גליון 2428 מתאריך 14 במרץ 1984

14.3.84

שנד 48

מיססד 2428

המחיר 200 שקלים וכולל מע״מ1

גייסו אותו לפיצו

ואיו! מיוחד עם אח*
החשוד שימשו בודה

אוו 1ם1ש
ו ש הע

וזו ע א תו

,עד שתגיעו
תהיה עוגה!״
״אני כבר לא נבהלת מאורחים
המודיעים לי בערב שהם מגיעים
בעוד חצי שעה ומצפים ממני לאירוח
מושלם.
הבעיה הזו, השבח לעלית, נפתרה.
איך שאני סוגרת את הטלפון אני
ניגשת לארון שם מחכות לי תמיד -
העוגות של עלית: עוגת שיש, עוגת
צימוקים, עוגת שוקולד או עוגה
אנגלית. אני צריכה רק לבחור.

ההוראות פשוטות וכתובות על
האריזה. מערבבים עם ! /כוס מים
ושתי ביצים(עוגה אנגלית) מכניסים
לתנור וכעבור כ 35-דקות יש עוגה
(ההצלחה שלה בטוחה) נפלאה!
מי אמר שמסובך לאפות עוגות
״סליחה רגע, האורחים כבר
מצלצלים בדלת...״

עוגהאנגלית־ כוללתכנית!

וימר יעקבסון ט מיר

מכחבים
ההתחמקות רא תציל
אח שכול באוזני ראש־הממשלה,
יצחק שמיר.

אדוני ראש־הממשלה, יש לי הרושם שהינך
מנותק כליל מריגשותיו של ציבור גדול המתנגד
למילחמה זו — החל משלביה הנוכחיים או
הראשוניים.
אני נמנה עם השוללים מילחמה זו מכל וכל,
ואני משוכנע שאחי ז״ל נפל לשווא באיזור
עין־זחלתא שבלבנון, ביום השנה לפרוץ
המילחמה הזו, ששמה — .שלום הגליל״ — אינו
מתאים לה.
אדוני ראשיהממשלה, האם אתה ושריך
חשבתם אי־פעם על החיים הצעירים שנקטעו
במילחמה? האם אתם מבינים משמעותם של
_ שכול ויתמות? האם באמת ובתמים אתם אבלים
על יקירינו שנפלו במילחמה זו, שאתם יזמתם?
לאור התנהגותכם ואטימות ליבכם נראה לי
שהתשובות לשאלותיי הן שליליות.
אדוני ראש־הממשלה, רבותיי השרים,
השולחים את חיילינו להילחם וליהרג במילחמה
לא לנו, ובליבם אומרים: ישחקו הנערים לפנינו
— זאת עליכם לדעת: יבוא היום והצדק האנושי
ימצה עימכם את הדין, והתבצרותכם בליש־כותיכם
והתחמקותכם מהציבור המתנגד
למילחמה לא ימנעו מהצדק ומהמוסר לעשות את
שלהם, כדברי המשורר הלאומי שלנו חיים־נחמן
ביאליק: נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן.
אהוד שסיגל אחיו של יואב דל,

שנפל בעין־זחלתא שבלבנון

פושעי הנוילחמה ־ לדין

ישראל בעיקבות ארגנטינה.
נתבשרנו בימים אלה שהגנראל לאופולדו
גאלטיירי וכמה מעוזריו יועמדו לדין על ניהול
מילחמה כושלת. דומני שהאסון שהמיט
גאלטיירי ומרעיו על ארגנטינה הוא כאין וכאפס
מול האסונות שהמיטה על המדינה ממשלת
ארידור־בגין.
מחדלי ממשלת בגין כוללים ניהול כושל של
מילחמת־לבנון (או רעיון כושל בעצם ייזום
המילחמה) ,הפניית משאבי־ענק לשיחוד בוחרים
ויצירת אינפלציה דוהרת, ושימוש בצבא למטרות
בחירות, על־ידי הפצצת הכור הגרעיני העיראקי
ערב הבחירות לכנסת העשירית. גם מעללים
נוספים, כפרשת האנרגיה של מרידור אסור
שיישתכחו.
אין לנו בסיס מישפטי להעמיד האחראים
למחדלים לפני בית־דין רגיל. אני מציעה להקים
בית־דין ציבורי בראשות אישים בלתי״תלויים.
זכות לסניגורים ולקטיגורים להציג את עמדתם.
עפרה שטיין, קריית־אונו

בחזרה לימי־הביניים
ועוד בענייני דת, מדינה וחמייניזם:
לאחרונה אנו עדים לתופעות של כפיה דתית
בלתי־נסבלת.
לחץ גורמים דתיים לאי־פתיחת מקומות בילוי
בפתח״תיקווה הוא רק אחת מתופעות הכפיה.
מלבד חוקים חומייניסטיים שנחקקו בשל
לחצים קואליציוניים — כמו חוק־ההפלות,
חוק־הארכיאולוגיה ועוד חוקים שיחזירו את
ישראל לימי־הביניים — פועלים גורמים דתיים
בדרכי איומים ואלימות.
אנו, חברי תנועת המחנות העולים
בנווה־מגן, כחלק מהרוב החילוני בארץ, רוצים
שיכבדו אותנו ויתנו לנו לחיות את חיינו כרצוננו,
ממש כשם שאנו מכבדים את הדתיים.
בבירכת ״עלה נעלה״,
המחנות העולים, נווה־מגן
• הכותבים ישמחו לקבל תנומת, לפי
הכתובת: קלקולו ב ,50 רמת־השתו.

צינזור המשיח בתיאטרון חיפה הוא מאורע
היסטורי סימלי, של כניעת החילוניים לדתיים
באופן טוטאלי. הדתיים הטביעו את החותמת
נכנע על ישבנם של החילוניים, ובצדק גמור. כי
אם החילוניים נכנעו כל־כך יפה, מגיעה להם
חותמת כזו על התחת — כמו החותמת כשר על
בשר באיטליז.
אם חילוניים במאה ה־ 20 נכנעים לצו שמישהו
נתן בזמן המבול, וממשיכים לחתוך לבניהם את
העורלה, לקבוע מזוזות בפתח ביתיהם ולנהל
טיקסי בר־מיצווה, בטלית ובתפילין ־ אז מגיעה
להם חותמת־הכניעה.
ירחמיאל סוטסדם, חולון

סקס בנוסח בני־ברק
סוף־סוף גם לנו יש סופרת גזענית.
מאז אלפיים שנות גלות לא קמה לנו סופרת
(המשך בעמוד )4

בתבת השננד הקדמי:

חמולות שזרח
לעסקים: בחסות
ופול ופסוקים
מהתג״ו מובוים
ליהווים תמימים
בשלם את
אומות הגליל

רקבל את פני המשיח

בכלא חזר בתשובה. באמריקה התקשר עם אידגונים יהודיים
קיצוניים. במישטרר. מאמינים בי אירגתים אלה הטילו על
שימש! בדדה את משימת הפיגוע בהד־הבית. החשוד
נעלם. אך אחיו משה מספר ל״השלם הזה־־ על

ילדותו והסתבכויותיו של שימעון, על קשריו עם
הרבי מלובאביץ ועל רצונו לחזות בבוא המשיח.

כתבת השער האחורי:

לשיגעון -ובחזרה

מיכאל דקל, גאולה כהן ואורי פורת
בין המברכים חברה המתרימה יהודים
טובים ותמימים בחו״ל
£ 1 1לטובת עסקי קרקעות
שעוד אינן כלל ברשותה.

״לקיתי בהתמוטטות־עצבים!׳׳ מגלה
הזמר יזהר כהן יעייד חשבון־נפש.
השבוע ערן מסיבת יום־הולדת ()33
ואמר להעולם הזה :״יצאתי מהגיהי־נום.
זוהי מטיבת־הניצחון
שלי, אחרי יותר משני
תיים של סבל לא־יתוארד

נסיגה־לא־נסיגה

ביומה ה־ 1000 של ה מי לחמה ברור מעל
ביותר
טו-1ב וגי לכל ספק: סידור־ ה בי טחון 1ה11/1
הו א הנסיגה. אול ם בממשלה
דני ם על נ סיג ה חלקית,
שתנציח כיבוש דרום־לבנון.

נפ ש ה״ם
הו מי ה
חובשה בעיו־נום
נציג אש״ף באו״ם, לביב זהדי טרזי, לענת ראיון
בניו־יורק העניק סרגוסטי, דיבר על געגועיו
לירושלים ואמר :״אני רוצה
לבלות חופשה בעין־כרם!״

לא עקר
ישראל

ח״כ פינחס גולדשטיין מצא דרך
מקורית להתפרסם: הוא הציע להגן על
התיקווה בחוק מיוחד. בלי שהתכוון
לכך, הוא עורר ויכוח ישן
על ההימנון, שמילותיו
מיועדות ליהודים בלבד.

הב 11ת של •פהפין ח
שמת ר,־50

הזונה לא הסגירה את המרגלים, הבן-
עשה מעשים מגונים בפילגש אביו,
האב עשה מה שעשה עם האלמנה
ותיתן אותה עם בנו -
| ׳ 1י | סיפורים עסיסיים במדור
הרכילות העתיק ביותר.

בחזרה לאונס

הוא אנ ס מתוך סקרנות, אבל צעירה א חת אחרי עכשיו, א ח רי
לא נכנעה -ונשכה את לשונו. עכשיו,
שלוש שנות־מאסר, הוא
נעצר שוב, כחשוד בארבעה
מיקרי אונס נוספים.

מסיבת הבת־מיצווה של
ליזה דוידזון, בתו של
בימאי הסרט אסקימו לימון.

בכובע־גרב

בפעם הראשונה נערך מיסדר־זיהוי
שמשתתפיו עטו גרבי־ניילון על פניהם. העד,
תוקפו,,
ו עו׳״ן ^ו
א4ותג

שהתקשה לזהות במיסדר
הסביר. :ההבדל בין ראש עם
גרב וראש בלי גרב זה הגרב.
הגרב משנה את הפנים*.

בית הזונות

הנאשם ברצח הפרוצה גר בדירה מוזרה,
עם שתי זונות, סרסוריהן,
נערה תימהונית והתינוק

שלה. מדוע הוא רצח אותהז

המדורים הנוסעים:

מהקיבוץ לאוסקר

״בגיל 1$ברחתי מן הבית לישראל
ועבדתי בקיבוץ ״.היום, בגיל ,27 דברה
וינגר היא אחת הכובבות המבוקשות
ביותר בהוליווד ומועמדת לאוסקר. על
הדרך מן הקיבוץ לאוסקר
ברא מספרת היא יון
בלעדי לעדנה פיינרו.

מיבתבים קורא יקר תשקיף כמדינה
הנדון -התימחונייס תמרורים אנשים -איך נפל טומי לפיד בלונים יומן אישי ־־ בדרך לעין חרוד
מה הם אומרים -אברהם שריר,
דב שילנסקי, וורך רובינס, גבי
מוצ ניק, נחום חיימן ויהודה ברקן
שידוד -העצני במקום פאפו
תמליץ -לשידורי רדיו וטלוויזיה
חלון ראווה -כיסוי לראש

לילות ישראל

מר כדורגל
״כדורגל זה מיש־חק
גברי!״ קובע
אורי מלמיליאן, הכדורגל כוכב
של בית״ר ירושלים.
בראיון מיוחד הוא מספר על
ילדותו בשכונת ממילא,
על חייו ככדורגלן ועל
יחסיו עם אוהדי קבוצתו.

נמר של נייר -עמוס קינן,
אחרון מגד, אורי־צבי גרינברג 40 המרגל ריילי וקתדרה
עולם קטן -ארצות־הברית, 43 דרום־אפריקח וצפוך אירלנד
קולנוע -דברה וינגר וג־יימס ברוקס 45

זה וגם זה מוסיקה הווי
אנשים בעולם תשכין אתה והשקל ספורט הורוסקופ -דגים
רחל מרחלת על כל העולם ־־
דרעג דרינג לניצה מעוז

זה היה העולם הזה שהיה -
השבוע לפני 25 שנה

מכתבים
(המשך מעמוד )3
כיוכבד סקס מבני־ברק, המתיימרת להציג את
ספרות הילדים ב״מיטבה״ — נקייה עד טהורה,
המיוערת לינוקות דתיים עד חרדיים, עם תיקווה
לחדור ולעשות נפשות גם אצל דרדקי־החילוניים.
מידגם
זעיר של עושרה הנפשי, אוצר דימוייה
ותפיסת־עולמה היהודית, ניתן לדלות בנקל:
• .כל הערבים הם בעלי־ידיים עבות
ושעירות ...פיהם מעוות בכעס ועיניהם בורקות
בזעם ׳,תמיד בזעם ושינאה ...צחנה נודפת מגופם
והם מאזינים למוסיקה צרחנית ומעצבנת.״
• כתפי־הסבלים הלבושים בבגדים בלויים
ומזוהמים — וכל אלה ממלאים את החלל צחנה.״

אינני מאשים את העיתונות, ובתוכה את
העולם הזה. במיקרה הטראגי הזה, אבל לפעמים
היה נדמה לי שאינכם זוכרים שהמדובר באיש חי,
אב לילדים, בעל רגשות אנושיים.
יוסר קנובלר, לוד

נן־ישואר
אינו מועמד

התנדבות בלי שם
במדור. לילות ישראל־ (.העולם
הזה׳ )7.3.84 נשמס שמה של
רקדנית־הבסן.
מכחיש ההסתדרות דובר ידיעה במדור. תשקיף־(.העולם
הזה .)7.3.84
ביריעה תחת הכותרת, משל חותר תחת
קיסר״ נאמר, כאילו, ירוחם משל מעודד
עתה את חבר הוועדה המרכזת, גדעון
בן־ישראל, שיציג את מועמדותו לתפקיד
מזכ״ל ההסתדרות״.
לידיעה זו — והפרשנות המתלווה אליה.
שמגמתה לסכסך בץ אישים בהסתדרות —
הנני להגיב על דעת הנוגעים בדבר. חד

וחלק: להד״ם!

שמואל סולר,

דוגר ההסתדרות, תל־אביב
• הדובר הקפיד לשלוח העתקים
סמי כת מ זה לירוחם משל. לישראל קיסר
(לגדעון ברישראל.

קורא יהב
ידיים עבות ושעירות
• ,הבתים הערביים: מדרגות אפלות
ומלוכלכות, תיבות־דואר מוזנחות.״
• ,כל הערבים הם רעים ...לא איכפת לי
מדמו של ערבי״.
אלה הם חלק מאימרות־הכנף של הסופרת,
הטוענת כי תפימת־עולמם של סופרים חילונים
היא ״זבל אפיקורסי, מעוות, שיש לשרוף אותו.״
ת יהב, תל־אביג

להפוך את הכבישים לשדות
הצעות מהפכניות, שיפתרו
בעיות התחבורה והחקלאות.

כותבים הרבה, ובצדק, על הנזק העצום
שגורמות מכוניות — בתאונות־דרכים, בביזבוז
אנרגיה ובזיהום הסביבה. יותר מכך: צי המכוניות
גדל במהירות, והתשתית אינה מדביקה את
הצרכים.
שתי הצעות יפתרו את כל הבעיות במכה אחת:
• ח שמליות — ישמשו לתחבורה בתוך
הערים:
• רחפות — ישמשו לתחבורה בינעירונית.
נכון שזה דורש השקעות כבדות, אולם
החיסכון בנזקים יחזיר את ההשקעה במהירות:
יהיו פחות תאונות, פחות זיהום אוויר, ואת
הכבישים אפשר יהיה לחרוש ולהפוך לקרקע

מעובדת..
עמי ליבנה, עין חרוד, מאוחד

להדים

כמה שורות באוזני חוגים דתיים, למען ידעו
שגם למת — ולא חשוב בן איזו דת הוא —
מגיעה המנוחה:
אתם שקוראים בתשובה לחזור / ,אתם
שאומרים את הצדק לרדוף / .היכן תואר המירות
/כאשר מתעללים בגוויות?
מעפר באנו, לעפר נשוב /זה מה שבתנ״ך
כתוב / .ולא מצאתי את הפסוק /שמרשה
להתעלל ולחבוט בגוף.

הוא ילך בשדות
שר־הדתות

דרישה לשר״הפנים,
ושר־הבריאות:
זו צוואתי: אני מורה לכם לדאוג לשריפת
גווייתי ופיזור אפרי בשדות, ולחילופין, קבורת
גווייתי בבית־קברות כללי, שבו ייקברו בריות
על״פי נוהגי חייהם, ללא כפיה וללא אחידות
מחייבת.
ישעיהו־תומא שי׳׳ק, תל־אביב

בנקאות כמו בסרטים
המיכתב הבא שלחתי אישית לכל המכותבים. בחודש ספטמבר .1983 בטרם הפרשה — ואיש
לא הזה אצבע כדי לוודא מה כוונתי. לוא היטו אוזן אז, היו מעלים דברים שקיבלו בינתיים
חשיבות בלתי־דנילה. הודות למי ולמה צמחה בתוך בנק הפועלים מעצמה בזו שקוראים לה
ביקורת פנימית? והיכן היתה המעצמה הזו כאשר בוצעו פעולות בלתי־תקינות? מדוע לא
שואלים כלל היכן היתה הביקורת בכל הנוגע מעלודמעלה?
כי למטה היא פעלה וגם פעלה. למשל, באשר הביג בוס נעלב לפני כמה שנים מ״חוצפת״
יו״ר הוועד הארצי של עובדי בנק הפועלים. על צורת ניהול המו־מ על חידוש הסכמי־עבודה,
ועל שלא קיבל את הדין שיש רק אחד בבנק היודע מה טוב לעובדים ופקד לסלקו — ירד
עליו המבקר מטעם, חיפש. חיפש. עד שסיפק העילה להתפטרותו. לכבוד ירוחם משל, מזכ״ל ההסתדרות הכללית של העובדים בא״י,
ישראל קיסר. מ׳מ מזכ״ל ההסתדרות,
דני רוזוליו, מזכיר חברת־העובדים,
חברים יקריס
אנא קחו לעצמכם שעה קלה של פנאי. צאו וראו כיצד מבזבזים סכומי־עתק בבנק
הפועלים כדי להשביע שיגעונות הגדולה של מבקר שאפתני, ששכח מי היה ומניין צמח ומי
העלה אותו.
הבנק רכש עבור יחידת הביקורת אגף בקומה העליונה ש ל דיזנגוף־סנטר היוקרתי.
אם תעיינו במקום. במו עיניכם. תווכחו שהמבקר המשתולל כפה על הנהלת הבנק שיבנו
לו סוויטה שאין לאף מנהל אחר בבנק. או כפי שהתגנדר המבקר ־ עשו לו, קבינט כמו
בסרטים״.
יש שם ריהוט, ציוד, חרר התייעצות מפואר, ציפויים, נברשות. באריס ומה לא. הכל לפי
האופנה האחרונה ...באמריקה, תאמינו יש מה לראות וכדאי לכם.
כמה זה עולה. והאם זה הולם בנק של פועלים?
מי שרואה מה נעשה שם, ביסים טרופים אלה, יבין בנקל שביזבוז כזה יכול להביך לא רק
הנהלת הבנק. אלא גם אתכם ואת ההסתדרות כולד, כי ״דורשי טובה״ למוסדות ההסתדרות לא
חזק ואמץ
חסרים כיום•
א ל מוני
אנא תעשו משהו בעניין, בטרם פורענות.

דובר סולר

רקדנית סימון
תועלת פירסומית

קורא גולן
.לא מצאתי את הפסוק־אז
מה, תצומו ביום הכיפורים — /אבל על זה
לא יסלח אלוהים / .לכן, בקשו סליחה, בקשו
מחילה /גם משלד של אשה נוצריה / ,כי אין
להתעלל בכבוד הגוויה.
אילן גולן, רמת־גן

הניצנוץ המפריע
הצבעים והנייר

מסביב זועקים
היקר. ובאמצע!
טוב עושה העולם הזה שאינו עובר לנייר
כרומו היקר והרע (הניצנוץ מפריע לקריאה
שקטה) ,כפי שעשו כמה שבועונים צעקניים,
אלא נשאר בנייר הישן הזול והטוב.
הדה פשה, רמת־גן

לציפי מנשה שלום!
בכתבה היפה שלך, תחת הכותרת. טיסה
בשמי הילטוף, שילבת צילומים שלי בריקוד־בטן•
הופעתי
בארוע זה היתה בהתנדבות, כתרומה
למיפעל היפה של אייבי נתן, אך קיוויתי
שלפחות אפיק את התועלת הפירסומית מהכיסוי
העיתונאי לאירוע.
להפתעתי, לא הוזכר שמי בכתבה, בזמן שכל
יתר האמנים הוזכרו בשמותיהם.
ברי סימון, תל-אביב
• עם ה ר קדני ת -הסליחה.

עזרה למששטים
דבר אוהבי החיות:
עזרה לפצועים ומשוטטים, אבירות ומציאות,
וטרינר, עיקורים. פנסיון. להשיג כלבים וחתולים.
צער־בעלי־חיים בישראל, תל-אביב,
סלמה ,30 טל 827621־.03

על חסידים ועצמות
הצאר,

הנמשל

המשל מתקופת
מהשבוע שעבר.
פעם פנה חסיד אל רבו בשאלה :״בני עומד
להתגייס בצבא הצאר, ושם יאכילוהו בבשר חזיר
רחמנא־ליצלן. מה לעשות?״ חשב הרבי ופסק:
,אין מה לעשות, הרי זה עניין של פיקוח־נפש, כי
אחרת הבן ימית את עצמו מרעב, חס״וחלילה.
יאכל נא בנך בשר־הפיגולים, אבל בל ימצוץ את
העצמות...״
לצערי הרם הסידרה על יעקב לוינסון ז״ל
היתה לא רק אכילת בשר־פיגולים, אלא גם
מציצת העצמות — ובתיאבון רב.

לידיעת הקוראים
מיבתבי קוראים מתם רסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן
למיכתבים קצרים, מודפסים
במכונודבתיבת שצורפה אליהם מיכתבים הכותב. תמונת בעילום־שם לא יפורסמו. אין
המערכת מחזירה את המיבתבים
שנתקבלו בד,
העולם הזה 2428

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב גורדון ,3
טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך
הראשי: אורי אבנרי עורך־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנון עורכי כיתוב: ענת
ישראלי וגיורא נוימן צלמי מערכת: ציון
צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה עורכת
דפוס: אהובה קורן ראש המינהלה: אכרהם
סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה :״הדפום
החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד״ בע־מ

ההסכם הישראלי־לבנוני, שנחתם ב־ 7במאי
בשנה שעברה, שבק חיים לכל חי( ראה יומן אישי).
מעניין לקרוא מה כתב העולם הזה ( )11.5.83 עם
חתימתו.
השבוע היו הרבה מאוד חכמים רטרו״אקטיביים. אין
העולם הזה נמנה עימם. וכך כתב העולם הזה אז:
״אין חתימתו של אמין אל״ג׳מייל שווה הרבה. אין הוא
שולט אלא בביירות־רבתי, וגם זה רק. בחסדי האמריקאים.
זוהי נקודת־המפתח: החתימה של נשיא־לבנון שווה
כקליפת־השום.
״ההבטחה של ממשלת־לבנון להיכנס בעוד חצי שנה
למשא־ומתן על גבולות פתוחים, תיירות ומיסחר, אינה
אלא מישאלה חסודה. בלבנון, חצי־שנה הוא נצח, וגם
נביא אינו יכול לדעת מי ישלטו אז, מה יהיו יחסי־הכוחות
ואיך יפעל האיזון הפנימי.
״הוא הדין לגבי הכוחות שיתפסו את דרום־לבנון.״

״קשר כית־המיקדש״(״העולם הזה״ )11.1.84
.זהו הטירוף הגדול מכל״...
על הרקע הכללי כתב העולם הזה באותה כתבה:
״העדות הלבנוניות רצחו זו את זו לפני שבאו
הפלסטינים והן המשיכו בכך אהרי שבאו. הן רצחו זו את
זו לפני שבאו הישראלים, המשיכו בכך אחרי שבאו,
וימשיכו אחרי שיסתלקו״.
קשה לומר כי אלה היו דיברי־נבואה. אין אנחנו
נביאים. בסך הכל אנחנו מנסים לנתח את המציאות באופן
אובייקטיבי, מבלי להשתתף בשטיפת־המוח הכללית. מה
שאמרנו אז היה צריך להיות ברור לכל בר־דעת, המכיר
את המציאות הלבנונית.
העובדה שממשלת־ישראל הקדישה מאמץ כה רב
להשגת ההסכם הזה, והאמינה שהוא שווה את הנייר
שעליו הוא נרשם, מעידה הרבה על רמתה של ממשלה זו.

*הזי הקרב
בו יומת ,

אין ״העולם הזה״ דוגל בפירסום סדרות ארוכות של
כתבות. כשבועון־חדשות, אנחנו שמים את הדגש על
המאורעות האקטואליים.
הסידרה של דן עומר על ״ניאו־פאשיזם בישראל״,
ש־זז מפרקיה כבר פורסמו בהעולם הזה (28.12.83
והלאה) ,יוצאת מכלל זה. ולא במיקרה.
אין זו סידרת־תחקיר בלשית, המגלה את נסתרי
המחתרות הימניות למיניהן. היא עוסקת במשהו חשוב
יותר: המקורות הרעיוניים של המחתרות, הרקע הציבורי
שלהן וקרקע־צמיחתן.
היו שהסתייגו מהחלטת המערכת להקדיש מקום כה
רב למה שנראה אז לרבים כ״תופעה שולית״ .יתר על כן,
יש האומרים כי עצם הפירסום הנרחב הזה מגביר את
חשיבותן של קבוצות־שוליים מטורפות, חסרות־חשיבות.

ועדי עובדים
בעלי מפעלים
אם ברצונכם לתת
תמורה גדולה לעובדיכם במחיר מפתיע
טלפנו 224887־03

כאשר מתכנסת באיזשהו מקום קבוצה של חצי־תריסר
תימהוניים, מדוע צריכים לכתוב על זה? כאשר צעיר בן
25 מפרסם צרור של ריעות רדודות, שאינן אלא העתק
קלוש של בירבורי הפאשיסטים בחו״ל — מדוע יש
לשים לכד לב?
האם לא היה מוטב להתעלם מפירות־באושים אלה,
לעבור עליהם בשתיקה ולחכות עד שיירקבו וייעלמו
מאליהן?
לא קיבלנו דיעה זו, והחלטנו להפעיל את הזרקור כדי
להאיר פינות אפלות אלה של הימין הקיצוני. נדמה לי
שאירועי השבוע הוכיחו כי היה זה שיקול נכון.
המחתרות האלה משגשגות במחשכים. אין הן זקוקות
לפירסום, כדי לצמוח ולהתפשט בגוף הלאומי.
ההתעלמות לא תפתור את הבעייה.
קוראי העולם הזה לא היו מופתעים השבוע, כאשר
נלכדו החשודים בנסיון לפוצץ את המיסגדים בהר־ הבית.
פירסמנו כתבה ממצה על מזימה זו לפני שלושה חודשים
(העולם הזה )11.1.84 במיסגרת אותה הסידרה, תחת
הכותרת ״קשר בית־המיקדש״ .הכתבה נפתחה במילים:
״זהו הטירוף הגדול מכל
אמנם, לא זיהינו שם את חברי המחתרת. איננו מתחרים
במישטרה ובשב״כ, ולא ידענו מי האנשים העומדים
להניח את מיטעני־הנפץ ליד כיפת־הסלע ומיסגד
אל־אקצה. עסקנו במלאכה שהיא, אולי, יותר חשובה
בטווח הארוך: איתור האחראים האמיתיים.
זוהי שאלה שהתעוררה עוד בשעה שניסה העולם,
׳אחרי מילחמת־העולם השניה, לאתר את האחריות
לפשעים המחרידים של הנאצים. מי אשם יותר? הקלגס
הקטן באושוויץ, שנפשו הורעלה על־ידי הסתה בת־שנים,
וש״מילא רק פקודות״? מפקדי הס״ס, רובם אנשים בעלי
רמה אינטלקטואלית אפסית, כמו היינריך הימלר עצמו,
מגדל־עופות במיקצועו? ואולי דווקא אותם שלא ליכלכו
את ידיהם, שלא הרגו מימיהם זבוב, שהסתייגו בדיעבד מן
המעשים המחרידים — אך שיצרו את התיאוריה
להשמדת היהודים, שהסיתו במשך שנים לפיתרון הסופי,
שהניחו את היסודות האידיאולוגיים לכל המיבנה של
מדינת־הפשע הנאצית?
בעלות הברית החליטו אז שאין להעניש אדם על
דיעותיו, ולכן נשפטו בנירנברג רק הקלגסים ומפקדיהם.
״אנשי־הרוח״ ו״הוגי־הדיעות״ לא נענשו. אלפרד
רוזנברג, האידיאולוג הנאצי, לא נשפט בנירנברג על
שחיבר את הספר הגזעני המתועב יסודות המאהה־,20
אלא הוצא להורג בשל הפשעים שביצע כמושל צבאי של
השטחים הכבושים ברוסיה.
איני סבור כי ניתן להשלים עם גישה זו של
פסבדו־דמוקרטיה. מי שמטיף לביצוע פשע אשם בו,
כאשר נמצאים אנשים המתפתים לדיעותיו ופועלים על
פי רעיונותיו.
בכתבה ״קשר בית־המיקדש״ ניסה דן עומר לאתר את
״הוגי־הדיעות״ ,הרבנים וראשי־הישיבות, המטיפים בגלוי
ובסתר להשמדת המקומות הקדושים למוסלמים, כדי
להקים בהר־הבית את בית־המיקרש השלישי. אם נתפסו
צעירים ,״תימהוניים״ או לא־תימהוניים, לדברי־הטפה
אלה — האם הם אשמים יותר מאשר ״אנשי־הרוח״
ששתלו בנשמותיהם את הרעיונות הפושעניים האלה?
מה דינו של ארם שכתב :״אנו רואים בעין כיצד
שועלים הלכו בו ובמקום שנאמר בו הזר הקרב בו יומת,
והולכים בו זרים ומחללים אותו. וכבר חז״ל גזרו על כל
העכו״ם ואסורה להם הכניסה למקום הקדוש. חובה
קדושה מוטלת על מי שבידו למנוע מצב עגום זה, ואין
לחשוש ממה שיאמרו
את הדברים כתב הרב הספרדי הראשי, מרדכי אליהו,
הראשון לציון, זמן קצר לפני היבחרו לתפקיד רם זה.
אליהו היה בעצמו חבר־מחתרת בימי־הראשית של
המדינה. כינוי־המחתרת שלו היה ״מאיר״ ,והוא נדון
לעשרה חודשי־מאסר.
האם רק ה״תימהוניים״ ,המתייחסים לדברים מסוג זה
ברצינות, נושאים באשמה?

אנו שולחים שי לחג
במחיר הזול ביותר בארץ
( ראהעמ׳ ) 24

המרכז לתרבות י שר א ל ברזיל

8 1181 ^ 1 84
שמחהא מי תי ת -ק רנ בלכ מו בריר

ס מכה סוערת לצלילי תזמורת

בירה -באט שידה -מזנון ברזילאי ומצג רוח
__ הכל הפשי -כאוות נפשך __

ביום שישי 16 ,למרץ החל משעה 10 בערב
כרטיסים במספר מצומצם להשיג:
שדי חן 57 תל־אביב, טל 232415 :־03

זלזולו דחוף למודעה?

?171

יי ז

לשרותך 24 שעווז ביממו

622828 ,623311־03
לנטל׳ כרטיסי אטראיבלבד

יגאל כהן־אורגד ינמק את מעשהו בכך שחברי
תנועת־חרות לא זכו בהעדפות בלישכתו של אברהם.

שר־הביטחון משה ארנם שוקל להדיח את אלי
לנדאו מתפקידו כיושב־ראש מועצת־המנהלים
של הנהלת ״שקם״.
ארנס ינמק את החלטתו בכך שלנדאו עמוס מעל לראשו
בתפקידו כראש־עיריית הרצליה.
ועד למען אלי לנדאו כבר התארגן, והוא כבר שלח
מיכתבים לשרים ולח״כים, כדי להעביר את רוע הגזירה.
לנדאו התמנה על־ידי אריאל שרון, קודמו ויריבו של ארנס.

תי גונן י ך
רוב לפיזור הכנסת?
סיעת המערך מתכוונת להגיש בקרוב, ויתכן
שעוד השבוע, הצעת־חוק לפיזור הכנסת
ולהקדמת הבחירות. התאריך לבחירות לכנסת
ה־ 11 עדיץ לא סוכם.
בחוק המוצע אמורים לתמוך גם שלושת ח״כי
תמ״י, ודכי הליברלים, דרור זייגרמן ויצחק
ברמן, וששת הדדכים של חד״ש ושינוי: בסה״ב

המשא־ומתן בץ העבודה לחברי־הקואליציה,
האמורים לתמוך בחוק, מתנהל בסודיות
מוחלטת, ורק אם הוא יעלה בהצלחה תוגש
הצעת־החוק.

רוזנליו יעשה סדר
מזכיר חברת־העובדים, דני רוזוליו, יתפנה
בקרוב לטיפול בשתי ב עד ת המעיקות עליו.
האחת: משכורות הבכירים במיפעלי
ההסתדרות. השניה: ההתקשרויות המישפטיות
בין גופים שונים של״חברת־העובדים״
ועורכי״דץ מסויימים, הקשורים במיפלגה.
רוזוליו נהנה מתמיכה מלאה של צמרת הוועד־הפועל.

גולן+ל״ע: ניתוק
המשאדמתן בין העיתונאי מתי גולן והליברלים
העצמאיים, על הצטרפותו בראשות קבוצת
תומכים למיפלגה, הופסק. גולן ביקש את המקום
הראשון בתנועה לעצמו.
גולן נימק את פרישתו מהרעיון בכך שהוא
רוצה להתמסר לעבודתו כעורך־מישנה של
היומון.הארץ״ .לא ברור אם שאר חברי
הקבוצה(שהוזכרו לראשונה ב.העולם הזה״
29.2.84 ימשיכו במשא־ומתן.

53 אלף בחזרי־ישיבה
נתמכים
מישרד־הדתות תומך כלכלית ב־53
אלך תלמידי־ישיבה. כך עולה מנתוני סקר
החבוי במישרד־הדתות.
הרשימה היא חלקית בלבד, משוס
שעוד כמה אלפי תלמידים נתמכים אינם
כלולים בה.

דוש לרשות־השידזר
הקריקטוריסט של.מעריב״ ,קריאל(״דוש״)
גרדוש, יהיה העיתונאי המיקצועי שישב
בוועד־המנהל של רשות־השידור.
באחרונה הוחלט שמלבד נציגי מיפלגות בוועד
יהיה גם עיתונאי מיקצועי בלתי־תלוי. הצהרון
״מעריב״ לחץ שנציגו הוא שייכנס לתפקיד,
משום שלמתחרה ,״ידיעות אחרונות״ ,יהיו
בוודאי נציגים בתפקידים בכירים יותר. דוש
ידוע כבעל נ טד ת ימניות קיצוניות, והתמנה
על־ידי ממשלת־הליכוד לתפקיד נספדדהתרבות
בלונדון.

חשדנות במפד״ל
המגעים בץ הסיעות השונות, המרכיבות את
המפד״ל, וגורמים דתיים אחרים שמחוצה לה,
יצרו מתיחות בין סיעת ״למיפנה״ וסיעת
״הצעירים״.
במפד״ל חוששים שמהלכי יוסף בורג ואברהם מלמד
יכריחו את זבולון המר ויהודה בן־מאיר לעשות צעדים
שיגרמו, בסופו של דבר, להליכת המיפלגה לבחירות בשני
ראשים.

.פורום צעירים״ בעבודה יותר מ־ססז חברי מרכז מיפלגת־העבודה, בני ,45— 35
מקימים עתה פורום חדש ומאוחד, שידרוש ריענון
מיפלגתי ודמוקרטיזציה בתהליך מינוי נבחרי־המיפלגה
במוסדות השונים. בפורום יש רוב לתומכי שימעון פרס.
בראש הקבוצה עומדים ניסים זבילי, שיחליף בקרוב את
הפרופסור רענן וייץ בסוכנות, ח״ב חיים רמון ויושב־ראש
תנועת־העבודה הציונית, יחיאל לקט, שאינו נמנה עם
תומכי פרס.
הצפה במכוניות משומשות
בפוך החודש מתכוונת אחת מחב־רות־ההשכרה
הגדולות בארץ למכור את
רוב צי־הרכב המשומש שלה. מכיוון
שמדובר במאות כלי־רכב, צפוייה ירידה
גדולה בשוק המכוניות המשומשות
בשבועות הבאים.

מיברז שד שריר בפאריס השבוע יפרסם מישרד־התיירות בפאריס מיכרז,
שבו יתבקשו חברות־פירסום אירופיות להגיש
הצעות למסע־פירסום ויחסי־ציבור
למדינת־ישראל.
הנהלת המישרד הקציבה לפרוייקט 1.2מיליון דולר,
שמחציתו תמומן על־ידי אל־על וחברות־תעופה זרות.
צבי רימון, יועץ־שר־התיירות לענייני־תיקשורת, מטפל
בפרוייקט המיועד לכל אירופה.

מחסור בשופטים בחיפה ארבעה שופטים החסרים בבית־המישפט
המחוזי בחיפה גורמים להתארכות הדיונים
בתיקים שונים, מעבר לממוצע הארצי.
בעיה נוספת, המטרידה את נשיא בית־המישפט המחוזי
בעיר; שישה שופטים חיפאיים פסלו עצמם באחרונה מלדון
בתיקו של התובע העירוני איתן זוסיה, המואשם בסידרת
עבירות שחיתות, זיוף והונאה.

גאון מחריף אולפן
הזמר יהורם גאון עזב בטריקת־דלת את חברת
התקליטים סי־בי־אס, שבאולפניה הקליט שנים
רבות.
גאון לא יחדש איתה את החוזה.

הדתות בחרות
לא מן הנמנע שבמיסגרת מסע־טיהור, שעורך
שר־האוצר הנוכחי, הוא ידיח את נציב־שרות
המדינה החדש, נתן אברהם, מנאמניו של
שר־האוצר הקודם, דרם ארידור.

תעסה־גלזר נגד שלו
סערה חדשה פרצה במישרד־החינוך־והתרבות,
שבמרכזה סגנית־השרמריסתעסה־גלזר.

בישיבה מצומצמת של הנהלת המישרד,
שהתקיימה לפני עשרה ימים, היא תקפה בצורה
חסרת־תקדים את מנהל אגף־התרבות־והאמנות,
אבנר שלו, לשעבר קצידחינוך־־ראשי. הסיבה
— זו הפעם הראשונה שתקציב אגפו לתמיכה
במוסדות תרבות ואמנות לא כלל את
הקריטריון בדבר זיקת הגוף המתוקצב ל״יעדים
חברתיים ולאומיים״ ,כפי שהיה עד כה.
תעסה־גלזר כבר דיווחה על כך לשר זבולון המר. צמרת
המישרד מנסה לעמעם את מימד הסיכסוך בין שלו
וסגנית־השר, מפני שהמר אינו מעוניין שמישרדו יהיה
מעורב עתה בסקנדלים על רקע תרבותי.

מיסטר x
מגן על הקצין
החקירה נגד סגן מפקד היחידה־המרכזית
בתל־אביב, משה פרידמן,
ושוטרים אחרים ביחידה, בחשד של קבלת
טובות־־הנאה מסייען מישטרתי, עדיין לא
הסתיימה. בניגוד להדלפות מכוונות,
התיק לא הובא כלל לגניזה בפרקליטות.
החקירה מתנהלת על־ידי מיפלג חקירות־פנים,
בעיקבות העדות שמסר נגדו עד־המדינה,
שימעון גרובר, שהעיד נגד
קצין־המישטרה, שלמה שליט.
הסוכן המישטרתי, מיסטר א, שסייע
בחשיפה של פרשת אהרון אבו־חצירא,
התערב למען שיפוץ תדמיתו של פרידמן
בעיתונות.

ישיבות ״איטר ,״
מרחיבות פעילותן
חברת ״קרית־איטרי״ ,שעסקה בגיוס כספים
לישיבות שלה בירושלים ובחדרה, שבראשן
עומד הרב אליהו אוליפנט, מרחיבה את תחום
פעולתה.
בתחילת החודש הורחבו המטרות שלשמן נוסדה החברה,
והן כוללות מעתה עיסוק בבניין, בתעשייה, בפיתוח,
במיסחר, בכספים ובחקלאות.
הודעת החברה פורסמה דווקא בביטאון מפ״ם, על המשמר.

פנייה לאישיות גרמנית
במאבק של אנשי־עסקים שונים לזכות בזיכיון
לייבוא רכב של ״ב־מ־־וד לארץ מעורבים גם
אנשי־מימשל בגרמניה.
אחד המתעניינים בעיסקה טילפן אישית
לפרנץ־יוזף שטראום, ראש ממשלת בוואריה,
וביקש את התערבותו למענו במישרדי
חברת־המכוניות הגרמנית.

חיילים רמסו
שדות שרון
חיילי־צה״ל, שהיו בסידרה ליד ״חוות־השיקמים״
בדרום־הארץ, רמסו את השדות
הנמצאים מחוץ לגדר. הם עשו זאת
בכוונה, כאשר התברר להם שהמדובר
בשטח חקלאי של השר־ללא־ תיק, אריאל
שרון.

הזמנת ענק ל״טלרד״
חברת־התיקשורת והמרכזיות הדיגיטליות,
״טלרד״ קיבלה הזמנה בהיקף של 15 מיליון דולר
ממדינה שאינה מקיימת יחסים דיפלומטיים עם
ישראל.
טלרד מגבירה עתה את מכירותיה בחו׳׳ל, ובכור שבעים
רצון מההזמנות החדשות.

טוניק יבדוק את מרידור מישרד מבקר־המדינה מטפל עתה בשורת
תלונות, שנמסרו ליצחק טוניק, והמתייחסות
למישרד־הכלכלה של יעקב מרידוד, ולעובדים
שונים במישרד.

במדינה העם המועצה הראזמית
להסחת הדעת
מס 573 ,נפל בלבנון, המשק
ממשיך להידרדר —
אבל יש בידור
אפשר היה להאמין כי אי־שם
בירושלים קיים מוסד ממשלתי סודי:
המועצה הלאומית להסחת הדעת.
הקורבן הישראלי ה־ 573 של
—-מילחמת־הלבנון מת ונקבר. הדבר זכה
באיזכור חולף במהדורת־החדשות
ובכמה שורות בעיתונים (ראה
מיסגרת).
המשק המשיר להידרדר במידרון,
לעבר השואה, אך גם זה התחיל
לשעמם.
במדינת־ישראל החיים אבל
תוססים. אין צורך לתת את הדעת על
המילחמה ועל המשק — כי מדי יום
מתרחשים במדינה דברים מסעירים,
העולים אף על קרבות־הלודרים
בקירקס הרומאי, שבהם הסיחו
—הקיסרים את דעת הפרולטריון בבירת
האימפריה.
מחול הגוויות. בראשון־לציון
נאסרו שני חשודים בחטיפת־גופה,
פרשה שהזכירה את ימי־הביניים.
גופתה של תרזה אנגלוביץ הוחזרה
לקבר בחסות השוטרים, שפעלו
כגנבים בלילה, אף שהוציאו לפועל צו
של בית־מישפט לאור היום.
מלבד הצבת כיתת־חיילים כשומרי־קבע
על הקבר, אין כל דרך להבטיח
שהגופה לא תיעלם שוב, והפעם
לצמיתות. מסביב לפרשה נערך ויכוח
נזעם, הרבנים המקומיים קראו בגלוי
להפרת החוק, ולחילול כבוד־האדם,
והתיקשורת חוגגת.
בפתח־תיקווה ערכו הדתיים,
בהנהגת הרב הראשי האשכנזי של
העיר, פוגרום בבית־קפה. כאשר נעצר
הרב, נערכה חגיגה חדשה: אחיו של
הרב, מנכ״ל מישרד־הדתות, אץ
למישטרה כדי לשחרר את האח
החשוד. בראש מישרד־הדתות עומד
יוסף בורג, העומד גם בראש מישרר־הפנים,
האחראי למישטרה. אותו השר
ואותו המישרד מוסמכים גם למנוע את
אישור חוק־העזר העירוני, שעל פיו
נפתחו בפתח־תיקווה בית־הקולנוע
ובית־הקפה.
רודף־פירסום כרוני אחר, שלמה
גורן, הרב־הראשי לשעבר, פרץ לזירת
החגיגה ותבע מעל מירקע הטלוויזיה
להעניק חסינות חוקית לרבנים
עירוניים במילוי תפקידם — מתוך
ההנחה שפריצה לבית־קפה ועריכת
— פוגרום בו הם אכן מתפקידו של רב
ראשי של עיר.
כרי להשלים את החגיגה נפגש
שימעון פרס, המועמד הניצחי לכס
י ראש־הממשלה (ראה להלן) עם הבוס
של המדינה, ח״ב אברהם שפירא,
הגביר של אגודת״ישראל, כדי ״לפשר״
— כלומר, כדי לחסל את יוזמתה של
עיריית פתח־תיקווה, נבחרת הציבור
המקומי, להנהגת חופש־האזרח גם
בשבת. פרס קיווה לקנות את ליבו של
__ הגביר לקראת נסיונו הבא להפיל את
הממשלה ולהגיע לשילטון.
יוכ-יום חג. פרשה אחרת
שהעסיקה את הציבור היתה גילוי
המחתרות הלאומניות למיניהן —
מחתרת ה״תימהוניים״ בליפתא (ראה
הנדון ועמודים 14־ )15 ומחתרת
היורים באוטובוס. מדי יום פורסמו
גילויים חרשים, כשכל אחד ססגוני
ומטורף מקודמו. מעורבותם של
פושעים מועדים שחזרו בתשובה, לצד
מטורפים שהגיעו זה עתה מארצות־הברית,
בעזרת כספים שנודבו על־ידי
אירגוני מטורפים נוצריים באמריקה,
המממנים בישראל מעשי־פשע העלולים
להצית מילחמת־עולם — כל אלה
נראו כאילו נלקחו מספר בידיוני של
סופר עתיר־דמיון.
(המשך בעמוד )8

הנסיגה היא סיוורהביטחון!
^ שבוע מלאו 1000 ימים
1 1למילחמת־הלבנון, שהיתה
אמורה להסתיים תוך 48
שעות.
השבוע מת הקורבן הישראלי
ה־ 573 של מילחמה זו.
השבוע נודע כי אריאל
שרון, אדריכל המילחמה, מוכן
לנאום עליה בארצות־הברית
תמורת 10 אלפי דולארים
לנאום.

#נ ר המטווח התבדו
*יזץ לושה מיספרים אלה מספרים
** את הסיפור כולו.
מילחמת־הלבנון, המילחמה הארוכה
ביותר בתולדות ישראל, נמשכת —
ואיש אינו יודע לשם מה.

כל שלוש המטרות של
המילחמה התבדו לחלוטין,
בצורה נוקבת וחד־משמעית.
מילחמה זו נועדה לשבור את
״תשתית המחבלים״ .הכוונה האמיתית
לא היתה לתשתית הצבאית, שלא היה
בה כדי לפגוע פגיעה של ממש
בישראל, אלא לתשתית המדינית,
שאיימה על מריניות הממשלה
בשטחים הכבושים.
הממשלה חששה שמא ישכנע
אש״ף את ארצות־הברית, את דעת־הקהל
הישראלית ואת העולם כולו
שהוא מוכן להסדר מריני — וכי כך
ייווצר לחץ בלתי־נסבל על ישראל
להחזיר את הגדה המערבית ורצועת־עזה
לעם הפלסטיני, במיסגרת של
שלום, בדומה להחזרת חצי־האי סיני

במחיר כבד. הכיבוש עולה מיליון
דולאר ליום. מדי יום נערכים כמה
פיגועים בצה״ל. מיספר הקורבנות
.עולה בהתמדה. עדות שהיו בעבר
ידידותיות לישראל הפכו אויביה,
ואיבה זו גוברת מיום ליום. היא מהווה
עתה סכנה נוספת לישראל.

ביום דד 1001 עמדה מט•
שלת-ישראל בלבנון לפני
שוקת שבורה.

#אונ״ת־הקוב שואל
** דוע נשאר צה״ל בלבנון? מה
* /מחזיק אותו שם באמת?
במילה אחת: הבושה .

ממשלת־ישראל מתביישת
להוציא את כוחותיה, כי נסיגה
זו תהווה הודאה גלוייה, לעיני
כל, בכישלון הטוטאלי של
הרפתקה אומללה זו.
גם האמריקאים התביישו. הם
הכניסו את המארינס לביירות,
בעיקבות החלטה מטופשת ובלתי־שקולה,
וחששו שמא תהווה הוצאתם
משם הודאה בכישלון. הנשיא רונלד
רגן התבייש.

אבל ארצות-הברית אינה
ישראל. באמריקה פועלים
תהליכים דמוקרטייים.
רוב האמריקאים, כמו רוב להישארות התנגדו
הישראלים,
בלבנון. אך לרוב הישראלי אין כלים
להגשים את רצונו. בארצות־הברית
הדמוקרטית המצב שונה. דעת־הקהל
השפיעה על חברי־הקונגרס, הצריכים
להיבחר מחדש. חברי־הקונגרס הפעילו

מילחמח ו היגים
במיסגרת השלום הישראלי־מצרי. היא
סברה ששבירת אש״ף בלבנון תשים
קץ ליכולתו המדינית של האירגון.
קרה ההיפר. אמנם, אש״ף גורש
מלבנון, וכוחותיו הצבאיים פוזרו
בעולם. בלבנון נותרו רק הכוחות
הפלסטיניים הכפופים לסוריה. אך
היכולת המדינית׳של אש״ף לא נפגעה.
השבוע שהה יאסר ערפאת בעמאן,
המשיך במשא־מתן עם המלך חוסיין
ונפגש עם נשיא סין העממית. נשיא
מצריים, חוסני מוברב, תבע שוב
מארצות־הברית לנהל משא־ומתן עם
אש״ף. היעד הרישמי של כל המהלכים
האלה: הקמת מדינה פלסטינית בגרה
וברצועה, תוך קשר עם ירדן.

המטרה השניה של המי-
לחמה היתה לגרש את סוריה
מלבנון. קרה ההיפך הגמור.
מעולם לא היתה ההגמוניה
הסורית בלבנון כה מוצקה
ובולטת כמו השבוע.
המטרה השלישית של המילחמה
היתה להקים בה שילטון בילעדי של
ראשי הפלאנגות המארוניות, ולהחתים
אותם על חוזה־שלום רישמי, אשר
יהפוך את לבנון למדינת־חסות של
ישראל.
השבוע התכנסו ראשי העדות
הלבנוניות בעיר לוזאן, לשיחות־פיוס.
שילטונו של הנשיא המארוני, אמין
אל־ג׳מייל, תלוי על בלימה, ומשועבד
כל־כולו לסוריה. החוזה הישראלי־לבנוני,
שלא היה חוזה־שלום, בוטל
רישמית. דרישת־המכסימום של
המארונים היא עתה לחלק את לבנון
לקאנטונים, כך שהם יוכלו להחזיק
מעמד לפחות בקאנטון אחד, מצפון
לביירות. ואילו מתנגדיהם תובעים
לחולל בלבנון המאוחדת רפורמה,
שתעניק להם את מרבית השילטון.
מכל המטרות, נותרה רק המטרה
הקטנה, ששימשה הסוואה למילחמה:
הבטחת ״שלום הגליל״ .למענה,
כביכול, נשאר צה״ל בדרום־לבנון,

לחץ על הנשיא, שגם הוא רוצה
להיבחר מחדש. הנשיא בלע את
הצפרדע, ולמרות הבושה הורה להוציא
את המארינס מלבנון ולהעלותם
לאוניית־הקרב שעגנה מול החוף.

אילו היו התהליכים הדמוקרטיים
פועלים במדינה כראוי,
היה קורה אותו הדבר בישראל:
הממשלה היתה בולעת את
הצפרדע, ולמרות הבושה
היתה מוציאה את צה״ל מלבנון
ומעלה אותו לאונית-הקרב
ששמה ישראל.

#הבזוקות הגמישות
^ די להימנע מהחלטה קשה זו,
^ עוסקת עתה הממשלה במישחקים
פנימיים ובתרגילי יחסי־ציבור מסביב
למילים ״סידורי־ביטחון״.
בלי סידורי־ביטחון, כך נאמר, אי־אפשר
לסגת. אולם אין מי שיתן
לישראל סידורי־ביטחון כאלה. אין
בלבנון כוח המסו $1או המוכן לערוב
לגבולה הצפוני של ישראל. לכן על
ישראל להישאר שם.
לכל היותר, כדי לפייס את דעת־הקהל,
אפשר לסגת כמה קילומטרים
דרומה, מגדת האוולי אל גדת הזהראני.
כדי לסבר את האוזן, מגוייסים
״מומחים״ ומדברים שוב על טווח־הבאזוקות.

הבאזוקות,
כך מסתבר, הן
גמישות מאוד. קני־הבאזוקות
דומות למסטיק: אפשר להאריך
ולקצר אותן, לסי הצורך
התעמולתי.
פעם דובר על טווח של 45
קילומטרים, שחייב את ההתקדמות עד
מצפון לצידון. עכשיו גילו לפתע כי
הטווח קצר יותר, ואפשר להסתפק
ב־ 35 או 25 קילומטרים.
דעת־הקהל הישראלית, בעזרת
העיתונות המשוחדת וה״מאפיה

הימנית״ בטלוויזיה, מסוגלת לבלוע
את הכל, גם את סיפורי־הבדים האלה.

#הנסיגה היא
סידוו־הביטחון
^ אמת הפשוטה היא כי אין
\ 1שחר לכל הפיטפוטים על ״סידורי
ביטחון״.
יש רק סידור־ביטחון אחד המסוגל
לשמור על חייהם ש ל חיילי צה״ל:
הנסיגה אל הגבול הבינלאומי.
הנסיגה מלבנון אינה תלוייה בשום
סידור־ביטחון.

הנסיגה היא סידור-הביטחון.
הדרך הטובה ביותר לשמור על
חייהם של אזרחי ישראל וחייליה היא
להסתלק כליל מאדמת לבנון, ולהגן
על המדינה מתוך גבולותיה.

לצה״ל כל האמצעים לכך.
הוא עשה זאת במשך שנים
רבות — ואך באחת מן השנים
האלה לא הגיע מיססר
הקורבנות אף לחמישית מן
הנופלים עתה הקורבנות בלבנון.
הערובה היחידה לביטחון הגבול,
היא רצונה הטוב של האוכלוסיה
שמעבר לגבול. האוכלוסיה הזאת היא,
ברובה הגדול, שיעית. במשך דור שלם
לא נטרו שיעים אלה איבה לישראל.
אם לא היו ידידי ישראל, הם הבינו
שכדאי לשמור על השקט, לטובתם
הם. רק מאז שקיים הכיבוש הישראלי
על אדמתם הם הפכו אויבים, ואיבה זו
גדלה בכל יום נוסף של כיבוש.
השיעים מאורגנים באירגון יעיל,
אל־אמל(״התיקווה״) ,שבראשו עומד
מדינאי שקול ורציני, נביה ברי.
השפעתם של סוכני האיית־אללה
חומייני, שונא־ישראל, מועטה עדיין.

אם יסתלק צה״ל מלבנון
עכשיו, הוא יכול למסור, את
השילטון המעשי בשטח לאיר־

גון זה — תוך הבנה אילמת
שהוא יקיים באיזור שילטון
אחראי, וימנע מכוחות עוינים
לפעול בו. סביר להניח כי הסכם
כזה אכן יושג ויקויים. היא היחידה האלטרנטיבה הישארות ניצחית בדרום־לבנון, מול
האיבה הגוברת של האוכלוסיה
המקומית. הכיבוש מביא עימו
פיגועים, והפיגועים גורמים לאמצעי־תגמול:
מאסרים המוניים של
האוכלוסיה, עצירת כוהני־דת שהם
מנהיגי־הציבור, החרמת נשק־מגן חיוני
לעדה, פיצוץ בתים, עקירת פרדסים.
כל מעשה כזה יגביר את מיספר
הפיגועים והפוגעים, וחוזר חלילה.
כיבוש ממושך יעורר גם את כוחות־הטירוף
הרדומים בישראל, כפי שזה
קרה בגדה המערבית. תישמע הדרישה
להיאחזויות ביטחוניות, יוקמו התנחלויות,
תקום תנועת־סיפוח שתסתמך
על פסוקים כשרים מן התנ״ך.
בסופו של דבר תהפוך ישראל
שבוייה של ״הגדה הצפונית״ ,כפי
שהפכה שבוייה של הגדה המערבית.

ביום ה־ 1001 של המילחמה
עוד ניתן לעצור תהליך זה.
ביום ה 2002-זה יהיה מאוחר
מדי.

#אובעת הנושרים
^ צבם של ארבעת אדריכלי
^ /ה תבוסה הגדולה ביותר בתולדות
ישראל היה ביום ה־ 1001 כר:
מנחם בגין הסתגר בביתו, ניתק את
עצמו מן העולם והסיק מסקנה אישית.
אריאל שרון עושה סקנדלים עתים
לבקרים, ומוכר את התבוסה בדולארים.
רפאל איתן, האיש האחראי לכישלון
הצבאי של המיבצע, מסייר
ברחבי הארץ, מדבר בלי סוף ומתנהג
כאחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה.
יצחק שמיר מכהן כראש ממשלת־ישראל.

הכנסת צחקה והעבירה
את חזק ההימנון הלאומי

היד גולדשטיין
לא לחשוב על דב לבן
ץ ץ: כ ״ ל־ ה או צ ד לשעבר, הד״ר
^/יעקב ארנון, נוהג לפטור בחיוך
את הדיון על הרלוונטיות של
התיקווה כהימנון לאומי, המתעורר
מפעם לפעם, ושוקע באותה מהירות
שבה הופיע. ארנון, שהוא יליד הולנד,
מספר בהזדמנויות כאלה, שההימנון
ההולנדי כולל עד עצם היום הזה
פיסקה, המחייבת שמירת אימונים
למלך ספרד ...הולנד היא מדינה
עצמאית לחלוטין מזה זמן רב מאוד.
פשוט, אין משנים הימנון, זה הכל.
בוויכוח על ההימנון, שנכפה השבוע
על מליאת־הכנסת, אמר איש

אינטליגנטי אחר, חבר־הכנסת שבח
וייס, דברים דומים. וייס ציטט קטע
מההימנון הלאומי הצרפתי, המאר־סייז,
בתירגום חופשי שלו :״האם
שומעים אתם בשדות /את נהמת
החיילים הפראים /הם באים לכאן
לטבוח את בנינו, נשותינו /לנשק
אזרחים /התארגנו בגדודים /נצעד /
כדי שדם בלתי־טהור ייספג בתלמים
מסיים וייס את הפיזמון
המקאברי הזה במילים :״זה לא
אקטואלי, אבל עבורם הוא סמל״.
אנשים חכמים אינם נוהגים לנפנף
בהישג שלהם חדשים לבקרים, בעיקר
אם ההישג הזד, שנוי־במחלוקת,
והעיסוק בו עלול להביא לתוצאה
שלילית עבורם: עירעור המצב הקיים,
הנוח להם. יעקב ארנון ושבח וייס
מבינים היטב של־ 600 אלף הערבים,
אזרחי ישראל, המהווים כ־ ! 7אחוז
מכלל האוכלוסיה, יש סיבות טובות
לערער על אימוצו של השיר
היהודי־ציוני הזה על־ידי מדינת
ישראל, והוא האמור גם ביהודים
לא־מעטים, שאינם מקבלים את תוכנה
של התיקווה מטעמים אידיאולוגיים
או אסתטיים. אבל את הנושא הזה הביא
למליאה חבר־הכנסת פינחס גולדשטיין,
בסיועה האדיב של חברת־הכנסת
שושנה ארבלי־ אלמוזלינו, יו״ר
ועדת-הפנים־ואיכות־הסביבה. לא מדובר
בסתם הצעה לסדר־היום, אלא בהצ־עת־חוק,
פרי יוזמתו של גולדשטיין.

#הנחייה רואש׳
אוצות־הבוית
^ פני כמה חודשים מונה
/גולדשטיין, בן למישפחת־קבלנים

עשירה, בוגר הפנימיה הצבאית, גבר
הנראה מבוגר בהרבה מ־ 44 שנותיו,
כמצליף סיעת־הליכוד בכנסת. גולדשטיין
אינו נחשב כחבר־כנסת מבריק
במיוחד, ויש המאשימים אותו אפילו
בטיפשות. יתכן שעושים לו עוול,
ושרק בגלל רשלנות וחוסר־ ריכוז אין
הכתבים הפרלמנטריים מוצאים הוכחה
כלשהי לתבונתו של האיש.
הוא דווקא עושה מאמצים רבים
להתבלט, וזכה בשבועות האחרונים
בפירסומת לא־מעטה. הוא לאומן
אנטי־ליברלי ונץ קיצוני, יותר מרבים

״אינני חוזר בי — המערך מסתייע
בידידי אש״ף,״ ומתחתיה הבליל הרגיל
של קיטרוג על עצם הפגישה עם איש
כמו הפרופסור הנודע ואליד הלירי,
המרבה להיפגש עם יאסר ערפאת.
הנייר השני היה עוד יותר יומרני.
הפעם מופנית הכותרת לא למערך,
אלא לארצות־הברית של אמריקה,
והיא מביעה הנחייה ברורה מפיו של
חבר־הכנסת גולדשטיין לראשי מע־צמת״העל
:״על ארצות־הברית להעביר
את שגרירותה לירושלים,״ מכריז
מצליף הליכוד. באיזכור היסטורי, שלא
היה מבייש את סר וינסטון צ׳רצ׳יל
המנוח, מספר גולדשטיין שהקונגרס
האמריקאי הכריז בשנת 1790 על
וושינגטון כעל בירת ארצות־הברית,
ובדברים אלה הפריך לחלוטין את
ההאשמות נגד חברי־הכנסת מהסיעה
הליברלית, שאינם מקדימים מחקר
יסודי לנאומיהם בכנסת .״ואילו כל
יהודי,״ הוסיף גולדשטיין ,״נשבע כבר
יותר מ־ 1900 שנים את השבועה: אם
אשכחך ירושלים תשכח ימיני.״ יש
לפעול, גורס הח״כ, להעברת
השגרירות לירושלים, גם אם הנשיא
סבור אחרת.

• לא לחשוב
על רובים לבנים
^ עוד הבית הלבן תקוף־הבהלה
מקיים ישיבה מיוחדת, וחוכך
בדעתו כיצד יתמודד עם צבא מסביריו
של גולדשטיין, היפנה הח״כ את מירב
מירצו להעברת חוק ההימנון
הלאומי במליאת־הכנסת.

באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודו, או
פוגע בו בצורה אחרת — דינו
מאסר־שנה.
הופעת התווים בנייר רישמי של
הכנסת הפכה את כל העניין למגוחך.
היא חשפה את המציע לבדיחות
אין־ספור. מה ייעשה, למשל, בנעדרי
כישרון מוסיקלי, העלולים לזייף, חס
ושלום, את הלחן שזכה בגושפנקה
חוקית?
חברת־הכנסת עדנה סולודר, מורה
למוסיקה במיקצועה, קבעה שהתיק-
ווה איננו אלא שיר־עם מולדבי עתיק.
היא עיינה שוב באנציקלופדיה
למוסיקה, וקבעה באורח סמכותי
שהמלחין הצ׳כי, פרידריך סמטנה,
השתמש באותו לחן עצמו לאחת
מיצירותיו, המולדבה. חיים בר־לב
ביקש לדעת אם קיים חוק כזה
במדינות נאורות כלשהן. גולדשטיין
טען שכן, אבל לא הצליח לספק
לח׳׳כים הסקרנים דוגמה כלשהי.
בר־לב קבע, ביובש האופייני לו, ש״כל
מי שיזייף יצטרך לשבת בבית־הסוהר״.
כתב פרלמנטרי ירושלמי הביע
בקול־רם את החשש, שדווקא תומכי
המחנה הלאומי עלולים לסבול בעטיו
של גולדשטיין .״אוהדי בית״ר,״ טען
הכתב ,״נוהגים להפסיק את שירת
ההימנון הלאומי במעמד גמר־הגביע
בזעקות יאללה בית״ר יאללה!״ ח״כ
תופיק זיאד, שהוא גם ראש
עיריית־נצרת, כינה את גולדשטיין
בשם ״חבר־הכנסת פינקלשטיין״ ,ורמז
על הקשר בין הח״כ הליברלי ובין
הגזען המפורסם מנצרת־עילית השכנה.
באורח נדיר נאמו הפעם שני
חברי־הכנסת הבכירים של רק״ח, מאיר

גולדשטיין התחיל את הסיפור הזה וילנר ותופיק טובי, והעלו ברצינות
מאנשי־חרות — משה קצב ומאיר
שיטרית הם שמאלנים קיצוניים כבר לפני כמה חודשים. אז היה תהומית נימוקים נגד כפיית התיקווה
לעומתו — וממקד אליו את כל שאפתני יותר, ואף דרש שההימנון על ערבים ובלתי־מאמינים אחרים.
המבטים באולם־המליאה בזכות יושמע בכל בוקר בבתי־הספר. בינתיים יתכן שנפשו של טובי היא הומייה, אבל
לכל הריעות איננה ״נפש יהודי״.
אי״אפשר לדרוש מהם לשיר הימנון
כזה, או להתייחס אליו כמבטא את
מאוויהם.
אנשי המערך שנכחו בדיון היו
בדילמה הרגילה שלהם. הם הבינו שכל
הנושא הזה הוא מטופש, ושחבר-הכנסת
גולדשטיין הופך נושא, שהתקבל
פחות או יותר כחלק מהחיים בישראל
— איש אינו טורח למחות נגדו, או נגד
השמוש בו בטקסים ממלכתיים —
לעניין השנוי במחלוקת חריפה.
כתב בטלוויזיה הערבית נזכר,
בשיחה עם העולם הזה, באגדה ערבית
עתיקה. מעשה בכפרי ששילם לקוסם
הון עתק עבור אבקה שאפשר לבשל
אותה ולהפוך אותה לזהב. טרם פרידה,
אמר לו הקוסם :״עליך לזכור רק דבר
אחד: בעת הבישול אסור לך לחשוב
התווים שצורפו להצעת־־החוק
על דובים לבנים.״
״ימח שמו של הקוסם הארור הזה,״
מי שמזייף, ילך לבית־הסוהר
רטן הכפרי .״בכל ימי חיינו לא ראינו,
נרתע במיקצת מהביקורת הציבורית, לא אני ולא אבות אבותי, אפילו רב לבן
קולניותו ונימוסיו הגרועים.
על פניו מתנוסס חיוך קבוע, ומכמה קיתונות של ליגלוג שזכה בהם, אחד. ועתה הם ממש מרקדים על סיר
המסגיר שביעות־רצון עצמית, שאינה ומיתן את נוסח הצעת־החוק שלו. הבישול שלי.״
מצליף הסיעה הגדולה הצליח
נופלת מזאת של שר־הפנים, יוסף בורג. השבוע העלה את ההצעה שאומצה
דוברי סיעת־הליכוד מרבים לחלק על־ידי ועדת״הפנים, בעזרת ארבלי־ להעביר את הצעת־החוק שלו, ואין
לכתבים המשועממים הודעות, פרי אלמוזלינו מהמערך, שאיננה יותר ספק שהיא תאושר גם בקריאה שניה
נבונה, או פחות לאומנית, מהמציע ושלישית. הממשלה הזאת הקימה
הגיגיו של המצליף.
פילים לבנים רבים, ועתה יצרה גם רב
השבוע, למשל, הופיע גולדשטיין עצמו.
חברי־הכנסת הנדהמים קיבלו נייר, לבן, יצירה משותפת גולדשטיין־
לפני ועדת־הכנסת, חזר על האשמותיו
שאנשי-המערך, שיצאו לפגישה עם שהכיל לא רק את המילים, אלא גם את ארבלי־אלמוזלינו. כך זכתה מליאת־פלסטינים
באוניברסיטת הווארד, תווי הלחן של התיקווה. הנייר קבע, הכנסת לעוד דיון מטופש ובלתי-רציני
מסתייעים באנשי אש״ף. על הנייר באורח די־סתמי שהתיקווה היא שגרע עוד יותר ממנה ומתדמיתה
חיים ברעם
הירוק של הסיעה מתנוססת הכותרת ההימנון הלאומי ושכל המשתמש בו בציבוי•

במדינה
(המשך מעמוד )7
״יש לי יום־יום חג,״ שר בשעתו ־—י
הזמר־מלחין שמוליק קראוס, המוחזק
גם הוא בכלא. ואכן, על עיברי־פי־פחת
של מילחמת־הלבנון והשואה הכלכלית
— ישראל חוגגת.

יחסי מרחביים
מושב הזקנים
הם מוכגים לרצוח
זה את זה. אך הם
רוצים בהמשד הקיים —
״זוהי אסיפה כללית של מושב־זקנים
״,ליגלג קצין של כוח־האו״ם
בלבנון, יוניפיל. הוא התכוון לוועידת־הפיוס
הלבנונית, שנערכה השבוע
בשווייץ.
ואכן, פיאר אל־ג׳מייל, מנהיג
הפלאנגות המארוניות, וכמיל שמעון,
ה״ליברלית״ המיפלגה מנהיג
המארונית, הם ישישים — וכמוהם
סוליימאן פרנג׳יה, המארוני מן הצפון,
ושכנו ראשיד כראמה, המוסלמי־הסוני
מטריפולי. אמין אל־ג׳מייל, הנשיא
המארוני, וואליד ג׳ומבלט, המנהיג
הדרוזי, שייכים אמנם לדור הבנים, אך
הם ממשיכים ברכם של אבותיהם. רק
נביה ברי השיעי אינו זקן ואינו
ממשיך־דרכו של זקן.
זיקנה זו אינה רק עניין של גיל. היא
גם מבטאת מהות. כי אף אחד
ממשתתפי הוועידה לא היה מוכן
להציע ברצינות את הפיתרון הפשוט־לכאורה:
הפיכת לבנון למדינה דמוקרטית
מודרנית. שבה כל האזרחים
נהנים מזכויות שוות, בלי הבדל דת
ועדה, כשהם בוחרים ונבחרים,
ומקיימים מיפלגות ארציות.
אף שכמעט כל משתתפי־הוועידה
היו מוכנים לרצוח זה את זה(וג׳ומבלט
אכן תבע ערב־הוועידה להוציא את
אמין אל־ג׳מייל להורג כפושע־מילחמה)
הרי היו מאוחדים לגמרי
בנקודה אחת: קיום מישטר־העדות,
המעניק לכולם זכויות־יתר מופלגות.
לכל אחד מהם מיפלגה פרטית וצבא
פרטי, כמו לראשי מישפחות־המאפיה
בארצות־הברית, ואיש מהם לא חלם
לוותר על כך. הם רצו רק לחלק מחדש
את העוגה ביניהם.
העוגה. השיעים פרוסות והדרוזים תבעו את צימצום סמכויות
הנשיא המארוני, מבלי לערער על כר
שהנשיא חייב להיות נציג העדה
המארונית, הכוללת רק את רבע
האוכלוסיה. הם תבעו להגדיל את
סמכויות ראש־הממשלה, המוכרח
להיות מוסלמי־סוני — נציג העדה
השלישית בגודלה. השיעים, העדה
הגדולה ביותר, מסתפקים בקבלת
מישרות נוספות בכל ענפי השילטון.
המארונים רצו לשמור על עמדותיהם
בצורה חדשה: לחלק את המרינה
לקאנטונים, כך שיוכלו להמשיך
ולהחזיק בצבא הפרטי ובמינהל הפרטי
שלהם, תוך קיום מימשל מרכזי
:שבראשו יעמדו גם להבא המארונים.
מימשל זה יהיה אחראי לצבא ולכספים
— אותן העמדות שהבטיחו את
התעשרותם של הגבירים המארוניים
הגדולים. לכך מתנגדים האחרים,
הרוצים בהקמת סינאט, שיהיה גוף
עדתי מובהק.
כולם מאוחדים בעוד כמה נקודות:
שלא לתת זכויות כלשהן לחצי מיליון
הפלסטינים המתגוררים במחנות־הפליטים
בלבנון יותר משנות־דור:
להכיר בהגמוניה הסורית על לבנון:
לבטל את ההסכם עם ישראל —
ולשמור על השקט בגבול הישראלי,
גם אחרי נסיגת צה״ל, כדי להימנע
מצרות (ראה מיסגרת).
במיסגרת זו נערכו המריבות
המישפחתיות על גדת האגם הרגוע,
באחד הנופים היפים ביותר בעולם —
רחוק מן העיר השסועה שעל שפת הים
התיכון, שבה הוסיפו היריבים להפציץ
ולהרוג זה את זה כאוות נפשם.

.חסד משוגעים אני. כי הבאתם את אדר להשתגע עדינו?
ף עוד מכנה משותף של רוב התימהונייס,
1עובדה שיש בה כרי לעורר תשומת־לב
מיוחדת.
אחוז עצום של התימהוניים האלה באו
מחוץ־לארץ, מארצות־הברית ומברית־המועצות.

^ יה היה איש מצוזיק־במיקצת, שתבע
\ 1לעצמו את הזכות להנהיג את האומה
ולהחזיר לה את גדולתה הקדומה.מראהו החיצוני היה דוחה, מיבטאו היה זר,
והכל התייחסו אליו כאל איש השוליים
המטורפים של החיים הפוליטיים. גם אנשים
שדגלו בריעות לאומניות דומות הסתייגו ממנו
בגלוי, וטענו שהוא מביא אך נזק לעניין הלאומי.
האיש הקיף את עצמו בביריונים ובטיפוסים
תימהוניים. הוא הטיף בגלוי לגירוש המוני
ולרצח־עם. הוא דרש לסלק מן הארץ את כל מי
שאינו שייר לעם הנבחר, והצדיק מעשי־רצח נגד
בני־מיעוטים. כלי־התיקשורת הממלכתיים פתחו
לפניו את שעריהם, בשם חופש־הביטוי.
הוא עורר צחוק ופלצות. אך לאט־לאט גבר
כוחו. הוא הפך סכנה ממשית למישטר
הדמוקרטי, שהוא לעג לו בגלוי, תוך ניצול כל
האפשרויות שהיו גלומות בו. הוא --

כל מילה בתיאור זה מתאימה לאדולף
היטלר, אוסטרי שהיגר לגרמניה.
אילו התבקש גרמני הגון לתאר את האיש
בראשית ,1929 היה מתאר אותו כך. כעבור ארבע
שנים היה שליט כל־יכול של גרמניה.

יש להם גם הכישרון התימהוני לחמוק מידי
המישטרה ושרות־הביטחון־הכללי, עד אשר באה
פקודה מלמעלה לבלום מעט את מעשיהם.

מי הם תימהוניים אלה?
^ ימעט לכל התימהוניים יש כמה מכנים
משותפים. כדאי לעמוד עליהם.

לכל התימהוניים האלה יש קשר
כלשהו עם ההתנחלות בשטחים
הכבושים.
ובכל המיקרים נעשה ניסיון מכוון ומחושב
על־ידי השילטונות להעלים את הקשר הזה, או
לטשטש אותו, או להמעיט בערכו.

החשוד ברצח אמיל גרינצווייג, איש
תימהוני לעילא ולעילא, עבד בהתנחלות
עוטרה, ולמעשה אומץ על־ידי
חבריה.
במסיבת־העיתונאים הראוותנית, שערכו
שר־הפנים ומפכ״ל המישטרה כדי לבשר לעם את
דבר לכידתו, שכחו להזכיר פרט זה.

מעניקים להם את הסיוע שהם זקוקים לו
ולרוב גם את אמצעי-הלחימה.
להטיל אשמה על ציבור שלם?

כן! בהחלט!
ך* מכנה המשותף השני של התימהוניים
\ 1הרצחניים — רובם ככולם — הוא זיקתם
למה שמכונה אצלנו ״דת״.
לא אכנס כאן לשאלה אם זוהי הדת היהודית
האמיתית, או זיוף מיפלצתי, פולחן פאשיסטי
החובש כיפה והתוקע בשופר, כשם שהנאצים
ניסו להחיות את פולחן האל ווטאן של הגרמנים
הקדומים.
זוהי דת־ישראל, כפי שהיא מציגה את עצמה
בישראל בימינו: דת של ה׳ צבאות, רת של שבט,
דת אלילית של אבנים וגבעות ועצים קדושים,
דת של ספר־תורה ותת־מיקלע, דת של
ספר־יהושע ומיצוות רצח־עם, דת הפונה עורף
ל־ 2500 שנות הגות והתפתחות הומאניסטית
ואוניברסלית.

כל מילה מתיאור זה מתאימה גס לרב
מאיר בהנא, אמריקאי שהיגר לישראל.
ההמשך אינו צריך להיות דומה.
אבל הו איכוללהיות כך.
ך* שבוע ניתן לרב מאיר כהנא להטיף
( \ לדיעותיו בטלוויזיה, פעמיים ביום אחד.
אחרי שכבר השמיע את דבריו במהדורת מבט,
נקרא להשמיעם שוב, ביתר הרחבה, בכותרת
לילה. הוא קרא בגלוי לרצח ערבים באשר הם
ערבים.
קריאה כזאת היא עבירה על החוק הפלילי.
היועץ המישפטי יכול — ואף חייב — להעמידו
לדין על כך. אך לא זהו העיקר.
העיקר הוא זה:

בה, ובה בלבד, יכולים להישמע עתה דברים
נאציים בראשי־חוצות.

אילו יכול היה אדולף היטלר לשמוע,
היה מתגלגל מצחוק בגיהינום שבו הוא

שוכן.
ושג חדש נולד השבוע בארץ:

* /תי מהוני.

פעם, כשירושלים היתה מחולקת, נולד
המושג ״משוגע תורני״ .מדי פעם היה חייל של
הצבא הירדני יורה מעל החומה והורג כמה
ישראלים. אז היתה נפתחת חקירה, משקיפי
האו״ם היו מתערבים, והממשלה הירדנית היתה
מביעה את צערה על המיקרה. היורה, כך הסתבר,
היה חייל שדעתו נטרפה. מה אפשר לעשות?
מסכין.
עכשיו יש לנו תימהוניים שכאלה.

תימהוניים תורניים.
אלה הם תימהוניים תמוהים מאוד.
תימהוניים שיש להם כישורים מופלגים
בתחומים מסויימים. למשל, בהשגת נשק
מתוחכם ביותר ממחסני צה״ל. למשל, בהפעלת
הנשק המתוחכם הזה, שאדם פשוט, בלתי־תימהוני,
אינו יודע להשתמש בו.

מלך ג ת אל עבדיו :״תראו איש משתגע
— למה תביאו אותו אלי? חסר
משוגעים אני כי הבאתם את זה
להשתגע עלי? הזה יבוא אל ביתי?״
לכאורה, אי־אפשר למנוע את בואו של
מטורף יהודי לארץ־ישראל. לפי חוק־השבות,
הארץ פתוחה לפני כל יהודי, מטורף ככל שיהיה.
אולם העיקרון הזה של חוק־השבות נשבר
מזמן. בשעתו תוקן החוק כדי לשלול מפושעים
פליליים מועדים את הזכות האוטומטית לבוא
ארצה, ולהיות עם בואם לאזרחי המדינה.

התיקון בא כדי לשמור על שלום-
הציבור מפני סושעים סליליים. האם לא
נחוקק תיקון דומה כדי להגן על החברה
הדמוקרטית והמדינה עצמה מפני
פושעים פוליטיים, טרוריסטים למיניהם
ו״תימהוניים״?

ייסגרו־נא שערי הארץ לפני ייבוא זה
של טירוף רצחני, המאיים על עצם

קיומנו!
ף גם בכך אין די.
1לפי חוקי ישראל, אי־אפשר לגרש מן הארץ את
מי שקיבל אזרחות ישראלית. התיקון שהתקבל
בעיקבות פרשתו של שמואל פלאטו־שרון,
בחסותו של מנחם בגין, עוד החמיר מצב זה.

אין עוד מדינה אחת בעולם כולו,
שבה יכול אדם לקום ולהגיד דברים
כאלה מעל גלי־האתר.

רק במדינה אחת זה יתכן. במדינה
הקוראת לעצמה ״מדינת קורבנות
הנאציזם״.

כמה מן התימהוניים באו לארץ רק לפני
חודשיים — ישר מארץ הדוד סאם אל המחתרת
הלוחמת, כאילו נשלחו על־ידי הסי־איי״אי
להילחם בניקאראגואה.
על הסיבות הפסיכולוגיות לתופעה זו אפשר
להתווכח. אך העובדה עצמה צריכה לעורר
שאלות מעשיות לגבי החוק הישראלי
בשאלתו בת-האלמוות של אכיש

זוהי חובה של הגנה עצמית. עתה ברור כי
הסכנה הצפוייה מאנשים כאלה אינה עוד
היתולית או שולית. זוהי סכנה ממשית, שממדיה
גדלים והולכים.
האין הדמוקרטיה הישראלית מסוגלת להגן
על עצמה? האם בכל הכנסת אין אף ח״כ אמיץ
אחד, שירהיב עוז בנפשו להגיש את הצעת־החוק
הדרושה?

זה יכול לקרות כאן!

לא יתואר כי כומר יקרא בטלוויזיה האמריקאית
— או הבריטית, או הגרמנית, או
הצרפתית — לרצח יהודים באשר הם יהודים.
הדבר לא יתואר גם בברית־המועצות, בארגנטינה
או בדרום־אפריקה.
כל העמים למדו את לקח מילחמת־העולם
השניה, הפאשיזם והשואה. גם אם מתהלכים
בקירבם רוצחי־עם פוטנציאליים, לא יינתן להם
להשמיע את דבריהם בפרהסיה, בכלי־תיקשורת
ממלכתיים, באוזני העולם כולו.

כמו הרב כהנא עצמו, רבים מאוד מן
הביריונים האלה, היורים והמסוצצים,
הרוצחים והמהרסים, הם עולים חדשים
מארצות-הברית.

זהו מצב בלתי-נסבל.

מחסן ״התימהוניים״ :נשק צה״לי המספיק להריגת אלפים
החשודים בניסיון לרצוח נוסעים חפים־מפשע
באוטובוס ערבי ליד רמאללה היו תושבים של
כמה התנחלויות. הם משתייכים אל הזן המיוחד
של ״מתנחלים נודדים״.
בית־המישפט העליון אישר את פסק־דינו של
תימהוני נוסף, מתנחל מאנשי כהנא ליד חברון,
שירה במכונית ערבית סתם כך, מפני שהתחשק
לו. לא מכבר גם נפסק דינם של שניים מראשי
המתנחלים בקריית־ארבע שנמצאו אבזמים
בהשמדת ראיות ובהעלמת עקבות. הם חיסלו
מיטען־חבלה שהיה שייך, כנראה, למבצעי
ההתנקשות בראשי־הערים הערביים בגדה
המערבית. והרשימה ארוכה.
כאשר עולות עוברות אלה, מגלגלים חסידי־ההתנחלות
את עיניהם השמיימה ומזדעזעים: איך
אפשר להטיל על ציבור שלם את האחריות
למעשיהם של יחידים, שרבים מהם גם אינם
מתנחלים ״אמיתיים״?

תשובה לכך אסשר למצוא בסיסרו
האדום של הירד המנוח, מאו טסה־דונג.
הוא
הישווה את אנשי־המחתרת לדגים,
השוחים במים. אם מוציאים אותם מן המים, הם
מתים. המים הם הציבור הרחב, שמתוכו מגיחים
אנשי־הגרילה ושאליו הם חוזרים, שבהם הם
מוצאים מחסה, מיסתור, סיוע ומזון.

הדגים המסריחים האלה של
הסאשיזם הישראלי שוחים בביצה
העכורה של ההתנחלות. שם הס חיים,
שם הם ניזונים, שם מסתירים אותם, שם
מטשטשים את טהבותיהם, שם

איכשהו, כ ל התימהוניים האלה סוגדים
לדת הזאת.
הם מצפים למשיח ומנסים לפוצץ בינתיים
את קודשי־האיסלאם. הם חוזרים בתשובה
ומקבלים מחסה ב״ישיבות״ ,שהפכו בתי־אולפנא
לטירוף ולפשע פוליטי. אחרים מהם הם
הרפתקנים בינלאומיים, רוצחים מיקצועיים או
מטורפים מדופלמים, שעברו לדת היהודית
והתגיירו כהלכה. החילוניים המעטים השוחים
בביצה הזאת משלמים לפחות מס־שפתיים לדת
וקובעים — כמו רפאל איתן — שכדאי מאוד
שכל ילד יקבל חינוך דתי יהודי.

אדולף היטלר, בניטו מוסוליני
ופראנסיסקו פראנקו לא היו כמרים.
אבל החיקוי הישראלי של הסירר,
הדוצ׳ה והקודיו הוא ״רב״ .הוא קרוב
יותר לטהראן של האיית־אללה מאשר
לרומא של הדוצ׳ה, ששנא את הכנסיה
בליבו.
הוא הדין לגבי רבים ממתחריו — הרב
דרוקמן והרב פורת, הרב לוינגר וכל השאר.
האם זה מיקרה?
חוק־ההסתברות אינו מאפשר מסקנה כזאת.
״קשר בית־המיקדש״ של התימהוניים מליפ־תא
דומה יותר מדי לתורות הרב שלמה גורן,
ו״קשר ספר יהושע״ של כהנא וביריוניו דומה
יותר מדי לעלונים תורניים שונים, מכרי שזה
יהיה מיקרה.

במחתרת הפאשיסטית בישראל,
הכיפה היא השולטת בכיפה.

בכל ארץ מתוקנת, כמו ארצות־הברית, ניתן
לשלול את אזרחותו של אדם שקיבל אזרחות זו
בטענות־שווא, תוך העלמת עובדות חשובות.
למשל, שהיה פושע־מילחמה באירופה, חבר
אירגון נאצי, ועוד.

דרוש תיקון לחוק הישראלי,
המאפשר את שלילת אזרחותו של מי
שקיבל אותה תוך העלמת העובדה
שהוא בא לארץ כדי לבצע בה פשעים
נגד האנושות, פשעים נגד המדינה,
פשעים נגד כל אזרחים או חלה מהם,
פשעים נגד הדמוקרטיה הישראלית.
איש כזה צריך להיות מגורש בחזרה
לארץ־מוצאו. ילר״נא להשתגע על מישהו אחר.
יניח נא את פצצותיו ליד פסל־החרות או
הקרמלין.

אם ציונות פירושה קיומה של
מדינת-ישראל הדמוקרטית והגנה על
שלומה, כי אז תיקון כזה לחוקי השבות
והאזרחות הוא אקט ציוני.
ך* כל ארץ יש מיעוט פאשיסטי קטן, כשם
₪1שבכל גוף יש חיידקי־מחלה. זהו מצב
״נורמלי״.
אולם כאשר חיידקי־המחלה מתחילים
להתרבות באופן הרזדאסון, בגלל סיבה זו או
אחרת, ומאיימים על בריאות הגוף כולו — עת
היא לקחת תרופות כדי להילחם בהם.

כאשר הקומץ הסאשיסטי בשוליים
הופך גורם בעל-חשיבות, כאשר
מחתרות אלימות מתרבות ומבצעות
את זממן, כאשר ציבוריס שלמים
מעניקים להם מחסה וסיוע — כי אז
חיי ב המישטר הדמוקרטי להתעורר
ולהגן על עצמו.

מאתא 1ריאבנרי

איו עושים עסקים בשם אוץ־ישואל השדמה והציונות, בחסות שני
קצינים משומשים וומטנ״דרשעבג סגו־שו ויועץ שר ואש־הממשלה ־־

מצליחים בעשיית עסקים
\*בישראל בשנת?1984
ראשית מאמצים את הרעיונות
הבאים: ארץ־ישראל השלמה, גאולת־האדמה
מידי נוכרים, יישוב הארץ,
הידוק הקשר בין יהדות הגולה
וארץ־הקודש. בקיצור — ציונות על
רגל(ימנית) אחת.
לוקחים:
קציני־צבא בדרגות גבוהות, ששמם
כבר יצא למרחקים,
רמטכ״ל(מיל׳) פופולארי,
עסקנים קטנים של מיפלגת

השילטון,
סוחרי אדמות ממולחים.
אחר־כך מתכתבים עם הגורמים
המתאימים. את התשובות מתרגמים
לאנגלית ומצלמים באלפי עותקים,
ומפיצים בקרב היהודים ברחבי־העולם.
מתבלים את דפי־המידע הציבעוניים
בפסוקים מהתנ״ך, בכיתבי ראשוני
הציונות ובצילומי־נוף יפהפיים,
ומתחילים באיסוף הכספים.
ההצלחה מובטחת מראש.
נשמע דימיוני? כלל וכלל לא!
בעצם ימים אלה זוכים יהודים

עתירי־ממון בדרום־אפריקה, אירופה
והיבשת האמריקאית, בביקור של
שליחים חשובים ובפיהם בשורה
מארץ־הקודש.
חברה חרשה שחרתה על דיגלה את
סמל מגן־דויד, מפת ארץ־ישראל
השלמה ומזכירה בשמה את עיר הבירה
הניצחית, מציעה לרכישה קרקעות
בארץ־ישראל, משני צירי הקו־הירוק.
היהודים העשירים מעלעלים
בניירת, מתרשמים מהחתימות של
אנשי מימסד התומכים במיפעל,
ומתפתים!

ך 1ן 1>114 1סגן שר-החקלאות, מיכאל דקל(בתמונה: בסיור
| התנחלויות בגדה) ,בירך את יזמי חברת יד־

ירושלים ואף עידכן בעניין, באופן אישי, את ראש-הממשלה יצחק שמיר.
האם הם יפלו בפח או שמא יעשו את
עיסקת חייהם?

רשימה אחרת

וזאת לתעודה ב־ פד/גב׳
דולרים לחברת
שי.ם סך טלדמ״ה
יד ידרטלים בע״מ לשם סיוע בהגשמת
הממרה הקדושה של רכישת אדמות
אי״ן ישראל על ידי יהודים וגאו־לתן
מידי נוכרים. בכישנאמד״ביאת כל
הארץ אשד אתה רואה לך אתננה
ולזרעך עד עולם״
בדא ^ ת י״ג־ט״ו
8.־./1\ 1 1־ז)11> ) 11311\ 1־18 )0 001

יוזוזי־ס^י

1138 {(3 ( 0 )1 ) 111* 81131 0 ) 11.8 2 4 8 10 ) 110
118113131111 0 \ 14 )1. 111 31)1 0 110־\ 3 4 <101
0 ) 3 0 )! 11181) 100 01׳ ) 110 סי ס ק־וסק 11018
301 5 ( ,10118, 3 0 )1־0 ) 2 181־ £1ז 1311)1.8 0
0111 ׳^0 0 ) 1108.־0 )1001}() 1011 11־) 11011* 1
311 ) 110 130 )111)11011־ 1^61״ ; 8 836)1נ ) 1־01־1
) 11011 8008 0 ) 1100 11111 1 § 110 3 0 )1

ר ז 010־> 800)1 101נ)0 ) 1
00,10818 \ 111,15
ג 1וו, אי ץ לא תמני

לצמיונית״.״

0- 6תן ^ ן 0

להרל

ך* מישרדי רשם החברות נירו^
,שלים מונח תיק חדש יחסית של
חברה, שנוסדה בתחילת חודש יולי
שעבר. שמה יד ירושלים בע״מ.
הקימו אותה שניים, שכתובת
מגוריהם היא חיפה. דב פיכמן ושמואל
(״שמואליק״) עינב.
מטרת החברה, כפי שנוסחה בניירת
הרישמית: לעסוק בכל עיסקי רכישת,
קניית ומכירת־קרקעות.
בסוף חודש אוגוסט, על־פי אותם
רישומים, מונה עינב מנהל״החברה.
ב־ 21 בנובמבר התכנסה אסיפה
כללית שלא מן״המניין. באותה אסיפה
שונה הרכב הבעלות על המניות,
וצורפו ארבעה אנשים חדשים, שאף
התמנו מנהליה.
הארבעה הם ראובן סנדרמן, שאול
פיכמן, טובה טננהויז ואלוף־מישנה
(מיל׳) זאב(״זוניק׳׳) שחם, אך רק לרב
פיכמן ולעינב הותרה זכות חתימה
משותפת.
לכאורה אין בכך כל טעם לפגם. אלא
שהיהודים בחו׳׳ל זכו לראות העתק
מצולם של חברת יד ירושלים מחודש
ספטמבר, ובה מופיעה רשימה אחרת,
מרשימה פי כמה.
רשימה זו (ראה גלופה) כוללת
תישעה חברי מועצת־מנהלים וארבעה
בעלי תפקידי ייעוץ.
הרשימה כוללת את האישים
הבאים:
. 1אם״ יגורי — המוגדר
כ״אל׳׳ט (מיל׳) ,ח׳׳ב, מנהל חברות
בינלאומי״ .מביני התזכיר שכחו
שיגורי, לשעבר ח״ב ד״ש, נכשל
ברשימה עצמאית, שהוא עמד בראשה
בבחירות האחרונות. את פירסומו הוא
קיבל אחרי שבילה בשבי המצרי
במילחמת יום־הכיפורים.

ה 11 *1ך | עדי, איש יחטי־צי־
1 4 711ן בור. שוהה באנגליה
לצורך מכירת הקרקעות ליהודים.

.2זאם (״זוניק״) שחם —

ך ן 11ךןדל זאת תעודת־הקלף המוענקת על-
^ 11 11111 ידי יד־ירושלים ליהודים בגולה
תמורת רמ׳ח ( )248 דולארים, זכר לרמ׳ח עצמות־

האדם. בהמשך מצוטטת הגבורה, שהבטיחה לאברהם
ולזרעו את ארץ־ישראל. למרות שהתעודה נועדה
לדוברי אנגלית, מצויה בה שגיאת לשון קשה.

המוגדר כ״אלוף־מישנה (מיל׳) ,מנהל
מחלקת המנהיגות של הסוכנות
היהודית״.
.3יוסן? רענן — המוגדר
כ״עורך־דין, מומחה לרכישת קרקעות
ערביות״.

1*1 1 1 1אסף, השבוי המפורסם
ממילחמת יום הכיפו 1111
רים,
מופיע בתזכיר בתואר ח״כ.
110

.4יוסף שודרצברג — עורר

דיו•

.5משה נטר — מוגדר כ־
״רואה־חשבון, מרצה לכלכלה באוניברסיטת
חיפה״.
.6דב פיכמן — המוגדר כ״מנהל
חברות בישראל״.
.7שאול ש׳ סיכמן — ״מנהל
חברות בינלאומי״ .הוא עבד בעבר
כקבלן בארץ, ועתה הוא נמצא
בדרום־אפריקה.
.8שמואל עינב — .מוגדר
כ״מנהל חברות בישראל, ומומחה
להתיישבות״.
.9ראובן סנדרמן — מוגדר אף
הוא כ״מנהל חברות ישראלי ואיש
שירותי הביטחון לשעבר״.
רשימת בעלי תפקידי הייעוץ
מרשימה יותר.

.1רפאל (.רסול״) איתן —

אותו הגדיר מזכיר החברה רק בדרגתו
הצבאית האחרונה.
.2דיויד פיזנטי — .מהנדס
מחשבים, איש חב״ד״.
.3עדי הלפרן — מוגדר כ.מנהל
מחלקת יחסי־ציבור״ ,על מעלליו יכלו
קוראי העולם הזה ללמוד בגיליון
מיום .15.2.84
.4אהרון נחמיאס — מוגדר
כ.מנהל מחלקת ל״פ, ואיש שירותי
הביטחון בעבר״.
חקירת העולם הזה העלתה את
הפרטים הבאים לגבי החברה שכתובתה
הרשומה היא רחוב המגינים 42 בחיפה.
קבוצת יהודים עתירי־ממון מדרום־
אפריקה וארצות־הברית, יזמה את
הקמת החברה. בחוזה שחתמה החברה
עם בני מישפחת קרמאן, בעלי קרקעות
ערביים באיזור דמון שהעתקו
מצוי בידי העולם הזה, מצויץ
שמנהלי החברה מייצגים קבוצה של
אזרחים דרום־אפריקאיים.

| | 1*1י | 1*|״111 | 1׳1 1 ¥דף המידע שמופץ בחו״ל בשם חגרת
11 11\ 1 1 1 1 /1 111 1יד־ירושלים ובו רשימת 13 אישים
חשובים, שמשמשים כחברי־מועצת״המנהלים של החברה או יועצים

שלה. רשימה זו גדולה יותר מרשימת המנהלים שמוזכרת גתיק-החנרה
במישרדי רשם־החברות. בקצה העליון של דף-המידע מופיעים סמל
החברה רב־המשמעות ומפת ארץ־ישראל השלמה בתוף מגן־דויד.
החברה עדיין לא השלימה קניית
אלף דונאם בגליל. היא מתכוונת
למכור חלקות אלה, אדמות שעדיין לא
עברו פרצלציה — כלומר חלוקה
לחלקות, ברחבי־העולם.

איחולי הצלחה

מדקל

ך* סין ז שנת 1983 באו לארץ
*היזמים מחדל. הלפרן, חבר מרכז
חרות וידידו הנאמן של ח״כ חרות רוני
מילוא, ערך להם ולחבריהם הישראליים
מסע היכרות ממושר במיש־

יהודים מעבר־לים יכולים לקרוא
את עידודו של אורי פורת, יועץ
ראש־הממשלה לענייני תיקשורת, את
הברכות מקרב־לב של ח״כ התחיה,
גאולה כהן שביקשה גם דיווחים
בעתיד על התקדמות מכירת קרקע
בארץ־ישראל ליהודים בגולה, וכמובן
את מיכתבו הארוך של מיכאל דקל.
סגן־השר התלהב מכיבוש האדמה מידי
ערבים וסיפר בסיפוק רב, שהוא
עידכן את ראש־הממשלה, יצחק שמיד
בנושא. שמיר, על־פי דקל, הביע את
תמיכתו בתוכנית והורה לו בשמו
לאחל ליזמים הצלחה במיבצע.

נצווה מחוכמת, חוקית רגמו;
גובה חבוה מ־טית ונדיח
וולאוים מיהווים בוחב׳ העולם

ןןןטךךך. ףןךןן מי שהיה יועץ ראשו
11 11.1 | 1 .4 /1 1הממשלה, אורי פורת,
בירך א ת היזמים על תוכניתם במיכתב רישמי.

ן ל 1 | 11 רב־אלוף במילואים, רפאל איתן, בון
1/1 1ן מושב תל־עדשים בעמק יזרעאל, נמנה
עם יועצי חברת רכישת הקרקע מזרים, כלומר ערבים.

כך הכנסת. הקבוצה סעדה ארוחת־צהריים
דשנה ונפגשה עם שרים,
ח״כים, סגן שר־ החקלאות מיכאל דקל
ואנשי־עסקים.
הקשר בין מישרד־החקלאות והקבוצה
חוזק באמצעותו של יעקב שפיר,
עוזר חדש של דקל. שפיר, שהיה עובד
בכיר במישרד־הקליטה, הוא אחיו של
הכדורגלן בעבר והמאמן בהווה, מרדכי
(.מוטל׳ה״) שפיגלר.
בעיקבות הביקור בארץ, או ליתר
דיוק גם במהלכו, קיבלו היזמים
מיכתבי עירור מאישים שונים, אחרי
שהם הודיעו להם בכתב על מטרות
החברה.
מיכתבים אלה, שעל חלקם מתנוסס
סמל המנורה המפורסם, הפכו להיות
חלק מדפי־המידע שהפיצו יזמי־החב־רה
בין יהודים רבים בחו״ל. כך יכול
הקורא התמים להתרשם שכל המימסד
הישראלי ניצב מאחורי החברה
הפרטית.

צילומי מיסמכים אחרים, שהופצו
בחו״ל, הם של בעלי תפקידים בתנועת
החרות, ואפילו של אחד המנהלים,
זוניק שחם. תחת הכותרת. משולחנו
של אל״מ (מיל׳) זאב שחם״ ,מברך
לובש־המדים לשעבר את היזמים,
שהוא קשור אתם בקשר עבות. לדעתו, של הקרקע גאולת תוכנית
הדרום־אפריקאים חשובה לישראל גם
מנקודת־מבט כלכלית וגם מנקודת־המבט
של הביטחון הלאומי.
היהודים בגולה הדוויה, יכלו להציץ
גם במפת ארץ־ישראל ובה מסומנים
עיגולים שונים, כנראה באיזורים
שבהם מתעתדים יזמי החברה לרכוש
קרקע. המקומות בגליל ובצפון הארץ
המסומנים הם בשולי הר־הכרמל,
דרומית לדליית אל־כרמל. איזור דמון,
הוא איבטן ליד כפר־חסידים, שטח ענק
בין שפרעם ומרכז ביקעת־בית נטופה
ואיזור הר־מירון.
(המשך בעמוד )60

נציג אש״ו
בארם, רביב ־־
והדי טח׳,
העניק בניו־יווק
ראיון לכתבת
העו^ס הוה

ענת סרגוסט׳,
ודיבר ער
געגועיו יאוץ,
ער מישמזתו
ועל דעותיו

₪₪ח נעיונוס!

״אני לא עורך״דין, אבל למדתי .
מישפטים״.
מגיל צעיר היתה לו מודעות
פוליטית עמוקה, והיה שייך לכל
מיני תנועות שפעלו לקידום המאבק
הפלסטיני. בעיקבות פעילויותיו אלה
אף ישב בבית־סוהר בירדן.
בשנים שאחרי המילחמה הספיק

//ך לי־אל־או, בוקר טוב! במה
/אפשר לעזור לך?״ כמה שניות
של תדהמה. אחר־כך נרגעתי וביקשתי
לטלפון את מר טרזי, נציג אש״ף
באו״ם. קבענו להיפגש באותו היום
בבניין האומות המאוחדות.
אישור־הכניסה חיכה לי למטה.
עליתי לקומה השניה. לביב זוהרי
טרזי, אדם לא־צעיר( ,״אני כבר כמעט
בן ,60 ועייף פיסית״) ,קם לקבל את
פניי. טרזי היה לבוש בחליפה כהה, זקן
לבן קטן מכסה את סנטרו, שערותיו
שיבה. הוא הירבה לחייך, בעיקר כאשר
דיבר על ילדותו בירושלים.
הוא נולד בירושלים ב־ ,1924 בעיר־העתיקה
שבתוך החומות. אחד
מחמישה אחים ואחיות. מישפחתו גרה
עד היום בירושלים. הוא נוצרי.
טרזי דיבר בשקט, באנגלית
מהוקצעת ומדוייקת. מדי פעם, כאשר
היה עובר לידינו נציג ערבי כלשהו, או
כאשר ניגש אליו אחד העוזרים שלו
לשאול שאלה, היה עובר לערבית.
עברית אינו יודע. מעולם לא למד.
הוא איש של הגיון, וקשה היה
למצוא בדבריו שינאה או ריגשות־נקמה.
הוא מנתח כל תופעה בצורה
הגיונית, בודק את כל האפשרויות,
לומד היטב את הנושא ואינו ממהר
להסיק מסקנות.
אחרי שגמר את בית־הספר התיכון,
נרשם ללימודי מישפטים בבית־ספר־ערב
במוסררה. הוא נזכר במנחם
וקסמן, יהודי מירושלים, שלמד איתו
מישפטים, ומבקש ממני למסור לו
ררישת־שלום. אין לו, לדבריו, טינה
לאף יהודי או ישראלי, והוא מוכן
להושיט יד לשלום לכל מי שמוכן
לקבל אותו.

״מעולם לא

נשאתי נשק״
ך ־ ,1948 בזמן המילחמה —
*שבישראל קוראים לה מילחמת•
העצמאות ושהפלסטינים קוראים לה
מילחמת 48׳ — נסגר בית־הספר
למישפטים. טרזי מעולם לא ניגש
לבחינות לישכת עורכי־הדין. לכן:

12 — 1

לביב טרזי נראה באן בתמונה עם אישתו(מימין) לוחץ את ידו
של אנדרו יאנג לשעבר שגריר ארצות״הברית באו״ ם. בעיקבות
צילום זה היה על השגריר יאנג לעזוב את מישרתו באו״ם. התמונה צולמה לפני ארבע שנים.

תמונה שעלתה ביוקר

להיות עיתונאי, להתעסק בתיירות
ולשבת בכלא הירדני.
ב־ 956ז נאלץ לעזוב את הגדה
מסיבות פוליטיות, ונסע לביירות. שם
גם הכיר את אשתו, נערה מצ׳ילה,
התחתן איתה ונסע לדרום־אמריקה
לכמה שנים.
חזר לירושלים ב־ 964ז והצטרף
לאש״ף. הוא צורף מייד ל״מישרד־החוץ״
של האירגון, משום שידע שפות__
ומשום שהיה איש של דיבורים. אחרי
שנה בירושלים קיבל את המשימה
הראשונה. הוא מונה להיות מעין נציג
נודד של האירגון, ומטרתו היתה
להקים כמה שיותר נציגויות של אש״ף
ברחבי העולם.
כיום יש לאש״ף נציגויות ביותר חלקן מדינותבעולם.
מ־ססז
שגרירויות רשמיות, חלקן נציגויות
בשם אש״ף או תחת שם אחר, וחלקן
מישרדי־מידע. במערב אירופה יש שש
נציגויות בשם אש״ף, ועוד ארבעה —
מישרדים המסופחים רשמית למישרדי
הליגה־הערבית. במלטה וביוון יש
נציגויות דיפלומטיות במעמד מלא —
שגרירויות לכל דבר.
טרזי, לאורך כל מאבקו למען
העניין הפלסטיני, היה תמיד איש של
דיבורים, ואף פעם לא השתתף
בפעילויות מילחמתיות :״מעולם לא
נשאתי נשק, וגם לא השתתפתי בקרב
כראמה.״ זה פשוט אינו התחום שלו.
הוא הגיע לניו־יורק לאו״ם ביחד עם
יו׳ר אש״ף, יאסר ערפאת, ב״__,1974
כשערפאת בא לנאום לפני העצרת
הכללית. מאז יושב טרזי בניו־יורק
ומשמש כנציג אש״ף באירגון העולמי.
הוא אינו שגריר מן המניין, בעל זכות
הצבעה, אלא משקיף.

.לרדת בחמש בבוקר מהרהזיתים, להמס לעירהעתיקה, לחצות אותה ולצאת משער יפו.״
בניו־יורק מישרד המסופח לאו״ם, הוא
נתקל בכל פעם בבעיות כאשר הוא
רוצה להיכנס חזרה לארצות־ הברית.
בכל פעם הוא מקבל ויזה חד־פעמית
לכניסה אחת, וכף בכל פעם, כשהוא
רוצה לחזור לניו־יורק, הוא צריף
לבקש אשרה מחדש.

למרות שהוא ״רק״ משקיף, הוא
עובד, לדבריו, קשה מאוד. המישרד
) שמחזיק אש״ף בניו־יורק, ליד האדם,
הוא קטן מבחינת מיספר העובדים,
וטרזי נאלץ לעשות חלק גדול מן
העבודה לבדו .״אני עובד 24 שעות
ביממה. אני מתחיל להתעייף פיסית.
חוץ מזה, צריך לתת לצעירים לעשות
דברים. אני יכול לעבור לעשות משהו
קצת פחות מחייב. דרושה לי חופשה,
חופשה.׳״.
כששאלתי אותו איפה היה רוצה
לבלות את חופשתו, אילו ניתנה לו,
אורו פיתאום עיניו והוא ענה :״אילו
יכולתי לבלות שבועיים במינזר
בעין־כרם, ליד המעיין, הייתי מסתפק

טרזי זוכר את ירושלים לפרטיה,
וכך ידע להסביר לי בדיוק לאיזה מבין
כל המינזרים בעין־כרם הוא מתכוון.

זכויו ת־ אזרוז
שוות

^ לידת גיגל
^ מהד-הזיתים

^ חלום הכי גדול שלו הוא להיות
1 1בשעה 5בבוקר על הר־הזיתים
בירושלים, לרדת ברגל לתוך
העיר־העתיקה, לחצות אותה ולצאת
משער יפו ,״בשעה שהכל כל־כד שקט,
והנשים הפלאחיות באות לשוק עם
הסחורה שלהן, ואפשר לשמוע את
המואזין קורא מעל המיסגד״.
אני מנסה לסחוט ממנו אם הוא
מתגעגע לאוכל מסויים או למשהו
מיוחד אחר ממקום הולדתו, והוא
מתעקש :״כל דבר טוב בשבילי. אין לי
רצון מיוחד לשום דבר. אני אוכל כל
אוכל, אפילו גפילטע־פיש״.
אשתו ושני ילדיו נמצאים גם הם
בארצות־הברית כבר מזה 10 שנים. הם
אומנם מדברים ערבית בבית, אבל
הילדים נעשו במשר השנים
אמריקאים.
הבן, בכיתה האחרונה בבית־הספר
התיכון, אינו מתעניין באופן מיוחד
בפוליטיקה :״כל מה שמעניין אותו
כרגע זה אלקטרוניקה״ .הבת, הלומדת
י—באוניברסיטה בניו־יורק, מודעת יותר
לזהות שלה ומתעניינת יותר. הבת
מרגישה שהשורשים שלה בפלסטין,
במיוחד אחרי שהגיעה לעימותים
ולוויכוחים בבית־ספר עם חבריה
לכיתה, שחלקם יהודים ציוניים.
הוא נזכר במיקרה אחד, כאשר בתו
הזמינה חברים מן הכיתה הביתה
לארוחת־ערב. בין כל הצעירים ליד
השולחן ישב נער יהודי־דתי. טרזי שם
לב שהנער אינו נוגע באוכל ואמר לו:
״תגש למיטבח ותיקח לך בננה
לאכול!״ טרזי ידע שזה הפרי היחידי
שאפשר לאכול בלי להשתמש בכלים
לא כשרים. הוא סיפר שהילד התפלא
מאוד על ידיעותיו ואמר לו שהוא
מופתע שהזמין אותו אליו הביתה, ואף
.מרשה לו להיכנס למיטבח בחופשיות.

ת עוו כ ת־ קבע ^ ^ו 2

פלסטין. התערוכה ניצבת סמוך לאולם מועצת־המיקרה
הזה הזכיר לו את ילדותו
בירושלים. שם גר בשכנות עם יהודים.
הוא זוכר שהיה למישפחה ידיד יהודי
מארוקאי, שהיה בא לבקר בבית. הוא
נזכר שאמא שלו היתה שומרת
במיטבחה על כוס מיוחדת, כדי
שהיהודי יוכל לשתות תה כשהוא בא
לביקור, ולאף אחד מן הילדים אסור
היה לגעת בכוס הזאת.
כשעוברים לדבר על פוליטיקה,
הוא נעשה רציני, מפסיק כמעט לחייד
ומתחיל לנתח את הנקודות אחת
לאחת, בצורה כמעט מדעית. הוא
חולם, כמו מרבית חבריו, על המדינה
הפלסטינית שתקום, ומודע לעובדה
שאש״ף, בניגוד לרוב המישטרים
הערביים האחרים, הוא אירגון
דמוקרטי .״מדינה פלסטינית״ ,הוא
אומר בשיא הרצינות, כמעט בכעס,
״צריכה להיות מדינה של העם, ולא של
איזו קבוצה שלטת. זו צריכה להיות
מדינה דמוקרטית״.
ולראיה הוא מביא את הדוגמה של
אבו־מוסא: לולא היה אש״ף אירגון
דמוקרטי, שבו כל ההחלטות מתקבלות
בדרכי־הצבעה, היו מחסלים את
המרד בעודו בתחילתו.
אין לו אשליות רבות, והוא יודע
שיש מדינות רבות, בעיקר ארצות־הברית
(וכמובן ישראל) ,שבהן יש
לאש״ף תדמית של אירגון טרוריסטי
שאי־אפשר לדבר איתו. הוא עצמו
נתקל בקשיים רבים, כאשר הוא נוסע
מחוץ לארצות־הברית. למרות שהוא
משקיף מוכר ורישמי באירגון האומות
המאוחדות, ולמרות שלאש״ף יש

הביטחון בבניין האומות המאוחדות. התערוכה
הוצבה שם ב־ ,1974 בזמן ביקורו של ערפאת באו״ם,
כשאש״ף קיבל מעמד של משקיף, והיא תערוכת קבע.

מועצת הביטחון

הביטחון באו״ם. בכל פעם שמתקיים במועצת הבי־

*ץ רזי רואה שתי נקודות־אור
לבול טו ת בקאריירה המיקצועית
שלו כנציג של אש״ף. הראשונה היא,
כמובן, הנאום שנשא ערפאת ב־1974
לפני העצרת הכללית של האו״ם. טרזי
עצמו היה אז מאחורי הקלעים, ודאג
לכל הצדדים האירגוניים של הביקור
של ערפאת. כשביקשתי ממנו תמונה
שלו עם יו״ר אש״ף, ענה לי כי אין
בידיו תמונה כזאת. לא היה לו זמן
לצילומים אז, הוא היה עסוק מדי.
נקודת־האור השניה היא נאומו של
ערפאת בוועידה לעניין פלסטין,
שנערכה בג׳נבה לפני חצי־שנה, שבה
השתתפו נציגים ממדינות רבות
בעולם. בוועידה, שנערכה בחסות
(המשך בעמוד )56

טחון דיון על הסינסיד הישראלי־פלסטיני, מוזמצי
טרזי ובלום, נציג ישראל באו״ם, להשתתף בישיבוו
מחוץ לאולם מתעלמים השניים אחד מן השו

הוא לא גויים לצה״ל הוא חזר בתשובה בכלא הוא
שהה שנתיים באמריקה שם התחבר עם החוגים
הדתיים המישטרה חושדת ששם הוטלה עריו המשימה

והוו

הר־הבית (מיסגד כיפת־הסלע ומיסגד
אל־אקצה) ,אפשר יהיה להקים את
בית־המיקדש ואז תבוא תקומה לעם
היהודי ואז גם, כך הם מאמינים, יבוא
המשיח.
קבוצות רבות מבין הדתיים הקנאים
שמו להן למטרה להקים את בית־המיקדש
והן פועלות בכיוון זה כבר
כמה שנים. בישיבת ״עטרת כוהנים״
שברובע המוסלמי בעיר־העתיקה
בירושלים, מכשירים כוהנים, לוויים
וחוזרים־בתשובה לעבודת ה׳ ולהעלאת
זבחים. במרס לפני שנה התקיים
בישיבה זו כינוס ארצי. תחת הכותרת
״הבית השלישי — מעלתו, צורתו
וחובת בניינו״ (העולם הזה 1.1.84ז).
מי שבלט בכינוס זה היה הרב ישראל
אריאל, ששוחרר כמה ימים קודם לכן
ממאסרו כעומד בראש הניסיון
החרדי־הקיצוני להשתלט על הר־הבית.
נושא
״החזרתו״ של הר־הבית
לידיים יהודיות אינו חדש והוא עולה
מדי כמה חודשים מאז הכיבוש של
.1967 כאשר החרדים הקיצוניים
מנסים בכל דרך, אפילו אלימה, לקבוע
עובדות בשטח. במעשיהם הקיצוניים

בימים אלה מעל דפי העיתונים בין
מישטרת ירושלים ומישטרת תל־אביב
בדבר מירע שנמסר, או לא נמסר, לפני
שנה ביחס לעצורים שנתפסו בליפתא,
היא הוכחה לטיפול הרך בקבוצות
יהודים קיצוניים.
התיאור של קבוצה קיצונית זו
באמצעי התיקשורת כ״תימהונים״ הוא
ניסיון עלוב להוציא אותם מן הכלל
ולהתייחס אליהם כאל שוליים
יוצאי־דופן ולא חשובים, רווקא בימים
אלה, כשמילחמות הדתיים פורצות
לכל התחומים ועוברות את כל
הגבולות וכשרבנים מעזים לומר בפה קודם שפסק־ההלכה מלא לחוק־המדינה.
הזנחת המחלה הממארת של
החרדים הקיצוניים, שהפכו לאומנים
קיצוניים במשך שנים, גרמה לתופעות
אלה לצאת משליטת החוק. הזרקורים
מכוונים עכשיו אל כמה צעירים
שנתפסו כשמיצבורים רבים של נשק
ברשותם, בעוד קבוצות אחרות
ממשיכות לפעול באין מפריע.

היה

**ץ ימעון בדדה מבוקש כיום. מן
המישטרה טוענים כי הוא היה.
אחד המנהיגים של הקבוצה. כאשר חזר
בררה מארצות־הברית עבר לגור
בירושלים. הוא שהה תקופה מסויימת
בישיבת אור־שמח בבירה, ואחר־כך
עבר לגור בליפתא. הוא המשיך לשמור
על קשר עם מישפחתו בחולון, גם
אחרי שחזר לארץ והיה בא לבקרם מדי
כמה שבועות. אך מאז שהתפוצצה
הפרשה וחבריו נעצרו, נעלם שימעון
ואפילו אחיו ואביו אינם יודעים היכן
הוא.
אנשים שהכירו את שימעון לפני
שחזר בתשובה סיפרו כי היה ממהר
להרים יד .״הוא היה חמום־מוח והירבה
לריב בידיים״.
מי שהכיר וראה אותו אחרי שחזר
בתשובה וכשחזר מאמריקה, סיפר כי
הוא וחבריו נראו קצת ״קוקו״ .הוא היה

אחד החשודים מובל למחסן־הנשק
סיוע של גורמים מבחוץ
ך* די הפיצוץ נשמעו למרחוק.
( \ רסיסים מוזהבים וגושי בטון
גדולים עפו למעלה ויצרו פיטריה
ענקית מסוסה אבק לבן. צווחות
הפצועים נשמעו מכל עבר. מתחת
להריסות שכבו רבים ללא רוח־חיים.
לא הרחק משם עמדו כמה בחורים
צעירים מזוקנים משתאים. כעבור
שניות ספורות צעק מישהו מהם
בשימחה :״המיסגד פוצץ, הר־הבית
שלנו:״ והצעירים התחילו לרקור
כשהם מגלגלים עיניהם לשמיים.
בית־את
נבנה
״עכשיו
המיקדש!״
לחשו אחד לשני.
בתור שעות ספורות החלה נהירה
המונית של מיליוני מוסלמים לכיוון
ירושלים, ברכב וברגל. כשבידיהם
כלי־נשק מתוחכמים ופשוטים, ולכולם
מבט אחד בעיניים, האומר: נקמה
ביהודים!
זה מה שהיה קורה, אילו הצליחה
קבוצת הקנאים המטורפת במזימתה
לפוצץ את המיסגר הקדוש למוסלמים
על הר־הבית.
השבוע נעצרו כמה צעירים
שהתגוררו בכפר הערבי הנטוש
ליפתא, ליד ירושלים. הם נעצרו בחשד
נסיון פיגוע בהר־הבית וכונו ״מחתרת
הר־הבית״. .צעיר אחד, שהשתייר,
לדיברי המישטרה, לקבוצה זו ואף היה
מנהיגה עדיין מבוקש.
שימעון בררה ( )26 נעלם. משערים
שעזב את הארץ־ בסיוע של גורמים
מבחוץ, אותם גורמים אשר לפי החשד
מימנו את חבורת הצעירים במיחייה
וכמובן בקניית חומרי־נשק וחומרי־חבלה.
כמות חומרי־החבלה שנתפסה

ברשותם של הצעירים היתה גדולה
והנשק מתוחכם ביותר. מקורו של
הנשק היה בצה״ל.

מעצדיס מגיל צעיר

**ץ ימעון בדדה נולד בתל־אביב
ב־ 1958 להורים יוצאי לוב, שעלו
לארץ עם קום המדינה, ונקרא על שם
שימעון בר־יוחאי. הוא היה בן־הזקונים
של המישפחה (יש לו עוד אח ושתי
אחיות) .הבית היה בית מסורתי, כמו
אצל רוב המישפחות יוצאות צפון־
אפריקה. שימעון למד בבית־ספר
ממלכתי רגיל.
אחרי שסיים את בית־הספר־העממי
נשלח לקיבוץ אשדות־יעקוב במי־סגרת
עליית־הנוער, אר אחרי קצת
יותר משנה עזב את הקיבוץ וחזר
הביתה לחולון.
ואז התחילה תקופת ההסתובבויות.
הוא לא עבד בעבודה. מסודרת, אלא
בעבודות מזדמנות. מדי פעם עבד
בנגרות או בבניין, אבל בעיקר התרועע
עם גיסו, בעלה של אחותו הגדולה,
שהיה מוכר למישטרה. כר השתרבב
שמו של שימעון בררה לראשונה אל
בין השמות של האנשים המוכרים
למישטרה. הוא היה נעצר מפעם לפעם
בחשדות שונים של פריצות, גניבות
ועבירות אחרות.
זמן קצר לפני תאריך גיוסו לצבא,
עבר שימעון תאונת־דרכים קשה,
שכתוצאה ממנה נעשה נכה ביד אחת.
את הגיוס דחו לו שוב ושוב, הן בגלל
נכותו והן בגלל תיקים פליליים שהיו

פתוחים. לבסוף קיבל שיחרור מן הצבא
ולא גויים.
לפני כארבע שנים נעצר שימעון
בחשד לפיצוץ במישטרת חולון, על
רקע של מילחמה בין שתי כנופיות
עבריינים.
זמן קצר אחרי־כן נעצר שוב
והורשע בעבירות של פריצה. הוא נידון
לשמונה חודשי מאסר בפועל ונשלח
לכלא תל־מונד. תוך ריצוי עונשו
בכלא, החל שימעון בתהליך החזרה־בתשובה.
הוא גידל זקן ופיאות ונהג
לצטט פסוקים מן הכתובים ולדבר
בזכות החזרה־בתשובה.
כשחזר הביתה אחרי שיחרורו מן
הכלא, כבר היה דתי שומר־שבת
ומקיים מיצוות. חודשים ספורים אחריכן
ארז את חפציו ונסע לאירופה,
לגרמניה, ומשם לארצות־הברית.
למקורות מישטרתיים נודע, כי
בתקופה ־שהיה באמריקה קשר קשרים
עם אירגונים יהודים קיצוניים, שעזרו
במימון הקמת מחתרות בארץ.
במישטרה מאמינים כי אירגונים אלה
קיימו את בררה בניו־יורק, שם אף
למד, לדבריהם, להשתמש בנשק
ולהפעיל חומרי־חבלה. אותם מקורות
משערים, כי אלה גם עזרו לו עכשיו
להימלט מן הארץ, כאשר נעצרו חבריו.

הקמת הבית השלישי

בוצות רבות בארץ ובחו״ל
\ /מאמינות בהקמתו של בית־המיקדש
השלישי. הם מאמינים כי
ברגע שייהרסו שני המיסגדים על

חיפוש נשק המחתרת בליפתא
בניין הבית השלישי
הם מודעים לעובדה, שעד היום הוכיחה
את עצמה, שכוחות הביטחון מטפלים
בהם בכפפות של משי.
חלק מן הנשק נמצא בידי גופים
קיצוניים אלה ברישיון ל״הגנה
עצמית״ ,מכיוון שרובם חיים ב״סביבה
עויינת״ (כלומר באיזורים הכבושים),
והנשק האחר נרכש לאט לאט בכספים
אמריקאיים המוזרמים לקיצוניים אלה
באופן שוטף וסדיר.
״מילחמת היהודים״ המתנהלת

חמום מוח

מרבה לצטט מן התורה ולמלמל כל
מיני תפילות. הוא היה מסתובב תמיד
עם ספר תנ״ך בידו ומרבה לקרוא בו.
כשנשאל מדוע הוא גר בליפתא, בלי
מים זורמים ובלי חשמל, ענה שצריך
לעבור תקופה של ייסורים, כדי להגיע
לגאולה הגדולה וכדי לגרום לביאת ־ח
המשיח.
כשנפתחה הפרשה לפני כשבוע,
פנתה מישפחתו של שימעון אל
עורך־הדין ציון אמיר, כדי לקבל ממנו

משה בודה(משמאל) ,אחיו של
החשוד מסכו על צוותיו של אחיו:
** שה בדדה, אחיו של שימעון
*/בררה, המבוקש על־ידי המישטרה
כחשוד בהשתייכות לקבוצת ליפתא
שניסתה לפגוע בהר־הבית, היה השבוע
המום. הוא היה מבוהל ודאג מאוד
לאחיו שנעלם.
סיפר משה: שימעון היה בן־
הזקונים במישפחה. הוא היה ילד שמח
ועליז. בבית היו יחסים מאוד טובים בין
כולם. כשהיה נער, התחתנה אחותי עם
בחור, שאחר־כך התברר לנו שהוא
עבריין. שימעון התחיל להסתובב
איתו. הגיס היה מפתה את שימעון
הצעיר בכל מיני דברים. הוא היה נותן
לו כסף־כיס והיה קונה לו דברים, וכר
הצליח לגרור את הילד הצעיר אחריו.
כך גם הכירה המישטרה את שימעון
אחי. הם היו עוצרים אותו, כדי שימסור
מידע על גיסו. הוא בעצמו היה ילד
טוב, אבל המישטרה היתה מטרידה
הרבה, מכיוון שאחותי וגיסי גרו אצלנו
בבית והם היו באים כל פעם, לוקחים
את שימעון, ומנסים לסחוט ממנו מידע
על גיסו.
לכל המישפחה שלנו לא היו אף
פעם עניינים עם המישטרה. אנחנו
מישפחה צנועה ושקטה.

זמן קצר אחרי שבאנו למישטרה
ונכנסנו לחדר־החקירות, ביקש ממני
דנה השוטר, שאצא מן החדר. אחרי
שירדתי למטה, התחלתי פיתאום לדאוג
ועליתי חזרה. הדלת של החדר
היתה עדיין פתוחה ואני ראיתי
ושמעתי את השוטרים מכים את אחי
מכות־רצח. צעקתי עליהם, אבל הם
גירשו אותי משם.

מכות דצה
במישטרה
^ ל המישפחה נהרסה מזה. אמא
^ שלי ישבה בבית ובכתה כששמעה
מה עושים לבן שלה. הם קרעו לו את
עור־התוף באוזן, ואנחנו הגשנו נגדם
תלונה לקצין חוקר.
המיקרה הזה יושב עד היום על
מצפוני, מפני שאני הייתי זה ששיכנע
אותו ללכת למישטרה, בעוד שהוא
אמר לי שהם יכו אותו שם. לכן, היום
אני לא קורא לו להסגיר את עצמו,
מכיוון שנכוויתי פעם אחת מן העניין
הזה.
וחוץ מזה, איך אני יכול לבקש ממנו
להסגיר את עצמו כשאפילו לא נותנים
להיפגש עם עורן־־דין? אני לא מאמין
להם יותר אחרי המיקרה ההוא. אני גם
בטוח שמאז שימעון פוחד מהמישטרה.
אחרי אותו מיקרה הוא קיבל עונש
מאסר בפועל ונשלח לכלא תל־מונד.
ההורים היו מבקרים אותו שם בשבתות
ואמא שלי, שנהרסה מן הסיפור הזה,
ביקשה ממנו שישמור על השבת ואז
אלוהים יעזור לו לפתוח דף חדש
בחיים.
שימעון שמע לה והתחיל לחזור
בתשובה. הוא כיבד את רצונה ומכבד
אותו עד היום. בכלא הוא התחיל לגדל
זקן ופיאות.
כשהשתחרר, באתי לקחת אותו מן
הכלא. הוא היה מאושר. הוא חזר הביתה
והמשיר לשמור על השבת ולקיים
מיצוות. הוא היה עוזר המון לאמא,

וזהותנבואהתסחו !־

אמא שלי, שנפטרה לפני שנתיים,
היתה אשה נהדרת. היא תרמה הרבה
כדי להקים בית־כנסת בשכונה. היא
היתה מסתובבת ומתרימה אנשים בכל
העיר. כשהיא מתה כולם הצטערו.
כשההורים ראו איר שימעון נגרר
אחרי עבריינים הם היו ממורמרים. הם
ידעו ששימעון ילד טוב.
ואז קרה המיקרה ורצו לעצור אותו
בקשר לפיצוץ במישטרת חולון. באותו
לילה של הפיצוץ היה עצור ככלל
באבו־כביר בקשר לאירוע אחר.
כשבאתי לשחרר אותו בבית־המישפט,
אמרו לי אנשי המדור שאביא אותו
לחקירה.
פקד זקי דנה, שהיה אז אחראי על
החקירה, הבטיח לי באופן אישי שלא
יאונה לו כל רע. הוא אמר שהם רק
רוצים לשאול אותו כמה שאלות ביחס
לפיצוץ ואחר־כך ישחררו אותו.
אני האמנתי להם בתום־לב וניסיתי
לשכנע את שימעון אחי שילך
למישטרה לחקירה. הוא לא האמין
להם, אבל אחרי ששיכנעתי אותו כמה
שעות הסכים ללכת איתי למישטרה.

שהיתה כבר חולה ומדוכאת ממה שהבן
שלה עבר.
אבל הוא לא מצא שקט בארץ
ואחרי חודשיים נסע לאירופה. הוא היה
בגרמניה שבועיים ומשם נסע לארצות
הברית. בניו־יורק הוא היה בקשר עם
בית־כנסת בברוקלין והיה פעיל מאוד
בקהילה. הוא עזר להחזיר יהודים
בתשובה ואירגן הרבה פעולות בבית־הכנסת.
הוא אפילו היה בקשר עם הרבי
מלובביץ ויש לו תמונה עם הרבי.
אמא מתה בזמן שהיה בחרל והוא
לא הספיק לבוא להלוויה. לכן נדר נדר
שימשיך לשמור על המסורת שלה ועל
הבקשה שלה להאמין באלוהים.
לפני שנה הוא החליט לחזור לארץ.
הוא אמר אז, ששנת תשמ״ד זו שנה של
אסונות ובשנה כזאת הוא מעדיף להיות
בישראל.

לא ידע
למקועמסמר
^ התחלה הוא גר בחולון עם אבא,
^ ואבא היה עוזר לו להסתדר. אבל

הוא רצה להיות ליד חוזרים בתשובה
כמוהו, והתחיל לנסוע לירושלים
לישיבות, עד שעבר לגור שם. הוא היה
אומר. :בשנת תשמ״ד אני רוצה להיות
בירושלים. אני רוצה לחזות בביאת
המשיח.״
כל התקופה שגר בירושלים היה
שומר על קשר קבוע עם המישפחה
בתל־אביב. הוא היה בא לבקר בכל
כמה שבועות וראינו שטוב לו. הוא
אפילו סיפר שהכיר בחורה מבית
מסורתי ושהם עומדים להתחתן. הוא
סיפר שבירושלים יש אווירה דתית,
מכיוון שכל ירושלים מלאה בישיבות
וזו אווירה שמתאימה לו. הוא סיפר
שיש לו חברים שגם הם חזרו בתשובה
וגרים בישיבות.
מאז שחזר לארץ לא היו לו עניינים
עם המישטרה. לפגי שנה עצרו אותו
כשהיה בביקור אצל המישפחה בחולון.
הם האשימו אותו באחזקת רכוש גנוב,
אבל תוך כמה ימים שיחררו אותו בלי
מישפט. פרט לזה לא היו לו שום
עניינים עם המישטרה. הוא נמנע
מלהסתובב, רק היה בא הביתה

לביקורים.
עניין המעצרים נודע לנו דרך
המישטרה. בשבוע שעבר, ביום ראשון
או שני, באמצע הלילה באו פיתאום
שוטרים לבית של אבא שלי וחיפשו
את שימעון. מאז הם באים כל פעם
בלילות. אבא שלי חי בפחד מתמיד.
אנחנו לא יודעים איפה הוא. ראינו
אותו בפעם אחרונה, כשהוא היה
בביקור לפני שלושה שבועות ומאז לא
שמענו ממנו.
אני אישית לא מאמין ששימעון
בררה מסוגל לעשות דברים כאלה. מאז
שאני מכיר אותו לא ראיתי אותו
מתעסק עם נשק. הוא אפילו לא היה
בצבא, אז מאיפה הוא יודע על נשק
וחומרי חבלה, כמו שהם אומרים? הוא
אפילו לא יודע לתקוע מסמר בקיר.
הדברים הכי גרועים שהוא עשה זה
להרים יד על מישהו.
עכשיו אני פוחד שאולי קרה לו
משהו. אני פוחד שלא ישים קץ לחייו.
אחרי ששיקם את חייו והתרחק
מהמישטרה, פיתאום קרה הדבר הזה.
אני בטוח שהוא מבוהל מן המישטרה.

הייתי רוצה למצוא אותו בריא
ושלם וששמו יטוהר, מכיוון שלהערכתי
הוא נקי״כפיים. עכשיו הוא חי כמו
חיה נרדפת. זה לא מגיע לו ולא מגיע
למישפחה שלו.
המישפחה מבקשת ומעוניינת
להוכיח כמה ששימעון לא מסוגל
להיות מה שמתארים אותו.

עד כאן סיפורו של משד
בדדה.
אביו של שימעון בררה שבור מכל
העניין. הוא טוען כי המישטרה מטרידה
אותו בלילות, בחיפושים אחרי בנו.
הוא סיפר כי בנו אדם ישר. :הוא היה
עושה הכל בשביל אמא שלו. אחרי
שנעשה דתי הוא בא הביתה ותלה בבית
כל מיני פסוקים מן התנ״ך. אני בטוח
שהוא לא עשה כלום. אני מכיר אותו.
אפילו לחם הוא לא ידע לחתוך, אני
הייתי צריך לחתוך בשבילו. הוא לא
היה בצבא בכלל. אני לא מאמין שהוא
יודע לפתוח רובה.
.רק שאלוהים יעזור לו, אם יש
•אלוהים בשמיים, ואז כל השקר הזד
ייצא לאור״.

50 עצה. אמיר הכיר את שימעון בררה,
כאשר ייצג אותו לפני שנה כשהיה
עצור בפרשת רכוש גנוב. הוא נפגש
איתו פעמים אחרות, ולבסוף שיחרר

אותו ממעצרו בערבות. עד היום לא
הוגש כתב־אישום בתיק זה.
המישפחה המודאגת פנתה מייד
לאדם הראשון שיכול היה להסביר להם

היכן עומד שימעון מבחינת החוק. אר
גס עורך־הדיז אמיר לא יכול היה
להועיל הרבה במיקרה זה, מכיוון
ששימעון אינו נמצא. גם אילו היה

מסגיר את עצמו, ספק אם המישטרה
היתה נותנת לו להיפגש עם עורד־דינו,
כפי שאין היא מאפשרת לחבריו
העצורים להיפגש עם עורכי־דיגם. זאת

אחת התקנות לשעת־חירום בעבירוו
הקשורות בביטחון המדינה. בג׳״
אישר השבוע את התקנה.

ענתסרגוסטי

ייפסק, אלא להיפך, שזה ילך ויגדל
ויתפתח. הכיסים היו תמיד גדושי־כסף.
לא חסכתי.
צחקתי כששאלו אותי אנשים מדוע
אינני קונה מכונית, מדוע אינני
משקיע בתוכניות־חיסכון. כל אלה לא
עניינו אותי. אותי עניין מה קורה
בניו־יורק, איזה הצגות רואים
ב״אוף־ברודווי״ ,בלט ואופרות, חייתי
כל הזמן באורגזמות.
אכלתי במיסעדות הטובות ביותר.
שקלתי אז 50ק״ג, כשגובהי 171ס״מ.
עכשיו הגעתי סוף־סוף ל־ 60ק״ג.
אכלתי הכל. בבית סיני •טעמתי
ביצי ציפורים המתבשלות חודשים
מתחת לאדמה, אך כשהגישו לי
מרק־נחשים לא יכולתי לבלוע. עד
כאן.
בקשקייש בפורטוגל אכלתי כל־כך
הרבה לובסטרים, שלקיתי בעודף יוד
בגופי וחליתי כשבוע. בסן־טרופה
שברביירה הצרפתית הייתי רץ על
החוף בבוקר לשוק־הרגים, שנמצא ליד

לאחר שעברתי את הסבל האיום שאליו
נקלעתי.
חייתי שנים על מיזוודות, חלמתי
תמיד על הצלחה, אך לא ידעתי
שפחדתי ממנה מאוד. האיתותים על
החרדות שלי החלו יחד עם ההצלחה
שלמה צח, האמרגן שלי, צילצל
לניו־יורק וסיפר לי שהשיר אבא־ניגי
התקבל לפסטיבל־הזמר בארץ. הרגשתי
סחרחורת איומה, הרגשה של מחנק.
סוף־סוף הייתי חייב לעמוד במיבחן.
בהוליווד למדתי שירה, מחול ומשחק,
וזכיתי במחמאות, והייתי צריך לממש
את ההצלחה. הודעתי שאני חייב לחזור
ארצה לחודש, כמובן מתוך מחשבה
שלא לחזור לאמריקה.
חזרתי ארצה, ושבוע לפני הפסטיבל
הלכתי לסרט עם חנה לסלאו וגליה
ישי. באמצע הסרט רצתי לחדר—י׳
השירותים של הקלנוע, התפרצתי
בצריחות שאני מת. התחילו לשפוך
עלי מים. לא הבנתי מה קורה לי.
הפכתי להיפוכונדר, מלא חרדות.

מאבק ארוך זאיום
״יצאתי מהגיהינום, וחזרתי לחיים. מעשים יודעים שזוהי
מסיבת־הניצוזון שלי, אחרי יותר משנתיים של שגל לא־יתואר.
לקיתי בהתמוטשות־עצבים!״ סיפר יזהר בהן, ערב המסיבה
הגדולה שנערבה ביום א׳ ב״מועדון־התיאטרון״ בתל-אביב.
המסיבה נועדה לחגוג את יום־הולדתו של יזהר 33 אך מאחריה
מסתתר סיפור אנושי מדהים של משבר עמוק, בעיקבות הצלחה
מדהימה לא פחות.
יופיו התימני של יזהר לא חלף. אמנם נוספו כמה קילוגרמים
למישקלו, עיניו מביעות רצינות רבה יותר מאשר בעבר, שיניו
הלבנות מתגלות כרגיל בחיוכיו הרבים. תלתליו השחורים
מעשרים את ראשו. הסיפור כמעט שאינו נקשר בדמות שפגשתי,
כוכב־הזמר שזכה באירוויזיון, הצטייר תמיד כדמות
מלאת״ביטחון ושופעת־קסם. הקסם נשאר, את הביטחון השיג
שן?! מדת י ריג ^
מחדש, אחרי מאבק ארוך ואיום.

הייתיבגיוויגוס!
אחרים בגיל הזה. לא היו לי שום
מאבקים בחיי, לא היו לי שום חובות
למלא. חלמתי שישאו אותי על כפיים,
שיעריכו אותי. תמיד טענתי לפני אמא
שכל העולם ישמע ממני באחד הימים.
גם הלימודים התנהלו בקלות,
הייתי תלמיד מצטיין בבית־הספר
העממי, ואחר־כך בתיכון תלמה ילין.
אף פעם לא עבדתי, השירה היתה
שעשוע, ולא ראיתי בה עבודה. אפילו
ללהקה צבאית לא עברתי מיבחן,
הצטרפתי מייד ללהקת הנח״ל, ואחרי
חודשיים היה פיזמון שלי בראש
מיצעד־הפיזמונים.
עוד לפני שהשתחררתי הופעתי
ב־ 1973 בפסטיבל. הרגשתי שאני
מבוקש, טיילתי בכל העולם, ללא
מצלמה. לא הצטלמתי עם אנשים
מפורסמים, כי לא חשבתי שהדבר
1| ?*11י| ^ובתמונה מימין נראה סולימן הגדול, שהוא אביו של ח|
111#1 1 /זמר יזהר כהן, המנצח הגדול של הארוויזיון, הנראה
בתמונה שלישי מימין לצד אחיו. הוא היה בן־הזקונים עד שמלאו לו .10
ך דלתי בבית ששימש כחממה,
שכל אדם היה מתברך לחיות בה.
אמנם, אינני זוכר כמעט ערב שבו לא
יצאו הורי להופעות, אך היה ברור לנו,
הילדים, שאנו עומדים בראש
מעייניהם של ההורים(סוליימן הגדול
ורעייתו).
ההורים היו חוזרים הביתה לפנות
בוקר, אך הדבר לא מנע מהם להשכים
קום ולהוביל אותנו לבית הספר. אבא
היה הטיפוס הדומיננטי בבית, ואמא
היתה חמה ומלטפת.
הייתי הילד היפהפה של הבית,
הקטן בין אחיי. עד גיל 10 הייתי
בן־הזקונים, ואז נולדה אחותי ורדינה.
הייתי הילד שחולל את כל
המהפכות בבית, הראשון לגדל את
השער, והקדמתי את כולם בלבישת

ג׳ינס. עוד בילדותי הסתבר שאני
מבורך בחוש אסתטי מפותח, עסקתי
בהמון דברים, כתבתי שירים, הלבשתי
את כולם, בניתי תיאטרוני־בובות.
אף פעם לא דוכאתי בבית. בביתנו
התארחו תמיד המון אנשים, ואני הייתי
אחראי לקישוט. למדתי בשיעורים
פרטיים נגינה בפסנתר, גיטרה וחליל.
בקיצור, כל מאווינו התמלאו על־ירי
ההורים. תמיד תפסתי מקום כמנהיג
בכיתה, בבית־הספר העממי והתיכון.

הגיגה של

שער קדמון מימי־הביניים, שם היו
הדייגים שופכים את שלל פירות־הים
והדגים שדגו בשעות הלילה.
האכילה שלי לא היתה זלילה או
תאווה, היתה זו חגיגה של טעימת
טעמים.
פיתחתי גם טעם למוסיקה, לכל
סוגי המוסיקה. בבוקר הייתי נהנה
ממוסיקה של להקת־רוק, ואחרי־הצהרים
האזנתי לאופרה. הייתי עמוס
בחוויות כרימון, עד שהרימון התפוצץ,
לא יכול היה להכיל יותר.
כל הרוזוג עצד
^ ל ה היו 10 שנים של אודיסאה,
מהצבא עד האירוויזיון. התמסרתי
לכל טריפ. הייתי נאיבי, האמנתי לכל
אחד. לא האמנתי שאדם מסוגל
לעשות לי רע. כשמישהו עשה לי רע,
לא היה לי נעים בשבילו, הייתי מין
דון־קישוט שנלחם על הצדק, אפילו
אם מילחמה כזאת לא כדאית. טייחתי
כל מיני דברים, לא רציתי לראות כל
מיני דברים כי הראייה היתה מפריעה
לטריפ שלי.
היום, אחרי תראפיה של שנים, אני
מבין זאת. ההתבגרות שלי החלה רק

טעמים
ך•* יום אני יודע שחבל שלא
! 1נזרקתי לרחוב בגיל ,15 כדי
ללמוד להתמודד ולהיאבק כמו נערים

לךהחרומייל ללא שום מיבחנים מוקדמים התקגל יזהר
/ 11111 1 1| # 1 1 #ללהקה, היה הכוגג שלה, ותוך חודשיים צעד
שירו בראש מיצעד״הפיזמונים. .הכול בא לי בקלות׳ ,סיפר יזהר.

הלכתי לבית־חולים, כשאנשים סביבי
לא הבינו ממה אני סובל בדיוק. זה היה
בתקופה שבה נחלתי את ההצלחה.
הופעתי בחו״ל, ולא טיפלתי בתופעות־--
החרדה. התחוללה ההיסטריה של
האירוויזיון, הצלחה עצומה ששיגעה
את כל המדינה. אנשים, שהכרתי מזה
שנים, התחילו להסתכל עליי כמו על
כוכב שתלוי בשמיים. זאת היתה
תקופה סוערת, שבה נותקתי
ממקור־הביטחון שלי — המשפחה.
כדי לראות את בני־המישפחה,
אירגן לי האמרגן ארוחה במלון שרתון,
כי כל דקה היתה מחושבת. כשיצאתי
עם אחי, חופני, פעם לרחוב, כל הרחוב
נעצר. הרגשתי יותר ויותר בודד.
נותקתי מכל חברי, פיזית בגלל
הנסיעות, ונפשית ממקור הביטחון
המישפחתי, שאת מקומו תפס האמרגן
והמישרד.
אני אדם שלא בגר בחייו באף אחד.
אהיה מסוגל לעמוד בכל, מכות,
קללות, אך בשום אופן לא בבגידה.
כשאני מרגיש נבגד אני מסתגר, הופך_
לקונכיה.
היום אינני מאשים אף אחד, אך אז
הרגשתי כמו בלון שנופח או בועה,
שכולם מנסים לנקב בה חור ולפוצצה.
,הרגשתי נבגד על־ידי הקהל, כמו ילד
קטן ופגיע. כשעמדתי על הבמה
הרגשתי כמו לפני כיתת־יורים, כאילו
מכוונים תותחים אלי.
בכסף שהרווחתי מהאירווזיון קניתי
דירה ברחוב בן יהודה. וכשעברתי
להתגורר בה, הרגשתי בודד לגמרי. .
הנפילה הקריטית היתה בינואר־-׳־
. 1980 הייתי במצב קשה. שלמה צח
לקח אותי לטיפול אצל ד״ר דויד רודי.
ברחתי ממנו אחרי 20 דקות. הרגשתי
שכל מה שהוא רוצה זה לכבול אותי

אליו׳

טבל של
24 שעות

¥ה היה פשוט גיהינום. בדיוק כי
שכולם ציפו לכל־כך הרבה ממני!
פחדתי לצאת לרחוב. לקיתי ב־קלאוסטרופוביה
איומה, איבדתי כל—
מוקד של ביטחון, והיו צריכים אפילו
להוביל אותי לשירותים. איברתי עניין
באוכל, ולא מצאתי עניין במין בשום
דבר אחר, איבדתי את העניין בחיים.

אז הופיעה בחיי מלאך בצורת אשה.
זו היתה דבורה ביקון דל,
שהקדישה את כל כולה לי. אף אחד לא
ידע והבין מה אני עושה עם האשה
הגדולה הזאת. הייתי מתחת
לנקודת־האפס, ושנתיים לא זזה ממני
מטר, וויתרה על כל החיים הפרטיים
שלה. שאלו אם היו יחסים בינינו, איך
יכלו להיות, פשוט לא חייתי אז.
בהתחלה עוד היו לי כספים
ברזרווה, אף לאט־לאט הגעתי למצב
כלכלי קשה מאוד, והייתי צריך
להחליט: או שאני חי או שאני חדל
לחיות. התחלתי בטיפול פסיכולוגי.
נוסף על הכל סבלתי מצהבת ויראלית,
ואושפזתי בבית־חולים איכילוב, שם
גילה אותי וממש הציל אותי רופא
בשם אלכס קרייזמן, שהיה הפסיכיאטר
של בית־החולים.
הד״ר לימד אותי ללכת מחדש. כל
המטפלים ידעו שאין לי מחלה פיסית.
ולא פגיעה נפשית, אך היו לי בעיות
נפשיות. גם ההתמוטטות היא
אמצעי־הגנה. עמדו לצירי דבורה
והמישפחה. למישפחה היתה זאת
תקופה מאד קשה, אך הם ידעו
להתלוות אלי גם בטוב וגם ברע.
באותה תקופה גיליתי מי הם באמת
חבריי וידידיי. יש אנשים שאינני מוכן
היום לראותם. כאן היה הילד המפונק
חייב להיאבק במשהו איום שקרה לו,
ותודות לאל, וקצת גם לי, עברתי את
זה, יותר מחוסר־ברירה מאשר עם
ברירה. אילו היתה לי ברירה אין ספק
שלא הייתי עובר את זה.
אפילו להתעורר בבוקר היה
בשבילי אסון, סבל שנמשך 24 שעות,
עם מאבק על דברים קטנים כמו יציאה
לרחוב והליכה למכולת. זה היה מיבצע
אדיר. את העיר לא עזבתי במשך

8885 1111

1מורד יזהר בהן מהמטוס שהחזיר אותו לארץ
! אחרי הניצחון הסנסציוני שלו בתחרות האר־וויזיון
שבה זכה יזהר כהן במקום הראשון. הוא היה מוצף בהצעות עבו

כתפיים!

דה רבות בחוץ־לארץ, והצלחתו הפכה להיסטריה המונית בארץ. למרות
כל ההצלחה הגדולה הזאת והפירסום הבינלאומי חסר״התקדים, הפך
יזהר לאדם בודד שהורחק מהדבר היקר לו ביותר, מישפחתו הקרובה.
שבשבילה היציאה הזאת היתה חלום,
ובדרך זו יכולתי להודות לה על כך
שכאשר שכבתי בתחתית הסולם, היא
היתה תמיד לידי.
תמיד ביקשתי ברגעים הקשים
בחיי את אלוהיי, שיתן לי את
האפשרות להחזיר לאנשים, שהיו
לצירי ועזרו לי, גמול על כל מעשיהם.
היום אני מאושר, סוף־סוף. אינני
חושב שכל העולם צריך לאהוב אותי,
ולמי שיש בעיות לגבי צורת־חיי,
שיפתור את הבעיות לבד. האושר
האמיתי בשבילי הוא לחיות עם האמת
שלי. לא מעניין אותי להיות
סופר־סטאר. אני רוצה לעשות דברים
בהכרה מלאה. היום היה האירווזיון

בדמות אשה

דבורה בי-
קון ז׳ל ויתרה
במשך שנתיים על חייה הפרטיים, כדי להיות

הופך אצלי לעסק כלכלי. יותר מכל
הצילו אותי היסודות הטובים שירשתי
מהוריי, היסוד ה״ימני״ שבי. אינני
מרגיש שאני אינווליד היום. הייתי עוד
רוצה להתחתן ולהקים לי משיפחה,
ואני יודע שגם זה יבוא.
בחיי־המין רציתי תמיד לטעום
הכל, לחוות חוויה כמו ילד קטן. היום
אינני ילד קטן עוד. עברתי את
המשבר, שנוצר מפני שסירבתי
להתגבר, ורציתי להמשיך באודיסאה
של אורגזמות וחוויות.
רק מעטים ממי שיבואו מחר
למסיבה יודעים שנועדה לחגוג לא רק
את יום הולדתי וד ,33 אלא את
התבגרותי, את ניצחוני.

ביחד עם יזהר. דבורה לוותה אותו בכל צעד שעשה
אחרי שלקה בהתמוטטות״עצבים. בתצלום מימין
למטה: יזהר כהן בחברת השחקנית חנה לסלאו.
חודשים, ואותה עת חשבו כולם שאני
מופיע בחו״ל. וכשסוף־סוף הייתי יוצא
החוצה, הרגשתי כאילו השמיים
נופלים עלי.
השנתיים הראשונות היו קריטיות.
לקח לי שנה עד שעליתי שוב על
בימה, כשהמטפלים מלווים אותי. הד״ר
קרייזמן לא לקח ממני אגורה במשך
שנים, הפכתי לפרוייקט אישי שלו.
עברתי את כל השלבים: להיכנס לבר,
להילחם בקלאוסטרופוביה שלקיתי
בה, להכריח את עצמי שלא לברוח.
וכשברחתי — להכריח את עצמי
לחזור. לאט־לאט התחלתי להינות
מחדש מדברים, התחלתי להינות
מחדש מאוכל, לשמוע מוסיקה,
בקיצור, התחלתי לחזור לחיים.
לאחרונה חזרתי מסיבוב־הופעות אלי באנגליה. חזרה מוצלח המוטיבציה. לנסיעה זו לאנגליה
יכולתי לקחת. כמלווה את כל מי
שארצה. בחרתי בנערה בשם ציפי,

1ד ך 1 ת יזהר בהן קשור להוריו ומישפחתו היתה ונשארה הדבר
111111היקר לו ביותר. אחרי שלקה בהתמוטטות עצבים לא
חדלה מישפחתו לעמוד לצידו, למרות כל הסבל שזה גרם למשפחה.

3שנים הייתי בגיהינום
(המשך מעמוד )17
עד כאן סיפורו של יזהר כהן.
ואכן, היתה זאת מסיבה גתדיוזית.
יזהר קיבל את האורחים בפתח המועדון
כשהוא לבוש בחליפה לבנה, ענוב
בעניבת פפיון, ומאופר על־ידי
הקוסמטיקאית ליזיקה.
י עשרות אורחים נהרו למסיבה

חבוחרים

שלא חדלה לרקד, ציפי שביט ואבי
טולידאנו. אל המפורסמים הצטרפו
האורחים הקבועים של המועדון, גברים
לבושים כנשים, וביניהם בלט
זלמן־שושי, שהגיעה לבושה בחליפת
קטיפה מעוטרת בריקמת־זהב, וכובע
אדום לראשה. שושי הגישה ליזהר
תמונה .״קניתי אותה בבדיהודה, אמרו
לי שזה של פיקאסו, העיקר הנושא.

הושבע כחבר־הכנסת (מטעם
התחייה, במקומו של חנן פורת שפרש),
שבוע ימים אחר יום־הולדתו ה־,63
צבי שילוח. בשנות ה־ 50 היה עורך
יומון מפא״י הדור, ב־ 1967 ממקימי
תנועת ארץ־ישראל השלמה (יחד עם
נתן אלתרמן ומשה שמיר) ,ועורך
ביטאונה זאת הארץ, מתנגד חריף
להסכמי קמפידייוויר וחסיד ההידברות
עם הסורים בנושא לבנון. במשך השנה
האחרונה פרש מכל פעילות, בגלל
מחלתה האנושה של אשתו.

לתפקיד מהנדס עיריית תל־אביב1— ,
שאותו מילא ב־ 21 השנים המכריעות
של התפתחות העיר. מיבצעו ההנדסי
הראשון: הקמת בית־מיטבחיים עירוני
(בקירבת צומת אבן־גבירול שדרות־נורדאו
של היום) ,אחרי שתושבי
תל־אביב של 1929 שבתו, במשך
חודשים אחדים מאכילת בשר, עד
ששילטונות הבריאות הבריטיים התירו

ני שאה בשנית, בחוות המיש־

פחה בטכסאס, לוטי ביינם ג׳ונסון
( ,)36 הצעירה בשתי בנותיו של נשיא
ארצות־הברית ה־ 36 לינדון ג׳ונסון,
לאיאן ג׳ונסטון טרסין ( 139 בנקאי
מאיי קאיימאן. נישואיה הראשונים של
ג׳ונסון, לקצין מישמר־הראש של
הנשיא, הנחת פטריק ניוג׳נט, הסתיימו
בגירושין.
111 הקוקסינל באה למסי־
11/1111 בה והגישה ליזהר
שי מקורי -רישום של פיקאסו.

נחוג יום־הולדתו ה־ 70 של
שמואל(״סס״) דובינר, שגילה את
כשרונו בעסקים, כאשר אירגן את
מוכרי העיתונים הצעירים בעיר
הולדתו, טורונטו הקנדית, ועשה את

1*11111ה 1י \ 1ך עוגת-ענק מקוששת בפסל עשוי מרגרינה,
| 111^ 111 1111111 בדמותו של יזהר, הוגשה ל־ 150 האנשים
שבאו לחגוג את יוס״הולדתו של הזמר ששב, על־פי דבריו, מהגיהינום.
שנערכה ביום ראשון במועדון־
התיאטרון, וכולם צולמו במצלמת
וידיאו שהסריטה והקליטה את
האירוע. יזהר עמד, כשלצידו עוגת־ענק
מקושטת בפסל מרגרינה עשוי
כדמותו עם מיקרופון.
הקהל היה מגוון ומשעשע. לצד
מישפחתו העניפה, ניראו זמרים
ואמנים. הגיעו חנה לסלאו, אביב
גלעדי, תיקי דיין, בשימלת גלביה,

יזהר יבין מה שרציתי להגיד לו.״
אמו של יזהר, שרה, טרחה והכינה
סיר־ענק של קוסקוס. האב ניצח על
התוכנית האמנותית, שבשיאה הופיע
יזהר בשירה, שנמשכה עד 3לפנות
בוקר.
״זה הרגע הגדול של הניצחון שלי
על כל הסבל שעברתי, שרק מעטים פה
יודעים מה באמת עבר עלי״ ,אמר יזהר.

נ חוג בלונדון יום־הולדתו ה־70
של לארי אדלר אמן מפוחית־הפה.
אדלר בנו של שרברב יהודי מבל־טימור,
החל את הקאריירה שלו בגיל
,14 כאשר זכה בתחרות של עיתון יומי
(ובחוזה של מאה דולר לשבוע לסידרת
הופעות בניו־יורק) .הוא מנגן עד היום
במפוחית הונר עשוייה כסף ופלדה וחי
מזה 35 שנים באנגליה, שאליה גלה
המק־הרדיפות בעת מרצון
קארתיסטיות
של שנות ה־ 40 בארצות־הברית.

איש־עסקיס
דובינר ()1956
להקפיץ א ת הכדורים
את הקמת בית־המטבחיים, כדי שקצבי
העיר לא יזדקקו לשירותי בית־המיטבחיים
היפואי.

נפטר במילאנו, בגיל ,64
סייר־לואיג׳י בליני דלה־סטללה,
האיש שעצר, בהיותו פרטיזן אנטי־פשיסטי,
לפני 39 שנים, את מי שהיה
רודן איטליה, בניטו מוסוליני ואת
פילגשו, קלרה פטאצ׳י, כשעמדו —
לברוח לשווייץ, והורה על הוצאתם
להורג.
נפטר ברומא, בגיל ,68 ממחלת
הסרטן, טיטו גובי, בריטון האופרה
האיטלקי, שנולד כילד חולני(אסתמה)
למהנדס אמיד. הוא הבריא אחרי
מישטר של סקי, טיפוס־הרים ורכיבה
על אופניים. גובי התחיל ללמוד

ורדינה היפהפיה,
שנולדה כשמלאו
ליזהר 10 שנים, עזרה לו באירוח.

האחות

שולמית יריב

ח״ס שילוח
לדבר עם הסורים
כספו הכבד הראשון כשהקים מיפעל
לייצור כדורי יו־יו המקפצים. כשעלה
ארצה, עם הקמת המדינה, יזם דובינר
את מיפעלי העפרונות והפלסטיקה
בירושלים, ונודע במיוחד בהקמת
מיפעל הקרטון הלודי סרגל,
שבתוצרתו ביקש להשתמש ליצוא
פרי־הדר, במקום ארגזי־העץ הכבדים
(והיקרים) שבהם השתמשו עד אז.
דובינר, שנאבק גם להגדלת מיכסת
נטיעת האשכוליות לייצוא, ולהקמת
בתים בעלי אופי ארכיטקטוני מיוחד
ההולם את תנאי האקלים בארץ, עוסק
עתה באמנות בלבד, בעיקר במיסגרת
הגלרייה התל־אביבית שלו.

||ך 11ך 11 סולימן הגדול, שנראה בתחילת
\ 11י 1הערב עצבני, אך הצטרף מאוחר
לקהל הרוקדים. מימין: האם שרה שהכינה קוסקוס.

ך ן 11ע ן שלמה צח, עם שתי נשותיו.
| 11 1/11111 מימין: אשתו לשעבר, הזמרת
אילנית. משמאל: אשתו הנוכחית, אילנה אביטל.

נחוג יום־הולדתו ה־ 85 של יעקב
בן־סירה, יקיר תל־אביב ומי שהיה
נשיא אגודת האינג׳ינרים והארכי־טקטים.
בן־סירה, בנו של סופר, עלה
ארצה בגיל . 14 הוא הספיק להיות,
אחרי לימודיו בגימנסיה הרצליה:
פועל חקלאי, שומר־שדות, שוטר,
סולל־כבישים והמזכיר הארצי של
מכבי, לפני שהחליט לצאת ללונדון
וללמוד הנדסה. מיקצוע זה הביא אותו

זמר גובי
לרכוב על אופניים
מישפטים, אך החליף כיוון כשזכה,
בגיל ,21 במילגת השתלמות מבית־הספר
של האופרה לה סקאלה
במילאנו.
נפטר בירושלים, בגיל ,87
שלמה שונמי, ותיק הספרנים
בארץ, מייסד בית־הספר העברי
הראשון בצ׳בוסלובקיה, טרם עלותו
ארצה בגיל .24 שונמי, ששלט בשבע
שפות, התפרסם במיוחד כאשר גילה,
לפני 30 שנה, במרתף וינאי, יותר
ממיליון ספרים שהנאצים שדדו מיהודי
אירופה. הוא הצליח להעבירם ארצה
ולייסד בהם את המחלקה לאוצרות־הגולה
בסיפריה הלאומית.

מי חיכה לנפילת! של ט1נוז לפיד
נמה יגרז לאבא אבן להרצות בחינם

פעילים חילוניים בפתח־תיקווה
הזמינו את ח״כ העבודה
חיים דמון לנאום לפניהם,
בליל השבת שעברה, ליד
קולנוע היכל. נאמר לו שח״כים
נוספים יהיו שם. כשבא רמון
למקום, הוא לא מצא חברים
ממליאת הכנסת, אך לעומת זאת
פגש בפנינה רוזנבלום.
עובדה זו הרתיחה אותו .״אני לא
באתי להצטלם איתה,״ אמר
רמון. המקומיים הציעו לו שבכל
זאת יישאר, מפני שצוות
טלוויזיה היה אמור להגיע
למקום. ענה רמון :״לא חשוב מי
מצלם, אלא עם מי מצטלמים!״
— ועזב את המקום במהירות.

שלושה חודשים אתה מחכה
לזה!״
היה המרואיין הראשון שהועלה
לבימת מלון לרום באילת
על־ידי המראיין איתן דנציג.

בארצות־הברית שתמורתו —
כעשרת אלפים דולר להרצאה לכיסוי תשמש

מישפט־הדיבה שהוא הגיש נגד
השבועון טיים .״מכיוון שאני

ח״כ חרות רוני מילוא

ח״כ התחיה החדש, צבי
שילוח, שנכנס השבוע לתפקידו,
במקום חנן פורת שפרש,
הוא הנציג השלישי של צמד
העיירות הפולניות בוריסלב־דרוהיביץ
בכנסת. משתי עיירות
סמוכות אלה יצאו ח״ב העבודה
החיפאי שבח וייס, יושב־ראש
הקואליציה אברהם שפירא,
ח״כ אגודת ישראל. באותו איזור
נולדה עליזה בגין. איזור זה
הוא עשיר בנפט, ווייס כבר הציע
השבוע ששלושת הח״כים יקימו
בכנסת שדולה של יוצאי־פולין
מחפשי־נפט.
ליום־העיון של הקצונה
הבכירה של מיפקדת חילות־השדה
הוזמנו העורכים של
כלי־התיקשורת השונים, כדי
לדון בתפקידם של כלי־התיקשורת
בעיתות־חירום. המקומות
על הבימה לא סומנו, אך
כאשר תפסו האורחים את
מקומותיהם, התברר כי בלי
משים ישבו בדיוק לפי סדר
ההשקפות, מימין לשמאל: רוני
מילוא, ח״כ חרות: משה
אישון, עורו״הצופה, תת־אלוף
יעקב אבן, דובר צה״ל; יוסף
ו״טומי״) לפיד, מנכ׳׳ל רשות־

אבן התייחס למסע ההר
צאות
שיערוך אריאל שרון

1 1 111י 1ך רעיית ראש־הממשלה (למעלה מימין)
1 #1111 11 #1 #1111 היתה אורחת נשות חרות, שערבו מסיבה
לבבודה במצודת זאב בתל״אביב. מיוריאל א מס, אשת שר הביטחון
(למעלה משמאל) ,במו מפורסמות אחרות( ,למסה, מימין לשמאל)

אפילו עם סיעת רק״ח,״ אמר בן
מושב רמות־נפתלי. מול עיניהם
המשתאות של שומעיו הסביר:
״למטרה זו אני מוכן להתאחד
אפילו עם השטן, אבל לעומת
זאת, כדי להרכיב ממשלה
חדשה, לא אסכים ללכת עם

משינוי. כאשר נשאלו על עניין
לבנון, נשאה אשל נאום ארוך,
אותו סייגה כל הזמן בצירופי
המילים ...ס א א 0א ס

ס א ^ .א ובעברית: מצד אחד
ומצד שני) .אמר לה וירשובסקי,

שובה ציפורי אשתו של שר־התיקשורת, יעל רום, אשת הח׳ב החיפאי
וחברת מועצת עיריית״חיפה מטעם רשימה עצמאית, ורחל שילג־סקי,
אשת סגן־השר, קיבלו שתייה וביבוד קל, והאזינו לביוגרפיה
המלאה של אשת ראש־הממשלה ולחשיפת גילה המדוייק .61 -

4 4 .1

דיסנצ׳יק,

השידור; עידו
מעורכי מעריב; אורי אבנרי
ומנחה חערב, ירון לונדון.

שעה קלה אחרי התחלת
הדיון התמוטט הכיסא שעליו
ישב טומי לפיד, והוא השתטח
על הארץ. כשקם לפיד הוא אמר
למילוא :״אני יודע שכבר
העולם הזה 2428

מילוא אמר בצחוק, שהוא
מתפלא שהמרואיין הראשון
איננו נציג האופוזיציה, אבא
אבן, שאף הוא השתתף באותו
הערב .״כמקובל,״ הסביר מילוא,
״הקואליציה היא שמשיבה
לאופוזיציה.״ ענה דנציג במקום
אבן :״הוא בוודאי מרגיש שהוא
בקואליציה ואתם באופוזיציה.״

מודאג ממה שהוא יאמר שם, אני
אלך אחריו לכל מקום שבו הוא
ירצה, כדי להציג את גירסתי —
אך בהתנדבות.״

ח״כ העבודה הניצי רענן
נעים הפתיע את כל שומעיו.
״כרי להפיל את הממשלה אני
מוכן להתייצב בשורה אחת

אגודת־ישראל.״
קבוצת תיירים יהודים
מארצות־הברית, בעלי השקפת
עולם ימנית קיצונית, התארחה
במישכן הכנסת והאזינה לדברים
שאמרו להם הח״כים תמר
אשל מהעבודה, יוסף רום
מחרות ומרדכי וירשובסקי

באנגלית: מרוב נפתולי ידיים,
נשאר בסוף בלי גוף.
אחר כך התייחס גם
וירשובסקי לשאלה, ואמר:
״לבנון משולה לזנב. או שנצא
משם כשהוא מקופל לנו בין
הרגליים, או שנאבד אותו שם״.

מדוע לא טעמו הנשיא ורעיית! מהשגה,
א ת יו״רועדת־ ה חו ק ה ומה דקראת לחיו של הפרק לי ט
לנשיא ולרעייתו, אורה,
ציפתה בקליה עוגת־ענק,
מרהיבת עיז -אך השניים לא
טעמו ממנה. הסיבה: גם הנשיא
וגם רעייתו שומרים על דיאטה.

שלמים. בביקור שערן־ בנד
שקים־שלחוף ים־המלח, בגדה
המערבית, סיפרו לו אנשי קליה,
אלמוג ומיצפה שהם מבקשים
לפתוח חוף־רחצה עממי בים־

התיכון רחוק מרי בשבילם.
הרצוג הבטיח לטפל בבקשה,
אחרי ששמע על הקשיים
שמערימה הממשלה בפני
המושבים.

גזבר ההסתדרות, בא עם אשתו, ח׳כ
העבודה ארבלי״אלמוזלינו, לאיצטד־לצפות
בדרבי התל״אביבי שנערך שם בשבת
יון בלומפילד ביפו, כדי לצפוח
(למעלה) .השניים התרגשו מנצחון קבוצת הפועל, שאותה הם אוה דים.
לעומתם, עטקו בניתוח הצד המיקצועי של המישחק הכדורגלן
לשעבר והמאמן בהווה מרדכי שפיגלר(למטה מימין) ,ומאמן נבחרת
ישראל בעבר, עמנואל שפר. שפיגלר הוא עתה מאמן נבחרת צה׳ל.

נתן ארמחרינו

׳נשיאת בית־המישפט המחוזי בתל״אביב היתה אורחת טקט חנוכת אגף״
נוער־ונשים חדש בבית־המעצר באבו״כביר. כאשר הבחינו בה המארגנים, הם
הובילו אותה אחר כבוד כדי לשבת בשורה הראשונה. מפקד מישטרת מחוז״תל־אביב, אברהם(״תורג׳י״)
תורגמן, נתן לגבי אבנור את מקומו (למעלה) .בתחילת הטקט גם דאג למקום לשר בורג (למטה).

חנה אבנוו:

ועדת־ההסברה של רשות־השידור
עסקה השבוע בתוכניות
יום־העצמאות של הטלוויזיה.
מנהל הטלוויזיה, טוביה סער,
סיפר שבתיכנון שולב מופע של
שירי להקות צבאיות. הד״ר
ישראל (״רוליק״) פלג, חבר
הוועד המנהל של רשות־השידור,
הציע שיקראו לתוכנית
מחווה ליפול ״כדי להזכיר
לכולם שרפאל איתן לא רק

הנשיא חיים הרצוג לקח 1
על עצמו לסדר חוף ים לירד |

המלח, שיהיה מיוער לירושלמים
הרוצים לנסוע לים, אך הים־

הכניס אותנו לבוץ בלבנון אלא
גם הוציא את הלהקות הצבאיות
מהתקן, כשהיה רמטכ״ל״.
בדיון על חוק ביטוח־לאומי
גילתה ח״כ העבודה
אורה נמיר, שכספים רבים

זורמים למוסדות אגודת־ישראל
מבלי שהסכומים נרשמים ב־ספרי־התקציב
.״אני מוכנה להתנצל
אם זה אינו נכון ״,סיימה
נמיר את דבריה. בא לעזרתה
חברה למיפלגה יחזקאל זכאי:
״אל תתנצלי, זה נכון.״

1 1 1 1 1 1 1*1 1 1 1 1אנתרופולוגית, רקדנית־גלט -הגדולה מכולן -וכוריאוגרפית שחורת
1111111 1 | 1 1 1|#מארצות־הברית, מתגוררת שישה חודשים בשנה כאחוזה השייכת לה
בעיר פורש־או־פרינש, שהיא בירת האי האישי. עורך־הדין הירושלמי אברהם ברדוגו, שהיה בחופשה באי
האיטי נפגש עם דנהאם. אחרי שיחה שהתפתחה בין השניים התברר לשניהם שהם בני מזל סרטן.
העולם הזה 2428

יושב־ראש ועדת החוקה
של הכנסת, אלי קולאם, לא
רווה נחת מהכתבה על הוצאת
הגוויה של תרזה אנגלוביץ׳
מקיברה בבית־הקברות בראשון־
לציון, כפי ששודרה בליל השבת
בהשבוע, יומן אירועים. הוא
רואיין לצורך הכתבה בביתו.
הצוות הפר את חדרו כרי למוצא
זווית צילום טובה, וקולאס
התכונן היטב. לאכזבתו, לא
שודר הקטע.
החילופים הצפויים בוועד
המנהל של הרשות עדייו אינם
ידועים בדיוק, אך פלג כבר יודע
על שינוי אחד :״על־פי ההרכב פיתגמים במקום
המוצע,
בלטינית שהיה משתמש בהם
היו״ר היוצא, נשמע עכשיו, מפי
הידר הבא, דיברי חדל וציטוטים
מהמיקרא.׳׳ הוא התכוון לפרופסור
למישפט רומי ראובן
ירון, שיתמנה בקרוב לשגריר
בדניה, ולמחליפו, עורך־הדין
חובש־הכיפה מיכה ינון.
בדיון אחר, על חוק
התקציב, התרעם ח״כ העבודה
ירוחם משל, על שר־האוצר,
יגאל כהן־־אורגד, שהתרברב

איננה מעסיקה אותי כלל״.

יוסוו

• שר־הסנים,
בורג, על הודעת הרמטכ״ל

לשעבר, רפאל (״רפול״) איתן,
למפד״ל תצטרף שצומת
מורחבת, שתיקרא ״אורות״:,
״לריקוד טנגו דרושים שניים,
ולא רק רצונו של רפול״.

• יהושע סובול ויעקב
לזר בחותם :״בראותך ״אורות״
בקצה המנהרה אל תשמח (אולי
זה רק חיים דרוקמן וחנן פורת).

• ח״ב העבודה, יוסי
שריד :״ביום מן הימים יובא
שר־הביטחון לשעבר, אריאל
שרון, למישפט בגלל הפוטש
שחולל בימים הראושנים למיל.חמת
לבנון.״

• שר־הביטחון, משה
(.מישה׳׳) ארנם, על בעיית
חוסר־התעסוקה של קודמו:
״הממשלה איננה לישכת־עבודה.״

העיתונאי שלום רוזנפלד
:״אחרי שהגיש אמין
גימאיל את הלחי האחת שלנו
לסוריה, הוא מצפה עתה כנוצרי
טוב שאנו נגיש לו את הלחי
השניה.״
• הרב מנחם הכהן, על

1| 111111י 1ך לשעבר צלמת עיתונות וצלמת מיסחרית,
11/1 4 4התחילה לאחרונה לעסוק בצילומים אמנותיים.
השבוע היא פתחה תערובת״יחיד ראשונה, בגלריה הלבנה
בתל״אביב. רוב הצילומים נראים בציורים מופשטים בצבע.
התמונות צולמו בחלקן בנווה־צדק ובחלקן בשבתה בהרצליה.

בעיתונות כי הוא עובד על
ההסתדרות בעיניים. אינני יודע
איך עוברים בעיניים ״,אמר
מזכ״ל ההסתדרות ,״אבל כדאי
לך לדעת שכתוב — אל יתהלל
חוגר כמפתח:״
התל־אביבי הפרקליט צבי לידסקי היה מזועזע
השבוע שלא ניתן לו לפגוש את
לקוחותיו, החשודים בניסיון
לפוצץ את הר־הבית. לקוחה
אחרת שלו, סוניה, הקוקסינל
שאותה בא לבקר בכלא אחר,
ערכה לו קבלת־פנים חגיגית׳.
היא חשפה לפניו את שדיה ואף
נשקה לו בפניו .״שעה שלמה
דקרה לי הלחי מזיפי הזקן שעל
פניה ״,התבדח לידסקי אחר־כך.

פסוק• השבוע
• סגן־ראש־הממשלה,
דויד ליי, בתשובה על שאלה
אם הוא רואה עצמו כמועמד
לתפקיד הבכיר :״השאלה הזו
העולם הזה 2428

פרשת הוצאת גופתה של תרזה
אנגלוביץ׳ מקיברה :״אפילו
למתים כבר לא נותנים לחיות״.
• הנ״ל :״אני דוחה את
הקביעה שאין הבדל בין יהודים
ולא יהודים. יהודים צריכים
לחיות כיהודים ולמות כיהודים.
נכרים צריכים לחיות כנכרים
ולמות כנכרים.
• המשורר יב״י, על ה-
״תמהונים״ שביקשו לפוצץ את
הר־הבית :״שליחי השטן —
חורבן שלישי מבקשים.״׳

• שחקן ״הבימה״ לשעבר,
שימעון פינקל, על
הבמאי דורי לוין :״נתתי לו יחס
של נשמה — ומה קיבלתי
בתמורה? תחת עירום. גידלתי
נחש. מהו עכשיו בעיניי? בדיחה
לא מוצלחת!״
• לוין על פינקל :״האיש
היה ונשאר, לצערי, בריון
בנוהגיו ופורנוגראף באמירותיו״.

חד״ש

צדלי

ביטון, על ח״כ הליברלים צבי
רנה ״מה הוא עושה בכנסת? הוא
לא שומע, לא רואה ולא מדבר״.

ט ניאו

נאשיום בישראל () 10

הימין החדש הישראלי אינו משרים עם העובדה שמוצא
האדם מן הקוו. הוא חוזר אל האגדה התגיינית. הוא מתנ\ד לחשיבה אובייקטיבית,
לתורת 1וארווין, ל״תוצאות המיבלצתיות״ של הדמוקרטיה ולתנועת־השלום

^ דומה להפיבת מחנות־האימו־
* 1נים של כמה מפלגי אש׳׳ף לפני
מילחמת־הלבנון למחנות־אימונים ל־אירגוני־שמאל
ואנארכיסטיים למיניהם
מכל רחבי תבל, כך הופכת
ישראל בהדרגה לוזור־וזנית של אינטרנציונל.
הימין החדש׳ ,הרואה בגזענות,
ההולכת וגוברת במדינה, מוקד
עולמי לאידיאולוגיה דתית־לאומנית
שמטרתה היא לדכא עמים נחותים.
עשרות קווים מוליכים בין מוקדי
.הימין החדש׳ ו״הרוב המוסרי״ של
ארצות״הברית, אירופה וישראל. יש

המיליונר היהודי־ימני״קיצוני רוברט
ג׳ייקובס.
האידיאולוג של הימין־הישראלי־החדש
הוא הפרופסור פול איידלבדג,
מרצה באוניברסיטה הדתית בר־אילו,
שעלה ארצה מארצות־הברית. איידל־ברג
נמנה עם האגף הימני־קיצוני של
יהדות ארצות־הברית.
הוא לא הסתדר בארץ־מוצאו עם
הליברליזם האקדמי, השורר באוני־כרסיטותיה.
אם לצטט מדברים שאמר
בעיתון, הוא מאמין שיש לשים קץ של המסולפת
ל.אובייקטיביות

אגרון? על השולחן ובתנועות
עצבניות בכל גופו...־
.בשורתו״ של איידלברג מתמקדת
באיבת האיסלאם לישראל וליהדות.
על־כך אסר כץ השאר:
.האיסלאם, כפילוסופיה חברתית
כוללת, מחוייב בחיסולה של מדינת־ישראל.
קיומה מעמיד בסימן־שאלה
את נבואתו של מוחמר ואת התפתחות
האיסלאם. המילחמות הן רק אמצעי
במסע־ההשמדה האיסלאמי נגד
היהדות. האיסלאם איננו רוצה
בנכסי־דלא־נידי — קרי שטחים.

המילחמות כי אם תנועות פילוסופיות,
משיובן כי הנצרות כבשה את רומא לא
בכוח הנשק כי אם בכוח הרוח, כי רומא
כבשה את יוון פיסית, אך נכבשה
על־ידי הפילוסופיה היוונית״״

זו הסיבה המביאה את
איידלברג למסקנה שעל ישראל מקיפה מילחמה להכריז באיסלאם, תוך אזהרה שאל
לישראל לשגות באשליה
שהסכמי־שלום ישימו קץ
למילחמות.
איידלברג רואה כיום את הוויכוח
הציבורי על השטחים הכבושים כנושא
נעול, או בניסוחו. :הם יחדלו להוות
תוך זמן קצר בעייה 100 .או 200 אלף
יהודים ביהודה ושומרון יסיימו את
הוויכוח הזה. הם יישלחו לכנסת בין
חמישה לעשרה ח׳׳כים...״

יריב בזוי רואה הפרופסור
איידלברג בתנועת ״שלום עכשיו״
ובתנועות מחאה אחרות.
הוא מאשים אותן בפחד מפני
מילחמה.
״כן, הפחד ממוות הוא אנושי. ככל
שהחיים מתוקים יותר, פחות ופחות
בני־אדם יהיו מוכנים לסכן את חייהם
למען המולדת. אבל בני־ארם הולכים
אחר מנהיגיהם. חובת המנהיגים להציג
את האויב במלוא מערומיו, לעורר
באורח מבוקר את היצרים, את הריגשה
והנכונות להיאבק...״

זה נשמע כמו העתק של
״מיין קאמפך״ לאדולך היטלר.

פרופסור איידלברג

אידיאולוג אסר,ין

חומייניזם הפוך, בולשביזם הפוך

אב יהודי, אמא אוקראינית

דמיון מדהים בין מוקדים אלה, בעיקר
כאשר מדובר במרכיבים כגון ביטול
תורת דארווין, מאבק בהומו־סכסואלים
ובלסביות, טיפול קשוח במיעוטים
ועוד כהנה וכהנה.

#מנות אגרוף
ער השולחן
ך ושאי־הדגל של. הימין החדש״
*בישראל הם חבר־הכנסת מיכאל
קליינר, איש־״כד לשעבר אביגדור
אסקין, הפרופסור פול איידלברג,
עולה־חדש מברית־המועצות בשם
אריה וודקה. הם ממומנים בידיו של

האקדמים בעולם המערבי, הנכנעים
לכוחות־השחור של רודנים אדומים...״

זהו בולשביזם חפוז*.
למרות היותו ה.אידיאולוג״ של
הימין־הישראלי־החדש, אין הפרופסור
איידלברג שולט בעברית. הוא מדבר
אנגלית בניב אמריקאי. הוא חובש
כיפה, כשאר עמיתיו באוניברסיטת
בר־אילן. הוא נמון־־קומה ומרכיב
מישקפיים כהים, כדי לכסות על
המיצמוץ הכהנאי של עיניו.

העיתונאית יהודית וינקלר,
היחידה שהוא נאות להעניק לה
ראיון, רומזת במהלך ראיונה
עימו, על תגובות נברוטיות
שלו במהלך הראיון, כאשר
דבריו היו. מלווים במכות-

לדעתי, הקוראן הוא יצירה די
מפוקפקת, מיש־מש. מכל מקום, על
פיו, איננו צריכים להתקיים כמדינה
יהודית, ובעצם קיומנו אנחנו קוראים
תגר על שלמותו של העולם האיסלאמי
ועתידו...״
את הקישקוש הפסבדו־מרעי הזה
הוא מנמק כך:
.כשם שברית־המועצות היתה
מוטרדת משכנות עם מדינה
דימוקרטית, כך העולם המוסלמי רואה
בעצם קיומה של ישראל בלב המרחב
הגיאוגראפי הערבי סכנה לאחדותו
החברתי המסורתי שלו. ימין ישראלי
חדש צריך לחשוף את פרצופו האמיתי
של הסיכסוך הישראלי־ערבי. משיובן
כי את פני ההיסטוריה לא משנות

איידלברג רומז שצמיחת שלום
עכשיו היא תוצאה של הסתה
סובייטית :״אהיה מופתע אם ברית־המועצות
אינה בוחשת בקדירה הזאת...
יש לנו עסק עם מיקצוענים...״
איש זה הוא תופעה אקדמית,
שבית־האולפנה שלה הוא אוניברסיטת
בר-אילן, העשוייה להמשיך ולהעשיר
את העתיד האקדמי של הימין־הישר־אלי-החדש.
בשורתו
הפוליטית וה״מדעית:״
״ערכתי מחקרים, ואנחנו עומדים
לפני תגלית פנטסטית, שבסיסה הגיון
מאתימטי ופלוסופי. לכשיפוענח
הצופן של התורה, באמצעות מחקר
מודרני, ממוחשב, תתחולל מהפיכה
אדירה. רבים־רבים במערב יעברו
ליהדות. כל התפיסה של האדם והיקום
יקבלו ממדים שהאיסלאם יחוויר
לעומתם. אינני אומר שהמוסלמים
יחדלו להשתחוות לעבר מכה, אך
העולם יהיה עולם אחר...״

זהו חומייניזם הפוך.
איידלברג מבהיר בגלוי שהוא
רואה בקשר שבין הימין־הישראלי־החדש
ל״רוב המוסרי״ בארצות־הברית
בסיס. למיפנה טוטאלי בחשיבה...

הפרופסור איידלברג אינו
מבהיר מה יקרה ל״צופן
התורה״ הגזעני והמפוענח שלו,
ישוע הנוצרי, בהתאם להשקפות
״הרוב המוסרי,״ יהיה על
היהודים להתנצר.

#נעח שר כהנא
^ צעיר והנמרץ שבין מייסדי
( 1הימין הישראלי החדש, הוא

אביגדור אסקין, בן .24 פניו, כפי
שתוארו בידי העיתונאית מיכל מירון,
הם.פני-ילר חלביות אסקין מבלה
שעות רבות בביתו בחברון, בנגעה של
יצירות בר וביטהובן על פסנתר. .הוא
מדבר בקול רד, נשי מעט...״

ב1960- נולד אסקין
במוסקבה. בהתאם למרכיב
הגזעני של היהודים, הוא כלל
אינו יהודי, שהרי אביו יהודי
ואמו אוקראינית.
כאשר הגיע אביגדור לגיל ,16
התחיל ללמוד עברית. מורו היה יוסף
ביגון.
אסקין לא היה ״סירובניק״
שמחרחר־ריב בברית־המועצות. ארבע
שנים אחרי שהתחיל ללמוד עברית,
עלה ארצה, והותיר את אביו, אמו
ואחותו בברית־המועצות. הם סירבו
לעלות ארצה בתוקף שיגיונותיו.
מייד אחרי הגיעו לישראל, הצטרף
אסקין לתנועת ״כך״ של מאיר כהנא,
ועד מהרה היה לאחר מהבולטים
שבתנועה זו. אחד משיאי פעילותו היה
התפרעות בבתי ערבים בחברון, ביחד
עם חבר אחר של. כך״ ,אלי הזאב,
שנהרג מאוחר יותר ליד בית הדסה.

ביחד עם אלי הזאב נידון
אסקין ל־ 100 ימי מאסר.
עם צאתו מהכלא נשא לאשה את
״מזל היורקת,״ אשר ירקה בגן־הירק
של נאות־סיני על שר־הביטחון דאז,
עזר וייצמן, ומי שמאוחר יותר המליחה
את הקפה של וייצמן, בשיא המאבק על
אילון־מורה.
לפני שנתיים השתתף ארסקין,
ביחד עם אשתו מזל, בהדחת מנכ״ל
״כך״ ,יוסי דיין, תוך שהוא תומך ברבו,
הרב כהנא, במאבק על מנהיגות ״כך.״
עד מהרה גילה ארסקין שהפעילות
לצידו של הרב כהנא אינה עשויה
לקדמו לשום מקום. לכן הוא החליט
לצאת לדרך פוליטית חדשה, אך בכל
הזדמנות הוא שומר אמונים למורו
ולרבו, כהנא.
המטרה הבאה בקאריירה של
ארסקין היתה יהודי ברית־המועצות.
הוא ערך סיור בארצות־הברית למענם,
ובעת שהותו בוושינגטון החתים 98
סנאטורים על עצומה לטובת יהודי
ברית־המועצות. שם, בגבעת הקפיטול,
גילה את העוצמה הרבה של״הרוב
המוסרי״ האמריקאי.

בדומה לחניכים אחרים של
בהנא, מבזה אביגדור אסקין
את מנהיג ״גוש אמונים״ וח״ס
״התחיה.״ הוא אומר עליו:
״חנן פורת הוא סוציאליסט
מובהק...״
אסקין שהוא תלמיד־ישיבה
בחברון, מוצא הוכחה לזכות־הקיום של
הימין הישראלי במקורות היהדות:
״ימין הוא מושג חיובי. כתוב: ימין
ה׳ עושה חיל. זה לעמוד לימינו של
מישהו. ובאנגלית, המילה ימין משולה
לדבר נכון״...
ארסקין רואה עצמו כנושא דגל
המאבק נגד קומוניזם העולמי,
הסוציאליזם וכל מה שמזכיר צבע
אדום. זה הביא אותו להגדרה שלא כל
אנשי גוש־אמונים עשויים לתמוך
בימין הישראלי החדש, כי ״נימנים עם
מיפלגות חילוניות סוציאליסטיות...״
(*848

כאשר מנסים להציג את רבו ומורו,
כהנא, כ״גזען ׳,תגובתו של ארסקין
מאבדת את הנינוחות המאפיינת את
לשון דיבורו, והוא משים ״זוהי
שערוריה, לכנותו גזען. רב, יהיו
שיטותיו אשר יהיו, אינו יכול מטיבעו
ן— להיות גזען. הגזענות נוגדת את
היהדות.״׳ ן האבסורד בהשקפת־עולמו של
ארסקין בולט בנושא החוק הדתי
היהודי. למרות היותו בן־תערובת, הוא
תובע שבמדינת ישראל יפעל ״גיור
כהלכה׳ ונישואין דתיים .״אין צורר
בנישואין אזרחיים!״ זה מוליך אותו
לתמוך בחקיקת חוק ״מיהו יהודי׳,
והסיבה :״להיות יהודי זה כבוד גדול.
לא יתכן שיעשו צחוק מהעם היהודי...״

הדברים המזכירים את
האימרה היהודית העתיקה:
״קשים גרים לישראל, כ־ססחת...״

דתיותו
של ארסקין מביאה אותו,
—.כאיש הימין הישראלי החדש, להודהות
בנקודה נוספת עם אנשי הרוב המוסרי׳
האמריקאי :״הפלה משולה לרצח,
לשלילת זכותו של העובר לחיות...״
בין העמדות של הפרופסור
היהודי־אמריקאי איידלברג לחבר־הכנסת
מיכאל קליינר, אביגדור
מברית־העולה־חדש
ארסקין,
המועצות,
הוא הפעיל העיקרי של
הימין הישראלי החדש.

•ירד־שמנתשר חוות

ן* נבחרת זו של מייסדי הימין
הישראלי החדש, השתתפותו של
ח״כ חרות מיכאל קליינר היא התמוהה
ביותר, שהרי הוא השיג לעצמו כבר
מעמד פוליטי בתנועתו ובכנסת.
קליינר נולד ב״ 1948 במינכן. הוריו
הם יוצאי פולין, שעברו את אושוויץ.
—.בגיל 3עלה עם הוריו ארצה.
בשנות־המדינה הראשונות היתה אמו
של קליינר תומכת נלהבת בדויד
בן־גוריון. היא ראתה, בו לדיברי בנה:
״משהו בין משיח לגואל״..
בהיות מיכאל בן ,8הוא עבר
״התגלות,״ כאשר קרא את סיפרו של
מנחם בגין המרד. היו אלה ימי הנסיגה
מסיני, אחרי מיבצע־קדש — נסיגה
שהרגיזה והכעיסה את קליינר הצעיר.
בבחירות של 1959 הפך לפעיל של
תנועת־החרות, וחילק פיתקי ״ח״ ליד
— הקלפיות.
אחרי שרותו הצבאי, בגיל ,22 נבחר
כיו״ר אגודת־הסטודנטים באוניברסיטת
תל־אביב.

מאותה תקופה מיוחסת לו
האימרה הידועה :״הדימו־לתוצאות הביאה קרטיה
מיפלצתיות...״

האימרה
התייחסה לבחירתו של
איש־השמאל, המשורר יצחק לאור,
להסתדרות הסטודנטים, במקום
מועמדו של קליינר, לימור ליבנת.
לקראת הוועידה העשירית של
חרות פנו אל קליינר וביקשוהו
להצטרף לתנועה באורח רישמי
חמישה ימים אחרי שנרשם לחרות הפך
חבר מרכז־התנועה, שמנה אז 100
חברים.

בריאת־האדם לסי מיכאל-אנג׳לו

דארווין

מה יקרה ל.צופן־התורה״ כאשר יחזור ישועי

,אות־קין של ריאקציונר׳

מאז נחשב קליינר כאחד
מילדי־השמנת של חרות. בהשראתו
של ח״ב איתן ליבני, ייסד קליינר
ב־ 1971 את הגוף הקרוי ״צעירי חרות׳.
אחרי שסיים את לימודיו
באוניבסיטה, עסק בעריכת־דין. בגיל
30 מונה כמנכ׳ל המחלקה לחינוך
ותרבות בגולה. כיום, כחבר־כנסת, הוא
אחד מחברי האגף הימני־לאומני ביותר
של תנועת־החרות.

בין ״צעירי חרות״ נוצרה
למיכאל קליינר תדמית של
איש־אגרוף. סיפור החוזר
ונישנה בקירבם הוא על
התנפלותם של שנים מאנשי
מיכאל קליינר, דויד אפל
ובן־ציון מורדוף, על ח״ם רוני
מילוא, בוועידת צעירי חרות,
שנערכה ב־ 7ד. 19

תשובת הימידהישראלי החדש למכון
שילוח של אוניברסיטת תל־אביב
והמרכז ללימודים אסטרטגיים של
אוניברסיטה זו בראשותו של האלוף
(מיל׳) אהרון יריב. שני המכונים
הקיימים נראים לאיידלברג ולארסקין
כמאופיינים במגמתיות הנוגדת את
דיעותיהם — אף שיריב היה דוברו של
אריאל שרון במילחמת־הלבנון.
בארצות־הברית חידשו איידלברג
וארסקין ״קשרים ותיקים׳ עם מכון
נוסף: המרכז לביטחון בינלאומי
של יוזף צ׳ורבה(חורבה).

חורבה, מי שהיה בשנות
ה־ 60 שותפו של הרב מאיר
כהנא, מורהו של ארסקין,
נחשב כמכון ניצי קיצוני,
הממומן בידי גורמים אפלים,

בדיעות׳ שהביאו
איידלברג וארסקץ.

באחרונה

באותו ראיון הביע ארסקץ תביעה
לשלילת זכויותיהם של הומר
סכסואלים ולסביות — אף זאת, בדומה
לעמיתיו האמריקאיים. הוא אף הגדיל •
ותבע איסור הקרנת סירטו של עמוס
גוטמן נגוע, סרט המתאר מעולמם
וממצוקתם של הומו־סכסואלים בחברה •
הישראלית?

מסע־הצלב נגד ההומו־סבסואלים
היה גם הוא אופייני
לנאצים, אולי מפני שרבים
ממנהיגיהם היו הומו־סכסו-
אלים חשאיים.
איידלברג, ארסקין, קליינר
וחבריהם שואפים ליצור מניפה רחבה
של אוהדים לרעיונות ״הימין־החדש׳,

על הסיבות להצטרפותו למייסדי
הימין־הישראלי־החדש, אמר שהוא
רואה את הימין ״הישן״ כגוף שהוא
״לאומי מדי ומרוכז בעצמו.״

אחת מתרומותיו של קליינר
למצע של הימין־הישראלי־החדש
לקוח מהשקפות־העולם
של ״הרוב המוסרי.״ הוא תובע
להנהיג תפילות־בוקר בבתי•
בדי להעניק לתל־הספר,
מידיפ״יותר
עומק ויותר מחשבה...״
הרביעי
שבין מייסדי הימין-
הישראלי־החדש, גם הוא עולה חדש
מברית־המועצות, בשם אריה וודקה.
וודקה ישב שבע שנים במחנות־אחרי
בברית־המועצות, כפייה שהורשע
ב״פעילות ציונית חתרנית.״
למחייתו הוא עובד במיפעל
לפיתוח מוצרים אלקטרוניים, ונחשב
כמומחה של אירגונו לתורת מארכס
ולנין.

הסיבה שהביאה את וודקה
להצטרף לימין־הישראלי-ה-
חדש היתה הפגנת 400 האלף
בתל־בביכר־מלכי-ישראל
אביב,
נגד הטבח בצברה וש־אתילא.
וודקה ראה בעצרת זו
כינוס של מאות אלפי ״בוגדים
וסובניס זרים ...ערב רב של
אידיוטים מועלים,״ והוא הוסיף
והגדיר הפגנה זו :״אלמלא היו
השלטים בעברית ובאנגלית,
ההפגנה היתה יכולה בשקט האדומה בביבר להיערך במוסקבה...״

ך* פעילויות של הימין־הישראלי־
\ 1החדש היו מועטות עד כה, והסתכמו
בכמה פגישות־בירור אידיאולוגיות,
ובנסיעה של איידלברג ואביגדור
ארסקין לוושינגטון על חשבונו של
המיליונר רוברט ג׳ייקובס.

זה לא היה קורבן גדול
ומכאיב.
בארצות־הברית התבייתו איידל־ברג
וארסקין במכון האריטג׳ הימני,
שממנו הם מקווים לקבל סיוע להקמת
מכון ללימודים סטרטגיים, שיהווה את

שר־האוצר הנוכחי, יגאל
כוהן־אורגד, הביע לפני מינויו
נכונות להרצות במיסגרת חוגי
הימידהישראלי־החדש על הכלכלה.
מומחה
נוסף של הימין־הישראלי־החדש
הוא הפרופסור ירמיהו ברנובר,
אף הוא עולה מברית־המועצות,
שהשקפותיו עשויות למצוא הד חיובי
גם במיסגרות של ״הרוב המוסרי״
בארצות־הברית: השקפות הנוגעות
לתורת דארווין.
במחצית הראשונה של 1983 נערך
בבניין טרומן באוניברסיטה העברית
על הר־הצופים, כינוס ״מדעי׳ מקומי,
תחת הכותרת ״הכנס הראשון לבירורים
ושאלות במוצא החיים.״
רוב משתתפי הכינוס הזה היו
אנשי־מדעי לאומניים וחובשי־כיפות.
בזה אחר זה קטלו משתתפי הכינוס את
״תורת דארווין,״ במקביל לאחיהם.
אנשי ״הרוב המוסרי״ בארצות־הברית.
בראש מארגני כינוס זה ניצב
הפרופסור משה טרום, ביוכימאי
ותזונאי, מהרשות לפיתוח ומחקר
באוניברסיטת באר־שבע, כאשר לצידו
ניצב ברנובר, פיסקאי, מאותה
אוניברסיטה.
בכינוס העלה ברנובר נימוקים
שקבעו, לדעתו, כי חרף כל מאמציו
ובקיאותו המדעיים, הוא לא מצא
מימצאים מדעיים כלשהם, העשויים
לעמוד בקריטריונים של ראייה
מדעית, להוכחת תורת האבולוציה של
דארווין.
באותו כינוס אנטי־דארוויניסטי
אמר ברנובר:

״למרות שאני יודע שבדברי
אני יכול לגרום לכך, שאשא
אות-קין של ריאקציונר ופונד-
מנטאליסט, איני מתבייש לומר
שאני מאמין אמונה שלימה
בסיפור התורה של הבריאה...״
קצת בושה דווקא לא היתה מזיקה

וודקה אינו מודע לכך שהוא עצמו
מהווה משקה סובייטי מובהק.

#ביטוי ״תוותדאוווו1

שליט, שישוחח על פילוסופיה, אמנות
ותרבות יהודיים: עורך־הדץ אליקים
העצני, כמומחה לכלי־התיקשורת
הממלכתיים, וחברת־הכנסת גאולה
כהן, בנושא האשה היהודיה. מין מצא
את מינו.

דדם קליינר
תדמית של איש־אגרוף

ונהנה מתמיכת־מה בחוגים
צבאיים קיצוניים ביותר של
חיל־האוויר האמריקאי.
במסעם זה ביססו איידלברג
וארסקין את קשריהם עם ראשי ״הרוב
המוסרי״ בארצות־הברית.

את התוצאות מהמגעים
והקשרים האידיאולוגיים והכלכליים
עם ״הרוב המוסרי״
האמריקאי, אפשר לגלות

שתקיף את אנשי תנועת התחיה, וגורמים חרות
גוש־אמונים,
דתיים־לאומיים.
השלב הבא של פעילות הימין־
הישראלי־החדש הוא הקמתם של
מיסגרות עיוניות, שתקפנה את
״אנשי־הרוח״ של הימין.
בין אותם שהביעו הסכמתם להופיע
במסגרות של הימין־הישראלי־החדש,
לדיברי מארגניו, הם הד״ר דניאל

מדהים לראות כיצד מורכב לגו זה
של ימיו־ישראלי־חדש, פרק אחר פרק,
בהתאם לתבניות של אחיו הוותיק,
״הימין החדש׳ בארצות־הברית ובצרפת,
כאשר המאפיינים הם שווים —
הניסיון למחוק את ״תורת דארווין׳,
להוציא מחוץ לחוק הומו־סכסואלים
ולסביות, לקיים ״ציד־מכשפות׳
מתמיד אצל העיתונות, ליצור עליונות
יהודית על האיסלאם, תוך הטפה
למילחמת־נצח, הטחת האשמות לעבר
שלום עכשיו בנוסח של ״שליחי
ברית־המועצות ׳,ועוד כהנה וכהנא.

הימין־הישראלי־החדש מזכיר
בערכיו ובהשקפותיו
יותר מדי את ״הימין הישן״ של
אירופה, שהביא לשואה הנוראה
ביותר שירדה על העם
היהודי.
ה עו מ ר

טלפן 03-224887 ובתוך שעות ספורות נביא לביתך 2ובקבוקי
כרמל(או יותר) בהנחה גדולה, ו־ 3כוסות יין במתנה!
כמה מילים

כמה מילים

כמה מילים

על החברה החדשה

על המבחר והמחיר

חברת ״על היין״ מיישמת בישראל את שיטת
שיווק המשקאות המקובלת בכל מדמות
המערב. אתה מחייג אלינו בכל שעה, ובתוך
שעות ספורות מגיע לביתך ארגז ובו 12
בקבוקי כרמל שהזמנת.
אתה נהנה מהמחיר הכי נמוך בעיר(באחריות),
חוסך מעצמך סחיבת בקבוקים מייגעת,
ומבטיח לעצמך מלאי משקאות ב בי ת-
ליום־יום, למסיבה, וכמתנה.

״על היין״ תביא לביתך כל משקה שתבחר
מהמנוון העצום של כרמל, במחירי הכרם.
המחיר הכי נמוך בעיר.
לפניך רשימת מ שק או ת לדוגמא:

כמה מילים

״נוח עממיים:

שמפן:

שושנת הכרמל
י אדום עתיק

יין הנשיא
פנטזיה

יינות שולחניים:

שונים:

סמיון לבן
גרנאשרחה

שולחניים מובחרים:

על ההזמנה
טלפן 03-224887 והזמן 2ו בקבוקי כרמל(או
יותר) כבחירתך. אם תזמין בין השעות 8:00
ל־ , 17:00 יגיע הארגז לביתך עוד באותו יום.
אם תזמין אחרי השעה , 17:00 טלפן
03-248121 עבור מנוי . 3044 אנו נתקשר אליך
ונביא את הארגז לביתך בתוך 24 שעות, בשעה
הנוחה לך ביותר. בשלב זה יסופקו הזמנות
לאזור ת״א וסביבתה בלבד.

פטיט סירה
סוביניון לבן סל ק ט אמרלדריזלינג קברנה סל ק ט

1 1שיכור מי שלא גמרו ן

שוקולד קוקטייל אמרטו וודקה
וודקה רומנוף
אראק 50
ברנדי 777
כרמליטה סנגריה

על המחנה
כל המזמין בחודש הראשון מקבל בנוסף
להנחה 3כוסות יין משובחות -חינם. אז אולי
כדאי להזמין 2ארגזים, שיהיה ס טז

!ע?* היין
יין ה בי ת ה-
ב מ חיר הכ ר ם

אלא מה.
כל המשקאות כשרים לפסח

03-224887

טלפן 03-224887ו־ 2ו בקבוקי
כרמל יגיעו לביתך בתוך שעות
ספורות. אחרי השעה 17:00 טלפן
ז 03-24812 למנוי 3044 ונתקשר
אליך מיד.

אחרי השעה 17:00 טלפן ו 03-24812 מנוי 3044 ונתקשר אליך מיד

ט ₪ט 0₪סיט אל אמה טשסטטפשט אל אמה.

! #פטטפסטאלאמה # .טטשטטשטאלאמה.

זה יכול לקרות כא!ו
אני קורא לאט. התחלתי לקרוא את סיפרו של עמוס קינן,
הדרך לעין־חרוד, אחרי חצות, וגמרתי רק לפנות בוקר. לא
יכולתי להפסיק.
הספר כתוב בשני מישורים. למראית־עין, זהו ספר־מתח פשוט.
חסכני בסיגנונו, יבש, גדוש פעולה. קינן הוא מעריץ גדול של הסופר האמט, דשיאל האמריקאי בעל סיפרי־המתח,
והוא מחזיק אצלו את כל
כתביו. הדרך לעין־חרוד
כתוב במסורת אמריקאית זו.
אבל הפשטות מטעה. כי
מתחת לסיפור־המתח חבוי
עולם שלם של חרדה.
הסיפור מתרחש אחרי
ההפיכה. אין הקורא יודע איך
ומתי התרחשה. המצב כבר
קיים: בארץ־ישראל השלמה
שולטת דיקטטורה צבאית,
משהו בין המדינה הנאצית
והדיקטטורה הנוכחית בסאל־וואדור.
את האינטלקטואלים,
השמאלנים, הערבים ושאר מתנגדי־המישטר הורגים במקום, או
מוציאים־להורג אחרי עינויים.
בעל־הסיפור — קינן עצמו — מנסה לברוח מתל־אביב
לעין־חרור, שם עדיין קיים, לפי השמועה, כיס של התנגדות.
בחברת פליט ערבי, שלגביו כל היהודים הם אותו הדבר, ושאינו
מבדיל בין שמאלנים ופאשיסטים, הוא עושה את דרכו. הוא שובה
תת־אלוף, וכך הם עושים את דרכם בוואדי־עארה, אחרי שעברו
על פני עין־החורש, שנמחקה מעל פני האדמה.
המציאות בגיהינום הדיקטטורה הרצחנית אינה מתוארת
לפרטיה. נדמה לי שזהו עיקר הזוועה שבסיפור־סיוט זה:
שמציאות זו כאילו מובנת מאליה, ושאין צורך לפרט אותה.
זהו גם המסר: שזה יכול לקרות כאן. איש מן הפאשיסטים אינו
אומר דבר שאינו נאמר כבר היום בחוגים מסויימים.
קוראים רבים יתקוממו למיקרא הדברים. האם אפשר להעלות
על הדעת שצה״ל יהיה כזה?,הוא מתאר אותנו כמו ואפן־אס־אם!״
אמר לי אלוף, שכבר הספיק לקרוא את הספר. הוואפן־אס־אס היה
החלק המחוייל של האירגון הפושע, שאוגדותיו צורפו למיסגרת
הצבא הסדיר.
אי־אפשר להעלות כדבר הזה על הדעת. אך פיתאום זה עולה
על הדעת. בעיני הצעירים במחנה־הפליטים דהיישה, למשל,
צה׳׳ל כבר נראה כך היום. האם עלול צה׳׳ל — הצבא שלנו! —
לעבור שינוי מהותי כזה? האם יקומו מחר אלופים ויתנהגו כמו
אלוף־פיקוד־הצפון בספר, מישהו המזכיר איכשהו את אמיר דרורי
בגילגול חדש? (למרות הכל מתאר קינן את האלופים
כסופרמאנים, אם כי מעוותים).
זהו ספר שגומרים אותו בנשימה עצורה, במועקה גוברת. ורק
אחרי שגומרים אותו הוא מתחיל לעבוד בתוך התודעה של הקורא,
כמו פצצת השהייה.
אין זה סוג של ספר שאפשר להמליץ עליו. זהו פשוט
ספר־חובה.

להיות קצין עברי
אחרי הלילה שביליתי עם הדיקטטורה הצבאית של עמוס קינן,
נפגשתי בבוקר עם צה״ל כמו שהוא, בפורום של קצינים בכירים.
השתתפתי שם בוויכוח על תפקיד התיקשורת בעיתות־מילחמה.
.אחרי הקצינים הדימיוניים בספר, מראה הקצינים האמיתיים
היה מרגיע למדי. אך אחרי לילה כזה לא יכולתי שלא לשאול את
עצמי, בשעה שמבטי חלף על פני עשרות סגני־האלופים,
אלופי־המישנה, התת־אלופים והאלופים: האם יש כאן מישהו
המסוגל למלא, בעוד חמש או עשר או עשרים שנה, את התפקיד
המתואר על־ידי קינן?
הרושם שלי הוא שלא. נדמה לי שהקצונה הבכירה של צה״ל
היא, בסך הכל, מתונה יותר ונבונה יותר מאשר המימסר המדיני.
לא דיברתי על פוליטיקה, אלא על מהות היחסים בין צבא
ותיקשורת.
הנה כמה מן המחשבות שעלו על דעתי במהלך הדיון
ושהשמעתי אותן:
מילחמת־הלבנון היתה חוויייה חדשה לצה״ל מבחינת
התיקשורת. עד כה התנהלו מילחמות צה״ל במידבר, וניתן היה
להטיל פיקוח על התיקשורת הזרה והמקומית. בלבנון זה היה
בלתי־אפשרי. ביירות היתה מוקד של התיקשורת העולמית.
צוותות־הטלוויזיה מכל העולם הקדימו את העיתונאים
הישראליים בשדה־הקרב, וליוו את כל מהלכי המילחמה מקרוב,
משני הצדדים.
אי־אפשר להסתער על עיר גרולה מבלי שהדבר יצטייר תוך
כמה שעות על מיליוני מסכי־טלוויזיה ברחבי העולם. כאשר
מופיעים על המירקע תצלומים של ילדים הרוגים ובתים הרוסים,
אין טעם להתווכח על מיספר הקורבנות וכמות הנזק. התצלומים
מדברים בשפה משלהם.
התצלומים גם מגיעים הביתה, לעורף — אם באמצעות
התיקשורת המקומית, אם באמצעות התיקשורת הזרה. הדיווחים
מעוררים ויכוח.מבית, ואם אין הנחיצות של המילחמה מובנת
מאליה, יתערער הקונסנזוס הלאומי. בחברה חופשית אי־אפשר
למנוע את הזרם החופשי של המידע, גם במילחמה.
בכל פעולה של צה״ל לעתיד, יהיה צורך לקחת בחשבון את
קיום התיקשורת כאחת הבעיות — לא כבעייה נלווית, שיש לה
פיתרונות טכניים, אלא כמרכיב מהותי של המיבצע עצמו. מי

שמתעלם מכך, כפי שעשו מתכנני מילחמת־הלבנון, מזמין צרות
חמורות מאוד.
אין כאן שאלה טכנית. הצבא האמריקאי בגרנאדה והצבא
הבריטי באיי־פוקלאנד יכלו למצוא פיתרון טכני — לסגור את
זירת־הקרב לפני התיקשורת. אך זה היה אפשרי רק מפני שהזירה
היתה רחוקה ומנותקת, והמילחמה היתה קצרה. במילחמה
אמיתית, כמו מילחמותינו, הדבר אינו אפשרי.
זה לא נעים. כל קצין היה בוודאי רוצה שחייליו יהיו מלוכדים
באמונה בצידקת המילחמה, ושמאחוריהם יעמוד עורף מגויים,
מלוכד ומאוחד. זה ניתן להשיג במישטר הסובייטי. אפשר לקנא
בקצינים סובייטיים. אך בארץ אין זה אפשרי — אלא אם כן תהיה
לנו ארץ אחרת( .כאן יכולתי להזכיר את סיפרו של קינן, אך
התאפקתי).

אורי *ובנד

שלא כדאי לרמות. לא זה בלבד שלא יפה לרמות, אלא שגם לא
כדאי לרמות.
אתה יכול לחתום על הסכם עם מישהו, שבו אתה מרוויח והוא
מפסיד, אמר. אבל במוקדם או במאוחר הוא יבין שזה הסכם לא
טוב, ואז יפר אותו.
לכן, אמר, כשאתה עושה הסכם עם מישהו, תחשוב מראש גם
על הצד שלו. תשאל את עצמו: האם זה גם טוב בשבילו? לפעמים
כדאי לך לתת לו יותר מכפי שהוא מוכן לקבל. כי רק כך תבטיח
שההסכם, שאתה מעוניין בו, אכן יקויים.
הסכם טוב הוא זה שכדאי לשני הצדדים לקיים אותו. אולי
תרוויח ממנו קצת פחות, אך אתה יכול להיות בטוח שההסכם
באמת יחזיק מעמד.
כשבא אבי ארצה למד — כמו הרבה ייקים אחרים — שבארץ
קיים מוסר מיסחרי שונה לגמרי, שהובא הנה מארץ אחרת. העקרון
היה: נסה להרוויח במכה הראשונה כמה שאפשר יותר, רמה את
הזולת, אל תחשוב על עיסקה שניה עם הצד השני. קח מה שאתה
יכול לקחת והסתלק.
התוצאה היתה שרוב הייקים הפסידו במהרה את כל הכסף
שהביאו עימם, וכך גם אבי. אבל במרוצת הזמן ניצחה השיטה של
אבי דווקא. קיימת כיום בארץ רמה גבוהה למרי של מוסר מיסחרי.
ככל שהתגבשה החברה הישראלית, נוכחו הכל לדעת שמישטר
של רמאות אינו כדאי לאורך ימים. אין הוא מאפשר קיום
חיי־כלכלה תקינים, והכל יוצאים מפסידים.
אולם חוכמת־חיים זו ניצחה רק במערכות־פנים.
זוהי, אגב, תופעה מעניינת שאין לי הסבר לה. בעולמנו, קיים
מוסר כפול. יש מוסר אחד בין אדם לרעהו. יחסים אלה כפופים גם
לחוק ולמישפט. ואילו בין עם לעם עדיין פועל חוק־הג׳ונגל. לא
זה בלבד שאין למעשה חוק בינלאומי ומישפט בינלאומי, אלא
שגם מוסר בינלאומי איננו.
אדם שיתבייש לשקר לשכנו, משקר במצח נחושה לקהילה
הבינלאומית, ואף רואה בכך את שיא הפטריוטיזם. מי שלא יעלה
על דעתו לגנוב, לשדוד ולרצוח אזרחים אחרים, יעשה את כל אלה
בחדווה ובששון.למען המולדת״.
נורמות, שנקבעו בעיקבות נסיון של מאות בשנים, אינן
מופעלות כלפי עמים אחרים.

בסופו של דבר, הכל מתמקד בשאלה יסודית: באיזו חברה
ישראלית אנחנו רוצים? ומכאן: באיזה צבא אנחנו רוצים?
אנחנו רוצים בחברה חופשית, פתוחה, של אזרחים בני־חורין.
אנחנו רוצים בצבא שיגן על החברה הזאת ושיהיה חלק ממנה, אף
שהמיסגרת הצבאית מחייבת, כמובן, כללי־מישמעת מיוחדים.
תפקידו של הקצין בחברה הדמוקרטית אינו קל. למראית־עין
יש כאן סתירה מהותית. הצבא מעוניין בסודיות של מהלכיו,
בניתוק המידע בעיתות־לחימה, בליכוד מלאכותי של העורף,
בלהט לאומני של חייליו. לכאורה, כך נוח יותר להילחם. אבל יש
כאן פירכה.
ההיסטוריה הוכיחה כי בסופו של דבר החברה הדמוקרטית
עולה על הדיקטטורה גם בעיתות מילחמה. הרודנות מקנה לצבאה
יתרונות מסויימים בטווח הקצר. אך בטווח הארוך, בריטניה
הדמוקרטית, בהנהגת איש כמו וינסטון צ׳רצ׳יל, היתה יעילה יותר
מאשר גרמניה הפאשיסטית, בהנהגת מנהיג בלעדי כמו אדולף
היטלר. לא גרמניה היעילה ייצרה את הפצצה האטומית, אלא
ארצות־הברית החופשית, על מדעניה החופשיים.
כדי לקיים חברה דמוקרטית בעיתות־מילחמה, דרוש ויכוח
חופשי וזרם חופשי של מירע. ויכוח זה נשפך גם אל תוך הצבא.
החיילים הם אזרחים במדים, יש להם ריעות, הם שואלים שאלות
ומבטאים ספקות. לכאורה זה מקשה על הצבא, אך למעשה זהו
סימן של בריאות דווקא. כל נסיון להחניק זאת באופן מלאכותי,
בכפיה או במאניפולציה, לא יצלח.
כדי לקבל מציאות כזאת, דרושה אמונה רבה בחוסנו של העם
ובחוסנו של הצבא. יש בליבי אמונה כזאת. יתר על כן: אני טוען
כי דווקא מילחמת־הלבנון הוכיחה שאמונה זו היא במקומה. כי
מילחמה זו, שלא התבססה על קונסנזוס לאומי, שחלקים בעם
ובצבא עצמו חולקים עליה, מוכיחה כי החוסן הבסיסי מחזיק
מעמד גם במיבחן הקשה ביותר. צה״ל לא נשבר, למרות הוויכוחים
הנוקבים. והעם לא נשבר. למרות הוויכוח העמוק, המכאיב,
הממאיר, הוא נשאר מאוחד. החישוקים שלו לא נשברו.
נכון שלקצין בצבא כזה דרוש כוח נפשי, כושר־מנהיגות ורמה
אינטלקטואלית ואנושית גבוהה יותר מכפי שנדרש מקצין
סובייטי או סלוואדורי. אך על כך צריכה להיות גאוותו.
אשר לעורף, גם בעיתות־מילחמה — ואולי רווקא
בעיתות־מילחמה — דרוש זרם חופשי של מידע. התיקשורת
הישראלית בכללותה אינה מספקת מידע רב מדי אלא להיפך,
פחות מדי מידע. למשל, אילו ידע הציבור לפני המילחמה מיהן
ומהן הפלאנגות, מה הכושר האמיתי שלהן ומה כוונותיהן, יתכן
מאוד שכמה החלטות מוטעות לא היו מתקבלות, וחיי חיילים היו
נחסכים.
זרם המידע הוא חיוני לאזרחים, כדי שיוכלו לתפקד בחברה
הדמוקרטית בעיתות שלום ומילחמה, והוא דרוש גם למימסד
המדיני עצמו. כל צימצום של חופש־המידע הוא אסון למדינה,
ובעיתות־מילחמה על אחת כמה וכמה.
אני סבור כי צה״ל מסוגל להתמודד עם הבעיות האלה. עצם
קיומו של דיון זה, שבו הושמעו הריעות מכל הצדדים, היה סימן
מעודד לכך.

דא כדאי דרמות
אבי, שהיה בגרמניה בנקאי ואיש־כספים, לימד אותי בגיל רך

וכתוצאה מכך: חוכמת־חיים פשוטה, האומרת לך לנהוג כך או
אחרת בחיי היום־יום שלך, שובתת כאשר אתה מטפל בעם אחר.
המדינאים עושים מעשי״איוולת שמוכר־חמוצים בשוק לא יעשה
כמותם ביחסיו עם לקוחותיו. בלשונו של מוכר־החמוצים הנ״ל
אפשר היה לטבוע פיתגם :״כשאתה מתעסק עם ארץ אחרת, השכל
בתחת.״
כל זה בא להסביר מה קרה לחוזה הישראלי־לבנוני.
תחילה פלש צה״ל ללבנון והתקדם אל מעבר לכביש
ביירות־דמשק. בשטח שהיה
מוקף בכוחות צה״ל נבחר
בשיר אל־ג׳מאיל כנשיא. הוא
לארמון־ להיכנס עמד
הנשיאות בבעבדה, שגם הוא
היה מוקף בכוחות צה״ל. אחרי
שנרצח, נבחר אחיו, אמין,
באותן הנסיבות, ונכנס לאותו
הארמון.
לפני כן הבטיח מנחם בגין
כי חוזה־שלום ישראלי״לבנוני
רישמי ייחתם לפני סוף השנה
(.01982
התחיל משא־ומתן. הוא
כימעט בלי״סוף. נמשך האמריקאים הפעילו את כל
הלחץ האפשרי. לבסוף נכפה על אמין אל־ג׳מאיל חסר־הישע
לחתום על חוזה כלשהו. הוא מסר לישראל ולסוכניה את השליטה
על דרום־לבנון (״איזורי ביטחון״) ,כפה על לבנון יחסים
כמעט־דיפלומטיים עם ישראל(״מישררי קישור״) ועוד ועוד.
ברור שהיה זה הסכם כפיה, שנחתם בשעה שצד אחד החזיק
צבא־כיבוש גדול על אדמת השני. לכן לא היה שווה את הנייר
שהוא נכתב עליו. שכן הסכם, שנחתם בתנאים אלה. יכול להחזיק
מעמד רק כל עוד קיימים תנאים אלה — כלומר, הכיבוש
הישראלי.
אילו הפעילו אז בירושלים את השכל הישר, היו מבינים כי
הסכם כזה נוגד את המציאות הפנימית בלבנון, ושאין לו שום
סיכוי להחזיק־מעמד. ואכן, ההסכם לא אושרר. מיסמכי״האישרור
לא הוחלפו, כנדרש בסעיף 10 שלו, ועל כן לא נכנס מעולם
לתוקפו. לא היה כלל צורך לבטלו.
בעזות־המצח הרגילה שלו רמז השבוע יצחק שמיר שביטול
ההסכם מלמד שאין ערך להסכמים עם ערבים. נדמה לי שהוא
מלמד בדיוק את ההיפך: את חוסר־התבונה שבעשיית עיסקות לפי
השיטות שהיו נהוגות באיזורים מסויימים במיזרח־אירופה.
ההברל בין ההסכם הישראלי־לבנוני וההסכם הישראלי־מצרי
גלוי לעין. המצרים חתמו מרצון חופשי על הסכם שהם היו
מעוניינים בו לא פחות מאשר ישראל, ולא רק כדי לסלק את צה״ל
מסיני. נמאס להם לקיים מצב־מילחמה. אין להם שום עניין לבטל
את ההסכם. מצב־השלום רצוי להם. החוזה לא התמוטט גם בשעת
הפלישה ללבנון. המצרים יכלו להסתפק במחווה מינימלית
חסרת־ערך: החזרתו הזמנית של השגריר מתל־אביב. ההסכם
מחזיק מעמד.
ואילו ההסכם השני של קמפידייוויד, בעניין הפלסטיני, שהיה
כולו התחכמות והונאה הדדית, לא חי אף יום אחד.

הם *ומרים...מה הן *ומרות...מה ה *והרים ...מה הן *ומרות...חרז ה

אברהם שריר:

רב שידנסקי:

וורן רובינס:

..בהחערמותנו אנו ,.הבן שר דמו נחרד , ,אני רא וואהאיו
משיבים ראויק שוון! ,,אב ר הו א ח 1זו!״ מתנטוים מנינים רגמו׳!,,

האופוזיציה בארץ כמעט מובטלת. נראה כי אריק שרון
גונב להם את כל העבודה. בל שבוע הוא מופיע בטלוויזיה
או ברדיו ומודיע לכם, שלפי דעתו הממשלה לא מתפקדת,
השרים אובדי״עצות ולא מבחינים בין ימינם ולשמאלם
ועוד מחמאות מהסוג הזה. לי, אישית, אין מחלוקת קשה
בעניין זה עם אריק שרון, אבל מדוע שותקים חבריו
השריסו שתיקה מתפרשת הרבה פעמים כהודאה. שאלתי
את השר אברהם שריר מה דעתו על כך.
אריק שרון הוא רק סמפטום למה שקורה היום בכל המיפלגות.
לצערי המיסגרות התרופפו מאוד, וזה כולל גם את המיפלגה שלי.
אין סמכות מרכזית, אין הנהגה מרכזית. זה מה שצריך להדאיג
אותנו. אריק שרון הוא סממן של תקופה.

אוניברסיטת אדלפיי האמריקאית פותחת את שעריה
בפני סטודנטים ישראליים ואף מעודדת אותם להירשם
אליה. סטודנטים ישראלים רבים קפצו על המציאה,
כשלכל אחד הסיבות האישיות שלו. בימים אלה של
הרשמה פנה סגן־שר דב שילנסקי לוועדה להכרת תארים
במישרד־החינון וביקש לנקוט פעולה, כדי למנוע הכרה של
מישרד־החינוך בתארים הניתנים על״ידי אוניברסיטת
אדלפיי. שאלתי את מר שילנסקי באיזו זכות הוא מבקש
את זה ומדוע.
אמנם אני הצעתי את זה ועל זה כתבו בעיתון. אבל מה שלא
כתבו בעיתון, זה שאני אמרתי שאנחנו כאן עושים הרבה מאוד
דברי חלם בקשר לאפשרויות שאנחנו נותנים לסטודנטים שלנו.
מכל הצדדים אנחנו מקשים עליהם. קחי לדוגמה הנדסאי, שגמר
בית־ספר להנדסאות. הוא הולך לצה״ל ועובד שם במיקצוע שלו
שלוש שנים. כשהוא משתחרר מצה״ל, הוא עובר ברמה מצויינת.
ועכשיו, אם הוא רוצה להיות מהנדס, הוא צריך ללמוד בארץ 4
שנים, ואם הוא נוסע לחו״ל הוא נהיה מהנדס אחרי שנתיים בלבד.

אין ספק שאני רואה את זה בחומרה. וכמובן צריך למחות על
זה מבחינת נוהלי שלטון תקינים. לא יתכן שהוא יהיה גם בפנים
וגם בחוץ. יוצא, שמצד אחד הוא ממשיך לשאת באחריות ומצד
שני הוא כל הזמן מנקה את עצמו ממנה. אם הוא לא מסכים עם
הממשלה, הוא צריך להסיק את המסקנות.

• אם כך, ההצעה שלד לבטל את ההכרה
באוניברסיטות ב חו ל היא עוול נורא לסטודנט
הישראלי. במקום שתילחם במישרד־החינוך, אתה
נלחם בבחור שרוצה לחסוך לעצמו שנתיים.

• כלומר, אתה לא רואה בחומרה את
התבטאויותיו בעניין תים קוד הממשלה והשרים?

• אז למה אתם לא אומרים לו את זה? דבריו אינם
מעליבים אתכם?
מי שצריך לדבר איתו, זה אנשים מתוך המיפלגה שלו
ובראשם ראש־הממשלה. מצד השרים אין כאן עלבון אישי. הנזק
הראשון שגורמים דבריו הוא נזק לאריק שרון עצמו. העם רואה
ושופט.

• לי יש הדגשה שהשרים קצת פוחדים מאריק
שרון. שאילו זה היה שר אחר, כבר היו עונים לו.

אני בהחלט נלחם. אני במשא־ומתן עם מישרד־החינוך ועם
המועצה להשכלה גבוהה וכבר היו לי הצלחות בעניין קרדיט
לטכנאים.

• האם תציע לבטל את ההכרה בכל אוניברסיטה
בעולם שאליה ירצו ישראלים לנסוע וללמוד?
הנושא הוא חדש. נלמד את הנושא ונחליט. צריך לדעת
שלימודים בחו״ל מעודדים את הירידה. במקום לרוץ אחריהם כדי
להחזיר אותם הביתה, יותר טוב שנרוץ עכשיו, כדי שלא יסעו
בכלל.

אני לא חושב שפוחדים ממנו. הוא זכה למנת ביקורת הגדולה
ביותר שזכה לה איש פוליטי אחר.

• קצת מתמיה אותי שאתה מדבר על לימודים
ב חול כעל סכנה, כשבנך לומד כבר כמה שנים
באוניברסיטה באיטליה. מדוע לא שיכנעת אותו
ללמוד בארץ?

אנחנו עונים לו. אי־התייחסות ואי־תגובה היא התשובה הטובה
ביותר, לפי דעתי. על״ידי ההתעלמות שלנו אנו משיבים לו, ולפי
דעתי יש לזה תהודה יותר גדולה מאשר להיכנס איתו לריב אישי.

אנחנו מישפחה שאוהבת בעלי־חיים והבן שלי רצה ללמוד
וטרינריה. המיקצוע הזה עוד לא נלמד בארץ, אז לא היתה לו
ברירה. אבל עכשיו הוא גמר את לימודיו והוא חוזר ארצה.

• אז מה עוד הוא צריך להגיד על הממשלה ועל
השרים, כדי שתענו לו?

בשביל אחוז גבוה מאוד של אזרחי מדינת ישראל -
הכוונה לכל האימהות בארץ -זו בעיה לאומית בוערת. ולי,
כשייכת לציבור הזה, אין אפשרות להתעלם ממנה. מכת
הכינים שהטיל אלוהים על המצרים הגיעה אלינו לפני כמה
שנים ולא מרפה. במשך כמה חודשים נראה כאילו נרגע
העניין ושוב פרצה המגפה במלוא אונה בבתי״הספר
ובגני־הילדים ומשם מביאים אותה הילדים לכל בית יהודי
טוב. מי שיש לו יד על הדופק בעניין הזה, הם הרוקחים
שמוכרים יום יום כמויות אדירות של תכשירים נגד כינים.
שאלתי את הרוקח וורן רובינס, אם אכן יש ירידות
ועליות,או שהכינים ישנן תמיד ורק ההיסטריה שלנו יורדת
ועולה.
כשעשו את מיבצע חפיף, היתה ירידה דרסטית. גם בחופש
הגדול היתה ירידה, אבל מתחילת שנת הלימודים הבעיה
התעוררה שוב והיא כל הזמן בעליה.

• כמה תכשירים נגד כינים אתה מוכר ביום?
אני לא מוכר כמויות גדולות מאוד כי בית־המרקחת שלי
ממזקם באזור תל־אביב הישנה, שבה לא גרים הרבה זוגות צעירים
עם ילדים, אבל אני יודע על אזורים שבהם בתי־המרקחת
מפרנסים בכבוד גדול מהתכשירים האלה.

• מהו, לדעתך, התכשיר היעיל ביותר?
על שאלה זו אני לא עונה לך כרוקח, אלא כאב לשני ילדים
קטנים, שניסה כבר הכל. לפי דעתי, התכשיר 200־\ /הוא היעיל
ביותר, וכמובן לא לשכוח את המסרק הסמיך, שבלעדיו לא עוזר
כלום.

• ואין לזה קשר עם ניקיון?
הילר הכי נקי בעולם, אם הוא עומד סמוך לילד נקי אחר, שיש
לו שלוש כינים על הראש, יידבק.

• אז איך אפשר יהיה להיפטר מהמכה הזאת
לגמרי?
לא נעים להודות, אבל אני לא רואה איך מתפטרים מזה לגמרי,
אלא אם כל העולם ממש עושה יום חפיף באותו יום. אם כל ילדי
הגן באים בוקר אחד נקיים לגמרי ורק ילד אחד מגיע עם כינים,
זה מספיק שתוך כמה ימים כל ילדי הגן יקבלו כינים וגם יביאו
אותן הביתה להורים ולאחים שלהם, שיביאו את זה לבית־הספר
שלהם.

• ובכל זאת, פעם לא היו בינים.
תמיד היו. רק לא שמענו על זה כמגפה, ואולי ההורים של
פעם, שבעיניהם זאת היתה בושה גדולה מאוד טיפלו בזה בלי
הפסק.

• האם זה מזיק לבריאות?
לא ממש. זה מגרד ומטריד, אבל זה לא גורם מחלות.

ם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אוחרות...חה הב

גבי מוציניק:

נחום היינון:

יהודה ברקן:

בית־הספו התיכון הוא ״חבות־הביטוח חושות ״ בווו לי שהביקורת
בית־חוושת לציונים!״ שאני *וגב מעצמי!״
אנשי מישרד־וזחינון לא מצליחים לבדוק את ציוני
בחינות הבגרות של תלמידים שעברו את הבחינות לפני
שנתיים. התלמידים שאינם מצליחים להירשם
לאוניברסיטות בלי התעודה, מקימים צעקה. וכרגיל, אחרי
צעקה בעניין זה -שהיא לא דבר חדש -מתחילים
במישרד־החיניד לדבר שוב על ביטול בחינות״הבגרות.
פגשתי את גבי מוציניק, תלמידת כיתה י״ב בתל־אביב
ושאלתי אותה מה דעתה על ביטול בחינות־הבגרות.
אני בעד.

• מדוע?
כי בתי־הספר התיכוניים הפכו בשנים האחרונות לבתי־חרושת
לציונים. לומדים אך ורק כדי להצליח בבחינה. לומדים דברים
שמישהו במישרד־החינוך החליט שעליהם ייבחנו. בלי שום קשר
למה שהתלמיד עצמו רוצה ללמוד, בלי קשר לנטיותיו, בלי קשר
לתוכניות הלימודים שלו אחרי התיכון. הכל בשביל לקבל ציון .
ולשכוח מהעניין.

• ואיך תתקבלי לאוניברסיטה בלי תעודתבגרות?
שיעשו
בחינות־כניסה.

• יש הטוענים שאחרי שלוש שנים בצבא,
שוכחים חלק מהחומר שנלמד בתיכון ושקשה לעבור
את בחינות־הבניסה.
זו בדיוק הבעיה. באמת שוכחים. אז במקום לעשות את המאמץ
לפני בחינות־הבגרות, עושים אותו לפני בחינות־הכניסה. מאמץ
של חצי שנה ואתה עובר את הבחינה.

• את חושבת שבחצי שנה מרוכזת אפשר לחזור
על כל החומר של ארבע £נים תיכון?

ארבע שנים בתיכון, הן לדעתי, מיסגרת בשביל נערה ונער בין
גיל 14ל־ ,18 יותר מאשר לימודים. את כל החומר של ארבע
השנים האלה אפשר לעשות בקלות בפחות מחצי הזמן וההוכחה
הטובה ביותר היא בתי־הספר האכסטרניים. מי שבאמת רוצה
ללמוד שם, עושה את העבודה בשנתיים ואפילו בשנה אחת.

• ובכל זאת, ארבע שנים של תיכון נותנות קצת
השכלה כללית.
כן. השכלה כללית שלא תמיד נחוצה. עכשיו אני לומדת,
למשל, על המיבנה הגיאולוגי של ההרים בתימן. את חושבת
שללימודי הפסיכולוגיה שאליהם אני מתכוונת להירשם, זה יעזור
לי? הסיבה היחידה שאני מקדישה זמן להרים האלה בתימן, היא
שאני צריכה ציון בתעודה. דקה אחרי הבחינה אני אשכח שיש
בכלל הרים בתימן.

• מה דעתם של שאר חברייך על ביטול בחינות־הבגרות?
כולם
בעד. מה הנימוקים שלהם אני לא שאלתי.

הפריצות לבתים הפכו למגפה של ממש. בעיתונות
מתפרסמות רק אלה המלוות בפגיעות גופניות של
הנשדדים. מאות הפריצות האחרות לא מגיעות לידיעת
הציבור. השבוע נודע לי על אמצעי״הגנה חדש שניכנס
לחיינו. שומר מזויין בשכר, הנשכר לשמור על בית בזמן
העדר בעל־הבית. השוכר הראשון ששמעתי עליו, הוא
המלחין נחום היימן. טילפנתי אליו ושאלתי אותו אם הוא
פתח את אופנת השומרים המזויינים בארץ.
לא פתחתי את האופנה, רק הצטרפתי לעניין. יש כבר כמה
מישרדי שמירה, שאזרח יכול לפנות אליהם ולהזמין לעצמו שומר
מזויין, שתמורת כ־ 25 דולר ישמור על ביתו, כאשר הוא נעדר
ממנו, ויגן על הרכוש.

• המצב אצלך כל־כך גרוע, שאתה נזקק לשומר
כזה?
תשמעי ותחליטי בעצמך. לפני כחצי שנה חזרתי ארצה. באותו
יום סחבו לי שני מגבים מהאוטו. לא נורא, קניתי חדשים. לא עברו
יומיים וסחבו לי שוב את שני המגבים ואת שתי המראות של
האוטו. ככה זה נמשך עד שנכנסתי לדירה שלי ביפו. כמה ימים
אחרי שנכנסתי, פרצו לבית וניקו אותי מכל מכשירי
האלקטרוניקה שהבאתי איתי לצורכי עבודתי, בערך של 15 אלף
דולר. הלכתי לביטוח, קיבלתי את הכסף וקניתי כמעט הכל שוב.
בערב הבכורה של חופים הייתי כמה שעות בחמאם וכשחזרתי
הביתה מצאתי אותו ריק ונקי. הכל נעלם. וכשאני אומר הכל, אני
מתכוון שלא נשארה לי גופיה, לא תחתונים ולא זוג גרביים.

• ואז החלטת לשכור שומר?
בפירוש כן. אני לא מוכן לעמוד ערב ערב על הבימה ולחשוב
כל הזמן מי מסתובב בבית שלי ברגע ומה הוא לוקח. הוצאתי כבר
100 אלף שקל על סורגים ומנעולים למיניהם, אבל זה לא עוזר.

• קנית הכל מחדש?

המותח של המדינה מכה שנית. אחרי שיובאו לארץ כמה
סירטי מצלמה נסתרת, ראו אנשי הקולנוע הישראליים כי
טוב בקופות, והתחילו לייצר סירטי מתיחות בסרט״נע.
עכשיו מציג יהודה ברקן את פרק ב׳ של מתיחותיו בסרט
החדש, המתיחה הגדולה. פגשתי את יהודה יומיים לפני
הקרנת הבכורה וביקשתי שיאמר לי, עם יד על הלב, אם זה
לא יצא לו כבר מהאף.
מה פיתאום? סירטי מתיחות זה כמו החיים. את יכולה להגיד
שהחיים יצאו לך מהאף?

• מח זה. החיים״ — הרי סיבדקתם מצבים,
העמדתם במבוכה אנשים תמימים.
פיברקנו מצבים שקורים בחיי יום־יום, לא התעסקנו במצבים
בלתי מתקבלים על הרעת או במדע בדיוני. אילו היינו מחכים
הרבה זמן במקום אחד, היו קורים דברים מצחיקים, במילא. אבל
בתעשיית הקולנוע אין זמן, אז מפברקים מצבים כדי לקצר את
זמן השהות.

• מה שקצת מפריע לי, זה שבל המופיעים
בסרטים האלה הם אנשים תמימים שאתם מנצלים
את תמימותם. הממולחים יותר צוחקים לכם בפרצוך ז
ולא משתפים פעולה.
זה לא בדיוק נכון. אנחנו מראים גם את אלה שלא הצלחנו
למתוח. אבל אלה שאת קוראת להם התמימים, נורא נהנים
כשמגלים להם את הסיפור. הם ממש שמחים שהכל היה מתיחה.
יש להם הרגשת הקלה ותמיד הם במצב־רוח טוב. עובדה היא
שכמעט כולם הסכימו, להופיע בסרט עצמו.

• כל־כך הרבה סרטים כאלה נעשו כבר. האם
אפשר עוד לחדש?
את יודעת כמה הרבה בדיחות כבר הומצאו בעולם? ותמיד
אפשר לחדש.

לא. אני תקוע עם חברת־הביטוח שהחליטה שאני עושה יד
אחת עם הגנבים, כדי לגנוב מעצמי. ביום שלישי אני הולך
להיבדק במכונת־אמת, כדי להוכיח להם שאין לי קשר עם
העולם־התחתון. ועד שהם ישתכנעו וישלמו לי את הכסף, אני ישן
על מיזרן ומייבש את זוג־התחתונים היחידי שלי, בעזרת
מייבש־שיער.

זו הפתעה מדהימה. אני לא מכיר הרבה שחקנים מיקצועיים
שמסוגלים לעשות תפקיד כמו שעשו האנשים בסרט הזה.
שקספיר אמר, שכל העולם בימה וכולנו שחקנים, לפי דעתי, מייד
אחרי שראה את המתיחה הגדולה.

• כמה זמן תוכל להרשות לעצמך בייבי־סיטר
לבית תמורת 25 דולר לערב?

• כשחלמת להיות בימאי, זה הסרט שעליו
חלמת?

אני מכניס את הכסף הזה לתוך העלות של ערב חופים. אין לי
ברירה. אני מסרב להתייאש.

זה הסרט שרציתי לעשות עכשיו. אני לא איש של חלומות.
אני עושה מה שמוצא חן בעיני. אם יום אחר ארגיש צורך לעוד
סרט רראמתי, אעשה אותו. בינתיים לא.

• לא רק שגונבים לך את כל הרכוש אלא
שחברת־הביטוח חושדת בך שאתה שותך. זה לא
מעליב אותך?
אני לא מוכן להעלב מכל אחד.

• איך הם משחקים השחקנים המיקריים שלך?

• אתה כבר יודע מה תהיה הביקורת?
ברור לי שהביקורת לא תפרגן. ההתייחסות שלהם לסרטים
ישראליים בכלל, היא מזלזלת.

דניאלה שמי

ן000£י**א

אסקמה.
ספורטיביות ואמינות
שדק אופל יכולה להעניק לך.
אופל אסקונה נבחרה
כ״מכונית השנה״ על
ידי עתונאי
התחבורה —
ואין זה פלא.
מגוון דגמי
אסקונה מציע לך מבחר ללא
תחרות עם או בלי דלת חמישית מאחור,
מבחר של מנועים עם גל זיזים עילי
ואפשרות להילוכים אוטומטיים או
הילוכים ידניים. מתלי ״מק פרטון״
מבטיחים לך נסיעה בטוחה ונוחה
יותר.
הביצועים הספורטיביים של
אסקונה הם תוצאה של
מנוע אמין וחזק.

אסקונה, כמו כל דגמי אופל, עוברת
מבדקי אמינות וסיבולת בתנאים בהם
אתה נוהג.
בוא והתרשם בעצמך מאופל אסקונה
הנדסה גרמנית במיטבה .

אתה תגלה באסקונה רמות גימור שאינן
ניתנות לחיקוי במכונית אחרת מסוגה, שפע
מקום לחמישה נוסעים ולמטען —
הרבה יותר מאשר במכוניות גדולות יותר
בנוסף, יש אפשרות למיזוג אויר.

<1יו 43ח13י65 3$ $וחס 0ץ{ו!1ג31ו61א

י ונס זה כנראה מחלה חשוכת־

כאשר שמעו כי ישראל שלם, המכונה
״האנס קצוץ־הלשון״ ,נעצר שוב
כחשוד בארבעה מיקרי־אונס, ב־1982
התפרסם שלם, חייל צעיר בשרות־חובה,
כאשר נעצר בבית־חולים. לשונו
כמעט קצוצה.
חיילת יפהפיה, שאותה אסף בצומת
הקאנטרי־קלאב, התגוננה מפניו,
כאשר ניסה לאנוס אותה תחת גשר
קיבוץ־געש. היא הלמה בידיה
וברגליה, אך הוא הצליח להתגבר
עליה. הוא השכיב אותה על הכסא,
והתיישב עליה. בלהיטותו קרע את
חולצתה, ואחר־כן־ ניסה להפשיט את
חזייתה.
״אם את לא רוצה שאהרוג אותך, אז
תשתקי ואל תצעקי, ותעשי את מה
שאני אומר לך!״ ציווה נהג המכונית.
״עשיתי את עצמי כאילו נכנעת״,

1ז א 1ס 1ז צ\ ץ \-ו 11ט\\

שהוא נתפס הוא מוכן לעשות הכל כדי
לצאת מזה בקלות״ ,אמרה החיילת
שנשכה את לשונו, אחרי גזר־הדין.
״אני שמחה שגרמתי לו נזק שלא
ישכח אותו כל החיים. אני מקווה
שירתיע אותו מלחזור על המעשה שלו
פעם נוספת, ואולי מנעתי בכר פגיעה
בבחורות אחרות״ ,הוסיפה,
השבוע נעצר שלם, שהשתחרר כבר
מבית־הסוהר, כחשוד בארבעה מיקרי
אונס חדשים. המיקרים קרו באיזור
רמודאביב ותל־ברוך. האנס פנה
לקורבנותיו ואיים עליהן בסכין. לפי
תאורי הנשים הורכב קלסתרון, ושלם
נעצר כשהוא משוטט בריכבו באיזור
בשעות הלילה.
דיוקנו דומה לזה שהורכב
בקלסתרון. במכוניתו נמצא זוג
תחתונים רזרווי. שלם שהוא כיום בן
,23 הכחיש הפעם כל קשר למיקרי
האונס. הוא טען במישטרה כי מאז
השתחרר מבית־הסוהר, לפני שלושה
חדשים, הוא עובד כמלצר בבית־מלון
בסביבת תל־ברוך, וחוזר בלילה הביתה
מעבודתו.
במיסדר־זיהוי לא זיהו אותו שלוש
מהקורבנות, הרביעית, שגם היא לא
זיהתה אותו בתחילה, חזרה בה ואמרה
כי כעת היא משוכנעת כי הוא האנס.

10113ט,1בי
יתר הפרטים תאמו להפליא.
״לא יהיה לכם קשה לאתר הפעם
את התוקף״ ,אמרה החיילת הצעירה,
״הוא ייאלץ לפנות לבית־חולים עם
הלשון שלו״.

אונס

אמו של החשוד כבית־המישסט
תחתונים רזרוויים
סיפרה אז החיילת לעולם הזה
( .)6.10.82 אולם כאשר ניסה לנשקה
על פיה, ודחף את לשונו בכוח כדי
לפתוח את שפתיה, עלה בה רעיון.
״באופן אינסטינקטיבי שאבתי את
הלשון שלו לתוך פי, ותפסתי אותה
בשיניים״ ,סיפרה החיילת .״גם
כשלשונו היתה בתוך פי, הוא לא
הפסיק להכות אותי. הוא שרט את פני
ודחף את אצבעו לתוך עיני. הוא לא
הפסיק להילחם ולהכות עד שהגענו

ולהרגיש את הדם הזורם על פני וגופי,
כי ידעתי שזה עניין של חיים ומוות.
חשבתי כל הזמן על רחל הלר. עד
הרגע האחרון לא האמנתי שאם אעזוב
אותו, הוא לא יעשה לי כלום ויסתלק.
רק כאשר היינו על הכביש הראשי
ומכונית כימעט עצרה על־ידינו,
הך גשתי שעוד נשיכה קלה והלשון
שלו נשארת בתוך פי. לא יכולתי
לסבול את המחשבה הזאת, ועזבתי
אותו״.

מסקרנות

^ מחרת אותר חייל שהגיע
/לבית־החולים תל־השומר במצב
קשה. לשונו היתה תלויה על בלימה
והוא חובר לאינפוזיה. כאשר נחקר
על־ידי אנשי המישטרה, הודה מייד
בשני המעשים. האשה הראשונה אמנם
לא הצליחה לזהותו, אך הוא הודה גם
באונס זה .״למרות שהיא לא זיהתה
אותי, אני זיהיתי אותה״ ,כתב ישראל
שלם לשופטים שישבו בדין, במיכתב
שניסח להקלה בעונשו.
תשעה חודשים ישב במעצר ולשונו
היתה בטיפול רפואי. התברר כי הוא בן
למישפחה מכובדת ואביו מנהל סניף
בנק באיזור המרכז. גם בבית־המישפט
הודה בשני המיקרים, אך הוא השתנה
מאוד. הצעיר המתולתל בעל העיניים
החייכניות הפך גבר צנום וחיוור שעל
פניו לא עלה צל של חיוך.
בעת הטיעון לעונש הביא סניגורו
של שלם, פרופסור דויד ליבאי, את
מפקדו הצבאי וחוות־דעת פסיכיאטרית.
שלם בן ה־ 21 אז, התגלה כילד
טוב ומפונק שסיים חלק מבחינות
הבגרות שלו ושירת עד אותו המיקרה

לו קל מדי, ולכן החליט לנסות שנית.
הוא סיפר לשופטים, כי כאשר התחילה
החיילת להאבק איתו התחרט על
המעשה ורצה לבקש מייד את סליחתה
ולהפסיק. אלא שהיא לא נתנה לו
הזדמנות לכך והמשיכה להאבק איתו.
הסניגור הציג בפני בית־המישפט
תעודה רפואית שאישרה כי ללשונו
של שלם נגרם נזק תמידי. הוא איבד
את התחושה בה וחום או קור יגרמו לה
כאבים חזקים. כאשר נתבקש לומר
מילה אחרונה לבית־המישפט, עלו
דמעות בעיניו של שלם, והוא הציג
לשופטים מיכתב שכתב:
״כבוד השופט,
כשאתבקש לומר את דברי לפני
הטלת העונש, אתקשה לעשות זאת
מחמת התרגשות. ולכן אני מבקש
לעשות זאת בכתב.
״חרטה ובושה על מעשי מניעות
אותי לכתוב שורות אלה. חרטה זו
מלווה אותי עוד מתחילת המעשים
שבהם אני נאשם. כאשר הבחורה
גילתה התערות, רציתי לחזור בעצמי,
להתנצל שתשכח, ואז אוכל לעשות
את חשבון־הנפש. אך את האפשרות
הזאת לא נתנה לי הבחורה, פשוט לא
רצתה או לא יכלה להירגע ...מאז ועד
היום עברו תשעה חדשים, מתייסר אני
בייסורי־מצפון וריגשי־אשם בייחוד
להורי ...יסורי־מצפון ורגשי־אשם
חזקים יותר גם לגבי הבחורות שבהן
פגעתי. מהווה זה כתם על מצפוני, כתם
בל יימחה.

עורך־הדין הרצל חבקוק, שהופי;
בבקשת המעצר, טען כי אין לשלם כ?
קשר למיקרים.
השופט משה מץ החליט להארין
את מעצרו של שלם לשלושה ימים
כדי לאפשר למישטרה להמשין!
לחקור.
אם אמנם ביצע שלם גם את מעש׳
האונס החדשים, הרי לשווא היתו׳
חמלתם של השופטים שדנו אות1
במיקרה הראשון לשלוש שנות מאסו
בפועל ועוד שלוש שנים על־תנאי
השופט יעקב קדמי היה מוכן אז אפיל
להסתפק בעונש של תשעה חודש
מאסר, התקופה שישב שלם במעצר עו
המישפט. הוא היה משוכנע כי זוה׳
טעות חד־פעמית, של צעיר שוחו)
הרפתקות, וכי הוא לא יחזור עליף
לעולם.
אולם השופט אברהם חלימה חשנן
אחרת :״אני מעדיף לכלוא אדם שביצע
עבירות חמורות כאלה, במחשבו
תחילה, לתקופה ארוכה, כדי להרחיק!
מהחברה״ .אולם גם הוא הצטרף לדעח
הרוב שקבע עונש של שלוש שנוח
מאסר בפועל :״עונש זה קל הרבו
מאשר התכוונתי״ ,כתב השופט חלימו[
בגזר־הרין ,״אך אם יזכה לטיפול
פסיכיאטרי מתאים בכלא, ויעריך אח
מידת הרחמים של בית־המישפט, תבסן
מטרת המחוקק על סיפוקה״.
אם יימצא שלם אשם, כיצד יוכלן
להרתיעו? מה תעשה החברה באדם
שקיצוץ לשונו בשיניה של קורבנו,

הוא אנס מתור סקרמת, אבר צעירה אחת ל א נכנעה. היא
נ שכה א ת לשונו עד תום ועכשיו. אחרי שלו ש שנות־מאסר,
נעצר שוב. הפעם כח שוד כ א רבעה מעשי־אונס נוספים
לכביש הראשי. הוא בכה וביקש
רחמים, וגם היכה אותי באותו זמן״.
החיילת משכה את האנס אל הכביש
חיפה־תל־אביב, שבו מרובה התנועה.
בתחילה לא עצרו מכוניות, מכיוון
י שהשניים נראו כזוג מאוהב המתנשק
בחום. לפתע הרגישה החיילת כי כל
גופה מכוסה בדם. חולצתה, מיכנסיה
וגם נעליה היו מגואלים בדמו של
הנהג.
״לא הגעיל אותי לנשוך את לשונו

הנהג ברח מייד ונעלם. החיילת
נסעה לתחנת המישטרה בנתניה
וסיפרה את הסיפור לחוקרת בתחנה.
המיקרה קרה ב־ 12 בדצמבר .1981
החוקרת רחל חסון, אשר רשמה את
תלונתה של החיילת, נזכרה לפתע כי
בחודש אוגוסט אותה שנה, התלוננה
בפניה אשה צעירה על אונס שקרה
בדיוק באותו מקום, תחת הגשרון של
קיבוץ־געש. המכונית שבה אסף אותה
האגס היתה גם היא מסוג סובארו, וכל

בצה״ל כשנתיים וחצי.
יחסיו עם נערות היו נורמליים. היו
לו כמה חברות שאיתן קיים יחסי־מין
תקינים. הרופאים לא גילו אצלו כל
מחלת־נפש או אפילו דחף שאינו
בר־כיבוש. כאשר נשאל למניעיו
לפשע, סיפר כי קרא מאמר על אונס
בעיתון, והדבר עורר בו סקרנות רבה.
הוא החליט להתנסות בחוויה דומה.
מיקרה האונס הראשון, שבו אנס אשה
נשואה שנבהלה מאוד מאיומיו, נראה

״כבוד השופט, החרטה שבי אמיתית
ויוצאת מליבי. לקח למדתי, לפיכך
מבקש אני בכל לשון של בקשה
שתעניק לי הזדמנות אחת ויחידה
ותשפטני במידת הצדק, אך גם במידת

הרחמים׳•

איו מי ם

1ד ע תי החרטה שלו אינה
אמיתית. אני מאמינה שרק בגלל

ושלוש שנות מאסר לא הצליח
להרתיעו? בית־המישפט כפוף לחול
הוא אינו יכול לגזור עונש מאסר־עולו
במיקרה כזה. מאחר שבדיקו
פסיכיאטרית בעת מישפטו הראשון ל)
גילתה אצלו מחלת־נפש, לא יוכל
לאשפזו בבית־חולים לחולי־נפש. יתכ
שיש לחשוב מחדש על ענישו
עברייני־מין, שהעונשים הקונבנצ
יונליים אינם מועילים נגדם, והו
ממשיכים להיות מסוכנים לחברה.

שיחו־אומץ

צל״ש

• לאיתן אורן, שכתבתו על פרשת תרזה
אנגלוביץ בהשבוע -יומן אירועים היתה
דוגמה לעיתונאות אמיצה וחסרת־פניות. כך היו
גם כתבתו של מנשה ת אריאל שרון, וכתבתה
של גלדי לדן על שכונת־הרכבת בלוד.
• למפיקי מישדר־החדשות של הטלוויזיה
הלימודית, ערב חדש, על סידרת־הכתבות
שעסקה במשק המים בישראל. בסידרה הובא
אחר הסקופים המדהימים של השנים האחרונות:
שבישראל הומצאה שיטה חדשה לגירוש תושבים
מהשטחים הכבושים, באמצעות אי־הקצאת מים
במידה מספקת ליישובים הערביים. הדבר הוברר
מעל לכל ספק באחת מכתבות הסידרה וגם
באמצעות עדותו של נציב״המים לשעבר, צבי
קנטור. מדיניות זו של עצירת מים, שהחלה בימי
כהונתו של אריאל שרון כשר״החקלאות
בממשלת־בגין הראשונה, שרירה וקיימת עד עצם

לצלם עצירים ערבים בתצלומי־גב, שהרי אין
הצדקה להצגת פניו של אדם בשל היותו ערבי
אלא אם קיים חשד ישיר כלפיו, ובכך הוא אינו
שונה מיהודי. החיתוך החד מתמונה של קבוצת
ערבים לתמונה של פצועה היה בעל מסר גזעני
מובהק.

מאחורי המירקע
טי־אן־טי ב״מבט״
ביום שבו בישר קול ישראל במהדורת
הבוקר הזה על תפיסת אנשי מחתרת טי־אן־טי,
התכנסה ישיבת־הבוקר של מבט בצל אירוע
חדשותי זה.
עד מהרה נתגלעו בישיבה חילוקי־דעות
עקרוניים על אופן הדיווח בין כתבים ותיקים
כאורי גולדשטיץ, ששב יום קודם לכן
משרות־מילואים, ורסיק חלבי, ובין עורכי
מבט יאיר שטח ומיכאל קרסין.
בעוד שקרפין החל משגר צוותי־כתבים
לשטח, הציע גולדשטיין ,״לעשות חושבים״
ולחפש אחר דרך־דיווח חזותית־עניינית שמבט
נדרש לה.
בשלב זה החלו עימותים קולניים בין מנהל
חטיבת־החדשות, יאיר שטרן, ובין אורי
גולדשטיין. שטרן שאל את גולדשטיין :״מדוע
אתה מתערב בשיקולי־העריכה של מבטז מה
אתה בכלל נכנס איתנו לוויכוח?״
תגובתו המיידית של גולדשטיץ :״אני לא
נכנס איתך לוויכוח, מפני שאיתר אי־אפשר לנהל
שום ויכוח על רמה אנושית״...
קורם לכן, כאשר ניסה גולדשטיין עדיין
לשכנע את קרפין בשינוי אופן הדיווח, הוא הזכיר
את ״הימים הטובים של מחלקת־החדשות״.
כאן השיב לו קרפין :״תלך להעלות זיכרונות
במקומות אחרים — כאן, ההצעות שלך לא
רלוואנטיות!״

1־ 11־ 1

1 11

כתב אורן
עצמות יבשות
היום הזה, כאשר מטרתה היא לאלץ את
האוכלוסיה החקלאית לצמצם את תפוקת־החקלאות
שלה, ובסופו של דבר למכור את
האדמות לספסרי־קרקעות יהודיים. מתוך
הסידרה התברר כי ישובי המתנחלים בשטחים
הכבושים זוכים להקצאות״מים מוגדלות, כנראה
על חשבון היישובים הערביים.

מסר גזעני

צל״ג

• למערכת מבט של יום רביעי, על שידור

והטלוויזיה או לצימצום דראסטי.
היו״ר והמנכ״ל, פרופ׳ ראובן ירון ויוסר
לסיד, נמנעים בינתיים מלבצע זאת, עד שיוחלט
בלישכת ראש־הממשלה מי יהיו היו״ר והמנכ״ל
הבאים.
המשבר הכלכלי המאיים על הרשות מקורו
בשיטה שהמציא שר־האוצר לשבר יורם ארידור,
לחיסול הדרגתי של הרשות, באמצעות קיצוץ
חלקה של הממשלה בתקציב הרשות (ראה
טבלה).
ירידת חלקה של הממשלה בתקציב

טבלת התפתחות השנוייםבמרכיביהה כנ ס ות של
תקציב הרשות בשנים
השתתפות האוצר
(ב*-״ מסר
התקציב)
הכנסות מפרסומת
(ב*-״ מסר
התקציב)

1980-84
הכנסות מגבית
אגרה
(ב $-מסך
התקציב)

שנקבעה
בפ ועל

1980

38.9

40.9

200
תיאורטית השומרת על
ערר רי א לי
קבוע

1981

31.4

12.6

45.9

480

526

1982

20.0

20.3

49.5

1,075

1,156

1983

22.2

58.9

3,030

3,301

1984

13.9

71.6

8,650

10,485

הכתבה שתיארה את הפיגוע באוטובוס מס׳ 9
באשדוד. הכתב (שאינו נמנה עם עובדי
הטלוויזיה) שיגר למערכת תמונות רבות שבהן
ניראים חיפושים ״אחר ערבים, שנאספו בכל
הדרך,
כבישי האיזור והונחו לצירי
כשבויי־מילחמה, מבלי שהוכח קשר כלשהו
ביניהם ובין מבצעי־הפיגוע.
בעבר נהגו כתבי מבט, במיקרים שכאלה,

הממשלה מחסלת
את רשות השידה־רשות־השידור
מצוייה על סף משבר כלכלי,
העשוי להביא בקרוב להפסקת שידורי הרדיו

1 1 1 0

פס קול:
אהרומב גגד סגל
הכתב הוותיק שמכון טסלר, ששב
באחרונה משליחות רשות־השידור בבריטניה, שב
לעבודתו. טסלר אינו מראה את פניו
בישיבות־הבוקר של מבט, המחלקה שאליה הוא
משתייר עדיין. הוא מגיע מדי יום לבניין הטלווזייה,
נפגש עם חבריו, הכתבים הוותיקים, אך מדיר רגליו
מחטיבת החדשות על הפתיח לכתבת מבט
שעסקה בגילוי מחתרת טי־אן־טי בידי עוזר
הכתב־המדיני, ישראל סגל, הגיב למחרת,
בישיבת־הבוקר של מבט, הכתב לענייני־מישטרה,
אורי כהן־אהבונוב :״אני רואה
שיש לנו עכשיו כתב־מישטרה נוסף
שביתת הטכנאים, המסרבים להיכנס ללבנון
תמורת האש״ל המשולם להם בידי הנהלת
רשות־השידור, הביאה לכך שביום שבו היו
שלושה פיגועים בלבנון, שגרמו ל־ 15 פצועים,
לא. היה שום צוות־טלוויזיה בתחומי לבנון.

פ אפ1
ה חד ש

מבט חדל מלהתמודד עם הצנזורה, וחדל
מלערער על החלטותיה — כמקובל אצל עורכים
אחרים.

המעשה הטוב היחיד של הטלוויזיודישראלית בשנה האחרונה היה סירובה להעניק
לשר־רב־תיק יוסף בורג חגיגת יום־־הולדת ,75 בנוסח ששליחיו ביקשו ברשות־השירור.
שליחי בורג פנו באמצעות נציג המפד״ל במליאה היוצאת של רשות השידור. צבי
ברנשטיין. אל הנהלת רשות־השידור, וביקשו לערוד לבורג תוכנית חיים שכאלה.
הנהלת־הרשות דחתה את הצעת ברנשטיין. בטענה שבורג עודנו פוליטיקאי פעיל, ורק אם
יפרוש ישקלו עריכת תוכנית חיים שכאלה עליו.

צגחו־ה מכזוגת
לצנזורה הצבאית יש באחרונה סיגנון־פעולה
חדש, המורה על כיוון פוליטי.
כאשר משגרת מערכת במט לצנזור הצבאי
ידיעות, הוא פוסל אותן, והן מתפרסמות
למחרת־בבוקר בעיתוני־הבוקר. עד לערבו של
אותו יום הן מאבדות מהאקטואליות שלהן.
דוגמה לפסילה שכזאת היתה הסיפור על
חשיפת מחתרת הר־הבית. המידע הגיע
לטלוויזיה, לא אושר לשידור, והותר לפירסום
בחצות לילה.
כמה מאנשי צמרת רשות־השירור רואים
במגמה זו של הצנזורה הצבאית ניסיון פוליטי
להקטנת כוח־המחץ של חדשות, המשפיעות על
מירקע יותר מאשר בעיתון.
מרירות רבה שוררת בקרב הכתבים
הפוליטיים והצבאיים של הטלוויזיה על שעורך

1111־ : 1 *1 * 1

רשות־השידור מ־^ 38.9בשנת 1980ל־ 396 בשנת
1984 מסבירה את שחיקת רמת הסרטים
והתוכניות.
אי־תמיכת הממשלה ברשות־השידור עשויה
להביא למצב מישפטי מעניין. עשוי לקום תאגיד
של משלמי אגרת־הטלוויזיה והרדיו, שיתבו את
מינוי הנהלת רשות־השידור במקום הממשלה,
שחלקה בכיסוי תקציב הרשות הולך ומתבטל.

נציג הימין הקיצוני, שיחליף את
עורך־הדין אהרון סאסו בוועד־המנהל
החדש של רשות־השיחר. עלול להיות
עורך־הדין אלוקים העצני, תושב
התנחלות קריית־ארבע, הנאבק מזה
שנים למען חיסול חופש־הביטוי של
הרשות.
מתבשלת עיסקה קואליציונית,
שעניינה חלוקת הכיסא השביעי
נוועד־המנהל בץ נציג התחייה, העצני,
ובין נציג תמ״י, שלום דמנו; לשעבר
ראש מועצת אופקים.
יתרון אחד טמון במינויו של העצני
לוועז־־המנהל: אסור על חבר הוועד־המנהל
להופיע ברדיו והטלוויזיה בלי
אישור רוב חברי הוועד־המגהל.

העולם הזה 2428

תוכניות מועדפות
1רביע•
14.3
• רדיו: קול המוסיקה
— מאולמי הקונצרטים
בעולם 4 .30 בתוכנית חמישה
קטעים בעיבוד לכלי״
קשת לווברן, ליל זוך לארנולד
שנברג והסימפוניה הראשונה
בדו־מז׳ור לבטהובן.

בסי־מינור לצ׳לו לדבוז׳אק
ומסקארדה לחצ׳טוריאן.

• טלוויזיה: סרט מצרי
— הישמר מפני זוזו
( — 5.32 מדבר ערבית).
זוזו היא סטודנטית מצליחה
ואהודה על חבריה, שאינם
יודעים עליה כי היא נוהגת
לרקוד בחתונות. היא מצליחה
להסתיר את הדבר, עד שהיא
בימאי־בסעיד, מתאהבת תיאטרון
המסתיר ממנה את

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
יזם רביעי 14.3.84

יזם שבת 17.3.84

• רפואה: עזרה ראשונה 7.45 ערוץ 6
— 15 דקות — מדבר ערבית) .תוכנית המסבירה
לצופים כיצד לטפל בנפגעי עבורו•״ תאונות, כוויות,
הנשמה קפודלפה וכל העזרה הדרושה מרגע ההזדקקות
לסיוע ועד להגעה לבית־חולים.
• ריגול: ריילי ( 50 — 9.10 דקות — ערוץ
— 6מדבר אנגלית) .סידרה השופכת אור על חייו
של רב-המרגלים סידני ריילי, שאת האגדה על דמותו
וחייו ניסו הבריטים להעלות יותר מדור אחרי הריגתו
על-ירי הסוכן הנגדי פליקס ז׳רז׳ינסקי.

• סידרה לילדים: כפר מעל לעננים (— 6.00
ערוץ 20 — 6דקות — מדבר צרפתית) .סידרה

ין חמישי 15.3.84
• תוכנית לילדים: צריף! הסיפורים 5.30
ערוץ 25 — 3דקות — מדבר ערבית) .תוכנית
לילדים, שמטרתה לגרות את הצופה הצעיר לקחת חלק
במה שהוא רואה על המס!־ .בכל תוכנית מסופר סיפור
בעל תוכן ומוסר־השכל, ועל סמד הסיפור שהוצג
מתבקשים הצופים הצעירים לכתוב חיבור ולשלוח אותו
להערכות. לכותב החיבור הטוב ביותר ניתן פרם.
• סידרה דרמאתית: בית-חולים 9.10
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .דראמה
המתרחשת בסנ ט אלסוויר, מרכז רפואי ותיק בבוסטון,
העוסק בהכשרת צוותים רפואיים חדשים. הסידרה מציגה
את המאפיינים ההומוריסטיים בדמויותיהם של רופאים,
אחיות ושאר אנשי הצוות הרפואי. מככבים בסידרה: אד
פלנדרס, דייוויד ברני, ויליאם דניאלס, דייוויד מורס,
קריסטינה פיקלם וסינטיה סיקם.

י 1ם שישי 16.3.84

פוגל ופלוהואר: הנני אבי
יום רביעי, שעה 10.05

סרט
• טלוויזיה:
טלוויזיה — הנני אבי
( — 10.05 מדבר גרמנית)
.סרט המבוסס על סיפרו
האוטוביוגרפי של הסופר היהו־די־אוסטרי
פרידריך טורברג(מתרגמו
של אפרים קישון
לגרמנית) .העלילה מתרחשת
קודם למילחמת־העולם־השניה
ובמהלכה. גיבור הסיפור הוא
פסנתרן ג׳אז יהודי, המשתף
פעולה עם הנאצים, כדי להציל
את אביו ממחנה־הריכוז. לימים
נודע לו שאביו מת, אך הוא
ממשיך להעמיד פנים שהוא
משתף פעולה עם הנאצים ונשלח
מטעם לפאריס, שם הוא רוצה
לפעול עם שילטונות־הביטחון
הצרפתיים נגד הנאצים. אבל
הצרפתים אינם מקבלים את
הצעתו.

עושרו. כאשר יוצאת האמת
לאור, נקלעת זוזו למצב קשה
ועליה להחליט על המשך דרכה.

סרט
• טלוויזיה:
קולנוע — נערת החלומות
10.15 מדבר
אנגלית) .בחור יהודי נושא
בחתונה יהודיה כשרה נערה
יהודיה מבית טוב, והוא יוצא
עמה לירח־דבש בפלורידה.

• סידרת-מתח: הפרש 4.30 שני
הערוצים — 50 דקות — מדבר אנגלית).
סידרת־מתח שבמרכזה עומדת מכונית משוכללת מאוד
ויוצאת־דופן, המסוגלת לחשוב ולפעול באופן עצמאי.
שיתוף־פעולה בין מכונית זו ואביר אמיץ, המשמש כנהגה,
מניב מילחמה בפושעים ובנוכלים שונים.

• קולנוע: סרט קולנוע צרפתי (— 5.30

ערוץ — 6מדבר צרפתית) .כמדי יום שישי
מקרינה הטלוויזיה הירדנית סרט קולנוע צרפתי באורר
מלא.

לילדים בגיל הרך, בהפקת הטלוויזיה הצרפתית
ששחקניה הם בובות.

• תעודה: דיוקן של כוח 9.00 ערוץ 6
— 30 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה על חייהם
ופועלם של מנהיגים פוליטיים שעיצבו את ההיסטוריה
של המאה ה־ .20 בכל פרק אנו מתוודעים למנהיג אחר,
למאורעות ולגורמים שהשפיעו על מעשיו, לאישיותו
ולמעשיו. בין הדמויות הבולטות: וינסטון צ׳רצ׳יל, הרי
טרומן, מאו־צה־טונג.

יזם ראשזן 18.3.84
• לילדים: עולם הקירקם 6.30 ערוץ 3
50 דקות — מדבר אנגלית) .מיטב

אמני-הקירקס ולהטוטיו, במופעים מרתקים ועוצרי־נשימה.
תוכנית שגדולים וקטנים אוהבים לצפות בה.

• דראמה: אי מ ת אד־קיים 10.10עתץ
50 — 3דקות — מדבר ערבית) .סידרת־יוקרה
על חייו של המשורר הערבי המפורסם, המתארת את חיי
הערבים בתקופה שקדמה להופעת האיסלאם בחצי־האי״ערב.

יום
שד 19.3.84
• סידרת-מתח: הארט ואשתו 10.15
עתץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).
סידרת־מתח דבילית עם רוברט וגנר וסטפני פאורס
בתפקידים הראשיים. גבורי הסידרה הינם זוג יפה ועשיר
מחוג־הסילון, אשר לצד עיסוקיהם משתעשעים
במישחקי ועיסקי־בלשים, ומצליחים לפתור תעלומות
רצח ושוד, אשר המישטרה אינה מצליחה לפענח.

• בידור: ערב תפש 10.20 ערוץ — 3
40 דקות — מדבר ומזמר ערבית) .אמנים ידועים
ומפורסמים מכל ארצות־ערב מגישים שירים, מערכונים,
ובדיחות.

יום שלישי 20.3.84
• ספורט: השבוע בספוי־ט 7.10 ערוץ
50 — 3דקות — מדבר ערבית).

קשת, יעקב בן־סירא ואחרים.

• טלוויזיה: סידרה
קומית — עשירים ומושחתים
(— 11.30
מדבר אנגלית) .פרק שני,
שבו בני־המישפחה החמדנים
רוצים לנשל את ״ביל הפרא״
מחלקו בירושה, כי בדיקת־דם
מוכיחה, לדעתם, שאין לו קירבה
מישפחתית.

יו חמישי

יום ראשון

15.3

18.3

קול המוסיקה
— שחרית מוסיקאלית
( 7.30 עד .)12.00 בין השאר
יצירות של בטהובן, ויוואלרי,
אלגאר, הנדל, גלאזונוב, דביסי
ואחרים.

• טלוויזיה: סרט טבע
— מיסתרי הנחש (8.30
— מדבר אנגלית) .עוד
סרט מסידרת סירטי בי־בי־סי
— כיצד נראית מאורת־הצפע?
מדוע אין לנחש רגליים? מדוע
לשונו דמויית מזלג? את הסרט
מגיש דייוויד אטנבורו.

• טלוויזיה: סידרת
מותחנים — רב־מרגלים
ריילי 10.10 מדבר
אנגלית) .פרק שמיני בסידרה:
מישחק סיום. במהלך ניסיונו
של דיילי לתפוס את השילטון
ברוסיה, נורה לנין בידי אנאר־כיסט.
ריילי מצליח להימלט, אך
שותפיו נתפסים בידי המישטרה
החשאית הסובייטית.

שפרד גורודין ואלברט: נערת החלומות
יום שישי, שעה 10.15
אולם כבר בדרך לשם הבחור
נתקף בפיקפוקים על מעשהו.

שב ת

הפורים שפיל של איציק מאנגר
בהשתתפות אברהם מור, ששי

עולם

בתוכנית ישוחח רב וייצמן על
פוטנציאל היצוא של תוכנות
מחשבים מישראל.

• טלוויזיה: דראמה פורימית
— המגילה (10.20

׳ 1ש1י
19.3
• טלוויזיה: קומדיה —
מישהו מטפל בך 9.30
מדבר אנגלית) .פרק נוסף
בקומדיה המטורפת על הווי
בית־כולבו בריטי.

• טלוויזיה: מותחן —
מטרה 10.50 מדבר
אנגלית) .חומר לבן הוא פרק

20. 3

בתוכנית תארח רבקה מיכאלי
את שייקה אופיר, את אורחיו
ואת קרוביו. ביניהם: נעמי פולני,
ניסים אלוני, הגשש החיוור,
עמוס קינן ואחרים.

• רדיו: קול המוסיקה
— לבקשתכם (.)4.30

של בני־זוג, שיום כניסתם לדירה
חדשה — שאמור להיות היום
המאושר בחייהם — הפר ליום
האומלל ביותר, כאשר חברת
תובלה שלומיאלית נכנסה
לפעולה.

יום שלישי

• רדיו: רשת ב׳ —
באולפן פתוח עם רבקה
מיכאלי ( 11.05 עד .)1.00

1שיש

• טלוויזיה: סרט קומי
— עוברים דירה (11.10
— מדבר אנגלית) .סיפורם
המותחנים בסידרת נוסף הבריטית, שעלילתה מתרחשת
בערי־הנמל של דרום־אנגליה,
ומספרת על יחידת שיטור
מיוחדת.

רשת א׳ *—
המדע (.)9.05

10.05 התוכנית תחשוף
בעזרת הד״ר רב נוי את שורשי
ההומור היהודי, את הסיטואציה
שהולידה את חג־הפורים.

בתוכנית הפעם סימפוניה מס׳ 19
במי־במול למוצארט, קונצ׳רטו

— מדבר ומזמר עברית).

פארודיה מטורפת של ג׳ין
ויילדר על סיפוריו של ארתור
קונן־דויל ועל דמותו המפורסמת
של שרלוק הולמס. האח הצעיר,

17.3

• רדיו: רשת א׳ —
הומור על ברצינות

16.3

סרט
• טלוויזיה:
קולנוע — הרפתקות אחיו
הצעיר של שרלוק הולמס
( — 9.40 מדבר אנגלית).

ספק־גאון ספק־אוויל, מתבקש
לחקור בפרשת זמרת שאינה
זמרת, שאולי נפלה טרף לסחיטה
— או המציאה אותה.

• טלוויזיה: סידרה —
מצדה 10.10 מדבר
אנגלית) .פרק לפני אחרון
בגירסה האמריקאית לתיאור
הפרק האחרון בנפילת הבית
השני של היהודים.

• טלוויזיה: מוסיקה —
היה היה פעם (— 11.00
מדבר אנגלית) .סרט המוקקאהן
וויילדר: הרסתקות אחיו הצעיר של שרלוק הולמם
פורים, יום ראשון, שעה 9.40

דש לדיוקנו של אחד מהבולטים
במלחינים המודרנים, בנג׳מין
בריטן.

א ך \ 1ך ד 1ז 1ך ך הוא אידיאלי לימי־הקיץ הקוני ם. כיסוי
11 1 1111 1 11\ 1/1ראש מד מכת־שמש וחולצה שימושית ואוו
רירית, המאפשרת לכל חלק בגוף להשתזף. הבד הנדרש: צעיף או חיתול.
^ יסוי־ראש הוא לא רק לדתיות
^ ולא נועד רק לצנועות בהופעתן.
סרט על הראש, או צעיף, הוא עיטור
מאוד אכסטרווגאנטי, האומר ראו, אני
כאן! אשה, בחורה, נערה, הנכנסת
לאולם־חתונות, לנשף או למסיבה,
וסרט על ראשה יזכרוה ויאמרו, כן,
ההיא עם הצעיף על הראש.
אחרי הג׳קוזי. לא מוכרחים
להיות דוגמנית כדי לשנות ולגוון את
המראה, התיסרוקת וההופעה. מספיק
לרצות לנסות ולהעיז.
לכל אשה יש בבית לפחות כמה
צעיפים, חגורות־בד משמלות ישנות או

חדשות, רחבות או צרות. לכל
פיסות־הבד האלה אפשר למצוא
שימוש אוריגינאלי, היכול לחסוך ממון
וזמן, כי אין צורך ללכת למיספרה.
גם אם השיער איננו מטופל כהלכה,
קצת שמנוני ולא חפוף, ניתן להסתיר
זאת על־ידי מיטפחת אופנתית, או, אם
חוזרים מהים, מהבריכה, מהסאונה או
מהג׳קוזי והשיער עדיין רטוב או
מתולתל, וזה לא בדיוק סיגנון ההופעה או הערב לאותו המתבקש
אחר־הצהרים, אל דאגה, המיטפחת
תבוא לעזרה.
אותה פיסת־בד יכולה להיות

אוון וזווק

נלתי״מסודר ולא״חפוף אפשר להרימו ברישול כלפי
מעלה, לברוך את המיטפחת ובצירוף בגד הולם
להיראות מקורית ומפתיעה וגם מאד לא מסורקת.

ך ל \ 1ו 1 11ןןך \ 1ך * 1סופר־אופנתי, שעיצבו שלוש חברות ישראליות. מימין:
\ 1111 | 1111 _ 11\ | 7ו #דורינא, בסריג בצבעי כחול, ירוק, אדום וחציל, מחוט
מוהר. באמצע: הוניגמן, בעיצובו של עודד גרא, סריג ופוטר בצבע בז׳ ומשמאל: ליז בסריג

הוא מראה הצעיף המלופף על

קשו ועד׳

באופנת ראש אינדיאני בעיצוב
ירדנה זיו ואילנה כרמלי. את
חגורת״הבד מלפפים סביב הראש; את החזה
מקשטים בשלוש שרשרות ועל הראש מוסיפים אחת,
להשלמת המראה. וזאת רק שיטת קשירה אחת.

דמוי״שמיכה באפור, כחול וקרם. כובע הקאפישון מחובר לבגד ומשמש כצעיף־גוף ענק או
ככיסוי־ראש בסתיו ובחורף, להגנה מפני רוחות וגשמים. הוא מגן על השיער, התיסרוקת
והפנים. כמובן שהוא משמש גם ליופי סתם, ובין העונות, לקראת האביב, הוא גם אופנה

ה \ 1ך | 11־ | 71 לא לזרוק את שארית־הבד של השימלה אחרי
| #1 111 1 התפירה. להרים את השיער הקצר, ולנפח אותו
קמעה ולכייד את שארית־הבד מסביב למצח בצורה מרושלת.

צעיר, מיסמזת
או חגוות־בד
ער הואש
ישנו את
נר ההובעה,
חסנו זמן ונסו ויפתה בעיות שיעי, תסרוקת ומסברה

ף 1ך ך ך 11ך ך 1בשקר בחוץ ורוצים לחמם את הפדחת, או
^ 1111 בקיץ, כשהשיער לא מספיק מסודר ורוצים 1 להחביאו, אפשר לעשות סרבוש בשתי דקות מפל צעיף אריך ורחב.
תואמת בדיוק לבגד הנלבש, כלומר,
עשויה ממנו או שונה בצבע ובחומר.
אפשר לתמרן ולשחק במה שנמצא
באמתחת.
מראה הבובה. שיטות הקשירה
הן רבות ולא־מסובכות לביצוע. נכון
שנדרש קצת דמיון וידיים לא־שמאליות,
אבל עם קצת רצון וכמה
נסיונות מול הראי, תוכל כל אחת
להצליח במעשה הקשירה.
הפשוטה ביותר, והנראית כיום על
ראשה של כל מי שרוצה להיראות
צעירה וילדותית, הוא קשר הילדה
הטובה או מראה הבובה.
אופן ההכנה: מסרקים את השיער
לאחור, לוקחים סרט דק וצבעוני, יכול
להיות סאטן, או כל חומר מבריק אחר,
כמו זהב וכסף, מעבירים אותו מתחת
לשיער, מרימים כלפי מעלה וקושרים
בצד, בקשר פרפר.

ך 1 1 1קשר רומאי, עשוי מ !
1\ 111 שתי מיספחות, בעיקר
לחורף. הופך כל בגד לאופנתי.

אפשרות אחרת: לקחת פיסת־בד,
לקפל אותה לרוחב 8סנטימטר,
לקשור את השיער לאחור בצורת קוקו
או להרימו ברישול מנופח כלפי מעלה.
להניח את הסרט כלפי מטה ולקשור
בעורף קשר פרפר גדול ורחב. פתרון
נהדר למי ששיערה רטוב או מסולסל
והרוצה להיראות גם אלגנטית וגם
להדהים.
מי שמעדיפה את המראה הזרוק,
תרים את שערה הקצר או הארוך כלפי
מעלה בצורה בלתי מסודרת, מכוונת
מראש, ותלפף על מצחה סרט ברוחב
5— 3סנטימטר. עם מיכנסי ג׳ינס או
חצאית משונצת אפשר להראות ממש
כמו בירחון אופנה לזרוקים וזרוקות.

הבעייה: חוזרים מהים, או
״תד::ד.:־ז, מאוחר, המיט•
מהסאונה,
1 11 /1 1 1
פרה סגורה, אין פנאי וסבלנות לעשות פאן. הפיתרון:

להרים את השיער הרטוב, לפזר את קצוותיו, לקשור
צעיף התואם את בגד־הערב, או סרש״קטיפה שחור
על הראש, או טרט זהב או נטף והבעייה נבר נפתרה.

סכסי וחושני. למיסתוריות,
המעדיפות את המראה התורכי, אפשר
ליצור טרבוש, בקלות, מכל צעיף.
ואחר צריך לאסוף את שיער הראש
היטב בגומי ולהדקו בסיכות לפדחת.
(המשך בעמוד )56

ף 11ך 1ה של היום מתה• 1
19 11\ . 4דרת נם היא בקשירות
על הראש. מראה מדברי לקיץ.

אסקימו ורימון בחגיגת הבח־מצווה
שר ריזה דוידזוו שן וגם חדש
שר ארגוב וכספי לא שד אידיוטית

אבות ובנים

**לום־אגג־לם הגיעו בימאי ההצ־
*/לחה הישראלית, אסקימו לימון,
עם אשתו ובתו בת ה־.12
הבימאי בועז דוידזון אשתו
ברוריה ובתו ליזה, יושבים בלום־
אנג׳לס, בירת הסרטים האמריקאית,
ומגיעים לארץ מידי פעם. בביקורים
אלה עושה בועו את סירטי ההמשך של
אסקימו לימון.
הסידרה התחילה ברומן שנרקם
בילדותו ובהרפתקות שנות 5071 של
ילדי תל־אביב. אותו הווי תל־אביבי
שימש חומר לסידרה שלמה,
אך הפעם בועז לא בא כדי לעשות
עוד סרט, אלא כדי לערוד את חגיגת

המשורר־סטריקן יהונתן גפן בא
למסיבה עם אשתו היפה נורית ועם
ילדיהם, ואילו הדוגמנית בתיה
ישראלי באה עם שתי בנותיה אך בלי
בעלה אלי, שלא רצה להפסיד את
הדרבי.
סוכנת״השחקנים לביאה הון, באה
למסיבה בגפה ואילו לאופנאית תמרה
יובל התלוותה ביתה הקטנה.
בין האורחים היו גם נורית
ברנשטיין בעלת המכונית שבה
התבצעה התאונה המחרידה של אריק
אינשטיין לפני יותר משנה, והציירת
ג׳ניפר ובעלה הגרפיקאי דויד

(טרטא) טרקטובר.

לא נכחו באירוע זה מנחם גולן
ויורם גלובוס מפיקי אסקי מו לי
מון,
אך שחקני האסקימו התייצבו
לימין הכימאי, שגילה אותם ופתח
בפניהם את שערי הקולנוע הישראלי:

צחי נוי, יונתן סגל, יפתח קצור
בא עם חברתו הצמודה אליו מאוד,
אווה צוויג. ענת עצמון באה
בגפת כמו שבאה,המגמרת׳ של א סקימו
לימון אופליה שטראל.
מבין כוכבי האסקימו נעדרה איוון
מקלוש(מיכאלי) ,שנשארה אמנם
בקולנוע, אך מאחרי המצלמה. אולי
שינתה את מקומה ביחס למצלמה
בעיקבות פרשת סצינת העירום

במרכז: בועז דוידזון, שבחיקו בנו של שיסל. בשורה
ך 11ח
! *111 1 1 1 1הראשונה מימין לשמאל: גניפר בר־לב, יהודית סולת,
נורית ברנשטיין, נועה שיסל, בתיה אפולו, וענת עצמון. בשורה השניה מימיו

נכדו השלישי של הדיינים
מצאצאי אטי דיין, ליאור,
שהוא בנה של השחקנית קרוליין, אשתו השניה של

דייו השלישי

.הבת־מיצווה, של בתו ליזה בחמאם
ביפו. על פי המוזמנים שבאו לחגוג עם
בועז, האירוע עצמו יכול בהחלט להיות
סיפור לסרט.
כל ילדי תל־אביב של שנות ה־50
העליזות היו שם. היום הם כבר לא
כל־כך נשארו שובבים.
כל מישפחה והסיפור שלה.
מישפחת דוידזון כללה פעם את
בתיה אפולו שהיתה אשתו
הראשונה של בועז. יש ואומרים
שאסקימו לימון הראשון מבוסס על
הרומן בינה ובין בועז. למסיבה
בחמאם באה בתיה עם בתה נעמי,
שהיא בתו של דן בן־אמוץ.
את מישפחת דיין ייצגו אחרונה
דיין שבאה עם ילדיה עמליה
ואבנר, שבא עם אשתו השחקנית
קרוליין ובנם הקטן ליאור. אסי דחף
את העגלה שבה שכב בנו מגשואיס עם
קרוליין, אך הדבר לא הפריע לילדיו
מאהרונה לקפוץ עליו ולעזור לו
להאכיל את ליאור הקטן.
שלום חנוד בא עם בתו מאיה,
שלבשה חולצה שחורה ומיכנסי ג׳ינס.
מאיה לא הירפתה מאביה גם כשהיה
עסוק בשיחה עם נאוה פורש, אשתו
לשעבר של המחזאי בימאי חנוך לוין.
שלמה ניצן, הבדרן של שעה
טובה, בא יחד עם נועה.

אסי. אטי התלונן שכל רגע צץ ילד אחר. פעם ליאור
על הידיים, פעם אבנר ופעם עמליה בתו מאהרונה
המתיקה איתו סוד .״מישפחה שכזאת,״ טען אסי.

שנכללה בסרט בניגוד להסכמתה.
לא נעדרו נועה שיסל ובנה הקטן.
האבא צבי שיסל, נשאר בלונד
אנג׳לס והסתפק באשתו ובנו שייצגו
אותו.
זה היה מיפגש מרתק של כל
החבורה שעשתה רעש אדיר בשנות
ה־ 70 בישראל וסיפקה בלי הרף
סיפורים ורכילויות לעיתונות.
וכפי שאמרה אחת האורחות. :זה
קולנוע מה שנעשה כאן, וכיף לפגוש
את האנשים שהם נוסטלגיה ועדיין
בחדשות. כל מה שהיה צריך לעשות
הבימאי של אסקימו לימון זה
להעמיד את מצלמת הקולנוע שלו
ולצלם. לבטח היה יוצא סרט מרתק על
כל הגרושים והגרושות שחלקם נישאו
מחדש ויצרו צירופים חדשים וילדים
חדשים.
הילדים ישבו באולם האירועים של
החמאם, שם אורגנו למענם מיש־חקים,
שירה בציבור, תחרויות שאת
הפרסים שניתנו בהן חילקה ליזה
דינה עיריר
דומה לאמה כשתי טיפות״מים, אן עיר

דנה של עירית
בתמונה מימין נראית
מאיה, בתם של שלום
וליהי חנוך. עד היום הזה שר אביה של מאיה הקטנה,

מאיה הקטנה

שלום חנוך, את השיר ששמו מאיה שהוא כתב
לכבודה של בתו. מאיה היא כבר בת ארבע״עשרה,
מה שמלמד גם על גילו של השיר שלא נס ליחו.

רוידזון וכמובן הרבה ממתקים. כך יכל!—
ההורים שלהם לרכל ולשקוע בנוסטלגיה
בנחת.
ילדי שנות ה״ 50 כובדו בבשר גולש,
סלטים ופונץ׳ ,ובסוף הארוחה כדי
להמתיק את האירוע עוד יותר, הוצע להם

\ 1ח 1ח רותי דוידזון, היא א
\ 111111 חותו של בועז. רותי
הכינה לכל אם ובת זר״פרחים,
מזכרת ממסיבת הבת״מיצווה.
בינתיים מישפחת דוידזון עסוקה
בשחיה בבריכת מלון הילטון, בתל־אביב.
ועוד
השבוע הם חוזרים לבירת
הסרטים, לוס־אנג׳לס. שם הם יחשבו
על עוד משהו מקורי, כדי לאחד
מחדש את החבורה התל-אביבית
שלהם, במסיבה מרתקת כפי שערכו
פה לבתם, בתל־אביב.

ך ן 1| 11ל | נעמי, בתם של הציירת בתיה אפולו והסופר דן
! 1 7 1 .1 1 \ 1 1בן־אמוץ. נעמי היא בת ,15 מתגוררת יחד עם אמה
בקיבוץ. בתיה עובדת במיפעל לנעליים בקיבוץ ומציירת בזמנה הפנוי.

לשמאל: לביאה הון, אהרונה דיין, נורית גפן ועירית רזיאלי. בשורה האח רונה
מימין: תמרה יובל, בתיה ישראלי, טליה שפירא. וזאת שלא
רואים: ברוריה דוידזון. הנשים שהן בנות 40 בערך עדיין יפות ורעננות.
בעבר, להחליף זכרונות שחלקם
אינטימיים מאוד וכל זאת כשהחיך
נהנה מן המטעמים והראש שקט,
ביודעו שבאולם הסמור יושבים
הילדים של מסיבות־בת-מצוה ויוצרים
את הזכרונות של העתיד.
אולי בעוד 30 שנה יפגשו הילדים
של היום במסיבות יום־הולדת של
הילדים שלהם, ויזכרו בנוסטלגיה
במסיבת הבת־מיצווה של ליזה דוידזון.
וכמו כל מסיבה שנגמרת, כך גם
המסיבה של אחרי־הצהריים ביום שבת
בחמאם. היו קצת ויכוחים על הדרבי,
הרוב היה בעד הפועל, כולם רצו
שהאדומים ינצחו. וכשהשמש, בימה
של יפו התחילה לשקוע, הלכו כולם
הביתה לשמוע את תוצאות המישחק
המרתק של יום שבת.
בועז דוידזון עשה מסיבה לבתו
ליזה בת ה־ ,12 ואולי בכר יצר עוד
תסריט מקורי, על חבריו מעבר
ובהווה, בזאת אולי נוכל להיווכח
בבוא הזמן.

111יחלהה נועה, היא אשתו של צבי
| 1 4 | 7 1 1 717 117 שיסל. שיסל ירד לארצות-
הברית בעיקבותיו של בועז דוידזון. הוא גר כיום

בלוס-אנג׳לס. שיסל לא בא לארץ אלא נשאר בלוס־אנג׳לס,
אולם דאג לשלוח את אשתו נועה ואת בנם
הקטן, לחגוג בישראל את מסיבת הבת״מיצווה.

זם של עירית רזיאלי והזמר אושיק לוי.
אושיק התגרשו לפני שנים אחדות. דנה
ג אומרת :״אומרים שהיא דומה לאושיק״.

—מיבחר גדול של עוגיות: עוגת שוקולד,
עוגת־גבינה עם דובדבנים, עוגת־גבינה
עם תות, ועוגת קרם־שמנת.
קשה היה לסיים את המסיבה, שכן
4המיפגש היה כה מרתק. לא בכל פעם
1ניתנת להם הזדמנות להיפגש, להיזכר

בת־מיצווה

מימין: ברוריה האם, במרכז: כלת השימחה ליזה,
והבימאי בועז דוידזון, שהוא הבעל והאב. מימין:
עמליה דיין, בתם של אסי ואהרונה דיין, ממתיקה סוד עם אביה.

^ סתתיהן
ואלכסנדר
***ני ענקי המוסיקה הישראלית
* /עלו יחדיו על בימת מוסיאון
תל־אביב. המלחין הוותיק, שצמח
בשנות ה־ 40 סשד! (אלכסנדר)
ארגוב, והמוסיקאי הצעיר יותר,

מתי בססי.

השניים חברו יחדיו לערב
המוקדש כולו לשירים שהלחין סשה
ארגוב. את השירים מבצע מתי כספי.
ליד הפסנתר ישב סשה ארגוב וניגן
את מנגינות ומר המפוחית של נתן
אלתרמן, וידוי של אלכסנדר סן,

ך ן | ¥ך ך מימין: יונה עטרי, נ
111 מרכז: אילי גורליצקי.
השניים שיחקו יחד בשלמה המלך ושלמי הסנדלר.
וגם שירים חדשים של משוררים

צעירים כמו קובי לוריא, עמוס
אטינגר, יורם טהר־לב, אהוד
מנור ואחרים, חלק מהביצועים

סשה ארגוב לא זכר שהם שרו את השירים שלו.
משמאל: טוביה צפיר, שמשחק עם גורליצקי בהצגה
בעל בריבוע. צפיר הזמין מרק־כרוב עם שמנת.

חדשים וחלק מוכרים ואהובים.
נוסף לאיכויותיו כמוסיקאי גילה
מתי כספי גם איכויות קומיות.
המיפגש בין השניים היה קצר,

שבוע של בחירת חומר ועבודה בביתו
של ארגוב, משם עברו השניים לעבוד
בקיבוץ העוגן, במשך שבועיים והשבוע
הם יוצאים להקליט תקליט.

יום הולדת לשעת ערביים
^ 171111 המלחין סשה ארגוב והזמר מתי כספי. השניים ענדו על
11111י 11 | /התוכנית במשך פחות משלושה שבועות. ארגוב היה קצת
נבוך ממחיאות־הכפיים, וכספי המריץ אותו להדרנים נוספים. מיפגש
הדורות הוליד תוכנית מעניינת, שבה מתגלה כספי ממימד אחר.

האידיוטית חוגגת

^ אחת משעות הבוקר התקשרה ג׳ודי(מוזס) ניר,
^ לז׳אקלין ליכנשטיין, ודלזמינה אותה למסיבה— ,
הסיבה למסיבה — לבנה הקטן נמרוד, יצאו שתי
שיניים.
ז׳אקלין שבאותו רגע היתה עסוקה בצביעת שיער
ובעיצוב תיספורת אמרה לג׳ודי :״אתקשר איתך יותר
מאוחד.
״בינתיים, התקשרה ג׳ודי לכל החברות של ז׳אקלין,
והזמינה אותן לביתה כדי לחגוג את יום הולדתה של
הספרית שלהן ז׳אקלין. כולן הכינו את המתנות, והתייצבו

ן ״ ךייחוח הבדרנית והשחקנית, ציפי שביט, שהיא האידיוטית
1 1 1 / 1 1 1בהצגה, היא גם אם. היא נושאת על ידיה את בתה
תמר, שדומה יותר לאביה אבישי. ציפי תתחיל לככב בקרוב בקרקס.

ת ן /ן• הצגות של הצגת האדיוטית וזה הסוף.
11/1/ההצגה שבה מככבת הבדרנית־השחקנית
ציפי שביט נפרדת מהקהל, שכן ציפי הולכת להיות
דרדסית בקירקס שמגיע לישראל.
שאר השחקנים הולכים לעבוד בהצגות אחרות.
ביום שישי החליטו משתתפי ההצגה לחגוג את הורדת
ההצגה במסיבה בשמיים, הפאב שחלונותיו משקיפים
למרינה של תל־אביב.
השחקנים אכלו גבינות, שתו הרבה יין ושמעו מוסיקה
קיצבית, אך זו לא הרקידה אותם שכן הם היו עסוקים
בסיכום עבודתם המשותפת.

בשעה היעודה אצל ג׳ודי ובעלה, הלא הוא עמירם ניר.
ג׳ודי הכינה הרבה עוגות, ואמא מוזס אפילו שלחה
גפילטע״פיש. וכדי שהטקס יהיה מושלם קנתה ג׳ודי
עוגת יום־הולדת אמיתית, הכל חיכו לז׳אקלין. זו לא
שכחה את הטלפון מהבוקר, רצה וקנתה מתנה לנמרוד
הקטן, ומיהרה לחגוג את צאת שיניו.
כשנכנסה לביתה של ג׳ודי לא הבינה מדוע שורר שם
חושך ושקט אך תוך שניות אחדות גילתה שם את כל
חברותיה ואת שלושת ילדיה שפנינה רוזנבלום טרחה
להביאם, והבינה כי בעצם היא הסיבה למסיבה.
האווירה הנעימה לא נפגמה גם בעיקבות התקרית
שבמרכזה עמד אורי לוי, כאשר צלם העיתון חדשות
ניסה לצלמו .״אסרו עלינו להצטלם לעיתון החדש,
חדשות,״ אמר השחקן ,״מכיוון שאנחנו שייכים לאיגוד־השחקנים,
ואילו העיתון לא שייך לשום איגוד.
״אני מצטער״ ,אמר לוי לצלם הנבוך ,״זו פקודה
מישראל קיסר, אני מבקש לא לפרסם שום תמונה
שלנו. צלם העיתון החדש ניסה לשכנע את לוי, אבל,
השחקן שראה שהצלם מקבל את ההתבדחות ברצינות,
הוסיף :״מה זה משנה, שהגרפיקאים עוד יעשו לי פרצוף
אדום אצלכם, אז כך קיסר לא יכיר אותי.״

ציפי מנשה

במדינה משפט הרתעה -
רק ת1ן־ זמן סביר
;.אחרי ארבע שגים —
אין ערן למאסר־בפועל,״
קגע גית־המישם ט בעירעור

המחוקק קבע שתי עבירות למי
שמשקר בעדותו. אפשר להעמידו לדין
על עדות־שקר. עבירה חמורה שעונשה
חמש שנות־מאסר, ואו צריך להוכיח כי
אמנם שיקר הנאשם. אך כאשר אדם
מעיד פעם אחת עדות אחת ופעם אחרת
עדות שונה, אפשר להעמידו לדין על
עדויות סותרות, זוהי עבירה קלה יותר,
שעונשה רק שלוש שנות מאסר.
כאשר מעמידים אדם לדין על
העבירה של עדויות סותרות, עבודתה
של התביעה קלה ביותר. כל מה
שעליה לעשות הוא להציג בפני
בית־המישפט את שתי העדויות. על כן
נראה היה כי השופטים חיים בן־דרור,
מנחם אילן ומשה טלגם, לא היו
מרוצים שהערעור שהגיע אליהם
נמשך יותר מארבע שנים.
הנאשם, שאותו ייצג בערעור
עורו־הדין מנחם רובינשטיין, סיפר
בעדות במישטרה כי החזיק דולארים
מזוייפים עבור אדם אחר. כאשר הגיע
מועד המישפט, והוא הפך עד־תביעה
ראשי, חזר בו מעדותו, ואמר כי
הדולארים לא היו של אותו נאשם.
עדותו בבית־המישפט ניתנה
בפברואר ,1980 והוא הורשע בעבירה
של עדויות סותרות בפברואר .1984
הנאשם עירער על חומרת העונש,
והתובעת מרים רוזנטל ניסתה לשכנע
את בית־המישפט בערעור, כי כל
הנסיבות לקולא כבר נלקחו בחשבון
על־ידי שופט־השלום. אך נראה כי
השופטים לא השתכנעו. בפסק־דינם
אמרו השופטים כי ״בהרשעה ארבע
שנים בדיוק מיום ביצוע העבירה, אבד
סברו של ההליך כולו.״ המאסר בפועל
הוחלף למאסר על תנאי, והנאשם הלך
לביתו מרוצה.

שם לא כל־כר טוב
החשוד הציג עצמו
בשם אחר. אך התבדר
בי נם ארב בשב זה
מבוקש על־ידי המישמרה

^ זוג במושב האחורי של המכון
1נית היה ־עסוק בעצמו. הגבר הנשוי
ואהובמג הצעירה שמחו על ההזדמנות
לבלות לילה על צוק ליד חוף־הים של
נתניה, במכונית הבודדה. הם הופתעו
ונדהמו, כאשר לפתע נפתחה דלת
המכונית ושני גברים פרצו אליה.
השניים היו עטויים מסכות מגרבי־ניילון.
הזוג
המפוחד הצליח לראות כי אחד
השודדים החזיק בידו אקדח׳,וכי בחוץ,
ליד המכונית עמד אדם שלישי ושמר.
השודדים דרשו את הכסף והתכשיטים.
הם לקחו מהגבר את כספו, ארנקו
ושעונו וטבעת־זהב שהיתה על אצבעו.

הטביעה נמצא על השימשה האחורית
של הרכב והיתה ברורה ומלאה.
!התובעת קלרה רג׳יניאנו האשימה
אח השניים בשני מיקרי־השוד. הם
כפרו באשמה.

החונה, וחזרה לעבר הבניין שבו ארבו
השוטרים. מתוך הסובארו יצאו
שלושה גברים שהחלו רצים לכיוון
הרכב החונה על הצוק. אולם בטרם
הגיעו אל הצוק, עזבה המכונית
הבודדת את המקום. השלושה החלו
חוזרים למכוניתם בחניה של הבניין.
סניגורו של מסילתי, עורך־הדין
כאשר הבחינו השלושה בשוטרים הרון בן־שחר, טען כי טביעת־האצבע
נמלטו מהמקום. אחד מהם זוהה מיד על..מכוניתם של בני־הזוג לא באה
בידי אנשי המישטרה כאשר מסילתי. דווקז״ממיקרה השוד, אלא הוטבעה
הסובארו זוהתה על־ידי השוטרים על המכונית בעת שהזוג ישב בכיכר
כשייכת לחברה בבעלותו של-יעקב —מ5י*י והקשיב למוסיקה .״האיש לא
מלצר, שבה נוהג בדרך־כלל •בנו של נג׳י במכונית, כאשר ישבנו בכיכר. אני
בעל החברה, יהושע מלצר. אחרי פחדנית נורא ומסתכלת לכל הכיוונים,
מירדף נעצרו מסילתי ומלצר ליד ביתו והייתי מרגישה מייד אם מישהו היה
נוגע באוטו. בכלל, הסובארו היא כמו
נייר ומרגישים כל נגיעה׳ ,העידה רות
מור, לדעתה, היתה זו טביעת אצבעו
של אחד השודדים.
השופטת ויקטוריה אוסטרוכסקי־כהן
קבלה את גירסת התביעה, כי אין
ספק שמסילתי הוא אחד השודדים של
הזוג מור, לעומת זאת, מאחר שלא היו
שודדים בגרב 1

מהבחורה נטלו צמיד זהב. אז הוציאו
את מפתחות המכונית וזרקו אותם. הם
דרשו מבני הזוג להישאר במכונית עוד
עשר דקות, אחרת יהרגו אותם. הזוג
הרועד ראה את השודדים הולכים
לכיוון צפון.
הזוג עצר בכיכר־המרכזית, ושמע
מוסיקה שניגנה תיזמורת בכיכר. הם
שתו משקה קל ואז נסעו לעבר הצוק
המבודד, פרשו את שמיכותיהם על
המושב והלכו לישון. הם התעוררו
מחבטות במכונית. בחושך מסביב לא
הצליחו בתחילה להבין מה קורה
וכאשר התבקשו לפתוח את הדלת עשו
זאת. באור שנדלק ראו שני אנשים
רעולי־פנים שנופפו אקדח אל מול
פניהם. אחד מהשודדים החל מכה את
הגבר ודרש ממנו כסף וזהב. השודדים
חיטטו במכונית ולקחו מצלמה,
טרנזיסטור, ארנק־כסף ושרשרת־זהב.
בני־הזוג המבוהלים ראו אותם לוקחים
את מפתחות הרכב וזורקים אותם לתוך
החשיכה. השודדים איימו, כי אם יעזבו
השניים את המכונית לפני תום חמש
דקות יהרגו אותם. שני השודדים
הצטרפו אל שלישי שעמד בחוץ
והסתלקו לכיוון צפון.

כאשר נעצר מכתבי שם־טוב בתחנה
המרכזית בתל־אביב, בנסיבות מחשי־רות,
הוא לא רצה למסור את שמו
האמיתי. היו לו סיבות טובות לחשוב,
כי אם יגלה את שמו, ייעצר ויילקח
לתחנת־המישטרה, על כן המציא שם
אחר, שנראה לו באותו רגע טהור
למהדרין .״שמי דני רביבו,״ אמר
לשוטר.
אולם השוטר לא רצה לוותר כל־כך
בקלות. הוא ביקש משם־טוב לחכות,
התקשר למסוף המישטרה, ומצא כי דני
רביבו מבוקש במישטרה.
יד חדש. השוטר ושם־טוב רביבו
הגיעו לתחנת־המישטרה, כדי לברר
על מה מבוקש רביבו. בעוד גלגלי
המחשב מסתובבים, נכנס לתחנה שוטר
המכיר את החשוד מקודם. הוא הביט בו
רגע ואמר :״זה שם־טוב מכתבי, ולא
רביבו״. סיפור צחוק הגורל היה, כי באותו רגע
ממש פלט המחשב את התשובה, כי ספורטיבי החשד נגד רביבו בוטל, והוא אינו
מבוקש יותר על־ידי המישטרה. אבל
ך* מישטרה התייחסה ברצינות
זהותו האמיתית של שם־טוב הזכירה
1ולפרשה. על מכוניתם של הזוג מור
לשוטרים, כי הוא נעלם אחרי ששוחרר
נמצאו טביעות־אצבע שנאספו על־ידי
בערבות ולא חזר להמשך המישפט.
המישטרה. הוחלט לערוך מארב
מאחר שתלוי נגדו מאסר על־תנאי,
מישטרתי ליד־הצוק. מספר רב של
וכמה עבירות על פריצות, הוחזר
שוטרים צויידו במכשירים לראי
שם־טוב למעצר.
בליילה: והם הוצבו ליד הבית האחרון
בימים אלה נידון שם־טוב לתקופת
ברחוב ז׳בוטינסקי היורד אל הים.
מאסר. על האשמות המקוריות, שמהן
השוטרים לא נאלצו לחכות זמן רב.
ניסה להתחמק, על כך נוספו העבירות
.על הצוק עמדה מכונית בודדת ובה
של התחזות לרביבו, והכשלת שוטר
התעלס זוג״נאהבים. בשעה אחת אחרי
במילוי תפקידו. סניגורו של שם־טוב,
חצות הגיעה אל הצוק מכונית סובארו
עירך־הר ץ ששי גז, יצרף את כל
צהובה. במכונית ישבו שלושה גברים.
התיקים שהיו תלויים נגד לקוחו, כדי
המכונית התקרבה באיטיות אל זו
שיוכל להתחיל דף חדש.

של בעל הסובארו.
בחקירה סיפרו השניים סיפור
ספורטיבי. הם אמרו כי בילו את הערב
במקומות בילוי שונים, והחליטו לרדת
לשפת־הים, כיוון ששם יש מיסעדות
הפתוחות עד שעה מאוחרת. בדרך עלה
על דעתם לעסוק בספורט, הם החנו את
המכונית והחלו בריצה לילית. המסלול
שבחרו לריצה היה מסלול צוקים חדים
וחלולים מעל לתהום. מסלול שלא
נראה מתאים לריצה ספורטיבית.
אחת מטביעות־האצבע שנמצאו
בבירור על מכוניתם של בני״הזוג מור
תאמה את טביעת אצבעו של מסילתי.

ראיות לגבי שוד הזוג השני, זוכה
מסילתי משוד זה.
נגד הנאשם השני, יהושע מלצר,
היתה בידי התביעה עדותו של הגבר
הנשוי שנשדד יחד עם נערתו. אחרי
מעצרם של השניים הוזמן הגבר לראות
אם יוכל לזהותם. מאחר שהשודדים
עטו של פניהם גרבי־ניילון, לא היה
טעם לעשות מיסדר זיהוי רגיל, מפני
שהנשדד מעולם לא ראה את פניהם.
הוא ראה במהלך השוד את מיבנה
הראש של השניים ואת זווית התנוחה
שבה משכו מעליו את ארנק־הכסף. על
כן החליטה המישטרה לעשות מסדר

מקום הפשע: הצוק ליד נתניה
״הסובארו הי א כמו נייר...־

זיהוי במסיכות מגרבי־ניילון. מיסדר
כזה לא נערך מעולם.
הגרב משנה את הפגים
*לץ ורה של גברים צעירים הועמדו
^\£לפני העד המזהה, כשהם עטויים
גרבי־ניילון. הוא עבר על פניהם כמה
פעמים, ביקש מהם להתכופף מעט,
הציץ בהם מהפרופיל ואז ניגש אל
האדם שעמד במקום הרביעי בשורה
ואמר :״זה האיש שאיים עלי עם
האקדח. הוא אמר לי לכבות את
האורות, נכנס מצד שמאל שלי עם גרב י
על הראש ״.האדם שאותו זיהה העד ;
היה יהושע מלצר, בנו של בעל חברת
הרכב, בעלת הסובארו הצהובה.
כאשר הוסרו הגרביים מפניהם של |
המשתתפים במיסדר־הזיהוי הביט בהם 1
העד ואמר :״בלי גרביים זה קשה, כי הם
היו בגרביים״.
בבית־המישפט הסביר העד כיצד

יכול היה לזהות ארם שראה אותו רק
בכיסוי גרב .״השיחזור הוא בעיקר לפי
צורת הראש. את פני בעל האקדח אינני
זוכר. אחרי־מסדר־הזיהוי היתה לי
הפתעה שאלה הפנים ...הופתעתי מזה
ששמתי עליו את הידיים ...והופתעתי
מכל הזיהוי. ההבדל בין ראש עם גרב
וראש בלי גרם זה הגרב. עם גרב
הולכים על הרגליים. לא על הראש.
הגרב משנה את הפנים״.
אבל הוא היה משוכנע כי זיהה את
האיש הנכון, האיש ששדד אותו ואיים
עליו באקדח. למרות הזיהוי, טען
הסניגור, יהודה ויינשטיין, כי מלצר
אינו השודד.
בפני השן ופטת עמדה בעיה
חדשנית, האם אפשר לסמוך על
מיסדו״זיהוי כזה ולהרשיע ארם בשור
על פיו.״ שני באי־כוח הצדדים
מסכימים, כי לא קיים תקדים המתייחס
למיסדר־זיהוי של אנשים שתווי פניהם
עוותו על־ידי כיסוי. לדעתי, נעשה כאן
ניסיון לגיטימי של החוקרים להתקדם
בעבודתם ...אולם אין בידי ראיות
המצביעות על הנאשם כעל אחד
השודדים. יש רק חשדות. הוא נעצר
בשעות הלילה בנסיבות מחשידות,
סמוך למקום השוד. הוא זוהה על־ידי
העד במיסדר־זיהוי מסיכות, אבל
לדעתי, כל זה מביא רק למסקנה כי
הנאשם דומה לאחד השודדים ותו לא.״
יהשע מלצר זוכה מאשמה,

אילנה אלון

דהאמץ
כשהם קוראים את רחל המרחלת הם בל הזמן מתלוננים. זה לא
ייתכן שככה יתנהג עם ישראל, הם אומרים. שירד לשפל המדרגה.
כל״כך הרבה בגידות, כל-כך הרבה רמאויות, ושחיתויות ואירועים
בעלי טעם רע. בכל עם אחר -מילא. אבל אצלנו! בעם סגולה! עם

הספר! עם התנ״ן! לא ייתכן!
הלכנו לבדוק איד זה התחיל. חזרנו כמה שנים אחורנית, בדיוק
למקום ששם נקבע שאנחנו לא ככל הגויים. קראנו. לא האמנו. שוב
קראנו ושוב לא האמנו. מה הפלא, איך אנחנו ניראים היום אם
ההתחלה שלנו היתה כמו שהיתה. ככה מתחיל עם את חייו! ועל
זה הוא כותב את התנ״ד שלו, שאחר־כן מתורגם למאות שפות
ונלמד בבתי הספר״ברחבי העולם, כאילו הוא תורה מסיני!
מפאת קדושת חג־הפורים לא הבאנו כאן שום ידיעות על מגילת
אסתר שהיא מן המביישות שבתולדותינו. הכל פריצות וטומאה
ושחיתות ובגידות. אז נעזוב את מגילת אסתר. בואו ונראה לבם
את קורות עצמנו בהתהוותו. ושתשמע גברת תעסה״גלזר ותסמיק.

דניאלה שמי

ע\ום
הרצל

בר ..בר ..בר ..צילצל הטלפון.
.הלו,״ אני אומרת.
.שלום, זו רחל המרחלת?״

.תשמעי, יש לי סיפור בשבילך!״
.נשמע, נשמע.״
״את זוכרת את יהודה מספר בראשית, פרק
ל״ז ל״ח?״
״בטח זוכרת.״
״אז את יודעת שהיו לו שלושה בנים, ער,
אונן ושלה? הבכור ער התחתן לפני כמה שנים
עם בחורה בשם תמר, בחתונה מפוארת מאד
במלון קרלטון־כנען.״
.מי היה בחתונה?״
״בחייך י, מי לא היה? כל גדולי־המדינה היו שם!

משה רבנו, אברהם אבינו, דויד המלך,
הנביא ירמיהו, ד״ר יוסף בורג, ירובעל
ואחאב ושאול, שבא עם בעלת־האוב, שלבשה
בגד מפוצץ של לולה בר, ויעקב אבינו
ויצחק וירוחם משל. בקיצור, כולם היו שם.״

אתם זוכרים בכלל איך הגענו לאיזור הזה?
הרצל, אתם חושבים? אה־פייג.
הרצל רצה לשלוח אותנו לאוגנדה.
אם אתם דווקא רוצים להאשים מישהו, אז
תרעו לכם שהכתובת שלכם זה רחוב יהושע
בן־נון (זה מה שנשאר היום מהאיש) .ההוא עם
הרעיונות הגאוניים שלו לקח את האטלס, ריפרף
בו קלות, פרים, לונדון, ניו־יורק, רומא, יריחו,
וטרח! עצר על יריחו. זה מה שהוא החליט. אבל
האיש היה רק טיפש ולא אידיוט, והוא ידע
שביריחו יש מימשל צבאי ישראלי, ולא כראי
להסתבך איתו. החליט לשלוח שני חבר׳ה
מהמדור המרכזי, בשביל לבדוק את המצב.
יצאו שני הבלשים, לבושים אזרחית, ומתוך
ניסיון ידעו שבהלשנות הזונות הכי טובות. אז
הלכו ישר לרחוב־הירקון של יריחו, ופגשו את
רחב. עשו מה שעשו. שילמו כמה ששילמו
והתחילו לתחקר אותה. עד היום לא ברור מה

שני הבלשים של בן־נון
עשו מה שעשו, שילמו כמה ששילמו
ידעה רחב על תנועות הצבא בתוך העיר, ומה
סיפרה להם. אבל ידוע לכולם שהיא לא הסגירה
את שני החברה לשילטונות.

אחרי שבוע פלש צבאו של רחוב יהושע בן־נון
וכבש את יריחו בסערה. ככה הגענו לאזור הזה.
בגלל טיפש אחד, זונה אחת והמדור המרכזי.

לא עקר ישראל

הזדמנתי השבוע לחגיגת בר־המיצווה של בנה
של אישיות חשובה מאוד בחיינו
הפוליטיים.
כל השמנא והסלתא של הארץ הרעבה היתה
שם. הגן קושט בבלונים צבעוניים,
ותמונות־פורטרט של מנהיגינו. החומוסים
והטחינות נשפכו שם כמו שמפניה, וההמון חגג
בשירה ובריקודים עד אור הבוקר.
בגלל הביזבוז הנוראי שהיה שם, דווקא בשנה
כל־כך רזה, ביקש ממני בעל־השימחה שלא
לכתוב את שמו, ובמיוחד, לאור העובדה שיש
אצלם במישפחה עכשיו בדיוק סיפור של
גילוי־עריות.
לא אזכיר את שמו של האיש, לפי בקשתו.
אבל אגיד לכם מי הן נשותיו. ובכן, מיכל

ואחינרעם ואביגיל ומעכה וחגית ואביטל
ועגלה ובת־שו־ע ובת־שבע. את שמות

הפילגשים לא הצלחתי לקלוט, כי הכל זה שמות
מהתנ׳׳ך. דרך־אגב, היו שם כמה מילדיו. הצלחתי
לזהות רק את שמוע, שובב, נתן, שלמה,

אלישוע, אלפלט, נגה, נסג, יסיע,
אלישמע, בעלידע, אליפלט, דניאל,
אדוניה, שפטיה, יתרעם, אמנון, תמר
ואבשלום( .לשלישיה האחרונה אקדיש קטע
במדורי הבא, כי יש להם סיפור מהסרטים).
רמז: לא מדובר בחתונת הקניידלך בהילטון.
זו אישיות אחרת לגמרי. נחשתם?

לא רוצה לשמוע עוד שום תלונות על הדור
הזה. דור של צדיקים אנחנו. אפילו לא איכפת לי
שתגידו את זה בשמי למרים תעסה־גאר.
אני לא רוצה לחשוב בכלל מה היא ודתה אומרת
אם היתה חיה אז. ממש פוי.
הנה, קחו למשל את ראובן, בנם בכורם של
יעקב ולאה. והוא היה דווקא הסימפטי שבין
הבנים. הוא היחידי שלא רצה למכור את יוסך*
למצריים. זוכרים אותו?

בת-שבע
שמוע, שובב, שלמה, שפטיה

סיפורפשוגו
על תמר
אשת ער

ייי *

.טוב, זמן קצר אחרי החתונה נהיה לפתע ער
רע בעיני ה׳ ,והדתיים דאגו לחסל אותו. נשארה
האלמנה תמר, חתיכה חטובה, שחורת־שיער
וחושנית. יושבת ובוכה. ריחם עליה יהורה ושלח
אליה את בנו השני, אונן, לעשות לה דברים גסים.
אונן, שממש לא סבל ילדים ולא רצה שיהיו לו,
עשה לה דברים, אבל נורא נזהר ואחר־כך, כמו כל
החבר׳ה, הסתלק ממנה. היה אמנם האח השלישי,
שלה, אבל הוא עוד היה קטין, ולא רצה צרות עם
המישטרה. אז תמר האלמנה ישבה וחיכתה עד
ששלה יגדל. וחיכתה וחיכתה וחיכתה.״
.נו, וזה סוף הסיפור?״
״בחייך, בשביל זה הייתי מטלפן לך?״
״אז תגיד, תכלס, מה קרה?״
.בקיצור, יום אחד יושבת לה תמר בפתח
הפנטהאוז שלה, לבושה חצאית רחבה של
גידעון אובחון, ומחום היום ביצבצו אגלי־זעה
על מצחה. הרימה תמר את החצאית כדי לנגב את
הזעה מעל מיצחה, ובדיוק ברגע הזה מי עובר שם
אם לא יהודה, אבי בעלה המת. יהודה רואה בחורה
שפניה מכוסות וחלקים אחרים לא כל־כך, ומייד,
בגלל קירבת הפנטהאוז לתל־ברוך, הוא חושב
אותה לאחת הנערות העובדות. פינקס־צ׳קים לא
היה לו, אז הוא הבטיח לשלוח לה איזה גדי במקום
כסף. תמר הסכימה. ויעש יהודה וילך. בלי לדעת
שממש ברגע זה הוא עשה לעצמו זוג־ילדים. לא
אלאה אותך בפרטים קטנים, ורק אגיד לך
שהשבוע נולדו במזל טוב התאומים זרח ופרץ.
לימים אולי אחד מהם יהיה שר״הדתות והשני
אולי יהיה מנהיג פועלים בנמל אשדוד. נחכה
ונראה.״

מונוע
כל השנים חשבתי שהוא בחור הגון ומוכשר
וחתיך. פיתאום התועבה הזאת. שוב פעם פוי! זה
נכון שילד שגדל בבית של אבא אחד (יעקב),
שתי אמהות (רחל ולאה) ושתי פילגשים —
!זילפה ום ילהה< יש לו כל הסיבות להיות קצת
מופרע. נכון שמופרע היום זה לא סחורה, אבל
מופרע ככה זה כבר ממש מוגזם.
פיתאום מישהו מספר לי שאחרי שרחל, אשת
אביו. ילדה את בוה מי מיי ומתה בלידה. ויזיל
מיודענו ראובן את אבלו הכבד של אביו יעקב,
ובמקום לבוא ולשבת שיבעה ליד האבא ולנסות
לנחם אותו ולתת לו סוכריות כאלה עם שקדים,
שתמיד נותנים ב״שיבעה״ ,הלך ראובן לחדר
אחר, תפס את בילהה, פילגש אביו, ועשה לה
דברים גסים מאוד.
תגידו, לא בושה? בחור מהתנ״ך! והיום
מלמדים את זה בבתי־הספר!

אצלה סתם
בחצר רכילות
אוף מיר געזוגט, תנאים כמו שהיו לאדם
וחווה בגו־עדן!
הסתובבו להם כל היום בגן המשגע, מוקפים
בעצי־נוי ובעצי־פרי. בתוך הגן נחל ופלגי מים
זכים. יושבים להם אדם וחווה על ספסלי־שיש,
שותים שמפניה מגביעי־בדולח, אוכלים לקרדה
עם בצל ואפרסמונים ופטל, מתעלסים בתוך
ערסלי־משי תוצרת הונג־קונג.
שום דאגות לא היו להם. בנקאיות הם במילא
לא קנו, חובות לא היו להם, המשכנתא כבר
שולמה וקצת פת״ם שהיה בבנק צמח כמו
עשב־פרא.
ככה הם חיו להם בהרגשה שאין איש בעולם
מלבדם. הכל הוא נתן להם, האדון ה׳ ורק בקשה

הכי מצחיק זה שאני הרחל המרחלת הכי טובה
בעולם, בעצם שונאת רכילות.
למה? נו, תשאלו כבר.
למה שרכילות זה לא תמיד נכון, והרבה
פעמים מלכלכים את הבן־אדם מבלי לבדוק
קודם.
הנה, למשל, קחו את המיקרה של דויד
ויהונתן. מה, כבר לא קראתי עליהם? מה, כבר
לא סיפרו לי? אמרו שרואים אותם ערב־ערב בבר
הזה של ההומואים^ שותים תקילה. ולא סתם
יושבים. מחובקים הם יושבים. ולא סתם
מחובקים, אלא שרים. ומה הם שרים? את
״תחזקנה,״ כמובן. ולמה ״תחזקנה״ דווקא? ביגלל
השורה הזאת שאומרת ״אל תיפול רוחכם, עליזים
מתרוממים.״
אני ממש לא האמנתי. שני אלה? השתגעתי
מזה ותיכף הלכתי לבדוק אצל שמואל א׳ .ומה
מסתבר? לא דובים ולא יער. יום אחד הכיר דויד
את יהונתן ולהיפך, והם מצאו חן אחד בעיני
השני, עכשיו הפסקה.
באותו זמן יצאו שאול ודויד למילואים
בלבנון. הרסו את התשתית, הרחיקו את
הקטיושות מגבולנו, הרגו בהם, סילקו אותם
לתוניס והביאו את הניצחון הביתה. כשחזרו לקו
הירוק חיכו להם היפהפיות המקומיות ופרצו
בשירה אדירה של השיר הידוע ״היכה שאול
באלפיו ודוד ברבבותיו.״ שאול קיבל קריזה לא
נורמלית, והחליט להוציא חוזה על הבחור דויד.
.ואז, לאורך הרבה מאוד זמן, הולך יהונתן לפני
דויד ומציל אותו מחיצי־השינאה של אביו
שאול, ומפרק לו את המוקשים לפני הרגליים.
ואחרי כל זה, אחרי שיהונתן הציל את דויד
הרבה מאוד פעמים, שהוא לא יספיד אותו במילים
״נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך אלי מאהבת
נשים״?
מה, הם הומואים בגלל זה? למה? לגברים אין
רגש? אין נשמה? גברים לא יודעים להכיר טובה
לחבר?
מהיום אני לא מאמינה יותר לשום רכילות. רק
זו שבמדור שלי. כי אני בודקת כל דבר.
שד ועדת חקירה
ביס אדיר
אחת היתה לו, שלא יגעו בעץ־הדעת, יעני, שלא
יהיו פתאום יותר חכמים ממנו.
אבל הגברת חווה רצתה דווקא מעץ־הדעת.
מתה על עץ־הדעת. השתגעה עליו. ויום אחד, איר
שאלוהים היה עסוק בהטיית איזה מטוס אל־על,
שלא יטוס מעל להר־הבית, רצה חווה מהר מהר
לעץ, קטפה תפוח ותקעה ביס אדיר.
אבל השנה היתה ,1984 ועינו של האח הגדול
היתה פקוחה. כך תם סיפור גן־עדן, הליכוד עלה
לשילטון והארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך על
פני־תבל.

אני ממש משתגעת מהשיטות של המשטרה.
איך אפשר דבר כזה? איפה הרחמנות היהודית?
טוב, נכון שאסור לקחת שלל ולשים אותו.
בכיס הפרטי, כי הכל הולך לימ״חים. אבל הצבא
שלנו זה צבא העם, והעם, כידוע, כל הזמן במצב!
כלכלי קשה. הבורסה נפלה, תוספת־יוקר נותנים
רק פעם בשלושה חודשים, הוטל מס על קיצבות!
הילדים. קשה! אז הוא לקח איזה 200 שקל ואיזה
אדרת (יעני, ז׳קטו, הבחור המיסכן הזה עכן
בן־כרמי. מה הוא היחידי?
הייתי מבינה שיתפסו אותו וישפטו אותו
ויגידו לו להחזיר, את הכסף, כמו שאמרו
ליהושע בן־ציון, שלקח יותר מ־ 200 שקל. זה
הייתי מבינה. אבל לאסוף את כל מישפחתו, את

שאול ודויד
שירת היפהפיות המקומיות

ממ ש סדו ם ועמורה

שבוע־תועבה עשיתם לי השבוע. כל סיפור
יותר מלוכלך מהשני. מה קרה לאנשים בארץ
בניו ואת בנותיו ואת שורו ואת חמורו ואת צאנו
ואת אוהלו ואת כל אשר לו, לשים אותם באיזה
עמק ולהגיד לכל האספסוף ״עליהום! תרגמו
אותם באבנים, ותישרפו אותם ואחר־כך תסקלו
אותם זה אני לא מבינה. איזו זוועה! איפה הם
למדו את השיטות האלה? יהודים שקוראים כל
לילה בתורה, ככה עושים?
אני מציעה שמיד אחרי שוועדת
רצח־ארלוזורוב תגמור את חקירתה, תוקם ועדת־חקירה
על רצח מישפחת עכן בן־כרמי. אני
יודעת שזה קצת מאוחר. אז מה?

על הדבש ועל העוקץ
איזו אר׳ו! כל החיים מילחמות. קצת עם1
השכנים וקצת מילחמות יו״ד ביו״ד. מה שנקרא
פעם ״והיתה חרב איש ברעהו מהומה גדולה
מאוד״.
נו, ומה עושים מנהיגינו? אחרי שעשו כבר 30
ועדות־חקירה, שכל אחת מהן הושמצה יותר
מהשניה, הם מחליטים לאסוף את העם בכיכר
שמואל א׳ ,פינת פרק י״ד, ולהגיד להם ״ארור
האיש אשר יאכל לחם עד הערב׳ ,יעני, עוד
יום־דיאטה המוני, שכל הכנסותיו מוקדשות
לקרן לב׳י, זה הכל בשביל שאלוהים ישים לב
למיסכנים וירחם עליהם קצת, ויסדר להם איזה

ניצחונצ׳יק קטן במילחמות שלהם.
אבל אלוהים נמאס לו מכל השטויות של
נבחרינו, והוא מסדר שדווקא יהונתן, הבן של
ח״כ שאול, ירביץ איזה מנת־דבש בשביל
שיהיה לו מתוק בפה. אחר־כך הוא טען שהוא לא
שמע על החוק החדש בעניין לא לאכול, אבל
כידוע אי־ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש.
ברור לכם שאם זה לא היה בנו של ח׳כ ידוע,
אלא סתם בחור תל־אביבי פשוט, הוא כבר היה
חוטף חמש שנים בפנים, ועוד שנתיים על־תנאי.
אבל בדשל בך אדם חשוב, ועוד ממיפלגה דתית
שמחזיקה את המדינה בביצים, תמיד ייצא נקי
מהעסק. זה פיית אני שואלת אתכם. זה פיית

הזאת?
בורסה לא מספיק להם? קאזינו לא טוב להם?
מיסעדות סיניות ויפאניות, ודיסקוטקים?
כלום. רק סקס מעניין את הבחורות של היום.
אני ממש לא האמנתי שהמצב בשוק הגברים
כל־כך גרוע, ששתי החתיכות לבית לוט
תעשינה את זה.

לוט וגנו ת
פינה־קולדה במערה

בן־כרמי
איפה הם למדו את השיטות האלה?

בראיון עיתונאי שנתנה הבת הבכירה לפני
כמה שנים לכתבתנו, היא אמנם אמרה שאם עד
גיל 30 היא לא מתחתנת, היא לא תוותר על ילד
ותעשה אותו עם מי שבא. אבל לא תארתי לעצמי
בחלומות־הזוועה שלי שהיא תתפוס את אביה
מולידה במערה בהר, תשקה אותו פינה קולרה
ותשכב איתו.
עוד לא נרגעתי מהסיפור הזה, והנה אני
שומעת שגם הבת הקטנה לא יכלה להתאפק
ועשתה אותו דבר.
האם לסדום היינו, לעמורה דמינו?

טרוצקי

טופוגרפיה של שקיעה לאומית להאכיל אמת
ריילי מול ולאדימיר לנין וליאון
את אהרון מגד
הביצות שבעמק -או לא? *
האימה הגדולה והירח

מקור
אודיסיאה ישראלית
הסיפורת הישראלית, ברובה המכריע, מחוברת
עדיין בחבל־הטבור שלה לסיפורת היהודית
המיזרח־אירופית. התוצאה ניכרת ביצירותיהם
של סופרים נוסח עמום עוז, א.ב. יהושוע,

יצחק אורסז, יורם קניוק, בנימין תמוז,
יעקוב שבתאי המנוח ועוד רבים אחרים.
אי־יכולת זו להינתק הופכת את המוצר הסיפרותי
הסופי לסיפורת המנותקת בעצם לשונה וחווייתה
מהאמת הישראלית.
מעט מאוד סופרים ישראליים הצליחו להתמודד
עם ייחודיה של הלשון העברית־ישראלית,
ולהפכה ללשון ספרותית עברית ייחודית,
אין פלא בכך. שיטפון המילים של סופרי דור
תש״ח (האחים מגד, האחים שחם, משה

שמיר, שלמה ניצן, יגאל מוסינזון, חנוך
ברטוב ועוד רבים אחרים) ,הפך מסה מילולית
דביקה ובלתי־קריאה לקורא של שנות ה־.80
צחוק הגורל הוא, שדווקא סיפוריו של עמוס
קינן, שנכתבו בסוף שנות ה־ 40 וראשית ה־,50
הם מן השרידים הקריאים המעטים של סיפרות
בני־דורו.
בימים אלה ראה אור רומן נוסף מאת עמוס
קינן, תחת הכותרת הדרך לעין חרוד* ,רומן
הממשיך את תווי הלשון, הסיפור, החוויה
והיהודיות הישראליים של כתיבתו, מאז ביכורי
כתיבתו.
הדרך לעין חרוד הוא פרק נוסף באודיסיאה
הישראלית, העוברת כחוט השני ביצירותיו של
ר ) עמוס קינן הדרך לעין חמד; הוצאת עם
עובד; 120 עמודים(כריכה רכה).

קינן. האודיסיאה הזאת, המתחילה באכזבת לוחמי
תש״ח ומעניקה להם ממד ניהיליסטי אמין,
נמשכת בבריחתם לנכר(בתחנה) בחיפוש הדרך
העולמי שלהם, ובחזרה המובסת לארץ־ישראל,
לחברים מספרים על ישו, מחזה, שהוא גלריית
השאלות החשובות ביותר. בפרק מפלתו של דור
תש״ח, שהיא מפלת עתידה של ישראל.
קודם לפרוץ מילחמת־יום־הכיפורים, כתב
עמוס קינן, את סיפרו שואה ,2ספר, שכמו ניבא
את ראשית מעגל המפלות המטורפות של ישראל
ושקיעתה, כאשר פרק הפלצות המחריד ביותר
ברומן זה, היה חזון שקיעתה של תל־אביב, העיר
שהיתה סימלו של היהודי החדש בארצו.
עכשיו 10 ,שנים אחרי שואה ,2פורס קינן
בפני הסיפורת הישראלית, את הדרך לעין חרוד,
שהוא הביטוי הסיפרותי הראשוני (בינתיים)
לדרך־המוצא האחרונה של ישראל, דרך ההגעה
להבנה ולמסקנה, שארץ־ישראל היא ארצם של
שני עמים, ותולדותיה, הם תולדות שני העמים
הנ׳׳ל בארץ.
קינן מצליח בהדרך לעין חרוד להביא את
בשורתו בכלים סיפרותיים מרתקים, באמצעות
מתח מתמיד של מותחן, הכולל גם רצח, שאסור
לגלות עליו דבר לקורא, שהרי הנאתו עשויה
להיפגם.
הדרך לעין חרוד, הוא המשך לפריצת־הדרך
של עמוס קינן, היוצרת את הז׳אנר הייחודי של
הסיפורת הישראלית החדשה. לשונו העניינית
של קינן, מיבנה המישפטים הקצר ותוכן העלילה
המרתקת, מייחדים את הדרך לעין חרוד מכלל
הסיפרות הישראלית. הגיבור — המספר של קינן
קשור בטבורו למחמוד הפלסיני כאשר הם
עורכים יחדיו את הפרק האחרון באודיסיאה
הישראלית, ההופכת למיפוי הטופוגרפי של
השקיעה הלאומית היהודית הייחודית
בארץ־ישראל(השלמה, או החסרה).
מעבר לעוצמות־המתח הטמונות בסיפרו של
קינן, מצטיין הספר בעומק אידיאולוגי הנדיר
כל־כך בסיפורת הישראלית האמיתית והאמינה.
אני נזכר, בדברים שאמר קינן, לפני שנים.

באזכרה לפסל יצחק דנציגר: ארץ־ישראל
השלימה, אינה שייכת לימין — ארץ־ישראל
השלימה היא כולנו, כל אלה שברור להם, שכל
תולדות ביברת הקרקע, ששמה ארץ־ישראל הם
תולדותיה, קרי: ישראלים ופלסטינים.
הדרך לעין חרוד, שמיבנהו פשוט למדי,
נפתח במספר, בתל־אביב, אחרי הפיכה

שניהם מנהלים את דרך ההרפתקות שלהם לעבר
עין־חרוד, כאשר צודל רודף אחריהם.
חוויית הדרך לעין חרוד, היא אחת מהחוויות
הסיפרותיות הנדירות ויוצאות־הדופן של
הסיפורת הישראלית, שרובה רחוק מלהיות
חוויית־אמת מרתקת לקורא. הדרך לעין חרוד,
היא אודיסיאה ישראלית, המקיפה את כל תולדות
הארץ הזאת, בעט אמן מעמיק. בסיפרו מבצר
קינן, את מעמדו בפיסגת הסיפורת הישראלית,
כשהוא מעניק לקורא הלם חווייתי.
ספר מומלץ ביותר לקריאה.
הערה אחרונה לקורא — הדרך לעין חתד,
אינו מאותם ספרים, שאתה מסיים קריאתם בפעם
אחת. הקריאה הראשונה היא לפיתרון
סיפור־המתח, הקריאה השניה לפיתרון הסיפור
האידיאולוגי (ישראלי־פלסטיני) והקריאה
השלישית, להבנת התהום הלשונית, שבין קינן
ובין שאר מחברי הסיפורת הישראלית, נכון
לעכשיו.

הסיפרותיות

ועודפי

הפמריוטיזמים התלולים של אהרון מגד,
הירבה מדור זה לספר.
באחרונה הצטרף אהרון מגד עצמו. לניסיון
לאמת את כל הטענות שהעלה כנגדו נמר של
גייר. הכל החל, כאשר המבקר הסיפרותי בני
צי ס ד פירסם סקירה קצרה על סיפרו של
עסקדהסיפרות שמאי גולן, רשימה שבה
זיווג את גולן. עם הנימה האופיינית של כתיבת
מגד.
וכך כתב ציפר: שכל אותם מרכיביס
ביטהוניסטיגו, שכל מסמרי תרו שקועים
בהם עד צוואר; התלהבות מההווי הצבאי,
הקונפליקט הפנימי של בן הגולה הנעשה חייל
עברי, התאווה הלא־־נלאית למין...
בזאת לא הסתיים הציפרור של מגד. למרות
ניסיונו העיתונאי, הוא החליט לכתת לעצמו
בור, ועשה זאת. במיסגרת תגובה. שם בשיטת
ה־א־ב־ג, של יטימעון פרם, ניסה להפריך את
ציפרורו של ציפר.
אלא שבני ציפר צירף למיכתבו של מגד
כמה הערות. שהעמידו את מגד עירום ועריה,
הערות מזלזלות, הנפתחות באהרון מגד
סבור. מן הסתם, שהבריות לא יטריחו עצמם
לעץ בכתביו ולבדוק את אמיתות טענותיו...
ואכן. ציפר ראוי לצל״ש, על העוז שהפגין,
כאשר הטריח עצמו לקתא כמה מיצירותיו
העתיקות של מגד, שנשכחו, תוף שהוא מביא

לקורא, מעט מהמיליטריזמיס המרצפים את
הסיפורת של מגד.
אחד המיליטריזמים של מגד, מובא מתוך
סיפורו העיר הלבנה, שבו כתב: כסוס

סופר מגד
אינטלקטואל בעל מיקטרת

תרגום

זיגי רוזנבלום
בימים אלה, כאשר מוקרנת על מסכי
הטלוויזיה הסידרה הבריטית רב־מרגלים ריילי
ראה־אור בהוצאת כנרת סיפרו של רובין ברום

סופר קינן
מתח מתמיד של מותחן
פאשיסטית, כאשר הוא שומע במיקרה,
במקלט־הרדיו שלו את קול עין־חרוד החופשית
ויוצא למסע לשם. בראשית דרכו הוא פוגש
במחמוד, ובמיכלול של יחסי שותפות ושינאה,

הציפרור של אוזר!! מגד

מי מריבה
מיגרעוחיו

מילחטה, גופי בשד אחד עם החיל כולו
שעטתי קדימה עם שו ת ת הרגלים ועם חיית
השיתון הד״ זה כבד היה הקרב, ואיך לא
ידעתי 6חד ...דוגמה נוספת, הלקוחה הפעם
ממחזהו של מגד חנה סנט, שם כתב סופר
פלמ״ח זה: האם לא הייתי נכה מילהמה?
מעולם לא היתה בי מידה מספקת של שינאה
כדי ליתת באוייב מבלי להחטיא. ידעתי שזה
מום, ולפי סולם ערכיבדמוסרי זה של מגד, קשה
לומר שבני ציפר, הינו בעל־מום.
וכקינוודסעודה למיליטריזמים של מגד,
מזכיר לו ציפר, את מיקרה הכסיל, שבו כתב
מגד: תקריות גבול הן עניין קשה ביותר.
אמרתי כשאני לוגם מכוסי. ואם לא נשיב
במהלומה כבדה שתלמד את האוייב לקת
יהיה מצבנו בכל דע הם מבינים רק את
שפת הכוח ממש אריאל שרון סיפרותי,
או מיקרה־כסיל סיפתתי.
חיזוק־מילולי אחרון בציפרות של מגד היה
בקביעתו של ציפר מתכונת נכונה לדור
הפלמ״ח, כאשר הגדיר דור סיפרותי זה, בנוסח:
האינטלקטואלים בעלי המיקטרת שנעשו עם
הזמן לאנשי מיממד. נישלהו לחדל, ונהנו מכל
אותם מגעמים שהעניק המישטר הישן״.
הגדרת שחיבר מגד עצמו, בתת-הכרתו, תוך
התעלמות מהעובדה שהוא מצלם בתיאור זה
את עצמו.

רב־מרגלים דיילי(בסרט**)
הספר יותר מותח מהטלוויזיה
לוקהארט רב־מרגלים ריילי שעל־פיו
תוסרטה הסידרהס.
אם סידרת הטלוויזיה מרתקת, הרי שסיפרו
של ברוס לוקהארט מרתק עשרת־מונים, למרות
שהוא צמוד ביותר למציאות.
רב־מרגלים דיילי, שהוא האב המקורי של
דמות רב־המרגלים ג׳יימם בונד, נולד ב־24
במרס ,1874 ,אמו היתה רוסייה ממוצא פולני,
אביו קולונל בצבא הרוסי. בהיותו בן 15 חלתה
אמו, ולביתם זומן רופא יהודי מווינה, שכבר ריפא
בעבר את האם ממוות. שנים מאוחר יותר, אחרי
מות אמו, התברר לו שהוא למעשה בן־נאפופים
של אמו ושל הרופא היהודי״וינאי, ד״ר
רוזנבלום, וכי שמו היה צריך להיות זיגמונד

רוזנבלום.
(*) רובין ברוט לו קהארט -רב -מרגלי ס דיילי
עברית: דורון לבנה; הוצאת כנרת; 165 עמודים
(כריכה רכה).
השחקן ס ם ניל.

רוזנבלום־ריילי עבר כתוצאה מכך משבר,
ביצע התאבדות־מדומה ונעלם מרוסיה הצארית.
עד מהרה הגיע ליערות־העד של ברזיל, שם
כעבור שלוש שנים הדריך מישלחת בריטית,
והצילה מאוכלי־אדם. כתוצאה מכך, הביאו
ראש־המישלחת, שהיה מאנשי שירות־הריגול
הבריטי ללונדון, שם קיבל ריילי לעצמו את
דמותו הבריטית.
עד מהרה הפך בכיר מרגליה של אנגליה,
שהיתה לו יד ורגל בפרוץ מילחמת רוסיה־יפאן
(המילחמה שבה איבד יוסף טרומפלדור את ידו).
ריילי, המשיך והיה האדם, שסיפק
לאימפריה״הבריטית את מאגרי״הנפט של פרס,
ואת סודות המיספנות הגרמניות שהכינו
ספינות־קרב, כדי לרשת את מעמדה של בריטניה
על־פני הימים.
במקביל ליעילותו כמרגל, היה ריילי גם נואף
בינלאומי, כך שבכל פרשיית־ריגול שלו, לא
נפקד מקומה של האשה. בעולם־המרגלים היה
ריילי לדמות יוצאת־דופן, דמות שהגשימה
אידיאל מסויים של אי־תלות כלכלית בממשלה
הבריטית, היות שעשה ממון רב בעסקות שונות.
בחלק מממון זה, בנה לעצמו את אוסף
הנאפוליאנה, אוסף של כיתבי־יד, שירטוטים
ושאר טקסטים, בכתב־ידו של נאסוליאון, או
בנגיעה כלשהי אליו.
אין ספק, שריילי פיתח לעצמו, מעין ״תסביך
נאפוליאוף, כתחליף לתסביכיו היהודיים. השיא
של תסביך זה הביא גם לחיסולו בסופו של דבר.
סופו של ריילי החל עם המהפכה הרוסית,
שמחולליה היו ברובם יהודים כמוהו. ריילי, נצמד
לריגול הבריטי, ולכוחות הלבנים, ששאפו לבצע
הפיכת־נגד. ב־ 1918 הוא תיכנן, ביחד עם
סוכנים־חשאיים נוספים של המערב, תוכנית,
שכפי שמתואר בספר. :התוכנית הגדולה של
דיילי היתה לאסור את כל המנהיגים האדומים
בבת אחת, ב־ 28 באוגוסט, תאריך שבו תוכננה
התכנסות של הוועד הפועל הסובייטי המרכזי.
ריילי לא התכוון להוציאם להורג, אלא
להפשיטם מבגדיהם ולהצעידם — לנץ
וטרוצקי בראש — ברחובות מוסקבה, בלא
מיבנסיים ותחתונים, כשזנבות חולצותיהם
מתנופפות ברחת. אחר־כך חם יושמו במאסר.
דיילי האמין כי מוטב לחתם את כוחם של
מנהיגי הבולשביקים על־ידי לעג וקלס, מאשר
להפכם לקדושים מעונים על־ידי הוצאתם
להורג אלא שתוכניתו של ריילי, שהיתה על
סף ביצוע, נכשלה.
כאשר הצליח ריילי להימלט מפני הציאקה
(המישטרה החשאית) ,נאסרו במוסקבה לא פחות
משמונה נשים, שהודו בחקירתן כי הן רעיותיו
של ריילי. כולן ניכלאו באותו תא יחד עם עוד
שלושים נשים...
אלא שמילחמתו הפרטית של ריילי
בקומוניזם טרם נסתיימה, ובאוקטובר 1924 ניצב
אחרי אחת השערוריות הפוליטיות החמורות
ביותר, בתולדות הדמוקרטיה הבריטית. השערו־ריה
מכונה עד היום בכינוי מיכתב זינובייב,
שהיה אחד הגורמים לשקיעתו הראשונה של
הלייבור בראשות רמזי מקמנלז* .במיכתב
זה, שזוייף בידי ריילי, קרא זינובייב, ראש
הקומינטרן, לקומוניסטים הבריטים להתקומם,
ולייסד צבא אדום בריטי.
סופו של ריילי היה, כנראה, במלכודת שהציב
לו הריגול הסובייטי בברית־המועצות, מלכודת,
שבאמצעותה האמין, כי הוא עשוי להפיל בעזרת
תנועת התנגדות, את השילטון הסובייטי.
רב מרגלים ריילי אינו ספר־ריגול, אלא ספר
מדהים על רב־מרגלים, שהצליח להתברג בצמרת
כל שילטון, ולהשיג ברוב המקרים את מטרותיו,
בכל מחיר. הספר רב מרגלים ריילי המתאר את
כל מעלליו, מצליח למתוח את הקורא, עשרת
מונים מאשר סידרת הטלוויזיה, שהיא מעולה
בפני עצמה. כמו־כן, בכמה מפירקי הספר, הוא
מהווה ספר־היסטוריה מדהים, המתייחס לראשית
המאה.
ספר מומלץ ביותר.

שירה

אורי צבי
מינהג מכובד מטפחת באחרונה הנהלת בית
הספרים הלאומי על אף תקציבה הדל. זהו
מינהג של פירסום מהדורות ראשונות של סיפרי
משוררים דגולים, בהדפסת צילום מעולה.
למדף סיפרי הפקסימיליה הללו הצטרפו
באחרונה שלושת ספריו הנדירים של אורי צבי
גרינברג אימה גדולה וירח הגברות
(י) אורי צבי גרינברג -אימה גדולה וירח• ,ספר
פואמות; תל-אביב תרפיה(הוצאת המחבר).

תורעי־תרבות

תמונה קבוצת־ת עם גלזרתעסה

השבועות האחרונים היו מלאי חיוניות
במוספי הסיפרות של היומונים ובעיתוני,יום
שישי שלהם, על כמה מפירקי החיוניות,
איוולת, בורות, תיסכול ומאבק, בשורות
הבאות:
• לסגנית שר־החינוך־והתרנות, ח״כ
מרים גלזר־תעסה, היתה במעריב
( )24.2,84 הברקה של בורות, מהסוג שמעולם
לא הובא בפיו של שר־חינוך, או סגדשר־זזינוו
בישראל. ברשימתה לאו -למילחמת תרבות,
כתבה גלזדתעסה בין השאר: מרדי אירופה,
שלא נהו אתר ההשכלה ולא פרצו אל מעבד
לעיירה וממילא לא התבוללו, גם הם לא תרמו
לתרבות האירופית במובן החילוני, אלא
נשארו קרובים לתרבות והדת היהודית...
מן הסתם, לא לימד מי שלימד את
גלזר־תעסה, על היינרין* היינה, שמן הסתם.
אליבא דסגנית־השר לא תרם לתרבות
ה אי תפי ת במובן החילוני, אל א נשאר
קרוב לתרבות והדת היהודית.
• בידיעות אחרונות ( )24.2.84 במדור
הסיפרותי, פירסם זקן חרזני חיפה *!(פירא)
שלים, שיר תחת הכותרת לא נכללתי
העולה ואזור מגן ונאום בן הדם
המביאים את פרק שירתו החשוב ביותר של
אצ״ג, קודם להפיכתו, כמנהיג התרבותי המוכר
של הימין הארצישראלי.
שלושת ספרים־מצולמים אלה ממוספרים,
ומחירם רב, כמעט במחירם של עותקי ספרים
אלה, שמספריהם מועטים בשוק הספרים
המשומשים.
אימה גדולה וירח שראה־אור ב־ ,1925 מביא

אודי צביגדנברג
איברה גדולד־ו
וי ד ־ ד ־ ח
כזפדפואבוות אביב תרפה
עטיפה מקורית ()1924
פעמונים רוסיים, קול עברי
את פריה הראשון של שירת אצ״ג בעברית אץ
עוד כבישים מרוסיה לאמריקה, אץ כבישים
מפריז ירושלימח ר ש מורא עלי מים ...שירים
אלה של אצ״ג, הם מן התקופה שבה נחשב
למשורר של ארץ־ישראל־העובדת, כאשר כתב
ואני בתוך צבא העבודה על חוף ים התיכון,
עבודת חפרך שפאר לה היתמות בערב...
תקופה, שבה נתמך כספית בידי ברל בצנלסון

באנתולוגיות חדור. שיר מלא מרירות. וחסר
ערר שירי, כרוב שידחו של ש. שלום הקשיש,
שיר־תלונה על אי היכללותו באנתולוגיות
הדור של שירת ישראל. ש .שלום, היה צדך
לקרוא לשירו שיר מלא
תיסכול של אחרון
משוררי דור־המידבר
ולהמשיך בשורת ההמשך
אחד, שמעודו לא
היה לו מה לומד ...ועוד
כהגה וכהנהמסוג

תיסכול
דומה. הביא עורך הף
לסיפרות של על המשמר
א. ב .יפה, ברשימת
שכותרתה על הטרור
בסיפרות. יפת
היינו!
מי שבשנות ה־ 50 היה
לא תרם
אחד מנושאי תחתית
הדגל של הריאליזם הסוציאליסטי
הישראלי, ובשנות ה־ 60 מנושאי חומות
המימסד (אגודת הסופרים ועסקניה) כנגד
עלייתו של דור חדש, נקרא ברשימתו זו,
אחד משיאי השירה המודרנית הארצישראלית
בראשית דרכה, שירה שלידה נראית שירתם של
שלונסקי, אלתרמן ואחרים גמדית. אצ״ג
כותב על הנחמו בני־מעי, עצי־איקליפטום
יקרים בארץ-ישראל מכל יערות הדבש
באירופה...
אצ״ג בז לאירופה שהקיאה והוקיעה את
יהודיה כמחסבת סדום ובחורבן טרויה
ראינוך, בת אירופה, ביום זוועה למלכותך רמי
נידתך האדומים / ,בגאץ צלבים עלי דגלים ועל
טוטפות המיבצרים ...הוא מביא את רשימת
היהודים הנערצים עליו, שפינוזה, היינה,
אינשטיין ואחרים( ,ראה: תולעי־תרבות) ואחד
מהם הוא: ואריה ליב טרוצקי השליט בצבא
הביריונים, שבל הפעמונים הרוסים מצייתים
לקולו העברי בגבורה תוך שהוא מנסח
אוטוביוגרפיה שירית קצרה על עצמו, ועל דרכו
אל ארץ־ישראל:
משורר יהודי במאה העשרים קם לרץ
מעומק הדמים האיום באמצע אירופה ( /גנב
גבול פולץ ובא באוניה איטלקית ההולכת ליפו)
/עומד כיום על חוף הים התיכון העבד...
השלישי בפקסימליות, שפירסם בית־הספרים
הלאומי לסיפרי אורי צבי גרינברג, הוא קובץ
הגבול שלו אזור מגן ונאום בן הדם, קובץ המתעד
שירית את נטישתו של אצ״ג את ההיגיון
הארצישראלי, והצטרפותו לימין המטורף. קובץ
זה שראה אור ב־ ,1930 הוא הבסיס לשירה
הלאומנית העברית, קובץ שבו הוא מטיף
לפאשיסם יהודי, בנוסח: ואמת היא תורת
בר־כוכבא גם בנפול ביתר! /ואמת היא תורת
גוש־זזלב עד אחרית יוחנן ...ולכן הוא מצפה
לעם חדש: על רסק כפיך דם שבט חדש מפכה...
כל טיפת דם חי היוצאת מן השבט הזה /
כפרוטת הרש יקרה ...ועד מהרה הוא ממשיל את
הדם לכבקבוקים מלאים דם־יץ ביקב שלך / ,היו
חלוציך, ציץ ההומה למשיח...
שלוש הפקסימיליות של סיפרי אורי צבי
גרינברג, נחשבות בצדק, צאן־הברזל של השירה
הארץ ישראלית, קבצים העומדים מיבחן הזמן,
קבצים, שאצ׳ג מנע הדפסת מהדורות חדשות
שלהן, כך שהם הפכו לספרים הנדירים והיקרים
ביותר.
אולי זה עשוי להישמע קצת ציני, אך בימים
אלה של אינפלציה מידרדרת, כאשר אין במה
להשקיע כספים, רכישת עותקים של שלושת
סיפרי אצ׳׳ג בדולארים, היא השקעה דדמשמעית.
ראשית, זה אופן שבו נישמרת ההשקעה הכספית,
ושנית — אתה מחזיק את ההשקעה הזאת ביד,
וחושב על תלמידי אורי צבי גרינברג בשילטון
הליכוד, וצוחק לאידו ולאידם.
מי שמוכן להשקיע בקבצים אלה, בית
הספרים הלאומי ימכור לו אותם בשימחה.

(״! אורי צבי גרינברג -הגברות העולוד,
הוצאת ׳סדן׳ תרפיו.
(י ״) אורי צבי גרינברג -אזור המגן וגאוס בן
הדסי, הוצאת ׳סדן; תר״ץ.

של ש. שלום.

• הביבליוגרף הקשיש גיצל קרסל
פירסם תחת הכותרת בדותא בדבר השבוע
( ,)24.2.84 את הדברים הבאים: ב׳דבר השבוע•
מהשבוע שעמי ( )17.2פידסם חיים באר
סיפור עלי, אמנם מטשטוש׳ כביבול. שכל
אחד יכול לפענח. אני מבקש להודיע שכל
הסיפור הוא שקר וכזב — פשוט בדותא.
גרסל, התייחס לקטע סאטירי שחיבר באר,
על החוקר שמדל ורמל (שם בדוי) .באר,
מתייחס לאופן שבו הצליח קרסל לשקם את
סיפרייתו, שאותה סכר לאוניברסיטה בריטית
(אמריקאית בנוסחו הסאטירי) ועוד סידרה של
השמצות, המספרות לא מעט, על מחול־המוות
של סיפריותיהם של אישי סיפרות שהלכו
מעולמנו.
כמה חבל שדבר השבוע, הביא התנצלות
קצרה, ולא הפך את הקטע של חיים באר
למאבק, שהיה מוסיף לא מעט לטוהר חיי
התרבות והמחקר הסיפרותיים בישראל.
בשנים אחרונות הוא כתב־העת קתדרה, שחוברת
30 שלו, ראתה־אור באחרונה(•).
מדור שלם בקתדרה מתייחם למאמרם של י.
בר־גל וש׳ שמאי ביצות עמק יזרעאל -
אגדה ומציאות שראה־אור בקתדרה ( 27 ואף
סוקר בהרחבה במדור זה).

י ראשון מאמרי המדור, הוא מאמרו של הלל
בידנו* ייבוש המיתוס, הסותר את הגחתם של
בר־גל ושמאי, בעזרת עדויות, תעודות,
דיאגרמות ומפה — מאמר, אשר למרות כל
מרכיביו אינו מצליח לשכנע את הפרכת המיתום
של ייבוש ביצות העמק.
תגובה נוספת היא מאמרו של מנחם צנטנר
ביצות עמק יזרעאל -ההיו או חלמנו
מיתוס! ,שאינו סותר כלל את מאמרם של בדגל
ושמאי, שאף הם התייחסו לאיזור מוגבל בעמק,
שבו אכן היו ביצות. למאמרים אלה מצטרפים גם
גדעון ביגר ואמנון קרטין. במאמרם ביצות
עמק יזרעאל -אגדה או מציאות! הם מביאים
ראיות גיאוגרפיות, הנכשלות בניסיון הסתירה
לטענות של בדגל ושמאי.
חוקר הזמר אליהו הכוהן מביא רשימה תחת
הכותרת הערות על ייבוש הביצות והזמר
העיברי שבה הוא מעיד על המיתוס, מתוך שירי
התקופה החל מהשיר בו ואשק לך עד לשיר
יוחנן וגבריאל.
את המדור מסכם יורם ברגל בתשובה
לתגובות, כאשר הוא נעזר במפה גרמנית משנת
,1918 המאמתת את טענתו, ובתצלום־אוויר
גרמני מ־ ,1917 המראה בחודש דצמבר עמק יבש
מביצות. ולסיום, שב ומסביר בדגל למתקיפיו,
את המשמעות של יצירת מיתוס ייבוש ביצות
העמק, שהיה ניסיון של גדוד העבודה.
לסיכום, זהו נושא מרתק, שחבל שהטלוויזיה
הישראלית אינה עוסקת בו.
הנושאים האחרים בקתדרא מרתקים לא
פחות. סידרת מאמרים של ישראלשצ מן,
יורם צפריר ודיון, העוסקים בגבולה הדרומי
של ארץ־ישראל(לימס פלסטינה) ,ובפרק סוף
התקופה הרומית בארץ.

נתן שור חושף מיכתב מרתק של אליזבט
אן פין, רעיית הקונסול הבריטי בירושלים,
במחצית המאה שעברה; ומיכאל הגיתי
במחקרו בית־ההבראה לפועלים חקלאיים
בירושלים, מספר את אחר מפרקי הפתיחה של
קופת־החולים בארץ. מאמר רפואי נוסף, ובעל
משמעויות הוא מאמרו של דורון נידרלנד
השפעת הרופאים־העולים מגרמניה על
התפתחות הרפואה בארץ־ישראל.
לסיכום, קתדרה מיספר ,30 היא׳עוד חוברת
מרתקת, המחזקת בעצם חשיפת עברה הקרוב
והרחוק של הארץ, את הקשרים העכשווים שלנו
אליה.

ודויד בן־גוריון.
הקובץ השני הגברות העולה הוא המשך
ישר לאימה גדולה וירח, ובדומה לו הוא נחשב

שפורסמה באותו יום שבו פורסם שירו של ש.
שלום 24.2כמבקר הראוי לבקר את חרוזיו

כתב עת

קתדרה 30
אחד המיפעלים התרבותיים החיוניים ביותר

(י) קתדרה ;30 עובים: יעקוב שביט, יזרם
צפריר וישראל ברול; הוצאת יד יצחק בן־צבי;
199 עמודים; מלווים בתצלומים (בריבה רבה).

סערנו

הביתי מבצע חסר תקדים
וחד פעמי ב״רנו״י

.1אתה משלם במזומן כ־ 500/0ממחיר המכונית(רנו )11,9,5ואתה כבר נוסע ונהנה!
את יתרת התשלום תוכל לשלם עד 10 תשלומים שקליים לא צמודים בריבית עדיפה.
.2אתה גם נהנה ממחירי מבצע מופחתים, בהנחות משמעותיות.
.3״רנו״ חוסכת לך הרבה כסף בהוצאות דלק ואחזקה, אתה נהנה מ״מכונית קבועה״
השומרת במיוחד על טיבה, בטיחותה ומחירה למשך שנים רבות ומאות אלפי קילומטרים.
ישלך הז ד מנו תחד ־ פ ע מי ת רנו ״

בני מנווה קר ש:
ת״א טל 627151 .י חיפה טל 72720$ .
ירושלים טל 226491 .נתניה טל 23037 .
חיפה טל 510296 .באר-שבע טל 70911 .

-ההשקעהב טו ח ה! ההנאהג דו ל ה!

העולם אוהב

_ אוצות־הברית: זכויות האדם רני ג׳ודג׳ שורץ
**ץ ר־יהזזוץ של רונאלד רגן הוא אחד האנשים
האינטליגנטיים ונעימי־הליכות בממשלת ארצות־הברית.
איש האקדמיה המכובד הזה מעניק משהו מתדמיתו כבדת־הסבר
והרצינית למישטר כולו.
בשלוש השנים האחרונות, ובעיקר מאז שאלכנסדר הייג הודח
לפני כשנה וחצי, בלחץ ערב הסעודית ואנשי קאספר ויינברגר
ושולץ בממשלה, הוא מטביע את חותמו בוושינגטון, אולי יותר
מכל אישיות אחרת, וקטיגוריה זאת כוללת גם את יועציו
הבכירים של רגן בבית״הלבן.
השמועות על הקרע בינו ובין שר־ההגנה, שותפו לשעבר
בניהול חברת בכטל, הפועלת בתנופה רבה בערב־הסעודית, אינן
י— מתאמתות .״חילוקי ריעות תוך שיתוף פעולה״ ,כך מגדירים
משקיפים בוושינגטון את דרך פעולתם של השניים.
אריים מם׳ . 1נציגה בכירה של השדולה השחורה
בוושינגטון דיווחה השבוע להעולם הזה שחבריה למסע נגד

פועלות כיתות־המוות הימניות, המחסלות את מתנגדי המישטר
באורח שיטתי.
עיוות של האמת. הדיבורים על קיצונים משמאל, כמו
בניקראגואה, הם מצחיקים, מכיוון שהמחתרות השמאליות
מייצגות את רוב״רובו של העם, ואין להן כל אוריינטאציה

סוי ם חסן
פרו־סובייטית, אלא אם כן תדחוף אותם וושינגטון לזרועות
מוסקווה. בלחץ דעת־הקהל, פועל שולץ לעיתים לריסון
כיתות־המוות, אבל ממשיך להעניק תמיכה מאסיבית למישטר
עבורו הן פועלות. לקרוא להתנהגות כזאת ,״פעולה למען העם
והדמוקראטיה, נגד קיצוניים משני הצדדים״ — זהו עיוות בוטה
של האמת.
את הסיבה לפוזה שיקרית זאת אפשר למצוא בתמליל הנאום
עצמו 6000 .המילים אינן מתייחסות, ולוא פעם אחת, לעובדה
שארצות־הברית מפעילה את כוחה המעצמתי לא רק נגד
הסובייטים, אלא כדי לקדם את האינטרס הכלכלי־רכושני שלה,
המנוגד לזה של העמים באיזורים שונים בעולם.

לחלוטין מהלקח, כשהדברים נוגעים בזירה הבינלאומית. שם
מגלים יוני הארץ ציפורני נץ אמיתיים. רונאלד רגן היה מתגאה
בהם, גארי הרט היה מסתייג מהם בכל ליבו. כך נראים הליבראלים
של ישראל, המגלים תמיכה בלתי־מסוייגת בכל מגמה, שתכליתה
ללבות את המילחמה הקרה.
אבל נשוב לדרום־אפריקה. הארץ מבשר, בעליצות גלוייד״ על
ניצחונות גדולים של מריניות־החוץ. של פרטוריה. המיזוג בין
אמצעים דיפלומטיים לפעולות צבאיות( ,כך מכנה הארץ את
הרצח ההמוני של נשים וילדים מעבר לגבול, המתבצע על־ידי
צבא דרום־אפריקה, בסיוע ישראלי) עולה יפה. אנגולה ומוזאמביק
מוכנות לשוחח, ואף לרסן את מדינות העימות. עורכי הארץ
רואים בכך ניצחון מזהיר למערב.
איזה תודו צפון למערב? אין ספק שהרעב הכבד שפקד
לאחרונה את מדינות־העימות, כתוצאה. מהבצורת וממעשי
החתרנות הרצחניים של סוכנים דרום־אפריקאיים, הכריח את
מנהיגי אנגולה ומוזאמביק להתפשר במידה מסויימת עם
פרטוריה. שליטי המדינה הגזענית ינשמו לרווחה לחודשים
אחדים.
זהו הישג טאקטי בלתי־מבוטל, למרות השיטות המגונות
שהופעלו למענו. אין שום סיבה להארץ לחוג. בעיית האפרטהייד
איננה מתקרבת לשום פיתרון סביר 20 .מיליון בני־אדם עדיין
חיים בארצם במעמד של תת־אנוש, וסובלים מניצול כלכלי,
מהשפלה חברתית ומהעדר מוחלט של זכויות פוליטיות. המחתרת
השחורה תתאושש, וגם מדינות־העימות כבר עברו את הרע מכל.
קשה להבין מהו הרווח, הצפוי מכל זה למערב. במוקדם או
במאוחר ייאלצו האמריקאים, ועימם גם מדינות מערב־אירופה,
לנקוט עמדה מציאותית וברורה. מכיוון שסוגיית דרום־אפריקה
היא מסובכת ומורכבת, קשה להניח שנוסחת רודזיה, שהביאה
ליצירת זימבאבווה, תחזור על עצמה בדיוק נימרץ, אבל פיתרון
מעץ זה, שיאפשר לרוב השחור לשלוט, הוא בלתי־נמנע.
האם הקורא התמים יודע? ארצות־הברית תאלץ לשאול
את עצמה, מה יקרה לאינטרס שלה, אם יגיעו לפיתרון כזה
בלעדיה, או גרוע מכך, נגדה. סביר לחשוב, שיקומו בוושיגגטוז

דרום־ אפריקה: האפרטהייד והימין הישראלי

שר־החוץ שולץ
6000 שקרים ב־ 6000 מילים

דרום־אפריקה רואים בשולץ אוייב מיספר .1״שולץ אדיש
לחלוטין לזוועות המתרחשות תחת האפרטהייד, רואה במישטר
בפרטוריה נכס סטראטגי ואינו מבין את התהליכים המתרחשים
שם, וגם כאן בארצות־הברית, לטווח ארוך״ ,אמרה הנציגה, שיש
לה גם עמדה בכירה ביותר במועצת הכנסיות העולמית.
אין לה כל ספק, שגם ויינברגר תומך בעמדותיו של שולץ
בענייו זה, התואמות, כמובן, גם את האידיאולוגיה של הנשיא.
בלי תיטמונת ויאט־נאם. שולץ חש, לפחות, צורך
להצדיק את עמדותיו בנושאי חוץ, בכל הקשור לזכויות״האדם.
בנאום מרכזי שנשא השבוע באילינוי, ניסה שר־החוץ להסביר את
עמדות הממשלה האמריקאית בנושא זכויות־האדם.
הפלישה האמריקאית לאי קאריבי קטן, גרנדה, התמיכה שהם
מעניקים למרצחים השולטים באל״סאלבדור, גוואטמלה
והונדוראס, האחריות של ארצות־הכרית לעצם קיומם של
המישטרים המזוויעים באינדונסיה, הפיליפינים, צ׳ילה או
אורוגוואי — כל אלה לא הוזכרו כלל בנאום בן 6000 המילים.
שולץ הירבה לדבר על המחוייבות האמריקאית לדמוקרטיה,
בעיקר בהקשר של הפגיעה בזכויות־האדם בגוש הסובייטי,
ובמדינות בלתי־מזדהות שאינן פרו״אמריקאיות, אבל התעלם
לחלוטין מכל הקליינטיות שלו, כולל הדיקטטורה
הדתית־מלוכנית בערב הסעודית עצמה, שלטיפוחה הקדיש שנים
רבות מחייו.
״הנשיא רגן, הכריז שולץ, זנח את תיסמוגת ויאט־נאם, ודואג
לדמוקרטיה בעולם באמצעים פרגמאטיים ושקטים״ .שר־החוץ
הביא רק דוגמה אחת, מחוצפת למדי, להצדקת ההצהרה הזאת.
הוא טען שבאל״סאלבדור מגינה ארצות־הברית על המתונים, נגד
הקיצוניים מימין ומשמאל, וכך היא משרתת את הדמוקרטיה..
לא ידוע על התפרצויות צחוק כלשהן בקרב קהל השומעים,
אבל כל עיתונאי מתחיל שביקר באל״סאלבדור, וזה כולל גם את
העיתונאים האמריקאיים, יודע היטב שארצות־הברית שומרת
בכוח צבאי על מישטר פאשיסטי, המייצג את האינטרסים שלה,
ושל שלושה אחוזים מאוכלוסיית אל־סאלבדור. תחת מישטר זה

ן* מאמר הראשי שהופיע השבוע ביומון הארץ, לא תורגם
1 1במלואו מהודעות הלישכה המרכזית לעיתונות בפרטוריה.
הדרום־אפריקאים הם בדרך־כלל די מתוחכמים, ולא היה עולה על
רעתם להנפיק דף מידע כל־כך בוטה וחד־צדדי, בשירות
6דיניות־החוץ של ארצם.
הכל יודעים שדרום־אפריקה מנהלת מסע אלים נגד מדינות
העימות, בעיקר אנגולה ומוזאמביק, כדי לפתור בכוח את הבעיה
הקטנה שיש להם עם אירגון השיחרור של השחורים, הקונגרס
הלאומי האפריקאי. זהו חיקוי די מדוייק של הקו ששלט
בממשלת ישראל לפני יוני ,1982 טופח על״ידי מנחם בגין, אריאל
שרון ורפאל איתן, והביא את כולנו לאסון לבנון.
עורכי הארץ, שמגלים לפעמים זיק של הבנה שכך הם אומנם
פני הדברים(אבל כרגיל, אחרי שהאסון כבר מתרחש) מתעלמים

צפוז־אירלנד:
עיזבו אותנו בשקטו
עד כה הצליחו יהודי בלפאסט, המונים כיוס כמה
מאות בני־אדם, להתחמק מהאש הצולבת בין המיעוט
הקאתולי והרוב הפרוטסטנטי בצפון־אירלנר. בחודשים
האחרונים התחילו ידיים ישראליות לבחוש גם בקלחת
הזאת, וכרגיל למען המפסידים לטווח ארוך.
מקורות קאתוליים המקורבים לצבא האירי
הרפובליקני, דיווחו לאחרונה על מעורבות של כמה
אנשי־ציבור מישראל, רווקא לצד האירגונים הקיצוניים
הפרוטסטנטית! הפועלים באלימות רבד״ ותור אימת קו
פאשיסטי ברור.
תמיכת אש׳ף, לעומת זאת. נתונה לצבא האירי
הרפובליקני, הפועל גם הוא באלימות רבד״ והחותר
למטרה די מציאותית לטווח ארור, איחוד אירלנד כולה.
ידידים יהודים ביקשו, השבוע. לפעול להפסקת כל
התערבות ישראלית בנושא זה. יהודי בלפאסט, שנותרו
בבירה הצפון־אירית, הס, בדרך כלל, עשירים מובהקים.
אנשים שיש להם מה להפסיד. וגם תורמים וותיקים
למטרות ישראליות. הם סבורים שכל בחישה ישראלית
בקלחת הזאת תזיק להם ישירות .״אץ לכם די צרות
משלכם? שאלו השבוע.

עורך שוקן
ליבראל זה ליבראל ושמרן זה שמרן
אנשים — כדאי לעקוב אחרי התקדמותו של איש כמו הרט —
שיעדיפו להקריב את המיעוט הלבן, הצד הבלתי־צודק בסיכסוך
לכל הריעות, מה גם שיהיה עליהם להתחשב בדעתו של המיעוט
השחור הענקי בתוך ארצות־הברית עצמה, ההולך ומתגבש
מבחינה פוליטית.
האפרטהייד, או כל מוצר לוואי שלו, הוא מישטר בלתי נסבל,
נאצי מבחינה אידיאולוגית. מכיוון שכך, המילחמה בו תימשך,
והאיבה כלפיו בכל רחבי־העולם תלך ותיגבר. התהליך הזה לא
פסח עד כה גם על המערב. אין צורך להסביר לקורא שהתיזה
המוצגת כאן אינה מאפיינת דווקא את העולם הזה. זאת היא
העמדה הליבראלית הטיפוסית, בניגוד לעמדה הסופר־שמרנית
שמייצג הארץ באורח עיקבי בנושא הבינלאומי בכלל, ובפרשת
דרום־אפריקה בפרט. עמדה שמרנית״ימנית היא לגיטימית,
כמובן, בתנאי שהקוראים התמימים יודעים, שבכך מדובר. למרבה
הצער יש יסוד להשערה שהמודעות בנושא הזה אינה קייימת
כלל.

חיים ברע

מודעות בטלפון
לבל ה ע תוני ם
בכרטיסיאשר אי ב מ חי רי המערכת

£8$ €1118א01

41א 0וז*אמ6זאו
סז*611א5ו

^ שרהברט

ויזה

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

כרסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

איתן עמיחי

הדברתבע״ם מזי!7ים

מומחים להדברת תיקנים
(דוקים) ,תולעי עץ, חי קי
ספרים ובגדים.
רמת-גן. ד ת מודי1/ץ 8ו. ת.ד2272 .

בכורה ארצית

ממוצאי שבת 17.3

טל 7 9 0 1 1 4 -5 -6 .רש׳ מס וג טסק מ 1/י^ 4י״*״1

מליל שבת 16.3ב־10

תל־אביב -״גת״ |

רמת־גן -״ארמון״
נוסך סמירח על בריאותך ורבוסז

77777777777777777777777777777777777777777777<?77

77 בן לכם
נולד 77 מסיבות ברית וחתונות 77 המוצלחות ביותר

פרסמזפון

פרסום הודעות בטלפון לכל העתתיה

בבית הרופא

עם הגן היפה

תל־אביב, רחוב הפטמן 1
המשרד פתוח: בשעות 17 ;13-10־19
טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :

?77777777777777777777777777777777777777777777777

1231345 1
1שרות הד ש ויעיל(החזיקי נרטיס• אשראי

גלריה ל א מנו ת
רח׳ גורדון 25ת ל -א בי ב טל)03 ( 220414 ,241033 .

/ 17ץרם

1׳2ד״ 7*/6,

הנכ ם מוז מני םלפ תי חתהת ערוכ ה ב שבת 10.3.84
בין ה שעות 14.00־ 22.00 , 11.00־ 8.00ו ,
ה ת ערוכ ה ת הי ה פ תו ח ה עד ה״ 24.3.84

הגלריה פתוחה: ב ה. 00-20.00 ,לו. 00 ,ג11.00-1
יו ם ו׳ 0 .0 0 - 1 5 .0 0ושבת 2 0 .0 0 -2 1 .0 0 -

העולם הזה 2428

קולנוע סרטי ללכ ת להר
ביפאן נחשב הבימאי שוהאי אימאמורה לאיש
הקרוב מאוד אל הזרם התעודי. כל סרטיו
מצטיינים בגישה ריאליסטית קיצונית, יש
אומרים אפילו נאטורליסטית, כדי להדגיש בכך
שאין לו שום רצון לייפות או לסגנן דברים, הוא
מעדיף את הביטויים הבוטים ביותר של הטבע
האנושי.
בשלב מסויים של הקארייגרה שלו, הוא
אפילו נטש את הקולנוע העלילתי, והקדיש כמה
שנים לסידרת סירטי תעודה שצולמו באמצעות
מצלמות נסתרות.
מעניין שאותה סידרה באה אחרי סרט עלילתי
שהיה מבוסס בחלקו על מרכיב תעודי, סרט בשם
אדם נעלם שהביא למעשה פרשה אמיתית.
צעירה היוצאת לחפש את ידידה, שנעלם יום
בהיר אחד מבלי להשאיר עיקבות. על סמך גרעין
אמיתי זה, רקם אימאמורה עלילה דמיונית על
הקשר שנוצר בין המחפש ובין איש־הקולנוע
העוקב אחרי חיפושיה.
גם אם שמו של שוהאי אימאמורה אינו מוכר
בישראל, נזקף לזכותו עבר קולנועי עשיר והוא
אחד היוצרים החשובים בדור שאחרי קורוסאווה.
בגיל ,58 יש מאחוריו סידרה ארוכה של
סרטים, והפרס שבו זכה בשנה האחרונה,
בפסטיבל הסרטים בקאן, בזכות הבלדה על
נאראיאמה בא, למעשה, לאשר רישמית, את
מעמדו בקולנוע היפאני, מחוץ לגבולות מולדתו.
ואכן, בפסטיבל שהיה עמוס סרטים חשובים
של בימאים בעלי שמות גדולים ומפוארים, היה
מקובל על כל הנוכחים, כי אימאמורה אכן ראוי
לפרס, מפני שסירטו היה השלם והמגובש ביותר
מכל אלה שהוצגו במיסגרת התחרות.
פורקן מלא. גם אם בתחילת דרכו היה
אימאמורה החניך של המסוגנן והמלוטש בבימאי
יפאן, יאסוז׳ירו אוזו, הרי עכשיו אומר אימאמורה
שאת סיגנונו ואת גישתו לקולנוע, הוא פיתח
בניגוד למורהו, ולא בהמשך לו. סירטי התלמיד,
שבהם נותנים האנשים פורקן מלא לדחפים

דנוה ויש־ בואיון
ברעד׳ רעתה ב״נו־ו:

.המועמדות שיגעה אותי ר
הכוכבת הלוהטת ביותר של הבד האמריקאי
קיבלה אותי ברגליים יחפות ובקול צרוד
לחלוטין. היא היתה דומה בכל לבת־קיבוץ,
שהגיעה זה עתה בריצה, ועיניה הכחולות ריצרו
מאושר :״אינני תחרותית במיוחד, אבל
כששמעתי במטוס על היותי מועמדת לאוסקר

דברה וינבר ושירלי מקליין ב״תנאים של חיבה־אני
חושבת שאהיה א ם טובה

לא עצמתי עין כל הדרך. אני מודה —
המועמדות שיגעה אותי״.

הנוכחי הוריד הבימאי שתי סצינות, שלדעתה היו
חשובות מאוד. אבל במיקרה זה אין בליבה עליו,
מה שאי־אפשר לומר בקשר לסירטה האחרון
רציחתו של מייק, שלדבריה נרצח על־ידי
האולפנים .״החברה שהפיקה את הסרט, חברת״בת
של האחים וורנר, נבהלה מן העובדה שהסרט
עוסק בחיי העולם־התחתון בהוליווד, שהס
מלהזכירו, ולכן הפעילה עלינו, השחקנים, ועל
הבימאי, ג׳יימס ברידג׳ס, לחצים בל יתוארו
ולבסוף אף העלתה את הסרט על שולחן־העריכה,
וחתכה וחתכה וחתכה״.
אין הרבה שחקניות היכולות לקום ולומר:
מהיום אני המפיקה של עצמי. מפיק הוא תפקיד
מפחיד, אך לא את דברה :״אם אתה מפיק היודע

האם זו רק עבודה קשה?.גם עבודה וגם ניסיון. כשהייתי בת 17 נפגעתי בתאונת־דרכים
קשה. איבדתי את הראייה, וחשבתי שלא אוכל
להלך יותר. שכבתי שנה בבית־החולים. כולם בכו
ואני הייתי צריכה לעודד אותם. אף אחד לא הבין
שצריך לתת גם למישהו אחר לבכות. מאותו יום
ואילך איני מפחדת מכלום. מאכסימום, אני
אומרת לעצמי, אני אמות! למדתי לקבל את
המוות וכך הייתי מסוגלת להרגישו לפי דרישות
התסריט. אם לא הצלחתי להעביר משהו מקבלת
הדין והרשיתי לעצמי לבכות, הרי זה משום
שהייתי שלמה עם הזכות שיש לאדם חולה
לבכות.
-האם היית שלמה גם עם הדברים הקשים

״בגיד חמש־עשרה ברחתי מן הבית לי שראל כי זה היה
אופנתי. קטפתי בננות משבדתי. היום ישראל מעצבנת
אותי אבד לא אשקוט עד שאחזור רשם בעצמי ר
קן אוגטה ב״נאראיאמדד
הסכמה לכוח עליון

ולרגשות שבתוכם, שבהם הדמויות המרכזיות הם
חריגים ולא נציגי החתך הממוצע של החברה,
סרטים שבהם העיקר הוא התבוננות מקרוב
בתשוקות הבסיסיות והמוסתרות על״ירי מערכת
של נימוסין ומוסכמות, שונים לחלוטין מן
הסרטים של אוזו.
אצל המורה ההתנהגות המופתית, גינוני
הטקס והאיפוק, הם חלק חיוני ובלתי־נפרד מן
הסרטים עצמם.
הסרט הראשון של אימאמורה שהותיר רושם
עז במערב, לי הנקמה, נעשה לפני חמש שנים.
הוא תיאר בצורה מפורטת מאוד את 78 הימים
האחרונים בחייו של רוצח פאתולוגי חסר־מצפון,
יחסיו עם העולם, עם האשה שאוהבת אותו ועם
אביו (זה החלק השקוף ביותר בסרט) .הסרט
הדהים לא רק בעוצמת הסיפור, אלא גם בגישה
המיוחדת של המספר, המסרב לנקוט עמדה
מוסרית לכל אורך העלילה, ומשאיר זאת לצופה.
כאשר הוצג הסרט, בזמנו, באולם קטן, במיסגרת
שוק הסרטים בקאן, היו הכל משוכנעים כי אכן זה
היה הסרט המעניין ביותר שהוצג בפסטיבל,
באותה השנה.
למות על הדד. כאשר סוקרים את הקארייה
של אימאמורה במבט לאחור, נדמה שבמוקדם או
(המשך בעמוד )46

היא דיברה אלי כמו שמדברים עם
בן־מישפחה. אחרי הכל, הודתה, הרי היא באה
מבית מסורתי לחלוטין, כמו כולם־מעבר לגשר
ברוקלין. כשהיתה בת 15 וחצי ברחה מן הבית,
״פשוט משום שזה היה אופנתי,״ ובאנגלית
מתובלת בעברית, נזכרה באינטרמצו הישראלי
שקדם לקאריירה ההוליוודית הזוהרת שלה
(קצין וג׳נטלמף, סימטת האשליות, והיום,
סיבת בואה לפסטיבל ברלין, תנאים של חיבה);
.באתי ב׳עליה׳ עם תיק אחד וחלום ציוני. קטפתי
בננות בעמק״הירדן ונשברת .,ירדתי לחפירות
ארכיאולוגיות בבאר״שבע והייתי אפילו בגדנ׳ע.
אבל החלום נראה אחרת במציאות, והבנתי שזה
לא בשבילי.
״היום ישראל מעצבנת אותי. איני מבינה למה
צריך לירות גם כשלא יורים עליך. ולמה על
הדרוזים בלבנון? אבל איני מתכוונת להשתמש
בפירסום שלי כשחקנית, כדי לקדם עניין
פוליטי. זה עירבוב תחומים. לכן, לא אשקוט עד
שלא אבוא לישראל ואראה במו עיני מה
העניינים שם,״
בינתיים היא עסוקה מאוד. אולי השחקנית
העסוקה ביותר היום באמריקה ובודאי השחקנית
הצעירה ביותר שיש לה חברת הפקה משלה. לא
משום שמאסה במישחק, אלא משום שמאסה
באותם אנשים החושבים שיש להם הזכות לעשות
בעבודתה ככל העולה על רוחם.
לא לזייף. מישהו חושב שבהוליווד די לך אם
את צעירה יפה ומוכשרת? לא. אפילו מן הסרט

לאן אתה הולך גם ההסרטה הולכת חלק ואם יש
בעיות, סימן שאתה לא יודע לאן אתה הולך׳.
לפי שעה, דברה היא צעירה השלמה עם עצמה
ועם כל תפקיד שהיא עושה. היא חיה אותו יום
ולילה, בלי לאות, מתוך הזדהות מוחלטת. .לצורך
תפקידי בסרט זה, הייתי בהריון במשך שלושה
חודשים. הלכתי עם כריות על ביטני וניסיתי
לדמות לעצמי את כאבי הגב והבחילות בבוקר.
ידעתי שאם לא אשכנע את הילדים שהשתתפו
לצירי בסרט כילדי, אין לי כל סיכוי לשכנע את
הצופים שבאולם. ורק משראיתי, שהשחקנים
הקטנים שלצידי מאמינים לי, ידעתי שאני עושה
את הדבר הנכון״.
הקטע הקשה ביותר היה זה שבו היא שוכבת
בבית־החולים והרופא מודיע לה שהיא לוקה
בסרטן ממאיר. .הייתי אבודה• איך אוכל לשכנע,
לא לזייף, לא לשקר. הכימאי רצה חזרות ואני
אמרתי — תן לי פשוט להיכנס לזה. ואז עשינו
את הסצינה ואני הירגשתי שלשמע המילה,
ממאיר עוברת צמרמורת בכל גופי ופרצתי בבכי
היסטרי. שבע פעמים חזרנו על אותה הסצינה
ושבע פעמים נשברתי ובכיתי. זה היה משבר
אורגני לחלוטין, ואני בעצמי נדהמתי מן העוצמה
שלו״.
פוליטיקה כמקום הראשון. היום
מתפעלים כולם מן העובדה שדברה וינגר
מצליחה להמחיש את השימחה ואת החיים מצד
אחד ובתוך רגע קצר, בנשימה אחת, את הגויעה
והמוות. אך היא עושה זאת.

שאת מחליפה עם אמך בסרט? האם גם יחסים אלה
נשאבו מן המציאות?
״האמת היא שכן. היו בינינו יחסים טובים
מאוד קודם לכן, אבל אחרי הסרט התגברו
והתחזקו עוד יותר. מוזר לראות כיצד מתייחסים
במקומות שונים בעולם בצורה שונה ליחסי אם
ובת. הנה, עתה היגענו מיפאן במיסגרת מסע
הפירסום לסרט הזה. אחת הבעיות שהיו ליפאנים
עם הסרט, היה הקושי להשלים עם היחסים
הקרובים והחופשיים האלה שיש בסרט בץ האם
ובתה. כך מדברות אימהות וילדות? שאלו אותי
במסיבת־ העיתונאים. הייתי נבוכה לחלוטין. לא
יכולתי להסביר להם את המאפיין העיקרי
שבסיפור הזה, כי מסתבר שביפאנית חסרה מילה
אחת — אירוניה״.
ואמנם, למרבה האירוניה, ליוו את ההסרטה,
בשעתו שמועות עקשניות דווקא באשר ליחסים
בין האם ובתר. כלומר, בין שירלי מקליץ ודברה
וינגר. טענו כי האווירה מחושמלת כל־כך, עד
שאפשר להכין שם תה לשחקנים, מבלי להדליק

דברה מכחישה זאת מכל וכל. :נכון ששתינו
באנו מכוכבים שונים. שירלי יכולה לעמוד
מאחורי ולהצחיק, ובדקה אחת היא נכנסת רותחת
כולה לתוך הסצינה. אצלי זה לא ייתכן, אני באה
עם הדמות מן הבית. אני חיה את הדמות כל זמן
ההסרטה ואינני יכולה להישאר דברה. לקח זמן
עד ששירלי הצליחה להאמין לי, אבל
משהאמינה, נוצר בינינו תהליך עבודה מקסים.

קולנוע
(המשך מעמוד )45
במאוחר, הוא היה חייב להגיע לנאראיאמה,
המתמצת במידה רבה, חלק גדול מן הנושאים
שבהם עסק עד עכשיו.
הסרט מבוסס על שני ספרים מוכרים מאוד
ביפאן, של סופר בשם שיצ׳ירו פוקאזאווה, אשר
שימשו כבר בעבר נושא לסרט באותו השם, של
בימאי יפאני אחר(קייסוקה קינושיטה) ,אשר זכה
לפרס הגדול בפסטיבל ונציה . 1958
.קראתי את הספר עוד לפני שהוא יצא לאור,
ואני חייב להודות שהוא הפחיד אותי במקצת׳,
מודה היום אימאמורה. .לא יכולתי להשתחרר מן
ההרגשה שההתייחסות לחיי אדם היא קלת־דעת
מדי. אבל, באיזשהו מקום, נחרט בי הסיפור ולא
הניח לי. אלא שבאותה תקופה הייתי עדיין
עוזר־בימאי, וקינושיטה, שהיה כבר בימאי
מבוסס, הכין תסריט ועשה את סירטו.״
אותו הסרט, שלבש מן הרגע הראשון צורה של
משל, כאשר הוא מתחיל לפי המוסכמות של
הצגת קאבוקי והוא מדגיש לכל אורכו, כי לא
מדובר בעלילה ריאליסטית, אלא במשל מסוגנן,
כבש את לב המערב, דווקא בסיגנון המלוטש
שלו. אבל לא זה, כמובן מה שמשר את אימאמורה

שוהאי אימאמורה
כמו החיות גם אצל האדם הכוח המניע: יצר הקיום ויצר המין

הבמאי נייימס ברוקס בראיוז ר

דווו 0 3

הוד

״הסרט שינה את חיי!
בחדרו שבמלון אינטרקונטיננטל, בברלין,
יושב ג׳יימס ברוקס ומקבל עיתונאים בזה אחר זה
לראיון, כמו אצל ׳רופא־שיניים. כולם רוצים
להיפגש איתו, כי הוא אלוף השנה בארצות־הברית.
סירטו החדש, המוצג בפסטיבל מחוץ
לתחרות, תנאים של חיבה, כבר מועמד ל־11
פרסי אוסקר; הסטאטיסטיקה אומרת, שעד אותו
רגע כבר ראו אותו יותר מ־ 20 מיליון צופים
(בינתיים התוספו למניין עוד כמה מיליונים) ,ועל
כן יש לו סיבה טובה להיות רגוע ונינוח. במסיבת
העיתונאים שנערכה אחרי הקרנת הסרט
לעיתונאים, אמנם לא התייחסו אליו בכפפות־משי,
אך הוא השיב מנה אחת אפיים. אבל
בהקרנה לקהל הרחב, קם הקהל על הרגליים
והריע ממושכות לסרט לבימאי ולשחקנים
שישבו באולם וזה משכיח מן הלב את העיתונאים
הארסיים.
ברוקס הוא תגלית גלויה לכל. אמנם תנאים
של חיבה הוא סירטו הראשון, אבל לפני כן כבר
הגה וביים סדרות טלוויזיה, כמו תוכניתה של מרי
טיילור מור, שהיא מן הסדרות המוצלחות ביותר

יילך המרכיב הקומי לאיבוד. אבל הצופים צחקו
במקומות הנכונים והגיבו נכון למתרחש על
הבד׳.
הסרט מבוסס על רומן של לארי מקמארטי, מי
שחיבר גם את הצגת הקולנוע האחרונה.
ברוקס ניסה, במשך שנים, לשכנע חברות סרטים
שיתנו לו גיבוי להפסקה, אבל נתקל בסירוב,
ולמען האמת גם הסופר עצמו התקשה להאמין
שאפשר לעשות מן הרומן שלו סרט.
מה ההבדל המהותי בין המקור הכתוב לבין
התוצאה על הבד?
״ההבדל העיקרי הוא בכך שהספר, מן הרגע
שבו מסתבר כי הגיבורה חולה במחלת־הסרטן,
מפסיק סופית להיות מצחיק, ואילו אני חששתי
שזה עשוי להיות מסוכן מאוד בסרט. לדעתי,
חובה לשמור על הנימה הקומית בכל רגע אפשרי,
וזה היה הקו שהינחה אותי ורדף אותי במשך כל
תהליך עשיית הסרט״.
.יש לי הרגשה שאנחנו קבענו את הקצב של
הסיפור ואת התכיפות של ההברקות הנשלפות
לארכו, כבר מן הסצינות הראשונות, ואין הבדל

איש לא האמין כי הסרט עתיד להיות הצלחה
מסחררת כל־כך. חברת״ההפקה סברה שבמיקרה
הטוב זה יהיה סרט אמנותי קטן וצנוע, ולכן
כיוונה את תאריך הוצאתו לשוק לסוף־שבוע,
שבו לא יצאו סרטים אחרים, כדי שלא יסבול מן
התחרות .״ואז באה ההצלחה העצומה, ובעיתונות
המיקצועית כתבו שהסרט הוא ענק שובר־קופות,
ולי קשה היה לעכל כיצד הסרט הקטן והאינטימי
שעשינו, קשור לאותו הענק שכתבו אודותיו,
ששינה את חיי בין לילה״.
אשר לשחקנים, שהם ללא ספק הקלף החזק
ביותר של הסרט. איך משכנעים שחקן כמו ג׳ק
ניקולסון להופיע בתפקיד מישנה?
״היה ברור לי מלכתחילה שאני זקוק לשחקן
מעולה לתפקיד הזה, ושהוא צריך להיות
בגיל־העמידה. שחקן בגיל העמידה, אם הוא
באמת מעולה, חייב להיות כוכב, אז לא היה מנוס
מפניה למישהו כמו ניקולסון. לשימחתי הגדולה,
כבר בשיחה הראשונה בינינו, אמר לי שהחליט
מזמן כי הוא בוחר תפקידים לפי תוכנם ולא לפי
גודלם. ואכן, אחרי שקרא את התסריט נתן מייד
את הסכמתו.״ קודם לכן, ניהל שיחה בודדת עם
שחקן אחר, שלא היה לה המשך. שם השחקן: ברט
ריינולדס.
ומה על המילחמות בין דברה וינגר ושירלי
מקליין, שעליהן נכתב רבות כל־כך?

״או בעם, נמשו
נר החסומה, איש
ש המשתתפים רא
וימה, דא ז״ו ודא
העמיד פגים!״
בימאי גייימס ברוקם(מזוקן) ,מדריך את שירלי מקליין וג׳ק ניקולסון
מועמד ל־ 11 אוסקריס
שהיו אי פעם בטלויזיה האמריקאית, או הסדרות
רודה וטרסי, המוכרות גם לקהל הישראלי. כך
שלמעשה אין לגביו שום חידוש בתהליך העבודה
עם שחקנים או עם מצלמות.
לכאורה, סוס ותיק ולמוד־מילחמות. אבל לא
בריוק. כאשר שואלים אותו איר היתה ההרגשה
בהצגה הברלינאית של הסרט, התשובה מפתיעה:
.עשינו את הסרט באביב, בשנה שעברה,
והוצאנו אותו למסכים בסתיו. ומאז, בכל הצגה
חדשה, אני מתרגש מחדש. אמש היו לי פרפרים
בבטן ואני שואל את עצמי, לעתים, מתי זה
ייפסק. לגופו של עניין, אני חושב שהקהל קיבל
את הסרט יפה מאוד. חששתי שמחוץ לאמריקה,

1 46 >1

גדול בין הקצב הזה, לקצב המקובל בטלוויזיה.
אחרי שרכשנו את אמון הצופה במידה מספקת
ויצרנו את ההזדהות הדרושה עם הדמויות, רק אז
הרשינו לעצמנו לערוך תפנית חדה, להסתלק
זמנית מן ההברקות ולהעפיל למישור יומרני
יותר, תוך כדי כך שאנחנו מבטיחים לצופה
שנשוב ונהיה מבריקים בהמשך.״
מאחר שמדובר במיקצוען מדופלם, מקיים
ברוקס את ההבטחה :״בסופו של רבר, אין זה שונה
כל־כו מן הדברים שעשיתי בטלוויזיה. היו
פרקים מסויימים של רודה או טכסי, שלא היו
כלל מצחיקים, אבל היו אפקטיביים לא פחות מן
הקומדיה׳.

״אני יכול לומר דבר אחד. העבודה על הסרט
היתה קשה, היתה מאמצת, אבל אף פעם, בכל
משך ההסרטה, איש מן המשתתפים לא העמיד
פנים, לא רימה, לא זייף. בין שירלי ודברה היתה
מערכת־יחסים מיוחדת במינה, ונידמה לי
שההבנה ששררה ביניהן היתה נדירה, כל אחת
הבינה מה מתרחש בלב השניה, הרבה יותר טוב
מכל האחרים שהיו בסביבה.
״האווירה היתה מחושמלת כל הזמן, דרשנו,
כל אחד מן השני, את הכל. כאשר דברה באה יום
אחד, אחרי שגזרה בעצמה את שערותיה, שהיו
פאר ראשה, כדי להיכנס לעורו של התפקיד, רק
בקושי התאפקתי שלא לומר לה כי היתה צריכה
לחתוך יותר, במקום להודות לה על הקרבתה.
כזאת היתה האוירה בשעת העבודה, ורק עכשיו
אני מתחיל להבין את התרומה העצומה שדברה
ושירלי תרמו זו לזו, ובדרך זו להעלאת קרנו של
הסרט בכלל״.

לסיפור המוזר על כפר יפאני מנותק, בהרים, שבו
קובעת המסורת, כי בגיל 70 על כל אדם ללכת
להר נאראיאמה ולמות שם, כדי לפנות את מקומו
בכפר לאדם אחר.
הפקרת הזקנים. בעיקבות ההצלחה של
שני סרטיו האחרונים לי הנקמה ואיזאנ איק ה,
שתורגם במערב לסירוגץ ב־מדוע לא או למי
איכפת(השם תורגם אבל הסרט כמעט לא הוצג),
התבקש אימאמורה על־ידי אחד האולפנים
הגדולים של יפאן להציג נושא לסירטו הבא. הוא
הביא להם שניים: סרט פעולה מן הסוג שנדמה
היה לו כי ימצא חן בעיניהם, ואת גירסתו לבלדה
על נאראיאמה. להפתעתו, הם בחרו דווקא
באפשרות השניה.
לכאורה, אפשר לחשוד, בעיקר לאור הגירסה
הקודמת של הרומן הזה, שאימאמורה נטש את
הצד התעודי שבסרטיו, אבל לא כך הוא. .אפשר
למצוא את המינהג הזה, של הפקרת הזקנים, אצל
עמים רבים ׳,הוא מדגיש. .ממיזרח־אירופה ועד
לאינדיאנים בארצות־הברית, שלא להזכיר את
האסקמואים שאצלם זה חלק בלתי־נפרד
מאורח־החיים. וכך זה היה גם ביפאן עד לפני
כמאה שנים׳.
אולם לא רק השימוש במינהל האמיתי הוא
שמעניק לסרט את הגוון התעודי שלו, אלא
בעיקר הדרו שבה מספר אימאמורה את הסיפור,
בסיגנון שמזכיר כמעט סרטים אתנוגראפיים,
שבהם העיקר הוא שיחזור אורחות חיים ומינהגים
פרימיטיביים של האדם, אשר באמצעות התחקות
אחריהם ניתן ללמוד יותר על טבע האדם היום.
חיים ומוות. לסרט הזה אין קו עלילתי
במובן המקובל של המילה. זו שורה של מעגלים
המסתובבים אחד בתוך השני ומובילים למסקנות
פילוספיות גם אם האירועים לעתים דראמתיים
מאוד. זהו סיפורו של כפר קטן בהרים, המכוסה
בתחילת הסרט ובסופו בשלגים. שנה חולפת בין
שני קצוות אלה, מחזור של ארבע עונות, שבח
עובר הטבע תהליך של יקיצה משינה, פריחה,
הבשלה, קמילה ושוב שינה.
בתוך המיסגרת הזאת יש מחזורים של חיים
ומוות ואילו המציאות הקשה שבה חיים בני
הכפר, היא שמכתיבה להם את המוסר והמינהגים
שמקובלים עליהם.
רק הבן הבכור נישא, כי אסור להביא יותר מדי
ילדים לעולם, מפני שאין במה לקיים אותם.
הקהילה היא שמחליטה על גורל הפרטים בתוכה,
גניבת מזון היא עבירה שרק עונש־מוות יאה לה,
והשתמטות מחוקי־הטבע היא עבירה על הטעם
הטוב. הורים מביאים ילדים לעולם, כדי שאלה
יוציאו אותם מן העולם לאחר מכן, כי המינהג
אומר שהבן צריך לשאת את הוריו, כאשר הם
מגיעים לגיל ,70 על גבו, אל פיסגת ההר,
ולהשאירם שם.
יצר הקיום והמין. אימאמורה מתאר עולם
שבו האדם הוא חלק בלתי־נפרד מן הטבע הסובב
אותו, והחוקים שלהם הוא נשמע, הם החוקים של
הטבע עצמו. משום כך ההשלכות התכופות לכל
אורך הסרט אל עולם החי, כאשר נחשים,
ינשופים, שועלים וציפורי־טרף מבשרים בבירור
(ויש כאלה שטוענים כי זה אפילו שקוף מדי) את
מעשי האדם. כמו החיות, גם אצל האנשים,
יצר״הקיום ויצר־המין הם הכוח המניע.
ההתמודדות המתמדת, בתוך נפש האדם
פנימה, בין היצרים הללו ובין מה שנהוג לכנות
.האנושיות שבו׳ ,היא שמעניקה לסרט את
גדולתו המיוחדת במינה, ואם האנושיות היא זו
שמובטח שוש ושוב, לאורך הסרט, הרי זה חלק
בלתי־נפרד מראיית העולם של הכימאי, ומן
הדרך שבה הוא רואה את החברה שהוא מתאר.
״צריך להבין, שמדובר כאן בחברה אשר
חוקיה נקבעו לאו דווקא בגלל תכתיבים דתיים

או תנאי רעב בלתי־נסבלים ׳,טען אימאמורה
בפני כתב של העיתון הצרפתי ליבראסיון, אחרי
קבלת הפרס בקאן, .יש בחברה הזאת הסכמה
שכוח עליון, אשר מהותו אינה מוגדרת די הצורך,
־** י משהו המהווה אולי שילוב בין הטבע ורוח האבות
והחרדה מפני הבלתי־נודע, הוא זה שמנחה את
החיים על פני האדמה, ובדרך המחשבה של
בני־האדם הללו, אין מקום לחרוג מן החוקים
הקבועים שלפיהם מתנהלים חוקים אלה׳.
להילחם בטבע. בעיני אימאמורה, הכניעה
לחוקים הללו היא בעצם זו שנותנת לאנשים את
האומץ להתמיד בדרכם ולהאמין שיש טעם
בחיים, .לדעתי הטראגדיה האמיתית אינה
הפרידה מן החיים בגיל ,70 אלא בעייתו של
האיש המנסה לצאת להילחם בטבע, להגדיל את
מאגר המזון שהוא מספק, וכל זאת כדי להאריך
את החיים עד גיל .80 כל הבניץ האיתן שהוא
__ המשענת לחברה, יתמוטט, והחברה היפאנית
המודרנית — שיש בה עודף אמצעים

עמי ותמ>
חוזרים הביתה
פאני ואלכסנדר(צפון תל־אביב.
שוודיה) -קודם כל, לא צריך
להיגוזל. זה אמנם סרט של אינגמר
ברגמן, אבל הוא נעים, מעודן
וחייכני לעתים קרובות. תענוג לראותו. הוא נמשך אמנם קצת
יותר משלוש שעות, אבל הזמן עובר חיש טהר, ומר שחשוב עוד
יותר, אחרי שיוצאים מן הקולנוע, ממשיך הסרט ללוות את
הצופה עוד זמן רב.
בעצם, זו כמעט אגדת־ילדים. עמי ותמי שמתחילים באושר,
נכנסים לבית המכשפה, שהיא כאן בישוף פרוטסטאנטי חמור,
הבית עולה באש והם חוזרים אל האושר. הילדים הם פאני
ואלכסנדר.
רק מקסמיו ויוזמתו הברוכה של יהודי, חבר״המישפחה,
מצילים את האם ואת ילדיה ומחזירה אותם שוב אל חיק
השבט העליז, התוסס והעול י של מישפחתם המקורית.
בסרט זה, שעלילתו מתרחשת בתחילת המאה, בעיד־שדה
שוודית קטנה הדומה להפליא לעיר מולדתו של ברגמן,
אופסאלה, מרכז הבימאי את כל המיטיבים שבהם עסק בעבר.
הוא נאבק שזב עם חד ת והאמונה, ועם דמות־האב הרודפת
אותו מאז ילדותו(אביו של ברגמן היה כומר פרוטסטאנטי);
הוא חזר להביע את אמונתו באמנות בכלל ובתיאטרון בפרט.
אחרי שהסתייג מאלה פעמים רבות כל־־כך בעבר.
הוא מצביע שוב על חיוניותם המופלאה של החיים.

אווה פרילינג ויאן מלמסיו: בגנות הפרוטסטנטים
שבלעדיהם אין לאמנות טעם, ומעל לכל, הוא מתייחס במידה
בלתי״רגילה של חיבה ואהבה לדמויות שהוא מציג.
מצלמתו של סוון ניקויסט, התיפאורות התאורה. המוסיקה
של שזמן ובריטן ומישחקם המופלא של צוות שחקנים ענק,
שבו בולט במיוחד ארלנד יוזפסון בתפקיד היהודי הישיש
אייזק הופכים סרט זה לאחד המהנים ביותר שעשה ברגמן
אי־פעס. וזה מסוג המחמאות הנדירות, כשמדובר גברגמן.

ללמוד לחיות
כאחת החיות
קן אוגטה וסומיקו סאקאמוטו
לשאת את הזקנים -

הזאב הלבן (רב־חן־ ,תל־אביב,
ארצות־וזברית) -מדען יוצא
לשממה המושלגת של צפון קנדה,
כדי לחקור התנהגות הזאבים
הלבנים ומידת הסכנה שהם מהווים לעדרי הקאריבו ההולכים
ומתמעטים. קאריבו. דרך אגב. הוא יונק הדומה לצבי, שחי
קרוב לקוטב הצפתי.
זאת גקודת המוצא לסרט זה של קארול (הסייח השחור)
באלארד המתגלה כאחד הקולנוענים הרגישים והמוכשרים
שיש היום כאמריקה. באלארד נוטל אמנם סיפור שיכול
להיראות כמו סרס״טבע סטאנדרטי של אולפני ואלס דיסני
(שהפיקו את הזאב הלבן) והופך אותו למשל מרתק על אדם
הניצב מול הטבע, משיר מעצמו את הקליפות המיותרות של
התרבות ולומד לחיית כאחת החיות. ואין זה נאמר לגנות, אלא
בניסיול להצביע על הצד האצילי, היפה והנכון של האדם,
ההולך ונשחק ברגלו של מוסכמות של החיים המודרניים
שעיקרם הם כסף, הצלחה, כוח ושילטון.
ברב שלבי הסרט. נמצא החוקר לבדו מול הטבע סביבו, טבע
שמכוסה חלק גדיל מן השנה בשלגים.ודחפיו האמיתיים של
האדם, אשר דוכאו במשך שנים רבות כל״כך.
עבודת הצילום הנפלאה של היפאני הירו נאריסה(המועמד
לאוסקר על סרט זה) והופעתו הכנה של צ׳ארלס מארטין סמית
בתפקיד הראשי, אחרי שנים ארוכות של תפקידי מישנה, הם

זאבים לבנים: עבודת צילוס נפלאה
קלפים חשובים לטובת הסארס, אולם מעל לכל זו ידו של
הבימיאי באלארד, שמצליח איכשהו לשתף את הצופה בחוויה
של גיבור הסרט ושעיבד אותו לעונות השגה כאילו היה גם הוא
בקוטב. עקשנותו להציג את הטבע בפי שהוא, ולא מסורק
ומטוייח, כפי שקורה לא פעם בסרט דיסני, כל אלה מעניקים
לסרט חזה ממד מיוחד בטיט. רק לעתים רחוקות אפשר
למצוא סר ס שמתאים כל״כך לחגדרוד.מישפחתי׳ ,ובכל הלב.

הו, אחה
סרטן נחמד!

ושיכלולים, אבל בני־האדם איבדו בה את טעם
החיים — היא דוגמה לכך׳.
במלים אחרות, לחיים יש טעם רק כאשר יש
להם מיסגרת קבועה מראש, ורק כאשר צריך
להילחם כדי לזכות בהם בכל יום נוסף. זה נשמע
אולי אכזוטי מדי, לא לאוזניים אירופיות, אבל
הסרט עצמו אינו נראה אכזוטי כלל וכלל.
אימאמורה פשוט משיר מן האדם את כל
גינוייו ותחפושותיו התרבותיות, מעמיד אותו
עירום ועריה מול בעיות הקיום הבסיסיות שלו,
ומצביע על כך שגם היום, ההתנהגות היסודית
של המין האנושי מוכתבת על־ידי אותם הגורמים
הפרימיטיביים שכביכול נמחקו מן התרבות.
באורח משונה מאוד, קל יותר להבין את
המוסר השורר בכפר המרוחק הזה ואת הטעם
שיש בחוקים הקיימים בו, מאשר את המוסר
העקלקל ואת מבוך־החוקים שבהם התברך
העולם המודרני. אימאמורה מחזיר את הצופים
בסירטו אל היסודות של החברה האנושית,
ומשאיר בידיהם את הזכות להחליט אם אכן הם
רחוקים כל־כך מן היסודות הללו ואם המרחק הזה
הוא לכיוון הרצוי או לאו.
העולם הזה 2428

תנ אים של חיבה (רב-חן
תל־אביב ארצות־הברית) -לא
חשוב מה תאמר הביקורת על
הסרט הזה, הוא להיט בטוח. חצי
סרט צוחקים, חצי טרט בוכים, והקהל יוצא החוצה בהרגשה
שחוזה הוויה גדולה, אבל לא כואבת. ובוודאי לא מטרידה.
אם שתלטנית ואנוכית מאוד ובתה המצליחה לשמור על
אישיות משלה ולהשתחרר מן הטינור, כדי להיות אדם עצמאי
לגמרי, הס מרכז הכובד של הסרט, העלילה עוקבת אחר
היחסים בין השתיים לאורך השנים. הבת גישאת ועוברת לעיר
אחרת. האם נעתרת לקיסמו של שכן, אססדונאוס בדימוס.
הבת מגלה שהבעל מצמיח לה קרניים ומשיבה לו מנה אחת
אפיים.
ואז, לפתע, נכנסת לתמונה מחלת הסרטן והופכת את
קומדיית המוסר של העיירה האמריקאית לטרגדיה. אבל לא
נורא, כי זו מחלת סרטן פוטוגנית מאוד, גקיה מאוד. מסוג
המחלות המתוקות והעצובות.
הגיבורה הגדולה מכולם היא שירלי מקליין, בתפקיד האם,
שמעניקה לדמות הרבה קווי אופי, אשר אינם מצטיירים מן
הדיאלוגים, ויוצרת טיפוס שכמותו לא זכתה לגלם כבר הרבה
זמן על הבד. סיכוייה לפרס אוסקר מירביים.
דברה וינגר, כבתה, אינה נופלת ממנה, אם כי. פה ושם אפשר
לזהות את ההבעות, התנועות והדגשות הדיבור של תפקידיה

שירלי מקליין ודבה וינגר: סיכויים של אוסקר
הקודמים. ואילו ג־ק ניקולסון, בדמות האסטרוגאוס המיוחם
שכרסו משתפלת מאז פסק לטוס לחלל. מפגין את כל סידרת
החיוכים והקריצות שלו, הגונכות בדרך־בלל את ההצגה
משחקנים שמשתדלים יותר.
בקיצור, מה שנוגע למיקצועיות, צריך להעניק כאן ציון גבוה
לבל. אשר לדראמה ואמנות, זה פחות חשוב, מה עוד שזה לא
משפיע כל״כך בקופה.