גליון 2426 מתאריך 29 בפברואר 1984

ה מ היר 180ש קלי ם (כילל מ ע״ מ)

המדא שד
שד ועדת רוטגגן־סיוון

,עד שתגיעו
תהיה עוגה:״
״אני כבר לא נבהלת מאורחים
המודיעים לי בערב שהם מגיעים
בעוד חצי שעה ומצפים ממני לאירוח
מושלם.
הבעיה הזו, השבח לעלית, נפתרה.
איך שאני סוגרת את הטלפון אני
ניגשת לארון שם מחכות לי תמיד -
העוגות של עלית: עוגת שיש, עוגת
צימוקים, עוגת שוקולד או עוגה
אנגלית. אני צריכה רק לבחור.

ההוראות פשוטות וכתובות על
האריזה. מערבבים עם ׳/2כוס מים
ושתי ביצים(עוגה אנגלית) מכניסים
לתנור וכעבור כ־ 35 דקות יש עוגה
(ההצלחה שלה בטוחה) נפלאה !
מי אמר שמסובך לאפות עוגות?״.״
״סליחה רגע, האורחים כבר
מצלצלים בדלת...״

עוגה אנגלית כולל תבנית!

מכחבים
הנקמה שנמנעה
הדרוזים הצילו את העם בניקרא*
גווה.
טוב שהנחתים האמריקאיים הסתלקו מלבנון
ביוזמה אמריקאית, ולא נופנפו משם תוך כדי
קרב. כך ההשפלה שלהם קטנה יותר, ואינה
מצריכה תיקון מיידי.
הדרוזים והשיעים, שנהגו במארינס בכפפות
של משי, עשו שירות חשוב לעמי אמריקה
המרכזית: אילו השפילו את האמריקאים, היה
הנשיא הקאובוי מתנקם מייד בניגראגווה ובשב־אבי
ברוטמן, גבעתיים
נותיה•

י^נונג שבת

כל הכבוד לדג תבורי.
העיירה הנידחת — ממש חור — שהתחילה
להוביל במאבק נגד הכפיה הדתית בארץ, יכולה
לתת,דוגמה לאחיותיה הגדולות והפחדגיות.
כל הכבוד לרב תבורי, שלא נבהל מאיומי
המאגיה השחורה. באומץ ליבו הוא גורם לתושבי
עירו עונג־שבת אמיתי.
יפה שטיין, באר־שבע

^דרדס־די
דירדסו לנו את השכל.
נמאס כבר לראות איר המדינה הזאת שוב
ושוב הופכת לעדר הנוהר אחרי שטות מיובאת.
סוף־סוף עשו חאלאס לדאלאס, אז הישראלים
הפכו דרדסמניאקים.
די לדרדס לנו את השכלז
ענת יפה, תל-אביב
שכל המרובעים, והאינטליגנטים למיניהם
ימשיכו להתלונן על הדרדסים — לנו לא
איכפת. אנחנו אוהבים דרדאוכל, דרדבגד
ודרדכיף.
היצורים הקטנים והנחמדים האלה הם הדבר
הכי נחמד שקרה לנו בדרדחיים המזופתים שלנו!
יופי דרדסי, פתח־תיקווה

המאזנים של ברד
האם דאג ברל כצנלסון לניכסי
הפועלים (״העולם הזה״ )15.2.84 או
לניכסי מיפלגות הפועליסז
אתם חזקים בחקירות כלכליות, אבל לא כל־כך
בהיסטוריה של מפא״י וגילגוליה. כתבתם כי
ברל כצנלסון קיווה שניכסי בנק־הפועלים יחזרו
לכיסי הפועלים עצמם.
השתגעתם? מה, הוא היה קומוניסט? הדבר
שעניין את ברל היה המאזן הדמוגרפי — שיהיו
בארץ הרבה יהודים — והמאזן הפוליטי —
שהיהודים האלה יסורו למישמעתן של מיפלגות
הפועלים! ובנק־הפועליסי הוא נועד, כמובן,
לשרת את המיפלגה.
יוסי שפר, תל־אביב

מחשבים חד־סיטריים
הוראת קבע לתשלום דדן הבנק
גורמת נזק לבעליה!
לפני כשנה נתבקשתי על״ידי חברת הגז
להורות לבנק לשלם חובותיי בקביעות. הוסבר
לי, שזה עדיף, מקל ונוח, ואני לתומי הלכתי
שולל אחר ההסברים וחתמתי לבנק הוראת״קבע
לתשלום אוטומטי של כל חשבונות״הגז.
באופן מיקרי ביותר מצאתי טעות בחשבונם,
וכעבור חודשיים טעות גסה נוספת. לשאלותיי
בטלפון (שהוא מרבית היום תפוס) ,השיבו
שבירורים נעשים רק במישרד ובאופן אישי.
פירושו של דבר, שהיה עליי לבטל מעבודתי
ולבזבז מחצית היום כדי להופיע למישרדם,
להמתין לתורי, לברר ולתקן את המעוות.
״המחשב טעה״ היא תשובה אוטומטית השגורה
בפי כל פקידי הגז. והאזרח הקטן, שאינו מודע
.לכך או אינו טורח לבדוק מדי פעם את
חשבונות־הגז — הינו הקורבן הישיר של מחדל
המחשב.
אגב, מדוע אותו מחשב לעולם אינו טועה

נכיוווההפור?

אליהו בר־זאב, תל־אביב

אם תרצו ואם לא -
לא היתה זו אלא אגדה
חלום ושיברו בנופים (״העולם הזה״
(המשך בעמוד )4
.)22.2.84

מדוע הוא עשה זאתי
אורי אבנרי מגלה את תוכן שיחותיו עם יעקב
לוינסון ומתאר, על צלליו ואורותיו, את האיש
שהתאבדותו היכתה השבוע את המדינה בהלם.

הדרח הסודי
הרבה דובר השבוע על פרטי החקירה נגד יעקב לוינסון.
לרוב הדוברים לא היה מושג על מה הם
מקשקשים. העול ם הז ה מגיש בזה לראשונה את
1 1 1הדרת הסודי המלא. של רוטמן־סיוון, כלשונו.

קבוצת עיתונאים

נולד
סק 1נ

שמותדהשתדס
עו מיבדגת דע

שימעון שיפר

הכתב המדעי ש?
קול ישראל ומהבר ספר על המילחמה, הנחשב
בסקופר מספר ,1מגלה את שיטות עבודתו
ומספר סיפורים שמאחרי החדשות
:״סקופים גדולים נולדים
במיקרה או מתיך טימטום
של מדליף,־ הוא אומר.

לליברלים העצמאיים, המיסלגה הרדומה, יש תומכים, יש נכסים, יש הספם עם המערך
למקומות ריאליים בכנסת. המדים לה די, חברים חדשים ודימוי ציבורי
וין!!
רענן. את החס -מובנים לבסק לה העיתונאי מתי גולן וחבריו, תמורת
מילוי המישאלה הפעוטה: מידם מס׳ 1ברשימה בבחירות לכנסת הבאה.

חומייניזם יהודי־נוצרי

גזענים אמריקאיים, שחברו לניאו־פאשיסטים
צרפתיים, מממנים יהודים השונאים בכל מאודם
גויים -על הקשר המוזר בין
1נציגי ישוע עלי אדמות ובין
קנאים יהודיים, בפרק נוסף בסיד־רה
על ניאו־פאשיזם בישראל.

לרדת מהקו!
בחקירת גיל בן־גל פנתה המישטרה לנשיא
התורן של בית־המישפט המחוזי בבקשת
אישור צו־ציתות. השופט חתם על צו־ציתות
״לכל טלפון בארץ״ ,מה שסתר

למעשה את חוק־האזנת־סתר.
המגן על פרטיות התיקשורת.

קורבן הבלונדית

שאבעס במלאבס
״מתחיל השבוע הולנוע לזירת ודתיים,
שמירה

.רצוי שהן תהיינה
בנות ,15-14 טיפוסים
של ילדודסכסית,־ הוא
אומר עליהן. אם וק
מוצאות חן בעיניו, הן
עשויות להרוויח בבל
פעם 400 דולר. הוא —
צלם האופנה מנחם
עוז והן — הדוגמניות היפות שהוא מגלה ומטפח.

להיות מעניין כעיר הרדומה הזו,־ אמרו
בסתדדתיקווה, אחרי שכליל־שבת היה
היכל באם־המושבות
המאבק בין חילונים
בין כפיה דתית לעל
זכויות הפרט.

הנהן והמלווים

בהלוויית דויד הכהן, שנערכה השבוע בבנימינה,
השתתפו כמה דורות של תנועת העבודה. המנהיגים
החילוניים של המיפלגות החילוניות,
בני כל הגילים, הקפידו
לכסות ראשם בטקס הדתי.

כל ה שדים

״לא רציתי להשביב אותה, רציתי שתנקה לי
את הדירה ״,אומר יוסף גביש, שסומם
על״ידי שרה כלפון שגנבה
ממנו חפצים וכסף .״אילו
היתה מבקשת, הייתי נותן
לה כסף ״,אומר הקורבן.

שדים מכל רחבי העולם -שדים מעץ, מאבן,
מגבס וממתכת -ממלאים
את דירתו של עורן־
דין עולה חדש, המגדיר את
תחביבו בשם שדומאניה.

המדורים המסעים:

לילית ישראל -מרים פוקס מדגדגת
את דודו דותן
נמר של נייר -אנדד אלדן, 40 דויד קולמן ואיציק לאור

מיכתבים קורא ירך תשקיץ במדינה אנשים בלונים
יומן אייטי -גרט בסטיאן ודויד הכהן 25
מה הם אומרים -יחזקאל חדד, אהרון

פאפו, יצחק גולן אברהם אורן.
ו רפאל קוטלוביץ וישראל גוריון
עולם קטן -איטליה ובריטניה

29 30 שידוד
תמליץ ׳שידורים -בישראל ובירדן 31

זה וגם זה

חוק בצד
חלון ראווה מוסיקה רחל מרחלת על כל העולם תשבץ אתה והשקל
הורוסקופ -מזל דגים תמרורים הווי
ספורט
זה היה העולם שהיה
-השבוע לפני 25 שגה

לא עוד אלמונית

יפהפיה, דוגמנית, שחקנית ובכל זאת
אלמונית -היתה עד כה איריס קנר. עתה,
לקראת צאת סירטו של אורי בדב ש
מאחרי הסורגים, תצא איריס
מן האלמוניות ותאפשר
לקהל לשפוט אם מאחרי
היופי יש גם כישרון.

מכחכים
(המשך מעמוד )3
זהו מיקרה נדיר שבו השימחה לאיד היא
מובנת, חיובית ואפילו משובחת. האנשים שרצו

חלמתי על וילה משלי
מוקפת בהרבה אז־מה
חלמתי על אויר צלול וריחני
ועל טבע, על פך חים וצמודה.
על נוף ועל שקיעה באדום.
חלמתי להיות קרוב לכל דרום.
הלמתי

לשימחתי, אני יכול להמשיך ולהתגאות
ביהדות, וכל המסיונרים יעלמו כמו כל משיחי־

פושעים חילזניים
מול עובדי־אלילים

השקר׳

בס״ד
ידידי, אורי אבנרי,
ביומן אישי, מיום ,6.2.84 בהתייחסותך
ל״חזרה בתשובה״ ,כתבת מיספר דברים הראויים
לתגובה.
• הכינוי ״נכי־רוח״ שהדבקת ל״חוזרים
בתשובה״ — אינו הגון, אינו נכון ומעליב. באותה
מטבע אפשר להשתמש כלפי כל אחד, מבלי
לטרוח להוכיח זאת וללא כל קריטריון מוסכם.

שאול בצרי, רמת־גן

חדר רזונה
הקוראה מסכימה עם הד״ר
אברהם ציון, כי הזנות אינה ניתנת
להכחדה(.העולם הזה״ .)11.1.84
כפסיכולוגית וסוציולוגית (בוגרת האוניברסיטות
של תל״אביב ופאריס) ,אבקש להעיר:
נראה לי שהשיטה החוקית הטובה ביותר ביחס
לזנות היא אי־ההתערבות — כלומר, ההכרה
בזכותה של זונה לעסוק בעיסוקה בביתה.
לדעתי, יש להרחיב את הזכות ולהרשות לזונה
לפעול לא רק בחדרה שלה, אלא גם בחדר של
אדם אחר(תוך תיאום והסכמה עימו, כמובן) —
כאשר מסיבה זו או אחרת אין היא יכולה לפעול
הדה פשה, רמת־גן
בחדרה•

הפחד והאתנן

מפי־ם

ממשלת ישראל כקבוצה של נגררי
חירות.
חוששני שכשני־שלישים מתוך חברי־הכנסת
של הליכוד ושותפיו, כולל הליבראלים, המיפל־

מודעת־חלום־לא־נורמאלי
שימחה לאיד

משה לוין, חולון

חברה שוודית
מחפשת

בישראל

נערה צפונית
חברים־לעט.
שמי ליזבת. אני נערה שוודית, בת .22 ברצוני
למצוא חברים בגילי, גם נערים וגם נערות.
יש לי הרבה תחביבים: ספורט, מוסיקה, ריקוד,
טיול, ילדים ועוד. אני מבטיחה לענות על כל
מיכתב!
כתובתי:

^ £ 1 5 8 £ 7 9 01187/17580
)15£. 14/3־01ג1ז׳>81
7$13)1־! 652 27 1<.2

דירת החיות
דירה בת שלושה חדרים תינתן בחינם
לזוג בחורות האוהבות חיות. הדירה, שבלב
תל־אביב, תינתן מהאחד באפריל עד האחד
ביוני . 1984 תמורת שמירה על שתי כלבות
ושתי חתולות קטנות.
לפנות מייד לת״ד .35125 מיקוד .66033

1ולציין מ־ספר טלפון.

קל להרים אצבע
כיצד לגרום לחברי־הכנסת לחשוב
פעמיים לפגי שהם מצביעים.
כקצין קרבי בצה״ל, שאימץ לעצמו הלכה
למעשה את הסיסמה ״אחרי״ ,לא העליתי מעולם
על דעתי להטיל תפקיד כלשהו על פקודי, שאין
אני מסוגל למלא או לעמוד בו. עתה, עם הטלת
המיסים הכבדים וההעלאות התכופות של מחירי
מיצרכי־היסוד והטלפון, חשמל, גז ודלק — אני
מתחיל להרהר: שמא טעות בידי, ועליי לשנות
דרכי ולנהוג כנבחרי הכנסת?
אם הממשלה והכנסת סבורים שיש להעלות
את מחירי החשמל, הטלפון, הנסיעות, מס־נסיעות
וכר, הרי המוסר וההגינות מחייבים שיהיו המה
הראשונים לטעום זאת, בטרם יטילו הנטל על
זולתם. קל להרים את האצבע כאשר הפגיעה היא
בזולת. כולנו מוכנים לשאת בכל עול, ובתנאי
שגם המחוקק הנכבד ישא בחובות כמונו, ואולי
רק אז ישקול את צעדו פעמיים בטרם ירים את

אצכעו־

אליהו מירון, תל־אביב

• דונמה של הומור האופייני לפרדי:״
הכרטיס בגלופה שבעמוד זה ( המודפס על
רקע זהב).
מאז שפרדי התחיל להופיע, כבר הפסיקו
לכנות את יוצאי גרמניה בשם יקים. ומעשה
שהיה, כך היה: יקה אחד חוזר הביתה ואומר
לאשתו — מהיום לא קוראים לנו עוד יקה, אלא
לוליק! איך אתה יודע — שאלה האשה.
כשנסעתי היום באוטובוס, ורציתי לרדת בתחנה,
צעק לי הנהג: לא לקפוץ!

יפה אשכנזי, יפו

רפול המו״רש

הרבה אדמה גזולה מסביב לווילה שלהם,
רודפי־בצע שרצו ארמונות בחצי־חינם בגדה
הכבושה — הפסידו את מחצית כרפם.
הווילה שראיתם בחלום לא תקום. כי החלום
שקראתם במודעה פשט רג כי המודעה היתה
בלוף של פוליטיקה מושחתת וביזנס אפל.

כשהיהודים עוטי הקאפוטה (״הנורמאליים״)
לעגו ליהודים המוזרים במערב, שלבשו.
מיקטרונים קצרים(אז — יקה; היום — ז׳אקט)
וקראו אחריהם ברחוב בשמות־גנאי. שם־הגנאי
הנפוץ נגזר מקוצרו של המיקטורן, ולא מקוצרה

של המחשבה.
יוסף דנציג, נהריה
פרדי דורה מספר לנו שההומור שלו אינו
וולגארי וגס כמו הומור הנפוץ היום. במהלך
הראיון, הוא חוזר על ההכרזה הזו כמה פעמים,
אבל אפילו פער אחת אינו נותן דוגמה. ואתם,
תתביישו לכם, שכחתם לשאול.
ציפי אילוז, תל־אביב

פיו של הרמטכ״ל לשעבר מפיק טינופת.
בזיכרונם
של יהודים רבים, שחיו בפולין בין
מילחמות־העולם, חקוקה קריאתם הידועה
לשימצה של האנטי־שמים הפולנים :״יהודי, לך
לפלסטינה!״ כאשר נאבקו היהודים והגנו על
עצמם כנגד הבריונות האנטי־שמית, האם חלם מי

מה צהייל אשם!
אני משוכנע שיותר אנשים חושבים אותך, מר
אבנרי, לנכה־רוח, מאשר אותי, למשל.
• הכינוי ״קביים״ או ״כיסא גלגלים״ בהקשר
עם היהדות — כנ״ל.
• ״רוצחים ואנשים החובשים כיפה בשעה
שהם חובשים את ספסל־הנאשמים״(מתוך יומן
אישי הנ״ל) — להזכירך, כאשר הם ביצעו את
הפשעים הנ״ל, הם היו חילוניים. אולי אפילו היו
בין קוראי העולם הזה. רק חרטתם על מעשיהם
והחלטה על שינוי דרכם הרעה הובילה אותם אל
היהדות.
אומנם, ייתכן שאדם מסויים מתחזה לדתי
ומבצע עבירות ופשעים. אך להאשים בזה את
הדת זה כמו להאשים את צה״ל על זה שאיזשהו
נוכל התחזה לקצין צה״ל.
• אביא כאן קטע קטן מתוך ה״יומן האישי״
שלך, כמעט כלשונו :״זהו תהליך בריא. בני־חורין
חוזרים בתשובה, מפעילים את מוחם הבריא כדי
לבדוק את אמיתות החיים. ורק הכושלים, המתוסכלים,
המיואשים, שונאים אותם ונלחמים בהם״.
שלך בידידות,
איקא ישראלי, ירושלים
אני רואה הכתבות בעיתונים ובטלוויזיה

קורא ענתבי
היחס בין המשוכנעים והפחדנים
גות הדתיות, לעם ושאר הנספחים תומכים
בחירות מטעמי אתנן ומתוך חשש ללכת לבחירות
ברשימה עצמאית. יחס זה בין מיספר
המשוכנעים בנכונות דרכה של הממשלה ובין
התומכים בה מתוך פחד וחשבון משמיט את
הבסיס המוסרי של ממשלת ישראל הנוכחית.
אלי ענתבי־ פתח־תקווה

יהודים קיצרי מיקטורן
על הייקים של פרדי דורה (״העולם
הזה״ .)22.2.84

רמטכ״ל לשעבר איתן
בחילה, סלידה ותיעוב

:ץ 13 <4״ 631
ס 31<6 1076 חז ס ו01 טוזז ץ־ו1׳<1 111)6 76
65*6)1,־! 10*61 סח

ז׳טסץ . 1ו^9וח 0טסץ

<1ת 1115 901)1 03 חזט* 6ז !6356ק

5176.ח6קא6)! 6חוזו6 0 0 3־*116/1

הומור בסיגנון פרדי דורה*
כרטיס זהב במיקטורן קצר
בעניין החוזרים בתשובה, ואני כולי נדהם
מתופעה זו.
חונכתי בבית מסורתי־דתי, כמו רוב בני
עדות־המיזרח. בארץ מוצאנו הפנאטיות היתה
מאיתנו והלאה.
שאלתי היא, האם באצטלה של יהדות
מלמדים בחורים צעירים להתנכר למישפחותיהם,
לא לשרת בצה״ל ובמילואים, להתנתק חברתית,
לחיות בעולם בלתי־יצרני של טפילים?
אם זוהי היהדות, אני מעדיף להיות עובד
אלילים.

פרדי דורה הסביר לשרית ישי את מקור השם
יקה. את הבדיחה(״ראשי תיבות של יהודי קשה
הבנה״) היא ציטטה נכון, כי הבדיחה הרי מוכרת
לכולם, אבל כשהגיע הבדרן להסבר הרציני —
היא התבלבלה ורשמה משהו בלתי־מובן.
אז ככה: הביטוי יקה נולד במיזרח אירופה,
* ״גבירתי היקרה: מאוד הייתי רוצה
לתנות איתך א הבים הלילה. א ם אינך
מעוניינת, החזירי בבקשה את ברטיס-הזהב
הזה ...הו א מאוד יקר, לעזאזל:

מהם, אף בסיוטים השחורים ביותר, כי יבוא יום
ואותה תופעה תתרחש במדינת היהודים
הריבונית?
למרבה הצער והחרדה, כך אכן קרה. הרמטכ״ל
לשעבר, רפאל איתן, הקים לתחיה את סיסמת
האנטי־שמים הפולנים ואמר לערבי :״מה אתה
עושה פה — לך לסעודיה!״(בכינוס שהתקיים
השבוע באוניברסיטת בן־גוריון).
לדעתי, על אזרחי־ישראל להתייחם אל רפאל
איתן ודומיו כפי שמתייחסים אנשים הגונים בכל
מדינה אל גזענים ואנטי־שמים — בבחילה,
דליה בקר, תל־אביב
בסלידה ובתיעוב•

נשות לשלם צודקת
״ידי עו תאח רונו ת ״:
20.2.1984

אזכרה למ״ג
מפעילי *אגוז״
#זכרה ל־ 43 מעפילי ד•
נז שהש לו * חיפה

את הסיפור הבא לא יכולת לקרוא בעיתון היומי
שלך.
הוא הופיע בעמוד הראשון של ניו־יורק טיימס,

* -שהוא אולי העיתון החשוב ביותר בעולם, ובכותרת
ראשית בעמוד הראשון של הראלד טריביון, העיתון
האמריקאי הבינלאומי, הנקרא על־ידי כל המיהו־מי
בישראל. אחר־כו הועתק בעשרות עיתונים ברחבי
העולם. הידיעה באה בעיקבות סיפור שפורסם בגליון
האחרון של העולם הזה, תחת הכותרת, התאריך
הגורלי״ .אותו סיפור דיווח על סקופ שהופיע כמה ימים
לפני כן ( 19 בפברואר) ,גם הוא בעמוד הראשון של
ניו־יורק טיימס. חוקר אמריקאי צעיר בשם ג׳ון אדווין
מרוז, שעימו נפגשתי לפני שלוש שנים, סיפר שם על
מאמץ סודי שעשה לתווך בין ממשלת ארצות־הברית
ואש״ף. הכתבה לפני שבוע סיפרה על מאמץ מקביל

מר אבנרי, מי שהיה חבר״הכנסת, הפרלמנט הישראלי,
הוא עורך העולם הזה, שבועון שמאלי. הוא נפגש
לעיתים קרובות עם אנשי אש״ף.
אחת הפגישות האלה, באנגליה, היתה מקור היוזמות
של מרח וסרטאווי, הוא אמר.
מאז ,1975 מדיניות ארצות־הברית היתה מבוססת של
התחייבות שניתנה לישראל, שוושינגטון לא תכיר
באירגון הפלסטיני, ולא תנהל משא־ומתן עימו, עד שזה
יכיר בזכותה של ישראל להתקיים ויקבל את החלטות
האו״ם הנוגעות לעניין. מר אבנרי אמר שמאמצי הד״ר
סרטאווי נועדו להשיג את קבלת התנאים האמריקאיים
על־ידי אש״ף.
״לקראת סוף ,1981״ אמר מר אבנרי, הד״ר סרטאווי
״קיבל את האור הירוק מיאסר ערפאת לנסות ולפתוח
במשא־ומתן בין אש״ף וארצות־הברית. הוא ניהל דיונים
עם ברונו קרייסקי בווינה, פקידים במישרד־החוץ
הבריטי, ארמון אליזה בפאריס והקהילה הכלכלית
האירופית בבריסל, והוא החליט שתוניסיה תהיה
המתווכת הטובה ביותר.״
מר ערפאת הוא יו״ר אש״ף ומר קרייסקי היה אז ראש
ממשלת אוסטריה. לפי מר אבנרי, הד״ר סרטאווי נפגש
עם נשיא תוניסיה, חביב בורגיבה, וזה שלח את
ראש־הממשלה מוחמר מזאלי לוושינגטון.
.איני בטוח עם מי נפגש(מזאלי) בוושינגטון,״ אמר מר
אבנרי .״אני מאמין שזה היה הייג,״ הוא אמר, בהתייחסו
למי שהיה אז שר־החוץ, מר אלכסנדר הייג הבן .״אולם
איני בטוח. הוא דיבר עם האנשים שם, ובחוזרו לתוניס
אמר שהשיג תשובה חיובית.״
לאחר מכן, הוסיף, במשך החודשים הבאים ״היו חילופי
מסרים, כדי להכין את ההכרזה שהיה על אש״ף למסור.

£01107• 80^ 8 821111X181011 0 / £61(011011

עכע\>ו במכ>רה
^ 005£זו^£ק
411109ט
גליון מס׳ 2

העולם הנוצץ
הבדרניות הבתולות -האחרונות
של קבוצת בדר־מיינהוף

לילות נמשי לבן
אופנה ארוטית

קרא לי מדם
עצות של קסביירה הולנדר

ב רו נפמן
עחונים וספרים מהעולם כולו!

־ צילום

11111X1110)1 0 £.6 00211111011 0 /1 8 1 0 0 1
8 10 חו])) 083006110 ) 0 115103 0 0 0
. 8 3 ) 13* 1 0161 * 118ז 161( , 0ד81 1
? ) 651) 160 ) 9 3 8 )8 8 0 0 ) 8 )0 8 3 0 11 0 )813, * 110 5601 ? 1-1016 £110 )5161 84011301016)1 ^ 42311 10 ^ 351110^ 100 .
״ 1׳ 01 001 51116 * 11001 116 0161

061( 531)1.׳(1י^ 3511) 0 8 1 0 0 ,״ 1( 1). /
| 6 531)1,י* ״ 6 )1 * 35 9 3 )8 1 861 )61
־361
161611)08
10 ,816X 30)16) 81. 9 3 )8 11. 1
י׳ 11160 560161317 0151316 11111 ? 01 001
06113 )0 . 9 6 1311) 6 1)11 ? 6 0 ? 16
111616 3 0 )1 03016 1(301) 10 1110 )5 3 0 )1
״ 0 0 5 6 .ק6 165׳531)1 116 113)1 3 ? 05 )))1
06X1 1116 61(01 .[(16(1(3 116 ,1160ז
6X0113086 3 0 35* 111616״ 01001118 01
016553868 10 6 ? 3 ) 6 1116 5131601601
056 )1 10 8 )16 .קקט111311116 ? 1 .0 * 35 5
7116 ? 7 0 * 3 0 )6 )1 1 0 1(6 81116 111311116
16X1 01 1116 )5601813)100 *0111)1 1(6
ק3006301* ,016110308\ / 1116 10 16)!136)1 1116 ,40)6)10305 10 000101)1111601X1׳86!\16 1116 1131( 3006) 5(3 0 ( 65
״*0111)1 53)151( 1116 )160130)15.
718111 )1375 1(6(016 1111. 88113*1
* 3 5 10 163)11)16 ? 7 0 5181601601, 81).
׳ <\1-10) 01(4 !151361 116 53 6 0
) ׳ 155301״ 1(3 0 3 0 0 0 ) 7 6 1 1(1 6 (3
83113*1 531)1 116 * 3 5 5016 116 * 3 5
) X 30)16ל ) )1001(16-010856)1 4 1 6

01 )116 1)065861. 15!861׳5 ?311)301601,
30)1 6)11101 01 9301301 931611. 3
ץ161)151 013832)06. 9 6 1135 116£|060)1
016) *11)1 ? 7 0 011)0)315.
0 0 6 0 ( 111056 0166)1085, )0 £ 08130)1. * 3 5 )116 86065)5 01 )116 81)02
30)1 881 )3 * 1 )01)13111165, 116 531)1.
8 )0 0 6 1975, 71.8. ?0 1 )0 ( 1135 8660
( I( 350)1 0 0 3 ?16)186 )0 1 8 1 1 1 3 1
5^3811108100 *0)11)1 0 0 ) )60080126
ז ס 30(3165110? 116( 11 6(13(0 6 8 0
0)830123)100 1101)11) 301)00*16)186)1
X151 30)1 3006?)6)1־ 361׳ 5 1ז186 10 18111
׳( 616ז 650111-( 0 0 8 (9 3 1 1(6(01)7 301 1, 811 . 77ז 13* 1׳ 5 6110ז )1005 8 3

531)81( 1116 4016)1030 000)111)00.
׳ ״ 8 ( )116 60)1 01 1 9 8 1 ,״ 8 4 ). 4 10 6 1 ( 531)1, 0 83)1 3 * 1 ״ 8 0 ) 1)16
8 )6 6 0 1)8111 1)001 7 8 5 5 6 3131 10
I I ( 10 86) 4 0 1 6 )1 0 3 0 -? 7 0 06801)31)005 513)16)1. 9 6 93)1 000(6)8311005
*1111 8)1100 17)6151)( )0 7 )6 0 0 3 , *1111
ח ץ| £ 0 ) 6ל )( 5ד 81ס ל) 1י׳ .011)0)315 0 1ח) 1)06 )0 7 0 0 )1 0 0 , 106 £1(566 ?31806
ח?3)15 30)1 1116 £ 11)0?63010(£ 0 0 0 0
ח 000101110)1( )16( 86 1(3 0 ,055615(8()01)16)1 11131 1116 1(651 !016)016)113
״*0111)1 1(6 7110)5)3.
8 1 ). 4)3 1 3 1 )5 01131)0130 01 1116
? 7 0 30)1 84). 17)6151 3 5 )1160

שעשה עיצאם סרטאווי, באותו הזמן ובאותו הכיוון,
ושעליו דיווח העולם הזה לראשונה עוד ב־ 21 ביולי
.1982
עם הופעת הכתבה בגליון האחרון של העולם הזה,
פירסם כתב ניו־יורק טיימס בירושלים, דייוויד שיפלר,
את עיקרי הסיפור בעיתונו. בו ביום הועתק על־ידי
הראלד טריביון(ראה תמונה).

הנה הנוסח במלואו:

עורך אומר שהפלישה ללבנון ב־ 1982 סיכלה הכרת
אש״ף בישראל. מאת דייוויד שיפלר, שרות ניו־יורק
טיימס.
י-י ירושלים — עורך ופוליטיקאי שמאלי בישראל, אורי
אבנרי, אמר ביום השלישי כי לפני שישראל פלשה
ללבנון, ניהל אש״ף משא־ומתן עם ארצות־הברית על•
הצהרה שתכיר בישראל. נקבע כי היא תפורסם בפאריס
ב־ 14 ביולי . 1982
הפלישה הישראלית נערכה ב־ 6ביוני, וגרמה לכך
שאש״ף ביטל את ההכרזה, אמר מר אבנרי בראיון טלפוני.
הוא אמר שהמידע הגיע אליו מפי ד״ר עיצאם סרטאווי
המנוח, השגריר הנודד של אש״ף. ד״ר סרטאווי, אדם בעל
השקפה מתונה מובהקת, נרצח באפריל ,1983 בכינוס של
האינטרנציונל הסוציאליסטי בפורטוגל.
לפי הדיווח של הד״ר סרטאווי, כפי שנמסר על־ידי מר
_אבנרי, המשא־ומתן בין אש״ף וארצות־הברית התנהל
״באמצעות תוניסיה. נראה כי זה היה במקביל למגעים
שהתנהלו באותו הזמן עצמו באמצעות ג׳ון אדווין מרוז,
מומחה לענייני המיזרח־התיכון.

זש 1ק 1ו 021)101 10. 51ץ 8
501^1)0מומו* 707/1 7ייר<^
) 8 4 7 £ 8 4 — 4 0 15) 36116 <1ס .1£17׳\ 4וזע 10) 3 0 )1 1611)51 ? 01 )1)0 )8 0 .061( , 831)1 71165)13( 1831 1(610 ) 6 15) 3611 111¥3 )16 )1 7 6 8 3 0 0 0 , 186
? 31651106 7186 ) 31100 0 ) 8301231100
8 3 )1 068011316 )1 18 ) 80 00116 )1
813 ) 65 3 513) 60160 6008012108 15) 361 3 0 )1 8 3 )1 5086 )11116)1 1) 10) ) 616356
5 0 0 11106 14 . 1982 .ח? 3ח)

35)00 1001) ?1306׳(786 15)861! )0
8 186 ?70 10 030ח))01׳(11100 6, ?)0()061 186 300011006)0601, 84). 4106
531)1 )0 3 1616?8006 10)6)106*.
96 531)11831 186 1010)0(31100 83)1
000(6 10 8)0( 1)00( 186 1816 0 ). 155301 83)13* 1, 186 ?70 *5 )0(008 30183553)10). 0 ). 83113* 1, 30 011!5?01)60 0(0)16)316. * 35 85585510316)1 )0
4 ?))1 1983 31 3 01661)08 01 186 80013115) 1016)03110081 )0 ?0)111831.
13* 1׳5 30ז^ 0001)1)08 10 0 ). 83*06)(,ף י 87),׳(6?0)16)1 8ז 00110) 35
186 068083)1003 861* 660 )86 ? 70
30)1 )86 001)6)1 813)65 * 6)6 000()111016)1)8)011887110)5)3, 3??3)6011
?8)31161108 000)30)5 3) )86 53016
1)016 )8)01188 3080 £8* 10 84)02, 3
5?60)31151 )0 841)1)116 £35) 31131)5.
)84). 181016)( )5 3 10)016) 0160186

אש״ף רצה להיות בטוח שנוסח ההכרזה יתקבל על דעת
האמריקאים. הוא רצה שהאמריקאים ייתחייבו מראש
שהנוסח מספק את דרישותיהם״.
שמונה ימים לפני התאריך שבו עמד• מר סרטאווי
לקרוא את ההכרזה, אמר מר אבנרי, צה״ל פלש ללבנון
ו״עיצאם סרטאווי אמר שהוא בטוח שאלכסנדר הייג רימה
אותו.״
ע ד סאן הידיעה בעיתון האמריקאי. זה לא היה די
חשוב כדי שעיתון ישראלי אחד יפרסם אותה. הארץ
פירסם ידיעה של 12 שורות בתחתית העמוד — מבלי
להזכיר את שמי, למשל, אף במילה אחת.
מדוע מדביק הכותב לשבועון ולי בכל מקום את
התואר ״שמאלי״? זוהי מחלה אמריקאית שהיא, כנראה,
חשוכת־מרפא.
יומיים אחרי הופעת הסיפור, אושר על־ידי העיתונאית
האמריקאית הוותיקה פלורה לואיס, שסרטאווי מסר לה,
אחר מעשה, חלק מן המידע. לואיס, שהיא יהודיה, חולקת
על כמה מן ההערכות של סרטאווי ושלי, אך גם היא אינה
חולקת על העובדות.
האם סיפור המופיע בעמוד הראשון של העיתון החשוב
ביותר בעולם, והנוגע לחייהם של 569 ישראלים עד כה,
אינו צריך לעניין את כלי־התיקשורת בישראל?

!לי מודי בוקר, אחה״צ
וערב בכל הרמות.
1מסגרת לימודים גמישה.
1סדנאות להדפסה בצבע.
1הסדרי תשלומים נוחים.
1פרטים נוספים וטפסי
הרשמה־ כל יום
בין ה שעות .1000-2000

קמה•אובסקווה
המרכז ללימודי צילום

ת ל אביב, אלנבי 298191,298291,57־03
ירו שלים,בצלאל 223573,233502,6־02
חיפה, הנביאים 04-662773,13

אבד כלב

סמואיד לגן
עונ הלשםאס קי מו
אבד ביום ה׳
באזור כפר שמריהו
להתקשר לטלפון 8־7044־052

המומחה יעיד על שערת כלב, ועדותו עשוייה
להיות גורלית לגבי המשך המישפט.

זנבר לתפקיד בביר

פשיטת־רגל בגדה

נגיד בנק־ישראל לשעבר, משה זנבר, ימונה
בקרוב לתפקיד בלבלי בכיר. במיפלגת העבודה
מניחים, ששמו יוזכר לעיתים תכופות יותר בכל
הקשור לתפקידים פוליטיים ייצוגיים.

שתי חברות קבלניות נוספות הבונות בגדה
המערבית עומדות לפני פשיטת־רגל, בגלל
קשיים כלכליים בהמשך בניית הפרוייקטים
שבהם התחילו.

ת * 1ן ק 7ף

גם במיקרים אלה תתבקש הממשלה, בלחצה של שדולה
רחבה, לעזור לחברות לצאת מהבוץ.

נבון לחרל
המערך אחרי רפזד
מנהיג התנועה הימנית ״צומת״ ,רפאל איתן,
קיבל באחרונה פנייה מאנשי מיפלגת־העבודה,
שקראו לו להצטרף אליהם. הוא לא דחה הצעה
זו על הסף, וביקש שהות למחשבה.
הפונים מזוהים עם יצחק רבץ, ונראה שהפנייה
אליו היתה יתעה לגורמים בכירים במיפלגה.

שפירא בקשיים כספיים בחוגי הסית גור נפוצות שמועות עקשניות על
קשיים כספיים שבהם נמצא עתה ח״ב אגודת
ישראל, אברהם שפירא.
חלק מתוצרת אחד ממיפעליו, שהיתה אמורה להישלח
לייצוא, לא נמכרה, וגרמה לח״ב קשיי נזילות.
בכני־ברק מניחים, שהוא יזדקק לעזרתו של בנק פרטי
חרדי במקום.

היחידה לביטחון
לאומי תוקם מחדש
היחידה לביטחון לאומי, שפעלה ליד לישכתו של שר
הביטחון הקורם, אריאל שרון, ופורקה אחרי שמשה ארנס
נכנס לתפקידו, עשויה לקום מחדש בתור זמן קצר.

בלישכת ראש־הממשלה שוקלים הקמת דגם
מוקטן, בעל סמכויות מוגבלות, של יחידה זו
במיסגרת חלישבה.
אם התוכנית תתממש, הרי שתהיה זו הבעת
אי־אמון מצד ראש־הממשלה בשר־הביטחון
שלו.

ארגס מתארגן
שר־הביטחון, משה ארנם, נותן את דעתו
לגיבוש קבוצת תומכיו בתנועת החרות. הוא
מודאג מהתחזקות מחנהו של אריאל שרון ומכך
שיצחק שמיר עשוי להתמודד על תקופת בהונה
שנייה.
מזכיר הממשלה׳ ח מרידוד, נמצא במגע תכוח
עם ארנם והוא יושיט לו עזרה מעשית. רוני
מילוא, מתוך שיקולים לטווח ארוך, תומך בצוות
ארנם־מרידור.

חב״ד לכנסת
הסיכסוך בץ חסידי חב״ד וראשי
אגודת־ישראל על חלוקת ההקצבות
לישיבות יגרום לבך שחסידי חב״ד
יתמודדו ברשימה עצמאית בבחירות
לכנסת הבאה. נראה שהרבי מלובאביץ׳,
המגלה עניץ רב בסיכסוך, יורה לחסידיו
בבר בקרוב לעשות זאת.
חסידי חב״ד ותומכיהם מונים כ־30
אלף איש, ואם הם יממשו את החלטתם,
יגרמו בכך לפילוג אגודת־ישראל.

שערת כלב
תכריע במישפט
התביעה תביא מומחה מחדל למישפטו של
עורך־הדץ שימעוז חרמון, הנאשם ברצח
האחות כרמלה בלאס.

יצחק נבון יוצא השבוע לסיור בו כמה שבועות
בדרום־אמריקה. תקופה זו תנוצל על־ידי תומכיו
לגיבוש ותקיעת יתדות במיפלגה.

גרוסבורד לאוצר
אריה גרוסבורד, חברו הטוב של יגאל
כהן־אורגד, עשוי להתמנות לתפקיד הממונה על
הכנסות המדינה, במקומו של משה ברטוב.
גרוסבורד, לשעבר מנכ״ל מישרד־התחבורה,
יתבקש על־ידי שר־האוצר להציל את האגף
מהתמוטטות, ולוא לתקופת מעבר.
גישושים שנעשו אצל רואי־חשבון
ומומחי־מיסים, בחיפוש אחרי מחליפים אחרים
לברטוב, העלו עד בה חרם.

פיענוח מיבתב
לזינסון נפסל ברדיו
מנהל הרדיו, גידעון לב־ארי, פסל
לשידור ניתוח גרפולוגי של כתב־ידו של
יעקב לוינסון על־פי המיכתב שהשאיר
לפני ששם קץ לחייו.
פרשנותו של הגרפולוג הכילה פרטים
חדשים על לוינסון ומעשיו, ולב־ארי לא
היה מעוניין שאחרי מותו של לוינסון
ייחשפו פרטים אלה ברדיו.

דוח הכתות נדחה
דוח סגנית שר־החינוו והתרבות לעניין הכתות מתמהמה.
מועד מתן ההמלצות האופרטיביות לפעולה נגד הכתות
נדחה כבר שמונה פעמים. המועד החדש לפירסום
ההמלצות: אמצע חודש מרס.

הדחייה נובעת מכך שאין הסכמה על טיב
ההמלצות ועל דרך יישומן.

יחסי־ציסר ד״אסט״
הפירסומאי ואיש יחסי־הציבור אורי סלע מטפל
עתה בבניית תדמית חדשה לכת ״אטט״.
הוא אף השתתף במאראתון של הקבוצה, כדי
לראות מקרוב במה המדובר.

דאגה בכימיקלים ובפחם דוח מבקר־המדינה על התאגידים הממשלתיים
הדליק אורות אדומים בחברת ״כימיקלים
לישראל״ ובחברת ״הפחם״.
יש אי־שביעות רצון מתיפקוד מנכ״ל כימיקלים, יורם זיו,
ומנכ״ל הפחם, רם רון, אך הם עדיין לא מוחלפים בגלל
מחסור במועמדים בעלי כישורים מתאימים.
מתעניינים בקבוצת בלס
אנשי בורסה ובנקאים מגלים עניין בקבוצתו
של איש־העסקים דויד בלס, המגלגלת בבורסה
סכום של יותר מ־סד מיליון דולר.
בלס מבצע את עיסקותיו מחשבונות בארבעה בנקים.

מתח גבוה
בחברת־החשמל
ימי החסד שנתן מנכ״ל חברת־החשמל, יצחק
חופי, ליושב־ראש מועצת המנהלים החדש,
עמום פורשן, חלפו. עתה שוררת ביניהם
מתיחות, ובתוך זמן קצר תבוא ההתפוצצות
הראשונה.

אלעזר לוין
הושעה מ״הארץ״
הכתב הכלכלי הבכיר של ״הארץ״,
אלטזר לוין, הושעה מעבודתו בעיתון
לשלושה חודשים.
לוין הודיע מצידו שהוא מתפטר
מעבודתו בעיתון, בגלל ם יכסוך ממושך
עם עורך המדור הכלכלי נחמיה שטרסלר.
לוין, שהוא כלכלן בהשכלתו, יעבוד
בתפקיד בכיר בחברת־השקעות השייכת
למשקיע חוץ.

סחבת ברשות
נ״רות־ערך
מחסור בכוח־אדם מיומן מקשה על עבודות
הבדיקה השיגרתיות והחקירות המיוחדות של
הרשות לניירות־ערך. אליעזר שילוני, שזכה
אומנם לגידול בתקציב הרשות, לא מצליח
להתגבר על הסחבת בבדיקת נושאים שהוגשו
לטיפולו כבר לפני שנתיים.
בבורסה גורסים, שהנעשה ברשות לניירות־ערך ישפיע
ישירות על ציבור המשקיעים שלא מקבלים את כל המידע
שהם זקוקים לו כאשר הם משקיעים את כספם.

,,חדשות״ יופיע
בימים הקרובים
עיתון הערב החדש, חדשות, יופיע כנראה כבר בימים
הקרובים.

עיתונאים מאגודת־העיתונאים ועובדי-דפוס
מתכוננים לשבש את הופעתו כבר מהגיליון
הראשון. הם ינסו למנוע בגופם את הוצאת
הגיליונות מבית־הדפוס למחלקים, ולחסום את
קווי־הטלפון של מישרדי־המערכת.
כדורגלנים נגד האגודות
צפויות עשרות תביעות של כדורגלנים נגד האגודות
שלהם, בגלל אי־עמידה בתשלומים על־פי חוזים בדולארים,
שנחתמו בתחילת העונה.
המשבר הכלכלי והירידה במיספר הצופים הקשו על חלק
מהאגודות לקיים את ההסכמים, שבהם הובטחו
משכורות־ענק לבכירי השחקנים.

כבר השבוע יוגשו שלוש תביעות של שחקנים
בעלי מוניטין נגד גיזברי־האגודות.

הפקיד המורשע
דא הושעה
יוסף תשובה, פקיד בית־המישפט המחוזי בתל־אביב,
שהורשע לפני שבועיים בבית־המישפט המחוזי בירושלים
על דרישה לקבלת שוחד, עדיין לא הושעה מתפקידו.

מישפטנים בהיכל־המישפט בתל־אביב הגדירו
את אי־ההשעיה כשערוריה חסרת־תקדים.

במדינה
העם
מס 569

המדיגה תשה סביב המתאבד
רמ-המעלה. איש לא שם
לב למותו של צעיר אלמוגי

התאבדותו של יעקוב לוינסון
(ראה עמודים 8־ )15 הרעישה את
הארץ, גרמה לגלים של התרגשות.
גילוי הגופה, מיכתב־ההתאבדות, ההאשמות
ההדדיות וההלווייה ריתקו את
תשומת־לב הציבור הנרעש.
תוך כדי כך נשכח מן העין ומן הלב
י מותו של צעיר בשם נתן שראפי.
נתן שראפי לא נמנה עם גדולי
המדינה. הוא לא חלש על מערכת של
מיליארדים. לא השתייך לקבוצה
השלטת במיפלגה גדולה. הוא היה
בסו־הכל בן ,19 בן ראשון־לציון,
בראשית דרך־חייו.
נתן בן ה־ 19 גויים על־ידי מדינת־ישראל
לצה״ל, ונשלח על־ידי צה״ל
ללבנון. במבואות כפר בשם ערמתה,
מצפון לגבטיה — כפר שאת שמו לא
שמע מעולם לפני כן, ושעצם קיומו לא
_ _ עניין אותו — הוא נהרג על־ידי פצצת
באזוקה.
הוא היה הקורבן מס׳ 569 של
מילחמת־הלבנון.
לשם מה? נתן שראפי לא ידע
מדוע הוא נמצא בלבנון, ועל מה הוא
לוחם שם. גם חבריו אינם יודעים זאת.
ההרפתקה האומללה נמשכת בגלל
טיפשותם של הפוליטיקאים, שהכניסו
את ישראל לבוץ הלבנוני ואינם יודעים
עוד איך לצאת ממנו. ככל שמתרבים
הגילויים על ראשיתה של המילחמה כן
מתאשר כי יוזמי המילחמה לא ידעו בין
ימינם לשמאלם, לא הבינו כראוי מה
הם עושים ולא היו מסוגלים לקרוא את
המפה.
עכשיו נשאר צה״ל בלבנון, מפני
~ שאין לקברניטים מושג מה לעשות.
האיזון העדין שהיה קיים בדרום לבנון,
ואשר תודות לו נשמר שקט מוחלט
לאורך הגבול במשך 11 החודשים
שלפני המילחמה, נשבר ללא־תקנה.
לאיש בצמרת המדינה אין מושג מה
לשים במקומו.
״בדרום־לבנון צה״ל מגן רק על
עצמו ״,אמר קצין ששוחרר מן השרות
שם, ושהפגין מול מישרד ראש־הממשלה
נגד המילחמה. היתה זאת
הגדרה עגומה ביותר.
נתן שראפי, מס׳ ,569 נהרג בלבנון
מפני שאיש לא ידע לשם מה הוא נמצא
שם. בשעת הלווייתו זעק הרב, :עד
מתי המחבלים ירצחו אותנו?״ הוא לא
היה מודע לעובדה כי נתן שראפי לא
נרצח במדינת־ישראל, אלא על אדמת
ניכר — אדמתם של זרים, המתקו־ממים
נגד הכיבוש.
מחיבה לשינאה, .המחבלים״
ששמו קץ לחייו של נתן שראפי לא היו
פלסטינים. הם היו לבנונים, בני העדה
השיעית, שעד לפלישה האומללה לא
היה להם ריב עם ישראל.
שהותם בלבנון של נתן שראפי
וחבריו, קורבנות הטימטום הרישמי,
לא באה לשרת את עניין השלום. נכון
ההיפר הגמור. כי כל יום של שהות
צה״ל בלבנון מגביר את שינאת הגורם
היחידי המסוגל לערוב לביטחון הגבול
^ הצפוני של ישראל: השיעים.
אין אדם שפוי בישראל המפקפק
כיום בעובדה זו. מצפון לגבול ישראל,
השיעים הם הגורם היחידי שיהיה
מסוגל מחר לשמור על השקט. אירגון־
ההגנה שלהם, אל־אמל (,התיקווה״),
הוא הכוח הצבאי היעיל היחידי באיזור.
אולם כל יום של כיבוש מקומם את
השיעים יותר נגד ישראל. כאשר נכנס
צה״ל לאיזור זה לפני 20 חודש, נתקבל
כמעט בחיבה. במשך הזמן הפכה
החיבה לאכזבה. עכשיו היא הופכת
לשינאה פשוטה.
זה מה שקורה עכשיו בין צה״ל

והשיעים.
חיילי צה״ל נשארים שם. גם מי
שעלול להיות מס׳ .570

מביעות בעמ אן
ך* פעם דד 1001 התמוגגו כלי*
התיקשורת בישראל: ערפאת
גמור. אמנם לא נקבר בביירות או
בטריפולי, כפי שניבאו בביטחון, אבל
הוא, נחלש״ ,״אין לו מנוס מ אין
לו ברירה אלא הוא נאלץ להיכנע
למלך חוסיין.
אין טעות גדולה יותר.
הופעתו של יאסר ערפאת בעמאן,
השבוע, לא היתה סימן של חולשה,
אלא להיפך — של כוחו החדש.
כדי להבין זאת, יש לעמוד על
ההתפתחות שהובילה לכך.

#הסנם עוכאת־חוס״ן
^ פני שנה ניהל ערפאת משא־
) ומתן עם המלך חוסיין. היה זה
בתקופה שלאחר פינויו מביירות, אחרי
79 ימים של מצור, שהעלו את יוקרתו
לשחקים. כוחות אש״ף, שעצרו לבדם
את העוצמה הכבירה של צה״ל, זכו אז
בהערצה כללית בעולם הערבי.

ערפאת ביקש להסתדר עם
חוסיין, מפני שהוא רצה לבוא
כדברים עם ארצות־הברית,
בתיקווה שזו תלחץ על ישראל.

כדי להגיע לכך, היה צורך לשלב
את חוסיין בתהליך, כי חוסיין מקובל
על האמריקאים, וגם חלק מן
הישראלים מעמידים, לפחות, פנים
כאילו הם מוכנים לשאת ולתת עם
חוסיין על עתיד הגדה והרצועה. ואילו
חוסיין הבין, אחרי ביירות, שאינו יכול
לזוז בלי אש״ף. חתימתו של ערפאת
היא תנאי מוקדם לכל הצטרפות שלו
לתהליך הדיפלומטי.
ערפאת הציע אז לחוסין תוכנית,
שכללה את העקרונות הבאים:
• המדינה הפלסטינית שתקום
בגרה וברצועה תיכנס לקופנדרציה עם
ירדן.
• למדינה הפלסטינית יהיו דרכון
משלה, רגל משלה, פרלמנט משלה,
ממשלה משלה וגם ״צבא סמלי״
(כהגדרת ערפאת) משלה. בירתה תהיה
בירושלים המיזרחית.
• לקונפדרציה יהיה פרלמנט־על,
נוסף על הפרלמנטים הנפרדים של
ירדן ופלסטין.
• שירות־החוץ יתחלק שווה־בשווה.
בבירה אחת יהיה שגריר
פלסטיני שייצג גם את ירדן, ובבירה
השכנה יהיה שגריר ירדני, שייצג גם
את פלסטין.
ערפאת דיווח לחבריו, כי הגיע
לכלל הסכמה עם המלך על סמר
העקרונות האלה. הכל היה מוכן
לחתימה. לפי האגדה, כבר שלף
ערפאת את העט שלו כדי לחתום, אך
עצר באמצע התנועה ואמר שהוא צריך
להביא את הדברים תחילה לאישור
חבריו.

אחרי כן התקיימו ישיבות
של מוסדות פת״ח ואש״ף —
וערפאת מצא את עצמו
במיעוט.

התהליך כולו היה כישלון לערפאת,
אד מחמאה לתהליכים הדמוקרטיים
באש״ף. לא לחינם טוענים הפלסטינים,
כי ״ישראל ואש״ף הן הדמוקרטיות
היחידות במרחב,״ ומסתכלים בבוז
במישטר הדיקטטורי השורר בירדן.
נוסף על כל שאר הבעיות, פער זה
במישטרים הפנימיים חוצץ גם הוא בין
ירדן והפלסטינים.

#הכינוס המניע
ן* ינתיים פרצה המרידה בפת״ח
^ שאורגנה והפעלה על־ידי סוריה,
כדי להפיל את ערפאת לפני שיסתדר
עם חוסייין. ערפאת יצא מנצח מז
המערכה בטריפולי, אש״ף לא נשבר,
העם הפלסטיני התלכד סביבו כמעט
כאיש אחד. כיום ברור יותר מאשר
אי־פעם ששום דבר לא יוכל לזוז בלי
אש״ף, וכי ערפאת הוא מנהיגו
הבלתי־מעורער.

ערפאת הוכיח את כוחו כאשר בא
לקאהיר, עם יציאתו מטריפולי, והחזיר
במכה אחת את מצריים לעולם הערבי.
החזרת מצריים לקונסנזוס הערבי, המוסלמיות לאירגון המדינות
ולדיפלומטיה המרחבית היו הישג
מרשים, שהראה כי מחווה אחת של
ערפאת טומנת בחובה עוצמה מדינית
רבה.
אחרי מיפגש־קאהיר, נערכה
בתוניסיה ובמקומות אחרים סידרה
ארוכה של התייעצויות וכינוסים של
מוסדות פת״ח ואש״ף, כדי לגבש את
המהלכים הבאים.
על הפרק עומדות, ביחד ובנפרד,
כמה סוגיות משולבות: היחסים עם
ארצות־הברית, היחסים עם מצריים,
היחסים עם ירדן, היחסים עם סוריה
והיחסים עם כוחות־השלום הציוניים
בישראל. על כל אחד מהנושאים האלה
נטוש מאבק.

אין ספק כי הקו של ערפאת
— חתירה פעילה להסדר־של־שלום
— נהנה עתה מרוב גדול
בכל מוטות פת״ח ואש״ף. אולם
עליו לעבור עוד תחנה חשובה:
כינוס המועצה הלאומית
הפלסטינית, העומד להיערך
תוך פחות מחודשיים, כנראה
באלג׳יר. התאייד והמקום
עדיין לא נקבעו סופית.

המורדים ירו באחיהם בטריפולי,
התקפתם נכשלה והם גורשו מפת״ח
(ועל כן גם אוטומטית מאש״ף).
ההתקפה הסורית על אש״ף נעזרה
על־ידי שאר סוכני סוריה ולוב
באירגון, וגם הם איבדו את השפעתם.
עתה יקרו אחד משני הדברים:

• או שכל סוכני סוריה ולוב
יחרימו את כינוס המועצה
הלאומית הפלסטינית, תוך
שלילת חוקיותו, ואז יהיה
מובטח רוב עצום לערפאת.
האופוזיציה הפנימית, בדמותם
של ג־ורג׳ חבש וחבריו,
הנחשבים גם עתה כנאמנים
לעניין הפלסטיני, לא תוכל
למנוע את קבלת ההחלטות
המבוקשות על־ידי ערפאת.
יתכן שבפעם הראשונה תתקבלנה
ההחלטות ברוב ריעות, ולא פה אחד,
כמקובל.

• או שהסורים יתחרטו
ברגע האחרון וישלחו את
סוכניהם לכינוס. מכיוון שכולם
נמנים עדיין רישמית עם אש״ף
(מלבד מורדי פת״ח) ,הם יכולים
להופיע שם, להתנגד ולהפריע.
במיקרה כזה עלול ערפאת
להתקשות בהשגת ההחלטות
הדרושות.

מנהיגי הגדה המערבית, החותרים
בכל כוחם להשגת הסכם כזה, מתוך
אמונה שרק מאמץ משותף של ירדן
ואש״ף יכול להביא להפסקת
ההתנחלויות ולפתיחת תהליך של
שלום, יצאו לעמאן, כדי להפעיל שם
לחץ על שני הצדדים.
ממשלת־ישראל, לעומת זאת, עושה
את הכל כדי לסכל את הסיכוי. כמה
מקברניטי ישראל — מנהיגי הליכוד
והמערך כאחד — השמיעו בימים
האחרונים שוב הצהרות האומרות כי
ישראל לא תשא ותתן עם אש״ף, גם אם
זה יכיר בפירוש ובאורח חר־משמעי
בזכות־הקיום של ישראל .״לא נאמין
להם ״,אמר יצחק שמיר השבוע, בראיון
בבריסל.

אין שמץ של ספק כי
ההצהרות הושמעו כדי לספק
תחמושת כזאת למתנגדי
השלום באש׳׳ף.
גם עמדת ארצות־הברית מחזקת
את ירי הקיצוניים. וושינגטון אמנם
מועניינת בכניסת חוסיין לתהליך־
השלום, אך בשנת־בחירות פוחד הנשיא
רונלד רגן מפני כל דבר שיעלה
עליו את חמת הקהילה היהודית
המאורגנת המקבלת את הפקודות
משגרירות ישראל.

התוצאה: ארצות-הברית
אינה מסייעת במאומה לכוחות

הידר ערפאת
לא סימן של חולשה, אל א להיפך
הפרלמנט של המדינה־הפלס־טינית־בדרך
צריך לקבל כמה החלטות
עקרוניות, כדי לאפשר את המשך
הפעולה ברוח ערפאת. החלטות אלה
צריכות להיות נועזות וחד־משמעיות,
כרי לאפשר פריצת־דרך.
היא לא עשתה זאת לפני שנה, אף
כי ערפאת חתר לכך. בינואר ,1983
שלושה שבועות לפני כינוס המועצה,
קיבל ערפאת את מישלחת המועצה
הישראלית למען שלום ישראלי
פלסטיני(מתי פלד, יעקוב ארנון, אורי
אבנרי) יחר עם עיצאם סרטאווי, והיה
אופטימי ביותר. אך בכנס עצמו נתקל
במחסום ונעצר.

המחסום היה מורכב מקו־אליציה
של אירגוני־הסירוב
הכפופים לסוריה וללוב (אחמד
ג׳בריל, אל-צעיקה ועוד) ,איר־גונו
של ג׳ורג׳ חבש וכוח חדש
— מורדי־פת״ח, שניסו לתקוע
סכין בגבו של ערפאת.
בינתיים

קרו

דברים

רבים.

#תחמושת שוארית
לקיצוניים
* 9ל רקע זה יש לראות את ביקורו
? של ערפאת בעמאן.
מסתבר כי הוא רואה את עצמו
בעמדת־כוח כזאת. שהוא יכול היה
לנסוע אל בירת האוייב המושבע של
סוריה, ביודעו כי תנועתו עומדת
מאחוריו. יחד עימו בא מחמוד עבאס
(״אבו מאזן״) ,האיש שנכח גם בפגישת
ערפאת עם חברי המועצה הישראלית.
איש מרכזי אחר, וזיר
אל־חליל (״אבו ג׳יהאד״) ,גיבור
טריפולי, הכין את הפגישה.

קשה להניח בי ערפאת יוכל
לסכם משהו סופי לפני כינוס
המועצה הלאומית. אך אם
יסכם בעמאן טיוטא של הסכם,
הכוללת את עקרונות ההתקשרות
בין ירדן ופלסטין, יוכל
להביא אותה לאישור המועצה.

המתונים באש״ף, ואינה אומרת
דבר על התמורה שיקבל
אש״ף במחיר צעד מרחיק־לכת
לקראת הכרה בישראל.

#תנועת השלום שותקת
ך ץ פקיד שלילי ממלאה בתהליך זה
^ 1גם תנועת־השלום הישראלית.
היא חרלה לפעול בעניין הפלסטיני.
פעולותיה הקלושות והמעטות מוקדשות
למילחמת־לבנון בלבד. שלום
עכשיו ממשיכה להחרים את אש״ף,
כמה חברי־כנסת ״יוניים״ הסכימו
להיפגש עם כמה פלסטינים רק
״בתנאי שלא יכריזו שהם אנשי אש״ף״.
איש מהם לא ריבר על מדינה
פלסטינית.

בינתיים ממתין המרחב כולו
לכינוס המועצה הלאומית הפלסטינית.
להחלטותיה תהיה
חשיבות היסטורית. שיחות
ערסאת־חום יין ותוצאותיהן
ישפיעו על כף במידה רבה.

י־אפשר להתווכח עם התאבדות.
התאבדות היא עובדה נוראה, החוסמת את הדרך, שאי־אפשר לעקוף אותה.
מוכרחים להתמודד עימה.
אי־אפשר להתווכח עם מיכתב־התאבדות. הוא נכתב בסערת־נפש, הוא קריאת־התגר האחרונה של
אדם; אולי זעקה מן הלב, אולי טיל של נקם.
התאבדות כופה עליך חשבון־נפש. חשבון בינו לבין עצמך. מה עשית, היכן היית, כיצד נהגת, האם
היית בסדר.

זהו חשבון סרטי מאוד, אישי מאוד.
לכן נתעב בעיניי פסטיבל־לוינסון, שהתנהל בימים האחרונים. נשמעו בו כמה דברים אמיתיים,
שבאו מן הלב• אך הם נבלעו בקאקופוניה של דברי התחסדות צבועים, של הכאה על חטא איש על חזה
רעהו, של חיסול חשבונות בין כנופיות, של השחזת הלהבים לקראת לילה של סכינים ארוכות. עסקנים
עלובי־נפש קפצו על העגלה כרי לחסל כמה חשבונות פרטיים. זרזירי־עט קטנים ולא הכי־נקיים
מתכוננים לצבור הוו על־חשבוו ההתאבדות.

הפסטיבל העגום יעבור, ותישאר השאלה הגדולה: מי היה יעקב לוינסון?

• נשיכה של חתור
*^בל פגישותיי עימו, נחרתה בזיכרוני במיוחד הפגישה שלפני־האחרונה, ב־ 14 בינואר, בביתה
^ /ש ל חנה זמר.
שלושה ימים לפני כן פירסם העולם הזה את הכתבה הראשונה על פרשת לוינסון, ובכך הפך אותה
נחלת־הציבור. חשפנו בה את קיומה של חברת יו־אס־איי, החברה הפרטית שהוקמה על־ידי לוינסון,
ואת פעולתה של ועדת־החקירה הסודית בחברת העובדים. הכינונו את הכתבה בסודיות מוחלטת, וגם
במערכת שלנו ידעו עליה מראש רק שני אנשים. היה ברור לנו שאם ייוודע דבר כוונתנו לפרסמה,
יופעלו עלינו לחצים כבירים מכל הצדדים — אותם הלחצים שמנעו את הפירסום בכל שאר
כלי־התיקשורת. בסוף הכתבה רמזנו על שורה של נושאים שאנחנו עומדים לפרסמם.
אחרי הפירסום התקשרה איתי חנה זמר, עורכת דבר. ידעתי שהיא ידידה טובה של לוינסון. היא
שאלה אותי אם אני מוכן להיפגש עם לוינסון, באופן סודי לגמרי, תוך התחייבות שלא אצטט מילה
מפיו ושלא אפרסם גם את עצם דבר הפגישה. נעניתי מייד.

למען האמת, חיכיתי לשיחת־הטלפון, אם כי לא ידעתי מראש מי יהיה המטלפן.

היה ברור לי שעליי לשוחח עם לוינסון ולשמוע מה בפיו, לפני שנמשיך בסידרת־הגילויים. הייתי
גם בטוח שלוינסון עצמו יחפש קשר זה, על רקע היחסים בינינו עד כה.
אשתי שאלה אם אני רוצה שתצטרף אליי. היתה זאת שאלה בלתי־רגילה מאוד, כי רחל אינה
מתערבת בענייני העיתון. אחרי היסוס, החלטתי שזה יכול להועיל. נסענו בשבת אחרי־הצהריים לביתה
של חנה ברחוב אורי, ועלינו לדירתה. ליבי היה כבד.
בהיכנסי לדירה ראיתי אותו יושב על ספה בחדר השני, לבדו, מעשן. הוא היה אלגנטי כמו תמיד,
עצבני כמו תמיד. הוא שתה מעט, עישן הרבה. הרושם היה של קפיץ מתוח.
בפגישה קרה משהו מוזר. אף שדיברנו, כמובן, על הפרשה, על הטענות וההאשמות נגדו, הרגשתי
שלא זהו עיקר השיחה. בין לוינסון ורחל נוצר קשר מוזר, אף שלא הכירו זה את זה לפני כן. חשתי שהוא
מדבר אליה יותר מאשר אליי, ולאו דווקא כדי לגייס את עזרתה כלפיי.

קרה משהו אחר. אדם בודד מאוד, מנותק מאוד, שזעק באותה שעה לקשר
אנושי, מצא אותו לרגע.

האיש, שלא דיבר מעולם על חייו הפרטיים, נפתח לרגע, ריבר על ילדותו, על אמו, על
הו־גלי־השינה שלו(הוא כפה על עצמו לקום מוקדם, וטען שהתרגל לכך. הוא התעניין לשמוע מפי רחל
שאין זה כך, שאין אדם מתרגל למישטר־שינה זר לו, שצורכי־השינה של אדם נובעים מצרכים גופניים,
השונים מאיש לאיש ).הוא סיפר בהומור מסויים על ניסיון ללכת השכם בבוקר לבריכת־השחייה, ועל
מה שראה והרגיש שם.
בשעת השיחה ליטפה רחל את החתולה של חנה, וזו נשכה אותה לפתע .״מה עשיתי לך?״ קראה
רחל המופתעת, שהיא חובבת־חתולים כמוני.
״כך בדיוק אני מרגיש!״ אמר לוינסון.
״אתה רוצה לנשוך?״ שאלה רחל.
״לא, אני מרגיש כמוך, .מה עשיתי להם?׳!״

בדרך הביתה השווינו רשמים. רחל אמרה דברים נבואיים: האיש זקוק לעזרה— .
הוא זועה למגע אנושי, אך אינו יודע איך ליצור אותו .״אני מקווה שיש לו חברים^ ,
שיעזרו לו!״ אמרה רחל.
ההלווייה בקיבוץ צרעה
אחרי מות האם, הרגשת עוול

היא לא התכוונה לעסקנים שיכתבו מאמרים או יתמכו בו פומבית, אלא לחברים ממש שיעמדו
לצידו כבן־אדם, שיעניקו לו חום אנושי בשעת־צרה, שיתנו לו הרגשה שאינו בודד, שיישארו עימו
באש ובמים. נראה לי שלא היו כאלה, וכי כמה מדברי החרטה וההאשמה־העצמית של חבריו מתייחסים
דווקא לכך.

לנגר עיני עולה תמונה, שנוצרה ברמיוני. לוינסון ביום הרביעי האחרון בלילה, אחרי שהטלוויזיה
הוריעה שעניינו הועבר לחקירת המישטרה. לוינסון ירע שהוא עלול ללכת לבית־הסוהר. עצם
האפשרות היתר מוכרחה ליצור משבר עצום בלב ארם כמוהו, שהיה רגיל לשלוט בבני־אדם, לעורר
הערצה ופחד.

איד משאירים אדם לבדו במצב כזה? היכן היו ידידיו? כיצד קרה שרק למחרת
בבוקר הורגש בהעדרו?

אני מאחל לעצמי שאם אימצא אי־פעם במצב כזה, יעמוד לידי לפחות אדם אחד שיתמוך בי, בלי
חשבון, בלי ציפייה לתמורה.

!, #משהו, או לא בבד
ף* דרך הביתה, אחרי אותה שיחה, שאלתי את רחל אם, על סמך התרשמותה מן האיש
^ ומתגובותיו — ולאו דווקא מן הדברים שנאמרו, שאת רובם לא הבינה — היא מאמינה שהאיש
חף־מפשע.

״הוא אשם במשהו, אבל לא בכל,״ אמרה.

זאת היתה גם התרשמותי, באותו היום.
^ בפותחה את השיחה אמרה חנה זמר :״הפגשתי אתכם מפני שאני מאמינה שיעקב חף־מפשע ושאורי
^״ הו א אדם הגון״.
בפגישה ההיא הצעתי ללוינסון לשוחח עימנו על הפרשה לפרטיה, ולמסור לנו את תגובתו על כל
העניינים. חוקר ממולח אינו אומר לנחקר מה יש בידו. הוא מנסה לעורר את הרושם שהוא יודע את
הכל, ומניח לנחקר לנחש מה ידוע ומה לא, כדי לנצל את ספקותיו ואי־ודאותו. לא נקטתי בשום טכסיס
כזה. פירטתי באוזניו את כל הנושאים שהיו ידועים לי באותה שעה, ושחלק מהם לא פורסמו עד היום.
לוינסון שאל איך אשתמש בתשובותיו. האם אצרף אותן להאשמות? אם אשתכנע שהאשמה
מסויימת אינה נכונה, האם אמנע מלפרסם אותה בכלל?

עניתי לו בלי הסתייגויות שאכן בן, אס אשתבנע שאין ממש בהאשמה מסויימת,
לא אסרסם אותה. לא אשתמש בטכסים העיתונאי הידוע של פירסום ההאשמה
וההכחשה בצידה.

לוינסון אמר שאינו נוטה להגיב, שעליו להתייעץ עם יועציו המישפטיים. זה נראה לי מוזר. אס
ביכולתו להזים ולהפריך, וכדי למנוע פירסום — איזה צורך יש בהתייעצות עם עורכי־דין? האם היה

^ איש כמוהו זקוק לעצות? הנחתי שזהו טכסיס כדי להרוויח זמן ולחשוב.

על כן הופתעתי למדי כאשר טילפן אלי כבר למחרת היום .״החלטתי לקבל את
הצעתך,״ אמר, וחזר על התנאי: שלא אפרסם בשום צורה, ולוא גס ברמז, שנפגשתי
עימו, ושלא אגיד מילה אחת בשמו בלי הסכמתו המפורשת.
כיבדתי התחייבות זו. עד רגע מותו לא ידע איש על הפגישות האלה, מלבד המשתתפים בהן: שתי
נשותינו, חנה זמר וראש מערכת העולם הזה, הב איתן, שניהל את החקירה מטעמנו.

מתחת לטבלת השיש
ן* פגישה השניה התקיימה בביתו, ברחוב בר־כוכבא 38 ברמת־גן, ביום השני 16 ,בינואר,
) 1אחרי־הצהריים. התווכחנו קצת בטלפון על המיקום, כי לא היה נוח לי לנסוע לשם .״תוותר לי
הפעם ״,אמר בשקט, ואני ויתרתי.
השיחה ארכה כשעתיים, ונכחו בה רק לוינסון, איתן ואני. נורית אשתו נכנסה מדי פעם, הגישה קפה
ועוגיות, הקשיבה לכמה פסוקים.
הכרתי את הדירה, כי פעם, לפני שנים, הזמין אותי לוינסון במפתיע למסיבה שם לכבוד אורחים
שאת זהותם שכחתי. לוינסון היה אז בשיא כוחו, רבים ניבאו שיהיה שר־האוצר ואף ראש־הממשלה.
ל -במהלך השיחה דיברנו על הדרך להבראת הממשלה. אני זוכר שהוזכר שמו של עזר וייצמן, ולוינסון
שאל אם אצטרף למיפלגה אם זו תעבור שינוי־ערכים יסודי.

הפעם ישב עימנו לוינסון אחר. הוא דיבר במרירות רבה מאוד, ולא חסך את
שבט לשונו מפלוני ואלמוני. אז גם שמעתי מפיו בפעם הראשונה את האימרה
שאמר לו, לדבריו, מישהו — ״רוצים אותך מתחת ללוח־שיש״ .לנו לא אמר מי אמר
זאת.

לא הבינותי את הפסוק בפעם הראשונה וביקשתי ממנו לחזור על דבריו. הוא חזר עליהם, בלוויית 4 תנועת־יד אופקית.

״אני מקווה שאתה אפילו לא חושב על דבר כזה: זוהי בדיחה תפלה!״ קרא דוב
איתן.

״זה מה שהם רוצים,״ אמר לוינסון.
הפעם היתה זאת שיחה עניינית לגמרי. בהעדר אשתי, לא עלו עניינים אישיים, אלא בדרך־אגב.
מאחר שהעליתי באוזניו, יומיים לפני כן, את כל הנושאים, היתה לו בינתיים שהות לחשוב היטב על 4 התשובות.
איני יודע למה ציפיתי בתת־הכרתי: לתגובה שתפריד את כל הטענות, ובכך תמנע ממני לפרסם את
.הפרשה, או לתשובות בלתי־משכנעות, שיכריחו אותי להמשיך בפירסום גם אחרי שיחות אלה, שבהן
נרקם מירקם ריגשי מסויים.

בתום השיחה, כאשר נסענו למערכת, שאלתי את דוב איתן להתרשמותו, והוא
אמר :״ואלה, הוא מסובך עד מעל לראש!״ לא היתה לי ברירה אלא להסכים עימו.

במשך שעתיים העלינו טענות ממשיות, שנגעו לעיסקות מסויימות מאוד. לא היתה בפיו תשובה
)— משכנעת אף לאחת מהן. הוא דיבר באופן כוללני, העמיד פנים כאילו אינו יודע דברים שהוא היה מוכרח
לדעת, או כאילו התקבלו החלטות על־ידי אחרים כשהיה ברור כי החלטה כזאת לא יכלה להתקבל אלא
על־ידו.
לדוגמה: בשבוע השלישי של הסידרה גילינו את פרשת מניות סונול (ליתר דיוק: חברת
טכנולוגיות) ,שהיו מונחות כפיקדון בחברת־בת של בנק הפועלים בבריטניה, ושהועברו באופן
מיסתורי לחברה הפרטית יו־אס־איי, שבה כיהן לוינסון כנשיא. החברה שילמה עבורן 18 אלף הולאה,
ומכרה אותן בשני מיליון הולאה בקירוב.
העליתי את הפרשה עוד בפגישה בדירתה של חנה זמר :״מדברים על חבילת־מניות שהיתה מונחת
באסקרו בסניף של בנק הפועלים, ושאתה הוצאת אותה משם והעברת אותה לחברה שלך״.

לוינסון אמר שלא שמע על זה מעולם .״מה זה אסקרו?״ שאל.

אני רחוק מלהיות איש־כלכלה, אך ידעתי שאסקרו היא הוראה כתובה הניתנת לצד שלישי, המחזיק
בפיקדון, כדי שינהג בפיקדון זה על פי הכללים הכתובים בהוראה. כל מישפטן וכל בנקאי יודע זאת.
בפגישה השניה, כאשר ביקשנו הסברים מפורטים יותר לפרשה זו, התחמק לוינסון בכמה מילים
כוללניות. הוא טען שהעניין כלל אינו נוגע לבנק הפועלים או לו עצמו, שלא היתה לו שום נגיעה
לעניין, אם בכלל היה כזה.
כעבור כמה ימים השגנו את מיסמכי הפרשה. חלק מהם בלבד פורסם בפרק השלישי של הסידרה
שלנו. עולה מתוכם באורח חד־משמעי כי המניות הועברו לחברת יו־אס־איי, שלוינסון היה נשיאה,
בעיקבות עיסקה סיבובית מוזרה ביותר, שקראנו לה ״העוקץ״ .לוינסון טען, אגב, שאינו יודע מי הם
בעלי החברה שהוא עמר בראשה, ושהתחבאו מאחורי חברות אלמוניות הרשומות בפנמה.

כשלחצתי את ידי אשתו, נורית, בדלת כיתו, קיננה בליבי הרגשה עגומה. באותו
רגע כבר ידעתי שאין בל הצדקה להפסקת הגילויים. לא העליתי על דעתי את הסיום
הטראגי, אך ידעתי בי יעקב לוינסון עולה על דרך קשה מאוד, וכי צפויים לו
משברים חמורים.

• ..גיוסה אחות״
^ אם השפיעו הפגישות האלה על המשך הסידרה?
1 1בוודאי, ובצורות שונות.
מי שיחזור ויקרא את הפרק השני של הסידרה ימצא שם, אחרי כל עניין, תיאור נגדי שהוגדר
כ״גירסה שניה״ או ״גירסה אחרת״ .אלה היו דבריו של לוינסון עצמו, אף כי לא נאמר אף ברמז הדק
ביותר שהדברים באו מפיו.

לוינסון בישיבת הבנק
פחד מפני בני־אדם

מי שיקרא את הדברים עתה ימצא כי ״הגירסה האחרת״ אינה משכנעת, וכי לאור
מה שגילינו מאז היא??שכנעת עוד פחות.
לוינסון נקט עוד פעולה. הוא זימן אליו את אחד העיתונאים שהיו כפופים לו, והכתיב לו מאמר
ארור. גם שם לא נאמר אף ברמז כי הדברים באו מפי לוינסון. הם הובאו כדברי הכתב עצמו — דבר
מפוקפק מאוד מבחינת האתיקה המיקצועית, מפני שאותו כתב כלל לא חקר בפרשה, וגם לא יכול היה
לחקרה. ידעתי מי המקור, מפני שהדברים חזרו בחלקם מילולית על הדברים שאמר לי לוינסון עצמו.
ברור כי מייד אחרי השיחה עימנו זימן לוינסון את האיש הזה אליו והכתיב לו דברים שנועדו, בין
השאר, להפריך דברים שעדיין לא פירסמנו, ושרק הוא ידע שהם מצויים באמתחתנו.
הפרכה זו שיכנעה אותי סופית כי לוינסון אינו אומר אמת. עימות פשוט בין הגירסה באותו מאמר
ובין הדברים שידענו, ושהיו ממוסמכים היטב(אף כי עדיין לא פירסמנו את המיסמכים באותה שעה)
הוכיח לנו כי אין בפי לוינסון תשובה של ממש לכמה מן החשדות הכבדים שעלו מתוך החומר. הוא

רק הכין אליבי דחוק מאוד.

כבר נאמר השבוע: התאבדות אינה הודאה באשמה. בוודאי שלא. אבל היא גם
אינה הוכחה של חפות־מפשע. ההיפך סביר יותר.

אילו התאבד הנשיא ניכסון בשיא פרשת ווטרגייט, מה זה היה מוכיח?
יעקב לוינסון התאבד מייד אחרי שנודע רישמית כי החלה חקירה מישטרתית של הפרשה. לעיתוי
זה יש משמעות.

#תמונה שר קבקא
ך* היה סיבת ההתאבדות אשר תהיה, אין אדם מתאבד מפני שמאשימים אותו בהאשמות־שווא.
1לתגובתו של אדם במצב בזה היא הפוכה. ביודעו שהוא חך מפשע, הוא בטוח בי
צידלתו תצא לאור. הוא הורא תגר טל מאשימיו. הוא משנס את מותניו למילחמתו

היו לי כלפיו גישה חיובית ויחס של כבוד. בכנסת ומחוצה לה נתקלתי במאות פוליטיקאים גדולים
וקטנים, שעוררו בי זילזול, שיעמום, ואפילו בוז. העסקן המצוי אינו אדם סימפאטי, ואינו מעורר כבוד.

לרוב הוא אפס אינטלקטואלי, טכנאי פוליטי משעמם, מומחה לקנוניות.

בנון? האפרורי הזה של המימסד הישראלי, בלט לוינסון באיש מיוחד־במינו,
אוריגינל אמיתי, אדם אותנטי, מעניין, מרתק וגם מושד.
תיאורים רבים הושמעו השבוע, על־ידי ידידיו בפה מלא, ועל־ידי יריביו בחצי־פה. אלה ואלה
עושים לו עוול משווע, ואולי דווקא ה״ידידים״ יותר מכל. הדמות המתקתקה של לוינסון, כפי שהוא
מצטייר בפיהם, לא היתה ולא נבראה.

לוינסון היה אדם הרבה יותר מורכב ומעניין מכפי שנדמה לשמע דברים אלה.

היה בו משהו מן התמימות והסקרנות הילדותית המציינות אמן, תכונה מוזרה כשהיא ניכרת אצל
אדם שהוא שליט כל־יכול, שרירותי ודורסני. .
פעם ישבתי בלישכתו בבנק הפועלים בשדרות רוטשילד ,50 והשיחה התגלגלה איכשהו לעניינים
היסטוריים. איני זוכר לשם מה הזמין אותי, אך דיברנו על ענייני המיפלגה ועל הליכוד. אמרתי
שהליכוד יהרוס את המדינה כפי שהקנאים הרסו את הבית השני.
״למה אתה מתכוון?״ שאל.
אמרתי שהקנאים היו מטורפים, שהכריזו מילחמה חסרת־תוחלת על המעצמה האחת ששלטה
בעולם, וכך גרמו להריסתו הבלתי־נמנעת של הבית השני. בשעה שדיברתי היה נדמה לי שאני מעורי*־
בו מחשבות שהיו חרשות לו לגמרי. על כן הארכתי ותיארתי את כל התקופה שבין מרד החשמונאים
ועד בר־כוכבא.

״אתה רוצה להגיד שבגלל קבוצה של מטורפים היו היהודים אלפיים שנה
בגולה?״ שאל לוינסון, בפליאה של ילד ששומע בפעם הראשונה שהעולם מסתובב
סביב השמש.
אחרי שיחה זו החלטתי לכתוב סידרת־מאמרים על נושא זה. אז זה היה רעיון חדש. יתכן שזה נתן
גם דחיפה ליהושפט הרכבי לחבר את המחקר שלו על בר־כוכבא.
פעם־פעמיים הזמין אותי לאכול איתו ביחידות בחדר־האוכל הפרטי של הנהלת בנק הפועלים.
יריביו טענו אז כי בחדר הזה יש מנגנון של האזנה, וכי כל מה שנאמר בו הוקלט.
דיברנו בעיקר על המצב במיפלגת־העבודה, על הסיכויים לשקמה ועל חלקו שלו בשיקום כזה. לא
היו לו אשליות לגבי מנהיגי המיפלגה, ודיברנו על הסיכויים שתעלה קבוצת־מנהיגים חדשה, בעלת
מיטען רעיוני חדש. הוא היה יונה, וסיפרתי לו על מגעינו עם הפלסטינים.

בשיחתנו האחרונה הזכיר דוב איתן שהתלוננתי באוזניו על טיב האוכל שהוגע*~1
בארוחות אלה, שהיה משעמם וחסר־עניין, ולוינסון התלוצץ שהוא מקווה שאיני
רוצה להתנקם בו עתה על כך.
נורית לוינסון יוהבן בהלווייה
זעקה לקשר אנושי
(המשך מעמוד )9

הצודקת. הוא מלבד סביבו את מישפחתו, מסביר את העניין לאשתו ולילדיו, ויוצא
למילחמה מוחצת.
איו מניע חזק יותר למילחמה טוטאלית מאשר אמונתו של אדם(או עם) שהוא נפגע על לא עוול
בכפו.
כמה כסילים או מתחסדים ציירו השבוע תמונה קפקאית של לוינסון, האזרח הקטן, שנפל קורבן
לכוחות אדירים ,״כנופיה״ השולטת בחברת־העובדים ו/או כלי־התיקשורת האיומים, ושנותר לבדו,
חסר־ישע וחסר־אמצעים, בלי יכולת להשיב מילחמה שערה. הוא נדחק לפינה, לפניו נפערה תהום, ולא
נותר לו אלא להתאבד.
היו ללוינסון בלי ספק אמצעים כספיים מספיקים, שלא לדבר על ידידים בעלי עושר בלתי־מוגבל
שכל סודותיהם היו גלויים לו. היו לו עורכי־דין מן הטובים במדינה. היה לו צבא של עיתונאים מסורים
לו, שרבים מהם נהנו מחסדיו והיו סמוכים על שולחנו במשך שנים.
הוא יכול היה לפרסם את גירסתו בהעולם הזה(כפי שהצענו לו, כמובן) ,או בכל כלי־תיקשורת אחר
במרינה. אף אחד מהם לא היה סגור לפניו.
הוא יכול היה לאיים במישפט על הוצאת־ריבה, על פי החוק הדראקוני מאין־כמוהו הקרוי החוק
לאיסור לשון־הרע. חוק זה העמיד לרשותו כמה וכמה אמצעים מרחיקי״לכת, ואין ספק שעורכי־הדין
המעולים שלו הסבירו לו את כל מיגוון האפשרויות האלה.
דבר אחד חייב להיאמר: אין לשום אדם הזכות לעלות על הבימה הציבורית, להשיג את השליטה
על רכוש הציבור, לנהל מערכת כלכלית השייכת למיליוני בני־אדם — ולסרב לאחר מכן לתת לציבור
דין־וחשבון על מעשיו ולהסבירם, להשיב על טענות והאשמות ולעמוד בחקירה. איש־ציבור חייב
בזאת. זוהי התחייבות הכרוכה בעצם קבלתו את התפקיד הציבורי.
סירובו של לוינסון לתת הסברים מפורטים למעשיו, זעמו על עצם הצגת השאלות, הטענות
וההאשמות, חששו מפני חקירה וחשיפה — כל אלה אינם עולים בקנה אחת עם תפקידו במשך השנים,
ועל אחת כמה וכמה עם שליטתו המוחלטת במערכת, כאשר היה למעשה חופשי מכל ביקורת ופיקוח,
ועשה בה כבתוך שלו ממש.

ההתאבדות אינה תשובה. היא ההיפר מתשובה.

אגב, בפגישה אחרונה זו גם הכחיש לוינסון מכל וכל את הסיפור המקובל, שפרס הציע לו להיות
מועמד לתפקיד שר־האוצר בממשלת־המערך אחרי הבחירות של , 1981 ושהוא תבע לעצמו סמכויות
דיקטטוריות אשר פרס לא היה מוכן להעניקן. בפיו היה תיאור שונה לגמרי. לדבריו, אחרי הופעה שלו
במיפלגה, שאל אותו פרס בשיחה קצרה, בדלת, אם הוא מוכן להיות מועמד לתפקיד שר־האוצר. הוא
השיב בחיוב. לאחר מכן המתין לוינסון לשווא לשיחת־טלפון של פרס. מעולם לא שמע עוד מפרס על
העניין. הוא דיבר על פרס בזילזול גמור.

#משוחים במקום דידים
^ בל הפגישות שאלתי את עצמי: מה מריץ אותו? איזה מין אדם זה?
! 0היה ברור שאין הוא מסוגל ליצור מגע רגיל עם בני״אדם, שהוא מסוגר ומכונס בעצמו בצורה
קיצונית. כך נוצרה החזית הקשוחה.
חשדתי תמיד שמאחוריה מתחבא אדם ביישן, נפחד, החושש מפני המגע עם בני־אדם. הייתי בטוח
שמשהו פגע בו קשה מאוד בילדותו. אך אי־אפשר היה לשאול אותו על כך.

רק בשיחה עם אשתי, בבית זמר, דיבר על מות אמו, בהיותו ילד, ועל הרגשת־״
הנטישה והעוול שחש אז.

.כל זה התאים מאוד לתיאור ששמעתי מפי אנשים שהכירוהו בנעוריו, כשהיה נמנע מלהשתתף
בשירה בציבור בחוג חבריו בתנועה ובקיבוץ, אך היה ניגש לאחר מכן לפסנתר ומנגן באוזניהם מוסיקה
קלאסית. גם זאת היתה דרך למצוא מגע, בלי ליצור מגע אישי.

הצד השני של המטבע הוא שתחת לחפש מגע, חיפש שילטון. הדרך היחידה
שבה ידע לטפל בבני־אדם היתה דרן־ של שררה, של מאניפולציות, של תכתיב
ופקודות. שתלטנותו לא היתה תוצאה של ביטחון עצמי מופרז, אלא להיפך —
ויתכן שזהו סודם של דיקטטורים רבים.
יתכן שהחריג היחידי היה ידידו, מופה חריף, שמותו בתאונת־דרכים עזר,
כנראה, לשברו.

הוא הקים אימפריה כלכלית, ואין להתכחש להישג זה. הוא עשה זאת בשיטות משלו. הוא העניש
את עצמו בעבודה בלתי־נלאית, מחמש בבוקר ועד מאוחר בלילה, כפי שסיפר לנו באותה שיחה. הוא
תבע מעצמו יותר מכפי שתבע מאחרים. את עוינותם של האחרים הסביר לעצמו בכך שהוא תבע מהם
יותר מדי, שהיה קפדני מדי, שדרש מכל אדם, מנהל ומזכירה, שלמות של ביצוע.
(המשך בעמוד 169

הוא יכול היה להגן על עצמו בחקירה המישטרתית( .לפני שנתיים, כאשר פתחה המישטרה בחקירה
נגדי בעיקבות פגישתי עם יאסר ערפאת, הדבר רק הפיח בי רוה־קרב כפולה ומכופלת).
ולבסוף, אפילו נערך מישפט — איזו במה טובה יותר יש להוכיח צדק, לעני הציבור כולו?

ברור כי לא בגלל חוסר־ישע התאבד לוינסון. היו לכד סיבות אחרות.
ברגע ששמעתי על ההתאבדות, ועוד לפני שקראתי את המיכתב שהשאיר אחריו, שאלתי את
עצמי, כמובן, אם נהגנו כשורה, מבחינה עיתונאית ומוסרית, ציבורית ואנושית. העברתי לנגד עיני את
שתי שיחותינו האחרונות, ואת מה שפורסם בשבועון זה. הגעתי למסקנה שנהגנו כפי שהיינו חייבים
לנהוג, על פי תפיסותינו כעיתונאים בחברה חופשית, וגם על פי תחושתי האנושית.
במשך שיבעה שבועות אלה מחקתי מן הכתבות כל זכר לעניינים אישיים, שהתגנבו מדי פעם בלי
משים לכתבות. עוד בראשית הסידרה החלטנו שהסיגנון יהיה ענייני לחלוטין, וגם יבש, למרות שחלק
מן הקהל בוודאי היה מעדיף סיפורים אישיים ,״צבע״ ,ריברי־רכילות.
לא התייחסנו אל לוינסון כאל אוייב או יריב, או כמי שאנו מבקשים את ראשו בהתלהבות הציד,
כפי שקורה לא־פעם לעיתונאים. בפרשה זו, אולי יותר מאשר בכל פרשה אחרת, הצגנו עובדות יבשות
בלבד.

נראה שגם לוינסוד ראה את הדברים כך. הוקל לי באשר נוכחתי לדעת בי גם
בסערת־הרגשות של אדם המחליט להתאבד, ביושבו בודד ובחברו את כתב־האישום
שלו, לא כלל בין אויביו את ״העולם הזה״ ואותי, ולא אמר אף מילה אחת
על כלי־התיקשורת בכלל.
אין זה מחדל מיקרי. היה זה קל וטבעי להטיח דיברי־זעם במי שפירסמו את הדברים שגרמו
להתלקחות הפרשה. אם לא עשה זאת, הרי יש להניח שהוא הבין את שיקולינו והתרשם בפגישותינו
שאין אנו רוצים ברעתו, אלא ממלאים את חובתנו כפי שאנחנו רואים אותה.
בכך נבדל מאוד מכמה פוליטיקאים עלובי־נפש, שמצאו השבוע שהשעה כשרה כדי לפתוח במסע
של ״עליהום״ על ״כלי־התיקשורת״ ,כשכוונתם השקופה היא לנצל את ההתרגשות כדי לסתום את פי
העיתונים, העלולים לפרסם דיברי־ביקורת עליהם בבוא העת.

#חורבן בית שני
ך פגשתי עם לוינסון כמה וכמה פעמים לפני הפרשה. אני מנסה להגדיר את טיב היחסים בינינו,
!ואיני מצליח.
יחסים ידידותיים? לוינסון לא יצר קשר עם בני־אדם, ואף אחת משיחותינו לא היתה אישית. לא היה
שיחת־חולין. לו האם חיבבתי אותו? איכשהו, קשה להשתמש במילה ״חיבה״ ביחס ללוינסון.

חנה זמר יוצאת מבית לוינסון אחרי ההתאבדות
״מה עשיתי להם?״

ה עו ^ סוחה

לרא שונ ה את הדו״ח

מביא כאן

המלא ש ל ועדת־החקירה, כדי לאפ שר ל צי ס ר
ל שקול בעצמו את טיב הטעמת שהועלו בפר שה

מערכת ״העולם הזה״ מוסרת בזה לידיעת הציבור את הדו״ח המלא של ועדת
רוטמן־סיוון. זהו דדיה סודי, שנשמר עד כה בסוד כמוס.
המערכת לא הוסיפה דכר לדו״ח עצמו, אלא במקומות שבהם היה צורך כהערות
ובהארות, כדי שהדברים יובנו לציבור הרחב. הערות אלה מופיעות באות אחרת,
בשורות צרות. המערכת גם הוסיפה בכל מקום את השמות המלאים של המעורבים
בעניין, למרות שהדו״ח עצמו הסתפק בראשי־תיבות (למשל: י.ל. במקום יעקב

לוינסון).
המערבת גם השמיטה מן הדו״ח, בן 5000 המילה, במה קטעים ומילים, שלא היה
להם קשר לפרשת־לוינסון, אך שסירסומם עלול היה להביא נזק למשק״המדינה.

השמטות אלה סומנו בסימון
המערכת מסרסמת את הדו׳׳ח הסודי הזה, בעיקבות מותו של יעקב לוינסון, אחרי
שיקול-דעת מעמיק .״העולם הזה״ סבור בי ההיגיינה הציבורית מחייבת את גילוי
כל הדברים שקדמו להתאבדות, כדי שהציבור יוכל לשקול ולהחליט בעצמו במה

היו דברים אמורים. יהיה זה הוגן לכל הצדדים, וגם לזיכרו של לוינסון עצמו. הדבר׳י
יעזור למניעת חרושת שמועות, האשמות והשמצות.
הדבר גם דרוש בדי לשים קץ לדיברי־ההבל שהושמעו השבוע על־־ידי עסקנים
שונים, שניסו לתפוס טרמם על הפרשה, מבלי שהיה להם מושג במה דברים
אמורים. למרבה הצער הצטרח לרשימה זו גם נשיא־המדינה.
״ ועדת רוטמן־סיוון׳התמנתה בחודש מאי 1983 על־ידי מזכיר ״חברת־העובדים״,
דני רוזוליו, אחרי שהועלו בתוך הבנק טענות מסויימות נגד יעקב לוינסון. חבריה
היו עמירם סיוון, שנחשב כמקורב ללוינסון, ושרגא רוטמן, שלא נמנה עם מקורביו.
שניהם חברי מועצת־המנהלים של ״בנק הפועלים״ .הס ניהלו את החקירה במשך
תשעה חודשים בסודי־סודות, ואך על עצם קיום הוועדה או החקירה לא דלפה אך
מילה אחת, עד אשר פתח ״העולם הזה״ בפירסום הפרשה.
להלן הדו״ח כלשונו:

. 22.1.1984

תרשומת מפגישה
משתתפים: דני רוזוליו, אפרים ריינר, גיורא גזית,
עמירם סיוון, שרגא רוטמן.
דני רוזוליו: על פי הסיכום נפגש עם רוטמן וסיוון מיספר
פעמים. בפגישה הראשונה, שהתקיימה ב־ , 19.12.83 התרשמויות
ראשונות.
בפגישה שנייה היה ברוד שישנן הערכות שונות של רוטמן
וסיוון והוחלט להיפגש בפורום של הערב.
בפגישה הראשונה מסרו השניים את הדברים הבאים (אשר
נוסחו, בעצם, על־ידי סיוון):

. 1שהם היו צריכים לבדוק את השאלות הבאות:

• האם העליל גיורא גזית עלילות ואסף חומר נגר יעקב
לוינסון וחיים ברגשטיין, כדי להפליל אותם?
• האם לוינסון וברגשטיין נהגו בבנק בדרך לא תקינה?
• האם יש חשש של פעולות שהן עבירות פליליות או אחרות,
שלהם או של הבנק, לפי החוק בארץ ובחו״ל?

.2שהבדיקה אמורה היתה להתייחם לנושאים
הבאים:

• סיבסוד חברת אמפ״ל על־ידי בנק־הפועלים.
• טיפוח מניות אמפי׳ל בעזרת חברות הנמצאות בשליטת
הבנק.
• חברת יו־אס־איי.
• קיום מערכת חשבונות בבנק ומשמעות
הפעולות בחשבונות אלה, שנעשו בהנחיית לוינסון וברנשטיין או
על פי הוראותיהם.

.3בקשר לנושאים האמורים היו צריכים להיבדק
העניינים הבאים:

• טענות בדבר פעולות שנעשו על־ידי לוינסון על דעת עצמו
— בתקופה שעמד בראש הבנק וגם לאחר מכן — מבלי לשתף
את יושב־ראש ההנהלה ואת הנהלת בנק־הפועלים בהחלטה
ובאינפורמציה, ומבלי שהדבר יעבור תהליך קבלת־החלטות
מסודר.
• האפשרות כי במהלך פעולות אלה נעשו על־ידי לוינסון
ועל־ידי ברגשטיין מעשים העומדים בניגוד לחוק ישראל,
ארצות־הברית ובו׳
• שימוש בכספים שתנועתם לא היתה ידועה, או אשר לא
הוסברה להנהלת הבנק, והחשד שכספים אלה שייכים לבנק והלכו
ליעדים בלתי ידועים, להנאתם הפרטית של הנוגעים בדבר.

• אין חומו-א! בדיקה
סלץ רגא רוטמן ועמירם סיוון סיפרו שנפגשו עם עורך־דין,
לוינסון, ברגשטיין וכן עם גיורא גזית. בעניין
ברגשטיין ונושא פרישתו שמעו גם את החבר אפרים ריינר.
באותו דווח התרשם דני רוזוליו שהיתה תמימות־דעים בכמה
שאלות.
השיחה התמקרה יותר בסיכומים ומסקנות ולא נכנסה לפרטים.
(בעיקר דיווח סיוון. רוטמן המשיך אחר־כך באופן יותר מפורט).
במסגרת הבדיקה לא נפגשו הבודקים עם החברים נפתלי
בלומנטל ואפרים רייגר (פרט לעניין ברגשטיין) אם כי חלק מן
הדברים שנבדקו התרחשו כאשר השניים שימשו יושבי־ראש־ההנהלה.
מאחר
שלגבי הנושא הראשון(סיבסוד חברת אמפ׳יל) לא נמסר
לבודקים חומר על־ידי הבנק — לא עסקו הבודקים בנושא זה.
לאחר שמיעת עדויות וקריאת־חומר הביאו הבודקים את
מימצאיהם, התרשמויותיהם וקביעותיהם גם בפני מזכיר חברת־העובדים,
וזאת לאור ההיבט הציבורי של העניין.

22. 1. 108/ 1

תרעו ו מת מפגישה
משחתפ ים: ד .ר .

ר. ר .על פיהסיכוםו.פגש עם ש. ר .
כ10.12.83 -

ו ע. ס .מספר פעמיםכפגישההראשונהשהתקיימה

התרשמויות ר א שונו ת.

כפגישהשניההיהברירשישנןמערכותשונות של ש. ר .

וע.ס.

והחלטל הפוש

בפורום של הערב .

קטע הפתיחה של הדו׳׳ח
עלילות או עבירות פליליות י
מן המסירה התרשם רוזוליו שהבודקים הגיעו למסקנות
הבאות:

• לגזית הגיעו חומר ועדויות(מהן חסויות) אשר
היה בהן כדי להחשיד את לוינסון וברגשטיין
במעשים בלתי־תקינים ובסלילים.
• גזית לא העליל עלילה על לוינסון ולא, ייצר״ חומר כדי
להפלילו או להאשימו.
• החבר גזית נקט בפעולות ודיבר עם חברים. כתוצאה מכר
החליטו יושבי־הראש של הבנק וממלא־מקומם (משה אולניק),
בהתיעצות עם מזכיר חברת־העובדים ויושב־הראש של חברת־העובדים,
ובהסכמתו של לוינסון, להטיל על השניים לערוך את
הבדיקה האמורה.

• פעולות שהז בתחום האחריות ופעילות הבנק
והנהלתו המשיכו להיעשות על־ידי לוינסון כאשר לא
היה לו יותר תפקיד רשמי בבנק. דבר זה נעשה בדרך
כלל באמצעות ברגשטייו, ששימש כמנכ״ל משותך
בבנק. וזאת מבלי שדווח ליו״ר־ההנהלה, אשר כלל לא
ידע על חלק מפעולות אלו.
• דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם סדר ומינהל תקין,
ובמיוחד לא במוסד ציבורי ה שייו למערכת הציבורית.

• שולמו סכומים לאנשים שונים. פעולות אלה היו
בשליטתו של לוינסון ואולי של ברגשטיין, או לפחות
בידיעתו.
• מערכת זו לא נוהלה בדיר תקינה, אף אם שימשו כספיה
למטרות הניתנות להצדקה; וזאת משום שלא היה פורום מוסמך
ונוהל מסודר של טיפול בנושא רגיש זה: תנאי מוקדם הכרחי מן
הצד הציבורי והמוסרי כאחד.
• בעת שיעקב לוינסון שימש יו״ר הנהלת אמפ״ל הקים יחד
עם אנשים(ביניהם שהיו חברי הדירקטוריון של אמפ״ל) ,חברה
פרטית — יו״אס־איי. הקמת יו־אס־איי היתה ביריעת ראשי
הבנק.
• ההחלטות לגבי יו־אס־איי התקבלו על־ידי אדם אחד, ללא
שיתוף ההנהלה והיו״ר. לוינסון וברנשטיין פעלו מבלי לדווח גס
אחרי שלוינסון הפסיק לכהן בבנק. אם היו תנועות כספיות —
הדבר היה בשליטת לוינסון. התנועה לא היתה בדיד תקינה. לא
היה פורום מוסמר להחליט.

• בקשר להאשמות הספציפיות על התנועות
הכספיות לא היתה תמימות דעים. שני החברים
אמרו ״שלא קיבלו תשובות״ כשאי־מתן התשובה
מנומק ב״נאמנות״ ,״סודיות״ ובטענה שהכספים בהם
מדובר אינם קשורים בבנק.
בקשר לשימוש בכספים הרי שאחד מחברי הוועדה ראה כאן
עדות מול עדות: מצד אחד עמד אדם שעשה רושם רע, שגירסתו
והסבריו לא נתקבלו על־ירו כאמינים, בעוד שמולו עמד אדם
שהוא מאמין לו(לוינסון).
אותו חבר סבר בשלב מוקדם יותר שמאחר שגם לגבי לוינסון
וגם על ברגשטיין הוטלו סנקציות — יש לראות בכך סוף פסוק.

לאחר מבן — כשהגיע העניין לעתונות — אמר
אותו חבר שיש כאן מקום למסירת העניין לבודק
חיצוני לחקירה.
החבר השני אמר שעל אף שאינו מכיר את העד השני, הרי
שהביא מיסמכים. תשובתו של לוינסון לא היתה מספקת, ואינו
חושב שאפשר להסתפק במה שנעשה. כיוון שלא נשמעו נפתלי
בלומנטל ואפרים ריינר — אין לסגור העניין ולהסתפק בסנקציה
הציבורית.
פרק הפתיחה של הדו׳׳ח הוא סיכום תמציתי של
מסקנות ועדת־החקירה הפנימית של שני
הדירקטורים של בנק־הפועלים, עמירם סיוון
ושרגא רוטמן, אשר למרות חילוקי״הדיעות
ביניהם, כשהראשון מקל והשני מחמיר, מסקנו תיהם
חמורות.
ייתכן מאוד שלולא חשיפת הפרשה על־ידי העולם
הזה ( 11.1.1984 ואילך) היו העניינים מוחלקים,
תוך כדי גרימת נזק חמור לבנק־הפועלים, לחברת־העובדים
ולמשק כולו.
סיוון מודה ״שמאחר שגם לגני לוינסון וגם על
ברגשטיין הוטלו סנקציות(ז.א. שהודחו מן הבנק)
יש לראות בכך סוף פסוק ׳.ורק -״כשהעניין הגיע לעיתונות -אמר אותו חבר(סיוון) שיש כאן
מקום למסירת העניין לבודק חיצוני לחקירה׳.

הדרח הסודי
(המשך מעמוד )11
עד במה היה צורן בבודק חיצוני תוכיח ההערה
הלאקונית על -סיבסוד חברת אמפ״ל על״ידי בנק
הפועלים ׳.זאת לשון נקייה לפרשה של העבדת
הנכסים של בנק הפועלים לאמפ״ל ובנותיה
בתמורה מיזערית.
השניים קובעים בפשטות, ובחוסר״אונים. :מאחר
שלגבי הנושא הראשון(סיבסוד חברת אמפ״ל) לא
נמסר לבודקים חומר על״ידי הבנק -לא עסקו
הבודקים בנושא זה.׳

#חשיטז הבושה מחייבת תגובה
ץ ץ אחר שהשוני במסקנות חזר על עצמו לפחות שלוש
* 1פעמים, החליט רוזוליו שיש לכנס הפורום כדי להבהיר את
תמונת מצב־הבדיקה ולמלא את החסר בשאלות שתישאלנה.
לאחר שיתבהרו הדברים, מבקש רוזוליו שסיוון ורוטמן ימסרו את
מסקנותיהם, ולאחר ההבהרות ימסור הוא את מסקנותיו לגבי
הבנק. את המסקנות המתבקשות לגבי מוסדות חברת־העובדים
יביא בפני הגורמים המוסמכים של חברת־העובדים.

החומר כולו — להוציא נושא שקשור בבנק גרמני מסויים —
הומצא לבודקים עם תחילת הבדיקה.
כימעט כל הפעולות שהבודקים נתבקשו לבדוק התייחסו
לדברים שאירעו מחוץ לישראל, והיו קשורים בגורמים לא־ישראליים.
דבר זה הגביל את אפשרויות הבדיקה.
הבדיקה ארכה כחודשיים ימים. אחר־כך חלה שרגא רוטמן,
והעניין התמשך.
לאחר מכן קויימו מספר שיחות־הבהרה (עם לוינסון ועם
ברגשטיין) וכן מספר שיחות עם רוזוליו.
במהלך הבדיקה פרשו לוינסון וברנשטיין מקבוצת בנק־הפועלים.
החשיפה
הפומבית של הפרשה מחייבת תגובה מצד מזכיר
חברת־העובדים תוך זמן קצה דבר המשפיע על עיתוי קבלת
ההחלטות.
הדבר הבולט במהלך הבדיקה היה שלוינסון עשה דברים רבים
מבלי ששיתף בהם את יו״ר־ההנהלה או את יו״ר מועצת־המנהלים
שהתמנה לאחר מכן. הכוונה לא לצד הפורמאלי, אלא לתוכן
העשייה והפעולות, בהן פעל לוינסון ללא אישור ומבלי שידווח
— דבר זה קיים גם אצל ברנשטיין מאז התמנה גזית לידר
ההנהלה.

לוינסון וברנשטיין טענו שהסודיות ותפקידם
מחייבים שלא למסור אינפורמציה. סביר להניח

חבר־הוועדה סיוון
• עמירם סיוון:
• ביוני 1983 נאמר לבודקים שאין הם ועדת־חקירה.
לא היו להם הכלים והסמכויות לביצוע חקירה,
גביית עדויות וכוי.
כל שנתבקשו הוא לקבל הבהרות מהמעורבים בבדיקה,
להסיק מסקנות ולהמליץ המלצות.
• הבודקים התבקשו להגיש מסקנותיהם והמלצותיהם ליו״ר
מועצת־המנהלים, יו״ר־ההנהלה ו/או למזכיר חברת־העובדים
(לאחר מכן קיבל הדיווח למזכיר חברת״העובדים מישקל
מרכזי).
תחילה הופיע ומסר חומר המתייחס למידע שהגיע
ליו״ר־ההנהלה, הוא גם מסר הסברים בעל־פה לגבי החומר האמור.
הציג ארבעה נושאים של טענות:
.1סיבסוד אמפ׳ל על־ידי בנק־הפועלים:
לגבי נושא זה אמר שבשלב זה אינו מציג מאומה בגלל
מורכבותו, והבודקים לא עסקו בזה למעשה. לדעת סיוון על
רוזוליו להתייחס לנושא זה בהודעותיו הפומביות.
.2עסקות במניות אמפ״ל.
.3יו־אס־איי.
.4חשבונות בבנק בחו״ל.

הבודקים ביקשו לדעת של מי הס הכספים, ולאילו
מטרות הם שימשו. ההתרשמות היא שהחשבונות
כללו פעולות מסוגים שונים.

#היו הונה משימת במזומן

* יורא גזית: לפני כמה ימים מסר
* מיוזמתו לגזית שהכספים שהועברו על שמו ( —
) --נמסרו על־ידו לברגשטיין והתרשמותו היאשזה הועבר תמיד כשלוינסון היה בניו־יורק. לפעמים
מסר את הכספים גם ללוינסון אישית).

עמירם סיוון (ממשיך) :לגבי החשבונות שנשלטו על־ידי
ברנשטיין היו הרבה משיכות במזומן. ברנשטיין גם אמר שהוא
קיבל את הכספים שהועברו למנהלי הסניפים. כללית אמר שאלה
כספים שנמסרו לו על־ידי לקוחות. ברנשטיין לא נכנס לפרטים.
בחשבונות שלוינסון פעל יש גם פעילות מסוגים שונים.
יש פעולות של הפקדת כספים במזומן(כ־ 150 אלף דולר בשתי
הפקדות) ומשיכת הסכום כולו במזומן במיספר פעמים (לוינסון־״י*
הסביר שזה נעשה עבור אנשים פרטיים) .היו פעולות של העברות
מבנקים אחרים. עליהם אמר לוינסון, כללית, שיש כאן דברים של

ידר־המועצה ריינר

אחרי הסנקציות, סוף פסוק
בנסיבות שהשתנו מינואר, למרס, למאי 1983 ולאחר מכן,
התחייבו מסקנות שונות לגבי הבדיקה.

ישנן פעולות להכנסה של כספים ולמשיכות שנעשו בידי
לוינסון וברנשטיין.

ידיעה, אבל בלי פרטים

שהיו סיבות נוספות. הם לא מסרו אינפורמציה
מפורטת וענו דברים כלליים. הדבר נכון במיוחד
לגבי החשבונות בבנק בחדל.

לקוחות ופעולות נוספות שאינו מכיר ואינו רוצה להתייחס כיוון
שאינו זוכר פרטים. לוינסון ייחס את העירבוב למנהל במקום.
המנהל במקום טען שהוא היה רושם על דפי החשבון הסברים
על טיב הפעולה בכתב־יד, סמוך לביצוע הפעולה.
לדעת סיוון כל הדברים (להוציא עניין בנק פיר־גמיע־ווירטשפט)
מתבססים על דברי המנהל, שהיה אחראי לרישומים
ולניהול החשבונות. גירסתו והסבריו של מנהל זה לא נראו אמינים
לעמירם סיוון.
הסתייגות זו של סיוון אינה מתייחסת לפעולות בחשבון אשר
ברגשטיין ולוינסון אישרו (משיכות במזומנים וקבלת תמורת
העברות שנעשו למנהלי הסניפים).
ישנו עניין של עיסקה למכירת מניות לבנק פיר־גמיע־ווירטשפט,
ורכישתן במחיר גבוה יותר. ההפרש היה כ״ 320 אלף
דולר(כ־ 291 אלף דולר נטו).
מתוך הפרש זה העביר בנק פיר־גמיינווירטשפט לבנק
מסויים בארץ כ־ 250 אלף דולר וההפרש — לבנק בחרל. כ־40
אלף דולר הועברו כהמחאה לבנק באותה ארץ זרה.לתשומת לב

הבודקים נתבקשו לאתר את המקורות והשימושים ואם נעשו
פעולות שלא כדין.
לוינסון וברגשטיין, כסדרם, נתנו הוראות לגבי חשבונות
נפרדים.

הסכום הזה הופקד באותם חשבונות.
אמר שברנשטיין היה מודיע לו שהכספים
עומדים להגיע.
שרגא רוטמן ראה מיכתב בידי הבנק הגרמני, בו פורטו

כשניסה סיוון ללחוץ על לוינסון לקבלת אינפורמציה, באמרו
שאי־מתן האינפורמציה אינו עוזר לעניין — הפגין לוינסון
חוסר־אמון בכוונות ההנהלה הנוכחית של הבנק. בשלב בו
נתקיימו השיחות עם לוינסון, הביע לוינסון חוסר־אמון בצוות.
בקשר ליו־אס־איי סיפר לוינסון דברים יותר ספציפיים.
ומכאן באופן מפורט לנושאים שנבדקו:

א. טיפוח מניות,אמפ״ל׳.

ג. עניין החשבונות:
היו מיספר חשבונות ממוספרים, שנוהלו על־ידי המנהל
במקום. לדבריו נוהלו אלה בשתי תקופות: תחילה היה לוינסון
מורה על ניהול החשבונות. מ־ 1977 היו החשבונות בניהול
ברגשטיין. אחר־כך — שוב לוינסון.

נושא החשבונות הוא המורכב ביותר מבין
הנושאים.

המיספרים המתייחסים לעיסקת מכירודהמניות, ולהפרש שנוצר
כך, נאמר בו שהעיסקה נעשתה לבקשת בנק־הפועלים. בעל־פה
אישר עורך״הדין הגרמני שהפעולה נעשתה על־פי הוראות
לוינסון.
כמי 3ן נמצא בבנק פיר־גמיעווירטשפש מיסמך

המתייחם לעיסקת האוטובוסים.
כן נאמר שם שישנה עמלה שהועברה לאותו
חשבון. הסכומים שהועברו(ב־ 6העברות) הסתכמו
בכ־ 230 אלף מרקים גרמניים.
יעקב לוינסון לא הגיב לענין זה כשנשאל עליו.

(רוזוליו: לאחר שובו של רוטמן מארצות־הברית דרשתי
שיזומן לוינסון, מאחר שבשיחות עם לוינסון אמר שהוא לא אמר
את דברו. אני עמדתי על־כן־ שתקויים פגישה איתו בטרם יגיעו
הבודקים למסקנות).
עמירם סיוון: מסקנותי בעניין זה הן:
• הנושא מסובך, מאחר שראשית יש לזהות מקורות
ושימושים.
• אם רוצים לזהות את הדברים — חייבים להיות מאד
בטוחים במימצאים. לשם כך יש צורך של בדיקה בארצות שנזכרו
ובמקומות נוספים (כולל ישראל) ויש צורן לבדוק גם אצל
האנשים אשר היו מעורבים בעיסקה(עיסקת המניות — עיסקת
האוטובוסים).

• אין לבודקים שום עובדה לגבי השימוש
שנעשה בכספים שהופקדו בעיסקות אלה. יש לשקול
את הדרך המתאימה להמשך הבדיקה. בעניינים אלה
ייתכן ומדובר בדברים מסובכים, ועל כן טיב הבדיקה
צריך להיות יותר מעמיק. מציע לדני רוזוליו
שהעניין ייבדק על־ידי גורם המוסמך לחקור ולבדוק
דברים כאלה( :מבקר ההסתדרות; גוף בלתי תלוי;
בודה בלתי־תלוי שיתמנה על ידי לישכת עורכי־הדיז,
על־ידי בנק ישראל) ייתכן שצריכים להעביר את זה
לבדיקה גם לגורם בארץ האחרת המתאימה.

מזכיר חברת־העובדים רוזוליו
בכמה שאלות, תמימות־דעיס

כספי של 500— 600 אלך דולר. החשבונות היבם
ממוספרים, כאשר זכות־חתימה בהם עבור החברים
לוינסון וברגשטיין נתונה למנהל הבנק.
קיימנו מיפגשים מיספר עם נציג הבנק, אשר הגיש לנו חומר
נלווה ותומר בנושאים שהועלו על־ידו וצויינו לעיל.

עד כאן חוות־הדעת המקילה, כביכול, של עמירם
סיוון. הוא מתעכב במיוחד על נושא של הפקדות
ומשיכות בסכומים בסדר־גודל של עשרות ומאות
אלפי דולארים, אשר מקורותיהם ויעדיהם אינם
ברורים כלל.
מדובר בחשבונות סודיים בבנק מסויים בארץ
מסויימת, שאליהם הוכנסו כספים והוצאו כספים
באופן אישי.
על אחת הפרשיות החמורות בחקירה ,.עיסקת
האוטובוסים״ ,עליה רמז העולם הזה בסיפור
הדמיוני של חברת הפרה הקדושה בע״מ (״אגדה
מארץ האגדות״ ,העולם הזה )1.2.84 עובר סיוון
ב״ 28 מילים. על קנייה של צי־אוטובוסים שולמה
עמלה סודית, וזו הוכנסה לחשבון סודי בחו״ל.
על העובדה שעמלה בסך 230 אלף מרקים
הועברה לחשבון שממנו משכו לוינסון ו/או
ברנשטיין בלי הסבר מניח את הדעת, מדווח
סיוון קצרות :״לוינסון לא הגיב לעניין זה,
כשנשאל עליו״.

• סיבסוד ״אמפ״ל״ על־ידי ״בנק הפועלים״:
לא נמסר לידינו כל חומר בהקשר לנושא זה. הטיעון הזעלה
באופן כללי לחלוטין ולכן הנני בדיעה כי אין מקום לחוות דעה
בעניין זה.
• טיפוח מניות אמפ״ל בשוק־המניות בארצות־הברית

סיכום:
( )1על פי החומר המפורט, שהוצג לצוות על-ידי
״בנק־הפועלים״ ,עדות מנהל הבנק בחו״ל וחוות־דעת
מישפטית של יועצים מישפטיים אמריקאיים, עולה
כי נעשו פעולות הנוגדות חוקים קיימים בשתי
ארצות פעילות.
( )2הפעולות שנעשו בהקשר זה לא דווחו להנהלה.
( )3לגבי הקביעה בסעיף 2לעיל — ניתן להוסיף כי אין
כימעט ספק (אם כי חיים ברגשטיין טוען שעשה זאת באישור
אנשי בנק־הפועלים ומסר שמותיהם) כי ברגשטיין, שכיהן
בתפקיד מנהל הפעילות בחו״ל מטעם הנהלת־הבנק, חרג מנוהלים
תקינים ולא קיים דיווח מפורט על הפעילויות השונות להנהלת־הבנק
בארץ.
הפרטים על העיסקות השונות הקשורות בטיפוח לא דווחו
ליושבי־הראש של ההנהלות העכשוויות, וחלק מההנחיות נעשו,
ככל הנראה, באמצעות קשר בינו לבין לוינסון.
( )4לכאורה צבר הבנק עצמו רווחים מטיפוח המניות על־ידי
חברת־הבת. רווחים אלה קוזזו לאחר מכן במכירה ״הגדולה״ לבנק
המיזרחי (.)1.3.83
לא ניתנה הצדקה לביצוע עיסקות באמצעות בנק מיזרחי,
כשבנק מיזרחי מרוויח בדרך.
( )5בנושא זה — קיימים הרבה פרטים ועובדות הנובעים
מרישומים שנמצאו. חלקם הומצאו לנו וראינו. לא היה
באפשרותנו לבדוק את המיכלול ביסודיות, הן בגלל קוצר הזמן
והן בגלל ריחוק הנגישות למקומות השונים.

• חשבונות בנק איש״ם ומוסווים
ש רג א רי ט מן:
החבר עמירם סיוון ואנוכי, המכהנים כדירקטורים בבנק־הפועלים,
התמנינו לקיים בדיקה המתייחסת לטענות שהועלו
על־ידי חלק מחברי הנהלת הבנק בדבר־מה שהוגדר על־ידם
פעולות חריגות, לכאורה, של שני חברים.
קיימנו מיפגשים עם יו״ר מועצת־המנהלים ויו״ר־הנהלת
הבנק, אשר מסרו לנו על המינוי.
בפגישה שהתקיימה עם נציג בנק הפועלים הועלו ארבעה
נושאים— :
(א) סיבסוד אמפ׳יל על־ידי בנק הפועלים.
(ב) טיפוח אמפ״ל בשוק המניות האמריקאי — דבר שהוא
בניגוד לחוק.
(ג) הנהגת מעמד מועדף לחברת השקעות פרטית בשם
יו־אס־איי, אשר בעלי־המניות בהם הם מקורבי אמפ״ל. ההעדפה
התבטאה במתן קווי־אשראי והלוואות לבעלי המניות בתנאי
יתרון, ולעתים על חשבון בנק־הפועלים.

(דו חשבונות־בנק אישיים מוסווים על־ידי החברים
לוינסון וברגשטיין׳ ב״בנק הפועלים״ בחו״ל, בהיהח

הפקרות במזומן ,

זאת ועוד — בגלל הרגישות והסודיות נוצרו
סיכונים רבים, ולכן הנני בדיעה כי על הבנק לבדוק
ביסודיות את הנושא, באמצעות כלים שונים.

• ניצור רועה שומשאבי־הבנק
ן* ענקת מעמד מועדף, לחברת השקעות פרטית (יו־אס־
\ 1איי):
זוהי חברה פרטית, שנרשמה במדינת דלווייר בארצות־הברית

נננקוסי ם

כספיםשהגיעו בר,ענו ותבנקאיות מל ונרון
^ 0 9נ סכו מי ס

טוני ם לאורן

לדיברי חברים בכירים בבנק — בהנהלה הראשית
ובשליחות חו״ל — ניתן להם להבין כי החברה הזאת
היא חלק מהקבוצה.

יש להניח כי בהתאם לכך גם פעלו בחיי היום־יום. בהמשך
ניתן יהיה להזכיר מיקרה התומך בכך.
דוגמה להעדפה מצד אחד והנחה כי החברה היא חלק
מקבוצת־הבנק ניתן למצוא ברכישת מניות גרנית. קבוצה
החזיקה בגרנית ,9.2596 שאותם רכשה בסיוע מימון
שהועמד לרשותה על־ידי בנק־הפועלים. בסמוך למתן המימון
סוכם בין והבנק כי הוא או תאגיד זכאי
לרכוש תוך 120 יום מחצית מההחזקה, תמורת מחצית סכום
ההלוואה ושיחרור מלוא הביטחונות האישיים.
לצורך השלמת המידע שילמה 31 אלף דולר,
ונתנה ערבויות בהיקף 420 אלף דולר.
במחצית — 1982 הודיעה על רצונה למכור
מחצית מהחזקתם בגרנית כמוסכם.
בעיקבות מו״מ שנוהל בהנחיית יעקב לוינסון, נקנו מחצית
המניות בערכם המקורי 15,500 ,דולר, בתוספת ריבית שנצברה
עליהן. הרוכשים היו חייבים להיות חסויים, וזהותם לא נמסרה כל
תקופת המו״מ. כשהומצאה טיוטה סופית של החוזה ללוינסון
חזרה זו חתומה על־ידי עורך־הדין, עובד קבוצת אמפ״ל, שחתם
בשם יו־אס־איי, וחברה זו הוכנסה להסכם כמקבלת המניות.
מציין במיכתבו — כי הניח שזוהי חברת־בת
בבעלות אמפ״ל ובהתאם לתנאים עם אמפ״ל שוחררה
יו־אס־איי ממתן ערבויות מעבר להשקעתה הכספית. כך גם חתם
על כתב־ויתור בשם בנק־הפועלים, המהווה שיחרור
מערבות בסך 420 אלף דולר שניתנה על־ידי
לאשראי שקיבלה.

יוצא, איפוא, שהבנק נותר ללא ערבות לחלק זה
של החוב מ״גרנית״ אך יצא ״מפסיד״ לגבי עיסקה
המוערכת בשווי של כשני מיליון דולר תמורת
18,274 דולר בלבד.
הזכות הזאת הועברה ל־״יו־אס־איי״ ללא כל
תמורה.
במיקרים אחדים נתן הבנק בחו״ל הלוואות ליחידים ותאגידים
בתנאים מועדפים. ההלוואות ניתנו לתקופה בינונית, עם תקופת
״גריים״ ארוכה.
הריבית נקבעה בשיעור של ליבור ,0.55!( +בשעה שהריבית
המקובלת היתה ^ .1.25 הריבית נקבעה לתשלום בתום השנה.
הביטחונות לכל ההלוואות שימשו מניות יו־אס־איי. שיעבוד
מניות חברה שלא ידועים לבנק כל פרטים על מהותה ועסוקיה
— אינו מותיר מקום לאפשרות להעריך את שווין.

גרמניים נחתנו ן

בחודש יוני 4982 החברה נוסדה להשלים את פעילות אמפ״ל
בתחומים שאינה מטפלת בהם.
החברה הזאת בבעלות כתריסר יחידים ותאגידים. מהות עסקיה
והיקפיהם אינם ידועים בבנק־הפועלים. נשיא החברה הוא
לוינסון, ובין מנהליה שלושה חברים המכהנים גם כמנהלים
באמפ״ל, וכן אברהם פילץ ואחרים.
מישרדיה של החברה במשרדי אמפ״ל בניו״יורק, ועובדי
אמפ״ל מספקים לחברה את השירותים הדרושים.
החברה אינה משלמת לאמפ׳יל עבור השירותים — אך
בינתיים הודיע יו״ר אמפ״ל הנוכחי, אפריים ריינר, על תשלום של
120 אלף דולר.
דובר על הסכם־ניהול שייחתם בין אמפ״ל לחברה, אך הסכם
כזה טרם נחתם.

( פעמיי־ ם 1 0 0 , 0 0 0

זמן.

מפירות על ההשקעותטנעטונכספיםהנ ״ ל ,

קטע־הדו״ח על החשבונות הסודיים
הצוות הישראלי בודק את כל העולם

דולר,

שניים מהלווים היו תאגידים הרשומים בפנמה,
אשר לבנק לא נמסרו כל פרטים ביחס אליהם.

נושא נוסף: תאגיד פנמי קיבל הלוואה
בסך של 131 אלף דולר בריבית של ליבור ,1.25 +לפרעון בתום
שנה, ובביטחון הופקדו מניות אמפ״ל. כעבור זמן קיבל התאגיד
סכום־הלוואות של 370 אלף דולר למימון השקעות
ב־יו־אס־איי.
ההלוואה הראשונה עמדה להיפרע כעבור שנה — היינו
נובמבר ,1982 אך לא נפרעה ונדחה המועד בשלושה חודשים.
באותה עת היו עליות תלולות במניות אמפ״ל, ומתוך ציפיה

הדרח הסודי
(המשך מעמוד )13
להמשך המגמה העדיף התאגיד דחייה של מועד הפרעון, היינו של
מכירת המניות,.
כעבור חודש החלו השערים לרדת ובסוף דצמבר 1982 הורה
התאגיד על מכירת המניות ובסכום שנותר — לזכותו בבנק
בז׳נבה.

יתרת הזכות של התאגיד(הסנמי האלמוני) בסיום
הבעולה היתה 570 אלח דולר — רווח נקי במימון
מלא של. בנק־־הם ועליס־ חדל שהועבר לזכות
התאגיד.
תאגיד זה צבר, אם כן, רווח בבך זה תוך־ שנה על
השקעותיו במניות. אמפ״ל־׳ שעלו משער של 0.80
עד $4.0למניה.
יצויין כי מניות.אמפ״ל אלה נמכרו על־ידי התאגיד ל( --
—) אשר מצידה מכרה מניות לבנק מיזרחי, אשר מצירו מכר
אותן לבנק הפועלים במחיר של 5 4.0למניה.

הסבר זה מציג תמונה שבה מצטייר בעליל מצב
של ניצול־לרעה של משאבי הבנק, העדפה של
גורמים זרים בעצם מתן ההלוואה ותנאיה, ניצול
מידע בנימי, עשיית רווח עצום בעיבקה שבין הגורם
והבנק.
מנהל הבנק בחרל ציין כי אומנם העניק הלוואות מיטיבות
לבעלי המניות׳ מתוך דעה שאכן חברת יו־אס־איי שייכת
לקבוצת הבנק.
חיזוק לדעה זו קיבל בשיחות עם יעקב לוינסון, וכן מעצם
העובדה שעובדי אמפ״ל מטפלים בחברה.

(אפרים ריינר: קיים צוות־בדיקה אמריקאי, הבודק את יחסי
אמפ״ל -יו־אס־איי ויחסי בנק הפועלים — יו־אס־איי.
כמו־כן ישנו צוות בדיקה ישראלי, הבורק את ״כל העולם״).

חלק זה של דו״ח ועדת־החקירה הפנימית
מאשר את כל הפרטים בשלוש הפרשיות
העיקריות של פרשת לוינסון, כפי שהעולם הזה
חשף, משך שיבעה שבועות, מן ה־ 11 בינואר
ואילך.
בין השאר:
חברת־ההשקעות יו־אס־איי, הרשומה במדינת
דלאוויר, שסביבה התרחשה פעילות כספית
בלתי״פוסקת, ניצלה את הרגשת הפקידות
הבכירה בבנק־הפועלים כאילו יו־אס־איי שייכת
לקבוצה, ולכן אפשר להעדיף אותה באשראי
ובתנאיו.
טיפוח המניות של אמפ״ל, שעלו תוך שנה
ב״־ ,6007 ובנושא זה רוטמן איננו יכול להתאפק
ואומר בלשון בוטה :״ניצול מידע פנימי, עשיית
רווח עצום בעיסקה שבין הגורם והבנק״.
ולבסוף: ברשת סונול־גרנית־טכנולוגיות (העולם
הזה ,)25.1.84 החושפת את כל מהלכי ״העוקץ״.

#בנקנוט, בשדה־התשבה
ך יהול חשבונות מוסווים בבנק בחו״ל:
^ ל פי המידע שנמסר לנו על־ידי נציג הבנק, נפתחו בבנק בחו״ל
(שהוא חברת־בת של בנק הפועלים) כ־ 5עד 8חשבונות,
שהסתכמו בערך ב־ 600 אלף דולר. החשבונות היו ממוספרים
ברובם, ולחלק היה כינוי חשבון עבור שונים).
מנהל״הבנק(בחו״ל) היה מורשה־החתימה בחשבונות, הוא פעל
לפי הוראות של לוינסון או ברגשטיין.
להנהלת בנק־הפועלים או ליו״ר הנוכחי שלה ולאף אחד
מהנהלת חברות הקבוצה לא היתה כל ידיעה על עצם קיום
החשבונות, על מקורותיהם ועל השימושים בהם.
מן החומר שבדקנו עולים הדברים הבאים:
המקורות שמהם הגיעו הכספים היו שלושה בעיקר:
( )1הפקדות במזומן, בבנקנוטים בעיקר 102
אלף מרקים גרמניים בחשבון מ )--ו־ 150 אלף דולר
בחשבון ממוספר.
( )2כספים שהגיעו בהעברות בנקאיות מלונדון(פעמיים 100
אלף דולר) ומי בסכומים שונים לאורך זמן.
( )3מפירות על ההשקעות שנעשו בכספים הנ״ל.
השימושים שנעשו בכספי החשבונות מתחלקים לשלושה
סוגים עיקריים:

( )1משיכה במזומנים על־ידי לוינסון או ברנשטיין
בשטרות־כסן! ,שנמסרו להם בבנק באותה מדינה או
בשדודהתעופה. ההוראות ניתנו בעל־פה למנהל
הבנק בחו־׳ל והוא חתום על ההוראות לקופה.

( )2העברות הבנקאיות, בעיקר לסניפי בנק־הפועלים ב־( —
)--לפקודתו של ברנשטיין. העברות רבות אחרות, לרבותבסכומים קטנים יחסית נעשו לפקידים שונים בבנק מ --
—) .כן נעשו תשלומים לאנשים שונים, וכן העברות לבנקים
בארצות שונות, ובכמה מיקרים גם לישראל.
( )3צ׳קים בנקאיים לבני־ארם שונים, במקומות שונים, שנמסרו
ביד לשולטים בחשבונות, או שנשלחו לפי הוראותיהם.

יו״ר־לשעבר בלומנטל(עם עוזי ברעם)
בלי עדות, אין סגירת־עניין
ההלוואות היו בסהר גודל של 1.0מיליון דולר ל־ 4אנשים.

בקשר לחברת,.ידאם־איי -קיבל מנהל הבנק בחדל
הוראות ישירות מיעקב לוינסון, אשר המשיד להיות
יועץ הבנק ולהערכתו ברגשטיץ בעל על בי
הוראותיו.
באשר להלוואות הלוואה אחת ניתנה כנגד
מניות אמפ״ל והחדשות יותר כנגד מניות יו־אס־איי.
לוינסון הכחיש לגבי עיסקת גרנית כי השמיע דבר לגבי
השתייכות יו־אס־איי לקבוצת־הבנק, וכי דבר הרכישה של
המניות מידי קבוצת ורדי לא היה ידוע לעובדי הבנק. באשר
להלוואות לבעלי־המניות ב־יו־אס־איי אמר לוינסון שהוא רק
הורה על מתן ההלוואה וקבלת המניות בביטחונות. הוא הכחיש
שהתייחס כלל לנושא הריבית.

סיכום:

לוינסון טען, כאמור, כי אפריים ריינר, גיורא גזית ומשה

אולניק ידעו על הקמת חברת יו־אס־איי. גזית אישר אמנם כי
דובר איתו על כך, וכי על־פי דברי לוינסון היתה יו־אס־איי
חברה האמורה להשלים את פעילות אמפ״ל. פרט לידיעה על עצם
הקמת החברה לא היו ידועים לחברי־ההנהלה פרטים עליה,
עיסוקיה ומהותה.

)21 בין..יו־אס־איי״ ו״אמב״ל״ לא נחתם כל הסכם עד
היום הזה.
( )3הבנק בחו׳׳ל נתן הלוואות בתנאים מועדפים לבעלי־המניות
בחברה בתמורה לשיעבוד המניות של יו־אס־איי. הדבר
נעשה כך עקב הרושם שנוצר אצל הפקידים הבכירים, שהוא אכן
חלק מהקבוצה ולכן כך פעלו. תימוכין לכך ניתן למצוא הן
במיכתבו של לעיסקת גרנית ובעדותו של מנהל
הבנק בחו״ל.

> )4הלוואות בתנאים כאלה ובסכומים שהועמדו
לרשות הלווים המסויימים הסבו נזק לקבוצת הבנק.

( )5הצוות לא יכול היה לחדור לכל הפרטים ולהקיפם, הן
בגלל המורכבות והן בגלל הריחוק הפיסי, ולכן מוצע שיוקם צוות
בודק אמריקאי שיברר את הנושא ויוציא המסקנות.

לטענת מנהל הבנק בחו״ל, הוא פעל על־פי הוראות
לוינסון, שהיה באותו זמן ״שולט בלעדי״ בבנק בארץ
ובחו״ל.
היות והכספים נלקחו במזומן על־ידי הנ״ל(מנהל
הבנק בחדל) והועברו לפקודת ברגשטיין במקומות
אחרים, התחיל, לדבריו, לחשוד שגם העברות
לחשבונות וגם המשיכות מפוקפקות.

• חרק הנסבים ומטווח ציבוויות
^ המשך לחומר שראינו אצל עורך־הדין, הנאמן, והחומר
^ המפורט האחר שהציג לפנינו נציג־הבנק ובהמשך להבהרות
של מנהל־הבנק בחו״ל נפגשנו גם עם לוינסון וברגשטיין לשיחות
הבהרה(עם כל אחד לחוד).
עם לוינסון שלוש פעמים ועם ברגשטיין שתי פעמים. תמצית
ההבהרות של לוינסון היתה כדלקמן— :
אף אחד לא ביקש את מנהל־הבנק בחו״ל להתחזות כבעלים
של החשבונות. הוא פעל כפקיד־בנק. מעולם לא דיבר עם אף
פקיד אחד בבנק.

העברות הכספים לחשבונות לא הד קשורות לפי
מיטב ידיעתו לעיסקות של ״בנק־הפועלים״ ,והכספים
לא שייכים לבנק.
לא לוינסון נתן הוראות, לדבריו. אולי לפעמים הוא נתבקש
על־ירי קליינט, אבל לא יכול לגלות את שמו. מנהל־הבנק עירבב
חשבונות מסוגים שונים. לוינסון איננו זוכר פרטים, ולא ניהל
רישומים בקשר לפעולות. לדברי לוינסון מ־ 1979 ואילך לא הוא
טיפל בפעולות ולא היה בתמונה.
ברנשטיין ניהל החשבונות כבנקאי עבור גורמים זרים —
לא־ישראליים. חלקם למטרות עסקיות או ציבוריות.
לוינסון לא פירש יותר. לדבריו, ברנשטיין שאל אותו בעיקרון,
והוא הסכים באופן כללי.
לא ידוע לו על חשבון בחשבון אחר
הוא טיפל רק ב־ 11 אלף דולאר.

באופן כללי טען כי יש פה פיברוק של חומר, והטיח
אשמות במנהל־הבנק בחו״ל והממונים העכשוויים.
בעניין הפיקדון של 150 אלף דולר, שהביא במזומן: הסביר כי
קיבל מכמה יהודים חשובים כנאמן, ולא יכול לגלות את שמם.
כשהתחילה הפרשה, משך את הכסף והחזיר להם.
אשר ל־יו־אס־איי הוא טען כי הוקמה בהסכמת ריינר, גזית
ואולניק, כמכשיר משלים לפעולות אמפייל, שבנק הפועלים לא

יכול לעשותן. יו־אס־איי משלמת, לדבריו, חודשית את כל
ההוצאות לאמפ״ל, לא אמר לאף אחד, לדבריו, שהוא חלק מהבנק.
לא שמע ממנו אף פעם, לדבריו, שיו־אס־איי
שייכת לבנק.
בקשר למניות גרנית ידע כל הזמן שהרכישה־״
היא עבור יו־אס־איי וזה כתוב בחוזה שנערך על־ידי

לעניין ההלוואות לבעלי־מניות יו־אס־איי — הוא היפנה
אותם לקבלת ההלוואה, לא קבע את שער הריבית ורק הודיע
שהמניות תשמשנה כביטחון.
בסיכום שלוש הפגישות איתו הבנתי כי גירסתו היא שיש כאן
פיברוק (״פריימינג״ — כלשונו) עירבוב של נושאים שונים.
בעיקרם הכספים הם של לקוחות שהופקדו והוא וברגשטיין פעלו
כנאמנים עבורם.

יש להעיר כי לפי החומר שנמסר, שולמו כספים גם
לאישים מסויימים ועוכדים. כששאלתי מה פשר
התשלומים, לא קיבלנו תשובות מספקות או ברורות,
ובמרכית המיקרים — ככלל לא.
מילבד דבריו לפני שנינו, הזמין אותי בנפרד. פעם
בארצות־הברית ופעמיים כאן, אך בפגישות אלה לא חידש דבר.
בשיחות עם ברגשטיין הוא הבהיר כי ב־ 1976 חזר מלונדון
והתחיל לקבל בהדרגה ענייני חדל. כשלוינסון עזב ב־,1977
קיבל מעשית את האחריות לענייני חו״קל וצורף להנהלת הבנק
בחו״ל, אך אינו זוכר מתי מונה כיו״ר אותו בנק. ללוינסון היה
מעמד מיוחד באותו בנק.
לטענתו היה צורך לפתוח חשבונות בשביל מפקידים, כנאמן.
הוא חזר והדגיש שכל הכספים לא היו של הבנק. הוא לא שמע על
באופן כללי עמד על כך שהכספים בחשבונות הנ״ל
לא שייכים לבנק, כי הם נתקבלו מלקוחות והוחזרו להם.

לשאלות שונות על פרטים, איך ידע למי וכמה
להחזיר, והאם היו רישומי־עזר — לא הגיב.
זהו אחד הקטעים המזעזעים בדו״וז. בפני יעקב
לוינסון וחיים ברגשטיין מוטחות האשמות חמורות
ביותר, וקשת התגובות עוברת מהתחמקות פשוטה
ולא״רצינית עד ל״אין תגובה״.

#רא קיבלנו הסברם שר ממש
ף רצוני לסכם כר:
₪1כאשר הוטל עלינו התפקיד על־ידי אפריים ריינר וגיורא
גזית, נאמר לנו. כי הגיעו לבנק ידיעות, שמועות ומיסמכים על
פעולות חריגות, שנעשו לכאורה על־ידי יעקב לוינסון וחיים
ברגשטיין, בפעולות הבנק ושלוחותיו בחו״ל בתחומים שונים.
התבקשנו לבדוק את החומר שיוגש לנו, לשוחח עם אנשים
הנוגעים לדבר ולרכז מימצאים ולחוות דעה האם יש בסיס
לשמועות.
הבינונו כי בחירתנו נעשתה על דעת ששה חברים: מזכ״ל ^
ההסתדרות, מזכיר חברת־העובדים, שני יושבי הראש, משה
אולניק ויעקב לוינסון. משך הבדיקה התארך מסיבות שונות,
ובעיקר בגלל מחלתי.
(א) לדעתי לא פגשנו את כל האנשים הנוגעים לדבר — פרט
לאמורים לעיל. אבל לאור החומר שראינו, האנשים שאיתם
שוחחנו וההתרשמויות מהם, הגעתי לדעה, שבחלקה כבר הבעתי,
כשסיכמתי את הנושאים הקודמים, ולהלן דעתי בקשר לחשבונות
הנ״ל— :
( )1ראינו חומר, אשר אני משוכנע שהוא אותנטי, המצביע על
ביצוע פעולות. כמו כן הוגש לנו חומר רב להבהרת הדברים.
( )2שמענו הסברים מפי מנהל־הבנק, ואת גירסותיו לגבי
החומר הנ״ל.

( )3מצד שני לא קיבלנו הסכרים של ממש לחומר
הנ׳׳ל אלא רק טענות שהחומר בעיקרו מפוברק — 1
אד ללא כל התייחסות ספציפית לסכומי התקבולים
וההוצאות, מתוך טענה אחת כללית שהכספים הם
של לקוחות, ושהם שימשו כנאמנים ופעלו בשמם| .
( )4הטענות של לוינסון וברגשטיין היו כלליות, וללא שום
הוכחה או גילוי או הסבר. היה ראוי כי שני הדירקטורים של הבנק,
אשר לוינסון השתתף בבחירתם לתפקיד וסמך עליהם. יקבלו
ממנו ומברגשטיין מידע מפורט וגלוי, ונתמך במיסמכים כלשהם.

( )5ברגשטיין לא נתן כל תשובה לשאלתי כיצד
יכול היה לדעת את המגיע לכל לקוח בהעדר חשבון
כלשהו. דכר זה מעמיד את גירסתו כפסק.
( )6אדגיש, שמתוך נסיוני במשך שנים כמנהל-
חשבונות וכאחראי על מחלקת־כספים, לא מתקבל על
דעתי שאמנם נוהלו כאן פעולות כספיות עבור
.קליינטים״ ללא כל רישום חשבונאי מסודר.
לעומת זאת, החומר המתייחס לפעולות שבוצעו נראה לי
אותנטי, ותומך בגירסת מנהל־הבנק בחו״ל.
( )7המיכתב שראיתי ב מחזק את גירסתם של גזית
ושל מנהל־הבנק בחו״ל, שמקורות הכספים הנזכרים במיכתב הם
כתוצאה מפעולות בנק־הפועלים(ישראל) ושייכים לו.

(ב) אני בדיעה שלא היה פיברוק או ״פריימינג״
על־ידי ידר הנוכחי או מנהל הבנק בחו״ל, כטענתו של
לוינסון.
(ג) אותן הפעולות שנראות בחריגות, שנעשו
בתקופת כהונתו של ירד ההנהלה הנוכחי — 5עשו
ללא ידיעתו. ברגשטיץ, שהיה ממונה מטעם הנהלת
״בנק־הפועלים״ על פעדלות־חו״ל, לא דיווח להנהלה
וליו״ר פרטים על החשבונות הנ״ל.
(ד) אמנם, לא הוכח כי החברים יעקב לוינסון וחיים
ברגשטיין נהנו באופן אישי או פרטי מהכספים הנ״ל,
אך משום שלא מסרו הסבר סביר לשני דירקטורים ־־>
של ״בנק־הפועלים״ לגבי השימושים שעשו בכספים,
בעיקר מנימוקים של סודיות בנקאית — נשאר
הצורך בבדיקה מדוקדקת ויסודית של הנהלת־הבנק,
אשר לא ביכולתנו ולדעתי, גם לא מתפקידנו, היה
לבצע אותה.

הרבה סיכויים להחזיק מעמד.
עירעור המנהיגות הקיימת
ישים קץ לקאריירה של פרם,
ובחירתו של נבון למועמד
לראשות־הממשלה המערך תהיה בלתי־נמנעת.
גם מעמדו של מזכיר חברת
העובדים, דני רוזוליו, נחלש, ורבין
השניא את עצמו עוד יותר על חברי
המיפלגה בהתבטאויותיו.
הציר יצחק נבון — ישראל קיסר
נראה לרבים מושר ביותר, מיז מיצרד
הקלף הענימי
^ ולי קל לשנוא את משל, אבל הוא
איננו יריב קל. מזכ״ל ההסתדרות
הוא רב־אמן בתככים, ויכולת השרידות

אוייביו של המזפ״ל יתקשו
להפריך את הטענה, שהוא פעל
בפי שמתבקש במדינת חוק.
גם פרם עדיין לא אמר נואש.
ביום הראשון בערב בבר שוחח
עם כל אנשיו, אירגן אותם
למאבק הקשה שעדיין צפוי לו.

גס הוא, כמובן, אינו קוטל-קנים
בכל הקשור למילחמות פנימיות.
הוא יצטרף למסע נגד
משל, רק במחיר של הבטחת
מעמדו שלו, מחיר שאנשי דור
ההמשך מסרבים לתת לו כבר
בשלב הזה.
אישים בצמרת המערך התלוצצו
השבוע, שגם אם כל הניצים ישלימו
ביניהם, ויעלו ביחד לקיברו של
לוינסון ז״ל בקיבוץ צרעה, לא יהיה
שקט. רבין ייזכר שעליו ״להתמודד״.
רומה שהסיכום הממצה ביותר הפך
כבר לרבר שבשיגרה, מטבע־לשון
קלישאית כמעט: לליכוד יש מזל גרול
שהמערך באופוזיציה, ולמערך יש מזל
לא פחות גדול, שהליכוד מרכיב את
הממשלה.

תוו ניצור בושת התאבדותו שד וחסון נעונת
ההסתעדות הגדולה ער מזכ״ל ההסתדרות
^ שחזר בתחילת השבוע המזכיר
הכללי של ההסתדרות, ח״כ ירוחם
; משל, מביקור ברומניה, שככה מעט
הסערה שפקדה את מיפלגת־העבודה
בסוף השבוע שעבר.

התפרצויות הזעם כלפי
],משל, שהיה בהן יותר מקורטוב
* של חמימות־מוח, פרי הנסיבות,
עדיין אין בהן כדי לבשר
על קיצו הקרוב.
משל הוחרם על־ידי קרובי מיש־פחתו
של יעקב לוינסון המנוח, הותקף
חזיתית בחוגים בכירים ביותר בסיעת
המערך בכנסת. פרשנים רבים כבר
מיהרו לבשר לקוראיהם, שימיו של
משל בבניין הוועד־הפועל של ההסתדרות
הם ספורים. הוא ייאלץ לקיים
את הבטחתו עתיקת־היומין לסגנו
הסופר־סבלני, ישראל קיסר.
גם לעברו של יו״ר מיפלגת־העבודה,
שימעון פרס, הופנתה
קריאת־תגר ברורה ומפורשת. אנשי
רור־ההמשך, בתוכם ארבעת מזכירי
המחוזות — הח״כים אליהו שפייזר
(תל־אביב) ,עוזי ברעם (ירושלים),
אברהם כץ־עוז (הקיבוצים) ואריק
נחמקין(מושבים) — הביעו את רעתם
הנחרצת, שעל פרס לפעול נגד משל,
ושאר ה״חברים״ שסייעו לאוייביו של
לוינסון.
- 4באווירה שנוצרה היו אלמנטים
ספונטאניים, וגם אחרים, מתוכננים
ומבויימים היטב.

יתכן שמשל איננו דמות
מלבבת במיוחד, אבל היה
משהו דוחה במסע-ההכפשות

נגד האיש. נראה היה, באילו
משל הוא קורבן קל מדי.
איש שמראהו החיצוני, מיבטאו
המתושלחי, ואהבתו הגדולה לעצמו
הופכים אותו מטרה בלתי־נמנעת
לשינאה ולבוז.
איש ממדיחיו לעתיד של משל לא
הציג לפני הציבור אלטרנטיבה
רעיונית ואישית מושכת במיוחד.
היורש המיועד, קיסר, הוא איש די
אפור, פיקח אבל חסר־מעוף. קשה
לומר שהוא פרש אי־פעם, לעיני
הציבור, איזו תוכנית מהפכנית, שנועדה
להפוך את ההסתדרות הכללית
של העובדים בישראל למכשיר שנועד
לערוך מהפכה חברתית חדשה בישראל.
נכון
שקיסר הוא יותר צעיר, אולי
אפילו פחות נרקיסיסטי ממשל, ושאין
לו חיתוך דיבור מזרח־אירופי. זהו כל
תוכנה של המהפכה הגדולה?

האס יש לבקש את דמו של
משל, רק מפני שהוא איפשר
חקירה בפרשת לוינסון, בדיוק
כפי שהיה מוטל עליו?

גייר ציבעוגי
מישיש

ץ לל ימעון פרם עומד במצב קשה
14/במיוחד. יו״ר מיפלגת העבודה
חזר בתחילת השבוע מארצות־הברית,
כשהוא חמור־סבר וזהיר, כדרכו. גם
הוא הגיע אחרי שוך עיקר הסערה.
עורכת ביטאון־ההסתדרות דבר, חנה
זמר, ניצחה על מקהלה שוצפת
ונזעמת, ולעיתונה יש השפעה בחוגים

מובילים במה שנוהגים לכנות בשם
תנועת־העבודה.
אוייביו של פרס רצו לאלצו לנקוט
עמדה מיידית. הלחץ שלהם העמיד
אותו במצב בלתי־אפשרי. אילו גינה
את משל ואת שאר חברי ״הכנופיה״,
היה מחזק את תדמיתו כאיש לא־אמין.
תמיכה איתנה במשל היא מסוכנת
ברגע זה, בהתחשב בהלוך־הרוחות
במיפלגת העבודה. פרס גם אינו בנוי
לתשובות בוטות בנוסח יצחק רבין.
אין ספק שהוא מנסה להרוויח זמן.
מקורביו סבורים שהתמיכה הנלהבת
בעניינו של לוינסון המנוח לא תחזיק
מעמד הרבה זמן.

בהדרגה יחזור הנושא לפרופורציות
הטבעיות שלו,
ויחזיר לשולחן הדיונים את
הוויכוח האמיתי, בין נורמות
של שילטון־החוק ובין חברות,
שמשמעותה גם טישטוש
וטיוח.

מי שהניח למנהלי בנק הפועלים
להשאיר את מישפחת לוינסון בלי
פנסיה או פיצויים, עשה עוול לחברות.
הרעות במיקרים אלה צריכה להתבטא
באוזן שומעת לחבר בצרה. גם איזכור
זכויותיו הגדולות של האיש בבניין
בנק הפועלים הוא בהחלט במקום.
אבל מכאן ועד להוקעת אנשים,
שדרשו בירור תקין של הנושא,
ואיפשרו לוועדה תנועתית לפעול
בחשאיות גמורה במשך חודשים ארוכים
— מיקרה חסר־תקדים בתולדות
מדינת ישראל — הדרך מאוד ארוכה.

משקיפים רציניים סבורים
שאם יפול משל, אין לפרס

משל עם חנה זמר
רב־אמן בתככים

משל עם פרם
לא קוטל־קנים

חיים ברעם

אלקטוראלי מלבב, עטוף בנייר
ציבעוני מרשרש, מחניף לעדות
המיזרח המנוכרות למיפלגת העבודה.
ההיסטריה של סוף השבוע הפכה
את צירוף הכוחות הזה לאפשרי
ולאמין. רוב חברי השורה במיפלגה
מגלים נקיעת־נפש הולכת וגוברת
מפרס ומרכין. מכיוון שכבר 30 שנה
אין במיפלגת העבודה אף מנהיג אחד
שיציע דרך רעיונית חדשה כלשהי,
הנהייה לפיתרונות פרסונאליים היא
ממש עצומה.

שלו היא מן המפורסמות. קשה להחזיק
מעמד מול כל־כך הרבה יריבים בתור
הסיעה בכנסת, אבל למשל יש קלפים
רבים, והעיקרי שבהם. הוא הקלף
הענייני.

ך* בר בשעות־הצהריים המוק•
רמות ידעו מאות משוטרי מרחב־השרון,
כי את ערב־השבת הזה הם לא
יבלו בחיק מישפחותיהם. חדר
המיבצעים של המרחב הוכן מזה
שבועיים לאפשרות של התפרעות

מחסום

בפתח־תיקווה, נוסח כביש רמות. ימים
אחדים קודם לכן איימו רבנים כי אם
יישבר הסטטוס־קוו בעיר הם לא יוכלו
לעצור בעד הזעם של צאנם החרדי.
אל אנשי המודיעין במישטרה החלו
מגיעות שמועות על גיוס כללי,

תיים לחילוניים. משמאל: ילדה שראתה באירוע

שהכריזו הרבנים בישיבות בני־ברק
וירושלים, ועל דיונים תכופים של
מועצת השבת, המורכבת מרבנים
וראשי־ישיבות בהם נשקלו אפשרויות
המאבק נגד פתיחתו של קולנוע הי כל
להקרנת סרט בערב־שבת.

הזדמנות להצטלם. גם בעלי הקולנוע שלום ביקשו
לפתחו בערב שבת, אולם נרתעו מחשש שהרבנים
ישללו את ההכשר מאולם־החתונות שבבעלותם.

סון 8רע. הדתיים תלו תיקוות
גדולות בעתירה שהגיש הרב הספרדי
משה מלכה לבית־מישפט השלום
בעיר. אך השופט שלי טימן דחה את
העתירה.
כאשר ניתן פסק־הדין, יהיה ברור כי
יהיה שמח בפתח־תיקווה. כאשר יצאו
המתדיינים מאולמו של השופט, פנה
אברך אל המישפטן אברהם אורן,
מראשי הפעילים החילוניים בעיר,
ואמר לו :״הסוף שלך יהיה רע. אתה
תגמור כמו יעקב לוינסון!״
אורן, שתמך לאורך כל הדרך
בראש־העיריה רב תבורי, ועזר לו
במאבקו בלחצי החרדים, לא התרגש.
מזה כשבועיים קיבל איומים טלפוניים
והטרדות שונות, ביניהם איומים ברצח.
חם״ק ברחבה. דקות מעטות
אחרי פסק־הדין, כבר היו שוטרי שתי
פלוגות של מישמר־הגבול בדרכן
לעיר. ראש־העיריה ושני הרבנים
הראשיים של העיר הוזמנו לפגישה

דחופה בחדרו של מפקד מרחב־השרון
של המישטרה, ניצב־מישנה קלמן
בורנשטיין.
״לא נסבול שום התגרויות או
הפרות סרר,״ הזהיר הקצין ,״ואם
הדתיים רוצים למחות על פגיעה רישיון שיבקשו
ברגשותיהם,
להפגנה ״.הרבנים ביקשו בו במקום
רישיון להפגנה, וקיבלו אותו.
.בשעות הערב המוקדמות סגרה
המישטרה קטעים משניים מרחובותיה
הראשיים של פתח־תיקווה, רחוב חיים
עוזר ורחוב ההסתדרות, שבו נמצא
קולנוע היכל. ברחבה שממול
לקולנוע הוצבו גדרות־מתכת. בסמוך
הוקם חפ״ק(חדר פיקוד קדמי) שממנו
פיקדו על כוח המישטרה הגדול מפקד
מחוז המרכז של המישטרה, ניצב גבי
אמיר, וניצב־מישנה בורנשטיין.
ליד המחסומים הסתובבו כמאה
שוטרי מישמר־הגבול כשבידיהם אלות
עץ. על ראשיהם: קסדות עם מגיני־

המישטוה
התבוננה רקוב
״אלים -או
בשביו וניס
היתה מיוחמת
ויו השבת
-.האפנינג עליז
פנים שקופים ומגיני־עורף מפלסטיק.
בידי אחדים מהם היו רובים מיוחדים
לירי של רימוני גז מדמיע.
אל מפקד מישטרת פתח־תיקווה,
רב־פקד יעקב בדדה, שרץ בין
המחסומים וחילק הוראות אחרונות

ךןך 1ך | י|] 1ך ך 1ך 1ח ברא *,תהלוכת״החרדיס צעדו
11 רבנים וראשי״ישיבות במגבעו*

תיהם המסורתיות (מימין: בעל הזקן השחור, הרב הראשי האשכנזי של

1יהד | 11ל ״בל המשתתפים בהפגנה היו יהודים מפתח״
| / 111 \ 1 111 תיקווה שאיכפת להם מהשבת,־ טען הרב משה
מלכה, הרב הראשי הספרדי של פתח״תיקווה. המישטרה, שעשתה הכל

פתח״תקווה, שמעון סלומון) .לא היה ברור אם השוטרים חבושי״הקסדות
מגוננים על החילוניים מפני הדתיים, או שהם שומרים על הרבנים מפני
תושבים חילוניים זועמים, שקראו קריאות בוז לעבר הדתיים.

להפריד בין המחנות, הסבירה כי השעה המאוחרת שבה ניתן פסק־הדין
מנעה מהחרדים מלגייס תיגבורת מערים אחרות. גם ראש״העיריה של
פתח־תיקווה, דוב תבורי, אמר בפייסנות, :לא רצינו להרגיז אף אחד!״

שעבר מזמן את גיל ה־ .70 הוא פסע
כשהוא נתמך משני ציריו בשני
אברכים חסונים. הצבע השחור שלט
בתהלוכת החרדים שדמתה לתהלוכת
אבל. כולם לבשו קפוטות שחורות ועל
ראשיהם שטריימלים שחורים מפרווה,
אשר בלטו בניגודם לקסרות הפלסטיק
הלבנות של השוטרים.
עיר רדומה. כאשר החלה הקרנת
הסרט איזו מין גימנסיה, היו בקולנוע
כמאה צופים. עם תחילת ההקרנה,
הרימו אלפי החרדים קול זעקה בניסיון
להפריע לקהל לצפות בסרט. ניסיון זה
היה מיותר, כי רבים מהצופים העדיפו
לעמוד ליד חלונות הקולנוע ולהתבונן
בהמולה שבחוץ, מאשר לצפות בסרט
הארוטי.
לפתע נשמע קול רעם עמום. אחד
הנדבנים הישנים, שעליו הצטופפו
בני־נוער, כדי להיטיב ולצפות בנעשה,
לא עמד בעומס וגגו החל מתמוטט.
גושי אבן גדולים נפלו אל תוך ההמון
שהחל נרתע בבהלה.
אחד מן הצופים בהפגנה נפצע קל
מרסיס־אבן ונשלח לבית־החולים. כמה
נערים ספגו חבטות־אלה מידיהם של
השוטרים, שחשו אל המקום. אחר־כך
טיפסו אל הגג שני שוטרי מישמר־הגבול,
ולקול קריאות־עידוד מצד
הקהל פינו את המעקה שהתרופף.
כאשר הסתיימה הקרנת הסרט,
סמור לחצות, התחיל הקהל הרב
להתפזר. ראשון היוצאים מן האולם
היה אורן :״זהו יום חשוב במילחמה
למען זכויות האזרח בעיר״.׳
החובש המישטרתי החל מקפל את
ציודו הרפואי, שנותר ללא שימוש.
ברחוב הסמוך המשיכו כמה חילונים
להתווכח בלהט עם אברכים על
קדושת השבת לעומת קדושת זכויות
הפרט. אחד מחברי מועצת העיר סיכם:
״כבר שנים אני משתעמם בפתח־תיקווה
בערב שבת. אם יהיו פה עוד
הפגנות כאלה, יתחיל להיות מעניין
בעיר הרדומה הזו״.

לאנשיו היה צמור כל העת שוטר שעל
גבו רמקול־נייד ענק, הפועל על
מצברים והמיועד לפיזור ושליטה על
הפגנות והתפרעויות.
מאחרי בית־הקולנוע חנה מיניבוס
מישטרתי, שבו ישב חובש עם ערכת
עזרה־ראשונה. תחנות הכבאים ומגד
דוד־אדום שבאזור קיבלו התראה
מוקדמת.
לבן ושחור. הקרנתו של הסרט
נוער לשעה . 10ב־ 8הצטופפו ליד
הקולנוע וברחובות הסמוכים אליו
מאות חילונים. נראה היה כי הרוב
הגיעו למקום, כדי לראות מה פשר
התכונה המישטרתית :״בפתח־תיקווה
אין מה לעשות בערב־שבת, אז לקחתי
את אשתי והילד לראות את הבלגאן,״
אמר אזרח כבן 40 שאליו היו צמודים
שני זאטוטים, שנראו מרוצים מכל
ההמולה.
כעבור כעשר דקות הופיעה במקום
תהלוכת החרדים. בראש התהלוכה
צעדו רבנים, וביניהם הרב משה מלכה,

קבוצה שר עיתונאים ואנשי־עסקים
בראשות שוך המישנה שר.הארץ״,

תת גולן(משמאל) ,מתנוונת להשתלט ער מינרגה

-.81מ1 11

*ץ ישהו זוכר את המיפלגה
^/הליברלית העצמאית? בקרוב
ישמעו עליה רבות.
בימים אלה מתרחשת פעילות בגוף
הפוליטי שרבים כבר ספדו לו, שתהיה
לו השפעה מכרעת על התארגנות
המרכז־הליברלי בבחירות הקרובות.

קבוצה של אנשי־עסקים
ופססים, שחברו עם אנשי־תיקשורת,
עומדים להשתלט
על המיפלגה חסרת הייצוג
הפרלמנטרי אך בעלת תשתית
אירגונית ופינאנסית, לדחוק
את רגלי הוותיקים ולהודיע על
התמודדותה בבחירות הבאות
לכנסת. בראש הקבוצה עומד
העיתונאי מתי גולן, עורך
מישנה של היומון. הארץ׳׳,

המשא־ומתן בין גולן וראשי ל״ע
נמצא בשלבים מתקדמים והוא מנוהל
בסודיות גמורה ביותר.
לפני כחודשיים פנה גולן למשה
קול, יושב־ראש המיפלגה. הוא שוחח
איתו ארוכות על מצב המיפלגה, שיש
לה ייצוג ברשויות המקומיות ובהסתדרות
אך לא בכנסת, ועל תפקידה
ומקומה ביצירת מרכז ליברלי חדש
וגדול.

אחרי התבוסה בבחירות האחרונות
לכנסת, החליט מרכז ל״ע ברוב מכריע
להצטרף ברשימה אן־בלוק עם המערך.
שותפות זו פועלת כבר עתה ברשויות
מקומיות שונות ובהסתדרות. לגבי
המיקום של מועמדי ל״ע ברשימת
המערך בבחירות לכנסת ה־ 11 הוחלט,
שרק שלושה חודשים לפני מועד
הבחירות יסוכמו המקומות שינתנו
לאנשי ל״ע.
כתוצאה מהסכם זה כבר נבחרו
אנשים למוסדות המערך להנהלה
ולסיעה בכנסת.
גולן ביקש לנתק קשר זה, ודיבר
על הליכה נפרדת לגמרי, עצמאית.

• התנאי השני שהציב גולן:

השמות המרכזיים שהוזכרו

• דויד מושביץ, תעשיין, מבעלי
קונצרן עלית, תומך בשלום עכשיו.
• מיקי סדרמן, מלונאי ובן למיש־פחת
אנשי־תעשייה ומלונאים.
• אליעזר (.גיזרי״) רדומילביץ,
פרופסור בבית־החולים הדסה בירושלים.

שר־שלום שירן, לשעבר הממונה
על אגף התקציבים באוצר ועתה מייצג
איל־הון זר.
• ארנון צוקרמן, לשעבר מנהל
הטלוויזיה, שותף בחברת רימון

קול

ארצי

ניר

בעד

בעד

מסתייג

גולן לא פנה במיקרה למיפלגה זו
דווקא, הוא צמח במיסגרת המיפלגה
הפרוגרסיבית, הגילגול הקודם של
הליברלים העצמאיים, הוא אפילו היה
מזכיר הסניף הירושלמי שלה, ואף יצא
לשליחות תנועתית בקנדה. רק אחר־כך
הוא החל בקאריירה עיתונאית.
אגב, עורך הארץ, גרשום שוקן, היה
בשנות החמישים ח״כ מטעם הרשימה
הפרוגרסיבית.
גולן, עורר־דין בעל הסמכה,
המקורב מאוד למחנהו של שימעון
פרס, שעליו כתב ביוגרפיה, הציע
הצעה מפתה ביותר: הוא וקבוצת
אנשים תצטרף למיפלגה הליברלית
העצמאית.
הוא הציג שני תנאים צנועים
להצטרפותו:

• התנאי הראשון הוא של״ע

תנתק את עצמה מההסכם
שהיא חתמה עם המערק.

.גולן הכניס את ידו לכיס הפנימי
של מיקטרונו והוציא דף נייר. הוא
קרא רשימת שמות, שגרמה
להתרגשות רבה באולם.

להכניס יותר משניים־שלושה מועמדים
במקומות ריאליים. לעומת
זאת, בהתמודדות עצמאית צפוי לל׳׳ע
המתחדשת עתיד אלקטורלי מזהיר.
גולן דיבר במשך יותר משעה.
מאזיניו יכלו לערוך חשבון־נפש קצר
ולבחון אם הרעיון כדאי להם או לא.
בפעם הראשונה התמודדה ל״ע
באופן עצמאי בבחירות לכנסת וד6
בשנת ,1965 אחרי ששותפיהם הציונים
הכלליים הקימו ביחד עם חרות את
גח׳׳ל. אז היא קיבלה 45,299 קולות,
ולכנסת נכנסו ארבעה ח״כים. מאז היא
שמרה במשך 12 שנה על כוחה.
הנפילה הגדולה נרשמה בבחירות
לכנסת ה־ 9בשנת ,1977 שנת המהפך
וכניסת ד״ש למפה הפוליטית. אז
קיבלה ל״ע 20,384 קולות, ורק נציג

הוא ואנשיו יובילו את הרשימה
החדשה.

^ עסקנים
^ קשישיס
**שה קול התרגש מעצם
* ו הפנייה. הוא נטה לקבל את שני
התנאים, והביא את ההצעה למזכירות

לפני ארבעה שבועות התכנסה
המזכירות בבית ל״ע בתל־אביב, ברחוב
המלך־ג׳ורג׳ ,סמוך לקולנוע מקסים.
לפגישה, שכונסה בצהריים, בא גם
גולן. הוא הציג לפני הנוכחים, רובם
קשישים וזאבים פוליטיים ותיקים, את
תוכניתו המפורטת. אז הוא התבקש
לומר מי הם חבריו, המוכנים להצטרף
ביחד איתו למיפלגה הוותיקה.

תיקשורת ועתה מנכ״ל מוניטין
וכספים. ואחראי להפקת סירטי
טלוויזיה מטעם קבוצת משקיעי
מוניטין.
• חיים בדאון, מנכ״ל אדמיניסטרטיבי
ושותף במוניטין ובכספים,
לשעבר ראש לישכתו של יגאל אלון.
אלה הם השמות הבולטים. האחרים
ידועים פחות.
הוא לא גילה עד כמה מגובשת
הקבוצה ואם כולם יודעים את כל פרטי
המשא־ומתן.
גולן לא הודיע חד־משמעית שהוא
עומד בראש הקבוצה, אך התחושה בין
השומעים היתה שהוא יוביל אותה.
עורך המישנה של הארץ הסביר,
שאילו רצה היה יכול להצטרף למערך
מבלי להשתייך לל׳׳ע. לדבריו,
ברשימת המערך לא תוכל המיפלגה

אחד שלה, גירעון האוזנר, נכנס
לכנסת.
בבחירות האחרונות הועמד בראש
הרשימה יצחק ארצי, סגן ראש עיריית
תל־אביב. הוא קיבל רק 11,764 קולות,
כשהמדד למנדט הוא 19,373 קולות.
ל״ע נותרה ללא יצוג בכנסת.
אך המיפלגה לא מתה. יש לה
תשתית אירגונית, סניפים ברחבי־הארץ,
קיבוצים ומושבים. בחו״ל יש לה
תנועה ציונית חלוצית, הבולטת ביותר
בדרום ובמרכז אמריקה. יש לה מישר־דים
בערים הגדולות, תומכים רשומים,
בעלי־ניסיון במערכות־בחירות, תנועת
עבודה״ליברלית, ייצוג בהסתדרות,
באיגודי־עובדים וברשויות מקומיות,
ומעט כסף.

אך ל״ע, כך סברו הנוכחים
בחדר, ניצבת לסני שני קשיים:

מחסור חמור בבני הדור הצעיר
ודימוי תיקשורתי גרוע. על
שתי בעיות אלה באה לענות
ההצעה של גולן כבר עתה.
עיתוגאיס דוכשיס מיסלגה
ן*ן ול, ארצי וניטים אליעד,
1/מזכיר המיפלגה וח״כ לשעבר,
התלהבו מאוד מהרעיון. ארצי ראה בכך
חידוש מרענן, שיהווה מוקד להתארגנות
במרכז הפוליטי בארץ.
התומכים בתוכנית סבורים, שגולן
וחבריו יצליחו. להעניק מימד
תיקשורתי חיובי לתנועה עד הבחירות.
אך לא הכל היו תמימי־דעים עם
גולן. מתנגדים לא חסרים לו. בראשם
שערי נגד
עומדים עורך-הדין יהודה שערי, ח׳׳ב
לשעבר, זיצחק בר־לבב, נציג
המושבים. הם חושבים שדווקא הליכה
עם המערך היא הטובה לל׳׳ע. הליכה
נפרדת, לדבריהם, היא תבוסה נוספת.

הם גם חוששים מהקבוצה
של גולן כגוף, ללא התייחסות
לשם זה או אחר שהוזכר.׳
קבוצה שלישית היא של אותם
התומכים בכל לב בהצטרפות חברים
חדשים וצעירים לל״ע, אך המבקשים
בירור מעמיק והמשכת הדיאלוג, לפני
שתתקבל החלטה לכאן או לכאן.
בקבוצה זו נמצאים איש־הקיבוצים
צבי חסון, שאחיו אברהם היה מס׳ 2
ברשימת ל״ע בשנת 1977 ונפטר
מהתקף לב, חבר הוועדה המרכזת של
ההסתדרות יצחק ברקאי, ועורך-הדין
הצעיר צבי ניר• בן־ציון ציטרין

מהיכן י ס או הקורות שד עזר זייצמן
ומדוע יחוזר יצחק גבון על רא שות המיפלגה?
1 עזר וייצמן חושב כנראה
ברצינות על הקמת מיפלגת
מרכז חדשה. השבוע, כאשר פגש
בראש עיריית ירושלים, טדי
קרלק, בהלווייה דווקא, הוא צייר
בפניו את התסריט שלו
לחודשים הבאים. בין־השאר
גילה שסביבו מתקבצים אנשים
טובים, כדבריו, שאינם רוצים
בפירסום שמם בשלב זה. איש
מביניהם אינו חבר בכנסת
הנוכחית. אלה הם אנשים חדשים
מעולם־העסקים ומעולם־האק־

גם לעיתונות הכתובה הגיעה
הידיעה באיחור־קל. כתב
ידיעות אחרונות אריה
אבנרי הוזעק למקום על־ידי
הרעייה, נורית, וצלם הצהרון,
יוסי רוט, הופיע זמן קצר
אחריו. לעומת זאת, איש מעריב
לוי יצחק הירושלמי הגיע
לבית זמן רב לפני שצלם מעריב
ראובן(״רובי״< קסטרו הוזעק
הטלוויזיה, צוות למקום.
בראשותו של עופר טלר,בא
לבית ברחוב בר־כוכבא ברמת־גן

אבנרי עצמו אינו כותב
עתה רק ספר על פרשת לוינסון.
הוא כותב, בו־זמנית, גם ספר על
המיפלגה הליבראלית ומעלליה.
למרות שהשנה האזרחית
החלה לפני חודשיים, סיפר
השבוע האסטרולוג שבתאי
לביא מה צופנים הכוכבים
לדמויות המרכזיות במפה
הפוליטית בישראל בשנה
הקרובה. לדעתו, יצחק רבין
ייצא מהמישחק. יצחק נבון לא
ייכנס השנה במלוא המרץ

זכה לשתות כוס״תה חם אחרי נאומו בישיבת מרכז
חרות שהתקיימה ביום חמישי במצודת״זאב בתל״
אביב. כשסיים שר״האוצר ללגום מהכוס, הוא לעס בקפדנות את פרוסת הלימון שהיתה

יגאל כהן־אווגד
דמיה, אנשי־צבא שפשטו מדיהם
ו״בוחבוטים, בוחחחח, באחחחח
ואמזלגים״ .אחר־כך הסביר
וייצמן שהוא מאמין כי תהיה לו
תמיכה רבה בקרב המיזרחיים
דווקא.
המאבק בין תחנת־השידור
הצבאית וקול ישראל על
הראשוניות בפירסום הידיעה על
התאבדותו של יעקב לוינסון
היה מתוח ביותר בבוקר יום
החמישי האחרון. בגלי־צה־ל
התקבלה ההודעה קצת אחרי 9
וחצי. אלבס אנסקי נכנס
לחדרו של רון בן־ישי, שבו
ישבו ח״כים שבאו לסיור בתחנה
והעביר פתק שבו כתב על
האירוע. בן־ישי קרא לנוכחים
את תוכן הפתק, ומנהל
חטיבת־החדשות בתחנה, צבי
; גורן, מיהר לחדר־החדשות כדי
לאמת אותה. מחוגי־השעון נעו
לקראת השעה .10 סמוך למועד
החדשות הודיע גורן לבן־ישי,
שהידיעה אומתה מעל לכל ספק,
אך בן־ישי הציע שיחכו עד אחרי
שידור מהדורת־החדשות ולוא
במחיר ראשוניות הסקופ. בקול־ישראל
לא הוזכרה הפרשה,
ומייד אחרי החדשות הודיע עדי
טלמור במיבזק חדשות בגלי־צה״ל
על ההתאבדות. אך בקול
ישראל ידעו על כך כבר לפני
השעה 9וחצי, הכתבים לחצו
לשדר את ההודעה עוד לפני
החדשות, אך העורכת אוסנת
לנדר אמרה שהיא חוששת
שהמישפחה עדיין אינה יודעת,
ולכן סירבה לשדר את הידיעה.
העולם הזה 2426

עשר

רקות

אחרי

שהגופה

הוצאה. כתבת הרדיו כרמלה
מנשה באה למקום לפני
שניידת־השידור של גלי־צה״ל,
ובתוכה עמירם סליישר, כתב
מעריב שהיה במילואים בתחנה
הצבאית באה לבית.

שרון ישוב למרכז הבימה
הפוליטית סמוך לשנת ,1988
ובאותה תקופה חוזה לביא סכנה
של מישטר דיקטטורי. לשר־האוצר
הנוכחי, ינאל כהן־
אורגד, לא צפוי עתיד רם
ומכובד בשנים הקרובות. אגב
ענייני אוצר: לביא מציע לכל
המתרגשים מהמתרחש בבורסה
לצאת לחופש עד חודש יוני.
לדעתו, רק אחרי הקיץ יהיה
כדאי לקחת חלק במישחק.
בשלב זה, כדאי רק להמר על
של ביום־ההולדת פרסים העיתון. היקשה חבר הוועד־המנהל,
אהרון פאפו :״אז מה
אתה רוצה? שיקבלו פרסים
ביום־ההולדת שלך?״ בישיבה
נכח מנהל הרדיו בערבית
אדמונד סחייק, שהציע :״את
פירסי רשות־השידור צריך
לחלק ביום־ההולדת של פאפו״.
הגיב מייד עורו־הדין :״את
יום־ההולדת שלי יחגגו ברשות
לא ביום שבו נולדתי, אלא ביום
שבו אפרוש מהוועד־המנהל. כל

בכוס ואחר״כך ליקק בהנאה רבה בעזרת לשונו הארוכה את שפתיו המרירות. הוא חזר
על פעולה זו פעם אחר פעם עד שפיסת הלימון היתה סחוטה לגמרי. באותו הזמן לא
הקשיב כהן״אורגד כמעט למה שנאמר מעל דוכן־הנואמים, על־ידי הנואם הבא בתור.

לפעילות. יתכן שמסיבות
בריאותיות יעדיף להיות מס׳ .2
אם יצחק שמיר ייצג את
הליכוד בבחירות, הוא יפסיד מול
שימעון סרס, ואם דויד לוי
יתמודד בראשות הליכוד מול
המערך — הוא ינצח. אריאל

מניות־נפט.
מועד חלוקת פרסי רשות־השידור
עלתה לדיון בישיבה
האחרונה של הוועד־ המנהל של
הרשות. המנכ״ל יוסן ז (״טומי״)
לסיד, העיר במידה מסויימת של
טרוניה, שבמעריב נוהגים לחלק

ןעךןךןך מזכיר הממשלה הנוכחי פגש באמצע ישיבת המרכז האחרונה של חרות, את קודמו
11 1 1/1בתפקיד אריה נאור, שפרש ועתה הוא איש״עסקים המבלה עיתותיו בין ישראל
וארצות־הברית. נאור, נמין הקומה, שוחח עם איש אמונם של ראש־הממשלה הפורש ושל הנוכחי.

שנה הטריו הלא־מקודש רסיק
חלבי את יעקב אחימאיר
את חיים יבין יערכו מסיבה
ביום פרישתי״.
רבים ציפו לראות את פאפו
בצהרי יום־השישי בבית־הפר?ן
ליט בתל־אביב, שם
הירצה בפני הפרקליטים היועץ
המישפטי לממשלה, יצחק
זמיר. פאפו, שנעדר מהאולם
הסביר זאת בכך שהוא לא יכול
היה לשבת במקום, לאכול
ארוחת צהריים ואחר־כך ללכת
הביתה, מבלי להגיב על דיברי
הפרופסור זמיר .״אני אוהב
להשיב מייד ולא רציתי לדמות
לסיר מרק רותח, שמניחים עליו
מיכסה והוא עלול להתפוצץ.״
תיאטרון ירושלים אירח
בשבת־האחרונה שיח־מנחים.
עורך מוקד, אחימאיר, התייחס
לראיון של יצחק שמיר,
בטלוויזיה הערבית, והסביר
שלדעתו לא צריך לראיין את
ראש־הממשלה ליד אח, אלא
לשאול אותו שאלות נוקבות.
העיר המנחה, יעקב אגמון:
״נדמה לי שגם אח אין לו בבית״.
הגיב ידון לונדון :״אבל האח
הגדול ישנו ״.השיב אגמון :״וגם
אותו יחליפו בקרוב.״
אחימאיר גילה שהוא אינו
מתכוון להישאר כל ימי חייו
בטלוויזיה .״אינני יודע אם אהיה
שם בשנת .1990״ העיר לו
אגמון :״אם יוסח בורג יישאר
גם אתה יכול להישאר.״

מדוע אין הרמטבייל ק 1ל 0אח גלי־צה״ל 1.סהי
הפתיחה לאופרה המפורסמת של מוצארט?
סיור הח״כים, מהוועדה
המשותפת לחוץ, ביטחון וחינוך
בגלי־צה״ל, נתנה להם הזדמנות
לספר על הרגלי ההאזנה שלהם
לרדיו. ח״כ הליברלים, פינחס
(״פיני״) גולדשטיין סיפר
שהוא מתחיל את יומו בהאזנה
לתוכנית באופן־מילולי, פינת
הלשון של אבשלום קור,
המשודרת סמוך לשעה 6בבוקר.
בשבת, לעומת זאת, בשעת
שידור שירים ושערים נוהג
גולדשטיין לעבור לתחנה המממיגרשי ישירות שדרת
הכדורגל.
העיר על כך ח״ב
חרות, דויד מגן :״אני ניטראלי,
אני ישן.״ אחר־כך סיפר גולדשטיין
שהוא נהנה לשמוע את
אלכם אנסקי בתוכנית יום
השישי השבועית שלו קולה של
אמא. בהמשך הסיור חשף בפניו
מנהל מחלקת המוסיקה דובי

כיום שני משדרים של אש״ף, אך
מסיבות תקציביות גלי־צה״ל
אינם יכולים לעשות בהם
שימוש. הציע ח״כ הליברלים,
יהודה סרח :״צריך לגייר
אותם ולהכניסם לשידור ״.הגיב
גולדשטיין :״יש כאן בעייה. לא
יודעים אם הם ספרדים או
אשכנזים ומי יגייר אותם״.
ח״כ העבודה נחמן רז
היקשה ושאל מהו המסר האנושי
של התחנה הצבאית, כפי שזה
מוזכר בדפים שהועברו לח״כים.
העיר פרח :״קיבלו אותנו יפה
בעוגות ובקפה. זהו מסר אנושי״.
ענה רז :״זה לא מסר, זה
פראסאר( ״.אכילה רבה באידיש).
הנוסעים בהר הגילבוע,
סמוך לקיבוץ נורית, מגלים
שלט קטן ועליו כתוב :״פה
מוכרים שמן זית של רפול״.

כתב צפוני אחר, שימעון
(״שימי״) וייס, כתב דבר,
התאשפז מיוזמתו בבית־חולים,
כדי להיות תחת פיקוח רפואי
בזמן הדיאטה שלו. וייס, גדול
הממדים, בן קיבוץ אפיקים, כבר
הוריד ממישקלו תישעה קילו. .

השחקנית אורנה פורת
היתה בטוחה שהופעתה בנשות
טרויה תזכה אותה בפרס

כינור־דויד שיחולק בקרוב:
כאשר שמעה שאת הפרס תקבל
יונה אליאן עבור תפקידה
במחזה מורה שיגעון היא נפגעה
קשות ואף נפלה למישכב.
סוף־שבוע עמוס ציפה
לחלק מחברי ועדת־הכספים של
הכנסת. הם יצאו ביום רביעי
באוטובוס לסיור־עבודה בים-
המלח, ולמחרת המשיכו לאילת,

ך | 1ך 111 | 1* 1מפקד תחגת גלי״צה׳ל עומד לטפס על הסולם
11/גתקליטיה של התחנה. בן־ישי, אלוף״מישנה

בקבע, הסביר לח״נים שהיו בסיור בתחנה, גם על התקליטיה
העשירה במקום והניח רגל אחת לנוחיותו על שלב הסולם הראשון.

שם נשארו ער צהרי יום־השישי.
במוצאי יום חמישי הס סעדו
במלון נפטון ואחר־כך קיימו שם
דיון בעניין משבר התיירות
באילת. באותו הזמן לקחה
דליה, אשתו של ח״כ הליברלים
יצחק (״זיגי״) זייגר, את היוזמה
לידיה. היא פנתה לשאר
נשות הח״כים שהיו שם, והציעה
להן לצאת לבילוי בעיר. הנשים
הגיעו למלון סונ סט ה שם נערך
מופע מיזרחי, שבמרכזו הופעה
של רקדנית־בטן. אחת מנשות
הח״כים מדתה רעייתו של ח״ב
אגודת ישראל שלמה לורנץ,
יצאה מהאולם והמתינה לשאר
הכניסה. באולם הנשים
לודמילה, אשתו של ח״כ
ליברלים אחר דן תיכון, לא
תשכח את ההפלגה שנערכה
לח״כים ולמלוויהם בבוקר
המחרת. היא ישבה בספינה על
כיסא שקרס תחתיו.
לח״כ התחיה גאולה כהן
יש ריעות מקוריות בנושאי
מצוקה ודיור .״אני מציעה לא
לבנות בתים לזוגות־צעירים
בשכונת התיקווה, אלא לומרלצעירי השכונה לשקם את
עצמם ברחבי ארץ־ישראל השלמה,״
אמרה הח״כית ואחר־כך
הוסיפה :״יהודה ושומרון הסמרכזי קליטה ושיקום טיבעי
למצוקה״.
איבת הח״כים לסוכנות
היהודית באה לידי ביטוי
בחילופי קריאות־ביניים בכנסת.
אמר ח״כ חרות, רוני מילוא:
״המנגנון שהסוכנות בנתה
לשיקום לא ייסגר גם אחרי תום
הפרוייקט ״.הגיב חברו לתנועה,
מאיר שיטרית :״הם יקימו
מישרד קבוע ״.הוסיפה ח״כית
העבודה, שושנה ארבלי
אלמוזלינו :״יש להם למעלה
מאלף פקידים.״ סגן שר הבינוי
והשיכון משה קצב העיר:
״הטענות של שיטרית צודקות״.
וראש עיריית יבנה קבע:
״הסוכנות היא גוף מיותר
לגמרי.״ מה שלא הפריע לו
כעבור יום לצאת לחו״ל
בשליחות הסוכנות.

צבי גוון

מנהל חטיבת-החדשות בתחנה הצבאית פיקח
מחדר־החדשות של התחנה על הדיווחים
השוטפים בעניין התאבדותו של יעקב לוינסון, ביום חמישי. הפרשה
קטעה את השתתפותו בסיור ח״כים שנערך בבניין והוא עבד כל
הזמן לצד הטלפונים. באותו בוקר נמצא במקום בשירות מילואים,
דובר מישרד״החקלאות, נפתלי יניב, שעזר מאוד לצוות הנרגש.

לנץ את הסוד של השמעת
תקליט על־פי בקשה. התוכנית
מוקלטת בחלקה לפני כן וכך,
מייד אחרי בקשת השיר, מושמע
התקליט המבוקש.
בעיית קליטת שידורי
התחנה הצבאית עלתה על
סדר־היום. מגן סיפר שהוא מאזין
לרדיו בדרך־כלל בנסיעה בריב־בו
.״אך ליד יבנה יש שיבושים
בשמיעה. אני מרביץ קללה
בערבית ועובר לתחנה אחרת״.
מנחם הכהן ח״כ העבודה,
סיפר שהוא מאזין במשך שעות
לרדיו, ומפקד גלי־צה״ל, רון
בן־ישי גילה שהרמטכ״ל
משה לוי מתקשה בקליטת
התחנה הצבאית, כשהוא בביתו,
כי גם בקיבוץ בית־אלפא לא
קולטים היטב את השידורים.
בן־ישי הזכיר שצה״ל מחזיק

׳ המכירה מתבצעת במשתלה.
בכינוס ״צומת״ בטבריה,
שבו נאם רפאל איתן, ישבה
על הבימה מזכירת התנועה
בעיר, שרה כרגר־סגל. בעלה
שעיה, כתב מעריב בצפון
הארץ, פיקח על המתרימות
באולם, שאספו כסף לתנועה
החדשה.
מסתבר שרפול לא היה
הראשון שקישר בין ג׳וקים
וערבים. מקורביו טענו שכחצי
שנה לפני שהוא אמר את מה
שאמר בישיבת ועדת החוץ
והביטחון של הכנסת, התלונן
שר־הביטחון משה (״מישה״)
ארנס, שאז היה שגריר ישראל
בארצות־הברית, על הנשיא האמריקני
הפורש ג׳ימי קארטר,
ש״נכנס בו ג׳וק פלסטיני.״

נישס גולדשטיין

מציע לעוזרת הפרלמנטרית שלו, ורד כהן, שלא לאכול את התפוח,
אלא לשים אותו על ראשו, כמו בסיפור וילהלם טל. השניים צולמו
במיקרה באותו היום בשני אירועים שונים. גולדשטיין צולם בסיור ח״כים בתחנת גלי־צה׳ל, שם הוא
הדגים במרץ רב בעזרת ידו, מהו הידע המוסיקאלי הרב של חלק מהשדרים בתחנה. עוזרתו הנאה אכלה
באותו ערב תפוח בפתיחת פאב חדש בתל־אביב. היא באה לאירוע בלוויית עורך־הדץ צבי לידסקי.
העולם הז ה 2426

1 הגרפיקאי דני קרמו מצא

שם חדש לרוכסן במיכנסי גברים
.״הפתיחה לחליל הקסם״.
ח״כ העבודה, שבח וייס,
גילה מדוע אי־אפשר לפזר את
שכבות המצוקה ברחבי הארץ.
״עוברי הרווחה גרים בערים
הגדולות. אי־אפשר להוציא להם
את הקליינטים״.

פ סו ק, ה ש בו ע
• ח״ב העבודה, אהרון
הראל, על התאבדותו של יעקב
לוינסון :״זו אינה התאבדות. זה
רצח״.

• ח״ב העבודה, עוזי
ברעם, על הנ״ל :״את האקדח

החזיק מישהו אחר״.

• עורכת ״דבר״ ,חנה
זמר, ידידתו הקרובה:

בטרם הובא למישפט התחילו
אמצעי התיקשורת לשחוט
אותו.״

• הרמטכ״ל לשעבר,
רפאל(״רסול״) איתן, לסטודנט
ערבי ישראלי באוניברסיטת
באר־שבע, שקרא לעברו קרי־אות־ביניים
:״מה אתה עושה
כאן? לך לרבת־עמון, לך לס־עוריה״.

הנ״ל, לתומכי אש״ף:
״תודו שנכנעתם.״

• העיתונאי אמנון אברמוביץ,
על אריאל שרון:

״האיש כנראה כן אחראי למיל-
חמה, אבל לא אחראי למעשיו״.

• ח״ב אגודת ישראל,
אברהם שפירא, בשיחה

בקיבוץ דליה :״מי שמכיר את
הדרו של אגודת־ישראל, יודע:
הם יותר יונים אפילו ממיפלגת
העבודה״.

אמירה וותן

קצינת ח״ן ראשית של צה״ל באה לשבוע׳
האופנה, שנערך בשבוע שעבר במלון
הילטון בתל״אביב. האלוף־מישנה זכתה בטיפול אישי מידי
יצרן־האופנה אברהם ברוך, שהציג לפניה את הדגמים של חברתו.
״יעקב לוינסון לא מת. הוא לא
התאבד. הוא נפל במילחמות
יהודים״.

• הרב מנחם הכהן:

״שלשה חודשים אחרי שהוצא
להורג, מצא יעקב לוינסון את
מותו בירייה.״

• מזכ״ל ההסתדרות,
ירוחם משל :״האיש גזר על
עצמו מיתה בטרם הורשע בקלה
שבעבירות״.

• סגן ראש עיריית
תל־אביב דב בן־מאיר:

״הפכנו לתנועה שאוכלת את
אנשיה״.

• ח״ם העבודה, יהודה

חשאי :״איש־ציבור צריך
לקחת בחשבון שיש לו מיכון
מיקצועי, שהוא עלול להיחשף
לדין־וחשבון יומיומי.״

• שר התיקשורת, מרדכי(״מוטקה״)
ציפורי:״עוד
העולם הזה 2426

• הנ״ל :״אני בקושי מנהל
את העסקים שלי.״

• יהושע סובול ויעקב
לזר ב״חותם״ :״מה זה הישג
חלקי? כשרוצים שדהודית) קרפ
תתפטר ומתפטר (מיכאל)
קרפין•״ .
• הנ״ל :״תקציב השנה —
הפגיעה בשירותים-.00.00.00 :
.״4.300.00.00.00
• המשורר יב״י :״השמש
משזפת בלא־דאגה. משום
שהיא משוחררת מתשלום
מיסים״.
• הנ״ל :״מושחים הדת
בשמן משיחויות־השקר ומוציאים
עם מדעתו.״

• שר המדע והפיתוח,

יובל נאמן :״בתש״ח נלחמתי
בחטיבת גבעתי ובהעולם הזה
כתוב שיש לי מזה טראומה עד
היום״.

ניאו

נאשיזם בישואר ()9
אלוהים יצר את ארצחז־הברית כדי להג! על היהודים
כאשר יבוא ישוע שוב. יקבלו אותו היהודים. או שיילכו
כר מאמינים הכוחות המממנים את הימין החדש בישראל
וישראל לגיהינום

תנועה דתית־ימנית, הקרוייה, הרוב המוסרי״,
בהנהגת הכומר ג׳רי פולוול, היוצקת את
התשתית לעלייתו של ״הימין החדש״ האמריקאי.
נוצר קשר בסיסי ואידיאולוגי בין ראשי
״הימין־החדש״ האמריקאי, בראשות פולוול
ו״הרוב המוסרי״ שלו, ובין קשת של גופים
מהימין המסורתי בישראל ועד למה שמכונה
״ימין ישראלי חרש״.
קשר מיסטי זה של מאמינים אדוקים, נוצרים
ויהודים, הצליח לבטל את האנטישמיות
האמריקאית הימנית. הוא מבטא את האמונה
הנוצרית שמדינת ישראל היא בבחינת ״אצבע
אלוהים״.
לשיא הגיע קשר דתי־לאומני זה אחרי הפצצת
הכור הגרעיני בקירבת בגדאד, כאשר מנהיג
״הרוב המוסרי״ אמר בדרשתו השבועית,
בתוכנית־הטלוויזיה הפופולרית שלו, כי ״לצאת
נגד ישראל — פירושו לצאת נגד אלוהים!״

בכתב-העת הנפוץ שלו ,״הנצרות
כיום״ ,הוביח הכומר סולוול :״אלוהים

המודרניזציה של ארצות־הברית, את הליבראליזם
החילוני ואת מה שהם נוהגים לכנות ״ההפקרות
המוסרית״ של הערים הגדולות.

״הרום המוסרי״ הזה העניק לארצות
הכרית כמשד יותר ממאה שנה את
״הימין־הישך, את אגודות ״קו־קלוכם*
קלן ג׳ון בירץ׳״ ואחרות ובעיקר
גזענות מן הסוג האסל ביותר, י
שהתבטא ביחס לאזרחים השחורים ־״*
והיהודים.
כתוצאה ממילחמת־העולם השניה, פתיחתה
של ארצות־הברית לעולם הרחב, וכישלון
״הימיו״הישן״ ב״ציד המכשפות״ שניהל הסנאטור
ג׳ו מק־קארתי, ירדה השפעת הימין הקיצוני.
אר בעשור האחרון חזר הימין האמריקאי
לכותרות, והפעם תחת כינויים כגון ״הרוב
המוסרי״ ו״הימין־החדש״ ,הדמות המרכזית בו
היא דמותו של הכומר פולוול.
ג׳רי פולוול הוא כהן־דת באפטיסטי
מווירג׳יניה. הוא החל דרכו כחילוני, אך

הכומר פולוול(מימין, עם הסנאטור טד קנדי)
בעיקבות הקו־קלוכס קלאן

העלה את ארצות־הברית וחיזק אותה
בימינו, כדי להפיץ את הנצרות וכדי
להגן על בני עמו, היהודים. איני חושב
שלאמריקה יש זכות או סיבה אחרת
לקיום — מלבד שתי תכליות אלה:״

#חומ״ניזם נוצף־יהוד׳
^ אשר היה ראש־הממשלה לשעבר, מנחם
בגין, ב־ססז ימי־ההתבודדות שלו, קיבל
שיחת־טלפון אחת שזכתה במענה ובסיקור
בינלאומי.
בצד השני של קו־הטלפון היה פולוול, שביקר
באותם ימים בישראל.
לא היתה זאת שיחת־הטלפון הראשונה שבין
בגין לכומר פולוול.
שיחה קודמת נערכה בראשית יוני 1981
כאשר התקשר בגין לפולוול ונימק באוזניו את
הסיבה להפצצת הכור הגיעיני העיראקי במילים:
״זה נעשה כדי להציל את ילדינו הקטנים מפני
השמדה!״

קשר זה הלך והתהדק. לאחרונה
התמקד בעיקר בקשר בין פולוול לגלריה
של דמויות, השוכנות ימינה מבגין,
ומאמינות בזהות המטרות של ״הרוב
המוסרי״ והימין־הישראלי־החדש.

ן* ימי הסריחה של הנאציזם והפאשיזם
באירופה, ב־ 935ו, פירסם הסופר אמריקאי
סינקלייר לואיס ספר בשם זה לא ייתכן פה! ובו

תיאר כיצס עלול לקום פאשיזם תוצרת
ארצות״הברית.
בשנים האחרונות התבססה בארצות־הברית

מהו ״הרוב המוסרי״?
במדינות מיסיסיפי, לואיזיאנה, וירג׳יניה,
אינדיאנה, מרילנד ומדינות נוספות בארצות־הברית,
שולטת המסורת הנוצרית־אוואנגלית,
שבאה עם המתנחלים הנוצרים־פוריטאניים של
המאה ה־.17
מדינות אלה, מכונות ״חגורת התנ״ך״ ,ואמונת
תושביהם מאופיינת בעיקר בדחייתם את

חזר־בתשובה לפני 30 שנה, כאשר הקשיב
במיקרה לשידור־רדיו אוואנגאליסטי. כתוצאה
מאותו שידור החליט לייסד אמונה נוצרית שונה,
שבה ישלב ישן וחדש, ויאחר אמונה פשוטה
ופרימיטיבית (אמונה של ״נוצרים על־פי
הבשורה״ ,כדבריו) עם הטכניקות המשוכללות
ביותר של אמצעי־התיקשורת האלקטרוניים.
עד מהרה הפך כוכב־טלוויזיה, תוך ניצול
גאוני של מדיום זה. אין הוא נופל מרמתו של
שר־התעמולה הנאצי, ד״ר יוזף גבלס.
מדי שבוע, לרוב ביום א׳ ,ניתן לשמוע ולראות
את ג׳רי פולוול במאות תחנות רדיו וטלוויזיה
ברחבי ארצות־הברית, כאשר הוא נושא את
״בשורתו״.
כיום נחשבים מאמיניו של פולוול
כמאגר־הקולות של הימין האמריקאי. חוקרי
הפוליטיקה בארצות־הברית טוענים שפולוול
הביא לנשיא רונלד רגן יותר מעשרה מיליון
מצביעים. הוא ניהל במערכת־הבחירות מסע־תעמולה
נגד המקירנות שמעניקה החוקה
האמריקאית. הוא אמר למאמיניו שיש לבטל את
ההפרדה בין הדת והמדינה, בטענה :״ישנם
ליברלים התובעים לגרש את האל ולהפוך את
אמריקה למדינה פאגאנית־אלילית. אבל
אמריקה היא, למרות זאת, מדינה נוצרית!״
תנועת ״הרוב המוסרי״ של פולוול היא תנועה
בעלת פוטנציאל פוליטי וריאקציוני ברור. מאז
* אגודה ל אומניתי ח ש אי ת טרוריסטית
בארצותיהברית, שנוסדה בי 1867 במדינות-
הדרום, בדי להילחם בביטול העבדות
השחורה. שמה של התנועה נועד ל חקו תאת
הצליל של דריכת רובה.

עליית הליכוד לשילטון בישראל, הולכים
ומתהדקים קשריה עם ישראל.
פולוול ומאמיניו מטיפים לדרך של ״המסורת
היהודית־נוצרית״ ,וקוראים לקואליציה בין אנשי
האמונה הנוצריים (פרוטסטנטים וקאתולים) עם
היהודים — מעין ברית צבאית בין ״חגורת
התנ״ך״ ל״עוזי״ הישראלי.
מאמיניו של פולוול פועלים כדי להכניס
למערכת־החינון־ האמריקאית את הנוסח התנ״כי
של מעשה־בראשית, כתחליף לתורת דארווין,
הנלמדת כיוס בארצות־הברית. הם מציגים,
למשל, את יו הפנר, עורכו ובעליו היהודי של
הירחון פלייבוי, כ״נציג השטן עלי־אדמות״.
פולוול וחבריו לדיעה רוצים שאמריקה תקיא
מתוכה את פלייבוי את ההומוסכסואליות הגואה
ושאר סממני ״הליבראליזם השמאלני״-.
כתחליף לכך הם חפצים לראות אמריקה
״נקיה״ ,שורשית ומקורית, כמו זו שהתקיימה,
וי*־־ כמאמר פולוול ,״לפני שאבותיו של הפנר הגיעו
ליבשת החדשה אימרה אנטישמית שלא
הגיעה מן הסתם לאוזנו של מנחם בגין ושאר
העמיתים הישראליים של פולוול.
אחת המטרת החשובות ביותר לפעולת ״הרוב
המוסרי״ בארצות־הברית היא הניסיון להנהיג
תפילת־חובה נוצרית בבתי־הספר הציבוריים
| (תפילות כאלה אסורות בעיקבות מערכה
מישפטית ארוכה, שניהלה אזרחית יהודיה) .הם
תובעים גם לסלק מספריות בתי־הספר רשימה
ארוכה של ״ספרים בלתי־מוסריים״ ,וביניהם
רבים הנימנים עם מיטב הסיפרות העולמית.
את ספר בראשית, שבו מצויים סיפורי־אוננות
׳ וגילוי־עריות, הם לא הכניסו לרשימה זו.
אנשי ״הרוב המוסרי״ מתנגדים להפלות
מלאכותיות. גם נושאים כמו חופש־העיתונות
וחופש־הדיבור אינם נראים בעיניהם כערך
מקודש.
הם פועלים להשבת ״נשמות אבודות״ לאמונה
הנוצרית. על כל מי שמסכים לקבל על עצמו את
עקרונות ״הרוב המוסרי״ נאמר שהוא ״נולד
מחדש״ .הנשיא־לשעבר של ארצות־הברית, ג׳ימי
קארטר, הוא המפורסם שבין ״הנולדים מחדש״
— ודבר זה הביא, מן־הסתם, לאותה כימיה דתית
בינו ובין מנחם בגין.
כדי להבין את הקשר המוזר שבין אנשי ״הרוב
המוסרי״ לימין־החדש־הישראלי, קיים צורך
להבין את השקפת־העולם הדתית הקנאית של
:פולוול ומאמיניו.

אמותם קובעת שלפני התגלותו

השניה של ישוע הנוצרי, הברח הוא

שהיהודים יתקבצו להב ב״ארץ*
הקודש״ .וכאשר יתגלה ישוע בשנית,
יקבלוהו גם היהודים כמשיחם. היהודים
אשר יסרבו לקבלו כמשיחם — ילכו
לתופת, ביחד עם כל החוטאים האחרים.
ואז ימלוך ישוע מירושלים על העולם כולו.
ומירושלים תתחיל הדראמה הגדולה של חזון
אחרית־הימים. לכן רואים אנשי ״הרוב המוסרי״
בתקומתה של מדינת״ישראל הוכחה לכך
שנבואות כיתבי״הקודש הנוצריים אכן
מתגשמות.
זוהי גם הסיבה לכך שהם מסייעים בממון
לחלק מתנועות־הימין בישראל, ואף מימנו את
ההגנה המישפטית על תלמידיו.של הרב ישראל
אריאל, שנתפסו בניסיון ההשתלטות על

הר־הבית.
בדומה לשותפיהם הישראליים, לוחמים אנשי
״הרוב המוסרי״ של פולוול מילחמת־חורמה במה
שהם מכנים ״הומאניזם חילוני״ וב״פסיכולוגיה
ההומאניסטית״־המודרנית ושאר יצירותהאמנות,
שהם מכנים ״יצירות השטן״.
אחד מבכירי תלמידיו של פולוול, טימותי
לא־היי, קבע באחת מדרשותיו :״רוב הרעות
שבעולם מקורן בהומאניזם, אשר השתלט על
הממשלה שלנו, על האו״ם, על החינוך, על
הטלוויזיה ועל רוב הדברים בעלי ההשפעה
בחיים הרמז הוא לתרבות היהודית
בארצות־הברית, שניצבה בראש מאבקם של
השחורים ויצאה נגד המילחמה בוויאט־נאם.

גישה זו הביאה לברית עם
הישראלים, שפיתרונם היחידי לעימות
הישראלי־ערבי הוא מבעד לכוונת
העוזי.

#צורר בואש צבאותשוע
^ תוצאה מלחציו של ראש־הממשלה
^ לשעבר, מנחם בגין, הוענק בשנת ,1980
בניו־יורק ,״פרס ז׳בוטינסקי״ לג׳רי פולוול ולעוד
שלושה כמרים מראשי תנועת ״הרוב המוסרי״.
הפרס הוענק להם אישית מידי מנחם בגין,
שביקר אז בארצות־הברית.
הענקת הפרס חיזקה את הקשר שבין מנהיגי
״הרוב המוסרי״ ומנהיגי הימין הישראלי. אך היא
עוררה מורת־רוח רבה בקרב ההנהגה היהודית
בארצות־הברית.
רובה של יהדות ארצות־הברית מתייחס
בשאט־נפש לאנשי ״הרוב המוסרי״ ,והעולם
שאותו מייצג ״הימין החדש״ האמריקאי. אלא
שהתנגדות זו אינה אחידה.

תועמלן אסקין
בביתו של מיליונר א מריקאי
ניבעו בהתנגדות זו כמה פרצות. למשל, בין
תומכי הנשיא רגן והכומר פולוול מצויים גורמים
לא־מבוטלים של היהדות האורתודוכסית,
שמעודה לא התלהבה מהליברליזם היהודי,
ושחלקה טרם הכיר בקיומה של מדינת־ישראל.
יהודים אלה, המתרכזים ברובעים החרדים של
ניו־יורק, למדו כיצד לנצל את כוחם האלקטורלי,
והפכו גורם חשוב במחנהו של רגן. עד כדי כך,
שמערכת־הבחירות השניה של רגן החלה דווקא
בגטו יהודי זה.

במיסגרת פוליטית זו, צמחו מנהיגים
פוליטיים, כמו משה שידר,
מראשי אגודת־ישראל בארצות־הברית,
המשתף־פעולה עם ״הרוב
המוסרי״ ,בעיקר בהתנגדות לתיקון
החוקה, שנועד להעניק שוויון־זכויות
לנשים.
רוב מנהיגי ״הרוב המוסרי״ אינם מצליחים
להסתיר עד תום את איבתם ליהדות
ארצות־הברית, ובעיקר את איבתם לחלקה של זו
בליברליזציה שעברה מאז מילחמת״העולם
השניה על החברה האמריקאית ותרבותה.

לעומת זאת, אין ראשי ״הרוב
המוסרי״ מסתירים את הערצתם לכוחה
הצבאי של ישראל.
אחד ממנהיגי ״הרוב המוסרי״ ,ג׳ימי סווגארט,
דיבר, בעת ביקורו בישראל, בראיון שהעניק
לכתב גירוזלם פוסט, על ״האומץ, התושיה,
העמידה האיתנה של הישראלים אותו כומר אף
ציין את ״המורשת התנ״כית של ישראל״ כדבר
המשותף ל״רוב המוסרי״ ולישראל. יחד עם זאת
התאכזב מכך שמראיינו הציג את עצמו כיהודי
שאינו שומר־מיצוות.
לאנשי ״הרוב המוסרי״ קל יותר להזדהות עם
ישראל־של־הליכוד מאשר עם ישראל־שקדמה ־
לליכוד. מישטרו של מנחם בגין היה גזור לפי
טעמם: יחס של כבוד לערכי הדת והמסורת,
שילטון ימני מהבחינה הכלכלית והחברתית,
והעיקר, האמונה בברית־בין־הבתריס וב״גבולות
ההבטחה״.

הבסיס לאמונתו של ג׳רי פולוול לגבי
הקשר שבין מאמיניו לישראל נוסח
בפיו סך :״אני מאמין, בי אלוהים
מתייחם לכל האומות לפי היחס שלהם
לישראל. אני מאמין, כי ההיסטוריה
תומכת בזה. ה׳ אמר לאברהם לפני
4000 שנה. :אסיד את מי שייברן־
אותה ואקלל את מי שמקלל אותן
בביקורו האחרון בישראל, סיפר ג׳רי פולוול
בראיון לשבועון הליכוד יומן השבוע ז״ל:

תועמלן העצני — בעת פינוי ימית
רשימה שחורה של אנשי־רוח ועיתונאים

״אין ספק כי יהודה ושומרון חייבים
להיות חלק מישראל ...אני מאמין, כי
ההחלטה לספה את הגולן היתה נכונה,
והגולן צייד להיות חלק בלתי-נפרד
מישראל...״

כיום נוצר אינטרנציונל חדש של ״הרוב
המוסרי״ ,שנוסף על קודקודיו האמריקאי
והישראלי מצטרף אליו הקודקוד הצרפתי שלו,
אף הוא תחת הכינוי ״הימין החדש״.

• אינטונציור ״חוגר״ם
השחורות״
^ בוצה זו מקיפה כ־ 2000 חברים, והיא
|!/מטיפה בגלוי לתיאוריות גזעניות ולכינונה
שלי חברה חרשה, על חורבות הדמוקרטיות של
העולם המערבי.
הכינוי ״הרגליים השחורות״ הופיע בימי
מילחמת־השיחרור האלג׳ירית, למתיישבים
הצרפתיים, שפעלו בדרכים פאשיסטיות, כדי
לדכא את המתקוממים.
בניגוד לקבוצות נאציות קטנות, המרשתות
את אירופה לאורכה ולרוחבה, בונה ״הימין
החדש״ הצרפתי את תדמיתו על צביון מדעי
מכובד. חברי תנועה זו אינם שרידים נוסטאלגיים
של האס־אס. רובם בשנות ה־ 30 לחייהם,
פרופסורים, פקידים ואנשי־מדע. הלבוש המקובל
עליהם הוא חליפות־פלאנל אפורות קלאסיות,
פגישותיהם מתקיימות במועדונים אלגנטיים
ואכסקלוסיביים.
ביטאונם הוא פיגארו מגאזין, השייך
לאיל־העיתונות דאק הארסן, כתב־עת המעניק
להם את הבסיס האידיאולוגי והאינטלקטואלי
להשקפותיהם הפוליטיות.

הרעיון־המרכזי של ״הימין החדש״
בצרפת מתבסס על הנחת־יסוד הקובעת
שבל בני־האדם אינם שווים, אלא
נבדלים איש מרעהו בהתאם לאינטליגנציה
הטבעית שלהם, השכלתם,
הרקע הביולוגי והלאומי ובעיקר —
נתוניהם הדתיים.
הבולט שבין אנשי ״הימין החדש״ הצרפתי
הוא אליין דה־בנואה, שתימצת את השקפתו
במילים:
״האויב שלנו איננו הקומוניזם, השמאל או
החתרנות, אלא התיאוריה של השוויון...״

בדומה לאחיהם האמריקאיים,
נושאים מנהיגי ״הימין החדש״ הצרפתי
את עיניהם בהערצה בלתי-מסוייגת
לישראל, שבה הם רואים מדינה
המבוססת על התיאוריה של שילטון
בעלי זכויות־יתר — מצב שעליו הס
ממליצים לכל העולם־המערבי.
כך מתהווה המשולש־האידיאולוגי החדש של
״הימין החדש״ ,כאשר הצלע הישראלית מוצגת
כקו־המערכה הראשון של אינטרנציונל ה־רגליים־השחורות.
בשנה
האחרונה, נוצרה התשתית האידיאו־לוגית־אירגונית
של גוף המכנה עצמו כ״ימין
(המשך בעמוד )56
ישראלי חיש״•

אסקונה.
ספורטיביות ואמינות
שרק אופל יכולה להעניק לד.
אופל אסקונה נבחרה
כ״ מכונית השנה״ על
ידי עתונאי
התחבורה -
ואין זה פלא.
מגוון דגמי
אסקונה מציע לך מבחר ללא
תחרות עם או בלי דלת חמישית מאחור,
מבחר של מנועים עם גל זיזים עילי
ואפשרות להילוכים אוטומטיים או
הילוכים ידניים. מתלי ״מק פרסון״
מבטיחים לך נסיעה בטוחה ונוחה
יותר.
הביצועים הספורטיביים של
אסקונה הם תוצאה של
מנוע אמין וחזק.

אסקונה, כמו כל דגמי אופל, עוברת
מבדקי אמינות 1סיבולת בתנאים בהם
אתה נוהג.
בוא והתרשם בעצמך מאופל אסקונה
הנדסה גרמנית במיטבה .

אתה תגלה באסקונה רמות גימור שאינן
ניתנות לחיקוי במכונית אחרת מסוגה, שפע
מקום לחמישה נוסעים ולמטען —
הרבה יותר מאשר במכוניות גדולות יותר
בנוסף, יש אפשרות למיזוג אויר.

x1.ץ*!!1נ31ו8615131143135 0011165

הגנרל הי ר 1ק הלך

כאשר הזמינו אותי ״הירוקים״ לפני שנה להשתתף במיצער
החגיגי שלהם אל בניין הבונדסטאג, ביום פתיחת הפרלמנט אחרי
ניצחונם בבחירות, צעד לידי גבר זקוף־קומה, כבן .60 היה זה
הגנרל גרט באסטיאן. קראתי לו ״מתי פלד הגרמני״.
בסטיאן היה קצין מיקצועי, איש צבא־הקבע של גרמניה
המערבית, שהתנגד למדיניות
החימוש של המערב. הוא
התקרב למחנה־השלום והשתתף
בהקמתה של מיפלגת׳
הירוקים. שמו ויוקרתו מילאו
תפקיד חשוב ביצירת תדמית
סולידית יותר למיפלגה הרדיקלית,
ובוודאי עזרה לה
לזכות ביותר מ״* 5בבחירות.
למרות הפער הגדול בגיל,
באופי וברקע, הוא מיודד מאור
עם פטרה קלי, המייסדת
רבת־הלהט של המיפלגה.
הייתי סקרן לדעת איך בסטיאן נקלט איש כזה במיפלגה
כזאת, שרוב חבריה וחברותיה
הם צעירים אשר יכלו להיות נכדיו. השתתפתי בישיבות הסיעה
ונוכחתי לדעת שזה אמנם קשה.
כמו כל גנרל הגון, בסטיאן מאמין בסדר, בהגיון, בנוהל תקין.
הירוקים, לעומת זאת, מאמינים ב״דמוקרטיה בסיסית״ ,שהיא
מעין מהדורה גרמנית של הסיסמה הצה״לית ״הברדק חוגג״ .כל
החלטה מתקבלת — אם בכלל — אחרי ויכוח כללי, שבו יכול
כל חבר לדבר ללא כל הגבלה. דיונים על עניינים של מה בכך
נמשכים שעות וימים, ולא פעם אין זמן לעניינים החשובים באמת.
יש פחד מפני ועדות, מוסדות ,״מנהיגים״ ושאר סממנים של
מיפלגות המימסד.
נכחתי בוויכוח שבו נדונה שאלה חשובה: מי ידבר בוויכוח של
מחר על בעיית החימוש הגרעיני. חלק מחברי הסיעה אמרו:
הגנרל, כמובן. לדבריו יהיה מישקל־יתר. הציבור יידע שהוא
מומחה. אם יגיד כי הטילים הגרעיניים אינם דרושים להגנת
גרמניה ואירופה, יאמינו לו רבים. אד החברים היותר־רדיקליים
אמרו: מה פיתאום? מדוע צייר גנרל לדבר על פירוק־הנשק? הרי
אנחנו לחמנו על כר במשל שנים! לנו יש תוכנית של פירוז! אנחנו
רוצים לדבר!
כל חברי הסיעה דיברו, ודיברו שוב, הוחלפו דברים חריפים,
חברה אחת פרצה בדמעות של תיסכול וזעם, והטלוויזיה צילמה
בתיאבון, כי כל ישיבות הירוקים פתוחות עקרונית. איני יודע מה
הוחלט, כי הלכתי לפני הסוף.
נראה כי הקרע, שאת ראשיתו ראיתי אז, התרחב בינתיים.
החודש פרש הגנרל רישמית מסיעת הירוקים והגדיר את עצמו
כחבר״פרלמנט בלתי־תלוי. נותרו בסיעה 27 חברים. אם יפרוש
עוד אחד מהם, היא תאבד את מעמדה כסיעה, דבר שינחית מכה
חמורה על יעילותה ויכולתה.
בסטיאן התלונן על ההתנצחויות הבלתי־פוסקות בסיעה
הפרלמנטרית, על אי־סדרים בחלוקת הכספים של מימיך
המיפלגות, על ״העדרן המצער של הרמוניה וסולידריות״ .הוא גם
התנגד לתמיכת הירוקים בסוציאל-דמוקרטים באחד הפרלמנטים
המחוזיים. כמו פטרה קלי, הוא טען כי הירוקים צריכים להישאר
״מיפלגה אנטי־מיפלגתית״ ,ושאסור לה לשתף פעולה עם
מיפלגת־העבודה המימסדית והמגוונת.
אר בעיקר התלונן בסטיאן על מה שנראה לו בהתגברות האגף
השמאלני, המארכסיסטי-לניניסטי. מיפלגת־הירוקים היא קואליציה
רחבה של חוגים שונים — פאציפיסטים, שומרי איכות־הסביבה,
סוציאליסטים, ליברלים, קומוניסטים. הוסכם שלמיפלגה
לא תהיה אידיאולוגיה, אלא תוכנית־פעולה מוסכמת. עיקרון
חדשני זה הנחיל לה את הניצחון המדהים בבחירות.
עתה טוען בסטיאן כי אנשי השמאל הקיצוני מפרים הסכם זה
למעשה, מנסים לדחוק את זולתם ולהשתלט על המיפלגה
מבפנים. כתוצאה מכר לא דבקה המיפלגה בניטרליות מוחלטת
ובהתנגדות שווה לשני הגושים, אלא מותחת ביקורת חריפה יותר
על צד אחד — האמריקאי.
אחד מגורמי הסיכסור היה העיקרון שנקבע במיפלגה, המחייב
את כל חברי־הפרלמנט שלה לוותר על מושביהם כעבור שנתיים,
במיסגרת של רוטציה כללית. רבים מן הצירים טוענים עתה כי
אי־אפשר לקיים סיעה יעילה בצורה זו. נראה כי בגרמניה, כמו
בארץ, מעטים מאוד מסוגלים לוותר מרצון על כסא, גם אם
התחייבו לכר מראש.
אני מקווה מאוד שהירוקים יתגברו על קשיים אלה, ועל כמה
ממחלות־הילדות שדבקו בהם. כי הנסיון שלהם הוא פריצת־דרר
מעניינת, שנתנה השראה לרבים בעולם, וגם אצלנו.

מארש, מארש דוברובסקי דבריו של פרדי דורה, בראיון שלו עם שרית ישי, העלו בי
זיכרונות רבים. על כולם גבר זכר של לילה אחד.
זה היה ליל־סילווסטר באמצע מילחמת־העולם השניה. חבר
של אחי המנוח, חייל בקומנדו הבריטי, בא לחופשת־בית, והזמין
אותי לקבל בחברתו את השנה החדשה. הייתי כבר גבר, בן 18 או
,19 והחלטתי שאני די גדול כדי לבלות ליל־סילווסטר בחברת
חייל אמיתי.

המיגזר שלנו השתרע מפינת הרחובות אלנבי והירקון, לעבר
הים, ומשם לאודר הטיילת צפונה. בקטע זה שכנו עשרות בארים
קטנים, האחד ליד השני. בבארים אלה הסתובבו כמעט אר ורק
חיילים זרים. היהודים הדירו את רגליהם מהם, כי החיילים היו
משתכרים ופותחים בתיגרות המוניות.
כמו כל צעיר בפלשתינה >א״י) דאז, לא ידעתי לשתות. היינו
שותים לעיתים רחוקות, במסיבות סלוניות, וגם אז היינו
מסתפקים בכוסית קטנה אחת של שרי־ברנדי או אג־ברנדי, או
יין אדום אליקנט.
הפעם, לכבוד השנה החדשה, החלטנו לשתות כוסית אחת בכל
באר. ידידי שתה קוניאק, ואני שרי־ברנדי. כוסית אחת בכל באר,
וביקור בכל הבארים, בזה אחר זה.
אחרי הבאר החמישי התחלתי להתנדנד קצת. אחרי
שניים־שלושה בארים נוספים, התנדנדתי מאוד. אבל זה לא הפריע
לאיש, כי הכל התנדנדו. לא היה איש בכל האיזור הזה שלא היה
שיכור כלוט.
היו שם חיילים מכל הסוגים. הרבה אנגלים, כמובן, וגם
אוסטרלים וניו־זילנדים. הודים, סיקים וגורקאס. כושים מכל מיני
מושבות. יוונים גולים. פולנים גולים. צרפתים חופשיים.
בין שני בארים עצר אותנו בטיילת אוסטרלי ענקי, שהחזיק
בידו בקבוק, לשתייה וכנשק.
״היי, אתם שם!״ צעק, והרים את הבקבוק ,״אתם יפאנים?״
״מה פיתאום?״ צעקתי בחזרה ,״אנחנו סינים!״
״סינים? זה טוב! סינים טובים!״ קרא האוסטרלי, וחיבק את
שנינו בעוז .״בואו לשתות על חשבוני! אוסטרלים וסינים יחד נגד
ממזרים יפאנים!״
נכנסנו לבאר הבא, ושם הציג אותנו האוסטרלי לפני בני־עמו
כידידים סיניים. איש לא הופתע. איש לא היה מסוגל עוד להיות
מופתע. אילו נכנס סוס־יאור והזמין דריי מארטיני עם שני
זיתים, לא היה אף אחד מרים גבה.
בקטע אחר מצאנו קצין פולני, יושב על שפת הכביש ובוכה
בדמעות מרות. אספנו אותו אלינו, ובבאר הבא ביכינו ביחד את

*ו רי * בנ ר׳

גורלה המר של פולין. שרנו ״מארש, מארש דוברובסקי״,
ומצב־רוחו של חברנו החדש התבהר עד כדי כך שהוא הטיל את
מימיו במקום, דבר שגרם לתיגרה המונית.
המשך הלילה מטושטש קצת בזיכרוני. אני זוכר רק בגאווה
רבה שהגעתי הביתה, ברחוב בוגרשוב, על שתי רגליי. בחצר הבית
הקאתי את נישמתי, ולאחר׳מכן ישנתי שנת־ישרים.
עד היום איני שותה שרי־ברנדי.

הבור מצירמה
לפני הרבה שנים הזדמנתי לישיבה של מועצת־הביטחון של
האו״ם. שכחתי מה היה הנושא.
הייתי עד־ראייה לסצנה זו:
הישיבה עדיין לא התחילה. באולם הוועדה התהלך דויד הכהן,
חבר מישלחת״ישראל. לפתע ראה יהודי־אמריקאי, שנכנס ליציע
האורחים. הוא צעק לו מרחוק להתקדם ולשבת בשורה הראשונה,
שהיתה שמורה לעיתונאים.
האיש נבוך במיקצת, אך עשה כמצווה וישב לידי.
סדרן־במדים, אדיב מאוד, פנה אל הכהן ואמר :״תסלח לי, סר,
אבל השורה הזאת היא יציע־העיתונאים״.
״זה או־קיי!״ צעק הכהן.
״אבל סר,״ התעקש הסדרן ,״אם תועיל לייעץ לידידך לעבור
לשורה השמורה לקהל״...
״זה בסדר,״ צעק הכהן ,״הוא יושב בסדר!״
כך זה נמשך הלוך ושוב, עד שהיו״ר קרא לפתיחת הישיבה.
האורח נשאר יושב לידי, והסדרן האדיב עמד חסר־ישע. מעולם
לא ראה דבר כזה.
הרגשה זו תקפה רבים שנתקלו לראשונה בדויד הכהן:
שמעולם לא ראו דבר כזה. כי הוא היה אדם מיוחד במינו. כמו
שאומרים: אחרי שאלוהים ייצר אותו, הוא זרק את השטאנץ. לא
היה דומה לו.

היתה לו גסות־רוח מלבבת, פראות חיננית שאי־אפשר היה
לעמוד בפניה. הוא היה עשוי כולו מיקשה אחת. כל תכונותיו היו
קשורות זו בזו.
כאשר כיהן כציר בבורמה, הפך מישהו את ההברות והדביק לו
את הכינוי ״הבור מצירמה״ .איכשהו הפך כינוי־הזילזול לתואר
של חיבה.
מעולם לא יכולתי להחליט אם האיש חכם מאוד, או להיפר. היו
סימנים לזה וגם לזה. בסוף החלטתי שהוא תערובת מוזרה,
מיוחדת־במינה, של שני הדברים גם יחד.
״הבור מצירמה״ הרחיק
ראות יותר מכל הגאונים
בירושלים, מדויד בן־גוריון
ועד משה שרת. הוא ראה שהגה
עומדת לפגי ישראל הזדמנות
חד־פעמית, ואולי בלתי־חוזרת,
והיא מוחמצת. הוא
הזהיר, הוא התריע, הוא
התרוצץ. אני מכיר את
ההרגשה היטב.
זאת היתה תבונה מדינאית
ברמתה הגבוהה ביותר. יתכן
שעזר וייצמן הרגיש כך
בקאהיר, כאשר ראה שמנחם
בגין ומשה דיין מוותרים על
ההזדמנות ההיסטורית ללכוד
את עיט השלום, תמורת הזרזיר העלוב של קמפ־דייוויד. אילו
התקבלה עצתו של הכהן, היתה ישראל פורצת לפני דור אל
תוך־תוכי העולם השלישי. מרחבי העולם החדש של אפריקה
ואסיה היו נפתחים לפניה כמחיר של קטטה חולפת עם
ארצות־הברית.
בעניינים אחרים הצטיין הכהן בחוסר־הבנה גמור, ולפעמים היו
דבריו פרימיטיביים ממש. בכך דמה לחבריו. בעניין העיקרי —
הערבי־פלסטיני — היה יונץ מן השורה, כשהוא משמיע מדי פעם
סיסמות יוניות פשטניות ותומך בקו הניצי של מיפלגתו.
על חיי הוא השפיע, בלי כוונה, לטובה. ב־ 1965 ערך ראש
עיריית פירנצה, ג׳ורג׳ו לה־פירה, את אחת מוועידות־השלום שלו.
כמו בשנים קודמות, הזמין אותי להשתתף. גולדה מאיר רתחה
מזעם, והורתה לשגריר־ישראל ברומא לכתוב ללה־פירה מיכתב
רישמי, על נייר־המיכתבים של שגרירות ישראל, ובו התביעה
לבטל את הזמנתי. איך זה יכול אדם דתי כמו לה־פירה להזמין
עורך פורנוגראפי כמוני, שאל השגריר הנכבד. לה־פירה הפיקח
התעלם מן המיכתב והראה אותו לי בבואי.
כשנוכחה גולדה לדעת שאשתתף בכל זאת בוועידה, שלחה
את דויד הכהן כמישקל נגדי. חלק גדול מן הוועידה היה מוקדש
לוויכוח בין שני הישראלים. לבסוף ניסחו האירופים והערבים יחד
איתי הצעת״החלטה, וזו התקבלה ברוב גדול, על אפו ועל חמתו
של הכהן הזועם.
לבסוף קרא בקול גדול לעבר הערבים :״אבנרי לא מייצג
אפילו חלקיק של חלקיק של הציבור בישראל!״
בו ברגע החלטתי להשתתף בבחירות, שעמדו להיערך כעבור
כמה חודשים. ואכן, יחד עם חבורה מצויינת של צעירים,
שהתקבצה מכיוונים שונים, הקמנו את תנועת העולם הזה — כוח
חדש, והכנסנו בפעם הראשונה סיעה בלתי־מימסדית למישכן
הכנסת.
שם נתקלתי שוב בדויד הכהן, והסתדרנו דווקא יפה זה עם זה.
אחת מהצעותי, שעוררו אז רעש גדול, היתה להקים בישראל ״בית
שני״ ,מועצה של ותיקים, שתדון בבעיות־היסוד של המדינה
והחברה ושתוכל לעכב חוקים נחפזים. למוסד זה, שזכה בציבור
בכינוי ״בית־הלורדים״ ,הצעתי לשגר אישים שהצטיינו בשטחים
שונים, וביניהם מדינאים אחרי תקופת־כהונה ממושכת.
מכל 119 חברי־הכנסת, רק אחד תמך בהצעה בפה מלא —
פינחס רוזן הפרוגרסיבי. דויד הכהן הצביע נגדה, אבל כעבור שנים
התוודה לפני שהוא מתחרט על הצבעתו .״זאת היתה הצעה
מצויינת!״ הרעים באוזניי, כשהוזמנו שנינו, כח״כים־לשעבר,
לישיבת הכנסת שבה נאם אנוור אל־סאדאת.
עם היעלמו מן הנוף הציבורי, גוברת השממה עוד יותר.

כלבים עזזבים
ידיד הזמין אותי לבקר עימו בבית אביו ולבחור בספרים. האב
הועבר לבית־אבות, האם נפטרה, והוא מחסל את משק־הבית.
היתה בבית סיפריה גדולה בשפה הגרמנית. כמה מן הספרים
נמכרו, אחרים חולקו לידידים. גם אני התבקשתי לבוא ולקחת כל
ספר שימצא חן בעיני. לא תהיה ברירה אלא למסור את הנותרים
להשמדה.
נכנסתי לבית. הרגשתי כמו גנב. גרוע מזה: הרגשתי כמי
שחודר לצינעת־הפרט של זר.
אין דבר אינטימי יותר מסיפריה פרטית. זהו עולמו הרוחני של
אדם. עם ספרים אלה בילה שעות ללא־ספור במגע רוחני הדוק.
עימם ידע רגעים של אושר, של עצב, של בדיחות־הדעת, של
התרוממות־הרוח. הם עזרו לעצב את אופיו ורוחו, בדרך
המיסתורית המקשרת את נפש הכותב עם נפש הקורא. אפשר
ללמוד הרבה מאוד על אדם על פי סיפרייתו.
אין עצוב יותר מאשר מראה סיפריה נטושה, שבעליה נעלם.
היא דומה לכלב שנעזב על-ידי אדונו. כמוהו, כל ספר מתחנן
שיקחוהו. לקחתי אחדים, ביניהם אחד ושניים שבעצם לא חפצתי
בהם. לא יכולתי לעמוד בפני תחינתם האילמת.

הם *ומרים...מה הן *ומרות...מה הם *וחרים...מה הן *ומרות...מה ה

יחזקאל חדד:

אהרון פאפו:

יצחק גולן:

״רא הווגש האבל .,הממשלה צוינה רהכסיק הבאת הצאן ליעוות
אחו׳ מות אנדוופוב!״ למנות ועוות חקירה!״ הוא לא חיווש!״ ״

הלוויתו של נשיא גרית־המועצות יורי אנדרופוב צולמה
ושודרה בכל רחבי העולם. אלפים עברו על פני ארונו,
מנהיגי העולם באו להלוויה, סרטים שחורים נתלו על
הדגלים. כל זה ראינו. אבל איזה אווירה היתה ברחובות,
כיצד קיבל העם הרוסי את הידיעה על מות הנשיא, האם
היה צער, האם היתה הפתעה! את כל השאלות האלה
הפניתי לפרופ׳ יחזקאל חדד, אשר חזר בימים אלה משהות
קצרה במוסקבה.
זה באמת היה קצת משונה. האיש מת. היתה לוויה ממלכתית
וזהו. שום דבר לא השתנה בעיר. כל המקומות היו פתוחים, לא הוו
שירי־אבל ברדיו, כמעט לא שונו תוכניות הטלוויזיה, בבולשוי
באלט, מרחק קצר מאוד מהמקום שבו הוצב ארונו של ארנדרופוב,
רקדו באלט כרגיל. שום אבל ברחוב, החיים פשוט נמשכו כרגיל.
אני, למשל, נשאתי הרצאה בפני 200 רופאי־עיניים במוסקבה,
כאשר התורגמנית שלי קיבלה פתק ואמרה לקהל שהנשיא מת.
אני הייתי נבוך לרגע והסתכלתי עליה כדי שתרמוז לי מה
לעשות. היא אמרה ביובש ״תמשיך בבקשה״ .אף פגישה שלי לא
בוטלה והוודקה הוגשה כרגיל.

• איד אתה מסביר את זה?
העם הסובייטי ידע שאנדרופוב חולה וכל יום חיכו למותו. במערב
לא ידעו בדיוק מה מצבו, אבל ברוסיה ידעו היטב ולכן זה לא
הפתיע אף אחד.

• אתה מתכוון להגיד שהממשלה דיווחה לעם
בדיוק מה מצבו של הנשיא?
בהחלט לא. אבל העם הרוסי יודע לקרוא בין השורות. כולם
ידעו שהוא היה מחובר לדיאליזה במשך ששת החודשים
האחרונים, למרות שבאופן רישמי זה לא נאמר מעולם.

• אתה אומר שהפתעה לא היתה. עצב היה?
אני לא הרגשתי בזד -פגשתי הרבה אנשים אחרי מותו. קשה
לי להגיד שראיתי עצב ואבל גדולים, אם בכלל.

דוח ועדת קרפ עוד לא ירד מכותרות העיתונים. לפני
שבוע הגן עליו בלהט השופט אגרנט. אחריו השמיע הפרופ׳
זמיר דברים חמים על אופיה, יושרה וכישוריה של הגברת
קרפ. האם לא הגיע הזמן ״לרדת״ מהדוח הזה! האין
הביקורת שלוחת״הרסן פוגעת באושיות החוק במדינה!
האם לא ירתעו אנשי מישפט מהשתתפות בוועדות חקירה
בעתיד! את כל השאלות האלה הפניתי לעורד״הדין, בעל
ההשקפות הימניות, מר אהרון פאפו.
את הדוח עצמו לא קראתי. כל מה שאני יודע עליו ליקטתי
מריעות של אנשים משני הצדדים. אבל אני רוצה שתדעי שהכעס
שלי הוא לא על הגברת קרפ ולא על אנשי הוועדה. אני נילאתי
מוועדות־חקירה מישפטיות שמטפלות בבעיות לאומיות
וציבוריות דרך הפריזמה של המישפטפטנות.

• מה זה מישפטפטנות?
זוהי היצמדות יבשה לאות הכתובה ולסעיף הפורמאלי, כאשר
בעצם מטפלים בבעיות שאינן מישפטיות. מישפטים הוא עיסוק
שצריך לעסוק בו בשכל ובתבונה ולהימנע מליישם אותו, כאשר
הוא עלול לגרום אסון.

• נראה לי שאתה אומר כאן דבר מאוד מסוכן?
אני יודע מה שאני אומר. למשל דוח ועדת כהן. יכול להיות
שמבחינה מישפטית הוא בסדר גמור. אבל תראי מה הוא עשה. מי
צריך ועדה כזאת בכלל.

• הטענות שלך הן נגד מי שממנה את הוועדות?
בדיוק. הממשלה אחראית לכך והיא צריכה להפסיק את זה
מייד. וגם שהציבור יפסיק להתייחס בכבוד כל־כך גדול לכל מה
שנקרא ועדה מישפטית. יש המון מישפטנים לא חכמים ויש גם
שופטים שאינם שיא התבונה. יש בארץ פולחן של המישפט והוא
נוצר בגלל חולשת הממשלות, שלא רוצות לסמוך על עצמן
בהכרעות גורליות, ומתוך השש שמא תוטל עליהן אחריות
ציבורית הן מחפשות מחסה מתחת לגלימתו של היועץ המישפטי.
אגב, אין תקדים בעולם שהיועץ המישפטי יושב בישיבות
ממשלה.

• בוא נחזור לוועדת קרם.
יכול להיות שהגברת קרפ היא מעולה והיא חכמה והיא ישרה.
הטענה היחידה שיש לי אליה זה שהיא היתה צריכה להבין
שהמיסמך שלה לא יהיה מסמך מישפטי, אלא מיסמך פוליטי וככה
להתייחס אליו, אפילו תוך כדי כתיבתו. בכל השאר אשמים אלה
שמינו אותה.

בגלל שנת הבצורת הקשה שפקדה אותנו, הועברו
השבוע עדרי הבדואים צפונה, ליערות הקרן־הקיימת, כדי
להציל אותם מרעב. שאלתי את דובר הקרן־הקיימת, יצחק
גולן, מה יקרה ליערות שמטפחים במשך שנים רבות, אחרי
ביקור של 80 אלף ראשי הבקר.
טוב שאת שואלת, כי אני מבין שכל חובבי הטיולים בטבע
תפשו פחד מהעניין. יש שני סוגי יערות בארץ. חלק שניטע בידי
אדם וחלק שנקרא חורש טבעי. לחורש הטבעי יש נטיח לצמוח
פרא והוא צריך לעבור גיזום מיוחד, כדי שיצמח כלפי מעלה ולא
לצדדים. כבר לפני כמה שנים הסתבר שחלק גדול מעבודת הגיזום
הזאת יכול להתבצע על־ידי צאן. הם אוכלים את הענפים
המיותרים ולא פוגעים בגזע או בעלווה. תוך כדי שהיית הצאן
במקום, החורש מקבל גם זבל טבעי.

• אם משתמשים בזה כבר שנים אחדות לתועלת
היער עצמו, אז מה הסירסום הגודל שעושה הסיירת
הירוקה, באילו היא מצילה את עדרי הצאן מרעב?
השנה היא באמת מצילה אותם מרעב, כי אחרת היו נפגעים,
בגלל הבצורת. אבל החידוש הוא רק בסיבה ואולי בכמות העדרים
שיובאו הפעם.

• אז זה פשוט נראה סאילו הסיירת הירוקה רוצה
לתקן את יחסיה עם הבדואים שהם מאוד מעורערים
בזמן האחרון?
את זה את אמרת.

ם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים...חה הן אוחרות...מה הם

אברהם אירן:

רפאל ק 1טל1ביץ:

ישראל גוריון:

,.בתח־תיקווה הבנה ,.רמה שלא *עיוו ״אני בימאי זימה
בערבים!״
רבני ־ בוק שניה! ,,מה רע בארץ ר ק
נראה כאילו איומי החרדים על ראש עיריית
פתח״תיקווה לא יעזרו הפעם. ראש־העירייה לא נכנע
והשבוע שלח את חוק־העזר בדבר פתיחת״בתי״העינוגים
בלילות״שבת, לשר־הפנים, לאישורו. עתה מתארגנת
קבוצה גדולה של חילונים תחת השם ״אזרחים שאיכפת
להם״ כדי להשיב מילחמה. סיפר לי עורד״הדין אברהם
אורן, נציג הקבוצה:
ההתארגנות שלנו התחילה כבר לפני הבחירות לעירייה, כי
חשבנו שזו הזדמנות לעשות מפתח־תיקווה עיר חיה. במשך 10
השנים האחרונות הפכנו להיות בני־ברק שניה ובגלל זה הגיעו
לפתח־תיקווה יותר ויותר דתיים. ישבנו אז עם תבורי והוא הבטיח
הבטחות בנושא. להפתעתנו הגדולה הוא גם קיים אותן.

• למה.להפתעתנו״?
כי זה לא מקובל אצל פוליטיקאים לקיים הבטחות.

• אם תבורי קיים את הבטחותיו, למה אתם שוב

בפעולה?

חיים אחרון נבחר להיות מועמד חרות לראשות מחלקת
העליה והקליטה בסוכנות היהודית. כרגיל, אחדים
מרוצים מבחירתו של האיש ואחרים לא. שאלתי את רפאל
קוטלוביץ, מי שהיה בתפקיד זה בשנים האחרונות, אם הוא
מרוצה מבחירתו של חיים אהרון.
הוא נבחר.

אחרי הבחירות הפסקנו את הפעילות שלנו והיינו רק כלבי
שמירה. אבל לאחרונה, התחילו החרדים שוב לעשות צרות.
כשהתקיימה הישיבה של מועצת״העירייה, שבה הוחלט לאשר את
שינוי חוק־העזר ולהרשות פתיחת בתי־עינוגים בלילות־שבת,
התפרצו לחדר כ־ 50 לובשי שטריימלים ובראשם שני הרבנים
הראשיים של פתח־תיקווה, ובאיומים הפסיקו את הישיבה. רק
המישטרה הצליחה לסלק אותם. מאז הם מטרידים ומאיימים כל
הזמן.

אני הייתי מתומכיו הנלהבים של אריאל שרון ואני חושב
שהוא היה עושה את העבודה בצורה הטובה ביותר שאפשר.

קודם כל לתת גב לתבורי. זה מיקרה יוצא־דופן שפוליטיקאי

יוצא לפני המחנה והמחנה לא רץ אחריו.

• אינך חושב שכדי לשכנע אנשים לעלות ארצה,
במצב הנוכחי של המדינה, צריך להיות קוסם או
לפחות סופרמן?

• מה אתב! יכולים לעשות?
• ומדוע המחנה לא רץ אחריו?
בעלי החנויות פשוט פוחדים. פוחדים על חלונות־הראווה
שלהם, פוחדים שתילקח מהם תעודת הכשרות ובמיקרים אחדים
פוחדים גם על חייהם.

• איך בכל זאת תשכנע אותם לפתוח את עסקיהם
בלילות שבת?
נחליט לתמוך אחד בשני. כולם ביחד יפתחו את עסקיהם. כל
אחד יהיה גב לשני.

• ואם בכל ואת יהיו צרות, מכות, שכירת חנויות
׳״ וכר?
נזמין את המישטרה שתטפל בהם, כמו שהיא מטפלת בכל
פושע שמפריע למהלך תקין של החיים.

• את זה אני יודעת. אבל, האם אתה מרוצה מכד?
כבר אמרתי שאכבד את מי שייבחר.

• אתה היית מתומכיו של אריאל שרון לתפקיד
זה. האם אתה חושב שהוא מתאים יותר מחיים
אהרון?

למה? מה רע בארץ?

• למשל מילחמה בת כמעט שנתיים, אינפלציה
אדירה, בעיות חברה, מיתון בשער.
לכן חשובה המוטיבציה של האיש שיעמוד בראש המערכת.

• ומה על המוטיבציה של העולה כפוטנציה?
לחלק מהם יש מוטיבציה דתית והם יעלו על אף הקשיים. על
החלק האחר צריך לעבוד. את חושבת שהמצב באמריקה היום
טוב?

• בטח טוב מאשר בארץ.
אני לא בטוח בזה. לא מבחינת איכות־החיים, לא מבחינת
הדאגה לחלשים, לא מבחינת הדאגה למהגרים, שאצלנו הם
עולים, ולא מבחינת האתגר הלאומי.

בימים אלה נערכות ב״בית״לסין״ חזרות על מופע בשם
״מצא אשה מצא טוב״ .אלה הם סיפורי זימה שכתבו רבנים
יהודיים במאות עברו. סיפורי זוועה שהיו מספרים לחתן
לפני נישואיו, ולכלה לפני כלולותיה. מעין לקט בגנות שני
המינים. בימאי ההצגה הוא ישראל גוריון שבעבר ביים את
״ערוגות החשק״ ,״סיפורי דה־קאמרון״ ו״עומד לי על קצה
הלשון״ .שאלתי את ישראל גוריון האם הוא מונה רישמית
לבימאי־הזימה של התיאטרון הישראלי.
זה כנראה מה שקרה. בטח את רוצה לשמוע משהו מאוד
פיקאנטי על הסיבות לכך, אבל אין לי. זה פשוט מיקרי. הציעו לי
לביים גסות אחת וזה הצליח. אז הציעו לי עוד גסות.

• .אתה נהנה מהחומר?
מאוד. זאת התפרקות בשבילי. החומר של ״מצא אשה מצא
טוב״ הוא חומר מפולפל מאוד, חכם מאוד ויהודי מאוד. זו הצגה
לחכמים. כמה שאתה יותר מכיר את המקורות אתה יותר נהנה.

• האם מפריעה לך התווית של בימאי־זימה?
לא. אצלי הזימה זה רק בערבים. בבוקר אני בימאי של הצגות
ילדים ובאמצע אני שחקן.

• התקופה היא לא תקופה טובה למופעי בידור.
אתה חושב שהצגת חוכמה כזאת תלך?
בזה אני לא מבין. אבל יענקל׳ה אגמון דווקא כן מבין, והוא
אומר שבדיוק זה הזמן לחומר שהוא גם פיקנטי וגם משעשע.

דניאלה שמי

ולמ חזי קי כרטיס אשראי
ויזה וישראכרט
רכישת טלויזיה צבשנית״מץ־
כ 12-תשלומים דולריים שווים
לך $ 54
לך $ 83
לך $ 96
לך ווו $

קח לך טלויזיה צבעונית ״4ו עם שלט רחוק
היתרה ב-וו תשלומים של $ 54 כל תשלום.
קח לך טלויזיה צבעונית ״ 20 עם שלט רחוק
היתרה ב-וו תשלומים של $83 כל תשלום.
קח לך טלויזיה צבעונית ״ 22 עם שלט רחוק
היתרה ב-ח תשלומים של $ 96 כל תשלום.
קח לך טלויזיה צבעונית ״ 26 עם שלט רחוק
היתרה ב-וו תשלומים של ווו $כל תשלום.

המחירים נקובים בדולרים.התשלום יהיה בשקלים לפי
שער מכירה להעברות והמחאות ביום החיוב.
אספקה והדרכה לכל חלקי הארץ,תוך שבוע מיום קבלת
ההזמנה במץ,תמורת סכום סימלי של ,500ו ש׳(סכום
זה ישולם בעת קבלת הטלויזיה).

וידאו בתשלומים טיקליימללא ריבית וללא הצמדה
¥אספקת הוידאו בגמר התשלומים.
* המחירים כוללים מ.ע.מ.
* המחיר לפי מ.ג,.התשלום יהיה בשקלים לפי שער
מכירה להעברות והמחאות ביום החיוב.
המבצע בתוקף עד סוף אפריל 84

^ ומא איננה עוד העיר הקדושה, הניצחית, של הדת
1/ /הקאתולית. כיום היא עיר חילונית, בירת מדינה אירופית
חשובה, שבה יש לוואתיקן מעמד מיוחד. זה הכל ״.מישפט פשוט
זה, שסיכם השבוע את המאמר הראשי ביומון האיטלקי רב
ההשפעה, קוריירה דה־לה־סיירה, סימל לרבים את המהפך
הכביר שחל השבוע באיטליה.
המאמר הוכתר בכותרת רבת המשמעות ,״מבניטו(מוסוליני)
ועד בטינו (קראקסי)״ ,שמכהן כיום כראש ממשלת איטליה.
קראקסי, שרבים מתחו עליו ביקורת קשה ומובנת, מכיוון שהוביל
את מיפלגתו הסוציאליסטית לקואליציה עם הנוצרים־

קראקסי, התלוי להמשך שילטונו בקואליציה עם מיפלגה
דתית, הנוצרית־דמוקראטית, הגדולה בהרבה ממיפלגתו
הסוציאליסטית, נאלץ, כמובן, גם לוותר בנושאים רבים וחשובים.
בין השאר תמשיך המדינה להכיר באורח אוטומאטי בנישואים
שנערכו על״ידי כמרים קאתוליים, תכיר בבתי־הספר של הכנסיה.
כמרים קאתוליים ימשיכו לקבל פטור משירות צבאי, והממשלה
תשתתף בתשלום משכורתם של מיספר רב של כוהני־דת מכל
הסוגים.
הנמכת הפרופיל. העיתונות הסוציאליסטית שיבחה,
בדרך־כלל, את ההסכם. כמה מאנשי השמאל במיפלגה, שהתנגדו
לקואליציה עם הימין, ונהגו לבקר את העדר הישגיו של קראקסי
בתחום מדיניות־החוץ והמדיניות החברתית, העלו עתה על נס את
ההתקדמות הרבה שהשיג ראש־הממשלה בתחום החשוב של
חילונה של איטליה.
עיתונאים אחרים הצטרפו לדברי ההלל, אבל הדגישו גם את
המיפנה החשוב שחל במיפלגה הנוצרית״דמוקראטית, שהפכה
ממשרתת עיוורת של הכנסיה לכוח פוליטי כמעט ליבראלי.
כאן שיחקה פולניותו של האפיפיור תפקיד חשוב. יוחנן פאול
השני מתעניין מאוד בפוליטיקה בינלאומית .,ופחות בנושאים
איטלקיים פנימיים. לכן ירדה עד מאוד מעורבותו של הוואתיקן
במיפלגה, ואין לו כל השפעה על מינויים פנימיים, או קביעת
מדיניות.
עובדה זאת, ושתי המפלות שנחל הוואתיקן במישאלי עם
בנושאי ההפלות ( )1981 והגירושים ( )1974 סללו את הדרך לאמנה
החדשה.
ציניקאים סבורים שגם הסתבכות הוואתיקן בשערוריות
שחיתות, ובעיקר פרשת בנק אמברוסיאנו שאחד ממנהליו,
רוברטו קאלווי, נירצח על־ידי המאפיה בלונדון, הביאו להנמכת
פרופיל, שנוצלה היטב. כל הגורמים האלה אינם משנים את
העובדה, שראש־הממשלה בטינו קראקסי, השיג אמנה מתקדמת
ביותר עבור אזרחיה החילוניים של איטליה. לנו לא נשאר אלא

לקנא.

אנגליה:
ס תר ת ראשית
ראש־כנסיה יוחנן סאולוס
לבנות חיים מוסריים
דמוקראטים, זוכה כיום לתהילה רבה, ולתשבחות גם מאויביו
בעבר הקרוב.
בפיקחות ובכושר ניהול דיפלומאטי בלתי־מבוטל, הצליח
קראקסי לסכם אמנה היסטורית עם הכנסייה הקאתולית, שתעניק
גושפנקה חוקית לשינויים העצומים שחלו באיטליה בשנים
האחרונות.
בין טוב ורע. השינוי במעמדה של רומא הוא חשוב, גם עקב
סימליותו, וגם באורח מעשי. ישראלים, הרגילים לשימושים
הפוליטיים הרבים שנעשים בקדושתה של ירושלים (אפילו
באמנת היסוד של המועצה לשלום ישראל־פלסטין קיים
איזכור של ירושלים ,״בירת הנצח של ישראל״) ,יכולים להבין
לליבם של האיטלקים הנאורים שנשמו לרווחה השבוע, אולי יותר
מבני עמים אחרים.
תושבי רומא עצמה מצאו באמנה החדשה משמעויות, הנוגעות
היטב לחיי היום־יום שלהם. הצנזורה המיוחדת לסרטים, ואפילו
לספרים, הוסרה. לפי האמנה הקודמת, שאותה סיכם עם הוואתיקן
הדיקטטור הפאשיסטי של איטליה, מוסוליני, בפברואר ,1929
ניתן לכנסיה הקאתולית היתר מיוחד לצנזר ספרים וסרטים
הפוגעים בדת, או במוסד האפיפיורות. צנזורה זאת סוייגה לבירה
רומא בלבד, בשל אופייה ה״קדוש״.
השבוע בוטל סופית ורישמית הבסיס החוקי לכל התערבות
דתית בחיי היום־יום של רומא, בהסכם שעליו חתמו ראש
הממשלה קראקסי, ונציג הוואתיקן, הקארדינל אוגוסטינו
קאסרולי. ראש הכנסיה הקאתולית, האפיפיור הפולני, יוחנן פאול
השני, שיבח את ההסכם כמיסמך בעל חשיבות היסטורית
המאפשר ״יחסי״שלום על בסיס של הדדיות בין הוואתיקן ובין
המדינה האיטלקית״.
האפיפיור אף הביע תיקווה ש״הכנסייה תמשיך לתרום
לדיאלוג יצירתי עם איטליה, שיאפשר למיליוני הקאתולים
להמשיך לבנות חיים מוסריים, המבוססים על אבחנה מבוססת
ומוסמכת בין טוב ורע.״
פטור משירות צבאי. העיתונות הקומוניסטית מחתה על
הוויתורים המוגזמים שעשה קראקסי לוואתיקן, וכך עשו גם כמה
אנשי־רוח חילוניים חשובים. לא היה בכך כדי להפחית מחשיבות
הישגו היחסי של ראש־הממשלה. העובדה שהאמנה ביטלה את
מעמדה של הדת הקאתולית כדת המדינה, היא בעלת חשיבות
מכרעת.
לא פחות חשוב נושא החינוך. חינוך קאתולי הפך לרשות,
ואלמנט הכפייה הרתית בוטל. חל קיצוץ משמעותי בהקצבות
המדינה לחינוך הדתי, והזכות הבלעדית של הוותיקן להעניק גט
בוטלה. די בכך שאחד מבני הזוג יחליט לפנות לבית־דין חילוני,
כדי שהדיון בפרשת הגט יופקע מהכנסיה לחלוטין.

^ שהאלים, החשים עדיין רגש־נחיתות מסויים כלפי אנגליה,
חייבים לקרוא, מפעם לפעם, את העיתון הנפוץ ביותר באי
הבריטי, ניוז אוף זה וורלד. עיתון זה יוצא לאור בימי ראשון,

ונמכר ביותר מ־ 6מיליון עותקים. זהו העיתון הנפוץ ביותר
במדינה מערבית כלשהי.
לשם השוואה נמכר שבועון האיכות ניו־סטייטסמן ב־ 80 אלף
עותקים בלבד. גם היומון היוקרתי גארדיין, שהכפיל בשנים
האחרונות את תפוצתו בעטיים של המשברים התכופים ביומון
המתחרה, טיימס, עדיין לא הגיע למכירה של 400 אלף עותקים.

09111ח סן
אנגליה האמיתית. ניוז אף זה וורלד מתמחה
בפורגוגראפיה רכה, צדקנית, במדור ספורט בן שבעה עמודים(גם
הוא ברמה פחות מנמוכה) ובפוליטיקה סופר־ימנית. רוב הקוראים
הם פועלים, המתעלמים לחלוטין מהחלק התוקף את האיגודים
שלהם, ומתרכזים בסיפורים עסיסיים, בחלקם מצוצים מהאצבע,
על חייהם הקסומים של העשירים והמפורסמים.
הכותרת הראשית שהופיעה בניוז אוף זה וורלד בשבוע
שעבר היתה באמת לפי מיטב המסורת .״הלילה הראשון שלי עם
אלטון,״ זעקו האותיות השחורות. כלתו של אלטון ג׳ון, זמר רוק
מפורסם ויו״ר מועצת־המנהלים של מועדון הכדורגל ווטפורד,
סיפרה על אהבה זכה ״בנוסח הישן״ ,והביעה חוסר דאגה מוחלט
מהסיפורים על נטייתו של אלטון גם לגברים.
אפשר, ואולי גם רצוי, לחייך בזילזול גמור. עם זאת, כראי
לזכור שמדובר כאן במזונם הרוחני השבועי של 20 מיליון בריטים
לפחות, נוסף לעוד כ־ 20 מיליון הקוראים עיתונים כמעט זהים כמו
פיפל, סאנדיי מירור או סאן.
אלה מייצגים את אנגליה האמיתית, הרבה יותר ממוצגי־האיכות
של הבי־בי־סי, שאנו רואים על אקרני הטלוויזיה שלנו.

סוציארדו>וקונ1ה:
חשבון דווחוהפסד
*וידיר זה לקה, לפני שבועיים (העולם הזה
15.2.84/במה שאפשר להגדיר באופטימיות מופרזת.
התיקווה שהמישמרת הצעירה של מיפלגת־העבודה תקבל
בוועידתה החלטות מדיניות מרחיקות־לכת, התבדתה. כך
החמיצה המישמרת את הסיכוי החשוב שהיה לה להשתלב
בסוציאל־דמוקראמיה ופוליטית רעיונית מבחינה המערב־אירופית.
הצעות ההחלטה של הוועדה המכינה היו, אומנם,
חד־משמעיות, דיברו על השתלבות בעולם השלישי, ואף
כללו דברי־גינוי חריפים לפלישה האמריקאית לאי הקאריבי
הקטן, גרנדה. אלא שרוב ההצעות האלה נשמטו בדרך לאולם
הוועידה. או שנידחו למועד מאוחר יותר. שספק אם יגיע
אי־פעם.
המקל והגזר. ממש כמו בכינוסי־צופים התערבו
בהחלטות הוועידה מעיז מדריכים. גורמים מבחוץ שעברו
מזמן את גיל ,35 שהוא המכסימאלי לחברות במישמרת. ח״ב
מיכאל בר־זוהר וחברים בכירים בתק״ם, מהם אחדים הזוכרים
עדיין את פועלו הגדול של גדוד־העבודה מניסיון אישי, דאגו
שצירי הוועידה לא ירחיקו לבת.
הנושא הפלסטיני לא היה בעייתי, מכיוון שגם ההצעות
של הוועדה המכינה לא חרגו מהקו הידוע של
מיפלגת־העבורה. אבל גם הנושא הבינלאומי הדאיג את
העסקנים הבוגרים, שפעלו לפי הוראות ברורות מרחוב
הירקון 110 בתל־אביב.
ההצעה לגגות את ארצות־הכרית בעניץ גרנדה נמחקת
ואילו תחת ״העולם השלישי״ הדגישה ועידת המישמרת את
שייכותה ל״עולם החופשי״ ,הרכושני והשבע. מינוח זה
העמיד את המישמרת מעבר לאגף הימני של הסוציאל־דמוקראטיה
האירופית, שלא לרבר על צעירי המיפלגות
הסוציאליסטיות באיזור זה.
הרושם הכללי היה עגום עוד יותר, מכיוון שצעירים רכים.

מדריד בר־זוהר
לא להרחיק לכת
העובדים במנגנוני המיפלגה וההסתדרות עשו לעצמם
חשבון רווח והפסד אישי, מה גם שקיימת ביום אווירה כאילו
המערך עומד לנצח בבחירות, וחלוקת טובות־ההנאה בשער.
שיטת המקל והגזר, שהופעלה כלפי החברית הספיקה
כדי לגנוז כמה הצעות חשובות, בעזרת הימין במישמרת,
בראשות יו״ר המרכז, משה כהן. עם זאת, עדיין עומדות על
הפרק כמה הצעות, החורגות מההסכמה המקובלת
במיפלגודהעבודה, ובמישמרת הצעירה הנוכחית יש, לפחות,
מאבק רעיוני בנושא הבינלאומי.

חיי ברע

ראש קטן

שיחר

צר־ש

מאחרי המירקע

• לעורך מבט שני, חיים יבין, ולכתב
מיכה פן, על התוכנית שטיפלה בבעיית ״הראש
הקטן״ של בני הקיבוצים, המסרבים לקבל ההגות
פיקור בצה״ל. אמנם, השניים נהגו בזהירות רבה,
שמרו באופן קפדני על ״האיזון״ ונמנעו מלהיכנס
לעומק הבעיות שהתעוררו, אך גם כר היתה זאת
כתבה אמיצה מאור, שהעזה להצביע על אחת
הבעיות הכאובות ביותר של המציאות
הישראלית, שכל הגופים המימסדיים משתדלים
לטאטא אותה מתחת לשטיח.

פצצת ריבדיז -שילח
פצצת־זמן תיקשורתית מתקתקת זה כשבוע
ימים בלישכתו של ראש־הממשלה, יצחק
שמיר. ההתפוצצות עלולה לבוא בצורת שינוי־מדיניות
ראדיקאלי ביחס השילטון לרשות־השידור
ולבחירת היו״ר והמנכ״ל בסוף חודש
מרס.

סין איננה רחוקה
• לעורך מוקד, יעקב אחימאיר, על
הראיון שערך עם דויד הכהן דל. ראיון זה חשף
שוב לעיני הצופים את אחת מהדמויות המרתקות
ביותר בקשת הפוליטית הישראלית, דמות של
מנהיג, המביע את דיעותיו ברבים, בלא מורא
ובלי משוא־פנים. הראיון עם דויד הכהן עורר שוב
את סיפור ניסיונו, בשנות ה־ ,50 לכונן יחסים
דיפלומטיים עם סין העממית, שטורפד על־ידי
צמרת השילטון הישראלי. מתוך דבריו של הכהן
שבה ועלתה המחשבה שאילו היו מייצבים אז
יחסים אלה, היה הדבר משפיע נחרצות על
החברה, הכלכלה והמדיניות הישראליים (ראה

צנ״ג

יום ף! לפיד.

החמצה צבועה
• לתסריטאי ובימאי סרט־התעודה בן־־אהרון
עימות עם אובדן הדרך, יהודה קווה. סרטזה היה ניסיון טלוויזיוני גמדי לעסוק בדמותו
השנוייה־במחלוקת של מי שהיה מנהיג
אחדות־העבודה ומז״כל ההסתדרות. קווה נכשל
כישלון נחרץ בהתמודדות עם דמותו של
בן־אהרון, תוך שהוא נתפס לפרקים הסנסציוניים
יותר של חייו, תוך אי־יכולת להתמודד עם
הסוגיה האידיאולוגית. למרות הסימפאטיה של
הצופה לאישיותו של בן־אהרון, לאורך הסרט
בלט שהבימאי־תסריטאי סובל ממה שנהוג לכנות
בבניין הטלוויזיה ״תסביך יגאל לוסיך. השאלות
הלא־אינטליגנטיות של הבימאי לבן־אהרון לא
הצליחו להבהיר מדוע מוסרת הטלוויזיה
הישראלית נושא רגיש שכזה לידיים כה
בלתי־אמונות — שאלה שהתשובה לה היא,
פשוטה למדי: בימאי זה מצליח לעקוף כל מוקש
איריאולוגי העשוי להקרות בדרכו.

הוא הגיע לפירסום רב1בתקופה שבה ניהל את
קבוצת־הכדורגל בית״ר ירושלים. בראשית שנות
ה־ 70׳ פוצץ את שערוריית השחיתויות בכדורגל,
פרשה שהביאה להקמת ועדת־חקירה ממלכתית,
שבה אף העיר והוקיע חלק משחיתויות הכדורגל.
קודם לפגישתו עם ראש־הממשלה יצר ריבלין
מגע עם מי שהיה מנהל חטיבת־החדשות
בטלוויזיה, דן שילון, ושאל אותו עם יהיה נכון
למלא תחתיו את מישרת מנכ״ל רשות־השירור,
במקומו של יוסף(״טומי״) לפיד. שילון ההמום
הגיב :״אבל אתה יודע מאיזה מישפחה אני בא
ריבלין, השיב לו :״זה לא משנה, מנכ״ל הרשות
חייב להיות מיקצוען ...תשאיר לי את שיכנוע
ראש־הממשלה בעניין...״
במהלך פגישתו עם שמיר הבהיר ריבלין את
תביעתו למינוי שילון כמנכ״ל הרשות. ראש־הממשלה
לא דחה את הצעתו של ריבלין,
שהבהיר לו את כוונותיו לגבי הניהול העתידי של
הרשות, בצוותא עם שילון.
אחרי פגישתו עם ראש־הממשלה יצא ריבלין
לנסיעת־עסקים בדרום־אפריקה. ,שממנה הוא
ישוב השבוע, לפני היום בו יוכרע, בישיבה של
ראש־הממשלה ושר־החינוך, נושא הנהלת רשות־השידור
בקדנציה הבאה.
באותה הפגישה עם שמיר יציג שר־החינוך־
והתרבות, זבולון המר, את הנבחרת שלו לניהול
רשות־השידור: ניבחרת, שבה מועמדו למישרת
היו״ר הוא עורר־הדין מיכה ינון, והמנכ״ל הוא

מישפטן ריבלין
חרותניק ישר
סיפורה של פצצת־הזמן החל כאשר זימן שמיר
אליו לפגישה את עורך־הדין הירושלמי ראובן
(״רובי״) ריבלין, בכוונה לשכנעו ליטול על
עצמו את מישרת יו״ר הרשות.
ריבלין, הדמות הסימפאטית ביותר בסניף
תנועת־החרות בירושלים, ששימש בעבר כחבר
מועצת עיריית ירושלים שם סייע לראש־העיריה
טדי קולק במשימות רבות — נחשב כביבשה
שחורה בסניף חרות. הוא הגיע לפני 15 שנה
לעימות עם מנחם בגין, דבר שעצר את מסלולו
הפוליטי לכנסת.

מקורבים ללישכת ראש־הממשלה טוענים
שאין בכוונת שמיר להפקיד את מישרת יו״ר
הרשות בירי נציג סיעה דתית קטנה כמפד״ל.
בכוונת ראש־הממשלה ליצור ברשות איזון
ניהולי בין הליכוד למערך, כנוסחת־קבע לעתיד,
תהא מיפלגת השילטון אשר תהיה. לדעת ראש־הממשלה
עשויה נוסחה זו לחסן את רשות־השידור
הממלכתית מפני זעזועים פוליטיים
בעתיד.

אנאטומיה שד התפטרות

סיפור התפטרותו של עורך מבט, מיכאל
קרפין, וחזרתו־בו מהתפטרותו, מעיד על מעמדה
וחולשתה של הטלוויזיה הישראלית בעידן יוסף
לפיד, ראובן ירון וטוביה סער.
הסיפור החל כאשר הבהיר לפיד למנהל
הטלוויזיה, סער, שידר הרשות, ירון, מתנגד
לאישור מינויו של קרפין עם תום תקופת־הניסיון
שלו בתפקיד.
סער זימן אליו את יאיר שטרן וקרפין,
התערבות שבזאת
וחזרתו

במהלך התפטרותו.
מהתפטרותו של מיכאל קרסין,
נערכה התערבות על בקבוק ויסקי בץ

חיים יבין למנשה רז.

יבין טען שקרפין לא ישוב לתפקידו,
בעוד רז טען את ההיפך.
אחרי חזרתו של קרפין מסר יבין ל ח
בקבוק ויסקי, שממנו לגמו בצוותא רוב
כתבי מבט.

והודיע לקרפין שמיכרזו אינו מאושר, ועליו -י
לקבל על עצמו את הדין, קרי: שלושה חודשי־ניסיון
נוספים.
קרפין הודיע בו במקום על התפטרותו.
ההודעה דירדרה מיד היחסים בין קרפין לשטרן.
בשלב זה נכנסו לתמונה כתבי מבט. מאחר
ויו״ר הוועד, אורי גולדשטיין, יצא לשירות־מילואים
בעזה, הודיע חבר־הווער השני, ניסיס
מישעל, שאינו מסוגל לנהל לבהו את המאבק.
אז נבחרה ועדת־ארבעה, ובה חיים יבין, מיכה
לימור, אהוד יערי, ניסים מישעל — שנוערו
עם הנהלת־הרשות. כעס רב בקרב הכתבים עורר
אהוד יערי, שניסה לנהל משא־ומתן עצמאי עם

ההנהלה.
במקביל פנה יאיר שטרן לשלמה ארד
והציע לו ליטול על עצמו את מישרת עורך־
המישנה של מבט, תוך הבטחה שכעבור זמן
ימליץ עליו כמועמד לתפקיד העורך. ארד דחה
את הצעת שטרן. עורך־המישנה של מבט, רפיק
חלבי, הוריע שהוא הולד עם קרפין.
סער החליט שזוהי הזדמנות לרצות את
הקומיסרים הפוליטיים של הרשות, ומיהר לבשר
זאת בישיבת הוועד־המנהל, מבלי שנדרש לכך.
נציג המערך בווער־המנהל, ישראל פלג, גינה
אותו.
בקרב הכתבים הועלו הצעות שונות של
התפטרות ראשי־הדוכנות, ראשי מערכות מבט
שני, מוקד והשבוע יומן אירועים, כאות מחאה.
העריכה של מהדורת מבט ביום השלישי
האחרון בידי יאיר שטרן הזכירה לכתבים את *>-

המראה הצפוי למבט, אם יחזור קרפין לשורת
הכתבים.
מאחר שהפרשה פרצה החוצה, פנו טוביה סער
ויוסף לפיד לקרפין בנוסח ״בוא ותעזור לנו
לעקוף את התנגדות הידר ירון לאישור מינויך
לתפקיד, וקבל על עצמך עוד שלושה חורשי
ניסיון.״
קרפין שב לתפקידו, כאשר סער מבטיח לו
״זהב פרוויים״ כמאמר אחד ממקורביו של קרפין.
לסיכום: משבר־התפטרות־קרפין מעיד שוב
על השבירות של הטלוויזיה, כאשר מנהליה
נוהגים כמו שור בחנות־חרסינה.

קפה הפור ב״מבט״
מתח העצבים של מנהל חטיבת־החדשות,
יאיר שטרן, במהלך שבוע משבר״ההתפטרות
של מיכאל קרפין, הביא להתפרצות מדהימה
באחת מישיבות־הבוקר, שבראשה ישב.
בישיבה זו קבע שטרן, בין השאר :״שיורידו לי
לא רק את עורך מבט, אלא גם את עורכי־המישנה
של מבט. לא איכפת לי, אני אדאג
שיהיה מבט!״
כאשר הובאה עגלת הקפה לישיבת־הבוקר,
וכמה מכתבי החטיבה מיהרו לקום ולקחת ממנה
קפה, התפרץ שטרן, העיף את ספל־הקפה שהונח
לירו, קילל והוסיף :״מה שמעניין אתכם זה רק
קפה!״
הוא יצא מחדר־הישיבות בכעס.

פסקן ל
דרום־פפואר.

מהדורת חדשות־הלילה בשבת שעברה גרמה
הלם לבני מישפחתו של רונן נעמן, שנהרג
בנפילה בעת טיול בדרום. לבני־ המישפחה נודע
על מותו של רונן מהטלוויזיה. עורך ומגיש
המהדורה, גיל סדן, הניח שהידיעה כבר נמסרה
לבני־המישפחה, ופירסמה במסך. למחרת בבוקר
עדיין לא פירסמו היומונים את שמו של נעמן,
למרות שהיה בידיהם באיחור רב התייחס
בישיבת הוועד־המנהל חבר־הוועד היוצא,
אהרון באפו, לכר שמפיקת זה הזמן, נאווה
כהן, צינזרה את דבריו של שגריר דרום־אפריקה,
שרואיין בתוכנית, הקטע שצונזר, לדיברי פאפו,
דן בקשר שבין אש״ף ובין מחתרת השחורים
בדרום־אפריקה. אחד מחברי הוועד־המנהל
העביר באותו רגע פתק לחבר אחר, ובו כתב:
״פאפו מדבר כשגריר דרום־פאפואה בישראל...״

העולם הזה 2426

תוכניות מועדפות
• 1רביעי
29.2
• רדיו: קול המוסיקה
— קונצרט בוקר (.)9.30
יושמעו הקונצ׳רטו האיטלקי

המרגל היהודי הבריטי הנודע
ריילי. בפרק זה, שהוא החלק
השני של אוניות מילחמה
ותככים, מגיעה התחרות בין
ריילי ובין סוחר־הנשק באזיל
זאכארוב לשיא, המתמקד
בבניית השייטת הרוסית —
מאבק שבו זוכה רילי. הרוזנת
מאסינו מתאהבת בריילי.

׳ 1שישי

• טלוויזיה: סרט קולנוע
— טיסת הסאניקם
( — 9.15 מדבר אנגלית*.
ג׳יימס סטיוארט וארנסט בורגנין
עומדים בראש צוות שחקנים
ריצ׳ארד ביניהם מרשים,
אטנבורו (גאנדי) פיטר פינטץ׳
(רשת שידור) והארדי קרוגר. זה
סיפורם יוצא־הדופן של עשרה
אנשים, הנאבקים להישאר
בחיים אחרי שמטוסם נחת
נחיתת־אונס במידבר אפריקאי.
אחד מהם מתאבד, שניים נרצחים
ואחד הולך לאיבוד. ואז מציע
היינריך רורפמן (חרדי קרוגר)
לבנות מטוס קטן משיברי
המטוס. הפיק וביים: רוברט אול־דריץ׳
.הסרט הוקרן לראשונה
ב־•1966

שב ת

סטיוארט: טיסת הפניקס
יום שישי שעה 9.15
לי״ס באך. אימאז׳ לדביסי,
זיכרונות מפלורנץ לצ׳ייקוב־סקי,
דפנים וכלואה לראוול
וסרנאדה איטלקית להוגו וולף.

• טלוויזיה: שלושה
בדירה אחת (— 8.30
מדבר אנגלית) .לכריסי יש
בוס חדש, והם נפגשים בבר
השכונתי. ג׳ק וג׳נט חושבים

תוכניות מומלצות בטלוויזיה היווני ת
יום רביעי 29.2.84

• סידרת-מתח: בודו מחץ 1 0 .1 5ערוץ
50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
אמריקאית שבמרכזה חוליית שוטרי־חרש הכוללת
ארבעה גברים ואשה, שאינם נרתעים מכל משימה שהיא,
והם פותרים בעיות הנחשבות למסובכות ביותר בדרכים
בלתי״שגרתיות. מככבים בסידרה: השחקן רוברט סטאק,
בתור מרפי, ראש החוליה, האשה בחבורה, רוזי, היא
השחקנית טרישה נובל. כן משתתפים דוריאן הירווד,
ריצ׳רר רומנום והרברט אדלמן.
יום חמישי 1.3.84

• בידור: משירי המיזרח 1 0 .3 0ערוץ
40 — 3דקות — מזמר ערבית) .תכנית־בידור
בהשתתפות זמרים ידועי־שם בעולם הערבי.
• סידרה לילדים: ילדות 6 .0 0ערוץ 3
— 50 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה המביאה
את סיפוריהם של ילדים אשר אירוע טראומטי כלשהו
השפיע על חייהם. הסידרה המתארת את יחס המישפחה
והסביבה לילד הנפגע, וחשיבותה של האהבה, החיבה
והחום בהחלמתו של הילד.
יום שישי 2.3.84
• סידרה לילדים: מיקרי־חרום (2.50
בצהריים — בשני הערוצים — 25 דקות—.
מדבר אנגלית) .סידרה אמריקאית אשר במרכזה צוות
מכבי־אש הנענה לכל קריאת־עזרה, וביחוד המאבקים
באיתני־הטבע ובדליקות.

• סידרה בלשית: רמינגטון סטיל (10.15
— ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).
סידרה על חוקרת פרטית בשם לורה הולט (סטפני
צימבליסט) ,המנהלת מישרד־חקירות עצמאי. בשל
חששותיה מאובדן לקוחות פוטנציאליים, עקב היותה
אשה, היא ממציאה בוס מדומה בשם רמינגטון סטיל
(פירס ברוסנאן) .הכל מתנהל כשורה, עד שהתרמית
מתגלה.

יום שבת 3.3.84
• סידרה עלילתית: מישסחה ( 6 .3 0
ערוץ 50 — 3דקות — מדברת אנגלית).

סידרה אמריקאית המגוללת את קורותיה של מישפחה מן

המעמד הבינוני בקליפורניה. האב הוא עורך־דין מצליח
(ג׳יימס ברודריק) ,האם היא עקרת״בית(סדרה תומפסון),
ולמישפחה שלושה ילדים: בת בכירה (אליין הילוויל),
גרושה, הבן הנאה בן ה־ , 18 העובד כעוזר־צלם ומתיידד
עם נערות, והאחות הצעירה, השובבה והפיקחית(כריסטי
מק׳ניקול).

• פולקלור: האג׳ מאזן מארח (— 7.30
ערוץ 30 — 3דקות — מדבר ערבית) .סיפורים
מחיי היום־יום בירדן, משובצים במעשיות בדוויות. על
דרך המשל והסיפור מנסים הגיבורים לפתור את בעיות
השעה.

יום ראשון 4.3.84
• קולנוע: פסטיבל סרטי קולנוע (— 10.15
ערוץ — 6מדבר אנגלית) .כמדי שבוע בשעה זו
מגישה הטלוויזיה הירדנית סרט־קולנוע באורך מלא.

• לילדים: סרטים מצויירים 5.15 שני
הערוצים — 20 דקות) .מיבחר של סרטים מצויירים
חדשים, מתוצרת ארצות־הברית, להנאתם של קטנים
וגדולים.

• סידרה עלילתית: מדאם בובארי (10.15
— ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).
סיפרו הנודע של גוסטב פלובר הומחז ועובד לטלוויזיה.
את תפקיד מדאם בובארי מגלמת השחקנית פרנסיסקה
אניס, ואילו את בעלה, צ׳רלס, מגלם השחקן תום קונטי.

׳ 1שני 5.3.84

• ספורט: ספורט היום 7.15 ערוץ 6
15 דקות — מדבר צרפתית) .תוכנית

המגישה לצופה לק ט מאירועי״הספורט בשבוע החולף.

• דוקומנטרי: לקראת שנת אלפיים (8.55
— ערוץ 15 — 6דקות — מדבר אנגלית).
סידרה דוקומנטרית קצרה, המתארת בוורוד את
עולם־המחר על שיכלוליו, המצאותיו והישגיו.

יזם שלישי 6.3.84
• לילדים: מישחקי ילדים 6 .0 5ערוץ 3
— 25 דקות — מדבר ערבית) .תוכנית לילדים
בגיל הרך, בהפקה ירדנית, המוגשת על-ידי צמד שחקנים
המסתייעים בבובות כדי לחבבה על הילדים. כתוכנית
משולבים אמצעי־המחשה רבים: שירה, ריקוד, מישחק,
סרטים ועוד.

הפרק הראשון: משולח בדרך
הים.

יום שליש

• טלוויזיה: בידור —
עד סוס 8.02 מזמר
לועזית) .מגזין לפופ ולבידור.

בתוכנית: פול סיימון מופיע
בשירים מתוך אלבומו לבבות
ועצמות, רישמי מסע של אלטון
ג׳ון בסץ, והזמר האנגלי פול
יאנג בלהיטיו הגדולים.

• טלוויזיה: סידרה מהטלוויזיה
הלימודית —
קרובים־קרובים (— 8.02

מדבר עברית) .פרק נוסף
בסידרה המישפחתית המעולה
וחסרת־היומרות של הטלוויזיה
הלימודית.

• טלוויזיה: מוסיקה
— ג׳ז עם מייק מניירי
( - 11.00 מו סי ק ה) .קונצרט
של נגן הג׳אז־רוק המפורסם.
מסייעים לו עומר חכים(תופים),
בוב מינטצר(נשיפה) ואחרים.

• טלוויזיה: סרט קולנוע
— המעבר (— 10.05
מדבר אנגלית) .עלילת
הסרט מתרחשת בימי מילחמת־העולם
השניה. מדען חשוב
מחליט לברוח עם מישפחתו
מצרפת הכבושה. המחתרת הצרפתית
מעוניינת לעזור לו לעבור
לספרד, ומשם לכוחות בעלות־הברית,
הזקוקים לכישוריו. הם
פונים אל רועה־צאן באסקי,
המכיר את נבכי ההרים הפיר־נאיים,
כדי שידריך את מיש־פחת־המרען
בבריחתה.

צוות
״בתוככי סיך
יום ראשון, שעה 9.40
שהגבר המבוגר איתו היא
משוחחת הוא הבוס הנואף. ג׳ק
שופך עליו אוכל, אך מגלה
ש,הבוס החדש׳ אינו אלא אשה,
והגבר שאותו תקף היה אמור
לספק לו עצמו עבודה.

צעיר ואלברט הוא סבו.
פער־הדורות בין השניים עצום,
ובשהייה משותפת ביניהם
מתלקח עימות־הדורות, כאשר
בסופו של דבר הם לומדים איש
מרעהו. הפקת בי־בי־סי.

יום חמישי

׳ 1ראשון

יום שני

• טלוויזיה לימודית:
מגזין — זהו־זה (— 4.30
מדבר עברית) .מגזין טל

טלוויזיה: תעודה —
בתוככי סין, חלק ב׳ (9.40
— מדבר אנגלית) .תחת

• רדיו: רשת ב׳ —
סעו לשלום ( 8.05ו־.)4.10

וויזיה לבני־הנעורים, בכיכובו
של גידי גוב, המעמיד בסימן־
שאלה את הפקות הטלוויזיה
הכללית.

הכותרת המהפכה החדשה
מובא פירוט המהלכים שעברו
על החברה הסינית מאז ,1976
ואת השפעת הליבראליזציה על
ארץ ענקית זו, שאינה כה רחוקה
מאיתנו.

תוכנית יומית, המשודרת
פעמיים ביום, המשלבת דיווחים
מהמוקד המעופף וממוקדי־שידור
במרכזי הערים הגדולות.
זו תוכנית העוזרת לנהגים
להחלץ מפקקי־התנועה בשעות
השיא.

• רדיו: רשת א׳ —
תפוח ועץ ( 10.00 עד
12.00 בלילה) .תוכניתה של

סידרה
• טלוויזיה:
חדשה — מטרה (10.50
— מדבר אנגלית) .סידרת

• רדיו: קול המוסיקה
— אתנחתא 4.30 אולפן
פתוח בעריכמ פול לנדאו,
בשידור חי. בין השאר יצירותיהם
של: הנדל, סן־סנם, שוברט,
רודריגז, שנוטאל, הארדין,
גרציאני וקוגן.

• טלוויזיה: מותחן —
רב־מרגלים ריילי (10.10
— מדבר אנגלית) .פרק
שישי בסידרה המעולה, אודות

ריבקה מיכאלי, המעבירה ידע
פסיכולוגי באמצעות מדיום
הראדיו.

• טלוויזיה ; דראמה
—ויין ואלברט (— 10.30
מדבר אנגלית) .ויין הוא נער

פעולה על יחידה מישטרתית
איזורית המוצבת בנמל גדול,
בחופה הדרומי של אנגליה.
תפקיד היחידה: גילוי ומעצר
אנשים הפעילים בביצוע פשעים
חמורים. סידרת בי־בי־סי.

אינגליש וג׳יין: ויין ואלברט
יום ראשון, שעה 10.30

מ׳ שמע ער איריס קנוי עכשיו הנר ישמעו
היציאהתן האלמווות
הפסיקה לרקוד. מוות וריקודים לא
הולכים ביחד.
אבלי אין הרבה זמן להתאבל. צה״ל
קרא לה, וצה״ל החליט בשבילה
שלהקה צבאית זה טוב. אחרי כמה זמן
התפרקה הלהקה ואיריס הפכה מזכירה
בקירייה. תוך כדי השירות הציעו לה
תפקיד באס קי מו לימון. שימחה,
התרגשות, אבל קצין־חינוך ראשי לא
משחרר את החיילת מהמישרד
בקירייה. קצת אכזבה, קצת צער, אבל
הילדה המחונכת היטב לא עושה צרות.

בערבים נהגה איריס ללכת
לקולנוע. כל יום סרט אחר, ומסרט
לסרט התגבשה ההחלטה להירשם
לאוניברסיטה לחוג לקולנוע. הילדה
היפה מנתניה הגיעה להרצאה
הראשונה וקיבלה הלם :״בחורות כאלה
זרוקות, בחורים עם שיער ארוך
ומישקפיים עגולים.״
היא הרגישה לא־שייכת לחבורה
הזאת. היא היתה לבושה בבגדים
אלגנטיים ושיערה היה אסוף תמיד
בקוקו. אחר״כך התרגלה, הבינה שגם

אלה עם המישקפיים העגולים באו
מאיזה מקום קרוב. בטח 30 קילומטר
מנתניה.
הלימודים היו בסדר, החברים
נחמדים, העבודה מעניינת ורק מורה
אחד מירר לה את החיים, כשכל פעם
אמר לה ״את יפה מדי״ ונתן לה את
התפקידים הכי קטנים. החברים ניגבו
לה את הדמעות.
פיתאם הבינה שיופי יכול להיות
צרה צרורה. אבל לא בחורה כאיריס
תיבהל. אם׳ליופי יש חסרונות, בוודאי

נה ואלמונית

איריס כבר השתתפה בשני סרטים, הצגה
אחת בקאמ רי כבר יותר מ״ 180 פעם, ועוד
לא מזהים אותה ברחוב כשמסתכלים עליה זה רק מפני שהיא יפה.

ך 1X1*1 \ 1איריס הקטנה, בצע־
71 די באלט, שנפסקו,
עם מותו של החבר״הרקדן.

* *¥מעתם כבר על בחורה יפהפיה
* * בת ,25 ששיחקה בשני סרטים,
עובדת בתיאטרון הקאמרי במשך שנה
וחצי, היתה דוגמנית, שתמונותיה
פיארו קטלוגים מכובדים, והיא עדיין
אלמונית? אני שמעתי ורצתי מייד
לראות איך זה נראה. ובכן, זה נראה
נהדר: גוף ארוך ודק, נשי מאוד. צוואר
ארוך, פנים מעניינים, עיניים שחורות
ושיער שחור וגולש — איריס קנר.
היא דווקא רוצה שיכתבו עליה,
אבל לא יודעת מה צריך להגיד, כי אף
פעם עור לא ראיינו אותה. נדמה לה
שהסיפור שלה, לפחות בהתחלה, דומה
לכל הסיפורים. היא נולדה בנתניה
להורים הכי מפנקים בעולם, שיצרו
למענה בית שהוא חממה. בבוקר
בית־ספר ואחרי־הצהריים באלט ונגינה
בפסנתר.
״אמא שלי היתה שמה לי ביד את
התיק המתאים, תיק באלט, תיק תווים
או תיק בית־ספר, כדי שלא אתאמץ
בעצמי.״ במשך שנים חשבה איריס
שבאלט יהיה המיקצוע שלה. אימונים
קשים יום יום וחלום של בלרינה שהלך
והתגשם לאט לאט.
ואז, בשמינית, הילדה המפונקת
והמאושרת על נעלי האצבעות, נתקלה
פיתאום במוות. חבר קרוב, רקדן שרקד
איתה, לימד אותה וליווה אותה
בחלומות, נהרג בתאונת־דרכים. היא
לא רוצה להזכיר את שמו. היא לא
רוצה לרבר על זה. דיבורים הם
זיכרונות בקול־רם והיא לא רוצה
להיזכר.
חזרות במרתף מוזגה
\ 1¥1 \ 1היתה זמרת במקהלה
\ 1\ #11 בנתניה. בין החזרות
נתנה לאיריס לשחק במיקרופון.

32 _ 1

**ץ בע שנים עברו וזה עדיין
* 7כואב. בתוכה נקרע משהו ואין
היא יכולה עוד לאחות את הקרע. מבלי
להחליט שצריר לקבל החלטה, היא

אהבה בקמפוס

בתפקיד׳ הסטוז־נ־טית
הצעירה המגיעה לביתו של פרופסור האלדר

(עודד תאומי) ,ומשתלטת על חייו. הפרופסור עוזב
את אשתו ועושה מהסטודנטית את גברת האלדר החדשה,
שבסופו של דבר, הוא מגיע בגללה לאושוויץ.

חברו לכדי חוויה שהיא לא הכירה
קודם. במשך ימים אחרי זה הסתובבה
ברחובות תל־אביב וראתה רק סורגים.
עכשיו כשהסרט בשלבי־עריכה
אחרונים, איריס מתרגשת. היא לא
יודעת אם זה סרט טוב. היא לא מספיק
מטומטמת בשביל להגיד שהיא

אובייקטיבית.

הביתה

-עם הבימאי

אורי ברבש (מזוקן) ,בימאי
הסרט מאחורי הסורגים עם
איריס, אסי ואשתו. קארולין, במסיבה לכבוד סיום

הצילומים, במועדון שמיים. הסרט נמצא עכשיו
בשלבי-העריכה האחרונים שלו ואיריס מחכה לסרט
הבא, ובינתיים ממשיכה להופיע בתיאטרון הקאמרי.
הוא ראה אותה ואמר לה, כמו
שאומרים תמיד ,״אנחנו נתקשר
אליך ״.ולמחרת הוא התקשר והתפקיד
הנשי היחיד בסרט היה שלה.
זה סרט על גברים בכלא והיא
העובדת הסוציאלית שלהם. שלחו
אותה לכלא רמלה, כדי לראות
ולהרגיש קצת אווירה. היא קיבלה
הלם. זה לא סתם לראות אסירים.
שני שחקנים בסרט הם אסירים
לשעבר, שלמה ניר ורמי ליבנה. כל
אחד מהם ישב כמה שנים, אבל עכשיו
הם סתם בני־אדם. בכלא הם נראים
אחרת. מתנהגים אחרת. התנפלו עליה,
דיברו אליה כולם ביחד, נגעו בה, רצו
לקבל את כל החום והקירבה, שאדם
יכגל לתת בחצי שעה של ביקור.
הרחמים התעוררו אצלה ועבדו
שעות נוספות גם כשידעה שהאדם
העומד מולה רצח את חברתו
באקדח־מסמרים. בוז ופחד ושינאה
ורחמים ואהבה, כולם בעת ובעונה אחת

**ד להצעה הבאה של סרט היא
מופיעה בקאמרי ארבע פעמים
בשבוע. כבר שנה וחצי 180 .הצגות.
קצת נמאס. כבר אין ההתרגשות של
ההתחלה. את הערב הראשון היא כמעט
לא זוכרת. היתה לגמרי היסטרית. המון
אנשים יושבים באולם, עיתונאים
ומבקרי תיאטרון, חברים וההורים
שלה. והיא והפחד שלה לבד על
הבימה.
״כל הזמן חשבתי, מה יהיה, אם
פיתאום אתחיל לגהק. אצלי זה לא
עובר יומיים. מה אעשה אם אשכח את
הטכסט מרוב התרגשותי״
שבועות אחרי הצגת הבכורה חלמה
בלילות שהמסך נפתח, היא מתעלפת
ושני אנשים בלבוש ירוק מוציאים
אותה על אלונקה. עכשיו זה כבר
אחרת. לפני הכניסה הראשונה יש איזה
בום או שניים בלב ותיכף זה מסתדר.
איריס לא יודעת בעצם למה עד
עכשיו לא ראיינו אותה. בטח מפני
שלא רצו. הסרטים שעשתה, עוד לא
מוקרנים ובתיאטרון אתה יכול
להישאר אנונימי 60 שנה. היא בטוחה
שאחרי הסרטים יתחילו להגיע אליה
העיתונאים ועכשיו היא קצת מודאגת.
״מה אני אספר להם חדש? הרי סיפרתי
לך כבר הכל.״
בינתיים היא גרה בדירה שכורה
בצפון תל־אביב, מקבלת קצת תמיכה
כספית מאבא, כי ממשכורת של
תיאטרון אי״אפשר גם לגור גם לאכול
וגם לבלות. אין לה חבר כרגע וזה לא
איכפת לה. היא גילתה את הכיף
שבעצמאות ולא בקלות היא תוותר
עליה. היא נהנית בתל־אביב. עיר
גרולה ותוססת. אבל ביום שישי היא
נוסעת לנתניה לקבל את כל החום
מהמישפחה. נתניה זה תמיד כמו לחזור
הביתה.
בטח שיש לה חלומות. היא חולמת
אותם אחד אחד. לא צריך לרוץ, כי,

תקונת הדוגמנות

איריס קנר מדגמנת בגד-ים אופנתי
עבור חברת-אופנה ידועה. היא
שימשה בהצלחה כדוגמנית״צילום להרבה קטלוגים בארץ ובחי״ל•

יש לו גם יתרונות. ככה הגיעה
לדוגמנות. היא פירנסה את עצמה
בכבוד במשך הלימודים. המון צילומים
וכל שנה נסיעה לחו״ל, לשבוע־האופנה
.״עשיתי את הבוחטה של
הכסף וחזרתי ללמוד״.
בשנה השלישית באוניברסיטה
התעייפה מהלימודים. יחד איתה
התעייפה קבוצה שלמה. הם החליטו
לעשות הצגה מחוץ לאוניברסיטה. לא
נתנו להם. אמרו שזה לא טוב בשבילם.
אז הם קמו ועזבו.
ששה חברה צעירים ועניים הקימו
את התיאטרון הפשוט. מצאו איזה
מרתף מוזנח ועשו בו חזרות. בחרו
בסיפור של יצחק בן־נר. אחרי עבודה
קשה ומאומצת הגיע היום שבו החליטו
שאפשר כבר ללכת ולהציג בפני קהל.
ההצגה הראשונה היתה דווקא באוניברסיטה,
היא אומרת בקריצה של
שימחה.
לא הרבה אנשים ראו את ההצגה
הזאת, אבל אחד מהלא־הרבה היה אילן
רונן שלקח אותה, כמו שאמא שלה
אומרת; ונתן לה תפקיד יפה בהצגת

דור | ע 1 1ך כדי לחיות טוב
11 111 111.1נסעה כל שנה
לעיר דיסלדורף לתצוגות־אופנה.

הקאמרי טוב .״תפקיד קשה מאוד,״
היא אומרת ומצטטת את יוסי גרבר,
״צריך להיראות בו בת 20 ולהיות עם
20 שנות ניסיון.״.

נגעו בה
>^וי, תראי, אני לא יודעת
לספר שום דבר לפי הסדר ״,היא
אומרת. מסתבר ששכחה לציין כי בזמן
הלימודים שלף אותה הבימאי דני
וולמן לסירטו, חייל הלילה, סרט
שצילומיו החלו כבר לפני שנתיים, אך
רק בעוד חודש הוא יוצא לאקרנים.
העבודה על הסרט גרמה לה להתאהב
ממש.
מאז ברור לה שהקולנוע זה הדבר
האמיתי. תיאטרון לא מעניין אותה
בכל מחיר. קולנוע כן. אפילו תפקיד
קטן. אפילו במעט מאוד כסף. היא
רוצה להיות שותפה לקולנוע שהתחיל
להתפתח בארץ. ולכן, כשתוך כדי
הצגת טוב אמרו לה שאורי ברבש
מחפש בחורה לסרט החדש שלו
מאחורי הסורגים, היא רצה לשם.

״כל בוקר אני מתאמנת כמה שעות, כדי
להיות בכושר נערב ״,אומרת איריס, שחק__

נית התיאטרון והקולנוע, הרוכבת על אופני-כושר כשלגופה בגד גוף הדוק.

שישו׳ נושר

כשרצים, אפשר ליפול. עכשיו היא
רוצה לעבוד עם שמוליק אספרי,
בימאי וחבר, שהיא אוהבת ומעריכה
וסומכת עליו. יותר מאוחר היא רוצה
לעבוד עם איזה במאי זר, כדי להכיר
אנשים שלא גדלו בארץ.
ברור לה שאם ג׳סיקה לאנג היתה
נולדת בארץ, היא אף פעם לא היתה
מגיעה להיות ג׳סיקה לאנג. ככה גם
רסטין הופמן וג׳ק ניקולסון.
אבל איריס קנר דווקא נולדה
וגדלה בארץ ועד שנסעה לניו־יורק
חשבה שזה מזל־ביש. בניו־יורק, אחרי
שבועיים, הבינה שבעצם זה הכי טוב
להיוולד במקום שאתה כל הזמן
מתגעגע אליו.
״אני חושבת שאין לי יותר דברים
לספר לך. אני שחקנית. ושחקן, אחרי
שהוא גומר לספר את הסיפור, הוא קד
קידה, פושט את הבגדים ועולה על קו
,5שיקח אותו הביתה״.

דניאלה שמי

ך?| 1ך | 1ך ! 1ך 1ברל רפטור מוותיקי תנועת-העבודה ישב לצד הארון
| 7 111111 ברחבת סולל־בונה בחיפה, זמן קצר אחרי שהוא הוצב
במקום. לידו ותיק הסתדרות אחר, מקומי. את הארון בחיפה פקדו
עשרות קשישים אלמונים מוותיקי תנועת״העבודה ומראשוני סולל־בונה.

האלמנה והנכדה:מיזד^י׳ע;! 5

היתה מאוד נרגשת והיא עצמה את עיניה שוב ושוב, כאשר נישאו
ההספדים הארוכים לבעלה. לידה אחת מנכדותיה מנשואים קודמים.
יש לא מירר בבכי. פה ושם
מחו דימעה. בהלווייתו של דויד
הכהן, נפגשו חברים צעירים וזקנים,
שלא התראו זמן רב.
הארון הוצב בצהרי יום השלישי
בחיפה, ברחבת סולל־בונה, שהכהן היה
ממנהליו בעבר.
אריה גוראל, ראש־העיריה, היה בין
ראשוני הבאים. הוא ניצב לפני הארון
ואחר־כך נעלם עד למועד השמעת

הלווית! של
דויד הבחן ״ בבנימינה הנכה מיבגש
של ותיקים [
של שני דורות

ההספדים, לפני צאת הארון לקבורה
במושבה בנימינה.
האח״מים לא באו לחיפה. בני״
המישפחה הושבו על כיסאות מתקפלים
לא הרחק מהארון, שלידו עמרו
קשישים מאוד במישמר־כבוד. הללו
התחלפו בכל כמה רקות.
הבנות עדה ואסתר ניצבו שם עם
בעליהן אהרון ידלין ועוזי נרקיס. הבן
חזי הכהן, מנהל הקאנטרי קלאב
בתל־אביב, היה לבוש בחליפה חומה
הדורה, וישב בצד עם בני־מישפחתו.
רבים העדיפו לנסוע עד אמצע
הדרך ובאו לבנימינה זמן רב לפני
הגעת הארון מחיפה.

בויאהווו

מזכיר ההסתדרות
לשעבר,יצ־חק
בן״אהרון, הירבה לחייך וללחוץ
ידיים, נשבירכו אותו על
תוכנית״הסלוויזיה, שבה כיכב.

עזו וייצמן

ך ן ך ך מזכ״ל מיפלגת העבודה, חיים בר־לב, נאלץ להעזר בידו,
1 /כדי להצמיד את הכיפה השחורה לראשו, בגלל הרוח

שנשבה בחיפה. בבנימינה הוא שם לראשו כיפה אחרת, גדולה יותר, בצבע
לבן. מאחוריו הח״כית לשעבר, מתילדה גז שעברה ממפא׳י לרפ׳י.

חיים הרצוג, נשיא המדינה התבודד
עם בני־שיח שונים, כששלישו ודוברו,
עמי גלוסקא, מחליף דברים עם
עיתונאים. מנחם סבידור עמד לבדו
והירהר ממושכות.
פעילים רבים של תנועת העבודה
באו, אך שימעון פרס לא הופיע משום
שהיה בסיור בטורונטו שבקנדה, וכך

בית-הקברות בבנימינה, ועמד
בצד. רבים באו כדי לדבר איתו.

\ 1י 1| 1י | ך 11 ראש עיריית תל-אביב שלמה להס והסופר־
[ 4ן 11ו | 1 /1עיתונאי דן בן־אמוץ באו ביחד לחיפה, כדי
לעבור על פני הארון. מימין -שר־האוצר של שנת 80׳,יגאל הורביץ.

ך 1ח״כ העבודה, יצחק רבין1 ,
| 1 1להספדים. משמאל -אחת
הכהן בחיפה. מימין, ח־כ אורה נמיר3,

| ך | 1הפרופסור יגאל ידיו בו ן
ן המישפחה, שאשתו המנוחה
כרמלה, היתה בת אחותו של הנהן, נ א
בגפו להלוויה בבנימיגה שבשומרוו.

גם מזכ״ל ההסתדרות, ירוחם משל,
שהיה בסיור ברומניה.
פעילי המיפלגה מחיפה היו בייצוג
נכבד ביותר — ממשה ורטמן דרד
אורי אגמי ועד אמנון לין.
דור הקשישים, שידע את הכהן עוד
מתקופת התורכים, לא החמיץ את
ההלוויה. אלמונים, זקנים חרושי
קמטים, עובדי־אדמה, קשיי־יום תפסו
את מקומם בין כל החשובים, ומייד
אחרי ההלוויה נעלמו כלעומת שבאו.
הכהן נקבר בין בני־מישפחה.
המקום היה צר מלהכיל את כל
החשובים.
סבידור עמד זמן רב בצד, עד
שהתאפשר לו להגיע סמוך לקבר, שם
הוא גם נשא דברים לזיכרו של מי
שהיה ח״כ שש פעמים ויושב־ראש
ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לפני
שפרש מהחיים הפרלמנטריים.
גוראל ניסה להידחק, כדי לעמוד

שר־המישפטיס ל־
\ 1 411 /י שעבר, יעקב שיט*
שוו שפירא הקשיש בא בלבוש
חורפי חם ביום חמים, להלוויית
חברו למיפלגה ולהרבה מאבקים.

מנהיג מפי׳ם, יעקב חזן, נ א לקבורה בבנימינה עם אשתו, שאותה
הוא החזיק בשתי ידיו, נאשר הם צעדו לחלקת־הקנר. מימין:
דגל המדינה שעטף את הארון, והחבל שבעזרתו הורד הארון אל הקבר
מונחים על מצבה לצד הקבר הפתוח בחלקת הקבר של מישפחת הכהן.

ע ך 1ד שר״מישפסים נוסף ל
1 1שעבר. חיים צדוק
כיום בעל מישרד פעיל לעריכת־דין
הירבה לשוחח עם הנאספים.

לצד הזר של עיריית חיפה שהונח
אחר־כר על חלקת הקבר הרעננה.
בעוד הנאומים נשמעים מן
הרמקולים, ניצלו הבאים את הזמן
לשיחות רעים אקטואליות. הם לא
העלו בדעתם, שכמעט כולם ייפגשו
בסוף השבוע בהלוויה אחרת, מפתיעה

הרבה יותר• צילם: ציון צפריר

]יצב ליד הקבר הפתוח והאזין בקשב רב
]הוותיקות שבאו לחלוק כבוד אחרון לדויד
|1אה כהרגלה בלבוש אלגנטי ואפנתי ביותר.

1ן | 1י | ר ראש עיריית ירושלים,
|# #1 |#סדי קולק, הופיע בחלי פה
כחולה הדורה, בת שלושה
חלקים, ונכובע-פרווה גדול וחם.

| \ ך 1 /1 1ארונו של מנהיג תנועת העבודה הוותיק, דויד הכהן,
1 1 /1ן מובא על״ידי מישמר הכנסת אל הקבר הפתוח. הנהן
נקבר נ תון ארון־עץ שחור נ חל קת הקבר המישפחתית של מישפחת הנהן.

העישון זכותך -
על פי חוק
החוק החדש אומנם מגביל את העישון במקומות
ציבוריים מסויימים, אך זכותך לעשן, בהתאם
לרצונך, במקומות בהם הוקצה המקום לכך.

זכותך לעשן
במקומות שהוקצו לכך
עלפיחוק בספריות, באולמות קריאה, בבנייני־תיאטרון,
במטוסים, בבתי־חולים, במרפאות
או בכל מקום אחר.

זכותך לעשן
בתחנות אוטובוסים, בתחנות מוניות, בשדות־תעופה,
בנמלים, במסעדות, בבארים, בבתי־קפה, בפארקים,
בגנים ציבוריים, ברחובות ובים.

אומרים קסטה-אומר׳

133x311

״מ קם ל״ ,הקסטות הנמכרות ביותר בעולם -להשיג בחנויות הסטריאו והוידאו המובחרות. יבואנים: לנינו אדר בע׳־מ

זה ...וגם זה1...גם זה...וגם זה...זגם זה...וגם זה ...וגם זה1...גם זה...וגם זה1...גם זה.

יום שישי הדפוק
זה התחיל טוב. חברים הזמינו אותנו לקפוץ
אליהם ביום שישי בערב ״יהיו כמה חברה
נחמדים״ .עוד בטרם טילפנו לבייבי־סיטר לשאול
אם זה בסדר מצידה שאנחנו רוצים לבלות קצת,
טילפנו חברים אחרים ואמרו שהם מזמינים אותנו
לגריל־רום של מלון דן, וכי יש יופי של אוכל.
חשבתי ששני בילויים כאלה אלוהים לא
יאפשר לי, אבל בגלל גודל אמונתי באדם
טילפנתי בכל זאת לבייבי־סיטר, היא אמרה שזה
בסדר, כי בדיוק היא נפרדת מהחבר שלה והיא
פנויה ביום שישי. טוב מאוד שהיא נפרדה ממנו.
אני תמיד שנאתי את המטומטם הזה, שבכל יום
שישי לקח לי את עונג־השבת. מגיע לו.
ביום שישי, בשעה היעודה התלבשנו חגיגית.
בעלי אפילו לבש חולצה לבנה של אתא. בקיבוץ
לימדו אותו שחולצה לבנה זה הכי חגיגי בעולם,
ואצלו כל מיסעדה זה חדר־אוכל. נפגשנו עם זוג
החברים בלובי של המלון ובהדרת כבוד נכנסנו
לגריל־רום. התיישבנו כשבלוטות הרוק כבר

חושבות על הטעם של הרוסט־ביף.
המלצר הגיע ושם לפנינו תפריט מאוד הדור,
שהוכיח לנו בפעם המי־יודע־כמה שאנחנו(וגם
החברים שלנו) פראיירים, מטומטמים וחסרי
יכולת־בירור אלמנטארית.
אילו היינו טורחים לברר, היה מסתבר לנו
שבמלון דן מגישים ביום שישי בערב גפילטע־פיש,
מרק עוף עם איטריות והמשך מאותו הסוג.
אבל אנשים מחונכים כמונו הרי לא יקומו ויגידו
סליחה לא התכוונו לעונש הזה. אז ישבנו ואכלנו
את האוכל ואת עצמנו. שילמנו בסוף את החשבון.
כסף הם דווקא לוקחים ביום שישי. המשגיח
מסכים.
אחרי פשלה כזאת כבר לא היינו בטוחים
שכדאי לנו להמשיך את הערב אצל החברים
שהזמינו אותנו למסיבה. כולם יודעים, הרי, מה
קורה במקומות האלה. המשתתפים מתחלקים
לשמאל ולימין ותוך חצי שעה מתחילים בסידרת
צעקות ועלבונות, עם מובאות מכל מיני עיתונים

ארוחה שלמה
עצות קוראים הם יופי של רבר. הם נותנים את
הרעיון וחוסכים לי כמה שעות של דאגה בנוסח
״על מה אכתוב הפעם״ .באותה הזדמנות גם ברור
לי, שלפחות קורא אחד יהיה מרוצה.
קוראת, שהיא גם חברה, אמרה לי שזה יפה
מאוד מצדי שמדי פעם אני נותנת איזה מתכון
טוב. אבל, ככה היא אומרת, מתכונים אפשר
למצוא בכל מקום. מה שחסר לה ואת זה היא
מבקשת ממני, זה להגיד לה מה לעשות
כשמזמינים אורחים. כלומר, היא מתכוונת
לארוחה שלמה לגמרי ולא פה מרק ושם סלט.
כדי לסבך את העניין היא גם מבקשת ממני
שאמציא לה משהו טעים, מאוד פשוט להכנה,
מאוד מהיר ואם אפשר גם לא יותר מדי יקר.
אין בעיה, רבותי. בקשתכם היא פקודה לי.
אתם כבר יכולים להזמין את האורחים שלכם ואני
אדאג לכל השאר. הפעם אנחנו נזמין
לארוחת־ערב הודית טעימה מאוד, המורכבת
מקערת אורז, קערת בשר, קערת סלט והמון׳
תוספות טעימות שעושות את הארוחה להודית
אמיתית. החלק הכי קשה של הארוחה הזאת הוא
לקנות את המיצרכים. אני תמיד מכינה לעצמי
רשימה מדוייקת ועם הרשימה ביד ניגשת
לסופרמרקט.
1ק״ג אורז; 1.5ק״ג בשר חתוך לקוביות
(אפשר בשר בקר ואפשר בשר הודו); חצי ק״ג
בצל; 1שקית קארי; 2בקבוקי יין; 100ג״ר
צימוקים; 2בננות; קופסת אננס; 1יוגורט; 100
ג״ר קוקוס טחון: רבע ק״ג בצל ירוק; שמן ולימון
אני מקווה שיש לכם תמיד בבית.
הדבר הכי נחמד בארוחה הזאת הוא
שמתחילים בהכנתה בדיוק שעה לפני שהאורחים
רוצים לאכול. פשוט לא כדאי לחמם את האוכל.
דבר ראשון שמים שני סירים על שתי להבות.
בסיר אחד עושים את האורז. אורז רגיל ולבן.
בסיר השני שמים כמה כפות שמן שעליהם
מטגנים את קוביות הבשר. כשהבשר כבר מטוגן
מוסיפים לו בצל אחד חתוך לחתיכות גדולות.
מטגנים עוד דקה. זה הרגע להכין כוס מים וחצי,
שתעמוד בסמוך מאוד לסיר. ביד שמאל מפזרים
כף גדושה של קמח על האורז ומערבבים מהר
מהר וביד ימין שופכים את המים ומערבבים שוב.
חצי משקית הקארי מוספות לעניין. עוד עירבוב
קטן וזהו.
מנמיכים את האש ומבשלים חצי שעה, אם זה
בשר הודו וכמעט שעה אם זה בשר בקר. אגב, מי
שאוהב אוכל הודי חריף, פשוט יוסיף פפריקה
חריפה. עד שהבשר והאורז יהיו מבושלים, שמים
על השולחן 6קערות מרק בינוניות. בתוך אחת
מהן שמים את הקוקוס, בתוך השניה את
הצימוקים, בתוך השלישית את הבננות כשהן
פרוסות לעיגולים, בתוך הרביעית את היוגורט,
בתוך החמישית את חתיכות האננס מהקופסה. אם
אתם יכולים להשיג גם רוטב צ׳אטני זה יהיה
מושלם, רק שקשה להשיג את העניין הזה בארץ.
הדבר האחרון שצריך להכין הוא הסלט.
חותכים 3— 4בצלים גדולים לפרוסות דקות
ועגולות. מוסיפים את כל כמות הבצל הירוק גם

ופרוטוקולים ושמועות. כל זה מתערבב בין
עוגות תות־שדה, וורמוט עם קרח וכאב־ראש
איום.
מצד שני, כבר השגנו בייבי־סיטר וחבל תיכף
לחזור הביתה. ביקשנו את שני פליטי
הגפילטע־פיש להצטרף אלינו למסיבה, כדי
לתגבר את כוחותינו ולתת לנו עומק אסטראטגי
מול כוחות השחור המסתננים לתוך כל מסיבה
הגונה באזור חיוג תל־אביב ומסבירים לכולם, תוך
איזכור עובדות מדהימות וטריות כמה מילחמת
שלום־הגליל היתה נחוצה, כמה הפסיד עם
ישראל מזה שהגנרל הידוע יושב כל הזמן על
הטרקטור ובכלל, כמה מעולם לא היה מצבנו טוב
יותר.
בזמן הנסיעה שלנו ליעד האירוע כבר חיממנו
את הקנה וכבר רבנו והתווכחנו עם האלמנטים
השליליים שבעמנו, שאותם קיווינו לפגוש
ושעליהם התכוונו לצרוח.
הגענו למסיבה ראשונים, כרגיל. זה כי השעה
היתה רק 11 בלילה. מייד אחר־כך התחילו להגיע
זוגות זוגות של אויבינו הבלתי־מוכרים. המעגל
גדל והתרחב, כולם הוצגו לפני כולם, התקרובת
הוגשה.
גיבושים ראשונים, קצת מביכים, כמו בין כל
קבוצת אנשים שאינם מכירים. תוך זמן קצר
קלחה השיחה. כלכלן אחד סיפר דברים מאוד

אמת
ב פי ר סו ם
עכשיו אני הולכת לעשות ממש פירסומת. בלי
עטיפות, בלי התנצלויות. סתם פירסומת כדי
שאנשים יקנו את המוצר.
מאז שהמציאו את הכתב, נוהגים לכתוב על
כל מוצר בעולם שהוא הכי־טוב, הכי־בריא,
הכי־משוכלל והכי־נפלא. מצד שני, מאז
שהמציאו את השכל, אנחנו מסוגלים להבין שזה
לא נכון. באמת אני לא מבינה למה הפירסומאים
טורחים לכתוב כל־כך הרבה שבחים על המוצרים
כשאף אחד לא מאמין להם ממילא. אני, למשל5 ,
קונה דברים רק לפי צורת האריזה שלהם, בלי
להתחשב בכל הסופרלאטיבים הכתובים עליהם.
והנה, לפניה שלושה שבועות קיבלתי בקבוק <
לק לציפורניים. לבקבוק היתה מצורפת פיתקה
שהיללה ושיבחה את החומר וגם אמרה, הלקה
הזאת ממש מחזקת את הציפורניים! אז צחקתי.

אבל מה יש לי לעשות אחרי הצהריים, תוך כדי
צפייה מישפחתית בדרדסים? לצבוע את
הציפורניים בלקה החדשה, כמובן. ומה אתם
חושבים קרה?׳ תוך שבוע התחזקו הציפורניים
שלי, ומאז אף אחת לא נסדקה ולא נשברה. אני
יודעת שקשה להאמין, אבל עם עוברות אי־אפשר
להתווכח. הראיתי את זה לכל החברות שלי, נתתי
להן לנגוע לי בציפורניים וכולן אמרו ״אואה,
ממש חזק!״
הלק שמו אולטימה, ומחירו היה ׳לפני
שלושה שבועות 990 שקל.

פיצוץ

הוא חתוך. מתבלים במלח, שמן וחומץ ומערבבים
היטב. כשגומרים להכין את כל הקעריות
הקטנות, האוכל כבר מבושל וכל מה שנשאר זה
לפתוח את שני בקבוקי היין.
שמים את כל הקערות על השולחן ונותנים
לכל אורח צלחת, מזלג וכוס. את עבודת ההגשה
הם עושים בעצמם. אנחנו רק מסבירים להם
שקודם שמים על הצלחת את האורז, עליו שמים
את הבשר והרוטב שלו ובסמוך לזה כל אחד
מוסיף לו מתוך הקערות הקטנות את מה שנראה
לו מתאים. הכי טוב זה לפזר על הבשר את
חתיכות האננס ומעל הכל לפזר צימוקים וקוקוס.
היוגורט מיועד לרכך את הטעם החריף אם שמתם
משהו חריף בתוך הבשר.
זה הכל. זה פשוט טעים. ניסיתי את זה כבר
עשרות פעמים ואף פעם לא קרה שזה לא הצליח.
אגב, הכמויות הן ל־ 8אנשים בערך.

מעניינים על עבודתו, פיסיקאי אחד סיפר על
שקיעת המיקצוע שלו בארץ, הנשים, כמו תמיד,
״סחבו״ לכיוון חינוך ובתי״ספר. היה ערב נעים
ומעניין, ובכל זאת כל הזמן הרגשתי שמשהו
חסר. עוד לא הגענו לתכלס.
רמזתי לבעלי שיגיד את מילת המפתח
״אריק״ .השעה היתה מאוחרת והיה צריך לגמור
את הערב איכשהו. הוא אמר ״אריק״ ומכל
הכיוונים, כאילו חיכו לאות, כולם הצטרפו
לשימחה. הועלתה הכלכלה הנכונה, מילחמת
לבנון, אלי גבע, מנחם בגין, עליה וקליטה, דת
ומדינה, החזרה בתשובה ופרשת לוינסון. כולם
דיברו.
אני ישבתי והסתכלתי על 10 הזוגות
המיקריים שניפגשו בבית אחד והבנתי פיתאום
שיש תיקווה. מעולם קודם לכן לא שמעתי
כל־כך הרבה ריעות שהיו כולן לרוחי. כל אחד

על הפטנט הזה שמעתי כבר בשנה שעברה,
אבל עד שהספקתי לנסות אותו ולכתוב עליו,
כבר נגמרה עונת תות־השדה.
הנה, עכשיו נזכרתי בזמן. החדשות האחרונות
בגרמניה (גנבתי את זה מעיתון־נשים גרמני) הן
שאפשר להקפיא תות־שדה, ושאחרי הפשרתו לא
יצא קבץ׳.
השיטה היא פשוטה מאוד. קונים תותים
גדולים, מוצקים.ובשלים, אבל לא רכים.
רוחצים אותם טוב־טוב בתוך מיסננת. אחרי
הרחצה שמים אותם אחד־אחד על מגש ומכניסים
אותם לפריזר, לפחות ללילה אחד. אחרי שהם
קפאו למוות, מורידים אותם מהמגש ושמים בתוך !
קופסה, או אפילו לתוך שקית ניילון.
כשנגמרת עונת התותים ולאף אחד כבר אין
בבית אף אחד מהם, אנחנו מוציאים את הקופסה
בפרץ אדיר של רישעות, ומגישים אותם, למשל
באמצע הקיץ, לאורחים שלנו. שיתפוצצו!
הסכים לדעתו של השני ורק נתן אינטרפרטציה
עוד יותר מעניינת ועוד יותר חכמה, ובן שיחו
הסכים מייד. אף אחד לא צעק, אף אחד לא כפה
את דעתו, אף אחד לא אמר שלשכן שלו קרה
בדיוק להיפך. ערב מיוחד במינו, ללא ספק.
כשיצאנו, בשעת לילה מאוחרת, לאוויר הקר,
אמרה חברתי, פליטת ארוחת הגפילטע־פיש;
״תשמעי .,פשלה כזאת. לא היה שם אף אחד
מהליכוד.״׳
אמנם הלך עוד ערב בלי שיכולנו לריב בצורה
מכובדת עם מישהו, אבל הרגשנו שאנחנו לא
יחידים במערכה. יש עוד זוג כזה ברחובות, זוג1
אחד ברמת־השרון, זוג בתל־אביב זוג מרמת־גן ;
ואני לא זוכרת מאיפה האחרים.

ביצים ב״גורך של דזב, גל
שתי נשותיו שד אידי גורליצקי
יי! ועירום לקידוםא סנים צ עירים

תאשה האמיתית

אילי גורליצקי, שמגלם את נהג-
המונית, שנשוי לשתי נשים בעת
ובעונה אחת, יושב לצד אשתו היחידה, שהיא הרקדנית רותי לדמן.

דמך הבדרן דובי גל, בעל הפאב
11ך1
11 1 | 1111 החדש שנקרא הגורן, שם בפיו
שיבולים שנועדו לקשט את קירות הפאב. כדי

להדגיש את האווירה המיוחדת של המקום היה
גל מוכן אפילו ללעוס את השיבולים. רוב הנוכחים
הרימו את בעל המקום על כתפים.

שני הבדרנים,
מרים
פוקס ודודו דותן השתעשעו, מרים היתה הראשונה

שהתחילה לדגדג את דותן. אבל היא לא נפלה כמו
דותן, הדיגדוגים שלה היו יותר חזקים משלו, והוא
לא עמד בהם. החביתה של דותן היתה יותר טעימה.
הגל החדש
רשימת הסאבים התל־אבי־
/ביים נוסף שם חדש — גורן.
מרבית הפאבים מרוכזים בצפון
תל־אביב. השבוע נעשה חסד עם
דרומה של העיר, ובתון־ בית־התעשיינים
נפתח הגורן.
הפאב מעוצב בסיגנון מעורב —
חלקו מודרני, וחלקו, להצדקת השם,
כולל חבילות חציר, חרמש ומגל
ושיבולי חיטה.
החביתות היו נושא התחרות
המשעשעת שנערכה שם. הראשונה
שניסתה לעשות חביתה היתה
הבדרנית מרים פוקס, החביתה היתה
מרוחה על הריצפה, שכן מרים זרקה
על הנוכחים את כל הביצים — 20
במיספר.

דיגדוגיס מחשמלים

| | 1111ך | העין מימין שייכת ל־
11 1 19 מוצי אביב. בעלה של
הזמרת עליזה. השניים באו לברן
את חברם דובי גל לפתיחת הפאב.

ףןף 1? 1ך הזמרת מירי אלוני מחזיקה בבקבוק יין, שנקרא פנטזיה.
1 1 1מירי רוקנה את כל תוכנו של הבקבוק, ואחרי זמן קצר,
כשהיין חימם את ליבה, עזבה את המקום. ואחרים אכלו טחינה פולנית.

בעל
המאה

ס יזה בעל לא היה רוצה שיהיו לו
\ £שתי נשים? נהג״מונית אחד
הגשים את החלום.
בפינקס קטן הוא ניהל את רשימות
הפגישות עם שתי הנשים שלו, שלהם
גם היה נשוי. משעה 7בבוקר עד
הצהריים הוא היה עם מירי. אז היה יוצא
לעבודה ומאוחר, בחצות. היה מבלה עם
ברברה.
וג׳ון סמית שמר את סוד שתי
נשותיו, עד שיום אחד, היה הוא עד
לשוד שהתבצע באחד מרחובות לונדון.

זקנה שחשדה בו, חבטה בו. הוא נפגע
קשות ואושפז בבית־חולים. שם הוא
נתן כתובת אחת, ולמישטרה שעזרה לו
להגיע הביתה, נתן כתובת אחרת. כאן
מתחיל מחול־השדים, המישטרה בשני
האזורים תמהה מדוע יש לאדון שתי
כתובות.
כשהוא שבוי בתסבוכת שיצר נעזר
ג׳ון בשכן שגר מעליו, ושנהג המונית
השתמש בו כהסוואה כאילו שניהם
הומוסכסואלים המחזיקים דירה
לפגישותיהם.
סיפור זה מתרחש בהצגה בעל
בריבוע, שהשבוע חגגו משתתפיה את
הצגת המאה. זוהי קומדיה אנגלית
שתורגמה לעברית, ומפיקה אותה
מירי עציוני, ובתפקיד הראשי אילי

גורליצקי.

לציון האירוע ערכו משתתפי
ההצגה סעודה במיסעדה סינית.
בלטו שתי הגיבורות, המגולמות
על־ידי עירית שלג וענת יוגב.

הנשים הכוזבות 25

למת את ברברה. משמאל: עגת יוגב, המגלמת את

מרי. יוגב, אם לבן, נשואה וחיה בהדסים. היא עושה
את כל הדרך לתל־אביב הלוך חוור 26 ,פעמים
בחודש, כמעט כל ערב. זה בדיוק 60ק׳מ לערב.

ציירים

מימין: יוזם הערב ובעל ה*
גלריה, מיקי תירוש, מוזג יין
למנדבת היין מחברת שטוק, שלי שבדרון. השניים

שערכו לילה פתוח לציירים מתחילים, דאגו לעודד
את האמנים במשקה. האמנים הצעירים בירכו על
היוזמה אבל לא על התשלום ששילמו בכניסה.
עירום פתוח
^ יכר קדומים ביפו היתה
שוממת בשעה 11 בלילה בתחילת
השבוע. לא תיירים, לא בני־נוער, איש
לא פקד את בתי־הקפה או את
המיסעדות שמסביב לכיכר.
יפו היפה נסגרה לתוך הלילה. רק
בפינה אחת נמשכה הפעילות.
בגלריה הפתוחה ישבו חמישה
דוגמנים לפני סטודנטים לציור. מדי
פעם שינו את תנוחתם, כדי
שהסטודנטים יוכלו לתרגל את
הרישום מזוויות שונות של הגוף.
לחיזוק ההשראה או מצב״הרוח שתו
המציירים והמצויירים יין מונפור
תוצרת שטוק, שנתרם על־ידי החברה,
לעידוד הסטודנטים לאמנות, לעידוד
העליזות, ולשחרר את הדוגמנים
מלחצים מיותרים.
בכל חדר ישב דוגמן או דוגמנית,
והרושמים יכלו לעבור מחדר לחדר,
ולבחור להם את המודל.

| י | 1י 1| 1ך 1כל סטודנט שנכנס לגלריה שילם 575 שקלים,
11 11/1 111 / /לכיסוי ההוצאות, שכללו שכר הדוגמנים,
שהרוויחו באותו ערב 500 שקלים. הדוגמניות לא רצו להצטלם.

באופן שיאפשר את זיהוייו•.עדיין אנחנו לא חיות בניו־יורק,׳ העירה
אחת הדוגמניות. ,ויש הרואים בעבודתנו עבודה לא מוסרית, למרות
שרובנו סטודנטיות וזאת פרנסה לא רעה, אך מאמץ גופני קשה*.

ציפי מנשה

בד1ז סיפרותי דמעמד־הבינוני קבורת־כלב למשורר
משחיתויות.פרס ראש ־ הממשלה ״ .קנית, את אויב ספרי מידי ברכה ב,ספריית־פועלים׳״ עולמה של הסיפרות הרומית
תרגזם

הצלחה ריקנית
אחרי שהקהל בישראל התוודע לסופרים
גרמנים כגינטר ונראם, היינריך בל וזי;־
פריד לנץ, הוחל באחרונה בתרגום הנובלות
המופלאות של מרטין ולזר.
תחילה תורגמו ספריו עבודת הנפש וסוס
בורח, ולאחרונה תורגמה הנובלה שלו בית
הברבור(*).
זה סיפורו של גוטליב צירן, אחד מתוצרי
הפלא הכלכלי הגרמני, פרקליט שהמיר את
עיסוקו במיקצוע התיווך.
צירן פותח לקור פתח לעולם לא־הירואי,
עולמו של מתווך, שוולזר מקשרו לעולם מנוון
של תרבות שלמה. הרקע הוא עיירה קטנה, שבה
מוצע למכירה בית הברבור, ספק טירה, ספק
בית־מידות, במחיר שבין 2ל־ 3מיליון מארקים
גרמניים, כאשר צירן, אם יתווך את מכירתו, יזכה
בעמלה לא מבוטלת.
בניסיון להחלץ מהמילכוד נוסח המעמד־הבינוני
שבו הוא לכוד, עשוייה מכירת בית
הברבור לשנות את חייו של צירן. ולזר מתאר
את חיי צירן וסביבתו בניכור פוסט־מארכסיסטי,
ניכור של חברת שפע מזוייפת, נטולת כל ערכים
וסמלים מעמדיים, למעט צבע השטר של המארק.
גוטליב צירן, מזכיר באפרוריותו, אפרוריות
הרוב הדומם הגרמני, את הקנצלר הגרמני הנוכחי
הלמוט קול שביקר באחרונה בישראל. צירן
היה צעיר מדי, מכדי להשמיר יהודים, אך הוא
בוגר ריו כדי לזכור את אותה תקופה.
ולזר, בדומה לשאר חבריו הסופרים בני
קבוצה ,47 אינו מנסה כלל להתחמק מהנושא
היהודי, אך הוא מוליך אותו לארצות־הברית,
באמצעות סיפור־מישנה של הנובלה שלו, סיפור,
שבאיכויות התיאור שלו, עשוי להמחיש לקורא,
מעט מכושרו הסיפרותי:
ומייד סיפרה מה קרה לה לפני למעלה
מחמש־עשרה שנה בבוסטון בגלל הבלונדיות
הדלה שלה, שהרי אינה נורווגית אלא גרמניה
גמורה. היו שם נהגי־מוניות יהודים, סרוונים
יהודים, רופאי־שיניים יהודים ...אוה, בן. ולפי
שיש לה ידידים יהודים בכמה יבשות אין הכרח
שתדגיש, כי היא מתארת שפע זה של
בלונדיות לא ממניעים אנטישמיים. שנתיים
ומחצית ישבה עם בעלה בבוסטון. בברוקליין.
ח•) מרטי( ולזר -בית הברבור, עברית: צבי
ארד, הוצאת זמורה ביתן 139 ,עמודים;כריכה
קשה).

מסך החול

כל בית שיר־לבנים מהמאה התשע־עשרה, שיר
מזמזם, מתחרז, מתחמם. ושבעים אחוזים,
יהודים. ועל כן רצה בעלה לגור שם. בגלל
הילדים. במקום שהיהודים הם רוב בו, מצויים
בתי־הספר המעולים. וילדי היהודים הם
השאפתניים ביותר, והדבר יכול רק להשפיע
לטובה על ילדינו. ואך השפיע. אבל פעם אחת
נצבטה אצבעה של יודית בשימשה
הניסגרת־אוטומטית של תשווי׳ שלנו — לא
היינו רגילים לכך בבית — :ונסעתי עמה ביום
הראשון לבית־החולים, יודית מיד על
שולחן־הניתוחים, היא מחזיקה בראשה, אבל
כשהרופא עוקר את הציפורן, פרצו חמים
מעיניה, והוא, הרופא היפה, בעל התלתלים

סיפרו זה של ולזר מעולה כמו שני ספריו
הקודמים שתורגמו לעברית, למרות תרגומו
חסר״ההשראה של צבי ארד.
ספר מומלץ ביותר לקריאה.

שירה

משורר אמת
אנדריי

דיקטאטור־התרבות הסובייטי
זידאנוב לא מת. הוא חי וקיים במיסדרונות

סיפריית פועלים. אלא שסופרים ומשוררים,
המפרסמים מסיפריהם בסיפריית פועלים,
שולחים על־חשבונם, את סיפריהם למדור זה,
בניגוד לרצון בית־ההוצאה.
לפני כמה שבתות טילפן אלי המשורר אנדד
אלדן, חבר קיבוץ בארי שבנגב, ושאל אם
קיבלתי את קובץ שיריו החדש עתה אתו,
שראה־אור בסיפריית פועלים אישרתי
לאנדד את קבלת הספר, ושאלתי אם ההוצאה או
הוא שיגרו את הספר. תשובתו של אגרד היתה,
בנוסח:
דן, פקידת ההוצאה, ברכה, סירבה לשלוח את
סיפרי ל,העולם חזה׳ ,כך שאני הוצאתי מכספי,
שילמתי על העותק שקיבלת, הסימון הזח אינו
נראה לי. זכותו של מבקר לכתוב רע או טוב,
כתבו עלי רע וטוב, זו זכותו של המבקר, ועל
ההוצאה לשלוח לו ספרים למרות זאת.
שאלתי את אנדד אם אני יכול לצטטו, והוא
השיב לי: איני מאלה המסתתרים:
הקדמה זו לביקורת על סיפרו של אנדד אלדן,
הובאה כאן, בתיקווה שקיבוצי הקיבוץ־הארצי,
המסבסדים את הוצאת סיפריית פועלים,

סופר ולדר
ניכור זעיר־בורגני
השחורים בראש רובינשטיין שלו: הפסיקי,
כשהרעלתם את ילדינו בגאזים לא ייללתם בלל.
אבל אז התחילה להתייפח ממש...
עם התפתחות העלילה, נגמל צירן בהדרגה
מחלומותיו/הזיותיו ומחתל עצמו במציאות
הסכרינית־מתקתקה של גרמניה שאחרי המיל־חמה
— בורגנית, מרוצה וטובעת בתוך עצמה,
תוך התעלמות מכל יצרי ותחושות אנוש
עילאיים, ודבקות ביצרים הבהמיים של הגרמנים.
ובסיום, בתבוסתו, מגלה צירן את האמת האחת
של חייו ומפלותיו, והיא האמת של חום אשתו,
שהוא המיגננה האחרונה שלו• עלי־אדמות.

הוצאת־הספרים של הקיבוץ־הארצי סיפריית
פועלים בדמותה של פקידה־שכירה בבית־הוצאה
קיבוצי זה, פקידה עירונית בשם ברכה,
שהקיבוצניקים מממנים את שכרה.
אותה פקידה בשם ברכה שיכנעה את הממונים
עליה (צבי רענן, נתן יונתן) שלא לשלוח את
סיפרי הוצאת סיפריית פועלים, לביקורת
בהעולם הזה.
הסיבה: ניסיון לכפות על העולם הזה
ביקורות ״חיוביות״ על סיפרי הוצאה זו בנוסח של
מורא ומשוא־פנים.
התוצאה: מדור זה, חדל לסקר את סיפרי

וקוויאם ל״שימשון ודלילה*פלסטיני

מדד לקטנות־רוח תרבותית נעוץ ביחס של חברות חיות ליוצרים
מתים. חברה חיה, החוששת ממילים של סופרים מתים, היא חברה הניצבת
על עברי פי פחת.
לפני כמה שבועות נפטר מהתקף־לב בלונדון, הסופר והמחזאי
הפלסטיני מועין בסיסו. שגרירות מצריים בתל־אביב, השתדלה אצל
מישרד־החוץ הישראלי. לאפשר את קבורתו של בסיסו בעיר־הולדתו עזה.
הבקשה הושבה ריקם.
מיהו מועיז בסיסו, שמישרו״הוזוץ הישראלי פוחד מקבורתו בעזה׳
י בסיסו עשה את עיקר פירסומו בטיפולו באגדת שמשון, אותה אגדה
תנ״כית שהעניקה השראה אחרת, למייסד התנועה הרוויזיוניסטית זאב

ולאדימיד זיבוטינסקי.

בסיפרו יומן עזה טען בסיסו, כי שימשון היה כובש־זר שבא לשעבד
את הפלישתים(בלשונו: פלסטינים) בעוד שדלילה היא גיבורה לאומית
שניסתה להכניע את שמשון, כרי להציל את עמה. בסיסו המיר את אל
הפלישתים. דגון. באל פלסטיני חדש, אל־מוקאוומוז (תנועת־ההתנגדות).
בהתבססו
על טענה זו, כתב בסיסו את מחזהו השירי שמשון ודלילה.
במחזה מופיע שמשון במדי קצין ישראלי: גבר בעל גוף עצו* ומחלפותיו

גולשות על כתפיו ...הדלילה שיוצאת מולו היא ריס. המחזה מורכב
משש תמונות, ומתחלק לשתי מערכות. במערכה הראשונה״ מתוארים
הפליטים מוסעים במכונית שנתקעה בדרך, שנוסעיה נתונים לנגיסותיהם
של הנהג והגונד״ המוצצים את דמם, כדי למלא את המיכל הריק.
שמשון מופיע מול המכונית התקועה ודורש מנוסעיה לחתום על
כתב־כניעה, ואז רים יוצאת מולו ואומרת: יש לנו מחברת־זיכרדנות.
שימשון /מיסמך אחר / .אגו חותמים עכשיו על תחבושת לבנה
העוטפת את הפצע / .התחבושת הלבנה מכסה את האדמה ...ודבריה
מסמלים את ראשית המילחמה בכיבוש. אבל החיילים הישראליים מקיפים
את המכונית בשיריונים ולוקחים את ריס בשבי.
עלילת המחזה עובהת לביתה של ריס עד שאחיה עצאם נתפס בשבי
וסובל מהתעללות מידיאם של שמשון ופילגשו, החיילת רחל. רחל מנסה
להוציא מפיה של רים הודאה בכך שהיא דלילה, אך רים מכחישה ואומרת
מול שמשון. האוחז בתותח וחג סביבת• חוג סביב התותח / ,הוג סביב
בטחנה / .חוג שמשון״.
מי שפוחד לקבור את מחבר שמשון ודלילה הפלסטיני בעזה, מפחיד
לא פחות בשמשון שלו. שהרי, משוררים ומחזאיס מתים, והמילים נותרות.

משורר אלדן
אומץ־לב תרבותי
שבניהול הכושל הנוכחי שלה היא מידרדרת
למעמקי המו״לות הישראלית, כשהיא אף גובה
כספים מיוצרים בני הליגה הרביעית, כדי לממן
את הוצאת סיפריהם — יחליפו את מנהלי הוצאה
זו, ויביאו במקומם בעלי־מיקצוע, בדומה לכל
מיפעל כלכלי ריווחי אחר של הקיבוץ הארצי.
סיפרו של אנדד אלדן ראוי לביקורת, תוך
התעלמות מהמו״לים שלו.
אלדן הוא משורר יוצא־דופן. כבר בשיר
הראשון בקובץ ניתן לאתר את סיגנון שירתו
האישי והמורכב: אור הנרות ניכפל /בעיניו
וגובר. צליל הצל יפול? /ילדותו ניגנה לו גוני
גבורה רבים...
וכך הולכת ונמשכת שירתו של אלדן, שהיא
ייחודית למדי, ומגיעה להישגים כמו: ברגליים
רבות הזמן קרב / ,בהילוך מנמיך ומגביה; /
והצליל השוטף בתנועה גלית /נושא ידיו
מניפות הפרי ...אלדן ממפה ארץ־ישראל של
מכאובים, ומנסחה: ארץ רועשת זאת /היא
אלוהיו אמר בצאתו /כבר שלוש פעמים ...או
את גוף בני מחברת /האדמה הקטנה הזאת...
או את חורבת לילו עשיתי לי לבית.
בשיריו אין אלדן מדלג על האהבה. הוא כותב
בין השאר: את מדליקה בי התפוצצויות קטנות
(*) אנדד אלדן -עתה אתו, שירים; הוצאת
סיפריית בועלים; 66 עמודים(בריבה רבה).

/ומזרימה. בערה מוליכה. תנועה / .בכל עורקי
/אני חש את השקט שנם. בי נמוג /יוצא.
.לכבישים׳ /את מגניבה קולות. מצטברים/ .
ואז שפתותיך /מוחצות. תחינה...
אלדן הוא משורר של דימויים שיריים
.סייי
קשיחים, משורר של דרך שירה אישית, שניתן
לנסח אותה במילים הפותחות של אחד משיריו:
מילים פסולות שבות לתופת העופרת / .עופרת
מותנה. הולך סובב תוך העום רת / .מילים
כוויות המהלכות יחסות / .אתה יחף על
מדרכות חמות / .מילים צורבות לא כבות כך.
/הן הלוך ושוב הולכות כך מילים פסולות
/כעלים נוכלים /מילים שזורות /ככרכרים
משומרים /הקורים מיתמסרים /זוהרים
בחשמל /עת החושך בחוץ /נילחץ לחלונות.
/ /המילים /ששבו פנימה /הבשילו חבויות
בנוף /מצל, קורצות לשמש...
עתה אתו של אנדד אלדן הוא בבחינת
נקודת־אור זוהרת ברמת סיפרתי השירה,
שפירסמה סיפריית פועלים בשנה־שנתיים
שחלפו, ובנוסף לכך, זה קובץ שירה איכותי
וייחודי ביותר.
מעבר לאיכות שיריו של אלדן, מן הראוי
לכבר את אומץ־ליבו התרבותי, שאיפשר לי
להביא המבוא לרשימה זו. אלדן נבדל בכך,
מיוצרים אחרים ורבים שפירסמו בשנתיים
האחרונות מיצירותיהם בסיפריית פועלים,
ושיגרו סיפריהם למרור זה, על־חשבונם, אך חסרו
את האומץ לפרסם את הסיפור, המסתתר מאחרי
החרם של הפקידה ברכה ומנהליה, מסיפריית
— פועלים.

מחקר

על הקלאסיקה

הסיפרות והשירה הרומיים היו רחוקים
מלהעניק בדור האחרון השראה כלשהי לתרבות־הישראלית,
שהעדיפה לפזול פזילת יתר
לתרבויות המערביות העכשוויות, פזילה שלא
הוסיפה לעומק היצירתי של התרבות־הישראלית. י באחרונה ראה־אור מחקרו של פרופסור
ארנסט דויד קולמן, תחת הכותרת עולמה של

— הסיפרות הרומית מחקר מקיף, העשוי
לפתוח לא מעט צוהרים בפני הקורא הישראלי. 1 עולמה של הסיפרות הרומית נפתח בפרק
מבוא, אנחנו והסיפרות הרומית, דרך תסקיר
קצר של ההיסטוריה הרומית ויוצרים כליוויום

אנדרוניקום, אל יציקת האפוס הלאומי, ואל
ביסוסה של הפרוזה הרומית באמצעות כותבי
היסטוריה כקאטו.
קולמן ממשיך ובוחן את האמנות הדרמתית
של רומי, אל משוררים מודרנים יותר
כקאטולוס והלאה ללוקראציוס וקיקרז.
החלק השני של הספר בוחן את תקופת
הקיסר אוגוסטוס, שאחד מהישגי היצירה
הגבוהים שלה, היה וירגיליוס, דרך שירי
הרועים שלו, ועד לאקולוגות שלו ואל האלגיות
שלו(פנו מקום, הרומאים, פגו מקום, סופרי יוון,
) הרי דבר גדול יותר משירת איליון נולד.״)
ועד לאפוס העילי שלו האיניאס.
קולמן ממשיך בתיאור יצירותיהם של
הורציוס, ואובידיוס, אחרון משוררי האלגיה
של רומי, שכתב: מי אנוכי, משוררן של נעימות
אהבה עדינות / ,שמעו דורות העתיד, ותדעו
את האיש ששיריו תקראו / .כן העיר סולמו
אני, שאותה מסרים גלים צוננים / ,ומרחקה
מרומא, תשעה כפול עשרה מילין / .שם
נולדתי, ולמען תדעו את הזמן, זו היתר /השנה
בה נפלו שני הקונסולים, וגורלם הוא אחד
עולמה של הסיפרות הרומית ממשיך ומביא
את המספר טיטום ליוויוס, שמיפעל כתיבתו
נחשב הגדול בהיסטוריוגראפיה של רומי.
בפרק תקופת הקיסרים סוקר קולמן את
מיכלול בעיות המישטר, חברה וסיפרות של

1י* המאה הראשונה, את כתיבת היסטוריה ללא
משוא פנים נוסח טאקיטום ופליניום, ואת
יצירות הסיפרות של המאה השניה, עד לסוף הזמן
העתיק.
בחלק המסכם של הספר, בפרק לומר את
האמת בצחוק -הסאטירה מלוקיליוס עד
יובנאליס, בוחן קולמן את אחד מההישגים
הבולטים של היצירה הרומאית, וראוי לצטט את
יובנאלים, שהישווה את כתיבתו הסאטירית
לתערובת, אותו מזון מעורב הניתן לבהמות,

(*) ארנסט דויד קולטן -עולמה של
הסיסרות הרוסית; הוצאת מסדה; 287
עמודים (כריכה קשה).

מי מריבה

למי ולמה מוענקים פרסים סיפוות״ס

יומיים אחרי הענקת פרסי ראש־הממשלה ע״ש לוי אשכול, קיבל
הסופר והמשורר יצחק(״איציק״) לאור מיכתב לאקוני מטעם הפקידה
התורנית במועצה לתרבות ולאמנות. שבו היא מודיעה לו, כי לא נבחר כמי
שראוי לקבלת מענק־יצירה זה.

ראויים למענק־יצירה זה נמצאו מתורגמנית בינונית בשם רינה
ליטווץ, סופר נשם דויד גדוסמן(שגילה בראיון לעיתונות, שהזכיה
בפרס, עשויה להעבירו למעמד השואגים) ,ועוד משורחגים, שאיש מהם
אינו מגיע באיכותו לקרסוליו •של יצחק לאור. ששיריו וסיפוריו הקצרים,
איכותיים ומעוררי מחלוקת (אמרכלי מישרד־החינידוהתרבות, היו
פוסלים גם את יומן! חיים ברנד, מזכיה בפרס ראש־הממשלה).
מזה כמה שנים מציג לאור את מועמדותו לפרס־היצירה, המוענק
באמצעות המועצה־לתרבות ולאמנות, שבראשה ניצב תת־אלוף אמר
שליו. במהלך השנים, ששליו מנהל את המועצה לתרבות ולאמנות, הוא
נוהג בחיי התרבות והאמנות לפי הבנתו ולא כל אחד ימים עימה.
יצחק לאור לא בלול בהבנה שלו וזו הסיבה, ששנה אחרי שנה, אין הוא
נמצא ראוי למענק־היצירת ששליו מממן מכספי משלמי־המיסים מימין
ומשמאל.
בעוד שבעתיד איש לא יידע מי היה תת־אלוף שליו, ומי היו נבחריו
והוסיף אחת מעובדות היסוד של הסאטיריקנים
ממנו ועד הלום: כל ביקורת על אישים חשובים
תגרור מוות איום. את אישי העבר מותר לבקר,
כמו את גיבורי המיתוס. על־כן אתקוף את אלה
שאינם עוד.
דוגמה לסאטירה מעודנת של יובנאליס היא:
מה אעשה ברומא? לשקר איני יודע ...אינני
יכול לשאת את העיר היוונית הזאת, הכותי
הרומאים...
רוגמה נוספת מנוסח הסאטירה של יובנאליס,
הוא הסאטירה על חניבעל, סאטירה, שניתן
להעתיקה למצביאים בני־זמננו:
שים נא את חניבעל על פף־המאזניים: כמה
ליבראות תמצא במנהיג גדול? זהו האיש,
שאמריקה היתה קטנה מהכילו, על־אף
שהשתרעה מחופי מרוקו מוכי הים עד היאור
הלוהט, אל עמי האתיופים ושוב אל הסילים.
לקיסרותו מצורפת ספרד, הוא חוצה את
הסירינאים. מולו ערם הטבע את האלפים
והשלג. הוא מפקיע הסלעים ושובר את ההר
בחומץ. והנה כבר כבש את איטליה, ובכל־זאת
הוא מתכונן להמשיך, .לא השגנו דבר ,,הוא
אומר, ,כל עוד חיילינו לא הבקיעו את שערי
העיר ודגלנו לא הונף במרכזה של רומא.׳ הוי
מראה ראוי לציור, המנהיג שתום־העין רוכב על
בהמה ענקית! ומה הסוף? אוי לתהילה! כי
מנוצח האיש, ממהר לגלות, ושם הוא יושב ליד

תת־אלון*(מיל ).שליו

הראויים והבלתי־ראוי
למענק־היצירה, יידעו קוראי הסיפורת של ישראל העתידית אח יצירותיו
של יצחק לאור, שיכתוב אותם גם בלא מענקי שליו.

עולמה של הסיפרות הרומית הוא בבחינת
ספר״יסוד לכל אלה, החפצים להתעלות, ולו
במעט, מעל לרדידות, ששליחי זבולון המר,
רידדו בה את מערכת״החינוך שלנו.
רשון הפלא הגדול של ישראל, אינו הכפיר, הלביא,
העוזי, או הדבור וגם לא טנק המרכבה —
הפלא הגדול של ישראל, הוא הלשון העברית,
לשון שהיתה חנוטה קרוב לאלפיים שנה.

מן הסדנא
מעברית מיקראית לצברית

שר המר

משורר וירגיליוס
ארמונו של המלך, בן חסות גדול ומופלא, עד
אשר הוד־מלכותו יואיל להתעורר. לנפש הזאת,
שפעם זיעזעה את העולם, לא חרבות ישימו קץ,
ולא אבנים או חניתות, אלא — טבעת, הגומלת
על קנאי, הנוקמת של כל הדם הרב אשר נישפך.
לך מטורף, חצה האלפים בריצה, למען תישא חן
בעיני תלמידים ותהיה נושא לתרגילי נאום!
בעולמה של הסיפרות הרומית שב ומתגלה
לעיני, החסר הגדול של התרבות הישראלית,
המתבטלת דרך מערכת־הלימוד שלה, בזיבולי־מוח
משוועים, שהפכו את העם, חניך שיטת־הלימוד
הישראלית, לחסר־ערכים ומתבטל
לעומת התרבות האירופית.

שאינו מנצל בימה זו לטפיחה על השכם, ומעיר
אף הערה, המעידה על אוזלת־יד מסויימת של
חוקרי הלשון העברית בימינו. וכך כותב פרופסור
רבין: כשאנחנו סוקרים את קרוב ל־סססג
הספרים והמאמרים המופיעים כאן, העובדה
הבולטת ביותר היא מיעוט המחירים
המוקדשים לעברית המדוברת וריבוי המחירים

יסודות

להתעלות מעל לרדידות

פנו מקום, סופרי יוון!

משורר לאור

הירהורים אודות פלא הלשון העברית עלו בי
למראה קובץ צנוע, בהוצאת המועצה להנחלת
הלשון, קובץ המביא רשימת ספרים, מאמרים
ועבודות דוקטור על העברית של ימינו,
שנכתבו עברית וראו אור בישראל בשנים

בקובץ זה הובאו 951 ערכים, החל ממאמר של
משה אביגל, שהוא ביקורת על הספר עברית
כהלכה מאת ד״ר יצחק פרץ, וכלה ברשימתו
של ששון ברוך על היצירה הלשונית
בשירתו של שלונסקי 951 .מראי־מקומות אלה,
פותחים צוהר, ליסוד האיתן ביותר של התרבות
העברית.
את דיברי־ההקדמה לקובץ מביא חיים רבין,
(*) סן ה ס דנ א ;6רשימת ספרים, מאסריס
ועבודות דוקטור על העברית של ימינו,
שנכתבו עברית וראו אוד בשנים תש״ח•
תש״ם; עריכה: בן־ציזן פישלה; הוצאת
המועצה להנחלת הלשון; 194 עמודים
(כריכה רכה).

העוסקיסבלשונס של סופרים ...רבין מתנחם
מעט ומוסיף: ללשון העיתונות הוקדשו קצת
יותר מחירים מאשר ללשון המדוברת, ומהם
אחדים ללשון מדורי הספורט...
רשימתו של מנחם צבי קדרי על מצב
המחקר בעברית הישראלית, מביא את סיפור
המהלך לטביעת שמה המדעי, של הלשון־
המדוברת בין דוברי עברית ילידי הארץ.
מחיר העברית הישראלית נולד בסימן של
מחלוקת בעשור הראשון לתקומת מדינת
ישראל. אופייני לדעות החלוקות בו הוא שלא
הגיעו החוירים לכלל הסכם אפילו אל שמה של
לשון זו, ועדיין יש שאינם מודים בעצם קיומה.
אשר לשמה, יש קוראים לה, העברית החדשה׳
(בלאו ,)1971 ויש הקוראים לה, העברית
המודרנית (אלטבאואר ,)1964 או בסשטות
,לשון ימינו (אלטבאואר .)1953 לעתים
מדברים עליה בכינוי,העברית המדוברת׳ ,או
.לשון הדיבור׳ ,או,הלשון החיה׳(בן־חיים ,)1953
ואף בכינוי,לשון הצברים׳(לשוננו לעם .)1955
אולם מאחר שכינויים אלו מצמצמים את תחום
הלשון שמתכוונים אליה (כגון, לשון דיבורי:
איך תיירא צורתה הכתובה של עברית זו? או
,לשון הצברים׳ :כלום מוכנים אנו להגביל אותה
הגבלה חברתית מעין זו?) ,נתקבל במשך הזמן
השם שטבעו ח רוזן: העברית הישראלית׳(רוזן
)1956״.
וממשיך מחבר המאמר, ומגלה: ענף מיוחד של
לשון הדיבור הוא לשון הילדים, ולשון דיבורם
של ילדים עבריים בארץ ישראל משכה את לב
הבלשנים בשנות השלושים (רבקאי 1933
מעמדה המיוחד של לשון ילדים זו אמנם הצדיק
את העמדתה במרכזה של עבודת תיאור
בלשנית מדוקדקת: לשון זו הצטיינה
ביצירתיות, והשפיעה הרבה על לשון
המבוגרים, שכן ממנה צמחה לשון דיבורם של
בני דור הסלמ״ח. היא היתה לשון הדיבור
המגובשת הראשונה בעברית המודרנית...
קובץ ביבליוגרפי זה רחוק מלהיות רב־מכר,
אך הוא רב־ערך לאלה החפצים לקבל
תמונת־מצב של היסוד העיקרי לתרבות
הישראלית.

והיום יש לו 90 שדים, מכל המינים
ומרחבי העולם .״בליטא מקובל, שבכל
בית יש שד,״ מספר מאייר .״שד מסמל
את המאבק הניצחי בין טוב ורע בין
האור והחושך.
״שד הוא הפרסוניפיקציה (ההא
הצו
1להקים
בארץ !את
מוסיאון השדים
השגי בעורם

ןןןךוךןךןיו \ ןמחזיק בידיו אספן השע
ן ! 11\ 1 11^ / 1די ם, יצחק קרל מאייר.
השד עשוי עץ, פרצופו חייתי ושני ניבים ארוכים

וחדים בולטים מפיו. השד הובא למאייר כמתנה,
על־ידי חברים היודעים בי שד עבור מאייר זו תשורה
יקרה מאוד .״היום יש לי תשעים שדים ׳,הוא מתפאר.

נשה) של עוצמת הרע. הרבה עמים
האמינו שכל הרע בא מהשד הנקרא
שטן, דוויל, דיאבולו וטופיל. הרבה
עמים מתארים את השד בדמות יהודי.
״בליטא היה צייר מאוד מפורסם,
זמויזינאויצוס, באחד הימים הוא קיבל
מתנה, פסל דמוי־שד. השדון הקטן
מצא חן בעיניו ואז גמלה בליבו
ההחלטה לאסוף תריסר שדים, שהם 13
שדים(לא .)12
״ברגע שהיו לו די שרים, הוא
החליט להמשיך ולאסוף תריסר כפול
תריסר, שהם 169 שדים וכאשר היו לו
169 שדים, הוא פתח את ביתו לקהל
הרחב והפך אותו למוסיאון לשדים,
היחידי בעולם, בעיר קובנה בליטא.״
רינה ז׳ק אשר בעיקבות אהבתה

ך ן 1ץ 1עשוי מתכת. עבודה שה!
1/1ישראלי מיבאל ביסמוג־סנסי
קיבל עבורה פרס במוסקבה.
לשדים ביקרה במוסיאון פעמים רבות
מספרת כי יש שם יצירות אמנות ממש.
״יש שם שד יפאני עשוי זהב טהור. הוא
כל־כך מיניאטורי שיש צורך להביט בו
בזכוכית מגדלת. קיימת גם מערכת
כלים לאוכל ל־ 24 איש, שעל כל צלחת
מצוייר שד אחר, או שטיחים ששדים
ארוגים בתוכם, וגם שדים עשויים צמר.
קרמיקה, ברונזה וכסף. מיבחר עשיר
ואדיר של שדים,״ מסכמת ז׳ק.

סלל דים ורוחות זה דבר מפחיד.
סופרים כתבו עליהם, ילדים
חולמים עליהם וסבתות מספרות
עליהם. למירב הפלא, ובניגוד לצפוי,
ישנו אדם שאוסף כאלה.
זהו יצחק קרל מאייר, בעל האוסף
השני בגודלו בעולם( .בכל העולם
קיימים רק שני אוספים שכאלה).
קוראים לזה שרומאניה וזאת לא
מחלה, אלא פשוט אהבה לשדים.
מספר מאייר :״תמיד אספתי משהו.
האוסף הקודם שלי היה מדליות־זיכרון.
כאשר עליתי לארץ מלטביה שבברית-
המועצות, לפני 11 שנה, לא יכולתי
להשיג מדליות־זיכרון נוספות. ראיתי
שבארץ אנשים אוספים מדליות
ומחזיקים אותן בבנק בכספת, ואני לא
מבין איזה עניין יש באוסף חבוי.
״נוסף לכך, העדפתי לאסוף משהו
עם אתגר, שאי־אפשר לקנות בכל
חנות. אחרת אפשר לאסוף סתם
דולארים.
״באחד הימים דיברתי על כך עם
ידידתי רינה ז׳ק, שגם היא עולה
מרוסיה והיא המליצה לי בחיוך :״אולי
תתחיל לאסוף שדים, ואני אף מוכנה
לתת לך כמה להתחלה.״
״שדים, אמרתי לעצמי, ופיתאום
1סן *
נדלקתי על הרעיון.״
| 1ו 1ך שד יווני עשוי גבס.
1 1\ 1/הוא נמצא בכפר יווני
נידח ודמותו נלקחה מהמיתולוגיה.

לכל פועל
ה היה לפני חמש שנים. מאז ועד
היום גדל והועשר האוסף של מאייר.

שד של פורים ״;גז׳?״ן;

אדום, צהוב ושחור, ומסמל המילחמה בין הטוב והרע.

שפניו פני-אדם, עיניו

מלוכסנות. עצמות״לח־
#11111/1 ! 11/
ייו מוגבהות ולו זקנקן ושפם. הוא שוי ממתכת.

במדינה

התיירים המגיעים לקובנה מבקרים
במוסיאון המיוחד הזה, ובחוזרם לארץ
מולדתם, הרבה פעמים, הם שולחים
מתנה למוסיאון, שד מארצם.

דרכי־אדם

שד כמחזיק־מפתחות

הלוחם
נפל קורבן

הוא לחם למען זכויות חשודים
ועצירים, ולמד את כעיותיהם
על גשרו

^ צחק קרל מאייר, אספן־השדים,
מתפאר בשדוניו ואומר :״יש לי
שדים מהרבה מקומות בעולם —
מספרד, פאריס, יוון, סין, מונגוליה,
קניה, אפריקה, לטביה, ליטא.״
השד הסיני נראה כמו מסיכה, הוא
עשוי עץ, גודלו כ־ 30ס״מ על עשרה,
והוא דומה לאדם סיני מזוקן שקרניים
מזדקרות לו מראשו.
השד היווני עשוי גבס, צבעו לבן,
גובהו כ־ 20 סנטימטר והוא נראה כמו
גבר חטוב. אבר מינו מזדקר בצורה
מוגזמת וקרניים על ראשו.
השד הצוחק מלטביה עשוי קרמיקה
והוא שוכן כבוד בתור כוס זכוכית

..אני שונא אבד!
ער השד שד,,,
ודנו הם באמצע
חדו־האווחי ם

עדינה לבנה ושקופה. גם שלוש
מיקטרות, הנראות במבט ראשון
תמימות למראה, מתגלות כשדוניות,
שכן בכל אחת מהן טמון שד.
יש למאייר גם מחזיק־מפתחות
בצורת שד ומאפרת נחושת שדונית.
השד מסרדיניה עשוי עץ ולפי
המיתולוגיה הרומאית לפאונים, שהם
השדים הרומאים, היתה השפעה על
היבול.
חלק מהשדים פוסלו וצויירו על״ידי
אמנים אירופיים, אך יש למאייר גם שד
אפריקאי שנכחד, עשוי עץ, אותו השיג
בירושלים העתיקה לפני כמה שנים
תמורת 500 רולר.
כל חבריו, מכריו וידידיו של מאייר
יודעים שיש לו שדומאניה ומביאים לו
שדים מטיוליהם ברחבי־העולם. קשה
להשיג אותם, אבל מדי פעם מוצאים
באיזה כפר נידח או בחנות־מזכרות,
איזה שד.
ואיך יודעים שהוא אוסף שדים?

ןוון • ןךדןןן וקן בסיגנון אנטישמי מובהק, עשוי גבס לבן, מורכב
1111 111/על פלטת עץ שהובא מברית־המועצות- .לשדים האלה
אין מחיר, עבורי הם יקרי ערך.־ קובע אספן השדים יצחק קארל מאייר.
קצת עבודה, אבל אני אוהב אותה, כי
אחד הדברים השנואים עלי זה אבק על
שדוני
בפולקלור גרים שדים בטחנת־רוח,
אצל מאייר הם גרים בחדר־האורחים.
לגביו, אין מחיר לשדים האלה. הם
יקרי־ערך עבורו. כי עבור אספן כל שד
הוא יקר־המציאות. כיצד אפשר
להעריך בממון שד, שנמצא בכפר נידח
בקניה או בבורנאו?
מאייר, יליד ריגה, היה במשך 17
שנה אסיר־ציון ושהה בגלות בסיביר
ובמחנה־העבודה המפורסם בפרץ

למישפטים. ארבע פעמים גירשו אותי
מהאוניברסיטה, באמתלה שהם לא
רוצים לחנך תושבים שממילא יעזבו
את ברית־המועצות. אבל אני לא
ויתרתי וסיימתי את לימודי בהצטיינות
וגם אז עור המשכתי בתעמולה ציונית.
״הגעתי ליהודים בכל רוסיה
ואמרתי להם שצריך לעלות לישראל.
גם כתבתי שירים ציונים.
״אמי עקרת־בית, ואבי מהנדס־כימאי,
שנשלח לגלות בגלל פעילותי
ותעמולת, הציונית. מאוחר יותר נהרגו
שניהם. אמא על־ידי הגרמנים ואבא
על־ידי הרוסים.
״ב־ 1972 קיבלתי היתר לעלות
ארצה. זה היה בפיתאומיות. נתנו לי
כמה ימים לסדר את כל ענייני ולצאת
את ברית־המועצות.
שד לתיגת־הדואי

1| \ 1ך 11111 זה השד של שבט אפריקאי שנכחד, ונקנה בירושלים
\ 1 1-11 תמורת 500 דולר. בתצלום: רינה ז׳ק, שעודדה את
מאייר לאסוף שדים ונתנה לו כמה שדים במתנה בתחילת דרכו.
;ודם כל, הוא מספר על כך לאנשים.
;תגובה של רובם היא הפתעה גמורה
התפעלות, הם מסתכלים עליו כאיש
!עולם אחר. כאשר הוא מזמין לביתו
!נשים כדי לראות את השדים ומסביר
הם את עברו של כל שד, זה מתחיל
מצוא חן בעיניהם.
אי־אפשר לבקר בדירתו של מאייר
זבקיריית־אוגו ולפסוח על השדים. הם
מצאים במרכז חדר־המגורים, תלויים
:ל הקיר וממלאים את כל מדפי
דזנון־העץ, כשמאייר מקפיד להסיר
;הם את האבק פעם בשבוע( .״זאת

שבהרי אורל :״זה היה נורא, אני
יכול לכתוב על כך ספרים מסמרי־שיער,
שיזעזעו את הקוראים, יותר
מספריו של סולז׳ניצין. חוסר התנאים,
הקור הנורא, ההליכה כל יום, בשעות
הבוקר המוקרמות, כמה קילומטרים
בתוך יער עבות המשתרע על עשרות
קילומטר מרובעים כדי לחטוב עצים
ענקיים בכלים פרימיטיביים במשך 10
שעות.
״הייתי אסיר פוליטי צעיר בן 22
בסך הכל, חסר־בגדים וחלש.
״כששוחררתי, נרשמתי לפקולטה

*• 1972 הגעתי לארץ. עשי־

<תי בארץ את בחיגות הנוס־

טריפיקציה, למרתי פה במיכללה
לעורכי־דין מחו״ל, אבל החלטתי
שתפקידי הוא בנושא ההסברה והחינוך
הציוני. זהו, לדעתי, הנושא החלש
במדינתנו.
״עם בואי ייסדתי עיתון יומי
ברוסית, אופלט( ,מעוז) .אהרון יריב,
שהיה בזמנו שר־ההסברה נתן לי רעיון
לייסד שבועון רב־לשוני ואז הקמתי
את ישראל רביו, שבועון בשפות
לועזיות, העוסק בהסברה, בקידום
הייצוא ובעידוד התיירות. זה גם
מקום־עבודה לעולים, שכלי״העבודה
שלהם הוא שפתם וקליטתם קשה״.
מאייר, שעיניו ירוקות־בהירות הוא
בן ,60 לבוש בקפידה רבה. מאייר, החי
בגפו, חוזר לעניין השדים ואומר:
״בשבילי כל שד הוא חגיגה.
החלום שלי הוא, שכאשר יהיו לי
תריסר כפול תריסר שדים, כלומר 13
כפול 13 שדים, אהפוך את ביתי הפרטי
למוסיאון השני בעולם. אז אוכל
להזמין קהל לראות את שדוניי, ועד אז
אשמח אם מישהו ירצה או יוכל לשלוח
לי איזה שד לת.ד 26331 .תל־אביב״.

אורנה גלזן

קל להאמין כי שימעון אליהו סובל
מתסביך רדיפה, עד שהוא מציג את
פסק־הדין שניתן לזכותו בשבוע
שעבר. הגבר הג׳ינג׳י חובש הכיפה
מדבר הרבה, ואוהב להציג את עצמו
כלוחם אמיץ למען הצדק והמדינה.
הוא טוען כי נפל קורבן לשונאיו,
דווקא מכיוון שהוא אדם שאיכפת לו.
אליהו החל את הקריירה הציבורית
שלו בפרשת אפרסק. כאשר נתגלה
סיכסוך בין השר יוסף בורג והמפכ״ל
דאז הרצל שפיר, פורסמו מודעות
בעיתונות למען שפיר, ועליהן היו
חתומים ״אזרחים למען המדינה״
(העולם הזה .)10.6.81
מודעות אלה קוממו את אליהו .״אני
לא תומך של בורג וגם אינני נגדו, אבל
השימוש בכוחה של העיתונות נגד אדם
קומם אותי,״ מספר אליהו על תחילת
מאבקו. כאשר ראה את ההפגנות
שאירגנו תומכי שפיר, את הנרות
שהדליקו בלילה כמחאה, החליט כי
״די עם האנרכיה הזאת״ והוא יצא
נגדם.
קודם כל התייעץ עם שני
עורכי־רין, ואז פירסם בעיתונים
מודעות, החתומות גם הן ״אזרחים
למען המדינה״ ,ודומות מאוד בצורתן
למודעות המקוריות, אבל תוכנן היה
שונה ומנוגד. כמו המודעות המקוריות,
הזמינו גם מודעותיו של אליהו את
הקהל הרחב לתרום לאירגון.
80 שקל תרומה. עורך־הדין
אלי זוהר, אחד ממארגני ״אזרחים למען
המרינה״ המקורי, ראה את המודעה
והתלונן במישטרה. הוא טען כי מישהו
מרמה את הציבור ומתיימר להתרים
כספים במסווה של התנועה המקורית.
״פיתאום מצאתי את עצמי במצב
שממנו רציתי להציל אחרים. אני
נלחמתי נגד מישפט־עיתונות ונגד
גילוי שמם של חשודים לפני מישפטם,
ובעצמי גיליתי כי נעצרתי — רק
על־פי כתבה בעיתון״.
ב־ 16 בינואר 1981 התפרסמו
ידיעות בעיתונים שסיפרו כי שימעון
אליהו נעצר ל־ 48 שעות בחשד הונאה.
כאשר נחקר לבסוף, סיפר שימעון
את כל האמת, ולא הכחיש דבר. הוא גם
הודה כי קיבל תרומות עבור התנועה
שהקים. המישטרה העבירה את
חומר־החקירה לפרקליטות, והוחלט
להעמיד את אליהו לדין בעבירה של
קבלת דבר במירמה. הטענה היתה כי
80 שקל — שנתקבלו. כתרומה מבין
4000 התגובות שהיו למודעה שפירסם
— הם הדבר שקיבל במירמה.
״זאת שטות,״ טען אליהו ,״אני
תעשיין עשיר ואינני זקוק לכספים
מהציבור ״.ואומנם, כסף פרטי רב
השקיע התעשיין בתנועה הציבורית
ובמיפלגה שהתמודדה
שאירגן,
בבחירות לכנסת העשירית בראשותו.
הוא לא הצליח להעביר אפילו חבר
אחד לכנסת, אך את פעולותיו
הציבוריות לא הפסיק.
10 אלפים קנם. שופט השלום
חמן שלח הרשיע את אליהו בעבירה
שיוחסה לו. ובכל זאת כתב בפסק־הדין:
״אין לי כל ספק כי הנאשם לא התכוון
להפיק טובת־הנאה חומרית ואישית
מפירסום המודעה ״.את אשמתו של
אליהו ראה השופט בכך שלקח טרמפ
על גבה של תנועה ציבורית קודמת.
אליהו נידון לעשרת אלפים שקל קנס.
אליהו מיהר לערער, ולפני שבוע
הגיע לסיפוקו. בית־המישפט המחוזי
בירושלים זיכה אותו בעירעור מכל
אשמה .״אני בטוח שרודפים אותי
בגלל דעותיי ומילחמותיי הפוליטיות,״
הצהיר אליהו .״הם גם אמרו לי שהם
עומדים לערער על הזיכוי, האם לא
ברור שזוהי התנכלות?״

טיפוד בית

חשש למכות וחומר טיפול
בבית-המעצר, נדמו לשליחתו
של העצור למעצר־בית
דאגתו הגדולה של הפצוע לבגדיו,
עוררה סקרנות אצל השוטרים שחקרו
את תאונת־הדרכים. הם לקחו את
הבגדים, ערכו בהם חיפוש קצר וגילו
בתוכם 26 מנות הרואין. יעקב יחזקאל
נעצר מייד בבית־החולים, והוחשד
בסחר־בסמים.
הכל החל ב־ 9בפברואר, כאשר
יחזקאל היה מעורב בתאונת־דרכים,
שבה נחבל חבלות שונות ורגלו
נשברה. הרופאים הורו לשוטרים כי
כדי למנוע נכות, יש לטפל ביחזקאל
על־ידי פיסיותראפיה, לספק לו קביים
וטיפולים נוספים.
אחרי מעצרו, עירער עורך־הדין
גיורא זילברשטיין לבית־המישפט
המחוזי וטען כי בבית־המעצר באבו־כביר
אין כל אמצעים לטיפול נאות
במרשו. לדבריו, יגרום המעצר שם
נכות תמידית לעציר.
השופט דויד ולך שקל את הדברים,

תעשיין אליהו
די עם האנרכיה הזאת
והחליט כי יש מקום לשלוח את יעקב
למעצר־בית-למשך הזמן שיידרש, כדי
שיחלים ורגלו תירפא.

האשה, הגיס והשופט
מעצר בגלל עיתון,
שיחדור בכלל הריון
״אתה עצור,״ אמר השופט עמיקם
פיאלקוב לבחור צעיר שישב בשורה
הראשונה באולם־המעצרים, כאשר
ראה אותו מוסר באולם עיתון לאחיו
שנעצר בידי המישטרה. הצעיר הנדהם
ניסה למחות, אך השופט השתיק אותו
וחזר על הכרזת המעצר.
שופט וכדורגל. כאשר סיים
השופט את עבודתו ורצה לצאת
להפסקה, קמה לפתע אשה בהריון
שישבה מאחורי הצעיר שנעצר.
״אדוני,״ פנתה האשה לשופט ,״קודם
עצרת את בעלי בגלל חשד לעבירה.
גיסי, זה שיושב כאן לפניי, רק העביר
לאחיו עיתון־ערב, הוא לא ידע שזה
אסור. אני בהריון וצריכה ללדת בכל
רגע, אם תעצור גם את גיסי מה יהיה
איתי? מי ידאג לי?״
השופט חשב לרגע ואמר לצעיר:
״לא רציתי שתהפוך את בית־ המישפט
למיגרש־כדורגל.״ הצעיר, המום עדיין
ממה שקרה לו, אמר בקול חנוק:
״אדוני, לא ידעתי שזה אסור, אני
מבקש סליחה ומצטער.״ ״אתה
משוחרר,״ הכריז השופט וכולם עזבו
את האולם.

גי פולו־פ
אופנה אקסקלוסיבית בעור וזמש
מכירה מיוחדת של עודפי יצוא
לנשים ולגברים מיטיבי טעם.

חצאיות ומכנסי עור $149-
ז׳קטים מעור $249-
בכל רשת הבוטיקים של חוה פולופ
ת ל־ א בי ב -מלון דן
ת ל־ א בי ב -כ ל בו שלום
י רו ש לי ם -מ לון שרתון
אילת ־ מלוך סונסטה
שעות פתיחה
יו ס א׳ -ה׳
יו מו׳
מוצ״ש

22:00-10:00
14:00-10:00
22:00-18:00

מודעות בטלפיו

לבל ה ע תוני ם
בכר טי סי א שראי ב מחירי המערכתי

6ש 01^ 611$ 0
* 1אסוז*אז 0זאו

לאקס

אקס 1 1השוקולד

המשלשל

להשיג בכל בתי המרקח ת

איתן עמיחי
_מזי7וים
הדברת

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

אידיאל פרסום
אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03

הופ> ע

מוסחים לודדברת תיקנים
(דוקים) ,תוליד ינץ, חי קי
ספרים ובגדים.
רמת־גן. רוו מודיעין .18ת.ד 2272

ייוו׳״י׳ייי
;ומק *1/75
טל 790114 5 -6 .רעי׳מסי
יומירח יגל בריאותך ורבוק
ויד

ויזה

•עורתברט

מחירון דירות
כל מחירי הדירות המוצעות
למכירה בארץ -בחוברת אחת
להשיג בדוכני העתונים.
הפצה לדוכנים: גד הפצה 337056 -־03
מנוי שנתי: סער פרסומאים 229353 -־03

..ראוצת
להשניב אותה,
רצית שתנקה
ד את הדיוה!״
^ ני קורבן של הבלונדית
/ /ו 1המסממת• (העולם הזה
.)15.2.84 כתבתם עליי. לא איכפת לי
מאף אחד. אבל כתבתם כמה דברים לא
נכונים, שאותם אני רוצה לתקן,״ אמר
האיש בטלפון והציג את עצמו כיוסף
גביש .״את בטח מכירה אותי בפנים,
אני האיש שמוכר בקיץ ביריד־המיזרח
מכשיר כתום כזה, המרסק ירקות,״
הוסיף.
״לא, אני לא יכול לבוא למערכת
שלכם. ,בי אני עובד כעת בשוק
הכרמל. מוכר מכשיר־קיצוץ. אני עובר
משבע בבוקר עד שבע בערב, ובשוק
אין הפסקות־צהריים. אבל אם תבואי
לכאן אכבד אותך בכוס־קפה, איך זה?״
שאל בקול מתרונן.

לא הסתכלתי
עליה

^ מחרת בבוקר היה השוק הומה
) אדם. ליד דוכנו של יוסי הצטופפו
עשרות אנשים. הצופים בהנאה בהצגה
שנתן לקהל. על הדוכן שלפניו נערמה
ערימה של ירקות טריים מקוצצים
לסלט, בידיו החזיק מכשיר קיצוץ ידני
וקיצץ בצל .״את רואה, גברת? כבר יש
סלט!״ אמר לאשה שהתעניינה במכשיר
.״מה יש. גברת? את טרומפלדור?״
שאל אשה אחרת, שהתעקשה להפעיל
את מכשיר־הקיצוץ ביד אחת.
יוסי, גבר נאה בן ,34 בלט בשוק
בחליפה המהודרת שלבש ובכושר־הדיבור
שלו. הוא לא הפסיק לדבר
•שמה של הבלונדית, שהיא עכשיו
אסירה, שרה כלפזן.

ולהתלוצץ, והקהל שלו, שהיה מוקסם
ממנו, קנה כשימחה את המקצצים.

סיפר יוסי:
אני רוצה לספר לך בדיוק מה קרה.
כי העולם הזה כתב שיש לי מכונית,
ואין לי. זה יפה מאוד מצד העולם הזה
שהוא קנה לי מכונית. כל הסיפור
התחיל לפני ארבעה חודשים בערך.
אני נסעתי אז עם חבר שלי, מבוגר,
לירושלים. רצינו לשכור דוכן ביריד־ירושלים,
אבל זה לא יצא וחזרנו
במכונית שלו.
ליד שוק מחנה־יהודה הוא ראה
בלונדית שלבשה שורטס. הוא סימן לה
ביר והיא סימנה לו ביד, הוא עצר והיא
התיישבה מאחור. לא הסתכלתי עליה
אפילו, השפה שלה לא מצאה חן בעיני.
היא דיברה כזה ״סתלבט״ ו״תיסלם״,
אני לא אוהב בחורות שמדברות ככה.
את שואלת אם היתה יפה? לא. סתם
שמנמונת. לבשה מיכנסי ג׳ינס שורטס
וחולצה זרוקה. לא חולצה יפה, כי היא
גנבה ממני את החולצה שלי.
החבר שלי שאל אותה אם בא לה
לרדת לתל־אביב והיא אמרה :״סבבה״.
הוא נשוי, אז הוא אמר לי :״בוא נעלה
אליך הביתה״.

שתהיה מנקה
מגרמניה
ני תמיד מארח אנשים ומזמין
\£בחורות לגור אצלי ונותן להן
מפתח של הדירה. אבל. אני לא מעלה
לדירה שלי זבל והיא היתה זבל. כי
מאחד כמוני לא גונבים!
נכנסנו, החבר שלי שתה בירה, אבל
אחרי עשר דקות הוא ראה שהיא
מתעניינת רק בי ומדברת איתי, אז הוא
הלך. האמת שאני חשבתי שהיא תנקה
לי את הבית. זה היה הכיוון שחשבתי
עליו. כשדיברנו, והיא סיפרה שיש לה
דוכן־פטרוזיליה במחנה־יהודה.
היא סיפרה שהיא לבד בארץ ובאה
לפני שבע שנים מגרמניה. היה לה
מיבטא זר והיא גם דיברה עם החבר
שלי כמה מילים בגרמנית. היא הציגה
את עצמה בשם גרמני כזה, אני לא
זוכר, אז עשיתי כזה חשבון שהמנקה
שלי תהיה פעם מגרמניה.
אחרי שהוא הלך היא אמרה ״נשתה
קפה יחד״ .לא רציתי לא סכס ולא

להשכיב אותה. למרות שכולם חושבים
ככה. אבל כל אחד רואה דרך העיניים
שלו. בררך־כלל אני מרחם על בחורות
כמוה. אני זורק שש כמוה כל שבוע. לא
שאני אלן דילון, אבל צריך טקט
בחיים.
היא עשתה קפה, היה טעים מאוד.
שתיתי ויותר אני לא זוכר כלום. אחרי
שבע ורבע שעות בערך התעוררתי.
נרדמתי בערך בשעה אחת וחצי
בצהריים, והתעוררתי בשעה תשע
ורבע בערב.
דבר ראשון חיפשתי אותה׳,אבל
פיתאום ראיתי על הריצפה תיק ג׳יימס
בונד חדש, שהיה לי בארון, פתוח על יד
השולחן. אז התחלתי לחפש וגיליתי
שנעלמו לי מגהץ, פינקס־צ׳קים,
ווקמן, חולצה ו־ 3200 שקל? ,זהיו לי
בתוך החולצה.
היה כתוב בכתבה שלכם שאני
חיזרתי אחריה, זה לא נכון. אני לא יודע
לחזר אחרי בחורה. כל מה שיש לי זה
הטוב״לב שלי והשפה שלי, זה הכל. אני
מעלה הביתה בחורות שאין להן איפה
לישון ונותן להן לעשות שבת אצלי.
אני נותן להן מפתח ואף אחת לא

היא יפלה
להדוג אומי
^ ת שואלת אם אני אפסיק כעת
להזמין בחורות הביתה? לא, אני
לא אפסיק להזמין בחורות, וגם לא
אפסיק לשתות קפה! אני יודע שיש לי
חוש־הומור, זה הדרך שלי בחיים, את זה
לא לומדים באוניברסיטה.
אני רוצה להגיד לך שיש עוד הרבה
נשואים שהיא עשתה להם את זה, והם
מתביישים להתלונן. לי זה לא איכפת.
אני מכיר את עצמי, אם היה בן־אדם בא
ומבקש ממני 50 אלף לירות לעשות
שבת — הייתי נותן לו. גם עליה לא
הייתי מתלונן, אבל רק בגלל פנקס־הצ׳קים.
זה היה, בכלל, פעם ראשונה
בחיים שלי שהייתי במישטרה.
איך היא נראתה? היא היתה
שמנמונת, לא היו לה פנים יפים. היו לה
צלקות כאלה על הידיים וטבעת
מכוערת וגדולה על האצבע. אני
לקחתי אותה כבחורה מסכנה, ולולא
גנבה ממני, הייתי קונה לה בעצמי
מיכנסיים וחולצה.

היתה לוקחת את התיק ג׳יימס בונד
ששווה איזה 80 אלף לירות.
במישטרה צילמו אותי איזה 14
פוזות עם כל הדברים שלי. כמו שאתם
מצלמים אותי כעת. אחר־כך קיבלתי!
הזמנה לבוא לבית־המישפט בירושלים.
קמתי בשעה שש, כדי להיות בבית:
המישפט בירושלים בשעה שמונה
ורבע. באתי, ואז אמרו לי שהמישפט!
כבר היה לפני עשרה ימים. שאלתי
למה לא הודיעו לי? והם ביקשו סליחה).
תראי, אם היא היתה אומרת לי:ן
״הדירה שלך באלגאן, בוא אני אסדר!
לך אותה,״ הייתי נותן לה כל מה שהיא!
רוצה. אני גר לבד כבר 15 שנה. בכלל
לא הסתכלתי לה על הרגליים.
אם אני כועס עליה? בטח, היא יכלת
להרוג אותי, איך זה? היא הכניסה
בקפה שלי חמישה כדורים שק
היפודרום או איך שקוראים לזה. אתכן
כתבתם בעיתון שאני שמן, אני לא
שמן, אני מלא.
כשבאתי לחקירה בירושלים אז
החוקרת אמרה לי :״תעמוד,״ הסתכלה
עלי ושאלה לכמה זמן נרדמתי. סיפרתי
לה והיא אמרה לי שהבחורה שמה לי)

! 37117 ) 1ווו}

אסירה פלפון
.התעוררתי אחרי שבע שעות!׳

עשתה לי אף פעם מה שזאת עשתה.
לכן אני אומר שהיא זבל.
הלכתי והתלוננתי מייד במישטרת
בת־ים, אבל הם רשמו ולא התייחסו
לסיפור. אני התלוננתי רק בגלל
פינקס־הצ׳קים, כי פחדתי שהיא
תשתמש בהם. באותו זמן עבדתי
בכל־בו שלום, וסיפרתי את הסיפור
לקציני־הביטחון. אני לא יכול להחזיק
דברים בבטן.
אחרי יומיים היא נתפסה בירושלים
והסיפור היה בעיתון.

כששמעתי שהיא נעצרה, נסעתי עם
העיתון ביד למישטרת בת־ים. הם
התקשרו לירושלים והעבירו את
התלונה שלי לשם. אחרי שבועיים
צילצלו אליי ממישטרת ירושלים
ואמרו לי לבוא. הם החזירו לי את
הווקמן, את פינקס־הצ׳קים ושעון. לא
כסף ולא מגהץ. מעניין למי היא מכרה
את המגהץ שלי. היא גם לקחה לי את
החולצה הכי יקרה שלי, חולצה של
פייר קרדן. אבל היא לא מבינה
בדברים כאלה. כי אם היתה מבינה

בקפה חמישה כדורים של ההיפודדורם
הזה. יכולתי למות מזה!
לי דבר כזה לא היה צריך לקרות.
אני טוב־לכ, ועוזר לאנשים. אני כמו
האיש הזה בסיפור הסיני. שכאשר היה
לו שני גרוש אז בגרוש אחד הוא קנה
אורז ובשני קנה פרח. כששאלו אותו
מדוע, הוא אמר שקנה את האורז כדי
לחיות ואת הפרח כדי שיהיה לו בשביל
מה לחיות. וזאת כל האמת!

אילנה אלון

למרות שהחוק החדש בא לתקן את הפירצה שאיפשרה לכד אדם דצ 1תת
רטדפעיס. התברר במישפטז שר גיד בן־גל שהמישטרה עוקפת א 1ת) 1

.״אנו חושדים כי עורך־הדין דרדרי
עוסק בסרסרות לזנות וסוחר ברכוש
גנוב.״ אמר נציג המישטרה לשופט
המעצרים,. .אנו מבקשים את מעצרו
לעשרה ימים,״ סיכם השוטר. השופט
נדהם מדברי השוטר ושאל אותו :״מהן
הראיות שבידכם?״.יש לנו מידע סודי״
ציין השוטר והגיש לשופט תמליל
ארוך מהקלטה שנעשתה משיחות
טלפון של עורן־־הדין .״היה לנו צו
ציתות לטלפון שלו,״ הסביר לשופט.
מעצרושל את מבקשים
רואה־החשבון מכשולי ל־ 15 יום.
גילינו כי הוא עוזר ללקוחותיו להעלים
מס וממציא להם דרכים להעביר את
כספם השחור לחוץ־לארץ״ אמר
החוקר לשופט. גם הפעם היו בידי
השוטר תמלילים של שיחות טלפון,
שלהן צותתה המישטרה.
מעצרושל את מבקשים
העיתונאי סודיון מטעמים של
ביטחון־המדינה,״ ציין איש־המישטרה
״אנו חושדים כי תיכנן פגישה עם סוכן
זר, המשתייר לאחת מכנופיות הטרור.״
השופט הרים את ראשו והציץ
בעיתונאי ,״יש לנו מידע שנתקבל
מציתות לטלפון שלו, הכל בפני
אדוני,״ אמר השוטר.
דברים אלה עוד לא קרו, אבל לא
רחוק היום שבו הם עלולים להפוך
מציאות מרה. בשנה שעברה נעצר
עורך־דץ תל־אביבי, שרוב עיסוקו
במישפטים פליליים. הוא נעצר עקב
ציתות לטלפון של לקוחו. באחת
השיחות שהוקלטו על־ידי המישטרה
נשמע עורך־הרין, לדברי המישטרה,
פועל בניגוד לחוק. עד היום לא הוגש

ך*ן 1ך ן 1ל ך 11ק חבר־הכנסת מאיר יערי ממפ׳ם, כפי שנראה
| #1 1 111 בשנת ,1953 נאשר גילה מיקרופונים שהושתלו

בחדרו. מכיוון שהחוק לא אסר אז ציתות, נערך בכנסת ויכוח חריף.

1\ 1ח 1ח החוק החדש דורש, כי בכל מיקרה של חדירה לפרשיות התיקשורת של
11111 ^ 1^ 1האזרח, יתקבל צו־ציתות מאושר כדין. צו־הציתות הזה(למעלה) הוצג
כראיה במישפטם של גיל בן־גל ורונן שני־שגיא. בצו מאשר השופט יצחק שילה לצותת

כתב־אישום נגדו, אך שמו פורסם
בעיתונות ונזק רב נגרם לו בשל מעצר

וציתות זה.
עד שנת 1979 יכול היה כל אדם
בישראל לצותת לשיחותיו של כל אדם
אחר, להקליטן ולתמללן, אם היו בידו
אמצעים טכניים מספיקים. בידע
שרכש בדרך זו יכול היה להשתמש
למטרות ריגול כלכלי, נקמה רומנטית,
או ראיה מישפטית. החוק של 1979
נחקק, כדי למנוע מצב פרוץ זה. חוק
האזנת סתר ,1979 ,התיר לצותת רק
במיקרים שבהם עלול להיגרם לציבור
נזק חמור. אך ככל חוק, הוא סומך
בעיקר על הגינותם ויושרם של
המוסדות הציבוריים הממונים על
הפעלתו.
הסיבות שנראו למחוקק מצדיקות
פגיעה בזכות לפרטיות של האזרח, היו
)1בטחון־המדינה, אשר למענו יכול
שר־הביטחון או ראש־הממשלה להוציא
צו ציתות לתקופה של עד שלושה
חדשים )2 .מניעת פשעים וגילוי
עבריינים, שלמענם יכולה המישטרה
לפנות לנשיא בית־מישפט ולקבל
ממנו צו ציתות שלא יעלה על שלושה
חדשים. בהיעדרו של נשיא בית־מישפט
מחוזי, אומר החוק בסעיף ,6
יפנו לנשיא־תורן. רק במיקרי חירום,
שבהם אין זמן לקבל צו של שופט,
מתיר החוק למפכ״ל להוציא צו ציתות
זמני למשך 48 שעות.
במישפטם של גיל בדגל ורונן
שני־שגיא, התגלו כמה עובדות
מעוררות דאגה רבה. בתיק זה, של רצח
הברוקר יעקב אלטרוביץ, גילתה
המישטרה את רוב הראיות באמצעות

ציתות לטלפונים. אמנם, גילוי רוצחים
הוא, מטרה חשובה, אך נראה כי נעשו
בתיק כמה דברים מוזרים.
במשך כל שנת 1983 הוצאו
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב
כ־ 450 צווי ציתות. הנשיא הקודם של
בית־המישפט המחוזי בתל־אביב,
השופט בנימין כהן קבע את
הפרוצדורה לאישור צווים כאלה.
ההליך, שהוא, כמובן, סודי ביותר,
מבוצע בלישכתו של נשיא בית־המישפט.
קצין־מישטרה מוסמך,
בדרגת סגן־ניצב לפחות, פונה לנשיא,
ומגיש לו תקציר הבקשה בכתב.
הנשיא מעיין בחומר, קורא את
הבקשה, ומחליט אם לאשרה או
לדחותה. העתק אחד של טופס הבקשה
ניתן לידיו של קצין־המישטרה
והעותק השני מוכנס לכספת של
בית־המישפט.
במיקרה היחידי שבו ביקשה
המישטרה מהשופט בנימין כהן להוציא
צו ציתות לטלפון של עורך־דין, סירב
השופט. הוא עיין בבקשה, והחליט כי
העבירה שבה נחשד אותו עורך־דין
איננה כה חמורה, שתצדיק האזנה לקו
טלפון, שרבים מעברייני תל־אביב
מתקשרים אליו .״אגב ציתות לעבירה
הקלה של עורך־הדין היתה המישטרה
יכולה לגלות מאות עבירות אחרות,
שהן בגדר שיחות חסויות בין עורך־דין
ללקוחו ״,סבר השופט, וסירב לאשר
את הצו.
השופט כהן נהג גם לסרב להוצאת
צווי ציתות לטלפונים ציבוריים. הוא
חשש כי אגב האזנה לחשוד, תשמע
המישטרה מאות שיחות אחרות של

לאדם בשם דני, אשר שם מישפחתו אינו מצויין, בגלל קשריו עם מישפחת בן־גל. למחרת
כתב מישהו בכתב״יד (למטה) על הצו, כי מאחר שהתגלה כי מדובר בעורך־דין, שהיה
באותה תקופה סניגורו של בן־גל, הפסיקה המישסרה לצותת(ככתוב. :מייד כשנודע הדבר ) .

אזרחים המטלפנים מטלפון ציבורי
ללא חשש. ועלולים ליפול בפח. בכך
ראה הנשיא פגיעה חמורה מדי בזכות
האזרח לסודיות התיקשורת. גם
במיקרים שבהם ביקשה המישטרה
לצותת לטלפון של בית־קפה, או מקום
* -אחר שלציבור יש גישה אליו, לא היה
השופט נעתר בקלות.
קל לשער כי קציני המישטרה
שנתקלו בגישתו זו של נשיא בית־המישפט
המחוזי, לא אהדו אותה. בכל
אופן, בחודש מרס ,1983 השיגו קציני
המישטרה, שטיפלו בתיק רצח
אלטרוביץ, כמה וכמה צווי־ציתות
שלא היו מאושרים על־ידי נשיא
בית־המשפט, השופט כהן.
על פי סעיף 6לחוק היה על אנשי
המישטרה לפנות לנשיא בית״המישפט
המחוזי, ורק בהעדרו — לנשיא־התורן
של בית־המישפט. בחודש מרס 1983
עבד הנשיא כהן כרגיל. הוא בא יום יום
לבית־המישפט, ודן במישפטים. ובכל
זאת, כל צווי הציתות שהשיג סגן־ניצב
עמוס עזאני, היו אצל הנשיא־התורן
השופט יצחק שילה.

צו־ציתות לטלפון של ״דני״ בלי שם
מישפחה, אשר רק מיספר הטלפון שלו
וכתובתו צויינו בבקשה. והסיבה:
״קשריו עם מישפחת גיל־בן גל העצור,
החשוד ברצח יעקב אלטרוביץ.״
בתחתית הטופס חתם השופט שילה
״לאשר כמבוקש״ .אילו היה השופט
סקרן לדעת מה שם מישפחתו של אותו
דני, היה מגלה לתדהמתו, כי מדובר
בעורך־דין, סניגורו של גיל בן־גל
באותה שעה.
בבית־המישפט, חקר עורך־הדין,
דויד ליבאי, את קצין המישטרה צבי
וולף, שהיה ממונה על צוות־החקירה,
ושאל אם לא ידע מיהו האיש נושא
צו־הציתות הסתמי .״לא ידעתי,״ הכריז
הקצין, אך אישר כי באותה תקופה היה
מיספר הטלפון של הסניגור מונח על
שולחנו, מכיוון שהיה אתו במגע ומשא
מתמיד בקשר לפרשה.
אולם, למען הצדק יש לציין, כי
בשולי הצו כתובה ההערה הבאה:
״התברר לאחר שעלינו, שמדובר
בעורך־דין, ולכן ירדנו מייד כאשר
נודע הדבר. הדבר נעשה בגדר פעילות

השופט חתם

השופט יצחק שילה, ב תמונה
עם השופטת חנה
אבנור, כיום הנשיאה של בית״המישפט המחוזי

מיקצועית.״
אין צורך להכביר מילים על הנזק
והפגיעה בציבור, הנגרם מהאזנה לקו
טלפון של עורר־רין, שאיננו חשור

ו \ ךןךןךןך 1ד למרות ההגבלות שהניח החוק החדש בדרכם של
| / 11111 מצותתים, הצליחה המישטרה להשיג ראיות
\ |111
רבות במישפטו של גיל בן־גל בעזרת ציתות, עבורו דאגה לצו״ציתות.

באותה תקופה היו בבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב שלושה נשיאים
תורנים. השופטת חנה אבנור, שהיא
הנשיאה הנוכחית, אשר היתה בקיאה
במישפטים פליליים, והכירה את
הנוהלים והנוהגים. הנשיא התורן השני
היה השופט חיים דבורין, גם הוא שופט
ותיק, הבקיא מאין כמוהו במישפטים
פליליים. השלישי היה השופט יצחק
שילה, אשר שנים רבות לא דן בעניין
פלילי.
באופן מפתיע, למרות שהנשיא כהן
היה בבית־המישפט מדי יום, נמנעה
המישטרה מלהטרידו בצווי ציתות
ופנתה דווקא לפחות מנוסה בעניינים
פליליים מבין השופטים המוסמכים, אל
השופט שילה.
שניים מתוך הצווים האלו עלולים
לעשות לצחוק את החוק וכוונתו. צו
אחד מה־ 17 במרס ,83 אומר :״הואיל
ויש למישטרת־ישראל מידע בקשר
לרצח יעקב אלטרוביץ, בדבר אפשרות
שהעצור, החשוד ברצח, יוציא ממקום
מעצרו הוראות להעלמת ראיות
הקשורות ברצח, מבקשת המישטרה
להתיר האזנה לשיחותיו של הנ״ל, :כל
טלפון בארץ כנדרש׳ .ההאזנה
מבוקשת לחודש ימים.״
צו הציתות הזה מאפשר למישטרה
להאזין לכל טלפון בארץ, אשר אליו
יתקשר העציר. צו כוללני כזה, מבטל
כמעט את הגבלות החוק, ומערים עליו.
אם תוכל המישטרה לקבל צווי ציתות
לכל טלפון בארץ, לא נותרו הגבלות
עבורה.
יום אחרי הוצאת צו ציתות זה, בא
סגן־ניצב עזאני שנית אל השופט
שילה, ובפיו בקשה חדשה. הוא ביקש

בתל״אביב. התמונה צולמה בטקט הפרישה של
השופט שילה, שהיה עד אז נשיא־תורן של בית־המישפט״המחוזי
וחתם, כשהתבקש, על צו־ציתות.

גומי של המישטרה. הקצין פנה
לנשיא־תורן, שלא היה בקיא בנוהלים
ובסידרי־הדין הפליליים. וגם לנשיא
תורן זה לא אמרה המישטרה, כי מדובר
בעורך־דין. המישטרה מסרה רק את
שמו הפרטי של עורך־הדין, והשופט
המלומד לא טרח לברר מדוע נשמט
שם המישפחה מהטופס הרישמי.
יכולים להיות שני פירושים

יאשר האזנה לטלפון בלי שם־
המישפחה של האדם המצותת. כדי
לעקפו ביקשו בקשה זו מנשיא־תורן
שאינו ער כל־כך לתוצאות הצו.
אפשרות זו מניחה כי השמטת שם
המישפחה והפניה לנשיא־תורן מסויים,
היו מתוך כוונה תחילה להונות את
בית־המישפט.
לולא הוגשו ההקלטות והצווים

במאומה. אך במיקרה זה מה שנראה
חמור במיוחד הוא הדרך שבה השיגה
המישטרה את הצו הזה.
המישטרה לא פנתה במיקרה זה
לנשיא בית־המישפט דאז, שהיה ידוע
בקפדנותו, ובסרובו להיות חותמת־

מדור להבהרת זכויותיו המישפטיות של האזרח. אץ המדור
מתיימר לתת ייעוץ מישסטי סם ציסי. בכל מיקרה, יתכן
שוני בגלל הבדלים כעובדות.

תדריך
עד שנת 1979 לא היה חוק שאסר בישראל האזנות״סתר.
כל אדם יכול היה לצותת לזולתו, אם לא פגע בחוק אחר
כלשהו.
חוק האזנת״טתר, תשל״ט ,1979-בא לתקן מצב זה. החוק
אוסר האזנות״סתר במיקרים רבים, אך הותיר עדיין כמה
חריגים:
א) כל אדם יכול לצותת לשיחה שהוא צד לה. יש לכך כמה
הגבלות.
ב{ האזנת־סתר מותרת, אחרי קבלת היתר בכתב, למטרות
של ביטחוך המדינה. על היתר כזה צייד לחתום
ראש״הממשלה או שר״הביטחון, ותוקפו לא יעלה על
שלושה חדשים. רק במיקרי חירום, יכול ראש
רשות״הביטחון לתת היתר מיוחד, שתוקפו 48 שעות
בלבד.
ג) האזנת־סתר מותרת, אחרי קבלת היתר מיוחד בכתב,
גם למטרות של מניעת עבירות וגילוי עבריינים. על
היתר כזה צייד לחתום נשיא בית־מישפט מחוזי,
ותוקפו של ההיתר לא יעלה על שלושה חדשים. במקרי
חירום, יכול מפכ״ל המישטרה לתת היתר מיוחד,
שתוקפו לא יעלה על 48 שעות.
ברשות הרבים אין צורך בהיתרים בכתב, כדי לצותת. מי
שהוסמך על״ידי ראש רשות״הביטחון או קצין־מישטרה
מוסמך יכול לצותת שם.
החוק מעניש עבריינים בשלוש שנות מאסר. כמו כן פוסל
החוק כל הקלטה שנעשתה בניגוד לחוק, ואין אפשרות
להשתמש בה כראיה בבית־המישפט.
אין החוק מחייב להודיע לאדון כן היתה האזנת־סתר
לשיחותיו.

ביקוות על החוק

עורכת־הדץ פנינה דבורין עשתה את
עבודת המחקר העיקרית על חוק
האזנת״סתר. היא משווה את המצב באנגליה, ארצות־הברית וישראל.

להתנהגות זו. האחד, כי המישטרה
בתום־לב לא ידעה במי מדובר, ואיש
מבין החוקרים לא קישר את השם
״דני״ הכתובת ומיספר הטלפון, עם זה
של הסניגור. ואז האשם הוא בחוסר
סקרנותו של השופט, ,שמיהר לחתום
על הצו כפי שהוא.
האפשרות השניה חמורה הרבה
יותר. היא מעלה ספק בהגינותה של
המישטרה. חשד שהמישטרה ידעה
היטב כי הנשיא לא ירשה האזנה
לטלפון של עורר־דין, וכי הוא גם לא

לבית־המישפט, לא היה איש יודע על
כך לעולם. גם עורך־הדין לא היה
משער, כי המישטרה שמעה יום תמים
את שיחותיו הפרטיות והעסקיות, כיוון
שהחוק איננו מחייב לגלות זאת.
בארצות־הברית, לעומת זאת, מחייב
החוק להודיע על כך לאדם שצותת,
שלושה חדשים אחרי הפסקת הציתות.
אין הוכחה טובה יותר לנחיצותו של
החוק מאשר מה שהתגלה. במישפט
רצח אלטרוביץ. לולא נזקקה
(המשך בעמוד )58

חבוות בגד
הע ו ו היו
מווצים למוות
שהקניינים היו

מעטים

שיזור במלון

הרביצה תמי בן־עמי(משמאל) שעבדה בשביל
חברת גוטקס. היות שהיא לא עבדה באופן
מיוחד בפרך היא העדיפה במקום לפטפט עם חברותיה למיקצוע

הדוגמנות לשכב במירפסת החדר במלון הילטון ולתפוס שיזוף בצבע
שוקולד בבגד־ים אופנתי של קיץ .1984 בתצלום: הדגמת שכיבת השיזוף
בלובי של המלון. הדגמה זאת ריכזה, כמובן, תשומת לב בכל הלובי.

ך* לך! עוד שבוע אופנה. על הרוג(
1מניות שנטלו בו חלק עברו שלושה
ימים של כמעט־בטלה. תמי בן־עמי
לא בזבזה את זמנה הפנוי לריק. היא
השתרעה בביקיני מיזערי על מירפסת
החדר שבקומה החמישית, המשקיפה
אל הים, השתזפה בקרניה הקיציות של
שמש־החורף ואמרה :״תראי איזה צבע
תפסתי, ממש שוקולד.״
אבל כשהיא נשאלה על שבוע-
האופנה הרצינו פניה המחייכות. עצוב,
עצוב. כמעט לא הגיעו קניינים. כבר
עשר שנים אני משתתפת בשבועות־אופנה
ואני זוכרת ימים הרבה יותר
טובים ושמחים. פעם, שבוע־האופנה
היה פסטיבל ודווקא עכשיו, כאשר יש

לנו מה להראות מיספר הקניינים הולך
ופוחת.
כין? ב־ 250 דולר. קארין דונסקי
משתתפת קבועה בשבועות־אופנה,
השתמשה באותן מילים :״עצוב, לא
נעים להיות באווירה הזאת, אין תנועה.
אני לא נהנית כשאין עבודה. משעמם,
והזמן לא עובר.״
את זה אפשר היה לראות בחדרי
הדוגמניות, שעבדו בפול. בכל קומה
היה חדר ובו חמש דוגמניות ששימשו
את כל חברות־האופנה שבאותה קומה.
דרך חסכונית לימים קשים, כשלא כל
חברה יכולה להרשות לעצמה דוגמנית
משלה.
גם הדוגמניות, העדיפו לשבת ב
צוותא
מאשר כל אחת בחדרה. וכפי
ששלומית אמיר אמרה :״רעיון מצויץ!
כל הבנות נפגשות, אוכלות ומרכלות
וזה כיף! עדיף מאשר לשבת ולהתבודד
בחדר נפרד ולשוחח במיסדרון.״
עבור הכיף שולם לדוגמניות סך
250 דולר ליום.
אוכל בחצות וחצי. ביום
הראשון לשבוע־האופנה היתה שיחת־היום
תצוגת־האופנה, בבימויו של
מעצב־האופנה ג׳רי מליץ, שנערכה
באותו בוקר לקניינים. סיפרה עליה
אחת הדוגמניות, כשהיא עדיין נסערת
ומעשנת סיגריות בשרשרת :״היתה
אווירה איומה, וזה עוד התחיל ביום
החזרות. עבדנו קשה ולעת ערב היינו
מאוד רעבות, ביקשנו מג׳רי שיעשה
הפסקה כדי שנוכל לאכול. הוא לא
התייחס לבקשותינו והמשיך לעבוד.
״בחצות וחצי הגיע האוכל סוף סוף,

אבל ג׳רי לא נתן לנו רשות לאכול
לפני שנסיים את החזרה. כמה מאיתנו
התנפלו על האוכל, מאחרי הקלעים, כי
כבר לא יכולנו להתאפק. כשג׳רי ראה
את זה הוא חטף עצבים, ממש קריזה,
תפס שתי כוסות־זכוכית וניפץ אותן
בידו ונחתך.
״הוא דיבר אלינו בגסות־רוח, השתולל
וצעק: אתן לא שוות את ה־סנדויץ׳
הזה! הרגשנו מושפלות, רצינו
לקום וללכת. נציגי מכון־היצוא,
המארגן את השבוע, לא התערבו, כי
זאת היתה,ההצגה הגדולה של ג׳רי׳״.
״זאת פשוט התעללות להזמין
דוגמניות לחזרות בשלוש אחרי־הצהרים
ולסיים אותן בשלוש בלילה,

ך 1\ 1 1ו ד 1ך 1הציג חליפות סיטר ענ י
\ 11 \ 14 1\ 1111 קיות (משמאל: הדוג מנית
והדוגמן) בעיצובם של יובל גספין ואילנה סיבתי.
מימין: דנה ובסלר בדגם חדשני עשוי פוטר של פיצי.

1191ע1! ״1־1|191\ 1ך1

שוקי לוי שעיצב עבור חברת גלי־
111 ^ #1111 11 ספורט אימוניות יוניסקס חדשניות 911 ומרהיבות מבד פוטר, בשילוב סריג הנראה ממש כעבודת־יד.

^ 1111171 גרמנים התפעלו מאוד מהקולקציה העשירה של חברת גלי,
11 1 1 | /עשו הזמנה רצינית ביותר למחלקת הספורט של רשת
גדולה. מימין: החיילת דורית בלימן, שהפכה דוגמנית לשלושה ימים.
כדי שתופענה למחרת, בתשע בבוקר,
יפות רעננות ושלוות ״,הוסיפה דוגמנית
אחרת.
בחלונות בלונדון. הדוגמניות לא
היו מרוצות מאווירת החזרות והתצוגה,
השבוע היה שקט ועצוב אבל היו, בכל
זאת, כמה יצרנים שחגגו. אחד מהם היה
איציק ויטונסקי, מחברת פיצי. איציק
וחברתו לחיים ולעסקים, קטי זוזו־בסקי,
חזרו לפני כמה ימים מתערוכת
האופנה צ־פ־ד, שהתקיימה בדיסלדורף
שבגרמניה, ושם היתד, להם
הצלחה לא־נורמלית, בתערוכה אחת
הם מכרו במיליון דולר.
ומדוע הם משתתפים גם בשבוע־האופנה
הישראלי? ״כי אנחנו מבוקשים.״
אומרת קטי ,״באו אלינו,
לחדר, קניינים מגרמניה, שווייצריה,
הולנד, אנגליה, מבתי־כלבו, קטלוגים

ובוטיקים. מכרנו להם, כאן, ביומיים
ב־ 400 אלף דולר.
״קלענו בול מבחינת קולקציה, גם
בצבעים אדום, שחור, לבן, וגם
בחומרים בבד הפוטר ובבד הפיקה,
במראה הוופל ובגזרות הרחבות של
המראה הספורטיבי״.
מרוצה נוסף היה ניסים מזרחי,
מראש אינדיאני. הקניינים העדיפו
לקנות ממנו, אמרו לו שאצלו יותר יפה
ויותר זול והקולקציה שלו היא ברמה
בינלאומית.
את הקולקציה עיצבו ירדנה זיו
ואילנה כרמלי, המעצבות המוכשרות

בוגרות שנקר, וכמה דגמים בסיגנון
אחר עיצב יובל כספין.
ניסים אומר בגאווה :״בית־הכלבו
הגדול בלונדון, הארודס, יפתח את
עונת־הקיץ שלו, כשהדקורציה בחלו־נות־הראווה
יהיו של אופנת ראש־אינדיאני.״
דגמים
מן הראש. בחדרם של
אברהם וישראל ברוד מניבה ישבו
שני קניינים ולחצו שיורידו מחירים.
(המשך בעמוד £62

למי הפאר הזה:ג5״״צ5
תמי בן־עמי וזיוה נצר מסתובבות במסדרונות ובלובי

השתתפה בפעם הראשונה בשבוע״האופנה ודיג״
מנה עבור חברת״העור גיינגיט. מינה צאלים, בעלת
גיינגיט, אמרה: נתתי לה צ׳אנס לדגמן אצלי. בכה יכירו אותה. בתצלום: לי

לי הסנסית

המלון גשמלות״ערב מפוארות של גוטקס העשויות
טאפט, משי, ג׳ורג׳ט ופיטים. אן קנייני שמלות״הערב
במעט לא הגיעו וגוטקס לבד ימכרו את הסחורה.

בז׳קט עור נפה בצבע כחול־רוקפור, בעיצובה של חווה שלמן. זאת היתה
הזדמנות למספר צעירות, ביניהן חיילות וגם כמה אורחות מחוץ־לארץ. הן
הופיעו בשבוע האופנה, נהנו מכל רגע, נטלו את כספן וחזרו כלעומת שבאו.

מוסיקה
צלילימח־רניים
שתקים מ! המחסן

הפשוט שר השוכבות
ארטסאנו דל ויינטו — שורשי
האינקה; איסטרוניקם
ארבעת חברי הרכב זה הם ארגנטינאים
המנגנים בכלים עתיקים מהרי האנדים רוב
הרפרטואר שלהם מורכב אף הוא מאותה מוסיקה
עתיקה של בני־האינקר״ תושבי האנדים. זהו
אלבומס הרביעי בחברת אר־סי־איי, ומהווה
סיכום תקופה בפעילותם. משום בך מוצאים כאן
גם כמה נעימות יפאניות, אשר אומצו על־ידם
אחרי סיבוב הופעות בן שלושה חודשים בארץ זו.
זוהי הזדמנות מצויינת. דרך איכות הקלטה טובה,
להכיר איכויות מקצב וצליל שאינן נשמעות
תדיר באיזורינו. אפילו אל קונדור פאסא
!הנשר חלף! זוכה כאן לביצוע העושה עימו צדק.

מדהים עד כמה קתב הסימון• העממי הזה
למינימליזם המודרני, עם סדרות קצב ומלודיה
החוזרות על עצמן ללא הרף, אך מבלי לשעמם.

בשלנוע נדום בביתו
כרמן — פם־־קול ומרט. כץ
המשתתמים: סאקר דה לוצ׳יה ואנטוניו
סולרה(גיטרות^ פונוקול
שני פסי־קול מופיעים הפעם במדור. שניהם
משקפים בדיוק רב את הסרטים שמתוכם הם
לקוחים. כרמך הוא זיכרון נעים לסרט מעולה. יש
קטע או שניים של נקישות מיותרות. אד כל יתר
מיקצבי המקלות, הריקוד, נעימות הגיטרה,
השידה הנפלאה וקיטעי האופרה מזכירים רגעים
רכים ומיוחדים ביצירה מורכבת זו. בהאזנה
לאלבום זה אי־אפשר שלא להיזכר בלילה אחד
בסאן פרנציסקו, שבו השתתף פאקו דה־לוצ׳יה
בהופעה חיה לצד עוד שני גיטריסטיב טובים
למדי, ונאלבום סולו שלו. אשר נמצא נס הוא

בהטבעה מקומית, בשם קא סט רו מאריך, משנת
.1980 שם עזרו לו לארי קוריאל וג׳ון מקלפלץ.
בווו באכילה
ואן מדריסון — ריקוד ירח; ההכרה
הכללית למוסיקה
זהו תקליט ישז. אשר מעולם לא יצא כהטבעה
מקומית. אם כבר ללכת אהודה ולהטביע
תקליטים אשר פיסססו את יציאתם המקורית
לאור. מדוע ללכת כה רחוק, עד ריקוד ירח,
כאשר רק לפני זמן לא רב יצא לאור, בעולם
ובארץ, תקליטו החדש של מוריסון? אם המטרה
היא להשלים למאזין המקומי חורים בהשכלה,
הבחירה הראשונה והברורה של חברת התקליטים
המקומית היתה צריכה להיות לורי אנררסון עם
מדע גדול שלוג זהו הפיספוס הגדול ביותר של
הד ארצי בשנים האחרונות. לגבי תקליטו זוז של
מוריסון — לומדים ממנו איד המרכז האמריקאי
נשמע לפני שהרגיש צורך להשתמש בכמויות
נחלות של השמל ועוצמה, כשעוד היה רגוע

ושליו; רואים ממי למדו ג׳קסון בראון וג׳ון קוגר
לשיר ואיד ניתן לשלב בהצלחה כמה סיגנונות
אמריקאיים אשר אינם ששים. בדוד בלל,
להתערבב.

נגד השתיסה,
על השחיטה
מטל סם־קול הסרט של ברברה
סטרייסנד; סי־בי־אס
אמרו לי; .המילים כאן חשובות יותר
מהמוסיקה, הקשב להן.״ מתי לאחרונה הפיק
יצחק בשביס־זינגר אלבום שבו הוא שר
קיטעי־פרוזה שלו? אם כבר ברברה סטרייסנד,
תמיד העדפתי אותה כשחקנית ולא כזמרת.
המתיקות היהודית של לחני מישל לגראן
והשמאלץ היידישי של לה־סטרייסגד מעוררים
בחילה. שאלות באנאליות כמו ״מדוע, הו אלוהים
שבשמיים. מוטלות עליי, כאשה, מיגבלות כה
רבות? האם לא נוצר המוח כדי ליצור והישבן כדי
לנוע?״ נשאלות במיסגרות מוסיקליות באנאליות
עוד יותר. למישל לגראן היו הישגים מרשימים
בקולנוע בעבר. זה לא ייזכר כאחד מהם. רק בשיר

אהד, שבו משולבים קיטעי־שיחה מהסרט, מודגש
שהסרט עצמו אולי אינו כה גרוע, אר גם בו נדמה
כי יש לדאוג לדי כסף כדי לצאת בכל פעם שהיא
שרה ולקנות איזה פופ״קורן או שתיה.

המדוד מעניק לתקליטים חמישה ציונים, לסי הדירוג הבא: תו אחד — רעי, שני תוויו
י— חלש; שלושה תווים — בכה; אויבעה תווים — טוב; חמישה תווים — מצויין

ארי פרנקל

הביקור הנוכחי של המלחין המודרני ג׳יורג׳י
ליגטי בארץ (העולם הזה ,)15.2.84 צפייה
באופרת חליל הקסם בתל־אביב, קבלת־הפנים
ההיסטרית שבה זכתה וחיטוט במחסני אחת
מחברות התקליטים — שלושה מיקרים אלה
התחברו לעורר הירהור כואב שאינו חדש; ידוע
כי רוב חברות התקליטים ממשיכות היום
להקליט ולהתבסס על הרפרטואר הקלאסי,
הטונאלי, על סוסי־המילחמה הבדוקים והאהודים.
מעט חברות מקדישות את כל עיתותיהן
להקלטת מוסיקה מודרנית והפצתה. אך גם
ענקים, דוגמת פיליפס ודויטשה גרמופון,
משלמות איזשהו מס, שולי ככל שיהיה,
לסיגנונות העכשוויים.
בישראל נכנס גורם נוסף, המפריע להפצת
הקלטות מודרניות שכאלה, מועטות ככל
שתהיינה. חברת התקליטים המקומית צריכה
לייבא את תקליטיה מחו״ל, דבר העולה לה כסף.
עליה להזמין כמות מינימלית של עותקים מאותו
אלבום. לגבי מוסיקה מודרנית המדובר ב־5
10 עותקים.
פעמים רבות נותרים כל העותקים שהוזמנו
במחסני החברה לאורך שנים. במיקרים הטובים,
נחטפים שניים מחמשת העותקים והיתר מעלים
אבק. לא מדובר כאן רק על ג׳ון קייג׳ או
קרל־היינץ שטוקהאוזן, אלא אף על פאול
הינדמית וארנולד שנברג.
כל הנתקל באותם עותקים זנוחים, חושב
שאולי המיעוט המתעניין במוסיקה חשובה זו
פשוט אינו יודע על הימצאותם כאן. כל שעליו
לעשות, זה לפנות לחנות התקליטים שלו
בדרישה, ותוך ימים, או שעות, התקליט בידו.
רובם הם באיכות הקלטה והטבעה מעולה
והחומר שבהם מעניין ומגוון. זה בלשון המעטה.
חומר זה הוא גם חיוני לכל מי שמחזיק עצמו
חובב רציני של מוסיקה ולמעלה מזה, דרך
תלמידי אקדמיה, נגנים ומורים.
מזג איטלקי. על כמה תקליטים כאלה, כדי
שאחרי זמן, כשזה יהיה מה שתשמעו — ולא
תבינו — לא תוכלו לומר כי לא ידעתם.
ברונו מאדרנה היה מבוגר בכמה שנים מדור
המלחינים אשר בלטו בשנות החמישים. יאניס
קסנקיס, לואיג׳י נונו, לוצ׳יאנו בריו ואחרים, היו
צעירים ממנו. מאדרנה היה מהראשונים אשר
הרצו בבית־ספר הקיץ של דארמשטט. הוא לימד
קומפוזיציה, הלחין וניצח. הוא לא הפריד בין סוגי
המוסיקה, אותה הלחין לבין עיבודים אשר עשה,
וריקודים מאת שוברט או עריכת מוסיקה עתיקה
מאת ויוואלדי, מונטוורדי ועוד.
שלוש שנים אחרי הקמת אולפן המוסיקה
האלקטרו־אקוסטית של הרדיו האיטלקי, בידי
בריו ואוונגאליסטי, הצטרף אליהם מאדרנה
בשנת . 1956 הוא הרחיב את גווני המוסיקה שלו
וכלל אלקטרוניקה ואלאטוריקה (סיגנון המציג
למבצעים מיסגרות/תבניות של מוסיקה, שאותן
הם מנגנים לפי הוראות כלליות או לפי רצונם).
זוהי מין אקראיות מבוקרת. דוגמה לסיגנון זה
נשמעה לאחרונה בארץ, בביצועו של היינץ
הוליגר לקונצ׳רטו לאבוב של המלחין.
מאדרנה נפטר ברארמשטט בשנת ,1973 אחרי
שבשנותיו האחרונות התרכז בעיקר בקריירת
הניצוח שלו. בתקליט דויטשה גראמופון —
2531 272 מביאים המנצח המוכשר ג׳יוזפה
סינופולי ותיזמורת הרדיו הצפון גרמני שלוש
מיצירותיו האחרונות של מאדרנה: קוואד־ריביום
לארבעה נגני כלי־הקשה וארבע קבוצות
תיזמורת, אאורה לתיזמורת וביוגראמה
לתזמורת גדולה.
היצירות נכתבו בין 1969ו״ 1972 ועל כולן
עוד הספיק המלחין לנצח בביצועי הבכורה.
חשים את מיזגו האיטלקי, את החוש שלו להבעה
מלודית ומקבלים תמונה מעניינת של מלחין
חשוב.
אסכולה וינאית. בתקליט הבא (פיליפס
)6514 134 הרכב מוסיקאים מעניין: אנסמבל
שנברג. זוהי קבוצה של תישעה נגנים הולנדיים,
אשר נוסדה בשנת .1974 הרפרטואר של ההרכב
מתבסס על המוסיקה של החשובים מהאסכולה
הווינאית במוסיקה המודרנית, קרי ארנולד
שנברג, אלבן בדג ואנטון ווברן.
בנוסף להם מבוצע ההרכב מיצירות בני זמנם
של מלחינים אלה, דוגמת איגור סטרווינסקי,
דאריוס מיו, האנס אייסלר, מכס רגר, ברוקנר,
בוסוני, הינדמית, מהלר, זמלינסקי ועוד.
באלבום זה מוצגות שלוש יצירות מאת דגר,
זמלינסקי ושנברג. אלה הן יצירות תיזמורתיות
אשר עובדו להרכב קאמרי על־ידי שנברג
ותלמידיו. הצורך לעיבודים כאלה נבע
מאי־ביצועם על־ידי תיזמורות גדולות,

ומההזדמנות לביצועם על־ידי הרכבים קאמריים
של האגודה להופעות מוסיקליות פרטיות.
זו היתה אגודה אשר נוסדה על־ידי שנברג
וכמה מעמיתיו, בשנת . 1918 מטרתה היתה
״להעניק לאמנים ולאוהבי מוסיקה ידע יסודי
במוסיקה המודרנית ״.זאת אומנם עשתה אגודה זו
במשך שלוש עונות, עד התפרקותה מחוסר
אמצעים. מכיוון שלא עמד לרשותם מעולם
התקציב הדרוש לשכירת תיזמורת סימפונית,
נהגו חבריה לעבד את יצירות המשתתפים
להרכבים הקטנים שעמדו לרשותם.
העיבודים מצויינים והתקליט מרתק. כלולה
כאן סוויטה רומנטית של מכס רגר

מלחין שנברג
לתיזמורת סימפונית לא היה תקציב
( ,)1873— 1916 שני לידרים אופוס 13 מאת
אלכסנדר זמלינסקי ( )1871— 1942 ושלושה
לידרים אופוס 8מאת ארנולד שנברג
(.)1874— 1951
עניין יהודי. האוסף האחרון להפעם:
מוסיקת מקהלה אמריקאית. זוהי פנינה קטנה,
לא חדשה (משנת ,)1978 הנמכרת במחיר מוזל.
דויטשה גרמופון ,2530 912 בשיתוף המנצח
ג׳ון אוליבר ומקהלת פסטיבל טאנגלווד, מציגים
חתך של יצירות למקהלה (סולו ברובן) משל
אליוט קרטר, צ׳ארלס אייבם, יעקב דרוקמן
ואהרון קופלנד.
יש עניין יהודי בלחנים של אייבם וקופלנד
למיזמורי תהילים ולבראשית ברא אלוהים
את השמיים ואת הארץ ועניין כללי לנגנים
ביצירתו הקצרה של קרטר, הנקראת מוסיקאים
נאבקים בכל מקום.
אורחים הזמר שבא מן הקור
193 שנים אחר שוולפגאנג אמדיאוס
מוצארט כתב את חליל הקסמים, נהנו
בשבועיים האחרונים כ־ 20 אלף ישראלים מן
האופרה שאותה חיבר מוצארט בשנה האחרונה
לחייו הקצרים (הוא נפטר בן .)35
בשש הצגות־ערב ובהצגה יומית אחת (ביום
שישי באחת וחצי בצהריים) מילאו את היכל
התרבות התל־אביבי כל מי שרצו לשמוע
אופרה וכל מי שרצה להיראות שומע אופרה.
מיבחר בינלאומי. לא היתה זאת הפעם
הראשונה, שהאופרה העירונית של קלן, אחת
המעולות באירופה, מופיעה בארץ. לפני
שנתיים הופיעה, כמו הפעם, עם התיזמורת
הפילהרמונית, בכך עושות כולן ובווצק.
הייחוד של הופעת החודש היה המיבחר
הבינלאומי של 25 זמרי הלהקה: אחת הסופ־ראניות,
ג׳ניס הול, היא אמריקאית מסן־
פרנציסקו; המצו־סופראן, מאריקה הנדריקס,
היא הולנדית והבאס, פראצ׳יסקו ורגארה, הוא
מקולומביה.
ואם כי בין הטנורים היו גם כמה גרמנים,
הרי אחד הבולטים בין הטנורים של קלן היה
ארלינגור ויגפוסון, יליד רייקיאוויק, בירת
איסלאנד.

מ שא
ומת!
כל אחד והאסוסיאציות שלו. אינני יודעת מה
מזכירים לכם שני אוהבים, המובלים בנפרד אל
מתחת לחופה ויוצאים שלובי־ידיים. אצלי צצה
לחלוחית בעיניים, ואני נזכרת בפרסים שאספתי
כילדה קטנה. כל־כך רציתי להיות כלה מובלת
לחופה, עד שכיום יש מעטות מאוד המנוסות יותר
ממני בשמלות־חופה, וכל השאר.
לאחרים האסוסיאציה שונה.
״האלו?״
״שלום. שרה קישון?״
״נכון. מדברת.״
״שלום שרה, זו רחל המרחלת, מה שלומך...
ומה שלום אפריים?״
״מצויץ, תודה. יצא לפני דקות אחדות
מהבית״.
״שמעתי שאתם משיאים השבוע את הבן.״
״נכון, ביום הראשון״.
״יופי ומזל טוב. ספרי לי קצת״.
״עמיר הכיר את רונית בבית־ספר
אליאנס. הוא עדיין משרת בצבא, אך רונית
השתחררה״.
־״ומישפחתה?״
״אבא של רונית פרופסור באוניברסיטת
תל־אביב, פרופסור אלכסנדר ברש, הסבא
שלה היה חוקר־בוטניקה ידוע וכתב ספרים על
נושא זה״.
״ואתם?״
״אבי־סבו של עמיר היה הרופא היהודי
הראשון בעיר העתיקה בירושלים, ד״ר שרגא

פופילוס.״

״ומה, לאפריים אין ייחוס?״
״איזה שאלה? ודאי, אפריים צאצא למישפחת
רבנים ידועים בהונגריה!״
״מדוע החתונה כל־כך קטנה וצנועה?״
״כי גם החתן וגם הכלה צנועים וביישנים. לכן
הזמנו כמה עשרות אורחים בלבד. החגיגה
הגדולה תהיה בקיץ, כשימלאו לאפריים 60 שנה.
הוא הבטיח לי לצאת אז לפנסיה״.
״אגב, שרה. תמיד הסתקרנתי: מה גובהך?
אפריים תמיד כותב על, אשתי הקטנה
״מטר חמישים וארבע. הוא יודע בדיוק מה
נקודת־החולשה שלי. אך מעניין שבספריו
המתורגמים לגרמנית אני מוצגת לא כאשר
הקטנה. אלא כאשה הטובה ביותר בעולם״.
,ואווה״
״כך מכירים אותי קוראי גרמנית.״
״תני לי קצת פרטים נוספים״.

הכלה רונית ברש, אפרים קישון ובנו החתן עמיר
בת הפרופסור, חד־גדיא והגיינג׳י
״כשאפריים יחזור, יצלצל אליך. אגב, אינני
יודעת מדוע אצלך במדור מצלצל הטלפון דרינג,
ררינג, ולא גלינג, גלינג״.
״ככה. להתראות ולהשתמע!״
גלינג, גלינג.
״שלום, את רחל?״
״מדברת.״
״אפריים קישון. מה שלומך, רחל. הרבה

״הרבה שנים. מזל טוב. ספר לי קצת על
עמיר״.
״ג׳ינג׳י, זה אומר הכל. ומאוהב״.
״והבן רפי והבת?״
״רפי בני הגדול מנשואי הראשונים, שחרחר,
גומר עתה את לימודיו, יהיזן וטרינר, ורננה
ג׳ינג׳ית כמו עמיר, יפהפיה״.
״ספר לי עוד על עמיר״.
״כולם מכירים אותו. כתבתי עליו חצי מהספר

כלות כבדות

יותר ויותר כלות סובלות לאחרונה בחופר
מכאבי־בטן. בזמני זה היה כתוצאה מהתרגשות.
אבל נראה שכיום אני מיושנת, ולא התרגלתי עוד
לעובדה שהריון זה דבר טבעי, ומבורך תמיד.
כשהתלוננה ורד ציבעון לאחרונה על
כאבי־בטן, נדהמה כשגילה הרופא שהיא פשוט
נמצאת בהריון בחודש הרביעי. גם הכלה מהשבוע

שעבר, ירדנה נורביץ, נמצאת כבר בחודש
הרביעי להריונה.
הריון אחר. שעליו התבשרתי בימים אלה, הוא
הריונה של חוה לוי 33 הנשואה לגיי פולופ,
שעשתה מאמצים להיכנס להריון.

חכם סיני

זוכרים את רוחמה רז, ששרה את השיר
רקפת וזוכה בפסטיבל? שרה מצויץ, נכון?
בינתיים נעלמה לי קצת מהשטח. עכשיו חוזרת
— בכיף!
ב־ 6בחודש הקרוב ייאספו בשעות־הערב
בחדר־האוכל של קיבוץ גלאון, בדרום, כל
מכיריה ומוקיריה. רוחמה מתחתנתעם קיבוצניק.
לפני אמירת ההן היו קצת התלבטויות. רוחמה,
היא בת 30 בערך, ואילו המיועד הוא בן ,46 אלמן
ואב לשני בנים בוגרים.
רוחמה התייעצה עם ״מבינים״ בעניין פער
הגילים ביניהם, אך כולם הרגיעו אותה. חבל שלא
פנתה תחילה אלי, הייתי פותרת את הבעיה
בצ׳יק.
חכם סיני זקן אמר לי פעם שסוד הנשואין
המוצלחים הוא בפער הנכון בגילים בין הבעל
לאשה. על האשה להיות צעירה מהחתן, כשיחס
הגילים הוא כזה: גילה צריך להיות מחצית משנות
הבעל פלוס שבע. כלומר, אם בעלה המיועד של
רוחמה הוא בן ,46 צריכה רוחמה להיות בת 23
ועד מחצית ממיספר זה, כלומר בת 34 וחצי.
סטיה קלה של כמה שנים מותרת, בעיקר
לקיבוצניק סימפאטי מגלאון. ולמענו, מוותרת
רוחמה על ירושלים, ועל הזימרה, ותתיישב
בקיבוץ.

ספר מישפחתי. אך בחו״ל הוא מוכר יותר, שם
נמכר הספר בארצות דוברות־הגרמנית בשמונה
מיליון עותקים,״.
״שיגעון. וחתונה קטנה דווקא?״
״כי לחתונה הזמנתי את ידידיי, ואלה ספורים.
לוא הזמנתי את אויבי, יכולתי למלא
אמפיתאטרון״.
״ואיך הזוג? אוהבים?״
״אוהבים! איר אגדיר אותם? כמו משא ומתן!״

קיב הלויבוד
מתגרשת
גם לקיפוד יש נשמה, ולנשמה יש בעיות. בן
הזוג עיצבן, השניים רבו, השלימו, רבו והשלימו,
עד שהחליטו: כל אחד יילד לדרכו.
הקאלקולציה בסדר גמור

רוחמה רז

ורד ציבעון
ברביעי

שרי צוריאל
נמאס

ירדנה גורביץ
ברביעי

השחקנית גבוהת־הקומה שרי צוריאל,
המופיעה כקיפי הקיפוד בתוכנית־הילדים
בטלוויזיה רחוב סומסום, ובתוכנית הטלוויזיה
שלוש ארבע חמש וחצי, התגרשה השבוע.

10ס״מ פחות הבלדה שלסדס וסמיה

אינני יודעת אם אני מדייקת, אך לוא היו
לרותי ירקוני, בתה הצעירה של יפה ירקוני
( ,)28 עיניים ירוקות, הייתם יכולים לשמוע את
קרדטון נברכזון, שחקנה הכושי של הפועל
עפולה־העמק, שר כל יום ״שופעות עינייך אור

אצל רותי שחקני־כדורסל הם נושאי־אהבה
כפייתית. בעלה, משה ריים, שממנו היא
מתגרשת בעוד חודש, אף הוא כדורסלן. את משה
הכירה לפני יותר משנה בארצות־הברית. קרלטון
שהיה הכוכב במישחק האחרון נגד מכבי
תל־אביב, קטנצ׳יק לעומת משה 190 ,לעומת
200ס״מ.
יפה עוד לא יודעת על הרומן החדש. כשתחזור
מארצות־הברית בעוד חודש, תפשו מחסה!

מה הורו
ב״הבימה״?
בעיקר הולכים העכבישים, אותם שגמרו
לטוות קורים בכל פינה. מה עוד? שום דבר
מיוחד, רק כמה שמחות אצל שחקנים. שחקן אחד
עם רצח בעיניים, ושניים שהתגרשו לפני דור
והנפגשים שוב על הבימה.
פרטים? קחו סכין ומזלג — והיידה!
מירב גרי, שסיפרתי לכם עליה לפני כמה
גליונות המנהלת רומן עם הסרטן(איש הסרטים)!
אבי כהן, סגרה עניין ביום השישי אצל
רשם־הנשואין של קאמדן־טאון, פרבר לונדוני.
מעתה היא גב׳ כהן.
״מירב, מדוע בקאמדן־טאון, אצל רשם
הנשואין?״
״נחשי.״
״אה, היית פעם נשואה, ואבי הוא כהן, ולא
יכולת להינשא ברבנות.״
״נכון.״
״מזל טוב״.
סוף סיפור, התחלת סיפור.
על אלי תקר טוענים שהוא איש ״אלף
הפרצופים״ .אם ימשיך כך, יהיה אבי אלף
הילדים.
יש לו כבר ילד, ועתה נולד לדנקר ולאשתו בן
לתפארת.
״איך קוראים לבנו של אלי?״
״חליל.״
.״מזל טוב, אילו היתה בת, היה קורא לה
חלילית?״
סוף סיפור, התחלת סיפור.

עמום לביא

הוי שימעון, שימעון, למה ומדוע
בניו־יורק הפכת להולל פרוע?
עם ברונטית במינק ושיער מסולסל
עוד מחייו לצלם, מצפצף וחסל!
את סוגיה והנכדים לבד הותרת
על ערכים, ציונות — הכל ויתרת.
מוסר, נאמנות — הכל-דיבורים י
כשלצידך חתיכה — אולי מטר שמונים!
יצחק מגחך, טופח על כרסו,
איך שימעון פורשו מהמירוץ באיבו.
ונבון, בעינו ניצוץ של עורמה —
פחות מתחרה על הנהגת האומה.
וסוניה תיחפז, באנחה עמוקה,
לכמה חנויות־יוקרה בסביבה,
תבדוק מינק אחד או שניים
ותחפש סנדלר — להגבהת נעליים.

במחזה סנגיר, העוסק במסוממים. באחר
העיתונים פורסם בשבוע שעבר שעמוס עצמו היה
פעם נרקומן, והיה בגמילה שנתיים.
״עמוס שמעתי שאתה כועס!״
״מה כועס, רצח בעיניים! מעולם לא נגעתי
בסמים! אך עכשיו אני מתבייש לצאת לרחוב.״

הגיעמלובכשהואבן ,2וגדל

בקריית־גת. לטענתו נמלט משם כדי שלא לרדת
לעולם־הפשע ולסיים בסמים. עתה הוא משחק

מירב גרי
כהן וגרושה

דליה פרידלנד ומישה אשרוב
אחרי 10 שנים

עמוס לביא
מעצבנים

דלית ואלי דנקנר
חליל יחלל

״אל תתבייש, לך ברחוב ואני אחריך. מי
שיזרוק אבן, יקבל ממני שתיים.״

סוף סיפור, התחלת סיפור.
דליה סרידלנד ומישה אשרוב ניהלו
מישפט־גירושין מהסרטים, לפני 10 שנים,
שריפות־יער פרצו בגליל המערבי מהניצוצות
שעפו בתל־אביב.
עתה מופיעים השניים במשותף במחזה בית
הבובות של איבסן.
להתראות בקאמרי!

למגחם שז יש תחביב. שהוא גם מיקצזע:

.א 1או ח ! או הו
\ 1יידהה 1| 1י 11ר 1הצלם מנחם עוז התמחה בגילוי נעמת צעי־
1111 1 1 1 1רות. הוא הופך אותן לדוגמניות מצליחות.
ספרים, חברים, הורים וידידים דואגים להביא לו אותן אל הסטודיו.

בתת״ותי־

בילי היימן גיליתי על
1 יאכטה באילת, ללא כסות
לעורה, שם היא בילתה עם החברה
שלה. היא טיפוס של בת־טבע. בדיוק
אז חיפשתי בחורה שתהיה שזופה, כדי
לדגמן חזיות ותחתונים, אף דוגמנית

לא הסכימה. בילי היימן, שהיא בתו של
המוסיקאי נחום היימן, הסכימה מיד״.
כך מספר מנחם עוז 29 שתחביבו
ועבודתו מסתדרים מצויין. לפרנסתו
הוא רץ ומחפש נערות יפות ומצלם
אותן, וכשהוא מתעייף ומגיעה השעה

לנוח ולהסיח את הדעת הוא שוב
מצלם.
טיפול אישי .״הצלחתי מאוד
כשבחרתי את בילי. הגענו ביחד
למיפעל, שאותו מנהלים שני אנשים
דתיים. הם ביקשו לראות את בילי,

וחזק, כן מגדיר מגלה היפהפיות עוז את יופיה
של שולמית אוסי. היא התגלתה על־ידו לפני
שנה, בהיותה בת .14 כיום היא תלמידה בבית״ספר תיכון בבת־ים.

פרצוף קשה

בת המוסיקאי

קאי נחום היימן, המתגוררת באילת, ואשר למדה

ציור באנגליה. בתצלום מימין: ליקי לוינסון, אחותה
הצעירה של כוכבת הסרט פצעי בגרות, אשר שכ נעה
אותה לבוא אל הסטודיו של צלם הקטינות.