; באמונה —כל גראם — בית־כנסת!״
ובמעשיות — .כל גראם — רמב״ם!״

עבודה עברית
ף* תל־אביב, אחר שראש אגף־המינהל
^בוועד־הפועל של ההסתדרות גילה כי החליט
על הגדלת מיכסת השעות הנוספות של מזכירי
האיגודים המיקצועיים, בהתחשב בעומס שהוטל
עליהם לאחרונה עקב הטיפול בשחיקת שכר־העובדים,
פנו גם המזכירות המועסקות
בוועד־הפועל וביקשו תשלום עבור השעות
הנוספות המוטלות עליהן לאחרונה, עקב הצורך
להכין הפגנות ושביתות.

צל״ש
תמונה עגומה
• לאורי גולדשטיין על כתבה מצויינת
בהשבוע -יומן אירועים שתיארה את מה
שהתרחש בכנסת סביב הצבעת אי־האמון.
באמצעים פשוטים, בלי מלל רב, הצליח
גולדשטיין להראות את המציאות העגומה כולה,
כאשר במישכן הדמוקרטיה הישראלית
מתרוצצים עסקנים ממדרגה נמוכה, עוסקים
במיקח־ובמימכר, כאשר המנהיגים האפסיים של
הליכוד מתחרים עם המנהיגים האפסיים של
המערך, שימעון פרס עוסק באינטריגות עלובות
תחת להנהיג את המיפלגה לקראת מאבק,
ואופוזיציה — אין.

צל״ג
ערב הזנח. זה חדש
• למפיקי המישדר זה הזמן על הציניות
התיקשורתית שבהבאת מייסד אירגוז ההורים

ובהפסקות אברו ממדיגה
ן* ירושלים סיפרו קציני המישטרה הבכירים
^ של צוות־חקירה־מיוחד שחקר בפיענוח
מיקרה־רצח, כי הצליחו לשמור על סודיות
החקירה בכך שבכל עת ששוחחו ביניהם בטלפון
השתמשו בשפה זרה המשותפת להם: רומנית.

.מגש הכסף״ של שטר!
נאמן, מגש הכסף, וסבר שזה מרתק לכתבה
דיווחית.
הוא הציע לעורך כתבה על הסרט.
כאשר הגיע הדבר לידיעתו של יאיר שטרן,
שדיעותיו הפוליטיות הפוכות מהדיעות המובעות
במגש הכסף -פסל את הנושא.

ף* דימונה גילו מבקרים בכור הגרעיני
*במקום, שבגלל הגידור הרחב סביבו לא
נוכשה הצמחייה באזור הכור מזה שנים, והיא
רוחשת עתה נחשים, שפיפונים, מטבעוני־מידבר
ופתנים שחורים.

טאנקים ריאזפארד,
נוסח סעודיה

.,פורום״ סיפרותי
פורום החדשות האחרון של צמרת־התיקשורת
ברשות־השידור התמקד בנושא מאוד
לא־שיגרתי. הנושא הסיפרותי.

^ ת ל־ א בי ב הכין אשף מיטבח לארוחת־ערב
*שנערכה לכבוד הקאנצלר הגרמני תפריט
שכלל אגרול ממולאים נוסח באוואריה: בלינצ׳ס
נוסח יידישע מאמא: סיגארים נוסח זבת חלב
ודבש ועלי״גפן ממולאים נוסח הרהיין.

לא על הלחם לבדו

סדר צריך רהיות
ף* תל־אביב החליטה ועדת הנזיקין
*העירונית לפצות באלפיים שקל פקידה
בעירייה, ששימלתה החדשה נפגמה כאשר נפלה
על השימלה מאפרה עם סיגריה בוערת, לפצות
ב־ 800 שקל מורה שחשב כי הווספה שלו, שחנתה
ליד בית־ספר עירוני, נחבלה על־ידי תלמיד:
לשלם קנס 3500 שקל על עבירת־תנועה של נהג
מכונית לפינוי אשפה, אך סירבה לפצות עובד
מחלקת־הדרכים אשר טיפת זפת רותחת השחיתה
את חולצתו החדשה, שאותה רכש בעת טיול
בחו״ל ב־ 12 דולר, מכיוון שהוא מקבל הוצאות

קור־רוח
לונדון נדהמו התושבים לשמוע את
* גירסתו של מדען־אורח ישראלי, כי סופות
השלגים הפוקדות את עירם נגרמות על־ידי
הסובייטים, המפעילים לשם כך ״גלים
אלקטרומגנטיים סודיים״ ,נרגעו כשהשירות
המטאורולוגי הבריטי הודיע כי ״הוא לומד את
הנושא.״

הקו החם
ך* ת ל־ א בי ב החליט בעל קיוסק לגלות
* תושיה, לפתור שתי בעיות במכה אחת, הציג
על דוכנו שלט :״לקיבתכם — טוסט חם!
לנוחיותכם — טלפון גם!״

משהו. מוזר מאוד קרה בטלוויזיה ביום השלישי לפני שבוע סביב פרשת לדנסון.
עוד לפני כן היתה הטלוויזיה רחוקה מלהצטיין בפרשה זו. תחילה נלחש במיסדרונות
שיעקב אחימאיר קיבל ידיעה על הפרשה, לפגי שהסקופ פורסם בהעולם הזח. אולם
מערכת מבט לא היתה מסוגלת לחקור פרשה מאח, והחמיצה כביכול את המקום.
כאשר פתח העולם חזח את תיבת־פאנדורה, נהגה הטלוויזיה בהגינות ודיווחה על כך, תוך
ציון המקור. לאתר מכן ניסתה לחקור בעצמת אך הכתב הכלכלי, דדים פלטנר, נכשל. הוא
התנחם בכך שלא נתן קרדיט גם לאחרית ולא הזכיר בדיווחיו הבאים אף במילה אחת שהסקופ
היה של העולם הזה.
בשבוע שעבר ניסתה הטלוויזיה להשיג את דחדהביגייס של ועדת־החקירת אך לא
הצליחה.
וכך הגיעו הדברים ליום השלישי. אחרי הצהריים פורסם הגיליון של העולם הזה, שבו
הופיע הסקופ הגדול הנוסף — פרשת מניות סוגול. על השער פורסמה קריאת העולם הזה
להעברת העניין לסישסרה — קריאה שנענתה כעבור שלושה ימים, בלית ברירה.
אץ־ זה השתקף בטלוויזיה?
לפנות ערב כבר היה גליץ העולם הזח בידי מערכת מבט. היא יכלה לפרסם אח הסקופ
הגדול לפני כל שאר כלי־התיקשורת, אולם היא לא עשתה זאת. במהדורת מבט של אותו ערב
נגנזה הידיעה של העולם הזה, שהיתה עתידה לזעזע את הארץ ולהביא לפריצודדרך בפרשה.
תחת זאת שודרה במהדורת מבט יריעה מפוברקת, שנשתלה על״ידי סוכני יעקב לוינמון,
שבאה לעורר את הרושם כאילו טוהר מכל חשד. תוך 24 שעות כבר הוכח שהיתה זאת ידיעה
כוזבת.
רק לפנות חצות, בכותרת לילה, תיקנה הטלווויזיה את עצמה,שידרה את הידיעה על
הסקופ של העולם הזה, ולמען האיזון — גם את הידיעה המטהרת את לוינסון.

אחד הכתבים בעלי־היכולת במבט; אורי
גולדשטיין, צפה בסירטו של הבימאי ג׳אד

גחש־אקטיביזת

ף* חיפה, יצא מישלוח־ניסיון של 18 טונות
* דגי אמנון־הגליל לאוסטרליה, כשהדגים
ארוזים שניים־שניים באריזה פלאסטית, שעליה
מודפס סיפור הנס מן הברית החדשה: כיצד נטל
ישו חמש כיכרות לחם ושני דגים והאכיל בהם
חמשת אלפים איש (ספר מתי, פרק י״ד :״הכל
אכלו ושבעו, וממה שנותר אספו שנים־עשר סלים
מלאים!״)

מירחז הפא שלות

כאשר נודע הדבר למיכאל קרפין, עורך
מבט, הוא העביר את הנושא לטיפולו של הכתב
לענייני צבא, משה שלונסקי — שניסה
לאמת את הידיעה במקורותיו ונכשל.
הידיעה הועברה לכתב לענייני־השטחים
הכבושים, גיל סדן, שניסה לאמתה במקורותיו,
ואף הוא נכשל.
בסופו של דבר, בדרך של מיקרה, כאשר נסע
שלונסקי, לצורך הכנת כתבה, עם מתאם
הפעולות בשטחים הכבושים, תת־אלוף בנימין
(״פואד״) בן־אליעזר, שאלו שלונסקי,
בדר־אגב, לפרשת איליה. פואד אישר את
הידיעה.
אלא שבאותו יום כבר פירסם קול ישראל את

הסקופ.

קיצוצים!קיצוצים
עידן הקיצוצים הגיע לטלוויזיה ולקול־ישראל,
עם רילדול קופתה של רשות־השידור
והקטנת הכנסותיה מתשדירי־פירסומת (בקול
ישראל ).מקול המוסיקה קוצצה שעת־השידור
היומית האחרונה, בין חצות ל־ 1בלילה.
לפי הערכות של מנהלי רשות־השידור, עידן
הקיצוצים הוא רק בראשיתו. אחת הסיבות היא
ירידה בהשתתפות מישרד״האוצר בתקציב
הרשות, מ־ 2096 עד כימעט לאפס אחוזים בשנת־התקציב
הקרובה.
הערכות הרווחות בצמרת רשות״השידור
קובעות שלא יהיה מנוס מפתיחה בסידרת
פיטורים, בעיקר בטלוויזיה. יפוטרו בימאים
ומפיקים, הידועים בכך שהם מחתימים
כרטיסי־עבודה, ומקבלים משכורות, כחלק
ממדיניות האבטלה הסמוייה, שהיתה מקובלת
ברשות עד לאחרונה.
ועדי־העובדים לא יגנו על אותם עובדים.
החלטה חשובה: שידורי הטלוויזיה יסתיימו
שלוש דקות לפני חצות.

כתב גולדשטיין
תיאור מושלם

ובני״המישפחה של החוזרים בתשובה, מיכאל
כהן, לתוכניתם. במישדר חזר כהן מילה במילה
על דברים שאמר כמה ימים קודם לכן במישדר
החדשות והאקטואליה של הטלוויזיה־הלימודית
ערב חדש. זה הזמן, חוזר באחרונה ומראיין את
מרואייני ערב חדש. אם זה יימשך — מוטב היה
לשדר את ערב חדש במישבצת־השידור של זה
הזמן, דבר שהיה חוסך ממון רב בימים של קיצוץ
בתקציבי רשות־השידור.
מרואיין נוסף באותה תוכנית, בהנחיית רם
עברון, היה שגריר דרום־אפריקה בישראל —
חזרה על ביזיון תיקשורתי שהתרחש כבר בעבר
על מירקע הטלוויזיה הישראלית.
השגריר רואיין למחרת שידור הסרט על
אסיר־המצפון הדרום־אפריקאי, נלסון מנדלה,
הכלוא במדינת האפרטהייד.

מאחרי המירקע

מתאם בן־אליעזר
סחיבת סקופ

פאפו והקרציות
עימות חסר־תקדים במליאת רשות־השידור
הביא את חבר הוועד־המנהל אהרון פאפו
לראשונה להתנצלות בפומבי.
קדמה להתנצלות סידרת האשמות של פאפו
לגבי כתבות מסויימות, וביניהן כתבה בבמבט
שני שעסקה במישמר־הגבול, כתבה בהשבוע -
יומן אירועים של מרדכי (״מוטי״)
הירשנבאום על ציפורים ודברים שנגעו
לסירטו החדש של הד״ר יהודה (״ג׳אד״)
נאמן, מגש הכסף.
פאפו הגדיר את נאמן כאחת ״הקרציות
הנדבקות לשמאל״.
הד״ר ישראל(״רוליק״) פלג, נציג המערך
בוועד־המנהל, הגיב בזעם :״פאפו אימץ לעצמו
את עולם המושגים מהמיזבלה שאותה צילם
קירשנבאום,״ ותבע מיושב־ראש הוועד, ראובן
ירון להתערב.
ואכן, ירון אילץ את פאפו להתנצל על הדברים
שאמר.

הפורום בחן את השאלה אם מותר להביא
ברדיו ובטלוויזיה ידיעות הקשורות בתגליות
ובסקופים העומדים לראות אור בשני ספרים,
שעובדי רשות־השידור מפרסמים בימים אלה.
שני הספרים, העוסקים במילחמת־הלבנון, הם
סיפריהם של כתב־הרדיו שימעון (.סקופר״)

שיפר ואהוד יערי.

בסיכום דיון סיפרותי זה הגיעו משתתפי
הפורום למסקנה שאין לעשות פירסום לסיפריהם
של עובדי רשות־השידור.

סקופ איליה
לרשימת הסקופים האבודים של חטיבת־החדשות
בטלוויזיה בעת האחרונה הצטרף גם
הגילוי על הדחתו והעמדתו לדין של תת־אלוף
שלמה איליה.
שבועיים לפני פירסום הסקופ ברדיו הביא
הכתב־לשעבר בשטחים הכבושים, רפיק חלבי,
את הסיפור לדוכנה לעניינים ערביים.
פסקול שולי הימץ המטורף

בישיבה של מליאת רשות השידור הציע נציג
ד״ש במליאה(זהו המקום היחידי שבו יש לד״ש ־
ז״ל עדיין נציג) ,צבי זינדר, להביא פטרון^ ,
שיממן את תיזמורת רשות־השידור, שיש לה
גרעונות. מנכ״ל הרשות, יוסף לפיה, הגיב
ואמר :״ואנחנו נצטרך גם לתת לפטרון לנצח
עליה 0 0בהמשך סקירתו ציין לפיד שאחד
מנגני התיזמורת מקבל את משכורתו מעיריית
ירושלים, כשהוא על תקן של גנן העובד בעירייה
• • את מקומו של הכתב בשטחים הכבושים,
רמי גוברניק, תופס בימים אלה הכתב מרקי
הדר ב־ 19 בפברואר יוקרן סרט־תעודה על
חייו של יצחק בן־אהרון. שבוע לאחר מכן
תשודר הראשונה בתוכניות מה שבא, בהנחייתו
של ירון לונדון בעיקבות סידרת־התחקירים
המתפרסמת בהעולם הזה התחיל 1
הכתב גיל סדן להכין כתבת מבט שני על 1
השוליים המטורפים של הימין.
העולם הזה 2422

תוכניות מועדפות

יום רביעי

• רדיו: קול המוסיקה
— שחרית מוסיקאלית
7 .3 0היצירות שיושמעו הן
משל בנג׳מין בריטן, פרסל, ובר,
הינדמית, היידן, בראהמס.

• טלוויזיה: בידור —
עד פופ 8.02 מזמר

עיירות הפיתוח. ויכוח בין נציגי
שתי הקבוצות.

• רדיו: קול המוסיקה
— הכרוניקה הקטנה של באך אנה-מגדלנה

11.00 תוכנית שמינית
בסידרה, בעריכת עדה ברודצקי.

יום שי שי

• רדיו: רשת בי —

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
יום שבת 4.2.84

יזם רביעי 1.2.84

• פולקלור: האג׳ מאזן מארח (— 7.30
ערוץ 30 — 3דקות — מדבר ערבית) .סיפורים

— ערוץ

• תוכנית לנוער: אנו נעים ( 6 .3 0
25 — 3דקות — מדבר אנגלית) .סידרה לנוער
בהגשתו של השחקן סקוט באיו. בכל פרק הוא מציג
אלופים בענפי־ספורט מיוחדים, מאורעות חריגים
ותופעות מוזרות שקרו במציאות. המכנה המשותף לכל
התופעות האלה הוא כוודההתמדה והסקרנות המלווים את
האדם.

מחיי היום־יום בירדן, משובצים באגדות ובמעשיות
בדוויות. על דרן־ המשל והסיפור מנסים לפתור את בעיות
השעה.

• סידרה קומית: מ־א־ש 8.30 ערוץ 6
25 דקות — מדבר אנגלית) .הומור מקברי על

פצועים והרוגים, בסידרה אמריקאית
בבית־חולים־שדה במילחמת קוריאה.

יום חמישי 2.2.84
• סידרה לילדים: ילדות 6.00 עתץ 3

— 5 0דקות — מדבר אנגלית) .סידרה המביאה
את סיפוריהם של ילדים אשר אירוע טראומטי כלשהו
השפיע על חייהם. הסידרה מתארת את יחס המישפחה
והסביבה לילד הנפגע ואת חשיבותם של האהבה, החיבה
והחום בהחלמתו של הילד.
• סידרה דרמאתית: בית־־חולים 9 .1 0
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרת
דראמה רפואית בת שעה, המתרחשת ב סנ ט אל סווי ר -
מרכז רפואי ותיק בבוסטון, העוסק בהכשרת צוותים
רפואיים חדשים. הסידרה מציגה את המאפיינים
ההומוריסטיים בדמויותיהם של הרופאים, האחיות ושאר
אנשי הצוות הרפואי. מככבים: אד פלנדרס, דייוויד ברני,
ויליאם דניאלס, דייוויד מורס, קריסטינה פיקלס וסינמיה
סיקס.

יום שישי 3.2.84
• קולנוע: סרט קולנוע צרפתי (— 5.30

ערוץ — 6מדבר צרפתית) .מדי יום שישי בשעה
זו מקרינה הטלוויזיה הירתי ת סרט קולנוע צרפתי באורך
מלא, להנאת יודעי הצרפתית.

• מישפט: מישפטי הכתר 8.30 ערוץ 6

להקת ״ים״ :עד סוס
יום רביעי, שעה 8.02
אנגלית) .בתוכנית: סרט קצר,
שאורכו 14 דקות, המבוסס על
השיר מותחן. הסירטון בויים
בידי ג׳והן לאנדים. בתוכנית
יובא גם סירטון חדש של בוב
דילן, הממעט לצלם את הופעותיו.

טלוויזיה: סרט קולנוע
— ז׳אסטין (— 10.05
מדבר אנגלית) .הסרט מבוסס

על ארבעת ספריו המפורסמים
של הסופר הבריטי לורנס דארל
על אלכסנדריה בתקופת השיל־טון
הבריטי במצריים. בספריו
מתאר רארל בפירוט רב את
האווירה המיוחדת במצריים
באותה התקופה, את הטיפוסים
השונים, מכל רחבי תבל,
שהתקבצו באלכסנדריה, ואת
הקלחת הפוליטית שבה היו
מעורבים פלגים אידיאולוגיים,
אתניים ודתיים שונים — כולל
הקהילה היהודית וזקניה. ברקע
הסרט: מתחים שמקורם בשאיפה
לעצמאות. במרכז העלילה אשה
צעירה ויפה, הנשואה למצרי
קופטי, ומעורבת בתככים שונים
של רומנטיקה ופוליטיקה.
בתפקידים הראשיים: אנוק איימה,
מייקל יורק, אנה קארינה,
דירק בוגארט, פילים נוארה
ואחרים. הכימאי: ג׳ורג׳ קוקור.
שנת ההפקה.1969 :

׳ 1ח מי שי

• טלוויזיה: סידרת
ריגול — רב-מרגלים
ריילי 10.10 מדבר
אנגלית) .פרק שני בסידרה על
גדול המרגלים בהיסטוריה, תחת
הכותרת אקדמ ה למילחמה.
ריילי מעביר מידע המביא לידי
הטבעת שייטת רוסית בידי
היפאנים בפורט־ארתור שבמיז־רח
הרחוק. אשתו של ריילי
נוטשת אותו, אחרי שבגידתה בו
נודעת. הרוסים תופסים את
דיילי. הוא מוחזק במעצר, ואז
נפתחת ההתקפה היפאנית על
צבאות רוסיה.

• טלוויזיה: מלל —
מיסגשים 11.00 מדבר
עברית) .בדיון: ההת
נחלות
הימנית בשטחים הכבושים
לעומת המשך ביסוסן של

עונת הדובדבנים (.)4.10
תוכנית בהמשכים על מאה שנות
זמר צרפתי, בעריכת ובהגשת
עימנואל הלפרין.

• טלוויזיה: סרט
קולנוע — אהביני או
עזביני 9.15 מדבר
אנגלית) .העלילה מתרחשת

— 9 0דקות — מדבר אנגלית) .סידרה אנגלית
המשחזרת מישפטים מפורסמים באנגליה במאה העשרים.
בתחילתה של כל אפיזודה מוצג כתב־אישום. העדים
והנאשמים מוזמנים כל אחד בתורו אל הדוכן, ועדותם
נשמעת בקשב רב, וכל זאת לפני חבר־מושבעים. בתום
השמעת העדויות מחליטים המושבעים אם להרשיע או
לזכות את הנאשם. במיקרה של הרשעה, גזר־הדין נקבע
על״ידי השופט.

• בידור: שבועון הטלוויזיה (— 10.10
ערוץ 50 — 3דקות — מדבר ערבית).

המתרחשת

יזם ראשון 5.2.84
• ציור: צייר עם ננסי 6.00 ערוץ — 3
25 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה חדשה, הנותנת
הדרכה ומושג ראשוני במלאכת הציור. ואכן, היא יכולה
לשמש שיעור מאלף לכל אוהבי הציור וכל מי שרוצה
לנסות את כוחו בציור. ננסי מציירת, מדריכה בשימוש
נכון בצבע ובפרופורציות הנכונות בציור.

• רב״מכר: תמנים מפורסמים (— 9.10
ערוץ 50 — 8דקות — מדבר אנגלית) .עיבוד
לטלוויזיה של רומנים מפורסמים וידועים בכיכובם של
טובי־השחקנים.

יום שגי 6.2.84
• סידרה קומית: באפלו ב ל 8.30 ערוץ
— 25 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה קומית
6 אמריקאית, המתמקדת בדמותו של מנחה תוכנית
ראיונות פופולארית, היורד על מרואיניו בשאלות נוקבות
וגורם התקפי לב לבימאי ולצוות התוכנית. התוכנית
מצולמת באולפן, לפני קהל.

ין שלישי 7.2.84
• סרט דוקומנטרי: צרפת היום 7 .1 5
ערוץ 15 — 6דקות — מדבר צרפתית) .מבט
על חיי הרוח, הכלכלה, התעשיה והמדע בצרפת של ימינו.

• אמנות: מאה ציורים מפורסמים (— 8.55
ערוץ 10 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה

הסוקרת את יצירותיהם של גדולי הציירים בתולדות
האנושות, עם הסבר מקיף על היצירה עצמה ועל האיש
שצייר אותה.

• סידרה היסטורית: היהלום שבכתר (9.10
— ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).

בשנות העשרים. הגיבורה, רות
שי־ציוותו משחררים נערה
המוחזקת בשבי בידי כת אלימה.
סטן רוג׳רס (ג׳ון קארטר) שוכר
את שירותי״הצוות, כדי לחלץ
את בתו מידיו של המנהיג הדתי
המטורף מרטין ג׳יימס (קרול
ג׳ונס) וחסידיו האלימים.

• טלוויזיה: כן, אדוני
השר 11.20 מדבר
אנגלית) .הפרק תרמית המע

הבינוני מספרת על תוכנית
של השר לחלץ מועדוך כדורגל
הכספיים, מעשה מקשייו המעמיד אותו בעימות עם סר
האמפרי. המזכיר סבור שסובסידיות
נועדו לאמנות ולתרבות.
אין להעניקו עבור מה שאנשים
רוצים, אלא עבור מה שהם
צריכים שיהיה להם.

מיטשל, קאגני, דיי: אהביני או עזביני
יום שישי, שעה 9.15
אטינג(דוריס דיי) ,צעירה, יפה
ומוכשרת, מתחילה את הקריירה
שלה באולם ריקודים זול
בשיקאגו. מרטין סניידר(ג׳יימס
קאגני) ,גנגסטר בעל־מיכבסה,
המכריח את לקוחותיו לרכוש
את שירותיו לפי תנאיו, תוד
איומים ואלימות, מבחין בה
ומנסה את מזלו. היא אינה
נעתרת לו, עד שהוא מתחיל
לפעול לקידום הקריירה שלה.
תחת פיקוחו עולה רות ומתפרסמת,
זוכה בהצלחה ברדיו ועל
הבימה, עד שלבסוף היא מוזמנת
גם להוליווד.

שבת

• רדיו: רשת ב׳ —

כוכב 11.05 סידרת תוכניות
בעריכת מיכאל אוהד
ובהגשת יוסי בנאי. הפרק שיר
סובב עולם מוקדש לזמר
היהודי הנודע יוזף שמידט.

• טלוויזיה: קומדיה —

• טלוויזיה: תעודה —
למות ארבעה צעדים
( — 9.40 מדבר עברית).
סרט־תעודה העוסק בפרשת
תפיסתו והוצאתו להורג של
אבשלום חביב, לוחם האירגון
הצבאי הלאומי.

• טלוויזיה: דראמה —
שולחנות נפרדים, חלק אי
( — 10.30 מדבר אנגלית)
.גירסה טלוויזיונית ל־סרט־עבר
נודע, בכיכובם של
דבורה קר ובארט לאנקסטר.
הפעם בכיכובם של אלן בייטס,
ג׳ולי קריסטי וקלייר בלום.

יום שני

• טלוויזיה: מותחן —
זרים 10.55 מדבר
אנגלית) .בפרק שוטר ערמומי
ומושחת עוקבים ויליס,
לאמבי ובולמן אחרי קבוצה של
אנשי־עסקים הקשורים בשורה
של ׳ פשעים חמורים. במהלך
המעקב מתפטר בולמן מהמיש־טרה.

יום
ש לי שי

האיתורן, סילד ואדינגטון: בן אדוני השר
מוצאי־שבת, שעה 11.20

שלושה בדירה אחת (8.30

— מדבר אנגלית) .בפרק
יומן אהבים מגלה בעל-הבית,
רופר, יומן שקריסי מדפיסה
בדירה. רופר חושבו ליומנה האישי
— ומסמיק.

• טלוויזיה: מותחן —
צוות לעניין (— 10.30
מדבר אנגלית) .חגיבעל ואד

יום ר א שון

• רדיו: קול המוסיקה באולפן אמנים

12.00 ביצועים של יצירות
מלחינים באולפן,

• טלוויזיה: סידרה
מישפחתית — קרובים־
קרובים 8.02 מדבר
עברית) .פרק ראשון בסידרת־ההמשר
של הסידרה הפופולארית
שבהפקת הטלוויזיה הלימודית.

טלוויזיה: סידרה
היסטורית — מצדה
( — 10.10 מדבר אנג
לית)
.פרק ראשון בסידרה (בת
שמונה פרקים) ,בכיכובם של
פיטר שטראוס ופיטר או׳טול.

אחו מתון 50 אזוחים נעצו
פעם בשנה, וק נגד מחציתם -
מוגש נתב־אישום והמצב בבת
המעצו מגיע ויו׳ התפוצצות
ולפעמים כמו במיקרה של גרינוואלד
אף יותר.
העצירים, היושבים עד תום
ההליכים, מתחלקים לשתי קבוצות
עיקריות: פורצים וסוחרי־סמים.
הקבוצה השלישית, קבוצת ה״שונות״,
גדלה והולכת מדי חודש.
זמיר סיפר כי בשנה האחרונה
הוכפל מיספרם של היושבים
בבתי־מעצר עד תום ההליכים. גידול
בלתי צפוי כזה גרם לפיצוץ אוכלוסין
בבתי־המעצר.
מי אשם במעצרים מיגתרים? זמיר,
בהרצאתו לפני כינוס עורכי־דין במלון

יישארו במעצר עד תום ההליכים,
מכיוון שאם ישוחררו לא ילכו להשתזף
בשמש, אלא יאנסו, ישדדו ויצרכו .״
סמים.״ לדעתו של זמיר מעודד איבצן
את המעצרים, למען נוחותה של
המישטרה.
זמיר גם תקף את המישטרה על
שאינה מכינה סטאטיסטיקה בנושא
החשוב של מיספר העצירים בישראל
והתפלגותם. לדבריו יש למישטרה
סטאטיסטיקה מדוייקת על מיספר
כלי־הרכב שנגנבו השנה, סוגם ושנת
ייצורם, אך בנושא חשוב כמו מיספר
העצירים במדינה, לא הצליחה

היועץ המישבט; צחק זמיר מאשים את
המישטוה ברבו המעצרים שרא רצוו־ו. או
מדיניות הענישה נקבעת עדיו* היועץ
^ ני מוכן להודות בכל דבר, גם
ברצח ארלוזורוב!״ אסר פול
גרינוואלד, כאשר שוחרר ממעצר.
הגבר המגודל, שהוא עיתונאי
במיקצועו והיה בעליה של ספינת
השידור אודליה, נעצר בחודש
אוקטובר ,1982 אחרי שאשה התלוננה
כי אנס אותה.
הוא היה עצור עד שהוגש נגדו
כתב־אישום, ואז ביקשה הפרקליטות
את המשך מעצרו עד תום ההליכים
במישפטו. מאחר שלא הודה באשמה,
ומשך בעצמו את המישפט על־ידי כך
שהפריה סיפור על קאסטת וידיאו
שצולמה ערב המיקרה, לא הסתיים
עדיין הדיון במישפט.
במשך שנה ורבע היה גרינוואלר
עצור כשהוא טוען כי הוא חף מפשע.
אחרי שעברה שנה מתחילת מעצרו,
ביקשה הפרקליטות משופט עליון
להאריך את המעצר בשלושה חודשים
נוספים, וכאשר עמד לפוג גם זמן זה,
התביישה הפרקליטות לפנות ולבקש
הארכה נוספת, והתובע עוזי שרטר
הסכים לשיחרורו של גרינוואלד
בערובה.

אם אמנם יורשע גרינוואלד לבסוף,
ספק אם העונש שיוטל על אדם ללא
עבר פלילי יהיה גדול יותר משנתיים
מאסר, הזמן שישב עד -כה בניכוי
שליש. אולם אם יזוכה גרינוואלד, מי
יפצה אותו על הזמן האבוד? האם היה
צורך במעצר זה בכלל?
איש לא טען כי גרינוואלד מסוכן
לציבור, זוהי כמעט עבירתו הראשונה.
איש לא חשש כי הוא יברח ולא יתייצב
למישפטו, ואם חששה התביעה כי הוא
ינסה להשפיע על המתלוננת ויפחיד
אותה, הרי אפשר היה לשמוע את
עדותה על אתר, כפי שנעשה במיקרי
אונס רבים, ולשחרר מייד אחר כך את
הנאשם ממעצר.
יש במדינה שני סוגי מעצרים.
האחד מעצר מישטרתי, המבוצע
על־ידי קצין מישטרה ומוארך עד 30
יום על־ידי שופט מעצרים. מעצר כזה
נדרש בדרך־כלל לחקירת המישטרה.
במקרים רבים מוגש כתב־האישום תוך
כדי זמן זה, ואפשר להתחיל במישפט.
אולם מרגע שהוגע כתב־האישום
יוצאת בעצם המישטרה מהעניין.
אם יש צורך במעצר עד תום

ההליכים המישפטיים, הרי תובע
מהפרקליטות הוא המבקש אותו,
ומסביר לשופט מרוע יש בו צורך.

^ גאווה על ריבוי
העצידיס
פי סטאטיסטיקה מאולתרת המישפטי היועץ
^ שעשה
לממשלה, מתברר כי רק נגד מחציתם
של הנעצרים על־ידי המישטרה
ויושבים במעצר מישטרתי, מוגש
כתב־אישום. מחציתם האחרת של
הנעצרים, משוחררים ואינם הופכים
נאשמים.
לפי אותה סטאטיסטיקה, נעצרים
במדינת־ישראל מדי שנה ־ 50 אלף
איש. מעצר לכל אדם מתוך .50 כלומר,
25 אלף איש יושבים כל שנה במעצר,
בלי שיוגש נגדם כתב־אישום כלל.
מבין 25 אלף האנשים שנגדם מוגש
כתב״אישום, יושבים אחר־כך 720 איש
במעצר עד תום ההליכים, כמו פול
גרינוואלד. הם יושבים תקופות
ארוכות משלושה חודשים עד שנה,

מוריה בים־המלח, שנערך על־ידי
המכון להשתלמות עורכי־דין, העביר
את האחריות אל המישטרה. הוא ציטט
את המפ״כל, אריה איבצן, שאמר
בהרצאה בפתיחת קורס קציני
•מישטרה:
״אני גא על ריבוי העצירים; זה
מלמד על יעילות המישטרה. טובת
הציבור דורשת כי חשודים רבים

המישטרה לטפל למרות המחשבים
המשוכללים שלה.
נראה כי מצבם של העצירים נגע
לליבו של היועץ־המישפטי לממשלה,
אחרי שקיבל פתק מעציר אלמוני מביקוריו באחד
בירושלים.

בבית־המעצר, תחב עציר פתק,
במיסתרים, לידיו של היועץ־המישפטי,
וכאשר הגיע זמיר לביתו קרא את

הפתק והתרגש. וכך היה כתוב:
.למי שאיכפת,
.אנחנו לא חיות! אנחנו בשר ודם
בדיוק כמוכם! ופה אנחנו מרגישים כמו
חיות ממש. תת־אנוש.
.המצב פה נורא, בית־המעצר מלא
עד גדותיו, בתי־השימוש מסריחים
ועכברושים וברחשים ככל מקום. כבר
שבוע ימים אין מים חמים וכמה אנשים
חלו. לשוטר לא איכפת, הוא אומר, :זה
מה שיש!׳ עם קצת רגש ולב אפשר
לתקן דברים. זה יעיק עליך מאוד, כי
כל בן־אדם יכול להגיע למקום הזה׳.
ברור כי הכפלת מיספר עצירים עד
תום ההליכים במשך שנה אחת הוא
גידול בלתי־צפוי, שבתי־המעצר אינם
יכולים לעמוד בו. מנהליהם מתלוננים
בפני עורכי־הדין ופרקליטים על המצב
הנורא השורר אצלם. ראש לישכת
עורכי־הדין, הפרופסור דויד ליבאי,
שהיה הראשון שערך מחקרים על
המעצר וגם כתב את הספר היסודי
בנושא, טוען כי לא רחוק היום שבו
יפנו לבג״ץ בשמם של עצירים
היושבים בתנאים לא תנאים כאלה.
׳ חברי־כנסת שביקרו בבתי־המעצר

תשלם על כך,״ הזהיר היועץ־
המישפטי.
יתכן כי המישטרה אשמה בריבויים
של העצירים ל״ימים ׳.יתכן שהיא
עוצרת בלי חשבון וחוקרת באיטיות
כפי שהודגם במיכתב שקיבל
היועץ־המישפטי מאחד מפרקליטי
המחוזות.
הפרקליט סיפר על קטין שנעצר
וישב בתא מצחין ששה ימים, בגלל
חשד בגניבת טלוויזיה. לנער היה הסבר
פשוט לכל העניין, וכאשר נחקר
לבסוף, שוחרר מייד. אולם ששה ימים
ישב במעצר, מכיוון שלמישטרה לא
היה באותו זמן חוקר־נוער. .אינני רואה
לכך כל הצדקה ׳,אמר היועץ־
המישפטי.
אולם אם החליט היועץ המישפטי
להיות אמיץ ולדאוג לשינוי המצב,
כדאי היה שיתחיל בביתו. מי האחראי
לכר שמיספר המעצרים עד תום
ההליכים הוכפל במשך שנה אחת? זה
איננו תחום הנמצא בשליטתה של
המישטרה. פרקליטי המחוז המודרכים
על־ידי פרקליט המדינה והיועץ
המישפטי הם הקובעים את המדיניות

מכנ״ר המישטוה איבצן משדד מעצרים, מניוון
שאם ישוחו החשודים יחזה לפשוע בוחונות

עציר סול גרינוולד
שנה ורבע מעצר
בבאר־שבע וירושלים הזדעזעו ממראה
עיניהם ודרשו לסגור מייד את
המקומות הללו. זמיר עצמו סיפר כי
בבית־המעצר בירושלים נעשים
לאחרונה שיפוצים, ולכן מלאה החצר
קורות ומלט, ולעצירים אין מקום
— אפילו לטיול היומי היחיד שלהם.
תנאי המעצר באבו־כביר נודעו כבר
לשימצה בשנה האחרונה. עצירים רבים
מעדיפים לא לבוא למישפטם
ולהישאר ברמלה או אשקלון, כדי שלא
יצטרכו לסבול את התנאים הנוראים
באבו־כביר. לפני שבועיים היה מרד
עצירים באבו־כביר, שבוודאי לא יהיה
האחרון.
לדעתו של היועץ־המישפטי,
הסיבה העיקרית למצבם של העצירים
היא אדישות. העצירים הם מיעוט חסר
משאבים כלכליים, חסר השפעה
ל ״ פוליטית ואין לו קול ודובר. על כן
מתעלמת מהם החברה. .אבל חברה
המזלזלת בכבודו של אדם הנמצא
בבית־סוהר, יש לחשוש כי תזלזל
בכבודו של אדם גם במקום אחר, והיא

בעניין זה. היועץ המישפטי אמור־להדריך
את פרקליטי המחוזות באילו
מקרים לדרוש מעצר עד תום ההליכים
ומתי יש להימנע מכך.
דמזיס מגונים
ך י*יבלתי מיבתב מפרקליט
ש ל אחד המחוזות ״,סיפר היועץ
המישפטי ,״ובו כתב לי כי עד לפני
שנים אחרות נהגו לדרוש מעצר עד
תום ההליכים רק בכ־ 1596 מהמיקרים.
אולם לאחרונה נוהגים לדרוש מעצר
כזה בכ־>! 505 מהמיקרים.״ יתכן כי
ליועץ־המישפטי היתה זו הפתעה, אבל
לרבים מעורכי־הדין אין זה חידוש
כלל.
עורכי־הדין העוסקים במישפט
פלילי מתריעים כבר כמה שנים על
הנטייה הגוברת והולכת לעצור עד
תום־ההליכים. אם בעבר היו השיקולים
לבקשת מעצר עד לתום ההליכים
החשש פן ימלט הנאשם, או ישבש את

הליכי הצזישפט וישפיע על עדים או
יסכן את שלום הציבור, היום הפכה
חומרת העבירה של הנאשם לעילה
העיקרית למעצר.
חומרת העבירה כשלעצמה אין בה
בעצם ולא כלום, אך היא יכולה להעיד
על כך כי מחמת העונש החמור הצפוי
לנאשם גובר החשש כי הוא ימלט ולא
יופיע למישפטו. הראשון שנעצר בשל
כך במדינה היה יהושוע בן־ציון.
התביעה ביקשה את מעצרו עד
תום־ההליכים בגלל גובה סכום
הגניבה, והחשש כי הוא ינצל קשרים
וימלט מהארץ.
מאז הגיעו הדברים עד כדי אבסורד.
יש מיקרים רבים שבהם נאשמים —
שניים או יותר — אחד מהם מודה
באשמה, מורשע ומשוחרר עד מתן
גזר־הדין, בעוד שחבריו הנאשמים
באותה עבירה ואינם מודים באשמה,
נעצרים עד תום־ההליכים.
היועץ המישפטי עצמו הביא דוגמה
אבסורדית, שבה ביקשה הפרקליטות
מעצר עד תום ההליכים. היה זה מיקרה
של אדם בירושלים שהתאהב בשכנתו.
הוא שלח לה מיכתב ובו כתב ״רק
התאחדות בינך וביני תביא לפגישת
השמש והירח.״ בכתב־האישום תורגמו
המילים הללו ל״רמזים מגונים״
ובית־המישפט התבקש לעצור את
כותב המיכתב. אולם במיקרה זה סירב
בית־המישפט לעשות כן.
היועץ המישפטי פנה לעורכי״הדין
בכינוס וביקש מהם לעזור לו. הוא
ביקש מהם להתריע על המצב ולעורר
את הציבור. הוא עצמו הבטיח כי ידאג
לשינוי החוק הקיים בעניין מעצרים.
זמיר סיפר כי מזה שנה עובדים
במשרדו על הכנת הצעת חוק חדש,
שיגביל את אפשרויות המעצר ויגדיר
את עילותיו.
אולם היה אדם אחד שלא הוזעק
על־ידי היועץ־המישפטי לעזרה, אולי
האדם היכול לפתור חלק גדול
מהבעייה בעצמו. לו היה זמיר פונה
ליועץ־המישפטי לממשלה ולפרקליט־המדינה
ומבקש מהם להנחות את
פרקליטי־המחוזות מתי לא לבקש
מעצר עד תום ההליכים, היה עושה
בכך צעד גדול קדימה ומבהיר את
המצב.

צדק אותו עציר אלמוני שכתב
ליועץ־המישפטי.כל אחד יכול להגיע שערך לכאן,״ הסטאטיסטיקה
היועץ־המישפטי עצמו מצביעה על כך
שאחד מתוך 50 נעצר אחת לשנה, זה
יכול להיות כל אחד מאיתנו. בשל
עבירות של מיסוי או בשל
תאונת־דרכים. גם בני מישפחה של

חשודים נעצרים לפעמים בלהט
החקירה, ולכן מעצר איננו עניין
ערטילאי הקורה רק לפושעים מועדים
ואיננו יכול לקרות לאחרים. חברה
המזלזלת ב־ 50 אלף איש לשנה
הנזרקים לבתי־מעצר שאינם ראויים
למישכן אדם — מסכנת את עצמה.

אילנה אלון

עציר מובל למישסט
מרד בבית״המעצר

י 7ו!ם?3פויקהלהעויאלות״שלא״נשאלוי
^ שום מדינה נאדרה לא היו מזמינים את שגריר
דרום־אפריקה, כדי להגיב על סרט טלוויזיה בסידרה אסירי
המצפון, שנועדה להוקיע את הטיפול של מדינות־מישטרה
במתנגדים פוליטיים. הדבר דומה(יש לקוות שחיים גורי והדומים
לו לא יזדעקו, ההשוואה הזאת תופסת בהחלט) לניסיון לעמת את
ניצולי מרד גיטו וארשה עם מדכאיהם הנאציים(״מרדכי אנילביץ
ואנשיו הפרו את החוק, ירו בחיילים גרמניים, הפריעו במהלך
האקציות״).
לעולם קטן נודע, ששגריר דרום־אפריקה הוזמן להופיע
בתכנית זה הזמן מבלי שהופעל לחץ מלמעלה. כלומר, היתה זאת
יוזמה עיתונאית של מפיקי התוכנית. חרף אי־הנחת העקרונית

שחורים דרום־אפריקאיים מעל אדמתם, ומפקירים אותם לרעב
ולמחלות? פעולת הגירושים הזכירה לעיתונאים מכל העולם את
האקציות של הנאצים בגיטאות פולין. מהי ההצדקה שלך
לפעולה אנטי־אנושית זאת?
• האם אין האפרטהייד, בין השאר, מכשיר לניצול הכלכלי
של השחורים? כיצד אתה מסביר את העובדה שפועל לבן מרוויח
בין פי 8לפי 12 מפועל שחור, על אותה עובדה?
• אתם מיעוט קטן בארצכם. ארבעה מיליון ״אירופים״ בלבד.
איך קורה שאתם שולטים שליטה מוחלטת במימשל, בצבא,
במישטרה החשאית, בכלכלה, בכל משאבי־המדינה בלי יוצא
מהכלל? איך קורה שכל השופטים היושבים על כס־המישפט של
לוחמי־החופש השחורים, הם לבנים?
• מדוע אתם נחשבים למצורעים של הקהילה הבינלאומית?
כיצד קורה שגם מדינות מערב אירופה מוקיעות אתכם בכל
הזדמנות?
• אתה מייצג את דרום־אפריקה במדינת ישראל. איך אתה
מסביר את העובדה שרוב המנהיגים והאידיאולוגים של המיפלגה
השלטת שלכם, נעצרו בתקופת מילחמת העולם השנייה
כפרו־נאציים?
• יחסי־מין בין שחורים ולבנים אסורים בדרום־אפריקה.

ונוי

חוון

לעובדה שכל אנשי הרוח בעולם — ולא רק מהשמאל — רואים
בפעולות ההתנגדות של הקונגרס האפריקאי הלאומי מעשים
לגיטימיים לחלוטין, מרי של הרוב נגד שרירות ליבו של המיעוט?

• ארבעה מיליון הלבנים חולשים על 84 אחוז מההכנסה
הלאומית. מדוע הם נהנים משכר־לימוד מסובסד בחינוך הגבוה,
ואילו השחורים חסרי־הפרוטה משלמים שכר לימוד מלא עבור
רמה אקדמית ירודה?
עברון לא שאל, בייש את עצמו, את הטלוויזיה הישראלית, ואת
החברה הישראלית כולה, המשלימה עם ״אובייקטיביות״ כזאת
כלפי מישטר גיזעני מעורר פלצות.

ארצות ־הברית:
בעיטה למעלה
* * ינויד של יועץ הנשיא, אדוארד מיז, לתפקיד התובע הכללי,
^ /נשמע אומנם כהעלאה בדרגה. מיז אף טוען, שהוא תמיד
חשק בתפקיד הזד״ ההולם יותר את כישוריו ושאיפותיו. אלא
שמומחים למתרחש בבית הלבן רואים בכך מעין הדחה, וניצחון
גדול למנכ״ל הבית הלבן, ג׳יימס בייקר, שהיה יריב מר של התובע*-״
הכללי החדש.
מיז, והיועץ לשעבר לביטחון לאומי, ויליאם קלארק, הם
חברים קרובים של הנשיא רונאלד רגן, ומשתייכים לאגף
הסופר־ניצי ,״האידיאולוגי״ של המיפלגה הרפובליקנית. בייקר
ועוזרו, מייקל דיוור, לעומת זאת, אינם בדיוק ליבראלים, אלא
אנשי־מיקצוע פרגמטיים, שביקשו לכוון את רגן לדפוסי־פעולה
יותר מציאותיים, ופחות ראדיקאליים.
קלארק, שניזרק ממישרתו, מונה לשר־הפנים, ולא הסתיר את
חוסר הנחת שלו מהתפקיד הזה. בדומה לאריאל שרון, נעלם

ההסבר הרישמי הוא גיזעני, הרואה בשחורים תת־אדם. האינך
מודע לעובדה שזוהי תפיסה נאצית מובהקת?

מנחה עברון
האם יהודי גרמניה כיבדו את חוקי־נירנברגז
מעצם הופעתו של נציג מישטר ניאו־נאצי, לפחות מבחינה
אידיאולוגית, אפשר היה לצפות שמנחה כמו רם עברון יצליח
להביך את השגריר בסידרת שאלות ענייניות.
אלא שעברון החמיץ את ההזדמנות הדי־נדירה הזאת, לאורך
כל החזית. עברון נתפס לסימפטומים, ולא שאל את שגריר מדינת
האפרטהייד אף שאלה בסיסית אחת, על מהות המישטר שאותו
הוא מייצג באורח רישמי, ועימו הוא מזדהה כאדם.
השאלות הבנאליות של עברון, שעסקו בספסלים לשחורים
בפארקים ציבוריים, איפשרו לשגריר להתחמק בתירוצים על
״מסורות חברתיות״ או ״דפוסי התנהגות מקובלים״ .המנחה עוד
סייע לו, הגיש לו מעין חבל, כשהמשיל את האפלייה הגיזעית
הבוטה בדרום־אפריקה למסורות פרימיטיוויות, כמו רעלת הפנים
לנשים בארצות האיסלם.
השגריר, כמובן, קפץ על המציאה, הספיק להגדיר את לוחם
החופש נלסון מאנדלה כ״מחבל״ .מאנדלה, היושב כמעט 20 שנה
בכלא מבודד, הוא נושא להערצה בכל ארצות העולם החופשי,
ודווקא בישראל מרשים למעניו לגלגל עיניים לשמיים. רק כך
אפשר להצדיק את שיתוף־הפעולה הכלכלי, הפוליטי,
־־ ,בין המדינה המתיימרת לייצג את ניצולי השואה,
ובין היורשים החוקיים של התורה הנאצית.
השלמה עם ״אובייקטיביות״ .בשיחה די ארוכה,
וסופר־מנומסת ,״שכח״ רם עברון לשאול את השגריר הנכבד את
השאלות הבאות, ובכך הבליט שוב את הפגמים הקלאסיים של
העיתונאים הישראליים הליבראליים, כביכול, המסרבים להתייחס
לסוגיות האמיתיות, ולא במיקרה:
• אתה טוען שנלסון מאנדלה נשלח למאסר־עולם, כי עבר על
חוקי דרום־אפריקה. כיצד אתה מצפה שמנהיג 20 מיליון
השחורים בארצך יציית לחוקים, שלאף אחד מבני עמו אין יד
במעשה החקיקה שלהם? לשחורים אין זכות בחירה לפרלמנט,
בית־המחוקקים שלכם. למה שיראו את עצמם מחוייבים לחוקים
אלה?
• האם אתה מכיר בהבדל בין חוק לצדק? האם לפי דעתך,
היהודים בגרמניה היו חייבים לכבד את חוקי נירנברג?
• מה הוא הבסיס לתפיסה השלטת בארצך, לפיה אין השחורים
בחזקת בני־אדם במובן המקובל של המילה? ואם אין בסיס כזה,
מדוע הם נטולים זכויות־אזרח וזכויות־אדם כלשהן?
• באיזו זכות אתם מגרשים באורח שיטתי כפרים שלמים של

• כל עיתוני אפריקה השחורה טוענים שישראל משתפת
פעולה עם דרום־אפריקה, הן בשטח פיתוח
והן בפעולות בשטח נגד לוחמי־החופש השחורים. אתה יכול
לאשר מידע זה, הממיט חרפת עולם על מנהיגי ישראל, מהליכוד
ומהמערך כאחד?
• האם אתה אחראי למגעים גם עם אנשי חברת העובדים,
המשתפים פעולה עם דרום־אפריקה, בניגוד להחלטות
האינטרנציונל הסוציאליסטי שבו הם חברים?
• האם נכונה העובדה, שאתם מבצעים ״פעולות־תגמול״
רצחניות בתוך שטח אנגולה, ופוגעים באלפי אזרחים, ביניהם
נשים וילדים?
• מדוע אתם מפירים את כל החלטות האו״ם בנושא נאמיביה,
ומסרבים להעניק עצמאות מלאה לתושבי ארץ זו?
• כיצד אתה מסביר את מעשי הטרור היום־יומיים של
המישטרה והצבא בארצך נגד אוכלוסייה אזרחית? האם אתה מודע

בריטניה: ה שר

אמר -לאו
בבריטניה שולטת, כידוע, ממשלה שמרנית בראשות
גברת הברזל מרגרט תאצ׳ר. בממשלה זאת מכהן שר
וולשי צעיר לנושאי ספורט, בשם ג׳ון ססראדלינג תומס.
השבוע קיבל השר הזמנה למישחק רוגבי בין ווילס ובין
צרפת.
כמו רוב הוולשים, תומאס הוא חובב רוגבי מושבע —
ספורט זה דחק את הכדורגל מבחינת פופולאריות
בווילס. עם זאת, השיב השר בשלילה על ההזמנה, פנה
לעיתונות והודיע שהוא יחרים את האירוע מסיבות
פוליטיות.
איש הציבור השמרני נימק את החרם בעובדת
שהתאחדות־הרוגבי של ווילס הזמינה קבוצת רוגבי
מרדתדאפריקה להתחרות נגד נבחרת בתי״הספר
התיכוניים של ווילס.
תומאס דרש מההתאחדות לבטל את ההזמנה
לדרום־אפריקאים (שישלחו כמובן שחקני רוגבי על
מהרת הגזע הלבן) ,משלא נענה הודיע שיחרים את כל
אירועי הרוגבי בווילס.

תובע כללי מיז
הדחה, העלאה בדרגה וניצחון למנכ״ל
קלארק מוושינגטון, וחוסר מעורבותו בקאבינט גרר ביקורת
חמורה בכלי־התיקשורת.
עתה הוצא גם מיז ממעגל היועצים, הרואים את רגן מדי יום,
והמשפיעים על כל צעדיו בתחום מדיניות הפנים והמדיניות
הגלובאלית.
פרופיל יותר נמוך. משקיפים סבורים שבייקר ישלוט
עתה בבית הלבן ללא מיצרים, ושלהשפעתו הממתנת תהיה
השלכה ניכרת, לטווח ארוך. בייקר שואף לקו מתון יותר בשיחות
לפירוק נשק גרעיני, ליתר תיאום עם מערב־אירופה(גם בנושאים
כמו לבנון, יחסי ישראל־ערב וגורלם של הפלסטינים) ולפרופיל
אמריקאי נמוך יותר באמריקה המרכזית.
ברור שהוא איננו הקובע היחיד של המדיניות האמריקאית,
הנשיא נתון ללחצים ניציים חזקים, ולתיסמונת שנת הבחירות. עם
זאת, חשוב להבין שניטרולם היחסי של מיז וקלארק איננו מיקרי,
ונובע, בין השאר, גם מצרכים אלקטוראליים של הנשיא, החייב
להציג בפני הציבור תדמית מתונה יותר, גם בנושא פינוי הנחתים
מלבנון.

חיי בר ע

זאת לא המצאה ישראלית

אבד1ה ינתר ט1ב חפמפרס

מפמפרס•

^ ן ך נע צ מל
טפגולים גויוי

000/0ו לוזיוזול

גזירי

/0מ 00ו

בזק־ס־י

־0/ססו

גגזגרס עולה יגוזו
/0ם 43.6ג

143.60/0

בל שעליך לע שות הו א להתבווך בטבלה.
הבזטברים הדברים ב עד עצבום.
הגזהיר כבי שהיה ביום } 11.11.8כולל גזע״גז.

אם עד עכשיו תית ורמת לך שכושר
תספיגת של״פמפרס״ עולת עלו ת של
חיתולים חד־פעמיים אחרים, חיום
תיווכתי שטעית.
עשי א ת תוסיוך תבא ותראי במו עיוייך
ש״טפווק־ים״ סופגים יותרמ״פמפרס״.
ו. ק־תי חי תול כלשתו של פמפרס
וחיתול בגודל ותת של טפווק־ים.
.1תבעי 1בוטות גדולות ומלאי אותן־
כמות ותת שלמים.
^הלי וגלגלי א ת 2תחיתולים
ף ילון־ בלפי פגים.
,לכל אתת מתכוסות חי תול
*־זוועת אחת.
טמתרוק־ותמתריותר.
בעצמך תבוס שבת
דיו ת ר תי אוו ש ת כו ס ת
1תמסק־ות •.טפותן ים
׳ ־מתר.

תתיוולן שלך. תדבר תלן רוב ביותר
לליבך. יצור ק־טך, עדץ ותסר־תגות.
תוא איווו מסוגל לתביע א ת דעתו. א ת
תיא וו תמתליטת בזת טוב בשבילו. ולבך
עליך לתיות ותירת ביותר, בבזיותדבכל
תק־שור לדברים הבאים במבע עם טפו.
חיתולים מלווים א ת תיווק־ך מתרגע
תראשוך לחייו.
מך חראוי שיחיו חטובים ביותר.
חיתולים עם כושר ספיגת מעולת
שומרים על עורו תרגיש. חיתולי ם
שאיום מעבירים רטיבות לבגדיו לא
יגרמו לו לתתקדר.
לאחר שתבירי א ת טפוולן ים ברור שלא
יתית לך ספק־בעליווותם עלבל תי תו ל
אתר.
״ טפווק־ים״ תמיוצרים במפעל מור תי
ומ שוכלל בק־יבוץ עמיר ובו לציוך תגבות
ביותר על ידי מעבדות ביולאומיות
בשוויץ ובארת״ב.
עד חיום ח שבת ש״פמפרס״ תם
תחיתולים תתד־פעמיים חטובים ביותר
-תת תית בכוך עד שייצרבו א ת טפווק־ים.

׳ים סנסגיסחחר-בלתיטק מרגיש!

בטגה לטיפתית גזתלתלת
עשויה בדשזור, בועבירה לכטת
הספיגה. שומרת את עורהתיווק
יבש

סרטים אלסטיים רבים
למויעת התפשטות הרטיבות
לבגדי התיווק.

כסת ספיגה
עשויה קציפת תאית
עטופה בוייר טישיו,
ם בטיתה בושר ספיגה
ם עולה.

סרטי הדבלה
וצמדים היטב ובלן לות, בהיקך
המתאים למובוה גוף התיווק.

גבלטפוול:

פוליאתילו רכה, מוועת נזעבר רטיבות אל
בגדיהתיוולן, הבגדים
התיצוויים וותרים יבשים.
אין צורך להתליפם תכופות.

ב טו ח ל טי פ תי תמתלתלת
כסת ספיג ה
בוע טפ ת פוליאתילן•
ס ר טי הדבלה
סרטיבו אלס טיי ם רכי ם

כיצד מהתלים חיווה בטפווקימי

וימו־ יעקבסון טמיר

ו. פורשים א ת ההי תול על
שולחו הטיפולים בשהביטוה
בלפי מעלה ומגיחים עליו
אתהתיווק־ב שטרטי
ההדבקה והמכוסים) מתחת
לגבו.

.2מקפלים אתה חי תולביו
רגליו של התיווק ומעל
ביטוו. מגלים א ת סרטי
ההדבקה ומצמידים או ת ם
מ שוי הצדדים למעטפת
החיתול וראה ציורן. בהילן ך
הרצוי(לא בתהלהן.

3אתק־צות ה חי תול
ומסביב ל מו תויי ם בוופלים
בלפי פגים בדי למווע בריתת
רטיבות אל הבגדים.
שימי לב איו לגעת בידיים
מ שומוות או עם טלק־ בסרטי
ההדבקה בדי לא לפגוע
ביעילותם.

חיתול ובוך ווה לתיגוק, מווע ווילות והופך לך עבודה

טפווקים, קיבוע עמיר הו. גליל עליע

תחי ישראל! איפה זה?

לנשיא המדינה, חיים הרצוג, יש תכונה חביבה, שהיא נדירה
מאוד בקרב הפוליטיקאים. הוא אדם נאיבי.
בזה אין חידוש. אך מעולם לא ידעתי עד אנה מגיעה נאיביות

הנה חזר מאפריקה, כשכולו נרגש ונלהב. שוב ושוב ביטא את
ההתפעמות שלו מקבלת־הפנים שהוא זכה בה בזאיר ובליבריה.
בייחוד בזאיר.
המונים הריעו לקראתו, סיפר. מאות אלפים קיבלו את פניו
בדרך מנמל־התעופה לקינשא־סה.
איזו אהבה לישראל! איזו
שימחה ספונטאנית! לב העם
יצא אל האורח מירושלים!
תחילה סברתי שהנשיא
מתלוצץ. לאחר מכן עלה על
דעתי שהוא מעמיד פנים
לצורכי תעמולה. אך לבסוף,
כששמעתי את הסיפור בפעם
העשירית, התגנב לליבי החשד
הנורא שחיים הרצוג מאמין
במה שהוא מדבר.
חבל לי לערער אמונה
תמימה זו. אבל מישהו מוכרח
לספר לנשיא הנכבד את הרצוג עובדות־החיים.
זאיר היא דיקטטורה. דיקטטורה מושחתת מאוד (אם כי לא
יותר מכמה וכמה אחרות ביבשת) .שולטת בה שרירות־ליבו של
הרודן. בידיו החיים והמוות, הרעב והעושר.
כשהמישטרה בארץ כזאת אומרת לך לצאת מן הבית ולהריע,
אתה יוצא מן הבית ומריע. כשאומרים לך לנופף בדגל משונה —
תכלת־לבן, ומין כוכב כזה באמצע — אתה מנופף. וכשהשילטון
עוד מוסיף לך כמה גרושים כשכר־טירחה, אתה יוצא מכליו מרוב
התלהבות, גם כשאינו יודע אם ישראל היא בקוטב הצפוני או
הדרומי.
כך זה היה במצריים, כאשר גמאל עבד״אל־נאצר ערך
קבלת־פנים המונית נלהבת לראש־הממשלה של גרמניה
המיזרחית, ואלטר אולבריכט. האורח יצא מגידרו מרוב התלהבות,
והמצרים צוחקים עד היום. כך זה בסין, בצ׳ילה ׳,וגם בזאיר.

הצלב שד הקאנצלר
בקבלת־הפנים שערך השבוע הקאנצלר הגרמני, הלמוט קול,
ניגש אחד העיתונאים אל קצין של הצבא הגרמני ושאל אותו
למקורו של הצלב, המקשט את המטוס שבו בא האורח לארץ.
הצלב הזכיר למישהו את ״הצלב של מאלטה״.
מכיוון שהקצין לא ידע, שמחתי לספק את ההסבר.
הצלב הזה ידוע כ״צלב הברזל״ ,והוא היווה את עיטור־הגבורה
העיקרי בצבא הגרמני. בקיסרות הגרמנית היה סמל צבאי מקובל.
בין השאר היה הסמל הרשמי של חיל־האוויר הגרמני ברייך השני,
במילחמת־העולם הראשונה, וברייך השלישי, במילחמת־העולם
השניה. כיום הוא ממשיך לקשט את מטוסי ה״לופטוואפה״
(״הנשק האווירי״) של הצבא הגרמני החדש.
אבל מקור הצלב הוא דווקא בארץ־ישראל.
בימי הצלבנים קמו בארץ שני מיסדרים צבאיים גדולים —
מיסדר בית־המיקדש (״טמפלרים״) ומיסדר בית־ההארחה
(.הוספיטאלרים״) .כאשר באו לארץ צלבנים גרמניים, הם לא
מצאו את מקומם בשני אלה, שבהם שלטו הצרפתים. על כן הקימו
בשנת 1198 מיסדר שלישי — מיסדר״האבירים הגרמני. המצודה
העיקרית שלו בארץ היתה מונטפור (״שטארקנברג״ ,בגרמנית)
בגליל המערבי.
אחרי חיסול ממלכת־הצלבנים, הושמדו הטמפלרים באירופה,
מפני שהיו עשירים וחזקים מדי. ההוספיטאלרים עברו דרך
ארוכה, מקפריסין דרך רודוס עד מאלטה, ושם שלטו במשך
תקופה ארוכה. לכן ידוע הצלב שלהם כ״צלב של מאלטה״.
המיסדר הגרמני פרח במקום אחר. הוא יצא לכבוש ארץ
שהיתה ידועה בשם פרוציה או פרוסיה. אנשיו התנחלו שם לפי
מיטב המתכון של רפאל איתן, כבשו, התפשטו ולבסוף התמוטטו.
על חורבות ״מדינת המיסדר״ קמה פרוסיה המודרנית. הצלב של
מיסדר־האבירים הפך סמל פרוסי, ולאחר מכן סמל כלל״גרמני.
הצלב שעל מטוסו של הקאנצלר חזר לארץ, שבה נולד לפני
786 שנים.

צחאת 1של שרוו קיסר
כשבאתי בפעם הראשונה למצריים, ביקשתי להיפגש עם
חסנין הייכל, מי שהיה איש־אמונו של גמאל עבד־אל־נאצר ועורך
אל־אהראם. נפגשתי אז עם ראשי המישטר המצרי, וביניהם
ג׳יהאן אל־סאדאת, וגם עם ידידיי משכבר הימים, ראשי
האופוזיציה השמאלית. היה זה טיבעי שאפגש גם עם האיש
שנחשב כאחד מראשי המחנה הנאצרי.
ידידים משותפים העבירו את בקשתי באופן דיסקרטי והחזירו
לי תשובה דיסקרטית: מר הייכל אינו מוכן להיפגש עם ישראלים,
ויהיו דיעותיהם כאשר יהיו.
אז גם נאמר לי — גם זה באופן דיסקרטי — שרבים רואים
בהייכל איש העשוי לעלות לשילטון, אם יחוללו קציני־צבא
פרו־נאצריים הפיכה נגד אנוור אל־סאדאת, שהואשם בבגידה
במורשת עבד־אל־נאצר.
ההפיכה לא היתה, והייכל לא עלה לשילטון. להיפך, בשלב
הסופי של מישטר סאדאת, כאשר הנשיא אסר בסיטונות את כל

יריביו מימין ומשמאל, נשלח גם הייכל לכלא. הוא שוחרר על־ידי
חוסני מובארב, כשזה ירש את אל־סאדאת, אך נשאר בצל.
מובן שאישיותו של הייכל סיקרנה אותי. הוא היה עמית
למיקצוע, עיתונאי־פוליטי, ומילא שליחויות מדיניות רבות.
מכיוון שלא פגשתיו, הרביתי לשאול יודעי־דבר על אודותיו.
התמונה שהתקבלה לא החניפה לאיש. הקלסתרון שהתגבש
היה של איש פיקח מאוד, שאפתן, סתגלן, זדמנן(אופורטוניסט
בלעז) ,המוכן לשרת כל אדון, לסגוד לכל אידיאולוגיה, ובלבד
שיהיה בקירבת מוקד־השילטון.
הייכל התלונן מרות על אמצעי־הדיכוי שבהן נקט אל־סאדאת,

*ו די * בנ די

בייחוד בחודשיו האחרונים. אך עד כמה שידוע לא התלונן מעולם
על אמצעי״הדיכוי החמורים פי
אלף שהיו נהוגים כבדרך־
שיגרה בימי עבד־אל־נאצר,
כאשר נאסרו אלפים, וביניהם
עיתונאים בכירים, הושלכו
למחנה־ריכוז ועונו בצורה
אכזרית.
עתה פורסם (באנגלית)
סיפרו החדש, סתיו של זעם,
שבא לתאר את מישטרו של
אל־סאדאת, ואת המאורעות
שהובילו לרציחתו. קראתי
בענייו, ובסלידה גוברת.
בהתחסדות בלתי־נעימה
מקדים הייכל ואומר שאין
בליבו שינאה לסאדאת, אך
שהוא מוצא לנכון לחשוף את האמת. יפה. אחר־כך בא ספר, שכל
שורה וכל מילה בו נוטפת שינאה תהומית לסאדאת.
את כל זה אני מציין כדי להבהיר שאין בליבי שום אהדה או
הערצה לחסנין הייכל. אך יש בספר כמה שורות, שכל ישראלי
חייב להרהר בהן. הן מסכמות את דעתו של מצרי מסויים _ אך
לא רק שלו — על השלום עם ישראל.
היכל קובע כי אחרי תקופת הנאצריזם בעולם הערבי באה
תקופת העליונות הסעודית, שהיתה מבוססת על התיקווה
שהסעודים יצליחו לרסן את ישראל, אשר שאיפתה האחת
והיחידה היא להתפשט על חשבון הערבים. הוא ממשיך:
״תיקווה זו אוכזבה. לא זה בלבד שמעמדה של ישראל לא
הוחלש כהוא זה, אלא שאנו עדים עתה לכך שהעידן הסעודי מפנה
את מקומו, כמעט בלי קרב, לעידן האימפריה הישראלית.
״אנו יכולים לצפות לכך רק בחשש עמוק ביותר, מה גם
שהמערב עלול להפסיד מכך אף יותר מאשר הערבים. שרון קבע
מה צריכים להיות, לדעתו, הגבולות של האימפריה הישראלית.
הוא עשה זאת בבחירות, כאילו כתב את צוואתו המדינית של
אוגוסטוס קיסר חדש. השטחים הסמוכים לגבול ישראל — לבנון,
סוריה וירדן(ובכלל זה הפלסטינים) — יוחזקו בשליטה ישראלית
הדוקה. מעבר להם מצוי המישטח הגולש של סעודיה, עיראק
ומדינות־המיפרץ, ומעבר לאלה איזור־השפעה שלישי, המשתרע
מן הים־התיכון ועד לאוקינוס ההודי, והכולל את תורכיה
ופאקיסתאן. בשטח זה תהיה ישראל — המעצמה הצבאית
הרביעית בעולם, כדברי שרון — השליטה הבלעדית.
.בסופו של דבר יתגלה, כמובן, שחלומות כאלה לגבי עתידה
של מדינה בעלת פחות מארבעה מיליון תושבים, התלויה
כל־כולה בארצות־הברית, הם בגדר טירוף. אם ינסו להגשימם
ברצינות, הם יכולים רק להסתיים בהשמדתה הפיסית של ישראל.
״אולם בינתיים, כפי שציין ערב מותו אחד הנציגים הבולטים
ביותר של הציונות, נחום גולדמן, הם הורסים את היסודות
המוסריים והרוחניים של המורשה הציונית, שישראל אמורה
להיות מופקדת עליה.
״האימפריה הישראלית תהיה שונה מכל אימפריה קודמת,
מפני שתהיה תלוייה על בלימה ולא יהיה לה מה להציע לעמים
הכפופים לשילטונה. האימפריות של תורכיה, בריטניה וצרפת
צמחו, לפחות, על רקע של הגשמה עצמית והתפתחות מדינית
וכלכלית בה מאות בשנים. היו להן כישורים ותרבות, שאותם הן
יכלו להעניק לזולת, ושקסמו לרבים מאותם שבאו עימם במגע.

לעיתים קרובות גם היתה להן תחושה של מחוייבות כלפי העמים
שהיו כפופים לשילטונן.
״ואילו לישראל אין אף אחד מן התנאים המוקדמים לבניית
אימפריה. הבסיס שלה בלתי־בטוח, בלתי־יצרני, נברוטי. יש לו!
רק שתי שיטות להרחבת עוצמתה — סחיטה וטרור. המדינה קמו)
על גבי הטרור, והיא החלה יוצרת אימפריה המבוססת על טרור.
דבר אחד בטוח: היא תיתקל בטרור־נגרי*
הייכל אינו משאיר בסיפרו ספק לגבי מקור הטרור״הנגד׳
הצפוי: הגל הגואה של האיסלאם המקורני(הפונדמנטליסטי, לפי
התירגום שלי) ,המציף עתה את המרחב הערבי, ושאנווו
אל־סאדאת היה אחד מקורבנותיו הראשונים.

איר לחסר מיפדגה
העיתונאית ניבה לניר, בת עין־החורש, כתבה לא מכבר סיפוו
מן החיים. חבל שהוא הופיע בעיתון שקוראיו מעטים, כי הוא היו
ראוי לתשומת״לב.
ניבה היתה פעם חברה בקבוצה נחמדה שנקראה שי״ו
(שמאל״ישראלי״חדש) ,גוף שקם בסוף שנות ה־ 60 ושרוב פעיליו
באו מקיבוצי השומר הצעיר. כמו ניבה עצמה.
ב־ 1973 נתפלג שי״ח, אחדים מחבריו הצטרפו לתנועת העולנ
הזה — כוח חדש, והרוב התאחד עם שרידי מק״י, הפל)
הקומוניסטי המדולדל שהלך אחרי משה סנה.
סיפורה של לניר מתאר פרשה זו, תוך הלבשת שמות בדוייג
שקופים על הנפשות הפועלות. גיבורו(או ״האיש הרע״) הוא יאיו
צבן, שהיה האיש הקובע במק״י אחרי מות סנה. לדברי לניר
התכוון צבן לעשות קריירה. מטרתו היתה להגיע אל המערך, כ׳
רק שם יש מרחב־מחייה לאנשים כמוהו.
כדי לקפוץ מפלג קטן ומאובן אל מחנה המערך, היה צורן
בשלבי־ביניים. קודם כל היה צורך לחסל בכבוד את מק״׳
הבלתי־פופולארית. לא קל לחסל מיפלגה, אומרת לניר, המציירר
תמונה פאתטית של עזובה, התאבנות, עובש ואובדן־דרך —
תמונתה של מיפלגה גוועת.
כדי לממש את תוכניתו הסמוייה, התחבר צבן עם פרופסוו
צעיר, כנראה מנחם ברינקר. השניים ערכו תוכנית, ואולי
נכון יותר לומר: הם חרשו מזימה. הם החליטו להקים מיפלגו
טריה, ולהעמיד בראשה איזה אדם חדש, רצוי קצין, שיסווה או
תוכנה האמיתי. הם מצאו קצין כזה: אל״מ מאיר פעיל, פלמ״חני?
ששוחרר לא מכבר מצה״ל.
במקום השני היה צורך להעמיד את האיש שהיה עדיין רישמין
ראש מק״י: שמואל מיקוניס, ותיק הוותיקים במק״י. הוא נכנן
קודם לכן לכנסת במקום סנה, והחזיק בידיו את מפתחו!
המיפלגה. פשוט אי־אפשר היה בלעדיו, כשרצו לקבור או
המיפלגה בדרכי־נועם.
את המקום השלישי הוחלט להציע ל״עורך השבוע!
המסויים״.
כל זה היה קבוע ומתוכנן מראש. לניר מתארת את התמו^
כולה בצבעים עגומים, כטכסיס של מאקיאוולי. צבן חיסל אן
מק״י המפרפרת וקפץ למיפלגה החדשה, שנקראה בשם הצם!
הטרי ״מוקד״.
אותי זה עניין מסיבה מסויימת מאוד. כי באותה התקופה ודיו[
ראש רשימת העולם הזה — כוח חדש, שזכתה בבחירות הקודמו!
בשני מנדאטים בכנסת. צבן וחבריו פנו אליי בהצעה שנקים ביק
גוף גדול של מחנה־השלום. נכנסתי ברצון למשא־ומתן. גם ניב
לניר היתה שותפה לו. לאור הסיפור שלה ברור עתה כי גם היא וג
חבריה שיקרו לי לאורך כל הדרך.
לא נאמר לי שהכל תפור מראש. הם היו מוכנים לנח
משא־ומתן על ראשות הרשימה(לא סברתי כי מאיר פעיל מתא?
לכך) .ניבה לניר נתנה לי התחייבות בכתב שמאיר פעיל והן
עצמה לא ילכו עם מק״י^ ,
תנועת העולם הזה — ט
חדש לא תהיה שותפה מל<!
למשימה. היתד, זאת הבטחון
כזב, שנועדה לבלבל אותנ
ושהופרה מייד.
אחרי כמה וכמה ישיבו
ויתרתי על הכבוד להצטו
לרשימה. אנשי מק״י לא מצ)
חן בעיניי, ולא הייתי מון
להיות ברשימה שמועמד
השני הוא קומוניסט שהצרן
בשעתו, כמו סנה עצמו, א
עלילת־הרופאים של סטאל
ואת מישפטי אורן וסלאנס? לניר למרות שאישית היה סימפאנו
כל זה לא היה חשוב כל־כך, לולא נזרע אז זרע־הפורענות ס
פילוג מחנה־השלום, שלא נרפא עד היום. אילו הלכו [
כוחות־השלום הלא־קומוניסטיים ביחר, יכלו להשיג ארבען
חמישה מנדאטים, אחרי שתנועתי לברה השיגה שניים בבחירו
הקודמות.
תחת זאת נחלה תנועת־השלום בבחירות ההן מפלה ניצח
תנועת העולם הזה — כוח חדש איבדה את כל שני מושבי
המיפלגה החדשה, מוקד, שכל הבוהימה התגייסה למענה,ן
זכתה בששת המנראטים שהיא ציפתה להם בביטחון, אלא ו
במושב אחר ויחירי. הסיכום: תחת שלושה מנדאטים שהיו ב מ8
השביעית ( 2שלנו 1 ,של מק״י) היה בכנסת השמינית רק או)
אבל יוזם הרעיון השיג את מטרתו. יאיר צבן יצא לד
ארוכה, שהביאה אותו למפ״ם ולכנסת, ויש לו סיכוי להג
אי־פעם לצמרת. ניבה לניר עצמה הפכה גרופי של יצחק רק
ומחנה־השלום הרציני כולו הוא מחוץ לכנסת.

ין ך^ .

טאקו: איו מבליס ב״ו״ו
במיסגרת הנוסטאלגיה המשתפכת בכלים מודרניים, עשה טאקו
׳קרסה כל מה שרק אפשר לעשות כשמבלים טוב נריץ. טאקו הוא
דרש את שירו הקלאסי של אירווינג ברלין לבלות בריץ, עם כל
דושי הטכניקה, כך שאפילו המאסטרו המוסיקלי הגאון, בן ה־ ,95 לא
גם את אוזניו, ודווקא היה מאושר מאוד לשמוע את צלילי נעוריו
־לין כתב את השיר ב־ )1930 בסינתסייזרים. יחד עם ברלין הישיש נהנו
העסק חובבי־פיזמונים בעולם כולו, החל משוודיה, אוסטריה
גוסלביה ביבשת הישנה, וכלה באמריקה, שם הגיע טאקו למקום
׳ביעי במיצעד־הפיזמונים.
מאחורי טאקו לא עומדת אף טיפת דם מכסיקאית, ואפילו לא צ׳ילי
ן טן אחד. טאקו הוא אינדונסי במוצאו.

הזוג קאסיואגי: כך ננוסה עוגת החתונה
כל אחד הבחין בכך שהכלה לא לבשה שימלה לבנה
ארוכה מתחרה וגם לא הינומה, כדרך הבתולות.
זה היה טקס אזרחי, ב״חדר המראות״ של ארמון מונאקו
לבני מישפחה וכמה ידידים קרובים. והיה אפילו רוד אחד,
אחיה של גריים־סטרישיה המנוחה, שלא בא לטקס, כי

הקאתולים המסורתיים אינם מכירים בגרושיה של הכלה.
הנסיכה וסטסאנו קאסיראגי, קמו על רגליהם, אחרי
שחתמו על הסכם־הנישואין, עברו כולם לחדר — הכתר
לחלק היותר עליז של המעמד. ובכל זאת, הידיים רעדו
קצת והיו זקוקים לארבע כדי לחתוך את עוגת החתונה.

בריז״ט באודו: חתוות־המין ממאנת להתנחם
היה יובדהולדת גדול ( )50 וחברה הקרוב עזב אותה,
א בלי כוונה לחזור. אחת המריבות שהיו שכיחות
:בזמן האחרון בנושא הלא־רומנטי של ממון, דחפה
לארוז את המיזוודות סופית. כך יצא אלן
׳ין*דדדבורג את הבית שבסן־טרופה, חזר לפאריס
יר את בריז׳יט בארדו עם כל המוזמנים —

יז׳יט ניסתה את המירשם הקבוע ...עזב אותך מאהב?
^ך חדש, זוהי הגמילה הטובה ביותר. ואומנם, היא
לה אחד הקאזאנובות המקומיים, המשוטטים על
אימצה אותו לשלושה ימים ושלחה אותו לחופשי.
:ך התחילה לשתות, וכך יזמו חבריה את מסיבת
זולדת האומללה. אחריה נטלה כמה כדורי־שינה,
יותר־מדי, ומצאה את עצמה קצת בבית־חולים.

כשיצאה ממנו, חיכו לה הצלמים. הפעם לא חייכה אליהם.
כיסתה את פניה בידיה וברחה למיקלט — דירתה העמוסה
לעייפה בחיות.
ידידיה אומרים שנשתנה בה הרבה במשך 20 השנה
האחרונות. ולא רק הגוף. כמה נסיונות כושלים לקשר
קבוע עם גבר קבוע הסתיימו באכזבה. הראשון היה רודה
ואדים, ב־ ,1956 שהפך אותה לחתולת־המין הרישמית של
צרפת, סמל שהפר לה לצל, פעמיים נוספות נישאה —
בשנייה לדאק שארייה, שלו ילדה את בנה היחיד,
בשלישית — לתעשיין הזוהר גינתר זאק .0אחר כך
הקדישה את אהבתה האין־סופית לחיות וניהלה מאבק
עקשני נגד הכחדתן בדרכים אכזריות. ב־ 1975 עשתה
ניסיון אנושי נוסף — אספה אליה את מיקרו, שהוא
מירוסלאב ברוז׳ק, פסל צ׳כי, שהיה אז בן .33
העולם הזה 2422

חידושה של המרגל הנוינו ציאולטון
הססון ואיינו * נמה נשתנו ח״ מייק
גיגר וגד הול למה שתו באנגליה
ברנד הרבה תה בערב אחדי
טוב עורך־דין טוב משמן טוב: מישהו רצה לדעת אם הופיע הסופר
נוימן מיילד לבית־המישפט לשמיעת העירעור שהגישה אשתו
לשעבר (אשה מס׳ ,4השחקנית בוורלי בנטלי) ,על הסדר הגירושין
של השניים. תשובת עורך־הדין של מיילר :״אילו הייתי מטריד את מרשי
כל אימת שאיזו אשה שלו מגישה תביעה כלשהי, לא היה נשאר לו זמן
לכתוב אנתוני בלאנט, הרביעי בסידרת המרגלים
המפוארת של המאה הנוכחית 1גי ברג׳ם, דדנאלד מק־ליז יקים
סילבי) ,הודה כבר ב־ 1964 בכך שריגל בבריטניה למען הרוסים, ואף על
פי כן נחשף ברבים רק ב״ 1979 ובכל אותו הזמן נשאר על כנו כיועץ
בית־המלוכה לאמנות. בלאנט הוריש את אחוזתו, ששוויה יותר ממיליון
דולר, לשותפו לחיים ויליאם גאסקיל. בלאנט נפטר בחודש מרס
שעבר בגיל ,75 וגאסקיל הוא בן .63 לבד מן הבית הותיר סכום של
13.000 דולר לשתי רודניות ולשוער־הבית. את האוצר האמיתי שלו —
כתביו והזכויות עליהם, זכויות על ספר תולדות־האמנות שכתב, תמונות
ותחריטים בנושאי ארכיטקטורה — הוריש לאוניברסיטה של לונדון,
שאת המכון לאמנות שלה, על־שם קורטו, ניהל עד . 1974 בעבר כבר
הועברה תמונה יקרת־ערך שהיתה ברשותו, לפי צוואתו, לגלריה
הלאומית של אנגליה. כנראה שהביון לא כלל נכסים אמנותיים
צ׳ארלטון הסטון, על ילדי־הפלא של הוליווד, סטיבן (.אי־טי״)
סשילברג וג׳ורג׳(״מילחמת הכוכבים׳) לוקאם :״אני מת על הסרטים
שלהם — רק שהתפקידים הכי־טובים הולכים לרובוטים ולברנשי גומי״
לכבוד שנת 1984 הגיע סיפרו של ג׳ורג׳ אורייל 1984 לראש
רשימת סיפרי־הכיס הפופולאריים ביותר בארצות־הברית. בשבועות
האחרונים של השנה שעברה נמכר הספר ב־ 50.000 עותקים מדי יום בימו
סופרמן, או בשמו האמיתי כריסטיסר ריב, יופיע בפעם
הראשונה בתיאטרון הבריטי בחודש מרס השנה. יהיה זה בהעלאה
מחודשת של המחזה ניירות אספרן של הנרי ג׳יימס, שבו תככב
לצידו השחקנית יאנסה רדגרייב. המחזה, שעובד מנובלה של ג׳ייסס
על־ידי אביה של ואנסה, סר מייקל רדגרייב, ב־ ,1959 יחזיר אל הבימה
הלונדונית את בתו, שלא עלתה עליה מאז ,1973 בעיקר משום שהיתר!
עסוקה במסעות קולנועיים ופוליטיים, והעדיפה את הבד על פני הבימה.
״ההצגה תתחיל ימים ספורים לפני יום־הולדתו ה־ 76 של אבא,״ אמרה
השחקנית ,״אני מקווה שזו תהיה מתנה יפה מיי! ג׳גד, העומד
לשאת לאשה את חברתו, הדוגמנית גדי היל, לקראת לידת ילדם
הראשון, מתאר את המצב החדש :״כבר התנסיתי בזאת, וזה לא נורא. אם
יש לך די כסף, אין זאת בעיה גדולה כל־כך. אם עליך להתגורר, ביחד
עם עוד שניים, בחדר אחד, זה כבר יותר קשה. הכל עגיץ של
פינ ק ס־ ה צ׳ קי ם הכוכבת הראשונה שהוזכרה ברשימת המגישים
של פרסי האקדמיה לאמנות הקולנוע, האוסקר, ב־ 9באפריל השנת היא
שירלי טמסל״בלק. תהיה זו הפעם החמישית ששירלי תשתתף
בהגשה. בפעם הראשונה שעשתה זאת ( )1938 היתה בת עשר שיא
של צריכת־חשמל שכמותו ידעה בריטניה רק לעיתים נדירות, נרשם
בערב שבו שודר מחזה טלוויזיוני על־פי רב־מכר של הסופרת קולי
מק־קאלו, העוסק באהבתם ההומוסכסואלית של כומר קאתולי וחברו!
כ־ 13 מיליון איש נשארו בבית, באנגליה, באירלנד, בסקוטלנד ובוויילס
וכולם כנראה גם שתו תה כדי להירגע. במחזה מככבים ריצ׳ארד

המלנה אליזבת: מישפחח המלונה, האופנה, הנובעים והווח
״הייתי רוצה לראות את כל בניי ובנותיי, נכדיי
ונכדותיי, מאוחדים בתמונה אחת בסלון״ כר הביעה פעם
רחשי־ליבה המלכה־האם אליזבת, אלמנתו של המלך
ג׳ורג׳ החמישי ואמה של המלכה אליזבת השנייה.
היום כבר שייכת אליזבת להיסטוריה. אד המישפחה
ממשיכה לקיים את רצונה לפחות פעם אחת בשנה —
ומתאחדת על כל ענפיה בארמון ועדזור. אז בוחנים את
הילדים החדשים שנולדו לנסיכים, את הילדים שבדרר, את

המזדקנים ואת העומדים להזדקן, את החתנים הכלות
שהגיעו לפירקם.
בפגישה המישפחתית האחרונה נראו שני דורות של
מישפחת־המלוכה מתמודדים ברוח. מימין: המלכה אליזבת
מנסה לאחוז בכובעה בתנועה אצילית, כאילו היא ניצבת
לצילום לפי כל כללי הטקס. ליידי הלן וינדזור, הצעירה
והיפה, לא יכלה להתאפק כשהרוח החלה משחקת בכובעים
המלכותיים שבסביבה, בלמה את הכובע אבל לא את החיוך.

צ׳מברליין ורייצ׳ל וורד.

ג״מ קוטו:
ש כיסאות
ששווים ותו
לשורת

הנגרים

החשובים

בהיסטוריה — מאביו של ישוע

חבוט דובאל: וגעים קטנים של נחת
רוברט דובאל, אחד השחקנים המרתקים ביותר שיש היום לארצות־הברית,
נראה בצילום זה באחד הרגעים הנדירים שלו ...רגע של נחת. דובאל בן החמישים
עשה כבר 32 סרטים בחייו אבל הקריירה שלו קיבלה תאוצה כפולה ומכופלת
אחרי שהופיע לצד מארלון בראנדו בהסנדק, ואחר־כך בתפקידו המצויין
כסאנטיני הגדול. בשנה שעברה גילה דובאל לצופי הקולנוע פנים חדשות,
כשבפסטיבל קאן הוצגו שניים מסרטיו. באחד, רגעים קטנים של חסד, הוא
משחק ושר כשהוא פורט על גיטרה, בכישרון רב. בשני — שאותו כתב, הפיק
וביים — הוא עוקב אחרי קבוצה של צוענים, החיה בניו־יורק ומגלה צלילים ואופי
של מיעוט גדול החי בעיר זו, ושרבים אינם מודעים לפניני תרבותו.
סרט זה, אנגילו אהובי, הקסים את כל מי שצפה בו.
ואומנם, היתה זו עבודת־אהבה משותפת של דובאל ורעייתו היפה, השחקנית
גייל יאנג, הנראית בתמונה. היא שעשתה איתו את כל הדרך של אנג׳לו.
,העולם הזה 2422

הנוצרי ועד רסול, ייבדל לחיים
ארוכים — נוסף נגר מוכשר, שקרוב
לוודאי לא היה מתפרסם בכישרונו
כאומן אילמלא היה מתפרסם קודם
בכישרונו כנשיא, אחרי שהתפרסם
כמגדל־בוטנים.
ג׳ימי קארטר, הנשיא לשעבר,
החליט לפצות את עצמו על אובדן
כיסאו בצורה מעשית לחלוטין, והחל
מגלף כיסאות. להפתעתו, עלה ערכם
של הכיסאות מייד ברגע שהטביע את
חתימתו על אחת מרגליהם. כך מצאו
כיסאותיו של קארטר את ררכם סותבי המפורסמת לגלריה שבמאנהטן, עם עוד פריטים אציליים
כמו מאזניים של וילי נלסון,
ומשאבת־עור של ברנדה לי. וכך,
עם כמה שמות מפורסמים ואוסף
סמרטוטים, צברו סכום של 320.000
דולר, שהופנו מייד למרכז קארטר
באוניברסיטה של אמורי באטלנטה.
מישהו מנוסה במכירות פומביות
ליגלג: אילו היו עורכים את המכירה
בלילה ולא בבוקר, כפי שעשו, היו
מרוויחים הרבה יותר. אחרי כמה
כוסיות בבטן היו משלמים יותר מאשר
41 אלף דולר לארבע כיסאות.

איו לעשות במו ד, ו שאדצעיף בסיגנוו צובת? השינמיה היא ברט
שאינו וצא מו האופנה, הוא נוח. מחמיא, מחמם, אלגנט וסטוטיב׳

מ שי ג מי ה

ומעלה

**ץ יכמיות מזכירות
(1 3מעילי־הגשם הקטנים של ילדי
בית״ספר. אז הם היו עשויים ניילון.
היום לובשים הילדים מעילי־דובון,
והאמהות, אלה שבאמת יודעות
להתלבש,לובשות שיכמיות.
בארונה של כל אשה, המחשיבה את
עצמה אופנתית, צריכה להיות לפחות
שיכמיה אחת, בצבע נייטרלי, כך
שתוכל לשמש אותה בצורה
האופטימלית.
מעיל קליל. מה היא, בעצם,

| 1 ך 1ך |1י 11ת בעיצובה של שושנה בן־צור, משלב בתוכו
1X3 11 111 # 1 1 / 1את שני הפריטים. הוא עשוי צמר ומחירו
18:000 שקל. מיועד בעיקר לשעות-הערב וליציאה חגיגית. נשי ואלגנטי.
החורפיים שלו יהיה מיבחר של
שיכמיות קצרות וארוכות. שיכמיה,
הוא אומר, מוסיפה שיק לבגד
ומשלימה את הופעתה של האשה.
עודד עיצב שיכמיות, המותאמות
לבגד הנלבש מתחתיו, כמו, למשל,

שיכמיה באורד | עשויה צמר נקי
תוצרת״חוץ, משובצת בשחור־לבן, או
בצבעי כחול־לבן ובשילוב בריק עם
בז׳ ,ולה התאים מאותו הבד חצאית
מכווצת באורך מתחת לברר.
(המשך בעמוד )60

1ל שיכמיית־צמר בעיצובה
|# 111 של שושנה בן״צור, ב צבע
שנהב. מחירה 15.500 :שקל.
שיכמיה? זוהי פיסת־בר הנכרכת סביב
הגוף ברישול־מה, שני כיסים לה
מלפנים, כדי שהידיים יוכלו לצאת
מתוכה, כר שיהיה אפשר לשאת את

ף 1ו ך | 11ך \ 11ך 1ך 1חליפה מחוייטת בעיצובו של ז׳אן״לואי
\ >1 /1 1 1111ו 13 1שרר, שלה התאים מעיל־שינמיה מבד צמר
נקי, בצבע שחור. הוא אלגנטי ומתאים גם, ובעיקר, לשעות״הערב.

התיק, לנהוג במכונית, להחזיק את
התינוק או את הכלב.
השיכמיה היא אחד הפריטים
המתאימים ביותר לאקלימנו, וזאת
משום קלות מישקלה. באירופה
לובשות נשים רבות מעילי־צמר
קצרים וארוכים. בארצנו, שבה גם
החורף לא תמיד חורף גשום וזועף,
וישנם ימים נעימים רבים, משמשת
השיכמיה כמעיל קליל, מחמם
ואופנתי, אשר נלבש על חולצת״משי,
סוודר, שימלח או חליפה.

אלגנטית

וספורטיבית.

מעצב אופנת־העילית עודד פרוביזור
דואג כל שנה שבקולקציית הבגדים

קשמיר משובץ

עיצב עודד פרוביזור. מערכת של
חצאית־קפלים באורך 7/8ושאל־צעיף
תואם. הסט הוא אכסקלוטיבי ונמכר עכשיו בחצי״מחיר, ב 150-דולר.

0ןךך ך 1בסימון השיכמיה עיצבה הפרוונית אנה גרנפור. לא
1 / 1כל אחת יכולה להרשות לעצמה לרכוש דגם שכזה,
וכדאי לדעת שהוא בנמצא ונועד ללבישה, לחימום וגם לניקור־העיניים.

ן 111 ! 1ך 1ת ך צעיף־שאל שכזה, זאת
1 - 1 # 11111111 #באמת לא בעיה: קמים
פיסת בד צמר חלק, או משובץ, בגודל 90 על 90 או

ה 1111111 הוא הכובע המצורף לשיכמיה
| 1111 1הקצרה של ניסים מזרחי מראש
אינדיאני, משמאל: חליפת קטיפה עם שיכמיה.

120 על ,120 מוציאים פרנזים בקצוותיה וכורכים
אותה ברישול״מה מסביב לצוואר או על הכתף.
השיכמיה מחממת, אופנתית והולמת כל אשה.

עשוי צמר, פריס שרצוי שיהיה בארונה של כל
אשה. הוא אינו מאבד מאופגתיותו ואפשר
ללובשו בכל שעה לכל אירוע וגם בסתיו, בחורף ובאביב. שימושי מאד.

עיף

האב קיבל דירה 1הבן
^ ע 1רמ 1שד יהושוע בר־יוסף
עושה יחסי־ציסר +ש. שלום ממריץ עד פרס־השדום״ •£
מימד־הזמן שד 3ר ש1ן ש קד +
פרומותיאוס הכבול. אדיפ 1ס !אחרים
מקור
שורשיות יהושוע בר־יום ף, נחשב בשנים האחרונות
לנושא כתר הארי־המבוגר של הסיפרות הישראלית.
בר־יוסף, הזוכה בשנה זו בפרס ביאליק,
הוא מגדולי המורדים בסיפרות־הישראלית,
שבגרותו בת 72 השנים אינה מביישת את נעוריו.
בימים אלה ראה־אור קובץ סיפוריו של
בר־יוסף, מסיפורי צפת ומסיפורי ירושלים,
סיפורים החוזרים ומאזכרים את עוצמות תיאוריו
של בר־יוסף(•).
בקובץ שמונה סיפורים -שלושה, שעניינם
בעיר־המקובלים צפת, וחמישה סיפורים ירושלמיים.
ראשון הסיפורים הוא האלמוני שב
ומעורר את הקורא לאותו עולם מופלא, שמתאר
בר־יוסף, עולם הישוב־הישן. זה סיפורה של אם
לבנה, על אירוע שאירע לה בטרם לידתו, כאשר
בנשף־פורים, מתגלה לה אלמוני, ובעיקבות זה
מתפתח פצע על שדה של האם ההרה.
כותונת פסים, הוא סיפור של ספק מציאות
ספק הזייה, שמספר יוסף דלה־רינה. זה סיפור
שחברו בו מיסטיקה, הזיות אירוטיות והווי צפת
בכפיפה אחת. סיפורו של דלה־רינה היתום, שתי
בנות גלנטי, טקס נישואיהן וכותונת־הפסים
שיוסף מתקין לעצמו.
כותונת־פסים, בדומה לסיפורים רבים של
בר־יוסף, הוא סיפור של ודרהורי־עבירה, בעולם
חנוק של ישוב יהודי, המסתיים בחתעוררתי
בבהלה גדולה. איש בלע קראה לי. והיא
מאשימה אותי בהירהור של ניאוף. ואומנם, עד
לחלום הזה לא חשבתי כל עיקר על חטא הניאוף
שבהירהור באשת־איש.
מימד מרתק של מילחמת־תש״ח מצוי בסיפור
גם הוא בגיבורים, סיפור הנפתח בחגיגות 25
למדינה, בעצרת לזכר שיחרור צפת במילחמת־תש״ח,
כאשר אחד מאירועי העצרת וגיבוריה הוא
דויד שיל, מי שפוצץ את מיפקדת הערבים
בעיר. במהלך הסיפור, עוסק בר־יוסף בניתוץ
•יהושוע בר־יזסלי -מסיפורי צפת ומסיפורי
ירושלים; הוצאת כתר; 226 עמודים }כריכה
רכה{.

מי מריבה

מיתוס הגיבור, באיכויותיו המוסריות, בכזבים
האופפים את חייו, ובייצר התנדבותו, כאשר
מעשה־גבורתו נעשה בעל־כורחו.
בסיפור זה מצויים כל הקונפליקטים
המאפיינים את כתיבתו וריקעו הביוגרפי של
בר־יוסף: החיים בין צפת לירושלים, הקרע
החילוני ברקע הדתי שלו, הציניות השנונה,
ותיאוריהם הפשוטים והאמינים של דמויות מתוך
היומיום.
מחזור מסיפורי ירושלים נפתח בסיפור
סודה של אשה סיפורה של גיטל התופרת,
אודות אהבת נערה ונער בתחומי הרובע־היהודי
של העיר־ העתיקה, אהבה אסורה, שאינה מגיעה
לכדי מימוש ומותירה צלקות בנפשה של גיטל,
הנאלצת להינשא לניגוד של בחיר־לבה. בסיפור
זה נכנס בר־יוסף לתוככי עולמה המדוכא של
גיטל, באמצעים העשויים לעורר קינאתו של כל
סופר ישראלי אחר.
היורשת מבוסס על סיפור אמיתי, שהתרחש
בראשית המאה, בקרב אחת מחמשת מישפחות
הס״ט(ספרדים טהורים) של ירושלים. זהו סיפורה
של חנה פרדו, הנישאת לדודה העשיר, במקום
לאהובה העני. פרי נישואים אומללים אלה, היא
בת עיוורת, שמעט אחרי היוולדה, מת אביה.
כאשר שב אל חנה פרדו, אהובה משכבר
הימים, היא משליכה אותו מעליה, בעוד הוא
מקללה במאה לירות עוד תציעי לי, נבלה
סרוחה, בעד מישכב־לילה אחד: מאה לירות,
כלבה עשירה: ואני, אף אם אלף תתני לי -לא
אטנף עצמי בסיר הסירחון שלח״.
כאשר בוגרת הבת מרגריטה העיוורת,
משיאה אותה חנה פרדו לבנו של אותו אהוב
מנוער. מרגריטה העיוורת מתעברת, וחנה פרדו
רוכשת את שירותי־המיטה של בעל בתה, המעבר
אף אותה. האם יוצאת לאלכסנדריה להפלה,
ומתה. בעלה של מרגריטה משתלט על ניכסי
המישפחה, מכפילם, ומתחיל לנאוף, עד שלילה
אחד, תופסת אותו מרגריטה וחונקת אותו עד
מוות.
חנא בן־הזקונים הוא סיפור מהווי אותם
זקנים עריריים שהיו מגיעים לירושלים של פעם,
כדי להשלים את חייהם, ובמעט חסכונותיהם
נושאים להם נשים צעירות, היולדות להם
בני־זקונים. כזה הוא הנא, שהוא שונה ומשונה,
ובר־יוסף מביא את סיפור אהבתו המוזרה.
גם הסיפור אחיות טבוע בחותם הייצריות

קרסיקה

טרגדיה יוונית
פרופסור נתן שסיגל העשיר בשנים האחרונות
את מדף־הספרים הישראלי בספריו־מחקריו
מארקוס אורליוס וסוקר אטס -חייו
ומישנתו באחרונה הוסיף פרופסור שפיגל
לספרים אלה, את תולדות הטרגדיה
היוונית שהוא הספר הראשון בלשון־
העברית, המוקדש כולו לטרגדיה היוונית.
במאה החמישית לפני הספירה, במשך מאה
שנה בלבד, יצרו שלושה טרגיקנים: איים־
פילוס, סופוקלס ואוריפידם כ־ 300 טרגדיות,
שמתוכן הגיעו לידינו רק ,32 הנחשבות
עד עצם היום הזה, בין שיאי היצירה התיאטרונית.
בסיפרו־מחקרו פורש פרופסור שפיגל את
הרקע ההיסטורי להולדת הטרגדיה היוונית.

סופר בר־יוסף
פצע על השד
והשורשיות, המאפיין את סיפורי בר־יוסף, כאשר
הוא פורש את מערכת יחסיהם המעוותים לא
במעט של שתי אחיות.
לסיכום, סיפוריו של יהושוע בר־יוסף, הינם
חוויה בלתי־רגילה לקורא הסיפרות העברית.
סיפורי בר״יוסף, שהיה בנעוריו בחור־ישיבה,
אירוטיים וחיוניים. הם מחיים פרק מרתק,
בסוציולוגיה של הסיפרות הישראלית, פרק
גבריאל גראסיה מרקז ועולם דימוייו, שהוא
מעבר לזמן ומקום. מרקז, שקהל הקוראים
הישראלי מבויית עליו, החל לכתוב ולתאר עולמו
המופלא, כעשר שנים אחרי שבר־יוסף פירסם
כבר יצירות, שמאה שנות בדידות מזכירות
אותן. אלא, שבמאמר מי שאמה אין נביא
בעירו.

בבל״ת יומרני מתנשא ושמו פטרסן!

לתועבות המלוות את הפוליטיקה של
הסיפרות הישראלית אץ כנראה גמל. תועבות
אלו, מאפיינות מו־הסתם• סיפרות של ארץ קטנה.
אחד ממאפייני תיסמונת ה״דג באקווריום*
של הסיפרות הישראלית, הוא דיר בשם דייוויד
סטרסון, שתוארו הוא נשיא המרכז ללימודים
עבריים באובספורד שביקר באחרונה בארץ.
פטרסון הוא האדם האחראי לסחיבת אחד
מניכסי-הרוח של ישראל. אוסף העיתונים וקיטעי
העיתונים של גצל קרסל(בעבור סכום כהי לא
מבוטל).
בין מפעלותיו של דייוויד פטרסון למען
הסיפרות הישראלית מלס בית השוכן בכפר
הסמוך לאוכספורד, שאליו מוזמן אחת לשנה
סופר או יוצר ישראלי למשך שנה
פטרסון הגיע לביקור בארץ ורואיץ על־ידי
אייל מגד, בנו של הסופר אהרזץ מגד. מתוך
הבנלית היומרני והמתנשא של פטרסון מתברר,
שאלמלא הוא ואותו בית בכפר ירנטון, לא היתה
זוכה הסיפרות הישראלית ליצירות הבאות: עד
מוות לעמוס עוז, המאהב לא.ב. יהושוע,
מומנט מוסיקאלי לידדשוע קנז, המינו־טאור
לבנימין תמוז ועוד.
אייל מגד שוכח לפרט מידע בנוסח של: אבי

אהרון מגד, אחד שהותו כגפפח לענייני תרבות
בשגרירות ישראל בלונדון, הפדיד לעצמי שנת
שהות בידנטון לצורך בתיבה.

סומר מגד
זכיות לסיפרות העברית

סיפוריו של בר־יוסף, הם מן המיטב שבסיפורת
הישראלית. ספר מומלץ עד למאוד.

כל תופעת דיוויר פטרסון היא תופעה מבישה
בחיים הסיפרותיים בארץ־הקודש. פטרסון,
המרבה לבקר בארץ, נוהג להלך, כאן, כאשר
מסמבו הגרופים הסיפרותיים שלו, או במילים
אחרות: מיטב סופרי ישראל, המוכנים להתרפס
לפניו, כדי לזכות נדמי*מפתח לשנה, בכפר
ירנטון.
ריוויד פטרסון, אשר מעודו לא נחשב מנץ
בסיפורת הישראלית או בשירה העברית מנצל
בדומה למיקדה מגד האב והנן, את הענקת
המפתח לקידומו, ולראיונות עיתונאיים. שהוא
מציג אחר-כך באנגליה לבעלי־הבית שלו,
ולקידום ״חיבוריו״ על הסיפרות הישראלית.
דיוויר פטרסון אינו נחשב אות־כבוד לסיפורת
הישראלית. מה עוד, שאנשי סיפרות בריטיים
רבים נוהגים ללגלג על הגרופים שלו, כאשד אלה
שוכנים באיים־הבריטיים.
הפרט האחד, שהיה חסר לי בחרון שהעניק
פטרסון לאייל מגד, היה בנוסה: מחברו האלמוני
של ומנץ־ -בתב * נ ספד־חספדים אצלי
בירנטדן!

מחזאי סופוקלס
למען שפיות עכשיו
כשהוא מתמקד בשלושת היוצרים הגדולים
אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס.
שפיגל משחזר את תולדות חייו ואת רשימת .
מחזותיו של כל אחד משלושת היוצרים, תוך
ניתוח ופרשנות. החל מאייסכילוס, סוקר שפיגל
מחזות כהפרסים, פרומיתיאוס הכבול,
אגממנון ובוחן את נושא מחזותיו האבודים של
אייסכילוס, ואת הטקסטים שלו.
בבחינת יצירותיו של סופוקלס, מתייחס
שפיגל למחזות כאיאס, אנטיגונה, בנות
טראכיס, אדיפוס המלך, אלקטרה,
פילוקטטס ואדיפוס בקולונס, תוך פרישת
עולם מופלא זה של ניגודים יווניים, כפי שהציגו
סופוקלס.
האחרון בשלושה, אוריפידס, שמיפרט מחזותיו
השמורים גדול משל קודמיו, פורש מחזות
(•) שני הם ב הו צאת מאגנס.
נ תן שסיגל -תולדות הטרגדיה היוונית;
פירסומי הר-הצופים; הוצאת מאגנס; 390
עמודים (כריכה רכה{.

1 כמו: מדיאה, אנדרומאכה, בני־הראקלס,
בנות טרויה, אלקטרה, איפיגניה בטאוריס,
איפיגניה באוליס, בא קח אי ומחזות נוספים. כן
בוחן וסוקר שפיגל גם את הדרמות הסאטיריות
של אורפידס, תוך הבאת מיפרטי הטקסט שלו.
בדיברי הקדמתו כותב פרופסור שפיגל, בין
השאר: אכן, הטרגדיה היוונית היא יצירת־הנצח
של הרוח היוונית ועדות לתיפארתה. היא
יורדת לתהומות הווייתנו האנושית, ונושאיה
מרובי־הפנים ממוקדים בנושא האחד והוא
המצוקה האנושית. דומה שבמצוקה האנושית,
המאפיינת את החוויה־הישראלית, נכון ל־,1984
עשוי העיון בתולדות הטרגדיה היוונית לא
להביא מזור כלשהו לקורא, אך להעניק לו את
מימך הזמן, ההיסטוריה והעומק של הטרגדיות
הישראליות הקטנות שלו.
תולדות הטרגדיה היוונית הוא מאותם
׳ספרים, שהעיון בהם עשוי לשמור על שפיות
וצלילות דעת, בימים שאלה אינם מאפיינים את
החברה הסובבת.

שורשים ומהפכה
פרופסור גרשון שקד עוסק, מזה שנים
אחדות, בניסיון לתמצת את המהלך הסיפרותי
המופלא של הסיפרות העברית, מ־ 1880 עד
.1980
פרי ראשון למאמצו של שקד היה הכרך
הראשון של הסיפורת העברית ־ בגולה(*),
שבחן, סיקר ותימצת את מהלכי יצירת התשתית
של הסיפורת העברית החדשה, דרך מנדלי

מוכר ספרים, דויד פרישמן, י״ל פרץ,
מיכה יוסף ברדיציבסקי, מיז׳ פאיירברג,
איד רבינוביץ, אילי בן־אביגדור, י׳
ברשדסקי וכלה כיוצרי הבסיס הראשוני בארץ
דרר חיני ביאליק (המספר) ,שאול
טשרניחובסקי, ש׳ בן־ציון, א׳אי קבק,
אשר ברש, י׳ח־ ברנד, גרשון שופמן,
איני גנכין, דבורה בארון ועוד רבים אחרים

מהפכה מופלאה, מתור שורשי סיפרות ההשכלה.
זיאנר ואנטי־זיאנר
תחת הכותרת
בארץ־ישראל סוקר שקד יצירות של משה

סמילנסקי, נחמה פוחציבסקי, מאיר
וילקנסקי, יצחק לואידור, י׳ שמי, יהודה
בורלא, יעקוב חורגין, אי אריאלי
אורלוף, דוב קמחי, א׳ ראובני.

הפרק הצומת או הפה תהי השכינה שורהז
מוקדש לבולט ולחשוב בסופרים שכתבו ויצרו
בארץ, ש״י עגנון. שקד מתמצת בפרק זה
התייחסויות קודמות שלו לבחינת כיתבי עגנון,
תוך מיון ענייני ותמציתי, ובבחינת הפואטיקה
של עגנון, הרומאנים שלו, הנובלות והסיפורים־
הקצרים.
בפרק האחרון לבנות ולהיבנות שולף שקד
גלריה שלמה של סופרים נשכחים, ביניהם עזרא

המנחם, יעקוב הר־אבן, ישראל זרחי,
אביגדור המאירי, יוסף אריכא, יהודה
יערי, יצחק שנהר, יהושוע בר־יוסף

(ראה: מקור) ואחרים, שהטביעו את חותמם על
תיאור השלב השני של הציונות, על שלב
ההתבססות התרבותית של העברית בארץ־
ישראל.
ערכית ביותר היא נקודת־המוצא של שקד,
הנמנעת מלבחון את הסיפורת העברית במדדים
של איכות, אולם בודקת את המרכיבים האנושיים
של סיפורת זו, על סוגי ההתארגנויות הקבוצתיות
ועל מידות הערכים של כותבים אלה.
דוגמה לניסוחיו של שקד נמצאת בהצגתו של
אביגדור המאירי, תחת הכותרת אביגדור
המאירי -בוהמיין ציוני, שעליו כותב שקד
בסיפרו: אביגדור המאירי הוא מן הדמויות
הססגוניות בסיפרות העברית שבין שתי
מילחמות־העולס. משורר, פיזמונאי, מנהל
תיאטרון סאטירי, המצליף בשער בת־רבים

שהם הבסיס לאותה מהפכה מופלאה,שבמהלכה נוצקו הבסיסים לסיפורת עברית
ערכית.
בימים אלה ראה״אור כו־ר שני, הסיפורת
העברית -בארץ ובתפוצה המתייחס
לתקופה של התבססות ארץ־ישראל כמרכז של
הסיפורת העברית בתקופה שבין שתי
מילחמות־העולם, ומעט קודם.

סופר עגנון
הבולט והחשוב
בשירו העונג הרך הוא כותב: לחץ את פצע
השיר / ,את תוך המורסה הזאת המענגת /
שם וך ברבים ...לא רע, לא רע, כביקורת־עצמית
של ברק לערך ותפקיד שירתו.
לדודו ברק יש בעיות של תדמית־עצמית,
והוא נעזר בשירתו כדי להציב אותן לפני הקורא.
למשל: על הגיבעה אתה ניצב / ,בפיסגתה/ ,
עם למד־הא שנותיר״ .אבל מה לי כי אלין
לעומתו, עם מם־דלת שנותיי?
וכך נמשך לו השיממון מלא הריקנות השירית
של החרזן ברק, כולו עמוס במילים של
בית־מירקחת, עד שהקורא האמיץ ובעל כושר
הסיבולת מגיע לעמוד ,26 ומגלה את שירים
בקצה המילחמה. ומדוע שירים בקצה
המילחמהז מן הסתם מפני שבארץ שיש בה
מילחמות המשורר חייב להתייחס אליהן בשיריו
(לא לרעת כותב שורות אלה).

בהמשד דרכו ניסה ידו ברומאן היסטורי
אידיאולוגי (.סודו של סוקראטם״ ,תעדו)
וברומאן קרוב ביותר אל מדע־בידיוני(.המשיח
הלבן״ ,תשי־־ח) .כן אץ לפסוח על ספר סיפורים
מאוחר (.בץ לילה ללילה״ )1944 ,וכמה כרבים
נוספים של פרוזה דוקומנטרית.
ספר זה של שקד מעניק לקורא את מימד
העומק של ההתרחשויות בסיפורת העברית, שבין
שתי מילחמות־עולם, באופן קריא, ולא מדעי או
עיוני מדי, מימד העשוי להבהיר לקורא בן־זמננו,
לא מעט משאלות־היסוד של הסיפורת הישראלית
בהווה הנוכחי שלה,
מעניין ומסקרן להמתין לספר השלישי
והאחרון בסידרה, העומד בין השאר, להתמודד עם
כמה משאלות־היסוד העכשוויות של הסיפורת
הישראלית החדשה, ומסקרן עשרת מונים, אם
יעמוד לו לגרשון שקד, הכוח, לבחון בעיניים
אובייקטיביות, עם פרספקטיבה, את הערכיות
האמיתית של תופעות שונות בסיפורת הישראלית.
בינתיים,
ספר זה מומלץ ביותר.

שירה
הריקנות מספר ביאליק
בסיס ראשוני

חוקר שקד
מלכודת הספר השלישי
גרשון שקד מביא תמציות של המהלכים
הסיפרותיים יצירתיים, שהביאו לפרוץ אותה
(•) גרשון שקד -הסיפורת העברית -א.
בגולה; הוצאת כתר +הקיבוץ המאוחד (כריכה
רבה).
ר י) גרשון שקד -הסיפורת העברית -ב.
בארץ ובתפוצה; הוצאת כתר * הקיבוץ
המאוחד; 455 עמודים(בריבה רבה).

במימסד הסיפרותי בכתב־העת הפרטי שלו
.המחר״ .הוא שנוא־נפשם של אבות המימסד,
אף־על־פי שאץ בידם להתעלם ממנו. הוא רואה
עצמו ממקורביו של ביאליק ומעדיפו על אנשי
.כתובים׳ הקמים עליו.
,בוהמיין זה, שממנו היה מקורב לימין
הציוני, קיבל על עצמו בגלוי ובמובלע את ערכי
תנועת־הפועלים. הוא החל כמססר סמי־דוקומנטרי.
יצירותיו הראשונות ח סיפורים
רומנטיים מופלאים על העם היהודי
במילחמת־העולם הראשונה. :תחת שמים
אדומים״ (תרפ״ה)- ,קשת יעקוב״ (תרפ׳ז).
אחר־כד כתב שני רומאנים שבהם עלה בידו
לתאר(בעזרת ברירה מעניינת של נתונים) את
חוויותיו של קצץ עברי במילהמה (.השיגעון
הגדול״ ,תר־־ץ) ובשבי (.בגיהינום של מטה״,
תרצ״ב).
לא חלפו שנים רבות והוא כתב גם
רומאן־התיישבות אידיאולוגי (.תנובה״,
תרצד) .ברומאן זה שוב אץ פניו לברירה
.אישית״ (שמקורה בחוויה אישית) אלא
לברירה סטריאוטיפית.
השוני בין הרומאנים הוא השוני שבין
רומאן נאטוראליסטי, המבוסם על עקרונות
ברירה מעניינים, ובין רומאן שהמסר הוא
שקובע בו את עקרוגות־הברירה.

המשורר אברהם בן־יצחק(סונה) ,הנחשב
אחד מהמעולים שבמשוררים הארץ־
ישראליים, לא פירסם בימי־חייו אלא שניים־עשר
שירים בלבד, שהנודע בהם הוא אשרי הזורעים
ולא יקצורו.
מופת־שירי זה של בן־יצחק לא הגיע מן הסתם
לאוזניו של החרזן דודו ברק, שפירסם בימים
אלה קובץ שירים, החמישי בתור שש שנים.
ברק, שהחל את הקריירה שלו כמחבר
תמלילים ללהקות־צבאיות ולזמרים, פירסם
בשנת 1978 את קובץ שיריו הראשון איש הבשר
איש החלב קובץ שהיה בו קסם מלאהבטחה של משורר צעיר.
אלא שארבעת קובצי־השירה, שאותם פירסם
ברק מאז ועך היום, לא מימשו את התיקווה.
בימים אלה ראה־אור קובץ שיריו החמישי של
דודו ברק, תחת הכותרת אימת הריק
כל־כולו הוא מקבילה שירית לקובץ שיריו
הראשון -מקבילה של חזרות מייגעות על פטנט
שירי, שהפר לנדוש.
כבר.בשיר הפתיחה חושף ברק את בעיית
המשורר שלו: הימלא שירה הימלא / :אשכיך
כבדים ניטענים זירמם / ,בתום עת הנזיר...
אחרי שהקורא הבין שאשכיו של ברק מלאו
שירה, הוא מספר לקוראיו על, חמאת האושר״
המצויה במוח העצמות, ועוד דימויים נוזליים.
שירתו של ברק נאגרת גם במקומות אחרים.
(*) דודו ברק -איש החלב -איש הבשר;
הוצאת הקיבוץ המאוחד.
ר״) דודו ברק -אימת הריק; הוצאת אלף.
63 עמודים(בריבה רבה).

משורר יונתן
מחא ה שירית וחנופה
בשירים בקצה המילחמה, תחת הכותרת

ויחי, המוקדשת לגוני הרניק ולאימו רעיה,
מפגין ברק גראפומניה בנוסח של: פתע קול
ישמע תאמר לי: בעת /קום תקוף את ראשן־ -
אל האופק הבנו / .ואקום והנה רואות שתי עיני
/חי ליבי / ,חי נפשי / ,חי חיי. ממש ביאליקשל המגאלדמאנים.
באיזה ספר־עזר למשוררים ברק קרא, מן
הסתם, שעל משוררים לכתוב מחאות שיריות
העוסקות בפשעים נגד האנושות. לכן חיבר את
חריזתו וידך וידך בדם, בעיקבות הטבח בצברה
ושאתילא. חריזה שכמותה ראויה אולי לאריק
שרון ולרפאל איתן. והלאה נמשכת
האפופיאה העצובה של ברק ומגיעה לבעיסבות
רצח אמיל גרינצוייג, ולשיר־חנופה לנתן

יונתן.
לא הייתי מתייחס לקובץ זה אילו לא היה
מסמל תופעה חולנית בשירה־הישראלית: אדם
שהיה לו מעט כישרון בקובץ הבכורה שלו,
כישרון ההולר ומתמעט מקובץ לקובץ.

המערבולת

רגנל־פורטה

מי שיער למניעת נשירה מוקדמת
סוף סוף הגיע התכשיר
שכה רבים ציפו לו זמן כה רב
הרצון הנצחי של בני אדם להיות תמיד צעירים, אינו
רק נחלת המין החלש. גם הגברים אינם ששים לגלות
את גילם האמיתי. אמנם ״כרטיס הביקור״ של
הזיקנה אינו תמיד דומה לגבי שני המינים, אולם ישנן
תופעות שגברים ונשים כאחד נחרדים ממנו, ואחת
מהן -נשירת שיער. באופן פרדוכסאלי, זוהי דוגמה
בולטת, אע״פ שדבר זה אינו בהכרח ענין של זיקנה,
בפרט כשהמדובר בנשירת שיער בטרם עת.
המומחים למדע השיער ב״וולה״ קלעו כי נשירת שיער
מוקדמת -הן לגבי גברים והן לגבי נשים -שייכת
יותר לתחום הבריאות ולא לתחום הגיל.
לאחר מאמץ של שנים, מחקרים ונסיונות, יצא
ממעבדות ״וולה״ בשוויצריה ״רגנל פורטה״ ,ורבים
רבים נשמו לרווחה.
עקרון הפעולה של תכשיר סנסציוני זה -מבלי לגלות
את כל הסודות המקצועיים־מדעיים -הוא למעשה
יסוד הגישה החדשנית: פעולה בעת ובעונה אחת על
שלושת התחומים החיוניים לשיער יפה ובריא:
השיער עצמו, עור הקרקפת והשורשים בעומק העור.
דבר זה מבטיח את החיוב של הרצוי -שמירת
בריאות השיער, והן את מניעת השלילי -כל
התופעות הגורמות, בין היתר, לנשירה.

איתן ענזיח*

הדברת מזיקים

סו ס חיס להדברת תיקנים
(דוקים) ,תוללי לץ, חי קי
ספרים ובגדים.
רמת-גן, דחי מודיעין .18ת.ד2272 .

7 8 0 1 1 4 -5 -6 .7 0רעו־מס יג עסק *4*1/75

• מירח לל בריאותך ורכוסך

ך-כוי זה אריק ע\דזף? —
אריק שחף מוכר מכשירים אלקטרוניים
ומכוניות לישראלים במינכן -במחירי הנחה
מדהימים! כדאי לך לטלפן כבר מנמל־התעופה
) 089 ( 365095/6

מו דעה זו תז בוז אותןבבונוס נו ס ף !

(המשך מעמוד )23
ישראל וכל הירי שלו היה ירי־תגובה
על פעולות של צה״ל נגדו. לעומת
זאת, יזם אש״ף התקפות קרקעיות על
המובלעות לפני מיבצע ליטאני,
ולוחמת־התשה שהתבטאה, בעיקר,
בירי ארטילרי על רצועת חדאד
בתקופה שלאחריו. מטרתו היתה
להביא למיטוט הרצועה וכוחות חדאד
ולגרום לבריחה של אוכלוסיה נוצרית.
מאחר שכושר העמידה והתגובה
של הנוצרים היה נמוך, נאלץ צה״ל
להתערב, כדי למנוע את כיבוש
המובלעות, לפני מיבצע ליטאני(כפי
שהיה בקיץ ,<1977 וכדי לשתק את
מקורות הירי של אש׳׳ף בתקופה
שאחריו. ואז היה אש״ף מגיב בירי על
ישובים ישראליים. כתוצאה מכר, ספגו
יישובי הצפון הפגזות בשל הצורך להגן
על רצועת חדאד שנועדה להגן עליהם.
בנוסף יצרה רצועת חדאד מתיחות
עם יוניפי״ל ולעיתים אף עם המדינות
החברות בו וכן גרמה למתיחויות עם
הפלאנגות.

שיש בו ריכוזים גדולים של אוכלוסיה
נוצרית ובסיסים של הפלאנגות. אולם
גם בדרום יש כיסי אוכלוסיה נוצרית
(כמו באיזור עיישיה־מחמודיה) ואוהדי
הפלאנגות הנמצאים אפילו ברצועת
חדאד המקורית( .כך, למשל, מהווה
הכפר עין־אבל כשלושה קילומטר
מדרום־מערב לעיירה השיעית בינת־ג׳בייל
שברצועת חדאד, מעוז של
הפלאנגות, ורבים מתושבי הכפר הם
חברי או אוהדי המיפלגה).
הצעירים הנוצריים בצבאו של
חדאד חשופים ברובם לחומר תעמולה
של הפלאנגות ומעריצים את דמותו
של בשיר ג׳מייל. כל עוד פעלו כוחות
חדאד באיזור מצומצם. או הנשלט
על״ידי צה״ל ניתן היה לרסן את
הפלאנגות. אולם אם יהיו פרוסים בכל
הדרום לבדם, לא יוכל צה׳׳ל למנוע
ביעילות פעילות של הפלאנגות נגדם,

מתקבל בהתלהבות, בלשון המעטה,
בקרב כוחות חדאד, החוששים, ובצדק,
שהדבר יהפוך אותם ליעד עיקרי
לגדילה (כיום הם נחשבים בעיני
הגרילה מטרה מישנית והלוחמה
מתרכזת ביעדי צה״ל).
הפירסומים שהיו לאחרונה על
כוונת צה״ל לסגת מצידון ולהשאיר
שם את אנשי חדאד עוררו אי־שקט
בקירבם בדיוק מסיבה זאת. אנשי צד״ל
שהביעו התנגדות לנסיגה של צה״ל
מצידון (ביניהם קצין המיבצעים של
כוחות חדאד, שבאל־סלאמה) העלו
טיעון זה כאחד הנימוקים המרכזיים
להתנגדותם לנסיגה.
מעבר לכל הבעיות הללו יש
לכוחות חדאד בעיה בסיסית, המכריעה
כנגר יכולתם לשמור על ביטחון
הדרום: הם פשוט מעטים מדי. אלף או
אפילו אלפיים חיילים לא מספיקים

עננת
אי״ודאות
חרי מילחמת לבנון חל שינוי
\ 1בפעילותם של כוחות חדאד וכיום
משמש צד״ל ככוח־עזר למשימות
שיטור. חיילי צד״ל מאיישים מחסומים
ומוצבים באיזור השליטה של צה״ל
ועיקר תועלתם נובעת מהיותם בני־המקום
ודוברי שפתו, מיכולתם
להבדיל בין לבנונים לפלסטינים עלפי
טביעת עין והתמצאותם בסבו
התעודות השונות.
מותו של הרב־סרן חדאד הטיל
עגנה של אי־ודאות על מעמד כוחותיו,
בעיקר בהקשר ליחסיהם עם המימשל
והצבא הלבנוניים. לנושא זה חשיבות
לא מעטה, משום שאם יוטל עליהם
לשמור לבדם על ביטחון הדרום, הרי
שמידת יעילותם תושפע במידה רבה
מיחסיהם עם המימשל וצבאו.
בתקופתו של הנשיא סרביס ניסה
צבא לבנון לפעול נגד כוחות חדאד
וראש המודיעין הצבאי הלבנוני דאז,
הקולונל ג׳וני עבדו, שלח סוכנים
לדתם (כמה מהם נתפסו ונכלאו
במיבצר של מארג׳־עיון).
לעומת זאת, מתן לגיטימציה
לכוחות חדאד על־ידי המימשל המרכזי
תקל על פעילותם באיזור. בחירתו של
יורש לחדאד מושפעת על־ידי
שיקולים אלה כאשר קיים ניגוד
אינטרסים בין צה״ל לממשלה
הלבנונית. צה״ל היה מעדיף שייבחר
מישהו מאנשי חדאד או קצין לבנוני
נוח לישראל אשר יעדיף במיקרה
הצורך את האינטרסים של הדרום ושל
ישראל על פני אלה של הממשלה
בביירות (מה גם שזה עלול להתחלף).
המימשל המרכזי לעומת זאת, היה
רוצה למנות קצין שנאמנותו אינה
מוטלת בספק ולהפגין כושר שליטה
בדרום, דבר החשוב לו כעת גם בשל
לחצי האמריקאים עליו. אנשי חדאד
עצמם היו מעדיפים שהמפקד החדש
יבוא מתוכם. אולם ספק אם המועמד
שהוזכר, שרבל ברקאת, מסיגל להיכנס
לנעליו של חדאד.
בעייה אחרת שתעמוד בפני כוחות
חדאד, אם יידרשו לשלוט לבדם בדרום
לבנון, היא פעילות של הפלאנגות
נגדם. פעילות של הפלאנגות נגד
כוחות חדאד נבעה אמנם גם
מהתנגדותם לחדאד עצמו, עקב היותו
יווני־קתולי בדתו(הפלאנגות הן גוף
מרוני מובהק) ,וקירבתו לכמיל שמעון.
אולם הסיבה העיקרית שבגללה
התנגדו הפלאנגות לכוחות חדאד(וגם
חיסלו את המליציה של כמיל שמעון)
נובעת משאיפתן להיות הגוף היחיד
המייצג את הנוצרים בלבנון.
גורם נוטף בקרב כוחות הדאד
שחרה לפלאנגות במיוחד, היה גיוסם
של שיעים ומתן נשק בידיהם. על רקע
זה גיסו הפלאנגות בעבר לפגוע
בכוחות חדאד ולחבל ביחסיהם עם
האוכלוסיה השיעית.
אמנם ניתן יהיה להימנע מפריסת
כוחות חדאד באיזור שמצפון לזהראני

מנהיג ״אל־אמל״ ברי
תחילה, לבטל את החוזה הישראלי-לבנוני
ועימות בין כוחות אלה ובין הפלאנגות
עשוי לגרום לדמורליזציה בתוכם.

^ אשליית
^ מתוקה
ף* עייה נוספת נובעת מנוכחותו
^ של יוניפי״ל בדרום־לבנון. אנשי
האדם עוצרים את חיילי חדאד
במחסומים, מאיימים עליהם בנשק
ומחרימים את נישקנו כיום יכולים
אנשי חדאד לעבור במחסומים אלה רק
בליווי של צה״ל.
בל עוד ערוך האו״ם בדרום־לבנון,
לא יוכלו כוחות חדאד לפעול שם ללא
סיוע של צה״ל, ונוכחות האו״ם שם
אינה תלויה, כידוע, בישראל, יתרה
מזאת, כל עוד צה״ל נמצא שם הוא
מרסן את אנשי חדאד ומונע מהם
לפעול נגד האדם.
אולם הבעייה כבדת־המישקל
ביותר היא מידת הנכונות של
האוכלוסיה השיעית בדרום־לבנון
לקבל כוחות אלה ולשתף עימם
פעולה. סביר להניח שהשיעים בדרום
לא ייטו לשתף פעולה עם גוף שהוא
נוצרי בעיקרו ונתמך על־ידי ישראל
וכל עוד יישאר כזה אין זה משנה אם
יעמוד בראשו חדאד או מישהו אחר.
השיעים בדרום, או חלקם, עשויים
לנקוט בלוחמת גרילה (או לשתף
פעולה עם אש״ף בלוחמה כזאת) נגד
כוחות חדאד — לוחמה אשר אנשי
חדאד לא יהיו מסוגלים לעמוד בה.
הימצאותם של שיעים בין אנשי חדאד
לא תמנע פעולה נגדם, כשם ששירות
שיעים בצבא לבנון איננו מונע
מאל־אמל ללחום בו.
גורם נוסף — כל עוד נמצא צה״ל
בדרום, הוא מרסן את אנשי חדאד
ומונע מהם לפעול נגד האוכלוסיה כפי
שהיו רוצים לפעול. אולם אם יישארו
שם לבד, הס עשויים להתעמר
ולהתעלל באוכלוסיה האזרחית, מה
שיעורר תסיסה בקירבה, ואף לעשות
מעשים אשר האחריות להם תוטל על
ישראל ואשר יקוממו את אוכלוסיית
הדרום.
הרעיון שצה״ל יסוג וישאיר אותם
לשמור על הביטחון בדרום אינו

כדי לקיים ביטחון בדרום ברמה סבירה
של יעילות (אפילו לא בגיזרה
המערבית בלבד) וגם אם יכפילו את
כוחותיהם — עדיין יהיו מעטים מדי.
לאור בעיית מקורות הגיוס העומדת
בפני כוחות אלו אין גם סיכוי שבעייה
זו תיפתר. לפיכך המסקנה המתבקשת
היא, כי ההנחה שכוחות חדאד יוכלו
לשמור על ביטחון הדרום לבדם ובכך
לאפשר את נסיגת צה״ל איננה אלא
אשלייה מתוקה.

ס לא־מעודד
^ פ ני שעוברים לדון בכוחות
) מקומיים מקרב השיעים יש מקום
להערה בקשר לפלאנגות. ברור
לחלוטין כי כל ניסיון להביא את
הפלאנגות לדרום יגרום להתפוצצות
בקרב האוכלוסיה השיעית בדרום, כפי
שהיה כשוף.
אולם נשמעות עצות להעביר את
האיזור שבין האוואלי לזהראני
לשליטת הפלאנגות. איזור זה, הוא
הרגיש ביותר המצוי בשליטתו של
צה״ל כיום. יש בו אוכלוסיה סונית
בצידון, בצד אוכלוסיה שיעית החיה
בעיר ובכפרים שבאיזור. יש בו
אוכלוסייה פלסטינית החיה בשני
מחנות פליטים וכן אוכלוסיה נוצרית
(כתוצאה מכך, כוחות צה״ל השוהים
באיזור נאלצים לשמש כשוטרים
ולמנוע מעשי״איבה בין העדות).
בקרב הכפרים הנוצריים שלאורך
הגרה הדרומית של האוולי יש כמה
בסיסים של הפלאננות והניסיון עימם
אינו מעודד כלל וכלל. אנשי
הפלאנגות התעמרו באוכלוסיה הלא־נוצרית,
התסיסו אותה והביאו את צה״ל
לדרוש את פינוי בסיסם בכפר פאלוס
(אם כי היו לדרישה זו גם סיבות
אחרות).
בנוסף, הם נוהגים להמרות מדי פעם
את האיסור שהטיל עליהם צה״ל שלא
להסתובב עם נשק בצידון וכתוצאה
מכך היו כבר כמה מיקרים של כמעט
פתיחה באש בינם לסיורי צה״ל.
ההיגיון שולל את מסירת השטח
לשליטתם: צריך לזכור את צברה
ושאתילא.
העולם הזה 2422

מוסיקה
בהזפעה חיה
מתכון בטוח
כל סוגי המתכונים הפכו פופולאריים בזמן
האחרון. מרורי־סריגה ובישול מלאים בהם.
בתחום שלי קצת קשה לספק מתכונים מדוייקים,
אך לעיתים זה מתאפשר. הפעם רקחתי לכם מין
מתכון שכזה: קחו מתופף אשר ניחן לא רק בחוש
קצב מדוייק. אלא גם בתחושה טובה מאד: צרפו
אליו נגן באס ונגן גיטרה אשר שולטים בקווים
מלודיים ובאילתורים מעניינים; הוסיפו לשלושה
נגן קלידים. אשר אחרי שנות ניסיון בארץ ובחדל
מגיע כבר עם השם המוביל בתחום זה בארץ.
את ארבעת המרכיבים האלה הצמידו היטב
דרך כל מיני חוזים, ציוד, הפקות וכמובן, חיבה
הדדית. בשלו אותם על אש קטנה במשך זמן מה,
דרך אולפני הקלטה, טלוויזיה ובמות ואז תנו להם

תקליטים

תחת השפעה עמוקה של המלחין אנטון וברן,
פיתח בולז צורות הלחנה מקוריות ומהממות,
שהותירו רבים בפיות פעורים. רגישותו ואהבתו
הרבה לפרוזה הצרפתית הולידו יצירות מיוחדות
המשתמשות בטכסטים של מאלארמה, שאר
ומישו.
שנות ניצוחו על הפילהרמונית של ניו־יורק
ופעילויותיו החיצוניות, באירגון מיפגשים
וקונצרטים של מוסיקה מודרנית במועדונים
בווילג׳ ובמיסגרות לא פורמליות אחרות, עוררו
מחלוקת חריפה בין רבים.
כל דור המלחינים אחרי שנברג וווברן
התקשרו באיזשהו אופן לפייר בולז: התקרבו
והתרחקו חליפות, נדחפו, נרמסו אחרי שרוממו,
התחברו ואחר שנאו. השמות רבים וכוללים את
סטראווינסקי, רנה לייבוביץ׳ ,אוליבייר מסיאן,
קרלהיינץ שטוקהאוזן, מילטון באביט וג׳ון קייג׳.

על פג*
האדמה,
הרוח והאש

להקת ״אדמח, רוח ואש יקדם
חשמלי; פי־־בי־אם
לתקליט הזה האזנתי יחד עם איתי דלבד,
נגן הבאס המלווה ביסים אלה את אריאל
זילבר וממשיך במקביל את עבודתו עם
להקת ליפסטיק• .אץ להקה שאני מעדיף
על פני אדמה, רוח ואש,י אמר לי.
ובכל זאת. מה עם הטענות כלפיהם שהם
נגררים לשימוש בטריקיס חדישים של
מכשירים אלקטרוניים שידליקו יותר בקלות
את רחבת-הריקודיסי מסביר איתי. :זה נכון
שהס משתמשים בתופים אלקטרוניים וכל
מיני טריקים של הפקד. אך הקישוטים של
נגן הבאס, הצליל המיוחד רק להם בהרמוניות
קוליות שכולם מחקים, קולות השירה
הנפלאים של הזמרים המובילים, כל אלה
תמיד מחזיקים את הלהקה הזו צעדים רבים
לפני כל היתר בסגנון הפאנקי המיוחד הזה.

גם בשירים שנבנו במתכוון להצליח
בלהיטים, דוגמת מאגנ טי ורוח של עולם
חדש הם לא מוותרים על עיבודים מיוחדים,
הבורחים בעדינות מהקצב, ומייד חוזרים,
ומהנים בצורה לא רגילה.״
לסיכום, אני מרגיש שיחסית לתקליטם
הקודם, חזרו חברי־הלהקה במהירות לרמתם
הרגילה, ואני מקווה שמכאן הכיוון הוא שוב
רק מעלה.
בקרוב אצלנו
להקת. ג׳ולוקדד (.זיעה בסווהילית)
— תחינח/תפילח אפריקנית; איסטרוניקם דרך עליות וירידות מוסיקליות מציגה
באוזנך להקה דרום־אפריקנית, המורכבת
מלבנים ושחורים, מיסמכים כואבים,
באנגלית ובשפת הזולו, הם שרים־צועקים
על הטבע, על הארס על האפליה ועל הכאב.
הם גם עוסקים בתיקווה, אחרת לא היו
מתמידים להוציא ארבעה אלבומים ולסייר
ברחבי־העולם, על סף הצלחה מיסחרית
עולמית.
המוסיקה איננה מתוחכמת, וכאילו
מערבת מוסיקה אפריקנית עם מערבית.
כמה שורות מאחד השירים יסבירו היסב
את החשיבות בהקשבה מרוכזת למאמרי
חברי הלהקה: אבן אחר אבן האימפריה
הי א
מתמוטטה/לבנה אחר לבנה