גליון 2429 מתאריך 21 במרץ 1984

חדט מ״עליזד

עוגת לימון.
עוגת לימון. קלה, אווויוית, טעימה ביותו
וכמו כל העוגות של עלית, אופים אותה בקלות
ובמהירות־ וההצלחה בטוחה!
עכשיו את יכולה כבו לקבל מחמאות על 5עוגות:
עוגת שוקולד, עוגת שיש, עוגת צימוקים,
עוגה אנגלית ועוגת לימון.

מכחכים

כתבת השער הקדמי:

נעים להיזכר, קל לשכוח
למה שפחו את מונדקו
הכנס של המ״מים בג׳וערה היה נפלא. ראויים
לברכה כל אלה אשר יזמו, אירגנו ונתנו ידם
למפגש נהדר זה.
אולם נבצר ממני להבין, למה במיפגש זה לא
זכינו לראות וליהנות מנוכחותו של מונדק
(אלוף־מישנה בר־תקוה).
אם הנסיבות לא איפשרו זאת, דומני שמן
הראוי היה להזכיר את חלקו ותרומתו לג׳וערה.

יוחנן(.מבדה״) גולדברג־כידון,
תל־אביב

נקמת אבחזציוא 1 דאש׳־עיריית פתח־תיקווה מגיה
אתגר יוצא דופן לפל מפוליטיקאים
בישראל. במעט שאיש מהם לא עמד
במיבחן בכבוד. האיש שקיבל את
הטיה הנמיך ביותר, שעשה את כל
השגיאות האפשריות והפסיד את בל

4וון

בדגוריזז בחל
מדוע נעלם דיוקנו של האיש שניסח
את מגילת־העצמאותז
השבוע יצא למחזור מטבע בן חמישים
שקלים. חיפשתי עליו את דיוקנו של דויד
בן־גוריון, שהופיע על השטר הוותיק.
לא מצאתי.
האם זו ניקמת הליכוד על שלא הצליח להגניב
את שמו של מנחם בגין למגילת העצמאות?
מוטי זקם, תל־אביב

כולבוטק לשילטזן!
הטלוויזיה מצליחה בכל מקום שבו
המדינה נכשלת.
כמעט בכל שבוע מציגה תוכנית־הטלוויזיה
לענייני צרכנות, כולבוטק, מחדל של שירותי
הבריאות והרווחה בישראל.
לפני כחודש היה זה ארם חולה שאינו מתפקד,
שנמצא מוזנח ורעב בדירתו המטונפת, ובשבוע
שעבר היתה זו קשישה שאיננה שולטת בצרכיה,
החיה אף היא בהזנחה טוטאלית ובזוהמה.
רק אחרי שהמושיע הטלוויזיוני חושף את
החרפה לעיני האומה ,״מטופלת הבעיה״ והנזקק
זוכה לסידור מוסדי מתאים. אם כך, כדאי אולי
להעביר לטיפולה של התוכנית עוד כמה
מבעיותיה של המדינה ואולי גם אלה יבואו
זהבה ירון, אשקלון
סוף־סוף על פיתיונז•

צרכני שטויות

מטמטמים את הילדים ועוד משלמים בשביל זה!
חג פורים הוא קרקע פוריה לרווחים קלים של
בדרנים ואומני־בימה למיניהם.
אולמות תיאטרון נדחסים ׳בהמוני ילדים.
הוריהם משלמים את מיטב כספם, כדי לראות
בצבעים טיבעיים ובגודל טיבעי את כוכבי
התוכניות־לילדים בטלוויזיה, מבצעים על הבימה
את התעלולים המוכרים לילדים מן המירקע.
קשה להאשים את הבדרנים. מי אינו רוצה
להרוויח כסף קל?
אבל ההורים — מדוע אתם מתפתים להלעיט
את מוחותיהם הרכים של ילדיכם בתעלולים ן לעוסים, שהחן והמקוריות שהיו להם בטלוויזיה,
ן— ניטלו מהם?
אתם מחנכים את ילדיכם להיות צרכני
שטויות, מטמטמים אותם ועוד משלמים בשביל
דרורה ליאור, תל־אביב

תינוקות בקצב הסאמבה
ואריג טס לברזיל -וחוזר עמוס
ילדים.
איני בקיאה בתורת המוסר, אך דומני
שלפעמים מה שנראה ברמה הפילוסופית
-1כלא־מוסרי עשוי להיות מאוד מוסרי ברמה
המעשית.
כך, למשל, בעניין סחר התינוקות בברזיל.
נראה כי אין הרבה דברים המזעזעים יותר
והנראים כלא־מוסריים יותר מסחר תינוקות.
אך אם אכן אותם תינוקות הם כאלה
שהתייתמו או הוזנחו, הרי נראה כי מסירתם
לאנשים הכמהים לילד והמסוגלים להעניק לו
אהבה ותנאים טובים, מביאה אך טוב לילד
ולמאמציו.
דפנה ויינשטיין, חיפה
ובכל זאת•••

חומיינים ללא כבוד
יקללך זר -ולא פין.
אחד העיתונים הזרים כתב, שהחומייניזם
מתפשט במיזרח התיכון. זו ודתה תגובת־העיתון
(המשך בעמוד )4

במכת־פתע ניצל אהדו! אברחצירא את צרותיו
של אהרון אוזן (בתמונה) .שהסתבך בחשדות
פליליים, כדי לחזור בהקדם לשולחדהממשלה
ולנקום את נקמתו במי שאיפשרו את הרשעתו
ושליחתו למאסר. העולם הזה מנתח
ומזהיר: זוהי תקופת־ סבנה למדינתו
כתבות השער האחורי:

^4ט 4

שוטרים ומורדים
1 חבורי, שימעון פרס.

הודי!
מסר את
ד״וויד ברחה איש לא העלה בדעתו כי שירם ה(זדש של
דייוויד ברוזה ויונתן גפן נפסל לשידור בגלל
המילים אל על. אך גדעון לב״ארי מסביר
שפסל את השיר בגלל פירטו־מת
לחברת התעופה, ומבטיח
1 1 1לשדר את השיר א ם יוצא
המישפט 767.של אל על״.

פו חדמש תן

בביתיאבות

בחדרון קטן בבית־אבות בכפר־סבא, גילה
העולם הזה את ״אדון דני״ ,הלוא הוא דניאל
רקנאטי בן ,62 מבעלי ומנהלי
בנק דיסקונט. מדוע הורחק
0המיליארדר החולה מביתו

^ ^ 1ואושפז במוסד לקשישים ן

המגורש

נציגי השילטונות דרשו ואבו־עלי
שאהין הסכים לגנות את הפיגוע באוטובוס,
אך הציב תנאי: שגם ישראל
תגנה את הפגיעות בפלסטינים.
העונש על תשובתו:
צו גירוש מהארץ!

.שוטר מחופש, גמד רשע!־ כיכוז
אסף חפץ את המפכ׳׳ל בשיחת־טלפון
פרטית, ולא ידע שאריה איבצן
מצותת לשיחת. שר־הפנים —
שכונה. השמוק עם הכיפה׳־ —

* 1ד * 10ו *

מז כי ר טוב
ירושלים

הו א יותר מדי טו ב מכדי
להיות א מי תי -אבל איש
לאמצא פגם כלשהו במז כיר
הממשלה דן מרידוד.

במילחמ ת ויאט־נאם למד ש עו צמה יכולה
להפוך לחוסר־אונים. במיל חמ ת לבנ ת למד
מן הלוחמים הפלסטינים ״שכאשר א תה
#חיסרו שו*•11
שונה.״
נלחם על ה בי ת והמי שפחה, הלחימה
ועל אריאל שרון או מר
ה עי תונ אי זאב שיף :״הוא
לא הב ץאת עם ישראל.״ •

מינתב מזוייף מהכלא

נהלל נגד ממן

המאהב שהשליך רימון לעבר בעל אהובתו
שיגר למערכת מיכתב שבו
מודה האהובה בעדות שקר.
חקירת העולם הזה העלתה
כי המיכתב היה מזוייף.

במשך 50 שנה התגוררה מישפחתו של אליהו
ממן בצריף־העץ בנהלל. עתה, משמת אבי
.המישפחה, רוצים חברי המושב
להחזיר לעצמם את החזקה על
הצריף השייך לטענתם לחברי
נהלל, ולא למישפחת ממן.

פורת שרה פיאף

היא שרה לפני חסן מלך מארוקו וזימרה באוזני
השאה הפרסי. היא הופיעה בכל בירות
העולם ועתה שבה טובה
£פורת לישראל, כדי לשיר כאן
את שיריה של אדית פיאף.

הלנה ושד

האם תחוייב רשות״השידור בתשלום נזיקין
לשדכנית הלנה עם־רם(מימין)! את התשו בה
על בך עשויים לתת חמישה אנשים,
שאת שמותיהס, השמוריס
היטב בכספת בית־המישפט
יודעת רק שרי רז (משמאל).

המתריס הקבשים: מכתבים קורא יקר תשקיף במדינה הנדון תמרורים
יומן אישי אנשים בלונים
מה הם אומרים -שלמה הילל,
ישראל לאו, יגאל עילם,
אסתר אקשטיין, דינה
כהנוביץ, קרל דורפלר
הווי שידור
תמליץ שידורי הרדיו והטלוויזיה
בישראל ובירח

זה וגם זה
לילות ישראל
אנשים בעדלם -אלקה זומר,
ליב אולמן, קאתרין דנב

40 רחל מדחלת על כל העולם 42 נמר של נייר -פילוסופיה 48 חלץ ראווה
עולם קטן -גרמניה, ברית־המועצות 52
קולנוע -אי ב מונטאן. 56 פטרישיח היצ׳קוק, פיטר ייטס תשבצופן הורוסקופ -טלה ספורט אתה והשקל
זה היה העולם הזה שהיה

מועדון רעשיו
בלבד!
יש אנשים שאינם
יודעים איך לגמור
את החודש, אבל יש
כאלה שאינם יודעים
איך לגמור את
הכסף — למענם
נפתח מועדון־רא־ווה
חדש, קלאב
הכולל מיסעדה,
פאב, מועדון־ברי־דיסקוטק,
אות,
גינת״גג
ומה לא?

אצל שחנה בהאיטי
שרונה נתן, בתו היחידה של אייבי נתן, חיה
בהאיטי שבאיים הקאריביים, ביחד עם
בחור ממוצא פלסטיני, בבית
קולוניאלי שבו שלושה משרתים.
ענת סרגוסטי הי ת ה.
בהאיטי ונפגשה איתה שם.

מכחכים
(המשך מעמוד )3
על הוצאת־הגופה מקיברה בראשון־לציון. מאז
יש בארצנו תופעות חומייניסטיות נוספות.
הערה כזאת של עיתון זר אינה מוסיפה כבוד
לארצנו ולעמנו.
אביבה ווהלי, תל־אביב

תפילה בהתנדבות
לימודי תפילה בסיסיים בבתי־ספר,
ללא תוספת תקציב.
אני אדם חילוני. אך מתייחס בכבוד לערכי
המסורת. אני מורה ומלמד גם בבית־ספר ממלכתי
וגם בבית־ספר ממלכתי דתי.
לדעתי, התפילה היא ערך תרבותי מסורתי
יהודי, שראוי שכל ילד יהודי יקבל עליו מידע
בסיסי. וזאת ללא כפיה, אלא בבחינת ״כל דרכיה
דרכי־נועם״.
בהנחה שתלמידי הישיבות, לכל סוגיהן,
הפטורים משירות צבאי, יראו בהוראת התפילה
משימה חשובה ביותר, אני מציע:
• לערוך שיעורי תפילה בבתי־הספר
בשעת־אפס 8.00 — 7.00 פעם או פעמיים
בשבוע.
• ההוראה תהיה בהתנדבות, על־יד
תלמידי־הישיבות, הפטורים משירות־צבאי או
לאומי.
אברהם ליבוביץ, תל־אביב

בחקירה רישמית. אני מקווה שאתם אינכם חשים
ריגשות אשם וחרטה.
חנה היל, ך ס־מויינס, איווה, ארצות־הברית

אריה שהוא שועל
שוב הוכיח עצמו חאפט׳ אל״אסד
במיטבו.
פעם טענו שאסר (בערבית: אריה) ,אינו
אלא ארנב שהתחפש.
אז אם האסוציאציות לקוחות מגן־החיות —
אסר הוכיח השבוע שהוא בעצם שועל. את כל

אחרי הנישואין נפוצו בעולם המוני
מזיקים ומריעין בישין.
ב,פרשות׳ ציבוריות רבות, בעולם ובארץ,
מזהירים מפני גילויים העלולים לגרום פתיחת
תיבת פאנדורה. מהי תיבה זו? באגדות העולם
הקלאסי של יוון ורומא מסופר, בנוסחאות שונות,
על פאנדורה (משמע השם ביוונית: מורעפת
המתנות) ,שהייתה היצור האנושי הראשון,
שנברא עפר מן האדמה. לאחר שנפחו בה האלים
רוח חיים, הרעיפו עליה מתנות רבות. ונוס
העניקה לה את יופייה, אפולו לימדה לשיר,
פקאקי שימשון שיבין, בני־נרק

ההעזה והיוהרה
גם באמריקה מכירים את הסיסמה:
•בלי מורא, בלי משוא״פנים*.
מר אבנרי הנכבד,
זה עתה קראתי ב־1£״! 1ז על התאבדותו של
יעקב לוינסון, לפני שבוע (העיתונות
האמריקאית היתה עסוקה השבוע במערכת
הבחירות המוקדמות ובסופות־השלגים, כך
שידיעה כזו נדחקה הצידה) .אני מניחה שיש
הרבה התנפלויות עליך ועל העיתון, ואני מקווה
שתעמדו בהתקפות האלה ״בלא מורא, בלי
משוא־פנים׳ ,כשם שעמדתם אחרי התאבדותו
של אברהם עופר.
אפשר היה לחשוב שאדם בעל העזה ואומץ
לנהוג בבנק כאילו היה ירושה מישפחתית, בעל
יוהרה לנהוג באנשים אחרים כאילו היו משרתיו,
ימשיך להפגין העזה ויוהרה מול האשמות
המוטחות כלפיו, יאבק על חפותו, או יקבל
באומץ את פסק־הדין.
אך הוא התאבד לפני שהיה סיפק לפתוח

נשיא אפה
להתפנות לגניבת הגבינה
יריביו דחק לפינה, את מעמדו ביצר, ושוב יוכל
להתפנות לגניבת• הגבינה הלבנונית מפי העורב
הישראלי.
איילה רוזן, תל־אביב

פולמוס מאולץ
ותרבות טבעית
מעולם לא גאמרו בישראל כל־נך
הרבה שטויות כמו בעניין הספרדים
מול האשכנזים.
נמאס כבר מההתפלמסויות המאולצות בנושא
תרבות האשכנזים ותרבות עדות־המיזרח. תרבות
מתהווה בתהליך איטי ובאופן טבעי, ולא מונחתת
על־ידי ממשלה זו או אחרת.
רוצים תרבות ישראלית אותנטית, שתבטא את
כל העדות? התאזרו בסבלנות. אולי בעוד מאה
שנה תהיה כאן תרבות ישראלית, ואז כבר לא
יעניין את אף אחד אם זו תרבות אשכנזית־מערבית
או תרבות מיזרחית.
שרונה בהן, ירושלים

לפני חצי שנה היתה המדינה עסוקה בלשנוא
את יורם ארידור. במקומו הביאו לנו את יגאל
כהן־אורגד. לא הכרנו אותו מקודם, לא ידענו על

סומר יהושע

אם *לה דכריו של מי שנחשב נאפר של
מחנזדהשלוט, מח אומריס מפרי המילממהז
אליהו בלצבי, פתח־תיקווה

העיקר לתת ציאנס
הישגים גדולים שלו, אבל מה כבר יכולנו
להפסיד? הכל נראה כל־כך גרוע, אז למה להיות
קטנוניים, למה לא לתת צ׳אנס לבן־אדם?
המצב הכלכלי המשיך להידרדר, אבל
מתרגלים לכל דבר. עכשיו התבשרנו על עליית
המדד ב־־גיבז. אז מה? העיקר שאנחנו עדיין
משלמים בשקלים. הרבה, כל פעם יותר — אבל
שקלים ולא דולארים, רחמנא ליצלן, כמו שהציע
פעם מישהו. גם זו לטובה.
אילנה גוטמן, רחובות?1

חרוזים בענייני היום.
זעקו השמים, זעקו הלוחמיס/בוא נפסיק את
מישחק־הרמים/,ונצא כולנו מארץ הארזים!
לוחם עייף מעל המירקע/רוצה הביתה אל
אמא חזרה/.הצי השישי, שנימצא על הים /,רוצה
לחזור אל הבית הלבן / .רק הכתות, וכל העדות
/ימשיכו במילחמות, במילחמת־המעמדות.
אז בואו אנחנו נהיה החכמים /נעזוב כולנו את
ארץ־הדמים / .נשלח הביתה את כל הלוחמים /
נעזוב בשקט את ארץ־הארזים.
אילן גולן, רמת־גן

קורא סיוון
תיבה מזיקה

ש״נקיגיאדה

במה שנים טיבווג

שר־אוצר כהן אורגה

לצאת מלבנון1

מרקורי — את אמנות הנאום ...ויופיטר, ראש
האלים, נתן לה במתנה תיבה והורה לה לתיתה
לבעלה לכשתינשא. וכשנישאה פאנדורה
לאפימתאוס, וזה פתח את התיבה, פרצו ממנה
בתעופה המוני מזיקים ומרעין בישין, שנפוצו על
פני העולם, ומאז לא חדלו להביא אסונות ופגעים
על בני האדם. התקווה בלבד נותרה מונחת

בקרקעית התיבה
ד״ר ראובן סיוון, ירושלים

הרוצה מילחמה-
מרחיק עדות!
.בתחילתה הרחיקה מילחטת־לבנון
את תשלום, אבל בסופו של
דבר היא עשויה לקרב אותו* -
אברהם (.בולי*) יהושע בראיון
לעיתון היורדים. ישראל שלנו*.
בנידיורק הרחוקה שטח הסופר רודף
השלום את השקפותיו בשאלות הנועדות
ביותר של ישראל.
למשל, לדעתו יש להישאר בלבנון ״כמה
שנים טובות׳,
למשל, מדינה פלסטינית גגדה חייבת
להיות.מפורזת*.
למשל, גם אחרי השלום, יש להשאיר את
ההתנחלויות במקומן — •אין לפרק שום

ישוב ישראלי ביהודה ושומרת׳ ,

ארכיאולוג מצרי, אחמד עות׳מאן.
טוען בי גילה את המומיה של יוסף
בעל כותוגת־הפסים.
אחדי כל התלאות שעבת עליו, עם אודו,
עס הבור ועם אשת פוטיפר — באמת כל
הכבוד לו שהוא עוד קיים.
הדבר הכי דחוף שצריך לעשות עכשיו
הוא שמומחים של הרבנות יסעו לקאהיד,
יקהו אותו מהמוסיאון(שלא יתערבב שם עם
עצמות של גויים) ויביאו אותו לארץ.
כמובן שנשכו אותו בקבר יוסף בשבננ
בטקס ממלכתי. אזזר־כך נוכל להביא למקום
תיירים ולהראות להם ששד אבינו חי.
יוסי מרדד, נ תניה

יחי הפרינציפ של אורגד -ולעזאזל
המדד, האינפלציה, השחיקה וה־אובדרפט.

תיבת
פאנדורה

• הקורא לא פירט, אס גס השתתפות
התלמידים בתפילה תהיה בהתנדבות.

בעבר שמו לכלניס מחסומים בפיר*
שלא ינשכו. עכשיו צריכים לעשות לבלגים
מחסומים מתזזת לזנב, כדי שלא יזהמו?מ
המידדכות בדזזומת שלגו.

עוד אבינו
(יוסף) חי

רק לא בדולאריסו

עד״לא־ידע בין רוטשילד ואלנני.
כל הכבוד לשיינקינאים (תושבי רחוב
שיינקין התל־אביבי)!
השבוע הם הוכיחו כי גם בישראל של תשמ״ד
אפשר לשמוח ולשמח. תושבי הרחוב יזמו וביצעו
במו ידיהם ומירצם פסטיבל פורים -של הרחוב.
אפילו הגשם, שלא בא בעיתו, לא הצליח לרפות
את ידיהם של השיינקינאים, וביום ראשון נהרו
אלפים מתושבי העיר וסביבותיה אל הרחוב,
שהיה חגיגה לעין, לאוזן ולחיך.
קישוטים עתירי דמיון והומור, מעשה ידיהם
של מתנדבים יצירתיים, ליצנים, פנטומימאים,
להקות־קצב ודוכני מזון הוכיחו כי גם ישראלים
ידעיס לחגוג, ותל־אביב צהלה ושמחה.
דליה רסאלי, תל־אביב

גסות בבית־המישפט

השוטר שכח את תפקידו, הקוראה
מנסה להזכיר לו אותו.
לפני שבועיים עצרו את הבן שלי בחשד של
גניבת רכב. כשהגעתי לאולם־המעצרים בבית־המישפט
בתל־אביב, לא נתנו לי ולבעלי להיכנס
לאולם ולראות את בננו.
השוטר שעמד בדלת דיבר אלי בגסות, ומנע
ממני את הכניסה. כשניסיתי להסביר לו שבית־המישפט
הוא מקום פתוח לציבור, הוא ענה לי
שבמקום ללמד אותו — שאלמד את הבן שלי לא
א״ג, תל־אביב —>
לגנוב•

מיבתבי קוראים מתסרסמים
בקיצורים המתחייבים מתומם
ומשיקולי מקום. עדיפות תמתן
למיכתבים קצרים, מודססים
במכונתיכתיבד -שצורפה אליהם מיבתבים השתב. תמונת בעילובדשם לא יפורסמו. אין
המערבת מחזירה את המיבתביס
שנתקבלו בד-
העולם הזה 2429

התוצאה: בשעה שראשוני הקוראים כבר החזיקו
בידיהם את הגליון שהכריז על ניצחון ההימנון, הודיע
הרריו על כישלונו.
אבל כמו שאומרים, עוד לא אבדה תיקוותנו למנוע
תקלות כאלה בעתיד. ובינתיים אני מתנצל.

פיסול בתערוכת מזון
מילהמת פמה הימים

בכל עיתון יש שטח מת, או — ליתר דיוק — זמן
מת: הזמן שבין סגירת הגיליון והופעתו. זהו זמן המועד
י־־ לפורענות.
פעם היו עוברים ימים ארוכים בין סגירת הגיליון של
שבועון ובין הופעתו. התוצאות הן נחלת הפולקלור של
המיקצוע. למשל: שבועון בריטי חשוב פירסם כתבה
בלתי־רגילה, שבה תקף בחריפות את הוד מלכותו, המלך
ג׳ורג׳ ה־ ,6על כי יצא לביקור רישמי בדרום־אפריקה
הגזענית. לרוע המזל, לא נערך ביקור זה כלל. המלך
נפטר ערב נסיעתו השנוייה־במחלוקת. אך העיתון כבר
היה מודפס, והופיע בקיוסקים סמור להלוויית הריבון.
תהליכי־הדפוס המודרניים צימצמו בהרבה את הזמן
המת, אבל הוא קיים בכל זאת. גם בשבועון זה, שצימצם
את הזמן למינימום שאין פחות ממנו הנמדד בדקות. על
רקע זה קרתה לנו בשבוע שעבר תקלה חמורה.

ומכיוון שצרות אינן באות ביחידות, היתה באותו
הגיליון תקלה מביכה נוספת.
בראש כתבה על מילחמת־הלבנון נאמר. :השבוע מלאו
1000 ימים למילחמת־הלבנון ...השבוע מת הקורבן ה־573
של מילחמה זו׳.
המיספר השני היה אמת מעציבה. המיספר הראשון
היה, כמובן, כוזב.
התאריך שהופיע על שער הגליון היה ה־ 14 במרס
— 1984 שהיה היום ה־ 648 של מילחמת־הלבנון. עוד
חסרה כמעט שנה ליום האלף.
אני מתנצל גם על כך — תוך תיקווה שהשגיאה לא
תהיה לנבואה, כפי שקורה במרחב שלנו לעיתים כה
קרובות.

^ ייו גלילי

למדליף

לפני 25 שנים הואשם אדם בפלילים על כי הדליף
לעיתונות מידע שנודע לו בתוקף תפקידו.
זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה.

הפסלים הנראים בתמונה יוצגו בפני הקהל הרחב ב״תערוכת
מזון 84״ ,שתתקיים במרכז הירידים בגני התרוכה בין
ה־ 31-26 במרץ.
הפסלים, מעשה ידיו של שלמה בן־עמי, בוגר ״מכון אבני״,
עשויים ממרגרינה.
דמיול מחיצות גבס
מבצע לבתים פרטיים
$ 22 בלבד למ״ר
טלפון 24( 052-84218 :שעות)

הנושא היה הצעת־החוק של ח״כ פינחס גולדשטיין
להעניק להתיקווה מעמד של ״הימנון לאומי׳ .הצעה זו
התקבלה לפני זמן־מה בקריאה הטרומית, וביום השלישי
שעבר הגיעה לקריאה הראשונה( .הצעודחוק ״פרטית׳
של ח״כ עוברת ארבע קריאות, בעוד שהצעה ממשלתית
עוברת שלוש קריאות בלבד).
באותו ערב הופיע גליון העולם הזה, ובו הכתבה ״עין
לפירסומת צופיה״ .היא בישרה לציבור המשועשע כי
״מצליף הסיעה הגדולה הצליח להעביר את הצעת־החוק
שלו, ואין ספק שהיא תאושר גם בקריאה שניה
ושלישית.״ הפתיח אמר :״הכנסת צחקה והעבירה את חוק
ההימנון הלאומי״.
בגוף הכתבה נותחה הצעת־החוק ללא רחמים, והובאו
הדברים שנאמרו עליה בכנסת בעת הקריאה הטרומית.
הכל היה יפה ונכון, מלבד פרט קטן: הצעת־החוק לא
עברה כלל בקריאה הראשונה. ביום השלישי אחרי־
_ הצהריים, בזמן המת שבין סגירת הגיליון והופעתו,
החליטה הכנסת ברוב ניכר להסיר את ההצעה מסדר־היום.
איך זה קרה?
חיים ברעם, הכתב הפרלמנטרי של העולם הזה, הכין
את הכתבה מראש. הוא היה בטוח לגמרי כי הצעת־החוק
אכן תתקבל, ושמיפלגת־העבודה לא תעז להצביע נגד
ההימנון הלאומי. ברעם הוא מומחה למיפלגת־העבודה,
שבה כיהן אביו כשר־העבודה, ושבה מכהן אחיו כעת
כח׳כ.
מובן שהעולם הזה לא סמך על נבואות. ברעם היה
אמור לעקוב עד השניה האחרונה אחרי מהלך המאורעות
בכנסת, ובמיקרה הצורך לשנות את הכתבה, תחת
מכבש־הדפוס, ברגע האחרון ממש.
וכאן קרתה התקלה. משהו השתבש בדרך. חיים ברעם

טעה בהערכת הזמנים — והתיקון שלו לא הגיע לדפוס
בעוד מועד. עורך־הדפוס היה משוכנע כי הכתבה אושרה
סופית, ונתן את האות להדפסה.

האיש היה חי חסידוף, ארכיבר במישרד־המישפטים.
בתוקף תפקידו הגיעו לידיו התיקים של המישרד. שם
גילה עובדה מדהימה: קנוניה שנרקמה בין מישרד־המישפטים
וצמרת־המישטרה.
בעיקבות המילחמה הציבורית של העולם הזה,
התגלתה במישטרה באמצע שנות ה־ 50׳ חממה של
שחיתות, שבה היו מעורבים ראשיה. סגן המפכ׳ל, עמוס
בן־גוריון, הגיש תביעת־דיבה נגד שורת המתנדבים,
שהצטרפה למאבק, ובמהלך המישפט העיד גם המפכ׳ל
הראשון, יחזקאל סהר. הוא מסר עדות־שקר, כדי להגן על
סגנו — בנו של ראש־הממשלה.
לא היה מנוס מן הצורך להעמיד את המפכ׳ל לדין —
אבל ראשי המישטר ניסו למנוע זאת. החלה חליפת־דברים
על הדרכים לעצירת גלגלי החוק. את
חליפת־המיכתבים הזאת גילה חי הסירוב.
מטעמים אידיאליסטיים טהורים, החליט שיש לפרסם
את המיכתבים, כדי לסכל את המזימה. הוא מסר אותם
להעולם הזה.
העולם הזה פירסם את החומר, ובכך הגיעה הקנוניה
לסופה. יחזקאל סהר הועמד לדין והורשע בשבועת־שקר.
אולם המימסד לא מחל למדליף. הסירוב הועמד לדין
פלילי, הורשע ונדון למאסר (העולם הזה .)14,9.60
היתה זאת שערוריה ממדרגה ראשונה. אבל הסירוב עמד
במיבחן בכבוד.
נזכרתי בכך השבוע, כאשר שוב נעשה נסיון להעמיד
אדם לדין פלילי על כי הדליף לעיתונות מידע חיוני,
שעל הציבור היה לדעת אותו. זהו העוקץ של פרשת אסף
חפץ.

1ר/ת?

להשיג בכל בתי המרקחת

נולד לכם בן
מסיבו ת ברית וחתונות
המוצלחות ביותר

בבית הרופא
עם הגן היפה

תל״אביב, רחוב הפטמן 1
המשרד פתוח: בשעות 19-17 ;13-10
טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :

חילוקי־דיעות בקשר לאופן ניהול החברה, ועל
רקע זה איים פיכמן על שמש :״אני אזרוק אותך
מהחלון. השקעתי כל־כך הרבה. אני אשקיע עוד
קצת ואחסל אותך.״
1ת קיסר מזכ״ר ב־15
באפריל
אם לא יתרחש דבר יוצא-דופן ימומש הסכם
הרוטאציה בוועד הפועל ב־ 15 בחודש אפריל.
ירוחם משל רמז שהוא לא יתנגד למועד מוסכם
זה, ויאפשר לישראל קיסר להיכנס לתפקידו.

שביתת רופאים בפתח?
רופאים רבים שחשים נפגעים מתוצאות
הבוררות על שכרם ותנאי־עבודתם בודקים
עתה דרכים לניהול מאבק מחודש.
היוזמים כבר פנו ליועצים השונים שאיתם עבדו
בשביתת־הרופאים הגדולה שפרצה לפני שנה, לשם ליבון
דרכי־המאבק.
חקירה במוריץ־את־טוכלר
היחידה לחקירות הונאה של תת־ניצב זיגל,
חוקרת באופן אינטנסיבי בחברת הברוקרים
הסולידית והוותיקה מוריץ־את־טוכלר.
החקירה מתמקדת בעובדים שונים ובמנהלת
החברה, יעל מוריץ, שהיא גם אחת מבעלות
החברה.

בנק ישראל כברוקר
הברוקרים הפרטיים ונציגי הבנקים באולם
הבורסה רוגזים על מעורבות־היתר של נציג
בנק ישראל במיסחר במניות ובניירות ערך.
לטענתם, הוא נוהג כברוקר לכל דבר ומתרחק
מהתפקיד העיקרי שיועד לו.

מחפשים ספרדי
לעליון
שר־המישפטים, משה ניסיס, יעכב
שלושה מינויים חדשים לבית־המישפט
העליון, משום שאס הם יתקבלו יישאר
בית-המישפט ללא שופט ספרדי, שאותו
מבקש ניטים להכליל בהרכב העליון.
השלושה שהומלצו הם אליעזר
גולדברג, שופט מחוזי מירושלים; יעקב
טירקל, נשיא בית־־המישפט המחוזי בבאר־שבע
ותאודור אור, שופט מחוזי מנצרת.

מישפט לבעלי
״יד־ירושלים״
בבית־המישפט המחוזי בחיפה מתנהל מישפט
כנגד דב פיכמן ושמואל עינב, בעלי חברת
״יד־ירושלים״ העוסקת ברכישת קרקעות
מערבים ומכירתם ליהודים מעבר־לים(״העולם
הזה״ .)14.3.83י
השניים, שהם גם בעלי חברת ״וידיאו בבל
בע״כד, מואשמים בקשירת קשר לשם שדידת
מי ששימש כמנהל שכיר בחברה. פיכמן ועינם
התכוונו להוציא ממנו תיק מיסמכים ואקדח. בין
השניים ובין המנהל, צבי שמש, התגלו

מתיחות בשגרירות בפאריס מתיחות על רקע מיקצועי שוררת בין שגריר
ישראל בצרפת, עובדיה סופר, וחלק מעובדי
השגרירות.
יתכן שמנכ׳׳ל מישרד החוץ, דויד קימתי, יבדוק אישית את
המתרחש שם.

ליבאי מטפל באדיב ׳
הפרופסור דויד ליבאי, נשיא לישכת עורכי־הדין, מטפל
באופן אישי בדרישתו של אודי אדיב להפחית שליש
מתקופת מאסרו. הדיון על כך יהיה בתוך שבועות ספורים.

בך נאסר לפירסום
שמה של הבחקרית
אחת מבעלות חברת-ברוקרים פרטית
והמנהלת הדומיננטית שלה, חשודה בביצוע
עבירות פליליות של מידמה, גניבה
והפרת אימונים.
ביום השני השבוע היא זומנה לחקירה
ביחידה לחקירות הונאה, בראשותו של
תת-ניצב בינימין זיגל. חקירתה מסתעפת
לכיוונים שונים. תחילת הפרשה בחקירת
שישה עובדי־החברה, שהוחשדו בקניית
ומכירת ניירות-ערך לאחר המיטהר בבורסה,
תוך העדפת חשבונותיהם הפרטיים
וחשבונות של מקורבים שלהם.
בשעה 12 וחצי בצהרים הובאה
הברוקרית לבית־המישפט. עורך־דינה,
משה וייסגלם, המתין ליד דלת לישבתו של
נשיא בית־מישפט השלום, יהושע בף
שלמה, ולא ליד לישכתו של השופט התורן,
יורם גלין.
בן-שלמה התרעם על וייסגלם שלא פנה
לגלין. הפרקליט הסביר שבן־שלמה כבר
עסק בעבר באותה חברה, כשאסר פירסום
שמותיהם ומקום עבודתם של כל החשודים
האחרים שנחקרו.
עוד טען הפרקליט שפירסום שם החברה
וחשיפת זהותה עלולים לפגוע בחברה,
שבה לקוחות סולידיים רבים.
השעה היתה כמעט 2וגלין כבר עזב
את בית-המישפט. בן־שלמה נעתר
לבקשה, מבלי שידע כי פעמיים בעבר כבר
פורסמו שמות חשודים מאותה חברה.
הברוקרית שוחררה בערבות.
חברת הברוקרים גייסה עתה לעזרתה
את עורך־הדין חיים ברנזון, בנו של השד
פט־העליון בדימום צבי ברנזון. הבן הוא
מומחה למיסוי.

נוטשים את מרידוד
סמנכ״ל מישרד-האוצר, דויד בר־חיים, התפטר
מוועדת־ההכנה לכינוס המיליונרים של יעקב
מרידוד. בר־חיים טוען, שפעולות
מישרד-הכלכלה באירגון הכינוס יביאו
לכישלונו המוחלט.

חזית נגד רנד
שלושה ראשי מחנות כליברלים — אברהם
שריר, יצחק מודעי ומשה ניטים — מתאמים
עמדות כדי להביא לדחיקת רגליו של צבי רנר
מעמדות-מפתח במיפלגה, וממקורות המימון
החוקיים שלה.
השלושה מתייצבים מאחורי ויקטור שהרבני, מס׳ 2באיגוד
העובדים הליברליים, שבו שולט רנר, ויעשו הכל כדי
לגרום לחילופים מהירים באיגוד. מייד אחרי כן ינסו
להוציא ממנו את גיזברות המיפלגה.

סד ק 1במכון היצוא
הנהלת ״מכון היצוא״ הישראלי תבדוה מחדש

את שיטות העבודה ודרכי העידוד ליצואנים
שמעניק המכון.
מנכ״ל המכון הוא כדורסלן העבר רמי גוט.

הפסדים בחברות הביטוח מאזני חברות הביטוח שיתפרסמו בשבועות
הקרובים יצביעו על הפסדים ריאליים בסדר
גודל חסר-תקדים בענף.
מומחים בענן! צופים שמסיבה זו יחולו שינויים
מרחיקי־לכת בבעלות של חברות שונות.

1דולר= 200 שקל
השער היציג של הדולר באמצע החודש
הבא יהיה 200 שקל. מחירו בשוק השחור
עשוי להגיע עד ל־ 250 שקל.
האינפלציה הצפויה בחודשים הקרובים
היא של אחוז וחצי ליום!

התאחדות האיברים
למרכז החקלאי
מאבק הפרדסנים במישרד־החקלאות עשוי להביא לשינויים
היסטוריים. חלק גדול מחברי התאחדות האיכרים
העצמאיים מבקש להתאחד עם המרכז החקלאי של
ההתיישבות העובדת, כמחאה על יחס הליכוד לחקלאות
הפרטית.

המודח הפך יועץ
ראש מינהל מקרקעי ישראל, מאיר שמיר,
שהודח על־ידי שר-החקלאות, פסח גרופר,
משמש עתה כיועצו המיוחד, עד שתתפנה
עבורו מישרה ב״סולל־בונה״.
שמיר המנוסה הוחלף בתפקידו על־ידי דויד ליפקה, איש
מחנהו של גרופר במיפלגה הליברלית.

חילופים בדנות
מתיחות בין בעלי חברת דנות והמנהלים בשכר
שלה עשויה להביא לשינויים פרסונאליים
בחברה שבה מרוכזים עשירי ישראל.
הביצוע יידחה עד שהבעלים יתגברו על
הקשיים הנוכחיים שאליהם נקלעו.

מטוסים קלים בכינרת
מועדון למטוסים קלים ייפתח הקיץ באתר נופש על חופה
המיזרחי של הכינרת. המבקשים לטוס יעברו קורס מזורז
בן 16 שעות. אחר־כף יוכלו להטים מטוסים המיועדים
לשני נוסעים בלבד, בשטח שיסומן על ידי
מישרד־התחבורה.

מחזה לתלמידים מוחרם המחזה ״שחור לבן אפור״ ,העוסק ביחסי
בני־נוער ערביים ויהודיים, ירד השבוע
מהבימה, מכיוון שמנהלי בתי־ספר ומחנכים
מסרבים להזמין את ההצגה לבית־סיפרם.
המחזה, שבו משתתפים יהודים וערבים, מופק
על-ידי ״התיאטרון לילדים ולנוער״ ,מיסודו של
מישרד-החינוך־והתרבות, ובסופו מתקיים,
בדרך־כלל, דיון על יחסי שני העמים.

קאזינו ליד נתב״ג
מועדון־חברים, שבמרכזו קאזינו, ייפתח
בקרוב במלון ליד נמל־התעופה
בן־גוריון. מנהלי המקום שוקלים כיצד
להימנע מעימות עם החוק, כשיופעל
הקאזינו.

במדינה העם קירקס ה שסע
למה לחשוב על לבנון אס
אסשר ליהנות ממילחמת
הניצבים, ההורגים איש את
רעהו בזירה?

הקירקס הישראלי, המציג כל שבוע
מיספר חדש, העלה השבוע בזירתו את
ההצגה ״המישטרה רודפת אחרי עצמה״
(ראה עמודי .)12 - 10
בלבנון נמשכה המילחמה. חיילי
י״־ צה״ל נפגעו מדי יום. אבל לאיש לא
י היה איכפת. לא הממשלה ולא הציבור
דנו במצב.
בלוזאן שבשווייץ התמוטטו שרידי
ההשפעה הישראלית, כאשר התכנסו
שם זיקני לבנון. בישראל עקבו אחרי
הנעשה בטלוויזיה, כמו אחרי סידרה
אמריקאית חדשה.
בשטחים הכבושים נמשכה ההתנחלות,
למרות יבול־באושים של
שערוריות ודיבורים על קיצוצים. גם
זה לא היה מעניין.
כי השבוע שוב היה מונח על

השולחן הלאומי סקנדל עסיסי —
במישטרה התגלתה תמונה מחפירה של
שינאות וקינאות, של קנוניות
ומזימות. היא הזכירה מאוד את התמונה
המחרידה שהתגלתה קודם לכן בצמרת־חברת
העובדים של ההסתדרות.
מסתבר כי הנורמות האלה של מזימות
הדדיות ומילחמות כנופיות השתלטו
על כל האירגונים הממלכתיים
והציבוריים בארץ.
בהסתדרות נעשה הכל כדי לטשטש
את השערוריה, לפשר בין הניצים
ולשים טלאי על גבי טלאי, כדי
להבטיח את המשך קיומה של הביצה.
אין ספק שייעשה נסיון לנהוג כך גם
\ .במישטרה. אין שום סיכוי שתבוצע
ך״ רפורמה אמיתית בגוף החיוני, האמור
להשליט את החוק במדינה ולהגן על
הציבור מפני פשיעה והתפרקות.
השבוע נהנו הכל ממאבק הניצבים
והתת״ניצבים בזירת הקירקס. עד שפג
טעמו של מיספר זה, והמדינה כולה
יכלה להתמסר למיספר הבא: הסחיטה
הגדולה של תמ״י, שאיימה להפיל את
הממשלה (ראה מיסגרת).
זאת תהיה ההצגה הגדולה מכולן
בקירקס הלאומי.

מדיניות
עם ישראל ק״
הבחירות בארצות־הברית
קובעות את גורל המדינה לא
8חות מהבחירות בישראל

ן__ לדמוקרטיה האמריקאית יש
מעלות רבות מאוד. אבל יש לה
מיגרעת אחת מכרעת: פעם בארבע
שנים נאחזת המדינה האדירה בקדחת
של בחירות, המעבירה אותה על דעתה.
היא עלולה להגיע לידי טירוף־
המערכות.
בתקופה זו שוכחת ארצות־הברית
את ענייני־העולם. אינטרסים לאומיים
חיוניים שלה מועלים כמו שה על
המיזבח, כדי לרצות ציבור זה או אחר
של בוחרים. לא רק הנשיא היוצא,
—4הרוצה להיבחר מחדש, נוהג כך, אלא
גם כל יריביו, המבקשים לרשת אתמקומו.
דודו טופז האמריקאי. בשבועות
האחרונים החלה הצגה ארבע־שנתית
זו. המועמדים הדמוקרטיים
העיקריים, וולטר מונדייל המשופשף
וגארי הארט המפתיע (ראה יומן
אישי) ,התחרו ביניהם בהבטחות כלפי
ישראל: הם יעבירו את השגרירות
האמריקאית לירושלים, יגבירו את
מענקי הכסף ומישלוחי הנשק. הם
מחכים בקוצר־רוח לדרישות חדשות
של היהודים, המתודרכים על״ידי
השגרירות הישראלית, כדי להזדרז
ולהיענות להן.
המועמד השחור, ג׳סי ג׳קסון,
התנהג בצורה מכובדת יותר. אין לו
(המשך בעמוד )8

אוזן הסתנן־ נצוות. אבוחציוא ניצר זאת
נדי דחסו אח הקערה על 3יה. הנויוה:
להציל את אוזן או לרבת לבחירות מוקדמות
^ אהרון אס״חצירא יש זכויות
€רבות. הוא ה ח ״ כ הראשון בתולדות
המדינה שנידון למאסר על עבירה
שיש עימה קלון, ושנשאר חבר־הכנסת
גם בעודר מרצה את עונשו. הוא גם
השר הראשון בתולדות המדינה
שנשפט למאסר.

השבוע הגיע אבו־חצירא
להישג חדש: הוא גם הח״ב
הראשון המביא להקדמת
הבחירות, לפי רצון האופוזיציה,
בעוד מיפלגתו יושבת ליד
שולחן־הממשלה.
התבונה המדינית נוהגת בעורמה,
ולפעמים היא מחפשת לעצמה את
המכשירים המוזרים ביותר כדי להשיג
את מטרותיה, שאינן ניתנות להשגה
בדרכי ההגיון והשכל הישר. אבו־חצירא
הוא מכשיר כזה.

להפסיק את
החקירה
**דוע הוא עשה זאת? יש לכך
סיבות פשוטות בתכלית, כי אבו־חצירא
אינו אדם מתוחכם במיוחד.
ראשית, הוא רצה להתנקם בכל מי
שהשלים עם העמדתו לדין והרשעתו.

לפי תפיסתו הפשוטה של אבו־חצירא,
ראשי המדינה היו צריכים למנוע את
החקירה נגדו או לטשטש את
תוצאותיה. מאחר שלא הם, ולא ראשי
המפד״ל, עשו זאת, מגיע להם עונש.
שנית, אבו־חצירא רוצה לחזור
ולהיות שר. אין הוא יכול לעשות זאת
בממשלה הנוכחית, שבה תפס אהרון
אוזן את מקומו.

עד כה, היה ביצוע המזימה
עלול להביא לקרע בינו ובין
אוזן, שאין לו שוס חשק לפנות
את המקום. אבל עכשיו מסובד
גם אוזן בחשדות פליליים.
מערכת־בחירות יכולה לשבש
את החקירה נגדו, ועל כן
מעוניין גם הוא בצעד זה.
כדי להציל את עצמו, צריך הליכוד
להפסיק את ההליכים הפליליים נגד
אהרון אוזן. אבל איד עושים את זה
במדינת־חוק דמוקרטית? אנשי תמ״י
אומרים, למעשה :״תשברו לכם את
הראש בעצמכם. לפניכם הברירה: או
הפסקת החקירה או בחירות מוקדמות׳.

או פרשו. במיקרה הטוב ביותר, תשמור
תמ״י בבחירות על כוחה הדל.
יתר על כן, מאיימת עליה מיפלגה
ספרדית חדשה — פורשי אגודת־ישראל,
בהנהגת עובדיה יוסף, הממורמר
על כי לא נבחר מחדש כרב ראשי.
מיפלגה זו, שהצליחה בבחירות העירר
ניות בירושלים, עלולה לנגוס מכוחה
של תמ״י.

לעומת זאת יכולה תמ׳׳י
לנסות להתחבר עם פלג זה או
אחר של המפד״ל, אם זו תתפרק
לגורמים. העובדה שהמפד״ל
נתונה כרגע במצב של התמוטטות
בוודאי מגבירה את
שימחתו של אבו-חצירא לאידה.

יצחק
פרק
ושימעון שמיר
ך * שאלה העיקרית, שעמדה
1 1השבוע על סדר־היום, היתה: מתי
תיערכנה הבחירות? בקיץ או בסתיו?
למשל: ביוני או בנובמבר?

על־ידי מניפולציות יבול
הליכוד, כנראה, לתמרן את
הדברים כד שהבחירות תערכי

נה במועד היותר־מאוחר. אך
יתכן מאוד שיצחק שמיר
יחליט, אחרי מחשבה שניה,
שאין זה כדאי לו.
הנימוק למען הדחייה הוא פשוט:
המצב הכלכלי חמור, ובציבור יש
הרגשה כללית של התמוטטות המשק.
במשך כמה חודשים ניתן יהיה לזרוק
לשוק הון, לשחד את הבוחרים ולשנות
את המצב, כפי שעשה יורם ארידור
ערב הבחירות האחרונות. מערכת־הבחירות
התחילה אז ביתרון עצום
למערך, והסתיימה בתיקו, אשר היווה
ניצחון לליכוד.
השנה יכול תימרון כזה להביא
לחורבן המשק הישראלי, מבלי
שהתוצאה הטובה לליכוד תהיה
מובטחת.

אך יש לשמיר נימוק חזק יותר
לרצות בבחירות מוקדמות דווקא: כיום
הוא ראש הליכוד. דויד לוי ואריאל
שרון רוצים להתמודד עימו. אם
תיערכנה הבחירות מייד, לא יהיה זמן

להתמודדות. שמיר יישאר במקומו
כראש הרשימה וכמועמד לראשות־הממשלה.

יתכן
מאוד שנימוק זה יכריע.
באורח־פלא,
יש אותו האינטרס גם
לראש־המערך. אם תערכנה בחירות
מייד, לא יהיה גם שם זמן
להתמודדויות, והמיפלגה תצטרך
להתאחד מסביב לשימעון פרס. אם
תיערכנה הבחירות רק בסוף השנה,
יוכלו יצחק רבין ו/או יצחק נבון
להתמודד על המקום הראשון.

אילו היה האינטרס הלאומי,
או אף האינטרס המיפלגתי,
קובעים את המהלכים במערך,
היה יצחק נבון חוזר מחר
בבוקר מחו״ל ומקבל לידיו את
הנהגת הרשימה.

המעיד

וראשות-

אין ספק כי זוהי הדיר הבטוחה
היחידה לנצח את הליכוד. אולם
בפוליטיקה אין הדברים פועלים כך.

לכן תיתכן התמודדות. תיתכן ברית
פרס־נבון, שתחסל את רבין. תיתכן
ברית נבון־רבין, שתחסל את פרס. פרס
רוצה להקדים, כדי למנוע את כל
הצרות האלה.

,בעל הבית
השתגע״

חות מכל מעוניינים בבחירות
אנשי התחייה. זה עתה פרש מהם
חגן פורת, ואילו גאולה כהן מפלרטטת
עם חרות ורוצה לחזור לשם. פורת יכול
להתחבר עם המפד״ל, או עם חיים
דרוקמן, ואז יקח עימו את הקולות
הדתיים, שנתנו את הכוח לתחייה.
התחייה, עם יובל נאמן בראשה,
עשוייה להיעלם למעשה מן המפה.

מאיים עליה גורם נוסף:
רפאל איתן רוצה להיכנס
לזירה, ויהי-מה. הופעתו תשים
קץ לכל סיכוייה של התחייה.
בהשוואה לסחורה האמיתית,
הם יהיו תחליף עלוב. רפול יכול
להיכנס לכנסת הבאה כסיעת-
יחיד, או בראש סיעת שניים־
שלושה.

זהו תרגיל-הסחיטה כולו על
רגל אחת.
תרגיל מקביל נגע לבום
האמיתי של תכדי: ניסים גאון.
השבוע הדליף האוצר שגאון
תבע ממנו עזרה כדי להתגבר
על מצוקה כספית שהוא נתון
בה. האוצר, שיש לו צרות
משלו, לא רצה לעזור לאיל־ההון
השוייצי. אז הורה גאון
להתנקם בליכוד על־ידי הפלת
הממשלה.

עזר וייצמן, שפסח עד הרגע האחרון
על שני הסעיפים, מתוך תיקווה
שייקרא בחזרה לתנועת-החרות,
התייאש והודיע שיקים רשימה משלו.
בתנאים הקיימים, אין סיכוי רב
לרשימת־מרכז כזאת. המאבק יהיה בין
שני הגושים. אך וייצמן יכול להכניס
לכנסת סיעה של שניים־שלושה
מנדאטים, וזו תוכל למלא בה תפקיד
כלשון־מאזניים בלתי־דתית.

לתמ״י עצמה אין מה להרוויח
מהקדמת הבחירות. המניות שלה בשוק
ירודות. למעשה זוהי ״מישפחוד במובן
האמריקאי: ראשיה הם מיליארדר־הקאזינו
ניסים גאון, העבריין־המורשע
אהרון אבדחצירא והנחקר בפלילים
אהרון אוזן. צעירי המיפלגה, שנהגו
להשמיע בעבר קולות רדיקליים,
השתתקו מזמן, מכרו את עצמם, נואשו

הבחירות הבאות תעמודנה
בסימן סיסמה אחת: לסלק את
הליכוד. הליכוד יילחם על חייו.
בתקופה זו הוא עלהו לבצע
הרפתקות מטורפות, תעלולים
כלכליים הרי־אסון וכל פעלול
אחר. כגודל מצוקתו, כן יהיה
גודל ההרפתקנות. תהיה זאת
תקופה מסוכנת למדינה.

אהרון אוזן ליד נשיא״המדינה וראש־הממשלה,
יצחק שמיר, במסיבה לרגל כניסת
הממשלה לתפקידה. כבר אז היה ברור כי תמ״י מחזיקה אותה בגרון.

אל הנשיא?

לב שעה שמד תבוו בלחצים. בוס איכזב
שוב. ואילו המפד״ר תוססת ומתפוצצת

העמוקה של זאב ז׳בוטינסקי בין דת
ובין לאומיות. בהנהגת בגין הופקדו
שתי וערות כנסת חשובות, ועדת*
הכספים וועדת־העבודה׳והרווחה, בידי
ח״כי אגודת ישראל שלמה לורינץ
ומנחם פרוש, בעוד.אברהם שפירא
הכל־יכול כיכב כראש הנהלת
הקואליציה.
ליצחק שמיר אין שום יחס מיוחד
לדת, והוא ממשיך את דרכו של בגין,
בעיקר מסיבות של פוליטיקה פנימית.
ח״כי האגודה, ואף חבריהם מהמפד״ל,
נוהגים לרטון שאין מתייחסים אליהם
כהלכה, מונעים מהם תקציבים,
עמרות־כוח וחקיקה דתית.

ראש־עיריה תבורי
חזרה לאלמוניות!
ן* אש עיריית פתח־תיקווה, רב
1תבורי, הסתובב בשבוע שעבר
במיזנון הכנסת בביטחון עצמי רב,
שניכר בכל תנועה, בכל חיוך, בכל
מחווה לעיתונאים ולחברי־כנסת,
שגילו כלפיו תשומת־לב, אפילו יראת
כבוד.
תבורי, גבה קומה, ממושקף, שליו,
מבין היטב שהוא הפך תוך שבועיים
ימים לדמות לאומית. פתח־תיקווה
איננה בדיוק פאריס, ואפילו לא
תל־אביב, ועסקנים מקומיים של ערים
קטנות אינם זוכים, בדרך־כלל,
לפירסום רב, אלא אם כן נתפסו
במעילה.

דב תבררי, שהכריז מילחמה
גלויה על הסטטום־קוו הקדוש,
הצית את דמיונם של אזרחים
חילוניים רבים בישראל, שקצו
בסיפוח הזוחל של שארית
זכויותיהם, שנעשה בשחצנות
חסרת־תקדים על־ידי המיעוט
הדתי במדינה.

אין ספק שמשבר הערכים של
הציונות החילונית, הוויתורים הרבים
בתחום הרוחני, מאהרון ידלין ועד
רפול, הפכו את עליונותם המוסרית של
הדתיים לעוברה כמעט מוכחת.
מתנגדי הכפייה הדתית מנהלים
קרב־מאסף, שסיכויי ההצלחה שלו
נראים קודרים יותר מיום ליום.
כל המשקיפים הפוליטיים, אפילו
מימין, מסכימים שמנחם בגין תרם
תרומה גדולה מאוד למסע הניצחונות
האדיר של הציבור האורתודוכסי.
ההבדל בין בגין ובין קודמיו בשילטון
הוא כמותי ואיכותי כאחד.
ראשי־ממשלה מתנועת״העבודה
ויתרו גם הם לדתיים, הסגירו בידיהם
את דיני־האישות של אזרחי־המדינה,
תיעלו לעברם סכומי־כסף אדירים.
דויד בן־גוריון האגדי פטר את תלמידי
הישיבות משירות צבאי, העניק לבנות
הדתיות, ולכאלה שטענו לדתיות, את
הזכות שלא לשרת בצה׳ל, להקדים את
הבנות החילוניות בכניסה למוסדות
חינוך אקדמיים ולשוק־העבודה,
וליצור בכך אפליה בלתי־נסבלת. אבל
המניעים של בגין היו שונים לחלוטין.

בגין לא נאנס לתת לדתיים
את כל מבוקשם. הוא נהג
להצביע מרצונו עבור כל חוקי
הכפיה הדתית גם כשהיה
באופוזיציה. הוא העניק להם
את בל הצ׳ופרים האדירים
מרצונו הטוב, מתוך אמונה
עמוקה בצידקת דרכם, בעליונותם
המוסרית.

הוא עצמו היה חדור רגש דתי עמוק,
ובכך סטה סטייה חדה מההבחנה

מר תבורי, ששימעון פרס עושה שוב
שיקול אלקטוראלי מוטעה? עמדה
אמיצה מצירו בנושא פתח־תיקווה
היתה נותנת לו פופולאריות מדהימה.
גם מצביעי ליכוד רבים בוחלים
בסחיטה הדתית. ואשר לאגודת־ישראל,
הם ירוצו לקואליציה, רק אם
הדבר ישתלם להם, בלי שום קשר
לפתח־תיקווה. הרי הם יושבים עם
שלמה להט בתל־אביב, גדול מחללי

אשר לידר מיפלגת העבודה,
אין ספק שהוא החמיץ את
שעתו הגדולה. למיפלגת
העבודה יש בוחרים מסורתיים
לא מעטים, אך רק מעטים מד!ם
רוצים בכניעה לכפיה הדתית.
פרם החמיץ סיכוי בלתי־חוזר
לעשות, לשם שינוי, צעד
פופולארי בציבור הרחב.
צעירי המיפלגה היו הולכים

אבל התלונות האלה פשוט
נועדו לשמן את גלגלי־הסחי־טה.
שפירא וחבריו בכו גם
בימי בגין, וקיבלו מיליוני
שקלים עבור כל דימעה.
הם ממשיכים לקיים בידיהם את כל
עמדות המפתח שנתן להם בגין. מעולם
לא עשו ארבעה חברי־כנסת כל־כך
הרבה עבור קהל בוחריהם.

גם להצביע עבור כל
המילחמות, וגם לדאוג לכך
שבין מאות ההרוגים לא יהיו
אנשי אגודת־ישראל — זאת
אולי חוצפה חסרת־תקדים, אבל
בישראל מעריכים הצלחות
יותר מכל דבר אחר.

עתה הופיע בזירה הציבורית אלמוני
ממלאבס, בשם רב תבורי, ומאיים על
הסטטוס־קוו מעברו השני, החילוני.
טבעי שח״כי האגודה נזעקו.
הם לא רק נזעקו, אלא גם הזעיקו
את יו״ר מיפלגת העבודה, שימעון
פרס. אברהם שפירא אמר השבוע
למקורביו, בבוז מוחלט, שפרס ייכנע
ללחציו. פרס רוצה לשמור את כל
האופציות, כל זמן שלא הוכרע המאבק
הסמוי על מועמדות העבודה לראשות״
הממשלה. הוא לא יכול להרשות
לעצמו לריב עם אנשי האגודה,
היכולים לסייע לו לקבוע מועד נוח
לבחירות, ולהרכיב עמו קואליציה
אחריהן.
קשה להציל מפיו של ראש עיריית
פתח־תיקווה דיווחים מפורטים על.
עוצמת הלחצים שהופעלו עליו. שאלה
ישירה של העולם הזה נענתה
בתשובה המתחמקת, שאותה דיקלם
לכל כלי התיקשורת .״אין שום בעיות
עם פרס, המיפלגה עומדת לימיני, אנו
מנסים רק למצוא דרך הוגנת לספק את
צרכיו של הציבור החילוני, ולהרגיע
במידת מה את הדתיים״.
שאלה יותר עקיפה: האינך סבור,

יו״ר־העבודה פרם
מבט לברית עם הדתיים
השבת בפרהסיה במדינת ישראל!
תבורי האזין לשאלה בנחת, חייך
ואמר :״אולי באמת כדאי שמישהו
יסביר זאת לפרס ״.אחר כך חזר שוב על
הנוסחה שתדמיתו של פרס היא
בעוכריו, אבל היה ברור שהוא נתון
ללחצים קשים, ואף עומד בהם באורח
מעורר כבוד.

שוטרים מול מפגינים דתיים בפתח-תיקווה
אין מה להפסיד

עבורו באש ובמים, אילו העניק
לתבורי תמיכה חד־משמעית.
מיפלגת העבודה יכלה לעשות את
תבורי לגיבורה, להעניק לו בימות בכל
רחבי הארץ, לעשות הכל כדי שהשגיו
עבור תושבי עירו ייוחסו לה.
ביזבוז ״פסטיבל תבורי״ יעלה
למיפלגה זאת ביוקר, והמחדל ייזקף
כולו לחובתו של פרס. יריביו יצחק
רבין ויצחק נבון לא יהססו לנצל את
הפרשה בבוא הזמן, חרף העובדה
שהרקורד שלהם בנושאים אלה אינו
עולה על זה של פרס.
צביעות או לא צביעות, הנושא
הדתי ׳התסיס השבוע את הזירה
הפוליטית, ושימעון פרס יצא מהמיבחן
הזה עם ציון בינוני מינוס.
ולרב תבורי לא נשאר אלא להמשיך
וליצור עובדות בשטח. אין לו מה
להפסיד. את הציבור הדתי הוא הפך
לאוייב. החילוניים עוקבים אחרי
מעשיו בשבע עיניים.

תבורי לבדו עשוי להפוך את
עצמו למנהיג בקנה מידה
לאומי, או לחזור למעמד של
עסקן מקומי, שקנה בצדק את
אלמוניותו.
חיים ברעם

במדינה
(המשך מעמוד )7
הרבה מה להפסיד בציבור היהודי, אחרי
שנתפס בקלקלתו: הוא אמר כי
ניו־יורק היא עיר יהודית, שבה
שולטים היהודים. כדי לבטא עובדה זו
(הנכונה כשלעצמה) השתמש בשם
יהודי, הנתפס כמילת־גנאי גזענית. כמו
ה״צ׳חצ׳חים״ של דודו טופז, שפגעו
בסיכויי המערך בבחירות האחרונות
לכנסת, רדפו ה״היימיס״ אחרי ג׳קסון.
השבוע הופיע ג׳קסון לפני ציבור
של אמריקאים־ערביים, שהריעו לקראתו.
הוא השמיע באוזניהם דווקא
דברי־טעם: שיש להכיר בקיום ישראל
ובקיום העם הפלסטיני, שני העמים
צריכים לעשות שלום ביניהם, על בסיס
של דו־קיום בשתי מדינות, זו לצד זו.
בארץ מקובלת דיעה זו על רבים,
בגלוי או בסתר. באמריקה זהו רעל
ליהודים.
הנשיא רונלד רגן מחזר אחרי הקול
היהודי. בכל זאת לא השפיל את עצמו
לגמרי. כאשר הופיע בשבוע שעבר
לפני היהודים, השמיע את דברי־החנופה
הרגילים, תמך בעמדות
ממשלת־ישראל, סיים במילים ״עם
ישראל קיי( ״.באנגלית חסרה האות
חי״ת. רגילים לסמן אותה בכתיב
ב־ .1<.1-1הנשיא קרא את הדברים מן
הטכסט הסמוי, המוקרן מול עיניו,
וחשב שזה קו״ף) .אך רגן אמר, לפחות,
כמה דברים של הסתייגות על*
ההתנחלות.
לרוץ, לא לעמוד. סיבת חוסר־האחריות
האמריקאית ברורה: הכוח
המקובץ של היהודים יכול להכריע את
הבחירות במחוזות רבים, שבהם הם
מהווים את לשון־המאזניים — בדומה
לדתיים בישראל. יתר על כן, ליהודים
יש כוח כלכלי, הדרוש למימון
מערכות־הבחירות של המועמדים, ויש
להם השפעה אדירה על העיתונים,
הרדיו והטלוויזיה, שכולם בידי
אינטרסים כלכליים.
במישור המעשי, אין לבולמוס זה
השפעה רבה. מקובל בארצות־הברית
שאין מועמד קשור אחרי בחירתו
בהבטחות שנתן בימי הבחירות. כ־אימרת
האמריקאים :״הבטחת־בחירות
היא מסלול שרצים בו(לתפקיד) ,לא
עיקרון שעומדים עליו.״
אך יש לכך תוצאה מיידית שלילית
ביותר. כל ממשלה בישראל יודעת כי
בתקופת־בחירות היא משוחררת מכל
ביקורת אמריקאית. בשנת־בחירות
(אמריקאית) ניתן לבצע כל הרפתקה,
לעולל כל תעלול, בלי כל חשש מפני
תגובה שלילית בוושינגטון.
מדינת־ישראל קמה בשנת בחירות
י— . 1948 מילחמת ששת־הימים
נפתחה על־ידי ישראל ערב שנת־הבחירות
,1968 ובאותה שנה התגבשה
החלטת ממשלת־ישראל שלא לסגת מן
השטחים שכבשה. בשנת־הבחירות
1972 ציפצפה גולדה מאיר על
איתותי־השלום של אנוור אל־סאדאת,
וגרמה בכך למילחמת יום־הכיפורים.
עד סוף שגת 1984 יכולה ממשלת־ישראל
לבצע את מדיניותה הקיצונית
ביותר באין מפריע. אם תהיינה גם
בישראל בחירות, יהיה זה תמריץ כפול
לממשלת־שמיר לבצע הרפתקות.
כל הערבים יודעים זאת, ועל כן
הסתלק המלך חוסיין השבוע רישמית
מכל נסיון לפתוח בתהליכי־שלום,
בשותפות עם אש״ף ומצריים. הוא ידע
שאין מה לעשות.
שנת קיפאון. אם ייבחר הנשיא
רגן, יוכל להמשיך בעסקים, החל
בחודש דצמבר השנה. אם ייבחר נשיא
חרש, יהיו דרושים לו כמה חודשים כרי
לבנות את ממשלתו החדשה, אחרי
היכנסו לתפקיד בינואר .1985 רק
.במחצית השניה של 1985 תהיה אז
בארצות־הברית ממשלה המסוגלת
לתפקד.
״כאשר אמריקה מתעטשת, העולם
מצטנן,״ אומרים בחוגים כלכליים
בעולם. מבחינה פוליטית, המצב חמור
עוד יותר: כאשר נאחזת אמריקה.
בהתקפה של חוסר־אחריות, חוסר־האחריות
חוגג שיבעתיים בישראל.
העולם הזה 2429

איך הגיע אברהם שפירא אל תוך תם1נה ח?

ת מונ ה ש בז א ת

ך* מונה זו רודפת אותי מאז שראיתיה לפני כמה שבועות,
^ 1כאשר צילם אותה צלם העולם הזה במצודת־זאב.
היא רודפת אותי מפני שהיא מגלה בצורה פשוטה ובוטה את
המציאות: אברהם שפירא נראה, מדבר ומתנהג כגביר של העיירה
ששמה ישראל.

הוא הכום של המדינה. הכל יודעים זאת. הוא יודע
זאת.
וזה מעיק עליי מאוד.

ך א אשתמש בטענות המזדקרות לעין, שהתבלו כבר מרוב
€שימוש.

לכן לא אזכיר כי אכרהם שפירא מייצג תנועהשקמה מלכתחילה כדי להילחם בציונות ולמנוע
את הקמתה של מדינת־ישראל, אשר משדיה הוא
ן יונק עתה.

זה ידוע. אגודת־ישראל היתה אנטי־ציונית. היא ייצגה את

רבני ישראל באירופה, שכולם, כמעט בלי יוצא־מן־הכלל, השמיצו
את בנימין זאב הרצל בשצף־קצף, ורדפוהו עד יומו האחרון.
יתר על כן, חלקים של תנועה זו עדיין מתנגדים לקיום
המדינה, או משלימים עימה בקושי, כשהם מצפים בוודאות שהיא
תעבור מן העולם ותאפשר לעם היהודי להמשיך ולהתקיים באין
מפריע, כתמול־שלשום.
זה לא איכפת לי. יש במדינה מקום לריעות רבות, גם שנואות
ודוחות, וזו אחת מהן. ואשר לעברה של התנועה — לא כדאי
לפשפש יותר מדי בעברן של כל התנועות בארץ.
לא אזכיר גם את העובדה שחניכי תנועה זו מסרבים לשרת
בצה״ל. ולא בשל נימוקים מצפוניים שאפשר לכבדם, כמו אנשי
יש גבול, אלא מתוך הזדהות מלאה עם צה״ל.

הם פשוט ככורים שמגיע להם לשמור על הגחלת
ולקרוא ספרי־חוכמה, בעוד שאחרים מקריבים את
שנות־חייהם הטובות ביותר ומחרפים את נפשם.
^ יני רוצה גם להאריך את הדיבור על העיוות המיפלצתי של
הדמוקרטיה, המתבטא בעוצמתם הפוליטית של שפירא
וחבריו.
בבחירות לכנסת הנוכחית נמנו 1,937,366 קולות כשרים,
ומהם זכתה אגודת־ישראל ב־ 72,312 קולות, המהווים בקושי

כאשר * 3.75 שולטים על חייהם של 96.25 הרי זאת
תועבה אנטי־דמוקרטית, ותהיינה הנסיבות הפוליטיות שהביאו
לכך כאשר תהיינה.

אין זה זנב המכשכש בכלב — זוהי קרציה אחת
של הזנב המפעילה את החיה כולה.

אני מוכן גם להתאפק — אם כי בקושי רב — מלהזכיר את
המיליארדים של כספי־השוחד, שממשלה זו משלמת מדי שנה
לאברהם שפירא ולחבריו, כדי להיעזר בקולותיהם. דויד בן־גוריון
הוא שהתחיל בשיטה זו, כאשר העניק רשיון של בנק
לאגודת־ישראל, כדי שנציגיה בכנסת יצביעו בעד המשך קיומו
של המימשל הצבאי, שחל אז על האזרחים הערביים של ישראל.

בשטח זה, כמו בכל שאר השטחים, ממשלת
הליכוד אינה אלא ממשיבה נאמנה של ממשלות־מפא״י.

לא בגלל סיבות אלה רודפת אותי תמונה זו. היא אומרת
הרבה־הרבה יותר.

ברחם שפירא עומד כמנצח בין תמונותיהם של בנימין
זאב הרצל וזאב ז׳בוטינסקי.
שני האישים האלה היו בני־אדם חופשיים, מה שנקרא בימינו
.חילוניים״.

שניהם חלמו על מדינה חילונית שבחילונית.
הרצל כתב שבמדינת־היהודים יש לסגור את הרבנים
בבתי־הכנסת, ואת הקצינים בקסרקטינים. הוא לא חלם על מדינה
שבה ישלוט אברהם שפירא, שליחה של מועצת גדולי־התורה
(ושבה יכתיבו האלופים את המהלכים לממשלה).
ז׳בוטינסקי לא קבע רק בצוואתו שאפשר לשרוף את גופתו,
ולא חינך רק את בנו־יחידו ברוח אנטי־דתית קיצונית.

הוא גם דגל בהפרדה מוחלטת בין הדת והמדינה.

באחד ממאמריו הביע ז׳בוטינסקי התנגדות ל״התמזרחות״
המדינה היהודית שתקום, כשטענתו העיקרית נגד עמי־המיזרח
ויהודי־המיזרח היא שאין הם מסוגלים להפריד בין דת ומדינה. הוא
רצה במדינה חילונית למהדרין.
דרושה מידה רבה של חוצפה מצד אברהם שפירא כדי להעמיד
את עצמו בין שתי תמונות אלה דווקא, כמי שאומה ראו אותי,
דפקתי את שניהם! זה מזכיר את הציידים האירופיים, המצטלמים
בטרקליניהם כאשר הראשים המפוחלצים של קורבנותיהם
מסתכלים בהם מן הקיר.

אבל אברהם שפירא וחבריו לא סבלו מעולם
מהוסר־תיפקוד של בלוטות־החוצפה. בלוטות־הבו־שה
הן הלוקות אצלם.
ך* מעט כל המנהיגים הגדולים של הציונות — בנימין זאב
^ הרצל, מכס נורדאו, חיים וייצמן, זאב ז׳בוטינסקי, דויד
בן־גוריון — לא היו רק.חילוניים״ ,אלא אנטי״דתיים ממש, גם
אם לא ששו תמיד לבטא זאת בגלוי.

אם כן׳.איד זה קרה שקמה באן מדינה שבה שולט

מ איזג

קומץ של עסקנים דתיים, שהפכו את הדת קרדום
פוליטי וכלכלי לחפור בו?

איך הפכה מדינה חילונית, בתה וביתה של תנועה חילונית
מובהקת, לאחוזה פרטית של כמה גבירים דתיים?

איד הגיעה ישראל מהרצל, דרך ז׳בוטינסקי ובן־
גוריון, לשפירא?
יש לכך כמה סיבות, המוזכרות מדי פעם.
קודם כל, כאשר מיעוט קנאי עומד מול רוב לא־איכפתי, אדיש
ושאנן, המיעוט מוכרח לנצח.
זה בוודאי נכון. אומרים שהיונקים הקטנים והתוקפניים ניצחו
בשעתו את הדינוזאורים הגדולים והמגושמים 37 .אלף קנאים,
המוכנים לעלות על הבאריקדות, חזקים יותר מאשר 3.7מיליון
אדישים, ששום דבר אינו.מזיז להם״.

במאבק, המוטיווציה חשובה מן הכמות.

שנית, הדתיים תפסו מקום טוב באמצע. הם לשון־המאזניים.
מכיוון שלא איכפת להם דבר, מלבד מיצוות דתם, הם השותפים
הנוחים והזולים ביותר לכל קואליציה. ז׳בוטינסקי ובן־גוריון
.תפסו את הפרינציפ״ ,כפי שעשו יצחק רבין ומנחם בגין אחריהם.

יוסף בורג, הציניקן בן־האלמוות, מסמל תיסמונת

שלישית, כך אומרים, ישראל היא מדינה ציונית, והיא רוצה
לשמור על קשריה עם יהודי העולם, שהם הבעלים האמיתיים של
מדינת״היהודים, ולמעשה עבדיה ומשרתיה. היהודים בעולם
מאורגנים בקהילות דתיות. הדת דרושה כדי לקשור אותם
לישראל.

כל ההסברים האלה נכונים. אך גם הם מצביעים רק
על הסימפטומים של המחלה, לא על המחלה עצמה.

* *¥ורש המחלה אינו טמון בכוחם של הדתיים, אלא
* 4בחולשתם של החילוניים.
הדת היהודית בימינו נתונה במצב של פשיטת־רגל רוחנית
מוחלטת. שום הוגה־דיעות דתי דגול אינו משלהב, בכוח המסר
שלו, את האינטלקט היהודי או את הרגש היהודי.
.החוזרים בתשובה״ הם חבורה של גרוטאות אנושיות. רבים
מהם הם צעירים אכולי־סמים, הפונים אל הסם האחרון: הדת.
אחרים הם פושעים הרוסים בבתי־הסוהר, או אנשים פרימיטיביים,
המחכים לתשומת־לב. אחרים באים מבתים הרוסים של
המעמד־העליון. ואם לציין לפי הדגם שהוצג בטלוויזיה, הוריהם
מופרעים לא פחות מהם.

הבשורה שבפי קציני־הגיוס הדתיים מעוררת
רחמים בעליבותה. הציבור כולו שמע בטלוויזיה את
דבריו של אורי זוהר, שגם ילד בכיתה ג׳ היה מתבייש
(המשך בעמוד )61
ברמתם.

11 ריי

דמעות בעיניים

הושעה מתפקידו על־ידי מפב״ל המישטרה, מוחה
** פכ״ל המישטרה, אריה איבצן, היה
^/נרעש ונרגש. מולו היו מונחים
תמלילי ההקלטות של שיחות ניצב־מישנה
אסף חפץ, ראש היחידה־המרכזית
בתל־אביב, שצותתו בידי
המישטרה.
אינצן לא מצא בתמלילים את מה
שחיפש: הוכחה לכך שחפץ היה זה
שהדליף לעיתונאי אבי רז ממעריב את
הידיעה, שמידע מודיעיני של היחידה־המרכזית
על. מחתרת הר־הבית״ נגנז
שנה לפני־כן. לעומת זאת מצא איבצן
שלל ביטויים גסים, שהושמעו כלפיו
בשיחות שניהל חפץ בימי הציתות.

זיעה מפניו, בתום ריצת־בוקר ליד ביתו בחבצלת־השרון.
שלושה ימים לפצי־בו מחה סגן־ניצב חפץ
דמעות מעיניו, באשר הודיע לו איבצן על ההשעיה.

ידידיו של חפץ ידעו שיציאתו
מהמישטרה תהיה כרוכה בטריקת־דלת.
אך *!יש לא העלה על דעתו
שהמריקה תרעיד את אמות־הסיפים
של המימסד כולו.

^ סיירת הצמדת
של המישטיה
*לץ ורשיו של המתרחש בשבועיים
ע * האחרונים במישטרה — עמוקים
הרבה יותר.
הגיבור הראשון של הפרשה הוא,
כמובן, חפץ. הוא בן קיבוץ כפר־מנחם,

שמיעה באוזנו. כשיצא מבית־החולים,
כבר כיהן מפקר־מחוז חדש, אברהם
(״תורגי״) תורגמן, שהובא ממישטרת־חיפה.
טיומקין,
שלא הכיר את חפץ,
הספיק השבוע לדבר בשיבחו, לומר
שהוא למד ממנו הרבה, למרות
שהשניים לא עבדו כלל,יחד.
ערב כניסתו לימ״ר, עשה חפץ סבב
של חודשיים בין יחידות־המישטרה
השונות, כדי להכיר מקרוב את עבודת
המישטרה. אז פגש לראשונה בתורגמן.
רבות דובר על הפער והמתיחות
ששררו בין השניים. עובדה היא

שנה — שיקבל עליו תפקיד של
קצין־אג״ם מרחבי. תורגמן דיווח על
כך לאיבצן, והרב־ניצב הזמין אליו את
חפץ והציע לו שלושה תפקידים
אחרים במישטרה.
במשך שנה בחן חפץ את ההצעות,
ולא קיבל אותן. הוא אפילו נפגש עם
בורג והצליח להביא לידי כך שזה
יודיע לאיבצן. :אל תיגע בו!״

״הישראלי היסה״
למגילה
ף* דוע משך חפץ במשך שנה את
^ /הוד ע תו על יציאה לחופשה־ללא־תשלום,
עד שהודיע זה עתה, בסוף
חודש מרס, שהוא הולח
יריביו טוענים שהוא היה בטוח, כמו
אחרים במישטרה, כי בחודש דצמבר

טיבעי: סגן־ניצב משה פרידמן, סגנו
של חפץ. זהו איש־מישטרה ותיק, נאמן
על תורגמן, בעל מוניטין בפיענוח
פשעים חמורים במרחב.
אבל לא הכל הלד למישרין.
מפקח בימ״ר, שלמה שליט, נעצר
לפני עלייתו למטוס בנתב״ג, ובכליו
נתפסו אלפי דולארים שנגנבו מדירה
בתל־אביב, שבה חקר מי רצח את
בעל־הבית(העולם הזה .)1.2,84
בתיק זה שימש כעד־מדינה, אדם
מוזר בשם שימעון גרובר. זהו בעל
בית־דפוס ברחוב שיינקין בתל־אביב.
בחקירתו התגוללה פרשיה מדהימה
של מתן טובות־הנאה לקציני הימ״ר,
שאיתם היה גרובר מיודד במשך שנים.
בעל״הדפוס הממושקף סיפר לחוקריו
כי לא פעם עשה עבודות״בחינם עבור
השוטרים. הוא היה, איש־סודם, סייען־

״גמד רשע!״ אמו הקצין ער מכנ״ד
בטרבון— ודא דע נ המבנ״ל עצמו מצותת ושיחה זחו הסיטו
המלא, שרב אחו שרב, של המאוושת המדהימים במישטוה
בשיחות־טלפון אלה כונה
איבצן :״הננס הגמד הרשע״,
״שוטר מחופש״ ,ו״לואי דה־פינם״
.שר־הפנים, הדד יוסף
בורג, כונה ״השמוק עם
הכיפה״ .ועוד כהנה וכהנה.
איבצן מעולם לא חיבב את חפץ.
מאז ומתמיד ראה בו את בעל־בריתו
של ניצב צבי בר, ראש אג״ם של
המישטרה, המאיים על כיסאו של
המפכ״ל.
עתה הבין איבצן שהמילחמה הגיעה
לפתח חדרו, והוא יצא לקרב.
היה לו קל מאוד לשכנע את יוסף
בורג שחפץ חייב ללכת. גם בורג אינו
אוהב שמגדפים אותו. המפכ״ל והשר
רוו נחת בשבועות האחרונים מהצלחותיהם
בחשיפת פשעים שבוצעו על
רקע לאומני יהודי. חפץ, ומאחוריו בר,
נתקעו בגרונם של שני מדושני־העונג.
איבצן ובורג שכחו לרגע את פרשת
המידע שהודלף. ענילן אותם רק דבר
אחד: להעיף את מי שכינה אותם
בשמות־גנאי.

מג״ד־צנחנים לשעבר, נשוי לשרה ואב
לשניים. הוא מתגורר בווילה צנועה
בחבצלת־השרון, פרבר של נתניה.
בשנת 1976 הוא הקים את היחידה־למילחמה־בטירור
של המישטרה
(ימ״מ) ,שזכתה במוניטין. אחר־כך
התפרסם כשנטל לפני שש שנים חלק
פעיל בהשתלטות על אוטובוס־הדמים
בכביש־החוף.
משם הוא הוצנח ליחידה המרכזית
(ימ״ר) של מישטרת תל־אביב. הימ״ר
היא יחידת־עלית, שבה משרתים יותר
מ־ 300 איש. היא מתמחה באיסוף חומר
מודיעיני רגיש, בעיקוב אחר לווייתני־הפשע
ובפיענוח מעשי־פשע חמורים
במיוחד. יחידה זו, סיירת הצמרת של
המישטרה, ולא אחת מזמינים את
אנשיה לחקור במקומות ששיטות־החקירה
הרגילות של המישטרה
נכשלות.
חפץ הגיע לימ״ר באביב .1981
מפקד־המחוז דאז, ניצב משה טיומקין,
עבד איתו במשך ימים ספורים בלבד.
חפץ אושפז לזמן־מה בגלל ליקוי־

שבשנה הראשונה לעבודתם המשותפת
של השניים שררו ביניהם יחסים של
שיתוף־פעולה.
מדוע, אם כן, חל הנתק?
השבוע הועלו גירסות רבות. למשל:
שחפץ בא מרקע צבאי, שאינו מתאים
תמיד לעבודה־מישטרתית שיגרתית.
היו שאמרו שתורגמן אינו מסתדר איתו
משום שאינו אומר הן אחרי כל הוראה
של מפקד־המחוז(ממ״ז) .תורגמן טען
שחפץ נתקשה בפיקוד על היחידה
החשובה, ודווקא התעלמותו מפרטים
היא שהיתה בעוכריו.
חפץ טען שדורשים ממנו דברים
מיותרים. תורגמן ענה שחפץ חייב
להודיע לו מה מתרחש בדיוק ביחידתו,
ולא לדווח לו באופן כללי על המתרחש

העובדה שחפץ הוא ידידו של בר,
יריבו של תורגמן, לא הוסיפה לאווירה
הקורקטית ששררה בין השניים.
תורגמן זימן אליו את חפץ וביקש
ממנו שיעזוב את תפקידו. חפץ לא היה
נלהב מהרעיון, שהוצע לו כבר לפני

האחרון יוחלף איבצן, וכי בר יתמנה
כמפכ״ל וחפץ יקודם בדרגה ובמעמד.
תוכנית זו פורטה במלואה בהעולם
הזה (.)23.11.83
ידידיו טוענים שהוא פשוט חיפש
הצעת־עבודה, שתתאים לו ולכישוריו.
חפץ הוא איש חביב, מוקף בחברים,
חברמן נעים־הליכות ופתוח לשיחה.
הוא מייצג את ״הישראלי היפה׳,
הטיפוס שרבים מתגאים בו. אולי
משום־כך גוברת התדהמה, כשמתברר
לאן היה אמור חפץ לצאת לשנת־חופשה.

חפץ
קיבל עבודה בחכרה
בינלאומית פרטית, המספקת
שירותי־יעוץ־והגנה במיזרח
הרחוק. חפץ היה אמור לצאת
לפיליפינים ולהגן טל מישטרו
המושחת, המגואל־בדם, של
הנשיא פרדיננד מרכוס, העריץ
שההמונים שם מצביעים נגדו
ברגליים יום־יום.
השאלה עתה היתה מי יחליף את
חפץ בימ״ר. לתורגמן היה מועמד

מישטרתי, בקי במהלכים בימ״ר. עם
חבריו הבולטים ביחידה נמנו שליט
ופרידמן.
במשך חודשים היתה מונחת עדותו
של גרובר במישרדי היחידה־לחקי־רות־פנים(יח״פ)
כאבן שאין לה הופכין.
איש לא נחקר, גם לא הקצינים __
שהוחשדו בעדות שמסר גרובר.
כאשר ראה מישהו במישטרה שתיק !
פרידמן אינו מטופל, הוא הדליף אותו
לעיתונאי. זה מיהר לפנות לניצב
יחזקאל קרתי, ראש אגף־החקירות
במטה־הארצי, וביקש הסבר. קרתי
התגונן :״המידע מטופל, המידע
מטופל!״ מייד אחרי שסיים את השיחה,
מיהר להוציא מן הנפטלין את עדותו
של גרובר.
פרידמן זומן לחקירה, בחשד
שגרובר הדפיס עבורו הזמנות !

וכרטיסי־ביקור ללא תשלום. הוא סיפר
שכאשר סירב גרובר לקבל ממנו צ׳ק
וקרע אותו לגזרים, הוא שילם לו
במזומנים את הסכום 800 ,שקל. גרובר
עצמו לא הזכיר פרט זה בעדותו.

הפרשה הודלפה לעיתונאים
נוספים. תחילה אפף אותם קשר של
שתיקה. פרידמן חש שהתפקיד הנכסף
— מפקד הימ״ר — נמצא בהישג־ידו.

עד שבא יום החמישי השחור,
דד 8בחודש מרס, וטרף את
בל הקלסים.

/שקדן מלוכלך
ומבזה!״
^ ך תחילה מן הראוי לחזור ל״6

בחודש, יום שלישי.
ביום זה גילתה המישטרה פרטים
מדהימים על חשיפת ״מחתרת הר־הבית״
.נעצרו חברי קבוצת ״תימהו־נים״
בכפר ליפתא שבמבואות ירושלים.
באחד
המחבואים שליד הבית נמצאו
כמויות עצומות של נשק. המישטרה
הטילה איפול מלא על חקירת הפרשה,
שבמרכזה עמד ניסיון הקבוצה לפוצץ
את מיסגדי הר־הבית חודשיים לפני כן.
הסיבה לאיפול ולאיסור־הפירסום
הקפדני של המישטרה: היא חיפשה
אחרי מנהיג הקבוצה, עבריין חולוני
בשם שימעון בררה, שדמותו רבת־המעללים
תוארה בשבוע שעבר,
(העולם הזה .)14.3.84
איבצן ואנשי המטה הארצי חגגו. הם
יכלו סוף־סוף להציג לציבור את
המחתרת הימנית שזמן כה רב דובר
עליה, מחתרת שמייחסים לה קשר
לקבוצת טי־אך טי. הם יכלו לטעון
שלא היתה שום הוראה מגבוה שלא
לחקור את המחתרת היהודית (ראה
מיסגרת).

בבוקר יום החמישי סירסם
״הארץ״ את דבר החקירה כנגד
פרידמן. עצם הסירסום עורר
רעש גדול במישטרת תל־אביב,
למרות ששמו של
פרידמן לא הוזכר בידיעה.
באותו בוקר התכנס צוות־חוקרים
בכיר בלישכתו של תורגמן. הצוות

1 \ 1 11יןךןך; 1ך 1| 1ך 1שר״הפנים, יוסף גורג, משוחח עם מפכ׳ל
! # 11 1 1 4 1 1ו המישטרה, אריה איבצן, נעת חנוכת
האגף החדש בבית״חמעצר באבו־כביר, ביום חמישי, ה״ 8במרס. משמאל
כונס כדי לבחון דרכים לתפיסתו של
בררה, כשהחשד הוא שהוא נמצא
בסביבות תל־אביב.
במישטרת תל־אביב בררה הוא
רמות ידועה. בחדרו של תורגמן, בבניין
מישטרת־דיזנגוף, דנו בדרכים לתפסו.
מלבד תורגמן ישבו בחדר אסף חפץ:

סגן־ניצב חזי לדר; ראש מיפלג־מודיעין
רב־פקד לאה ליפשיץ; ראש
מיחלק־הערכה, סגן־ניצב רז; ראש
מדור־תישאול ושני קצינים נוספים,
שהיו מתוחים מאוד באותו הבוקר:
רב־פקד יצחק תליו, ראש מדור־הבילוש
ורב־פקד פייבל לבון, ראש

לאיבצן, בשורה השניה, ישב ראש אג׳ם של המישסרה, ניצב צבי בר.
באותו בוקר דיווח חפץ לממונים עליו על ההוראה מגבוה שמנעה לפני
שנה את המשך החקירה על ה״תמהונים׳ הימניים־דתיים מליפתא.
מיחלק־בילוש־משימתי.
גרובר אמר עליהם שגם להם הוא
הדפיס בחינם כרטיסי״ביקור והזמנות
לשמחות שונות.

השניים הביטו בחפץ. חם
היו בטוחים שהוא מקור
ההדלפה מאותו הבוקר. כך,

מי ה1רר. לגנה את המידע?

ההוראה הסודית

למישטדת-ירושלים, שהביל פרטים מלאים על המחתרת
הזוממת לפוצץ את מיסגדי הרי־הבית?

לפי כל הסימנים, מידע זה נגנז•.
לא היה זה מידע רגיל על פושעים קטנים. הוא נגע למזימה שהיסח עלולה
להצית תבערה עולמית, לגרום להתקוממותם של 800 מיליון מוסלמים נגד
מדינת־ישראל, להביא למהומות ולמילחמד*
מ ל זאת נגנז.
גלי הרכילות, שהציפו השבוע את כלי״התיקשורת, בעיקבות מילחמות
התג׳׳צים והניצבים, סישטשו את השאלה המכרעת הזאת.
אם היתה זאת הזנחה — לאילו שיאים של הזנתה פושעת יכולה הסישפדה
להגיעז

•ומואר! חדעאגלבענח!

ומי שנתן את ההוראה — על דעתו של מי הוא פעל? מפקד המחוז?
שרותי־הביטחון? המפכ׳ל? השר?

יש עוד עובדה המדברת בעד עצמה כל זה השתנה ברגע שמנחם כגין
פרש מן השילטון והסתגר בעולמו הדימיוני.
לפתע התחיל הכל לזוח
נמצא חשוד ברצח אמיל גרינצווייג, עובד ומנהלות עופרה נאסרו והועמדו
ל תן המתנחלים מאילידמורה החשודים ברצח ילדה ערביה בשכם. נאסרו
המתנהלים, אנשי ״כך׳׳ ,החשודים בידי באוטובוס של אזרחים ערביים. נאסרו
החשודים בהשתייכות למחתרת הדתית, שניסחה לפגוע בקודשי האיסלאם
בהר־הבית.

מה קדה?

בשעתו פירם ם שבועון אמריקאי כי אברהם אחיטוב, מי שהיה ראש
שדוודהביטחודיזכללי(שב״כ< ,ותפטר אחרי שדאש־הממשלה דאז, מנחם מין,
אסר עליו לנהל חקירה יעילה נגד החשודים בהתנקשות בדאשי-הערים
הערביים בגדזדהמערבית.
; זו הוכחשה בשצף־קצף, אך יש עובדות המדברות בעד עצמן;

האם ראשי השרותים, שהאמינו עד בה שבגין אינו מעוניין בתוצאות, קיבלו
עתה את הרושם שיצחק שמיר נוקט עמדה ושובה?
האם הרגישו מנהלי החקירות עצמם כי התה השתנתה, וכי עכשיו הס
חופשיים למלא את תפקידם?

אם לא היתה זאת הזנחה — מי נתן את ההוראה לגנוז את
המידע?

• הבנה בקרב ראשי, השרותים — השנ״ב והמישטרה — שאכן
זוהי הוראה אילמת של ראש״הממשלה
• הרגשה בקרב מנהלי החקירות עצמן כי זוהי מישאלתם של
המפכ״ל וראש השב״ה
לא ייתכן שום הסבר סביר אוזר לשרשרת בה מרשמה של מחדלים
וכישלונות.

#ח סו! או,חמור*

י תקופת כהונתו של מנחם בגץ,לא פוענח אן* פשע חשוב
אחד שבוצע על־ידי יהודים בלמי ערבים.
לא פוענחו: ההתנקשויות בראשי־הערים של רמאללה אל־בירה ושכם;
חריגת נערים ונערות ערביים כידי מתנחליה רצח תלמידי המיכללה
האיסלאמית כתבתן, רצח אמיל גרינצווייג, ועוד.
סידרה מבישה כזאת של כישלונות מצד המישטרה והשנ׳ב לא יכלה לחיות
מיקרית. יכולה להיות לכך רק אחת הסיבות הכאות:
• הוראה מפורשת, על דעת ראש־מזמשלה שלא לנקום את האמצעים
הרחשים לקיתם הוחרדה כגון האזנוודסתר, עי?1ב, שתילת סוכנים ועוד, שלא
לדבר על שיטות־החקירד, הנהוגות כמעט אוטומטית כלפי חשודים ערבייה

האם יצאה הוראה מטעם לישבת ראש-הממשלד״ בכתב או
בעל-פה, בי ראש-הממשלה החדש(אולי בתמיכת שד־הביטחון
החדש) מעוניץ גפיענוח הפשעים?

• השארההאמיתית
על בל פנים, דבר אחד ברוד וגלוי־.
המידע, שנמסר למישטתדיתשליט לפני שנה, ושתה בו כדי להביא לחיסול
המחתרת שאיימה על הר־הבית, נגנז אז.
מידע תמר״ שהגיע כזמן האחרון*,לא נגנז,

יש צורך בחקירה אמיתית, בלתי־תלויה וחיצונית לגבי נושא
זד״ בהשוואה אליו — כל הקנוניות בין מפקדים, היורים
ברורי-בוץ זה לעבר זר״ הן חסרות-חשיבות.

בוודאי, חשב גם תורגמן.
מטרת ההדלפה, על־סי גירסה
זו, היתה למנוע מם רידמן את
האפשרות להיות מסקר הימ״ר1 ,
ובכך להשאיר את חפץ לזמן
בלתי־מוגבל בתפקיד.
באוזני העולם הזה הכחיש חפץ
בזעם הנחה זו .״מי שאמר לכם את זה
הוא שקרן מלוכלך וניבזה!״

בעוד הנוכחים בחדר נסערים
מחשיפת ם רשת־סרידמן,
הטיל חפץ פצצה נוספת לחלל
החדר.

חפץ הנרגש סיפר, שכבר לפני שנה
הגיע למדור־המודיעין בימ״ר מידע [
מודיעיני על ארבעה חשודים. האוספים
אמצעי־לחימה וחומרי־חבלה. בעיק־בות
המידע יצאו בלשי־הימ״ר לכפר
ליפתא, ושט עקבו במשך כמה ימים 1
אחרי החבורה. מכיוון שהכפר מצוי
בתחום־פעולתה של מישטרת־ירוש־לים,
העבירה היחידה התל־אביבית את
המידע למישטרת״ירושלים.
באותה התקופה סערה המדינה
בגלל אוזלת־ידה של המישטרה
בחשיפת רוצחיו של מפגץ שלום
עכשיו, אמיל גרינצווייג. כל מידע
מודיעיני על התארגנות קבוצות־מחתרת
לאומניות ואיסוף נשק היה
אמור לקבל טיפול לא־שיגרתי.

מישטרת ירושלים, שקיבלה
את המידע, התחילה לטפל בו,
אבל החקירה הופסקה על־פי הוראתו
של עוזר ראש־מחלקת-
המודיעין במטה־הארצי, ניצב•
מישנה זכריה בנאי.

באותו הערב שוחח כתב־מעריב עם
שלושה קצינים בכירים במישטרה. היו
אלה שיחות־טלפון בלתי־נעימות. בנאי
וקרתי סירבו להתייחם למידע שהציג
בפניהם הכתב. איבצן, שאף הוא נשאל
על כך, לא זה בלבד שלא התייחס
לעניין, אלא ניסה למנוע את פירסום
הידיעה בטענה כי יש צו־איסור־פירסום
על כל הקשור בחקירה, ובכלל
זה הסתעפויותיה.

איבצן מיהר לטלפן לתל׳
אביב וביקש לדעת איך דלפה אינו הידיעה. חפץ השיג שהוא 1
המקור, ואינו יודע על מה

איבצן מדבר.
נראה שכבר באותו לילה, בין

מה באמת הקפיץ את איבצן
אחרי מהלכי בר ושיחותיו עם אנשים.

השמועה אמרה שגם ב־מיקרה
זה צותתו קווי־טלפון
שונים. איש לא אישר ידיעה זו,
אך עצם השמועה כבר עשתה
את שלה. בר ואיבצן הסבו
אויבים של ממש.
בעיה אחרת שהציקה לאיבצן היא
בעיית הניצב דויד קראום. השניים היו
בעבר ידידים, ועבדו יחדיו במחוז
תל־אביב. התהום ביניהם נפערה כאשר
היה איבצן מפקד המחוז הדרומי,
וקראום מפקד מרחב־ירושלים. עתה
הם שונאים זה את זה.
כשמונה איבצן לתפקיד, הוא עמד
על־כך שקראום יורחק מכל תפקיד
פיקודי. בורג, המחבב אותו, נתן לו את
תפקיד אב בית־הדין המישמעתי של
המישטרה. לפני חודשים ספורים סיים
קראום תקופת־כהונה בתפקיד זה,
ודרש תפקיד פיקודי במטה הארצי.
עתה הוא ממתין להחלטת השר.

בך הסבו בר ׳וקראום,
המעוניינים שניהם לתסוס את
כיסאו של איבצן — אחים
לצרה אד־הוק.
קראום לטש את עיניו אל מחוז
תל־אביב. כבר עתה יש לו שם נציגות:
איש הימ״ר אלי ארזי, בעל בתו. ארזי

השר בורג, המפכ״ל איבצן ואשתו
שקט, מצותתים!
(המשך מעמוד )11
חמישי לשישי, החליט איבצן לנקוט
צעד בלתי־שיגרתי לשם חשיפת
המדליף. פירסום הידיעה נראה לו האחרונות בהצלחותיו כפגיעה בחשיפת הפשעים של אירגוני־הימין.
ביום השישי בבוקר, ה־ 9באפריל.
כשקוראי מעריב למדו על המחדל
המישטרתי הגדול, כבר עסקה צמרת
המישטרה בצעד הטכני של ציתות
למדליפים הפוטנציאליים.

האם צותתו גם לתורגמן?
אין הוא יודע, וכמטה הארצי
קשה למצוא לכך אישור.
בסוד הציתותים הוכנסו קרתי,
ראש השב״ב, וכמובן שר־הפנים. עד
עתה לא ברור על מה בדיוק חתם נשיא
בית״המישפט המחוזי בירושלים, כאשר
הגישה לו המישטרה טופס סטנדרטי
לאישור ציתות.
בהקלטות אשר פוענחו על־ידי
המישטרד, לא התגלה שאסף חפץ
הדליף את הסיפור. הוא אמר לידידים
׳ ולעיתונאי, שטילפנו אליו, שהמידע
נכון, הוסיף פרט זה או אחר להשלמת
התמונה, וגרס שזהו ״מחדל יום־כיפור
של המישטרה״.

לא אחת נשאל חפץ מדוע
הוא כה גלוי בשיחות־הטלפון
שלו, אומר את אשר על ליבו
ואינו חושש שמצותתיס לו.
הוא נהג להשיב :״שום ציתות
לא יעבור מכלי שאני אדע על

ביום השלישי בבוקר הוא זומן
בבהילות למטה הארצי, נחקר בידי שני
עוזריו של קרתי, תת־ניצב יורם גונן
וראש יח״פ, סגן־ניצב בלה ויינשטוק,
כחשוד בהדלפה. באותה החקירה נודע

לו שצותתו לו. החוקרים הניחו
רשם־קול על השולחן, והשמיעו לחפץ
ההמום חלק מהקלטות שיחות־הטלפון
שלו. הוא לא הורשה מעולם לעיין
בתמליל המפוענח של כל ההקלטות.
בתום החקירה נאמר לו שהוא
מושעה מתפקידו, עד לסיום בירור
פרשת ההדלפה.

חפץ הקשוח מחה דמעות
מעיניו. הוא ביקש להיפגש
מייד עם בורג, שהיה, כהרגלו,
בדרך לנתב״ג.
המג״ד לשעבר רץ אחרי שר־הפנים,
אחז בשרוולו והתחנן בפניו כי תנתן לו
הזדמנות להסביר שלא הוא המדליף,
ושנטפלו אליו. השר ניער אותו מעליו,
ומילמל :״העניין ׳ייבדק!״ אחר״כד
נבלע בורג במכוניתו, בהשאירו מאחוריו
את הקצין ההמום.
בחוזרו לתל־אביב ביקש חפץ,
שהיה מזועזע הן מהעובדה שצותתו לו,
הן מההשעייה — להיפרד מפיקודיו׳.
תורגמן הסביר לו שאין זה מקובל,
וחפץ יצא לביתו.

האם תמך תורגמן בהשעייה
לפני ביצועה? האם הוא ידע
על־כך? חפץ התבטא באוזני
חבריו :״החמור הזה פשוט
שונא אותי, ומוכן לעשות הכל
כדי שאני אעוף!״ בביתו של
חפץ, סמוך לנתניה, היו הכל
משוכנעים שתורגמן הוכנס
בסוד ההשעייה לפני ביצועה,
ונתן את הסכמתו המלאה לכך.

קשה להאמין שאיבצן, אשר נכה
בתמיכה מלאה של השר, חלם אף
בחלומותיו השחורים ביותר שתגובת־השרשרת
על ההדחה החפוזה תהיה כה
אדירה.

עד־מדינה גרובר
מעיד נגד כולם

וקראום, הרואים בפרשת־ההשעייה
הזדמנות מצויינת
לדרוש את הדחתו של איבצן.
מולם מצאו את עצמם כפסי,
עמיר, תורגמן ואחרים, כשהם
תומכים באיבצן נגד המחנה
השני.

שיהת־גפש
עם השי

ך י| וך־השבוע עמד בסימן המית^
קפה של המחנה התומך בחפץ
אל ביתו של הקצין המושעה הגיעו
רבים מפקודיו, שהביעו תמיכה
מוחלטת כמפקדם. ניצב בר העמיד את -
עצמו בעמדה הקידמית במאבק לטובת
חפץ. ביום השישי הוא התראיין
בטלוויזיה והקפיץ את צמרת המטה
הארצי. רבים ראו במעשהו אומץ־לב
חסר־תקדים.
קראום.,לעומתו, העדיף לשמור על
פרופיל נמוך ולא להתבלט.
יום השבת נוצל על־ידי איבצן
ומחנהו לליקוק הפצעים, ולתיכנון
מיתקפת־הנגד. תומכיו יצאו אל השטח
לראות עד כמה גדולה האהדה לבר
ולחפץ, ומהי מידת התמיכה באיבצן.
מקורביו של המפלו״ל המותקף יעצו לו
לארגן כמה קצינים בכירים, שייצאו

ד רו ש: ש ר ־ מי שטרה !
יוסף בורג כגר הפך מזמן בדיחה חביבה של
הפוליטיקה הישראלית. שום אדם בר־רעת אינו
מעלה עוד על דעתו שתיתכן ממשלה בלעדיו. כמו
סמל־המנורה על הקיר והמאפרות על השולחן. הוא
הפך חלק מסימל־־הקבע של ממשלת־ישראל.
לכן אץ טעם לדרוש את התפטרותו של יומי בורג
מתפקידו כשר־הפנים, האחראי גם למישטרת־ישראל.

מבאן
התביעה להוציא את המישטרה
שוב מתחום מישרד הפנים, ולהקים מהדש
את מישרד־ המישטרה העצמאי, שהיה
קיים בכל הממשלות לפני המושך.
אמנם, בשעתו בירכו הבל על ביטול מישרד־המישטרה.
היה נדמה שזהו צעד של חיסכון ופישוט
המנגנון. רבים גם סברו כי אץ זה נאה שבמדינה
דמוקרטית ומתקדמת — כפי שישראל מתיימרת
להיות — יהיה קיים מיניסטריון לענייני מישטרה.
יש לזה ריח טוטאליטרי.

אך התוצאה היחידה של רפורמה זו
היתה שאין עוד שום שר האחראי בפועל
לענייני המישטרה.

בורג עט על המציאה, כפי שהוא עט כמעט
אוטומטית על בל תוספת לממלכתו. תהיה אשר
תהיה. השילטון על המישטרה הבטיח לו את השליטה
על אלפי תקנים, תקציב גדול, ועל מינוי המפב׳ל
והקצונה הבכירה. חשיבותה של שליטה זו הוכתה
בפרשת ״תיק אפרסק״.

אולם התוצאה היתה — כפי שמוכח
עכשיו—י הזנחה גוברת ו הו מ ת של ענייני

מרגע זה נפרצו כל הסכרים.
אומנם, משמעות המידע
שהודלף נדחקה הצידה, אך
עצם ההדלפה היתה הגרעין לכל
ההתפתחויות שגאו אחר־כך.
אל כיסאו של איבצן לוטשים רבים
עיניים. אך בורג שומר לו אמונים,
בגלל סיבה אחת פשוטה: איבצן מונה
לתפקיד אחרי שקודמו, הרצל שפיר,
נבעט בפראות החוצה על־ידי השר,
במרכזה של חקירת מה שכונה אז ״תיק
אפרסק״ .איבצן נכנס לתפקיד בינואר
,1981 ויריביו טוענים שהוא ״מכר את
המישטרה לפקידי מישרד־הפנים״.
יעקב מרקוביץ, ראש־אגף המישטרה
במישרד, התחזק מאוד, ועתה הוא כבר
מישנה למנכ״ל חיים קוברסקי .״תיק
אפרסק״ ,על מה שהיה בו, הרבה או
מעט, לא טופל. איבצן התגלה כמפכ״ל
ממושמע ונאמן עד מאוד לשר שלו
(ראה מיסגרת).
לפני שנה נכנס צבי בר לתפקיד
ראש אג״ם, אחרי תשע שנות־שירות
כמפקד מישמר־הגבול. איבצן חשש
מאוד מבר, והשמועות שהופרחו במטה
הארצי, סיפרו שאיבצן עקב מקרוב

המישטרה, והתפתחות מוקדי-הריקבון

השר בורג נהנה מנסיעות בחרל, ונדמה שהוא
מבלה בניכר יותר מאשר בארץ. ניהול העניינים
המסורים בי ת — עניי •$הפגים (הרשויות המקרי
מיותג ודתות והמישטרה, שלא לדבר על
המשא״והמתן על האוטונומית שמת מזמן — הופקרו
בידי פקידים־עסקנים מקרב נאמניו האישיים.
התוצאות מוכיחות בי כך אי־אפשר לנהל את
ענייני המישמדה. היחסים בין הקצינים מורעלים, בפי
שלא היו מעולם. במישטרה התקדם תהליך של
ברוטאליזציה נוראה, כאשר מכות ועינויים הפכו
שיטוודקבע בחקירת ערבים ויהודים כאחד, מידע
חיוני נגנז, ויש הרגשה שככל שולטת אנדרלמוסיה
גמורה.

בקיצור* .זוהי תופעה של חוסר־מנהיגות,
הזועקת לשמיים.

לתופעה זו אחראי השר. אם המנהיגות צריכה
לבוא ממנו — הוא אחראי אישית להעדרה. אם היא
צריכה לבוא מן המפקדים — הוא נושא באחריות
המיניסטריאלית. כי הוא הממנה את המפכ״ל והקצונה
הבכירה.
כד או כך — ברור כי אי־אפשר להשאיר את
תיק־המישטרה בידי יוסף בורג. דת ש שר־מישטרר
נמרץ. שיקדיש למשימה זו את מלוא זמנו. בממשלה
הקיימת זד, יכול להיות איש כמו מרדכי ציפות, אדם
בעל ניסיון צבאי־פיקודי רב. ובוודאי לא יחסרו
מועמדים אחרים.

אולם תקופת בדרג במישטדה צריבה
להסתיים.

אינו מסתיר את יחסו העויץ למפקד
המחוז.
לפחות עוד שני נציבים חולמים
בוודאי על כס־המפכ״ל הנחשק. אחד
מהם הוא מפקד המחוז הדרומי, ניצב
יהושע כספי. למרות תיקוותיו, אין
״חבריו״ שוכחים להזכיר בליגלוג כי
כספי הוא כבר בן ,54 ושהוא רוצה
לפרוש לגימלאות כבר בשנה הבאה.
השני הוא ניצב גבי עמיר, מפקד
מחודהמרכז.

במיסדרונות המטה הארצי
התהלכה במשך זמן רב ה-
אימרה המבודחת כי כשם
מחוזו של עמיר, כך עמדותיו
— תמיד במרכז, בלי נטייה
לשום כיוון. עמיר רודף־
הפשרות הועמד לאחרונה,
שלא ברצונו, בעימות ישיר עם
המפכ״ל ועם השר הדתי, על
רקע הפגנות־השבת בפתח־תיקווה.

השעייתו
החפוזה מאוד של ניצב
מישנה אסף חפץ יצרה הזדמנות־פז
להקמתן של שתי בריתות־לשעה.

מן הצד האחד ניצבים כר

בהודעות״תמיכה בצעדיו של המפכ״ל.
ואכן, ביום הראשון יצאו הניצבים
כספי ותורגמן להגנתו של איבצן,
וביקרו קשות את צעדו של בר. לציבור
התברר כי ״קבוצת הקצינים הבכירים״,
שדרשה כביכול את התפטרותו של
איבצן, היא קטנה, ואץ לה השפעה
משמעותית בתוך המישטרה, אף כי יש
לה הד רב בציבור.

מצבו של שר־הפנים בפרשה
הסבוכה מבולבל ביותר.
לפני כמה ימים קיבל הד״ר בורג
שיחת־טלפון לחו״ל. על הקו היה
ראש־הממשלה יצחק שמיר,
שדרש בתוקף משר־הפניס
לסיים במהירות את התיסבוכת
האומללה בפיקוד המישטרה.
האפשרויות הפתוחות לפני בורג
אינן מזהירות. בורג אינו יכול לסיים
את הפרשה על״ידי פיטוריו של
המפכ״ל. אין הוא יכול לפטר את
איבצן, אחרי הגיבוי המאסיווי שנתן לו
עד הימים האחרונים.
לשר־הפנים יהיה קשה מאור לפתור
את הבעיה גם על־ידי פיטוריו של ניצב

טלפן 03-224887 ובתוך שעות ספורות נביא לביתך 2ובקבוקי
כרמל(או יותר) בהנחה גדולה, ו־ 3כוסות יין במתנה!
כמה מילים

כמה מילים

כמה מילים

על החברה החדשה

על המבחר והמחיר

על המחנה

חברת ״על היין״ מיישמת בישראל את שיטת
שיווק המשקאות המקובלת בכל מדינות
המערב. אתה מתייג אלינו בכל שעה, ובתוך
שעות ספורות מגיע לביתך ארגז ובו 2ו
בקבוקי כרמל שהזמנת.
אתה נהנה מהמחיר הכי נמוך בעיר(באחריות),
חוסך מעצמך סחיבת בקבוקים מייגעת,
ומבטיח לעצמך מלאי משקאות בבית -
ליום־יום, למסיבה, וכמתנה.

״על היין״״ תביא לביתך כל משקה שתבחר
מהמגוון העצום של כרמל, במחירי הכרם.
המחיר הכי נמוך בעיר.
לפניך רשימת משקאות לדוגמא:

כל המזמין בחודש הראשון מקבל בנוסף
להנחה 3כוסות יין משובחות -חינם. אז אולי
כדאי להזמין 2ארגזים, שיהיה סטז

כמה מילים

יינות עממיים:

שמפן:

שושנת הכרמל
אדום עתיק

יין הנשיא
פנטזיה

יינות שולחניים:

שונים:

סמיון לבן
י גרנאשרחה

שולחניים מובחרים:

על ההזמנה
טלפן 03-224887 והזמן 12 בקבוקי כרמל(או
יותר) כבחירתך. אם תזמין בין השעות 8:00
ל־ 7:00ו, יניע הארגז לביתך עוד באותו יום.
אם תזמין אחרי השעה , 17:00 טלפן
03-248121 עבור מנוי .3044 אנו נתקשר אליך
ונביא את הארגז לביתך בתוך 24 שעות, בשעה
הנוחה לך ביותר. בשלב זה יסופקו הזמנות
לאזור ת״א וסביבתה בלבד.

י פטיט סירה
סוביניון לבן סלקט אמרלדריזלינג קברנה סלקט

שוקולד קוקטייל אמרטו וודקה
וודקה רומנוף
אראק 50
ברנדי 777
כרמליטה סנגריה

ייי
עורץוברט אלא מה.
כל המשקאות כשרים לפסח

224887

שי כו ר מי שלא גחרי

היין

יין הביתה-
במחיר הכרם

טלפן 03-224887ר 12 בקבוקי
כרמל יניעו לביתך בתוך שעות
ספורות. אחרי השעה 17:00 טלפן
03-248121 למנוי 3044 ונתקשר
אליך מיד.

.אחרי השעה 17:00 טלפן 03-248121 מנוי 3044 ונתקשר אליך מיד.

ר# .,טטשטפשו־ק אלאמה # .טטשטפשע אלאמה# .ם ₪ש ₪פשט אלאמה טטשטפשש ^ מ ל./

יין

הווו 0 3

גוה

גילה אח דני
וקנאט ,,בן
ה־ ,52 אחו
מגדולי העשירים
במדינה,
בבית־אבות
בכבד סבא,
בחדוון של
2x2מטו
(תמונה משמאל)

! 1 1 1 1 1 [ 111 *1היה דניאל רקצאטי(למעלה) האיש הכל״יכול
נ ! 11 1111 של אימפריית איי־די־בי, בעל בנק דיסקונט,

אחד משלושת בנקאי-הצמרת במדינה. היום הוא חולה במחלת פרקינסון,
ך* חדר הקטן, שניים על שניים,
₪1בקומת״הקרקע של בית-האבות,
ישב על הכורסה גבר שנראה קשיש
מגילו, כשראשו שמוט, ובהה בתמונות
שריצדו על מירקע הטלוויזיה
המיטלטלת שעל השידה הקטנה. היה
זה דניאל רקנאטי בן ה־ ,62 יו׳ר
מועצת־המנהלים של אחת החברות
הגדולות במדינה, איי־די־בי, ועד
לפני שנתיים יו׳ר מועצת־המנהלים
ומנכ׳ל בנק דיסקונט, הבנק השלישי
במדינה.
בפתח החדר המתץ החובש הצמוד
לביקורי החג. כי היה זה יום פורים
ובשעות הבוקר כבר ביקרה את
רקנאטי אשתו, מתילדה, ועתה ציפה
לביקור הבן, ליאון, והנכרים.
משהתאחר הביקור העביר החובש את
רקנאטי לכיסא־גלגלים והסיע אותו
לחדר־האוכל של המוסד, לארוחת־מינחה.
שם, בחברת קשישים באמת,
בני 70ו־ ,80 הישקה החובש את דניאל
רקנאטי בתה, כפית אחרי כפית.

במדינה, לחדרון הצר באגף הטיפולי
של בית־האבות על שם ורה סלומונסז
מרוע מבלה רקנאטי את ימיו בקיטון
במחלקה הסיעודית, כשמחלונו נשקף
בית־העלמין הישן של הוד־השרון?
דניאל רקנאטי חלה לפני שנים
אחדות במחלת פרקינסון. כאשר גברה
המחלה פרש מפעילותו בבנק. עד לפני
חודשיים חי בביתו המרווח בהרצליה־פיתוח,
כשצוותות של אחים מטפלים
בו כל שעות היממה. אז נפרד מהווילה
הגדולה, בעלת בריכת־השחייה הפרטית,
והועבר לבית־האבות שבצומת
כפר־סבא, מול בניין המצודה של
המישטרה המקומית.
אחרי כמה שבועות במוסד הועבר
לחדר שבו הוא מבלה את ימיו עתה.
בעיקבות צירוף מיקרים עצוב נקרא
החדר בפי סגל המקום, חדר הבנקאים,
שכן קודמתו של רקנאטי לחדר
היתה אליזבת יפת, אמו של יו׳׳ר בנק
לאומי, ארנסט יפת, שנפטרה לפני
שבועות אחדים בגיל .88

מיקריסעצוב

^ איזון כימי
משובש

ן* יצד הגיע האיש שעמד, כ־28
מתור 30 השנים האחרונות, בראש
אחת האימפריות הכלכליות הגדולות

* * חלתם רקינסון, הפוגעת בתאי-
^ /ה מו ח, משבשת את האיזון הכימי
בהם והתוצאה היא קיפאון ונוקשות

14 —1

מבלה את ימיו במחלקה סיעודי ת בבית־אבות בלב השרון, מובל
לארוחות בכיסא״גלגלים, ו מואנל על־ידי אח צמוד. דניאל מצוי עתה,
כנראה, בשלב הקשה של המחלה, המשבשת את האיזון הכימי במוח.

* 1111111111 החלה בסאלוניקאי, שניהל
11 #111111111 בצעירותו מיפעל טבק, י סד
בגיל *5בנק שכונה משד שנים בנק הס״טים

בשרירי הגוף. המחלה משתלטת
בדרו־כלל בהדרגה, וכל עוד היא
בשלבים הראשונים והקלים יכול
החולה להישאר בביתו ולתפקד ללא
בעיות רבות מדי. כשהמחלה גוברת
משתלט מבע קפוא על פניו של החולה
וידיו רועדות ללא הרף.
כדי להילחם בניוון תאי־המוח
נותנים לחולה תרופה(ל־דופה) ,אך זו
יוצרת תופעות־לוואי, משפיעה על
המצב הנפשי, מעלה את לחץ־הדם
ולרעת רופאים רבים גם מקצרת את
תוחלת־החיים, אם כי ההיסטוריה
הרפואית יודעת גם על מיקרים של
חולים במחלת פרקינסון שהאריכו
לחיות שנים רבות אחרי שניתקפו
במחלה.
דניאל רקנאטי מצוי עתה, כנראה,
בשלב הקשה של המחלה. עובדת היותו
מאושפז במוסד טיפולי, הגם שהוא
נחשב מן המעולים מסוגו בארץ,

(״הספרדים הטהורים־) ,בזכות ריכוז המישפחות
הספרדיות ששלטו בו. הבן דניאל היה היורש, ובנו,
ליאון, הנשוי לאשת־הקולנוע מירה, הוא הממשיך.

משקה חריף, וחיי־המותרות שלו
כבנקאי התבטאו רק בעישון סיגאר
מעולה לעיתים מזומנות. הבנק היה כל
חייו והוא הוביל אותו מחיל אל חיל.
באותן שנים עבר אחיו, רפאל, הבן
השלישי של ליאון, לניריורק והיום,
בגיל ,59 הוא יו׳׳ר מועצת־המנהלים
של הבנק. צעיר הבנים, יעקב בן ה־,56

המצג העגום
שר תיאל,
הבן השני
שר ריאון,
מ״סו השושלת,
האיש שהוריו
את בנק דיסקו
מחיר אר חיל
הוא חיפאי, המתרכז בחברת הספנות
של הרקנאטים, אל־ים.
הגפד פדדפיהטפ
חיי־החברה של דניאל
רקנאטי, מנכ״ל בנק דיסקונט
בשנות ה* ,50ה־ 60 וה־סז, אירגנה
אשתו מתילדה, הבלונדינית יפת־התואר,
שגילתה פעלתנות חברתית,
הירבתה להופיע באירועים ומוסיפה גם
כיום להחזיק, נוסף לווילה הגדולה
בהרצליה, את דירת״הפאר של הרק־נאטים
במיגדלי־פינקס מול בית־החייל
בתל־אביב.
עתה ירד המסך והגברת רקנאטי
נמצאת על קו תל־אביב הרצליה
כפר־סבא. בינתיים מחזיק בנה, ליאון,
הנקרא על שם הסב מייסד־השושלת,

מיליארדר בבית־אבות
העלתה גבות רבות. אין ורה סלומונס
מספקת טיפול רפואי צמוד, כמו
בית־חולים, למשל, ורופא מבקר
במקום רק פעם אחת ביום. סביבה
ביתית, שאליה היה החולה רגיל, היתד״
בוודאי, מקילה עליו ואולי עדיפה על
שהות בחדרון העולה 900 דולר
בחודש, כשבשטח רק אנשים חולים
מאוד, זקנים שאינם יכולים לטפל
בעצמם ושאחים ואחיות דואגים
למחסורם, רוחצים אותם ומאכילים
אותם.

קשדי־חתוגה
ופיגאגטיס

ן* שפרש אדון דני, כפי שנקרא
* 0בפי כל, בשל מחלתו, בגיל ,59
מניהול בנק דיסקונט, השאיר
מאחוריו סיפור־הצלחה, לא רק שהוא
עצמו היה מיליארדר בשקלים, אלא
שגם הבנק היה כזה, ובדולארים. היתה
זאת הוכחה לכושר הבנקאי הזורם
בעורקי הרקנאטים.
את הבנק יסד אביו, ליאון יהודה
רקנאטי ב־ ,1935 שנה אחרי שעלה

ארצה מסאלוניקי היוונית. הוא היה
אחיו הצעיר של סגן ראש־עיריית
סאלוניקי ושל מי שהיה עתיד להיות,
עם קום מדינת ישראל, חבר־הכנסת
הראשונה מטעם תנועת החירות,
אברהם שמואל רקנאטי.
להקמת הבנק הצטרפו כמה מיוצאי
סאלוניקי בארץ, ובראשם משה קרסו
וכן יליד ירושלים יוצא בוכרה, אברהם
חסידוף• ,שעסק עד אז בעיקר בנכסי
דלא־ניידי. במשך השנים התחתנו
המישפחות אלה באלה, כר שהקשרים
חרגו מעבר לקישרי השותפות
הפיננסית וכך גם נשא דניאל את
מתילדה, בתו של אנג׳ל קרסו.

כמו הפגים
של רוטשילד
ולי חשב פעם ליאון רקנאטי
\ 1האב ללכת בדרכי אב משופע•
אשר בתו נישאה לאליעזר
שמואלי, כילם מנביל מישרד־החינוך,
יוצא יוון אף הוא.

בנים אחר, מאיר אמשל רוטשילד, אב
חמשת הבנים. רוטשילד פיזר את בניו,
באירופה של ראשית המאה הקודמת,
בחמשת מרכזי הכספים של אותם ימים:
את אמשל הבכור השאיר בפרנקפורט,
את סולומון שלח לווינה: את נתן
ללונדון: את קארל לנאפולי ואת צעיר
הבנים, יעקב, לפאריס.
אולם משנפטר ליאון רקנאטי לא
הסתדרו הדברים כך. ראשית היו לו רק
ארבעה בנים. ושנית, כבר מן הימים
הראשונים, מסיבות שאינן ברורות עד
עצם היום הזה, הורחק הבן הבכור,
הארי־זכריה, ממרכדהעצבים בתל־אביב.
עד מהרה הוא עבר לשווייץ,
עסק תקופת־מה בסניף הז׳נבאי של
הבנק, הירבה בפיתוח עסקים עם
דרום־אמריקה, פרש עד מהרה מכל
עיסקי הבנק וכיום, בגיל ,64 הוא,
למעשה, סוחר־אמנות.
דניאל, השני בבנים, סיים את
לימודיו במיכללת הכלכלה היוקרתית
לונדון סקול אוף אקונומיקס,
התנדב, במילחמת־העולם, לחיל־ההנדסה
של הצבא הבריטי, היה קצין
שלישות במילחמת־העצמאות (וגם

מפקד כלא צבאי) .כשנבחר, בגיל ,32
הוכיח את עצמו.
אדון דני לא נהג במכונית, לא שתה

ברסן האימפריה יחד עם בן־דודו, אודי,
בנו של רפאל רקנאטי.

שולמית יריב

סלומונס (מימין) ,הנחשב ל א חד מבתי-האבו ת המעולים ביותר במדינה1 .

סעעוי0 1 6 )111
הפלגות קו
לנוסעים ולמכוניות

מטלול א׳ :חיפה -קפריסין -כרתים— אתונה
מסלול ב׳ :חיפה— קפריסין -רודוס— סינוס— אתונה

שייט חופים
החל מ—

311

7ימים, כולל ארוחות
לתקופת הפסח

7ימי חופשה על הים עם ביקורים בנמלים.

״ורגינה״ שנת בניה 1964
דרגת סיווג בטיחותית א״א
״גולדן ורגינה״ שנת בניה 1967
דרגת סיווג בטיחותית א׳

סוכנים בישראל: מנו קוי נוסעי •בע׳ ,מ
חיפה: רח׳ המגינים ,39 קו מהב׳ ,טל 531631,522624 .־04
תל־אביב: רח׳ הירקון ,114 קו מ ה גי, טל 244086 ,246601 .־ 03
אשדוד: עורף הנמל ביתן 4א׳ ,טל 24011,24886 .־ 055 ובכל משרדי הנסיעות

ח מ חרי ם
ני שאה ברביעית, בפאריס,
כריסטיאנה ארנאסים ,33 ,יורשת
מיליארד־הדולר (של אביה, איל־הספנות
אריסטוטל אונאסיס) לטיירי
רוסל ,31 ,מנהל סוכנות״דוגמניות
ויורש״מיליונים בזכות עצמו(של סבו,
יצרן־תרופות) ,שאלה הם נישואיו
הראשונים. אונאסיס נישאה לראשונה
בגיל ,20 לאיש־עסקים אמריקאי
והנישואין האלה נמשכו חצי שנה
בלבד; בשניה נישאה בגיל ,24

השילטונות פוחדים מם׳ שאהין.
לא יודעים מדוע. אבל הם החליטו

ף* עוד שבועיים, ב־ 5באפריל,
^ מתכוון מפקד כוחות־צה״ל באיזור
עזה לגרש את עבד־אל־עזיז עלי
שאהין מן הארץ, מכיוון ש״על אף
המיגבלות שהוטלו עליו, הוא ממשיך
להוות סכנה לביטחון האיזור ולסדר
הציבורי.״
שאהין ( )43 היה ילד, כאשר גורש

מעמד רב־השפעה, כאחד ממנהיגי
אירגון פת״ח בפרט ואסירי פח״ע .
(פעילות חבלנית עויינת) בכלל...
לאורך כל תקופת מאסרו, ובעיקר
בשש השנים האחרונות, התבלט עלי
שאהין בהשפעתו הרבה על אסירי
פח״ע. הוראותיו והנחיותיו תופסות
חלק חשוב בחיי-האסירים. נועצים בו

עבד-אל-עזיז עלי שאהין, בן ,43 געצר ב״ 25.9.67 ונידון

\ ו ^ #11 1ל״ 15 שנות מאסר. אחרי שריצה א ת מלוא התקופה,
שוחרר. מאז הוא בגלות בכפר קטן בשם דהניה, השוכן ברצועת -עזה.

לורד שינוול ()1973
לפיתוח קשרים עם כוחות״השלום
בישראל. הוא רואיין על־ידי קול־ישראל
לרגל יום־השגה לחלוקת רפיח
(במיסגרת הסכם השלום עם מצריים),
והרגיע כמתווך את הרוחות בסיכסוך

סטירת־לחי מצלצלת
לאיל־ספנות יווני, וזיווג זה החזיק
מעמד שנתיים; נישואיה השלישיים
היו בגיל ,27 לדיפלומט רוסי, שהיה
מבוגר ממנה ב־ 15 שנים, ושהתגרש
למען נישואים אלה מאשתו המוסקבאית.
נחוג
בלונדון, יום־הולדתו
ה־סס: של הלורד עמנואל (״מני״)
שינוול, איש מיפלגת הלייבור, יהודי,
שהיה משך עשרות שנים חבר
הפרלמנט והספיק להיות גם שר־המיכרות
ושר־הדלק־והכוח לפני
שנתמנה, בראשית שנות החמישים,
לשר־המילחמה הבריטי. שינוול

מטסס־הרים אואיימורה
דוב־קוטב מרחרח
התפרסם, כאשר הגיב בפרלמנט, בסוף
שנות ה־ ,30 בסטירת־לחי מצלצלת
להערה אנטי־שמית של חבר־פרלמנט
בריטי.

\ 1ח |1 1ל עורכת־הדין לאה צמל (מימין) ואשתו של אבו־עלי,
\ ו 11111111 11 מוריא (משמאל) ,במסיבת־העיתונאים בירושלים.
באמצע(בסוודר הלבן) :אמו של אבו־עלי, שהשילטונות מבקשים לגרשו.
ב־ 948ו מן הכפר באשיט שליד גדרה
(ראה יומן אישי) ועבר עם הוריו
כפליט לרפיח. כשהתבגר הצטרף, יחד
עם חברים אחרים מן הרצועה, אל
שורות פת״ח. כשכבשו כוחות צה״ל
ב־ 1967 את הרצועה, ירד שאהין
למחתרת בעזה. זמן קצר אחרי״כן
נשלח כאחראי מטעם פת״ח לחברון,
כדי לנהל שם את ההתנגדות לשילטון
הכיבוש הישראלי. הוא נקרא אבו־עלי,
על שם בנו־בכורו, הלומד עתה
בפאקיסתאן, וגם בשל מעמדו.
בספטמבר 1967 נעצר שאהין ונדון
ל־ 15 שנות מאסר בפועל. במשך כל
תקופת־מאסר ארוכה זו, שאותה ריצה
עד תום, הועבר שאהין פעמים רבות
מבית־סוהר אחד למישנהו. בגלל השכלתו
ודיעותיו, הפך בכל כלא למנהיג
התרבותי של האסירים הפלסטיניים.
בכל פעם, אחרי שהתמקם בכלא
מסויים, החלו שילטונות־הכלא לחשוש
מפני מעמדו והעבירוהו לבית־סוהר
אחר, וכך עבר כמעט את כל בתי־המחבוש
בארץ ובשטחים הכבושים.
בדו״ח שכתב ראש־מינהל־האסי־רים,
זמן קצר לפני שיחרורו של
שאהין מן הכלא, נאמר, בין השאר:
״בתקופת שהותו בכלא גיבש לעצמו

ומדווחים לו אודות הקורה, ורוחשים לו

לכן, במשך כל תקופת מאסרו, ניסו
השילטונות בדרכים שונות לפתות
אותו לעזוב את הארץ מרצונו, ואף
הציעו לו עזרה כספית אם יעשה כן.
אולם כל זה לא עזר. שאהין סירב
לעזוב את מולדתו. זמן קצר לפני
שיחרורו מן הכלא הסתבר, שקיים נגדו
צו־גירוש. לאה צמל, עורכת״הדין שלו,
פנתה לבג״צ, והשלטונות טענו כי
לשאהין אין זכות להישאר ברצועת־עזה,
לא בגלל הסיכון שהוא מהווה,
אלא מכיוון שאינו בעל תעודת־זהות.
זמן קצר אחרי. כיבוש ,׳67 ערכו
שילטונות־הצבא הישראליים מיפקד־אוכלוסין.
לדיברי פרקליטתו של
שאהין, הוא שהה אז ברצועה, התפקד
וקיבל מיספר־זהות. כל זה קרה
שבועיים לפני מאסרו, כך שלא הספיק
לקבל את התעודה בפועל.
כדי למנוע הכרעה בבג״ץ, ביטל
שר־הביטחון את צו־הגירוש, ושאהין
שוחרר מן הכלא. הוא הורשה להיות
חופשי במשך 10 שבועות, ואז נקבע לו
מעצר־בית ברפיח. נוסף על כך חוייב
להתייצב במישטרה פעמיים ביום.
באותה תקופה קרא עלי שאהין

״זי. הלוחמת חמת א ת מילחמתו של אבו״עלי.
שבין המוסלמים הקנאיים באוניברסיטה
האיסלאמית בעזה ובין חסידי
אש״ף החילוני.
זמן קצר אחרי שני אירועים אלה
נשלח שאהין לגלות. כיום הוא יושב
על־פי צו בכפר הקטן דהניה. הכפר
שוכן סמוך לגבול הבינלאומי בין
מצריים וישראל. הוא מנותק לחלוטין,
מוקף בגדר־ביטחון ונשמר על״ידי
עמדה של צה״ל. לשאהין אסור, לפי
הצו, לדבר עם איש מתושבי הכפר,
אסור לו ״להפיץ ידיעות או ריעות״,
ואיש אינו רשאי לבקרו. קשישה

מתושבות הכפר, שהתנדבה לעזור לו
בבישול, הוגלתה על־פי צו המושל,
עיתונאית אמריקאית, שניסתה להגיע
אליו, נעצרה על־ידי שילטונות־הביטחון.
לאה
צמל פנתה לוועדת־העירער
רים, ורק כך הורשתה אשתו לבקרו,
במשך יום אחד בשבוע בלבד.
אחרי הפיצוץ באוטובוס בירושלים,
לפני שלושה חודשים, הגיעו אל
שאהין מישלחות של אנשי־מימשל
ויועצים לענייני־ערבים. הם ביקשו
ממנו לגנות את הפיגוע באוטובוס,
וכתמורה, אמרו, יתנו לו לחזור לביתו,
הוא יקבל את תעודת־הזהות שלו ואף
יוכל לצאת לטיפולים רפואיים בחו״ל
ולחזור.
שאהין ענה להם כי הוא מוכן לגנות
את הפיגוע — בתנאי ששילטונות־ישראל
יגנו את הפגיעות באוכלוסיה
אזרחית בלבנון ובשטחים הכבושים.
מובן שהצדדים לא הגיעו להסכמה.
לאבו־עלי שאהין נאמר בסיום שיחות
אלה, לדברי צמל, שהוא צפוי לנקמה.
תוקפו של צו־ההגלייה האחרון של
עלי שאהין נגמר לפני שלושה
שבועות. אז קיבל צו חדש שתוקפו
לחודש אחד בלבד. כשיסתיים הצו,
בחמישה באפריל, עומדים לגרשו מן
הארץ.
גופים ישראליים מכוחות־השלום
נרתמו למאבק. עלי שאהין הוא אדם
חולה. הוא נשען על מקל ואינו יכול
ליישר את גבו. הוא סובל מבעיות־עצבים,
הפוגעות בכושר־הפעולה של
ידיו. לדברי מישפתתו, הוא סובל רוב
הזמן וזקוק באופן דחוף לטיפול רפואי
מיקצועי. יש על כך תעודות רפואיות.
לדביו, לקה בגופו בשעת חקירתו בידי
שילטונות־ הביטחון, עם מעצרו לפני
17 שנים.

הו כ רז כנעדר, ונחשב למת

חודש אחרי יום־הולדתו ה־ ,43 נאומי
אואיימורה, היפאני הראשון שטיפס
לראש הר האוורסט. בן־האיכרים
אואיימורה היה מטפס־הרים, שהעפיל
לראשי ההרים הגבוהים ביותר בארבע
יבשות; מון־בלאן באירופה; קילימנ־ג׳ארו
באפריקה; אקונקגואה בדרום־
אמריקה ומק־קינלי בצפון־אמריקה.
אואיימורה היה בחדשות לפני שש
שנים, כאשר הצליח להגיע לקוטב
הצפוני במסע יחיד, אך כמעט נטרף
על־ידי דוב־קוטב שבננתקל(הוא ניצל
כאשר העמיד פני מת והניח לדוב
לרחרח אותו) .ביום־הולדתו האחרון
העפיל לראש מק־קינלי ( 6,100 מטר)
באלסקה, אך ברדתו מן ההר, נלכד,

כנראה, בסופה עזה (שנשבה במהירות
של 96 קמ״ש) ובקור־אימים(מינוס 25
מעלות) והחל מאבד את ציוד־השרידה
שלו (בין השאר: שק־שינה; דלק;
מעיל־רוח; את־חפירה; בשר פינגווין
מיובש) שנמצאו עתה על־ידי
המחפשים אחריו, עובדה ששיכנעה
אותם לקבוע, כי אואיימורה אבד
סופית בשלג.

הסליקר שבח, שכינוי־המחתרת שלו
היה דוקטור מילר, לא הסתפק בבניית
סליקים מעולים (מחסך הנשק המרכזי
בחיפה, למשל, נמצא מתחת לנגריה
של בית־ספר עממי בהדר־הכרמל),
אלא גם אירגן, בימי מילחמת״העולם,
רשת יוני־דואר, שהיו ממריאות משובך
שעל גג ביתו במרכז חיפה לשליחי
הגנה בארצות המרחב.

משך שנים את הוצאת־הספרים
היוקרתית של הסוכנות היהודית,
מוסד ביאליק. מייזלש, יליד פולין,
שעוד הספיק לכתוב בשבועון העברי
של ראשית המאה, הצפירה, חי שנים
רבות בארצות־הברית, שבה גם ערך את
השבועון העברי הדואר. ספרו האחרון,
ציונות -אתמול, היום ומחר, הופיע
ביונדהולדתו ה־.80

נפטר בחיפה, בגיל ,78
יקותיאל שבח, מי שהיה אחראי על
בניית ותיכנון מיסתורי־הנשק (הסלי־קים)
של אירגון הגנה בצפון הארץ.

נפטר בירושלים, בגיל ,83
משה מייזלש, חבר האקדמיה
ללשון העברית, מתרגם, סופר (תחת
שם־העט מ.ח. עמשי) ועורך, שערך

נפטר בוויסבאדן, גרמניה, בגיל

,92 מרתין סרידריך גוסטאב
אמיל נימיילר, בן־איכרים גרמני
שנודע במילחמת־העולם הראשונה,

כאשר פיקד על צוללת גרמנית בים
כאימת מלטה, אך
התיכון,
התפרסם הרבה יותר כאשר היה, שש
שנים אחרי המלחמה, לכוהו־דת
לותראני ושהפך, בעשר השנים הבאות,
לאחד המתנגדים הקיצוניים למישטר
הנאצי. נימיילר נכלא משך שמונה
השנים האחרונות של שילטון הנאצים
במחנות־הריכוז זכסנהאוזן ודכאו. אה־רי
1945 יצא בתביעה תקיפה לבני עמו
להודות באשמתם הקולקטיבית,
הקדיש את שארית ימיו לתנועות
השלום ולדו־קיום עם ברית־המועצות,
שהעניקה לו את פרס לנין לשלום.

שימש! פרס האמריקאי

אפשר לקנא בדמוקרטיה האמריקאית.
יש שימעון פרס אמריקאי. שמו וולטר מונדייל, והוא עסקן
מיפלגתי ממולח. הוא היה המועמד הבטוח לנשיאות מטעם
המיפלגה הדמוקרטית. אין לו צבע ואין לו ריח, ואין לו ריעה
נחושה על שום דבר.
הכל היה תפור ומסודר. עסקני־המיפלגה רצו בו. הסתדרות־העובדים
רצתה בו. ראשי האירגונים המקורבים למיפלגה רצו בו.
לא היה לו מתחרה בשטח, מלבד אסטרונאוט אחד(תרתי משמע)
בשם ג׳ון גלן.
כולם רצו בו, חוץ מציבור־הבוחרים.
ואז קרה משהו מוזר, משהו אמריקאי.
נערכו בחירות מוקדמות בכמה מחוזות, וכמעט בכולן נחל אדם
בלתי־ידוע ניצחון מוחץ.
האיש הוא גארי הארט, סנאטור ממדינה נידחת, שמעטים
הכירוהו. אבל יש לו כמה מעלות. הוא צעיר. הוא נמרץ. הוא רענן.
הוא חדש.
הבוחרים ראו אותו, שמעו אותו, והוא מצא חן בעיניהם. הם
הצביעו בעדו.
כיום עדיין מוקדם להינבא מי ינצח בסוף. זהו תהלין־ ארוך. אך
ברור כי וולטר מונדייל אינו עוד המועמד הבטוח. ויתכן מאוד כי
בחודש נובמבר יתייצב מול רונלד רגן הזקן גארי הארט הצעיר.
ומי יודע, יתכן שהארט ינצח אותו.
זה יכול לקרות בארצות״הברית. וזה אינו יכול לקרות בישראל.

להסביר את העובדה שכל שלושתם דיברו בהיגוי אשכנזי, בלי
ח׳ת ובלי עי׳ן? האם אין ההיגוי העברי הנכון — שהוא מיזרחי —
אחד מנכסי־התרבות החשובים ביותר שיכולים המיזרחיים לתרום
לחברה הישראלית, אחרי שזו כבר קיבלה, לפני שלושה דורות,
את העברית ה״ספרדית׳?
אחת מן השלושה היתה גברת מיזרחית חיננית מאוד, בעלת
שם אשכנזי מאוד. מדוע צריכה אשה לוותר על שמה כשהיא
נישאת? מדוע לא תדבק בשמה המיזרחי, אם היא מחפשת את
שורשיה, או שתאמץ לעצמה לפחות שם עברי ניטרלי?

אוד׳ אבנר

אין רב רזבנ 1ומושיע

בנ 1של אוייב
בראשית מילחמת־העצמאות הופעלה הפלוגה שלי במערכה
על כביש־ירושלים. מפקד הכוחות הפלסטיניים שמולנו היה
עבד־אל־קאדר אל־חוסייני. כאשר נהרג בקרב על הקסטל,
במהלך מיבצע־נחשון, שיתק הדבר את הציבור הערבי, כי
עבד־אל־קאדר היה דמות אגדתית, אהובה ונערצת על בני עמו. גם
בצד שלנו נתנו כבוד לאיש. הוא היה יריב ראוי.
זמן־מה אחרי־כן הוציאו את הפלוגה שלי מגיזרה זו ושלחו
אותה להגן על קו גררודיבנה, שם היינו אמורים לחסום את הצבא
המצרי המתקדם (ואכן עשינו זאת) .לפני כן הוטל על חטיבת
גיבעתי לבצע את.תוכנית ד״
המפורסמת: לגרש את הערבים
מכל האיזור הזה. אחד הכפרים
שרוקנו אז מתושביהם היה
באשיט, ליד גדרה.
נזכרתי השבוע בשתי עובדות
אלה. ישבתי ליד פייצל
אל־חוסייני, בנו של עבד־אל־קאדר
האגדתי, איש עדין
ונעים־הליכות. באולם היפהפה
של מלון המושבה האמריק.:<

אית בירושלים המיזרחית
ערכנו ביחד מסיבת־עיתונאים
דו־לאומית ובץ־לאומית, כדי
עגד-אל־קאדר
להגן על עבד-אל-עזיז שאהין,
פליט מכפר באשיט.
אחרי שברח מבאשיט גדל שאהין במחנה־פליטים ברפיח. עם
כיבוש הרצועה והגדה בידי צה״ל נשלח על״ידי פת״ח לפקד על
ההתנגדות המזויינת באיזור חברון. שם נתפס כמעט מייד ונדון
ל־ 15 שנות מאסר. הוא ריצה עונש זה עד היום האחרון, אך כעבור
זמן־מה הוגלה לכפר מנותק ושכוח־אל ליד הגבול המצרי, בתנאים
של בידוד מוחלט. עכשיו הוחלט, כנראה, לגרשו מן הארץ.
הרמתי את קולי נגד מעשים אלה, בגלל כמה סיבות.
ראשית, אני חש באחריות אישית כלפי כל פליט מכפר
שהשתתפתי בכיבושו.
שנית, אני מתנגד בחריפות לשיטות כאלה, כאשר הן מופעלות
על־ידי השילטון הסובייטי כלפי יהודים ואחרים בברית־המועצות.
הייתי חש עצמי כרמאי או כמנוול, אילו הצדקתי את השיטות
האלה עצמן, כאשר הן מופעלות על־ידי ממשלתי כלפי בני־הארץ.
שלישית, כעיתונאי במדינה דמוקרטית אני מוחה בתוקף נגד
צו שרירותי של מושל צבאי, שאני משלם את משכורתו, והמונע
מעיתונאים להיפגש עם אדם כלשהו בארץ זו.
רביעית, מפני ששאהין לא נענש עתה על מעשה שעשה(על
כך נשפט ונענש עד תום) אלא על דיעותיו ועל שיעור־קומתו.
השילטונות פוחדים ממנו, ממנו שהוא בעל אישיות מנהיגותית
המקרינה על כל סביבתה — גם על הסוהרים והחיילים ששמרו
עליו. היה צורך לאסור עליהם לדבר עימו.
חמישית, אחרי רצח עיצאם אל־סרטאווי פירסם שאהין בעיתון
מיזרח־ירושלמי מאמר־הספד, שבו הגדיר את סרטאווי, חסיד
השלום הישראלי־פלסטיני, כפטריוט פלסטיני דגול.
גירוש אדם מן הארץ — ארץ שהוא שייך אליה כדיוק כמוני
— הוא מעשה בארבארי. איני רוצה שהמדינה שלי תהיה
בארבארית, ואיני רוצה שמישהו, הפועל, כביכול, בשמה יעשה
בשמי מעשים בארבאריים.
סיכויי העתיד טמונים, בסופו של דבר, בעובדה שבנו של
עבד־אל־קאדר ואני, שלחמתי נגדו, יכולים לשבת ביחד ולחפש
ביחד פיתרון טוב יותר.

התרבות של נתיבה
זה היה מיפגש די עצוב. שלושה אשכנזים מכאן, שלושה
מיזרחיים מכאן — ובאמצע בליל של רעיונות מבולבלים, שלא
הפך ויכוח הגיוני.
שלושת המיזרחיים דיברו הרבה על. שורשים׳ .אך נדמה לי
שהם בורחים מן השורשים שלהם כאילו כפאם שד. אחרת איך

גם הדוקטורית הנחמדה, שרקדה השבוע בתוכנית שעה טובח,
מוטב לה לחזור לספרים. היא סימפאטית מאוד, מלבבת מאוד.
אבל ריקוד־הבטן שלה מתאים יותר להצגת־פורים בגן.
ריקוד הוא דיבור בשפת־גוף. לכל עם, ולכל תרבות, יש
שפת־גוף משלה. מי שעברה את בית־הספר הישראלי, את
תנועת־הגוער ואת צה״ל (וגם את המסלול המקביל בארצות־הברית)
אינה מסוגלת לרקוד ריקוד־בטן. זה אבוד.
אותו הדבר נכון, אגב, גם לגבי סטריפ-טיז. ראיתי הרבה הצגות
סטריפיטיז בחיי, וכולן היו או מגוחכות או מגעילות. גם בפאריס.
חוץ מאשר במקום אחד, שבו ראיתי פעם אחת סטריפ״טיז והבנתי
מה זה. זה היה במועדון קרייזי־הורס בפאריס, לפני 25 שנים,
כשהוא עוד היה בלתי־ידוע, טרי ואותנטי.
אני מציע שהישראלים ימשיכו לרקוד ריקודי־עם ישראליים,
והאמריקאים את ריקודי המחזמר. את הסטרים־טיז נניח לצרפת
(וגם שם רק במקומות המיוחדים ביותר) ואילו את ריקוד־הבטן
נשאיר לקומץ רקדניות־הצמרת בעולם הערבי. לא צריכים לגנוב
מהערבים את הכל.

בצד השני לא היו הדברים הרבה יותר מגובשים. אמנון דנקנר
ניסה להשוות את ערכן של שתי התרבויות — המערבית
והמיזרחית — אך לא הבינותי בדיוק למה הכוונה. האם המדובר
בתרבות היהודית של האשכנזים והמיזרחיים? דומני שמבחינה זו
אין ביניהם הבדל גדול. בימי הרמב׳ם בלטה בתרבות היהודית
התרומה המיזרחית, מפני שיהדות אירופה היתה אז קטנה ודלה.
לאחר מכן התהפכו היוצרות. אבל דומני שאין הבדל גדול באיכות
ובמהות של ה״הגות׳ היהודית מכאן ומכאן. אין היא רלוונטית
לקיומנו כיום.
אם, לעומת זאת, הכוונה היא להשוואה בין התרבות האירופית
בכללותה ובין התרבות המיזרחית הכוללת, כי אז אין ההשוואה
הוגנת. איני יודע מהי זכותם של האשכנזים לתבוע לעצמם בעלות
על שקספיר, באך ודאנטה. במרבית תקופת קיומה היתה התרבות
האירופית רתית־נוצרית מובהקת, כשם שתרבות המיזרח היתה
דתית־מוסלמית. היהודים שתרמו את תרומתם לתרבויות אלה —
מנדלסון והיינה במערב, הרמב׳ם ויהודה הלוי במיזרח — פעלו
בתוך המיסגרות התרבותיות האלה.
וכאן יש בעיה. בעוד שהאשכנזים מתגאים בהיסטוריה של
עמי־אירופה ובתרבותם, מנועים המיזרחיים מלהתגאות
בהיסטוריה של עמי־ערב ותרבותם. בישראל קיים כלפי תרבות־האיסלאם
יחם של איבה, בוז ובורות. יהודי־המיזרח למדו
להתבייש ב״שורשים׳ אלה, שהם. נחותים׳ בעיני השיכבה
האשכנזית השלטת. גם מחפשי־השורשים האופנתיים אינם
מחפשים את התרבות הערבית המפוארת מלפני אלף שנה.
נדמה לי שאת הדבר החכם ביותר בתוכנית מיפגשים אמרה
דווקא נתיבה בן־יהודה, באמרה שהתרבות הישראלית היא כולה
חסרת־שורשים, מפני שהאשכנזים והמיזרחיים כאחד ניתקו את
עצמם משורשיהם. ומה שנוצר כאן בינתיים — שווה — כפי
שאמרה נתיבה בסיגנונה המלבב — .לתחת׳
אני מתנגד לשורשים. שורשים יש לעצים ולשיניים. האדם
הוא יצור בן־חורין, נייד ויוצר. מי שמחפש. שורשים׳ מסתכל
אחורה, וגורלו יהיה כגורל אשת־לוט.
אם האומה הזאת רוצה להתקיים, עליה להסתכל קדימה, אל
היצירה התרבותית הבאה שלד״ שלא תהיה. אשכנזית׳ או
.מיזרחית״ ,אלא ישראלית, תרבותו של עם חי, השוכן במרחב הזה,
והיונק מכל התרבויות המתקיימות והמתמודדות ביניהן על
כוכב־הלכת הקטן הזה, המצטמק והולך.

הבטן שלהד1קט 1רית
כאשר ישראליים מנסים לחקות את הריקוד של מחזמר
אמריקאי, הם מצחיקים. אבל זה כאין וכאפס לעומת אמריקאית
ו/או ישראלית המנסה לחקות ריקוד־בטן ערבי.
ראיתי בחיי עשרות רקדניות־בטן, אבל ראיתי רק פעם אחת
ריקוד־בטן אמיתי. זה היה במועדון בקאהיר. נשימתי נעצרה,
ובמשך עשר דקות הייתי כמסומם.
הרקדנית כמעט שלא זזה. התנועה היתה בגדר רמז, כמעט
ונדמה לך שאתה מדמיין אותה בנפשך. זה היה הדבר המיני ביותר
שראיתי בחיי, אבל זה לא היה מיני.
פיתאום הבנתי מה זה ריקוד־בטן: לא בידור, לא שעשוע, אף
לא אמנות. משהו יותר מזה: כמעט השקפת־עולם בתנועה, בקצב.
מאז איני סובל סתם ריקוד־בטן, אותה הצגה ״אכזוטית׳ או
״ארוטית׳ המתקשטת בשם זה. וכאשר באה ישראלית ו/או
אמריקאית ומתחילה לזרוק את אגן־הירכיים שלה אנה ואנה,
ולנוע בתשוקה פרועה של סרט הוליוודי, אני מתאפק בקושי
מלצחוק. הרי זה כמו ג׳מוס המנסה לנוע כנמר.

מזה שבועיים מטריד אותי בית של שיר.
כתבתי מאמר על חברת־העובדים, ובבואי לסכם את הדרישה
לחולל בה שינוי־ערכים מוחלט התנגן בראשי פסוק. :לא אל, לא
משל, לא קיסר ׳.זאת היתה, כמובן, פאראפראזה על הפסוק.לא
אל, לא מלך, לא גיבור׳.
ידעתי מניין בא פסוק זה: מאחד הבתים של האינטרנציונל,
בתירגומו של אברהם שלונסקי. רציתי לקרוא את הבית הזה כולו,
מתוך תיקווה שאמצא בו חומר נוסף לפיתוח הרעיון.
סחטתי את זיכרוני, אך לא זכרתי אלא מילים קטועות:
.מושיע ...נבקיע ...זרוע נטויה וזהו. הזיכרון שבת.
לא דאגתי. קמתי ופישפשתי בסיפריה שלי. יש שם כל מיני
שירונים. אף באחד מהם לא מצאתי את הבית השני של האינטרנציונל עדיין לא דאגתי. כמה מן החברים הטובים ביותר שלי הם
סוציאליסטים מדופלמים. הם מוכרחים להכיר את השיר, שהיה
קדוש בתנועת־העבודה, בתנועת השומר הצעיר, במיפלגה
הקומוניסטית ואיפה לא. הוא היה ההימנון של ברית־המועצות,
כשרבים בארץ עדיין האמינו שזוהי מולדת הפרולטריון,
ושסטאלין הוא שמש העמים.
למי מטלפנים? כמובן, לעמיקם גורביץ, שאינו רק.קול שדי׳,
אלא גם מוותיקי השמאל הישראלי, המר נלהב. עמיקם ידע
בעל־פה את הבית הראשון. אך הסתבר שאת הבית השני לא ידע.
מדוע? מעולם לא שרו אותו בתנועה.
אבל מחדל זה התיז אותו, והוא התחיל להזעיק את כל
הסוציאליסטים הוותיקים שהכיר. איש מהם לא ידע או לא זכר את
בתי האינטנציונל, מלבד הראשון.
ביאושו פנה עמיקם אל המומחים למורשת־שלונסקי. גם הם
לא ידעו. חיפשו בספרים, חיפשו ולא מצאו. עד שהגיעו הדברים
אל חגית הלפרין, הממונה על
ארכיון שלונסקי במכון כץ
לחקר הסיפרות העברית
באוניברסיטת תל־אביב.
היא מצאה.
הנה הבית• :אין רב ריבנו
ומושיע / ,לא אל, לא מלך,
לא גיבור/.בזרוע נטויה נבקיע
/אנחנו דרך אל האור!״
ולמי שמעוניין בהמשך:
.עבור הדרור ופדות־הרוח
/ ,נפרוק העול מגב
העם! /לבה האש ו הן בכוח
/כל זמן ברזל עודנו חם!
.זה יהיה קרב אחרון
במילחמת־עולם /עם האינטרנציונל יעור, ישגב אדם.
.רק לנו, עמלי־כפיים / ,רק לנו עמלי״היקום, האדמ ה
וברכותיה /ולכל הולכי בטל -לא כלום! /וכי רעם אבדון
יריע /על ראש שונאינו להומם / -עלינו שמש־דרור יופיע
/לשפוך את זוהרו החם! /זה יהיה...־
את השיר כתב הצרפתי פואטיה בימי הקומונה הפאריסאית
( ,)1871 ואת הלחן כתב פועל צרפתי מן העיר ליל, דה־גיטר.
חגית הלפרין מזכירה שבפרק־הזיכרונות שלו, מעגבניה עד
סימפוניה, מספר שלונסקי כי תירגם את השיר סמוך לעלייתו
ארצה (אחרי מילחמת־העולם הראשונה) ,בשעה ששהה בעמק־יזרעאל
כאיש גדוד־העבודה, באחד במאי, הראשון שנחוג בעמק.
כיום אין השיר אלא זכר לחלום — חלום יפה שהיה ונמוג.
סטאלין. ,שמש העמים׳ ,ביטל אותו כהימנון ברית־המועצות בימי
מילחמת־העולם השניה. כי אז רצה לפנות אל הרגש הלאומני של
הרוסים, בהניחו שזה ילהיב אותם יותר מאשר המארכסיזם
להילחם בפולש הגרמני. הוא גם היה זקוק לסיוע מידי המערב
הקפיטליסטי, והתותחים היו חשובים לו יותר מאשר הצלילים.
נדמה לי שכיום מנגנים את האינטרנציונל כהימנון רק
ביוגוסלביה — וגם שם רק מפני שלא נמצא עדיין הימנון
שישביע את רצון כל העמים הרבים במדינה זו. אולי כדאי לשלוח
לשם את פינחס גולדשטיין, כדי שיסדיר שם את בעיות ההימנון
אחת ולתמיד.
בכל זאת יכול האינטרנציונל עדיין להרטיט את הלב, תהיה
השקפת־עולמם של השרים כאשר תהיה. מלבד המארסייזה,
איני מכיר הימנון מלהיב יותר.

וימו־ יעקב סון ט מי ר

את ההצלחה של מיקי ברקוביץ אין צורך
להציג גם לא את ההצלחה של דורון ג׳מצ׳י.
כמקצוענים אמיתיים הם מוכנים לשחק רק
בנעליים סופר מקצועיות. גלי.
יש להם תוית של הצלחה -
/\1וא 0ו0 ^ 53 חק6 *11

_ו\/עו 0ו : £55ו 8 0ק

גלי. תווית של הצלחה

.ןןו 1 1 .1 ) 1

סז^סיש!!
112111$

0ז 1110ז\13
1.101-1X 8

האיכות המפורסמת עול
מדלבוהו-בם י4דיה
דלת ניקוטין
מדלבורו ל״ ט ם.
אזהרה: משרד הבריאות קובע
כי — העישון מדק לבריאות

מדוע בידו החם משר את נכתר ברומנטר ומת,
מותר לשימעון פרס ודבו עם אבוהם שכיוא
כאשר מחזיקים בשני
תארים, גם מזכ״ל ההסתדרות
וגם ח׳כ, שוכחים לעיתים מי הוא
מי. ירוחם משל שמע שמונו
שני סגנים חדשים לתפקיד יושב
ראש הכנסת. נפתלי סדר
ממפ׳׳ם ויגאל כהן מלע״ם אך
מי שהודיע לו על כך הסתפק
בכך שאמר למשל :״נפתלי
התמנה.״ משל מיהר לברך את
נפתלי בלומנטל על תפקידו
החדש, ואיחל לו הצלחה רבה
__ בתפקיד. בלומנטל המשתומם
לא הבין על מה, ורק כששיחזר
את האירועים, הבין שמשל
התכוון למישהו אחר.
ח״כים שונים במערך
התרעמו על התערבותו של
שימעון פרס בסיכסוך השבת
בפתח־תיקווה, תוך תיאום עם
ח״ב אגודת ישראל אברהם
שפירא. רענן נעים לא הבין
על מה כל הכעס .״אז מה, כבר
אסור לדבר עם הדתיים?״ שאל.
ענה לו חברו לסיעה יעקב
י -צור :״כן, אבל רק אם הם יעזבו
את דרו הטירור.״
סגן יושב־ראש הכנסת
משה שחל שמע מהיושב־ראש,
מנחם סבידור, שאגו־רת־ישראל
מתכוונת להגניב את
חוק הארכיאולוגיה בעורמה
לסדר־יומה של הכנסת .״אל
תקנה את השטיח הזה מ(אברהם)
שפירא ״,יעץ ח״כ העבודה לח״כ
הליברלים.
אחר־כך סיפר שחל על
הפרשה בישיבת סיעת־המערך
בכנסת, ותיאר באריכות את
השתלשלותה. קטע אותו— הפרופסור שבח וייס, הח״כ
החיפאי :״בקיצור, הם העלו חרס
בידם״.
וייס סיפר שלא אחת יש
אי־התאמה בין המתרחש במליאה
ובין הנכתב למחרת בעיתונים.
הוא הסביר, שח״כים רבים
נוהגים לחלק לעיתים תכופות
תקציר מנאומם הצפוי לעי־

אופירח נבון, רעייתו
של נשיא המדינה החמישי,
יצחק נבח, סעדה במיסעדה
החדר ביפו, ביחד עם חברה.
כשסיימו השתיים את הארוחה,
ביקשה אופירה שישלחו לה את
החשבון לכתובתה בירושלים.
כעבור ימים ספורים הגיעה

ציון אמיר, פרקליטם
של החשודים בפרשת הר־הבית,
סיפר כי בעיקבות הפרשה הגיע
אליו צוות של בי־בי־סי, רשת
הטלוויזיה האנגלית, לראיין
אותו על הפרשה. הצוות שוהה
בארץ לצורך הכנת כתבת
פרופיל נרחבת על השר אריאל

של השר ללא תיק אריאל
שרון, היא הציעה שסכום
התקציב — 14 מיליון שקל —
יועבר לקרן לנפגעי מילחמת־לבנון.
פנינה
רוזנבלום מקדישה
עתה יום בשבוע גם

וינדר, שהיא גם דוברת הקוקסינלים.
שושי נשאלה לפשר
שמה המוזר, והיא ענתה :״ביום
קוראים לי זלמן, בלילה קוראים
לי שושי ״.לשאלה אם היא
עובדת בחסות סרסור, ענתה
שושי :״הסרסור שלי זה בנק
לאומי. אבל עכשיו אני עוברת

! *יי ־יי

נבח בהצגת סנגיר, שנערכה במישבן לפני
חברי ועדת־החיניד של הכנסת. על
השולחן שלפניו היתה מתחת מיקטרת במאפרה, אך מזווית״הצילום

מנחם סבידוו

של הצלמת נראית המיקטרת באילו היא בפיו של היושב״ראש. מחבר
המחזה והבימאי שלו, מוטי בהרב, היה נרגש מאוד מהאירוע. באותו
היום הוא חגג את יום־הולדתו. את שנת הלידה הוא סירב לגלות.

שרון, בעיקבות הודעתו כי הוא
מתכוון להתמודד על ראשות־הממשלה.
הצוות שילב בתוכנית
גם את האירועים האחרונים
בעניין היריות על האוטובוס
ברמאללה ועל כנופיית הר־הבית.
אמיר לקח חלק בתוכנית,
שתשודר בשבוע הבא בבריטניה.
יגאל קראום, מבעלי
המיסעדה שהה באחרונה בסיור
קולינארי בצרפת. שם הוא ביקר
באחוזתו של רמי מרטן ר
התארח במרתפי הקוניאק חט־
• פורסמים שלו. קראוס סיים את
הביקור כשהוא שתוי לחלוטין.
וגר זאב עם כבש ונמר עם
גדי ירבץ — ליד צלחת המזון:
זה כבר השבוע השני ברציפות
שסגן ראש־הממשלה, דויד לוי,
סועד ארוחת־צהריים עם ראש־הממשלה,
יצחק שמיר,
במיזנון הח״כים בכנסת.

ך י 1ף \ 11ח״כ הליברלים הופיע להצגה כשזקן עוטה
111^ #111 את פניו, שאותו הוא מגדל בגלל מות
אימו. ח״כ העבודה רפי סוויסה (מאחורי שליטא) דיבר אחר-כך
בהתרגשות על מעצר בנו בפאריס, כחשוד במיסחר בהירואין.
תונים. הישיבה נדחית לא אחת,
הנאום לא ננאם — ובכל זאת
הוא מופיע בכל העיתונים.
העולם הזה 2429

ההמחאה למיסעדה. את הטיפ
למלצרית שילמה אופירה
במקום.

הפרופסור ראובן ירון,
יושב־ראש הוועד המנהל של
רשות־השידור, החליט בעצה
אחת עם מנכ״ל הרשות, יוסף
(״טומי״) לפיד, לציין מלאות
שש שנים לכהונת הוועד המנהל
וחמש שנות כהונת המנכ״ל,
בארוחת־צהריים. היא תתקיים
במישרדי רשות־השידור בבניין
כלל בירושלים, והאוכל 1יובא
לשם ממיזנון הטלוויזיה. שהגישה בהסתייגות
אלוני לתקציב מישרדו ולעוזריו

1 1ד 1ך 1ישב על מדרגות באולמ״ההרצאות שבו נערכה
^ 1| #11 ההצגה. הוא הרכיב משקפיים כדי להיטיב
לראות. המחזה עוסק בהידרדרות צעירים לעישון סמים קלים,
להזרקה של סמים קשים, ומשם עד להתמכרות המוחלטת.

להנחיית ערב־ראיונות. במועדון
תל־ אביבי בייבלוס היא ראיינה
את הקוקסינל זלמן (״שושי״)

לבנק הבינלאומי. במיקצוע
שלי זה יותר נוח. פתוח עד שבע
בערב״.

מדוע לאטעם אהווו באנו מהסעודה האחוונה שתוגש בבניין הטלוויזיה,
ואיו מנע הסומה של שולמית אלוני את הזיקפה של פינחס גולדשטיין
עורן־־הדין אהרון פא*

פו, חבר הוועד־המנהל של רשות
השידור, כינה את הארוחה ״הסעודה
האחרונה,״ והוסיף :״אם
סעודה אחרונה, אז לפחות צריך
לעשות אותה במיסעדה ולהזמין
את בנות זוגנו, שסבלו כל השנים
מהיעדרנו מהבית בגלל התפקיד׳
כשנשאל
פאפו מי ימלא
את תפקיד ישוע הנוצרי
בסעודה האחרונה, השיב :״לפיד,
כמובן. הרי הוא רואה את עצמו
מודח מהתפקיד ומתהלך מיוסר.״
פאפו
הביע חשש לטעום
מאוכל שיובא ממיזנון הטלוויזיה
.״צריך לתת קודם לחיים
יבין ויעקב אחימאיר לטעום
ממנו.״
האות יוד היא שמשאירה
את הדיון על חוק התיקווה עדיין
פתוח. ח״ב המערך שולמית
(.שולה״) אלוני, שתקפה את
הצעת ח״כ הליברלים פינחס
גולדשטיין לעגן את ההימנון
בחקיקה, טענה שהוא עוד יציע
בעתיד לעגן את ברית־המילה
בחוק. על המשך דבריה יש חי־לוקי-דיעות.
באולם שמעו אותה
אומרת. :תביא לנו חוק ברית־מילה,
בגלל הזיקפה הלאומית
שלח״ היא טענה אחרי״כן
שאמרה. זקיפה לאומית ״.הלכו
לבדוק בפרוטוקול הכנסת, ושם
נרשם זיקפה. אלוני הסבירה,

למרות שהעדרותו לא הורגשה,
הוא נעדר במופגן. הסיבה: שלחו
לו זוג הזמנות אחד לאולם, ולא
הסכימו לתת לו מקום ישיבה על
הבימה, שהיתה עמוסה במכו־בדים
אחרים.
שר המדע והטכנולוגיה

את חששותיו של הזקן. כאשר
רבו קריאות־הביניים, אמר נאמן
לנוכחים :״יכול להיות שפעם כל
אולם מליאת״הכנסת יהיה מיותר,
והמחשב יעשה הכל יותר
טוב!״
מהו הקשר בין המיליאר־

ך גרושתו של משה דיין, באה לבכורת המופע הווי
ך 1ך1
| ובידור של הטאטיריקן יהונתן גפן והמלחין• 111 זמר״קומיקאי שלמה גרוניך, שנערך ביום הרביעי שעבר באולם צוותא

דר היהודי יפאני שאול אייז־נברג
והרקרן יונתן כרמון?

ןףיון ^ 1ן ך | 1הינחה דיון על כלי־התיקשורת בעיתות חירום,
| | 1 111 /שנערך בפורום־צבאי. הוא הציג לנציגי כלי״
התיקשורת שאלות פרובוקטיביות, ובשעה שענו עליהן שירבט
ציורים. אחד הנוכחים לקח בתום הדיון את ציוריו, וכך התברר כי
לונדון הוא בעל כישרונות בשטח זה. אחת הדמויות שצייר לונדון
נראית כמו הלמוט שמידט, מי שהיה ראש־ממשלת גרמניה.
שמי שמכיר אותר, יודע שהיא
לא תגיד מילה גסה בפומבי,
משום שיש לה נטיה להסמיק תיקון שיירשם וביקשה בדברי־הכנסת.
מזכיר מועצת פועלי תל־אביב
הטרי, שלמה שטייג־קלפה
לא נכח בטקס חלוקת
פרסי העבודה על־שם מרדכי
נמיר, שהתקיים במוסיאון
תל־אביב ביום החמישי האחרון.

יובל נאמן היה נרגש מאוד
כשדיבר על תקציב מישרדו
במליאת־הכנסת. הוא סיפר
לנוכחים על מחשב עתידי
מתוחכם, שיהיה בעל ביצועים
רבים פי כמה מכל מחשב קיים.
הפרופסור נמוך הקומה תיאר
פגישה שהיתר, בינו ובין דויד
(״הזקן״) בף גוריון, וזה הביע
דאגה מכך שמחשב מתוחכם
יוכל לשלוט בבני*אדם. נאמן
סיפר, כי לא יכול היה להרגיע

בקרוב ייצא כרמון עם להקה
גדולה, בהרכב חדש, להופעות
בארצות הברית. המממן שלה
הוא מורי קרסלניק, שהיה
בעבר רקדן אצל כרמון בארץ.
מאז הוא הפך איש־עסקים, עבד
בקונצרן של אייזנברג במיז־רודהרחוק,
ואחר כך עשה לביתו.
הוא שמע על קשייו הכלכליים
של כרמון ועל אי־יכולתו להשיג
תמיכה מתאימה, הציע לו מימון
להופעות מעבר לים, על בסיס
עיסקי. באחת ההופעות בארצות־הברית
יהיו שני אורחי כבוד:
טדי קולק, ראש עירית
ירושלים, ואדוארד קוץ׳ ,ראש
עיריית ניו־יורק.
ועדת הכלכלה של
הכנסת דנה בסוגיית ״ יום הצרכן
הבינלאומי ״.נציג מישרדהתע־שיה־והמיסחר
הסביר, שאין די
בזה שמעמידים לדין בדרך
המקובלת סוחרים שהפקיעו
מחירים .״צריך לעשות להם
בית־דין שדה!״ ענד, לו יושב־ראש
הוועדה, גד יעקובי :״יש
מישהו, אבל הוא באמריקה, והוא
עוד עלול לדרוש עשרת אלפי
דולר עבור כל מישפט.״
בהמשך הישיבה התרעם
נציגו של גידעזץ פת, שסוחרים
תולים שלטים על
מכירת חיסול במשך כל העונה,
כדי לפתות לקוחות ולגרוף
רווחים. ענה לו יעקובי :״זה לא
בשביל לעשות רווחים, זוהי
האווירה!״
למישחק הקט־רגל בין
ח״כי הליכוד והמערך יהיה
המשך. הפעם בכדורסל. אחרי
שהמערך הפסיד ,0:2הוא מקווה
לתוצאה טובה יותר במיגרש־הסל.
אך בליכוד מכינים הפתעה
למערך: יצחק שמיר כשחקן ציר.

פסוח׳ ה ש בו ע
• הרמטב״ל

לשעבר,

רפאל (״רפול״) איתן :״לא
נכנסנו ללבנון כדי ליצור סרר
חדש או לתמוך במישטר, או
להמליך מישהו.״

• מפכ״ל

המישטרה,

אריה איבצן, אחרי השעיית
ניצב מישנה אסף חפץ, ראש

״לקום מחר בבוקר עם שיר עצוב
בלב״.
• הנ״ל, על הסתעפות
הפרשה :״אין אצלנו מילחמות
גנרלים. אנחנו לא נמצאים
בזירת־שורים, שממנה יוצא
אלוף זה או אחר״.

שבתל־אניב. אמו של גפן היא אחותו של דיין ולכן באו למופע העוקצני
עוד דיינים. יעל דיין־שיאון, באה כשמעיל דובון צבאי עוטה את גופה,
והתייצבה בין גפן ואשתו, נורית. גם אודי דיין נכח באולם.
היחידה המרכזית בתל־אביב:
״לא עלה בדעתי אף לשניה אחת
להתפטר מתפקידי כמפכ״ל. אף
לא הירהור אחד״.

• העיתונאי אמנת אבר
מוביץ׳
,על הנ״ל :״הוא איש
מוכשר, שפשוט איננו נמצא
במקום הנכון״.

• ניצב צבי בר, קצץ
אג״ם של המישטרה, על
תחושתו בעיקבות ההשעייה:

• יהושע סובול ויעקב
לזר, על הנ״ל :״בורג — חפץ
חשוד סולק מן המישטרה.
קצינים בכירים — לשר־הפנים
אין חפץ בחקירה. מבקרי
התיאטרון — האם תמלא הזונה
הגדולה מבבל את החלל
שהשאיר חטה־
• הנ״ל, על התערבות
שימעון פרס בפרשת השבת
בפתח־תיקווה :״לאן נושבת,
נושבת הרוח / .הרוח לאן היא

111*1111־ 1 1י 111י 1ד 1711 נמצאת בחודש התשיעי להריונה
\ 1 1 141/11ש 1 /1ועומדת ללדת בכל יום. בעלה,
השחקן שלמה וישינסקי, הצמיד את אוזנו אל ביטנה, כדי להאזין
למעשיו של הרך הבכור, טרם צאתו. אוסנת היא שחקנית תיאטרון.
העולם הזה 2429

מאת דניאלה שמי
נושבת? /אם תשאל את שימעון
הוא /ידע על בטוח /לאן היא
נושבת, הרוח.״

• העיתונאי שלום רד
זנסלד על ההרצאות בשכר
שיתן השר ללא תיק בארצות
הברית, כדי לממן את מישפט
הדיבה נגד שבועון :״מישנתו
הכלכלית של השר אריאל שרון

לפרוש מהממשלה? יש אוטו?
יש. יש פקידים? יש. יש
משכורת? יש. ויש גם 3000 איש
שרוצים להחליף אותי.״

• הסופר אמנון שמוש,
על תמ״י :״היא אסון. היא עשתה
ליהדות המיזרח מה שמפא״י
עשתה לסוציאליזם ומה ש־המפד״ל
עשתה לדת.״

— ׳״וישאס^ז 14.71\ 1£ 15

• ח״ס מפ״ם אימרי תן:

• הנ״ל :״חסד עשה איתנו
הקדוש״ברון־־הוא, שניסיון ההתנקשות
בנציג הדיפלומטי
שלנו ביוון סוכל בעוד מועד.
איפה היינו לוקחים עכשיו
,תשתית׳ להפציצה ולמי יש כוח
ל,פלונטר׳ חדש?״

״אינני מדבר חלילה נגד
ההתיישבות. אני מקווה שאם
המערך יעלה לשילטון הוא לא
יועיד לשכונות את תקציבי
אריאל, בית־אל ועימנואל.״
• הצייר יאיר גרבוז, על
מכת העיתונים החדשים :״אל
תשפוט אדם עד שתגיע
למקומון.״

• הפרופסור

ישעיהו

ליבוביץ, על המשותף בין

חווה לוי

| | הדוגמנית, אשתו של תעשיין־הבגדים, גי פוליפ,
נמצאת בחודש הרביעי להריונה, אך מצליחה
להסתיר את ביטנה בלבוש בלתי־שיגרתי. לוי, שבאה
להופעת־הבבורה של יהונתן גפן ושלמה גרוניך, בליוויית
איש־עסקים אחר, ישבה בשורה האחרונה של אולם צוותא.

יהודים חילוניים ודתיים בישראל
:״הטירוף הלאומי פטריוטי,
הסמרטוט הציבעוני הצמוד
למוט שקוראים לו דגל, הוא
המשותף להם, וגם הטנק
והמפציץ — ויחד הם הורגים
ערבים ויחד נהרגים בידי
ערבים.״
• הנ״ל, על הוצאת גופת
תרזה אנגלוביץ מקיברה :״אין
מטפלים בגוף של מת. הוצאתה
הוא מעשה נבלה.״
• הנ״ל :״התודה היא
תנועה אלילית מובהקת. וחנן
פורת זה, הוא עובד אלילים
ממש.״

• שר־־העבודודוהרווחה
אהיה אוזן, על איומי

הפרישה האחרונים של תמ״י:
״עכשיו, כששר־האוצר קיבל
חלק מהצעותיי בתחום הכלכלי,
אין לנו בינתיים סיבה לפרוש. אז
לא פורשים ולא שקשוקה.״
• הנ״ל, על השאלה מרוע
הוא רק מאיים ואינו פורש :״אין
לי שום מחשבה כזאת. למה צריך

העולם הזה 2429

• המישנה לנגיד מ ק

ישראל, יקיר פלסנר. :אני לא
מוכן להסתלק מבנק־ישראל
בזחילה. מה, אני צריך לקבל
עונש על משהו? ונניח, רק נניח,
שנכשלתי, שעצותיי לא היו
טובות — אני צריך להיענש
אישית?״
• הנ״ל, על נפילת המניות
הבנקאיות :״תגובת הציבור
הפתיעה אותנו — דווקא
בחולשתה. חששנו שאנשים
יצאו לרחובות. זה היה חשש
כבד.״

• סגדיושב־ראש־המס
תמאיר כהן אבידוב, על
השאלה מדוע הוכפל מיספר
הסגנים :״לא הספקתי לשוחח עם
עיתונאים, לא לשבת במיזנון
ולעשות יחסי־ציבור לעצמי. לא
הספקתי אפילו לאכול או לקרוא
עיתון.״
• הנ״ל, על השאלה אם אין
בכך ביזבוז :״הביזבוז כולו יתבטא
בעוד שני בקבוקי־מיץ
בישיבות־הנשיאות.״

י הבאתי א ת
הפרטיטורה,
למיקרה
שח׳׳ב
גולדשטיין
,יהיה בסביבה,

השר יוסף בורג והמפכ״ל אריה איבצן בחנוכת אגף הנוער והנשים בבית-המעצר באבו־כביר

הוא יותר מדי
טוב מכדי

בביטויים כמו ״אינני זוכר,״ ״אינני יודע,״ כאילו
היה איזה עבריין קטן, דג־רקק.
בגין נזהר שלא להפליל את חבריו השרים,
שלא להאשים ישירות את שר־הביטחון שלו,
אריאל שרון. נראה היה בעליל, שראש־הממשלה
חושש מאוד שמא שרון יפתח את הפה, ויספר את
האמיתות הלא־נעימות על התנהגותו של בגין
במילחמת־הלבנון.
״הוא נהג כמו נאשם, הבטוח באשמתו, אבל
נהנה מסיוע מיקצועי של עורך־דין מצויין,״ אמר
אחד העיתונאים, שעקב מקרוב אחרי דיוני־הוועדה.
זהו
סיכום אמיתי וממצה. באמת היה למנחם
בגין עורך־דין מעולה, שהוציא אותו מהצרות,
פחות או יותר ברחמים, מנע ממנו הסתבכויות
חמורות עוד יותר, סייע ׳ לו לרדת מהבימה
המדינית כקורבן, ולא כגורם ראשי באסון
הלבנון. שמו היה דן מרידור.
מזכיר־הממשלה ,37 ,הוא באמת גבר מקסים,
לבוש טיפ־טופ. שערו החום, החלק, עשוי היטב,
על פניו ארשת נעימה במיוחד של ענווה במיגון
כל־כן מדוקדק, עד שאיננה מונעת הכרה בוטחת
בערך עצמו.
אין כאן התחסדות, או העמדת־פנים. דן
מרידור איננו אוהב להתלכלך, ממעט להתבטא
בנושאים פוליטיים, נמנע מלעסוק באורח פומבי
בהן זלוקות כלשהן.
בסניף ירושלים של תנועת־החרות, השסוע
מזה שנים רבות בין שר־התחבורה, חיים קורפו,
ובין העסקן מאנשי דויד לוי, יהושע מצא, אין מי
שיוציא מפיו מילה רעה על מרידור .״איני יודע
במי הוא תומך, אבל אין לי ספק במה. דן הוא
חרותניק באלף אחוזים, מחוייב עד הסוף לדרך
ההיסטורית של התנועה, לארץ־ישראל השלמה.
בשבילי זה מספיק.״
כאן אין באמת מקום לשום ספקות. מי שמזהה
באורח אוטומאטי עמדות ניציות, לאומניות,
ימניות ואפילו גזעניות עם גיזרה שמנה, פרצוף
גס והתנהגות המונית, כדאי לו לשכוח את
מרידור, ולהמשיך ולהיצמד לאריאל שרון. קשה
אולי לעכל זאת׳,אבל דן מרידור המשכיל,
המוכשר, היפה, שעיניו החומות העצובות־משהו
מסגירות רגישות קיצונית, ואפילו רוך, מעולם
׳לא הסתייג מדרכה של ממשלת־הליכוד, ורואה

אבל אישרא מצא בו
בגם כלשהו
^ אגדה מספרת שח״כ מנחם בגין, שר
( 1בממשלת־הליכוד־הלאומי, הגיע לסיור
באיזור תעלת־סואץ, בעיצומה של מילחמת־ההתשה.
כשהתקרב לאחת העמדות, הגיח לפול?
מתוכה קצין־שריון צעיר ויפה־תואר. סגן דן
מרידוד, בן ה־ ,21 הצדיע קלות לבגין ואמר לו:
״לפקודתך, המפקד.״
בגין היה אחוז התרגשות. מול הצבא המצרי,
בקצה המרוחק ביותר של ארץ־ישראל הסופר־שלמה
של ,1969 פגש מפקד־האצ״ל לשעבר את
בנו של אליהו מרידוד, חבר־לדרך, ממפקדי
האירגון בירושלים וחבר־הכנסת מטעם
תנועת־החרות, שנפטר ב־. 1966
עבור ראש־הממשלה־לעתיד, כאילו נסגר
מעגל. הוא מסייר בתעלה כשר, ונצר כל־כך
מובהק של המישפחה הלוחמת מקבל את פניו,
והוא קצין ב״צבא ישראל״ .הוא לא שכח זאת
מעולם.

האגדה מספרת גם על עיתונאי ותיק,
כתב מדיני בכיר, המופיע בסל יום

שב יחשל

ן 1ולו 5 1 8 0 <1111 (11!.ו! ! 3 5ך

מאבקיו הפנימיים והחיצוניים. אבל בלב הכתבים
המתחרים התמרמרות רבה .״הוא אולי שמן־זית
זך,״ רטן אחד הכתבים המדיניים במיזנון־הכנסת,
״אבל הוא איננו עובר־מדינה, אלא פוליטיקאי.
לא בכדי הוא היה היחיד, שהצליח לעבור את
חילופי השילטון בין בגין לשמיר בקלות כזאת.
כפית־זהב בפה, האבא הנכון, המראה החיצוני
הנכון — אין מי שיעצור אותו.״
מידת האמת בשני הסיפורים היא שנוייה
במחלוקת, אבל רוב הפוליטיקאים והעיתונאים,
הסובבים את מישרד־ראש־הממשלה, מאמינים
בהם. יש כאן אם־כך, אמת היסטורית, נוסח
אחד־העם, שאין כל אפשרות לוודא אותה בכלים
ארכיאולוגיים. אלא שמלאכת־התיחקור בנושא

רן מרידור היא קשה לאין־שיעור. מילבד כמה
כתבים, שגם הם משבחים את נימוסיו המפליגים
של המזכיר, אי־אפשר לדלות אף מילת־ביקורת
רצינית אחת על מרידור. גם חקירה לעומק מעלה
שהאיש אולי באמת יותר מדי טוב מכדי להיות
אמיתי, אלא אם כן...

• חיוותניק באלף אחוזים
^ לא א ס כן יעלה מישהו בזיכרונו את פרשת
ועדת־כהן לבדיקת זוועות צברה ושאתילא.
בגין הופיא שם בצורה ממש עלובה, כאילו היה
פועל־דחק שנתפס בעבירת־מישמעת קלה.
ראש־הממשלה היה שפוף כולו, הירבה להשתמש

כו לםאה בו א ת אלי הו
רביעי בחדרו של מזכיר־הממשלה דן
מרידוד, ומקבל חומר מעובד לחלוטין,
בילעדי, המהווה את לוז מאמר יום
השישי שלו.
מרידור נוהג לקמץ במתן מידע, והתידרוכים
השבועיים שלו משאירים את הכתבים בתיסכול
קשה. אותם העובדים עבור עיתוני האופוזיציה
מתלוננים בגלוי על אפלייה, על תשובות
לאקוניות, על יד קפוצה וצייקנית של המזכיר.
חביבו של ראש־הממשלה, לעומת זאת, זוכה
בטיפול מלכותי, מפרסם בכל שבוע טור בילעדי,
מבלי שייאלץ לטרוח לשם כך. הכתב משלם את
התמורה, כמובן. הוא תומך ביצחק שמיר בכל

כל חברי־הכנסת אהבו את אביו של דן מרידור, אליהו, שנפטר ללא־עת בגיל .52
אליהו מרידור, שלא היתה לו שום קירבה מישפחתית ליעקב מרידוד, היה מוותיקי
אצ״ל בירושלים. הוא כיהן בכנסת הרביעית, החמישית והשישית, והיה פעיל בוועדת
החוקה־חוק״ומישפט ובוועדת״החינוך־והתרבות.
מפא״יניקים ותיקים סיפרו שאליהו, שהיה גם הוא עורך״דין, היה איש כל״כך
מקסים, עד שהם התקשו להאמין הוא באמת חרותניק.
נאומיו היו מתונים, בסימון ובתוכן. למשל, נאומו ב״ 30.3.60 שהציע אי־אימון
בממשלת בן־גוריון בגלל חוסר״נכונותה של הממשלה להכיר באירגון המורים
התיכוניים, הצטיין בטון קונסטרוקטיבי ושקט, כאילו היה ליברל־עצמאי. הוא הסביר
שהצעת אי־האימון היא אקט פרלמנטרי נדיר, מתח בעקיפין ביקורת על הציונים
הכלליים, שנקטו בצעד כה חריף בעניין שאינו מצדיק זאת, אבל דרש, בעדינות, את
התפטרות הממשלה.
עמדותיו היו ליברליות, לא־דתיות(כמו של חבריו, נחום לוין ויוחנן בדר) .ההומור
שלו היה גם הוא מעודן ומנומס, וגרר תגובה מקבילה אצל יריביו. כששר־המישפטים
הייקה, פינחס רוזן, העלה בכנסת את הצעת״החוק המפורסמת שלו, שהכירה במוסד
״הידועה בציבור״ ,הוא הקריא קטע העוסק בגבר ״הידוע בציבור כאשה״ .אליהו מרידוד
היפנה את תשומת ליבו של השר, שלא היה בדיוק אליעזר בן־יהודה, למפיק בה״א
במילה ״אשה״ .רוזן נענה בלבביות גמורה :״את זה אפילו אני יודע ״,השיב.

את עצמו כחלק בלתי־ניפרד מהמורשת
ההיסטורית של אצ״ל ושל תנועת־החרות.

דן מרידוד תומך בהתנחלויות,
בהפקעת האדמות הכרוכה בהן, בסיכוי
ההתנגדות הפלסטינית שהן יוצרות,
במילחמת־הלבנון שהרגה ופצעה אלפי
אזרחים, בהידוק הקשרים עם דרום־
אפריקה, במישלוח הנשק למישטרים
הרצחניים ביותר במרכז־אמריקה,
בהסכמים מרחיקי־הלבת ביותר עם
המיפלגות הדתיות.
ותיקי מרכז־חרות אינם זוכרים נאומים רבים
שלו, אבל ב־ 1970 הוא השמיע דברים שוצפים,

בקול רווי התרגשות, בזכות נטישת ממשלת־הליכור־הלאומי,
שקיבלה על עצמה את הסכם
הפסקת־האש בסיני. מינוי איש כמו שרון
כשר־הביטחון, או רצח תלמידי־תיכון בגדה
באביב החם שקדם לפלישה ללבנון — כל אלה
לא הרתיעו את מרידור מלעזוב מישרד משגשג
של עורכי־דין בירושלים בשיתוף עם חרותניק
אחר, יעקוב נחושתן, שנשלח לתפקיד
דיפלומאטי לוושינגטון ולשרת בתפקיד כה בכיר
את הממשלה שעוללה את כל אלה. כך גם
במלחמת־הלבנון, או בפרשת הטבח במחנות־הפליטים.
דן מרידור הוא חלק בלתי־נפרד
מהמימסד האחראי לזוועות, והוא יהיה האחרון
שיתנער מהאחריות הזאת.

•הצד השני שר המטבע
— ך* ביוגראפיס הרישמיים שלו לא קימצו
1 1במחמאות. מרידור התמנה לתפקיד מזכיר־הממשלה
לפני שנתיים, עם פרישתו־מאונס של
קודמו, אריה נאור, שפנה לעסקים פרטיים.
הדמיון ברקע של השניים היה מושלם. גם אמו
של נאור, אסתר, היתה חברה ותיקה באצ״ל,
וכיהנה במשך שנים רבות כחברת־כנסת מטעם
חרות. בניגוד לאליהו מרידוד, היתה אסתר
רזיאל־נאור נציגה פרלמנטרית רועשת וקולנית,
ומתנגדיה סברו שהיא מלאת־שינאה.
אריה נאור היה תשליל מדוייק של דן מרידור,

מה עושה מזכיר הממשלה?
מזכיר הממשלה אחראי למעקב צמוד
אחרי ביצוע הרזלמוה״המטשלה, ויכול
להבנות את תשומת־לב ראש־הממשלה
לאי״ביצוע, או לביצוע כושל, של
ההחלטות.
בכך טמון, כמובן, כוח פוליטי עצום.
המזכיר משתתף בכל ישיבות הממשלה,
מקבל את כל החומר, ולוא גם המטווג
והסודי ביותר*.
המזכיר מרכז את כל הצד המינהלי
של מזכירות״הממשלה, והוא גם משמש
כדובר. בתור שכזה הוא מתדרך את
העיתונאים הישראליים והזרים, מקיים
איתם קשר חברתי ימיקצועי קבוע, הוא
גם מסייע לרציפות המגעים בץ שרי־הממשלה
ובין הכנסת.

ליד שולחן הממשלה(בבניין הכנסת) בין שמיר וארנס
שותף אינטימי לכל הסודות
בפוליטיקה, שונא חשיפה בעיתונות, אינו יודע
למכור את עצמו, נוסע למסעי־הסברה למען
התנועה ולא מגיש אפילו חשבון־הוצאות.
עד למינויו הממשלתי סירב מרידוד להתפרנס
מהפוליטיקה, נמנע מכל התערבות בתככי סניף־
ירושלים. בגין, שהתפעל תמיד ממרידור, חברו

ממשלה כלשהי בעתיד; ולבן סיכוייו של
מרידוד ירדו מאוד, מאז הבין הציבור
את שיעור ההתמוטטות הכלכלית
והמדינית בעיקבות הרפתקת־הלבנון.
גם מרירור קורא היטב את המפה, וח״כים
שונים בחרות אמרו השבוע להעולם הזה שהוא

מבחינת ההופעה החיצונית ותכונות־האופי. נאור
עורר התנגדות כימעט אוטומאטית, מרידור ממש
ממקד סימפטיה. הדר־פניו של מרידור, וקלסתרו
של נאור, מהווים ניגוד שהוא כליל השלמות.
נאור הוא אינטליגנטי לא פחות ממרידור, אבל
רן עולה עליו בפיקחות, ובכושר נדיר להתהלך
עם הבריות ולזכות באמונם.

• שגרו בגין ועולם
ך• תקופת בגין ייצג מרידור את ממשלתי
ישראל בעיני העולם, הופיע על מירקעי
הטלוויזיה בעשרות מדינות, הגן בטון הרך, הנעים
והשקט שלו, על כל מעשי צה״ל בלבנון.
הוא הצליח לערב את בני בגין בפוליטיקה
הממשלתית־מיפלגתית, והעמיד פעמים רבות את
לישכתו לרשות בכורו של הבוס. השניים ניסו
לתווך בין שר־האוצר, ארידור, ושר־הבריאות,
אליעזר שוסטק, בזמן שביתת־הרופאים לפני
שנה, ושיתפו פעולה בכל המהלכים לפני ואחרי
התמוטטות המנהיג.
מרידור היה היחיד מאנשי־בגין המובהקים
שהצליח להסתנן לצוות של שמיר בלי זעזועים.
אורי פורת, היועץ לתיקשורת, הורחק, ויחד עימו
גם יחיאל קדישאי והמזכירה, יונה קלימובצקי.
(המשך בעמוד )66

אשר לצד הפוליטי־אידיאולוגי: שניהם
חרותיניקים גיזעיים מכל הבחינות,
אבל דווקא נאור, תומך נלהב בדויד לוי
ושונא מושבע של אריאל שרון, נוטה
ליתר פרגמטיזם.
מכל מקום, העובדה שבגין בחר צאצאים כלבך
מובהקים של המישפחה הלוחמת לתפקיד
מזכיר״הממשלה הבליטה את החשיבות העצומה
שהוא מייחס לתפקיד הזה. המזכיר נועד להיות
שותף אינטימי לכל סודות הממשלה, ולצפונות
ליבו של בגין עצמו. בגין היה זקוק לאישיות,
שיוכל לרחוש לה אימון מלא.

לא ליכלך את ידיו בחברתם. זהו
דן־מרידוריזם קלאסי, לדעת הבל.

אבל בכך לא סגי. בנץ רצה שמזכיר־הממשלה
יעריץ אותו ללא סייג. את
ההערצה הזאת, שלה הוא זקוק מבחינה
ריגשית כדי לתפקד, זכה בנץ לקבל
משני הבנים, השונים כל־בן־ איש
מרעהו.
סיכום תכונותיו האישיות של דן מרידור, כפי
שהן משתקפות מעשרות קיטעי-עיתונות עליו,
ומשיחות עם מקורביו, הוא ממש מביך בחד־גוניותו.

נולד ברחביה, ועדיין גר בבית אביו המנוח.
יש לו אח ואחות בכפר־אדומים, ואחות נוספת
שהיא רופאה. אמו, רעננה, היא מרצה
באוניברסיטה העברית לשפות עתיקות.
עם מינויו כמזכיר הממשלה הוא תואר כבעל
תכונות אישיות נדירות .״פיקחות, הגינות, יושר
אישי, צניעות,״ התמוגג בעל מאמר אחד. מרידור
העריץ את אביו(ראה מיסגרת) ,ותמונתו של
האב מקשטת את לישכתו הצנועה במישרד
ראש־הממשלה.
דן תואר כילד־טוב־ירושלים אמיתי. בוחל

מרידוד עם יוחנן באדר
כולם היו לא־דתיים
של בנו״הבכור, בני, נהג לשבח בפומבי את
יפי־תארו, ודחף אותו ללא הצלחה למרכז
המיפלגה ב־. 1973
מרידור הוא אחד מאדריכלי שיטת-׳הבחירות
הדמוקרטית למוסדות תנועת״החרות, ופעל רבות
מאחורי הקלעים לשינוי אופי המרכז, בעל
התדמית הביריונית. עם זאת, רצה מאוד להיבחר
לכנסת התשיעית ב־ ,1977 אבל לא פעל
במיסדרונות, מחוסר נכונות נפשית ״למכור את
עצמו״ כמוצר אלקטורלי.
עד היום קשה למקם אותו במפה הפנימית של
תנועת״החרות. הוא נחשב, כמובן, כנאמנו של
שמיר, אבל לא בסיגנון הראוותני המאפיין את
רוני מילוא, למשל. מרידור ניסה תמיד לפייס בין
דויד לוי ובין שמיר, ואף לקרב לשניים את ידידו
האישי, יורם ארידור. כל התימרונים האלה בוצעו
באורח מינורי, אבל הספיקו לעורר את חמתו של
שרון ועוזריו, שבקשו להיבנות מהקרע בצמרת
חרות.

שמיר אותת למקורביו שכוכבו של
מרידור עומד לדרוך בתנועה, ושהוא
מייעד אותו למישרה בכירה בקבינט
הבא שלו. משקיפים סבורים ביום שאין
לשמיר סיבה להאמין שהוא ירכיב

התחיל ״לפזר את השקעותיו.״ מונח זה, שנלקח
מעולמם של סרסורי־הבורסה, מרמז על נסיונותיו
של מזכיר״הממשלה להדק את קשריו גם עם
פוליטיקאים שאינם שייכים למחנה שמיר.
מרידור, שעולה בהרבה בכישרונותיו על
הממוצע המקובל בחרות, סבור שכמה
מאנשי־שמיר גורמים לו יותר נזק מאשר תועלת.
קשה להתווכח עימו, אבל אין ספק שחלק
מהבעיות נגרמות בעטיו של ראש־הממשלה
עצמו, איש סגור הסובל מתיקשורת לקוייה עם
הבריות.
.מרידור איננו הרפתקן מטיבעו. בזהירות
פרקליטית אמיתית הוא נמנע מלהסתבך. לכן
סירב לקבל מישרת קונסול־הסברה בדרום־
אפריקה, לכהן כנציב שרות־המדינה — תפקיד
שאי־אפשר להצליח בו — ודחה את כל לחציו
של מיכאל קליינר להכניס את ראשו הבריא
למיטה החולה של פוליטיקה סטודנטיאלית.

מרידוד ידע יפה שחבריו־ללימודים
מתנועת־החרות הם ביריונים, ושדדי
עיסוק שלהם בפוליטיקה הוא חוליגאני
ומושחת מעצם טיבעו. הוא לא יצא,
כמובן, נגדם ונגד שיטותיהם, אבל גם

מרידוד יוצא מישיבת הממשלה
חלק בלתי־נפרד מהמימסד

הצטרף ל דיינ ת קל1ב
נר מיס הא׳צודא* המה״״ב אותך

תענוג לשלם רק פעם בחודש
רק כרטיס דיינרס
לשימוש בארץ ובחרל.
תוכל להשתמש
קלוב מאפשר לך
בכרטיס באלפי בתי
ליהנות מהיתרון
עסק ברחבי הארץ
שבקבלת אשראי עד
ובמאות אלפי עסקים
חודש ימים בארץ
ובחו״ל .״דיינרס״
בחו״ל.
מחייבת את חשבונך
כרטיס דיינרס קלוב
פעם אחת בחודש
מכובד גם ברשתות בישראל בלבד בכל בנק
השיווק הגדולות כגון: כרטיס לפי בחירתך.
המשכיר לצרכן, אתא, הבינלאומי האשראי
כל־בושלום,
מונפק
״דיינרס״ של דריבססור, דניש פלוס,
דיסקונט, בנק בסניפי
אלסקה ספורטלייף,
בנק לאומי ובמשרדי
דיינרס קלוב. הכרטיס
הבינלאומי טוב

פולגת, קלאס, מצקין,
סופדרוול, גלי,
ססימצקי, ליריק,

בנוסף לבתי העסק
המובחרים בכל ענפי
המשק: מסעדות,
מלונות,
חברות־תעופה, סוכני
נסיעות, השכרת רכב,
בוטיקים, פרפומריות,
מתנות וכר.

היגד מחזיק בכרטיס
״דיינרס״.
השתמש בו כדאי לך!
אינך מ שיק עדיין
בכרטיס״דייגרס״־־
דאג שיהיה לך!

דיינוס קלוב ישראל בע״מ
שד׳ רוטשילד ,61 תל־אביב .65785 טל 295858 .טלקס 341485ת.ד , 1392 .תל־אביב .61013

וימר יעקבסון טמיר

העיתונאי ז אב עדףמספו ער צבו ה ושאתידא, מעריו אח הלחימה
הפלסטינית בלבנון, מ ח או את מה שקוה למפקדי צה״ל בעיקבות
המילחמה ומספד על הקאד״וה שלו ועל התחנות בותו העיתונאית
״נזהותי מאוו
מחבוות עם וש־ע.
ודתה ל׳ תחושה שאס אונלמהקעוה אני יבול לטעות״

״הפלסטינים הוכיחו במילחמתס שנאשו אתה נלחם
על הבית והמישפחה,
הלחימה שונה״

״זח לא ננון שאויק
שוון לא הנין את
למון. הוא לא הבין
את עם ׳שואל. הוא
בעט ת ו המניס־

״במילחמת ואט־נאם
למותי
את הלקח התושב:
שעוצמת סלה להטו
לחוסראונים״

״זח לא נכון
להאשים את הלבנונים
ששיקוו לגב
ש אמוו לס בויוק
מה שש תושלם״

״ציפוו־ היה האיש הל
מתאים למוח אויב הוא
התגלה באום אמיץ
נגו שחן, באום שי *
ותת נגד הקיר

אני 1119ד
ארק ווו רון!״
העיתונאי זאב שיף הגיע ארצה ממקום
מושבו בוושינגטון, שם הוא עוסק במחקר
במכון ״קרנגי־ לצורך פירסום סיברו
״מילחמת שולל״ ,שכתב עם אהוד יערי. שיך
הצליח לרכוש לעצמו שם של עיתונאי
מכובד, אמין ומקובל, לא רק בארץ, אלא
בעולם כולו. לא אסתכן אם אומר, כי שיף
נחשב כיום אחד העיתונאים החשובים
בעולם התיקשורת הבינלאומי.
פגשתי אותו לשיחה בדירתו בתל־אביב.
הוא אומר לי שהוא אורח בדירה שבה
מתגוררת בעת בתו. הוא ואשתו שרה נסעו

לוושינגטון לשנה. הוא מספר שהם התחילו
שם כמו זוג צעיר, תחילה קנו כוסות,
מטאטא ולאס לאס החלו מרהטים את
הבית.
שיף עבד קשה במילחמת לבנון ואולי
יותר מכל עיתונאי אחר חזר והזהיר והיתרה
מפני הנעשה בלבנון מפני אריאל שרון.
הוא היה האיש שקיבל לראשונה את
הידיעה על צברה ושאתילא, עוד לפני
שר״החוץ וראש־הממשלה. לפי העדויות
בוועדת כהן גם לפני שר״הביטחון
והרמטכ׳ל. הוא היה האיש שרץ עם הידיעה

המזעזעת הזו וניסה לאמת אותה בכל דרך
אפשרית. הוא היה האיש שרץ איתה
לשר־התיקשורת מרדכי צפורי.
זאב שיף אינו מגלה את מקור המידע שלו
ושלא בבמיקרים אחרים קשה גם לנחש
מיהו המקור.
הוא מספר שאפילו לאשתו לא גילה,
למרות ששאלה אותו מיליון פעמים.
במכון המחקר ״קרנגי׳ הוא כתב עבודה
על המשולש סוריה־ארצות־הברית״ישראל,
מאז עליית אסד לשילטון.
הוא מתראיין ללא הרף באמצעי*

התיקשורת האמריקניים, אומר דיברי
פרשנות, מפרסם מאמרים בחשובי
העיתונים בארצות״הברית, ב״ניו־יורק
טיימס׳ ואחרים. לאחרונה פירסם מאמר
בכתב״העת הצבאי החשוב. ארמי־פורס
ג׳ורנאל׳ ,שבו ניתח את הרמה המיבצעית
של החיילים הפלסטיניים במילחמת״לבנון.
,נתתי להם קומפלימנטים שהם בעצמם
הופתעו׳.
למאמר קרא. ההפתעה הפלסטינית׳.
לדבריו בדק את עניין הלוחמה הפלסטינית
אחרי שאריאל שרון, בראיון שנתן לאורי*

.אני פוחד מפני אריק שרו! ר
(המשך מעמוד )27
אנה פאלאצ׳י,
לא־לוחמים.
המסקנה של שיף מעניינת מאוד:
.היחידות הסדירות שהובאו לדרום־לבנון
נכשלו והתמוססו. לעומת זאת, המליציות
ששמרו על טחנות הפליטים, על הבית
והמישפחה, לחמו באומץ־לב בלתי־רגיל
ועיכנו יחידות עילית של צה״ל. כן נוצר
הפקק בצידון. בעין אל־חילווה הם ניהלו
מילחמת״התאבדות מטורפת, שלא היתה
דומה לגטו ורשה והיתה דומה יותר למצדה.
הם הצליחו לעכב יחידות עילית שלא הגיעו
לדאמור ולכן לא הגיעו למבואות ביירות. זה
שוב מוכיח, שכשאתה מגן על הבית,
הלחימה שונה׳.
שיף מציין באותו מאמר את הישגיהם של
הפלסטינים ואת שביית שמונת החיילים,
שאילצה את ממשלת בגין להגיע איתם
למשא־ומתן, ואת העמידה המצויינת במצור
על ביירות. הוא גם מצטט מפי מפקדי צה׳ל
בכירים, כמו מפקד גולני, דברים שמעולם
לא פורסמו בארץ.
המאמר הזה, כמו מאמרים אחרים של
שיף זוכים בתהודה ובתשומת־לב. שיף
מקובל גם על החוגים הפלסטיניים. בפגישה
שהיתה לנו -אורי אבנרי, ענת סרגוסטי
כמה

אותם

פחדנים,

אומר לי שיף. :שמת לב לדבר מעניין -לא
דיברנו בכלל על הספר שלי׳.
ודאי ששמתי לב.

• כאשר נבחר אריאל שרון כשר־ביטחון,
הוא כינס את הכתבים המדיניים
ואמר להם כי הוא עומד להקל
באמצעי הביטחון שיינקטו בשטחים.
באותו יום ממש יצאת אתה במאמר בו
אמרת בדיוק את ההיסך. בדיעבד
מסתבר כי צדקת.
טילפנת אלי באותו יום ושאלת איך קרתה לי
כזאת פאשלה. לא יכולתי להגיד לך שבמו עיני
ראיתי מיסמכים שאמרו בדיוק ההיפר ממה
שאמר שרון באותה מסיבת־עיתונאים.
שרון לא בדיוק ידע אז איך לנהוג בעיתונות.
הוא התייעץ עם עיתונאים. היו לו אז ידידים רבים
מהמיקצוע הזה. הם יעצו לו לפגוש באלה
העוסקים בביטחון היומיומי. זה היה מובן שקל לו
יותר לתת סקופים גדולים לכתבים המדיניים,
שגם לא כל־כך מבינים בביטחון השוטף. ראשם
נתון למקום אחר ורובם, אם לא כולם, אינם
מבינים את הנושא הצבאי. כך קרה
ששר־הביטחון, תחת לכנס את הכתבים הצבאיים,
כינס את המדיניים שפירסמו את דבריו בלי
לשאול שאלות. .

אבל יש לי כאב מסויים.

• מתי התחלת לפחוד משרון?

כשהגעתי למסקנה שהוא עלול לשחק על כל
הקופה הלאומית. .

• מה מניע איש כזה לשחק על כל
הקופה הלאומית?
מה מניע מנהיג כמו סטאלין — ואני לא רוצה
להעלות על דל שפתי שמות אחרים — לשחק
על קופת האומה? מה מניע אדם כמו משה ארנס,
לקבל אחריות עצומה ואיומה שכזו? אילו הייתי
רוצה, לא היתה לי בעיה להיות חבר שלו ולאכול

״לסקר !•לחווה שלו
ולמז אילחמה של
אחדים זח לא אותו
הדבר. בקמבודיה
ובתאילנד דאית• ד ברי ם
נוראיים, אנשים מתים
מתשישות ורווב, אבל
ח! לא ולה בגו
במילחמת־הלבנו! ,שבה
נלהס הבו שדי
ישר מהצלחת בכרה המרכזית, לשכב על הגב
ולקום בבוקר ולקבל אינפורמציה לעוסה. אחרים
עשו את זה, ואל תבקשי ממני להזכיר שמות.
אני נזהרתי, נזהרתי מאוד, כי היתה לי תחושה
שאם אוכל מהכרה המרכזית, אני יכול לטעות
ולהטעות אחרים, הבנתי שאם אני רוצה להיות
ישר עם עצמי ועם הקוראים שלי, לא יכולה
להיות שותפות ביני ובין שרון.

• ודאי קרה משהו שהדליק את
האור האדום.

מרואיין שין? בביתו
,אפילו לאשתי לא גיליתי!״
ואני -עם יאסר ערפאת, ציטט ערפאת
מאמרים של שיף ואמר שהוא קורא את בל
המאמרים שלו.
באיזשהו שלב במילחטת לבנון היתה
אפשרות ששיף ייפגש עם ערפאת, אן
האפשרות נדחתה בעצתו של אחד מחברי
המערכת. ,לא גרשום שוקן ׳,הוא ממהר
לציין. ,שוקן היה אז בחו׳ל ׳.מי מחברי
מערכת. הארץ׳ התנגד לפגישה -אינני
מצליחה להציל מפיו של שיף, בשם שאינני
מצליחה להוציא שמות של אנשים אחרים.
הוא דיטקרטי מאוד, לא ימכור את עצמו
תמורת פירסום סיפרו או תמורת כל הון
שבעולם.
יחד עם זאת הוא כן בצורה בלתי־רגילה.
הפגישה איתו היתה עם עיתונאי שאינו
עסוק כל הזמן בעצמו, עיתונאי שאינו חי
למען הפירסומת האישית שלו, עיתונאי
שלא מתענג בכל פעם ששמו מופיע בעיתון.
נדמה לי שהאיש הזה, בניגוד לאנשים
אחרים במיקצוע. מאמין באמת ובתמים כי
העיתונות היא בחזקת שליחות ולא דרך
לקיום אגו־טריפ.
ממש על סף הדלת, לפני שאנחנו נפרדים,

• מתי חל הנתק בינך לבין אריאל
שרון?
לא יודע אם המלה נתק היא המלה המתאימה.
נתק זה מאשה, מידיד־נפש. אני מכיר את האיש
שנים רבות, הוא ישב פעמים רבות על הכסא שאת
יושבת עליו עכשיו. סיקרתי אותו כקצין־צבא,
כאלוף־פיקוד, כראש מה״ד.

• מתי עמדת על טיבו?
מזמן. אבל מאחר שלא התחתנתי איתו, הוא
לא נתן לי נדוניה ולא חייתי איתו יחד, זה לא
הפריע לי. אני גם יכול לומר לך, שאני חייב לו
לא מעט כמקור, בשעתו. ואתה לא חייב לאהוב
את המקור. גם למדתי ממנו דברים בתחום הצבאי
ביטחוני. עמדתי על טיבו כאדם וזה לא העלה ולא
הוריד כעיתונאי. טיפלתי בו גם כשהיה שר־החקלאות,
עקבתי אחריו. יש לי רושם שבאיזשהו
מקום, בשנות ה־ ,70 הוא תפס שאני לא בכיס שלו,
שאותי לא מזיזים כמו איזה כלי במישחק שח־מת.
דבר אחד אני יכול להגיד לד — לא שנאתי אותו
אף פעם.

• גם היום לא?
אני לא שונא אותו. אני פוחד ממנו. נפל בן
של חבר קרוב מאוד שלי, הילד הזה כמעט נולד
לי בידיים. אני אמנם לא חש טינה כלפי שרון,

מה שקרה, קרה אצלי בפנים. לא ביני ובינו.
הוא לא עשה לי רעה אישית. להיפר, קיבלתי
הרבה איתותים לבוא להתקרב אליו. בכלל, מי
שפנה אליו בתקופה מסויימת לא היתה לו בעיה.
בתחילת ררכו כשר־ביטחון הדלתות שלו היו
פתוחות, אחר־כך נעשו טעויות.
אני לא זוכר שהיה לי אי־פעם ויכוח אישי
איתו, לבד אולי, פעם בשנות ה־ ,70 כשכתבתי
לכסיקון צבאי ביחד עם איתן הבר. איתן כתב את
הערך אריאל שרון, ולדעתי הוא היה סופרלטיבי
יותר מערכים אחרים. הבר כתב כי טענו על שרון
כי ב־ 73 הפר פקודות. שרון רתח על זה. הוא
צילצל אלי ואמר שהוא מצטער שכך נכתב.
אמרתי לו כי לדעתי, הערך הגון מאוד. הוא אמר
שיגיש תביעה מישפטית. הסברתי לו, שלמרות
שלא אני כתבתי את הערך, לא אנטוש את הבר
וכי ביחד נתגונן.
סופו של עניין הוא נסוג. אפרופו, עורך־הדין
שלו דאז הוא כיום אחד משונאיו הגדולים ביותר,
זה עורך־הדין אריה מרינסקי, שהתייצב לצד ועד
עובדי מישרד־הבטחון נגד שרון תמורת שכר
סימלי של שקל.
אני עצמי הבנתי שעם אריק אין חברים, ואני
מבין היטב שמי שרוצה לעשות עבודה יסודית,
צריך להזהר מאוד מחברויות כאלה, כי זו אהבה
התלויה בדבר, ואני לא מאמין באהבות כאלה.
כשאריק בא למישרד־הביטחון, הוא לא
הרגיש נוח. נתתי לו מאה ימי חסד ואז פירסמתי
סידרת מאמרים מאוד שקטה, על תפיסת עולמו.
הרמתי טלפון, כי לימדו אותי שצריך לקבל
תגובה. ביקשתי פגישה. אצל אריק זו היתה חצר
ביזנטית והפגישה לא יצאה לפועל. אף פעם לא
אמרו לי שלא ייפגש איתי. להיפר, אבל בסופו
של עניין לא נפגשנו.
בכלל, הלישכה שלו הצטיינה בכך שמעולם
לא הצליחה לעמוד בלוח־זמנים. הלישכה שלו
הצטיינה בהמון ביטולים של הרגע האחרון, כל
העניין מאוד קפריזי. אלופים היו יושבים אצלו
שעות בחדר־ההמתנה, ולא הצליחו להיכנס אליו.
תראי כמה פעמים ביטל הופעות שנקבעו מראש.
כמסתכל מהצד, ידעתי שהוא יגיע מהר מאוד
לחיכוכים עם אנשים. את ודאי זוכרת את
התפטרותו של יושב־ראש התעשיה האווירית,
שהתפטר על הרקע שאריק שרון שר־הביטחון
אינו עונה למיכתבים שלו. מי שיעץ לו בנושא
העיתונות גרם לו נזק. היו לו כמה עיתונאים
שחשבו שהם עושים לו טובה, מן עיתונאי־סתר
כאלה, ותראי למה הם גרמו — לקרע בינו ובין
ועדת״העורכים.
הוא בא לפגישה עם הוועדה, אחרי שתודרך
על־ידי אחד מעיתונאי־הסתר שלו, שגילה לו מה

ישאל ואמר לו מה יענה. הם, הוא והעיתונאי
חשבו שזה לא ידוע. אני ידעתי מה קורה אצלו,
כמו שאני מציץ לחדר־המיטות. אבל אותם
עיתונאי־סתר שיעצו לו, הביאו אותו לידי קרע
עם ועדת־העורכים, קרע שלא היה להם
מהתקופה הבריטית.

• במה שנים אתה כתב צבאי?
שנים רבות. תמיד רציתי להיות כתב צבאי,
אלא שבתחילה עסקו בזה אחרים — חביב כנען,
נפתלי לביא — זה היה בתחילת שנות ה־.60
קודם לכן עסקתי בסיקור המשק ההסתדרותי.
סיקרתי מישפטים מפורסמים כמו מישפט
שורת־המתנדבים, משפט קסטנר, כפר קאסם.
הייתי כתב לענייני מישטרה במקביל עם אורי דן.
הייתי כתב אזורי, עברתי כל מיני סוגים של
כתבות. ודבר אחד את מוכרחה לציין: מהיום
הראשון שלי כעיתונאי, אני עובד בהארץ. אני
בן־אדם נאמן ושמרן.

• אתה יליד הארץ?

לא. אני יליד צרפת. הגעתי ארצה בגיל ,3
ישר לתל־אביב, והתמונה הראשונה שאני זוכר
היא שמישהו מעביר אותי לערבי בסירה.
הורי הגיעו לצרפת מפולין, מפני שאח של אבי
גר שם, באיזור של כורים, שהתרכזה בו קהילה
פולנית. אבל אין לי שום קשר להיסטוריה
הצרפתית שלי. הדבר היחיד שיש לי מאז, זה
דרכון צרפתי, שניצלתי כשהייתי צריך להגיע
לעדן, כדי לסקר את מילחמת תימן.
אבי היה פועל ועלה ארצה מטעמים ציוניים.
פה עבד כמעט כל ימיו במאפייה, ובגיל די מאוחר
הפך מנהל־חשבונות וכספים של חברה ליבוא
שעונים. הוא עובר ער היום ונוסע במהירות
מופרזת במכונית שלו, ויש לו כבר נינה. לא מזמן
שימח אותנו בננו, כשנולדה לו בת, והוא הפך
אותי לסב.
תמיד רציתי לעסוק בכתיבה והצעתי את
עצמי להארץ עוד כשהייתי במרים׳ של
סגן־מישנה. בד בבד עם עבודתי -העיתונאית
סיימתי את לימודי. אני לוקח את עבודתי
ברצינות ומשתדל להיות ישר עם עצמי ועם
הנושא.

• עם השנים הצלחת ליצור לעצמך
שם של עיתונאי אמין, רציני, מבובד
ומאוד מקובל על בל הצדדים. איך
מצליחים ליצור דימוי בזה בנ׳ונגל
העיתונאי?
בקאריירה מסוג זה, יש עליות וירידות חדות.
יש טיפוס איטי במעלה לא תלול, ובסופו של דבר
אתה מגיע לרמה מסויימת, שבה אתה קוטף את
פירות ההשקעה בת השנים. בתחום הביטחוני
קשה לעשות סקופים מרעישי עולם, כי יש צנזור.
בכלל, אני לא מחשיב גדול של סקופים. לא זה
מה שחשוב. מישהו זוכר שאני פירסמתי ראשון
את זה שהסורים התחילו להטות את מקורות־הירדן?
מישהו זוכר? גם הבוס שוכח. רק
העיתונאי זוכר.
מה שחשוב לעיתונאי הוא קשר טוב לנושא
שהוא עוסק בו ולמקורות האינפורמציה, יכולת
להבין עניין כשהתשבץ מלא רק בחלקו, לתת
פרשנות נכונה ולעשות כמה שפחות טעויות.

• במה מילחמות סיקרת במשך
הקאריירה הארוכה שלך?
ב־ 1965 הייתי מגויים כחייל. כעיתונאי

סיקרתי את ששת־הימים, את ההתשה, את
יום־הכפורים, את הפעולות באמצע וגם מילחמות
של אחרים, כמו מילחמת וויאט־נאם, פעמיים
קפריסין, ואם את רוצה היסטוריה, אז גם את
מילחמת תימן.
הגעתי לשם במטוס דרך אדיס־אבבה וג׳יבוטי.
הצגתי את עצמי כעורך־דין. בוויאט״נאם סיקרתי
את המילחמה מטעם העיתון. ישבתי שם כמה
שבועות. עשיתי שליחויות. אני מאחל לד שיהיו
לך חצי מהשליחויות שאני ביצעתי.
הייתי במישלחת הראשונה שיצאה לברית־המועצות.
זה היה המיפגש הגדול של ישראלים
עם ציבור יהודי בברית־המועצות, בפעם
הראשונה מאז קום המדינה.

• מה ההבדל בין סיקור מילחמה
שלך ומילחמה של אחרים?
הבדל עצום. הייתי בקמבודיה ובתאילנד.
ראיתי דברים נוראיים, אנשים מתים מתשישות
ורעב, ויש הבדל כשזה קורה לעצמך ובשרך או
כשאת מכסה מילחמה וטעויות של אחרים. זה לא
שלך, זה כמו ההבדל בין ידיעה על שיטפון
בגנגס, שבו נהרגו אלף אנשים ובין ידיעה על
תאונת־דרכים ברחוב השכן, שבו נהרג אדם אחד.
אתה עומד מהצד ומשקיף על הדברים. אתה לא
חש את הכאב בחריפותו.

״אלופי צה״ל היו
מחכים אצל שוון ששח
בחדרההמתנה, ולא
מצליחים להגיע אליו.
הוא הצטיין בכו שאו
כעס לא עמו בלוח*
זמנים, בביטולים של
הרגע האחו! בווו לי
שהחיכוכים עם האנשים
לא יאחוו לבוא״
• נתקלתי גם בתופעה שכתבים
זרים ציניים ולמודי מילחמות, ככל
שיהיו, מפתחים סימם טיה לאחד
הצדדים. גם לך זה קרה?
הסימפטיה היא בדרך־כלל יותר פוליטית. רק
לאחר מכן, כשאתה מכיר את האנשים,
ההתייחסות הופכת אישית. זה לא כמו לסקר
מילחמה שלך.
בשל״ג בני היה במילחמה ומצאתי את עצמי
נוסע יותר לגיזרה הסורית, כי הוא שירת שם,
והבן של אחותי היה במילחמה. ואני מצאתי את
עצמי שמח שהם שם ולא נלחמים בפלסטינים
ומפגיזים ישובים. מצאתי את עצמי שמח שהם
מול הסורים, ושאם ייאלצו להילחם, ילחמו צבא
מול צבא ולא צבא מול אוכלוסיה אזרחית. אז
בטח שההתייחסות למילחמה שלך היא אישית,
ישירה וריגשית. זה טבעי.

• מה קרה לד ריגשית בוויאט־־נאם?
כשראיתי את העם יוצא־הדופן הזה, העם
הגיבור הזה — ואין לך מושג עד כמה הוא גיבור
— ואת מה שהוא עבר, ברור שזה השפיע עלי,
ברור שנוצרה הצטברות של רגשות.

וויאט־נאם. רק באחרונה, בספטמבר, כתבתי
מאמר לניו־יורק טיימס, שזכה להדים רבים. שם
המאמר היה: המארינס בלבנון -משימה בלתי
אפשרית. הסברתי שמהסתכלות על מה שקרה
לנו הקטנים, שלא יכולים להצליח, אפשר ללמוד
על הסיבות שמהן גם האמריקאים לא יכולים
להצליח. גם אנחנו ישבנו בשדה־התעופה
ונדפקנו, כי שום אף 16 לא עושה רושם על ילד
שמחזיק ר־פ־ג, זה לא אומר לו כלום וזה לא מזיז
לו ואי״אפשר לנצח את הילד הזה, ואם
האמריקאים יתקדמו פנימה לתוך לבנון, הם
יהפכו צבא־כיבוש.
בכלל, אי־אפשר לנצח את הצבא הלבנוני, כי
הוא פוליטי ואת זה תפסתי כשהייתי בוויאט־נם.
ודאי שאם האמריקאים רצו, יכלו לפוצץ את
הצפון, אבל במילחמה יש מיגבלות שאינן
צבאיות. אסטרטגיה זה לא רק תותח ואווירון מול
תותח ואווירון.

• טוענים כנגד שרון, שהוא לא הבין
את לבנון.

בולשיט. הוא קודם כל לא הבין את עם
ישראל! הוא בעט, ותראי מה קרה לצבא, תראי מה
קרה למורל. יש רווייה וזה לא נגמר.
אי־אפשר לעשות הכל עם הצבא. יש
התקוממויות. אי־אפשר להזיז את החיילים בלי
להסביר להם, בלי שתהיה הצרקה, והמטכ״ל לא
בלע כל דבר ששרון האכיל אותו, ותראי מה קרה
עם צברה ושאתילא. עם ישראל לא בולע הכל.

• בנושא לבנון לא רק אריק שרון
נכשל, גם ראשי הצבא נכשלו בהבנת
לבנון.
זה היה כישלון מסוג אחר, כישלון מוסרי. זה
לא נכון להאשים את הלבנונים ששיקרו. הם
אמרו לנו בדיוק מה שהם חושבים — כך וכך
אנחנו רוצים מכם. מהיום שבאו לרבין ואמרו בואו
לביירות. הם לא אנסו אותנו.
יצאה אליהם מישלחת של קצינים בכירים של
צה״ל, והם אמרו במפורש — אנחנו לא נילחם עם
הסורים, אם אתם מצפים מאיתנו להילחם בסורים,
אל תבואו. הקצינים חזרו מזועזעים, אפילו האלוף
דרורי, שהוא חייל מאוד ממושמע, שקע ושתקן,
חזר מהפגישה ואמר אי־אפשר לסמוך עליהם.

• אז למה בכל זאת סמכו עליהם?

במיקצוע הצבאי יש אלמנט לא קטן של
אופורטוניזם. הקצינים הצבאיים צריכים לשים
לב לאן נושבת הרוח הפוליטית. אז היו ששתקו
והיו שדיברו בקול ענות חלושה.

• ומה עם זה שקציני צה״ל הלכו
שבי אחרי ארוחות השחיתות ומיסע־דות־הפאר
של גיוניה?

יש קצין אחד, שאני יכול לאשר לך שלגביו
זה לא נכון — האלוף אמיר דרורי.

• האם נטית לטובתו של צד
מסויים?

האמת היא שלא פגשתי בדרומיים, רק
בצפוניים, והבינותי שהאמריקאים לא ינצחו

כתב־־צבאי שין? במעוז בתעלה
.הבן שלי היה במילחמהד
דחופה עם שרון אצל שמיר. אמרנו לעצמנו שזה
המקום הכי טוב לבדוק. ולכן בא הטלפון לשמיר.

• שרון לא שמע ולא ראה נכון?
הוא החליט שזה הכי חשוב בעולם להיכנס
ללבנון, וזהו. איש לא יכול היה לשנות את דעתו.
ואי־אפשר להאשים את באשיר ג׳מאייל. הוא אמר
לנו בדיוק למה הוא מצפה מאיתנו. וזה לא היה
שחור ולבן. גם בצבא היו כאלה שחשו בזה.

• אם שרון לא היה מוכן להקשיב,
למה איש לא רץ עם זהלבגין?

מה זה היה עוזר? את יכולה לחשוב על ציפורי
מה שאת רוצה, אבל עובדה שהאיש היחידי שהם
סמכו עליו, היה ציפורי. עובדה שהם באו אליו.

• וציפורי מביא אותנו לפרשת.
צברה ושאתילא. איך זה שאתה ידעת
על הנעשה לפני שר־הביטחון, לפני
ראש־הממשלה, לפני שר־החוץ?
אני לא אדבר על מקורות אינפורמציה.
כשהזמינו אותי לוועדת־החקירה, עמדה בפני
השאלה מה יקרה עם יאלצו אותי לגלות את
מקור האינפורמציה. החלטתי שאני הולך לכלא
ולא מגלה. אמרתי לוועדה שאני מבקש לא
להביא לקונפליקט עם אנשים המוכנים לפנות
לעיתונאים ולהגיד את אשר על ליבם. אני שמח
שהוועדה הבינה לליבי.
לעולם לא אגלה את מקור האינפורמציה שלי.
גם אשתי אינה יודעת, היא שאלה אותי מיליון
פעמים. בתי לא יודעת. היא אמרה לי — אבא
אתה לא סומך עלי. ודאי שאני סומך, אבל לא
רוצה לגלות. יש לי חוב מוסרי. אם האיש היה
מאשר לי לגלות, הייתי מגלה. שאלתי אותו והוא
אמר לי — לא.

• מתי הודיעו לד על הנעשה?
הודיעו לי משהו לפני 8בבוקר ביום שישי.

• האיש שמסר לך את האינפורמציה
רצה לדפוק את שרון, או שנחרד
מעצם המעשה?
לא דיברנו על שרון, דיברנו על הסיטואציה.
היה לי ברור שהוא לא מצלצל בשביל לספר לי
רכילות.

• רק ששמיר לא ידע שהיית בחדר.

נכון, אלה היו הטענות לציפורי. :למה
השארת את שיף בחדר?׳

• למה באמת השאיר אותך בחדר?
זו לא היתה שיחה פרטית, זו היתה
אינפורמציה שאני מסרתי לו. הלכתי מציפורי עם
סימני־שאלה, ואז התקשרתי לגורדוס וחזרתי
וביקשתי ממנו להאזין.

• מדוע עשית כל-כך הרבה
בדיקות. האם המקור שלך לא היה
מספיק מהימן?
המקור שלי לא ישב שם. המקור ישב כאן,
וקיבל את האינפורמציה מצד שני.

• למה קפצת על האינפורמציה
שלו?

כי הרגישות שלי הגיעה לשיא. אני ראיתי את
האסון מסביב לביירות והגעתי לקצה גבול
הרגשות. ראיתי איזה אסון עומד לקרות. הבנתי
את התפנית האיומה. זה דמה בעיני למטוס
סאבנה שנחטף בזמנו. זה כאילו שהמשחררים
של המטוס עלו עליו וירו בנוסעים.
הרי אנחנו באנו לשחרר את לבנון, לא להרוג
את תושביה. הורדנו אש בביירות וכתשנו את
התושבים, ואלה שנתנו את הפקודות לא הבינו
איזה דבר נוראי זה יעשה לנו. גבע היה רק
סימפטום. התקהינו לחלוטין. אוטובוסים התחילו
להביא תורמים של הבונדס, שיעמדו על הטראסה
ויראו איך מפגיזים עיר. זה הפך להצגה.
חשבתי לעצמי שזה בית־משוגעים. הרי באנו
לשחרר את הלבנונים. פיתאום אנחנו הורגים
לבנונים. ידידים בצבא אמרו לי — קהו לנו
הרגשות. תת־אלוף ירון אמר — צריך להודות,
איבדנו רגישות. והרי אין פירוש אחר, איבדנו
רגישות.
ואני יושב בחדר אחד עם ציפורי, ורואה אותו
) מרים את הטלפונים, וסף־הסבלנות שלי נחלש.
! אמרתי לציפורי — אני לא אעלים שדיברתי
איתר, זה לא אוף־דה־דקורד, זו אינפורמציה
שהבאתי אליך וזו אינפורמציה חשובה, ואני לא

• מה עשית עם האינפורמציה?

היה לי בחר שצריך לבדוק. הרמתי טלפונים
ולא הצלחתי לבדוק.

• למי טילפנת?
למטכ׳ל, למודיעין, למקורות אחרים.

• למה לא לשר־הביטחון?
בשביל מה? כשאני יודע שאם הידיעה נכונה,
זה קשר ישיר אליו, אז בשביל מה לצלצל — זה
כמו לפתוח לאריה את דלת הכלוב.
הבעיה שלי היתה מה לעשות. לא ידעתי איך
לאמת את הידיעה. פניתי לקשב מיקי גורדוס,
ולא אמרתי לו במה מדובר, רק אמרתי — מיקי,
תעשה לי טובה, תאזין ותשמע אם יש דברים
יוצאי־דופן ברשתות.

״אשתי שאלה אותי
מיליון פעם מי ו!!!5
המקור שג־לה ל׳ על
צברה ושאתילא. לא
אגלה לוב אני ח״ב
למקור חוב מוסף ׳

• הוא שמע?

.עיתונאי שין? כמראיין עימות בגין־פרם
.גם בגין לא ידעד
והראייה כתובה שחור על גבי לבן. מבחינה
צבאית, הערכתי שלמרות שיש להם עוצמה
אדירה, הם לא ינצחו. בפעם הראשונה הבינותי
בצורה מוחשית, איר עוצמה הופכת לחוסר־אונים,
איד כוח יכול גם לא להתממש, ולא משנה כמה
אתה חזק.
זה היה בשבילי הלקח הכי חשוב ממילחמת

לא. הייתי בבעיה, לא היה לי עיתון לפרסם בו
את הידיעה, זה היה יום שישי. הייתי צריך
להחזיק את הידיעה בבטן, אבל מצד שני היה לי
יותר זמן לבדוק. החלטתי שציפורי זה האיש הכי
מתאים לבדוק את הידיעה.

• למה דווקא ציפורי?
מתוך סיבה פשוטה, הוא היה סגן־שו־הביטחון
לשעבר. היו לו קשרים עמוקים
במערכת. וציפורי הוא אדם שהתגלה כאמיץ וכמי
שיכול ללכת גם נגד הקיר. ידעתי שיש לו קשר
לשמיר, שהיה אז שר־החוץ, וכשבאתי אליו הוא
התחיל לחפש את ראש הש.ב ואת ראש אמ׳ן, ואז
הסתבר, תוך השיחות שהתנהלו כשהייתי בחדר,
שכל האנשים נמצאים בדרך לירושלים לפגישה

חופשי, ולא אוכל להסתיר שנפגשתי איתך.
ציפורי אמר. :אני נוסע לירושלים ונראה מה
יקרה.״
ואז, כששמיר אמר שהוא לא ידע, ציפורי קפץ
ואמר. :הרי אמרתי לך את זה.׳ אנשים באותה
ישיבה אפילו לא ידעו שאני מקור הידיעה.
שימעון שיפר, הכתב המדיני של קול ישראל,
פירסם שאני האיש שמסרתי את האינפורמציה
לציפורי ואז תקפו את ציפורי.

• לקחת חופשה מעבודתך בכתב
צבאי ואתה נמצא כעת בוושינגטון.
(המשך בעמוד )69

; הם אומרים...נזה הן אוחרות...נוה הם אוחד מה הן אומרות...מה ה

שלמה הילל:

ישראל לאז:

יגאל עירם:

,.מישטוה דדא אמינות
רא ממלאת את חובתה!״

״אפשו רההים מחיצה
סביב הסבו שר תוזה!״

.,׳״א באדו מסמל את
ההחלטה שלא רנטוש!״

קשה מאוד למצוא מישהו מתוך המיששרוז שיסכים
להביע את דעתו על הנעשה בה עכשיו. אפילו אגשים
שפרשו מהמישטרה סירבו לדבר על הנושא. אחד שיש לו
דיעה והוא גם מוכן להגיד אותה בפומבי, הוא שר־המישטרה
לשעבר, שלמה הילל.
אני חושב שהמצב הוא רע מאוד היום במישטרה. אינני יודע
פרטים מדוייקים, אבל נראה לי שהדברים מחייבים בדיקה יסודית
מאוד. יש כאן מערכת־יחסים משובשת בצורה כזאת שהאמינות
של המישטרה נפגמת. ומישטרה ללא אמינות איננה יכולה למלא
את החובה המוטלת עליה.

• אתה חושב שהיה צריך להיות שר־מישטרה
שיתעסק רק במישטרה ולא יהיה גם שר־פנים?

העניין איננו על כמה מישרדים הוא ממונה. השאלה היא כמה
זמן הוא מקדיש להם ובאיזו מידה הוא מטפל בהם.

בשבוע שעבר פורסם בעיתון.הארץ״ מאמר מאת הרג
משה זמר, הטוען שלא זו בלבד שההלכה אינה אוסרת
קבורת לא״יהודי בבית״קברות יהודי, אלא אף מצווה על
כן, משום דרכי שלום. מייד טילפנתי לרב ישראל לאו
ושאלתי אותו -אם נכון הדבר, איפה היו כל הרבנים
השפויים במשך השנה האחרונה! מדוע לא סיפרו לנו על כן
ומדוע לא נסגרה הפרשה מייד, תוך הסתמכות על הכלל
״משום דרכי שלוט!״
עם כל הכבוד לרב זמר, מול מועצת הרבנות הראשית, חזקה
עליי דעתה של המועצה. אגב, היום פורסם מאמר מאת הרב גורן
בעניין זה, המדגיש את חומרת האיסור על קבורת גויים
בבית־קברות יהודי. אף אחד לא יטען נגד הרב גורן שהוא
מהמחמירים. הוא הרי ידוע כההיפר מהמחמירים.

• אינך מסכים עם דעתו של הרב זמר?

• ואם כבר נקברה הגופה, האם אץ איזה ססוק
בהלכה האוסר את העברת הגופה, מפני כבוד המת?
לא. ההלכה אינה פוסלת העברת גופה. דבר שיגרתי הוא
שעושים זאת. כשאדם נקבר ולאחר מכן מתברר שהחלקה שבה
הוא נקבר נמכרה למישהו אחר, מוציאים את הנפטר מהקבר
ומעבירים אותו. זה אמנם מצער, אבל זה קורה.

• אתה אומר שהמצב מחייב בדיקה יסודית. מי
יבדוק? בדרך־כלל חמישטרה בודקת דברים כאלה.

• אחרי כל מה שעברה מישפחתה של תרזה
אנגלוביץ, האם אי־אפשר למצוא איזה פיתרון
מבובד?

אחד הדברים הראשונים שעשה השר הנוכחי יוסף בורג עם
היכנסו לתפקיד היה מינוייה של ועדת ציבורית שחקרה את
המישטרה. אני חושב שהיום יש פי אלף יותר סיבות להקים ועדה
ציבורית כזאת, שתבדוק את דרך פעולת המישטרה ואת
מערכת־היחסים המשובשת בץ השר ובין המישטרה ובין כולם
לכולם.

אמנם הגופה הזאת עברה תלאות רבות. צריף לעשות הכל כדי
להעניש את מי שהוציא את גופתה ללא רשות. וגם צריך להעניש
את מי שזייף את תעודת־הפטירה. ללא הזיוף לא היתה מתרחשת
כל הטרגדיה הזאת. אגב, הגברת אנגלוביץ מעולם לא רצתה
להתגייר, וטעמיה היו עימה. מדוע החליטו מקורביה לגייר אותה
אחרי מותה, מי אמר שהיא לא רצתה להיקבר בין בני אמונתה?

לפי מיטב ידיעתי מעולם לא היו. אגב, אם הטענה שהושמעה
אתמול בטלוויזיה בדבר פרטים לא מדוייקים, שנמסרו לשופט,
שאישר את צו־ההאזנה, אני חושב שזה דבר חמור מאוד מאוד
והאחראים צריכים לתת את הדין על כך. אם הטענה נכונה, כמובן.

יש לי הצעה שאולי יכולה לחסל את הפרשה. להשאיר את
הגופה במקומה ולהקים סביב הקבר מחיצה. לפי דעתי, זה יפתור
את בעיית המקום, אבל ידגיש ויבליט את עובדת היותה שונה. אני
מציע שנחכה לתוצאות הבג׳׳ץ.

• האם בזמנך היו האזנות־סתר?

• מי הם האחראים לסי דעתך?
כל דבר של ביקורת אני משמיע כלפי השר ולא כלפי האנשים
הממלאים תפקידים.

• יש לך איזה סיתרון לעניץ?

• ואם הבג־׳ץ יחליט להשאיר אותה במקומה ללא
הקמת מחיצה?
אז תראייני אותי שוב.

לקראת י״א באדר סיפרנו לילדים את סיפור תל־חי,
אבל הילדים שלנו הם מהסוג שיש לו שאלות קשות .״אם
הם עזבו את תל״חי ביי׳א באדר, אז למה את אומרת שזה
תאריך המסמל את העמידה בגבורה ואי״נטישת הנקודות
בגליל!״ שאל בני. לא היתה לי תשובה, אבל היה לי מיספר
הטלפון של ההיסטוריון יגאל עילם, ואליו הפניתי את

שאלתו של בני.
קודם לנפילת תל־חי ולעזיבה התנהל ויכוח עקרוני על העזיבה
ועל הנטישה של המקום. בעלי הוויכוח היו ז׳בוטינסקי מצד אחד
ומנהיגי הפועלים, וביניהם מנחם אוסישקין, מצד שני. ז׳בוטינסקי
טען כי מאחר שאין צבא בריטי בסביבה, חבל על הדם שיישפך
ושצריך לעזוב. מנהיגי הפועלים טענו שאין ברירה, אלא להחזיק
כתל״חי, כי הם רגם לכל ההתיישבות בארץ. ההחלטה הסופית
היתה שלא עוזבים. זה שלא הצליחו לעשות את זה מבחינה צבאית
זה לא שינה את העיקרון. כלומר, י׳׳א באדר מסמל את ההחלטה
שלא נוטשים נקודה. זה שאחר־כך הם החליטו לנטוש ולא ללכת
על מצדה שניה, זה סיפור שונה.

• מדוע איש כיוסף טרומפלדור, שהיה סוציאליסט
וכמעט קומוניסט, הפך הסמל של בית״ר?

זה קרה קודם כל על רקע היחסים האישיים בין טרומפלדור
ובין ז׳בוטינסקי. ז׳בוטינסקי כיבד מאוד והעריך את טרומפלדור,
שהיה גיבור מילחמה עם שלושה צלבים על החזה. להערכתי, הוא
הרגיש גם חוב מוסרי לטרומפלדור, מכיוון שאת גדוד הפרדות
הקים טרומפלדור. ז׳בוטינסקי הגה את הרעיון ואחר־כך נסע
לאירופה והשאיר את טרומפלדור לבצע את הרעיון.
זה סיפור ארוך ומסובו ואין כאן מקום לכולו. בקיצור אגיד,
שז׳בוטינסקי היה מסוג האנשים שמעשי גבורה והקרבה היו
מקודשים בעיניו. הוא ראה בטרומפלדור את האידיאה הטהורה
של השרות. אחרי י״א באדר, כשטרומפלדור נפל, התעלם
ז׳בוטינסקי מהרעיונות החברתיים של חברו והפך אותו לסמל.
וגם כדאי לא לשכוח שבתקופה ההיא ז׳בוטינסקי אינו יריב של
תנועת הפועלים. אז לא היה המתח שיש היום, ואף אחד לא חשב
להגיד :״למה גנבתם לנו את טרומפלדור ועשיתם ממנו סמל?״

ם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אוחרות...חה הם :

אסתי אקשטיין:

דינה כהנוביץ:

קרל דורפלר:

,,ניצחת נקובות, אבר
לא ניצחתי במילחמה!״

..חוזרים למיזנוו ומחנים
שוב להצעות חדשות!״

לא הרבה שבים
הבינו ארוחה בנאת!״

לפני ימים אחדים נחוג בעולם שבוע־האשה הבינלאומי
והפעם הוא צויין במיוחד מאחר שעברו 70 שנה מאז החל
המאבק לשיווי זכויות הנשים. אחת שהשיגה את השיוויון
המוחלט היא אסתי אקשטיין, אשר מונתה באחרונה
למנהלת מישרד״הפירסום ״טרגט״ .אטתי היא האשה
היחידה בארץ במישרה כזו.
שאלתי אותה אם גם היום יש צורך במילחמה על שיווי
הזכויות, או שאפשר להפטיק אותה כבר ולהכריז על
ניצחון.
אני חושבת שהמילחמה לא נגמרה. נכון שאנחנו הרבה פעמים
מנצחות את הקרב, אבל המילחמה עוד לפנינו. כללי המישחק
עוצבו בידי גברים וגם אותם צריך לשנות.

• כלומר?

כשאני התחלתי לעבוד במישרד הפירסום בתור עוזרת
תקציבאי, התייחסו אלי כמו אל מזכירה של מישהו. יש חוק כזה,
לנשים מתייחסים כאל מזכירות, לא חשוב מה הן עושות.

• בכל זאת, הסכת להיות מנהלת המישרד. זאת
אומרת שבשלב מפויים הפסיקו להתייחם אליד כאל
מזכירה.

נכון. אבל הדרד היא יותר קשה. אשה צריכה להוכיח את
עצמה הרבה יותר מגבר וגם כשהיא זוכה במישרה המכובדת היא
ממשיכה לעמוד במיבחן ואת זה אני אומרת בניגוד לגבר. כשהוא
מגיע למישרה רמה, הוא הגיע. לא בודקים אותו כל הזמן בזכוכית
מגדלת.

• המילחמה הפרטית שלד נגמרה?
כלפי חוץ היא נגמרה. אבל בתוך עצמי אני ממשיכה להילחם,
כי אני אף פעם לא מסתפקת במה שיש לי ושואפת תמיד קדימה.

• למה את שואפת, למישרת ראש־הממשלה?

לא פוליטיקה. החלום שלי זה להיות מרי וולס הישראלית.
מרי וולס היא האשה הראשונה שהיתה בעלת מישרר פירסום
מהיותר גדולים ומוצלחים בארצות־הברית.

• כמה שעות ביום את עובדת?
הרבה. בממוצע 12 שעות ביום.

• אם כך, בתר שאם יום אחד תתחתני ותלדי
ילדים, תיקטע הקאריירה שלך.
אני בטוחה שאמצע את הדרו להתמודד עם שני התפקידים.

• איד מתייחסים אלייך העובדים במישרדד?
במיקרה, יצא שכרגע כולנו נשים, אז אין בעיה. אבל גם כשהיו
גברים במישרד התייחסו בסדר.

• מישרד פירסום שכולו על מהרת הנשים, עוסק
באופנה, בקוסמטיקה?
אנחנו מתעסקות דווקא ברכב, מחשבים, יעוץ הנדסי ושאר
דברים.גבריים״ .הדבר היחיד שהשארנו לעצמנו, כדי שלא יגידו
שאנחנו אנטי־נשיות הוא טמפקס.

תוכנית הטלוויזיה ״מה שבא״ ,שהיונה צריכה לחזור
למסך הקטן בימים אלה בלבוש חדש, מתה בטרם נולדה.
שני המפיקים הצעירים דינה כהנוביץ וגדעון דרורי היו
כמעט בסוף הדרד. רוב העבודה נעשתה ואפילו צולם
הפיילוט(תוכנית המיבחן) של התוכנית. ועכשיו הם נשארו
ללא עבודה ואנחנו בלי תוכנית לשעה 8בערב, ונצטרך
כנראה להמשיך לצפות ב״ספינת האהבה״ .שאלתי את
דינה כהנוביץ מדוע ירדה התוכנית.
גדעון ואני יצאנו לחופשה, החופשה צמחה על רקע עיכובים
בקידום ההפקה. לא נתנו לנו את האמצעים הדרושים והחלטנו
לצאת לחופשה של שבעה ימים, כדי לחשוב על פתרונות
אפשריים. כשחזרנו נאמר לנו על־ידי מנהל המחלקה שלנו,
שמכיוון שהיציאה שלנו לחופשה יצרה משבר־אמון בין מפיקי
התוכנית ובין ההנהלה, הוחלט להוריד את התוכנית.

• אולי הפיילוט שהגשתם למנהלים לא מצא חן
בעיניהם והחופשה היתה רק סיבה?

אולי. אבל לא זה נאמר לנגאני ממש לא יודעת ואולי לא נדע
לעולם.

שפים (טבחים מעולים) לומדים את מיקצועם במשך
שנים רבות. הם יודעים להבין מאות מנות שונות ומשונות,
וכמובן, תמיד צריכים להיות מוכנים להזמנות הכי
מטורפות בעולם בענייני סעודות. באחת ההזמנות
המטורפות ביותר בעולם הבישול, זכה בשבוע שעבר השף
של מלון ״המלך דוד״ ,מר קרל דורפלר, כאשר באו אליו
מארגני עצרת ההזדהות עם יהודי ברית״המועצות וביקשו
שיכין סעודה ל״ 60 איש, כמו הארוחות המוגשות לאסירים
הפוליטיים בבתי־הסוהר ברוסיה. מה חשבת כאשר באו
להזמין אצלך את התפריט המשונה, שאלתי את מר
דורפלר.
חשבתי שבארץ הזאת כולם משוגעים. אחרי שהסבירו לי במה
העניין, הלכתי למסור את ההזמנה לעוזרים שלי, ואז הם חשבו
שיצאתי מדעתי.

• איזה סעודות אתה מכין בדרד־כלל?
כבר הכרתי את כל המינים במשך 20 שנות עבודתי במיקצוע.
הכנתי אוכל לאחמ״ים, לשרים, לראשי מדינות. בנוסחים שונים,
לדיאטות שונות, לטעמים שונים. זו העבודה הרגילה שלי. כאן אין
בעיות.

• ועם הארוחה הזאת היתה לך בעיה?
כן. ביקשו ממני להכין 60 מנות של לחם ישן. את יודעת איזו
בעיה זו למצוא לחם ישן בירושלים? התרוצצנו וחיפשנו ולא
מצאנו.

• אז מה עשיתם?
לקחנו לחם טרי וייבשנו אותו בתנורים.

• איד מסבירים לכל אותם עשרות אנשים שהיו
מעורבים בעשיית התוכנית, שהם עבדו לריק?

• בזמן ההכנות חשבת על האסירים היהודים
כברית־המועצות?

זו בעיה קשה מאוד. עכשיו גדעון ואני מנקים את השולחן.
נפגשים עם כל אחד שתרם ועבד בשביל התוכנית ומספרים לו
שהתוכנית נפלה. זה לא קל. אחרי שהלהבנו אנשים וכל אחד נתן
עבודה וכישרון מכל הלב.

לא היה לי זמן לחשוב. כמה שזה נראה קל להכין ארוחה
המורכבת מחתיכת דג־מלוח וחתיכת לחם יבש, בשבילי זה היה
קשה. אתה צריך לשכוח את כל מה שלמדת. הורדנו מפות
מהשולחנות, החלפנו את הכסאות בדרגשים, הגשנו מים מהברז
בתוך כוסות־נייר. אין מה לומר — להכין ארוחה כזאת לא הרבה
שפים זכו.

• מה אומר על כך יחץ לונדון שהיה צריך להיות
המראיין הקבוע?
תשאלי את ירון, בטח תהיה לו תשובה טובה בשבילך.

• מה עושים מפיקים שנשארו בלי עבודה?
חוזרים למיזנון, שהוא לישכת־העבודה של הטלוויזיה, ומחכים
להצעות חדשות.

• איד הגיבו הסועדים?
באמת משונה. האנשים האלה רגילים לאכול טוב מאור ובכל
זאת נראה לי שהם היו די מרוצים מהארוחה המיוחדת שהוגשה
להם.

דניאלה שמי

החי
מטבע שחוק
^ תל־אביב הוצעו למכירה פומבית שטר
מנדטורי של 50 לא״י (לירות ארץ־
ישראליות) משנת ,1948ב־ 2,500 דולר; שטר
דינר ירדני לדוגמה, בעל מיספר סידורי ,00 000
ב־ 2,200 דולר ושטר של לירה ישראלית לדוגמה,
בעל מיספר סידורי ,00 000ב־ 900 דולר.

לא דגי־רקק
^ תל־אביב נתגלתה הסיבה מדוע הוכנסו
לבריכודהמים שבחזית בניין העיריה
שלושה מיני דגים 2,500 :דגי־זהב, לשם נוי;
1,000 דגי כסיף, כדי שיאכלו את האצות הנוצרות
במים ו״ 500 קרפיונים ציבעוניים, כדי שיאכלו
את הירוקת המצטברת בבריכה.

ההבדל הקטן
ף* תל־אביב הכתיר היומון הארץ את
הידיעה על הופעת־ההפגנה בפתח־תיקווה,
שבה השתתפו הרב החוזר בתשובה אורי זוהר
מצד שומרי השבת ונערת־הזוהר הבולטת פנינה
רוזנבלום מטעם החילוניים, בכותרת: ציץ
וציצית בפתח־תיקווה.

לא חוק ולא חוקי
ף* ירושלים העלו ותיקי הרדיו, לרגל
נסיון־הנפל לקבוע את התיקווה בחוק
כהימנון המדינה, זיכרונות מימי המנדט, עת אסרו
השילטונות הבריטיים להשמיע את התיקווה
ברדיו וכאשר העורכים היהודיים ניסו להתחכם
ולעקוף את האיסור על־ידי השמעה תכופה של
הפואימה הסימפונית מולדבה של סרידריך
סמטנה הצ׳כי, שממנה נלקחה מנגינת
התיקווה, אסרו הבריטים, לבסוף, גם את השמעת
הפואמה החפה־מפשע.

שידור
צל״ג
מבע ליצנים
• למפיק, עורך ומגיש כולבוטק, רסי
גינת, על הבנאליות חסרת־המעצורים של
תוכנית כולבוטק שהוקדשה בחלקה לחגיגות
פורים, ופגמה לא במעט באמינותה כתוכנית
לצרכנות. החזרה, בפעם המי־יודע־כמה, של
״המצלמה הנסתרת״ של אריה אורגד, שנוסף
על עיסוקיו בטלוויזיה, כבימאי כולבוטק
ומגיש־מישנה של מבט, העניק לעצמו גם מעמד
של שחקן. המתיחה המביכה של בוחני.הנדסת
אנוש״ במישרד־הרישוי הירולשמי, מקורה
בתחרות הסמויה הקיימת בין תוכניות־הטלוויזיה,
הסבורות שעל כל אחת ואחת להצחיק את
הצופים במיסגרת שבוע־הפורים. אחרי ״המצלמה
הנסתרת״ של כולבוטק לא יפתיע את הצופים
לראות את חיים יבין, או יעקב אחימאיר, מגישים
בפורים את מבט בכובע־ליצנים.

מאחרי המירקע
סנדורץ כפזל
אחת הקומבינציות הציניות ביותר בתולדות
התיקשורת הממלכתית בוצעה בעיסקה שהובילה
לסיכום מינויו של אורי מורת כמנכ״ל
רשות־השידור ומיכה ינון כיו״ר שלה.
קומבינציה זו מקורה בסחטנות מפד״לית
אופיינית, שמאחוריה ניצב הפעם זבולון המר.
תמורת מינויו של ינון כיו״ר, ה1זליטה צמרת
המפר״ל לתמוך בכנסת בהצעת־חוק של הליכוד
להקמת עתץ־טלוויזיה שני, שהיושב־ראש שלו
יהיה איש־הליכוד נתן ברון.
סגנו של ברון, מנהל צוות־ההקמה של הערוץ
שבחבורה בצמרת רשות״השידור יש הערכה רכה
למכוניות פג ו ,504 המחליפות בהדרגה את
מכוניות סובארו, ששירתו צמרת זו.
מנהל־הטלודזיד* טוביה סער, המיר נימים
אלה את מכונית סובארו שלו. בפניו, שעלתה
למשלם המיסיס והאגרה יותר מ־ 20 אלף דולר.
שיפוד רמת־־הרכב עורר כעם רב בקרב
עובדי־המלוויזיה״ הנתבעים בכל ישיבה עם סער
לחסוד כספים ולקמץ בהוצאות.
רכב פג׳ו 504 נוסף שנרכש באחרונה בידי
רשות־השידור נועד למישנהילמנכ״ל, ת ן
גחמן׳ ,שמכוניתו הקודמת התרסקה בתאונת־רדכים
שנה הוא נפגע קשות, ושכתוצאה ממנה
היה רתוק למיטתו בפשר יותר מחודש ימים.
התשלום המידבי על מכוניתו של נחמז שולם
מכספי־הביסוזז.
כר או אחרת, כרשות־השידור פועלת הסיסמה
של פגו על,הארי שבחבורה.״

הטלוויזיה, קרי: אי־רכישת ואספקת פילמים,
סרטים והוצאות קמ״ז לטלוויזיה — מה שיביא
לשביתה בטלוויזיה, שסער לא יוכל לעמודי
בפניה. הוא ייאלץ להתפטר מתפקידו, בתנאים
שיוכתבו לו מלמעלה.
רק אחרי התפטרותו של סער ימונה יבין
לתפקידו. הוא יסמל את כוונתו של פורת

אותיות קטנות
^ תל־אביב פירסם עיתון תיקון טעות,
0ביקש להבהיר שכאשר דיווח יעל
גביית־עדות משר־הרווחה במישטרה, השר רק
מסר הודעה, ולא הודאה, כפי שפורסם בעיתון יום
קודם לכן.

אימון הפרה

קיבוץ גלויות

הסהר הפורה

ך* ירושלים גילה מישרד־הדתות כי בשנה
0שעברה עזבו 23 ישראלים את הדת היהודית,
כולן נשים 20 ,מהן התאסלמו ושלוש התנצרו.

*קשיי קליטה
ך• מונטריאול, קנדה, יעץ עיתון יהודי
^ מקומי לעולים לישראל לא לשכוח לקחת
איתם ארצה מקדחה ביתית חשמלית: כדי שכמי
שרגילים לקירות עץ או גבס, לא יתקשו בבואם
לתלות תמונות, לקבוע מסמרות בקירות הבטון
הישראליים.

השדולה שפעלה למען פורת, איש־חרות
קיצוני, מאמינה בדבקותו של פורת בעקרונות
של עיתונות, שחדלו לאפיין בשנים האחרונות
את רשות־השידור ואת הטלוויזיה. שדולה זו
מאמינה שרמת הדיווח של הטלוויזיה תשתפר
בעידן פורת.

הקסטות של גיר

^ קאהיר גילתה אשת דיפלומט ישראלי
0כיצד רכשו תשעת ילדי השגרירות,
הלומדים בבית״הספר התיכון האמריקאי בעיר,
את אהדתם של 250 התלמידים הערביים באותו
בית־ספר: הצלחתם בכדורגל ושליטתם במיבחר
קללות ערביות עסיסיות.

ף* דליה החליט חבר הקיבוץ אשר בהרי־לאפרים,
אדריכל במיקצועו ורועודצאן
בעיסוקו, השולט גם בשפות רבות (אנגלית,
גרמנית, הונגרית, ערבית, צרפתית ורומנית)
להוסיף תחביב לעיסוקיו, החל בהוצאת עיתון
בשפה הצ׳רקסית, עבור כמה אלפי תושבי הגליל
הדוברים שפה זאת.

ג׳ודי לוץ, אורי גולדשטיין וישראל סגל.

פסקול

ידע זה כוח

ך* ג׳וערה נזכרו בוגרי הקורסים של
0מפקדי־המחלקות של אירגון ההגנה בכינוס
הנוסטלגיה שלהם כיצד הושפע רועה ערבי, אחד
מנערי האיזור, מאימוני־השדה הבלתי־פוסקים,
שלהם היה עד־ראייה: הוא נהג לכנס את עדרו
בסימן המוסכם של העלאת והורדת אגרוף קמוץ
מעל לראשו והשמעת הקריאה כנוס!״

עם הפעילים בשדולת־העובדים נמנים עורך -י!
מבט שני, חיים יבין, מוטי קירשנבוים,

מנכ״ל־מיועד פורת
שדולה שמאלנית לאיש ימני־ימני־ימני
השני, יהיה. אברהם לורברבאום, איש
המפד״ל, המנהל כיום את הטלוויזיה הלימודית.
סימטריה פוליטית זו של הליכוד, שהוא
מיפלגת השילטון, והמפד״ל, מיפלגה גמדית
מוכה, יצרה סנחויץ׳ ,שבו נמצאים ינון, פורת,
ברון ולורברבאום.
מאחרי נוסחה זו ניצב ח״כ רוני מילוא, מי
שניהל מאחרי הקלעים את המגעים שקדמו
לפגישת שר־החינוד עם ראש־הממשלה, יצחק
שמיר.

להטביע מרגע כניסתו לתפקיד את אופיו על
רשות־השידור.

השדולה שד פורת
אחד הסודות הכמוסים, אך הנלחשים
במיסדרונות בניין־הטלוויזיה, הוא סיפור שדולת
עובדי־הטלוויזיה, שפעלה במיסדרונות הכנסת
וסייעה למועמדותו של אורי פורת, כמנכ״ל
רשות״השידור.

מיפגש היסטורי נערך בעת סיור
ועדת־העורכים בלבנון. מנהלת־התוכניות של
גלי צה״ל עדנה פאר, הגיעה בעת הסיור, ליד ־*
צידון, בלוויית חיילים, ולחצה את ידו של מנהל
קול ישראל, גידעון לב־ארי, ושוחחה עם
הממונה עליה, אל״מ רון בן־ישי בדיחה
במיסדרונות בניין־הטלוויזיה מתייחסת למנהל
מחלקת־התוכניות שלה, צבי (״צביקה״)
שפירא, וזה נוסחה :״יש מנהלים שבאות להם
שיחות־טלפון באמצע הישיבות, ואילו שפירא
הוא מנהל שבאות לו ישיבות באמצע
שיחות־הטלפון רק לפני כמה שבועות שב
עורך השבוע -יומן אירועים, מיכה לימור,
משבוע בלונדון, לשם נסע לרגל ברית המילה של
בנו של דן סממה. בשבוע האחרון נסע לימור
לשלושה ימים ללונדון, וניהל את השבוע יומן
אירועים בשלט־רחוק. תמה אחד מכתבי
החדשות :״מה, סממה שוב עורך מסיבת
ברית־מילה כאשר הגיש עורך־המישנה
החדש של מבט, אברהם ברזילי, לראשונה
את כותרות מבט, הוא נראה יבש. מיר אחרי תום
הכותרות שפכו עליו חבריו לחטיבת־החדשות
מים, כמקובל בטלוויזיה בהופעה ראשונה במסך ־־*

• • אחרי כותרת־לילה, שבה התעמת הרב
שלמה גורן, בחוסר־הצלחה, עם הפרום׳ אסא
כשר על מילחמות־הדת של פתח־תיקווה, אמר
אחד הטכנאים ,״היו צריכים להביא מול הרב גורן
את פנינה רוזנבלום״ .

הנבחר: יבי?1
מינויו של אורי סורת למישרת מנכ״ל
רשות־השידור הוא הראשון בסידרת שינויים,
שיעברו על הטלוויזיה בתקופה הקרובה.
אחד השינויים הוודאיים הוא החלפתו של
מנהל־הטלוויזייה הנוכחי, טוביה סער. מאחר
שאין סיכוי לכך שמועמדו הראשון של פורת
לתפקיד מנהל־הטלוויזיה, אלכם גילעדי, יהיה
מוכן להמיר את תפקידו כסגן נשיא חברת
א־בי־סי — מה עור שרק באחרונה חידש את
חוזהו שם לעוד שלוש שנים — הרי שמועמדו
השני של פורת לתפקיד יהיה חיים יבין.
נותרו עוד שמונה חודשים עד לתום הקדנציה
של סער כמנהל־הטלוויזיה. אין בכוונת פורת,
להמתין עד לתום תקופה זו, ולא תעזור
תמיכתו־בעבר של היו״ר החדש, מיכה ינון,
בסער.
בתרגיל־ההדחה של סער יסייע, מחוסר־ברירה,
המישנה־למנכ״ל, נחמן רון. השיטה
המתוכננת: עצירת התקציב השוטף של

שערוריית־זכויות עשוייה לעצור את השלמת סידרת־היוקרה של הטלוויזית אנשים
במילואים, ואולי גם את הקרנתה.
הסיבה: ג׳רי סטיוונם ון. בעבר מומחה אמריקאי לטלוויזית שעבד במרכז־ד,הדרכה
של רשוודהשידור, טוען שהוא הכין תשתית סידרתית הומוריסטית מהווי״המילואיס
בצה״ל. למי שהיה מנהל מחלקת סירטי־תעודה־והסברה של הטלוויזיה, יוסי גודארד,
המפיק כיום את הסידדה אנשים במילואים,
פרקליטו של סטיוונסון. אשר אקסלרור, שיגר מיכתב למגכ״ל־הרשות, ובו רמזים על
פלגיאט והפקעת״זכויות.
מיבתב־התשובה ישל היועץ־המישפטי של רשותיד•,שידור. נרגן כהן, טוען שאין כל
קשר בין הסידרה שהציע סטיוונסון לגודארר ובין הסיררה, שגורארד משלים בימים אלה.
חוקי הקופירייט הבינלאומיים קובעים שדי בהצעת מיבנה לסידרה, כדי ששמו של
המציע ומעמדו יוזכרו בסידרת בנוסח ״סידרה המבוססת על רעיון של...״
תשובת היועץ־המישפטי לא שיכנעה את פרקליטו של ג׳די סטיוונסון, ואנשים
במילואים עשוייה ליהפך ל״אנשים במישפטיס.״

העולם הזה 2429

תו כניו ת מו ע ד פו ת תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
יום רביעי
21.3
• רדיו: קול המוסיקה
— מוסיקה כאן ועכשיו
6.00 יצירות של כריסטוף
פנדרצקי, בריאן פנאלי, רומן
האובנשטוק ואחרים.

גש התרבויות ובקסם המיוחד
שתרבות המיזרח מקרינה על
בני-המערב, שאינם מצליחים
.להשתחרר ממנו׳.השחקן הקנדי
מייקל סאראזין(הם יורים גם
בסוסים) מגלם בסרט את
תפקיד הדיפלומט האמריקאי
המחפש אחרי הנערה שנעלמה.

חזזזזז

• רדיו: רשת א׳ —
מועדון שעון הזהב (.)6.05
מגזין מעולה, המציג מבעיותיהם

של קשישים וקשישות.

• טלוויזיה: סרט קולנוע
— אריק (— 10.05
מדבר אנגלית) .סרט המספר

סיפור אמיתי על נער חולה
בסרטן־הדם, ואינו מניח למחלה
להבים אותו. הוא מתעקש
למצות את החיים עד תום ואינו
נכנע. הסרט מבוסס על סיפרה
רב־המכר של דוריס לונד,
שעורר הדים רבים בארצות־הברית.
בתפקיד הראשי מככב
השחקן ג׳ון סאבאג׳ ,שכיכב בין
השאר בצייד הצבאים ובשיער.
השחקנית פטרישיה גיל מגלמת
את אמו. שחקנים נוספים: מארק
האמיל ונחמיה פרסוף. שנת
הפקה.1975 :

24.3

יזם ר בי עי 1.3.84ג

חםשבת 24.3.84

• סידרה קומית: ביקורי־בית 8.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
קומית המתרחשת על רקע בית־חולים. יחסי קירבה
נוצרים בין המנהלת האדמיניסטרטיבית, אן אנדרסון
(השחקנית לין רדגרייב) ,ובין המנתח צ׳רלי מיכאלס
(השחקן ויין רוג׳רס).
• סידרת מתח: כוח מחץ 10.15 ערוץ
50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
אמריקאית על חוליית שוטרי־חרש, שאינה נרתעת מכל
משימה שהיא. חוליה זו, המורכבת מארבעה גברים ואשד״
פותרת בעיות הנחשבות למסובכות ביותר בדרכים
לא־שיגרתיים. בכיכובם של: רוברט סטאק, טרישה נובל,
דוריאן הירווד, ריצ׳רד רומנוס והרברט אדלמן.

• ביתר: המופע של מוצאי שבת (— 9.30
ערוץ 30 — 6דקות — מזמר אנגלית) .תוכנית

• רדיו: קול המוסיקה
— מסע הערב של יתיר

יזם ח מי שי 22.3.84

12.00 תסכית המבוסס על
סיפור בשם זה, מאת הסופר
אברהם בולי יהושע. במרכזו:
רכבת המתרסקת כתוצאה
מאילוץ מוזר של נערה על
קוון־רכבות. משתתפים: איציק
ויינגרטן, אתי שילוני, יוסף
שילוח, אבנר חזקיהו ואלברט
כהז.

• חידון: חשוב וזבה 7.00 ערוץ — 3
60 דקות — מדבר ערבית) .שעה של חידונים
ושעשועונים, בהנחייתו של המגיש הפופולארי ריפעת
שאהין. החידונים מבוססים על שילוב של ידע ומזל.
לזוכים: פרסים יקרי־ערך, כולל כרטיסי־טיסה לאירופה.
• קולנוע — 10.15 ( :ערוץ — 6מדבר
אנגלית) .סירטי־קולנוע בעלי איכות גבוהה, שהופקו
באולפנים בריטיים ואמריקאים, מוקרנים מדי שבוע
בשעה זו.

• רדיו: קול המוסיקה

— אופרה 2.05 שתי
אופרות — קבלריה רוסטי־קאנח
של מסקאני, בהשתתפות
הרב־זמר לוצ׳אנו פאברוטי, וזד

יזם ש שי 23.3.84

• לילדים: בובות הגינה 10.40 שני
הערוצים — 15 דקות — מדבר ערבית).
סידרת הנפשה משעשעת לילדים, שהדמויות הפעילות
בה הן פירות וירקות הגינה.
• ספורט: כדורגל אירופה 3.20 שני
הערוצים — מדבר אנגלית) .מישחקים נבחרים
של קבוצות הליגה הלאומית מאנגליה, מולדת הכדורגל,
ומגרמניה המערבית. כדורגל מעולה, המעניק שעה של
הנאה לאוהבי ספורט זה.
• תעודה: עולם פרימיטיבי 5.10 ערוץ
50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
דוקומנטרית המתארת מקומות על פגי כדור הארץ
שהקידמה לא הגיעה אליהם. ברוב המיקרים, המדובר
באזורים בלתי־מיושבים בעיקר באפריקה, אסיה
ואוסטרליה.

הבידור השבועית של הטלוויזיה הירדנית: שירד״ זימרה
וריקודים בהשתתפותם של אמנים ידועי־שם.

• סרט קולנוע ערבי 10.15 ערוץ — 3
מדבר ערבית) .לאוהבי סרטי הקולנוע הערביים

מגישה הטלוויזיה הירדנית בערוץ הראשי סרט קולנוע
חדש יחסית מאולפני־הקולנוע של בירת מצריים.

יו םראשה 25.3.84

• ציור: צייר עם ננסי 6.00 ערוץ — 3
25 דקות — מדבר אנגלית) .אם אתה אוהב לצייר,
אך לא מצאת עד היום פנאי ללמוד את כללי הטכניקה
של אמנות זו, באה סידרה זו כדי לספק לך הזדמנות
נאותה.

• סידרה קומית: שלושה בדירה אחת
( — 8.30 ערוץ 25 — 6דקות — מדבר
אנגלית) .פרק נוסף בסירה המספרת על קורותיהם של
שתי נעחת(ג׳ויס דוויט וסוזן סאמרס) ושותפן לדירה(ג׳ון
ריטח, המצבים הקומיים והמביכים שהם נקלעים אליהם,
כאשר שכניהם ומשכירי דירתם הם זוג שמרן.

יו ם שני 28.3.84

• דוקומנטרי: לקראת שנת אלפיים (8.55
— ערוץ 15 — 6דקות — מדבר אנגלית).
סידרה דוקומנטרית קצרה, המתארת בוורוד את
עולם־המחר על שיכלוליו, המצאותיו והישגיו.

• קומדיה: בית ספר לאנלפביתים (— 9.35
ערוץ 40 — 3דקות — מדבר ערבית) .סידרה
ירדנית המציגה דמויות עממיות שונות, שנקבצו ובאו
לביודספר לביעור הבערות. בתוכם כפריים בדווים
ופלסטינים. כל אחד מהם מדבר בדיאלקט המיוחד לו,
דבר היוצר סיטואציות מצחיקות.

יו ם ש לי שי 27.3.84

• קומדיה בלשית: ברני מילר (— 8.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
המתרחשת בתחגת־מישטרה בניו״יורק, ומציגה גלריה
של דמויות המאכלסות תחנת־מישטרה, כגון: שוטרים
ובלשים, גנבים וכייסים, ואנשים הנקלעים למקום
בטעות.
תחת הכותרת השודד, בכיכוב
רוי מארסדאן וקיט הארפר.

אופרה הליצנים מאת לאוני
קבלו.

• טלוויזיה: קומדיה
— שלושה בדירה אחת
( — 8.30 מדבר אנגלית).

׳ 1ש•1

בפרק אהבה ממבט ראשון
מתאהבת בת טיפשעשרה בג׳ק
והופכת לפגע־רע.

26.3
• טלוויזיה: תעודה

— עמוד האש 8.03
מדבר עברית) .פרק 13
בסידרתו של יגאל לוסין, על
תולדות הציונות והקונפליקט
היהודי־ערבי.

• טלוויזיה: בידור
— עשירים ומושחתים
( — 11.15 מדבר אנגלית)
.פרק שלישי, תחת
סאבאג׳ :אריק
יום רביעי, שעה 10.05

הכותרת עיר וגן. מישפחת בק
מתכוננת לביקורו של עורך

׳ 1חמישי

• טלוויזיה: בידור
— מישהו מטפל בך?
( — 9.30 מדבר אנגלית).
סטרייסנד: סרט נולד

22.3

יום ראשון, שעה 8.15

• רדיו: קול המוסיקה
— קונצרט בשידור חי
( .)8.30 קונצרט של תיזמורת־

העיתון עיר וגן. קרלוטה נותנת
ל״ביל הפרא״ ולבוטסי קורס
מזורז ב״ייחוס״.

רשות־השידור־ירושלים, עם הסולנים
ברכה עדן ואלכסנדר
תמיר. בתוכנית: פתיחה טראגית
של בראהמס, קונצ׳רטו בפה״
מז׳ור קשל 242 למוצארט
וסימפוניה מס׳ 3לסן־סנס.

יום ראשון
25.3

• רדד: קול המוסיקה
— מוסיקה ליום ראשון

• טלוויזיה: מישדר
מיוחד — חמש שנים לחתימת
הסבס-השלום מצ-
ריים־ישראל 9.30 תוכ

.)4.30 מוסיקה כנסייתית
לאוהבי המוסיקה — הנוצריים,
המוסלמיים והיהודיים. בץ
השאר: יצירות של ויליאם בירד,
י״ס באך וזולטאן קוראי.

נית מלל וסירטונים על חתימת
ההסכם לשלום בין ישראל
ומצריים.

• טלוויזיה: קולנוע

— סרט נולד 8.15 תחת מדבר אנגלית).
הכותרת נקבר בעודו בחיים,
מובא סיפורו של חסיד־אומות־העולם
ראול ואלנברג, שפעל
בימי מילחמת העולם השניה
להצלתם של יהודים רבים, נעלם
בברית־המועצות, ומקום קבורתו
(אם בכלל מת) טרם נודע.

׳ 1שישי
23.3
• טלוויזיה: סרט קולנוע
— שיירות (— 9.15
מדבר אנגלית) .סרט המבוסס
על רב־מכר של ג׳יימס מיצ׳גר.
נערה אמריקאית נעלמת אי־שם
בערבות אפגאניסטאן, ונערכים
חיפושים במטרה להתחקות אחר
עיקבותיה. הסרט מתרכז במים־

קווין: שיירות
יום שישי, שעה 9.15

• טלוויזיה: מותחן
— לא יאמן כי יסופר
( — 10.55 מדבר אנגלית)
.פרק מהסידרה החדשה,

בפרק קדימה, מר גריינגיר! עוד
ממעללי חנות הכולבו הענקית.

מותחן

• טלוויזיה:
— מטרה 10.50
מדבר אנגלית) .הפרק
חברה יצאה לציד מהסידרה
הבריטית, שהיא חיקוי אנגלי
לסט ארסקי והאץ׳ האמריקאית.

יום
שלישי
27.3
• טלוויזיה: סידרה
חינוכית — קרובים־
קרובים 8.03 מדבר
עברית) .פרק נוסף בסידרת
ההומור המישפחתית־ חינוכית,
בכיכובם של יהורם גאון, תיקי
דיין, חגה מרון ואחרים.

• טלוויזיה: תעודרמה
— מצדה (— 10.10
מדבר אנגלית) .פרק אחרון
בסידרה היסטורית קיטשית,
שבה כובשים האמריקאים את
מצדה וגורמים לאלעזר בדיאיר
להתאבד.

• טלוויזיה: מוסיקה
— שירים מתוך קוץ
הפלא של הנער (.)11.00
ביצוע לטלוויזיה של יצירתו
הנודעת של גוסטאב מאהלר.

_י 3 3

...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה

למות בשביל הפתק

הנה עצה לכל בעלי הטורים השבועיים בעיתונים. אני הרי מכירה את
ההרגשה הזאת של ״מה אני אכתוב השבועי ממש נגמרו לי הנושאים.
הפעם אני אסביר לעורך שלי שאין לי מה להגיד. מה לעשות?״
המיקרה הזה קורה לי בזמן האחרון הרבה מאוד והשבוע זה היה ממש
קריטי. טילפנתי לעורך שלי, כדי להגיד לו שאין לי חומר. אבל הוא לא
היה במערכת ובבית שלו ענתה לי המזכירה החשמלית שלו, שאיתה אני
באופן עקרוני לא מדברת. בייאושי החלטתי להמר על הקלף האחרון
ולקחתי מונית.
— שלום,
• שלום,
— לאן את רוצה?
• לכיכר־המדינה.
— מה יש לך לעשות שמה?
• יש לי פגישה עם מישהו.
— יופי, פגישות באמצע היום. זאת אומרת, את לא עובדת.
• אני עובדת בבית.
— מה, בישול, ניקיון וכל זה?
• בדיוק.
— גם כן עבודה. אתם הנשים תפסתם את אלוהים בביצים. לא
עובדות, רק מבזבזות את הכסף של הבעל, מסתרקות יפה ומבלות. אפילו
למילואים אתן לא הולכות. אין לכן בעיות בחיים.
• נכון מאוד.
— את רואה, אני עובד כל היום כמו חמור. שתי מישמרות. כל יום

אני מביא לה בוחטה של כסף והיא אומרת לא מספיק. מחר אני הולך
ל־ 35 יום מילואים, נראה אותה בלי בעל. את יודעת מה זה 35 יום בחרא
הזה של לבנון, לשמור על הדרוזים שלא יריבו עם הנוצרים ולשמור על
הנוצרים שלא יריבו עם השיעים ולשמור על השיעים שלא יריבו עם
האמא שלהם.
0מה לעשות? כולם הולכים למילואים.
— למה את אומרת כולם? השמאלנים לא הולכים. אומרים כל מיני
דברים ושמים אותם בקלאבוש במקום בלבנון. לא יותר טוב?
• אז תעשה גם אתה ככה, אם אתה רוצה.
— אני לא מכיר את המילים של אלה. הם יודעים אשכרה של מילים.
מה אני אגיד להם, שנמאס לי מהמילחמה האכול־שרמוטה הזאת? אלה
לומדים מילים באוניברסיטה ואחר־כך בגלל המילים האלה משתחררים
מהצבא. אני הייתי באוניברסיטה, אני?
• אתה היית בעד המילחמה כשהיא פרצה?
— מה אני יודע, הייתי בעד או הייתי נגד. נתנו לי להחליט? הממשלה
החליטה בשבילי.
• אני למשל, לא הצבעתי בשביל הממשלה הזאת, אתה בטח כן.
— אני הצבעתי בשביל בגין, למה שהוא בן־אדם עם אישיות. מי ידע
שהוא יתחפף ויביאו לנו את האח הקטן שלו, השמיר הזה. מה אני הצבעתי
בשבילו׳״
• הצבעת בשביל בגין, זה אותו הדבר.
— טוב, אז הצבעתי בשביל בגין, אז כמה שנים עכשיו אני אשלם
בשביל זה? אולי הם רוצים שאני גם אמות בשביל הפתק ששמתי?
ספר חדש
ספר״ילדים חדש של המשוררת ציפי שחרור
יצא לאור בימים אלה. בוא נשחק בכאילו מספר
על החלומות בהקיץ של ילדים קטנים. על
פגישה עם אריות ביער, על ארמונות מכושפים
ובעצם על כל מה שילד קטן היה רוצה לראות
זניפי מזחרנר

בנא נוננוזק ב ב אי ס
מוידיס וסימזריגז לגיל הדי־

המלצה
עונת התפוזים

לפני זמן מה חגגה גיסתי את יום־הולדתה.
לגיסה כמו שלי לא קונים מתנה כדי לצאת ידי
חובה. לגיסה כמו שלי מגיעה מתנה מכל הלב.
מגיע לה שיחשבו על המתנה, שיתייעצו. וככה
עשיתי.
הוחלט ברוב־קולות במישפחה, שגיסתי מאוד
אוהבת ציורים של הציירת אנה טיכו. אלא
שרישום אמיתי של אנה טיכו עולה בערך כמו
הדירה שלי ואף אחד לא מצפה ממני שאמכור
רירה, כדי לממן מתנת יום־הולדת. אבל אנשים

כמו תמיד, ממש רגע לפני שהם נעלמים
מדוכני־הפירות בשוק, אני רצה כל עוד רוחי בי
ודוחפת לכם ליד איזה מתכון, שחבל לדחות אותו
עד לשנה הבאה ולעונת התפוזים הבאה.

בפוד־פרוססור כי זה לא יוצא אותו דבר).
את העיסה בצורת תולעים שיוצאת ממכונת
הבשר, שמים בסיר ועליה שמים אותה כמות של
סוכר. קילו על קילו. מבשלים כשעה תוך כדי

כל מה שצריך זה תפוזים עם קליפה די עבה,
סוכר וגם פירורי קוקוס.
וככה מכינים כדורי־תפוזים מסוג דליקטס.
לוקחים 6תפוזים יפים ומרתיחים אותם בתוך
סיר גדול. כשהמים רתחו שופכים אותם לכיור
וממלאים שוב את הסיר במים קרים. שוב
מרתיחים ושוב שופכים את המים. ככה 3פעמים.
עכשיו לוקחים כל תפוז, חותכים אותו ל־4
חלקים ומנסים להוציא ממנו מה שיותר גלעינים.
טוחנים את כל התפוזים, עם הקליפה כמובן,
במטחנת בשר (השביעו אותי לא להשתמש

בחישה פה ושם, מורידים מהאש ונותנים לדבר
להתקרר.
כשהחומר כבר קר, רוחצים היטב את הידיים
ועושים מהתפוזים־סוכר כדורים קטנים ועגולים.
מגלגלים כל כדור בתוך פרורי קוקוס או פירורי
שקדים או אגוזים. שמים כל כדור בתוך מנג׳ט
(מנייר) ואומרים לבעל ולילדים שזה רק בשביל
האורחים.
זוכרים את גברת רובינשטיין שנתנה לנו את
הרעיון של הקפאת מיץ הלימות גם כדורי־התפוז
האלה הם פרי המצאתה. טעים שיגעון.

פשוטים כמונו שמחים מאוד לקבל הדפס.
וכשההדפס הוא גם יפה וגם חתום על־ידי הציירת
זה הכי טוב. חיפשתי ומצאתי. כל העניין עלה לי
.*30 מתנה יפה ולא ביוקר.
היו כמה ימים עד יום־ההולדת והחלטתי
למסגר את הציור, שתהיה מתנה מושלמת. באתי
אל עושה המיסגרות, הראיתי לו את ההדפס
וביקשתי שימסגר לי אותו לעוד יומיים.
״!*50״ אמר האיש ומפני שהוא זז הצידה, הוא
הצליח להינצל מאגרוף הפלדה שלי, שכבר היה
בדרך אליו. לא אחזור כאן על המילים שאמרתי
לו, כי זה לא יאה לעיתון מכובד. למאה איש
סיפרתי את הסיפור הזה ואת כולם הזהרתי שכף
רגלם לא תדרוך אצל המיסגרן־הגנב.

ואז מישהו שלח אותי לאריה סמואלס מגלריה
אביב. גלריה אביב היא חנות לפוסטרים
אמנותיים. בדיוק כאלה שתמיד אני רואה בחו״ל
׳ וחושבת לעצמי למה להם יש ולנו לא.
אז הנה, יש גם לנו. חוץ ממיבחר הפוסטרים
המשגעים שמחירם בין *5ל־ ,*40 המציא אריה
סמואלס שיטת מיסגור מאוד מיוחדת מ־פי־וי־סי,
שגם ממסגרת את התמונה וגם עוטפת אותה

בחדר שלו בשעה שמשעמם לו .״כשאני נשאר
לבד בבית, אני יכול להזמין כל מיני חלומות,״
אומר עדו גיבור הספר, מישפט שנתן רעיון
מצויץ לילדים שלי. אחרי שגמרו לקרוא את
עלילות עדו, נכנסו לחדר שלהם וכל אחד הזמין
לעצמו חלום פרטי.
לילדים הכל מותר. עוברה. כתוב על זה בספר.
ומגינה על הציור עצמו לאורך זמן. המחיר הוא
שליש ממחיר מיסגרת רגילה.
מחוסר ההתאפקות הידוע שלי קניתי פוסטר
יפהפה של פיקאסו, כולל מיסגרת, וכל העניין
תלוי עכשיו בביתי תמורת .*12
כדי שלא תשלחו לי מיכתבים ותבקשו את
הכתובת הנה היא כבר: רחוב פרישמן ,88
תל־אביב. מומלץ מכל הלב.

שפתיים יישקו. אולי.
ז מי אם לא אני — אשה סדוקת שפתיים — אודיע לכם שחברת אליזבט ארדן הוציאה לשוק
תכשיר מיוחד לצרות כמו שלי. הקרם נקרא ס והם אומרים שהוא מרכך ומחליק את
; השפתיים עצמן ואפילו(למי שצריכה את זה) מחליק את קימטי השפתיים ומונע פריצת השפתון
; מעבר למיסגרת של השפתיים.

היום בבוקר התחלתי להשתמש בקרם ועד לרגע כתיבת שורות אלה ( 4.00 אחרי הצהריים) עוד אין
תוצאות. אבל מי אם לא התיקווה היא שמחזיקה אותנו צעירים ויפים.
אגב, מחיר שפורפרת של התיקווה הזאת הוא 2,998 שקל, שלא נדע מהצרות. בהצלחה. תשימו כבר
את השפתיים שלכן בפוזה של נשיקה ותבקשו מהקהל שלא יצטופף מדי.

תו צ או ת

חתום גם אתה על ע סק ת החבילה של ״גלובס״ ,ותקבל,
בנוסף למנוי שנתי על העתון הכלכלי של המדינה,
את כל ההטבות הבאות :
שרותי גרירה חינ ם

ב״לב מנוע״.
מצלמת

-״ויוה״ חינ ם.

סעודה בשניים
— ת שלו םלא חד,
ב 12-מסע דו ת מו ב ח רו ת.
שכירת רכ ב ליו םאחד
חינ ם ב־״זוהר״.

כ ר טי ס ״גדין קארד״
ה מ קנ ההט בו ת בכ 3000-ב תי עסק
ו חנויו ת בכ ל ר חבי הארץ,
ו הנ חו ת של ס-250/ס 50/ו

כ ר טי ס זוגי ב מ חי רלאחד בתאטרון נוה צדק.
א רו ח ל שניים ב מ חי רלאחדב מלון מנדרין.

גלובס העתון שהפך לבר-סמכא בענייני
השקעות, כספים ובורסה.
גלובס יגיע ערב ערב לביתך באמצעות
שליח מיוחד ויצייד אותך במידע כלכלי
מעודכן ומהימן, כולל כל שערי הבורסה
הנכונים לאותו יום, תחזיות, ניתוחים
והמלצות לעסקים ולהשקעות.
חייג עכשיו ל מ חלק ת המנויים ותקבל
כבר הערב, ובכל ערב את
העתון הכלכלי שלא תרצה לוותר עליו.

ת״ א 650706,655037,651335 :־ 03
661721
חי פ ה 241143 , 245420 :־ 04
ירו שלים 419021 :־ 02

לכי ״ ג לו ב ס ״ ה ע תו ןהכלכלילמקבליהחלטות
ת. ד 50004 .ת ״ א .61500

הנני מבקשלקבל מנוי שנ תי.
מ צ ״ בשקמזומןע ״ ס 28.080ש׳
מ צ ״ בשקמזומןע ״ ס 14,040ש׳
ועוד שקדח וי ל חו דשמהיוםע ״ ס 16,145ש׳
( מחקאתה מיו ת ר)
המחיריםבתוקחעד 31במרץ 84׳

כ תו ב ת:

ח ש בוני ת ע״ שהעסק
שםהעסק
ט ל פו ן__ :

המארח ריחף באוויר כמו פיטר פן ורקד לצלילי מוסיקת
.אגם הברבורים״ כבלרינה אלוף־מי שנה רון בן ישי היה מרד
כמעט כמו בברזיל רקדו הישראלים ב״פלאס״ התל־אביבי

נר יום וים
הצילו את שימשו!

של שימעון פרס. בועז הסתפק רק במסיבה מקורית.

הוא הגיע לאחר שבילה במסיבה אחרת שנערכה
בתל״אביב, כמו רבים אחרים מהמוזמנים שהגיעו רק
מסיבות אחרות בהן בילו.
לאחר שהסתיימו

ניטו נן, צנחן

זאב שמן, בעל אירגתית, התחפש בתחילת
הערב לפיטר פן, וריחף באולם לתדהמת
האורחים. למטה: בתחפושת של בלרינה, רוקד לצלילי אגם הברבורים.
סינית פרישה
אלכס אנסקי. באמצע:

ישראל אהרוצי, כעל

^ אולם ענקי, שבימים כתיקונם
^ משמש כמקום להכנת תיפאורות
להצגות תיאטרון ומופעים. נערכה
מסיבת פורים שעוד לא ידעה העיר
כמותה.
לכבוד המסיבה קושט האולם
באוסף תיפאורות ששימשו בעבר
הצגות שונות. בכניסה קיבלה את פני
המוזמנים נעל ענקית, וגיבעה שעליה
ריצדו אורות. כתובות כמו ״פורים
שמח״ או ״ושושן צהלה ושמחה״ היו
אמורות לנער את הבאים מהשתאותם
ולהזכיר להם היכן הם נמצאים ולמה.
וכדי להבטיח את עליזותם של
החוגגים כובד כבר בכניסה כל אורח
בפונץ׳ חם.
את המסיבה הפורימית הזאת קיימה
אירגונית, אשר כשמה כן היא מארגנת
מופעים ואירועים.

המיסעדה הסינית, יאן יאנג, ולידו ידידתו. הם
התחפשו דקות אחדות לפני בואם ולדעת הרוב הם
היו צריכים לזכות בפרס על התחפושת המקורית.

\ 1ך ן 1ך יי מנהל חטיבת החדשות של גלי צה״ל, צבי
! # 1 /1 ] 1111 גורן, אמר כי התחפש למולי. מולי, הוא מולי
שפירא, האחראי על חשיבת תרבות ובידור של התחנה הצבאית.

\ 1ן 11ך 1ך ך| 1י י מפקד התחנה הצב־
״ \ ו ! 1 11.1 1\ /אית, רון בן־ישי, התחפש
לכורדי. את הלבוש הוא קיבל מהנהג שלו, את

11 1ךיןך שגריר אקוואדור בישראל, חוזה נאכרה, הסתפק
\ | 11 11\ 11| #במסיבה של דב. כבכל אירוע אחר היה השגריר לבוש
בחליפה רישמית. זה לא מנע ממנו לרקוד סמבה, אחרי כמה כוסיות.

החגורה והפיגיון הביא, לדבריו, מטיול שערן בפרק
התחפושת שלו זכתה במקום הרביעי. הפרס -שו
ימי חופשה. המסיבה נערכה בקומה השלישית ביפ

ריו

גשום

שגריר האיטי בישראל, אנטניו פנלנול, בא עם אשתו
^ 1x11 כששניהם מחופשים לערבים. הם לא הפסיקו לרקוד, ואמרו
שבישראל כל השנה פורים. משמאל: רקדנית בראזילית ישראלית.

זה לא היה הקרנבל הגדול של ריו
בבראזיל. אבל בהחלט היה קרנבל
בראזילי בקנה־מידה ישראלי.
מלון פאלס התל־אביבי היה
מקושט בבלונים ובקישוטי נייר. על
הבימה עמדה להקה בראזילית וניגנה
סמבה שהקפיצה את החוגגים.
לא רק המוסיקה הקפיצה את
החוגגים, אלא הבצידה, המשקה
הבראזילי, המורכב מוודקה, רום ומיץ
לימון. לפני שנכנסו החוגגים
לרחבת־הריקודים, הם שתו כמה כוסות
מהמשקה, שעושה שמח בלב וקל
ברגליים.
התחפושות היו ישראליות: ליצנים,
בלרינות, ושאר דמויות ססגוניות.
להבדיל מהחוגגים בקרנבלים בברא־זיל,
נשמרה הצניעות והחוגגים הישראלים
נמנעו מלחשוף טפח מגופם.
מצב־הרוח היה מרומם והרגליים לא
הפסיקו לנוע לקצב הסמבה.

ציפי מנשה

הנסיכה קארולין ממונאקו: גור המסלול
יד ביד, מאושרים כזוג יונים, צפו בני הזוג קאזיראגי בתצוגת האופנה
של בית דיור, שהביא את עילית ההשראה לאביב הקרוב. אלא שהתחרות
לא היתה הוגנת. הקהל, שהיה אמור לרכז את כל תשומת״ליבו בדוגמניות
שעל המסלול, נעץ את עיניו בזוג הזוהר שישב בשורה הקדמית, ועקב
בעניין אחרי לחישותיה של קארולין באוזני בעלה החדש. סוף־סוף, מה
שירכוש בעלה של הנסיכה לאשתו יקבע את אופיה של הצעקה האחרונה.

הנסיך וידאה: מי גונב צח ההצגה וני הפרוטוקול י
האם זה יפה לעשות כך לנסיך הקטן הראשון במעלה,
השני לכתר אחרי יורש העצה אביו הנסיך צ׳ארלם? לא
די בכך שעטפוהו כמו חבילה ושלחוהו לטייל בגן
קנסעגטון עם האומנת ושומרי״ראש, בשעה שאמו בילתה
בהצגת הבאלט כרמן באוסלו — שבוצע, כמובן, על־ידי

לונדון־סיטי באלט — אלא שבאותה שעה ממש הודיע
ארמון באקינגהאם שליידי די מצפה למאורע משמח•.
ביקור החסידה בפעם השניה. מן הראוי היה שיישמע את
החדשה ממקור ראשון. הרי הוא כבר בן 18 חודשים, והוא
צריך להתכונן לקראת מי שעשוי לגנוב ממנו את ההצגה!

קאתוץ דנב:
סיבוו האהבה
הגדור ביותו
גילה של קאתרין דנב גדול
מגילו של נושא אהבתה הגדול ביותר
מכפליים. בדיוק לפי המירשם ברר
מנים הפסיכולוגיים — נשים בנות
ארבעים זקוקות לגברים בני עשרים.
ואמנם, השניים יפים כל־כך בתמונה!
הגבר היחיד הזה, שהוא נושא אהבתה
הקבוע מאז שהביאה אותו לעולם, הוא
בנה כריסטיאן, שעד עתה מיעטה
להצטלם בחברתו. לא משום שחששה
חלילה להציגו בפומבי, להיפך,
כשילדה אותו סירבה אפילו להינשא
לאביו, רוז׳ה ואדים ושמרה את
פרי־האהבה לעצמה. אלא שמאז
ומעולם היתה חסידת השמירה על
הפרטיות והקפידה ביותר על שלא
ייפגע חינוכו של בנה, עקב הקאריירה
הזוהרת של אמו. אך כשמלאו לה
ארבעים ולבנה עשרים, חרגה מנוהגה
זה וערכה מסיבה גדולה, משותפת לה
ולבנה. קאתרין נוהגת להסביר את
הסתייגותה משיתוף הציבור הרחב
בחייה הפרטיים בכך שהיא ביישנית
מובהקת מטיבעה, וכל הופעה פומבית
שלה בקרב קהל של אנשים שאינה
מכירה, גורמת לה פיק־ברכיים.

ניד ג׳ואל: אהבה גדורה נאה
הפכים נמשכים זה לזה — כך לפחות סבורים כילי ג׳ואל וכריסטי
ברינקלי, המלחין־זמר ( )34 והדוגמנית 28 שכמעט הפכה למלכת
אימפריית השאמפניה, אך קיפחה את ארוסה, אוליבייה שאנדון, יורש
אימפרית האלכוהול, שנהרג בחודש מרם האחרון. כריסטי מוכת היגץ
פגשה את הגרוש העצוב ג׳ואל(עם אשתו־לשעבר ביקר גם בישראל) ,ליד
פסנתר בפיאנו־בר, אי־שם באיים הטרופיים. ואם זה נשמע כמו מחזה
מוסיקלי, הרי לפי שעה זה גם נמשך כך, אם כי קצב המוסיקה מישתנה.
העולם חזה 2429

אלקה זומר:
קאו״וה חדשה
בין שני גבוי

אלקה זומר ( )43 דומה
לעוף־החול. כל אימת שנדמה כי
היא נעלמת אי־שם באופק
והקאריירה שלה דועכת, היא ומתחילה קמה
מתנערת,
קאריירה חדשה. מי זוכר אותה,
כשהתחילה במקביל לרומי
שניידר כנערת־שער, שעיקר
כישרונותיה טמונים במיכמני
למטה),
(בתמונה גופה וכשמישחקה, בניגוד לזה של
שניירר, הוערו ככישרון של
ציפור? אבל אלקה הפתיעה את
כולם, ומשלא מצאה לה
תפקידים מכובדים הופיעה
כליצנית בקירקס (בתמונה
משמאל) ,עסקה בלוליינות
.ועברה לשחק בתיאטרון —
ובהצלחה.רבה מאוד. אבל גם
קאריירה זו עלתה על שירטון,
כשהתברר שלקתה במחלה
במיתרי־הקול ונאלצה לפרוש
מן הבימה. ושוב עשתה תפנית
חדה ופנתה לשטח אמנותי
שאיש לא ציפה ממנה — היא
החלה מציירת, ולא להנאתה
בלבד.
התברר כי היא לא רק ציירת
מחוננת כי אם גם סוחרת
ממולחת, כשסירבה לחלק את
הכנסותיה עם מס־הכנסה והחלה
עוסקת בסחר בנוסח סחר־החליפין.
כלומר: קח ציור —
שלם בבניית סאונה; קח ציור
— תן פסנתר. הבעיה היחידה
היא העובדה שהיא מתקשה
ללדת• .לעיתים קנאתי באותן
נשים מכוערות ושמנות, שהן
אימהות לשלושה ילדים!׳ בינתיים
היא מוכנה להשליש כל
מחיר, ובלבד להביא ילד לעולם.
מי יהיה האב? זו לא בעיה,
כשבחייה יש שני גברים —
בעלה ג׳ו האיימם •שהוא מבו־
.גר מדי ׳,וחברה תום •ממנו אני
משתוקקת לי ל ד׳ ומה רע אם
יהיו לילד אבא וסבא גם יחד?

העולם הזה 2429

ליב אולגן: לגי, של מי, עם גי?
בעוד כמה שבועות, כשתבוא לישראל השחקנית לי ב אול מן, אולי יבוא
הסוף לניחושים: למי, של מי, עם מי? אולמן תבוא לביקור פרטי ותואיל לכבד
בנוכחותה, לערב אחד, את הסינמטק בירושלים, כשהיא נושאת בקירבה ילד —
לא גילתה עדיין של מי. היא תבוא בחברת ידיד קרוב(שאינו אבי הילד) .כך גם
נראתה אולמן לאחרונה, כשהיא יושבת בחבר־השופטים של פסטיבל ברלין.

תן אביו החץ הבויחה
הרומנטית שר מושר נבואסקה
באוישניקוב ועולמי עד
• בתום עוגה סוערת כלכלית של אמריקן־ בלט תיאטר, הודיעה
הלהקה כי מיכאיל בארישניקוב ימשיך לכהן כמנהלה האמנותי, אם
כי ללא חוזה רשמי, כל אימת שיחפוץ בכך. ההודעה הדגישה, לפי רצונו
של בארישניקוב, כי הוא לא יקבל כל שכר עבור עבודתו
האדמיניסטרטיבית, וכל שישולם לו יהא עבור הופעות וכוריאוגרפיה
בלבד. הודעה זו באה בעיקבות מחלוקת כבדה שפרצה במועצת־המנהלים
של הלהקה מסביב לבעיות כספיות. ההסדר הזה יאפשר לבארישניקוב
לעשות בזמנו החופשי ככל העולה על רוחו, ולהיענות להופעות־אורח
בתיאטרונים אחרים ככל שיחפוץ. לפי שעה, ניאות בארישניקוב להופיע
בסרט אחד, שיבויים בידי המפיק־בימאי טיילור (קצין ומטלמן)
האקפורד — וגם זאת, בעת החופשה השנתית של להקת המחול
כיסאות מוסיקליים בתיזמורות הגדולות בעולם: ריקארדו מוטי (,)42
מנצחה של תיזמורת פילדלפיה, יחזור למולדתו בשנת , 1986 ויהיה
למנהלה המוסיקאלי החדש של בית־האופרה לה ס ק אל ה במילאנו. הוא
יחליף את קלאודיו אבאדו 50 שכיהן במישרה נכבדה זו מאז . 1968
למעשה, יכול היה מוטי להמשיר בתפקידו בפילדלפיה, כי זאת היתה
השנה הראשונה מתוך חמש שנים שעליהן דובר בחוזהו. בשנה שעברה
עזב את התיזמורת הפילהרמונית מלונדון ולא קיבל הצעה לכהן כמנהל
בית־האופרה הלונדוני קובנט גארדן. כנראה שמוטי נתקף
בגעגועי־מולדת, או שאולי עדיין כוחה של לה סקאל ה עומד לה כחליל
הקסם בעיות בצמרת יש גם לבית האופרה המהולל מניו־יורק,
מטרופוליטן, שביקש מאוגוסט אברדינג, מנהל התיאטרון הממלכתי
במינכן, להיות מנהלו הכללי. אברדינג דרש, כתנאי, סמכות לפיקוח
אמנותי — פלישה לתחום סמכויותיו הבלעדיות של מי שצפוי להיות
היועץ האמנותי של האופרה החל בשנה הבאר״ ג׳יימם לוין 0 0 9
הנשיא רונ אלד רגן הפך לאביר במיסדר החץ והסוס היפאני, אחרי
שקיבל כשי חץ מיוחס בן 140 שנד• כאות הוקרה מן המיסדר. את החץ
הביא אישית לבית הלבן השחקן הנחשב לג׳ון ויץ של יפן — טושירו
(שיבעת הסמוראיס) מיסונה, שבא לארצות־הברית לרגל הקרנת
רטרוספקטיבה של סרטיו מושל נבראסקה, בום קרי, זכה לקיתון
של רותחין מצד מתנגדיו באופוזיציה, על שיצא ללונדון •לשתות תה על
שפת התמזה׳ — לא, חס וחלילה, עם מארגרט תאצ׳ר, כי עם בחברת
דברה (תנאים של חינה) וינגר, השוהה בלונדון במיסגרת
סיור־פירסומת לסירטה החדש, שכלל גם את פסטיבל ברלין(העולם הזה
.)14.3.84 השחקנית והמושל חיים ביחד מאז ניפגשו בלינקולן, בשעת
הסרטת הסרט• .ישנם שיחשבו זאת לבדיחה הגונה, שהמושל עזב את ארצו
כדי להיפגש עם ידידה מעבר לים, אבל אני חושב שיש לו שיפוט גרוע,׳
כך התריס הרפובליקאי רנדי מידי כנגד המושל הדמוקרטי. מעניץ אם
יחשוב כך גם לגבי האקדמיה לאמנוודהקולנוע, כשיחולקו פרסי
׳האוסקר בקרוב. כי לווינגר יש סיכוי רציני לזכות באחד מהם.

צדיק במרומים

פעם רצתה כל אם יהודיה שבנה יהיה רופא. בעלות אמביציות קטנות יותר הסתפקו ברופא־שיניים.
אחרי שביתת־הרופאים, רצו האמהות שבניהן ייכנסו לענף הבנקאות. עכשיו הן עושות הסבת־כוונות.
את בני אני שולחת, למשל. להיות ספר־נשים. מגיע לו למותק, ילד נפלא...
האמא של צדיק בינו לא ידעה מה מחכה לו בענף־הבנקאות. אמנם יש פה ושם כמה הטבות, כגון
מניות־הטבה וכר. אך הצרות, הצרות, אלוהים ישמור!
שלחתי את השפיון שלי לנופש, אחרי עבודת־הפרך בחודשים האחרונים במיגדלי דוד. כזכור, ירד
ועלה בכל הקומות, הציץ בכל חורי־המנעולים, הקשיב לכל השיחות. ההצלחה שיגעה את.הבחור,
והתחיל מאיים עלי. טוב, מותק, אמרתי לו, טוב, מותק, סע קצת לנוח בשווייץ, תפוס אוויר־הרים, מותק,
אולי זה יזיק לר, מותק.
המותק חזר שזוף ביום ד׳ ,ומיד דיווח: רחל שלומות, נופש משגע, וסקי גם־כן. חתיכות שזופות מכל
העולם, ומנהל־בנק אחד. שמעתי אותו ואשתו דוברים עברית, והרגשתי כמו בבית. זוג נחמד. בקבלה
של המלון שמעתי שקוראים לו מר בינו. הצצתי בטופס־הרישום, שמו המלא: בינו צדיק. החופשה היתה
קצרה מדי, לא השתזפו מי־יודע־מה. כשיצאו בדרכם ארצה, החלטתי שהגיע הזמן לחזור למילוי
המשימות המצפות לי.
טסנו בסוויסאייר מציריך. טיסה נעימה. התחפשתי לדייל ראשי, ושרתתי את שורת המושבים
שישבו בה. בינו עלה לטיסה עם ג׳ינסים ונעלי־ריצה. מכאן שהוא אוהב לרוץ. אשתו חובבת ספורט אחר
— הקריאה.
הכל התנהל על מי מנוחות עד שנוסע מסויים זיהה את בינו. כשזיהה, לא הרפה עוד. בקול רם
ונרגש, ובעזרת תנועות־יריים נלהבות, בא ושטח לפני הגב׳ בינו את טענותיו נגד הבנק, בנוסח.היי
את הבוררת בינינו!״ גברת בינו התפתלה על מושבה, בינו העלה חיוך קפוא על פניו, והינהן בראשו מדי
פעם, והנוסע בשלו, טענות כרימון. בינו החל מחפש יציאת־חירום מהמטוס, הגובה לא חשוב, תנו לו
לברוח. גב׳ בינו הפריחה מבטימודאג בבעלה, הרגישה שרגע מסוכן קרב, הוא יקפוץ. היא מכירה אותו,
רק שלא יצוץ במטוס עוד לקוח רוטן של הבנק...
סוף טוב, הכל טוב. בינו הבטיח לבדוק את תיקו של הלקוח מייד עם פתיחת הבנק למחרת, הלקוח
הלך מרוצה לשירותים, ואני הגשתי לנוסעים עוד סיבוב של קפה או תה.
עם לימון, או חלב? תודה.
עם לימון, או חלב? תודה.

טרגד>ה
תל־אב>ב>ת

מייקל
ג׳קסון
-ולגלות אף חדש

של יוד

יוקי שדוני
להוריד את הפלסטר

המישקל 56ק״ג, הגובה 1.75 מטר, צבע־העור
שחום, צבע־עיניים שחור, שניהם מזל
אריה, תחביב ...אותו הדבר. רק קצה אפו של יוקי
שדוני, ספר־הצמרת מתל־אביב, הפריד בינו ובין
כוכבו הנערץ, מייקל ג׳קסון.
מה עושים לקוצו של יוד? הולכים לד״ר חגי
צור, המנתח הפלסטי, ותמורת 1500 דולר
מורידים את הגבשושית מאפו. והרי לכם אף
א־לה מייקל ג׳קסון הגדול.
בסוף השבוע הסיר יוקי את האיספלנית מאפו,
ואת יכולה, מותק, ללכת ולקבל טיפול אישי
ממייקל הנערץ.
זהו רעיון מבריק. בעוד שבועיים יסיר
המכולתניק את הפלסטר, ואוכל לקנות ביצים
וחלב אצל רוברט רדסורד. ואם זה יצליח,
אשלח גם את מנהל סניף־הבנק שלי, שינוי קטן
בסנטר וזוויות־העיניים, ואוכל אקבל אוברדרפט
אצל ז׳אן־סול בלמונדו.

הכינו את המימחטות קצ׳קס. לשם שינוי
סיפור עצוב, לאזן קצת את הדברים במדור.
בעיר ים־תיכונית ליד הים, צפונית מיפו, חיו
בני־זוג צעירים ונחמדים — היא אקדמאית,
הוא אקדמאי, עם קידומת ד״ר לפני שמו, ילדים
טובים שניהם, ההורים שלה קנו דירה, האהבה
פרחה, הנצו השושנים.
הנצו השושנים, אך לא הנצה כרסה. האל לא
בירך אותם בפרי־בטן. שנה חלפה, שנתיים, שום
כלום לא קרה.
היא אקדמאית, הוא אקדמאי עם קידומת,
אנשים תרבותיים, הולכים לרופא ומבקשים עצה.
הרופא בודק אקדמאית, אקדמאית בסדר. הרופא
בודק אקדמאי, אקדמאי לא בסדר. מה עושים?
הולכים לעוד רופא, בודקים בעוד מכון,
פסק־הדין אחיד: אין מה לעשות, האיש סובל
מעקרות. המטפלים נשאלים שוב ושוב.
פסק־הדין חוזר על עצמו. רק עצה אחת נותרה:
הפרייה מלאכותית.
היא אקדמאית, הוא אקדמאי, אנשים
תרבותיים, העצה מתקבלת. הוא מתבקש לאשר
בחתימת־ידו את הסכמתו שאשתו תופרה
בבית־חולים קרוב לעיר, מזרעו של תורם אלמוגי.
הוא חותם, גם היא חותמת. הרופא מחפש תורם
שיהיה רומה לבעל. החיפושים מסתיימים
בהצלחה, התורם נמצא, האשה עוברת שלושה
טיפולי־הפרייה, ובנסיון.השלישי — הצלחה.
הריונה התחיל.
האקדמאית חוזרת לביתם לבשר לבן־זוגה את
הבשורה לה יחלה. השימחה שימחה חלקית
בלבד. שימחתה שלה. הוא אינו לוקח חלק
כשימחה. הוא מקבל את הידיעה בחמת־זעם. הוא
דורש שתערוך הפלה מייד. הוא מאשים אותה
שהרתה לרופא המטפל, שבגדה בו עם גברים
אחרים. אינו מסכים שתמשיך להרות. ידיו
מתחילות להתנופף, מתנופפות ופוגעות.
רגליו בועטות בכרסה. ההריון בסכנה. היא
מנסה לפייסו. בזמנו, כדי שלא ירגיש דחייה או
חוסר״ביטחון, היא רשמה מחצית מדירתם על
שמו. לא מועיל. היא עוברת להתגורר בדירת

רגליים. רגליים הסיפורים המגיעים אלי! אני לא מחליפה את
הג׳וב אפילו אני־לא־יודעת במה. כששמעתי את
הסיפור הבא, נהניתי כל־כך, שהחלה דאגה
מכרסמת בליבי. אם יראה העורך את החיוך
השפוך על פני, יבין שתחת לשלם לי שכר, יוכל
לגבות ממני סכומים לא־מבוטלים בשביל
התענוג. פרצתי מהמערכת לרחוב ופרצתי בצחוק
אדיר.
תחילת הסיפור באילת הרחוקה. יהודה
ברקן הסתובב בעיר ואירגן שם בקיץ האחרון
ארועים שונים לכבוד העיר, לכבוד התושבים,
לכבוד המבקרים ולכבוד ארנקו.

יהודה ברקן
אוהב לישון
מרוב כבוד התעייף והלך לחטוף בטן, גב, בטן,
גב, אצל נלסון. מי שלא ביקר שם אינו יודע, כי
כאשר עושים בטן, גב, בטן, גב, אצל נלסון,
נפתחות חרצובות הלשון, ואנשים משיחים את כל
הטורד את מנוחתם. את מנוחתו של ברקן
הטרידה בעיית העוזרת. הוא התלונן על שאין מי
שידאג לביתו, ינקה, יבשל וכדומה.
מישהו העלה רעיון שימצא מישהי שתקבל
חדר פנוי בדירתו, תמורת השירותים. רעיון
שיפוצי מאוד, ומייד נמצאה גם קונה נחמדה.
מפה לשם, כבר הפסיקה מזמן להתעסק רק
בניקוי, בישול וכדומה, ומחדר־שינה נפרד עברה
לחדר־שינה משותף, והכל מתחפף כמו בחפיפה.
עכשיו הגיעה השעה לגלות לכם סוד קטן
ושמור מאוד. יהודה ברקן אוהב לישון. נכון, לא
רק הוא, יש גם אחרים. אך יהודה ברקן נרדם יותר
טוב, ושנתו ערבה יותר, עם ירה העדינה של אשה
מלטפת את רגליו ברכות ובאהבה. בחיי שזה נכון!
לא פלא, איפוא, שחדר־השינה משותף עתה,
אך הליטוף עבר עתה גם למונית, המסיעה את
יהודה להופעות. יהודה מתפרקד על המושב
האחורי, נערתו לצידו, ותוך דקות מיספר הוא
חוטף תנומה לא־נורמלית. צריך להחביא מצלמה
נסתרת ולצלם. ואולי לגלות, האם הוא גם חולץ
את נעליו או״.

הוריה. הוא מתחיל להעסיק בביתו גברת
צעירה, מתחיל רומן בינו לבינה. לאשתו הם
מודיעים כי הרופאים טעו. הראייה: חברתו
החדשה טוענת שנכנסה להריון מקשריה אתו.
האשה יודעת את האמת, שום אשה לא תוכל
להרות לבעלה, היחסים מחריפים עוד יותר.
בדיקה מעלה שהיא נושאת ברחמה יותר מילד
אחד. אף אילו הסכימה לדרישתו להפלה, לא
יכלה זו להתבצע, מבלי שתסכן את פוריותה
ויכולתה להביא ילדים לעולם בעתיד. בקיצור,
טרגדיה ממש.
בימים אלה אושפזה בבית־החולים הסמוך
לעיר במחלקתו של הרופא המטפל, שהוא גם,
במיקרה, חברם המשותף והטוב של בני־הזוג.
בעוד חודשיים תלד. ומה הלאה?

רא יודעת

החתול והעכבר

רוני! רוני בחייך, רוני! מתי נפ סיק ל שחק
בחתול ועכבר? אתה יודע שאני מתה עליך,
והייתי משמשת באהבה כגיזברית של מועדון
מעריציו. יש לך קסם אישי בשפע, חוצפה

הצפורניים, תסרוקת עשויה ודיאטה רצינית, כך
שידרתי לעברך — אך ללא הועיל. אתה מתעלם
ביודעין. אתה מסב את ראשך, ואתה מתחיל עם
אחרות.

שמעתם בוודאי על החנות הקטנה מעבר
לפינה ברובע נייטסברידג׳ בלונדון, לחנווני
קוראים הארור, ולחנות הארוד׳ס. הא, הא, הא.
בחנות הקטנה הזאת אתם יבולים לקנות,
כמובן, את כל מצרכי המכולת, בתנאי שתבואו
עם סקטים או קורקינט, כדי לא ללכת
קילומטרים ברגל. אבל זו רק מחלקה קטנה אחת,
התופסת פחות ממחצית קומה. ביתרת הקומה
וביתר חמש הקומות תוכלו למצוא מכל טוב,
במחיר היקר ביותר ובאיכות ההולמת. השפה

ירדנה מלו לתיכנון המהלכים של הסיעה

רוני מילוא
פגישות 24 שעות ביממה -
בארגזים, שרמנטיות בחבילות, פיקחות, חריפות
וסקם־אפיל. העיקר, כמובן, הסקס־אפיל!
מה לא עשיתי כדי לשדר איתך על אותו הגל?
ראיינתי אותר, פיארתי את שמך, נופת־צופים
שפכתי לעברך. רמזתי ברמזים עבים וגסים שאין
כל צורך שתמשיך לחפש, כשאני יושבת
וממתינה. שפתון על השפתיים, לכה על

כך לפחות טוענים בזדון כל שונאי. שונאים,
כידוע, לא חסרים לי, ומהייצוא שלהם בלבד
יכולנו לשפר את מאזן־התשלומים ללא־הכר.
תחת לייצא אותם משלחים אותם נגדי, ומה הם
עושים? באים לזרות מלח על פצעי! כל יום סיפור
חדש עליך. ראו אותך פה, ראו אותך שם. ראו
אותך סועד, ראו אותך נוסע, ראו אותך ...אוף!

אינני מאמינה, כמובן, לאף אחד מהסיפורים,
ואני משלחת את שונאיי לכל הרוחות.
קח, למשל, את הסיפור הבא: שנסעת לאילת ׳׳
להתראיין בערב ראיונות, יחד עם אבא אבן.
טוענים שהבאת איתר את מזכירת הסיעה בכנסת ׳
והמצליפה שלה, ירדנה מלר, ושביליתם יחדיו ,
במלון לרום. עלילה! שמתנהל ביניכם רומן ארוך י ן וסוער. עלילה!
רוצים לסכסר, זה מה שהם רוצים! יודעים, י
כמוני, שלא היו דברים מעולם, שירדנה, בתו של 1
שחקן הכדורגל המצטיין של מכבי נתניה בעבר,
ואתה, רוני, פשוט נפגשים כדי לתכנן את
המהלכים של הסיעה בכנסת. ששניכם מעריציו
המושבעים של מנחם בגין, ודנים איך להחזיר
את מנחם לתמונה. ושבינתיים, עד שיעלה הדבר
בידיכם, אתם מעריצים מושבעים של
הגעפילטע־פיש של שולמית שמיר. שאתם
הורגים את עצמכם בהתמסרות לעבודה, ולא
בהתמסרות זה לזה.
ובינתיים רוני יקירי, עד שיעלה סיף־סוף בידי
משמיציך להדביק לדמותו הטהורה שמץ של
שערוריה, אל תלך בחושך. היזהר בסיבובים!

יהודית(מזור) ובעלה, אלפרד
מא ה או מאתיים מיליון
המדוברת ביותר במעליות ובמעברים היא ערבית,
כמובן. השניה: עברית, גם כמובן.
השבוע בישר אחד העיתונים בארץ, מפי כתבו
בלונדון, שיהודית מזור קונה באמצעות בעלה
אלסרד טראובמן את הארוד׳ס — רוצה
לעסוק בחנוונות.
עוד נשמע בוודאי איך יפלו הדברים, ואם
נשמע שלא קרה כלום, אין זאת בגלל מחסור
במזומנים, חלילה. אמנם, מחירו של הארוד׳ס
יכול להסתכם ביותר ממאה או מאתיים מיליון
דולר, אך אני יודעת שאם אלפרד יתקשה בגיוס
הון — לא יהסס לפנות אלי כדי להשלים את
הסכום הדרוש.
לפני שאני מוכרת כמה שמאטעס מהבית כדי
.לגייס כסף, שאלתי את מגי מגריזו, האמאל׳ה
של יהודית, מה שמעה על העיסקה.
.לא שמעתי כלום, לא יודעת דבר׳.
.מתי דיברת עם יהודית?׳
.לפני חודש או משהו׳.
ולא סיפרה כלום?״.לא סיפרה לי דבר. אינני מאמינה לכל
הסיפור. היתה מספרת לי דבר כזה. חוץ מזה,
דיברתי לפני כמה ימים עם בני בועז בניו־יורק,
וגם הוא לא אמר לי דבר׳.
.ומה קורה עם יהודית עכשיו?׳
.יהודית ואלפרד בילו עכשיו חופשה בהודו.
בימים אלה חזרו לניריורק׳.
.תגידי, מגי, הם קנו או לא קנו?׳

.את הטאג׳־מאהאל!׳

ישבתם פעם עם שמיל שי והחלפתם
סיפורים? חבל! מה שנשפך לשמיל מהשרוול תוך
שעה יכול למלא את המדור לשנה. הצרה שאצלו
הכל חסוי, ורכילויות עסיסיות שאינן מבושלות
יותר מדי — עם כל המיץ בפנים, הוא שומר
לעצמו ולנ ח מ צי ה אשתו.
.שמיל, מה הולך? איך התוכנית ברדיו?׳
.כלום לא הולך, אולי השקל רץ׳.
.ומה ברדיו?׳
״שאלת על תוכנית, אך אני עושה שתיים׳.
.שמיל, זה בוודאי לא חסוי, יש קוריוזים?״
.קוריוזים? כשאני שואל בני־זוג הנשואים
מימי מתושלח שאלות שונות אחד על מישנהו,
כל אחד זוכר או מתאר דברים שונים לגמרי. אני
שואל בעל כמה שוקלת אשתו, הוא חוכך בדעתו
ומשיב 65ק״ג, ואחר־כך היא נכנסת ונשאלת י
אותה שאלה והיא משיבה 94ק׳ג. או ששאלתי
בעל כמה טבעות עונדת אשתו, הוא חוכך בדעתו
סופר על אצבעותיו ומכריז .5היא נכנסת ומשיבה
על אותה השאלה אף טבעת אחת לא!׳
.מה אתה מספר! ממש מטומטמים!׳
״למה מטומטמים? אנשים פשוט לא יודעים
מה מעטים הפרטים הידועים להם על בני־זוגם, או
איך הם זוכרים בצורה שונה לגמרי אירועים
חשובים בחייהם, כמו החיזור או הצעת־הנשואין׳.
.זרוק סיפור׳.
.הופיעו בתוכנית שושיק שני ואריק
לביא. שאלתי אותם, בין השאר, כיצד הציע
אריק נשואין לשושיק, ומה קרה בעיקבות
הצעתו. שושיק נשאלה ראשונה, אריק נשלח אל
מחוץ לאולפן. שושיק נזכרה: כמה ימים לפני

נחמה ושמואל שי
יש קוריוזים!
נסיעה של אריק וחבריו — לשירה בשלושת
״דודו דותן היה מצוברח ומדוכא, בעיקבות
המיתרים, הציע לה ערב אחד נשואין. שושיק פרשת גרושיו מעירית. טכנאי בקול ישראל
הסכימה, אריק ליווה אותה לביתה, עלו למעלה שאל מדוע, דודו השיב והסביר, הטכנאי הציע
וסיפרו לאמא של שושיק. אריק היה קצת שתוי, שיחפש איזה חתיכה שתרגיע אותו ותשפר את
השעה היתה מאוחרת והאמא הציעה לאריק מצב־רוחו, דודו טען שחסרה לו כזאת, הטכנאי
שיישאר ללון. אריק שמח להצעה. באמצע הלילה מסר לו את פינקסו האישי ואמר לו שיחפש שם
התחיל לחפש את שושיק, ,שושיק שושיק, בואי מיספר״טלפון ויצלצל לאחת הנערות. דודו
הנה!׳ לחש. במקום שושיק השיבה האמא, לא צילצל לאחת, שלשמה היה צליל מעניץ, מירי,
בלחישה,שושיק תבוא אחרי החתונה!׳
חטף שיחה טלפונית והציע פגישה. היא שאלה
אותו במה הוא עוסק, הוא השיב שהוא בדרן,
.אריק לא זוכר את כל הסיפור. הוא זוכר
ששתה יותר מדי לפני הנסיעה המיוחלת לחו׳ל, רצתה לסגור ולהפסיק את השיחה, אינה
וכשהתעורר מצא את עצמו במצב סביך,
מתעסקת עם בדרנים. בקושי הסכימה לראותו
בשיכרותו הציע לשושיק נשואין.״
בביתה, כדי שלא יראו עם מי היא נפגשת,
.אפי נצר הסביר מדוע יצאו הוא ואשתו שש
עורכת־דץ צעירה עם סתם בדרן׳...
שנים ארוכות לפני שנישאו. הוא היה חייב
.שמיל, אחרי שהפכת לספץ לנשואי אחרים,
לשקול ברצינות, ולא להחליט החלטה חפוזה, וזה
איך הצעת נשואים לנחמצ׳ה?׳
לוקח קצת זמן. בבל׳ת טוענת אשתו, יצא עם
.רגע, רגע, אה, נחמצ׳ה, הגידי, איך הצעתי לך
חתיכות אחרות כל הזמן.
נשואין?״

7 19 1 +4 /1׳*7
תשונה
ר.חוזו בתשובה״

פילוסופיה

בישראל של 4־ 1983 לא הכל קודר ומדכא.
ישנן כמה נקודות־אור בתרבות־הישראלית,
נקודות שאינן זוכות בסיקור בכלי־התיקשורת,
אך מעידות על תהליכים תת־קרקעיים, העשויים
להגיע לכדי מיצוי והשפעה בשנים הבאות.
אחד מתהליכים אלה מתבטא בפריחה
חסרת־התקדים של סיפרי״עיון בפילוסופיה.
פריחה זו של סיפרי פילוסופיה סותרת לא־במעט
את ההנחה הקובעת: כאשר רועמים
התותחים -שותקות המוזות.
פריחה זו של סיפרי פילוסופיה מעידה גם
שהזרם העכור של חזרה־בתשובה, הזוכה לטונות
של מילים בעיתונות המודפסת והאלקטרונית,
הוא זרם מנותק מהמציאות התרבותית האמיתית
של ישראל, ראשית . 1984
אל מעט מתוך סיפרי הפילוסופיה והעיון
שראו אור במהלך השנה החולפת, מתייחס כמר
של נייר.
אויסטו בשנת 1880 פורסמה הידיעה, כי בין קיטעי
הפאפירוס שהעלו חולות פאיום שבמצריים,
נמצאו גם דפים קטנים, שנרכשו על־ידי
המוסיאון המצרי של ברלין, ובהם אפשר היה

מדינת האתונאים משחזר את תולדות
המישטר המדיני של אתונה, על גילגוליו
השונים, ומתאר את סידרי המישטר האתונאי
בימיו של אריסטו.
עירבוב של תיאור היסטורי עם עמדות ודעות
הופך לספר הגות מרתק, המקיף שיעורי
היסטוריה, לצד פירקי אתיקה ציבורית, כמו
רואי-חשבוגות, מזכירים ופקית־הקדש.
פרק אחד בספר, העשוי להיות בעל חשיבות
לקורא הישראלי בן־זמננו, הוא הפרק מישרות
צבאיות, פרק שהיה עשוי לשמש לחברה
ו/ישראלית מדריך שימושי כיצד להתייחס
למצביאים כאריאל (.אריק׳) שרון ורפאל
(״רפול״) איתן, ולתוצאות מילחמת־הלבנון שהם
הביאו על ישראל.
בין השאר כותב אריסטו בפרק זה:
את האסטרטגים מאשרים בהצבעה מדי
ם ריטאניה, אם נראה כי ממלאים הם היטב את
תפקידם; אך אם מפטרים בהצבעה אחד מהם,
הוא נשפט בבית־דין; הורשע — מעריכים את
העונש שעליו לשאת או לשלם; יצא זכאי —
חוזר לכהונתו...
ועדת כהן באתונה, ששרון ורפול היו ניצבים
בפניה, אחרי מילחמה כמילחמת־לבנון, היתה
משחררת אותם מהטרקטור של חוות־שרון
ומהנגריה שבתל־עדשים.

בימים אלה, כאשר מיני־מילחמת־תרבויות
מתנהלת בישראל ומתמקדת בשאלה אם לפתוח
בית־קולנוע בפתח־תיקווה בליל שבת, או לא —
יש טעם עמוק בסיפרו של דיוויד יום
(1711־ ,)1776 הוגה־דיעות והיסטוריון סקוטי.
הספר ראה אור באחרונה בתרגום לעברית, תחת
הכותרת דיאלוגים על הדת הטבעית*.
בדיאלוגים על הדת הטבעית בוחן יום את
הדת כתופעה שנולדה מתוך הכרח פנימי(הפחד
מפני הנסתר) ,והפכה עד מהרה מערכת של
פילפול ואחיזת עיניים, שיש להשאירה
כלהטוטי־כמרים ופוליטיקאים ...הדיון בדיאלוגים
על הדת הטבעית מתנהל בשיחה בץ
שלושה טיפוסים שונים של מאמינים, המייצגים
שלוש גישות שונות לדת. האחד שמו דמיאה,

פילוסוך אריסטו
בלי טרקטור, בלי נגריה
לקרוא מישפטים מקוטעים שעניינם תולדות
המישטר המדיני של אתונה. כעבור 10 שנים
רכש המוסיאון הבריטי כמה מגילות פאפירוס
שמקורן במצריים, ושלוש מהן מכילות את
מדינת האתונאים מאת אריסטו. על כך
מספר דויד אשרי, בהקדמה למהדורה העברית
של מדינת האתונאים*.

והוא הדגם של המאמין המשכיל, שאינו מטיל
ספק באמיתות הדת. השני הוא קליאנתס, אף

* אריסטז -מדינת האתונאים; עברית: דויד
אשרי; הוצאת י״ל מאגנס; 130 עמודים
(כריכה רכה).

* דיוויד יום -דיאלוגים על הדת הטבעית;
תירגם: משה שטרנברג;מבוא מאת דויד הד;
הוצאת מאגגס; 173 עמודים (כריכה רכה).

הוא משכיל, המאמין שניתן להוכיח את
עיקרי־היסוד של הדת באמצעות כוחות־ההכרה
הרגילים של האדם, בלי צורך בהתגלויות
ובהתנסויות ובשאר שיגיונות של אמונה.
השלישי הוא פילון, המייצג את הפילוסוף בעל
הרגש הדתי, שכולו מתפעם מן הסדר המתגלה
ביקום ומהתבוניות המתגלה בסדר התופעות.
יש בדיאלוגים על הדת הטבעית מרכיב
חזק מאוד של מה שנהוג היה לכנות שעשוע
אינטלקטואלי, המשלב ריעות והצגות דיעה של
פילוסופים שונים, אחת מול רעותה.
גם המידע העיוני שבסיפרו של יום מנוסח
בסיגגון פשוט אך מרתק, כמו: בחנאח שומע אני
את גאליאנום ק על המיכנה של גוף־האדם.
האנאטומיה של אדם, אומר הוא, מגלה מעל
לשש מאות שרירים שונים, והבודק כיאות את
אלה מוצא, שבכל אחד מהם היה על הטבע
להביא לידי תיאום לפחות עשרה גורמים
שונים, על מנת להשיג את המטרה הרצויה.
צורה מתאימה, גודל הולם, תיאום נכון בין
התכליות השונות, המצב העליון והתחתון של
השלם, ההשחלה הנאותה של העצבים,
העורקים והוורידים השונים...
מטאפיסיקה המטאפיסיקה היא מדע העוסק בשאלות
שמעבר לתחום הניסוי, שאינו בדרך הטבע, והוא
אחד מאגפי העיסוק של הפילוסופיה, או כמאמר
אחד־העם: לרדת עם הפילוסופים לעמקי
תהום המטאפיסיקה.
באחרונה ראו אור בתרגום לעברית שני ספרים
העוסקים באחד מענפי המטאפיסיקה. הראשון
שבהם הוא סיפרו של ריצ׳ארד נזיילור
מטאפיסיקה* והשני סיפרו של קיית קמפבל
גוף ונפש**.
בדש הספר הראשון, ציין המו״ל: על ריצ׳ארד
טיילור נאמר, כי אילו קם מקיברו הפילוסוף
הגדול דיוויד יום, הוא היה מסתכל על דרך
ההתפלספות של טיילור, ובוודאי היה אומר:
לכתיבה הזאת התכוונתי כאשר דרשתי
שהפילוסופיה תיכתב בבהירות.
מט אפיסיקה פורש את סוגיות־היסוד של
המטאפיסיקה, ומתמקד בהיבטים השונים של
בעיית הגוף והנפש. טיילור מציג לפני הקורא את
שאלת הצורך במטאפיסיקה, את שאלת ממשות
העצמי והגוף, מטריאליזם, מובן הזהות, חלקה של
הרוח כפונקציה של הגוף, שאלת חופש
ודטרמיניזם, גורל, מרחב וזמן, זמן ונצח, סיבתיות,
אלוהים, הוויה ואין.
אין ספק שכתיבתו של טיילור היא אכן
פשוטה ובהירה, כפי שהוא עושה זאת בתת־פרק
אלוהים, שבו הוא כותב:
אם נניח עתה כי העולם — כלומר מיכלול
הדברים כולם פרט לאלוהים — מכיל בתוכו את
הטעם לקיומו, הרי שנניח כי הוא קיים מעצם
טבעו, כלומר כי הוא יישות הכרחית. במקרה
זה לא יהיה כמובן כל טעם לומר בי חוא חייב
להיות תלוי באלוהים או בכל דבר אחר לשם
קיומו; שכן אם הוא קיים מעצם טבעו, הוא אינו
תלוי אלא בעצמו, כשם שלצורך הפקת חום אץ
השמש תלויה אלא בעצמה בלבד. אך דבר זח
אינו סביר, שכן לפי מיטב הכרתנו, אץ בעולם
או במשהו בתוכו כדי להעיד על היותו קיים

שלושה אישים, שלוש גישות
* ריציארד טיילור -מ ט אפיסיק ה; עברית:
יעל כוהן; הו צ את אדם; 175 עמודים ;כריכ ה
רכה).
** קיי ת קמפבל -גוף ונפש; עברית: יורם
נבון; פתח־דבר והשלמות: פרוס ישעיהו
לייבוביץ; הו צ את מאגנס; 99 עמודים
(כריכה רכה).

מעצם טבעו, ולעומת זאת ישנם דברים רבים
המעידים על היפוכו של דבר...
בספר השני גוף ונפש בוחן קיית קמפבל את
מהות אחד מהנושאים הקלאסיים של
הפילוסופיה, בעיית הגוף והנפש. קמפבל בוחן
את הפתרונות השונים לבעיית גוף־ונפש,
שהוצעו בפילוסופיה החדשה, דרך הדואליזם,
הביהביוריזם, המאטריאליזם — ובחזרה לשיטת
בחינת הנושא במאה ה־ ,19 הנראית למחבר
כמתקבלת ביותר על הדעת.
בראשית הספר הקדמה מרתקת של פרופ׳
ישעיהו לייבוביץ, הפותחת בציטוט מבריק
מקארל סופר, שהעיר פעם: הפילוסופיות
השונות של העולם המערבי רובן אינן אלא
ניסוחים שונים של דיון בנושא השניות של גוף
ונפש.
בין פרקי הספר בחינת שאלות עקרוניות
כבעיית נפש־וגוף ומקומה בפילוסופיה, כיצד
מתעוררת בעיית גוף־ונפש, בתפיסות הדואליס־טיות,
הפיתרון הכיהביוריסטי ועוד.
בסיום הספר מובאות תוספות של ישעיהו
לייבוביץ, הבוחנות לאורו שאלות כהמוח
והמחשב והמוח החצוי.
קיוקגוו הפילוסוף ס ח קירקגור (1813־ )1855 נחשב
מחולל המחשבה האכזיסטנציאליסטית בפילר
סופיה, כמי שהשפיע מאוחר יותר על הוגים
אכזיסטנציאליסטים כהיידגר, יאספרם,
אונאמונו, סארטר ואחרים.
באחרונה ראה אור בתרגום לעברית סיפרו
חיל ורעדה* ,המתוסף לשני קבצים מהגותו של
קירקגור, שקיימים כבר בעברית.
בחיל ורעדה מתמודד קירקגור בשאלת־

אכזיסטנציאליסט קירקגור
כל דור מתחיל מחדש
מוסר קיומית יהודית קלאסית והיא: כיצד להבין
את אברהם(אבינו)? ,בבחנו את הניסיץ, שבו
העמיד אלוהים את אברהם בסיפור־העקדה.
קירקגור מנסה להביא את הקורא להבנת
אברהם ושאלת אמונתו באלוהים — דרך
המוליכה אותו למצב, שבו הוא מתרוקן מהאדם
שבקירבו ומתמלא אלוהים.
קירקגור מוליך את עיונו בסוגיית
עקירת־יצחק, להנחה הקובעת ...שום ת ר איננו
יכול להתחיל בנקודה אחרת מזו שהחל בח
קודמו, כל ת ר מתחיל בח מחדש, כשם ששום
תר לא יכול להתקדם בה על־פני קודמו — כל
* סרן קירקגור -חיל ורעדה, לי ריק ה
דיאלקטית; תירגם והוסיף דיוקן: אייל לוין;
הוצ את אשמורת; 136 עמודי ם(כ ריכ ה רכה).

י־בעריכת
ליאו ראוך• וזרמים חדישים
עוד, כמובן, שהדור הקודם נשאר נאמן לחובתו
ולא נטש אותה מלפניו...
בפילוסופיה**.
במיקראה הראשונה, בעריכת ראוך, מחולקים
כמילים אחרות, המובנות לישראלי בהווה הזה,
המשתתפים לפי נושאים. הנושא הראשון כולל
כל דור ודור נידון למעשה העקידה, שאת מוסרה
׳* את: היסודות הביקורתיים ובו על ההצבעה
בוהן קירקגור.
לברטראנד ראסל, דחייתה של המטאפיסיקה
לרודולף קארנאם ואחרים. בפרק השני
אמת־פולמוס מאמרים מאת ג׳ון ל׳ אוסטין
ום׳ ם׳ סטרוסון.
הפרק השלישי(עם הקדמה מאת עדי צמה<
רוב כיתבי הפילוסוף הגרמני סרידריך
הוא פילוסופיית הרוח, שהמאמר הבולט בו, הוא
ניטשה (1844־ )1900 ראו אור בעברית, חלקם
מחקרים פילוסופיים לוויטגנשטיין מאת
בתרגום־מופת של דויד סרישמן, וחלקם האחר
נורמן מלקולם, והפרק האחרון אתיקה
ומטא־אתיקה, שבו נבחן נושא האתיקה כמעט
מכל הכיוונים האפשריים.
הקובץ השני זרמים חדישים בפילוסופיה,
בעריכת אסא כשר ושלום לסין, מספק
לקורא הישראלי מפה פילוסופית עכשווית, על
הבדלי הגישות הרווחים כיום בקרב פילוסופים
שונים. המאמרים, מקיפים את ר׳ מ׳ הייר
במאמרו פילוסופיית המוסר: מיספר סימני
דרך, ה׳ ל׳ א׳ הארט בבין תועלת לזכויות,
רידריק מ׳ צ׳יזולם החיפוש אחר עקרונות
הכרה, ונורמן מלקולם על פילוסופיית
הרוח.
בשער השני של מיקראה זו בולטים מאמריהם
של ג׳ ם׳ בייקר ום׳ מ׳ ס׳ הקר על ויטגנשטיין
ומאמרו של וולטר קאופמן אכזיסטנציאליזם
(ופנומנולוגיה).
שתי המיקראות מציגות לפני הקורא
הישראלי תמונת מצב מעניינת מאוד.

ניטשה
אנשי חגות

פילוסוף ניטשה
מיקצועי ומהוקצע

בתרגום מנוכר, יבש אך ענייני של ישראל
אלדד.
לספרים אלה של ניטשה הצטרף באחרונה

סיפרו של הפילוסוף האמריקאי וולטר
קאופמן ניטשה -פילוסוף, פסיכולוג,

אנטיכריסט* .במבוא לספר מדגיש המחבר אני
אוהב את סיפרי ניטשה, אך אינני ניטשיאני.
סיפרו של קאופמן הוא בחלקו מונוגרפיה
עיונית על ניטשה, תוך סקירת מרכיבי הגותו.
קאופמן מוליך את הקורא דרך חיי ניטשה,
המתודה שלו אל מות האלוהים, דרך השפעות
דארווין ורוסו בדרכו אל העוצמה, אל ראיית
ובחינת המין־האנושי, דרך גזע האדונים
העל־אדם, שעשו לאומה הגרמנית את מה
שעשו.
פרק מאוד לא משכנע הוא הפרק גזע
האדונים, שבו מתפתל קאופמן בין היטלר
לניטשה, כשהוא מלטף למרי את רוודהגרמניות,
ומנצל את שיטת הפילוסופיה למעט הסוואה
ותיקון קוסמטי, שניטשה אינו זקוק לו כלל,
שהרי יש להתייחס לכתיבתו, כאל כתיבתו —
לא יותר ולא פחות. חומר מעניין ימצא הקורא
הישראלי בביקורת הנצרות, נוסח ניטשה,
העשויה להוליך אותו למראי־מקומות מרתקים,
בכתיבתו של ניטשה.
למרות מיגרעותיו ולמרות אחרית־הדבר של
פרופ׳ ירמיהו יובל, המוסיפה למבוכה, מומלץ
ספר זה.
לפילוסופיה ומפענח מרתק קובץ
ולפילוסופים במאה ה־ ,20 הוא קובץ שיחותיו של
בריאן מאגי אנשי הגות*.
בקובץ זה מובאים 15 ראיונות שערך מאגי,
באורח שיטתי למדי, עם פילוסופים והוגים
בשולי הפילוסופיה.
הקובץ נפתח בשיחה עם ישעיה ברלין,
והלאה בהפילוסופיה המארקסיסטית, שיחה
עם צ׳ארלם טיילור. תחת הכותרת מארקוזה
ואסכולת פרנקפורט מובאת שיחה עם
הרברט מארקוזה, אבי מרד הסטודנטים של
סוף שנות ה* .60 על היידגר והאכזיסטנציא־ליזם
המודרני ניתן ללמוד מהשיחה עם ויליאם
בארט. בשתי הפילוסופיות של ויטגנשטיין
מתמקדת השיחה של מאגי עם אנטוני

קוינטון.

פי לו סו פי הישרא לי ת
כארץ קיימת האגודה הישראלית לפילוסופיה, שערכה לפני כמה שנים כינוס פילוסופי
בקמפוס אוניברסיטת נר־אילן בדמודגן. בין הנושאים שלוט מקד ש הכינוס, בלטו הגותו של
מרסין־ בובר ופילוסופיה ולשון.
כמה מתח־ ההרצאות שנישאו באותו כינוס, ביניהן החנאות בהגותו של מרטיז כיבד,
בקבלה ובפילוסופיה יהודית, פילוסופיה של הדת ופילוסופיה של הלשון, כונסו כקובץ תחת
הכותרת פילוסופיה ישראלית* בעריכתם של משה חלמיש ואפא בשר.
מיקבץ המאמרים העוסק במישנתו של מרטין בובר מקיף את אנארכיזס ותיאוקרטיה
במישגתו של בובר לזאב הרווי, מישנתו
החברתית של מבר בהגות מדינית
לאברהם יסעור ואחרים.
רמת המאמו־ים אינה אחידה, ובין
הבולטים בקובץ, הרצאתו של פרופ׳ אמא
כשר, תחת הפותרת תיחום הלשון; מאמר
מיקצועי, ומהוקצע. מאמר רב־עניץ נוסף
הוא מאמרו של פו־ופ׳ א בי שי מרגלית,
איורים ושיחזורים -ואריאציות על
אקסטנציות משניות, שפתיחתו 1אם
אינך יודע מדד גרימון, התכל כציוד, עצה
זו מקבלים טלואים קרול באליטה בארץ
הפלאות. מ דו ר אנו נמלים יצור מורכב,
חלקו אדיה וחלקו נשר. אי־אפשר להיתקל
גגדיפון(או גריפין) בגף החיות, לא משום
שיצוד מ ה עריץ לא נלכד, אלא משום
ללבור יצור 13 הי הגרימון ד מו
יצוד,אגדי. ,דמיוני.״
והלאה.בוהן מרגלית במאמרו, סידרה
שלמה של בעלי־ח־ים, ביניהם קנטאור, פן,
פנדורה ואחרים, דדך שקילת נושא ד,׳שיחזור
ברמותיו השונות, לא תוך התעלמות מהדימוי
שבכך.
רשימה מעניינת נוספת היא רשימתה של
ת ת מגור מה פארדוכסלי בפארדוכסיסז ובה היא מתמודדת עם נושא זר* באמצעות
פארדוכס ראסל, פארדוכס הערימה(אבן אחת איננה עדימד״ והוספת אבן אחת למשדז
שאיננו עדימד* ודנה מססיקח בדי ליצור ממנו ערימת אבנים) .והלאה רדו השאלה האם
יש פארדוכסיסז ועד ללחיות באושר עם פארדוכסים ועוד כהגה וסעד-
לא בחד מתוך פילוסופיה ישראלית אם אכן קיים בפילוסופיה ורם?מיתן לכנותו כזרם
ישראלי, מה עוד, שהלק מהדיעות הפילוסופיות המובעות בשבץ, אינן בנות אותה אסכולה.
יחד עס זאת, אץ ספק שסדגאות הפילוסופיה בישראל עשדות להצמיח, בבוא היום, זרם
ישראלי בפילוסופיה. שימשיך את זרם הפילוסופית ההומאנית יותר, שיהודים רבים בעולם היו
נושאי דיגלה.
* פילוסופיה י שראלית -מיבחר מאמ רי ם בפילוסופיה כללית ויהודית; עורכים: משה
חלמיש ואסא כשר; הו צאת סאפירוס; : 72ע מו די ם(כ רי כ ה רכח).
נועם חומסקי, שהמוניטין השני שלו, היה
כמנהיג בולט בתנועת ההתנגדות האמריקאית
למילחמת ויאט־נאם.
תחת הכותרת הפילוסופיה והסיפרות
מובאת השיחה של מאגי עם הסופרת אירים

שנטו

ם ום רת־ם ילום ום ית מרדוק

״ נילוסומ?
נת־זמננו
שתי מיקראות בפילוסופיה מתורגמות
לעברית, ערוכות ומותאמות לצרכים לימודיים
ישראליים, ראראור באחרונה. המיקראות הן:
פילוסופיה -מיקראה בפילוסופיה בת־זמננו
* ואלסר קאופמן -ניטשה -פילוסוף,
פסיכולוג אנטיבריטט; עברית: ישראל
אלדד; הו צ את שוקן; 442 עמודים (כריכה
קשה).

מצב מרתקת (נכון לשנות ה־ <70 בהגות
המערבית, תמונת־מצב, המגלה מסע מרתק לכמה
מהמוחות המרתקים של תקופתנו. בתרגומו של
מאיר ויזלטיר יש מהניצוץ המשוררי,
שתרגומים פילוסופיים בעברית נזקקים לו
לעתים.

סוג מסויים של אובייקטיביות
לנושא הפילוסופיה של הלשון מצטרף גם
מרדוק, שבארץ היא מוכרת אך ורק כסופרת,
הראיון (או שיחה) עם ג׳ון סירל, כאשר
ובעולם האנגלו־סכסי היא מוכרת כפילוסופית
בעיקבותיו, רעיונותיו של חומססי, שיחה עם
בעלת מוניטין במיגזר האכזיסטנציאליסטי. ראיון
זה הוא מהמרתקים שבקובץ שיחות זה ואי־אפשר
* פילוסופיה -מיקראה בפילוסופיה
שלא לצטט את סיום השיחה, כאשר מרדוק
בת־זמננו; בעריכת ליאו ראוך, אסא כשר,
אומרת: האמן הגדול תא ה את האוסף העצום
שלום לפין, עדי צמח ויעקוב מ ס ; הו צ את
של הדבתם שאינם ת א עצמו, ואינו מצייר את
יחדיו; 430ע מודים(בריב ה רבה).
העולם בצלמו ובדמותו. אני טבורה כי סוג
״ זרמים חדישים בפילוסופיה; בעריבת
מטויים זה של אובייקטיביות ר תמ התא מעלה,
אסא בשר ושלום לפין;עברית: דורית בראון;
והוא הדבר שמנסה המדינה הטוטאליטארית
הוצאת יחדיו; 277 עמודים(בריב ה רבה).
להרוס, בשעה שהיא תדפ ת את האמנות.
* בריאן מאגי -אנשי הגות; עברית: מאיר
לסיכום, אנשי הגות הוא עוד אחת מאותן
ויזלטיר; הו צאת עם עובד; סיד ר ת אופקים;
תרומות נהדרות של סיפריית אופקים לתרבות
348ע מודים(בריב ה רכה׳ו.
הקריאה והעיון בישראל. זה קובץ של תמונת־

בין חיות־הטרף האידיאולוגיות השורצות
בישראל מתקיימת כיבשת־רש אחת, החיה אורת
חיים שונה מן הכלל.
לחברי אותה כיבשת־הרש הודבק הכינוי
שכטריסטים והם מרוכזים בקיבוץ יודפת
בגליל. אנשי יודפת הם תלמידיו של ד׳ר יום ן6
שכטר, הוגה־דיעות ומחבר ספרים שהשפיע
עליהם והביא אותם להגשים את עצמם באופן
שונה מעט מן ההגשמה־העצמית הישראלית, אם
יש כזאת.
באחרונה ראה אור קובץ נוסף מספריו של ר׳ר
יוסף שכטר, תחת הכותרת בין אד ם למקום*,
ובו כמה מהרצאותיו, שנשא בקיבוץ יודפת
באירועים שונים.
קיים כיוון דתי נאור בהרצאותיו של הד׳ר
שכטר(אם יבוא אדם ויאמר לך: למדני את הדת
כולה על רגל אחת — אמור לו: היה מודע
למישור הסנימי שמבעד למישור הרגיל, זאת
היא כל הדת, והיתר אינו אלא פירוש למישפט
הזה).
מאחר שאני אתיאיסט, מן הראוי לציין כאן,
שאיני מתרגש יתר על המידה מהשקפותיו של
שכטר, אך מעלתו לעומת הוגים אחרים (אם
קיימים בכלל כאלה בישראל) ,שיש לו תלמידים,
שמגשימים את תורתו בכבוד, ומזכירים שבארץ
הזאת היו פעם הרבה הוגים, עם תלמידים
שהגשימו תורות. ואני מיצר על כך, שהם נמחקו
מהארץ.
השכטריסטים הם בבחינת שמורת־טבע,
שמזכירה ימים שאינם עוד.
* ד ר יוסף שכטר -בין אד ם למקום; הו צ את
אל״ף; 52 עמודים (בריכ ה רבה).

מי ב תג
מזו ״ ף

חהנלא

׳ 7 0 0

אמיתי ומזוייף.

התמונה העליונה היא תצלום המיכתב
המתיימר להיות כתוב בידי אסתר, אשר
נשלח להעולם הזה. בתמונה התחתונה: כתב־ידה האמיתי של אסתר.

¥11 | 11111ך| 1*1 1יי כתב מהכלא עמוס
י י 1 11 11 1\ 11 נחום. הוא צירף
מיבתב מאהובתו לשעבר, אסתר קמחי שהיתה גס

העדה העיקרית במישפטו. לפי דברי המיכתב שיקרה
העדה והעלילה עליו עלילת שקר. .לא תפסו עלי
רימון, רק חברתי, מתון זה שעזבתיה, מסרה תלונה׳.

** בית־הם ודור שלח המאהב
^ /מי כתב למערכת העולם הזה.
עמוס נחום נידון לשנתיים מאסר
בפועל ועוד שנתיים מאסר על־תנאי
בחודש ינואר השנה, על שזרק רימון
אל אהובתו, אסתר קמחי, ובעלה
לשעבר, בני ברבר.
״אנא, עיזרו לי — וזה דחוף.
תפרסמו את מיכתב המתלוננת, שכל
המדינה יראו מה גודל העוול שנגרם
לי,״ כתב עמוס, ולמיכתבו צרף מיכתב
בכתב־יד נשי, חתום לכאורה על־ידי
אסתר קמחי. עיקר טענתו היתה כי
אסתר, שהיתה אהובתו ואחר כך הערה
העיקרית במישפטו, העלילה עליו
עלילה. במיכתבה שצורף, היא
מתחרטת על מעשיה ומבקשת את
סליחתו.

וזו לשון המיבתב:

לעמוס היקר לי ביותר,
לאהבתי הגדולה,
עמום, אתה יודע שאתה אהבתי

הראשונה בחיי. אתה יודע שרק איתך
אתחתן ורק ממך אני רוצה ילד, ואם
תעזוב אותי, אתאבד. כי אתה כל
תיקוותי בחיים, ואתה זה שהציל אותי
מלרדת לזנות.
שמעתי היום מה העונש שהוטל
עליך ואיבדתי לחלוטין את שיווי
מישקלי. לא ארבה בנושא זה, שהוא
כאוב כל־כך. אני רוצה שתדע כי
העללתי עליך רק כדי למנוע אותך
להשתמש בעתיד בסמים. אבל תאמין
לי, שלא ידעתי שכזאת תהיה התוצאה
של כל העלילה עם הרימון.
לעולם לא אסלח לעצמי. מצפוני
מעיק עלי שגרמתי לבחור האהוב עליי
ביותר ללכת לכלא. אני מתפללת יומם
וליל שהצדק יצא לאור, במוקדם או
במאוחר (הדגשה במקור) .אני
מוסרת מיכתב זה לאסיר שאני לא
מכירה, ומקווה שהוא יגיע אליך...
מיום שהעללתי עליך אני מרגישה
פושעת שפלה...

אם תרצה או לא, שלר לנצח,

אסתר קמחי

פקעת של תיסנוליס הרשיע
ף ם סק־הדין שבו
^ השופט חיים שטיינברג את עמוס,
כתב השופט כמה וכמה דברים על
גיבורי־העלילה. הוא הדגיש כי אסתר
היא אשה נאה ומרשימה, שלא היה איש
באולם בית־המישפט אשר לא לטש בה
עיניים .״יש לה צורה נאה והופעה נאה,
ומסתבר כי היא גם בעלת השכלה,״
הוסיף.
אסתר היתה נשואה לגבר בשם בני
ברבר במשך עשר שנים, וילדה לו שני
ילדים. במאי 1983 התגרשה מבעלה
ועזבה את הבית.
בני, בעלה לשעבר של אסתר, זכה
גם הוא לשורה של שבחים מהשופט.
הוא תואר בפסק־הדין כגבר לעניין.
הוא כינה אותו ״בעל־גוף, בעל קומה
ובעל חזות נאה, נקי ומסודר.״ השופט
השגיח במרירות שבה דיבר בני על
אשתו לשעבר, שעזבה אותו למען גבר
מסוגו של הנאשם, עמוס נחום.
לדברי פסק־הדין, התגוררה אסתר
עם עמוס חמישה חודשים עד ספטמבר
.1983 אז עזבה אותו וחזרה אל בעלה.

״שהבת שלי תישרף!״

נה 1נכדיה ומטפלת בהם. היא מעריצה את חתנה ושונאת את גתה. היא

איננה יכולה להבין כיצד עזבה הבת את ילדיה ובעלה, וויתרה על ביתה
למען החופש .״שמעתם דבר כזהד שאלה את צוות העולם הזה שביקר
בביתה כדי לברר אם כתב ידה של בתה תואם למיכתב ששלח האמיר.
עמוס, שאהב אותה עד כדי טרוף, לא
השלים עם עזיבתה, וניסה להחזירה
אליו בדרכים שונות. כאשר באה לביתו
בספטמבר יחד עם בעלה, לקחת כמה
חפצים ששכחה אצלו — דיבר איתה
עמוס מדירתו בקומה השלישית, ואז
זרק חפץ לעברו של בני. החפץ זוהה
כרימון, אשר למזלם הרב של השלושה
לא התפוצץ.
״עמוס נחום הוא מגושם, בלתי
אסתטי ובעל חזות אלימה,״ כתב
השופט והתפלא מה לבחורה כמו אסתר
עם גבר כמוהו, ומדוע העדיפה אותו
על־פני בעלה. השופט קבע לבסוף כי
כל הגיבורים הם חריגים, שאינם
מתנהגים לפי הנורמה המקובלת, וכל
אחד מהם נושא בקירבו פקעת של
תיסכולים.
בהעולם הזה יש תמיד אוזן קשבת
לבעיותיהם של אסירים, שהם לרוב

לכן טילפנתי למיספר־הטלפון
שנתן לי הסניגור. קול אשה בעל
מבטא זר ענה. כאשר ביקשתי לדבר
עם אסתר, נשמעה נימת־כעס בקולה.
האשה אמרה שאסתר איננה מתגוררת
שם עוד, ואין לה כל מושג היכן היא
נמצאת. היא פתחה בשטף תלונות על
אסתר, והציגה את עצמה כאמה. היא
היתה מלאת זעם על התנהגותה
ואורח־חייה של בתה.
היא לא כל־כך רצתה לעזור לה,
אולם אחרי שיכנוע הסכימה להראות
לי מחברות בכתב־ידה של אסתר.
שהיא תיקבר שם!
^ יום שישי בבוקר באתי עם ציפי
^ מנשה, צלמת המערכת, לבית
בחולון, שם מתגוררת האם. הבית נמצא

המאהב שזרק רימון לעבר
כעל אהובתו שיגר למערכ ת
מיכתב שהתיימר להיות
של אהובתו, המודה בעדות
שקר וחקירת ״העולם הזה״
העלתה כי הוא מזוייף

זזו 1x11 1 1 1 /1 /1ן
אמרה אסתר, כאשר ראתה את המיכתב המזוייף

ששלח עמוס למערכת העולם הזה. היא טוענת כי אץ
לה כל קשו איתו מאז המישפט, וכי הוא גם כותב
מיכתבים לבעלה ואפילו מתחנן לפניו שיעזור לו.

חסרי־אונים. אולם כל עזרה מהעולם
הזה מוגשת אך ורק אחרי חקירה
בעניין. אם אומנם היה מיכתבה של
אסתר אמיתי, הרי יש כאן מיקרה חמור
של עד המודה שמסר עדות־שקר
בבית־המישפט. גורלו של אדם נחרץ
למאסר ממושך על סמך עדות זו,
והעניין הצדיק חקירה ובדיקה.
כדי לברר אם כתב־היד הוא של
אסתר קמחי, היה צורך לאתר דוגמת
כתב־ידה. לשם כך פניתי לראשונה
לסניגורו של עמוס במישפט,
עורך־הדין יהושע סדומי. בידיו לא היה
כל מיסמך שלה, אולם הוא מסר את
מיספר־הטלפון של בעלה לשעבר, שם
התגוררה אסתר בזמן המישפט.
גם התובעת, שרה ספיר־חן, לא
הצליחה לגלות בין מיסמכיה משהו
בכתב־ידה של אסתר. ובתיק בית־המישפט
לא נמצאה אפילו חתימתה
על הזמנה למישפט.

בשכונה שהיתה בעבר שכונה של
בניינים סטנדרטיים. פה ושם נותרו
עדיין בתים כפי שהיו, חד קומתיים.
אולם מתוך רובם צמחו וילות ובניינים
מפוארים.
ביתה של המישפחה הוא בעל
שלוש קומות, מרוצף במירצפות שיש
שחור־לבן.
האם פתחה לנו את הדלת בחלוק
ובסינר. היא עמדה במיטבח ובישלה
את ארוחת־השבת. מאז שאסתר עזבה
את הבית, מתגוררת אמה עם הנכדים
ואביהם, מבשלת עבורם ומטפלת בהם.
אלווירה, אמה של אסתר, היא אשה
בת ,62 בעלת עור קטיפה ושיער לבן
מתולתל. היא נולדה בתורכיה. אסתר
היא בתה היחידה.
האם הושיבה אותנו בסלון הענקי,
הריק כמעט כליל, וקראה לאחותה,
המתגוררת בבניין ם מוך.
(המשך בעמוד 159

4פנים רטובה: בראשית הדרו בפאריס, לפני 10
בתל־אביב, בניצוחו של יצחק גראצ־יאני
ושרה את להיטי התקופה.
אז גם הכירה טובה את אמציה פורת,
שהיה אלוף הארץ בקפיצה במוט ומורה
לחינוך גופני. הוא חטף אותה
מבית־הספר התיכון. הם נישאו
כשהיתה בת . 17 בעלה הפך אמרגנה
והם נסעו לחו״ל, כי טובה רצתה להיות
זמרת בינלאומית.
זה היה ב־ .1963 הם הגיעו לפאריס
שם לא הכירו נפש חיה. הם התקשרו
עם הרדיו וטובה הוזמנה למיבחן. היא
התקבלה ומייד נתבקשה לשיר ברדיו
כמה שירים. לאחר מכן בטלוויזיה,
בפעם הראשונה בחייה בתוכנית
לגילוי־כשרונות. היא שרה שני שירים
בעברית ואחד בצרפתית. את השפה
היא לא ידעה, היא למדה שיר אחד
בעל־פה. היא זכתה במקום הראשון
ומאז נפתחו לפניה כל הדלתות. היא
׳הוזמנה להופיע בתוכניות טלוויזיה

אולם־ההופעות היוקרתי בפאריס. היא
הופיעה עם שארל אזנבור וסשה
דיסטל.
חווייה מארוקאית. טובה
הופיעה ארבע שנים בפאריס, התאהבה
בה ואז גם למדה את השפה. באחת
מהופעותיה, שבה שרה מחרוזת שירים
צועניים ורוסיים ניגש אליה יווני בשם
פולסה פונקיס שהתרשם מאוד
מהופעותיה. הוא חיפש כוכב והיא
בדיוק התאימה — להופעות בניו־יורק
במועדון־לילה, קאזינו רום שעמד
להיפתח בקרוב. הוא החתים אותה על
חוזה שמן לשלושה חודשים, וכך מצאו
אמציה וטובה את עצמם בדאון־טאון
ניו־יורק. הם באו לשלושה חודשים
ונשארו יותר משנה.
היא הופיעה פעמיים בערב.
למועדון באו כל השמנה והסלתא של
הוליווד, כוכבי טלוויזיה, עורכי
טלוויזיה, אמנים וכל המי ומי. זה היה

תיזמורת כנרים. לשם באים רק אנשים
אמידים מאוד. זה מועדון יקר ויוקרתי.
באחד הערבים באו למועדון גנרל —׳־
צלימי, יד ימינו של מלך מארוקו,
ופמלייתו. הם שמעו את שירתה של.
טובה ומייד הציעו לה לבוא למארוקו
עם כל תזמורת הכנרים והנגנים, ולשיר
בפני מלך מארוקו. טובה הסכימה וכך
מצאה את עצמה שרה בארמון המלך
ברבאת, בנשף המפואר הנערך פעם
בשנה. זהו נשף יום הירק, בו חוגגים
את יפי הטבע.
זאת היתה חוויה אדירה. היא שרה
ברוסית, צרפתית ועברית. חסן מלך
מארוקו ידע שהיא יהודיה, אבל זה לא
הפריע לו. עטר ההופעה קיבלה אלפי
דולארים, מתנות ותכשיטי־זהב.
גן־עדן פר סי. כל אותה עת טיפל
אמציה פורת בכל מה שקשור —
להופעותיה ותקליטיה של אשתו.
טובה הוציאה חמישה תקליטים

אחר ששוה באוזני המרו והשאח,
הזוה טובה מו ת ראוץ נדי
לשיר את שירי אדיח פיאר
לד! קול אלט מתכתי בעל
עוצמה חודרת. היא זמרת בינלאומית,
השרה ב־ 12 שפות. היא ישראלית
ושמה טובה פורת. והיא הצליחה
להדהים את כל שומעיה באולמות
קונצרטים, במועדונים ובטלוויזיה
בפאריס, ניו־יורק, טהרן ומארוקו.
עכשיו, אחרי שנות שירה רבות בתבל,
היא חזרה כשתוכניתה באמתחתה.
חטיפת התלמידה. טובה שרה
מאז שהיתה תינוקת וכבר אז היה לה
קול סנסציוני. זה היה קול של זמרת,
לא של ילדה. .כשהייתי בת שלוש,

כבר ידעתי שאהיה זמרת. לא רציתי
להיות משהו אחר. אני לא זוכרת את
עצמי לא שרה. אלוהים נתן לי את
הכישרון הזה מלידה. זה פרץ ובקע
ממני. השירה היא כל חיי׳.
טובה, ילידת פולין, הגיעה לארץ
בהיותה תינוקת. מישפחתה התגוררה
בראשון־לציון, אביה היה בנקאי, אמה
עקרת־בית. הופעותיה הראשונות של
טובה היו בבית־הספר, באירועים
חגיגיים לפני התלמידים. ב־,1961
בהיותה תלמידת תיכון, הופיעה
לראשונה בתיבת־נוח, מועדון חדלים

בוואלדווף אסטוויה^י

שם זכתה בפרט בתוכנית הטלוויזיה היוקרתית עול

נוספות, בקונצרטים, ברדיו, בדיסקוטקים
ובמועדונים.
היא הופיעה עם דלידה במיו־סיק־הול
של בריסל והביקורות
והתשבוחות היו רבות. מהזמנה להופעה
חד־פעמית היא נשארה לשלושה
שבועות, תמורת. מזומנים רבים״.
כשחזרה מבלגיה קיבלה הצעות
להופיע בשווייצריה, איטליה והולנד.
לבסוף הופיעה בפלה דה־שאיו,

אד טאליבן והופיעה כטוליטטית ראשית בתיזמורת
הטיילת מבוסטון. משמאל למטה: במועדון רספוטין
בפאריס עם איל״הכטפים הטעודי חאשוקקי עדנאן.

המועדון הכי חם בניו־יורק. היא שרה
שירים צועניים, רוסיים, צרפתיים וגם
עבריים. היא הרוויחה, אז 3.500 ,דולר
לשבוע.
אחרי שנה של הופעות בלתי־פוסקות,
היא היתה רצוצה. היא באה
לביקור בארץ, נחה וחזרה לפאריס עם
כוחות מחודשים וקנתה דירה באזור
נויי היפה. אז הוזמנה להופיע במועדון
רספוטין. זה מועדון רוסי־צועני, עם

אריכי־נגן בצרפתית, שנמכרו, ונמכרים
עד היום, במאות אלפי עותקים.
טובה גם הופיעה בתורכיה,
ואחר־כך במועדון שיקופנו בטהראן.
כאשר שמע השאה הפרסי על הזמרת
החדשה, הוא הזמין אותה להופיע
בארמונו שלוש פעמים. זאת היתה
תקופת גן־העדן של חייה. טובה גרה
במלון מפואר, וכל מה שעשתה היה
להתרחץ בבריכה, להשתזף, לאכול

שנים בתורכיה, לטי 9שנים בבויסר והשבוע בארץ
ולנוח. בערכים היו באים עם מכונית
מפוארת ונהג צמוד היה לוקח אותה
להופעות.
גיחה סאריסאית. עכשיו חזרה
טובת הזמרת הבינלאומית ששרה
בעברית, אנגלית, צרפתית, פרסית.
פולנית, רוסית, ספרדית, איטלקית,
תורכית, יוונית, יידיש וערבית לארץ.
.חזרנו ׳,היא אומרת. ,כי נסעתי לחדל
במטרה להתפתח ולעשות קאריירה.
אבל לגור — רק בארץ! זה המקום
שלנו. הבן שלנו, תמיר בן וד,17
הסתובב איתנו בעולם כל השנים
ועכשיו הגיע הזמן שיתיישב במקום
אחד, יסיים את השמינית ויתגייס
לצבא׳.
פעמיים בשנה עורכת טובה גיחות
להופעות בפאריס, אבל תוכניתה
העכשווית היא להגשים את חלומה
הגדול: תוכנית״יחיד של ארית פיאף.
מאז ומתמיד היא הזדהתה עם דמותה
של פיאף.
.אני זמרת מאוד רגישה ׳,מעידה
טובה על עצמה. ,וכאשר אני מבצעת
שיר, אני חיה אותו. אני מכניסה בו את
כל-כולי, את כל הרגש, המרץ והחיים.
אני שרה עם כל מה שיש לי. אני
מפקירה את עצמי ל שיח׳ וכל מי
ששמע את טונה לא ישכח את
הצמרמורת העוברת בגופו למישמע
קולה החודר.
בתוכניודהיחיד שהיא מכינה תספר
על חייה של ארית פיאף בצרפתית
(וחלק גם בתרגום עברי של ריקה
ברקוביץ) .ומה תלבש פיאף של?1984
בגדים שחורים פשוטים, בגדי־רחוב,
בגדים חסרי־משמעות, למעט הרגע

שבו פיאף נהיית מפורסמת וגדולה ואז
היא מופיעה נבגדים נוצצים.

ך י 1ןךלךן
| 1111^ . 1
כה) :״חייתי
היא הופיעה

הופיעה פורת ב־
( 1978 לפני המהפי־שם
כמו בגן־עדן״.
שם בפני השאה.

הוסעה מוזהבת. טובה הקוקטית
והמיניאטורית 1.49 ,מטר, רומה
בהחלט לאדית פיאף, בפרט אחרי
שסיפרה את שיערה הארוך עבור
ההופעה שתערך באולמות קטנים
ואינטימיים. שם התוכנית יהיה מפיאף
באהבה וכך ייאמר בפתיחתה. :אני
רוצה להציג מ&הו חדש, משהו
שמצאתי ברחוב, רזה כמו גפרור, בלי
גרביים ועם קול אנקוח׳
בארץ טובה פורת אינה מוכרת
לקהל הרחב. לדעת בעלזדאמרגנה
מפני שלא יצר קשר עם עורכי תוכניות
הרדיו והטלוויזיה. אולי מפני שהוא
מפונק מבחינת היחס שאליו התרגל
בחו״ל. או אולי מכיוון שמבחינה
כלכלית טובה מסודרת לאלף שנים,
ולכן הוא לא כל־כך מתאמץ. ההבדל
בין להופיע כאן או בחו׳ל הוא, בין
השאר, ששם משלמים עבור כמה
תוכניות סכומי־עתק, כאן התמורה היא
אפסית והעבודה עבודת־פרך.
בינתיים יושבת טובה, בעלת גוף
הילדה, שעיניה שחורות ומרצדות,
נינוחה בדירתה המטופחת שבראשון־
לציון. הדירה מרוהטת בטעם אירופי:
שטיחים מקיר לקיר, תמונות־שמן
עתיקות, ניברשות־בדולח, ספת־ קטיפה
בצבע בז ,,שולחנות בעלי רגלי זהב,
שעון־קיר זהוב, עגלת־תה מוזהבת
ומראה הממוסגרת בזהב.
ועכשיו, כל מה שנשאר לה זאת
הופעת־זהב עם שירי פיאף.

עם וגררון בו ש

נפגשה טובה פורת בפאריס. בין ידי*
דיה נמנים גם דאלידה, שארל אזנבור
וסשה דיסטל עכשיו פורת תגשים א ת חלומה בערב שירי פיאף.

אורנה גלזן

עם הבער

אמציה, שהפך אחרי שנישאה לו בגיל ,17 ממורה
לחיניד גופני לאמרגנה הפרטי. .היא מסודר ת
מבחינה כלכלית לאלף שנים ׳,אומר אמציה. טובה היא עקרת־בית טובה.

איך לעשות שימלת־ערב מבגד־ים רזיאלה מעצבת חליפות אביביות
חליפות ספורטיביות לאשה הן
תמיד שימושיות ואופנתיות —
לעבודה, לקניות, לסידורים ולפגישות.

מי אמר שאי־אפשר לעצב בגר־ים בסיגנון שימלת־ערב? אפשר וההוכחה היא
התצלום למעלה, של שימלת־הערב השחורה בעיצוב האיטלקי. היא שחורה
וצמודה וייחודה הוא שגבה עשוי רצועות רצועות.
באותו הפרינציפ עוצב בגד־הים של גוטקס על־ידי יהודית גוטפריד(התצלום
בראש העמוד) .הוא עשוי מבד לייקרה שחור במראה הרטוב.
בגר־ים מהסוג הזה יכול לשמש לא רק לשחייה במים, אלא גם כבגד־ערב,
כאשר מעליו נלבשת חצאית שחורה צרה בעלת שסע. כך יתקבל האפקט של
שימלת־ערב חגיגית ומקורית.

החליפות האביביות בעיצובה של
רזיאלה גרשון מיועדות לעונת־ה
8עבר, לימים שהשמש זורחת, אך לא
מאוד מחממת.
האוהבות את המראה הספורטיבי
יעדיפו את החליפות העשויות בד־פישתן
אוורירי וטבעי בצבעים
הקייצים כמו צהוב עז, ורוד תינוק,
כחול מהמם, לבן, שחור ובז׳.
הז׳אקט בסגנון הסבא, שרווליו
עטלפיים, רחבים ונוחים ואפשר לקפל
את אימרתן כדי לשוות להופעה מראה
קצת יותר מרושל. הכתפיים מודגשות
בכריות. את הז׳אקט אפשר ללבוש עם
חולצה מתחת או לוותר עליה.
המיכנסיים באורך של מעל הקרסול,
במראה היפאני הבלתי־מוגזם. כלומר:
רחבים מעט, אן מחמיאים ללובשת.
רזיאלה אומרת.לא כל אשה אוהבת

להיראות מקומטת״ ולאלה היא עיצבה
חליפה מבד ניניו (על שם החברה
המעצבת) .הבד איננו קמיט, בוהק
קמעה ומתאים במיוחד לאשה
האלגנטית, לשעות הערב.
הז׳אקט הוא רך ונשי ודש הבגד
מאפשר ללובשו בשלוש אפשרויות
שונות, כשהצווארון פתוח בצד אחד,
בשני צדדיו, או סגור לגמרי כשסיכה
תואמת עשויה להעשיר את המראה.
בעלות המותן הצרה יכולות
להדגיש את המותניים בחגורה רחבה
והמעוניינות להסתיר את החלק הזה
בגופן לובשות אותה בצורה רפויה.

מישקפי גרימז קלי
מה כבר אפשר לחדש כל שנה
במראה המישקפיים? מה כבר יכול

להיות? מישקפיים ישרים, מישקפיים
עגולים, מישקפיים מרובעים, מישק־פיים
קטומים?
ובכן, מסתבר שאפשר לחדש
והלהיט השנה של מעצבי־המישקפיים
המובילים באירופה, הם מישקפיים
במראה גריים קלי, כפי שנראתה
הנסיכה ממונאקו שמישקפיה לא סרו
מעל עיניה.
זה השלאגר האחרון בבירות־האופנה.
מישקפיים שחורים שזכוכיר
תיהם כהות. את נראית מיסתורית,
רואה הכל, אך אל מבטו קשה לחדור.
בתוספת בגד שחור ושיער אסוף
החיקוי יתקרב למקור.

היא נראית כמו ג׳יין של טרזן. זוהי
ננסי לובן, דוגמנית אמריקאית בת ,22
שביקרה בארץ ביקור חטוף שבו הנציח
אותה במצלמתו רן שריד.
נכון שמי שרוצה להיראות כמוה
צריכה את הנתונים הטבעיים המינימליים
של גובה, שידפון ושיער ארוך
ארוך, אבל את הבגדים הסכסיים
הקייצים האלה יכולה לעשות כל אחת
במו ידיה.
תילבושת הג׳ונגל צורכת בד נמר
ואופן ההכנה הוא פשוט ביותר. מפיסת
בד ברוחב של 20 סנטימטר ואורך חצי
מטר יוצרים קשר באמצע, את הקשר
מצמידים למרכז החזה ואת היתרה
קושרים מאחורנית. על הקשר הקידמי
מוסיפים פיסת־בד זהה, כדי שתתנופף
ברוח ותוסיף לחולצונת מראה שובב.
מפיסת־בד אחרת, ברוחב 40 סנטי־

את השיער מעטרים בסרט באותו
סיגנון. בתוספת סנדלים שטוחים
אפשר לקבל את החמסין הכי לוהט
בעיר.
בגד נוסף, החושף כמעט את כל מה
שמותר לחשוף ניתן גם הוא לעיצוב
ביד והוא עשוי משאריות עור. על
קרטון גוזרים את גיזרת הבגד
שבתצלום (למטה) ,מניחים את
פיסות־העור (רצוי שאריות זמש רק
בגוונים חומים כדי שמראה הבגד יהיה
אחיד) ,מדביקים בסבלנות פיסה אחת
לרעותה, גוזרים פרנזים ומקשתים
באביזרים תואמים כמו חגורת מתכת
מטר, ובאורך הרצוי, קושרים חצאית־ רחבה, ענק לצוואר, עגילים וצמידים.
מתחת לחצאית מומלץ ללבוש את
מיני עם שסע בצד אחד, שממנה
תבצבץ הרגל החטובה, ועליה קושרים החלק התחתון של בגר־ים ביקיני כדי
סרט נמרי.
״שלא יראי לך״.

ביגר

קיו

רסעזות

שרשרות פלסטיק ציבשניות

מה עושים עם שרשרות פלסטיק צבעוניות או עם שרשרות פנינים
לא־אמיתיות שכבר נמאסו או קצת התקלפו? הפיתרון האופנתי והחדשני: על בגד
חלק, שחזיתו סגורה, ללא פתחי צוואר או חזה תולים כמה שרשרות בצבע
שיתאים לבגד, זורקים אותן אחורנית ברישול, קושרים את הארוכה כך שיווצר
מין כדור פנינים.
אפשר גם לקחת שתי שרשרות באורך בינוני ולקשור אותן אחת אל השניה,
כך שאחת תגיע כמעט עד המותן. ההמצאה הזאת היא צרפתית ואפשר כבר
לראותה מהלכת ברחובות פאריס.

שחנה בתו. בתו היחיוה שר
א״ב׳ ,התגושה מבעלה. איש
הטלוויזיה חישוארית. וחיה נאי
הסאו־יב .,שם נגשה אותה ענת
סוגוסט׳ ,המתארת את ההווי באי
״קולוניאלי״ של תחילת המאה. הבית
היה צבוע כולו לבן ובהק בשמש של
צהריים. שתי מירפסות עמודים רחבות
הקיפו את הבית בקומה הראשונה
והשניה.
יצאנו מן המכונית וניגשנו באופן
טיבעי לתא המיטען, כדי לקחת את
המיזוודות שלנו, כשמנו עצר אותנו
ואמר :״תעזבו את זה, יש מי שיקה את
החבילות למעלה.״ י

1ןקןעןןןךךןךן אנטואנט היא ותיקה בביתה של שרמה ועונדת
1111 1111/111 1אצלה כנר שלוש שניס. כשעברה שרוגה לגור בבית
הגדול, הביאה איתה אנטואנט את אחותה הקטנה, אניטה, לעזרה.

ף יקשנו ממירה אברהם, סוכנת^
נסיעות בניו־יורק, שתסדר לנו
שני כרטיסים להאיטי. מירה כמעט
התעלפה :״אתם השתגעתם? שלא תעזו
לנסוע להאיטי, יש שם איידס! תעזבו
את זה. אני אסדר לכם נסיעה ב־299
דולר לפרו, כולל טיסה הלוך ושוב
ושבוע במלון חמישה כוכבים, רק לא
האיטי.״ אבל אנחנו התעקשנו על
האיטי, רצינו לבקר את שרונה נתן,
שהיא חברה טובה שלנו והיא גם בתו
של אייבי נתן, והיא גרה בהאיטי כבר
חמש שנים.
בניו״יורק ירד שלג כבד. המטוס רץ
על פני המסלול, שהיה מכוסה לגמרי
במעטה לבן, והמריא.
האיטי נמצאת על אי בים־הקאריבי
הנקרא איספניה. האיטי מהווה שליש
מן האי ובחלק הנותר שלו שוכנת
הרפובליקה הדומיניקנית. האי מהווה
אחד הקודקודים במשולש ברמודה
המפורסם, וקשה שלא לחשוב, במשך
כל שלוש שעות הטיסה על כל
המטוסים והאוניות שנעלמו באופן
מיסתורי באיזור הזה של כדור״הארץ
ושמעולם לא נמצאו. והמחשבות האלה
רודפות את המחשבות על מישטר
האימים של מישפחת דובלייה בהאיטי.
כשנחתנו בפורט־או־פרינס הבירה,
חיכו לנו שמש נהדרת ושמיים כחולים.
שחנה ומנו עמדו בחוץ עם המכונית.
קשה היה להאמין שרק לפני שלוש
שעות עזבנו מקום, שבו היה שלג עד
הבירכיים ופיתאום נפלנו לחגיגה של
שמש ושמיים בהירים.
אחרי נסיעה מטורפת של חצי שעה
ברחובות הצרים. של פורט־או־פרינס
הגענו ״הביתה״ .מכונית־הספורט של
מנו חלפה בסערה על פני שער־העץ,
תוך כדי ציפצוף מחריש ונעצרה לפני
הבית.
אנחנו, המומים עדיין מן הטיסה,
פתחנו זוג עיניים גדולות, שיפשפנו
אותן שוב ושוב, לא מאמינים, ושאלנו
את שרונה בלחש :״זה הבית שלכם?״
שרונה חייכה והינהנה בראש.
הרגשנו כאילו אנחנו נכנסים לתוך
סרט. גרם־מדרגות כפול הוביל אל בית
בגובה שלוש קומות, בסיגנון

ץ -הציפצופים של המכונית הזעיקו
החוצה את, שלושת המשרתים של
הבית, והללו הזדרזו ולקחו את כל
החבילות למעלה. עלינו אחריהם כלא

מאמינים.
בתוך זמן קצר ישבנו ארבעתנו על
מירפסת הקומה השניה. פורט־אר
פרינס היתה פרוסה לפנינו כמו על כף
יד, עם המיפרץ והים. המשרתים, אחרי
שגמרו להעלות את חפצינו לחדר,
התחילו לרוץ במדרגות, הלוך ושוב,
כשהם נושאים מגשים מלאים כל־טוב.
זה היה המיפגש הראשון עם האיטי,
ארץ של אבסורדים.

גשיא
^ לפלהחייס

ך• איטי היתה הרפובליקה הרא־
( 1שונה מבין ארצות מרכז אמריקה.
היא היתה קולוניה צרפתית עד שב־1
בינואר 1804 קיבלה, אחרי מאבק, את
עצמאותה. שיטחה 27,750 קילומטר
מחבע (לעומת שטח מדינת ישראל

בגבולות ,1967 שהוא 20,700 קילומטר
מרובע) .במדינה חיים שישה
מיליון תושבים 90 ,אחוז מהם בני
המעמד הנמוך(רובם שחורים) ועשרה

הורדה עמליה 5בתם של שמנה נתן ואיציק אלבלק, עם הטבתא
1 1 1 ^ 111 שלה, רוזי, שהיא אמה של שרוגה. עמליה באה להאיטי
בגיל שיבעה חודשים בלבד. היא מדברת צרפתית, קריאול ואנגלית.

העלית,

רובם

לבנים

אחוז הם
ומולאטים.
אחוזי הבערות והאבטלה בקרב
המעמד הנמוך מתקרב ל־ .90 נישואי
תערובת בין־מעמדיים הם נדירים, לא
כך לגבי ילדים מעורבים. לכן מיספר
הגוונים הקיימים בין השחור ללבן הוא
כמעט אינסופי.
ב־ 1959 עלה לשילטון דוקטור
פרנסואה דובלייה, שחור בן המעמד
הנמוך, שכינוי ה״חיבה״ שלו היה ״פפה
דוק״ .דובלייה חיסל(פשוטו כמשמעו)
את רוב המתנגדים שלו, השאר הוגלו
או נמקו בבתי־סוהר. הוא הטיל טרור
על התושבים בעזרת המישטרה
החשאית הפרטית שלו ״הטונטון
מקוט״(שדי־חבלה) ,אלה היו בריונים,
שסימן ההיכר שלהם היה מישקפי־שמש
כהים ומיגבעות.
כיום עומד בראש. המדינה
ז׳אן־קלוד דובלייה ,)32( ,בנו של פפה
דוק, שקיבל את השילטון בירושה.
כינויו — ״בייבי דוק״ והוא ״נשיא
לכל החיים״.
מישטר האימים של פפה דוק חלף,
אך עד היום אין איש מעז לדבר נגד
השילטון והשיחות בנושאים פוליטיים
מצומצמות ביותר. הדיקטטורה עדיין
נשארה.
בבוקר למחרת, כשהתעוררנו, חיכה
על השולחן במירפסת מגש ובו קנקן
גדול של מיץ־אשכוליות טיבעי
וקומקום קפה חם וטרי. בעודנו שותים
ומתבוננים בעצי המנגו ודקלי הקוקוס
עמוסי הפרי שבחצר הבית, היתה
אניטה 18 המשרתת הצעירה, עסוקה
בסידור המיטות בחדרי־השינה ובניקיון
הקומה השניה, קומת המגורים.
הרגשה מוזרה!
מה שהעיר אותנו באותו בוקר
מהשינה היה ציפצוף עז של מכונית
בחצר הבית הגדול. בשעה !7ציפצוף

ד י | ל יןו 1*1 \ 11 שרתה על המדרגות הרחבות המובילות אל
#1 \ 11 #1 |# 1 1 - 1ביתה, הבגוי בסימון של תהילת המאה.
הוא מקושש בעמודים עם כותרות. בקומה התחתונה, שהיא חצי מרתף,

גרים שלושת המשרתים. בקומה הראשונה של הבית נמצא המישבח
ואולם־העבודה של שמנה. בקומה השניה חדרי־השינה. הבית צבוע לבן
ושתי מירפסות גדולות, בשתי הקומות, מקימות אותו. בחצר-עצי קוקוס.
של קתרין דנהאם, אנתרופולוגית,
רקדנית וכוריאוגראפית אמריקאית
מפורסמת, שרכשה אדמות באי ורצתה
להקים מלון ומקום שבו תוכל לגור
כמה חודשים בשנה.
שרונה ורוזי המשיכו להיפגש פעם
בשנה לסירוגין בהאיטי ובישראל,
כאשר פעם בשנתיים היתה רוזי באה
לישראל ופעם בשנתיים היתה שחנה
נוסעת להאיטי.
בירושלים הכירה שרונה את איציק
אלבלק, תפאורן בכיר בטלוויזיה
הישראלית, והשניים התחתנו.
לגבי החברים בירושלים היתה
שרונה גם ״הבת של אייבי נתן״ ,למרות
שהוא לא הירבה לבקר את בתו

בכיסא-גלגלים
רונה עבדה בתקופה ההיא
* 0בכל מיני עבודות מזדמנות
(אפילו כדוורית בדואר) ,אך לא פיתחה

בישור ער גחלים

הקולוניאלי של
שמנה ומנו הוא בית מרווח, לא היו בו סידורי בישול

שלא
חירפה עד ששמנה יצאה
בפיג׳מה אל המירפסת ואנחנו רצנו
אחריה מבוהלים .״זה בסדר!״ הרגיעה
אותנו שרונה ,״זאת אתי״.
אתי אלוף, גם היא בחורה ישראלית,
מתגוררת בהאיטי כבר ארבע שנים:
״באתי לחופשה קצרה ופשוט
נשארתי,״ היא אומרת בחיוך.

כמו ב^סית״
ביום שישי
תי עלתה למעלה ואמרה:
ר £״אפשר לנשק את האורחים
שהגיעו מן הארץ?״
זמן קצר אחרי כן הגיעה גם רוזי,
אמה של שרונה ואשתו לשעבר של
אייבי נתן. רווי היא הוותיקה מכולן

לעצמה קאריירה משלה.
באחת הפעמים, כאשר חזרה
מביקור בהאיטי. ,ייבאה׳ משם אומנות
מיוחדת של ריקמה בחרוזים, כמו
עבודות החרוזים המשמשות באביזרים
בטקסי הוודו המקומיים. שרונה היתה
יושבת שעות בבית ורוקמת בחרוזים
זעירים בשלל צבעים על בדי קנבס.
״כל מה שמעניין אותי זו מישפחה!״
היתה אומרת אז לחברים.
ב־ 1975 נולד דניאל, בנם הבכור של
איציק ושרונה ונכדם של רוזי ואייבי.
אייבי נתן התמוגג אז מאושר. הנכד 1
דמה מאוד לסבו והשימחה היתה ן
גדולה.
כשדניאל היה בן שנה וחצי נסעה
שחנה בפעם השלישית לביקור אצל
אמה בהאיטי. היא היתה חוזרת משם
עם סיפורי אגדות על ארץ אקזוטית
רחוקה, על אקלים של קיץ תמידי, על
פירות מכל המינים, על אוכל משגע
המורכב בעיקר מדגים ומפירות־ים
(המשך בעמוד )60

ראויים. עד לפני חודש בישלה שמנה, ביחד עם
אנשואנש, על גחלים בחצר. אז קנתה שמנה סוף
סוף תנור״גאז והשימחה במישבח היתה גדולה.

בהאיטי ונמצאת שם כבר 12 שנה.
השיחה היתה כמובן על הארץ. על
המצב הפוליטי־כלכלי, אך בעיקר על
החברים שהשאירו שם. רכילויות של
נישואין, גרושין וילדים חדשים.
האיטי נמצאת במרחק של 15
שעות־טיסה מישראל. מעטים הישראלים,
החברים, שמגיעים לבקר.
שרונה לא היתה בארץ מאז שעזבה,
לפני חמש שנים. אתי היתה בביקור
בפעם האחרונה לפני שלוש וחצי
שנים, והן מתגעגעות.
הרגשה מוזרה — לשבת על
מירפסת של בית קולוניאלי משגע,
להסתכל על נוף שרובו דקלי קוקוס,
עצי מנגו, אנונות, אננס ועוד מיני
פירות טרופיים אקזוטיים, המשרתת
השחורה טורחת ועובדת מסביב,
כששרונה מחלקת לה הוראות קצרות

בשפת הקריאול, ואנחנו מרכלים
עברית, כאילו ישבנו בכסית ביום
שישי בצהריים.
שרונה 32 נולדה בתל־אביב
לאייבי נתן ולרוזי(כיום רובינשטיין).
בגיל צעיר מאוד נפרדו הוריה והיא
עברה לגור עם אמה בבית סבתה.
כשהתחילה שרונה ללמוד בבית־ספר,
רשמה אותה אמה לפנימיית הדסים
ושם למדה עד שהתגייסה לצבא. את
חופשותיה היתה שרונה מבלה אצל
אמא שלה בתל־אביב, ובתקופות שרוזי
לא היתה בארץ, היתה שרונה נוסעת
לסבתא שלה.
כשגמרה את הצבא התחילה ללמוד
ביולוגיה באוניברסיטה העברית ועברה
לגור בירושלים. בערך באותה תקופה
עזבה רוזי את הארץ וזמן קצר אחרי־כן
עברה לגור בהאיטי, כמנהלת־העסקים

חבר ערבי

מנו אל־סייה ושרונה. מנו הוא מולאטי. אמו בת
האיטי שחורה ואביו נוצרי, שהוריו היגרו מבית״
לחם. ערבים רבים מן המיזרח״התיבון היגרו להאיטי בתחילת המאה.

ןין נועת־השלום בגרמניה, שפעולותיה נגד הנשק
4 1הגרעיני הציתו את דמיונם של אנשי־שלום רבים בעולם
כולו, עומדת כנראה לפני פיצול ללא תקנה. במיפלגת הירוקים
קיים עתה רוב, שגיבש לעצמו סיסמה מפורשת: אמינות קודמת
לאחדות. הירוקים, ובעיקר האישיות הבולטת במפלגה זאת, פטרה
קלי, עומדים על כך שתנועת״השלום כולה תתייצב גם נגד הצבת
טילים סובייטים בצ׳כוסלובקיה ובמיזרח־גרמניה, ושתעמוד
במרכז פעולות־המחאה נגד אמצעי־הדיכוי שהופעלו נגד
תנועת־השלום בגוש הקומוניסטי.
המיפלגה הקומוניסטית במערב־גרמניה, המונה, לפי דיווח
בניו־סטייטסמו 75 ,אלף חברים, היא פרו־סובייטית אדוקה, ואין
בה כל השפעה לאירוקומוניזם. בוועידת תנועת־השלום, שנערכה
בחודש שעבר בקלן, מנעו הקומוניסטים החלטה, שתדרוש את
שיחרורם המיידי של 25 צעירים מיזרח־גרמניים, שנעצרו בהפגנה
נגד הטילים. הגרעיניים הסובייטיים. יצויין שהמיזרח־גרמנים

תנועת־השלום הגרמנית איננה מעוניינת להירתם למסע
אנטי־סובייטי, אבל היא תהיה חייבת למלא את חובתה לחבריה
לדיעה במיזרח.

בריח־המועצות: הקורבן
הראשון שד צירדינקו
ך פני 17 שנים שלח יורי אנדרופוב — חבר הוועד המרכזי
/של המיפלגה הקומוניסטית הסובייטית ומראשי הק־ג־ב
הכל־יכול — את שני. ילדיו לתיאטרון ט אג אנק ה במוסקווה.
השניים חלמו על קאריירה בתיאטרון, הצטיינו בהצגות
הפטריוטיות של תנועת־הנוער שלהם, והכל סברו שדרכם
להצלחה סלולה.
את מיבחני־הכניסה ערך מנהל התיאטרון בכבודו ובעצמו, אמן
מבריק ורב־מוניטין בשם יורי ליובימוב. המנהל, שהיה אז בן ,49
בחן את האנדרופובים הצעירים בקפדנות הרגילה שלו, הודיע
להם שאין להם כל סיכוי להתקבל לתיאטרון שלו. כישרון יש —
אבל לא די הצורך עבור תיאטרון ט אג אנק ה היוקרתי .״אצלי אין
פרוטקציות,״ הכריז ליובימוב.
הריעה הכללית בחוגים אמנותיים במוסקווה היתה, כמובן,
שהאיש גמר. אין לו מה לחפש בברית־המועצות, אחרי שפסל את
ילדיו של אנדרופוב. אלא שתגובתו של ראש הק־ג־ב הדהימה את
כל הבוהמה המוסקוואית, ידידיו של ליובימוב ואוייביו גם יחד.
אנררופוב שיבח בגלוי את הגישה האמיצה והישרה של ליובימוב,
הפך לידיד אישי קרוב שלו, הגן עליו במשך שנים ארוכות נגד כל
הז׳דאנובים הגדולים והקטנים, השורצים בביורוקרטיה
הסובייטית בהמוניהם.
הקאריירה של ליובימוב ״הגמור״ שיגשגה. למרות הספיקות

ירוקה קלי
אמינות קודמת לאחדות
הביעו התנגדות זהה גם לטילים האמריקאיים. מישפטם התחיל
לפני שבוע, והם צפויים לעונשים חמורים.
המישלחת הקומוניסטית בוועידת קלן הביעה הזדהות עם
מיזרח־גרמניה. אחד הנציגים טען, שהמפגינים נעצרו בהתאם
לחוק, ואף הוסיף שכקומוניסט יש לו התייחסות שונה לחלוטין
לשיטה הלגאלית הנהוגה במיזרח־גרמניה. הקומוניסטים טענו,
שהצבת הטילים הסובייטיים מהווה צעד הגנתי, המאזן את האיום
האימפריאליסטי ומונע מהאמריקאים לבצע ״תוקפנות־דמים נגד
ברית־המועצות.״
א ח דו ת ת מו רתצ בי עו ת 500 .פעילי־שלום, רובם
ירוקים, עזבו בזעם רב את הוועידה. הם גינו בגלוי את
הטנקיסטים, כר מכונים הקומוניסטים במערב־גרמניה, בשל
תמיכתם בפלישה הסובייטית לצ׳כוסלובאקיה — וטענו ששיתוף
הפעולה עימם הוא בלתי־אפשרי. מנהיג תנועת־השלום, ג׳ו לינן,
שהביע את צערו על הצורך לנסח החלטות מימיות כרי לשמור על
האחדות, הצדיק בכל זאת את גישתו, הרואה בשלמות
מחנה־השלום את חזות הכל. .בלי אחדות, אין כל ערך
לתנועת־השלום ׳,אמר לינן.
הצהרה זאת רק הגבירה את הזעם בקרב הירוקים, וחברים
לא־קומוניסטים אחרים בתנועת השלום, המהווים בה רוב מוחלט.
.אי־אפשר לקנות אחדות תמורת צביעות כזאת ׳,הכריז חבר
הפרלמנט רולנד פוגט .״הכלואים במיזרח־גרמניה הם חברינו
למאבק, ועלינו להגן עליהם בכל מאודנו. אין שום דרך־ביניים
בנושא כל־כך עקרוני״.
חובה לחברים במיזרח. גם פטרה קלי סבורה, שאין
להשלים עם כניעה לסחטנות הפוליטית של הקומוניסטים. היא
מתנגדת באורח נחרץ לאמנת קרפלד, המגנה את הצבת טילי
פרשינג ,2מבלי להזכיר כלל את המערך הגרעיני הסובייטי. קלי
וחבריה מבינים, שהבעייה העיקרית שלהם היא המערך של
ארצות־הברית, ואין בדעתם לרכך את מאבקם בנושא זה. ההיפך
הוא הנכון. הירוקים דוגלים בטקטיקות תקיפות ביותר, כולל
אי־ציות אזרחי, ומבקשים להגביר את המערכה לגיוס חברים
חדשים לתנועת־השלום. קבוצות־שלום נוצריות, המבקשות
להצטרף לתנועה, מתנות זאת בשינוי הקו כלפי העצירים
הפוליטיים במיזרח־גרמניה, שרובם קרובים לחוגים כנסייתיים.
״אם הקומוניסטים רוצים באמת באחדות ובהרחבה, הם ייאלצו
עתה לוותר ״,טוענת קלי, ואליה מצטרפים רבים אחרים.
מיספר האסירים הפוליטיים במיזרח־גרמניה מתקרב ל־ 70 אלף
בני־אדם, למרות הליבראליזציה היחסית במדינה זאת.

הידיעות, אבל בנוסח המאפיין את גילוי־הלב שלו :״אם הק־ג־ב
יקבל הוראה לחסל אותי, הם יעשו זאת,״ אמר לכתב סאנדיי
טיימס ,״אבל מעולם לא סברתי שהם אומנם קיבלו פקודה כזאת.
רמת העיתונות הסנסציונית שלכם היא, לעיתים, מתחת לכל
ביקורת״.
עם זאת, הוא חי כיום באורח בלתי־מסודר, נודד מדירה לדירה,
עם אשתו ובנו בן ה־ .4אין לו מושג באנגלית, ובגילו 66

וווי חסן
קשה מאוד להתארגן לעתיד חדש בעולם זר עבורו. הוא חושש
שיאבד את האזרחות הסובייטית שלו. ליובימוב סיפר, שאין לו כל
רצון להפוך לעוד גולה מברית־המועצות, הנחלב ללא הרף על־ידי
העיתונות המערבית, כדי שיתקוף את האידיאולוגיה
הקומוניסטית. הנושא הפוליטי אינו מעניין אותו באופן מיוחד,
אלא במידה שהוא נוגע בתיאטרון .״ההשקפות הפוליטיות שלי
נובעות מהתנ״ך ומדוסטוייבסקי,״ הוא אומר באורח קצת סתום.
ליובימוב מסרב לבקש מיקלט פוליטי, וטוען שרוסיה היא
ארצו ומולדתו. פיטוריו, האיומים עליו והאפשרות שלא יותר לו
לחזור למוסקווה היא, עבורו, בעייה גם לשילטונות הסובייטים,
״המוותרים על תרומתי לתרבות ולאמנות בארצי״.
לא אזרחות. ליובימוב מעדיף לשוחח על הנושא החביב
עליו, תיאטרון. יש לו תוכניות כבר לעתיד הקרוב. באביב הוא
נוסע לפירנצה, ויעלה שם את ריגולטו. אחר־כך ישוב לאנגליה,
ויבקש ממישרד־הפנים הבריטי אישור שהייה ועבודה, אבל לא
אזרחות. הוא עדיין מקווה, שהמצב בברית־המועצות ישתנה. יש
לו תוכניות רבות גם במוסקווה, ובשפה הרוסית, הקרובה כל־כך
לליבו.
עצוב ומבשר רעות. הקורבן הראשון של השליט החדש
צ׳רניינקו הוא דווקא אמן גדול, איש תיאטרון בעל שם עולמי.
יתכן שהתיקוות העונתיות לליבראליזציה.נגדעו בעודן באיבן.

החתיקאן: יש חדשת

בימאי ליובימוב
מיבחני־כניסה קודמים לפרוטקציה
הגדולים בכשרותו האידיאולוגית, הוא הפך שגריר מובהק של
התיאטרון הסובייטי ברחבי־העולם. התיאטרון שלו ביקר
בבירות־המערב, והוא עצמו, למרות שהוא דובר רוסית בלבד,
הוזמן פעמים רבות לביים מחזות רוסיים מחוץ לגבולות ארצו.
בימים אלה הוא שוהה בלונדון, ומעלה את החטא ועונשו של
דוסטוייבסקי על בימת ליריק, זוכה לביקורות נלהבות של מבקרי
התיאטרון האנגליים, הידועים בקפדנותם.
אלא שעתה, אחרי שקונסטנטין צ׳רניינקו החליף את
אנדרופוב המנוח, נשקפות לאיש־התיאטרון הסובייטי סכנות
רבות, והוא צפוי לעתיד עגום של פליט פוליטי.
בספטמבר 1983 העניק ליובימוב ראיון ליומון הלונדוני
היוקרתי טיימס, שבו תקף בחריפות את הפקידים
נעדרי־ההשכלה המצנזרים מחזות בברית־המועצות. אירוע זה לא
חרג במיוחד מהשיגרה. ליובימוב היה משוכנע שיש לו מעין
חסינות. לא רק קשריו עם אנררופוב, אלא גם העובדה שהוא
נחשב כאיש התיאטרון החשוב ביותר בארצו עתירת־המסורת
בתחום זה. יש המרחיקים לכת, וטוענים שהוא כיום הבימאי
החשוב והמקורי ביותר בעולם כולו.
השבוע דיווח השבועון סאנדיי טיימס על ליובימוב אחר.
מגינו הגדול נפטר, והמחליף, צ׳רניינקו, איפשר לביורוקרטים,
שנואי־נפשו של ליובימוב, לפטר אותו מתפקידו כמנהל תיאטרון
טאגאנקה. הוא הפך פליט, והעיתונות הצהובה בבריטניה דיווחה,
שהק־ג־ב קיבל הוראות לחסלו. ליובימוב עצמו מכחיש את

** יתונאי אחד נהג לכרוע על בירכיו בכל פעם שריבר עם
!^האפיפיור בטלפון. גופתו של אפיפיור אחר (פיוס ה־,12
אפיפיור מילחמת־העולם השניה) ,נחנטה בצורה כה גרועה
שפשוט החלה להתפקע, ובעת מסע־ההלווייה נפתח, כתוצאה
מכך, ארונו כמה פעמים.
אלה רק שתיים מהעובדות המובאות בסיפרו של כתב
הניו־יורק טיי מ ס ברומא, פאול הופמן, על הוותיקאן, שראה אור
השבוע.
מיליון נזי רו ת. העיתונאי האמריקאי מביא גם מיספרים
מעניינים על האימפריה האפיפיורית, שלה כפופים, ברחבי עולם,
4,000 חשמנים 400 ,אלף כמרים וכמעט מיליון נזירות.
הוותיקאן משתרע על 435 דונם(קצת פחות ממחצית שיטחה
של ירושלים העתיקה) ,צי הרכב של האפיפיור מונה 700 מכוניות,
ואם כי אין ביטחון מוחלט במיספר החדרים בארמונות הוותיקאן,
הרי עובדה אחת ידועה: יש שם 12 אלף חלונות.

בריטניה: מיקלט
גרעיני פגום
התיכנון, ובעיקר הביצוע, של עבודות ציבוריות
בבריטניה לוקה תמיד בחסר, ולפעמים התוצאות הן
טראגיות, קומיות או טראגי-קומיות.
מנהיג סיעת הלייבור במועצה המקומית השמרנית
בנורתהמפסון הוקיע השבוע את אבות העיד, בשל פגם
חמור במיקלט נגד נשורת גרעינית, ש מו במקום.
המתכננים השקיעו הון־עתק במיקלט, ציידו אותו בכל
המיתקנים הדרושים, אבל את בתי השימוש מ ו בחוץ.
״השרידות שלנו, במיקרה של התקפה גרעינית,״ טען
איש האופוזיציה ,״תלויה ביכולתנו להימנע מביקור
בשירותים במשך שבועות ארוכים.״
תי!ציכ נוסף. ראשי העיר התנצלו על התקלה,
וביקשו ממישרד־הפנים תוספת תקציב, כדי לשגות את
התיכנון. השינוי יעלה עשרות אלפי לידות סטרלינג.

חיי ברע

מפעםלפעם מגי ע לי
אזהרה: משרד הבריאות קובע
כי — העישון מדק לבריאות

שווה כלמ חי ה

קשרבו * ל 4שו תי

מפעם לפעם אני מר שה לעצמי
מ שהו מיוחד. כ מו קנ ט למשל.
אני מ ד לי ק לי קנ ט ונהנה מה שילוב
הנפלא של רעננות וטעם עדין, נ קי ורך.

הטעםה מיו ח ד של תערוב תהטבק
האמ רי ק אי ת ופילטר ה מי ק רוניי ט
ה מ פו רסם. קנ ט.
מפעם לפעם מגיע לי.

לן0׳ נ7//?7
מגן צבעוני לעץ
קסילדקור מעניק הגנה מו שלמת מפני תולעים
וריקבון, דוחה מי ורטיבות, אינו מ תקלף
וחידושו אינו מהווה בעיה כלל.
לרשותכם 12 גווני לשימוש בפני ומחוץ לבית
קסילדקור עומד בתקן הבניה הגרמני.

הפצה:נשר מברשות

825286 , 824057־ 03

ל ה שיג: כ ל בו ש לו םבמחלקת ״ עשהזאת
המש בי רהמר כזי
המש כי ר ל צרכן
ו ב חנויו תהצבעה מו ב ח רו ת

בעצמך //

במדינה
ארכיאולוגיה

הו־יסזז מהר־הבית
תגליתו של סודך:
?ישוט ממיקדש שלמה
הרימונים שבני־יהודה, המטורפים
מליפתא, ניסו להניח בהר־הבית, אינם
הרימונים היחידים שהונחו שם במשך
ההיסטוריה הארוכה של המקום. הקדים
אותם, בכמעט שלושת אלפים שנה,
חמלו שלמה, כאשר דאג לכך כי בראש
שני עמודי־הנחושת בכניסה למיקדש
(יכין ובועז) יותקנו, לשם קישוט 400 ,
רימונים(מלכים א׳ ,פרק י׳׳ז).
קמיע ושרביט. בחפירות הארכיאולוגיות
המקיפות, שנערכר במקום
ב־ 17 השנים האחרונות, נתגלו מימ־צאים
רבים מתקופת הבית הראשון.
העתיק בהם הוא קמיע־כסף, המכיל את
ארבע אותיות השם המפורש (יהוה)
ואשר מייחסים אותו למאה השישית או
השביעית לפני הספירה.
השבוע גילה האפיגראף (מומחה
לכתובות אבן ומטבע) הצרפתי אנדרה
למייר כי בידיו הוכחה על מימצא
עתיק עוד יותר. מימצא, שקרוב
לוודאי מילא תפקיד כלשהוא
בעבודת־הקודש בבית־המיקדש עצמו.
היה זה רימון־שנהב קטן(בגובה של
43 מילימטר ובקוטר של ,)21 שבסיסו
השטוח נקוב חור (בעומק של 10
מילימטר) .ייתכן כי הרימון היה מורכב
על שרביט טיקסי, שאותו נשאו
הכוהנים לפניהם בעת עבודתם
במיקדש, וייתכן אפילו כי היה זה אחר
מהרימונים שקישטו את יכין או את
בועז.
על דא רעל הא. לאימות עתיקותו
של הרימון נדרש המומחה
המנוסה לכמה שנים, מה עוד שאין זה

אונס אשת מטינו
ך* רא בא אלי הביתה בבוקר,
1 1/ /הייתי לבדי. הוא נכנס והוציא
אקדח, הוא אמר ׳אני עצבני, את רואה?
אני מחסל חשבונות!׳ אז הוא התנפל
עלי, התחיל לשלוח ידיים, וסתם לי את
האף כד שלא יכולתי לנשום או לצעוק.
אז הוא הפיל אותי על המיטה ונשכב
עלי. הוא הפשיט אותי ואנס אותי,״ כף
סיפרה למישטרה אשה בת ,40 נשואה
ואם לשניים מרמת־השרון.
הגבר שאותו האשימה באונס הוא
ציון פרץ, בן ,51 נשוי גם הוא ואב
לארבעה. פרץ לא הכחיש כי היה מגע
מסויים ביניהם באותו בוקר, אולם בפיו
היתה גירסת אשת־פוטיפר .״הלוויתי
לה כסף בנובמבר. היא ביקשה הלוואה
של 100 אלף שקל ואמרה לי שהיא לא
רוצה שבעלה ידע על ההלוואה. לשם
ביטחון נתנה לי צ׳קים ושטרות דחויים,
אבל היא לא שילמה.״ בכל פעם שהגיע
מועד פרעונו של צ׳ק, התחמקה האשה
וסיפרה סיפור אחר. היא משכה את
המלווה בלר ושוב עד שהדבר נמאס לו.
התאריר האחרון לפרעון היה .12.2.84

יום קורם טילפנה האשה אל פרץ,
וביקשה ממנו לבוא אליה הביתה
בשעות הבוקר. לדבריו, כאשר הגיע
לביתה בערר בשעה ,11 היתה לבדה
בבית. היא הכניסה אותו לדירה והוא
ראה כי היא כמעט עירומה .״היא רצתה
לשלם לי בגופה תמורת החוב, כדי
שאתן לה עוד דחייה,״ סיפר המלווה
במישטרה.
בדיקת התחתונים .״אין ספק
שהיו יחסים בין השניים בביקור״בוקר
זה,״ קבע השופט דוד ולד בהחלטת
המעצר. אולם הגבר טען כי לא הצליח
לבצע חדירה מכיוון שהתרגש
מהמעמד. הסניגור, מנחם רובינשטיין,
טען כי יש לדחות את הדיון במעצרו
של פרץ עד שתגיע תוצאת הבריקה
האחורי של החנות, שתיתי כמה כוסות
תה חובה ופיטפטנו על דא ועל הא״)
שלף הסוחר מאחר המדפים תיבה קטנה

אשת סוטיסר מאשימה את יוסף*
״חלאס, מה שהיה היה׳...
של תחתוני־האשה. אם נכונה טענתו
של המלווה כי לא הצליח להגיע על
סיפוקו הרי שלא יהיו כל סימני זרע על
התחתונים.
התובעת, מרים רוזנטל, ביקשה כי
פרץ ייעצר עד תום ההליכים נגדו,
מפני שיש איומים על המתלוננת.
לראיה נוספת הביאה התובעת תמליל
של שיחת־טלפון שנערכה יום אחרי
האונס בין השניים. בשיחה זו אומרת

האשה לגבר כי איננה רוצה לבוא
לפגישה איתו מפגי שהיא פוחדת ,״כי
אתמול אנסת אותי.״ הוא אמנם לא
רוצה לשמוע מילה כזאת, אר אחר־כר
הוא אומר כי עשה זאת מתיר כעס. והוא
מסיים :״חלאס, מה שהיה היה״...
השופט סבר כי בשלב זה לא יוכל
לקבוע אם אמנם העלילה האשה על
הגבר כמו אשת־פוטיפר, כיוון שחששה
כי יגלה לבעלה את סיפור ההלוואה, או

והוציא ממנה רימון־שנהב מרהיב
ביופיו.
ללמייר היה ברור מה שלפניו.

הסוחר לא היה יכול להסביר בדיוק
מניין בא הרימון. הוא גם התנצל כי
הרימון לא שלו, אלא שייר למישהו
אחר, וגם זה אינו יודע מניין הרימון בא.
אד, כמכרו של הצרפתי, הסכים שהלה
ימדוד ויצלם את הרימון.
נראה שמרוב התלהבותו המדעית
לא העלה למייר על דעתו לרבר על
רכישת הרימון, הסתפק במדידותיו
ובצילומי־הצבע שלו. כאשר שב
למחרת, כבר לא היה הרימון בחנות.
הסוחר פירש את התלהבות למייר
נכונה וסבר, כנראה, כי ככל שיוסתר
הרימון, יעלה ערכו.

אפיגראף למייר
תה של חובה

הנושא היחיד שבו הוא עוסק. במשך
הזמן הזה הוא פיענח את הכתובת
שבצוואר הרימון: לבית יהוה, קודש
כוהנים.
תימוכין נוספים לסברת האפיגראף
הצרפתי: הדמיון הבולט בין צורת
הכתב של הכתובת אשר על צוואר
הרימון ובין צורת הכתב בכתובת-
השילוח, הכתובת שנתגלתה בכניסה
למינהרת־השילוח (בכפר סילוואן
שבמיזרח־ירושלים של היום) ,שחצב
המלך חזקיה(בשנת 705 לפני הספירה,
בערר) לקראת המצור האשורי הצפוי
של סנחריב, בבקשו לאגור את מי:
הגיחוו בבריכה בתור החומות.
כאשר דיווח השבוע למייר על
מימצאו, בירחון הוושינגטוני ביב־ליקל
ארכיאולוגייקל רוויו (סקירה
ארכיאולוגית־תנ״כית) ,המתמחה בדיווחים
על חפירות ארכיאולוגיות
במרחב, זה נשמע כמו סיפור בלשי.
היה זה לפני כחמש שנים, כשלמייר
הזדמן לירושלים, כשברצונו לאסוף
חומר לסיפרו על חותמות שמיות.
כדרכו של החוקר, שהיה בעבר
תלמיד המכון האפיפיורי למיקרא
בירושלים, עשה גם הפעם את הסיבוב
המסורתי שלו אצל סוחרי־העתיקות
בעיר העתיקה. באחת החנויות, אחרי
ההקדמה המקובלת (״הוזמנתי לחלק
העולם הזה 2429

דרכי־אדם
הכומר שחזר בתשובה
ילד באוקראיגה,
מיסיוגר בהודו,
רב בירושלים

רימון־השנהב
כתובת על הצוואר

היום הוא רב חרדי קיצוני, בעל
זקו־מידות אדום, ציציותיו בולטות
מתחת למעיל חליפתו השחורה. אבל
עוד לפני שמונה שנים היה כומר נוצרי
במנצ׳סטר שבאנגליה, אשר שמו הלך
לפניו בדרשות יום־הראשון שלו
בכנסיה, בטלוויזיה וברדיו המקומיים.
זהו הרב שמואל גולדינג, אחד
מרבני החוזרים בתשובה, אב לחמישה,
המקפיד על כל מיצווה, קלה כחמורה,
כולל איסור צילום דיוקנו.
משבר בהודו. כשנולד לפני 46
שנה, בעיירה אוקראינית קטנה, לא
היה יכול להעלות על דעתו את
גילגולי־ חייו בשנים הבאות. בגיל
ארבע היה עד־ראייה למישלוח הוריו
ליער של באבי־יאר והוצאתם להורג.
בגיל שבע התגלגל, באורח פלא, לדוד
באיסטנבול התורכית. בגיל שתיים-
עשרה היה תלמיד פנימיה צבאית
באנגליה.

שמא דוברת האשה אמת, והגבר הוא
שלא שלט ביצרו ואנס אותה בביתה.
בינתיים נעצר פרץ עד תום ההליכים,
ובית״המישפט המליץ לשמוע במהירות
את עדותה של האשה, כדי
שאפשר יהיה לקבוע איזו משתי
הגירסות אמינה יותר.
* מיני א טור ה מספר בראשית מהמא
ה השישית.
גולדיגג, שהתנצר בינתיים, למד
תיאולוגיה, הוכתר ככוהן בפטיסטי,
נשא לאשה בתו של בישוף. אשתו והוא
היו בעלי חזון, לא הסתפקו בעבודה
הקהילתית במנצ׳סטר, עברו לצרפת,
לסייע בשיקום פליטים מווייט־נאם,
המשיכו להודו, בשליחות מיסיונרית.
את השירות בהודו ביקש גולדינג
לנצל לסיום עבודת הדוקטור שלו
בתיאולוגיה. לשם כך למד עברית,
קרא לראשונה בחייו את התנ״ך
במקור. הוא נדהם מאי־ההתאמות בין
התרגום האנגלי, שעליו גדל, והמקור
העברי.
לפתע היה במשבר אמונה עמוק
וקורע־נפש. הוא החליט לפרוש מן
הכמורה, להתגרש מאשתו, שנטלה את
בתם הקטנה עימה. באין לו בית אחר,
החליט לשוב למישפחתו בתורכיה.
שם, בדרכו חזרה ליהדות, לא החזיק
מעמד זמן רב. מה שהפריע לו במיוחד:
ריבוי נישואי־התערובת של יהודים עם
תורכיות ויווניות.
שימוע בצרפת. גולדינג לא
היה יכול לנער את נסיוגו המיסיונרי
מעצמו. כשראה שלא יעשה חיל
בתורכיה, עבר שוב לצרפת, החליט
לנסות ולהחזיר בתשובה יהודים
משיחיים דווקא.
קשה לדעת כמה נפשות החזיר מסף
הנצרות ליהדות, אבל מיקרה אחד
בטוח: זאת היא דבורה־רות, שאותה
שיכנע לא רק לנטוש את כת היהודים
למען ישו -אלא גם להיות אשתו.
היום חיים בני־הזוג בירושלים עם
ארבעת ילדיהם, נחמן 6נסים (,)4
גאולה 3ושחרית (.)1
החודש נחל שמואל גולדינג את
ניצחונו הסופי: בתו הבכירה, מאשתו
הראשונה, נטשה את המינזר השווייצי
שבו גדלה וחזרה לדת אביה. היא נטלה
שם עברי, אפרת, ומשמשת עתה
כמזכירתו.