גליון 2425 מתאריך 22 בפברואר 1984

מעתה, אזרחי ם קבועים נ סאו של וורדו:
מערסת-קיר ) 111 מאוסטריה.

התרווחי בנוחות באחת ממערכות הישיבה הנהדרות של וורדו והסתכלי
סביבך. האם את מכירה מערכות־קיר מרהיבות יותר מאלה? סגורות,
פתוחות ובמבחר גווני האגוז, האלון והמהגוני -כל אחת ממערכות־הקיר
אוסטריה, יכולה להיות שלך !
המודולריות, מתוצרת
קני את כולה ־ או רק חלק ממנה, קני חלק אחד ־ וצרפי אליו אחר...
כל כך הרבה אפשרויות וצירופים, כל כך הרבה יופי ואיכות ־
וכל זה בשבילך ...אין מה לדבר. צריך רק לבוא ולראות.
רהיטי וורדו -
מפיצים בלעדיים של מערכוודקיר.€.א ^.אוסטריה בישראל.

רמודגן, רחוב ז׳בוטינסקי .22 שעות פתיחה9.00:־16.00.13.00־20.00

בימים שלישי ושישי . 13.00-9.00 :במוצ״ש21.30-18.30:

מכחבים
גמר חתימה טזבהו
בעיקבות הצעתו של ח׳כ משה קצב,
להחתים את מנחם בגין על מגילת־העצמאות:
אני
מציעה להרכיב את הח״ב קצב על סוס
לבן, להביא אותו לשושן הבירה ולהחתים אותו
שם על מגילת־אסתר.
שוש בארי, אילת

מפיקים נגד ההיסטוריה
אולי מישהו יגיד להם להפסיק עם זהז קודם הם לקחו את צ׳ארלס ברונסון — אבי
אבות המצ׳ואים — הלבישו אותו על דמותו של
יוני נתניהו ועשו צחוק ממיבצע אנטבה. גורל
דומה נפל בחלקה של גולדה מאיר,
בבדיחת־הטלוויזיה שעשו עליה, בת ארבעת
הפרקים.
עכשיו הם שוחטים את אחד המיתוסים
החשובים ביותר בתולדותינו — סיפור מצדה.
תגידו, המפיקים האמריקאיים השיטחיים האלה
באמת לא מתכוונים להשאיר אבן על אבן
מההיסטוריה של עם ישראל בכל התקופות?
דודו לוי, קרית־חיים

אבדאים ש ל מכונת בתיבה
הערות רפואיות על מיקצוע העיתונות.
אין
עוררין על תרומתו של העולם הזה
לעיתונות הישראלית. השבועון הוא החממה
שצימחה קאדרים רבים של עיתונאיות
ועיתונאים, מפולפלים וזריזים, שהכניסו אופי
מעניין במיוחד לכל אחד מהעיתונים — מכל
גווני הקשת הפוליטית — שבהם השתלבו לאחר
מכן. יחד עם זאת, את מחוייבותו הראשונית של
כתב בעיתון, המקבל עליו להיות מבחינה
פוליטית ביריון־עט, אבדאי־של״מכונת־הכתיבה,
פרא־אדם־של־הקולמוס, יש ללוות בתיזכורת:
— כל קיצוניות הנסחפת אל הגזמה מאבדת
לחלוטין את ערכם של טיעוניה, ונמצא שהוא
משחית לעיתים את מילותיו לשווא.
מתאבק אני בעפר־רגליהם של כתביו
הממזריים של העיתון. יש בהם חיסון פנימי חזק
מאוד נגד זן של גרפומניה, המאופיין בשירבוטן
של מילים פושרות על רעיונות קלושים. אבל
כמי שמתעסק הרבה שנים בנושאים מקורבים
לרפואה מחוייב אני להזהירם, כי קיים גם
ואריאנט אחר של סינדרום הגרפומניה: מציין
אותו סיגנון כתיבה המאלץ את הקורא, משהבחין
בשמו של הכתב או בכותרת מרגיזה במיוחד,
להסיט את עיניו בחטף אל עבר מאמר או ידיעה
אחרת, וחסל.
כדאי להיזהר מזן זה כמו שנזהרים מחח״ן(חסר
חיסוני נרכש — איידס בלעז).

כתבת ה שער הקדמי:

הם ידעו,
הם שתקו!
העולם הזה מפרסם סקופ בלעדי נוסף בפר שת לוינפון: מיכ ת ב שהגיע לפני שי ש ה
חודשים לידי יצחק רבין ואחרים, והמוכיח כי רא שי המערך ומנ היגי הליכוד ידעו א ת
הה א ש מו ת החמורות שהועלו נגד יעקוב לוינסון. למרות זא ת הצטרפו
מנ היגי המערך והליכוד גם יחד לקשר־ההשתקה, ולא ע שו דבר כדי
* 0להעביד את הח שדות הפליליים לידי המי שטרה. האם הם ח ש שו שמא
מיפלגותיהם? לידי הגיעו מדובר שבהם מהכספים חלק

.הסבס
זה הכל ר

הסקופ של ״ניו-יורק״טיימס״ מאשר את
הגילויים של ״העולם הזה״ :המילחמה

אריק סיני עזב אתאש תו הרא שונה ליאורה ו בנו
הבכור, את א ש תו ה שניה שוש ו בנו הצעיר.
בווידוי מיוחד ב מינו הוא מסביר מדוע עבר לטלי
^ ( 0 0״בשבילי, מוסיקה וסכם זה הכל״)
ומתוודה עד כמה הוא סובל
(״יש לי ריג שי־א שמה נוראיים״).

שמיו

את לו
מיכ א ל קליינר,
שנתמך על-ידי
מחנה דוד לוי, היה בטוח בניצחונו, אך שני
אנשיו של יצחק שמיר -
£רוני מילו א ו מיכאל דקל -

הפכו א ת הקערה על פיה.

מיבלגה ברוצה

הכספת בלישכתו של מנכ״ל מישרד־התיירות
נפרצה באישון־לילה. ה אם חיפשו
^ ^ 0 0הפורצים מיסמכים שישמשו
אותם במאבקים הנצחיים
בתוך המיפלגה הליברלית י

הבוגדים

נקודה, ביטאון מתנחלי־השטחים, עווץ־
רשימות של בוגדים — כמו יצחק זמיר
ועזר וייצמן — ופסיכולוג מבר־אילן
מפתח תורת־גזע חדשה
(״הזכר הערבי סובל מאי־
שיות כפולה״) .פרק שמיני
על ניאו־פאשיזם בישראל.

הנשע המושלם?
א ם התובע ל א יוכיח כי מו ת ה של אילנה
לוי נגרם כ תו צאה ישירה של
דבק־ ה טפ טי ם שהזריק לה
בעלה, ייצ א משה לוי זכאי!

״אנילא נפוליון!״

״אילו טענתי שאני נפוליון, הייתם מעמידים
לרשותי דיוויזיהד שאל קונסטנציו מנציו את
חוקרי־המישטרה, שהאמינו כי
הוא מרגל רק מפני שהתרברב
באוזניו של הבלש המישטרתי.

הרבותש כיי ם

הכיף הצ 1רח

לפני שנה זה היה הלהיט של המדינה:
איכות״חיים בגדה, כמעט בחינם. חיום
עומד הפרוייקט הכושל

חבל על הוורידים בצווארם של
הילדים הרבים.
באחרונה מזועזעת החברה הישראלית מן
האלימות בקרב הילדים. מערכת־החינון־ עומדת
פעורת״פה נוכח התופעה, כאילו זו צנחה לה מן
השמים.
קשה לייחס תופעה כה קשה ורחבה לגורם
אחר בלבד, אבל בין הגורמים שנמנו לא הוזכרה
מערכת־החינוד עצמה כמעודדת אלימות.
ובכן, רבותיי המחנכים, גם צעקות הן אלימות,
ולאו־דווקא כשהתכנים שלהן שליליים.
המורות החביבות מעודדות ילדים לצעוק
ולפעמים לצרוח. מי אינו זוכר את המורה שלו
אומרת. :הרם את קולך,״.דבר בקול רם׳ וכר.
במקום לעודד שקט והקשבה מרוכזת, נוהגות
רוב המורות לעודד דיבור בקול רם (ואחר־כך
מתפלאים שהישראלים קולניים) .נפוצה גם
התמונה המעצבנת של כיתת־ילדים שרה בטיול.
שרה? צורחת!
ואם למישהו קשה לדמיין את התמונה שישים
לב לתשדיר השירות של. קלמנטינה — הכיף
המתקלף״ ,שבו נראה אחד הילדים בכתה השר
את הסיסמה, כשהעורקים כמעט מתפוצצים
בצווארו מהמאמץ שהוא משקיע בצרחות.
מורים, נסו לדבר בשקט, ולהיות לא-אלימים
(המשך בעמוד )4

חוקרי העולם הזה גילו חברת־בת
נוספת של חברת יו־אס־איי, החברה
המיסתורית שבראשה עמד יעקוב
לוינסון, ושקיבלה בין
השאר את המניות בפרשת
סונול. לשם מה הוקמה
החברה? במה היא עסקה?

היוזמה

כתבת ה שער האחורי:

ר׳ר עמירם לנדמן, תל־אביב

עוד חברת״בת!

מיכאל עמרני משכונת־התיקווה הוא גם בעל־תשובה,
גם צייר. הוא אפילו קי*
^ בל אישור מהרב שלו. :מותר ל־ 1 צייר, אך אסור לסגוד לציורים!״

פרדי דזדה:
ה״קה
האחרון פרדי דורה, הזמר־בדה
שנשכח, ממשיך
להופיע לפני
ייקים, מקונן על
היחס לאמנים קשישים
ועל כך שאינו לטלוויזיה מוזמן
ועל כך שאינו מוזמן לטלוויזי
ומעלה זיכרונות. :לפני ששת־הימים
הקהל ידע להתנהג כמו
שצריך, אבל התענוג האמיתי
היה, לפני הקמת המדינה!״

מ דורי םקמ עי ם:

היפאניות

רקדניות של להקת אריאדונה. הייחוד שלהן:
הופעה בעירום מלא (עם
פיסת בד קטנה על ערוותן),

וריקודי התפתלויות נחשים.
מכתבים קורא יקר תשקיר במדינה
הנמן -ספינת השוטים במרחב אנשים
בלונים
מה הם אומרים -אז ר חי ת
שלמה שרון, גילה אלמגור,
נירה לידסקי,
אדמונד בוזגלו, מולי שפירא

יומן אישי שימר תמליץ שידורי הרדיו
והטלוויזיה בישראל ובירדן

אנשים בעולם -ייצירד גיר
וגיואנה ק א סידי
י^לנוע -אינגמר ברגמן

זה וגם זה
נמר של נייר -גיון לה״קארה,
בנדיקטוס שפינוזה, נתן אלתרמן

רחל מרחלת על כל העולם
חלון ראווה
עולם קטן -מוזמביק
הודאתה
והשקל תמרורים הורדסקום -מזל דגים
ליאת ישראל -רקדניות מיפאן
ומקהלה משוודיה

זה היה האולם הזה שהיה

מכחכים
שיוכל לשרת את התלמידים עד בנייתו של
בית־ספר חדש, שיפוצים כמו תיקון יסודי של
אולם־הספורט ותיקון מערכת־החשמל.
כמו כן אנו דורשים: הקצאת רופא־שיניים
שישרת את כלל התלמידים הערביים בעיר;
ביקור אחות שלוש פעמים בשבוע(היום היא
מבקרת רק פעם אחת):
עובדת־מונעת לטיפול בתלמידים חריגים:
תקן למורים בעבודת־יר, בציוד ובספורט;
טיפול ובדיקה פסיכולוגית;
עובדת סוציאלית;
בניית גדר למניעת פריצות לתוך בית־הספר
והחלפת דלת״העץ הרעועה בדלת־מתכת.
בשם עד־ההורים:
מוסא זיאד, עכו

(המשך מעמוד ל)
בהתנהגותכם, והפסיקו לעודד את הילדים
דפנה בר־גיורא, חיפה
לצרוח•

.בלבנון נפר אחי...״
את השיר הבא חיבר הקורא ״לזיכרו
של אחי ז״ל, שנפל בלבנון, ביום
השנה לפרוץ המילחמה הארורה׳.
בכ״ז בסיוון, בצאת השבת,
נפל יואב העשוי לבלי חת.
בדרכי הלבנון פסקו חייו
אל עמיו הוא נאסף.
את מישפחתו כה אהב
ולחבריו בלי סוף דאג,
העריך וכיבד כל אדם
ולא הבדיל בין דם לדם.

פעם בשבועיים
מוסיקה בלתי־עיקבית.
בחודשים האחרונים מצאתי בגיליונות העולם
הזה שאתם כותבים מפעם לפעם על מוסיקה,
אבל, למרבה הצער, אתם לא.עיקבייס בעניין הזה,
ובכל פעם שאגי פותח גיליון חדש אני לא יודע
אם צפויה לי הפתעה או אכזבה.

יואב היקר, יואב הנהדר
מדוע ממישפחתנו ומחבריו הוא נעדר?
מדוע לעולמי־עולמים ולעד
זיו״עלומיו פסק ונכחד?
קול דמי אחי אנוכי שומע
והם שואלים ללא הרף וכל רגע:
מדוע אתם — פוליטיקאים קטנים —
למוות אותנו, הצעירים, שולחים?
לא שלום ולא מנוחה לי,
שאלות רבות יש לי:
הביקעה והים, העמק וההר —
מדוע מכם אחי נעקר?
בלבנון נפל אחי יואב
הוא נקטף בדמי ימיו.

איפה ש רי ר?

אהוד שסיגל, רמת־גן

עבר שבוע מבלי ששר״התיירות
הפעיל את שרירי״הפה.
מה קרה לו, הוא חולה? במשך שבוע שלם לא
השמיע שר־התיירות שלנו כל הצהרה מדינית,
לא הטיף דבר לאמין ג׳מאיל, לא יעץ לרונלד
רגן, לא הזהיר את קונסטנטין צ׳רנגקו.
האם לקה, חלילה, אברהם שריר בשיתוק זמני
של שרירי־הלשון?
שימעונה רובין, תל־אביב

חיו ה
1:עישר בשלשה אישים -אריאל שמואל
ועמנואל — שהיו מסובים נקרני־שומרון
והחליפו ביניהם אימרות־שפר וחידודים.
פתח אריאל: הרי אני שר בלי תיק, ואף
על פי כן טוענים שיש ל׳ טיק:
ענה כנגדו שמואל: אתמהה: הנה אני.
עושה רב וכבוד אני נוחל. ואף־על־פי־כן
טוענים שיאני נוכל:
סיים עמנואל: תיתי לכם: זה לא מכבר
התמניתי מנכ׳׳ל, והעם הזה כבר יוצה
מהאוצר מן קל — (שלא לדבר על
סיר־הנשר!)
כך המשיכו ולצו כל אותו הלילות עד
שבאו׳ כונסי״הנכס;ם של המדינה ואמרו להם:
רבותיי. הגיע זמן קריאת שמע ישראל:
וכעת לחידה: מיהם שלרשת האישים
הדל? רמז דק: לכל השלושה שנדמישפחה
משותף וממשלה משותפת.
נדב ה כנען, רמת־השרון

מועמד מונדייל

נשיא רגן

הפוליטיקאים הצעירים זקוקים להרבה סבלנות
עכשיו רק מפריע לשלום, מכיוון שהאוייב נוטה
לשלום אך ורק כאשר הוא מרגיש שאגו מאוחדים
וחזקים, ושאין בתוכנו חילוקי־דיעות תהומיים!
חוץ מזה, אני סבור שהאופוזיציה צריכה
להקים גם הפעם צעקה נגד הכוונה להעניק את
הפרס לישראלים: כשם שמנחם בגין לא הביא,
בסופו של דבר. את השלום, גס שלום עכשיו לא
הביא אותו כלל וכלל!
שימשון שיבק, רמת־גן

ופושטת על־פני כדור הארץ, והפוליטיקאים
הצעירים, כמו וולטר מונדייל או מיכאיל
גורבאצ׳וב, צריכים להרבה־הרבה סבלנות —
לפחות עד שיזדקנו.
אגב, אם יקרה חלילה משהו לחומייני, אפשר
לסמוך על אחיו הבכור 96 עד מאה ועשרים!)
משה אברהמי, צפת
שימלא את מ קימו•

במה שחה חייל־נזה״ שב?

מעות שיחרור.
הבט אחורה בערגה
האין זה מצחיק שנחלאי־משתחרר מקבל
במישטרים האבהיים השוררים היום מענק שיחרור בסך 5,500 שקל לערך —
כעשירית משאר חיילי ישראל, כעשירית משאר
הג׳ובניקים המשרתים בצה״ל, שמיספרם לא
קטן?
האם הנחלאים לא שרתו, האם לא נלחמו
.במילחמות־ישראל?
האט נחלאי אשר משתחרר אינו מתחיל בדרך
חדשה, כשהמענק אמור לעזור לו בהתחלה זו?
המעות שנחלאי מקבל ביום השיחרור המיוחל
מעידות על יחס לא רציני — מצד כל הגורמים
הנוגעים בדבר — לחייל המנסה לשלב גם צבא
וגם התיישבות, ובכך להפר את הבנאליות
שבשאר מסלולי־הצבא, שרובם ככולם צבאיים
בלבד.
צחי הרינג, נחלאי משוחרר,
קיבוץ מבוא־חמה
• הקורא צירף את תצלום הציק.

ירו שה ש ה מאניה
בבית״הספר הממלכתי הערבי בעכו
העתיקה מתנהלים הלימודים במיב*
נה עתיק -מימי התורכים!

קורא הרינג
דרך חדשה

״שלום עכשיר בעיקבות
מנחם בגין
״שלום עכשיו״ היא אחד המועמדים
לזכיה בפרס״גובל לשלום -שמועות
באוסלו.
אנשי שלום עכשיו והאופוזיציה התקיפו את
הענקת פרס־נובל לשלום למנחם בגין, בנימוק
שבגין כלל לא הביא את השלום. הם התעלמו
מכך שבגין הסכים לשלם תמורת השלום מחיר
יקר ביותר — בשטחים הגדולים פי כמה ממה
שנשאר למדינתנו, במאגרי־נפט עצומים ובהקרבת
ביטחון־המדינה ממש!
מה תרם שלום עכשיו למען השלום, חוץ
מהרס מוראל־העם ומהשמצת המדינה? שלום

קורא גיסשטיין
אם יש רכילות
לדעתי, אם יש בשבועון מקום קבוע לרכילות,
יכול להיות גם מקום קבוע למוסיקה.
שוקי גיפשטיין, רמת־השרון
• ה מדור מוסיקה מתפרסם בעם בשבועיים.

שלח את עמיו
וציון סגורה ומסוגרת, אין יוצא
משעריה...
מדוע נטפלים דווקא למס־הנסיעות?
בפרובינציה שבה אנו חיים, מביטים על אדם
הנוסע לחוץ־לארץ כאילו היה פושע.
הנסיעה לחוץ־לארץ הפכה מעין סמל
לשחיתות ולשפע המסואב.
כמה פרובינציאלי וצר־אופקים!
בלהט המיתקפה המתחסדת על הנוסעים
לחוץ־לארץ נוטים המתקיפים לשכוח, כי היציאה
מגבולות הארץ אל העולם הרחב עשויה גם
לתרום משהו לעולמו התרבותי של הישראלי.
או שמא הם זוכרים זאת טוב מדי ומזה הם
חוששים. אומנם אין בהטלת מס־נסיעות גבוה
כאיסור יציאה מן הארץ, אך האין זו דרך
לגיטימית ודמוקרטית כביכול למנוע מן העם
לצאת החוצה, שמא •חכים ויראה כי טוב בחו״ל
יעל רז, תל־אביב
ורע בארץ?

לידיעת הקוראים
מענק השיחרור של נחלאי
עשירית בלבד
בעולם -אין סיכוי לפוליטיקאים
ילידי המאה העשרים.
לנשיא הסובייטי החדש, שתכונתו הידועה
היחידה היא גילו המופלג 72 אין מה להתבייש.
הוא דווקא צעיר מהנשיא האמריקאי ( )73 או
הבוס הסיני 80 שלא לדבר על השליט האיראני
( ,)85 שלידו הוא ממש ינוקא.
נראה שאופנת שילטון הזקנים הולכת

אנו, כל הורי התלמידים בבית הספר הממלכתי
א׳ ,שבו לומדים 442 תלמידים בכיתות א׳ עד ו׳,
חתמנו על עצומה שבה אנו דורשים:
• בניית בית־ספר חדש לכלל אוכלוסית
התלמידים הערביים בעיר, מפני שהמיכנה
הנוכחי הוא מימי התורכים ולא יכול עוד לשמש
כבית־ספר.
• שיפוצים דחופים במיבנה הקיים, כדי

מיבתבי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן
למיבתבים קצרים. מודפסים
במכונת־בתיבת שצורפה אליהם מיבתביס הכותב. תמונת בעילום־שם לא יפורסמו. אין
המערבת מחזירה את המיכתבים
שנתקבלו בדג
העולם הזה 2424

גם מרים עברה את מסלול הנח״ל והקיבוץ, נישאה
למשה, שאותו הכירה משחר ילדותה. שני ישראלים יפים,
לא חלילה מיפלצות, העושים את המלאכה הבזוייה ביותר
המוטלת כיום על ישראלי בחו״ל — מלבד, אולי, בעלי
תפקידים מסויימים בשטחים הכבושים.
הסיפור כולו נשלח בימים אלה למוסדות האינטרנציונל
הסוציאליסטי ואיגוד העובדים החופשיים.

בין,מעריב״
ו,הארץ״

הדרך לגילוי האמת על פעילות הקונצרן
ההסתדרותי כור בדרום־אפריקה לא היתה קלה. היו בה
כמה אלמנטים משעשעים ומדהימים, נוסף על העובדה
־שאיש כמו מזכיר־ההסתדרות, ח״ב ירוחם משל, נתפס
בכזב בוטה, באורח שאינו משתמע לשתי פנים.

מסמר כתב ״העולם הזדד, חיים ברעם:
תחילתו של הסיפור לפני יותר משנה. חבר במילואים,
עולה מגרוזיה, טילפן אלי ושאל אם יש לי חברים
בדרום־אפריקה.
מסתבר שהבחור, צעיר פשוט ומקסים, עובד באחד
ממיפעלי כור, ונשלח לעבוד בדרום־אפריקה.
ה״גרוזיני״ שלי אינו פוליטי. לא עלה כלל על דעתו
שיש לי, אישית, או להעולם הזה (אני מצטער להודות
שהבחור, שמתקשה בעברית, אינו מכיר את השבועון
המסדים) התנגדות כלשהי למישטר בדרום־אפריקה.
בעיקבות שיחה זו, ומידע מסויים שנמסר לי מאיש
בעל־מצפון בתוך כור, פירסמתי שורה של האשמות
בהעולם הזה על פעילות כור, שהיא חלק מחברת
העובדים ההסתדרותית, בדרום־אפריקה. מנהלי החברה
גילו רגישות רבה לנושא, וקיבלתי שדרים עקיפים רבים
״לרדת״ מהסיפור. גם הצנזורה באה לעזרת ראשי חברת
העובדים, ומחקה פרטים חשובים, אשר יכלו להוכיח את
מעורבות כור במדינת האפרטהייד, בניגוד להחלטות כל
האירגונים הבינלאומיים שאליהם שייכת ההסתדרות
ומיפלגת־העבורה, המנהלת, כידוע, את כל הגורמים
הכלכליים והאחרים של אירגון העוברים.
מזכ״ל ההסתדרות היה לחוץ במיוחד, מכיוון שהוא
מכהן גם כסגן־נשיא אירגון העובדים החופשיים, המסונף
לאינטרנציונל הסוציאליסטי. הוא עצמו כתב להעולם
הזה, והעביר לנו העתק מדרישתו שדני רוזוליו, מזכיר
חברת העובדים, יחקור בפרשה. אחר־כך שיגר להעולם
הזה מיכתב־הכחשה שיקרי, וטען מפי רוזוליו שלא היו
1דברים מעולם.
המשכתי לחפש מידע בדרום־אפריקה עצמה. לפני
שבועיים הגיע אלי דיווח מפורט על פעילות חברת כור
בארץ זו. הדיווח כלל גם את שם השליח של כור, המייצא
תוצרת־מתכת וטלקומוניקציה למדינה הגזענית, ועוסק
שם גם בשיווק מוצרי התעשייה הקיבוצית.
השם משה ברזון לא היה זר עבורי. חקירה קצרה
העלתה שמדובר בחבר שלי מילדות. משה ורעייתו מרים
היו אתי בתנועה המאוחדת מכיתה ד׳ ועד כיתה י״א.
מרים למדה אתי מכיתה א׳...
משה ברזון נולד בירושלים ב־ . 1941 אביו היה נגר. הוא
ואחיו, חגי, קיבלו חינוך ציוני־סוציאליסטי מובהק, למדו
בבית־החינוך ע״ש ברל כצנלסון והיו חברים נאמנים
בתנועה המאוחדת. משה ומרים היו חברי התנועה
מ״ניצנים״ (כיתה ד׳) ,קיבלו דעת ממדריכים כמו מוקי
צור (בנו של מי שהיה שגריר ישראל בארצות
דרום־אמריקאיות רבות ובצרפת) ,ופצ׳י שפירא, הנחשבים
כטובי האידיאולוגים שידעה התנועה המאוחדת.
שניהם מובילים כיום את הזרם ההומניסטי באיחוד, עמדו
מאחורי שיח לוחמים ואפשר לראות בהם את מעצבי
האסכולה של ״יורים ובוכים״ ,משה ברזון העריץ את
שניהם, ומדבר עליהם עד היום בנוסטלגיה רבה.
כשדוברת כור, אחרי שנאלצה להודות בעצם קיומו
ביוהנסבורג הגדירה אותו כ״בחור״חמד״ ,חייכתי לעצמי.
הוא תמיד היה בחור נפלא, כל מה שרצית למצוא
בתנועת־נוער סוציאליסטית. אין להתפלא שהוא כיום
סוחר עם גזענים, יורשי האידיאולוגיה הנאצית, תוך ניצול
עבודת־עבדים שחורה.
כאן אין כל חשיבות לפרטים ולתירוצים. כל מי
שמקיים יחסי־מיסחר עם דרוס״אפריקה, נהנה במישרין
ממישטר של עבדות.
משה ברזון היה בנח״ל, בהכשרה באפיקים ובקיבוץ
יוטבתה בערבה. אחרי הצבא למד כלכלה, עבר בעיריית
תל־אביב, ומשם הלך לכור.
חבריו ראו בכך מעשה טבעי בהחלט. חזקה על
מפא״יניק שרוף כזה שילך לחברה הסתדרותית. הוא עשה
חיל בכור, ניהל חברות־בת רבות, עד שהגיע לשליחות
הלאומית ביוהנסבורג.
אשתו, מרים, היא בתו של מי שהיה מנכ״ל
מישרד־החינוו־והתרבות, חנוך רינות (ריינהולח. היא
קיבלה חינוך סוציאליסטי־הומאניסטי בבית ה״ייקי״
שלה. אביה היה חסיד מובהק של זרם־העובדים בחינוך,
עד שהשתכנע לתמוך בחינוך הממלכתי.
מרים היתה תמיד בחורה ״תנועתית״ במיוחד. אחרי
הצבא למדה עבודה סוציאלית, עבדה עם נוער־שוליים
כקצינת־מיבחן, גילתה מאז ומתמיד חוש־צדק מובהק.
היא ראתה בעבודתה שליחות, ולא סתם ג׳וב.

לפני שבועיים פירסם העולם הזה ( )8.2.84 סקופ:
״איל־עיתונות עולמי מתעניין במעריב״.
הודענו כי רופרט מורדוך, איל־עיתונות אוסטרלי
הקונה עיתונים על ימין ועל שמאל — החל בעיתוני־יוקרה
כמו טיי מ ס של לונדון וכלה בעיתוני־רחוב
לעמי־ארצות, כמו ניו־יורק פוסט — מתענין ברכישת
מניות של מעריב.
לא היינו מפרסמים ידיעה כזאת מבלי להיות בטוחים
לגמרי בעובדות. ואכן, קיבלנו מידע ממקור מהימן
ביותר. ההערכה היתה כי התעניינותו של מורדוך באה על
רקע ידידותו עם אנשים הקשורים עם אריאל שרון. עד
כה לא קנה מורדוך מעולם אלא עיתונים בשפה האנגלית
בארצות דוברות־אנגלית.
היינו, כדרכנו, זהירים מאוד בפירסום. לא כתבנו
שמתנהל משא־ומתן עם בעלי־המניות של מעריב, ולא
אמרנו כי יש מצד מעריב התעניינות בעיסקה כזאת, או
אף ידיעה על כוונותיו של איל־העיתונות הזר.
לפני הפירסום פנינו, כמובן, אל עובד בן־עמי,
מבעלי־המניות העיקריים של מעריב, ושאלנו אותו על
העניין. בן־עמי הכחיש בתוקף כל ידיעה על עצם
התעניינותו של מורדוך, וכללנו את דבריו במלואם
בידיעה המקורית.
ההמשך מעניין, מפני שהוא מהווה קוריוז אופייני.
רק עיתון ישראלי אחד, על המישמר, ציטט את ידיעת
העולם הזה. ידיעות אחרונות, מתחרהו ואויבו של
מעריב, לא הזכיר אותה. וגם לא הארץ, המתכוון לפרסם
צהרון מתחרה.
לעומת זאת עוררה הידיעה עניין בחו״ל. העיתון
הבריטי המכובד גארדיאן, המחתרה בטיימס של
מורדוך, פירסם עליה ידיעה מפורטת, שהסתמכה כולה
על הסקופ של העולם הזה.
וראה זה פלא: הארץ, שלא הביא את הידיעה המקורית
של העולם הזה, הביא את ידיעת גארדיאן, שהעתיק את
ידיעת העולם הזה.
בהגינותו הידועה, לא הזכיר הארץ אף במילה אחת כי
זוהי ידיעה של העולם הזה. הוא הביא רק את ידיעת
גארדיאן, כאילו היתה זאת תגלית בריטית :״מדל בריטי
מעוניין לרכוש את מעריב — עקב קשייו הכלכליים של
העיתון — מאת שאול צדקה, סופר הארץ בבריטניה —
לונדון (מיוחד להארץ) — איל־העיתונות הבריטי־אוסטרלי־אמריקאי
רופרט מורדוק מתענין ברכישת
העיתון מעריב. זאת מוסר העיתון גארדיאן, המוסיף כי
הסיבה להתעניינותו של מוררוק היא קשייו הכלכליים
של העיתון והידידות בינו לבין אריאל שרון, המעוניין
לשפר את מעמדו ותדמיתו בישראל באמצעות מעריב״.
כך הארץ ב־ 15 בפברואר. מסתבר כי גארדיאן הוסיף
לידיעת העולם הזה הערה על מצבו הכלכלי של מעריב,
שלא הופיעה בהעולם הזה. גארדיאן, בניגוד להעולם
הזה, לא ביקש את תגובת בעלי מעריב.
מעריב הגיב בו ביום במאמר נזעם, שבו דיבר על ״אחד
הברווזים הפחות־מוצלחים״ של העולם הזה. אך את
עיקר תגובתו ייעד להארץ:
״היום מעתיק הארץ את סיפור״הבדים, גם הוא בלי
לבקש את תגובת מעריב. והוא מציין שיצר הרכישה של
מרדוך נתעורר, עקב קשייו הכלכליים של העיתון׳.
הארץ, שמצבו הכלכלי,המזהיר׳ ידוע היטב לכל הקשור
לענף העיתונות, ייטיב לעשות אם יתנצל על
פירסום־הכזב לפני שייקרא לסדר.״
ואכן, כבר למחרת היום התנצל הארץ בידיעה נוספת:
״מעריב אינו עומד למכירה — העיתון אינו מצוי
בקשיים כלכליים — מאת סופר הארץ — העיתון
מעריב אינו מצוי בשום קשיים כלכליים, ואין שום כוונה
למוכרו לרופרט מורדוק, המו״ל האוסטרלי, או לכל גורם
אחר בעולם — כך הוברר לסופר הארץ בעיקבות בדיקת
הנושא.
״הידיעה, שפורסמה בהארץ — היא הועתקה
מגארדיאן הבריטי — שבה נמסר על התעניינותו של
מרדוק ברכישת מעריב ועל הקשיים הכספיים שישנם,
כביכול, למעריב — משוללת כל יסור וחסרת כל שחר.
הארץ מצטער על פירסום הידיעה.״
כל זה מעורר כמה הירהורים.
ראשית, אילו העתיק הארץ את הידיעה מן העולם
הזה, תחת להסתמך על העתק משובש שלה בעיתון זר,
היתה אי־נעימות זו נמנעת ממנו. העולם הזה דייק
בניסוחיו.
שנית, חקירת־הבזק של הארץ, תוך 24 שעות, לא
כללה פנייה למורדוך עצמו, שהרי אחרת היתה מתפרסמת
תגובתו שלו.

אלט רנ טי ב ה — ל מ ען >ע\דאל אחרת

אסיפת פעילים פתוחה
על הנושא:

ישראלבמאבק הבין־גו שי
תתקיים ביום רביעי ,22.2.84
בשעה 19.30 בערב בבית בני־ברית
רח׳ קפלן ,10 תל־אביב.

ב — נו לדלכם בן
מסיבות ברית וחתונות
המוצלחות ביותר

בבי ת ה רופ א
עם הגן היפה

תל־אביב, רחוב הפטמן 1
המשרד פתוח: בשעות 19-17 ;13-10
טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :

לשרותך 24 שעות ביממה

לבטל׳ כרטיסי אשראי בלבד

שול ה

ציפורניים מל אכו תיו ת
ב שיטה א מ רי ק אי ת
חז קו תבא חריו ת
וכן ה שתל ת רי סי ם

דבי*1,זי7ז*ך*ידי
סיסניס: 284919 295318

ח שווניו! <3 6 3 0 0
בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת
ד״רמרד כי זי ד מן
הוצאת ר שסים

פנינה רוזנבלום
וסדין חימום ז ק ״ ש
בסרט הפרסומת החם
של ה שנה...
בבתי הקולנוע־ ת׳׳א -גת, קלאס, דקל, פאר, סטודיו.
ר־ג -אואזיס. חיפה -אורלי. ירושלים -מיטשל, אוריון

מי יחליף את קיסר
ככל שמתקרב מועד פרישתו של מזכ״ל ההסתדרות, ירוחם
משל, וכניסת ישראל קיסר לתפקיד, מתרבות השמועות
על מס׳ 2הבא של ההסתדרות, מקום המובטח הפעם
לקיבוצים.

שני המועמדים הרציניים: דני רוזוליו, מזכיר
״חברת העובדים״ ,ונחום פסה, יושב־ראש
המרכז־לתרבות. שניהם קיבוצניקים.

תוטונן־ך
רבין מתקרב לנבון
מחנהו של יצחק רבין מגשש שוב אצל מקורבי
יצחק נבון בדי להגיע לעיסקה: נבון בראשות
הרשימה ורבין מם׳ .2נבון יתייחס להצעה זו
בכובד־ראש, משוס ששימעון סרס אינו מוכן
להציע לו את ראשות הרשימה.
ח״ב אהרון נחמיאס, ממחנה רבין, המקורב גם לנבון, הוא
שינהל את השיחות המוקדמות עם אנשי נבון.

,.המרגלים״ של שמיר
המתיחות השוררת בין המחנות השונים
בתנועת־החרות הצמיחה מושג חדש:
״המרגלים של יצחק שמיר״ .הכוונה היא לאנשי
מחנה שמיר-רוני מילוא, העובדים
במישרדי־ממשלה שראשיהם הם אנשי־חרות,
או ליריבים, הנמצאים בקשר עם מילוא.
המדובר באבנר סרוסי, עורו של סגן ראש־הממשלה דויד
לוי, שעליו טופלים שהוא חבר טוב של מילוא; אילנה
ביננשטוק, העובדת בלישכתו של שר־הביטחון, משה ארנס;
ערי הלפרן, חברו הקרוב של מילוא, המתקרב עתה למטהו
של אריאל שרון; וגירעון סיטרמן, לשעבר עוזרו של יורם
ארידור, ועתה עוזר קצוץ־סמכויות אצל יגאל כהן־אורגד.

אחד מארבעת ה״מרגלים״ יתבקש בקרוב
להסכים לבדיקה במכונת־אמת, כדי להוכיח
שאתו מעביר מידע.
568 מיסטר הרוגי מילחמת לבנון הגיע
השבוע ל־ .568 המיסטר כולל את הרוגי
הפעולות המיבצעיות, תאונות־דרכים,
התמוטטויות הבתים בצור ואזרחים
שנהרגו בלבנון.

בגין ר 1צה לחתו
תנועת אזרחים חדשה, שבסיסה הוא אגף!
האירגון ב״מצודת־זאב״ ,מתכוונת להחתים
המונים בקריאה לשובו של מנחם בגין לראשות
הממשלה.
ההחתמה תבוצע ברחובות הערים הגדולות, ומבית לבית.

הפעילות סביב עתידו של מנחם בגין, כולל
הרעיון להוסיף את חתימתו למגילת־העצמאות,
נעשית ביוזמתו של בגין עצמו. אין הוא מוכן
לומר על כך בפומבי דבר, כדי לשמור לעצמו
אפשרות של נסיגה מכובדת במיקרה שיידחה
על־ידי דעת־הקהל.

מתחזק מעמד ברוך
מעמדו של נימים ברוך, יועץ ראש־הממשלה
לענייני כלכלה, מתחזק מאוד. יצחק שמיר
שומע את השגותיו בכל סוגיה שמביא
שר-האוצר, יגאל בהן־אורגד.
במישרד האוצר טוענים שברוך קיצץ למעשה בסמכויותיו
של השר.

עתירה נגד פרס

קורפו נותח
שר״התחבורה, חיים קורפו, נותח השבוע בעינו
השמאלית, בפעם השלישית. הוא אושפז
ליומיים בבית־החוליס ״הדסה״ וחזר מייד
אחר־כך לעבודה שוטפת.

סיור־הרצאוח
ישראלי־פלסטיני
מרדכי(״מורלוד) בראון, איש ״שלום עכשיו״,
ומוחמד מילחם, ראש־העיריה המוגלה של
חלחול, עורכים סיור־הרצאות משותף
בארצות־הברית.
חבריו של בראון הציגו כתנאי שמילחם לא יוצג רישמית
כאיש אש״ף, אף שהוא ידוע כאיש־אש״ף נאמן.

ציפורי עוזר לחתנו?
רואה־החשבון יהודה ארליך, חתנו של שר־התיקשורת
מרדכי ציפורי, מתחרה במיכרז על תפקיד בכיר בחברת
תש״ת -חברת בת של אל־על העוסקת במתן שירותים
תעופתיים בנתב״ג.

חברים בדירקטוריון של החברה, מתנגדי
ציפורי, חוששים שהייחוס המישפחתי של
ארליך יביא לקבלתו לתפקיד.

הטענה הנשמעת היא שסיפרם של אהוד יערי
וזאב שיף ,״מילחמת שולל״ מציג את
גירסותיהם של מי שהיה ראש אמ״ן, יהושע
שגיא, ושר־התיקשורת, מרדכי ציפורי. ואילו
סיפרו של שימעון שיפר ,״כדור של״ג״ ,שאינו
מחמיא לאריאל שרון, מציג באופן חיובי את
עמדותיו.

הבנקים אינם מתואמים
התחרות הנוכחית בין חמשת הבנקים הגדולים
על לקוחות גרמה להפסקת התיאומים המוקדמים
ביניהם לגבי מיבצעים מיוחדים, כפי שהיה
בעבר.
כל בנק פועל עתה לבדו, ומעדכן את הכתבים הכלכליים יש
בשעות־הלילה המאוחרות, כדי שהמתחרים לא יצליחו מ׳>1

להציע תנאים דומים כבר למחרת.

עיתונאים לגרמניה
הכתבים המסקרים את מישרד־הפנים והמטה
הארצי של המישטרה, יוצאים בקרוב לסיור
השתלמות בגרמניה המערבית. הנסיעה תהיה
על חשבון המערכות, והשהיה על חשבון
הגרמנים.
לסיור יתלווה דובר המטה הארצי, משה צור.

פאפו לחרות
חבר הוועד־־המנהל של רשות־השידור,
אהרון פאפו, פנה לאגף־האירגון של
תנועת־החרות וביקש שיאפשרו לו
להופיע בסניפי התנועה ברחבי־הארץ,
כדי לספר על פעולותיו בטלוויזיה.
פאסו הוא חבר לע־׳ם, ממרכיבי הליכוד,
אך הוא רמז, לא אחת, על רצונו להצטרף
לחרות.

חילופים ב״בית ברל״

״צוות לעניין״ לישראל

מנכ״ל ״בית ברל״ ,ניסים אלמוג, הודיע שהוא מתכוון
לפרוש מתפקידו בסוף שנת־הלימודים הנוכחית,
ובמיפלגת־העבודה מוזכרים כבר אישים שונים המתאימים
לתפקיד.
השמות שהוזכרו השבוע הם יצחק ליבני, לשעבר מנכ״ל
רשות־השידור; זרובבל שליו, לשעבר ראש ענף־קישור
לעיתונות בצה״ל; תת־אלוף(מיל׳) רב(״דוביק״) תמרי,
ומנחם שרמן, לשעבר ראש המועצה המקומית רמת־השרון.

גיבורי סידרת הטלוויזיה ״צוות לעניין״ יבואו
בקרוב לישראל, במיסגרת מיבצע־סירסום
לסידרת מוצרים לבית ולמישפחה.

רן כה1
מעניש סרבנים
אלוף־מישנה רן כהן, מנהיג פלג של
של״י שהתגייס לצבא־הקבע, שפט
באחרונה שני חיילי־מילואים שסירבו
לצאת ללבנון, ופסק להם עונשי־ריתוק
למחנה.
כהן, שיחידתו הוצבה בלבנון, שוחח
ארוכות עם השניים, שלום שמואלי
מקיבוץ מצובה וגדי שטרנבך מירושלים,
בני ,34 והציע להם שישרתו בלבנון, ולוא
ליום אחד באופן סימלי. הם התנגדו לכך
בתוקף, ואז ביקש ממפקדו שישפוט
אותם. מפקדו החזיר אליו את הטיפול
בסרבנים.
כהן ניסה שוב לשכנעם, בדרכי־נועם,
וכשעמדו על דעתם שפט אותם ל־ 28 ימי
ריתוק למחנה, והודיע להם שבתום ריצוי
העונש הוא יוציא אותם מיחידת•
המילואים שבה הם משרתים מזה 15
שנה.
לעומת זאת, פירסומי פלג של׳׳י בחדל,
בשפה האנגלית, תומכים בתנועת
סרבני־השירות בלבנון ,״יש גבול״.

יואב לביא, שהיה יועץ־הבחירות של שימעון
פרם ב־ ,1981 הגיש עתירה לבית-הדין העליון
של המיפלגה, בדרישה לקיום ועידה עוד השנה,
כדי שתבחר במרכז חדש וביושב־ראש.

ספרים לטובת מי?

לביא חיבר אחרי הבחירות את סיפרו ,״ההחמצה הגדולה״
ומאז הורעו היחסים בינו ובין פרס.

שרים בממשלה בוחנים מקרוב את שני הספרים שהופיעו
באחרונה על מילחמת־הלבנון.

מקומונים נוספים בירושלים שני מקומונים חדשים עשויים להופיע בקרוב
בירושלים. האחד הוא בבעלות בעלי־הון
אמריקאיים, המתעניינים בהוצאת חינמון
בעברית. השני הוא מקומון בשפה הערבית,
שבו מגלה עניין איש־עסקים מיזרח־ירושלמי.
הוא כבר אירגן מערכת.

מדריך לחיילים זרים
מדריך־עסקים ישראלי באנגלית, שיופץ בין
חיילי האדם, הכוח הרב־לאומי ואנשי הצי
השישי האמריקאי במרחב מופק בימים אלה.

.,אותות״ ללא מתחרים
כמה מישרדי־פירסום גדולים הודיעו לאיגוד
המפרסמים שאין בדעתם ליטול השנה חלק
בתחרות ״אותות״ ,שבה הם מתחרים בהישגי
פירסום.
הפירסומאים מתרצים זאת במצב הכלכלי הקשה
ובדמי־ההשתתפות הגבוהים שגובה איגוד המפרסמים.

על רקע זה צפוייה מתיחות בין האיגוד לבין
הפירסומאים.

מילחמת הגזוזים
אחד הגדולים בענף יצרני המשקאות הקלים —
גזוזיס, משקאות טיבעיים וטיבעיים למחצה —
מתכנן התקפת־פתע לתחילת האביב. הוא כבר
הכין מיבצעי־סירסום־ושיווק גדולים, תוך
חסימת מתחרים.

במדינה העם המחדל הגדול

דויד הכהן. שהיה
קרוב־מישפחה של רבים
ממנהיגי הישוב,
היה אישיות ייחודית ו.ם
בזכות עצמו
דויד הכהן לא נמנה מעולם עם
־׳זורה הראשונה של מנהיגי היישוב
תנועה הציונית. כאשר אסרו אותו
־יטים, יחד עם מנהיגי היישוב,
,.שבת השחורה״ ,הם החמיאו לו.
אבל הכהן, קרוב־משפחה של כמה
מראשי היישוב, היה תמיד דמות
ייחודית וססגונית, בלב ליבו של
המימסד.
עינויים סיניים. יתכן כי
תרומתו העיקרית להיסטוריה. של
המרינה היתה דווקא באזהרתו מפני
מחדל היסטורי.
זה היה בשנות ה־ ,50 כאשר כיהן
הכהן כציר ישראל בבורמה. ביושבו
שם נפקחו עיניו כלפי העולם החדש
של סוף המאה ה־ :20 עלייתה המהירה
של אסיה המיזרחית.
הכהן הבין את החשיבות העצומה
של סין הקומוניסטית, כגורם מדיני
עצמאי בעולם, בשעה שישראל היתה
קשורה עדיין עם שרידיה של סין
״הלאומנית״ ,שנמלטו לאי טייוואן.
הוא ביקר בסין, נפגש עם אחד מגדולי
מנהיגיה, צ׳ו אן־ליי, והציע לממשלה
בירושלים לקשור קשרים דיפלומטיים
עם סין.
באותם הימים היתה סין ״האדומה״
אוייבתה בנפש של ארצות־הברית.
הטראומה של ״אובדן סין״ הרעילה את
הנשמה האמריקאית, העלתה את
הון ופעה של ג׳ו מק־קארתי והפכה את
המילחמה בסין לאחד מעיקרי
המדיניות האמריקאית.
סין הקומוניסטית היתה מבודדת,
וחיפשה ידידים בכל העולם. היתה זאת
הזדמנות־פז למדינת־ישראל להיכנס
בשער הראשי לאסיה.
,.דור הנפילים״ .אולם ירושלים
רעדה מפחד. שר־החוץ משה שרת, גיסו
של הכהן, חשש להרגיז את
האמריקאים. דויד בן־גוריון אמנם נהג,
לאחר מכן, לדבר על חשיבותה של סין
— אבל אז כבר היה זה מאוחר מרי. סין
התקשרה בינתיים עם גמאל עבד״
אל־נאצר. אחרי שנדחתה על־ידי
ישראל, הימרה על הקלף הערבי.
כאשר נפטר הכהן השבוע, היו
מעשים ומחדלים אלה שייכים
לנחלת־העבר. בישראל של 1984 היה
הכהן אנאכרוניזם. הוא היה שייך לדור
המייסרים, הנראים בעיני הננסים של
1984כ״דור הנפילים״.
מיניסטריון האמת״

איד לזייך את ההיסטוריה
מכוח צו ממשלתי
בבניין הכנסת לוחמים 120 נבחרים
על כמות מוגבלת של דקות בטלוויזיה
וברדיו ועל מיספר מוגבל של כותרות
בעיתונות. הדבר יוצר תחרות פרועה,
כשכל ת״כ מנסה לגבור על חבריו
בהמצאת נושאים יוצאי־דופן.
יתכן שח״כ משה קצב הגיע השבוע
לידי שיא.
קצב, איש חרות, נחשב דווקא כח״כ
רציני יחסית, והוא מקובל על הבריות
במישכן הכנסת. השבוע הגיש בתרועה
רבה הצעה, העלולה לערער את שמו
הטוב כאיש רציני.
הצעת קצב: לבקש את מנחם בגין
להוסיף במאוחר את חתימתו על
מגילת־העצמאות.
בגין התנגד. עצם הרעיון לזייף
מיסמך היסטורי, על־ידי הוספת
חתימה, הוא כמעט מיפלצתי. נודף מכך
ריח חזק של ״מיניסטריון האמת״ —
המוסד שהומצא על־ידי ג׳ורג׳ אורוול
בסיפרו .1984 ,אותו מיניסטריון היה
גונז מיסמכים היסטוריים וממציא
(המשך בעמוד {16

״ניו־יווק ט״מנ1״ מגלה: בגין ושהן נלשו ל לבטן
בדי לסבל הסבם בין האמריקאים ואש״ו למען השלום

התאריך

הגו ר לי
^ חודש מאי ,1981 ,נערך כינוס
* 1עיוני בטירת דיצ׳ליי ליד
אוכספורד באנגליה. ישיבותיה לא
צולמו, ותוכנה לא פורסם. זה היה אחד
מתנאי ההתכנסות.
בכינוס השתתפו דיפלומטים,
מדענים והוגי־דיעות מארצות רבות,
שהיה להם בצורה זו או אחרת קשר
לנושא המרכזי: השלום הישראלי־פלסטיני.

היה
זה סיכום של מסע ארון של ראשי
האקדמיה במרחב, שבמהלכו ריאיינו
מאות אישים משני הצדדים. בין השאר
נפגשו הגנרל ההודי ועוזריו גם עם
עורך העולם הזה.
מסקנתו של מרוז: לא יתכן שלום
במרחב בלי פיתרון הבעייה הפלסטינית
על־ידי הקמת מדינה פלסטינית
בגדה וברצועה, בצורה זו או אחרת.
לשם כך דרושה פעולה מצד

האמריקאית לגבי ההברה
בישראל, תוך התחייבות בעיק־בותיה
מראש מצידם לפתוח
במשא־ומתן עם אש״ח.
הדיונים האינטנסיביים הגיעו
באביב 1982 לידי סיכום חיובי.
האמריקאים הסכימו להזמין שני
אישים בכירים מטעם אש״ף לארצות-
הברית, ואילו ערפאת הודיע כי אש״ף
מוכן למסור באמצע חורש יוני את
ההצהרה המבוקשת.

זאת היתה צריכה להיות
פדיצת־דרך היסטורית לקראת
השלום.
ימים מעטים לפני התאריך שנקבע
פתחה ממשלת־ישראל בפלישה
ללבנון, כשמטרתה העיקרית היא
״השמדת תשתית אש״ף״.

לדעת העיתון האמריקאי,
סביר להניח כי התאריך לא היה
מיקרי: לממשלת־ישראל נודע
על ההסכם האמריקאי־סלסטיני
המתקרב, והיא החליטה לסכל

במשא־וזזתן חשאי, שנמשו חצי שנה, בשישר עם נשיא
שניסיה, הוגנה הצהוה היססודית ער הנות אשי ו
נישואד, אדבסנדו וו״ג היה שותף לנו, המועד נקבע ד 14 ביוני
האם בוצה מירחמח־דבנון שבוע וכני 3ן ביגור יוזמה זו?

1מ1אריר!גורר
ביטא עמדה תרשד, של אש ׳ף. אלא
עירסוס הכחשות במנות.
¥הי פקוע בדנלאוכד. פרסיימתפרס* שעמיתיו נרתעים הפני. אובדץ־לב
גיבש דפירמס עמדה הקיימת זה מכני.
שה זגד״ וה הפעה, כגכור הסכנה רכסיה
תגב

עג-־יני ישר
וי־דבפעם כאן מגע׳־פ אש״ת בדכנוו, ניתנה לכרנואווי יד שם;ד התבסס על ה-לטות י,ד:-צ־-,
שג*.לני_£בב שההי שלוס
בגתוריאתת.-זח
ולארחחנ־ חד-ר
—טי• ד
שונההיי.

מים-,י״
יוריקס-

הכותרת ב״העולס הזה״ 21.7.82
יוזמה מקבילה
בין השאר השתתף בכינוס הארולד
סונדרס, מי שהיה פקיד בכיר מאוד
במועצה הלאומית של ארצות־הברית
לביטחון לאומי ולאחר מכן במישרד־החוץ
האמריקאי; הד״ר עיצאם
סרטאווי מטעם אש״ף, ואורי אבנרי.

בין אנשי המדע והמחקר היה
צעיר אמריקאי בעל שם
מיזרח־אירוסי: ג׳ון אדווין
מרוז.
שמו של מרוז, מומחה לענייני
ביטחון, היה ידוע רק לאנשי־מיקצוע.
הוא היה מנהל האקדמיה הבינלאומית
לשלום, המקורבת לאו״ם,

ארצות־הברית. השאלה היתה כיצד
להביא להתערבות אמריקאית כזאת.
על כך דובר הרבה בישיבות כינוס
דיצ׳ליי, לא רק בישיבות הרישמיות,
שנמשכו כמה ימים, אלא גם —
ובעיקר — בשיחות פרטיות
בטרקלינים האלגנטיים, בעיקר בין
מרוז, סרטאווי ואבנרי.

יתכן שבצורה זו החל
הפיפור, שהפך השבוע סקופ
של ״ניו־יורק טיימם״.

•התאריך: יוני 1982

ך * עיתון האמריקאי פירסם
1 1בהבלטה רבה מאוד דבר שנראה
לו כגילוי סנסציוני ביותר. ואלה
פרטיו:
באוגוסט 1981 פתח מרח לפי
בקשת אש״ף ביוזמה בלתי־רישמית,
שנועדה להכשיר את הקרקע למשא־ומתן
אמריקאי־פלסטיני. בהתאם
להבטחה רישמית שנתנו האמריקאים
לישראל, היו האמריקאים מנועים
מלהיכנס למשא־ומתן רישמי, אלא
אחרי הכרת אש״ף בזכות-קיומה של
ישראל.
במשך עשרה חודשים טס מרח
הלוך וחזור בין וושינגטון וביירות,
כשהוא מקיים מגעים עם שר־החוץ
אלכסנדר הייג ועם סגנו ניקולאס
ואליוטיס (כיום שגריר ארצות־הברית
בקאהיר) .הייג הודיע לו שהוא פועל
אנשי־אש־׳ף סרטאווי וערפאת
על דעת הנשיא רונלד רגן. בצד השני
אור ירוק
של הקו קיים מרוז מגעים עם יאסר
ערפאת, שעימו בילה יותר מ־400
שבראשה עמד הגנרל ההודי אינדאר שעות בשיחות׳ אינטנסיביות. אחד
ג׳יט ריחיה — מי שהיה מפקד כוחות האישים שהיו מעורבים במערכה זו היה
האו״ם בסיני, שסולקו בחיפזון ערב סונדרם, שגם הוא לא מילא אז תפקיד
מילחמת ששודהימים.
רישמי.
זמן־מה לפני כן, פירסם מרוז ספר
המטרה היתה למצוא נוסח
בשם מעבר לביטחון -תפיסות מדוייק של הצהרה מטעם
פרטיות בקרב ערבים וישראלים. אש״ח, אשר תספק את הדרישה

אותו י מראש על־ידי מיבצע
צבאי.
אלכסנדר חייג עצמו אישר השבוע
את נכונות הסיפור. ואילו דובר מטעם
הנשיא טען שרונלד רגן לא ידע על כך
דבר.

•כיצוץ בוגעהאחהן
^ וראי ״העולם הזה״ כעלי-
| זיכרון לא היו מופתעים מסיפור
זה. לגביהם, לא היה זה סקופ, אלא אך
השלמה למידע שכבר היה מצוי
בידיהם מזמן.

הנשיא רגן
האם ידע?

הסבם אמריקאי-פלסטיני, שיתבסס
על הכרת אש״ן! בישראל.
ערפאת וסרטאווי טענו כי המועצה
הלאומית הפלסטינית כבר אישרה
למעשה את ההכרה בישראל, כאשר
קיבלה בברכה את תוכניתו של
ליאוניד ברז׳נייב, שהזכירה בפירוש
את זכותה של ישראל להתקיים
בביטחון, לצד ההכרה בזכות העם
הפלסטיני למדינה משלו. הבעייה
היתה לנסח מיסמך רישמי, שיתקבל
מראש על דעת האמריקאים, ולהשיג
מן האמריקאים התחייבות מפורשת
מראש לפתוח במשא־ומתן עם אש״ף
אחרי פירסום מיסמן זה.
סרטאווי פתחבמערכה דיפלומטית
קדחתנית. הוא נפגש עם ברונו
קרייסקי באוסטריה, עם פקידים
בכירים בארמון אליזה בפאריס ועם
מישרד־החוץ בלונדון, וכן עם
שילטונות השוק המשותף בבריסל. אך
עיקר המאמץ היה מכוון, כמובן, לעבר
וושינגטון.
הוא לא יכול היה לטוס בעצמו
לוושינגטון, מפני שהאמריקאים סירבו
לתת אשרת־כניסה לראש מחנה•
השלום הפלסטיני( .לעומת זאת נתנו
בלי כל בעיות אשרות־כניסה לנציגים
של אירגוני־הסירוב הפלסטינים
הקיצוניים).
בהתייעצות עם ערפאת החליט
סרטאווי לגייס לצורך הפעולה את
נשיא תוניסיה, חביב בורגיבה, שעימו
נפגש ב־ 21 באפריל .1982 זה אישר את
היוזמה בהתלהבות. בסוף אפריל טס
מוחמר מזאלי, ראש־ממשלת תוניסיה,
לארצות־הברית ונפגש שם עם ראשי
מישרד־החוץ. אלכסנדר הייג הסכים
לתוכנית, שכללה שני עיקרים:
סרטאווי יצהיר רשמית בשם אש״ף
שהאירגון מוכן להכיר בישראל,
וארצות־הברית תודיע כי׳בכך התמלאה
ההבטחה שנתן הנרי קיסינג׳ר
לישראל, שלא תנהל משא־ומתן עם

שר־החוץ הייג ואריאל שרון
האם הוא הלשין׳
חודש וחצי אחרי פרוץ מילחמת־הלבנון
פירסם העולם הזה ()21.7.82
סקופ משלו, ובו סיפור דומה מאוד.

אש״ף עד אשר זה יכיר בישראל. לאחר
מכן ייפתחו מגעים רישמיים להשגת
השלום.

לפי סיפור זה, קיבל
סרטאוויבינואר 1982 אור ירוק
מצד יאמר ערפאת, כדי לפתוח
במגעים בינלאומיים להשגת

(המשך בעמוד )12

מזאלי חזר מוושינגטון
לתוניסיה והודיע בי קיבל
תשובה חיובית. בהתאם לבד

פרשתיעקב דוינסון

״השלם הזה״ מפרסם את המיסמך שהגיע
לפני שישה חודשים לצמרת המערך, המוכיח

שחוח!
תשעה חודשים אחרי שמיכתב אנונימי אחד, זה שגמען
אל גליה מאור, המפקחת על הבנקים, פתח את
תיבת־הפנדורה של פרשת לוינסון ומנע באיבה את
גולת־הכותרת של מיבצעי לוינסון — העברת השליטה
ב״אמפ״ל״ מידי ״בנק־הפועלים״ — החליטו כמה מבכירי
המשק ההסתדרותי, שהיו בסוד העניינים, שגם הם חייבים
בכתיבת מיכתב אנונימי.

** בין כל המיסמכים שפירסם העולם הזה עד
כה בסידרת־החשיפה של פרשת לוינסון, זהו
המיסמך החמור ביותר.
החומרה אינה טמונה בהאשמות המועלות כאן
נגד לוינסון — ושאת רובן כבר פירסמנו, בגלוי
או במרומז — אלא באישום החמור הכלול בו
כלפי מנהיגי המדינה.

לכברד
ח״כיצחק הכנסת ירושלים .

הם נוכחו לדעת שוועדת החקירה הפנימית, של
רוטמן־סיוון, מנהלת את ענייניה בעצלתיים ושלושה
חודשים אחרי שהוקמה, היא דורכת במקום. הם חיברו את
מיכתבם־פנייתם אל ראשי המערך והעתקו המלא
(בהשמטה, על־ידי מחיקה של כמה מילים העלולות להפליל
אנשים שונים) מתפרסם בעמודים אלה.
השימוש בהעתק המכתב ליצחק רבין הוא מקרי בלבד.

אולם לפי כל הסימנים, לא נקף פרם
אצבע, כאשר הגיע אליו מיבתב זה,
שבו נאמר — בין השאר — כי כספים
שנגבו בדרכים פליליות הועברו למימון
מים לגתו.כמוהו שתק מזכ״ל המיפלגה,
חיים בר־לב.
ירוחם משל ידע שמתנהלת בסורי״סודות
חקירה פנימית נגד לוינסון, והוא עשה את הכל
כדי שהדבר לא יוודע ברבים.
שני אישים אחרים, שמיסמן־ זה נשלח אליהם,
נחשבים כאנשי־מצפון. אד התנהגותם מעוררת
שאלות חמורות.
אחד מהשניים הוא יצחק בן־אהרון. בעל־המיכתב
שלח לו העתק, מתוך הנחה כי בן־אהרון
מגלם עתה את שרידי המצפון של תנועת־העבודה.
אולם נראה כי בן־אהרון לא נקט שום
פעולה כדי לתבוע חקירה אמיתית, סדירה
וממלכתית של ההאשמות שהועלו נגד איש־הכספים
של מיפלגתו.

מכריו של בן־אהרון יודעים כי בכל
ימי חייו העמיד את האינטרם של
המיפלגה מעל לכל שיקול אחר. בפרשה
זו נהג בהתאם לכלל זה.
הוא הדין לגבי מנהיג המיפלגה־האחות
במערך, יעקב חזן. הוא קיבל העתק המיכתב. לא
ידוע על כל פעולה מצירו.
מצטיירת כאן תמונה מחרידה למדי. ראשיה
של תנועת־העבודה הישראלית קיבלו מידע על
פרשה של שחיתות מדהימה בלב ליבה של
תנועתם, בצומת האינטרסים הכלכליים שלה,
במוקד החולש על רכושם של מאות אלפי חברי
ההסתדרות, שהם גם חברי מיפלגותיהם. הועלו
חשדות חמורים ביותר נגד אדם שהיה מועמד
המערך לתפקיד שר־האוצר, ותוך כדי כך הועלה
גם החשד כי חלק מן הכספים הפליליים שימשו
למימון המיפלגה.

איש מהם לא מצא לנכון להזעיק את

רבי ן

מיכמך זה מושיב על כפסל־הנאשמים
את ראשי המערך. אך הוא
מושיב לצידם גם את ראשי הליכוד.

אשמת המעוך
^יכמך זה נשלח באוגוסט ,1983 בעיקבות
^/פירסום של ידיעה במדור תשקיף של
העולם הזה.

מתוךידיעהשהתפרסמהבעולםהזהסיוט - 3 . 8 . 8 3ביןשהיא אמת
וביןשגיא שקר ־ בדברפגישהביןיעקבלוינסון לש־מעון פרם, אני
מסיקשהחפרצותךנגדשמ עון בעניןהתרומותהתבססה על אינפורמציה
,שקיבלהמלו ׳ ונסוןאובלומנטלאי ערין אוריינר -משם א י * ועקרוני .

פרס נפגש עם לווינסו

הכתובמספרעלשתישעותוחצי של שיתהבעינינימפלגהואני
מתארלעצמישדווחלךכישמעוןאינומביןכיבהתנהגותוהואסותם את
מקורותהמימון של המפלגה .
אניערלאששרות שאת הידיעהפיברקאחדמקבוצתלוינסוןמתוךכוונה
להפגיןשעדיין לא נם ליחווכוחובמותניו .

עדיין לא ניתן לגלות ברבים מי חיבר
המיכמך ־
דה •את --

הזה.
לפני שבועיים נפגשו יו״ר כדכלגת העכורה,
שימעון פרס, ואיש -בנק הפועלים־ ,יעקב
לווינסון לשיחה ממושכת כארבע עיניים.
השניים סעדו ביחד, ושיחתם נסבה על עניינים פנימיים של
מיפלגת־הענודה.

״העולם הזה״ 3.8.83
אך ברור למי הוא הגיע. הוא נשלח קודם כל
ליצחק רבין, שקרא אותו והעבירו לידי דני
רוזוליו, מזכיר חברת העובדים, בתוספת
ההערה :״עכשיו זה הבייבי שלך.״ כך גולל אחד
ממנהיגיה של מיפלגת־העבודה, הנושא עדיין את
מבטו אל כס ראש־הממשלה, מעל עצמו את
האחריות לפרשה חמורה מאין כמוה מבחינה
מוסרית, חברתית ופוליטית.
אבל אותו המיסמך גם נשלח לאויבו של רבין,
שימעון פרס. כיו״ר מיפלגת־העבודה, וכמועמד
הרישמי שלה לתפקיד ראש־הממשלה, נושא פרס
באחריות הגדולה ביותר לכל המתרחש בתחום
מיפלגתו והגופים הכפופים לה.

יש 8

נגדלוינסון מתנהלת ח קי ר ה שעיקרה ברורבענין משיבת כספי
וכן הקמת חבר ^ באמריקה
עמלותשונותבתייוחו של
ולמיממשפחתפילץ, אשר אליהניקז
השייכת ל ו, למשקיעים א מ רי ק איי ם
אשראי שהו צי א
נכסים של בנקהפועליםובאמצעותהרכשי -בעזרת
מ בנ קפועלים -פניות אמפל בזול ומכר אותן מאוחר יו תרלבנקביוקר .
התרגילהזההתאפשרהודותלתרגילאחר שעשה כשרשםאתפניותאמפל
בבורסהבאפריקהוכפהעלהבנקלהשקיעבפניותאטפלאולאבד את השליטה
באמפל.
כןמתבררתשורהארוכה של

חברי המיסלגה וההסתדרות, לתבוע
חקירה באמצעות המוסדות הממלכתיים,
שזהו תפקידם על סי החוק.

לוינסוןמפזראיומיםכדרכו. איומיולאהפסיקו את הברור
אהלמועו את פרסומו. אני מת;;;רלעצמישככלשמעמיקהביירמהברד
ללוינסון -מהשלאברורלצערילחוקריו -שהסיכוילהעלים את הפרשה
מהמשטרה הולךופוחת .
ביאושופנהלוינסוןלשמעוןכדילהסבירלואתה קש רביןהסכומים שהם
נושא החקירה לביןהת רו מו תלמפלגה .
כאמור, בין ששמעון נפגשאיחוובין שלא נפגש, ברורשבהתנהגותו או
ל הו רי דו מעמוד
מתגובתו יכול היה לוינסוןלה בי ן שאין בדעתו להבטיח
התליה. שמעון היה מודע למילבודונמנעממנו .
האמתהיאש יש קשר ביןהתרומותלמפלגהלביןהכספיםשנגנבו. הם היו
מאותומקור. לוינסון -בניגוד לאשר ידלין -לא הפרידביןהכיסים
יתחלק כך, שגילוי
ובתיחכומוהבטיחמלכתחילה שכל סכום
הגניבהיח שו ףעקבות אל מפלגתהעבודה .
קבוצתלוינסרןגעוקבתכנראה לא רק אחר הבירורים אלא גם אחר
התפשטותהשמועה, הבינהשאתהפחותמודעלפרסים, ניצלה את היריבות
בינךלבין שמעון והצ לי חהלמ תו ח או תך להתפרץ כ פי שהתפרצת.
הם ודאיגםידעו את רגישותךלהאשמותבדברשחיתותוניצלו את נטייתך
הטבעיתלעמודלצידו של המושמץ. הרגלשקניתלעצמךבימימצוקתך .
התפרצתולאידעת מה עשית. ההתפרצותשלךהיאההוכחהלמהשיתחולל
במפלגהאו -אםתגיעולשלגזון -בממשלהובעם, אם לאתבינושכאשראדם
קבוצה . ,מאיימיםבכרייתקבראחים, איןשוםדרךאלאלהעמןד את
איומיהם למבחן.
קיימות רק שתי אפשרויות :

אן שהאיום
או שהאיום
מפתח, כמה
ולפיכך רק

חייו

חלום

הוא בלוף,
א מת ואיחשיפתותגרוםלכךשתמיד
אנשיםברי -סחיטה, אשר רקהמאיים
לו תהיה שליטה ע לי ה ם.

סנדק.

בישראל

יש רק שני הסברים להתנהגותם.
ההסבר האחד הוא שהם היו מעוניינים
בטישטוש העניין ובהעלמתו, מפני שזה נגע
לאיש מרכזי במיפלגת־העבורה, ומפני שהם
חששו שמא יגרום הגילוי נזק למיפלגה.

כלומר: שהם היו מוכנים להשתיק
את הפרשה החמורה ביותר בתולדות
משק־העובדים, למען טובת המיסלגה,
כפי שהצטיירה בראי העקום של מוסר
מעוות.

ההסבר השני חמור עוד יותר: שכל האישים
האלה, או חלק מהם, האמינו שאכן יש כאן שימוש
באמצעים פליליים למען מימון מיפלגתם, ועל כן
העדיפו להשתתף בקשר־ההשתקה.

יתכן ששני ההסברים נכונים גם יחד.

יהיו *מערכת בעמדות
יידע את זהותם

עדיין

בחיתוליו.

כאןהואנהנהמטפשותם של אישיציבורהנותניםלולגיטימציה כאש ר
גלויות או
הם מסתופפיםבחברתבריונים, עלתקןשלמקבצי
פופוליסטים. אבללאידועלנו ׳ עלכך שה םשבוייםבידיעולםהפשע .
החברותה הזאת היא מכו ערת אבל גלויהולפיכך פחות מסוכנת .
אבלבארצותהברית, אפילוהגדרתהפשעהמאורגןקובעתש פשע מאורגן
הואזה שיש לומאחזיםבמערכתהלגיטימית, הןבעזרתאנשיםששותדו
והם שבוייםבידי סשחדיהם והןבאמצעוחאיגודיםמקצועיים או
עסקיםלגיטימיים, המשלמיםמסותורמיםלקרנותצדקה של הקהילה .
לוינסוןיצרמערכתאמריקאית אשר בהמעורביםממנהיגיקיבוצים
ועדיושבי ראש של מועצותמנהלים של הגדולותשבחברות. מהם מתוך
טפשדת ובאמונהתמימהסכךנוהגיבבנקומהםמתוךרדיפתבצע .
איןספקשלוינסוןיסולקאבלדרךסילוקותחרוץבמידהרבה את גורלה
שאסלוינסוןלאימסרלמשטרהע כשד הואימסד
של תנועתהעבודה. מפני
למשטרה ערבבחירות כאשד סקרי דעת הקהליצביעו על. ירידהמשמעותיתלליכוד
ארליך שידע על כל מחדליאמפל, ורמזאפילו על כך בראיון
גנז אח החומרלכשהתבררשלוינסוןבאמתאיננומשחק. לארליךל
טעם לבזבזתחמושת על ביצה שלא נולה. ארליך לא ידע על השחיתות
האישיתובודאישלא חש בעלמעורבותם של אחרים. ארידוריודע .
אסורלחשובשינהגאחרת. פצצהכזאתזורקיםרקכדילהציל את השלטון
או לכבו * אותו. אתה צריך לד עת זאתיותרמכל אחד אחר .
דרךסילוקותחרוץאתגורלה של תנועתהעבודהלסוהראולסחי .
מפני שכאשר נאבקים על השלטוןמשלביםידייםואזכולםמזדהמים .
החומר למשטרה
האחריות לתוצאות

אניתובעלהורותלהנהלתבנקהפועליםלמסור את
או שעליכם ת חו ל
אפילו אם יהיונפגעיםנוספים
ואתםתשלמו את מחירהמפלהבעקבותהפרסום .
אני שו?ח מכתב זה גםליעקבחזןכדישיקוםמלואקומתווישאל אתכם
מדועיכולהואלספוג את הזעזוע של אחרוןכהןואתםלארוציםלספוג
את זעזועקבוצתלוינסון. וכדישישאלעצמובמלואהרצינות אם ל א
יציל את תנועתהעבודהעלידיפרוקהמערךבאםתסרב * פלגתהעבודה
לסהר את המחנה .
העתקים:

ח״כ ש.
ח״כ ח .
ח ״ כ מש ל
ה* בןאהרון, קיבוץגבעתחיים
ה ׳ י. חזןקיבוץמש מר העמק .

כדאי להרהר לרגע בהסבר השני. כאשר רוב
מנהיגיה ופעיליה של מיפלגה גדולה מאמינים
שמיפלגתם ממומנת בדרכים בלתי־חוקיות, יכול
אדם זריז וממולח לבצע עיסקות פרטיות
בקנה־מידה ענקי, מבלי שמישהו ינקוף אצבע
כדי לעצור בעדו. כאשר הכל מאמינים שגובים
עמלות בלתי־חוקיות ומעבירים כספים בצורה
פלילית כדי לממן את המיפלגה, יכול איש־מפתח
להעביר סכומי־עתק לכיסו הפרטי, מבלי
שמישהו יחשוד בו. שהרי הכל נעשה בסתר,
בדרכי־עקיפין ומבלי לדווח על כך כדין.
יתכן שזהו אחד ההסברים לפרשת לוינסון: לפני
דור הועברו כספים עצומים לקופת מפא״י
בדרכים סמויות. אולם אז נעשה הדבר בידי
אנשים, שאיש לא העלה על דעתו שיכניסו את
הכסף לכיסם הפרטי, ואכן לא היו מיקרים כאלה
בצמרת מפא״י. היו כאלה בצמרת המפד״ל, ועל
כך זכתה אז מיפלגה זו בבוז כללי.

בינתיים חלפו השנים, הרמה של
איש-הציבור הישראלי הטיפוסי ירדה
פלאים, סל חישוקי החברה הישראלית
התרופפו — ושוב אין אנשים שאפשר
לסמוך עליהם שהם מסוגלים להעביר
סכומים גדולים באורח בלתי־חוקי
וחשאי, מבלי לשלוח את ידם בשלל.

• אשמת הליכוד
^ ולם מיסמך זה מושיב גם את ראשי
הליכוד על ספסל־הנאשמים.
בעל־המיסמך קבע מפורשות שגם שימחה
ארליך, מנהיג הליברלים, וגס יורם ארידור,
איש־חרות ושר־האוצר, ידעו על הפרשה.

גם הם השתתפו בקשר השתיקה
וההשתקה.

מדוע?
כאן לוקה בעל־המיסמו בתמימות מסויימת.
הוא סבר כי שני האישים שתקו, מפני שהמתינו
לרגע המתאים, ערב־בחירות, כדי לפוצץ אז את
הפצצה מתחת לרגליה של מיפלגת־העבודה.
ההסבר מונח במקום אחר. הוא מסביר מדוע
שותק הליכוד כמעט לגמרי גם עכשיו, מאז פתח
העולם הזה בחשיפת הפרשה.
לפני שלושה שבועות פירסם העולם הזה

( )1.2.84 עובדה מדהימה:

שיעקוב לוינסון הוא האיש שהציל
את תנועת־החרות מן השערוריה
הנוראה של ״קרן תל־חי״ ,שזיעזעה אז
את התנועה. בתוצאה מכך הורה מנחם
בגין, הגינטלמן אסיר־התודה, לשימחה
ארליך שלא לפגוע בלוינסון.

אפשר היה לחשוב כי למחרת פירסום זה
תבוא זעקה של הכחשות מפי תגועת־החרות.
אולם התגובה היחידה על הפירסום היה קול
--דממה דקה.
הליכוד מתייחס, בצדק, באמון מלא לגילויי
העולם הזה בפרשה זו. העסקנים מן השורה
השניה, שאינם בסוד העניינים, אף פירסמו
גינויים ואירגנו הפגנות נגד לוינסון. בוויכוחים
פנימיים וחיצוניים מתייחסים אנשי־הליכוד אל
גילויי העולם הזה כאל אמת מוכחת, שאין
להרהר אחריה.

והנה, למישמע גילוי מדהים זה —
הם שתקו.
משום־כך אין פרשת־לוינסון עניין הנוגע
למיפלגה אחת בלבד. היא נוגעת לכל מיפלגות־המימסד.
בעצם שתיקתה, קיבלה תנועת־החרות
על עצמה אחריות מלאה, שווה לזו של

מיפלגת־העבודה.

אם חשש מישהו שמא גילויי ״העולם
הזה״ יעזרו לליכוד — הנה התשובה.
עם כל רצונו הטוב(או הרע) אין הליכוד
מסוגל לנצל פרשה זו למטרותיו, מפני
שהוא עצמו מסובך בה עד מעל לראש.

פרם.
בר-לב

מאוחד.

העולם הזה מגיש בזה את המיסמך המדהים
לידיעת הציבור, כצעד גדול נוסף קדימה
בחשיפת הפרשה הכלכלית החמורה ביותר

פרשתיעקב דוינסון

המשך רשימת־השמות !המושגים הקש 1רים בפרשת ל11 ינס1ן
וכיצד התנהלה החקירה הפנימית שר ועדת רוטמן־סיחן:
״קיימנו שלוש פגישות והוא (יעקב לוינסון) סרב להבהיר!״
החלק השני של המדריך השימושי של פרשת לוינסון, שהתחיל בארליך — הוא
שימחה ארליך שביקש את דוח ארליך וגנז אותו — מסתיים בגיליון זה
בשירותי־מישרד, שקיבל יעקב לוינסון עבור חברתו ,״יו־אם־איי״ ,במישרדי
״אמפ״ל״ ,ובסך הדליה נורה אדומה אצל אנשים, הזוברים את ההיסטוריה•

יש בחלק זה ריכוז כל הנושאים והנשואים ועוד כמה חידושים, בגון הקביעה,
שקבע מזכיר ההסתדרות ירוחם משל — שהיה רוצה מאוד להיות הידר הבא של
מועצת־המנהלים של בנק־הפועלים — כאשר צצה התנגדות לרצונו :״את הניהול
צריך למסור לצעירים, אבל את הפיקוח למנוסים!״

א 6 1*01 דשוש־
•זמיר,צחק

היועץ המישפטי לממשלה אשר
קיבל, בזכות לחצו הנלתי־מתפשר של
מזכיר ההסתדרות ויו״ר חברת־העובדים,
ירוחם משל, את תיק
החקירה הפנימית בפרשת לוינסון.
אחרי עיון בתיק במשך ימים אחדים
העביר זמיר את התיק לניצב יהושוע
קרתי, ראש אגף החקירות במישטרת
ישראל, שהעביר אותו לתת־ניצב

יועץ זמיר
עיון בתיק
בנימין זיגל, ראש מחלקת חקירת
הונאות.
זיגל הוא האיש שבמיקרים מעין
אלה מכין את התיק סופית, כאשר הוא
סבור שיש בו די מימצאים, כדי
שפרקליטות המדינה תוכל להגיש
תביעה מישפטית.

• ,חבות־העובדים״
הגוף השולט, תיאורטית לפחות,
במשק העובדים, בהברותיו ובמיפעליו.
עקב מעמדה של חברת־העובדים,
היה זה מזכירה, דני רוזוליו, שמינה את
ועדת־החקירה של רוטמן־סיוון, כדי
שתחקור בפרשת לוינסון.
היתה זאת חברת־העובדים שבה
התחיל לוינסון הצעיר, בשנות ה־,60
את הקאריירה שלו, כמנהל המחלקה
הכלכלית שלה.

^.,טכנולוגיות בינלאומיות
(השקעות ו98ו) בע״מיי
החברה של יורם אלמוגי ויוסף ורדי
שהחזיקה ב־£׳ 9.25 של מניות חברת
ההשקעות גרנית* (ז.א. של חברת
הדלק סונול) ואשר מחצית מניותיה
הופקדו בחברת הנאמנות הלונדונית
הפועלים נומיניס כביטחון לחוב
המיזערי של 18 אלף דולר.
הפקדה זאת סללה את הדרך
להעברת המניות לחברה האמריקאית
ואשר כל העיתונים שהעתיקו• א ת
מלויי פרשת לוינסון מהעולם הזה
הקפידו ל איי תאת שמה בשגיאת
כתיב: גרניט.

של לוינסון, יו־אס־איי, שרכשה אותן
תמורת תשלום החוב ומכרה אותן, תוך
זמן קצר, ב־ 1.900.000 דולר.
החשד שטכנולוגיות לא היתה אלא
חברת־קש, נובע לא רק מהשתלשלות
העניינים, אלא גם מהעובדה
שטכנולוגיות התפרקה מרצון ארבעה
ימים אחרי שלוינסון פרש סופית
מראשות אמפ״ל.

החברה שהקים יעקב לוינסון
בדובר, בירת מדינת רלאווייר
האמריקאית ואשר ראשי־התיבות
האנגליים שלה (יונייטד ס טיי ט ס -
איסראל[ מעידים שהכוונה בהקמתה
היתה להקים מעין אמפ״ל בי. כמו
שהשם אמפ״ל מעיד על הקשר בין
אמריקה ופלשתינה (ב־ ,1941 שנת
היווסדה של אמפ״ל) ,כן שמה של
יו־אס־איי מעיד על הקשר בין
ארצות־הברית וישראל.
לוינסון נתמנה לנשיא החברה
בעודו יו״ר מועצת המנהלים של
אמפ״ל ובכך עשה מעשה של ניגודי
אינטרסים, מכיוון שהיה ברור כי כאשר
תזדמנה עסקות, יצטרך להחליט בין
ביצוע העיסקה עם חברתו החדשה או
עם אמפ״ל, וזה בדיוק מה שקרה
בפרשת טכנולוגיות־גרנית־סונול.
ליו־אס־איי תשעה שותפים, שכל
אחד מהם מחזיק ב־ 5,000 מניות בנות
דולר אחד כל אחת, ואין כל אפשרות
לוודא מי מסתתר מאחורי הבעלים,
מכיוון שחלקם מוצג כחברות
פאנאמיות, שהשמירה על סודיות
אנשיהן היא ההצדקה של הקמתן
והשימוש בהן.

על אף ההון הזעום של יו־אס־איי
( 45,000 דולר) דיווחה החברה, תוך
חודשים אחדים אחרי הקמתה, על
נכסים בשווי של יותר מארבעה וחצי
מיליון דולר. ככל הנראה אישר חיים
ברגשטיין, מנהל פעולות חו״ל המודח
של בנק־הפועלים, הלוואות של
מיליוני דולארים ליו־אס־איי.
העובדה שיו־אס־איי קיבלה
שירותי־מישרר במישרדי אמפ״ל
בניו־יורק וגם הודיעה כי זאת הכתובת
הרשומה שלה, היא שהניעה את יו״ר
ההנהלה של בנק־הפועלים, גיורא
גזית, לפתוח בחקירה. מהלך העניינים
נראה לו דומה מאוד לפרשת השחיתות
הכלכלית של מיכאל צור, מנכ״ל
החברה לישראל, שהקים חברה

• ,וי, ומועצת ־ המנהרים

שרבנק־המערים
מפקחת מאור

פרטית, שבה ריכז את כספי מעילותיו,
ואשר קיבלה שירותי־מישרד בבנק של
טיבור רוזנבאום בז׳נבה.

תוך כדי חקירת פרשת לוינסון גילה העולם הזה בים
המיסמכיס במה ובמה פעמים פתקים בנתב־ידו של יעקב לוינפון,
שבהם נתן הוראות שונית לפקודיו ובהם חזר לעיתים קרובות
הבימוי ״אל תערבב אותי בזה!״ (ראה תצלום).
בדרך־כלל בא פפוק זה בפיוס של הוראת׳־ביצוע לא נעימה.
כלומר, עשה, אבל שלא ידעו שזה ממני.
נופח אחד של התכתבות מישרדית, שהיה מקובל על לוינפון,
חיה הנופח ־תכתוב תזכיר בעניין, ושלח לי העתק פמוי״.

תפקיד מבוקש, שמילא יעקב
לוינסון בשנות ה־ ,70 אחרי שמנע אותו
מאהרון בקר, מזכיר ההסתדרות של
שנות ה־ ,60 שקידם את לוינסון
חוגי פרס עומדים על כך
לתפקיד מנכ״ל הבנק בתיקווה שזה,
שמועמדותו של לוינסון ב־ 1981 לא
מצירו, יסייע בידי בקר לזכות בתפקיד
עלתה יפה בגלל דרישותיו מפרס
היו״ר.
לקבל, לכשיצליח המערך בבחירות
בעת גיחתו הראשונה של לוינסון
וישוב לשילטון, יד חופשית ומעמד
לארצות־ברית,לניהול אמפ״ל, בשנת
של דיקטטור כלכלי.
,1977 הועבר התפקיד לידיו של נפתלי
לוינסון עצמו, אב לארבעה בנים
בלומנטל (כיום יו״ר מועצת המנהלים
וחבר קיבוץ לשעבר (ראש־הניקרה),
של כור וח״כ המערך) ,אשר השיב
היה בעשר השנים האחרונות שליט
אותו לידיו של לוינסון, כאשר זה חזר
כל־יכול בבנק־הפועלים ובאמפ״ל,
לאתנחתא של שנתיים בארץ
קידם והרחיק אנשים(בשיטת הריטוץ,
(1979־ )1981 והוא העביר אותו
מלשון רוטציה) ,איפשר העברת נכסים
לאפריים ריינר, יו״ר מועצת המנהלים
רבים מבנק־הפועלים על־ידי מכירתם
עד עצם היום הזה, כאשר חזר ׳1בזיל־הזול לאמפ״ל אשר רווחיה
לארצות״הברית ב־.1981
קדושים, בעיקר, למשקיעים זרים.
לבסוף הוא הגדיש את הסאה, כאשר
אחד האישים שהיה מאור רוצה
הקים חברת השקעות אמריקאית
בתפקיד, נוכח הכמעט־וודאות שריינר,
מחסידיו לשעבר של לוינסון, שוב לא
משלו, יו־אס־איי, אשר בעיקבות
פעילויותיה (העיקרית בהן היתד,
יאריך ימים בתפקידו, הוא מזכיר
ההסתדרות ירוחם משל, שהיה רואה
עיסקת טכנולוגיות־גרנית־סונול)
בכך עמדה מתאימה עבורו אם וכאשר
נאלצו ראשי משק העובדים לפתוח
יפרוש מכס מזכיר ההסתדרות.
בחקירה, שחשפה, לבסוף, את פרשת
לוינסון .״
מכתב אנונימי

״אל תערבב אותי בזה!״

וזן א)

ההצלחה העיסקית המדהימה של
יו־אס־איי נפלה לחיקה תוך זמן קצר
מיום היווסדה. היה זה כאשר רכשה,
תמורת 18 אלף דולר, את שטר־ההעברה
של ־? 509 מניות טכנולוגיות
מהפועלים נומיניס לונדון, מניות
אשר שלטו ב־ 4.62595 של חברת
ההשקעות גרנית (ולמעשה של חברת
הדלק סומל) ואשר נמכרו תוך תקופה
קצרה בעבור 1.900.000 דולר.
עיסקה זאת לא רק העשירה את
יו־אס־איי, אלא גם גרמה נזק
חד־משמעי לאמפ״ל, שהיתה עד אז
השותפה הבכירה בחברת ההשקעות
גרנית, כשבידיה 2655 של מניות. אחרי
שכל מניות טכנולוגיה (החצי שהיה
בידי יו־אס־איי והחצי שנותר בידי
יורם אלמוגי ויוסף ורדי) נמכרו לאחד
השותפים האחרים של גרנית, ריכז זה
בידיו ־ 27.7595 של המניות והפך בכך
הגורם הבכיר בחברה(ובסונול).

התפקיד הוצע ללוינסון שנית
ב־ ,1981 ערב
העשירית, על־ידי יו״ר מיפלגת־העבודה,
שימעון פרס.
לפי לוינסון הוא לא הרגיש בשל דיו
לתפקיד בשנת 1974 ומה עוד שהיה
רק בראשית הדרך שהפכה את
בנק־הפועלים לאימפריה כלכלית.
ב־ 1981 נפל העניין בגלל התנגדותו
של פרס שלוינסון ינהל את ההסברה
(הכלכלית, לפחות) של המערך לקראת
הבחירות.

הבחירות לכנסת —ן

זה נופח המדבר בעד עצמו. כלומר, תעשה את הרעש המתאים,
לפי הודאתי, ואני רוצה לדעת את מידת הרעש, אבל אימי רוצה
שהנרעש יידע שאני יודע.

^ רוינסון, יעקב

גיבור הפרשה הוא יליד הארץ, בן
,52 איש מיסתורין תמהוני, שכמעט
אינו מצטלם ואינו מתראיין ואשר היה,
פעמיים, מועמד מיפלגת־העבודה
למישרת שר־האוצר.
כבר בשנת 1974 ביקש אותו
ראש־הממשלה (המיועד) של אותה
שנה, יצחק רבין, לקבל על עצמו את
התפקיד, אך לוינסון דחה את ההצעה
(התפקיד נמסר, בסופו של דבר, לראש
עיריית תל־אביב יהושוע רבינוביץ,
אחרי שנוצח בבחירות העירוניות
על־ידי שלמה להט).

• ״רזם״
חברה ואדוצית, אשר היפוך
אותיותיה אומר מזל, ואשר בעליה
אינם ידועים, שקנתה בניו־יורק דירה
ב־ 160 אלף דולר, והשכירה אותה
ללוינסון. אחר־כך מכרה לזם את
הדירה למקורב של לוינסון, מנהל
באמפ״ל ואחר־כך ביו־אס־איי גם
יחד, לורנס ויינברג, ששילם תמורת
הדירה 275 אלף דולר והמשיך
להשכיר אותה ללוינסון.
מיופה־הכוח לקניית הדירה בסיבוב
הראשון(מבעליה האמריקאיים לחברת

לזם) היה איש־עסקים ירושלמי,
גבריאל שרובר, פקיד לשעבר
בבנק־הפועלים ניו־יורק ואשר אמו,
גיטה שרובר, היתה בעלת מניות
__ בחברת רימון תיקשורת. אשר
בשליטת חברת־ההשקעות של בנק־הפועלים.

שער
הריבית הנמוך, הנהוג בעסקות
בין־בנקאיות, ראשי־התיבות של
המלים האנגליות לונדון אינטרבנק
אופרד רייט (השער המוצע על־ידי
הבנקים בסיטי של לונדון בעסקות
בינם לבין עצמם) .בנק־הפועלים
לונדון היה נוהג לתת הלוואות בשער
ריבית זה בתוספת המיזערית של 1/8
1־״־או אפילו רק 1/16 האחוז לחברות
לא״ישראליות, ולעתים ללא ביטחונות
של ממש.

#רבקוביץ,רותס
היועץ המישפטי של אמפ׳יל
ומזכירה, שהודיע לרשות לניירות־ערך
האמריקאית (האס־אי־סי) על כינוס
האסיפה של בעלי המניות בדצמבר
,1982 שהיתה אמורה להוציא למעשה,
את השליטה באמפ״ל מידי בנק־הפועלים.
רק מיכתב אנונימי חתום
י*־־ על־ידי אחת שוש אברמוביץ, שאינה
קיימת כלל, אל המפקחת על הבנקים
בישראל, גליה מאור, מנע את המעשה
ברגע האחרון, כאשר המפקחת תבעה
בכל תוקף לבטל את האסיפה, שאכן
לא התקיימה, בסופו של דבר.
לבקוביץ, הפעם כנציג החברה
הוואדרצית לזם, גם טיפל במכירת
הדירה שבה התגורר לוינסון בניו־יורק,
מלזם ללורנס ויינברג. זאת היתה ן מכירה שבה הרוויחה לזם, אשר בעליה
מסתתרים מאחרי סודיות החברה
הליכטנשטיינית, תוך כמה חודשים,
115 אלף דולר.

#מאוג גדיה
המפקחת על הבנקים בבנק־ישראל,
שהתערבה למניעת העברת
השליטה באמפייל מידי בנק־הפועלים,
בעיקבות מיכתב אנונימי,
שהופנה אליה, ועליו חתמה חברת־נעורים
כביכול. הנימוק החוקי
להתערבות המפקחת היה שלאמפ״ל
שליטה מלאה או חלקית על כמה
בנקים ומוסדות כספיים בישראל(בנק
התעשיה, בנק אמפייל־ישראל).

^ מידו מצברים
המונח שבו השתמש לוינסון כאשר

מזכיר משל
אימרת־כנף
הודיע ב־ 1977 כי הוא מוותר על
מישרת ידר מועצת־המנהלים של
לצאת
על־מנת
בנק־הפועלים
לארצות״הברית, שבה יסתפק בתפקיד
הלא־חשוב־כל־כך של יו״ר אמפ״ל,
שהיתה אז חברת־השקעות רדומה
למדי.

• מכוניות
ללוינסון הוצמדה,למטרות חישובי־מס
בלבד, מכונית פזו ,505 אולם הוא
השתמש לנסיעותיו היומיומיות
במכונית־פאר אמריקאית מסוג אומגה
(של ג׳נרל מוטורס) ומכונית אומגה
נוספת הועמדה לרשותו להסעת
אורחיו האח״מים.
למעשה, כלל צי־המכוניות שלו גם

נילה ע 1ד חברת־בתו

0 ^ 111:1גוה

א 1 0י 1׳^מ 0קמ 0 0א 1

י -זססן \ 1ידמסס

5*11

וו 4ס 5־ 1ג 1ק

3ותמ £ 0

^וז : 3נ ; 16 תט

׳ ס £א 5 1 0מ £ס א ;1

3 6 1ת >161:61

1:3£ 1 0 6ס ק ־ 1ס 0נ £>16 2 6 0 6 1 :3 1

£אי1

0 £ 0 3ק ־ זטס£

5ח 1 5 1 0׳ \ 0־זק

0ר}יד

>161:01(׳-:5 0 1 1 0
6ות 3ח

1£01

)3065

5 ? :מ 1ת

5£3£6

0613*731:6,

ח 0 1 : 8 £ 1 0ק־ 0 1ס !:>16
x^61:,ם

ץ 1 £>16 0 1 £־11

[ד 0 1ך 11ז 1ק ך תצלום הטלקס ששיגר חוקר העולם הזה למע ן
1| / 11111 111 רבת מדובר, בירת דלאווייר (למטה)- :בעל
המניות והיחיד (של חברת יו־אס־איי־וי) היא חברת יו־אס־איי. היא

306

5 £ 0 0 13

1 0 0 3 £ 6 <3 31:

בעלת מאה אחוז של מניות החברה והיא חברת־האם. בתצלום למעלה:
תעודת״הרישום של חברת״הבת, אשר נרשמה אצל רשס-החברות ב־דלאווייר
18 יום אחרי רישומה של החברה האם, יו־אס־איי.

101! ,י1׳011? 01:14נ) £11 13 1131 £71111££ ¥ם 30££ 370010 -!0 £

11 111£01? 4 £׳

? £ 8 0 5 *11 0 ? 19£ 00£ט £ £ס0 !14¥£ 0 !׳1£ £11£־1׳ ס£־ 1ן 5? 01ש !! 13ס 11 .ז 7 0014? 4מניש 0 8£ 7115 ? 4־ 1ס 7£ש 13 8£ ? 0פ ט 0 !)2\ 1£ 57001 ) 4י!
בעבודת״נמלים חקר וחוקר העולם הזה
זה זמן רב בפרשת לוינטון. החקירה אינה
מוגבלת, ומשתרעת על פני שלוש יבשות.
היא גילתה את שטר־ההעברה של
טכנולוגיות (פרשת סונול) בלונדון, את
הרישום של יו־אס־איי בדובר אשר
בדאלאווייר האמריקאית וכמובן הרבה
מאוד עובדות בישראל.
השבוע שוב הוכיחה עבודת החקירה
המאומצת את עצמה. אחד החוקרים
בשירות העולם הזה התיישב אצל

אסקורט, שבה נהג שרתו האישי,
שביצע בעזרתה שליחויות אישיות
עבור לוינסון.
לעומת זאת, כאשר מס׳ 2בבנק
באותם ימים, יו״ר־ההנהלה אפריים
ריינר, רכש לשימושו מכונית גרנדה
אנגלית (של פורר) ,הורה לו לוינסון
להחליף אותה במכונית אחרת, פחות
מנקרת־עיניים.

#מכתבים אנונימיים
שני מיכתבים מסוג זה שימשו
כקטליזטורים חריפים ביותר בחשיפת
פרשת לוינסון. האחד נשלח בנובמבר
1982 למפקחת על הבנקים והתריע על
כינוסה של אסיפת בעלי המניות, שבה
עומדת להישמט שליטת בנק־הפועלים
על אמפי׳ל והשני נשלח
בקיץ 1983 לאישי המערך הבכירים,
שימעון פרס, יצחק רבץ, יעקב חזן,
ירוחם משל, יצחק בן־אהרון, בין
השאר, ובו פורטו החשדות נגד יעקב
לוינסון.
יצחק רביו נטל מיכתב זה, הביא
אותו למזכיר הטרי של חברת־

רשם־החברות בדובר ועבר בצורה שיטתית
על רישומי החברות בשנים האחרונות. הוא
התרכז, לבסוף, באות האנגלית. יו׳ ,ומהר
מאוד העלה שלל בחכתו.
אחרי שעבר מחברת יו־אס־איי והלאה,
גילה ריעוום של חברה ששמה זהה מאוד
ליו־אס־איי, חברת יו־אס־איי־וי. וראה זה
פלא, התברר שזאת חברת בת של חברת
יו־אס־איי, שהיא גם בעלת המניות היחידה
בחברת הבת, אשר נרשמה בדלאווייר
בדיוק 18 יום אחרי רישום חברת־האם.

העובדים, דני רוזוליו, והטיח בפניו:
״זה העניין שלך!״

#מניות אמנ״ל
לדעת מביני־דבר נעשו בהן
מאניפולציות קיצוניות, שערן עלה
תוך שנה ב־> 32091 ויותר (מ־ 95 סנט
המניה לארבעה דולר המניה) .התוצאה
היתה לא רק שאנשים שונים הרוויחו
תוך זמן קצר הון־עתק, אלא גם
שבנק־הפועלים. ברצותו לשמור על
שליטתו באמפ״ל, נאלץ להוציא
הון־עתק כאשר רכש מניות אמפ״ל
בשיא מחיריהן.
לדוגמה: חשב אמפ״ל, הלל פלד,
רכש ב־ 17 בדצמבר 1,000 1982 מניות
במחיר דולר המניה; כעבור 14 ימים
בלבד, ב־ 31 בדצמבר 1982 כבר שילם
בנק־הפועלים עבור 220 אלף מניות
שנאלץ לרכוש, ארבעה דולר עבור כל
מניה.
רכישות ומכירות מאסיביות של
מניות אמפ״ל בוצעו במשך השנים
1982ו־ 1983 על־ידי בנק המזרחי
המאוחד בניריורק.

יש להניח, כי הכוונה מאחרי הרישום
המהיר של חברת־בת הוא לאפשר, בשעת
הצורן, ביצוע עסקות, כשרות לחלוטין
לכשעצמן, אן שבוודאי יקשה לאתר את
מבצעיהן ולמען מי הן מבוצעות.
באותה הזדמנות איתר החוקר גם מי
עומד מאחרי החברה הפאנאמית שטיבלה
(ביידיש: בית-כנסת קקון) שהיא, התברר,
בעלת מניות ביו־אס־איי האם. מאחרי
שטיבלה עומד איש־העסקים הישראלי
אברהם פילץ.

למרות שעל פני השטח נראה כי
יעקב לוינסון, יו״ר מועצת־המנהלים
של אמפ״ל, קיבל ממנה משכורת
שנתית של פחות מ־ 50 אלף דולר
לשנה (אחרת היה חייב פירוט על
כך להופיע בדיווחי־החובה לרשות
האמריקאית לניירות ערך, האס־אי־סי)
.יש רגליים לסברה שהוא משך
כמה משכורות בסדר גודל כזה, כל
אחת מחברות־בנות של אמפ״ל
ובנק־הפועלום.
העובדה היא שבכירי אמפ״ל לא היו
מקופחים במשכורותיהם כלל (אפילו
לפי מושגים אמריקאיים) .ב״,1982
למשל, קיבל מס׳ ,2מיכאל יפה 100 ,
אלף דולר; מנהל החשבונות הראשי,
שלדון ראצ׳ט — 84 אלף רולר; מנהל
השיווק, דויד מרסקי — 82,500 דולר.

שעמד בסוף ינואר, בתוקף, על כך
שהפרשה תועבר מוועדת החקירה
הפנימית של רוטמן־סיוון ליועץ
המישפטי לממשלה, יצחק זמיר.
על החשדות בפרשה קיבל משל
מיכתב אנונימי מתריע עור לפני ששה
חורשים.
לפי שמועות מבוססות היה משל
רוצה לסיים את תפקידו כמזכיר
ההסתדרות ולעבור לתפקיד יו״ר
מועצת־המנהלים של בנק־הפועלים
במקום ממלא התפקיד הנוכחי, אפריים
ריינר, אשר סר חינו.
לא בנק ישראל ולא בנק־הפועלים,
המצוי עתה בצרה כפולה, גם
בעיקבות המשבר הכללי הפוקד עתה
את הבנקים בארץ וגם בעיקבות פרשת
לוינסון, מתלהבים מן הרעיון.
תגובתו של משל מסתכמת
באימרת־כנף; את הניהול צריך למסור
לצעירים, אבל את הפיקוח למנוסים.

#משר, ירוחם

#מ שב ח ת בלבו

#משכורות באמב״ר

מזכיר ההסתדרות בן ה־ ,71 ובתוקף
תפקידו גם יו״ר חברת־העובדים,

מישפחת בעלי״הון אמריקאיים
(המשך בעמוד )51

ב ר עו תיעקב דוינסון
(המשך מעמוד )11
עמדו בני בלפר לבטל את העיסקה.
רק אחרי שארידור, תחת לחץ
מיפלגתי, כנראה, ביטל את התנגדותו
לאי־מיסוי העיסקה, היא יצאה אל
הפועל, כשהמוכרים והקונים נפגשים
בפגישות־סתרים באירופה ובארצות־הברית
ובסוף סיכמו את העיסקה
במלון־הפאר הניו־יורקי וולדורף־
אסטוריה.

#ניגוד אינטרסים
כאשר מנהל של חברה אחת, מנהל
בעת ובעונה אחת גם חברה אחרת,
שיעדיה זהים או קרובים ליעדי החברה
הראשונה, נוצר ניגוד אינטרסים.
כאשר תבוא, למשל, הצעת עיסקה,
האם יעביר המנהל את העיסקה לחברה
א׳ או לחברה ב׳? דוגמה בולטת לכך
היא התנהגותו של יעקב לוינסון,
כאשר היה יו״ר אמפ״ל ונשיא יו־אס־איי
בו־זמנית.
כאשר נזדמנה עיסקת טכנולוגיות־גרנית־סונול
ויו־אס־איי הרוויחה
ממנה כמעט שני מיליון דולר, האם לא
היתה זאת חובתו של לוינסון לדאוג
לכך שאמפ״ל תזכה בעיסקה זאתי

אחד מראשי הבנק להציג את הפרטים
המתבקשים לראשי הבנק האחרים
לצורך חקירה פנימית של פעילויותיו.

אחת משלוש חברות הדלק בארץ
(השתיים האחרות: דלק ופז),
שהרוויחה בשנת 22 1982 מיליון דולר
לפני מס והמייבאת ארצה בין רבע
לשליש מתיצרוכת הנפט הישראלית,
המסתכמת בערך בתשעה מיליון טון
לשנה.
סונול היא גם בעלת רשת תחנות־דלק
ובעלת חברת הגז סופרגז ובעליה
הקודמים, בני מישפחת בלפר, מכרו
אותה לחברת ההשקעות גרנית, שאחד
משותפיה היתה חברת טכנולוגיות.
היו אלה מניותיה בגרנית שאיפשרו
ליו־אס־איי להפיק רווח של כמעט
שני מיליון דולר בעיסקה מתוכננת
ומחושבת היטב.

אחת הדוגמות הבולטות של הרקת
בנק־הפועלים מנכסיו לטובת אמפ״ל,
כמו עיסקת הבנק האמריקאי־ישראלי
ועסקות רבות אחרות. ניר היא חברה
שעיקר עיסוקה במתן הלוואות למיגזר
החקלאי לזמן ארוך. בסוף 1979 מכר
בנק־הפועלים 80*,ממניות ההצבעה
ו־* 50 מהמניות המזכות ברווחים
לבנק לתעשייה, שהוא בבעלות
אמפ״ל, תמורת 528 אלף דולר.
תוך שנתיים מכרה אמפ״ל את אחד
מנכסי ניר הפחות חשובים . ,בניין־
מישרדים בין שתי קומות 8 8 0 ,אלף
דולר. אם זה היה הערך של נכס שולי
של ניר, מה היה השווי של שליטה
בנית

#סודיות בנקאית
התירוץ שמאחריו מסתתר לוינסון,
כאשר הוא לא ניאות להרחיב בהסברים
לשאלות חוקריו בוועדת רוטמן־סיוון.
הנכון הוא שחובתו של בנק לא לגלות
לזרים את זהות לקוחותיו ועסקיהם,
אולם אין לזה כל קשר לחובתו של

#בוס, שימעון
יו״ר מיפלגת־העבודה, שהציע
ללוינסון ערב הבחירות של ,1981 את
מועמדות המערך לתפקיד שר־האוצר.
פרס היה בין מקבלי המיכתב האנונימי,
שבו נחשפו החשדות נגד לוינסון
באוגוסט .1983
לפי השמועה נפגש פרס באותה עת
עם לוינסון, אם כי הכחיש קיום פגישה
כזאת בכל תוקף. הוא גם לא הגיב,
כאשר בעיקבות שמועה זאת, התריס
כלפיו יצחק רבץ :״אתה הורס את
מקורות המימון של המפלגה!״

#קוו תדחי
המכשיר הכספי של תנועת החירות,
שהיה מסובך ושקוע בחובות של
מיליונים בעת עלות הליכוד לשילטון
בשנת .1977 זה היה כספם של אנשים
קטנים, שהתרוששו כאשר הקרן לא
יכלה להחזיר להם קרן ואף לא ריבית,
והם ערכו סצינות שלא גרמו נחת יתרה
למנחם בגין.
לפי גירסה של יודעי־דבר ניאות
לוינסון לקבל מן הקרן שטרות שהיו,
למעשה, חסרי־ערך, והם נוכו על־ידי
מוסדות בנק־הפועלים בחו״ל ובכך
נפתרה הבעיה.
בגין זכר את החסד הזה ללוינסון,
וכאשר הוצג לפניו דוח־ ארליך
המרשיע, ביקש להניח ללוינסון,
באומרו :״הוא נהג בנו בג׳נטלמניות!״

פרקליטים ניו־יורקי מישרד יוקרתי, החוקר לפי בקשת מועצת
המנהלים של אמפ״ל, כחוקר חיצוני,
את פרשת לוינסון בארצות־הברית.
מייסד המישרד, רוזנמן, הוא האיש
אשר ניסח, לפני 50 שנה, את החוק
שלפיו הוקמה הרשות האמריקאית
לניירות־ערך(האס־אי־סי) ,והעלולה
לגלות עניין רב בפרשת לוינסון.

#הטמן,ש וגא
החבר הלא־אוהד את לוינסון
בוועדת החקירה הפנימית של שניים,
גם הוא אחד מ־ 28 הדירקטורים של
בנק־הפועלים, מנהל סולל־בונה,
שלקה, תוך כדי עבודת הוועדה
בהתקף־לב, עובדה שנוצלה כדי
להסביר את משך הזמן הרב (כמעט

חוקר סיוון
שלוש פגישות

#סיוון, עמיום
אחד משני החברים של ועדת
החקירה הפנימית לפרשת לוינסון.
סיוון הוא אחד מ־ 28 הדירקטורים
(חברי מועצת־המנהלים) של בנק־הפועלים,
ונחשב לאוהד לוינסון. על
החקירה, שבה לא התלהב לוינסון
להבהיר עניינים הסביר :״מה יכולתי
לעשות, קיימנו שלוש פגישות והוא
סירב להבהיר!״
בעבר היה סיוון יו״ר הטוטו, מנהל
הביטוח הלאומי, מנכ״ל האוצר ובמועד
מסויים גם מועמד לנגיד בנק ישראל,
כיום הוא יו״ר חברת תיעוש
ההסתדרותית.

הוא רצה בלוינסון לתפקיד שר־האוצר,
כאשר הרכיב את ממשלתו
בשנת .1974 גם הוא היה בין מקבלי
המיכתב האנונימי בקיץ 1983 ואז פנה
למזכיר חברת־העובדים, דני רוזוליו
וקבע :״זה העניין שלך!״
חודש יותר מאוחר, כאשר פרס
הכחיש כאילו נפגש עם לוינסון, תקף
אותו רבץ, באומרו :״אתה הורס את
מקורות המימון של המיפלגה!״

#וחוליו, וני
מזכיר חברת־העובדים, שמינה
את ועדת־החקירה הפנימית של
רוטמן־סיוון. רוזוליו הוא איש קיבוץ
כברי בגליל המערבי, שהתפטר
מתפקידו כח״כ המערך על־מנת לקבל
על עצמו את תפקיד מזכיר חברת־העובדים.

חוקרי
העולם חזר! גילו בשבוע שעבר (העולם הזה
)15.2.84 כי מ ק המזרחי המאוחד בניו־־יודק היה
פעיל מאוד בסון׳ 1982 ובראשית 1983 במיסחר
המניות של אמפ״ל, עת עלה שעת בהתמדה.

לקנות, היא נס ידעה מתי למכור, היא, כנראה,
עשתה לגמרי לא רע.
הפרטים המזהים הראשונים שהצליחו חוקרי
העולם הזה לאסוף ( ראה גלופה) אומרים שהגברת

36 # 80802613ת01<61 1,106 נז־)11 £11 766 31 נו.7
1£ 30 )11:63 3 :ז: 6ז0111:
.־13 00113 5061110 01

130
<36ת 810
1132 61

? 6:11316
!: :ו1161§ 1
{: :ך7761§ 1
>1311 :

: 61:6)1 :ן 6 § 15ץ 761110163
31:נז§ 1960 03
1981 >161:06 <36 8

5־067 >?1
1008646

?161710118 3)1)11:633/35 0£ 3 - 1 1 - 7 7 :
השבוע הם יכולים לדווח על בנק של אשה אחת.
זאת היא הגברת ג׳ודית וי ברוקר מלה־גולה,
קליפורניה, שרכשה במועדים הנכונים, לא בבת
אחת, אלא בהתמדה ובמשך זמן, מניות אמפ׳ל
בתמורה כוללת של שלושה מיליון דולר.
הואיל ויש להניח, שכשם שהיא ידעה מתי

היא בלונדית, בעלת עיניים חומות וגובה של מטר
ו״ 65 סנטימטר.
ואם היתה רוצה להעביר את המניות ממקום
למקום היא היתה בנוייה גם לכך. ברשותה שתי
מכוניות -יגואר משנת ייצור 1960 ומרצדס משנת
ייצור .1981

קבע סרטאווי, על דעת ערפאת,
תאריך למסירת ההצהרה
ההיסטורית: ה־ 14 ביוני . 1982
לא במיקרה נקבע היום השני
בשבוע, כי סרטאווי רצה שהצהרתו
תקבל את התהודה המירבית בישראל,
וסמך על העולם הזה.

שמונה ימים לפני כן פלשה
ישראל ללבנון.
כאשר מסר סרטאווי עובדות אלה
לאבנרי, בחודש יולי, הוא היה משוכנע
כי מטרתם העיקרית של מנחם בגין
ואריאל שרון בפתיחת המילחמה היתה
לסכל ברגע האחרון את יוזמת־השלום.
לדעתו חששו בגיו/שרון שעם פתיחת
המגעים הרישמיים בין ארצות־הברית
ואש״ף, יתחיל תהליך שיכריח את
ישראל להחזיר את הגדה והרצועה
במיסגרת של חוזה־שלום — דבר
שהליכוד רצה למנוע אותו בכל מחיר.
אבנרי, שהיה אז בדרכו לארצות־הברית,
מסר עובדות אלה לכלי־התקשורת
האמריקאיים. אולם הן
עוררו אז הד קלוש בלבד. עכשיו, עם
פירסום הסקופ של ניו־יורק טיימס,
ברור כי הסיפור כולו היה אמת.

יש דמיון עצום בין יוזמת
מרוז, כפי שהיא מתוארת
בכתבת ״ניו־יורק טיימס״ ,ובין
יוזמת סרטאווי, כפי שתוארה
ב״העולם הזה״.

#ובין, יצחק

אשה בלזנדית מיסתורית

#הזנמן, קוריו, בהינד,
רויס ובהן

ת ארי ך גורלי
(המשך מעמוד )7

מזכיר רוזוליו
ממנה הוועדה
תשעה חודשים) בין הקמת הוועדה ובין
סיום עבודתה.

,.#ריטוץ יי
שיטת קידום והדחת אנשים
המיוחסת ליעקב לוינסון. לרטץ,
מלשון רוטציה, פירושו להעביר
מתפקיד לתפקיד וכאשר מקדמים
אדם קונים אוהד; כאשר מדיחים אדם
רואים האחרים ויראים.

#ויינו, אבוים
יו״ר מועצת־המנהלים של בנק
הפועלים, יורשו בתפקיד של לוינסון
גם בבנק וגם באמפ״ל. בתחילת
חשיפת הפרשה תמך בלוינסון אשר
קידם אותו, בשעתו, בשנת ,1977
לתפקיד יו״ר־ההנהלה של הבנק.
ריינר, יליד ירושלים ואיש קיבוץ
לשעבר(גן שמואל) ,זכה לעיתים ביחס
לא נעים מצד לוינסון, כבאותו מיקרה
שבו לוינסון דאג לכך שגיורא גזית
(יורשו של ריינר בתפקיד יו״ר
ההנהלה) ,יקבל את לישכת־היוקרה
של לוינסון במישרד הראשי של
בנק־הפועלים ולא ריינר, שאז כבר
היה מס׳ 1בבנק ועוד קודם לכן נזף בו,
כאשר ריינר בחר לשימושו מכונית
גרנדה ראוותנית(של פורד) והורה לו
להחליף את המכונית בצנועה יותר.

#שחבו, גבריאל
איש־עסקים ירושלמי, פקיד לשעבר
של בנק־הפועלים ניו־יורק,
ששימש כמיופה־הכוח של החברה
הווארוצית לזם בעיסקת הקנייה של
הדירה שבה התגורר לוינסון בניו־יורק.
אץ איש המודה בבעלות על חברה
זאת, הרשומה בבירת ליכטנשטיין, וכך
היא שמורה מגילוי בעליה האמיתיים.

#שיחתי מישור
מה שחברת יו־אס־איי קיבלה אצל
אמפ״ל בניו־יורק. מעשה זה עורר את
חששו של גיורא גזית, יו״ר־ההנהלה
של בנק־הפועלים, שפחד, כנראה, כי
מעשה מיכאל צור חוזר על עצמו.
היה זה צור, מנכ״ל החברה
לישראל, אשר מעל בכספי החברה,
הקים לעצמו חברה פרטית, שבה ריכז
את כספי המעילה. חברה זאת קיבלה
שירותי־מישרד אצל הבנקאי טיבור
רוזנבאום בז׳נבה וכאשר הבנק שלו
התמוטט התגלתה ערוות צור.

ברור כי שתי היוזמות התנהלו
בו־זמנית, על אותו הבסיס ולמען אותה
המטרה. יתכן מאור כי יאסר ערפאת
פיתח באותה שעה גם יוזמות נוספות
באותו כיוון, באמצעות שליחים
נוספים, מתוך תיקווה שאחת היוזמות
תגיע אל מטרתה.
כל היוזמות נועדו להכשיר את הקרקע
למשא־ומתן אמריקאי־פלסטיני,
על־ידי ניסוח מיסמך שיביע את נכונות
אש״ף להכיר בישראל על בסיס הדדי.
בשתי היוזמות היתה שעת־האפס
בחודש יוני .1982
ברור כי אלסנדר הייג היה מעורב
בשתי היוזמות, ונתן לשתיהן תשובה
חיובית. באותה שעה עצמה ידע חייג
על כוונת ישראל לפלוש ללבנון, ואף
נתן לכך את האור הירוק.

יתכן שהייג היה שרתך
לקנוניה לסכל את היוזמה בעוד
מועד, לפני מסירת ההצהרה
הדרמאתית מטעם אש׳׳ף, אשר
יכלה לשנות את המציאות
המדינית במרחב כמו ביקור
אנוור אל־כאדאת בירושלים.

איתות מצד 8ונאוני
^ שאלה הגדולה היא מדוע
( 1פורסם הגילוי דווקא עכשיו.
ברנארד גוורצמן, שחתם על
הכתבה, ירוע כעיתונאי המקורב מאוד
לישראל, והמקובל על החוגים
בוושינגטון. היהודיים בוושינגטון רווחו השבוע שתי —
גירסות סותרות:
• הפירסום בא מצד מישרד־החוץ
האמריקאי, המוכן עתה לפתוח ביוזמה
דומה. אחרי שקיבל באמצעות הנשיא
המצרי חוסני מובארכ איתות ברור מצד
אש״ף על נכונותו לכך.

• הסירכום בא ביוזמת
ישראל, בגלל אותה הסיבה
עצמה, אך כדי לסכל יוזמה
כזאת בעודה באיבה.

בשנת־בחירות בוודאי לא יעז איש
בוושינגטון לפתוח במהלכים גלויים ,־
העלולים להביא לעימות ישיר בין
ממשלת־ישראל והנשיא האמריקאי.

כך או אחרת: מוכח עתה
מעל לכל ספק כי אש״ך אכן היה
מובן בקיץ 1982 להכיר
בישראל ולעלות באופן חד־משמעי
על דרך של שלום. בן
מוכח סופית כי מילחמת־הלבנון
סיכלה יוזמה היסטורית
זו, ויש להניח כי זאת היתה
המטרה העיקרית של יוזמיה,
וגס הסיבה העיקרית לעיתויה_ .
בפברואר 20 , 1984 חודשים אחרי
פתיחת המילחמה שעלתה ב־568
קורבנות ישראליים, וברבבות קורבנות
אחרים, חשוב לכל אדם בישראל לדעת ׳

זאת.

! 3־1־ 11
568 נהרגו

^ אובן מוכר לשימעון את מיגדל־אייפל במיליון דולר.
1שימעון נוטל מראובן עט נובע ורושם לו המחאה על סכום זה.
אחרי העיסקה תמה לוי :״הוא מכר לך את המיגדל, שאינו שייך
לו. אתה נתת לו המחאה, שאין לה כיסוי. לשם מה כל זה?״

משיב שימעון :״העט הנובע נשאר אצלי!״

זה מה שקרה בלבנון. ממשלות מנחם בגין ואמין אל־ג׳מייל
חתמו על הסכם. באותה עת היה ג׳מייל בקושי ראש־העירייה של
ביירות המיזרחית והסביבה, וחתימתו היתה שווה כקליפת השום.
בגין נתן לו, בתמורה, המחאה בלי כיסוי, כי לא יכול היה לתת לו
מאומה.

נכון, ישראל מחזיקה בעט — דרום־לבנון. אבל זהו
רכוש, הדומה יותר למישענת קנה רצוץ: ככל שאתה
סומר עליו יותר, כן יפצע יותר את כן ידך.
השבוע, כך אומרים, מת ההסכם.
מה? הרי הוא מת עוד לפני שנולד! הוא היה כולו
מלאכת־מחשבת של שני רמאים פושטי־רגל.

הוא לא נפח עכשיו את נישמתו, כי מעולם לא
היתה לו נשמה.

• לגרש מלבנון את הצבא הסורי.
ואל כל אלה נוסף, כמובן, היעד התמים של בגין: להבטיח את
״שלום הגליל״ .בגין כבר הלך והתנתק אז מן המציאות.

כך התחיל המסע העליז, מסע־התענוגות שהיה
צריך להסתיים תוך 48 או 60 שעות. הדגלים
התנופפו ברוח, התיזמורת של כלי־התיקשורת ניגנה
על הסיפוז, וספינת־השוטים יצאה לדרך.

^ בחינה צבאית היה זה כישלון חרוץ. מבחינה מדינית היתה

*/זאת קטסטרופה.

בהנהגתו הכושלת של המורון־במדים, רפאל איתן,
רוכז כוח אדיר שבוזבז לריק.
בחזית המיזרחית, בפקודת אביגדור בן־גל, לא הצליח צה״ל
להביס את הצבא הסורי ולא הגיע ליעדיו. בן־גל התגלה לאחרונה
כברברן מבולבל, והוא מאשים את כל העולם בכישלון. הצבא
הסורי נסוג קצת, בסדר מופתי, הנחית לצה״ל מפלה בקרב חשוב
(סולטאן־יעקב) ועצר את צה״ל לפני כביש ביירות־דמשק. הוא

בכל זאת חשוב שנעשה אקט זה. יש לו ערך סימלי.

הוא קובר רישמית, ובצורה חד־משמעית, את
שארית היומרות האוויליות שהיו קשורות
במילחמת־הלבנון.

במשך 11 החודשים שקדמו למילחמה היה גבול הצפון שקט
לחלוטין. אף תקרית חמורה אחת לא אירעה בו. הקטיושות לא
נפלו, הילדים לא ישגו במיקלטים. היתה רק חריגה אחת. כאשר
אריאל שרון רצה לצאת למילחמה ופתח בהפצצת־רצח בלבנון. אך
ההרפתקה נמנעה, והשקט בגליל חזר על כנו.

שקט זה הובטח על־ידי ההסכם להפסקת־אש י שהושג באמצעות מתווכים בין ישראל ואש״ף. יאמר
ערפאת הוכיח במפתיע שהוא — ורק הוא! —
מסוגל לערוב לשלום הגליל. כל פלגי אש״ף קיבלו את
מרותו.

ה היה המצב כאשר ספינת־השוטים יצאה לדרכה ביוני
.1982
מי לא היה על סיפונה? כל הליכוד וכל המערך, מלבד
מתי־מיספר. אריאל שרון ויצחק רבין, מנחם בגין ושימעון פרס,
גאולה כהן ואימרי רון. כל התיקשורת הפרטית והממלכתית, וכל
העיתונאים המכים עתה על חטא — על החזה של מישהו אחר.

מעטים, מעטים מאוד הזהירו מפני המסע. נער
יספרם.
הקברניט היה מנחם בגין, והנווט אריאל שרון. כל המפות שהיו
מונחות לפניו היו מזוייפות. לא היה לו מושג מה מתרחש בלבנון.
כפי שגילינו, בשבועון זה 10 ,חודשים לפני המילחמה,
מטרותיו של שרון היו שלוש:
• ״לחסל את תשתית אש״ף״.
• להשליט בלבנון כולה את הפלאנגות, כסוכני ישראל, כך
שלבנון כולה תהיה למדינת־חסות ישראלית, נוסח המיני־מדינה
של חדאד.

הסכם זה לא אושרר מעולם, ועל כן גם מעולם לא
נכנם לתוקפו מבחינה פורמלית. מבחינה מעשית,
הוא לא היה שווה את מחיר הנייר שעליו הודפס.

ך י״תשתית של אש״ף״ בלבנון לא נהרסה.
( /אמנם, המיני־מדינה הפלסטינית פורקה, לפחות זמנית.
המנגנון של אש״ף עבר מלבנון למקומות אחרים. שם הם
מתפקדים היטב. יאסר ערפאת הוא כוח בינלאומי כפי שהיה. יש
לו בעיות עם סוריה ועם מישטרים ערביים אחרים — אך אלה
אינן קשורות כלל ביציאתו מלבנון. יוקרתו הבינלאומית לא
קטנה, אלא להיפך. העם הפלסטיני מאוחד סביבו כפי שלא היה
מעולם. אריאל שרון לא הצליח לשלול מאש״ף את כוח־ההחלטה.
נשיא סוריה, חאפט׳ אל־אסד, הוא המאיים עליו.
הנסיון היחידי להרוס אותה נעשה בצברה ובשאתילא,
באמצעות טבח שנועד להביא לבריחתם של מאות אלפי הפליטים.
טבח זה נכשל בהשגת משימתו, והשיג את ההיפר. המחנות קיימים
ובמקורם או במאוחר ישלטו בהם שוב כוחות פלסטיניים. יתכן
שלא יסורו למישמעת אש״ף החוקי, אלא למישמעת סוריה.
כרי להעביר את הסמכות שם מידי ערפאת לידי הסוכנים
הפלסטיניים של סוריה לא היה צורך במילחמה. את זה ניתן היה
להשיג גם ב־ ,1976 מבלי להקריב אף חייל ישראלי אחד. די היה
אז לבקש את הצבא הסורי להתקדם עד לגבול הישראלי — כפי
שאכן רצה אז ראש־הממשלה יצחק רבין, בניגוד לדעתו של .
שר־הביטחון, שימעון פרס.

חשוב לזכור זאת, כי בתיאור זה עצמו בלול
כתב־אשמה נורא.

סכנה זו — והיא בלבד — הדריכה את המנוחה

בירושלים.

חלום זה התנדף מייד. הפלאנגות לא חלמו כלל על חתימת
חוזה־שלום עם ישראל. גם בשיא שיכרונם הבינו הנוצרים שהם
יצטרכו לחיות גם להבא במרחב הערבי, ושאם ירחיקו לכת, הם
גוזרים חורבן על עצמם. על רקע זה נולד החוזה הישראלי־לבנוני
חסר־התוכן, שהיה מותנה בנסיגת הסורים. כמו הסכם־המיסגרת
על עתיד פלסטין שנחתם בקמפ״דייוויד, זאת היתה בדיחה: הסכם
בלי בעל־הבית, בלי הסכמת הנוגעים בדבר, פיסת־נייר שלא
נועדה אלא לגרום קורת־רוח לאותו מישפטו מתוסכל, מנחם בגין.

״תשתית אש״ף בלבנון״ לא נהרסה, כי תשתית זו
מצוייה בעצם קיומם של מחנות־הפליטים.

פני שנשפכו נהרות הדם והכסף, לפני שנקטלו 568
/ישראלים ורבבות אחרים, לפני שהוצאו מיליארדי הדולארים
— מה היה המצב בלבנון?

בלבנון עצמה שרר השקט. הנשיא המארוני, אליאס סרקיס,
קיים איכשהו את השילטון. השקט הפנימי שם הובטח על־ידי
הצבא הסורי, שמנע מעשי־טבח ומילחמת־אזרחים. לדעת טובי
המוחות הצבאיים בישראל, וביניהם יצחק רבין, התפרסות הצבא
הסורי בלבנון היתה נוחה לישראל, מפני שפיזר את הכוח הסורי
המוגבל ומנע את ריכוזו במשימה התקפית.
השיעים בלבנון היו שקטים ורגועים, תחת שילטונם של סעד
חדאד בדרום, יוניפי״ל במרכז ואש״ף בצפון. ביירות היתה
מחולקת ושקטה. הדרוזים היו רגועים, תחת חסות הסורים וכוחות
אש״ף.
שום סכנה לא היתה צפוייה לישראל. לא היה קצין רציני אחד
בצה״ל שחשש מפני כוחות אש״ף, שהתרכזו במיני־מדינה
הפלסטינית. הצבא הסורי לא היה מסוגל לסכן את ישראל מן
השטח הלבנוני. רואי־השחורות הקיצוניים ביותר בצה״ל לא
חששו אלא מפני האפשרות שהצבא הסורי המבוצר בלבנון ישלח
חוליות פלסטיניות להטריד את הגליל, ויספק להן עורף בטוח. אך
זאת היתה סכנה מישנית, וכוחו האדיר של צה״ל בוודאי יכול היה
לספק פיתרונות פשוטים וזולים למניעתה.
רק סכנה רצינית אחת היתה טמונה במצב בלבנון: שאש״ף
ימשיך להתמתן ולעשות חיל בזירה המדינית העולמית. על
ממשלת־בגץ איימה סכנת השלום — הסכנה שהעולם
ודעת־הקהל בישראל יגיעו למסקנה שכדאי למסור למימסד
הפלסטיני את הגדה והרצועה במיסגרת של שלום־אמת.

חוור לקדמותו

האמנם הוקרבו חייהם של 568 חיילים ישראליים
כדי להחליף את ערפאת באבו־מוסא במחנה
שאתילא?
ך * סורים נשארו. ועוד איך! י
1 1כל הרעיון של גירוש הסורים מלבנון היה אבסורדי. באותה
מידה אפשר היה לנסות להוציא את ברית־המועצות מליטא, או את
ארצות־הברית מפורטו־ריקו.
לסוריה היתה תמיד, יש כיום ויהיה מחר מעמד של בכורה
בלבנון, כי זוהי מיצוות המציאות הגיאוגראפית והפוליטית.

שליחי גימייל ובגין ישבו בקריית־שמונה והחליטו
על יציאת הסורים מלבנון. זהו ראיון כה גרוטסקי, עד
כי יכול היה להיוולד רק בספינת־השוטים.

בשיר אל־ג מייל: מישענת קצה רצוץ
נשאר בשדה, החליף את הטילים שהושמדו והתחזק במהירות.
בחזית המערבית לחמו כוחות קטנים של אש״ף בעקשנות רבה
בצידון, יצרו שם חסימה ועצרו את הכוח העצום של צה״ל בדרכו
לביירות. תחת להגיע למבואות ביירות ביום השני או השלישי,
הגיע צה״ל לשם ביום השישי, ורק לאחר מכן התחבר עם
הפלאנגות.

כישלונות אלה על הקרקע הפכו את מסע־השעשועים
הקצר למילחמה בלי־ם וף. אך השגיאות
הפוליטיות היו חמורות פי כמה וכמה.

הפלאנגות, שבהן תלה שרון את כל תיקוותיו, התגלו ככוח
מבוטל. באיחור רב, ואחרי אסונות רבים, גילה שרון את אשר
אמרנו לו עור לפני המילחמה: שהפלאנגות אינן אלא מיליציה
מקומית של מישפחה מארונית אחת, ושהצטיינו בעיקר בעריכת
מעשי־טבח בנוצרים אחרים, בפלסטינים ובדרוזים. גם אחרי
שנופחו על־ידי ישראל בכמות אדירה של כסף ונשק, לא היו אלא
כנופיה מקומית.

הרעיון למסור לכוח מבוטל זה את השילטון כלבנון
היה מגוחך מלכתחילה, דוגמה אופיינית לרמת־החשיבה
בספינת־השוטים.
ראשי הפלאנגות, שידעו מה כוחם האמיתי, רימו את בגין ואת
שרון, נמנעו מכל קרב, ואף הקפידו לשמור על הקשרים שלהם
עם הסורים ושאר מדינות־ערב, בעודם משתדלים להימנע
מחיבוק־הדוב הישראלי.

בעזרת הכידונים של צה״ל אפשר היה להביא
לבחירת בשיר אל־ג׳מייל כנשיא לבנון, ואחרי
רציחתו — לבחירת אחיו, אמין. צה׳׳ל יכול גם להביא
לבחירת מלך פתח־תיקווה וקיסר עפולה.
אמנם, בגין התפאר באוזני האומה ש״עד סוף השנה 1982
ייחתם ״הסכם־השלום בין לבנון וישראל״ ,שיהיה ״חוזה־השלום
השני בין ישראל ומדינה ערבית״ ,ושייצור רצף של שלום
מביירות עד אלכסנדריה.

החיילים הסוריים יוצאו מלבנון — אם בכלל! — רק כאשר
הסורים יוכלו לשלוט בלבנון באמצעות סוכניהם. לשם כך עליהם
לקרוע את ההסכם הישראלי־לבנוני לגזרים וכך אמנם עשו.
הסורים נשארו. הפלסטינים לא נשברו. לבנון לא הפכה
מדינת־חסות ישראלית. הקוויזלינג שנבחר על־ידי ישראל מנסה
למלט את נפשו על־ידי התכחשות לישראל.

על הגליל נוחתות שוב הקאטיושות.

^ ש לג׳מייל רק דרך אחת להציל את עצמו, את הפלאנגות
ואת המארונים: להציע לסורים את שרותיו כקוויזלינג מטעמם.
כך הוא עושה. יתכן שדווקא יצליח בכך.

כי התוצאה האחת והיחידה של מילחמת־ישראל
בלבנון היתה החשת תהליך, שהתקדם עד כה מתחת
לפני השטח: עליית כוחה של העדה השיעית, הגדולה
בעדות לבנון, שהיתה עד כה כאסקופה נדרסת.
השיעים הם אמנם בעלי־ברית של הסורים, אך עלייתם המהירה
מדאיגה את הסורים מאוד. אין הסורים רוצים בהתחזקותו של כוח
אחד כלשהו בלבנון, כי שילטונם בארץ אומללה זו מבוסס על כך
שכל העדות שם תהיינה חסרות־ישע, ועל כן תלויות בדמשק.
עדה שיעית גרולה, נחושת־החלטה, הבוטחת בכוחה החדש,
מאורגנת וחמושה — אין זו תופעה רצויה לסורים. מה גם
שהשיעים מתחילים להסתכל לעבר השילטון הדתי־קנאי
בטהראן. אין סכנה גרולה יותר למישטר החילוני של
מיפלגת״הבעת׳ וראשיה, בני העדה העלאווית הקטנה, מאשר
התעוררות מוסלמית דתית־קנאית בלבנון, שתתפשט לעבר סוריה
הסמוכה.
לכן עשויים הסורים לתמוך מחר שוב במארונים המוכים, כפי
שעשו ב־ ,1976 נגד בעלי־בריתם הנוכחיים, הדרוזים והשיעים.
הכל יחזור לקדמותו. לבנון תהיה שוב מדינה של אנדרלמוסיה
מתמדת, שבה יקיימו הסורים סדר רופף כלשהו.

מילחמת־־הלבנון תהיה כלא־היתה. ורק רבבות
הקברות — וביניהם 568 קברים ישראליים — יעידו
שהיתה אי־־פעם.

ימאייי! א1וריי אבנ די

מחנה קדיינר שנתמך על־ידי ד 1יד ר1י, היה בטוח בניצחונו. אך שגי אגשים
של יצחק שמיד, רוני מילוא ומיכאל דקל, הפכו את הקערה על פיה

ודמעי\11-דמיד
^ צהרי יום חמישי ישב רוני
מילוא במיסעדה מפורסמת במרכז
תל־אביב וסעד ארוחת־צהרים דשנה.
ליד השולחן הסמוך ישב חברו לתנועת
חרות, שמזוהה עם מחנהו של השר
דויד לוי.
״רוני, מי ינצח?״ שאל החבר. מילוא
השיב ללא היסוס :״אנחנו ״.בן־שיחו
המופתע היקשה :״איך אתה כל־כך
בטוח בניצחון. כשמחנה יצחק שמיר
לא פעל כלל?״ הסביר מילוא :״אומנם
אני הצטרפתי לפעילות רק לפני

ראש המחלקה, רפאל קוטלוביץ. ראשי
חרות ניסו למנוע את רוע־הגזירה, אך
לשווא. בתחילת חודש ינואר, ערב
כינוס הוועד הפועל הציוני, בחרו חברי
חרות הצה״ר — בשר ללא תיק אריאל
שרון, לתפקיד רב ההשפעה (העולם
הזה .)11.1.84 קליינר ויתר על מקומו
במירוץ, ואהרון הובס בקרב נגד
שר״הביטחון לשעבר.
שרון לא עבר את מיכשול המוסדות
הציוניים וחרות הצה״ר היתה אמורה
לבחור מועמד חדש מטעמה לתפקיד.

בתפקיד את קליינר.
עוד מטה היה חדרו של מיכה רייסר,
באגף האירגון של חרות במצודת־

זאב. קליינר עצמו וחברו הטוב, דויד
(״דודי״) אפל, שותפו לעסקים של
הקבלן שלום אהרון גניש, עבדו

מהומה במצודה ג ג ן
של עורך־הדין חיים אהרון, איש מחנהו של יצחק

ממקומות שונים ובתיאום עם שלושת
המוקדים בשיכנוע המצביעים.
אהרון, שחזר ממקום מושבו

שמיר. הבוחרים של מחנה לוי ותומכיהם, שלא
השתתפו בהצבעה, נסערו מאוד. באולם־הכניסה של
מצודת-זאב פרצה מהומה קטנה ואף הונפו ידיים.
בשגרירות־ישראל בקולומביה, התמקם
במישרדיו של הקבלן אוסקר
פרישר מראשי תומכיו. רק סמוך לערב
ההצבעה נכנסו מילוא וסגן שר־החקלאות,
מיכאל דקל, לפעולה

נמרצת למענו.

**ץ ני המתמודדים נאבקו על
* * קולותיהם של 99 מצביעים.

ער הנייר היה לקליינר רוב
ברור. אך בשבוע שקדם
להצבעה התרחשו אירועים
שונים, שלא היו קשורים זה
בזה, שהעמידו את בחירתו
בספק. במרכזם, התערבות
מישרד ראש-הממשלה במא

דךןןןחן 1ך ן 11ך 1יי ח׳נ מיכאל קליינר, שהתחרה על תפקיד
; 111 1 111 1 1ראש מחלקת העלייה בהסתדרות הציו נית
העולמית, וטען שכרוז שהופץ נגדו, דמה לפירסומי הביטאון הנאצי.

שלושה ימים, אבל אין את מי לשכנע.
כולם כבר משוכנעים.״
שני המשוחחים התכוונו, כמובן,
לבחירות שנערכו באותו ערב במצודת
זאב״ ובהן נבחר נציג חרות לתפקיד
ראש מחלקת העליה בהסתדרות
הציונית העולמית.

לכאורה היה זה קרב בין ח״ב
מיכאל קליינר ובין עורך־הדין
חיים אהרון, שגריר ישראל
בקולומביה. למעשה, היה זה
קרב בין מחנה לוי ומחנה שמיר
על עמדת כוח רבת־עוצמה
בתנועה. אך בעיקר היה זה
ביבוב נופך במאבק עתיק הפר־פשרות,
מאז תחילת שנות
ה־סד בין קליינר ומילוא, שנחשב
כיום האיש החזק של חרות.

תחילת המאבק על תיק העליה,
בקצרה, הוא כדלקמן: היהודים האמריקאים,
הנוטלים חלק בפעילות
ההסדרות הציונית דרשו להדיח את

בשיחות רבות שקיים קליינר, לפני
חודש, הוא הסביר שפרישתו הזמנית
מהמירוץ, למרות שהשקיע בו מאמץ
רב, נובעת מראייה לטווודארוך. אם
שרון לא ייבחר, כפי שהוא חזה, יפול
התפקיד לידיו כפרי בשל, על אחת
כמה וכמה שהוא כבר עבד בעבר
בסוכנות כמנכ״ל המחלקה לחינוך
יהודי בגולה.

המטה לבחירת קליינר פוצל
לכמה מוקדים.
המוקד המרכזי היה מישרדו של
היהלומן, דויד (״דודו״) מור, ממחנה
לוי. המישרד ממוקם בבניין הבורסה
הקטנה ברמת־גן. מור לחם להצלחת
קליינר, משום שזה הבטיח שאם הוא
ייבחר לתפקיד, הוא יתפטר מהכנסת,
ומשמעות הדבר כניסתו של מור
לבית־הנבחרים, תפקיד שהוא מייחל
לו כבר זמן רב.
מטה אחר מוקם בסוכנות היהודית
במישרדו של דובי ברגמן, שהחליף

..מעשה הונאה״

חיים אהרון יושב רגוע לפני היוודע
ניצחונו. לפני כן טענו אנשי קליינר,
שאהרון השתמש בחתימתו של ראש״הממשלה שמיר, על מיסניד סרק.

מאיר כהן אבידוב, סגן יושב־ראש
הכנסת, שתמך בבחירת קליינר, הסביר
שהוא חוזר בו מתמיכתו, משום
שהופעל עליו לחץ כבד. והעיקר —
אחד המישרדים הממשלתיים שבראשות
שר מהמישפחה הלוחמת, התחייב
לסדר ג׳ובים בצפון הארץ ל־15
מאנשיו מסניף חיפה.
סגן השר במישרד ראש־הממשלה,
רב שילנסקי, הסביר שהוא לא יצביע
בניגוד לצו מצפונו, אך נאמר לו
שיפסיק לפעול לטובת מחנה לוי. לכן
הוא לא יוכל לגייס בין חמישה לשישה
איש נוספים.
שר־התחבורה, חיים קורפו, פנה
לעורך-הדין רב מלמן, לשעבר
שגריר־ישראל בפורטוגל, ואמר לו:
״דוב, צריך לעזור לשמיר!״ מלמן שאל
בחיוך :״מה, שמיר מתפטר מראשות
הממשלה ויתמודד מול קליינר על תיק
העליה?״ אך המסר של קורפו היה
ברור.

סיבוב חדש

שמיו נגד לוי

ף אמצע השבוע שעבר זימן
^ אליו ראש־הממשלה, יצחק שמיר,
את אחד העיתונאים המקורבים אליו
ביותר. יוזמתו של שמיר הניבה שתי
ידיעות בולטות בצהרון נפוץ.
צעד כזה של ראש־ממשלה הוא די
שיגרתי, ומאפיין את כל הדמוקרטיות
בעולם. כתב מדיני זוכה ביחס מועדף,
מקבל לעיתים מזומנות ידיעות
בלעדיות, ומשרת, כתמורת את
האינטרסים הפוליטיים של מיטיבו.
הידיעה שמסר שמיר עסקה
בנושא־חוץ ראשון במעלה: יחסי
ישראל־ארצות־הברית. גם בכן לא חרג
האיש מהשיגרה. סוגייה זאת עומדת
במרכז המאמץ הדיפלומטי הישראלי,
עד כדי הזנחה תמוהה של יעדים
אחרים במדיניות־החוץ.
אלא שבכך תם אופייה האפור של
השיחה בין שמיר והכתב המדיני
הבכיר. דבריו של ראש־הממשלה,
שצוטטו בצהרון כתורת משה מסיני,
הצטיינו בשתי תכונות בולטות: הם היו
כוזבים מעיקרם: והם נועדו לצורכי־פנים,
ולא לשיפור מצבה של ישראל
בזירה הבינלאומית.

דברי הכזב של שמיר ביקשו
לשרת מטרה אחת בלבד:
לפגוע, בעצם לקעקע, את
אמינותו של סגנו, שר־הבינוי־והשיכון
דויד לוי.
לוי היה האיש שירה את היריה
הראשונה בקרב המתחדש בין שני
האישים. בנאום נלהב, יש אומרים
היסטרי, שנשא לפני חברי ועידת־הנשיאים
של האירגונים היהודיים
בארצות־הברית, יצא לוי בהאשמות
קשות נגד ממשלת רונאלד רגן. לוי
טען שארצות־הברית איננה מתאמת
את פעולותיה עם ישראל. היא הוציאה
את הנחתים באורח חד־צדרי, הפקירה
את ביירות ל״אוייב״ (רוב הישראלים,
המקשיבים לסירוגין לאריאל שרון
ולמשה ארנס, אינם בטוחים עוד מיהו,
בעצם, האוייב) ,זונחת לאיטה את
הסכמי קמפ״דייויד, עלולה לנתק את
״יהודה ושומרון״ מישראל. לוי אף
האשים את רגן בפייסנות כלפי סוריה.
התפאר שישראל היא ״עצמאית״
ותשכיל לנהל את ענייניה בלי
להתייעץ עם וושינגטון. בין השאר
טען סגן־ראש־הממשלה שכל מד,
שעושה ארצות־הברית הוא הענקת
תמיכה צבאית וכלכלית לישראל.
רבים ראו באורח הצגת־הדברים
חוסר־טאקט מסויים, שכן הנשיאים
שהתאספו במלון הילטון בירושלים
מופקדים בדיוק על נושא זה — השגת
תמיכה המאפשרת לישראל לבצע את
מדיניותה, לטוב או לרע. רבים מהם
ראו בדבריו של לוי כפיות־טובה
ועלבון קשה.

יומיים לפני הבחירות התכנס
בית־הדין של חרות הצה״ר, גוף שלא
התכנס מעולם למטרה דומה. בהרכב
ישב עורך־הדין יעקב לרר, שותפו
למישרד הפרקליטים של רוני מילוא.
ההרכב המפתיע החליט לפסול שלושה
מצביעים, שניתן להם להצביע בסיבוב
הקודם. השלושה, שנפסלו מטעמים
פורמליים, אפילו לא זומנו, כדי להציג
את טענותיהם כפני בית־הדץ, ועל
י -פסילתם נודע להם רק סמור למועד
ההצבעה.
קליינר, ששמע על הפסילה, התנגד
להוצאת צו־מניעה לקיום הבחירות,
משום שאז היה נדחה המינוי —

^ תכן שלוי איננו מצטיין בעודף
טאקט, וגם התוכן הפוליטי של
נאומו, שהוקדש ברובו לצורך ״לשמור
על שטחי־מולדת״ ,היה עשוי להביא
כמה מאוהדיו במחנה היוני לידי
התפכחות. לוי גם סטה מעמדתו הפרו־אמריקאית
המסורתית, שאותה הפגין
לאורן כל מילחמת לבנון.

לקשקש

^ מהידהודי־לב
הסיבה לכך ברורה לחלוטין, ואין
לה כל קשר עם ״הנשיאים״ האומללים,
שנאלצו לשמוע גם הרבה נאומים
אחרים במהלך הוועידה. נאומו של לוי
היה עוד יריה אחת במאבק על נשמתם
של חברי מרכז־חרות ותומכיהם
בסניפים. גם אם ייאלץ לוי לשתף
פעולה עם שרון, ההתחרות ביניהם
עדיין קיימת. הם משחקים באותו
המיגרש, ובאותם הכלים. לוי לא יוותר
על כתר מיישב־הגדה (והוא אומנם
עושה זאת) ,והוא יטפס על כל עץ
גבוה, כדי להוכיח את הפטריוטיזם
הנלהב שלו.

אבל כל דברי הביקורת האלה
אינם משנים את העובדה
הפשוטה, שהחלק הדיווחי
בנאומו של לוי היה אמת
לאמיתה. אין ספק שהאמריקאים
לא שיתפו את ישראל
בהחלטתם לפנות את ביירות.
כל משקיף בוושינגטון גם יודע
להעריך את משמעות הצעדים
האחרונים של ממשלת־רגן
כלפי המלך חוסיין והנשיא
חוסני מובארב. ארצות־הברית
הבינה שבל הרפתקת הלבנון
נגמרה בכישלון חרוץ, ושיש
לשנות את המדיניות באיזור.
באורח הדרגתי, אבל בהחלט
משמעותי.
מס־השפתייס לקמפ־דייויד אינו
יכול לשנות את משמעות האירועים
האחרונים בבירת ארצות־הברית. רגן
הפגין, קבל עם ועולם, שיש לו עוד
ידידים במרחב, נוסף על ישראל. הוא
גם ביקש להאדיר את יוקרתה של
מצריים, אחרי שסוריה יצאה כמנצחת
הבלעדית ממילחמת־העיוועים של
שרון (ראה הנדון) .כל צעדיה של
ארצות־הברית היו חד־צדדיים, בדיוק
כפי שטען דויד לוי.
השגריר האמריקאי, סמואל לואיס,
אישר את דבריו של לוי בנאום שנשא
באותו פורום. הוא הבטיח, אומנם, יתר
תיאום בעתיד, במילים לא הכי־ברורות,
אבל העובדות נשארו בעינן. הכישלון
הצבאי והפוליטי הנורא בלבנון מלווה
עתה גם ״בכתף קרה״ של ארצות־הברית.

שר־החוץ
הקודם, אלכסנדר
הייג, רצה אומנם לקחת חלק
״בהצלחות״ של שרון בלבנון,
שאמור להיות מאושר על־ידי החברים
האמריקאיים — לקיץ. קליינר, שהיה
בטוח בניצחונו, העדיף בחירות מייד.
סמוך לבחירות נפגש קליינר עם
שמיר, והסביר לו שהמאבק אינו בין
מחנות, ושלדעתו הוא מתאים יותר
לתפקיד בגלל ניסיונו וחזונו.
קליינר ביקש להגיש הצעה לסדר
היום של הכנסת, ליום רביעי, וביקש
שראש־הממשלה ישיב עליה. הנושא:
פתיחת שערי ברית־המועצות ליציאת
יהודים, ושינוי מערכת־היחסים בין
ישראל והרוסים, בעיקבות חילופי
השליטים שם. שמיר ביקש שלא
לענות על כך בטענה שהוא כבר מסר

אבל בכישלץ אף אחדי לא רוצה
להתחלק.
לואיס תירץ את חוסר־התיאום
ב״חיפזוך שבו נעשו הדברים, אבל
אפילו ״הנשיאים״ ,שאינם נחשבים
בקבוצת־היהודים המבריקה ביותר
בארצה, לא התייחסו לכן ברצינות. הם
הבינו היטב שלוי העלה נקודה אמיתית
וכאובה, מבחינתם ומבחינת ממשלת
ישראל. הם התפזרו בתחושה קשה
ביותר.

יצחק שמיר רתח מזעם.
מקורביו ציינו שהוא היה על
סף עימות גלוי עם סגנו, ורק
המצב העדין בתוך תנועת
החרות מנע התפרצות של
ממש. ראש־הממשלה בחר,
לעומת זאת, בצעד משפיל
במיוחד כלפי סגנו.

בראיון שהעניק למקורבו ״הפריך״
שמיר את טענותיו של לוי, גרס שהוא
קיבל הבטחות מפורשות שכל צעד
שתעשה ארצות־הברית, הן כלפי
מצריים־ירדן, הן בנושא לבנון, יתואם
עם ישראל.

סגן־ראש־הממשלה דג־רקק, שאינו
זוכה אפילו לבדל־מידע מההתרחשויות
החשובות ביותר, והוא הולך
לפורום מרכזי ומקשקש מהירהורי
ליבו. הידיעה בעמוד השני היתה
עניינית יותר, אבל כוזבת מעיקרה.
בליל של דברי״ארגעה, שנועדו
לשכנע את הקוראים, ובעיקר את
המשקיפים הפוליטיים, שאין שום
בעיות מיוחדות ביחסי ישראל־ארצות-הברית.
הכתב טען שוושינגטון
הבטיחה כי בשיחות עם חוסיץ
ומובארכ לא יסוכם דבר העלול לפגוע
בישראל(קרי, שלא תהיה, חס וחלילה,
שום התקדמות לקראת שלום) וכי
ארצות־הברית לא ״תנקוט בשום מהלך
חדש במיזרח התיכון בלא תיאום עם
ישראל״.
להשפיל ולהכפיש
ל מה, בעצם. יצא קיצפו של
שמיר? הרי גם הוא רוצה, כמו
סגנו, לשמור על ״יהודה ושומרון״

וויו לוי לא ישתוק!
אחד מבכירי אנשיו של דויד לוי אמר להעול הזה, בעת הכנת כתבה
זאת, את הדברים הבאים:
דויד לוי לא ישתוק. הוא שומר המון דברים בבטן שלו, סבור
שהיחס אליו נובע מסיבות, שמוטב שלא לדבר עליהן. הוא שומר
לעצמו את הזכות להגיב, בעיתוי נוח לו.
אחרי הריב שפרץ בגלוי לפני כחודשיים, קיבל דויד הבטחות
רבות. הן לא קויימו בדרך כלל.
שמיר הוא ראש״ממשלה לא רע, אבל אין לו כל קשר לתנועה.
הכל נעשה באמצעות רוני (ח״כ רוני מילוא) שזה עתה הוריד
לטמיון מיליוני דולר בהרפתקת שבועון הליכוד ,״יומן השבוע״.
לסגן ראש הממשלה יש מהלכים רבים בציבור. הוא יודע זאת,
וגם שמיר. כשהוא יתחיל באמת לדבר, ירעדו אמות־הסיפין. והוא
עלול, בנסיבות מסויימות, לצאת בקריאה לחברי״חרות להתלכד
סביבו, אפילו לפני הבחירות.
שמיר יכול היה למנוע התמודדות לקראת הבחירות הבאות.
אפילו אריק (השר אריאל שרון) לא התכוון ברצינות לרוץ כבר
עכשיו. אבל ההתגרות של שמיר ואנשיו בדויד לוי, המזימה שלהם
לנשל את מיכה רייסר ממחלקת-האירגון, תעלה להם ביוקר רב.
פגיעה בתנועה כולהן זה חמור, כמובן. אבל לא יתכן שרק אנחנו
נעשה את השיקול הזה. מילוא מנסה למנוע את האיחוד עם ״לעם״,
כי הוא מפחד מח״כ אהוד אולמרט. אז מי כאן עושה שיקולים
תנועתיים!
הימים של מנחם בגין נגמרו. יש, אולי, סמכות בתוך הקאבינט,
אבל אין שום אוטוריטה מכרעת בתנועה.
גם אם בגין יתעורר, זה לא זה. בעיני עדות־המיזרח, קשה להציל
את קרנו של אדם שהתמוטט. זהו סוף הסיפור עם בגין.
איש־אמונו של שמיר ״פיזר״ את
הידיעה, הדלה משהו, על פני שני
עמודים בעיתונו. בעמוד הראשון
הופיעה כותרת, שהפגינה יחס ביטול
מוחלט כלפי לוי :״לוי תקף — ולא
ידע על ההבטחה לשמיר״ ,משל היה

ולהתנחל בה (אלא אם־כן התרשם
מישהו מהדיבורים קלי־הדעת על
״מתינותו״ הפיתאומית של איש קנאי
זה) .מה פסול מצא שמיר בהזעקת
יהודי ארצות־הברית, באמצעות
ה״נשיאים״ ,נגד מדיניותו המתנכרת

הצהרה בעניין זה בפורום אחר, זמן קצר
לפני כן.

עתה כבר ספרו קליינר ואנשיו שוב
את הקולות הבטוחים שלהם. לרוגזם
הרב, התברר ששניים אינם נוכחים.
ח״כ רייסר נסע ללום־אנג׳לס, כדי
לאסוף שם כספים לפרוייקט היקב,
שהוא עדיין מטפל בו. הוא לא האמין
שחברו יפסיד, ולכן העדיף שלא לחזור.
השני היה ראובן שלום, עוזרו של
שר־העל לענייני כלכלה, יעקב
מרידור. השניים שוהים כבר כמה
שבועות בניו־יורק ומחפשים בנרות
משקיעים שיסכימו לבוא לארץ
ולהשתתף בפרוייקט המטורף החדש
של מרידור — ועידת המיליארדרים.
שלום סירב לשוב ארצה, על אף שיחות

מלקקים את
הפצעים
^ יום רביעי, בכנסת, חשכו עיניו
של קליינר. שמיר אץ לענות
לשאילתא דחופה של ח״כ האופוזיציה,
שבח וייס, בעניין דומה. ההצעה לסדר,
שהועלתה אחר־כך, נענתה בידי
שילנסקי כנציג מישרד ראש־הממשלה.

אנשי
לוי הבינו ששמיר
הכריז עליהם מילחמה.

של רגן? האם יש ברשותו קלף אחר,
כלשהו, נגד הבית הלבן בשנת־בחירות?

לכך שני הסברים, שונים זה מזה,
אבל לא סותרים. אנשי שמיר סבורים
שגילוי־הלב של לוי הרתיח את שמיר,
איש סגור ושומר־סוד מאין כמוהו.
מבחינה זאת יש דמיון רב בין
ראש־הממשלה ובין יריבו במחתרת,
ישראל גלילי. שניהם פועלים יותר
כאנשי־המוסד מאשר במדינאים.
כמעט כל נושא נחשב בעיניהם
כסוד־המדינה. את הציבור יש לשמור
ברגיעה. כל ויכוח או דיון, המתעורר
כתוצאה ממידע ״מיותר״ ,מזיקים
מעצם טבעם.
מנטליות זאת מנוגדת לעצם מהותה
של הדמוקרטיה, אבל היא מאפיינת,
בלי ספק, רבים מראשי המחתרות
בתקופת המנדאט, וגם את מנהיגי
הישוב מאותה תקופה, כולל דויד
בן־גוריון. שמיר ממש יוצא מעורו בכל
פעם שמודלפת ידיעה כלשהי. מיזגו
החשדני אינו יכול לעמוד במעשים
כגון אלה.

הסיבה השניה נעוצה ביחסו
לדויד לוי, שהוא ספוג בבוז
ובשינאה אמיתיים.
ה״סקנדלים״ התכופים של לוי,
דרישותיו ה״מחוצפות״ לתפקידים
רמים(כגון שר־החוץ) ,יומרתו לתפקיד
ראש־ התנועה וראש־הממשלה — כל
אלה מוציאים מגידרם את שמיר.
יש המוסיפים לכך גם נימה עדתית,
אבל לכך אין כל הוכחה ברורה.

שמיר משתמש במעמדו
כראש-ממשלה ובקשריו המיוחדים
עם כלי־התיקשורת
בתוקף תפקידו, כדי להכפיש
ולהשפיל את לוי. מה שנבצר
ממנו לעשות בתוך התנועה,
עקב כוחו הרב של לוי במרכז,
הוא עושה בזירה הפוליטית
והציבורית הרחבה יותר.
דויד לוי רותח מזעם. אנשיו
הסתובבו השבוע בכנסת, ותקפו את
ראש־ הממשלה בגלוי. אפשר להבין
לליבו. הוא אמר דברי־אמת, ונקט
בטקטיקה המסורתית של הזרם
הפוליטי הרוויזיוניסטי מאז ומתמיד:
להשפיע על מנהיגים זרים באמצעות
תוכחות־זעם וגיוס היהודים המקומיים
נגדם. גם שמיר עצמו נוקט בשיטה זו
לעיתים תכופות.

מעשה־ההשפלה של שמיר
לא יישאר ללא תשובה.
הנסיונות להרגיע את חזית
שמיר־לוי עלו בתוהו, והיא
רותחת עתה מחדש, תחת
המסווה של שיתוף־פעולה
חיים ברעם
ממלכתי.

הטלפון הקשות שניהלו איתו חבריו
מישראל.

ואם לא די בכך, הרי בערב
ההצבעה הופץ כרוז נגד
קליינר, שלא החמיא לו כלל
וכלל.

הכרוז הופץ על־ירי פורשי סניף
צפון תל־אביב של חרות, שבראשו
עומד עתה דויד אפל. לפניו כיהן
קליינר בתפקיד.
בכרוז צוטט קטע מכתבה שהופיעה
בשבועון אנשים לפני יותר משנתיים.
שמו של קליינר נקשר לזיופים
שנערכו לרשימת מועמדי חרות
(המשך בעמוד )51

במדינה
(המשך מעמוד )7
במקומם אחרים?. ,כל פעם שהשתנתה
המדיניות של הרודנות השולטת.
אולם היתה בהצעת קצב נימה
מסוכנת עוד יותר. היא לא באה לזייף
רק מיסמד היסטורי, אלא גם את
ההיסטוריה עצמה.
מנחם בגין ויצחק שמיר, מנהיגי
אצל ולח״י, התנגדו באופן נחרץ
לחלוקת ארץ־ישראל, ובמילא גם
להקמת מדינת־ישראל בחלק מן
הארץ.
אילו התקבלה דעתם, לא היתה
מדינת־ישראל קמה כפי שקמה.
מילחמת־המחתרת היתה נמשכת, כדי
להביא להקמת המדינה בארץ־ישראל
השלמה. ההנהגה הציונית היתה דוחה

לוינסון, והעמיד פנים כאילו אלה הן
תגליותיו שלו. כך גם נהג כאשר
העתיק סקופ שהועתק על־ידי העיתון
הבריטי גארדיאן. מהעולם הזה
(ראה עמוד .)5
סקופ רטרו־אקטיבי אחר השיג
הארץ השבוע בשיטה אחרת. ניו־יורק
טיימס פירסם סקופ על מגעים
חשאיים שהיו בין אש״ף וממשלת
ארצות־הברית לפני מילחמת־הלבנון.
הארץ גילה שזהו בעצם סקופ שלו:
כבר במאי 1983 הוא גילה ופירסם
מגעים אלה.
כדי לחזק את הגילוי, פירסם הארץ
גלופה של כותרתו מה־ 5במאי ,1983
״ארה״ב מקיימת באורח שוטף מגעים
חשאיים עם אש׳׳ף — הסכם הבנה

הם הלו 1:שולל אחו׳ חלום של ויל! ו,.אימת
ח״ם״ בשטח נבוש -והחלום התנפץ בפניהם^

ך י• ממשלה היתה כמרקחה. סגן
1 1שר־החקלאות, מיכאל דקל, נפגש
במיזנון הכנסת עם שר־האוצר, יגאל־כהן
אורגה. כל־אחד מהם!פגש עם סגן

יותר מ־ 200 ישראלים, שהיו מוכנים
לגור בישראל אחרת, חמש דקות
מכפר־סבא, גילו לפתע שווילת
החלומות שלהם בלב אוכלוסיה

עם אנשי החוג לשילוב של המיפלגה,
שבראשו עמדו מיכה חריש ועדי
אמוראי, היום ח״כי העבודה. בסוף
שנות ה־ 60 הוא אף היה סגן ראש
עיריית גבעתיים. יחסיו עם ראש
העיריה, קובה קרייזמן, הורעו במשך
השנים, ובשנת 1976 הוא עמד מאחרי
מסע, שנועד להדיח את קרייזמן.
בד בבד עם פעילותו הציבורית,
טיפח ויינמן את עתידו הכלכלי כשהוא
עובד כסוכן־ביטוח.
בסוף שנת 1976 נחשף פרט מאלף
אודותיו. הוא רכש דירה במיסגרת
תוכנית שיכון לזוגות צעירים מחברת
הבניה ההסתדרותית, שיכון עובדים,
למרות שלא היה זכאי לכך. הדירה,
ברחוב ההסתדרות בגבעתיים, נקנתה
בשנת 1974 במחירי שנת ,1971
ונמכרה ברווח גדול בשנת . 1975
ויינמן טען שהוא חף מפשע. בכל
זאת החליטה המישטרה להעביר את
התיק לפרקליטות, כדי להעמידו לדין.
ויינמן פנה ליועץ המישפטי לממשלה__
בבקשה לעיכוב ההליכים, ונענה.
הודעת הסכמת פרקליט המדינה
לביטול ההליכים, נוסחה כך :״למעשה,
הרושם הוא כי חברת שיכון עובדים
לא רומתה כלל וכי הדירה ״סודרה״
לויינמן בידיעת החברה ובהסכמתה, אם
כי, כמובן, בדרך הבלתי־כשרה של
פעולה בניגוד להנחיות מישרת
השיכון.״(העולם הזה ).30.1.80
נופים יריד הכהן בהלוויית אמיל גרינצווייג
עין פקוחה מיזרחה
את תוכנית־החלוקה, כמו המנהיגות
הערבית.
במיקרה כזה לא היה האו״ם מקבל
כלל את תוכנית־החלוקה, שכל תושבי
הארץ מתנגדים לה. מהלך ההיסטוריה
היה משתנה. יתכן שהסיטואציה
הבינלאומית היתה משתנה, ההסכמה
יוצאת־הדופן בין וושינגטון ומוסקווה
היתה נגנזת, והזדמנות היסטורית היתה
אובדת.
מישאל־עם במחול. למרבה
המזל, לא התקבלה דעתם של בגין
ושמיר. כאשר נודע כי האדם קיבל את
תוכנית־החלוקה, יצאו המוני היישוב
לרחוב ורקדו בהתלהבות — וכך נערך
מישאל־עם מאולתר ברגליים.
עיתונות סקופ רטרו־אקטיבי

״הארץ״ חיבר יהד שגי
סיסורים שוגים לגמרי,
ובך המציא לעצמו סקוס
מאז החליט הארץ להיות לעיתון
של סקופים, קרה לו משהו.
בעבר התפאר היומון של מישפחת
גרשום שוקן בתווית אחת בלבד: הוא
עיתון מכובד ואחראי. הוא הצליח
במידה רבה ליצור לעצמו דימוי זה,
ושמח כאשר הישוו אותו, לא פעם, עם
טיימס של לונדון וניו־יורק טיימס.
לאחרונה החליטו עורכי הארץ
שלא זהו העיקר. אולי מתוך התחרות
עם הצהרונים, אולי בגלל כוונתו
להוציא צהרון משלו, התחיל הארץ
לשים את הדגש על סקופים.

איש ,.ספטמבר השחור״.
אחת הדרכים לכך היא לטעון על כל
דבר שבעולם כי זהו סקופ של הארץ.
במיסגרת מאמץ זה, נקט הארץ
אמצעים שסתרו את תדמיתו
המקובלת. כך הפקיע לעצמו את
הסקופים של העולם הזה בפרשת

הושג עוד ב־ 1976 על־ידי איש
סוכנות־הביון האמריקאית רוברט
איימס, שניספה בפיצוץ השגרירות —
מאת עודד זראי, סופר הארץ לעניינים
ערביים ״.את הידיעה החדשה על
ידיעת ניו־יורק טיימס הכתיר הארץ
בכותרת :־דבר המגעים בין ארה״ב
לאש״ף פורסם בהארץ כבר במאי
״.1983
.לא היתה דרושה אינטליגנציה רבה
מצד קוראי הארץ כדי לתפוס שסקופ
זה לא היה ולא נברא. אין כל קשר בין
הדברים.
הידיעה משנת 1983 לא היתה בגדר
סקופ. אחרי פיצוץ השגרירות
האמריקאית בביירות גילו האמריקאים
עצמם, כי במשך שנים הגן אש״ף על
השגרירות במערב ביירות. יתר על כן:
איש־הקשר, שנטל לידיו את ההגנה על
המיתקן הדיפלומטי האמריקאי, לא
היה אלא חסן סלאמה, ראש שתתי־הביטחון
של אש״ף, ששירותי־הביון
של ישראל ראו בו גם את ראש
״ספטמבר השחור״ והאחראי לטבח
הספורטאים במינכן. סלאמה, בנו של
מנהיג מפורסם של הלוחמים
הפלסטיניים במילחמת תש״ח, נהרג
בביירות.
אחרי פינוי כוחות אש״ף מביירות
נותרה השגרירות האמריקאית חסרת־הגנה,
והיא נהרסה.
אין כל קשר. לידיעה זו אין כל
נגיעה לסקופ של ניו־יורק טיימס
השבוע. פשוט אין כל קשר.
סקופ זה התייחס למגעים שנוהלו
על־ידי איש־מחקר אמריקאי, שפעל
בשליחות מישרד־החוץ האמריקאי,
ושנפגש עם יאסר ערפאת. הנושא לא
היה ביטחון השגרירות האמריקאית
ב?יירות, אלא הכרה אמריקאית
באש״ף(ראה מיסגרת).
שיוך שתי הפרשות יחדיו, כדי
ליצור רושם של סקופ, היה במידה רבה
בגדר הטעייה.

בית קברות לכסף

פלסטיני בן־המקום. הכתוב דיבר על איכות־חיים,

אוויר צלול, נוף משגע ותנאים אחרים לרוכשים. עד
כה הוקמו בקושי 30 שלדים של וילות. כל אחד
מהרוכשים שילם כבר יותר מ־ 40 אלף דולר.

ראש־הממשלה, דויד לוי. אחר־כך
נפגשו שניהם עם ראש־הממשלה יצחק
שמיר.
השיחות היו מתוחות מאוד.
הדוברים דיברו בלהט־רב. איומים
מרומזים וגלויים הופרחו באוויר.
על מה הם רגשו כל־כך? על המשך
המילחמה בלבנון? על המצב הכלכלי
המחמיר מיום ליום? על ממדי העוני
בארץ?
לא ולא!
צמרת השילטון דנה בשאלה אחת
ויחידה בשבועיים האחרונים: איך
להציל את הפרוייקט הראוותני שלה ך יינמן הוא דמות שנוייה במח־
— התנחלויות הסרק בגדה המערבית 1 .לוקת קודם שהפך יזם, שזכה
וליתר דיוק, איך להזרים הון־עתק ליזם בבירכת הליכוד ובתמיכה מאסיווית
פרוייקט התנחלות נופים כדי שהוא של שרי חרות, היה איש מיפלגת
לא יתמוטט ויפיל אחריו את אבי העבודה, הוא מסמל יותר מכל את
ההתנחלויות האזרחיות בגדה מיכאל הסיאוב, שפשה לא רק בקרב חסידי
ארץ־ישראל השלמה, בכל הקשור
דקל, מקורבו של שמיר.
הסכום הראשוני שבו מדובר הוא ליחס לשטחים הכבושים. ויינמן החל
חמישה מיליון דולר, שהם יותר מ־ 700 את דרכו הפוליטית כחבר בסניף
מיפלגת העבודה בגבעתיים. הוא נמנה

פלסטינית צפופה, תישאר חלום בלבד.
בין־לילה התברר להם, שגם הכסף שהם
כבר שילמו על חשבון בית־החלומות,
הונח על קרן הצבי.
אילו התעניינו 200 רוכשי הווילות
בנופים מיהו היזם, יתכן שלא היו
ממהרים לשלם לדני ווינמן שליש
ויותר ממחיר יחידת־הדיור.

הדירה
״סודרה״

בסוף שנת 1979 עברו ויינמן
ואשתו, אביבה, לווילה בסביון, ברחוב
הדרום ,16 ואחר־כך לווילה שלהם
ברחוב הגדרות . 15
זה היה בית חלומותיו של ויינמן:
שלושה מיפלסים, שמונה חדרים, חדרי
שירותים, מיטבח, גינה ובריכת־שחייה.
כאשר גברה מצוקתו הכספית של
ויינמן, בקיץ, בגלל הסתבכותו בנופים
הוצעה וילה יפהפיה זו למכירה בסכום
של יותר מ־ 700 אלף דולר. הכסף נועד
להזרמה כדי למלא במקצת את הקופה
הריקה של נופים.

פסטורלית
לא־פוליטית
**סדכן־כיטוח זעיר התקדם -י
^/ויינ מן לתפקיד מנכ״ל חברת
הביטוח שימשוך חברת־בת של ה.סנה,
לא מעט בזכות קשריו המיפלגתיים.
בחודש ספטמבר 1979 זכה ויינמו

במתנה משמיים. חברת הסנה מכרה לו
40 אחוז ממניות חברת אשל בסכום
של ארבע מיליון לירות. הוא מכר את
המניות לסוכני־מישנה בסכום של 16
מיליון לירות. הרווח הנקי — 12
מילית לירות, היום מאות מיליוני
שקלים.
ויינמן הסביר שהוא התחייב להביא
לאשל ביטוחים בסכום של 40 מיליון
לירות תוך חמש שנים, והוא התחייב
לעבוד באשל ללא תמורה, במשך
שנים אלה. יתרה מזאת, הוא אף
התחייב בכתב, שהוא יקדיש לאשל את
כל מירצו, כישוריו וקשריו לקידום
עיסקי החברה.
אך כיצד יכול היה באותו הזמן
לשמור גם על האינטרסים של
שימשוך שהוא שימש עדיין כמנכ״לה,
מה גם שבתקופה שבה ניהל את
שימשוך הורע מצב מאזניה?
מבקר ההסתדרות, שבדק את
הפרשה, זעם. לא היה ברור מדוע
מנכ׳׳ל הסנה. איתן אבניאון, היה כל
כך נדיב כלפי הסוכן־העסקן. אחרי
הגשת הדוח, בחודש ינואר ,1980
הודיעה הסנה שמחודש פברואר, אותה
שנה, יחדל ויינמן לשמש בתפקיד
מנכ״ל שימשוך.
ויינמן, כמובן, לא אמר נואש. הוא
הקים את אנשים, סוכנות לביטוח,
והתמקם במשרדים מפוארים בבית־אסיה.
הוא גם שימש חד־פעמית כיזם
עיר־הנוער בגני־התערוכה בתל־אביב,
ואז נולד טירוף נופים.
אילי־הון לא מעטים, הנהנים
מהתנאים הכלכליים שיצר כיבוש
הגדה המערבית, גילו כבר לפני שנים
את האפשרויות הכספיות הפנטסטיות
שגלומות ברכישת קרקעות בשטחים
הכבושים.
ויינמן, ששורשיו האידיאולוגיים
הם אומנם תנועת העבודה, לא חש כל
הסתייגות מכניסה לעסקי קרקעות
בגדה.
לפני פחות משנתיים הוא פנה לסגן
שר־החקלאות, מיכאל דקל, המטפל
מעבר לקו־הירוק. בהתנחלויות השניים לא הכירו זה את זה קודם לכן,
אך הם מצאו מייד שפה משותפת.
ויינמן, שחצן וראוותן לא קטן, רצה
להקים עיר חדשה בלב השומרון. הוא
צייר לפני דקל ועוזריו תמונה
פסטורלית של ישוב חדש, ענק, של
ישראלים שאינם נותנים דעתם
לשאלה הפוליטית של ישיבה בגדה,
אלא רוצים איכות־חיים חדשה. במרכז
היישוב שירותים קהילתיים ומסביבו
מיפעלים עתירי־מדע.

* * אבלנב
כעס

ף יינמן היה אמור לקבל קרקע
1ממשלתית בחכירה, כלומר חמישה

ךסויוחןןהןעךןן ^ ו ך 1זוג משתכנים, ששילם שליש ממחירה
11 #11 1/1111 111 #של הווילה בנופים, מביש בדגם המיב־נה
במישרדי החברה בבית א סי ה בתל־אביב. כ״ 30 משתכנים בלבד באו
אחוז מערכה, כפי שקובע שמאי
ממשלתי, אך הבעייה היתה אחרת
לגמרי. מי ישלם עבור הפיתוח?
כמקובל, מישרד־השיכון הוא
המספק תשתית ופיתוח, אך ויינמן
הפתיע את שומעיו — הוא לא זקוק
לעזרה ממשלתית. הוא יפתח בעצמו.
בהתנחלויות בגדה קיים המושג:
״תשתית עד ראש השטח״ ,שפירושו
סלילת כבישים, הנחת,קווי חשמל,
טלפון, מים ביוב ומיבני ציבור. ויינמן
היה מוכן לבצע את עבודות התשתית
על חשבונו.
דקל וויינמן יצאו לאתר במרוייק
את השטח, הסמוך ליקיר ותוך זמן קצר
לחצו ידיים.
המהירות, שבה קיבל ויינמן את
הזיכיון, עוררה רבים לחשוב שהוא
השתמש בדרכים לא־כשרות, כדי
לקבל את הפרוייקט לידיו. במשך
תקופה ארוכה דובר במצודת זאב על
כך שדקל הסתבך קשות עם ויינמן,
וכאשר יתבררו הפרטים ברבים ילבינו
פניו של סגן־השר. אולם עד היום לא
נתגלה כל פרט מרשיע על ההסדר בין
דקל וויינמן, למרות שלא מעטים
השקיעו ימים ולילות, כדי למצוא פרט
כזה.
בינתיים החל ויינמן מפרסם באופן
אגרסיווי. שר־החקלאות ראז, שימחה
ארליך המנוח, רגז על שיטות עבודתו
של ויינמן ובמישרד־החקלאות בקי־רייה
בתל־אביב נשמעו אף קולות
גבוהים סביב מתן הזיכיון לנופים. על
אף הכל אושר פרוייקט נופים בוועדת
השרים לענייני־התיישבות והומצאו

11ך | ¥1איעי־הביטוח דני ויינמן, היזם שמאחרי
| #11 חברת נופים־מיפעלים כלכליים. הוא נכנס
לעיסקי הבנייה ללא רקע מיקצועי וללא הבנה בעציץ.

המיסמכים הדרושים לבנייה.
מכיוון שוויינמן אינו קבלן והבנתו
בבנייה מיזערית, הוא החל מחפש
קבלן.
בינתיים, יכול היה לחשב מה הוא
ירוויח מכל הפרוייקט. בשלב ראשון
דובר על שכונה בת 300 וילות. גם
לשלב השני תוכנן מספר דירות דומה.
מחיר יחידה אחת — 120 אלף דולר,
כאשר ההשקעה בתשתית תכוסה כבר
בשלב הראשון.
ויינמן סירב לנקוב בסכום המדוייק
שהיה נכנס לכיסו, אך הוא קיווה
שהרווח שלו יהיה מיליוני דולארים!
חברת סולל־בונה יצאה במהירות
מהפרוייקט. זכריה דרוקר התעניין,
נכנס ויצא, ועתה הוא נמצא בעיצומו
של מאבק מישפטי עם נופים. חברת
עפר וסלע התחילה לבנות את השלב
הראשון. את השלב השני היתה אמורה
לבנות חברת מיבני גזית.
ויינמן המשיר במלאכת פירסום
מקיפה. התוצאות היו עלובות. הנחות.
מיבצעי טרייד־אין, מכונית לכל
רוכש, סיורי שבת מישפחתיים בשטח,
ולמרות זאת לא נמכרו כל היחידות של
השלב הראשון.
כנראה שחיזיון ״הישראלי החדש״
המעוניין באיכות־חיים אחרת בלב
הגדה, היה רק חזון תעתועים של
ויינמן. הוא היה צריך למכור לפחות
320 דירות, אך מכר כ־ 200 בלבד. כל
רוכש שילם בדרך זו או אחרת עד 50
אלף רולר ממחיר הווילה, ולמעשה
הניח את כספו על קרן הצבי.
ויינמן היה אמור לתת ערבות־

ךיוךי ^ ו איש־העטקים אבי דודאי, לשעבר עוזרו
1\ 1של אריאל שרון במשרד״הביטחון,
מייצג בעלי־הון. לידו, שרה וינר, מזכירתו של שרון.

למיעירדים הכמעט־עווממים עול נופים בצהרי יום עוני, כדי להפגין.
לבסוף הם ניצלו את הפגיעוה ביניהם לעויחות בעואלה איד הם יצילו את
שארית כספם. למטה: דגם מעוורטט עול אחת הווילות בפרוייקט.
בנקאית לרוכשי־הדירות. על־פי חוק
מכר־דירות ניתנת ערבות זו למי
ששילם יותר מ־ 15 אחוז מערך הדירה,
אך מכיוון שבגדה המערבית החוק הוא
פרוץ, ספק אס הוא הבטיח הגנה לכספי
הרוכשים התמימים.

לוי
סי ר ב
^ אשר החל ויינמן מרגיש שמצבו
^ קשה, וכאשר החל מאבד אף את
הווילה שלו ורכוש אישי אחר, הוא
מיהר לדקל לבקש עזרה.
דקל נפגש לפני כשישה חודשים
עם לוי וביקש להציל את ויינמן, אך
שר הבינוי והשיכון סירב, לא משום

שהוא מתנגד, חלילה, להתנחלות
מעבר לקו־הירוק. נהפוך הוא, אלא
משום שדקל נמנה על המחנה היריב
בתוך תנועת החרות.
אך דקל היה בר־מזל. ויינמן לא
יכול היה במשך שנה לראות את פניו
של מנכ״ל מישרר־השיכון, אשר וינר,
שסירב לשוחח איתו.
דורשי טובתו של ויינמן פנו למזכיר
הממשלה, דן מרידור, וביקשו את
התערבות הממשלה, כדי להציל את
ה״בייבי״ של דקל ואת כפרי
פוטיומקין של הליכוד. מרידור הבטיח
שראש־הממשלה יתן על כך את דעתו,
אך בגין היה שרוי באותו הזמן באחת
מתקופות הדיכאון שלו, הוא לא
תיפקד, ולא יכול היה להושיע.
מצבו הקשה של ויינמן נודע גם
ליזמים ולקבלנים אחרים בגדה.
כך נולד המיפגש בין ויינמן ובין
אבי דודאי, לשעבר עוזרו של אריאל
שרון בהיותו שר־הביטחון. דודאי הוא
בעל אדמות במושב בת־שלמה בצפון בבניין קומת־מישרדים
ומחזיק

הבורסה הקטנה ברמת־גן. את מישרדו
תחת השם ג־א־ד הוא מחלק עם
שמואל ו״שמואליק״) פרסבורגר, אלוף
מישנה (מיל׳) חבר מרכז חרות
מירושלים.
דודאי מייצג, למעשה, שני משקיעים
ישראליים, לדבריו לא מוכרים.
האחד הוא ממוצא בלגי, מהנדס
אלקטרוניקה במיקצועו, ובעל חברה
קבלנית שירש מאביו המייסד. השני
הוא שותף באותה חברה ועוסק גם
בעסקים אחרים.
השמועות אמרו שדודאי מייצג
קבוצת משקיעים יהודים אמריקאים,
תומכי שרון, שלא היו נכנסים
להרפתקה זו, אילמלא עידודו של השר
היזמים החדשים חתמו על אופציה
לקבלת 75 אחוז מהחברה, כשההסכם
ניתן לביטול רק על־ידי דודאי. ויינמן

לא קיבל אגורה עבור החלק שהעביר
לדודאי ולאנשיו.
במשך כשבועיים התלבטו היזמים
אם לקחת לידיהם את הפרוייקט. לוי
המשיך להתעקש וסירב להתחייב
לממן את בניית התשתית לישוב החדש
ולספק עזרה כספית הנדרשת
להשלמת החלק הראשון של
הפרוייקט.
למרות זאת, ביום שני החליטו
היזמים, בשעת ערב מאוחרת, לקחת
את הסיכון ולהיכנס לעיסקה. הם
מניחים שהתמיכה הממשלתית תגיע
בקרוב, אחרי הפעלת לחץ מיפלגתי
מאסיווי במישרדים הנכונים ובעוצמה
הנכונה.
אם יצליח דודאי במקום שוויינמן
נכשל — השגת תמיכה ממשלתית
להתנחלות זו — הוא יוכל להתפנות
להשלמת החלק הראשון של הפרוייקט
ולהרחבת הבנייה במקום מעבר ל־600
יחידות דיור. אז הוא ישלשל לכיסו
ולכיסי שולחיו מיליונים רבים של
בן־ציון ציטרין
דולארים.

במרחב

מועדון לקוחות בנק טפחות
בנ ק טפחות, בנ ק המ שכנתאות הגדול בישראל, פותח
בימים אלה ב תכני ת שיווקית חדשה, ראשונה מסוגה
ב ת חו ם פעילותם של ה בנ קי ם למ שכנתאות.
הבנ ק ה קי ם מועדון ללקו חו ת הבנק, שחבריו ייהנו
מה טבו ת והנחות מתוקף הסכם עם חברות גדולות על
רכישת מוצרים שונים לבית.
ה מ טר ה העיקרית של הבנ ק הי א ל תת עזרה לזוגות
צעירים ה עסו קי ם ב אינ טנסיביו ת בפעילויות של ..פעם
פעמיים בחיים״ עם הקמתהתא המשפחתי.
שירותי המועדון יינתנו לכל מ קבלי המשכנתאות,
למצטרפים לאחת מתכניות ה ח סכון או קופת הגמל של
הבנק.
הק מ ת המועדון על ידי ה בנ ק נעשתה שלא ל מ טר ת רווח,
והבנק פועל כגורם מקשר בלבד לל א כל עמלה. החברות
המ שתתפות במועדון משווקות מוצרים מתוצרת הארץ
ובכך תור ם בנ ק טפחות לעידוד קניית תוצרת כחול־לבן.

ה חברו ת המעניקות הנ חו ת ו הס ד רי ת שלום מיו חדי ם
לחברי ״מפתח הכסף״
.1אתא -מוצרי הלבשה, מגבות, מצעים ושמיכות • .2
י. ברוש ובניו בע״מ -תנורי בישול ואפיה • .3דולפין
סככות • .4דחף -חברת פרסום • .5זדקה -ארונות קיר ומטבחים • .6חו סם -דלתות פלדה
״שריונית״ ומנעולי בטחון ״חוסם 101״ .להגנה ובטחון •
.7כרומגן -מערכות שמש וחשמל לחימום מים • .8
ספרי -מרכז להפצת הספר העברי • .9עונג -רהיטי
ילדים ונוער • .10 פנטסיה -שיווק צעצועים • .11
שטיחי כרמל • .12 תדיראן -מוצרי חשמל ביתיים •

פיסגה איסלאמית
מצריים, שובי הביתה!
המיספר שלוש שלט ביד רמה
בפיסגה האיסלאמית בדאר אל־ביידא
(היא קאזאבלנקה המארוקאית).
המלכים והנשיאים שהתכנסו באמצע
ינואר בחרו שלושה סגני־נשיאים
לוועידה, שבראשה עמד מלך מארוקו,
חסן. היו אלה נשיא תורכיה, נשיא סנגל
ויו״ר אש״ף, יאמר ערפאת.
אחרי־כן־ הקדישו שלוש שעות
לדיונים כלליים ושלושה ימים לנושא
שיבת מצריים לפיסגה האיסלאמית.
כאשר לא הגיעו לכלל הבנה ביניהם,
הם בחרו בוועדת־שלושה (גיניאה,
סוריה ופקיסתאן) כדי שתכין הצעת־החלטה
לוועידה בנושא המצרי.
כאשר הוגשה ההצעה להשיב את
מצריים, היא נתקבלה ברוב מכריע 31 :
מתוך 41 הצביעו בעד; שיבעה נמנעו
ושלושה הצביעו נגד (לוב, סוריה
והרפובליקה הדמוקרטית של תימן).
אל חיק המישם חה.־רק השבוע,
כמעט חודש אחרי תום ה־פיסגה,
החלו הפרטים הראשונים על
דיוני הוועידה דולפים לעיתונות
המצרית: מה באמת קרה בדאר
אל־ביידא וכיצד שבה מצריים לוועידה
האיסלאמית, שממנה סולקה לפני
חמש שנים אחרי שכרתה את השלום
עם ישראל.
תוך שוועדת השלושה עוסקת
בדיוניה, נעשו גישושים אצל ממשלת
מובארב, לברר אם תיאות לקבל אחת
משלוש הצעות־ההחלטה שהתבשלו
בשלב הראשון: לבטל את הסכם
קמפידייוויד או להכיר, ללא סייג,
בהחלטות הפיסגה הערבית או, לפחות,
בהחלטות המתונות יותר של הפיסגה

הופ> ע

הוזכר גם כיצד הגיע הכסף לידיו של
אל־טווילה. השלם היה אחיו של יו״ר
אש״ף, ד״ר פתחי ערפאת, ראש אירגון
הסהר האדום הפלסטיני, החי עם
משפחתו בקאהיר.
הגיב על כך השבוע אבו אל״טווילה:
מעולם לא פגשתי את ד״ר ערפאת. כן
פגשתי את יאסר ערפאת — ורק
פעמיים. פעם בקאהיר בשנת ,1969
במסיבת־עיתונאים בנוכחות 50 איש,
ופעם בביירות, בשנת .1975
בשני המיקרים לא היה יכול
ערפאת אפילו לנסות לגייס את
אל־טווילה לשורותיו. כי אל־טווילה
הקדים את ערפאת, פנה אליו בפומבי,
הציע לו לחדול מסיסמת חיסול ישראל
ולאמץ את תוכנית החלוקה (גבולות
.)1947
יריעת המסווה. היה ברור כי
המקורות שהפיצו את מעשה העסקת
עיתונאי מצרי כמעט פרו־ישראלי
(אל־טווילה ביקר פעמיים בארץ, דיווח
בכתבותיו בנימה אוהדת) על־ידי
ערפאת, ביקשו לצוד שתי ציפורים
בירייה אחת.
כלפי העיתונאי המצרי, שמעולם
לא הסתיר את תמיכתו בשלום עם
ישראל וזכה עקב עמדתו זו בתוארים
כגון סוכן, בוגד, מתמסר, הרי קבלת
משכורת מערפאת היתה חיסול
אפשרויות קשריו העיתונאיים עם
ישראל.
כלפי ערפאת היתה זאת צריכה
להיות קריעת המסווה מעל פני האיש
שבו מרד אבו־מוסא: ערפאת מסוגל
לכל, הוא אפילו תומך בעיתונאי
פרו־ישראלי.
הופעת הבכורה
הסראדק הוא

האוהל

הגדול

כל מחירי הדירות המוצעות
למכירה באר ץ -ב חובר תאחת

להשיג בדוכני העתונים.
עמוד הפתיחה לסיסרו של עוז ב״אל־מוסוור׳

ח>>ג ופרסם מודעתך
בכל עיתוני ישראל
לבעלי כרטיסי אשראי:

ויזה, י שראכרט, דיינ ר ס
טלפונים)03(296662 ,280666 :

מנ1ינכבד ,
נ שלחה אליך הודעת חידו ש -
אנא שלם בזמן.
הודעה נוספת לא תישלח.

מחלקת המנויים

ני שו אין
לעדור ״נישואין בין הטכנולוגיה
הסובייטית והמימון
הערבי״ — זה מה שהציע
השבוע רוברט קלקובסקי,
הפקיד במישרד־החוץ הסובייטי,
האחראי למחלקת המרחב
במישרד.
את ההצעה הזאת העלה
קלקובסקי אחר שגמר לדווח
על הצלחות היצוא הסובייטי
לסעודיר״ למרות שאין שתי
הארצות מקיימות ביניהן יחסים
דיפלומטיים.
היצוא הגיע ב־ 1983 ליותר
מ־ 25 מילית רובל (כארבעה
מיליארד שקל) וכלל מזק,
טכסטילים. מלט, עצים, מכונות,
משאיות ומה שסעודיה מוכנה
לקנות מכל מקור: ציוד לקידוח
נפט.

אחרי מדליית כזאת התבקש נאום
תוקפני, ואכן הוא בא. בפותחו במילים
בוטות נגד המישטר, לא שכח הבן
להזכיר את אביו(״בלילה חשוך, חסר
כל־כו אור הירח המלא!״) אך את
מרבית דבריו הוא מיקד בשלילת
ישראל, לא שכח להזכיר כי שגרירות
ישראל בקאהיר משקיפה, ממושבה
ברחוב קסר אל־ניל, על מי הנילוס.
הרמז נקלט וקהל האלפים פצח
בהשמעת חרוז שחובר בו במקום: מא
תנגריש, יא איסראיל/,איחנא נטהר
קסר אל״ניל! (אל תטעי. הוי
ישראל/,אנחנו נטהר את רחוב קסר
אל־ניל!),
הצלחה ממשית. היתה זאת
הפגנת־כוח של הנאצריסטים, המאוגדים
במערך הסוציאליסטי והמצפים
להצלחה בקלפיות של הבחירות
הכלליות שייערכו באפריל,
היא באה שבועיים בלבד אחרי
הצלחה של ממש, כאשר בבחירות־מישנה
למועצת״העם (הפרלמנט
המצרי) במחוז בחירה באלכסנדריה,
שנציגו נפטר, ניצח אבו־אל־עז
אלחרירי, איש המערך הנאצרי, את
מועמד מיפלגת השילטון.

מ חי רון
דירות
הפ צהל דוכני ם: גד הפצה 337056 -־03
מנוי שנתי: סער פרסומאים 229353 -־03

סעודיה:
הצעת

הסתירות המכרסמות בעצמות ישראל
האיסלאמית.
המצרים דחו על הסף את שלוש
האפשרויות שמטרתן היתה זהה —
לשים קץ למצב השלום עם ישראל.
על בסים זה נוסחה הצעת ההחלטה
הרביעית, אשר נתקבלה ברוב מכריע,
ומצריים שבה לחיק המישפחה
האיסלאמית.
מצריים שתי ציפורים
ייתכן שביקש למצוא חן בעיני
שוביו, ייתכן שהיו לו סיבות אחרות,
ייתכן שכלל לא אמר את הדברים. אך
כאשר סלימן אבו־כרש נפל לידיהם
של המורדים באש״ף, אנשי אבו״מוסא,
היה לו, לדבריהם, מה לספר.
אבו־כרש, מי שנשא בתואר מנהל
ההשקעות של הפת״ח, גילה כי יאסר
ערפאת העביר דרו קבע תשלומים
חודשיים לסופרים ועתונאים מצריים,
רובם אנשי השמאל.
כל עוד לא הוזכרו שמות, לא היה מי
שיגיב. אך כאשר אבו־כרש צוטט
כאילו.שולמה משכורת חודשית גם
לכתב רוז אל־יוסף, עבד אל״סתאר
אל־טווילה, באה תגובה מיידית.
תוכנית החלוקה. כי במיקרה
זה לא רק הוזכר שם מפורש, אלא

המוקם אחרי מותו של אדם, כדי לרכז
בו את האבלים. ככל שהאוהל גדול
יותר, סימן שמעמד הנפטר נכבד יותר.
בסראדק הגדול, שנפתח לרווחה,
כדי להכיל בו את כל הבאים, הצטופפו
בקור העז כ־ 5000 איש. ואם כי עברו
כבר 13 שנה מאז מותו של האיש, העיר
גורל הסראדק ומיספר הבאים על
חשיבות מקומו בליבותיהם של
האבלים.
מדלייה תימנית. האבלים באו
לחוג את יום־הולדתו של הנפטר. כי
לוא היה גמאל עבר אל־נאצר חי, הרי
היו מלאות לו, לפני כמה ימים 66 ,
שנים.
נאצר היה יכול להיות גאה בחסידיו
ועוד יותר בבנו הבכור, שזאת היתה לו
הופעתו הפוליטית הראשונה. לא
לחינם הקפיד עבד אל־נאצר לקרוא
לעצמו אבו־ח׳אלד. למרות נוכחותם
של אישים מרכזיים מן העידן הנאצרי,
את ההצגה גנב ח׳אלד עבד אל־נאצר.
כשמראהו מדהים בדמיונו למראה
אביו, עלה בצעדים נמרצים לבימה כדי
לקבל מדלייה מיוחדת לאירוע, שאותה
שלח למיפגש עלי נאצר.מוחמר, נשיא
הרפובליקה הדמוקרטית של תימן
(דרום־תימן) לאות־הוקרה על תפקיד
נאצר־האב ״נגד האיפריאליזם, הציונות
והריאקציה.״

הבית המפולג
במיבצע תלת־לשוני ודו־מקורי
החל בשבוע ן זעבר השבועון המצרי
אל־מוסוור בפירסום בהמשכים,
בערבית, של סיפרו של עמוס עוז, פה
ושם בארץ ישראל, בסתיו .1982
את התרגום הערבי של הספר
העברי עשה אל־מוסוור מתרגום
אנגלי של סיפרו של עוז ולא מן המקור
העברי. גם את שם הספר מיחזר
אל־מוסוור, שהרחיק עד הברית
החדשה, ממנה נטל את השם שנתן
לספר בנוסח הערבי — בית מפולג
מתוך עצמו.
היה זה השליח מרקוס שקבע
בספרו :״ובית, אם מפולג הוא בתוך
עצמו, לא יוכל לעמוד הבית ההוא!״
(מרקוס ג׳ .)25
תדהמה. את עמוד הפתיחה של
ההמשך הראשון של הספר (פגישות
בשכונת גאולה הירושלמית ובבית-
שמש) אייר אל־מוסוור בשורת
יהודים עבדקנים, מעליהם מופיעה
הכותרת ״עמוס עוז, מפורסם סופרי
ישראל, כותב על ישראל, הבית
המפולג בתוך עצמו״(ראה גלופה).
לדעת אל־מוסוור, עוז בן ה־45
הוא איש השמאל המתון, החושף את
הסתירות המכרסמות בעצמותיה של
ישראל מבפנים והמשתיין לקבוצת __
הסופרים שהמשך הכיבוש וקשיות
העורף של הליכוד גורמים להם, כלשון
השבועון, תדהמה.
העולם הזה 2425

מה חיפש מיכאל בר־חהר בגז־העצבזאות
ובאיזו מחמאה זכה חיים בד־לב?
באיו הקבועים של גן־
העצמאות בתל־אביב הופתעו
בשבוע שעבר למצוא במקום
רמות חדשה, שנראתה להם
מוכרת ממקום אחר דווקא. היה
זה ח״כ העבודה, מיכאל
(.מיקי״) בר־זוהר, ד״ר למדע-
המדינה, עיתונאי וסופר. בר־זוהר
בא מסיבות מיקצועיות בלבד
למקום. הוא סיפר אחר־כך
שכל־כך הזדעזע משני הצעירים
.שסיפרו שהם מוכרים את גופם,
במיסגרת כותרת לילה של דן
רביב, עד כי החליט לראות
מקרוב איך זה מתנהל. הוא
הופתע לגלות בגן־העצמאות,
בכיכר־לונדון וגם בגן־החשמל
בדרום־העיר צעירים המציעים
עצמם למישכב־זכר. מי שמכיר

בישיבת הנהלת לע״ם,
שהתקיימה השבוע בבית
סוקולוב, עמד עורך־הרין
אהרון שאפו לשאת את דבריו. על שישב
אולמרט,
בימת־הנשיאות, אמר. :לפני
שפאפו יתחיל בהרצאתו, אני
רוצה להגיד לכם שהוא כל־כך
הצליח בתפקידו, עד שאני חושב
ליזום הצעת חוק פרטית בכנסת,
שתאפשר לו לכהן כחבר הוועד־המנהל
של רשות־השידור לכל
ימי חייו.״ פאפו שלף מייד,
כהרגלו, לקול צחוקו של הקהל:
.אהה, אהוד, מכירים אותך. זהו
טכסיס כדי לסתום לי את הדרך
לכנסת!״
ריצפת מועדון החמאם

רנן. מוסינזון, הנוהג לשחק עם
לפיד שח־מט, סיפר בין חברים,
שבאותו ערב פנו אליו גם פאפו
וגם מיכה ינון, המישנה
למנכ״ל רשות השידור, שבא
לחתונה עם אשתו, נילי, וביקשו
את הסכמתו להפקת סידרה
טלוויזיונית של חסמבה. .הם
אמרו לי שעדיין אין מימון, אך
זה מאד מחניף לי.״
על היחסים בין מזכ״ל
ההסתדרות, ירוחם משל, ואחד
מצמרת חברים העובדים
נפתלי בלומנטל, ניתן היה
ללמוד השבוע במליאת־הכנסת.
בלומנטל נשא את דבריו בהצעה
לתיקון פקודת מס־ההכנסה,
ואילו משל קרא באותו הזמן

| 1ך ן | ¥1ף 1ך \ מסתיר את פניו נידו, פותח עין אחת ואחר״כך את שתיהן(מימין
11 11.1לשמאל) .שר־הפנים היה אורח״הכבוד ביום העיון שערך מרכז
11/1
השילטון המקומי לנבחרים החדשים בבנייני־האומה בירושלים ביום רביעי. בורג ישב על
הבימה וניסה להתרכז בין הנאומים המשעממים, אך ראש עיריית חולון, פינחס אילון, קסע

את בר־זוהר, כבר מנבא מה יהיה
תוכנו של המותחן הבא שלו.
לישיבת הנהלת סיעת
המערך בכנסת נכנס במפתיע
ח״כ הליכוד יגאל הורביץ.
למראה המבטים המשתאים הוא
מיהר להתגונן. :לא, לא, אני לא
מצטרף, האם עדנה סולודר
כאן?״ שאל אותו ח״כ משה
שחל. :זה התנאי שלך
להצטרפות?״
בישיבה דנו בהצעת־חוק
שהציע ח״כ אחרון נחמיאם
מצפת, שתחייב את חיילי־צה״ל
לצאת מלבנון בתוך שלושה
חודשים מיום החלתו. דב זכין
ממפ״ם אמר. :צריך לעשות את
החוק רטרואקטיבית.״
במיזנון הכנסת נשאל ח׳כ
לע״ם אהוד(.אודי״) אולמרט
מדוע אינו מעוניין להתמודד על
תפקיד ראש מחלקת העליה
בסוכנות היהודית, שמעמדו
כמעט של שר. אולמרט השיב
בשאלה. :למה אני צריך את זה?
יש לי כסף יותר משיש לשר, יש
לי אוטו יותר גדול משיש לשר,
יש לי יותר שילטון משיש לשר
ויש לי יותר השפעה משיש
לשר. ואם יש לי פחות כבוד —
אז לעזעזאל עם הכבוד!״
העיתונאי ראול (.ישראל
תומר״) טייטלבאום, שישב
לידו, ניסה להחזיר אותו
למציאות. :קח בחשבון שימי
הליכוד בשילטון ספורים, ואילו
תיק בסוכנות זה דבר בטוח.״
העולם הזה 2425

ביפו לא אירחה זמן רב רקדנים

כה מכובדים. בחתונת מיכל
לפיד עם יהושע דורבן,
שהתקיימה ביום הרביעי .,גקרו
השניים את ריקוד־הפתיחה
המסורתי, טאנגו, לצד הורי
הכלה, יוסף (.טומי״) ושולמית.
אחריהם רקדו סמבה
סוערת הנשיא לשעבר יצחק
נבון ורעייתו, אופירה, שבאה
לחתונה כשפרח בידה. אליהם
הצטרפו אריה דולצין, יו׳ר
הסוכנות היהודית ואשתו היפה,
אנט, שהופיעה כשלראשה
כובע ברט ורוד מצמר וחליפת
צמר בצבע זהה.
האורחים חולקו לשני
סיבובי־אירוח, משום שהאולם
לא יכול היה להכיל את כל
המוזמנים בבת־אחת. ח״כ אהוד
אולמרט, שהעמיד עצמו בראש
מחנה תומכי לפיד לתקופת
כהתה שניה כמנכ״ל רשות־השידור,
פגש במקום את
העיתונאי נתן ברון, ואמר לו
בקול רם, באוזני האורחים. :אם
אתה רק אומר שאתה רוצה
להיות יושב־ראש הוועד המנהל
של רשות השידור, אך אתה
מתכוון בעצם להיות מנכ״ל —
לא תקבל את זה ולא את זה!׳
פאפו, שנכח בחתונה עם אשתו,
אביבה, פנה בהומור לברון
הנדהם ואמר לו. :אני מציע לך,
אל תאמין לו לאף מילה אחת.״

הסופר יגאל מוסינזון
בא לחתונה עם בתו הקטנה,

העבודה החיפאי שבח וייס:
״אמנון, אתה טועה! אין אלה
גרוטאות. אלה הם הפסלים של
יגאל תומרקין!״

מהו היקף העוסקים בכסף
שחור? ביום־עיון על ההון
השחור, שערכו אנשי המיכללה
למינהל, התייחס לסוגיה זו אחד
הדוברים, עורך־הדין חיים
שפירא, לשעבר נשיא בית־מישפט
השלום בתל״אביב.
דבריו הוא שאל את בפתח הנוכחים — עיתונאים, מיש־פטנים,
אנשי מישטרה ומני
.ומי מבין היושבים
כ״לים:
באולם זה לא עשה פעם איזו
שהיא חאלטורה?״
בהמשך דבריו הזכיר

להופיע בערב הפתיחה. הם שתו
ביחד איתו כוס בירה אחרי כוס
בירה. בשלב מסויים קם שר
מהכורסה ואמר לשניים. :אני
רואה שאתם מתחילים להתעייף,
עוד מעט תרדמו. לכו לנוח כדי
שלא תישנו בהופעה שלי ״.הוא
עצמו היה פיכח לחלוטין.

שר־התיירות אברהם
(״אברשה״) שריר, שבא ליום
האחרון של הכינוס, נאלץ לאכול
את ארוחותיו בתשלומים. בכל
כמה דקות הוא הוזעק לטלפון
כדי לקבל שיחות ממרכז הארץ.
כתבי־התיירות התעניינו אצלו
לגבי רמת מדריכי־התיירים
בארץ. ענה להם שריר בבדיחות
הדעת. :לא צריר מדריכים.

את הירהוריו. אילון, שהוא יושב״ראש המרכז המקומי, בירך את בורג נמלאת לו 75 שנה.
אילון עצמו הוא בן־גילו של בורג. בדבריו אחר־כך, גיסה בורג להבחין בין השר העוסק
במיקרו ובין נבחר המועצה המקומית העוסק במקרו. העיר חבר מועצת עיריית תל־אביב
יצחק ארצי :״אבל גם שר מדבר אל מיקרופון ׳.האולם היה כמעט כולו על שהרת הגברים.

עיתון־ערב.
באורח־הפגנתי
בלומנטל הפסיק את דבריו, פנה
למשל וביקש שיקשיב לדבריו.
באותו הדיון התפלא
שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד,
שדווקא המערך מבקש להעניק
הקלות במס למשוחררי שירות־הביטחון
בימי מצוקה כלכלית.
העיר ח״כ העבודה אריק
נחמקין. :גם אנחנו רוצים
להיות פופולאריים״.
במיסגרת סיכום הריון
בנושא. שנה למילחמת לבנון׳,
שנערך במליאת־הכנסת אחרי
שמלאו למילחמה 20 חודש, זכה
ח״כ העבודה חיים בר־לב
במחמאות מפי יושב־ראש
הכנסת, מנחם מבידור. בר־לב
סיים את דבריו, ואז אמר לו
סבידור שהוא מעריך את
העובדה שבר״לב סיים את נאומו
בזמן, בהתחשב בקצב דיבורו
האיטי.
בהמשך הדיון הציע שר־הביטחון,
משה (.מישה״ן
ארנם, לחדול מעיסוק בחשבונות
העבר. ח״כ שינוי אמנון
רובינשטיין הסכים, בתנאי
שתבוטל ועדת־החקירה הממלכתית
החוקרת את רצח חיים
ארלוזרוב. .הצעה טובה ״,אמר
ארנס ולא פירש.
רובינשטיין העלה לדיון
הצעת חוק לשמירת הניקיון.
בדבריו הוא אמר, שהוא מזועזע
מערימות הגרוטאות ברחובות
תל־אביב. תיקן אותו ח״כ

שפירא את פרשת אשר ידלין,
מבלי לציין את שם האיש, אלא
כינה אותו.זה שרצה להיות נגיד
בנק־ישראל.״ באולם נכח
תת־ניצב בנימין זיגל, ראש
היחידה לחקירות־הונאה במטה
הארצי ומסביבתו נשאל בלחש:
.למי אתה מתכוון?״ ענה שפירא:
.רק אחד שישב בכלא רצה
להיות נגיד בבנק ״.המשיך הקול
הלוחש. :כל אחד היה רוצה
להיות נגיד בנק־ישראל״.
שפירא דיבר על עברייני־מם,
שגם הוא מייצג אותם. .אבל
שלא תהיה לכם טעות. הלקוחות
שלי הם חפים מפשע. פשוט,
בטעות התלבשו עליהם ׳,הסביר
השופט בדימוס.
מנכ״ל מישרד התיירות,
רפי פרבר, רצה שעה של
חופש. הוא ייצג את המישרד
בכינוס סוכני וכתבי תיירות,
שנערך השבוע באילת, ועבד
מזריחת־החמה ועד אחרי חצות. י
רפי נלסון הציע לו לקפוץ
לכפר שלו לשעה של מנוחה.
פרבר קיבל בשימחה את
ההזמנה. הוא מצא כיסא פנוי
והספיק להסיר את מיקטרונו —
ומייד עטו עליו עובדי־המישרד,
שחיפשו אותו וביקשו את עזרתו
הדחופה בעניני הכינוס.
נלסון הממקם בבר של
מלון נפטון, בלווית חברו
ברנרד כחן, מנכ״ל מלון פלזה
ירושלים, והשניים ניסו לשכר
את חברם יואל שר, שהיה אמור

מספיק שכל תייר יפתח את ספר
התנ״ך ויטייל לפי ההנחיות
שניתנות שם, לא סתם אנחנו
ארץ־התנ״ך״.
צבי ריקזון, היועץ
הפעלתן לעניני־תיקשורת של
שר־התיירות, נעדר מאירועי
המישרד באילת. הסיבה: הוא
מאושפז בגלל ניתוח כירורגי
בחניכיים.

מנחם

ח׳כ העבודה
הכהן אכל במיזנון הכנסת עוף
שלא ערב לחיכו. הוא העיר את
תשומת־לב היושבים מסביבו
לשולחן. :אנו עוברים עבירה
חמורה, כי כתוב, בפני שיבה
תקום׳ — העוף הזה זקן מאוד,
ואילו אנו יושבים ואוכלים
אותו״.

העיתונאי דן פתיר,
שהיה יועץ ראש־הממשלה
לענייני־תיקשורת, מכין עתה
מחקר מעמיק על הסכם־השלום
עם מצריים, שבמרכזו פיסגת־השלום
בקמפ-דייוויד. למרות
שהספר אמור להופיע בעוד
כשנה, ניאות פתיר, לשעבר
הכתב המדיני של דבר, לגלות
טפח מהכתוב בו ליצחק ליב־ני,
במיסגרת תוכנית הרדיו
שיחה בשניים. פתיר ראיין
לצורך כתיבת הספר 160 איש,
שהיו מעורבים בעניין. את כולם
הואליט — סך הכל מאות שעות
של הקלטות.

מה חיפשה הקוקסינל שושי־זרמז במחלקת־החדשות
של קול־ישראל ומדוע פרצה העיתונאית חנה זמר בבכי? -
פתיר גילה, ששעה קלה

לפני שאנוור אל־סאדאת
בא לירושלים, הוא קיים מסיבת־עיתונאים
באיסמאעיליה. הוא
ביקש מסגנו, חוסני מובארב,
שיתן לו את מיכתב־ההזמנה
ששלח אליו מנחם בגין, כדי

צוייר מונדייל באופן שלילי.
ערב הבחירות הוא רוצה שדברים
חיוביים שיכתוב עליו פתיר המצביעים לידיעת יגיעו האמריקאיים. פתיר הסביר
שהספר ייצא אחרי הבחירות,
ומונדייל הציע שאולי הפרק

בווו אבומסון

זמר הנחתה דיון שנערך בתום
הצגת אהבה אפשרית של
התיאטרון לילדים ולנוער.
בהצגה מסופר על יוצאת תימן,
שושנה נדב, שנישאה לבן
העליה מרוסיה. אביה, שהתנגד
לנישואין, קרע קריעה והתאבל

חבר מרכז חרות, המוכר בשמו בתכק׳ה, מנסה להימלט מידיו של המלונאי,
חיים שיף, המושיט אליו את ידיו. השניים באו לבחירת נציג חרות להנהלת
הסוכנות היהודית ולתיק העליה. אברמסון מיהר לרדת במדרגות, אך שיף, שהיה במצב־רוח מרומם לא
איפשר לו. שיף סיפר אחר״כך שהוא ממהר לעזוב את מצודת״זאב לפני שחברתו לחיים, שושנה וינר, תיתן
לו גס. הסיבה -הוא רכש כרטיסים לבכורת האופרה חליל הקסם, שהתקיימה באותו הערב בהיכל
התרבות במחיר מופקע ומדהים של 500 דולר לכרטיס, ווינר לא היתה מוכנה להחמיץ את האירוע.
להציגו לפני העיתונאים. מוב־ראב
הנבוך אמר שהמ-כתב נשאר
בקאהיר, ואז סאדאת גילה
תושיה: הוא הציג לפני העיתונאים
מעטפה ריקה, וסיפר
להם שבתוכה נמצאת ההזמנה
מירושלים.
מועד בואו של סאדאת
לירושלים תוכנן בקפדנות על-
ידי סגנו דווקא. מובארכ נפגע
משאלתו של פתיר, שגרס כי הוא
מילא תפקיר שולי במשא־ומתן.
מובארב טען, שהוא היה שותף
מאחורי הקלעים לכל שלב
ושלב.
נשיא ארצות־הברית באותה
תקופה, ג׳ימי קארטר,
קיבל ליריו דיוקנים פסיכולוגיים
מלאים, הן של סאדאת והן
של בגין, אך הוא העדיף
להתרשם ממראה עיניו ולהתעלם
מהדוחות. פתיר עצמו הכיר
את הפסיכולוג. זמן מה לפני
הפיסגה בקמפ־דייוויד בא לארץ
לביקור שר־החוץ האמריקאי
סיירום ואנס, ולצידו מי
שהוגדר על־ידי האמריקאים
כרופאו הצמוד. רק בקמפ״דייויד
התברר לפתיר שהרופא הוא
הפסיכולוג, שהצטרף לוואנס
בביקורו בארץ כדי להתרשם
מקרוב מאישיותו של בגין.
מי שהיה אז סגן נשיא
ארצות־הברית, וולטר מונ־דייל,
עתה אחד המועמדים
מטעם הדמוקרטים בבחירות
שייערכו השנה, ביקשה מפתיר
שדבריו יפורסמו ערב הבחירות.
סיבה: בזיכרונותיו של משה
דיין על אירועי קמפ״דייויד

שמתייחס אליו יופיע לפני־כן.
פתיר הסביר, שהרעיון הוא
בלתי־אפשרי.
במחלקת החדשות של
הרדיו בתל־אביב פרצה מהומה.
למקום נכנסה הקוקסינל זלמן
(״שושי״) וינדר ואיש לא ידע
מה היא מחפשת שם. היא ניהלה
שיחה עם הכתב בני ריס.
כאשר התבקש לקחת אותה
טרמפ, במכוניתו, כדי להיפטר
ממנה, סירב בטענות שונות. ביום
השישי התברר מה היא חיפשה
שם: רום ושניים מחבריו
לעבודה, צחי נוגה ומייק
הולד, השתתפו בערב־ראיונות
בבת־ים, ששושי היתה בו אחת
המרואיינות.
עורך־הדין צבי לידסקי
הכין היטב את נאומו כאשר טען,
שאין לעצור עד תום ההליכים
את אפרים סיגל, ברצח הילדה
בשכם. טיעוניו נמשכו יותר
משלוש שעות, הוא הסתמך גם
על התנ״ך. בשלב מסויים נטל
את ספר התנ״ך שהיה בידיו של
סיגל והחל קורא מתוכו. השופט
אריה סגלסון הסתכל בו ואמר:
״נדמה לי שהלקוח שלך יהיה
יותר שמח אם תחבוש כיפה
כשאתה קורא מהתנ״ך.״ אחד
מקהל הצופים, איש אלון־מורה,
הושיט לסניגור כיפה סרוגה, וזה
המשיך לקרוא כשהכיפה על
ראשו. לידסקי לא הרגיש מוזר
בכיפה מכיוון שעד כיתה י״ב היה
דתי ונהג לחבוש כיפה לראשו.
11 לא בכל יום רואים את
עורכת דבר חנה זמר, פורצת
בבכי — ועוד בנוכחות קהל.

עליה כעל מתה. כתב את ההצגה
רסי אהרון, המוכר יותר
מתשריר־השירות בטלוויזיה של
הטוטו, שהוא עצמו בן העדה
התימנית. המחזה מתבסס על
מיקרה שאירע במציאות. כאשר
הסתיימה ההצגה למוזמנים,
מחנכים ומנהלי בתי־ספר, קמה
בקהל צופה ואמרה :״אני בתה
של שושנה. מדוע סיימתם את
ההצגה באקורד צורם, בניגוד
למציאות?״ מייד אחריה קם גבר
וטען שהוא בנו הצעיר של אבי
המישפחה וביקש לתקן —
כאשר חלתה שושנה מאוד 15 ,
שנה אחרי הסיכסוך המישפחתי,
התערבה האם, האב בא לראות
את בתו והשניים התפייסו. בני-
לקהל, סיפרו המישפחה
שגיבורת המחזה נפטרה לפני
זמן לא רב. לזמר התברר שהיא
הכירה את נדב, ודמעות עמדו
בעיניה; אחרי שהתאוששה,
ביקשה את סליחת הקהל על
התרגשותה הרבה. אהרון ניסה
להתגונן, טען שהמחזה לא סיפר
את כל קורות בני־הזוג, משום
שהוא רצה להשאיר לצופים
עניין למחשבה.
הקריין משה (״מושיק״)
טימור, שהוא אלוף המתיחות,
סיפר השבוע על מתיחה שביצע
במושב רמות־השבים. הוא בא
למושבניקים והציע להזריק
חומר מיוחד לכרבולתן של
התרנגולות. חומר זה אמור היה
להאיר בחשכה, ומטרתו —
בשימוש בחשמל. חיסכון להיות
יכולה
״התרנגולת
מנורה,״ אמר טימור לאחד ענה האיש
המושבניקים.
שהרעיון נראה לו, אך לפני כן
צריך לכנס את המזכירות כדי
לדון בהצעה.

הקלטת הפיילוט, תוכנית
הניסיון שלא תשודר, של מה
שבא עם ירון לונדון, לא היתה
מתקלות. בהקלטה נקייה שנערכה באולפני הטלוויזיה
בירושלים ביום ראשון היה אמור ׳
להופיע עורך על המשמר, סבר
פלוצקר, ולדבר על החידושים
בביטאון מפ״ם. הוא לא בא מפני
שריכבו היה מעורב בתאונת-
דרכים. מפיקי התוכנית גילו
תושייה והזעיקו לאולפן את 1
הכתב, רפיר, חלבי, שהתראיין
על יחס הדרוזים בישראל
לניצחונות אחיהם על הנוצרים
בלבנון.
המשבר הכלכלי נותן
אותותיו גם בתוכנית. אחת
הפינות הקבועות במה שבא
תהיה הופעה של בעל־מיפעל
שמחפש עוברים. הוא יציג בפני
הצופים את סוג העובדים שהוא
זקוק להם, המשכורת שהוא
משלם להם ומועד לפגישה
איתם. אחר־כך תצלם הטלוויזיה
את המשא־ומתן עם הנענים
במיפעל עצמו, ותשדר את
הצילומים שבוע אחרי־כן.
לצילומי הפיילוט הביאו המפיקים
בעל נגריה מירושלים,
שסיפר שהוא מחפש חמישה
עובדים.
שר המסחר והתעשייה,
גידעון פת, גרם התרגשות לא
קטנה בשבוע שעבר בגן־יבנה.
הוא היה אמור לחנוך מיפעל
חדש למוצרי מאפה מוקפאים,
שלהקמתו חברו מיפעלי עלית,
אוסם וסנפרוסט. בשעה *<0
היעודה המתינו במקום צמרת
התעשייה הפרטית בארץ,
ובראשם מרק מושביץ, יושב-
ראש מועצת המנהלים של עלית,
צבי (״צ׳רה״ו צור מכלל
תעשיות ואגון פרופר
מאוסם. מושביץ היה חסר
סבלנות .״מתי הוא יבוא? מתי
הוא יבוא?״ הוא שאל כשהוא
מביט, ללא־הרף, בשעונו. פת
עצמו הודיע טלפונית על
האיחור בגלל הצבעה בכנסת.

במצודת זאב נשמעה
השבוע אימרת הכנף הבאה:
״משה ארנס הוא שר־הביטחון
הראשון בישראל שמקיים
במישרדו את צוואת דויד
בן־גוריון: בלי חרות ומק״י.״
חבר הוועדה המרכזת,
יצחק ולבר, המיועד לתפקיד
מזכ״ל הסתדרות המורים בא
ביחד עם המזכ״ל הנוכחי,
אמנון אברמסון לשיחה אצל
יושב ראש מיפלגת העבודה
שימעון פרם, כדי להבאיר לו
שהם הגיעו להסדר ביניהם
בבחירות הצפויות. ולבר יהיה
מזכ״ל ואברמסון יוצב במקום
ריאלי לכנסת ברשימת המערך.
פרס אמר לשניים שלפוליטי־קאים
יש מה ללמוד מהם.
כשהשניים הביעו תמיהה הסביר
פרס שהם, בניגוד לפוליטיקאים,
יודעים איך לחלק תפקידים.
לפני

ד הבא בתור ברשימת הליכוד לכנסת בא להצבעה
1111 1 1 1לבחירת נציג חרות לתיק מחלקת־העלייה
בשימחה גלוייה. הוא היה בטוח בניצחונו של מיכאל קליינר, שבו
תמן, לא רק משום שקליינר כמוהו נמנה עם מחנה דויד לוי, אלא
משום שקליינר הודיע שאם הוא ייבחר, הוא יפרוש מהכנסת, ואז
מור היה נכנס. בכניסה לאולם שבו נערכה ההצבעה, החזיק מור
בידיו את ירחון חרות ,״בארץ־ישראל״ ,וקיווה שבקרוב יוכל להוציא
מהארון את החליפה החדשה שהוא שומר לתפקיד הרם. אך בסוף
הערב, כשנימנו הקולות והתברר שאיש מחנהו של יצחק שמיר, חיים
אהרון, ניצח -היה דויד מור מאוכזב לא פחות מקליינר.

זמן קצר

ליווה

עורך־הדין יפה־התואר, חיים
עדיני, את אשתו ג׳ודי
לקבורה. עדיני חי בנפרד ממנה
כבר 14 שנה, אך בזמן ששכבה
על ערש דווי הוא נהג בה
כברעיה לכל דבר. עתה עמוס
מכשיר הטלפון שלו בבית
ובמישרד. עורך־הדין כסוף
השיער זוכה לפניות רבות
מנשים המעוניינות להכיר אותו.
העולם הזה 2425

נחש אמיתי, המככב
בסצינה מהסרט החדש עדות
מאונס, הצליח להטריד את כל
הצוות. על־פי התסריט, מגניבים
את הנחש למיטתו של הילד,
איתי קרן, כדי להפחיד את
אמו, עדת־הראייה לאונס,
במטרה למנוע ממנה שתעיד
בבית־המישפט. לאתר־הצילומים
הובא נחש מהגן הזואולוגי של
אוניברסיטת תל־אביב, אחרי
שסומן כהלכה. הוא לא התנהג
־— בהתאם לתסריט, שכב ללא נוע,

בלו ניט

סאת דני אלהש מי

• הרב הראשי של צפניה קריית־שמונה,
דרורי :״ללא שום ספק, לבנון,
עד גבול מסויים, היא ארץ־
ישראל.״

• הרב מנחם הכהן,
בעיקבות דוח יהודית קרפ:
״המדינה הולכת מדוחי אל דוחי.

• העיתונאי שלום רוזנפלד
:״בתקופה שבה זקוק
העולם למנהיגים בעלי אורד
שום
היימן

מדגים לזמרת חני ליבנה אין שרים לפני
קהל, כשביד אחת מיקרופון ובשניה אוחזים
בכבל המחבר אותוילמגבר. היימן, מלחין ומפיק מוסיקאלי, עובד
עתה על מופע חדש והוא חמד״לצון והדגים עמידה על הבימה.

והצוות ניסה להחיות אותו, אך 1 לשווא. הצילומים הופסקו, והכל
היו בטוחים שהנחש מת. רק
— אחרי ששפכו עליו דליי־מים,
פעם אחר פעם, הוא התעורר
וניתן היה להמשיך בצילומים.
הנכנסים לחדרו של סגן

ראש עיריית תל״אביב, נתן
וולדך, בימי ראשון, מגלים
שחדרו מוצף במוספי־הספורט.
הוא נשאל מייד איזה קבוצה הוא
אוהד. או וולוך מתחמק מתשובה
ומסביר שמכיוון שבתוקף
תפקידו בעירייה הוא מנהל
האגף לתרבות נוער וספורט,
למרות שאיננו מבין בספורט,
הוא נאלץ ״לעשות שיעורי־בית.״
אחת השאיפות שלו היא
שתוקם נבחרת תל־אביבית
עירונית ללא החלוקה המקובלת.

פסוק,
השבוע
•.רם אלוף(מיל־) רפאל

(..רפול״) איתן :״צריך להישאר
לנצח בדרום לבנון.״
העולם הזה 2425

רוח, עלה לשילטון במוסקווה
שליט בעל קוצר־נשימה.״

• ראש-הממשלה, יצחק
שמיר :״אני נאמן באופן
אבסולוטי לעקרונות, אך גמיש
בטקטיקה ובאמצעים.״

• מזכ״ל ההסתדרות
לשעכר, יצחק בן־אהרון:
״(שימעון) פרס אימץ את
הסיסמה, הממשלה עכשיו׳ .זה
יותר מאשר ממשלה פעם.״

• מנכ״ל קופת-חולים,

חיים דורון :״אליעזר שוסטק
מתייחס לקופת־חולים כאילו היו
גורם עויין.״

• פורש תמ״י, נחום
מנחם, על מנהיג התנועה,
אהרון אבו־חצירא :״ארם שבא
לדרוש צדק חברתי צריר לבוא
בניקיון־כפיים.״
• הנ״ל, על הנ״ל :״המניע
של אבו־חצירא להקמת תמ״י
היה מלכתחילה בהנחה, שבלי
כוח פוליטי הוא יגיע לכלא.״

• ח״ם חרות מיכאל
קליינר, על כרזות שהופצו נגדו
במאבק על תיק־העליה בסוכנות
:״זה היה בנוסח הדר־שטירמר״.

אברהם שפירא נואם ב״טעודת זאב׳

פאשיזם בי שואו ()8

ניאו

..דר שטירמר״ ,עיתונו של יזליוס שטריים־ (בתמונה למטה
מימין) ,לחם בממשלה התמסתנית, ערר רשימה של בוגדים שיש לחסלם וגינה
את ..הבולשביזם התרבותי״ ההורס את העם מבפנים. כר עושה גם ..נקודה״
ך* אגודה לקידום האיכלוס והקליטה
( 1/ /ביהודה, שומרון, חבל עזה וביקעה הירדן״
היא אחת השלוחות המימסדיות של גוש־אמונים
וגופים נוספים באגף הימני של הפוליטיקה
הישראלית. האגודה מפרסמת עיתון בשם נקודה,
המטיף בגלוי לגירוש תושבי השטחים הכבושים
מכפריהם ואדמותיהם, ויוצא נגד ערכי־התרבות
של רוב תושבי ישראל.
נקודה הוא גירסה ישראלית של דר שטירמר
(.המסתער״) ,עיתון פורנוגראפי על רקע גזעי,
שערך בגרמניה יוליוס שטרייכר, שהוצא להורג
בתלייה בתום המילחמה.
( הקו העובר כחוט־השני בגיליונות נקודה
מזכיר בעיקביות את הקו שהינחה את שטרייכר
— עיתון שבו מתנקזות כל מחלות־הרוח
הלאומניות בארץ, תוך התעלמות מעובדת־היסוד
שישראל הוקמה על״ידי שרידי הקורבנות
של תרבות־האות של שטרייכר.
שטרייכר, מורה בבית־ספר יסודי גרמני, ראה
את עצמו, בראשית התנועה הנאצית, כמתחרהו
של אדולף היטלר עצמו. ממישרת ההוראה סולק
אחרי שהואשם כמה פעמים בביצוע מעשים
מגונים בתלמידותיו. עיקר תוכנו של דר
שטירמר התמקד בתיאור מפורט של מגעים
מיניים בין זכרים יהודיים ונוצריות. באוזני
,עיתונאים התפאר שטרייכר כי דר שטירמר הוא
העיתון היחידי אשר היטלר קורא מן השורה
הראשונה עד האחרונה.

מביישות את סיגנון עיתונו של יוליוס שטרייכר:
״שינאת אויב איננה רגש חולני, היא תופעה
טיבעית ובריאה הערבים הם העמלק של ימינו,
בשינאתם התהומית לתחייתנו הלאומית בארץ
אבותינו ...לעם ישראל זכות לאומית, לגיטימית,
טבעית ופסיכולוגית לשנוא את אויביו החפצים
בהשמדתו״...
נוסח מסוג אחר להצדקת מיבצע גירוש י-
הערבים מהשטחים הכבושים מביא הרב אלי סדן
בנקודה 35 מדוע אסור לנצל שעת״כושר
לפינוי הערבים למרחבי ערב, משם באו הנה
ככובשים
אין זה סוד, שהדיאלקטיקה של המתנחלים
היא, שמתח בשטחים הכבושים, כמו אחרי הריגת
התלמיד יהושוע סלומה, או הריגת תלמידי־הישיבה
בחברון, יש בכוחו לאלץ את השילטונות
לפתוח במסע של גירושים המוניים.

למרות המאמץ, שאותו משקיעים
המתנחלים, בהצגת עצמם כאי־דיאליסטים
תמימים ונקיי־כסיים
וכאוהבי ארץ־ישראל, הרי שבביטאונם — י
הם נראים כזאבים בעור של כבשים.

נקוות ׳17 שטי
לשיא הדימיון בין נקודה ובין דר שטירמר
מגיע העיסוק הבלתי חדל של נקודה בנושא
גירוש הערבים מהשטחים הכבושים. באחד
מגיליונות דר שטירמר, עוד בראשית דרכו,
פירסם יוליוס שטרייכר את הצעתו ל.פיתרון
עולמי״ של בעיית־היהודים. בין השאר הציע:
.החרמת כל הרכוש היהודי: חרם כלכלי
חסר־רחמים: שלילה שיטתית של זכויות היהודים
כעם נוכרי, בעזרת חקיקה, בכל המדינות האריות;
הנהגת כרטסת־יהודים בכל מדינה ומדינה, בכל
עיר, בכל מועצה מקומית: והקמת מדינה יהודית
בטריטוריה גדולה במידה מספקת, בשליטה
ארית. וזיר הגליית היהודים וישובם־מאונס.
מכיוון שפלשתינה היא קטנה מדי, נראה האי
מדגסקר מתאים יותר למטרה זו״...
רשימה זו של שטרייכר קדמה לתוכנית
.הפיתרון הסופי״ של הנאצים לבעייה היהודית,
כפי שהותוותה ב״וועידת ואנזה״ ,בראשות
ריינהארט היידריך.
בנקודה מובאים רעיונות בנוסח דומה כמעט
בכל גיליון.

•״נמצץ לעונים את הואש,,.,
^ דוד רוזנ צווייג, מורה באחד מהיישובים
( בשטחים הכבושים, שכיר של מישרד־החינור־והתרבות,
פירסם בנקודה ( )67 רשימה,
המטיפה בגלוי לנישול התושבים הערביים
ולגירושם:
.אימצנו לעצמנו מערכת מוסרית תמימה,
ישירה, מתונה ושוחרת־שלום.״ ענישה קולקטיבית
והטלת אחריות על מי שאיננו מבצע
הפיגועים נוגדת את ההשקפה המוסרית שלנו
ומכאן גם העונשים הקלים והוראות פתיחה־באש
חמורות וכר ...האמת היא שכל זה איננו מוסר —
זוהי צביעות(ההדגשה במקור) .אנו מעדיפים
לפרק את העם הערבי לפרטיו. לסבול ברכוש
ובנפש ולא לקרוא לאויב בשמו ...אנו מתעלמים
מקיומה של מנטאליות קולקטיבית של דעת־

הקהל ושל רצח הכלל.״ ״
ולכן יש לדעת רוזנצווייג. :לדאוג שהענף
הארצישראלי־ערבי יפסיד בכל פעם שיתרחש
אירוע הפוגע בחיינו בארץ־ישראל. עלינו
להמריץ אותם לצאת מכאן. על הציבור הערבי
להרגיש שהקרקע(הקרקע ממש) נשמטת מתחת
לרגליו בכל פעם שמתבצעת פעולה נגד
עם־ישראל בארץ־ישראל״ .״

בנקודה ( )11 תחת הכותרת. הפצצה
הרביעית״ ,מתייחס מחבר אלמוני לפיגוע
בראשי־הערים בגדה המערבית- :אף מסתבר,
שהשקר אין לו רגליים רמז עבה, לפיגוע
ברגליהם של בסאם שבעה וכרים ח׳לף.
בנקודה ( )18 מוגדר ח׳לף כ.הביריון היתום״.

ואכן, כל המאמרים בעלי הרקע האידיאולוגי
בנקודה מתנקזים לכיוון אחד: גירוש תושבי
הגדה והקמת שילטון יהודי בשטחים הכבושים.
אחד מתושבי השטחים, מיכאל כהנא, פקיד
בכיר במישרד־האוצר, פירסם בנקודה ( )7רשימה
תחת הכותרת. המוצא: מינהל ישראלי״ .בעצם
פירסום הרשימה בנקודה עבר כהנא על
התקשי״ר (תקנון־השירות־הממשלתי) .במאמר
זה מוגדרת המטרה של המתנחלים בשטחים,
המתומצתת בפתיח לרשימה:
.כרי למנוע הקמת מדינה פלסטינית ביהודה
ושומרון, יוקם, במקביל למינהל הערבי, מינהל
ישראלי, שווה־זכויות למינהל הערבי. למינהל
יינתנו מעמד והכרה בינלאומיים. הוא ישמש זרוע
שילטונית של ממשלת־ישראל ויספק לישובים
את השירותים הציבוריים הניתנים כיום על־ידי
המימשל הצבאי. בבוא היום תיראה בעיני העולם
כולו אלטרנטיבה ישראלית למדינה הפלסטינית

#גזענות ו״מישחק באברמין״...
קטע מ״דר שטירמר״ :שטרייבר וילדים אריים
.הזכר הערבי מפונק בדרך שונה מזו של הנקבה הערבית...״
הצעתו המעשית של רוזנצווייג היא:
.״ .צריך ליזום פעולה ממשלתית מסודרת
שתביא להוצאת הערבים בכסף או בתשלום. דרך
הדו־קיום מסוכנת, ואם נמשיך בה נגיע למצב של
סכנת־נפשות עבורנו. וכשזה יהיה המצב לא יהיה
עוד מנוס מלהעלות את הערבים על אוטובוסים
ולהעביר אותם דרך הגשרים, כמו שעשו ביוון
ובבנגלה־דש. אינני רוצה שנגיע למצב כזה, לכן
צריך ליזום משהו קודם״...
תלמידיו של המורה דויד רוזנצווייג, אותם
נערים חובשי־כיפות שנהגו בעבר להשתתף
בצעדות גוש־אמונים, שרו בצעדותיהם, מבלי
להניד עפעף, שיר שמילותיו הן. :נעלה על
ההרים / ,נפוצץ לערבים את הראשים
הוא דומה מאוד לשיר־הלכת הנאצי,
שמילותיו היו. :דם יהודי יותז מן הסכין — /אז
הכל יהיה יותר טוב״...
בנקודה ( )68 הגיב אחד מראשי גוש־אמונים,
יואל בן־נון, על מאמרו של רוזנצווייג:
.דויד רוזנצווייג ביטא, בקול רם, תחושות
רווחות בציבורנו — וברחבי הארץ כולה —
שעיקרן התמודדות ישירה עם ערביי־שכם בדרך

של גירוש, אם כענישה ואם כפיתרון ראדיקלי
לבעייה הפלסטינית, על־ידי הגירה, ברצח או
מאונס. רבים חולמים על כך, רבים אחרים מקווים
שהדבר יתרחש כך מעצמו, בדרך נם, באיזה רגע
של מתיחות, ורבים אחרים רואים במהלך כזה
פתרון אפשרי יחידי לבעיות הטרור והחבלה״...
ממשיך בו־נון. :אישית, שמעתי מאחד
הכוהנים הגדולים של מיפלגת־העבודה היום, כי
איננו רואה כל בעייה מוסרית בגירוש ערבים, וכי
אילו היה הדבר אפשרי, היה מוכן להתנדב אישית
ולנהוג את משאיות הטרנספר־ יומם ולילה.
יהודים ציונים אלה קשוחים היו, ועודם, הרבה
יותר מדויד רוזנצווייג וממני, וכן מרוב אנשי
גוש־אמונים...״

סיגנון זה של החשדת דברים
והשמתם בסי אישיות אנונימית(.אחד
הכוהנים הנתלים של מיסלגת־העבודה
היום זה סיגנון התוה בעמודי
.נקודה״ ,כחלק ממערכה בלתי־חדלה
להוכחה, ולהצדקת עמדות המתנחלים.
מתנחל אחר, חיים צוריה, ניסח בנקודה ()15
את תחושותיו כלפי הערבים במילים שלא היו

^ גי ליון.נ קו ד ה 67 יש ידיעה, העוסקת
^ בפתיחת קורס על.תרבות ואישיות ערבית״.
קורס זה נועד להביא ניתוח סוציולוגי־פסיכולוגי
של. המנטאליות הערבית״ הכללית. המודעה
בישרה שקורס זה ילמד, בין שאר נושאיו:
מיכשולי המודרניזציה בחברות ערביות בנות
ימינו; השפעת דרכי גידול הילדים במישפחה
המסורתית ובמישפחות המעמד הבינוני העירוני
על האישיות הבסיסית; השפעות דו״לשוניות
ומרגינליות על האיטיות הטיפוסית של
המשכילים הערבים כבעייה לעצמה.
על הידיעה בנקודה, היתה חתומה ״מיכללת
יהודה ושומרון״ בקדומים, שהיא שלוחה של
האוניברסיטה הדתית־לאומית בר־אילן.
קורס זה תוכנן במיסגרת לימודי ארץ־ישראל
של מיכללה זו. המרצה המיועד, הד״ר אהרון
בן־עמי מאוניברסיטת בר־אילן, הוא ממייסדי
תנועת. ארץ ישראל השלמה״.
בראיון שהעניק ד״ר בן־עמי לצבי בראל
בהארץ, הוא פירט במעט את ההשקפות

המדעיות, שיילמדו בקורס זה:
.תקופת ההנקה של הזכר הערבי ארוכה מזו
•בינה
השואה.

למישלוחים

למישרפות,

במהלך

של הנקבה. כלומר, הזכר עדייו יונק, כאשר הוא
מסוגל כבר לדבר. אין הוא נזקק לצרחות כדי
לקבל את האוכל, וכך נוצר אצלו קשר בין דיבור
לתוצאה — השבעת רצונו. אם כן, כבר בשלב זה
מקבל הדיבור מישקל, עד כדי כך שהוא יכול
להוות תחליף לפעולה. פעולה ינקותית זאת אצל
הזכר הערבי יכולה להתקשר עם תכונות כמו:
החשבת יתר של הדיבור, פראזיולוגיה וכי.
כתוצאה מכך הופך עצם הדיבור לפורקו, או
תוצאה אפשרית אחרת: דיברת — פירושו עשית,
ואינך חייב בהכרח להוציא את הדיבור — או
האיום — אל הפועל.

..דוגמה שניה: הזכר הערבי מפונק
בדרך שונה מזו של הנקבה הערבית.
את הילד מפנקים פינוק פיסי, הכולל
מישחק באברי־מין, חיבוק ואימוץ אל
הגוף, ולפיכך צומח ממנו טיפוס חושני
הסובל מאישיות כפולה. מצד אחד קיים
אצלו הצורך להוכיח גבריות, ומצד שני
קיימת אצלו הזדהות נשית, שאותה
עליו להדחיק, היינו, מתפתח כאן שילוב
של אכזריות שזורה ברומנטיות
זהו המדע נוסח גוש־אמונים, הדומה להפליא
לניתוחים המדעיים של שטרייכר.

#זמיר, ו״צמן ושאו הבוגדים
^ גיליונות .,נקודה״ ניתן לאתר עד מהרה
את רשימת שנואי־הנפש של הימין הקיצוני
בשטחים הכבושים. את עיקר הרעל מנקזת
מערכת נקודה במדור שכותרתו.על חם״.
בנקודה 64 תחת הכותרת. זמיר: התפטר״
תוקף מאמר לא־חתום את היועץ־המישפטי

לפסילת היועץ המישפטי, מצטרפת במדור
.על חם״ בנקודה ( )63 פסילת שר־הביטחון
לשעבר, עזר וייצמן, שאותו מאשים מחבר ״על

״וייצמן הוא אחד משושביניו הראשיים של
אסון קמפ״דייוויד. כל כותבי הזיכרונות מקמפ־רייוויד
טוענים, כי וייצמן היה אחד המדיחים
הראשיים, אשר שברו את רצונו של ראש־הממשלה.
״וייצמן
טיפח את, הוועדה להכוונה לאומית׳
בשטחי יש״ע (כינוי של המתנחלים לשטחים
הכבושים — יהודה, שומרון ועזה) אשר היוותה
זרוע ישירה של אש״ף ושלטה למעשה ביש״ע
כמעט ללא מצרים.

״וייצמן עצר בכל כוחותיו תהליך
ההתנחלות העברית ביש״ע. אוזנו
היתה כרויה לכל מנהיג אש״פי, ופני־שותיו
עימם היו לבביות ומלאות
חיוכים. לעומת זאת, הוא היה אטום
ועויין למרבית הפניות של הישראלים

והשיא. :וייצמן הוא כיום איש,שלום עכשיו׳
וחביבה של תנועה זו, אדם שניתק עצמו
בריגשותיו, בשיכלו ובכל דרכו הפוליטית —
מארץ־ישראל השלמה
בגיליון הבא ממשיך המחבר האלמוני:
.וייצמן הוא היום אדם פרטי(ויש לקוות שכזה
יישאר) .אך וייצמן היה מפקד חיל־האוויר
ושר־ביטחון של ישראל. הוא סימל משהו מן
הכבוד והיקר של עם־ישראל ומדינת־ישראל.
יהודים נוהגים לכבד ולגנוז במקום קדוש
ספר־תורה שנפסל, סידור תפילה שנתבלה. רק
האדם, כנראה, הפקר...״

אדייב בסאם שבעה
.השקר אין לו רגליים!״
תיאטרונינו הלאומיים, אשר לא נתקלו בשום
מעצורים פנימיים, כאשר הוזמנו לשעשע את
האוסטרים והגרמנים בארצותיהם במחזות כמו
כנר על הגג, בפולקלור העצוב של אותו עם
שהמארחים והמזמינים רצחו במו ידיהם...״
ובאותו הומור־שחור של חובשי הכיפות
הסרוגות, ממשיך מחברו האלמוני של המאמר:

״במוח המיוסר עולה הירהור מרושע,
האם לא היה ניתן להשיג גם את
תיזמורת אושוויץ׳ היהודית מרצון
וללא כפייה, תמורת מעט יוקרה אישית
והרבה כסף

אוייב עזר וייצמן
.הוא טיפח זרוע ישירה של אש״ף...״
לממשלה, תוך שהוא חושף מעט מעולם־הערכים
של המתנחלים:
״כאשר מתנחל (ר״ל) פותח באש על המון
משתולל המסכן את חייו, ואחד הפורעים נפגע
ונהרג, הרי היועץ המישפטי לממשלה הואי
השופט והפוסק — והוא שופט בינו לבין מצפונו
המיקצועי והאנושי — האם להאשים את החשוד
בהריגה או ברצח. משנפלה החלטה אישית־פנימית
שכזו להאשים ברצח, הרי באורח
אוטומאטי חייבים על פי חוק לכלוא את החשוד
עד תום המישפט
ממשיך ומגדיר מחבר־הרשימה האלמוני את
היועץ המישפטי:

..ועתים אף נראה שיצחק זמיר הוא
ריחיים על צווארה של הממשלה, כאותו
גולם אשר קם על יוצרו. זאת בעיקר
בנושאים פוליטיים הנוגעים לארץ־
ישראל. זאת — מפני שהשקפותיו של
זמיר נוגדות את השקפות ממשלת
הליכוד...״

המחבר סוקר את כל. מחדלי״ זמיר:
.נאמן לגישתו הסובייקטיבית, נותן יצחק
זמיר אור ירוק לאלימות המילולית מן הסוג
הגרוע ביותר. מותר להפיץ ציורים של חזירים
מניחי־תפילין (תומרקץ) ,מותר לקרוא לרצח
המוני של יהודים בתגובה על הרצח במיכללה
האיסלאמית (דאהוד כותאב בגדוזלם פוסט),
מותר להטיף למילחמת־דמים נגד אנשי גוש־אמונים(אסי
ריין בהעולם הזה) ,מותר להזדהות
בפומבי, בחיבוקים ונישוקים, עם ערפאת(אבנרי,
פלד, לנגר) ,מותר להסית בגלוי למרד
(לייבוביץ

בגיליון נקודה 64 תחת הכותרת ״גלה כבוד
מישראל״ ,קיים מתווה ללוח בגידה וחוסר־נאמנויות
של ישראל, שנות ה־:80
״עורכי־דין ישראליים מן השורה הראשונה,
מהם שהאוריינטציה הפוליטית שלהם היא
,ימנית׳ ,אנשים מקובלים בחברה, מייצגים
בבתי־המישפט ללא־רתיעה ולא נקיפת־מצפון
את מרצחי אש״ף או אינטרסים ערביים לאומנים
אנטי־ציוניים* .מעמידים את מיטב הידע
והכישרון שלהם לרשות מהרסי המדינה
ומחריביה. לשואל, מדוע החברה ממשיכה
לשאתם על כפיים, ישיבו: מה יש? זה נעשה
תמורת כסף!״
באותה הרשימה מטפל המחבר האלמוני
מנקודה במאמנודלשעבר של נבחרת ישראל
לכדורסל, רלף קליין וישראלים אחרים, המגיעים
למיצוי עצמם וכישרונותיהם בגרמניה:
״רלף קליין, לשעבר מאמן מכבי ת״א, מעין
סמל לאומי של ישראל — מאמן עכשיו את
הנבחרת הלאומית של גרמניה.
״גרמניה אינה זרה לו. עוד בהיותו ילד ביקשו
הגרמנים לרוצחו, ואך בנס נמלט מידיהם. את
אביו השיגו, הוליכו לאושוויץ, שם המיתוהו
בגאזים, ואת גווייתו שרפו בקרימטוריום...
...רלף קליין, שאינו, בסופו של דבר, אלא
טכנאי של ספורט, היה לו ממי ללמוד. למשל, מן
האמנים (שמואל) רודנסקי מיוסף) ידין, פאר
*הכוונה לערד שלמה תוסיהיכוהן, שהגן על
אנשי אש״ף. ובעיקר בעתירה לבג״ץ בעניין
הזכויות של חברת־החשמל של מיז ר ח׳
ירושלים.

ולומר, הנושא תפס אותי, כי אני מזדהה עם
הפלסטינים ...אני ...בעד זה שתהיה מדינה
פלסטינית בגדה׳ הדגש הוא על ההזדהות, זו
שבלב, על פיתוח חיי־הרגש, לא מסביב לציון
ולירושלים, כי אם מסביב לפלסטין...
בין תיאטרון, שבו קוטלים את הנפש
היהודית להנאתם של הגויים, ובין חילול
קדשי־ישראל בגסות בהמית ובין הסרבנות להגן
על המולדת ובין,ההזדהות׳ עם הפלסטינים —
יש קשר בל־יינתק, זו תיסמונת של סימפטומים
המופיעים תמיד ביחד, ואיפיונם הוא ההתייוונות,
מחיקת הצלם היהודי והארץ היהודית — ביחד.

כאשר אנשי גוש־אמונים עוסקים בהשמצות
בנקודה, אין בפיהם מחסום. בחוברת נקודה ()11
האשימו את ראש עיריית ירושלים, שיצא נגד
מדיניות־ההתנחלות שלהם, כ״פועל לפי מיטב
מסורת היודנראט״ .כאשר חתם הרמטכ׳׳ל
לשעבר, חיים בר־לב, על תצהיר שהתנגד להקמת
אילון־מורה, הוא כונה ״אדם אשר חצה את הקווים
לשרת את האויב״...
ברשימה בשם ״גלה כבוד מישראל״ בנקודה
64 שבין חברי מועצת־המערכת שלה
מתנוססים שמות עבריים כמו פינחס ולרשטיין,
יעקב פייטלסון, בני קצובר, ראובן רוזנבלאט,
ניסן סלומינסקי ורוני שכנר — מוטחות תלונות
כלפי הזמר דיוויד ברוזה:
״אך מה על,דיוויד׳ ברוזה, זמר־צבר ישראלי
ממישפחת־מייסדים ציונית, אשר חלילה לך
להעליבו בשם ההמוני כל־כך דויד ...לוקחים
איפוא את דויד שלנו, מייצאים אותו לאמריקה
ומייבאים אותו בחזרה בצורה, המשופרת׳ ,וראו
— כמה אנחנו יפים!״

#מירחמת־תובותב״סוום סיט״י
^ ץ המתנחלים טורחים להסתיר את
העובדה שהם מצויים ב״מילחמת תרבויות״
עם התרבות של ישראל השפוייה.
בנקודה 63 תחת הכותרת ״באין עוד
אחדות־תחושות״ ,כותב המחבר האלמוני
ב״ניוזספיק״ ,שלא היה מבייש את ״האח הגדול״
ב־ 1984 לג׳ורג׳ אורוול:

״מתי יתעוררו ויבינו כי במיל־חמת־תרבות
אנו שרויים, בה הבגידה
בארץ־ישראל משמשת רק כדגל הגלוי,
החיצוני?

״מתי ייפקחו עיניהם לראות מה מתרחש אצל
שכניהם בקיבוצים? איך צומחת שם, ציונות׳
פלסטינית? כיצד מכנסי צעירי התנועה־הקיבוצית־המאוחדת
מחנה־קיץ בירושלים
ומרביצים ב־ 500 תלמידי כיתות י״א את תורת
ההתאבדות הלאומית(ויינינגר א־לה־פלסטין) עד
כדי כך, שבחור בן 17 מקיבוץ בארי מסוגל לסכם

אוייב יצחק זמיר
״ריחייס על הצוואר...״

— נקודת ״דר שטירמר
(המשך מעמוד )23

ארץ יהודה היא, גדה׳ .ארץ־ישראלהיא פלסטין — ויהודי הוא גוי
בנקודה 65 תחת הכותרת -פרופיל
תרבותי״ ,מובא רב־שיח שנערך בהשתתפות
מנהלי המתנ״סים בשטחים הכבושים, שבו ניתן
ללמוד מעט מהפרופיל העתידי של התרבות
הישראלית המונחלת. אחד המשתתפים, צבי
סלונים, סיפר:
היום אני פוגש בשבת את הילדים שלנומשחקים ברפול צונח מהליקופטר, בממשלה
ובאופוזיציה, ומזלזלים בשניהם. הם משחקים
בצורה שכל המלמדים על יצירתיות חדשה,
העורכים מישחקי סימולאציה, היו יכולים לבוא
וללמוד כיצד ממחיזים את החיים האקטואליים...
..״ישנם גם אלמנטים של אנטי־חינוך

לדעתי, לא כל שמאלני שמביע עצמו בשירהוכו׳ זה יצירתיות, מכיוון שזה שלילה של דברים.
אני לא רואה בזה יצירה. יש לי מחשבות בזמן
האחרון שחז״ל עשו דבר איום ונורא. הם לא
השאירו לנו שום דבר להגיד, ומהסיבה הפשוטה:
הם כבר אמרו את הכל! אין לנו כיהודים י מה
להגיד, ואולי זו הסיבה שכמאה או מאתיים שנים
לא הצמחנו אנשים בעלי שיעור־קומה
בנקודה 64 ברשימה -היצוא האנטי־לאומי״
,מגדירים המתנחלים את סלידתם
מהתרבות הישראלית העכשווית:
גם להצגה נפש יהודי, המפיצה את התורהבדבר נחיתותו ושפלותו של הגזע היהודי,
המסיתה להשמדתו פן ישחית את העולם כולו,
להצגה אשר אף הדגימה זאת באיבוד שאיבד את
עצמו(אוטו) ויינינגר לדעת כדי להרוג לפחות

הממשלה: מתי תהיה לנו ם וך־ם וך,
השפעה על הנעשה במדינה(שואל איש
חרות את עמיתו)? תשובה: כשנשוב
לאופוזיציה. אז המערך שוב יפחד
מאיתנו!״
סידרה של חרפות, בנוסח שלא היה מבייש
עיתונים לאומניים מהסוג הבזוי ביותר, פירסמה
נקודה אחרי התפטרותו של מנחם בגין ממישרת
ראש־הממשלה:
מה אירע לעם־ישראל שהוא אוכל מעדנימלכים, אך הטעם בפיו מר, מבאיש ומבחיל? מהו
אותו כיב בקיבתנו, המזריק את המוגלה לתוך
פינו ונוטל מאיתנו את הטעם, טעם החיים?״
והתשובה :״אכן זהו ניצחונם הגדול של
כתבים, שדרנים, פרשנים, שחקנים ובדחנים
שבעזרת מילים ואותיות היכו ארץ בשבט פיהם

הופיעו אז המשורר אורי צבי גרינברג וח״כ
התחיה גאולה כהן.
אלדד, המנסה בגילגולו הנוכחי להיות
ריאליסט, זכה מייד במיקלחת של צוננים מעטו
של אליקים העצני. התקפתו של העצני הביאה
את אלדד להבהיר את עמדותיו, דבר שעשה
בנקודה 65 תחת הכותרת ״לא נפלתי
מהסולם״:
אליקים העצני, בחריפותו, מבחין בין,ירידה׳מהסולם ובין, נפילה׳ ,והוא קובע שמעדתי
ונפלתי.
ולא היא, ידידי השנון ממני. לא נפלתי, כיכריעה צלולה ירדתי. זה נכון: אינני מדבר היום,
כבימי במת סולם, על מלכות־ישראל בין היאור
והפרת, לא מכיוון שאני מתכחש לחזון. לא ניתן
להתכחש למה שאיננו שלי, אלא בשורשי

אוייב יוסי ידין ואשתו הדי

אוייב דייוויד ברוזה

-לשעשע גרמנים ואוסטריים׳,..

-מייבאים אותו בחזרה בצורה משופרת...״

בהתנהגות שלנו, לא בכוונה רעה. ילדים לומדים
לבעוט בסמכות, הם לומדים ליד השולחן שמקור
השילטון מנואץ לפעמים על־ידי הורים, מורים,
רבנים וכו
ובמישפט אחד פוסל סלונים 200 שנה של
תרבות יהודית בעלת ערכים קוסופוליטיים
ולאומיים, החל באיינשטיין וכלה בחיים נחמן
ביאליק, ועוד רבים אחרים:

יהודי אחד — גם להצגה אנטי־שמית מבישה זו,
כולה תוצרת ישראל, וזאת בפני גויים בחוץ־
לארץ, לא חסרו שחקנים, שלנו׳ .כמו לסרט
חמסין או לסוחרי הגומי, אשר כשהם^ מוצגים
בחוץ־לארץ הם משרתים את התעמו״לה של
אויבינו, עימם אנו נתונים במצב של מילחמה

ובמאמר לשונם ניצחו את ניצחון מילחמת
הלבנון, הפכוה למפלה.

.עד עתה לא נמצא בסדום־סיטי שלנו
אפילו שחקן ישראלי אחד שיתפטר או
ייסוג מלתת את כישרונו ומירצו תחת
החתירה הזאת תחת עמו ומולדתו.
הלכה למעשה מייצאת היום מדינת־ישראל
לכל העולם, באומר, בצליל,
בזמר ובתמונות הרבה תעמולה
אנטי־ציונית ואנטי־לאומית

״כן, מר בגין, אם מרים פניך על שאין לכל
מיפלגות־הליכוד ביחד אפילו עיתון אחד ראוי
לשמו;

פרק סיכום הביא עורד־הדין אליקים העצני
מקיריית־ארבע, שיצא להגנתה של המתנחלת־זה״מקרוב,
נעמי פרנקל. בנקודה ( )66 תקף
העצני את התגובות בציבור החילוני על הופעתה
של פרנקל בטלוויזיה:
אכן אנחנו איננו רוצים דבר מן ההרסגימס,המורבים, הקניוקים, המתיפלדים, אולם מה
נעשה, והם אורבים לנו ובליבם שינאת־חינם
יוקדת ועימה לשון רעה, מושחזת בסכין? ומי
יודע, מה קצר המרחק מן העין הרעה והלב
השוטם עד, חלילה ...לאגרוף?.״
...ברוכה תהיה לנו, אחותנו נעמי, ומי יתן
ויסתייע בידה להביא את האמת שלנו, את האור
הגנוז בדרכנו, את בשורתה על ארץ־ישראל —
אל ליבותיהם של בני־נוער תועים, אשר
קיתונות־קיתונות של הסתה, הכפשה ורצח־אופי
נשפכים עליהם יום־יום בידי מחרפיה —
מחרפינו, מבקשי־נפשה — מבקשי־נפשנו

נביאי־שקך עלינו, נביאי, שלום שלום ואין שלום׳ ואין כיום מחסום בפני
דרכם הבוטחת לדרדר את מדינת
ישראל, חלילה, אל התהום.

״על כך, שמכשיר אדיר לשליטה על מוחות
וריעות, בטלוויזיה, הופקר בידי קומץ חברי
ואוהדי הרסיס הננסי ששמו של״י;
״על כך, שבכל שש שנות שילטון הליכוד לא
הוסר החרם על עיתונאים, כתבים, חוקרים,
אמנים, מיזרחנים, קריינים ופרשנים שאינם מן
השמאל, וזאת בעיקר בכלי־התיקשורת ה,ממלכתיים׳
,המשרתים היום — אובייקטיבית,
הלכה למעשה — יותר ויותר את העניין
הפלסטיני
במהלך פירסום חוברות נקודה השתחל
לכותבי המאמרים בעיתון זה גם ישראל אלדד,
מראשוני הניאו־פאשיזם הישראלי עוד בשנות
ה־ ,50 כאשר פירסם את ביטאונו סולם, שבו

האמונה של העם ולא׳נטול הגיון גיאופוליטי*.
לפי שעה רק נטול עם שישא אותו חזון למעשה,
ואם גם מלאכים — באותו חלום הסולם של
יעקוב אבינו — יורדים ועולים, מה אנו בשר
ודם, וירידה צורך עליה ולא על נפילה נאמר כן...
נקודה מהווה בשנים האחרונות ביטאון
ליצירתה וביסוסה של תורת־גזע עברית, שאינה
שונה במאומה מתורות־גזע שקדמו לה. זהו
ביטאון שבו מובעים ההגיגים האמיתיים של
הימין הישראלי, בלא כחל ושרק. הגיגים המגלים
אך במעט את האמת הרוחשת מתחת לפני
ההתנחלויות, אמת מפחידה, האורבת לרגע של
הזדמנות, כדי לעקור את התושבים הערביים
בשטחים הכבושים מבתיהם י ואדמותיהם וכדי
להטיל על ישראל עצמה מישטר של רודנות
לאומנית.
נקודה פורש בעמודיו את האמת מהשטחים
הכבושים, ולא בנוסח המלוקק והאידיאליסטי
שבו נוהגים המתנחלים להציג את עצמם כלפי
חוץ, כממשיכי המסורת הציונית־החלוצית.
*תורתו של ק א רל האוסהופר, ה עו סקת
בהשפעת הנ תונים הגיאוגרפיים של ההיסטוריה,
שימשה אחד מ ב סי סי האידיאולוגי ה
הנאצית

זהו סיגנון הקוזאק הנגזל, המאשים
את יריבו באלימות שאינה קיימת,
והמכשיר את הקרקע לאלימות
רצחנית.

#״טוווארקטוונ, מבתיי

אוייב דלן! קליין
-אביו הוליכו לאושוויץ...״

ך* אורך רוב חוברות נקודה ניצבת מטרה
) נוספת להשמצות: ממשלת ישראל, ממשלת
הליכוד.
בנקודה ( )10 במדור המערכתי ״מיסמך״,
תואר מותו של תלמיד־הישיבה יהושע סלומה
כך :״לאחר 32 חודשים של הפקרות שילטונית,
עם תום שלוש שנים כמעט של,מדיניות שלום׳
— נפרץ הסכר. נרצח יהושע סלומה
בחוברת הבאה, נקודה 11 תחת הכותרת
״חרות לשילטון״ ,כתוב:

-נשמע השבוע באחך ממישרדי־

אוייב רודנסקי(עם אשתו ואייבי נתן)
-שום מעצורים פנימיים...״

ה עו מ ר

06 וזנן 03

ויין

£7.01ח-1£\/ז0

<ו 0וט 6

אם אתה מעונין במכונית אמריקאית במובן
האמיתי של המושג, יש שתי עובדות
חשובות שעליך לקחת בחשבון:

.1האמריקאיות
של ג׳נרל מוטורס

בין מגוון דגמי המכוניות האמריקאיות
בולטות מכוניות מתוצרת ״ג׳נרל
מוטורס״ ,ובמיוחד דגמי שברולט
וביואיק. הנסיון והמוניטין של ג׳נרל
מוטורס כחברה המובילה בעולם בכל
הקשור לרכב אמריקאי אמיתי, מתבטאים
ביתרונות המיוחדים של שברולט
וניואיק. הם מציעים לך רמה גבוהה
במיוחד של נוחות ואמינות, פאר בטיחות
ועיצוב ללא תחרות.

.2האמיצות
של ליאו גולדברג בע״מ

כשאתה רוכש מכונית אמריקאית מ״ליאו
גולדברג״ בע״מ, אתה נהנה מאמינות
ונסיון של 50 שנות יבוא בלעדי. לרשותך
גם: רשת מוסכים מוסמכים עם אנשי
מקצוע מעולים וציוד חדיש. חלפים
מקוריים במחירים נמוכים. שרות יעיל
וייעוץ מקצועי בבחירת הדגם המתאים
לדרישותיך.
לפני שאתה קונה מכונית אמריקאית -
בוא וראה את דגמי שברולט וביואיק אצל
ליאו גולדברג בע״מ.

£661

31<€ 5 .ת! 5ז 011\/10*0ז 6ת €כ)

ליץ וו גולדברגבעיי

המניע ל ה צל ח ת שבדולט וביואיק בישראל

משרד ראשי: ת״ א דרך פ״ ת ; 65 דרך פ ״ ת , 86 טל .03-251374 .ירו שלים: שלומציון ה מלבה , 15 טל 234536,231798 02 חיפה :
דרך יפו , 132 טל 5 530281 סוכני ם חיפה: בי ת ה מכוני ת יפו ,19 טל 512251 04 נתניה: מכוניות נ תני ה, ס מי לנ ס קי , 24 טל 39423 053
נצרת: בי שארה יוסף סרג׳י, רח׳ פאולוס ה שי שי , 56 טל 54667 065 באר־ שבע: רכב בן שושן, טרומפלדור , 117 טל 70705 057

ת הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...מה

אזרחית:

שרמה שרון:

גירה אלמגור:

״אני עבריינית. לא חוק אלסינט נתפר ״לדעתי איו לפינחס
החזרתי מטבע זר!״ במיוחד לחברה גדולה!״ גווו ש ט ״ן ושידות!׳

מהשבוע הזה מותר לאזרח ישראלי להחזיק במטבע זר
רק 2000 דולר. אם הוא מחזיק יותר מהטבום הזה הוא
עובר על החוק. נתנו לנו חודש ימים כדי ללכת ולהחזיר
לבנק כטף שהיה ברשותנו. שאלתי את פקיד הבנק שלי
כמה אנשים באו אליו במשך החודש במטרה להחזיר
מטבע זר. פקיד הבנק הביא לי כוס מים ושאל אם אני
מרגישה טוב. שאלתי אזרחית, אשר סירבה להזדהות
ושכפי הנראה מייצגת לא רק את עצמה, אם יש לה יותר
מ־ 2000 דולר.

• והחזרת לבנק?
אני נראית לך מטורפת? מה הם יתנו לי תמורת הדולארים
שאחזיר לבנק, ושהם כל חסכונות?,שקלים? ומה הם רוצים שאני
אעשה בשקלים? אקנה מניות בנקים, אולי.

• מה תעשי עם כל הכסף שיש לך במטבע זר?
אשים אותם, כמו את האלפיים שמותר לי, בתוך כספת. שם הס
יהיו עד שהמשלח תחליט לשים יד על הכספות.

בשעת כתיבת שורות אלו נראה כאילו הבורסה תפסה
ריצת אמוק ליעד שממנו היא נפלה בינואר ובאוקטובר,
שנה שעברה. זה הזמן לשאול את מר שלמה שרון, מנכ״ ל
החברה המרכזית לניירות־ערך, האם זה שבוע מיקרי, או
שבאמת הבורסה התחילה לטפס שוב למעלה.
זו שאלה בפסיכולוגיה ולא שאלה בכלכלה. בעצם את שואלת
למה כולם פיתאום התחילו שוב לקנות מניות. בורסה זה שוק. ואם
אפשר לקנות בשוק מוצר שעולה הרבה פחות מערכו הממשי, אז
את קונה. כאשר יקנו הרבה מאוד אנשים, תגענה המניות שוב
לערכן הממשי או אפילו למעלה ממנו. ובעצם, אז מתחיל הסיפור.
מה יאמר שר אחד לשני, איזו אינפורמציה יתן סוכן ניירות־ערך
ללקוחותיו, מה יכתוב עיתונאי אחר בעיתון כלכלי. לכל דבר כזה
יש השפעה עצומה על התנודות בשוק ניירות־הערך. אני לא מנבא
מה יהיה. נחכה ונראה.

• אם בענייני מניות אנחנו עוסקים, אולי תסביר
לי מהו ״חוק אלסינט״ ומה הן ״מניות אלסינט״ ,אני
מבינה שחלק ממחיר המניה אדם יכול להוריד
ממם־ההכנסה שלו.
העבירו בכנסת חוק ששמו חוק אלסינט..הרעיון הוא לעזור
למיפעלים שעוסקים במחקר ופיתוח. כלומר, לעזור להם לתכנן
היום מוצרים שאפשר יהיה למכור בעוד כמה שנים ולקבל
בשבילם דולארים טובים. ברור שמדינה חייבת לתמוך במחקר
ופיתוח, אבל למדינה הזאת אין מספיק כסף, אז המציאו שיטה,
שבה המדינה מסכימה שבמקום שאתה תשלם כסף למס־הכנסה,
אתה תשקיע את הכסף הזה בחברה כמו אלסינט, באמצעות
המניות שתקנה.

• ואיך תדעי מתי הממשלה תירצה לשים יד על
הכססות?

• אם כך למה לי, כמשקיעה פוטנציאלית, לקנות
מניה שאינה מהסוג הזה?

• אם את מפחדת מזה שהממשלה תפתח את
הכספות בבנקים, מדוע לא תקני לד כספת ביתית?

זה לא כל־כך פשוט. כל העסק נועד בעיקר לאנשים בעלי
הכנסה גבוהה מאור שהמס השולי עליה הוא כ־* .60 יחידה אחת
של מניה כזאת עולה כרגע 62.5דולר 60 .אחוז מזה אפשר לנכות
ממס־הכנסה. מה שנשאר זה ,40*,שאותם אתה תקבל בדולארים
אחרי ארבע שנים, ללא ריבית.

אני לא אדע, ובגלל זה אני רועדת בלילות.

חשבתי על זה. אבל זה די מפחיד אותי. אם יבואו פורצים
הביתה הם יכריחו אותי לגלות איפה מונח הכסף. בינתיים הגנבים
מפחידים אותי יותר, כי הם גם לוקחים את הכסף וגם משתמשים
בכוח.

• האם זו העבירה הראשונה שלך נגד החוק?
מלבד כמה עבירות תנועה, בהחלט כן.

• ואיך את מרגישה כעבריינית?
אני מרגישה רע מאוד. אני מרגישה פחד ואי־נוחות. אבל זו
כנראה ההרגשה שמדינת ישראל רוצה שתהיה לבן־אדם, שכל
חייו עבד קשה מאוד וחסר לעצמו קצת כסף לעתיד.

• אז מה הרווח הגדול של המשקיע?
הרווח הוא שאלסינט מתחייבת שמכל מכירה שתהיה לה
בעתיד, היא תשלם לבעלי המניות תגמולים בגובה של * .3כאן
יש סיכוי לעשות רווח גדול מאוד. אנשי המחקר בארץ טוענים
שתוך שלוש־ארבע שנים הם יעשו מכל דולר 20 דולר.

• האם יכולה להיות אינפלציה של חברות שייצאו
לשוק עם מניות מסוג זה?
לא. החוק הזה נתפר לחברות גדולות ורציניות, שיכולות
להתחייב ולייצא כך וכך בשנה. חברות קטנות לא מסוגלות לזה.

בשבוע שעבר הראה חבר־הכנסת פנחס גולדשטיין
פיסת נייר, ואמר שעליה רשומים שמות של הרבה מאוד
אמנים, המסרבים לשרת בלבנון. עד היום לא היה מוכן ח״כ
גולדשטיין לומר כמה אנשים רשומים ברשימה שלו ומי
הם, ועל כן כל אזרח בארץ יכול לחשוב שכל אמני ישראל
מסרבים לשרת בלבנון.
שאלתי את דוברת איגוד אמני ישראל (אמ״י) גילה
אלמגור, אם היא יודעת מי האנשים, כדי שיוכלו להשיב על
האשמותיו של הח״כ.
לא. הוא מסרב להגיד. הוא אומר שיש לו שבעה שמות.
ביקשתי ממנו שיגיד מי הם השבעה, גם כדי שהם יוכלו לומר את
דברם וגם כדי שלא יוכתם שמם של כל 1200 האמנים העובדים
בארץ ועולים לבדר את החיילים בלבנון כל אימת שהם נדרשים.

• איך הוא הסביר לך את סירובו?
הוא לא מסביר כלום. אומר שהוא לא רוצה להראות את
הרשימה. לפי דעתי, זו פראנויה פוליטית ובכלל אין לו שום
רשימה.

• פנית לשילטונות הצבא? אולי הם יודעים
משהו?
פניתי. אף אחד לא רוצה לדבר איתי על הנושא. אין עם מי
להתווכח אפילו. אני יושבת פה ומתעצבנת, כי אני יודעת היטב
שכל יום עולים אמנים ללבנון ואני יכולה לתת לך רשימה ארוכה
מאוד של אנשים שעלו לשם בשבוע האחרון בלבד. ועכשיו בא
גולדשטיין ומספר לי סיפורים בלי הוכחות. להגיד על הציבור הזה
שהוא לא תורם את חלקו, זה פשוט שקר.

• מה אתם מתכוונים לעשות?
האמנים עצמם מציעים לי לרדת מהעניין, אבל לי קשה
להסכים עם זה. אסור לתת לסיפורים בלי הוכחות להתיז בוץ על
ציבור שלם. נשב בשבוע הבא ונחליט כיצד לפעול.

ם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אוחד מה הן אומדות...הה הם

נירה רידסקי:

אדמונד בחגלז:

מורי שפירא:

..עד המי שטוה לחקוו ״ לנשיםבארץ אי ן ״אמ1ים שואלים לא
איום במעשי כשפים!״ מודעות להגנה עצמית!״ נותבים שיו׳ מחאה!״

קבוצת מזהירי השבת מאיימת על ראש עיריית
פתח״תקוה, דב תבורי, שאם לא ידאג לסגור את מרכזי
הבילוי בעירו בלילות שבת. הם ישתמשו נגדו בחרם פולסא
דנורא, חרם שלפי עדותם בבר עזר לחסל כמה ובמה
מתנגדים שלהם, ביניהם ראש עיריית ירושלים לשעבר,
גרשון אגרון ז״ל.
עורכת־הדין נירה לידסקי התעסקה בענייני כשפים לפני
חודשים אחדים, בעת שהגנה על מכשפה מקומית. שאלתי
אותה מה, לפי דעתה, צייד לעשות עם קבוצת האנשים
המאיימת בכישופים, שלפי טענתם גורמים למוות.
המישטרה צריכה לעצור את האנשים האלה, לגבות עדויות,
לחקור אותם ואם יסתבר שאמנם איימו בכישופים, צריך להגיש
נגדם כיתבי־אישום.

• לסי איזה סעיף בחוק?
לפי הסעיף שאוסר כישוף בכלל. וכאן הכישוף כאילו נועד
להרוג את האיש. קשה יהיה להגיד, אמנם, שיש כאן איום ברצח,
אבל איום יש וכישוף יש.

• מה העונש על התעסקות בכישופים?
משנה עד שלוש שנים.

• אינני יודעת אם דב תבורי כבר התלונן
במישטרה. האם זה משנה?
לא תמיד צריך להיות מתלונן. הרי גם ברצח אין מתלונן.
במיקרה הזה, אם המישטרה יודעת, או שנודע לה, על חשד
לעבירה פלילית, חובתה לחקור ולהעמיד לדין.

• איזה עונש קיבלה המכשפה שאת הגנת עליה

לא מזמן?
שנתיים מאסר.

אין שבוע בלי שניים־שלושה מיקרי אונס בארץ.
התחלנו להתייחס לאונס כמו אל גזירה משמים. ברור
שהמיששרה חייבת להגן על אזרחיה, אבל כל בר־דעת מבין
שהמישטרה אינה יכולה להעמיד שוטר צמוד לכל גברת.
מה אנחנו, הנשים, עושות למען עצמנוו מה אנחנו יכולות
לעשות למען עצמנו!
אין כל ספק שאני, ואנשים אחרים כמוני, יכולים לעזור. תוך
שלושה חודשים, באימון חמש שעות בשבוע ובהשקעה כספית
שאיננה עולה על מחיר חמש תיסרוקות בסלון לתיסרוקות, יכולה
כל אשה ללמוד להגן על עצמה, לפחות ב־ 50 אחוז ממיקרי
התקיפה, המתבצעים בארץ.

• מדוע רק 50 אחוז?
אני לא מציע לאף אשה לנסות ולהתגונן, כשמולה עומד גבר
עם נשק חם בידו. ויש כמובן מיקרים שהאנס יכול להפתיע את
האשה ולהכות אותה במכשיר קהה, מתוך החשיכה, לפני שהיא
יודעת על קיומו. יש עוד מיקרים שקשה מאוד להתגונן בפניהם,
אבל במיקרים שגבר מתנפל על אשה בידיו, אם היא לקחה קורס
של שלושה חודשים, לא תהיה לה בעיה להתגונן בפניו ולהבריח
אותו מהר מאוד.

• ומה עם גורם הכוח? הרי גבר בדרך־כלל חזק
הרבה יותר מאשה, שיסלחו לי הפמיניסטיות.
נכון שלגבר ממוצע יש יותר כוח פיסי מאשר לאשה ממוצעת.
אבל בדיוק בשביל זה היא לומדת תרגילים שונים, אשר ברגע
שהיא מפעילה אותם, הופך גורם הכוח הפיסי למישני, או
לחסר־חשיבות לגמרי.

• כמה אחוז מהתלמידים שלד הן נשיב?
שישה. אין בארץ מודעות לענין. אולי הן פוחדות מפגיעה
בנשיותן, אולי מפגיעה פיסית בעת התרגילים. אבל כאיש
מיקצוע בעל ותק של 28 שנה, אני יכול להגיד במלוא הביטחון
שזה לא נכון.

• מאיזה גיל אפשר להתחיל ללמוד הגנה עצמית?
כל גיל הוא מתאים. אפשר להתחיל ולהתאמן כבר מגיל 6ואף
פעם לא מאוחר. לפי דעתי, לאור העליה הדראסטית באלימות,
צריך להכניס היום שעורי הגנה עצמית לתוכנית הלימודים בכל
בתי״הספר, כבר בחטיבת־הביניים. אף אחד לא יצטער על זה
לעולם.

במיקרה עליתי, ביום שישי, על תוכנית רדיו מרתקת
בגלי״צה״ל, הנקראת ״תיקוות השיר״ .הבנתי שהתוכנית
ששמעתי היא חלק מסידרת תוכניות, ושאלתי את מולי
שפירא, ראש מחלקת תרבות ואמנות של התחנה הצבאית,
איזה סידרה זו וכמה תוכניות בבר הפסדתי.
זוהי סידרה העוסקת בשירת המצפון של עמים שונים בתקופות
משבר. כל תוכנית מוקדשת לארץ אחת והיא נכתבת על־ידי
מומחה או אספן של שירי־מצפון, שירי־ מחאה ושירי־מחתרת של
אותה ארץ.

• האס יש גם תוכנית המוקדשת לשירי־המחאה
של ישראל?
לא. ובעצם זה די מוזר שאמנים ישראליים אינם כותבי שירי
מחאה. אין אצלנו בשירים תודעה פוליטית וחברתית. יוצרים
מעדיפים שירים אישיים. ואני מניח, שכמו לכל עם, בפרקים
מסויימים של תולדותינו היו לנו סיבותשובות למחאה. אבל פשוט
אין חומר. אצלנו הדגש מושם, במיוחד בשנים האחרונות, על
המוסיקה ולא על הטכסט. אגב, יש פרק העוסק בשירי מחאה
יהודיים אידיאים.

• כיצד נולד הרעיון לסידרה?
בשיחה בין נדב לויתן, שהוא עורך הסידרה, וביני, החלטנו
שאנחנו מתעסקים המון בשירי ארץ־ישראל והגיע הזמן לפנות
קצת לתרבות העולם. תוך כדי החיפושים אחרי חומר, הסתבר לנו
שהרבה מאוד מהתכנים המעניינים ביותר בשירה של ארצות
מסויימות, נמצאים דווקא בשירי מחתרת ושירי מחאה.

• איך אספתם את החומר?
היה מסע ארוך מאוד של חיפושים. פנינו לאספנים, שהיפנו
אותנו לאספנים אחרים. שנה שלמה עבדנו על איסוף החומר. צריר
להודות שגס האיסוף עצמו היה מרתק. יש לנו הרבה מאוד חומר
שמעולם לא הושמע בשום פורום. חומר שהוקלט באמצעים
ביתיים, שהוברח למערב תוך סכנת נפשות, שהובא על־ידי גולים
פוליטיים. הסיפור של האספנים הוא סיפור ארוך ומעניין בפני
עצמו ואני מבין שאין כאן מקום לפרטו.

• בתוכניות מסויימות, במו זו העופרת
במילחמת ויאט־נאם למשל, קשה מאוד להתעלם
מהדמיון שבין התקופה ההיא בארצות־הברית ובין
התקופה שבה אנו חיים, היום בארץ. התנגדות
הצעירים למילחמה, התנגדות לערכים שהיו
מקודשים על־ידי המדינה במשך שנים ארוכות,
אפילו בסירוב לצאת למילחמה. האם לא חששת
שאנשים יחפשו כוונות פוליטיות מצדך בעצם
שידור תוכנית כזאת דווקא היום?
אני לא עוסק בפוליטיקח. סיטואציות חברתיות אנושיות, ככל
הנראה, חוזרות על עצמן. אבל אם יש דימיון, זה לא אומר שיש
שוויון.

דניאלה שמי

התבונן בשיטת הבניה החדישה...
״בריטיש קוטג׳״ נבנה בשיטה חדישה המאפשרת בניה
יעילה ויסודית תוך פרק זמן קצר(עד 8חודשים
בלבד!) כולל גימור מושלם מון: תריסי עץ משובחים,
שטיחים מקיר לקיר, ריצוף קרמיקה מרהיב -הכל
כלול במחיר!
את ״בריטיש קוטג״׳ ניתן אף להגדיל בכל עת בהתאם
לצורכי המשפחה המשתנים, ללא הריסת הקיים ובלי
השקעות גדולות -הודות ליסודות המומים מראש.

...הוסף לכן תנאי־מימון מיוחדים של

מ חי רלמ ״ ר
מ חי ר בל מ״ ר
מעל ל 100 -מ״ ר

*$360גלגד !
*$300 בלבד!

! $8000
סיוע מיוחד של ׳ ׳מבטי׳
2000־$4000
עם חתימת החוזה
בלבד.
״מבט״ תתאים את מסלול התשלומים
לאפשרויותיך ולמועד מכירת דירתך.
טל־ארויו

* לא כולל מע״מ.

...והתוצאה: אינך צריך
לפנות את דירתן הקיימת עד לרגע בו
תעבור ל״בריטיש קוטג׳״.
כך אינך יכול לעולם להתקע באמצע הבניה ללא
דיור וללא מימון. כך הכל פשוט, חד וחלק. ללא
בעיות. ללא עיכובים העולים ממון רב.

״בריטישקוטג״- ,
איכות לטווח ארון
״בריטיש קוטג״׳ בנוי בסגנון אירופאי מובהק,
המתבטא לא רק בעיצובו, אלא גם באיכותו:
״בריטיש קוטג״׳ מאופיין בגגות רעפים(מעל גג
בטון) ,קירות בטון כפולים וביניהם בידוד תרמי
מיוחד, ציפוי חיצוני של לבנים איטלקיות, חצר
פנימית ומוסך.

״בריטישקוטג׳״ יגיע אלין
כדי לקנות ״בריטיש קוטג״י אינך צריך להטריח
את עצמך למשרדי המכירות. אנשי צוות המכירות
המיוחד של ״מבט״ יגיעו אליך הביתה.
לתאום פגישה, אנא מלא את התלוש המופיע כאן,
או התקשר לטלפון .03-801050 מיד לאחר
שתתקשר אלינו -ישלח לביתך פרוספקט מהודר
של״בריטישקוטג׳״.

מקבוצת
מבט בניה בעם

בית אנגלי במבט ישראלי

ולכ בו ד

\ חברת ״מבט״

\ ת.ד,5321 .
י חולון, מיקוד .58857
אני מעוניין לפגוש באיש
המכירות שלכם, כדי לקבל פרטים
נוספים על ״בריטיש קוטג׳״ ,ללא כל
התחייבות מצידי.

כתובת__ :
היכן יבנה הבית החדש? __
אודה לכם אם תתקשרו אלי
/לתיאום פגישה

סימטריה מושלמת. מצד אחד — ארבעה עולים מברית־המועצות,
שונאי המישטר הקומוניסטי. מצד שני — ארבעה
עולים מארגנטינה, שונאי המישטר הפאשיסטי.
גם בטענותיהם היתה סימטריה. הם התווכחו על השאלה איזה
משני המישטרים גרוע יותר. כל צד טען בלהט שהדיכוי
בארץ־מוצאו שלו עולה לאין־שיעור על הדיכוי בארץ השניה. כל
צד ממש נעלב מעצם הרעיון
שהמישטר בארץ־מוצאו עשוי
להיות קצת פחות גרוע מזה
שבארץ השניה.
אבל הסימטריה היתה רק
למראית־עין. היה הבדל גדול
בין שתי הקבוצות, שבאו לידי
עימות בתוכניתו המצויינת
של דן מרגלית, מיפגשים.
יוצאי ברית־המועצות, או
לפחות אחדים מהם, הפכו פא־שיסטים.
יוצאי ארגנטינה ה־פאשיסטית
לא הפכו קומוניסטים.
הם הפכו סוציאליסטים,
המתנגדים לשני
הגושים והדוגלים בדמוקרטיה.

הוכיחו העולים מארץ־הסובייטים את טענתם, בצורה שלא
התכוונו לה דווקא. הם עצמם היו ההוכחה לכך שהמישטר
הסובייטי גרוע יותר. כי מה יכול להיות גרוע ממישטר ההופך גם
את מתנגדיו למיפלצות?
מי ששמע את דבריו של אביגדור אסקין, מי שראה את חיוכו
המתנשא הניצחי, יכול היה להתרשם שהנה יושב הפאשיסט
המושלם. הדמגוגיה שלוחת־הרסן והבלתי״רציונלית לחלוטין
שבפיו; נכונותו לשסע בכל רגע את דיברי יריבו, אך לזעוק חמס
כאשר מישהו מעז להיכנס לדבריו — כל אלה הן תכונות ידועות.
אך גרוע מזה היה התוכן. הוא היה מוכן בהחלט להצדיק את כל
הזוועות המבוצעות בשם ״העולם החופשי״ ,את פלוגות״הרצח
בארגנטינה ובאל־סלוואדור, את מרתפי־העינויים של יורשי־הגסטאפו
— כי זה נעשה בשם ״החופש״ ,נגד הקומוניזם. ואילו
יוצאי־ארגנטינה, שדיברו באופן רציונלי, לא הצדיקו את הזוועות
שבוצעו בשם הקומוניזם. הם מחפשים דגם חברתי מוסרי וצודק.
אפשר להתווכח על מידת המציאותיות של השקפותיהם, אך
בוודאי אי־אפשר לשלול את יופיו של החלום.
הקומוניזם מינוס מארכסיזם שווה פאשיזם. איש כמו אסקין
מדגים זאת יפה. אדם כמוהו, שהתחנך במישטר הטוטאליטרי של
הבולשביקים, אינו יכול גם לדמיין לעצמו דמוקרטיה אמיתית
מהי, מה כוחה ומה עדיפותה. הוא יכול רק להחליף זוועה אחת
ברעותה, דגם טוטאליטרי אחד במישנהו. נראה כי הסובייטים
יוצרים נכות רוחנית, שאין לה מרפא.
ואולי אני מגזים. הפרופסור שישב לידו, בוריס אורלוב, דיבר
בנימה אחרת. היה נרמה שהוא מבין את טיב הפשרה, הפלורליזם,
הליברליזם, שבלעדיהם לא ייתכנו חיים של חופש. אך מסופקני
אם למד זאת במוסקווה.

בץ סרטן ומדירה
כבר סיפרתי שהייתי לפני כמה ימים ברומא, כאורח בוועידה
הארצית של מיפלגה שמאלית־ניטרליסטית, המתנגדת לשני
הגושים הגדולים. בהתאם להשקפה זו, הזמינו יחד איתי שורה
ארוכה של נציגים של מאבקי־שלום ומאבקי־חרות — אנשי
סולידריות מפולין וסאנדיניסטים מניקאראגואה, לוחם־שיחרור
מהמחתרת של צ׳ילי ודוברת קבוצת אמנת 77 הנרדפת
בצ׳כוסלובקיה, ועוד ועוד.
אחד המתווכחים, איש מיפלגת־האלטרנטיבה בברלין
המערבית, הפריע קצת לאחוות־הלוחמים כאשר השמיע תלונה.
אמנם, אמר, הכל מסכימים כאן שצריכים להילחם בשני הגושים,
ולהתנגד לכל דיכוי, במערב ובמיזרח. אולם שיווי־המישקל אינו
נשמר במציאות. רודפי השלום והצדק במערב, הלוחמים בטילים
האמריקאיים באירופה ובמישטרים הפאשיסטיים באמריקה
הלאטינית, אינם מגלים להט דומה, כשהם מרימים את קולם נגד
הדיכוי במיזרח. עדיין פועלת בליבם הנוסטלגיה השמאלית של
אתמול, עדיין נשאר בהם מישקע של סיסמות פרו־סובייטיות,
שאבד עליהן הכלח.
מאות האיטלקים הצעירים, שנכחו באולם, אנשי השמאל
שאיבדו את כל האשליות שלהם לגבי המישטר הסובייטי וגרוריו,
הינהנו לאות הסכמה. הם הסכימו בליבם שהנואם צודק.
אותה הבעיה קיימת, כמובן, גם בצד השני — אצל הלוחמים
בדיכוי בגוש המיזרחי. הם תולים את תיקוותיהם בארצות־הברית,
גם בשעה שהם מודעים לזוועות המבוצעות בארצות רבות בעזרת
סוכנים אמריקאיים, כסף אמריקאי ונשק אמריקאי(וישראלי).
מי שמאמין בדרך השלישית, הניטרליסטית, חייב להתנער
מכל האשליות האלה. הניגוד למישטר הסובייטי אינו הגוש
האמריקאי, והניגוד לגוש האמריקאי אינו הגוש הסובייטי.
מבחינת המגמות והשיטות, ההבדל בין שני הגושים בעולם הוא
מינימלי. הניגוד לשניהם הוא עולם בלי גושים, המשתחרר מעול
שני הבריונים גם יחד. מי שרוצה בשלום, בעולם של עמים
בני־חורין, בשיחרור כדור־הארץ מאיום ההשמדה הגרעינית, אינו
יכול לסגוד לגוש זה או אחר. הגושים עצמם הם המחלה, הפוקדת
את האנושות בימינו.

טוב באמצע
הניגוד למחלת הסרטן אינו מחלת הכולירה, והניגוד לכולירה
אינה השחפת. כל אלה הן מחלות, ויש להן רק ניגוד אחד:
הבריאות.
מחשבות מתחת למץ־פסת
ברומא קבעתי פגישה עם ידיד, כדי ללכת יחדיו לאכול. כל
רומאי מכיר מיסעדה מיוחדת, קטנה, זולה, מצויינת.
נדברנו להיפגש בשעה 9.30 בערב בכיכר ונציה, מתחת
למירפסת. עמדתי ברחוב, חיכיתי במשך כמה דקות לידידי, היה
קר, הלכתי אנה ואנה, חשבתי על המקום. לארמון ונציה יש חזית
ארוכה, מרשימה, שטוחה, ויש בה רק מירפסת אחת. מעל מירפסת

*ו רי * בנר׳

זו היה בניטו מוסוליני נוהג לנאום את נאומיו הגדולים לאומה
ולעולם.
לא יכולתי שלא לשאול את עצמי את השאלה המתבקשת: מה
היה קורה אלמלא הצטרף מוסוליני למילחמת־העולם?
מוסוליני לא היה טיפש. הוא גם לא העריך, תחילה, את אדולף
היטלר, שבו ראה חקיין וולגארי שלו. כאשר נפגשו השניים בפעם
הראשונה קיבל הדיקטטור האיטלקי את פניו של מי שהיה אז רק
ראש מיפלגה אופוזיציונית בגרמניה. היטלר לבש מעיל־גשם
צהוב ארוך, וסיפרו שמוסוליני אמר בחצי־קול למלוויו, בבוז
תהומי :״הסיגנון הוא האדם׳״
על כל פנים, מוסוליני לא רצה להיכנס למילחמה. כמו פראנקו
הספרדי, משך את היטלר באף. אולם ייצרו גבר עליו כאשר
התמוטטה צרפת במפתיע. הוא לא יכול היה לעמוד בפיתוי. היה
נדמה לו — כמו לרבים אחרים — שהמילחמה הסתיימה למעשה,
שהיטלר ניצח, שלבריטים אין ברירה אלא להיכנע, ושלא נותר
אלא לחלק את השלל. מוסוליני רצה מאוד בחלקו בשלל הזה —
ניצה, קורסיקה, תוניסיה — לפחות.
אך איך היו הדברים מתגלגלים אילו נשאר מוסוליני ניטרלי
עד הסוף, כמו פראנקו?
הצגתי שאלה זו לידידי, איש השמאל, בדרך למיסעדה. הנה
תשובתו :״בימים ההם כבר התמתן המישטר של מוסוליני. הוא
כבר לא היה פאשיסטי ממש, אלא מעין מישטר שמרני־ימני, כמו
מישטרו של פראנקו אחרי תום מילחמת־האזרחים הספרדית.
מוסוליני היה ממשיך לשלוט, איטליה היתה קופאת על שמריה,
וברבות הימים היה מוסוליני נפטר בשיבה טובה (הוא נולד
ב״ .)1883 איטליה היתה חוזרת בדרכי־שלום למישטר הדמוקרטי.
כמו ספרד.״
אפשר להוסיף: הגרמנים לא היו מתקרבים אל שערי מצריים
וארץ־ישראל. הבריגאדה היהודית לא היתה מגיעה לאיטליה,
חייהם של הרבה יהודים היו ניצלים, ומוסוליני היה נמנה עם גדולי
העולם אחרי המילחמה.
מוסר־ההשכל: היזהרו מפני נאומים מעל למירפסות.

אלוף השלם
במיסעדה אכלנו, שתינו, שוחחנו עם שתי סניוריטות, וליבנו
היה טוב עלינו. כפי שמקובל באיטליה, בנסיבות כאלה, חייכנו גם
קצת לשכנים.
בשולחן הסמוך — המקום היה די צפוף — ישב זוג, כבני .30
האשה היתה יפה מאוד, לבושה באלגנטיות פשוטה ויקרה. הגבר
היה שמנמן, משופם, ללא עניבה, במיקטורן מרופט שהעיד על
בעליו שהוא עשיר מאוד.
״הם מדברים פורטוגלית,״ העירה אחת משתי הסניוריטות
שלנו. פורטוגלית מצלצלת לאוזן האיטלקית כמו יידיש באוזן

גרמנית — שפה קרובה, אך בעלת מיבטא שונה לגמרי, משובש
איכשהו.
התחילה שיחה, והתברר שהשכן שלנו הוא מבראזיל, בעל
האסיינדה (חווה) גדולה. הוא מגדל טבק, סוכר וגידולים אחרים.
הוא ואשתו היו במצב־רוח מרומם מפני שיבול ההדרים
בארצות־הברית אבד בכפור. זה טוב לבראזיל. לא מכבר רצה
שכננו להשמיד את הפרדסים שלו, והנה עכשיו הוא עומד למכור
את היבול במחיר מופלג.
השיחה התגלגלה, כפי שקורה בין שכנים מחלקי־תבל שונים
המזדמנים יחדיו במיסעדה זרה. הסקרנות ההדדית אינה יודעת
גבול. מניין אני? מישראל? אה, אביו היה בישראל! הוא בא לבדוק
את ההמצאות החקלאיות האחרונות אצלנו. החקלאות הישראלית
מפותחת מאוד, ואפשר ללמוד ממנה הרבה. אביו דיבר טובות על
ישראל.
ובראזיל? מה עם השילטון הצבאי? לא טוב. קצינים מבינים
בתותחים ובמטוסי־קרב, אבל לא במשק. הכלכלה הולכת מדחי
אל דחי. דרוש שילטון אזרחי, כדי לנהל את המדינה כראוי.
כאשר אומר זאת איש עשיר מאוד, בורגני מאוד, משמע שזה
עומד להתרחש.
לבסוף, אחרי שקמו והציעו לנו לגמור את היין שלהם — היתה
להם פגישה דחופה בחצות — שאלתי אותם לגבי האינפלציה.
״חמש מאות אחוזים,״ אמר בגאווה.
״גם אנחנו כבר עברנו מזמן את המאתיים,״ הגבתי.
״אז אנחנו עדיין האלופים׳״ סיכם בעל־החווה בתרועת־ניצחון.
(לא שכחתי את השאלה הישראלית המנקרת בראשו של
הקורא: ארוחה טובה מאוד, פאסטה עם צדפים, צלחת ענקית של
מאכלי־ים, יין אדום טוב, קפה ועוגה — כ־סו רולר לנפש).

רומא יפה כשאתה רואה אותה כתייר. היא יפה שיבעתיים
כאשר אתה רואה אותה בעיניו של רומאי, האוהב את עירו, והמכיר
כל אבן וכל פינה בה. היה לי מזל ואחד כזה לקח אותי לטיול קצר.
עלינו על אחת משבע הגבעות של רומא(יש יותר משבע, אבל
כך אמרו הקדמונים, ומי יחלוק עליהם?) וראינו את העיר מזווית
חדשה.
פסענו ברחוב אריסטוקרטי שקט, בין נהר הטברה וצ׳ירקו
מאסימו, והגענו לכיכר הנושאת את שמם של אבירי מאלטה.
אבירי מאלטה הם הגילגול האחרון של מיסדר־ההארחה
(״ההוספיטאלרים״) שנולד בארץ־ישראל בימי הצלבנים. בכיכר זו
שוכנת מיפקדתו.
ידידי הוביל אותי לשער ירוק גדול. ניסיתי לפתחו, אך הוא
היה נעול.
״הסתכל ״,אמר, והצביע על חור עגול בדלת, בגודל מטבע של
שקל.
התכופפתי, הסתכלתי, ונשימתי נעצרה.
מבעד לחור שבשער ראיתי שדרה ארוכה וישרה של עצים
ירוקים, מסודרים בסימטריה מדוייקת, אשר יצרו פרספקטיבה
מושלמת. בין שני העצים המרוחקים ביותר, בדיוק באמצע, ניבטה
הכיפה הגדולה של כנסיית פטרום הקדוש.
לפני שנים קראתי סיפור קצר, קלאסי, על דלת ירוקה בחומה.
שמאחוריה הסתתר גן־עדן דמיוני. כאן, מאחורי השער הירוק הזה,
ניבט היופי המושלם. המראה היה יפה מכל תמונה.
רבים עוברים מדי יום על פני השער הזה, מבלי לשים לב לחור
בשער. אולי יש בזה איזו שהיא משמעות אלגורית. איני יודע.

גיבורז של בגץ
עברנו ליד פסל של גאריבלדי .״זהו הגיבור הגדול של מנחם
בגין!״ גיליתי לידידי האיטלקי .״הוא מעריץ אותו יותר מכל אדם
אחר בהיסטוריה״.
״מוזר,״ השיב האיש .״זה מוזר מאוד. הייתי אומר שגאריבלדי
מזכיר דווקא את ערפאת.״
והוא הסביר: גאריבלדי ניסה לשכנע את ממשלות אירופה
להקים מדינה(איטליה המאוחדת) שאיש מהן לא רצתה בה. היא
קמה, לבסוף, על אפן ועל חמתן.

בדרך לסיביר
כאשר קראתי את הסיפור
של דניאלה שמי על אלכסנדר
פן ובתו השלישית, נזכרתי
בפגישה האחרונה שלי עם פן.
זה היה בראשית שנות
ה״ .60 העולם הזה כתב עליו
כמה שורות, שלא מצאו חן
בעיניו. איני זוכר את התוכן,
אך העניין היה בלתי־חשוב.
נכנסתי לכסית, ושם ישב
המשורר לבדו ליד שולחן
ושתה. כדרכו, היה שתוי מאוד.
כשעברתי על פניו, שלח בי
עיניים אדומות וסינן בין שפתיו
:״כשתבוא המהפכה, אתה
תהיה הראשון שיילך לסיביר!״

שידור
צל״ש
רחוב סומסום
• למפיקי מישדר־הילדים רחוב סומסום,
שהפכו מישדר זה למרתק שבמופעי־הטלוויזיה
(הכללית והלימודית) .רחוב סומסום היא
תוכנית טלוויזיונית ברמה בינלאומית, שבה
מככב ״קיפי״ ,ולצידו יונה עטרי, אבנר כץ
ואחרים. למרות היותה מיועדת לקבוצת הגיל 2
— ,5היא מצליחה לרתק את כל הגילאים,
מאוכלוסיית־היעד ועד לאוכלוסיית הקשישים.
בדומה לתוכניות אחרות של הטלוויזיה
הלימודית, מהווה גם זו שיעור לטלוויזיה
הכללית כיצד מפיקים מישדר־טלוויזיה, בלי
תשלומי־אגרה של הצופים. נדמה שהיחידים
שאינם צופים, ברחוב סומסום הם מנהלי
הטלוויזיה הכללית. שלולא כן היו חשים עצמם
כמלכים עירומים.

צל״ג

מנהל־חדשות שטרן
ערב חדש אינו מתחרה
השבוע

מסכים שחוקים
• למפיקי ולמגישי מישדר־התרבות החדש,
מסכים, שהוא בבחינת אותה הגברת בשינוי
האדרת — של שמונה וחצי ז״ל שהיה
מהגרועים שהעלתה הטלוויזיה הכללית על
מירקעה. המישדר ניזון מקונספציה מוטעית,
כאילו קיים צורך במגזין תרבותי לצופי־הטלוויזיה,
שמעניין אותם מה מציגים בהבימה,
בקאמרי ובשאר תיאטראות ישראל.
חזרה להתחלה
• לבני לים, שכתבתו על המתרחש
בגשר־האוולי, בהשבוע יומן אירועים, החזירה
את הטלוויזיה לסיגנון ההידד של השבוע הראשון
של המילחמה, כאילו לא למד דבר במשן־ 20
חודש.

מאחרי המירקע
.בום״ ב״מבט״
ישיבת מערכת מבט ביום שישי בבוקר

נחשבת כמשעממת שבישיבות
בחטיבת־החדשות של הטלוויזיה.
אך ביום שישי הטיל העורך, מיכאל קרפין,
פצצה בישיבת־הבוקר.
קרפין דיווח לכתבים שמנכ״ל רשות־השידור,
יוסח לם יד, ומנהל הטלוויזיה, טוביה סער,
אינם מוכנים להמליץ על אישור המיכרז של
קרפץ כעורך־קבע של מבט.
לפיד וסער הבהירו לקרפין, שבכוונתם
להמליץ עליו לתקופת״ניסיון נוספת, בת שלושה
חודשים.
הסיבה לאי־אישרורו של קרפין בתפקיד
נעוצה בקואליציה שמקיר־אל־קיר של חברי
הוועד־המנהל, מהליכוד והמערך, המתנגדים
לאיוש התפקיד בידי קרפין.
תיקוותם של לפיד את סער היא שהוועד־המנהל
החדש יאשרר, בראשית אפריל, את קרפין
כעורך מבט.
אלא שמיכאל קרפין לא היה מוכן להבהיר
לכתבים שהציג אולטימטום חד־משמעי ללפיד
וסער: או אישרור מיידי, או התפטרות מהתפקיד.
בהנהלת רשות־השידור הוחל כבר בגישושים
אצל כמה מוותיקי מבט לאיוש המישרה. בין
המועמדים: יאיר אלוני; שבין השאר שימש

הצנזורח שערת בסתר
אחד מרבי״המכר הגדולים ביותר של שנות וד 80 היה סיפרה של הסופרת האוסטרלית קולין
מקאלוג. סיפרה אף תורגם לעברית ופורסם בבמה מהחדות.
הספר הציפורים מתות בסתר עובד בשנה האחרונה כסיררת טלוויזיה שהוקרנה בהצלחה
מסחררת ברוב תחנות־הסלוויזיה של העולם המערבי. בין השאר שוררה בערוץ 6של
הטלוויזיה הירדנית, הגונב יותר ויותר צופים מהטלוויזיה הישראלית.
כאשר הגיעה הסידרה למחלקת הסרטים הקנויים. שאותה מנהלת מרים רוטשילד,

כמנהל חטיבת־החדשות של הרדיו. מועמדים
נוספים: שימעון טסלר; ששב לאחרונה
מלונדון, ויעקוב אחימאיר.
מלכודת לרונן
אחרי שהווער־המנהל של רשות־השידור
טירפד את תוכניתם של יאיר שטרן ועורך
מבט לסילוקו של יורם רונן (ב־ 1בינואר)
מתפקידו כראש הדומה(דסק) המדינית, מכינים
ראשי חטיבת״החדשות מלכודת לרונן.
רונן, העומד להיכנס בקרוב לטיפול בבית־חולים,
עשוי למצוא בשובו שמקומו תפוס בידי
הכתב לענייני־מיפלגות, ניסים מישעל,
מועמדם של עורכי מבט לתפקיד (אחרי
שיעקוב אחימאיר הסיר את מועמדותו,
בעיקבות מינוי אחיו, יוסי אחימאיר, לתפקיד
אחד מיועצי ראש־הממשלה לענייני־תיקשורת).
לצד ניסים מישעל הוצב הכתב־החוזר,

ישראל סגל.

מדד לפיד
אין זה סוד שרשות־השידור ניצבת על סף
פשיטת־רגל. באחרונה לא יצאו צוותים לצלם,
כאשר הסיבה היא מחסור בחומרי־צילום. בקול
ישראל מקצצים שעות. שידור. מתוכניות־טלוויזיה
שונות מקוצצים גם רגעי־שידור. אך
להנהלת רשות־השידור אין האומץ לערוך
ריאורגניזציה ברדיו ובטלוויזיה, שתביא
לפיטוריהם של יותר מ־ססז מובטלים,
הממשיכים לקבל את משכורותיהם, ולעיתיטאף
שכר שעות נוספות.
התשובה של הנהלת רשות־השידור
לפשיטת־הרגל הכלכלית היתה פשוטה מאוד:
היא החליטה להעלות את מחיר אגרת״הטלוויזיה
מעל ומעבר למדד־יוקר״המחיה, לסכום של 3030
שקל לשנת־הכספים העומדת להסתיים בחודש
הבא.
אחד מעובדי־הטלוויזיה הבכירים חישב והגיע
לתוצאה שכל משלם־אגרה משלם 8.6שקלים
ליום־מישדרים של הטלוויזיה, נוסף על מיסיס
אחרים, המשולמים לטלוויזיה דרך מישרד־האוצר.
אותו בכיר חישב גם את עליית מדד־

מישרד־האוצר לפתיחת מירקעי הטלוויזיה לפני
״מישדרי חסות״ ,שיזרימו כספים לקופת
רשות־השידור.
לפני כמה שבועות אישרו סוף־סוף השרים
הנוגעים בדבר את ״מישדרי החסות״ ,והטלוויזיה
החלה מקרינה מדי ערב מודעות, המזמינות
מוסדות לממן מישדרי־חסות אלה.
עד כה, לא מצא מוסד כלשהו עניין במימון
מישדרי־טלוויזיה כלשהם.
הגיב על כך איש המחלקה הכלכלית של
רשות השידור. :המוסדות אינם מעוניינים לממן
את מישדרי־החסות — לא בשל המשבר־הכלכלי,
אלא בשל הרמה הנחותה של הפקות
הטלוויזיה. אם הטלוויזיה לא תשפר את איכויות
מישדריה, היא תגיע עד מהרה לפשיטת־רגל
כלכלית!״
מבט צופים

פסקול

כמעט מדי בוקר פותח יעקב אחימאיר את
בשורתו, בישיבת־הבוקר של מבט, בנוסח של
קאטו ברומא :״אתמול בערב היה בערב חדש...״
מנהל חטיבת־החדשות, יאיר שטרן, משסע אז
את אחימאיר ואומר ״אין כל תחרות בינינו ובין
ערב חדש. הם לא בני־תחרות עבורנו
הופעותיו של יאיר שטרן במהדורות כותרות
מבט בשעה 8הן בניגוד להחלטה מפורשת של
הוועד־המנהל של רשות־השידור. הוועד החליט,
בשעתו, בעצת אהרון סאסו, לאסור את הופעת
מנהל־החטיבה כמגיש־חדשות. אז היתה הכוונה
לטרפד את מועמדותו של יעקוב אחימאיר
לתפקיד זה בשבועיים האחרונים היתה
תסיסה בחטיבת־החדשות נגד הכתב לעניינים
ערביים, אהוד יערי. הסיבה: כתבה שפירסם
יערי על נשיא סוריה, שקדמה לסידרת כתבות
שלו, בבמבט שני, תחת הכותרת ״מצודת
העימות״ ,שעניינן היה בנשיא סוריה. אחד
מעמיתיו של יערי אמר בלחש :״מתחיל להיווצר
רושם שהוא עובד בתיקשורת הכתובה, ועושה
חלטורות אצלנו בטלוויזיה. מדוע לפיד מאשר לו
את זה, ותובע משאר הכתבים שלא לפרסם

המודפסת?״ בעיתונות מאמרים
בישיבות״הבוקר של מב ט פותח את הישיבות

מנהלת רוטשילד
כל הציפורים מתו
נבדקה הסידדה שלא בכלים מקובלים. אהד מגיבורי הסידרה הוא כומר. שעלילותיו הדתיות
והמיניות שזורות לכל אורך הסידדה, ובעיקר בפרקים העוסקים בתקופת שהותו בוואתיקן.
כאן נכנס לפעולה שיקול צנזורלי, שלא היה כמוהו בתולחת הטלוויזיה הישראלית: שיקול
דתי.
התוצאה: הציפורים מתות בסתר נפסל להקתה בטלוויזיה הישראלית, כדי שלא להכעיס
את השר־הממונה על רשות־השידור, שו־החינוך־והתרבות זבולון המר, והמיעוט הדתי
בישראל.
בתגובה לשאלת העולם הזה לסיבות פסילת הסיו־רד״ אמר מנהל הטלוויזיה, טוביה
סער. :אנחנו בשרים ופוסלים סדרות משיקולים שונים. ואין לי עניין לדווח לציבור על
שיקולים אלה״.
סער שכח שאותו ציבור הוא המממן את הטלוויזיה הישראלית ואת משכורתו.

טיפול רפואי בהלם
יוקר־המחייה נוסח רשות השידור וציין :״המדד
של לפיד עולה אף על המדד של יגאל
כהן־אורגד!״
החסות הרא־מארת
מזה שנתיים פועל יוסח לסיד לשגת אישור

בדרך־כלל, העורך מיכאל קרסין ואומר:
״בדקתי את העיתון הבוקר, והכותרות של מבט
מאמש אינן נופלות מכותרות העיתון. אחד
מהכתבים הצעירים לחש בוקר אחד אחרי
שקרפין אמר דברים אלה :״נראה שקרפין מנוי
על הצופה!״
העולם הזה 2425

תוכניות מועדפות
יום רביעי

• טלוויזיה: מוסיקה —
אלגרו 9.30 מדבר
עברית) .חידון מוסיקאלי

22.2
• רדיו: קול המוסיקה
— שחרית מוסיקאלית

פומבי, שעשועים ומצב־רוח.

( .)7.30 יצירות מאת ראוול,
סן־סנס, ביזה, אופנבר ואיבר.

חמישי בסידרה על עלילות
רב־המרגל הנודע ממוצא יהודי.

• טלוויזיה: נוער +ילדים
— סיפורים בראש
( — 5.50 מדבר עברית).
סידרה העוסקת בסיפרי-ילדים.
הפעם: כנף בונה לרות אנדרהול,
הכוכבים הם הילדים של
הירח ליונתן גפן, החתול
והשטן לג׳יימס ג׳ויס חושם
מבגדאד לאליהו אגסי ואחרים.
עורך ומנחה: איציק ויינגרטן.

• טלוויזיה: סרט קולנוע
— השפעת קרני הגאמה
על ציפורני החתול (10.05

• טלוויזיה: מותחן —
רב מרגלים ריילי (10.10
— מדבר אנגלית) .פרק

• טלוויזיה: דברים בגו
( — 11.00 מדבר עברית).
אורח התוכנית הפעם הוא
פרופסור חיים תדמור מהאוניברסיטה
העברית בירושלים,
אשר ישוחח על מדע האשוח־לוגיה
והקשר שלו לתנ׳׳ך.

יום שיש•
24.2

• רדיו: קול המוסיקה

תוכניות מומלצות בטלוויזיה היווני ת
יום רביעי 22.2.84

יזם שבת 25.2.84

• לילדים: מועדון מיקי-מאום ( 6.30
ערוץ 25 — 3דקות — מדבר אנגלית).
סידרת־אנימציה מבית היוצר של וולט דיסני, בכיכובו של
מיקי מאוס. בידור עם קורטוב של מוסר־השכל.
• ריגול: ריילי 9.10 ערוץ 50 — 6
דקות — מדבר אנגלית) .סידרה השופכת אור על
חייו של רב המרגלים סידני ריילי — שאת האגדה על
דמותו חייו ניסו הבריטים להעלות יותר מדור אחרי
שהומת על־ידי הסוכן הנגדי ז׳רז׳ינסקי. דראמה היסטורית
אמיתית, שבמרכזה הסוכן הבריטי(שאת דמותו מגלם
השחקן סם ניל) ,מעלליו המדהימים, עולם השקרים
שאפף אותו, פרשיות אהבותיו הרבות ושירותיו החשובים
לממשלת בריטניה.

• קומדיה: טוראית בנג׳מץ 8.30 ערוץ
25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .לורנה פטרסון,

שחקנית אמריקאית צעירה, מגלמת את התפקיד הראשי
בסידרה זו, המספרת את הרפתקותיה ותלאותיה של
טוראית בצבא האמריקאי. הסידרה הופקה בעיקבות
הצלחת הסרט הנושא שם זה, בכיכובה של גולדי הון.

• סרט קולנוע 10.15 ערוץ 3ו־— 6

מדבר ערבית ואנגלית) .בכל מוצאי שבת בשעה זו,
מקרינה הטלוויזיה הירדנית בשני ערוציה שני
סירטי-קולנוע בעת ובעונה אחת. דוברי השפה הערבית
יוכלו לבחור בסרט המצרי בערוץ ,3ואילו מביני
האנגלית יבחרו בסרט האמריקאי בערוץ .6
יום ר א שו! 26.2.84

יזם חמישי 23.2.84

• ציור: צייר עם ננסי 6.00 ערוץ — 3

• חידון: חשוב וזכה 7.00 ערוץ — 3
60 דקות — מדבר ערבית) .שעה של חידונים
ושעשועונים, בהנחיתו של המגיש הפופולארי ריפעת
שאהין, המובססים על שילוב של ידע ומזל. לזוכים:
פרסים יקרי״ערו כולל כרטיסי־טיסה לאירופה.
• סידרה דראמתית: בית-חולים 9.10
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).
יום ש שי 24.2.84

• תעודה: חיפושים אחרי 12.30 שני
הערוצים — 20 דקות — מדבר אנגלית).
סידרה המציגה בעיות חברתיות שונות, בנסיון לחקור את
שורשיהן.
• מתח: אביר המירוצים 4.30 שני
הערוצים — 50 דקות — מדבר אנגלית).
סידרת־מתח, שבמרכזה עומדת מכונית משוכללת מאוד
ויוצאת־רופן, המסוגלת לחשוב ולפעול באופן עצמאי.
שיתוף־פעולה בין המכונית ואביר אמיץ המשמש כנהגה,
מניב מילחמה מוצלחת בפושעים ובנוכלים שונים.

25 דקות — מדבר אנגלית) .שיעור מאלף בציור.,
לכל מי שרוצה לנסות את כוחו בתחום זה. ננסי מציירת,
מדריכה בשימוש נכון בצבע ובפרופורציות הנכונות 1 בציור•
יזם שגי 27.2.84

• ספורט: ספורט היום 7.15 ערוץ — 6
15 דקות — מדבר צרפתית) .תוכנית המגישה
לצופה לקט מאירועי הספורט בשבוע החולף בצרפת
ובעולם.

• קולנוע: קולנוע — 10.20( 84 ערוץ — 3

40 דקות — מדבר ערבית) .סידרת תוכניות
בהפקה עצמית, הסוקרת סרטים חדשים במערב ובמיזרח,
העוקבת אחרי סיגנונם ודרו עבודתם של בימאים
והתייחסותם לנושאים שונים, כגון האשד, בקולנוע, המין
האלימות וכי.
1ום ש לי שי 28.2.84

• בידור: שבועון הטלוויזיה (— 10.10
ערוץ 50 — 3דקות — מדבר ערבית) .מגזין

בשידור ישיר, המארח מפיקים, בימאים, אנשי טלוויזיה
תיאטרון וקולנוע, המספרים על עבודתם ואף מציגים
קטעים מתוך התוכניות המתבשלות באולפנים ועל קרשי
הבימה.
אמנון אחי־נעמי והפעם משרטט
אחי״נעמי את דיוקנו של הקרימינולוג
פרופסור שלמה שוהם.

• טלוויזיה: מותחן —
צוות לעניין 10.30
מדבר אנגלית) .בפרק

חופשה בגבעות נוחת הצוות
נחיתת־חירום באיזור נידח. שם

• סידרה היסטורית: היהלום שבכתר (9.10
— ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).
בהפקת חברת גרנדה. העלילה מתרחשת בהודו, כאשר
היתה עדיין מושבה בריטית. ההודים, בעידודו של מהטמה
גנרי, הכריזו על בריטניה מילחמה של אי־שיתוף פעולה
והתנגדות סבילה. הבריטים נלחמו קשות בהורים, ודיכאו
כל נסיון לקבלת עצמאות, אך לשווא.

המדריך אותו בנפתולי הפוליטיקה
של העולם השלישי.

יום ראשון
26.2

• רדיו: קול המוסיקה +

בואי אל גני, מוד (10.30

— מדבר אנגלית) .קומדיה
רומנטית המבטאת כמה אבחנות
דקות על יומרותיהם של אנשי
החברה הגבוהה.

יום ש1י
27.2

• רדיו: קול המוסיקה
— שעה במחיצת מוסיקאי
12.00 והפעם במ
וודוורד:
השפעת קרני גאמה על ציפורני החתול
טלוויזיה, יום רביעי, שעה 10.05
— מדבר אנגלית) .מחזהו
עטור הפרסים של פול זינדל
בעיבוד קולנועי. סיפור הסרט
הוא מעין משל לגורלם של
אנשים מושפלים ומדוכאים,
שאינם מצליחים להשתחרר
מהגורל שנפל בחלקם. אשה
י— גרושה, אם לשתי בנות, מנסה
למצוא דרכי קיום ואמצעים
לחינוך בנותיה. היא מתפרנסת
בדוחק מהשגת מנויי טלפון.

בתה הבכורה, רותי, היא חולנית
וסובלת ממחלת־הנפילה, בעוד
שהבת הצעירה, מתילדה, י מופנמת ושתקנית, אך תלמידה
מצטיינת, ועליה תקוות המיש־פחה
לצאת מן המבוי הסתום של

גורלה. בימאי סרט הוא פול ניומן
ואשתו של ניומן, השחקנית
יי־־ ג׳ואן וודווארד, מגלמת בסרט
את תפקיד האם. הסרט הופק
ב״.1972

יום חמישי
23.2

רדיו: רשת א־ —
המיזרח־התיכון
שבועון־רדיו לסיקור
במרחב, בעריכת

ספורט —
(— 8.30
נ) .שידור ־ישיר

— במחיצתם של אמנים

חיצת זמרת הסופראן רובין ויזל
קפסוטו, המגישה יצירות של
היינריך שיץ, שוברט, בנז׳מין
והיידן.

דגולים 12.00 בתוכנית
הפעם: יצירות של מוצארט
ודימיטרי שוסטאקוביץ׳* .

• טלוויזיה: סרט בערבית
— החקירה נמשכת
( — 5.32 מדבר ערבית).
• טלוויזיה: סרט קולנוע
— השוד המתוחכם
( — 10.15 מדבר אנגלית)
.סרט מתח קליל, שבמרכזו
בורסת־היהלומים הגדולה
בעולם. הבורסה נמצאת בלונדון,
בבניין שמור ומוגן שאי־אפשר
לחדור אליו. סוכן־יהלומים
אמריקאי, העושה בדרן־־כלל
עיסקות קטנות באמצעות
הבורסה, מוכן לנסות לשדוד את
המוסד השמור, בשיתוף עם
מיליונר בריטי מוזר. בתפקיד
הראשי צ׳ארלס גרודין, ולצידו
השחקנית קנדים ברגן, בתפקיד
אלמנה עשירה ומפונקת הדוהרת
במכונית הספורט שלה במהירויות
מטורפות. ג׳ון גילגוד הוא
מנהל בורסת־היהלומים וג׳יימס
מייסון הוא הפקיד המקופח,
המשתתף במיבצע הנועז.

• טלוויזיה: תעודה —
עמוד האש ( 8.02־ מדבר
עברית) .פרק תשיעי בסידרה
שהפיק יגאל לוסין.

• טלוויזיה: מותחן —
זרים 10.50 מדבר
אנגלית) .פרק אחרון בסידרה
מעולה זו. הפעם נרצח אחד
מבלשי המחלקה הבינעירונית
של הסקוטלנד־יארד ביריות
מרובה־צלף, בעת שהוא מנסה
לעצור מבריח של יצירות
אמנות. בולמן, ויליס ושאר
שוטרי היחידה יוצאים ללוכדו.

יום שלישי
28.2

ברגן, גרודין: השוד המתוחכם
טלוויזיה, יום שישי, שעה 10.15
הם נתקלים בחבורת מטורפים
העומדים להעלות קורבן־אדם.

שבת

• טלוויזיה: סאטירה —
כן, אדוני השר (— 11.15
מדבר אנגלית) .בפרק

רדיו: רשת א׳ — פרופיל

המיימד המוסרי יוצא השר
בראש מישלחת לקומראן
שבמיפרץ הפרסי. למזלו, ניצב
לידו מנכ״לו סיר האמפרי.

25.7
11.05 תוכנית הראיונות של

רשת א — שחרית
מוסיקאלית 7.30 פאוסט
של גונו, לילות קיץ לברליוז
ויצירות נוספות מאת מלקולם
ארנולד, וובר ומוצארט.

• טלוויזיה: סרט טבע
— סרח מתוך הלהבות
( — 8.15 מדבר אנגלית).
• טלוויזיה: דראמה —

קרובים
• טלוויזה:
קרובים 8.02 מדבר
עברית) .עוד פרק בהפקת
הטלוויזיה הלימודית, המוקרנת
בטלוויזיה הכללית כסידרה
קומית.

• טלוויזיה: תעודרמה
— מצדה (— 10.10
מדבר אנגלית) .מלודרמה

הירואית של אמהקאים, על
הקרב היהודי האחרון בארץ־
ישראל, בתום ימי בית שני.

למלכת אנגליה יש שוב סיבה לכעוס על בני מישפחתה. הנסיף פילים, ברגע של
בדיחות דעת׳ ,כינה את דודניתו הצעירה, בת ה־ ,19 ליידי הלן, בתו של הדוכס לבית
קנט. ,בריג׳יט בארדו של אנגליה״ .הוא התכוון, כמובן, להחמיא לפרח הזוהר ביותר
שיש כיום למישפחת המלוכה הבריטית. הגברת הצעירה אינה מניחה בינתיים
למחמאות לעלות לה לראש.
היא עובדת בגלריה לונדונית, מתגוררת בעיר יחד עם חברה, נוסעת לעבודה
ברכבת התחתית ולכל היותר היא יכולה לתפוס טרמפ עם דודנה לינלי, בנה של
הנסיכה מארגרט2 ,צרכש לאחרונה אופנוע מהיר, על אפה ועל חמתה של אמו
המודאגת. אשר לרומנים עם גברים — אלה נמצאים בינתיים מחוץ לתחום השיפוט
הבריטי. ידידה הנוכחי הוא ג׳ראר פאג׳ונאטו, שהוא אזרח של נסיכות מונאקו.

הקוקאין של גיוד בוסטו
המריחואנה של אנטוני פוקינס
השחקנית הצעירה ג׳ו די פו סטר הודתה בפני בית־מישפט
במאסאצ׳וסטס שהחזיקה ברשותה כמות של פחות מגרם אחד של
קוקאין ונידונה לשנה מאסר על תנאי וקנס של 500 דולר. היא נתפסה
על־ידי מישטרת הגבולות, כאשר שבה מצרפת לבוסטון, אבל הופעתה
בבית־המישפט נשמרה בסוד, כי לדברי סוכנה, היו לאחרונה איומים על
חייה של השחקנית. כזכור, בשל אהבתו לפוסטר, ניסה אדם להתנקש,
בזמנו, בחיי הנשיא רגן זמר הקאנטרי המפורסם ג׳וני קאש
( ,)51 שוחרר לאחרונה מבית־חולים בלוס־אנג׳לס, אחרי שעבר טיפול
נגד התמכרות לכדורי־ארגעה. הזמר, שהוא אישיות ציבורית ומהווה
סמל לרבים באמריקה, בהתמסרות שלו למיפעלי צדקה (הקונצרטים
שלו במיסגרת זו עשו היסטוריה) ,דאג להדגיש שלא התמכר עדיין, אבל
חש שהסכנה קיימת. ואילו אחותו, גם היא זמרת, השלימה את התמונה
והסבירה שקאש נאלץ להשתמש בסמי״ארגעה, משום שסבל כאבי־גב
ועבר ניתוח אולקוס, אחרי סיבוב הופעות מתיש באירופה
הניסיון לשלב שניים מן הכוכבים הקופתיים ביותר בארצות־הברית
בתוך סרט אחד, עלה בינתיים על שירטון. אבי הרעיון, הבימאי בלייק
(הפאנתר הוורוד) אדוארדם, הודיע לאחרונה שהוא מתפטר
מתפקידו בסרט חדש בשם קנזס סיטי בלוז, שכוכביו צריכים היו
להיות קלינט איסטווד וברט ריינולדם. שני השחקנים, שמפיקים,
ולעיתים גם מביימים בעצמם, את סירטיהם, לא יכלו כנראה להסתדר
עם בוס זר, או שמא לא יכלו להגיע לעמק השווה בחלוקת אחוזי
הרווחים שהסרט עתיד היה לשאת כינוס המיפלגה הרפובליקנית
העומד להיערך בחודש אוגוסט, בעיר דאלאס, מקווה להצלחה לא פחות
גדולה מן האירוע המקדים אותו באותו המקום יום לפני־כן. התיזמורת
הסימפונית של דאלאס ובית־האופרה שם הודיעו כי באותו יום עומד
זמר הטנור לוצ׳יאנו פאהארוטי להופיע בקונצרט צדקה, שכל
הכנסותיו קודש לקידום שני המוסרות הללו. מחירי הכרטיסים למופע
הענק יהיו בין 10 דולר ל־סססו דולר. אין דבר, ג׳יי־אר יכול להרשות
לעצמו ושוב סמים. אנתוני פרקינס, שבגיל 51 עריץ זכור
בעיקר כרוצח בסירטו של אלפרד היצ׳קוק פסיכו, נעצר לאחרונה
בלונדון, כשברשותו כמות קטנה של מריחואנה ואל־אס־די, .אני מודה
באשמה,״ אמר פרקינס לעיתונות, ,אבל מה לעשות, לא טענתי אף פעם
שאני מושלם. הבעיה היא שקשה לא להיות מושלם, כאשר אתה אישיות
ציבורית, כי הכל יודעים בדיוק מה לא מושלם בך בימאי
תיאטרון רוסי בשם יורי ליובינוב זכה באחרונה לשבחי הביקורת
בלונדון על גירסתו הבימתית לרומן ה חט א ועונשו של
דוסטוייבסקי. מייד אחרי הבכורה, הוזמן ליובינוב לשגרירות הרוסית
והוזמן לשוב מייד למוסקווה. .זאת היתה שיחת חרשים,״ טען ליובינוב
לאחר מכן, מה עוד ששלוש ההצגות שהוא ניסה להעלות בתיאטרון
הנסיוני של מוסקווה, לאחרונה, נפסלו על־ידי הצנזורה. אין פלא
שליובינוב העדיף לצאת במיתקפה מוחצת על המדיניות התרבותית של
ברית־המועצות, ולנסוע לפירנצה, כדי לביים שם את ריגולטו
יוקו אונו יצאה עם בנה שין, בן ה־ ,8למסע שהיה כולו עלייה לרגל.
השניים הלכו לבקר את כל האתרים שבהם עלה לגדולה בעלה של יוקו
אונו ואבי שון, הלא הוא הזמר המנוח ג יח לנח. המסע החל בליברפול,
שם הבטיחה יוקו, שהיא כיום אחת הנשים העשירות בעולם, תרומה של
2מיליון שטרלינג לבית־יתומים הנמצא בסטרוברי פילדס, שהונצח
בשיר המפורסם של הביטלס

יציאה־ גיו:
השחקן והצ״ות
אכזבה גדולה לכל מיליוני
המעריצות של ריצ׳ארד גיר, אשר
הזילו דימעה וטיפת ריר בסרטים כמו
עד כלות הנשימה, הוא מכריז שוב
ושוב שבחייו יש מקום רק לאשה
אחת. הראשונה שתפסה את העמדה
הזאת היתה שחקנית בשם פנלופה
מילפורד, שגילמה את ידידתה של
ג׳יין פונדה בהשיבה הביתה. אחרי
שבע שנים ביחד, החלו היחסים
מתפוררים מאליהם, כאשר גיר נסע
לאנגליה, כדי לעשות את יאנקים.
תפסה את מקומה של פנלופה ציירת
ברזילאית בשם סילביה מארטינס
(יחד עימו בתמונה) ,אשר התאהבה בו
כאשר ראתה אותו על המסד והחליטה
שהוא יפול לידיה. בדרך חשאית
השיגה את מיספר הטלפון הסודי שלו,
צילצלה אליו, הציגה את עצמה
וביקשה להיפגש. גיר, שרגיל
להטרדות מן הסוג הזה, סירב. היא לא
ויתרה, הפעילה שוב את קשריה
וגילתה מהי המיסעדה החביבה עליו.
היא ישבה שם כל ערב עד שהוא הגיע,
ניגשה אליו, הציגה את עצמה, והברק
היכה מכה גדולה. אחר־כך, בתרגיל
טאקטי מחוכם, הסתלקה .״היא רצה
אחרי עד שהשיגה אותי, ואז נמלטה
על נפשה כדי שאשיג אותה,״ אומר
בחיוך גיר, שנראה מרוצה מן הסידור.

11 1111

סטיב קאנל: קשיים בלימודים סגולה להצלחה
סטיב קאנל 42 בתמונה למעלה עם בובת מיסטר טי׳ על כתפו, סבל
כשהיה ילד מהפרעות מוטוריות שהיקשו עליו את לימור הקריאה והכתיבה,
הפרעות הידועות בשם דיסלכסיה. שנים לאחר מכן, כשהיה גדול, מצא קאנל את
פרנסתו דווקא מכתיבה, ואחר־כך מהפקה של סדרות טלוויזיה, בגיל 23 הוא מכר
את תסריטו הראשון, ובמשך שמונה השנים שעבד עבור חברת יוניברסל, הוא
פיתח שם להיטים כמו תיקי רוקפורד ובארטה. אלא שיומברסל הפכה עד
מהרה ׳?׳היות קטנה עליו, ועכשיו הוא מפתח להיטים עבור עצמו. דוגמה
לאחרונה: צוות לעניין שגורף הון בכל רחבי העולם. מי אמר שצריך לדעת קרוא
וכתוב? בתמונה משמאל, ג״ורג׳ פפרד ומיסטר טי מציגים ביום ההולדת הראשון
לסידרה המצליחה, את מאריה האסלי, הנערה החרשה שמופיעה עם ״הצוות״.

גץ אנה קאסיד:,
שכו האמת
לאשת הקצין

ססיב נאואו: הצח עם מצנו!
שגמר אשתו מאלמהול
קודם כל, שיהיה ברור, סטיב באואר איננו באמת רוצח, הוא רק
שחקן שמופיע כרוצח עם מצפון בסרט חדש בשם בעל הצלקת. חוץ
מזה, שמו האמיתי אינו באואר, אלא אצ׳ווריה, וכמו הדמות שהוא מגלם
בסרט, הוא מהגר מקובה שהגיע לארצות־הברית בספינות הפליטים, לפני
20 שנה.
את שמו החליף משום שהיה משוכנע שאין סיכוי לקאריירה עם שם
כמו אצ׳ווריה. אשר לרעייתו, שאותה הציל משימוש יתר באלכוהול
ובסמים אחרים, שמה הוא מלאני גריסית, גם היא שחקנית ובת של
שחקנית. אמה טיפי הדרן היתה תגלית של אלפרד היצ׳קוק, והיא
הופיעה בסרטים רבים, כבר מגיל .16 ההצלחה כנראה עלתה לה
מדי לראש, ועימה כל ההרגלים המגונים המתלווים לה, ורק עתה,
גבר אוהב, היא מתחילה למצוא את שיווי־המישקל שלה.

כשהיא כבר בתחילת שנות ה״,40
מתחילה ג׳ו־אנה קאסידי להנות
מפירות התהילה, שבשוליה הסתובבה
זמן רב. אשת רופא צבאי לשעבר, אשר
החליטה יום אחד שהיא יכולה לחשוף
שיניים ולדבר על מישחות בטלוויזיה,
לא פחות מדוגמניות אחרות. היא
שיכנעה סוכנות דוגמניות שיש לה
ניסיון קודם וקיבלה עבודה.
אחרי גירושיה, כאשר עברה עם
שני ילדיה(בת, כיום בגיל ,18 ובן)12 , אפשרות חיפשה
ללוס״אנג׳לס,
להרחיב את שדה הפעולה שלה, מה
עוד ש״בדוגמנות הייתי שלומיאל
מוחלט.״
לפני 11 שנים קיבלה תפקיד קטן
לצד וולטר מתאו בסרט בשם
השוטר הצוחק, ואחריו באה סידרה
ארוכה של תפקידי מישנה נוספים,
ביניהם בבלייד ראנר, תפקיד
שבעיקבותיו נולד רומו בן שנתיים
בינה ובין הכימאי רידלי סקוט.
שכר ה אמ ת הוא הזדמנות
ראשונה שלה לתפוס כותרות ויש
המזכירים את שמה בין רשימת
המועמדים לאוסקר. וכרי להוכיח
שדברים טובים אינם באים אף פעם
לבד, נכנסה לאחרונה גם לסידרה
קומית בטלוויזיה בשם באפלו ביל,
וגם היא כבר להיט. ככה זה כשהולך.

הזמר הידוע מספר בווידוי אישי יחי[
הדרמאתיים שחלו במהלך חייו,
מעידים כמו דבריו על המצוקה שהוא
חש בהתייחסות לעברו.

הסיגריה
״*ד הדאשוגה
^ יפור חייו החל בחיפה, ב־,1948
בבית״חולים אמהות, שם נולד
אריה הקטן להורים יוצאי פולין. האם,
עקרת־בית ודמות קלאסית של אם
יהודיה, והאב פקיד בכיר בחברת־החשמל.
האווירה: כמו בכל בית יהודי
דומה. עם אותם המאכלים, הגפילטע
פיש הממותק והלביבות המסוכרות.
כשלאריק מלאו ,10 נולדה אחותו.
המישפחה פטריארכלית מאוד. האב
יושב תמיד בראש השולחן, המזון מוגש
לו בתחילה.
המיסגרת היתה של מישפחה
אידיאלית ממש. האב הירבה לספר על
הדמות של אביו, סבו של אריק,
סוחר־בשר שבביתו התחרו הילדים —
תישעה במיספר — בנסיונות לשרת
את האב, להסיר את מגפיו ולפנקו.
הוריו של אריק, כל אימת שרצו
להסתיר משהו מהילדים, דיברו
ביידיש. לבסוף למד אריק להבין את
דיבריהם, והוא יכול לפטפט קצת אף
הוא ביידיש.
הוא היה ילד אידיאלי כמעט: שקט,
ללא בעיות, לא יפה, ביישן ומפונק.
המרידה החלה בגיל ,16 אז החל
מעשן סיגריות. כשהתחיל למרוד,
החלו העונשים. כל עונש היה לפירקי
זמן של שבוע .״שבוע לא תצא
מהבית״ ,״שבוע לא תלך לסרט״ .אך
כל מה שביקש וכל מה שרצה —

לד פות

בתצלום למעלה: אריק סיני, באמצע, בגיל ארבע,
בגן־הילדים. בתצלום למטה: בגיל שש, בעת טיול
בקנדה המושלגת. משמאל: כשסיגריה בפיו וגיטארה בידו, בגיל .16

376*40

ך*תייעצתי עם פסיכיאטר איך
1 1/ /לנהוג עם בן הקטן, איך לספר
לו על הפרידה מאמו, שוש. באתי אליו
לגן והתחלתי לדבר: בן, מה קורה אם
אתה לא מסתדר עם מיכל — לא תרצה
לגור אתה יותר? גם אני לא כל־כך
מסתדר עט אמא. ישר ומיד השיב לי:
״מה, אתה לא תהיה אבא שלי? ואחר כך
חזר וביקש: אולי תחזרו?״
הפרידה משוש, אשתו השניה,
הגירושין מליאורה, אשתו הראשונה,
והניתוק מגיא, בנם, כל אלה מלווים
ומכבידים על הזמר אריק סיני. הצורך
להסביר לעצמו ולסביבה את השינויים

כמעט תמיד השיג. נענו לו ברצון.
תקופות קצרות בילה בתנועות־נוער
— הצופים, הנוער העובד,
השומר הצעיר. בכולם עורר בעיות.
בתנועה אחת התלוננו שהוא לבוש
מדי. ,בתנועה אחרת שהוא מעשן.
מאביו הסתיר את רבר העישון. אך
כשאביו נסע לארצות־הברית, עישן
ליד אמו_ .
כשחזר האבא מחו״ל, נסעו לקבלו
בנמל־התעופה. לפתע לחשה משהו
האם על אוזנו של האב, וזה הוציא
חפיסת סיגריות והציע לבנו סיגריה.
פיתאום שני גברים מעשנים. זאת היתה

״יש לי ויאשי
ההכרה שהפך מבוגר.
מארצות־הברית הביא האב גם
הגיטרה הראשונה של אריק.
בתיכון החל אריק נותן את זעינו
״הייתי מניאק לא קטן בגיל
מזל.
היו לי שום בעיות״.

מספר אריק סיני

תחילה שרתי

־־במינו גווע עזב את נשותיו וידויו:

הידידה החדשה

דתו החדשה של אריק. הרומן ביו השניים נמשך

|בן, בן החמש, גידל
ק במשך שנים. הוא
!צלום למטה) ,עבדה

באותן שנים ונאלצה לפרנס את המישפחה. שוש ואריק
עברו שנים קשות, עד שהוא החל להצליח. אריק שומר על
קשר יומי עם הילד בן, בניגוד לקשר הרופף עם בנו האחר.

בבית החולים רמב״ס הנוהג הוא
שמרדימים את החולה בחדר אחד ואז
מכניסים אותו לחדר־הניתוח. בערבים,
אחרי העבודה, הייתי מנגן ושר.
הייתי נשוי לליאורה שלוש וחצי
שנים. הכל הסתיים במילחמת־יום*
הכיפורים. כשחזרתי מהמילחמה
הבאתי איתי זקן שיש לי עד היום,
וההחלטה שאני מתגרש. זעזועים
דומים עברו אז על הרבה מהחברה שם.
באותם הימים היתה לי מיכבסה
קטנה בחיפה. למדתי טכנאות־שיניים
ובבית־ספר לצילום. הורי לחצו כל
הזמן, אמא לא הפסיקה לדרוש שיהיה
לי תלוש־משכורת .״שירה זה לא
מיקצוע,״ הם טענו ,״העיקר המשכורת
בסוף החודש, קופת־חולים, קרן־
תגמולים...״

עכשיו יש לי
רגשי־אשמה!

כבר כמעט שנתיים, עם הפסקה, כשאריק ניסה
לחזור לאשתו שוש. .אנחנו שנינו נולדנו במזל
סרטן, ולכן אנחנו בראש אחד ׳,אמר עליה אריק.

ואני מנסה להסביר לה שהיא היום אשה
מאוד סכסית. היא פגועה כי היא זאת
שעבדה ועשתה את הכל כדי להצליח,
ולבסוף, כשבא הזמן לקטוף את הפרי
של ההצלחה — עזבתי.
היא לא מבינה שאם לא טלי —
היתה דליה או כל אחת אחרת. אני כזה,
כשלא טוב לי, אני קם ועוזב.
היינו יחד שבע־שמונה שנים. פעם
עזבתי לחצי שנה וחזרתי. היא בסדר,
מי שלא בסדר זה אני. כמה זמן אדם
יכול לתת את עצמו, כמו שהיא נתנה,
ולא לקבל תמורה?
אני לא איש קל. לא שותה, אומנם,
ולא מעשן סמים, אך שתלטן מאוד. לא
רק ביחסים עם האשה. כל מה שאני
רוצה — צריך להיות. אני לא דורן על
גוויות של אנשים כדי להצליח. אך כל
מה שהייתי צריך להקדיש לאשה
ולילד — הקדשתי לקריירה. לא

נשאר לי מקום בלב לשום דבר אחר.
לא עשיתי סטופ וחשבתי: ומה עם
האשה והילד?
יש לי ריגשי־אשמה איומים בקשר
לילדים. עם האמא של הילד הראשון
יש ניתוק מושלם. היא גם לא נישאה
מאז. כששושי רוצה לפגוע בי, היא
אומרת :״אני זוכרת אותן עוד
מהמיכבסה ״.או שהיא קוראת לי
ברודווי :80״בשבילי אתה מייצג את
האיש של ברודווי .80־
מה שכואב לה זה שהיא מגלה
בימים האלה שבשנתיים האחרונות
לנשואין כבר לא הייתי נאמן לה. היא
לא מבינה שאין לזה קשר עם העזיבה.
ער היום היא כל־כך יקרה לי! ניסיתי
להסביר לה שאני נורא רוצה להיות
החבר שלה, ושהיא חשובה לי מאוד,
אבל זה קשה לה. היא פשוט לא מוכנה
(המשך בעמוד )56
לוותר עליי•

ךיא הי ה בן שנתיים וחצי
* כשהתגרשנו. הייתי בן ,26 גרוש
עם ילד. שנתיים חגגתי את הגירושין
בכפר, מצאתי בית באחת הקריות
בחיפה, עם עצים וריח של פרות.
בערבים שרתי.
אחרי שנתיים הכרתי את שושנה.
הוריה גרו בקריות. היא היתה רסר״ית

.נשניד׳,
מוסיקה
!סנס
זה הכי!״
*שמה איומים בקשו עם הירוים!״
לי ביטלס בראש. כשהתגייסתי, ביקשתי
ללכת לאחת הלהקות הצבאיות, אן סירבו
לבקשתי, בגלל כושר קרבי גבוה שהיה

שנה וחצי שרתתי בסיירת אגוז בגולני,
^־ י שוב הלכתי למיבחן, והתקבלתי
ד ״ ־ת גולני. עוד לפני כן, בנערותי,
בעזי -רמיסגרת להקת רוק, מ־ 1965 עד
העולם הזה

כשהשתחררתי, בן 22 וחצי,
התחתנתי עם ליאורה. היינו שנינו
מאוד צעירים, גיא נולד שנה אחרי
שנישאנו. בשנה הבאה יחגוג את
הבר־מיצווה שלו.
כדי לפרנס את ליאורה והילד
התחלתי לעבוד כעוזר למרדים
בבית־החולים רמב״ם בחיפה. קצת
הכשרה היתד, לי, כי הייתי חובש קרבי.

בחיל־האוויר, מנהלת לישכה של
תת־אלוף.
הביתה בינינו אהבה חזקה. לצערי
כל מה שנשאר לה כיום זה בננו, בן,
ושם־המישפחה — שמה מהבית היה
ריז׳נסקי, והיא הפכה אותו לסיני.
אחרי הנשואין החל אצלי להתעורר
שוב ג׳וק ההקלטה. עבדתי עם להקת
צעירים והופענו בכפר־הירוק.
פגשתי בשלמה ארצי, וביקשתי
שיכתוב לי שיר. הוא כתב את שיר
פרידה. השיר מאוד הצליח. לוויתי
כסף מההורים כדי להקליט.
אחרי הנשואין נולד בן, הפכתי לו
לאבא ואמא. שוש הלכה לעבודה ואני
נשארתי בבקרים לבשל ולטפל בילד.
המשכורת לא הספיקה, והיה קשה.
יש לה חלק נכבד מאוד בבניית
הקריירה שלי. היום היא פגועה מאוד,

קולנוע ברגמן הפיתד האחרון
ש ד ברגמן
אינגמר ברגמן טוען. שפאני ואלכסנדר הוא
הסרט האחרון שלו. הוא כבר אמר דברים כאלה
בעבר. פעם אפילו הכריז. ברצינות גמורה :״כל
סרט שאני עושה — זה הסרט האחרון שלי.״ לכן
קשה לדעת אם אכן בא הקץ לקריירה
הקולנועית שלו. כי מדובר רק בקולנוע. על
התיאטרון, שבו עבד עוד לפני שעשה את סרטו
הראשון, הוא נוהג לומר בחיוך :״משם יוציאו
אותי רק על אלונקה.״ ואילו על הטלוויזיה, שבה
החל לעבוד לעיתים קרובות, בשנים האחרונות,

תמונה מישפחתית של מייטפחת אקדאהל מהסרט ״פאני ואלכסנדר״
אני אוהב את העולם הקטן הזה י

אינגמר ברגמן ושחקניו
זמר נווד מימי־הביניים
הוא אומר :״זה מחייב פחות. אתה יכול לסיים סרט
בן 50 דקות בתוך שבועיים, מציגים אותו ואחר
כך הוא נעלם. לא כמו סרט קולנוע, הממשיך
לרדוף אותך מסביב לעולם.״
יש להניח שלמרות ההכרזות, ברגמן בכל זאת
יתפתה מחדש ויחזור לעשות סרטים. אחרים
עברו את אותו המסלול. לואיס בוניואל הוא אולי
הדוגמה הבולטת לכך. בכל פעם התרצו מחדש,
וכל סרט נוסף שעשו, היה מתנה יקרה לאוהבי
הקולנוע.
התסביך היהודי. עם זאת, צריך להודות
שפאני ואלכסנדר אומנם לובש צורה של סרט
סיכום. תוך כדי צפיה נדמה כאילו כל סרטי
ברגמן חולפים, בצורה זו או אחרת, על פני המסך:
המישפחה מתותי בר והדימויים החזותיים מתוך
זעקות ולחישות, חדוות־החיים של חיוכי ליל
קיץ והקדרות המיסטית של פני המכשף; אלוהים
המסתתר מאחורי דלת פתוחה למחצה, כמו בסיום
מבעד לזכוכית האפלה — והפער בין התיקווה
האנושית והצדק האבסולוטי, בנוסח החותם
השביעי. אפשר עוד להמשיך ולמצוא כאן
ציטטות, החל מן הלילה עירום והקבלותיו בין
תיאטרון והחיים, ועד לתסביך היהודי שהסתמן
בבירור במגעים.
מלבד מוטיבים מן הסרטים הקודמים, אפשר
למצוא כאן בשפע גם פנים מתוך סרטים אלה, גם
אם לעיתים בתפקיר־מישנה. גונאר ביורנס־טראנד
מופיע לשניות מעטות, כבימאי תיאטרון:
האריאט אנדרסון היא שיפחה חרופה בביתו של
איש־כנסיה: יארל קולה, שהיה שובר״הלבבות
הקבוע בסרטיו, לפני עשור ויותר, חוזר להיות
שובר־לבבות מזדקן, ואילו ארלאנר יוזפסון זוכה
לאחר התפקידים המרכזיים בסרט הזה, תפקיד
היהודי הזקן איזק יעקובי, העוסק אמנם
במלאכתו של שיילוק, אבל מחזיק במטה• הקסם
שמעניק לחיים הקרים והאפורים מימד מופלא
שאין דוגמתו בעולם הפרוטסטאנטי.
בן . 66 אפילו שמות של דמויות בסרט החדש
מזכירים גיבורים של סרטים עברו. איש״הכמורה
חמור־הסבר, הקנאי הקיצוני השואף לטוהר־מידות
מושלם יהיה מחירו האנושי אשר יהיה —
נושא את השם ורג׳רוס; בדיוק אותו השם שנשא
בסרט קודם, פני המכשף, קנאי אחר — לוגיקן
שסירב להאמין, בעד שום הון שבעולם, כי תיתכן
חריגה מן העולם של ההיגיון הצרוף. וגם עם

אווה פרילינג ויאן מלמסיו
אמילי אקדאהל בבית הבישוף
התיאוריה הזאת מנהל ברגמן חשבונות בסרט זה.
פאני ואלכסנדר הוא אולי הסרט הראשון
שבו ניתן לחוש את העובדה כי ברגמן עבר את
גיל ה־(60 הוא בן ,)66 וראיית־העולם שלו הפכה
נינוחה יותר, שלווה ושלמה יותר. אין זאת אומרת
שהוא זועם פחות על חומרת־המוסר הפוריטאני
שעל ברכיו גדל, או שהוא מאמין היום יותר
בכוחה האבסולוטי של האמנות לרפא, או בכלל
להשפיע, על מהלך חיי־האדם. אבל בפעם
הראשונה מזה הרבה מאוד שנים הוא מסיים את
הסרט שלו בחיוך, בתיקווה, באמונה באדם
וביכולתו להישרד, והוא מציע השקפה כמעט
קוסמית של היקום, שעליה הוא חוזר כמה פעמים
במהלך הסרט.
באמצע החזרות. העלילה כולה מתרחשת
בתחילת המאה, בעיר־שדה שוודית קטנה, הדומה
להפליא לאופסלה — עיר מולדתו של ברגמן,
הידועה בעיקר בזכות האוניברסיטה וחיי־התרבות
שבה. זהו סיפורה של מישפחת אקדאהל,
ליתר דיוק של הגברת אקדאהל, שלושת בניה
ומישפחותיהם. הגברת אקדאהל היתה פעם
שחקנית מפורסמת, והיום היא גבירה מכובדת.
בנה הבכור מנהל את התיאטרון בעיר, בן שני הוא
מרצה באוניברסיטה, בן שלישי הוא סוחר. הבכור
נשוי לשחקנית ולהם שני ילדים, פאני
ואלכסנדר. המרצה נשוי לאשת זרה, גרמניה. אין
להם ילדים, אבל יש להם הרבה חובות. הבן
השלישי, תאוותן עליז ורודף־שמלות חסר־תקנה,
נשוי לאשה עגלגלה ומלאת שימחת־חיים,
המשלימה עם פזילותיו לצדדים ברוח טובה.
לשניים יש בת בגיל .18

הסצינה הראשונה מתרחשת בליל חג־המולד
,1907 כאשר כל המישפחה שלמה ומאושרת.
מאוחר יותר נתקף הבן הבכור בשבץ־לב, כשהוא

באמצע החזרות על ההצגה האמלט(הוא מנהל
את התיאטרון וצריך לגלם את הרוח) .אחרי מותו
נישאת האלמנה לבישוף הלותראני חמור־הסבר,
המנסה לגמול אותה ואת ילדיה מן החמימות,
האהבה והחיבה ששלטו במישפחת אקדאהל,
ולהכניסם למישטר של סגפנות מתייסרת, כיאה
לקנאי דתי שבעיניו הפולחן חשוב יותר מן
האמונה.
רק בעזרתו של היהודי איזק יעקובי וקסמיו,
והרוח הטבה של מישפחת אקדאהל, יכולים
הדברים להגיע לידי פיתרון משביע־רצון, כאשר
הצילומים הזוהרים של סוף הסרט מזכירים
במקצת את סירטו הציבעוני הראשון של ברגמן,
שלא הופץ אף פעם בארץ ...ועכשיו, אודות כל
הנשים האלה.
העולם הקטן. פדריקו פליני נוהג לומר
שברגמן הוא כמו ״אחד מאותם הזמרים הנודדים
מימי הביניים, המתיישב במרכז החדר ומתווה
סיפורים מושלמים כל־כך שכל מאזיניו פעורי
פה. גם אם אינך מסכים עימו, אתה נהנה מן הדרך
שבה הוא מספר את הסיפורים הללו ומן העוצמה
של הדימויים שבהם הוא משתמש. הוא אחד
הקולנוענים המושלמים ביותר של תקופתנו.״
קשה למצוא תיאור מתאים יותר למה שעושה
ברגמן בפאני ואלכסנדר. הוא מתווה סיפור,
שרבים הישוו לסיפורי צ׳רלס דיקנס בנוסח
דייוויד קופרפילד או אוליבר טוויסט.
תערובת של אימה ושימחת־חיים, ומן הרגע

ירל קולה בתפקיד גוסטאב אדולך אקדאהל ואשתו
תערובת של אימ ה ו שימחת־חיים
העולם הזה 2425

שהצופה נכנס לתוך הסיפור, הוא אינו משתחרר
עוד מכבליו. אין ספק, וגם בזאת הבחינו רבים,
שברגמן מדבר כאן, במיקרים רבים, על ילדותו
שלו, ואימת החומרה של אביו הכומר משתקפת
ביחסים שבין פאני ואלכסנדר ובין אביהם החורג.
אבל, עוד יותר מזה, יש כאן סיכום של חיים.
על התיאטרון הוא אומר :״אני אוהב את העולם
הקטן הזה, המוגן מפני המציאות בקירות עבים.
לעיתים העולם הקטן שלנו מצליח לשקף את מה
שמתרחש בחוץ, כדי שאפשר יהיה להבין זאת
קצת יותר טוב. ואולי אין זו אלא אשלייה שאנחנו
מספקים לאנשים שבאים אלינו, אשלייה
שמאפשרת להם לשכוח לרגע את אשר מצפה
להם בחוץ ״.מילים אלה הוא שם בפי
מנהל־התיאטרון, הנואם לפני להקתו בליל חג
המולד.
הצהרת אמונים. עם זאת, בסופו של
הסרט, חוזרת רעייתו של המנהל, השחקנית
שעזבה את הבימה כדי להינשא לאיש־דת, אל
הבימה, ונושאת מין הצהרת אמונים באמנות,
בתיאטרון, באשלייה, כצורך חיוני שבלעדיו יהיו
חיי־האדם עניים ועלובים יותר.
הגלישה המוכרת כל־כך, המתרחשת בסרטיו,
מהעולם המציאותי לעולם הדמיון, גלישה
שבעבר הוא חש צורך לתת לה נימוק הגיוני,
בסיסי, לעיתים אפילו פרוידיאני (כמו החלום
בתחילת תותי בר למשל) ,הופכת כאן
להצהרת־אמונים של ממש .״הדוד איזק טוען,
שאנו נתונים במערכת שלמה של עולמות בתוך
עולמות, כולם מציאותיים באותה המידה,״ מספר
אחיינו של היהודי הישיש לאלכסנדר .״יש
סביבנו רוחות־רפאים, נשמות תועות, שדים,
מלאכים ובני־בליעל. אין חפץ בעולם שלא תהיה
בו נשמה. הכל חי, הכל הוא אלוהים והכל נובע
ממחשבת אלוהים — גם הטוב וגם הרע.״
הכל אפשרי. ואומנם, הסרט כולו מדבר על
כך שרוחות־רפאים יכולים להיות ממשיים כמו
אנשים חיים. אלכסנרר, השוגה בדימיונות
שמשקפים בעצם את הלכי־הנפש שלו, אביו אשר
ממשיך להופיע מול עיניו גם אחרי מותו, ועוד
תופעות בלתי־מוסברות המתרחשות ברגעים
קריטיים .״כל מה שאנשים אינם מסוגלים להבין,
מעורר את חמתם,״ ממשיך ואומר האחיין
לאלכסנדר .״הרבה יותר נח להטיל דופי

ליזה דוליטל
ע\תו>>ה

ל חנ ךאת ריסה (סטודיו, תל־אביב.
אנגליה) -יש סרטים אשר

310 הלט
היו צריכים להסתיים באמצע. לא
משום שהם ארוכים מדי. אלא
מפני שהרעיון שהם טומנים בחובם אינו מחזיק מעמד לאורכו
של שרש עלילתי שלם.
בך גם המצב לגבי העיבוד הקולנועי של המחזה, שהוצג
בזמנו גם על בימות ישראל. הבסיס הוא איתן. בבי שבבר
הוכיחו חכמים עוד לפג כן, כי הרי מה שיש כאן זו מעין גירסה
מחודשת של פיגמליון, כאשר פרופסור הייגינש הוא הבעם
משורר מתוסכל המתפרנס בלי הרבה חשק מהוראה
באוניברסיטה אירית, ואילו ליזה דוליסל היא ספרית קטנה,
הרוצה מאוד להיות יותר מספרית קטנה, ומשום כן נרשמת
לקורס-ערב שבו היא צריכה ללמוד כיצד מדברים המלומדים
וכיצד הם מתנהגים.
במצב הנתון הזה הכל צפוי מראש: התהום המפרידה בין
השניים, ההולכת ומצטמצמת עם הזמן, הברווזון הבור ההופך
לברבור המפוכח, הרמזים לרומנטיקה אפשרית בין השניים.
וכמובן, באמצע, משבר-הביניים, כאשר הוא נכנע לבקבוק
המשקה, המנחם אותו, ואילו היא מוצאת את עצמה, בפרק זמן
מסויים. חסרת בטיט -כבר לא אחת מן העם, ועדייו לא
שייכת לעילית האינטלקטואלית.
מה שנותר, כדי להכניס עניין לבל הפרשה, הוא כמובן

וזוגווד

מ נזיין

מייקל קיין וג׳ולי וולטרס: הבור הפך ברבור
הביצוע. ואם לואיס גיילברט הוא בימאי שאינו מצטיין
בהמצאות רבות או הברקות יוצאות-דופן, הוא לפחות מנצל
את הדיאלוג השנון ואת הנוכחות המשכנעת של שני כוכביו,
מייקל קיץ וג׳ולי וולטרס, בדי להגיש מחצית סרט מהנה
ומבדרת. במחצית השניה, כאשר הרחמים העצמיים של
המרצה השתיין עולים על גדותיהם והדיאלוג מתיימר לא רק
לבדר אלא גם להחכים את הצופה -המצב משמח פחות.

מיבנסיים יורדות
תרומות עולות

מיסיונר ולא קדוש (פריז, תל־ 1 אביב, אנגליה) -זה אחד מאותם טינ הסרטים המזמינים את צופיהם
לחייך בנועם ובנימוס. אבל. מאחר
שמוקד־־המשיכה שלו הוא אחד מבני חבורת מונ טי פייטון.
הידועה בהומור הפרוע שלה. חלק מן הצופים שימהרו לראות
את הסרט עשוי להתאכזב.
מייקל פאלין. שכתב את התסריט ומופיע בתפקיד הראשי,
מגלם מיסיונר בריטי שבילה סג שנים באפריקה, והצטיין
בהוראת תולדות האימפריה והימנוניה לילדי השבטים שם.
עם שובו לאנגליה הוא מקווה לזכות במישרה נוחה כלשהי,
אולם הוא נשלח לפרברי־העוני של לוננדון, כשתפקידו הוא
להציל את הנשמות התועות של היצאניות העובדות שם.
התפקיד חשוב במיוחד -מציין בפניו הבישוף -כי הכנסיות
האחרות השיגו אותם בשטח זה, וצריך להרים בדחיפות את
קרן האנגליקניות בקרב הזונות.
המיסיונר יוצא אם כן למסע יסורים כפול, מצד אחד. בחזית
הפרוצות, בצד השני, בחזית התורמות, שאינן טובות יותר.
בשני המיקרים הוא נדרש לעשות פשרות חמורות עם המצפון
שלו, פשרות הכרוכות בעיקר בהפשלת מיכנסיים ובהצגת
כישורים שלא רכש מעולם בסמינר.
כל זה מוצג באיפוק וריסון בריטי, שהיה מקובל פעם.
הבימאי ריצ׳רד לונקריין נעזר כאן בכמה שחקנים בריטיים

מייקל פאלין: להרים את הקרן האנגליקנית
משובחים, נוסף לפאלין, במו מאגי סמית, בתור אשת הלורד
המבקשת תמורה רומנטית לתרומות במזומנים, דנהולם
אליוט, כבישוף המתייחס לדת כמו לכדורגל, ופבה ניקולס,
כארוסתו הנצחית של המיסיונר, האוהבת מיכתבי־אהבה יותר
מן האהבה עצמה. זו אולי סאטירה מוצלחת, אבל חיציה
מכוונים לאנגליה של תחילת המאה, ומאז קרו כמה דברים
בעולם.

כרבזלת הגבר
מוטלת בספק
השחקנית(פרילינג) והבישוף! (מלמסיי)
הכל מאלוהים, גם ה טוב וגם הרע
בתעלולי־מראות ואחיזות־עיניים מיכאניות. אתה
מראה להם את המנגנון שעושה את הקסם, ואז
כולם צוחקים מרוצים. זה בריא יותר מכל
הבחינות — בעיקר מן הבחינה הכלכלית.״
קשה שלא לשמוע כאן את קולו של ברגמן
הבימאי בוקע בגרון דמותו, ברגמן המתלונן
שהוא נדרש יותר מדי להסברים מעשיים
וגשמיים על־ידי קהל שאינו סובל את המופלא.
ובו בזמן הוא מתלונן על האמונה שבה גדל,
אמונה המבוססת על הגשמי וההגיוני ודוחה כל
אפשרות של התעלות שלא במיסגרת זו.
המישפט המסיים את הסרט הוא ציטטה מתוך
* האקדמה לרוחות של סטרינרברג. :הכל יכול
4להתרחש, הכל אפשרי והכל יתכן. זמן ומרחב
( £ 05 ץ נם קיימים. על פיסת קרקע זעירה של מציאות
יעה הדמיון עולמות חדשים האין זה נשמע
י ם אבא-כנה לקראת הסרט הבא של פליני? אכן, אין
9ט1,ךןי׳ זיך!עיים מעריצים כל־כך זה את זה, למרות

הגבר(אסתר, תל־אביב. צרפת) -
בלממדו הוא הכוכב המבוקש

ביותר היום בצרפת. כל מה
שיעשה, הופך מייד להיט. זאת
כנראה חטיבה שסרטיו האחרונים נראים כמו אסופה של
תרגילי אקרובטיקה משולבים בחיוכים, ולא חשוב מה יש עוד
בתיכם. הקהל רוצה לראות אותו קופץ ומדלג, מכה ומחבק -
חוץ מזה, לא איכפת לו כלום.
גם הסרט הזח, כקודמיו. גרף מטון רב בצרפת. אבל עם כל
הרומן הטו* קשה להתייחס אליו ברצינות• בלמונדו מגלם
מפקח״מישטדה עשוי ללא״חת. הנאבק עם כרישי הפשע
וסוחרי חסמים, למדות שאלה מפעילים פרזטקציות גבוהות
כדי להוציא אותו מן המחזור. כאשר הפרוטקציות לא עוזרות,
מוציאים עליו חוזים מחוזים שונים. לחיסולו.
תהיה זאת המעטה לומר שאותו מפקח ז־ודדן, גיבור הסרט.
אינו עושה שום דבר בהתאם לחיק. הוא מתייחס אל עצמו כאל
קליע של אקדח טאגגום, הנשלח אל עבר הפשע, והוא תוקף עם
הראש קדימה, בליבעיות ובלי היסוסים -בבחינת קודם
נרביץ אחר כך נראה.
אבל אין זה רק עניין של מוסר -שעליו אפשר היה אולי
לדלג -כי הסרט הזה מיועד לתצרוכת המונית ולא להטפת
מוסר. אולם גם לשם בך מוטב היה לבנות סיפור איתן יותר,
לדאוג שיהיה קשר סביר בין סצינת־מכית אחת לשנייה,

1 1 1 1 1 1 1 2 1 1

||!*1111191
׳׳ 1 1 1 1 1 1 1 1

זיאן

פול בלמונדו: קודם נרביץ אחר־כך נראה

ושיהיה בסרט היגיון מנחה מעבר לחן הטיבעי של הכוכב,
שבזכותו מתבקש הצופה להאמין לכל מת שנערה על המסך,
בלי לשאול שאלות.
אין ספק שמי שמרוצה מן העובדה שבלמונדו מדלג ממסוק
לסירת־מירוץ -לא יתלונן.
בצרפת מנהל בלמונדו מילחמה בלתי-פוסקת נגד ה מבקרים,
אשר מתנכלים לו, לדעתו. אפשר להבין אותם.

שידור־ישיר יניהם•
מדבר עברי
ש הזה 2425

?) 0־*011701

אנרגיית רגליים

בשבוע שעבר הבאתי כמה הגדרות מצולמות למושג ״קיצוצים״.
בלהיטותי הרבה קיצצתי את הקטע שהיה צריך לספר לכם שכל התמונות
נלקחו מחוברת אנגלית ששמה קטלוג לחיים טובים יותר.
ואם כבר מזכירים את הקטלוג, הנה הצעה יוצאת דופן מהכלל לחיסכון

חידוש ענתיקות
אני אישית, לא מכירה בכלל אנשים שיש
להם בנות, אבל שמעתי שיש כמה כאלה. אם
השמועה היא נכונה ואמנם יש אצלכם בבית ילד
ממין נקבה, עם שערות ארוכות ועם חיוך

מלאכי ועם נימוסים טובים ועדינות, תדעו לכם
שאני מתה מקינאה, אבל בגלל החינוך, אני
משתדלת לא להראות את זה.
בשבילכם גנבתי רעיון מצויין, איך לחדש
סוודר ישן וטוב, שהבעיה היחידה שלו היא
שהוא ״יצא מהאף״ .הנה, הביטו בתמונה ותיראו
שאפשר לסרוג בחצי שעה, מין כיס כזה יפה
מצמר בצבע מתאים, ובשרשרת סרוגה לחבר
אותו לסוודר. אפשר גם לעשות צמה מכמה
חוטי צמר, לשים עליה סרט ולתפור על הגב
של הסוודר. אפשר גם לתפור כמה חרוזים יפיס
על החזית, או לשים כמה כפתורים מעניינים על
השרוולים ויש סוודר כמעט חדש.

באנרגיה. כשאתם קמים בבוקר ויוצאים לרחובות לריצת הבריאות שלכם,
אל תשכחו שבערב יש לכם אורחים. קחו את השמנת המתוקה והקציפו
אותה תוך כדי ריצה, במיתקן ההקצפה הנייד הנראה בתמונה. אנרגיה היום
לא הולכת ברגל. היא רצה.

הוי
לי מיו
לי מונ רו!
בטח גם לכם יש חברים שגרים
במושב או סתם במקום שיש בו עצי
פרי. האנשים האלה, כשהם מוזמנים
אליכם לארוחת־ערב, למשל, מייד
מרגישים צורך להביא 15ק״ג
תפוחי עץ, או 20ק״ג לימונים.
באמת יפה מצידם. אבל אחרי
ארוחת־הערב הם הולכים הביתה
ואתה נשאר תקוע עם פרדס
במטבח.
נכון שאפשר לחלק לחברים אחרים, אבל
איכשהו, עד שאתה נזכר לקחת כמה תפוחים
לכל מקום שאתה הולך, הערימה מתחילה
להירקב ואתה מרגיש כמו פושע המסייע
להשמדת פירות.
לפני שבועיים קיבלתי מחבר 20ק״ג
אשכוליות. חלק חילקתי, שלוש אכלתי בעצמי
והשאר נמצא אצלי במגירה של הירקות במקרר
ומחכה לגואל. תסכימו איתי שזו אי־נוחיות?
ובעוד האשכוליות סותמות את מגירת
הירקות שלי, נשמע צילצול ונכנסת חברה טובה
עם חיוך על הפנים ו״ 5ק״ג לימונים ביד. דווקא
בחורה מאוד אינטליגנטית, לא האמנתי שהיא
תעשה לי דבר כזה. היא מניחה את הלימונים
על השולחן וככה.היא אומרת לי:
״השכנה שלי, אירמה רובינשטיין, הורידה
כמה ענפים גדולים מעץ הלימון שלה ונתנה לי
10ק״ג לימונים. אבל אירמה רובינשטיין, היא
עקרת־בית חכמה ויחד עם הפרי היא גם נתנה
לי רעיון עצום מה לעשות איתם, כדי שלא
ייתקעו כמו עצם בבית. קחי את כל הלימונים,
מה אגיד לכם, אפשר עוד הרבה דברים, אבל
למי יש בכלל בנות???

עשי מהם מיץ ומלאי במיץ הזה את המיכל
לעשיית קוביות קרח. למחרת, כשהמיץ יהיה
קפוא לגמרי, הוציאי את הקוביות והעבירי אותן
לתוך שקית פלסטיק ובחזרה לפריזר. ומאותו
היום והלאה כשאת צריכה מיץ לימון טבעי,
הפשירי קוביה אחת ששווה לימון אחד״.
ככה אמרה לי חברתי וככה עשיתי. הצליח
מעל למשוער.
תודה לך גברת רובינשטיין בעד הלימונים
ובעד הרעיון המבריק. אם יהיו לך עוד פטנטים
כאלה — אנחנו כאן.

כמה מעט צריך הבן־אדם בשביל להרגיש
גאה ואפילו מנופח, לפעמים, על חוכמתו ועל
ידענותו שאיננה.
בן־אדם קם בוקר אחד, עושה עם עצמו
חשבון־נפש, רושם על צד אחד של דף את 13
הדברים שבהם הוא מבין ובצד השני הוא רושם
את 2340 הדברים שבהם אין לו מושג,
והבן־אדם מאושר. תמיד יש כאלה שבמקום של
ה־ 13 רשום אצלם .0
ככה עוברים הימים, ופיתאום מישהו שואל
אותך שאלה מתחום ה־ 2340 ואיכשהו יוצאת
לך, במיקרה, תשובה חכמה. תיכף הבן־אדם
רושם על צד אחד של הדף 14 ועל הצד השני
הוא רושם .2339
ואם אתה במיקרה עיתונאי זה המקום
שניכנסים לתמונה אנשי יחסי־הציבור של
חברות, שבשביל להוכיח את עצמם ואת הכושר
שלהם, הם מוכנים לתת לך קרדיט שאתה יודע
הכל, מבין בכל, ויש לך דעה מעניינת על כל
דבר. הם שולחים לך איזה מוצר, כמו למשל
שמפו לשערות. אתה מנסה את השמפו והריח
שלו מוצא חן בעיניך וגם פיתאום נדמה
שהשערות יותר מבריקות מתמיד. הבן־אדם
שהמיקצוע שלו זה למלא חללים בעיתון, כותב
על השמפו ועל הדף של חשבון־הנפש מופיעים
פיתאום המיספרים 15 לעומת .2338
והם ממשיכים לנסות אותך. שולחים לך
ספרים ותקליטים ומפגישים אותך עם אנשים
אחרים שגם הם חושבים את עצמם לחכמים
גדולים. ואתה כותב על הכל, כי צריך למלא את
העיתון וצריך להתפרנס, ואם יש לך מזל —
אנשים אוהבים לקרוא את מה שאתה כותב.
ואז פיתאוס בוקר אחד אתה מסתכל על הדף
ומגלה בצד אחד את המיספר — 630 במקום
שהתחיל ב־ .13 וזה לא מסתדר לך עם מה
שאתה חושב על עצמך. אתה מרגיש שניפחו לך
את האגו וניפחו לך את השכל ועשו ממך
מומחה גדול שאתה לא. ולא נוח לך עם זה.
אם כתבת משהו נחמד על השמפו זה לא
עושה אותך מומחה בקוסמטיקה, ואם כתבת
משהו קולע על תקליט — אתה עוד לא מומחה
למוסיקה. אבל זה אבוד. האחרים חושבים אותך
למומחה וככה הם מתייחסים אליך וממשיכים
לשלוח לך דברים כדי שתחווה עליהם את
דעתך המלומדת. ואתה מנסה ומחווה דעה וכל
הזמן מרגיש שבעצם אתה קצת מבלף את
העולם.

כל הקטע הזה נכתב, כי בוקר אחד הגעתי
למערכת ומצאתי שם חבילה יפה ובה שני
בקבוקי יין המיועדים לי. לא יכולתי להיזכר
בשום מעשה טוב במיוחד שעשיתי, ולכן לא
הבנתי למה מגיע לי פרס כזה. אחרי שעה
התבררה האמת. חברת אליעז שלחה לי את
הבקבוקים כדי שאטעם מהם ואכתוב מה אני
חושבת בתור אנינת־טעם וידענית יינות גדולה.
ידידי היקרים, אני מבינה במשקאות בדיוק
כמו שאני מבינה בחקר המולקולות, כולי
תיקווה שמכון וייצמן לא יפנה אלי בשבוע
הבא כדי שאחווה את דעתי על המחקרים
האחרונים שלהם.
קוראים יקרים. אם תכתבו לי שזה בסדר
ושאתם לא מתייחסים אלי ברצינות יותר גדולה
ממה שאני מתייחסת אל עצמי, אמשיך לדווח
לכם על דברים חדשים. אבל אם כבר הדבקתם
לי את התווית של המומחית הגדולה — יש
לכם ממש בעייה. אגב, המשקה החדש של
אליעז ששמו ולנטינה הוא מתוק ותוסס והוא
טעים לי מאוד.

מתנה דרמינית ב־ם םם 4שקר
צריכים שוב מתנה? את הרעיון הזה שלחו לי
בדואר ומפני שהוא נראה לי מקורי, מתאים
לגבר ולאשה, ולא מצריך התרוצצויות בימי
החורף הגשומים, אציע אותו גם לכם. חברת
שרדניר מוכנה לספק לכם חבילה של נייר
מיכתבים ( 600 דף) וכן 150 מעטפות בכל צבע
שתבחרו. על הנייר ועל המעטפות יהיה רשום
,שמו של בעל השימחה, כתובתו ועוד פרטים
׳ שאתם תבחרו בשבילו. כל העסק הזה יוגש

באריזת קרטון שתשמש לאיחסון.
כל מה שאתם צריכים לעשות, זה לטלפן
לחברת שרדניר טל ,650155 .ולהזמין את
מבוקשכם. המחיר הוא 4000 שקל, וכרגיל אני
לא יודעת אם זה בזול או ביוקר.
לכן אתם, כצרכנים נבונים, גשו לבית־הדפוס
הכי קרוב לכם, ותבררו כמה זה עולה אצלם.
תזמינו, כמובן, אצל מי שהכי זול, אבל תזכרו
שהרעיון למתנה מקורית כזאת בא ממני.

העישון זנותך
על פי חוק

החוק החדש אומנם מגביל את העישון במקומות
ציבוריים מסויימים, אך זכותך לעשן, בהתאם
לרצונך, במקומות בהם הוקצה המקום לכך.

זכותך לעשן
במקומות שהוקצו לכך
על פי חוק בספריות, באולמות קריאה, בבנייני־תיאטרון,
במטוסים, בבתי־חולים, במרפאות
או בכל מקום אחר.

זכותך לעשן
בתחנות אוטובוסים, בתחנות מוניות, בשדות־תעופה,
בנמלים, במסעדות, בבארים, בבתי־קפה, בפארקים,
בגנים ציבוריים, ברחובות ובים.

אזרחים שומרי חוויות

אם ברצונך להצטרף
פנה אל ״אזרחים שומרי ה חיווי׳
ת.ד 21017 :תל^אביב

אומרים קסטה-אומרים

1713X 611

״מקטל״ ,הקסטות הנ מכרו ת ביותר בעולם -להשיג ב חנויו ת הסטריאו והוידאו המובחרות. יבואנים: דנינו אדר בע״מ
1 העולם הזה 2425

הוראות הנ ע
זו. נינד? וה בחר? זמר• מיו תר?

ה עיי^ -י ^

יי *יי

י ^י הי
י י ״ י ^ודי

^ .ג ל 1 0ך ׳אוז ר ׳ ימג לעיס

״ויז ס ^ ף ״זז *

1י ^ז ־י ״ ר ימג• ׳ז לי ״ ח לי*•׳

מעיל\
ליו *
>וגזל\

בנ ק ד> 0קוננו

!^ #צי ל גז ^ עי׳

1זי*<

1גי פולופ

הץנ

אופנה אקסקלוסיבית בעור חמש
מכירה מיוחדת של עודפי יצוא
לנשים ולגברים מיטיבי טעם.

בכל רשת הבוטיקים של חוה פולופ
תל־אביב-מלוך דן
תל־ א בי ב -כל בו שלום
ירו שלים-מלון שחזון
אילת -מלון סונסטה
שעות פתיחה
יוסא׳-ה׳
יומו׳
מוצ״ש

22:00-10:00
14:00-10:00
22:00-18:00

אגו מכב די םכר טי ס א שראי ויזה

רנני שנה וחצי זונה יצחק עקניוב מרצח עדיף
בית־המישפט העריון. השבוע הוא נדון ו אונ ע
שנות־מאסו בעוון סחיטה, איומים וחברה רשתי
פרוצות צעירות שאיתן התיידד בבית־מרון

^ ת לינה ומזל, שתי צעירות
נמוכות ורזות, העוסקות בזנות,
הכיר יצחק עקביוב זמן קצר אחרי
שהשתחרר מהכלא.
הוא ישב יותר משנה בבית־הסוהר,
אחרי שהורשע על־ידי בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב ברצח הישישה רחל
פסטרנק. בית־המישפט העליון, בפסק־דין
נדיר, זיכה את עקביוב מאשמה
(העולם הזה .)18.8.82
בהיותו בכלא, התגרשה ממנו אשתו
של עקביוב, וכאשר יצא לחופשי לא
היה לו לאן לחזור. לכן התגורר במלון
מרכז בפתח־תיקווה. באותו מלח
התגוררו אז שתי נערות שעבדו בזנות.
הן התיידדו עם הגבר הנאה 42 ששנה
וחצי היה רעב לחברת אשה. עקביוב
קיים יחסים עם שתיהן וכאשר נודע לו
כי הן זונות, נפרד מהן, לדבריו.

את עקביוב בעקבות תלונותיהן.
ליזה, הנראית כמו ילדה בת ,13
סיפרה למישטרה כי בחודשים
אוקטובר־נובמבר 1982 החל עקביוב
עם בעל המלון, וסרבה להיענות
לעקביוב.
בתחילת ינואר 1983 ניגש עקביוב
דורש ממנה כי תעבוד עבורו. הוא דרש
ממנה סכום של 50 אלף לירות מייד,
אחרת יקח ממנה את מכשיר הטלוויזיה
הצבעונית שלה.
בגלל האיומים הנמשכים החליטה
ליזה לעזוב את מלון מרכז, ולעבור
לדירה בפתח־תיקווה. אך עקביוב מצא
אותה גם שם. הוא בא לביתה החדש,
התרווח בכורסה, עשה לעצמו קפה,
ודרש כי תשלם לו בתוך שלושה ימים
מיליון לירות.
הוא התגאה כי רצח הרבה אנשים,

גם לאחר מעשה זה לא נעצר
עקביוב. הוא המשיך להלך חופשי,
כששתי הנערות רועדות מפניו,
ומרגישות חסרות־אונים, מכיוון שגם
המישטרה אינה מסייעת להן.
עקביוב נעצר רק אחרי שלושה
ימים בגין חוב אזרחי, בעל־החוב הוציא
פקודת־מאסר, והשוטרים באו למלון
ונתקלו בהתנגדות ואלימות מצירו.
עקביוב טען בבית־המישפט כי
מישטרת פתח־תיקווה מתנכלת לו,
עקב זיכויו מרצח הזקנה.

חמישים חשודים ברצח

ן* תסארותו של עקביוב בפני
\ 1הנערות, כי הוא רצח הרבה אנשים.
נשמעה להן בוודאי מפחידה במיוחד,
עקב עברו של המאיים.
בשנת 1980 מצאו שכנים את
גופתה של רחל פסטרנק, קשישה בת
.76 היא נמצאה מוטלת מתה על ריצפת
ביתה בפתח־תיקווה, כאשר רגליה
קשורות בחבל וראשה נתון בתוך כר.
הכר נקשר אל פניה בעזרת
מפת־שולחן, שגרמה לחנק. בבית שרר
אי־סדר מוחלט. תוכן הארונות היה
מפוזר על הריצפה והיה ברור כי הרוצח
חיפש בבית חפצי־ערך.
לראש צוות־החקירה במישטרה
התמנה מפקח גרשון פינקס. צעדו
הראשון היה לפנות אל המודיע החביב
עליו, יצחק עקביוב. הוא חיפש אותו
בבית־הקפה שבו נהג עקביוב לשתות
בירה ולשחק קלפים עם חבריו. הקצין
רמז לעבריין כי הוא מעוניין לשוחח
איתו, והשניים נפגשו במקום מיסתור.
השוטר הסביר כי הוא מוכן לשלם

בעיות עם נשים:

1עם שיחרורו הביר עקביוב שתי נערות
1בבית־המלון שבו התגורר. ידידותו אתן
היא שהביאה אותו, בסופו של דבר, לבית״הטוהר, לארבע שנים.

הציע ללכוד פורצים, שאותם ימשוך
לביתה של הזקנה כדי לגנוב את תוכן
הקופה.
קצין־המישטרה, סרב אז להצעת
המודיע. אולם בתום השיבעה למות
הזקנה נתקלה בתה באחד הארונות
בקופת־ברזל פרוצה וריקה. היא
הודיעה על־כך למישטרה, והדבר
הפעיל את זיכרונו של החוקר.
חשדה של המישטרה עבר אז
מעשרות החשודים שהמציא להם
עקביוב, אל המודיע עצמו. הוא נעצר,
ובית־המישפט המחוזי הרשיע אותו
ברצח הקשישה, אחרי מישפט ארוך.

עקביוב עירער על הרשעתו,
ובית־המישפט העליון קיבל את טענות
הסניגור לידסקי, וקבע כי אין להאמין
לעד העיקרי, אשר שמע מפי עקביוב
בכלא את הודאתו ברצח. עד זה הוכח
כשקרן ופושע מועד, ועדותו לא זכתה
לאמון בבית״המישפט העליון.
למרות החשד הכבד שקינן בלב
השופטים, נאלצו לזכות את עקביוב.
״אני חף מפשע, אבל עשיתי צחוק
מכל המישטרה,״ אמר עקביוב
להעולם הזה ( )18.8.82 מייד עם
שיחרורו מהכלא .״היה חשוב לי
שכולם ידעו שאני לא מודיע של

ח *71111ד ד \ 1ך 1עקביוב נאשם ברצח הקשישה רחל פטטרנק.
11 ^ 1,1 1111/11 בתחילה פנתה אליו המישטרה כמודיע, שיע־זור
לה בפיענוח הרצח. אך במהלך החקירה התברר שהוא עצמו החשוד.
הוא סיפר בבית־המישפט כיצד
נטרפו אחריו הנערות ולא הסכימו
להיפרד ממנו. הוא סיפר כיצד אחרי
לילה סוער שבילה עם אחת מהן, ארבה
השניה ליד הדלת, התנפלה בחמת־זעם
על צרתה וחיכתה אותה מכות חזקות.
״אתה קזנובה כזה?״ שאלה אותו
התובעת יהודית אמסטרדאם, והוא ענה
בשחצנות :״אף פעם לא היו לי בעיות
עם נשים!״
מיליון בשלושה ימים
ך* יסודן של הנערות היה שונה
לחלוטין. השתיים התלוננו כמה
פעמים במישטרה על התנכלויותיו של
עקביוב. אולם, לדבריהן, נתקבלו שם
בחשדנות, ומעולם לא חקרו השוטרים

וגם היא ברשימה. הוא גם סיפר מדי
פעם שיש לו קשרים טובים במישטרה,
והוא יכול לסדר שם הכל. הנערות
החלו מאמינות לו, כאשר ראו כי אין
אוזן קשבת לתלונותיהן במישטרה.
על מזל, נערה רזה ועדינה גם היא,
איים כי יחסל אותה, יעשה לה צלקת,
וישפוך עליה חומצה אם לא תחזור
אליו.
אולם מזל החלה יוצאת אז בקביעות
לשתי הנערות, שהלכו ברחוב בפתח־תיקווה,
ושפך חומצת־מלח על פניה
של מזל. בעודו מתיז עליה את החומצה
אמר לה :״זה בשביל שתהיי ילדה טובה
ותעשי מה שאומר לך!״
מזל נפגעה בעיניה ומיהרה
להתלונן במישטרה. היא הובהלה
לבית־החולים, עיניה נשטפו כמה
פעמים, ולמזלה לא נותרה חבלה בעין.

30 אלף לירות עבור מידע שיוביל
לפיענוח הרצח, והמודיע הסכים. אך
מכיוון שהזמן היה ערב חג־הפסח,
ביקש עקביוב מהקצין, כטובה אישית,
כי ינסה לפייס בינו ובין אשתו, ויסדר
לו מקום בביתו לליל־הסדר. הקצין
נסע אתו לבית חמותו, שוחח עם האשה
ואמה, והסדיר למודיע שלו מקום
לליל־הסדר.
עקביוב הוכיח את תודתו לקצין
כבר למחרת. הוא החל מספק
למישטרה חשודים בלי סוף. כל יום
הביא מידע נוסף שסיבך בפרשה עוד
ועוד חשודים. בסך הכל ישבו במעצר,
עקב הידיעות שמסר, כחמישים איש.
אולם בסופו של דבר שוחררו כולם,
מכיוון שהמידע לא התאמת.
גם בשלב זה לא חשד עדיין ראש
צוות־החקירה, כי המודיע משטה בו.
החשד עלה בראשו של קצין־מישטרה
אחר, אשר נזכר במיקרה שקרה שנה
לפני הרצח. אותו חוקר נזכר כי
עקביוב הופיע אצלו אז, וסיפר לו על
קופת־ברזל בדירתה של הקשישה. הוא

בתחילת המישפט הוצגה לפני
בית־המישפט הודאתו של עקביוב. הוא
סיפר כיצד רצח את הזקנה ואף הבטיח
לחוקרים להוליך אותם אל התכשיטים.
הוא הצביע על חבית שעמדה
במרחק־מה, וכאשר השוטרים פנו להם,
זינק עקביוב לשדה הקרוב, ניתץ את
אזיקיו אל צינור השקייה, ונמלט
בקפיצת טרזן מעץ לעץ.

״עשיתי צחוק
המישטדה!״

ך* אשר הסגיר עצמו עקביוב
^ אחרי כמה ימים, באמצעות עורו־רינו
צבי לידסקי והעיתונאי יחזקאל
אדירם, טען כי הודאתו נלקחה ממנו
באופן בלתי״חוקי, וכי בריחתו היתה
רק כדי שיוכל להוכיח את צידקתו.
בית־המישפט פסל את הודאתו של
הנאשם במישפט זוטא, ובכל זאת
הרשיע אותו, על סמך העדויות, גם בלי
הודאתו.

המישטרה. כל זה היה שקר. ואני גם לא
נרקומן. נגמלתי. לא רצחתי את
הזקנה, ובכלל אני לא ידעתי איפה
הבית שלה. אני מתכוון לתבוע פיצויים
מהמדינה,״ הצהיר אז הנאשם המזוכה.
אולם שימחתו של עקביוב לא
נמשכה זמן רב, אחרי שהוגש נגדו
כתב־אישום בפרשת הפרוצות. נעצר
עד תום ההליכים, והתובעת אמסטר־ראם
הוכיחה את אשמתו לשופט אריה
אבן־ארי, הפעם ללא כל ספק.
״מזל שלו כי הנערה יצאה מהפגיעה
בדרך נס, בלי צלקות בעיניים ״,כתב
השופט ,״אחרת הייתי מטיל עליו
עונש־מאסר של עשרים שנה, הקבוע
בחוק לעבירה זו. הוא אדם אלים, בעל
עכר פלילי בעבירות רכוש וגוף,
המעסיק את בתי־המישפט שנים
רבות״.
לפחות בארבע השנים הקרובות יש
סיכוי כי עקביוב לא יעסיק את
בתי־המישפט, אלא את שילטונות
אילנה אלון 9
הכלא•

מדיני

המתופפת הקטנה שר ג ו! רה־קארה התגמדות
י שראל תיסמונת בלב! מאמר תיאולוגי־מטרת
קרטון בלום
סוריאליזם בחול־לבן

תרגום

מילחמת המוחות
באחרונה ראתה אור מהדורה מתורגמת

לעברית של המתופפת הקטנה מאת ג׳ון
לה־קארה כשהיא מזימה תלי תלים של
אותיות. שנכתבו והשמיצו מותחן־אידיאולוגי זה.
המתופפת הקטנה הוא ספר מתוחכם למדי,
שעניינו העימות הישראלי־פלסטיני. זהו ספר,
שמן הראוי שיעורר את קינאתם של סופרים
ישראליים רבים, שאפסותס זועקת, למיקרא ספר

עלילת המתופפת הקטנה היא פלונטר
מתוחכם, שהנפשות־הפועלות בו מושכות את
הקורא כל אחת לכיוונה. כזה הוא רב־המרגלים
קור .*,איש המוסד היעיל, המתחקה אחר
הטירוריסטים הפלסטינים באירופה. לא פחות או
נחות ממנו, הוא הפלסטיני היעיל והאידיאליסט
חליל, שקורץ טומן לו פח. ביניהם, ניצבת צ׳רלי
— נערה אנגליה, שחקנית, הנופלת ברשת
תיאטרון־המישחק של עולם־הצללים.
קורץ מחסל את אחיו של חליל, סלים־
מישל, ומגייס את צ׳רלי, היא המתופפת־הקטנה.
למיבצע חיסולו של חליל.
עלילת המתופפת־הקטנה נפתחת בפיצוץ
ביתו של הנספח הישראלי לענייני עבודה בבון.
החקירה מסתעפת ועוברת ליוון, שווייץ, אנגליה
* גולל לה-קארה -המתופפת הקטנה; עברית:
כרמית גיא; הוצאת )מורה ביתן; 446 עמודים
(כריכה קשה).

החזויה הישראלית
תהליך שהיקת־התרבות נירי השילטון לא
החל נם הפך הפוליטי של ׳שנת .1977 אני הניסיון
להכנעת התרבות והפיכתה מכשיר בידי השילטון
— באמצעות כלים כלכליים״ שילטוניים —
אינו שר־החינור״והתרבות הדתי זבולון חמר.
באחרונה מרחפים באוויר המימסד־התרבותי
ההמוי רעיונות נוסת המסת פקידי־ממשלה
למועצות מערכת של ביתבי־עת סיפרותיים
(החידוש האחרון, הוא תביעת תת־אלוף אבנר
שליו. לבלרו של זבולון חמר לענייני תרבות
והמועצה לתרבות ולאמנות — להמיס
פקידי־ממשלה כחברים במערכת כתב״העת
סימו־קריאה) ,והתביעה הכללית, הקובעות
שכל מוסד תרבותי הנהנה מ־ 20 אחוז של סיוע
ממשלתי. חייב לקבל 100 אחוז של חברי הנהלה
מטעם הממשלה.
אלא שהפטנט הוא פטנט ישן של אחדות־העבודה״
שהוכנס לשדה־המישחק התרבותי כבר
לקראת סוף שנות ה־ .40 כאשר אחדות־העבודח
קיבלה לידיה את תיק התרבות (במקביל
למיפלגה הפרוגרסיבית ז׳׳ל, שקיבלה לידיה את
תיק עליית״הנועח.
כמשך שנות דור דיכאה אהתת־העבודה את
חיי התרבות בישראל, כאשר הקומיסרים התרבותיים
של מיפלנה זו מקצינים את הקצבותיהם
לאומרי ההן התרבותיים ברמות השונות.
כאשר החברזדהישראלית עברה, בראשית
שנות וד ,60 ניסיון של מיסוד השירות״הציבורי,
ייאגו אנשי אחדות־העבודה להציב בראש
המועצה לתרבות ולאמנות את הגברת לאה
פוחת ז׳ל, מי שהיתה בשנות ה־ 50 מבקרת־התיאטרון
הז׳דאנוכיסטית של יומון אחדות־העבודה
למרחב.
כך נוצרו נורמות של כפייה־תרבותית־פוליטית־מיפלגתית
בידי אנשי אהרות־העבודה,
שמפעם־לפעם השליכו עצם תרבותית קטנה
לכלבים השוטים, שלא נימנו עם שורות מלחכי־הפינכה
שלהם.

סופר ג׳ון לה־קארה(על רקע ירושלים ומחנה פליטים פלסטיני)
איש מיקצוע בעולם הצללים
ולבנון. קורץ, המתקרא גם שולמן ושמות
נוספים, פותח במירדף לשם חשיפתו של תא
בינלאומי של טרוריסטים פלסטינים.

קורץ, שבדומה לסמיילי, הוא איש־מיקצוע
בעולם־הצללים, הפועל לבדו ומורד כממונים
עליו, מוליך את העלילה כשחר חוטים קטנים

היה היה עם הספר

כך התבסס במשד דור שלם, אוסף של
פרזיטים תרבותיים מסביב למישרדו של שר־הוזינור
והחוץ המנוח. יגאל אלון.
שר־החיגור־והתרבות הנוכחי זבולון המר,
המשתווה ליגאל אלון בתפקיד זה רק בנושא
הצביעות־התרבותית (בעיקר בנאומיו המתחסדים,
בטקסי הענקת פרס ישראל בימי

משליט ומחמיץ אלון
אוסף של פרזיטים
העצמאות) ,פשוט הולד בדרך שהיתווה יגאל
אלון. המענקים והכספים שקודמו העניק
למקורביו, החלו זורמים בשנים האחרונות
למקורבי המר, ולנתמכי המפד־ל.
התלונות והמחאות של אנשי התרבות־מטעם
של השילטודהקודם. לנוכח אובדן עצמאות־התרבות.
מעוררת רחמים.

אותם מלחכי־פינכה בעבר ובהווה שכחו
במתכוון, שכאשר הוצע ליגאל אלון להפוך את
המוצעוז לתרבות ולאמנות למוסד שאינו תחת
שליטת הממשלה. הוא דחה אותו חזיתית.
גם נוכחותו של מנכ״ל המועצה הנוכחי,
תת-אלוף (מיל׳) אבנר שליו, מי שהיה ראש־לישכתו
של רב־אלוף דויד אלעזר, ובן־חסותו
ומומלצו של אלון לתפקיד המנכ׳׳ל, אינה יכולה
לשנות מאומד״ שהרי הרפלקס-המותנה של שליו
משרת את זבולון המר באותה נאמנות ששירת
קודם לכן את בר״לב ואת אחדות־העבודד״
הפרק המעציב ביותר בדעיכה ההדרגתית הזו
של המועצה לתרבות ולאמנות הוא ההשוואה
לאותו רנסאנס״תרבותי־ממשלתי, שעורך נשיא
צרפת פרנסואה מיטראן. המהפך של מיטראן
שהעמיד את נושא התרבות בראש סולם־
העדיפויות של החברה הצרפתית, לא פחות
מענייני־פנים אחרים, שלא לדבר על ביטחון.
בצרפת היום קשה יהיה לראות קציו־צנא
בדימוס. הופך בעל הריעה ובעל המאה בהחלטות
הקובעות לאן יתועלו כספי התמיכה הממשלתית
בתרבות.
מעציב לראות כיצד בעוד שצרפת של 1984
ודא מדינה המבצרת תרבות הנתמכת בידי
השילטון, בלא צנזורה ממשלתית, מדינודישראל,
שנוסדה כתוצאה מתנועה־תרבותית־מהפכנית־יהודית,
הפכה מדינה שהתרבות בה היא דבר בזוי
ובראש אותה מערכת בזוייה הוצב קצידצבא
בדימוס.
במהלך רעיכת התרבות הישראלית הנתמכת,
וחבישת הכיפה על ראשיהם של יוצרים, העשויים
לחיות רק באמצעות ובעזרת תמיכה ממשלתית
— מצטיירת לה התמונה, שהחלר״ כאשר
היוצרים נאלצו ללבוש את החולצות הכחולות
של ארץ־ישראל-העובדת.
כל שנותר להוסיף, לסיכום עידן המד ולבלרו
שליו כתרבות הישראלית, הוא אחר: היה היה עם
הספר.

ורבים, לכדי עניבת־חנק הנסגרת סביב קורבנו
חליל. גם תושייתו בבחירת צ׳רלי, לכידתה,
גיוסה, אימונה ושילוחה למיבצע המורכב —
חושפים מעט מאותו עולם־צללים לא ידוע, של
המאבק הישראלי־פלסטיני.
עד מהרה נקרעת צ׳רלי בין אהבתה
לסלים־מישל ובין אהבתה לסוכן המוסד גדי
בקר. במהלך עימות ריגשי זה, ובשאר פירקי
המתופפת הקטנה, פורש לה־קארה את שורשי
הקונפליקט הישראלי־פלסטיני מפרק יהודי
אירופה הניצולים מן השואה, ועד להפצצות
חסרות־הרחמים של חיל־האוויר הישראלי על
מחנות הפליטים בלבנון.
המרכיב המרתק ביותר בספר הוא המהפך
במשמעויות העימות הישראלי־פלסטיני. אצל
לה־קארה מתגלית בהדרגה תמונה חדשה בתיאור
סיגנון המאבק בין הצדדים.
המתופפת הקטנה אינו תיאור של מאבק,
המתחולל מבעד לקנה־הרובה והפצצה. המאבק
המתואר בספר גולש למילחמת־מוחות, למאבק
מתוחכם, שבו כללי־המישחק מתעלים מעל
לכללי״המישחק של מאבק־הגושים מיזרח מול
מערב.
נוסח התיחכום של אנשי המוסד, מצד אחד,
ומולם הלוחמים הפלסטינים, מעיד על צמיחת
פרק חדש בעימות הישראלי ־פלסטיני. יחסם של
אנשי המוסד לפלסטינים ולטירוריסטים הפלסטינים
מעיד על־כר שהם ריאליסטיים עשרת
מונים מאשר הפוליטיקאים המנהיגים את
ישראל. הטירוריסטים הפלסטינים בהמתופפת
הקטנה אינם נופלים באיכותם כאנשי־מחתרת
מלוחמי לח״י בזמן המנדט־הבריטי בארץ.
העלילה נרקמת לכדי מילחמת־מוחות, שבה
לא מנצחים הישראלים וגם לא הפלסטינים, אלא
צ׳רלי, המתופפת־הקטנה, בת העולם־המערבי
המנוון, המחדירה לדמה מעט מאותה חיוניות
תוססת של האוכלוסיה המגוונת של הים־התיכון.
אין לי ספק, שהקריאה בהמתופפת הקטנה
תעניק לקוראים מימד עומק עצום להבנת
הקונפליקט הישראלי־פלסטינירנוסף על ההנאה
מתיאורי המתח, שבהם לא נזקק לה־קארה
להמלצה.
תרגומה של כרמית גיא פוגם לעיתים
בהנאת הקריאה, שכן המתרגמת לא טרחה אפילו
להתמודד בכל מיני אנגליזמים, שהיא הריקה
בחוסר־עומק לעברית. יחד עם זאת, גס התרגום

הזה אינו מסוגל לפגום באיכויות הכתיבה של
לה־קארה.

תולעי־תרבות

הגות
שפינוזה ביום שישה באב 27 ,ביולי ,1656 הוכרז מעל
התיבה בבית־הכנסת של קהל תורה, הקהילה
המאוחרת של היהודים הפורטוגזים באמסטרדם,
חרם נגד ברוך שפינוזה (אססינוזה —
בעברית של אז).
שפינוזה הוחרם בשל ספק שהטיל בהי־שארות־הנפש,
שהיא אחת מעמודי״היסור של
הדת היהודית. הנידוי מעם־ישראל הפך את
שפינוזה להוגה״דיעות מרתק במקוריותו,
שהונצח במדף הספרים העברי 300 ,שנה אחרי
נידויו.
באחרונה ראה אור בתרגום לעברית סיפרו
של שפינוזה מאמר תיאולוגי־מדיניי•׳ ,שהוא
אחד מהחשובים שבספריו.
כבר מדרך ההקדמה של מאמר תיאולוגי־מדיני
אפשר לשער כי שפינוזה היה מנודה גם
במדינת־ישראל של זבולון המר והנשיא חיים
הרצוג, שהרי הוא כותב: לסי סברתם של קצת
יהודים לא השמיע אלוהים את המילים של
עשרת הדיברות, אלא לדעתם, בני״ישראל
שמעו קול רעש בלבד, שלא היתה בו השמעת

למיתוס של דוך־ז׳ואן בתרבות האירופית קיים קוטב — קוטב
הנאמנות מול קוטב הבוגדנות. את הקוטב הזה מסמל המיתוס של
טריסטאן ואיזילדד״ שהוא אחד מהגדולים שבגילויי השתוקקות
הנפש הגברית האוהבת.
מריסטאן הוא הגבר המדמה שמצא בא׳זולדה את יחידת־ליבו, את
השלימות הנשית המשלימה שלו.
גוטסריד איש שטראפגדרג, משורר גרמני בן המאה ה״,13
ששימש לבלר העיר שטראסבורג. חיבר את תוסח הידוע ביותר של
ט ריס ט אן ואיזולדה, על־־פי מקורות צרפתיים, וכנראה סיפורו האבוד
של כרטיאן מטרדא.
סיפור־עתיק זה של אהבה העזה נמל ואהבות, אהבה שהביאה
עיצבון מופלא והמוליד אל שתיית לא אהבה בלבד, אלא אהבה ופדות
גט יחד ...נחשב אחת מיצירות־המופת של ותרבות האירופית הטומן
בחובו גם משמעויות בלעדיות לתרבות הנוצרית של סוף ימי־הבינים.
והנה, בימינו, קם יורש וממשיך בישראל של שנות ה־ 30 לגוטפריד
איש שטראסבורג, אברהם בלבן, שפירסם מחזור שידי אהבה.מקוריים״
תחת הכותרת הכמעט בלתייאפשרית ט רי ס ט אן ואיזולדהי** ,כותרת
העשויה להמאיס מיתוס אירופי זה על הקורא הישראלי.
בלבן היומרני מביא חרוזים מפרי־עטו, מיקודו של המנקד פסח
מלץ, ובלוויית ציורים צבעוניים הלקוחים מכתבייד צרפתי מן המאה
ודג , 1של גירסה צרפתית לסיפור אהבה זה.
חרוזיו הבלתי־אפשרייס של בלבו מהווים מעץ קריקטורה של שידה,
כבר מחריזת־הפתיחה, שבה מבשר בלבן: חיפושית תעתה לבוא /אל
מצע העשבים שלנו.״ הרד החריזה המעוררת מלידת ולארדווקא אהבה
ביד נימהדת חונק טריסטאן את איזולרד״ /ביד קשה ודא אוחזת בו...
ועד לחריזה בנוסח מי כמוהם יודע מחו חולי־מלאכי / .עכשיו, באין להם
ליל ואין שחרית / ,הם יודעים שנפלה בחלקם אד,בזת /מי כמוהם יודע
שהיתה זאת אהבה אפשרית. אולי, אבל איזו שירה בלתי־אפשרית, של
חרזן בלתי־אפשרי. האל שהביא לעולם את אהבת טריסטאן ואיזולדה, לא
הביא בבלבן מעט כישרון, כדי שזה יוכל לחרוז חרוז עברי ראוי לשמו.

טדיסטאן ואיזולדה(תדסים־עץ במוסיאון הבריטי)
חרזן בלתי־אפשרי לאהבה אפשרית

עבור חרוזיו המטופשים הללו זכה אותו אברהם בלבן במענקדיצירה
• אברהם בלבן -ס רי ס ט אן ואיזולדה; ניקור: פס ח מלין; הו צ את
לשנת יצירה, מטעם מישרד־החינוך־והתרבות.
דליה פלד 80 :ע מודים(בריב ה קשה).

ם ילוסוף! שפינוזה
בני־ישראל שמעו רעש בלבד
מילים ...שפינוזה ממשיך ומבקר את היהדות,
בדברי־הקדמתו, בניסוחים כמו: ובמובן זה היו
היהודים רגילים לייחס לאלוהים את כל הדברים
אשר נישגבו מבינתם ואשר את סיבותיהם
הטבעיות לא הכירו בימים ההם. לכן קראו
לסערה גערת ה׳ ולרעמים ולברקים היצי ה׳.
סבורים היו שאלוהים מחזיק את הרוחות
סגורות במערות ויראי ל ח אוצרות אלוהים.
בדעתם זו לא נבדלו מן הגרים, אלא במה
שהאמינו כי אלוהים, ולא איאולום, הוא
מושל־הרוחות ...הגדרות הסותרות את
המתכונות שכופה זבולון המר על תלמידי
ישראל. 1984 ,
במאמר תיאולוגי־מדיני מתמודד שפינוזה
עם סידרת שאלות, המעמידות את הבסיס
ליהדות המודרנית, כבסיס קוסמופוליטי ולא
ארצי, מפגר ואלילי. הוא בוחן שאלות־יסוד בדת,
החל בנבואה והאם היתה מתת הנבואה מיוחדת
לעברים, המשך בחוק האלוהי, ועד על הטעם,
למה נקבעו טקסי־קודש.
שפינוזה ממשיך ושולח אתגרים מחקריים
לביקורת ולבחינת היהדות, תוך שהוא מוכיח, כי
החומש וספרי יהושוע, שום טים, רות, שמואל
ומלכים לא נכתבו בידי הקרויים עליהם,...
ובאותה ביקורת עיקבית וחסרת־פשרות, אין
שפינתה מרפה ידו ועיונו גם מממשיכי חלק
מהיהדות, הנצרות, ובוחן האם השליחים כתבו
את איגרותיהם כשליחים ונביאים או כמורים...
בהמשך הטרקטט שלו, יוצא שפינוזה חוצץ
כנגד המגמה היהודית המתוחכמת, המנסה
* ברוך שפינוזה -מאסר תיאולוגי-מדיני;
עברית: ח .וירשו בסקי; הו צ את מאונס; 260
עמודים (בריבה קשה).

לפענח את סיפורי המקרא, ושאר כיתבי־הקודש
ברב״מימדיות ומורכבות שלהם, בעוד הוא טוען,
כי אין כיתבי־הקודש מלמדים, אלא דברים
פשוטים־בתכלית, ואינם מתכוונים לשום דבר
זולת הציות ...והלאה, הוא בוחן ומפרק את
משמעויות האמונה, מיהם המאמינים, והתהליך
שבו הופרדה האמונה מן הפילוסופיה.
שפינוזה ממשיך וקובע, שהתיאולוגיה רחוקה
מלשרת את התבונה, כך שהוא כופר לא במעט
בסמכותם של כיתבי־הקודש, אם כי הוא נמנע
מלזלזל בהם׳ אך מטיף לקבלם כמות שהם.
בפרקים האחרונים של מאמר תיאולוגי־מדיני
מטיף שפינתה להפרדת המדינה מהדת,
תוך שהוא מרגיש את זכותו הטבעית
והאזרחית-של כל איש ואיש...
בפרק 18 במאמר ממדינת העברים
ומתולדותיהם מוסקים עקרונות מדיניים
מסויימים, מתייחס שפינוזה למצבם של
הנביאים באותה מרינה, והוא כותב:
ראוי לציין, שהנביאים — והס הלא היו
אנשים פרטיים — הרגיזו יותר משתיקנו את
הבריות על״ידי דרך החירות שנקטו באזהרו־תיהם,
נזיפותיהם וגערתם; ולעומת זאת, שינו
הבריות את דרכם על־נקלה, בשהמלכים הזהירו
או ייסרו אותם. יתר־על־כן, הנביאים היו קשים
להם למלכים, ואפילו למלכים יראי־שמיים, בשל
הסמכות שהיתה להם לשפוט ולחרוץ מה
מעשה יש בו יראת שמים ומה מעשה יש בו
פריקתה ולהוכיח אף את המלבים על פניהם, אם
העזו לנהוג עניין מענייני ציבור או יחיד שלא
בשיפוטם...
מעניין היה לראות את שפינוזה מול חזון
מדינת־ישראל של אריאל שרץ. מה עוד,
שבפרק הקודם, בעל מדינת העברים כותב
שפינוזה בין השאר: יתר־על־כן, מי שהכיר מן
הניסיון את רוחו ההפכנית של ההמון כמעט
שנואש ממנה: בי לא התבונה, אלא היפעלויות
בלבד שולטות בה, היא נוטה בפזיזות לכל דבר,
ומושחתת בקלות יתירה בץ על־ידי אהבת
הבצע ובץ על־ידי מותרות ...והלאה, אל
המסקנה של שפינוזה הקובעת ועם־בל־זאת,
מעולם לא הגיעו לכך, שלא תהא סכנה גדולה
יותר נשקפת לשילטון מצד האזרחים, כפי
שהיא נשקפת לו מצד האויבים, ושלא יהיו
המחזיקים בשילטון יראים מן הראשונים יותר
משהם יראים מן האחרונים. ועדה מדינת
הרומאים, שלא היתה כמותה שלא נוצחה
על־ידי האויבים, והיא נוצחה ודוכאה כמה
וכמה פעמים על-ידי אזרחיה...
קצרה כאן היריעה מלהביא את כל השקפותיו
של שפינוזה, שהן אחת החוויות ההגותיות
היהודיות המרגשות ביותר. מה שמצער הוא,
שברוך שפינוזה פסול ללימוד במערכת־

הלימודים של זבולון המר, פסילה המשולה
למחיקת ויליאם שיקססיר מתוכנית־הלימו־דים
באנגליה.

עיון
אטימות דחיית הפואטיקה הימאטית נתקשרה
במגמת ההפשטה והעירפול ...כשאיפה אל
המסוגנן, הכללי והעל־זמני, בהבאה במקום
הנטייה לפירוט הניסיון המסויים ש)נהם ך
לשיר לירי מטאפורי ...אל עבר המטאפורי

קורבן אלתרמן
בלבול־מוח אקדמי

הדחוס ...כך מלהגת פרופסור רות קרטון*
בלום, פרופסור לסיפרות עברית באוניברסיטה
העברית בירושלים, בסיפרה בין הנישגב
לאירוני תוך שהיא מעמידה בו את יצירתו
הנשגבה של נתן אלתרמן מול האירוניה
שבקיום הפאראזיטי של מבקרים ברמתה.
סיפרון זה של קרטון־בלום נראה כמטרת־קרטון
של הביקורת, מול החיות והחיוניות,
שביצירה הסיפרותית. קרטוך בלום חסרה את
הרגישות והתחושות הטבעיות להבנת העומק

הפשוט של יצירה שירית. היא מודדת יצירה זו
בכלים אקדמיים שחוקים ומשוללי כל השראה.
ביטוייה הביקורתיים של רות קרטון־בלום,
משומשים ומשוללי כל מעוף. במאמר־הכותרת,
שבו ״מנתחת״ קרטון־בלום את דרכי העיצוב
של דגמים ריאליסטיים ב׳חגיגת קיץ׳ של
אלתרמן, היא משרבטת לקראת סיום: וכאן
מזדקר לעץ ההבדל בין החיווי השירי לחיווי
ההגותי. בעוד שבמפה, החשיבות המוענקת
לסרט היא חד־משמעית, הרי המניץ הארץ• של
הפרטים בשיר, המעמיד על מישור אחד ...ועוד
מברברת קרטון־בלום בלשון, שכל קשר בינה
ובין הכתיבה או כוונת המשורר, הוא בילבול מוח
אקדמי דוחה וחסר כל קסם ענייני ואפילו לא
ביקורתי.
כדי שהקורא לא יצא משועמם מרשימה זו,
ההגינות מחייבת, שהוא, ואולי אפילו פרופסור
קרטון־בלום, יקראו את הקטע הבא, תחת
הכותרת מנגד לארץ, שכתב המשורר יונ תן
רטוש, בסיפרו ספרות יהודית בלשון
העברית על השיר מריבת קיץ של נתן
אלתרמן:
הקיץ המתואר בשיר זה הוא אומנם קיצוני,
הקיץ שלנו, אבל בפי שהוא נראה בעיניים
זרות. בעיניו׳של חדש מקרוב בא. בשבילו,
בשביל הבא מאקלים שאיננו תת־טרופי
כשלנו, מפתיעות וקובעות הן עצם עובדות
החום: העדר הגשם, העדר העשב והפרגים...
אלא שיונתן רטוש, רעב רוב ימי חייו, כפי
שרועבים ומתבזים סופרים ומשוררים עבריים
אחרים בישראל, למרות שהבנתו בשירה עלתה
עשרת מונים על הפרופסורית קרטון־בלום
ודומיה, המתיזים דיו־אקדמית ומזהמים שירת
משוררים.
אילו מחצית מהתקציבים המוקצים
על־חשבון כספי הציבור למחלקות המטמטמות
לסיפרות ולשירה, היו מושקעים בסופרים
וכמשוררים, אולי פרופסוריות ופרופסורים
כקרטון־בלום היו נאלצים לחפש אחר עבודה
ומיקצוע, בהתאם לכישוריהם הטיבעיים — אן־
הסיפורת והשירה הישראליים היו נישכרים
עשרת מונים.
לא ייתכן שבארץ הזאת, הסופרים והמשוררים
יירעבו והפרופסורים והפרופסוריות ישמינו על
חשבון חקר יצירותיהם. משהו מעוות כאן.
• רות קרטון־ בלום -בין הנישנב ל אי תני;
הוצאת הקיבוץ המאוחד; 128 עמודים
(בריבה רבה).
**יונתן רטוש -סיפרות י הודית בלשון
העברית -הו צאת הדר; 212 עמודים(בריבה
רבה).

^ ש לו שיער שחור, שכיפה
ומיגבעת שחורה מכסים עליו. זקנו
שחור ובגדיו צנועים וכהים. הוא נראה
כמו תלמיד־חכם, והוא גם כזה, ובנוסף
לכך הוא צייר. צייר שחזר בתשובה.
זהו מיכאל עמרני, המתגורר
בשכונת״התיקווה התל־אביבית.
כיצד מסתדר הציור עם הדת, האם
לא נאמר בתורה במפורש ,״לא תעשה
לר פסל וכל תמונה״? כן, בהחלט נאמר,
מאשר מיכאל עמרני במיבטא תימני
מודגש, אבל אנשים לא שמים לב
להמשך הפסוק, האומר :״לא תשתחווה
להם, ולא תעבדם.״
לדעת עמרני אסור לסגוד ולעבוד
אבל לצייר, מתוך אהבת הציור, זה
בסדר.
סמל הזימה. כאשר חזר בתשובה,
לפני שנתיים, הרגיש שהתורה היא
ערך עליון מכל הדברים היום־יומיים.
עמרני נבהל וחשב בליבו שאסור
לצייר, ניתץ את כל הפסלים שפיסל
בחייו, הפסיק לצייר, חשב לשרוף את
כל תמונותיו ואף קרע רישומי־עירום
שצייר ואשר סימלו עתה עבורו את
הזימה (סקיצות שהמורה שלו לציור
המליץ למכור בחמשת אלפים שקל
הרישום).
עמרני פנה אל הרב שמואל מזוז,
ראש־ישיבה, הזמין אותו לבית ושאל
אותו אם מותר לו לצייר, אם כי חשש
מאוד מהתשובה.
הרב התפעל מציוריו ואמר לו :״למה
שלא תמשיך לצייר?״
אבא של הציירים. עמרני נולד
וגדל בכרם־התימנים בתל־אביב. הוריו
הדתיים חינכו אותו למיצוות ולמעשים
טובים. הוא סיים בית־ספר עממי דתי
ועבר לישיבה תיכונית.
בגיל 16 החליט שהדת היא לא
בדיוק משאת־חייו ..הוא עזב את
הישיבה והפך חילוני, התחיל לעבוד
בנגרות. בגיל 20 התחתן.עם דליה
מראש־העין ונולדו להם שלושה
ילדים.
עד אז צייר עמרני מדי פעם ציורים
לא מקוריים, היה מעתיק ציורים
(״בשביל הכיף״) מתוך לוח־שנה.
המיפגה החזק בציור חל לפני חמש
שנים. דודו, הצייר דויד תמרי, ערך
תערוכה בגלריה ידועה בתל־אביב.
עמרני, שהיה בין המוזמנים לפתיחה,
ראה עשרות אנשים העומדים ומביטים
בהתפעלות בציורים הנאיביים של דודו

הרב אמר לו :״מותר לצייר, או אסורלסגוד לציורים!

הצעיר :״חשבתי לתומי — מה כולם
מתפעלים מהקישקושים הפרימיטיביים,
הנאיביים האלה, התלויים על
הקירות? מה יש בהם? או שהאנשים
האלה פסיכים או שאני טיפש. והיו שם
פרופסורים ואנשים ידועי־שם. אז
אמרתי לעצמי: אם הוא צייר, אז אני
האבא של הציירים.״
זאת היתה קינאה חיובית, ולמחרת
התחיל עמרני לצייר, בצבע שמן, את
הבית ההולנדי של הצייר פיטר
ואן־דייק — תמונה שמצא בלכסיקון
לאמנות.
איתמר סיאני, בן־רודו של עמרני
וצייר גם הוא, בא, ראה את התמונה
ואמר שהיא טובה מאוד, אבל לא הבין
מדוע הוא מתחיל בציור כל־כך מסובך.
תמונתו הבאה של עמרני היתה
העתק דיוקן שצייר רמברנדט, של יאן
סיקס, ראש האזרחים, שהיה ראש־העיר
של אמסטרדם וחברו הטוב של
רמברנדט.
התמונה ענקית ( 100 על ,)60
בצבעי־שמן כתום חום. ציירים שראו
את התמונה התפעלו, נדהמו כיצר הגיע
עמרני לגוונים ולקפלים בבד בלי
ללמוד. הוא צייר את התמונה במשך
שבוע.
כיצד ידע לצייר בשמן? פשוט, הוא
ניסה. העובדה שהיה פעם צבע, גם כן
עזרה לו.
השכלה פורמאלית. אחרי חצי
שנה באו אליו שכניו, בחברת מבקר
אמנותי, ביקשו ממנו להשתתף בתערוכה
קבוצתית, כדי להראות שבשכונת־התיקווה
יש גם דברים חיובים.
כתב אחד העיתונים על תמונותיו
של עמרני בתערוכה :״הוא מציג
דיוקנאות מסוגננים בשמן, שיש בהם
ייחוד!״ מילים אלה דחפו את עמרני
ללימודים. הוא רצה בהשכלה אמנותית
פורמאלית.
הוא נרשם למכון אבני, למד שם
את יסודות הציור, זרמים בציור, למד
לצייר בגואש, בטוש, בשמן, רישום
וטכניקה של פנדה.
״ יש אלוקים! עמרני למד באבני
במשך שנה. בסוף אותה השנה, בחורף,
היתה שנת בצורת והדתיים התפללו
לגשם. החזאי אמר שלא יירד גשם.
ופיתאום התחיל לרדת גשם.
עמרני זוכר שנסע על הקטנוע שלו,
כולו נרגש על כך שיורד גשם ובכל

ה צ ״ושטונתשה

\ 1ך \ 1ישראל עמרני גאה מאוד בבנו הצייר ומתפלא ביצד הוא מצליח לצייר אותו בצורה
1כזאת. אין זה הבן הצייר היחיד במישפחה, כי גם הבן שלום הוא צייר ותיק והוא
מחזיק ברשותו מיכחול וצבעים. שלום עודד את מיכאל, צבעי לשעבר, בתחילת דרכו.

11 ¥111 חנה עמרני התפעלה גם היא מהדיוקן שלה שצוייר בידי בנה, אבל שמחתה
\ 1ו /ו 1העיקרית על כך שהוא חזר למקורות הדת ו״מתענג בעולמו של הקדוש־ברוך־
הוא״ .מיכאל החליט לחזור בתשובה אחרי שירד גשם בניגוד להודעת השרות־המטאורולוגי.

במדינה

רמזור אמר למישהו :״תראה, באמת יש
אלוקים!״ ואז, אמר לעצמו :״אם כך, יש
לך אבא בשמיים, אבא נהדר הנותן מטר
בעיתו.״ וכך חזר בתשובה.
מאז הוא מרגיש ״משוחרר״ :״אני
יודע מי אני ומה אני, איפה אני דורד
עיתונות עוד רא, אבל כמעט

האס יופיע סיר סוף,
עיתון־הערג החדש?
יופיע, או לא, בצבעים או
בשחור־לבן 16 .עמודים או .24 כבר
כמה חודשים עומד להופיע יומון עברי
חדש, בשם חדשות, שבעליו הם
מישפחת שוקן, ליתר דיוק עמוס שוקן,
המבקש להוציא לאור עיתון־ערב.
בצבעים.
לא ברור מתי יצא ובאיזו משעות
היום. עיתון־ערב שיופיע בבוקר, או
עיתון־ערב שיופיע בערב. בינתיים
השמועה: עיתון־ערב של בוקר.
עיתון כזה יפריע למישהו.
ידיעות אחרונות ומעריב אינם
רואים את הופעתו של העיתון החדש
בעין יפה. ואפילו מספרים שהכינו

השלום ברמת־גן, כאשר גילו ביום
רביעי בבוקר את שרידי השריפה
בבניין. עם שחר הבחינו שכנים של
בית־המישפט, הנמצא במרכז רמת־גן,
ברחוב ביאליק, בעשן ולהבות
הבוקעים משם. מכבי־אש הגיעו מייד
למקום וכיבו.את האש.
ריח של נפט. השעון החשמלי
של בית־המישפט הפסיק את פעולתו,
כתוצאה מקצר שגרמה השריפה, בשעה
,6.25 מכר מסיקים כי השריפה החלה
זמן קצר קודם לכן. סולם ארוך, שהוצב
מאחרי הבניין, נתפס בידי המישטרה
ודגימות משרידי הגג נשלחו למעבדה
המישטרתית.
מזכיר בית־המישפט, יעקב דורון,
הוזעק על־ידי מכבי־האש בשעה שבע
בבוקר. הוא הציץ בצער בגג השרוף
והרגיש ריח של נפט העולה מאודים
עשנים שנפלו מהגג.
היתה זו ררך מוזרה להתנכל

דאירועודמןךן 1ן דיוקנו של ראש עיריית אמסטרדם
| | 1 / 1 11 11 111 שמצא מיכאל עמרני בלוח־שנה,
ולפיו צייר את ההעתק. התמונה ענקית ( 100 על )60 ובגווני כתום וחום.
האמנות שלו. מבקרת קפדנית מאד.
גם הוריו מאוד גאים בו, ואביו
מתפלא כיצד הוא מצליח לצייר אותו.
לפני שלוש שנים נסע עמרני
לאירופה כדי לראות אמנות, ביקר
במוסיאון לובר, הסתובב בו ימים
שלמים, ביקר בביתו של רמברנדט

בהולנד, במוסיאון ואן־גור, במוסיאונים
בלונדון, והסתובב בהם כמו שיכור.
הוא אינו מתפרנס מציוריו, ול־מחייתו
הוא עובד כשליח. אבל עד
היום מכר 100 תמונות. לאחרונה אף
מכר תמונה ב־ 500 דולר.

אורנה גלזן

| ך | 111 שחזר בתשובה, זנח בגיל
16 1 -1 /את הדת והפד חילוני,
עבד בנגרות, שרברבות, וצבעות.

הגג השרוף של בית־המישפט ברמת־גן
הפורץ בחר בדרך הקשה
מכת־נגד משלהם. ניצנים ראשונים —
תמונות־הצבע בידיעות.
יש מה להפסיד. בעיתון החדש
יש כבר 30 מקבלי שכר. אין עוד
מכונות להפרדת צבעים, שרק השבוע
תורכבנה. יש שמועות ששוקן מוכן
למכור את העיתון שלא נולד
למתחריו. אין שמועות שהם מוכנים
לקנות.
בינתיים יש מסך עשן. עוד מעט
יתפזר ואז יתברר אם יש עיתון חדש או
אין. מי ששאל אם העסק כדאי כיום,
לא שאל שאלה טובה. מי שמוכן
להפסיד, ישמח גם להרוויח.
השיטה תהיה של עיתון צבעוני
במחיר עממי — 20 או 25 שקלים,
שיימכר על־ידי הקיוסקים, שישלשלו
את הכסף כולו לכיסם.
ההכנסות, בעיתון החדש, יבואו
מהמודעות. ההפסדים יבואו מכיסו של
המו״ל.
יודעי־דבר אומרים שיש לו מה
להפסיד.

ך 111\ 1ךדליה מראש־העין
111111X11 הספה לאחרונה לכו-
בקרת־האמנות של בעלה הצייר.
ולמה אני חי. התורה היא רוחנית וגם
הציור״.
ומה אומרת אשתו, דליה, על כך
שחזר בתשובה, ומה היא אומרת על
ציוריו? לאשתו התימניה יש יסוד דתי
(״אני קילקלתי אותה כשהתחתנו״),
עכשיו גם היא חזרה למקורות.
בעניין הציור — בהתחלה היא
קראה לזה קישקושים, היום היא
מעריכה את עבודתו והפכה למבקרת

פשעים
ש רי פ ת ביוז־המי שפט

]חדר־האורחים בביתו של מיכאל בשכונת!
התיקווה נראה כמו גלריה. תמונותיו תלויות
מקיר לקיר ומונחות גם על הריצפה. בסלון שולחן־קש ועליו מטעמים.

בית בשכונה:

הגג נשיח,
הארפידן לא נפגע
״מישהו בוודאי התכוון לשרוף את
הארכיון ״,אמרו פקידי בית־מישפט

לארכיון בית־המישפט. אם רצה מישהו
לשרוף את מאות התיקים הנמצאים על
המדפים בחדר־המזכירות, לא היה לו
כל קושי לנפץ חלון קידמי ולזרוק
משם לפיד שישרוף את כל הארכיון.
אולם הפורץ בחר בדרך קשה יותר.
הוא טיפס על סולם מחלקו האחורי של
בית־המישפט, ואת החומר הדליק הניח
על הגג. מכיוון שמשם ארוכה הדרך
לארכיון, לא נגרם למישרד כל נזק.
מכבי־האש כיבו את השריפה בזמן, ורק
לגג המיסדרון נגרם נזק קל.

צה״ל
החייל ש אהב מישפטים

מכל מפקדי
ערקתי -והשסלתי
סיפור השבוע הוא סיפורו של חייל
דרוזי. הוא הוצב, בשעתו, לעתודה
האקדמאית והחל לומד מישפטים. אבל
מכיוון שלא השלים את לימודיו, גויים
לשירות סדיר.
הוא ערק והספיק להשלים לימודי
תואר ראשון. אחר־כך נתפס, הוענש
קלות, הוחזר לשירות ושוב ערק.
הפעם כבר הספיק להשלים לימודי
תואר שני, לפני שנתפס שוב.
השבוע נדון בבית־המישפט לשנתיים
מאסר.