גליון 2427 מתאריך 7 במרץ 1984

ג׳ אדר ב׳תשמיד7.3.84 ,

דוינסון

שנה 48

המחיר 200 שהלים(כולל מע־מ)

מיסטר 2427

אזהרה־משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

מכחכים
נזפד״ד חדשה.
סקופ ישן

כתבת שער קדמי:

.,העולם הזה 28.12.83 גילה כבר
לפני חוד שיים את התרגיל הסודי
של יוסף בורג.
כל העיתונים כתבו השבוע בהתרגשות על
המפר״ל החדשה, הגזענית, הניצית והקנאית,
שיוסף בורג מתכנן להקים יחד עם חנן פורת
וחיים ררוקמן.
אני לא התרגשתי, והסיפור לא נראה לי חדשה
מרעישה. כבר קראתי אותו בהעולם הזה.
הסקופ הוא כולו שלכם.
משה וולקן, תל־אביב

בית על חשבון הנועלים
״העולם הזה״ חושף את הסיפור המדהים ער העיסקה
הסיבובית שבה העניק יעקב לויוסו! לעוזרו הנאמן,
אפריים ריינר, כיום יושב־ראש מועצת
״בנק הפועלים״ .בית למען גרושתו.

מכונת הזמן
דיפלומטיים: בחוגים שמועות
נשיא״לבנון נפגש ברודוס עם נציגים
ישראליים, הציע להם לחדש א ת
הסכמי שביתת״הנשק.
זה נשמע כמו טיול במכונת־הזמן: לבנון
מחזירה אותנו לשנת .1949
אין ספק שזהו, בינתיים, ההישג הגדול ביותר
של מיבצע־של״ג. ההישג יהיה גדול עוד יותר אם
תצליח הממשלה גם להקים מקיברם את קורבנות
כל המילחמות שהתרחשו בין 1949ה. 1984
אילנה שתן, ירושלים

הדרדרסי ם באים
סידרת טלוויזיה ברוח ישראל־סבא.
בעיקבות ההצלחה המסחררת של סידרת־•
הטלוויזיה המיובאת הדרדסים, אני מציעה
לעשות סידרה כחול־לבן, בעלת נוסח יהודי כשר,
ושמה בישראל יהיה הדרדוסים.
וכבר אני מדמיינת את עם ישראל צופה
בהנאה בפרקים :״הדרדוסים בפתח־תיקווה״,
״הררדוסים דורסים את כבוד המת״ ,וכמובן אל
לנו לשכוח הרפתקות קודמות כמו ״הדרדוסים
בכביש רמות״ ו״הדרדרוסים וחוק ההפלות״.
מובן שהסידרה תכלול פרקים אינספור, שכן
הדרדוסים הרי לעולם לא יחדלו להפתיע אותנו
בתעלוליהם.
יעל בן־דוד, תל־אביב

החשבון והנפש
ירוחם משל אינו יכול לשמש תירוץ
בעיקבות התאבדותו של יעקב לוינסון הופנו
כל החיצים אל ירוחם משל, שהפך מוקד שלב ב׳
של פרשת לוינסון.
מבל: להפחית מאחריותו של ירוחם משל
לגבי ההתפתחויות בחברת העובדים. נדמה לי
כי בתליית הקולר כולו במשל יש משום
התחמקות מחשבון־נפש נוקב שצריכים ראשי
מיפלגת־העבודה לעשות עם עצמם.
מנחם רובינשטיין, רעננה
נכון שמשל הוא קשיש, מגמגם, תככן, עסקן
אפרורי. אבל כשהתחילו העסקנים הצעירים,
הצברים, המדברים בצרורות להטיל עליו את
האחריות לכל הצרות של החברה הישראלית,
כמעט שהתחלתי להרגיש אליו סימפאטיה.

יואב ינאי,

כתבתה שער האחורי:

ילד תמורת קאריירה
.הרגשתי שהתינוק פורח ושאני נובלת...
הרגשתי חנוקה ולא רציתי את התינוק...
החלטתי להתנתק סבני ׳.מספרת לי
אד ם שוויתרה על בנה. כדי שתוכל
להתמסר לטיפש הקריירה
שלה כדוגמנית. כשלב
ראשון לשחקנית בקולנוע.

נו ס במלנודת

מקורביו של שימעון פרס הציבו בפניו
אולטימטום• :אם עד אפריל ירוחם משל
אינו עף מתפקידו כמזכיר
כללי של ההסתדרות, אתה
יכול לשכוח ממחנה־פרס.
כולנו נתמוך ביצחק גבון!״
המהנדס שחתו

מעצת של פקיד בביר בחשד של שוחד מידים
לעודד רעידת־אדמח בעיריית

חיפה! כמעט לכל מיוחס וב־כיד
יש איזו קופת־שרצים!

ממציא התותחים
שלמה רוזנצווייג, לשעבר עובד בתע״ש, צבא המציא תותח מהיר־ירי
שאין ־׳לשום 1 בעולם. התעשיה הצבאית
מחזיקה בפטנט — אך אינה
מוכנה להשקיע בייצורו.

שי שונו

הנ טו

א ת גו פ תי!״

הוא מציע הצעות גאוניות, שדומה כי הן
יכולות לפתור רבות מהבעיות המרכזיות המעסיקות
את מדינת ישראל, אך הצעותיו של
המהנדס אלכסנדר זרחץ נד־חות.
מפני שהם לא מאמינים

בי, כי אני מהנדס סובייטי־.

עדנה הרמז מספרת לענת סרגוסטי כיצד
התעקשה אמח לצאת מרד
מניח לישראל. ,כדי שלא
אתחתן עס גוי.״

אונס:

בלי אליבי
אבל עזור לו. אב.
שימעון חרמון חשב שהיא תעזור
העדה, שדיברה כשגבה מופנה
אל הסניגור, שמטה את הבסיס
לאליבי של הנאשם ברצח.

€0 ס אשת המרגל

בכל השנים שבהן שוטט בעולם, בין הרפתקה
לשליחות סודית, עסקה אשת גייימס בונד
הישראלי במילחמת־הקיום
האפורה ובגידול ילדיהם. ל
עת זיקנה נטש אותה ונעלם.

כפר־ סבא

,אני רו צ ה

המושוותים
של חיפ ה

באתר. השלםוחש
הזאב המח״ו
״משה ארנס הוא זאב טיפוחיסטי בעור
של כבש,״ כך אומרים עליו מכריו של
שר־הביטחון נעים־ההליכות והאלגנטי,
המטיף בקול רך ומתוק
למדיניות הקיצונית ביותר.

מדורי קגזעים;

חבר עד המחיר
רק עתה, אחרי נפילת קורבנות רבים,
ההתנגדות למילחמה הופכת להיות
כללית.
מאז שצבאנו פרץ ללבנון והיה לצבא כובש,
חייתי בהרגשה ברורה שמילחמה זו איננה דומה
למילחמות הקודמות, שזו מילחמה שלא היתה
צריכה להתרחש. התפלאתי ולא הבנתי את
האדישות הרבה ששלטה בציבור. איך לא הרגישו
צורך, כמוני, לקום כאיש אחד ולהפגין ליד
בית־המחוקקים שלנו ולומר לממשלתנו: צאו
מייד מלבנון!
איננו השוטר של ארצות־הברית. יש לנו
בעיות רבות משלנו, שעדיין לא יישבנו אותן. אין
לנו רזרוות של בנים צעירים. חבל מאוד שרק
עכשיו, באיחור רב מאוד, אחרי נפילת קורבנות
כה רבים, מתחילים להישמע דברים ברורים
ברמה.
(המשך בעמוד )4

סרטים ננולין

על הבימאי־שחקן ג׳ון קאסאבטס ואשתו,
ג׳ינה רולאנרס(בתמונה) ,שזכו
השחקנית ^

מכתבים קורא יקר תשקיף במדינה
הנדון -הירושה
אתה והשקל תמרורים אנשים
בלוגים
מה הס אומריב -מזל קיסר.
יוסי גולדברג, יריב בך אליעזר,
יגאל ידיך, עמוס קדברא,
מיקי פלד
עולם קטן -העולם על סף רעב

שידור

תמליץ שידורי הרדיו והטלוויזיה
בישראל ובירדן
חלון ראווה -תחפושות לפורים
לילות ישראל -אייבי נתן,

34 נחום היימן, עמוס קינן
יומן אישי -ירוחם משל. הדה בושס 37

זה וגס זה
נמר של נייר -יצחק אורפז,
שלום עליכם. ג׳ק היגינס. אשר רייך 40 48 קולנוע -פסטיבל ברלין 54 רחל המרחלת על כל העולם 58 תשבצופן 83 הורוסקופ -מזל דגים 65 הודי 85 ספורט

זה היה העולם הזה שהיה

מכחכים
בתוכניתו מבט שני השבוע, על הנעשה
בסוריה של אסר, כינית את החכ״ים אליהו
בן־אלישר ומוטה גור כחברים בכירים
בוועדת־חוץ־וביטחון. בכינוי זה כינית בעבר גם
את ח״כ ויקטור שם־טוב ואחרים. אשריהם וטוב
להם.
ח״כ בן־אלישר הנו יו״ר הוועדה. תואר זה אינו
פחות מכובד מהתואר ״בכיר.״ האחרים, למיטב
ידיעתי, שווים ואף יושבים בין שווים. על סמך מה
החלוקה שלך? מיהם, אגב, החברים הזוטרים?
עד כמה שידוע לי, אין ספסלים אחוריים

(המשך מעמוד )3
תבל מאוד. חבל על המחיר ששולם עד כה.
אביבה אוהלי, תל-אביב

לא כורם הם דודים
הקורא שנדון למוות מכחיש הידיעה
במדור. תשקיף״ (.העולם הזה״
.)15.2.84 שמסרה כי הוא גוייס

האחרונות. מארגו האמינגווי, שנחשבה אחת
הנשים היפות בעולם, היא בזמן האחרון כמעט
אלמונית. אחותה מיוריאל, שהיא פחות יפה — ד
ממנה, עושה חיל בעולם הקולנוע(אצל וורי אלן
וגם, להבדיל, אצל מנחם גולן) ומבטיחה להגיע
עוד יותר רחוק — אולי לאוסקר.
האם זה הסיפור הקלאסי על האחות היפה
והאחות המוכשרת? לדעתי — לא ולא. מארגו
היא לא פחות מוכשרת, וירשה מסבה המפורסם,
ארנסט האמינגוויי, לא פחות דחף להצליח מאשר
אחותה.
לא אבלבל לכם את המוח עם ״אופק עולה,
אופק יורד״ או אופק מאונך. אסתמך פשוט על
האינטואיציה שלי: מארגו עומדת להפתיע את
כל העולם באיזו יצירת מופת — אולי ספר

ראש־ממשלה שמיר
ז־בוטינסקאות שלומיאלית
כז׳בוטינסקאות ללא כריזמה. ז׳בוטינסקאות
פירושה ראותנות, תפיסת המרובה, ושלומיאליות
המתאזנת בכריזמה של מנהיג. בכושר־נאום
ויכולת להיעזר בצעדים בומבאסטיים, המחפים בוועדה. הישיבה מתקיימת במקומות קבועים,
על דלות ההישגים במישור המעשי.
לאורך שולחן מלבני. איתרע מזלי לשבת בין שני
כזו היתה ממשלת בגין.
אילנות גבוהים. מימין ח״כ יצחק רבין, ומשמאל
ומה בדבר הממשלה הנוכחית? אכן, אין לה ח״כ שלמה הלל. מדוע שלא תכנה אותנו, לשם
הברק של ממשלת בגין. נאומיו החורקים של שינוי ,״שלושת הגדולים״?
ראש־הממשלה ודיבורו הקצר והענייני של
ח״כ בני שליטא, הכנסת, ירושלים
כהן־אורגד, והגימיקס של יחסי־הציבור של ארנס
רחוקים מאלה של הז׳בוטינסקאות הקלאסית.

ברם מה ברבר המישור המעשי? בכלכלה מנסה
כהן־אורגר להתמודד עם מחדלי קודמיו. אבו־חצירא נוסח אמריקה
בינתיים, לא ראינו שום שינוי אלא לרעה.
לנוכלים של היום כבר אין סטייל.
האינפלציה הרקיעה שחקים ובתקציב החדש
פעם היו הנוכלים שקלונם נחשף בציבור
ההזרמה הצפויה גדולה מהתקציב הישן. הסיגנון
בורחים לארץ אחרת, מתחבאים באיזו עליית־גג
מתון, אך תוצאות של ממש אין. ואם כן — הן
או בביקתה כפרית. אם הנוכל היה רמות ציבורית,
לרעה ולא לטובה. במדיניות החוץ והביטחון אנו
כמו פוליטיקאי, איש־צבא או בן־אצולה, וגם היה
תקועים בלבנון, ואין אומץ והכרעה בכיוון אחד
,לו סטייל — הוא היה שולח יד בנפשו.
או שני.
ריצ׳ארד ניכסון אין לו סטייל. למה שיהיה לו?
אם נגזר עלי להכריע בין מפא׳י המקורית לבין
הוא לא נולד במישפחת אצילים אירופית אלא
החיקוי של שמיר אני נאלצת, בלית ברירה,
במישפחה אמריקאית עניה. אין דבר יותר מתסכל
להעדיף את המקור.
את האמריקאי מאשר מישפחה עניה. עוני בארץ
ענת שטיגליץ, פתח־תיקווה
האפשרויות הבלתי־מוגבלות הוא רפש. ההצלחה,

בכל דרך שהיא, היא תכלית החיים.
תודה שבאתם!
הקלון שדבק בניכסון בתקופה מסויימת
גם ״העולם הזה 30.11.83 ביקר
בחתונה, ולכן מיועדות הברכות גם לו.
זהו בוודאי האקורד האחרון של חתונת־הגביר:
השבוע קיבלתי איגרת־תודה על השתתפותי
בטקס־הנישואין של הבתולה המהוללה(אז) רחל
לבית שפירא עם החתן המצויין יהושע אליעזר
ברוקר.
אני זוכר שגם אתם ביקרתם שם, לכן גם לכם
מגיעה התודה. במיקרה ששכחו אתכם —

שליטא

יבין

מיהם החברים הזוטרים!

קורא ידה
הכחשת הנדון למוות
לאירגונו של אבו־נידאל על״ידי דודו,
שפעל באוסטריה.
נדהמתי לקרוא את הידיעה שהופיעה אצלכם.
אין כל שמץ בידיעה הזאת. את הדוד שהזכרתם
איני מכיר ומעולם לא ראיתי אותו, לא דיברתי
איתו ולא היה לי כל קשר איתו. שמעתי עליו רק
בכלי־התיקשורת, כשנתפס.
נכון ששנינו מהמולת יונס. אבל הייתם
צריכים לדעת שהחמולה מונה יותר מחמשת
אלפים איש, בארץ ובחוץ־לארץ, ולכן לא כל מי
ששם־מישפחתו הוא יונס חייב להיות דוד, בן־דוד
או בן־אח שלי.
ולידיעתכם: בכתב־האישום שלי טענה
הפרקליטות, בשם השב״כ, כי אני חשוד
בהשתייכות לפת״ח, אירגונו של יאסר ערפאת.
כרים יינם, בית מעצר ומיון רמלה

אם כבר נזפא״י, אז
עדיף המקור
נאומיו החורקים של ראש־הממשלה

4יזויו4א.5):ז?411111.*4.,
משפחת אברהם יוסף שפירא
רחזבשטריקרסג | 6£1מד 8מ£א0ומז־20 3
תל־אביב *£1מ$ו 61*¥!¥ז
גי לוז

בי^ם הויי^ וביזוני(ץ
(יקוא מזעיר; למיו־ה
היזויעיהי^יכס מזוניוזמוי
ויעזוומת<לק 22ז

1 111 זס1ס^ 2ק 01ו^זגק^נו 14ס ^ זסץ
.,מ 0מ1ז6ד!מג< לנץ 1ז ^ 014 לדיג

יהי-ו
יזכי׳ו 1יזגוראל
וירגע<שעוזוונ< ביינוראי
ומיוכיחתככו
(שנית ג ס

.מו״65ר01ב^ 1£1
י<}1£5,בבנו 2^ 5זנז ^(0זמ2
11 תגד?תגד

יהו שע, אלי עזר גבא לן ע ר
ורחללע ^ ש עי ר א

<1סל 05ך£(61

איגרת־תודה לאורחי טקס חתונת־הגביר
במיקרה שהמישפחה שכחה לשלוח למישהו
אינם הופכים אותו לראציונאלי.
בזמן האחרון קם לממשלת הליכוד חוג
מעריצים חדש: עיתונאים המבליטים את ההיגיון
והרציונאליות של השלישיה שמיר־ארנס
וכהן־אורגד, עד כדי כך ששמיר הוגדר
כמפאי׳ניק של הליכוד.
לדעתי, יש כאן טעות אופטית. הייתי מגדירה
את מאפייני השלישיה השלטת בישראל

אתחלק איתכם כשימחה באיגרת שבידי.
משה נון, תל־אביב

מימינו אילן ומשמאלו אידז -
אז מה הוא?
הח״כ פונה אל איש־השלוויזיה חיים
יבין:

בעבר, כאשר שימש בתפקיד בכיר ביותר בבית
הלבן, לא גירש אותו לנצח מהזירה הציבורית.
עברו בקושי שמונה שנים מאז שהודח, והנה הוא
כבר הופך לרמות מכובדת. כל התנהגותו מוכיחה,
כי בעוד שנתיים־שלוש יודיע על התמודדותו
בבחירות לנשיאות, או לפחות בבחירות למישרת
מושל קליפורניה.
בעצם, למה לא? יש לו ממי ללמוד. התקדים
המוצלח של ח״כ אהרון אבו־חצירא מילא את
חיים גולן, רמת־גן
ליבו וזיקווה•

היפהפיה שעומדת להפ תיע
האינטואיציה של הקוראה קובעת:
נכדתו של הסופר תדהים את העולם.
מעניין כיצד היא נעלמה מהנוף בשנים

תגמנית האמינגוויי
יצירת מופת
שיהיה רב־מכר, אולי תסריט אדיר, אולי רעיון
מיסחרי שאיש טרם חשב עליו.
אוסנת גביש, קריית־גת

צחים מרתקים
כיום מופעלים על״ידי השילטונות 70
צווי״ריתוק בגדה המערבית, ברצועת־עזה
ובתחומי הקו הירוק.
צווי־הריתוק נועדו להגביל את תנועתם
של המרותקים למקום מגוריהם, ומשקיעת החמה
ועד זריחתה — לביתם פנימה. כך משתקים
השילטונות כל פעילות של המרותקים —
פעילות לצורכי פרנסה, לימודים או כל פעילות
אחרת.
• לדוגמה — מרותק מכפר־כנא, אב
לשיבעה ילדים, המפרנס את מישפחתו משירה
בחתונות — .כמובן עקב הריתוק נתקפחה
פרנסתו.
• דוגמה אחרת — מייסרה סייד, תושב עכו,
סטודנט בטכניון, נאלץ להפסיק את לימודיו
בגלל צו־ריתוק שקיבל לפני שלושה חודשים.
אלה רק שתי דוגמות.
תקנות ההגנה שעת חירום, שעל־פיהן,
ניתנים הצווים, מאפשרות לשילטונות להעניש
אנשים הפועלים במיסגרת החוק, מבלי להזדקק
לרשות השופטת. הן מונעות את זכותו
האלמנטרית של ארם להגנת החוק, ומסכנות את
הדמוקרטיה.
אירים פז, תל־אביב
0הקוראה היא פעילה בהתארגנות בשם
נשים נגד הכיבוש, שכתובתה היא ת״ד ,2760
תליאביב.
הבהוה בגליון העולם הזה 29.2.84
פורסמה ידיעה על קשיים כספיים
שבהם נמצא כביבול דדב אברהם
שפירא. בחקירה חוזרת התברר
לנו בי המערבת הוטעתה וכי אץ
לידיעה זאת כל יסוד.

העולם הזה 2427

כשפתחתי את הגיליון הראשון של הצהרון
החדש, חדשות, הוא עורר בי זיכרונות. כי הוא דומה מאוד
לצהרון שפורסם לפני 17 שנים על־ידי העולם הזה,
ן וששמו היה דף.
^— חדשות דומה לדף כמעט בכל: בצורת העימוד
(תבנית העמודים) ,בשימוש בכותרות ובתמונות, בסיגנון
הדיווח והשפה. במבט ראשון נדמה לי שיש בעיקר שני
הבדלים: לא השתמשנו בצבעים, ולא הקדשנו את מחצית
המקום לספורט. חוץ מזה, דף היה בנוי על סקופים, ונראה
שחדשות מתמקד יותר בצד הגראפי.
החלטנו לפרסם את דף בהתקרב מילחמת
ששת־הימים. ידענו כי בימים הקרובים יתרחשו מאורעות
בעלי משמעות היסטורית, ולא רצינו להסתפק ביכולתנו
להגיב עליהם אחת לשבוע. רצינו להשפיע על הדברים
בעודם משתנים בקצב מסחרר.
אך לא היתה זאת החלטה ספונטאנית לגמרי. במשך
זמן רב חשבנו על הצורן בצהרון שלישי, אשר ישבור את
־*המונופול של שני הצהרונים הקיימים. מבחינה פוליטית,
1אין שום הבדל בין מעריב וידיעות אחרונות. שניהם
עיתונים לאומניים־קיצוניים, החל בניסוח החדשות וכלה
במאמרים הראשיים. העובדה שידיעות נותן דריסת־רגל
לקבוצה של בעלי־טורים, המבטאים את ריעות
תנועת־השלום, אינה משנה, לצערי, את התמונה הזאת.
טורים אלה נאלצים להיאבק עם שטיפת־מוח יומיומית
בעמודי״החדשות, והרי זה כתחרות בין חץ־וקשת ותותח.

י *״זו! 7

^ ![8111

יי יי י * *
111113י

מו ח

אין זה הוגן לדון על רמתו העיתונאית של עיתון
חדש ביום הופעתו. אן מכיוון שעיתון זה היה בהרצה
במשך זמן רב, והוציא מתחת לידיו גיליונות־דמה רבים,
אני חייב לציין שיש טער מסויים בין מה שהובטח ובין מה
שיש.
קודם כל, הוא פחות ציבעוני מכפי שאפשר היה
לחשוב למראה התשדיר של יעקב אחימאיר בטלוויזיה.
אין בו שפע של סקופים.
אשר לרמת הדיוק, אני יכול רק לדון על פי כתבה

£1גגו

״דן ד׳5.7.67 ,
סקופים

•לד ע תי, לשני הצהרונים חלק רב והרה־שואה בהידרררות
המדינה.
לכן חשבנו אז, ואני חושב גם כיום, שיש הרבה חיוב
בעצם קיומו של צהרון שלישי, אשר יכניס קצת גיוון
לתמונה פוליטית זו. כשמישמשה ובאה מילחמת
ששת־הימים, סברנו כי זוהי הזדמנות טובה להגשים את
התוכנית, מכיוון שהעם כולו היה צמא למידע.
דף הופיע במשך חודשיים, ואז מת. על סיבת מותו
יכולות להיות ריעות שונות.
ההסבר הפשוט הוא שנגמר לנו הכסף. השקענו
בהרפתקה עיתונאית זו סכום קטן, כי לא עמדו לרשותנו
—קרנות. גם במאבק זה לא רצינו להזדקק לשרותיהם של
י בעלי־שררה ובעלי־מאה. סגרנו את דף לפני שהפסדיו
1הגיעו לממדים אשר יכלו לסכן את העולם הזה עצמו.
היו לנו גם בעיות פיסיות קשות. שני הצהרונים הטילו
חרם על דף, ובעלי־הקיוסקים ברחבי הארץ פחדו למכור
אותו. התקשינו אף למצוא מוכרים כרחוב. למקומות רבים
בארץ העיתון פשוט לא הגיע.
מבחינות אלה, יהיה גורלו של חדשות מאושר יותר.
אני מניח שלרשות מישפחת שוקן עומד הכסף הדרוש
כדי לעמוד במיבחן במשך תקופה ממושכת יותר,
ובישראל של 1984 שוב אי־אפשר להטיל בכוח חרם פיסי
גס ולהפחיד את בעלי־הקיוסקים כמו ב־.1967
_ אך איני מאמין כי אלה הן הסיבות העיקריות לכישלון
י דף. אילו היה דף מצליח לכבוש את לב הציבור בסערה,

בית הספר
לפרסום ושיווק
ליד קבוצת אריאל*
לתקשורת
׳נותר מספר מצומצם של מקומות
לקורס שייפתח ב־.15,3.84
הלימודים מיועדים לאקדמאים.
׳פרטים:
טלפונים 228091־246233 ,03־03

נימת אלטרנטיבה
מארחת

אנדרה דרזנץ
רן ד1כ*ם ! מגיד מילין
רכז הדור הצעיר של מפ׳ים

0X 0

מדוייק

1 1 1 1 1

1 1 1 1

כפי שקיווינו, בוודאי לא היו האמצעים הכספיים חסרים,
והחרם היה נשבר.
למדנו שיש בארץ התנגדות צרכנית רבה לסוג של
צהרון המצליח בארצות אחרות, כמו בילד בגרמניה
והטאבלוידס בארצות־הברית. מה שנראה בחו״ל
כצורת־הגשה קלה, נראה כאן כהגשה שיטחית. יתכן
שקוראים רבים של צהרוני ישראל מסתפקים למעשה
בקריאת הכותרות ועמודי הספורט, אן איש מהם אינו
מודה בכך — וגם לא לעצמו. נדמה לו שהוא קורא את כל
הידיעות הארוכות עד תומן, והוא נעלב כאשר בא עיתון
האומר לו :״שמע, חביבי, אתה יודע ואני יודע שאתה
קורא בעצם רק שלוש־ארבע שורות בכל ידיעה. אז
נכתוב אותה מראש בשלוש־ארבע שורות.״
הקורא של 1967 רחה עיתון כזה, שהיה מורכב
מכותרות גדולות, ידיעות קצרצרות, תמונות ופעלולים
גראפיים, למרות שהיה רציני בגישתו וערוך, כמדומני,
בידי צוות רענן ומוכשר. אני סקרן לדעת אם הקורא של
1984 הוא שונה. אני מוכן להיות מופתע. אבל אני קצת
ספקני.
ל א כל־כך

עמודים ב״חדשות״4.3.84 , גראפיקה אחת, הנוגעת להעולם הזה ולי אישית, שנושאה הוא יחס
העיתונות לפרשת לוינסון.
לצערי, יש בכתבה זו אי־ריוקים רבים המעידים על
מגמה מצערת להעמיד פנים כאילו יש מידע — בעוד
שאין.
למשל: נרמז בה כי גיורא גזית, מנכ״ל בנק הפועלים,
נפגש עימי בשיא הפרשה. לא פגשתי את גזית אף פעם
אחת בחיי.
לאחר מכן נאמר שכאשר פירסמנו לראשונה את
הפרשה, לא היה בידינו אלא דוח־ארליך. צריך אדם להיות
תמים מאוד כדי לחשוב שהיינו יוצאים למסע זה,
ומכריזים בפירסום הראשון את אשר הכרזנו, אלמלא היה
בידינו אלא מיסמך ישן וחלקי זה!
מי שיקרא שוב את הפירסום הראשון שלנו, ימצא בו
הערות ורמזים שהעידו על כל הגילויים שבאו לאחר מכן
— החל בפרשת סונול וכלה בפרשת המרצדסים.
בכתבה נאמר שבידי כתב הארץ דאז, אלעזר לוין
(שהושעה בינתיים מתפקידו) היה אותו המידע שהיה
בידינו. הרמז: הארץ, האח הבכור של חדשות, ידע מה
שאנחנו ידענו. אם כן, מתעוררות כמה שאלות חמורות.
ראשית: מדוע לא פירסם הארץ מה שידע? האם הצטרף
לקשר־השתיקה. מתוך פחד מפני לחצים כלכליים?
ושנית: מדוע לא פירסם לוין במשך כל שבועות הפרשה
כמעט אף מילה אחת שלא הופיעה קודם לכן בהעולם
הזה?
בכתבה נאמר שאחרי הפירסום הראשון שלנו נשארנו
בלי חומר, עד שהתחדדו הדברים בין היריבים בבנק. אבל
עובדה היא ששבועיים אחרי הפירסום הראשון פירסמנו
את פרטי־הפרטים של הפרשה החשובה ביותר — פרשת
מניות סונול. וכן הלאה.
לכתבי חדשות. גם אותם שעבדו בעבר בהעולם הזה,
פשוט אין כל מידע על דרך טיפולנו בפרשה, בגלל סיבה
פשוטה: בהעולם הזה טיפלו בכל שלבי הפרשה רק שני
אנשים: ראש־המערכת, רב איתן, ואני. שום חבר־מערכת
אחר לא ידע על שום פירסום אלא 12 שעות לפני
הופעתו.
אם כן, למה לחדשות להעמיד פנים שיש לו מידע,
כשאין? זוהי שיטה גרועה.
עם כל זאת, אני מאחל לעיתון החדש הצלחה. יש
בהחלט מקום לצהרון שלישי, ויהיה מעניין להיווכח אם
עיתון מסויים זה יצליח למלא את הצורן הזה.

אלוף ן״>לן מתתיהו פלד
מנחה: יעל פישביין
הנו שא:

צה״ל -צבא של מדינה
או צבא שיש לו מדינה?
הבמהתת קיי ם ביום ד׳ 7.3.84 שעה 19.30
בבני־ברית, רח׳ קפלן 10 תל־אביב

אלס רנ סי ב ה

ת.ד31109 .
ת״א 61311
טל׳ 221152־03

למכירה

פיאט 131
מודל — 1978 ם םם9.נ ק״מ
במצב מצויין
טל. בערב 809197 :־03

משא־ומתן עם שרים מחרות כדי לקדם את רעיון ליכוד
הליכוד, תוך הבטחת מקומות ריאליים לקבוצה זו במיבנה
החדש.

לוי נגד קרמרמן
תו! *ונן י ך

היריבות בין סגן ראש-הממשלה, דויד לוי, וסגן
שר-החקלאות, מיכאל דקל, שבאה לידי ביטוי גם
בעזרה הכספית להתנחלויות בגדה המערבית,
העמידה את לוי במצב מגוחך: גרעין
צעירי־חרות, שביקש להתנחל בבפיר־יוסף,
במרכז השומרון, יודיע השבוע על התפרקותו.

משד חותר תחת קיסר

ההתנחלות היא על שמו של אחד מראשי חרות, יוסף
קרמרמן, שנפטר לפני שנתיים מהתקף־לב.
המתנחלים, חברי תנועת־החרות, זקוקים לעזרה כספית
ממישרד־השיכון, ולוי מסרב לתת אותה. הגרעין המתפרק,
כ־ 200 איש, עשוי לרכוש קרקעות בנופים או בצופים.

במיסדרונות הוועד הפועל נשמעות טענות
טללממעודד עתה
שמזכ״ל ההסתדרות, ירוחם משל,
את חבר הוועדה המרכזת, גידעון בן־ישראל,
שיציג את מועמדותו לתפקיד המזכ׳׳ל.

סגנים חדשים בכנסת

משל רוצה ליצור רושם שלמעשה התפקיד אינו מובטח
כלל לישראל קיסר, ואולי לדחות בררו זו את מועד
פרישתו.

ודם אברהם כץ־עוז טוען, ששימעון פרס
התחייב לפניו אישית שמשל יפרוש מתפקידו
בתחילת החודש הבא.

שערוריה ב״נופים׳
מעורבותו של אבי צור, עוזר לענייני
התיישבות של סגן־שר־החקלאות, מיכאל דקל,
בעניין ״נופים״ ,תובא לעיונו של
ראש־הממשלה, יצחק שמיר.
צור הוא, כנראה, האיש העומד מאחורי התארגנות חלק
ממישפחות רוכשי־הקרקע בנופים, שדרשו להינתק
מקבוצת אבי דודאי, ולמסור את הבנייה לקבלנים אברהם
שמאי ומאיר מנוחין מחברת יאה יקיר.
דקל עצמו נמצא עתה באירופה בענייני המישרד, ופעילותו
של עוזרו, שלא תואמה איתו, מעוררת עניין רב בליכוד.

שמיר עשוי להזמין את צור אליו, כדי שיענה לו
על כמה שאלות הקשורות במעורבותו.

תלונה נגד מרידוד
על ״בגידה׳
חבר מרכז־חרות בשם מרק וידומסקי
דורש את העמדתו לדין תנועתי של השר
יעקב מרידוד, באשמת ״בגידה בעת
מילחמה.״אקדמאים חברי חירות התייצבו
מאחורי דרישה זו.
הפעילים הללו טוענים שמרידור, כשר־הכלכלה,
פגע בכלכלה הישראלית הנמצאת
במצב-מילחמה, כאשר חיסל את המטה
לייעול המשק הציבורי, שנאבק
בביזבוז ובשחיתויות במנגנון.
הם ידרשו שבית־הדין התנועתי יבחן
את דרכו של מרידוד עוד מתקופת היותו
באצ״ל, ושיפסול אותו מלשמש בכל
תפקיד ציבורי מטעמה.

ההסכם בליברלים
לא נחתם
ההסכם בין קבוצתו של השר יצחק מודעי
ואיגוד־העובדים הליברלי של ח״ב צבי רנר, על
שיתוף־פעולה וחלוקת־תפקידים במיפלגה, עדיין
לא נחתם, למרות שכבר זכה בפירסום.
על־פי ההסכם אמורים שני מרכיבי המיפלגה להכין, תוך
זמן סביר, רשימה של בעלי־תפקידים שישובצו במיפלגה,
במישרדי־ממשלה או במועצות־מנהלים של חברות
ממשלתיות. סעיף זה גורם להתרוצצות רבה במיפלגה בין
המקווים לקבל מישרה, בעיקר במישרדי החקלאות או
האנרגיה.
את המשא־ומתן מצד איגוד־העובדים ניהל ויקטור שערבני,
שצבו׳ באחרונה עוצמה רבה, ויש^הרואים בו את יורשו של
רנר. מצד קבוצת־מודעי השתתף רפאל הצבי, שנתן פומבי
להסכם, למרות שזה עדיין לא נחתם.

מגעים לליכוד הליכוד
קבוצתו של השר אברהם שריר מהליברלים מנהלת

הח״כים יגאל כהן מלע״ם ונפתלי פדר ממפ״ם
ימונו השבוע כסגנים נוספים ליושב-ראש
להקל על עומס העבודה של שני
הכנסת, כדיי ד
הסגנים האחרים, משה שחל ומאיר כהן־אבידוב.

איומים על מנכ״ל
בנק המיזרחי
אהרון מאיר, מנכ״ל ״בנק המיזרחי
המאוחד״ ,זכה במנה גדושה של איומים
על חייו, אחרי שהתבטא בפומבי שלדעתו
העליות התלולות בשערי־המניות בבורסה
מסוכנות ביותר למשק.
בעיקבות דבריו, בשבוע שעבר, היו
ירידות שערים. משקיעים שנפגעו חיפשו
אותו, אך תחת לבוא למישרדי הבנק
בשדרות רוטשילד, שם יושב מאיר, הם
נכנסו בטעות למישרדים ברחוב ליליי־נבלום.
כאשר הם לא מצאו את מי
שחיפשו, הם השאירו למאיר הודעה חד־משמעית
שיאונה לו רע, אם ימשיך לגרום
לתנודות בבורסה.

מחאה במשולש־הגבולות
אקדמאים
פלסטיניים בגדה ופעילים ישראליים
ב.,וועד לסולידאריות עם ביר־זית״ מצפים
לראות, אם יחודש לשנה נוספת
צו־הגירוש־וההגבלה נגד עבד־אל-עזיז עלי
שאהין, אסיר ביטחוני לשעבר. במיקרה כזה הם
יערכו פעולת מחאה ביום שבת בעוד שבועיים,
בקיבוץ כרס־שלום, במרחק-שמיעה
ממקום־הגירוש של שאהץ.
שאהין גולה מביתו על־פי צו מינהלי של אלוף־פיקוד
הדרום, ומרותק לכפר דהאניה שברצועת־עזה, סמוך
למיפגש הגבולות ישראל־מצריים־רצועת־עזה. לפני כן הוא
ריצה עד תום עונש־מאסר בן 15 שנה, בעוון חברות
בהתארגנות עויינת ונשיאת־נשק.

תוקפו של הצו הנוכחי עומד לפוג השבוע, ב־11
במרס.

שינויים במשק
ההסתדרותי

סיסמתו של מזכ״ל ההסתדרות, ירוחם משל,
״הותיקים לתפקידי־ייעוץ, הצעירים
לתפקידי־ניהול,״ היא הבסיס לשינויים רבים,
הצפויים בקרוב במשק ההסתדרותי.
שלושה בכירים בכור עומדים לפרוש מתפקידם הנוכחי.
ההתעניינות היא סביב בנימין גבלי מכור מזון, המתקרב
לגיל־פרישה רישמי.
גם בתיעוש - ,שבראשה עומד עמירם סיוון, יחולו שינויים.
הבולט והראשון: הליכתו של אריה מזור, אביה של שדרנית
הטלוויזיה דליה מזור, מתפקיד המנכ׳׳ל.

הנושא המדובר ביותר ב״חברת־העובדים״ הוא
שאלת מיזוג ״סולל־בונה״ ו״שיכון עובדים״.
מאחוריו מסתתר מאבק הסר-פשרות בין שרגא
רוטמן וח״ב רפי אדרי. בתוך זמן קצר יצטרכו
ראשי ההסתדרות לתת את דעתם לסוגיה זו,
בגלל התוצאות הקשות של המשבר
בענף־הבנייה.

עיתונאים -מחוץ דרבנזן
פחת עד מאות מספר העיתונאים הישראליים
ללבנון לצורכי סיקור,
והזרים, הרוצים לצאת, ללב
מחשש לחייהם. מערכות העיתונים מתקשים
בגיוס כתבים לשטח.
סיור אחרון של עיתונאים בדרום־לבנון, לפני שבוע, כאשר
הם סיקרו את ההפגנה הנוצרית בג׳זין, כימעט והסתיים
באסון. הם העדיפו לשוב למטולה באחת משתי הדרכים
האפשריות, ובאותה שעה נהרגו שני חיילים בררו השנייה.

בני הרב
בשמאל הקיצוני
בניו של הרב הספרדי הראשי של־פתח־תיקווה,
משה מלכה, מנהיג הקנאים
במילחמת־השבת בעיר, יושבים בצרפת
ופועלים בתנועות שמאלניות קיצוניות.

,טלרד״ ל״תדיראך?
אי־בהירות שוררת לגבי מצבה של חברת
הטלקומוניקציה ״טלרד״ של ״כור״ .לא מן הנמנע
שהיא תוכנם תחת כנפי ענק האלקטרוניקה
בבעלות ״כור״,
הישראלי., ,תדיראן״ ,אף היא 1לור
במיסגרת עשיית סדר חדש בקונצרן.

זמיר לא ייפגש
עם פרקליטים
הפרופסור יצחק זמיר הודיע לנשיא לישכת
עורכי-הדין, דויד ליבאי, כי הוא לא יפגוש עוד
פרקליטים הבאים ללישכת היועץ המישפטי
לממשלה בעניין עיכוב-הליכים ללקוחותיהם.
זמיר נקט בצעד חסר־תקדים זה בעיקבות גל הפירסומים
על מכובדים שונים, שההליכים המישפטיים נגדם עוכבו
אחרי פגישת פרקליטיהם עם זמיר. לישכת
היועץ־המישפטי עומדת על־כן־ שכל קשר עימה בנושא
ייערך, כמקובל, בכתב.

דרדסית בצה״ל
שיגעון הדרדסים הגיע גם לאימוני צה״ל. באחד
האימונים, שנערכו במרכז הארץ, היה אחד
משמות הצופן :״קודקוד דרדס״.

פח־פירסטנברג בארץ אשת-העסקים של החוג הבינלאומי
הנוצץ, דיאן פון־פירם טנברג, באה לביקור
ראשץ בארץ ומתגוררת במלון בתל-
אביב.
אשתו של אגון, בן למישפחה גרמנית,
מעוניינת לחתום על הסכמים עם יצרנים
ישראליים, שמוצריהם ישאו את שמה,
די־־וי-אף, כמקובל בארצות אחרות בעולם.
אין
היא מעוניינת לגלות את נוכחותה
וזהותה לציבור הרחב.

ארבץ־אייזנברג:סוף ו
שמועות עקשניות טוענות שחלה ירידה גדולה
במעמדו של מיקי אלבין בחוגו של שאול
אייזנברג, המיליארדר היהודי־יפאני
חובק-העולם.
אלבין איננו נמנה על מישפחת אייזנברג, כנסיכים אחרים
בממלכה, ויתכן שחילוקי״הדיעות הם על רקע זה.

הדחה במישרד־הבריאות
בכירים
במישרד־הביראות עושים מאמצים
רבים לסלק מתוך המישרד את הדיר גירי וסטון, ן
למנהל שירותי-המזון במישרד.
וסטון הוזכר באחרונה רבות כשהוא מצביע על מחדלי
מישרד־הבריאות בתחום אי־שמירה מפני חומרים־רעילים
בתעשיית־המזון.

במדינת העם ריקוד המוות
הרפתקת לגגון דמתה לנערת
סטרים־טיז, כל הצעיפים נמלו,
ונותרה ר? הטיפשות בעיצומה ההרוג מס׳ 570 וההרוג מס׳ 571 של
מילחמת־הלבנוו נקטלו ביחד. הם
נפלו, הוספדו בחיפזון ונטמנו בעפר.
הם זכו בכמה שורות בעיתונים, ובכך
נגמר העניין.
ההרוג מס׳ 572 ממתין לתורו. קרוב
לוודאי שהוא כבר נשלח ללבנון.
בינתים נפצעו השבוע ביום אחד 15
חיילי צה׳׳ל, מהם אחד הנאבק על חייו.
ואילו מטוסי חיל־האוויר יצאו עם
שחר להפציץ -מטרות מחבלים׳׳ —
במיקרה זה בניין ריק של בית־ספר
בעליי, שבו -מצאו המחבלים מחסה״.
הבנין נהרס, איש לא נפגע, כי לא היו
במיבנה ״מחבלים.״

מקבר אל קבר. כל אלה הם
עניינים שבשיגרה. בלבנון, המוות הוא
אורח שיגרתי. אנשים נהרגים ונפצעים
מבלי לדעת מדוע ועל שום מה. הם
נקברים לא רק תחת רגבי אדמה, אלא
גם תחת ערימה של סיסמות
ריקות־מתוכן, כגון ״ביטחון הגבול,״
״שלום הגליל.׳׳
אלמלא היה מצוי אף חייל אחד של
צה׳׳ל בלבנון, היו ״המחבלים׳׳ צריכים
לעמול קשה מאוד כדי להגיע למיספר
כזה של נפגעים ישראליים מדי שבוע.
מאז החלה ההרפתקה הגדולה של
אריאל שרון, רפאל איתן ומנחם בגין
לפני 21 חודשים, היא דמתה לנערת
סטריפ־טיז. בזה אחר זה נפלו ממנה כל
הצעיפים — צעיפים שקופים של
שקר, צעיפים דקים של אשליות. עם
ביטול החוזה הישראלי־לבנוני נפל
הצעיף האחרון. לא נותר אלא העירום
המכוער של הטיפשות בהתגלמותה.
תוצאות החלום המשולש של
פוליטיקאי מנותק מן המציאות, שהיה
כבר מצוי על גבול הדיכאון הפסיכוטי;
מנהיג נרקיסיסטי, שהשאפתנות
העבירה אותו על דעתו; וגנרל
פרימיטיבי, בעל מנת־מישכל של
מורון — משתרעות עתה על פני
עשרות בתי־קברות.
הגמדים אשר ירשו את המשולש
הזה אינם יודעים איר לצאת
מעמק־הבכא. ומכיוון שאינם יודעים,
הם ממשיכים בנתיב האומלל — מקבר
אל קבר.
לחם וקירקס. המדינה, שכבר
התרגלה לתופעה, מתייחסת אליה
באדישות. היא עסוקה בלחם
ובשעשועים — או, במהדורה
מודרנית, במניות־בנקים ובספורט.
אר לשיא השיגעון הגיעו הדברים
במשולש פתח־תיקווה־רמלה״ראשון־
לציון.
הפנים אל העבר. באישון־לילה
פתחו בריונים דתיים קבר בבית־העלמין
של ראשון־לציון וחטפו גופה.
המעשה הזכיר את ״חוטפי־הגופות׳׳
מלפני מאות בשנים. הם השליכו את
הגופה בבית־קברות מוסלמי ברמלה
(ראה עמודים .)53 - 52 באותו הזמן
התגייסו אלפי ״דתיים׳׳ מכל רחבי
הארץ כדי למנוע בכוח הצגת־קולנוע
בליל־שבת בפתח־תיקווה( .ראה
להלן).
בשני המיקרים פעל מיעוט דתי
תוקפני ואלים מתוף ידיעה בדוקה
שאפשר להתגרות בלי חשש ברוב
החילוני הגדול במדינה. הרוב הזה
עסוק בקריאת מדורי־הספורט ובעיון
בטורי־המניות. אין לו זמן ומרץ כדי
להתפנות להקזת־הרם המתמשכת
בלבנון או בהשתוללות המיעוט הדתי
מבית. הוא בוודאי לא היה פנוי לחשוב
על התקפת־היריות של מחתרת יהודית
על אוטובוס ערבי באיזור רמאללה —
מעשה שהזכיר את מעשה של הבית״רי
שלמה בן־יוסף לפני 45 שנים.
סיסמת המדינה יכלה להיות:
״הפנים אל העבר!״

סכנה נוראה
אם לא י דיה
ממתין! ל־כר
פוחד מרבי!

״אומרים שדיפלומט הוא אדם
המקבל שכר כדי לשקר למען
מולדתו,״ ציטט המזכיר השני הצעיר,
״אבל אין כל אפשרות לשקר, אם אינני
יודע את האמת. אין לי אפילו צל של
מושג, מהו הדבר שעלי להסתירו בכל
מחיר!״
הדיפלומט הצעיר בסיפרו של ג׳ון

מאיימת על פרס: שתומכיו יתלכדו
את מ של מין־ .וקוא יהיה בצר1ת; 1נבו!
נ עכל מחנה פרס י ע מר אליו :1פרס
פח 1ת מאשר מפני ת 1נ 1כי 1שלן עצמו

לה־קארה, עיר קטנה בגרמניה, לא
הכיר אומנם את הנפשות הפועלות
בדראמה המתחוללת היום במיפלגת־העבודה,
אבל רוב העסקנים המנהלים
במרץ רב את מילחמת־הצללים
המוזרה, את המערכה הכוחנית
המובהקת וחסרת־הרחמים תחת מסווה
של ״ערכים״ ואפילו ״חברות״ ,היו
מבינים היטב לרוחו.
עיתונאים ופוליטיקאים, אינם
מקורבים למעגל הפנימי של הנהגת
מיפלגת״העבודה, מתקשים לפעמים
להבין מה דוחף את הדמויות המוכרות
היטב לציבור, מדוע חברו למאבקי־הכוח,
שכל המיפלגות עוברות אותם
במוקדם או במאוחר, להט־יצרים כזה,
רגשות עזים של הזדהות או שינאה.
מרוע כל העניין הזה הוא אישי כל־כר?
צודקים הסבורים, שאין כאן שום
מאבק על קו פוליטי. בכל המחנות
במיפלגה יש ניצים ויש יונים. בכולם
שומעים קולות המדברים בשם
הסוציאל־דמוקראטיה, ובכולם קיים
רוב ברור. שאיננו מתכוון לכר
ברצינות.
אומרים שלמאבקי־כוח פנים־
מיפלגתיים יש היגיון משלהם. מי
שמסרב להאמין למישפט כזה. רק
מכיוון שהוא קצת בנאלי, מוטב
שישקול בדעתו שנית.

סביר להניח, למשל, שיו״ר
מיפלגת-העבודה, שימעון סרס,
העומד לפני מאבק כיצחק רבין
על המועמדות לראשות־הממשלה,
ישאף בבל ליבו
לליכוד מחנהו ערב ההתמודדות.
מה יכול להיות יותר
הגיוני? ובכן, ההיגיון הזה איננו
מסוגל לעבור את סף התיחכום
הגבוה ברחוב הירקון . 110
שימעון פרם אינו מעוניין ללכד
את המחנה שלו, אלא לפצל
אותו, מכיוון שהוא חושש
מתומכיו יותר מאשר ממת.
נגדיו!

כדאי להיות
במוזגה המנוצח
משל מיבחן־כוח

ל הי גיון במערכת המטורפת
1 1הזאת הוא בעצם די פשוט. פרס

פרס ורבץ
צילו של נבון מ איי ם
איננו חושש מרבץ. ראש־הממשלה
לשעבר גמור במיפלגה, אלא אם
יתרחשו תהליכים בלתי־צפויים בחצי
השנה הקרובה. רוב מנהיגי המיפלגה
פשוט שונאים את רבץ, מסיבות
אישיות ופוליטיות.
קיים יחס הפוף בין המקובלות שלו
בציבור — בקרב מצביעים שאינם
חולמים להצביע עבור המעיר — ובין
היחס כלפיו בהנהגת מיפלגתו. רוב
אנשי המחנה שלו אינם בהכרח תומכים
נלהבים בקו הפוליטי הקשור בשמו.
ניצי אחדות־העבודה המובהקים אינם
סומכים עליו, חרף זכויותיו ההיסטוריות
מימי הפלמ״ח, וסבורים, אולי
בצדק, שהוא איננו לוקח את מושג
ה״פשרה הטריטוריאלית״ בשיא הרצינות.
הפרגמטיזם
שלו אינו אלא אופורטוניזם,
ויש לשמור עליו בשבע עיניים
לבל יסטה מהקו המקודש של הכשלת
השלום בשם הפשרה.
״היונים״ במחנהו נרתעים לעיתים
קרובות מחוסר־ההומאניות שלו. הם
יודעים היטב שרבין הוא איש־ימין
מובהק מכל הבחינות. המתאים יותר
למיפלגה שמרנית. ראש־הממשלה
לשעבר שייך, מבחינה רעיונית, לאגף
של רגן־ניכסון בפוליטיקה האמריקאית,
תומך נלהב במדיניות המילחמה
הקרה, שמרן נוקשה בעניני־פנים, לא

פחות מיגאל כהן־אורגר או משה ארנס.
אבל ההשתייכות למחנה־רבין היא
בהחלט משתלמת.

במיפלגה גדולה, כמו מים־
לגת-העבודה, כדאי לעסקן
הממוצע להיות חבר בכיר
בקבוצת מיעוט בעלת השפעה.
אחרי ההתמודדות בא
תור חלוקת־השלל, ואנשי
מחנה רבץ יקבלו את שלהס
ברשימה לכנסת, במינוייס
ממשלתייס (אס המעיד יעלה
לשילטון) בוועדה המרכזת,
ב״חברת העובדיס״ ובתפקידי
מפתח בהסתדרות הציונית.
לכן הם מרשים לעצמם להתפלץ
בשקט, בכל פעם שרבין מתבטא
באורח צורמני במיקצת. הוא סוגר מים
לנצורי ביירות, מייעץ לאריאל שרון
איך להדק את המצור, אדיש לאלפי
הקורבנות בקרב האזרחים? תמיד
קיימת הנחמה הקלאסית, העוזרת
לאנשים טובים באמת כמו הח״כים
שבח וייס ואורה נמיר להרגיע את
מצפונם. וכי מה? הם אומרים בהיגיון
ברזל. פרם טוב יותר?
פרס עולה על רבין מהבחינות
האלה, אבל הוא טרור, כרגע, במאבק
פנימי בתור המחנה שלו. מכאן גם
השלום היחסי עם רבין. יו״ר המיפלגה 1
חש שמדיניות ״ההפרד ומשול״ שלו 4

— חוד ש מארס האיום של פרס—•—

(המשך מעמוד )7
בקרב תומכיו אינה מצליחה עוד. אנשי
חר־ההמשן דורשים את ליטרת״הבשר
שלהם. עוצמה עכשיו — זהו המוטו
החדש.

שפייזר הוא אומנם איש־ספר,
המסוגל לחיות שבועות בלי לקרוא
עיתונים, אבל הוא גם חיה פוליטית,
נוקם ונוטר כמו כולם. הוא אינו טורח
להסתיר את איבתו לפרס, שומר לעצמו
את כל האופציות, והוא היחיד מקרב
חבריו שאיננו פוסל אפילו את רבין. עם
זאת, שפייזר לא יצטרף למחנה״רבין,
ימשיך ללחוץ על פרס ולחכות
לאפשרות, שמועמדותו של יצחק נבון
תהיה על הפרק.
אנשי רור־הביניים פועלים כיום
בהרמוניה. אברהם כץ־עוז, ואפילו איש
מחנה־רבין יעקוב צור, שותפים למעגל
ההתיעצויות.

פרס מבין שאנשיו מדברים בשיא
הרצינות. בפעם הראשונה, מאז בחירות
,1977 חל תהליך של התלכדות
ממשית בקרב ח״כי דור־הביניים. שני
החוגים שתמכו בו, חוג יחדיו של
אליהו שפייזר, רפאל אדרי, נפתלי
בלומנטל, יחזקאל זכאי וחיים רמון,
וחג בית ברל של נאווה ארה, עוזי
ברעם ורוב היונים מרור ההמשך
(שאליו השתייך גם יעקוב לוינסון
המנוח) ,היו התארגנויות כוחניות
בלבה, אבל היה גם מכנה משותף: נגד
רבץ.

מאגר־הכוח העיקרי של פרס
עצמו הוא בח״כים שאין
מאחוריהם קבוצות או עוצמה
פוליטית.

סרס, אמן הדחיות ההשהיות,
התירוצים והמריחות, עומד
עתה תחת לחץ חסר־תקדים.
״עבורנו אתה עומד עתה
במיבחן,׳׳ אמרו לו השבוע כמה
מאנשיו הקרובים .״אם ירוחם
משל אינו עף עד אפריל
מתפקידו כמזכ׳׳ל ההסתדרות,
אתה יכול לשכוח ממחנה־פרם,
כולנו נתמוך בנכון.״

פרשת

לוינסון,

ההופכת

המזכ״ל בר־לב, למשל, יהיה גם
בכנסת הבאה בעיקר עקב המוניטין
שלו בציבור וקירבתו לפרס. בר־לב
הוא האיש היחידי כקנהגת המיפלגה
המאמין ברצינות במצע, ודוגל באורח
דוגמטי ברעיון הפשרה הטריטוריאלית.
גם אבא אבן, ובמידה מסויימת
גד יעקובי, נהנים מפופולריות כלשהי
בציבור, ממוניטין של שרים־לשעבר,
וקשורים בטבורם לפרס.

משל ופרם
הם מדברים בשיא הרצינות

בהדרגה לפרשת משל, היא
מיכחן כוח, המעמיד את פרם
לפני המצב השנוא עליוביותר.
עליו להחליט, כאורח בהיר
ומיידי.
כל נסיונותיו ותימרוניו לא יצלחו
הפעם. מכיוון שהגדרת ״הכנופיה״
גיבשה את משל ואת מזכיר חברת
העובדים, דני רוזוליו, בקבוצה אחת,
אין לרבין ברירה, אלא לתמוך במשל.
רוזוליו הוא, כמובן, איש הקיבוץ
המאוחד, ואחד מראשי תומכיו של
רבין. כמה מיועציו הקרובים של פרס
הסבירו לו, השבוע, שעליו לעשות,
לשם שינוי, צעד פופולרי ולתמוך
בישראל קיסר כמזכ״ל, ממש תוך
החודשיים הקרובים.

פרס אינו פוחד מרכין, אבל
צילו של נכון מאיים עליו.
אחת מדמויות־המפתח במאבק הזה
הוא אליהו שפייזר, מזכיר מחוז תל־אביב
במיפלגת־העבודה, ואחד האנשים
היותר מעניינים בפוליטיקה
הישראלית. אליהו שפייזר (,)53
מוסמך הסורבון בכלכלה ובמישפט,
דובר אנגלית, צרפתית ורוסית, שחקן
שח־מת ומוסיקאי מעולה, איש המסוגל
להקסים גם את יריביו, הוא גם נץ,
המתקשה להשתלב באופנות היותר־יוניות,
הפוקדות כיום את רוב חבריו.
שפייזר אינו מתלהב מהחיים
הפרלמנטריים, ומעמדו כמיפלגה
נחלש בשנים האחרונות. הוא היה תמיד
מאנשי־פרס, ער שזה בגד בו בצורה די
מכוערת אחרי בחירות ,1981 הפר את
התחייבותו לתמוך בו לתפקיד המזכ״ל,
ותדר בחיים בד״לב.

יעקובי עובד קשה מאוד לקיים את
מעמדו, שומר על יחסים טובים גם עם
אנשי־נבון. לפני הבחירות האחרונות
התקשה מאור להשיג במרכז המיפלגה
את 60 האחוזים, הדרושים כדי להיבחר
מחדש לכנסת אחרי הקדנציה השניה.
הפעם סבורים שהוא יעבור בקלות-
יחסית. גם משה שחל קשור עם פרס,
ושואף לתפקיד בכיר בקבינט שלו,
אבל הוא איש פיקח ומנוסה, דואג
לערכן את עצמו בכל התפתחות, ואין
להניח שיישאר בחוץ, בכל קונסטלציה
שתיווצר. גם ח״כ מיכה חריש תומך
בפרס, מבלי שיהיה פעיל בקבוצת־כוח
כלשהי, והוא האמור בחברו עדי
אמוראי, פרלמנטר מוכשר ואיש נעים
וחסר אויבים, המנוטרל לחלוטין מכל
עיסוק בפוליטיקה פנים־מיפלגתית.
אבל לפרס יש בעיות גדולות דווקא
עם ח״כים צעירים, אוייבי רבין,
המרכזים בידיהם עוצמה פוליטית רבה:
אליהו שפייזר (תל־אביב) ,עוזי ברעם
(ירושלים) ,אברהם כץ־עוז(קיבוצים),
אריק נחמקין (מושבים) ,חיים רמון
(צעירים) ,נאווה ארד (נשים) ,נפתלי
בלומנטל (כור) וכן ישראל קיסר
בהסתדרות מציבים לפניו אתגר עצום.
רבין מייחל להתפוררות מחנה פרס,
נבון חולם על מעבר המחנה כולו
לתמיכה בו, הדחת משל עשוייה
להיתקל בקשיים, שיפגעו בתדמיתו
של יו״ר המיפלגה.

ומי עוכל! כיום במאבק
כליכוד? שאלה מצויינת, אכל
צריך לחכות עד אפריל. אז
יודח, אם יודח, המזכיר הכללי
יטל ההסתדרות, ירוחם משל.
חיים ברעם
במדינה מישטרה
40 שגה רל א הר שעות
כיצד נמהר! כתכ-אישום על
עכירת-תגועה
בית־מישפט השלום לתעבורה אינו
רגיל לטפל בכיתבי־אישום של שרים
וח״כים, משום שהם נהנים מחסינות.
אך באחרונה התגלגל בהיכל־המישפט
תיק דק של שמואל תמיר כבר לא שר
(המישפטים) וכבר לא ח״כ.
לפני זמן קצר הוא נתפס כשהוא
נוהג בשטח עירוני במהירות של 63
במקום 50 קמ״ש המותרים.
אחרי שנתפס הוא קיבל לביתו
כתב־אישום מפורט והזמנה להופיע
בבית־המישפט, ב־ 15 בינואר. בעבירה
זו אין ברירת־קנם.
בתאריך הנקוב לא יכול היה תמיר
להופיע. עורך־דינו, זאב ליאונד,
שעובד במישרדו של תמיר כשכיר,
ייצג אותו, וביקש לדחות את הדיון
משום שתמיר יצא לחדל.
נציגת המישטרה, רב־פקד חרותה
הראל, שהיא ראש מחלקת־התביעות
בענף־התנועה של מישטרת תל־אביב,
לא התנגרה לבקשה. היא עצמה
ממתינה כבר תישעה,חודשים שיוגש
נגרה כתב־אישום על פגיעה בשתי
נשים בתאונת־דרכים בה היתה
מעורבת.
התאריך החדש שקבע השופט
לתמיר היה 26 בחודש ינואר.
אך בתאריך זה לא התקיים כל דיון.
הוא נדחה שוב ל־ 22 לחודש פברואר.
גם בתאריך השלישי לא התקיים כל
דיון. המישטרה חזרה בה, ועל־פי
בקשתה נמחק התיק.
מכיוון שהליך כזה אינו מקובל, פנה
העולם הזה להובר מישטרת
תל־אביב, כדי לברר מה קרה בתיק של
השר־לשעבר. ממישטרת תל־אביב
נמסר שראש ענף־התנועה במרחב,
סגן־ניצב מנשה חדד, הוא שקיבל את
הבקשה למחיקה ואישר אותה, משום
שתמיר נוהג מזה 40 שנה ללא כל
הרשעות קודמות. אחרי שהוא הגיש
בקשה, נבדק תיקו והמישטרה נעתרה
לבקשתו שלא להעמידו לדין, להמיר
את עונשו בקנס כספי ובאזהרה.
נהגים לא מעטים היו שמחים אילו
גם הם ידעו שפניה לראש ענף תנועה
תפתור אותם מעמידה לפני שופט
מחמיר בבית־המישפט לתעבורה.

פתח־תיקווה
קצירהמי שטרה חייך
ההפתעה היחידה כמערבה
השגיה על חשכת כמלאכם
הימה פגינה רוזגכלום
המתקהלים הרתיים והחילוניים
שיפשפו את עיניהם בתדהמה. אחד את הסיט
מקציני־המישטרה
מגן־הפנים השקוף מקסדתו כדי
להיטיב ולראות את המחזה המפתיע.
בקהל הפתח־תיקוואי שנאסף להפגנה
ליל השבת, נדמו הקריאות ״שאבעס!״
והצעקות שכנגד. עיני כולם היו
נשואות אל היפהפיה הבלונדית
הזוהרת.
פנינה רוזגבלום נראתה כלא־שייכת
לקהל שמיהר להקיף אותה. הדוגמנית
הופיעה ובידה שלט בגנות הכפייה
הדתית. חיש מהר מיקרה אליה
רוזנבלום את עדשות מצלמותיהם של
הצלמים הרבים וצוותי־הטלוויזיה שהיו
במקום.
חצאית עד הקרסוליים. זאת
היתה, בערך ההפתעה היחידה במערכה
השנייה של מילחמת־השבת בפתח־תיקווה
.״חיכינו לקאסח וקיבלנו,
בסוף, הפגנה של דרדסים ״,התבטא
בחיוך קצין־מישטרה בכיר, אחרי
שהסיר מראשו המיוזע את קסדת־הפלסטיק,
בתום ההפגנה.
הדתיים ביקשו מן המישטרה
• מאחוריה: עורך־הדין אבי אורן.

מפגינה פנינה רוזנבלום בפתח־תיקווה*
חיכינו לק סא ח -

חילוני ודתי מתווכחים לפני קולנוע ״היכל״
וקיבלנו הפגנה של דרדסים בהשתתפות
להפגנה, רישיון חמישה״עשר אלף אברכים׳.
תחת זה הופיעה תהלוכת־חרדים
שמנתה רק כמה מאות אברכים. בראש
התהלוכה הלכו הרב האשכנזי, שמעון
סלומון, והרב הספררי, משה מלכה.
יחד עם האברכים צעדה גם קבוצה
של נערים ונערות מבני־עקיבא.
חובשי הכיפות הסרוגות לא השתתפו
בפועל בהפגנה, והסתפקו בשירה
וריקודים, תוך הפרדה בין מעגלי
הבנים והבנות.
ליד מעגל הנערות, שישבו על
הכביש, עמרו כמה נערים. הצעירים,
חובשי מיגבעות שחורות, התבוננו
בנערות, שכולן לבשו חולצות בעלות
שרוולים ארוכים וחצאיות עד
הקרסוליים, והחליפו ביניהם דחיפות
וציחקוקים.
ליווי מישטרתי לפנינה. בכל
זמן ההפגנה היו שני הרבנים מוקפים
בקהל חרדי צפוף, שגונן עליהם. הרב
שימעון סלומון, שחוגים בעירייה
הגדירו אותו כקיצוני שבין שני
הרבנים, דחה את הצעת העולם הזה
לעשות את השבת בביתו, ולהתרשם
מעמדתם של החרדים.
אשתו של הרב, המסייעת לו
בקביעת לוח־הפגישות שלו, אמרה כי
״הרב עסוק בישיבות חשובות ואין לו
זמן להשיב לשאלות.״
הרב סלומון קיצוני עד כדי כר

נאשם תמיר
כבר לא

בהשקפותיו הדתיות, עד כי בעבר סירב
להשתתף בהקפות של שימחת־תורה,
שבהן לא ננקטה הפרדה מוחלטת בין
גברים לנשים.
מדי פעם שלחו הרבנים את אחד
האברכים אל מפקד מישטרת
פתח־תיקווה, רב־פקד יעקב בררה,
בשליחויות שונות. באחת הפעמים
איימו הרבנים כי אם לא יסולק צוות
הטלוויזיה, שזרקוריו עיצבנו את
החרדים, שוב לא יהיו אחראים למעשי
האברכים הזועמים.
בררה התייעץ בקשר עם מפקדיו,
ולבסוף ניתנה הוראה לצוות הטלוויזיה
להתקפל. פנינה רוזנבלום, שישבה עד
אז בתוך ניידת־השידור, אמרה
לקצין־מישטרה שהיה במקום, כי היא
רוצה ללכת הביתה, וביקשה ליווי
מישטרתי למכוניתה, שחנתה ברחוב
צדדי. הקצין נעתר לבקשתה, וארבעה
שוטרים חבושי־קסדות וחמושים
באלות ליוו את רוזנבלום כמישמר־כבוד.
אורחים האיש
מדוס־ אנגלס
חגר מרכז חירות, אבל מבין בהשקעות יושבי־ראש אגורות הסטודנטים של
הליכוד, באוניברסיטות זכו להגיע
לכותרות ראשיות, וחלקם גס הגיעו
לכנסת. אחד מהם הגיע ללוס־אנג׳לס.
זהו חבר מרכז חרות ישראל (״צ׳וצ׳וו״)
רובין 30 מחנה דויד אפל־מיכאל
קליינר־מיכה רייסח, שנבחר כראש־אגודה
אחרי המהפך.
אך כעבור כמה חורשים החליט
לעזוב את הכל. הוא נסע לארצות־הברית
חסר־כל, הועסק כנהג־אוטובוס
לתלמידים ובין הסעה להסעה התחיל
למכור שעונים מבית לבית.
עד מהרה הצליח, פתח מרכז־מכירות
ענק של שעונים ומכשירי־אלקטרוניקה,
נשא אשה הוליד בת,
וכל המישפחה מרבה לבקר בארץ.
אבל אולי בגלל ניסיונו הפוליטי
הוא זהיר ביותר בכל מה שקשור
להשקעות בארץ. בביקורו האחרון,
בחודש שעבר, הציעה אשתו שיקנו
אדמה בגדה, המליצה על נופים. רובין
ברק ושלל את הרעיון.
במטוס ללוס־אנג׳לס שמע על
התמוטטתו של דני ויינמן.

וזו 1־ ! 1

אחרי הפרשה: למהר שלל חש בז
״חברת־העובדים״ כאל מיפעל השייך
לציבור־העובדים בפועל, ולא רק
להלכה.

^ מוקדם או מאוחר, ירוחם משל יפנה את
^ מקומו בקומה החמישית של בניין
— הוועד־הפועל. במוקדם או במאוחר ישראל קיסר
יבוא במקומו.
אז מה?

אז לא כלום.

כפי שהיה אומר קוהלת: דור הולך ודור בא,
ושום דבר אינו משתנה בהסתדרות.
או כפי שיכול היה לומר ישוע: תנו למשל את
אשר למשל, ולקיסר את אשר לקיסר.

ישראל קיסר הוא מהדורה צעירה
יותר ושחומה יותר של ירוחם משל.
ירוחם משל הוא מהדורה קשישה יותר
וחיוורת יותר של ישראל קיסר.
שניהם אינם אלא ביורוקרטים הסתדרותיים,
עסקני פועלים ששכחו מזמן איך נראה
מקום־עבודה מבפנים — כשעובדים בו. הם
נבחרו על־ידי הביורוקראטיה ההסתדרותית,
מפני שאין מה לחשוש מפניהם. הם לא ״עושים
גלים״ .הם הולכים בתלם. הם אנשים טובים
וחביבים ורגועים ופשרניים, ולעולם־לעולם לא
יעשו מעשה העלול לפגוע באינטרסים של אלפי
העסקנים המיקצועיים, אגודת־פועלי־הכסא• .
מכל חברת־העובדים שונה במה
קונצרן־ענק אחר בישראל, בצרפת או ביפאן?
ואולי — מי יודע? — גם בברית־המועצות
ובסין?

חילופי־הגברי בקומה החמישית מתקבל הרושם
שזהו עניין פרטי בין משל וקיסר, כמו בין שני
פיאודלים בימי־הביניים, שאחד מהם צריך לקבל
את כתר המלך מידי השני, או לכל היותר, עניינם
של כל הפיאודלים הגדולים בממלכה, הצריכים
לבחור להם מלך חדש.
וגם הפרשים הצעירים אינם מתייחסים לעניץ
אחרת. המיפלגה צריכה להשתלט על ההסתדרות
ועל נכסיה. הפיאודלים של הביורוקרטיה
המיפלגתית צריכים לבוא במקום הפיאודלים
ההסתדרותיים.

במשך ארבע שנים כיהנתי כחבר
הוועד־הפועל של ההסתדרות, בתקופת שילטונו
של לוינסון בבנק (ובחברת־העובדים בכלל).
בכל ארבע השנים האלה לא ראיתי את לוינסון
בישיבה. הוועד הפועל, שהוא להלכה גם המוסד
העליון של חברת העובדים, לא קיבל מעולם
(וגם לא דרש מעולם) ריווח אמיתי על המתרחש
בה. כאשר דרשו כמה אנשי־שוליים קנטרניים
(ואני ביניהם) דיווח של ממש, הושתקנו בבוז.

חוץ מהזכרתם בשמות המוסדות
האלה, מה חלקם של הפועלים בבנק,
ושל העובדים בחברה?

וכדי למנוע כל אי־הבנה יש להוסיף:
אותו המצב בדיוק היה קיים כאשר
שלט בהסתדרות קודמו של ירוחם משל,
יצחק בן־אהרון. מלים לחוד, מעשים
לחוד.

האמיתית, המזדקרת
* והי השאלה
( משדה־הקרב של פרשת־לוינסון.
הדבר החכם ביותר נאמר דווקא על״ידי יוסף
אלמוגי הקשיש: כל זה לא היה קורה, והטרגדיה
של לוינסון לא היתה מגיעה לאן שהגיעה, אילו
היתה קיימת בהסתדרות מערכת־ביקורת
הראוייה לשמה. המעשים שעשה לוינסון,
ושעליהם אין ויכוח(הוויכוח הוא רק על מטרתם
ויעדם) לא יכלו להיעשות, אילו היתה קיימת
ביקורת כזאת.

ך* חבר הוועד־הפועל הצגתי לא פעם
^ שאלות תמימות, כמעט נאיביות.
בשביל מה קיים בנק־הפועליסז האם פועל,
חבר־ההסתדרות, מקבל שם הלוואה בתנאים
נוחים יותר מאשר בבנק אחר? האם הפועלים
נהנים מריווחי הבנק? האם הבנק עוזר לממן
מאבקים מיקצועיים להטבת תנאי־העבודה?

הם יכולים לומר, בלשון התנ״ך :״מה לנו חלק
בבנק ולא נחלה בחברה!״.

נראה כי בכל הוויכוחים האלה אין
מתייחסים אן? לעצם קיומם של
הצמיתים עלומי-השם, היוצרים את
הנכסים שעליהם נטוש הקרב בין
האבירים, הבארוניס, הרוזנים, הדוכסים,
המלכים והקיסרים למיניהם.

^ אשר נפטר — או מתאבד — נשיא של
^ קונצרן־ענק אמריקאי, מתחוללת מערכת־איתנים
בין הטוענים לירושה. קונצרנים סמוכים

הטראגדיה היתה נבלמת עוד בטוח

בקיצור, האם קיים בכלל הבדל בין
בנק זה ובין בנק קאפיטליסטי פרטי,
בכל הנוגע לחברי־ההסתדרות?
ובשביל

קיימים

מיפעליה

תמהני על ההתרגשות שמשקיעים
אנשים כה רכים בחילום ים אלה.
התגובה הנאה עליהם היא פיהוק.

ך* תאבדותו של יעקב לוינסון חשפה מצב
1 1המתאים יותר לארצות־הברית, שם כפופות
אגודות מיקצועיות רבות למישפחות המאפיה.
במיכתב־הפרידה שלו דיבר לוינסון על
״כנופיה״ ,המשתרעת מבנק הפועלים ועד
לממונים עליהם, ושרצתה להשכיבו מתחת
ללוח־השיש.
האנשים המותקפים דחו האשמה זו בזעם,
וטענו את ההיפר: שלוינסון השתלט על
התשלובת האדירה של חברת־העובדים כשליט
כל־יכול והפך אותה לנחלתו הפרטית. הוא חיסל
את כל יריביו, חתר את גרונם של המתנגדים
ודרך על גוויות. הוא הקיף את עצמו כשמשים
ובכתבים שעשו חיים על חשבון ההסתדרות, גנבו
וקיבלו שוחד ביד רחבה.

כלומר: כנופיה מול כנופיה.

מאז ליל״ההתאבדות משתוללת המילחמה,
כאילו מת הבוס של המאפיה ושתי ״מישפחות״
מנסות להשתלט על הירושה.
(עוד נחזור למילה זו :״הירושה״).
קבוצה של פרשים צעירים במיפלגת״העבודה
קשרה את עניבתו של לוינסון לחניתה כדגל,
ומסתערת עתה על הוותיקים בקריאות
״עליהום!״ היא רוצה להטיל את ״מרות המיפלגה״
על ראשי ההסתדרות וחברת־העובדים —
וברור לגמרי כי היא מתכוונת למרותה שלה

עצמה•

משמע: כנופיה שלישית מבקשת
לרמוס בפרסות סוסיה את הכנופיה
השניה, אשר רצחה — לדבריה — את
הכנופיה הראשונה.
ולכל זה נקרא ״ההסתדרות הכללית
העובדים בישראל״ ו״חברת עובדים״.

ך וינסון דיבר במיכתב־הפרידה שלו על
) ״השלל״ שבו מבקשים אויביו להתחלק.
חסידיו החדשים והישנים מדברים על ״חלוקת
הירושה״.

מעניין. איזו ירושה?

ירושה היא דבר שהיה שייך לאדם שהלך
לעולמו, והעובר לבעלות יורשיו.
לפי מילון גור :״אחוזה ונחלה, בייחוד מה
שאיש מניח לזרעו או לקרוביו״.

ברור לגמרי כי גם ברגע־האמת,
ברגע של חשבונו האחרון עם העולם,
התייחס לוינסון אל השילטון שלו בבנק
ובחברה כאל רכושו הפרטי, נחלתו,
שאותה ביקשה ה״כנופיה״ לחלק כשלל.
לא היתה זאת גישה בילעדית לו. בוויכוח על

מנסים אף הם לחדור אל שדה־הקרב ולהשתלט
על הענק המתנדנד, כדי ״למזג״ אותו בממלכות
שלהם.

לא פעם מתנהלת במיקרה כזה
מילחמת־גוג־ומגוג, המזעזעת את
אמות־הסיפים של הכלכלה האמריקאית.
על כך נכתבו ספרים והוסרטו
סרטים.
בדיוק אותו הדבר קורה עכשיו סביב בנק

הפועלים וחברת־העובדים.

והשאלה היא: מהו ההבדל, בעצם?

במה שונה בנק הפועלים מכל בנק
קפיטליסטי אחר בארץ או בארצות־הברית?

המערכת הראשונה, ולא היתד, מגיעה
כלל אל המערכת השלישית, שהסתיימה
בירייה.
אלמוגי סיפר שלוינסון הוא שהתנגד לפעולת
מוסד־הביקורת ההסתדרותי בבנק הפועלים,
בטענה כי זוהי הפרה של עיקרון הסוד הבנקאי.
ההסתדרות נכנעה להיגיון זה.
אבל היגיון זה אומר, למעשה: אסור
שלהסתדרות יהיה בנק, כי אין הבנק יכול
להתנהל על פי העקרונות הדרושים למיפעל
השייך לציבור־העובדים.

האמת היא שאיש לא היה מעוניין
בביקורת, ואיש לא התייחס אל

חברת־העובדים? האם תנאי־העבודה והשכר
בהם טובים יותר מאשר במיפעלים פרטיים
דומים? האם ריווחי המיפעלים מתחלקים בין
עובדיהם? האם הכסף משרת מטרה כלשהי
הנוגעת לציבור העובדים?
האם, לכל הפחות, נוקטים המיפעלים האלה
עמדה שונה ממתחריהם לגבי הבעיות הפוליטיות
הגדולות, הנוגעות לעתיד החברה הישראלית?
האם הם מסרבים, למשל, לבנות בשטחים
הכבושים, על אדמה ערבית שדודה? האם יש
במיפעלי ההסתדרות הגנה מיקצועית על
העובדים הערביים מן השטחים הכבושים?
(המשך בעמוד )30

בעיסקה סיבובית מסובכת, המדהימה בחזצפתה,
העניק יעקב לוינסון בית לנושא־כליו, אפריים ר״נר,
כיום יושב־ראש ״בנק הפועלים״ ,על חשבון צימר חברי ההסתדרות
הסתבכות כזאת אינה נדירה, ובמיקרה כזה יש
לכל ישראלי, שאינו עשיר מופלג, בעיה גדולה:
איך למצוא דירה חדשה לעצמו או לגרושתו.
ריינר עצמו הגיע בסופו של דבר להרצליה־פיתוח,
כיאה לאדם במעמדו, ושם חיה מישפחתו
השניה הכוללת שני ילדים צעירים. ואילו
לגרושתו מצא בית בן חמישה חדרים במרחק כמה
מאות מטרים מדירתו הקודמת, בשולי נווה־מגן
— רחוב שבטי״ישראל .92 אין זה בית מפואר,
הוא נוח. יש בו חמישה חדרים, בשטח של 112
מטרים ריבועיים נטו.

איך משלמים עבור בית כזה, כאשר
חיים ממשכורת של חברה הסתדרותית
וכאשר יש צויד לבנות מישפחה
חדשה?
ישראלים רבים נתקלו בבעייה זו. אך
הם לא היו במצבו של אפריים ריינר.

#דיוהבר תשלום ממש
ך* יינר נועץ עם ידידו ובעל־חסותו, יעקב
1לוינסון, אז מנכ׳׳ל בנק־הפועלים, שכוכבו
דרו אז כאשף כלכלי וככוח העולה במיפלגת
העבודה.

לוינסון שש לעזור לו. יש הסבורים בי
לוינסון נהג לעזור לאנשיו בשיטות
מעין אלה — מחוץ למיסגרת החוק או
הנוחלים התקינים — כדי לקשור אותם
אליו.
בל אדם שקיבל טובה בזאת היה
קשור בו בעבותות־ברזל, ביודעו כי
בידי לוינסון מידע העלול לשים קץ
לקאריירה הציבורית שלו.

כאן מתחילה פרשה מסובכת ביותר. ואלה
עיקריה:
• חברת־בת של אחד הבנקים שבבעלות
בנק־הפועלים קנתה את הבית שעליו שם ריינר
את עינו.
• חברה זו השכירה את הנכס לאשתו־גרושתו
של ריינר, תמורת שכר״דירה שהיה זול, אך
כימעט סביר.
• שכר־דירה זה, בסו 200 לירות ישראליות
(כ־ 48 דולר אז) ,נקבע אחת ולתמיד — הוא לא
הוצמד לדולר או לכל מדד אחר, ולא ניתן לשינוי.

^ בים ביכו את יעקב לוינסון עם התאבדותו.
1בין אלה היו כמה וכמה אנשים שהיו
בני״חסותו ועוזריו בשנים הארוכות של שליטתו
המוחלטת במערכת חברת־העובדים.
לפחות לאחדים מאלה היתה סיבה נוספת
להתאבל עליו — הם היו אסירי־תודה לו על
חסדים אישיים שעשה עימם.

הכיפור הבא הוא דוגמה לכד. יש
להניח שהוא רק אחד מני רכים.
והו סיפור חמור כשלעצמו. בפרשה זו נעשו
דברים שלא ייעשו.
אך הסיפור חמור גם מבחינה כללית יותר.
הכספים שהועברו כאן לא היו רכושם הפרטי של
מישהם. זהו רכוש ציבורי, רכושם של מאות אלפי
חברי ההסתדרות, וביניהם תושבי שכונות־העוני,
זקנים ונכים.
הסיפור מגלה מצב שבו נהגו אנשי הצמרת של
חברת־העובדים ברכוש זה כאילו היה שלהם,
השתמשו בו כדי לעשות טובות איש לרעהו, על
פי הכלל של ״שמור לי ואשמור לך׳ ,פתרו
בעזרתו בעיות אישיות ומישפחתיות, והתנהגו
בררו שלא היו מעיזים לעשות אילו עמדו בראש
חברת־מניות פרטית.

כאשר מתנהל ויכוח ציבורי על
הצורך ברה־אירגון של ״חברת־העוב
דים״ והנהגת נורמות חדשות של ניהול
וחברות, חשובה חשיפת פרשת זו
כדוגמה לנוהלים פסולים שיש לשים
להם קץ.
אף שזוהי פרשה קטנה־יחסית, בהשוואה
לעסקות־הענק הכרוכות בפרשת־לוינסון, היא
מלמרת הרבה על ההווי שהשתרר בחברת־העובדים,
בסבך הסמיו של בנקים, חברות,
מיפעלים, חברות־בת וחברות פיקטיביות, אשר
מתחתיו ניתן היה להסתיר כימעט כל דבר.
דרושה סבלנות מסויימת כרי לעקוב אחרי
הפעולות המסובכות שנעשו בפרשה זו — אך
עיקריה פשוטים בתכלית.

#איו למצוא ויוה חדשה
ך* דמות המרכזית בפרשה זו היא אפריים
ו 1ריינר, כיום יו״ר מועצת־המנהלים של בנק־

הפועלים, יו״ר מועצת־המנהלים של חברת
אמפ״ל ויו״ר מועצת־המנהלים של קונצרן־הענק
כלל. בתפקידים אלה היה גם אחת מדמויות־המפתח
בפרשת״לוינסון. את דרכו הציבורית
והכלכלית עשה כבן״חסותו של לוינסון וכעוזרו
הנאמן.

היה זה לוינסון שעזר לו להתקדם מן
התפקיד שבו נשא ב־ ,1971 בתקופה
שבה התרחשו הדברים המתוארים כאן
— מנכ״ל חברת-הגג ההסתדרותית
״תיעוש איזורי פיתוח בע״נד —
לתפקידיו הרמים הנוכחיים.
את תפקידו דאז, כמנכ״ל תיעוש, ממלא כיום
איש אחר שמילא תפקיד־מפתח בפרשת־לוינסון
— עמירם סיוון, חבר ועדת־החקירה הסודית
שחקרה את פרשת־לוינסון, שהתגלה בעת
החקירה וגם אחריה כחסיד מושבע של לוינסון.
אפריים ריינר היה חבר־קיבוץ השומר־הצעיר
גן־שמואל, ונמנה עם הדור הצעיר של
עסקני מפ״ם, עד שעבר מן הפעילות המיפלגתית
לצמרת חברת־העובדים, הקשורה רובזדככולה
במפא״י(וכיום במיפלגת־העבודה).
כשעבר מן הקיבוץ וקיבל את המישרה
בתיעוש, רכש למישפחתו בית ברחוב הרימון 43
בנווה־מגן, שכונת־היוקרה של קציני־צה״ל
בכירים ליד רמת־השרון. ריינר היה סגן־אלוף
בצה׳ל.
ב־ז 197 היה ריינר נתון במצוקה.
חיי־המישפחה שלו עלו על שירטון. הוא התאהב
כמזכירתו הצעירה, הרצליה, בת העדה התימנית,
וביקש להתגרש מאשתו תמר, בת־קיבוצו,
בת־גילו ואם שלושת ילדיו. ריינר, בנו של
פרופסור ידוע־שם בטכניון החיפאי, יליד גרמניה,
גדל כילד־חוץ בקיבוץ מישמר־העמק, ועם
נשואיו לבת גן־שמואל הצטרף לקיבוץ זה.

מזכירה צעירה

כך שאפילו באינפלציה של אז עמד סכום זה
להישחק ולהתרוקן מערכו מדי שנה.
• באותה שעה ניתנה למישפחת ריינר
אופציה בלתי־חוזרת לקבל את הבעלות על
הדירה בתנאים מגוחכים. תמורת אופציה זו היה
על ריינר להפקיד סכום קטן, וסכום זה ניתן לו
כהלוואה מטעם הבנק, מבלי לחייב אותו בריבית.

נוסף בצורת בית בן חמישה חדרים, מבלי שנגבה
עבורו מס־הכנסה — דבר ששום ישראלי אינו
יכול אף לחלום עליו.

פירוש הדבר: ריינר קיבל דירה —
בשכירות ואוסציה לרכישה — מבלי
להוציא מכיסו אן! לירה אחת (מילבד
שכר-דירה נמוך במשך כמה חודשים).

#המיסמן המדהים ביותו

זהו צד אחד של העיסקה. מובן שיש לה גם צד
שני, שהרי החברות המעורבות לא יכלו לבצע
אותה מבלי להסתיר את מהותה ולהסוות אותה
כעיסקה מיסחרית רגילה. לשם כך בוצעו
הפעולות הבאות:

בערכים של כיום, דירה כזאת שווה
ב־ 12 מיליון שקל — וכדי להרוויח סכום
כזה נטו, צריך אדם להרוויח כ־ 30 מיליון
שקל.

^ לה הם העיקרים הפשוטים. העיסקה עצמה
בוצעה בצורה הרבה יותר מסובכת, ודרוש
מאמץ ניכר של חקירה וצירוף פרט לפרט כדי
ליצור את התמונה השלמה.
כל חלק של העיסקה בוצע בצורה גלוייה,
כביכול. התקבלו החלטות רשמיות, נרשמו
פרוטוקולים, נחתמו מיסמכים. אר רק כל

17 נינו*־*1972 ,
ריינר עם יורשו עמירם סיוון(מאחור)
בוועדת־החקירה הסודית, חסיד מושבע
א י • י
בקשת־האשראי לא היתה אלא כיסוי לפעולה
הבאה, מכיוון שהחברה מעולם לא השתמשה
באשראי זה. היתה לבקשה סיבה לגמרי אחרת.
כאשר חברה מבקשת זכות למשוך אשראי
גדול (״פתיחת קו־אשראי״) היא נדרשת בדרך
כלל להפקיד סכום נכבד באותו בנק, כדי להוכיח
את אמינותה. וזה בדיוק מה שקרה:
סלילים־חולה הפקידה בבנק יפת, ללא שום
סיבה אחרת, סכום של 300 אלף לירות(כ־ 70 אלף
דולר דאז).

לבגוד
•ר י. לויגסון
• נהל בלל•
בנץ ה י וע לי ס גע״ס

סר לוינסוןסנבבו ,
ד.ניי <1

ירגיזן הללדינ^.

במיסמך זה יש נקודה מאלפת:
״פלילים״ שאלה מה גובה הריבית
שתקבל מבנק ״יפת״ עבור ההפקדה אך
אין היא שואלת כלל מה יהיה גובה
הריבית שיהיה עליה לשלם, אם אי-פעם

ר״בחסס סגי ס ל חלן •

פירוש: אחרי פחות מעשר שנים
צריך היה הבית להיות מועבר חינם.

למעשה מומשה האופציה רשמית כעבור 11
שנים.
חברת יוניון הולדינג אנד טראסט
לימיטד, בעלת השם המפוצץ (בעברית, בערך:
חברת איגוד להחזקה ולנאמנות בע״מ) אינה אלא
חברה ריקה מתוכן, מן הסוג שבנקים מחזיקים
לצרכים שונים. היא שייכת לבנק יפת, השייך,
לבנק־הפועלים. נכסיה הסתכמו בשעת העיסקה
בהון־מניות נפרע של 2000 לירות.

היא לא עסקה בשום עיסקה אחרת
מילבד זו המתוארת כאן.

ח* י י 171ב • ברו *ד6-- >1972 -,י״ם

• לו ס ב • סיוסל 2גונסני • 1971

מסק בסב חסבס לל ריר

נו ס סר ס• כל • י ו • 30ב דו סנר . 1971

העסק• ס ל סכ 0ג* 0ביןסעו • ג סב״ סו ל ה • ק ס סי ל
ובנק 0בק*ר עם קו !־יוס קי * ן *בן בסב י * .

דמי־השכירות שישולמו עד יום ההעברה, וכן
יופחת ממחיר הבית פחת בסך 791,לשנה.

פיי. לוינסון, ם ניהל כללי, בנקהפודלים . 0 * 91
:וחסז?

פאת 0 5ר * ל ר מי

הנידון: רייגר

ל עיונו*

נבר גה

הייהי רו צהלסייס • ח
גםי * ת י.

״מיסמך מם5 ,״
ברשותו הפרטית, מיסמכים מרשיעים

• חברת־הבת שקנתה, השכירה ולבסוף
מכרה את הדירה קיבלה מהבנק הלוואה כדי
לממן את רכישת הדירה ושיפוצה.
• כדי שהבנק יוכל להצדיק הלוואה כזאת
לחברת״בת שלו, שלא היתה אלא חברת־קש ללא
נכסים. בוצעה עיסקה סיבובית•
חברת תיעוש של ריינר הפקידה, בלי
שום הצרקה עניינית, סכום גדול מאוד בבנק.
הדבר בא כדי שהבנק יוכל להצדיק מתן הלוואה
קטנה־יחסית בקבלת הפקדה בסכום הרבה יותר
גדול. הפקדה זו הניבה, כמובן, ריבית ניכרת.
שהיתה צריכה להגיע לחברת תיעוש, ובמשך
זמן־מה גם הגיעה.
• אחרי זמן־מה נמאס לריינר לשלם את
שכר־הדירה והתשלומים הנלווים עבור דירת
גרושתו. אז הודיעה חברת תיעוש שאת הרבית
המגיעה לה מן הבנק יש להעביר לכיסוי
שכר־הדירה הזה ושאר התשלומים — כלומר,
חברת תיעוש, שבהנהלת אפריים ריינר, שילמה
את שכר־הדירה של גרושתו.
• כעבור כמה שנים הועברה הדירה
לבעלות הגברת ריינר בתנאים שהיוו למעשה —
מתת חינם.

משמע: למעשה השיג ריינר את
הדירה לגרושתו בלי כל תשלום ממשי.
הנכם ניתן לו פחות או יותר כמתנה
על־ידי משק־העובדים, מכספי הפועלים.

עיסקה
זו מעוררת גם שאלות חמורותמבחינת
חוקי־המס — שהרי למעשה שולם כאן שכר

מנין הז ה מרם

הו * לו ח ץ * ל י, בין הי מ ר* ,קב

הו * 8תו ב ח שבון דביסוריו * קבה צורך ל * למייב
ב רי בי ת.

המיסמכים ביחד יוצרים את התמונה המגלה את
טיב העיסקה.

חשוב לציין כי בכל שלב של עיסקה
מסובכת זו ניתן דיווח מלא ליעקב
לוינסון, אמנם תחת הכותרת ״אישי״.
ברור בעליל כי לוינסון הוא שיזם את
העיסקה ופיקח עליה בבל שלביה.
מתקבלת כאן תמונה של בום
כל־יבול, הדואג לאנשיו, והמתפנה מכל
עיסוקיו חובקי־העולם כדי לפקח אישית
על כל פרט של עיסקות הנוגעות
לבני־חסותו והתלויים בו. ומאידך,
בני־חסות אלה השתעבדו לחלוטין
ללוינסון, מפני שידע כל פרט על פרשות
מסוג זה.

תשתמש בקו־האשראי שנפתח לה,
ולשמענו — כביכול — באה ההפקדה.
מיסמך מסי : 2כתב־הסכם, שאינו נושא

כדי להבין את הנאמר לעיל יש לעבור בצורה
מסודרת על מיספר רב של מיסמכים, שמוספרו
להלן על־יד מערכת העולם הזה, כדי לאפשר
את הבנתם.
מיסמך מם :1 ,ב־ 14 בדצמבר 1971 פנתה
חברת סלילים־חולה בע־מ לבנק יפת, וביקשה
לקבל קו־אשראי של מיליון לירות.
פירוש: חברת סלילים־חולה היא חברת־בת
של תיעוש, שהמנכ״ל שלה היה אז אפריים
ריינר. סלילים היא בעלת מיפעלי־טכסטיל
בקריית־שמונה ובאזור שליד תל״אביב. היא
הוקמה כדי לספק תעסוקה לעיירות־הפיתוח. כל
חברת תיעוש נועדה למטרה זו.
בנק יפת הוא בשליטת בנק־הפועלים כיום
הוא נקרא בנק אמריקאי־ישראלי.

תאריך, בין חברת יוניון הולדינג אנד טראסט
לימיטד עם הגברת תמר ריינר, ובו מפורטים
תנאי־השכירות של הנכס בגוש 6341 חלקה
.94/1
בהסכם נאמר כי ״תמורת זכות־השימוש בבית
במשך תקופת־השכירות תשלם השוכרת
למשכירה דמי״שכירות חודשיים בסך של 200
לירות לחודש ..מוסכם בזאת שדמי־השכירות
הנקובים הינם קבועים ואינם ניתנים לשינוי מכל
סיבה שהיא ...המשכירה מעניקה לשוכרת
אופציה לרכוש את הבית״.
התנאים למימוש האופציה: החברה תמכור את
הבית לגברת ריינר במחיר ההיסטורי(.לפי ערכו
בספרים״) ,דהיינו 125 :אלף לירות. מסכום זה
יירד פיקדון ראשוני בסך 17,500 לירות, כל

בברכה ,

*לראי
״מיסמך מם׳ 6״
בחשבון הדביטורי, בלי ריבית
מיסמך מס׳ : 3פרוטוקול של אסיפה
כללית שלא־מן־המניין של חברת יוניון הולדינג
אנד טראסט לימיטד, ובה התקבלו בקצב מהיר
שלוש החלטות בילבד: לרכוש את הדירה
האמורה, לחתום על הסכם־שכירות עם אופציה
לרכישה עם הגברת תמר ריינר ולקבל הלוואה
בסך 125 אלף לירות — בדיוק מחיר רכישת
הבית ושיפוצו — מבנק יפת.

פירוש: אלה הן שלוש החלטות
הקשורות זו בזו: החברה הריקה־מתוכו
קיבלה את הכסף מבנק ״יפת״ ,שיכול
היה להצדיק את ההלוואה בעיקבות
ההפקדה הגדולה פי כמה של ״סלי־לים־חולה״
.בכסף זה נרכש ושופץ
הבית, והוא הושכר — עם אופציה
לרכישה — לגברת ריינר.
לא היתה זאת עיסקה כשרה, ולו לא
היה צורך לטשטש את עיקבותיה, יכול

(המשך מעמוד )11

היה בנק ״יפתי׳ עצמו להלוות את הכסוי
לגברת ריינר, באמצעות משכנתא.
בראש הישיבה ישב פינחס אלרואי, מנהל בנק
יפת.
מיסמך מס :4 ,מיכתב של אפריים ריינר
לבנק יפת. שבו התחייב לשפות את הבנק בגין
כל הוצאה עבור הדירה שניתנה לאשתו.

פירוש: זוהי הוכחה למעורבותו
הישירה של ריינר בכל העניין. עד כמה
שידוע, לא מומשה התחייבות זו
מעולם.
מיסמך מם׳ :5מיכתב אישי של פינחס
אלרואי, מנהל בנק יפת ומנהל חברת יוניון, למר
י. לוינסון, מנהל כללי, בנק־הפועלים בע״מ,
לאמור:
״מר לוינסון הנכבד, הנידון: יוניון הולדינג.
רצופים בזה המיסמכים להלן )1( :תצלום הסכם
מיום )2( ,25.12.71 העתק כתב־הסכם ללא
תאריך )3( ,נוסח פרוטוקול מיום )4( ,30.12.71
העתקי חליפת־המיכתבים בין תיעוש בע״מ,
חברת חולה טכסטיל בע״מ ובנק יפת, בקשר
עם קראשראי ופיקדון, וכן מיכתב־שיפוי.
לעיונך. בברכה, פ .אלרואי.״

פירוש: זהו המיכתב המגלה את
מעורבותו האישית ההדוקה של יעקב
לוינסון בפרשה זו, והמוכיח באיזו
שקידה עקב לוינסון אחרי הנעשה ואסף
ברשותו הפרטית את המיסמבים
המרשיעים, שקשרו את האנשים אליו.
לגבי המיסמכים המוזכרים )1( :מדובר על

״סכומים אלה ישמשו לכיסוי שכר־דירה,
דמי־אופציה והשתתפות בהוצאות המגיעים
לחברת יוניון ממר א. ריינר׳.

פירוש: זהו המיסמך המדהים ביותר.
נאמר בו בדיוק מה שנאמר בו — אף כי
הדבר כמעט לא־ייאמן.
אחרי שנתיים התעייף ריינר,
כנראה, מלשלם שכר־דירה עבור דירת
גרושתו מכיסו הפרטי, וגם לעמוד
בלחץ לפרוע את ההלוואה הקטנה עבור
האופציה. וכך הורתה חברה שהיתה
כפופה לו לבנק שהיה כפוף ל״בנק־הפועלים״
להעביר את הכסף המגיע לה
(כלומר ל״חברת־העובדים״) כדי לשלם
את שכר־הדירה הפרטי וההוצאות
הפרטיות של מישפחת ריינד.
מיסמך מם׳ :8מאזן של חברת יומון־ ובו
מאושרות כל הפעולות האלה.
פירוש: ממאזן זה עולה כי הרכוש היחידי של
החברה היה דירת הגברת ריינר, שמערכה בספרים
נוכה מדי שנה סכום השווה ל־* ,7״לפי שיטת
הפחת השווה׳.
מיסמך מם׳ : 9נסח של מישרד
רישום־המקרקעין (״טאבו״) ,מחוז תל־אביב,
העיר רמת־השרון, ובו רשום כי הדירה בגוש
6341 נרכשה ב־ 14.11.82 ממר יעקב בריל
על־ידי יומון הולדינג טראסט קומפאני בע־מ,
והועברה בו ביום לידי תמר ריינר.
פירוש: זהו המיסמך הסוגר את המעגל.
מסתבר כי מסיבות השמורות עימה לא רשמה
החברה את קנית הדירה לפני 11 שנה, כאשר

לכ ב וד
בג? יפח בע״ם

ארון

נכבד,
הגרון:
בזה הננו

! ,קדונוחלזסו 19ובסר < 13 0 0 , 0 0 0 , -

נותניםלכםהוראהבלתיחוזרתלהעכיר את הרבית

הפגיע הלנו סכ ם, ס די פעם,

לה ברהספרא .

זכויות־יתר לשיכבה דקה

בביןהפקדונותהנ ״ ל, לזכות חשבון

יוניוןהולרינב אנד ם רוסם עופפ *..ב ע״ ם אולכם.
ישמשו לכפו

ריינר בתקופת הפרשה

סכוסיס אלה

שכר דירה, דפיאופניהוהשתתפותבהונאותהסביעים
ריינר.
בכבוד רב,

מיסמך מס׳ 6נכתב על־ידי אלרואי על
נייר״המיכתבים של בנק יפת בע״מ. בתחתית
הנייר מודפסת תזכורת :״דבר בכתב, אותיות
מחכימות.״ ולידו המקור הלאטיני£8.8

וגם באנגלית:
.א¥817£ 17 £>0 \¥י 1 17,־א 0ם

כנאה למוצא הגרמני של הבנק, מופיע גם תירגום
בגרמנית.
פרשה זו מוכיחה, למעשה, את ההיפך:
שבעסקות מפוקפקות מסוג זה מוטב להסתפק
באמירות בעל״פה, ולא להעלות דבר בכתב —
כדי שלא ייווצרו מיסמכים מדהימים ומפלילים
כאותם המופיעים בעמודים אלה.

לכבוי
בג? יי #ג?״
הוראה בלתי־חוזרת
מיסמך שהעולם הזה לא הצליח לשים עליו יד.
יש להניח כי זוהי התחייבות של תיעוש, כבעלת
סלילים, שזו לא תמשוך את הפיקדון בבנק יפת
ער לחיסול הפרשה )2( .המיסמך שצויין לעיל
כמיסמך מס׳ )3( .2הפרוטוקול של האסיפה
הכללית, שהוזכר לעיל כמיסמך מס׳ )4( ,3
המיסמכים שסומנו לעיל כמיסמכים מס׳ 1ומס׳

מיסמך מם׳ : 6רשומה ״אישית׳ של אלרואי
ללוינסון על נייר של בנק יפת מיום .17.2.72
״הנידון: ריינר. הייתי רוצה לסיים את העניין
הזה טרם נסיעתי. הוא לוחץ עלי, בין היתר, עקב
הופעתו בחשבון דביטורי ועקב הצורך לא לחייב
בריבית. בברכה, פ .אלרואי׳.
פירוש: אלרואי נסע לחדל( .כיום הוא חי
בארצות־הברית כיועץ־השקעות) .נראה כי ריינר
קיבל בבנק יפת הלוואה, כדי לשלם את הפיקדון
לחברת יוניון. הלוואה זו( ,״חשבון דביטורי״),
שלא שולם עליה ריבית, העיקה על אלרואי,
מפני שהיתה בניגוד לנוהל התקין של הבנק,
ועלולה היתה למשוך תשומת־לב של הביקורת.

מנוסח המיכתב גם ברור שמישהו
נתן לבנק.ימת״ את ההוראה שלא לחייב
את ריינר בריבית על ההלוואה — ויש
להניח שהוראה כזאת יכלה לבוא רק
מלוינסון עצמו.
מיסמך מס׳ :7מיכתב של חברת

סלילים־חולה לבנק יפת, ובו הוראה
בלתי־חוזרת להעביר את הריבית המגיעה לחברת
סלילים, עבור הפיקדון בסך 300 אלף לירות
שהופקד בבנק יפת, לזכות יוניון הולדינג.

בוצעה בפועל, והעבירה אותה לפני שנה וחצי
לגברת ריינר.

1י 4י 0 1 1 0 0 1

ך * ל המיסמכיס האלה נמצאים ברשות
^ העולם הזה, אף כי לא ניתן לפרסם את
כולם במלואם כאן, בגלל חוסר מקום.

חוסר־הכשרות של העיסקה עולה
בעליל מעצם הצורך בעיסקה סיבובית
מסובכת זו. הרי לוינסון יכול היה
להורות ל״בנק הפועלים״ לתת הלוואה
פשוטה לריינר, בתנאים הטובים
המקובלים לעובדי־הבנק, וריינר יכול
היה לסדר את העיסקה כאחד מן הישוב.
העיסקה באה כדי לחסוך לריינר את
ההוצאה הזאת. למעשה קיבל בית
בחינם, או תמורת תשלום מגוחך.
באותה שעה הפך תלוי בל־כולו
בלוינסון.
הפרשה כולה מעוררת שורה ארוכה של
שאלות לגבי צורת הניהול של משק־העובדים,
מעשים חריגים ואף פליליים הנעשים בתוכה,
זכויות־היתר הניתנות לשיכבה דקה של מנהלים,
הנכנעות של הפקידים להוראות של שליטים
כל־יכולים גם תוך כדי הסתבכות אישית הגובלת
בפלילים, והיבטים חוקיים רבים, וביכללם
ענייני־מסים.

הנוי פסכיבד ל**רלכםבזאסכי מ ווו נגןי נ ע ״ ס
בגין בל מוגאוםויוציאבגיןה הס כםמג ״ ליפגו? מסים ,
*ג רו ה, היפליס, ובלת * ל ו . 6־וחד סבלפוגימו דהגנץ
יצ חרך ישלם עבור חב רת יוגיוןר, ולדיג * ליסיפדו * /ו
תפר רייגר, בגין ההס כם מ ג ״ ל .
הנויסחחייכל^לס׳ ל כם תוך 4זיוםסיוםדריפהכס כל
האלום •יתפלפו עבוריוניוןחולדיכגו /א ו חפר רייגר
בגין ההס כם הני ׳ ל, התחייכושיזוהינהבלמיחוזרם .

בכבוד רכ י

י. פ רי פריינר

״מיסמך מס׳ 4״
הוכחה למעורבות ישירה

קולו קול יעקב וידיו ידי עשיו -כך נאמר על
משה אונס, נעים־ההליכות והאלגנטי, וומטיף
בקול ו ו ומתון למדיניות הקיצונית ביוחר
הדדכים והכתבים התרווחו
בכיסאותיהם. יש מה לשמוע.
תענוג.
את תוכן הנאום אפשר למצוא
בדברי הכנסת. מילחמת־הלבנון היתה
מוצדקת בהחלט. שלום עכשיו יוצרת
אצל הסורים תחושה שאנחנו
מתפוררים. וילנר הוא ״עבד מוסקווה״.
הציר רק״ח־יוסי־שריד־שלוס־עכשיו
אינו מגנה את מעשי־הטרור של
האדיב, לוקה בשינאה עצמית.
איש לא הגיב. מי שחשב לעצמו
שה״קול קול יעקוב, והידיים ידי
עשיו,״ שמר את הירהוריו לעצמו. רק
לקראת סוף הנאום קרא לפתע יוסי
שריד :״אתה משה ארנס? אתם בטוחים
שזה ארנס? הוא כבר גורם לי להתגעגע
לשרון!״

דמעות
^ געמיים
ף שבוע שעבר ליווה ארנס את
•1ראש־הממשלה, יצחק שמיר,
שיצא למסע קצר לאירופה, כדי לשאת
ולתת עם ראשי השוק האירופי. כתב
צעיר של גלי צה״ל, ירון דקל, החציף
פנים במקצת והעז לשאול את שמיר
מדוע הוא עוזב את הארץ, כשהמצב
בלבנון הוא כל־כך קשה. ארנס מיהר
לזכור שבגלי צה״ל הוא יכול בהחלט
לשחק את הבוס. הוא נזף בדקל
בחריפות, לעיני כל הנוכחים. בעיני
הכתב הצעיר עלו דמעות. לא נעים,
אבל גם לא נורא. הוא ילמד, בעתיד,
שלא להציג לראשי־המדינה שאלות
מביכות כלשהן.
ארנס נכנס לתפקידו במישרד־הביטחון
לקול תרועה־רבתי של
כלי״התיקשורת. החלטות ועדת־כהן
על טבח במחנות־הפליטים בביירות,
רצח אמיל גרינצוייג, שחצנותו הגלויה
של שרון והשתוללות אנשיו ברחובות
— כל ציוני־הדרך האלה של פברואר
השחור 1983 יצרו ערגה של ממש
להשתחרר מעצם נוכחותו של שרון
במוקד הכוח האדיר של מערכת־הביטחון.
כבר
ב־ 12 בפברואר הודיע ארנס,
שהיה אז שגריר־ישראל בוושינגטון,
על הסכמתו להחליף את שרון.
ארצות־הברית הגיבה בשימחה גלוייה.
העיתונות הישראלית הגיבה בהתאם.
דן מרגלית כתב עליו שיר־הלל
בהארץ, תחת הכותרת ״שר־הביטחון
בחסד עצמו״ ,יעקוב ארז ממעריב
הגדיר אותו כאיש ״הגון, ישר,
איש־עבודה, איש־צוות הניחן באורח
מחשבה של מהנדס״ .איתן הבר
מידיעות אחרונות, המתעב את שרון
בכל ליבו, הגדיש לו לפחות עשר
כתבות, שעסקו ברובן בהשוואות בין
ארנס ובין קודמו, שלא החמיאו במיוחד
לאריק.

,מישה״ ארנס ואשתו מיורל
אח אנטי־ציוני ובן ב״מצפף

רק מעטים שמו לב לכך
שארנם נפרד מוושינגטון
בנימה צורמת במיוחד.

^ פני חודשים אחדים עלה
) שר־הביטחון, משה אונס, על
בימת הכנסת וענה להצעות על
סדר־היום שעסקו, מדרך הטבע,
במילחמת־הלבנון.
ביציע־העיתונאים החליפו כתבים
ותיקים מבטים של סיפוק. איש נאה,
ארנס, בגיל 59 הוא עדיין שומר על
גיזרה ספורטיבית, והילוכו גמיש, אבל
שליו .״ממש מרענן לראות אותו,״ אמר

אחד הכתבים, ששנה קודם לכן ביקש
מעמיתיו להודות ששרון נחל הצלחה־רבתי
כמילחמת־הלבנון ,״נעים, מנומס,
יעיל, מציאותי, לא־שקרן. רק כשאני
רואה אותו, אני מאמין שסוף־סוף
התפטרנו מאריק״.

נאום־התשובה של שר־הביטחון
היה, אומנם, כאילו
נינוח. הטון סופר־מינורי, קול
נעים, תקיח אד נעדר־שחצנות.

20 יום לפני מינויו כשר־הביטחון
תקף ארנם בוועידה יהודית• בניו־יורק
את אחד המנהיגים הבולטים של יהדות
ארצות־הברית, אדגר ברונפמן, הוא
טען שיהודי־העולם חייבים לקבל את
דעת ישראל בכל נושאי־הביטחון
הקשורים במאבקיה של המדינה
היהודית במרחב.
דבריו התקבלו בתדהמה. חמישה
חורשים אחרי צברה ושאתילא, קשה
היה לבטל ביקורת של חוגים יהודיים
בטון מתנשא שכזה. חרף נימוסיו
הטובים, הופיע ארנס כישראלי השחצן,
דווקא בפורום יהודי די קונפורמיסט.,

הרושם היה עגום. שבועיים
מאוחר יותר, אחרי ששרון כבר
הודח, הודיע ארנם במסיבת־

ארנס עם אריאל שרון
שינאה לוהטת

עיתונאים בוושינגטון, שהוא
מתנגד באורח נחרץ לכל
משא־ומתן עם אש״ף, אפילו אם יכיר הפלסטיני
^,חאירגון
בישראל.
הוא לעג בפומבי לדיעה שהביטחון
הוא השלום .״זה נכון, אן ולי, לגבי גבול
ארצות־הברית־קנדה, אבל לא לגבי
המיזרח התיכון,״ טען המועמד
לתפקיד שר, ובכך סגר, באלגנטיות,
אופציה:יספת לשלום.

^ ת חשבון שנת כהונתו כשגריר
ישראל בארצות־הברית אין צורך
׳ -לעשות עם ארנס. הוא אמנם הוגדר הישראליים הכתבים
על־ידי
,בוושינגטון כ״כוכב תיקשורתי״ ,אבל
את הסיכום האמיתי הוא ערך בכבודו
ובעצמו. ערב שובו לישראל, בשבוע
האחרון של פברואר, אמר ארנס
לניו־יורק טיימס ש״יחסי ישראל־ארצות־הברית
הם הגרועים ביותר
בתולדות שתי המדינות.״
קשה היה להביע תמיהה כלשהי.
אחרי הכל, בתמיכתו הנלהבת של
ארנס עצמו דחתה ישראל את תוכניתו
^ 1ש ל נשיא ארצות־הברית לשלום
במרחב, מבלי שאף העמידה פנים
כמעוניינת בה ברצינות.
אבל ארנס לא הסתפק באקורד
אחרון זה. יומיים אחרי הראיון בטיימס
איים על סוריה במכת־פתע מוחצת, אם
מדינה זאת תמשיך בהצטיידות
הקדחתנית שלה בנשק סובייטי.
ההצהרה של ארנס הופיעה בעיתון
הקאליפורני החשוב, לוס אנגילס
טיימס, וחיזקה את התדמית המקובלת
על חוגים אינטלקטואליים במערב
ארצות־הברית, ישראל היא מדינה
תוקפנית, שוחרת־קרבות.

ארנם נבנם, איפוא, לתפקידו,
כשהבל מרעיפים עליו תיש־בחות
ואיחולי כל טוב. במרם
י 1983-שיבח ח״ב מס״ם, ויקטור
שם־טוב את מדיניותו של
ארנס .״החלטות נכונות, סיגנון
מתון,״ התמוגג שם־טוב.
חבריו־לספם ל הכנסת התלוצצו
שהוא נוהג לשפשף מדי פעם
את עיניו כדי להיווכח בפעם
האלף ששרון אינו יושב עוד
בכורסת שר־הביטחון.

הסיפור הזה מאפיין את התרבות
הפוליטית בישראל יותר מאלפי
מאמרים. בחודש שקדם להצהרות־האהבה
של שם־טוב הספיק ארנס
לבקר בלבנון, להודיע לחיילים שלא
תהיה נסיגה לפני שיושגו מטרות־המילחמה
ולגנות את הפגנות מחנה
השלום, להודיע לפולשים היהודיים
בחברון שהם ״אינם מנשלים אלא
בונים״ ,ואף לטעון ש״הרחבת
ההתנחלות תרתיע גורמים קיצוניים״,
<—(הכוונה, כמובן, לגורמים פלסטיניים).
אם קיוו שם־טוב וידידיו, שדברי־השבח
שלהם יתרמו למיתונו של ארנס,
הם טעו. בחודשי האביב והקיץ, אחרי
קבלת־הפנים האוהדת מצד ״היונים״,
הספיק ארנס לתקוף את רונלד רגן ואת
קאספר ויינברגר על נסיונותיהם
ללחוץ על ישראל, לאיים פעמים רבות
על סוריה (תוך שילוב של ניציות
ועמדה אנטי־סובייטית, המאפיינים
אותו יותר מכל מדינאי ישראלי אחר,
מילבד מנחם בגין) ,להכריז על שיקום
*־הרובע היהודי בחברון, לצפות להקמת״מאות ישובים יהודיים ביהודה
ושומרון תוך 30 השנים הבאות״,
להתלונן (דווקא בראיון בדבר)
שהלחץ הציבורי והפגנות־השלום מנעו
הסכם טוב יותר עם לבנון.

בנושאים מסויימים עלה
ארנם אפילו על קודמו בנימת
האיום שבדבריו.
ביוני 83׳ אמר ארנס, בראיון
לעיתון הצרפתי לה זיורנאל דה
דימנאש, שישראל לא תהסס להפציץ
^״-ולהשמיד כל כור גרעיני שיקימו
הערבים. באותו שבוע הודיע שר־הביטחון
לידידו, שר־החוץ האמריקאי
ג׳ורג׳ שולץ, שאין לצפות מישראל
להגמיש עמדות מדיניות, כתמורה
להפשרת הטכנולוגיות האמריקאיות

משה אונס: ח״ם שכאלה

ארנס נולד ב־ ,1925 בקובנה, לאב
תעשיין אמיד ולאם רופאת־שיניים.
הוא גדל בריגה, לאטוויה, והיגר עם
מישפחתו לארצות־הברית ערב־המיל־חמה,
ב־.1939
הוא סיים תיכון בארצות־הברית,
למד במכון הטכנולוגי היוקרתי
במסצ׳וסטס (אם־אי־טי) בבוסטון.
ב־ 1944 הפסיק זמנית את לימודיו,
התגייס לחיל־ההנדסה של ארצות־הברית,
חזר למיכללה עם תום שרותו,
סיים אותה בהצטיינות באביב . 1948

בשנות לימודיו האחרונות היה
פעיל מאוד בבית״ר. ב־ 1948 התייצב
במיפקדת אצ״ל בפאריס, החמיץ את
ההפלגה באוניית־הנשק אלטלנה
(שהושמדה על־ידי ״התותח הקדוש״
של דויד בן־גוריון) מכיוון שנשלח
למרוקו, לארגן שם את התנועה
הציונית־הלאומית במחתרת.
ארנס הגיע ארצה במארס ,1949
עבד במחצבה, והיה ממייסדי מבואות־בית״ר
בפרוזדור ירושלים.
אחרי כשנה עזב את המשק, כמו

רוב חבריו מארצות־הברית, ורק האר־גנטיגיים
נשארו במקום. הוא ניסה
להתקבל לעבודה בבדק (שקרם
לתעשייה האווירית) ונפסל על״ידי
ראש השין־בית, איסר הראל, בשל
״אי־כשרות אידיאולוגית״ .פסילה זאת
אושרה, לפי דיווח מסויים, על־ידי
שימעון פרס.
ארנס ירד לקאליפורניה, חזר ארצה
ב־ 1957 כפרופסור להנרסה אווירונא־טית
בטכניון. ב־ 1962 התמנה כסגן־
מנהל התעשייה האווירית, קיבל

ארנס: מישפחה שכזאת
שר־הביטחון אבל הרבה מרורים משני בני־מישפחה
קרובים: אחיו, הפרופסור ריציארד ארנס
מפילדלפיה 61 שנפטר בשבוע שעבר, ובנו יגאל
ארנט 32 מלוס״אנג׳לס.
ריצ ארד ארנס, מישפטן ידוע ועתיר-יוקרה,
הסתייג מאז ומתמיד מהרעיון הציוני. בתקופת־כהונתו
של משה בוושינגטון הירבה להשמיע
הצהרות בגנות המדיניות הישראלית בשטחים
הכבושים ובלבנון. הוא הופיע תדירות בפורומים
פרו־פלסטיניים, הישווה את פעולות ישראל בלפי
השבויים במחנה אל אנסר בדרום־לבנון כשיטות
אינקוויזיציה וכמעשים נאציים. האח טען
שישראל עלולה לגרום לעימות גרעיני, והוקיע את
חוסר״נכונותה לחתום על האמנה לאיסור הפצת
נשק גרעיני. משה ארנס, אגב, הוא מאדריכלי
המדיניות הישראלית בשטח זה, תמך תמיד
בדרך הסטראטגית של שימעון פרס, הדוגלת
באיום מוסווה בנשק זה. בדוקטרינה זאת
תומכים יונים רבות בתנועת־העבודה, ובכללם
לובה אליאב. יחסי ריצארד ומשה ארנס
היו מנותקים לחלוטין ולא היה ביניהם שום מגע
מישפחתי .״אני חושב שמשה הוא מיקרה אבוד.
יש להניח שגם הוא רואה בי מיקרה אבוד ״,אמר
ריציארד לפני שנה לכתב וושינגטון פוסט.
היחסים עם הבן, יגאל, מסובכים עוד יותר.
יגאל ארנס מכהן כיום כפרופסור למדעי־המחשבים
בלוס־אנג לס, והוא בוגר מצטיין של
מיכללת״היוקרה ברקלי ליד סאן־פרנסיסקו.

עבור פיתוח מטוס הלביא, נושא קרוב
מאוד לליבו של מי שהיה סגן־מנהל
התעשייה האווירית.
לאורך כל שנת 1983 המשיך ארנס
לנקוט בנעימה תוקפנית ביותר כלפי
הערבים. הוא הזהיר את סוריה כימעט
בכל שבוע, ציין שחיל־האוויר

יגאל הוא חבר בקבוצה הפוליטית הידועה
בשם מצפן תל־אביב, מזה 15 שנים. הוא דוגל
במיזרח־תיכון סוציאליסטי, ומתנגד לכל לאומנות,
גם לאומנות ערבית. אם אזרחי ישראל
יסרבו לקבל על עצמם איחוד עם הפלסטינים
במיסגרת מדינה חילונית אחת, מוכן יגאל לכינון
שתי מדינות, פלסטינית וישראלית לא״ציונית.
מבחינה אידיאולוגית הוא רואה בציונות תפיסה
גזענית, ובתנועה הציונית סופרמרקט, הכולל
יסודות פאשיסטיים רבים.
גם בתקופת לימודיו בברקלי פעל יגאל למען
רעיונותיו עם ״ישראלים ויהודים לא־ציונים ועם
ערבים ואמריקאים מתקדמים״ .עד היום הוא
מקבל מחבריו בישראל חומר־הסברה של מצפן.
בארבעה החודשים הראשונים לכהונתו של
משה ארנס כשגריר בוושינגטון, גזר עליו יגאל
שתיקה. עם פרוץ מילחמת־הלבנון, ביוני ,1982
חזר לפעילות מלאה, ואף השתתף בפעילות
הפגנתית ליד נציגות ישראל בקאליפורניה.
חבריו־לתנועה מספרים שיגאל הוא צעיר פתוח
וחביב, פחות מופנם מאשר אביו, אבל ״לא בדיוק
טיפוס הפעיל הנמרץ״ .יחסיו עם האב הם
פרובלמטיים, אבל אין ניתוק. משה ארנס ידוע
כאיש־מישפחה חם, ואין ספק שעמדות בנו
גורמות לו צער רב. עם זאת, הוא הביר, בראיון
עיתונאי לפני שנה, בזכות בנו לדיעה משלו. יגאל
ארנס לא שירת בצה״ל -עובדה המביכה, כמובן.
אדם השולח חיילים לקרב בשר־הביטחון.

הישראלי הוא השלישי בגודלו בעולם
אחרי האמריקאי והסובייטי, העניק
שוב ושוב הצדקה רטרואקטיבית
למילחמת־הלבנון. גם בנושא הגדה
היה ארנס חד, וסופר־ניצי.
״בסופו של דבר אנחנו נחיל את
הריבונות היהודית ביהודה ושומרון,״

אמר שר״הביטחון לכתב לוס אנגילס
טיימס ביולי ,׳83 ויצר בהלה של ממש
במישרד־החוץ האמריקאי.
לפני חודשים מעטים, כשיאסר
עראפת נלחם על חייו בטריפולי, פטר
ארנס את אש״ף כ״כנופיית טרור
בלתי־רצינית״ ,שישראל לא תדבר

פרס ישראל עבור פיתוח מטוס
הערבה, התקרב מאוד לעזר וייצמן.
ב־ 1973 נבחר ארנס לכנסת, במקום
ה־ 32 ברשימת־הליכוד( .בבחירות
,1977 בחירות המהפך, היה כבר במקום
ה־ .)14 להפתעת הכל התגלה כעסקן
מיפלגתי די ממולח. הוא כרת ברית עם
הקבלן דויד שטרן, אחיו של ״יאיר״
האגדי, עם יגאל כהן־אורגד ויוסף רום
החיפאי, חברו למיקצוע. כל חבריו היו,
כמוהו, ניצים קיצוניים. ארנס הצליח
לגבור על העסקן הוותיק ועתיר־הנכסים
יוסף קרמרמן (שכמו חותנו,
יעקוב מרידור, נהנה מחסדיו של
שר־האוצר המפא״יניק, פנחס ספיר
המנוח) ,להשתלט על סניף חשוב
באיזור תל־אביב.
ב־ 1975 הציע לו שר״הביטחון,
שימעון פרס, את תפקיד המדען
הראשי של מישרד־הביטחון, במקום
יובל נאמן שפרש. ארנס התייעץ עם
מנחם בגין, וסירב לקבל על עצמו את
התפקיד.
ב־ 1977 נבחר כיו״ר ועדת־החוץ־
והביטחון של הכנסת, התנגד נמרצות
להסכמי קמפ״דייויר, ובעיקר לנסיגה
מסיני, ואף הצביע נגדם.
אחרי התפטרות וייצמן מתפקיד
שר־הביטחון ב־ ,1980 סירב ארנס
לקבל על עצמו את התפקיד, כדי שלא
ייאלץ לפקח על הריסת ימית.
בפברואר 1982 נשלח לוושינגטון
כשגריר, עשה עבודה הסברתית
מעולה, אך לא שינה במאומה את
השקפותיו הניציות. בדיוק שנה מאוחר
יותר, אחרי החלטות ועדת־כהן נגד
אריאל שרון, החליף אותו ארנס
כשר־הביטחון.
ארנס נהנה בעקיפין מפרישתו של
בגין, הידק מאוד את יחסיו עם
ראש־הממשלה החדש, יצחק שמיר,
חרף התחרות הסמוייה ביניהם לטווח
ארוך, וסייע למקורבו יגאל כהן־אורגד
לזכות במישרת שר־האוצר.
ארנם גר בשכונת־היוקרה סביון,
והוא אב לארבעה ילדים.
אתה ״לעולם״.
ארנס איים על יודי־אבנים בגדה
המערבית בהריסת ובאטימת בתים,
הרטיט את ליבם של יפי־הנפש בכנסת
(דצמבר 83׳) בנאום קלאסי של ״יורים
ובוכים״ ,שבו תיאר את הו
הנגרם לו כשהוא מורה לפ

הסיגנון אינו האדם
(המשך מעמוד )15
יש בישראל ציבור קונים עצום
לסחורה הזאת .״זאת היא טקטיקה
מצויינת,״ אמר להעולם הזה אחד
מעוזריו של ארנס, יונה מוצהרת בעבר
הלא־רחוק .״היונים יאהבו אתו מכיוון
שהוא מתייסר ואילו במרכז חרות יריעו
לו בזכות פיצוץ הבתים!״

^ השיגאה
לשרון

*ץ דיניותו בלבנון היא באמת
^/יותר זהירה מזו של שרון, חרף
ההסכמה המוחלטת שלהם על המאבק
באש״ף, דווקא מכיוון שאירגון זה רכש
לעצמו בעולם יוקרה ומעמר ברור של
בר־משא־ומתן.
עם זאת, הוא הסיק לקח מסויים
מההישענות המופרזת של שרון על
הפלנגות, ומנסה להגיע להדברות עם
הדרוזים, צדי שלא לאבד גם את
שארית הנאמנות של בני־ערתם, אזרחי
ישראל.
שרון, באמצעות אורי דן ואנשיו
בכלי־התיקשורת, אבל גם בהצהרות
מתוצרת עצמית, נוהג להאשים את

להקפאה זמנית, טאקטית, של
ההתנחלויות, כדי שלא להרגיז עוד
יותר את רגן, אחרי רחיית תוכנית־השלום
שלו. מאז הצביע פעמים רבות
על העובדה שלא התכוון לפגוע
ביישוב הגדה, אלא לתזמן היטב את
העיתוי. אין סיבה שלא להאמין לו.

ארנם איננו סיפוחיסט על-
תנאי, אלא חרותניק נלהב,
התו&ך בטיפוח הגדה מטעמים
אידיאולוגיים, ומשתמש בנימוקים
פרגמטיים רק לסיבור
אוזנם של הבלתי־מאמינים.

מ צייד אדם-
ך י• בר בחודש הראשון לכהונתו
** כשר־הביטחון, דיווחה העיתונות
על מריבותיו עם שרון. אנשי השר
המודח הסיתו עדו בלא־הפוגה. ארנס
הואשם במדיניות פייסנית כלפי
הדרוזים (נכון, במידת־מה) ,ביד רכה
מדי כלפי הערבים בשטחים הכבושים,
בהתנכלות למתנחלים. גם תמיכתו
בהערכות החדשה באוולי, ונטייתו
לשיתוף־פעולה הדוק עם ארצות־

ארנס בא לישיבת הממשלה ויוצא
מרעילי־הבארות פועלים

ארנם עם בגין, שמיר ופרס
.קול נעים, תקיף אך נעדר־שחצנות ...החלטות נכונות, סי מון !מתון״...
מחליפו ב״הפקרת הנוצרים״ .ארנס,
לעומת זאת, מבין היטב שהמטרה
הגדולה של שרון, כלומר השלטת
המארונים על לבנון, איננה בת־ביצוע.
הוא נכשל, אומנם, בעצירת ההידרדרות
עם השיעים, ובכל הפרשה
הזאת לא חרג מהביצועיזם הרפ״יסטי,
נעדר־הדמיון, המאפיין את רוב יוצאי
מערכת״הביטחון של שימעון פרס.

אבל בנושא אחד הוא מגלה
טיקביות: ארנס מנסה לשדר
לדרוזים, שהוא מוכן להתפשר
איתם, בתנאי שלא ישתפו
פעולה עם הפלסטינים
הפלנגות מקיימות, כידוע, נציגות בהילטון שליחיהם
בירושלים.
ובבנייני האומה מנסים לחדש את
הברית ההיסטורית עם שרון. יש
משקיפים הגורסים שנציגות זאת
חותרת בגלוי נגד אמין אל־ג׳מייל.
להעולם הזה נודע שאנשי מישרד־הביטחון
עוקבים מקרוב אחרי המגעים
שאנשי הפלגנות בירושלים מקיימים
עם אנשי אריאל שרון. שר־הביטחון־
לשעבר נחרץ בדעתו להיאבק נגד
המיפנה האנטי־מארוני במדיניותו של
מחליפו. יודעי־דבר סבורים שהוא לא
יבחל באמצעים. כך סבורים גם
מקורביו של ארנס, המודעים לאיבה
הלוהטת בץ השניים.
בתחילת דרכו של ארנס במישרד־הביטחון
הוא ניסה לקיים מערכת־יחסים
סבירה עם קודמו המודח.
בפברואר 1983 הכחיש ארנס, בראיון
במעריב, שהוא היתנה את הסכמתו
לכהן במישרד־הביטחון בהרחתו של
שרון מהממשלה. השניים הגדירו
עצמם כ״ידידים״ ,אבל רק תמימים
מעטים קנו את סיפור־האחווה הזה,
המצוץ כולו מהאצבע.
ארנס שומר טינה י עצומה לשרון,
בשל הדלפת מיברקו לשמיר, שקרא

הברית, הרתיחו את שרון.
״השמן״ רגיש במיוחד ליחס הדחייה
של ארצות־הברית כלפיו, ומודע
לעובדה שהשגריר האמריקאי, סמואל
לואיס, פועל נגרו באורח עיקבי.

״מרעילי הבארות״ של אריק
טענו שארנם הוא, בעצם, אזרח
ארצות-הברית, ושיש לו
מחוייבות בסיסית לאינטרס
של מעצמת־העל, הסותר את
זה של ישראל במיקרים רבים.
אנשי שרון ניסו להשכיח שדווקא
האיש שלהם חתם על מיזכר סטראטגי
משעבד עם מעצמת־העל, והיה מוכן
להעמיד את צה״ל לרשות וושינגטון,
אפילו לביצוע משימות מלוכלכות

במיוחד באמריקה המרכזית.
השניים ניהלו מריבות גלויות
בישיבות הממשלה. ארנס נהנה, כמובן,
מאהדת רוב השרים, המתעבים את
שרון. משהוקיע את שקריו של שרון
בישיבת ממשלה, שנערכה לפני
חמישה חודשים, הריע לו סגן שר־החוץ
לשעבר, יהודה בן־מאיר, בגלוי. מרדכי
ציפורי, שר־התיקשורת ואוייב ותיק
של אריק, הביך את ארנס המופנם,
חיבק אותו במיסדרון מישרד ראש־הממשלה.
שרון
הגיב במרירות אופיינית, סירב
להזמנתו של ארנס להשתתף בסעודה
רישמית שערך מישרד־הביטחון לכבוד
אורח חשוב מאפריקה. שניהם תמכו,

ההומור של ארנס
משה־מישה ארנס מופיע בפומבי כאישיות סופר־רצינית, אבל מקורביו
מצביעים על חוש־ההומור המיוחד, היבש שלו, שהפר אותו למרואיין
כל־כר פופולרי בכלי־התיקשורת של ארצות הברית. הקורא הישראלי
זוכה להתקל בארנם ההומוריסטי רק לעיתים רתוקות.
דוגמה להומור הזה ניתן למצוא בכמה תשובות לכתב הארץ, עקיבא
אלרד, ב־:26.1.83
שאלה :״האם יש תחרות בין הבורסה ליחסי ישראל־ארצות־הברית,
היכן המפולת קשה יותר?
תשובה :״אני לא עוקב אחרי הבורסה, מה קורה שם?׳
שאלה :״ויינברגר אמר ליומון המצרי אל אהראם שביטחון הערבים
חשוב לא־פחות מביטחון ישראל. אל אחר אם הוא עיתון אמין, מה
תגובתך?״
ארנס. :מה אמרת? אל אהראם הוא עיתון אמין אפילו יותר מחארץ ד
שאלה :״אומרים שתחזור ארצה כדי לשמור על מעמדך
בתנועת־החרות.״
ארנס. :באמת? אתה חושב שאני צריך לעשות את זה?׳
שאלה :״יש תמונה בעיתון שצריכה להדאיג אותך, דויד לוי ויורם
ארידור מחובקים( ׳.הראיון נערך תישעה חודשים לפני מפלת ארידור).
ארנס :״זה דווקא משמח אותי׳.

אומנם, בשמיר מול דויד לוי אחרי
התפטרותו של בגין, אבל הקרע ביניהם
אינו ניתן לאיחוי.
טקטיים בנושאים גם מסויימים קיים הבדל ברור בין
ארנס ובין קודמו.

ארנס הוקיע, פעמים אחדות, את
פריעת־החוק מצד המתנחלים, ורואה
בכל צעד קיצוני או אלים מצידם חבלה
בעניין העיקרי: יישוב הגדה, ולבסוף
גם סיפוחה.

ארנס גם סירב להפצרות של
שרון בממשלה להרוג או
לשבות את עראפת אחרי מצור
טריפולי, ואן 8טען, בראיון
עיתונאי, שהוא איננו ״צייד
אדם״.
ארנס גם הצהיר, לפני כחודשיים,
ש״שכם איננה שוק מחנה־יהודה, ולא
מומלץ לטייל שם,״ ושיבח את הרו״ח
שהגישה ועדת יהודית קרם, בניגוד
להצהרות ההיסטריות של משה ניסים
ויוסף בורג. גם מחוות כמו החזרת
מכונית יקרה, שרכש עבורו מישרד־הביטחון
(המכונית נועדה, כמרווח,
לשרון, ועלתה 64 אלף דולר) ומסירתה
לנכה קשה של צה״ל, והתנהגותו
הידידותית כלפי ראש עיריית
בית־לחם, אליאס פרג׳ ,בחגיגות
חג־המולד האחרון, העלו את קרנו
בעיני הציבור הליברלי.
אבל לארנס יש כישרון מיוחד
להחזיר את אוהדיו היוניים למציאות.
בחודש האחרון גינה שוב את הפגנות
שלום עכשיו, הצהיר שוב את
מחוייבותו לארץ־ישראל השלמה,
הזהיר את מהנדסי מישרד־הביטחון
שפרוייקט לביא יבוטל אם יהיו
במישרד שביתות.
עיתונאי ותיק הזכיר השבוע
להעולם הזה את צעדי־הפתיחה של
ארנס כשגריר ישראל בוושינגטון,

בסוף חורף ,׳82 שלושה חודשים לפני
הפלישה ללבנון.

בחודש הראשון שלו בוושינגטון
הספיק ארנם לכנות
את שני קודמיו, שימחה דיניץ
ואפריים עברון, כ״דווריס״
שהזניחו את הקשרים עם
יהדות ארצות־הברית; לאיים
כפעולת-מנע אם האמריקאים
יספקו נשק לירדן; לדבר בשבח
סיפוח הגדה בדי, בין השאר1 ,
ל,,היטיב עם הערבים״; ולהודיעי־ח
שישראל תפעל נגד אש״ף
בלבנון, גם אם הדבר יצריך !
פלישה בכוח רב.
בכל התקופה שקדמה למילחמה,
מייר אחריה ועד עצם היום הזה, תמך
ותומך משה ארנס בהרפתקת לבנון .
בלב שלם, בלי הירהורי חרטה כלשהם.

מי שטבע את האימרה
״הסיגנון הוא האדם״ ,טעה, ככל
הניראה. ארנם מוכיח יותר מכל
מדינאי ישראלי אחר, שאפש רי
לבצע מדיניות־עיוועים ולנמ* 1
קה בלשון נועם.
ומי שיבדוק בשבע עיניים את
הזהרותיו בשנים האחרונות, יווכח שגם
התדמית של סיגנונו הרך היא מופרכת
מעיקרה. יתכן שקולו נעים ומלודי. ,
לפחות לעומת קודמו, אבל התוכן
והסיגנון של דבריו הם חלק בלתי־נפרד
מעולם־המונחים ואוצר־המילים
של האסכולה האלימה והתוקפנית
ביותר של הציונות האכזרית. העידון
האנגלו־סכסי, והמסווה הביצועיסטי־^
הרפ״יסטי שנרכש במערכת־הביטחון
בשנות ה־ ,60 רק מעניקים למבצע
מובהק זה של מדיניות התפשטות
מילחמתית כלים נוספים להגשמתה.

חיים ברעם

הסרסה

לעזאזל, למה לא1.

^ אולמות־המים חר בבורסה, ויש שלושה כאלה, שמעתי הערכות
ל שו נו ת על המתרחש בה, אך מעט על מה שיתרחש. כולם מוכנים
להסכים שהבורסה טובה, שיש אורחים וסתם סקרנים ביציע, וגם זה סימן
שמשקיעים חדשים מגיעים לבנקים, למנהלי־התיקים ובעיקר לברוקרים
— ומבקשים אקשן.
כולם יודעים שהחודש מילת הקסם היא -פידיון״ — של איגרות־חוב
ותוכניות־חיסכון — והיא משמשת כר נוח לפעילות הגועשת בבורסה.
זהו, שאומר אחד מיקירי הבורסה, חודש הרחמים. כולם, כולל אלה
שהצליחו להפסיד חלק גדול מכספם, מחקו את העבר ופותחים מאזן חדש.
והחודש מאזן זה מראה עודפים ניכרים, בינתיים על הכרטיס. לא בכיס.
ונכון, מה שכתוב בעיתונים, שהבורסה חוגגת. ביום הראשון בשבוע
היא המשיכה לחגוג. גם המחזור הכולל גרל, ואיתו מה שסוחרי הבורסה
קוראים סלקטיביות, והיא סימן בריא נוסף. כבר לא קונים הכל, מתחילים
לבדוק מה לקנות ומה לא.
הצרה היא שהגופים המחזיקים בסחורה לרוב, משחררים לאט, שמא,
כמו שאומר השכן הנבון שלי, יצטרכו לקנות את מה שמכרו אתמול.
תשימו־לב למניות היותר כבדות, המוסדיות, הגיע תורן.
מוטב לנוח מעט ועוד משהו; זה שיש משקיעים חדשים כבר
אמרתי. אבל מה שחשוב בתופעה זו, שמיספרם ככל הנראה מתרבה בטור
גיאומטרי (שישית של תיכון, למי ששכחו, ולתופעה זו יש משמעות.
עובדה: השערים עולים. וכי מי יעז לעצור עדר במרוצתו, אלא תהום?
כמאמר אחד מגדולי ההלכה של הבורסה התל־אביבית. מייד נביא עוד
כמה אימרי־שפר של האיצטגנין בחסד עצמו, המדבר על הבורסה
ותהליכיה, כבנה המאומץ מזה עשור.
כורסה שכולה
הנאה
ף שוב הכל־בו המפורסם של ניו־יורק.
1הנה פטנט חדש לאלה הסובלים מחוסר־תנועה
ומתעצלים לקום בשעות הבוקר המוקדמות
לריצת־בוקר, או לרחצת־בוקר. משהו יוצא
מהכלל במחיר אסטרונומי, למיליונרים של ממש
לאלה שבדרך למיליון הראשון. ניחן בסגולות
מרפא משופרות, ללא כל מאמץ עצמי. עובד

סססססס

כורסת עיסוי
מעמוד־השידרה עד בסיס־המוח
עליך, בלווית מוסיקה כבקשתך.
נו, הנה המוצר. כורסת־העיסוי החשמלי
משולבת במערכת סטריאו. נו, מה אתם אומרים
על ההמצאה?
הנה הפרטים המלאים: הכורסה היחידה בעולם
המבוקרת על־ידי מערכת של מיקרופרוססורים,
ולא חשוב מה זה, המספקת למשתמשים בה עיסוי
בשעה שאת־אתה מתרגעים, כלומר ״ראלקס״,
ומאזינים למוסיקה, או לחדשות, במערכת־הקול
והשמע הסטריאופונית הבנויה בתוך הכורסה.
כל מיני סיצ׳ווקעס שני גלילי־עיסוי
נעים מבסיס עמוד־השדרה שלך אל בסיס־המוח

נו, מה עוד לא אמרנו? כרגיל, אני תמיד טוען שצריך לעשות אתנחתות,
הפסקות, פיסקי־זמן. אלה תמיד טובים ויפים לנפש, ובמיקרה שלנו, גם
לכיס.
וכאן אני בא ומגיע לשאלת השאלות, עד מתי? עד מתי ינובון
שערי־המניות החופשיות פרי־הילולים? עד שיפסיקו. או! מכיוון שלא אני
ולא אתם, וגם לא הטובים שבין ותיקי־הבורסה יכולים או מסוגלים להשיב
על שאלה זו, מוטב כי ננוח מעט.
להמשיך בחגיגה המעבר מן הכרטיס לכיס, כרוך אומנם במעט
כאב־לב, אך הוא שווה אותו. ועכשיו אני מציע לעבור לצורך מעבר בלבד,
לאותן קרנות־נאמנות, המשקיעות עיקר כספן במניות. להמתין מעט ועוד
קצת ולראות. כן. לראות כיצד יפול דבר.
אם ימשיך ליפול על הצד הטוב, שוב אפשרית גיחה קצרה. אך אם, חס
וחלילה, כמאמר שכני משמאל, יארע מה שכולנו עדיין חוששים שעלול
לקרות, יש לנו בסיס טוב ליציאה מחודשת אל הפת״ם, הפק״ם והתפ״ס
למינהו, וכל זאת מבלי לאבד זמן וממון.
עכשיו תרשו לי להביא לפניכם מדבריו החכמים של אחד מיקירי
הבורסה, ששמו, כרגיל, שמור עימנו, אך דבריו יהיו עם כולנו.
נו, אז מה אתה אומר על הבורסה? הבורסה, משולה לקזינו. אלה שיש
להם כסף נכנסים, עוברים משולחן לשולחן, לפעמים יוצאים, לשרותים
שבתחום הקזינו, חוזרים ושוב עוברים משולחן לשולחן עד לרגע שינעלו
אותם.
והתהליך ידוע, הוא אומר, הרוב יפסיד. אבל עד אז נמשיך בחגיגה
שהיא על־פי כל הסימנים עדיין בעיצומה, ואפילו האוצר רוצה ביקרה.
אמן. ולעזאזל, למה לא?
אוקטונו הגזור:,
סלע בשקל
ולי קראתם לאחרונה בעיתונות, שהבנקים
\) מתק שי ם לפרסם את הדוחות הכספיים שלהם
לשנת . 1983 יש להם קשיים אובייקטיביים.
הם הפסידו והם מתביישים בהם, בהפסדים. אז,
ראשית חוכמה הם דוחים את פרסום הדו״חים
לתאריך המאוחר ביותר האפשרי — סוף אפריל.
בינתיים הם -עובדים״ על האוצר, בנק־ישראל
וח״כ אברהם שפירא, פטרונם כיו״ר
המועצה המייעצת של בנק־ישראל, כדי לקבל
היתר־עיסקא לשיפוץ המאזנים. במילים אחרות,
הם אומנם הפסידו בשנה האחרונה, אבל זה רק
כאילו הפסידו״ המאזן יהיה חיובי, מאוד.זה כדי שיוכלו לשאת פנים לפני הבנקים
בחו״ל, בבואם לבקש הלוואות, המשמשות ליפוי
מאזן הרזרבות במט״ח של בנק־ישראל. רואים
אתם, יש אפילו אינטרס הדדי, שהדו״חות ייראו
יפה.
למרבית הצער, הם לא לקחו בחשבון את
המישלחת של קרן־המטבע הבינלאומית, שבאה
לביקור־נימוסין אגרסיבי, כדי להבין מה קרה,

שלך, ואפילו תוכל לרכז את פעולת העיסוי
לשטחים על גופך הזקוקים לתשומת־לב
מיוחדת. שני מנועים נפרדים מספקים עיסוי לגב
ולרגליים וטיימר(כמו במכונת־כביסהו סוגר את
מערכות־העיסוי אחרי ,20 ,10 או 30 דקות.
הכורסה ניתנת להכוונה לזוויות רכינה שונות,
כדי להגביר את עוצמת העיסוי.
רמקולי המערכת בנויים ליד אוזני הכורסה
עם כל מיני פיצ׳ווקעס, שאני לא מבין בהם דבר.
למערכת יש, כמובן, גם רשמקול לנוחיות
המשתמש, הרוצה הקלטות של נעימות החביבות
עליו. אפשר לקבל אם קלטות מוקלטות בקולות
של ציפורי־שיר, גלי־ים ועוד.
הכורסה בנויה משלד של מוטות פלדה
מחוסמת, ומרופדת בריפוד אקרילי ופוליאסטר.
כך כתוב בפרוספקט. ועתה למידות. גובה 1מטר,
רוחב 75 סנטימטר, אורך 90 סנטימטר. והמחיר כן
המחיר 1,345 ,דולארים של ארצות־הברית, כולל
משלוח אכספרס ברחבי ארצות־הברית.
חופשי ממיסים על־פי המלצת רופא אורטופד.
כולל הקצבה מיוחדת של מט״ח.

למה קורה, ומה שעלול לקרות. הם,
חברי־המישלחת, רוצים תשובות טובות לשאלות
שלהם.
מתברר שחברי־המישלחת מתעניינים מאוד
במה שנכנס לפולקלור הפיננאסי שלנו כמשבר
המניות הבנקאיות, והם חברי־המישלחת, חסרי
ההשכלה הפולקלוריסלטית, רואים את האירוע
כחמור יותר, וכדי לא להיות עוכר ישראל, לא
אצטט שאלה של אחד מחברי־המישלחת,
המצביעה שהוא וחבריו מבינים היטב מה קרה.
למה לא? למה כן? מכיוון שאנחנו בבנקים,
עוד הערה. אומנם יש פחות מודעות, מעט פחות
פקידים, הרבה עלונים בשני צבעים, המחולקים
חינם לבאי־הסניפים, הטבות שמכריזים עליהן

9ו שנה
בהרמונו
תם יודעים איפה זה תל־מונד. כן נכון, זה
\£בדרך, על הכביש הישן בין תל־אביב לחיפה.
כן, לפני הסיבוב לנתניה. אבל זה לגמרי לא
חשוב. מה שחשוב הוא הטלפון שקיבלתי מאחד
מקוראי־השבועון, שסיפר ושאל ולי לא היתה
תשובה. אני מקווה שלראש־המועצה המקומית
במקום יש.
הקופה ריקה. ובכן, ב־ ,1956 לפני 19 שנה,
בנתה המועצה המקומית בניין ובו חנויות
ומישרדים למכירה. הקרקע היא של המועצה.
באו דייריו לעתיד של הבניין החדש ורכשו
חנויות ומישרדים מידי המועצה, ואף שילמו
דמי־העברה, להעביר הנכס החדש על שם
רוכשיו.
עברו 19 שנה, ועד היום לא הצליחה המועצה
להעביר את החנויות והמישרדים על שם
רוכשיהם. למה? ככה. יש בעיות טכניות ואחרות.
היום אפילו תוכל ותרצה המועצה לעשות את
מה שהיתה צריכה לעשות מכבר, תתקשה. מאין
תיקח את הסכומים שיש לשלם לאוצר־המדינה
כדמי־יהעברה, ששולמו לה לפני כמעט 20 שנה,
וקופתה ריקה? אכן, מועצה לתפארת.

בקאהיר
ז ה אפשר*
מי שסבור שהבנקים בארץ הס יעילים, אף כי
יפרסמו את מאזניהם רק בסוף אפריל, טועה. הרי
לכם דוגמה של בנק יעיל, שהצליח לפרסם את

777

313 )1311101111101^ 11101(0001 )13311
* * 01ינצנז . ,ז

01118 1 1-0־1

? 1 0 0 1 0 1 0 )1

00 )10) 13151000011ז\

מאזנו כבר בסוף מרס! הבנק הערבי־אפריקאני־הבינלאומי
עשה זאת בעזרת
רואי־חשבון מקאהיר ואחד שמקום מושבו
בלונדון. וזה, כאשר היקף עסקיו בשנה החולפת
היה 5.3מיליארד דולר והרווח הנקי 31.4מיליון
דולר. על החתום: איבראהים אל־איבראהים, יו״ר
ומנהל כללי.

בנקאי בינו
לא התייחסו לדבריו
בקול גדול, לעומת תעריפים ועמלות המגיחים
לדפי־החשבון בקול דממה.
והעיקר הייעול. נעלם. אפילו הרדיו כבר
מכסה על הפער בהכנסות מפירסומת של
הבנקים. ועכשיו כשהבורסה עולה וגואה, מי הוא
זה שישית ליבו לקטנות. אפשר אפילו להעביר
בדירקטוריון הבורסה החלטות הפוגעות במשקיע
הקטן, שישלם עמלה גבוהה יותר, למה לא? ואני
שואל למה כן!
• שם מישפחתו של מנכ״ל הבינלאומי הוא בינו
ולא צדיק, כפי שמרבים לכתוב בשגגה. השם
בינו הוא הטייה של המילה בינה.

המערך עדיין באופוזיציה בשבוע
שעבר אמר מנהל בנק, במיקרה זה שוב המנכ״ל
של הבנק הבינלאומי צדיק בינו ,,שיש דרך
ואפשרות לשלם על יתרות זכות של עו״ש ריבית
חודשית של שמונה ועשרה אחוזים, כלומר כפול
ויותר ממה שמשלמים היום. זה תלוי
בבנק־ישראל.
הוא אמר עוד משהו, שהריבית שהבנקים
גובים היא גבוהה ותורמת לאינפלציה. חבל שעד
היום, שבוע אחרי שנאמירו הדברים, עדיין לא
התייחסו אליהם.
הנה עוד משהו שאמר מנכ״ל הבינלאומי:
אוקטובר 77׳ — המהפך הכלכלי: ולפני זה היה
הפיחות הגדול, כאשר הדולר הפך לשווה ערך
של שש לירות, מ־ 4.20 לירות, אוקטובר 80׳ —
הלירה הוחלפה בשקל; אוקטובר 83׳ — משבר
הבנקאיות.
ומה יהיה באוקטובר 84׳? הנה לפניכם, משלי,
כמה אפשרויות: השקל יהפוך לסלע. השקל
יהפוך לדולר, הדולר יהפוך ל־ 250 שקלים,
המיתון יחוג, מאזן התשלומים ישתפר,
האינפלציה עוד לא. משני מרקים ברולר, שני
רולר בלירה שטרלינג, החודש ה־ 29 למילחמת
של״ג, המערך עדיין באופוזיציה.

לתורה באותו בית־כנסת שבו עלו הוא
ואחריו בנו לתורה, ברחוב יבנה ן בתל־אביב.
פיה תגיע גם היא עם כל הכבודה.
לא ברור עם הריקליסים יצטרפו
לג׳אמבו הגדוש באורחים, או יגיעו ,
במטוס הסילון הפרטי שלהם, בן 14
המושבים.
באותו ביו־נ-הכנטת

1חךל 1ך? 1־ 1ך 1משולם ריקליס (הנראה
1 1 11 11 בתמונה מימין. שותה) ב*
חברת אריק ולילי שרון(משמאל)• .ריק, שם־החיבה

ך ^ אמבו־ענק, שהוסב כולו למו־
^ שבי מחלקה ראשונה, ינחת
בנמל־התעופה בן־גוריון בלוד, וכמה
מאות אורחים שהגיעו ״על חשבון
הברון ״,יוסעו במאורגן למלונות־פאר
בירושלים ובתל״אביב, ויתחילו
בסידרת חגיגות שתימשך יותר
משבועיים.
שיא החגיגות שתי עליות־לתורה
של שני בנים שהגיעו לבר־מיצווה,
הארי ריקליס, נכדו של משולם
ריקליס ודני רוזוב, נכדם של הגוט1
ליבים מגוטקס.

האשה בהשקעה
כלכלית
^ מו מישפחות רבות אחרות של
* ₪ישראלים המתגוררים בחוץ־לארץ
או מישפחות יורדים שהתעשרו, גם
שתי מישפחות אלה רואות בטקס
הבר־מיצווה ליר הכותל אישור מלא
ליהדותם ולישראליותם.
משולם ריקליס, שירד לארצות־הברית
עוד לפני קום המדינה, מבקר
בישראל בקביעות. הוא רכש בארץ
כמה נכסי דלא־ניידי, גרושתו

של ריקליס בפי ידידיו, היה זה שבעזרת סם זקס,
סייע לאריק לרכוש את החווה החקלאית בנגב.
זאת החווה שעלתה, בשעתו 2 ,מיליון לירות.

עסקים החל בדלק וכלה בחנויות
הלבשה ומזון.
השיטה שפיתח ריקליס בראשית
דרכו בעולם העסקים ה־קונגלומרייט,
היא שיטה מקובלת היום בעולם
העסקים כולו. על פי שיטה זו,
באמצעות השתלטות על חברה קטנה
יחסית, אך בעלת אמצעים נזילים,
והחלפת מניותיה באלה של חברות
אחרות, רוכשים לאט לאט שליטה על
חברות שהן הרבה יותר גדולות
מחברת־-האם עצמה.
למרות עוצמתה הכלכלית האדירה
של רפיד אמריקן ומחזור עסקיה
האדיר, קרוב לשלושה מיליארד דולר
בשנה, נקלעה חברתו של ריקליס
לקשיים רציניים לפני שנים אחדות
ובוול־סטריט, מרכז העצבים של עולם
העסקים האמריקאי, כבר נשמעו
רינונים שריקליס יוכרח על־ידי בעלי
המניות בהברותיו לוותר על שליטתו
בקונגלומרייט.
אך לבסוף הכל הסתדר. שוב החלו
העניינים מתגלגלים כשורה, ומעמדו
בעולם־העסקים חזק יותר משהיה
אי־פעם.
היום זקוק ריקליס להצלחה

חים לו מראש, ובסך־הכל, יכול סרט
טוב אחד להכניס לכוכבת שלו יותר
מעשרה מיליון רולר.
לקידום המעמד שלה כפצצת־מין,
נחשפו חמודותיה של זאדורה בפליי־בוי,
ופניה הילדותיות אומנו לשאת
חיוך של לוליטה תאבת־מין בכל עת.
את הבר־מיצווה של הנכד שלו רוצה
משולם ריקליס לחגוג בארץ, לעלות

ין זה ביקור ראשון של פיה
\ 1זאדורה בישראל. היא כבר ביקרה
בארץ פעמים אחדות, אך ללא ליווי
צמוד של אורות הזרקורים.
הוריו שליריקליס לא פיתחו אלרגיה
לכלה היפה, אן־ אביו הזקן של
משולם מעווה מעט את פניו למראה
תמונותיה של הכלה.
בניו־יורק, שם מתגורר ריקליס
בדירת־מלון מהודרת(לא הרחק מהעיר
משתרעת החווה ענקית שלו, שבה הוא
מבקר בסופי־שבוע בלבד) ,מיודדים
הריקליסים עם מרים גוטליב־רוזוב,
בתה של לאה גוטליב.
מרים מנהלת בארצות־הברית את
עיסקי ההפצה והפירסום של גוטקס.
בנם רני יחוג את בר־המיצווה ראשון,
שבועיים לפני חג הפסח, ואילו הארי
בשבת שלאחר מכן.

מתגוררת בארץ ואף הוריו ממשיכים
לחיות כאן לפחות מחצית מכל שנה,
בשאר החודשים הם חיים במחיצת
הנכדים והנינים בארצות־הברית.
לריקליס קשרים אמיצים, אמיצים
מאוד אפילו, עם כמה מראשי השילטון.
כשפרש אריאל שרון משרותו הצבאי,
היו אלה ריקליס וידיד אחר, סם זקס,
שסייעו לשרון לרכוש את החווה
בדרום, תמורת שני מיליון לירות.
מיליון לירות או, אפילו, דולרים
אינם סכומים העשויים לגרום לריקליס
לקמט את מיצחו. זה 30 שנה בקירוב
שהיורד מישראל הוא מראשי הכלכלה
בארצו המאומצת.
כיום הוא עומד בראש אימפריה
כלכלית, הנשלטת על־ידי חברת אם
בשם רפיד אמריקן, כשהחברות־הבנות
עוסקות במיגוון רחב של

נ חוג במושב בני־ציון, ליד

רעננה, יום הולדתם הרביעי של עדן,
שי, ניר, טל וחן ארצי, החמישייה

איש שירות־־החוץ רפאל
ברלין, הזורע, לונדון

עם פיאה

״הילדה׳ ,שאותה גידל משולם ריקליס היא צעירה
ממנו בעשרות שנים. ריקליס השקיע יותר מעשרה
מיליוני דולר בגסיון להפוך אותה לפצצת״המין של ארצות״הברית.

(ארבעה בנים ובת אחת, חן) שנולדה
לאימם בניתוח קיסרי, שלוש שנים
אחרי שילדה את בתה הבכורה.
החלים אחרי טיפול רפואי
שנמשך 17 חודשים, הנסיך קלאוס
( )57 בעלה של מלכת־הולנד,
ביאטריקס. הנסיך שהיה איש
שירות־החוץ הגרמני, סבל מדיכאון
ממושך, בינתיים כבר שב לתפקידו
כיועץ המישרד לסיוע בפיתוח ארצות
העולם השלישי.
נחוג בבאר־שבע, יום הולדתו
ה־ 59 של יוסף תקוע, נגיד
אוניברסיטת בן־גוריון המקומית, יליד
רוסיה, שהיה בשנות המדינה הראשונות
המומחה לנושא שביתות־ הנשק
עם ארבע הארצות השכנות, תחילה
כיועץ הרמטכ״ל ואחר־כך כמנהל
מחלקה במישרד־החוץ. את הקאריירה
הדיפלומאטית העיקרית שלו עשה
תקוע כשגריר ישראל בריו דה־ז׳נרו,
מוסקבה והאו״ם.
נחוג בירושלים העתיקה,
יום־הולדתו ה־ 60 של גדעון __
בן־ישראל, עורך־דין וכלכלן יליד
חיפה, חבר הוועדה המרכזת של
ההסתדרות, שהספיק להיות בימי חייו

מרבית נוסעי המטוס השכור הם
ידידים משותפים של שתי המישפחות
וקרוביהם.
הקרוב הידוע ביותר בארץ של
משולם, הוא אחיו, שלום רונלי־ריקליס
המנצח, אך שלום לא יוכל לקחת חלק
בשימחה, שכן הוא הוזמן לנצח
באוסטרליה בדיוק בעת שההילולה
תחגג כאן, ליד הכותל בירושלים,

עוג מירחמת העצמאות יוד משולם רקויס
מהאוץ. הוא עומד ווחוו במטוס חסו מלא
אווחיו נוי יחוג את ברחמיצווה שר ננוו
בעסקיו, שכן העיסקה המרכזית שבה סכומים דורשת טרוד הוא
אסטרונומיים — טיפוח הקאריירה של
אשתו, פיה זארורה.
מנערה קטנה ( 155 מטר) ונאה,
החליט ריקליס להפוך את אשתו,
לקראת שנות ה־ ,90 לפצצת־המין של
עולם הסרטים.
מאז נשא את זאדורה לאשה, והחל
בטיפוח הקאריירה שלה, השקיע
ריקליס, לפי אומדן זהיר, יותר מעשרה
מיליון דולר בקאריירה זו. אם אמנם
יעלה הדבר בידו, ופיה תזכה במעמד
שהוא צופה לה, תהיה ההשקעה
שהשקיע בה מיזערית, לעומת יכולת
ייצור ההכנסה שתהיה לה.
שחקן־צמרת משתכר היום כמה
מיליוני דולארים עבור הופעה בסרט,
כשאחוזים מההכנסות הנקיות מובט

חרים

נוטר, חייל בצבא הבריטי, שליח־העפלה
לרומניה והונגריה, מפקד־פלוגה
במילחמת־העצמאות, כתב דבר
(בלונדון) ,מזכיר מועצת הפועלים
בבאר״שבע, ממונה על יחסי־העבודה
במישרד־העבודה וח״כ מפא״י ורפ״י

(מיפלגת בן־גוריון).
נחוג יום־הולדתו ה־ 60 של
חיים שיף, מלונאי יליד פולין,
לשעבר איש אצ״ל שנכלא כמה פעמים
על־ידי השלטונות הבריטיים ואשר
החל את עסקיו, אחרי מילחמת־העצמאות,
ברכישת מלונו הראשון,
וינדזור, בחיפה, שממנו עבר
למלונאות בירושלים, תל־אביב ובת־ים
(ראה גם רחל המרחלת).
נחוג בירושלים, יום־הולדתו

ה 70-של גדעון רפאל, מראשוני
שירות-החוץ, יליד ברלין שעלה ארצה ׳ ן
לקיבוץ הזורע בעמק־יזרעאל, שממנו
עבר למחלקה המדינית של הסוכנות
היהודית(היה זה רפאל שהכין את תיק
הסוכנות למישפטי המנהיגים הנאציים
בנירנברג )1946 ולמישרד־החוץ.
רפאל היה שגריר ישראל בבריסל
ובלונדון וכשחזר ארצה היה למנכ׳ל
מישרד־החוץ, עד פרישתו לגימלאות.
נפטרה בתל-אביב, בגיל ,74
אחוזבת וייס, הילדה הראשונה
שנולדה בתל־אביב, בתו של אחד
ממייסדי העיר וראש הוועד הראשון ־*
שלה, עקיבא אריה וייס, שקרא לבתו
אחוזת בית על שם האגודה שהקימה
את תל־אביב ב־ .1909 ויס, ששמה
אחוזבת(חורז עם אלפבי״ת) קוצר בפי
כל לאחוזה, היתה רווקה, ציירת ומורה
לציור ומלאכה.

מה חיפשה אשתו של ד!
תיכון במושב נהלל ומה
כו אב ל שר־ החקל או ת
— מיקומו של בית־החולים
הלל יפה לצד הכביש המהיר בין
חיפה ותל־אביב עזר מאוד
בתחילת השבוע שעבר לשר־החקלאות,
פסח(.פייסי׳׳) גרו*
פר. בדרכו מעתלית למישרדו
בקיריה בתל־אביב, הוא חש
כאבים חזקים והנהג מיהר
להפנות את הרכב בצומת חדרה
לצד מיזרח. בבדיקה מיידית
אובחנה אצל השר אבן בדרכי
השתן. אחרי תום מנוחה בת
יומיים הוא התבקש להרבות
— בשתייה, כדי להילחם בהצלחה
באבן הקטנה.
בעיקבות אישפוזו לא יכול
היה גרופר לשאת את נאום
הפתיחה החגיגי בכינוס עיתונאי
חקלאות מכל העולם, שנערך
בשבוע שעבר בירושלים. במקומו
הופיע שר־החקלאות לשעבר,
אהרון אוזן, שנאם לפני
המוזמנים עברית. דבריו תורגמו
לאנגלית ולצרפתית על־ידי
המתורגמנית אנט, אשתו של
יושב־ראש הסוכנות אריה

דולצין.

בערב הסיום נערך קוק־טייל
רב־משתתפים, והנאום
— המרכזי נישא באנגלית על־ידי
שר-האוצר יגאל כהן־אורגד,
שהפליא לדבר על בעיות
החקלאות. גרופר, שישב בשורה
הראשונה, זכה בתירגום סימולטני
היישר לאוזנו מפיו של דובר
המישרד נפתלי יניב. גם בימי
שר־החקלאות הקודם שימחה
ארליך, עזר יניב בתירגום לשר,
מאנגלית. גרופר, שחשב שכהן־
אורגד לא מדבר על העניינים
הבוערים, צעק לעברו באמצע
הנאום :״יגאל, מתי תדבר על
המים?׳׳ כשהוא מתכוון לבעיית
הבצורת. יניב היסה את השר שלו
״אל תעשה לנו בושות, פייס.,׳׳

בתום הנאומים הוזמנו האורחים
לרקוד ריקודי־עם. העיתונאי
ראול (״ישראל תומר׳׳)
טייטלבאום מידיעות א חרונות
גרר את כהן־אורגד למרכז
המעגל ושם רקדו לצידם שני
כתבים ממעריב גבי קסלר

ואהרון פריאל.

הופעה בלתי־שיגרתית נתן
כהן־אורגד בסרט־המתיחות
החדש של יהודה ברקן,
המתיחה הגדולה. שר־האוצר
היה אורח ברית־מילה, שערכה
אחותו של ברקן, רעיה לבנה.
כהן־אורגד היה אחד מאורחי
הכבוד בברית, שכולה היתה
מתיחה אחת גדולה.
המראיין איתן מ ציג
בירך את מס׳ 2בהסתדרות .״עוד
מעט תהפוך מקיסר למלך,׳׳ ענה
לו במהירות ישראל קיסר:
״אני רוצה להודיע לך, שקיסר זו
דרגה גבוהה יותר ממלך.׳׳
בוועדת־הכספים נשמעו
חילופי־דברים רמים. יושב־ראש
הוועדה שלמה לורנץ ח׳כ
אגודת ישראל, ניסה להשתיק
את הניצים .״ועדת־הכספים זו
מישפחה אחת,׳׳ אמר. השיב לו
חבר־הוועדה, ז׳ק אמיר, ח״כ
העבודה מדימונה :״זה באמת
נכון. אני רואה אותך יותר מאשר
אני רואה את אשתי.׳׳ ענה לו
חברו לסיעה, חיים רמון :״אבל
אתה נהנה מזה פחות.׳׳
במיזנון־הכנסת ישבו ח׳׳ב
הליברלים דן תיכון ואשתו
לודמילה וח׳־כ העבודה אריק
נחמקין, בן־מושב נהלל. השיחה
נסובה על גידול־הודים.
לודמילה שאלה את המושבניק:
״אריק, אתה יכול להשיג לי
ביצי־הודו?׳׳ בעלה הביט בה
בתימהון :״בשביל מה את צריכה

יעקב חזן:

1מנהיג מפ׳־ם בא לישיבת מרבז המיפלגה, שבחרה במזכירי התנועה. חזן הביא עימו
[ צידה מהבית, כריך ובתוכו נקניק. הוא הספיק לאכול מחצית ממנו, אן כשראה צלמי
עיתונות, החליט שאיו זה יאה לאכול אל מול עדשות המצלמות. הוא הניח את הכריך על התיק והשתעשע
זמן רב בגומיות שעטפו את הכריך. רק אחרי שהיה בטוח שלא ייתפס בקלקלתו, סיים את ארוחת״הבוקר.

ךןך עי ך 1אסיר־העולם המפורסם יצא לחופשת־שבת ובילה מעט במיסעדתו של גזי חקק
1 1 /1 1 1X1 1 4 1 1תק״ס .1הוא המתין שם לאחיו שדלי(במרכז) ,שבא במיוחד מפאריס, כדי לראות
את אחיו, ולאישתו נינה. אבו, שמקווה לצאת לחופשי בעוד ארבע שנים, עובד בגינת כלא״רמלה ומטפל
בבעלי-החיים .״אני מת להשתחרר, רוצה להיות כבר בחוץ ׳,אמר אבו, שיושב בכלא כבר * 1שנה.

ביצי הודו?׳׳ השיבה האישה:
״בשביל לאכול כמובן׳.
במעלית בניין הכנסת
בירכו ח״כים שונים את ח״כ
מפ״ם ויקטיר שם־טוב שנבחר
שוב למזכ״ל מפ׳ם בניצחון
מוחץ על חייקה גרוסמן.
מישהו העיר בחיוך שגרוסמן
עוד תתנקם בו על ניצחונו.
שם־טוב הזכיר גם הוא בחיוך
שמנהיג ברית-המועצמות יוסף
סטאלין היה נוהג להוציא
להורג את המפסידים, כדי שהם
לא יתנקמו בו אחר־כך. ח׳כ
הליברלים יצחק(״דגי״) זייגר,
שמכיר את מאבקי הכוחות
התכופים במיפלגתו העיר* :
״אצלנו טעו כשלא הוציאו אותם
להורג. עתה המנוצחים קמים על
המנצחים ׳.זייגר הוא חבר
בסיעת שר התיירות, אברהם
(״אברשה׳) שריר, שבאחרונה
איבדה מעט מההגמוניה שלה
במיפלגה.
כתבת־החדשות של הרדיו
כרמלה מנשה היתה בטוחה
שהיא תצא חבולה מבית
זיבוטינסקי. היא באה לשם כדי
לסקר נאום של שר־האוצר
לשעבר יורם ארידור לפני
צעירי־חרות במצודה. אחרי

שסיים את נאומו התחילו הנוכחים
לשאול שאלות. לקראת
השאלה האחרונה התכוונה מנשה,
שבאה ללא טכנאי, להסיר
את המיקרופון שלה. לבסוף היא
נעמדה והמתינה עד שארידור
סיים את דבריו, אך לנוכחים
באולם זה הספיק. אחד צעק לה:
״יאללה, גם למערך היית, מורידה
מיקרופונים, בהמה גסה?׳
יושב־ראש צעירי חרות יקי
סקולר קרא לה :״חסרת חינוך
תתביישי ל ח׳ דובר התנועה
יוסי ברון שהוא אחיו של
המועמד לתפקיד ברשות־השידור,
נתן ברון ניסה
להרגיע את הצעקנים. מנשה
המזועזעת מחתה דמעות שניקוו
בזיוות עיניה.
סקולר, לשעבר סגן ראש
המועצה המקומית רמת-השרון,
עוזב בקרוב את ישראל, לשלוש
שנים. הוא יתמנה ראש שליחי־העליה
בארצות־הברית במקומו
של משה שכטר.
המיסעח חיים גרינברג
בנו של המשורר אורי
צבי גרינברג פיתח טעם
מיוחד בשירה. הוא קורא בהנאה
רבה דווקא את שירי המשורר
הקומוניסטי אלכסנדר פן.

מדוע סירב אהה! באם להופיע ב.,שעה טובה ,,מה עשה מפקד מישטות תד
אביב בבית־החולים מדוע נפסקו החזרות להצגה החושה שר ניס אלוני
לא בכל יום דוחה מוזמן
לשעה טובה את ההצעה,
למרבה הפלא היה זה עורן־־הדין
אהרון פאפו, חבר הוועד
המנהל של רשות־השידור.
מפיקת התוכנית גוני סביר
פנתה אליו והציעה לו שישתתף
בתוכנית כמראיין, כשהמרואיין
יהיה מאיר שליו. כאשר שמע
פאפו שהמדובר בתוכנית
פורימית, דחה את ההצעה, אך לא
לפני שאמר לה :״הייתי רוצה,
אבל קודם עלי להיות מרואיין,
כי כמראיין לא אוכל לומר את
דעתי שלי. מלבד זאת, שליו אינו
מעניין, אין לי מה לשאול אותו
ואין לו מה לענות לי,״
הסופר־בימאי־רופא יונת*
מילר היה אורח תיאטרון
חיפה בשישי־שבת שעברו. הוא

הפסיכולוג עמנואל מילר,
אביו של יונתן.
מילר, הידוע בחוש־ההומור
שלו, שאל כל הזמן :״איפה זה
עץ־דורז״ אחר־כן־ אמר :״בין כה
וכה בעלת האוב אינה עובדת
בשבת.״
ניצב אברהם (״תורגי״)
תורגמן מפקד מישטרת מחוז
תל־אביב נראה בשבועיים האחרונים
פעמים רבות בבית-
החולים איכילוב. הסיבה לביקוריו
היום־יומיים היתה לא
מישטרתית, אלא מישפחתית.
תורגמן בילה רבות במחצית
אשתו הראשונה מריס תמיר
אסטרולוגית־גרפולוגית וקוראת
בכף־היד ובקלפים, שחשה ברע
ואושפזה לסידרת בדיקות בת
שבוע.

אך בלשון חדה ענה להם :״באנו
ללמוד מכם, להעזר בניסיונכם,
אבל לא לחקות את מה שעשיתם.״

השוהה
בנבטיה, צפתה שם בסרט
הקרב על אלגייר, אחרי
שמפקדה המליץ על הקרנת
הסרט בפני חייליו.

שר־התיירות, שריר, ערך
לכבוד האורח ופמלייתו ארוחת־ערב
חגיגית במלון המלך דויד
בירושלים. לאירוע הוזמנו עורכי
העיתונים ארי ראט מזרוזלם
פוס ט שמואל שניצר ממעריב
ודב יודקובסקי ראש
מערכת ידיעות אחרונות. בעוד
ראט דיבר באריכות עם כל אחד
מעמיתיו מיעטו עורכי שני
הצהרונים לשוחח זה עם זה.
צלמת עקשנית שנכחה באירוע
נאלצה לעמול קשה כדי לשכנע
אותם להצטלם יחד.

ח״כ העבודה, אבא אבן

ביום שישי חתמו שריר
ואורחו מאפריקה על הסכם־
תיירות בין שתי המדינות, שריר,
שלא כמקובל, סיים את החתימה
בנשיקה על לחיו של בלאנגה.
הצלמת, שצילמה את האירוע
במישרד־התיירות בירושלים,
היתה כה מופתעת, שלא הספיקה
להנציח את הנשיקה במצלמתה.
בחודשים הבאים יבלה
מנהל בית־לסין, יעקב (״יעג״
לולה״) אג מון בסיור מיקצועי
ואחר־כו פרטי בדרום־אמריקה,
לפני נסיעתו הוא עבד תקצב
רצחני במשך שבוע. הוא הקליט
שמונה מרואיינים לתוכניתו
הוותיקה בגלי־צה־ל, שאלות
אישיות, ראיין בחמישה ערבי
בירה ומצב־רוח ואף הינחה
שבת.תרבות אחת, ערב נסיעתו
התבשר אגמון שיחידת צה״ל

0 *11ר 1¥ישראלי העובד כמפיק סרטיה בכיר בחברת
1111 1 11 11 קולומביה (למעלה מימין עס הכימאי ג ון גולד-
מן) משתתף עתה בהפקה בקניה של שינה מלכת המנגל; שבה מככבת
טניה רוברטס (למטה, משמאל) ,ששיחקה במלאכים של ציארלי. הסרט
מצולם בתנאים קשים, כשבצוות ישראלים נוספים כמו רב־סרן(מיל ) דני
בן״מנחם, האחראי על מחנה הצילומים. בן״עמי מספר שלפני זמן קצר זכה
הצוות בביקור של אריות שבאו לאתר״הצילומים וצפו בעניין רב בלביאה
מאולפת, שהביאה החברה האמריקאית מהוליווד למרכז-אפריקה.
הכיר את בימאי התיאטרון
עומרי ניצן, כאשר זה היה
עוזר שלו באנגליה, והשניים
עבדו יחדיו על מחזה, מאז הם
מיודדים. כאשר פגש מילר
בניצן, הוא ליטף את כרסו של
הכימאי הישראלי והציע לו
דיאטה חדשה. ניצן נזכר שבאחת
החזרות ראה מילר שאחד
השחקנים מתקשה בגילום
תפקיד מסויים. הוא הביא לו ספר
שעסק במערכת־העצבים של
החתול ואמר לו :״אם תקרא את
הספר תבין טוב יותר את
תפקידך במחזה.״
בשבת ביקרו אנשי התיאטרון
ומילר בנצרת ושם נפגשו
עם הד״ר סמי ג׳ירסי, שהוא
סוציולוג במיקצועו. במהלך
השיחה, שאורגנה על־ידי שחקן
התיאטרון החיפאי מכרם חורי
התברר פרט מעניין: כאשר למד
בלונדון היה ג׳ירסי תלמידו של

מנהלי התיאטרונים היו
אורחי ועדת־החינוך של הכנסת.
כאשר מגישת התה סיימה לכבד
את כל האורחים בשתייה חמה,
היא לא ניגשה כהרגלה ליושבת־ראש
הוועדה אורה נמיר כדי
שזו תחתום על החשבון, אלא
לעומרי ניצן וביקשה את חתימתו.
החזרות
על המחזה החדש
של ניסיט אלוני, שימחת
קבצנים הופסקו. אלוני כהרגלו
ביקש הפסקה של שבוע, כדי
להשלים את כתיבת המחזה, כפי
שעשה גם במחזותיו הקודמים.
אלוני הפעם הוא גם בימאי וגם
תאורן ההצגה, שבה מככב

שייקח אופיר.

* שר־התיירות של זאיר
נז׳ולי באלנגה שהיה אורח
מישרד־התיירות, התרשם מאוד
מדבריהם של בני שיחו בישראל,

מסתובב באחרונה גא במיוחד,
מאמר שכתב עליו עורך
אובזרבר הלונדוני, מחמיא לו
ביותר, העורך, קונור קרוז
אובריין, טען שאבן הוא
המדינאי הבולט ב־ 170 השנים
האחרונות ושהוא אף עולה על

הנרי קיסנגיר.

כתבי הטלוויזיה תמהו
מדוע מסרב יושב־ראש איגוד
הטכנאים וההנדסאים, זלמן
שיינקמן, שהוא חבר הוועדה
המרכזת של הוועד־הפועל, להתראיין
בשבת. מתברר, שלמרות
ששינקמן אינו חובש־כיפה, הוא
שומר מיצוות קפדן. בניו
לעומתו, אף חובשים כיפות.
הבכור זאב, הוא רופא כבית־החולים
סורוקה בבאר־שבע.
השני יעקב הוא קצין בצה״ל
ולומד מדעי־המחשב באוניברסיטת
בר־אילן, ואילו הצעיר
אלון הוא. סטודנט לרפואת־שיניים,

שיינקמן יכול לזקוף
לעצמו, בגלל דתיותו, את
העובדה שמזכ״ל ההסתדרות,
ירוחם משל, בא בכבודו
ובעצמו אליו הביתה בשבת,
כאשר הוא צריך אותו. משל כבר
למד ששיינקמן לא עונה לו
טלפונית עד צאת השבת,
9ח״כ חד״ש, ציארלי
ביטון, התבקש לומר מהו הצד

המכוער בפוליטיקה. תשובתו:
״הכנסת: בה הכל מכוער ובה
הכל דוחה.״ הוא נשאל מה, אם
כן, הוא עושה שם וביטון הסביר
שגם לו יש בעיה :״גט אני שואל
את עצמי אותה שאלה.״
בדיון שהתקיים אצל
השופט יוסף! חריש, ביקש
קבלן לאכוף זיכרון־דברים שבו
התחייב זוג למכור את הווילה
שלו ב־ 90 אלף דולר, קבלן
הבניין, שיוצג על-ידי הפרק־ליטה
פזית סדן, טען שזיכרון־
הדברים מהווה חוזה מחייב ולכן
יש לאכוף אותו. לעומת זאת,
טענו בעלי הווילה, שיוצגו
על־ידי הפרקליט חיים שט-3
גר, שזכרון־הדברים הוא רק
הסכם מיקדמי ושאין לו תוקף
מחייב, העיר חריש לסדן שמצב
לקוחה קשה, שכן הוא ״נמצא בין
הפטיש(שטנגר) והסדן,״
9לפני חצי שנה פנה
העיתונאי עמוס לבב לגלי
צה״ל וסיפר שהוא נוסע
לארצות־הברית ושישמח להעביר
משם חומד לתחנה־הצבאית,
מנהל חטיבת החדשות יוסי
עבדי הציע לו, שכאשר הוא
יתמקם מעבר ליס יודיע את
כתובתו לשם יצירת־קשר, רק
השבוע הגיע לתחנה מיכתב
שנשלח בתחילת חודש אוקטובר
.1983 המיכתב הגיע בטעות
לאיראן, הוחזר לארצות־הברית
אחרי עיקובים ונשלח לארץ רק
באחרונה. במיכתב מספר לבב,
כתב מעריב, שהוא מתגורר
בסאן־פרנציסקו ומוכן לשלוח
כתבות לגלי־צה״ל.

מאת דניאלה שמי

פעילים במיפלגה הליברלית
פנו לפירסומאי מיד
אדמון וביקשו ממנו לתווך בין
ראש עיריית תל־אביב, שלמה
(.צ׳יץ״) להט, וחבר מועצת־העיר
צבי רנד, שבאחרונה
עבר ביניהם חתול שחור. ארמון
סירב ולשאלת חברת המועצה
שרית גרינברג מדוע לא
לוקח על עצמו את המשימה,
למרות שהוא חבר של השניים,
הסביר ארמון. :בכל פעם שאני
י — מסכם עם צ׳יץ׳ והולך לרנד,

אנדרטות לזיכרו, עוד יקראו
אתרים על שמו, ותהיינה יצירות
של,רוח וחומר לפי דרכו׳.

• מועמד למזכ״ל ההסתדרות,
ישראל קיסר, על
פרשת לוינסון. :מהר מאוד
אוהבים לראות אנשי־ציבור
תלויים ולא בלתי־תלויים׳.
• הנ״ל, על התפקיד הבא:
.אינני רואה את עצמי כיורש
ואת משל כמוריש׳.

• הרב מנחם הכהן:

ירדנה גווביץ

הנמצאת בחודש הרביעי להריונה
מצליחה להסתיר את ביטנה. גורביץ,
שנישאה באחרונה, השתתפה במסיבה סיפרותית. היא יצאה אל
מחוץ למיסעדה ישבה על גדר״אבן ונזכרה בתקופת היותה דוגמנית.

מתברר שהוא בחו׳ל. בכל פעם
שאני מסכם עם רנר והולך
לצ׳יץ׳ אז צ׳יץ׳ בחו׳ל׳.
סגן ראש עיריית תל־אביב
— נ תז וי ליד נבחר לתפקיד
יושב־ראש הנהלת היכל־התרבות,
שבה ישנה נציגות
שווה של אנשי עיריה וחברי
התיזמורת הפילהרמונית. בבואו
לישיבה הוא מצא שם, להפתעתו,
את חבר הנהלת התיזמורת
יעקב מישורי שאיתו לא
התראה כבר 30 שנה, מאז סיימו
השניים את לימודיהם באותה הרצליה בגימנסיה כיתה בתל־אביב.

פסוק• ה שבוע
• מזכ״ל

ההסתדרות,

ירוחם משל, לעיתונאי יואל
מרקוס. :מה לא כתבו עלי?
אומרים עלי שאני בקושי הולר
ולא מסוגל לסובב את צווארי
מכיוון שאני מאובן. הנה, ראה
באיזו קלות אני מסובב את
צווארי׳.

• יושב־ראש מועצת־המנהלים
של ״בנק הפו־עלים״
אפריים ריינר, על
יעקב לוינסון. :עוד יקימו

.את דיוקנו של הרמב״ם הפכו
לשטר אינפלציוני ואת מישנתו
להסכם קואליציוני׳.
• המשורר״יב״י. :תשמור
לי ואשנור לך אינן בהכרח
מעידות על חברות ומוסר׳.

• רב אלוף >מיל׳) רפאל

(,הפול״) איתן. :אם כל ילדי
ישראל היו מקבלים חינוך דתי,
היה מצבנו הרבה יותר טוב׳.

• יהושע סובול ויעקב
לזר, בחותם על ההקצבות
לאגודת־ישראל. :אם נסתיימה
המיקדמה והבאר נסתמה, קח
עוד מיליארד אתה יודע למהז׳

• פעיל תמ״י, שלמה

צדוק. :אני חושב שהמערביות
היא אסון למדינה, מכיוון
שהחשיבה המערבית היא
באופיה מנצלת ומדכאת את
הזולת. היא מתיימרת ושחצנית׳.

• סגן

שר־האוצר,

חיים קוסמן בראיון לעל
המישמר. :בני עדות המיזרח
להוטים אחרי מכשירים אלקטרוניים
חדישים החל מווידיאו
וכלה בווקמנים משוכללים, אבל
כאשר מדובר במישמרת שניה או
בשעות נוספות, שום דבר לא
עוזר, הם רוצים לצאת לבלות׳.

^ אמציה של ישראל להגיע להס־
*/דרי-ביטחון המבוססים על כוחות
מקומיים בדרוס־לבנון הגיעו,לאחרונה,

מיטלטל בודד.
במיקרה של הבי־אם ,27 מדובר
אומנם במידע שהובא למערב על־ידי
קצין סובייטי שערק ב״ 1979 ויש
להתייחס אליו בזהירות. אך מבחינה —י
טכנית אין הדבר בלתי־אפשרי.
בתחום זה חלות התפתחויות גם
במערב. ארצות־הברית מפתחת משגר-
רקטות שטיווחו 30 קילומטר, ברזיל
מפתחת רקטה ארטילרית שטיווחה 35
קילומטר, צרפת פיתחה רקטות
(מסידרת ראפאל) שטיווחן 30
קילומטר וגם איטליה פיתחה רקטות
ארטילריות, שטווחן עולה על 25
קילומטר. ואלה רקטות הניתנות
לשיגור גם ממשגרים מיטלטלים
בודדים.

משמאל: בתי׳
הזיקוק הבועוים
סמוך ד שנו
ה זהר אני
מומחים גים וגיבשה

לשוקת שנורה. הנסיונות למצוא שפה
משותפת עם גורמים שיעיים פרג־מאטיים
נכשלו, ואפילו

אחד המתונים שבמנהיגי אל־אמל,
בדרום, מסרב לשתף פעולה.
אשר לסיכוי שצבא לבנון יתפרס
בררום — על סיכוי זה אבד, כמובן,
הכלח.
כתוצאה מכך שבו והועלו תוכניות
לנסיגה חלקית נוספת. תוכנית אחת

דחיו־א!

חיילי צה״ל
ממת׳!׳ על
ג שו הליטאני
בכביש החוו

רוני שפיגל

מצדדת בנסיגה לקו הזהדאני, קו
העובר במרחק של כ־ 30 קילומטר
ממטולה. תוכנית שניה מדברת על
נסיגה לקו הליטאני, חמישה קילומטר
דרומה.
קו הזהראני יימתח משפך הזהראני

מיזרחה לאורכו של הנהר, יעלה לצפון-
מיזרח, עד לאיזור הבקאע. משם יעבור
הקו מדרום לאגם קרעון, בין כפר
משכי לרשיא אל־ואדי.
האופציה השניה, קו הליטאני,
מבקשת למנוע אפשרות של ירי על
יישובי־הצפון כאמצעי־הלחימה המיטלטלים
אשר בידי אש״ף, כמו מטול-
הרקטות בקוטר 122 מילימטר,
שטיווחו כ־ 20 קילומטר, אשר שימש
בעבר אמצעי עיקרי לירי־הקטיושות
על הצפון.
קו זה ישתרע משפך הליטאני
מערבה, לאורך ערוץ־הנהר, ואחר־כך
יעלה צפונה, כשהוא עובר מערבית
וצפונית־מערבית לנבטיה. משם ימשיך
לאיזור הבקאע, שמדרום לאגם קרעון.
בשני המיקרים המדובר בנסיגה
בשתי גזרות, המערבית והמיזרחית,
אשר אופי בעיותיהן שונה. הנסיגה לקו
הזהראני נועדה, בין השאר, לפטור את
צה״ל מן הבעיה של צידון, שלאחרונה
התרבו בה הפיגועים. אולם ההתבססות
על הזהראני, בקירבתה של צידון,

^ הרי שהדרוזים סיימו את הש־תלטותם
על כביש החוף, באיזור
שבין כפר סיל לדאמור, נראה, כי אם
לא יושג הסכם שישים קץ ללחימה
בלבנון — השתלטות הדרוזים על ן מערב מחוז אל-ח׳רוב, שבו נמצאים
כיום כוחות הפלאנגות, היא שאלה של
זמן בלבד.
צה״ל יוכל למנוע מהם זאת,
המתבצעת **יי
הנרחבת, והפעילות לאחרונה מצפון לאוואלי, מעידה כי
אכן יש כוונה כזאת, אך ספק אם יוכל ,
צה״ל למנוע את נפילת האיזור אחרי ׳ !
נסיגתו מן האוואלי.
במיקרה כזה יוסר המיכשול האחרון
בכביש־החוף להגעה של גורמים
עויינים מביירות לאיזור צידון.
כתוצאה מכך עשוי לזרום דרומה
נשק כבד, הכולל את המטלרי״ם
(מטולי־רקטות) מסוג בי־אם 25
ובי־אם ,27 בגירסתם המורכבת
על־גבי משאיות, וכן תותחים —
תותחי 130מ״מ, שטווחם מגיע ל־27

תאפשר ביצוע פיגועים נגד צה״ל,
כאשר החוליות הפוגעות נבלעות,
לאחר־מכן, בתוך העיר, כפי שקרה
בעת שהיית צה״ל בקירבת ביירות.
בעיה זו היא חלק מן הסוגיה
הכללית יותר, הנוגעת לגורלו את
השטח שפונה.
הנסיגה לקו האוואלי הותירה
מאחוריה שטח שרובו נשלט בידי
דרוזים, שמנעו עד כה פיגועים
משיטחם נגד צה״ל ויש להם אינטרס
לעשות כך גם בעתיד(גם לסורים לא
היה עניין לפתוח חזית נוספת על קו
האוואלי, כל עוד בעלי־בריתם פועלים
נגד הכוח הרב־לאומי וממשלת ביירות,
מחשש שתגובות ישראליות ישבשו
את מהלכיהם בחזית זו<.
אולם השטח שבין האוואלי
לזהראני שונה באופיו מן השטח
שמצפון לו. זהו איזור מעורב, שבו חיים
סונים, שיעים ופלסטינים. אם יפונה
איזור זה עשויים אלמנטים מקרב
אוכלוסיות אלה לפעול נגד כוחות
צה״ל שמדרום לקו, בין היתר על־ירי

ירי־קטיושות על מיתקני״צה״ל.
הסיכויים שכוח מקומי כלשהו יוכל,
או יסכים, לשלוט שם וימנע פעולות
נגד צה״ל הם קלושים. ואשר לכוח
או״ם — הצבתו תלויה במועצת־הביטחון,
דהיינו בהסכמתן של סוריה
וברית־המועצות, ואין סיכוי שהן
יסכימו להסדר כלשהו שיותיר את
צה״ל בלבנון.
יש להניח גם שבעיית גשר
האוואלי, על כל משמעויותיה, תעבור
לגשר הזהראני, אם כי בנפח־תנועה
מצומצם יותר.

משגרים
על משאיות
ך } ו הליטאני, הדרומי יותר, מציב
א ן בעיות משלו. הנסיגה אליו
מתבססת על קיומה של מערכת־נשק
(מטול־רקטות בן 122מ״מ) שטיווחה
כ־ 20 קילומטר, כאשר הקו המוצע
נועד למנוע יכולת־פגיעה בישראל
באמצעות מערכת־נשק כזאת.

אך יש לקחת בחשבון את קיומן של
מערכות־נשק אחרות ואת ההתפתחויות
הטכנולוגיות. ואכן קיימות
מערכות־נשק סובייטיות בעלות טווח
ארוך יותר. מערכת אחת היא, למשל,
בי־אם ,25 מטול״רקטות בקוטר 250
מ״מ וטווח של 30 קילומטר, הנישא
בקבוצות של שישה משגרים על־גבי
משאיות, והנמצא בשירות מאז שנות
החמישים. להפעילו האפשרות
אומנם,
במשגרים מיטלטלים מוטלת בספק,
עקב מישקלה הרב של הרקטה, אך
ניתן לאלתר הרכבת משגר אחד או
יותר, על־גבי כלי־רכב קטנים יותר.
מערכת מתקדמת יותר היא בי־אם
,27 מטול״רקטות בקוטר 220מ״מ
וטווח העולה על 35 קילומטר, שהוכנס
ברית־המועצות בצבא לשירות
ב־ .1977 מטולים אלה מורכבים גם הם
על־גבי משאיות, אולם, כפי שנעשה
בדגמים מוקדמים יותר, הבי־אם 21
( 122מ״בס והבי־אם 240( 24מ״מ<,
הוא עשוי להופיע גם בצורת משגר

קילומטר ותותחים בעלי טווח ארוך
יותר.
אם לא יוכלו להגיע בדרך היבשה,
הם עשויים להגיע גם בדרך הים.
גם במיקרה של נסיגה לקו הזהראני
בלבד, עלול תסריט זה להתקיים.
אמצעי־לחימה כאלה עשויים להיות
מובאים על־ידי שיעים או אף, בתנאים
מסויימים, על־ידי אש״ף. הנסיגה תביא
במיקרה כזה לכך, שגם נספוג את
מלקות הקטיושה וגם נאכל את, הדג
שסרח, של הישיבה בלבנון.
ככלל, אין הגיון רב בהתפרסות
בקווים על פי טיווחי־נשק, שכן
ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום זה
מאיימות להפוך כל קו כזה
לאנאכרוניסטי, בתוך פרק זמן קצר
יחסית (כבר כיום קיימים במערב
ובמיזרח תותחים שטיווחם עולה על
40 קילומטר).
גם בקו הליטאני ספק אם יפחתו
הפיגועים נגד צה״ל. המדובר בקו
העובר, ברובו, בשטח מבותר ובחלקים
ממנו תכסית של צמחייה עבותה. משני
עבריו אוכלוסיה שיעית, שעויינותה
הולכת וגוברת. כל הנתונים האלה
יקלו על חדירות.
מבט על המפה מעלה כי כמה
ממוקדי־הפיגועים בצה״ל יישארו,
במיקרה זה, בתחום השליטה
הישראלית: שתי ערים שיעיות, צור
ונבטיה, וכן ריכוזי כפרים עויינים
במיוחד. הריכוז הבולט הוא ״משולש
הברזל״ שממיזרח לצור, הידוע בצה״ל
גם כ״משולש השינאה.״•
•מונח שנולד במילחמת־לבנון.
אולם הבתה.מ שול ש הברזל״,נטבע
הרבה לפניה. במקורו לקוח שם ז ה
ממילחמתיוייטנם, שם הו א ניתן
לאיזור המצוי צפוני תימערבית
לסייגון, בו יצרו פיתוליהם של שני
נהרות צורת משולש. האיזור שימש
בסיס-יצי א ה לפעולות של וייט-
קונג ע ד סייגון.

נסיגה חל קי ת דגהו־ות בדרו ם -עדיפה על דריכ ה ב מקום אן־
בנסיגה כז אתזש קזץ -היא איננה מוציאה א ת צה״ל מהבוץ יהיו הסורים ערוכים בכוחות גדולים
באיזור הבקאע, יהיה צורך להחזיק
כוחות ניכרים הן על מנת להגן על
הקווים והן על מנת להרתיע את
הסורים מלהכנס לשטח שיפונה.
פירוש הדבר, שעדיין ירותקו כוחות
גדולים של צה״ל לגיזרה זו.
עניין אחר הוא ג׳בל ברוב. כל עוד
ערוך צה״ל בלבנון בצמידות, או
בקירבה, לסורים, יש ערך לבסיס־המודיעין
שם, ואם יפונה, עשוי
להיפגם כושר האתראה. יתרה מזאת:
תפישת ההר על־ידי הסורים תשפר את
כושרם המודיעיני, ולכן נסיגה חלקית,
הכוללת ירידה מג׳בל ברוב, טומנת
בחובה סיכונים. נסיגה חלקית, תוך
הישארות על הג׳בל, מעמידה את
הכוחות והמיתקנים שיישארו בו במצב
לא נוח ואף מסוכן.
הפיתרון הטוב ביותר הוא לסגת

מכל לבנון. כיום כבר ברור שאין
אפשרות להסתמך על כוחות מקומיים
לצורך שמירת הביטחון שם ולפיכך יש
מקום להשתמש בכוחות חיצוניים.
ניתן לחשוב על שני סוגים של כוחות
חיצוניים — כוח רב־לאומי וכוח או״ם.
עדיף כוח רב־לאומי, המשוחרר מן
המיגבלות הפוליטיות, החלות על
כוחות או״ם, אולם הסיכויים לאירגון
כוח כזה כיום הם קלושים. לפיכך נראה
שיהיה צורך להסתמך על יוניפי״ל.
כוח חיצוני סובל מקשיים במילוי
תפקידו, עקב זרות ואי־ידיעת השפה,
ולכן היה רצוי שיפעל בשיתוף פעולה
עם כוחות מקומיים. אך יוניפי״ל אינו
מוכן לשתף פעולה עם המישמרות
שהקימה ישראל והיחסים עימם
מתוחים למדי.
על כל אלה מאפילה השאלה מה
הסיכוי להתפרסותו של כוח האו״ם

בכל השטחים בהם מחזיקה כיום
ישראל בלבנון, שכן מהלך כזה תלוי
בהסכמתן של סוריה וברית־המועצות.
מבחינה זו יש ברכה ביציאתם של
האמריקאים מביירות, שכן כל עוד היו
תקועים בביירות לא היה להם עניין
בנסיגה של צה״ל מלבנון.
אבל גם במיקרה כזה, אין לצפות
לגדולות מהתפרסות של יוניפי״ל בכל
השטח שאותו מחזיקה ישראל בלבנון.
הוא לא יצליח למנוע ירי־קטיושות על
הצפון ועל־פי נסיון העבר ייתכן שנם
לא יצליח למנוע היווצרות מובלעות
של אש״ף (בעיקר במחנות־הפליטים).
ניתן לצפות שיצליח למנוע חדירת
נשק כבד לדרום ויצמצם את ממדיהן
של התארגנויות עויינות.
אין זה הסדר טוב. זה הסדר גרוע.
יתרונו היחיד הוא שכל הפיתרונות
האחרים גרועים ממנו, או בלתי־אפשריים.

מטור
רקטות בייאם 21

איזור בעייתי אחר הוא האיזור
שמדרום־מערב לנבטיה, שהכפרים בו,
כמו חרוף וג׳יבשית מכונים בפי קציני
צה״ל קיני־צרעות. כמה מן הכפרים
הבעייתיים, כמו לוסיה שמדרום
לליטאני וג׳בשית שמדרום־מערב
לנבטיה, יהיו קרובים לקו ואין זה
משנה אם יהיו מצירו הפנימי או
החיצוני — בכל מיקרה, יהיו מקור של
צרות.

גס עימות,
גס איוולת

* סיגה לא תסלק את המוטיבציה
**של השיעים ללחום בצה״ל, מאחר
שסביר להניח שתתפרש כסימן של
חולשה, וכהתקפלות תחת לחץ, ואף
תעודד אותם להמשיך בפיגועים
על־מנת להביא לנסיגה מוחלטת.
ניתן לצפות שהשיעים באיזורים
שיישארו בשליטת צה״ל ימשיכו
בפיגועים ואילו השיעים מן האיזורים
שיפונו יפעלו נגד צה״ל(ירי קטיושות
על מיתקני צה״ל ותקיפת סיורים
ומוצבים לאורך הקו).
פעילותו של צה״ל בשטחים
שיפונו, בדומה לפעילותו כיום, מצפון
לאוואלי, תהיה קשה יותר, שכן בניגוד
לפעילות זאת, הנעשית ברובה בשטח
המוחזק בידי הפלנגות או, לעיתים,
באיזורים דרוזיים, בשטחים שיפונו
ריכוזים של אוכלוסיה עויינת וקל יהיה
לגורמים עוינים להסתנן לתוכה. הדבר
נכון במיוחד לגבי קו הזהראני,
שמצפונו צידון ומחנות־הפליטים.
כך שנסיגה בגיזרה המערבית עדיין
תחייב ריתוק של כוחות, כרי למנוע
חדירות, לקיים את הביטחון השוטף,
ולפעול בשעת הצורך, מעבר לקווים.
לנסיגה לקו־הליטאני עשויות
להיות תוצאות חמורות יותר. אין זאת
סתם הרחבה של רצועת חדאד. זה איזור
ששיטחו וגודל האוכלוסיה שבו הם
יותר מפי שלושה מאשר רצועת חדאד,
באוכלוסיה רוב שיעי גדול, בעוד
שברצועת חדאד * 40 מהאוכלוסיה היא
נוצרית.
קו זה חוצה את הדרום, שבו מרוכזת
עיקר האוכלוסיה השיעית בלבנון,
לשניים. ניתוק הדרום, כולל שתי
הערים השיעיות צור ונבטיה מיתר
חלקי לבנון, אינו מתקבל על הדעת.
הגבלות התנועה שינבעו מכך יעוררו
זעם והתמרמרות בקרב האוכלוסיה,
וכתוצאה מכך את הגברת העויינות
והפיגועים.

חציית הדרום על־ידי ישראל
עלולה להביא את אירגון אל־אמל,
שעד כה לא הצטרף ללחימה בצה״ל,
למערכה צבאית נגד ישראל,
שבמיסגרתה תיתכן הפעלת נשק כבד
מתוך השטחים שיפונו.
הנהגת אל־אמל נתונה ללחץ גובר
והולך מלמטה להצטרף ללחימה והיא
עשויה לעשות זאת בכל מיקרה, אולם
חציית הדרום משמעותה הכרזת־מילחמה
על השיעים בלבנון ועל
אל־אמל עצמו.
מאחר שהשיעים הם כיום הכוח
העולה בלבנון ואל־אמל הוא הכוח
העולה בקרב השיעים, תהיה זאת
איוולת, נוכח קירבתם לגבול הצפון,
להיכנס עימם לעימות ולהחריף את
העויינות שכבר נוצרה.
לא לאורך זמן ניתן יהיה לסמוך על
אדישותם ותרדמתם של חלקים
גדולים מן האוכלוסיה השיעית בדרום,
לנוכח התמשכות הכיבוש מחד,
וההתפתחויות באיזור ביירות מאידך.
חציית הדרום עלולה להביא
לשיתוף פעולה בין אל־אמל ואש״ף,
למרות שהשיעים לא מעוניינים
בחזרתו לדרום וגם אם הנהגת האירגון
לא תיתן את הסמכתה לכך, עשויות
קבוצות של אל־אמל בדרום לתת את
ידן להכנסת אלמנטים של. אש״ף
לדרום, ביוזמתן הן.
מישמעת וצייתנות להנהגה אינן
מתכונותיו החזקות של אירגון זה.
בנוסף לכך יש להביא בחשבון סיוע
של החומייניסטים בדרום לאש״ף.
ככלל: כל עוד נמשכת שהייתו של
צה״ל בדרום, מהווה התסיסה הנוצרת
עקב כך בקרב האוכלוסייה השיעית כר
נוח לפעילותם של החומייניסטים,
השואפים להשתלט על הדרום.

להסדר גמע
^ גיזרה המיזרדוית קיימות שתי
*1אלטרנטיבות עיקריות. האחת —
הישארות בקווים הקיימים, כאשר
הנסיגה מתבצעת בגיזרה המערבית
בלבד. במיקרה זה כמעט שלא תהיה
לנסיגה משמעות מבחינת הנטל על
ברמת־המוכנות והפגיעה הצבא
הקרבית. השניה — נסיגה לקו
כלשהוא — דרומי יותר. מאחר שאין
סיכוי לכניסה של כוח או״ם לאיזור
שיפונה ומאחר שמעבר מרחק של
20— 15 קילומטר הוא עניין של
מה־בכך לכוחות שריון, הרי שכל עוד

איו לצאת מהבוץ ד חייל צה״ל מתרחץ בליטאני

חמיוחסיס משולם עמית, מינה צוות שהתחקה
אחרי זוסיה, והתוצאות נראו אחרי
חודשים ספורים.
אחרי שזוסיה נעצר, התברר שהוא
זייף מיסמך של המישנה לפרקליט־המדינה,
יהודית קרפ, ובהסתמך על
המיסמך המזוייף הוא עיכב הליכים נגד
בעל־קיוסק, שנגדו היו תלויים
ועומדים 100 תיקים. עניין זה הוא אחד
הסעיפים בכתב־האישום.
פרשת גילו של זוסיה היא סיפור
בפני עצמו. נראה שהוא זייף את גילו
בעשר שנים, והוא עתה בן ,73 למרות
שהוא מציג את עצמו כמי שנותרו לו
עוד שתי שנות״עבודה עד גיל הפנסיה.
בתקופת מעצרו הראשונה הציעה
לו המישטרה ש״יפתח את תיבת־פנדורה.״
היא הציעה לו שיעזור לה
בחשיפת מעשי־שחיתויות בעיריה,
שהוא יודע עליהם. אך זוסיה שתק
כדג.
חוקרי־המישטרה, בראשות פקד

ראש־עירייה גוראל
מבקר במועדון
ך* תובע העירוני של עיריית
1 1חיפה, איתן זוסיה, היה נרגש
ומתוח מאוד. אומנם היה זה יום־עבודה
שיגרתי, אך דבר־מה לא נתן לו מנוח:
הוא לא יכול היה לשכוח את אשר ראה
בערב הקודם בטלוויזיה.
את מחשבותיו קטע אזרח חיפאי
שנכנס לחדר. זוסיה כבר שמע את
בעייתו כמה ימים לפני כן. האזרח
ביקש טובה קטנה: שהתובע יאחד
שלושה תיקים שהיו תלויים ועומדים
נגדו. איחוד־תיקים פירושו, בסופו של
דבר, עונש קל יותר. עתה נכנס האזרח
לשלם עבור הטובה — סכום של מאה
דולר, כפי שתבע זוסיה.
התובע העירוני פנה לאזרח ואמר
לו :״היום זה לא יום טוב לכך. ראית
אתמול טלוויזיה? ראית את הכתבה,
איך ההוא נתן שוחד?״
זוסיה התכוון לחשיפה בכולבוטק,
שבה צולם טכנאי הטלפון ישראל
צוקרמן כשהוא מקבל שלמונים.
במהדורת מבט של אותו הערב דווח
שהטכנאי נעצר כחשוד בקבלת־שוחד.
האזרח הינהן בראשו, אך אמר
לזוסיה :״עזוב שטויות ״.אלא שזוסיה
המשיך בשלו :״מי יודע, אולי גם אתה
נושא מכשיר־הקלטה על גופך? אולי
גם אותנו מצלמים?״
האזרח לא התבלבל. הוא שמר על
קור־רוחו והצליח לשכנע את התובע
הרועד שהוא לא מקליט והוא לא
מכלבוטק. זוסיה נרגע ומיהר להכניס
את השטר בן מאה הדולר לכיסו. האזרח
חייך בסיפוק.
כעבור שניות נעצר התובע העירוני

ו _ 24

כחשוד בקבלת שוחד. המישטרה,
בעזרתו של נותן השוחר, טמנו לו
מלכודת.
בשבוע שעבר כבר הוגש נגד זוסיה
כתב־אישוס על עבירה זו ועל שורה
של עבירות אחרות.
הסוכן המישטרתי שפעל במשימה
זו לא העלה על דעתו לאיזו רעידת־אדמה
הוא יגרום בחיפה. בסך הכל הוא
דיווח למישטרה, כאזרח טוב, שעובד-
ציבור דרש ממנו שוחד. הוא הסכים
להקליט את השיחה ולמסור לתובע
שטר ירוק מסומן, כפי שביקשו ממנו
בתחנת־המישטרה. אך מה שעשה,
הספיק, כנראה, כדי לפתוח תיבת־פנדורה.

10 שנים
פחות

*ץ אז תחילת חודש פברואר לא
(/ישנים מיוחסי חיפה. נבחרי־העיר,
עובדי־עיריה בכירים, אדריכלים,
קבלנים, אנשי מיפלגה מקומיים
ואנשי־עסקים חוששים ששוטרים
יבואו לעצור אותם בכל רגע. כאשר הם
פוגשים איש ברעהו, הם שואלים זה את
זה רק שאלה אחת: האם הוא יפתח את
פיו?
זוסיה הוא דמות מוכרת בחיפה כבר
40 שנה. רבים חששו מפניו. קשריו
בעיריה, בתי־המישפט ובמישטרה היו
לשם דבר. במשך שנים ריננו אנשים
שונים על מעשי־שחיתות שזוסיה היה
מעורב בהם. מידע על כך הגיע גם
למישטרת חיפה. מפקדה, תת־ניצב

צבי אשנדורף, פנו לבניין העיריה,
כשהם מצויירים בצו״חיפוש כללי
וביקשו לראות תיקים מסויימים.
עובדי־העיריה נהגו בהם בעויינות,
סירבו לשתף פעולה ודרשו לראות
צווי־חיפוש לכל תיק מבוקש בנפרד.
כאשר שבו החוקרים שנית לעיריה,
מצוידים בצווים המפורטים, הם הבחינו
שמיסמכים שהיו בתיקים לפני כן
נעלמו, ושתיקים שונים הפכו רזים
יותר בתוך כמה שעות.
בעת הארכת מעצרו של זוסיה
בפעם השלישית התברר בבית־המישפט,
שבידי המישטרה מצויים
רישומים שבהם מוזכרים אישים רבים,
מהם בכירים ביותר במימסד החיפאי
העירוני ומחוצה לו. אישים אלה
חשודים בעבירות פליליות שונות.
בחיפה אין יודעים אם ברשימה זו
מופיעים רק אותם שנתנו שוחד לזוסיה
או גם אחרים, המעורבים בעניינים
מפוקפקים אחרים.
כרי להקל על החיפאים ששנתם
נודדת מגיש העולם הזה רשימה של
פרשיות, שמישטרת חיפה והפרקליטות
מתעניינים בהם.

מיקוח קטן שר תובע(1יהני
המואשם בקבלת שוחו שגו
ונחות חיבת פנוווה בעיו
הכומר: עשוות מיקוים שר
עביוות ויחסים מיותוים
רגישות התלונה. משם היא הועברה
לטיפול ביחידה לחקירות־הוגאה במטה
הארצי. אלה העבירו אותה לפרקליטות
מחוז חיפה, כדי לקבל הנחיות, ומה־פרקליטות
בחיפה עבר התיק
לפרקליט המדינה יונה בלטמן, כדי
לקבל ממנו הנחיות.
תלונה חמורה, אך פשוטה לחקירה,
מתגלגלת כבר חמישה חודשים בין
הרשויות השונות. אם היא לא תחקר
עד תום שנה מיום הגשתה היא תשאר
מיותמת, ואי־אפשר יהיה להגיש כתב־אישום
נגד גוראל ודוברו.
המישטרה אינה מסתפקת בתלונה

השלום החיפאי כמאל חיר. כאשר
פנתה אליו הוועדה המחוזית לבניין
ערים וביקשה שיורה על סגירת
המועדון, הוא דחה אותם בטענה
שבחיפה פועלים עסקים רבים ללא
רישיון. המועדון, אם כן, פתוח וגוראל
מבקר בו לעיתים תכופות.
ראש־העירייה גם מעורב בפרשה
חמורה אחרת של ניסיון למסור את
מועדון התיאטרון בחיפה ללא מיכרז
לחברה פרטית, ששניים מבעליה הם
ידידיו ומקורביו. האחד הוא מרדכי
(״מוטקה״) לבנון, עיתונאי מקומי,
שערך את המקומון כלבו. והשני הוא

זאת. היא מגלה עניין בדרכי״מימון
רשימתו של גוראל בבחירות
האחרונות. לגוראל יש יחס מיוחד
לחיי־הלילה של עיר־הפועלים. כך,
למשל, הוא העניק רישיון למועדון
האכסלוסיבי של רפי שאולי, למרות
שהוועדה המחוזית לבינוי־ערים סירבה
לתת את הרישיון המיוחל. גוראל אמר
אז :״הענקתי את הרישיון בניגוד לחוק,
ואני מוכן לתת על כך את הדין.״
למזלו של גוראל, סבר כך גם שופט

חיים גרשון.
בשנת 1978 היה גרשון מנהל תחנת
מגן־דויד אדום בעיר ופעיל במטה
לבחירת גוראל. מחדרי־התחנה הוגשה
למחנה גוראל עזרה דחופה ועזרה
שוטפת, תוך שימוש בשירותי־התחנה.
כאשר הודח גרשון, על רקע חשיפת
פרשיות־שחיתות בתחנה, נחלץ גוראל
להגיש גם לו עזרה ראשונה. הוא
התערב למענו וסייע לו בניסיונו
להתמנות מזכיר קרן־הביטוח של
מליגה מיותמת

^ אש העיריה, אריה גוראל,
1נבחר באחרונה ברוב גדול
לקאדנציה שניה. גוראל ( )65 הוא
מהנדס במיקצועו, והיה בעבר
מנהל־כללי של מישרד־העבודה.
במשך שנים היה עסקן בדרגות שונות
של מיפלגת העבודה באיזור חיפה
והצפון.
הבחירות האחרונות הביאו לגוראל
תיק מישטרתי קטן. פרופסור יהודית
נאות, מראשי תנועת שינוי בחיפה,
המתריעה כבר שנים על אי־סדרים,
ביזבוז כספי־ציבור ושחיתויות בעיריה,
פנתה אז לוועדת־הבחירות־המרכזית
והגישה תלונה, טיב התלונה: גוראל
ודוברו, יעקב בזק, הוציאו כספי־ציבור
ומימנו בהם חוברת־תעמולה בבחירות.
יושב ראש ועדת־הבחירות, השופט
מאיר שמגר, אסר את הפצת החוברת.
נאות הגישה גם תלונה רישמית
במישטרת חיפה. החיפאים התבקשו
להעביר את התיק למטה הארצי, בגלל

תובע מואשם זוסיה
שותק כמו דג

עורך דין חשוד נבט
העליל על קצינים

מכר דירה בהנחה
הסתדרות פועלי־הבניין. אך סערה
ציבורית מנעה את המינוי.
סערה ציבורית דומה הכריחה את
גוראל להכריז שמועדון התיאטרון
יימסר באמצעות מיכרז. גרשון עצמו
התייאש מלכתחילה ופרש מהמירוץ.
שוחד במישחק כדורגל
ך ץ בר טוב אחר של גודאל הוא
( 1ח״ב המערך החיפאי משה שחל,
עורך־דץ העושה חיל בעסקיו הפרטיים.
לא מכבר הוא הצטרף למישרדו
של עורך־הדץ נפתלי ליפשיץ, אחרי
שעזב את מישרד סלומון בן־ישראל.
שחל עובד עתה במישרד שבו מייצגים
חברות ממשלתיות, אחרי שהכנסת כבר
הביעה מורת־ רוח מכך שח״כים שהם
עורכי־דין במיקצועם מטפלים בתיקים
מסוג זה.
שחל, שהגן על המועדון של
שאולי בחיפה, העסיק במישרדו את
בתו של גוראל.
לגוראל יש סגן, אברהם המאירי,
שבקאדנציה הקודמת הוגש נגדו
כתב־אישום על מעורבות בשוחד
במישחק הכדורגל בין הפועל־חיפה
והפועל פתח־תיקווה. המאירי, מחזיק
תיק הפועל ויושב־ראש מועצת־המנהלים
של התיאטרון העירוני
חיפה, לא יצא לפסק־זמן מהחיים
הציבוריים עד תום מישפטו. גוראל
שיריין לו את המקום מס׳ 2ברשימה
בבחירות האחרונות.
לקבלן זכריה דרוקר כוח רב בעיר.
כל הדלתות פתוחות לפניו.
לא מכבר התברר שהוא חרג בצורה
חמורה בבניית פרוייקט סטלה

מאריס(.כוכב הים הכולל שלושה
גורדי־שחקים. החריגות היו של קומות
שלמות. הוא הבטיח לדיירים שבכל
בניין תהיה דירת־שוער, ולבסוף הן
נמכרו כדירות רגילות. למרות
שהעיריה גילתה זאת בשלב מוקדם,
הוגש נגדו כתב־אישום רק לפני שנה,
וגם זה לא על כל החריגות אלא על
שלושה בלבד.
שלושה התיקים של דרוקר, כל
אחד נכבד ורציני, הפכו לתיק אחד,
מאוחד. גם העיריה וגם השופטת, רעיה
תופרי, הסכימו לאיחוד, שפירושו
ברור.
דרוקר הצליח לדחות את מועד
קיום המישפט פעם אחר פעם. לבסוף
הודה באשמה ונענש בעונש קל ביותר,
כאשר העיריה חזרה בה מתביעתה
להרוס את הקומות החריגות, וגם לא
דרשה. כפל טובת־הנאה עונש
מוחשי ומרתיע לעובר־העכירה.
התנהגות העיריה חמורה פי כמה
ומעוררת עניין במישטרה, משום
שעל-פי חוק שהתקבל לפני כמה
שנים, יש להעמיד לדין פלילי את
האדריכל שנתן יד לחריגות־הבניה.
במיקרה זה לא הועמד איש לדין.
האדריכל, אלפרד מנספלד, הוא
מוותיקי האדריכלים בארץ ומיקירי
חיפה.

,מאסיה אחת
גדולה״
ך* קואליציה העירונית מגינה
1 1על כולם, גם על אנשי הליכוד.
ראש סיעת הליכוד במועצת העיר,
יום־טוב אלקיים, הוא עורך־דץ
במקצועו. נגדו תלוי ועומד תיק חמור

ראש־ועד שדוני
בא לבית־המישפט לעודד

נענש בעונש קל
על עבירות מס־הכנסה, אך משום־מה
הוצא צו־איסור פירסום על פרטי־הפרשה.
בשנת
1980 הסתיים מישפט אזרחי
שבו תבע מהנדס״העיר שפוטר, אבי
קולומבוס, פיצויים מעירית חיפה.
קולומבוס, שמונה במיכרז, היה
לצנינים בעיני ותיקי מחלקת־ההנדסה,
אשר רקמו קנוניה להדיחו.
אדריכל העיר, רפאל קרפל, נתקשר
לפרשת קולומבוס. עליו אמר השופט,
באותו הקשר. :לאחר שראיתי אותו
מצד אחד ואת קולומבוס מצד שני,
ברור לי מדוע יוסף אלמוגי (ראש־העיריה
דאז) העדיף את התובע
קולומבוס. נוסף לכך הובאו ראיות
שאיפשרו לעמוד במידת־מה על
התנהגותו של קרפל. קשה לומר שהן
מחמיאות׳.
אחד העדים המרכזיים בפרשה היה
מהנדס־העיר לשעבר, יוסף כהן, עובד
ותיק שכבר זכה לאיזכור בפירסומים
בהעולם הזה לפני כמעט דור.
בית־המישפט קבע שהוא מסר
גירסות שיקריות, והשופט יוסף
מרגלית אף הוסיף :״אני קובע כי כהן
לא דיבר אמת בפרשה.׳׳
באותו מישפט הוגשה לבית־המישפט
הקלטה סמויה שנעשתה עם
מזכירתו של כהן, נורית קניגשטיין.
באותה שיחה סיפרה המזכירה איך
התנהלו הדברים בעיריה וציינה:
״העיריה היא מאפיה אחת גדולה״.
ההקלטה התקבלה כראיה במישפט.
כהן לא פוטר ממישרתו. בשנת
1978 הוא קיבל את אות יקיר חיפה,
וכאשר פרש לגימלאות הוא מונה
כיועץ בכיר לענייני תיכנון במישרד־הפנים
בירושלים.

איש אחר שהיה מעורב בפרשת
קולומבוס הוא המהנדס משה אורן,
שכהן רצה שהוא יהיה מחליפו בתפקיד
ולא קולומבוס. אורן עצמו הודה, שכהן
הוא שקידם אותו בעבודתו בעיריה.
על אורן אמר השופט :״הוא לא
נרתע מלשקר, והתרשמתי מכך שהוא
חזר ושיקר בכל עניין שבו רצה
להסתיר את התנהגותו הבלתי־ראויה.׳׳
אורן לא פוטר מתפקידו. להיפר.
אחרי פרישת כהן הוא מונה כמהנדס־העיר,
ויצא מבניין העיריה רק אחרי
שפרש לגימלאות.
אך אורן היה קשור לשתי פרשיות
אחרות שעירית חיפה משחקת בהן
תפקיד מרכזי.
הפרשה הראשונה היא בניין בית
הלוחם. במרכזה: תלונות שהגיש
האדריכל דויד ינאי על אי־סדרים
חמורים שנתגלו בעת בניית הפרוייקט
שהוא תיכנן, בשנת .1977 התלונות
מתייחסות גם לעירית חיפה וגם
לאירגון נכי־צה״ל.
בשנת 1978 פשטו אנשי היחידה
לחקירות־הונאה במטה־הארצי על
דירתו של אורן, כאחד החשודים
בפרשיות־השחיתות של בית־הלוחם.
לתדהמת החוקרים הם מצאו באחד
החדרים בדירה אוסף מתנות ורף נייר
עם רשימות קבלנים חיפאים, וליד כל
שם ציון סכום כסף.
התברר שבנו של אורן התחתן
בארצות־הברית, ואורן ערך בביתו
שבחיפה מסיבת גן לקבלנים ולאנשים
שאיתם הוא היה בקשרים. המתנות
שקיבל היו בסדר גודל של עשרות
אלפי שקלים לפי ערך הכסף כיום.
בחקירה אישרו חלק מהקבלנים
שאין להם כל קשר מישפחתי עם אורן.

נפתח תיק על קבלת שוחד, שבנסיבות
רגילות היה אורן מועמד עליו לדין.
במיקרה זה נסגר תיקו באופן תמוה,
.מחוסר ענייו ציבורי״.
אורן עצמו היה עצור בפרשת
בית־הלוחם בשל חשד שחיפה על
מעשי מירמה בפרוייקט.

מ שי!ב

פרשה השניה, שבה היה אורן
1 1מעורב כעובד עיריה, נחשפה לפני
כמה חודשים בדיון שהתקיים בבית־המישפט
העליון.
עיריית חיפה והוועדה המקומית
לתיכנון ולבניה ניסתה להיטיב עם
חברת הבניה דניה ולהעניק לה על
חשבונו של תושב העיר מיגרש בשווי
של יותר מ־ססו אלף דולר במתנה.
קשיש בן ,80 יצחק ישווי, שהיה
בעל קרקעות במקום, פנה לבג״ץ
ושטח לפניו את סיפורו המדהים.
תגובת בג״ץ: עירית חיפה והוועדה
המקומית לתיכנון ולבניה, בראשות
גוראל, ניסו להיליר שולל את
בית־המישפט.
סיפור הפרשה הוא כדלקמן. לפני
שבע שנים הטעתה חברת דגיה את
ועדת־המישנה לתיכנון ולבניה וטענה,
שהיא מסרה לעיריה שטח חליפי
ציבורי, לטובת צרכים ציבוריים. אורן
עצמו הופיע לפני הוועדה. בתוקף
תפקידו, ואישר שהעובדות שמסרה
החברה הן נכונות.
באותה פרשה של המיגרש על
(המשך בעמוד )56
* ק בלני ת מריס ברגלביץ

הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...מה

מזל קיסר:

יוסי גולדברג:

יריב בן־אליעזר:

״לישראל קיסר יש ״כשהכל בלתי־צפוי ״עיתון המיועד לרובו
סלידה מהפעלת מרפקים!״ מותר אם לקוות!״ הנחות משניר במדינה!״
השבוע יצא לאור עוד עיתון יומי. בשיחות בין אנשים
בנושא הביעו כולם את הדיעה שהשוק הישראלי כבר רווי
לגמרי, וכי אין הרבה תיקווה לעיתון יומי נוסף. פניתי אל
ד׳ר יריב בן־אליעזר, מרצה לתיקשורת באוניברסיטת
תל״אביב, ושאלתי אותו אם יש בכלל מושג של שוק רווי
בתחום העיתונות.
קשה להגיר. בעולם יש גידול מתמיד בצריכת עיתונים, בצפיה
בטלוויזיה, אפילו בקריאת ספרים. בשנים האחרונות יש יותר
פנאי לאנשים ואת הפנאי הזה ממלאים העיתונים. לכן, גם אם יש
מצב של שוק רווי, אני לא מאמין שזה המצב אצלנו. ועובדה היא
שהעיתונים בארץ ממשיכים לפרוח, אם הם מנוהלים טוב ואם הם
עונים על הצרכים של האוכלוסיה שאליה הם מופנים,

• בארץ כמו שלנו, שיש בה פחות משני מיליון
קוראי עיתונים, כמה עיתונים צריך?
שמו של ישראל קיסר נמצא גכותרות פגר זמן רב,
ועכשיו יותר מתמיד. יהיה או לא יהיה -זו השאלה
הראשונה והשאלה השניה -מתי יהיהז האם הוא מתוח
במיוחד בזמן האחרון, האם הוא מוסרדז את השאלות
האלה הפניתי אל רעייתו של ישראל קיסר, הגברת מזל
קיסר.
קשה לי מאוד לענות לך. בעיקר בגלל הסיבה הפשוטה שאני
בקושי רואה אותו בזמן האחרון. ערב ערב הוא מגיע הביתה מאוחד
מאוד, מתקלח, קורא כמה עמודים בספר ונרדם. אנחנו כמעט לא
מספיקים לדבר.

• ובכל זאת, אחרי כל־בך הרבה שנים ביחד, את
יכולה להרגיש אם הוא מתוח יותר מהרגיל.

הסכם השלום המפורסם שנחתם בינינו בין לבנון בחודש
מאי בשנה שעברה, גסס גסיסה איטית ומת השבוע. לי אין
זכות להביע את דעתי על העניין, כי שיכנעו אותי במשך
הזמן, שאם אני גרה בקירבת רחוב דיזנגוף, אין לי זכות
דיבור בענייני ביטחון. לכן פניתי אל ראש המועצה
המקומית במטולה, יוסי גולדברג, ושאלתי אותו מה הוא
מרגיש בעיקבות בישול ההסכם.
אנחנו מאז ומתמיד הושטנו ידנו לשלום לשכנינו הלבנוניים.
כשנחתם הסכם־השלום שמחנו, כי זה איפשר ליותר תושבים
לבנוניים לקשור1$יתנו יחסי ידידות וחברות. אם ההסכם יבוטל,
אני מניח שתתעוררנה בעיות, כי אנשים אולי יתחילו לפחוד
להיות ידידים שלנו.

לפני ימים לא רבים מת חברו הטוב, יעקב לוינסון, בצורה
טראגית. הדבר השפיע על ישראל מאוד. קשה לי למדוד איפה
נגמר הצער על לוינסון ואיפה מתחיל המתח בקשר למינוי שלו,
אם בכלל יש מתח כזה.

• מלכד נושא הידידות, האם מכחינה כיטחונית
יהיה הכדל בין התקופה של הסכם השלום וכין
התקופה שאחרי ביטולו

• כמה זמן, לדעתו־ ,הוא יהיה מוכן לחכות
לתפקיד המזכ״ל?

הנושא של השלום בהסכם הזה היה הצהרת כוונות, לא יותר
מזה.

זה לא תלוי בישראל. זה תלוי בהולך. אין לי השערות, כי אני
לא מתעסקת בפוליטיקה. יהיה מזכ״ל ההסתדרות — יהיה. לא
יהיה — לא יהיה. גם ישראל יודע שיש לפעמים אכזבות בחיים.
אני, כמובן, מקווה מאוד שהוא יזכה בתפקיד, אבל זה יקרה רק אם
באמת יתנו לו את התפקיד. אם הוא יצטרך להפעיל מרפקים, כדי
לזרז את התהליך זה לא יקרה לעולם. יש לו סלידה נפשית עמוקה
מדברים כאלה.

• כלומר, אינך דואג בגלל כיטול ההסכם?
אני מקווה בכל ליבי, שהתבונה תיגבר על כל מיני אינטרסים.

• אתה יכול־ לקוות שבנושא לבנון תיגבר
התבונה?
בנושא לבנון כל דבר הוא בבחינת נעלם. אי־אפשר לדעת שום
דבר. בנושא לבנון הכל בלתי צפוי, אז מותר לקוות.

דווקא בארץ כמו שלנו, אולי צריך יותר מאשר בארץ אחרת.
אנחנו נמצאים בלחץ מתמיד של חדשות. כל שעה אנחנו שומעים
חדשות ברדיו וקוראי העיתונים בארץ קוראים יותר מאשר עיתון
אחר (לפחות בסופי״השבוע) ,אנשים צריכים עוד ועוד
אינפורמציה, וזאת, במיוחד באזורנו משתנה כל הזמן.

• בכמה אינטרפרטציות אפשר להגיש את אותן
הידיעות?
זו לא שאלה של האינטרפרטציות, זו יותר שאלה של בחירה.
איזה ידיעות להגיש וכיצד להגיש אותן. הנטיה של הציבור היא
לקרוא פחות פובליציסטיקה. היום רוצים יותר כותרות גדולות
ותמונות גדולות ומתחתיהן ידיעות קצרות וברורות. פה ושם איזה
מדור אישי וקצר. מעט מאור אנשים קוראים מאמרי מערכת

ארוכים.

• מה דעתך על סיכוייו של העיתון החדש?
אני מניח שבהתחלה תהיה סקרנות לגביו, אבל אני יודע
שאנשים מוותרים בקושי רב על הרגלי הקריאה שלהם. העיתון
החדש ינסה לעשות לידיעות אחרונות מה שהוא עשה למעריב,
אבל מי שרגיל לעיתון מסויים, יהיה לו קשה לעבור לעיתון אחר.
לעיתון החרש יהיה סיכוי טוב, אס הוא יכוון לאנשים צעירים
מאוד שעדיין לא גיבשו הרגלי קריאה. לגבי הקוראים הוותיקים,
תהיה להם בעיה.
לא ראיתי סטארים גדולים בין המשתתפים בעיתון החדש.
להיפך, נראה לי כי הוא מיועד אל הרובד הכי נמוך והכי פחות
משכיל באוכלוסיה. בקיצור העיתון הזה הוא חידה גדולה בעיני.

• אתה תקרא אותו?
אני אקרא אותו, כמו שאני קורא את כל השאר, כי זאת
פרנסתי.

ם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...חה הם

יגאל ידין:

עמוס קדברא:

מיקי פרד:

״הס־ווה,מצדה, משותת ..חבוות הביטוח רא ..לילדי לבנון אין
א ת ההיסטוריה!׳׳ תסכימו רבטח אותי! בידור. רק מילחמה!״
סידרת הטלוויזיה. מצדה׳ מוקרנת אצלנו כבר ארבעה
שבועות. הדיעה הרווחת היא שזהו עוד קיטש אמריקאי,
ובכל זאת אנשים יושבים וממשיכים לצפות בה. שאלתי
את פרוס׳ יגאל ידיו מה דעתו על אמינותה ההיסטורית של
הטידרה, אם הוא בכלל צופה בה.
אני כבר ראיתי את זה כסרט קולנוע בן ארבע שעות. יש
בסידרה כמה ליקויים רציניים, חלק מכוונים וחלק לא. הסרט
מבוסס על תסריט שנכתב לפי סיפרו של ארנסט ק׳ גאז. כבר
בספר יש שיפורים שונים ובתסריט נוספו, כמובן, עוד שיפורים,
שאין להם שום אחיזה בהיסטוריה.

• למשל?
הדמות המרכזית, סילווה, מוצגת בסרט כבן־אדם נאור, רודף
שלום, שלא רוצה את כל המילחמה הזאת. בחור סימפטי, כמעט
ג׳נטלמן אנגלי. כל זאת, כשבסיפרי ההיסטוריה ידועים על סילווה
רק פרטים מעטים מאוד: על מי הוא פקד, נגד מי הוא נלחם
ובשום־אופן אין כל תיאור על אופיו של האיש. המקור היחידי
הקיים הוא יוספוס פלביום, ומשם בוודאי לא לקח ארנסט גאן את
דמותו של סילווה, אלא פשוט בנה דמות מכוונת ומגמתית. וזה
כמובן לא מוצא חן בעיני. הצופה הנאיבי ישאל בוודאי אם
הרומאים היו כל־כר נחמדים ונאורים למה כל העניין הזה?

• אמרת משהו גם על ליקויים שאינם מכוונים.
כן, פיטר אוטול הוא פשוט שחקן משגע ופיטר שטראוס הרבה
פחות. כל צופה מייד יוצר סימפטיה לסילווה לצד שהוא מייצג.
אלעזר בן־יאיר מוצג כאן בדיוק כמו שהגויים בנידיורק רוצים
לראות את היהודי מברוקלין. אני בטוח שאחרי הסידרה הזאת
__ ה ת עו ר ר ויכוח בין האמריקאים, על השאלה מדוע הפיטר שטראום
הזה לא הגיע להסכם עם הפיטר אוטול הזה.

• מה לגבי הסרטים, הבגדים, הנשק, המגורים?
אני לא יודע מאיפה הם מצאו את הבגדים של הקנאים שנראים
כמו חבורה של אנשי אש״פ. בשום מקום לא גילו ולא אמרו
שהקנאים לבשו כפיות, למשל. לעומת זאת, בכל מה שנוגע
לרומאים זה ממש טוב מאוד. הבגדים והנשק — כאן הם עשו
עבודה ממש מצוינת.

• בסיכום, אתה חושב שהסרט מעוות את
ההיסטוריה?

כשראיתי את מיפגן הטירוף של הקוטם עמוס קדברא,
תהיתי איזה משוגע הסכים לבטח אותו, ותמורת איזה
סכום. בתום המיפגן שאלתי את עמוס קדברא את שתי
השאלות שהטרידו אותי בעודו מסכן את חייו.
לא הייתי מבוטח בכלל, כי אף אחד לא הסכים לבטח אותי.
פניתי לחברת־ביטוח שמתקחה בביטוחים מיוחדים והסברתי להם
את פרטי המיבצע. הם תפסו פחד והתקשרו מייד לחברת לוידט
בלונדון, כדי להתייעץ איתם. נראה שמלונדון יעצו להם לא לבטח
אותי. ניסיתי ללכת לחברות אחרון כולם היו אדיבים, אבל כולם
ביקשו לחשוב ואחרי שגמרו לחשוב, סירבו לי.

• מה היה סכום הביטוח שביקשת?
רציתי לבטח את עצמי ב־ 200 אלף דולר לטובת בני בן וד,6
למשך חודש ימים (תקופת האימונים והמיפגן עצמו) .לא היה
איכפת לי מה תהיה גודל הפרמיה. הייתי מוכן לשלם כל סכום.

• אני בטוחה שהיו מיסגנים כמו שלך בעולם
ושם בוודאי הסכימו לבטח את המשתתפים?
לא היה מיפגן בדיוק כמו שלי בעולם. היו דברים דומים, כמו
הלוליין הזה ממיאמי־ביץ׳ שנפל מהליקופטר לפני חודשיים
והתרסק לעיני מצלמות הטלוויזיה, ואולי זה היה הדבר האחרון
שראו סוכני הביטוח שלי. שכחתי לציין שמה שהם כן הסכימו
לבטח היה צד ג׳ ,כלומר, אם בגללי היה נפגע מישהו אחר,
המישהו האחר היה מבוטח.
לא רק סוכני״הביטוח חששו. כל האחרים שהיו מעורבים
במיבצע, כמו המהנדס שתיכנן ובנה את מיתקן הרגליים או המסגר
שבנה את חלקי הברזל. הם עשו את העבודה בהתלהבות ואפילו
ללא תשלום, אבל אף אחד לא היה מוכן לחתום על העבודה שלו.

• מה עושים כדי להזמין ילדים לבנוניים
לישראל?

• טוב שלא ביקשו ממך שתחתום להם על
אחריות.

מתקשרים לפיקוד־צפון והם מקשרים אותנו ליחידה מיוחדת
שעוסקת בתיאום עם אזרחי לבנת. קיבלנו מהם אישור עקרוני
ומשם זה כבר מתגלגל מעצמו.

מה זה לא ביקשו — ביום האחרון לפני המיפגן כל הזמן
חתמתי. חתמתי למישטרה שלא יהיו לה צרות בגללי, חתמתי
למינהל התעופה האזרחית, חתמתי לחברת כימאוויר.

אגד תסיע אותם מלבנון לחיפה ובחיפה הם יעלו על רכבת
ישראל, שתעצור במיוחד עבורם בתחנת גני־התערוכה.

• על מה חתמת להם?
על כל מה שהם רצו. בהתחלה זה היה מיסמך קטן, אבל
אחר״כך, כשהם הבינו שאני רציני, הם הביאו מסמכי ענק,
מנוסחים בידי עורכי־הדין של החברות שלהם. לא היה לי כבר זמן
ללכת ולבדוק כל סעיף, אז חתמתי על הכל.

בהחלט. כמומחה אני אפילו כועס ובצופה יש לי הרגשה שזה
קיטש

כמה עלה לך המיבצע הזה ומה תרוויח ממנו?

פנו. אבל אחרי שראיתי את התסריט והבנתי לאיזה כיוון זה
הולד, סירבתי.

הכל ביחד עלה לי 3,000 דולר והרווח הוא, שהמיפגן המצולם
הזה כבר נקנה על־ידי הטלוויזיה האירופית, וזה פוש אדיר
בשבילי.

• האם לא סנו אליך לייעץ?

הסכם השלום בין ישראל ולבנון מבוטל בימים אלה,
ולמרות זאת יושבים כבר 120 ילדים לבנוניים על
המיזוודות וממתינים לטיול בן יום אחד לתל־אביב.
הילדים מלבנון יהיו אורחי קרנבל פורים, שיערך באמצע
חודש מרס בגני״התערוכה. שאלתי את מיקי פלד, אחד
ממפיקי האירוע, איך נולד רעיון הבאת הילדים הלבנונים.
הגתה את הרעיון אשת יחסי־הציבור שלנו, רונית ארבל. נכון
שיש פה גם נימוק פירסומי, אבל זו לא הסיבה היחידה. חשבנו
שלילדי לבנון באמת אין שום בידור. מילחמה היא, כידוע, לא
בידור לאף אחד חה כל מה שיש להם שם. רונית הציעה את הרעיון
וכולנו נדלקנו עליו.

• מי יביא אותם הנה?

• מי בחר את הילדים שיבואו הנה?
אין לנו שום קשר לבחירת הילדים. יש מטה מיוחד בלבנון
שמטפל בזה. אני מניח שיבואו אלה שיהיה להם אישור מההורים
שלהם.

• הילדים יודעים למה הם באים? מה זה סורים,
מה זה קרנבל?
מייד עם בואם נערוך להם ארוחה חגיגית והמתרגם, ששכרנו
במיוחד עבורם, יסביר להם כל מה שהם צריכים לדעת על פורים.
המתרגם יישאר צמוד אליהם במשך כל זמן ביקורם בקרנבל.

לראשונה בישראל

יין הבי תה-
במחיר הכרם

81111118111816
({1/1?£ 0/1/1 £>{21X116

טלפן 03-224887 ובתוך שעות ספורות נביא לביתך 2ובקבוקי
כרמל(או יותר) בהנחה גדולה, ו־ 3כוסות יין במתנה!
כמה מילים

כמה מילים

כמה מילים

על החברה החדשה

על המבחר והמחיר

על המתנה

חברת ״על הייך מיישמת בישראל את שיטת
שיווק המשקאות המקובלת בכל מדינות
המערב. אתה מחייג אלינו בכל שעה, ובתוך
שעות ספורות מניע לביתך ארגז ובו 12
בקבוקי כרמל שהזמנת.
אתה נהנה מהמחיר הכי נמוך בעיר(באחריות),
חוסך מעצמך סחיבת בקבוקים מייגעת,
ומבטיח לעצמך מלאי משקאות בבית -
ליום־יום, למסיבה, וכמתנה.

״על הייך תביא לביתך כל משקה שתבחר
מהמנוון העצום של כרמל, במחירי הכרם.
המחיר הכי נמוך בעיר.
לפניך רשימת משקאות לדוגמא:

כל המזמין בחודש הראשון מקבל בנוסף
להנחה 3כוסות יין משובחות -חינם. אז אולי
כדאי להזמין 2ארגזים, שיהיה סטז

כמה מילים

על ההזמנה
טלפן 03-224887 והזמן 12 בקבוקי כרמל(או
יותר) כבחירתך. אם תזמין בין השעות 8:00
ל־ 7:00ו, יגיע הארגז לביתך עוד באותו יום.
אם תזמין אחרי השעה 7:00ו, טלפן
03-248121 עבור מנוי .3044 אנו נתקשר אליך
ונביא את הארגז לביתך בתוך 24 שעות, בשעה
הנוחה לך ביותר. בשלב זה יסופקו הזמנות
לאזור ת״א וסביבתה בלבד.

יינות עממיים:

שמנן:

שושנת הכרמל
אדום עתיק

יין הנשיא
פנטזיה

יינות שולחניים:

שונים:

סמיון לבן
גרנאשרתה

שולחניים מובחרים:

פטיט סירה
סוביניון לבן סלקט אמרלדריזלינג קברנה סלקט

שוקולד קוקטייל אמרטו וודקה
וודקה רומנוף
אראק 50
ברנדי 777
כרמליטה סנגריה

ייי

שיכור מי שלא ג ח רי

יין הביתה-
במחיר הכרם

#יטנ! 0₪£11ט ט מ.#7
כל המ שקאו ת כשרים לפסח

03-224887

טלפן 03-224887ו־ 12 בקבוקי
כרמל יגיעו לביתך בתוך שעות
ספורות. אחרי השעה 7:00ו טלפן
ו 2ו 03-248 למנוי 3044 ונתקשר
אליך מיד.

.אחרי השעה 17:00 טלפן 03-248121 מנוי 3044 מתקשר אליך מיד,

•#ט₪שמ 3טנ? אלאמה ס ש מפ ש ט

1 # .ם ט₪03 פח אלאמה # .טטשמפטט אלאמה.

העולם: אמני הרעב

אז שכתב פרנץ קפקא את סיפורו הקצר הנפלא א מן
^ /הרעב, עברו שנים רבות. היצור הנודד, הקירקסי, המרעיב
את עצמו כדי לספק לקהל הסקרנים האירופי חוויה מרטיטה,
אכזוטית, שנועדה גם להזין אינסטינקטים סאדיסטיים אפלים,
יצא כבר מזמן מהאופנה.

במרחב של מערב אסיה, עלול לגרום לשרשרת של משברים
הרי־אסון בכל רחבי העולם. יש להקים מנגנונים התערבותיים,
בנוסח מדינת־הרווחה המתוכננת מיסודה של הסוציאלי
דמוקרטיה, שיפקחו על חלוקת המשאבים בעולם כולו.
נבואות זעם וליגלרג. בראנדט לא חיקה את עמיתו
הסוציאל־דמוקראטי, יצחק בן אהרון, ונמנע מלקרוא למאמרו
בלה־מונד ״עוז לתמורה בטרם פורענות״ .אבל השם היה יכול
להיות מתאים.
בראנדט עדיין סבור שאי־מימוש תוכניתו יביא אסונות נוראים
לעולם כולו. הניוון והרעב בחלקים גדולים של העולם ימיטו
שואה גם על החלקים השבעים והשאננים. גלי־הגירה
ממדינות־המצוקה עלולים לצאת מכלל שליטה. מיתון יפקוד את
העולם התעשייתי, כתוצאה מירידת ביקושים בעולם השלישי.
כל התהליכים האלה עדיין לא מוצו, וכמה מנבואות־הזעם נדחו
על־ירי מומחים בביטול לגלגני.
בשלב זה עדיין קשה לשפוט. רק שתי עובדות אינן ניתנות
להפרכה: דוח־בראנדט והמגמות שעומדות בבסיסו נגנזו לזמן
ארוך; בחלקים נרחבים של אפריקה ואסיה שורר רעב כבד, הפוגע
במיליוני בני־אדם.
אפילי גרגיר אחד. סיפרו החדש של לסטר בראון, מצב
העולם ב־ ,1984 מביא נתונים רבים, המחזקים את תחושת
החירום, אותה ניסה בראנרט לעורר, לשווא. בראון מדווח שייצור
החיטה לסוגיה באפריקה ירד ב־ 11 אחוז מאז .1970

בעל תוכניח בראגדט
לא פילנטרוס
תחת האמן הבודד רועבים כיום מליונים, לעיני קהל־צופים
אדיש, אולי משועשע, של העולם התעשייתי, הצפוני, השבע.
אלא שמאסות גדולות אינן מסוגלות ליהנות את הצופים לזמן רב.
ההתעניינות ברעבי העולם מתעוררת וגוועת, באורח כמעט
עונתי. רבים מתייחסים לכך
באורח פאטליסטי, כמעט כמו
לפיגעי־הטבע.
אפילו התוכנית השאפתנית.
שחוברה לפני שנים אחדות
על־ידי וילי בראנדט וזכתה
לפירסום כלל־עולמי רחב,
עומדת לפני גניזה. מאז הופעת
הדוח, שחובר על־ידי צוות
בראשות וילי בראנדט, ושכלל
גם אישים שמרניים מתונים, כמו
ראש־ממשלת בריטניה לשעבר
ארוארד הית׳ ,עבר על העולם
הרכושני תהליך היימנה ברור.
ג׳ימי קארטר נעלם, רונאלד רגן
ומרגארט תאצ׳ר, חסרי הרגישות
הסוציאלית, מושלים כיום
בכיפה.
גם גרמניה, שמיפלגתה ה־סוציאל־דמוקרטית
הביעה תמיכה
זהירה במגמות של בראנדט,
בחרה בימין השמרני בדמותו
הגמלונית של הלמוט קול.
הפיתרונות הדחופים של 1980
סופר נ,״4קא
אינם עומדים כלל לביצוע
יצא מהאופנה
ב־ .1984 פירוש הדבר איננו אלא
קבורה בלתי־מכובדת לכוונותיו
הטובות של בראנדט, להנהיג מעין מדינת־רווחה עולמית שתווסת
את התהליכים הכלכליים, ושתעודד צמיחה ופיתוח רחבי־ממרים
בעולם השלישי.
אלפי מחשבים לגאנה. בראנדט לא היה פילנטרום,
והתוכנית שלו לא ריברה על סיוע לשיכבות המצוקה בעולם
מטעמים של מוסר גרידא. מחברי הדוח שנקרא על שמו סברו,
שהעברת משאבים מאסיבית מהעולם התעשייתי לעולם השלישי
תסייע, בסופו של חשבון, גם לחזקים.
בראנרט לא חלם על מהפכה סוציאליסטיודמיבנית, אלא על
חלוקת משאבים ראציונלית, שתפתח במדינות אפריקה, אסיה
ואמריקה הדרומית והמרכזית שווקים מגוונים ומתוחכמים יותר,
שיעניקו, מצידם, דחיפה עצומה לכוחות היצרניים במערב.
״אם גאנה, למשל, תגיע למצב שבו תצטרך עשרות אלפי
מחשבים, לתיכנון חברתי־כלכלי משוכלל יותר, ייהנו מכך
המעצמות הטכנולוגיות,״ טען בראנרט במאמר שפירסם לפני
שנים אחדות בלה־מונד הצרפתי. הוא טען שאין חשיבות רבה
ל״תאוריית התלות״ ,המייחסת את העושר בצפון באורח ישיר
לדיכוי בדרום.
״זה פועל רק לטווח קצר,״ טען אז בראנרט ,״לטווח ארוך יותר
קיים יחס הדדי בין כל חלקי העולם.
״משבר הדלק ב־ 1973 הוכיח, שסיכסוך מקומי, במיקרה זה

סוציאל־דמוקר*:ט בן־אהרון
השם היה מתאים
לדבריו, קיימת סכנה ש־ 145 מיליון בני אדם. ב־ 22 מדינות
אפריקאיות שונות, ירעבו ללחם, כתוצאה מהעדר השקעות
בחקלאות, הידלדלות האדמות הפוריות, וקצב הילודה הגדול.
תפוקת הגרעינים בעולם כולו הושפעה ממשבר־הדלק

ב־ ,1973 שכן החקלאות במערב, ובעיקר בצפון־אמריקה, היא
מתועשת. מאז משבר הדלק ועד היום גדל ייצור הגרעינים רק ב־2
אחוזים לשנה.
הגידול של 3.1אחוזים, שהיה קיים לפני ,1973 סיפק את
צורכי־העולם. אומנם ארצות־הברית ממשיכה לייצר כמויות
עצומות של חיטה ושל גרעינים אחרים, אבל רוב הכמות הנוספת

ונוי חוו!
ממש נחטפת על־ידי ברית־המועצות, שחקלאותה הכושלת יצרה
תלות כלכלית במעצמת־העל המתחרה.
לארצות־הברית יש עודפים גם בזכות הירידה הגדולה בילודה
במדינה זאת. לסטר בראון קובע ,״שאם אוכלוסיית ארצות־הברית
היתה גדלה בשיעור זהה לגידול באמריקה הדרומית והמרכזית,
לא היתה וושינגטון מסוגלת לייצא אפילו גרגיר חיטה אחד. כל
המזון המיוצר היה מופנה לצריכה מקומית.״
כל יצרניות המזון הגדולות, מלבד ארצות־הברית — בכללן
ברית־המועצות, הודו וסין — נאלצות לייבא גרעינים, ואין חוזים
קץ לתהליך זה בשנים הקרובות. במצב דברים זה משחקות
מדינות העולם השלישי בין המערב והמיזרח, מה גם שרובן ממש
התרוששו כתוצאה ישירה מהעליה התלולה במחירי־הדלק מאז
. 1973
לא בשורה טובה. למרבה האירוניה לא נהנו החקלאים
האמריקאיים מהמשבר העולמי. בראון מדווח שהחקלאים הסתבכו
בחובות׳עצומים. שוב כתוצאה ממחירי־הדלק. שגם היציבות של
השנתיים האחרונות איננה משגה את העובדה שהם עלו בעשור
האחרון באורח דראסטי.
ב־ ,1973 מספר בראון, הרוויחו החקלאים בארצות־הברית 30
מיליארד דולר, ואילו חובם הגיע ל־ 65 מיליארד. ב־ ,1983 אחרי
הרכבת האווירית האדירה של מזון לסובייטים, הגיעו הרווחים נטו
רק ל־ 22 מיליארד, ואילו החוב תפח ל־ 215 מיליארד דולה
כל הנתונים האלה אינם מבשרים טובות לרעבי אפריקה ואסיה,
שסבלו בשנתיים האחרונות גם מבצורת קשה. הצורך בתיכנון
כלכלי בנוסח וילי בראנדט (לפחות) נראה, כאילו, מובן מאליו.
העובדה שאין כל סיכוי להגשים אפילו חלקים מיזעריים
מהתוכנית הזאת, תביא גם לתוצאות פוליטיות קשות ביותר,
שיהפכו את העשור הבא לסוער, ואולי גם רווי־דם.

בריטניה: התבוסה
של סר האמפרי
* יתכן שהתוכנית ״כן אדוני השר״ היא החביבה ביותר
על ראש־ממשלת בריטניה, סרגרט תאצ׳ר. בפועל היא
דואגת שעובדי״מרינה מסוגו של סר האמפרי לא יוכלו
לשלוט במישרדי־הממשלה, ולנווט את הפוליטיקאים, כפי
שהדבר. נעשה בתוכנית המבריקה.
אולי היה מתעל)? .מאמר מפורט וארוך שהופיע
השבוע בשבועון הבריטי ניו־סטייטסמן מוכיח, שתאצ׳ר
הצליחה לרסן ולשלוט בעוברי־המדינד״ בצורה שכמוה לא
ידעה בריטניה מאז התקופה הוויקטוריאנית, החביבה כל־כך
על גברת הברזל.
סר האמפרי היה אולי מתעלף. אבל תאצ׳ר הצליחה
לצמצם את מיספר עובדי המדינה מ״ 732 אלף ל* 630 אלף,
המיספר הקטן ביותר מאז מילחמת־העולס השניה. הקטנת
מיספר העובדים לוותה בקיצוצים עצומים בתקציבי הרווחה
והתרבות שגרמו למהפך באורח־החיים ובאיכות-החיים
הבריטיים, ודירדרו את המדינה מחברה בנוסח מערב־אירופי
לארץ כמעט מפגרת.
היא גם יצרה מסע הפחדה נגד הצטרפות לאיגודים
מקצועיים, והרתיעה כ־ 10 אלפים מעובדיה הבכירים
מלהשתייך לאיגוד רב־עוצמה.
הוא היד! סולח. מומחים לענייני בריטניה טוענים•
שתאצ׳ר הייתה מפייסת בקלות רבד. את סר האמפרי.
הפקידים הבכירים מעולם לא הכשילו שר שמרני, טוענים
יודעי דבר. הם, בדרך כלל, הזרהו עימו בכל ליבם.

סר האמפרי(גי׳;ל האותורן)
הזדהות עס התקופה הוויקטוריאנית
רק שרי הלייבור סבלו מתיגרת־ידם של הסנובים בצמרת
המינהל. ואשר לאיגודים, האמפרי היה סולח הכל לתאצ׳ר,
בזכות הפגיעה באיגודים המיקצועיים, שנואי־נפשם של בני
המעמד הגבוה בבריטניה.עמיתו

— הנדון

(המשך מעמוד )9
האם חברות־הבניה של ההסתדרות בונות
בתים לעניים, לבני שכונות־המצוקה, בשעה
שמתחריהן בונות שכונות־וילות לעשירים?

כל אלה הן שאלות־תם וכל אדם
בארץ יודע את התשובה: אין שום
הבדל בין מיפעלי ההסתדרות ובי:
מיפעלים אחרים. לא בשיטת־התיסעול,
לא ביעדי־הסעולה. אלה הם מיפעלים
קפיטליסטים בשוטים, לכל הדבר.
אך יש שני הבדלים, ועליהם יש לעמוד.

^ן ודס כל, בחברה קפיטליסטית פרטית יש
\ /בעלי־מניות, הדואגים לאינטרסים שלהם.
גם בארצות־הברית קשה למנהל להגיע
לעמדת־שילטון מוחלטת בקונצרן, ולעשות בו
כבתון־ שלו, מפני שבעלי־המניות מסתכלים
מעבר לכתפו.

בחברת־העובדים אין גם ביקורת
כזאת.
כפי שהתגלה בפרשה, פעל לוינסון בבנק
ובבנותיו כבוס בילעדי. על כך אין כל ויכוח. גם
עמירם סיוון, שזרק סביבו בימים האחרונים
הכרזות־הבל למכביר(וכדאי מאוד לבדוק מדוע
הוא עושה זאת) הודה בדו״ח שלו שלוינסון
הפקיד סכומי־עתק בחשבונות סודיים ומשך מהם
כספים, מבלי לרשום את הדברים ומבלי לדווח
עליהם לאיש. הוויכוח הוא רק על יעדי הכספים
האלה, ולאיזה כיס נכנסו.

שום מנהל של בנק קפיטליסטי סרטי
בארץ ובעולם לא היה מעז לעשות זאת.
וזהו הבדל גדול.
^ ך יותר חשוב ההבדל השני.
>£מיפעל פרטי מתנהל כפי שהוא מתנהל
לטובת הרווחים של בעלי־מניותיו והמשכורות
של מנהליו. זה ברור ומובן ומוסכם על הכל.
אבל המיפעלים של חברת־העובדים שייכים
להסתדרות — גוף שתפקידו הוא להיאבק למען
שיפור תנאי העבודה והשכר של העובדים
השכירים במדינה.
מיפעל תעשייתי או מיסחרי מעוניין, מטבע
ברייתו, בקיום שכר נמוך ותנאי־עבודה ירודים.
איגוד־העובדים מצווה להיאבק למען שכר גבוה
ותנאי״עבודה שפירים. בחברה תקינה קיים איזון
סביר בין שתי הדרישות, תוך מאבק מתמיד.

אף כאשר ההסתדרות היא מעבידה
ענקית, החולשת על יותר מרבע מן
התוצר הלאומי — מי קובע? מנהיגי
האיגוד־המיקצועי או הבוסים של
המיפעלים? מזכיר אגודת־פועלי־הבניין
או מנהל. סולל בונה״? ראשי
אגודת־פועלי־המתכת או ראשי ״כור״?
מזכירי הקיבוצים או הבוס של ״בנק
הפועלים״?

שיחר
צל״ש
תיקחה חד שה
• לעורך השבוע -יומן אירועים, מיכה
לימור, על מהדורה מצויינת, ובין השאר:
לירון קימור על כתבה מרתקת על
בית־החינוך בשכונת קטמונים, שהיה בה כדי
לנטוע בלב הצופים תיקווה חדשה לגבי עתיד
החברה הישרלאית.
למוטי קירשנבאום על כתבה מעניינת
על ריקורי־הרחוב האמריקאיים, שבה הצטיין
במיוחד הצלם.
ליעקב אחימאיר על כתבה הוגנת על
הצהרון הציבעוני, חדשות.

טרור ימני !מטורף
• לכתב־ ה ט לוויזי ה גיל סדן על סירטו,
שהוקרן במיסגרת מבט שני, שעסק בקשת
קבוצות הטרוף הימני, הפועלות כיום בישראל.
בסרט זה הצליח סדן להמחיש ויזואלית מעט מן
הטירוף המנחה קבוצות אלה, המתואר מזה
חודשיים בסידרה הניאו־פאשיזם הישראלי
המתפרסמת בהעולם הזה החל ביואל לרנר,
מייסד ומנהיג החשמונאים; דרך מישע משכן,
שובת־הרעב מחבל־ימית; אמנון תדמור, ה־
״כנעני״ של קיריית־ארבע; יולי הלר ועוד חצי
תריסר מיני־מנהיגים של שולי הימין־המטורף.
סירטו של גיל סדן שב והמחיש את האיום של
הקבוצות הללו על הדמוקרטיה הישראלית, את
הרוח הגזענית המנחה אותן, ואת ההסתברות
שקבוצות אלו, או דומות להן, עשויות להצית את
חבית״הבנזין הרגישה של היחסים היהו־דיים־ערביים
בישראל ובשטחים הכבושים.

מאחרי המירקע
הסדק של שירח
הידיעה על האפשרות שהצמד ראובן
ריבלין ודן שילון הוא המועדף של
ראש־הממשלה יצחק שמיר לניהול רשות־השידור,
היא ידיעה בדוקה, שמקורה במישרד
ראש־הממשלה (העולם הזה .)29.2.84
היתה באפשרות זו פירצה אחת: נכונותו
הסופית של שילון לאייש את מקומו של יוסך
לפיד. שילון, שאינו חושש מלחצים פוליטיים,
והמאמין בכוחו לנהל את רשות־השידור — מצוי
בעיצומה של פריצה לשוק־הטלוויזיה הבינלאומי.
בשנה
האחרונה, במיסגרת חברת הסרטים
רימון -תיקשורת, הצליח שילון להקים

סגר־וונו

גם השבוע לא עבר בלא קרב תורני
בחטיבת־זזחדשות של הטלוויזיה, המעיד לא מעט
על האנארכיזם המאפיין את החטיבה בעת
האחרונה.
הקרב החל כאשר הציע הכתב־המדיני יירם
דינן רעיון לכתבה לעורך מבט, מיכאל
קויפץ. זה אמר לו :״צא לצלם אותה:״
כעבור זמן קצר בא הכתב ישראל סגל, ששב
באחרונה מחופשה בעיתונות המודפסת והעלה
את אותו הרעיץ להכנת כתבה.
גם לסגל השיב קרפין: צא להכין את מכתבה.
כאשר נודע לרונן שלא רק הוא מביו כתבה
על נושא זה הוא חזר אל קרפץ ושאל :״מה זה?
קרפין השיב לוו ״הכתבה הטובה יותר — היא
שתשודר!״
על החלטה זו של קרפין נוספה החלטה דומה
של מנהל החטיבה, י אי רשטת •
כאשר השלים רונן את כתבתו החליט שנושא
זה הוא עניינו של מגב״ל הרשות, ירסן! ל פיד.
הוא ניגש ללפיד. למשמע דבריו, הודה לפיד
לשטרן ולקרפץ להקפיא את שתי הכתבות. ולא
לשדרן.
בתיקשורת ביותר מכובדים להישגים
האלקטרונית הבינלאומית הוא מנהל מח־לקת־הספורט
לשעבר, אלכם גילעדי, המכהן
היום כאחד מסגני־הנשיא של חברת הטלוויזיה
האמריקאית אי־בי־סי.
גילעדי, שהיה צריך לשוב לעבודתו
בטלוויזיה ב־ 1בינואר, החליט שלא לשוב, ונטל
את דמי־הפיטורין מרשות־השידור.
השמועה טוענת שאם ימונה יועץ
ראש־הממשלה לשעבר לענייני תיקשורת, אורי
פורת, למישרת מנכ״ל רשות־השידור, אחת
ממטרותיו הראשונות היא הדחת טוכיה סער
מתפקיד מנהל־הטלוויזיה(או המתנה של תישעה
חודשים לתום הקדנציה שלו) ,והבאתו של
גילעדי(שעימו הוא מיודד אישית) למישרה זו.
העובדה ששניים מעובדיה הבכירים של
הטלוויזיה — דן שילון ואלכס גילעדי — הגיעו
להישגים בינלאומיים בתיקשורת הבינלאומית
בעוד שהם מחוסרי־תעסוקה בטלוויזיה הישראלית
מעוררת שאלה.
אולי זו הסיבה האמיתית לדלילות, המאפיינת
את הפקות הטלוויזיה בשנתיים־שלוש האחרונים.

מיוחסים ודפוקים

ובצורה נוקבת עוד יותר:

מי שייך למי? ״חברת העובדים״
להסתדרות — או ההסתדרות ל״חברת
העובדים״?

אין ספק שדבר־מה רקוב בממלכת
רשות־השידור בעת האחרונה. דוגמה נוספת:
התעלמות הנהלת רשות־השידור מהוראות שהיא
עצמה מפרסמת בין כתלי הרשות.
לפני כמה שבועות הפיץ המנכ״ל, יוסך
לפיד, הודעה, המזהירה את כתבי הרשות (רדיו

* * ל רקע זה מקבלים הגילויים שבפרשת
/לוינסון משמעות לגמרי אחרת, והרבה יותר
עמוקה.
אני מקווה שבמשך החקירה יתגלו מעשיו של
יעקב לוינסון, יעדם ומטרתם, ואז יוכח לכאן או
לכאן אם היה האיש צהור כשלג או שחור משחור,
או משהו באמצע.

זה חשוב מאוד לדעת, למען ההיגיינה
הציבורית וגם כדי שלא יקומו מיתוסים
חדשים ויריבים, מן הסוג של ״מי הרג
את ארלוזורוב״ או ״מי נתן את
ההוראה״?

אך חשוב הרבה יותר להסיק מסקנות מן המצב
המתגלה בפרשה, ושאינו נתון בשום ויכוח.
הוכח כי הבוסים של המשק ההסתדרותי
השתחררו מכל זיקה לציבור העובדים, ואינם
כפופים לביקורת שלו. הוכח שאין לעובדים שום
שליטה על המשק השייך להם, משק שהוקם
על־ידם למען עצמם.

שום ניתוח קוסמטי לא יעזור כאן.
העברת השילטון מ״כנופיה א׳ לכנופיה
ב׳״ בוודאי לא תביא תועלת. הדרישה
להטלת המרות של ״המיפלגה״ על משק
זה היא שערוריה כשלעצמה.

לא ״המיפלגה״ צריכה להטיל מרות על חברת
העובדים, אלא ציבור העובדים, חברי ההסתדרות.

אך לשם כך הם צריכים להטיל קודם
כל מרות על ההסתדרות עצמה.
כדי להחזיר אותה לתפקיד שהיא קיבלה על
עצמה עם היווסדה: לפעול למען חברה צודקת.

אם לתקן את המילים ששרנו פעם:
״לא אל, לא משל, לא קיסר!״.

חוזר(?) שילון
חלק בבעלות
חברת־בת בניו״יורק, שמיקמה את עצמה בסרק
צר בשטח הפקות הטלוויזיה. חברה זו החלה
כמעניקת־שירותים למאות הכתבים הזרים
הפועלים בניו־יורק, והפכה עד מהרה לחברה
גדולה המעניקה שירותים גם לרשתות הטלוויזיה
הגדולות של ארצות־הברית.
חלקו בחברה זו גדול, וכניסתו למישרת
מנכ״ל רשות־השידור עשויה לגרום לו להפסדים
כספיים חמורים. בין ההצעות שקיבל שילון
הוצע, בין השאר, שבמיסגרת הנחיות ״ועדת
אשר״ ימשיך לשמור על חלקו בבעלות חברה זו.
בימים אלה יוכרע סופית המאבק על איוש
המישרות הפוליטיות של רשות־השידור, ובכללם
מינוי חברי המליאה והוועד־המנהל.

גירעדי: סוף?
בוגר אחר של הטלוויזיה הישראלית שהגיע

כתם סגל
הכתבה הוקפאה
אותה הבהרה לא נעשתה לכתבים אחרים של
הרשות, הממשיכים לפרסם בעיתונות המודפסת.

התכ ת שות לפיד -שפירא
בדיון־ענק שערכה הנהלת רשות־השידור על
התקציב החדש של הרשות לשנת־הכספים
,1984/5היתה התכתשות מילולית חריפה בין
מנכ״ל־הרשות, יוסף לפיד, ובין מנהל
חטיבת־התוכניות של הטלוויזיה, צכי(.צביקה״)

שפירא.
במהלך ההתכתשות טען לפיד כלפי שפירא
שאינו יודע על מה הוא מדבר, ודורש תקציבים
שהנהלת־הרשות אינה יכולה לעמוד בהם.
שפירא ניסה להגן על העמדות שלו, מבלי
שזכה לגיבוי ממנהל הטלוויזיה, טוכיה סער,
המתכנס בעצמו בעימותים כאלה.

מאחרי המיקרופון
טנופת רדיופונית
בסניף התל־אביבי של קול ישראל בערבית
קורה משהו. בסניף שולט ללא מיצרים איתן
שאכי, המתנכל לעורך ולכתב באסם גיאכר
תוך שהוא מטיח בו עלבונות בעלות גוון גזעני.
ג׳אבר מאס בכך, והחל מנהל מאבק על כבודו
האבוד באמצעות ועד אגודת־העיתונאים של
תל־אביב, שהשתפן למדי כאשר היה עליו להגן
על כתב ערבי מפני כתב יהודי.
גם נציב תלונות הציבור של רשות־השידור,
ארי אכנר, קבע את ניקיון כפיו של ג׳אבר,
שהואשם בירי שאבי בזיוף רישום שעות־עבודה,
ושאר האשמות. המנכ״ל לא פעל כפי שהיה פועל
במיקרה של עובד עברי, ולא השעה את שאבי *פ
מעבודתו.
מנהל קול ישראל בערבית, אדמונד
סחייק, שהוא נושא לכתבי־הפלסתר של שאבי,
מנוע מלהשעות את שאבי מעבודתו. יחד עם זאת
מעניק סוזייק גיבוי מלא לג׳אבר במאבקו כנגד
שאבי.
אחר מעובדי המערכת העברית של קול
ישראל בתל־אביב, העוקב אחר המאבק בין
שאבי וג׳אבר, הגדיר את המתרחש במילים
״טינופת רדיופונית, שעל יוסף לפיר לשים לה

פסקול שובו של ניר

לא־חוזר גילעדי וידידה שאלה וטלוויזיה) שלא להמשיך ולפרסם כתבות
בעיתונות המודפסת. נוסף על הודעה זו הובהר
לשניים מבין הכתבים, רפיק חלבי וירון
לונדון, שמעמדם ברשות נתון בסכנה אם
יתעלמו מהוראה זו.

הצעתו של נציג המערך בוועד־המנהל, ד״ר
ישראל פלג, להעביר את התוכנית ערב חדש
לשידור בשעה 6.00 בערב, תוך הקדמת
תוכניות־הילדים של הטלוויזיה, הביאה לפחד
בקרב מנהלי מבט והחדשות בטלוויזיה הכללית.
שידור כזה עשוי להקטין את מיספרי־ההאזנה של
מבט אל ד״ר ישראל פלג עשוי להצטרף
בוועד־המנהל החדש של רשות-השידור. מי
שהיה בעבר הכתב הצבאי של הטלוויזיה,
עמירם ניר, כנציג המערך. ישנה ציפיה רבה
לצירופו של נציג שלישי מטעם המערך
לוועד־המנהל החדש (במקום שניים כקודם) גם
בהתאם לתוצאות הבחירות האחרונות לכנסת.
העולם הזה 2427

תוכניות מועדפות

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
חם רביעי 7.3.84

יום שב ת 10.3.84

• סידרה לילדים: הדרדסים 6.05 ערוץ
25 — 3דקות — מדבר אנגלית) .הטלוויזיה

• סידרה קומית: שרות חדרים (— 8.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
קומית חדשה, המתנהלת בחדרים האחוריים של
בית־מלון. בסידרה אנו מתוודעים למר ספונר (בריאן
פרינקל) האחראי על המיטבח ועובדי־השירותים במלון
אנגלי — ולומדים על יחסו אל העובדים, שברובם הם
מהגרים זרים חסרי־אישור-עבודה.

יום רביעי

• טלוויזיה: בידור —
בכורה בברודווי (— 9.15
מדבר ומזמר אנגלית).

• רדיו: קול המוסיקה
+רשת אי — שחרית מוסיקאלית
7.30 קונצרט

בתוכנית שירים מתוך מחזות־זמר
נודעים שהועלו בברודווי.
בין המשתתפים: אתל מארמן,
סמי דייוויס הבן, קרול בנט,
ז׳א-ז׳א גאבור, דבי אלן ורבים
אחרים.

הירדנית מקרינה מדי שבוע בשעה זו את הסידרה שכבשה
את לב הילדים בכל העולם, על היצורים הכחולים,
הקטנים, העליזים שגרגמאל הרשע וחתולו חתחתול
מציקים להם ללא הרף.

• טלוויזיה: סרט קולנוע
— היהלום הלוהט
( — 10.15 מדבר אנגלית).

הומוריסטית המתרחשת במיסדרונותיו העגמומיים של
בית־חולים. הסידרה עושה צחוק מן הרופאים והחולים,

ברנדנבורג, מס׳ 4של באך,
סימפוניה מס׳ 88 להיידן,
קונצ׳רטו מם׳ 5לבטהובן
והכובע המשולש לפאייה.

• סידרה קומית: ביקורי בית (— 8.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה

• תוכנית חברתית: מאסם החיים (9.30
— ערוץ 40 — 3דקות — מדבר ערבית).
המחזה של בעיה חברתיודאנושית, כפי שמוצאת את
ביטוייה במיכתבי הצופים, ובעיקבותיה דיון באולפן
בהשתתפות פסיכולוגים, סוציולוגים ואנשי־חינון־,
במטרה לסייע בפיתרון הבעיה.

יום חמישי 8.3.84
• בידור: מצרפת באהבה 5.30 ערוץ 6
— 90 דקות — מזמר צרפתית) .מופע הבידור

יום ראשזז 11.3.84

המרכזי של השידור הצרפתי בטללודן יה. הירדנית.
התוכנית מציגה זמרים וקומיקאים צרפתיים בהופעה
לפני קהל, עם מיבחר שירים חדשים וגם ישנים.

• לילדים: סרטים מצויירים 5.15 שני
הערוצים — 20 דקות — אנגלית) .מיבחר של

• סידרה קומית: בנסון 8.30 ערוץ 6

סרטים מצויירים חדשים, מתוצרת ארצות־הברית,
להנאתם של קטנים וגדולים.

— 25 דקות — מדבר אנגלית) .פרק נוסף של
הסידרה הקומית על המושל, מנהל ביתו ושאר
אנשי־הצוות. בתפקיד בנסון דיבואה, מנהל־הבית השנון:
רוברט גיוס.

• סידרה עלילתית: אימפריה (— 9.10

• בידור: לילות עמאן 1.50 שני
הערוצים — 40 דקות — מדבר ערבית).

ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סיפורה
האישי של בת מיליונר שאפתן שהקים אימפריה במו ידיו.
העלילה מתרחשת במונטריאול שבקנדה, בסוף שנות
העשרים של המאה, בסופו של שיגשוג כלכלי,
שבעיקבותיו בא המשבר הגדול של .1929

תוכנית בידור יוקרתית של הטלוויזיה הירדנית. זמרים,
מערכונים, סאטירה וחיקוי זמרים מפורסמים.

יום שד 12.3.84

יום שישי 9.3.84

• סדורגל — 3.40( :שני הערוצים — 50
דקות — מדבר אנגלית) .תחרויות כדורגל ממיטב

הכדורגל העולמי, שהתקיימו בשבוע החולף באנגליה
ובגרמניה המערבית.

יום שישי, שעה 10.15

זיים.

• רדיו: קול המוסיקה
— מעל בימת האופרה

( .)8.30 האופרה לה מהם של

פוצ׳יני.

סרט מתח הומוריסטי על שודד
בעל מוניטין המשתחרר מבית־הכלא,
ומוצא את עצמו מטופל
שוב בגיסו השלומיאל. הגיס
מתערב לתכנן מעשה שוד
מושלם, שלא היה דוגמתו, והוא
משכנע את בן־מישפחתו להתגייס
למיבצע.

סידרה קלילה עם שחקנים המתחלפים בכל פרק. בסידרה
סיפורים סאטיריים הומוריסטים בעלי סוף מפתיע.

• מישפט: מישפטי הכתר 8.50 ערוץ
70 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה אנגלית

אמריקאית על שתי מישפחות
העושות כל מאמץ לחיות
בצוותא כדי להשיג ירושה
גדולה.

׳ 1ראשון
• טלוויזיה: שמאלץ
— סיפורי אהבה נוסח
אמריקה 8.15 מדבר
אנגלית) .כשנגמר כל מלאי

יום חמישי

תשדירי־השירות, משתמשים
בסידרה משעממת זו כדי לסתום
מישבצת־שידור ריקה.

• רדיו: רשת ב׳ —
מישחק כדורסל בשידור
ישיר 8.30 לטלוויזיה עדיין

• טלוויזיה: תעודה —
בתוככי סין ( 10.30
מדבר אנגלית וסינית).

לא ברור אם תשדר את מישחק
הכדורסל בין מכבי תל־אביב
וברצלונה ספרד, אך אין ספק
שהמישחק ישודר בקול־ישר־

פרק שלישי ואחרון בסידרה
תיעודית מרתקת, המביאה על
קצה המזלג מעט מאורחות
החיים בסין העכשווית.

• טלוויזיה: מותחן —
רב-מרגלים ריילי (10.10
— מדבר אנגלית) .בפרק

• טלוויזיה: סרט ערבי
— מכת שמש (— 5.32
רבית) .שאמס הוא
להכניס

• אמנות: מאה ציורים מפורסמים (8.55
— ערוץ 10 — 6דקות — מדבר אנגלית).

• טלוויזיה: סידרה קד
מית חדשה — עשירים
ומושחתים (— 11.15
מדבר אנגלית) .פרודיה

• טלוויזיה: סרט קול

1שיש•

י 1ם שלישי 13.3.84

מרתקת, המביאה אל המסך הקטן מישפטים מפורסמים
שהתנהלו באנגליה בשנים האחרונות, או מישפטים
פרי־הדמיון, אך העשויים להתרחש במציאות.

נוע — קלודיד 10.05
מדבר אנגלית) .סרט קולנוע
של הכימאי האמריקאי ג׳ון ברי,
על אהבתה של עוזרת בית
כושית, אם לששה ילדים, לפו־על־ניקיון
בעיריה — גבר מלא
חיים, שמצב־רוחו תמיד מרומם.
הרומן הזה, המתפתח בשכונות־העוני
של כרך גדול בארצות־הברית,
הוא חריג בקולנוע
ההוליוודי.

גמביט, שהוא השביעי מתוך 12
פרקים, מגיע רב״המרגלים ריילי
למוסקבה ביחס עם סשה גרמא•
טיקוף, מתכנן את הפלת
השילטון הבולשביקי בראשות
ולאדימיר לנין, והחלפתו בממשלה
שתמשיך את המילחמה
בגרמנים — ממשלה שסידני
ריילי, היהודי למחצה, היה אמור
לעמוד בראשה.

המלגלגת על מנחים ומרואיינים בתוכניות־ראיונות
בטלוויזיה. הסידרה מציגה לפנינו תחנת־טלוויזיה
פרובינציאלית, בבאפלו שליד מפלי ניאגרה האמריקאיים,
ואת המתרחש מאחורי־הקלעים שלה. בסידרה
מופיעים שני שחקנים שזכו בפרס גלובוס הזהב לשנת
:1983ג׳ואנה קסידי ורבני קולמן.

• סידרה הומוריסטית: הבלתי־צפוי (8.30
— ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית).

רדפורד, סאנד וסיגל: היהלו.
• טלוויזיה: בידור —
עוד להיט 8.02 מזמר
לועזית) .מיבחר להיטים לוע

סאטירה: באפלו־ביל 8.30 ערוץ 6
— 25 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה סאטירית

יום שני
12.3
• רדיו: רשת ב׳ —
יומן כלכלה 5.10 תוכנית
יומית לכלכלה, המדווחת על
מהלכים בעולם הכלכלה הישראלי
וגם מפענחת אותם.

• טלווייה: תעודה —
עמוד האש (— 8.02
מדבר עברית) .פרק 11 בסי־

דרת הטלוויזיה שהפיק יגאל
לוסין, על תולדות־הציונות והעימות
הערבי־יהודי בארץ.

• טלוויזיה: קומדיה
— מישהו מטפל בך?
( — 9.30 מדבר אנגלית).
פרק נוסף בסידרה הקומית
הבריטית, שעלילתה מתנהלת
בכולבו אנגלי ענק. שם הפרק:
היום אין מוכרים.

׳ 1שליש•
13.3

המקורית הנהדרת, המופקת על־ידי
הטלוויזיה הלימודית והמוק־רנת
בטלווייה הכללית.

שלושה בדירה אחת
מוצאי שבת, שעה 8.30
שושנה דואר ואחרים.

שבת

• טלוויזיה: קומדיה
— שלושה בדירה אחת
( — 8.30 מדבר אנגלית).

• רדיו: רשת א —
תעודה 12.05 תוכניתה

הפרק כלתו של לארי, שבו
לג׳ק יש לבטים בקשר לארוסתו
של ידידו.

10.3
של אילנה ביאליק, המוקדשת
ל״דמותה של האם הישראלית״.

• רדיו: רשת א׳ —
רדיו־דראמה 6.00 על
שוטרים ושודדים מאת קארל
צ׳אפק. תרגום, עיבוד ובימוי של
מיכאל אוהד. בהשתתפות יהודה
וקס, עדה טל, ניסים עזיקרי,

קיטש
• טלוויזיה:
היסטורי — מצדה (10.10
— מדבר אנגלית) .הפרק
שלפני האחרון בסידרת הקיטש
האמריקאית, המתארת לפני
תושבי הבית השלישי את
נפילתו של הבית השני.

• טלוויזיה — מוסיקה
— היה היה פעם (11.00
— מדבר אנגלית) .דיוקנו

• טלוויזיה: מותחן —

צוות לעניין 10.30
מדבר אנגלית) .בפרק מהפך
בחוף המערבי עוזר הצוות
המובחר לאיכר ולבתו להעביר
את תוצרתם לשוק, למרות
התנכלותה של קבוצת מבקשי־מונופול.

טלוויזיה: קרובים
קרובים 8.02 מדבר
עברית) .עוד פרק בסידרה

מוואר: מטרה
יום שני, שעה 10.50

של אחד מחשובי המלחינים
במאה העשרים, שפיתח שיטה
מיוחדת להעשרת החינוך המוסיקאלי
לבני הנוער — באמצעות
יצירות מוסיקאליות.

התחפושת
לפורים נ בו
נמצאת באוון
הבגדים שלו -
צריכים רק
לה]ס!ף נוצות,
כפפות ונובעים
ודים הוא פורים, וגם בתשמ״ד
אנו מצווים לשמוח, וצריך למצוא
סיבה למסיבה. הבעייה היא למצוא
תחפושת, או, במילים אחרות, בגד
עולץ ותואם למסיבה.
חושבים על כך ושוברים את הראש,

המראה הקולוניאלי

חגורה, צעיף, כובע, ועל פניו הקולוניאליות של הגעל מציירים שפם.

1רקדנית בוזילית

ן העזה, ביקיני, הרבה שרשרות ובעיקר גוף מתאים.

מה נלבש, למה נתחפש השנה. אבל
על־פי־רוב, ברגע האחרון, ולפעמים
בערב־היציאה, מחליטים סופית: ניקח
את המיכנס הצמוד ההוא, עם החולצה
המבריקה ההיא, איזה כובע או מיצנפת,
מסכה על העיניים, שוט ביד והנה
עקרת־בית הופכת לרוכבת־סוסים או
מאלפת־פילים.

ך 11ד ך המתכון: בגד־גוף שחור, או בגד־ים, חצאית
111ך ך1
1111111 11 1111 צרה עם שסע גדול, גרבי־רשת שחורים עם
סנדלים גבוהים. איפור מושלם עיכוס קטן והופעה פרובוקטיבית מוחצת.

1 7 1 1 1עידודה המחופשת היא פנינה רוזנבלום,
1 1 1 1 1 1 1 | #1באחת ממסיבות פורים. הבגד הוא
בגד־חוף צבעוני בתוספת סרט על הראש ומיני ירקות ופירות.

שפם לא מהטבע. זו אפשרות.
אבל בארון־הבגדים מסתתרות הרבה
הפתעות ותחפושות, שאולי לא חשבתן
עליהן. למשל: תחפושת יוני־סקס, לו
ולה, במראה הקולוניאלי, חליפת־הספארי,
בעלת הכיסים, הכותפות
והכפתורים הרבים שנקנתה פעם
בחנות טובה ויקרה והיום כבר
לא־אופנתית, הערב הוא יומה הגדול.
להוציא מן הארון, למצוא זוג
מיכנסיים בצבע תואם או נוגה
ולהלביש את הבעל. לקשור לו
חגורת־עור, או בד. במותן. להכניס
לתוך צווארון־החולצה ממחטה לבנה
מקופלת, כך שתבצבץ קמעה, על

הצוואר עניבה צרה או רחבה ועל הראש
כובע״קש או כל כובע אחר.
אם אין לגבר שפם טבעי אפשר
לצייר לו אחד כזה. נעלי סבא שחורות
על גרבי־צמר והגבר מוכן לדרד.
ועכשיו: תורך: חולצה בסגנון צבאי,
בצבע חאקי, בז׳ או לבן (אפשר
להשתמש בחולצת־הצופים של הבן או
הבת) ,להוסיף שרור־הדרכה מחוטי
מקרמה, חצאית אפורה או חאקי, צרה
או רחבה, עם כיסים גדולים.
לרכוס את החולצה ברישול מעל
החצאית ולכרוך שתיים, שלוש חגורות
על המותניים ומתחתן. לקחת צעיף בר,
לכסות בו את הראש ולהניח עליו

1 1 7 1״ החך יש כאלה הנראים כך כל
111 11111 #1111 ימות השנה. התחפושת היא
על טהרת הצמודים: מיכנסיים, חולצות וזיקטים

ח 1 1״ ה רוקדת הדוגמנית סיגל אס, בתחפושת אותנטית
1מברזיל. לתפירת תחפושת כזאת צריך בד סאטן,
חולצת־חזייה, חצאית פתוחה, קצת נוצות, תכשיטים וסנדלי־עקב.

כובע־קש. כפפות לבנות גם הן
הקולוניאלי. למראה מתאימות
התחפושת מושלמת בתוספת נעלים
שחורות, שטוחות או על עקב קטן,
וגרבונים לבנים.
תחפושת יפה ולבישה.
בובע־טמבל. הוא תחפושת
יפה, נקיית־מראה ואופנתית. זה היה
השלאגר של השנה שעברה. ההכנה
אינה מסובכת. מוצאים בארון בגדים
לבנים, לו חולצה לבנה ומיכנסיים
לבנים ולה חולצה וחצאית לבנה. אם
אין בגרים לבנים, אפשר כחולים.
על החולצה מוסיפים דרגות,
עשויות מקרטון צבוע או מבד תפור,
שסביבן מדביקים פרנזים מזהב. הגבר
עונב עניבה כחולה וחגורה תואמת.
כובעי־מלחים ניתן להשיג בחנות
צעצועים או, להשתמש בכובע טמבל
כחול או לבן שאותו מקפלים כלפי
מעלה.
לא לשכוח את הגרביים והנעלים
הלבנות. למי שאין, אפשר להשתמש
בנעלי־התעמלות.
תחפושת־אינסטנט לזוג שלא רוצה
להתאמץ.

צמודים, רצוי בצבע שחור; חגורות, מגפיים וכפפות־עור
שחורות; שמן בשיער, משקפיים וסיגריה. מבט
חטוף ומבוהל בראי ומנוסה מהירה מהבית.

המעצב ־י ^2־5

קר, מאמין שפורים הוא כל השנה.

סרט על וזמצח. אם האשה
מתעקשת. שפעם בחייה היא רוצה
להיות נערת־זוהר אמריקאית עם הרבה
סקס שופע — כל שצריך לעשות הוא
ללבוש בגד־ים, שחור שלם, עליו
ללבוש חצאית צלה שחורה, ארוכך או
קצרה, בעלת שסע עמוק מבד מבריק,
סאטן או טפט, לכרוך מסביב למותן
חגורה רחבה עם אבזמים נוצצים,
לעטות על הידיים כפפות ארוכות,
שאפשר למצוא בכל חנות יד־שנייה
בזול, לגרוב גרבי־רשת ונעלים, או
סנדלים גבוהות־עקב.
להרים את השיער כלפי מעלה, אם
הוא ארוך, ולא — לסרוק אותו לאחור
ולקשור סרט כסף או זהב על המצח.
להתאפר יפה, אך לא בהגזמה. להדביק
כוכבים נוצצים על הכתפיים. לענוד
שני עגילים שונים על האוזניים
ולהרכיב משקפי־שמש שחורות או
מוזהבות.
המאמינות בהופעה מושלמת, קונות
פיסת בד סאטן מרובעת, בצבע ארום,
צהוב או סגול, מחברות קצה אחד
לצוואר בעזרת שרשרת קטיפה (ראי
(המשך בעמוד )62

מסיבת בגרות לטיסת השלום שר א״ב נתן
לסעודת בכורה לסינרו של עמוס קינן חגי&ת ההלוויה
הקולנועית של שאול דיש׳ השיבה הביתה ל,חופים״ ושל היימן

טיסה בשמי הילטון
בצלחת וטמנו כסף בין חמוקיה, והטייס
רקד איתה.
את ממשלת ישראל ייצגו במסיבה
שר־התיקשורת הוותיק, חתן המסיבה,
מרדכי ציפורי, שחילק את זמנו בין
מסיבה זו למסיבה שנערכה בביקתה
שבגני־התערוכה, שם בירך את
המלונאי חיים שין* לכבוד יום
הולדתו ה־.60
ציפורי לא יכול היה לשכוח לרגע
את עבודתו, שכן פנינה רוזבלום
עמלה לשכנע אותו שיסדר לה עוד קו
טלפון בביתה. הבחורה עסוקה מאוד

91י 111חחחךןי במרכז: ציפי בנין, אחות
| ! 1 1111 1! 11 לשעבר, משמאל אחותה
של ציפי, אשתו של יאיר שטרן, מנהל
מחלקת־החדשות בטלוויזיה. מימין: האחות הקטנה.
¥את הפעם ה־ 18 טייס־השלום
( אייבי נתן חוגג בהילטון את יום
השנה לטיסה המפורסמת שביצע
ב־ .1966ב־ 28 בפברואר אותה שנה
עלה אייבי על מטוס מסוג סטירמן
ונסע לפורט־סעיד, במטרה להיפגש
עם נשיא מצריים גמאל אבו־נאצר,
ולפתוח רף חדש ביחסי ישראל־מצריים.

כתו
המלכות

למי היה
באותו ע
אמוץ ניסה להכתיר את האורח הט

כל השלוש הן אחיות, אפשר היה לפגוש אותן בין
ההמון ליד השולחן של רפי נלסון, האיש מאילת.
למטה: נציגות הזוהר הישראלי, מימין: הדוגמנית
תמי בן־עמי, ופניצי מור, שהיא זוהרת יותר מתמיד.

״שלום* היתה מילת המפתח של סטירמן, שהכין עבורו הטייס אירי
אייבי נתן. משדה־התעופה של. יפה, בעלה של הזמרת יונה עטרי.
פורט־סעיד, אחרי שביצע נחיתה
מסוכנת, שלחו אותו המצרים בחזרה
לישראל החרדה לגורלו.
מאז הוא מציין כל שנה את תאריך
הטיסה הלא־מוצלחת.
הפעם לכבוד מלאת ח״י שנים
לאירוע קיבל אייבי דגם של מטוס

עוד קיבל אייבי: בקבוק וויסקי, שהיה
מיועד רק לאנשים חשובים. הפחות
חשובים קיבלו יין מתוצרת כרמל
מיזרחי.
להקת ריקודי־עם חוללה לפני
המוזמנים, ורקדנית־בטן יפהפיה
הלהיבה את המוזמנים, שלא טמנו ידם

נחיתה רכה

אייבי נתן, הטייס מ״ 66 עשה
נחיתה רכה באולם הילטון, לא עם
המטוס שהביא אותו עד פורט״סעיד, אלא עם רק־

דנית־הבטן שי
בחן. בין כל ה
נחת עליה עם

וקו־טלפון אחד לא מספיק לה.
את החכי״ם ייצגו הנשים שלהם וגם
מהן הגיעו רק שתיים לאה רבין
ודורית שריד. לעומת זאת עולם
הבידור הישראלי יוצג בכבוד על־ידי

אורנה ויורם גאון, יוסי בנאי
ואשתו ציפי שביט אילי
גורליצלוי ואשתו היפה רותי, אבי
טולדנו, שהיה בין ראשוני הבאים,
וצביקה פיק.
יעל דין שבאה עם בעלה
התלחשה עם חיים טיפול, שבא עם
שני ילדיו ענת ועומרי. ליאון
רקנאטי בא ללא אשתו ונראה שקשה

:תר המלכות שיי
נ! הסופר דן בן*
:ותי, אד לא מצא

מועמד מתאים. לכן החליט לקחת את הכתר הביתה, אולי
שם ימצא את המועמדת. לידו עמיקם גורביץ מנחה הערב.
שדיבר הרבה, והמקשיבים אכלו במקום להקשיב.

לו להסתדר לבד. והיתה שם גם מלכה
רוזנשטיין.
גם מקומן של היפות הזוהרות לא
נפקד: תמי בן עמי ופינצי מור,
שלמרות ההריון המתקדם נראית
יפהפיה וזוהרת.
מבין אנשי הטלוויזיה באו טומי
לפיד שהירבה להימצא ליד שולחנות
הכיבוד, יאיר שטרן שבא עם אשתו
היפה, בילה עם רפי נלסון, אורי
פורת תפס שיחה קצרה עם מנהל
הטלוויזיה טוביה סער. אייבי קד
לכולם ויצא מן המסיבה כשהוא שיכור
כלוט. ובוודאי היו עוד שיכורים רבים
בין 500 האורחים של אייבי.

לא תחס1ם
דישי בדישו
ן* ישי! הגיע הזמן שתעשה
סרט באורך מלא!״ אמר אחד
המוזמנים, שהוזמן להקרנת הבכורה,
לתסריטאי־בימאי־מפיק, שאול די־

דישי בחר ברפאל קלצ׳קין ודבורה
קסטלניץ המבוגרים לתפקיד הבעל
והאשה בסרט, כהוקרה מיוחדת
לשניהם.

עין אחת

השחקנית דבורה קסטלניץ הובאה מבית־אבות
ברמת־אביב. דבורה משחקת את האשה שנוטה למות,
אשרי לה נערכת הלוויה צנועה בחוג המישפחה. היא גם לא שוכחת לקום
מהקבר ובאה לשתות כוס תה. היא לא אוהבת שמכסים אותה בבוץ.

שו הקווים

שר התקשורת, מרדכי ציפורי, קפץ ממסיבה
אחת לשניה, שוחח בצד עם פנינה רוזנבלום. שר
התקשורת גם שתה יין כרמל מזרחי ונהנה במיוחד מחברת אשתו.

הדשא של דיש׳

אילנה עופרי, חברתו של דישי, היא
עורכת־דין וגם מפיקת הסרט. צילומי
הסרט נעשו בדירת סבה. רוב הצילומים נעשו בסביון שם גרה מישי
פחתה של אילנה. לידה, בימאי הסרט שאול דישי, ומארגן פסטיבל ריציי

.יבשה בגד בצבע ורוד, וניענעה את חמוקיה
זוהרים היא היתה המלהיבה ביותר. אייבי
שטרות של כסף, וניסה את כוחו בריקוד.

ך | 4י | ד 11X1ך 1ך 1העיתונאי דירי מנוסי, איפה הכובע
\ 11 ן . 11 ^ 1^ 1שלך! חיפשו אצל רקדנית״הבטן. למה
הורד הכובע: כי דידי, לא נתן שטר כסף, אלא חצי לחמניה, שכבר נגס בה.

שי, שהקרין את סירטו הקצר הסוף.
דישי, בוגר החוג לקולנוע
באוניברסיטת תל־אביב, זוקף לזכותו
כמה סרטים קצרים, ועבודה לצד
בימאים ידועים בסרטים ארוכים,
החליט לעשות סרט לא שיגרתי על
הלוויה, בעיקבות סיפור מישפחתי.
דישי, החליט לתת טיפול שונה
לבעיית המוות, כדי שייראה הרבה
יותר אנושי.
כל זה נעשה בהפקה קטנה, כשבני
המישפחה עוזרים לו ויד ימינו היא
החברה הצמודה שלו, אילנה עופר.

אחרי הצילוצים סיפר הכימאי דיש
שהם התרגשו עד דמעות מהתפקיד ,
שגילמו. השחקנית הצעירה, צלי אר
הגיעה למסך משום שהיא החברה ש
אחד מעובדי הצוות שהיו על הסט.
במיסערת ריציי, התכנסו המוזמניו
וצפו בסרט שאורכו 17 דקות. א!
האירוע יזמו בעלי המקום, שבמש:
חודש יקרינו סרטים קצרים של יוצריו
ידועים ולא ידועים. הכניסה חופשיר
כולל כוס יין. כל אחד מוזמן לראות או
הסרטים שאי־אפשר לראותם בשוו
בית־קולנוע.

^לעין חרוד
ך יום שישי התחלף כסית
** בתק״ם. בית־הקפה הדיזנגופי
הידוע היה שומם לעומת מיסערת
התק״ם שנמצאת ברחוב מונטפיורי
בתל־אביב, שם נערכה מסיבה לרגל
צאת סיפרו החדש של עמום קינן,
בדרך לעין חרוד.
כל אורח שבא לברך את הסופר

הארץ, אמר לקינן שמבחינתו והו
הספר הראשון שכתב קינן, והילל את
הספר.
אריה זקם ראש החוג לסיפרות
אנגלית ירד מירושלים ושיבח את קינן
כמציל השפה העברית מפני משחיתיה
השונים.
המשורר י כי בירך את קינן ואף
הינחה את מסכת הברכות. עם כוס בירה

וובוותקיק:

| מימין: רואים את המשורר
| יבי, מנתה א ת מסכ ת
הברכות. מאחור נראה העיתונאי אמנון דנקנר (״אין

לי אחות״) העסוק בעשיית פרצופים. הוא אמר
לקינו שמבחינתו, זה הספר הראשון של קינן. אישר
את דבריו הסופר עצמו. משמאל: הצייר דן קידר,

ל 1¥ה 111ידה נורית, אשתו של עמוס קינן והבת
11 ^ 1/411 | 1 11 #111 שלהם, שלומציון. האשה והבת באו
לברך את האב עם הוצאת סיפרו בדרך לעין חרוד. איזה דיעה יש לבת על
הספרן אי״אפשר היה לדעת, מה שבטוח -הם נהנו מהמאכלים שהוגשו.

הזוג המלכותי כ ל ־ צ

של הזמר הישראלי. נחצ ה עוד מכין הרבה שירים

יפים שיישמעו מעל גלי״האתר. לידו: אריק רודיך,
היועץ המוסיקאלי של הערב. נחצ ה חזר לפני חצי
שנה מלונדון, אחרי שהות של 12 שנים בלונדון.
החוף עול נחצ׳ה
ותיקי הלחי

גזי חקק בעל מיסעדת התק״ם, פינק כל אורח
ואמר :״למען אחינו המדוכאים שנחשבים
מדוכאיים, שלא תהיה להם שבת מדכאה ״.צובט בלחיו של ותיק לח״י,
הסופר עמוס קינן. גזי גם קנה כמה ספרים, למדוכאים שלא יכולים לקנות.

חיבל ספר עם הקדשה. וגזי ועזרא,
:עלי המיסעדה, פינקו כל אורח
:אפרוח ממולא בשקדים, אורז
׳צימוקים, מערן המיסעדה, סלט חסה
:מו שרק הקיבוצניק לשעבר עזרא
ודע לעשות; בירה, יין וקוגיאק, לבנה
ועולה וגבינה בולגרית עם הרבה שמן

הם ידעו למה חוגגים דווקא
:תקיים, שכן עזרא וגזי הם חברים
זמיתיים של הסופר ושל החבורה
!סיפרותית של קינן.
אמנון דנקנר, בעל טור בעיתון

ביד וצעקות הכל הסתדר.
קינן בירך את המברכים והשיב להם
אחת לאחת. כשהזכיר מישהו
מהנוכחים שקינן נוהג לריב איתו, כמה
זמן הם אינם מדברים, ענה לו קינן:
.אנחנו לא מדברים עכשיו.״
את ידיעות אחרונות ייצגו

ישעיהו בן־סורת, דידי מנוסי
ויחזקאל אדירם ואת הארץ ייצגו
תמר מרוז והצלמת רחל הירש.
אחרי הסעודה הבטיחו האורחים
לצאת למסע לעין־חרוד, מסע בין דפי
ספרו של חתן המסיבה.

^ ״חמאם״ כיסו התאספו כל
^ חבריו של נחום היימן. אנשי
הגבעטרון, שעליהם ניצח בעבר, חברי
חמישיית גילבוע, חברים מקיבוץ
בית־אלפא, שבו היה חבר.
בצריף בבית־אלפא התחיל היימן
להלחין את שירי נתן אלתרמן, נתן
יונתן, יורם טהר־לב, לאה גולדברג,
ואחרים. זמרים מהשורה הראשונה
ביצעו את שיריו, המוסיקה שלו
אותנטית ומנגינותיו הפכו נכסי צאן
ברזל של התרבות הישראלית
המתהווה.
הערב החברי והחם הצליח להשכיח
מנחום את הצרות שפקדו אותו לפני
שלושה שבועות, כאשר פרצו לדירתו
ביפו, וגנבו ממנו חפצים שונים.
בחברת־הביטוח אמרו לו שיתקין
סורגים כמו בכלא. היימן סגר את
מיבצרו בסורגים, אבל את הגנבים זה

זוג לשעבד,

ורדינה ארז, במאית בטלוויזיה, נראית באן
עם הזמר איתמר כהן, בעלה לשעבר, הזמר איתמר
כהן. הוא חי בארצות״הברית אבל בודק אפשרות לחזדי לישראל.
לא הרתיע. יומיים לפני הבכורה של
חופים שוב פרצו לביתו וגנבו לו משם
אפילו את בגדיו.

גם אם העיב האירוע על מצב־רוחו
לא ניכר הדבר בנחום, לפחות לא
באותו ערב.

ציפי מנ שה

לורד משל אוף ארלוזורוב
אילו היה ירוחם משל אנגלי, היה מתפטר עתה ברוב כבוד.
המלכה אליזבט היתה מעניקה לו תואר־אצולה לימי־חייו, והוא
היה בוחר לעצמו תואר מתאים. למשל: לורד משל אוף ארלוזורוב.
מפעם לפעם היה נוסע ללונדון ומשתתף בישיבה של
בית־הלורדים, כשעומד לדיון נושא הקרוב לליבו. בדיון על
המשבר ביחסי־העבודה בבריטניה, למשל, היו הכל מקשיבים לו
בעניין, בהניחם כי על נושא זה יש לו משהו לומר. אחרי הכל,
ניסיון של יותר מ־ 40 שנים באיגוד המיקצועי ״אינו הולך ברגל״.
כך היה משל חי את חייו בהרגשה שאין הוא כלי־אין־ חפץ־בו.
המלכה היתה ממנה אותו מדי פעם כחבר בוועדת־ חקירה
מלכותית כלשהי(״מצב הפועלים במיכרות בוולס התחתונה״).
לעיתים היה נאום שלו בבית־הלורדים זוכה בסיקור של כמה
שורות בטיימס. פעם בחצי שנה היה כותב מיכתב למערכת.
בשאר הזמן היה כותב ספר־זיכרונות, מגדל שושנים בביתו הכפרי
או אוסף מסיכות פולחניות מזימבאבווה.
לחברה הישראלית אין חוכמת־חיים כזאת.
כאשר איש־ציבור עתיר־שילטון יורד מן הבימה, זהו מעבר חד
מאגרא רמא לבירא עמיקתא.
יום לפני כן הוא בעל שררה,
ועל פיו יישק דבר. עיתונאים
מראיינים אותו, המצלמות
מקיפות אותו. יום אחרי כן הוא
אפס, לא־כלום, רחוק מן הלב
ומן העין, גלמוד ונשכח.
הייפלא שאיש כזה נדבק
אל קרנות־המיזבח בשארית
כוחותיו, שהוא מוכן להיפגע
ולהתבזות למען חודש אחד
נוסף של ישיבה בכס השררה?
במצב רומה עומדים
חברי־כנסת ותיקים, שרים,
בעלי־שילטון בכל השטחים.
אחרי הפרישה אין כלום.
הם לוחמים על חייהם ממש. כי הפרישה, המלווה בהרגשה של
צניחה אל תחתית הנשייה, יכולה לקצר את החיים.
יתכן שהמצב שונה במיקצת לגבי חברי־קיבוצים. יצחק
בן־אהרון פרש וחזר לקיבוצו, ושם הוא איש מכובד, בעל בעמו.
הוא חש שהוא שייך לחברה, שהוא רצוי, שמקשיבים לדבריו.
ומכיוון שיש לו גם אישיות תוקפנית והכישרון לעורר שערוריות
פוליטיות, אין הוא נשכח.
אך מה יעשה עסקן מן המניין, שאין לו תחביב, שמעולם לא
התענין בדבר אלא בענייני״שילטון? לאן יפרוש? מה יעשה? איך
יבלה שנים ארוכות, כן תרבינה, של אפס־מעשה?
היה זה אחד הנימוקים שהמריצו אותי לפני 18 שנים, בהיותי
חבר־הכנסת הצעיר ביותר, להגיש הצעת־חוק להקמת מועצת־ותיקים,
מעין בית״לורדים. ראיתי מעלות רבות במוסד כזה, כגון
היכולת לעכב חקיקת־חוקים חפוזה ולשמש בלם ליוזמת־היתר
של חברי־כנסת תאבי־פירסומת. אך המעלה החשובה ביותר היתה,
בעיניי, ריכוך הנפילה של בעלי־השררה, קורבנות הביולוגיה.
המצב הקיים אינו אנושי. הוא בוודאי פחות אנושי מאשר
מינהג האסקימוסים, המפקירים את זיקניהם בלב מידבר־הקרח,
כדי שדובי־הקרח יטרפו ויגאלו אותם מסיבלם.

הגברת
מז האולימפוס
על חיים בר״לב נאמר בשעתו שכאשר כיהן כרמטכ״ל, קשר
יחסים מיוחדים עם הנהג שלו, שהיה בחור פשוט. לפני כל מיבצע
חשוב היה מתייעץ עימו. כאשר הוכיחוהו על כך האלופים
ואלופי־המישנה, הסביר. :כשאני שומע אותו, אני יודע מה חושב
האוייב״.
הרה בושס ממלאה אצלי תפקיד שונה. כל עוד דיעותיה
והערכותיה נוגדות לחלוטין את שלי, אני רגוע. כאשר קורה, פעם
ביובל, שאנחנו מבטאים ריעות דומות, אני מפשפש במעשי ובודק
היכן טעיתי.
הפילוסוף הגל דיבר על ״הערמומיות של התבונה״ .הגברת
בושס מייצגת, בעיניי המשוחדות, תופעה שהייתי קורא לה
״החוצפה של חוסר־התבונה״ .יש לה ריעות נחרצות על כל דבר,
ובכך אין כל רע. הצרה היא שלדיעות הנחרצות האלה אין תימוכין
של היגיון ו/או מידע. וכאשר אין מיטען מיותר כזה, אפשר
להמריא לשחקים של ביטחון עצמי.
יש מין חצי־אינטלקטואליות וחצי־השכלה המתמזגות יפה עם
ביטחון כזה. מי שמצטיין בכך, מגיע לרוב לפוליטיקה. אבל
בהעדר היכולת לעמוד מול קהל ולהשמיע בקול עמוק אמיתות
נדושות, התחליף המתאים הוא טור ביקורתי בעיתון.
כל עוד היא עוסקת בדברים מופשטים ויש מישנהנה מכך —
וסביר להניח כי חצי״אינטלקטואלים וחצי־משכילים נהנים
מדברים הכתובים ברוח זו — אין עיני צרה בה. אבל כאשר היא
פולשת, מדי פעם, לתחום של עניינים רציניים, הקובעים את גורל
הציבור, קשה להתייחס לכך באותה מידה של סובלנות. אומנם,
לרוב היא נוקטת את העמדות האופנתיות של השמאל הסאלוני,
אותו המקובלות באותה עת בטרקלינים של מסיבות־ליל־שבת,
ועל כן אין בהן נזק• אך יש חריגים מסוכנים יותר, ואחד מהם הוא
תגובתה בפרשת לוינסון.

ברור כי הגברת בושס לא קראה שום חומר ממשי על הפרשה,
ופשוט אין לה מושג במה דברים אמורים. היא קראה את החומר
בעיתונים היומיים, ועל סמר זה היא קובעת את עמדותיה.
וממרומי אולימפוס זה של בורות, היא מחלקת, כדרכה, ציונים.
להעולם הזה היא מחלקת ציון נמוך מאוד.
העולם הזה, לדבריה ,״התפלש״ בפרשת־לוינסון. זה מוזר.

או די אסרי

מכיוון שכל מילה שהתפרסמה אצלנו הועתקה מיד על־ידי
הארץ, וכמעט תמיד בלי ציון המקור — האם לא היה נאה יותר
לגברת בושס להטיח האשמה זו בפני העיתון המשלם את
משכורתה? או שמא חשש גם הפעם — כמו תמיד — לנשוך את
היד המאכילה אותה?
״אבנרי מציין שלוינסון היה אדם שלרשותו עמדו אמצעים
בלתי־מוגבלים, ומתברר שזו אינה הפעם הראשונה שהאינפורמציה
שלו אינה מדוייקת, וכנראה שלא היו בידיו קרנות,
והנהלת בנק הפועלים מצידה גם עיכבה את תשלום הפנסיה
שלו״.
מעניין. האינפורמציה שלנו אינה מדוייקת ,״כנראה״ — כך
קובעת מבקרת־הטלוויזיה. על סמך מה? האם יש לה שמץ של
ידיעה על עסקיו של לוינסון ז״ל בארץ ובחו״ל? על שותפיו? על
החברות שהוא עמד בראשן? הרי דרוש הר״אוורסט של חוצפה כדי
לכתוב מילים אלה, למחרת טרגדיה כזאת, בלי שמץ של שמץ של
מידע, כנגד אנשים שהקדישו חודשים לחקירה.
באותו ביטחון עצמי קובעת הגברת בושס ש״אבנרי הרי ידע
ללא ספק את כוונותיהם ומטרתם של המרליפים, ושימש ברצון
נשק בידיהם.״ טיעון מעניין. אם לקחת דוגמה משטח־עיסוקה
הרגיל: נניח שהבלש בולמן מקבל מידע מכנופיה א׳ המעוניינת
בחיסול כנופיה ב׳ — האם ירחה את המידע, שמא ״ישמש נשק״
בידי המודיעים? האם תפקידו של בולמן אינו לחשוף את האמת,
ולהיעזר לשם כך בכל מידע המגיע אליו — מפלוני על אלמוני
ומאלמוני על פלוני?
מן הראוי לגננת התרבותית לזכור שפרשה זו אינה עוסקת
במחזה־קיטש או בפרק של
הדרדסים. כאן מדובר על
מיליונים מכספי הציבור, על
מוסדות שהוקמו כדי לשרת
את ציבור העובדים, על
עניינים הנוגעים ליסודות
החברה הישראלית. תפקידו
של עיתון לוחם הוא לפקח על
המתרחש בשטח זה, לחשוף
פגמים ולמנוע את טישטושם.
זהו תפיקדנו, וכך פעלנו. איש
לא האשים אותנו אף בפירסום
מילה אחת של אי־אמת
בפרשה זו. גם לא לוינסון. בושם אני מציע לגברת בושם
לחזור לאולימפוס שלה, האפוף
עננים של אמירות סתמיות ובלתי־מחייבות, שאינן קשורות
בשום עוברות. שם היא יכולה לשחק כאוות־נפשה, לזרוק סביבה
כדורי־בוץ בצורת הערכות שאינן מבוססות על שום הוכחה
ממשית. היא יכולה להאשים את פלוני ב״תת־תרבות״ ואת אלמוני
ב״וולגאריות״ ,את פלמוני ב״קיטש״ ואת שלמוני ב״באנאליות״.
אר במטותא ממנה, תניח־נא לנו לעסוק בעובדות. זוהי מלאכה
יותר פרוזאית, ולעיתים גם פחות נעימה. אך מישהו מוכרח
לעשות אותה.

דיד כבש המטוס
לא מכבר יצאתי לכינוס באירופה. בהגיעי לבית־הנתיבות
בנמל־התעופה בן־גוריון קיבל את פני איש״ביטחון צעיר ונחמד
מואר, שהעביר את מיזוודותיי במהירות ובאדיבות.

לאותו כינוס הוזמנו גם שני צעירים ערביים. הם הראו לי
מיסמר רישמי. נאמר בו כי בנמל־התעופה נפתחו מיזוודותיהם,
וכל המיסמכים שהיו בהם הוחרמו. בין השאר: פינקסי־הטלפונים
האישיים שלהם, חוברות מודפסות וגם ההזמנות לאותו כינוס.
אלמלא המתינו להם בנמל־התעופה באירופה, הם היו אבודים.
לפני כן, בדרך לנמל-התעופה. שמתי לב לתופעה המחמיצה
את ליבי בכל פעם. בשער הנמל עומר איש מישמר־הגבול, המורה
בתנועת־יד עייפה לכל הנוסעים, בעלי החזות האשכנזית,
להמשיך בדרך. כל מכונית ערבית נעצרת שם, נוסעיה נדרשים
לצאת, ולעיני הנוסעים במכוניות החולפות על־פניהם נערך
חיפוש מדוקדק על גופם, בחבילותיהם ובמכוניתם.
בשובי מחדל אני שמח תמיד לחזור ארצה. אך המראה הראשון
הוא של אנשי״הביטחון ונשות־הביטחון הממתינות לרגלי הכבש.
כל אדם בעל חזות ערבית מוצא מבין קבוצת הנוסעים ומובל
במכונית מיסתורית לאי־שם, שם נערכים לו חיפוש וחקירה.
לפעמים ניתן לאיש לגשת למסוף־המיזדוורות ולאסוף את חפציו
— ורק אז הוא נדרש, לעיני כל, להילוות לאיש־ביטחון.
לא נולדתי אתמול. אני יודע שיש בעיות־ביטחון. אני גם יודע
כי יש סבירות הרבה יותר גדולה לכך שתימצא פצצה במיזוודתו
של ערבי מאשר במיזדוותו של יהודי. זה ברור, אך אני יודע
שאפשר לפתור בעיות־ביטחון כך וגם אחרת. אפשר לערוך חיפוש
שווה אצל כולם, יהודים וערבים. אפשר לערוך חיפושים במקום
מתאים, בפרטיות. אפשר גם לעשות את הכל באדיבות, תוך גילוי
יחס הוגן כלפי אזרח חף־מפשע, ואולי אף למסור לו מראש
התנצלות בכתב על אי־הנעימות הכרוכה בכך, תוך הסברת הצורר
בדבר.
המצב הנוכחי הוא בלתי־נאה.
קודם כל, מפני שלא נעים לחיות במדינה המפלה בין בני־אדם
על פי צבע־עורם, צורת־השפם שלהם, ושאר סימנים שעל־פיהם
מבדילים המומתים גם מרחוק בין ערבי מטייבה ובין יהודי
מכפר־סבא.
ושנית: מפני שזוהי טיפשות מחרידה. שום יצור חי אינו יכול
לסבול עלבון. גם חתול יכול להעלב ולהגיב בזעם. בן־אדם
המושפל ברבים זומם נקמה. שום ארם נורמלי אינו יכול לאהוב
מדינה, או אף להשלים עימה, אם זו מעליבה אותו. ואם כעבור יום
יזדמן לביתו שליח של אירגון־מחרת, אוזנו תהיה כרוייה.
בקיצור: אם מעוניינים שילטונות־הביטחון להפוך *15
מאזרחי המדינה לאויביה בנפש, הם בהחלט בדרך הנכונה.
דרשיח בתנאי מצור
ידידי הילל שנקר, מעורכי הירחון ניו־אוטלוק, פירסם
בניו־יורק ספר מעניין על הסיכסיר הישראלי־ערבי. הוא נקרא
אחרי לבנון, אך השם האקטואלי מטעה במיקצת. זהו אוסף של
חומר שנכתב על תולדות הסיכסוך מאז שקם ניו־אוטלוק,
כתב־עת בשפה האנגלית המופיע בתל־אביב מאז ,1957 והמוקדש
לבעיות הסיכסוך.
זהו אוסף מרשים מאוד. מובאים בו דברים של הוגי־דיעות
פלסטיניים, כמו ואליד חאלידי והישאם שראבי, היכולים
להתחרות עם כל מלומד ישראלי. בולטים דבריו של עיצאם
סרטאווי, המצלצלים כיום כתרועת־חצוצרה של הגיון צרוף.
מצוטטים אישים בינלאומיים, החל בפייר מנדס־פראנס וכלה
בבוטרוס בוטרום־ע׳אלי. בצד הישראלי מופיע מיגוון רחב של
אישים, החל באבא אבן ונחום גולדמן וכלה במתי פלד. נוסף על
כך אוסף חשוב של מיסמכים פלסטיניים, ישראליים ובינלאומיים.
בסך הכל, קובץ מאלף ביותר.
בעל־הקובץ הואיל בטובו להכניס לקובץ זה גם שלוש כתבות1
שלי: ההספד שלי על סעיד המאמי ז״ל, כתבה שבה ניתחתי את
הגישה הפלסטינית כלפי האמנה הפלסטינית, והתמליל של
שיחתי עם יאסר ערפאת בביירות.
בין כל־כך הרבה דברים חכמים ונבונים. של כל־כר הרבה
הוגי־דיעות חיים ומתים, הייתי מסתפק בעצם ציון העובדה
שנמצאתי ראוי להיכלל באוסף. אר בירחון שמעולם לא שמעתי
על קיומו(שמו: נצרות ומשבר) כתב מבקר שאיני מכירו כמה
שורות הנוגעות לתרומתי, והמעוררות נקודה מעניינת.
וכך כתב :״הראיון של אבנרי עם ערפאת בימים האחרונים של
אש״ף בביירות מעניק לאוסף אחדות סימלית. במובן מסויים, כל
הספר הוא דוח על דו־שיח בתנאי־מצור, שנוצר מאז כבשה ישראל
את הגדה המערבית ב־. 1967
״חילופי־דברים ערפאת־אבנרי מראים הן את ההישגים, הן את
המיגבלות של דו־שיח זה. אומץ־הלב המדיני של שני המשתתפים
ראויים לציון, בהתחשב בעומק האיבה שרבים מבני־עמיהם
רוחשים לצד השני. הקשר הנפשי והכבוד ההדדי שבדבריהם הם
הוכחה לאפשרות של דו־קיום בעתיד.
״אך אבנרי והיונים לא יכלו להפסיק את ההפצצות ולהסיר את
המצור, וערפאת לא היה יכול לפזר את ענני רב־המשמעות׳
האופפת את עמדת אש״ף כלפי ישראל.
״יש הרבה מן החיוב בראיון. אבנרי מדגיש את אמונתו
שדרושה מדינה פלסטינית לצד ישראל. ערפאת מבטא את
הכרת־התודה שלו למפגינים הישראליים נגר המילחמה ומזכיר
את איתותי־השלום הרבים ששלח אש״ף לעבר ישראל. אך אחרי
הכל, ראיון זה, כמו הדו־שיח הרחב יותר בספר זה, אינו מגיע לידי
מסקנה, ובשטח שולטים כוחות חזקים וזדוניים יותר״.

...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זוז

מחלור רציני ביותר

ידידי יוסי שין כתב בשבוע שעבר בידיעות
אחרונות תחזית על העלמות המין החזק מנוף
חיינו. הוא קרא ידיעה, שבאוסטרליה המציא
מישהו שיטה שאפשר יהיה להרות גם בלי גברים
(רק באוסטרליה אפשר למצוא דבר כזה).
מכאן מסיק כותב הכתבה שהגברים לא
נחוצים יותר בעולמנו ותוך פרק זמן קצר ייעלם
הגזע הזה והדורות הבאים ידעו עליו רק מקריאה
באנציקלופדיות העוסקות בדינוזאורים וביצורים
אחרים שנעלמו מן העולם, או מביקור
במוזיאונים. שם, בין שלדים של ארכיאופטריקס
ופטרורקטיל יעמוד גם שלב של היצור שפעם
נקרא גבר.
חברי יוצא מתון ההנחה שאנחנו הנשים כבר
לא צריכות אותם. אנחנו מסוגלות לדאוג
לעצמנו, אנחנו מסוגלות לפרנס את עצמנו ואת
ילדינו, אנחנו מסתדרות בכל מצב ובכל מקום,
ועכשיו מסתבר(באוסטרליה) ,שגם להרות אנחנו
יכולות בעצמנו. אז למה אנחנו צריכות אותם
בכלל, הוא שואל.
ידידי יוסי. קורם כל, אם אתה חושב שמזמן
הפכתם להיות המין החלש ואתם חסרי ערך, אז
איך אתה יכול להחליט החלטה גורלית כזאת
בעניץ העלמותו של הגבר, מבלי להתייעץ
איתנו, המין החזק, השולט?
זה נכון שקצת אבדה לכם השליטה עלינו
בשנים האחרונות. זה נכון שאנחנו יכולות לפרנס
את עצמנו בכבוד ולפעמים אפילו אתכם, זה נכון
שאנחנו חכמות כמוכם ומוכשרות כמוכם. זה
נכון שההתפתחות הטכנולוגית שיחררה אותנו
מהתלות בכם, בכל מה שנוגע לכוח פיסי. כלומר
אנחנו יכולות להסתדר עם מיזוודה כבדה ואנחנו
יכולות להחליף לבד גלגל באוטו, ולדפוק
מסמרים בקיר ולסייד את הדירה. אבל לא

כתבת של עיתון אחד טילפנה אלי לפני כמה
ימים והסבירה לי שהיא עושה מחקר על הגבר
הישראלי. חשבתי לעצמי שזו משימה יוצאת מן
הכלל לאשה, לבלות כמה שנים, כל יום עם גבר
אחר ואחר־כו לכתוב את התרשמותה. אבל
הכתבת העמידה אותי על טעותי והסבירה לי
שכל מה שמוטל עליה זה לטלפן לכמה נשים
ולברר אצלן מה דעתן על הגבר הישראלי.
אז מה את רוצה ממני — שאלתי אותה.
לדעת מה רעתך על הגבר הישראלי — ענתה.
ברגע הראשון חשבתי שאולי אני צריכה להעלב
ולא ידעתי מה לומר לה.
בשביל זה המצאנו אתכם מלכתחילה.
יוסי ידידי, אל תעלמו לנו. אנחנו צריכות
אתכם. לא בשביל סידורים, לא בשביל כסף ולא
בשביל מעמד. אנחנו צריכות אתכם לא בשביל
חיים יותר קלים, אלא בפירוש בשביל חיים יותר
יפים.
כל הדברים הכי יפים בחיים שלי קשורים
לגברים. הנשיקה הראשונה על ספסל בדרך
לרמת־רחל, החיזורים הראשונים, המתח המתוק
והכואב הזה של ״יטלפן או לא יטלפן״,
החיבוקים הראשונים וההססניים בבית־קולנוע
חשוך. שקית של בוטנים שקניתם לנו בדרך
לאיזה מקום, וזר של כלניות שהבאתם לנו
הביתה. את המילים הכי יפות בעולם אתם
השמעתם לי, ואת ההבטחות הכי גדולות אתם
הבטחתם. מריבות קולניות ופיוסים מתוקים
תמיד קשורים בכם. השירים שהייתם קוראים
לנו בלילה בקול העמוק שלכם והנשיקות על
הצוואר. הדאגה שלנו כשאתם הולכים למילואים
והשימחה כשאתם חוזרים. אפילו ההרגל, שתמיד
משמיצים אותו ולמעשה הוא דבר נפלא.
להתרגל לאיש אחד ולאהוב את הריח שלו.
להחזיק לו ביד ולהרגיש ביטחון וכוח.
מי זה אמר לך שאנחנו לא צריכות אתכם? מי
זה אמר שאנחנו לא אוהבות אתכם? בבקשה,
תישארו איתנו עוד קצת. זה כל־כך טוב.

היא שמעה את שתיקתי וניסתה לעזור לי.
״האם הגבר הישראלי הוא נאה?״ שאלה .״יש
מאוד נאים, יש בינוניים ויש מכוערים,״ עניתי

״האם הוא אינטליגנטי?״ שאלה .״יש
אינטליגנטים מאוד, יש פחות, יש עוד פחות ויש
ממש טיפשים,״ עניתי לה.
כאן הבינה העיתונאית החוקרת איך נפלה על
מוקש רציני ואז הרביצה את השאלה העיקרית
של מחקרה המעמיק ״האם הישראלי הוא מאהב
טוב?״ שאלה.
אמרתי לה שמתוך 1,946,211 הגברים
הישראלים 198,700 ,הם מאהבים נפלאים, ממש

חדר עבודה בתוך ארון
אתם יודעים כמה אני שונאת מישפטים כמו ״כל הגברים אוהבים״ .אבל
לפעמים זה פשוט מתבקש. ובכל זאת, בשביל לא להשתמש במישפט
המרגיז והיומרני הזה, בואו ונתייחס ל־ 14 גברים שאני מכירה אישית. כל
ה* 14 האלה ממש מתים שתהיה להם בבית פינת־עבורה.
זה נכון שאם הוא עובד כל היום במישרד כלשהו, לא ברור למה הוא

אבל אני, כמובן, יודעת שהדירות שלנו נורא קטנות ובקושי יש מקום
לשני חדרי־ילדים, חדר־שינה מרווח, מיטבח אמריקאי ענק וסלון ל־50
איש. ברור שלא נשאר מקום לפינת־עבודה לבעל.
אבל מה הייתן אומרות אילו הייתי מראה לכן שאפשר לעשות אותו
מאושר במטר וחצי על מטר? תביטו בתמונה. בעצם, ארון של 3דלתות,

צריך גם בבית פינת־עבודה, אבל יש שאלות שלא שואלים. אחרת, הם
יתחילו לשאול אותנו למה אנחנו צריכות 30 שמלות 50 ,חולצות ו־22
חצאיות. לא שואלים שאלות כאלה. זה ככה. אנחנו אוהבות בגדים והם
אוהבים חדרי־עבודה.
איכשהו הגברים(ה־ 14 שהוזכרו קודם) מרגישים מאוד חשובים כשהם
אומרים לאשה הפרטית שלהם.מותק, אולי את יכולה להביא לי את הספר
ההוא מפינת־העבורה שלי׳.

כשכל דלת היא 70ס״מ. דלת אחת משמשת ארון לתיקים והשתיים
האחרות, כשהן נפתחות רואים ממש מישרד.
אין דירה בארץ שעם קצת רצון טוב אי־אפשר לבנות בה חדר תענוגות
כזה לבעל.
תעשו לו את זה ליום־הולדת למשל, והוא יבטיח לכן את הערצתו לעוד
שלוש שנים. אחר״כך נחשוב על משהו חדש. בהצלחה!

כמו בספרים. יודעים לחזר אחרי אשה, יודעים
את מלאכת האהבה וכל מאהב לאטיני היה מת
להיות כמוהם. לעומת זאת 161,312 ,היו יכולים
להיות מאהבים טובים, כי הם יודעים את
הטכניקה, אלא שהם מוגבלים מבחינה פיסית
ויש להם בעיה חמורה בין ציפיותיהם ובין
היכולת שלהם.
עוד הוספתי ואמרתי ש־( 146.000 מיספר
עגול) של גברים ישראלים נכנסים ללחץ בזמן
המעשה ולמרות שיכולתם הפיסית מספקת, הרי
שבעיות מנטאליות מפריעות להם להחשב
מאהבים טובים. האחרונים הם 216,512 הגברים
מבחינה רפואית הנחשבים הישראלים

״ ווו

186:

לאימפוטנטים או כמעט אימפוטנטים.
היא הפסיקה אותי באמצע חלוקת הציונים
ושאלה ברצינות מאיפה אני יודעת את כל זה.
אמרתי לה שפשוט ניסיתי את כולם, אחרת, איך
הייתי יכולה לענות לה על השאלה שלה.
אני בטוחה שהמחקר של הגברת העיתונאית
הוא רציני ומעמיק ולכן בוודאי לא תודפס בו
תשובתי המטופשת. רק רציתי שאתם תדעו איזה
סוג של שאלות מסתובבות תופשי בעיתונות.

הוא מכר שלי. לא יותר מזה. לא חבר קרוב. וי
אף פעם הוא לא היה אצלי בבית ואף פעם אני 11
לא הייתי אצלו. לפעמים אנחנו נפגשים בענייני י ,
עבודה ומדברים קצת. הוא נחמד מאוד,
אינטליגנטי, מוכשר ובעל הומור מצויין. יש לו יי
אשה נחמדה וילדים יפים.
בפעם האחרונה שפגשתי אותו, באנו שנינו י,
לפני הזמן ושתינו קפה ביחד, ליד אותו שולחן<| .
דיברנו על העבודה המשותפת שלנו. פיתאום| ,י
בלי קשר למישפט הקודם, הוא שאל אם אני ׳ 1
מכירה בחורה מסויימת. אמרתי שכן. הוא אמר י|
שגם הוא מכיר אותה. פעם בשבוע או שבועיים <
הוא קופץ אליה בשעת לילה מאוחרת להיכרות {

של שעה.
הוא לא דיבר עליה באהבה. כלומר, זה לא היה (י
עניין שבער בעצמותיו והוא היה חייב להתחלק י!
עם מישהו בכאב. הוא פשוט אמר שיש לו סידור :
פחות או יותר קבוע, בשביל דבר מאוד מסויים,
עם אשה שלמעשה אין לו שום יחס מיוחד אליה: .
אני לא מבינה למה הוא סיפר לי את זה. מה .
הוא התכוון שאני אחשוב עליו? איך לפי דעתו, י
נראה גבר שבוגד באשתו, בעיני אשה אחרת?
מדוע, למשל, הוא לא חשש שאני אספר את
הסוד שלו לעוד אנשים? האם הוא היה צריך
להראות בעיני יותר גברי מאשר קורם?
אני לא יודעת. לא שיניתי את דעתי עליו, אני
עדיין חושבת שהוא נחמר וחכם ומוכשר
ומצחיק. רק עכשיו אני יודעת שהוא גם בוגד
באשתו. ובשביל זה הוא בטח צריך לשקר פה
ושם וגם צריך להבטיח כל מיני הבטחות לאשה
השניה, והוא בוודאי גורם צער גדול לפחות
לאחת מהן, אם לא לשתיהן.
כל־כך חבל לי שהוא סיפר לי את הסוד שלו.

פדסטי ננוסיס בנק
זה נווודויזה נדאי? אוד סמך?
בדיס _ בוצעים לך כ ל סוגי הכרטיסים:
כרטיס כספו מ ט למ שיכת מזומנים, כר טיס
מ שוב לקבל ת מידעו שני כר טיסי אשראי:
א שראית ויזה וא שראית דיינרס, מ שולבים ע ם
פס מגנטי המאפ שר לך ליהנו תגםמ שירותי
כספו מ ט דיסקונ ט ומ שוב דיסקונט.
ממך דפי
כרטיס חוסך
ממך צורך לה שתמ ש ב שיקים ו מונע האשראי
פעולה ועמלות. בקניו תיך באמצעות הא שראית,
אתה מחוייב רק עבור פעולה אחת או שתיים
בחוד ש בחשבונך, גם א ם בצעת, למעשה,
פעולות רבות, וי ש לך א שראי של שבוע עד
שבועיים על י־־־

.טי ס הפלס טי אינו ני תן לך חינם, אך
יתרונותיו רבים: באמצעות א שראית ויזה
וא שראית דיינרס מ שולבים, אתה נהנה מקניו ת
באשראי. אתה יכול לה שתמ שגם בכספומ ט
דיסקונט: להפקיד שיקים, למ שוך מזומנים,
ל שלם אתח שבונותיך ה שונים ולהתעדכן ביתרת
ח שבונך ב תוך שניות, בזמנך הפנוי ובלי להכנס
כלל לבנק, ב כל שעות היממה. בכל 450 מכ שירי
הכספומט המקוונים של כ ל הבנקים בישראל,
תו כל למ שוך מזומנים ע ם כר טיס
כספומט־דיסקונט-.
עם א שראית מ שולבת או ע ם כרטיס כספו מ ט
ני תן להפעיל אתכל מכ שירי מ שוב דיסקונ ט
העומדים לר שותך בסניפי דיסקונ ט. באמצעותם
ת ק בל מן המחשב, באופן מיידי, א ת יתרת
חשבונך, פירוט 17 הפעולות האחרונות שבוצעו
בח שבון ואת שווי תי ק ניירות הערך שלך, ובקרוב
גם פרטים עלח שבונותיך במט׳׳ח, תוכניו תבהוצאות חסוך הכרטיס הפלס טי מאפ שר לבנ ק ל
קופו תהגמל.
החסכון ו
התפעולולך -לי הנו ת מיתרונות ה שיי״׳

בנק דיסקונט

־ *ימס
ו לי מודי בוקר, אחה״צ
וערב בכל הרמות.
1מסגרת לימודים גמישה.
1סדנאות להדפסה בצבע
1הסדרי תשלומים נוחים.
1פרטים נוספים וטפסי
הרשמה־ כל יום
בין ה שעות 000-2000ו.

קמרה אובסקוח!
המרכז ללימודי צילום

תן טרמפ לחייל
העולם הזה 2427

ת ל אביב, אלנבי 298191,298291,57־03
ירו שלים,בצלאל 223573,233502,6־02
חיפה, הנביאים 662773,13־04

עליכם

מנחם פר1
הגשרים האבודים של אורפדאחרבון־
ה. בנימין מסרס את של 1ם
כמארטיר קולינארי
הבשלות של אשר רייך
קתצרט לכדורי מאגנו

מקור

הזיות מיניות
המחבר יצחק אורפז הוא תופעה נדירה
בסיפורת הישראלית. לפני כמה שנים החליט
לשוב למקורותיו, וכצעד ראשון השיב לעצמו את
שם ילדותו איורבוך. אילו סופרים נוספים היו
עושים כן, היה עולם הסיפרות והשירה הישראלי
מכיל שמות כמו: משה שמירקים־שמיר,

נתן שטינמן־שחס, גנימין קמרשטיין־
תמוז, יהודה סויפר־עמיחי, נתן
זיידלגך זך ועוד כהנה וכהנה.

ברומן החדש שלו העלם(•) סותר אורפז,
בנושאי כתיבתו, את שיבתו למקורות, כשהוא
דבק בדור בני הטיפש־עשרה של שנות ה־80
בישראל של מילחמת־הלבנון.
אורפז, שהוא מן המוכשרים שבסופרי דורו,
סופר שבפוטנציאל הכתיבתי שלו, עולה על

יורם קניוק, עמום עוז וא.ב. יהושוע —
.הוא גם בעל כושר־הריכוז הסיפרותי הנמוך
ביותר. במילים אחרות, אילו יצחק אורפז היה
עובר בספריו עריכה ראויה לשמה — שמו היה
מתנוסס בראש רשימת מחברי הסיפורת
הישראלית העכשווית.
אלא שאת כישרונו הסיפרותי הרב מכלה
אורפז בכתיבה פזיזה, שאינה מביאה לכדי יצירה

תש״ח, דור שפעמי השיחרור־המיני של האשה
לא הגיעו עריו. התוצאה — גלריית הגשים
בהעלם היא גלריה, שרק שוביניסט־גברי היה
יכול לתארה, כך שהתוצאה היא בבחינת אבסורד־סיפרותי,
שהרי המספר הוא בן טיפש־עשרה.
כבר בפרק הפתיחה מתאר המספר מפי יהלי
שעתליה היא כמו זאבה מיתולוגית, דדים
מלאים והיא מוכנה להיניק את בל העולם ...ועד
מהרה מתוארים אותם דדים כשהפטמות של
עתליה מתחילות לטפטף ואני מלקק אותן ...ואז
מגיעה השאלה: מעניין אם השדיים של אמא
מטפטפים לפעמים, כמו השדיים של עתליה...
ומול שדי עתליה מעמיד אורפז, באמצעות
המספר, את הדימוי הפאלי הבנאלי של הארובה
של רידינג, ועד מהרה מתמלאת גברותו של
המספר, המסביר באמצעות תיסכולי המחבר: היא
הניחה את הלחי שלה על הפץ שלי והחליקה
אותה בעדינות...
אלא שמרכיב דחיית הנשים, מגיע לגילויו עד
מהרה, הלחי שלה, קודם, חשתי אותה כמו
פומפיה ...עלילות המספר ועתליה, מגיעים
לשיא נוסף. כאשר מפאת גילה המתקדם של
עתליה, היא מסבירה לו אני מרגישה כאילו
ילדתי אותך, כאילו עוד מי השפיר על גופי ועל
גופך ...והלאה, היא אומרת לו בקול שנשמע
יוצא ישר מן הרחם: אתה משהו מיוחד.
בהעלם ישנה גם בשורה שאורפז נכשל
למעשה בתיאורה. הבשורה היא, בלשון המחבר,
יאושו של דור בני הטיפש־עשרה, או בניסוחו:
יאוש אמיתי — זה אולי הדבר שחסר לדור
שלי. בשורה המתמוססת לה בעמודי העלם
וחבל, שהרי אילו היה אורפז מתמודד בבעיות
דורו ועולמו, היה יוצר לעניות הדעת של כותב
שורות אלה, יצירות״מופת.
כאמור, אורפז הוא בעל כישרון מעולה, ובלתי
מנוצל, סופר בעל יכולת תיאורית מהמעולות
שבסיפורת הישראלית, ולדוגמה, קטע שבו הוא
ממצה יכולת זו: אבא צובט צמר־גפן, מגלגל על
החוד של העט הכדורי ומנקה את האוזניים,
כשהוא קודח לאט, ולפי מראה הגבות העולות,
לא בלי הנאה. אמא צובטת מאותה פקעת, אבל
בזמן אחר, ומנקה את הנחירים העדינים שלה,
זהיר־זהיר, בתנועה סיבובית, וכשהיא שולפת

החוויה הישראלית
סופר אורסז
צמר־גפן בנחיריים
סיפרותית ראויה לשמה. למיגרעת.זו של אורפז
מצטרף ניסיונו השקוף והבולט להתעלם מגילו
המתקדם. את התוצאה ניתן לגלות במינון גבוה
למדי בהעלם.
עלילת העלם מתרחשת בעיקרה בתל־אביב,
בין אבן־גבירול, כיכר מילאנו והסביבה הקרובה.
גיבורו מביא את הסיפור בגוף־ראשון, כשהוא
חושף מעט מעולמם של חבריו, עתליה, איזי
אורנן, ואחרים. דמותה של עתליה משמשת
כמטריה תיאורית וסיפרותית לעיקר עלילת
הרומן. הגיבור־המספר הוא על סף גיוסו לצבא,
והעולם שהוא מתאר הוא עולם המעיד על
אי־יכולתו של הסופר להתעלות מעל לגיל
העלומים, שבו הוא משמר בפורמאלין את הזיותיו
המעיות.
המיגבלה הבולטת ביותר בהעלם היא
מיגבלת גילו של אורפז, השייך כסופר לדור
;•) יצחק אוו ר בוך -או ר פז -העלס; הספר >ה
ל עם; ע ם עובד 256 ;305ע מו די ם ( כ ריכ ה
רכה).

המישסרה לא נאה לאסור את הפרוסי
מנחם פרי שקרא את שידו של אורי צבי
גרינברג, קפיצת הדרך ב,שבתרבות
בקאמרי. פרי היה מונן לכן שהמישטרה
תבוא ותפעל, מכיוון שלכאורה היתה כאן
הפרה של חוק העונשין ,1977 סעיף ...173
כך אמרה הידיעה בעיתון. אבל שריפי סדי
קרא את שידו של אירי צבי גרינברג
כהבעת־דיעה וכתגובה לפרשת פסילת קטע
העוסק באלוהים, במחזה משיח בהשראת נשיא־המדינה
חיים הרצוג.
נמייה זו למארטירולוגיה של פרופ׳ פרי,
שקרא שיר של אורי צבי גרינברג — הממשיל
את אלוהים לגוי המשתכר מדם יהודים, שהוא גס
אביו של ישוע הנוצרי, המצווה על בני עמו
היהודי ללקק את פיה־,טבעת לסוסיו /באמצע
העולם היא בבחינת קוריוז סיפחתי רב
עניין.
היתלות מגוחכת זו של פרופי פרי באילן
הגבוה מדי(עבורו) של אורי צבי גרינברג, לא
העמידה את עורך סימן קריאה בעמדה מכובדת
של מגן־אמת על חופש־ההבעה בישראל.
אם פרופי פרי היה קורא באותה שבתרבות
את שירו של יצחק לאיר, בעות חובשי הכיפות
הסרוגות של גוש־אמונים, שיר שפרי פירסמו
בכתב־העת שלו סימן קריאה או את שירה של

את הפתיל הוא ארוך כמו לולאה. לאן הוא מגיע,
לכל הרוחות, בחטמה הקטן. כל זה, באצבעות
היפות שלה...
אם לחזור לשינאת־הנשים, שהיא אחד
ממאפייני סיפורת דור־הפלמ״ח, הרי שמרכיב זה
בכתיבתו של אורפז, מגיע להמחשה לא רק
בתיאורי גופות הנשים, אלא גם בסיטואציות
מישניות, כמו: אבל בית־השימוש היה סתום
בטמפונים, עכברים מתים שינאה המגיעה
לכדי ביטוי, כמעט בכל תיאור אפשרי.
השפלת האשה, תהא אשר תהא ברומן של
אורפז, הולכת ונמשכת לאורך כל עמודי הרומן,
וגם בתיאורים כמו: אם אגרש אותה, או אכה
אותה, היא תחזור, והיא תלקק אותי על
הברכיים. היא כזאת. אין לה בושה. היא אוהבת
עם כל הלב. היא לא נורמאלית. תן לה בעיטה
בפרצוף ולא תתפטר ממנה...
קטע השיא, במיכלול יחסי הגיבור־המספר
ובין עתליה, הוא בפנייתו לעתליה: איכפת לך
שאקרא לך מאמי? ומייד לאחר־מכן מובאת
התייחסות אינפנטילית במיקצת, לפיצוץ
ראשי״הערים בגדה־המערבית, כאשר המספר
מספר: הטרנזיסטור מלא בדיחות היום. קודם
אשה צועדת על הים. ואחו״כך: ראש־העיריה
חזר בלי רגליים,וכל שכם עמדה על רגליה
בדיחה אווילית המאפילה, על הגיבור־המספר
המסרב לשרת בלבנון ובשטחים, ושאר כוונותיו
הטובות.
פרט נוסף הצורם במהלך העלם, הוא ניסיון
ההצערה של אורפז־אוורבוך בתל־אביב של שנות
ה־ ,80 ניסיון הצערה עצמית, שעורך
אורפז־אוורבוך, בעיקבות סיפרו של דויד
אבידן על מקומות הבילוי הליליים של
תל־אביב, נכון לשנות ה־.80
במיסגרת המיגי־אודיסיאה התל־אביבית של
גיבור העלם, הוא מגיע לפאסז׳ אבן־גבירול:
חיפשתי את הפרדס הנטוש שם אבא ואמא
יצרו אותי לצלילי הרקוויאם של ורדי.
הסתובבתי בכניסות הם אם זי. שיפשפתי
סנדלים על הבלטות...
וכאשר הגיבור־המספר מתגייס לצבא, למרות
היותו אח שכול, נמשכת לה האודיסיאה הזו של
יצחק אורפז בעיקבות נעוריו. בכלא צבאי עובר

הגיבור הזיה מינית שכמו נועדה לפענח, את כל
קודמותיה, הזיה, או אמת הומוסכסואלית, שאותה
מתאר אורפז: הם תפסו לי את שתי הידיים
והורידו אותי על הברכיים וידעתי שאני ערום
ופליכס הוא האיש שחדר לתוכי מאחור...
העלם הוא ניסיון פאתטי של סופר מזדקן,

מחבר־מותחנים היגינס
עימות מתוחכם
רב״כישרון, וחסר עורך ראוי לשמו, ליטול את
כתיבת עצמו, כניסיון לשימור העלומים שלו.
ושוב, יצחק אורפז, הוא מהכישרוניים שבסופרי
ישראל, המשולל לצערנו, אותו צופן יצירתי,
שבאמצעותו עשוייה כתיבתו להיות בעלת־ערך,
וזה מצב מצער.
כמו כן, שוררת בהעלם רוח של הזנחה,
שמאפיין אותה מישגה, הפותח את פרק :16
רטנתי בל הדרך. זה היה נחמד. אמרתי מה
שכולם ידעו — הפגנות ומחאות היו לנו צורה
של בידור. מספרים על המיליארדר טד יוז,

גאסטוונום סיפחתי בגיבור של.שבתרבות״

פרופסור־־גאסטרונום פרי
תבשיל עלוב

יינה וילך שפורסם בעיתון 77 על שזירת
תפילין בשער ערוותה — היה במעשהו של
פרופי פרי, בחינת אומץ־לב אזרחי ראוי לשמו.
אלא שפרופ׳ פרי לא הבין(או שהבין ועשה את
שעשה במתכוון^ שאין לה ליצירה הסיפרותית
והשירית הישראלית, נכון לעכשיו, להיתלות
בנושא חופש־הביטוי. באילן כאורי צבי גרינברג.
מה עוד. הרי ברור שלמיקרא שיר של אורי צבי
גרינברג, איש לא יעז לעצור בישראל של
הליכוד את פחפי פרי.
אבל פרום׳ פרי בתיחכומו, פירסם ברבים
שבכוונתו לעבור את החוק, ולקרוא משירו של
גרינברג, קרא את השיר, לא נעצר, ונראה מגוחך.
פרופ׳ פרי, שבאחרונה הפך גאסטרונום
בעיתונות. בישל תבשיל עלוב, שהביא קלון על
הסיפורת והשירה הישראליים. שפרי רואה עצמו
כמגן כבודם.
אם פרופ׳ פרי רוצה באמת להפוך עצמו
למארטיר מכובד, שיבוא לשבתרבות ויקרא את
שירימו של יצחק לאור ויונה וולך, תוך שהוא
מודיע קודם לכן את רבר הקראתם למפקד
מישטרת תל־אביב. ואז, אין לי ספק, שפרופ׳ פרי
לא יהיה עור פרופ׳ וגאסטרונום חובב — אלא גם
מארטיר.
והשירה העברית. וחופש ההבעה העבריים —
יגיעו לבאריקדות.

שהסיפוק הכי גדול שלו היה לרדת לשוק
ולהתמקח על מלפפון. אלא שכוונת המשורר,
היתד, כנראה להווארד יה ולא לטד יה, שהוא
מהחשובים שבמשוררי אנגליה כיום. מפתיע עוד
יותר, ששגיאה זו עברה גם דרך המערכת
הקפדנית של עם עובד, שהיא הקפדנית ביותר
במו״לות הישראלית, וחבל.

מותח!

סולו

ג׳ק היגינם מחבר הנשר נחת, מזלו של
לוסיאנו וסופה קרבה(•) נחשב אחד ממחברי־המותחנים
המעולים כיום. בימים אלה, ראה־אור
מותחן נוסף מפרי־עטו בתרגום לעברית, תחת
הכותרת סולו
בסולו פורש היגינס את עולמו של הכרתי,
רוצח־שכיר יוצא־דופו. בפרק־הפתיחה, רוצח
הכרתי את מאקסוול ג׳ייקוב כוהן, מראשי
יהדות בריטניה. בדרכו מזירת־הרצח פוגע
הכרתי, בתאונת פגע וברח, בנערה רוכבת־אופניים,
שאביה הוא אסא מורגן, קצין בריטי
קרבי וחסר מצפון.
מות הבת, יוצר עימות מותח, מרתק, מתוחכם
ומעולה בין שני הגברים.
הכרתי הוא למעשה הפסנתרן הנודע
מיקאלי, מושא להערצה של שוחרי תרבות בכל
רחבי־תבל. היגינס פורש בפני הקורא את סיפור־חייו
יוצא־הדופן של מיקאלי, נכדו של
לוחם־חרות יווני, פרופסור לאמנויות, שנמלט
והתגייס ללגיון־הזרים הצרפתי, לחם במילחמת
אלג׳יר וזכה בעיטורי־גבורה — ושב לפסנתר
ולקאריירה בינלאומית מרהיבה.
בינתיים פורץ מרד הקולונלים ביוון וסבו של
מיקאלי נרצח, לא קודם שעונה, בידי אנשי כת
הקולונלים. מיקאלי מתחיל במסע־נקמה פרטי,
המתגלה עד מהרה בידי סוכן רוסי, שהוא פרקליט
צרפתי. הסוכן משעבד את כוח־ההרג המיומן
והמעולה של מיקאלי לרשות הריגול־הסובייטי,
והוא הופך רוצח־שכיר של שירות זה, רוצח,
שכמעט אי־אפשר לאתר אותו.
בנוסח שירותי־הביון הבריטיים המתוחכמים
מובא אביה של הילדה המתה, קולונל אסא מורגן,
קצין חיל־הצנחנים, הנמצא בתפקיד בבלפאסט.
מורגן, שהביוגרפיה הלוחמת שלו היא: ארץ־
ישראל, שם טעם לראשונה את המנה הראשונה
שלו בפעילות גרילה עירונית; טרור אורבאני
היה הכינוי אז. אחר בך סופח מורגן לגדוד
הרובאים־של־אלסטר, כשזה נשלח לקוריאה.
נפל בשבי הסינים. הצהובים החזיקו בו במשך
שנה ...כששב אסא מורגן הביתה, אחרי שנה
בשבי, חיבר עבודת־מדוקר שהתפרסמה בדפוס
בשם. התפיסה החדשה של הלוחמה
המהפכנית״...
קולונל אסא מורגן היה האחד והיחיד, שהיה
בכוחו ללכוד את מיקאלי, הרוצח המיומן,
שהנגינה בפסנתר שימשה לו ככיסוי וכשיריון
בלתי ניתנים לפיצוח.
וכאן מתחילה מילחמת־מוחות מהממת בין
אסא מורגן ובין מיקאלי, מילחמה שבה מתחלקים
שניהם בחסדיה של דוקטור קאתרין דיילי,
אמריקאית. מרצה באחת האוניברסיטאות
בקמברידג׳...
עימות זה, שכולו תושיה אישית, בלא
תיחכומי ג׳יימס בונד ואביזריו, מתפתח עד מהרה
לספר מרתק של הרפתקות, שגיבוריו אינם
סופרמנים, אך לוחמים קשוחים באמת, עד לקרב
הסיום.
בין הפתיחה לקרב־הסיום, מזומנת לקורא
הרפתקה מרתקת, בז׳אנר מותחנים החדש, שהוא
סיפורת צרופה בפני עצמה.
מומלץ ביותר.

שירה

בקלפים גלויים
אין בשירה הישראלית קבצי־שירה רבים של
משוררים בעלי־שם העשויים להפתיע. קובץ־
שירה, שראה אור באחרונה והוא מפתיע, הוא
( )-בולם דאל־אלר בסידרת ארז, בהוצאת
זמורה ביתן.
(• י) גיבן הי גיגס -סולו; עברית: אליעזר ברמי;
הוצאת זמורה ביתן; 224 עמודים (בריבה
קשה).

מי מריבה
פרופסורים מסוגים שונים מצויים בין כותלי
הקמפוס של אוניברסיטת תל־אביב. רובם סיימו
לימודיהם הרגילים, פירסמו עבודות דוקטוראט
והפכו דוקטורים מן המניין, עד שקודמו והועלו
לעמדת פרופסור מדהמניין.
בין אותם פרופסורים מצוי פרופסור אחד,
שאיש לא ראה את עבודת הדוקטוראט שלו. זהו
פרופסור מימין הורושובסקי, המכנה עצמו
גם בכינויי־העט ה. מימין וגבי דניאל.
באחרונה פירסם פרופ, בנימץ הורושובסקי,
תרגום פרי־עטו לטוביה החולב של שלוס
עליכם, תחת השם טביה החלבן (בהוצאת
הקיבוץ המאוחד +סימן קריאה) .תרגום
הראוי מדהסתם לפרגדלאומי על שיבושי־התרגום
המרובים שבו.
הורות למיכתב מטעם אחד הפחפסורים
באוניברסיטה העברית בירושלים, החפץ בעילום
שמו, מובא מיקבץ משגיאות התרגום של פרופ׳
הורושובסקי, שגיאות המעמידות בספק־רב את
מעמדו האקדמי:
.1שקראס וועט שוין שקראבעדיקער ניט
יוערן כך כותב שלום עליכם, ופירושו: נעל בלה
כבר לא תתבלה יותר. הורושובסקי תירגם זאת
בנוסח: המצורע ככר לא יצטדע...
.2געעסנט א כאקליינע קלייט בלשת שלום

קובץ שיריו של המשורר אשר רייך חפיסה

בחפיסה חדשה מצוי דימוי־חוזר לאורכו של
הקובץ כולו, דימוי של ניגודיות לשירה, דימוי

חנות הסידקית שר הודושובסק׳
עליכם, פירושו: חגות מכולת. הורושובסקי
מתרגם זאת: סחהגו חנות למידקית(או במילים
אחרות. נתחלפה לו הבאקאליינע — מכולת —
בגאלאנטדייה — סידקית).

סופד שלום עליכם
נעל בלה כבר לא תתבלה

השירית, ואת שעשועי־הלשון, שהינם אחד
ממאפינייה העיקריים של שירתו, כאשר בחלק
מהשירים האחרים, נכרך לו עצב יהודי, שדבק
בשירת רייך, בביקור שערך בגרמניה.
חפיסה חדשה של רייך, היא הרפתקה
שירית, שעל אוהבי השירה הישראלית לבוא
ולטרוף את קלפיה.

ירחוני ספרות

משורר רייך
מה מחביא הגורל בשרוול!
של משמעות־החיים כקלפים, דימוי קיים, שרייך
העניק לו משמעויות אישיות חדשות.
רייך חושף קלפיו בחפיסה חדשה וגם את
חפיסותיו הקודמות, כקלפן־שירתי, הוא חדל
להסתיר את קלפיו השיריים. הוא מתאר את חייו,
החל ממשוררים שהשפיעו עליו, דרך קפה הבוקר
שלו ומצוקותיו, עד שהוא מגיע להחמישיה
הפותחת: וחיומיום חוזר גלוי בקלפים מסומנים
בגוף המחמד /על כל קוסת הנפש ...אל הנסיך
והנסיכה שובעים את יצועיהם ...ועד ללשוב
ביד טובה אחת אל הזיית המלוכה.
רייך ממשיך במסעו בממלכת הקלפים, דרך
הקלפנים של סזאן (מה מחביא שם בשרוולו
הגורל דרך שלישיות ורביעיות(ליד השולחן
כמו ליד מיזבח ואל חמישיות (אליסז לוי,
הראית את קלסי? /הקלף השסוי והקלף
המשוגע ואל שפת הקלפים שידעתי היא
קשר /בינלאומי לא פחות משפת האהבה /
פריסת המילים היפות מחפיסת הנפש...
כך ממשיכים שירי חפיסה חדשה, כסידרת
ואריאציות שיריות בנושא הקלפים, בעוד
המיבנים השיריים, מבוססים על מערכות מיספור
הקלפים של רייך.
במדורים הנוספים של חפיסה חדשה הולך
רייך ומעמיק את עולמו השירי, את התבגרותו
(׳) אשר רייך -חפיסה חדשה; הוצאת עם
עובד; 92 עמודים(בריב ה רבה).

אחד התהליכים המאפיינים את העשור החולף
בסיפורת ובשירה הישראליים, הוא פירסומם של
ירחוני״סיפרות, בפורמאט העולם הזה, ירחונים
החסרים את היומרה לפרסם יצירות לנצח,
ומעדיפים יוצרים בני־התקופה.
ראשון ירחוני־הסיפרות הללו הוא פרוזה
בעריכת יוסי קריים, שחוברת 68 69 שלו
נסקרת כאן.
בשער החוברת הנביא ירמיהו למיכאל
אנג׳לו, כאשר במאמר המערכת מדווחים
שיקולי המערכת לקוראים.
מדור של פרוזה מוקדש למותו של ז׳אן סול
סארטר, ראשית בסקירה מאת ישעיהו
בן־פורת, בקטעים מתוך יומניו של סארטר,
בתרגומו של בן־פורת.
בראיון עם פינחס שדה ממשיך ופותח שדה
פתח לקורא הישראלי, אל עולמו יוצא־הדופן ואל
חווייתו האנושית, שהיא שונה ונונקונפורמית.
שדה פורש פכים מתוך חייו, אמונותיו וסלידותיו
מהמערכות החברתיות הסובבות אותו.
עניין רב במיוחד יש בקטעים שמביא שדה
מחייו, בצד השקפות״עולמו, ובוזו לעולם
הסיפרותי בישראל, תוך שהוא אומד את
משמעויות נצח התרבות לעומתו.
אחרי הראיון עם שדה שיר של סטיפן
צוויי ג בתרגומו של מרדכי אבי־שאול
(דחוקים זה לזה בחיות /מתפלצים אנחנו

מדור מצולם של פרוזה מוקדש לתערוכה
שהתקיימה במהלך הפסטיבל לתיאטרון
ישראלי אחר בעכו, ובמדור זה רפרודוקציות
של עבודות שהוצגו באותה תערוכה.
פרק מתוך רומאן מאת נורית זרחי,
מעניק לקורא חוויה גירויית סיפרותית נדירה
למדי של סופרת, שזכתה משום מה למוניטין
כמחברת לילדים בלבד.
אוריאל זוהר סוקר בעל ציכוב של פיטר
ברוק אירוע תיאטרוני מרתק שנערך בניכר,
אירוע שמתוך רשימתו של זוהר, ניתן להגיע
למסקנות מעציבות למדי, על מצבו של
התיאטרון הישראלי, שחדל להפרות את כל
העוסקים בו. רשימה נוספת של אוריאל זוהר
אורסון וולס בא אל הסינמטק הפאריסאי,
מביאה מיסמך מרתק, שהוא פס־קול מפגישת
קולנוענים צעירים עם הבימאי האמריקאי
הוותיק.
(•) פרוזה ;69-68 עורך יוסי קריים; הוצ את
פרוזה; 94 עמודים.

.3אחת מהסיטואציות בסיפרו של שלום
עליכם, היא הסיטואציה שבה טוביה החולב
מחפש את סוסו — שנדמה לו כי נגנב ממנו.
טוביה מוצא את הסוס באוחותו של הגביר, כאשר
הסוס מתמכר לטחינת שיבולת־שועל, טוחן אותה
בדביקות וכרוב הנאה, במלוא הקימור, או בכל
הכוח. ביידיש כתב זאת שלום עליכם: רייבט
דעס האבער געשמאק, אויף וואס די וועלט
שמייט ...ובגירסת הורושובסקי: טוחן את
שיבולת־השועל בטעם על מה שהעולם עומד״.
.4בסיום הפרק הזכייה הגדולה, כותב שלום
עליכם א ייד א סארן־ ,והורושובסקי הופך זאת
בעיברית שלו ליהודי סדחת, ומתעלם מכך,
שפארן משמעו באידיש גזזת אותה מחלת־עור
על הקרקפת, שבהשאלה הפכה ציון לחדל
אישים.
אותו פרופסור שהניא לנמר של נייר קומץ
דוגמות מהתרגום המסורס של פרופ׳ בנימין
הורושובסקי, הניא זאת בשל פחדו מעוצמתו
האקדמית של פרופ׳ הורושובסקי, העשוי לנקום,
במעמד־האקדמי של אותו פרופסור ירושלמי.
פרט אחד ולא ברור: מדוע הומלץ תרגום
מסורס זה של שלום עליכם לעברית, בידי
מישרד־החינודוהתרבות, שאף רכש עותקים
רבים ממנו לחלוקה בבתי״הספר.

עיתון 77
פורמאט דומה לפרוזה גם לעתון 77
שבעריכת יעקוב בסר, שגיליון 50 49 ראה
אור באחרונה.
תחת הכותרת מיפגש גולים מובא פרק מתוך
רומן של שימעון בלם, שמאז המעברה לא
הרשים למדי בסיפורת הישראלית. שלושה שירי
צפון של העיתונאי״מחרז משה דור (מדוע,
משורר, אינך שר וחרוזים של עסקן המערך
גד יעקובי (טייב אוקלוק טי בכיכר
גרוסונור חושפים את הבטן־הרכה של
ירחוני־הסיפרות העכשוויים.
רשימה מעניינת היא רשימתו של אמנון

סופר שדה
בוז לעולם הסיפרותי
ז׳קונט קולהאס כאסאח׳ ומידת־האמצע.
כזה הוא שירו של יגאל בן־אריה היפופוטם,
בעוד שתרגומי שירי פאול צלאן בידי המלחין
בנציון אורגד ומסתו על צלאן — רחוקים
מלכבד את נייר חדרה המעולה עליו מודפסת
החוברת.
המדור המוקדש לסאטיריקן הגרמני קורט
טוכולסקי והתכתבותו עם ארנולד צווייג,
מרתקים. רחוקה מלרתק ההערכות של חנה
יעוז במסתה על הפואמות של אבא קובנר,
וכך גם שיחת החודש עם איתמר יעוז־קסט,
המציגה פרופיל סיפרותי, שאינו ראוי לראיון.
לעומת זאת, רשימתו של בנימין בית הלחמי
חרש להתגרד בו: על הגאולה המיידית
והעכשווית בישראל היא הפתעה מרגשת
ומהנה.
(•) עיתון ;77 גיליון ;49-50 עורך יעקב בסר;
הוצאת עיתון 75 ;77 עמודים.

במדינה
מישפט
אי־הבנה
הגבר משד את הילדה ל6רדס,
ממון• הגהה כי היא סרוצה.
שתי האחיות הלכו יחדיו הביתה
מסביון לקיראון בבוקר אביבי ב־11
בפברואר השנה והתבשמו מריח
הפרדסים, הגדולה בת 14 והקטנה בת
.10 כאשר עברו מרחק ניכר, הציץ
לפתע לעברן גבר צעיר מהפרדס, הוא
התקרב אליהן והחל מושר בידה של
הגדולה במטרה להכניסה לפרדס.
האחות הקטנה לא איבדה את
עשתונותיה. היא החלה צועקת ורצה
לעבר הכביש, כדי לעכב מכונית.
ואמנם, נהג, שראה את מצוקתה, עצר
את מכוניתו ועזר לה לחלץ את אחותה.
הוא גם לקח את השתיים למישטרת
מסובין.
על פי תאורן של הנערות מיהרו
השוטרים ועצרו כמה פועלים שעבדו
בפרדס. הילדות זיהו את מוחמר שאהין,
כאיש שתקף את האחות הגדולה. אחרי
חקירה קצרה הודה שאהין 19 כי
אמנם משך את הנערה לפרדס, אולם
הוא הסביר לשוטרים, כי חשב שהיא
זונה העובדת בפרדסים בסביבה, ועל כן
משך אותה אליו.
חתימה מתורגמת. מוחמר
הוא צעיר שחרחר ומתולתל מחברון,
שאיננו דובר אפילו מילה אחת עברית.
בית־המישפט החליט למנות לו סניגור,
השבוע, כאשר ביקשה התובעת
מהשופט לעצור את שאהין עד תום
ההליכים, התנגד לכך הסניגור ששי גז.
כתב״האישום מאשים את שאהין
בניסיון לאנוס את הקטינה, ומסתמך
בעצם על הודאתו של הנאשם ועל
זיהויה של הנערה. אולם הסניגור טען
כי ייתכן שיהיה מישפט־זוטא שבו
ינסה לפסול את ההודאה, מהסיבה
ששאהין אינו מבין עברית ובכל זאת
נחקר בעברית וחתם על מיסמך
שתורגם לו על־ידי שוטר.
השופט החליט כי בשלב זה אין
מקום לטעון נגד קבילות ההודאה,
ועצר את הנאשם לפחות עד לסיום
עדותה של המתלוננת.

מיזמוז יקר
..לא להיטסל לבחורות,
שאינן רוצות להתחיל
ר? עם אלה שממבימות!״
למזלו הרע של מנחם שרביט עבו
סיור מישטרתי על שפת־הים, קצו
לפני חצות, והשוטרים היו סקרני!

תובעת אחיטוב
שלושה חברים מאשדוד
לדעת מה עושה שם שרביט בחברת
עוד צעיר ונערה. אז סיפרה הצעירה
לשוטרים, כי השניים הזמינו אותה
לרדת לשפת־הים, ושם עשה בה
שרביט מעשים־מגונים, הוא נגע בחזה
וליטף אותה בכוח.
המיקרה קרה בשנת ,1977 בינתיים
נישאה המתלוננת, וכאשר העידה
בבית־המישפט לא ניכרו בה סימנים

של פגיעה נפשית או טינה לנאשם.
שרביט לא מינה עורך־דין וטען
לעצמו. המישפט נמשך זמן כה רב,
מפני שהיו קשיים רבים באיתור לו שאין
והנאשם,
העדים,
כתובת־מגורים קבועה. .ולמרות זאת
לא הסתבך מעולם בעבירות ואין לו
עבר פלילי,״ העיר השופט. ,זה
לזכותו.״
ללמד לקח. התובעת ניסתה
לעשות את מלאכתה כתובעת
וסניגורית גם יחד. היא הציגה לפני
בית־המישפט את חומרת המעשה, ואת
התעקשותו של שרביט על חפותו,
אשר גרמה להתארכות המישפט.
לעומת זאת, ציינה את משך הזמן
שעבר מאז המיקרה ועד למתן
גזר־הדין, ואת עברו הנקי של הנאשם.
שרביט קם על רגליו וסיפר לשופט
על ילדותו העגומה. על כך שהתייתם
בגיל 10 מאמו, ומאז נזרק לרחוב וחי
חיי נוודות וסבל. הוא הדגיש את עברו
הנקי וכי זוהי הפעם הראשונה בה
נתקל בבית־המישפט, ואמר כי הדבר
בייש אותו.
״זה ילמד אותך לקח לא להיטפל
לבחורות שאינן רוצות, תתחיל רק עם
אלה שמסכימות,״ הסביר לו השופט,
וגזר את דינו:״ מאחר שהיה זה מעשה
שטות של צעירים, ובגלל הזמן הרב
שעבר, סבורני שיהיה זה בלתי חינוכי
לשלוח למאסר. אני דן אותו לתשעה
חדשים מאסר על־תנאי וקנס 500 שקל.

א שתו שד
ג״חס

נמשך אל המיסתורין, אל ההרפתקה
ואל הבלתי ידוע. הוא אהב את הים ואת
ההפלגות הממושכות באוניות־משא.
כך נפגשו ונפרדו, עד שבשנת
,1952 בהיותו בארצות־הברית, שלח
לה אריה מיכתב־אהבה לוהט וביקש
את ידה. בפברואר 1952 נישאו בחיפה.
״תראי, שכחתי. לפני שבוע היה יום י-־
הנישואין ה־ 32 שלנו,״ אמרה רחל
השבוע בקול תמה .״הייתי כל־כך יפה
בחתונה, שהצלם שם את התמונה
בחלון־הראווה שלו חודשים ארוכים,״
היא אומרת ועיניה נוצצות.
גטיעה למקום אהד

להיטיב
את המצב הבלבדי
ה 8החליטו להתעשר
מטריצות, וג־תטסו
שלושת החברים ישבו בבית־קפה
באשדוד ושוחחו על הקשיים
הכלכליים. לכל אחד היתה סיבה
דוחקת לבקש לעצמו כסף נוסף, ואז
עלה הרעיון לנסוע לתל־אביב ולעשות
כמה פריצות. השלושה עלו על
אוטובוס, נסעו לתחנה־המרכזית
בתל־אביב, קנו ג׳בקה ומברג ובכך היו
מוכנים למיקצועם החדש.
הם החליטו לנסוע לרמת־אביב ושם
עברו מדירה לדירה. אולם לרוע־מזלם
מצאו רק באחת הדירות תכשיטים.
שכנה שהבחינה בהם הבריחה אותם
והם עברו לשיכון למ״ד. כאשר נתפסו
על חם בידי המישטרה, לא הכחישו
השלושה את המעשה. כל אחד סיפר
למישטרה על מצוקתו הכלכלית, הם
החזירו את התכשיטים ויצאו עם
המישטרה, כדי לשחזר את יום העבודה
שלהם.
לממן את ההטלה. בעיקבות
הודאתם והרכוש שנתפס בידיהם הוגש
כתב־אישום נגד השלושה על־ידי
התובעת נורית אחיטוב. היא גם ביקשה
את מעצרם עד תום ההליכים. הסניגור
דן מור לא התנגד למעצרו של דניאל
וקנין, שעשה את הפריצה בפועל, מפני
שהוא שהוא כבר ישב במאסר על
עבירות רכוש, ולא היתד, כל תיקווה
שבית־המישפט ישחרר אותו.
אולם הסניגור ביקש לשחרר
ממעצר את חברו של וקנין, זאב רשתי
ששמר בחוץ. .כיצד נפל הוא ברשת?״
שאל השופט דויד ולך, והסניגור
הסביר כי חברתו של רשתי היתה
בהריון, וכי הוא היה זקוק לכסף
במהירות, כדי לממן את ההפלה. הוא
בחור כמעט ללא עבר פלילי, העובד
למחייתו במטע תמרים בערבה, והיה
בדרכו לחציבה, כאשר התפתה לעבור
את העבירות.
״אין זה סוד כי פריצות הפכו
מכת־מדינה, וכי אין אדם יכול להיות
בטוח כאשר הוא עוזב את דירתו לכמה
דקות, כי ימצאנה שלמה ...אולם כל
פריצה ונסיבותיה, וכאשר מדובר
בפריצה בודדת, יתכן שאין מקום
למעצר עד תום ההליכים. אולם כאשר
אדם הולך עם חבורת פורצים מדירה
לדירה, ופורץ כדי להיטיב את מצבו
הכספי, הוא מהווה סכנה לציבור הרחב
ויש לעצרו עד תום ההליכים,״ קבע
השופט.

האם יש אשה ר\״ימס בונו?
האם הוא נטש אותה ראשות?
מה היא אומות עריו ועל חייהם?
האם שוות־הביטחוו מחנה עריו?
^ ף היא נראה בסרטים, אקדח
שלוף בירו האחת ויפהפיה חבוקה
בזרועו השניה. מרחף מחללית לצוללת,
נאבק בסכנות וזוכה ביפהפיות.
ג׳יימס בונד האגדי, המעורר קינאה
בליבם של גברים ותשוקה בלב נשים.
אבל האם מישהו שמע פעם על אשתו?
אשתו החוקית, המגדלת את ילדיו,
מצפה למיכתביו ודואגת לו בלילות
הבדידות?
רחל סובך היא אשתו של ג׳יימס

בונד ישראלי. בעלה, אריה סובך, עבד,
לדבריה, במשך שנים רבות בשירות־הביטחון
של המדינה, וכעת נעלם
ואיננו.
סיפורה של רחל מתחיל בחיפה,
ב־ . 1950 בעיר״הנמל הקטנה היתה רחל
אחת הצעירות היפות. אריה, עולה חדש
מהולנד, אשר עבר את זוועות השואה
ונותר בודד, התאהב בה מייד. הוא היה
צעיר גבה־קומה ונאה מאור. במיקצועו
היה אלחוטאי, ועבד על אוניות. כבר אז
11—1וווו 111

ך* אשר נישאו, היתה רחל פקידה
^ בדואר, ורצתה להמשיך לעבוד.
אבל אריה התנגד :״למה לך לעבוד?
יותר טוב שתשבי בבית ותמיד שתהיי
פנויה לנסוע איתי באוניה, לא תצטרכי
לבקש חופש ולא תהיי תלויה באיש.״
באותה תקופה היתה משכורתו של
ימאי בצים משכורת נאה מאוד. חלקה
היה במטבע״חוץ, והחיים היו קלים.
בשנים הראשונות הצטרפה רחל
לנסיעות רבות. לא היו ילדים, הכסף
לא חסר והכל היה נפלא. אולם בשנת
1957 נולדה הבת הראשונה. אחריה
נולדו עוד בת ובן. הנסיעות כבר היו
הרבה יותר קשות, חייה של רחל
התרכזו בגידול הילדים. הלילות
הבודדים התארכו עדי אץ קץ, והיא
רצתה שבעלה ירד מהאוניה ויהיה כמו
כל גבר אחר בשכונה. שיעזור לה
בימים קשים וילך איתה לסרט בערב— .י
רחל התחילה לנדנד. היא סיפרה לו
על קורסים שונים שיוכל לקחת, כדי
להסב את מיקצועו למיקצוע יבשתי,
אבל הוא התעקש .״תראי כמה הם
מרוויחים וכמה אני מרוויח,״ אמר לה.
הוא עבר לעבוד על קווים קצרים יותר,
היה בא לעיתים יותר קרובות הביתה,
ורחל נרגעה.
בשנת 1967 הפתיע אריה את
אשתו. הוא אמר לה כי מצא עבורה
מצויינת, שאיננה כרוכה בימאות, וכי
כל המישפחה תיסע איתו לאוגנדה.
הוא קיבל חופשה מצים, נסע
לתל־אביב ואמר לרחל, כי הוא עובר
קורס של שמונה חדשים, שבסיומו
ייסעו למקום עבודתו החדש.
כאשר הסתיימה ההשתלמות, הגיע
הבעל יום אחד הביתה, ואמר לרחל כי
לצערו, לא תוכל המישפחה לנסוע
אתו .״בעצם אינני נוסע לאוגנדה— ״,
אמר לאשה הנדהמת ,״אני נוסע למקום
אחר, ואני לא יכול לגלות לך לאן. אתם
לא יכולים לבוא איתי כי אני עובד
במישרד־הביטחון.״
״את רצית שארד מהים,״ אמר
לאשתו ,״הנה ירדתי, יש לי משכורת
נהדרת, יותר יפה מאשר בצ״ים, ויש לי
חוזה לחמש שנים.״
כדי להפיס את דעתה סיפר על
הדברים הטובים שצופן העתיד.
במשכורת הגדולה שיקבל יוכלו
להחליף בקרוב דירה, ולעבור לדירה —־
בת ארבעה חדרים. הוא יחזור הביתה
כל חצי שנה, ומייד בחופשתו הראשונה
יקנו ריהוט חדש.

זנדוגות מפאדיט

ף* סוף שנת 1968 לקח אריה
** מיזוודה ועזב את הבית. חברה
מירושלים טילפנה לה יום אחד ואמרה:
״תראי כמה מוזר, ראיתי אתמול את
אריה מטייל בירושלים. הוא היה לבוש
כמו תייר והיתה לו מצלמה על הכתף,
מה זה הדבר הזה?״ לרחל לא היתה
תשובה. בעלה הפך לנגד עיניה לאיש״
מיסתורין. הוא לא סיפר לה מאומה על
עבודתו, והיא חששה לשאול.

לדירה קטנה בחלק ישן של העיר, שם
לנה. בבוקר הביא אותה לנמל־התעופה
והיא טסה לפאריס. אריה חיכה לה שם.
.לא גרנו במלון. אריה אמר שבדירה
יהיה לנו יותר נוח, אז גרנו בדירת חדר.
לא היה איכפת לי. רוב הזמן אריה היה
איתי, אבל לפעמים, הוא היה צריך
ללכת. רציתי להתקשר לקרובים שלי
בפאריס, אבל אמרו לי שאסור ״.בתום
הטיול נסעו יחד להולנד, ארץ מולדתו
של אריה ובילו גם שם כמה ימים. זכר
הימים הספורים האלה העניק לרחל את
הכוח לשאת את חצי השנה הבאה.
המיכתבים המשיכו להגיע טיפין
טיפין, וכאשר הגיע אריה סוף סוף
הביתה לחופשה, סידרו לו ממקום
עבודתו לנסוע עם המישפחה לשארם־
אל־שייך .״הוא הביא מתנות, יציאת
מצריים!״ נזכרת רחל. לילדים הביא
בגדים וצעצועים. ולרחל תכשיטים
ובגדים. זו היתה החופשה האחרונה
שהמישפחה בילתה יחדיו.
כאשר בא לחופשתו הבאה, בשנת
,1972 נזכרה רחל כי מתקרב מועד
סיום החוזה שלו. כאשר ניסתה לדבר
איתו על כך, חשה קרירות מצירו .״זה
יותר גרוע מעבודה על אוניה ״,אמרה

ך 1\ 1.ך *1 1 1 1 1תמיד מהודר, אקדח נידו
# 1 11 111\ 1 1האחת ונשים יסהסיות מתרסקות
עליו. בסרטים לא הראו מעולם את אשתו
כאשר עמד להעלם לתקופה ארוכה,
הכיר לה אדם בשם נחמיה, ואמר לה כי
זהו איש־הקשר שלהם בארץ. אם יהיה
לה צורר במשהו תפנה אליו והוא יטפל
— בה. אריה סיכם עוד קודם לכן עם רחל

מה הסכום שלו תזדקק מדי חודש
להוצאות הבית והילדים, וסכום זה היה
מגיע לחשבון הבנק שלה מדי חודש.
שאר הכסף מן המשכורת הגדולה נותר
בידיו של אריה. הוא נשק לה, לקח
מיזוודה אחת ואמר לה, כי יחזור בעוד
חצי שנה.
המיכתבים שהגיעו ממנו היו
מבויילים בבול ישראלי, אבל הם היו
שיטתיים וחסרי פרטים. כאשר עבר זמן
מה ומיכתב לא הגיע, היתה רחל
י— מטלפנת לאיש־הקשר ומתעניינת.
כאשר קרב מועד החופשה הראשונה
של אריה, טילפנה האשה אל נחמיה
ושאלה אותו מתי יחזור בעלה. איש־הקשר
בירר את הדבר ושאל :״את
יכולה לנסוע לפאריס בעוד יומיים?
נסדר לך נסיעה לשם״.
״ישבתי במיטבח, המומה, ולא
ידעתי מה לעשות. היו לי שני ילדים
קטנים ותינוק, ולא ידעתי איך אוכל
לנסוע ולהשאיר אותם,״ נזכרת רחל.
״אבל בעוד אני יושבת, נכנסה שכנה
_ וכאשר שמעה, אמרה לי, ,אני אקח את
הבנות.׳ מישהו אחר לקח את התינוק,
ואני התקשרתי והודעתי שאני יכולה
לנסוע״.
ערב הנסיעה הגיעה רחל לתל־אביב.
איש־הקשר חיכה לה, לקח אותה

החוקית. האם יש אשה המגדלת את ילדיו! דואגת
לבדה לכל צרכיה ורואה את נעלה רק אחת לחצי
שנה! מה הם חיי אשה כזו! כיצד היא מתמודדת!

^ מיפת!
פרידה

ך ץ ייה של רחל בשנים הללו היו
1 1קשים. סכום הכסף שקיבלה בשנת
1968 הלך ונשחק. הדירה לא הוחלפה
לדירה גדולה יותר, והרהיטים שבה
התיישנו. כאשר נזקקה רחל לניתוח,
התקשרה בפאניקה אל איש הקשר:
״תדאג שאריה יגיע מייד, כי לא יהיה
מי שיישאר עם הילדים,״ אמרה לו.
״נראה,״ ענה האיש בספקנות. את
הניתוח עברה רחל כשאיש לא נמצא
לידה. הילדים נותרו לבד ובדידותה
אכלה בה בכל פה.
גם אנשי״הקשר התחלפו עם
השנים. אחדים מהם היו אדיבים
וסבלנים, ואחרים היו קצרי״רוח
ובוטים.
בשנת 1973 הגיע מיכתב. אריה
כתב לרחל כי הוא לא יחזור יותר. הוא
לא נימק ולא הסביר את דבריו. באותה
שנה היה אמור לסיים את החוזה. היא
ניסתה להגריל את סכום הקיצבה שלה
והדבר היה קשה מאוד .״הם היו מעלים
לי את הסכום טיפין טיפין. אבל
הילדים גדלו והלכו לבית־ספר תיכון:
הייתי צריכה בגדים בשבילם וספרים,
וזה היה קשה מאוד מהסכום הקטן
שקיבלתי ״.כאשר טילפנה יום אחד
וביקשה להגדיל את משכורתה, צעק
עליה איש־הקשר והעליב אותה. רחל
נזעקה וענתה לו כלשונו. שיחה זו
הוקלטה על־ידי איש־הקשר והוא

בתקופה שבה שירת עדיין גצים, כאלחוטאי אניות.
גם אז היה בא לחופשות רק לעיתים רחוקות. אן
לאחר שעבר לשירות נעשו ביקוריו בבית מרוחקים.

השמיע אותה לבעלה ״שיידע איזו
אשה יש לו״.
• במקום לסיים את החוזה, נודע
לרחל, כי בעלה חידש אותו לחמש
שנים נוספות. ואז באה הצעה מאריה:
״קחי את כל הרכוש בארץ, קחי את
הילדים ואת המשכורת שאת מקבלת,
ותני לי גט״.
״למה שאתן לו גט בתנאים האלה?״
היא אומרת. רחל סרבה לתת לו גט.
היא למדה מיקצוע והחלה עובדת
כמורה למלאכת־יד, להשלים לפחות
במשהו את המשכורת הדלה.
אריה לא בא מאז יותר הביתה.
כאשר הגיע ארצה היה מתקשר לילדים
ולוקח אותם לטיולים .״פגשתי אותו
פעם אחת בכרמל. הוא טייל עם הבנות
ואני עברתי שם. ראיתי שהוא לבוש
ז׳אקט יקר מטוויר. אמרתי לו שלום

והלכתי,״ מספרת רחל.
בשנת 1979 הגיש אריה תביעת
גירושין ברבנות. הוא פנה לרבנים
ואמר כי הוא מבקש גט. רחל אמרה כי
היא מבקשת שלום־בית. הרבנים סירבו
לאשר לו את מבוקשו. הכסף המשיך
להגיע כל חודש לבנק, אבל המיכתבים
נפסקו וגם שיחות־הטלפון. בשנת
1981 הגיע לביתה איש־הקשר ואמר
לה כי אריה עזב את עבודתו ואת הארץ.
״אני לא מאמינה. איש כזה, שעסק
בעבודה סודית ויודע כל־כך הרבה
דברים, מי יתן לו לעזוב את השירות
ואת הארץ?״ אומרת רחל. מאז שהגיע
הבן לגיל צבא, ירד הסכום שקיבלה
רחל ל־ 170 דולר לחודש .״איר אפשר
לפרנס מזה שלושה ילדים?״ שואלת
רחל. היא החלה להילחם.

^ איש ללא
כתוגת

** ורכת־הדין רחל בורנשטיין
^ הגישה תביעה בשם רחל לבית־המישפט
בחיפה, וביקשה פסק־דין
הצהרתי כי חצי מכל רכושו של בעלה
שייר לה. היא ביקשה חצי מהפיצויים
המגיעים לו מחברת צים, חצי מסכום
הפיצויים שקיבל ממישרד ראש־הממשלה,
כאשר עזב את עבודתו
בשנת ,1981 ומחצית מכל רכוש שיש
לו על שמו. מכיוון שאריה לא התגונן
ולא הגיע למישפט, ניתן פסק־דין
כמבוקש.
אלא שפסק־הדין נותר כאבן שאין
לה הופכין. כאשר אין כתובת ואין
מידע על מיקומם של הכספים של
הבעל, אין כל דיר לאכוף את
פסק־הדין. ובידיה של רחל נותרה
פיסת־נייר.
רחל פנתה לעורד־הדין של הבעל,
יחזקאל ביניש בירושלים, וניסתה
לברר דרכו היכן נמצא בעלה והיכן
נמצא רכושו• אר אפילו עורד־הדין של
אריה לא יכול היה לומר היכן הוא
נמצא .״הוא נמצא איפה שהוא בחוץ־
לארץ. אני לא יודע היכן. הוא מטלפן
אלי לפעמים ונותן לי הוראות, ולפעמים
אני פוגש אותו בשדה־תעופה
בחוץ־לארץ, אבל אינני יודע מה
כתובתו,״ הצהיר ביניש, גם באוזני
האשה וגם באוזני העולםהזה .
ביאושה פנתה רחל למישרד ראש־הממשלה
וביקשה לדעת היכן נמצא
בעלה. הסמנכ״ל לענייני עובדים, חביב
כהנא, ענה לה כי אדם בשם אריה סובף
אינו עובד במישרה ממשלתית ולא
עבד במישרה כזו. כאשר התעקשה
רחל וכתבה מיכתב נוסף, נענתה על־ידי
המזכיר הצבאי של ראש־הממשלה,
אל״מ עזריאל נבו, כי בעלה הפסיק את
עבודתו במישרד ראש־הממשלה ב־26
ביולי ,1981 וכי מאז אין להם כל קשר
איתו.
רחל בטוחה ביטחון מלא, כי בגלל
עבודתו הרגישה של בעלה, מחפים
עליו מישרדי הממשלה, ומגינים עליו
מפניה .״למדינה יש דברים יותר
חשובים לעשות מאשר להסתיר אדם
מתביעת מזונות של אשתו,״ אמר אל״מ
נבו להעולם הזה.
החודש לא נכנסו גם 170 הדולארים
לחשבון הבנק של רחל.
אשתו של ג׳יימס בונד הישראלי
הזדקנה בודדה ועצובה. מעניין, האם
ג׳יימס בונד הישראלי עדיין צעיר,
זוהר ומוקף יפהפיות?

אילנה אלון

במדינה
דרכי־חיים
סיסני המקצוע
הסניגור 8תח
את תייך החר!ירה,
וגילה בתוכו חשיש
״ברגע הראשון לא הבנתי,״ סיפר
עורך־הדין המזועזע ,״פתחתי את
תיק־העדויות שקבלתי באותו רגע
בחזרה מהנאשם, ובין המיסמכים ראיתי
חבילה קטנה של חומר חום. שאלתי
,מה זהי׳ ובטרם הספקתי לזוז, חטף
ממני הנאשם את החבילה, דחף אותה
לכיסו ואמר לי: שש...ש —.״
רק אז הבין עורך־הדין כי הנאשם,
שאותו הוא מייצג, הסתיר בין דפי
תיק־החקירה את הסם. מכיוון שהדבר
קרה בבית״המעצר, יכול היה עור!״
הדין רק לברך את מזלו, שאיש
מהסוהרים לא ראה את התנועה
החטופה שעשה הנאשם.
אילו מצאו את החשיש בכיסו של
הנאשם, היה עורך־הדין מוצא את עצמו
במצב מאוד בלתי־נעים .״הייתי יכול
לראות את שמי בכותרות העיתונים:
עורך־הדין פלוני, חשוד כי הגניב סם
מסוכן לבית־המעצר. תארי לך, איך
הייתי נראה,״ אמר כשקולו עדיין מלא

שופטים בפרדס
בית־המישסט ביקר
במקוב הרצח, והסתיע את
הזוגות העובדות במקום
שעות־הצהריים הן שעות־העבודה
הלוהטות לזונות, העובדות בפרדסים
שליד יבנה. שיירת המכוניות שהגיעה
למקום לא הפתיעה את הנערות
שניצבו בצירי הפרדסים. אבל ניידת
המישטרה והג׳יפ המוכר, גירשו את
הבחורות מהמקום. הן הופתעו מאוד
לראות כי השוטרים לא התעניינו בהן.
מתוך המכונית יצאו שלושת שופטי
בית־המישפט המחוזי בתל־אביב, אב
בית־הדין, השופט אורי שטרוזמן,
וחבריו השופטים, מאיר צבי הכהן
וחיים אדר. איתם היו התובעת רחל
גודשמיט, הסניגור צבי הר ניב והנאשם
יעקב קטרי. כל הכבודה באה כדי
לראות את המקום בו נרצחה, לפני
כשנה, הזונה רוזה וקנין.
קטרי נאשם ברציחתה, ובית-
המישפט נתבקש לבוא למקום, כדי
לראות במו עיניו את מקום הרצח. בפני
הנהגים של כבישי הדרום, ידועה
הסביבה כ״בית־הזונות של הדרום״.
בכל פרדס ניצבות בחורות ומחכות
לנהגים להוטים, ולא מעטים הם
העוצרים ועושים הפסקה קלה
בפרדסים.

השופטים הנכבדים נראו מאוד
יוצאי־דופן בפרדסי הפריצות של
הדרום.

רונזיאו דודיה
בתל־אביב
הוא טי 08
על צינור, בדי
לגנוב את לב הבת
קולה של האשה שעל קו הטלפון
היה היסטרי :״תבואו מהר,״ התחננה,
״יש אצלי פורץ בבית, בחדר השני. יש
לו אולר, והוא איים עלי שידקור
אותי.״ השוטרת במוקד־המישטרה
בתל־אביב, אשר קיבלה את השיחה,
מיהרה להרגיע את האשה המבוהלת.
ניידת־סיור נשלחה לכתובת שמסרה
האשה.
כשהגיעו השוטרים. לדירה בקומה
השלישית ברחוב השקט שליד כיכר
מלכי־ישראל, התברר להם כי הפורץ
נמלט דרך חלון הדירה. אולם החוקרים
לא היו מודאגים: בעלת־הבית סיפרה
להם כי זיהתה את הפורץ בוודאות. היא
סיפרה, בהתרגשות, כי כשחזרה לביתה
מקניות, שמעה רישרוש חשוד מן
החדר השני. כשפתחה את הדלת,
הופתעה לראות את רמי(שם בדוי)•
שהיה בעבר החבר של בתה, גילה(שם
בדוי).
טבעות על הידיים. עד כאן היה
הסיפור סיפור מישטרתי שיגרתי
למדי. אולם כשהתחילו חוקרי״
המישטרה לרובב את השכנים ואת
גילה, שחזרה בינתיים הביתה, התגלה
סיפור אחר לגמרי. הפריצה שלא היתה
שימשה כיסוי לסיפור־האהבה נוסח

רומיאו ויוליה.
גילה בת ה־ 17 וחצי היא נערה
שחרחורת וצנומה מאוד. שערה עשוי
בתיספורת מודרנית ועיניה כהות
ועירניות מאוד. היא הכירה את רמי בן
ה־ 17 וחצי אף הוא, לפני כשנה, כאשר
בילתה, יחד עם אמה, חופשה באילת.
בין הנערה הביישנית והנער בעל
השיער השטני נקשרו קשרי־ידידות
שעד מהרה הפכו אהבה לוהטת. רמי
החל מבקר את גילה בבית־הוריה
בתכיפות שגברה והלכה. חבריו סיפרו
כי החל מזניח את העבודה במיספרה

וטעו *3תוויד נש ׳ ₪נעבר״גים
נעצרו פעם על-ירי שליט, בראש
מעייניו עמדה מטרה אתת: איך לגמור
תיק בכסית על כוסית.
כאשר אדם היה מובא ל מי שליט
לחקירה, הוא נהג כשלוש שיטות.
הכאתו של החשוד בצורה אכזרית
ביותר. כאשר לא השיג את מבוקשו
בצורה זו, הכניס שליט את אשת־

^אשר אני קורא שוב את
כתב תו על שלמה שליט, ליבי
נצבט — כפי שכתב כבוד השופט דויד
ולך. אך ליבי לא נצבט מרחמנות על
שליט,־ כותב לי האסיר אבנר מויאל,
הכלוא בכלא באר־שבע.
כאשר ריאייגתי את קצין המשטרה
שלמה שליט, שהודה והורשע בגניבת
אלפי דולאריס מתיק־חקירה שניהל,
היה משהו כן ועצוב בדבריו. אולם
מאחר שלא היברתי אדם שנעצר כידי
שליט ועבר חקירה שלו, קיבלתי את
רבדיו כלשונם.
״עבריינים לא פעם לחצו לי את היד
כאשר נמ סו לביודהם והר,״ סי־ לי אז
שליט. ,כי ידעתי להתנהג אליהם
באופן אנושי. אני לא מפחד לשבת
בכלא עם פושעים שעברו תחת ידיי,
אני לא חושב שהם רוצים להתנקם בי,״
הצהיר השוטר גרל־הממדים.
הוא סיפר על דרך החקירה שלו

מיבתבו של אסיר
מפול אזיבין, אל תשמח׳
ואמר :״אני אף־פעם לא בדיתי ראיות
ולא שיקרתי.״
מילים אלה הן שקוממו את אבנר
סוקל, אשר עבר תחת ידו של שליט.
וצא החליט אחרי לבטים לכתוב לי
ולהעיר את הערותיו האישיות לשוטר
שהפך לעבריץ.

בוונב אבנר מויאל:

אנסה פחות או יותר לדבר באופן
כללי, על מרבית האנשים שנחקרו או

והתחיל להתעלל בחשוד. הוא היה
עורך חיפוש על גופו באמצע הרחוב
ומשפיל אותו לעיני״כל.
אחר־־כך היה לוקח את החשוד
לביתו ועורך שם חיפוש ללא צו. ואז
היה עוצר אותו בעוון התפרצות או
עבירה אחרת, בכל העולה על רוחו.
בכתבה מצוטט שליט כאומר כי הוא

אינו מאמין בהרתעת מכיוון שהוא
בטוח כי לא יחזור לבצע עבירות
פליליות. זד, מזכיר לי אחד מפיתגמיו
של שליט עצמו. ה א אמר לי פעם:
.גנב נשאר תמיד גגבז׳
הנורה מצווה. :אל תשמח מפול
אויינך״• ואני שואל את עצמי, איר
אפשר שלא לשמוח כמי שה כזה?
עד באן קטעים מן המיכתב
מויאל מסיים את מיכתבו בבקשה
כי הדברים יועברו גם לידי שליט.
מאחר ששליט נמצא הזם במתקן
מישטרתי שאץ גישה אליו, חשבתי כי
יהיה זה מן הצדק והעניין לפרסם את
עיקרי מיכתבו של מויאל במיכתב
גלוי.

החשוד או את הודי־החשוד, והתחיל

לתחקר אותם.
בכך גרם לדברים הבאימ הזברה או
אשת־החשוד התה נפרדת ממנו,
ההורים הו מחרימים את מם. וכאשר
החשוד ה ה משתחרר ממעצרו, לא רצו
הוריו לקבלו מכיוון שהוא גנ ב כפי * תנוסח חנבון חוא. :בנפול אויבך אל
ששומעו על-ידי שליט.
תשמור(ספר משלי. פרק ביד).
במיקריס שבהם זוכה חשוד על ידי
אילנה אלון 11
בית־המישפט, נפגע שליט באופן אישי

האשדודית שבה הועסק, לטובת
ביקוריו בבית אהובתו בתל־אביב.
אך אהבתם של גילה ורמי לא מצאה
חן בעיני הוריה של הנערה. אביה של
גילה, שכיר בחנות למוצרי־סידקית,
נהג להטיף מוסר לבתו על יחסיה עם
רמי, אשר לדעתו היה טיפוס מפוקפק.
ההורים סיפרו לגילה כי ראו את אהובה
כשהוא יושב בבתי־קפה מפוארים, וכי
ראו על ידיו טבעות־זהב יקרות .״מאיפה
יש לבחור צעיר טבעות כאלה?״
היה האב נוהג לקנטר את ביתו.
לבסוף אסרו ההורים על גילה
להמשיך ולהיפגש עם רמי. הם טענו כי
בגלל יחסיה עם רמי הפסיקה בתם
ללמוד, ולא פעם הטעימו את הנערה
מנחת זרועם.
סצינה מן הסרטים. אהבתם של
הצעירים ירדה אל המחתרת. בכל
לילה, בשעה מאוחרת, כשהוריה של
גילה ישבו בחדרם וצפו בטלוויזיה, היה
רמי מטפס על צינורות־המים עד
לקומה השלישית. גילה נהגה להשאיר
עבורו את החלון פתוח.
שני הנאהבים נהגו לבלות יחד כמה
שעות, ואחר־כך היה הצעיר יורד
באותה דרך בה עלה, בלי שההורים,
הנמצאים בחדרם, ידעו על כך דבר
וחצי דבר.
לפני כחצי שנה החליטה גילה כי
חייה אינם חיים עוד בלי אהוב־ליבה.
היא נמלטה לבית־הוריו של רמי
באשדוד, ושהתה שם ימים אחדים, עד
שאביה גילה היכן היא מסתתרת.
האב הזועם הופיע בבית־הוריו של
רמי, ובמקום התפתחה סצינה הלקוחה
כאילו מן הסרטים: האב גרר את בתו
בידה האחת, בעוד רמי מנסה למושכה
חזרה בידה השניה.
לבסוף הזעיק האב את המישטרה,
אשר סירבה להתערב בסיכסוך הרומנטי.
גנב
ממבט ראשון. כאשר
תפסה האם את רמי בביתה, ציפה הוא
לגילה. האם, שהזעיקה את המישטרה,
בדתה את סיפור האולר והאיום ברצח
מליבה .״בחיים לא היה לו אולר, והוא
לא הטיפוס שיוכל לפגוע במישהו,״
מיררה גילה בבכי והוסיפה :״זהו! אני
לא יכולה יותר. או שיתנו לנו לחיות
ביחד או שאני אתאבד. אני אוהבת
אותו והוא אותי. נמאס לי לסבול
מההורים שלי רק בגלל שאני אוהבת
בחור, שלא מוצא חן בעיניהם.״
האם סרבה להגיב. בעיניה רמי הוא,
טיפוס שלילי, המנסה לגזול את לב
בתה ממנה .״הוא ניסה לגנוב לי
מהחדר,״ טענה האם ,״איך שראיתי
אותו בפעם הראשונה, ידעתי שהוא,
גנב.״
״ ש מו תי ה ם של גי טרי הברשה שונו,
בגלל היו תםק טיני ם.

.1אתה משלם במזומן כ־ 500/0ממחיר המכונית(רנו )11,9,5ואתה כבר נוסע ונהנה!
את יתרת התשלום תוכל לשלם עד 10 תשלומים שקליים לא צמודים בריבית עדיפה
.2אתה גם נהנה ממחירי מבצע מופחתים, בהנחות משמעותיות.
.3״רנד׳ חוסכת לך הרבה כסף בהוצאות דלק ואחזקה, אתה נהנה מ״מכונית קבועה״
השומרת במיוחד על טיבה, בטיחותה ומחירה למשך שנים רבות ומאות אלפי קילומטרים.

יש לך הזדמנות חד־פעמית! ״רנו״ — הה שקעה בטוחה! ההנאה גדולה!

בני מעוה 1ן 01ו,ץ
ת״א טל 627151 .חיפה טל 72720* .
ירושלים טל 226491 .נתניה טל 23037 .
חיפה טל 510296 .י באר־ שבע טל 70911 .

העולם אוהב
ז 1; 1

1 0 0ד 1ץ נ 01
1גי פו לו פ

אופנה אקסקלוסיבית בעור חמש
מכירה מיוחדת של עודפי יצוא
לנשים ולגברים מיטיבי טעם.

הנחות חסרות תקדי ם-
חצאיות ומכנסי עור$149-
ז׳קטים מעור $249-
בכל רשת הבוטיקים של חוה פולופ
תל־אביב-מלון דו
תל־אביב-כל בו שלום
ירושלים-מלוך שרתון
אילת -מלון סונסטה
שעות פתיחה
יום א׳-ה׳
2 2 :0 0 -1 0 :0 0
14:00-10:00
יום ו׳
22:00-18:00
מוצ״ש

אנו מכבדים כרטיס אשראי ויזה

יש לך ויזהז הרווחת.

גלריה ל א מנו ת
רח׳ גורדון 25 תל -אביב טל)03( 220414 ,241033 .

״ד^וריס,׳

הנכם מוז מני םלפ תי חתהת ערוכה ב שבת 10.3.84
בין ה שעות 14.00־ 22.00 , 11.00־ , 18.00
ה ת ערוכ ה ת הי ה פ תו ח ה עד ה״ 24.3.84

הגלריהפתוחה: ב׳ ה ׳ 2 0 .0 0־ 13.00 , 1 7 .0 0־ 1 1 .0 0
יו ם ו׳ 1 3 .0 0־ 1 0 .0 0שבת ־ 2 2 .0 0־ 2 0 .0 0

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיקור
קורסים

ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות (אפילציה)

סלון ומכון יופי

דיאנה

תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים, סיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה

הכנת כלות
־ מחירים עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 2 2 9 3 8 8 ; 2 2 6 0 6 6 )4

העולם הזה 2427

65^11111
ילו ראשי,תע״ש׳ לא היו
מזלזלים בי, הייתי חוסך
למדינה מיליוני דולארים, ולצה״ל היו
היום תותחים מהירי־ירי, שאין עדיין
לאף צבא בעולם,״ טוען שלמה
(״צ׳רלי״) רוזנצווייג, בן ה־ ,68 מי שהיה
במשך שנים רבות איש התעשייה
הצבאית בעצמו.
שלוש שנים אחרי פרישתו
לגימלאות ממשיך רוזנצווייג, בווילה
המטופחת שלו ברמת־השרון, לעסוק
בתחביבו: תיכנון ופיתוח אמצעי־לחימה
משוכללים. בשעה שגימלאים
אחרים מעבירים את זמנם בגידול
חיות־שעשועים או צימחי־בית, יושב
רוזנצווייג בחדר־העבודה שלו ומתכנן
כלי־נשק חדישים.
בימים אלה יוצא רוזנצווייג למאבק

כל ההמצאות שלי עשיתי לטובת
המדינה ולא לטובת עצמי. אבל מה
שקיבלתי בתמורה היה תמיד יחס של
זילזול. כשהמנהלים הבכירים היו
מדברים איתי, הם היו נותנים לי להבין
שאני לא מנהל או מהנדס, אלא, בסן
הכל, עובד קטן.״
אחרי שהקדיש אלפי שעות מזמנו
הפנוי כדי לשרטט את הסכימות
הראשונות, ובנה במו ידיו את אב־הטיפוס
של התותח הרב־קני, ניגש
למנהלו בתעשייה הצבאית וביקש
תקציב זעיר כדי להשלים את הפיתוח
המהפכני. תשובתו של המנהל :״ומי
ינהל את הפרוייקט, אם התותח
יצליח״?
בינתיים התותח במחסני תע״ש
ומנהליו אינם מוכנים לשחרר אותו כל

ך 1ך 1י ך 1 1ד ך 11ך 1ך 1הרב־קני, המונע במנוע חשמלי, פרי־
111111111 111 111 המצאתו של צ׳רלי רוזנצווייג, שמחיל-
האוויר האמריקני זכה לציון ״טוב למדי״ ,אך בארץ נתקל רק נזילזול.
מישפטי: הוא הגיש תביעה מישפטית
נגד תע״ש, במטרה לזכות בזכויות
הפטנט על תותח רב־קני משוכלל,
שאותו המציא ובנה אחרי שעות־עבודתו
כמשקם־גרוטאות במיפעל
הביטחוני.
,לא הכסף מעניין אותי ׳,מבטיח
רוזנצווייג במיבטאו הייקי הכבד .״את

עוד לא ישלם רוזנצווייג את מחיר
החלקים ושעות־העובדה, שלטענתם
הושקעו בתותח, כאשר עבד רוזנצווייג
בתע־ש.

לידה במילחמת־האזרחים.
צ׳רלי רוזנצווייג אינו הטיפוס של
ממציא תמהוני. בחדר־העבודה המסודר
שבביתו יש הרבה מאוד מגירות, שבהן

עשרות תצלומים ותרשימים של
מכשירים שונים שבנה עבור מערכת־הביטחון.

המדפים שליד הקירות מסודרים
ספרים וקטלוגים בשפות שונות,
העוסקים בכלי־נשק מכל מדינות־העולם.
מאחורי שולחן־השירטוט, שאותו
בנה במו־ידיו, והמשמש גם
כשולחן־כתיבה, מאוחסנים השיר־טוטים
של כלי״הנשק והמכשירים
שאותם תיכנן ובנה.
בין הצלחותיו הגדולות של צ׳רלי:
בנייתם של תאי־סימולציה (הרמייה),
המאפשרים בדיקה של מכשירים
אלקטרוניים בתנאי מזג־אוויר קשים,
של שמש, גשם או רוחות. את התנאים
האלה מספקים התאים באופן
מלאכותי.
צ׳רלי גאה במיכתבי־ההוקרה
הרבים שקיבל על בניית תאים אלה,
הדומים במיקצת לתאים שבהם
מתאמנים האסטרונאוטים בארצות־הברית.
רוזנצווייג,
יליד גרמניה, בנו של
סוחר טכסטיל, הוא בעל השכלה
פורמאלית מעטה בלבד. הוא סיים רק
בית ספר־תיכון מיקצועי.
הדבר לא מנע ממנו לעשות חיל

בהמצאותיו, שהאחרונה בהן היא
התותח הרב־קני.
עיקרון התותח הוא פשוט למדי,
ולידתו במילחמת־האזרחים האמריקאית.
באמצע המאה שעברה. אז, לפני
יותר ממאה ועשרים שנה, התלוננו
מפעילי מכונות־היריה של הצפון כי
לנישקם מיגבלה קשה: כאשר
המיקלען היה יורה יותר מדי כדורים,
היו הקנים של המיקלעים ניתכים
כתוצאה מהחום הרב הנוצר בזמן הירי

סו ר די

המהיר, והופכים לבלתי־ראויים
לשימוש. וכך, בעוד הקרב מתנהל
מסביב, היה על המיקלען המיסכן
להחליף את הקנה חסר־התועלת בקנה
רזרבי שנשא עמו.
ממציא בשם ריצ׳ארד ג׳ורדן
גטלינג פתר בשנת 1862 את הבעייה,
בהמציאו מיקלע בעל שישה קנים,
שהתחלפו ביניהם בשעת הירי באופן
אוטומאטי. למיקלע זה לא היו מתחרים
בקצב־האש ובאמינות.
תותחו של רוזנצווייג מבוסס על
אותו העיקרון, אלא שאת הקנים
בתותח מסובב מנוע חשמלי רב־עוצמה.
זה שהפיתרון נכון, אישר לרוזנצווייג
חיל־האוויר האמריקאי דווקא. מהנדסי
המעבדה לפיתוח של החיל בדקו את
המצאתו, ואישרו כי היא.טובה למדי,״
לפי הגדרתם המאופקת. למרות ממשיכה החיובית,
חוות־הדעת
המצאתו של צ׳רלי להחליד באחד
ממחסני־הגרוטאות של התעשייה

שנים מאוחר יותר, כאשר למד
בבית־ספר תיכון מיקצועי, קיבלה
אהבתו של צ׳רלי לכלי־נשק חיזוק
נוסף. המורה שלו לפיסיקה היה
מהנדס־תותחים לשעבר, שנאלץ
לעזוב את מיפעל־הנשק שבו עבד
ולעסוק בהוראה, בגלל ההגבלות שהוטלו
על־ידי מעצמות המערב על
תעשיית־הנשק הגרמנית אחרי מיל־חמת־העולם
הראשונה.
המורה הגרמני היה מתחיל כל
שיעור בנושא פיסיקה אך מסיים אותו
תמיד בהרצאה נלהבת על עקרונות
המיבנה והפעולה של כלי־נשק.
המורה־המהנדס ביקש לקרב את צ׳רלי
לנושא-אהבתו, העניק לו באחת
ההזדמנויות כשי את הספר נשק
אוטומטי, שאותו חיבר קצין צבא
שווייצי ואשר הפך לאבדהיסוד בהכרת
כלי הנשק של צ׳רלי.
כשהגיע ארצה בגיל 17 כבר נחשב
צ׳רלי נשק־מומחה. הוא התמנה אחראי