גליון 2423 מתאריך 8 בפברואר 1984

ה׳ אדר א׳ תשמ״ד8.2.84 ,

180 שקלים(כולל מע־מ<

זכה 48

מיססר 2423

^י|9ן

ן* י ^י

.ן! ^8ן

׳1 9 9

המנוע עובד בשבילך 365 יום בשנה,
שמור על הבריאות שלו, תן לו דלקול 20/50ק- 5
שמן המגלה כושר עמידות ממושך יותר -
שמן המסלק פיח וחלודה ומוריד את חום המנוע -
שמן שחודר לכל פינה ומפחית את השחיקה -
שמן שעבר את כל המבחנים, ומומלץ
על ידי יצרני הרכב.
דלקול 20/50ז.5

לחיי המנועש
חברת הדלק הישראלית בע״מ

מכוזבים
אי? עש - 1יש קיטורים
אסור לקטור במקומות ציבוריים.
לקטר -מותר.

המעשנים, המקטרים על החוק החדש:
תפסיקו לקטר. בסר הכל, הרי איש אינו אוסר
עליכם לעשן בביתכם או באוויר הפתוח. כל מה
שדורשים מכם הוא שתפסיקו לאלץ את האחרים
לעשן יחד איתכם, בניגוד לרצונם.
גילה צח, קרית־ביאליק

מישאל דת
כל הבבוד לפתח״תיקווה.

יש עניינים שבין אדם לחברו ויש עניינים
שבין אדם למקום. אבל הכי אני אוהב עניינים
שבין העיריות ואלוקים.
כל הכבוד לעיריית פתח־תיקווה! הגיע הזמן
שהדתיים יפסיקו להפעיל את העיריות בתור
המישטרה הפרטית שלהם בענייני דת. מי שלא
רוצה — שלא יחלל שבת. אבל שידע שהוא
מיעוט. החילוניים מוכנים ללכת למישאל־עם
ולהוכיח שהם רוב!
יורם בן־משה, רמת־גן

הפיסיקאי, הקרינה והשם
מיהו הפיסיקאי שהמציא א ת
נפולת
(״זהירות,
המונה״גייגר!
רדיו־אקטיבית בגוש דן!״ ״העולם
הזה״ .)1.2.84
המכשיר שהזכרתם, המאתר קיומה של קרינה
רדיו־אקטיבית, הוא כל״כך חשוב, שבלעדיו לא
ניתן לתאר כלל את הפיסיקה המודרנית. הוא
רגיש ביותר ומזהה כמויות קרינה קטנות ביותר,
ולכן משמש גם בתעשיה גרעינית (כורים) וגם
בגילוי מירבצים של אוראניום.
מונה־גייגר הוא דוגמה מובהקת כיצד חוקר
כמעט אלמוני זוכה בשם עולם שלא יישכח,
בזכות המכשיר הקרוי על שמו. ממציא המכשיר
,הוא האנס גייגר, פיסיקאי גרמני, חוקר
1רדיו־אקטיביות (.)1945 — 1882

כתבת השער הקדמי:

הפרה הקדושה בע״מ
בעוד היועץ המי שפטי חוקר א ת גילויי ״העולם הזה״ ב א רבע ת השבועות
האחרונים, ממשיך ״העולם הזה׳׳ להגיש שפע של עובדות
| ן > 7חדשות על ״פרשת לוינסון״ והסתעפויותיה. נוספת עליהם
אג ד ה מארץ ה אגדו ת -סיפור מד הי ם שיזעזע א ת הארץ.
כתבת השער האחורי:

שנאתי את
אבא שלי!

יובל נאמן, אריאל שרון ורפאל אי תן סובלים
מאותן הטראומות -ושלושתם מהבולטים
במועמדים להנהיג מישטר
חדש בארץ. פרק 6בסידרה
על הניאו״פאשיזם בישראל.

הנכד האובד

ויי

כשהכרתי א ת קוסטא, אמרתי לעצמי: הואלא בשבילי הגבר הזה טוב רק לשבוע,״ מגלה
מישל ריי״גאבראס, אשתו של בימאי הסרט
חנה ק׳ ,היא מספרת ביצר היתה שבויה בידי
הוויאט־קונג, על פגישתה עם
יאסר ערפאת. על חייה עם
קו סטא גאבראס ועל הסרט.

ליהודה בן־מאיר יש כישרון נדיר להרגיז
אותי. גם כשהתועבה הלאומנית הנשמעת מפיו
אינה מקורית, והוא בסך הכל מנסה להשתלב
במקהלה מדברת רחבה — הטון שלו צורם
מהרגיל, הופעותיו הדמגוגיות מאפילות על אלה
י של חבריו.
במשך כמה חודשים הוא שמר, אומנם, על
פרופיל נמוך, עד שהתבררה הסיבה לשתיקותיו
(המשך בעמוד )4

יצחק גרינבוים, שר־הפנים הראשון של
הגדוהלוחמים
ה ג רו
וחםדם
מדינת ישראל, היה אחד
לים בכפיה הדתית. אלי
גרינבוים נכדו חזר בתשובה
ומסתתר בישיבת אור שמח.

ר ״י 1

ועוד בגריון זה:
• אלי ויזל, המועמד לפרס־

נובל לשלום, תומך במיל חמה ס
הגי לויי ם על ההרפתקה
הל בנוני ת אינ םחד שי ם
• ב ח רו תמסתמנת
״קואליציה של מקופ חים ״

איש לא שם לב אליו כשהיה
במישרד״החוץ. רק כשהתפשר, נודע
לנו מה עשה שם.

זזט>פה
שכזאת
שלושת המועמדים

ראש־השגה לעכברושים

סגן־שר -בחוץ

המיליארדר רופרט מורדוק, שקנה עיתונים
בכל העולם, מתעניין באפשרות
לרכוש את מעריב למען
אריאל שרון, אך בעל
מעריב אומר: לא אסכים!

״הבנתי את אמא כשקינאה לאבא, שהיה יוצא עם
בחורות,״ מספרת גלית לידסקי בתם של נירה וצבי
לידסקי, עורכי־הדין הפליליים המפור־סמים.
היא חושפת לראשונה פרטים
אינטימיים מעברה ומגירושי הוריה,
ומתכוננת לפתוח בקריירה של זוהר.

שימשון וידר, ירושלים

בסין נותנים כבוד לבעלי״חיים -
וגם אוכלים אותם.
השבוע, ב־ 2בפברואר, חגגו בסין את התחלת
השנה החדשה, הידועה כ״שנת העכברוש״.
השימחה היתה גדולה מהרגיל, כי שנת־העכברוש
היא הראשונה במחזור שנות הירח(מחזור בן 60
שנה) ,המקביל למאה בלוח המערבי.
הסינים מכבדים את בעלי־החיים, וקוראים את
השנים שלהם בשמות של חזירים, קופים, נחשים,
תרנגולים ועכברושים. זה לא מונע מהם גם
־ לאכול אותם בתיאבון. את כולם.
האם זו צביעות? בכלל לא. הרבה יותר צבוע
הוא הנוהג שלנו — לאכול חזירים וחמורים,
לכנות אותם בשמות־דופן כמו ״בשר לבך,
ו״סלאמי״ ,ואת השמות המפורשים לשמור רק
לפוליטיקאים שנואים או לנהגים מתחרים. אנחנו
אוכלים לתיאבון פרות, אך מזדעזעים מהרעיון
שמישהו אוכל עכברוש. למה לא, מה ההבדל בין

חלבון לחלמון?
אורי ברגיל, באר שבע

איל־עיתונות
עולמי מתעניין
ברכישת ״מעריב׳

• י שר אל ני סתהבל בנון
אתכל העדות. עכשיו
הגיע תו ר ה שיעים

• עמוס קינן מ ס פר לדן
עומר על סיפרו החדש

• ״אשתי זרקה אותי כמו
כלב,״ מתלונן דויד בן־זקן

• רוב ר ט אבן מילכד א ת מכונית _ .
אשתו, בגלל זכויותיו כעולה

• ר חל המרחלת ביקר ה
בבניין הטלוויזיה. מה
שהיא ראתה שם!

החלון האחורי
עומרי שוכר של היציקוק הפרקליטים

המדורים הקבועים : מכתבים קורא יקר תשקיך במדינה
הנדון — חורבן בית שלישי
יומן אישי אנשים בלונים שידור תמליץ — שידורי הרדיו והטלוויזיה
חלון ראווה
לילות ישראל
המרגל שחזד כתייר הצעיר הצרפתי בא לצלם את מיגדל־שלום
ושוק-הכרמל. סניגורו הישראלי ניהל
מישסט נגד העיתונות
הצרפתית ואיש לא הצליח
להבין את קו־ההגנה שלו.

א ח רי שהיתה שמורה לאלפרד היצ׳קוק בלבד,
^ ^ 0 0 0במשך 20 שנה, יצאה יצירת־
^ המופת שלו החלון האחורי אל
האקרנים, ועכשיו גם בארץ.

בישראל ובירדן

לא במיקרה דרש הנער בן ה־ 16מ שה
דולר דמי
ברזילי מבני־ברק רבע מיליון דוקר
דמי־כופר.
הוא ידע שאצל אביו,
ראש־הישיבה מתגלגלים מיליוני
דולארים של הקהילה.

שכרו של עומרי כץ, הילד הישראלי
בדאלאס, משמש את הוריו
לשכור עורכי־דין, במישם־
טיס פליליים חמורים המתנהלים
נגדם בארצות־הברית.

רחל מרחלת על בל העולם
אנשים בעולם
נמר ש ל נייד — סול בלו

ורנה ליטווין
הווי קולנוע
זה וגם זה
עולם קטן — בריטניה
תמרורים
מה הם אומרים — יצחק נבון,
דבורה דיטמן. סרגי אנקרי, פנחס
גולדשטיין, זרח גהל, אילנה דיין
הורוסקופ — מזל דלי

ספורט
זה היה העולם הזה שהיה

מכחכים
(המשך מעמוד )3
המוזרות. את כישרוגותיו הוא הפעיל כדי להרגיז
את עובדי מישרד־החוץ. אבל לאלה נמאס, הם
הקימו מהומה, וסגן־שר־החוץ נאלץ להתפטר.

קלטה בכנסת א ת דמות( של יצחק שמיר בפוזה
הנראית כאילו צולמה במוסיאון.

שני החשודים ברצח הילדה בשכם — מוצאם
יהודי וזיקתם האידיאולוגית לגוש־אמונים לא
זקוקה להוכחה.
החשוד ברצח אמיל גרינצוייג — יהודי כשר
לכל הדעות, וזיקתו־אמונתו בגוש־אמונים גם
היא ברורה, כי את חינוכו וגיבוש אישיותו קיבל

אם נמשיך בקו מחשבה זה, נראה כי הבאים
בתור הם הרוצחים במיכללה בחברון והמתנקשים
בראשי־הערים בגדה. האם יהיה זה נועז מדי
לשער כי גם הם יהיו יהודים ובעלי־אמונה
פוליטית מסויימת? מבחינה הסתברותית לפחות,

הסיכוי הוא גבוה•
דן יהב, תל־אביב

לוע הדנב

עבודה שכזו

ם גן־שר מתפטר בן־מאיר
מה הוא עשה שסי
עכשיו הוא חזר לכנסת, להרגיז שם.
אבי ניב, תלאביב

האיראנים יושבים על זר־קוצים
בוער.
ההרפתקה החומייניסטית באיראן נמשכת
ונמשכת. חומייני וכוהניו חושבים שישברו את
עיראק, ומשם יפרצו אל חצי האי הערבי וישליטו
את דתם במכה.
זה נראה מפחיד ומאיים, אר הם שוכחים שהם
יושבים על זר־קוצים בוער ושבעורפם מתנשף לו
הדוב הרוסי, שלועו הפעור מאיים עליהם.
דוידי קוברינסקי, תל-אביב

קורא קוברינסקי

במיפלגת העבודה חובשים כיפה
ומסירים אותה -לפי העורך.
הגיע לידי פירסום של מיפלגת העבודה
הישראלית(המחלקה לענייני דת) ,המתחיל
באותיות ב׳׳ה. בצד השני מצאתי את תפילת
הדרך.
האץ זה מעיד על צביעותה חסרת־הבושה
של מיפלגה זו? עד מתי יסבול הציבור הנאור
חוצפה שכזו?
עוץ רוזנברג, רמלה

אחווה רצחנית

תמ״י גגד הקיצבותו

הנאשם מנחם ליבמן פתח ביריות
עוזי וקרא לעבר המתקהלים בשוק
של חברון :״בואו אחיי, בואו נתא חד
את הערבים!״
כולנו ונצא להו
(מתון כתב־האישוס).
אף פעם לא הבנתי איר !.תחילים פוגרומים,
איר אנשים הנראים מהוג״ים מתחילים לפתע
לרצוח, בתזזית של טירוף. הסיפורים על הטבח
בחבחץ ב־ 1929 היו בעיניי תעלומה, משהו
בלתי־נתפס, תופעה השייכת לזמנים אחרים,
ללשונות אחרות.

מישהו שם לב למה שקרה השבוע
בכנסת?
כמה חברי־כנסת הגישו הצעת־חוק פרטית,
לפיה ישולמו קיצבות הילדים בגין ילדים עד גיל
— 21 תום השירות הצבאי — ולא עד גיל ,18
כנהוג ער כה.
מי עלה לדוכן והתנגד להצעה? בז־ציון רובין,
סגן־שר־הרווחה.
כן, הוא ולא אחר. שבוע אחרי שהעמיד את כל
המדינה על הראש בגלל ״הגנה על המקופחים,
רחה לביא -אילת

זהירות: הסובייטים בעורף!
חקירה מקיפה ומהירה, מציאת האשמים
והעמדתם לדין ללא כל שיהוי.
כן אנו דורשים את חקירת הפגיעה
בבית־הקברות המוסלמי ביפו, מציאת הפושעים
שביצעו זאת והעמדתם לדין מייד.
אנו מפנים תשומת־ליבן־ למצבו של
בית־הקברות המוסלמי והמיסגד בבאר־שבע.
חרפה זו נמשכת שנים ונעשית בחסות
השילטונות. דבר המהווה דוגמה חינוכית רעה
ויוצר אווירה שבה יכולים לצמוח גילויים של
ביזוי הדת, השינאה והאלימות שהיו ביפו
ובירושלים.
בשם האגודה:
נורי אל־עוקבי, באר־שבע

מדינה חופשית -אז
שנתגיירה כהלכה
בחיפה אסור לשחקן תיאטרון לחרף
א ת שם השם.
הדיר מהולנד לישראל היא ארוכה, ארוכה
מאוד. עובדה: רוחו הליברלית של ברור
(״בנדיקטוס״) שפינוזה טרם התגברה על המרחק
הזה, למרות שהיא צועדת כבר יותר מ־ 300 שנה.
אילו היה שפינוזה בא לחיפה ושומע על
השערוריו; סביב ההצגה משיח, הוא בוודאי היה
פוטר את העניין במישפט מבריק אחד :״במדינה

פוליטיקאים משעווה
האם דומות הבובות במוסיאון־
השעוה למקורן
במוסיאון השעווה בתל־אביב הציבו החודש
בובה חדשה: דמותו של נשיא המדינה, חיים
הרצוג. אני חייבת לומר מיד — יש, כן, יש
דימיון מסויים בין הבובה והנשיא. אבל הדימיון

הולנדי שסינוזה
300 שנה קדימה
חופשית יכול כל אחד לחשוב מה שהוא רוצה
ולומר מה שהוא חושב!״
ושלא יהיה ספק — למרות דיעותיו
המתירניות, הוא בהחלט נולד לאם יהודיה.
צחי טילוסוח, חיפה

בורג לראשות־הממשרה
הסבלנות מ שתלמת.
יתכן שזה יהיה המוצא היחיד מן הסבך: כולם
רוצים ממשלת אחדות לאומית, אך אף אחת
מהגדולות אינה מוכנה להיות כינור שני. הד״ר
בורג, כראש הסיעה הקטנה, יציע את עצמו
כמפשר ויועמד בראש הממשלה. שמיר ופרס יהיו
סגניו.
זה לא הצליח השבוע? לא נורא. למר בורג יש
סבלנות ברזל. עוד שנה, עוד שנתיים, עוד — 10
היום הגדול בוא יבוא! עוטר כץ, ירושלים

ראש־ממשלה בשר ודם שמיר*

נשיא משעווה הרצוג*

כל בובות־הפוליטיקאים נראות פשוט כמו ...בובות!
עכשיו כבר לא.
יוסי עדני, יפו
אומנם, עדיין לא הורשע אף אחד מהחשודים
והמשר חקירתם ומישפטם יכול להמשר זמן רב,
או כבר עתה מסתמן מכנה משותף בין ״החשודים
לכאורה״:

* לידו: יצחק נבון

מחאה מהנגב
האגודה לסיוע והגנה על זכויות
הבדווים בישראל קוראת לד׳׳ר יוסף
בורג, שר הפנים והדתות, והאחראי
לענייני המישטרה:
אגודתנו מגנה ומוחה בחריפות נגד נסיון
הפגיעה במיסגד אל־אקצא. אנו דורשים קיום

הוא כל״כו רחוק, שדרוש הרבה רצון טוב כדי
לזהות בה את הרצוג.
בכלל. כל הבובות במקום אינן דומות כל־כר
למקור. הן נראות פשוט כמו ...בובות משעווה.
האם הפוליטיקאים שלנו נראים כמו בובות?
יטה לרמן, תל־אביב
0לפעמים כן. עדשתה של ענת סרגוסטי
• לידו: שלמה הילל

ליריעת הקורא•
מיבתכי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן
למיכתבים קצרים, מודססים
במכונת־בתיבת שצורטה אליהם מיבתבים הכותב. תמונת בעילוכדשם לא יפורסמו. אץ
המערכת מחזירה את המיכתבים

״העולם הזה״ ,ש בו עון ה חד שו ת הי שראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב גורדון ,3
טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך
הרא שי: אורי א בנ רי עורך־מי שנה: דו ב אי תן
עורך ת בני ת: יוסי שנון עורכי כי תו ב: ענ ת
י שראלי וגיור א נוי מן צל מי מערכת: ציון
צפריר ענ ת סרגוס טי ו צי פי מנ ש ה עורכת
דפום: א הו ב ה קורן רא ש ה מינהל ה: אברהם
סיטון מחלקת ה מו ד עו ת: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה :״הדפום
החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד׳ בע״מ

אני משתתף בריגשי הזעם של מערכת הארץ על
ההצתה הזדונית שבוצעה בה, יהיו המניעים כאשר יהיו.
מערכת העולם הזה, שעברה שורה ארוכה של
! התנכלויות אלימות — פצצות, התנקשויות וגם הצתה
ך ״— מכירה היטב את המצב שבו מוצא את עצמו עיתון
אחרי התנקשות כזאת.
כלי־התיקשורת ממלאים במישטר הדמוקרטי תפקיד
שאין לו תחליף. התנקשות בהם אינה פשע רגיל. זוהי
התנקשות בעצם קיום המישטר הדמוקרטי. אני מקווה
שזרועות־החקירה יפעלו בהתאם לכך.

^ הסקופים
*ל של.הארץ״

לצערי אין הדבר פוטר אותי מלמתוח ביקורת על
הארץ בשל עניינים אחרים.
בשבוע שעבר כתבתי במדור זה על הנוהג

הגברת וינקלר. יש כאן הכל — מלבד העובדה הקטנה
שהפרשה נחשפה על״ידי העולם הזה.
למען הצדק יש להזכיר כי למחרת היום, במקום אחר
באותו העיתון, ציין גירעון לוי כי גילויי העולם הזה הם
שהביאו לפיצוץ הפרשה.
חבל לי על כל הפרשות האלה. כמי שהיה פעם חבר
מערכת הארץ, הייתי שמח יותר אילו שימש הארץ
דוגמה לסוג אחר של אתיקה עיתונאית.
המעמד המעופף

לפני ארבעה חודשים וחצי פירסם העולם חזה
( )27.9.83 חקירה מיוחדת על ״המעמד המעופף׳ —
בעלי המטוסים הפרטיים בישראל. תוך כדי ניהול
החקירה נתקלנו בכמה וכמה פרטים תמוהים, אך לא
יכולנו להרחיב עליהם את הדיבור, לאור חוקי־הדיבה.
הסתפקנו ברמזים דקים.
תחת אחת התמונות כתבנו :״איש המיסתורין: ליד
המטוס הדו־מנועי פראטנביה פ־ 86 של חברת אוו־חיי

חומר רדיואקטיווי מבילינסון
הושלך למזבלה עירונית בפ״ת
משדד הבריאות: זו עבירה על תוק אר לא נש?!פת סכנה
הטבעית מפני שהאשפה כוסתה ונקברה בתוך ה,7
מאת נו רי ת א מי תי
__ סו פרת ארץ״ כ 5״ ת __אדמה__ .

במת א לגו רנגוי ב ה
מארחת את

פרום׳ ישעיהו ליבוביץ
יצחק חסון
אורי רם
יעל פישביין
מנחה: חיים הנגבי
על הנושא:
הפרדת הדת
מן המדינה
ביום ד ,8.2.84 /בשעה 7.30 בערב, בבית
בני־ברית, רה׳ קפלן , 10 תל־אביב.
אלטרנטיבה, ת.ד , 31109 .ח״א
טל 221152 .

מודעות בטלפון

לכל העתונים
בכרטיסי אשראי במחירי המערכתי

$ 0108מ£אוס
* 1א סוז * אז 0זאו
0ז1$8*£1 1

ויזה

•עוראכרט

הכותרת ב״הארץ״
המוציא סקופ אל הארץ

] הבלתי־נסבל של עיתוני ישראל, והארץ בראשם, לגזול
י ״ א ת הסקופים של זולתם, ולפרסמם כאילו היו שלהם.
אמרתי שאין זו אלא גניבה פשוטה, הנוגדת כל אתיקה
אנושית ועיתונאית.
אם קיווה מישהו בתמימותו שהביקורת על מינהג
מחפיר זה תשא פרי, הרי הועמד על טעותו כבר באותו
היום.
הגליון שבו נאמרו הדברים הכיל סקופ נוסף של
העולם הזה: הגילוי שבבית־החולים בילינסון
רדיו־אקטיבית פסולת נזרקת
בפתח־תיקווה
לפחי־האשפה, תוך הפרת כל כללי־הזהירות שנקבעו כדי
להגן על שלומו ובריאותו של הציבור. היתה זאת ידיעה
בלעדית, והיא הופיעה בראש השער האחורי( .״שערוריה:
בגלל הזנחה של בית־חולים — סכנה רדיו־אקטיבית

בגוש דן!״)
גיליון זה הופיע ביום השלישי האחרון, אחרי״הצהריים.
למחרת היום, ביום הרביעי בבוקר, הופיעה בעמור
הראשון של העיתון הארץ ידיעה, שהובלטה במיסגרת
מיוחדת. הכותרת :״חומר רדיואקטיווי מבילינסון הושלך
למזבלה עירונית בפתח־תיקווה ״.על החתום :״נורית
אמיתי, סופרת הארץ בפתח־תיקווה״.
איני מכיר את הגברת אמיתי, ואת שיטתה להשיג
סקופים. אבל אני מכיר טכניקה פשוטה: קוראים סקופ
בעיתון מסויים, מרימים את שפופרת הטלפון, מצלצלים
לכתובת אחת או שתיים, מקבלים תגובה של כמה מילים,
והופ — יש ידיעה חדשה. סקופ בלעדי.
עיתונאי הגון, וגם עורך הגון של עיתון הגון, יזכיר
לפחות שהידיעה כבר הופיעה בעיתון אחר. אולם הארץ
מצטיין לאחרונה בסקופים בלעדיים מסוג זה, הלקוחים
מעיתונים אחרים.
טיפול הארץ בפרשת לוינסון הדגים יפה שיטה זו.
כבר מחיתי על כך שמאז פיצוץ הפרשה על־ידי העולם
1הזה נוהג הארץ מדי שבוע להפקיע לעצמו את גילויי
ן * העולם הזה, שהם פרי חקירה ארוכה ויקרה, ולפרסמם
כאילו היו שלו.
בשבוע שעבר עמד העולם הזה בהרחבה על
קשר־ההשתקה שקדם לגילוי שלנו. תיארו את הקשר הזה
לפרטיו. בין השאר שאלנו מדוע נמשכה החקירה
הפנימית עשרה חודשים, מדוע נשמרה בסוד, מדוע
התפוטרו יעקוב לוינסון וחיים ברנשטיין בשקט, מדוע
נזעקה ההסתדרות רק אחרי שהעולם הזה חשף את
הפרשה.
כעבור יומיים, ביום החמישי, נאות הארץ לפרסם
כתבה ״מאת יהודית וינקלר״ .היא היתה מעניינת מאוד.
״עדיין אין תשובה לשאלות מדוע במשך עשרה חודשים
נשמרה הפרשה בסוד, מדוע התפוטרו לוינסון וברגשטיין
ומדוע לא נבדקו החשדות כוועדת־הביקורת ׳,כתבה

שרות ת.ד. ללא תשלום -חני ה חופ שית במקום

טוריסם אנד פליי, שנחת לפני כמה דקות בשדה־דוב,
עמד גבר ממושקף, שזוף ובעל הופעה ספורטיבית, שנעל
את דלת תא־הטייס. היה זה יוסף סוריה, יהלומן ואחר
משלושת השותפים שמטיסים מטוס זה פעמים רבות
בשבוע לקפריסין, .לא לדבר ולא לצלם!׳ ,ביקש
הטייס־היהלומן״.
קדמה לניסוח זה התייעצות מערכתית ממושכת. היו
לנו חשדות מסויימים מאוד, אך הגענו לידי מסקנה שאין
בידינו הוכחות חותכות, המצדיקות ניסוח בוטה יותר.

פרסום

אידיאל

א בן ג בי רו ל סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

איתן עמיחי

הדברתבע״ם מזיקים

מומחים לתדברת תיקני ם
(ג׳וקים) ,תו מי קץ, חי קי
ספרים ובגדים.
רמת-גן, רוי מודיעין .18ת.ד2272 .
טל 790114 5 -6 .רש׳מסייג עסק 411/7$
סמירח עד בריאותך ורב וסך

טייס סוריה ב״העולם הזה״
לא לדבר ולא לצלם
ההמשך בא בעיתונות היומית. יוסף סוריה, בן ,38
מרחובות, נעצר בחשד של הברחת נשק ויהלומים. נאמר
עליו שהוא ראש־כנופיה, שאליה שייכים גם טייסים
אחרים. לדברי המישטרה, הוביל סחורה במטוסו כמה
פעמים בשבוע, ונעל אותה במטוס בשעה שסידר את
הסידורים במישרדי שדה־התעופה.

ארנסט יפת מ״כנק־לאומי״׳ ,מפעילים עתה
שדולה חזקה בכנסת ובממשלה למניעת מימוש
יוזמתו של יצחק זמיר לחקירת המניות
הבנקאיות.
הטענה שמשמיעים ראשי־הבנקים היא, שעצם ההכרזה על
פתיחה בחקירה יפגע במעמד הפינאנסי של ישראל בקרב
הבנקאות הבינלאומית.

י*וגו 1ן יך
גבו! יחליט השסע
ראשי מחנהו של הנשיא־לשעבר, יצחק נבון,
יתכנסו השבוע לדיון מכריע בשאלת עתידו
במיפלגת העבודה.
בכינוס שנערך בבירכתו של נבון, ידונו בשתי
הצעות. האחת: תמיכת נבון במועמדותו של
שימעון סרס לראשות־הממשלה, תמורת
הבטחת תיק־החוץ לנבון. במיקרה זה יישמר
תיק־הביטחון ליצחק רבין.
ההצעה השנייה היא שנבון יתמודד, בכל זאת,
על ראשות־המיפלגה. משמעות קבלת החלטה זו
היא הקמת מטה־פעולה מייד אחרי־כן.

בהנא נגד גיקסח
מידע שהגיע לראשי האך־בי־איי
בארצות־הברית מגלה, שאנשי ״הליגה
להגנה יהודית״ בארצות־הברית זוממים
לפגוע, במועמד השחור, ג׳סי ג׳קסון,
ראשות המיפלגה
המתמודד על
הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות.
כתוצאה מכך מתנהל מעקב מקרוב
אחרי חברי־התנועה, מעשיהם וקישריהם
החברתיים.
האמריקאים בודקים גם בישראל את
הקשר שבין הרב מאיר כהנא ואנשי
הליגה בניו־יורק.
בארצות-הברית מתייחסים ברצינות
רבה לעניין, וכך גם בשגרירות האמריקאית
בתל־אביב.

סערה בתעלת־הימים
הפרק בדוח מבקר־המדינה הקרוב, שיעסוק
בפרוייקט תעלת־הימים, כבר מדיר שינה מעיני
שר־האנרגיה-והתשתית, יצחק מודעי.
בפגישה עם ראש־הממשלה, יצחק שמיר, הוא איים
בהתפטרות אם הדוח לא ייגנז, אך בקשתו לא תתמלא.
הדוח יצביע על כישלון מוחלט בפרוייקט היוקרתי של
הליכוד, הן מבחינת היקף ההשקעה והן מבחינת הביצוע.

הגוש הלאומי בדיון
גורמים שונים בקואליציה בוחנים בפעם נוספת
את הקמת הגוש הלאומי — תלכיד של
המיפלגות המרכיבות עתה את הקואליציה —
להתמודדות משותפת עם המערך בבחירות.
במיסגרת הקמת גוש כזה תתחייב תנועת־החרות, שהיא
הגורם הדומיננטי, לתת מקומות ריאליים ברשימה
המשותפת לראשי כל מרכיבי הקואליציה.

ראש־הממשלה, יצחק שמיר, רואה בחיוב
התפתחות כזו, ומסביר שהיא תפתור
בבת־אחת את כל הבעיות שבהם מתחבטת
הקואליציה.

שרו! ימסור גירסתו
השר־בלי־תיק אריאל שרון אינו מתכוון לשתוק
על הפירסומים החדשים בעניין חלקו בתיכנון
המילחמה וניהולה.
עתה, אחרי ששב מסיור בארצות־הברית, הוא בוחן את דרכי
תגובתו.

הבנקאים חוששים מחקירה חלק מראשי הנהלות הבנקים הגדולים, בראשות

מתיחות זמיר+איבצן
חתול שחור עבר באחרונה בין היועץ המישפטי
לממשלה, יצחק זמיר, ומפכ״ל המישטרה, אריה
איבצן, על רקע אי־הבנות בנושאים שונים,
שבהם היה שיתוף־פעולה מיקצועי ביניהם.
אהת מאי־ההבנות האלה נוגעת לסיום חקירת רצח אמיל
גרינצווייג.

תעריפי החשמל יוזלו
״חברת־החשמל״ מתכוונת לצאת במיתקפה
הסברתית נגד שרים בממשלה, המתנגדים
להעלאות בתעריפי־החשמל בחודשים הקרובים.
חברת־החשמל טוענת, שהמשך המעבר לפחם והשלמת
תהליך ההתייעלות הפנימית בחברה יביא לירידה ריאלית
במחיר לצרכן בסוף שנת־הכספים הבאה. על־פי התחשיבים,
ידביקו אז מחירי־החשמל את עלויות הייצור, ולא יהיה
צורך אף בסובסידיה ממשלתית.

חששות מ״תדיראך .
ו,הסנה״
ראשי חברת העובדים מוטרדים באחרונה מהמתרחש
במיפעלים שונים. אחת החברות, שלגביה נשאלת השאלה
אם לירוחם משל יש מידע מלא על מה המתרחש בתוכה,
היא חברת תדיראן.

מזכייל ההסתדרות מגלה עתה עירנות מירבית
לנעשה במיסעלי.,חברת העובדים״ .מזכיר
החברה, דני רוזוליו, מתכוון לגבש נוהלי־עבודה
קשוחים ביותר.
עניין אחר שבו מגלים עתה ראשי ההתסדרות עניין הוא
תקופת־עבודתו של איתן אבניאון כמנכ״ל הסנה.

בן־גל לבנייה בגדה
האלוך(מיל ).אביגדור(״יאנוש״) בן־גל מנהל
משא-ומתן עם משקיעים שונים, לצורך הקמת
חברה לבנייה פרטית וציבורית בגדה
המערבית.

חדד יפרוש?
ניצב רחמים חדד, קצין־אפסנאות במטה הארצי,
ולשעבר סגן מפקד המחוז הצפוני, עשוי
להתבקש להקדים את פרישתו מהמישטרה.
לפני חודשיים, במהלך דיון במישפט־שוחד —
שבו מואשם מפקד מישטרת־נהריה לשעבר,
אלי בן־יעקב — העיד סגן ראש־אגך החקירות
במטה הארצי יורם גונן, כי חדד וקצינים בכירים
אחרים במחוז הצפוני טייחו חקירות
בפרשיות־שחיתות, שבהם היו מעורבים
אנשי־מישטרה.
חדד לא פנה לבית־המישפט כדי להפריך את דיברי גונן,
אלא הסתפק במיכתב למפכ״ל המישטרה, שבו הבטיח
להמציא מיסמכים המטהרים אותו. עד עתה הוא לא עשה

זאת.

סרט על בגין
הטלוויזיה מבינה סרט-תעודה בשני
חלקים על חייו ופועלו של מנחם בגין, מאז
צעירותו.
עדיין לא נקבע מועד כלשהו להקרנתו.

תנאים מפלים לאסירות
האסירות בבלא־הנשים ״נווה תירצה״ מופלות
לרעה בהשוואה לאסירים הגברים.
למרות שהיו שמועות על שינוי בנוהלים, עדיין מוגבלות
האסירות בצפייה בטלוויזיה עד השעה 8בערב, בעוד
שהגברים יכולים לצפות במבט, וחלקם אף צופים בכל
התוכניות, עד חצות.

מועדי בשגרירות
החייב הדרוזי לשעבר ג׳עבר מועדי נפגש
באחרונה עם נציגי השגרירות האמריקאית, כדי
לדון במעמד הדרוזים בלבנון וביחס הנחתים
אליהם.

שריר נגד שגי
רמזיו של מנכייל ״קופל״ לשעבר, שמואל(״עוגי״)
פילובסקי, שהוא יקבל תפקיד בכיר במישרד־התיירות,
גרמו להתמרמרות רבה בקרב ראשי
המישרד.

פאשלה שד פרס
במיסדרונות מיפלגת העבודה מתרעמים על־כך ששימעון
פרס הבטיח למזכיר־הסתדרות־המורים, אמנון אברמסון,
מקום ריאלי ברשימה הבאה לכנסת.

״תמוז״ מחליפה בעלים המו״ל עודד מודן רכש את ספרי
הוצאת ״תמוז״-של אהרון בר, את זכויות
ההפצה וזכויות פירסום ביתבי־היד
הנמצאים כיום בהוצאה.
בר, נכה־צה״ל, שהתמחה בהוצאה
לאור של אלבומים וספרים מהודרים,
ימשיך להחזיק בשם ההוצאה שלו.

מחקר ס1די בסרטן
חוקרים במכון מדעי ישראלי עוסקים עתה
בפיתוח תרופה חדשה לסרטן, תוך שימוש
בחמריס בלתי־שכיחים.
ראשי המכון מניחים שאם המחקר יניב תוצאות
חיוביות, תהיה זו פריצת דרך.

הואשם וסע לוורל
עורך־הדין ניסים ארגמן, לשעבר ראש מדור־רכש־אווירי
במישרד־הביטחון, שהוגש נגדו
כתב־אישום מפורט על קבלת שוחד וסחיטה
באיומים מספקים, נמצא עתה בארצות־הברית,
ולא ברור אם הוא יתייצב במועד למישפטו.
העבירות שאליהן מתייחס כתב־האישום נעשו בתחילת
שנות ה־.׳70
מסכה במישרד הבריאות
בכירים במישרד הבריאות חוששים עתה מזעמו של השר
אליעזר שוסטק.

בדיונים פנימיים הם הסבירו לו שחוק־מניעת־עישון
במקומות ציבוריים יביא ליצירת תדמית
טובה לשר ולמישרד. עתה מתברר גם לשר
שהוא הוטעה.

מבריחים תכשיטים
לחו״ל
המוכסים בנתב״ג ערים לשיטה חדשה של
העברת רכוש לחו״ל. נוסעים מישראל,
החוששים מפני חיפוש על גופם, מעדיפים שלא
להבריח דולאריס, אלא תכשיטים יקרים, שאותם
הם יכולים למכור בחו״ל תמורת כסף נזיל.
בנתב״ג אין מודאגים מדרך זו של הברחת שווי־דולארים
לחדל, אלא מהסכנה של מעשי שוד באולמות־ההמתנה, או
אף במטוסים.

שמולביץ־ יתפטר
בלישכת ראש־הממשלה רווחת הדעה שהמנכ׳׳ל מתיתיהו
שמולביץ׳ יתבקש לפרוש מתפקידו בתוך זמן סביר, בלי
שהפרישה תתפרש בפיטוריו.

הסיבה — עירעור האמון בינו ובין
ראש־הממשלה יצחק שמיר.

במדינה

ידיעה מו ־ הי מג ה ב ני ז ־יורק :

ל 1יתונ וח, ולומי
גוזע1יין 1מנורי1נ״

לי ש עי הו הנביא
מושג חדש רווח עתה בין
תלמידי הגימנסיה בתל־אביב:
,,ציד ערבים״

בימים הראשונים של הכיבוש
השמיע ישעיהו ליבוביץ נבואה,
שעליה חזר מאז פעמים ללא־ספור:
בעוד שהכיבוש יגבש את העם
הפלסטיני, הוא ישחית ויהרוס ללא
תקנה את העם הישראלי.
השבוע התפרסמה פרשה, שאישרה
ל חו פי ת את התגשמותה של נבואה זו.
תלמידי
ך טינות חשוכות.
גימנסיה הרצליה גילו שהם השתתפו,
במיסגרת המישמר״האזרחי, בספורט
חדש, הקרוי בפיהם ״ציד ערבים׳,
השיטה: יוצאים בלילה בניידת,
תופסים ״בני מיעוטים׳ ,מובילים אותם
לפינה חשוכה ומענים אותם לשם
הנאה. השיטה: מכות־רצח, בעיטות
במגפיים בכל חלקי הגוף, ועוד. הדבר
מזכיר עד להחריד את מעשי
פלוגות־הסער בגרמניה הנאצית.
בתל־אביב לנים מדי לילה רבבות
*,ערבים, תושבי השטחים הכבושים. הם
עושים את העבודות השחורות בעיר,
ובלעדיהם אין תל־אביב ,״העיר
העברית הראשונה׳ ,יכולה כלל
לתפקד. מכיוון שהלינה בעיר אסורה
על ״תושבי השטחים׳ ,כמו לכושים
ביוהנסבורג, לינה זו היא בלתי־חוקית,
י אף שהמעבידים יודעים על כך
ומעודדים זאת.
ריקבון חברתי. בבסיס המישמר־האזרחי
באיזור מוגרבי הפך ״ציד
הערבים׳ שיטה קבועה. ניצחה עליה
מפקדת הבסיס, אחת שרה רחמים.
לדברי התלמידים, אין זה מצב חריג1
הוא קיים גם בבסיסים אחרים של
י המישמר־אזרחי. נראה שזהו אחד
1מגורמי־המשיכה העיקריים של בני־ 1
!י״נוער למישמר.
התלמידים לא הזדעקו. גם הטובים
שבהם, שהתנגדו — לדבריהם —
למעשים, לא התקוממו. בני העילית ,
של החברה הישראלית, השיכבה
| המנהיגה של מחר, לא מיהרו לגלות
1את התופעה ברבים. הם סיפרו על כך
י להוריהם. רק ההורים פנו למורי
הגימנסיה הרצליה, ואלה נזעקו.
התוצאה: שרה רחמים התבקשה בשקט
להתפטר, ואכן עשתה זאת.
לכאורה זה נראה כמיקרה חריג.
למרבה הצער, אין זה כך. לא רק
במישמר־האזרחי — אירגון מיותר
לחלוטין, שהפך גורם של ריקבון
חברתי — עוסקים בכר. גם
אנשי־המישטרה, הנתקפים בשיעמום
בעת סיוריהם, רגילים לתפוס ערבים
ברחוב בלילות ולהרביץ להם מכות־ ;
! 1רצח. ברוב המוחלט של המיקרים
י שותקים הקורבנות, מפאת חשש

מוצדק שמא יבולע להם.
נבואת ישעיהו התגשמה במלואה.
הממשלה אחד פחות
מרדכי בן־ 6ודת התפטר,
והתעלומה סביבו עדיין לא פוענחה ביום חורפי בהיר אחד קם לו מרדכי
בן־פורת, שר בממשלת ישראל,
והתפטר.
למה? ככה.
הסביר בן־פורת: הממשלה אינה
מתפקדת. אין הוא מרוצה. אבל הוא
ישאר בקואליציה וימשיך להצביע
בעד הממשלה שאינה מתפקדת.
זה מוזר, אך אין זה מוזר יותר מאשר
עצם כהונתו של בן־פורת כשר עד כה.
הוא היווה תופעה מיוחדת־במינה:
סיעת־יחיד, שאינו מייצג איש מלבד
י עצמו, ושזכה בכסא ליד שולחו־הממשלה.

לגבי פוליטיקאי ותיק כמו
בן־פורת אין זו סיבה להתפטר. אילו
העולם הזה 2423

ן * ידיעה, המתהלכת בחוגים מסויימים בניו־יורק,

< 1מדהימה.

עיקרה: איל־העיתונות הבינלאומי,
רופרט מורדוק האוסטרלי, מתעניין
ברכישת מניות של הצהרון הישראלי
״מעריב״.

הידיעה הפתיעה ביותר, מפני שמורדוק,
מיליארדר שקנה עיתונים ברחבי העולם, הקפיד עד
כה לרכוש רק עיתונים בשפה האנגלית, ובארצות
הדוברות־אנגלית. כך רכש את טיימס הלונדוני,
עיסקה שגרמה בשעתו לגלים של זעם ומחאות.
לאחרונה רכש עיתון חשוב בשיקאגו, וגם שם עורר
הדבר סעדה.

לפי הידיעה, מוכן מודדוק לסטות
ממינהגו ולרכוש בפעם הראשונה מניות
של עיתון בשפה אחרת, בגלל רצונו
להנחיל עמדת־כוח לידידיו הישראליים.
בין אלה בולט אריאל שדון, שהוא ידידו
מזה זמן רב.
דוברו של שרון, אורי דן, כותב באופן קבוע
בעיתון אחר של מורדוק, ניו־יורק פוסט, עיתון
סנסציוני שנאמר עליו שהוא ״יותר פרו־ישראלי
מאשר כל עיתון ישראלי ״.כשהכוונה היא לתמיכה
במגמות הלאומניות ביותר בישראל.
ידיד משותף של מורדוק ושית הוא הוואוד
סקוואדרון, מישפטן נודע, מי שהיה יו׳ר ״מועדון
הנשיאים׳ של האירגונים היהודיים בארצות־הברית.
העולם במגמות
מורדוק תומך בכל
ימניות־קיצוניות. בין השאר הוא חסיד נלהב של
הנשיא רוגלד רגן ושל ראש ממשלת בריטניה, מרנרט
תאצ׳ר.

באשר פנה ״העולם הזה״ אל עובד
בן־עמי, בעל מחצית מניות ״מעריב־ ,הוא
הכחיש מכל וכל, ובלי פייג, כל נבונות
מצידו למכור את מניותיו למורדוק.

לדבריו. לא שמע כלל על התעניינותו של מורדוק
בעיתון הישראלי. הוא קבע כי לא היה מעולם
משא־ומתן כזד״ ומעריב היה דוחה כל פניה כזאת על
הסף .״אני יכול לקנות את מורדוקף התפאר ברעמי.
״האם אין זה דג גדול מדי?״
״אני יכול להשיג כל כמות של כסף ׳,אסר בן־עמי,
״כשאני יוצא לחדל, אני מביא כל סכום שדרוש!׳
למעו שדוו והמוסד
ך* כחשה טוטאלית זו רצויה ביותר, שהרי אילו
1 1יכלה עיסקה כזאת להתבצע, היה בכך מקוד
לדאגה רבה.
לא במיקרה עוררו רכישותיו הקודמות של
מורדוק בארצות שונות סערת־רוחות. כי השתלטות
של איל־עיתונות עולמי על עיתון מקומי חשוב
מהווה סכנה אוטומטית למישטר הדמוקרטי. פירושו
חש במצבו האבסורדי, שהיה גרוטסקי
גם במישטר הקואליציוני הישראלי,
הרי לא היה מקבל את המינוי
מלכתחילה.
מיכתבים למערכות. אם כן,
מדוע התפטר?
קשה היה להתעלם מן הרושם
שהמעשה קשור בחשדות שהועלו
על־ידי העולם הזה והאלוף (מיל׳)
מתי פלד. הם נגעו לתפקידו של
בן־פורת בפרשת הפצצות שהונחו
במוסדות יהודיים בבגדאד על־ידי
מחתרת ציונית, שאורגנה שם על־ירי
בן־פורת וחבריו, שליחי המוסד.
בן־פורת הבטיח פומבית להשיב על
החשדות, אך נמנע מלעשות זאת. תחת
זאת כתבו כמה מידידיו מיכתבים
למערכות, ובהם הציעו הסברים
דחוקים לעובדה התמוהה: מדוע
שיחררו העיראקים את בן־פורת כעבור
כמה ימים מן המעצר, למרות שנלכד
בחברת שליח ישראלי שני שנדון
למאסר־עולם, וששוחרר רק כעבור
עשר שנים.
התעלומה נשארה בעינה.

של דבר הוא שארם זר, בעל אינטרסים זרים, יכול
להכתיב את קו המערכת לכלי־תיקשורת חשוב, ובכו־לרכוש
את האפשרות לכוון את דעת־הקהל באותה
ארץ.
בבריטניה התאפשר למורדוק לקנות את טיימס
החולה רק אחרי שנתן עתבות משוריינות, המונעות
ממנו להשפיע על קו המערכת.
כיום עסוק מורדוק בכמה קרבות על רכישות של
מניות בעולם הקולנוע (האחים וורנרו, הטלוויזיה
והרדיו בארצות־הברית. לפי חוקי ארצות־הברית יכול
היה לקנות שם עיתונים, אך לא תחנות־שידור. לאדם
זר, שאינו אזרח ארצות־הברית, אסור שם להחזיק
במיספר ניכר של מניות בתחנת רדיו או טלוויזיה•
לדמוקרטיה התיאורטית הסכנה הישראלית היתה גדולה עוד יותר לאור
דיעותיו הידועות של מורדוק. העמדת
כלי־תיקשורת גדול לרשות אריאל שחץ
ואנשיו, באמצעות מיקבץ־ההון של
אימפריה עיתונאית זרת היתה מחוללת
שינוי גדול על הבימה הפוליטית בישראל.
הכיוון הזה כבר בולט בעיתונו היו־יורקי של
מורדוק. פוסט מתאר את הפלסטינים ככנופייה של
טרוריסטים, מצדיק בלי סייג את העמדות הקיצוניות
ביותר של מסשלת־ישראל, בלבנון ובשטחים
הכבושים, ומתמחה בעיקר בסיפורים ילדותיים על
המוסד הישראלי הכל־יכול. לפעמים אפשר לקבל את
הרושם כי הוא הביטאון העיקרי של קהילודהריגול
הישראלית.

^ מילהמת
הצהדוגיס

ך• עניין מעניין במיוחד לאור המילחסה
\ 1המתלהמת והולכת בין הצהרונים בישראל.
מזה כמה חודשים מתכונן העיתון הארץ להוציא
לאור צהרון משלו, שנועד להיות מעין העתק ישראלי
של בילד־צייטונג הגרמני, עיתון סנסציוני
ובלתי־רציני לחלוטץ, שהגיע לתפוצה אדירה.
הצהרון של הארץ(שם מתומר חדשוהסעדיץ לא
יצא לאור, ויש הסבורים כי גם לא ייצא לאור, מפני
שבמצב הנוכחי של שוק־המודעות הוצאתו יכולה
להיראות כהתאבדות. עיתונאים בהארץ מדברים
בגלוי על הסמה שהרפתקה כזאת עלולה להוות
לעצם קיומו של הארץ עצמו. אך בינתיים רכשו
בעלי הארץ -מישפחת גרשום שוקן —
מיתקני־רפוס יקרים ביותר, והקימו מערכת חדשה,
תוך הצעת משכודות־עתק בדולארים לעיתונאים
שחיו מומים לעבור אליה.
התוצאה היחידה של תוכניות הארץ עד כה היתה
מתן דחיפה גדולה לצהרון ידיעות אחרונות. הארץ
רב עם ידיעות אחרונות, כאשר פרש מן הלוח
הכפול, על רקע של סיכסוך על חלוקת הרוווחים.
העיתון המתוכנן של הארץ נראה לבעלי ידיעות —
מישפחת מוזס — כהתגרות ישירה בהם, ועל כן נקטו
הפגנות הפגנה שקטה(סד ),
רבבות מפגיגי ״שלום עבשיד
כבשו את ירושלים הלאומגית,
אד הבעס האמיתי בלט בהעדרו תהלוכת־הלפידים הארוכה, שהתנהלה
לה לאיטה בערב ירושלמי נעים,
אביבי כמעט, היתה מרשימה. רק
ירושלמים מעטים עמדו בצירי הדרכים
כדי לצפות במחזה.
כמו לפני שנה, צעדה ההפגנה לזכר
אמיל גרינצווייג בנתיב הבגיניסטי
ביותר בכל מדינת־ישראל: רחוב
בצלאל וגן־סאקר, הגובלים בשכונות
הוותיקות זיכרונות ונחלאות.
אלא שהפעם נעדרו המתנכלים
למיניהם, ורק בודדים טרחו לקרוא
קריאות גנאי לעבר אנשי שלום
עכשיו.
מדווח חיים ברעם: ירושלמים

בעל־מניות בך־עמי*
לחד״ם!
אמצעים קיצוניים כדי לקדם את פני הסכנה.

התוצאה נראתה השבוע בעמוד
הראשון של ״ידיעות״ .הוא התחיל להדפיס
תמונות ומודעות בצבעים מלאים, חידוש
גדול בעיתונות היומית הישראלית.
במירוץ הזה נשאר מעריב מאחור. ידיעות עבר
על פניו מזמן מבחינת התפוצה. מעריב, שהשתדל עד
כה להיות ״רציני׳ לעומת ידיעות ה״המוני׳ ,נראה
כאובד־עצות. הוא ממלא עתה עמודים בתיאורי מץ,
כדי למשוך קהל, אך לא נראה כי הוא החלים. העיתון
הכבד והמסורבל אינו מתאים את עצמו לרוח הזמן.
כל זה הופך את התעניינותו האפשרית של מורדוק
במניות מעריב לסבירה יותר. הזרמה מאסיווית של
כסף על־ידי איל־הון, החולש על אימפריה עיתונאית
בינלאומית, יכול היה להיות פיתרון הגיוני.

הכחשתו הטוטאלית של עובד בן־עמי
תשים, מן הסתם, קץ לאפשרות זו.
* עם חתנו, ראש־עיריית הרצליה אלי לנדאו.

ותיקים ויודעי־דבר ייחסו את השקט
הזה דווקא לקבוצת הכדורגל של
מכבי־יפו. כשעתיים לפני תחילת
ההפגנה נחלה בית״ר־ירושלים את
הפסדה הראשון בליגה לקבוצת
הבולגרים מיפו. צעירי־השכונות
במרכז העיר, רובם ככולם חסידים
נלהבים של בית׳ר, ליקקו את הפצעים
בבתיהם. איש־שכונות אחד שהביע את
תיקוותו ״שמנחם בגין חוזר
לפוליטיקה״ ,הסביר להעולם הזה
שאת השקט ניתן להסביר גם בגוון
אמיתית.
חרטה של מסויים
החרותניקים של ירושלים ראו בצעדה
של אמיל הפגנת־אבל, לאו־דווקא
קריאת תגר פוליטית נגד הממשלה.
גם המצב הכלכלי עושה את שלו.
הצירוף יצחק שמיר ויגאל כהן־אורגד
אין בו כדי להצית את ההמונים. בלי
מנחם בגין ואריאל שרון לא ייצאו
ההמונים של חרות להפגנת־נגד
אלימה.
סיגנון צימחוני. ההפגנה עצמה
עוררה רגשות מעורבים משהו. ההנאה
מפרצופה של ישראל היפה היתה

מהולה גם בריגשות תיסכול. חסר היה
הכעס. שררה מין אווירה של ״מה
נשמע, איך הולך, אהלאן, זה את זה לא
ראינו מזמן.״ חסר זעם אמיתי על
הרוצחים, על שולחיהם, על יוצרי
אווירת־הלינץ׳ שחזרו לאחרונה
לפעילותם בכל המרץ. רק לפני
שבועיים הסית שרון נגד מחנה־השלום
וטען בטלוויזיה שהם רוצים להביא את
הערבים לתל־אביב :״זאת כוונתם, זאת
מגמתם׳.

התחושה הכללית היתה
כאילו יצאו הצופים למיפגן־
אבל על חבר, שנהרג בתאונת־דרכים.
החטא הקדמון נעשה
כבר לפני שנה. ברגע שאנשי
,,שלום עכשיו״ הניחו למנחם
בגץ להשתתף בחנוכת הגן
לזכר אמיל, הם פטרו את
״המחנה הלאומי״ מכל אחריות.
תנועת־השלום איש אמיל,
הרדיקאלית בכל רמ״ח אבריו, הונצח
בסיגנון צימחוני, בכאב עצור שהיה
(המשך בעמוד )8

במדינה
(המשך מעמוד )7
אמיתי וכן. אבל השינאה לבריונים
שפרעו במפגינים שעות רבות לפני
הרצח הנתעב, בדיוק לפני שנה, היתה
מעבר ליכולתם הנפשית של
המפגינים. הפשרה הטריטוריאלית
שלהם לא יכלה שלא להיות מתורגמת
גם לפשרה ריגשית.
לפעמים היה נדמה שהז׳אנר
הישראלי המיוחד של ״יורים ובוכים״
שינה מעט את צביונו והפך להימנון
חדש, תבוסני עד לאימה :״נהרגים
ובוכים״.
בלט שוב העדרו של שיר שלום
לוחם ומגייס. שיר השלום היפהפה של
להקת הנח״ל נשמע פיתאום בכייני,
מלא רחמים עצמיים. גם השיר החדש
על אמיל הוא כזה.
״עד גובה החזה״ .מבחינה
פוליטית היתה זאת הפגנה של המערך,
ורוב הנאומים נשמעו כנאומי־בחירות.
אץ ספק שכל הצועדים והנואמים
מתנגדים לליכוד, ומיקומם בתוך
המערך הוא באגף היוני, לפחות באורח
יחסי. היה שם הפוטנציאל למאבק נגד

שרון. אבל איש לא הזכיר את העם
הפלסטיני (מלבד צלי רשף, בנוסחה
המתייפייפת־משהו על ״עם אחר״) ,כפי
שהיה עושה גרינצווייג עצמו.
חבריו של אמיל, שהכירו אותו ואת
דיעותיו, ידעו שהוא היה רוטן לשמע
הנאומים. אבל אמיל גרס שאנשי-
השלום הרדיקאליים חייבים להשתתף
בפעולות שלום־עכשיו ולהשפיע על
הקו הפוליטי של התנועה. אלפי אנשי
מחנה־השלום העיקבי, שבאו להפגנה,
כאילו קיימו את צוואתו.
בין רבבות המפגינים בלט מאוד
גוש חברי יש גבול ואוהדיו. את הגוש
הובילו, ובצדק, עשרות חברי התנועה,
שעשו בשנתיים האחרונות בבית הכלא
הצבאי, מכיוון שסירבו לשרת בלבנון
או בגדה. התחושה היתה שבגוש זה
נמצאים המפגינים, שייצאו לרחוב גם
כשהמערך יעלה לשילטון וימשיך
להציע לערבים ״פשרה טריטוריאלית״
בלתי־קבילה, כתירוץ להחזיק ברוב
השטחים הכבושים.
אנשי שלום עכשיו היתנו את
הסכמתם להשתתפות אנשי יש גבול
כגוש בכך שהשלטים, הקוראים

מפגיני ״שלום עכשיו״ בירושלים
הנצחה בסיגנון צימחוני
להחרמת השירות בלבנון, יונמכו ,״עד
לגובה החזה״ .דרישה מעליבה זאת
התקבלה בחריקת־שן.
רשימת הנואמים היתה על טהרת
המערך. יצחק בן־אהרון, שתמך לפני
חודשים מעטים בהמשך פעולתו של
סולל בונה בשטחים הכבושים, בירבר

על רצח ארלוזורוב, והנוסטאלגיה שלו
לימי הסזון לא דיברה אל לב הנוכחים.
ראש עיריית־ירושלים, טדי קולק,
הסיפוחיסט הנאור ביותר במדינה, אמר
בפירוש שרק במתינות ״נוכל להמשיך
ולשלוט בירושלים״.
צלי רשף, מראשי שלום עכשיו,

פרס נ 1בל -
למילחמה!

שואן ויזל
הפלאנגות הטובות

ך* שמועה שהגיעה מאוסלו
ו 1דמתה לבדיחה: עסקן־השואה אלי
ויזל הוא אחד המועמדים לפרס נובל
לשלום.
בעיניהם של אינטלקטואלים אמריקאיים,
העוקבים בחרדה אחרי המיל־חמה
הבלתי־נגמרת בלבנון, היתה זו
בדיחה גרועה מאוד. הם יודעים כי
בשנה שעברה הקדיש ויזל את מיטב
מירצו נגד מאמצי־השלום במרחב,
ועסק בתעמולה למען הפלישה הישראלית
ולמען הפלאנגות.

.השחור
? \ הפך ללבו״

ך* שמלאו למילחמה 10 חודשים,
באביב שעבר, חתמו 52 סופרים
ומשוררים אמריקאיים על קול־קורא,
שמחה נגד המשך הכיבוש הישראלי
בלבנון. הניסוח היה מתון שבמתונים.
הם קראו למשא־ומתן בין ממשלת
ארצות־הברית ואש״ף, משא-ומתן ״שיוביל
לפינוי כל הכוחות הזרים
מלבנון, להחזרת הריבונות הלבנונית
על כל שיטחי המדינה, להבטחת
ביטחונה של ישראל ולהקמת בית
לאומי לפלסטינים״.
הקול־קורא, שפורסם בכתב־העת
הסיפרותי ניו־יורק ריוויו א1ף בוקס,
ציטט סטטיסטיקות רישמיות של
ממשלת־לבנון על מיספרי הנפגעים
וממדי-ההרס שגרמה הפלישה היש—

ראלית, והביא פרטים על הכיבוש
מתוך לקט של פירסומי״עיתונות.
בסוף הקריאה הציעו החותמים להימנע
ממישלוחי־נשק חדשים למרחב, כדי
להרגיע את האווירה המילחמתית. .

התשובה הפרו־ישראלית למחברי
הקול־קורא בוששה מעט. אך כשהיא
באה, התברר שוורשה עומדת במרכז
העניינים.
השואן אלי ויזל, המשמש אחד
התועמלנים הראשיים של ממשלת•
ישראל בארצות־הברית, התחיל מייד
מארגן גילוי־דעת נגדי. הוא רצה
להשיג מיספר מרשים לא פחות של
בעלי־שם, ולכך הוא נזקק ליותר מחצי
שנה 52 .חותמים הוא לא הצליח
לאסוף, אך גם 24 סופרים ואקדמאים
נראו קבוצה מכובדת דיה.
אולם התוכן היה־ חרבה״ פחות
מכובד. תחת הכותרת המפוצצת
״ביירות אינה ורשה!״ האשימו אלי
ויזל, לוסי דוידוביץ, חוקרת־שואה, סול
בלו, שזכה כבר בפרס נובל(לסיפרות),
ועוד 21 תומכי ממשלת־ישראל — כל
ממשלות־ישראל — כי ״סופרים
אמריקאיים מסויימים מסלפים את
ההיסטוריה ואת העובדות, כדי להפיץ

״כולם אנטי־שמים ו״
אלי ויזל הוא אחד התועמלנים האמריקאיים הטיפוסיים של
המדיניות הישראלית, אך לא הגס שבהם. בניסוחים זהירים הוא
מרמז כי כל התנגדות לישראל היא אנטי־יהודית, אך אינו טעו
לקבוע זאת במפורש.
חבריו הם ישירים הרבה יותר. איוון נוביק, נשיא אירגון ציוני
אמריקה, קבע במיכתב למערכת בנובמבר שעמי, כי.ביקורת על
ישראל פירושה אנסי״שמיות, אפילו כאשר המבקרים הם יהודים
או ישראלים״ .עסקנית פרו־ישראלית אחרוג רות וייס, טענה
במאמר שפירסמח בקומנטרי היהודי הימני׳־קיצוני: התנגדות
לממשלת־ישראל הי א. מזק לגיטימציה לכוונות של ג׳נוסייד״.
אי־שם בתוך הטכסט הוזכרה גם
הבירה הפולנית, ורשה :״אסור שביירות
תהפוך לוורשה שניה או לדרזדן
שניה ״.ורשה הפולנית נחרבה עד
היסוד ב־ 1944 על־ידי הגרמנים, ודרזדן
הגרמנית הופצצה והוחרבה באותה
השנה על״ידי חילות־האוויר של אר־צות־הברית
ובריטניה. מלבד המיקרה
של הירושימה, אלה הן שתי הדוגמות
הבולטות ביותר של אסון שמילחמה
יכולה להמיט על עיר.

את האגדה המזיקה, כי היהודי הוא
נאצי והפלסטיני הוא יהודי חדש״.
התרגיל היה פשוט: מי שטוען כי
לביירות צפוי גורלה של ורשה, טוען
בעצם כי הישראלים הם נאצים, ולכן
אין הוא ראוי שיקשיבו לו. דרזדן
נשכחה.
ויזל וחבריו, שפירסמו את המינשר
שלהם באותו כתב־העת, לפני חודשיים,
פיתחו את הטיעון הזה על פני
שבע פיסקות ארוכות. היתה זו התקפה

פרועה, שכללה האשמות בדבר ״סירוס
גרוטסקי של השפה״ ורמזים גסים כי
52 הסופרים אימצו לעצמם סיגנון־
תעמולה נאצי (״השחור הפך ללבן,
הפשע היה למעשה נעלה, השקר
לאמת מחייבת.״״)
שגרירות פלאנגיטטית
*ץ חברי המינשר הפרו־יש־
* ) ראלי הקדישו רק כמה מישפטים
לוויכוח עם העובדות בקול־קורא
המקורי 80. .אחוז״ מהנזקים בביירות,
כך קבעו בביטחון, נגרמו על־ידי
הסורים ואש״ף, שניסו במשך שנים
להרוס את לבנון מבפנים; בעיקבות
הפלישה הישראלית לא נאלץ אף
לבנוני אחד לעזוב את ביתו, ויותר
מכך 90. :אחוז מפליטי החתרנות
הסורית־אש״פית״ שבו כעת סוף־סוף
לביתם.
המקור העיקרי לעוברות מפתיעות
אלה, שעליו הסתמכו מחברי ״ביירות
אינה ורשה!״ ,היה מרכז המידע
והמחקר הלבנוני בוושינגטון.
איזה מין מוסד הוא זה, המפרסם
עובדות העומדות בסתירה לכל
הדיווחים מלבנון? כיצד הפך השחור
ללבן, הפשע למעשה נעלה?
מנהל מרכז המידע והמחקר הוא
אלפרד מהדי. ב־ 1973 היה ראש אירגון
הסטודנטים הפלאנגיסטיים באוניברסיטה
האמריקאית בביירות. כמה שנים
מאוחר יותר נשלח לוושינגטון.
המשימה שלו היתה לנהל מסע של
יחסי־ציבור לבשיר אל־ג׳מאייל, לשפר
את תדמיתו המפוקפקת בארצות־הברית.
את תפקידו הוא ביצע בהדרכתה
של שגרירות״ישראל בבירה
האמריקאית.
המוסד שלו משמש כיום כשגרירות
הבלתי־רישמית של הפלאנגות בור
שינגטון.
״יהיה זה מביך מאוד,״ אמר השבוע
משקיף יהודי־אמריקאי ,״אם אלי ויזל,
תומך נלהב של המילחמה וידיד
הפאשיסטים הלבנוניים, המחרף את
מתנגדי המילחמה׳,יזכה בפרס נובל
לשלום. איזה פרצוף יהיה לפרס הזה?״

נשא לפחות נאום פוליטי חריף נגד
הליכוד ונגד ״השליטה על עם אחר״,
אבל לא חרג, ולוא במילה אחת,
מהתביעות הפוליטיות של מיפלגת־העבודה.
פרופסור שאול פרידלנדוי
ניסה לתרגם את העוצמה הפוליטית״״י[
שהופגנה, על־ידי עצם השתתפותם של
40 אלף בני־אדם בהפגנה, ודרש
״מנציגי הציבור הזה״ (קרי: המערך),
לומר דברים ברורים בזכות השלום.
בגוש יש גבול התלוצצו, שכדאי
לערוך לו הכרה עם שושנה ארבלי* 1
אלמוזלינו, רענן נעים, אריק נחמקין
ואימרי רון.
אורנה פורת קראה שיר נפלא של
דליה רביקוביץ.
כל אנשי המערך. את ההצגה
גנב אחיו של אמיל, אליעזר (״לולד)
גרינצווייג, מהנדס העובד במערכת־הביטחון.
לולו שיגר לעצרת־הסיכום
של ההפגנה, שנערכה במקום־הרצח
ליד מישרד ראש־הממשלה, איגרתי
תקיפה ונזעמת, שבה הוקיע ללא ׳
רחמים את הימין, שגרם לעשרות
מעשי־אלימות קשים בשעות שלפני
הרצח. הוא לא היסס להוקיע ישירות
את אריאל שרון, שאיפשר לחסידיו
המטורפים לכנותו ״מלך ישראל״,
ליצור אווירה עויינת לדמוקרטיה,
שמתוכה יצא המתנקש.
אמיל היה איש־ערכים, כתב אחיו
לולו. אותו להט שהניע אותו, עוד
בתקופת הילדות בבראזיל לדרוש
ממישפחתו לעלות ארצה וללכת
לקיבוץ בנגב . ,שלח אותו לרחוב
להילחם למען השלום. לולו לא שכח
גם את פצועי ההפגנה, שבה נרצח אחיו.
הוא דרש להחיל את חוק נפגעי
פעולות־איבה גם על פצועי־ד,הפגנה,
כדי לאפשר את שיקומם, וכדי להפגין
את החוב של החברה הישראלית כולה.
מכריו של אמיל אמרו שלולו הביא ־־ק
לערב את ״הרוח הגרינצווייגית״.
מפגינים רבים סברו שהמודעה על
ההפגנה היתה שערוריה של ממש. רוב
אישי־הציבור, הקשורים במחנה־השלום
הראדיקלי (שאליו השתייך
אמיל עצמו) הוחרמו.
אנשי אלטרנטיבה (הכוללים
חברים אישיים רבים של אמיל ז״ל),
ואנשי של״י נעדרו מרשימת הקוראים
להפגנה. נמשכה גם החרמת חד״ש,
ובכלל זה שלושת חברי-הכנסת
היחידים שהצביעו בפועל נגו —י
המילחמה בשבוע הראשון.
לעומת זאת הופיעו שם ניצים
קיצוניים, כמו ח״כ עדנה סולודר
ויעקב צור, ויונצים רבים מכל הסוגים.
בעיקר צרמה נוכחותו של ח״כ אימרי
רון ממפ״ם, נוכח העדרם של מנהיגי
מחנה־השלום. רון תמך באורח נלהב
במילחמת־הלבנון, שאותה תיעב אמיל,
ואף ערך לה מסעות־תעמולה בחו״ל.
אלפי המפגינים, שכבשו לשעות
אחרות את העיר הלאומנית ביותר
בישראל, והעניקו לה צביון ש ל* .
עיר־שלום, התפזרו בשקט. הקרב על ~
הרחוב הירושלמי, ממש כמו המערכה י
על נפשה של ישראל, טרם הוכרע.

8 6 1 6

האם מממנים הסעודים את המחתרת היהודית?

ח1רב! בית שליעד

^ ברת־הכנסת גאולה כהן עמדה מול מצלמת הטלוויזיה
! !והכריזה כי נסיון־ההתנקשות בהר־הבית הוא פרי של
פרובוקציה ערבית.
לרגע קט זה הדהים.
אחר־כר זה הרגיז.

הגנב הבורח צועק. :תיספו את הגנב!״ הפאשיסט
הנתפס במעשדדזוועה צועק. :הקורבן הוא האשם!״
זה קלאסי.
גאולה כהן שייכת למחנה שתפקידו האובייקטיבי הוא לתת
חיפוי פוליטי ופסיכולוגי למחתרות הפועלות עתה בשטחים
הכבושים — כשם שהמיפלגה הרוויזיוניסטית מילאה תפקיד זה
כלפי אצ״ל בימי נעוריה של גאולה, כשהיתה בית״ריה קטנה
מכרם־התימנים.
הטענות מסוג זה — שהערבים מפוצצים את מיסגדי הר־הבית׳,
ששלום עכשיו זרק את הרימון שהרג את אמיל גרינצווייג,
שנסיון־ההתנקשות בראשי־הערבים בגדה בוצע על־ידי אש״ף —
הן חלק ממסר־העשן של הכיזוב, שנועד להגן על המחתרת.
אפשר להתעלם מהן.
ובכלזאת --

ובכל זאת, בטענה מיסלצתית זו של גאולה בהן
חבוי גרעין של אמת, גרעין בלתי־מודע ובלתי־מבוון.

אם לא תסתדרו עם העולם הערבי, ולא תפתרו את
בעיית־ירושלים, תהיה לכם מילחמה עם כל העולם המוסלמי.

חשבו־נא היטב אם זה כדאי לכם.
בימים האחרונים אני מרבה להרהר בדברים אלה. אל־סאדאת
היה איש חכם מבחינות רבות, והיה לו הכישרון לראות את הדברים
הגדולים.

הוא שם את אצבעו על הנקודה המסוכנת ביותר
לעתידה — ולעצם קיומה — של מדינת־ישראל.

ני נזכר בשיחה אחרת, שגם עליה דיווחתי בשעתו מעל
עמודים אלה. גם היא היתה עם מצרי.
קבעתי בפאריס פגישה עם עיתונאי ערבי חשוב, שאת התבונה
והידע שלו הערכתי מאוד. נפגשתי עימו גם קודם לכן, כשהיינו
עדיין בחזקת אויבים. אך אז זה היה במחתרת, והפעם עמדנו
להיפגש בגלוי.
הופעתי בדייקנות יקית במקום המיועד, אך ידידי המצרי לא
היה שם. המתנתי לו בסבלנות, בהיותי סמור ובטוח כי יופיע
בדייקנות מצרית.
הפעם התאחר מאוד. אך כשבא, הרגשתי שקרה לו משהו
בלתי־רגיל. הוא היה חיוור ונסער.

.היתה לי עכשיו חווייה מפחידה,״ אמר, עוד לפני

ויש על מה לחשוב.
ך* שעה שדיברנו על ירושלים, אמר לי פעם אנוור
* ₪אל־סאדאת המנוח, בליגלוג מר. :האם לא די לכם במילחמה
שיש לכם ב־ססז מיליון ערבים? האם אתם זקוקים גם למילחמה
ב״ 800 מיליון מוסלמים?״

למוסלמים שאינם ערבים, אמר, לא איכפת מה
קורה לפלסטינים. אבל ירושלים קדושה בעיניהם,
כמו מכה ומדינה. המוני מוסלמים אדוקים בכל רחבי
העולם עלולים להתקומם אם תיפגע ירושלים
המוסלמית.
אל־סאדאת ידע היטב במה המדובר. הוא כבר קיבל אז דו״חות
על עלייתם המסוכנת של כוחות מוסלמים אדוקים במצריים, על
היווצרות מחתרות איסלאמיות. יתכן שלא העלה אז על דעתו
שהוא עצמו יפול קורבן לקבוצת מתאבדים מבני הקבוצות האלה.
אך הסכנה הצפוייה מהן בוודאי כבר היתה ברורה לו.
באמצעות הדברים שאמר לי, ושנועדו לפירסום, ביקש
אל־סאדאת להעביר לדעת־הקהל בישראל את המסר הבא:
לכם, הישראלים, היה סיכסור עם הפלסטינים.
לא הסתדרתם עם הפלסטינים, ועל כן התרחב הסיכסוך. עכשיו
יש לכם מילחמה בכל העולם הערבי.

ץץי שירצה לחבר תסריט כזה, ישאל את עצמו: היכן להתחיל?
היכן מצוי הנפץ, אשר יביא להתפוצצות הפצצה האיומה
הזאת?
איזה מאורע יכול לשמש, כנקודת־המוצא? באיזה מקום זה
יקרה? מי יעשה את זה?

די בחבורה קטנה של קנאים יהודיים, חסידיו של
איית־אללה יהודי זה או אחר, כדי למסור את המרחב
הערבי כולו, ואת העולם המוסלמי שמסביבו, בידי
כפיליו של חומייני.

.את הכסף נעביר בדרכי־סתר, באמצעות מיליונרים יהודיים,
המכורים לנו, ואגודות של נוצרים מטורפים.
.אנחנו נטיל על המחתרת היהודית הזאת לפוצץ את שני
המקומות הקדושים — כיפת־הסלע ומיסגד אל־אקצה.
.כאשר הם יצליחו בכר, יתקומם העולם המוסלמי כאיש אחד.
הזעם על מעשיהם של בני־הבליעל היהודיים יעלה על גדותיו
ויציף את העולם. מניגריה עד אינדונסיה יעלה העולם המוסלמי
בלהבות. ירצחו את כל היהודים שעוד נותרו שם. יעלו באש את
מוסדות המערב, יבעירו את בארות־הנפט. זה יהיה מחזה שהעולם
לא ראה עוד כדוגמתו.

אבל גם יצירה דמיונית כזאת יכולה לשמש מזון
למחשבה.

ביום בהיר אחד התתעורר ישראל — ישראל
השלמה והאדירה, מיריחו־עילית עד רחוב־הירקון
— ותמצא שהיא מוקפת מכל העברים על־ידי מדינה
איסלאמית משולהבת אחת, בעוד שבתוכה פנימה
יתקוממו שני מילית הערבים, אזרחי ישראל ותושבי
השטחים המסופחים, כדי לנפץ את הבניץ.

(איני הראשון המעלה זאת על דעתו, לגמרי לא. לפני כמה
שנים ישבה קבוצה של מדענים באוניברסיטה אמריקאית והכינה
מעין תסריט כזה על מילחמת־העולם השלישית והאחרונה. גם
היא החליטה שנקודת־המוצא של השואה הגדולה תהיה
בירושלים, בהר־הבית. משם תיפתח הרעה, שתביא לחורבן

כדור־הארץ).

.אנחנו נקים בישראל מחתרת יהודית של
קנאי־דת. אנחנו נממן אותה ככל הדרוש.

.אללה יסלח לנו על חילול־קדשיו, אר המטרה מקדשת את
האמצעים. לא היינו זקוקים לכך כדי לגרש את הצלבנים. שני
הבניינים הקדושים לא נפגעו אז. אבל האוייב הציוני עקשני יותר,
ואין מנוס מן הפגיעה.
.יהיה אללה בעזרנו.׳׳
רק דמיון קודח, בדמיונה של גאולה כהן, יכול להמציא סיפור
כזה. כשם שרק הדמיון החולני של המישטרה החשאית הצארית,
האוכראנה, יכול היה להמציא את הפרוטוקולים של
זיקני־ציון.

המחתרות האיסלאמיות הקנאיות, הקיימות כבר עתה בכל
ארצות המרחב, יצברו לפתע כוח אדיר. מאות אלפי פלסטינים
צעירים, דינאמיים, חדורי־אידיאל, מיואשים, אין להם מה להפסיד,
יהפכו את התנועות האיסלאמיות הקנאיות לתנועה מהפכנית
אדירה.
מה שקרה באיראן יקרה בכל רחבי העולם הערבי. אחד אחרי
השני יפלו המישטרים בדם ואש. סעודיה, מצרים, ירדן, סוריה,
עיראק — בזו אחר זו תאחז בהם שלהבת הקנאות המוסלמית.

יש מקום אחד המיועד לכד: הר־הבית.

כיוון שראשי סעודיה עדיין מאמינים באמיתות
^ /ה פ רו טו קו לי ם של זיקני־ציון, המופצים אצלם בתרגום
ערבי-,אין כל סיבה מדוע לא תאמין גאולה כהן במהדורה העברית
של הפרוטוקולים של זיקני־ערב.
לפי פרוטוקולים אלה, התכנסו זיקני־ערב בבית־הקברות של
מכה, כדי לטכס עצה איר להשמיד את היהודים. אחד הזקנים,
נקרא לו שייח׳ אחמד, אמר לחבריו כ ך
.ניסינו הרבה דרכים להביא לחורבן ישראל, ולא הצלחנו.
.אבל יש דרו אחת, שאינה יכולה להיכשל.

.בתבערה אדירה זו תישרף גם מדינת הכופרים
הציוניים, ימח שמס.

הקיצוני. הם יחפשו בשמאל הקיצוני. הם ימצאו
אותה באיסלאם הקיצוני.

^ ק כסיל יתעלם מכוח־הנפץ האדיר הטמון בקנאות הדתית
— 1בכל הצדדים.
הקנאות היהודית מסוגלת להוליד קומץ של מטורפים, שיעשו
מעשה אשר ייזכר במשך אלפי שנים. היא כבר הולידה כאלה ערב
המרד הגדול. אז גרמו במישרין לחורבן הבית השני. לנגד עינינו
קמים עתה יורשיהם, שלא ינוחו ולא ישקטו עד שיביאו לחורבן
המדינה.

מסביב לקנאים אלה קם ציבור לא־קטן ולא•
מבוטל, חברי תנועת פוליטיות שונות, אוהדים
בכנסת ובממשלה, בצבא ובמישטרה.

מיסגדי הר־הבית במפה צלבנית:
אללה יסלח
שהסיר את המעיל העליון. ,אני בא ישר מפגישה עם
האיית־אללה חומייני!״
חומייני גר אז בווילה ליד פאריס, שם הכין את המהפכה
שהביאה אותו, כעבור זמן קצר, לטהראן.
ידידי המצרי ישב, הדליק לעצמו סיגריה ביד רועדת
מהתרגשות, ואמר את המישפטים שנחרתו בזיכרוני בציפורן
ברזל:

״תגיד לחברים שלד בישראל שיעשו מהר-מהר
שלום עם אש״ף! עם אש״ף אתם יכולים לדבר. אלה הם
אנשים רציונליים. הם חילוניים. אם יבואו במקומם
אנשים כמו חומייני זה, אתם אבודים. לא יהיה לכם
עם מי לדבר. שום דבר רציונלי אינו מעניין אותם!
הם מטורפים!״

אז אותה שיחה חי בליבי סיוט. אפשר לנסח אותו בצורת
תסריט עתידני, כדוגמת הסרטים האופנתיים על חורבן
העולם בשואה גרעינית.
התסריט יכול להיראות כך:

באחד הימים זה יימאס לפלסטינים.
הם ייווכחו לדעת כי הקו המתון של אש״ף לא הוביל לשום
מקום. שישראל והאמריקאים, בעזרת הממשלות הערביות
וברית־המועצות, הצליחו לחסום כל תזוזה לקראת הקמתה של
מדינה פלסטינית בת־חורין, ולוא גם בחלק קטן של הארץ.
יקום דור פלסטיני חדש — ואולי הוא חובש כבר עתה את
ספסלי הלימודים בבתי־הספר ברחבי המרחב. דור זה יגיד: חלאס.
די. זה לא הולך ככה.
כדי להציל את עמנו, אנחנו צריכים להצית אש גדולה. אנחנו
צריכים להפיל את המישטרים הערבים הבוגדניים. אנחנו צריכים
להקים תנועה אדירה, שתאחד את כל העולם הערבי מול האוייב
הציוני, כפי שעשה זאת צלאח־אל־דין הגדול.

הם יחפשו תורה מתאימה. הם יחפשו בימיו

מייני ־ !

כאשר אמר השבוע המופתי הירושלמי, בדרשתו באל־אקצה,
כי הממשלה וצה״ל הם העומדים מאחורי בני־הבליעל שניסו
לפוצץ את המיסגד, הוא לא הגזים בהרבה. אילו רצו כל אלה לחסל
את המחתרת, היא היתה מחוסלת מזמן. אילו הופעלו נגדה
האמצעים, המופעלים בדרך־שיגרה נגד כל מחתרת פלסטינית,
היתה מחתרת זו מתפצחת כמו אגוז רקוב.
זה לא קורה, כי חסידיה של מחתרת זו יושבים בקואליציה,
בממשלה, בכנסת, בצמרת זרועות־הביטחון, וגם באופוזיציה.

הטירוף מדבק. בייחוד כשזהו טירוף דתי,
המתעטף גם במחלצות הציונות, הלאומיות
והפטריוטיזם.
^ ף השיגעון הזה הוא כאין וכאפס לעומת הטירוף אשר יקום
בצד השני, אם ייווצרו התנאים לכך.

שוליית־הקוסם היהודי על הר־הבית יכול להוציא
מן הבקבוק ג׳ין, ששום כוח בעולם לא יצליח עוד
להחזירו לשם.
כל עוד מתנהלת המילחמה בינינו ובין הערבים במישור של
מאבק לאומי, יש לו פיתרון. מאבק לאומי הוא רציונלי.
סלעי־המחלוקת ניתנים להגדרה. לכן תתכן אי־פעם פשרה, כשכל
הצדדים יתעייפו די הצורך.

אך למילחמה דתית אין פיתרון, אין פשרה, אין
הסדר. על כך יעידו נהרות־הדם שנשפכו בשדות
הקרב של מילחמות־הדת במהלך ההיסטוריה
האנושית.
ברגע שהסיכסוך הישראלי־ערבי יהיה לסיכסוך יהודי־מוסלמי,
תתלקח מדורה שאי־אפשר יהיה לכבותה. היא לא תדעך עד אשר
תכלה כל חלקה טובה — וכל מיפעלנו בארץ זו, בארבעת הדורות
האחרונים, ייכלה בה.
היד שתדליק את הפתיל לפיצוץ אל־אקצה או כיפת־הסלע לא
י תרעד. לקנאים אין ידיים רועדות. בליבם הביטחון הגדול,
הביטחון של הטירוף.

יהיה נדמה לקנאים שהם מפנים את המקום
לבית־המיקדש. אך הם יביאו לחורבן בית־המיקדש
השלישי, אף מבלי שהבניין עצמו יקום על תלו.

ו כ סייי

ברשתיעקב דוינסון

חשינת קטע אחו סטע במעת־ ההבסרים שנגרמו לבנק המעלים -
באמרקה גופו מיליוניס שד דולאר ולישראל הגיש וק מאות אלבים ״
והמילכוד מולו ניצב עקב לוינסוו כאשו יוצה להסביו את עצמו
השבוע עמד בסימן התקפת־הנגד
של יעקוב לוינסוז.
חסידיו ומקבלי־חסדיו של לוינסון,
הסזוריס בעיתונות היומית והשבועית,
היו המומים בשבועות הראשונים, עם
התחלת הגילויים ב-,העולם הזה״ .עתה
החלימו מן ההלם הראשון, ומוכנים
להשיב מילחמה שערה.
הם גם הבינו בי זהו הזמן: פרשת־לוינסון
הגיעה אל השלב הקריטי. עם
מסירת החומר לידי היועץ המישפטי,
והחלטתו הצפויה להעבירו לחקירת
המישטרה — כפי שתבע ״העולם הזה״
לפני שבועיים — הגיע רגע-האמת.
לסן גויסו בל הכוחות כדי למנוע מפולת.
וכך, בעיתון אחרי עיתון, הונה
השבוע מסך־עשן סמיך.
הקו המנחה: אין באן עניין של
פלילים, של עבירות או אף של אי-
סדרים, אלא פשוט מילחמה פרטית בין
שני בני־אדם — יעקב לוינסוז הישר והטוב מצד אחד וגיורא גזית הנוראי מצד
שני. או: זוהי קנוניה. זוהי מילחמה בין שתי קבוצות על השליטה באימפריה של
״בנק הפועלים״ ,שהוקמה על־ידי לוינסון.
היו גם שהרחיקו לבת, ושהכניסו למאבק דמיוני זה תוכן נוסף: זוהי מילחמה בין
״אחדות־העבודה״ ובין מפא״י לשעבר. או: מאבק בין הקיבוץ־המאוחד ובין
איחוד־הקבוצות־והקיבוצים. או: מאבק בין יונים ובין ניצים במערך.
היה מי שהרחיק לכת עוד יותר והישווה השבוע את סרשת־לוינסון
לפרשת־לבון. ההיקש: בשם שלבון המיססן נפל קורבן לעלילה שפלה של כנוסייה
חורשת־מזימות, שהשתמשה נגדו בעדויות־שקר ומיסמכים מזוייפים, כדי לסלק
אותו מעמדת-הכוח שלו, בן מופעלת עתה מזימה כזאת נגד לוינסון.
כל זה היה מגוחך. אין בו גם כל תועלת.
כי מסך־העשן מורכב מעשן. העשן עתיד להתנדף, מבלי להשאיר אחריו זכר.
ואילו החקירה הרצינית, המסורה עתה בידי היועץ המישפטי, ושתימסר בוודאי
למחלקתו של בנימין זיגל במישטרה, תימשך. היא תגלה מה שתגלה, בלי כל קשר
למאמריהם של עיתונאים תמימים או בעלי־אינטרסים, שלרובם אין שמץ של
מושג במה מדובר.
גם חוקרים אחרים ממשיכים לפעול. בראשם :״העולם הזה״ ,שעורכו טס השבוע
לאירופה כדי לטפל, בין השאר, בפרשה זו.
במה מתוצאות החקירה של ״העולם הזה״ מתפרסמות בעמודים אלה.

• 15 אלו דולו זה לא 200 אלו דולו
^ חברת ״אמפ״ל״ שליטה בבנק הפועלים קיימאן ובבנק לחרושת ובניד. טבעי שמוסדות אלה
/יתנו הלוואות ללקוחות ישראליים נכבדים ובטוחים.
הכסף למתן הלוואות אלה בא, למעשה, ישר מבנק הפועלים. כך, למשל, הסתכמו בשנת 1980
ההפקדות וההלוואות של בנק הפועלים באמפ״ל ובבנותיה בקצת יותר ממיליארד דולר.
באותה שנה הסתכמה יתרת ההלוואות שאמפ״ל ובנותיה נתנו למבחר מקרי של לקוחות ישראליים
(למשל: אגד, כור, מילואות, סולל־בונה, פוספטים, וצים) בכמעט 90 מיליון דולר.
חברות אלה יכלו לקבל בקלות את הכספים ישר מבנק הפועלים בארץ. נכון שבמיקרה זה לא היו
אמפ״ל ובנותיה מרוויחות את פער התיווך (בין שיעור־הריבית ששילמו לבנק הפועלים
לשיעור־הריבית שגבו מהחברות הישראליות) .אם נניח שהפרש זה הוא רק חצי אחוז, המדובר הוא
ב־ 450 אלף דולר.
גם בנק הפועלים היה יכול להרוויח סכום זה. ואילו רצה להיטיב במיוחד עם החברות הישראליות
והיה מסתפק בחצי הסכום, היו אלה עדיין 225 אלף דולר.

״בנק הפועלים״ לא עשה את זה בשנת .1980 הוא הסתפק בדיווידנד שקיבל
מ״אמפ״ל״ 16,600 :דולר בדיוק.

• ו מ טו 11 וו, לקנות ניוקו
ן* לל בל־יעבור לכל סוחר הוא, כי צריך לקנות בזול, ולמכור ביוקר. בנקאי איננו סוחר, אבל הכלל
^ הזה תופש גם אצלו. לא כך נהג בנק הפועלים. בתקופת העברת נכסים מן הבנק לאמפ״ל(העולם

אחריותו של מנהל
דברים בוטים של א חד מגדולי המישפסנים בנושא ניגוד אינטרסים של מנהל:
״מן הראוי הוא שבעל מניות יוכל לסמוך על אלה המנהלים א ת העסק שבו השקיע
את כספו.״ המישפטן הוא פרופסור אהרון ברק, לשעבר היועץ המישפסי לממשלה
וכיום שופט בית״המישפט העליון, שאמר א ת דבריו, על אחריותם של מנהלים.
שחלק מיזערי מהם מובא למטה. בטקס חלוקת התעודות לבוגרי מישפטים.
לד --איי הוא. י יובל, לתת׳ א מין בעודך דינו ובדואר, הח שבון ק לי, כבעצ מו;
דן דדא -.ת רבע -מניית״ יב־ ־לברוך עלי אלת המנהלים את ד,עשק שבו ד,־בקיע את
כ ספי; ידן הראנו׳ הו א ׳,ש בני׳ ה צי בו ר כולם יובלו לתר. אב,־ו במוסדו ת השלטון. רוצים
אנו י קיי ם׳בי שר אל ה יי.־המה קדד ת, הבניית על שינהל ציבורי תקין, על שלטון החוק
י עי -דבי אנוש הרעיצביב על בביק של יושר, הגינו ת וטוהר מידות. להבטחתם של אלה
בא דבילים בדבר האיסיר להימצא במצב של ביגוד אינטרסים.

| | 14ך חוד שים רביס אחרי שוועדת סיוון־רוטמן החלה בחקירת פרשת לוינסון
1 / 1 1ה ס תיימה החקירה הפנימית והוחלס למסור א ת החומר הסנסציוני
ליועץ־המישפסי לממשלה, הפרופסור יצחק זמיר, שעליו להחליס על המשך הסיפול בפרשה.
הזה )11.1.84 נמכרו בשנת 38?) 1977 ממניות הבנק האמריקאי־ישראלי לאמפ״ל תמורת 760 אלף
דולר.
בהתחשב בכמה נתוני־יסוד היה זה מחיר זול מאוד(למשל, סעיף אחד בלבד בהשקעה הבטיח ריבית
דולארית בגובה האגדי של * 33 לשנה).
חמש שנים יותר מאוחר, התחרט בנק הפועלים והחליט לרכוש בחזרה את המניות של אמפ״ל
בבנק אמריקאי־ישראלי. אמפ׳ל הציעה עיסקת־חבילה, שכללה את המניות ושיטרי-ההון בכשלושה
מיליון דולר.
בנק הפועלים הסכים, ושילם עבור החבילה כ־ססס 4,600,דולר.

זאת אומרת: במיליון ושש־מאות אלף דולר עבור אותן מניות שמכר חמש שנים
קודם לכן ב־60ד אלף דולר.
בחמש שנים אלה לא הכפיל הבנק האמריקאי־ישראלי את שוויו בערכים דולאריים.

איועושים הון סטן נאמרסה
**י אינו מביר את התשובה לשאלת־התם של עולה בבואו ארצה: כיצד עושים הון קטן בארץ?
1* 1פשוט מאוד. מביאים הון גדול ועד מהרה הוא יהיה קטן. זה, בערך, מה שעשה בנק הפועלים
באמריקה אצל אמפ״ל והחברות הבנות שלה. בשנת 982ז, למשל, הפקיד ו/או הילווה בנק הפועלים תן
אצל אמפ״ל ושלוחותיה, והחברות־הבנות אשר בשליטתה, כ־ 00ו 1,מיליון דולר(מיליארד ומאה מיליון
דולר).
אמנם זה סוד בנקאי. אבל יש להניח, כי בנק הפועלים קיבל תמורת הפקדותיו ו/או הלוואותיו
ריבית סבירה. אבל מותר גם להניח כי אילו היה בנק הפועלים מרכז את העוצמה הכספית הזאת לא

בחברות מקורבות לו, היה יכול לקבל לפחות עוד עשירית האחוז ריבית, או אפילו שתי עשיריות האחוז
(ועשירית האחוז במיקרה זה הם יותר ממיליון דולח.

אגדה מ שלם האגדזת

מה קיבל ״בנק הפועלים״ בשנת 1982מ״אמפ״ל״? הוא קיבל את חלקו בדיווידנדה,
בדיוק 200 אלף דולר.

אגב, הרווחים של אמפ״ל לשנת ( 1982 נקיים, אחרי מם) הסתכמו ב־ססס 15,230,דולר(כ־ 15 ורבע

מיליון דולר).

מם הנימוים ״אלביסו׳ א־נה עונה

^ 4עשה בחברת האוטובוסים ההודי ת הידועה, חברת הפרה הקדושה בע־מ,
! /ש רי ח ה זקוקה באופן דחוף לחידו ש צי־הרכב שלה. החברה מצאה א ת הספק
המתאים. היה זה מיפעל רב־יוקרה לייצור אוטובוסים ברומניה.
הפרה הקדושה פנתה אל הבנק ההודי הידוע, ברהמפוטרה בנק אוף אינדיאה,
שהרכיב לה א ת חבילת הא שראי-מימון לביצוע העיסקה, שהסתכמה בעשרות
מיליונים רבים של דולארים.
מנהל הברהמפוטרה בנק אוף אינדיאח, מר נייפול נייפול, ה חליט שמעיסקה כזאת
גם לו מגיע משהו. הוא סיכם עם חברת האוטובוסים, הפרה הקדושה, כי היא תודיע
לספק הרומני שאתד מי הקומיסיון המגיעים, כמקובל. לסוכן של הרומנים בהודו,
תשלם הפרה הקדושה בעצמה.
לעומת זאת, יחזיר הספק הרומני א ת הכסף בחו״ל למי שיורו לו להחזיר. ובדי
להקל על הרומנים, הסבירו להם שהכל יעשה דרך הבנקים.
אמנם נכון שהדבר עלה לפרה הקדושה כמה מ או ת מיליוני רופיס, אבל ייתכן כי
קיבלה פיצוי בתנאי הא שראי והמימון. לחברה הרומנית הדבר לא עלה מאומה. מה
איכפת לה כיצד היא משלמת א ת הקומיסיון לסוכן שלה בהודו!
אבל למי שהיה צייד לקבל את הקומיסיון מרומניה יהיו עוד כמה מ או ת אלפי
דולארים בכיס, או ליתר דיוק, בחשבון בסניף השווייצי של בנקה מונצייטורילור
רומן.
פשוט גניבה. ביצוע העיסקה היה פשוט. כאשר החלו מעמיסים את
האוטובוסים על הספינות בחוף הים השחור• הגיעה לבנקה מונצייטורילור הוראה
לשחרר א ת הכספים שברשותו נגד שיטרי המיטען >ז.א. הואיל שהאוטובוסים כבד
היו בדרכם, אפשר לשלם ליצרן) אבל לא * 100 של הכספים, אלא רק * 99 או *.98
את היתרה הורו לחשבון מ סויים בסניף הבנק בשווייץ.
הפעולה ברומניה הי תה חוקי ת. מותר לכל קונה, אם המוכר מ סכי ם לכך, להורות
כיצד ולמי ישלמו, עבוד קנייתו. גם הפעולה בשווייץ הי ת ה חוקי ת. מותר להכניס כסף
לשם ומותר גם להוציא כסף משם.
רק בהודו היתה הפעולה לא חוקית. מארבע בחינות: אם הגיעה לבנק ברחמפוטרה
טובת״הנאה כל שהיא. בגלל טיב הא שראי או בגלל כל סיבה אחרת, היה צריך הבנק
לקבל אותו ולא המנהל שלו. אם אכן קיבל המנהל א ת הכסף, זאת בפשטות,״גניבה
על־ידי מנהל״.
עבירה שלישית, היא, כמובן, הברחת מטבע־חוץ(ת שלום מוגדל לרומניה, כפיצוי
על הקומיסיון) ואחרון אחרון חביב: עבירה פשוטה על חוק מס־הכנסה. מר נייפול
נייפול בוודאי לא דיווח לפקיד־השומה בניו״דלהי על הכסף שמשך מחשבונו בבנק
הרומני בשווייץ.

ס חת התמיהות בפרשת לוינסון היא מדוע ניתן לבנק הגרמני, הבנק פיר גמיין־וירטשפט,
לרכוש מעמד כל־כך נכבד באמפי׳ל 24 של המניות הרגילות) .תמיהה נוספת היא מדוע בנק
פיר גמיין־וירטשפט לוכסמבורג הקים לו חברת־בת, אלפיסו, כדי שגם היא תחזיק נתח נכבד נוסף
(* )10.6באמפ״ל(העולם הזה .)11.1.84
אחד החוקרים בפרשה, שניתח לעצמו אל כל האפשרויות, החל מעסקות סיבוביות עד לכוונה
לטשטש עקבות הגיע, בשלב מסויים, למחשבה שייתכן כי אלפיסו היא בסך־הכל חברת־קש,
המאויישת על־ידי ישראלים, או, לפחות, יהודים.
כדי להעמיד את התיאוריה שלו במיבחן־המציאות, נקט תכסיס פשוט. במשך חודש ספטמבר
האחרון צילצל יום יום למישרד של בנק פיר גמיין־וירטשפט ברי דה־פוסה 17 לוכסמבורג, ולמישרד
^ של אלפיסו, הנמצא גם כן ברי דה־פוסה . 17
בכל יום שאל שאלת־תם כל שהיא את המרכזנית של הבנק ואת המרכזנית של אלפיסו, אמר יפה
תודה וניתק את השיחה. ביום־הכיפורים התקשר לבנק וענו לו, כרגיל, באדיבות. כאשר התקשר, דקה
יותר מאוחר, אל אלפיסו, צילצל הטלפון וצילצל וצילצל, ולא היתה תשובה.
המסקנה של החוקר: מי שלא עובד ביום־הכיפורים הוא בוודאי לא לוכסמבורגי וגם לא גרמני.

9החנוה המונזית להשנוה

^ ברת ״אמפ״ל״ הפכה, בשנים האחרונות, לחברת־השקעות רצינית ביותר. המאזן מתקרב
( 1למיליארד דולר, גיוס ההון לשנה עובר את ה־ 30 מיליון דולר, ההון הנפרע מתקרב ל־ 25 מיליון
דולר והרווח, אחרי מס, יגיע כנראה ל־ 20 מיליון דולר.
אבל אפשר לחשוב שמטרת קיומה של אמפ״ל היא לשכור מישרדים בזול ולהשכיר אותם ביוקר
— לבנק הפועלים. אם כי, במיקרה אחד, קרה ההפף. בנק הפועלים שכר ביוקר(בניו־יורק) והשכיר
לאמפ״ל בזול (העולם הזה .)18.1.84
מלבד המיקרה של ניו־יורק, פורסם גם המיקרה של שיקאגו, שם שכרה אמפ״ל כ־ 90 אלף דולר
לשנה והשכירה לבנק הפועלים ב־ 120 אלף דולר לשנה.
מה שפחות ידוע ומה שמנסים להסתיר בנימוקים של מדיניות, ציונות וכיוצא באלה, היא פרשת
ההשכרה בבואנוס־איירס הארגנטינית.
מה שקרה שם, זה בדיוק לפי הדגם של שיקאגו.

״אמפ״ל״ השקיעה במישרדים בבואנום־איירס 344 אלף דולר. בא ״בנק הפועלים״
ושכר את המישרדים לעשר שנים. שכר הדירה לשנה — 53 אלף דולר; לעשר
שנים — 530 אלף דולר.

עצבים חזקים, עצבים חלשים
^מהלך החודשים הרבים של חקירת פרשת לוינסון השתדלו כל הדמויות הפועלות לשמור על
*עצביהן. אפרים ריינר, ירר מועצת־המנהלים של בנק־הפועלים ויו״ר מועצת־המנהלים של
אמפ״ל, לא כל־כך הצליח בכך.
היה זה באחת הישיבות הדרמאטיות בשבועות האחרונים, כאשר התכנסה מועצת־המנהלים של
אמפ״ל בניו־יורק, כדי לדון בהצעה למסור את חקירת המצב באמפ״ל, אחרי חשיפת פרשת לוינסון,
לחוקר חיצוני. בנק הפועלים, כבעל עניין רב באמפ״ל, ביקש את היועצת המישפטית שלו
בארצות־הברית, פרקליטת״הצמרת הניו־יורקית, ריטה האוזר, להשתתף בישיבה ולהביע את דעתה.
האוזר, שהביעה את דעתה התקיפה כי בגלל חומרת העניין יש לפעול מייד, ביקשה את
רשות־הדיבור ואז, כדבריו של עד־ראייה, עובד אמריקאי של אמפ״ל, לא שלט ריינר בעצמו ואמר
להאוזר, עת העניק לה את רשות־הדיבור :״גברת, יש לך חמש דקות להגיד את מה שיש לך להגיד!״
להאוזר, אחת הפרקליטות הידועות בארצות־הברית, שותפה בכירה במישרד הפרקליטות ס ט רו ק
סטרוק ולבן, השוכן כבוד בברודווי והמקורבת לנשיאים הרפובליקאיים (היא היתה אחת מנציגות
ארצות־הברית באו״ם בעת ממשלת ניכסון, ניסחה •את הפרק על המיזרח התיכון במצע־הבחירות של
רגן) היה הרבה מה להגיד.
גיורא גזית, יו״ר ההנהלה של בנק הפועלים, לעומת זאת, התגלה כבעל עצבי־ברזל. כאשר כונסה
הישיבה המפורסמת, שהיתה אמורה, למעשה, להביא להדחתו של גזית ולהשתקתה המלאה של פרשת
לוינסון, הוא הכין את עניינו היטב.
לפני שהתכנסו 28 חברי מועצת־המנהלים ערך גזית בחינה מוקדמת של הסיכויים ומצבו לא נראה
ורוד. גזית גייס את כוחותיו ואחד מהם ניגש, לפני הישיבה, לחבר מועצת־המנהלים, איתן אבניאון(אז
עדיין מנכ״ל חברת־הביטוח הסנה) ,שהיה ידוע כתומך לוינסון נלהב.
איתן, שאל אותו האיש, אתה בוודאי זוכר כי שם מישפחתך הקודם היה ברגשטיין, והניח על השולחן
לפני אבניאון את תיקו של אחיו, חיים ברגשטיין, מנהל פעולות חו״ל של בנק הפועלים ובלחסותו
של לוינסון, שהודח מן הבנק מייד אחרי שהתגלתה הלוואת המיליונים שאישר ליו־אס־איי, החברה
שלוינסון ייסד בדאלאווייר(העולם הזה .)11.1.84
אבניאון לא הצביע נגד גזית.

בשער ריבית זה לא הילווה ״בנק הפועלים״ לונדון לבנקים, אלא גם לחברות
פרטיות, לא ישראליות, במו ״יו־אס־איי״ הדאלוויירית, למשל.

ס המראן־הטוב גנויאר ושוך־הדין השוויצו׳
**י היה מיופה הכוח של החברה הוואדוצית לזם(שהיפוך אותיותיה נותן את המילה העברית היפה
*/מזל) שפעל בעניין דירת הסטודיו בבניין הגאלרייה בניו־יורק, רחוב מיזרח 117 פינת הרחוב
ה־ ,57 שבה התגורר יעקב לוינסון(העולם הזה .)18.1.84
מי היו הבעלים אין לוינסון יודע ומקורביו מבטיחים שבוודאי גם לא היה זה לוינסון עצמו. אבל
מיופה־הכוח היה הירושלמי גבריאל שרובר, איש־עסקים צעיר, שלפני כן היה איש בנק הפועלים
בניו־יורק.
גבריאל שרובר הוא בנה של הגברת גיטה שרובר, שהיתה מבעלות המניות של חברה בשם רימון
תיקשורת, אשר בשליטת חברת ההשקעות של בנק הפועלים.

עוד פרט לפרשת הדירות: כאשר נרשמה החברה הוואדוצית ״אם״ ,עסק
ברישומה עורך־דין שווייצרי. היה זה עורך־הדין של ״בנק הפועלים״ שוויץ.

• מיומו תר־אניג ניו־יורזן
^ קרוב עלול יעקב לוינסון למצוא את עצמו במילכוד. כשם שן יתרו המשולש, כאיש החזק של
בנק הפועלים, יו״ר מועצת־המנהלים של אמפ״ל ונשיא יו־אס־איי, היקנו לו בעבר יתרונות, כך
יכול כתר זה לגרום לו, עתה, אי־נעימויות.
כאשר ייאות להסביר פרטים ועובדות, הוא יכול להסביר בתל־אביב. הוא גם יוכל להסביר בניו״יורק.
אבל מה שיסביר בתל־אביב, ייתכן שלא יישמע טוב בניו־יורק ומה שיסביר בנידיורק, ייתכן שלא
יישמע טוב בתל־אביב.
אם, למשל, יבהיר בתל־אביב, כי עיסקת סונול(העולם הזה )25.1.84 רק היתה מכוונת בתחילה
ליו־אס־איי, אולם בהמשך העניינים ביקש לשתף את בנק הפועלים או את אמפ״ל ביו־אס־איי
(ובצורה כזאת בהנאה מעיסקת סונול) זה יישמע טוב מאוד בתל־אביב. אבל אז לוינסון בצרה בניו״יורק.
אם הביא עיסקת־זהב כמו סונול ליו־אס־איי ולא לאמפ״ל שעה שהיה עדיין יו״ר מועצת־המנהלים
שלה, הרי זה ניגוד אינטרסים של מנהל, עבירה חמורה לפי החוק האמריקאי.
זאת עלולה להיות צרה רצינית, בעיקר שזאת עבירה ברת־הסגרה.
העובדה היא שרשות ניירות־הערך האמריקאית, האס־אי־סי(סא״ק) חוקרת כנראה, כבר כשנה
ברקע לעליית השערים התלולה של מניות אמפ״ל(מ־ 95 סנט למניה לחמישה דולר למניה ויותר, תוך
שנה אחת, העולם הזה .)18.1.84
כאשר חוקר מישראל ביקש, עוד לפני כמעט שנה, לעיין במישרדי הרשות לניירות ערך בוושינגטון

בתיק אמפ״ל, הופיעו על מירקע מסוף המחשב שבמישרד המלים
( זמנית לא ניתן להשגה) .פירוש הדבר כי תיקי אמפ״ל אינם במקומם ,״אירעית״.
זאת לשון נקייה לומר שהתיק בחקירה.
מקובל אצל סא״ק, כי בשלב ראשון של חקירה החקירה היא סודית. אחר־כך באה הודעה על כוונה
לחקור ורק לבסוף נפתחת חקירה גלוייה.
המינימום הצפוי הוא פנייה של הרשות לניירות־ערך האמריקאית לאמפ״ל, לקבל את הדוח על
תוצאות החקירה של החוקר החיצוני שנבחר על־ידי אמפ״ל אחרי חשיפת פרשת לוינסון.
החוקר הזה הוא מישרד הפרקליטים רוזנמן, קולין, פרוינד, לויס וכהן, אחד המישרדים היוקרתיים
ביותר בארצות־הברית, אשר מייסדו, רוזנמן, הוא האיש שניסח עבור הנשיא פרנקלין רוזוולט,
לפני 50 שנה, את החוק שלפיו הוקמה האס־אי־סי, רשות־ניירות־הערך האמריקאית.

כל הכספים האלה, עשרות אלפי הדולארים, מאות אלפי הדולארים ומיליוני הדולאריס שיצאו מן
הארץ, או לא הגיעו לארץ כלל, למרות שהיו יכולים וצריכים להגיע ארצה, נגזלו, למעשה, מבנק
הפועלים.
בנק הפועלים נוסד על־ידי הסתדרות העובדים, כדי שהעובדים יוכלו ליהנות מהפירות שיניב
הבנק. כסף שנגזל מבנק הפועלים הוא כסף שנשדד מן הפועלים.

0רשיון רהרנסת נסך
ך* עיסקה בין בנק הפועלים ובין אמפ״ל, שבה העביר הבנק לאמפ״ל * 49 ממניות בנק
( 1הפועלים קיימאן תמורת 181 אלף דולר כשאמפ״ל בעצמו, הודה, כעבור 3ו ימים בלבד, בספריו,
שהרכישה שווה לפחות 379 אלף דולר, לא היתה יוצאת־דופן רק בנקודה זאת(העולם הזה .)18.1.84
למעשה היה זה מתן רשיון להדפסת כסף.

בחמש השנים האחרונות הרוויחה ״קיימאך יותר מ־ 15 מיליון דולר. חלקה של
״אמפ״ל״ — 7.3מיליון דולר. תשואה כוללת של 4,000 על ההשקעה.

זה לא הכל. בדוחות הכספיים של בנק הפועלים סיימאן מצויין, במפורש, כי ״נוכח טיבו של תיק
ההלוואות של הבנק(זאת אומרת איתנותם הכספית של הלווים)״ לא הפריש הבנק סכום כלשהוא, כנוהג
*1כל בנק בעולם, לחובות מסופקים או אבודים.

לא חשוב מי הם הלווים האלה, אשר אפשר ל ס מו ך עליהם במאה אחוז. אבל אם
הם לקוחות כל־כך משובחים מדוע היה צריך להלוות להם דרך ״קיימאן״ ולא ישר
מ״בנק הפועלים?״

סודות מן הסיטי של רונדו!
ך יאשר בנק זקוק לכסף, לתקופה קצרה או בינונית, הוא יכול לקבל אותו מבנק אחר. בבנקאות
^האירופית נקבע שער מיוחד לעסקות כאלה והוא נקרא שער הליבור (חורז עם גיבור) ,ראשי
התיבות של המלים האנגליות לונדון אינטר־בנק אופרד רייט, דהיינו, שער הריבית על הלוואות
המוצע על־ידי הבנקים במרכז תנועות ההון, הסיטי של לונדון, בין בנקים לבין עצמם.
שער זה גם שמיש להלוואות של בנקים ללקוחות נבחרים, בטוחים ומעולים. אמפ״ל למשל, נהגה,
לעתים, לקחת שער של ליבור פלוס *( 2.25 זאת אומרת, אם, למשל, שער הליבור היה * ,12 לקחה
אמפ״ל מלוויה *.)14.25

״בנק הפועלים״ לונדון נהג לקהת שער זול בהרבה. לפעמים זה היה ״ליבור׳ פלוס
״/״ 0.125 ולפעמים אפילו ״ליבוה׳ פלוס 0.0625 פחות או יותר, הכסף הזול ביותר
בעולם.

(המשד הסידרה בשבוע הבא)

!וווו ו

1 1י

טפיל, מדושני־עונג

הטלוויזיה היא מיז מכשיר שכזה.
לעיתים קרובות היא מפספסת. אין היא אמצעי לפיתות
רעיונות מופשטים. אין היא מגיעה אל עומק הדברים. היא נוטה
לשיטתיות. בגלל הצורך לשים את האדם במרכז הדיווח, היא נוטה
לרכילות פוליטית, להפיכת כל עניין ציבורי לעימות בין
בני־אדם.
אבל יש שהטלוויזיה מצליחה לפתע להראות — במיקרה או
במכוון — אמת אנושית, שאלף מאמרים אינם יכולים להציגה. אז
חודרת הטלוויזיה, באמצעים
המיוחדים לה, למעמקים.
כזאת היתה התוכנית
האחרונה בסידרת מיפגשיס
של דן מרגלית.
לכאורה, היה זה עימות
פשוט של כמה מתנחלים
מאריאל ובין כמה תושבים
מעיירות־הפיתוח בדרום. הוויכוח
היה צפוי: בני־הדרום
טענו כי אנשי הגדה המערבית
גוזלים את הכסף הדרוש
לשיקום עיירותיהם. אמנם, הם
הדגישו, הם בהחלט בעד
ההתנחלות וארץ־ישראל השלמה,
והם גם הצביעו כאיש
אחד למען הליכוד, אבל עכשיו, כשאין כסף, המעט שיש צריך
להגיע אליהם.
כך זה נשמע. אבל העין ראתה יותר. הרבה יותר.
העין ראתה חמישה צעירים מדושנים, אשכנזים שבאשכנזים,
בני העילית המפונקת של החברה הישראלית, בצד האחד של
השולחן. והיא ראתה בצד השני חמישה מיזרחיים, אנשי הדור
השני של העולים מארצות״האיסלאם.
לפני דור הביא המימסד הישראלי — שהיה כולו אשכנזי —
את אבותיהם של צעירים אלה לארץ, שפך אותם במקומות
נידחים, הרחק ככל האפשר מן העין, זרק להם כמה פירורים מן
השולחן, ושכח אותם. אם לא רצו לרדת מן המשאיות שהובילו
אותם מנמל-התעופה ישר למקומות שכוחי־אל, פשוט ניתן האות
לנהגים להרים את הארגז, והעולים ובניהם נשפכו כמו זיפזיף. כך
סיפר בשעתו אחד הוותיקים שהצטיינו במלאכת״קליטה זו.
אנשי־המימסד, שהמשיכו ליהנות מכל זכויות־היתר שהיו
כרוכות במעמדם, המציאו כמה תיאוריות יפות כדי להצדיק זאת.
היתה להם הרגשה טובה מאוד. הם הגשימו את הציונות. הם גם
דאגו ל״פיזור האוכלוסיה׳ ול״הפרחת השממה׳ ,שני אידיאלים
שזכו במקום של כבוד בכל נאומיו של דויד בדגוריון. וראו זה
פלא: האידיאלים היפים האלה התאימו בדיוק להבטחת מעמדם
של בעליהם בכל עמדות־המפתח הכלכליות, החברתיות
והמדיניות במדינה.
הם לא דאגו לעצמם, חלילה. הם דאגו לאידיאלים. והעובדה
שהם עצמם שיגשגו ושמנו באותו זמן היתה רק תוצאה מיקרית.
ויתכן שאלוהים דואג לשיגשוגם של האידיאליסטים.
כיום יושבים זה מול זה בניהם של אלה ושל אלה, והמחזה חוזר
על עצמו. שוב יש ציונות. שוב יושבים צברים אשכנזיים
מרושני־עונג, ומסבירים מדוע האידיאלים הנעלים ביותר של
האומה מחייבים אותם לחמום את האחרים, לגזול מהם
קיצבות״ילדים וארוחות חמות, להשאיר את הזקנים בעוני ממאיר
ולגזור על הצעירים שממה תרבותית וחברתית. כך רוצה המולדת.
גם הפעם זוהי. ציונות׳ .ציונות טהורה. וגם. ביטחון׳ כי
הביטחון מחייב אותם לגור באריאל, לגזול את אדמתם של
הערבים ואת כספם של היהודים, ליצור לעצמם. איכות חיים״,
לקבל רק תעשיות.נקיות׳ ,לבנות לעצמם.קוטאג׳ים אנגליים׳,
לקיים כיתות של תריסר ילדים.
וכאשר בני נתיבות ואופקים, בעלי המיבטא המיזרחי הבולט,
מתמרמרים על כך, מסתכלים בהם אנשי אריאל בבוז — כשם
שהאנגלים הסתכלו פעם בהורים, וכשם שהלבנים בדרום־אפריקה
מסתכלים בכושים. רע לכם, הם אמרו, מפני שאינכם שווים. אין
לכם יוזמה. אינכם יודעים לדאוג לעצמכם. אין לכם ראשי־עיריות
טובים. אתם לא יודעים למשוך תעשיה. בקיצור, נגזר עליכם
להיות נחותים, מפני שאתם נחותים.
קשה להעלות על הדעת חוצפה גדולה יותר. אנשי אריאל אינם
עוזרים לעצמם. שום דבר לא בא ביוזמתם שלהם, חוץ מאשר
הלחץ שהם מפעילים על הממשלה. יוזמה פרטית זו משולה
ליוזמתם של שודדי־בנק, המרוקנים את הקופה, בשעה שהם
שרים את התיקווה ופקידי״הבנק עומדים דום.
התעשיה ה.נקיה׳ באה לאריאל, מפני שהממשלה שולחת
אותם לשם. אפשר לבנות קוטאג׳ים אנגליים באריאל, ולא טירות
צרפתיות בנתיבות, מפני שהממשלה שופכת שם את הכסף.
הילדים יכולים לחייך אל המצלמות, מפני שהממשלה לקחה את
הלחם מתיר פיות הילדים של נתיבות ואופקים, ושמה אותו בפי
ילדי-המתנחלים המאושרים האלה, חמש דקות מכפר־סבא.
כל זה נאמר בתוכנית, מבלי להיאמר במילים. ברקע ישבו
הנשים של נתיבות(או אופקים) ועבדו במיפעל של המאה ה־,19
אחרי שסירטודפירסומת הראה את הנשים המאושרות של אריאל
העוסקות באלקטרוניקה מתוחכמת.
זהו מצב קולוניאלי מובהק. אריאל היא חלק מן המערב,
ונתיבות היא חלק מן העולם השלישי.
אבל בכל העולם השלישי גדל דור חדש של אינטלקטואלים
אשר ישנה בסופו של דבר את פני העולם. וכך גם באופקים
ובנתיבות. התופעה המעודדת ביותר בתוכנית היתה דמותם של
של דוברי הדרום. הם דיברו עברית טובה, השמיעו טיעון
אינטליגנטי והסבירו את עמדתם בצורה ברורה ובהירה. לדעתי,

הם ניצחו את בני־התפנוקים של אריאל, אם לא בנוק־אאוט, הרי
לפחות לפי נקודות.
הם בדרך הנכונה. כאשר יתפכחו לגמרי, יהיה זה סוף
ההתנחלות. לא שכם ורמאללה ינצחו את אריאל, אלא נתיבות
ואופקים. בלי אידיאולוגיה, אלא מתוך כורח החיים.
הטפילים מדושני־העונג יקרים מדי.

לחזה־ על השארה
שרית ישי כתבה בשבוע שעבר בשבועון זה. :אני באופן אישי
חושבת כי מוטב לחזור בתשובה אל דת משה וישראל, מאשר
לברוח, למשל, אל הגורו מהארג׳י. אולי אין בכך משום נחמה, אך
חצי ודאי שיש.״
לא חצי ולא רבע. עם כל הכבוד, אני מרשה לעצמי לחלוק על
דיעה זו. אני בהחלט מעדיף שמישהו יברח אל הגורו — כל גורו!
— ולא יחזור בתשובה אל. דת משה וישראל׳.
וזאת בגל סיבה פשוטה בתכלית. אין שום סכנה שהגורו הנ׳ל
ישתלט על מישרד־החינוד במדינת־ישראל, ישטוף את מוח הנוער

אוו־ אבנדי

בדרכי־כפייה, יפעיל צנזורה על סרטים ומחזות, יפעיל את
נשיא־המדינה כדי לאסור יצירה, יחלוש על הטלוויזיה, יגיד לי מה
לאכול ומתי לא לנסוע באוטובוס, ירוקן את קופת־המדינה עבור
אברכים פיקטיביים,יצווה עלי כיצד להתחתן והיכן להיקבר,
לא ברור לי מדוע אל הגורו. בורחים׳ ,ואילו אל אלוהים
.חוזרים״ .בשני המיקרים, זוהי בריחה מן החיים. נכי־רוח,
שהתייאשו מן החשיש וההרואין, ולא מצאו קביים אחרים כדי
לעבור בעזרתם־ את נתיב־החיים, תופסים את כסא־הגלגלים של
גורו זה או אחר, וביכללם הגורו מלובאביץ. מצטרפים אליהם
רוצחים ואנסים החובשים כיפה בשעה שהם חובשים את
ספסל־הנאשמים.
על כל חוזר־בתשובה, יש לפחות עשרה — ואולי מאה —
דתיים המתייאשים מן הדת והעוברים אל המחנה החופשי. קל
ללמוד זאת מן הסטאטיסטיקה. כמה ילדים עוברים את מערכת
החינוך הדתית־הממלכתית, התורנית, העצמאית ומה עוד —
וכמה מהם מצביעים לאחר מכן בעד המיפלגות הדתיות? גם אם
מוסיפים לחשבון את מצביעי התחייה ושולי הליכוד והמערך,
ברור כי הנהירה הגדולה היא מן הדת החוצה, לעומת קילוח דקיק
של.חוזרים בתשובה״.
זהו תהליך בריא. בני־חורין.חוזרים אל השאלה״ ,מפעילים את
מוחם הבריא כדי לבדוק את אמיתות החיים, ורק הכושלים,
המתוסכלים, המיואשים.חוזרים בתשובה״.
אך ראה זה פלא: כל חוזר בתשובה יכול לקבל בקלות פירסומת
בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות, אצל שמאלנים וימיננים כאחד. אך
כמה נוטשי־דת רואיינו בשנים האחרונות בכלי־התיקשורת על
הסיבות להחלטתם?
אני בטוח שאם יבוא מחר צעיר ויודיע לרם עברון או למאיר
שליו שנפל ברשת הגורו מהראג׳י אך התפכח וחזר למוטב —
ירואיין מייד, ועם־ישראל יראה וישתאה. אך אם יודיע אותו צעיר
כי התפכח מן הגורו מגור, יגורש בבושת־פנים.
ובכך אין חצי נחמה, אלה צרה שלמה.

דנל המדיגה
לערבים, אזרחי ישראל, אסור להניף את הדגל הפלסטיני.
שנתיים מאסר על בטוח.
הם חייבים להניף את דגל ה.״

כאזרחי המדינה, אפשר היה לתבוע מהם להניף את
דגל־המדינה. בהחלט. אבל דגל־המדינה אינו קיים.
הדגל הכחול־לבן, ובמרכזו מגן־דויד, נקרא בכל הפירסומים
.דגל הלאום״ .וזה דבר שונה לגמרי.
בתעודת״הזהות הישראלית מופיע אחרי המילה.לאום״ הציון
.יהודי״. ,נוצרי״. ,מוסלמי״. ,דרוזי״. ,קאתולי״ ועוד, הכל על פי

טעמו של הרושם. הלאום והדת הם אותו הדבר, לפי הדוקטרינה
הרישמית. לא כן הלאום והאזרחות.
משמע. ,דגל־הלאום״ הוא דגל היהודים. וקצת קשה לתבוע
מערבי להתייחס ביראת־כבוד ובחרדת־קודש לדיגלו של עם אחר.
אולי כדאי לבטל אחת ולתמיד את התואר ״דגל הלאום״,
ולהחליפו בתואר.דגל המדינה״.
ואולי כדאי, להיפר, להשאיר את הדגל הכחול־לבן
כדגל־הלאום — ולהמציא דגל חדש, שונה, אשר ישמש
כדגל־המדינה, לכל אזרחיה.

אז מי
זה מחבר?
קארל לואגר, ראש־העירייה האנטי־שמי של וינה בראשית
המאה, אמר. :אני האיש הקובע מי יהודי ומי לא!״
(זה היה בזמן שלואגר חזה בתחרות־כדורגל בין קבוצת
הכוודוינה ובין קבוצה הונגרית. לואגר הריע בהתלהבות לכבוד
הקבוצה המקומית ..כאשר הזכירו לו שזוהי קבוצה יהודית, אמר
את האימרה המפורסמת).
לנו יש עכשיו בעיה לגבי המילה. מחבל״ .מי הקובע מיהו
מחבל ומי לא?
פעם זה היה פשוט. מחבל היה פידאי פלסטיני, שבא לבצע
פיגועים( .תחילה קראו להם. חבלנים״ ,אבל משה דיין קבע
שחבלן הוא חייל מכובד, ועל כן הומצאה המילה החדשה, המבזה,
במיוחד למען הפידאיון).
אחר־כך הורחב המושג על כל חברי אש״ף; לוחמים
ובלתי־לוחמים. ולבסוף הוחל על כל הפלסטינים באשר הם שם,
ובכללם נשים וילדים. דובר על. תשתית המחבלים״ ,כאשר
הכוונה היא לבסיס־הקיום הלאומי, ע ל. דג ל המחבלים״. ,מנהיגי
המחבלים״ וכן הלאה.
זה היה, לפחות, ברור. כאשר סיירתי בחניתות־לבנון התרשמתי
מן הצורה המעשית שבה דיברו המפקדים הקרביים על
.המחבלים״ ,כהגדרה מיקצועית של הכוחות הפלסטיניים, בלי כל
התייחסות ריגשית. .שם נמצאות עמדות הסורים״ ,הסביר לי סרן,
.ושם עמדות המחבלים״ .אצלו ואצל חבריו הפכה המילה
.מחבלים״ שם נרדף לפלסטינים, ותו לא.
עכשיו זה מסתבך. בלבנון מבצעים.מחבלים״ מדי יום פיגועים
בחיילי צה׳ל. מי הם?
ברוב המקרים, ברור שאינם פלסטינים, אלא שיעים לבנוניים.
לפעמים אלה דרוזים לבנוניים, או סונים לבנוניים. לאש״ף אין
עוד אירגון צבאי פעיל בדרום־לבנון. אם בכלל משתתפים
פלסטינים במעשי״פיגוע, הרי אלה הסוכנים הסוריים והלוביים,
שגורשו משורות פת״ח, ואינם משתייכים לאש״ף.
מה טיבה של מילה שיכולה להתכוון בעת ובעונה אחת ללוחם
שיעי בצידון, הפותח באש על סיור של צה״ל, ולדיפלומט
פלסטיני, המכהן כמשקיף במועצת־הביטחון של האו״ם? איזה ערך
יכול להיות למילה כזאת כהגדרה תכליתית?
אם יתחיל מחר מישהו לקרוא לכסאות בשם. שולחנות״,
ולדלתות בשם. חלונות׳ ,יהיה קשה לנהל שיחה אינטליגנטית.
יהיה צורך לוודא אחרי כל מישפט למי בדיוק הכוונה. בעניינים
פוליטיים וצבאיים, מצב זה מסוכן עוד יותר. כאשר נעלם הדיוק
של השפה, נעלם גם הדיוק של המחשבה. בוץ מחשבתי מוליד בוץ
צבאי, כפי שכבר ראינו בלבנון.
אולי נחליט לקרוא לכל ילד בשמו, תוך ויתור על
מילות־תעמולה מעורפלות?
זיסקי בשם קאלחין
יש ויסקי סקוטי ששמו קאלווין. כך למדתי השבוע מן
הטלוויזיה.
זה היה בסידרה המצויינת זרים. השוטרים ישבו ושתו. אחד
השמיע הערות פורטניות
מופרזות, וחברו העיר. :אל
תשימו לב, זה הקאלוויניזם
המדבר מתוך גרונו״.
המתרגם תירגם זאת כך:
.זה המשקה מדבר מתוך
גרונו״.
ובאמת, איך יכול מתרגם
ישראלי, שהתחנך בבית־הספר
של מדינת־ישראל, לדעת כי
יוהאן קאלווין, בן ז׳נבה, ייסד
שם תנועה דמית פרוטסטנטית
לפני 450 שנים, וכי תורתו של
קאלווין זה, שמה את הדגש על המידות ושאר הצניעות הטובות?
מבחינת התוצר הממוצע של מערכת־החינוך של זבולון המר
וקודמיו, קאלווין יכול להיות סוג של ויסקי, מרטין לותר יכול
להיות דג מלוח, וזאראתוסטרא נהר בהודו.
העיקר הוא שיידע את ההבדל בין הרמב״ם והרמב״ן.

במדינה עיתונות בדי כאב־ראש
עזרה ראשוגה
לעיתונאים זרים
בת הרב מרמלה עשתה חיל
בפאריס. היא אירגנה קונגרסים (כמו
הקונגרס של הרופאים היהודים
בצרפת) ,וניהלה את מחלקת
יחסי־הציבור של חברת־השקעות
בינלאומית.
בפאריס גם יכלה להמשיך ולשמור
על חינוכה הדתי. היא הקפידה לאכול
רק אוכל כשר, וכאשר נמאס לה לאכול
דגים וסלטים, היא יכלה ללכת
למיסעדה הידועה, והכשרה, של
גולדברג.
מספיק זה מספיק. אך לפני
שנתיים, כאשר התקיפו טרוריסטים
את המיסעדה היהודית הכשרה,
החליטה אתי סלע (שבחרה בשם
מישפחתה העברי בהסתמכה על
הצילצול הדומה ועל שתי האותיות
משמה הקודם, אמסלם*) כי מספיק זה
מספיק.
סלע ,)29( ,נאה, חומת־שיער ועין,
שבה לישראל, שבה סיימה, לפני צאתה
לפאריס, לימודי פסיכולוגיה ושפות
באוניברסיטת בר־אילן.
עתה החליטה לא לשוב לעיסוקיה

כהתקפה סורית זדונית, שמטרתה היא
להשמיד את הנוצרים בלבנון, הציג אז
העולם הזה ( )6.5.81 תמונה שונה
לגמרי. הכותרת :״דם ובחירות״.

בשיר אל־גימייל*
משכר יותר מעארק
ך* יה זה כאילו ביקשו הסורים
1ולעשות פירסומת לספר ישראלי.
אחרי הפסקה של שלוש שנים, נחתו
לפתע הפגזים על העיירה הנוצרית
זחלה, מולדת העארק המשובח ביותר
בעולם(״עארק זחלאווי״) .זחלה היא אי
נוצרי באיזור מוסלמי בבקאע. היא
חולשת על ציר־הפלישה המערבי
לדמשק.
בפעם שעברה נחתו הפגזים על
זחלה באפריל . 1981 אז ירדה על
העיירה הפגזה רצחנית, שנמשכה כמה
ימים.
באותם הימים גרמה ההפגזה
להתרגשות עצומה בישראל. מנחם
בגין דיבר, כדרכו, על רצח העם הנוצרי
בלבנון, והתריע נגד שתיקת העולם
הנוצרי. בישראל דובר בגלוי על
מילחמה העלולה לפרוץ בכל רגע.
בשיא העימות שלח מנחם בגין את
חיל־האוויר הישראלי לפעולה בשמי
זחלה, ומטוסי ישראל הפילו ארבעה
מסוקים סוריים.
כל זה אירע כחודש לפני הבחירות
לכנסת, שבהן קיבל בגין מנדאט
מחודש ומחוזק.

אשת־מדייה סלע
שלושה גרמנים ושבדית אחת

הקודמים. לא מורה, לא עיתונאית
(ביומון־ הצרפתי ליאינפורמאסיון)
ולא יחסי־ציבוך.
היא בחרה לחדש משהו בעולם
העיתונות בארץ, שבה ביקרו בשנת
1983 כאלפיים אנשי תיקשורת זרים.
החודש ייסדה סלע את שירותי
המדייה הישראליים, המציעים
לאנשי תיקשורת מרחבי העולם
המזדמנים לארץ, עזרה מקיפה בביצוע
משימותיהם: מקבלתם בנמל־התעופה,
מכונית להשכרה, הזמנת חדר
בבית־מלון, שירותי תרגום וליווי, עד
תדריכי רקע ואירגון פגישות.
עיתונאי זר, שאיננו מוצב דרך־קבע
בארץ, או איננו נציג עיתון או
מבזבז,
גדולים,
רשת־שידור
בדרך־כלל, יומיים־שלושה, עד שהוא
מתמצא, מתארגן ומצליח להתחיל
לעבוד.
השירות של סלע בא לחסוך את כל
כאב־הראש הזה. הוא כבר הוכיח את
^ עצמו לפני שבועיים, כאשר סלע
טיפלה בשלושה עיתונאים גרמניים,
שקפצו לארץ עם הלמוט קול.
אבל הלקוח הראשון של סלע היתה
אשה. היתה זאת כריס פורסנה
השוודית, כתבת הגטבורגס פוסטן,
שקיבלה את הטיפול הסלעי המקיף,
ויצאה מן הארץ אחרי שעברה את כל
הקשת מאהרון אבו־חצירא עד
אלוני־מורה.
השוודית הכינה שורת כתבות על
יחסי מזרחיים־אשכנזים ועל ההתנחלויות
בגדה.
•סלע היא אחותו של מפיק הסרטים
הקנדי, ד״ר בורגי אכוסלם, שהידוע
בסרטיו הוא אסתר ברינדו,קורותיה
של היהודיה הראשונה שהגיעה לחופי
קנדה, ב~.1738

כתב אז אורי אכנרי כמדור
״הנדון״:
אם כן, מה קרה עכשיו?
אין ספק לגבי העובדות: הנוצרים
פתחו שוב במערכה, בסללם כביש
לזחלה שבאיזור הסורי.
אילו הצליחו בכך היה הדבר משנה
את האיזון, מרחיב את המיני־מדינה
הנוצרית, פותח(כפי שחששו הסורים)
שער־פלישה נוסף לצה״ל אל תוך
סוריה. הסורים הגיבו כפי שהגיבו,
בברוטאליות האופיינית להם.
האם דחפה ישראל את מנהיגי
הפאלאנגות או שרק עודדה אותם?
האם פעלה ממשלת־בגין מתוך
שיקולים אלקטורליים, או שקיבלה גם
רמז מארצות־הברית? האם עודדה
ממשלת־רגן החדשה את ההתלקחות
כדי לזכות בניצחון־יוקרה על הסובייטים?

התשובה על כך לא נדע במהרה.
אנחנו יודעים רק מה קרה: הנוצרים
פעלו, הסורים הגיבו ועברו למיתקפה ־
נגדית, ישראל התערבה, האמריקאים
נתנו — או לא נתנו, או נתנו בטעות
אור ירוק לישראל, הסורים הביאו
סוללות־טילים נ״מ.
פעמוני האזעקה מצלצלים בוושינגטון
ובמוסקבה, האורות האדומים
מהבהבים כמטורפים. הפרופסור משה

1ח 7ה
כל הגורמים מושפעים גם על־ידי
האינטרסים האישיים של המנהיגים.
הליכוד רוצה להישאר בשילטון. כמה
מאנשי הליכוד רוצים גם להפר את
חוזה־השלום עם מצריים, ומקווים כי
התלקחות בלבנון תכריח את המצרים
להתערב בצורה שתצדיק את ביטול
החוזה. למישטר הסורי יש בעיות
מדיניות וכלכליות, והוא יכול לחשוב
כי התלקחות מבוקרת רצוייה לו.
בוושינגטון לוחמים הכל בכל, ויתכן כי
המצב במוסקבה אינו שונה כל־כך.
כך יכולה לפרוץ מילחמה — מתוך
קוצר־ראות, מתוך האיוולת של איש זה
או אחר, מתוך הרפתקנות קלת־דעת.
כמה דוגמות כאלה יש בהיסטוריה?
את המחיר ישלמו החיילים,
שיישלחו לקרב ולקבר, והאוכלוסיה
האזרחית, שהיא תמיד הקורבן האמיתי
של כל הרפתקה. המטבע הוא דם
ודמעות.
אני רוצה לקבוע כאן, בצורה
חד־משמעית:
• שום אינטרס ישראלי חשוב אינו

.יתכן שישראל יכולה להפיק
תועלת כלשהי מקיומה של מדינת־חסות
נוצרית בלבנון, שתהיה תלוייה
כולה בישראל, כשם שישראל תלוייה
בארצות־הברית.
.אך יתכן כי המחיר עולה בהרבה
על הסחורה. כי זוהי הרפתקה שאין לה
סוף, והעלולה לגרוף את ישראל
למילחמות שאין להם כל קשר עם
אינטרסים ישראליים.״

להלהיב את
הציבור

שלושה שבועות לפני כן,
כאשר היה המשבר בזחלה בשיאו, ניתח
העולם הזה( )15.4.81 את הוויכוח
הסודי שהתנהל אז בצמרת המדינה. גם
דברים אלה מצלצלים כיום כנבואה,
לאור הלקחים של מילחמת־הלבנון.

כתב ״העולם הזה״ ,תחת
הכותרת ״מילחמת־ערב־הבחי־רות״:

בשיר
רצה
במילחמה

ן * שסוע פירסם ״הארץ״ קטעים
( 1מספר, שחיבר כתבו הצבאי, זאב
שיף, יחד עם הכתב לעניינים ערביים
של הטלוויזיה, אהוד יערי(מילחמת
שולל) .את אחד הגילויים העיקריים,
לדעתו, פירסם היומון בעמודו הראשון.
נאמר בו:
• למשבר־זחלה באפריל 1981 גרם
בשיר אל־ג׳מייל, מפקד הפלאנגות.
• מטרתו היתה לגרור את ישראל
למילחמה עם סוריה.
• יתכן כי בשיר זכה לעידוד מפי
הרמטכ״ל דאז, רפאל איתן, שניפגש
עימו כמה ימים לפני כן בג׳וניה.
• ההחלטה להפיל את המטוסים
הסוריים התקבלה על־ידי בגין על פי
הצעתם של אריאל שרון ורפאל איתן,
בניגוד לעצתם המיקצועית של
ראש־המוסד, יצחק חופי, וראש אמ״ן,
יהושע שגיא. בדיון אמר מרדכי
ציפורי. :הממשלה מקבלת דיווחים
לא־נכונים. רפול ויאנוש הם בעד
מילחמה״.
כל זה היה מעין מהדורה מוקדמת
של המאורעות שהביאו לפלישה
בלבנון, כעבור שנה וחודשיים.
היו אלה גילויים מרעישים. אולם
הם לא יכלו להפתיע את קוראי העולם

הזה.
אז נראו גילויי העולם הזה
כסיפורים דמיוניים. אף עיתון אחד
בארץ — גם לא כלי־התיקשורת של
זאב שיף ואהוד יערי — לא תמך
בגירסה זו. העולם הזה, שניתח את
הדברים על פי מקורותיו שלו —
לבנוניים ופלסטיניים — נשאר בודד
במערכה. עתה, כעבור שלוש שנים,
מאושרים הדברים, תוך הוספת הפרטים
שחסרו אז.

,הדפתקה שאין

ל ה סי ר
ך* עוד שכל עיתוני ישראל
^ תיארו אז את המאורעות בזחלה
* מא חו ריו: א חיו אמץו אביו
פיאר.

ארנס• מבסוט. סיכויי הבחירות של
הליכוד גואים. המערך העלוב שותק
בפחדנות.
האופטימיסטים מקווים כי ישראל
אינה יכולה לזוז בלי אישור
האמריקאים, וכי הנוצרים אינם יכולים
לזוז בלי אישור ישראלי. וכך גם בצד
השני: הסורים אינם יכולים לזוז בלי
אישור סובייטי.
זה נכון — עקרונית. אך הכלב יכול
להחליט לכשכש קצת בזנב, והזנב
יכול להחליט לכשכש קצת בכלב.
הנוצרים יכולים להגזים בהתגרות,
בתיקווה שישראל תיגרף אל תוך
הקלחת בעל־כורחה. ישראל יכולה
לנהוג כר, מתור תיקווה לגרור אחריה
את ארצות־הברית. אותו הדבר יכול
לקרות בין הסורים והסובייטים.
* אז ראש ועדת-החוץ־והביטחון
של הכנסת.

הנימוקים של אריק שרון ושותפיו
— וביניהם מי שמוגדרים בעדינות,
כ״אנשי־ביטחון בכירים״ •,לטובת
מילחמה־ערב־הבחירות הם, בין השאר:
• ההתקפה הסורית על הנוצרים
מספקת אמתלה מצויינת, הן כלפי
הציבור הישראלי והן כלפי דעת־הקהל
העולמית. הכל יאמינו כי ישראל עושה
מעשה אלטרואיסטי, ויוצאת להגנה על
הנוצרים מפני.רצח־עם״.
• סוריה מבודדת עתה בעולם
הערבי, ולכן ניתן לבודד את המילחמה
בגיזרה אחת.
• אם בכל זאת תחוש מצרים
לעזרת סוריה, תהיה זאת אמתלה טובה
לשים קץ לחוזה־השלום, לפני מסירת
שארית סיני למצרים.

מעורב בלבנון.
• שום סכנה של. רצח־עם״ או
.חיסול״ אינה מרחפת בלבנון על
האוכלוסיה הנוצרית בכלל והמארונית
בפרט.
• אם היו בלבנון מעשי־זוועה
בודדים, הם בוצעו על־ירי כל הצדדים,
ודווקא הפלנאגות המארוניות השיגו
את האליפות בספורט רצחני זה.
• אין שום יחס בץ היתרונות אשר
ישראל עשוייה להפיק מהתערבות
בלבנון, על פי תפיסה כלשהי, ובין
הסכנות הכרוכות בכך — החל בעימות
עם ברית־המועצות וכלה באובדן
השלום עם מצריים.
אלא אם כן מותר לשלם כל מחיר
כדי להשאיר את הליכוד בשילטון.
במאי
עד כאן דברי העולם הזה
* הכוונה הימה לרפאל איתן
.1981
ואביגדור (,יאנוש״) נן3-ל, אלוף
באותו המאמר נכתבו כמה שורות,
ט קי ד ד״גט ל( ה מ שך בעמוד )14
הנראות כיום כנבואה חיה:

פגזים על זחלה

תכו ששחו ״אלץ רעבוו חורה קשה שר תבוסה
נוסנת. אבר ויבין משחקים באש. זה היה בומואנג

עוד

ל שרון?
} ¥¥קט לפני הסערה שורר עתה בתנועת־החרות.
בתחילת השבוע שהו שני מועמדים עיקריים לתפקיד יושב־ראש מזכירות
התנועה בחו״ל. שר־התיקשורת מרדכי ציפורי, וחבר־הכנסת רוני מילוא, יצאו
למלא את המצברים לפני ההתמודדות הגדולה.
אשר לאריאל שרון, איש לא טרח לברר את מקום הימצאו. שרון כבר הרגיל את

איש איננו בודק ברצינות את הטיעונים האלה, וקשה לדעת היום כיצד יקבל
הציבור הישראלי את האיש שהמיט אסונות על המדינה, וברח לתוך שתיקה ספק
נוורוטית, ספק־פסיכוטית. אבל בתנועת־החרות הפך נושא בגין לסוגיה חשובה
מאין כמוה. ח״כ מיכה רייסר, איש דויד לוי, כבר יצא השבוע נגד הנושאים את שמו
של בגין לשווא. .כל מיני אנשים מצטטים את בגין השותק־רישמית, כדי לקדם
מטרות הנוחות להם. זהו מצב בלתי־נסבל, הפוגע בדמוקרטיה בתוך התנועה *,טען.
קשה מאוד שלא להסכים עימו. בעבר התייחסו כלי־התיקשורת אל מרכדחרות
כאל מושבת־פורעים. עיתונאים הוכו ונדחפו, שלא לדבר על קללות ויריקות.
קולות אופוזיציוניים הושתקו באמצעים אלימים, כפי שיוכל להעיד שר־האוצר,
יגאל כהן־אורגד, שהעז לחלוק על יורם אדירדור בשיא עוצמתו. האווירה הכללית
שם היתד, תמיד בלתי־נעימה, בלשון המעטה.
בחודשים האחרונים חל שם שיפור ניכר. אקט הבחירה של מועמד־התנועה
לתפקיד ראש־הממשלה היה מכובד מאוד, הרשים את הציבור כולו, והשפיע
מבחינה חינוכית גם על חברי חרות. רבים טוענים שדווקא בשל התגבשות כוחות
מנוגדים, המאזנים זה את זה, בניגוד למישטר־היחיד של בגין, הפכה חרות
למיפלגה הדמוקרטית ביותר במדינה, חוץ ממפ״ם.
יש משהו בדברים אלה, ובאמת חלו כמה תהליכים דמוקרטיים בתנועת־החרות.
אבל המסקנה שאליה הגיעו רוב העיתונאים היא, כנראה, נמהרת במקצת. כמי
שמכיר היטב את המנטאליות הבלתי־סובלנית, המאפיינית את רוב חברי־השורה
בחרות, ואת כל העסקנים, אינו יכול שלא להסיק, שהציבור עוד יזכה בחזיונות של
השתוללות־יצרים במוסדות חרות, שיעמידו בצל אפילו את יציעי ימק׳א.

העסקנים הפועלים למען שיח, בהשראת ח״כ דויד מגן,
מתייחסים לכל יריביו של שר־הביטחון המודח, אפילו יהיו
חרותניקים ותיקים, כאילו היו מעין אמיל גרינצווייג קולקטיבי.
האויב. אין שם שום סובלנות, ומעט מאוד נכונות לקבל הכרעה
דמוקרטית.

בהעדר בגין, הם מקבלים את יצחק שמיר כפיתרון־ביניים. שרון עצמו מייחל
לתבוסת הליכוד בבחירות לכנסת ה־ . 11 במיקרה כזה אין ספק שיצחק שמיר
יתפטר באורח מיידי. כל אנשיו של שמיר יסבלו ממפלת מנהיגם, את הטיהור
הגדול יערכו אנשי שרון ודויד לד במשותף. רק בשלב מאוחר יותר, אחרי
שממשלת המערך תגלה שאי־אפשר להתמודד בהצלחה עם ירושת הליכוד וגם

ו 1ן!ן

י ׳1 *186
חבריו לתנועה ואת אנשי־התיקשורת להעדרויותיו התכופות. הוא יודע היטב
שעצם איזכור שמו עושה כותרות תוך שניות.
אנשי יצחק שמיר איבדו משהו מביטחונם בשבועות האחרונים. ראש״הממשלה
אומנם שולט היטב בעניינים בתוך הקאבינט, בעיקר בהשוואה לקודמו, אלא
שהמצב החברתי־כלכלי, והשלכותיו האלקטורליות, מתחילות להדאיג את
ראשי־חירות. יועציו של שמיר במישרד ראש־הממשלה אינם מופקדים, כמובן, על
הפוליטיקה הפנימית של תנועת״החירות, אבל כימעט כולם מנסים כיום להשפיע
על שמיר לעצב צוות יותר מגוון, ולחרוג ממעגל־הקסמים של ראש־הממשלה
הנשען בעיקר על שני ח״כים שנויים־במחלוקת, כמו רוני מילוא ומיכאל דקל.

גם הקולות המיסתוריים, שהחלו השבוע להישמע כביכול
מביתו של ראש־הממשלה לשעבר, מנחם בגין, אינם מניחים
לשמיר להתבצר בנחת על כיסאו.
מפא״יניקים ותיקים נזכרו השבוע בסיוטים שפקדו את לוי אשכול, בכל פעם
שדויד בן־גוריון השמיע את רטינותיו בשדודבוקר. רבים מראשי־חרות, שעשו
כמיטב יכולתם להתקרב לשמיר, איש קשה וסגור־הרמטית מבחינה ריגשית,
התחילו השבוע לרחרח את דרכם לכיוון הדירה השמורה־היטב של בגין, בואכה
דיר־יאסין.

• הדמעות שר מרמס
^ כנסת אפשר היה לשמוע גם קולות שמתחו ביקורת קשה על שובו
^ האפשרי של בגין לזירה הפוליטית. .בגין התמוטט בעיצומה של המילחמה,
ואין לו כל זכות לחזור לפוליטיקה פעילה,״ אמר להעולם הזה חבר כנסת בכיר
מחרות ,״בעיקר עתה, כשבכל העיתונים חושפים את העובדה המרה שבתחילת
המילחמה עשה אריק צחוק ממנו, פשוטו שמשמעו.״
אבל דיעה זאת לא שיקפה את דעת הרוב. ח״כים מהליכוד, לאו דווקא
חרותניקים, חוששים מאוד שהמערך ינחול ניצחון סוחף בבחירות הבאות. .בגין
הוא עדיין קלף אלקטורלי,״ סבורים רבים בליכוד. ,הוא יופיע בציבור כאילו לא
קרה דבר, והציבור יסלח לו, כפי שהאספסוף הרומי קיבל באהבה את דימעותיו של
מארכוס אנטוניוס.״

14 —^1

לשמור על פופולריות בציבור, תתחיל ההתמודדות בין השניים על הבכורה בחרות
לקראת הבחירות לכנסת ה־.12
התסריט הזה מקובל על ראשי־חרות האינטליגנטיים יותר. הם חלוקים ביניהם
רק בשאלה אחת. מפולת שמיר ואנשיו היא עבורם עניין מובן מאליו.

סלע המחלוקת הוא עתיד היחסים בין לוי ובין שרון. האם אומנם
יתמודדו ביניהם עד הורמה(.הרס התנועה״ ,בפי כמה מהחברים),
או יחלקו תחומים ויעבדו יחדיו?

צימר׳ נגדשוון
ן ין שובה ראשונית, אבל בשום פנים לא־מלאה, ניתן יהיה לקבל בימים
* 1הקרובים. אנשי שמיר עושים את כל הטעויות האפשריות לקראת
ההתמודדות.

הם מסרבים להתייעץ עם דויד לוי ועם אנשיו, ומנסים להסכים
על מועמדות ציפורי נגד שרון, תוך.ויתור״ מצד רוני מילוא.

זה נראה, על פני השטח, כצעד מחוכם, כיוון שהוא מבטיח את כישלון שרון,
ואת בחירתו של מועמד נוח לראש־הממשלה. אך בטווח הארוך זהו בומראנג
אמיתי. מילוא הוא, כנראה, יותר פיקח מאשר חכם. הוא מסרב להבין את האמת
הפשוטה, שעליו להתפשר עם לוי כדי למגר את שרון.
מילוא ואנשיו טוענים שהפורום של הנהלת־חרות נוח להם מאוד. הוא הרבה
יותר שמרני־עסקני, ופחות פומליסטי, מאשר המרכז. מכיוון שחוקת־חרות קובעת
שאת יו״ר המזכירות בוחרת ההנהלה, הם בטוחים שמועמדם אומנם.יעבור״.
יתכן. עם זאת, ממש אי־אפשר להגזים בנזק שייגרם להם לטווח ארוך. לוי אינו
מאוהב בשרון, המחזר אחריו יום ולילה, אבל הוא נדחף לזרועותיו על־ידי רוני
מילוא. הנשכר היחידי יהיה שרון, שתבוסתו האפשרית בעוד שבועיים רק תגדיל
את ריגשי־הקיפוח שלו ושל אנשיו.
תנועת החרות היתה מונעת, מאז ומתמיד, על־ידי ריגשי־קיפוח עזים.
קואליציית המקופחים לוי־שרון תקום, אלא אם כן ישכילו אנשי שמיר לוותר על
יוקרה מדומה ולקרב אליהם את לוי. ככל הנראה, הם מתעקשים שלא ללכת בדרך
חיים ברעם
זאת•

(המשך מעמוד )13
• אם תחוש סעודיה לעזרת סוריה,
תהיה בכך עילה טובה למערכת נגד
אספקת נשק אמריקאי מתוחכם^-
לסעודיה.
• המילחמה תנחית מכה ניצחת על
הצבא הסורי, המתחזק עתה והולך.
• המילחמה תביא לכיבוש כל
המדינה־זוטא של אש״ף בדרום־לבנון,
ולחיסול האיזור היחידי שבו קיימת
מעין עצמאות פלסטינית.
• בתום המיבצע תיסוג ישראל
ותשאיר את כל השטח בידי שילטון
הפלאנגות, כך שלבנון כולה תהפוך
מרינה־גרורה של ישראל, התלוייה
בחסדיה.
• הפעולה תזכה בברכה אמרי־^-
קאית, מפני שסוריה היא קליינטית של
ברית־המועצות. ריצ׳ארד אלן, יועץ
הנשיא רונלד רגן, כבר פירסם היתר
מפורש לפעולות ישראליות נגד
אש״ף.
והנימוק העיקרי: פעולה כזאת,
שתלהיב את הציבור הישראלי, תחזיר
לחיק הליכוד את השכבות העממיות,
ובעיקר את בני־עדות־המיזרח, שהחלו
מתנכרים לו. היא תסיח את הדעת
מענייני־פנים לעניינים לאומיים
וצבאיים, שבהם יד הליכוד על

העליונה.
בוויכוח הפנימי יש מתנגדים לא
מעטים ל״תוכנית שרון״ ,ובראשם
יריבו של שרון בהנהגת הליכוד —
סגן שר־הביטחון מרדכי ציפורי,
המסוכסך גם עם הרמטכ״ל רפאל איתן.

המעדך: צביעות
מתוזסדת

ך ילוייהם של חוקרים אחרי^
מעשה חשובים, מפני שהם
קובעים בדיעבד מי צדק בוויכוח, וכך
ניתן להלסיק לקחים — אם אכן
מישהו מסיק אי־פעם לקחים מן
ההיסטוריה.
אולם גילויים כאלה, אחרי מע שה,־^
אינם עוזרים להחזיר לחיים את
קורבנות הטעויות, וביניהם קרוב
ל־ 600 חיילי צה״ל שנהרגו בלבנון.
אילו שעו אז הפוליטיקאים לאזהרות
העולם הזה — בעצם הימים שבהם
קרו הדברים — היו קורבנות אלה
נמנעים, וצעירים אלה היו חיים כיום.
לשיא הצביעות הגיעו השבוע
דוברי המערך, שתבעו דיון דחוף
בכנסת על. הגילויים״ .הם הציגו את
עצמם כמי שרומו על״ידי ממשלת־הליכוד,
ובייחוד על־ידי אריאל שרון.
טענה זו חמורה, אולי, אף יותר
ממחדלי המערך. כי אחד מן השניים:
• או שראשי המערך אכן רומו,
למרות שיכלו לקרוא את האמת מעל
עמודי העולם הזה — ואז אי־אפשר
להפקיד בידיהם את גורל המדינה לאף

לרגע אחד:
• או שזוהי טענת־סרק כדי
להצדיק בדיעבד את הצבעת המערך
למען המילחמה של אריאל שרון, ואז
זוהי דוגמה של צביעות מתחסדת,
הפוסלת את בעליה.
גילויי שיף־יערי מגלים כי המערך
הוא, בעצם, אדריכל המדיניות הלבנונית
שהובילה לאסון. הוא שפתח
במגעים עם המארונים עוד בראשית
,1976 והוא שחימש ושעודד אותן
להרפתקה שהפכה את לבנון מאז
לגיהינום. הוא גם שלח קצין בכיר,
בנימין (,פואד״) בן־אליעזר, למטה
הפלאנגות, וזה היה ער־ראייה לטבח
הנורא שערכו הפלאנגות, בשיתוף
הסורים, במחנה הפלסטיני תל־אל־זעתר
ליד ביירות. מבחינה זו הוכח
עתה סופית כי צדק אריאל שרון,
שגילה עובדה מזעזעת זו בלהט
הוויכוח מעל דוכן הכנסת.
היה רק הבדל אחד: ראש־הממשלה
יצחק רבץ עצר תמיד ברגע האחרון
ומנע הסתבכות ישירה של ישראל
בהרפתקות של בני־טיפוחיו בלבנון.
ואילו מנחם בגין, איש חסר כל הבנה*״,
בעניינים צבאיים־מדיניים, התפתה
לעצותיהם של שרון ואיתן — לא
באפריל ,1981 אלא כעבור שנה.
המשקה החריף של המילחמה היה
משכר יותר אף מעראק זחלאווי.

ניאו

פאשיזס בישראל 6

יובל נאמן, אריאל שרז?
ורפאל איתן, סובלים שלושתם מהטראומות הקשות
שהם לקו בהן בנוילחנות - 1948 איך הגיע נאמן מן
השנואד אל הימין הקיצוני -ומה קרה לבני המושבים
ף* אחד מגיליונות העולם הזה ()2.6.55
* -לפני 29 שנה, תחת הכותרת ״אחריך,
בנימין,״ הובא סיפור עתידני מאת אורי אבנרי,
שתיאר סידרת מהלכים פוליטיים אשר ייתרחשו
בשנת 1975 ויסתמו את הגולל על הדמוקרטיה
הישראלית.
בין השאר תיארה הכתבה העתידנית את
המאורעות שהביאו למחיקת הדמוקרטיה
הישראלית:
״הבחירות לכנסת השמינית התקיימו
בפברואר , .1975 האחווה׳ של בני הראל,
שהופיעה זו הפעם הראשונה בבחירות, זכתה
ב־ 46 מקומות בכנסת.
״כתב הינדוסטתאן טיימס, אחת הבימות
הניטרליסטיות המעטות ששרדו בעולם, תיאר
את התגובה בישראל במילים מאופקות, :תדהמה
פרצה בחוגי הממשלה בירושלים. הממשלה
התכנסה עוד בשעות הקטנות של הבוקר, עם
הגיע בשורות איוב מן הקלפיות...׳

כעבור יומיים הודיע אותו הכתב, :מתיחות
שוררת בחוגים מדיניים כאן לקראת פתיחת
המושב הראשון של הכנסת החדשה. מקורות
מוסמכים מנבאים כי תהיה זאת נקודת המיפנה...׳
״את אשר קרה בפנים תיאר כתב הארץ
בצבעים קודרים, :מחזה מביש, שלא נראה עוד
כדוגמתו בישראל, נערך אתמול בבניין הכנסת
בירושלים ...בהיכנס הח״כים לאולם חדרו צעקות
ההמון הפרוע בחוץ, מבעד לחלונות הסגורים,
וההמולה לא שקטה אף לרגע אחד. היא היתה
כמנגינת־ליווי למחזה המכוער בפנים ...חיי
הכנסת ארכו כחמש דקות בלבד.
״יושב־ראש הכנסת הזקן, משה שרת, אך פתח
את המושב, והספיק לומר כמה מלים שיגרתיות
על רצון המדינה למזג את גלויות ישראל
ולהושיט את ידה לשלום ולידידות לשתי
מדינות־ערב השכנות, כאשר נערכה באולם
שערוריה חסרת־תקדים. חברי המיפלגה החדשה
קפצו ממקומם, הסתערו על דוכן הנשיאות

טראומה של תבוסה

באגרופים קמוצים, בקראם לעומת היושב־ראש
המכובד,בוגד!׳,עוכר ישראל!׳ ו,שכיר ערב!׳
״תוך שניות מיספר התפתח קרב־אגרופים,
שבו ניצחו הנציגים הצעירים של כנופיית הראל
את צירי,האיחוד הלאומי׳ ,שגילם הממוצע עולה
על .50 כעבור שלוש דקות דמה אולם־הכנסת
לשדה־קרב נטוש, כשרק נציגי, האחווה׳
מתרוצצים בין השולחנות ההפוכים. בני הראל,
בעל הצלקת ההגדולה על מיצחו (ראיתיו זו
הפעם הראשונה פנים אל פנים) ,ניגש לחלון
ובישר להמון המריע בחוץ, :אחרי 27 שנות חרפה
ובגידה נקמתי את ניקמת חללי תש״ח! קיימתי
את הנדר שנדרתי לעצמי על קיברם הרענן של
חבריי, כובשי הקסטל, לטהר את בית־המקדש
של הדמוקרטיה הישראלית מן הטינופת שפשטה
בארץ בכינמת על גופו של ענק כבול
כך ניבא העולם הזה לפני 29 שנה סידרה של
מאורעות שהביאו לחיסול הדמוקרטיה
הישראלית, כאשר מקורם בתיסכול אישים
בצה״ל, המונהגים בידי סמל אלמוני, מלוחמי
. 1948
מאז מילחמת־ששת־הימים הולכת ומתבהרת
תמונה של קצינים בכירים, בדרגים שונים של
צה״ל, הנושאים בתוכם גרעין ניאו־פאשיסטי
ואנטי־דמוקרטי כזה, גרעין העשוי, בסופו של
דבר להביא לפאשיזציה מוחלטת של מדינת
ישראל. בחדירת קצינים בכירים למיסגרות
פוליטיות, בנוסח פופוליסטי־גוליסטי, התחיל
משה דיין, ששיחק במשך שנים מישחק של
דה־גול לבנטיני. קדמה לו אגדת ״המושיע״
ייגאל ידין, אגדה שהתנפצה במיסגרות של ד״ש.
את החלום על ״סופה אלקטורלית,״ תוך
התעלמות ממימסדי־המפלגות, העשוייה לשמש
מנבטה לתנועות המוליכות אל הדיקטטורה,
נושאים כיום דמויות כפרופסור יובל נאמן, השר
אריאל שרון, והרמטכ״ל לשעבר רפאל איתן. כל
אחד משלושה קצינים (מיל׳) אלה נושא את
פיצעי־תש״ח שלו.

#בווכסוויוברסטו״נגיראב

״אחריך בנימין!״ איור של שמואל בק (דיכוי ערבים)
לפני 29 שנים והיום

^ פירטו הנודע של הכימאי סטנלי
₪1קובריק, ד״ר סטריינג׳לאב, מופיעים מרען
גרמני וגנרל אמריקאי, המאיימים על העולם
בשואה גרעינית. המהדורה הישראלית של
מדען־גנראל שכזה הוא הפרופסור יובל נאמן,
שר־המדע־והפיתוח מטעם תנועת־התחיה —
אדם חסר־מעצורים, מסוכן מבחינה פוליטית
ואידיאולוגית כאחת.

יובל נאמן עבר סידרה של זיג־זאגים
פוליטיים. את דרכו הפוליטית התחיל במפ״ם(רק
באחרונה פורסם ברבים קטע מיומנו של דויד
בן־גוריון, שבו רשם ראש־הממשלה הראשון בין
השאר :״יובל נאמן גמר סטאף־קולג׳ (פו״ם)
בצרפת. עילוי. גמר הגימנסיה בן 13 וחצי. היה
עוזרו הראשי של (שימעון) אבירן. מ.מ( .מרדכי
מקלף) שוחח איתו. לא היה חבר מפ״ם, אבל
הצביע בעדה. בצרפת התרחק מהם. הוא עכשיו בן

נאמן נולד ב־ ,1926 בתל־אביב, לאביו גדליהו
נאמן. סבו, אבא נאמן, נמנה עם מייסדי תל־אביב.
אביו של יובל נולד ביפו בראשית המאה. ב־1915
הוא הוגלה לדמשק, ומשם גורש למצריים, שם
נשא לאשה את אמו של יובל. האב והאם המשיכו
להתגורר במצריים, והאב ניהל חנות כל־בו גדולה
בפורט־סעיד.
מילדות ניכרו ביובל תכונות של ״גאון צעיר״.
בגיל 9סיים את בית־הספר ליסה פראנסה
בפורט־סעיד. בשל גילו הצעיר סירבה ההנהלה
להעניק לו את תעודת־הגמר.
מישפחת נאמן שבה ועלתה ארצה ב־.1935
האב הועמד בראש מיפעל־המשאבות של
המישפחה בפתח־תיקווה. ההורים ביקשו לרשום
את יובל ללימודים בגימנסיה הרצליה. מנהלי
הגימנסיה התנגדו לכך שילד בן 9ילמד בכיתה |
החמישית. רק אחרי בחינה קשה ומורכבת
התקבל יובל כ״תלמיד שלא מן המניין״.
את הרצליה סיים יובל בגיל .15 בהיותו בן 19
החזיק כבר בתעודת בוגר הטכניון, במיקצוע
הנדסת מכונות. אחרי שסים את לימודיו בטכניון,
עבד במשך שנה במיפעל המישפחתי, ופיתח שני
דגמים חדשים של משאבות־מים.
פרק ההגנה של יובל נאמן החל בגיל ,16
כאשר התגייס והשתתף באימונים ובקורסי־מפקדים.
עם פרוץ מילחמת תש״ח מונה כסמג״ד
בגדוד 51 של חטיבת ״גבעתי״ ,ונטל חלק בכמה
מקרבות החטיבה. אחד מהם, שתואר בהרחבה
על־ידי אורי אבנרי בסיפרו בשדות פלשת,
הסתיים בתבוסה עקובה־מדם ליד לטרון. הוא גם
היה מארגנה של ״שיירת דיר־איוב״ ,שנטבחה
ב־ 13 במאי.
אחרי מילחמת־תש״ח הופקד נאמן על אירגון
מיבנה יחידות־המילואים של צה״ל. הוא עבר
השתלמות בפו״ם הצרפתי, ומונה למישרת סגן
ראש אגף־המודיעין. בתפקיד זה התמסר בעיקר
לנושאי מחקר ופיתוח.
אחרי מיבצע־קדש מונה כנספח צה״ל בלונדון£ ,
תפקיד שנתפר במיוחד עבורו, בהתאם להנחיות ן

(המשך מעמוד )15
הרמטכ״ל דאז, משה דיין, כדי שלא יפרוש
מצה״ל. דיין אמר אז לנאמן :״סע לאנגליה — שם
תוכל גם ללמוד״.
ב־ 1964 זינק שמו של נאמן ככוכב־שביט
בשמי הפיסיקה העיונית. הוא היה אף מועמד
לזכייה בפרס נובל לפיסיקה, על תגליותיו
בשטח ה״אומגה מינוס״ (חלקיק בסיסי באטום,
שלא היה ידוע) .אלא שבמירוץ לפרס השיגו
הפרופסור האמריקאי מדיי גלמן. בראיון
לידיעות אחרונות באותה עת טען נאמן לזכייה
בכתר הנובל, ואמה ״אני הייתי הראשון בעולם
שהגיתי את התיאוריה ופירסמתי אותה. אחרי בא
פרופ׳ גלמן, שעימו גם עבדתי ביחד — והוא
שזכה בפרס נובל. אתה שואל מדוע? טאונס,
שהמציא את קרני־הלייזר, לא קיבל את הפרס,
אלא שני מדענים רוסיים שעליהם שמעו רק
בקושי. אין ספק כי מאבקי למען מדעני ברית־המועצות
לא היווה המלצה טובה במיוחד
בשוודיה.״״ איוולת בנוסח הצהרתו של השחקן
שנכשל, המאשים את הבימה העקומה.
בהמשך הקריירה שלו זכה נאמן בכמה פרסים,
ביניהם: פרסי וייצמן, רוטשילד, ישראל
ואיינשטיין. קודם לכן, בשנת ,1961 קיבל לידיו
את הניהול המדעי בכור הגרעיני בנחל־שורק.
ובמילחמת־יום־
במילחמת־ששת־הימים
הכיפורים מילא במינוי־חירום תפקיד של עוזר
ראש־אמ״ן לתפקידים מיוחדים.
אחרי מילחמת־ששת־הימים מונה כנשיא
אוניברסיטת תל־אביב. באותה עת הציע סידרה
של הצעות מהפכניות. ביניהן: לקצר בשנה אחת
את לימודי התיכון ולהנהיג את לימוד הלשון
הרוסית, כלשון־לימודים חובה.
ימי נשיאותו באוניברסיטת תל־אביב לא עברו
בשקט. בדוח מבקר־המדינה, העוסק ברשות
המחקר של האוניברסיטה, בשנים 1968 עד
,1970 התגלו ליקויים רבים וחמורים בסידרי־המינהל,
בהתקשרויות עם קבלנים ומזמיני־מחקרים,
בפיקוח על תנאי־המימון של מחקרים,
ועוד כהנה וכהנה. הדוח הביא את המישטרה
להיכנס לעובי־הקורה, ורק כתוצאה מלחצים
ממשלתיים לא הוגשו כיתבי־אישום כלשהם —
אם כ* פרשיות אלה טרם פוענחו עם תום.
מילחמת־ששת־הימיס שבין בתקופה
למילחמת־יום־הכיפורים היה יובל נאמן אחד
מיוצריה של ״תוכנית אלון״ .על כך אמר בראיון
עיתונאי :״אני הייתי אחר מממציאיה. הגשתי את
התוכנית, ביחד עם הפרופ׳ שימעון שמיר, כאשר
הייתי מגויים כסגן ראש אגף־המודיעין. אז —
אחרי מילחמת־ששת־הימים — הסתפקתי
מבחינה ביטחונית בזה שנשב מסביב, ונמנע את
גישת האוייב לרכס. אבל הראייה הביטחונית
והפוליטית שלי התקשחה בעיקבות מילחמת־יום־הכיפורים.
אני בהחלט רואה אצלי תהליך של
הקשחה עם הזמן״...

#סוכנות החרד והחתנחר1ת
הישואלית
ך* שנת ,1975 בתגובה על מינוי אריאל שרון
כיועץ של ראש־הממשלה יצחק רבץ, מינה
שר־הביטחון שימעון פרס את יובל נאמן כיועצו
הראשי במערכת־הביטחון. במיסגרת זו העלה
נאמן לפני פרס רעיון לשליטה ישראלית־ירדנית
משותפת בגרה־המערבית. הוא ניסח אותו בראיון
כך :״בגדה ניתן להחיל שילטון ישראלי מתוחכם
יותר.״ שילטון ישראלי־ירדני משותף, לפי הדגם
של סודאן האנגלו־מצרית שהיתה, או השילטון
המשותף של צרפת ובריטניה על איי־ההברידים.
אפשר לכונן מיבנה פדרלי, דוגמת שווייץ, עם
קנטונים, כאשר נושא הביטחון נשאר בידי
ישראל. אפשר גם מדינה עם איזון פנימי כמו
לבנון.״׳
יחסיו של נאמן עם שימעון פרס עלו עד מהרה
על שירטון. נאמן פרש ממישרתו על רקע
הסכמי־ההפרדה בסיני. במקביל לכך היה נאמן
מעורב בעוד פרשיה שערורייתית, שפורסמה
על־ידי ״חוגים בפמליית רבץ.״ רבין, שביקר פירסם כראש־הממשלה,
בארצות־הברית
שערוריה שנגעה לאחריותו של נאמן לרשימות
רכש הנשק, שהוגשו לארצות־הברית. הן היו
מנופחות, וביניהן הוכנסו פריטי־לוחמה שטרם
נוסו סופית בארצות־הברית. אחת הגירסות
קובעת שיובל נאמן ניסה להכניס לרשימות־הרכש
מערכות לשיגור לווייני־ריגול לחלל.
בתגובה על פירסומים אלה הודיע נאמן
בעיתונות :״אם יתברר כי הדברים באו מפיו(של
רבץ) ,לא אהסס לתבוע אותו לדין. שעיר לעזאזל
לא אהיה!״ תביעה כזאת לא הוגשה מעולם.
על נאמנותו של נאמן לממשלה שהעסיקה
אותו סיפר יצחק רביו שנערך מיפגש בביתו של
נאמן בעת שהיה יועץ שר־הביטחון :״מיפגש עם
אנשי גוש־אמונים וגורמים אחרים, כיצד להפיל

את הממשלה. בטעות הזמינו לשם את משה
טבנקין — והוא מיהר לספר על כך לגלילי,
שהיה שר בממשלה. ואת כל אלה עשה נאמן
בהיותו עובד־מדינה בכיר ויועץ שר־הביטחון״...
אחרי חתימת הסכמי קמפ״דייוויד נימנה יובל
נאמן עם מייסדי תנועת־התחיה. הוא ניסח את
תחושותיו במילים :״הרגשתי שאין היום על מי
לסמוך, והחלטתי להיכנס לזירה. הלכתי
לפוליטיקה בהרגשה שאני חייב לעשות זאת,
ושאין ברירה — כי נגמרו לי האחרים...״
אחרי הנסיגה מסיני, שנאמן היה אחד
מהמתנגדים הקשים ביותר לה, נכנעה לקואליציה והצטרפה
תנועת־התחיה
הממשלתית. יובל נאמן קיבל בממשלה את
מישרד־המדעוהפיתוח. במיסגרת מישרד זה ייסד
כעבור כמה חודשים את ״סוכנות־החלל
הישראלית״ ,שהוא משמש גם כיו״ר שלה.
קודם לכניסתו לממשלה פורסמה ברבים
פרשה של עבירות במטבע־חוץ, שעבר נאמן בין
השנים 1968 עד . 1978 השערוריה מתייחסת
לעשור, שבמהלכו ניהל נאמן חשבונות־בנק
דולאריים בארצות־הברית. בחשבונותיו היו יותר
דולארים מאשר בחשבונותיה של לאה רבין,
שהביאו לפרישת בעלה ממישרת ראש־הממשלה.
נאמן סיים פרשיה זו בתשלום ״כופר״ בסך 5000
דולאר.
עם התבססותו בכורסת־השר שלו הפך יובל
נאמן את מישרדו למטה סמוי של תנועת־התחיה
וגוש־אמונים. למישרת יו״ר הוועדה המייעצת
למישרדו מינה את המומחה בה״א־הידיעה במדעי
ההתנחלות, ח״כ חנן פורת.
את מטרותיו, במיסגרת מישרד־המדע־והפיתוח,
הגדיר במילים :״יש לי במישרד גם
עניין פוליטי — בעיקר ביהודה ושומרון, אך גם
בגליל ובערבה. ובמיוחד אני רואה את יהודה
ושומרון כנושא בוער מבחינה פוליטית. אז אני
יכול להשתמש בעובדה, שבלאו הכי צריך להקים
היערכות חרשה של תעשיות מתוחכמות —
ולהקים אותן ביהודה ושומרון, כדי למשוך
אוכלוסיה״...
יובל נאמן נמנה אם ראשי המטיפים למען
אורח־חיים של ״עם על חרבו יחיה״ .הוא בעל
אחת התיאוריות האבסורדיות והמטורפות ביותר
על הקונפליקט היהודי־ערבי :״בניו־יורק אנשים
חיים על חרבם בצורה חריפה עוד יותר, ומיספר
ההרוגים שם בפארקים וברכבת־התחתית עולה,
באופן יחסי, על כל מה שמילחמות ישראל עשו

הבדווים משבט טארבין ליד ניצנה: פשיטה על
תושבי מחנה־הפליטים אל־בוריג׳(ברצועת עזה);
טבח קיביה ושאר חדירות והריגות בגבול
הישראלי־ירדני. בראשית 1954 אוחדה היחידה
עם הצנחנים. איחוד זה הביא למיפגש אריק שרון
— רפאל איתן.
מסביב ליחידה 101 התגבשה מנטאליות
צבאית לאומנית אנטי־ערבית, שליוותה מאוחר
יותר את יחידות־הצנחנים בפעולות־התגמול.
השקפה זו לא היתה מוכנה לראות אפשרות של
התפתחות החברה הערבית, בדומה לכל חברה
אחרת עלי־אדמות. היא רואה בערבי אדם נחות
מטיבעו.
אין פלא במסלול שהוליך, לאורך השנים, את
שני המושבניקים, שרון מכפר מלל ורפול
מתל־עדשים, תוך 30 שנה, מארץ־ישראל־והפריפריה החרות לתנועת העובדת האידיאולוגית־ימנית
שלה. דרך זו מתמצית
בהשקפה נטולת־מעצורים, בחוסר־נאמנות

#החונטה חשלה־ום ו
ף* ־ 1953 הוקמה בצה״ל יחידת־פשיטה־וטירור,
שכונתה ״יחידה ״.101 יחידה זו
נועדה לסייע לצה״ל להחזיר את האמון בעצמו,
לאור הירידה ברמת יחידותיו הקרביות.
רעיון היחידה בא ממישאל שחם, מפקד
חטיבת־ירושלים. קיומה של היחידה נשמר בסוד.
היא ניקזה אליה מתנדבים תימהוניים. בראש
היחידה הוצב אריאל (״אריק״) שרון שסרק את
יחידות צה״ל לשם ריכוז לוחמים ליחידה זו. בין
מגוייסי היחידה היו שלמה באום, אורי
אופנהיימר, מאיר הר־ציון שמעון (״קאצ׳ה״)
כהנר, שמואל מרחב, חנן סמסון, זאב סלוצקי
ואחרים — המהווים עד היום את הגרעץ
הימני־הקיצוני של צה״ל, בשתת־קבע ומילואים.
בין פעולות יחידת 101 נודעו פעולות כמו
מארב לתחבורה ירדנית ליד בית־סירא; גירוש
* בספרדית: מועצה, בינוי לוועד־פעולה של
קצינים בשילטון במדינות אמריקה הלאטינית.

בהן גם הפרק האפל, הגזעני והחד־מימדי, העשוי
להוליך את ישראל לקראת שואה חסרת־תקדים.
אחרי פירסום מסקנות ״ועדת כהן״ ,בפגישה
עם מנחם בגין, סיפר לו שרון כיצד השביעו אביו—״
בכריעה, מול עץ, שלא ליטול חלק ב״סיזוף.
הטענה היתה שה״סיזון״ של שנות ה־40׳ מזכיר
לשרון את רדיפתו על־ידי כלי־התיקשורת.
אלא שסיפור הסיזון של שרון לבגין, בדומה
לרוב דרכו, אינו עומד במיבחן האמת, אם
להתבסס על דברים שפורסמו בהארץ מפי
בן־מחזור של שרון בכפר מל״ל, דדי זלמנסון:
״הוא נטל חלק פעיל, פעיל מאוד בכל מה
שעשינו נגד אנשי האצ״ל והלח״י, בכל האירועים
האלימים שהיו בינינו לבינם הוא היה אריק, כפי
שאנחנו מכירים אותו״...
בדומה לסנטוריונים האחרים, רפאל איתן
ויובל נאמן, חווה אריק שרון חוויית־אימים_
במילחמת תש״ח, שאותותיה משפיעים עד עצם !
היום הזה על ראיית־עולמו. בקרב על לטרון, במה

שרון כמפקד 101
השבועה שלא היתה
ובהעדר כל נורמה אחרת המקובלת על בני־אדם
ולוחמים.
במיפגש בין יחידה 101 של שרון והצנחנים
של רפול נוצרה, למעשה, ה״חונטה של ה־״101
— שהוליכה את ישראל למילחמת־הלבנון,
כמילחמת ״יש ברירה״ מוצהרת — מילחמה
שהביאה לקרע מוחלט בעם.
ה״חונטה של וד ״101 היא תשתית הימין
המטורף של הצמרת הביטחונית, כאשר המייצג
העיקרי של החונטה הוא שר־הביטחון לשעבר,
אריאל שרון.

• חוג והשתטות
ס ץ ספק שתולדות־חייו של אריאל
(״אריק״) שריו ח סיפור מילחמות״ישראל,
סיפור הידוע ברובו לציבור בגירסתו הרשמית. יש

״גור! לכם
מפני זעם הלגיונות ר
ברומא העתיקה היו היו הסנטוריונים ״שרי מאה״ .הכינוי ״סנטוריונים״ הוחזר לשימוש
במילחמות הצבא הצרפתי בהודו־סין ובאלג׳יריה. ז׳אן לארטגי הכתיר כך את סיפרו,
המתאר לוחמים אלה. כמוטו לסיפרו הביא לארטגי מדבריו של מרכוס פלאביאנוס, סנטוריון
במחנה השני בלגיון אוגוסטה אל דודנו, טרטלוס, ברומא:
״כאשר עזבנו את אדמת המכורה, אמרו לנו כי יוצאים אנו להגן על הזכויות המקודשות,
שמפקירים בידינו כה הרבה אזרחים היושבים שם.
״בדקנו ומצאנו שכל זה אמת, ומפני שאמת היה, לא היססנו להעלות מס־דמים, להקריב
את עלומינו, את תיקוותינו. אין אנו מתחרטים על שום דבר. אך בעוד אשר כאן תפעמנו רוח
זו, אומרים לנו כי ברומא יש תככים וקשרים. הבגידהה פורחת. מתוך היסוס או חרדת־נפש
מטים רבים אוזן קשבת לפיתויים נוראים ביותר של פריקת־עול, ומשקצים את פעולתנו.
״איני יכול להאמין כי אכן אמת הדבר. אך המילחמות האחרונות הראו בעליל כמה הרסני
יכול להיות הלך־רוח כזה, ולאן יוכל להוליך.
״עשה־נא עימי חסד, הרגיעני בתכלית ההקדם, ואמור לי כי אחינו האזרחים מבינים
לליבנו, תומכים בנו, מגוננים עלינו, כדרך שאנו מגוננים על גדולת הקיסרות.
״אם פני הדברים יהיו אחרת, אם אומנם יהיה עלינו להשאיר לשווא את עצמותינו היבשות
בדרכי המידבר, אז גורו לכם מפני זעם הלגיונות!״

שמכונה ״יום־שלישי השחור״ ,נלכד שרון, אז
מפקד־כיתה, בלב תופת־אש, ורוב חייליו נקטלו.
אריק עצמו נפצע בבטנו וברגלו, והורה על שרידי
חייליו להשאירו בשטח. נער בן ,16 יעקוב בוגץ
מכרכור, שנמנה עם חייליו ושהיה פצוע בלסתו
ובצווארו, רחף את אריק מהתופת לעבר שרות
דיר־מוחסין, והצילו ממוות.
חוויה זו מכתיבה את השקפת־העולם של
אריק שרץ.
בסוף ,1952 כאשר שרון היה בחופשת־לימודים
באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא
התחיל להפעיל את המנוע המילחמתי שנועד
להגשים את השקפת־העולם שלו, שהגיע לכדי

מימוש בהקמת יחידת . 101
ד״ר ח (״דינדוש״) הורוביץ, מהאוניברסיטה
העברית, ששירת כקצין זוטר תחת שרון, סיפר
עליו, בחוברת חיים שכאלה -אריק שרון:
״במשך הקאריירה האחכה שלו לא הצטיין אריק
בשמירה על החוק. הוא סירב לקבל פקודות, נתן
ידו לביצוע עבירות, הפר הליכים דמוקרטיים,
ועוד.
״בשנת 1953 היה רס״ן שרון מפקד
גדוד־מילואים באיזור ירושלים. הייתי מ״מ בגדוד
הנ״ל. בקיץ אותה שנה יצא הגדוד למילואים
באיזור מעלה־החמישה.
״יום אחד סיפר המג״ד שרון לכמה ־־
מקציני־הגדוד, שגילה שלמג״ד מותר להפעיל
מחלקת מרגמות 82 ללא אישור מגבוה. אחר־כך
הורה המג״ד לפלוגה שבה שירתתי לשלוח
חוליית־קצינים, שתארוב לכמה מנשי הכפר
הירדני הסמוך, קתנה, בדרכן למעין, ותפתח
עליהן באש על מנת להרגן. זאת מפני שהן
עוברות בדרכן בשביל שבשטח ההפקר. לדעת
שרון עבר השביל בטריטוריה ישראלית. המג״ד
ציפה כי בתגובה יפתחו אנשי הכפר באש ואז
יוכל הוא להפעיל את מחלקת המרגמות על
הכפר, במיסגרת חילוץ החוליה.
״שרון אף הזהיר אותנו שלא לפטפט באוזניי
קציני־הפיקוד שיבואו לבקר בגדוד, שמא תבוטל 1
הפעולה על ידם. ארבעה מקציני הגדוד נשלחו
למשימה, מ״פ0 ,מ״פ ושני מ״מים. הם יצאו והרגו
שתי נשים. הכפריים אכן פתחו באש,
והגדוד,לרבות מחלקת המרגמות, השיבו באש...״

את אחד משיאי הפעולות של יחידה ,101
,פעולת קיביה׳ ,תיאר שבתי טבת כך. :בשובו
דיווח שרון, כי כוחו לא סבל כל אבירות, וכי
_ _ לירדנים היו 10 עד 12 הרוגים. למחרת התבררה
הזוועה 69 :ירדנים, מחציתם נשים וילדים, מצאו
את מותם בקיביה, רובם תחת הריסות הבתים...״
את המחיר על טבח זה שילם סגנו של אריק שרון,
שלמה באום, שהועף מצה״ל.
בפרק קול פחד באוזניו, בקובץ חיים
שכאלה -אריק שרון, יש גירסה סותרת
לאומץ־ליבו המהולל של מצביא זה. סיפר
לכותבי החוברת מוטה גור, בעבר אחד
מחבריו־לנשק של שרון. :בפעולת התגמול נעדר
אריק לעיתים קרובות ממוקדי״הקרב, לא הסתער
בראש הכוח. אף לא נידחף קרימה על־ידי הרצון
והשאיפה להיות בהסתערות עם החבר׳ה. את מה
שדרש מפיקודיו, הוא נרתע מלעשות. לזה היו י דוגמות כפשיטה לעזה. וכפי שסיפר דוידי על מה
שקרה בווארי־פוקין ובנחלין, אריק יצא למיבצע
בראש חייליו, אך ברגע האחרון,השתפן׳ ,וביקש
__ שאחר יוביל
כחלק מן המיתוס, שאריק שרון נוהג ליצור
על עצמו, הוא מדבר על הקשר האמיץ בינו לבין
שר״הביטחון וראש־הממשלה, דויד בן־גוריון. הוא
מתעלם ממה שבן־גוריון אמר עליו. :אילו נגמל
מחסרונותיו, לא לדבר אמת, והתרחק מרכילות,
היה מנהיג צבאי למופת...״
במיבצע־קדש, בקרב על המיתלה, שירת שרון
כמפקד חטיבת־הצנחנים. על כך כתב משה דיין,
הרמטכ״ל דאז. :״רצה מפקד־החטיבה להתקדם
ולתפוס את מיצר המיתלה. הוראה מפורשת
מהמטכ״ל אסרה זאת. מפקד־החטיבה קיבל
אישור לערוך סיור במיצר. סמור לצהריים יצאה
לררך, יחידת־סיור׳ ,שהיתה למעשה צוות־קרב
מלא, המסוגל לכבוש את מיצרי המיתלה.לא היה
הכרח לתקוף את היחידה המצרית, שנערכה
להגנה על מבואות התעלה״...

גירסה מאששת לאירוע זה הביא רפאל איתן:
. .הייתי אז מג״ד. צנחתי יומיים או שלושה לפני
שזה קרה. אינני יודע אילו פקודות הגיעו ברמה
של החטיבה הוא התחמק בניסוח. :שמע, באתי
למיתלה כדי להילחם ולחסל, ולא חשבתי
במונחים של מי נתן פקודה, ומי הפר ומה הפר...״
בקרב לא־חיוני זה נהרגו 38 קצינים וחיילים,
ונפצעו .120 שר־הביטחון בן־גוריון והרמטכ״ל
דיין נמנעו אז מלהריח את שרון, מחשש לחשיפת
הכביסה המלוכלכת של צה״ל לעיני הציבור, אך
נערכה חקירה שהטילה צל כבד על שרון.
סירוב־פקודה זה של שרון הביא את

חבר חכגסוע
שפחת ארליך
ב״פבניסן השל״ז
* 37 אפריל 3977

אריאל היער!
חודה על בנתנך פה ־ 33ל ת ״ ז .
איןלי אלא לחשבי* לנל אשר החנטאת גפנהבך .
למען חאפת, אי ן אי * שע*תילין • הרבא
פאס ני ם ל הבי א את אריק אלינוואין אי* שרתאמז בפוני די
לא לתת לולחזור. לא הרחקתיו. הוא קצרו ברח לקרח את
וביןבתפ קי ד ״יועץ״ ולטעשה צפקיד עושת דברו .

*־ 1973 אמרתי! אני פעריץ את אלת שפנעו
לפנותוגפפפב ״ ל, פ י אריק ברפסב״ל חית אסוןלפדינח .
אני רו אתגופ בנ ח לדמוקרטיה ולתנרח חפשית • ,י הו א, א*
יחיולו • לטוןופוה -מסוגל להקים מ תנות ל ע צי רי םפוליפיי * .
נע פ דהי האי תנה ו הנו קשה, פנעתי רעח מסורה
לפדינחוחחפוררוחהליבוד -שהוא חיח גור * ל ח .
לאדס־חזת אי ןעקרונות, אין בל רגשות
אנושייםואך לא שוס נור מו תמוסריות ועל בן פ הוח פננת
לח ב רח.
1א ושאל בל אלה שדעריצופו עד לפניהד פי י *
ויספרולךמ על ליו האכזרייס. אני רואה באי־ ה בל לחו * ליבויו
שרות לאופי ששרתי את העם וזאת אני אופר ללא חגזפח .
יז נאפנוו!

אריאל שרון ( )1977 ומיכתבו של שימחה איליך עליו באותה השנה
,לאדם הזה אין כל רגשות אנושיים את העדיף
במילחמת־יום־הכיפורים
.מילחמות־ היהודים״ על המילחמה במצרים כבר
בימי־המילחמה הראשונים. זה הביא את
ראש־הממשלה דאז, גולדה מאיר, לומר על שרון
אחרי המילחמה. :אילו הוחלט על שובו של שרון
לצה״ל, הייתי מפגינה נגד צעד זה עם שלט בידי!״
ב־ 1975 מינה ראש־הממשלה, יצחק רביו, את
שרון למישרת יועץ. היה זה הרמטכ״ל באותה עת,
מרדכי גור, שסירב להחזיר את שרון לצבא.

ממנו בשם ישובי הצפון להקציב להם כספים,
כשם שהוא מקציב להתנחלויות, יעץ לו שרון
שיעשה בגליל מה שהוא, שרון, עשה
ברצועת־עזה, ואז ״מהר מאוד תיעלם בעיית יהוד
הגליל...״
העימותים בין שרון לממשלת־הליכוד
הראשונה החלו עם פתיחת המשא־ומתן עם אנוור
אל־סאדאת. בשלב זה הציע שרון להקים בסיני
עוד ישובים, כדי לקבוע עובדות בשטח ולקעקע
את היסודות לשלום הרו.
בשעה שהשיחות בין הישראלים והמצרים היו
בעיצומן, הדליף שרון לאמצעי־התיקשורת סיפור
על הקמת 23 ישובים חדשים בסיני.
את עמדתו של שרון כלפי השלום
הישראלי־מצרי הגדיר שר־הביטחון באותם ימים,
עזר וייצמן, בסיפרו הקרב על השלום :״עזר,
אמר לי פעם החוואי ושר־החקלאות, אריק שרון,
באחד הדיונים, יש לי סוסה נהדרת שפעם אחת,
ברגע של חולשה, נתתי לה שיבולת־שועל
משובחת, שלא בזמן ההאבסה הרגיל. משהרגישה
את הטעם, היא עומדת על כך ובתוקף,שהדבר
ינתן לה כל יום ועושה בעיות בלתי־רגילות. אתה
מוכרח להבין את הממשלה, המשולה לבעל־חיים
מאותה מישפחה. היא הרגישה את הטעם המשכר
של ניהול משא־ומתן לשלום, ואיננה מוכנה
לוותר על כך...״
כאשר פירסם ראש־הממשלה, מנחם בגין, את
תוכנית האוטונומיה שלו, הגדיר אותה שרון
כ״הצהרת בלפור לפלסטינים...״
במהלר ביצוע פינוי סיני, היה זה אריאל שרון
שפעל נחרצות להריסת העיר ימית עד היסוד,
תחת למוכרה למצרים, שהציעו לקנותה. הכוונה
היתה להחדיר, באמצעות הטלוויזיה, למוחות
בישראל ובעולם הרחב טראומה של אנטי־נסיגה.
בהצגתם של הטרקטורים בכלי־התיקשורת
הבינלאומיים, כאשר ברקע מתחוללת היסטריה
מפוברקת ומבויימת של יהודים הנלחמים
ביהודים, המחיש שרון את ה״הרי לכם רק דוגמה
מה שיקרה אם תתערבו בגדה המערבית...״

ערב הבחירות לכנסת התשיעית, ב־,1977
הקים אריאל שרון את מיפלגת שלומציון.
במיסגרתה תמך, בין השאר, בהקמת מדינה
פלסטינית בגדה המערבית. קודם להרכבת
רשימתו פנה שרון ללובה אליאב, שצידד אז
בשיחות עם אש״ף, ואמר לו :״תתפלא עד כמה
דיעותיי קרובות לדיעותיך!״ לרודף־שלום אחר,
יוסי שריד, הציע שרון את המקום השני
ברשימתו. את השם לרשימה המציא עמוס קינן,
גם הוא איש־שלום, שבתו נקראת כך.
ה״מהפך״ הפך גם את עמדותיו של שרון,
שפירק את שלומציון ועבר במילחמציון
לתנועת־החרות. ראש־הממשלה, בגין, הפקיד
בידיו את תיק־החקלאות, ואת ראשות ועדת־השרים
לענייני התנחלות. כאשר בא אלוף
פיקוד־הצפון, אביגדור בן־גל, לשרון, וביקש

עסוק בהדחת הממונים עריו

שרון כאלוף הפיקוד
שתי נשים נהרגו
הרמטכ״לים הבאים של צה״ל, חיים לסקוב וצבי .
צור, למנוע את קידומו של שרון. רק יצחק רבץ
הוציא אותו מן הכפור והתחיל לקדמו.

משל.,הסוסה והשלום,,
^ מ רו תהתד מי ת הציבורית של מצביא
/בעל חושים נדירים בנושא הצבאי־מדיני,
נכשל שרון בהערכת הסיכוי למילחמת־יום־
הכיפורים. שבועיים לפגי פרוץ מילחמה זו,
י -־ ב־ ,20.9.1973 דיווח הארץ על אסיפת־בחירות
שבה השתתף שרון, שמספר ימים קודם לכן פרש
מצה״ל. :מר שרון, שהשיב לשאלות בבית ציוני
אמריקה בתל־אביב, אמר כי אנו נמצאים כיום
במצב הטוב ביותר מבחינה ביטחונית, ובגבולות
הנוכחיים אין לנו בעצם כל בעיות־ביטחון״.״

ף עי ק בו תהב חי רו ת לכנסת העשירית,
•2כאשך מונה שרון למישרת שר״הביטחון, הוא
הקים מייד מעין ״מטכ״ל צללים״ ,שכונה יל״ל
(.יחידה לביטחון לאומי״).
מראשית קבלתו את תיק־הביטחון, בלט
ששרון היה מעוניין בצה״ל יותר כבמכשיר
להשגת עוצמה אישית. בתפקידו זה עשה את
שלא עשו שרי ביטחון קודמים. הוא גיסה
להתערב בעבודת המוסד־למודיעין, שאינו
בסמכותו, עד שראש־הממשלה, בגין, העיר לו על

השאיפה לעוצמה אישית הביאה את שרון
להרחיב מיבצע צבאי מוגבל, להגנת
הגליל,למילחמה כוללת, שסיבכה את ישראל.

בימי הלחימה נלחם שרון בשתי חזיתות, האויבים
מחוץ ומבית. כאימרתו :״בבוקר אני נלחם בלבנון
ובערב בממשלה...״
מילחמת־הלבנון הביאה לשקיעתו של שרון,
זמן מועט אחרי קבלתו את תיק־הביטחון. תחילה
היו אלה החיילים, בשלגי הלבנון, שהתחילו
לשיר ״רד אלינו אווירון/קח אותנו ללבנון נילחם
בשביל שרון/ונחזור בתוך ארין אחר־כן־ בא
הטבח בצברה ושאתילא, שהביא לשינוי בעמדות
העם, ולכניעת הממשלה לדרישה להקים
ועדת־חקירה ממלכתית.
פרשת עדויותיו של שרון בוועדת השופט כהן
היא מסכת של אי־דיוקים, סילופים ואי־הבנת
השאלות המוסריות העקרוניות, שהוטל על ועדה
זו לטפל בהם. כאשר השתמע מדו״ח ועדת־כהן
שעל שרון להתפטר מתפקידו, הוא ניסה מעשה
חסר־תקדים בתולדות צה״ל. הוא ניסה להשתמש
בצמרת צה״ל כמגן מפני פיטוריו. אלא שאלופי
צה״ל דחו את דרישתו של שרון, ואילצו את
הרמטכ״ל, רפאל איתן, לפרסם.פקודת־יום״ על
מסקנות ועדת״החקירה. איתן, שהיה בעצמו
מנפגעי הדו״ח, קרא את הפקודה באוזני החיילים.
דו״ח זה היה איתות לאריאל שרון שצה״ל לא
ישחק איתו במישחק הלא־דמוקרטי, ששרון
שיחק עם האספסוף ברחוב, וכי צה״ל, בשלב זה,
מתייצב מאחורי הדמוקרטיה.
אין זה סוד שאריאל שרון לא נמנה מעודו עם
המאמינים בקיומה של דמוקרטיה בישראל. חלק
מפניותיו וממעשיו מעיד על כף שהדמוקרטיה
הישראלית היא בעיניו מיכשלה, שיש להתעלם
ממנה, ואף לסלקה.
בהקרב על השלום ניסח זאת עזר וייצמן:
.נראה לי שאצל שרון ניטשטש ההבדל בין
טובתו שלו לבין טובת המדינה, הוא נולד
במישטר הלא־נכון. כאשר אמר בגין שהוא חושש
ששרון יקיף פעם את מישרד ראש־הממשלה
בטנקים, לא הועילו הכחשותיו לאחר מכן. בגין
באמת חושב כף...״
עדות עצמית, שיש בכוחה להסביר רבים
ממהלכיו של אריק שתן, היתה דברים שאמר על
עצמו, בראיון לפני חמש שנים. :כל ימיי, מאז
שהייתי סגן־מישנה בצבא, אני עסוק בהדחת
הממונים עליי...״
בימים אלה עוסק שרון בהדחת
הממונה־התורן, ראש־הממשלה יצחק שמיר.
שרון, החי זה שנות־דור את גיא־הדמים של
הקרב על לטרון, בדומה ליובל נאמן, שהוא
מהאחראים על,שיירת דיר־איוב׳ ,וכמו הרמטכ״ל
בדימוס רפאל איתן, החי את חוויית־המוות של
הקרב על סן־סימון בירושלים, הם הסנטוריונים,
החשים שהפוליטיקאים בוגדים בלוחמים. זה
מוביל סנטוריונים אלה לעבר שולי הימין
דן עו מ ר
הקיצוני•
בשבוע הבא יובא החלק השני של כתבה זו, על
״היונקר מתל־עדשים״.

הוצאה לאור פרסו מי •עוץ אסטרולונ•
עח־ראז אברהם 5רמת־גן טלמן 734847
מנתבים ת.ד 1157 .נבטת״ם מד 53

ח>>ג ופרסם מו דעתך
בכל עיתוני ישראל
לבעלי כרטיסי אשראי:

ויזה, ישראברט, דיינרס

להשיב בכל בת המרקחת

טלפונים)03(296662 ,280666 :
העולם הזה 2423

מדוע נזגנע גירעון פת מאנייה נמיזנוו
^ ׳ ז המסת וראו נשרח מוטי קירשנבאום
בחוג ידידים סיפר המנצח
יצחק גרציאני על יחסו
המיוחד להימנון הגרמני, שאותו
ניגנה התיזמורת בניצוחו בנמל־התעופה
לוד, לכבוד בואו וצאתו
של הקאנצלר הגרמני הלמוט
קול. במילחמת־העולם ניצח
גרציאני בעיר־מולדתו בבולגריה
על תיזמורת יהודית. באחד
הימים ביקר במקום אורח גרמני,
והשילטונות ציוו על גרציאני

לליכוד דרור זייגרמן, :בוא
נתקזזד

עורך־הדין אהרון פאפו
אינו יכול לשכוח שתי כתבות
טלוויזיה ששודרו בחורש ינואר
על המסך הקטן. האחת היא
מתוכנית השבוע יומן אירועים,
שבה כרך מרדכי
(.מוטי״) קירשנבאום כתבה
על ציפורים במיזבלה בגיבעת־

הוא אסר עליהם להתראיין
ולבצע חלטורות (העולם הזה
.)11.1.84 פאפו שאל מה יעשה
לפיד באותם שלא יישמעו ׳
למיכתב הסטנדארטי, .אי־אפשר
לסתום את הפה ל־ 1600 איש,״
ניסה המנכ״ל להתגונן. התערב
ירון ואמר :״מספיק שתסתום
ל־!20״ פאפו הניד ראשו
בהסכמה ולפיד התפרץ כלפיו:
.אתה מפריע ליד העיר פאפו:
.אתה כותב סיפרי־הומור ואתה
כל־כך חסר חוש־הומור, אפילו
מנוד־ראש מפריע לך!״ שאל
אותו לפיד בייאוש. :מתי אתה
יוצא כבר לחופש?״ פאפו ענה
שהתאריך הוא 31 במארס.
כשהתברר שהתאריך הוא במו־צאי־שבת,
התערב המישנה למנ־כ״ל
מיכה ינון וקרא בקול־רם:
״אתה תספיק לראות את היומן
ביום־שישי.״
כמה ימים אחרי שפרש
מתפקידו כעורך ביטאון מפ״ם
על־המשמר, התראיין מארק
גפן לחותם, המוסף השבועי של
העיתון, והעלה זיכרונות מתקופה
אחרת. בתחילת שנות ה־50
הוא מסר ידיעה של אחד

ועיתונאים נוספים על בימת

הבימה, שם נאם דויד בן־
גוריון נאום חוצב־להבות נגד
ממשלת רומניה, והאשים אותה
בגירוש יהודי אירופה. פירסום
הידיעה פגע, כנראה, בעליה
מרומניה, שהיתה אז בתחילתה,
ובן״גוריון מיהר לפרסם בכל
העיתונים הודעה, שהכתבים
שנכחו באולם המציאו את
הדברים שהוא כלל לא אמר.
בשנת 1955 ביקר גפן
בפולין, ובשיחה עם שר־התרבות
הפולני הוא שמע על מאד
רעות״הדמים בברית־המועצות
בשנות חייו האחרונות של יוסף
פטאלין .״אני עצמי הייתי די
מחונך נדי לא ללכת עם המסר
הזה ישירות לעורך, לצורך
פירסום, אלא לדבר עם ראשי
התנועה,״ סיפר גפן בראיון.
התשובה שניתנה לו היתה. :גם
אם אמרו לך, אל תפרסם אותם.״
ואכן, גפן פירסם 40 רשימות על
סיורו בפולין ולא כלל את
הסיפור על סטאליו.
כאשר ראש עיריית תל־אביב
שלמה (,צ׳יץ׳״) להט

בניין על־שם דויד שיסמן —
סגן ראש־העירייה המנוח וסגך
שר״התחבורה מטעם המיפלגה
הליברלית. העצרת הרישמית
נערכה לפני הבחירות המוניציפליות
האחרונות, אך צ׳יץ׳
היה עסוק בענייני בחירות וגם
שחורי לא יכול היה אז להגיע,
כמו חברים אחרים. שחורי פנה
לראש-העירייה משום שמכוניתו
היתה במוסך ולא היתה לו דרך
אחרת להגיע לאירוע בכפר־הרוא״ה,
ששיפמן נמנה עם
ראשוני תלמידי הישיבה שם.
תשובת צ׳יץ׳ היתה שלילית
נחרצת, ושחורי פנה לאלמנת
שיפמן, שושנה, ששמחה לתת
לו טרמפ לאירוע.
הכתב הכלכלי של דבר,
חיים ביאור, לא היה נרעש
כשנודע על מציאת סימני־נפט
בקידוח גורים 4בדרום, .מה
ההתרגשות? היום כבר מוצאים
נפט בגופם של בני־אדם!״
פנינה רוזנבלום לא
היתה יכולה לעכל את הידיעה
שחברה לחיים, יובל לוי, יבלה
את יום־הולדתו ביחידתו ה־

י 1לדה 11ך \ ך חונן את בניין חטיבת־הביניים
1ו \ 111 111\ | 11-1 #1בישיבת בני-עקיבא. נחלים׳,
משם יצאו בזמנו אנשי גוש״אמונים להתנחלויות בלתי״חוקיות
בגדה. יגאל נהן־אורגד לקח אז חלק בפעילות המחתרתית.
הכל ציפו לראש־הממשלה לשעבר, מנחם בגין, שאחד הבניינים
בישיבה נושא את שם הוריו והורי אשתו, עליזה. מנחם בגין, במובן,
לא בא, למרות השמועות בישיבה שהוא יפתיע את הנובחים.

לקבל את פניו בנגינת אותו
ההימנון הגרמני. גרציאני סירב.
כאשר איימו עליו אנשי־ הרשות,
הסכים בתנאי אחד: שהוא יענוד
בעת הנגינה את הטלאי הצהוב,
שהיה עליו לשאתו על־פי חוק.
השילטונות ויתרו על התיזמורת.
הנוכחים במליאת־הכנסת
לא האמינו למישמע אוזניהם:
ח״כ רק״ח תופיק טובי דיבר
בשבח הטיפול הסיני במחטים,
בדיון על תיקון חוק פקודת
הרופאים. טובי מיהר לסייג את
דבריו והסביר, שלמרות מחדלי
ההנהגה יש גם דברים טובים
בסין הקומוניסטית.
שר־המסחר-והתעשייה גירעון
פת נעדר זה זמן רב
ממזנון הח״כים, ואינו אוכל שם
את ארוחותיו. הסיבה: בהכנסו
למקום נהגו ח״כים מהמערך־
למלמל בקול רם. :כיפה אדומה!
כיפה אדומה׳.
במיזנון נשמע צילצול
שבישר על הצבעה במליאה.
ח״כים מהליכוד והמערך, שהיו
עסוקים באותה עת באכילה,
קראו האחד לשני. :בוא נתקזז.״
הפליא ח״כ חרות מיכאל
קליינר, שקרא לעבר חברו
העולם הזה 2423

אולגה עם חג ט״ו־בשבט. העניין
השני הוא שידור קטע מהצגה
שש, שעה רקובה של מרים
גבריאלי, בתוכנית שעה טובה
של מאיר שלו, שבו קראה
גבריאלי קטע ממערכון של
חנוך לוין בדבר הישבן של
האשה שאצבע מלטפת אותו.
סיכם פאפו. :אצל השדרנים
האלה, החיידקים מתחפשים
לוויטמינים ״.אחר־כך סיים:
,זוהי אומנות של בתי־שימוש
וכתבות של פחי־אשפה״.
עניין קירשנבאום לא נותן
לחברי הוועד המנהל של
רשות״השידור מנוח. הוא הזכיר
ליושב־ראש הוועד, ראובן
ירון, סיפור על השופט המחוזי
יומך חריש, שלמד עם ירון
מישפטים. במישפט שבו ישב
חריש כאב בית־דין צבאי, שם
הסניגור לב שהשופטים מחליפים
ביניהם פיתקות. בהפסקה
חיטט אחד הנאשמים בפח כדי
למצוא את הפיתקות, ועל כך
אמר חריש, :מי שמחטט בפחי־אשפה
— מקומו בפח־אשפה*.
מנכ״ל הרשות, יום ן .( 8ט ר
מי״) לפיד, מתגאה בחוזר
ששלח לכל עובדי־הרשות, שבו

י י הדוגמנית הישראלית משירה את נעליה כדי שלא תהיה גבוהוז משגריר ישראל
\ 1ך11
\ ! 1 11ן 11 \ 1בצרפת, עובדיה טופר (מימין) .בן־זאב ביקשה להצטלם עס השגריר ואשתו,
דורין(משמאל) ,בביתם בפאריט. לביקור ולצילום נילווה אליה הצייר רפי מטר, כ תב. קול ישראל״ בצרפת.
ממנהיגי מפ״ם נגד מנהיג יד
גוסלביה, יוסיף טיטו. הדבר עורר
אז מהומה גדולה במפ״ם
המאוחדת, וכעבור יום התפרסם
תיקון־טעות, שבו.״ הואשם
הכתב בשיבוש הדברים.
באירוע אחר ישבו גפן

כועס על מישהו, הוא אינו סולח
בקלות. לפני כמה ימים פנה
העיתונאי אילן שחורי, הכתב
המוניציפלי של הארץ בתל•
אביב, ללישכת ראש־העירייה
וביקש להצטרף אל צ׳יץ׳ ,שנסע
להתכנסות ידידים בהיכל־דויד,

צבאית. בתיאום עם מפקד
היחידה היא הופיעה ביום
החמישי שעבר בבסיס בדרום
הארץ, בלויית העיתונאית נעמי
רון והאקורדיון שלה, וזו
הלהיבה את המילואימניקים
בשירה־בציבור.

ח״ם בשק מתוגש מהצגות־תיאטווו, ג וו רה־קאוה מחכה
להקלטה מ״גרי־צה״ד ואסא כשו שמע בבות וגניחות -
עורך הרץ חיים בסוק,
חבר מועצת עיריית תל״אביב
מטעם החזית הדתית, יודע גם
יודע מילים גסות. בערב ראיונות
הוא נשאל היכן הוא רואה את
הקו האדום במחזאות. .האם הקו
עובר מעל הפופיק, או שאפשר
לרדת קצת מתחתיו?׳ בסוק יצא
בשצף־קצף נגד הצגות שונות
שהועלו בשנים האחרונות על
בימות התיאטרונים בישראל.
באולם נכח מרואיין אחר,
שלמה בר־שביט, והמראיין
הציע לו, במקום לקרוא
קריאות־ביניים מהאולם —
שיעלה לבימה להתמודד עם
בסוק. בר״שביט נענה לאתגר,
והשניים ניהלו דו־שיח בנושא.
לבסוף אמר בסוק לבר־שביט:
.תגיד לי, אתה היית רוצה
שילדיך ישמעו כל הזמן את
המילים דפקתי, דפקת, דפק,
דפקנו, דפקתם, דפקו?״
.המארוקאים שעלו לישראל
הם בררה, כולם היו
חוטבי־עצים ושואבי״מים. תראו
לי פה פרופסור אחד מאוניברסיטת
רבאט, או איך קודאיס
לעיר הזאת? פאסי׳ ־־שפטים
אלה עלו לאומרם, הפרופסור
שלמה סימונסון; ,עשרות
מיכתבי־התנצלות. ד״־יי היו
עוברים בשתיקה אילמלא היה
הפרופסור גם ראש המכון
?!חקר התפוצות באוניברסיטת
תל־ אביב, מכון המקבל יותר
מ־ 60 אחוז מתקציבו מהמרכז
למורשת המיזרח במישרד־החינוך־והתרבות.
בעיקבות דבריו
דרשו הח״כיס רענן נעים
ויצחק פרין את הדחתו. אך מי

הדברים אל כל מי שאליו הגיע
מיכתבו של בן־שימחון. סימונ־סון
ניסה להשתיק את הפרשה
ושלח לוועד הפועל שני מיז־רחיים
דווקא, שידברו בשמו:
ההיסטוריון הפרופסור שלמה
בן־עמי (יליד מארוקס, וההיסטוריון
יהודה ניני דליד תימן).
אך גם זה לא עזר לו.

את הולדת בתו הבכורה, מיה.
הלידה לא הפריעה לו בעבודתו
השוטפת. הוא בילה עם אשתו,
דורית, בלילה שבין היום

(.שמואליק״) עומר, בעלה של
סופרת הילדים דבורה עומר,
שהוא מנכ״ל התיאטרון, לא יצא
נפסד. כל הנשים זכו לערכת־

איפור של אחת מחברות־התמרוקים
המובילות בארץ,
ואילו עומר קיבל כשי בקבוק
אפטר־שייב.

בחקונים נולד לראובן
ויטלה, חבר מועצת עיריית
תל־אביב. לטקס ברית־המילה,
שהתקיים במלון רמת־אביב
— שויטלה הוא אחד מבעליו
— בא גם חבר־המועצה לשעבר
מטעם המערך נחום רז, שעתה
הוא מנכ״ל של שתי חברות
עירוניות. ויטלה התמנה בכהונה
הנוכחית כיושב־ראש ועדת־המיכרזים
העירונית, ורז אמר לו:
.איך זה שיושב־ראש ועדת
המיכרזים הוליד ילד ללא
מיכה?״
הפרופסור לפילוסופיה לא
הבין לאיזו צרה הוא נפל. לפני
שבועיים הקדיש אבא כשר
את פינתו בתוכנית יש עניין של
גבי גזית ברשת ב׳ לתחרות
הפרסים, שיוענקו לסי שילחין
את שיריו של אברהם(,יאיר״)
שטרן. הוא טען שזוהי שע־רוריה
לקרוא לציבור המלחינים
לחבר מוסיקה לשירים המטיפים
להרג, שינאה ורצח של ערבים
ויהודים. בעודו מדבר, טילפנה
לאולפן גאולה כהן, יוצאת
לח׳י, וביקשה להתייחס לדיברי
כשר. הפרופסור עזב את האולפן,
ואז הועלתה כהן לשידור. במשך
עשר דקות היא תקפה את דבריו

ך 11ל ך| זרעו נפגשה עם ראש״הממשלה, יצחק שמיר (מימין) ,בלישכתו והעניקה לו את
| \ 11 1 1תקליטה האחרון, תיקווה. אחר ששמיר עמד על כך שלא יתלוו למיפגש צלמים
ועיתונאים, היה הצלם, שהורשה לבסוף לצלם, חברה לחיים, ז׳אן פייר מאנייה. בביקורה בארץ נפגשה גם
עם המלחינה״זמרת נעמי שמר (למעלה) ,איתה היו לה בעבר יחסים גרועים מאוד על רקע מוסיקאלי.

שפוצץ את הפרשה היה דווקא
חבר הוועדה המרכזת של שאול ההסתדרות,
בן־שימחון, ששיגר את
הדברים — שפורסמו על־ידי
מירי פז בדבר — לכל חברי
הממשלה, ח׳כים, ראשי מועצות
מקומיות וראשי הסוכנות היהד
דית. ועדת חקירה שמינה שר־החינוך
והתרבות זבולון המר
אילצה את סימונסון לפרסם
ברבים את פועלו בתחום חקר
מורשת המיזרח, ולשלוח את

וכינתה אותו. פרופסור חולה
בעל מוח מעוות׳ .ביום החמישי
שעבר לא יכול היה כשר
להתעלם ממה שהתרחש בעיק־בית
שידור פינתו שבוע לפני״כן.
לדבריו. ,בין יבבה לגניחה׳ הוא
הצליח פחות או יותר לשמוע מה
אמרה ח׳כית התחיה, אך הוא לא
מוצא לנכון להגיב על כך.
הכתב הכלכלי של קול-
ישראל בתל־אביב, אליעזר
(.לייזי׳) פני־גיל, חגג השטע

הרביעי והחמישי בבית־החולים.
הלידה היתה קצרה ביותר,
ובשעה 5לפנות־בוקר הוא מיהר
למערכת־החדשות בתל־אביב,
כדי להכין כתבה ליומן־הבוקר.
תוכנית רדיו סיפרותית
בגלי־צה׳ל תזכה בקרוב להתייחסות
בבי־בי־סי. המדובר
בתוכניתו של דניאל (.דני׳)
כהן־שגיא, על אופיו האנטי־ישראלי
של רב־המכר המתופפת
הקטנה של ג׳ון לדד
קארה. המרל הישראלי של
הספר, שהופך בימים אלה גם
לסרט, אוהד זמורה, טילפן
למחבר וסיפר לו על התוכנית.
לה־קארה ביקש שסרט ההקלטה
של עיקרי־הדברים יועבר אליו,
גם משום שבקרוב תוגש תוכנית
על הספר בלונדון — אך בעיקר
משום שהוא סקרן לדעת איך
יוצגו הדברים בתחנת־הרדיו הצבאית.
גבר
אחד בלבד נכח במסיבת
יום־האם שנערכה לשחקניות
ועובדות התיאטרון הלאומי
הבימה. הגבר, שמואל

ןןזךע |יןך 1המנכ׳ל הפורש של מישרד־האוצר, בא
| 11 111/ל.צריף׳ הירושלמי עם התקציבאית ממיש־רד־האוצר
מלי ברון (במרכז) ,והופתע לפגוש שם בדוברת
המתפוטרת של המישרד, דבורה דמני, שבאה למקום עם איצ׳ה
ממבוש. גנני, היום דוברת רשות החברות הממשלתית, אחזה בידו
של הפרופסור לכלכלה בזמן ששוחחו. השניים עבדו זה לצד
זה בחודשים האחרונים של כהונת יורם ארידור כשר״האוצר.
העולם הזה 2423

ב לוני ם
באזכרה במלאות שמונה
שנים למותו של פינחס לבון,
שנערכה השבוע בקיבוץ חולדה,
חסר אחד המספידים. שלמה
שמנגד, מבקר ההסתדרות, לא
הגיע לערב שהוקדש לחברו
הטוב, מכיוון שנפל למישכב.
ידידיו קיוו שאכן מדובר בהצטננות
קלה.
המזל לא שיחק לשחקן
הערבי־ישראלי, רסאן עבאס.
ד־י־ המופיע לצד אשתו, גודרון
ויכנה! ושחקנים אחרים בהצגה
שחור־לבן־אפור. עבאס —
שאשתו היא נוצריה פרוטסטנטית
מגרמניה, התאסלמה
לפני שנישאה לו — דרש
באחרונה ממפיק ההצגה, שהנהג
שמוביל את השחקנים יוחלף,
משום שהוא נוסע בחוסר־זהירות.
בקשתו נתמלאה. בנסי־עת־הבכורה
של הנהג החדש
התהפך הרכב שבו נסעו השחקנים
להצגה בדימונה. בנס נפגע
י *׳ רק אחד ואושפז ליומיים.
שחקן התיאטרון החיפאי
דורון תבורי אינו רק שחקן
מחונן, אלא גם מוסיקאי בעל
כישורים. בכל הצגה שבה הוא
משתתף הוא גם לומד לצורך
התפקיד נגינה על כלי-חדש.
בהצגה הקצו ורננו הוא למד
לנגן על מפוחית־פה, בנפש
יהודי הוא למד לפרוט על
פסנתר ואילו לקראת ההצגה
החדשה גיטו הוא לומד לנגן על
סקסופון.
הפתעה אמיתית ליום הולדתו
ה־ 53 של השחקן החיפאי
- 4יוסף באשי הכינה לו בתו,
סיגל, בת ה־ . 17 בשבת שעברה
היא הזמינה לבית־המישפחה את
כל משתתפי המחזה הניצול,
שבו משתתף גם אביה.
המפתיעים, מצויירים בעוגות
ובמתנות, המתינו בסבלנות

— ניצחה הקבוצה, שמנהלה

שמואל (-שמלוק״ו מחרוב
סקי הוא בדדודו.
תאונה בהסרטה: שתי
כוכבות הסרט הישראלי החדש
עדות מאונס — ענת עצמון
העדה היחידה לאונס, והנאנסת
עירית פראנק — ניכוו
השבוע, בעת צילומי סירטו של
רפאל רביבי, כאשר התהפך
מיחם־ מים. עצמון נפגעה
ברגליה ואילו פראנק ביד. הן
קיבלו טיפול מיידי, ואחרי זמן
קצר חודשו הצילומים.

פ סו ק, ה ש בו ע
• דדב העבודה רענן
נעים :״אי־אפשר להפיל את
הממשלה, היא כבר שוכבת על
הקרקע•
השר לשעבר מרדכי

בן־סורת- :אצלי מיפלגת
העבודה זה המשך של מפא״י
ההיסטורית. בשבילי זה האיזון
במדינה.״

• יהושע סובול ויעקב

לזר בחותם, על הצעתו של
חיפאי לשדר בתשלום את בנות
המיזרח הרחוק לנכי־צה׳׳ל- :לא
יודע למה מגיעה לי פיליפינית
— בסך הכל רציתי לחזור
הביתה בשלום.״

• הפרופסור לסיפרות

דן מירון, על צביעותם של
המגנים את אלכם פינקלשטיין:
הגזענות הישראלית נולדה,כביכול, בשעת לילה מאוחרת
ב־ 1בנובמבר ,1983 בתוכנית
הטלוויזיונית כותרת לילה.״

• האחות־הראשית של
״שערי צדק״ ,זלמה (.ש
וועסטער זלמה״) מאיר,
יום לפני מותה- :אני רוצה

ן ך 1| | 1ך ך סגן ראש עיריית תל־אביב מטעם המערך, נסע
| 711 | 1 11 עם המראיין איתן דנציג(מימין) לבוקר־ראיונות.
בדרך החל המנוע משמיע קולות, ודנציג מיהר להרים את המיכסה.
וולד, המחזיק בתיק הנוער והספורט בעירייה, נתן עצה טובה.
בשעה 5
בחדר־האורחים.
אחרי־הצהרים היא העירה אותו,
בטענה שאדם זר נכנס לדירה.
באשי יצא מחדרו כשהוא לבוש
בפיג׳מת־פסים, הופתע לגלות
שהוכנה לו מסיבה.
העיתונאי הבאר־שבעי הוותיק
יצחק שתיל טוען
שאשתו, יהודית, היא הקמיע
של כדורסלני מכבי תל-אביב.
בגלל ריחוקם הגיאוגרפי
מהיכל־הספורט הם ממעטים
__ לבוא למישחקים. אך בשבוע
שעבר הם נבחו במישחק הדרבי,
שבו ניצחו המכבים את הפועל
תל־אביב. לדבריו, בכל מישחק
שבו היא נכחה — מזה 22 שנה!
העולם הזה 2423

ללכת, אבל אלוהים כנראה שכח
אותי.״
• הרב מנחם הכהן- :עצה
טובה — אל תמהר ליפול לתוך
יאוש. עוד תצטרך לו״.

• דדב שינוי אמנון רו
בינשטיין,
על איכלוס השוק
בחברון ביהודים- :חיים בצוותא?
•־ מוות בצוותא!״
• המשורר יב״י :כשהאומה
הולכת על ארבע, קרציות
המימסד מתעוררות׳.
• הנ״ל- :אומה שאינה
מודעת לתדמיתה, גם אם תפריש
עליה פרש נדמה לה שיורד
גשם.״

מאת דניאלה שמי

אם רוצים לצאת 18 הנוץ שר ווום־רבנוו, איו ווו אחות:
צוינים ישתו נעווהעם נוהעדות והגוומ־ם -טולהשיעים ־־
^ וכלוסית דרונדלבנון היא
\ * שי עי ת בעיקרה. פריסתו של צבא
לבנון בדרום עשויה שלא להתממש
כלל. לכוחות חדאד יש מיגבלות —
כל זה הבא לנסיון להסתמך של
השיעים, כדי שהם יבטיחו את ביטחון
הדרום.
למעשה, החל עידוד הקמתם של
כוחות מקומיים בקרב השיעים (וגם
בקרב הדרוזים) בדרום־לבנון זמן קצר
אחרי המילחמה, מתוך מחשבה שהם
יישתלבו בהסדרי־הביטחון יחד עם
כוחות אחרים. אך לבסוף נשארה רק
התיקווה למצוא בקרב השיעים יסודות
פרגמאטיים, אשר יהיו מוכנים להבטיח
את הדרום בעצמם.
כיום הצלחה בהקמתם של כוחות
כאלה היא תנאי לנסיגת צה׳׳ל מלבנון.

מקבילותיהן בעדה הסונית, הם
השתלבו בסדר הישן בלבנון על־פי
אמנת ,1943 אשר במיסגרתה נהנו
מחלקים בעוגת השילטון תמורת
תמיכתם בו ובשיטה שאיפשרה את
קיומו.
עיקר טובות־ההנאה שצמחו להן
מהשתתפותן בשילטון נועדו להן
עצמן, ולא לבני־עדתם ואיזור הדרום
שבו חיים רובם, ואשר הוזנח במכוון
על־ידי המימשל המרוני.
נציגיה הבולטים של הנהגה זו הם
כמאל אל־אסאד, יו״ר הפרלמנט
ועאדל עסיראן, המשמש כיום כנציגה
בוועידת הפיוס.
נציגתו הבולטת של זרם זה בדרום
היא מישפחת אל־חליל מצור.
מאז עלייתו של מוסא צאדר
פיחות חל ומילחמת־האזרחים,
במעמדה של ההנהגה המסורתית
השיעית, והיא הלכה ונדחקה מרוב
עמדות־הכוח שלה (תהליך דומה קרה
גם בקרב הערה הסונית) ,וכל
ניסיונותיה לשוב למעמדה הקודם עלו
בתוהו.
פלישתה של ישראל ללבנון הביאה
רגע של עדנה להנהגה המסורתית
השיעית(ועוד יותר לזו הסונית) .אולם

מעמד וכבוד
לגושאי־הגשק
ך* מישמרות המקומיים שצה׳׳ל
1 1הקים, חרס אל־וטני( ,המישמר
הלאומי) ,אנצאר אל־גייש (תומכי
הצבא) ,היו צריכים לדווח על פעילות
חשודה בכפריהם ולבצע פעולות
שיטור בהם ובסביבתם.

קיומם של מישמרות כאלה
בכפרים, מסייע להשגת חומר־מודיעין
על פעילות עויינת. מאחר שהם
מורכבים מתושבי המקום ומכירים
היטב אותו ואת תושביו, הם יכולים
להתריע על נוכחותם של זרים ועל
פעילות חריגה..
העניץ הוא׳ ,שכדי להשיג מידע כזה
אין צורך במיליציות, וניתן להשיגו
באמצעות שניים־שלושה מודיעים

בכל כפר. לפיכך, הקריטריון לבחינת
מידת יעילותם של כוחות אלה איננו
רק ביכולת לדווח על פעילות חריגה,
אלא ביכולתם לפעול נגד פעילות
כזאת בתוך ובסביבות הישוב.
ככל הידוע, קיימים כיום מישמרות
כאלה ב־ 50— 40 כפרים ברחבי האיזור
הנשלט על־ידי צה״ל, ובסך הכל הם
מונים 600— 500 איש. אם מיספרים
אלה נכונים, הרי שפריסתם בדרום

מצומצמת למדי, ביחס למיספר
הישובים בו. היעד שהציב לעצמו צה״ל
בשלב זה הוא להגיע להקמת כוח
שימנה 1200 איש ב־ססז כפרים. אולם
גם אם יושג יעד זה, המדובר הוא
בכשליש בלבד ממיספר הכפרים
באיזור־השליטה של צה״ל. ההתנקשויות
בחייהם של ראשי המישמרות
האלה, יחד עם ההידרדרות שחלה
לאחרונה ביחסים עם האוכלוסיה
השיעית בדרום, מעמידים בספק גם את
הסיכוי להשיג יעד מוגבל זה.
הידיעה כי צה״ל עתיד לסגת
מלבנון תורמת אף היא להורדת מיספר
הנכונים להתגייס, ופוגמת במידת
נכונותם לפעול של אלה שכבר
התגייסו, מחשש שיבולע להם אחרי
הנסיגה (לפני כמה שבועות הודיע
בביירות אחד ממפקדי המישמרות
בדרום על פירוק המישמר שלו).

מתאם לובראני
אחרי שיתוף־פעולה, פתרון משולב

במה שנוגע ליכולתם ללסום לבדם
נגד הגרילה, הרי שמוגזם לצפות מהם
לדבר כזה. המדובר בכפריים, שאומנם
אצל חלקם המוטיבציה להתגייסותם
היא התנגדות לאש״ף והרצון למנוע
את שובו לדרום, אולם חלק מהם עושה
זאת כדי לקבל נשק וליהנות ממעמד
וכבוד, שממנו נהנים בלבנון נושאי־הנשק,
וביחוד אם עומד מאחוריהם
גיבוי של כוח חזק, כמו צה״ל.
אולם זוהי נקודת־התורפה של
גורמים כאלה — שתיפקודם ועצם
קיומם תלוי בקיומו של כוח חזק,
הנותן להם גיבוי.
אין שום סיכוי שכוחות מקומיים
כאלה יוכלו לעמוד נגד הגרילה,
והנסיון של מילחמות־גרילה ממקומות
אחרים מאשר זאת. דבר זה נכון כאשר
צה״ל נמצא באיזור, ויהיה נכון עוד
יותר אחרי נסיגתו.
המישמרות המקומיים, כמו כוחות
חדאד, מוגבלים גם בפעילותם. האדם
עוצר את אנשיהם במחסומים ומחרים
את נישקם, וכבר היו פעולות של

אנשיהם נגד האו״ם — מה שמאלץ את
צה׳׳ל לפקח עליהם ולרסנם.

פיחות במעמד
ההנהגה
ץ ץ נקודת־ראות כללית יותר יש
! (₪לזכור, שכדי ליצור כוח צבאי
יעיל ועמיד, יש צורך במניעים עמוקים
יותר להשתתפות אנשים בו, מניעים
אידיאולוגיים וחברתיים־סביבתיים.
בנוסף לכך, יש צורך במנהיגות
סמכותית ומוכרת, המסוגלת לעורר את
אמונם של הכוחות ולהביאם להתלכד
סביבה לפעולה משותפת ולעמידה
בפני קשיים.
כוח צבאי לא. יכול לצוץ יש מאץ.
תנאי להקמת כוח צבאי, שיוכל למשוך
אנשים לשורותיו, הוא קיומו של בסיס
פוליטי לאותו הכוח. לא ניתן להקים
כוח צבאי בדרום אלא על־ידי

רנני שפיגר
שיתוף־פעולה עם הגורמים הפוליטיים
הפועלים בקרב השיעים.
על איזה כוחות פוליטיים בקרב
העדה ניתן להסתמך ומה מידת־נכונותם
לשתף פעולה?
קיימים שלושה זרמים עיקריים
בקרב השיעים בלבנון: זם מסורתי, זרם
מיליטאנטי וזרם חומייניסטי. רק עם
שניים מזרמים אלה ניתן לנסות ולקיים
מגע בהקשר לביטחון הדרום — הזרם
המסורתי ו/או הזרם המיליטאנטי,
ליתר דיוק, עם הגורמים הפרגמאטיים
בתוכו.
ההנהגה המסורתית של העדה
השיעית מורכבת מכמה מישפחות,
אשר נהנו בעבר ממעמד והשפעה
ניכרים בקרב בני העדה. כמו

ככל שהולך ומתערער מעמדו של
ג׳מאיל ומתחזק מעמדן של סוריה
ובעלות־בריתה בלבנון, הולכות
ונחלשות ההנהגות המסורתיות, הן
בקרב השיעים והן בקרב הסונים. ואם
יפול מישטרו של ג׳מאיל, הרי ששוב
הן עשויות לאבר ממעמדן(על רקע זה
ניתן להבין את הביטויים החריפים
שהטיח לאחרונה צאיב סלאם, המג־ היג בוואליד ממערב־ביירות,
הסוני
ג׳ונבלאט).
משולש השינאה
0ות לאשר יתרחש, אם וכאשר
> £ישיגו הסורים ובעלי־בריתם את
מטרותיהם, ניתן בדרישתה של סוריה
— שנתקבלה על־ירי המימשל —
שלא לשתף את כמאל אל־אסעד
בוועידת־הפיוס (במקומו בא עאדל
עסיראן) .ומאחר שניתן להניח
שמישטרו של ג׳מאיל יופל או ייאלץ
להתקפל לנוכח לחצי הסורים
ובעלי־בריתם, הרי שכוחם של היסודות
המסורתיים בקרב העדה השיעית —
יפחת עוד יותר.
יהיה זה המשכו של תהליך היסטורי _
שהופרע קימעה על־ידי פלישתה של
ישראל ללבנון. כל מי שיניח את קלפיו
על גורמים אלה, יניחם על כוח הנמצא 4 בירידה, וסופו להפסיד.
נותר, איפוא, לבחון באיזו מידה
אפשר לסמוך על הזרם המיליטאנטי
בעדה השיעית, והאם בכלל ניתן
להגיע להידברות עם הגורמים
הפועלים בו:
אחרי הקמת תנועת המקופחים
על־ידי מוסא צאדר ב־ ,1974 הוקם,
בתחילת ,1975 אירגון שאמור היה
לשמש כזרוע הצבאית של התנועה
אפוואג׳ אל־מוקאוואמה אל־לובנאניה
(.קבוצות ההתנגדות
הלבנונית׳) .ראשי־התיבות של שם
האירגון יוצרות את המילה הערבית

אמל שפירושה — תיקווה. מטרותיו
העיקריות של האירגון: הגנה על
הדרום מפני ישראל ומילחמה בעושק.
אל־אמל נטל חלק במילחמת־בלבנון
שהתנהלה

האזרחים
ב־ ,1975— 6אם כי היה גורם שולי בה.
כאשר פלשה סוריה ללבנון, לא הצטרף
ללחימתם של הכוחות המשותפים
נגדה.
כיום הפך אל־אמל לגורם
הדומיננטי, המנהל לוחמת־גרילה נגד
צבא לבנון והכוח הרב־לאומי בביירות.
מנקודת־ראות ישראלית, מעניינת
במיוחד פעילותו של אל־אמל בדרום.
המילחמה בין ישראל ואש׳׳ף עוררה
בקרב תושבי הדרום התנגדות
לנוכחותו ולפעילותו של אש״ף שם,
—4משום שמילחמה זו התנהלה בעיקר על
גבם ועל חשבונם (חלק ניכר מבעיות
השיעים בלבנון, ובעיקר בביירות,
נובעות ממילחמה זו).
לכן, למרות שאידיאולוגית תומך
אל־אמל באש״ף, הרי שבפועל יצא
לעימות נגדו, במטרה להגביל את
פעילותו בדרום ולחסוך מן האוכלוסיה
השיעית שם את פיגעי״המילחמה.
; העימות החריף במחצית הראשונה של
,1982 עת ניסה אש״ף להכניס תותחי
י 130מ״מ ומטולי רקטות רב־קניים
הברזל״
ל״משולש
(קטיושות)
-~+שממיזרח לצור — איזור של כפרים

החשש ממכוניות־תופת מהווה כיום
את אחד הסיוטים העיקריים של צה״ל
בדרום, אולם מעטים זוכרים כי לפני
המילחמה היו מטות ומיפקדות של
אש״ף בדרום־לבנון מטרה לפיצוצים
כאלה, אשר החריבו כליל כמה
ממיפקדותיו בדרום. את האחריות להם
נטל על עצמו האירגון לשיחרור
לבנון מזרים שהורכב, ככל הנראה,
משיעים.
כמה מחיילי צה״ל, החשופים כיום
לפיגועים ב״משולש השינאה״ ,יודעים
כי חלק מאותם שיעים הלוחמים בהם
שם, כיום, לחמו שם בעבר נגד אש״ף,
וחלק מאותם מנהיגים שיעים המטיפים
כיום נגד ישראל, קראו לאנשיהם
ללחום נגד אש״ף? אחד מהם אף הרחיק
לכת ואיים על אש״ף כי אנשיו יפגיזו
את ישראל, כדי לתת לצה״ל עילה
לפלוש ללבנון ולסלק את אש״ף מן
הדרום.
גם אחרי המילחמה וכיבוש הדרום
על־ידי ישראל, לא נטל אל־אמל
חלק, עד כה, בלוחמת־הגרילה
המתנהלת בדרום(אם כי חלק מחבריו
עשו זאת כיוזמה פרטית) וצידד
בהתנגדות פאסיבית. יחד עם זאת איים
נביה ברי, כי אירגונו יצטרף ללחימה
נגד ישראל אם תסגור זו את גישרי
האוואלי.
ההגבלות שהטילה ישראל על

1־;0 11/1*11* 2

חומייני אחרי הקשרים ההדוקים, הכרה בעלאווים

שיעים הקרוי כיום בפי חיילי צה״ל גם
״משולש השינאה״.
אנשי אל־אמל לחמו אז באש״ף
כדי למנוע ממנו את הכנסת הכלים
הכבדים לאיזור, ולשני הצדדים היו
עשרות נפגעים. על רקע חוסר נכונותו
של אל־אמל לפעול נגד ישראל, פרש
ממנו חוסיין מוסאווי במאי ,1982
והקים את אל־אמל אל־איסלאמי.

מפמיות־תופת
@ ^ למיפקדומ אש״ף

ן * הערת ״ אג ב ניתן לומר, שייתכן
שפלישת ישראל ללבנת קטעה
באיבו תהליך של התקוממות בקרב
אוכלוסית הדרום נגד אש״ף. לא רק
שיעים לחמו נגדו אז, אלא גם סונים
בצידון, אשר חששו מכוונות של אש״ף
להשתלט על העיר, והמיליציה הסו־נית־נאצריסטית
המקומית, האירגון
העממי הנאצרי בראשות מוצטפא
סעד, ניהלה קרבות־רחוב נגד כוחות
אש״ף בצידון.

המעבר בגשרים, ופעולות אחרות כלפי
האוכלוסיה השיעית, שהביאו להידרדרות
היחסים עם אוכלוסיה זו, העמידו
את אל־אמל במצב לא נוח והביאו
אותו לנקיטת פעולות של מרי אזרחי
כמו שביתות והפגנות, אשר אחת
ממטרותיו הוא חיזוק מעמדו של
האירגת בקרב האוכלוסיה השיעית
בדרום.
החריפות שבהפגנות, שלוו בשריפת
צמיגים, היו לאחרונה בצידון, אחרי
עקירת פרדסים בצירי כביש־החוף
מדרום לזהראני.
יחד עם זאת, יש רבים באל־אמל
שאינם מסתפקים בכך ותובעים
שהאירגון יצטרף במלוא כוחו ללחימה
נגד כוחות צה״ל בדרום.
נשאלת השאלה: עד מתי תוכל
הנהגת האירגון לעמוד בפני הלחצים
מלמטה להצטרף ללוחמה?
צריך להיות ברור לישראל שזמנה
בדרום, בכל הנוגע לאוכלוסיה
השיעית, הולך ואוזל, וכי אם יימשך
תהליך ההידרדרות וההקצנה, הרי

שלוחמת־הגרילה שהתנהלה עד כה
תיראה כמישחק״ילדים לעומת מה
שיקרה בעוד כמה חודשים, עם בוא
האביב.
קגטמיזציה ואוטוגומיה
^ ש לכאורה, מקום להנחה שניתן
להגיע להסדר כלשהוא עם
אל־אמל, שכן המדובר הוא בגוף
פרגמאטי אשר לו ולישראל כמה
אינטרסים משותפים. אחרי המסקנה
שאין להשליך את יהבנו על ההנהגה
המסורתית, עדיף שישלוט בדרום גוף
.מיליטאנטי, אולם פרגמאטי, מאשר
החומייניסטים. בעל גוף
הוא
אל־אמל
אידיאולוגיה המושכת את השיעים,
ובייחוד את הצעירים שבהם בלבנון —
ויש לו מנהיגות שסביבה הם יכולים
להתלכד, מה שמאפשר לו להקים כוח
צבאי ולמשוך אנשים לשורותיו. גוף
כזה יהיה, ללא ספק, יעיל יותר מאשר
הגופים המקומיים האחרים שהוצעו
בשמירה על ביטחון הדרום, אם יאות
לקבל זאת על עצמו.
ניתן כיום לחשוב על שתי
אפשרויות עיקריות לשילוב אל־אמל
בשמירה על ביטחון הדרום: האחת —
כגוף דומינאנטי, אולי בשילוב עם
כוחות מישניים: השנייה — בשילוב
עם כוח אחר — חיצוני, אשר הוא יהיה
הדומינאנטי באיזור. האפשרות מאחורי ההיגיון הראשונה ברור. הדרום הוא איזור שיעי
בעיקרו, והוא גם מהווה את האיזור
השיעי העיקרי בלבנון. ההתפתחויות
של השנים והחודשים האחרונים הביאו
למעין חלוקה של לבנון על־פי אזורים
עדתיים. כך, למשל, איזור כסרואן
מהווה איזור נוצרי אוטונומי למעשה,
וכיום גם השוף מהווה מעין איזור
אוטונומי דרוזי. איזור טריפולי
בצפון־לבנון מהווה איזור סוני בעיקרו,
אם כי הוא מצוי תחת שליטה סורית.
על רקע זה, ובמידה שלבנון פונה
לעבר פיתרון של קנטוניזציה, הרי
שהדרום יכול להפוך לאיזור אוטונומי
שיעי. במיקרה זה ישראל תעדיף
שבאיזור זה ישלוט גוף יציב ובעל
תמיכה של רוב האוכלוסיה השיעית
ואינטרסים משותפים עם ישראל.
המועמד היחיד לתפקיד זה הוא
אל־אמל, כאשר בפני ישראל יכול
לעמוד המודל של שיתוף־הפעולה עם
הדרוזים בשוף. אך בחינת הדברים
מעלה, כי קשה להשליך מן הנסיון עם
הדרוזים(שלא מימש את כל התיקוות
שתלו בו) על השיעים ודרום־לבנון. יש
שורה של הבדלים בין השיעים
והדרוזים בלבנון.
בעוד שהדרוזים מרוכזים ברובם
באיזור אחד, השוף, הרי שיש ריכוזים
שיעים גדולים גם מחוץ לדרום־לבנון,
כמו בדרום־ביירות וצפון הבקאע. לכן
יש להניח שהשיעים ייזהרו מלנקוט
צעדים שמשמעותם עשויה להיות
הכנה לחלוקה של לבנון.
בנוסף לכך, יש הבדל במידת
ההומוגניות של העדות. בעוד שהעדה
הדרוזית מאופיינת על־ידי מידה רבה
של הומוגניות, הרי שהעדה השיעית
מפורדת ומפוצלת בין זרמים
ותת־זרמים רבים ושונים. מכך נובע
הבדל נוסף: בעוד שלעדה הדרוזית יש
מנהיג חזק ומוכר, המאחד סביבו את
רובם המכריע של בני־ערתו, הרי שאין
אלה פני הדברים בעדה השיעית.
הדבר נכון גם לגבי האירגונים
הצבאיים. בעוד המיליציה של
ג׳ונבלאט היא גוף אחיד, הנשלט היטב
על־ידיו, הרי אל־אמל מורכבת
מגורמים רבים ושונים, שהנהגת
האירגון לא תמיד יכולה לכפות עליהם
את רצונה.

תלות בטוריה,
תמיכה באש״ף
^ בדל נוסף נעוץ בדת — בעוד
1 1שבערה הדרוזית אנשי־הדת הם
הגורם המתון והממתן, הפוכים הם פני
הדברים בעדה השיעית. מעמדם של
אנשי־הדת בקרב השיעים גם חזק יותר

מיסגד בצידון
אחרי עקירת פרדסים, שריפת צמיגים
ונודעת להם השפעה גם על הנהגת
אל־אמל וחבריו.
בניגוד לדרוזים, גישת כוהני־הדת
השיעים ללא־מוסלמים היא, בדרך
כלל, קיצונית ובלתי־מתפשרת.
הילכי־הרוח הדתיים ומעמדם של
אנשי־הדת הם בין הגורמים העיקריים
העומדים למיכשול בפני שיתוף־
פעולה בין ישראל וגורמים שיעיים,
ועוד יותר עם אל־אמל, שהשפעת
אנשי־הדת בו חזקה למדי.
לכך נוספים עוד גורמים: אל־אמל
תומך באש״ף מבחינה אידיאולוגית,
וגם אם מעשית, אין הוא מוכן שזה ינהל
את מילחמותיו עם ישראל על גבם של
השיעים, הרי שאין הוא רואה בו אוייב,
ועלול לשתף עימו פעולה.
גורם נוסף — היחסים עם סוריה.
מוסא צאדר, שהקים את תנועת
המקופחים, היה בקשרים הדוקים עם
המישטר הסורי, ואף השיג את הכרתו
של חומייני בהיות העלאווים• חלק מן
השיעה.
הזרם המיליטאנטי בעדה השיעית
נהה אחרי סוריה, משום שהיה זקוק
לתמיכתה כנגד המימשל הלבנוני,
ואילו הסורים ראו בהם מכשיר לחיזוק
מעמדם בלבנון.
משום שאל־אמל זקוקה לסיוע
סורי במאבקה נגד המימשל המרוני,
הרי שיהיה זה מסוכן להסתמר על
אל־אמל. מה גם שתלותם בסורים
תתרום גם היא לצימצום נכונותם
לשתף פעולה עם ישראל.
במיקרה שאל־אמל ישלוט בדרום,
• עדת המיעוט בסוריה שעמה
נמנה הנ שיא האפט, אל-אסד.

יהיה צורך להבטיח את הדרום מפני
איום של צבא לבנון או הפלאנגות
(איום המדאיג כיום את השיעים שם).
שכן, אם יעמדו לפני איום כזה ולחימה
עם אותם גורמים (דבר הצפוי לקרות
בגיזרת האוואלי, שם יש לפלאנגות
בסיסים) ,הם עשויים לקרוא לסיועו
של אש״ף ויתירו את הכנסתו לדרום,
כפי שעשו הדרוזים בשוף, למרות
שכמו הדרוזים אין הם מעוניינים
בהתבססות של אש״ף באיזורם.
מעל לכל, קיים הסיכון שאם תימסר
השליטה בדרום־לבנון בלעדית לידי
השיעים, עשויים לגבור שם היסודות
החומייניסטיים ולהשתלט על הדרום.
עד כה נכשלו נסיונותיה של
ישראל, בראשיתו של מתאם־העל
בלבנון, אורי לובראני, ליצור קשר עם
נביה ברי. הוא, יחד עם שאר חברי
תנועתו, מסרב ככל הנראה לשתף
פעולה עם ישראל, דבר שיש לו
השפעה גם על מנהיגי השיעים בדרום.
המסקנה: לא ניתן לארגן
הסדרי־ביטחון בדרום על בסיס של
כוחות מקומיים. ייתכן שיימצאו כאלה
שימליצו, עקב־חוסר שיתוף־הפעולה
של השיעים, לחזור ולראות בנוצרים
בלבנון גורם יחיד שעליו ניתן
להסתמך. זאת מסקנה מוטעית.
הנוצרים בלבנון הם מישענת של
קנה־רצוץ, כפי שכבר הוכח. את אותו
הדבר אפשר לומר לגבי כל עדה אחרת
בארץ זאת.
הדרך הטובה ביותר להבטיח את
האינטרסים של ישראל בדרום, ובלבנון
בכלל, היא על״ידי קיום קשר עם כל
הגורמים, כדי להפיק את המיטב. אולם,
לא לסמוך, או להסתמך, על אף אחד
מהם.

כלאחתזוכה!,
במבצע ענק של
כדי להשתתף בהגרלה, כל
שעליך לעשות הוא להשלים את
הסיסמה:
״עוגת עלית, את ולשלוח
אותה עם 3מכסים עליונים של
אריזות עוגות עלית, עליהן
מופיע השם עלית בעברית
לת.ד 22053 .ת״א 61220
בצירוף שמך וכתובתך(אל
תשכחי מיקוד) עבור מבצע
״את א פי ת -א ת זכית״.
כל אחת זוכה ב ״שולחנית״
ובפנקס תלושי הנחה

הגרלה ענקית
פרסים
1,000
תראי מה עלית עושה בשבילך.
בן לילה עשתה אותך לאופה הכי
סובה בארץ ובנוסף על כך את גם
משתתפת בהגרלת פרסים. עוד
איזה פרסים: מקררים, תנורים,
מיקסרים, מסבת מפואר ר978
תבניות מהודרות עגולות לעוגה.

בנוסף להשתתפות בהגרלה את
מקבלת מתנה -״שולחנית״,
מפית שולחן מהודרת ופנקס
תלושי הנחה המזכה אותך
בהנחות למוצרים נאים למטבח.
ככל שתרבי לשלוח מכסי עוגת
עלית תזכי ביותר ״שולחניות״
ותוכלי להרכיב לעצמך מערכת
שלמה של המפיות היפות
והמיוחדות האלה. כמו־כן יגדלו
סיכוייך לזכות בהגרלת הפרסים.
המבצע בתוקף עד .29.2.84

עתה אנגלית

את תקנון המבצע ניתן להשיג במשרד הפרסום. ההגרלה תיערך בנוכחות רואה חשבון ונציג משרד הפרסום. ההשתתפות אסורה על עובדי עלית ועובדי פרסום

וימר יעקבסון טמיר.

ח״ם טובי

מאת ד לי הגל

העיסקה הטובה ביותו בשוק

* בקיקכות הכתכה שסיפרה על ההצעה המיוחדת של ״מץ״ לרכישת טלוויזיה או ווידאו כתשלומים
ללא ריבית, חיו פניות רכות של לקוחות שביקשו פרטים נוספים.
* שתי טבלאות המחירים ממחישות את ההטבות המשמעותיות שכעיסקה של ״מין״.

בכתבה האחרונה סיפרתי
במדורי על ״דיל״ מיוחד
במינו בימים אלה של אינפלציה:
רכישת טלוויזיה או
ווידיאו של ״מץ״ בתשלומים
ללא ריבית, לפי בחירת
הקונה. לפי, התגובות
שקיבלתי, מסתבר שהציבור
יודע להעריך עיסקה כדאית
כשהוא נתקל בה. היו פניות
רבות מאוד של לקוחות
שהתעניינו ברכישת המכ שירים
הללו. בפי כולם־־
היתד, שאלה אחת? כמה זה
יעלה לי? אין מה לדבר,
אנחנו עם של ״תכלס״.
ובכן, לכל הפונים, אני
מצרפת כאן טבלה, הכוללת
מספר הצעות לרכישת ה טלוויזיה
— ״נדן״ מ־ 6עד
12 תשלומים ללא ריבית.
ניתן לקבל מהחברה ערבות
הטלוויזיה על בנקאית
(מכיוון שהאספקה היא,
כמובן, עם סיום התשלומים)
כנגד תשלום הוצאות - בכל הערבות .
מקרה, כפי שניתן לראות
בטבלה, המחיר הסופי נמוך
יותר מהמחיר המזומן ש היינו
אמורים לשלם בעת
קבלת המכשיר. למעשה, לא
זו בלבד שאנחנו רוכשים
את המכשיר ללא ריבית,
אלא בעצם יש כאן ריבית
שלילית. ההפרש בין המחיר
במזומן למחיר הסופי של
התשלומים משמעותי ביותר
לטובת התשלומים, במיוחד
בתנאי השוק היום.
״מץ״ הולכת לקראתך
צעד נוסף: במידה שאתה
נתקל בקשיי מימון בעת
ביצוע אחד התשלומים,
תוכל לדחותו, ותקבל את

המכשיר בהתאם — עט סיום
כל התשלומים. זאת ועוד,
יש לך גם אפשרות לחזור
בך מכל העיסקה בכל שלב
שהוא, ותקבל את כספך
חזרה עם ההצמדה הבנקאית
המקובלת.

גם א.\1>£ 1מז׳
חברת ״מין״ ,הידועה ב־דאגה
ללקוחותיה, אינה קופאת
על השמרים. היא
״שוברת את הראש״ כיצד
לחסוך ללקוח עוד כמה
שקלים ולהציע לו אפשרויות
רכישה נוספות. למשל,
ניתן למסור את הטלוויזיה
המשומשת בעת קבלת ה חדשה
— בגמר התש לומים.
בשיטה זו של
נק£ - 1נ^.1מ׳ 1ייקבע מהיר
הטלוויזיה המשומשת בעת
הזמנת החדשה. בהגיע מיעד
האספקה, ניתנת אופציה
ללקוח להשאירה בידיו ולא
להחליפה. מה עיד ניתן
לבקש ולא ניתן עדיין?
כאן המקום לחזור ולהז כיר,
שד,טלוויזיות של ״מץ״
נחשבות בגרמניה לטובות
ביותר. הם נבחרות שנה
אחר שנה במשאלי דעת
קהל. בארץ הן מיוצרות ע״י
המפעל הוותיק, שמשרדיו ברחוב היום ממוקמים מודיעין 19 בני״ברק (טל׳ :
799114־ .)03 השנה יש היצע
גדול במיוחד של טלוויזיות
בכל הגדלים בעיצוב חדשני
— עם חזית ״תאומים״ ד,־
כוללת 2רמקולים.

הי, ו**י 22 2נול]#,יי 2

״מץ״ איננה רק הברד,
יצרנית, אלא שוקדת כל
הזמן על פיתוח והמצאת
חידושים טכנולוגיים, המדביקים
את ההתפתחות המסחררת
בענף זה בעולם.
כרגע מפתחת החברה חידושים
שונים, מהם יהנה ה לקוח
הרוכש את הטלוו־זיה
אי הווידיאו בתשלומים,
שכן עד מועד האספקה
תהיינה בשוק כל התוספות.
בין החידושים אפשר
למנות את מנורת ה״בייכי־סיטר״
האוטומטית, הנדלקת
בטלוויזיה ביציאתך מהבית
בעת החשיכה ונכבית מאליה
ע״י הדלקת האור בבית.
ישנו, כמובן, השלט של
״מץ״ ,השולט בביתך דרך
הטלוויזיה: באמצעותו ניתן
לפקד על כל מערכת ה תאורה
בבית, להדליק ול כבות
אורות בכל מקום בלי
לזוז.
לווידיאו־״מץ״, באשר הרי המרכיבים שלו הם
מהטובים בשוק. גם הוא
כולל את כל החידושים
וד,שכלולים הקיימים בשוק.
לווידיאו מספקת. החברה
אהריות של 5שנים תמורה
תשלום, ואילו לטלוויזיות 5
שנות אחריות חינם עביר
כל החלקים כולל מנורת
המסך. ראוי לציין, ש״מץ״
הינד. מהחברות הבודדות
המחדשת את האחריות על
המכשירים שלה.
בסך הכל, כאמור, הרושם
הוא. שהעיסקה שמציעה
״מץ״ היא מהטובות בשוק
היום.

וגס 22 עם שלט־וחוק
הצעה

מקדמה במזומן
מספר תשלומים

פ ר״ כ
המחיר
תשלום חודשי

—30,000.

—7,300.

—117,600.

—39,900.

—7,890.

—110,910.

—39,900.

—6.584.

— 109,000

—42,300.

—7,155.

—106,695.

— 42,300

—5,295.

—(05,840.

—57,800.

—8,990.

—111,740.

—20,000.

—10,900.

— 129,000

דגם ״ 26־ עם שרט־וחוק תשלום חודשי

סה״ם
המהיר

—30,000.

—8,450.

—131.400.

—48,000.

—8,420.

—123,780.

—48,000.

—6,140.

—121,680.

—50,500.

—7,630.

—119,170.

—50,500.

—5,635.

—118,120.

—69,300.

9,260—-

—124,860.

—25,000.

—11,900.

—144,000.

הצעה

מקדמה במזומן
מספר תשילומים

המחירים בשקלים ואינם כוללים מע״מ.

המחירים בתוקף עד . 15.2.84
האספקה בגמר התשלום.

מישל ריי־גאבראס, רעייתו של הבימאי קוסטא גאבראס,
שהפיקה את הסרט ״חגה קי״ ,מספרת על עברה כעיתונאית הרפתקנית,
על יחסיה עם בעלה הנודע, על השתקת הסרט נמה שגרם לכך
.מיו אחדי הקוב על
נואמה נסעתי רודן
עם תינוק בעגלה,
ופגשתי את יאם ו
עופאת״

.בגיל ח ילדתי
את ילדי הראשון,
ובגיל ט את ילדי
הקטן, ואל גאה
על נו־

״הוויאנו־קונג שבו אות׳
והחזיקו אותי אצלם
שישה שבועות. לא
נחותי גהוויאט־קוזג.
פחדתי מההפצצות״

..בל המתתוות בשלם,
הלוחמות נגד המימסד,
באו אלינו תמוה,
שנעשה עמק
סונו

.נשהנות׳ את קוסטא,
אמרח׳ לעצמי:
הוא לא בשבילי,
הגבד הזה טוב דק
לשבוע״

.בפסטיבל עציה היו
מעדיפים שקוסטא
יעשה סוט על
הניסעו הישואד
בשטחים׳

,ד שהו ׳?דאו זדד|
|ידדד קראו שמר!״
מישל ריי גאבראס היא אשה מיוחדת
במינה, הנראית צעירה בעשר שניט מ־45
שנותיה. בגיל 16 נישאה לאיש, ובגיל 17
ילדה את ילדה הראשון. בגיל 18 לקחה את
מכונת-הכתיבה והתחילה לשוטט בעולם
כעיתונאית. היא לא בחרה בעיתונאות
שמאחרי שולחן־הכתיבה, היא כתבה על
אירועים ומילחמות־אזרחים באמריקה
הלאטינית, נשבתה בשבי הוויאט־קונג
וסיירה במיפקדות אש״ף בירדן, מיד אחרי
פעולת כראמה. כשהיא גוררת תינוקת
בעגלה.
כשהכירה את קוסטא גאבראס, וילדה

את ילדיו, החליפה מיקצוע והפכה מפיקת־סרטיו.
לדבריה היא רואה בכן המשך ישיר
של עבודתה העיתונאית, מאחר שגאבראס
עושה סרטים פוליטיים, וסרטים משפיעים
יותר מכתבות בעיתון.
פגשתי אותה ב״סינמטק״ החיפאי, אחדי
שהקרינה לבני־מישפחתו של כוכב״הסרט
מוחמד בברי ולחבורת עיתונאים ואינטלקטואלים
ערביים את סירטו של בעלה ״חנה
ק׳ ״ סרט שהיא המפיקה שלו.
על טיב הסרט, העוסק בבעייה
הישראלית״פלסטינית, או, נכון יותר,
היהודית״פלסטינית, תשפוט הביקורת.

אני לא אהבתי את הסרט. לדעתי הוא
פיספס את המטרה שלו, ונפל בין הכסאות,
כשהוא בהחלט אינו מציג את הבעייה -לא
מהצד הפלסטיני ולא מהצד היהודי.
מסתבר שאני לא היחידה שחושבת כן.
גם הביקורת האירופית קטלה את הסרט,
בלשון״המעטה, והסרט נכשל כישלון חרוץ
בפסטיבל ונציה. מישל ריי מאשימה את
העיתונות בהכשלתו. לדבריה קיים קשר
אירופאי, מעין קונסנזוס בעד ישראל, וכל
מה שנגדה -מומת בעודו באיבו.
היא מתלוננת כי עיתונאים מכובדים
מהשמאל הצרפתי סירבו לראות את הסרט,

וכי עיתונאים שכתבו בעד הסרט נשלחו
הביתה על־ידי מערכות עיתוניהם, כדי
שיכתבו נגדו.
הסרט מנסה להציג את הבעייה
הפלסטינית דרך עיניה של חנה ק׳ ,יהודיה
אמריקאית המתגוררת בישראל, ומעור-
בותה עם פלסטיני צעיר, המנסה לשוב
לביתו, שנגזל ממישפחתו. היא מגינה עליו
בבית״דין צבאי בישראל.
מישל ריי מספרת לי כי היא, והמפיק
הישראלי של הסרט, אבי (״צירופה״)
קליינברגר, מתקשים למצוא אולם־קולנוע
שיציג את הסרט. בין אם הסרט טוב, בין

לעומר יקראו דויד ולדויד יקראו שמרו־
(המשך מעמוד )27
אס הוא רע, יש להראות אותו בישראל,
וצריך לעשות הפל כדי שהסרט יוקרן.
ישפוט הקהל.
ולגופו של עניין אני שואלת את מישל אם
שילטונות־הביטחון הפריעו להם לצלם את
הטרט בישראל. לא, היא אומרת לי. רק פעם
אחת עצרו את מוחמד בכרי, אחרי
שהשתילו חשיש במירפטת שלו.
למה לא השתילו חשיש אצלך, אם רצו
להפריע למהלך הסרט! אני שואלת. מפני
שאני זרה, היא משיבה. למה לא השתילו
אצל המפיק הישראלי, צירופהז מפני שהוא
ישראלי. למה אצל בכרין ״אני לא צריכה
לספר לן שכערבי הוא אזרח ממדרגה
שניה׳.

• לפני שהפכת מפיקת־סרטים
היית עיתונאית. מדוע החלפת
מיקצוע?
התחתנתי עם קוסטא כשצילמנו את הסרט .2
אז עוד הייתי עיתונאית. שנה אחר־כו נולד
אלכסנדר, שהוא היום בן .14 אחריו נולדה ג׳ולי,
שהיא היום בת . 13
כשאלכסנדר היה תינוק, שמתי אותו בעגלה
ונסעתי איתו לירח, כדי להיפגש עם ערפאת,
אחרי פעולת כראמה. נו טוב, עם תינוק אחד זה

בדיוק עשה אז את ויוה אל פרזידנט, סיפור על
דיקטטור באמריקה הלאטינית. ואני ראיתי את זה
כהמשך טבעי לעבודתי, כי הנושא היה פוליטי,
ואני מאמינה שלסרטים יש יותר השפעה מאשר
לכתבות.

• נדמה לי שאת תמיד משלבת
אימהות בעבודה. איד זה מצליח לך?

בני הבכור מנישואי הראשונים, פטריק, הוא
בן 28 ובני הצעיר, רומן, הוא בן שנתים וחצי.
כשהתחתנתי בפעם הראשונה הייתי בת 16
ופטריק נולד כשהייתי בת . 17 רומן נולד
כשהייתי בת 43 ואני נורא גאה, כי זה יוצא דופן.
בדרך־כלל זה קורה לגברים שיש להם בן בגיל 28
ואז הם מתחתנים עם אשה צעירה ויש להם תינוק.
הפעם זה קרה לי.
אני לוקחת את הילדים לכל מקום, והם חלק
מהחיים שלי. כשפטריק היה קטן, זה לא היה כך.
בכל פעם שיצאתי לכתבות מחוץ לצרפת, הוא
נשאר עם מישפחתי בניצה, לעיתים במשך
תקופות ארוכות.
עם ילדי האחרים זה שונה. כשצילמנו את חנה
ק׳ בישראל, רומן היה ממש קטן. הוא היה
מתעורר בלילה ומעיר את כל המלון, אז הייתי
לוקחת אותו אלינו למיטה והוא התרגל. כעת אני
בצרה צרורה. הילד לא מסכים לישון בשום מקום
אחר, רק עם קוסטא ואיתי במיטה.

כששני בני הזוג הם כל־כך עצמאיים, קשה
מאוד להתרגל אחד לשני ולוויתורים, והשנים
הראשונות הו הקשות ביותר.

• היית מעורבת בכמה אירועים
עיתונאיים מרתקים. נדמה לי שנשבית
על־ידי הוויאט־קונג בתקופת מילחמת־ויאט־נאם.
הייתי
שבעה חודשים בוויאט־נאם. בארבעת
החודשים הראשונים גרתי, כמו כל העיתונאים,
בסייגון. הצטרפתי ליחידות אמריקאיות, יצאתי
איתם לשדה, ואחרי ארבעה חודשים הבנתי
שמהצד האמריקאי אני לא אלמד את האמת. אם
אני רוצה להבין מה באמת קורה בוויאט־נאם, אני

ערפאת. כעת קוראים לו יותר ערפאת ופחות
אבו־עמאר. כעת קשה לי לתאר איר התרשמתי
אז, בעיקר לאור מה שהוא הפך. אילו הייתי
אומרת לך, שהיתה לי כבר אז הרגשה שהוא
יהפוך מנהיג, היית מאמינה לי? אבל אני באמת
חשבתי כך.

• פרט לפגישה עם ערפאת, האם
נכח שהצית עם יחידה של אנשי פת״ח
את הירדן, לתוך שטח ישראל?
לא, זה לא נכון. הם לקחו אותי למחנות
הפליטים, הייתי אז עם העגלה של התינוק. איך
יכולתי לחצות את הירדן? ג׳ולי היתה אז בת
ארבעה חודשים. אני תמיד אומרת שבגלל זה
היא כל־כך חזקה.

• מתי פגשת את קוסטא גאבראם?

קוסטא גאבראם בעת ההפרטה של,.חנה ק״
״נאלצתי לוותר, כי הגבר אף פעם אינו מוותר לאשה על המיקצוע שלו...׳

סלים(מוחמד בכרי) עם חיילי צה״ל בעת גירושו מהארץ
.הייתי יוצאת לכתבות כשאני בהריון, ועם תינוק בעגלה׳...
עוד היה אפשרי. אבל עם שני תינוקות, זה היה
קשה. בכלל, הכל הפך מאוד מסובר, כשנולדו
הילדים.
בעיקר מפני שמימנתי בעצמי את הכתבות
שלי, חשבתי שכדי לעשות כתבה טובה, צריך
לשהות בכל ארץ, שאת כותבת עליה, לפחות
חודשיים־שלושה, להכיר אותה, ואז לכתוב
ולמכור את הכתבות. לא רציתי ולא ידעתי דרו
אחרת לעבוד כעיתונאית.
במיוחד הייתי מומחית לענייני־חוץ, בעיקר
לאמריקה הלאטינית. הייתי צריכה לבחור.

נפרדתי מבעלי הראשון בגיל .20 לא רציתי
לשמוע על נישואין. רציתי רומנים מזדמנים, לא
חבר קבוע. ואז חבר אמר לי — אני מכיר גבר
בשבילר. אמרתי לו שאני לא מחפשת גבר, ולא
רציתי לשמוע על כך. הוא אמר אותו הדבר
לקוסטא, וקוסטא אמר לו שהוא לא מחפש אשה.
בתקופה ההיא הוא העדיף שלוש״ארבע נשים על
אשה קבועה אחת. היינו אמורים להיפגש וזה לא
יצא לפועל.
בנובמבר שעבר מלאו 20 שנים לפגישה שלנו.
נסעתי לניצה. אבי עבר ניתוח קשה וקוסטא גם
הוא היה בעיר. הוא היה עוזר־במאי של רנה
קלמנט, שביים את ג׳יין פונדה ואלן דילון בסרט
הצרפתי הראשון של פונדה, עוד לפני שפגשה
את ואדים. החבר אמר — הגיע הזמן שתיפגשו.

• קוסטא היה אז
מישטר־הקולונלים היווני?

ולמרות שאני משוחררת, אני יודעת שגבר
לעולם אינו בוחר. זו תמיד את שצריכה לעשות
את הבחירה. תהיי משוחררת ככל שתהיי, אחרת
זה לא הולך. ואני, אחרי הכל רציתי בבעל
ובילדים. ולכן אולי לא ראיתי בוויתור על
עבודתי כעיתונאית הקרבה.
בכל זאת, קוסטא עושה סרטים פוליטיים,
והוא הציע לי להפיק את הסרטים שלו. הוא

פליט

צריכה לפגוש את הוויאט־נאמים במחנות
הפליטים, בכפרים, בשדות־הקרב.
החלטתי לנסוע בעצמי במכונית בלי ליווי.
הקולגות שלי אמרו לי שאני משוגעת, שאהרג
אחרי עשרת הקילומטרים הראשונים. אבל אני
לא הייתי ילדה. לא נחתתי בשדה־התעופה
בסייגון והתחלתי להסתובב שם לבד. הכרתי
פחות או יותר את השטח וידעתי לנקוט כללי
זהירות.
כך, למשל, לא נסעתי לפני 10 בבוקר, שמרתי
על טווח ביטחון, לא נהגתי בלילה. והאמת?
קיוויתי שיתפסו אותי.
ידעתי שרק אם אגיע לוויאט־קונג אבין את
הסיפור האמיתי. ואכן, בנקודה מסויימת נעצרתי
על־ידי הוויאט־קונג והם החזיקו אותי אצלם
במשך שישה שבועות, כשהם לא יודעים מה
לעשות איתי.

• האם היתה לד קומוניקציה איתם?
הם הבינו את שפתך? יכולתם לשוחח?

כן. הגעתי לכאן ב־ . 1968 הייתי אז בהריון.

• היתה לד כבר דיעה מגובשת על
הבעייה הישראלית-פלסטינית?
כשבאתי לכאן בפעם הראשונה, אחד הדברים
שאולי זיעזעו אותי׳ איר אני אסביר לו...
במחנות־הפליטים בירדן כולם דיברו על
הישראלים, לא בשינאה, אלא כמו שמדברים על
אנשים, בני־אדם. סיפרו לי מה היה לפני ,1948
איך שהם הסתדרו עם היהודים וכל אחד סיפר לי
שיש לו חבר טוב יהודי בפלסטין.
ואז הגעתי לכאן, והבנתי שהישראלים בכלל
לא מכירים בפלסטינים. הם לא קיימים בשבילם.
הם לא ראו בהם אוייב. הערבים היו אוייבים. לא
הפלסטינים. כשאמרתי.פלסטינים״ ,שאלו אותי
למה אני מתכוונת. לא הכירו בפלסטינים. הם לא
היו קיימים. ואני חושבת שזה המצב הגרוע מהכל.
אוייב אחר היה קיים בשביל הישראלים.
המילחמה נגר הערבים, המצרים, הסורים, אבל
פלסטינים — לא היה דבר כזה. יש הבדל עצום
בין הביקור שלי אז ובין הביקור היום. חלקים __
נכבדים באוכלוסיה הישראלית מתחילים כיום
להבין את הבעיה הפלסטינית. והיום, האוייב הוא
הפלסטינים. על זה אין ויכוח.

• של מי היה הרעיון לעשות סרט
על הבעייה הישראלית־פלסטינית, של
גאבראם או של ח

לא. זאת אגדה שהוא ברח ממישטר
הקולונלים. הוא היגר מיוון כשהיה בן .19 הוא
בכלל לא היה פליט פוליטי. מישפחתו לא היתה
קומוניסטית. במילחמת־האזרחים היא היתה בצד
המתנגדים, ולכן כילד היו לו בעיות בבית־הספר
ובכל מיני תחומים, והוא החליט לעזוב לפאריס.
בסוף נפגשנו בבאר של מלון נגרסקו. כל
צוות ההסרטה התגורר שם. אני זוכרת, שקוסטא
ישב ליד השולחן ואני אמרתי לחבר שלי —
רישאר, אם אתה אמרת שהגבר הזה שיושב שם
הוא הגבר בשבילי, אתה משוגע. אפילו רציתי
למצוא גבר ולהתחתן איתו, זה לעולם לא היה
יכול להיות הגבר הזה. הוא מקסימום יכול להיות
טוב לבילוי של שבוע, אני יכולה לראות את זה
עליו מייד.
נו, ואת רואה איפה אני נמצאת היום 20 .שנה
עם קוסטא גאבראס, מתוכן 15 שנים אנחנו
נשואים, וכעת אנחנו במצב יותר טוב מכפי
שהיינו לפני 10 שנים.

• חאם, אחרי שביקרת במחנות
הפלסטינים בירדן, ביקרת גם בישראל?

בימים הראשונים לא. אחר־כך שלחו מישהו
שדיבר מעט צרפתית. האזור היה תחת הפגזה
קשה והם לא ידעו מה לעשות איתי. הם הסבירו
לי שהם צריכים לבדוק מי אני. זה היה מוזר להם
שאשה תסתובב לבד במכונית 700 ,קילומטר
מסייגון.

• אני מבינה שתקופה מסדיימת
בילית כעיתונאית גם במחנה
הפלסטינים בירדן?
הפעם הראשונה שבה הגעתי למיזרח־התיכון
היתה יום אחרי פעולת כראמה. נחתתי בירדן,
ושם פגשתי את אבו־עמאר.

• איד התרשמת ממנו?
אז כולם קראו לו יותר אבו־עמאר ופחות

זה לא היה מעולם רעיון שלי. לא, זה לא
מדוייק, בעצם. ב־ 69 סיפרתי לקוסטא על הבעייה
הפלסטינית. הוא הפך אז מאוד מפורסם, אחרי
שעשה את ,2למרות שזה היה סירטו השלישי.
אמרתי לו — אתה צריו לעשות סרט על הבעייה

הזו. אבל אז היתה לו דיעה שונה משלי.

• מה היתה דעתו?
הוא האמין שהישראלים יעזבו את השטחים
הכבושים תור שנה, ושרק אנשים כמוני
וקיצוניים אחרים חושבים אחרת. כר שזו לא
הייתי אני, אלא המצב שדחף אותו לעשות את
הסרט, ומבחינתי זה עדיף.

• אחרי ,2אני מבינה שקוסטא
גאבראם הסך אלוהים קטן של
תנועות־המחתרת בעולם.
אלוהים קטן זה אולי מוגזם, אבל כל העולם
הלוחם נגד המימסד הגיע אלינו הביתה בבקשה
שיעשו על הבעייה שלו סרט. אם מדרום־
אפריקה, אם מאמריקה הלאטינית, וכמובן היתה
גם נערה פלסטינית בשם אביר דג׳אני, שאמרה לו
— אתה חייב לעשות סרט. היא כבר חשבה על

תסריט ועל המוסיקה של תיאורורקיס, שתהיה
נפלאה לסרט כזה. אחריה הגיע מישהו
מגוואטמלה עם אותו הרעיון, וגם הוא אמר
שמוסיקה של תיאודורקיס תתאים מאוד לסרט
על גוואטמלה.
אמרתי לאנשים שקודם כל צריך סיפור. זה
קל מאוד לבוא ולהגיד תעשה על הבעייה שלנו

״הראינו את הסרט
דסם 5עיתונאים, כולם
אמרו שזה סרט מאוד
פוליטי. נשפירסמו
כתבות כתבו: מיסכן
קוסטא, הוא עשה סרט
רע ולא פוליטי״

יי• ,י

סרט, אבל צריך ראשית למצוא דדן־ להגיד את
הדברים, להביע את עצמך, וזה הכי קשה. ראיתי
עד כמה זה קשה במיוחד בסרט האחרון, חנה ק.,

• מתי התבשל הרעיון לעשות את
חנה ק׳?
בערך ב־1974־ . 1973 פרנקו סולינס וקוסטא
כתבו אז סרט בשם מיסטר קליין עם אלן דילון.
לבסוף קוסטא לא ביים את הסרט, כי הוא רצה את
בלמונדו, ובלמונדו רב עם המפיקים. בערך
בתקופה ההיא התעורר הרצון לעשות את הסרט.
פרנקו, שכתב את הקרב על אלגייר, עשה עם
קוסטא סרט בשם אמריקנו עם איב מונטאן, וכך,
בין הסרטים, ניסו לכתוב את הסרט.

• האס גאבראם וסולינם הגיעו
לישראל בדי ללמוד את הבעייה מקרוב?
קוסטא, פרנקו ואני הגענו לכאן ב־,1979
אחרי שהם קראו ספר של הסופר האמריקאי
מלוויל, שכתב את מובי דיק. הספר נקרא:
£ 8 ¥״ 8.4 ! 11 והיה שם טיפוס, שבגלל
נוכחותו העמיד את האחרים בבעייה ובמשבר.
וזהו בעצם סלים שבחנה ק׳ .סלים, בעצם
נוכחותו, יוצר בעייה. הוא נזרק מישראל וחוזר
אליה. לעולם אינו מצדיק את עצמו, כי הוא יודע
שהוא צודק. כשאתה פוגש את סלים בפעם
השניה, בסצינה עם המתרגם, הוא יכול לדבר
אנגלית, אך הוא מדבר ערבית, כי חנה ק׳ הניחה
מראש שהוא לא משכיל ודרשה מתרגם, ואז סלים
חושב שזו הבעייה שלה, לא שלו, והוא מדבר
אליה ערבית בעזרת מתרגם.
גם בסוף הסרט, כשז׳אן יאן שואל אותו אם הוא
קשור לפצצה בכפר־רימון, הוא אומה מה זה
משנה? הם כבר החליטו בשבילי שאני קשור.
בקיצור, אם הישראלים חושבים שהוא
טרוריסט, זו הבעייה שלהם, לא שלו. כי הצדק
איתו, עם סלים הפליט, שגורש מכפר הולדתו.

• כמה זמן הייתם בישראל לצורך
מחקר?
היינו פה חודשיים אינקוגניטו.

חנה ק׳(ג׳יל קליי בורג) כסניגורית בבית־המישפט
״העיתונאי השמאלי זאן דניאל סירב לראות את הסרט, הוא אמר שקוטסטא הרחיק לכת!־

• האם פגשתם גם ישראלים, או
שהסתפקתם בפגישות עם פלסטינים?
פגשנו ישראלים: עורכי־דין, עיתונאים,
אנשים מהרחוב.

״לא הצלחנו למצוא
אף עיתון צרפתי אחד
שידפיס את המאמר
של מחמוד דרוויש על
הסרט״
• מדוע, אם כך, הרחוב הישראלי
מוצג בסרט בצורה של סטריאוטיפים?
כל הישראלים הם חובשי־כיפות או
לובשי מעילים צבאיים• בבתי
המישפט יש רק ערבים. אין בכלל
ישראלים?

חנה ק׳ עם בעלה הצרפתי(ז׳אן יאן) בירושלים
.כשפגשתי את ערפאת, ידעתי שיהיה מנהיג קוסטא
יענה לך שהסרט הוא לא ריאליסטי,
כי אם תמונת״מצב. בחרנו פחות או יותר בדברים
המייצגים. אנחנו אומרים את הדברים לא בצורה
אגרסיבית, למרות שיש אנשים שחושבים
שהדברים הנאמרים הם אגרסיבים. הדרך היא לא
אגרסיבית, אבל דברים רבים נאמרים.

• הסיפור הנפוץ הוא שקוסטא
גאבראם הגיע לבאן כשבראשו דיעה
חד־צדדית לטובת העניין הפלסטיני,
ואחר־כך, תוך כדי עבודה, הבין
שהבעייה היא לא שחור ולבן, ולכן יצא
מין סרט שהוא לא לכאן ולא לבאן.
זה מאוד טיפוסי לרכילות עיתונאית להמציא
סיפור כזה על קוסטא. לקוסטא היתה דיעה חד
צדדית לטובת העניין הפלסטיני? אני בטוחה
שאת לא היית בצ׳ילה, אבל יש לך דיעה על מה
שקורה שם. בן־אדם לא צריך לחיות כאן, כדי
ללמוד את הבעייה. לפעמים, מבט של אדם
מבחוץ, של מבקר הנמצא פה חודשיים, הוא הרבה
יותר קליט, מאשר מבטו של אדם החי כאן 50
שנה. סירטו הראשון של מילוש פורמן
בארצות־הברית היה ביקורת נפלאה על החברה
האמריקאית. הוא צריך היה להיות אמריקאי
בשביל לבקר את האמריקאים?
הסרט שלנו הוא לא על החברה הישראלית,
אלא על הקונסנזוס היהודי על העם הפלסטיני.
הסרט שלנו הוא על הבעייה של היהודים ועל
יחסם לפלסטינים ולא על החומה שנבקעה בשנת
.1967
הבעייה מועברת דרך עיניה של יהודיה כמו
חנה, הרוצה לחיות בישראל. חנה היא יהודיה
מחדל, ובכוונה בחרנו באמריקאית, כי יהודיה
צרפתיה היתה מודעת לבעייה הפלסטינית, ואילו
האמריקאית שטופה על־ידי התעמולה הפרו־ישראלית
בארצות־הברית.
היא מגיעה לכאן אחרי משבר בנישואיה עם
ויקטור, צרפתי פטריארכלי. היא הולכת
בעיקבות אהובה המשורר לקיבוץ. הוא הולך
לקיבוץ מתוך אידיאלים וברור שאחד שמגיע
לישראל מתוך אידיאלים לא יכול להישאר פה
הרבה זמן. אז הוא נשבר אחרי שלושה חודשים,
וחוזר לניו־יורק. היא נשארת פה מחוסר־ברירה.
אם תחזור לבעלה תודה בכישלון. אז היא
מחליטה להשלים את לימודי־המשפטים שלה,
והמיקרה הראשון שהיא מקבלת לידיה הוא
המיקרה של סלים, המואשם בטרוריזם.
היא אשה הנסחפת בדיוק כמוני לתוך מצב,
אבל היא ישרה ופתוחה, ובסוף, כשהיא מחליטה
לקחת את המיקרה ולטפל בו, היא נעשית
מעורבת. ולמה היא נעשית מעורבת? כי רצינו
להראות את הצד האנושי שביהודיה זו.
חנה ק׳ מגלה לאט־לאט, ביחד עם הקהל, את
בעייתו של סלים, שהוא גבר צעיר הרוצה לשוב
הביתה, אל אדמתו שנגזלה ממנו על־ידי היהודים.

ומבעייתו של סלים, שהיא אישית, הקהל מובל
לבעייה הכללית של הפליטים שנעקרו מאדמתם.
חנה ק׳ מבינה כי כדי להיות עצמאית לא די
בכך שיש לך ילד וכסף ומיקצוע, את צריכה
להכיר בבעייה של סלים. תנה ק׳ מבינה שאם היא
רוצה להיות היא עצמה, היא צריכה להיפטר
מהתובע הכללי הישראלי, אבי בנה, ומהעתיד
שהוא רוצה עבור בנה. היא צריכה להיפטר
מהביטחון שמציע לה בעלה ויקטור, והיא צריכה
להיות לבד כדי להגיע לסלים.

• בסרט אינכם נותנים תשובה אם
סלים הוא טרוריסט או קורבן, אתם
משאירים לצופה להחליט לבדו. מדוע?
בתחילת הסרט, כשסלים מתחבא מפני הצבא
הישראלי, את בטוחה שהוא טרוריסט, אבל
כשהוא יושב בביתה של חנה מסביב לשולחן
האוכל, את מבינה שהוא לא טרוריסט, ושהוא
מתנגד. לדעתי, הכל בסרט מוביל לזה שתביני
שהוא לא טרוריסט.

• ואם אני חושבת שהוא אבן
טרוריסט, סימן שהסרט נכשל?

״נדהמתי לגלות
שבישראל האיש
ברחוב אינו מכיר
בבעיה הפלסטינית,
שהפלסטינים אינם
קיימים בשבילך
זה סימן שאת נכשלת, לא שהסרט נכשל. כי
ההתנגדות איננה טרוריזם. את צריכה לשאול את
עצמך, כשאת חושבת שהוא טרוריסט, מי הניח
את הפצצה בכפר רימון ולמה? ואם תביני למה,
אולי תביני שסלים הוא לא טרוריסט. את צריכה
לשאול את עצמך — לא אם סלים שם את הפצצה
או לא, אלא מה את היית עושה במקומו?

• האם את בעד טרוריזם?
לא. אני נגד, כי זו קיצוניות הגוררת את שני
צדדים, אך התשובה לשאלה, אם טרוריזם
מקרה זה מוצדק או לא, נמצאת בכל אדם.

• ראיתי את הסרט, ואני מוכרחה
להגיד שלא הבנתי את המסר. האם
המסר הוא שאץ סיכוי לדו־קיום
ישראלי־סלסטיני? האם המסר הוא
שאין מקום ליהודים בארידישראל? אני

״לשמר יקראו ד1יד
(המשך מעמוד )29

אומרת את דה בגלל הסצינה הבוטה עם
הילדה העולה מרוסיה. מה ניסיתם
להגיד בסרט?
מה שאנחנו חושבים על המיזרח־התיכון זה
לא מה שאנחנו רואים בטלוויזיה. בטלוויזיה
רואים תוצאה של מצב. ,ואיש לא יודע את
התחלתו של המצב. בסרט זה ברור שהבעייה
התחילה כשגירשו את סלים ומישפחתו מביתו
והקימו שם כפר יהודי, ובביתן הקימו מוסיאון.
כלומר, הפלסטינים היו בארץ הרבה לפני ,1948
הרבה לפני שהיהודים של כפר־רימון יישבו אותו.
ואת זה היהודים של כפר־רימון לא רוצים
להבין. הם לא רוצים להבין שהם יושבים על
אדמות ערביות, כי אילו הבינו, היו לוקחים את
המיזוודות ועוזבים. רצינו להראות בסרט את
ההיסטוריה של העם הפלסטיני, דרו עיניה של
חנה, כי אם חנה באמת רוצה לגלות את זהותה,
היא צריכה לפתור את בעייתו של סלים, כי עד
אז, עד שתפתור את בעייתו, היא תסתור אולי את
עצמאותה ואת זהותה.

• איזה פתרון את מציעה לבעייה?
אולי הפיתרון הוא בכך שלדיויד, ילדה של
חנה, יקראו עומר.

• והאם לעומר יקראו דיויד?
כן, גם זו אפשרות.

• ואיך זה יקרה?
כשיקימו מדינה פלסטינית בעזה ובגדה
המערבית, וכשיאפשרו לפליטים לחזור לבתיהם.

• ומה יקרה לתושבי כפר רימון
כשהפליטים יחזרו לבתיהם שבכפר,
לאן ילכו הס?
אני מבינה שאי־אפשר להחזיר את המצב
לאחור, אבל צריך לתת לפליטים אפשרות לחזור,
לתת להם זכויות, הרי רובם לא היו חוזרים
ממילא. אבל לפחות היתה להם זהות, הרי כעת הם
בכלל לא קיימים.

שיחר
צל״ש
עימות פוקח־עיניים
• לבעל תוכנית מיפגשים, דן מרגלית,
על עימות מרתק ופוקח־עיניים בין מתנחלי
אריאל וקורבנותיהם, תושבי נתיבות ואופקים
(ראה יומן אישי).

מאחרי המירקע
משבר גרינצווייג
ניסיון התפטרותו של עורך מבט, מיכאל
קרפין, בעיקבות פרשת הדיווח על יום־השנה
להירצחו של אמיל גרינצווייג — הצליח
להעמיד את חטיבת־החדשות באור מיקצועי
לא־מכובד.
מסתבר שחטיבת־החדשות של הטלוויזיה
אינה מעניקה אמון מיקצועי בעורך מבט
ובמנהל־החטיבה יאיר שטרן. מנכ״ל רשות־השידור,
יוסף לפיד, מכיר את סף־השבירה של
חטיבת־החדשות, ובשעת־משבר הוא ממתין מן
הצד, בעודו מפעיל אימה על החטיבה — וממתין
לכניעתה.
התחושה בחטיבת־החדשות, בבוקר שלמחרת
העימות בין קרפין ולפיד, היתה בקרב הכתבים
שקרפין טיפס על עץ גבוה, ובסופו של דבר —
היה זה לפיד שסיפק לו את הסולם לרדת מן העץ.
העימות החל כאשר הורה קרפין לשני כתבים
להביא שתי כתבות למהדורת מבט על אירועי
יום־השנה. הוראה זו לא נראתה למנכ״ל לפיד.
מאוחר יותר הגדיר יעקב אחימאיר את התנגדותו
של לפיד במילים :״לפיד רצה לראות אחרי מבט
את הפרק האחרון של רוחות מילחמה -והוא

• מדוע הסרט חנה ק׳ נכשל?

• האם זה נכון שאתם טוענים כי
קיים קשר יהודי של אנשי קולנוע
ותיקשורת להשתיק את הסרט?
לא קשר יהודי, אבל קשר אירופי.

• פסטיבל ונציה, ככל הידוע לי, הוא
פסטיבל מאוד לא פרו־ישראלי, בוודאי
שלא מבחינה פוליטית. גם שם הסרט
נכשל.
בוונציה כולם היו מרוצים אילו היה קוסטא
מראה כמה נורא הכיבוש הישראלי בשטחים, שזה
נכון כשלעצמו. אבל מפני שהוא בחר בררו
אנושית להראות את הבעייה, קל מאוד לתקוף
אותו. אילו היה עושה סרט כזה מאוד בוטה, כל
מגיני הפלסטינים היו מרוצים.

לא. הם אוהבים את הסרט, אבל התיקשורת
הצרפתית לא אוהבת את הסרט. לא מצאנו אף
עיתון אחד שיפרסם מאמר של מחמוד דרוויש על
התרשמותו מהסרט. הקרנו את הסרט לפני 500
עיתונאים. וכולם אמרו — משמאל לימין —
שזה סרט אנטי־ישראלי ויזכה בהצלחה עצומה,
כי הוא יציג את הבעייה במערומיה, ופיתאום
כשהתפרסמו המאמרים שלהם, הם כתבו :״מיסכן
קוסטא, הוא עשה סרט רע וכל־כן־ לא פוליטי.״

• מדוע בדרך אל מכונת־הכתיבה
שינו העיתונאים את דעתם?
אני יודעת שחלק מהם הגיעו אל מערכות
העיתונים ואמרו להם שלא יפרסמו מילה טובה
על הסרט, כי הוא אנטישמי וצריך להרוג אותו.

• לאור היכרותי עם אמצעי
התיקשורת הצרפתיים, ביהוד השמאליים
שבהם, המצדדים מאוד
באש׳׳ף ומתנגדים מאוד לישראל, קצת
קשה לי להבין איך קרה דבר כזה.
אפילו ז׳אן דניאל, אחד מבכירי העיתונאים
השמאליים בצרפת, סירב לראות את הסרט.
אמרתי לו שזה לא הוגן. הוא אמה ״שמעתי
שקוסטא הלך רחוק מאוד. אני לא רוצה לראות
את הסרט!״

• וזוהי, לדעתך י, סיבת הכישלון?
אני לא אמרתי שהסרט נכשל. כלי־התיקשורת
מנסים להכשיל אותו.

• מדוע באת לישראל?
מכיוון שאנחנו מתקשים למצוא קולנוע
שיציג את הסרט. באתי להראות אותו לכמה
אנשים, אולי הם יוכלו לעזור. את חושבת
שהטלוויזיה הישראלית תקנה אותו להקרנה?

י 30

הכתבים הכלכליים של העיתונות היומית
מתמקד בשני כתבים, שלא הוזמנו למסיבת ־
העיתונאים שערך מנכ״ל בנק הפועלים לשעבר,
יעקב לוינסון, אחרי פירסום דו״ח הבדיקה
ההסתדרותית.
שני הנעדרים היו כתבי הרדיו והטלוויזיה,
שמונו לטפל ב״פרשת לוינסוך: יוסי מלמן
מקול ישראל וחנן עזרן מהטלוויזיה.

הכפייה שר המר
בימים הקרובים עומדת להתחולל אחת
השערוריות החמורות ביותר בדמוקרטיה
הישראלית. היא עלולה לחסל סופית את עצמאות
רשות־השידור.
שר־החינוך־והתרבות, הממונה של ביצוע חוק
רשות־השידור, עומד להכריז על רשימת חברי
המליאה הבאה של רשות־השידור וחברי
הוועד־המנהל, שייכנסו לתפקידם בראשון
לאפריל.
במישרת יו״ר הרשות עומד זבולון המר להציב
את איש מיפלגתו, מיכה ינון, למרות שהמפד״ל
מחזיקה בכנסת רק בחמישה מקומות.
במקביל, עומד השר להתעלם מתוצאות
הבחירות לכנסת העשירית, ולדאוג לייצוג
לא־פרופורציונלי. הליכוד יהיה מייוצג במליאה
ובוועד־המנהל מעבר למיספרו היחסי בכנסת.
נושא מינויו של מנכ״ל הרשות נשאר פתוח
עד לרגע האחרון. סיכויו של יוסף לסיד
לקדנציה שניה שווים לסיכוייו של אורי

הסרט נכשל בגלל התעמולה הישראלית
ובגלל הקונסנזוס האירופי בעד ישראל.
עיתונאים סירבו לכתוב על הסרט.

• האם הפלסטינים לא אוהבים את
הסרט?

כתב יערי
פירסומת לספר

סורת.
כר חסבמ1ת קיוויתי

כתב־ספורט קיוויתי
פצוע על המיגרש
לא רצה שתפריע לו שיחת״טלפון מיו״ר הראשות
פרופ׳ ראובן ירון, שישאל לפשר הקרנת שתי
כתבות על גרינצווייג״...
את העימת הקולני בין לפיד וקרפין כינה
מנהלו של קרפין, שטרן, במילים ״קסאח גדול...״
קסאח זה, הביא את קרפין לאיום בהתפטרות
בכינוס של עובדי החטיבה.
אסיפת עובדי מבט, שנערכה בשעות־הלחץ
של הכנת המהדורה, גרמה לכמה מוותיקי
הכתבים להלל את קרפין. ראשון המהללים היה
אורי גולדשטיין, איש ועד־הכתבים.
בעיקבותיו באו עורך מוקד, יעקב אחימאיר,
שבסוף דבריו קם, לקח את מעילו ויצא עם הצוות
לקמפוס גיבעת־רם, כדי לדווח בשידור־חי את
דברי נשיא־המדינה, בכינוס לזיכרו של
גרינצווייג. אחימאיר יצא לפני החלטת הכתבים,
בהיותו משוכנע שהכתבים ייכנעו ללפיד.
יאיר שטרן אמר במהלך העימות, כמה פנינים.
למשל :״מה זאת אומרת? אפילו לגולדה מאיר
וללוי אשכול אנחנו לא עושים אזכרה כל שנה!״
כאשר אמר שטרן ש״עניין אמיל גרינצווייג
אינו עניין פוליטי,״ פנה אליו חיים יבין ושאל:
״מעניין מאוד! אז מה זה כן עניין פוליטי בעיניך?״
ראש הדוכנה לענייני־ערב, אהוד יערי,
הציע, לקראת תום פגישת־הכתבים, שהמערכת
תקרא לקרפין שלא להתפטר מתפקידו.
בישיבת־הבוקר שלמחרת, בחדר מערכת
מבט, פתח קרפין את הישיבה במילים :״אני לא
רוצה לדבר על מה שקרה אתמול, ועל מהדורת
מבט של אמש...״
הנעדרים אחד מהסיפורים הנלחשים ביותר בקרב

בימים אלה מקצצת רשות־השידור בתוכניות
שהיא מפיקה ברדיו ובטלוויזיה. הסיבה: ביטול
חלקה של הממשלה בכיסוי גרעונות הרשות.
בו זמנית לקיצוצים אלה קיימים ביזבוזים
חסרי תקדים ופרופורציה ברשות.
אחד הביזבוזים מתרחש מדי יום ראשון.
כתב־הספורט הוותיק, ניסים קיוויתי, מגיש
בתום מהדורת מבט מיני־מהדורת ספורט, תחת
הכותרת שער ראשון.
מאחר שקיוויתי מקבל באמצעות הלוויין את
כל שערי הכדורגל המובקעים בליגות
האירופיות, הוא מתחיל לחייג במשך כל היום
לתחנות רדיו וטלוויזיה ברחבי אירופה ואנגליה,
כדי לקבל את התיאור החי מאותם מישחקים,
בנוסח של ״קיגאן עלה למיגרש כשהוא פצוע
שיחות טלפון אלה, הנעשות בחיוג־ישיר,
עשויות, לדעת כמה מכתבי חטיבת־החדשות,
לממן לפחות כתבת־פילם של 10 דקות מדי
שבוע.

מאחרי המיקרופון
בעלי הסקופים
אחרי שנתיים של חופשה־ללא־תשלום,
שבילה כתב־הרדיו יוסף מלמו באנגליה, משם
שיגר להארץ סקירות על ספרים שראו אור
באיים הבריטים, בגירסה זהה למדי למוסף
הסיפרותי של טיימס, חזר לחטיבת החדשות של
קול ישראל בתל־אביב כאחד הכתבים
הכלכליים.
עד מהרה הצטרף מלמן לכתבי רשות־השידור
ש״שמער כביכול על ״פרשת לוינסון״ לפני
פירסומה בהעולם הזה. מלמן פנה לממונים עליו
וביקש לאפשר לו לעבוד על ״הסקופ ״.לדבריו
עבד על ה״סקופ,״ עד יום שלישי בערב, כאשר
הוא מצא אותו. בשער העולם הזה.

כאשר התפוצץ ה״סקופ,״ סירבו הכתבים
האחרים, אליעזר סני־גיל, אמנון נדב
ומשה נסטלבאום, לטפל ב״פרשת לוינסון.״
הם ביקשו יממנהל חטיבת־החדשות שרק מלמן
יטפל בפרשה.
כתוצאה מכך, נוצר מתח בין מלמן ובין
עמיתיו.
דלק נוסף לעימות זה סופק על־ידי העובדה
שמלמן מתעלם מהוראתו של מנכ״ל רשות
השידור, יוסף לסיד, האוסרת על כתבי הרשות
לפרסם מאמרים בעיתונות המודפסת.
פסקול העצומה שלא היוזה
מצבת כתבי מבט היא בתנועה מתמדת. הכתב
הטרי לענייני־כלכלה, עודד שחר, נלקח
לשרות־מילואים ככתב־כלכלי בגלי צה״ל • •
כתב אחר במילואים הוא הכתב לענייני״חינוך
ירין קימור הכתב הצבאי, משה
שלונסקי, חלה באנגינה, ואת מקומו תפס הכתב
לענייני־בריאות, בני ליס • #למערכת מבט
שב מגלות בעיתונות המודפסת ומחיבור ספר
ספרותי הכתב הוותיק ישראל סגל # #הכתב
לענייני מישטרה, אורי כהן־אהרונוב, העשוי
לעבור מתפקידו ולקבל את סיקור נושא
הבריאות עיסקה מוזרה מתנהלת בימים
אלה בין חטיבת־החדשות של הטלוויזיה ובין
מערכת כולבוטק. מטרת העיסקה: להעביר את
כתב־הטלוויזיה עוסר טלר לכולבוטק • •
כמה מכתבי מבט ניסו להעביר בקרב חבריהם
עצומה למען מינויו של מנכ״ל רשות־השידור,
יוסף לסיד, לקדנציה שניה בתפקידו. אלא
שרוב הכתבים סירבו. התוצאה: מארגני העצומה
חזרו בהם מכוונתם עימות קולני נערך
בפרוזדור חטיבת־החדשות בין הכתב לענייני
המרחב, אהוד יערי, ובין עורך מבט, מיכאל
קרסין. סיבת העימות: תביעתו של יערי
שהטלוויזיה תקדיש פריט במהדורת מבט לספר
שהוא חיבר ביחד עם העיתונאי זאב שיף על
מילחמת־הלבנון. קרפין לא ניכנע ללחציו של
• • בישיבת הוועד־המנהל של יערי רשות־השידור ניסח ד״ר ישראל סלג את
המלכודות המאיימות על מדינת־ישראל במילים:
״מלכודת מוות בלבנון ומלכודת פאפו
בטלוויזיה הסידרה מצדה, שהשבוע
הוחל בהקרנתה, היא במקורה סידרה בת ארבעה
פרקים. אחר שהחליטו לחלקה לשמונה פרקים,
הגיב על כך אחר מבכירי הטלוויזיה :״הם יכלו
לחלק את מצדה גם ל־ 16 פרקים. בין כה הציבור
חדל להתבונן בטלוויזיה הישראלית.״

חצי שעה דממה
מינהג מוזר מתרחש מדי ערם, לקראת
שעה .5לחדר־החדשות־המרכזי של
הטלוויזיה נכנס עורך מבט, מיכאל
קרפץ, הוא בוחר לו מקום מול מכשיר
הטלוויזיה, ומתיישב.
בעיקבות קרפין מגיעים כל שאר
הכתבים, ומתיישבים אף הם.
ואז, בשעה ,5כאשד מתחיל מישז־ר־החדשות
של התחנה המתחרר״ ערב
חדש. צופים הכתבים כרסי רשף,
גידעון רייבר ודן מרגלית, הגונבים
את ההצגה ממערכת מבט.

תוכניות מועדפות
יום רביעי

׳ 1שי שי

• רדיו: רשת ב׳ —
יש עניין עם גבי גזית

10.2

• רדיו: קול המוסיקה +
שחרית מוסיקלית (.)7.30

10.10 מישדר יומי, כהגשת
ובהנחיית גבי גזית. מישדר זה
נחשב לאופוזיציה הבולטת

בתוכנית יצירות ־ של ויוואלדי,
י״ס באך, סן״סנס׳,שופן, בטהובן,
דבוז׳אק ופורה.

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירחית
יום רביעי 8.2.84
• סידרה קומית: ביקורי בית 8.30 ערוץ
25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרות

פרק נוסף בסידרה הקומית המוצלחת שלושה בדירה
אחת, המספרת על קורותיהם של שתי נערות — ג׳נט
(ג׳ויס דויט< וכריסי(סוזן סאמרס) ושותפן לדירה ג׳ק(ג׳ון
ריטח, שכניהם ומשכירי דירתם מישפחת ורפר(נורמן פל
ואדרה לינדלי) ,והסיטואציות הקומיות הנוצרות כאשר
שתי נשים וגבר חולקים רירה אחת בשכנות לזוג שמח.

יזם חמישי 9.2.84
• תוכנית לילדים: צריף הסיפורים 5 .3 0
ערוץ 25 — 3דקות — מדבר ערבית) .תוכנית

יום שגי 13.2.84
• לילדים: סרטים מצויירים 5.40 ערוץ
20 — 3דקות — מדבר אנגלית) .מיבחר של

• סידרה קומית: בנסון 8.30 ערוץ — 6
25 דקות — מדבר אנגלית) .פרק נוסף של הסידרה

הקומית על המנהל השנון של בית המושל, והיחסים
המיוחדים הנרקמים בתוך צוות־העובריס.

מם ש שי 10.2.84
• סידרה הומוריסטית: לא יאמן (— 8.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה

ביותר נגד הממשלה בכלי־התיקשורת
הממלכתיים.

• טלוויזיה: בידור —
עוד להיט 8.02 מזמר
אנגלית) .בתוכנית יובאו

השירים מייגיור תום בביצוע
פיטר שילינג, אלפיים מייל
בביצוע להקת פריטנדרס.

• טלוויזיה: כתות מים-
תוריות — באבא סאלי
( — 8.30 מדבר עברית).
הטלוויזיה הישראלית, שעדיין
לא הסריטה סרט תיעודי על
פרופסור מרטין בובר, הזדרזה
והפיקה, למטרות קואליציוניות,
סרט על ראש כת מוזרה
המאמינה בניסים ובמזלות,
שמקום מרכזה היה בעיירה
נתיבות. ראש הכת היה ישראל
(״באבא סאלי״) אבו־חצירא
המנוח, דודו של ח״כ אהרון
אבו־חצירא.

• טלוויזיה: סרט קולנוע
— יומו של הדולפין
( — 10.05 מדבר אנגלית)
.הסרט מבוסס על רומן

• טלוויזיה: סרט קולנוע
10.15 מדבר
אנגלית) .סיפורה של קומדיה

מטורפת, שהתרחשה בשנת
.1927 אופה אלמוני מעיר קטנה
בארצות־הברית מחליט יום אחד
להגשים את חלומות התהילה
והרומנטיקה שלו.
לכבוש את הוליווד,

שבת
11.2
• רדיו: רשת ב׳ —
כוכב 11.05 תוכניתו של

יום חמישי

שזורים סיפורים מרתקים
מתולדות הישוב היהודי החדש
בארץ־ישראל.

• טלוויזיה: סידרת מתח
יי — -רב־מרגלים ריילי
( — 10.00 מדבר אנגלית)
.סידרת־ריגול מעולה,

המבוססת על סיפור חייו של
סוכן הריגול היהורי־בריטי ריילי

י1ם ראשון 12.2.84
• סידרה קומית: שלושה בדירה אחת (8.30
— ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית).

סרטים מצויירים חדשים תוצרת ארצות־הברית, להנאתם
של קטנים וגדולים.

• סידרת מתח: הארט ואשתו (— 10.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרת
מתח משעשעת, קצת דבילית, עם רוברט וגנר וסטפני
פאורס בתפקידים הראשיים. גבורי הסידרה הם זוג יפה
ועשיר מתוג־הסילון, אשר לצד עיסוקיהם ועסקיהם יש
להם חוש בלשי נדיר, ומצליחים לפתור תעלומות רצח
ושוד, אשר המישטרה אינה מצליחה לפענח.

חם שלי שי 14.2.84
• קומדיה בלשית: ברני מילר (— 8.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה

הזוכה בהצלחה בארצות־הברית. במרכזה עומד גבר נאה
ומקסים, בדמותו של רמיגטון סטיל (פירס ברוסנאן)
הבלש, הנושא שם דומה לשם שהמציאה חוקרת פרטית
בשם לורה הולט(סטפני זימבליסט) לבוס המדומה שלה,
כדי לקדם את מישרדה ולשכנע לקוחות פוטנציאליים
לשכור את שירותיה.

• פולקלור: זרקור 9.30 ערוץ 30 — 3

ז1ם שבת 11.2.84
• סידרה לילדים: בפר מעל לעננים (— 6.00
ערוץ 3 0 — 6דקות — מדבר צרפתית) .סידרה

• קולנוע: סינמה — 10.10( 84 ערוץ — 3
40 דקות — מדבר ערבית).

על בלש ממישטרת נידיורק, הנתקל במיסגרת עבודתו
בטיפוסים משולי החברה: גנבים, צרכני סמים ואנשים
תימהוניים. כוכב הסידרה הוא האל לינדן, ועוזרים לידו
השחקנים מקס גיל, רון גלאס וג׳ק סו.
דקות — מדבר ערבית) .סיגנונות חיים ומינהגים,
טיקסי חתונה ושאר אירועים בחייו של הפרט והחברה,
בכפר ובעיר,

10י 1111111׳ 4 1
12.2
• רדיו: קול המוסיקה
— מוסיקה ליום ראשון
4 .4 0תוכנית יחידה בקול
ישראל של מוסיקה בעלת גון
נוצרי מובהק, המשודרת מידי
יום א׳ .הפעם: יצירות של פרסל,
באר, גונו והנדל.

• טלוויזיה: דראמה —
שולחנות נפרדים חלק ב,
( — 1 0 .3 0מדבר אנגלית)
.חלק שני ואחרון של
הגירסה הטלוויזיונית של סרט
נודע זה.

מיכאל אוהד, בהגשת יוסי בנאי.
בתוכנית השבת מובא סיפורו של
לואי(״סצ׳מו״) ארמסטרונג —
קריירה ׳׳שהחלה בפרברי ניו־אורלינס
והגיעה עד להלו דולי
עם ברברה סטרייסנד.

בשם זה מאת רוברט מרל,
המשתמש בחומר מרעי העוסק
במחקר ההתנהגות של הדולפין.

סירטי הטבע של בי־בי־סי,
שצולם בפארק הלאומי ההודי
בג׳וארט — אחד מהמקומות
היחידים שבהם מצויים ריכוזים
של הצבי ההודי, שעבר ל־טקסאס,
משם מועברים בשנים
האחרונות הצבאים בחזרה להודו.

זמרים ולהקות מפורסמים בתוכנית הבידור השבועית של
הטלוויזיה הירדנית.

• רדיו: רשת ב׳ —

הטור השבועי 7.05 תוכנית
ראיונות שבועית, בהנחיית
דויד מרגלית (אחיו הצעיר של
דן מרגלית).

• רדיו: רשת ב ארץ
חמדת 2.10 תוכנית שבה

• טלוויזיה: סרט־טבע
— הצבי ההודי (— 9.30
מדבר אנגלית) .מסידרת

• בידור: תוכנית הבידור של מוצ״ש (9.30
— ערוץ 30 — 6דקות — מזמר אנגלית).

בית־החולים זכו מאז ומתמיד בפופולאריות על המסך
הקטן, ולמרות האווירה העגמומית במיסדרונות
בית־החולים, הם אינם נעדרים הומור.
• סידרת מתח: כוח מחץ 1 0 .1 5ערוץ 6
— 50 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
אמריקאית חדשה, על חוליית שוטרי־חרש הכוללת
ארבעה גברים ואשה, שאינם נרתעים מכל משימה שהיא,
והם פותרים בעיות הנחשבות מסובכות ביותר בדרכים
לא־שיגרתיות. מככבים בסידרה השחקן רוברט סטאק —
בתור מרפי, ראש החוליה, האשה בחבורה היא רוזי —
השחקנית טרישה נובל, וכן השחקנים דוריאן הירווד,
ריצ׳רד רומנוס והרברט אדלמן.

לילדים, שמטרתה לגרות את הצופה הצעיר לקחת חלק
במה שהוא רואה על המסך. בכל תוכנית מסופר סיפור עם
תוכן ומוסר השכל, ועל סמך הסיפור מתבקשים הצופים
הצעירים לכתוב חיבור על נושא זהה, ולשלוח אותו
למערכת, לכותב החיבור הטוב ביותר יינתן פרס.

יום שישי, שעה 10.15

לילדים בגיל הרך, בהפקת הטלוויזיה הצרפתית.
השחקנים הם בובות.

יום שלישי, שעה 10.10

• טלוויזיה: קומדיה —
שלושה בדירה אחת (8.30
— מדבר אנגלית) .בפרק

הצום פותחים ג׳ק וקריסי
במאבק בין המינים: מי מהשניים
יחזיק מעמד יותר זמן — קריס
בלי אוכל, או ג׳ק בלי נשים.

13.2
• רדיו: קול המוסיקה —
שעה במחיצת (.)12.00

14.2
• טלוויזיה: סידרה קומית
— קרובים קרובים
( — 8.02 מדבר עברית).

והפעם במחיצת הפסנתרן ארתור
רובינשטיין, המבצע מיצירות
שוברט ושופן.

• טלוויזיה: תיעוד —
עמוד האש (— 8.05
מדבר עברית) .הפרק ה

טלוויזיה: מותחן —
צוות לעניין (— 10.30
מדבר אנגלית) .בפרק מיל-

שביעי: חשרת סופה.

חמה קטנה וקטלנית חושף
הצוות קבוצה של שוטרים,
המשמשים רוצחים שכירים.

• טלוויזיה: מותחן —
זרים 10.55 מדבר אנגלית)
.בפרק המיתר שנעלם

• טלוויזיה: קומדיה —
כן, אדוני השר (— 11.15
מדבר אנגלית) .בפרק מידע
סודי מתברר, כי לשר הגיע
מידע סודי הקשור במכירת נשק

יום ש1י

יום שלי שי

שולחנות נפרדים ב׳
יום ראשון, שעה 10.30

מסופר על שני פוליטיקאים,
המתים בנסיבות מיסתוריות. ה־עיקבות
מוליכים לעולם האקדמי,
לאוניברסיטת קמברידג׳
ולצמרת המימסד המישפטי.

פרק נוסף בסידרה מצויינת
שבהפקת הטלוויזיה הלימודית.

• טלוויזיה: סידרה היסטורית
— מצדה (10.10
— מדבר אנגלית) .סידרה

הוליוודית על נפילת מצדה,
שבה פיטר אוט׳ול מגלם את
אלעזר בן־יאיר. פרק שגי.

• טלוויזיה: מוסיקה —
פאול בן חיים (— 11.00
מדבר עברית) .לרגל שלושים
למותו של המלחין פאול
בדחייה הקרנה חוזרת של
סירטו הלא מוצלח של צבי גורן.

*ץ עצבי אופנה מתכוננים לשבוע
^ /ה אופנ ה שייפתח בעוד שבועיים
במלון הילטון־ בתל־אביב. ששה
חודשים עברו וההצגה חוזרת על עצמה
— יצואנים מתוסכלים וממורמרים
ממשיכים להשתתף וקניינים מעטים,
הבאים עדיין, אולי מתוך סקרנות, אולי
מכוח האינרציה, לראות מה יש
לישראל להציע.
אם המצב כל־כך קשה והטרוניות
כל־כן־ רבות, מדוע משתתפים אותם
קניינים?
משיב מעצב־האופנה גי פולום,
יצואן בגדי־עור :״אני משתתף

שבוע האופנה
ייעור רק בעוד
שבועיים -אך
הייצואנים בבר
ממורמרים מראש
בשבוע־האופנה, כי חשוב שישראל
תישאר על מפת־האופנה. אם נפסיק
לקיים את שבוע־האופנה יחשבו
בעולם כי נמחקנו מן המפה. אמנם
יבואו השנה רק 50 קניינים, לעומת
300 קניינים שהיו באים לפני עשר
שנים, אבל גם עבור מיספר קטן זה של
מתעניינים, צריך לשמור על הגחלת.
״ישראל צריכה לשמור על תדמיתה
כמייצרת אופנה ולא כיצרנית של
טקסטיל זול כמו תורכיה או יוון. וכדי
לשמור על תדמית של אופנה, צריך
מיסטיקה של אופנה ושבוע־האופנה
הוא חלק מהמיסטיקה׳.
לכן סולוס גם בעד תצוגת־אופנה
אסטרווגנטית עבור הקניינים, כדי
שהם יחשבו וירגישו שישראל מדינת
אופנה, לפחות כמו איטליה וצרפת. לא
פחות טובה, רק קצת יותר קטנה. נכון
שישראל לא זולה מבחינת־ייצור. אבל
אם הסיבה להבאת קניינים תהיה רק
מחיר, אין סיכויים: אנחנו לא מדינה

1יעדי ¥1 11ה 911י ד 1שימלת־ערב בסיגנוו צרפתי, בצנע שחור,
11 1 1המיועדת לחורף ,1985 שעיצבה יהודית
גוטפריד מגוטקס לשבוע״האופנה הקרב. :מעוניינים להגדיל את הייצוא!׳

צווארון ענק

תמי בן־עמי, הדוגמנית הטמירה, מדגימה את
המראה החדש לחורף 85׳ של גי פולופ: מעיל־עור
ארוך מאוד מעור נפה, כשהכתפיים מודגשות והשרוולים רחבים.

ענקית רענק

שפועליה מסתפקים בכוס אורז ביום.
הרמה החברתית־כלכלית גבוהה,
ועלות האופנה היא בהתאם.
אחד מעשרה. גי פולום מעיד

גי פולופ עיצב מעיל נשי,
בסיגנון האמפרי בוגארט,
מעור נאפה, בשילובי צבעים חדשניים. המחירים

על עצמו שמחיריו הם, יחסית, יקרים
ומוצריו מיועדים לשיכבה הבינונית־גבוהה
של צרכני האופנה. הטיב
מתבטא בחומרי״הגלם המשובחים,

יקרים, אך מוצרי פולום מיועדים לשכנה הבינונית־גבוהה.
משמאל: סט בגד־ים וחלק עליון עשוי סריג
חדשני ואופנתי של גוטקס, בעיצוב יהודית גוטפריד.

קפה
ן| ע!גה נגד סמים

רגילים
ן * ושבי ירושלים
/# 1בביקורים ממלכתיים של ראשי
* מדינות אחרות, בטקסים ובאירועים
פוליטיים, אך לא בארוחות־ערב
* זוהרות או במסיבות־קוקטייל, כעמי־תיהם
התל־אביביים. על חיי הלילה
הסוערים והזוהרים הם קוראים
בעיתונים.
תיאטרון יש להם, וגם סינמטק,
אפילו מיסעדות ערביות וטובות לא
חסרות להם, ובייגל עם שומשום יש
בשפע. אבל, אין להם כל שבוע פתיחת
מיסעדה חדשה או מועדון חדש,
מסיבות בשפע ואירועים חברתיים
נוצצים. הירושלמיים ״יורדים׳ מדי
י פעם לתל־אביב למסיבות של ״התל־אביבים־האלה׳,
לשם
איסוף כסף לטיפול
בנרקומנים החליטו אנשי אגודת אל
סם הירושלמים לעשות מסיבת
התרמה בנוסח תל־אביב. ואכן, השבוע
נערכה בעיר הבירה מסיבת קפה ועוגה י כזאת במלון שרתון, הוזמנו אליה נשים
מכובדות, אשר להבדיל מן המכובדות
התל״אביביות הופיעו בתלבושות
פשוטות למדי.
הן נכנסו לאולם המלון, התיישבו
מסביב לשולחנות שעליהם היו מונחות
עוגיות פשוטות, ישבו וריכלו. על יד
שולחן אחד רוכזו נשות המיקצועות ברוריה וביניהן החופשיים סרסבורגר — אשתו של שמואל
פרסבורגר, אלוף־מישנה במילואים,
מראשי סניף חירות בירושלים ושותף
בחברות קבלניות — ואשתו של איש
הטלוויזיה חיים יבץ, יוספה.
שולחן המישפטניות כלל את מירי
חושן ונחמה סגל. את רשות־השידור
ייצגה כנרית התיזמורת ביאה

שרון.

אחרי הקפה והעוגות החלה
תצוגת־אופנה שאורגנה בהתנדבות
על־ידי חנות מלון שרתוו. ועל

1־ 0ר | /ןוהל עירית כהן בת ה־ ,18 היא בתו של מנהל מלון
^ # 1 1 1 / 1 1 1 1 1פלזה בירושלים. היא התנדבה לדגמן לאירוע
במיוחד לאל־סם. עירית היא נערה העומדת לפני גיוסה הקרוב לצה׳ל

ר ן עורכת־הדיו גחמה סגל ישגה יחד עם
״ 1עורכות־הדין. נחמה המטופחת היא
—״אה בבגד דמוי עור בצבעים בהירים.

ובזמנה החופשי היא מעדיפה לעסוק בדוגמנות. למטה: תמרה ברנע,
הפעילה בירושלים באגודת אל־סם. כסף רב לא נאסף באותו
אחר־הצהריים, אבל לנשים שישבו ניתנה הזדמנות לשמוע ולספר רכילות.

המסלול צעדו בהתנדבות כמה
דוגמניות צעירות, שהציגו את הדגמים
לאביב הקרוב. הצבע שבלט בדגמים
אלה היה דווקא השחור. בין השאר
הוצגו גם מיכנסיים קצרים, אם כי לא
ברור כיצד יכולות נשות ירושלים
ללכת במיכנסיים קצרים מבלי שתעוף
עליהן אבן מאיזור החרדים.
אחרי התצוגה עלו שחקני ה ח אן
הירושלמי להציג, בהתנדבות, קטעים
נבחרים מהצגת אבא אבו.
כסף רב לא נאסף באותו
אחר־צהריים, אבל לנשים שישבו
ניתנה הזדמנות לשמוע ולספר רכילות
טריה על המתרחש בעיר הבירה
לעיתונאיות של המקומונים.
על אף המאמצים שהשקיעו אנשי
אל סם ועל אף חשיבות המטרה
שלשמה הוזמנו הנשים, נראה כי
הרכילות עניינה את המוזמנות יותר
מאשר המאבק בסמים שפנה אל כיסיהן
הפרטיים.

ציפי מנשה

תעתועי השנה השביעית מדלימי
אני הולכת לייסד קרן־מחקר חדשה, שתיקרא על שמי, כמובן. מי עוד,
כמוני, ראויה לשאת בגאווה את תואר המייסדת והרוח החיה במוסד החדש
שיקום? השם שישא יהיה משהו כזה. :קרן רחל למצמיחי־קרניים׳ או
״חקר השנה השביעית ע״ש הרחילאית׳׳ ,או.ממיטה למיטה בשנת שמיטה,
קרן למחקר ע״ש אתם יודעים מי״.
הגידו לי אתם עצמכם, מה קורה לכולם בשנת נשואיהם השביעית —

חיים ממשיך להתגורר בדירה שקנו הורי הזוג כשנישאו —
בפתח־תיקווה.
כשנישאו, לפני יותר משבע שנים, מצא הרב ישראל לאו, שהשיא
את בני-הזוג, כמה סימנים מצויינים להצלחת הזיווג. היא בת אנשי־סרטים,
ממוצא אשכנזי. הוא בן למישפחה של רצף־שיש, ממוצא תימני בעל עבר
ביטחוני עשיר. ראשי־התיבות, למשל, של המישפחות גולו ועדאקי הו

הנרות ז

מסיבת הבר־מיצווה, שנערכה בבית המהנדס.
היתה מפוארת. האמא, בילהה ארכיב
הבלונדית. ובעלה יעקב, קרנו מאושר. בילהה
לבשה לכבוד האירוע שימלת־טורקיז של גירעון
אוברזון. הילד ישראל נראה כחתן צעיר.
בין המוזמנים הרבים, שבאו, חייכו והביאו
מתנות, היו גם דני לרנר ואשתו האדמונית,
רחל, שלבשה חצאית־מקסי מעור.
כשנקראו ההורים להדליק את הנרות, עלו
לבמה בילהה ובעלה יעקב.
היה זה רגע עצוב. כי אביו של הילד הוא דני
לרנר, שהתגרש מבילהה אחרי שהכיר את רחל* ,
אשתו הנוכחית.

שלא
>ידע
כששמעתי

הרומן

שבין

הזמרת

ועורכת־הדין מלי ברונשטיין ואייבי נתן,
אמרתי לכם שער שלא אראה את מנהלת משק׳
הבית של אייבי עוזבת, לא אאמין לסיפור.

חיים עדאקי על כתם יים

רותי גולן על כתפי מנחם גולן
חתן־כלה, גרוש-גרושה
ברוך! ברוך אחד גדול. כל בחוג הגון מתחיל להתגרד. בהתחלה בקצות
אצבעות־הרגליים, ולאט־לאט זה מטפס ועולה, עד שזה מגרד במקום
לא־כל־כך־טוב, וזהו! איפה הרבנים, מי ראה את הרבנים?
מחפשים את הרבנים? הם עסוקים בימים אלה באירגון גירושיהם של
חיים עדאקי ורדתי אשתו, שהיא, במיקרה, רותי גולן, בתם של רחל
ומנחם גולן מהסרטים. רותי כבר עברה להתגורר בדירתה של אחותה
הצעירה, נעמי, באותו בניין עצמו שבו רכשו הוריה דירה ברמת־אביב.

כראישי־התיבות של גן־עדן. שמו של אבי הכלה, מנחם, חפף את שם חודש
הנשואין — מנחם־אב.
סימנים, סימנים. הסימנים היו נהדרים, אך הנשואין לא־כל־כך,
ולאחרונה החלה הנערה מנהלת רומן עם בחור צעיר ממנה בכמה שנים,
ואת הסימנים החביאה בארון מתחת למגבות.
חיים ימשיר גם להבא לעבוד בחברת ההפקות של חמו(מיל׳) ,זה
לפחות, נשאר.

דגנראטים

עופרה חזה ובצלאל אלוני
גם מזה וגם מזה

לפני כמה ימים מרימים אלי טלפון ומספרים:
משהו קרה במועדון נובמבר ביפו. עופרה חזה
הופיעה שם עד מוצאי השבת האחרונה, והופעתה
הופסקה בין התוכנית הראשונה והשניה של
הערב. הלכה שם שערוריה מהסרטים.
שערוריה אתם אומרים? אני קונה!
דרינג, דרינג.
.האלו!׳
.אתה הבעל־בית?״
.מדבר!׳
.תסלח לי, איך קוראים ל ח׳
.חיים לוי׳.
.חיים לוי מכליף?״
.נכון. מי את?׳
.רחל המרחלת. שלום חיים, מה הולך אצלך,
מאמי. לא ידעתי שאתה גם בעל מועדון
נובמבר.״
.אני מתפלא. מה שלומח״
.תודה, עלא כיפאק, חיים. שמע, הגיע אליי
סיפור על מוצאי־שבת.״
.ברגע שצילצלת הבנתי ששמעת.״
.מה הלו במוצאי־שבת?׳
.זה סיפור ארוך.״
.חיים, דחילכ, מה הסיפור?׳
.או־קיי. עופרה חזה מופיעה פה במועדון כבר
הרבה זמן, פעמיים בכל ערב, ועל פי החוזה עמדה
לסיים בערך באמצע חודש זד״ כי היא צריכה
לנסוע לחדל.״

.רגע, חיים, זה לא מועדון סטריפטיז
והצגות־מין?׳
.נכון, אצלי יש גם מזה וגם מזה, גם הצגות וגם
הופעות טובות.״
.טוב, הלאה, מה קרה?״
.רגע. מה את ממהרת? על פי ההסכם היה
בצלאל אלוני, האמרגן של חזה, צריך להודיע
לי שבוע מראש על התאריך המדוייק של
עזיבתה.״

.ביום השישי האחרון בחנתי זמרת כושית,
שהגיעה לכאן. הסתבר שהיא מצויינת. בשבת,
בתוכנית המנחה, נתתי לה להופיע.״
.ומה קרה?׳
.רגע, עוד לא סיפרתי לך שבצלאל אלוני1
מסתובב פה כל הזמן, הולך כל הזמן ורוטן׳,
מסתובב ורוטן, כל הזמן ממלמל לעצמו מתחת
לאף. בדרך כלל אינני שם אליו לב. הוא לא
חשוב. היא העיקר. היא זמרת מצויינת.״

.בתוכנית הערב הראשון דאגתי שהזמרת
תעלה כאילו מתוך הקהל ותשיר כמה שירים.
נתתי לה לשיר שלושה שירים.״

.כשנגמרה התוכנית הראשונה, ועוד לפני
ששינו את התפאורה לקראת התוכנית השניה,
ישבתי ליד הבר עם מנהל־הבימה שלי, ועם
הזמרת החדשה והמלווה שלה. הרמנו כוסית.

מלי בורשטיין הסוד מסתבר שזה היה בלשון המעטה. כל מה
שחזינו היה חיזורים של אייבי.
הבחורה פשוט נעלמה.
מצאתי אותה בבית הוריה, וניסיתי לדלות
ממנה מה קרה.
.אני מאוהבת בבחור אמריקאי. הרומן לא
הסתיים. לא רציתי לשבת בבית, לכן הסכמתי
להיות בת־לווייתו של אייבי. אני נוסעת בקרוב
לאמריקה וזהו.״

בצלאל עבר ומילמל כהרגלו ורטן. אחר־כך עלה
על הבימה, הסתכל לעברנו והתחיל לצעוק:
,דגנראטים! מתי תתחילו להזיז את הבימה? אולי
תזוזו כבר׳.״
.מה אתה אומר!״
.ביקשתי אותו שאצלי לא יצעק, ובכלל אין
לו מה לעשות כאן.״

.הוא אסף את חזה והסתלקו׳.

.ביום השני הוא צילצל והתנצל׳.

.אצלי אין לו מה לחפש׳.
.תודה, חיים, יופי של סיפור׳.
.על לא דבר, רחל, בואי לבקר׳.

על גירושיו של רמי איילין כבר בישרתי
לכם. הגירושים זיעזעו לא במעט את הצוקים על
הים, שם נמצאת הווילה עם הבריכה, המוערכת
במיליון דולר, שאותה השאיר לאשתו, גלי. לכבוד שמואל שניצר,
מערכת.מעריב׳,
תל״אביב

עוד א חת
שיחת־היום בהרצליה היא המהירות שבה הוא
מתאושש. רמי נראה לאחרונה עם בחורה יפהפיה,
חיפאית.
אין לו, כנראה, בעיות קשות של שיקום. כי
נוסף על הווילה, הוא התחייב לשלם סכום של
2000 דולר לחודש, ושתי נסיעות בשנה,
לגרושתו.
לא רע, בימים טרופים אלה.

עמיתי המכובד,
ניסיתי כמה פעמים ליצור איתר קשר טלפוני, כדי לאמת סיפור
שהתגלגל לידי. כשצילצלתי בפעם הראשונה טענה המזכירה ש״הוא
איננו,״ בפעם השניה ש״הוא יצא מהחדר,״ ובפעם השלישית כבר אינני
זוכרת מה.
לא נורא. אם לא דאגה שתחזיר לי צילצול כפי שביקשתי, אפשר תמיד
לכתוב מיכתב. לא כן?
מה רציתי לאמת? סתם סיפורים של הולכי־רכיל וחומדי־לצון. אך
שמא, שמא יש בסיפורים בכל זאת שמץ של אמת?
הם טוענים — המלעיזים — שאם אתגנב בחשאי לחדרו במערכת,
כשהוא דומם ונטוש, ואפתח במפתודגגבים את המגירה השלישית
משמאל, אמצא בתוכה עותקים שהשתמרו מ־ 80 חוברות שכתבת, רומנים
זעירים למשרתות, מעין סיפור בהמשכים שנשא את השם אביבה, אך
שהיה בעצם תירגום ועיבוד של סידרה שהופיעה בוורשה ביידיש ושנשאה
את השם טבעה, אריכטיקה גשיכטה פון א קראנקנשווסטר, או, אם
נתרגם זאת לעברית. ,סבינה, סיפור אמיתי על אחות רחמניה.״ הסידרה
הופיעה במשך 40 שבועות, פעמיים בשבוע, בשנות ה־ס*׳ הרחוקות.
ועוד הם מספרים, שבעיקבות ההצלחה האדירה פירסמת רומן משגע,
שנשא את השם קרה זה בגן־הדסה.
ובכן, מכובדי, אם הסיפור מפוברק, אנא הודע לי על כך, ואפרסם
הכחשה בראש מדורי, ואחר־כך אתפנה להטיח עגבניות רקובות
במלעיזים.
אך אם, אדוני העורך, יש שמץ של אמת בסיפורים, אינני יכולה שלא
להשתומם על שאינך מפרסם עתה בעיתונו סדרות דומות.
האין בכך כדי להגדיל ולהרחיב את התפוצה? יייל בהוקרה ובידידות,

שמואל שניצר
סיפור אמיתי

כתפיה, אך אצלה הן יורדות עד הטבור. את
הכפתורים שבדרך היא מכסה בשתי׳רצועות
צרות. מהטבור דרומה היא מכוסה במעשה סבכה,
רשת־ברזל, משהו דמוי כלוב מעוצב כחצאית1 ,
רמז לבעלי דמיון: לכלוב נכנסת, נראה אותך
יוצא!
בספטמבר הקרוב ימלאו לה .40 גיל מסוכן.
י ״ י 1״ ׳ 1 י ׳״יי״ י 1״ יי״׳יייייי׳ יייי׳יייי ו
המהנדס שהינדס
אחד המהנדסים המפורסמים ביותר בארץ
עזב את הבית, אחרי שהתאהב בעובדת צעירה
במחלקת־ההנדסה העירונית. בימים אלה הוא גם
עומד לשנות את מקום־עבודתו.
עבודה עברית

ארזתי את עצמותי היבשות והכואבות,
טיפסתי על הרים וירדתי בגאיות, לקחתי סיבוב
חזק שמאלה, והגעתי, ברוך השם, שלמה ובריאה,
לירושלים הבירה.
יש לי רומן ארוך עם העצים והאבנים שם, אבל
האנשים ...השם ירחם, מי המציא אותם? אני לא
יודעת! כששמעו בעיר שהמותק שלהם מגיעה
לביקור, פיזרו מיכשולים בדרך, חפרו בורות
בכבישים, פיזרו קליפות־בננה והביאו את רו תי
גלזר, החליפו קריצות מאחרי גבי ושיפשפו
ידיים בהנאה. טמבלים, חושבים שאני לא יודעת
שהם עובדים עלי? יצרו דמות מהסרטים, לימדו
חתיכה אחת איך לשחק את התפקיד, והמתינו
לתוצאות.
רותי גלזר? זה השם שהדביקו לה. סיפורים?
מכאן לפתח־תיקווה. רוצים לשמוע? רגע, קודם־
כל תיאור של הדמות.
עד לפני חודשיים־שלושה הלכה הרותי הזאת
כשיש לה תסרוקת לא״נורמלית, ועכשיו התחילה
מגדלת שערות כדי להסתיר אותה. כובע־ענק,
השמוט על צד אחד, הסתיר טפח מהקרחת. לאיזון
מישקלו של הכובע, עגיל קטן בגודל בלטה
בינונית מעוצב כציפור. בקיץ היא חושפת את

רותי גלזר

איך לשחק א ת התפקיד

פעמיים בשבוע, ואחר־כך...
סופרים, אמרתם? אהה, יש משהו. יום אחד
פגשה סופר שוודי, שבא לכתוב כאן ספר משוגע
על ראש־ממשלה שוודי שנחטף ומובא על־ידי
חוטפיו לירושלים, ומוסתר במכון התיאולוגי
השוודי בעיר. משגע, נכון? חכו רגע, עוד לא
שמעתם הכל. ראש־הממשלה מתאהב בירר
שלמית ציורית ומוזרה. על פי איזה דמות בנה
הסופר את דמות הגיבורה? בדיוק!
הסיפור נגמר בשוודיה, לשם נסעה, על פי
הזמנתו. הסתבר לה שהיא עומדת להיות מוצגת
לפני אמו של הסופר כאשתו העתידה. התחיל
סיפור־בריחה, עם קצת נענה וסחוג וכל מיני
.תבלינים, עם רומן נוסף בינה למסייע להימלטות,
ישראלי נחמד ו ...אלף לילה ועוד חצי לילה.
מין? מילא, גם את זה היא אוהבת, אבל מבט
מנצנץ בין עיניים מסוקרנות שווה חצי זיון!
אהבה? ביג דיל! היא מתאהבת המון פעמים. אז

הבעלים של חברותיה? חס־ושלום. חוץ מזה
אין לה חברות, ובכלל, נשים שונאות אותה.
בגדים? היא דווקא אוהבת, מחליפה שלוש פעמים
ביום. מעצבת לבד, כשאינה עסוקה ביחסי־ציבור.
גברים? תנו לה אותם נשואים, שמנים ונמוכים,
זה מה שהיא אוהבת. ומה עוד? שיהיו להם ידיים
יפות ואכספרסיביות, ועיניים, עיניים מיוחדות
ומושכות.
ואהווו!

משולם וקרסקונה את נאבוח!
דאקר־ן קנוי־אונס־ס תעווו את מ״סר
גקסון הרון נגיו - 18 רא
נווא ומה גווע ממותו שד 111 לנון?

י* \ 11

אומרים שלכסף אין ריח, אבל בקרוב יעלו המיליונים של משולם
ריקליס ריח של אפטר־שייב. ריקליס, מולטימיליונר ישראלי־יורד, עומד
להיות בעליה של חברת ברוט־פאברזה, החברה הענקית לבשמים
ומוצרי־קוסמטיקה, שהיתה עד עתה בבעלותו של ג׳ורג׳ גארי.
העיסקה, הנמצאת בהליכי־השלמה, תעלה לריקליס 179 מיליון דולר,
ואילו בארי ( )71 ייצא בפנסיה סימלית של 500 אלף דולר בשנה הראשונה
ר 300 אלף דולר בכל שנה מתשע השנים הבאות, כשהוא מתחייב שלא
להתחרות בחברה שמכר. אשר לחבר־המנהלים המכובד שישב בפאברזה,
והכולל את קרי גראנט — איש אינו מתכוון לפטרו, ובשלב זה גם
מובטחת עבודה רבה יותר לג׳ו נאמת ולפארה פוסט,העומדים בראש
מסע״המכירות של מוצרי ברוט. מנהלי עסקיו של ריקליס, שהבטיח זאת,
טען כי לפי שעה איו פיה זאדורה — תגליתו־רעייתו של ריקלים —
מעוניינת לפתח סיררת־תמרוקים משלה, כי היא עסוקה מדי בקריירה
שלה: מישחק, שירה ומחול. אבל כאשתו של איש־עסקים, היא יודעת
שלא מסרבים למתנות. ואם בעלו קנה לך חברודהפקה קטנה
ליונרההולדת וחברת״תקליטים קטנה ליום־הנישואין — אין כל סיבה
שלא תקבלי ממנו איזו חברת־תמרוקיס עם בושם אלמוני שישא את שמך.
לא חסרות הזדמנויות אם את בת 18 ופחות מזה, ונכנסת להריון —
זה לא כל־כו נורא. הרבה יותר נורא אם אין את יודעת לקרוא אנגלית.
שכן, אז לא תוכלי לקרוא את מורודהנבוכות לקטינות בהריון, שהוציאו
לאור שתי פסיכולוגיות אמריקאיות. ארלן קרמר ריצ׳ארדם ()54
ואירן ויליס ( )54 סיכמו בספר ששמו מתחת ל־ 18 ובהריון את כל מה
שיש לדעת על הבעייה הנ״ל ומתביישים לשאול. המחברות החביבות
פורשות לפנייך את כל האפשרויות: הפלות, אימוצים, האם להישאר
בבית־הספר התיכון או לא, האם להתחתן או לא. בקיצור, כמו שנאמר:
אמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות. בעיקר לפסיכולוגיות
בעוד השחקן־זמר מייקל ג׳קסון מחלים בביתו מן הכווייה
בראשו, הזדרזה הוצאת דאבלדיי לבשר על הוצאת האוטו־ביוגרפיה שלו,
בליווי 100 תמונות־צבע והסבר בלבדי כיצד הוא מפתח את צעדי־המחול
האופייניים שלו. את הספר תערוך ז׳אקלין קנדי־אונאסיס, שעבדה
במיקצוע זה לפני שהיתר, אשת נשיא ארצות־הברית. היא בעצמה השלימה
עתה ביקור בן חודש בהודו, שנועד לשמש השראה לספר שתכתוב בעתיד,
ואשר ישתלב יפה עם פסטיבל הודו, שייערך בארצות־הברית
בימאי התיאטרון יורי ליובימוב ( )65 הצהיר בלונדון, כי למרות שהוא
חושש שהק־ג־ב ינסה להתנקש בחייו, הוא מעדיף לחזור למוסקווה ולא
לערוק למערב. ליוביסוב, שיסד לפני 20 שנה את תיאטרון טאגאנקה,
השיג שיא של שלושה מחזות שנאסרו על־ידי הצנזורה בברית־המועצות
בשנה שעברה, ואף על פי כן הוא עדיין מצפה לחזור לאותו תיאטרון, ברגע
שהצנזורה רק תרפה ממנו את ידה. ליובימוב בא ללונדון לקבל פרם על
פועלו בתיאטרון, ומצא את עצמו מכותר על־ידי אנאטולי מאסקו,
המזכיר לענייני־תרבות בשגרירות ברית־המועצות בלונדון, ואנשיו,
שדרשו ממנו לחזור הביתה במשך שלוש השנים שחלפו מאז נרצח
ג׳ון לנון, היתה אלמנתו יוקו אונו חשופה למעשי־שוד, פריצות,
ניסיונות־חטיפה ואיומים אינספור ברצח, מצד כל הסובבים אותה —
אנשים שלא הכירה וגם חברים קרובים. זאת היא מגלה במאמר שכתבו
דייוויד וויקטוריה שף בירחון פלייבוי. .כשג׳ון מת,״ סיפרה אונו,
.חשבתי שזה הדבר הנורא ביותר העשוי לקרות. אבל זאת היתה רק
ההתחלה.״ בסידרה אינסופית של ניסיונות לחדור לדירתה.בבניין
דאקוטה בניו־יורק, נעלמה גם הגירסה המקורית לשירו של לנון יוקו
היקרה, שנגנבה על־ידי שומר־ראשו לשעבר של לנון. אך הנסיון הראשון
להפיק רווחים ממוות האליל נעשה דווקא על־ידי אחר הקברנים, שצילם
את גוויית הזמר ומכר את הצילום בסך של 10,000 דולר,

הנסיך צ׳ארלס וליידי די: לצלמים היתה בעייה
אפילו למלכים קשה היום למצוא מקום בלעדי בצמרת.
הנה, לדוגמה, הנסיך צ׳ארלם וליידי די יושבים על
הרכבל לפיסגה של אחד מאתרי־ההחלקה היותר
אכסלוסיביים של ליכטנשטיין, אי־שם בין שווייץ
ואוסטריה. הם נראים מאושרים ושלווים מאוד. ליידי די
אפילו חייכה אל הצלמים, כי ברגע מסויים חשבה שכולם
באו כל הדרך הארוכה מלונדון עד ליכטנשטיין.

אבל מה שהצלמים לא סיפרו לה הוא, שבעצם באו
לחפש את קארולין וסטסאנו ממונאקו. לא חלילה וחס
משום שקארולין יותר יפה, אלא משום שירח־הדבש של
קארולין וסטפאנו יותר חדש מזה של צ׳ארלס ודיאנה.
ואומנם, ממש מעבר לפיסגה, על הפיסגה התאומה של
אובר־אנגדין, החליקו להם בנחת בני־הזוג קאסיראגי.
באמת, אין כבר איפה להתבודד, כל הפסגות תפוסות.

פטדיק גייאנטוניו:
דרכת ברגר
נגד חת״בשות

קאוול־ן קנדי: עורון־ יהוד לאויסטוקוטיה
בתוך חודשים מעטים, ממש ימים ספורים — ומי יודע, אולי אף כמה
שעות — מהופעת גיליון זה, יהיה הצמד שבתמונה בעל ואשה. אומנם,
חתונה זו תלווה בכמה חריקות, אבל כל מי שמכיר את רצון־הבחל של
קארולין קנדי והמוח הגאוני של אד שלוסברג, מאמין שהשניים
ימצאו דרך לחיות ביחד, מבלי לעבור על החוק.

סטייק ג׳יאנטוניו החליט
ללכת ברגל ולחצות את אפריקה, בין
קניה וקאמרון, כדי להילחם
בתמותת־הילדים ביבשת השחורה.
ג׳יאנטוניו, מנתח בן 29 מפנסילבניה,
נטל על עצמו להכות ברעב, באשר
הוא אוייב האנושות. כנקודת־פתיחה
הציב לו את קניה, שם בדעתו להפיץ
את תורתו: מילחמה בהתייבשות,
שלדעתו ממיתה חמישה מיליון ילדים
בשנה. בעזרת סוכר, מלח ומים אפשר,
לדעתו, להציל ילדים אלה. כדי להציל
חייהם של אחרים, מוכן ג׳יאגטוניו
לסכן את חייו שלו. אבל הוא התכונן
לכך היטב — בטרם יצא לדרך זו עבר
קורס של הישרדות במידבר, ולמד כל
מה שאפשר ללמוד על המחלות
והפגעים העלולים לפקוד אותו, כולל
אמצעי־ריפוי לפיגעי־שמש במידבר.
הוא עדיין נוטל בחשבון את האפשרות
שרבע מן הזמן ייאכל על־ידי מחלות
שונות. אשר לחיות טורפות. :רוב
החיות מפחדות מבני־אדם ומנסות
להימנע מלפגוש אותם, בכל מחיר.״
העולם הזה 2423

המלכה והעיתונאים הסתכסכו סופית. כל הזמן התאפקה המלכה
אליזבת דד 2ולא אמרה דבר — היא בלעה מה שכתבו העיתונאים על
מישפחתה של ליידי די. הגננ ת׳ ,כמו על בילוייו הליליים של אנדריו
עם קו טטארק. הדוגמנית׳ (בעירום); היא שתקה גם כשתיארו את
שומר־ראשה המאוהב בה בפיג׳מה, ולא מחתה על צילומי אן, בתה, עם
מרק פיליפס הזועם, תחת הכותרת. :מתגרשים?׳
אבל הפעם הרחיקו לכת. וכל מי שיתבונן בצילום לא־מחמיא זה של
המלכה חמוצת־הפנים על הסום, יבין מדוע כעסה על העיתונאים. אבל מי
שיחשוב כי זעמה יצא על התמונה הזו, טועה טעות גדולה. המלכה אליזבת
ניחנה באורד־רוח מפליא, כל זמן שהדבר נוגע בה. מה שהרגיז אותה דווקא
היו סידרה של תמונות, שבהן ניתפס נכדה הקטן, פיטר פיליפס, בנה של
אן, כשהוא משחק בציפור שפירפרה עדיין, אחרי שאביו ירה בה.

גם אם במשך השנים הפך טרזן שם נרדף לגיבור אמיץ
וכל־יכול, היה ג׳וני וייטמילר בחייו הפרטיים אדם ידוע־חולי,
ולא היתה כמעט מחלה שממנה לא סבל, עד שלבסוף
נפטר ב־ 21 בינואר, במרפאה פסיכיאטרית באקפולקו. אלא
שמאז דרך כוכבו בהוליווד, בשנת ,1931 ועשה את הטרזן

המדבר הראשון(בתמונה) ,לא פסקו הטרזנים לחזור על
עצמם — החל בטרזן מצוייר, וכלה באגדת טרזן, בסרט
שלא יצא עדיין למסכים. אבל דבר אחד ברור — כשיזכרו
את השאגה המפורסמת של היער, יהיה רק קול אחד
ופרצוף אחד שיעלה בזיכרון — זה של ג־וני וייסמילר.

ואנוסה ולו ואונסה:
הצונחים מעדיפים
אח הנורניה והאהנה

גיסיקה לאנג: לשמוו ער ומה קאתול־ת
לאט־לאט, כמו בצעדי־מחול חרישיים, התרחקה ג׳סיקדז לאנג׳ —
שחקנית הקולנוע הבולטת ביותר בשנה שעברה (טוטסי, פראנסס)
והמפסידה הגדולה ביותר של האוסקר, לטובת מריל טטרים —
מאביר־נעוריה ואבי־בתה מיכאיל בארישניקוג. כל מי שבכה על כך
שג׳סיקה היפהפיה קיבלה רק אוסקר על תפקיד־מישנה, בכה גם כשהזוג
היפה ביותר בכותרות, הרקדן המהולל והשחקנית הכישרונית, נפרדו.
אבל ג׳סיקה מיהרה לנחם את מעריציה בזיווג חדש ולא פחות מיוחס
מן הקודם: סט שפארד, הנראה עמה במכונית(שבתמונה למעלה) ,אינו
אלא מחזאי בעל פרס פוליצר ( )1979 ושחקן קולנוע בזכות עצמו(ימים
ברקיע, החומר הנכון) .אחרי שהופיע מול ג׳סיקה בפראנסס, הם
עובדים שוב יחד בסרט בשם קאונטרי. בינתיים הם מבלים היטב בהסרטה
ביאווה, שעה שסם, הידוע כאדם יסודי, דואג להשלים גם את גירושיו
מרעייתו או־לאן.
אשר לבארישניקוב: הוא ממשיד לרקוד. ניירות לא מעניינים אותו.
העולם הזה 2923

כל עיתון והאמת שלו, כל קהל
והאליל שלו. בסוף החודש בחרו כל
עיתוני אירופה וארצות־הברית את
האנשים הבולטים בשנה שעברה.
עיתוני־הבידור בחרו את הכוכבים
המצליחים ואת הסרטים החמוצים, בין התלבטו
עיתוני־החדשות
האפיפיור המדלג, הרול (.יוחנן
פאולוס השני׳) ומטילה ובין הפועל
הלוחם, בן אותה הארץ׳ לד (.לשק״)
ואלנסה. אבל עיתון האופנה הנשי
אל, הנע בין רכילות אופנתית
והאופנה היוצרת של טורי־הרכילות,
בחר בין השאר בזוג המסמל את
אירועי השנה שעברה וגם התאים
לבחירה את הצילום הנדיר הזה, שלא
נראה בשום עיתון קודם לכן. הפעם:
לא ואלנסה נואם או דאנוטה
בסטוקהולם, מקבלת את פרס הנובל
בשם בעלה, אלא הזוג ואלנסה כמו
שהצרפתים אוהבים לראותם —
רוקדים כזוג נאהבים וצוהלים מאושר.
והרצינות? הרצינות שתלך לעזאזל.

אשבול״

על ״מישכב־זכר
הספר הקטן והעלוב ב מל ם
הפיחות ב״פו־סי־וגירוד־שחיך
מסח משה שמיר
מד 1ע קיימת ״הבימה״? +מדריך ענייני לרכישת מחשב

מקור

ישראל שקספיר
בגלריית

הדמויות

בשולי

התרבות־

הישראלית, המורה לסיפרות ישראל אלירז

הוא אחת המגוחכות.
הוא החל את הקריירה הסיפרותית שלו אי־שם

מורה־תמלילן אלירז
מסביב לכוורת הדבש
בסוף שנות ה־ ,50 כחקאי נטול־כישרון של מחזות
ניסים אלוני. בראשית שנות השישים הסב
עיסוקו לחיקוי הפרוזה של עמום עוז, ובשנות
השבעים עבר הסבה נוספת, לחיקוי שירתו של

יהודה עמיחי.

כוירחנות תרבויות
בין תכונותיו של הסופר־חבר־הכנסת —
ובאחרונה מבקר שירה — משה שמיר, מעולם
לא התבלטה האובייקטיביות. שמיר, שהמציא את
־הריאליזם הסוציאליסטי״ הישראלי, בחיר
הפוליטרוקים של מילחמת־תש״ח וראש מדכאי
המחשבה היצירתית העצמאית בשנות המדינה
הראשונות, יצא באחרונה במיתקפה כנגד
־אקדוחני הסיפרות״ ,ברשימה שכותרתה הקול
ומשתיקי הקול.
גיבורה של רשימה זו הוא עולה חדש
מארצות־הברית בשם ראובן בן*יום ף, שמזה
כסה שנים מנסה כוחו בחריזה. מבלי שאיש
בעולם הסיפרות והביקורת בישראל יזכה אותו
במבט כלשהו.
האחד והיחיד השר שירת־תהילה לבו־יוסף
תא משה שמיר. וכל מי שמכיר את שיטת
התרבות של שמיר, יודע גם שאם שמיר מהלל
— חייבת להיות לכך סיבה בלשת, לאו תוקא
יצירתית.
הסיבה ששמיר מהלל את בדיוסף היא אותה
הסיבה ששמיר הילל בתקופת תש״ח את שירתם
הסוציאליסטית־קומוניסטית של משוררי המוסף
לסיפרות של על המשמר — בדיוסף תא
חרזן־ימינן, נוסח שמיר, וזו מעלתו.
בדיוסף החליט לעסוק בחוויותיו על
מילחמת־הלבנון. אך פניניו לא זכו בהתייחסות
כלשהי מצד הביקורת. בכתב־הגנתו על שירת
בדיוסף כותב שמיר: מרגיש אני הברח להגיד. כי
לא רק מישכב־זכר ת א חוויד״ לא רק

אלירז חג זה שנות דור מסביב לכוורות־הדבש
של התרבות־הישראלית. הוא מחבר כיתבי
ליברית לאופרות מסובסדות של ימי־שואה
תרבותיים, בנוסח אשמדאי ומצדה .967 את
מחזותיו מציגים בעולם הרחב. בתיאטראות שלא
שמעו מעודם על ניטים אלוני, עמום קינן,

הניד לווין ויום!? מונדי.

בעיני אותם שלא קראו ולא חזו במחזותיו של
ישראל אלירז, הוא עשוי להצטייר מתדמית
יחסי־הציבור שלו כויליאם שקספיר כחול־לבן.
המעטים שקראו או חזו — יודעים את
האמת, שהמדובר בעוד אפיזודה צדדית מחיי
התרבות הישראלית.
באחרונה ראה־אור, על חשבון כספי־ציבור,
קובץ יצירותיו לתיאטרון של אלירז, תחת
הכותרת הספר הקטן -מחזות וליבריות(*).
הספר הק טן הוא תעודה מדהימה של חוסר־כישרון
ואטימות יצירתית תיאטרונית, מעין
מגאלומניה על קרשי־הבימה. המחזה הראשון
בקובץ זה, הלילה האחרון, הוא גירסה כמעט
פלגיאטית למסע לנינווה של יהודה עמיחי,
על סיפורו של יונה הנביא. בדומה לרוב
מחזות אלירז, בוצע מחזהו זה בריצ׳מונד,
וירג׳יניה, ארצות־הברית — לא מדובר כאן
דווקא ב״אין נביא בעירו״ ,אלא בעיר
שתיטארונה הוטעה לחשוב כי אלירז הוא נביא
התיאטרון הישראלי.
המדור השני בהספר הק טן הוא המגוחך
שבשני חלקי הספר. בחלק זה מביא המחבר את
תמלילי האופרות שאותן חיבר, תמלילים
שמשמעותם העניינית והדרמאתית גובלת
באינפנטיליות.
האופרה מצדה 967 מסתיימת בנוסח
ה״מרתק״ ,שבו אומר ההיסטוריון(קרי: יוספוס
פלאביוסו, במרומי הבימה, מתחת לנשר הרומי:
בחמישה עשר לחודש קגסתיקום, הוא חודש
ניסן, לאחר מצור של שנים עשר חודשים, לאחר
נסילת ירושלים כידי טיטום, הירודיון ומכור
בידי הליגאטוס באטום, פרצו עשרת אלפי חיילי
ר) ישראל אלירז -הספר הקטן -מחזות
ולי בריות; הוצאת יחדיו +אגודת הסופרים;
189 עמודי ם(כ ריכ ה רכה).

סופר בלו
פליטת־קולמוס סיפרותית
הלגיון העשירי בפיקודו של פלוויום סילווח את
חומת הסוגרים של מצדד איזה קישקוש
אופראי! לקריאתו של הקישקוש ברור דבר אחד:
מוטב לו לאלירז לשוב לכיתות תלמידיו וללמדם
יצירות של סופרים ומשוררים אחרים, ולמשוך
ידו מכתיבת הליבריות לאופרות, שאיש אינו
נזקק להן.
התופעה המעליבה הזאת ביצירה המקורית
הישראלית, של פירסום קובץ המחזות והליבריות
של אלירז על חשבון אגודת־הסופרים, מעידה כי
למרות השינוי לטובה שעבר על מאזניים,

קוב מגוחך נגד ״אקדוחני הסיפרות׳׳

מבקר שמיר
הסיבה היא אותה הסיבה

גירוד־שחין הוא אותנטי, לא רק אבדון,
טימטוס־חדטים. טירוף־הדעת. שינאה עצמית
— הם אמת. בן, תפילה ושתיקה עם בן
המתגייס בסופו של דבר לסיירת קרבית בצדדל,
יכולה להיות חווית אמת...
איני יודע אס שמיר עבר חוויות של
מישכב״זכר או גירוד שחץ, אבל בתר לי שתא
צודק. בכתב־הגגתו על בן־יוסף מתעלם שמיר רק
מגורם אוזר: האיכות של החרוזים. בדוגמה
ששסיר מביא כמייצגת החרמות הזו, קשה למצוא
הצדקה כלשהי להתייחסות של הביקורת:
והאם דוממת. מוטב לה לחבות / .אפשר
שיבשל, או לא יסכים /לוותר על הסיירת. זמן
לבבות /יהיה לה בהמשך, במעמקים ...איזה
קישקוש אינפנטילי! גם התואר גראפומניה
ייראה כמחמאה מוגזמת לחריזה זו.
אבל בשם אותם נסיונות עלובים תוקף משה
שמיר את כל מערכות עולם הסיפרות בישראל,
וכותב עליהם: אבל — כן, אבל — :בזירה
ד״סיסדותית׳ שלנו. שבה מסתובבים אקדוחנים
עם משתיקי־קול — בזירה הסיסרותית שלנו
לא ייחשב צרור שירים אותנטי וכאוב זה
לתגובה הולמת• או לביטוי לגיטימי׳ של
מילחמת לבנון...
בימי הגילגול השמאלני של שמיר, לפחות
הוא נלחם את מילחמתם של בעלי כישרון מועט.
אך בגילגולו הפוליטי העכשווי, משה שמיר ועטו
המגוייס נלחמים את מילחמתם של חסרי׳־כישרון
לחלוטין.

ביטאון האגודה, זקוקה אגודה זו להלם רציני,
שיהפכה לאגודה של ממש, וימנע ביזיונות
עתידיים כפירסום קובץ זה.
לפי המסה גילגולי הליברית כסוג דרמאתי,
שאותה חיבר אלירז על עצמו ולמענו, הקורא
האוויל עשוי לחשוב כי המדובר בשקספיר
המספר על אמנות התיאטרון שלו. אבל ישראל
שקספיר וויליאם אלירז — אינם ויליאם
שקספיר.

תרגום

חפיף נובלי
כלל מוזר וידוע של חיי־התרבות בארצות־הברית
קובע, שאם ברצונו של סופר, שהגיע ־ *
למרומי פירמידת־התרבות, להמשיך ולשמור על
מקומו — אחת לשנתיים עליו לפלוט ספר.
זה הרושם העולה למיקרא תרגום סיפרו
האחרון של חתן פרס נובל סול בלו, שראה־אור
תחת הכותרת דצמבר של הדקאן(*).
גיבור הספר, אלברט קודד, הוא חיוור, גמדי
ואפסי, לעומת גלריית הדמויות הקודמת של
סיפרי סול בלו, גיבורים כהרצוג, אוגי מארץ׳
ואחרים.
קורד, עיתונאי לשעבר, שהוא רקאן בקולג׳
אמריקאי, יוצא בלווית רעייתו מינה —
אסטרונומית בעלת־שם שערקה למערב עשרים ״־־
שנה קודם לכן(ומזכירה לא במעט את רעייתו
של בלו, שהיא מתימטיקאית שנמלטה מרומניה).
אמה של מינה גוססת במחלקה לטיפול נמרץ
בבית־החולים של המיפלגה־הקומוניסטית.
בני הזוג קורד שוהים באותה בירה
קומוניסטית (כנראה בוקארסט) .קורד שוהה
בדירת אמה של מינה, לוגם שיכר־שזיפים והוגה
בגורל אשתו ובצרותיו בשיקאגו. הסגר על קורד
נשבר בביקור אצל השגריר האמריקאי, ובפגישה
מחודשת עם ידיד מימי התיכון בשיקאגו, דיואי
ספנגלר, עיתונאי־כוכב השוהה במדינה

המיזרחית כדי לראיין קומוניסטים רמי־דרג.
(•) סול בלו -דצמבר של הדקאן; עברית:
חיים איזק; הוצאת זמורה ביתן; 291 עמודים
(כריכה רכה).

קורד/בלו מביאים את סיפור האם, שהיא
ובעלה המנוח יצאו לקדם את פני הקומוניסטים
בתום המילחמה־העולמית־השנייה וראו כיצד
הופכת ארצם למדינת״מישטרה. תוך כדי תיאור
מחלת האם, מותה, לוויתה ושריפת גופתה, מחזיר
בלו את קורד בהבזקים למצב שאותו הותיר
בשיקאגו. קורד עירער את יחסיו עם הקולג׳ ועם
העיתונות האמריקאית, מכיוון שנקט עמדה
בלתי־מקובלת בעניין מאסרם של בריון שחור
ופרוצה שחורה, שנאשמו ברצח בוגר לבן של
הקולג׳.
קודד פירסם סידרת מאמרים בלתי־שיגרתית
באחד מכיתבי־העת, שבה הציג את תהליך ניוונה
של החברה־המערבית, ואת השתלטותה של
האימה השחורה על ארצות־הברית, תוך רמיסת
המעמד־הבינוני הלבן. הוא יוצא נגד שיקאגו
האלקטרונית־ממוחשבת.
מול שיקאגו מעמיד קורד/בלו את הבירה
האירופית הלכודה בידי הקומוניזם, ששעון־
ההיסטוריה בה הוא איטי, והיא משמרת את העבר
ואת הנוסטלגיה המתקתקה ושבלו לכוד
בקסמיה.
אחד משיאי הספר הוא המאבק הסמוי,
המעמדי, בין קורד ובין ידירו מנוער, הרדוף
בקינאתו המעמדית לקורד. שיאו של עימות זה
מגיע, כאשר אחרי שובם של קורד ורעייתו
לשיקאגו מפרסם ספנגלר בעיתונו רשימה על
פגישתו עם קורד. בכתבה בה הוא מורח־לא מעט
טינופת, הכרתית ותת־הכרתית, על חברו מנוער.
דצמבר של הדקאן הוא אבסורד סיפרותי.
מצד אחד בולטת בספר זה המיומנות המיקצועית
של סול בלו, היודע לתפור תפרים סיפרותיים,
היודע לתאר ולהרכיב דמויות. מול מיומנות זו
ניצבת ריקנות תוכנית, הצועקת כמעט מכל
עמוד ועמוד בספר זה: לסול בלו אין מה לומר,
ואת מה שהוא אומר, הוא אומר מפני שעליו
לפרסם עוד רומן, כדי לשמור על מקומו בצמרת
הסיפרות האמריקאית.
נימוק זה אינו מסביר מפני מה הביא את
המו׳׳לים הישראליים לדאוג לתרגומו לעברית,
למרות שהתרגום של חיים איזק מעולה, אך
מבוזבז על ספר מתחת לבינוני.
דצמבר של הדק אן הוא חפיף ספרותי של
חתן פרס נובל, ותו לא. הספר אינו מומלץ
לקריאה בחורף חמים זה, וגם לא אילו היה זה
חורף קר. דצמבר של הדק אן הוא פשוט פליטת
קולמוס סיפרותית, שמדף הספרים העברי היה
יכול לחיות בלעדיה.

ולמען מחזות רומים יש הצדקה כלשהי לקיומו
של תיאטרון לאומי.
לעומת העבר־המיקראי של סדום, הרי
שחלום הגולם הוא בזמן עתידי, של ימי
ביאת־המשיח. בשנת 1935 שיחקו במחזה,
בבימויו של ליאופולד לינדברג בהבימה.

אהרון מפקין, חנה רובינא, יהושוע
ברטונוב, שמעון פינקל ואחרים. חלום
הגולם הוא פואימה דרמאתית, הבוחנת את

ימות־המשיח באמצעות הגולם החולם, משיח
בן־דויד, משיח בן־יוסן ז, נצר המהר״ל
מפראג, ארמילום, נביא ההווה הניצחי,
אליהו הנביא ואחרים.
סיפור אגדת הגולם מובא בפי דבורית,
מצאצאי המהר״ל, האומרת: כה יסופר מאב לבנו
במשפחתנו, מסורת היא מדור לדור, כי יצרו
אחד מאבותינו, קרץ מחומר מפח בו נשמד״
לחטוב עצים פקד עליו ולשאוב מים ובאין
תאה, בניסיונות קשים, בכיסופים וצער השיבו
לחומר. וכה מדור לתר ישכב כאבן תם, כל ת ר
ודור מגג אל גג יטלטלהו...
וכך מיתנהל לו חלום הגולם, במסע דרך כל
סימלי ימות־משיח ועימותם במציאויות השונות,
עד למשא הנאמר בידי יוסי: אחי, אחי, שמעו,
המעשה נימשך — ,חזון החזונות, חלום
החלומות, והוא המעירנו; חלום ת א שלגוף,
אשר הלך ממני...
ואז העם עונה לעומתו: יץ הגאולה, יין
הגאולה בתוך דמינו ת א נבלע. הכום הרימו,
קולי־קולות הרעימו, קול ממזרח, קול ממערב,
קול מצפון, קול מדתם — ,קולות מכל צד ועבר,
— יקימו מתים מן הקבר.
השלישי במחזות הקובץ הוא שאס, מחזה

למחזותיו של המחזאי בהא־הידיעה של תיאטרון
היידיש ה׳ לייוויק.
לייוויק, שנולד ב־ 888ו בעיירה בקירבת
מינסק, היה למהפכן, אסיר וגולה בסיביר, בימי
רוסיה הצארית. הוא נתגלגל לארצות־הברית, שם
התפרנס שנים רבות מהדבקת טפטים בבתיהם
של עשירים, תוך שהוא יוצר את יצירותיו,
הנמנות עם הקלאסיקה של תרבות היידיש.
הקובץ הרביעי בסידרד, תרגומי מחזות של
אברהם שלונסקי מוקדש לשלושה מהנודעים
שבמחזות ה׳ לייוויק, סדום, חלום הגולם
ושאפ 1הגורמים הלם־תרבותי לכל המעיין
בהם.
שלושת מחזותיו המתורגמים של לייוויק
הוצגו בארץ בשנות השלושים. בהקדמה להצגת
סדום כתב שלונסקי זעקת סדום ועטורה כי
רבה וחטאתם כי כבדה מאוד — ,ארדה נא
ואראה: הבצעקתה אלי עשו — ,כלה! ואם לא
— אדעה פסוק זה מפרשת.ויראי — מוטו
הוא ומבוא למחזה החומשי.פדום׳ אשר לה.
לייוויק. על רקע של תרבות־קדומים ודמויות
קתמים — שוב אותו פולמוס תמידי שבנפש
המשורר: האדם ורשעתו; החטא ועונשו;
הגאולה היורדת תמיד כרוכה באש ונפדית של
כיליון ועינויים.
סדום, בדומה לשאר מחזותיו של לייוויק, הוא
מחזה לכל עת. ודומה שגם בסדום של ישראל 84
יש מקום להעלאת מחזה זה על קרשי תיאטרון
הבימה, בדומה לשאר מחזות לייוויק, שלמענם
(י) אברהם שלונסקי -תרגומי מ חזו ת זי,
מחזו ת לייוויק -סדום, הלום הגולם ושאב;
ה מבי א לביתיהדפוס: אריה אחרוני; הו צ את
,יד שלונסקי״ 293 עמודים(בריב ה רבה).

מתרגמת לימודן
הרחק מפנתיאון הנצח

יגן עלינו את בכד של העולם, עלה מקיבת וחזר
אל השאם שלו, ישב על המכונה ועל העבודה
ותפר את המיבנסיים שלא נ תפ ת. וכשקרא
הגבר ת ר אל בור הקבר. וגם בלילה השני ת ר
אל השאם וכן מדי לילה בלילה עד הדם ת א קם
מקיבת ובא אל השאם ותופר ותופר ותופר
ולמיספר המיכנסיים שניגזר עלד משמים לא
הגיע עדיין...
ספר זה פורש לפני המעיין בו את
מתסכלת המחשבה אודות התיאטרון
שיעורי־הבית הראשונים בנושא המחשב, דרך
הישראלי המסובסד, המעלה בחורף זה שתי
פירוט שימושיו, הטכניקה הבסיסית למתחילים,
גירסות של המלט, תוך שהוא מתבטל בצד: ביאורים אודות היחידות ההיקפיות שלו, מיון
תיאטרוני העולם וברודווי המחליאה. אין
המחשבים לסוגיהם, האופנים לרכישת ניסיון
לתרבות הישראלית הרבה שורשים של תיאטרון 1 ,מעשי, מחירי המחשבים והעולם הכלכלי
אבל מעט השורשים, כמו מחזותיו של ה׳ לייוויק , ,שמסביב לעניין ושאר גורמים, המציגים לפני
מן הראוי להם לשוב ולהיגאל בידי התיאטרונים
הקורא עולם זה בעידכון סביר (שהרי לרוב
הציבוריים, שאסור להם לנהוג בחשבונות של
מהפיכה זו הופכת את מידע־האתמול למיושן
רווח והפסד כספיים, אלא ברווח והפסד
היום).
תרבותיים.
אי־העלאת מחזותיו של לייוויק על קרשי
כותב שורות אלה, הרואה עצמו כצרכן
תיאטרון הבימה מעמיד בסימן שאלה גדול את
פוטנציאלי למחשב, הן לכתיבה והן למאגר
זכות־הקיום של תיאטרון לאומי זה.
ארכיונו המורכב, מוצא כי המידע הבסיסי המצוי
בספר זה אכן מצדיק את רכישת הספר. מה עוד,
שהסיפרות הקיימת בנושא המחשבים היא יותר
מיקצועית וטכנולוגית, ולא פשוטה, כנדרש
לרוכשי המחשבים־הביתיים.
היצעים אלקטרוניים, שלא כולם תואמים את
צרכיהם של הרוכשים. בימים אלה ראה־אור
מדריך מעשי לרכישת מחשב מאת דונה
מיילאך, תחת הכותרת עצור! לפני שתקנה
מחשב ספר שהוא מעין מדריך להגדרת
הצרכים בענף מורכב ומתוחכם זה.

המחשב

חלום הגולם
מיצווה עשתה יד שלונסקי שפירסמה את

חקרן לפרסי יצירה לסופרים עבריים מטעם ראש
זממשלח, מייסודו של לוי אשכול ר ל הופכת משנה לשנה
לפארודיה מעדשת את שמו של לד אשבול המנוול את
ממשלת ישראל (שמעט מאוד ניתן עוד לגרד מכבודה) ואת
המילה העברית יצירה.
אהת מכלות פרס/מענק זה היא גברת בשם רעה ליטדדן,
מתורגמנית ב עוניו שהיצירות אשר אותן תירגמה עד בה
רחוקות מלהימס לפגתיאון תרגומי־הנצח.
רינה ליטווין, כמו ישראל אלירז(ראה: מקור) ,היא דוגמה
לכן־ כיצד עשויה דמות מהשוליים הקיצוניים ביותר של ודי
התרבות בישראל להידחק אל מרכז הזירה, מבלי שתהא לדבר
הצדקה כלשהי.
מחלקי פרס זר״ ובראשם הסופר הדגול — וחוקר דגול לא
פחות — פרופסור אפרים שמואלי ( מי ששמע אודותיו —
מתבקש לפנות למערכת העולם חזה למדור זה) ,העניקו
פרס/מענק זה לרינה ליטוויז, שאינה יוצרת אלא מתרגמת, וגם זה
באיכות המוטלת בספק.
תופעה זו מעידה על הפיחות הנוראי של זדי היצירה
במדיגודישראל של שנות השמונים.

ספר שימושי

81135511

תרגומיו של המשורר אברהם שלונסקי

תורעי־תו־בות הפיחות של ר1י א שמר

לא יירחק היום שבו יחברו סופרים את
סיפריהם באמצעות מחשבים ביתיים. בארצות־

אין ספק שספר זה עשוי לזרז את חדירת
המחשבים לעוד בתים, וביתר תועלת, מאשר
החדירה בשלב הראשון — שהתמקדה יותר
במחשבי מילחמות וידיאו.

מחזאי לייוויק
פולמוס תמידי בנפש
בארבע מערכות, מחיי הפועלים היהודיים
באמריקה. מחזה שהועלה על בימת האוהל
בשנת ,1932 כאשר בין השחקנים היו: שימחה

צחובל, יהודה גבאי, אברהם חלפי, מאיר
מרגלית, לאה דגנית ואחרים.

בשאפ(בית־מלאכה לתפירת בגדים) פרש את
עולמו של הפרולטריון היהודי בארצות־הברית,
על מכאוביו, רעבונו וחלומותיו. שאפ הוא
מחזה־מעמדי אידיאולוגי, כמאמרו של ליפמן
התפר, האומר: לתלחם — במי? בחרפתנו?
הרי ת א כישלוננו הניצת. ת א יהיה לנו תמיד
למזכרת עוון, לביטול שלנו ותמיד נהיה אנו
המוכים. מצפוננו החולה לא על פניו ת א מטפח,
אלא על פנינו — רבים מן המהפכנים לשעבר,
כמוהו, נהפכו לבוסים רגזנים, תלניים. נו,
עובדים אט...
את המתח המעמדי מוליך ליוויק בסופו של
דבר לאותה מזיגה מופלאת של תרבות היידיש,
בין הסוציאליזם למקורות־היהדות, כאשר
שלמה־חיים אומר ומספר לקראת תום המחזה:
ובכן מעשה שהיה כך ת ה. מעשה בתפרנו
הקתש. חה המעשה — תפר ת ה בארץ ת ט,
ומשמים, משמי־השמים גז ת עליו, על התפר,
זיכרונו לברכה, שילך ויביא את המשיח. דהיינו,
כיצד? בתכלית הפשטות. שיהא תופר כך וכך
מיכנסיים דהיינו מיליון, או שני מיליון ואפשר
שלושה מיליון, שיהא המיספר עולה יפה —
ושיזכה מגיע אל המיספר הנכון — יתקע
בשופר גתל דבוא המשיח, ד ת התפר תופר
ותופר, תופר ותופר, כל ימי תיו, ולא תפר אלא
כעשרת אלפים זוגות מיכנסיים, ולפתע נפטר
והלך לעולמו ...וכששמע התפר הקדוש זיכרו

הברית כבר מצויים מחברים העושים כך. בעתיד
הלא רחוק ימסרו סופרים את כיתבי־היד של
סיפריהם למו״לים בדיסקטים, והמו״לים יקראו
את כיתבי־היד על הצג.
מהפיכת המחשב הביתי יצרה ג׳ונגל של

ספר מומלץ ביותר למעוניינים למחשב את
בתיהם, וגם לאותם שאינם מעוניינים.
ר) דונה מיילאך -מדריך מעשי לרכישת
מחשב; עברית: יוסי מילוא; הוצאת דליה
פלד; 223 עמודים (בריבה רבה +רישומים).

ספח החדש שר עמוס קינן ,״הדרו לעין־חרוד; מספר על המצב בארץ אחו׳

.הדרך
לעץ חרוך׳ הוא רומן
יוצא״דופן של עמוס קינן. הוא
מספר על הפיכה צבאית, המחסלת
את הדמוקרטיה בישראל. הגיבור
היהודי שומע לילה אחד בתל*
אביב במקלט־הרדיו שלו א ת.קול
עין־חרוד החופשית־.
הוא מחליט לצאת בדרן
לעין־חרוד. הוא עובר סידרה של
הרפתקות, מליטה מסובנת מתל־אביב,
מירדף ועימות עם פלסטיני
צעיר. שניהם ממשיכים יחדיו, בל
אחד וסיבתו עימו, בדיד לעין־

חרוד. בדרכם הם שובים תת״אלוף
ונהגו. ביחד עם שבוייהם הם
ממשיכים בדרד־חתחתים מלאת־מתחים
-כשעמוס קינן ממזג
סיפור פוליטי״אקטואלי בסיפור־מתח.
.הדרן
לעין חרוד־ הוא רומן
פלסטיני־עברי. קינן חושף בו את
קצות״העצבים של הסיכסוף
הישראלי־ערבי, במסע המוליך
לסוף טראגי.
על הרקע של.הדרן לעין חרוד׳,
דיך כתיבת הספר והבעיות

הסיפרותיות והדו־לאומיות הכרוכות
בו, סיפר עמוס קינן לדן עומר:

הס יוריס
^ גם ביהודים
איך התחלת לכתוב את הדרך
לעין ח מ דן

ישבתי בניו־יורק.
נסעתי לניו־יורק לכתוב ספר אחר.
במשך חודש ימים היה לי נייר חלק על
השולחן. התעקשתי לא לזוז מהשולחן.
לכתוב זה לא רק שיש לך רעיון, אלא
פשוט לשבת ולהתעקש עד שתצא
השורה הראשונה.
כעבור חודש, ערב אחד, יצא לי
העמוד הראשון של הדרך לעין חרוד.
קראתי את העמוד הזה. הוא כל־כך
הפחיד אותי, עד שלא רציתי להמשיך.
אמרתי לעצמי: אם יעבור זמן ולא
אכתוב הלאה, לא אכתוב.
זה מאוד הפחיד אותי. זה עמד אצלי
חודש נוסף. וראיתי שאני לא יכול יותר
להחזיק את זה.
מה הפחיד אותך ז
הבנתי לאן זה הולך. זמן קצר אחרי
שהתחלתי לעבוד על זה — ידעתי מה
הסוף של הספר. כל סופר הוא, איפה
שהוא, הקורבן הראשון של מה שהוא
כותב. האימפקט הראשון הוא על
הכותב עצמו. ידעתי שאני הולך
לחווייה נוראה ומזעזעת.
יש בספר שבירת טאבו קיים
בסיפרות הישראלית י

יש פה עבירה על טאבו מסויים. לא
לגביי. מבחינתי — ריגשית ולא רק
ריגשית — העסק הישראלי הוא
בלתי־נפרד מהעסק הערבי. מהעסק
הישראלי־ערבי.
לי אין צורך בשיקול אינטלקטואלי
בשביל להגיע למסקנה שאני מוכרח
לחיות עם הערבים. מבחינה ריגשית
אני בנוי על זה כבר שנים רבות. בנוי
ומוכן לזה. תמיד היו לי ידידים
ערביים. סתם ידידים. אנשים שאני
יכול להתארח אצלם בבית, או אנשים
שמזדמנים לתל־אביב ולנים אצלי.
הבנות שלי, מהיום שנולדו, רגילות
לזה שלפעמים בבוקר, כשהן קמות, יש
בשולחן של ארוחת־הבוקר ידיד ערבי
שלן אצלנו. זה אישי. אני לא חייב
לדבר איתם על יהודים־ערבים. אני
מדבר איתם על אוכל, זיונים וגם
פוליטיקה.
איך היית מנסח את הסיטואציה
המרכזית של הספרי
איש צריך להגיע לעין־חרוד.
המעבר שלו לעין־חרוד הוא איפה
שהוא לא רק דרך גיאוגרפית. גם דרך
היסטורית. אם אתה מגיע לעין־חרוד
גם דרך ההיסטוריה, הדרך הזאת לא הדרך לאפוקליפסה. רחוקה לאפוקליפסה בארץ־ישראל זה בכלל
לא קשה, מפני שהאפוקליפסה נולדה

הר־מגדון•
בארץ־ישראל.
* לפי האמונה הנוצרית, ניטש
בהר־ מגזלן (מנידו-ארמגדון) ה קר ב
האחרון בין ה טו ב ובין הרע.

בארץ־ישראל. ואם אתה הולך בנתיב,
לא רק הגיאוגרפי אלא גם ההיסטורי
— מתל־אביב לעין־חרוד — זה לא
כל־כך מופרך וקשה לעבור דרך
האפוקליפסה. כבר היו דברים מעולם.
הספר נפתח למחרת הפיכה
בארץ.
אני לא התייחסתי לסוג הפוליטיקה
של ההפיכה. לא אם זו הפיכה
פאשיסטית, הפיכה צבאית, או האם זו
הפיכה של קנאים־דתיים או כל הפיכה
שהיא.
לא כל־כך חשוב באיזו הפיכה
מדובר, לגבי מה שהספר הזה רוצה
להגיד. גם ההשלכות האקטואליות,
במובן הצר שלהן, לא מעניינות אותי.
מה שמעניין זה איך אדם מן הישוב,
הגיבור־המספר, אדם שיש לו מישפחה
ויש לו ילדים, בית, עבודה, איך אדם
כזה עובר מהיום למחר, אל תנאים
קיומיים פשוטים ופרימיטיביים ביותר,
ומה זה עושה לו.
י זה מעניין אותי יותר מאשר גורמי
ההפיכה שהיתה. הגורמים מסיטים
אותנו מהחווייה המרכזית.
כל הספר, מפרק־הפתיחה שלו,
נכתב בהווה. מבלי להביט ימינה,
שמאלה או אחורה. קדימה — כן. איש
רוצה להגיע לעין־חרור. כל מה שהוא
יכול לספר זה רק מה שקורה לו ברגע
זה. הוא רדוף. אין לו אפילו זמן להפליג
במחשבות.
תאר לך אדם שחוזר ממסע־תלאות.
בא לסלון שלו, מתרווח על הכורסה,

קט*ג
מהספר:

,,כאשד פתחתי את חדלת ...התזתי גאז
מדמיע על שני האנשים שהתחבאו
בצד ...אחד מחם חרגמי במלוזם..־
חשבתי על השיר היפה הזה,
.הדרך אל הקבוצה אינה קצרי?׳ אן
גם לא ארוכה׳ ,עין־חרוד, אגב,
אינה קבוצה, והיתה בשעתו קיבוץ
אחד שלם והיום, לאחר הפילוג
שהיה בזמנו, היא שני קיבוצים
שלמים. לפי חשבוני, ועם הרבה
מזל כמובן, יכולתי להגיע
לעץ־חמד בשלושה ימים, לכל
היותר שבוע.
ידעתי שאם אני רוצה להגיע חי
לעין־חרוד. אסור לי לא דק לנסוע
על הכביש או ברכבת, אסור לי
אפילו להיראות בקירבתו ש?
כביש כלשהו. אבל לא זאת הבעייה
שלי, לפחות לא כרגע. כרגע,

הבעייה שלי היא כיצד להסתנן
החוצה מתל-אביב.
ישנה רק אפשרות אחת, רק
בדרך־הים. דרך־היבשה לא באה
בחשבון. ראשית, המחסומים בכל
כבישי-היציאה מהעיר. ושם אין
חכמות. לא רק שלא מרשים לך
(בשבועיים בדרכך להמשיך
הראשונים ידו בל חכמות
ובו-במקום בכל מי שנחשד. בצדק
או שלא־בצדק, שהוא בעצם
קתכוץ להגיע לעץ-חרוד. גם
כאלה שחשבו שאם יקחו את
בני־חטישפחה לדרך, ייראו כמי
שנוסעים צפונה בתוס״לב, נקצרו
ללא היסוס, עם הנלווים אליהם.

היום, אפילו אלה המהימנים אינם
מעזים לנוע ברכב פרטי. ורק
שיירות מאורגנות, בדוקות היטב
ומלתת במישמרות. יכולות לנוע
בדרבים).
אץ טעם לנסות יציאה
מתל-אביב שלא בדרך המלך,
אפילו לא בהתגנבות־יחיד. הפטרולים
סורקים כל גיבעת-טרשים,
כל חודשה. כל פרדס. המסוקים
פותחים באש מלמעלה על כל
תנועה חשודה. וגם בלילה, לאוד
הגזרים הנושרים אט-אט מהמטוסים.
ייקצר באש-המקלעים כל
מי ששם נפשי בכפו ומנסה לעבור.
נותרה, כאמור, רק דרך־הים.
אבל גם דרך־הים מעוררת בעיות.
ראשית החוף שמור היטב. ביום
ובלילה. כמו כן, תם אם נודע לך
מהו המקום הטוב לקפוץ בו אל
המים, השאלה היא איך מצליחים
להגיע חי אל המקום הזה.
ושלישית, בעיית הציוד. אינך יכול
לצאת לדרך הז א ת שאינה קצרה,
אך גם לא ארוכה, ללא מזק, ללא
תחמושת. ללא מזון. אפילו אם
אתה מאלה השוחים מתחת למים,
איש צפרדע אמיתי או איש־צפרדע
לעת-טצוא. עדיץ עליך לגרור
איתך את הציוד, במיכל אטום, ויש
סכנה שהמיכל ייראה. גם המים
נשמרים היטב. ספינות טילים
משייטות מסוקים ומטוסים
מגמיכי-טוס סורקים את פני
המים, ויש גם סירות״גומי קלו ת
המשייטות ללא-אור, ובהן צסד
מתוחכם לגלות את הבורחים.
ובעייה אחרונה, כיצד לבחור את
המקום שבו אתה יוצא מן המים
ומתחיל ללכת!
על כל אלה חשבתי היטב, לפגי

שהחלטתי שאני יכול, סוף־סוף,
להסתכן ולצאת לדרך.
לא בלי עזרת המזל, כמובן.
המזל רצה שמישפחתי לא תהיה
איתי.
הכל התחיל, כזכור, בחנוכה. אני
זוכר את הערב. האשה הלכה
למסיבת-לביבות אצל ידידים. אני
נשארתי בבית לעבוד, והילדים היו
במחנה, ביער בן״שמן. מהחדשות
שאני שומע ברדיו אני יודע
שהילדים חיים. הרגו דק את
המדריכים. הילדים במעצר. ועד
כמה שאגי מבין. בתנאים
לא־רעים.
יש לי חבר שגר ביפו העתיקה,
והחלטתי להגיע אליו. לא שהוא
חבר בדיוק, אבל אינני סבור שהוא
ילשץ עליי. אני גם כמעט בטוח
שהידידים שאליהם הלכה אשתי
לאכול לביבות לא יסגירו אותה.
לא מפני שאינם אנשים מהימנים.
הם בפירוש מהימנים מבחינת
השקפת-העולם הכללית שלחם,
אך לא מבחינת עיסוקם. ועל כן,
אני מניח, אנשים מסוגם לא היו
בטח־ האירועים האחרונים. אשר
ליפו העתיקה וליושבים בה, הדי
כידוע גדים שם אמנים ואנשי״רוח,
בדרך כלל. אבל מסוג אותם
האמגים ואגשי״חרוח שלא בחלו
לקחת לעצמם את הבתים שבהם
גרו התושבים הקודמים של יפו,
שברחו ממנה בסירות ב״פפעג, טי
שיכול לגור בבית שבעליו הפך
לפליט, אפשר לסכסך עליו. הוא לא
יבגוד. הצדה היא שגם אני יכול
לסמוך עליו.
אולי נמקום אחר, אם אוכל,
אספר גם על ידידי־אשתי, וגם על

הספק״ידיד שלי מיפו. עכשיו זה
לא כל־כך משנה או חשוב. עכשיו
החשוב הוא איך להגיע ליפו.
רק בדרך מיקדה נודע לי הכל.
ברדיו ובטלוויזיה. וגס בעיתונים.
לא היה מאומה. אינני יודע מדוע
באותו ערב שיחקתי ברדיו.
חיפשתי איזו תהנה זרה. ואז
שמעתי קול בעברית, האומר כאן
עיו״חרוד חחפשית, הקשיבו.
הקשיבו. חשבתי שזאת מהתלה.
מטורפים חובבי-רדיו, שיש להם
משדרים משלהם, אינם חסרים.
הסיפור שסיפרו לא חיה נע־מ
לאוזן. פתחתי את הטלוויזיה
והקריין קרא את החדשות כרגיל,
והן היו, כמובן, אחרות. צילצלתי
לבית הידידים של אשתי, והיא
ענתה לי בעליצות, וברקע חיו
קולות הילדים של הזוג ש שת.ימי
החנוכה חנוכת טיקדשנו* .נרגעתי.
בסביבות 11.00 בערב צילצלו
בדלת שלי. שאלתי מי זה, וקולח
של בת חשבן ממול עצה לי שזאת
השכנה.
מזה מי יודע כמה זמן אינני נוהג
לפתוח אח הדלת לאיש, מבלי
שיהיה בידי מוכן המיכל הקטן של
גאז מדמיע, שקניתי בשעתו
גניו״יורק. יש לי גס סכין מובן
בכיס, תמיד. כאשד פתחתי א ת
הדלת דאית* מיד שמשהו אינו
כשורה, והתזתי גאז מדמיע על שני
האנשים שהתחבאו בצד כדי שלא
אראה אותם מבעד לחריר-ההצצח.
אחד מהם היגתי במקום, כי הוא
היה זה שהספיק לבוץ אלי את
האקדח. השני התעלף. גם בת
השכן התעלפה...
(כאן מתחיל המספר במסלול
תלאותיו בדרך לעירחרוד).

שהתחוורה בה הנינה צבאית קטע מהספרי
ניוחדים אוסף את הידידים ומספר להם. הוא
יכול לספר גם אפופיאה. הוא יכול
לעשות רומן־נהר. להגיד: דע לך ששם
סבתי היה לאה. שם סבי היה גמליאל.
הוא נולד באלכסנדריה, בן למישפחה
של יוצאי קורפו שהתחתנו עם יוצאי
הונגריה. כאן יש לך רומן־נהר.
האיש הזה רץ כל הזמן. רץ תחת
אש. כל מה שהוא יכול להגיד לך זה
מערכת השיקולים שלו ברוצו תחת
אש. מה הוא עומד לעשות. מדוע. אם
הוא יפנה ימינה או שמאלה. ומדוע.
מתוך מערכת השיקולים שלו, אתה
יכול לדעת מה כל העולם שלו.
השיקולים שלו כפופים למיבנה הנפשי
שלו. לכל התבנית שלו.
זיווגת כאן רומן של סיטואציה
פוליטית עם רומן־מתח. מדועז
מתח. בפירוש כן. הסיטואציה
המותחת הזאת נתנה לי הזדמנות לא
להתפרס. לא להתפשט. לא ללכת אל
דברים שאינם קשורים בעיקר עצמו.

משורר ראשד חוסיין
ריקוד סלואו באור מעומעם

מסיפרי־המתח שקראתי אני חושב
אותם לסיפרות יפה, במובן הגבוה
ביותר של המילה. אפשר להזכיר את
< .דשיאל האמט ״ .ועוד שמות. הוראס
מקוי. אני מאוד אהבתי את הספר הם
יורים גם בסוסים. טכניקת הכתיבה
שלו היא טכניקה קלאסית. להיות
צמוד רק לאירוע עצמו.
כך כתובים סיפרי־מתח מעולים.
אבל חסר אצלו רובד עמוק יותר,
משמעותי ואוניברסלי, שהוא מצבו של
האדם. לא רק של אדם זה או אחר,
בתנאים אלה או אחרים. בכל זאת,
המטרה של הסיפרות היא להגיע
למצבו של האדם.
בספר אתה מדבר על מצב שבו
.הם יורים גם ביהודים־.
יורים פה ביהודים. ופיתאום אתה
מסתובב לך עם ערבי. שניכם ביחד
בורחים מאותו הדבר. אתם בורחים
למרות שאין ביניכם אהבה מיוחדת.
אתם לא גדלתם ביחד. אתם גם לא
הולכים לאותו מקום.
הגיבור שלך גם גירש בתש־ח את
הערבי.
כן. הוא גירש אותם. אין להם
אהבת־יתר איש אל רעהו. התנאים
מכתיבים להם שיתוף־פעולה. התנאים
האלה מכתיבים להם ולנו שיתוף־גורל.
נגיד שמההכרה של שיתוף־הגורל
נלדת גם השותפות של פעולה. אני לא
יודע אם בררו אינטלקטואלית,
שיכלית או כפובליציסט, הייתי יכול
להגיע אל חוויה כזאת שיהודי וערבי
חייבים לשתף־פעולה, כי הם הגיעו
לשותפות־גורל. גם איש־שמאל
ישראלי עדיין לא מדבר איתן־ היום על
שותפות־גורל.
לולא הייתי מגיע אל החווייה הזאת
של מנוסה מתל־אביב הנצורה אל
עין־חרוד מורדת — ספק כן, ספק לא
— ולולא הייתי נתקל באותו ערבי,
שהוא איכשהו מוזמן, בעצם, לא הייתי
יכול להגיע באופן טיבעי אל
שותפות־הגורל הזאת. על־ידי החווייה
הזאת עזרתי לעצמי, וגם לקוראים,
לקרוע את המחלצות האינטלקטואליות
של הבעייה הישרא
לית־ערבית, ולהניח אותה רק על
הרובד הריגשי הנמוך ביותר. הרובד
האפשרי.

ראשד הוסין
^ וקאסטוח
שלפאידוז

קינן בהלוויית ראשד חוסיין
הזמנה לדמשק
העיקר פה זה להתקיים. האיש חייב
להתקיים. האיש חייב להגיע
לעין־חרוד. זאת מערכת נורא בסיסית.
נורא מצומצמת. אין מקום לפטפטת.
אתה חייב להישאר צמוד לעיקר. זה מה
שנותנת לך סיטואציה של מתח.
מבחינתי, זה משרת את החווייה
המרכזית של הספר. זה מנע ממני את
כל הנורמות וההרגלים של הכתיבה
הקרוייה סיפרותית. אני עצמי אוהב
מאוד לקרוא סיפרי־מתח. כמה

אבל עין־חרוד הי א סמל. היא
גדוד־העבודה...
אם אתה רוצה פה סיפור־אישי. יש
לי לספר הקדשה. אני מקדיש את
הספר לזכר אבי. יעקב לווין, איש
גדוד־העבודה .1922
אני יודע מה זה החלום של
גדוד־העבודה. ועין־חרוד זה גדוד־העבודה.
עין־חרוד זה דגל. עין־חרוד זה
אדם חרש. זה עולם אחר.
אני לא אומר שמאז ועד היום הדגל
הזה מתנופף על עין־חרוד. אבל השם
עין־חרוד נשאר. צירוף־המילים של
עין־חרוד מורכב מ,עץ׳ .זה, מעיין׳
בעברית. מעיין זה גם מקור. זו מין
בריחה מהלא־מקור אל המקור. אילו
הייתי אומר דגניה, או נהלל — היה
חסר העניין של המעיין, שהוא מקור.
פה ההיסטוריה באה לעזרתי. הכל
היה מוכן. שלא לדבר על עוד השלכות קיימת עין־חרוד
היסטוריות.
בהיסטוריה. קיימת בתנ׳׳ך. אנחנו
יודעים על 300 המלקקים של גירעון.
אם אינני טועה, השם של עידחרוד
״ מחבר הנץ מסאלטה.

ו ה ני ס איו ר
ותת־ אדו ף
(המספד מחזיק בידיו כשבוי
תת־אלוף ס ל צה׳ל. אלון׳״הסיקוד
מאיים על המספר שיש בכוונתו
להוציא־להורג א ת שני ילדיו, אס
לא ייכנע).
בתוך מגרעת קסם? בערוץ
החלול דחפתי את התת־אלוף אל
הסלע. הכנסתי לו את האקדח
לכסן. מה יש לך על אלוך־פיקוד*
צפון, ותדבר מהר.
לא אדבר.
ליאורה, אמרתי לנערה, תורידי
לו את המכנסיים.
ליאורה ניגשה אל התת־אלוף,
פתחה את חגורת המכנסיים שלו,
שילשלה אותם עד למסה מהברכיים.
היא לא הביסה על אך
אהד טאיתנו.
תורידי לו את התחתונים.
לא, אמר התת־אלוך, אני אדבר.
תורידי לו את התחתונים, ליאורה,
אני רוצה לראות את הזין שלו
כשהוא מדבר.
ליאורה הורידה לו את התח תונים.
עכשיו
תדבר, אני אומר.
לא נעים לי.
להרוג ילדים יותר נעים.
אני לא הרגתי.
כולנו הרגנו. גם אתה. ועכשיו
דבר.
הוא התחיל לדבר.
לפני עשרים שנה היתה הפעם
הראשונה. היה כוידפשיסה קסן
לסוריה. אני הייתי מפקד-כיתה.
הוא היה טפקד-הכוח. הסורים
גילו אותנו כשסח. כמה נהרגו, כמה
נפצעו. לקחו אותנו בשבי.
הם שאלו מי המפקד. הוא אמר
שהוא. ומי הסגן. הסגן הייתי אני.
הם אמרו לני שנדבר. לא רצינו. הם
הביאו פצוע אחד, ושחטו אותו
לעינינו. כשעמדו לשחוט את השני,
הוא התחיל לדבר. גם אני דיברתי.
בערבית זה •עין ג׳לוד׳׳ ושם היה הקרב ובין בין י הממלוכים הגדול המונגולים—.
דמותו של הגיבור היהודי
בהדרך לעין חדזד ברורה. אבל איך
נכנסת לדמותו של הגיבור הערביז
אתה לא ערבי. לא פלסטיני.
־•הייתי הרבה עם ערבים. היו לי
חברים ערביים שהיו ידידי־נפש. היו לי
חברים ערביים שהיו לי איתם חיים
מרגשים מהבחינה של יחסי
יהודים־ערבים.
על אלה שבחיים לא נדבר. אבל אני
יכול לדבר על ראשד חוסיין, שגם
הוזכר. בילינו הרבה ימים ולילות
בנושא הזה ובאלף דברים אחרים. אני
מכיר את מישפחתו, ועד היום יש לי
קשר חזק עם המישפחה. הכרתי את כל
הידידים שלו בארץ ובחוץ־לארץ.
משהו מזה דבק בי.
בשנת 1973 הייתי בניו־יורק.
כתבתי שם סיפור ששמו שואה ,2
שנכתב לפני מילחמת יום־כיפור.
ישבתי בניו־יורק, וראיתי הרבה את
ראשד, אותו ואת החברים שלו.
יום אחד קיבל ראשד הזמנה לנסוע
לדמשק, למסע של הרצאות. הוא היה
*** בי 1260 לספירה. המונגולים
נחלו מפלה מידי הסולטאן קוטוז,
וסולקו מסוריה.

הם הרגו את כולם ורק את שנינו,
שדיברנו, השאירו בחיים. אחר־כך
היו חילופי״שבויים. שנינו חזרנו
גיבורים. לסורים לא היה איכפת
לשלוח אותנו בחזרה. כל מה שהיו
צריכים לדעת אמרנו להם. מאז
הוא עלה כמו מטאור. איכשהו גם
אני עליתי. ואל תחשוב שהוא לא
חייל טוב. הוא חייל יוצא מהכלל.
כל אחד היה מדבר. אתה יכול
להיות גיבור כשהולכים לשחוט
אותך. לא כשהולכים לשחוט חבר
שלך. מסרנו הכל. שמות, מקומות
עניינים. לטי ששיחררו אותנו,
הביאו מחלקה שלמת של
פראי־אדם ואנסו א ת שנינו.
מילחמה זה לא הדבר הכי עליז,
אתה יודע.
תמשיך, אמרתי.
אני לפחות לא עשיתי עניין. אבל
הוא הלך להתראיין בכל כלי-
התיקשורת, לספר איזה גיבור גדול
הוא היה.
נחמד, אמרתי. עכשיו תספר על
הפעם השנייה.
הפעם השנייה היתה ההיפך
חוליית- תפסנו מהראשונה.
מחבלים שהסתננה למטרות פיגוע.
שנינו כבר היינו קצינים די
בכירים. אחרי שהדגם להם את
הראשון, ארבעת האחרים דיבת.
אחרי שדיברו הרגנו את כולם. לא
תמצא אצלי רחמנות על המגתלים
האלה, שבאו להרוג ילדים. אבל
זאת עבירה על פקודות מטכ׳׳ל, וזה
מישפט צבאי, ובמיקרח הטוב
נזיפה והורדה זמנית בדרגה וגס
כתם.
תן לי את השם של הפצוע
שהסורים שחטו לכם.
הוא נתן לי שם, לקחתי את
מכשיר הקשר.
כאן עידחרוד החופשית, עבוד.
כאן אלוף־פיקוד-צפון, עבור.
המפקד, אני הולך להגיד לך שם
די דלפון. בשבילו זו היתה הזדמנות
לנסוע קצת חינם, ועוד לקבל כסף על
ההרצאות שלו. עשיתי לו מסיבת־פרידה
אצלי בדירה. המסיבה היתה
בדיוק חמישים אחוז יהודים, ישראלים
שיושבים בנידיורק, וחמישים אחוז
פלסטינים. פשוט שמנו מוסיקה
ורקדנו. יהודים רקדו עם ערביות
וערבים עם ישראליות. חלק מהם היו
אנשי פת״ח, או המנגנון ההסברתי
שלהם. ובאור מעומעם, כאשר רוקדים
סלואו, אתה לא יודע אם זה יהודי או
ערבי. גם אין לזה חשיבות.
כמה שבועות אחרי זה הייתי מוכרח
לנסוע ארצה. אמא שלי חלתה. כאשר
באתי לכאן, פרצה מילחמת יום־כיפור.
מצאתי את עצמי בצד שלי. ראשד
חוסיין שידר מקול־דמשק.
מראשד הבנתי משהו. אם אתה רוצה
להבין אותם, שמע את השירים שלהם.
אם אותנו מביעים שירים אלה ואלה והשנייה העליה־הראשונה של והשלישית, ושרתי לך ארצי, אז גם
להם יש ארץ. וגם הם שרו לארצם.
אני לא מכיר את המוסיקה הערבית.
אין לי פורמציה כזאת. קניתי בפאריס
קאסטות של פאירוז ושל אום־כולת׳ום.
אז אום־כולת׳ום זה רק בשביל הנשמה
הערבית. אבל פאירוז זה דבר אחר.
הקאסטה הזאת שנקראת ירושלים.
הייתי שומע אותה בלילה לפני השינה.

של בן־אדם. אתה תבין כבר במה ן
המדובר.
אין לי נעז לדבר איתך. אתה !

טעות המפקד. תשמע המפקד,
מה אומר לך השם יצחק נעים.
מה אתה מציע.
תפסיק א ת ההפגזה, תוציא את
כל הכוחות מכאן. תיתן לי זחלם :
עם נהג ואתה תבוא בעצמך ותיסע
איומו בזחלס עד מגידו.
ואם לא.
אס לא אני מתחיל לזמר
במכשיד-הקשר. ומישהו כגר
ישמע אותי מזמר, ויש לי עוד
זמירה אחת קטנה מעניינת. ואתה
יודע יפה שבחדר־המילחמה
שומעים את כל ציבעי הרשת.
תן לי חמש דקות לחשוב.
יש לך עשר שניות לחשוב. אחת.
שתיים. שלוש. ארבע. חמש. שש.
עצור. מקובל. אבל עכשיו תשמע
משהו, הילדים שלך חיים.
אני יודע.
איך ידעת, הלאהו
מפני שאגי כמוך, המפקד, בדיוק
כמוך.
אז תשמע, עין-חרוד, הילדים
יישארו כאן ומה שיקרה לי, זה מה
שיקרה להם.
המפקד, תביא כמה שמיכות,
תביא אוכל, ותביא בקבוק-ויסקי.
מה פיתאום ויסקי!
אני רוצה לשתות לחייך.
בסדר. מה דעתך על צ׳יבאסז
צ׳יבאס הולך. סוף. עבוד.
ההפגזה פסקה. דק מי שיודע מה
זה רעש של מילחמה, יודע מה זה |
השקט הזה, שבא אחרי הרעש.״
כל לילה לפני השינה שמעתי את
פאירוז. ולאט־לאט הכנסתי דרד העור
שלי את הכיסופים שלהם. הגעגועים
שלהם. הצער שלהם. הזעם שלהם. כל
דבר שיש להם. והמוסיקה מכניסה
אותך טוב.
אני גם די מבין ערבית. אחרי שאני
שומע את זה ארבע־חמש פעמים,
יכולתי גם לתרגם לעצמי את המילים.
והדימיון והסימטריה ממש מפחידים.
ועד שלא שמעתי לילודלילה את
המוסיקה הזאת — לא ידעתי את זה.
בספר אתה עוסק ב״גזע
הקצינים־ הצה״לי. קצין המסגיר
א ת רעיו בשבי בדמשק. תככים בין
אלוף לתת־אלוף.
אלה דברים שאין טעם שלא לדבר
עליהם. הם ישנם. ב־ 35 שנות מדינה
התגבשה גם דמות של קצין. קצין,
בדרך־כלל, זה אותו מוסד, שהמדינה
חושבת שהוא המכשיר היעיל ביותר
לשמור על קיומה.
כל מדינה יוצרת וצרה את הקצין
שלה על פי היומרות שלה. על פי
השאיפות שלה. ולקצין הישראלי יש,
על כן, איזושהי מין דמות.
אנחנו רגילים לחשוב על הדמות
הזאת רק בזמן מילחמה. אם הוא גיבור
או לא גיבור. ואחרי המילחמה — אם
(המשך בעמוד )45

ן ץ יו מו של מישפט ריגול בדל־
׳ |/תיי ם פתוחות, בפני כית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, מוכיח כמאה עדים
על כך שהפרקליטות
אינם מייחסים חשיבות גדולה או
סכנה ציבורית לנאשם. ואכן, משימותיו
של הנרי אייכנהולצר (,)27
שלמענן נשלח לישראל על־ידי אירגון
אש״ף, מעוררות גיחון־ .הוא נשלח
לישראל ב־ ,1978 כדי לצלם את
שוק־הכרמל ואת בניין־שלום בתל־אביב.
תמונות של מקומות אלה יכול
כל אדם לרכוש בפרוטות, בכל דוכן
לגלויות־נוף של תל־אביב.
התובעת, עדנה ארבל, מייחסת
לנאשם את הכוונה להקל את ביצועם
של פיגועים חבלניים בצילומיו אלה.
עוד היא מאשימה את הצעיר הג׳ינג׳י,
בכר שמסר שני דרכונים צרפתיים,
אחד מהם שלו, לאנשי אש״ף. הוא
נאשם גם בכר שעבר אימונים במיתקן
מיוחד של אש׳׳ף בלבנון.
העונש המירבי, שלו צפוי הצעיר
הצרפתי, אם יורשע, הוא מאסר־עולם.
ביולי ,1983 חזר הנרי לישראל
כתייר. הוא נעצר מייד בנמל״התעופה,
נחקר והודה בכל האשמות שיוחסו לו.

,היה ברור,
כי המרגל חזר לישראל, כדי להמשיך
בשירותיו לאש׳׳ף. הוא נעצר, הוגש
נגדו כתב״אישום והוא הועמד לדין.
הנרי אינו מכחיש את אהדתו
לאש״ף, את צילום האתרים בתל־אביב
ואת האימונים שעבר בלבנון. אולם
הוא טוען כי בשלב מסויים אחרי
מסירת הדרכונים, החליט לנתק את
קשריו עם האירגון ואף הודיע על כך
למפעילו באלג׳יריה. לדבריו, חזר
לישראל בשנה שעברה, כתייר, ללא
כל כוונות ריגול או חבלה.
הצעיר היושב על ספסל־הנאשמים

רוט הוא עורך־דין צעיר אשר נולד
בצרפת ולמד שם מישפטים. הוא
ודשלים את לימודיו בישראל ומתגורר
בירושלים. אחת הדאגות הרודפות
אותו במישפט זה, היא החשש פן יזהו
גם אותו עם אירגוני הטרור או עם
גופים אנטי־ציוניים אחרים. בכל
הזדמנות הוא מדגיש את ציוגיותו
ואהבתו למדינה.
עיתוגים במרתף

נואנסואה ואש־גזו־ נא לצלם את
ודגודשוום ושוס־הנומל. סניגורו
הישואו ניהל מישפט נגר העישנות
הצרפתית ואיש וא הנין אתקו ההגנה

1111111־ 11111־| 1יי \ 1ן ך רונדד דודו, ידיד גרסת, סגן על
111\ # 1 !11 1הצעיר הצרפתי דרך האשמת ה-
1111 ! 1/

מעורר חמלה. בעת ששהה בתא־מעצר
בפתח־תיקווה, הצית חברו לתא את
המיזרונים, והצרפתי נכווה בשתי
רגליו. פצעיו היו קשים מאוד,
ובפעמים הראשונות הובא לבית־המישפט
חבוש בשתי רגליו, כאשר
הוא מתקשה לצעוד.
פניו ילדותיים ומנומשים, הוא צנום
ואדום־שיער ומזכיר את פרנסואה
ראש־גזר. אפשר להאמין כי כנער הלך
שבי אחרי הילת הזוהר של אירגון
לשיחרור לאומי, ואהד את האידיאלים
שהוצגו בפניו על־ידי האירגון, כאשר
היה סטודנט באוניברסיטת־שטרס־בורג.
מישפטו
של הנאשם היה יכול
להיות קצר ופשוט מאוד. הוא הודה,
בעצם, בכל האשמות, ובירי התובעת
המנוסה, עורכת־הדין ארבל, יש ראיות
חותכות לאשמתו. אולם סניגורו,
עורך־הדין רולנד רוט, הפך את
המישפט לכתב״אישום נגד העיתונות
הצרפתית השמאלנית.
לדבריו, עיתונות זו וכתביה הם
העושים שטיפת־מוח לצעירים צרפתיים,
וגורמים להם להאמיו כי
מדינת־ישראל והציונות הם הנאציזם
החדש, וכי אירגוני הטרור הפלסטינים
הם כמו המחתרת הצרפתית במיל־חמת־העולם.
כך מדיחה העיתונות,
לדברי הסניגור, את הנוער הצרפתי אל
חיק אירגוני הטרור.

ך ם למישסטנים ותיקים קשה
להבין את התיאוריה הסבוכה
שהרכיב הסניגור להגנת הנאשם. הוא
טוען כי בגלל כתבות השיטנה
בעיתונות הצרפתית, י* וההשמצה התפתה הנרי להאמין מנעוריו כי
מדינת־ישראל והציונות הם התגלמותו
המודרנית של הנאציזם. בגלל טעות זו,
ראה הצדקה ללחום בישראל ולהכות
בה בכל דרך.
כדי לבסס תאוריה זו, הביא הסניגור
עדים רבים. חלק מהם העידו על
ילדותו ונעוריו של הנרי ועל אישיותו ואליס המיוחדת. הוריו, רמי
אייכנהולצר, באו במיוחד לישראל
והעידו במישפט. ההורים סיפרו על

האווירה הנוצרית־קאתולית שבה גדל
הנרי. הוריו קאתולים אדוקים ודודו
הוא כומר.
הנרי ידע מילדותו על הסבל
שעברה מישפחתו בתקופת הנאצים.
הוא שמע כי אביו גויים בכפיה לצבא
הגרמני וכי היה צפוי למישפט
ולעונש־מוות בגלל עויינותו לנאציזם.
הוא שמע מאמו כי היא ושאר
בני־המישפחה חיו בפחד מתמיד מפני
הגרמנים, מחשש כי ייתפסו ויישלחו
למחנות־ריכוז. האם תפרה תיק גדול
משק־סוכר, ובתוכו החזיקה המישפחה
את כל החפצים החיוניים, כדי שאם
ייעצרו בלילה ויישלחו למחנה־ריכוז,
יוכלו לקחת במהירות את כל הנחוץ
להם.
מילדותו התעניין הנרי מאוד * —
בעיתונות ובצילום. עוד בהיותו ילד
קטן הוציא עיתון מישפחתי. כשגדל,

1ך *111ךדןןןדד ארוסתו של הגרי אייכנהולצר הגיעה יחד
^ 1111111 #11 עם אמו ואביו, כדי להעיד. הם סיפרו על
סיבלה של המישפחה מידי הנאצים, ועל ההשפעה הקתולית על אישיותו.

-ה יורי נם ביהודי

הוא חשב שהעם הבלסטינ הוא ׳שוע המודונ/
קורבו הציונות, ולנו יש הצדקה למיוחמה בישראלצילם בכל מקום שאליו הגיע. לדברי
אמו, יש בביתם יותר מ־ 12 אלף
שיקופיות ממסעותיו של הבן. היא
סיפרה כי הוא אסף עיתונים בשקיקה
׳ומילא את מרתף הבית בערימות
ענקיות של עיתונים. מעולם לא זרק
אפילו עיתון אחד. הוא נהג לגזור
קיטעי עיתונות ולהכין מהם אלבומים
בנושאים שבהם התעניין.
בגיל 17 נסע הנרי, יליד עיירה
קטנה באלזאס, ללמוד באוניברסיטה
של שטראסבורג. שם נקלע לחברת
סטודנטים שמאלנים. היתה זו התקופה
מילחמת יום־הכיפורים, שאחרי והעיתונות הצרפתית תקפה את ישראל
במיוחד. הנרי חתם אז על מנוי
לעיתונים ליברסיון ולה־מונד וקרא
בהם בעיון.
היעד הזול ביומי

ף• ני מישסחתו טוענים כי הוא
^ ב חו ר תמים, שאינו מסוגל להעריך

את תוצאות מעשיו. לדוגמה, סיפרה
האם, כי במסעותיו הרבים באפריקה
ומקומות אחרים, נהג הנרי לתת את
כתובתו לכל מכר מזדמן, ולהזמינו
לבקר בביתו. אחרי זמן קצר החלו
מכרים אלה מגיעים לבית בקבוצות
ובודדים, ולפעמים היה הבית מלא
אנשים זרים שהתמקמו בו ונשארו
ימים ארוכים. המצב הפך בלתי־נסבל,
ואמו נאלצה לבקשו שלא להזמין יותר
זרים הביתה.
גם האם וגם האב משוכנעים כי הנרי
הוא תמים וחסר הבנה פוליטית.
לדבריהם הוא שאף אל קירבו את
טיפות הרעל האנטי־ציוני מהכתבות
—״_ בעיתונות הצרפתית, והאמין כי
הפלסטינים הם ישוע המודרני, הקורבן
של העולם החדש. וכר, בהצטברות של
חינוך דתי אדוק וראדיקליזם שמאלני,
הפך אוהד אש׳־ף.
ההורים העידו על עצמם, כי גם הם
אינם אטומים לסבל העולם. הם שלחו
כסף לקורבנות ההפגזות בלבנת, כפי
ששלחו קודם לכן כסף לישראל
בעיקבות מילחמת ששת־הימים.
הסניגור העלה על דוכן־העדיס גם
את ארוסתו הצנומה של הנרי, פאביין
בולו. היא העידה בעיקר על נסיעתו
האחרונה של הנרי לישראל. לדבריה,
היתה בחירתה של ישראל, כמקום
הטיול, מיקרית לגמרי. בתחילה
התכוון הנרי לנסוע לטהיטי, לבורונדי
או למלטה. אולם מכיוון שהחל
בסידורים ברגע האחרון, לא נותרו
טיסות זולות למקומות אלה והוא
החליט לנסוע בטיסה היחידה
שהתאימה לכיסו, וזו היתה הטיסה
לישראל.
פאביין, מורה בבית־ספר, שבו עבדה
יחד עם הנרי, ידעה על אהדתו
לאש׳׳ף מפיו. השניים התגוררו יחדיו,
והוא הראה לה את הצילומים שצילם
בלבנון וסיפר לה על מחנה האימונים.
היא ידעה גם שהיה איזה עניין של
נסיעה וצילומים שעליהם לא רצה הנרי
להרחיב את הדיבור. הוא רק סיפר לה,
כי הזדעזע ממראה הילדים הפצועים
יי־ במילחמת־לבנון.
אחרי שהכין הסניגור את הרקע על
אישיותו של הנרי ועל להיטותו
לעיתונות, העלה על דוכו־העדים כמה
עדים המומחים לענייני תיקשורת.
עדויות אלה שהיו מרתקות מאוד, אולי
לא היו במקומן הנכון במישפט, אך
התובעת לא התנגדה להגשתן בשלב
זה, ובית־המישפט בראשותו של
השופט אורי שטרוזמן התיר להביאן.
בישראל הקדישה העיתונות למרגל
הצרפתי רק כמה מילים קצרות, אולם
הדיווח על המישפט, בעולם, היה נרחב
מאוד. עיתוני צרפת ואנגליה דיווחו
בכתבות ארוכות על כל הטיעונים
שהעלה הסניגור נגד העיתונות
הצרפתית. הם ציטטו את פרופסור חיים
עציץ, מירושלים, שהעיד על פעולתה

המכוונת והמודרכת של העיתונות
הצרפתית בשנים האחרונות. הוא סיפר
כי בעת כיבוש קונטרה על־ידי ישראל,
הישוו זאת העיתונים בצרפת להשמדת
אוראדור בידי הנאצים.
״למרות שבקונטרה היו עשרה
אנשים בלבד, כאשר נכבשה על־ידי
ישראל, ולמרות שאיש לא נפגע
בפעולה, הישוו אותה העיתונים
להריסתה האכזרית וחסרת הרחמים של
העיירה אוראדור והשמדת כל
תושביה.׳׳
עציץ הסביר, כי בכך גרמו
העיתונים להזדהות של צרפתים רבים
עם הסורים נגד ישראל, רק בגלל
הזיכרון הנורא מעברם. בעזרת
השוואות כאלה הפכה ישראל, לבסוף,
בדעת־הקהל הצרפתית, ליורשת של
מישטר הזוועות הנאצי. העיתונות

בשלב זה של העדות התערב
אב־בית־הדין, השופט שטרוזמן, ואמר
כי מאחר שהעיתונות איננה מיוצגת
בבית״המישפט ואיננה יכולה להתגונן
נגד ההאשמות הכבדות, כדאי למנוע
את המשך ההאשמות.
המומחה הבא היה ד׳׳ר חיים אייל,
מרצה במכון לקומוניקציה באוני־ברסיטה־העברית.
הוא הסביר לבית־המישפט
את מידת ההשפעה שיש
לתיקשורת על בני־האדם. הוא הזכיר
את תשדיר הרדיו בארצות־הברית, שבו
ברחו המונים מבתיהם, כאשר חשבו כי
אנשי המאדים פולשים לארץ. הוא
הזכיר את תוכנית הטלוויזיה בישראל,
שבה ביקש השדרן דניאל פאר
מהצופים לכבות את האור לשם ניסוי
מסויים.
״אני כיביתי את החשמל, ואני בטוח

הסניגור, העיתונות גרמה להנרי לחשוב את ישראל להתגלמות הנאציזם.
השתמשה, לדבריו, בכל תכסיס זול כדי
להשיג מטרה זו.

להשפיע
על שופט
ן * ת קו פו ת מילדומה היתה
^התעמולה בעיתונות השמאלנית
בצרפת עוד יותר מתוחכמת ופרועה,
לדברי המומחה. הוא סיפר כי היא לא
בחלה באמצעים של פריטה על נימים
אמוציונאליים ועל אינסטינקטים, כמו
סירטי התעמולה של ארצות־ערב.
מאמרים אלה השפיעו אפילו על נוער
יהודי שהיה קשור לישראל. ועל אחת
כמה וכמה שהשפיעו על צרפתים
נוצריים שלא היה להם כל קשר עם
הארץ.
״הנוער היהודי בצרפת היה חצוי
בנפשו מקריאת העיתונים הללו,׳׳ סיפר
המומחה. לדבריו, היה חלק בנפשם
ששנא את המדינה על המעשים
שתוארו בעיתונות, וחלק אשר ניסה
להגן עליה. מעולם אמנם לא קראו
העיתונים באופן מפורש לצעירים
צרפתיים להצטרף לאירגוני הטרור,
אבל הם הבהירו בהחלט את עמדתם
ולמי נתונה אהדתם.

שעוד רבים מאוד עשו כמוני,׳׳ אמר
המומחה בחיוך. לדבריו, רבה השפעתם
של כלי־התיקשורת, בעיקר על בחירת
סדר־היום הציבורי. העיתונות, הרדיו
והטלוויזיה קובעים מה יעמוד על פרק
יומה של המדינה. לדיברי המומחה,
הולך וגובר אמונו של הקורא בכתבה,
ככל שנושאה רחוק ממנו. בנושאים
שבהם יש לאדם מעורבות אישית
כלשהי, והוא יכול לבדוק אותם
בעצמו, יש לו ביקורת על הדברים.
אבל בנושאים כמו מדיניות־חוץ או
המתרחש בארצות זרות, יש לקורא
מעט מאוד ביקורת.
כדי לסבר את אוזניהם של
השופטים, הביא המומחה את עיקרון
הסוב־יודיצה. .מי שהמציא את
העיקרון הזה,׳׳ אמר המומחה ,״היה
בטוח כי העיתונות והתיקשורת יכולות
להשפיע גם על שופט מיקצועי.׳׳
בתום הישיבה, הרשו השוטרים
לארוסתו של הנאשם לשבת לידו. הם
אחזו יד ביד. הוריו של הנרי עמדו
לידם. היה קשה מאוד להבין את
הסיבות שגרמו לצעיר זה לעזוב את
ארצו ומישפחתו, ולנסוע לארץ
מרוחקת וזרה, כדי לצלם את
שוק־הכרמל עבור אירגונים עויינים.

אילנה אלון

(המשך מעמוד )43
הוא בליכוד או במערך. אם הוא
בפוליטיקה, בצורה זו או אחרת.
אבל יש דבר משותף לכל אלה.
גיבורים ולא גיבורים. ליכוד או מערך.
הם בנויים בתבנית מסויימת. הצבא
וצורכי המוסד הזה ששמו המדינה —
יצרו את הקצין בתבנית מסויימת. ואין
טעם שלא להראות את זה. אי־אפשר
לא להראות את זה. וזאת לא תבנית
כל־כך מחמיאה.
היא לא מחמיאה, מפי שאומנם
גורלנו במיתוס של צבא־עם ומיליציה־עממית.
דבר מהפכני — שאנחנו חיים
לאורך כל החיים — מפני שיש לנו־מילואים.
זה המיתוס. האמת היא שבכל
זאת מגיע לקצונה בצה׳׳ל, ומתקדם
בדרגות הקצונה — האדם המתאים את
עצמו לתבנית מסויימת. והתבנית
הזאת איננה מחמיאה.
אגב, שני הקצינים שלי הם אנשים
מאוד־מאוד אינטליגנטיים. לא רק
שאין ביניהם טיפש — הם גם מאוד-
מאוד יעילים. מאוד־מאוד מתועלים.
כל האינטליגנציה והאישיות שלהם
מתועלת רק לכיוון אחד. למטרה אחת.
שניהם מכונות יוצאות מן־הכלל. זה מה
שיש. ולא יכולתי להתעלם מזה.
בכל זאת, מדוע תיארת שני
קצינים מוכשרים כל־כך!
כדי שהאיש יגיע לעין־חרוד. אני
לא יכול לתת לפניו מיכשולים
מדומים. המיכשולים צריכים להיות
אמיתיים. הוא לא יכול למצוא מולו
קצין טיפש. את זה חיפשו כבר הרבה
לפניו. לא כל־כך מוצאים את זה. הוא
חייב למצוא לפניו קצין אינטליגנטי,
שהוא גם בעל תושיה, גם נועז.
הקצינים האלה הם כאלה. הם לא
עבודה קלה בשבילו. הם לא על הצד
שלו.
ישנו עימות מאוד קשוח בין
הגיבור־המספר שלך והתת־אלוף.
כן. הוא לגמרי לא אטום. אדם
המכיר את המציאות. יש לו פרשנות
אחרת מזו של המספר. אבל הוא לא
בור. הוא שולט במציאות. הוא יודע
ממה היא מורכבת.
יש שם עוד קצין. האלוף, ובמה
שנוגע לאינטליגנציה שלו, הוא יותר-
אינטליגנטי מכולם. כולל המספר.
האלוף יותר קרוב לסופרמאן מאשר כל
האנשים הנועזים האלה גם יחד.
מה שמעניין בכלל ביצירת
קונפליקט, ואני מדבר כאן סיפרות ולא
פוליטיקה, זה הקונפליקט בין שווים.
קונפליקט בין לא־שווים לא מעניין
איש. אם זה לא קונפליקט בין שני
צדדים, אלא קונפליקט שיש לו
שלושה קודקודים, זה מתחיל להיות
דבר הרבה יותר מעניין. כאן ישנה
אפשרות של בריתות בין שניים נגד
אחד. ושניים אחרים נגד אחד אחר.
וניצול המתח שבין השניים על-ידי
האחד. בדקתי את הדמויות האלה. אין
ביניהם אחד.
הפלסטיני הזה הוא בחור נבון.
מהיר־תפיסה. בעל כושר־אילתור גבוה
מאוד ונועז. הוא בעמדה נחותה בעניין
הזה, בגלל סיבות אובייקטיביות,
שאינן תלויות בו. הוא מיעוט בכל
הסיפור הזה. אני מנסה להגיד כאן
שהפלסטיני בתנאים דומים, בתנאי
שוויון — יכול היה לבצע את מה
שמבצע הגיבור־המספר. או את מה
שמבצעים הקצינים הישראליים. הוא
לא נופל מהם באיכות.
ואם יש פה מתח בין לא־שווים —
זה מסיבות אובייקטיביות.
מעניין לנסות לפתור סיטואציה,
כאשר כל הכוחות הם בעלי אותה
עוצמה, טעונים באותו מיטען של מתח.
אני חושב שזה גם יותר נכון. מפני שזו
ההווייה שלנו כאן. אין פה מילחמה בין
גזע־עליון של יהודים ובין ערבושים.
כמו שאין בין מה שהם פעם חשבו גזע
אציל ערבי ובין יהודים גלותיים,
אומללים, רמאים, סוחרים, חנוונים וכל

יש פה מאבק בין שתי איכויות
חזקות מאוד. בעלות מוטיבאציה
גבוהה מאוד. בעלות רמת מודעות
גבוהה מאוד.
זוהי האמת.
החי עיון האנטומאציה
ף* ת ל ־ א בי ג פוטרו, במיסגרת
הצימצומים בוועד־הפועל של
ההסתדרות, חמש משמונה מחלקות־התה
בבניין, סולקו כל העגלות
לחלוקת־תה, ובמקומן הוצבו, בכל
קומה בבניין, מכונות־משקה לשירות
עצמי, שמהן ניתן להפיק תה, קפה,
קקאו, מרק־עוף ומרק עגבניות.

כדאי לעשות ספנעיה
ף* י רו ש לי ם פירסם מישרד־החק־
^ ל או ת חוברת־הדרכה לעקרות-
הבית, שבה הוסבר כי לחבטת־שטיח
דרושות 7.8קאלוריות; לסידור־מיטות
— 3.9קאלוריות; לקילוף תפוחי-
אדמה — 2.9קאלוריות ולניגוב־ריצפה
— 1.7קאלוריות.

המזח היהודי
ממציא פטנטים
ף* צה״ל הגיעה הפרקליטות הצב-
אית למסקנה, כי אי״אפשר להאשים
בסירוב־פקודה חייל המסרב לתת
דוגמת־שתן לשם גילוי נטילת סמים,
בנימוק שאין לו שתן, אבל ביקשה
לשקול אפשרות לנעול את הטוענים
כך בחדר״השירותים, ולהמתין עד ש־ייצרם
הטבעי יגבר על כוח התאם־
קותם.

היחידה לתקליט נימרץ | 1
^ קריית־ימלאכי הושבתה תחנת
4מגן־דויד-אדום המקומית, מאחר
שהמישטרה לא הצליחה לאתר את 1
האלמוני הנוהג זה ימים אחדים לטלפן
אל התחנה בכל שעות היממה, משאיר
את קו הטלפון פתוח, ומשמיע דרכו
מוסיקה רוגעת.

לבריאות,
מדינת ישראלו
^ ת ל ־ א בי ב הובא לפני שופט^
השלום מקומי צעיר ערבי שהואשם
כי ירק ביום־העצמאות האחרון על
תצלום דגל־המדינה, שהודבק במקום
ציבורי. הצעיר שוחרר אחרי שהסביר
כי לא ירק על הדגל, אלא רק התעטש
לידו.

הרץ לם רחקים חסים
ף* ב ת־י ס עצרה המישטרה חשוד
* 1בפריצה, כשעל גופו שלוש
חליפות בגדים ובכיסיו מסיכת״פניס
מחוררת, חבלים, סכינים ואקדח
להזנקת־ספורטאים.

עבודה עברית
ך• ת ל ־ א בי ב ערך פרופסור לסוציר
₪1לוגיה מישאל על יחם עובדים
בארץ לעבודתם. הוא גילה כי *87
מהנשאלים סבורים, כי העובדים מחפשים
חיים קלים בעבודה 83 כי
העובדים אינם מתאמצים בעבודה; *78
— כי לעובדים לא חשוב מה הם
נותנים למקום העבודה, אלא רק מה
שהם מקבלים ממנו, ורק * 45 סבורים
כי לעובד יש רגש אחריות למקום
העבודה.

אופצייה
^ ת ל ־ א בי ב החליט כרטיסן באו־
* טובוס דן על תשובה סטנדרטית,
שאותה שאל מפיזמון של חרזן עממי,
כתשובה לכל נוסע המתלונן על
הדוחק באוטובוס :״אם אתה לא מבסוט,
קח לך טכסי שירות!׳

קולנוע היציקזק סרט גאוני בהחלט
הוזל בשבוע הבא, הסרט הטוב ביותר שיוצג
בתל־אביב, יהיה בן 32 שנים ושמו החלון
האחורי אין זו ביקורת על הסרטים האחרים
המוצגים בעיר, אלא קביעה פשוטה המפרידה בין

בימאי היצ׳קוק

תיסאורת הסרט. החלון האחורי׳׳ של אלסרד היצ׳קוק

קצה הקרחון

מיצוי מושלם של אפשרויות הקולנוע

סרטים טובים ובין יצירת מופת.
כל מי שחושד כי מדובר כאן בטירוף פרטי של
מבקר״קולנוע חולה נוסטאלגיה, מוזמן ללכת

חבוט דובאל
בואיוו רעתה נ״ש:

,.אני שו!״

^ישה להתלבט בשורת השוזקנים שהצמי־אי
ח ה אפריקה בעשור הקולנועי האחרון שלה
— רוברט רודנית, דאסטין הופמן, אל פאצ׳ינו
— כל אחד כוכב. פצצה של נוכחות, המתפוצצת
לאלף אלפי טונים לנגד עיניד בתור שעה
וארבעים של אשליה מושלמת.
ואף על פי כן, השנה האחרונה היתה שנת
ההפתעה השמורה לתברט דובאל. בן ׳,50 משחק
20 שנה, ובתפקידים מרשימים: מפקד להק
המסוקים המפציץ בלהט כפר ויאנדנאמי
באפוקליפסה עכשיו; סאנטיני הגדול, גי מד
כל־אמריקאי טיפוסי בטייס שב הביתה;
עורן־־דץ מכור לפאטרונו המאפיונר בהסנדק;
מפקחמישטרה מגדים לתפקידו עד כלות נפשו,
מול אחיו, חברט רה־נירו הכומר, בוידויי אמת;
כולם תפקידים גדולים וכמעט כולם הביאו אותו
אל סף האוסקר במועמדויות בקטגוריות שונות.
ובכל זאת, אי־אפשר לומר שדי שמו של
דובאל בלבד, כדי למכור סרט, מה שאפשר לומר
על חברט דודנירו או על רוברס רדפורד.
תבאל לא זדה מעולם ״כוכב״ בטיבן הזוהר
של המילה ואפילו לא התאמץ לבנות את עצמו
בכיוון זד״ ״אני חושב שתמיד הייתי קצת ססוייג,
הלכתי קדימה ובלכתי בצעד *זד לאחור *.אולי
משום כך לא חייתי אף פעם כוכב במלוא טגן
המילה ׳.ה־ אומר דובאל בחיוך־ ,בקול נעים
ובסבר־פגים צעיר הרבה ממראהו על הבד.
.למעשר. ניסיתי למפל בכל הגיבורים שעיצבתי
בדיד של תפקידי אופי ׳,מסביר דובאל.
ואמנם זה מדג ש היסב כי עם כל תפקיד
ותפקיד שהוסיף על״סות הזמיר ׳,הופעתו
הקולנועית הראשונה, נראה כי אדם מוכשר,
אינסליגנסי ונמרץ, עומד מאחורי מה שהוא
עושה.
מעל ומעבד לכל השגיו הקולנועיים הקודמים
התגלה דובאל בתוך השנתיים האחרונות כבעל
בישדון ססטני ומפתיע. לכן, כשהופיע כפסטיבל
האחרון בקאן היה ברור לכל ששחקן זה הרשום
פעמיים בס׳תרות. פעם * מ בבימאי הטיט
אנג־לו אחובי ופעם שנייה כשחקן זמר בסרט
רגעי קטנים סל חסד, הוא הוא התגלית
האמיתית של הקולנוע האמריקאי בשנה זו,

לראות שוב את הסרט הזה של אלפרד היצ׳קוק,
שאפילו אמן־המתח בעצמו נהג לבחור, בין
סרטיו, כ״דוגמה ומופת למיצוי מושלם של
תגלית בת ,50 אמנם, אבל תגלית הגונה ממח שב
במה שככר הספיק לעשות.

האיש שהציל
יהודים

ך* יא עצמו הגיע לראיון מבוייש קמעה. ארו
1פניו לא הצניעו את האושר. בזרועותיו ודתה
חבוקה אשתו, שחקנית צעירה, תכולת עתיים
ובעלת מזג ידידותי, בשם גייל יאנגם. בעזרתה
הצליח להתמיד במשך חמש שנים ולגייס כסף
עכור סרטו הראשון ככימאי, מיכצע יוצא־דופן,
מרגש ומקורי על חייהם ומורשת תרבותם של
הצוענים חדים ודוס בגין־יורק, דרך עיניו של
ילד נ ו תשע, ששמו אנג׳לו.
״אף אחד פן השחקנים שלי לא היה שחקן
מיקצועי. אבל כל אחד מהם היה שחקן מלידה.
עבורי, כשחקן מיקצועי המתאמץ כל ימיו

אפשרויות הקולנוע, בררו ששום מדיום אחר
אינו יכול להשתוות אליו״.
הסיפור פשוט בתכלית ומתנהל בצורה
התל בשבוע הבא. שונה כיום מן הלילה, כן גם
נגדל תפקיד זה מכל מה שעשה רובאל בעבד.
הוא מעצב דמותו של מקסלדג׳ ,זמר
״קאונטרי אנר ווסטרן׳ שירד מגדולתו הפן־
לאלכוהוליסט, איבד *ז אשתו, ניתק את הקשר
עם בתו, והפסיד כל פרומה שהיתה בכיסו. אשה
צעירה אלמנת מילחמת ויאט־נאם, אם לילד
ובעלת תתנת־דלק, מעניקה לו בית, חום, אהבה,
והעיקר* ,ז כבודו מחדש כארס. הוא מפסיק
לשתות, מתחיל לעבור הטילו תחר לכתוב
מוסיקת כשהוא זוכה בהערצה מחודשת ומבצע
*זז שיריו יחד עם להקת צעירים הרואה בו את
אביה הרוחני, אם בי גם אז עלץ להתייצב מחדש
מול מכות הגורל שאינו מניח לאדם, אלא במה
רגעים קטנים של חסד.
״אני אוהב מוסיקה ולא היתה לי כל בעיה
להימס לעורו של מק סלדט׳ הסביר דונאל את
דרכו אל התפקיד האחרון הזר״ •דמותו של מק
אינה זדה לי. להיפר, היה לי נוח מאוד ונעים

רוברט דובאל ורעייתו גיי־ל יאנגם
הייתי מאושר לבוא לירושלים
לעשות אימפרביזציות זדה זה מרתק לראות
כיצד אנשים אלה עושים אימפרוביזציות כל
הזמן, מבלי להתאמץ׳.
אולי משום כך הצליח דובאל להנציח *ז
דמקפי הזעם והשמוזד. העצב והעליצות כאילו
לא הציג מצלמה לפגי גיבוריו. .לא הייתי
מעוניין לדעת כמה מ! מרוויחים ועל כפה הם
מהמדים, אותי ריתק התהליך עצמו׳.
מזי שמתעניין בתרבות ובהשפעתה על
אופיים של בני־אדם יצא דובאל לפיטצבורג-
טבסאס כדי להתחקות אחר שורשה של הגיבור
שאותו הוא.מעצב ברגעים קטנים של חסד,
סירסו האדזדוו של ברוס ברספורד שיוצג בישראל

בתפקיד זד. לא הרגשתי שאני מבזבז *ז מצי
כשיצאתי לדדזם־סבסאס ושהיתי בעיירות
שכוהות־אל. כשאני מתאמן עם תזמורות של
צעירים מקומיים ולומד את המיבטא ואופייני
שלהם את צורת דיבורם ואורחות ודיהס׳.
מישפט הסיום שלו הפתיע אותי יותר מכל:
•מה שהייתי רוצה מאוד לעשות. ודא לשחק את
אוסקר שיגדלר, גיבור הספר רשימת שינדלר,
אותו איש מופלא שהציל 4000 יהודים. אני יודע
ששפילברג קנה את הזכויות ושהוא מתכנן לבוא
לישראל ביום אחד ולעשות תחקיר מסביב
לניצולים החיים עדיין. הייתי מאושר מ*־ לבוא
לירושלים ולעשות את התפקיד הזה*.

ליניארית וברורה. צלם עיתונות שרגלו נשברה
תוך כדי מילוי תפקידו, רתוק לכיסא־גלגלים.
משועמם מן הבטלה הנכפית עליו, הוא מבלה את
ימי הריתוק שלו ליד החלון המשקיף על החצר
הפנימית של בית־דירתו, שאליו פונים גם כל
החלונות האחוריים של בית־הדירות ממול.
אחרי ששה שבועות כאלה, הוא הופך שותף
פעיל בחייהם של כל השכנים הללו. פעיל, אבל ן סמוי, כי האחרים אינם יודעים שהוא משקיף על
מעשיהם מבוקר עד לילה, ולעיתים, כשנזדדת
שנתו בשרב הכבד של הקיץ הניו־יורקי, הוא ־4־י־ממשיך
להציץ אליהם עד שעות הבוקר הקטנות.
כך הוא מתוודע לחתיכה עם החזה הגדול
והמחזרים הרבים: לאשה הבודדה הממציאה
לעצמה בני־זוג דימיוניים; למלחין המנסה לכתוב
את השיר של חייו: לזוג הישן בלילות על
המירפסת כדי לזכות במשב של רוח רעננה:
לפסלת המיזדקנת המשתזפת ברוב שעות היום;
לזוג צעיר שנישא זה עתה, והסתגר מאחורי
תריסים מוגפים בקביעות — ולסוכן הנוסע
הנשוי לאשה חולנית וטרדנית שאינה נותנת לו
מנוחה.
במשך התבוננותו מתחיל הצלם להרכיב זו לזו
עובדות שהוא מבחין במוזרותו, ומחליט שמעשה
רצח אכן בוצע באחת הדירות שבבית ממול.
בעזרת ארוסתו הנאה, שאליה מצטרפים אחר־כך
גם אחות רחמניה המגיעה מדי יום כדי להעניק לו
עיסוי, וידיד, בלש במישטרת נידיורק, הוא
מתחיל לפתח את החשדות ולהמציא להם
סימוכין בהתרחשויות.
אם כר, מה כל כר קולנועי באדם שסגור ״*י
בחדר, בתיפאורה אחת ויחידה שהוקמה בחצר
האחורית של אולפני פאראמונט והמשמשת את
הסרט מתחילתו ועד סופו?
הסרט כולו בנוי מן הדברים שהגיבור רואה ומן
התגובות שלו: ממאמציו לשכנע את הקרובים
אליו כי קביעותיו ומסקנותיו אינם תעתועי
דימיונו של חולה משועמם, אלא עובדות של
ממש, ומן הדרך שבה גם הם משתכנעים, לא על
סמר מילים ודיבורים, אלא מתור המראות שהם
רואים במו עיניהם, ושהצופים רואים יחד עמם.
שנין לשם שינוי: היצ׳קוק, שאהב תמיד

להלך על קצה קרחונים ולהניח לאיש היושב
באולם הקולנוע את התענוג לדמיין לעצמו עד
כמה גדול ועצום הקרחת שמתחת לפני המים,
עושה זאת כאן בצורה מושלמת. עעיו של הצלם
הם בעצם עיני כל אחז־ מן הצופים. מה שידוע לו
ידוע גם לצופים. הם בעצמם מגיעים לאותן
המסקנות שגם הוא מגיע אליהן, וגם הם חשים את
התיסכול הברור כאשר מסקנות אלה אינן נראות
בעיני מי שלא היה עד למעשים שקרו.
כך נוצרת היזדהות מוחלטת של הצופים עם
המתרחש על הבד, ובהדרגה ניבנה המתח,
והטבעת מתהדקת והולכת סביב הרוצח, אשר
זוהותו כנהוג אצל היצ׳קוק, אינה סוד כבר -׳י
בשלבים המוקדמים של הסיפור. אישור אשמתו
וליכדתו, אלה הם העיקר.
אבל מעבר לסרט מתח, שטח שבו איש לא מעז
לערער על כישוריו העילאיים של היצ׳קוק,
העולם הזה 2423