גליון 2431 מתאריך 4 באפריל 1984

אזהרה: משרד הבריאות קובע
כי — העישון מדק לבריאות

מכ חבי ם

באין מלר אחד,
^ 3ר ממזר הוא מדר

הצעה מהפכנית. לתשומת־ליבם של
המומחים למדע״המדינה:
אני מציעה להמליך מלך בישראל — מין
מלך כזה ייצוגי, טיקסי, נחמד, משהו כמו המלכה
של אנגליה. לשם ינוקזו הצרכים העתיקים של
ההמונים במוסר רומנטי זה, ויפסיקו לערבב
מלוכה עם פוליטיקה.
וכך, במקום לשמוע ״אריק מלך ישראל,״
״בגין מלך ישראל״ או כל תורן אחר מלך ישראל,
יהיה מלך אחד רישמי, שיעקבו אחרי כל תנועה
1שלו, יתארו איך הוא לבוש, מה הוא אוכל, מה הוא
$4ישה ולאן הוא הולך.
] ההמונים יריעו, יסגדו ויעריצו, והפוליטיקה
תשתחרר קצת מן הציפיות הפרמיטיביות למלך.
שלומית אזולאי, חיפה

אשליה בשילטח
גם אם המערך יגיע לשילטון -הגאולה
לא תבוא.
לפעמים קורה שמשתוקקים למשהו,
מדמיינים כמה יהיה טוב כשזה יקרה ובונים
^דערכת של ציפיות מן האירוע המיוחל, ולבסוף
כשהוא מתרחש — אכזבה.
במשך השנה האחרונה יחלו רבים לפיזור
הכנסת ולהקרמת הבחירות, מתור תחושה
שבחירות מוקדמות יביאו לחילופי השילטון.
והנה, או־טו־טו בחירות. ומה יקרה? ראשית,
הליכוד עלול להישאר בשילטון, למרות הכל.
הרי במדינה הזאת הכל צפוי והרשות כאילו
נתונה.
אבל מה שיותר מפחיד אותי — שהמערך אכן
יזכה בשילטון ושגם אז הגאולה לא תבוא.
ולמה נייחל אחר כך?
כך שאולי בכלל כדאי לדחות את הבחירות
וליהנות לפחות מן האשליה שאילו המערך היה
נאווה חורש, הרצליה
בשילטו ו-

גוישטרת הפחד

כתבת השער האחורי:

קאנצלר על הכוונת

ה מזי מ ה עלול ה הי תהלה רו ס סו פי תאתמע מד ה של
י שראל בעולם: על ה כוונ ת הי ההל מו ט קול, ראש־ממ
שלת גרמניה, שעמד ל היר צ ח בז מן בי קו רו בארץ.
א ח רי שפרש מנ ח ם בגין, שבצל י ח סו האב הי התא רגנ ה
המח תר ת, ציווה יצחק שמיר ל ב לו ם או ת ה ולחשוף

אתהס לי קי ם. כ ש הו א מ או כז ב משמיר יצא
אנדרי;קלצ׳ינסקי(ב ת מונה) ,שונא הגר מנים,
ל טייל בגרמניה ...על ח שבון הג ר מני ם.

כתבת השער האחורי:

כתבת השער הקידנר:
מחת בירושלים
המידע המודיעיני המוקדם שהיה בידי
השילטונות התייחס לפיגוע בתל*
אביב׳ אך המכה ניחתה על עוברים
רטבים במרכז ירושלים
— שנקלעו לקרב ידיות
^ 0ונפצעו מבדר־־י התוקפים
והאזרחים גם יחד.

מד־ועהם
עושים זאת?
בשיחה עם עורך. העולם הז ה׳ ני סהאחד
מאנ שי אש־ף להסביר א ת
הפיגועים בטענה :״אם ל א
י נבצע או ת ם ישראל תמשיך
להתעלם מלזיומנו!״

ממה הם פוחדים?
מרוע קציני המישטרה הבכירים נראים
(בטלוויזיה) ונשמעים(ברדיו) נפחדים כל־כך?
מה הם מסתירים ועל מה הם מחפים?
רחל צדי, חיפה

0הקוראה היא ירר אגודת צער בעלי חיים
בישראל.

מושחתים על לא
שול בכפם
קשה לומר שיצחק גן״אהרון מתגייס

למערכת הבחירות של המערך.
השבוע הסביר בן־אהרון את השקפותיו
בענייני התנועה בגילוי לב מפתיע. בין השאר
הוא הטיל אור מיוחד על תעלומה שכולנו מנסים
(המשך בעמוד )4

יעל מוריץ, מי שנחשבה עד לפני שבועיים
כברוקרית מצליחה וסולידית, חשודה במירמה
של לקוחותיה. בינתיים מסתעפת החקירה,
שהתחילה ברצח יעקב אלטרוביץ, לעבר מותו
המיסתורי של עוד משקיע, לעבר פעילות מוזרה
^ ^ 9בסניף הברוקרים ,.בטוחה רמת־
[ | 1השרון״ ולעבר מעורבותם של
אחדים מראשי ״רשימת דד 11־.

התאבדות ברומא מעשייתאונן

ליוויה רוקח, בתו של מנהיג מיפלגת
הציונים הכלליים ושר־הפנים בשנות
החמישים, התאבדה הש־בוע
ברומא. כפי שחייה היו
תעלומה, כך גם מותה
אפוף מיסתורין.

זיכוי מאונס

הילדה בת ה־ 7הצליחה ליצור קלסתרון
מדוייק להפליא של הגבר שעשה בה מעשה
מגונה. היא הצליחה להביא
לאיתורו וללכידתו על־ידי
9 9המישטרה, אך בשל מילכוד
מישפשי -זוכה הנאשם.

צער תרעזלי־הח־ו

פסח גרופר הוא האשם -אז מדוע
נצלבו התרנגולים!
אגודת צער־בעלי־חיים בישראל -
תל־אביב מבקשת להגיב על מעשים של
התאכזרות בעופות, שנראו בטלויזיה, בתאריך
.21.3.84 המדובר בהפגנת מגדלי־תרנגולי־הודו
לפני הכנסת.
תליית התרנגולים, חלקם מתים וחלקם חיים,
והשלכתם לעבר השוטרים, מתעלמת״מהעובדה
שיצורים אלה שאינם אשמים במצב הכלכלי
שנגרו הפגינו המגדלים הם־הם הסובלים.
אפשר היה להפגין בצורה תרבותית, לרשום
את התלונות בפלקטים וכו׳ ,כמו בכל הפגנה
אחרת.
התנהגות כזאת עם בעלי־חיים מביישת אותנו
כעם, וחבל שהאנשים בעלי־המצפון שהיו בין
י המפגינים לא מנעו את התופעה הזאת.
מאחר שתרנגולי־ההודו אינם מסוגלים

להע בי ר את ריגשותיהם, הרי אגודתנו חייבת
רלעשות זאת במקומם.
הילדה פרידשטיין, תל-אביב

מה הריץ
את מוריץ?

שתי הסטודנטיות הזרות טענו בתקיפות כי
הצייר המפורסם אונן לידן בחנוורזזצבעים.
הצייר, שהכחיש זאת מכל וכל,
אמר :״הן׳לא יצליחו להדביק לי
סיפור כמו לדן בן־אמוץ.״
0 פטישי רצה למות

הזמר מיכאל מחפוד פטישי ניסה להתאבד בפעם
השניה בחייו. בתחנת־המישטרה בכפר־סבא.
בפעם הראשונה עשה זאת בגלל
* 9געגועים לאשתו -והפעם עשה
זאת בגלל געגועים לאשה אחרת.
רקדנים משגעים
בעיסבות ינסו אתהרחוב

השכם־השכם בבוקר נשלח המרגל הפרטי
של רחל המרחלת לעקוב מקרוב אחרי
מעשיה של ברברה סשריי־סנד
,,כוכבת ויוצרת הסרט
ינטל, בביקורה בארץ. המרגל
יצא, עקב ודיווח.

מוניק, השחורה האמריקאית היפהפיה,
שבאה להופעה בישראל,
השתתפה עם חבריה ב־תעלולי־ריקוד
ברחובותיה
ומידרכותיה של תל־אביב.

הסדזרים הקסעים: מיבתבים קורא יקד תשקיף במדינה
הנדר* -נבון או לא! אנשים בלונים
יומן אייטי -רצח בעיניים
מה הם אומרים -מרים תמיר
מאשה ליבלסקי נעמה נבון
משה ענבר חניתה עשתאי
מיכה לימור

טיהור

תמליץ -שידורי הרדיו והטלוויזיה
בישראל ובירדן

אנשים בעולם -הבלה של
מרגרט תאצ ר

לילות ישראל
רחל מהחלת על כל העולם -

על י פי נלסון ועל פיה זאדורה

הלון ראווה

נמר יטל נייר -נורית גרץ נתן יונתן
זזי במטרו׳
קולנוע -המועמדים לאוסקר

זה וגס זה הווי תמרורים
הורוסקופ -מזל טלה ספורט אתה והשקל
זה היה העולם הזה שהיה

7ם ס לא מזדקן

ג׳יימס בונד נשאר תמיר באופנה -על גירסה
חרשה של כתר הרעם, עם
שון קונרי הוותיק ויפהפיות
חדשות, מספרת עדנה פיינת.

1ש ד בגיריזן זה:
• פרס גבר על נכון
• יום האדמה
התשיעי
• ניאו־פאשיזם
בישראל
• אלמנתו של שימעון בר
מספרת
• המינויים של
עמירם ניר
• אמו של
חיים שיף
• ג׳וקים
במיזנון הכנסת

מכוזבים
(המשך מעמוד )3
לפתור מזה שנים: מדוע הושחתה תנועת העבודה,
מדוע שליחיה נתפסים בגניבות, במעילות,
נאסרים או מתאבדים?
״ישבתי איתם ״.אומר כן־אהרון בראיון
לחותם 30.3.84״עם יוסף, עם מנשה, עם לאה,
שליחי־ציבור
קטנים, עסקנים כשהיו
בלתי״אמצעים, תוססים ורעננים. ראיתי את
המטמורפוזה שלהם. בתוקף שליטתם על נכסים,
על כספים ועל אנשים.
״האנשים האלה מושחתים על לא עוול בכפם.
הם קורבנות של המערכת.״
כל מילה — במי
קומה. אף מילה מיותרת.
בן־אהרון, למרות שהיה
עסקן במשך שנים רבות,
אינו מוכן לטייח, לשקר,
לייפות. הוא מסביר בבהירות
אכזרית — בהירות
שמסוגל לה רק איש
המכיר את העניינים
מבפנים — כיצד הסתא־בה
תנועת העבודה.
לתשומת־ליבם של
בדאהרו׳
עסקני הליכוד: אם להשתמש בכוונתכם
בציטטה זו במערכת הבחירות, דעו לכם שקודם
עליכם להציע על מנהיג במחנה שלכם. המוכן
לדבר בגילוי לב דומה על שחיתותכם אתם.
דפנה גיבעתי, בת־יס

מאז חודש דצמבר 1983 ניתן להבחין
בשינויים במפת השמיים
— שישה כוכבי־לכת
התקבצו במיזרח, ליד
השמש. אחרי זמן־מה הם
נעו לכיוון דרום, ועכשיו
הס מתקבצים אט־אט
במערב.
אלה הם ארבעה כוכבים
שהסתדרו בצורת
מעויין. שכוכב חמישי
נוהג הם.
תופעה כזאת נרשמה
בהיסטוריה של הכוכבים ישוע פעמיים: פעם אחת בזמן
הולדת אברהם ופעם אחת בזמן הולדת ישוע.
בפעם הראשונה הבחינו בתופעה האסטרולוגים
של המלך נמרוד, אשר קבעו מייד: הנה
נולד התינוק, אשר בבוא היום יחריב את ממלכתו
של מלכנו הגדול.
בפעם השניה היה הדבר כאשר ילדה מרים
מנצרת את בנה, ישוע, בבית־לחם. האסטרולוגים
של המלך הורדוס (אשר לא נפל באכזריותו
מנמרוד) ראו בשמים כוכב אחד הבולע ארבעה׳
כוכבים אחרים.
לתופעה שאנו רואים כבר כמה חודשים פשוט
אין כל הסבר אחר: זה עתה נולד אדם אשר יגרום
למיפנה היסטורי של האנושות.
שימעון אסרתי, עכו
0חבל שהקורא לא ציץ מה היה מערך
הכוכבים בעת לידתו של מוחמד.

מי הסופרסטאר
שנולד השנה?
השנה עומד להיוולד (ואולי כנר
נולד!) אדם בשיעור קומתם של
אברהם וישוע - .בך קובע הקורא,
החוזה בכוכבים.

דיכאון אינ1 פוטומאחריות העולם הזה 28.3 84 גילה כי מנחם בגין לוקה בדיכאון פסיכוטי. הקורא. ששיכל
את אחיי נמילחמה. אינו מרחם עליו,
יפונה אליו בלשון קשה:
מפירסומים שהופיעו בעיתון העולם
הזה מסתבר, שהינך לוקה בדיכאון פסיכוטי,
מכאן הסתגרותו בביתך, האדישות וחוסר־המעש
שאתה מגלה•
אני, אחיו של יואב דל, שנפל בלבנון
ביום השנה לפרוץ מה שמכונה עדיין
״מיבצע של׳׳ג״ (ומה שאני מכנה:
מילחמת־הלבנון) ,אעשה כל שביכולתי כדי
להוציאך מאדישותה מפני שיש לי איתן־
חשבון גדול מאד — חשבון שלעולם לא
ייפרע, שכן המחבר בחיי אדם.
גם בביתי שוררים עתה העצבות
והקדרות. בחור חסון ויפה־נפש. בלי
מדכאות, נם לנצח בבית־עלמין צה״לי, בטרם
מלאו לו עשרים ושניים אביבים. הוא המצב
לגבי עוד מאות(נכון לעכשיו) מחיילי צה״ל,
שנפלו במילחמת־הלבנון.
מדוע הם שוכבים ס ס מר בגין? היש לך
חשובה לכך? לא ולא. וכי איזו תשובה יש
בפיך? שאחי ד ל נפל בעיד־זחלתא שבלבנון
על הגנת קריית־שמונה ומעלות — אני וגם
אתה יודעים שטענה זו, בדבר צידוק נפילתם
של אחי וחיילי צודל האחרים משוללת כל
בסיס!
מכאן עולה איפוא. שאחי וחללי
סילחמת־הלבנון האחרים נרצחו בפקודתו
ובאשמתו, אדוני ראש־הממשלה לשעבר,
על־כן יש בקירבי רגשות רבים מאוד של
שמחה לאידו, כשאני קורא ושומע על מצבך
הקשה מר בגץ.
אומנה אחי דל לא ישוב לעולם החיים
בשל בך, אבל זאת עליך לדעת, מר בגץ:
התחמקותו והסתגרותך בביתך, מפני
הבעיות שאני שוטח במיכתב זה לא יעמדו
לך כנגד הצדק והמוט־ וכנגד מישפס
העמים — הישראלי והפלסטיני — שבסופו
תידרש לתת לפניהם את הדין.
אהוד שסיגל, רמת־גו

״ניצב בר מסוכן לנזישטרהר קצינים גימלאים באוזני שר״הפנים־
והמישטרה:
בפגישה שהתקיימה במישרדך בתאריך
1.11.83 שטחנו לפניך את טענותינו על אופיו
והתנהגותו החריגה של
ניצב בר, ועל הסכנה
הכרוכה בהשארותו ב־מישטרה.
לאחרונה,
בעת שהותך
בחו״ל, הכפישו את
שמה של המישטרה ומפקדיה
בכלי־התיקשורת,
כאשר ברור לנו שאין כל
פרופורציה בין האמת
לבין הנעשה.
נראה לנו שיש לניצב
בר ״יר ורגל״ ביצירת
המהומה על לא מאומה,
ועל כך מדברים שוטרים.
מעניינת העובדה שאותם העיתונאים הנוהגים

הבולדחו־יס
וחומוחהאקדמיה
-והועד בבעליו׳! ושמות פ״א .)29

עורך נכבד,
בהעולם הזה מ* 28 בדצמבר 1983
מענת. שחידושיכם הלשוניים הקולעים לא
תמיד יוחסו לבס וגאוותכם על אלה
שנשתגרו בצימר מבלי שנקרא שמכם
עליהם .״אל יפול לב אדם עליו׳ (שמ׳׳א/י׳׳ז
.)32 במחקרי על ״פעלים מרובי עיצורים
בלשון העברית׳ (פורמן בלשוננו, רבעון
האקדמיה ללשון העברית — כרך ל׳ח,
תשל״ר־ <1974 אף הגיזרון (אטימולוגיה)
שהעדת עליו, הלחמת -ארגר ו״אפן״ (בסדר
הפוך) ,כבר הובא ישם (נעם 191 למרות
שעורך כתב־העת אז הסכים בקושי לכלול
דוגמה זו, במענה ש״אין׳קיומה של דוגמה זו
מאושש די צורכר (עמי .)124
אף יצירה אחרת משלכם הוזכרה במאמרי
האמור, דוגמה מוצלחת במקוריותה וב־חידודה:
בביקורת
סרטים שפרסמתם בהעולם
הזוז ׳( 1646 עמי )21 על הסרט תעלת
בלאומילך כתב המבקר :״כל הזמן יודעים
מה י ק1ר״ וכל הזמן הבולדוזרים מבלדזדים׳.
אכן, כבר ירש הדחפור את הבולדויזר ׳,והפועל
הוא ״לדחפר.״ אך גמישות לשוננו־לשונכם
בגזירת׳פעלים מחומשי־שורש מודגמת בו
ד ד יגאל ינאי, ירושלים
להסליא•
0הקורא הוא המזכיר המדעי של
האקדמיה ללשון עברית.
מלאכתם נאמנה ואינם יכולים להעלות בריש גלי
טענותיהם וריגשותיהם.
יואל חממי(סנ״צ גימלאי),
שלמה לוי(סנ״צ גימלאיז
ומשה עמר ופקד גימלאיו, תל־אביב

מעבר רמיתרס
בבתבה ״קומונה של זונות״ (״העולם
הזה״ )14.3.84 נכתב בטעות כי השוטר
הוא עבריין.
בכתבה בתמונה מופיע איש מגורל זקן עבות,
חובש כיפה ולובש ציצית. כתוב שם כי איש זה
הוא יעקב קטרי, הנאשם ברצח הפרוצה רוזה
וקנין.
למרות הדמיון המפתיע, בצורה ובלבוש, בין
קטרי והאיש בתמונה, הרי שבעל זקן העבות
בתמונה הוא דווקא שוטר, רס״ר אברהם רווח,
ממישטרת רחובות.
הוא אומנם יוצא־דופן בין אנשי המישטרה
בלבושו, אך הוא שוטר דתי מוצלח מאוד, ועומד

רס׳ד רווח(במרכז) במקום הרצח
למרות הדימיון־ המפתיע...
לשבת ולפאר את ניצב בר, הם ״המדווחים״ על
הנעשה במישטרה. לדעתנו, אין מישטרת־ישראל
ומפקדיה ראויים לתגמול כזה על כל
הפעלים וההצלחות האחרונות.
מיום פגישתנו עמך ועד היום לא נענינו ולא
הבחנו בכל שינוי, למרות שהסכמת איתנו. ניצב
בר עדיין נמצא במישטרה, ולדעתנו גורם נזק
לשוטרים ולמישטרה.
מצפים וממתינים לתשובתך, להצלת
מי&זטרת־ישראל וכבודם של בני־אדם העושים

דווקא בצד השני של המיתרס מיעקב קטרי. הוא
שומר עלינו מפני הפשע.
אסף! גורן, רחובות
0תמונת המכשלה -ראה בעמוד זה.

השיבה הביתה
״כל יום שעובר גרוע יותר מיום
האתמול״ -זוחי ססמתם של חיילי

צה־ל בלבנון •,כולל הפיקוד הגבוה
ביותר הנמצא שם.
״שיר הלל לזרוע עם
מקל״׳
כמו כלב ממושמע
אני חוצה את הגבול
גדר מסריחה
ארץ חמדת
ירוקים העצים
האך מה אדומה
״לבנון החופשית״
אני אסיר (לך) תודה.
מילואים י
גנאי

לחיים
מילת ארוכים
עוד שרוך נעל
רגל קרועה
נפש כלואה יסקיו בנעל גבוהה
וקר (אפילו בביצים).
זכיתי להכנס ללבנון במילואים האחרונים
ולצאת משם בטיסה בתוך מסוק כשבפני נושא
אני הרבה רסיסים ממיטען־צד שהתפוצץ. ואני
עוד חי, בידי האחת אינפוזיה, וביד השניה גירוי
נגד כל רגע וכל שניה בארץ נוכריה זו. אומרים שיהיה טוב ליהודים
בשבוע הראשון שלא יהיה בו יום שישי
ואז ממשלת ישראל תחליט
שהגיע הזמן להתאבד
זה חלק מהדמוקרטיה הישראלית
שהעם כולו טובע ״בליכוד .
אחז יסקין, פתח־תיקווה

נאשמים שרא
באו להתנחל
ב־ 1במארס ,1984 ננית״מישפס־השלום
בירושלים, נידונו 29 חברי
הוועדה לסולידריות עם אוניבר סיטת
ביר״זית ל״ 10,000 שקל קנס [

כל אחד.
הקנס הוטל בגלל השתתפות בהפגנה נגד
סגירת האוניברסיטה, שהתקיימה ברמאללה
ב״.23.11.81
אנשי הימין, שביצעו פוגרומים, תקפו, פגעו
ברכוש והרגו — זוכים
לגיבוי ותמיכה מגורמים
ממשלתיים, לחנינות,
להקלות בעונש ולהתחשבות
במצבם. זכורים
הרב מאיר כהנה, שברח
ממעצר חוקי, בניהו
אהרוני. שתקף והתפרע
בהפגנת שלום עכשיו
(וקיבל חנינה מהנשיא
הרצוג) ,ישראל לדרמן
ודניאל פינטו, שרצח
ערבים, אביגדור אסקין,
שביצע פוגרום ופגע
ברכושבחברון, ניסים דהן, תקף וגרם חבלה 1
גופנית קשה לסטודנטים ערבים בחיפה -ועולי[
רשימה ארוכה של מקרים דומים.
פישעם של חברי הוועד לסולידריות עם
,אוניברסיטת ביר־זית הוא, שלא באו לשטחים
להפקיע אדמות, להתנחל, לבצע פוגרום ולהרוג
סטודנטים ב״יריות באויר,״ אלא להביע
סולידריות עם תושבי השטחים הכבושים, כשהם
נושאים ענף עץ־זית,ולמחות על סגירת
האוניברסיטה.
לפושעים מסוכנים כאלה לא מגיעה הקלה
בעונש ״חנינות מהנשיא ומהרמטכ״ל.
שבתאי לוי, רמת גן.

וידיעת הקוראים
מיבתבי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקול׳ מקום. עדיפות תיבחן
למיכתבים קצרים, מודפסים
במבובת־בתיבת שצורפה אליהם מיכתבים הכותב. תמונת בעילוגדשם לא יפורסמו. אץ
המערכת מחזירה את המיבתבים
שנתקבלו בה.

• ב די בל׳&וזא מים

כאשר ראיתי בתוכנית שעה טובה בטלוויזיה,
בליל־שבת, את האשה המספרת על חוויותיה באוטובוס־הדמים
בכביש מעלה־עקרבים, לפני 30 שנה בדיוק, זה
עורר בי זיכרונות עמומים. נטלתי לידי את כרך העולם
הזה של אותה שנה. ואכן, בגיליון העולם הזה (,)857

..העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב גורדון ,3
טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך
הראשי: אורי אבנרי עורך־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנון עורכי כיתוב: ענת
ישראלי וגיורא נוימן צלמי מערכת: ציון
צפריר ענת סרגוסטי וציסי מנשה עורכת
דפוס: אהובה קורן ראש המינהלה: אברהם
סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בע׳־מ הדפסה., :הדפוס
החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה., :גד״ בע״מ

חלוקת פרס סרטאווי

של המילחמה אשר לא תמה, המילחמה הנטושה במלוא
היקפה, רק באמצעים אחרים.
״היתה דרושה תקרית כזאת כדי להזכיר לאזרח
הישראלי, השקוע בטירדותיו ובשאיפותיו האפורות,
מציאות גדולה זו. היא הכריזה בקול כי מצב זה אינו יכול
להימשך לעולם ועד, וכי יש צורך ליטול ליד את היוזמה
לחיסולה.
״השאלה הגדולה שניקרה בכל לב היתה: כיצד? האס

המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני והנהלת הקרן
ע״ש עיס א ם סרטאווי מזמינים את הציבור לערב עיון לזכר הדיר
סרטאווי, במלאת שנה להרצחו. במסגרת הערב יתקיים מעמד
חלוקת הפרסים ע״ש סרטאווי, על מחקר ויצירה בסוגיות יסוד
של העם הפלסטיני ובנושא הדיאלוג הישראלי-פלסטיני.
האירוע יתקיים ביום שלישי ,10.4.84 ,בשעה 7.30 בערב, באולם
ליוויק, רח׳ דב הוז ( 30 ליד פינת גורדון) ,תל־אביב.
בתכנית:

* מעמד חלוקת הפרסים ע״ש סרטאווי; נימוקי חבר
השופטים.
* דבר מקבלי הפרסים.
* רב שיח עיוני:
* אישיות מן השטחים הכבושים:
שאלת פלסטין בשלב הנוכחי.
* דיר מתי פלד:
משנתו המדינית של סרטאווי במבחן הזמן.
* אורי אבנרי:
האם קיים ״מחנה שלום פלסטיני״ן
* ד״ר סאמי מרעי:
חינוך לשלום בעיתות מילחמה.
* המנחה: יוסי אמיתי.

להתראות!

גופות הנחג אפרים פירסטנברג(באוטובוס) ואשתו חנה(בחוץ)
״האם כדאי

פתיחת הכתבה ב״העולם הזה״ ()25.3.54
...קיביה -מעלה־עקרבים -נחלין...
שהופיע ב־ 23 במאי ,1954 מצאתי את תמונתה של הילדה
מרים פירסטנברג, יחד עם תצלומי הוריה ההרוגים.
אילו היו מאיר שלו ותחקירניו מחפשים את הגיליון,
תחת לעשות לעצמם עבודה קלה, היו מוצאים אותו. חבל
שתחת לערוך תחקיר רציני, הסתפקו בתשדיר רדוד
ומסית (ראה יומן אישי) ,שהיתה בו מידה גדושה של
יחסי־ציבור לספר.
הנה דיברי העולם הזה לפני שלושים שנה, על אותו
מעשה־זוועה, תחת הכותרת ״הנה מוטלות גופותינו״:
״שירו הישן של חיים גורי על 35 חיילי ההגנה שנפלו
בדרכם הנואשת לכפר־עציון הנצור שוב התמלא השבוע
תוכן. הגופות שהיו מוטלות בשורה ארוכה־ארוכה לא היו,
ברובן, גופות של חיילים. לא קרב פנים־אל־פנים הטיל
אותן ארצה, אלא כדורי רוצחים מן המארב. אולם קו ישר
מוביל מנתיב הל״ה אל מעלה העקרבים — הקו הישר

לגמול בדם ואש׳...
כדאי לגמול תגמול בדם ואש, כדי לזרוע בלב המתקיפים
אימה ופחד? האם יש ערך כל שהוא בפעולות
דיפלומטיות? האם יש צורך לחדש את המילחמה ממש,
כבימי תש״ח? או שמא ישנה אפשרות לכבוש שלום
על־ידי מדיניות נועזת?״
מדהים להיווכח עד כמה נשארו הדברים כפי שהיו,
מאז ועד היום, למרות כל המילחמות שהיו מאז. שורות
אלה נכתבו חמש שנים אחרי תום מילחמת־העצמאות,
שנתיים וחצי לפני מילחמת־סיני. אך הם יכלו להיכתב גס
השבוע, בשינויים קלים. לא פעולות־תגמול יפתרו את
הבעיה ולא מילחמה, אלא מדיניות־שלום.
כתבת העולם הזה הופיעה למחרת הלוויות הנרגשות,
כאשר ההיסטריה ותאוות־הנקם שטפו את המדינה מדן
ועד אילת. לא קל היה לעיתון להזהיר באותו הרגע מפני
הנקמה. לא קל היה להצביע על הקשר בין טבח־קיביה,
שנערך ב־ 14 באוקטובר ,1953 ושבו הרגו אריאל שרון
ואנשיו 66 ילדים, גברים ונשים, ובין הטבח במעלה
העקרבים, ב־ 17 במארס ,1954 שבו נהרגו 12 נוסעים,
ילדים, גברים ונשים. בכל זאת העזנו לעשות זאת בצורה
מרומזת:
״מה יכולה להיות התשובה הישראלית למעשה־הרצח?
״השאיפה הראשונה, האינסטינקטיבית, שביצבצה
באופן ספונטאני ברבבות לבבות, היתה השאיפה לתגמול
דם תחת דם, מוות תחת מוות. היתה זאת שאיפה טבעית
מבחינת הרגש האנושי. אך הגיונה הפוליטי היה, עתה,
מוטל בספק חמור.
״כי העובדה הראשונה שהזדקרה במקום הרצח היא:
הוא קרה אחרי קיביה, למרות קיביה. עד אותו רגז^
שררה ההרגשה כי קיביה, עם כל נזקיה הפוליטיים
והמוסריים, הביאה בכל זאת ברכה אחת. התוקפנות על
הגבול כמעט פסקה. גל ההסתננות ירד.
״מעלה־העקרבים מוכיח כי היה זה חשבון מוקדם
מדי ...מישחק־הדמים של רצח״תגמול־רצח מסתובב
במעגל־קסמים שאינו מוביל לשום מקום. אין בו פיתרון
של ממש״.
העולם הזה הציע לפתוח במיבצע־שלום גדול, שיביא
לשינוי״ערכים בעולם הערבי כולו :״הפיתרון המרחבי,
בניגוד לדרך התגמול ומילחמת־העמים״.
במציאות קרה ההיפך. למרות אזהרתנו, פשט צה״ל על
כפר ערבי אחר — נחלץ.

נולד לכם בן

מ סי בו ת ב רי תוח תונו ת
ה מו צל חו ת ביו תר

בבי ת הרופ א
עם הגן היפה
תל״אביב, רחוב הפטמן 1
המשרד פתוח: בשעות 10־17 ;13־19
טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :

זקוק דחוף למודעה?

לשרותך 24 שעות ביממה

622828 623311־03
ל ב טל׳ כ ר טיסי א שראי בל בד

שנעשה ערב הבחירות לכנסת העשירית.

הסיורים מתוכננים לחופשת-הפסח, חופשת
חג־העצמאות, והחופשה הגדולה, שתתחיל
בראשית חודש יולי.

סקרים בכל יום
״מילחמת הסקרים״ נכנסת עתה להילוך גבוה.
למטות הבחירות של הליכוד והמערך יוגשו
בכל יום, עד הבחירות, סיקרי דעת־קהל מקיפים.
שתי המיפלגות מייחסות חשיבות רבה מאוד לתוצאות
סקרים אלה.

וייצמן לא ירוץ?
לא מן הנמנע שרשימתו החדשה של עזר וייצמן
בלל לא תשתתף בבחירות הקרובות, ותתפרק
עוד בטרם תצא לדרך.
וייצמן ניצב עתה מול שלוש בעיות, שהוא
מתקשה להתמודד איתן. ראשית: מסע
גיום־הכספים לרשימה עלה על שירטון, והוא
אינו מוכן להקריב את הונו הפרטי. שנית:
רשימת האישים המיועדים להרכיב את
הרשימה מצטמצמת מיום ליום, תחת לגדול.
שלישית: סקר סודי שנערך אינו מבטיח לו
הצלחה רבה בקלפי.
משבר חמור איים בשבוע שעבר על היחסים
בין וייצמן ומקורביו, כאשר נפוצה השמועה
שהוא חתם על הסכם עם שמואל תמיר על מקום
שני ברשימה. רק אחרי שהוברר שלא נחתם
עדיין הסכם כזה, נמנע קרע חמור.
אם אכן יוחלט שהרשימה לא תרוץ, ינמק וייצמן
את פרישתו בכך שסיקרי דעת־הקהל אינם
מבטיחים שהוא יהיה כוח שלישי, אשר בלעדיו
לא תקום קואליציה.

מבוקש פרקליט
לאברושמי
״האגודה לזכויות האזרח״ מחפשת פרקליטים
נוספים שיסכימו להגן על יונה אברושמי,
הנאשם ברצח מפגין ״שלום עכשיו״ ,אמיל
גרינצווייג.
בני־מישפחתו של אברושמי מתקשים לעמוד
בדרישות הכספיות הגבוהות של פרקליטים
שונים, שהם פנו אליהם, ואילו עורכי־דינו
הנוכחיים מעוניינים בתיגבורת.

חפץ נשאר
המפקד המושעה של היחידה המרכזית
בתל־אביב, אסף חפץ, לא יצא לפיליפינים.
חפץ התכוון לעבוד בשנת־החופש שלו בחברת־אבטחה
בינלאומית, המגינה על מישטרו של הרודן פרדיננד
מרקוס.
עתה עסוק חפץ בטיהור שמו ובניסיון לשוב לשירות
במישטרה.

שופט עליון
לשות שבתון

578

הפרופסור מנחם אילון, שופט בית־המישפט
העליון, ייצא בקרוב לשנת־שבתון
בארצות־הברית.

מיספר הרוגי צה״ל בלבנון, מאז תחילת
המילחמה, הגיע ביום השני השבוע
ל־.578

אילון, שהיה לפני שנה מועמדו של מנחם בגין לתפקיד
נשיא־המדינה, ירצה באוניברסיטה בניו־יורק בתחום
התמחותו — מישפט עברי.

בני בגץ לחו״ל
בנימין(״בני״) זאב בגין ייצא לחו״ל בתחילת
חודש יולי, לסיור־לימודים בן ארבעה חודשים.
צמרת חרות לוחצת עליו שיישאר בארץ, בדי
לקחת חלק במסע־הבחירות לכנסת. בני בגין
הכביר שהמסע תוכנן כבר לפני זמן רב, והוא
לא יוכל לבטלו.
יתכן שמסיבה זו יבקש בנו של מנחם בגין שלא
להיכלל ברשימת מועמדי התנועה לכנסת.
בני בגין נוהג לבקר את אביו מדי יום. לא ברור
אם מצבו של אביו יהיה בסופו של דבר הגורם
לדחיית הנסיעה.

שני ראשים בנזפד״ל
מתמעטים הסיכויים שהמפד״ל תרוץ כמיפלגה
מאוחדת לבחירות הקרובות.
אין כמעט ספק שסיעת למיפנה, בראשות הד״ר יוסף בורג,
וסיעת הצעירים של זבולון המר ויהודה בן־מאיר ייאבקו
על אותם הבוחרים בשתי רשימות נפרדות.

הוא יהיה השופט העליון הראשון שייצא לשנת
שבתון והרצאות בחו״ל, כפי שנהוג לגבי הסגל
האקדמאי הבכיר.

החשוד ברח
לאמריקה הלאטינית
החשוד החמישי בהשתייכות ל״מח־תרת
הר־הבית״ נמלט מהארץ זמן קצר
אחרי תפיסת חבריו, כשיערו הסופי הוא
אמריקה הלאטינית.
המישטרה סבורה שהחשוד הרביעי,
שימעון בדדה, שעדיין לא נתפס, נמצא
בארץ__ .

נאמן יבנה בגדה
שר־המדע יובל נאמן ואשתו דבורה, רכשו
באחרונה חלקת אדמה בישוב שערי־תיקווה,
המוקם מעבר לקו־הירוק.

תוכנית ״מפד״ל הגדולה״ ,שבה היו אמורים
להשתתף מציד של הרב חיים דרוקמן ואנשי
גוש־אמונים, פשטה את הרגל;

תיק,.איסתיא לבלטמן

החגים נטיולים
בתעמולת הבחירות

תיק הפרקליטות בפרשת ״איסת״א״ ,שבו
ממליצים המישטרה ופרקליט־מיסוי־וכלכלה
במחוז־המרכז להעמיד לדין 12 איש, הועבר
להחלטה סופית לידי פרקליט־המדינה, יונה
בלטמן.

אחד האפיקים המרכזיים במסע־התעמולה של
הליכוד בבחירות הקרובות יהיה העמדת מיספר
הרוגי צה״ל במילחמות קודמות, בעיקר
במילחמת־ההתשה, מול הרוגי מילחמת־הלבנון,
כהוכחה שבזמן שילטון המערך נהרגו הרבה
יותר חיילים.
הליכוד מתכוון להוציא רבבות ישראלים לסיורים
בהתנחלויות בגדה, תמורת דמי״נסיעה סימליים, כפי

תוך ימים ספורים הוא אמור להודיע על החלטתו.

גריפל משתולל בעירייה מפה לאוזן נלחש במיסדרונות של עיריית

תל־אביב סיפור השתוללותו חסרת־התקדים של
ממלא־מקום ראש העיר, יגאל גריפל, בישיבת
חטיבת חרות במועצת־העירייה, שהתקיימה
ביום הרביעי שעבר, בשעות אחר־הצהריים.
הישיבה כונסה בחדרו של אריה קרמר, כדי
לבחור את נציגי חרות לוועדת ההקצבות
העירוניות. אחד המועמדים, איתן סולמי, הציע
בחירות חשאיות. גריפל, שחשש מפני הפסד,
התחיל לצרוח, קילל וגידף, אחר־כך זרק כיסאות,
השליך מאפרות ובשלב מסויים ביקש להסיר
את מיכנסיו כדי להוכיח למה הוא מתכוון
באומרו ש״דופקים אותו״.
הנוכחים בחדר הרגיעו אותו והסכימו שלא
להוציא לעיתונות את מה שהתרחש שם. הם
קיוו שאיש לא יידע על כך, מכיוון שבניין
העיריה היה ריק באותה שעה. אך הסיפור דלף
והפך שיחת־היום בבניין כולו.

ארידור:
עסקים בסיסקאי
שר־האוצר לשעבר, יורם ארידור,
מגלה עניין בהשקעות תעשייתיות
בסיסקאי — אחת ממדינות־החסות של
דרום־אפריקה הגזענית.
ארידור, המקדיש עתה את מירצו
לעסקים פרטיים, הגיע עד למדינת*
הבובות, בעזרת הנציגות המיסחרית של
סיסקאי בארץ.
בנציגות יושבים שני פעילי־חרות —
יוסף שניידר, לשעבר מראשי הליגה
להגנה יהודית, ונאט רוזנוואסר, המייצג
משקיעים מקנדה.

החשוד: אחי
אשת־החברה
עורר־הדין אמנון רוזנשטיין עקב מקרוב אחרי הדיונים
באולמות המעצרים בבית־המישפט בתל־אביב בעניין שני
עוברי תדיראן, שהוחשדו בהברחת סכומי־עתק לחו״ל.

למרות שרוזנשטיין לא ייצג אף אחד מהם, הוא
גילה מעורבות רבה בעניין. הסיבה: אחד
החשודים, מנחם רביד, הוא אחי אשתו,
אשת־ההברה מלבה רוזנשטיין.

אנג ל ניסה להתאבד
העציר שמעיה אנג׳ל, הממתין לפסק־דינו על
חלקו ברצח הכפול, ניסה להתאבד בתאו. סוהר
הציל את חייו.

איגוד־העיתונאיסבחוץ!
בפעם הראשונה מאז חוקק חוק רשות־השידור אין שום
נציג של האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל במוסדות
השונים ברשות־השידור, שאושרו השבוע על־ידי הממשלה.

צפוי מאבק חריף בין האיגוד ובין שר־החינוך
והתרבות, זבולון המר.

טנק המרכבה ביפן
המוקד של תערוכת־צעצועים עולמית
בנירנברג הוא קיט של טנק־המרכבה
הישראלי.
מיפעל־צעצועים יפאני תיכנן וייצר
טנק־מרכבה להרכבה עצמית. הדגם הוא
מדוייק להפליא בנאמנותו למקור, וניתן
להשלים את ההרכבה בתוך כמה שעות.

צפת -עיר השוקולד
מנכ״ל ״כור״ ,ישעיהו גביש, החליט להקים בצפת
את בית־החרושת לשוקולד של הקונצרן, שבו
ישותפו משקיעים בעלי־ידע מגרמניה.

מועדון לשיזוף בעירום -
מכון־בריאות, שיופעל כמועדון־חברים סגור,
מציע לנרשמים שיזוף ורחצה בעירום. המכון
יפעל במלון במרכז הארץ.

במדינה

העם

שני יוצאי־פזלין
לשימעון פרם וליצחק שמיר
יש איגטרס משותף —
ולמעשה קייס ביגיהם
שיתוף־פעולה מלא

אם הכל יתנהל כשורה. יופיעו
בראש שני הגושים הגדולים בבחירות
לכנסת ה־ 11 שגי משולשים, הדומים
,זה לזה בצורה מדהימה.
בראש כל אחד משני המשולשים
וי ע מו ד ישראלי ותיק ממוצא פולני. גם
שימשון פרס־פרסקי וגם יצחק
שמיר־יזרניצקי עלו לארץ באמצע
שנות ה־.׳30
מתחת למנהיג יוצא־פולין עומדים
בשני המשולשים צבר, חניך ארץ־
ישראל העובדת (יצחק רבין מכאן
ואריאל שרון מכאן) ,שניסה לשווא
להגיע אל הבכורה; ומתלבט מיקצועי
יוצא־מארוקו, שלא ידע אס להתמודד
1או לא (דויד לוי, יליד מארוקו, מכאן,
| ויצחק נבון, יליד־הארץ, בן למישפחה
]__יוצאת־מארוקו, מכאן).
האם דמיון זה הוא מיקרי — או 1 שהוא מבטא מגמות עמוקות יותר
בחברה הישראלית?
בדיחה שכזאת. הומוריסט
ישראלי (מייק קירשן בגירוסלם
פוסט) הציע השבוע סידור אחר;
| שישמיד ופרס יעמדו בראש מיפלגה
אחת, שתהיה בשילטון, וששרון־רבין־
לוי־נבון יעמדו בראש מיפלגה יריבה ,׳ אחרי באופוזיציה. שתהיה תקופת־כהונה אחת, טען. אפשר יהיה
להחליף את היוצרות. וחוזר חלילה.
זה נשמע כבדיחה — אך אין זה כך.
כי שיתוף־הפעולה שמיר־פרס הוא
עובדה קיימת, ויש לו השלכה חשובה
לגבי העתיד.
לפרס־שמיר היה אינטרס משותף
להקדים את הבחירות ככל האפשר,
כרי למנוע התמודדויות במיפלגותיהם.
־ הם הצליחו. פרס חיסל במכה אחת את
כל יריביו (ראה מיסגרת) ,ואילו
שמיר חיסל את סיכוייהם של אריאל
שרון, ולמעשה גם של רויד לוי.
במערכת־הבחירות הצפוייה ישתפו
שמיר ופרס פעולה כדי לחסל את
הסיכויים של כל המיפלגות האחרות
— מהימין, מהשמאל ומהאמצע
וקריאותיהם תהיינה זהות: להצביע
בעד אחר משני הגושים הגדולים,
ולשים קץ ל״סחטנות״.
בזה אין העניין מסתיים. אין זה סוד
שבשני הגושים יש נטייה חזקה להקים
אחרי הבחירות קואליציה של המערך
והליכוד. יהיה מי שיהיה המנצח
בבחירות, לפי מיספר המנדאטים — י
|_!היה לו אינטרס להקים קואליציה
י רחבה כזאת, כדי להתמודד עם בעיות
המשק ולבנון.
השאלה היחידה תהיה: מי מהשניים
יעמוד בראש הממשלה, ומי יהיה סגנו.
פיגועים קרב־הץ־יות בירושלים

הגברים שלסו
את האקדחים
וירו לכל עבר

״הייתי במישרד ושמעתי צרור
יריות. הסתכלתי החוצה וראיתי אדם
רץ עם רימון. הוא היה במרכז הכביש
ורץ במעלה רחוב המלך ג׳ורג׳ .מייד
לקחתי את האקרח וירדתי לרחוב. ואז
ראיתי עוד כמה אנשים עם אקדחים.
כל אחד הסתכל על השני בחשד ולא
ידעו במי לירות אלי כהן, שירה
לדבריו בתוקף, אך נפצע כאשר
התפוצץ אחד׳הרימונים ונפגע מרסיס
^במותנו, אמר את מה שלא העזו לומר
בגלוי מפקדי המישטרה וכוחות־הביטחון.
ברגע
שהתחילה ההתקפה בירושלים,
יצאו רוב בעלי החנויות
.והמישרדים בפינת הרחובות יפו והמלר
(המשך בעמוד )8

נבון. שוון
וכד השאו
^ תחילת השבוע נקט השר
₪1אריאל שרון צעד טאקטי מבריק
למדי, שהתקבל על־ידי אנשי יצחק
שמיר בחריקת־שיניים גלויה.
שרון נאבק, מזה זמן רב, על נפשם
של אנשי בגין־בגין בתנועה. כל
היסוסיו של סגן־ראש־הממשלה, דויד
לוי, נובעים מהצלחתו המרשימה של
שרון במרתון הארוך שלו בסניפי־חרות.

שעקב אחרי הופעותיו של שרון
יורע, שהוא לא פסח אף על תרגיל
פופוליסטי אחד, כדי לשכנע את
קהל־שומעיו שהוא אינו אלא יורשו
הטיבעי של מנהיגם החולה. שרון
הופיע בכל אירועי־הזיכרון הקשורים
במחתרות הלאומניות, כאילו לא היה
איש־ההגנה, שחרף שקריו לא מחה
מעולם נגד הסיזון. שרון נהג לבזות את
בגין בגלוי, בעיקר בתקופה שהאיש
כיהן גם כשר־הביטחון. עתה גיבש
שרון את הנוסחה הבדוקה להצלחה
בהופעותיו בתנועה: רימום שמו של
בגין במינוח כמעט דתי, השמצת יריביו
בסיגנון אלים, הצגת האופוזיציה
כמסייעי־האוייב, הבטחות למערכת־בחירות
סוערת.
בשבוע הבא הוא יתייצב להתמודדות
במרכז חרות, כשהוא מחזיק
בנכסים בלתי־מבוטלים. אין בהם רי
כדי לנצח, בשלב זה, אבל אי־אפשר
יהיה שלא. להתחשב בו, ולהרחיק אותו
כל־כך בקלות מתפקידי־ביצוע.

שרון מהווה איום רציני,
ואנשי שמיר יודעים זאת
היטם.

^ הצהרה
מד שרון

^ צהרתו של שרון השבוע, שבגין
1 1הוא מנהיג־התנועה, ושיש לשריין
עבורו את המקום הראשון ברשימה,

את כוונתם להפעיל.את בגין דווקא
נגד מועמדותו.

ל״העולם הזה״ נודע שכמה
מאנשי שמיר, וכיניהם ח״כ
רוני מילוא, מנסים להוציא
מבגין הצהרה מפורשת נגד
אריאל שרון.

הם אינם מקווים לתמיכה מפורשת
בשמיר. מסיבה לא־ידועה נוטר בגין
טינה קשה ליורשו, ומסרב באורח
עיקבי להיפגש עמו, ובעיקר להעניק
לו מעמד של יורש מוכר גם
כמנהיג־התנועה.
אין לדעת עם מדובר בתיקווה
טמירה של בגין להתאושש, או אולי
ב״תיסמונת בן־גוריון־אשכול״ .יש המשערים
שבגין נשבר ממסקנות ועדת־כהן
נגדו, ורואה עתה בחומרה את
העובדה שאישים אחרים, שגונו על־ידי
הוועדה, כמו שמיר ושרון, ממשיכים
בפעילותם הציבורית.
אמנם, הוא עצמו אינו מתבטא
בנושאים אלה, גם ברגעי הצלילות שלו
ליד הטלפון, אבל יחסו הקר לשמיר
הוא בבחינת עובדה. אחד ממקורביו
טען בשיחה עם העולם הזה, שבגין
כועס על יחסו הקר, כמעט העדין, של
שמיר לעוזרו הנאמן, יחיאל קדישאי.
ההתבטאויות בעיתונות על הדה־בגיניזציה
של מישרד ראש־הממשלה
עשו אף הם את שלהן.
מיגוון.הסיבות האלה גרמו לכך
שאנשי שמיר אינם חולמים על הצהרה
פומבית של בגין לטובת מנהיגם.

מאמציו של מזכיר הממשלה,
דן מרידוד, לגשר כין השניים
נכשלו, ומקור המקורב
לראש־הממשלה־לשעבר אף
מסר שחל שינוי לרעה, התקררות,
ביחסו של בגין למרידור,
בשל.,נאמנותו הכפולה״.
כל זה אינו משנה את העובדה
שעיקר טינתו של בגין שמורה לשרון.

בסניפים, ושפרישתו של יצחק נבון
מהמירוץ פגעה אף היא בלוי. כישלונו
הצורב במרכז, לפני חודשים אחדים
בלבד, מהווה תיזכורת מתמדת,
שלהתמודדות יש גם מחיר כבד. חברים
בכירים במיפלגה סבורים ששמיר
יצליח להתמודד עם שימעון פרס.
מדוע חייבים ליצור אווירת־פירוד
בחרות. אחרי ההסדרים בדרכי־שלום,
שהושגו במיפלגת־העבודה?

אין ספק שהצלחתו של פרם
למנוע התמודדות מעוררת
קינאה בקרב אנשי שמיר. משקיפים
תיארו השבוע את פרם
כאמן המניפולציות המיפלג
תיות, העולה בתחום זה אפילו

סיפור שפייזר הוא מרתק. מחנה־גבון
התנהל בשנה האחרונה כמעין
יחידת־מילואים, אותה אייש רק איש
קבע אחד, ח״כ עוזי ברעם. היה ברור
לכל, שאם נבון יגלה נכונות כלשהי
להיאבק, יגייס ברעם את המחנה כולו,
וכאן ימלא שפייזר, שנטר טינה עצומה
לפרס, תפקיד מרכזי.
שפייזר כעס על פרס, שהפר את
הבטחתו לתמוך בו כמועמד לתפקיד
מזכ״ל המיפלגה אחרי בחירות ,1981
והעביר את תמיכתו לחיים בר־לב. אך
איבתו הקשה לפרס היתה מהולה תמיד
בהערכה עמוקה. שפייזר טען שפרס
ייאבק על חייו עד הסוף, ושהניסיונות
להדיחו ייתקלו בקשיים רבים. הוא

בגין שונא את שרון, אך אינו מסוגל למסור
הצהרה נגדו -שפ״זר נטש את נבון מפני
שהתייאש ממנו -פרס ניצח באמנות התככים
היתה, איפוא, מעשה ציני מחושב. שרון
יוחע היטב שבגין אינו מסוגל לזוז,
ובוודאי שלא ישתתף באורח משמעותי
במסע הבחירות. אך היה לו הישג מיידי
וחשוב. הוא הופיע בחרות כנאמנו
הראשי של בגין, והעניק לגיטימציה
להתמודדות שלו עם שמיר.
חרות היתה תמיד מבוססת על
עיקרון־המנהיג, וחבריה, בעיקר
הוותיקים, ממש מותנים להתייצב
מאחורי המנהיג נגד איום חיצוני או
פנימי. שרון מנסה להטביע בתודעת
חברי מרכז״חרות את ההכרה שהוא
חותר לראשות הממשלה, ואילו הנהגת
התנועה היא עדיין נחלתו של בגין.
בכך הנחית מהלומה מחושבת על
שמיר, עירער את מעמדו ואת יוקרתו,
ועדיין שמר על מעמד של חבר־תנועה
נאמן לדרך ולמנהיג המקורי, האהוב
על חברי־השורה.
תדהמת אנשי שמיר היתה שלמה,
מכיוון ששרון סיכל, לפחות לפי שעה,

חבריו האמיתיים של בגין, ובכללם
קדישאי, רואים בשרון את האחראי
הישיר לאסון שפקד את אלילם
הנערץ. הם מהווים, לכן, גשר טיבעי
אל אנשי־שמיר, המבקשים עתה לפגוע
בשרון בכל מחיר.
הסביר ח״כ מסיעת חרות, שביקש
להישאר בעילום שם .״יש להנחיל
לשרון תבוסה של ממש במרכז. אחרת
לא יוכל שמיר לתפקד כמנהיג־התנועה.
כל הבטחה לדויד לוי כדאית.
רק כדי לעצור את שרון. לוי עכשיו
במצב אידיאלי, הוא יכול לקבל את
הכל משמיר. אלא שלמרבה הרעה הוא
אינו מאמין ביכולתו של ראש־הממשלה
לקיים. לוי סבור שיש
אפשרות סבירה, שאם הליכוד ירוץ
בראשותו של שמיר, ינצח המערך
בבחירות.״
לוי עומד לפני החלטה קשה. אין
ספק ששרון עירער, במשך השנה
האחרונה, את בסיסי־כוחו של לוי

על לוי אשכול ופינחס ספיר.
קשה מאוד להתווכח איתם.

אלקטוראלי
^ י ן ספק שניטרולם של שני
היריבים, יצחק נבון ויצחק רבין,
מהווה את המיבצע הפוליטי המתוחכם
של השנה.
פרם מיזג אמצעים פוליטיים, כמו
הבטחות לאנשי״רבין לשמור על
מעמדם, וכך קטנה המוטיבציה שלהם
לצאת להתמודדות נוספת, כימעט
חסרת־סיכויים, עם אמצעים פסיכולוגיים,
שלחצו עד הסוף את אישיותו
החלשה של נבון.

פרם הצליח לנטרל את מחנה
נבון, בכך ש?3שך, ממש ברגע
האחרון, את מזכיר מחוז
תל־אביב, ח״ב אליהו שפייזר
למחנה שלו.

מעולם לא קיבל את ההנחה, שפרס
יוותר לנבון מרצונו. בכר הוא קלט
תכונות בפרס, שנעלמו אז גם מעיניו
של יו״ר־המיפלגה עצמו.

לפני חמישה חודשים היה
מעמדו של פרס בשפל. נבון
היה בשיא יוקרתו. אילו היה
מעז אז להודיע על רצונו
בתפקיד ראש־הממשלה, היה
זוכה בו ללא מאבק.
כפי שדווח פעמים רבות בהעולם
הזה, שאב פרס עידוד רב מהיסוסיו
הכרוניים של נבון(ראה הנדון).
התימרון המשולש שלו זכה
להצלחה ממש רראמתית: הקדמת
הבחירות, ניטרול נבון וקניית מחנה
רביו•
כל הצעדים המבריקים האלה אין
בהם כדי לחזק את מעמדו של פרס
בציבור הרחב. הוא עדיין מהווה קלף
אלקטוראלי גרוע. .

חיים ברעם

במדינה קניות אחרון לפני נסיעתם, נקלעו גם
הם לתוך המהומה.
פטי רוהוטי, המדריך שלהם, שזו לו
הפעם ה־ 13 בישראל, הרגיע מייד את
אנשיו והכניס אותם לחנות סמוכה. הוא
׳בעצמו נפצע מרסיסים, יחד עם ילדה
נוספת מן הקבוצה, שנותחה עור באותו
היום: נסיעתם נדחתה בכמה ימים, עד
שישוחררו מבית־החולים.
גינוי מכפר יאסיך. קצינים
בכירים במישטרה קיבלו מידע כבר
לפני זמן רב על פיגוע המוני מתוכנן.
קבוצת צעירים מכפר יאסי]׳
שבגליל המערבי הזדרזה ביום השני
השבוע, מייד כשנודע רבר הפיגוע,
לגנות אותו .״דברים כאלה הם לרעת
העניין הערבי והפלסטיני,״ אמר
להעולם הזה עוואד זיאד, דובר
הקבוצה ,״הם לרעת השלום. אלה
פרובוקציות שאנחנו מייחסים אותם
לקבוצת אבו־נידאל הידועה לשימצה,
שרק הוא מסוגל לעשות דברים
הפוגעים בעניין השלום ובעניין
היחסים בין ערבים ליהודים.״
מיפלגחז האריה דא שאג
היילבו שולמית אלוני ורן בהן
יחדיו בלתי אם נועדו?

גופת אחד התוקפים ברח׳ המלך ג׳ורג׳
היה מידע מודיעיני מוקדם -

>יילכו שניים יחדיו, בלתי אם
נועדו?
שאלתו העתיקה של עמוס הנביא
מצאה את תשובתה בדמותם של
שולמית אלוני ורן כהן. הם מתכוננים
ללכת יחדיו, והם נועדו לכך מזמן.
למעשה החלה התוועדות זו לפני
יותר משנה. אז היו מגעים בין השניים,
ובהם מסרה השולמית לאיש־הקיבוץ
מגן־שמואל מסר ברור: אם ייפטר מן
״הרדיקלים״ במיפלגתו, המקיימים את
הדו־שיח עם אש״ף, הוא יתקבל
בזרועות פתוחות במיפלגה החדשה
שאלוני היתה אמורה להקים יחד עם
יוסי שריד ומפ״ם. במיוחד שונאת
אלוני את האלוף (מיל׳) מתי פלד.
שעימו הסתכסכה כשהיו יחד בתנועת
״יעד״ .ואת אורי אבנרי.
הכשרה עצמית. כאדם בעל
נטייה צבאית מובהקת, ניגש רן כהן

לביצוע מיידי. תוך שימוש באמתלה
הראשונה שהזדמנה לו, הוא פילג את
של״י ו״נפטר״ מן ״הרדיקלים׳׳ .אמנם
נותרה עימו רק קבוצה זעירה של
חסידים אישיים, אך הוא היה כשר
למיפלגה החדשה.
אולם המיפלגה לא קמה. ליוסי
שריד לא היה שום חשק לנטוש את
סיר־הבשר של מיפלגת־העבודה, וגם
מפ״ם החליטה שלא לעזוב. אך של״י
לא פולגה בחינם.
נותרה שולמית אלוני. מסיבות
השמורות עימה היא החליטה שלא
להופיע ברשימת המערך, למרות שהיא
חלק בלתי־נפרד מן המערך, ואין בפיה
אף בשורה אחת שאין לה שותפים
במערך.
לפי הסקרים, קיים ספק רב לגבי
יכולתה לעבור את זזחוז־החסימה,
למרות שהיא קרובה אליו. אם יוכל רן
כהן לספק לה אלף־אלפיים קולות
משרידי־של״י, הדבר יכול להיות לה
לעזר רב.
לכן היתה אלוני מוכנה לקבל את רן
כהן כמועמד מס׳ 2ברשימתה — מה
גם שכהן הכשיר את עצמו לתזוזה זו
ימינה על־ידי חזרה לצבא־הקבע
וקבלת התואר אלוף־מישנה. כקצין
שהשתתף במילחמת־הלבנון, הוא כשר
גם לאנשי הימין.
דגל אדום. השאלה הגדולה לגבי
אלוני היא אם רן כהן רק יביא קולות,
או שמא גם ידחה קולות.
קהל־המצביעים של ר״ץ אינו סוציאליסטי,
אלא בורגני־ליברלי. הופעתו
של הקיבוצניק, המניף בכל הזדמנות
את הדגל האדום, עלולה להרתיע חלק
ממנו.
מדוע העניין כדאי לרן כהן? יתכן
שהוא משלה את עצמו. יתכן שהוא
רואה׳בכך צעד ראשון אל מחנה רחב
יותר. העשוי לקום באחד הימים.
במילא אין לו מה להפסיד, מאחר
ששריד־של״י הוא אבר מדולדל,
הדומה יותר לתנועת־נוער מזדקנת
מאשר לגוף פוליטי חי.
בוודאי אין קבוצה זו מתאימה
לדימוי שהופיע בפסוק הבא של הנביא
עמוס :״היישאג אריה ביער, וטרף אין
לו? הייתן כפיר קולו ממעונתו,
בלתי־אם לכד?״

(המשך מעמוד )7
ג׳ורג׳ אל הרחוב. רובם, כמו הרבה
גברים יהודיים בישראל, מחזיקים נשק
ברשיון. הם שלפו את האקדחים
והתחילו לירות לכל עבר.
ממקורות בבתי־החולים נודע כי
לפחות חלק מן הפציעות נגרמו מן
היריות האלו ולאו דווקא מיריות
התוקפים.
תת־ניצב רחמים קומפורט, מפקד
מישטרת ירושלים, שיבח באמצעי־התיקשורת
את התערבותם הפעילה
של אזרחי הבירה, והמליץ לעשות כך
גם בעתיד, מה שעלול להפוך את
החיים בארץ לחיי מערב פרוע.
גם תיירים פיניים. התוקפים,
לדיברי עדי־ראייה, היו בחורים
צעירים. הם לבשו בגדים אזרחיים
רגילים וקשה היה לזהות בתוך
הבלאגאן הכללי, מי תוקף את מי. וכך,
לדיברי מקורות מישטרתיים, תקפו,
קרוב לוודאי, יהודים איש את רעהו.
אזרחי ירושלים המורגלים בפיגועים
מתנהגים במיקרים כאלה כאילו
היו בחזית. הם מתארגנים במהירות
רבה. צוותות מגן־דור־אדום הגיעו
למקום האירוע אחרי דקות ספורות
כוחות־המישטרה גם וכך
ומישמר־הגבול. האזרחים עצמם, אותם
שלא היו עסוקים בירי לכל עבר, עזרו
במהירות לפצועים ולעוברי־האורח
ברחוב והכניסו אותם לחנויות, כדי
לנסות ולמנוע פגיעות בנפש. ואכן, לא
היו במיקרה זה פגיעות בנפש, פרט
לאחד התוקפים, שנפצע קשה הן
ביריות שנורו עליו והן מרימון
שהתפוצץ בידו, ומת אחר־כך מפצעיו.
קבוצת תיירים פיניים, שהיו בסיבוב

עוכרת־אורח פצועה ם ו־ח׳ יפו
אך הוא התייחס לפיגוע בתל־אביב!העולם הזה 2431

בשיחה עם עודך ״העולם הזה״ גיסה אחד מאנשי אש״ף להסביר את
הפיגועים בטענה. :אם לא נבצע אותם. ישראל תתעלם מקי1מנור

ך*יכן תנועת־השלום הישראלית? מדוע
היא שותקת?״
האיש שישב מולי, אי־שם באירופה, הוא איש־אש״ף
בכיר, אם כי לא מן השורה הראשונה. הוא
לא היה מעורב בעבר במגעים עם ישראלים,
ומסופקני אם דיבר אי־פעם ברצינות עם ישראלי.
היתה זאת חווייה חדשה.
בשבילי היתה זאת חווייה מעניינת, דווקא
מפני שזהו איש ״חדש״ במעגל המגעים, שאין לו
דיעה מוקדמת על נושא זה. התרשמתי שהוא
מבטא את דעתם של אנשים רבים בזרם המרכזי
של התנועה הפלסטינית — אותם אנשים אשר
יכריעו, בעוד חודש־חודשיים, את הכף כאשר
תתכנס המועצה הלאומית הפלסטינית לשם
קבלת החלטות חדשות.

״כאשר שמעתי על הפגנת 400 אלף
הישראלים אחרי צברה ושאתילא,
התרשמתי עמוקות. כל הפלסטינים
התרגשו אז. היה בזה מסר, ששינה את
דעתם של רבים כלפי העם הישראלי.
אבל מה קורה מאז? האס תנועת־השלום
הישראלית מתה?״

,.הרגועים משנו״
ע יסיתי להסביר לבן־שיחי את המתרחש
^בישראל, ואת הסיבות לעייפות ולחוסר־המעש
של תנועת שלום עכשיו בשנה האחרונה. הזכרתי
בהקשר זה את הפיגוע באוטובוס בירושלים,
שהזיק לתנועת־השלום בדעת־הקהל הישראלית.
״אני חושב שהמצב הפוך,״ אמר האיש,
״המאבק המזויץ מגביר את הלחץ ועוזר לכוחות־השלום
בישראל. אם לא יהיה לחץ, תתרגל דעת־הקהל
בישראל למצב הקיים, ולא יהיה שום מניע
לעשות עימנו שלום. לא הייתם חולמים לצאת
מלבנון אלמלא היתה שם מילחמת־גרילה,
המפילה קורבנות בקרב הצבא שלכם!״
התנגדתי, כמובן, לדיעה זו וניסיתי לשכנע
את האיש כי כל פיגוע, הפוגע בנשים וילדים,
מחזק את התדמית השלילית של אש״ף בקרב
הציבור הישראלי.
״מה אתה רוצה, שהפלסטינים ישמרו־ על
חוקי־המוסר כמו מתאגרפים בזירה?״ הוא קרא,
״בזירה מתמודדים שני לוחמים שווי־כוח ושווי־מישקל.
האם זהו המצב בינינו? אנחנו שוכבים על
הארץ, ישראל עומדת להרוג אותנו. האם במצב
הזה אתה תדרוש מאיתנו להיאבק לפי כללי
האיגרוף המיקצועי? שלא נכה מתחת לחגורה?
כשאתה צריך להגן בידיו על פניך, אתה לא
תסתכל לאן שאתה מרביץ!

שנה החלטות לקידום השלום׳,ומדי שנה
השלום התרחק מאיתנו.״
הוא התכוון להחלטת המועצה הלאומית
הפלסטינית באותה שנה, שבה דובר על הקמת
״רשות לאומית״ פלסטינית בחלק של הארץ, דבר
שבא לרמוז על הסכמת אש״ף לחלוקה. לאחר
מכן קיבלה המועצה החלטה מפורשת למען
הקמת מדינה פלסטינית בחלק של הארץ. לאחר
מכן קיבלה את ״תוכנית ברז׳נייב״ ,שדיברה
בפירוש על קיומה וביטחונה של ישראל, ואת
תוכנית־השלום של ועידת פאס, שדגלה במדינה
פלסטינית בגדה וברצועה. וכן הלאה — שורה
ארוכה של החלטות, הנראות לפלסטינים
על _ עמדתם
מרחיקים־לכת בוויתורים ההתחלתית, שמצאה את ביטוייה באמנה
הפלסטינית המפורסמת.

״אבל מה קרה?״ שאל ,״ככל שנעשינו
יותר מתונים, ישראל נעשתה יותר
קשוחה. אחרי כל ויתור שלנו, גברה
תנופת ההתנחלות הישראלית בשטחים
הכבושים. אחרי שסרטאווי נפגש
איתכם, בשליחותו של יאסר ערפאת,
ישראל בחרה במנחם בגין. כשקיבלנו
החלטות עוד יותר מתונות, בא שרון.״
בשעה שהפלסטינים ויתרו על הקו המסורתי
שלהם ואימצו לעצמם קו מתון, בתיקווה להשיג
הסדר עם האמריקאים ושלום עם ישראל, הם
נשארו קרחים מכאן ומכאן. למה הדבר דומה? ״זה
דומה לגבר, שיש לו אשה לא כל־כך יפה, אבל
טובה ונאמנה. הגבר הזה רודף אחרי נשים אחרות,
שהן יפות אבל נשואות. מהי התוצאה? הוא מאבד
את אשתו, מבלי להשיג את הנשים האחרות.״
בכלל, בן־שיחי היה מומחה בהבאת משלים.
על היחסים בינינו סיפר סיפור נוגע־ללב( .הוא לא
ידע כי אין זה סיפור ערבי דווקא, אלא סיפור
אמריקאי, פרי עטו של הסופר או׳ הנרי):
מעשה בזוג צעיר ועני מאוד, שלא היה לו דבר
מלבד האהבה. לגבר לא היה שום רכוש, מלבד
שעון־זהב שקיבל בירושה. האשה היתה יפהפיה,
בעלת שערות ארוכות ושופעות. בהתקרב החג
אמר הגבר לעצמו :״אין לי במה לקנות לאשתי
מתנה, שתוכיח עד כמה אני אוהב אותה. אבל יש

לי שעון יקר, שאני לא זקוק לו. אני יכול
להסתפק בשעון פשוט.״ הלך ומכר את השעון,
וקנה לאשתו מסרק יקר לשערותיה, עשוי מכסף.
באותה שעה חשבה לה האשה :״אני מוכרחה
לקנות מתנה לבעלי, כרי להוכיח לו עד כמה אני
אוהבת אותו. אין לי כסף. אבל יש לי שערות.״
הלכה ומכרה את שערותיה הנהדרות, ובכסף
קנתה רצועת־זהב יקרה לשעון של הבעל.
בערב החג באה האשה, כשראשה עטוף
במיטפחת, ואילו הבעל הסתיר את המקום שבו
נהג לשאת את השעון. בחצות שלפו את
מתנותיהם, ואז.״

הנמשל: זה מה שקרה לאש״ך
ולמחנה־השלום הישראלי.

בגין בנתב נוא״ר
^ ין האיש כופר בדו־שיח בין אש״ף וכוחות־
\£ה שלום הישראליים. להיפר. הוא תומך בהם.
כאשר תעלה נקודה זו במושב הקרוב של
המועצה הפלסטינית, בוודאי יצביע בעד
הצעת״החלטה שתקרא לדו־שיח עם כל
הישראלים המסכימים לזכות ההגדרה העצמית
של הפלסטינים, והמכירים באש״ף כבנציגו
החוקי הבילעדי של העם׳ הפלסטיני( .אלה הם
שני תנאי־המינימום של כל הפלסטינים).

אבל אין הוא מאמין שיש בכוחה של
תנועת־השלום הישראלית לשנות את
המציאות במדינה. דווקא ההצלחה של
הפגנות ״שלום עכשיו״ ,שהסתיימו
בכישלון פוליטי טוטאלי ובחוסר כל
הישג ממשי לגבי השלום עם
הפלסטינים, שיכנעה אותו יותר מכל.

הוא השתכנע סופית שאין הפלסטינים יכולים
לסמוך על איש זולתם. אין הוא אופטימי בטווח
הקרוב. על מצבם של הפלסטינים בשעה זו סיפר
משל על איש, שהתכוון להתחתן עם נערה. אמו
הלכה לבדוק את הנערה, ובשובה דיווחה לבנה:
״יש לה עין מזכוכית, יד תותבת ורגל מעץ, אבל
חוץ מזה היא בסדר גמור.״
מכאן גם המסקנה לגבי הפלסטינים עצמם:
פעם הלך הח׳ליף עומר במידבר וראה ערבי זקן
מתפלל. לידו עמד גמל פצוע ברגלו, והזקן

התפלל לאללה שיביא רפואה לגמל. הרים עומר
את השוט שלו והיכה את הזקן .״קודם כל תשים
תרופה על הפצע,״ אמר ,״ואחר־כך תתפלל
לאללה. אם אינך שם תרופה, גם אללה לא יוכל
לעזור!״
המסקנה: הפלסטינים צריכים לפעול.
בעל־שיחי לא ראה כל תחליף לפעולה אלימה.

״כל עוד ישראל תחשוב שהיא חזקה,
ושהיא יכולה לעשות ככל העולה על
רוחה, היא לא תככים לשום ויתור,״
אמר ,״וזה נכון גם לגבי האמריקאים.״
הוא סיפר שפעם, בוויכוח פומבי, הביא
ציטטות מדיברי מנחם בגין, כדי להוכיח שישראל
שואפת לסיפוח כל השטחים הכבושים ולהקמת
אימפריה ישראלית. דובר פרו־ישראלי התריס
נגדו :״למה אתה מביא מובאות אלה? יש הרבה
מובאות אחרות, המוכיחות שבגין הוא אדם מתון,
המוכן לפשרה!״
על כך השיב בדשיחי בסיפור: חמורו של
פלאח אחד חלה, והוא הלך לשכנו כדי לבקש
ממנו להשאיל לו את חמורו. השכן טען כי הוא
מסר את החמור לאחד מקרוביו בכפר סמוך.
פיתאום התחיל החמור לנעור .״מה אתה אומר
שהחמור איננו, כשהוא נוער פה!״ התרגז האורח.
השיב בעל־הבית :״אתה מאמין לחמור יותר
מאשר לי?״

״חוץ מזה,״ הוסיף בן־שיחי באותו
ויכוח ,״לא צריכים לדעת לקרוא כדי
לדעת מה חושב בגין. גס עיוור, הקורא
כתב־בראייל, יכול להבין. די למשש
באצבעות. אם תמשש, תמצא טנק
ישראלי בלבנון. זה לא צעצוע. זה
טנק!״
הוא היה פסימי גם לגבי האפשרות
שהאמריקאים יתערבו לטובת השלום הישראלי־פלסטיני.
מעשה בשתי חיות, שרבו על חתיכת
גבינה. לבסוף הסכימו להתפשר: כל אחד יקבל
חצי. כדי שהחלוקה תהיה צודקת, קראו לקוף
כצד ניטרלי, שיבצע את החלוקה. חתך הקוף את
הגבינה לשני חלקים והניח אותם על כפות
המאזניים. חתיכה אחת שקלה יותר, ולכן חתר
(המשך בעמוד )12

״לפלסטינים בשטחים הכבושים איו
נשק אחר להתגונן. מה נשאר להם?
האם ישכבו בשקט בשעה שגוזלים את
שארית אדמתם?

״ומה ההבדל בין פגיעה בנשים וילדים
באוטובוס בירושלים ובין הריגת נשים וילדים
במחנה בלבנון, באמצעות מטוסי־פאנטום הכי
מודרניים?״
האיש שדיבר כך אינו נמנה עם הקיצוניים.
דווקא משום־כך חשוב לעמוד על יחסו
לפיגועים. הוא בהחלט מקבל את הצורך בפיתרון
מדיני, שיהיה מבוסס על דו־קיום בשלום של
ישראל ומדינה פלסטינית בגדה וברצועה. הוא
לא גינה את עיצאם סרטאווי, ואף הביע הערצה
אישית כלפיו.

אך הוא היה נחוש בדעתו :״אם
יחשבו שהפלסטינים חלשים, הם לא
יקבלו כלום. הפסקת הפיגועים עכשיו
תעודד רק את הפאשיזם הישראלי!״
גם אחרי שעות של דו־שיח, לא הגעתי עימו
להסכמה בנקודה זו.

> השעון ושערות האשח
ך מרות אהדתו לתנועת־השלום הישרא־
€לית, הוא היה ספקני מאוד לגבי סיכוייה. על
כן גם לא השתכנע בקלות שעל אש״ף לעשות
מחוות גדולות נוספות, כדי לחזק את מעמדה של
תנועת־השלום בישראל ולהקנות לה אמינות.

״מאז ,1974״ אמר ,״אנחנו קיבלנו מדי

מקום הפיגוע ברח׳ המלך ג׳ורג׳ בירושלים
.אחרי כל ויתור שלנו, גוברת תנופת ההתנחלות!״

יעל מוריץ -האשה שער ניוסום
שמה נערך מאבק מישפט׳ -אינה
החשודה היחידה בגניבת מאות
המיליונים מלקוחותיה. עוו תישעח איש
מחברתה עלולים לעמוד למישפט פלילי
מבעלי המניות של חברת אמפא.
בירושלים היא הכירה את יצחק
מוריץ, שלמד מישפטים. הוא מבוגר
ממנה בשבע שנים. אחרי רומן קצר
הם נישאו והיא השתלבה בעסק
המישפחתי.
מוריץ הוא בנו של עורך־דין אחר,
מקס מוריץ, שהקים בשנת 1.934 חברה
להשקעות בתל־אביב. בחברה היה
שותף שופט בשם קורט טוכלר,
והחברה נקראה על־שם שניהם: מוריץ
את טוכלר. אחרי שטוכלר נפטר, רכשה
חברת אמפ א חלק ממניותיו בחברת
הברוקרים הסולידית. אחר כך ירש
מוריץ־הבן את חלקו של מוריץ־האב.
מייסרי החברה עלו לארץ מגרמניה.
הם נהגו בחברה כייקים לכל רבר.
החברה היתר שם נרדף לאמינות,
סודיות בנקאית, ולמיקצוענות בלל
הנוגע להשקעות.
יעל מוריץ לא היתה בעלת השכלה
אקדמית כלכלית. בעלה הכניס אותה
לעסק המישפחתי כדי שתנהל אותו,
ואילו הוא העדיף להמשיך בעיסוקו
כמישפטן בעל פרקטיקה פרטית.
חוג לקוחותיה של החברה מנה

אנשים מכובדים ביותר מהצמרת
הפוליטית, משופטים ועד למנהלים
בכירים במשק. מוריץ הבעל הוא פעיל
במיפלגה הליברלית ומקורב לחוגים
הכלכליים המהימנים ביותר.
האשה רקת הגיזרה ובעלת השיער
הקצר הצליחה היטב בתפקיד. היא
הפכה הדמות הדומיננטית בחברה.
שמישרדיה שוכנים ברחוב לילינבלום
בתל־אביב. החברה ניהלה גם שתי
קרנות נאמנות.
לא כל לקוח שביקש את שירותי
מוריץ את טוכלר התקבל. הוא היה
זקוק לא אחת, להמלצה של עובד
בחברה, או של לקות אחר, שהיה ערב
לרצינותו ולהיקף השקעותיו של
הלקוח החדש.
הרווחים המרובים שהיו מנת חלקם
של בעלי החברה לא סינוורו את מוריץ
ובעלה. הם המשיכו להתגורר במרכז
תל־אביב, ולנהל אורח חיים צנוע. אך
הם לא חסכי בגיחות נופש לאירופה,
בעיקר לשווייץ.
יעל מוריץ מקדישה את רוב שעות
היום לעבודה במישרד. היא מבלה שם
החל משעת בוקר מוקדמת. עוקבת
אחרי הנעשה במישרד לפני פתיחת
המיסחר, יוצאת להפסקת־צהריים
ושבה לעבודה בתום יום־המיסחר
בבורסה.
מוריץ את טוכלר אינה חברת
הברוקרים הפרטית היחידה הפועלת
בשוק הפיננסי הישראלי. אך ללא
ספק, ער לפני שנה היא היתה
המכובדת ביותר.
מה קרה לחברה שהביא למעצרה
של המנהלת?

הסודיות
לא מקודשת

אשה העושה חיל כמנהלת חברה
כלכלית מצליחה, אינה רבה שכיח
בעולם העסקים הישראלי. כאשר אשה
כזו נעצרת בחשה לביצוע עבירות
פליליות במיסגרת עבורתה — אין זה
מסוג האירועים המתרחשים חדשות
לבקרים. וכאשר שמה נאסר לפירסום,
בנסיבות מתמיהות, זהו אירוע יוצא־דופן
לכל הריעות.
במשך עשרה ימים, מאז שנעצרה
ועד שפורסם שמה, היתה יעל מוריץ,
מנהלת חברת הברוקרים מוריץ את
טוכלר. נושא שיחה בוער, גם לאנשי־עסקים.
שזיהו מייד במי המדובר, וגם
להדיוטות, שאינם מבינים ברזי
הכלכלה הישראלית. כולם דשו שוב
ושוב בנושא. והרכילות פשטה בארץ,
למרות איסור הפירסום, כשריפה בשדה
קוצים.

ייקיס
עם המלצות
ך* שאלה שהכד שאלו היתה:
1 1מיהי יעל מגריץ ואיך היא הפכה
מנהלת חברת ברוקרים פרטית,
מהגדולות בארץ?
מוריץ היא דוגמה לשילוב שבין
מישפחה סובה. קשרים מתאימים
וכישרון לא קטן. היא נולדה לפני 48
שנה בתל־אביב, למדה בעיר, ואחר־כך
עלתה לירושלים, ללמוד באוניברסיטה.
אביה הוא שימעון אלמן, אחד

נאשם ברצח

יעקב אלטרוביץ ביחד עם רונן שני־שגיא, יושב לצד

ידידה, עדינה בוצקץ, שעבדה כברוקרית בבטוחה
שברמת״השרון. השניים צולמו במועדון בתל״אביב,
זמן רב לפני שבן־גל נעצר ונחקר בחשוד ברצח.

ך ץ הילת הפרשה קשורה ברצח
4 1של עובד החברה. ביום ראשון,
ה־ 20 בפברואר ,1983 בשעת ערב
מוקדמת, נורה הברוקר יעקב
אלטרוביץ, בפתח ביתו ברחוב
אוסישקין 98 בתל־אביב.
איש לא העלה אז על דעתו שרצח
זה יפתח תיבת פאנדורה שכמותה לא
זכורות בארץ.
אלטרוביץ היה. מפעיל באולם
הבורסה מטעם חברת מוריץ את
טוכלר, תפקיד בכיר ורגיש ביותר
בחברה.
בימים אלה מתנהל בבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב מישפטם של גיל
בועל ורונן שני־שגיא, המואשמים
בתיכנון ובביצוע רצח הברוקר. לטענת
התביעה, המניע היה ניסיון של בן־גל
להשתלט על כספים שלו ושל
אלטרוביץ, שהוברחו לשווי־ץ.
חקירה נמרצת של המישטרה
והפרקליטות בפרשה הצליחו להביא
לחשיפת החשבון בשווייץ. השילטונות
השווייציים ניאותו להסיר את הסודיות
הבנקאית המקודשת שלהם מעל
חשבון זה, אחרי שהובהר להם שהמדובר
בתיק־רצח.
עם חשיפת סודות החשבון נתגלה,
שלכל אחד מהשותפים בו, בן־גל
ואלטרוביץ, היה ־סכום הקרוב לחצי
מיליון דולר. סכום ענק לכל הריעות.
כאשר נעצר בן־גל, שלושה ימים
אחרי הרצח, היה לו אליבי לגבי שעת
הרצח. ובעוד החוקרים מנסים לשבור
את האליבי. ערכה המישטרה חיפוש
יסודי בביתו. בהזדמנות זו נתגלה לפני
החוקרים עולם ומלואו.
בן־גל התגלה כאשף פינאנסי, קשור
לעסקים חובקי־עולם. הוא דיבר עם

שבידיהם ראיות מוצקות להגשת תיק
חוקריו על עיסקי־נפט ומתכות, על
לפרקליטות ולהמלצה להעמיד לדין
השקעות בסחורות עתירות בבורסות
עשרה מעובדי מוריץ את טוכלר, הם
בחו״ל ועל מיגוון פעולות נרחב בתוך
פנו ליעל מוריץ וביקשו ממנה הסברים
ישראל.
לכל מיני פרשיות תמוהות ששמה
הצוות שהוקם אחרי הרצח,
נקשר בהם.
בראשותו של פקד צבי וולף, חיפש את
ביום שני ה־ 19 במרס היא נחקרה
הרוצח והתמקד בנקודה זו. אך מכיוון
ונעצרה. היא הובאה לבית־המישפט
שהנושאים הכלכליים שעליהם ריבה
לשיחרור בערבות, לפני שופט.
בן־גל היו מעניינים לא פחות, וחלקם
החשדות נגרה, כפי שהוצגו בבית־אף
תועדו במיסמכים, צורפו לחקירה
המישפט, הדיפו ריח רע מאוד:
חוקרים מיחידתו של תת־ניצב בנימין
• היא חשודה שהעבירה לחשבוזיגל,
ראש היחידה לחקירות־הונאה
נה האישי באמצעות רישומים
במטה־הארצי.
רטרואקטיבים, מניות ריווחיות.
בצוות הכלכלי בלט החוקר חנוך
• היא חשודה שניפחה חשבון של
וסרצוג. וולף חשד שבן־גל מפטם את
לקוח, כרי להביאו להגרלת תיק־חוקריו
בפרשיות כלכליות מסובכות.
ההשקעות שלו. משלא הצליחה, היא
כדי למנוע מהם להגיע לעיקר, לרוצח.
העבירה את הכספים לחשבון החברה.
אך חוקרי זיגל גילו עניין רב במה
• חשד אחר הוא שהחברה קנתה
שהוא סיפר.
מניות אך רשמה אותם בתיקי
עולדה היא, שגם אחרי שהוגשו
ההשקעות רק אחרי שהתברר אם
כיתבי־אישום נגר בן־גל ושותפו,
שני־שגיא, נמשכה החקירה הכלכלית , ,השערים עלו או ירדו. מניות טובות
נרשמו בתיקי המקורבים.
אומנם בעצלתיים, אבל בהתמרה.
• היא חשודה שבפעולות חשבוניות
סיבוביות ורישום ראטרואקטיבי
מנעה העברת רווחים שיועדו לחלוקה
בין קרנות־הנאמנות שבניהול מוריץ
את טוכלר.
ף סרצוג פרש מהיחידה, כמו
• מוריץ חשודה שהעבירה כספים
1חוקרים בכירים טובים אחרים. את
מחשבון-של לקוחה שנפטרה לחשבון
הטיפול השוטף קיבל על עצמו בצלאל
ממוספר חסוי, שנפתח אחרי מות
ליבנה, ועליו פיקח יעקב גרוסמן. גם
הלקוחה, מבלי שהאפוטרופוס של
ליבנה, אגב, פורש מהיחידה בעוד
הלקוחה ידע על כך.
חודש ופונה לעבודה בתפקיד רגיש
• חשד אחר הוא שמוריץ ניהלה
באחד הבנקים הגדולים.
חשבונות ממוספרים חסויים וביצעה
לא רק בדגל נחקר על טיב היחסים
בהם פעולות בזמן המיסחר ולא
המיוחדים שהיו בינו ובין אלטרוביץ,
כמקובל, באמצעות פקודות מראש׳.
האיש שהביא אותו לחברה והמליץ
• מוריץ גם חשודה בכך
עליו לפני יעל מוריץ. גם עובדים
שהעבירה כספים מחשבון של לקוח
אחרים נחקרו. חקירתם היתה שיטחית
• אומנם, אך הניחה בסיס להמשך. לחשבון החברה, שוב על־ידי רישום
ראטרואקטיבי, כדי לסייע לו להימנע
(העולם הזה .)28.3.83
בן־גל סיפר סיפורים מסמרי־שיער. מתשלום מס על רווחי־הון בבורסה.
בפעולות אלה מדובר בסכומים של
על מה שהתחולל בחברה. הוא נהג
מאות אלפי שקלים.
לתת בונוסים לאלטרוביץ ולפקיר
כאשר מנהל חברת ברוקרים
בכיר אחר מהפקידים. בתמורה הוא זכה
מהגדולות בארץ חשוד בסידרה
ליחס של לקוח מועדף, קיבל תנאי

בונוסים

תמורת מידע

הבווקו יעקב אלטווביץ נוצח. החקירה חוגה ש התחש
הפלילי הצר. ן זיא וזשפה חשדות לפרשיות כלכליות מדהימות
הבחין העיתונאי בעורך־הדיו רב
(״דובל׳ה״) וייסגלס, כשהוא מסתובב
מתוח וחסר־מנוחה. וייסגלס הוא
שותפו למישרד של מוריץ. העיתונאי
הבין כי משהו אינו כשורה.
שופט המעצרים באותו היום היה
יורם גלין, שרבים מנבאים לו עתיד
מזהיר בהיכל המישפט. וייסגלס המתין
עד שגלין יצא לביתו, ואז הוא פנה
לנשיא בית־מישפט השלום, יהושע
בן־שלמה, וביקש ממנו שידון בבקשת
השיחרור בערבות של מוריץ. בן־
שלמה התרעם מאוד על כך שפנו אליו
תחת לפנות לשופט־המעצרים התורן.
וייסגלס הסביר שגלין כבר יצא, ושמן
הראוי שבן־שלמה יטפל בתיק, משום
שהוא כבר טיפל בעבר במעצרים של
עובדים אחרים של החברה.
וייסגלס טען לפני השופט שבכל
המיקרים הקודמים לא פורסמו שמות
החשודים ומקום עבודתם, כדי שלא
לגרום נזק עצום לחברה הסולידית.
השופט השתכנע, ואסר על פירסום
שמה של מוריץ ושם החברה שהיא
מבעליה והמנהלת שלה.
אך מהשופט הועלם פרט חיוני:
שלפחות בשני מיקרים קודמים לא
הוצא צו־איסור־פירסום מקיף כל־כך.

אך תיבת הפאנדורה לא נסגרת.
להיפר, הפרשה מסתעפת.
סניף חברת הברוקרים בטוחה
ברמת־השרון היה כבר לשם דבר.
לא אחת נטען שהשקיעים של העולם
התחתון הימרו בבורסה לניירות
ערך דרך סניף בטוחה, תחת שמות
בדויים. לא אחת נרמז שהקבוצות אשר
הקפיצו מניה זו או אחרת פעלו מסניף

בטוחה רמת־השרון.
מעולם לא בדק שום גוף, כמו
הרשות לניירות־ערך או המישטרה, את
הטענות האלה. אך מסיבות מאוד לא
ברורות, החליטה הנהלת כלל,
שבטוחה היא חברת״בת שלה, שמנהל
המישרד ברמת־השרון יועבר מתפקידו•
(המשך
בעמוד 152

י;11$

11111^2

אי־הבנה:
חמישה מיליון

^ ך עורך״הדין יצחק מוריץ, בעלה של יעל, ניצב ליד שר״האוצר,
# 1 1 ^ 11 יגאל כהן־אורגד, במסיבת־גן שנערכה ביונז-העצמאות
שעבר בווילה בהרצליה־פיתוח. שותפו למישרד ייצג את אשתו במישפט.
אשראי חריגים, ביצע קניות ומכירות
שורט, קיבל מידע פנימי מוגבל,
והעיקר: ניהל חשבון ממוספר ולא
שמי, בסכומים שמנים מאוד.
חוקרי זיגל לא חדלו מעבודתם, גם
אחרי שנפתח מישפט־הרצח. שמונה
מעובדי ההברה נעצרו, והחקירה עסקה
בעשרה. חלקם שוחררו מייר וחלקם
היו עצורים לתקופות קצרות. ממה
שהם סיפרו הצטיירה החברה הסולידית
כמאוד־מאוד בלתי־סולידית.
יעל מוריץ נעצרה לחקירה רק
סמוך להשלמת תיק מוריץ את
טוכלר, למרות שהיא נחשדה כבר
בתחילת החקירה. החוקרים העדיפו
להכשיר היטב את הקרקע. כאשר ראו

מרשימה כל־כך של עבירות: רישום
כוזב במיסמכי תאגיד, מירמה והפרת
אימונים, עבירות של עובדים ומנהלים
בתאגיד ובעבירה על חוק ניירות ערך
— יש ללקוחות הרבים והמכובדים
של החברה סיבה לדאוג.
מרד העיתונאים
ך• אשר הובאה מוריץ לבית^
המישפט, היא הסתתרה ליד
המיזנון הקטן שמול אולם המעצרים.
עיתונאי שעבר במיקרה במקום זיהה
אותה, והבין שהיא לא נמצאת שם
במיקרה. בעודו מביט ימינה ושמאלה,

^ רבעה עיתונאים, צבי הראל
מהארץ, משה רונן מידיעות
אחרונות, איה אורנשטיין ממעריב
ואילנה אלון מהעולם הזה, המסקרים
את המתרחש בבתי־המישפט, לא מצאו
בהחלטתו של בן־שלמה ולוא סיבה
אחת מוצדקת לאי־פירסום שם חשוד.
הם עירערו על ההחלטה לפני
השופט המחוזי אריה אבן־ארי. ביום
השלישי שעבר הוא התיר את פירסום
שמה, בקובעו :״אין בית־המישפט יודע
מניין שאב שופט־השלום את הסמכות
לאסור את פירסום שמה של המשיבה״.
העיתונאים הודיעו מצידם, שאין
להם שום דבר אישי כנגד מוריץ, ושהם
מוכנים שלא לפרסם את שמה
בעיתוניהם, אלא אחרי 48 שעות. הם
רצו לאפשר לעורך־דינה של מוריץ
לערער על החלטה זו לפני בית־המישפט
העליון. וייסגלס נמנע, כצפוי,
ממהלך כזה. ביום השישי שעבר
פורסם השם, שרבים כבר ידעו אותו או
ניחשו אותו עשרה ימים קודם לכן.
מוריץ טענה שהיא חפה מפשע
ושצידקתה תצא לאור. המישטרה
מצידה ממליצה להעמיד אותה לדין על
סמך ראיות מוצקות. עורך־הדין
שמואל תמיר, שר״המישפטים לשעבר,
כבר נרתם לטיפול בהכנת כתב־ההגנה
של מוריץ.

הפירמה הסולידית
ברחוב לילנבלום בתל״אביב. החברה אמורה לעבור לרחוב אחד־העם.

החקירה שנפסקה 7דיי

ברמת־השרון, שהחקירה בו החלה בעיקבות פרשת הרצח של אלטרוביץ.

יי— מדזע הם ששים זאת?

בת 1שר מנהיג
הציונים הכלל״ם,
שהיה שר־הפנים,
התאבדה באיטליה
הסיבה האמיתית לפיטורין היתה שונה לגמרי.
היתה זאת ידיעה שהופיעה בדבר באותו היום
שבו נשלח מיכתב־הפיטורין. היא נשאה את
הכותרת :״האדמיראל האיטלקי המודח, שהצטרף
לפאשיסטים, מבליט ידידותו לישראל — מאת
ליוויה רוקח, סופרת דבר באיטליה״.
גיבור הסיפור היה אדמיראל איטלקי, שהודח
ממיפקדת נאט״ו. למחרת היום הצטרף למיפלגה
הפאשיסטית. בתשובה לשאלה, הכריז במסיבת־עיתונאים
כי הוא ידיד מושבע של ישראל, וכי
אנשי הצמרת של ישראל, כמו הגנרל יצחק רבין,
נימנים עם ידידיו.
בדבר של אותם הימים עדיין לא היה זה
מקובל להתפאר בידידותם של ראשי מיפלגת־העבודה
עם רודנים רצחניים למיניהם,
פאשיסטים ודיקטטורים צבאיים. הידיעה היתה
בוודאי נפסלת, אילו קרא אותה מישהו לפני
הפירסום. אבל איש לא שם לב אליה, עד שזה היה
מאוחר מדי.
דבר גם לא נלהב מהפעילות הפוליטית של
הכתבת שלו. באותם הימים התארגנה באיטליה
הוועידה הגדולה, שנערכה כעבור זמן־מה בעיר
בולוניה, ושבה נפגשו אנשי־שלום ישראליים
(וביניהם אורי אבנרי, נתן ילין־מור ויוסי אמיתי)
בפעם הראשונה בפומבי עם מדינאים מצריים
חשובים. ליוויה היתה פעילה למען ועידה זו,
שעוררה את זעמה הלוהט של ראש־הממשלה,

.איטלקית

^ ממוצא פלסטמי״
ליוויה רוקח עם אמה בהלוויית אביה ()1959
סטירת־לחי בשער בית־הקברות
ך* תקרית שהרעישה את הארץ, ושהוציאה
( ) אל ליוויה רוקח מאלמוניותה, אירעה לפני
25 שנים.
זה היה בהלווייתו של ישראל רוקח, מי שהיה
ראש עיריית תל־אביב ושר־הפנים מטעם
מיפלגת הציונים הכלליים (כיום הליברלים
בליכוד) .ערב מותו היה סגן יושב־ראש הכנסת.
אחרי שהגופה הורדה לקבר, בטקס ממלכתי,
התחילו האבלים להתפזר. בין המכובדים הרבים
היה גם יוסף ספיר, איש פתח־תיקווה ומס׳ 3
ברשימת הציונים־הכלליים לכנסת, שבה הופיע

לדבריה, ביקשה ליוויה את נשיאות הכנסת
להודיע לשניים שלא יבואו להלוויה. סרלין בא
והצטנע. אך ספיר הבליט את עצמו, וזה הרגיז את
ליוויה.

בצג

ואדמיראל פאשיסטי

1יוויה רוקח היתה תמיד נערח תימהונית
) במיקצת. היא היתה גבוהה, רזה מאוד ויפה,
וגם קצת מופרעת.

** אז הלכה ליוויה אל הקצה הרדיקלי, מכל
* /הבחינות. אחרי שהתגרשה מבעלה האיטלקי
הראשון, הסופר־העיתונאי פייטרו בוסיטה, ואחרי
שנישאה בשנית והתגרשה מסנאטור סוציאליסטי,
הפכה יותר ויותר תימהונית גם מבחינה
פוליטית.
הצברית, בת המנהיג הציוני־הכללי, התכחשה
לציונות, לישראל ולכל קשר עם המדינה. היא
הגדירה את עצמה פומבית כ״איטלקיה ממוצא
פלסטיני״ .לא זה בלבד שהפכה אוהדת מושבעת
של אש״ף, אלא שבתוך התנועה הפלסטינית
דחתה את הקו המתון של יאסר ערפאת והגיעה
— כמו ישראלי אחר, החי בבריטניה, אורי
דייוויס — אל חזית־הסירוב, המבקשת בפירוש
לחסל את ישראל.
היא עוררה שוב תשומת־לב עולמית, כאשר
פירסמה ספר שהכיל קטעים מיומנו האישי של

מוות ברומא
רוקח במקום ה־ .2בצאתו משער בית־הקברות
לרחוב, הבחין בכך שמישפחת המנוח הולכת
אחריו. הוא עמד בצד כדי להניח לה לעבור.
אלמנת המנוח ובתו הבכירה הגיעו אליו — ואז
קרתה התקרית.
גירסת ליוויה רוקח, אז בת :25״ניגשתי אליו
וסטרתי את לחיו!״
גירסתו של ח״כ, עד־ראייה :״ליוויה ניגשה אל
ספיר והתחילה להטיח בפניו דברים נרגשים.
לפתע הרימה את ידה כדי לסטור על פניו. ספיר
תפס את היד באוויר״.
גירסת ח״כ אחר :״לא הבחנתי בכלום. ראיתי
לפתע ששני אנשים מובילים את ספיר, שהיה
חיוור כסיד.״(העולם הזה ,)23.9.59
רוקח היה בשנות ה־50׳ האיש החזק של
המיפלגה, יחד עם פרץ ברנשטיין, שהיה מס׳ 1
ברשימה. אך לפתע בוצעה נגדו הפיכת־חצר: שני
הבאים אחריהם, יוסף ספיר ויוסף סרלין(בלשון
העולם הזה של אז: ס״ס) השתלטו על המיפלגה
והדיחו את שני הוותיקים מכל השפעה מעשית.
רוקח מת זמן־מה לאחר מכן, בגיל ,63 וליוויה
האשימה את ספיר וסרלין במותו. מהפכות״חצר
כאלה, שהפכו בינתיים רגילות במדינה, היו
בימים ההם עדיין בלתי־רגילות.

יתכן כי הדבר נבע מקשיחות האב, שהיה
תמיד עסוק בענייני־ציבור. יתכן שהיו נסיבות
אחרות בבית. רוקח עצמו התפרץ פעם, בעת
שיחה עם איש־מיפלגה :״עזוב אותי, יש לי
מספיק צרות בבית!״
ליוויה(פירוש השם: תכשיט) לא מצאה מנוח
אחרי התקרית בבית־הקברות, שהיכתה הדים
שליליים מאוד. אחרי זמן־מה עברה לרומא,
ככתבת של קול ישראל, דבר וסוכנות־הידיעות
היהודית.
היא התאקלמה היטב בבירה האיטלקית.
הופעתה המרשימה, בעלת החזות האיטלקית,
בוודאי עזרה לה. כמו רוב האינטלקטואלים
האיטלקיים, היא פנתה שמאלה.
מדי פעם שמעו המאזינים ידיעות מאת
״ליוויה רוקח, כתבת קול ישראל ברומא״ ,וקראו
את כתבותיה. אבל היא כמעט נשכחה.
שמה חזר לחדשות לרגל תקרית אחרת,
כעבור 13 שנים (העולם הזה .)18.4.72 ליוויה
פוטרה מתפקידה ככתבת דבר ברומא. על
המיכתב לא חתמה העורכת, חנה זמר, אלא מזכיר
המערכת, אליהו אגרס. הוא תירץ את הצעד
בשיקולים כלכליים :״הקשיים הכספיים, שבהם
נתון דבר״...

משה שרת. במיסמך זה גילה שרת הרבה עובדות,
שהוכחשו עד אז על־ידי ישראל, ושתאמו את
הטיעון הערבי. כך חשף את האמת על טבח
קיביה, ועל הקנוניה של משה דיין ודויד
בן־גוריון להשליט בלבנון ״רב־סרן מארוני״ אשר
ישרת את ישראל.
היא שללה את תנועת־השלום הישראלית, כפי
ששללה את המדינה כולה, והטיפה לחיסולה.
נראה כי לא קל לחיות תוך ניתוק גמור
מכור־המחצבה. יתכן כי גישתה הפוליטית של
ליוויה רוקח הגבירו את הרגשת־הבידוד שלה,
ויתכן שגישה זו היתה כשלעצמה תוצאה
מבעיותיה הנפשיות העמוקות.
השבוע פרצה המישטרה לדירתה של ליוויה
ברומא, ומצאו אותה מתה בחדר-האמבטיה, שבו
עלו המים על גדותיהם. נראה כי הרעילה את
עצמה, אף שבחדר נמצא גם חבל תליה מוכן.
בדירה הריקה השאירה מיכתב התאבדות, שבו
הסבירה כי שמה קץ לחייה מפני שהצטוותה
על־ידי בית־המישפט לפנות דירה זו, שהיתה
אהובה עליה. את רהיטיה העבירה עוד לפני כן
לדירה חדשה.
מיקרה־ההתאבדות היה מוזר. אך כל 50 שנות
חייה של ליוויה רוקח היו לוטות־תעלומות.

(המשך מעמוד 19
הקוף חלק ממנה ואכל אותו. עכשיו היתה
החתיכה השניה כבדה יותר. הקוף חתך גם ממנה
חלק, ואכל אותו. וכך המשיך הקוף לשקול
ולאכול, עד שלא נותר אלא שארית עלובה.

״זהו שכר-טירחתי עבור חלוקת״״
הגבינה,״ אמר, ובלע גם אותה.

• .אין עם מ׳ ודבי״
ף* ן־־שיחי תומך ביאסר ערפאת ללא כל
להסתייגות, ואם ערפאת יציע הצעות־החלטה
מרחיקות־לכת למען מדיניות־שלום, הוא בוודאי
יצביע בעדן. אבל הוא ספקני מאוד. אם ספקנות
זו אופיינית כיום לרבים בתנועה הפלסטינית, לא
יהיה המצב במושב הבא של המועצה הלאומית
הפלסטינית מבטיח טובות.
לא ארחיב כאן את הדיבור על הנימוקים
שהבאתי נגד טיעונים אלה. הם ידועים. איני סבור -־
כי• עמדתי עליהם בלי הצלחה. נדמה לי כי
שיכנעתי את בן־שיחי בכמה נקודות. אבל לא
שינוי דעתו של יחיד זה או אחר קובע, אלא שינוי
דעת־הקהל בקרב התנועה הפלסטינית, שבה
שולטים במידה רבה תהליכים דמוקרטיים, ושבה
גם ערפאת אינו יכול לכפות את דעתו מבלי
לשכנע את הרוב.
בחודש שעבר דיבר ערפאת על המגעים עם
כוחות־השלום הישראליים, והעלה על נס את
עיצאם סרטאווי המנוח. הוא תבע להרחיב מגעים
אלה. זה היה בישיבת המועצה הצבאית העליונה
של אש״ף, שבה הוחלט גם על הגברת המאבק

המזויין.
אם להסיק לקחים משיחה זו, הייתי מצביע על
הנקודות הבאות:

• סלפטיניס רבים, אנשי הזרם
המרכזי, דוגלים בפיתרון־שלוס ובדד
קיום בשתי מדינות, אך אינם מאמינים
ביום כי הדבר ניתן להשגה מבלי
להמשיך במאבק המזויין. קרי: פיגועים
בישראל ובשטחים הכבושים.

• תנועת־השלום הישראלית נושאת במידה
רבה של אחריות למצב־רוח קודר זה בצד השני,
מכיוון שלא הוכיחה שיש בכוחה לשנות את
המדיניות של ישראל, ובעיקר לעצור את תנופת
ההתנחלות, שבה רואים הפלסטינים את הסכנה
העיקרית לעצם קיומם הלאומי. בעיקר אשמות
בכך שתי תופעות: החלשת המתח של שלום
עכשיו, ומיעוט כוחם של הכוחות העיקביים יותר- ,י
הדוגלים בפה מלא בשתי הנקודות המכריעות
לגבי הפלסטינים: מדינה פלסטינית והכרה
באש״ף.

• יתכן שאנו עומדים לפני סיבוב
חדש של מעגל־הקסמים הישן: הייאוש
הפלסטיני יביא לגל חדש של פיגועים,
ואלה מצידם יחזקו את הקנאות
הלאומנית בישראל ויחלישו עוד יותר
את יכולת־ההשפעה של כוחות־השלום.

• הופעתם העלובה של כוחות־השלום
במערכת־הבחירות הצפוייה תגביר את הייאוש
בצד השני, ועל כן גם תביא להגברת הפיגועים.
ניתן היה למנוע זאת, אילו יכלו ערפאת
וחבריו להצביע על הישג גדול כלשהו, אחרי
פגישת ערפאת עם חוסני מובארכ, שיחותיו עם
המלך חוסיין ואיתותיו הברורים לעבר ארצות־הברית.
אולם אין הישג כזה. ארצות־הברית
שוקעת בשנת־בחירות, ואינה מסוגלת לעשות
דבר מלבד שיגור דיברי־חנופה לממשלת־הניצים
בישראל ושליחת כסף למימון ההתנחלויות*״.
המלך חוסיין התייאש מארצות״הברית, וקבע כי
אינה מסוגלת לשמש כמתווכת. מובארכ
מתוסכל, ומנסה לעשות צעדי־פיוס לעבר סוריה
וברית״המועצות.
סוריה, הדוגלת בקו קיצוני של סירוב, שולטת
בכיפה, נוחלת ניצחונות לאורך כל הקו, מבצרת
את שילטונה המוחלט בלבנון ונהנית, בעקיפין,
גם מתמיכת ישראל.

תנועת-השלום הישראלית משותקת
למעשה, וחלק גדול ממנה השתעבד
לאינטרסים המיפלגתיים של המערך_ .
במצב זה יתכנס בקרוב המושב של המועצה
הלאומית הפלסטינית. יהיה בו רוב עצום למען
פיתרון של שלום. מעמדו של יאסר ערפאת
מובטח לגמרי. אבל אין ספק שבמושב זה ישרור
מצב־רוח ספקני מאוד לגבי הסיכויים המעשיים
להשגת פיתרון בדרכי־שלום.
חלק מאנשי אש״ף ידגלו בדיעה שלמרות הכל
יש לנקוט יוזמות נועזות כדי לשבור את
מעגל־הקסמים ולדחוף את תהליך־השלום
קדימה. אולם מולם יעמדו אחרים, שלא ישללו
את השלום, אך שיפקפקו בערכן של יוזמות
חדשות בשעה זו, כש״אין עם מי לדבר״ .תוצאת
הוויכוח תהיה תלוייה במצב־רוחם של האנשים**״
באמצע, הנקרעים בין התיקווה להסדר ובין
הייאוש מן הסיכוי להשיגו.

כוחות־השלום בישראל יכלו להשפיע
על ויכוח זה. אבל איפה הם?

1 1 1 1 :־ 1
לילה טוב, נסיך מתוק. ותלחה א 1ת ך זימרת המלאכים.

חיטבח הגיהיווס
היות או לא להיות? שאל האמלט, נסיך
דנמארק.

|— ׳להתמודד או. לא להתמודד? שאל
נבון, נסיך ישראל.
משהו היה רקוב בממלכת דנמארק.

משהו רקוב מאוד בממלכת ישראל.
האמלט החליט שלא להיות.

נבון החליט שלא להתמודד.
,,לילה טוב, נסיר מתוק, ותלווה אותך זימרת
המלאכים אל מנוחתו!״
^ כל אוהבים את יצחק נבון. גם אני.
1־ 1וזוהי הצרה כולה על רגל אחת.
אין זה מתפקידו של פוליטיקאי להיות אהוב.
_ ואסור לו להיות אהוב על הכל.
בוודאי. אהבת־הבריות יכולה לעזור לו. הוא
יכול להסתייע בה כרי למלא את תפקידו. היא
יכולה להיות מכשיר להגשמת המטרה.

אך אוי לו לפוליטיקאי, שאהבה זו
היא מטרתו .

תפקידו של הפוליטיקאי הוא לנהל את
הפוליס — העיר (העיר והמדינה ביוון העתיקה
היו פעם היינו הך) .מטרת הפוליטיקאי היא
לשלוט, להחזיק בשילטון או להגיע לשילטון.
אצל הגרועים שבפוליטיקאים (והס תמיד
הרוב הגדול) .השילטון והנאותיו הם מטרה
לעצמה.
אצל הטובים שבפוליטיקאים, המעטים שהם
מדינאים דגולים, השילטון משמש להגשמת
מטרה גדולה יותר: להצעיד את החברה קדימה,
לעבר עתיד יותר טוב.
כדי להצעיד את החברה קדימה, יש להשמיע
רעיונות חדשים, להאבק למען אידיאלים.
להילחם במי שמפריע להגשמת האידיאלים
האלה.
וכל פעולה כזאת יוצרת אויבים.

המועמד לתפקיד הנשיא אינו צייד לעורר
התלהבות רבה בלב איש. אין לו צורר בחסידים
קנאיים, אבל אסור לו לעורר התנגדות חריפה. אם
חלק חשוב אחד של הציבור — דתיים או
חילוניים, ימניים או שמאליים, ניצים או יונים,
אשכנזים או מיזרחיים, גברים או נשים — יתנגד
לאיש בחריפות, נעלמים סיכוייו לשבת על כס
הנשיא.

המועמד האידיאלי לתפקיד הנשיא
הוא מי שהוא קצת מזה וקצת מזה —
קצת חילוני וקצת דתי, קצת ימני וקצת
שמאלי, קצת נץ וקצת יונה, קצת
אשכנזי וקצת מיזרחי, קצת גבר וקצת
אשה (ורצוי להוסיף: קצת יהודי וקצת
ערבי).
מובן שאין יצור מושלם כזה עלי־אדמות. אר
אפשר להתקרב לשלמות זו, ויצחק נבון היה
הקרוב ביותר.
ף כאן הדילמה. אולי נכון לומר: כאן הפארא־
1דוכס.
כדי להיות נשיא טוב. אסור לאדם להיות
פוליטיקאי טוב.

בקיצור: מפני שהיה נשיא טוב.

והרי אותן התכונות עצמן מונעות מנבון
להתמודד, להילחם עד חורמה, לנעוץ סכינים
בגוף יריב (ובגב יריב) ,להכפיש ולהיות מוכפש,
״לדרור על גוויות״.

בקיצור: להיות פוליטיקאי.

נשיא טוב, הנכנס לזירה הפוליטית, יכול לנצח
בבחירות. אר באין פלא מן השמיים, לא יגיע כלל
לראש מיפלגתו. ואילו התרחש נס זה, היו דרושים
ניסים רבים, כדי שיוכל לשלוט במדינה ולנצח
על החיים הפוליטיים היומיומיים.

אפשר לקרוא לבעייה זו ״תיפמונת
האמלנר. שקספיר לא היה מתנגד.

ן* נשיא הארי טרומן, שהיה פוליטיקאי
( 1אמיתי(כי בארצות־הברית הנשיא הוא איש
פוליטי, ולא מוצג סימלי) ,היה משמיץ מיקצועי
ומושמץ מיקצועי. הוא נהנה מזה. הוא אמר :״מי
שאינו יכול לסבול את החום, אל לו להיכנס
למיטבח.״

יצחק נבון לא גדל במיטבה הזה. אין
לשכוח עובדה זו.

מי שרוצה להגשים משהו, מוכרח להילחם במי
שמפריע לכר. כאשר קיים דבר בחיים הציבוריים,
מתקשרים בו אינטרסים אדירים, כלכליים ואחרים.
מי שרוצה להקים משהו חדש ושונה מוכרח
להילחם בבעלי האינטרסים האלה. מילחמה כזאת
לא תוכל לעולם להצטמצם בדברי־נועם, במילים
יפות ואדיבות. שום אדם ושום מעמד אינו
מתפתה על־ידי מלים יפות לוותר על האינטרסים
שלו.

ככל שהעניין חשוב יותר, כן תחריף
המילחמה, וכן תהיינה שיטותיה פחות
עדינות.
^ אשר מופיע על הבימה פוליטיקאי שהכל
אוהבים אותו, שאין לו אויבים — משהו
חשוד בו.
סביר להניח כי איש כזה לא לחם מעולם
בתוקף על ריעות כלשהן, לא השמיע מעולם
דברים השנויים־במחלוקת, לא פגע מעולם
בבעלי־אינטרסים מכאן או מכאן.

איש כזה הוא מועמד אידיאלי לכהונת
נשיא-המדינה, כפי שהיא קיימת
במדינת־ישראל, שבה אין לנשיא שום
ר סמכות של ממש.
נשיא אינו יכול להיבחר אם אינו מקובל על
חלק חשוב של הציבור.

נבון לא התמודד על תפקיד הנשיא.
לא היה צורך בהתמודדות. התפקיד נפל
לחיקו כפרי בשל, למרות שהוא היה
מועמד האופוזיציה.

גרם לכר מנחם בגין, ארם שגם ״במיטבו״
הצטיין בכישרון נדיר לבחור באיש הלא־נכון
לתפקיד הלא־נכון. הוא בחר בפרופסור בלתי־ידוע
בבמועמר מטעם הליכוד לתפקיד הנשיא.
הבחירה עוררה התנגדות כללית. גרוע מזה: גיחור
כללי. כר נבחר נבון.
בדיעבד, גם בחירה זו אומרת דרשני. יורשו
של נבון, חיים הרצוג, גם הוא מועמד האופוזיציה,
נבחר מפני שהיו מאניפולציות מאחורי הקלעים.
מחותנו, המיליונר ניסים גאון, ציווה על מיפלגתו
הפרטית, תמ״י, להצביע בעד הרצוג, כדי שיהיה
לו נשיא במישפחה. זה טוב לעסקים. אחרים
הצביעו בעדו מפני שרצו לתת סטירת־לחי קטנה
לחרות. אבל כל זה לא היה דרוש כאשר נבחר
נבון לנשיא. גם אנשי־חרות היו משוכנעים שהוא
יהיה נשיא טוב, ואיש מהם לא סבר שיש לנבון
ריעות כה חזקות ועמדות כה נחרצות, עד כי לא
יוכל לייצג מדינה שבה שולט הליכוד.

לא נמצא לו אף אוייב אחד.

ן• ש הסבורים כי נבון השתמט מן ההתמודדות
דווקא מתור ראייה טכסיסית מפוכחת.
לפי גירסה זו, אמר נבון לעצמו: אם יש מישהו
המסוגל לגרום לכר שהמעיד יפסיד בבחירות
הקרובות, הרי זה שימעון פרס. שימעון פרס כבר
הוכיח כמה פעמים שהוא מצליח, כאימרת
הבריטים ,״למלט את התבוסה מבין מלתעות
הניצחון״.
(לא מזמן אמר פרס בטלוויזיה :״אני לא קבלן
לניצחונות, אבל אני גם לא קבלן לכישלונות.״ זה
היה נכון ב־4״ — 50 ממוצע לא רע לפוליטיקאי
מיקצועי).

י שמשמיע רעיון חדש, חזקה עליו כי
* 1יושמץ, יוכפש, יוקע, ינודה. שום ציבור אינו
אוהב רעיון חדש, המטריד את מנוחתו ומכריח
אותו לחשוב מחדש. בעל רעיון חדש ייחשב
תמיד כבוגד, כעוכר־המדינה, כאוייב־העם. עליו
להסתכן בכר, עד אשר יתקבל הרעיון בהדרגה,
על דעת הרבים. זה יכול לאדיר שנים, או דורות
— אם יתקבל בכלל.

מי שנאבק למען אידיאלים, מוכרח
להרגיז ולקומם נגדו את מי שדוגלים
באידיאלים הפוכים ושונים. וכגודל
האידיאל אשר בליבו, כן גודל ההתנגדות
שהוא מעורר נגדו.

בבירבורים בלבד (וכיום גם בהדלפות) .תפקידו
של יו״ר הוועדה הוא ייצוגי בעיקרו.

אם ייכשל פרם גם הפעם בבחירות,
זה יהיה סופו כפוליטיקאי. יחד עימו
ייעלם מן הבימה גם יצחק רבין, תאומו
הסיאמי. הדרך תהיה פנוייה לפני נבון,
והוא יזכה במנהיגות המיפלגה בלי
מאבק ובלי התמודדות.
זה נכון — אבל אין לייחס לנבון מחשבה
מאקיאוולית מעין זו. הוא בוודאי לא היה רוצה
לזכות בניצחון־בלי־קרב, במחיר ארבע שנים
נוספות של שילטון הליכוד.

יצחק נבון ב״מוסיאון השעווה״ :נחמד מדי, חביב מדי
ככל שיהיה פוליטיקאי פחות טוב,
כן יהיה נשיא טוב יותר .
אותן התכונות, שהיו עשויות לעזור לו
להצליח כפוליטיקאי, יעמדו לו לרועץ בבואו
להגיע אל כס הנשיאות ולשבת עליו.

ואותן התכונות העוזרות לו להיות
נשיא מוצלח יעמדו לו לרועץ בבואו
לעשות קאריירה פוליטית.

יורשו של נבון במישכן־נשיאי־ישראל הוא
פוליטיקאי קצת יותר טוב, ועל כן נשיא קצת
פחות טוב (ויש אומרים: יותר מקצת) .נבון היה
נשיא כמעט־מושלם, ומכאן הצרות המושלמות
שלו בקאריירה הפוליטית.
זוהי הדילמה. והיכן הפאראדוכס?
הפאראדוכס הוא זה:
רבים וטובים רצו שנכון יקבל לידיו את
הנהגת מיפלגת־העבודה בשעה זו. מפני שהוא
האיש המסוגל לנצח בבחירות. היו שהאמינו —
וגם הם טובים ורבים — שאילו הועמד נבון
בראש הרשימה, היה ניצחונו של המעיר מובטח
לחלוטין.

מדוע?
מפני שנכון הוא איש כזה — אדם שאין לו
אויבים, שאינו מעורר שום התנגדות, שהכל
מחבבים אותו: המוצא תמיד את המילה הנכונה
והטובה והמרגיעה; המייצג איכשהו את כל
העמדות והריעות וההשקפות: העומד תמיד
בשני הצדדים של כל מיתרס.

רק מטורף יכול היה לרצות בכך!

הוא לא התחיל בדרכו כפוליטיקאי נבחר, אלא
כפקיד ממונה. דויד בן־גוריון חיפש לו עוזר
היודע ספרדית, מפני שרצה ללמוד שפה זו
בשעות־הפנאי. לבן־גוריון היו, הרבה חובבו+ות
ילדותיות. שעזרו לו להינפש מן העיסוק הפוליטי
האכזרי שבו הצטיין — נעיצת סכין בגב פלוני,
הנחת מוקש מתחת לרגלי אלמוני. באותה תקופה
התאהב בן־גוריון בדון קיחוט של מיגואל
סרוואנטס, דמות הפוכה משלו, ונבון עזר לו
לקרוא את הספר בשפתו המקורית.

בן־גוריון אהב את נבון מפני שהיה
נאמן מאוד. כאשר הקים בן־גוריון את
מיפלגת רפ״י, היה זה אך מובן מאליו פלג שנבון יצטרף למאמץ, מתוך נאמנות
ל״זקך. רק בך נכנם לפוליטיקה.

בתקופת כהונתו כח״כ — תחילה מטעם רפ״י,
ואחרי המיזוג, מטעם מיפלגת־העבודה, הוא
התמודד כמה פעמים על תפקידים. תמיד
באי־רצון, וכימעט תמיד באי־הצלחה.
הדברים הגיעו לידי שיא כאשר הוצע נבון
כמועמד לתפקיד יו״ר הכנסת — וכל חברי־הכנסת
היו משוכנעים שהוא המועמד הטוב
1ביותר. גולדה מנעה זאת, נבון לא נאבק, והתפקיד
נמסר לישראל ישעיהו.
אחרי שורה של התנכלויות מבישות כאלה,
אי־אפשר היה למנוע ממנו את מישרת יו״ר
ועדת־החוץ־והביטחון. בניגוד לדיעה המקובלת
בציבור, זוהי ועדה חסרת־חשיבות, העוסקת

^ הרים אומרים שנבון השתמט מן
ההתמודדות, מפני שידע כי החום במיטבח
יהיה גבוה מאור, משהו ברמה של גיהינום־זוטא.

שימעון פרס ו״מקורביד אינם נשי־אים־לשעבר,
וגם לא מלאכי־שרת.
הם היו משתמשים בכל תחמושת שהיא, כדי
לחסל אדם העומד בדרכם — בייחוד בשעה
שנראה להם (שוב) שהשילטון עומד ליפול
או־טו־טו לידיהם. הם היו מוכנים לטפל בכל
נושא שהיה בא בחשבון — בחייו הפרטיים של
נבון. במישפחתו, באופירה אשתו, ועוד ועוד.

לפי גירסה זו, הביט נבון אל תוד
הסירים הרותחים האלה ונרתע. הוא
שעה לאזהרתו של טרומן, ולא נכנס
למיטבח.
^ קוביה נפלהי — אמר יוליוס קיסר, כאשר
\ 1עבר את הנהר רוביקון והושיט את ידו אל
השילטון ברומא.
יצחק נבון לא עבר את הרוביקון. אר גם כר
נפלה הקוביה.
ביום השישי, ה־ 30 במארס (שהוא במיקרה
״יום־האדמה״ של הערבים בישראל) ,הכריז נבון
שלא יתמודד.

יתכן כי ביום הזה הפסיד המערך
בבחירות.

ו י ^ יוךיי

2 ! 9ח״ 50
ייצרני כלי מניקור ופדיקרר
הטוביס ב עו ל ס -ע כ שיו בישראל!
מספריים וצבטיות לעור ולצרפנ״ם, פינצטות, פצירות ואביזרים אחרים.
מיוצרים בעבודת־יד, בדיוק רב ובגימור מושלם. עשויים פלדה מעולה
מצופים ניקל־כרום או זהב 14 קרט. סטים למניקור באריזות מתנה.
להשיג בחנויות המובחרות.

בענלם מכירים ומנקירים את 7ן ייזר!
הייבואנים: ד.מ.מ בע״מ טלפון 719740־ 03

מאת מאיר תדמח־

ג״רוסקופ
ללחיים

** שהו באמת לא נורמלי. בעיקר לגברים
* ) מגלח (על מישקל מגהץ) או מכונת־גילוח
ג׳ירוסקופית(שישית־פיסיקה) .מיובא לאמריקה,
לכלבו המפורסם, הישר מצרפת, שם מצוי גם
ממציאו והיצרן. הוא היחיד במינו בכל העולם
כולו(כר בפרוספקט).

מכונת הגילוח
הראשונה בעולם,
המגלחת בלי חשמל
ובלי בטריות (מצברים)

הוא אינו זקוק לסוללות או חשמל.
הוא פועל בכל מקום, בטיול, בסירה,
במחנה ואפילו במשרד.

במ שרד, ב שדה, בטיול, ברכבת ובמכונית

לנבודמליאבע ״ מ,
רח׳ מלציט 64ת ל -אביב
הנבל מזמין בזאת את

נא לשלוח לי
רצי׳ ב המחאה מס.

64287

מ כרנ ת

הגלל לח

כמפורס נמדדעתנס

מכרכרת גללוח במחיר 1, 600׳** היחידה
משובה על

בנק

על סך

שם רחוב

16194

ג 1ל־.

2 8 4 2 57

עיר

מרקור

הג׳ירוסקופ שבמגלח, מצוייר בגלגל תנופה,
המחובר לגלגלת הנטענת על״ידי קפיץ. כאשר
מושכים בכבל, הגלגלת מסובבת את הסכינים
המסתובבים במהירות, לא תאמינו, של 15,000
סיבובים בדקה, מהירות גדולה פי שניים מאשר
במגלחים אחרים. כמה משיכות טוענות את
המכשיר ל־ 75 שניות של פעולה. תמיד תוכל(כך
כתוב) לחזור ולמשוד בכבל לשניות נוספות של
תיגלחת ג׳ירוסקופית.
בלמי לחץ עוצרים את הלהבים, במקום.
הלהבים העשויים מפלדת אל־חלד מתחדדים
מעצמם (לא כתוב איר) .רשת מגן רקה במיוחד
עשויה מרדיד ניקל מצופה כרום( .מה אפשר
לעשות, זה חשוב) .גוף המגלח עשוי מפלסטיק
נעים למגע ואחיזה. נמכר עם נרתיק מותאם.
הגודל 10x6x6 :סנטימטר. המישקל 325 גרם.
וכל המכשיר המתוחכם הזה במחיר הכמעט
מצחיק של 35 דולר, כולל אפילו את המישלוח
ברחבי ארצות־הברית.

ועדיין כדאי לרכישה במיסגרת 100
הדולר המותרים, שאולי לקראת הבחירות
יהפכו ל־ 150 דולר חופשיים ממס.

העולם הזה 2431

במדינה

הפגנות

אונת

ברוח ובדם
לפגי שמונה שנים גהרגו
בכדורי צה״ל ומישמר־הכבול
שישה אזרחי ישראל.
השבוע, ביום־האדמה
התשיעי, הסכינו
בעיקבותיהם ילדים
שטרם נולדו אז
אשה מבוגרת. בשימלה ארוכה

ך -ובמיטפחת לבנה לראשה, נשענה על
| הגדר והסתכלה קדימה במבט נוהה.
מפעם לפעם מחתה דמעות שזלגו על
לחייה המקומטות. היא עמדה לבד,
בסימטה קטנה, מול שדה קוצים
ירוקים. השמש היתה באמצע השמים
הכחולים והיה חם. היה שקט בסימטה
הקטנה. עד שהתחילו להגיע הדי
התהלוכה.
ילדות קטנות כג׳ינס וחולצות
לבנות צעדו בראש, כשהן מחזיקות
בידיהן זרים ירוקים. אחריהן צעדה
תיזמורת גדולה שניגנה מארשים
— לאורך כל הדרו• קבוצת תלמידי בית־ספר
קראו סיסמות בקצב, כשהם
מניפים אל־על את יד ימין ומסמנים
אות וי, סימן לניצחון. בסוף התהלוכה
צערו רבים מתושבי הכפר.
האשה במיטפחת הלבנה עמדה ליד
הגדר ולא העיפה מבט לעבר התהלוכה
המתקרבת. היא רק הביטה קדימה
והמשיכה למחות בשקט את הדמעות.
הילדות בתהלוכה היו קטנות.
קטנות מכדי לזכור את אירועי ה־30
במרס . 1976 אירועי הדמים של
יום־האדמה, שבהם נהרגו שישה אזרחי
מדינת־ישראל. מיריות של חיילי צה״ל
ושוטרים. הן לא זכרו את שלושת
בני־כפר עראבה, שסיימו את חייהם
י -באותו היום. אבל הן הלכו בתהלוכה,
ביום השישי, כשמבטן שלוח קדימה
בגאווה והן קוראות בקצב סיסמות
על ״שיחרור אדמות הגליל.״

..לא לצלם:״ ילדים וילדות
קטנים, ערבים, אזרחי מדינת־ישראל,

הרבבות בעצרת המרכזית בעראבה
להוריד א ת הדגל
הגדלים על סיפורי זוועה של גזילת
קרקעות המישפחה, ושפיכות־דמים.
הם התקדמו אל הסימטה הצרה.
התהלוכה נעצרה בפינת הרחוב.
״ברוח וברם נפדה את הגליל!״ הם
צעקו בקול דק, כשהיד שלוחה קדימה.
הילדות הקטנות נושאות הזרים
התקדמו אל הגדר. הן נכנסו אל שדה
הקוצים, והניחו את הזרים שבידיהן על
הקבר היחידי בשדה. קיברם של
קורבנות יום־האדמה . 1976 הן העיפו

אם שכולה על קבר בנה בעראבה
מבט בוהה אל הקבר
העולם הזה 2431

מבט על הקבר וחזרו חזרה אל
התהלוכה שחיכתה בקצה הסימטה,
כשהן עוקפות בשקט את הזקנה
שעמדה ליד הגדר והמשיכה להסתכל
קדימה אל הקבר.
התהלוכה המשיכה הלאה אל בין
סימטות עראבה. הסיסמה ״ברוח ובדם
נפדה את הגליל״ הידהדה בין
הסימטות. סיסמה הגורמת לישראלים
רבים צמרמורת, אך אינה אלא קריאה
דתית עתיקה הנאמרת במיקריס-של
צער ומסירות.
בצהריים התחילה בכפר העצרת
המרכזית בגליל. המונים כבר החלו
נאספים בוואדי הקטן. מירפסות הבתים
שצפו על מקום הכינוס החלו
מתמלאות. הנואמים ליד השולחן תפסו
גם הם את מקומם על בימה מאולתרת.
ערבים ויהודים.
מארגני העצרת הבטיחו שיום־
האדמה יהיה שקט השנה. תהלוכות
מכל כפרי האיזור החלו מגיעות, תוך
כדי קריאת סיסמות, אל מקום הכינוס.
במרחק כמה מאות מטרים מן
הכניסה לכפר עראבה, בשביל צדדי,
בין מטעי זיתים, עמדו במצב הכן
כוחות גדולים של מישטרה ומישמר־הגבול.
היו שם כמה ג׳יפים. כמה
משאיות עמוסות שוטרים ומכונית
גדולה כחולה לפיזור הפגנות.
לא רחוק משם. בכביש הראשי
המקשר בין הכפרים. צעדה תהלוכה
מלוכדת. הם התקדמו לאט. כשם
מניפים שלטים בערבית, קוראים
סיסמות ומניפים ידיים למעלה. אלה
היו תושבי סח׳נין, שבאו להצטרף
להפגנה המרכזית. הם צעדו את
שלושת הקילומטרים מכפרם, בגוש
אחר מלוכד. כשבמרכזו נשאו על
כיתפיהם בחור (או בחורה) שראשו
מכוסה בכופיה אדומה ובידו מתנופף
אל־על דגל פלסטיני מאולתר. הדגל
האסור.
צלמים, שעמדו במרחק כמה
עשרות מטרים משם וצילמו את הגוש
המתקרב, חטפו מטח של חצץ .״שלא
תעזו לצלם אותם!״ אמרו להם בכעס,
״אנחנו לא רוצים לתקוף אתכם״.
.הצלמים התרגזו, אך הם לא ידעו כי
פירסום תמונה כזאת יכול להוות
הוכחה בבית־מישפט, שבעיקבותיה
ייכנסו אנשים אלה לכלא בעוון
הזדהות עם אירגון עויין, או עבירה
אחרת נגד ביטחון המדינה.
בגדים בציבעי הדגל. צעירי

פרוגרסיבי דאהר באסיפה בנצרת(לידו: ד״ר סלים רשיד)
לא הוזמנו
סח׳נין התקדמו לאט ונכנסו לתוך
הכפר. נשות עראבה עמדו בצירי
הסימטות הצרות ותלו בהם עיניים
סקרניות. הגוש הגדול שבמרכזו הונף
הדגל הפלסטיני האסור. היה דבר
יוצא־דופן.
הצעירים התקרבו אל עבר מקום
הכינוס שהיה כבר בעיצומו. הנואם,
כשראה את הדגל הפלסטיני מתקרב.
נבהל. הוא פחד מפני מהומות ומפני
היתקלויות עם המישטרה, והחל קורא
לצעירים להורידו :״אין צורך בדגל!״
הוא צעק אליהם ברמקול.
כעבור זמן קצר הורד הדגל והכינוס
חזר להיות עצרת מחאה שקטה. אך
איש לא יכול היה להוריד את הצעירים
שהתלבשו בציבעי הדגל הפלסטיני.
וכאלה היו רבים.
בעצרת נכחו כמה עשרות אלפי
אנשים מכפרי הגליל, כשהנואמים.
שהשתמשו בבימה גם כבימת בחירות,
מלהיבים אותם בקריאת סיסמות
לאומיות.
צאצא של מלך הגליל. באותו
היום, בפעם הראשונה, לא נערכה
אסיפה דומה בנצרת. מה שהפריע
לרק״ח, שאירגנה את העצרת בעראבה,

לערוך אסיפה דומה בנצרת. היה
קיומה של מיפלגה ערבית מתחרה.
התנועה הפרוגרסיבית שפרשה מרק״ח
לפני הבחירות לעיריה. ובהתמודדות
למועצת העיר זכתה ב־ 25 אחוז מן
הקולות.
תנועה זו קיימה באותו היום אסיפה
משלה בעיר, בשיתוף עם יהודים
ממיפלגת אלטרנטיבה. עורך־הדין
ראש הרשימה
כמאל דאהר,
הפרוגרסיבית. נשא נאום, שהועבר
ברמקולים אל אזרחי נצרת. הוא תקף
את רק״ח ואמר שמיפלגה זו הזמינה
לעצרות שלהם את אנשי המערך,
שחבריהם היו אחראיים להרג ביום־
האדמה 1976 יצחק רבין היה אז
ראש־הממשלה ושימעון פרס היה
שר־הביטחון).
לעומת זאת, לא הזמינה רק״ח שום
חבר מן התנועה הפרוגרסיבית, שהיא
התנועה השניה בגודלה ברחוב הערבי.
דאהר הוא צאצא של דאהר
אל־עומר. מי שהיה לפני 200 שנה
שליט הגליל.
זה היה השלב הראשון במערכת
הבחירות על הקול הערבי, שבה
יתמודדו הפעם שתי מיפלגות גדולות.

דבר, אחרי דין ודברים, עזב בטריקת־
־דלת את מישרדי־המינהל ואת מחנהו
של דקל.
קלצ׳ינסקי הוא מארח למופת. הוא -
חובב וודקה ואוכל טוב. הוא איש שיחה
נעים ומרתק, מרבה בקריאת ספרים
בפולנית ובקשירת קשרים עם הגולה
הפולנית האנטי־קומוניסטית באירופה.
למרות דיעותיו הימניות הקיצוניות,
יש לו חברים בעלי השקפת
עולם הפוכה. הוא מכיר היטב את
רזי־התיקשורת, ומצליח להשיג סיקור
עיתונאי לכל פעולה שלו.
אירגון בל נשכח, שקלצ׳ינסקי
הודה בעבר בקשריו איתו, עסק
במילחמה עד חורמה בגרמנים. אם
בצעירותו היה קלצ׳ינסקי זאב בודד
במאבק, הרי שאישיותו ויכולת ־ ־
ההשפעה שלו על אנשים חלשי־אופי
הצליחה לקרב אליו גם מישמישפחו־תיהם
לא סבלו מאימי הנאצים.
לא ידוע בדיוק מתי נוסד בל נשכח.
הוא קרם עור וגידים, וגם פעל פה ושם,
באופן מיקרי, במשך שנות ה־ .70 שעתו
הגדולה באה לו בבחירות המהפך
בשנת . 1977
עם נצחון הליכוד נלנס למישרד־ראש־הממשלה
אדם שחסידיו כינוהו
״יהודי בעל לב חם.״

ערב ביקורו של הקנצלר
הגרמני, הלמוט קול, בסוף חודש
ינואר השנה, התקבל מידע
מודיעיני, שקבוצת ישראלים
זוממת להתנקש בחייו.
המידע גרם להתרגשות רבה, והוא
טופל בדרגים הבכירים ביותר.
הקבוצה שבה מדובר היא קבוצת
בל נשכח. חבריה, שמיספרם המדוייק
אינו ירוע, הם אלמונים, שמעולם לא
הצהירו על חברותם באירגון.
בעבר זכתה קבוצה זו ליחס חם
בלישכת ראש־הממשלה. מישרדיו של
מנחם בגין אף שימשו לא אחת מטה
שבו אורגנו פעולות שונות שלה.

כשהגיע המידע המודיעיני
לידיעתו של יצחק שמיר, הוא
החליט לפעול. כמי שמודע
לחומרת הסכנה בקיומן של
קבוצות כאלה, הוא הוציא מייד
הוראות חד־משמעיות.
התוצאה: האירגון חוסל וחבריו
נפוצו לכל עבר. ביקור הקאנצלר
הגרמני עבר בשלום, וכך נמנע אסון
כבד ומשבר עמוק ביותר ביחסים בין
ישראל והעולם המערבי בכלל וגרמניה
בפרט.

תהיה משמעותו של מושג
זה אשר תהיה, לישבת ראש־ ~1
הממשלה הפכה אכסניה נוחה
לפעולות שונות, סודיות וקטנות,
של האירגון. אנשים שהיו
מקורבים לראש־הממשלה נתנו
לקלצ׳ינסקי יד חופשית, עזרה
מוראלית, ויש האומרים
שגם יותר מזה.

פרטים אלה אינם לקוחים
מתפריט פוליטי־דמיוני. הם
אכן התרחשו. עתה הם נחשפים
לראשונה במלואם בלעדית,
מעל דפי ״העולם הזה״.

^ דם אחד הנוהג לשייך את עצמו
\1לצמרת האירגון הוא הצייר אנדריי
קלצ׳ינסקי, חבר מרכז חרות וידיד
אישי של כמה משרי המיפלגה.
קלצ׳ינסקי הוא דמות יוצאת־דופן
בפוליטיקה הישראלית. מעטים יודעים
שבתחילת שנות ה־ 70 הוא היה אוהד
של אירגונים שמאלניים קיצוניים.
אחר־כך שינה אט־אט את עמדותיו,
ועתה הוא נמנה עם תומכיו של השר
ללא תיק אריאל שרון בהתמודדות
הצפויה בחרות.

יחסו הבסיסי של בגין לגרמנים לא
היה סוד. התנגדותו התקיפה להסכם
השילומים היא אחד הפרקים החשובים
בביוגרפיה הפוליטית שלו.

התערוכה״ בתר־אביב וחתם אוטוגראפיס.
לפניו עמד איש־ביטחון ישראלי. ברגע
הזה עמדו המתגקשי להרים את ה״עוזי״

קלצ׳ינסקי בן ה־ 47 נולד
כפולני נוצרי.

מאורעות מילחמת־העולם השניה
השאירו עליו את רישומם הכבד.
למישפחתו היה יחם מיוחד לעם
היהודי, ולכן הגיעו הוריו וילדיהם
לארץ, בשנת .1958 זמן קצר אחרי־כן
התגייר הצעיר והפך יהודי.
הטראומה של השואה בפולין היא
המניעה אותו בכל פעילותו. המאבק.
בנאצים שעודם חיים ובעוזריהם הפך
למאבק־חייו. אחר־כך הרחיב קלצ׳ינ־סקי
את המאבק בכל דבר הקשור
לגרמניה: מהחרמת אביזרים חשמליים
ומכוניות ועד למניעת השמעה של
יצירות ריכרד ואגנר בהיכל התרבות
בתל־אביב.
האיש מתגורר בדירה שכורה ברחוב
הקליר בתל־אביב. הוא חי כנפרד
מאשתו השלישית, והוא אב לשתי
בנות. הבכורה היא סמדר (״סמדי״),
דוגמנית־צילום מצליחה ותומכת
שלום עכשיו, שלא התביישה לומר
לאביה מה היא חושבת עליו בשיאה
של מילחמת הלבנון. הבת השנייה היא
שרון, הקרויה על שמו של שר*
הביטחון המודח. היא עדיין תלמידת־תיכון.
הצייר
מעולם לא עבד בעבודה
סדירה. זמן רב הוא חי ממכירת ציוריו.
עליית הליכוד לשילטון שיפרה את
מצבו הכלכלי לתקופת־מה. הוא עבד
עם שרון, ואחר־כך סודר לו ג׳וב
במינהל מקרקעי־ישראל, בעזרתו של
סגן שר־החקלאות מיכאל דקל, שהיה
ידידו. ידידים אחרים של קלצ׳ינסקי
בחרות הם ח״כ רוני מילוא, סגן־השר
רב שילנסקי ומנכ״ל מישרד ראש־הממשלה,
מתי שמואלביץ.
אך צייר נשאר צייר. הוא מיעט
להופיע במקום עבודתו, ובסופו של

נמי 9 3א 9נ ( ו

גורת אזהרה
קטגה
ף ראיון חושפני למוסף הארץ* ,״
^ ב ־ 15 ביולי ,1983 תיאר קלצ׳ינסקי
באריכות 14 פעולות שנעשו על־ידי
אירגון בל נשכח, שלדבריו חברים בו
״כל עם ישראל״ .על חלקו בפעולות
מיעט קלצ׳ינסקי לדבר.

הפעולות כללו חדירות לא־חוקיות
לשגרירות גרמניה
בארץ, שריפת מכוניות שיוצרו
בגרמניה, הנחת מיטעני־חבלה
ליד השגרירות הגרמנית
ומישרדי ״לופטהאנזדד בארץ,
הפגנות, השלכת בקבוקי־מולו•
טוב, השתלטות על מכון גתה
— מרכז התרבות הגרמני —
ותפיסת בת־ערובה.
על מעשה אחרון זה הועמדו
קלצ׳ינסקי ושניים אחרים, שלקחו
חלק בפעולה, למישפט. היה זה בסוף
שנת 1978 וצמרת חרות באה להעיד
לטובת קלצ׳ינסקי בבית־המישפט.

מלבד כל אלה, הוסיף הצייר
עוד מישפט רב־משמעות:
״חוץ מזה היו עוד פעולות כאלה
...בארץ ובחר׳ל, שאני לא
מדבר עליהן, כי לא הואשמתי.
נקרא להן בקיצור — בל מיני
פעולות מזויינות.״

בל נשכח שיתף פעולה עם
אירגונים דומים לו בעולם. היו לו,
למשל, קשרים הדוקים עם הליגה ,
להגנה־יהודית בארצות־הברית. בעבר
עזר קלצ׳ינסקי לרב מאיר כהנא, כשזה ך
עשה את צעדיו הראשונים בארץ.

בקיץ 1983 קרה לקלצ׳ינסקי
דבר שלא־ייאמז: שגרירות
גרמניה פנתה אליו והציעה לו
נסיעת-חינם לגרמניה, כדי
לראות מקרוב שיש גרמניה 1
אחרת. קלצ׳ינסקי התפתה,
נסע, בילה על חשבון הגרמנים
וחזר מלא חוויון ת.

קלצ׳ינסקי עם בגין(וידידים)
יחסו הסודי של בגין

האם שינה ביקור זה את השקפתו
על הגרמנים? האם החליט שאירגון בל
נשכח הוא נחלת העבר ויש לעשות ~
לפירוקו?
אין על כר תשובה חד־משמעית. אך
מה שקרה עתה לאירגון קשור בשתי
התפתחויות אחרות.
ראשית, כל זמן שהאירגון פעל על

גבול החוק נגד גורם חיצוני, לשילטון
הליכוד לא היתה כל בעיה איתו. אך
בשלב מסויים היה נדמה שיותר ויותר
אנשים, וביניהם גם המחזיקים בנשק
ן שלא ברישיון, מזהים עצמם עם
האירגון. מישהו החל דואג.
שנית, שנת 1983 היתה שנה קשה
מאוד בכל מה שנגע לחקירות סביב
קיומם של אירגונים מחתרתיים
יהודיים. המידע שזרם העלה חשד,
שאנשים ששייכו עצמם לבל נשכח
עלולים להיות קשורים גם בפעולות
בלתי־חוקיות נגד ערבים בשטחים
הכבושים ובישראל, שנעשו באותה
שנה.
עניין זה אומנם הדליק נורת אזהרה,
אך לא היתה זו נורה חזקה דיה. לבגין
י היה יחס מיוחד ל״יהודים האלה״ ,ולכן
קשה היה לנקוט נגדם בפעולה
ממשית.
האם היו חברים באירגון קשורים
בפעולות בלתי־חוקיות נגד ערבים
בגדה? קלצ׳ינסקי דחה הנחה זו
בתוקף. אך השאלות הן עד כמה הוא
יודע מה נעשה בין חבריו ומהי מידת
מחוייבותם כלפיו.
במהלך כהונתו השניה היה מנחם
בגין שרוי תקופה ארוכה בדיכאון כבד.
לכן כשהתפטר, לבסוף, באוגוסט ,1983
לא רבים ייחסו חשיבות לעיתוי זה
דווקא.
מעצרים ותפיסת גשק
בים זוכרים שבאותו שבוע דרו
מאתי היה אמור בגין לקבל את
פניו של הקאנצלר קול, שהוזמן
לביקור ממלכתי היסטורי בארץ. בגין
היה אמור לעמוד דום בנמל־התעופה
בן־גוריון ולהאזין להימנון הגרמני.
בשיאו של טקס קבלת־הפנים.
בהודעתו המפתיעה על התפטרותו
מנע מעצמו בגין את השתתפותו
באירועים לכבוד הנציג הגרמני רם־

המעלה, והיו שסברו כי זו היתה סיכת
ההתפטרות.
האם רק מסיבה זו הודיע בגין על
פרישתו?
על־פי גירסה שעתה יש לה חיזוק
ממקור בלתי־צפוי, חשש בגין שביקור
הקאנצלר הגרמני יסתיים באסון.
הוא לא יכול היה לעשות מאומה
נגד סכנה זו, גם משום יחסו הבסיסי
לבל נשכח וגם משום שהיה שרוי
באותה עת בדיכאון פסיכוטי עמוק,
שביטויו הברור היה אדישות מוחלטת.
לכן, על־פי גירסה זו, הצעד היחיד
שבגין יכול היה לעשות באותה שעה
היה לצאת מהמישחק ולהתפטר.
בצעד זה הוא דחה את בואו של קול
וגם מנע התערבות של גורמי־ביטחון
נגד אנשי בל נשכח.
כאשר נכנס שמיר ללישכת ראש־הממשלה,
היו רבים שחששו מפניו. הם
זכרו את תקופת היותו עובד בכיר
במוסד לתפקידים מיוחדים. יריביו
בתנועה אמרו, מאחורי גבו, שמה שהוא
למד שם הוא עוד עלול לעשות גם
כראש־ממשלה.
האם שינה שמיר את עורו, מאז
שעלה;זן המחתרת?
נראה שלא. אך שמיר, בניגוד לבגין,
הבין היטב מהי משמעותם של אירגו־נים
מחתרתיים המקורבים לשילטון,
וידע בדיוק למה הם מסוגלים לגרום.
אין ספק, שכבעל ניסיון היתה לו סיבה
טובה לחשוש מהם.
והנה, בעוד שבתקופת שילטונו של
בגין גילו המישטרה ושירותי־הביטחון
אוזלת־יד בחקירת פיגועים שבהם היו
מעורבים יהודים, הרי שבאחרונה יש
הצלחות רבות בתחום זה. פיענוח רצח
אמיל גרינצווייג, תפיסת ״כת התים־
הוניים״ מליפתא, שאיימה לפוצץ את
הר־הבית, ופעולות אחרות, שעדיין אין
מדברים עליהן, בהתנחלויות בגדה. אין
ספק שמישהו מלמעלה הורה שלא
להפסיק חקירות אלה.

כך זה

יום החמישי, ה״ 26 בינואר ,1984 וויה אמור
להיות היום הגורלי.
האורח הגרמני רם־המעלה היה אורח העיר
תל״אביב. סדר־יומו בשעות אחר־הצהריים:
ביקור באוניברסיטת תל־אביב ובבית התפוצות
וקבלת תואר דוקטור־בבוד באוניברסיטה
ברמת־אביב. משם היו מועדות פניו למרכז
הירידים בגגי־התערובה, לקבלת פנים ל־סססג
מוזמנים -ישראלים, גרמנים החיים בארץ,
מכובדים אחרים.
על״פי המידע המודיעיני שהצטבר, נראה
שאנשים שמזוהים עם המחתרת האנטי־גרמנית,
בל נשכח, מתכוונים לבצע את ההת נקשות
בתל־אביב: באוניברסיטה או במי
התערוכה.
במיבצע תיו אמורים לקחת חלק שלושה או
ארבעה אנשים.
השאלות שנשאלו באירגון העידו על אופיו.
החברים חששו שמא יריות מיותרות עלולות
לפגוע במאבטחיס הישראליים, או לגרום
מרחץ־דמים שאיש אינו רוצה בו.
התנהלו גם ויכוחים אם יש לפגוע כדי להרוג,
לפגוע כדי להרתיע, או רק לאיים ולא לירות
כלל. לדעת אחד מהם, עצם ההתייצבות מול
האורח הגרמני רם־המעלה, כשהנשק ביד,
לעיניהם של אמצעי־התיקשורת, המתעדים את
האירוע, נראה כפיתרון האידיאלי.
הפגישות, שבהן דגו החברים בפרטי־המיבצע
נערכו בדירות שונות בעיר, שלוש בטיספר, כולן
בסביבות כיכר מלכי־ישראל.
אופן־הביצוע שתוכנן היה יריות בתת־מיקלע
עוזי או באקדח. לא הוצא מכלל אפשרות שאחד
מחברי האירגון ייצמד לגרמני כשרימון ללא
ניצרה בידו, ויאיים להתאבד, אם הגרמנים לא
יימנעו ממכירת טנקים מסוג ליאופולד לערב־הסעודית.
ככל
שהתקרב המועד, גדל החשש בקרב
פעילי הקבוצה. על-פי המידע המודיעיני.
התבדר שלא הכל תטימי־דיעים עם רעיון
הפעולה הדרסטית -התנקשות במלוא מובן
המילה.

מסתבר שכך זכה גם אירגון בל
נשכח בטיפול דומה.
ערב ביקור הקאנצלר נכנסו גורמים
שונים לפעולה. אנשים נעצרו, נתפס
נשק, נחשפו כמעט כל מי שהיו
קשורים לאירגון. כשייכתב ספר על
מיבצע זה, הוא יהיה בסט־סלר עולמי.
כל הפעולה היתה אפופה במסך כבד
של סודיות. הגורמים שעסקו בה אינם
מדליפים בדרך־כלל.
השמירה על הקאנצלר הוגברה, כדי
למנוע בכל זאת הפתעות. בסופו של
דבר, לא נרשם שום אירוע חריג בעת
הסיור.
זמן קצר לפני ביקור הקאנצלר
בארץ נערכה ישיבת מרכז־חרות.
קלצ׳ינסקי הפריע לשמיר בנאומו,
כינה אותו ״דרדסבא״ ודרש להחזיר את
בגין לראשות־הממשלה. הכל היו
בטוחים שהוא שתה יותר מרי וודקה.
עתה, לאור האינפורמציה החדשה,
מקבלת התפרצותו אז, באמצע חודש
ינואר, משמעות רצינית יותר.
לקלצ׳ינסקי היו סיבות טובות לבקש
את שובו של בגין.

אנדרי קלציינסקי(עם בתו סמדר)
לא התביישה לומר

חורל•
יתכן שהחשש נבע מכך שאנשי בל נשכח
הבינו, שהם לא יוכלו להימלט מהמקום אחרי
ביצוע המשימה, וגם אם יימלסו -הם יתפסו
מוך דקות. מסיבה זו ויתרו בשלב מסויים על
שימוש ברכב מושכר, כפי ששקלו לעשות
לפני־כן.
הפגישה הגורלית לסיכום תוכנית-הטיבצע
ופרטיה נועדה ליום ראשון ה־ *1בינואר. הפעם
לחץ אחד החברים שהפגישה תיערך משום־מה
בבית״קפח ליד קולנוע גת בתל״אביב.
חברי האירגון נהגו לדבר בטלפון בסימנים
מוסכמים, וגס בפגישות הם דיברו בזהירות
רבה. לכן נראתה הדרישה, שהפגישה תתקיים
במקום ציבורי תמוהה. הנימוק שניתן לקיום
המיפגש בבית־קפה, שלא כמקובל, היה כפי
שאמר אותו חבר. :הבתים שלנו בטח נמצאים
במעקב׳.
ואכן, מזה זמן היו האנשים נתונים למעקב.
לא מן הנמנע שגם מכשירי־הטלפון שלהם
צותתו. הבלשים, שהתחקו אחדי הקבוצה, הם
מהמובחרים שבמובחרים, תפקידם העדין
מחייב אותם לשמור על אלמוניות מוחלטת.
לא כל המוזמנים באו בשעות אחרי-הצהריים
לבית־הקפה. אך אותם שבאו לא יכלו לקיים
את הפגישה.
עוקביהם מנעו מהם להמשיך בטישחק.
במהלך ביקורו של האורח הגדמני בתל־אביב,
ביום החמישי באותו השבוע, הוגברה
השמירה עליז. אך החששות היו מיותרים.
המוכרים שבין חברי בל נשבח נמצאו באותו
היום הרחק מאוניברסיטת תל־אביב ומגני־התערוכה.
האם
חוסל האירגון:
רק בשבוע שעבר קיבלו אישים שונים
בגרמניה מיכתבי־איום, החתומים על־ידי
קבוצה המזהה עצמה כטי־אן־טי.
האם יש קשר בץ הקבוצות, אז שזה מיקרה
בלבד שגם בל נשבח וגם טי־אן־טי החליטו לרכז
את מאבקם הלא-חוקי בגרמנים דווקאז

החייל, המשרת ביחידה מובחרת,
הועמד לדין ונדון לשנת
מאסר.
רמז בוטה ליחס לישכת ראש־הממשלה
לאירגון ניתן לראות באי־התערבות
איש מצמרת חרות במישפט

הדבר עורר רוגז רב בקרב חברי
האירגון וידידיו. הם היו מוכנים
להצהיר שהצייר רודף־הפירסומת מכר
אותם והציל את עורו. קלצ׳ינסקי עצמו
ממלא את פיו מים ומסרב להגיב, הן על
חברותו באירגון והן על ההאשמות
המוטחות בו.

המיקלט:
טיול בגרמניה

^ חלק מהפעולה של גורמי־
*ביטחון שונים נעצר חייל שנחשד
בהעברת רימון לאחד יצחק גניש,
שעשה בו שימוש תמוה — הוא זרק
אותו בחצר שגרירות גרמניה. החייל,
בן למישפחה מכובדת בתל־אביב, הכיר
היטב את קלצ׳ינסקי. הם נפגשו
לראשונה באחת ההפגנות שערך הצייר
מול השגרירות.
גניש הכיר את קלצ׳ינסקי במסע
הבחירות של הליכוד בשנת . 1977 הוא
חבר תנועת החרות, והפולני־הגר שבה
את ליבו כשדיבר על הצורך במיל־חמת־נצח
בגרמנים ובנאצים.
גניש היה שותפו של קלצ׳ינסקי
בהתקפה ובהשתלטות על מכון גתה
בשנת . 1978

הלמוט קול עם יצחק שמיר
בסט־סלר עולמי

היה ברור שהבכירים ביותר
החליטו להסיר את החסינות
והחסות מהאירגון, מאנשיו
ומהמעשים שיוחסו להם, ואיש
מן הפוליטיקאים מדרגה שניה
לא העז לערער.
במהלך מישפטו של החייל התברר
כי המניע היה לאומי ולא פלילי. אך
הפלא ופלא: שמו של קלצ׳ינסקי לא
הוזכר בו.

בימים אלה קלצ׳ינסקי עסוק מאוד.
ביום הראשון השבוע הוא יצא בראש
מישלחת של פעילים מתנועת החרות
לסיור בן שבוע בגרמניה, על חשבון
קרן קונרד אדנאואר. הוא לקח איתו
עוד תישעה פעילים וראשי סניפים
לחיפוש אחרי גרמניה אחרת. כשיחזור,
הוא מתכוון להתמודד על מקום ריאלי
ברשימת הליכוד לכנסת ה־.11

בן־ציון ציטרין

פוינט

בין אם תשובה
חיובית היא משמחת
ובין אם היא מדאיגה,
את מעוניינת לדעת
זאת מהר
ובדיסקרטיות.
פרדיקטור הוא מתקן
קטן, פשוט וחכם
שפותח לאחרונה
במעבדות שפארו
אינטרנשיונל בהולנד

והפך למוצר הנמכר ביותר מסוגו
בארה״ב,צרפת
אנגליה ויפך הוא
היחידי המשיב לך
כבר לאחר 24 שעות
מיום אחור הווסת
באם את בהריון או

השימוש בפרדיקטור

קל ופשוט.
אמינותו .:־
מאד(מעל
ועיצובו ייחודי.
בודקת בעצמך,
והדיסקרטיות חשובה
לך, הלא כן?
המחיר? ־ פרדיקטור
עולה רק מעט יותר
מכרטיס קולנוע.
כדאי לך להחזיק

אחד בבית. מי יודע,
אולי תזדקקי לו.
להשיג בכל
בתי־המרקחת.

־ 1x11) 101ר1
ה פצ ה: ח כ מי בעי־מ. אלנבי 103ת ״ א

פרדיקטור נותן ד ר תשובה מהירה

שפות זרות אינן הצד החזק
של סגן ראש־הממשלה
לוי. כאשר דנו נציגי המערך עם
נציגי הליכוד על המועד המוסכם
לבחירות לכנסת ה־ ,11 ייצג לוי
את העמדה חסרת־הפשרות. אמר
לו שימעון פרם :״דויד מדוע
אתה כל־כו 7 0 9 0 9באנגלית:
נוקשה) שאל לוי :״מה זה
\ ?7 0 1 1 0 9״ שר־הביטחון, משה
(״מישה״) ארנם, התנדב
__ להסביר :״קשוח: נוקשה.״ הגיב
לוי :״אני לא יודע אם אני

דויד׳

מת, י פ רו ש צירלי ביטן[
מהכנסת ומיהו הזמיר הלאומי

הישראלי היסס וענה :״בחודש
חולי.״
כאשר נכנסו הצלמים
לצלם את הנוכחים, העיר צלם
רשת סיגמא משה מילנר:
״אנחנו נמתין בחוץ, עד שיצא
עשן לבן.״ במהלך הדיונים שלף
בר־לב סיגר ועישן להנאתו. פנה
אליו ויקטור שם*טוב, שישב
לצירו :״כשהעיתונאים אמרו
שיצא עשן לבן, הם לא התכוונו
לעשן של הסיגר הזה״.
שם־טוב בא לשבתרבות

את הצעד הנבון, אילו העמידה

בראשה צעירים בסיגנון גארי
הארט. השיב אבן :״תאר

לעצמך שאתה נוסע במטוס,
וכשאתה באוויר, הקברניט אומר
לך ברמקול :״טיסה נעימה, זוהי
הטיסה הראשונה שלי ״.או
שאתה עומד חלילה להיכנס
לניתוח, ולפני ההרדמה פונה
אליך הרופא ואומר לך שזהו
הניתוח הראשון שלו.״
אבן הגיע למסקנה, שישראל
היא מדינה חד־נושאית.

״מה אתם מתרגשים? אצלכם
קונים בסכום הזה פיצוחים.״
ביטון מתכוון לפרוש
מהחיים הפוליטיים בתום מושב
1הכנסת ה־ . 11 אז הוא ישלים שתי
תקופות כהונה, ויהיה זכאי
לזכויות סוציאליות נרחבות.
לדבריו, הוא ישוב לעבודתו
כמסגר מכאני .״במיקצוע הזה
יש עסק עם מתכות ולא עם
בני-אדם וכאן לא מתאכזבים.״
היועץ המישפטי לממשלה
יצחק זמיר היה אמור להופיע
בפני ועדת־החוקה של הכנסת,
אך הוא איחר. שאל ח״כ
הליברלים, יצחק(״זיגי״) זיגר:
״מדוע לא בא הזמיר?״ הוסיף
אחד הנוכחים :״שיבוא ויזמר.״
סיכם את הדיון בנושא הפרופסור
שבח וייס, ח״כ העבודה
החיפאי :״זהו הזמיר הלאומי.״
בישיבה אחרת של הוועדה
הופיע לפניה הרב מאיר
כהנא. לפני שהישיבה התפוצצה,
אמר ח״כ חרות מיכאל
קליינר, שהדיון בוועדה פירושו

שר הפנים והדתות יוסח
בורג העיר לגרנות, משורר בן
קיבוץ שובל, שמפ״ם היתה
שותפה בממשלה שהחליטה
שיהודים ינהלו את המחלקה
המוסלמית במישרד. קרא לעברו
ח״כ מפ״ם, מוחמר וותד:
״האם היתה ממשלה שאתה,
בורג, לא היית שותף בה?״

יגאל־בהן

שר־האוצר
אורגד לא רק שבר את שיאי
האינפלציה הישראלית, אלא גם
הצליח להיות השר הראשון
שקרא הכי־הרבה קריאות־ביניים
בדיון אחד, מאז כינון הכנסת.
בדיון על חוק התקציב, שנערך
בשבוע שעבר הוא קרא לא פחות
מ־ 23 קריאות ביניים.
ושיאים אחרים בכנסת
העשירית: סטאטיסטיקת מוסד
השאילתות, שפורסמה השבוע
מגלה שבראש מגישי השאילתות
עומדות דווקא נשים.
במקום הראשון נמצאת שו־

שנהארבליאלמוזלינו,ח״כ

העבודה, ששאלה 618 פעם.

משה אתס

בא לטקס חנוכת היחידה לכירורגיה ניסיונית של הלב על־שם(״יושקה״) קרמרמן,
שנערך ביום חמישי האחרון במרכז הרפואי איכילוב כתל״אביב. בהגיעו למקום
גילה שר־הביטחון כי הכיסא שנשמר עבורו הוא בסמוך ליריבו אריאל שרון. ארנס מיהר לחפש מקום אחר,
והתיישב ליד ציפורה מרידוד, אשתו של שר־העל לכלכלה(למעלה) .אך מקום זה לא נשאר פנוי לזמן רב,
וארנס נאלץ לשוב למקומו הקודם ליד לילי שרון ובעלה (למטה) .את תשומת־הלב הרבה ביותר משך
בנימין זאב בגין, בנו של מנחם בגין, שבא אף הוא לטקס. הוא נשאל על״ידי רבים מה שלום אביו.

מיקה בשן

בתו של יעקב מרידוד באה איתו לטקס
בבית״החולים איכילוב. קרמרמן היה נשוי
לבת אחרת של מרידוד והיה בעבר ח׳ב מטעם חרות וגיזבר התנועה.
מרידוד הוא יושב ראש החוג בלב פתוח של מנותחי״לב מכובדים
שנותחו באיכילוב, שעמדו מאחורי הטקס. את הזמנת המכובדים
יזם עסקן חירות אברהם אפל(מאחור) ,שצעד מאחורי השר ובתו.

.7 0 1 1 0 9אני טפסן,״ כשהוא
רומז לעבודתו בעבר. העיר לו
יצחק רבין :״היית.״
האווירה

היתה
כאשר קפואה סיפר
בדיחה, כדי להפיג את המתיחות.
הוא סיפר על ישראלי ששב
מספרד וכשנשאל איך היה שם,

חיים בר־לב

ענה :״נהגתי שם כדון זיואן.״

בני שיחו העירו את תשומת ליבו
שיש לומר :״דון חואן.״ אחר־כך
שאלו אותו מתי ביקר שם.

העולם הזה 2431

בסיפריה העירונית ביפו, וביקש
את סליחת הנוכחים על כך שהוא
מקצר, משום שעליו. למהר
לחזור לירושלים. קבוצת בולגרים
שישבה באולם, המתינה לו
ליד הפתח ואחד מהם אמר לו:
״אתה לו יוצא מיפו, עד שלא
תאכל איתנו בורקאס של שבת
בבוקר.״
המראיין איתן דנציג
שאל את אבא אבן, אם לדעתו
לא היתה עושה מיפלגת־העבודה

״בכל שבוע מתרכזים בנושא
אחד. אי־אפשר לדבר על משהו
אחר. וכעבור שבוע הנושא
מהשבוע הקודם כבר מת כלא־היה.״

אפשר לעשות ב־150
אלף שקל נטו בחודש? ח״כ
חד״ש צדלי ביטון התראיין
במלון מפואר בתל־אביב, וסיפר
שזוהי משכורתו בכנסת. בין
השומעים עבר רחש של
השתאות. ביטון התרגז ואמר:

להוציא את הג׳ין מהבקבוק.
העיר את תשומת־ליבו זיגר. :
״ואם נעביר את זה למבקר־המדינה
זה יהיה מ ן (יצחק)
טוניק.
שבח וייס השמיע ביקורת•
עצמית בדיון על תקציב
המישרד לענייני דתות. ח״כ
מפ״ם אלעזר גרנות מחה על
כך שיהודים מנהלים את
המחלקה לענייני מוסלמים
במישרד. העיר וייס :״זה ממש
כמו אצלנו. לנו יש יושב־ראש
המחלקה הערבית במיפלגת
העבודה, שהוא יהודי.״ וייס
התכוון לרענן בהן.

אחריה אורה נמיר, עם 285
שאילתות. ארבעה ח״כים מהאופוזיציה,
שלא הגישו שום
שאילתא בכנסת הנוכחית, הם
אריה נחמקין, יצחק רבץ,
אהרון נחמיאס ושימעון פרס.
בליכוד לא שאלו הד״ר אליהו
בן־אלישר, אהוד (״אודי״)
אולמרט ויושב־ראש ועדת
החוקה של הכנסת, אליעזר

קולאם.
השבוע נאלץ ח״כ יגאל
כהן, סגן יושב־ראש הכנסת
הטרי, לחרוג ממינהגו. הוא ענב
עניבה כשהחליף את מנחם

סבידור.

מדוע מזכר אהרון פאפו במדריך לפיד לאירופה ומה
הקשר בין הברוקרית יעל מוריץ ובין תפוחי־אדמה קרים?
הישיבה האחרונה שלהווער המנהל של רשות־השידור
לוותה בסעודה שקיבלו הנוכחים
באולם בבניין כלל ממיזנון
הטלוויזיה. מצב רוחו של מנכ״ל
הרשות היוצא, יוס ף (״טומי״)
לפיד, היה עגום ביותר. חבר

אמר לנוכחים :״אתם יודעים,
שבמדריך שלי לאירופה יש
קטע שמתייחס לזלצבורג, שלקחתי
מרישמי מסע של פאפו.״
העיר לו עורך־הדין :״חבל שאתה
מספר את זה בפורום מצומצם
כל־כך. מה עם כל הציבור

ארמון שגילה בזלצבורג, שאותו
בנה ארכיבישוף לאהובתו היהודיה.
לפיד הכניס מידע זה
במדריך שלו במהדורת . 1975
לא מזמן פירסם פאפו גילוי נוסף,
אף הוא בהארץ, על מקום
אחוזתו של סטפאן צווייג, וביקש

\ 11ך ר ך | 1שר-האנרגיה לוגם עד תום מנוס המים הקרים שהוגשה לו,
11 11/1 1 1 1ח׳ב הליברלים דן תיכון, אוכל בתיאנון־רב מרק״ירקות, ומגנ׳ל
מישרד״האנרגיה אוריאל לץ לועס נתח סטייק אסשראזי. הליברלים התכנסו בשבת
הוועד אדורון פאפו, שנפרד
אף הוא מתפקידו, אמר לו :״מה
אתה עצוב כל־כך? עכשיו
כשתפרוש נכתוב ביחד ספר
שיהפוך לרב־מכר: מדריך פאפו
את• לפיד לרשות־השידור, מלווה
בערכים אישיים של כל
1600 העובדים״.
לפיד, שלא כהרגלו, לא
השיב בשנינות לשונית, אלא

שרוכש את הספר לאירופה.
מדוע לא הודעת בספר שציטטת
אותי?״ התערב ממלא־ .מקום
יושב־ראש הוועד־המנהל מיכה
ינון שיהיה השבוע ליושב־ראש
:״מה, באמת לא ציינת
שלקחת את זה מפאפו?״
הגניבה הסיפרותית מתייחסת
לכתבה שפירסם פאפו
בשנת 1974 במוסף הארץ על

בקרוב שגריר באחת מארצות
סקנדינוויה כתב לפאפו ״לאהרון
פאפו, החבר המלומד ב,כל ענייני
חוקי שידור, בהערכה רבה, אף
כי לא תמיד בהסכמה.״
יתר הרפתקותיו של פאפו
יירשמו מעתה בספר הפרו־

האחרונה בכפר המנביה, נ די לדון במקומו של דור ההמשך במיסלגה. מודעי לא
נשאר לארוחת״הצהריים והסתפק בשתייה קרה אחרי נאומו. כל המוזמנים האחרים
סעדו ארוחת־צהריים לפני שהאזינו לנאומים הנוספים שנישאו שם עד צאת השבת.

מלפיד שהפעם, כשהוא מעתיק
מידע זה, שיזכיר את המקור
ושישלח לפאפו עותק במתנה.
לפיד אישר שכך יעשה.
בתום הסעודה חולקו
לחברים הפורשים מזכרות, כרך
עמוד האש. שאל פאפו את
יושב־הראש היוצא, ראובן
ירון :״מה, אין הקדשות?״ ירון,
פרופסור למישפט רומי, שיתמנה

טוקולים של הוועד הפועל של
ההסתדרות. השבוע הוא ינאם על
ענייני יחסי־עבודה מטעם סיעת
לע״ם, השותפה בליכוד.
בדיון בבית־המישפט המחוזי,
על בקשת ארבעה עיתונאים
לאפשר להם לפרסם את
שמה של ברוקרית, שמשום מה
נאסר לפירסום, היה עורך -דינה,
דב (״דובל׳ה״) ויסגלם נסער

1 1״ 1ץ ן מפכ׳ל המישטרה היה שבע־רצון
ביותר, כאשר נכח

בכינוס השנתי של קציני מישטרת מחוז תל־אביב,
שנערך ביום רביעי במוסיאון תל־אביב(למעלה) .לפני

ביותר. הוא ביקש מהשופט
אריה אבן־ארי שידחה למועד
מאוחר יותר את פירסום
שמה של יעל מוריץ, מבעלי
חברת הברוקרים הגדולה מוריץ
את טוכלר. השיב לו השופט:
״אתה יודע מה זה תפוחי־אדמה

קרים? כאשר אתה מאחר הביתה,
לצהרים, והאוכל מתקרר ואשתך
מחממת אותו שוב, הרי אין לו
אותו הטעם. גם עניין פירסום
שמה של הגברת, אם יתעכב
הרבה, יאבד את טעמו.״
התמלילן שמואל(״שמו־אליק״)
צ׳יזיק מחבר השיר
החברה להגנת הטבע, שהפך
להיט בפיו של אריאל זילבר

תחילת הנאומים נח קצין אג׳ם של המישטרה צבי בר,
יריבו הגדול של איבצן (מימין) בכיסא, שורה אחת
מתחת לתת״ניצב בגימין זיגל, ראש היחידה לחקירות
הונאה במטה הארצי, שאף הוא הקדים לבוא לאירוע.
העולם הזה 2431

בלונים

פנה לחברה להגנת הטבע
וביקש תמורה על פירסומת
החינם שהוא נתן להם. שומעיו
נענו לו, אך הוא העדיף לדחות
את התמורה — טיול ברחבי־הארץ
לחודשים החמים יותר,
משום שעתה קר לו.
תלמידי בתי־הספר האקסטרני
אנקורי בתל־אביב זכו
השנה באליפות הכדורגל של
בתי־הספר העל־יסודיים, אחרי
שבשנה השנייה הם הגיעו
למקום השני. אך מה שיוצא
דופן הוא מאמן הקבוצה. זהו
הבדרן שלמה(״ג׳ינגי״ו גולדברג
שקרוב לכדורגל יעוד
מהבית. אחיו התאום אברהם,
היה קשר במכבי תל־אביב ופרש
בגיל צעיר לטובת עולם־
העסקים.
המיסעדן רפי שאולי
החל באחרונה להתעניין באמנות
הצילום. הוא כל־כך התלהב
מהרעיון, עד שהפך להיות הצלם
של המועדון, שנפתח רק לפני
זמן קצר. שאולי אינו מתיר
לצלמים להיכנס למקום, כפי
שהיה בעבר.
בין מסיימי הפאקולטה
למישפטים, שקיבלו בשבוע
שעבר תעורות־בוגר, נראה גם
הכתב הכלכלי של קול־ישראל,
אליעזר (״לייזי״) פני־גיל.
הוא לא בא לסקר את האירוע
עבור הרדיו. אלא לקבל תעודה.
לפני־גיל יש עוד תעודות, המקשטות
את חדר־עבודתו. הוא
בוגר אוניברסיטת תל־אביב בחוג
למיזרח־התיכון, מוסמך להיס־טוריה־צבאית,
בעל תעודת־הוראה
ואפילו בעל תואר שמאי־רכב
מוסמך מטעם הטכניון.
כמה ישראלים נמצאים
בניו־יורק? לכל־אחד דרך אחרת
להעריך זאת. הזמר צביקה
פיק, ששהה שם באחרונה, הגיע

מאת דניאלה שמי

קריאת עיתון מכל סוג שהוא,
הוא אינו יכול לזרוק אותו לפח
בטרם הספיק לעיין בו.
אלוף המתחנים יהודה
(״יהודל׳ה״) ברקן לא הצליח
להתחסן בפני מתיחות. במסיבת־הפתעה
שערכו לו חבריו מהסרט
המתיחה הגדולה לכבוד יום
הולדתו, הוא נפל קורבן למתיחה
של בעלי המיסבאה, שאירחו
אותו. על עוגת יום־הולדת הונחו
זיתים שחורים במקום דובדבנים
שחורים. ברקן נפל בפח וטעם
אותם. אחר־כך, כשביקש כוסית
ויסקי, נתנו לו תה קר חמוץ ורק
אחרי שתי לגימות הוא חש בכך.
רוזה, אשתו של יעקב
(״יענקל׳ה״) טל מבעלי המקום,
חגגה אף היא את יום־הולדתה
באותו ערב, אך סירבה לומר בת
רמה היא.

פסוקי ה שבוע
• השר ללא תיק, אריאל
שרון :״צריך לחזור ולומר שגם
עבר־הירדן זה חלק מארץ־
ישראל. אני לא בא להציע היום
לממשלה לעבור לשם. אני רק
מקווה שיום יבוא ויהודים יוכלו
להתיישב שם.״

• ח״ב אגודת ישראל,

אברהם שפירא, על ההקצבות
לבחורי ישיבה :״אין לי שום
דבר נגד ערבים, אבל שאנחנו,
אגודת־ישראל, נקבל פחות
מערבים?״
• הנ״ל, על תפקידו הנוכחי
:״לא חשבתי שפוליטיקה
זה בדיוק דומה לתעשיה, אך לא
האמנתי שהמרחק הוא כל־כך
גדול.״׳

• העיתונאי שלום רו
זנפלד
:״כל אומה יש לה את

ר | 11ל 1ן ך |* 1הקצין הבכיר מפרשת. עסק הבישבמצרים
בשנת 1954 היה מרוצה מאיד,

כאשר פגש השבוע את תעשיין הגבינה מיכאל (.מיקי־) שטראוט
(משמאל) ,בפתיחת תערוכת״המזון במרכז״הירידים בגני־התערוכה
בתל־אניב. גיבלי, מנהל חטיבת כור מזון ההסתדרותית, נפגע מאוד
כאשר התעשיינים הפרטיים החרימו את התערוכה. שטראוט היה
בין המעטים שלא נתן ידו לחרם וזכה ליחס חם במיוחד מצד גיבלי.
למסקנה שהוא היה יכול להופיע
במשך חודשיים רצופים ערב־ערב
רק לפני קהל דוברי עברית.
חברים שראו את הפרקליט
חיים שטנגר מסתובב בבית־המישפט
ובידו עיתון דבר,
תמהו. שטנגר, חובש הכיפה,
נמנה עם תומכי חרות דווקא.
לכשנשאל אם הפך את עורו
בגלל הבחירות המתקרבות
הסביר שבאחרונה מנסה הנהלת
עיתון פועלי־ישראל לקדם את
מכירותיו בין עורכי־הדץ. הוא
מקבל שלא ברצונו, בוקר־בוקר,
את העיתון לביתו, וכמי שחובב
העולם הזה 2431

הפוליטיקאים שהיא ראויה להם.
עם ישראל נענש קצת יותר.״

• הרב מנחם הכהן:
״מהי כלכלת בחירות? הכסף
יענה את הקול.״

• העיתונאי

אמנון

אברמוביץ על מגיפת סיקרי
דעת־הקהל :״מסקרים באת ואל
סקרים תשוב.״

• יהושע סובול ויעקב

לזר, בחותם :״רק שלא יאשימו
את החללים הבאים במילחמת־לבנון,
שהם פועלים במיסגרת
תעמולת הבחירות של המערך...״

פטל של מנחם בגין, ג׳ימי קארטר ואנוור אל״טאדאת

]1או

פאשיזם בישראל () 11

הנערה מבית־אלפא נסעה לגרמניה ואימצה
שם ריעות לאומניות קיצוניות היא שיבחה את המתנחלים ר
שהכניסו אלכוהול למיסגד חבלי משיח השקר של נעמי שמר
איך הגיע בעלה מניטשה למהפכה האשכנזית ובז לנשי ול״לבנטינים

חשתן שד השטן
בימין הקיצוני: הח״ב־לשעבר משה שמיר
(״התחיה״) והסופרת נעמי פרנקל.
בכתבת־טלוויזיה סנסציונית של השדר הוותיק
יעקוב אחימאיר, בנו של מייסד ״ברית
הביריונים״ ,אבא אחימאיר, לקראת סוף ,1983
הוצגה הסופרת נעמי פרנקל, כמי שעברה
באחרונה מהפך תרבותי־לאומני, שהביא אותה
להתגורר בחברון.
נעמי פרנקל לא עברה רק להתגורר בחברון,
כתחליף לשכונת קיראון, אלא שהיא אף עשתה
לה פירסום, בכך שנמנתה עם שובתי שביתת־השבת
שאירגן הרב משה לווינגר ליד בית
המימשל הצבאי שם.
בכתבתו של אחימאיר כיכבה פרנקל על רקע
סימטאות חברון, כשהיא משוחחת עם רחל,
ממתנחלות הרובע היהודי בחברון, ומחליפה
עימה דיעה על הרב קוק. פרנקל תיארה לצופים
את עולמה, את דאגתה נוכח האקלים הרוחני
השורר ב״ישראל הקטנה״ (קרי, אותם שאינם
מתנחלים בארץ־ישראל הגדולה) .לכן, עבורה,
הפריצה לארץ־ישראל הגדולה היא פריצה
מ״חומות הגיטו״ .פרנקל, שהזינה עצמה במשך
שנות־דור מתרבות־ישראל החילונית והלא־לאומנית,
האשימה את התרבות הישראלית
החילונית בהיותה במעמד של ״מתווכי תרבויות
זרות״ ואף קבעה :״בשפלה אני נאטמת, כוח־היצירה
שלי תש. פה אני פורשת כנפיים
וממריאה...״

מיהי נעמי פרנקל, הפורשת כנפיים
וממריאה כמתנחלת בעיר ערבית?
היא נולדה בברלין. אמה נפטרה עליה בהיותה
בת שנתיים, ואביה, שנפגע מגאזים במילחמת־העולם
הראשונה, הלך לעולמו בטרם עת. האב
מת שנה קודם לעליית היטלר לשילטון. לפני
מותו, למדה פרנקל בבית־ספר סוציאליסטי.

סופרת נעמי פרנקל
קלגסי צה״ל נגד תינוק יהודי
^ בשנים האחרונות יוצרים מנהיגי הימין,
ישן כחדש, אשלייה אופטית, הטוענת
שהתרבות הישראלית לכודה כולה בזרועותיו של
תמנון ״המאפיה השמאלית״ .בדומה לשאר טענות
הימין, טענה זו חסרת כל יסוד.

לימין הישראלי, הקיצוני והפחות־קיצוני,
יש עשרות אנשי-רוח, שעימם
נמנים יוצרים כמשהשמיר, נעמי
פרנקל, נעמי שמר וכעלה מרדכי
הורוביץ, אהרון אמיר, יצחק שליו,יצחק
אורן־נאדל, איתן איתן ועוד רבים
אחרים.
רוב אנשי־הרוח של הימין מכורים להשקפות
עולם ניאו־פאשיסטיות ברמות השונות, ומייצגים
עמדות פוליטיות קיצוניות, שאת בסיסן הניחו
משוררים כאורי צבי גרינברג(אצ״ג) ,יונתן רטוש
ואחרים, הנמנים עם דור מייסדי התרבות
הישראלית החדשה.
הפרק העכשווי של הרוח השחורה החל מעט
אחרי מילחמת־ששת־הימים, כאשר התארגנה
קבוצת אישים ויוצרים למען החתמת העצומה
הראשונה למען ארץ־ישראל השלמה.

על העצומה היו חתומים 56 סופרים,
פרופסורים ואישים, וביניהם שמות בולטים
בחיי־הרוח של ישראל: נתן אלתרמן, אורי צבי
גרינברג, שמואל יוסף (ש״י) עגנון, חיים הזז,
יהודה בורלא, דוב סדן, חיים גורי, משה טבנקין
ואחרים — כולם מתומכי המסורת האקטיביסטית
(״ביטחוניסטית״) בקשת המיפלגות,
וכמעט כולם חילוניים.

כקטע־הפתיחה של העצומה נאמר:
״ארץ־ישראל היא עתה בידי העם
היהודי...״
חלק מחותמי אותה עצומה הלכו לעולמם,
האחרים ממשיכים להטיף ביצירותיהם ובפעילותם
הפוליטית למען.ארץ־ישראל השלמה.
הצטרפו אליהם עוד יוצרים, הממשיכים לשאת
את הדגל השחור.

חזאחזעגיז

ניים מנושאי דגל זה עברו דרך ארוכה
ממפ״ם ו״השומר הצעיר״ עד להתמקמותם

בשנת 1933 הועברה, במיסגרת עליית־הנוער,
לארץ־ישראל, כאשר תחנתה הראשונה היא
״חוות הלימוד״ ,בהנהלת רחל ינאית־בן־צבי.
בירושלים הצטרפה נעמי פרנקל לקן ״השומר
הצעיר״ ,שממנו הגיעה, כעבור שנים אחדות,
לקיבוץ מישמר־העמק, ומשם לבית אלפא, קיבוץ
שבו התגוררה עד לפני 13 שנה, ובו חיברה את
הטרילוגיה שלה שאול ויוהאנה.
הטרילוגיה מספרת את סיפורה של יהדות
גרמניה, כפי שזו נשקפת בעיניה של צעירה,
הנוטשת את ־מכורתה בגיל צעיר, עם עליית
הנאצים לשילטון. במהלך כתיבת הטרילוגיה
זכתה נעמי פרנקל למענקים ולסיבסודים מטעם
שר־המישפטים הראשון, פינחס (פליקס) רוזן
(רוזנבליט) ומבקר־המדינה הראשון, זיגפריד
מוזס.
עידודם של שני מנהיגים אלה של העליה
היהודית מגרמניה, היה קשור בכרך הראשון של
הטרילוגיה, שהכעיס את השר רוזן. הוא זימן אליו
את נעמי פרנקל, ועד מהרה היא החלה לחוש
כלפיו את התחושות של בת לאב, שנחסכו ממנה,
דבר שתרם לא מעט לניווט שני החלקים
הנוספים של הטרילוגיה.
אחת המילגות שהוענקו אז לנעמי פרנקל
היתה למסע ולשהות בגרמניה, כדי להכיר מחדש
את נופיה. מילגה נוספת שנמסרה לה היתה מטעם
אוטו פראנק, אביה של אנה פראנק, שהקדיש לה
חלק מהתמלוגים מעיבוד יומן בתו, יומנה של
אנה פראנק, לתיאטרון.

בימי שהותה זו בגרמניה, הפכה
פרנקל, חניכת ״השומר הצעיר״ וחברת
בית־אלפא, אנטי־מארכסיסטית.
אחרי הטרילוגיה שאול ויוהאנה פירסמה

רומן־משרתות ישראלי, תחת הכותרת דודי ורעי,
שהוסרט גם כסרט־טלוויזיה.
ב־ ,1969 התגייסה נעמי פרנקל לחיל־הים,
בתפקיד של עורכת ביטאון החיל מערכות ים.
שם עברה את מילחמות ההתשה ויום־הכיפורים.

לפני מילחמת־יום־הכיפורים, ערכה,
שיכתבה ושיפרה את יומנו של איש
״יחידה 101״ ,מאיר הר־ציון, חניכו של
אריאל שרון, שמן־הסתם השפיע רבות
על אופן חשיבתה.
במילחמת־יום־הכיפורים עברה נעמי פרנקל
הלם, שאותו הגדירה כך :״מילחמת יום־הכיפורים
היא הטראומה שלי. עברתי את המילחמה הכי
קשה שהיתה לעם ישראל. עד היום יש לי סיוטים
ממנה. לדעתי, העתיד עוד יוכיח כי המילחמה
הזאת הפכה לטראומה היסטורית. במילחמת
יום־הכיפורים עברתי מהפכה נפשית ורוחנית
גדולה מאוד, והיא שהקימה מחיצה ביני לבין
החברה. אין לי הרבה שותפים לחוויות המיסטיות
העמוקות שחוויתי במידבר״...

״חוויה מיסטית״ זו הצטרפה, מן
.הסתם, ל״חוויה מיסטית״ אחרת, שעברה
כאשר ערכה את יומני מאיר הר־ציון.
נעמי פרנקל מצאה את הדרך
ל״המונים״.
בחוגים מיקצועיים של הסיפורת הישראלית
נחשבת נעמי פרנקל כזיקית ספרותית, הנוהגת
להתאים עצמה וכתיבתה לפרובלמטיקות
העכשוויות, כדי לקדם את מעמדה הספרותי ואת
מעמד ספריה.
כאשר פירסמה את סיפרה הבא, צמח בר
( ,)1981 היא סיפרה על־כך בראיון:
״הגעתי למסקנה שאי־אפשר לכתוב רומן
ישראלי בלי עדות־המיזרח ובלי ערבים.״ רומן
ישראלי הסובב סביב הרקע האשכנזי בלבד הוא
מצומצם. הרבה זמן עסקתי בלימוד ההיסטוריה
וההווי של העדות הלא־אשכנזיות, וזה לא הספיק.
לבסוף התמקדתי בצפון־אפריקאים, בעיקר
מרוקאים״...
בעלה של נעמי פרנקל הוא מאיר בך גור, מי
שהיה מזכיר אגודת־העיתונאים בתל-אביב, שעזר
לגייס ביקורות אוהדות לספרי רעייתו.

אנטישמיות ואנטי־צה״ל
ב״מעות המכפלהי׳
^ ת הרומן הישראלי שאי־אפשר לכותבו
״בלי עדות־מיזרח ובלי ערבים״ המירה נעמי
פרנקל, באחרונה, ברומן שהיא מחברת מהווי של
קבוצת־מיעוט, מתנחלי גוש־אמוגים, ובעיקר
מתנחלי חברון, שנודעו כפורצי כל גדר חוק.
בפרק מתוך ספרה החדש, שפירסמה תחת
הכותרת ״ככוחי אז וככוחי עתה״ ,היא מביאה את
סיפור פריצת החוקים של מתנחלי־חברון דרך
סיפורה של המתנחלת, אם התינוק היהודי
הראשון שנימול בחברון, ושכעבור זמן מת ואף
נקבר בה.
את סיפורה פותחת פרנקל בתיאור טקס
ברית־המילה של אותו תינוק, שנעשה, בניגוד
לחוק, במערת־המכפלה, תוך פגיעה בקודשי-
האיסלאם:
״אברהם־ידידיה הפעוט, בנם של שרה וברוך
נחשון, נימול במערת־המכפלה, בשעה שהמילה
שם נאסרה על היהודים על פי החוק שבמדינת־היהודים...״

נעמי
פרנקל מגייסת את עטה למען
המתנחלים, ממש בסיגנון ה״גיוס
הפוליטי״ שלמדה בימי חברותה
בהשומר הצעיר. הפעם תוד שהיא

נוקטת תיאורים הגובלים באנטישמיות,
והמציגים את צדדל בצבא־כיבוש
אכזר הנלחם במתנחלים.
״הנה כבר כרת המוהל את הערלה, וכבר פתחו
באמירת הברכות, ופרץ קצין־צה״ל מטעם
המימשל לתוך הברכה שבירך האב על בנו הרך.
הרב התחנן לפני הקצין שיניחו לאב לקיים את
הטקס ואת התפילה ואחר־כך יעצרו אותו על־פי
החוק. אך הקצין סירב ודרש את בקבוק היין
שהרב החזיק בו. והיין הוא ההוכחה לעבירה,
שהרי הכנסתו למערה אסורה.
״לא הועילה שום בקשה לסיים את התפילה
כסידרה. שהרי פקודה היא פקודה. הקצין הגיר
את היין על ריצפת המערה ואחר־כך הוריד את
הכיפה מראש האב וניגב בה את שלולית היין.
חטפה האם את תינוקה ממש ברגע האחרון, ולא,
היה הילד נשמט מידיה ונופל על הריצפה ביום
השמיני להיוולדו. הקהל ההמום שתק, וכך
נפתחה דרך־הייסורים של אברהם הקטן. הגיעה
ניידת מישטרה לעצור את האב על חטא המילה
במערת־המכפלה׳...

תיאור זה של המתנחלים, הפוגעים
בעיקרי דת־האיסלאם, בהכניסם יין
למערת־המכפלה הקדושה להם, ושהיא
מיסגד מוסלמי, כתוב בנוסח תעמולתי
מובהק מבית־האולפנה של ידזוז גבלם.

מעניין מה היתה כותבת על גרמנים
המכניסים חזיר לבית״כנסת.
אברהם. הילד שנימול במערת־המכפלה, לא
זכה להאריך ימים, והוא מת בבית־חולים
בירושלים. קבורתו בחברון מהווה עוד פרק
במסלול שיטת־התקדימים של מתנחלי־חברון.
כך מתארת זאת נעמי פרנקל:
״נותרה האם השכולה דבקה באמת שצמחה
בנשמתה. אברהם הקטן נולד בקיריית״ארבע,
הוולד היחיד בין תשעת בניה שנולד במירפאת
הקריה ולא בבית־חולים בירושלים. הילד שנימול
במערת־המכפלה נועד להיות היהודי הראשון
שיגור בעיר האבות, ולא יוכלו להוציאו משם, כפי
שקובע החוק כלפי שאר היהודים. כמו קדחת עזה
טילטלה אותה ההחלטה שילדה ייקבר בבית־העלמין
העתיק של חברון. עד אז שתלו הערבים
בשטח בית־העלמין ירקות ואבטיחים, והמימשל
גדר את השטח וליהודים אין כניסה. שרה נחשון
החליטה לפרוץ את הגדר כשילדה המת מפלס לה
את דרכה.
״,שרק יתנו לי לקבור את בני בחברון!׳ פלחה
הצעקה את הפרוזדורים בבית־החולים והתהדהדה
וקראה מכל הפינות.״
נעמי פרנקל מספרת כיצד הופכת גווייתו של
תינוק רך מכשיר התנחלותי:
״וכך יצאו לדרך. טנדר עם מניין בחורים והרב
לווינגר ומרים אשתו ושרה האם והגופה הקטנה
המכוסה בסדין לבן. לאב ברוך טרם נודע על מות
בנו, כי בבוקרו של היום השכים קום ויצא
לירושלים לסידורים במקומות שונים, ולא
הצליחו לאתר אותו. הגיעו עם הילד המת עד
צומת הזכוכית בדרך חברונה, ושם ציפו להם
החיילים על נישקם ומפקדם. צבא־ההגנוד

סיזמונאית נעמי שמר
טיפטוף לתוך תת״ההכרה
לישראל בכוננות גבוהה כנגד האם השכולה.
עצת את הטנדר והודיעו בפקודת״,עד
כאן!׳
״הגיע מפקד פיקוד המרכז עם פמלייה של
קצינים וחיילים־צנחנים. הפקודה ניתנה מגבוה.
מראש־הממשלה דאז, יצחק רבין, ושר־הביטחון,
שימעון פרס. הגיחה מכונית פרטית וביקשה
לעלות לקיריית־ארבע, אבל החיילים עצרו בעדה
וחיפשו בתוכה ארון־מתים. ירדה האם מן הטנדר
ופתחה את דלתותיו ואמרה, :הנה המת מוטל
לפניך!׳
״ביקשו שיניחו להם לעבור בכבוד ולקבור את
הילד, ולא הניחו. המפקד דיבר על לבה של שרה,
שהרי את חברון יחזירו, ומה תעשי אז? תרצי
לבקר את קבר בנך ולא תוכלי. השיבה שרה
שזאת הבעיה שלה ואמרה, :אני מבינה אותך.
קיבלת פקודה ואתה ממלא אותה. אבל גם אני
קיבלתי פקודה מגבוה, וגם אני רק ממלאה אותה.׳
״הועמד חייל על המישמר מולה וכיוון את
הרובה אל פניה ולאן שפנתה הלך הרובה אחריה.
והצבא זרם וזרם והתוספו חיילים על חיילים,
וכולם עומדים הכן לעצור אשה אחת ויחידה,
ששכלה את בנה.

״וכבר החשיך היום. מאות מתושבי
קיריית־ארבע התגנבו לתוך בית־העלמין המגודר
לחלוק את הכבוד האחרון לאברהם הקטן, ובין
כולם האב ברוך. כבר כרו את הקבר בין שתילי
העגבניות והמלפפונים ומצפים לבואו של
הטנדר, והבור שנפער לתינוק פוער את לועו
הכהה אל בית־עלמין יהודי, שאין בו שום מצבות,
והכל שדוד והרוס. ואברהם הקטן לא מגיע אל
אחוזתו...״

כך, כשיטת הדונם־ם ה־דונם־שם של
הרם לווינגר ואנשיו, גם מחסום זה
נשבר ונמרץ לשני המתנחלים, שאין
להם יראת־חוק.

ונעמי פרנקל, ממשיכה:
״אז נשבר גם שר־הביטחון, ונתן את ההוראה
שיניחו לאם לעבור ולקבור את בנה׳בחברון
כרצונה...״

זהו סוג הכתיבה החדש של נעמי
פרנקל, שהפכה פושרת הימין הקיצוני
והמטורף, כאשר היא ממירה את
כתיבתה על יהודים המגורשים
מגרמניה, המחששים מיקלט בארץ־
ישראל, בכתיבה אודות יהודים

המנשרים ערבים בחברון, יהודים
הרואים בצה״ל אויב ומשיגים בל חוק
קיים.

גאולה כהו שר הזמו העבד
^ ל חניכי ארץ־ישראל״העובדת, שסטו
ימינה, הצטרפה גם הפיזמונאית נעמי שמר,
שהפכה משוררת־הדגל של הימין הקיצוני
בישראל. שמר נושאת בפיזמוניה את דגל
ההתנחלות ועצירת־הנסיגה מהשטחים־הכבושים,
תוך שהיא יוצרת את הדבק, המאחד את ילידי
״הציונות המגשימה׳ ואת בניהם של שוללי־הציונות.
בעבור
עמדתה הימנית והבלתי־מתפשרת
זכתה נעמי שמר כבר בשני פרסים. הראשון בהם
היה פרס זאב ז בו טינ ס קי, שהוענק לה עבור
מה ששופטי־הפרס — יוסף נדבה, שמואל תמיר,
דויד ניב ומשה רון כינו ״תרומתה לנושא התחייה
הלאומית יצירתה משקפת את רצף
ההיסטוריה היהודית. קרובה היא למכבים,
לתנאים, לרבי יהודה הלוי ולרבי נחמן מברסלב.
רחשי תפילתם הם רחשי תפילתה ...מתוף שירתה
בוקעת דבקות בלתי־מסוייגת, הרואה ביישוב
ארץ־ישראל תכלית חיים עליונה...״
כעבור זמן לא רב העניק לה שילטון־הליכוד,
אשתקד, את פרס ישראל, בעבור אותם דברים
ממש.
מהי שירתה של נעמי שמר, מה היא מייצגת,
ולמה היא מטיפה?

סיזמוניה של נעמי שמר עמוסים
בסמלים ובתת־סמלים לאומניים נחל־ניים,
ברמות שונות. המאזין להם,
כשהם מושמעים בסי זמרים, אינו שם
ליבו אליהם — אך מדחיקם לתת•
הכרתו.
המעבר של נעמי שמר לפיזמון הלאומני
הישראלי וסמליו, החל כבר בראשית דרכה כפיז־מונאית.
בשנות ה־ 50 בלטה בפיזמוניה נימה
של ל או מני מוגזמת, עמוסה בסמלים־צבאיים.
כתבה שמה ״מחר, כשהצבא יפשוט מדיו /
ליבנו יעבור לדום בשורה מעודדת, הזוכה
במוות קליני בשיר אחר, רכב אש, שבו היא
סותרת את חזון־השלום של נביאי־ישראל
ומספרת ״מראשי המכתשים /ומעבר לחומת
החולות /רכב־אש עם פרשים והלאה אל
החיילים, שיש ״מישהו שומר בלילה על החיילים
/הוא ודאי ישגיח גם על החייל שלי...״
את החלוציות של דור־ההורים שלה, דור
המייסדים של ארץ־ישראל העובדת, האתיאיסטית,
המירה שמר עד מהרה ב״יבנה, יבנה, יבנה
המיקדש /יבנה, יבנה, יבנה המיקדש והרי
מיקדש מקימים כיום באמצעות טנקים, כך
שבשיר אחרי השקיעה בשדה היא מפזמנת:
״אחרי השקיעה בשדה /חזר ברעש אז טור
שיריונים /אחרי השקיעה בשדה — עלי על
הטנק, סעי עימנו /הטנק שלך ואת שלנו,...

סופר מרדכי הורוביץ(בין לילי שרון ואשתו)
כשלגברים יש רעיונות, רועדים להן השדיים

בסיזמוניה הלאומיים־מילחמתיים
של שמר אין כל מורד־לד או שיה׳

השתן של השטן

—11.11

(המשך מעמוד )23

ברכיים, והיא כותבת ב״חייליס יצאו
לדרך על ״חיילים יצאו לדרך /למסע
רגלי גדול /התקדמו בלי סיק־ברך...״
אין זה פלא, שזיעת־חייליס שוטם ת את
מרבית פיזמוניה של שמר.
ב־ 1967 הגיע תור־המילחמות בפיזמוני נעמי
שמר. בשירה אנחנו מאותו הכפר, סיפרה על
הירואיזם מעבר למידות שפויות, על שניים בני
אותו הכפר, שיצאו למילחמה, ממנה שב רק אחד:
״אני זוכר בקרב שלא נגמר /פיתאום ראיתי איך
אתה נשבר / .וכשעלה השחר מן ההר /אז אותך
הבאתי אל הכפר כאדמה למרגלות הלוחמים,
פיזמנה נעמי שמר במה אמרו הציפורים,
וכתבה :״רק הנעל המסומרת לחייל /לחשה
בדומיית המאהל / :חול ומים ואבק /אנוכי בך
אדבק /עד יומנו האחרון ועד בכלל...״
את פיזמוניה של נעמי שמר העריך בסארקזם
יוצא״דופן הסופר עמוס עוז, שתיאר בסיפרו
באור התכלת העזה את זריחת מיתוס הכוח
והשתלטנות הישראליים, בעיקבות ששת־הימים,
תוך התעלמות מנוכחות הערבים בשטחים
הכבושים.
כתב עמוס עוז על ירושלים של זהב:
״מאוד־מאוד שאפו רבים מן השבים לציון
לראות כערביי הארץ מין תעתוע שיימוג מעצמו,
או מין מרכיב ססגוני של התפאורה התנ״כית, או
לכל המוטב, ילידים שאנחנו ניטיב עימם והס
יתמוגגו מרוב תודה. לימים עתידה היתה נעמי
שמר לתת ביטוי פשוט, שקוף ומפחיד לאותה
נטיית־לב עצמה, בתארה את ירושלים המיזרחית
כך כיכר־השוק ריקה /ואין יורד אל ים־המלח
/בדרך יריחו כוונתה, כמובן, כיכר־השוק ריקה
מיהודים, ואין יהודי יורד אל ים־המלח בדרך
יריחו. והמילים מסגירות רובד נפשי אופייני
ונפוץ מאוד...״
ראשית בשורת ארץ־ישראל השלמה הופיעה
בפיזמוניה כאשר כתבה :״אל כנפי הכסף רכובים
/אבירי הרוח בעבים /העזים והטובים /
כבני־רשף יגביהו עוף ואנחנו ממריאים מגולן
ועד ים־סוף מעין גירסה מולחנת של
גזע־האדונים מ״הטובים לטיס״.
הפרק הבא בבשורת פיזמוני נעמי שמר היה
המראה אל מעבר לטוב־הטעם המתחסד של
פיזמוניה. היא הפכה את הרדיו והטלוויזיה, שבהם
מושמעים פיזמוניה, מכשיר־תעמולה למצע
הרעיוני של תנועת ארץ־ישראל השלמה.
בפיזמון בהיאחזות הנח־ל בסיני, היא טיפחה
באמצעות ״חיילת יחפה /וצמתה נופלת על
כתפה הלחנה לאידיאולוגיה האימפריאליסטית
של התנחלות בחצי־האי־סיני,
שאותה הדביקה על העבר התמים של בניית
היישוב היהודי בארץ:
״כמו לפני שנות אלף בקיבוץ /אני ממש
שיפשפתי את עיני /בהיאחזות הנח״ל בסיני...״
וכדי להגן על ״היאחזות הנח״ל בסיני״ ,קיים
היה הצורך במעוזי ״קו בר־לב״ ,שנעמי שמר
יצקה בו בטון פיזמונאי בשיבחי מעוז, פיזמון
שהוא המתוחכם והצבוע שבפיזמוניה. היא ניצלה
את הכאב של דור שלם, שישב במילחמת־ההתשה
במעוזי תעלת־סואץ, ורעד מפחד תחת מטר
הפגזים ויריות הצלפים. את פחדו של דור זה באה
וזיווגה שמר עם החשמונאים, בעזרת מעוז צור
ישועתי, והוסיפה :״אבוא במינהרות ובמצדות
ובמערות /ובניקרות־צורים ובמחילות״עפר /
אי־שם בלב הלילה, דרוך וחרישי /אורב לי
מבקש נפשי״...

השימוש ב,אורב לי מבקש נפשי׳
אינו מפליא כלל.

כאשר נספחה נעמי שמר בפמלייתו של
הנשיא לשעבר, יצחק נבון, בביקורו במצריים,
היא תיארה את הדימוי שעלה בה, בעת ביקורה
במיקדשי אבו־סימבל, כאשר ראתה תבליטי־קיר
מצריים, כתמונות מתוך ה,הגדה׳ של פסח :״הנה
,איש מצרי מכה איש עיברי׳ ,הנה,ויו את המצרי
ויטמנהו חול
פרק מילחמת־יום־הכיפורים בביוגרפיה
ובהיסטוריה המפוזמנת של נעמי שמר הוא פרק
לו יהי, שנכתב עוד טרם התמוטטות ״האימפריה
הישראלית״ ,והנפתח ב״עוד יש מיפרש לבן
באופק /מול ענן שחור כבד קרי, אנחנו
הלבנים והטובים, ומולנו: השחורים והרעים.

סמלים תת־הכרתיים ממשיכים
לרצץ את פיזמוניה של נעמי שמר ואת
חלרותיה במיצטד־חפיזמונים. ומחלחלים
לתת־החכרה הקולקטיבי של ישראל.

בפיזמון
על כל אלה פתחה ב״על הדבש ועל
העוקץ /על המר והמתוק /על בתנו התינוקת /
שמור אלי הטוב כאשר הדימוי, הגלוי למדי,
של גוש אמונים הוא ״התינוקת״ ,שהיא כל
הישובים שהוקמו מחוץ לקרהירוק.
בהמשך פיזמונה זה הביאה שמר את שיא
״בשורתה״ ,שהיה ההימנון והסמל של התנועה
לעצירת הנסיגה מסיני :״אל־נא תעקור נטוע /

אל תשכח את התיקווה /השיבני ואשובה /אל
הארץ הטובה /שמור אלי על זה הבית /על הגן
— על החומה /מיגון, מפחד־פתע /וממיל־חמה״...

בהדרגה
התברר גם לנעמי שמר
שקהל שומעיה ומאזיניה עובר הסבה
ותחת להישאר פיזמונאית של ארץ־
ישראל היפה היא הופכת לפיזמונאית
הכיפות הסרוגות.

לכן החלה למצוא פורקן בפיזמוניה בסמלים
לאומניים, כפי שהדבר בא לירי ביטוי בפיזמונה
שירת העשבים, המבוסס על ר׳ נחמן מברסלב:
״וכשהלב /מן השירה מתמלא /ומשתוקק /אל
ארץ־ישראל /אור גדול /אזי נמשך והולך /
מקדושתה של הארץ...״

הפרק הבא בדרכה הוא מציאת פורקן
מילולי במשיחיות־השקר, שהפילה כבר
רבבות, במהלך ההיסטוריה היהודית.
בפיזמונה חבלי משיח, שמוטב היה לו
להיקרא ״חבלי משיח־שקר״ ,היא פיזמנה על ״יש
כאלה ששרים /מעבר לדממה /שפתיהם אולי
אינן נעות /אבל קולם /יישמע / :חבלי־משיח
/הנה זה בא /היום
אחדות אידיאית מדהימה שוררת בין
הפיזמונאית נעמי שמר ובין בעלה הנוכחי,

ספרים העוסקים בגילגולי האידיאה של
״האדם־העליון״ בתרבות־המערב (ובעיקר בתרבות
הגרמנית) .בהשפעתו של הנרי מילר, יוצרים
הורוביץ/בן־ארי השקפת־עולם הניזונה מהכלאה
בין ״נצח־ישראל״ ל״מנדבושקס במהלך
תעתוע מטורף של השתלטות כיני־גוף, על
גיבוריו של הורוביץ ועל תל־אביב כולה, בנוסח
המועתק מהנרי מילר.

האידיאולוגיה המלווה את הורביץ /
בן־ארי, היא ״גברית״ ואנטי־פמי־ניסטית.
תפקיד האשה, כמו ככל תורה
גזענית סאשיכטית, הוא לסייע.
וכך מציג זאת הורוביץ :״,עולם־הרעיונות הוא
עולם גברי טהור, המשיך ארזי מעודד.
,אבר״המין, האשכים ורעיונות — אלה התבדלים
העיקריים בין גבר לאשה. לנשים אין רעיונות,
לא הבנה לרעיונות ולא חפץ בהם. הן פוחדות
מרעיונות. השדיים רועדים להן כשאנחנו,
הגברים, מתחילים להשתולל עם הרעיונות
הגדולים שלנו. הן יודעות שרעיונות עלולים
להוליד תקופה שבה יהיה עליהן לזחול אחרינו
בחולות, לבושות חאקי, לזרוק רימוני־יד על מי
שאנחנו נמצא לנכון. הן משתתפות בשיגעונות

אלא שהחברה ״הגברית״ האידיאלית של

ומוסך בו רוח־עיוועים. אירופה נרקבת מתוך
זכות מלאה להירקב
עם התבהרות התמונה של ״נצח ישראל״
במהדורה חילונית, פסבדו־כנענית־ימנית, יוצא
בן־ארי, גיבורו של הורוביץ, למיתקפה נגד
השמאל בכלל, והשמאל הישראלי בפרט,
בהזכירו את ה״סיזון״ ואת הטבח ״הסיטוני
שביצעו אנשי ה,הגנה׳ באלטלינה והלאה אל:
״המיפלגות הקומוניסטיות שמחוץ לארצות
הדימוקרטיה העממית מלאות אינטלקטואלים
מוכי שחפת, אסטמה, אולקוס ושאר חוליים...״

ואחרי שחיסל הורוביץ את השמאל
הישראלי והקומוניזס, והביא לשקיעתה
של אירופה, הוא מגיע אל האידיאל
הגיזעכי שלו, אותו הוא שס בפי גיבורו.
״השאיפה לכוח — כוח לאומי ואישי. אינני
בטוח מניין זה נובע. אולי מרקע של אלפי שנות
חוסר״אונים, שהגיעו לשיאן בשואה רק לפני
שנים לא־רבות. נדמה לי שכל אווירת ההתפרקות
וההתפוררות אצלכם בישראל נובעת מתחושת
האבסורד שבקיום שאיפת־יסוד לכוח בציבור בן
שניים וחצי מיליון איש. המנהיג הדגול הבא של
היהודים יהיה איש שיוציא שאיפה לכוח לגבי
ציבור קטן כזה בתקופה שבה פועלות יחידות
מדיניות בנות מאות מיליונים. הוא יצטרך למצוא
דרכים שתאפשרנה ליחידה קטנה כזאת להיות
יותר מסין־העממית ומברית־המועצות. במילים
אחרות — הוא יצטרך למצוא אמצעים חדשים
ודרכים חדשות לאגירת והפעלת כוח, אמצעים
ודרכים שאינם ידועים כיום, שיאדירו את כוחו
של ציבור קטן בן שניים וחצי מיליון איש מכוחן
של מעצמות־העל...״
ולקורא התמה והשואל, מניין יביא הורוביץ
את מאגרי כוח־האדם שלו, שיקנו לאותו מנהיג
ישראלי, שעליו הוא חולם, את הניצחון, הוא
ממשיך ומספר:
״ניתן לכם (לגויים) כמה מבנותינו וכמה
מבנינו יקחו לנשים מבנותיכם, וכך, לאט־לאט
ובהדרגה תיהפכו גם אתם במשך הזמן ליהודים.
כך יהיה לזרעכם חלק ונחלה באבותינו אברהם,
יצחק ויעקוב, וימזג קצת דם אנושי בתמצית
השתן של השטן הזורמת בעורקיכם...״

תוכנית זו מזכירה לא במעט
ניסיונות נאצייס להגדיל את פוטנציאל
הגזע הגרמני. אלא שמעצור צפוי
לתוכניותיו של הורוביץ: שותפיו לימץ,
מזמרי שיריה של רעייתו נעמי שמר,
אנשי גוש אמוניס, המקפידיס על
שמירת טוהר הגזע היהודי בארץ.

ניטשה והיטלר***
אבר־המין, האשכים והרעיונות-אלה ההבדלים בין גבר ואשה!
עורך־הדין מרדכי הורוביץ, שפירסם ב־1977
תערובת׳ אישית וקיקיונית להחיים כמשל של
פינחס שדה, בזיווג־משולש עם חוגו של סרטן׳
להנרי מילר וכה אמר זרטוסטרא לפרידריך
ניטשה, תחת הכותרת קירקס הפרעושים. ספר
זה מדהים בני_מות הגיזעניות הרצופות בו,
המחברות את אהדת נעמי שמר לגוש־אמונים עם
תמיכת בעלה בריעות שמביע קלמן כצנלסון
בהמהפיכה האשכנזית.

#חששו באשיסטן עבו׳
ך* לט-סירות כיפרותי אידיאולוגיה
ימני מאפיין את קירקס הפרעושים של
מרדכי הורוביץ. ליצירות שכבר הוזכרו ניתן
להוסיף השפעות עמוקות מתוך שקיעת המערב
לאוסוואלד שפנגלר ועוד רבים אחרים.
גיבורו של הורוביץ בקירקס הפרעושים,
המכונה בן־ארי(״סופרמן״ סיפרותי, נוסח ארי
בן־כנען של ליאון יוריס באכסודוס) ,פותח את
האודיסיאה הפאשיסטית גיזענית שלו בפרידריך
ניטשה, מסיים אותה בוונוס בפרווה שחיבר
זאכר־מאזוך־.
בחיפושיו אחר וונוס בפרווה מגיע בן־ארי עד
לסיפריודהלאומית בירושלים, ומוצא במקומו את
הוגו של סרטן להנרי מילר.
גיבור קירקס הפרעושים מתמסר לקריאת

ישראל נראית עלובה להורוביץ, המצמיד את
התרבות הישראלית למדד יוקר הניוון האירופי,
בדומה לנושאי־דגל אחרים של הימין, והוא כותב
בהתנשאות אך פתאום התמלא רוגז, .מה אני
עושה אצלכם בכללי׳ שאג, ,מה לי ולכם,
לעזאזל?׳ מדינה ומולדת וגנב יהודי וזונה יהודיה
וצבא הגנה לישראל וכל מחסן המציאות הזה
משוק־הפישפשים, שצריך לשמח את לבי בגיל
חמשת אלפים שנה השומרים, האכדים,
המצרים הקדמונים, הבבלים, האשורים, הפרסים,
היוונים, הרומאים, הערבים, הטאטארים — כולם
נרקבו בינתיים. גם אירופה נרקבת לעיני, מין
ריקבון מבוסם וריחני הממלא את העולם שיכרון,
* ליאופולד פון זאכר-מאזוך (,)1895-1836
סופר אוסטרי שחיבר נין השאר ספר
אנטישמי, המתאר חיי מישפחה יהודית בפולין.
בספריו האחרים עבר לעסוק בתיאור סטיות
מיניות ומשמו נגזר המונח. מאזוכיזם׳ ,נכדתו
הי א הז מרתהב רי טי ת מ ארי אן פאייתפול.
** כינים, שכור מחצבתן בשיער הערווה
ושאיפתן היא לעלות מעלה-מעלה עד לגבות
העיניים (הגדרת מילון עולמי לעי ברית
מדוברת מאת נתיבה בן-יהודה, נעזרת דן
בן-אמוץ).
בשער של ה שבועון הגר מני דר שסיגל.

להורוביץ יש גם בשורה לכיוון הנאציזם. הוא
תיאם אותה עם עמדות גוש אמונים כלפי הד״ר
הנרי קיסינג׳ר, שר־החוץ האמריקאי לשעבר:
״הגרמנים כבר אינם נאצים, הואיל והם
השמידו את הנאצי שבהם על-ידי הגשמתו
במציאות. אבל יהודים רבים, שילדותם עברה
עליהם בגרמניה שבין שתי המילחמות, הס נאצים
בעמקי נפשם עד עצם היום הזה. ארצות־הברית
שורצת יהודים־נאצים כאלה, ילידי גרמניה. רבים
מהם למדו תלמוד בנעוריהם, ולהם אינטלקט
מזהיר ושכל חד כתער.
״אם אי־פעם יהודי גרמני כזה, שהוא נאצי
בעמקי נפשו, יגיע להשפעה מכרעת בארצות-
הברית, יהיה זה השלב המסוכן ביותר בתולדותיו
של עם ישראל, מראשיתו וער היום הזה. הדברים
שהוא יעשה ליהודים, מתוך בולמוס של יצר
השמדה עצמית, יסכנו את קיומו של עם ישראל
יותר משסיכנו אותו המן והיטלר גם יחד. גדול
הצוררים שאי־פעם קמו על עם ישראל לכלותו
היה יהורי אמריקאי ממוצא גרמני. הטעות
הגדולה של היטלר היתה בכך שהוא השמיד את
יהודי גרמניה ביחד עם יהודים בני ארצות אחרות,
במקום לקרבם ולהשתמש בהם לביצוע תוכנית-
ההשמדה של בני גזעים אחרים, כולל יהודי
ארצות אחרות...״
הוא בוודאי לא התכוון לנעמי פרנקל,
יהודיה־גרמניה ששינתה את דיעותיה כאשר
חזרה לגרמניה, ושהפכה תאומה רעיונית
להורוביץ.

ואס לא די בעמדותיו אלה של מרדכי
הורוכיץ, הוא מציג עמדות נוספות,
המקרבות אותו לדיעות הגיזעניות־פאשיכטיות
של קלמן כצנלסון, מחבר
״המהפיכה האשכנזית״.
אין הוא טורח כלל להסתיר עמדות אלה, :״אני
רואה שגם אתה מוקסם׳ ,אמר, ,איזה גוש בשר
לבנטיני. אפילו מכת־ברק לא היתה יכולה לטעון
אותו במתח כלשהו,׳ הוא מדד את דודו במבט
גלוי, בלתי־מוסווה, שהתיעוב בו גבל ממש
בהתפעלות, .חי נפשי, כשאני רואה אחד כזה
שפוך כך בכורסה, כולו רופס, מפצח גרעינים
ומשליך הקליפות לאשר תפולנה — מתעוררת
בי חרדה: מה אם הוא יחוש פתאום גירוי של
פעולת מעיים ממשמשת ובאה. אני חושש שהוא
ישלשל את צרכיו תחתיו כאן, בסלון
ובפרהסיה

דן עומר

150 גרם סוכריות סוכריות כרמל פירות 150 גרם
150 גרם
סוכריות חמוצות
150 גרם
סוכריות לימון
150 גרם
סוכריות מנטה
500 גרם סוכריות 500 גדם
סוכריות חמוצות
500 גרם
סוכריות לימון
500 נרם
סוכריות מנטה

מחיר לפסח
130ש׳ 130ש׳ 130ש׳ 130ש׳• 130.-ש׳
388.ש׳ 388ש׳ 388ש׳ 388-ש׳

מחיר וגיל

153/ש׳53.ין ץש׳ מזש׳ $ 3ש׳ 457ש 45י\ 457ל ׳ 457/ש/

100 גרם
100 גרם
100 גרם
200 גדם

מחיר לפסח
83ש׳ 97ש׳ 102ש׳ 195-ש־

מחיו רגיל
92/שץ

קפה נשיא
קפה טורקי
קפה פינג׳אן
קפה אלדין

217/ל׳
שוקולית מחיר לפסח
שוקולית __ 500 גרם 508-ש,
250 גרם 264-שי
שוקולית

מחיר רגיל

המבצע בתוקף עד 17.4.84
וימריעקבסון־טמיר

במדינה
חוק

בית־ספר לשופטים
עכשיו.
גס השופטיס
בין המשמלמימ

פרטים בטיולי הגליל:
ת״א, הירקון . 142 טל 221372 :־ 220819 , 03־ 03
ירושלים. טל 246858 :־ 02 טבריה, הירדן , 10 טל 20330 :־ 067
ואצל כל סוכני הנסיעות

לפני שלושה שבועות נפתח בישראל
בית־ספר לשופטים. השופטים
אמנם לא יצטרכו לקחת כל בוקר
ילקוט על השכם וסנדוויץ בשקית
וללכת לבית־ספר, אך הם יתכנסו אחת
לשבועיים וישמעו הרצאה מפיו של
אחר מגדולי המיקצוע.
בבית־הספר לא ילמדו כיצד להפוך
לשופטים. בשלב ראשון יהיה זה מכון
להשתלמות בלבד. ידונו בו בבעיות
אקטואליות במישפט, בחידושי הלכות
וירעננו את ידיעותיהם של השופטים
בנושאים חשובים.
בית־הספר לשופטים איננו המצאה
ישראלית. שנים רבות משתעשעים
ראשי המערכת ברעיון להקים
בית־ספר כזה. כולם מודעים לבעיות
העומדות בפניו של שופט חדש, שזה
עתה התמנה. הוא מעולם לא כתב
פסק־דין ולא העריך את מהימנותו של
עד. אם היה השופט, לפני מינויו,
עורך־דין שהירבה להופיע בבתי-
מישפט, הרי שלפחות חלקם של
הדברים נהיר ומוכר לו, אבל אם היה
מעורכי־הדין הכותבים חוזים במיש־רדם
ואינם רואים את צילו של בית־המישפט,
הרי שהוא. נתון בבעיה
רצינית.
בבית־מישפט השלום בחדרה נהוג
כי שופט חדש, הנכנס לתפקידו, עובר
מעין התמחות בלתי־פורמלית. הוא
יושב לצידם של השופטים הוותיקים,
נעזר בעצתם ואפילו יושב באולמות
ורואה את ההליכים בעיניים של שופט.
אולם לא בכל בתי־המישפט בארץ יש
תנאים כאלה.
לשחות או לטבוע. באירופה
נהוגה שיטת מישפט אחרת. שם שופט
מתמנה לתפקידו בגיל צעיר מאוד,
מכיוון שהוא בחר בקאריירה של
שופט. לשם כך הוא עובר תקופת
התמחות של ממש, וכאשר הוא נכנס
לתפקיד יש לו כבר ניסיון בשפיטה,.
שיטת המישפט הישראלית, הבנויה על
האנגלית, איננה נוהגת כך. השופטים
החדשים נזרקים למים וחייבים לשחות
או לטבוע. והיו כבר כמה מיקרים של
שופטים שאחרי תקופה קצרה על
כס״המישפט גילו כי עשו מיקח טעות.
חלקם התפטרו מייד וחזרו לשמש
כעורכי״דין, אחרים התביישו, או
חששו, ונשארו לשבת על כס־המישפט,
ממורמרים, מתוסכלים וחסרי־ידע.
ארצות״הברית, שגם בה נהוגה
שיטת המישפט האנגלית, מצאה לכך
פתרון. כבר שנים רבות קיימים שם
בתי־ספר לשופטים, בתי־ספר של
ממש. כל שופט חדש נשלח לבית״ספר
כזה לתקופה ארוכה למדי. הם לומדים
את הטכניקה של כתיבת פיסקי־דין.
פסיכולוגים ושופטים מנוסים
מרצים להם על הערכת מהימנותם של
עדים ובעלי־דין, ועל בעיות הזיכרון
אצל עדים, וכמובן, מעבירים אותם
קורסי ריענון בפרוצדורה, דיני־ראיות
ובפסיקה אחרונה של בתי־המישפט
העליונים. בית־הספר המפורסם ביותר
לשופטים בארצות־הברית נמצא בנברסקה.
קפה
ובורקאם. מישפטנים
ישראלים קינאו מזמן בארצות־הברית,
ורצו להכניס את בתי־הספר הללו גם
לכאן. אולם בגלל מצוקת העיתים
וחוסר תקציב לא התאפשר הדבר. לפני
זמן מה ישבו שוב על המדוכה השופטת
חנה אבנור, פרופסור דויד ליבאי, שהוא
ראש לישכת עורכי־הדין וגם ראש
המכון להשתלמות עורכי־דין ומשה
נכט, מנהל בתי־המישפט. הם החליטו
להקים בינתיים מכון לשופטים,
שיפעל במתכונת המוצלחת של המכון
להשתלמות עורכי־דין.
ההרצאה הראשונה נערכה לפני
שלושה שבועות בבניין הפקולטה

למישפטים בתל־אביב. כ־ 150 שופטים
מאיזור המרכז, מבית־המישפט המחוזי
והשלום, שמעו הרצאה מפיו של
השופט העליון, שלמה לוין. בהפסקה
שתו קפה, אכלו בורקאס ועוגות,
וניצלו את ההזדמנות למיפגש חברתי.
ההרצאה השניה, השבוע, ניתנה
מפיו של היועץ־המישפטי לממשלה,
יצחק זמיר. הוא נשא הרצאה בנושא
המעצר בישראל. מאחר שההרצאות
לשופטים הן סגורות, לא ידוע מה
בריוקיסיפר היועץ־המישפטי לשופטים,
אולם אחרי הרצאתו התקיים ריון
סוער בבעיית המעצרים, שהיא בעיה
אקוטית במדינה.
הפגישות תימשכנה אחת לשבועיים
והשופטים ימשיכו להשתלם.

משפט
מי הרזיח
מהרצח הכפול?
הסכגה לחיי נאשם,
שהיה עד במישפט,
הצילה אומו ממאסר
יהודה בראי הוא האדם היחידי
שהצליח ליהנות מהרצח הכפול מס׳ ,2
רצח מישל נחמיאס ושולמית שלי.
בראי היה עד־תביעה בתיק הארוך
והמסובך נגד שמעיה אנג׳ל ואשתו
שרה. הוא עצמו נאשם בהחזקה ובסחר
בחשיש, בכמות של כחצי קילוגרם.
מישפטו נערך בפני השופט עמום
זמיר, וסניגורו של בראי, עורך־הדין

שופטת אבנור
דיון סוער בבעיה אקו טית
יהושע סדומי, טען כי אם יידון בראי
למאסר, לא יוציא את יומו
בבית־הסוהר. בראי הורה באשמה אחרי
עיסקת טעון שנערכה בינו ובין
התביעה, והקצין ליבר, אשר היה אחד
מחוקרי הרצח הכפול בא להעיד
למענו. ליבר העיד כי אם ייאסר בראי
קיימת סכנה ממשית לחייו בכלא.
ולכן, למרות עברו, הרצוף עבירות
סמים, החליט השופט שלא לשלחו
הפעם למאסר בפועל. הוא נידון ל־18
חודשי מאסר על תנאי וקנס של 25
אלף שקל.

לכאורה, לא מספיק
מסדגת־האמת אומרת
שהוא דובר־שקר
אבל, אין ראיות
הסניגור, ארי קדרי, אמר לשופט כי
לא יתכן שמיכאל נזרי הוא שודד־דרכים.
הוא אדם עובד, נשוי ואב
לילדים, אין לו הרשעות קודמות מלבד
התפרעות אחת במיגרש כדורגל. על כן
ביקש הסניגור מן השופט, דויד ולך,
לשחרר את החשוד.
שוד־דרכים הפך באחרונה מעין
אופנה חדשה בארץ. פעם אחרי פעם
חסמה מכונית מהירה את דרכו של
(המשך בעמוד )62
העול הזה 2431

רצח בעיניים!

באחת הנסיעות שלנו, בראשית מילחמת־הלבנון, נקלענו
לתקרית.
היינו בדרך חזרה מביירות לראש־הניקרה. היינו שלושה
במכונית — שרית ישי, ענת סרגוסטי ואני.
בצומת, מדרום לצור, היתה עמדת־תצפית של אנשי סעד
חדאד. כמה אמבולנסים של
יוניפי״ל, שהיו בדרכם לאחד
ממחנות־הפליטים, ניסו לעבור
על פניהם, אך אלה עצרו אותם.
התפתח ויכוח חמור, מלווה
באיומים קולניים.
עצרנו כדי לראות מה
מתרחש. כעיתונאית אמיתית,
מיהרה שרית ישי אל שני הניצים
— איש־חדאד בעל שפם שחור
גדול וקצין בלונדי של יוניפי״ל,
בעל חזות סקנדינבית — כדי
להקשיב. תוך כדי שמיעה
התערבה, כדי לפשר בין השניים
ולסלק את אי״ההבנה.
פיתאום, כהרף־עין, פנה אליה האיש של חדאד וכיוון אליה את
רובהו. היה לו רצח בעיניים. אצבעו היתה על ההדק, והוא התחיל
לצעוק עליה בערבית דברים נוראים.
נבהלנו. ענת ואני חשנו למקום ומשכנו את שרית משם. לא
היה לנו ספק כי האיש עלול היה לירות. שרית היתה חיוורת כסיד.
דהרנו מהמקום כל עוד נפשנו בנו, תרתי משמע.
אני נזכר בתקרית זו בכל פעם כאשר אני שומע על התוכניות
הגאוניות למסור את דרום־לבנון בידי הכוח הזה, הנקרא עכשיו
״צבא־דרום־לבנון״ .הוא יהווה את ״ערובת הביטחון״ .כבר עתה
מוסר לו צה״ל שטחים נרחבים, כדי לחסוך בדם חיילינו. מטילים
עליו את העבודה המלוכלכת של הכיבוש, כגון עריכת חיפושים
ועצירת אנשים, במגמה להפחיד את האוכלוסיה השיעית.
היחידה הזאת של שכירי־חרב קולוניאליים, הנקראת עתה
בסלאנג הצה״לי בשם צד״ל (צבא דיכוי לבנון?) היא האחות
הקטנה של הפלאנגות, והנורמות המוסריות של אלה משמשות נר
גם לרגליה. אלוף־הפיקוד, אורי אור, הודה בכך בעצמו, כאשר
אמר ביום השישי בטלוויזיה :״נדאג שלא יקרה מה שקרה
בביירות ״.כלומר: היחידה הזאת מסוגלת לבצע טבח בנוסח צברה
ושאתילא, אך צה״ל יפקח עליה.
ייאמר הדבר כיום, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: מי
ששם נחש ארסי במיטה של תינוק, לא יוכל להתכחש לאחריותו
אחרי שיקרה מה שיקרה. מי שמשחרר כלב שוטה בלב עיר,
אחראי להתפשטות הכלבת.
מי שמכניס את הצבא הזה לריכוזים המוסלמיים, מזמין צברה
ושאתילא חדשות.
בימים האחרונים כבר היו כמה תקריות, שבהם נהרגו
״מקומיים״ ,גברים ונשים, על־ידי אנשי הכוח הזה. קציני־צה״ל
אומרים לכלי־התיקשורת, ספק בהשלמה, ספק בשימחה־לאיד:
הם לבנונים, הם יודעים לטפל בעניינים בשיטות לבנוניות.
כלומר: באמצעות רצח, התעללות, עינויים, דיכוי וביזה. כמינהג
המקום.
אך הכוח הזה פועל מטעם ישראל. אם יקרה מחר אסון גרול,
איש בעולם לא יאשים את מפקדי הצבא הדרום־לבנוני, מה גם
שאיש אינו יודע מי הם. האחריות תוטל במלואה ובמישרין על
ממשלת־ישראל ועל צה״ל, כפי שקרה בצברה ובשאתילא —
ובצדק.
גם אם יימנע אסון גדול, יביא כוח זה להקצנת כל התהליכים
בקרב האוכלוסיה השיעית הכבושה. זו הופכת, בקצב מהיר ביותר,
עויינת לישראל. כך נוצרת קרקע פוריה לתעמולתם של שליחי
האיית־אללה חומייני. המנהיגות השיעית המתונה של נביה ברי,
האיש היחידי המסוגל להבטיח לאורך ימים את שלום הגליל,
תיחלש בהכרח. מול כנופייה של רוצחים תקום כנופייה של
רוצחים. זהו דרכו של עולם.
אם זהו הפיתרון המהולל של המערך לפיתרון בעיית רתם־
לבנת, אני מעדיף את המחלה על פני התרופה.

מערה־שוטים
ומערה־עקרבים
הטלוויזיה היא מכשיר שיטחי. היא גם מכשיר ״קר״ .הצופים
יושבים בכורסותיהם, חוזים, מתרגשים לרגע ושוכחים.
כך קרה גם לראיון עם האשה, ששרדה מאוטובוס־המוות
במעלה־עקרבים. במיסגרת התוכנית שעה טובה סיפרה כיצד
עברה חווייה נוראה זו, בהיותה בת .5גם היא היתה נרצחת על־ידי
הפידאיון שעלו לאוטובוס, אלמלא שכבה מתחת לגווייתו של
חייל.
מובן שלא עלה על דעתו של המראיין, מאיר שלו, לשבץ
מעשה־זוועה זה בהקשר ההיסטורי שלו — שרשרת מעשי־הזוועה
של אותה תקופה. אולם יש להזכירה, כדי להבין את
הטראגדיה כולה. בלי הסברת ההקשר, הופכת כתבה כזאת להסתה
גזענית פרועה, ברוח מאיר כהנא ורפאל איתן.
באוקטובר 1953 הושלח רימון־יד לבית בכפר יהוד. אם ושני
ילדיה נהרגו.
שר־הביטחון הזמני, פינחס לבון, שרצה להוכיח לקציני צה״ל
המפקפקים שהוא גבר לעניין ואדם קשוח, נתן ליחידה 101 של
אריאל שרון את הפקודה לבצע פעולת־תגמול — למרות
שהנציגים הירדניים בוועדת שביתת״הנשק גינו את הרצח בפה

מלא, הבטיחו לתפוס את מבצעיו. וביקשו שישראל תשאיל להם
כלבים לגילוי עקבות.
בלילה של ה־ 14 באוקטובר 1953 ביצעה יחידתו של אריאל
שרון את מעשודהזוועה הגדול ביותר בתולדות ישראל, בין
דיר־יאסין וכפר־קאסם. בפעולת״רצח מתוכננת נהרגו בכפר
קיביה 66 נשים, ילדים וגברים, על־ידי פיצוץ בתיהם על ראשיהם.
המעשה זיעזע את העולם. בהודעת־שקר מבישה, הכריז דויד
בן־גוריון כי שום יחידה של צה״ל לא היתה מעורבת, וכי זו היתה
פעולה פרטיזנית של ״שרידי השואה״ ,ממתנחלי״הגבול.
כאשר בוצע הטבח במעלה־עקרבים, כמה חודשים לאחר מכן,
הוא תואר בעיתונות העולמית כתגמול ערבי על הטבח בקיביה

<זודי <זבנדי

לא. היתה להם רק תכונה אחת ויחידה, שהבדילה בינם ובין
׳ עמיתיהם: הם היו שחורי־עור.
היו אלה שני בישופים שחורים וכתב־דת שחור, כולם מארצות־הברית.
ההסבר
המגומגם שניתן לאחר מכן היה כי חשדו בהם שהם
״כושים עבריים״ .והללו, כידוע, אסורה כניסתם לארץ, מפני שהם
מתעקשים לחיות כאן.
אך ההסבר כלל אינו חשוב. חשובה רק עובדה אחת, שיש לציין
אותה בפה מלא:
ישראל היא כיום המדינה היחידה בעולם שבה קיימת הפליה
גלוייה של כושים — אולי מחוץ לדרום־אפריקה.
זוהי הארץ היחידה שבה אדם יכול להיות מופרד מחבריו
ומושפל בפומבי בשל צבע־עורו.
זוהי תופעה גזענית מובהקת, ששום הסבר לא יחפה עליה.
אפשר היה לתלות מעל לבית־הנתיבות, מתחת לשלט ״ברוכים
הבאים לישראל״ ,שלט מאיר־עיניים :״לכושים הכניסה אסורה״
(על מישקל השלט ״אין כניסה לכלבים וליהודים״ ,שהיה תלוי
במקומות רבים בגרמניה בתקופה מסויימת).
מחיתי לא פעם על הנוהג הנפסד הזה לעצור אנשים בדרך
מכבש המטוס לאוטובוס, אך ורק בגלל חזותם החיצונית(הערבית,
בדרך־כלל) .גם כשיש בעיה ביטחונית, ניתן לבצע את הדברים
במינימום של טאקט וכבוד לאדם, ולמנוע מדי שנה מאלפי
בני־אדם חפים מכל פשע עלבון, השפלה ומבוכה. אני משוכנע כי
הגאוניות של שרותי־הביטחון — שאנו קוראים כה רבות עליה
בסיפרי־מתח מוזמנים ובלתי־מוזמנים — יכולה להמציא שיטה
אנושית וסבירה יותר.
או שמא רואים השרותים את חובתם העליונה באספקת
תחמושת לאויבי המדינה, המכריזים עליה השכם והערב כעל
מדינה גזענית?

א 1די רא חמודי
ומעשי־טבח דומים, קטנים יותר, שבוצעו על־ידי אריאל שרון.
מובן שעל התגמול בא תגמול, ועל התגמול הזה בא תגמול
נוסף. עבירה גוררת עבירה, ואלימות גוררת אלימות. כל צד מציג
קורבנות מעשיו של הצד השני, ומשכיח את זוועותיו שלו.
איני יודע איך מתייחסים הערבים כיום למבצעי הטבח של
מעלה־עקרבים. אך מבצעי הזוועה של קיביה עדיין נחשבים כיום
בישראל כגיבורים ונישאים על כתפיים.

ומי ב 1חן את הבוחנים?
תלמידי כיתות ו׳ בתשעה בתי־ספר ירושלמיים עברו מיבחן,
כדי לבדוק אם הם מבינים את אשר הם קוראים.
באחד העיתונים מצאתי גילוי מחריד: התלמידים אינם מבינים.
למשל: הם נשאלו למשמעות המישפט ״מלכי בית־תלמי לא
חסכו כסף, כדי לקנות ספרים״.
איך הבינו זאת הילדים?
אחד הסביר :״המלכים לא הוציאו כסף על ספרים, כי הם לא
חסכו״.
שני הסביר :״הם הוציאו כסף, אבל לא על ספרים״.
שלישי הסביר :״הם לא הוציאו, כי הם היו קמצנים״.
והמסקנה של הבוחנים: התלמידים לא הבינו את המישפט.
יתכן שעלי לחזור לכיתה ו׳ למרות שסיימתי את חוק־לימודי
בתום כיתה ז׳ .כי לדעתי כל שלושת התלמידים צדקו. הם הבינו
את המישפט בדיוק כפי שהוא כתוב.
לתלמידים יש חוש לשפה העברית. למנסחי השאלון חסר,
למרבה־הצער, חוש כזה.
ברור לגמרי כי מישפט״המיבחן תורגם מאנגלית, על־ידי מי
שרגיל לחשוב באנגלית. כאשר מתרגמים אותו בחזרה לאנגלית,
זהו מישפט הגיוני. במהדורתו העברית, הוא אומר את ההיפך
הגמור ממה שרצו בעליו להגיד.
אני מניח שכוונת המישפט היתה :״מלכי בית־תלמי לא חסכו
בכסף בבואם לקנות ספרים ״,או ״כאשר קנו ספרים, לא חסכו
מלכי בית־תלמי בכסף״.
אולי כדאי להפוך את הסדר, ולהניח לתלמידי כיתה ו׳ לערוך
לראשי מישרד־החינוך בחינה בהבנת הנקרא.

איז כניסה ר מ שי ם
המיקרה תואר בידיעות קצרות. ועד כמה שידוע לי, לא עורר
שום תגובה.
מעשה בקבוצה של אנשי־כמורה וכתבים דתיים, שהוזמנו
ארצה במיסגרת מיבצע לעידוד התיירות הצליינית. זהו רעיון טוב.
הארץ הזאת מקוללת בעודף גדול של מקומות קדושים, הגורמים
לנו צרות צרורות. מוטב להפיק מהם, לפחות, את מירב התועלת
הכלכלית.
הקבוצה הגיע במטוס. כאשר ירדו חבריה בכבש וניגשו
לאוטובוס שיובילם לבית־הנתיבות, המתינו להם שם אנשי־ביטחון
ונשות־ביטחון, שהוציאו שלושה מהם מן השורה והכניסו
אותם למכונית מיוחדת. הם נלקחו לחקירה ולחיפוש מדוקדק.
לפי מה נבחרו שלושה אלה דווקא?
האם היו להם אפים ארוכים מדי? האם התסרוקות לא מצאו חן?
האם הניפו ״דיגלי אש׳ף״? האם היו שיכורים או מסוממים?

צר לי שעלי לחזור לפרשת אודי אדיב.
נשיא־המדינה החליט שלא לחון אותו, אחרי שריצה שני
שלישים של עונש־המאסר העצום שהוטל עליו.
מקורבי הנשיא הקפידו להסביר כי אין זה תלוי בנשיא. חנינה
נשיאותית זקוקה, על פי החוק, לחתימת־קיום של שר־המיש־פטים.
ומכיוון ששר״המישפטים מסרב לחתום, ידיו של הנשיא
כבולות.
חוץ מזה מתנגד גם ראש השב״כ בחריפות רבה לחנינה. הוא
הודיע שהתנגדותו זו נובעת מכך שאודי אדיב לא שינה את
דיעותיו, וממשיך להטיף להן גם בבית־הסוהר.
על כך יש לי להעיר כמה הערות.
אמנם, על פי החוק זקוק הנשיא לחתימת־קיום של שר־המישפטים.
נתקלתי בעובדה זו כאשר פעלתי למען מתן חנינה
למיכאל צור, שנדון לתקופת־מאסר ארוכה מאוד בעיקבות
הגילויים של העולם הזה. שמעתי אז שהתנהגותו בכלא היא
לדוגמה, ושהוא עושה שם רבות כדי לעזור לזולת. היה נדמה לי
שהמשך מאסרו לא ישרת שום מטרה לגיטימית.
שר־המישפטים דאז, שמואל תמיר, התנגד( .אילו פיקפקתי
בנכונות עמדתי, היתה התנגדות זו לבדה מבטלת כל ספק. דבר
ששמואל תמיר מתנגד לו פשוט אינו יכול להיות רע).
העליתי אז שאלה פשוטה. זכות־החנינה היא הסמכות המעשית
היחידה שיש לנשיא־המדינה. אם גם סמכות זו כפופה
להסכמתו של שר, מה הטעם במסירת סמכות זו בידי הנשיא?
כמעט והוספתי: ואם אין שום
סמכות לנשיא, מה הטעם בקיום
מישרה יקרה זו ביכלל?
אם אין נשיא־המדינה מוסמך
לחון את אדיב, אין טעם בישיבתו
במישכן. אפשר להושיב שם
את ראש״הממשלה, שיישא גם
בתואר הנשיא, כמו בארצות־הברית.
ואשר. לשיקולו של
שר־המישפטים, משה נסים —
עם כל הכבוד, לא הייתי מוסר
בידיו גם את גורלו של צנון.
(אגב, לא הצטערתי מעולם
על פעולתי לשיחרור צור. אדיב בניגוד לפושע כלכלי אחר,
יהושע בן־ציון, מתנהג צור מאז שיחרורו בצניעות נאותה).
אשר לעמדתו של ראש השב״כ — היא הנותנת. הוא מתנגד
לחנינה מפני שאדיב לא שינה את דיעותיו. אבל העונש לא
הוטל על האיש בגלל דיעותיו, אלא בגלל מעשים שעשה. לא
חשוב אם אודי אדיב הוא אדם חמוד או לאו(איני יודע) ,ואם
ריעותיו טובות או רעות. במדינת־ישראל הדמוקרטית מותר
לדגול בכל דיעה שהיא, ותהיה מתועבת ככל שתהיה — למשל,
להטיף לרצח־עם ולגירוש המוני, בנוסח הנאצים. עד כה, אץ עונש
על ריעות. אם סבור ראש השב״כ שיש להעניש אדם על דיעותיו,
כדאי מאוד־מאוד לבדוק בציציותיו — לא של בעל־הדיעות, אלא
של ראש־השב״כ.
ובהקשר זה, אני חוזר ומעלה דרישה שהשמעתי אותה בשעתו
בכנסת: שזהותם של ראש השב״כ וראש המוסד תתפרסם ברבים,
כמו בארצות־הברית, כך שניתן יהיה להתווכח עימם. אלה הן
מישרות ציבוריות, לא מיבצעיות. מה גם שהאוייב יודע היטב מי
האדונים האלה, ולא פעם מפרסמים את שמותיהם בחו״ל
בכלי־התיקשורת. מרוע תישאר זהותם בבחינת סוד כמוס רק
לאזרחי ישראל, אשר בשמם הם ממלאים את תפקידיהם
החשובים?

ת ה אומר הה הן או מ רו ת ...חההם או מ רי ם ...ח ה הן *ו מ רו ת ...מ ה 1

געמה ובון:
מאשה לובלסקי:
מרים תמיר:
,.אני ב שו ם אופן לא ,.נעשה מהומות שעוד ,,הכי הייתירוצה
רואה המ שו לליכוד!״ לא נראו בישראל!״ שאבא יהיה שנ ד! ״
מה לא היינו נותנים כדי לדעת כבר עכשיו את תוצאות
הבחירות! כמה מנדטים יקבל זה וכמה זה. ועם המידע הזה
להתחיל לעשות את הטפקולציות הפרטיות שלנו.
לפנינו, בני״התמותה הרגילים, עוד הכל פתוח. לעומת זאת,
למרים תמיר האסטרולוגית והגרפולוגית יש כבר תחזיות.
מאחר שחזתה בעבר את מותו של סאדאת, את מותו של
גיומאייל, את חזרתו לפוליטיקה של עזר וייצמן ואת
העלטותו של מנחם בגין מהמפה הפוליטית, החלטתי לפנות
אליה. מה את רואה כבר היום, לגבי תוצאות הבחירות,
שאלתי אותה.
סירובו של יצחק נבון להשתתף בהתמודדות שינתה את המפה
הפוליטית. עד אתמול, כשהיה עוד סיכוי שנבון יתמודד, הכל
נראה לי ברור מאוד.

• ולא חזית את סירובו של נבון להתמודד?
אני מודה שאת זה לא חזיתי.

• אני יודעת שראית לא סעם את כתב ידו של
יצחק נבון. מה את יכולה להגיד עליו?
כן, הביאו לי את כתב ידו: יש לו פחד חזק מכישלון. הוא לא
אוהב להתמודד. הוא מוכן לקבל דברים שקורים לו, מקבל
ומשלים. יש לו פחד שהתדמית שלו תיהרס. אני לא רוצה להיכנס
לפרטים אישיים, אבל יש הרבה בעיות פרטיות, שכנראה חיזקו
את החלטתו שלא להתמודד! .

• מה את רואה בעתיד?
המפה שלי עוד לא לגמרי מוכנה. יותר קל לי לדבר על מה לא
יקרה. שמיר לא יהיה ראש־ממשלה. אפילו אם תיווצר סיטואציה
שהוא כן יהיה, זה יימשך זמן קצר מאוד. שרון לא יהיה
ראש־ממשלה. לגבי דוד לוי עוד אין לי מספיק נתונים. עזר וייצמן
לא יעבור את החמישה מנדטים, אבל קרוב לוודאי שיגיע
לחמישה.

• מי ירכיב את הממשלה הבאה?
כאן יש בעיה קטנה. המערך חוזר לשילטון. או מייד אחרי
הבחירות, או זמן קצר מאוד אחריהן. אני בשום אופן לא רואה
המשך לליכוד.

• אם אנחנו כבר בתחזיות, יש לך עוד בשורות
מלבד ענייני בחירות?
בזמנו חזיתי את המשא־ומתן עם מצריים. עכשיו אני חוזה
משא־ומתן עם ירדן. עם סוריה אני לא רואה שום פריצת־דרך. תוך
שלוש שנים ימצאו בארץ נפט בכמות רצינית. המצב הכלכלי
ישתפר כבר בשנה הקרובה ואחריה תבוא אפילו תקופה של גיאות
כלכלית.

בימים אלה קשה לדעת מה הוא שיגעון פרטי של שר זה
או אחר ומה הן החלטות של לפני בחירות. אחד הדברים
שהכי הקפיצו אותי השבוע, כאשה וכאדם, היא הצעתו של
השר אליעזר שוטטק לאכוף את החוק נגד הפלות. היחידה
שהגיבה לפי רוחי היתה מזכירת נעמ׳ת, מאשה לובלטקי,
אשר אמרה כי אם יוכנס רופא אחד לבית״הטוהר,
תיכנסנה כל נשות נעמ׳ת יחד איתו. שאלתי את מאשה
לובלסקי, אם זו היתה אמירה של כעס או שהן באמת
מתכוונות לפעול כך.
זו היתה אמירה של כעם, אבל אני עומדת מאחרי כל מלה שלה.
אם ייאסר רופא אחד בגלל שביצע הפלה מלאכותית באשה לפי
בקשתה, נעשה מהומות שעוד לא נראו כמותן במדינת ישראל.
נפגין ונשבות ונמלא את בתי־הסוהר, אם יהיה צורך.

• האמת היא שזו לא המעט הראשונה שמתעסקים
בנושא. האם הפעם אתן חוששות במיוחד?
זה נכון שיש אנשים שאומרים שלא צריך להתייחס לשוסטק
ברצינות, מצד שני יש פחד, כי אצל אגודת־ישראל יש רשימות
של רופאים גינקולוגיים ושל מרדימים שעושים הפלות, ובאופן
תיאורטי, הם בעצמם יכולים להגיש תלונה למישטרה. ויש חשש
כמובן שחמומי־המוח יתנכלו לרופאים. שוסטק עקף את החלטות
ועדת העבודה והרווחה של הכנסת בעניי! זה מחודש מרס 83׳.

• מדוע, לסי דעתך, הוא עשה זאת?
קודם כל מחוסר אחריות. ולזכות בפופולאריות של אגודת*
ישראל, זה כלום?

אנשים רבים התאכזבו מהחלטתו של יצחק נבון, לא
להתמודד על ראשות מיפלגת העבודה. אחת שלא
התאכזבה, אלא שמחה מאוד, היא בתו בת ה״ 11 של יצחק
נבון, נעמה. שאלתי אותה מדוע היא ביקשה מאבא לא
להתמודד.
כי אני לא רוצה שאבא ייכנס לפוליטיקה.

• למה?
בגלל החברים. שוב הם יקנאו בי ושוב הם יעליבו אותי.

• סך זה היה סשאביך היה נשיא המדינה?
הם קינאו בי והעליבו אותי.

• מה היית רוצה שאכא יהיה, אם לא נשיא ולא
ראש־ממשלה?
הכי הייתי רוצה שאבא יהיה סופר. סופר יושב בבית כל הזמן
וכותב. ובגלל שהוא כל הזמן בבית, תמיד יהיה לו זמן לעזור לאחי
ארז ולי בלימודים שלנו.

• אם לא אבא שלך, יש מישהו אחר שהיית רוצה
שיהיה ראש־הממשלה?
אני לא מבינה בזה כלום.

ם אומר הה הן או מ רו ת ...הההאוחהם -ח ה הן אומרות...בזה ה

מיכה לימור:
חניתה עשתאי
משה ענבר:
,,למדת י א לתת מאה ״זו או ץ של שלו שה ״אנחנו חייבים להיזהו
אחוז אמון בברוקרים!״ מיליון יועצים פוליטיים!״ בכבודם של אנשים!״

סוף סוף הוסר איסור פירסום שמה של יעל מוריץ,
מנהלת מישרד הברוקרים -מוריץ את טוכלר׳ ,שהואשמה
בפלילים. אחד מלקוחות החברה הוא המישפטן, משה
ענבר. שאלתי אותו אם ידע במי מדובר בבר לפני פירסום
השם, ואין הוא מרגיש להיות לקוח של גברת הנאשמת
בפלילים.
ידעתי במי המדובר. אין הרבה מישרדי ברוקרים גדולים
שאותם מנהלת אשה. בקשר להרגשתי, אני מקווה שאת יודעת
שעיקרון־יסוד הוא, שכל אדם הוא בחזקת זכאי כל עוד לא מוכחת
אשמתו, ובהתאם לכך יש לנהוג גם במיקרה המסרים הזה. אבל אם
נתייחס לשאלה שלך כאל שאלה היפותטית, עלי לומר שאני אחוז
חלחלה. אנשים שנתתי בהם את מיטב אמוני ומיטב כספי,
ושהתחייבו לשמור על סודיות ועל האינטרסים שלי כמשקיע,
מעלו באמון. כלומר, כל זה במיקרה שתוכח אשמתם.

• אם זה המצב ויש סיכוי שאכן תורשע מנהלת
המישרד, מדוע לא תוציא את תיק ההשקעות שלך
מידי המישרד המסויים הזה?
זה מה שעשיתי כבר.

• ואין לד בעיה למצוא עכשיו ברוקר שתאמין

אין ספק שזו בעיה. העברתי את תיק־ההשקעות לברוקר שיש
לי עליו מידה רבה של פיקוח. מהניסיון הזה למדתי שיש לשמור
על צעדיהם ולא לתת להם מאה אחוז אמון ויד חופשית.

• הוצאת את התיק שלך כבר לפני ם ירסום השם
של המישרד. מה עשו הלקוחות שלא ידעו?
אני מניח שהיתה להם בעיה, למרות שאני מאמין שהרבה מאוד
לקוחות הבינו במי מדובר. עכשיו נפתרה הבעיה עבור כולם, וכל
אחד יעשה לפי הבנתו.

נקבע תאריך הבחירות. גם הם (הפוליטיקאים) וגם
אנחנו(העם) מיטלטלים בין תיקווה ויאוש. יש שתופרים
חליפות ויש שקוראים בדאגה את הסקרים. ויש גם כאלה
שמשפשפים ידיים בהנאה. בחירות פירושן הרבה כסף
למישרדי פירסום, לכותבי נאומים, לבימאי סירטי בחירות
וליועצים למיניהם. פגשתי את חניתה עשתאי, שהיא
יועצת פוליטית ושאלתי אותה מה זה בדיוק המיקצוע
שלה.
יועץ פוליטי הוא אדם שיכול לעסוק בקשת רחבה מאוד של
נושאים הבונים מערכת בחירות. זה מיקצוע שהתפתח
בארצות־הברית, שם גילו שמערכת בחירות מודרנית זקוקה
לאנשים שיכולים לקרוא ולנתח סיקרי דעת־קהל, אנשים שידעו
לעצב סטראטגיה שאותה אפשר יהיה להעביר במסרים פשוטים
וברורים, בלי האינטרפרטציות של כל מועמד ומועמד. יש עוד
מאה דברים שיועץ פוליטי עושה, וכולם חותרים לתוצאה
שהמועמד או המיפלגה אשר עבורה אנחנו עובדים, ייבחרו.
• איפה לומדים להיות יועץ פוליטי?
אין בעולם בית־ספר שיכול ללמד את זה. מרבית האנשים באים
מרקע של תיקשורת והם בעלי אוריינטציה פוליטית חזקה מאוד.

• ואם המיפלגה שאת תומכת בה כאזרחית לא
תציע ל ד עבודה ולעומתה תבוא מיפלגה אחרת
ותבקש ממך לעבוד כשבילה, וגם תציע הרבה בסך?
אין שום מחיר שיוכל להעביר אותי מהמקום שבו אני עומדת,
כלומר המרכז ושמאלה, לכיוון המרכז וימינה. אני כבר עובדת
בשביל המיפלגה שאני מאמינה בה ואין סיכוי שמיפלגה שאינה
לפי השקפותי, בכלל תיפנה אלי.

• מה עושה יועץ פוליטי אחרי הבחירות?

משיחת הטלפון המפורסמת שבה בירך עזר וייצמן את
יצחק שמיר לרגל פתיחת מירוץ הבחירות, קוצצו, בשידור,
ההתחלה והסוף. בהתחלה ביקש עזר וייצמן ממזכירתו,
לעיני מצלמות הטלוויזיה, להשיג לו את דרדסבא ואחרי
שבירך את שמיר ואיחל לו מערבת בחירות תרבותית
והוגנת, עשה וייצמן תנועה מיזרחית לעבר פומית הטלפון.
צופי הטלווזיה לא שמעו את וייצמן מבקש את דרדסבא
ולא ראו את התנועה המיזרחית. שאלתי את עורך
החדשות, מיכה לימור, מדוע קיצץ את שני הדברים.
אני לא נוהג לדבר על שיקולי העריכה שלי באופן פומבי.

• ובכל זאת, במיקרה הזה יש הרגשה שזו
התערבות פוליטית. האם לא מגיע לבוחר
הפוטנציאלי לדעת מה דעתו של וייצמן על שמיר.

אני אמנם מכהנת היום כיו״ר האירגון העולמי של היועצים
הפוליטיים, אבל בארץ שיש בה 3מיליון יועצים פוליטיים, אין לי
מספיק אומץ לציין את מיקצועי על כרטיס הביקור, ולכן כתוב
עליו רק השם שלי ומיספר הטלפון.

אני חושב שאנחנו חייבים מאוד מאוד להיזהר בכבודם של
אנשים. נכון שאנחנו חייבים לחשוף בפני הצופים את דעותיהם
של אנשי הציבור, את האמת שלהם, את מעשיהם. אבל כל זה
מבלי לפגוע בכבודם. כאשר נופלת המצלמה שלנו על אדם
שמגרדות לו הביצים, ובהיסח הדעת הוא מגרד שם, והאיש הוא
איש ציבור שדעותיו ומעשיו והחלטותיו יכולים להשפיע על
גורלו של בני הנמצא בצבא, אינני חושב שאנחנו צריכים להראות
את התנועה האנושית והבלתי אסתטית, שהוא עשה במיקרה.

• את רוצה לנסות להתנבא על תוצאות
הבחירות?

• ואתה חושב שעזר וייצמן עשה את זה
במיקדה?

אני לא רוצה להתנבא. אני מקווה, כבעלת מיקצוע וכאזרחית,
שהמיפלגה שלי תזכה.

הרבה מאוד פעמים אני מתייחס לדברים כאלה כאל סיטואציה
אנושית, שלא שייכת כלל לדעותיו של איש זה או אחר.

אנחנו יועצים לחברות גדולות, ציבוריות ומיסחריות, אנחנו
מייעצים במאבקים ציבוריים. פרנסה לא חסרה.

• מה כתוב על כרטיס הביקור שלך?

דניאלה שמי

ינט עניין
שידור הצלמים ומנהלי החדשות. בינתיים התברר
שבבניין הכנסת מתרחשים אירועים המצריכים
את ניידת־השידור, וזו נשלחה לבניין הכנסת.
שידוריה מילאו חלק ממהדורת מב ט באותו
הערב.
שעה וחצי לפני מבט, ב־ ,7.30 הגיעו הצלמים
ומיכאל קרפין לידי הסכם, בהשראתו של מנהל
חטיבת־החדשות, יאיר שטרן. את הצלמים
ייצג צכיקה ודלף, ראש־הצלמים, שנעתר
לבקשתו של שטרן להקפיא את הסיכסוך״עד
לשובו של מנהל הטלוויזיה, טוביה סער,
ארצה. באותו סיכום נקבע שבינתיים, בהתאם
להמלצת ראש־הצלמים וולף, יינתן במהדורה
הקרדיט לצלמים נבחרים.
ביום הרביעי בבוקר שוגרו ההזמנות
לצוותי־הצילום. אלא שהצלמים לא כיבדו את
ההסכם שעליו חתמו ערב קודם לכן. במשך שעה
ארוכה עברו שליחים בין אגף־הצלמים ובין
חטיבת־החדשות, בניסיון למצוא מוצא מניח את
הדעת למשבר־הקרדיטים.

בעלת רשת־טלוויזיה נפרדת לשיכבה המשכילה
לא היתה מעזה להעלותו על המירקע.
אחר משיאי השערוריה של פסטיבל־האביב
של גויטיין הוא תפיסת שני ערבי־שידור-
להקרנת האופרה טורנ א דו ט (יום חמישי
ומוצאי־שבת) .גויטיין והממונים עליו יהיו
אחראים, מן הסתם, לעליית אחוזי־הפשיעה
ברחנבות ישראל, בשל הנטישה ההמונית של
האזרחים את בתיהם, כדי שלא להתייסר.
על פסטיבל־האביב אמר אחד מקודמיו של
גויטיין, במישרת מנהל מחלקת־הדראמה :״שכחו
לספר לגויטיין שהטלוויזיה אינה מדיום מחנך,
אלא מדיום מבדר. ישראל היא המדינה האחרונה
עלי־אדמות שבה מנסים לחנך באמצעות המסך
הקטן״.

דודו״
רווח
1X1 1 1

ר ה־ אירגו! בשער
שמועה עקשנית, המהלכת במיסדרונות בניין

הטלוויזיה, טוענת שעם כניסתו של אורי פרדת

כתב מישעל
התערבות של לפיד

מאחרי המירקע
פוו חתה״סקנפר״
מאז הפגיז כתב הטלוויזיה לענייני־מפלגות,
ניסים מישעל את המירקע בסידרה של
סקופים, בשבוע שעבר, חל קרע בינו ובין מנהליו
וחבריו הכתבים.
בישיבת־הבוקר של היום השני, מתח עורך
מבט, מיכאל קרפין, ביקורת חריפה על
מישעל ועל ישראל סגל, על שאננותם
הדיווחית.
עורך־המישנה של מבט, יפיק חלכי,
המשיך בהתקפתו של קרפין. הוא התייחס
לטכניקת־העבודה של מישעל, המעדיף לפעול
כ״כתב שפופרת״ ,תחת להיות בשטח עם
צוות־הצילום של הטלוויזיה. חלבי הביא כדוגמה
את ביקורו של שימעון פרס ברמלה, לשם עריכת
סולחה עם מי שתקפו אותו במהלך מערכת״
הבחירות הקודמת.
לעימות שבין מישעל ועורכי מב ט קדמה
תקרית ביום החמישי, בישיבת־הכנסת הארוכה
שבה הוחלט על הקדמת הבחירות.
בעוד שהכתב המדיני, יורם רונן, והכתב
הפרלמנטרי, חיים יבין, עשו שעות נוספות
במיזנון הח״כים, כדי לעבות את הדיווח שמאחורי
הקלעים של הדראמה באולם המליאה, טיפח
ניסים מישעל, את קשריו האישיים עם הח״כים
השונים.
בשלב מסויים התבקש מישעל על־ידי עורכיו
להצטרף לצוות המדווחים מאולם־המליאה. רק
אחרי התערבותו של המנכ״ל היוצא, יוסף לפיד,
הממלא גם את מקומו של מנהל הטלוויזיה
טוביה סער — ניאות מישעל לסייע בריאיון
ראשי הסיעות בתום הדיון המרתוני.

הקרבעלהקר די טי ם
אחת ממהדורות מבט הקצרות ביותר
בתולדות חטיבת־החדשות שודרה ביום הרביעי
האחרון, בשל עימות בין העיתונאים לצלמים,
כמאמר מגישי המהדורה במירקע.
המאבק בין הצלמים לכתבים בטלוויזיה הגיע
לשיאו ביום השני לפני־הצהריים, כאשר צלם
בשם אפי רוסק, איש נען, החליט שהוא תובע
קרדיט־מראש על כתבה שהוא עמד לצלם באולם
הכנסת.
בעיקבות תביעתו נערכו מגעים בין הצלמים
ובין עורך מבט, מיכאל קרפין, שמאס ער
מהרה בטענות הצלמים ובתביעותיהם, ויתר על
הכתבה שרוסק היה אמור לצלם מהכנסת.
פרק שני בקרב על הקרדיטים של הצלמים
החל ביום השלישי לפני הצהריים, כאשר היו
צריכים לצאת מבניין־הטלוויזיה שני צוותים,
לפני ישיבת־הבוקר של מב ט.
שני הצוותים עמדו לסקר את מישפט הנאשם
ברצח אמיל גרינצווייג ויציאת נשיא־המדינה
לבריטניה.
בשני המיקרים נמסר לכתבים הנלווים
שהצלמים תובעים התחייבות־בכתב לגבי
הקרדיט המיקצועי במהדורת מבט של הערב.
בשלב זה הוחל שוב במשא־ומתן מתארך בין

תובכציתו המרתקת של גגי גזית
שבה לגלי־האתי מחופשה, שבמה־לבה
זבה המנחה־המגיש באף חדש.

מנכ״ל פורת
רה־אירגון
בסופו של דבר, הבהיר קרפין לצלמים:
״בתנאים האלה, אני לא מכין את המהדורה!״
דווקא כתוצאה מקביעה זו נכנעו הצלמים.
אולם הם איחרו את המועד. הסיבה: כאן נכנס
לתמונה ועד־העיתונאים, בראשותו של אורי
גולדשטיין, שראה בניסיונם זה של הצלמים
כוונה להקטין מערכם של הכתבים. ועד־הכתבים
הורה לעורך מבט שלא לשדר מהדורה עם
צילומים של צלמי־הטלוויזיה.
רק לחציו של המנכ״ל היוצא, יוסח לפיד,
שביקש מן הכתבים למנוע השבתת־מסך בשבוע
האחרון לכהונתו כמנהל הרשות, הביא למהדורת
מב ט המצומצמת. בדומה למאבקים אחרים
בתוככי בניין־הטלוויזיה, היא העידה על
אי־השקט התעשייתי בבניין זה.

מ ר די מגי ס
אדם קם בבוקר. ערב קודם לכן הוא היה בימאי
של קונצרטים, ובבוקר הוא מגלה שהוא מנהל
מחלקת־הדראמה של הטלוויזיה.
מה עושה אדם, המגלה שהוא מנהל
מחלקת־הדראמה? הוא עורך פסטיבל־אביב על
המירקע.
איך עושים פסטיבל־אביב על המירקע?
לוקחים דראמה ישראלית בינונית, בשם מתבן
במנהאטן, מחברים לה סירטי־אמנות, ששום
סינמטאק לא היה מוכן לקבלם, ביחד עם אופרה
מייגעת (קלאסית וטובה — אך בלתי־מתאימה
למירקע) בשם טורנאדוט, סרט בלתי־חשוב של
פדריקו פליני, חזר ת התזמורת, ועוד כל מיני
מרדימוני־טלוויזיה.
עם אוסף היצירות הללו עורכים מסיבת־עיתונאים
ומחלקים למסקרי רשות־השידור
תיקי־פלסטיק מתוצרת גרמניה, עם תדפיסים
כאורך הגלות של יצירות הטלוויזיה המרתקות
את מנהל מחלקת־הדראמה, תחת הכותרת
״פסטיבל האביב של הטלוויזיה הישראלית״.
האחראי לשערוריה זו הוא מנהל מחלקת־הדראמה,
הבימאי־לשעבר אילון גו־יטיין,
שהחליט לחנך את עם־ישראל, בין המאבק על
תוספת־היוקר למערכת הבחירות הממשמשת
ובאה, בתרבות, בריכוז חסר־תקדים, שגם מדינה

למישרת מנכ״ל רשות־השידור הוא לא יסתפק
בעריפת כמה ראשים.
לפי השמועה יש בכוונת פורת, שנסע ללונדון
כדי להיוועץ באלפס גילעדי על רשות־השידור
והטלוויזיה, לחולל סידרה של מהפכות
משמעותיות במיבנה הרשות.
פסקול הקורבנות הראשונים של פורת יהיו בבניין
כלל, שם מרוכזת הביורוקרטיה של הרשות. יש
סברה שבכוונת פורת היא לאמץ את המלצת
הממשלה, ולהעביר את גביית אגרת־הטלוויזיה
לידי חברת־החשמל, תמורת עמלה, תוך העברת
כל עובדי מנגנון־הגבייה של רשות־השידור לידי
נציבות שירות המדינה.
כתוצאה מכך ישתחררו למטרות תיפעוליות־יצירתיות
של רשות־השידור מיליארדי שקלים,
המשולמים כיום כמשכורות למנגנון הגבייה
והתיפעול של רשות־השידור.
צעד מהפכני נוסף, המוזכר בחלל רשות־השידור,
הוא איחוד חטיבות החדשות של
הטלוויזיה וקול ישראל. המטרה היא בניית

חדר־חדשות מרכזי של רשות־השידור, שהוא
ילהק את הכתבים בשטח, ימנע כפילויות ותחרות
בין שתי זרועות הרשות (רדיו וטלוויזיה).
מרכז־החדשות עשוי להיות בבניין חוטי־ירושלים,
בו מוקם, בימים אלה, מרכז חדשות
משוכלל ל קול ישראל.
הרדיו של מחלקות־החדשות איחוד והטלוויזיה עשוי להפוך את מישרת מנהל־החדשות
למישרה השניה בחשיבותה ברשות־השידור,
לפני מנהלי הטלוויזיה והרדיו.
איחוד מחלקות־החדשות עשוי לחסוך לרשות
סכום לא מבוטל — ותהיינה לו גם השלכות
פוליטיות מרחיקות־לכת מבחינת הפיקוח
הממשלתי על המידע.

דאלאסמא1חו־ו־ו
הסידרה ד אלס, שחזרה למירקע הטלוויזיה,
באה באיחור של יותר משלוש שנות־שידור של
הסידרה. הסיבות לאיחור נובעות ממדיניות
הנהלת הטלוויזיה, בעידן טופיה סער, שלא
לרכוש להקרנה סדרות יקרות וחרישות לשידור
• • אחת מבדיחות חטיבת־החדשות של
הטלוויזיה הישראלית נפתחת במילים :״ראית? __
אתמול הטלוויזיה הירדנית שידרה שוב כתבה
של פרדי גרובר!״ הרקע לבדיחה זו: דרישתם
המגוחכת של כתבי־הדוכנה לענייני־חוץ של
הטלוויזיה לציין את שמותיהם כעורכי הכתבות
המגיעות מוכנות באמצעות הלוויין, והמוקרנות
בדיוק כמו בערוץ הירדני. רק מנהל
הדסק״לענייני־חוץ, עימנואל הלפרין, נמנע
מלהביא את שמו ככתב של כתבות־הלוויין הללו.

צנ חרהבכ רנ רשל!
כלפי חוץ טוענים מנהלי חטיבת־הוזל־ש־ז של מטלוויזיה הישראליות שאינם.מושפעים;
:משיקולים פוליטיים ומתכתיבים צנזורלייט
זה משקרה

בשבת נשלח הכתב מיקי הדד
שבת, שלמה

יהודיש וערבים בכרם־שלוס,

לסקר את ההפגנה. כתבתו לא הוקרנה במוצאי״שבת.

א רד, שטען כי הכתבה הושלמה רק לקראת השער• ,9וג מ ד סמנו לבדוק אותר״

מה עוד שנושאה הרגיש הצריך בדיקה אחראית,

בישיכת־הבוקר למחרת. יום השני, אמד עורך מבט. מיכאל קרפין, על אי־הקרנת הכתבה.
,שהיא ירדה מהרשימה בגלל קוצרזמן.
בישיבודהבוקר של היום השלישי הסביר קרפץ. שכתבתו של הדד נפלה בגלל מישוזק
הכדורסל, ששודר בשידוד־חי מיד עם תום מהדורת מבט,
ואילו ביום השלישי והרביעי לא שודדה כתבת כרם־שלום בגלל הסנקציות של הצלמים,

העולם הזה 2431

תוכניות מועדפות
יום רביעי י ! יו שי שי

• טלוויזיה: בידור —
הדרדסים 5.30 דיבוב
בעברית) .בוגדן, המכשף של
מלך ארגון, לוכד את הדרדסים,
ובכישוף שהפעיל על דרדסבא
הוא רותם אותו לשירותו. אולם
הדרדסים מצליחים ליצור כישוף
נגדי ולהשתחרר.

• טלוויזיה: סידרת טבע
— איזו ציפור פיקחית!

• טלוויזיה: סרט קולנוע
— מי מפחד
מווירגייניה וולף (— 9.15
מדבר אנגלית) .עיבוד
קולנועי למחזהו של אדוארד
אלבי, על פי תסריטו של ארנסט
להמן, בגירסה המביאה ביקורת
חריפה על הבורגנות האינטלקטואלית,
על כל מעצוריה,
תיסכוליה והזעם העצור הנצבר

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
מם רביעי 4.4.84
• אמנות ואומנות: אמנות הצילום (6.30
— ערוץ 50 — 3דקות — מדבר אנגלית).
סידרה אמריקאית מאלפת, העוקבת מקרוב אחר עבודתם
של בימאים, מפיקי־סרטים ומאפרים, לצורך צילום
סירטי־טלוויזיה. התוכנית עוסקת בכל שלבי הכנת
סרטים שונים, מהרעיון לעשייתם ועד להופעתם על
המסך, וזאת תוך סיפוק סקרנותו של הצופה לגבי כל
הפרטים והטריקים של ההכנה, ההפקה והצילום.

יזם שבת 7.4.84
• סידרה דוקומנטרית: דיוקן של כוח (9.00
— ערוץ 30 — 6דקות — מדבר אנגלית).
סידרה אמריקאית, המבוססת על מידע ותחקיר מעמיק
של כתבי ניו יורק טיימס, העוקבת בכל פרק מפרקיה
אחר מדינאי או מנהיג מפורסם — חייו הפרטיים,
מאורעות וגורמים שהשפיעו על מעשיו והחלטותיו,
אישיותו, וחלקו בעיצוב ההיסטוריה של ארצו.

• סרט קולנוע — 10.15( :ערוץ — 6/3
מדבר ערבית/אנגלית) .בכל מוצאי שבת בשעה זו

• ריגול: רב־המרגלים ריילי (— 9.10
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרת
ריגול בריטית, שבמרכזה אחד מגדולי המרגלים, סידני
ריילי — שאת האגרה על דמותו ניסו הבריטים להעלות
אחרי מותו שנגרם על־ידי הסוכן הנגדי ז׳רז׳ינסקי.
הסיפור נע מחצרותיה הזוהרות של אירופה אל המיתרסים
של הבולשביקים, עובר דרך מעלליו המדהימים של איש
זה — עולם השקרים שאפף אותו, פרשות אהבהביו
הרבות ושירותיו החשובים עבור ממשלת בריטניה. את
תפקיד ריילי מגלם השחקן סם ניל.

מקרינה הטלוויזיה הירדנית בשני ערוציה שני סירטי
קולנוע בעת ובעונה אחת. דוברי השפה הערבית יוכלו
לבחור בסרט המצרי בערוץ ,3ואילו מביני האנגלית
יבחרו בסרט האמריקאי, בערוץ .6

יום ראש8.4.8411
• בידור: עולם הקירקם 6.30 ערוץ 3
— 50 דקות — מדבר אנגלית) .בידור מעולה

יזם חמישי 5.4.84
• סידרה קומית: בנסון 8.30 ערוץ 6
— 25 דקות — מדבר אנגלית) .פרק נוסף של
הסידרה הקומית, המתארת את היחסים המיוחדים
הנרקמים בין צוות העובדים ובין המושל, כאשר הדגש
הוא על מנהל הבית השנון בנסון דיבואה(השחקן רוברט

גיום).

• תיאטרון: הצגה חייבת להימשך (9.40

— ערוץ — 3מדבר ערבית) .הצגת תיאטרון
מצרית, קומית לרוב, המצולמת לטלוויזיה, בשעת הופעה
חיה לפני קהל. בידור מהנה ליודעי ערבית.

יום שישי 6.4.84
• כדורגל — 3.20( :שני הערוצים — 50
דקות — מדבר אנגלית) .תחרויות כדורגל ממיטב
הכדורגל העולמי, שהתקיימו בשבוע החולף באנגליה
ובגרמניה המערבית.

הגמן: דאלאס
יום ראשון, שעה 9.40
בה. בשל אורח־החיים שהיא
( — 8.02 מדבר אנגלית).
מנהלת. המחזה מפגיש שני זוגות
סרט הבוחן את כושר החשיבה
נשואים — זוג מבוגר וזוג צעיר.
של הציפורים, עד כמה הן
שני הגברים הם מרצים באונייכולות
לפתור בעיות טכניות;
ברסיטה, ושתי הנשים עקרות־כיצד
אולפו יונים להוליך
בית משועממות. הזוג המבוגר חי
רקטות בכיוון המטרות. כל אלה
נישואין שחוקים, של מריבות
בהגשת דייוויד אטנבורו.
והרס עצמי. ערב אחר מוזמן הזוג
• טלוויזיה: סרט קולהצעיר
לדירת הזוג המבוגר,
נוע — חזרת התיזמורת
והלילה הופך לליל־ סיוטים
( — 10.05 מדבר איטללארבעתם,
קית)
.סירטו של בימאי הקולנוע
האיטלקי הנודע פדריקו
פליני.

• סידרת מתח: אביר בדרכים (— 4.25
שני הערוצים — 50 דקות — מדבר אנגלית).
סידרת־מתח שבמרכזה עומדת מכונית ממוחשבת, בעלת
תכונות מיותרות, שביניהן ניתן למנות מהירות גבוהה
במיוחד, כושר לקפוץ מעל מיכשולים והחשוב מכול:
יכולת לחשוב ולפעול באופן עצמאי. מכונית זו, בשיתוף
פעולה עם אדם אמיץ ומבריק יוצאת בכל פרק
למילחמת־חורמה בפושעים ובנוכלים שונים וגוברת
עליהם, תוך שימוש במירדפים ופעלולים יוצאי־ דופן.

• קולנוע: סרט קולנוע צרפתי (— 5.30

ערוץ — 6מדבר צרפתית) .מדי יום שישי בשעה
זו מקרינה הטלוויזיה הירדנית סרט קולנוע צרפתי

• טלוויזיה: אופרה —
טוראנדוט (— 10.30
מזמר איטלקית) .דראמה
אופראית שמקום עלילתה הוא
בפקין, בזמנים קדומים. טוראנ־רוט
היפה, נסיכת פקין, נודרת
נדר לנקום את רצח אחד
מאבות״אבותיה, ונשבעת שהנסיך
שלו תינשא יצטרך לפתור
שלוש חידות — ונסיכים רבים
שילמו בחייהם על אי יכולתם
לפתור את חידותיה. הנסיך
הגולה קאלאף פותר נכונה את
חידותיה, והיא מסרבת להינשא
לו, עד שתגלה את שמו.

לטלוויזיה של רומנים מפורסמים וידועים, בכיכובם של
טובי השחקנים.

יזם שגי 9.4.84
• סידרה בלשית: הארט ואשתו 10.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .פרק
נוסף בסידרה הדבילית, בכיכובם של הצמד רוברט וגנר
וסטפני פאורס. בני־הזוג יפי־התואר, ובעלי הרכוש הרב
משמשים בבלשים לעת מצוא, בעלילה המשלבת בתוכה
מתח קלוש והומור מדרגה שלישית.
• בידור: משירי המיזרח 10.30 ערוץ
30 — 3דקות — מזמר ערבית) .תוכנית־בידור
בהשתתפות זמרים ידועי־שם בעולם הערבי.

יום שלישי 10.4.84
• סרט דוקומנטרי: צרפת היום 7.15
ערוץ 15 — 6דקות — מדבר צרפתית) .מבט
על חיי הרוח, הכלכלה, התעשיה והמדע בצרפת של ימינו.

• סידרה היסטורית: היהלום שבכתר
( — 9.10 ערוץ 50 — 6דקות — מדבר
אנגלית) .סידרה בהפקת חברת גרנדה, על הודו כאשר
היתה אחת המושבות החשובות באימפריה הבריטית
הגדולה. הסידרה מגוללת את המאורעות שהתרחשו
בהודו בעידודו של מהטמה גנרי, אשר הכריז מילחמת
אי־שיתוף־פעולה עם בריטניה, והדיכוי נגד העם ההודי
שנקטה בו בריטניה כדי להמשיך ולשלוט על מושבה זו.

• טלוויזיה: אני, אנה
מניאני 10.30 מדבר
איטלקית) .סרט תיעודי, המספר
על שחקנית הקולנוע האי־טלקיה
המבוגרת אנה מניאני.

• רדיו: קול המוסיקה
• טלוויזיה: מותחן —
רב־מרגלים ריילי (9.30
— מדבר אנגלית) .פרק

• רב-מכר: רומנים מפורסמים (— 9.10
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .עיבוד

הזומם להציץ בצוואתו של ג׳וק,
בטרם זו נפתחת.

יום חמי שי
עשירי בסידרה, תחת הכותרת
הטראסט. ריילי מגיע לניו־יורק
ועוסק במגבית למען
אירגון אנטי־בולשביקי, שבראשו
עומד חברו, סאבניקוב. הוא
משדל את הנרי פורה מלד
המכוניות, לתמוך בתוכנית נגד
הסובייטים. אלא שלפתע מגלה
ריילי כי מזכירתו חותרת נגדו.
בינתיים סאבניקוב שב לרוסיה
ונעצר שם. הממשלה הבריטית
נופלת, ובברלין פוגש ריילי את
פפיטה, ההופכת לעוד אשה
בחייו.

לכל המישפחה, ללא צורך בידיעת שפה כלשהי. שעה של
קירקס עם לוליינים, מאלפי אריות ונמרים, ליצנים וכל
השאר.

• 1שני

• טלוויזיה:

דראמה

יום שליש
10.3
• טלוויזיה: בידור מיש־פחתי
— קרובים־ קרובים
( — 8.02 מדבר עברית).
• טלוויזיה: סידרה —
מישפט־דיבה (— 10.10
מדבר אנגלית) .פרק שני
בסידרה המבוססת על מיקרה־אמת
שאירע לתסריטאי ומחבר
רבי־המכר ליאון יוריס.

טיילור, ברטון וסיגל: מי מפחד מווירגייניה וולך?
יום שישי, שעה 9.15

שבת

• טלוויזיה: קומדיה
— שלושה בדירה אחת
( — 8.30 מדבר אנגלית).
בפרק אלינור שבה הביתה
מככבת שותפה קודמת לדירה,
לצד כריסי וז׳נט. ג׳ק חושב
שמקומו נגזל ממנו, ומחליט
לנקום בהברותיו לדירה.

• טלוויזיה: אופרה —
טוראנדוט — חלק ב׳
( — 10.30 מזמר איטלקית).

טלוויזיה: עשירים
ומושחתים (— 11.20
מדבר אנגלית) .פרק חמישי
בסידרה, תחת הכותרת חטיפתו
של סטנלי.

יום רא שון

• טלוויזיה: סידרה חוזרת
— דאלאס (— 9.40
מדבר אנגלית) .הפרק איו
דבר העומד בפני הרצון מחזיר
למסך הישראלי, באיחור של
יותר משנתיים, את ג׳יי־אר,

מישפט דיבה
יום שלישי, שעה 10.10

— מהדורה מיוחדת (9.30
— מדבר אנגלית) .דראמה
טלוויזיונית על תחנת־טלוויזיה
הנקלעת ללחצים מצד קבוצה
פוליטית ומתמודדת עם איום
גרעיני.

• טלוויזיה: בידור —
צ׳אפלין שלא הכרנו סרק
א 11.00 מדבר
אנגלית) .פרק ראשון בסידרה
המביאה את סיפור חייו המלא
של צ׳רלי צ׳פלין.

נויט אסלאנו נישאת שוב 6מווע נסלח
המינוגה אח תנינסס האוש של ריונידוב
* האם ציה גתאוה שבל מתסביו אויפוסי
אניייו לויד וובר, המלחין שכתב מחזות מוסיקליים שוברי
קופות כמו ישו כוכב עליון, יוסף וכתונת הפסים, אוויטה וחתולים
חגג את יום הולדתו ה־ 36 בצורה מקורית. הוא ערך בכורה למחזמר חדש
בשם סארלייט אכספרס, הוא נישא לרקדנית לשעבר בשם שרה
ביייטמן והוא אף זכה באותה ההזדמנות להציג את כלתו בפני המלכה
אליזבת השניה, שנכחה בהצגת הבכורה בריט אקלאנד
נישאת שוב. אחרי שהיתה רעייתו של פיטר סלרס במשך כמה שנים
(הם נפרדו בשנת )1969 וחיה כמה שנים טובות עם הזמר רוד
סטיוארט, החליטה שחקנית הקולנוע השוודית, המתגוררת באנגליה,
שהגיע הזמן לעשות שוב את הצעד המכריע. בן זוגה הפעם הוא מתופף
בן 23 בלהקת קצב, בשם גייס מקדונל. הגברת עצמה היא כיום בת
41 זמרת האופרה גיסי נורמאן זכתה השנה, בפעם הראשונה,
להופיע על קרשי בית האופרה היוקרתי מטרופוליטן בניו־יורק. אולם
עוד לפני שעלה המסך על הופעת הבכורה שלה שם, היא כבר מצאה
לעצמה עיסוק נוסף בעיר, כאשר הגישה תביעת נזיקין בסר 15 מיליון
דולר נגד חברת תקליטים אשר משווקת הקלטות פיראטיות שלה
בסיטונות. היא טוענת שחברה בשם ט און וחנות בשם מר טייפ
משווקות אוסף שלם של הקלטות, אשר נעשו בהופעות חיות של
הזמרת, וללא רשותה. זוכרים את הסרט דיווה יורי
ליובימוב, לשעבר מנהל תיאטרון ט אג אנק ה במוסקווה וחבר
המיפלגה הקומוניסטית הסובייטית מאז ,1946 התבשר ממקום גלותו
בלונדון, שהמיפלגה נטלה ממנו את הפינקס האדום, עשרה ימים אחרי
שהוא פוטר ממישרתו הרישמית בתיאטרון. תגובת ליובימוב, :אני מבין
שלמיפלגה יש צד ימין וצד שמאל. מצדי, יכולים שני הצדדים להתאחד
וללכת יחד לעזאזל ביוגראפיה חדשה של צ׳ה גווארה אשר
התפרסמה לאחרונה בארצות״הברית, מציגה אותו כ,היסטרי, חולה קצרת
וסובל מתסביך אדיפוס ׳.מחבר הביוגראפיה ג׳יי קאנטור הואשם
על־ידי חסידיו של גווארה שבמקום לכתוב את קורות חייו של האיש,
בדה מלבו רומן דמיוני קלוד ללוש מתעקש לשמור בסוד
מוחלט את תוכן סירטו החדש, שגמר כבר לצלם. לפני שנסע לסין
העממית, כדי להציג בפני קהל נבחרים בפקינג את גבר ואשה, הוא
השביע את כל המקורבים אל ההפקה שלא ידליפו שום פרט על סרט
זה. כל מה שנמסר לעיתונות הוא ששם הסרט זה יחי החיים והשחקנים
הראשיים בו הם מישל סיקולי, שארלוט ראמסלינג, ז׳אן־לואי
טרינטיניאן, שארל אזנבור ואוולין בואי — שחקן הקולנוע
הצרפתי קלוד מ־אסר הוסיף מיבצע חדש וחריג לאוסף שגעונותיו.
בביקורו האחרון בדרום־אפריקה, השתתף במירוץ יענים. מה זה? צריך
לרכב על אחת הציפורים הענקיות הללו, ולדהור על גבן מרחק של כמה
מאות מטרים, כשהן מגיעות למהירות של 60 קילומטר לשניה, כאשר
המאחז היחידי של הרוכב הם הכנפיים של היען. מאחר שחשש שלא
יאמינו לו, ביקש בראסר לצלם את המיבצע שאותו הציג אחר כך
בטלוויזיה הצרפתית רובד חוסיין, שהפך מומחה להצגות ענק
שהן מעין הקבלה בימתית לסרטי הפאר של הוליווד, ואשר העלה בץ
היתר בעבר, בסגנון זה, את חיי רבלה, את עלובי החיים ואת חיי ישו,
מכין לקראת העונה הבאה עוד הפקה אימתנית בנושא צנוע: נפוליאון.
בו־זמנית הוא כבר חושב על עונת ,1985 שלה הוא מייעד את העיבוד
הבימתי למצב האדם של אנייה מאליו, סיפור רחב יריעה על
מילחמת האזרחים בסין. כל ההצגות הללו מועלות באולם דמוי
איצטדיון יד אליהו, הלא הוא ארמון הספורט בפאריס האירוע
הבימתי המסקרן ביותר את פאריס הוא הסיפור המופלא של לילי
פאסיון. איש אינו יודע עדיין בדיוק מה זה, נמסר שמדובר בהצגת
ראווה גדולה, אשר תועלה בפני אולם בעל קיבולת של 3000 מושבים,
הליברטו והמוסיקה לאופרה נכתבו על־ידי הזמרת ביביה, שאף
תופיע בתפקיד הראשי, כשלצידה יככב ז׳ראר דסארדיה.

11*111111

בשלם

אפסילון גיטואן: ש 1ו חוש לנשיא בצוות
הנשיא פרנסואה מיטיאן, שנמצא עתה בעיצומם׳
של מאבקים חריפים, הן בזירה האירופית והן בבית, שם
מפגינים פועלי המתכת נגד תוכניות הקיצוץ שלו, יכול
עתה להתנחם רק בכלבו החדש, אפסילון. הנשיא ידוע
כאוהב כלבים ובמשך שנים נהג להצטלם עם ניל, כלב
לאברדור שחור, אשר הועבר לאחרונה לבית הכפר שלו,
שם הוא עוסק בציד. בינתיים קיבל במתנה כלב חדש

מממשלת שווייץ, בשם אפסילון, המתאים כנראה במזגו
לרוח הטרקלינים שבהם הוא צריך לבלות את רב שעות
היום. אלא שאפסילון עדיין צעיר ושובב, וגרם לאחרונה
כמה תקריות משעשעות, כאשר קיפץ על האורחים ונבח
בטקס חלוקת אות ליגיון הכבוד ונכנס בין הנשיא ובין
המיקרופון, כאשר הנשיא היה צריד לברד את המכובדים
החדשים. כי בדמוקרטיה גם לכלבים יש זכויות.

תיאווווה ואלכסיה:
הלומי הכתו
בתי המלוכה של דנמארק ויוון
התברכו לאחרונה בתוספת כוח, בדמות
נסיכה צעירה בשם תיאודורה. זו
בתם של מלך יוון הגולה, קונס*
טאנטין, ורעייתו אנה־מריה
שנולדה 19 שנים אחרי בתם הבכירה,
אלססיה. הרבה דברים השתנו מאז
בתולדות המישפחה. הבכירה נולדה
בקורפו, כשהמישפחה שהתה עדיין
על קרקע יוונית, ואילו הצעירה נולדה
בלונדון, בין השתיים מפרידים עוד
שני אחים ולמען האמת, היו רבים
בחברה הגבוהה שראו בהעזרתה של
אנה־מאריה להביא ילד לעולם דווקא
עכשיו, עניין מוזר. למדי. הרי
ניקולאם, הבן הצעיר שלהם, הוא
כבר בן 13 כיום. אבל המלכה לא
נרתעה כלל, וכיום היא מכריזה
שתיאודורה היא קרן האור המעירה
ביותר שבה התברכו היא ובעלה, מאז
נישואיהם בשנת .1964
העולם הזה 2431

ססיויה ויאניק נואה: שחוו ורבן נצבעים
קאון פורסטון: נישואין עם בנה של גבות הברזל
שעה שגברת הברזל של בריטניה הגדולה מארגרט
תאציר היתה עסוקה בטירפוד שלום הבית של הקהיליה
האירופית, העדיף בנה מארה עניינים פוריים יותר. הוא
חיזר ובסופו של דבר עומד להתחתן עם צעירה יפהפיה
שבאה מארץ כל האפשרויות, ארצות־הברית, ועוד מאותו
החלק שהוא מפורסם כיום בזכות המיליונרים שלו —
דאלאס. למען האמת, העלמה קארן ם ורסטון הצעירה
אינה בת דאלאס, אלא בת עיר שכנה, פורט וורת, שבה
מיספר המיליונרים גדול עוד יותר. אביה, בן סורסטון,
התעשר כמובן ממסחר בנפט, בדיוק כמו מישפחת יואינג,
והיום מעריכים את הממון של המישפחה בחצי מיליארד
דולר. זו אחת מאותן מישפחות המתגוררת בבית דמוי
מיקדש יווני ובגודל של תחנת־רכבת, שאותו צריך היה

לבנות במיוחד עבורה, משום שלא נמצא שוס דבר אחר
שמצא חן בעיניה, ואשר שולפת מן הכיס את פינקס
הצ׳קים בכל פעם שמוסיאון מקומי רוצה להוסיף עוד
רמבראנדט או סזאן לאוסף שלו. קארן בת ה־ 24 נחשבה,
כמובן, למציאה שכל רווקי העיר חיזרו אחריה, מה עוד
שהיה ידוע כי האב אינו מסוגל לסרב לשום בקשה של בתו
היקרה. אבל נראה שמן הרגע שהכירה את מארק תאצ׳ר
בנשף־צדקה, היא לא היתה מוכנה להשלים עם שום מחזר
אמריקני, רק החינוך הבריטי יאה לה. ראש־הממשלה
הבריטי קיבלה את בת הקולוניות לשעבר בברכה, אבל
הלשונות הרעות טוענות, כי הסיבה האמיתית
לשביעות״הרצון של הגברת תאצ׳ר היא העושר של
מישפחת פורסטון — אולי בעזרתו תיוושע בריטניה.

כוכב הטניס הצרפתי יאניק נראה עבר להתגורר בניו־יורק, כדי להוריד
מעליו את הלחץ החברתי, והוא השתחרר עד כדי כך מן הלחץ, שמיספר הנצחונות
שלו ירד, אבל לעומת זאת, חייו הפרטיים פורחים. אחרי רומן קצר וסוער עם
הדוגמנית השוודית היפהפיה ססיליה, הוא נשא אותה לאשה והשניים יצאו
לחגוג את האירוע בארץ מולדתו של נואה, הלא היא קאמרון. הם נישאו בעיר
הבירה של המדינה ואחר־כך הלכו לקבל את בירכת הכנסיה בכפר קטן בתוך
הג׳ונגל, שם מתגוררת המישפחה. הם טבלו תחילה, יחד עם חברים בתוך הנהר,
ואחר־כך נפגשה ססיליה עם קרוביה החדשים. בתמונה למטה היא מחבקת את
אחייניתה החדשה, בת אחותו של יאניק.

נינה האגן:
נעות הברונים

בגרמניה טוענים שהיא
מהווה היום את היצוא המוצלח
ביותר של המדינה ושפניה
מייצגים בעיני רוב הצעירים
בעולם את הרפובליקה הפדראלית,
יותר מפניו של ראש־הממשלה
הלמוט קול. להיטה
״ 99 בלונים אדומים״ הפך מעין
סמל של המחאה האנטי־גרעינית,
מאז ראו את סרט
הווידיאו שלה מוצמד לסוף
״היום שאחרי״ .ננה האגן היא
הזמרת הגרמניה המצליחה
ביותר כיום מחוץ לגבולות
ארצה, או כפי שמצביעים כמה
מן העיתונים בארצה ,״צעירה
אחת שאינה צריכה להיות
מודאגת ממכת האבטלה שנחתה
עלינו.״ שמה האמיתי הוא סוזנה
קרנר והיא נולדה לפני 23
שנים בעיר האגן, עיר תעשיה
במערב המדינה. היא מתגוררת
בברלין, בדירה המקושטת
בתמונותיו של מיק גיאגר
אליל שהיא מעריצה בכל
מאודה, היא ישנה על מיזרונים
שמונחים על הריצפה, היא
משתדלת לא להחמיץ אף פרק
אחד של הסידרה ד אלא ס וכל
מי שהולך לראיין אותה חוזר
ותוהה: האם הנערה היא טיפשה
או שמא היא מהתלת בהם? לגבי
נושא אחד לפחות, היא נחרצת,
השליחות הפוליטית שבשיריה.
העולם הזה 2431

ארוחות הניצחון שד שחקני מכב,
ועסקניה צמחים טורפים שחקנים
ועגילים הרקדנים שוברים את הרחנב

נאשר הצמחים
אונרים אום

הוא רופא־שיניים שמכה את חברתו

\ 1111 | 1111#1 11 11 ונטרף על-ידי הצמח. מוסקוגה משחק
שמונה דמויות בהצגה. זוועות חמודות הוא השלאגר האחרון באמריקה.

הרחוב רומד

1¥1ו 11ל הרקדנית הראשית של
| 1 1111 הלהקה רוקדת ריקוד
מודרני דווקא ולא ריקוד רחוב.

1*1 \ 1 ״1 1 71 *111 אחרי ההצגה יצאו השחקנים הראשיים
#1 \ 1111 | 111 #1 111 במחול טנגו. מימין: שימעון ישראלי וגדי
יגיל. הוא מגדל הצמח הגדל במהירות. ישראלי הוא בעל חנות פרחים.

סמדר בתר

ששיחקה בטרט המתופפת הקטנה נבלעת על־ידי
הצמח. בחזרות היא איבדה עגיל שקיבלה
מבעלה. מאז, בכל פעם שהיא נכנסת לצמח מחפשת סמדר את העגיל.

איריס שמי

באה להופעת הברייקדנס
ורקדה יחד עם אחד מרקדני
הלהקה נלסון סלאמי. סלאמי עושה להטוטים.

החבורה, שמונה״תשעה רקדנים, סיירה בארץ. נהג
האוטובוס עצר מדי פעם את האוטו. הרקדנים ירדו
והתחילו לרקוד, משכו קהל רב ויצרו פקקי תנועה.

1אשתו שלי. מיקי, בעל שתי חנויות
פורט לגדולים ולקטנים, הוא אחד
כי. הוא שיחק 12 פעמים באליפות

המדינה, ובכל פעם ששיחק, הגביעים היו אצלו. בערב שיחק מיקי בעוגה
עוגת המרציפן לא היתה בדיוק הזירה שלו.
שהכין לו צוות קלאב
זה היה מישחק מתוק במרציפן, בלי יריבים, בלי אוהדים, ובלי להזיע.

מתנשק עם תמי־בן־עמי, ידידתו הדוגמנית. כש־קיבל
אולסי את השעוו מעסקני הקבוצה, ענד אותו

\11 #11
מייד. בן־עמי הכינה ביום שישי ארוחה על טהרת המיטבח המרוקאי.

הגביע שוב שלנו

אלופים שלושה צועמי־5
ידי המועדון קל אג

רולבד

הקפטן של המכבים. הוא הודה לעסקני הקבוצה בנאום קצר:
״למרות העונה הקשה שהיתה לנו השנה, תודה לכם שעמדתם

לצידנו כל התקופה הקשה הזו ותמכתם בנו, אנו שמחים שהגביע נשאר אצלנו׳.

היא עשויה כולה ממרציפו,

ף יצחונה של מכבי, בהפרש של
^ ש ש נקודות לטובתה, היווה סיבה
טובה למדי לחגוג בארוחה סינית,
שם גם
במועדון היוקרתי, קלאב
הוענקו לשחקנים שעוני קרטייה.
החגיגה הגדולה של מכבי רק
החלה. הם ניסו במשך כל השנה להיות
בכותרות, ושוב לנצח, אך זה לא הלך
להם, הם פיספסו על ימין ועל שמאל,
הם לא זכו באליפות אירופה, חזרו
בידים ריקות, ובראש שפוף, מסתירים
את העצבנות, ניסו להתחמק משאלות
של עיתונאים.
אולם הם הבטיחו שבפעם הבאה הם
יביאו את הגביע. עם ישראל היה
מאוכזב מכך שמכבי לא ניצחה. הפחד
הגדול שלהם היה כשעזב אותם ארל
ויליאמם שפנה לאירופה, שקסמה לו.

בקצות העוגה שני סלים וכדור שהתגלגל על העוגה.
אולסי ניסה לקלוע סל, זה היה כמובן יותר קל מאשר
על המיגרש. סילבר מנסה למנוע את הסל בידיו.

מכבי ניסתה להמשיך בלי הכוכב
הענק אך הם החטיאו שוב ושוב.
האוהדים הפגינו את דבקותם בקבוצה.
הם הופיעו לכל מישחק של הקבוצה,
למרות האכזבות החוזרות ונשנות.
השבוע, ביום שני, שיחקה הקבוצה
נגד הפועל רמת־גן, ולקחה את אליפות
המדינה בפעם ה־ ,25ו־ 15 פעם
ברציפות. המכבים הזיעו הרבה במשך
כל השנה ולבסוף, כששריקת הסיום
נשמעה והתוצאה היתה 87 לטובתם,
קפצו עליהם אוהדים ועסקני מכבי
בבקבוקי שמפניה. השמפניה המשיכה
לזרום לאורך כל ימי השבוע. אחרי
הארוחה הסינית, ציפתה להם ארוחה
מרוקאית, שהכינה ידידתו של אולסי
פרי, הדוגמנית תמי ברעמי.

מחנה הפועל רמת־גן, לעומת זאת,
הצטנע. השחקנים הלכו להשתכר,
ולחשוב איך יקחו בפעם הבאה את
הגביע ממכבי.
הפועל השתדלה מאוד, אך כמו
שאמר אוהד אחד, :איך הם בכלל
יכולים להתמודד מול הענקים של
מכבי?״
ובינתיים שוב הרימו ענקי מכבי את
הגביע ושרו,הגביע הוא שלנו״ .הגביע
הוא שלהם לעוד שנה תמימה אחת,
ולהפועל נשאר להתכונן היטב לאליפות
הבאה.
השמפניה נשפכת אצל המכבים
והדמעות אצל הפועלים. בינתיים אמר
אוהד הפועל. :שיתנו מהגביע, כי
בשנה הבאה בטוח שהוא יהיה אצל
הפועל״,

השופט העליון דב לוין ושניהם הצדיקו ב־־מזסז
את תביעתי. אך זה לא עזר״.
״וזהו?״
״כן, אינני רוצה שום קשר איתו״.
״זה כל־כך חשוב לך, שישרת בצה״ל?״
״הביטי, לא איכפת לי שיהיה פאציפיסט־שמציפיסט
ועוד כל מיני שטויות כאלה אך
בתנאי שישרת קודם בצבא״.
״וזהו?״
״מה זהו! עוד לא גמרתי! ואינני, רוצה שבני
ילמד בבית־ספר לקצינים של האמריקאים ב־ווסט־פוינט,
כמו בנו של רענן לוריא. הבן של
רענן הוא צאצא של חמישה דורות בישראל, וכך
גם גיא, בני, שנולד באילת״.
״אתה רואה מה קרה? הוא אומץ על ידי בעלה
של לאה, דונאלד מק־קייל.״
״יופי! אז מה אם אומץ? חבל,שאף אחד לא
מאמץ אותי!״
״אתה מכיר את דונאלד?״

רפי נלסון
שיילד -

חבל,
פיה
לא מגיעה
אל תרוצו לכותל, ואל תתפרצו להילטון
בעוד שבועיים. פיה זאדורה, כוכבת־המין הח־
.דשה של הוליווד, אשתו של משולם ריקלים,
לא תגיע ארצה עם בני־המישפחה והמוזמנים
מארצות־הברית.
נראה שהופעל לחץ על משולם, שלא יביך את
המישפחה באירוע הדתי־מישפחתי בישראל,
שמא תגנוב את ההצגה דווקא הכוכבת. נרמז לי
שהלחץ הופעל בעיקר על־ידי אשתו לשעבר של
ריקליס, מונה.
בהילטון כבר שיריי;ו את האולם הגדול
לשתי המסיבות שייערכו בו, בהפרש של שבוע,
לנכדם של הגוטליבים מגוטקס ולנכדו של
משולם. בשני המיקרים ביקשו שיכינו את האולם

משולם ריקלים
בלעדיה

טאבה
על הל1ו

ררינג, דרינג.
״האלו, העולם הזה!״
..״כן, העולם הזה.״
״את רחל המרזזלת?״
״רק רגע!״
״האלו, זאת רחל. מי מדבר?״
״רחל, עד אתמול אהבתי אותך. מהיום אני עם
רצח בעין!״
״את מי אתה הורג, נלסון? השתגעת, מי
מלבדי מתעד את קורותיו?״
״אז למה לא הודעת לי שאתם מפרסמים את
דבריה של אשתי־לשעבר, לאה לוין?״
״מדוע צריך להתקשר אליך? הרי אמרת
בעצמך — זה הסיפור שלה״.
״בחייו, רחל! אבל כתבתם על הבן שלי,
ומתקבל הרושם שנטשתי אותו!״
״בחייך, נלסון! כמה פעמים ראית אותו בעשור
האחרון?״
״אוף, מה את מבלבלת את המוח? תשמעי
ותביני!״
״כולי אוזן, נלסון. פתח פיך וישתפכו דבריך״.
״ראשית, התגוררתי שנתיים בארצות־הברית,
אחרי שלאה והילר עברו לשם, וראיתי את גיא
הרבה פעמים. לאחר מכן, בכל ביקור, ובהזדמנויות
אחרות, ראיתי אותו. אך נכון שחלה
התרחקות. כשגיא הגיע לבגרות, תבעתי שיבוא
ארצה, ושיתגייס לצבא כמו כל צעיר ישראלי
בן־גילו״.
״תבעת. תבעת וכמעט טבעת?״
״בערך. לא גיא, וכנראה גם לא אמו, הסכימו
לתביעתי, והוא סירב לבוא ולשרת בצבא. פניתי
בעניין זה לסבו של גיא, האבא של לאה, ולדורו,
שכר לנשמות טובות ליד בתי־החולים שלנו קיים אירגון של נשים
מתנדבות, המסייעות לצוות הרפואי והסיעודי:
הארגון נקרא יע״ל, וחברותיו הקשישות
מושיטות עזרה, שלא תסולא בפז, לחולים
המאושפזים. הן מגישות מזון במחלקות, מטפלות
בחולים הזקוקים למטפל צמוד, עוזרות לאחיות
בעבודות קשות, בקיצור — אירגון של נשמות
טובות, והלוואי שהיו לנו רבים כמותו.
יש אלוהים בשמיים, ויש שכר לנשמות
טובות. וכך קורה שכאשר מסייעת אחת מהן
לאשה חולה במצב טרמינלי, נתקל מבטה בגבר
האומלל היושב לצד אשתו החולה, ונקשר קשר
בין הנשמות.
בקיצור, פורחות שם במחלקות אהבות לא

גיא מק־קייל
לצבא״בוודאי! דווקא אותו אני מעריך מאוד. ושימי
לב, דונאלד אפילו יודע עברית, ואילו גיא אינו

דובר אף מילה אחת בעברית!״
״אגב, נלסון, היתה לנו תמונה נהדרת של גיא,
ורצינו לפרסמה בכתבה, אך התמונה הלכה •
לאיבוד, הפכנו עולמות, אך לצערי לא נמצאה
והכתבה פורסמה בלעדיה. אולי יש לך במיקרה
תצלום טוב של גיא, כדי שאוכל להדפיסו?״
״אשלח לך תצלום אחד, של גיא בן ״.8
״תורה. וחוץ מזה?״
״בחייך, כל העניין הזה לא מזיז לי יותר. יש
בעיות אחרות שמטרידות אותי יותר כעת״.
״לך? בעיות? נגמרו הבקבוקים בשטח?״
״איזה בקבוקים! שמעתי שעזר וייצמן
מקים מיפלגה ורץ לכנסת״.
״מדוע זה מדאיג אותך?״
״בפעם הקודמת שנתנו לו צ׳אנס, ויתר על
טאבה תמורת חיבוק. אני יושב וחושב מה יקבל1
תמורת ויתור על אילת, למשל״.
״שמע, נלסון, גם בעלי רוצה לרוץ לכנסת״.
״יופי, עוד אחד!״
״כן, אבל הוא ויתר. קשה לו לרוץ בעליה״.
״תגלגלי אותו!״

סיבה טובה
)לגירושיו
בשבוע שעבר התפרסמה בעיתונים ידיעה
שסיפרה על סיבלה של אשה שאינה מצליחה
לקבל גט מבעלה, למרות ההוכחות שהיא הביאה
והציגה לפני בית־הדין. היא טענה שהוא סובל
מהפרעות נפשיות.
כשקראתי את זה, נדלקה בראשי נורה אדומה.
נזכרתי בסיבה שבגללה קיבלה החוזרת־בתשובה,
השחקנית נירה עדי, את הגט.
נירה סיפרה לרבנים שהבעל פרץ בערב־הכלולות
בצריחות וצעק: לילית! לילית! (בת
השטן) .הרבנים אישרו לה את הגט למחרת
הגשואין.
אם רוצים גט מהיר, כדאי לחזור בתשובה.
מעטות, ואחיות מסויימות מסייעות לנשים
המתנדבות במחלקותיהן למצוא גברים שאפשר
לעזור להם.
עזרה תמורת עורה, סיוע תמורת סיוע.

פיה זאדורה
בושות
ל־ 250 מוזמנים. כששאלו מהנהלת־המלון איזה
כיבוד להכין, הושב להם שפרטי האירוח יסוכמו
לקראת האירועים עצמם.
טעיתי קצת לצד הגוזמה, כשדיווחתי לכם כי
המוזמנים של שתי המישפחות יגיעו ארצה
בג׳אמבו שכור. מסתבר, מפי אותו המקור שדיבר

זאת
ב די ח ה
זוכרים שסיפרתי לכם לפני חודשיים, אולי
קצת יותר, על דיילת אל־על שניהלה רומן
חשאי עם קברניט בכיר בחברה, ועל ההלשנה
של חברתה הדיילת, שגילתה את הסוד לבעל
המרומה? סיפרתי לכם שאותו בעל לא מתיר עוד
לאשתו לטוס בטיסות ארוכות־טווח הכרוחות
בלינה בחו״ל, אלא בטיסות קצרות בלבד, שבהן
חוזר הצוות באותו יום.
מסתבר שבדברים שכתבתי הבעתי קצת
משאלות־לב של חבריה של הדיילת הרומנטית,
וכי למעשה היא לא טסה מאז אותו אירוע. חבריה
באל־על מודאגים לא־מעט לגבי מה שקורה לה.
לפי דבריהם, אושפזה הדיילת פעמיים
בבית־חולים, כשעל גופה סימני־חבלה חמורים,
וכשהיא שרוייה בדכאון עמוק.
בעלה של הדיילת ערך — לפי דברי אנשי
אל־על — ביקור בבית הקברניט כרי להזהירו,
וסתם כדי לעורר שערוריה. אשת־הקברניט

על הג׳אמבו, שמדובר עתה על 100 אורחים
בלבד, שיגיעו ארצה מארצות־הברית, וכי אלה
יוטסו בטיסה מיסחרית רגילה, ואף זאת
בתנאי־טיסה מוזלים — סידור הולם לקבוצה של
נוסעים.
עד כאן, עד כה.

י2ינ

בלי רגל
בימים אלה חזר לארץ מברזיל אחד
האנשים המעוטרים ביותר בצה״ל. למי שלא
זוכר, עדייו עוסקים שם בניקוי הליכלוך
מהרחובות ובתיקון הנזקים שנגרמו לעיר ריו
בקרנבל המפורסם שלה.
איך הגיע איש הצבא, הנכה ברגלו, לקרנבל
— האם זה היה ביקור פרטי, או כמו שמאשימים
אותו יריביו, בעזרת כספים של המוסד שהוא
עומד בראשו?
שמעה מפיו את כל הפרטים, וכשהזדהתה עם
חרון־אפו של הבעל המרומה, והחלה מגלה
סימני־זעם בעצמה, קיבלה עצה ידידותית
מבעלה, שתתכבד ותשב בשקט, אחרת היא יכולה
— אתם יודעים מה...
אך עיקר הדאגה הוא לדיילת המסוגרת בביתה
ולגורלה. יש חוסר־סימפטיה בולט כלפי הבעל
האלים, לדבריהם, שיכול היה לגלות קצת יותר
הבנה לסיטואציה שנוצרה, והעלולה להיווצר
כאשר שני אנשים נקלעים לחדרים סמוכים
במלון בארץ זרה.
בעיני עובדי אל־על חדלה הפרשה להיראות
כעוד בדיחה או הלצה. גם בעיניי.

הנקה מישנחתית! קוק! ?
סרפאז? חוזות אמנון ברנזון מתעסק, כידוע, בהפקות
תיאטרוגיות או ביהודיות, ובתחום שבו הוא עוסק
הוא נחשב כאדם זהיר, זהיר מאוד. לפני שיסכן
הרבה משלו, יעדיף לסכן קצת משל אחרים.
על־ידי גיוסם כמשקיעים בהפקותיו.
ההפקה האחרונה שבה עסוק ברנזון היא
שיגעון הברייק־דנס, המתחילה להיות מוצגת

על הכל אני מוחלת, על הפרחים שלא שלחתם, על מכתבי־ההערצה
שלא קיבלתי, על הפרסים שבהם לא זכיתי, על הזמנות למסיבות שלא
הגיעו ליעד הנכון, ועל ראשים שלא סובבו לעברי בכניסותיי הדרמאטיות.
על דבר אחד לא אמחל לעולם: על ההזמנה שלא נשלחה, ועל שנמנע ממני
לקחת חלק באירוע המרכזי — ערב מלאות 50 שנה לדבר הפועלת.
יקותיאל פדרמן העמיד לרשות הפועלות בהנחה את האולם במלון
דן בתל־אביב, והנערות הסירו את בגדי־העבודה, שטפו את הבוץ מידיהן
המיובלות, אספו את שערן בגומיה או קלעו אותן בצמה עבה, המשתפלת
עד לאחוריהן, והתחילו לנהור מכל קצווי הארץ, מי על עגלה רתומה
לפרדה, מי ברגל קלה, ומי במשאית־החלב, ליד הנהג מהמשק. כולן הגיעו
והכינוס נפתח, נוהל ונחתם, בצפיה ל־ 50 שנים נוספות, פוריות
וגדושות־הישגים לביטאונן הנושא עתה שם חדש — ירחון נעמת.
צביד! כהן, העורכת הנוכחית, הגיעה במרצדס, שנת־ייצור,1984 ,
של בעלה, מנכל איי־ בי־ א ם בישראל ונשיא הסניף הישראלי והאירופי
של החברה, שהוא גם נשיא לישכת־המיסחר האמריקאית־ישראלית. כל
היתר הגיעו בעגלות דומות, אם כי אולי לא כל־כך יקרות.
לאה רבין הדגימה בגדי־עבודה של גדי מליץ, למשל, וחברותיה
לא פיגרו אחריה. רימה גור הסימפאטית בבגדי״שדה מוסווים
באלגנטיות, וכמוה תמר אשל, שהיטיבה להסתיר את הלבוש הצנוע —
לא ייאמן!
אותה מידה של הזדהות עם הפרולטריון הפגינו יחר הפועלות, מאשה
לובלסקי או רותי שרון, למשל, הדוברת של נעמת ואשתו לשעבר של
אלדר שרון הארכיטקט. שתיהן לא יכלו להסתיר — למרות שניסו —
את סימני העבודה בגן־הירק או הרפת״מידיהן.
היו, כמובן, פועלות־תעשיה, אירגון עובדי־המחט עם מתילדה גז
בראשן. כרמלה פרם, אשתו של הקבלן גיגי פרם וגיסתו של
שימעון, ייצגה את עובדות־הבניין, ושריקה הרמלין, רעייתו של ראש
השב״כ לשעבר ושגריר ישראל באיראן ובדרום־אפריקה, ייצגה את
עובדות־המדינה ואולי את פועלות תעשיית־המזון.
מדווחים לי שעסקו באותו ערב בנוסטלגיה, ובין השאר הוזכרו האמהות
המייסדות ומעלליהן. קשה להאמין איזה חברות פרימיטיביות היו
במערכת של העיתון עם היווסדו. בתחילה ערכה את הירחון רחל שזר,
וזו ליקטה מבין הפועלות בארץ, באותם הימים, סיפורים על חוויות
העבודה שלהן, על רוח החלוציות המפעמת בהן, סיפורי האהבה שלהן
וכדומה. את כל אלה ליקטה והדפיסה בספר, שתירגומו האנגלי מהווה
מעין תג״ך לתנועת הפמניסטיות בארצות־הברית.
כשנאספו חברות־המערכת לישיבות שלהן, הגיעו מכל רחבי הארץ,

צביה כהן
במרצדס

בכלי־התחבורה שציינתי לעיל. הן הגיעו מקיבוץ מרוחק או מישוב קטן,
אי־שם בפאתי הנגב או הגליל. רחל אירחה את החברות ללינה בביתה, וכדי
שלא לגרום לה עודף טירדה, היו מביאות סדין בנרתיקן. כשי היו מביאות
מפירותי־העוגה או צינצנת־דבש.
כמתנות לא נהגו להביא אז א ס תי לאודה או נינה ריצ׳י, אלא
ממלאכת־כפיהן, כגון עבודות־סריגה או חולצה רוסית רקומה לתפארת.
אלו מבין החברות שלא הצטיינו במלאכת־יד הצטיינו בכתיבת שירה,
ונהגו לכבד זו את זו בשיר שכתבו אחרי יום־עבורה מפרך. גם כן פועלות!

היי ברברה(חופק) [במסלול
ה>ר 1ק
אותו האף, אותו הפרצוף, אותן השערות.
במקום סטרייסנד — חרפק, ובמקום ברברה —
שיפרה. זה כל ההבדל. אה, חוץ מזה אומרים לה
שהיא גם יותר יפה מסטרייסנד, אבל זה באמת לא
חשוב.
היא בת ,41 צעירה בשנה מההיא, גרושה

אמנון ברנזון
ביקור בקיבוץ

עתה ברחבי הארץ, תוך תיקווה להוציא אותה אל
מחוץ לגבולותינו, אם תצליח.
כשברנזון שהה לא מכבר בניו־יורק, והשאיר
כאן את אשתו יונית וילדיו, המתינה לו זו
כימעט עד בוש — והדגש על כימעט, שכן בסופו
של דבר צמחה ידידות אמיצה מאור בינה ובין
אחד מגבריה הסימפאטיים של ישראל.
כאשר סוף־סוף חזר לכור־מחצבתו, וניסה
לחדש את חיי־נשואיו במקום שהפסיק, מצא את
מיזוודותיו בחוץ, ונאלץ לחפש מגורים חליפיים.
כדי להעביר את הזמן, ולתנות את מר גורלו,
קשר קשר אמיץ וחם עם שחקנית וזמרת מתחילה
העונה לשם רונית אופיר.
כשהחלו להכין את ההפקה של ברייק־ דנס,
גמרו עיסקה עם קיבוץ כפר־בלום על שימוש
במיתקני התיאטרון החדש שנבנה שם, ואירוח
המשתתפים וכל הצוות על־ידי הקיבוץ בתקופת
ההכנה של המופע. שמועות על ההצלחה הצפוייה
החלו מתגנבות מבעד לגדרות הקיבוץ, והתגלגלו
איכשהו לעיר הגדולה בדרום.
וכאן מתחילה ההפקה החוזרת. רונית עם
הילדים הגיעו לסביבה, והסתובבו שם בעת
החזרות, ובחוגי המפיקים מדברים על חידוש
ההפקה הישנה אמגון־את־רונית.

שיפרה הדפק
במקום

כמוה. לההיא יש ילד, לה עוד אין. שתיהן שרות
יפה, אך לההיא משלמים עבור קולה. לה עוד לא.
אולי יגיע יום...
בהילטון, באחד־באפריל, רצו למתוח את

יש הרבה סיבות לקפוץ לחו״ל: אפשר לנסוע
לקניות, אפשר לנסוע רחוק כדי להסתיר רומן
שצריך להישאר דיסקרטי.
יש עוד סיבה, שעליה בכלל לא חשבתם.
בארץ יש כמה עשרות אנשים, שרבים מאוד
ידועים לכולנו, השומרים על הגרין־קארד
(״הכרטיס הירוק״) האמריקאי, המאפשר להם
לעבוד בארצות־הברית.
לאחרונה חזרה לארץ דפנה נוי, שנסעה, בין
השאר, לארצות־הברית כדי לחדש את הזכויות
שלה.
אני מכירה כמה בחורות שצריכות לעבוד.
אבל תהרגו אותי, אני לא מבינה מה צריכה
גרושתו של הארכיטקט יורפ רסקין, ובתה של
אנטה ממישפחת ליבוביץ לחשוב על עבודה.

ההיא ולהביא את זו, לבושה כמוה, ועם כל
הפיצ׳ווקס, כולל שני גורילות א״א. אך בסוף
התחרטו, אולי לשניה אין חוש־הומור, ותיפגע.
במקור היא חיפאית, אז מה, אבל עכשיו היא
גרה בתל״אביב. פעם עבדה במישרד־נסיעות,
היום היא מזכירה במישרד־מהנדסים.
את הדמיון לההיא גילה הציבור כשהלכה
לראות כוכב נולד. הקהל התקהל סביבה
כשנגמר הסרט. מאז היא הולכת לכל סרטיה. מה
עוד? אה, לההיא שיבעה בתים, ולה רק דירה אחת.
מה היא רוצה יותר מכל? להיפגש עם.ההיא,
בעצם, למה לא?

דפנה נוי
לעבודה

שהוו 377ם

¥ה יהיה קיץ של כאסח. לא רק
(1בגלל
בגלל החמסינים, אלא גם בגלל
המצב הכללי. יככבו בו הרבה בגדים
שחורים, טריקו ועור. החולצה של
מרים אלון, למשל (למטה) בגיזרה
הפשוטה משופעת בניטים, וגם
חגורת״העור מוצפת במסמרי־ברזל
כסופים וצמיד־עור הדוק ותואם על
היד.
המגפיים שחורים, קצרים ומסר
מרים בניטים. מזכירים גדוד פרשים.
תוספת הכרחית למראה הוא מבט
כאסח בעיניים ושיער צבוע בקצוותיו
בוורוד, באדום, בטורקיז או בכחול.
מה מהמשיב בגבר. הדוגמנית
עונדת עונדת
היאהיא
זה. זה. למראה למראה צמודה צמודה
גדולים,
גדולים,

₪ ולרגליה למותניהולרגליה
לידיה,למותניה
לראשה,לידיה,
לראשה,
עדיים כאלה. זוהי אופנה לצעירים,

צעירה. שרוחן לאלה
מתאימה גם אבלאבל צעירה. שרוחן לאלה
מתאימה גם

״ובכלל,״ אומרת נילי. ,סיגנון הכאסח
והצבע השחור מסמלים כוח, חוזק
ועוצמה — ואת זה אני מחפשת
בגבר.״
אביזרי הכאסח מיובאים מאנגליה
או מיוצרים בארץ, ומחירם, למי

שמעוניין לדעת — ז׳קט עור קצה
300 דולה חולצת־עור 150 :דולר;
הצרפתיה מרים אלון אוהבת את מראה
גופיית־עוה 90 דולה חותלות־עוה 20
דולר, חגורות־כאסח צרות, רחבות
הכאסח. היא לא היחידה. גם נילי טופז,
וכפולות מ־ 30 דולר.
הבוטיקאית מדיזנגוף, אם לשני ילדים

ר #יי

חלונות גבוהים ־

^ חשוף כמה שיותר בחלונות — זהו המוטו של הקיץ. שלומית אמיר,
/הדוגמנית המתלבשת במלה האחרונה של להיטי פאריס, כבר רכשה לעצמה
חולצת־חלונות שכזאת מטריקו בצבעי שחור־לבן.
אבל מי שלא מתכוננת לנסוע חו״לה בקרוב ומעדיפה תוצרת כחול־לבן בציבעי
שחור־לבן, ונפשה חשקה בשימלת־ערב כזאת — כל אשר עליה לעשות הוא
להתייצב באופנת ראש אינדיאני, להיפגש עם המעצב יובל כספין ולהראות לו
את התצלום שלמעלה.

1 1זףף 1ך 1ח ! ח של הדוגמנית שלומית אמיר. בביקוריה
11 11 1הרבים בפאריס, לרגל עבודתה, רוכשת

שם שלומית את מיטב האופנה, כמו חולצת הטריקו המחוררת בכתפיים.

הרי החדשות
ועיקרן תחילה
ך* עיתונות חדרה גם לאופנה: בבדי כותנה, טריקו, פוטר ופישתן, כשאותיות
1 1קטנות וגדולות מקשטות את הבד בשפה לועזית רווקא.
מי שזוכר — פעם, לפני יותר מעשר שנים, היתה אופנה שקי־הקמח. היו
לוקחים בדים י כאלה עם חותמות אורגינליות כחולות, של טחנות הקמח, והיו
תופרים מהם בגדים. עכשיו חזרה אלינו האופנה בשינוי קל — הדפסי עיתונים.
אותיות־ענק זועקות. שוקי לוי עיצב לחברת ניב ה חולצת גולף כזאת,
הנקראת כו תרו ת עיתונים. אפשר גם למצוא ז׳אקט באותו הנוסח ולצרף
אותולמיכנסיים לבנים חלקים וללבוש מתחתיו חולצת טריקו.
ההדפסים מתאימים גם לחולצות בסיגנון הזרוק, שכיתמי״צבע הוטלו בהם
כאילו שלא בכוונה, ואותיות ענק זועקות מתוכן בשפה האנגלית. זוהי אופנה
צעירה לבנות־הנעורים, ולכל אחת שמרגישה ככה.
מי שיחפש ימצא גם שהילדים לא מקופחים ואת אותם הדגמים, או דומים להם
— הכל מודפס — אפשר למצוא בחנויות־לילדים.

שני צבעים

מלהיטי הקיץ הקרוב: שחור
ולבן בעיצובה של פאני
רישמן. חצאית הקלוש, אשר חלקים ממנה עשויים

1ך * 7| 1ך | 1ץ ך 11ך 1הן ההדפסים באופנה. למטה: חולצה
\ 1 1_1 1^ 1 11 1 /1 1וז קט ע רוכסן של ניבה. בעיצובו של
שוקי לוי. למעלה: שני חלקים בשחור״לבן, מוכתם ומודפס, עם כותרות.

מהדפסים של עיתון, באופנת דונה גיי, מתאימה לכל
חולצת טריקו, וגם כמעט בכל צבע, יהיה זה שחור,
לבן או אדום. השחור והלבן הם צבעי הקיץ.

בחרס־עט

מי זק 1ק
ער הסיפו־חז שאחרי. חירבת חיזעה״
משה ד 1ר מגרד פצעיו
ל״אגורוז הסופרים״ ולירד?
הקיבוץ והחברה 1913*33
האיש מהקזלג, הפאטאפיזי

מקור

הבוקר שלמחרת
מעט מחקרים העוסקים בסיפרות, מצטיינים
במימד יצירתי. מחקר נדיר, שאכן קיים בו מימד
כזה, הוא סיפרה החדש של חוקרת הסיפרות
נורית גרץ, שראה אור באחרונה, תחת הכותרת
חירבת חיזעה והבוקר שלמחרת*.
גרץ, שהגיעה לחקר הסיפרות מהסוציולוגיה,
לא זנחה את הסוציולוגיה, והיא בוחנת חלק
מאבחנותיה הסיפרותיות בכלים מובהקים של
מדעי־החברה.
חירבת חיזעה והבוקר שלמחרת מעמת
שני דורות סיפרותיים — את דור תש״ח, לעומת
דור־המדינה — דרו תיאור תהליך התחלפות
הדורות בסיפורת הישראלית, השוואות, השוני
בעמדות ומבעים בשני הדורות, ובחינת הנורמה
הסיפרותית של סופרי שנות ה״.60
מחקרה של גרץ הוא ניסיון רחב ראשון לאמוד
את שני הדורות הסיפרותיים הראשונים של
מדינת־ישראל, בכלי־ביקורת נכונים. גרץ
מתחילה בניתוח דור תש״ח, באמצעות
כלי־המיבטא הבולטים שלו: משא, המוסף
לסיפרות של על המישמר ואורלוגין, תוך שהיא
מפרטת את השפעתו הכמעט־דיקטטורית של
המשורר אברהם שלונסקי, על סופרי
ומשוררי דור תש׳׳ח.
בניגוד לחוקרי הסיפורת, שהתמקדו ער
עכשיו בבחינתו של חלק מדור תש״ח, תחת
הכותרת דור הפלמ״ח, חורגת הד״ר גרץ מקביעה
* נורית גרץ -חייבת חיזעה והבוקר
שלמחרת; הוצאת המכון הישראלי׳
לפואטיקה וס מיו טיק ה +הו צ את הקיבוץ
המאוחד; 226 עמודי ם(כ ריכ ה רכה).

זו, ומציגה פריסמה מלאה של דור זה, תוך תיאור
היצירות שפורסמו בכיתבי״עת שונים, ביניהם:
מבואות; עין(בעריכת נימים אלוני); פמליה;
אלף (עורן: יונתן רטוש< ובמאבק והלאה
לפריצה־הסיפרותית הראשונה, של הדור שאחרי,
בכתב־העת לקראת והלאה לאוגדו ולעכשיו
שבסיוע הריבעון קשת העמידו דור חדש של
יוצרים על המפה.
במיסגרת הדיון הסוציולוגי־סיפרותי, בולט
התת־פרק סיפרות זרה ומתורגמת, שבו בוחנת
גרץ סידרה של עובדות״תרבותיות, המעניקות
מימד־עומק לנורמות הסיפרותיות שהשפיעו על
שנות ה־ 40 וה־( 50 מאנשי פאנפילוב לבק, ועד
לפרקי התבוננות של פרנץ קאפקא) .גרץ
פורשת גם את השפעתה ברובד־השני של
הסיפורת הבלשית, שעיצבה חלק מעולמו
התרבותי של הצעיר בשנות ה־.40
פרט מרתק שמציגה ד״ר גרץ, הוא חלקה של
המו״לות, והתגלית של מו״לות־ימנית, שהתמחתה
בתרגום יצירות אמריקאיות, והחלה את מהלך
הסטיה של השפעת הסיפורת הרוסית על התרבות
הישראלית לעבר השפעה אמריקאית.
גרץ בוחנת את ההומוגניות, כמאפיינת את
רובה של יצירת סופרי דור הפלמ״ח, דרך המיבנה
ההירואי(ראשונים תמיד אנחנו) ,כאשר יוצא־הדופן
בסופרי דור זה, בעיני גרץ, הוא ס. יזהר,
שבסיפורו חי רב ת חיזעה רואה גרץ נקודת
מיפנה סיפרותית.
בין סופרי דור המדינה בוחנת גרץ, את השוני
של יוצרים כ א. ב .יהושע, עמום עוז
ועמליה כהנא־כרמון לעומת הכתיבה של
דור יוצרי תש״ח.
בחינת נושא הסיפרות והפוליטיקה ושדות
ההתייחסות לה בסיפורת הישראלית, נעשית
בעיקר דרך סיפריהם של עוז ויהושע.
לקראת סיום הספר, אחרי שהכשירה את
הקרקע לכלי־הביקורת המפעילים אותה, בוחנת
גרץ סידרה של יצירות מיצירותיהם של סופרי
דור המדינה א. ב .יהושע (גאות הים;
ב ת חיל ת קיץ .)1970 -

בעבר המתרחק היתה לי סימפטיה קונספטואלית
למשורר־פיזמונאי
(אניטה וחואן) ,בעיקר בשל הנאיביות
הכפרית והימתיכונית. שאיפיינה את הפרק
המשוררי של עיסוקו. אהבתו את חופי
הים־התיכון, שחוחה באי־תיחכובנ היה בה
טעם מאוורר, לעומת המיסגחת השיחות
הקשוחות יותר של יוצ ח השידה בארץ.
איני יודע מה הביא את יונתן לעזוב את
ד,אספסת, ולעבור לעסקנות סיפרותית
בתפקיד של יו״ר אגודת הסופרים.
באחד מהעיתונים קראתי שהידר החדש
של אגודת־הסופרים, יונתן, הגיע ביחד עם
׳ עוד חברים של עסקונת אגודת־הסופרים אל
גשיא-המדינה, שם ביקשו ממר הרצוג
לעשות לזי תז חוק זכויות הייצריס,
המתמהמה בשלבים שונים של חקיקה מזה
שנים אחדות ...פניה מפליאה למדי, שדדי
כל נער ונערה, הלומדים אזרחות בתיכון,
יודעים שהכתובת.לעשות לזירה חוק״.״ הם
ראש־הממשלר* ידר הכנסת ורכז הקואליציה
— והרי אסור שהמשורחם יהיו תלושים
מהחיים ומעובדות־החיים.
איש מחברי אגודת-הסופרים לא שם לב
לפגיעה ססויימת בטעס-המוב, שהיתה נכלל
בבחירת נתן יונתן לתפקיד יו״ר
אגודת־הסופרים, והוא ניגוחהאינטרסים
המובהק, שכן הוא משמש גם כאחד ממנהלי
הוצאת סיפריי ת פועלים. ניגוד זה הופך את

חוקרת גרץ
מדד ל ה בנ תהמהל כי ם

לבחינת המהלך ההיסטורי של סיפורת זו, על
מיכלול האשליות האופטיות, שנוצרו במשך
שנות דור בידי סופרי דור הפלמ״ח — שתפסו

ותן יררנתן

החזויה הישראלית
נתן יונתן

מעלתו העיקרית של סיפרה של נורית גרץ,
היא באי־קביעת מסקנות־סיפרותיות ערכיות,
אלא ביצירת כלי־ביקורת למירקם ההיסטורי-
סוציולוגי וסיפרותי, כמדד להבנת המהלכים
שאיפיינו את שני הדורות הראשונים של
הסיפורת הישראלית.
ספר זה מומלץ לכל שוחר סיפורת עברית,
והוא עשוי להעניק למעיין בו כלים ראשוניים,

יונתן למעסיק ונותדשכר של הסופחם
שאותם הוא נבחר לייצג. ח סני, שהרקע
הסוציאליסטי של ״אני ממלא את שליחות
התנועה״ האפיל לא במעט על הצד האתי,
בחירתו של המו״ל יונתן כיו״ר אגודת־

משורר יונתן
ניגוד אינ ט ר סי ם

הסופרים, משולה לא במעט, לאפשרות של
בחירת ה מי ל גרשום שוקן לי דר אגודת
העיתונאים, בחירה שאיש לא היה מעלה על
הדעת.
אם נתן יונתו רוצה להיות ידר אגודת־הסופרים,
עליו להשתחרר ממישרתו כמו״ל
בהוצאת סי פריי ת פועלים. ואם יש בחפצו
לחמשיר ולהיות מדל בסיפריי ת פועלים
— מן הראוי לו ולאלה שבחרו בו, להחליפו,
ולהביא סופר עצמאי במקומו.
אם מותר להעיר הערה אהחנה. יש בעצם
בחירתו של יונתן טעם מר וטעם לפגם,
מאותם ימים של שמור לי ואשמור לך
ארץ־ישראל־העובדת את שאיפיינו
ועסקני־התרבות שלה, למעלה משנוודדור.
אלא שימים אלה חלפו ואינם עוד, למעט
אגודודהסופרים שהיא שמורת־טבע מאותם
ימים, שמורודטבע, שמן הראוי לשמרה
בפנתיאון העבר. מה עוד. שאיש מהסופרים
הישראליים החיים על סיפרותם, אינו חבר
ואינו פעיל באגודת־הסופרים המייצגת את
אל ת הגמונים ממעמדם של. סופרי אמת״
ויצירתם.
לכן, אין זה משנה לאיש, שנתן יו״רנתן,

הוא ידו־ אגודת הסופרים, למרות חסר
ההיגיינה -הציבורית שבעצם בחירתו. מצירי,
הוא יכול לבקר במישכנרשל נשיא־ישראל
אחת לשבוע, ולבקש את מר הרצוג.לע שות
לזירה חוק זכויות היוצרים.״״

עמדות תרבותיות, שכל קשר בינן ובין איכותם
הסיפרותית מיקרית בהחלט.

תרגום

זזי במטרו
לפני כמעט 20 שנה ראה־אור בתרגום
לעברית, סיפרו של ריימון קינו זזי במטרו*,
ועורר בי ריגשה רבה.
באחרונה ראתה־אור מהדורה בתרגום חדש
של זזי במטרו** ,תרגום שעורר ריגשה לא
פחותה מזו שלפני כ־ 20 שנה.
זזי ב מ טרו אינו רק ספר, אלא חוויה
סיפרותית מהנדירות שקיימות בסיפורת־המודרנית.
מחבר זזי במטרו, ריימון קינו,
מראשוני הסוריאליסטים, הוא תופעה נדירה
בסיפורת הצרפתית, המודרנית. בצד ניסיונות
בכ תב או טו מ א טי נוסח הסופרים הסוריא־ליסטיים,
פירסם קינו כמה ספרים, שהעיסוק
הלשוני בהם, תוך התמקדות בארגו(עגה) הפכו
ליצירת־מופת.
קינו, שהיה חבר באקדמיית גונקור, היה חבר
בעוד אקדמיה צרפתית אחת, הלא היא האקדמיה
של הקולג׳ הפ א ט אפיסי, קולג׳ שהיה בוחר
אחת לשנה בקלושאר (קבצן פאריסי) וממנהו
לנשיא־האקדמיה. קינו פורש בפני הקורא את זזי
במטרו, אודיסיאה של פאריס העממית,
האמיתית, הלא־אינטלקטואלית, במסע מהנדי־רים
אותם ידעה הסיפורת העולמית.
זזי, ילדה, שאיננה בדיוק ילדה שהורים
חולמים עליה, בתה של התופרת מהפרובינציה,
מסאן־מונטרון, שרוצצה את ראש־הכרוב של
בעלה באיבחת גרזן, נשלחת להתגורר אצל דודה
ההומוסכסואל, גבריאל. קינו מספר את סיפור
הרפתקותיה בפאריס.
כבר מישפט־הפתיחה של הספר: מזמסריאדד
כיבד (מה זה מסריח כל כך?) ,שאל את עצמו
גבריאל בכעס. לא -כול ליות, הם לא מתרחצים
אף פעם. בעיתון, חם אומרים שאפילו
באחד־עשר אחוז מהדירות בפריז אץ חדרי

אמבטיה. אני לא מתפלא, אבל אפשר להתרחץ
גם בלי...
כאשר מגיעה זזי לפאריס, וחולמת לנסוע
במטרו, שובת שירות תחבורה ציבורי זה, וכאשר
גבריאל אומר לזזי, שפאריס היא עיר יפה, זו
הקטנה והחצופה משיבה: אני מצפצפת, אמרה
זזי, אני, מה שיש לי בראש זח ללכת למטרו...
וכאן נפתחת סידרת הרפתקות זזי בפאריס.
היא פוגשת בחבריו של גבריאל, בבוז׳ולה,
בציוויליזציה ששמה בית־שימוש. אך זזי יוצאת
החוצה, מטיילת בעיר, במסע אחר המטרו:
בצעדים מיספר היא הקיפה את מעקה הביטחון
וגילתה את הכניסה. אך שער הסורגים היה
נעול. על לוח תלוי היתה כ תו ב ת גיר שזזי
זיהתה ללא כל קושי. ה שביתה נמ שכת...
היא עורכת את האודיסיאה שלה ברחובות
פאריס, מביאה מניחוח לשון הארגו וטעם
הצדפים, שוק־הפישפשים, ומספרת על האופן בו
רוצצה אמה את גולגולת אביה:
...וככה הוא הגריל גולגולת מרוסקת.
מוכרחים להודות שאמא, היא עשתה מה
שצריך. זה לא היה נעים לראות, אפילו מגעיל.
בשבילמה ל׳שות לי תסביכים, ובכה זיכו אותה.
הייתי צריכה ל׳גיד שזה ז׳ורז׳ שנתן לה את
הגרץ, זה לא השפיע בכלום, הם אמת שכשיש

* ריימון קינו -זזי במטרו; עברית: עדנה
קורנפלד; הו צ את דשא 201 ,ע מודי ם(כ ריכ ה
רכה).
** ריימון קינו -זזי במטרו; עברית: איילה
רהב; הו צאת כנרת 134 עמודים (כריכה
קשה).

בעל שהוא כזה מנוול, יש רק דבר אחד ל׳שות
תה לשחוט אותו. רני׳מרתי׳ך אסילו בירכו
אותה...
וכאשר זד שואלת את גבריאל, ממה הוא
מתפרנס, הוא משיב לה, שהוא רקדנית במועדון
לילה. ואז, היא משתחלת לתוך הבלודג׳ינם,...
ונכנסת לתוך שיחה, שעניינה הורמוססואל..״
והלאה, ממשיכה ללמוד את עולמם של הבוגרים,
ושואלת את הדוד גבריאל: עוד לא איסברת לי
אם אתה הורמוססואל, או לא, זה אלף, ושניאית,
מאיפה הקדשת את כל הדברים האלה בשפות

התיקווה, שרעיון הקיבוץ הביא לארץ הזאת,
בשנים רחוקות, שנים של מצור ומצוק. זה סיפור
הדרך, שהחלה בא״ד גורדון וחלוצי עין־חרוד,
נוסח שלמה לביא (לבוביץ) ,אליעזר

ליבנה

(לבנשטיין),

נחום

בנארי

(ברודם קי) ,שבעצם מעשה ייסוד עין־חרוד,
יצאו לדרך חדשה, דרך שלא מוצתה, במעוררת
תפנית בדרך העם היהודי, ליהפך לעם יצרני, עם
נורמאלי, עם של איכרים מגזע חדש. בספר זה
מצטרפות דמויות נוספות, כקדיש לוז

(לוז׳ינסקי) ,פינחס לבון(לוביאניקר) —
הפורשים מעט מאותה סאגה, שלא היה דומה לה
בהיסטוריה.

עטיפת ״זזי במטרו״ מזמסריאחכוכך היערניות שקשקשת קודם? תענה! והיא
מתחילה לצבוט את דודה, במטרה שיענה לה.
והלאה מגיע סיפורו של מועדון ההומוסכסואלים,
שבו מתפרנס הדוד גבריאל מריקודי סטריפ״טיז:
זזי במטרו מסתיים, כאשר נגמרת שביתת
המטרו, זזי עולה עליו, ונשאלת אם נהנתה
בפאריס וראתה את המטרו וזזי משיבה. לא׳
ומוסיפה.התבגרתי״.
תקצר היריעה מלתאר את החוויה המרתקת
של זזי במטרו, חוויה המעוררת קינאה, על לשון
בית־המרקחת של הסיפורת העברית, שעדיין לא
גילתה את מכמני הסלאגג, וגם כאשר היא
מכניסה סלאנג הוא אינו אמין. במהדורה
הראשונה של זזי בעברית, היה תרגום מבריק של
עדנה קורנפלד. אך במהדורה החדשה,
התרגום של איילה רהב שובה כל דימיון, והוא
מלאכת־מחשבת בפני עצמה, מהמעולים
שבתרגומים של השנים האחרונות, ומומלץ
למו״לים, המתרגמים לעברית מהסיפורת
הישראלית, לחפש אחר איילה רהב, שאמנות
התרגום שלה היא עשרת מונים מכל מתרגם אחר,
הפעיל כיום בשוק התרגום מצרפתית.
ושוב, הקריאה בזזי במטרו הוא חוויה שאין
לה תחליף.

סיפור־המעשה המתחיל בגדוד העבודה ע״ש
יוסף טרומפלדור, מחנותיו, תהליך התיישבותם,
דרו קבוצות כחבורת העמק (ראה: תצלום),
קבוצה שעבדה במקומות שונים בארץ, והגיעה
תוך זמן קצר לרמה גבוהה של עבודה וייעול,
ונודעה כאחת הקבוצות המעטות שידעה
להשלים עבודות קבלנות בלי גרעונות...
בקבוצה זו, התגבש לו גרעין מנהיגות, שבו בלטו
אישים כהלל דן(אחר־כד מנהל סולל־בונה),
אליעזר ליבנה, אהרון ציזלינג, הסופר
דויד מלץ (מעגלות) ,קבוצה שנחשבה לפאר
גדוד העבודה.
בהמשך מובא סיפור הפילוג בגדוד־העבודה
וירידת מנחם מנדל אלקינד וחבריו
המהפכנים, בחזרה לברית־המועצות , ,ומהלכי
הנשארים להתיישבות של קבע בעמק יזרעאל.
כאן נכנס פרק מנהיגותו של יצחק טבנקין,
ומהלכי התגבשותו של פאר קיבוצי הקיבוץ
המאוחד, קיבוץ עין־חרוד, קיבוץ שהפך לסמל
הישגי גדוד־העבודה. ולאחר פרק הלבטים
והוויכוחים, כיצד הולך ומתגבש לו בעין־חרוד,
הקיבוץ של המיסגרת המיפלגתית, המוליך
לפילוג הראשון, לראשית תהליך אובדן־הדרך,
תהליך, שהביא בסופו של דבר, לניכור המחריד
בינות לתנועה הקיבוצית ולשאר איברי החברה
הישראלית, ולהפיכתו למיסגרת מתועשת
נצלנית ועילית, המנוכרת מהמציאות־היש־ראלית,
למרות שהיא מזינה בבניה את אש־התמיד
של צה׳ל ומילחמות־ישראל.
קצרה היריעה מלתאר את כמויות החומר,
הציטוטים, הטיעונים, העובדות ברמותיהן
השונות, שניר קיבץ בסיפרו, שהוא מעין אבן
מצבה מחקרית ומעולה לרעיון הראשית של
התנועה הקיבוצית, רעיון שהסתאב, בדומה לכל
רעיון מהפכני חדש.
הקיבוץ והחברה הוא בבחינת תשתית עומק

מי מריבה

!דשה חורם ער המסו הקטן

רשימת אגרטריפ, של עסקן הסיפרות מיטה דור, שראתה־אוד בעיתון, חשפה לא מעט
מבעיותיו של העיתונאי־חרזן־עסקן משה דור, שעיקר עיסוקו מאז מחצית שנות ה־ ,50 הוא להקים
אנדרטות ליצירתו השירית.
ברשימה מתפלמס דור עם רשימה של עסקן אחר. א .3 .יפה, שפורסמה בעל המישמר,
רשימה שעניינד״ השחיקה הרבה של
ההתעניינות בדור היוצרים הקודם, תוך
האשמת הדור העכשווי, תות הכותרת על
הטרור בספרות.
דור, מי שהמאיס בשנה החולפת את
הסיפדות והשירה על צופי המסך־הקטן,
האנטי־תרבותית התוטית במיסגרת
ואנטי־סיפרותית שמונה וחצי, פולט
בהעדודאגב, על האיון שהוא ראיין במיסגרת
אותה תוכנית י את אהרון מגד, ומזכיר
לקוראיו ואני עצמי דיאיינתי את הסופד
על־גבי המירקע. מאז ידדה החשיבה,
הטיפרות גורשה מן הגן הטלוויזיוני ושוט
יצירה עברית, בסיפורת או בשידה״ איננה
יכולה לחדור מבעד ללהט החרב המתהפכת...
איזה הבלים מעלי אד־ם. היי עדיף לראות
את המשוררת יונה יילד מרואיינת בידי
מאיר שליו, בתוכנית שעה טובה או
סופרים אחרים בזה הזמן ובקרוב כסה שבא
(בהנחייתו של ירון לונדון{ ,מאשר אותם
רבדי הלהג המשעממים והמנופחיק הנאמרים
עסקן דוד
על סופרים. ספרים ועיסקי־סיפרות, שהשמיע
הבלים מעלי אדי ם

אפשר להבץ את חלומו של דור לחזרה אל המסך־הקטן. אלא שהגשמת חלומו. לא תעניק
לסיפורת ולשירה הישראליים, מתח טלוויזיוני כלשהו.

כתביעת

זהות בדויה
מינויו של זבולון המר, לפני כשבע שנים,
למישרת שר״החינוך־והתרבות, עוררה מתוך
ביצות עסקנות הסיפרות, קבוצה של אישים
דהויים ושוליים, להתכנס, ולפרסם כתב־עת
ליצירה יהודית, כאילו היצירה הנכתבת
בישראל היא יצירה תורכית, יפאנית או אלבנית.
התוצר של התארגנות זו, בסיבסוד עשיר של
שר״החינוך חובש הכיפה, ראה־אור תחת הכותרת
זהות. שני גיליונותיו הראשונים של זהות לא

מחקר

הקיבוץ ז״ל
לרשימת הפירסומים־המדעיים בתולדות
היישוב היהודי בארץ־ישראל של יד יצחק
בן־צבי, הצטרף החודש סיפרו של הנרי ניר
הקיבוץ והחברה ־ הקיבוץ המאוחד 1923־
.*1933
מעבר לחומר האינפורמאטיבי הרב הצפון
בספר זה, קיים בין שורותיו רקוויאם עצוב,
לרעיון חדשני ומהפכני, רעיון הקיבוץ, שנועד
ליצור את היהודי החדש. רעיון שלא התממש.
העיון בסיפרו של ניר הוא בבחינת מסע לעמק
הנפילים, מסע שבו אתה מוצא את כל השמות של
* הגרי ניר -הקיבוץ והחברה, הקיבוץ
המאוחד ;1933-1923 הוצאת יד יצ חק
בן־צבי 433 ,עמודים (בריבה קשה +
תצלומים רבים).

אסיפת ״חברות העמק״ בלפוריה ()1922
הפרשנות וההסבר למפלת החברה הישראלית
ורוחב של רעיון הקיבוץ־המאוחד, שבה —
בתיאור פילוגיו ומחלוקותיו — מצויים כל
גרעיני הפרשנות וההסבר למפלת החברה
הישראלית, נכון לעכשיו, ואי־יכולתה לשקם את
עצמה.
אין ספק, שכל הניסיונות הפוליטיים רעיוניים
של השנים האחרונות, לא יגיעו ליותר מאשר
לרמת ניסיונות, אם לקח הקיבוץ־המאוחד
ומחלוקותיו הפוליטיות־אידיאולוגיות — כפי
שאלה מופיעים בספר זה — לא יילמדו עד תום.

היו שונים מכל כתב־עת אחר, למעט האיכות-
הירודה של החומר הירוד שפורסם בהם.
החוברת השלישית של זהות* ,אינה מתעלה
מעל לשתי קודמותיה. החומר היצירתי שבה, אינו
ראוי לסיקור־יתר, שהרי יצירותיהם הסיפרותיות
של רות בלומרט, חיים סבתו, חיה

אסתר, אהרון ירושלמי, ג .שופנם ועדה
אמיכל — אלה יצירות ששום כתביעת אחר

בישראל־ לא היה מפרסמם, בשל לשונם הלקויה
* זהות -בתביעת ליצירה יהודית; חוברת גי;
עורך נפתלי שוקר; 300 עמודים(בריבה רבה).

וחוסר הכישרון הסיפרותי של החותמים והתלישות.
מדור
השירה של זהות נראה כרשימה
מעודכנת של הליגה השביעית בשירה
הישראלית. ועל שמות ה״משוררים״ בעלי הזהות
נימני אליהוא קידר, שלום רצבי, יואב

חייק, ציפי שחרור, יהודה יניב, עודד
פלד, ישראל בן יוסף, שמעון שלוש,
פינחס יסעור, חמדה ר.ש.ת. רוט, יפה
ז׳ז׳ינסקי, רוני עמנואל והיורד יוסי גמזו.
גם זהותו של המחזה בוזמימה מאת גבריאל
בן־שמחון, שהועלה בחוסר־הצלחה על
קרשי־הבימה, בסיבסוד ציבורי רב, והורד עד
מהרה — אינו עומד במיבחן של איכות מינימאלית,
תהא דתית או חילונית, שמאלית, או
ימנית.
מתוך הזהות מגיחה לקראת העמודים
האחרונים גם האמ ת המעידה ער כמה בדויה
הזהות שהיא בחינת כיסוי לערווה האידיאולוגית
של גוש־אמונים. המדור הירהור אחרון, שהוא
גירסה חבושת כיפה של דג הדיו מחוברות עכשיו
חושף את הזהות של זהות עד תום.
הסופר הבולט במדור זה, הוא העיתונאי
בדימוס אליהו עמיקם, הבורא את המילה
שפד״ל (שירה פורנו־דתית־לאומית) ברשימתו
אביונה של החינוך והתרבות. ברשימה זו מביא
עמיקם את תגובת לבלרי התרבות של זבולון
המר לקטע השירה הבא של יונה וולך, שפורסם
בעתון 77 אני אניח תפילין /אתפלל /הנח
גם את התפילין עבורי /כרוך אותם על ידי /
חשק אותם בי /העבר אותם מעדנות על גופי
/עלן אותי בתחושות הפוך אותי על בטני
/ושים את התפילין בפי רסן מושכות /רכב
עלי אני סוסה / /משיד את ראשי לאחור ...ועוד
כהנה וכהנה, כאשר עמיקם מכנה את המשוררת
וולך, בלשונה של תעסה־גלזר התבהמותה
התהומית של נקבה טרופת ייחוס ...והלאה, הוא
ממשיך ותובע ממישרד החינוך להעניש את
העיתון שפירסם שיר זה, תוך התעלמות
מהעובדה, שכל יצירות זהות אינן מגיעות
לקרסולי שירה של יונה וולך.
יחד עם זאת, נקודת־אור אחת קיימת בזהות
והוא ניסיונה של פנינה ליאונוב על ישעיהו
א׳ /ישעיהו ב׳(לייבוביץ) ואלדד — רשימה
המחפשת אחר מכנה־משותף ויהודי, ביז
הפרופסור ישעיהו לייבוביץ ובין ישראל
אלדד, פרופסור לייבוביץ מגיב על הרשימה
ונושא עוד אחת מנבואות־החורבן שלו על ישראל
האימפריאליסטית המטורפת, בעוד אלדד שולל
רעיונה של ליאונוב, תוך שהוא ממשיל את
לייבוביץ לאדם צולע.
לסיכום, מומלץ למישרד־החיגוך־והתרבות
ההמרי להגדיל הסיוע התקציבי לזהות ואפילו
להפכו לשבועון על־חשבון משלמי המיסים, כדי
שישמש הוכחה, שלימין־הדתי אין תרבות
ושזהותו בדוייה.

איתן עמיחי

מודעות בטלפיו

לכל העתונים
^ בכרטיסי אשראי במחירי המערכתי

£8$ 0108א01
^ 1.א 0וז^אמ£זאו
ם ז5**£11ו

הדברת מזיקים
ביג ״ ם

שראנרט

ויזה

מוסחים להדברת תיקנים
סדוקים) ,תוליד ינץ, חי קי
ספרים ובגדים

שרות ת.ד. ללא תשלום -חגיה חופשית במקום

כרסום

רמת-גן. דוזו מודיעין .18ת־ד־ 2272

אידיאל

אבן גבירול ס וו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצון)

227117/8־03

6־5־790114

עסק 1 8 1 /9 8
מס 91 וג 798*991
רש׳*1191
*819

סמירה יגל בריאותך

ורבוס ך

זיוה תלם -אביב 1984
הינך מממנת
לתצוגת מכירה לעונת האביב והקיץ

אופצה אביבית,
מרעננת ומקורית
• חליפות, חצאיות, מכנסיים, מקטורנים,
אוברולים במבחר מרהיב, בגוונים
אופנתיים.
• בדי פשתן, כותנה, משי.
• בגדי עור במחירים מיוחדים.
תצוגת מיטב מעצבי האופנה בישראל:

גי פולופ, ת מר ה יובל, רזיאלה, רפי
יעקובסון, אורנ ה מרבק, א^ /ז,
מריק ונילי, בגדי יבו א
אלתח מי צי אתמ כי רתהאביב
המכירה תתקיים ביום
שישי 6.4.84
14-10
20-16

שבת 7.4.84
14-10
20-16

בבית זיוה תלם -רה׳ דוד המלך ,10 הרצליה־פיתוח
//\ 7 1,י051)101106 01״21־1110 1
)1 £1301010011 81.ד\ 10 03
311, 701. 052-72976ט 2113-? 11ז 0מ

עיצוב: רזיאלה

העולם הוה 2430

את הסיבה שהציג מפקד־התחנה לנסיון
ההתאבדות של בעלה, אבל חזרתי
ושאלתי אותה מדוע ניסה להתאבד.
היא אמרה לי כי הוא קיווה שמישפטו
יסתיים באותו בוקר ושהוא ישוחרר
בערבות עד למתן פסק־הדין. אולם
בגלל איחורה של השופטת הספיקו
לשמוע רק שני עדים, המשך המישפט
נידחה והוא נותר במעצר.
היא אמרה לי כי איננה יודעת לנהוג
וכי מכוניתו היקרה של בעלה, וולבו
חדישה, עומדת מושבתת מאז נעצר.
הצעתי להביא אותה לביתה, מכיוון
שהיא נראתה לי תשושה מזד׳ופ הארוך
והקשה שעבר עליה. היא נרגעה מעט
וסיפרה לי כי הכירה את בעלה לפני
יותר מ־ 13 שנים וכי הם עברו הרבה
יחד. היא גילתה לי כי הראיון הראשון
שנתן מיכאל לפני יותר מעשר שנים,
היה לוזעולם הזה, כאשר ברח מהכלא.
(העולם הזה .)24.11.71
הורדתי אותה ליד בית גיסתה, שם
חיכו לה ילדיה. היא מסרה לי את
מיספר הטלפון בדירת גיסתה,
והבטיחה לבוא למחרת, כרי לספר לי

השאירה הורעה כי היתה עם מיכאל כל
הבוקר וכי תתקשר שנית.
בינתיים הוצאתי את הגיליון שבו
נתפרסמה בשנת 1971 הכתבה על
מיכאל ובתיה. כותרת הכתבה היתה
״בגללה ברח מיכאל מכלא תל־מונד.׳׳
החץ הצביע על תמונתה של בתיה,
צעירה יותר ומחייכת. בכתבה סיפר
כתב העולם הזה מרסל זוהר, כי נפגש
עם בתיה ומיכאל בהחבא בבית־קפה;
ומיכאל, שהמישטרה חיפשה אחריו,
סיפר את סיפורו. .ברחתי מתל־מונד
ביום חמישי האחרון. הרגשתי שאם אני
לא בורח — אני הולך ומתאבד. לא
יכולתי להחזיק מעמד יותר, הכל בגלל
שלא הרשו לי לפגוש את אשתי. הייתי
מוכרח לראות אותה, לא יכולתי בלי

אז היו מיכאל ובתיה נשואים
חודשיים בלבד. היא היתה סטודנטית
צעירה ממיכללת שדה־בוקר, והוא
עבריין בעל עבר נכבד. מיכאל היה אז
תמיר ונאה. כיום, אחרי 13 שנה, נראה
מיכאל שונה לגמרי, כיום יש משהו

מחפוד פטישי ואשתו — אז
אז בגלל אשתו -
**ץ מי בתיה מחפוד־פטישי,
השם מוכר לך?״ שאל אותי
קול אשה, היסטרי קימעא, בטלפון.
אמרתי כי אני מכירה זמר בשם מיכאל
.מחפוד־פטישי והאשה אמרה מייד:
״אני אשתו. מיכאל ניסה להתאבד

באשכנזית ״אני מתונים,״ אמרה בתיה.
היא סיפרה לי כי לא מתירים לה
להיכנס לתוך תחנת־המישטרה .״יש
הוראה שאשאר בחוץ,״ אמרה לי. היא
הסבירה לי היכן נמצא חרר־המעצר
ואני נכנסתי פנימה כדי לברר בעצמי

ינסה שנית. רציתי לדעת מה מצבו
ומתי אמור להגיע הרופא. הקצין היה
אדיב ומוכן לעזור. הוא אמר לי כי ראה
את מיכאל וכי הוא יודע כי החבלות
שגרם לעצמו, אינן אלא שריטות
קלות .״את רואה את השריטה הזאת?״

בתחנת״המישטרה. הוא חתך את
ורידיו, אני ראיתי אותו בתא־המעצר
שותת־דם. ביקשתי מהשוטרים שיזמינו
רופא, אבל הם אמרו שיש בתחנה
תרגיל ואין להם זמן להזמין רופא. הוא
ימות אם לא יעשו משהו!״ אמרה האשה
בהתרגשות גוברת.
שיחת הטלפון הגיעה לביתי ביום
חמישי בשעות הערב. זכרתי כי באותו
בוקר היה אמור להתקיים מישפטו של
הזמר, בפני השופטת ויקטוריה אוסט־רובסקי־כהן,
בבית־המישפט המחוזי ב־תל־אביב.
תמהתי מה גרם לו להגיע
למצב של התאבדות.
בקולה של אשתו נשמעה נימה של
יאוש וחוסר־אונים. זכרתי את האשה
הקטנה, שישבה במישפט והציצה
בעיניים אוהבות אל הזמר, שנאשם
הפעם במעשה מגונה בקטינה וביריות
ואיומים על אביה. מאבקה, של האשה
נגד כל המערכת וחוסר־האונים שלה
עוררו אותי לפעולה. נסעתי מייד
לתחנת־המישטרה בכפר־סבא, שם היה
בעלה עצור. מייר בכניסה לתחנה
זיהיתי את בתיה. יש לה פנים עדינות
ועור בהיר וחלק מאוד. כאשד שאלתי
אותה אחר־כך למוצאה, סיפרה לי
בחיוך כי בראיון שנתן בעלה לפני
שנים רבות להעולם־הזה תארו אותה

מה קרה. הצצתי לתאי־העצירים מתוך
החלון הקטנטן והמסורג, קראתי
למיכאל ומישהו מהעצירים שאל אותי:
״מי רוצה אותו?״ ראיתי תזוזה מתוך
התא המרוחק ומישהו הצביע לשם
ואמר ״הנה מיכאל.״ אולם בטרם
הספקתי להזדהות או לראות משהו
באפילה ששררה בתוך התא, הגיע
שוטר. הוא שאל אותי למעשי שם
וכאשר הזדהיתי כעיתונאית, אמר לי
כי אינו מוסמך לדבר איתי ושלח אותי
למפקד־התחנה.

שאל הקצין והראה לי חתך זעיר על גב
ידו ,״זה בערך מה שיש למיכאל. את
חושבת שהוא ימות מזה?״ שאל.
הוא אמר לי כי הרופא כבר הוזמן
וכי מיכאל נמצא בתא־מעצר יחד עם
עוד שמונה אנשים, אשר נצטוו לשים
עליו עין .״מה את רוצה שאני אעשה
עוד? שאכבול את ידיו?״ שאל. אמרתי
לו כי אינני יודעת מה צריך לעשות
בעציר המאיים להתאבד, אך ברור לי
כי מפקד התחנה הוא האחראי לחייו
של העציר.
״דרר־אגב, את יודעת למה ניסה
להתאבד?״ שאל אותי הקצין. שהציג
את עצמו כיהודה וילק ,״הוא ניסה
להתאבד כיוון שלא רצינו להתיר לו
להיפגש עם הפילגש שלו. וחוץ מזה
הוא תמיד עושה את זה, כבר כמה
פעמים ניסה להתאבד בצורה כזאת,״
אמר וילק וקצץ שעמד לידו אישר כי
הוא ראה את מחפוד״פטישי מנסה
להתאבד בפעם קודמת.

אחרי שהשגתי את הבטחתו של
המפקד כי הרופא יגיע, כי הפצע
אינו חמור וכי ידאגו שהזמר לא ינסה
שנית להתאבד, יצאתי החוצה להרגיע
את אשתו.
כדי לא לפגוע בה, לא אמרתי לה

ל מ דו ר ת בבוקר חיכיתי לבתיה
€בשעה היעודה, אך היא לא הגיעה
ולא טילפנה. מבית־גיסתה לא היתד,
כל תשובה ואני התחלתי לדאוג. ב־1
בצהריים, כאשר עזבתי כבר את הבית,
התקבלה שיחת טלפון ממנה, היא

חדוט7טח

י ק שריטה
קטגה
ך• דרכי לחדרו של המפקד ראיתי
*1כי אמנם אין זה יום רגיל בת־חנת־מישטרה.
עשרות קציני־ מישטרה
בכירים ישבו בחדר הרצאות, רבים
הסתובבו בחצר ואחרים שוחחו זה עם
זה. כאשר שאלתי מי מפקד־התחנה,
הזדקף אחד הקצינים ואמר :״אני.״ הוא
היה גבר צעיר ונאה שפניו היו מוכרות

אמרתי לו כי הוזעקתי למקום
על־ידי אשתו של מחפוד־פטישי, כי
היא טוענת שבעלה ניסה להתאבד
והיא חוששת שאם לא ישמרו עליו הוא

מחפוד פטישי עכשיו
עכשיו בגלל אחרתמה שלום בעלה ולהסביר את המצב.
עקבתי אחריה בעיניי, כשהיא ירדה
מהמכונית, אשה קטנה וחלשה נושאת
בידיה שקיות פלסטיק עמוסות אוכל
שהכינה לבעלה והשוטרים לא התירו
לה למסור לו. חשבתי על גורלה המר
של אשת עבריין, הרצה לבקרו
בבית־מעצר, מביאה לו אוכל ומטפלת
בילדיו, בעוד הוא מנסה להתאבד,
מכיוון שהמישטרה לא התירה לו
לפגוש את אהובתו הצעירה.

העיקר לראות
את בתיה

מגושם וכבד בהופעתו. בתיה עדיין
נראית פחות או יותר כפי שנראתה אז.
השניים התחתנו כאשר מיכאל היה
בכלא. הוא קיבל חופשה של שמונה
שעות כדי להתחתן ואחר־כך חזר
למעצר. בראיון התלונן מיכאל מאוד
על תנאי המעצר, אך עיקר הקושי עליו
חזר שוב ושוב היה חסרונה של אשתו:
״החלטתי לבסוף לברוח, לא חשוב כמה
זה יעלה לי, העיקר לראות את בתיה.״
אז היה מיכאל בן 18 בלבד, ואחריו
היתה כבר קופת־שרצים ענקית. הוא
הורשע בפריצות וגניבות, ולפני
נישואיהם נירון על 15 עבירות למאסר
של שלוש ורבע שנים. היה תלוי נגדו
עוד אישום אחד על אינוס בצוותא של
צעירה בת ,16״זה היה לפני שהכרתי
את אשתי,״ אמר אז לכתב העולם
הזה.
קשה להאמין כי 13 שנה אחר־כך
חוזר התסריט על עצמו. מיכאל סובל
(המשך בעמוד )56

שושנה, אומנתו שר שימשו נו, היא
ודברות, ואומות. :אני נהנית מהחיהר
^ חיות עם גבר מקסים, כשרוני
) ומעניין, במשך 20 שנה, להתמודד
במשך שנתיים עם מחלתו הקשה,
ולבסוף לאבד אותו — בזאת התנסתה
שושנה בר ואין היא רוצה לדבר על כך.
שוש, עורכת סרטים במיקצועה,
מוכנה לומר על כך רק :״אני מאוד
סגורה ולא נחשפת בכל מה שקרה
לשימעון ובכל המחשבות שלי אחרי
שנפטר. קשה לי להוציא החוצה.
קיבלתי חינון־ יקי מובהק, נוקשה.
כשזה נוגע לבעיות היקים הם כמעט
סגפנים. את הבעיות והצרות הכי
גדולות אתה מוכרח לפתור באופן
שיכלי. בשביל רגש אתה חייב פרטנר.
עם השכל אתה מסתדר לבד.״
כמו מארחת. החודש מלאה שנה
למותו של השחקן והזמר שימעון בר.
שנתיים לפני כן, בגיל ,48 חלה שימעון
בסכרת, שבעיקבותיה לקה בסיבוכים,
שגרמו למותו. מרגע שחלה, קיווה
שיתאושש ויוכל לחזור לבימה, אך זה
לא קרה. מצבו הלך והחמיר.
כאזכרת יום השלושים למותו,
שערכו חבריו מתיאטרון הקאמרי,
סבבה שוש בין הבאים, רגועה ושקטה,
לחצה ידיים, אפילו חייכה מדי פעם,
אולי לא מה שמצפים מאלמנה .״את

נראית יותר כמו מארחת,״ אמר לה אחד
החברים. שוש נבוכה מעט, לא ידעה
איך לקבל את ההערה.
״הייתי אז בדרך לפתור את הבעיות
שלי, מה עושים הלאה, איך,״ ,היא
מסבירה .״אני בנאדם בפני עצמו, עם
רצונות ברורים משלי, עם אהבה גדולה
למיקצוע ולתחביבים שלי. עבודתי
קשורה ביצירה, והיא חשובה לי. את
חיי אני חייתי. איש לא חי, ולא יחיה לי
את החיים שלי. כבודו של שימעון
במקומו. יש זכרונות, הכל קיים. הוא
חלק גדול וחשוב מהחין ם היפים שלי.״
לב חם לישראלים. היא נאה
ומטופחת, דקת־גיזרה, אלגנטית, פוני
על המצח, איפור עדין. עיניים בהירות,
בגוון ירוק־חום .״צבע חקי,״ היא
אומרת ,״עיני הן צו־גיוס.״ דירתה
מרווחת, מעוצבת ומרוהטת בטוב״טעם,
בבית־דירות נאה בצפון תל־אביב. המון
ספרים התופסים קיר שלם בסלון,
תמונות על הקירות, הרבה־הרבה
צימחיה ירוקה. את חדר־העבורה של
שימעון מקשטים צילומים ממוסגרים
שלו מהצגות, מסרטים, לבדו וגם
בחברת ידועי־שם כפיטר יוסטינוב,
מייקל קיין, לי מרווין, ארתור מילר.
שוש נולדה בפראג, צ׳כיה. היתה בת
יחידה לאביה, שהיה מישפטן אמיד
ומצליח, ולאמה, חנה לנדס, צלמת
תל־אביבית ותיקה וידועה, שהתמחתה
בעיקר בצילום פורטרטים. מול
מצלמתה ישבו מנצחים בינלאומיים
שהגיעו לארץ, כוכבי־קולנוע כמרלן
דיטריך, מלכות־היופי הראשונות
ודוגמניות. המישפחה הגיעה לארץ,
כאשר שוש היתה בת .3האב נאלץ,
בגלל מיגבלות השפה, להסב את
מיקצועו ולעסוק במיסחר.
מהתעניינות בנ(יקצוע של אמה,
הגיעה שוש לקולנוע, ולמדה באנגליה
עריכת. סרטים. כאשר הגיעה
להשתלמות בניו־יורק, פגשה את
ארתור קרים, נשיא חברת יונייטד
למדענית, הנשוי ארטיסטס,
ישראלית לשעבר. שוש התיידדה עם

חיה 71/דנוווות!

זוג צעיר

שוש ושימעון אהבו לטייל בחו׳ל.
תמוצה זו צולמה בפאריס, זמן קבר
אחרי נישואיהם. כאשר שימעון ושושגה נפגשו, גילו

לתדהמתם שהם חוגגים את יום־ההולדת באותו יום,
בהפרש של שנים אחדות. מימין: שושנה בר בגיל
,13 בטיול עם כלבה על שפת־ימה של תל״אביב.

אשח־קאו״וח עצמאית, אוהנח להתלבש

אמא צלמת

שוש בת
ה״ ,20כפי
שצולמה על־ידי חצה אמה.

בני הזוג, והוא סידר לה עבודה
ברשת־הטלוויזיה החינוכית, ציאנל .13
היא גם ערכה את קיטעי ה״בקרוב״ של
כמה סרטים ידועים, כמו ליל
האיגואנה.
״היה לי מזל,״ אומרת שוש ,״כמעט
כולם בתעשיה היו יהודים, עם לב חם
לישראלים ״.כאשר חזרה לארץ, ערכה
את יומני החדשות של סירטי גבע, דוקומנטריים סרטים
ואחר־כן־

הסאטירית הראשונה בארץ, שהיתה
פופולארית מאוד. הוא אף שלט
בשמונה שפות, ועסק בתרגום שירה
לעברית.
שוש הכירה את שימעון, כאשר באה
עם חברה להופעה של הרביעיה
במועדון התיאטרון ברחוב מנדלי.
בסוף המופע הלכה לומר שלום
ליענקל׳ה בן־סירא וגדעון זינגר,
שאיתם התיידדה תוך כדי בילוי
יומיומי משותף על שפת־הים. מה
הרגישה, אם בכלל הרגישה משהו,
כאשר ראתה את שימעון על הבימה,
היא לא מסוגלת לזכור. היא גם לא
זוכרת בבהירות כיצד התפתח הרומן
ביניהם.
״המתח שבו הייתי שרויה השכיח
ממני עובדות,״ אומרת שוש ,״כל־כן־
הרבה עברתי מאז. ודווקא יש לי זיכרון
מעולה, בעיקר בעבודה. הייתי מסוגלת
לומר לידיד מה הוא לבש כאשר
נפגשנו לפני עשר שנים. אני רק זוכרת
שזה התפתח לאט, כי שנינו לא
טיפוסים של קליק מיידי.
״את טבעת הנישואין שימעון שם
בתוך שקית גרעינים. לא הבנתי למה
הוא מכריח אותי לפצח את כל השקית.
הוא היה אימפולסיבי, רומנטי, קיצוני,
בולט בחברה, אכסטרווגנטי, מתעניין
בהמון דברים, יודע הכל, לא היה אף
רגע משעמם איתו. נסחפתי לכל
הדברים היפים, שגם אני אהבתי —
מוסיקה, תיאטרון, שירה.
״לירח־הדבש באילת נסעתי עם כל
הרביעיה. היו לי ארבעה בעלים —

טבעת בשקית גרעינים ד

תה בהצעת״נישואין מקורית -שימעון החביא את

11X1ך ן| 1| 1ד ך בני הזוצ גר עם שצי ילדיהם, דפנה ואריאל, לפני
1111111 #1בשש שנים. שוש, ספורטאית נלהבת, שהימה בעבר
אלופת צה־ל בשחיה, ילדה את בנה אריאל כאשר דפנה היתה בת .12

ותוכניות־בידור בטלוויזיה, ביניהן זה
הסוד שלי. כיום היא עובדת כעורכת
עצמאית, עבור הטלוויזיה הבריטית^,
הגרמנית, ותחנות זרות אחרות.
ארבעה בעלים. שימעון בר היה
אמן רב־גוני: הוא היה׳המלט מוצלח
בתיאטרון, ובלט בהצגות כמסיבת
יום־הולדת ובשפל. השתתף בסרטים,
כמו מיבצע אנטבה, וקול הטנור
המלטף שלו נשמע עד היום ברדיו
בשירים כמו ערב בא, השיר המנצח
של פסטיבל הזמר הראשון, שאותו
ביצע יחר עם עליזה קאשי.
לשיא פירסומו הגיע בר במיסגרת
רביעיית מועדון התיאטרון, הלהקה

הדבר הכי מקורי שיכול להיות. אני
זוכרת את שימעון קורא ספר על
ספת־הים, ראובן שפר השתזף בשמש,
יענקל׳ה הפליג איתי על חסקה וגדעון
שחה בים, וכאשר רצה לצאת, היה שם
דולפין שרקד סביבו וחסם לו את
הדרך. הרביעיה היתה כמו מישפחה,
והיחסים היו קרובים מאוד, גם בין
הנשים. הם היו נהדרים אל שימעון, גם
אחרי שחלה.״
להיות כמו אבא^ כמו רוב
האמנים, גם שימעון היה אדם
אגוצנטרי .״קשה להיות נשואה לגבר
כזה. זה לא משהו שאפשר להתרגל
אליו במשך השנים. האמנים הם

הטבעת בתוך שקית גרעינים. למטה: רביעיית מועדון
ה תי א טרון באחת מהצגותיה הראשונות. מימין: ראו

שפר, יענקל׳ה בן-סירא, גדעון זינגר ושימעון בר.
סופר־סטארים גם בבית. זה מתבטא
בכל המאניירות שיש לסטאר. הפרטים
כתובים בביוגרפיות של כוכבי
הוליווד. העובדה שהם התעשרו או
התפרסמו יותר, לא משנה. המרכיבים
זהים. הרגישויות, האכזבות״.
הבת, דפנה, חיילת בת ,19 אומרת:
״הוא היה אבא אלוהי ממש. הילדים
שלו היו הדבר הכי חשוב לו. היה
משתולל איתנו, מספר לנו על הצגות,
מצחיק אותנו, עושה פרצופים,
תיאטרון שלם. פעם התאפר בשבילי
כמו ליצן, ושיחק את התפקיד. הוא נתן
לנו המון. מילא אותנו, הוא היה נהנה
להסתובב איתי בתיאטרון, ולהציג
אותי, בגאווה, בפני החברים שלו.
״נהניתי ללכת איתו ברחוב —
כולם הכירו אותו. היה מדבר איתי על
כל נושא, בלי פחד. גרם לי להיות
פתוחה איתו ועם אמא, אף פעם לא
הייתי צריכה לשקר. אנחנו מדברים
עליו בבית בצורה חופשית. אני שואלת
איך אבא היה מגיב בסיטואציה
.מסויימת, זה מסקרן אותי, ואמא עונה.
לא מסתירים שום דבר. גם עם החברים
שלי אני מדברת עליו, בלי מבוכה״.
דפנה ארוכת־השיער שואפת להיות
עיתונאית. אחיה, אריאל בן ה־ ,8שר
יפה, משחק, רוקד, עושה פנטומימה,
ואומר שהוא רוצה להיות ״מה שאבא
שלי היה״ — שחקן וזמר.
שוש אומרת :״אריאל עסוק
בגלוריפיקציה של אביו. מדבר עליו
עם המון גאווה, בלי כאב. מכיר את
שיריו, אומר שהוא השחקן והזמר הכי
טוב והכי מפורסם, וחוגג עם זה.״
(המשך בעמוד )55

קולנוע סרטים שניים אוחזים בפרשה

מריאנה ואנה בבמאייר
האם ובתה בפרשה האמיתית

אחד החלומות של כל בית־ספר לקולנוע,
שאף פעם אינם ניתנים להגשמה בשל המחיר
הרב שכרוך בהפקת סרט, הוא להפקיד אותו
הסיפור בידי כמה בימאים לזונים, ולהשוות
אחר־כך בין התוצאות.
הקולנוע הסובייטי חשב פעם על יוזמה כזאת,
שלא התממשה, יוזמה שהיא בעצם היחידה
שעשויה לתת תמונה נכונה ולהראות מה הם
המעלות או הליקויים של יוצרים שונים. משהו
בנוסח המוכר יותר — כמה בימאי תיאטרון
המביימים את אותו המחזה,
בלי שום כוונות תיאורטיות ובלי שום רצון
מיוחד לחדד את חושיהם של חובבי הקולנוע,
ניתנת עכשיו בגרמניה הזדמנות לערוך השוואה
מסוג זה. שני סרטים, שזכו למסע יחסי־ציבור
נרחב, יצאו לאור ושניהם עוסקים בפרשה ידועה
ומוכרת, שהגיעה לעמודים הראשונים של כל
עיתוני אירופה.
זאת פרשת מריאנה באכמייר, אשה צעירה,
אשר שלפה אקדח, בבית־המישפט בליבק, וירתה
למוות בקלאוס גראבובסקי, אדם אשר הודה
שאנס את בתה הקטנה, בת ה־ ,7אנה, ואחר־כך
חנק אותה והשליך את גופתה לערימת אשפה.
מריאנה עשתה דין לעצמה, אחרי שהתרשמה
כי בית־המישפט עשוי למצוא כל מיני נסיבות
מקילות לטובת הנאשם, שהיה בעל עבר ארוך
ועשיר של פישעי מין. מריאנה עצמה נשפטה
מאוחר יותר על המעשה ונידונה לשש שנות
מאסר בעוון הרצח.

שחקנית מארי קולבין בתפקיד האם בסרטו של הארק בוהם
האם האמיתית שימשה כיועצת

גודרון לאנדגרבה בתפקיד האם בסירטו של בורק הארדט דיגסט
הבימאי ישב בעצמו בכלא

סימוכין בעיתונות. המתח הדראמתי
העצור בתוך הפרשה הזאת סיפק לשבועון שטרן
חומר לסידרה ארוכה של מאמרים המתעדים את
סיפורה של האם, ובתוכם הסתבר כי האשה
הצעירה, מהרבה בחינות דמות אופיינית
לגרמניות רבות בנות דורה, התמודדה עם בעיות
אישיות חריפות. היא חיה בנפרד מאבי ילדתה,
ניסתה בכל מאודה לשמור על עצמאותה ועל
זכותה לנהל חיים חופשיים כראות עיניה, אולי
משום כך חששה שהשופט אשר ישב בדין של
גראבובסקי, ואשר שפט אותו כבר בעבר ואיפשר
לו לצאת לחופשי, ישתמש בעברה כדי למעט
בחומרת הפשע, ובאחריות שחלה על השופט
עצמו, כאשר הניח לאדם מסוכן לציבור להסתובב
חופשי ברחובות.
מובן שסיפור על אשה שחיה חיים חופשיים
״ואינה רואה עצמה כבולה על־ירי מוסכמות
מוסריות ישנות, המסתעף לעבירת־מין, רצח
ונקמה בתוך בית־המשפט, כל אלה הם מרכיבים
שהקולנוע לא יכול היה להרשות לעצמו שלא
להשתמש בהם. אילו היה תסריטאי ממציא אותם,
היו הכל מלגלגים להגזמות הגסות -והבלתי־אמינות
של האמנות השביעית, אבל כאשר יש
סימוכין בכותרות הראשיות של עיתונים שלא
הספיקו עדיין להצהיב, זאת הרי מציאה מן
השמיים.
עבר עברייני. האחראים לשני העיבודים
הם שני טיפוסים שונים לגמרי זה מזה.
בורקהארדט רינסט הוא דמות ציורית לא פחות
מן הדמויות שבסרט. התגלמות ה״מאצ׳ו׳הגרמני,
איש גבה קומה ובעל מראה קשוח, פניו מחוטטים
והבעתם זועמת. מספרים, שכאשר הופיע פעם
בתוכנית ראיונות בטלוויזיה, יחד עם רומי
שניידר המנוחה, היא לא יכלה שלא לפעור פיה
מול הגבריות הקורנת ממנו.
דינסט הוא לא רק נראה כמו גאנגסטר מן
הסרטים, הוא אף היה כזה וישב בכלא על שוד
מזויין של בנק. מאז יצא החוצה הופיע בסרט שבו
תואר למעשה סיפור חייו, כשהוא משתתף
בכתיבת התסריט, ועתה הוא נטל את פרשת
באכמייר כחומר לסרט הראשון שהוא מביים.
.אין לי שום רצון להיכנס לתוך המניעים של
האם, להבהיר את התנהגותה, אני מכיר היטב את
עולם העבריינות ואני יודעי שאפשר תמיד לספק
הסברים והבהרות לרוב, אבל אין זה מסביר ואין זה
מבהיר אף פעם.

.רציתי להראות מה קורה לאדם שניסה כל
חייו לשבור מוסכמות ולעבור גבולות, כאשר
מכה. נוראה מונחת עליו והוא — במיקרה זה היא
— אינה מוכנה להשלים עם ההתנהגות שמצפים
ממנה״.
כך מסביר דינסט את גישתו לתסריט שכתב,
תסריט המבוסם על עובדות שפורסמו באמצעי
התיקשורת בלבד. כאשר שלח את התסריט
לגיבורת המעשה, הוא נענה בשתיקה מוחלטת.
אולי משום שבאותו השלב היא כבר הבטיחה את
שיתוף הפעולה שלה לגירסה השניה של הסיפור.

קלבין וילדתה ג־וליה
בשמות בדויים
העולם הזה 2431

זה לא הרתיע את דינסט ואת מפיקיו, מה עוד
שבינתיים הם הבטיחו לעצמם את שירותיה של
אחת השחקניות המבוקשות ביותר בגרמניה
היום, גודרון לאנדגרבה. אחרי הצלחתה האדירה
בתפקיד עקרת־הבית שהופכת ליצאנית בהאשה
ד -הבוערת( ,בישראל נקרא הסרט. היצאנית
המכובדת׳) תפקיד שבעיקבותיו הפכה לנושא
החלומות האירוטים של כל הגברים הגרמנים,
מצאה את עצמה השחקנית האלמונית מרכז של
תשומת־לב רבה.
הסכמתה להופיע בתפקיד מריאנה באכמייר
כבר הבטיחה לסרט תהודה רבה. .אני אוהבת
תפקידים של נשים הנמצאות במצבים חריגים׳,
הסבירה את הסכמתה להופיע בסרט.
שעה שדינסט צילם את גירסתו, הנושאת את
השם אמה של אנה, במינכן, ניגש מתחרהו,
שחקן־בימאי בשם הארק בוהם, לעשות את אותו
הדבר, באולפני האמבורג.
בוהם הוא דמות פעילה ביותר בקולנוע

הגרמני החדש, הוא מרבה להופיע בסירטי עמיתיו
והוא חביב על החוגים המתקדמים של תעשיית
הסרטים שם, אותם החוגים הידועים בפעילות
לקידום הסרט הגרמני, על־ידי פעילות ציבורית
ענפה.
שמות בדויים. בוהם ניגש לסיפור מזווית
אחרת. ראשית, הבטיח לעצמו את עזרתה של
מריאנה באכמייר עצמה, כיועצת לכתיבת
התסריט. שנית, הוא החליט לא להסתפק בתיאור
הפרטים של הפרשה, כהווייתם בלבד, כפי
שעושה זאת רינסט, אלא לחשוף בהרחבה את כל
הרקע של מריאנה באכמייר וחייה, לפני המיקרה
עצמו.
כדי לאפשר לעצמו כמה שאפשר יותר דרור
בתימצות והחרפת נקודות, במיקרים הרצויים לו,
החליט בוהם שלא להשתמש בשמות המקוריים
של הנפשות הפועלות. לאם בסירטו, קוראים
מאריה זלבאר, שם בתה הוא יוליה, אבל לסרט
עצמו קוראים פרשת באכמייר, וזאת כדי לא
להשאיר שום ספק, שגם אם השמות בתוך
העלילה בדויים, הסיפור עצמו מתייחס לאותו
המעשה.
לתפקיד הראשי בסירטו של בוהם, נבחרה
שחקנית אוסטרית צעירה בשם מארי קולבין,
שהופיע בעבר בכמה סרטים נועזים למדי, ואולי
יש בכך רמז שעברה עולה בקנה אחד עם עבר
הדמות שהיא צריכה לגלם.
הריעות בגרמניה, בין המבקרים שראו את שני
הסרטים, נוטות יותר חסד לגירסתו של בוהם,

~ אולי משום שהוא היה תמיד קרוב אליהם יותר.
בכל מיקרה, מעניין יהיה לראות שני סרטים
כאלה, זה בצד זה, ולהשוות בין הגישות.
פרסים הרשימה
בשבוע הבא תחלק האקדמיה לאמנות
הקולנוע בהוליווד את פרסי האוסקר לשנת
.1984 הנה רשימת המועמדים בקטגוריות
הראשיות: אפשר להתחיל לנחש:

הסרט הטוב ביותר
החברים של אלכס -לורנס קאסדן
המלביש -פיטר ייטס
הצוות המובחר -פילים קאופמן
רגעים קטנים של חסד -ברוס ברספורד
תנאים של חיבה -ג׳יימם ברוקס

מותח וגאת> כבראשונה ורטיגו (כפיר, ירושלים, ארצות־הברית)
-חמיבחן האכזרי ביותר
של הקולנוע הוא מיבחן הזמן. אם
סרט יכול לשמור על רעננותו
ולהרשים אחרי 25 שנים, כמו שהוא הרשים בפעם הראשונה
שהציגו אותו, סימן שמדובר ביצירה של ממש. מבחינה זו,
סרטיו של אלפרד היציקוק לא זו בלבד שהם מחזיקים מעמד
כאילו נעשו אתמול, אלא מקבלים עומק נוסך תדמה כאילו הם
עשירים יותר היום מכפי שהיו אי־פעם. כך גם ורטיגו, לדעת
רבים, היפה שבסרטיו.
בלש הסובל מפחד גבהים נשכר על־ידי ידיד כדי לעקוב
אחרי רעייתו, המתנהגת בצורה מוזרה, ומגלה נסיות להרס
עצמי. הבלש נכשל במשימתו, אולם מאוחר יותר הוא פוגש
אשה שהיא בת דמותה של זו שנשמטה בין ידיו בפעם
הראשונה, והוא נמסה לכפות על אשח זו את הצורה החיצונית
המדוייקת של הראשונה.
על סמך סיפור זה שנכתב על־ידי צמד הצרפתים בואלו
וגארסז׳אק מתוך טונ ה מוקדמת להציעו להיצ׳קו׳ק מתפתחים
כל נושאי המפתח ביצירתו של אמן המתח. אפשר למצוא כאן
את רגש האחריות לזולת ואת תחושת החטא הקדמון הרובצת
על גיבוריו, וגורמת להם ליטול על עצמם מנת אשמח גדולה
בהרבה מן הראוי, יש כאן אובססיה כפולה של המוות, מצד
אחד, ומילחטה נואשת נגד אובססיה זו, גם היא כפולה, יש כאן
תשוטת״לב מירבית למיבנה הצורני של כל תמונה ותמונה,

ס טיו ארט ונובק: הקלאסי והחו שנית
לקח מופתי לסיפורת חזותית שאינה זקוקה, אלא למינימום
של מלים, כדי להסביר את עצמה וכרגיל, עיקר הסרט אינו
חשיפת התעלומה הבלשית, אלא התהליך הפסיכולוגי
שבעזרתו מגיע הגיבור לפתרון.
הסרט הוא בין הארוכים ביותר שעשה היצ׳קוק(קצת יותר ,
משעתיים) ,אבל אין בו דקה אחת מתה. סרט כזה אסור
להחמיץ.

לחפור
אל החופש
הבריחה מטגוביה (פאר, תל־אביב
ספרד) -דראמה דוקומג־
! 7ז מ
טרית זו, המשחזרת בריחתם של
אסירים פוליטיים מכלא ספרדי,
בשנת ( 1975 כשפראגקו היה עדיין בחיים) ,היא דוגמה ומופת
לעבודה נקיה, יעילה ונאמנה, שבה עושי הסרט ידעו בדיוק מה
הם רוצים לספר, ולא הניחו לשום פיתוי לגרור אותם הצידה מן
המסלול שלהם.
מה שרצו לספר זה התהליך המדוקדק שבו תוכננה הבריחה
על׳ידי האסירים, תוך התעקבות על כל פרט חיוני ועל שלבי
הביצוע. לעומת זאת, הם רצו להימנע מכל אידיאליזציה של
דמות זי או אחרת מן הבורחים, מיצירת גיבורים מאולתרים
שיזמים את הצופה להזדהות עימם, מתעמולה פוליטית שהיא
כמעט מתבקשת מאליה(הרי מדובר בלוחמי חירות באסקים),
או מהטפות מוסר מיותרות שבמיסגרתן אפשר היה להציג את
כל האסירים כקורבנות ואוו כל הסוהרים כמיפלצות.
ואמנם, המעלה הגדולה ביותר של הסרט הזה היא במה
שאין בו. בל אותן הפשרות הג־ל שבדיך־כלל הופכות את
סירסי הבריחה מן הכלא למיקשח אחת נמכרת וחוזרת על
עצמה. זאת ועוד, הכימאי אימנול אוריבה נשען על תסריט
שכתב אדם אשר השתתן׳ בבדיחה, חלק גדול מן המשתתפים
הם האסירים עצמם שחיו מחדש את החוויה נמל המצלמות
ועם ניבחרת כסם! הוא לא יכול היה להרשות לעצמו סטיות

א סי רי ם בסגובי ה: ל הי מנ ע מ אי די אליז צי ה
רבות נע העובדות
מה שהוא השכיל לעשות זה להכניס את הסיפור למיסגרת
של קצב קולנועי בנוי היטב, כאשר הוא משלב ביעילות רבה
את ריגעי ההרפיה בחדר״האוכל של הכל ת עם הסצינות שבחן
הוא מתעד א ת חפירת התעלה המובילה אל החופש.
נכון שאין בסרט כוכבים זוהרים ואהבות סועדות אבל מי
שמעוניין לראות סיפור קולנועי מוצג היטב״ ודאי לא יתאכזב.

הסרט הזר הטוב ביותר
אני אוהב אותך כרמן -קארלום סאורה
(ספרד)
אהבה ממבט ראשון -דיאן קוריס(צרפת)
פאני ואלכסנדר -אינגמר ברגמן(שוודיה)
איוב מתמרד -אימרה גיונגוסי ובארנה
קאבאי(הונגריה)
המסיבה -אטורה סקולה(איטליה)
בימאי פיטר ייטס — המלביש
אינגמר ברגמן — פאני ואלכסנדר
מייק ניקולס — סילקווד
ברום ברספורד — רגעים קטנים של ח סד
ג׳יימס ברוקס — תנאים של חיבה
שהקן מייקל קיין — לחנך את ריטה
טום קונטי — ראובן ראובן
טום קורטני — המלביש
רוברט דובאל — רגעים קטנים של חסד
אלברט פיני — המלביש

שחקנית

ג׳יין אלכסנדר — צוואה
שירלי מקליין — תנאים של חיבה
מריל סטריפ — סילקווד
ג׳ולי ואלתרס — לחנך את ריטה
דברה וינגר — תנאים של חיבה
העולם הזה 2431

ע\חקמס
\ המל בי ש (לב ג תל־אביב
אנגליה) -התנאי הראשון כדי
להגות מסרט זה, הוא התעניינות
בחיי התיאגודון וגסה /זמתרח׳ז
מאחרי הקלעים. התנאי השני הוא השלמה עם העובדה
שמדובר כאן בעיבוד של מחזה לקולנוע, עם כל הסטאטיות
הכרוכה בכך. ותנאי שלישי, נכונות לקבל מיבצעיס מישחקיים
חריגים, גם כשהם מוגזמים מעל ומעבר לצורך, מתוך הערכה
ליכולת של מי שמבצע אותם.
המחזה של רונאלד הארווד עסק, על הבימה, בדמותו של
מלביש חומו־סכסואלי העובד כבר שנים רבות במחיצתו של
כוכב תיאטרון מזדקן מדרג ב, המסייר עם להקתו בערי השדה
בבריטניה, הדחק נע הזרקורים הזוהרים של לונדון.
המלביש עצמו היה המוקד של המחזה, כהתגלמות האיש
שבצל שבלעדיו אין ההצגה יכולה להימשך, ולמדות זאת
מתייחסים הכל לקיומו כמובן מאליו.
הסרט מנסה להרחיב את היריעה המקורית מתן
מישקל־יתר לדמות השחקן שמעסיק את המלביש, הופך אותו
לכוכב גדול בעל כאריזטה עצומה, פותח א ת התחום הצר של
הבימה על־ידי הוספת כמה מיבצעים.
אבל ביסודו של דבר, נשאר הסיפור כולו מחזה, העיקר מ
הם עדיין הדיאלוגים וההופעה של שני השחקנים הראשיים.

קו ר טני ופיני: מי ש חק והצגה
טום קורטני, בדמות המלביש, תפקיד שגילם על בימות לונדון
וברודווי, מזדהה עם התפקיד עד לפרטים הקטנים ביותר שלו,
וקשה להעלות על הדעת מישחק מושלם יותר במיסגרת זו.
לעומתו, אלבדס פיני, שהוא הרבה יוחד מדי צעיר לתפקיד
השומע המזדקן, אינו מ שחק אלא עושה הצגה, הצגה מפוארת
מלאת תכסיסים שבח הוא מפגין יכולת טכנית מדהימה. מה
לזה ולסרט, זה ברור פחות.

ג״וחובונד
גסונזחות
ג׳יימס בונד מסרב למות. שונאיו
המושבעים, אלה העובדים עבור
הק־ג־ב, ואלה שנשכרו על־ידי אירגוני
פשע משגשגים כמו ם־מ־ר־ש או
ס־פ־ק־ט־ר, שלא לדבר על כל צופי
הקולנוע שעייפו כבר מן המירוץ אחרי
המצאות חדשות ותעלולים דמיוניים
— כולם יחד קיוו שכאשר יגמרו
לעבד את כל הספרים שהותיר אחריו
יאן פלמינג, אביו מולידו של ,007 יילך
גם הגיבור לעולמו.
אבל מה לעשות, תעשיית הסרטים
ניצלה כבר את כל הספרים של
פלמינג, כולל סיפור שבו בונד מופיע

פירסומת שתפציץ את העיתונות,
הרדיו והטלווייה באינפורמציות
חדשות ומופלאות על התכונות של
האופוס האחרון בסידרה.
כך מציעים לעולם אל תאמר לא,
שאינו אלא גירסה חדשה של סרט
שנעשה כבר פעם כדור הרעם (.)1965
אז עלה הסרט כחמישה או שישה
מיליון דולר ונחשב הפקה בזבזנית
ויקרה, היום השלישו מפיקי הגירסה
החדשה את סכום. גם השקעה של 25

רק בסיום (המרגל שאהב אותי
וסיפור קצר(אוקטופוסי) ,אבל הזרם
עוד לא נעצר. ואם אין סיפורים
חדשים, אין כל סיבה שלא להשתמש
מחדש בסיפור ישן. העיקר שהשם בונד
לא ייעלם.
צריך להודות, שכבר מזמן אין עוד
חשיבות למקור הספרותי של המעשיה.
תעשיית בונד קשורה יותר בפיתוח
אפקטים מיוחדים, באתרי צילום
אכזוטיים, בכמות החתיכות שאפשר
לדחוס לכל תמונה, בפאר, בהדר, בחיים
נוצצים, בכוכב שיישא את כל זה על
כתפיו הרחבות ומעל לכל, במכונת
גג פאטימה בלש
עם נחש בגילגול החדש של פיונה.
היפהפיה ילידת ניקארגוואה שנרי
אתה בשבא, אהובתו היהודיה שי

1שיחקה בתפקיד פיונה היפהפיה ה־מירשעת
בכדור הרעם. למטה מימץ:
ג׳יימס בונד רודף על אופנוע שטס ומדלג מעל מיכשולים שמים ומשמים.

לוצ׳יאנה פאלוצי

מיליון היא כדאית, אם לשפוט לפי
הסרט של העסקים מחזור בארצות־הברית.
הקלף החזק של הסרט, שבזכותו
אפשר היה למצוא משקיעים שיביאו
כל־כך הרבה מיליוני דולארים, היה
העובדה ששון קונרי חזר לתפקיד

ן ך | י השחקן האיטל־
111/קי אדולפו צלי

בתפקיד לארגו, הנבל שתום העין.

נבל חדש

בראנדאואר מגלם את לארגו.

אהובתו הנצחית של גייימט בונד היא
פאמלה סאלם. בתמונה משמאל נראה
שון קונרי צעיר יותר עם מאניפני המקורית, השחקנית לואה מקסוול.

מאנים׳ חדשה

ח 11 \ 1ד 1דדד 11X1111ל | בימאית ת>•
אטרון שאביה
111.11x111 ]11! 11
^1^1X1
הוא אחד מראשי איגוד המפיצים בצרפת נבחרה לגלם את

דמותה של ניקול, העוזרת לבמד בשרות הוד מלכותה
בלעולם־אל תאמר לא. אם הקמטים שנוספו לשון קונרי
מאז גילם את דמותו של בונד בגירסה המקורית לסיפור זה
הראשי. שאותו נטש בשאט־נפש לפני
תריסר שנים. מדוע חזר? יש אומרים
שחמישה מיליוני דולארים שיכנעו
אותו. אחרים טוענים שאשתו, מישל,
שיכנעה אותו לחזור לתפקיד שעימו
זוהה על־ידי רבים, כל עוד אין ברוקולי
המפיק (קונרי טען שברוקולי פשוט
עשק אותו) ,שכן זוהי ההיזדמנות
״לעשות פעם אחת בונד ברצינות׳,

כדור הרעם, בשנת 1966 לא הרתיעו את המפיקים, הרי לא
היו מוכנים להסתכן בקמטים של החתיכות שלצדו. לכן
חידשו את המלאי בנבחרת רעננה בגיל ומגוונת בצבע.

אשר לשאיפות של קונרי, צריך
לומר שהדיאלוג כאן קצת יותר מורכב
מזה שהופקד בידי רוג׳ר מור
באוקטופוסי(כל מה שהוא צריד היה
לומר שם, זה :״נעים מאוד, קוראים לי
ג׳יימס־בונד׳ ולחייד מאוזן לאוזן).
ועוד צייר לומר, שהאפקטים
המיוחדים מאופקים בהשוואה למה
שהורגלנו בשנים האחרונות.

מה זה כבר קפיצה של בונד ונערתו,
רכובים על סוס, מסלע בגובה של 30
מטר אל תור הים(מובן שכולם יוצאים
מזה בריאים, שלמים וקצת רטובים),
שעון־יד מצוייר במכונת ריתוך
העובדת על קרני לייזר, או עט נובע
שהוא גם באזוקה לשעת הצורר?
בקולנוע הרי הכל אפשרי.

עדנה סייגת

השחקנית הצרפתיה קלודין אודה בתפקיד
דומינו, אהובתו הטהורה היפה והטובה של
בונד, בכדור הרעם, בזרועותיו של הגיבור ששיחרר אותה מהשבי.

דומינו הטובה

דומינו החדשה היא
הרקדנית האמריקנית
קים באסינגר, שהופיעה בסידרה מעתה ועד עולם

קים באסינגיו

בטלוויזיה. העובדה שהיא רקדנית עוזרת לה כאן
מאוד, משום שבזמנה הפנוי היא מתרגלת במרץ
רב ריקודים, כאילו התכוונה לפלאשדנס מס.2 ,

49י י^

האם האסטחלוגיההיא אמתי
קרא נ שקול בעצסך:
הנוסח המלא של החומר המערכתי שפורסם בשבועון
.,העולם הזה״ מס ,2426 .שראה אור ב־|2?.$4.2עמ׳ )19
למרות שהשנה האזרחית החלה לפני חודשיים,
סיפר השבוע האסטרולוג שבתאי לביא מה צופנים
הכוכבים לדמויות המרכזיות במפה הפוליטית
בישראל בשנה הקרובה.
לדעתו יצחק רביו יצא
מהמשחק. יצחק נבון לא
יכנס השנה במלוא המרץ
לפעילות, יתכן שמסיבות
בריאותיות יעדיף להיות מס.2.
אם יצחק שמיר ייצג את
הליכוד בבחירות, הוא יפסיד
מול שמעון פרס ואם דויד
לוי יתמודד בראשות הליכוד
מול המערך -הוא ינצח.
אריאל שרון ישוב למרכז
הבימה הפוליטית סמוך לשנת
,1988 ובאותה תקופה חוזה למישטר סכנה לביא דיקטטורי.
לשר האוצר הנוכחי יגאל כהן
אורגד לא צפוי עתיד רב
ומכובד בשנים הקרובות.
אגב עיניני אוצר: שבתאי
לביא מציע לכל המתרגשים
מהמתרחש בבורסה לצאת
לחופש עד חודש יוני. לדעתו, רק אחרי הקיץ יהיה
כדאי לקחת חלק במשחק.
בשלב זה, כדאי רק להמר על מניות־נפט.
דברים אלה השמיע האסטרולוג שבתאי לביא
שבוע קודם לכן, ב״בית־לסין״ התל־אביבי, בערב
ראיונות בהנחיית יעקב אגמון.
בינתיים התגשמה תחזיתו במלואה.
בדו־שבועון אסטתס קו פ מתפרסמת סדרת

כתבות של שבתאי לביא בנושאהאסטרולוגיה של
הבורסה, אך אם אתה קצר־רוח, הודפסה למענך
המהדורה השניה של הספר חיזוי העתיד בעזרת
האסטרולוגיה לאלה שאינם
מאמינים לאסטרולוגים, שבו.
תמצא מידע מהימן גם על
האסטרולוגיה הסינית, הויברציות
של כוכב־הלכת, בתי ההורוסקופ,
הזויות החיוביות
והשליליות, הימורים ואסטרולוגיה
תחזית לכל המזלות
ל־ ,1984 קבוצות גורל, לידות,
תאונות, הצלחות, תורת
המספרים, זיווגים והתאמות,
ועוד ועוד. כאשר הכל בשפה
קלה, מבודחת וברורה לכל.
מחירו של הספר בכריכה קשה,
כולל דמי משלוח ומע״מ 1500
שקל. רכישת 3ספרים, מזכה
את הקונה בספר רביעי חינם.
שלח צ׳ק ע״ס 1500 שקל לעותק
ל״הי עיף בע״מ״ -ת.ד1157 .
גבעתיים, ת.ד 1157 .גבעתיים,
.53111 שישלחו אליך
בדואי ...עותקים ״חיזוי
העתיד בעזרת האסטרולוגיה לאלה שאינם
מאמינים לאסטרולוגים״
הכתובת למשלוח
רצ״ב שיק מס משוך על בנק
תאריך ...חתימה ...

הוצאה לאור* פרסום* יעוץ אסטרולוג•
שדרות אברדים 5רמת־גן טלפון 734847
מנתבים ת ן 1157 .גבעתיים 53111

לפני ארבע שנים עזב את הטלחיזיה
ונחלץ לעזרתו של פרס. עכשיו ה 1א
חזר לטלוויזיה בדלת השניה. ושוב
לוב ש את השכפ״ץ״ למען פרס
ף* ימים אלה חזר אל הבימה
₪1הציבורית עמירם ניר, חוקר
במרכז למחקרים סטרטגיים, והזרקו־רים
שוב מאירים אותו.
בבת אחת בישרו כותרות העיתונים,
כי האיש, שהיה הכתב הצבאי של
הטלוויזיה, ונחשב ״כוכב״ ,חוזר
לפעילות. הן כחבר הוועד המנהל של
רשות־השידור, והן כראש מטה-
הבחירות של מועמד מיפלגת העבודה
לתפקיד ראש־הממשלה, שיהיה ככל
הנראה שימעון פרס.
מאז שפרש מעבודתו בטלוויזיה
והצטרף אל מטה־הבחירות של שימעון

כחבר הוועד המנהל תהיה לו
השפעה על הנעשה בטלוויזיה. הוא
יהיה בחדשות. איש לא חשד בניר, כי
יהיה חבר אנמי בוועד־המנהל. כבר
עכשיו ברור כי הווער־המנהל של
רשות־השידור עם עמירם ניר בתוכו
יהיה חיה פעילה מאוד. מרכיב נוסף
הוא יחסיו הצוננים של ניר עם חבר
נוסף של הוועד־המנהל, גם הוא מטעם
מיפלגת העבודה, הד״ר ישראל
(״רוליק׳י) פלג, המשמש גם כדובר
סיעת המערך בכנסת.
יחסיהם של השנים התערערו,
כאשר בתקופת הבחירות הקודמות,

ניר עם פרם
״לא מחלקים את עור ר״דוב:
פרס ב־ ,1981 דומה היה, למי שאינו
מכיר את האיש, כי עמירם ניר בחר
להתבצר אי שם במיגדלי־השן
האקדמיים ולהניח את הילת הטלוויזיה
ואת ניבכי הפוליטיקה לאחרים. גם מי
שסברו כי בעיקבות נשואיו לג׳ודי
מוזס, בתו של נוח מוזס, בעל-ידיעות
אחרונות, יכניס עמירם יד ורגל
בעיתון חותנו, התבדו.
אר מי שהכיר את האיש מקרוב, ידע
כי אינו שוקט על שמריו. קשריו עם
יושב־ראש מיפלגת העבודה, שימעון
פרס, העמיקו והלכו. השנים היו
נפגשים לעיתים מזומנות להחלפת
ריעות.
מחקרו של ניר, הממליץ על מודל
של סידורי ביטחון בלבנון, שיאפשר
חזרת חיילי צה״ל הביתה, התקבלו
במרכז המיפלגה כעמדת ^׳מיפלגת
העבודה בנושא. ניר הצטרף כחבר בדור
ההמשך של המיפלגה, נתן הרצאות
בנושא לבנון ובנושאי ביטחון לפני
חברי המרכז, ומי שהיה בעניינים ידע
— עמירם ניר שועט קדימה.
רבים זקפו גבות בתדהמה, כאשר
נודע כי ניר הוא אחד ממועמדי
מיפלגת העבודה לוועד־המנהל של
רשות־השידור. עמיתים־לשעבר של
ניר לא הבינו איזה עניין יש לאיש,
שהיה אחד מכתביה המוכשרים של
הטלוויזיה, לעסוק דווקא מן הצד
הניהולי שלה. אחרים שהכירו אותו
יותר מקרוב ידעו שעמירם גיר חוזר אל
הפוליטיקה בדלת הקידמית.

הביא פרס את ניר כשחקן חיזוק
לשלישיה הפותחת, שכונתה ״נערי
פרס״ ושכללה את יוסי ביילין, ישראל
פלג וגדעון לוי.
השבוע נפגשו השניים. ניר מספר
כי ישראל בירך אותו על הצטרפותו
לוועד המנהל. ניר ענה בברכה והוסיף:
״באופן אישי ובכנות, אני לא משרבב
עיניינים אישיים בעבודה. כר נהגתי
בטלוויזיה וכך אנהג בכל מקום. אני
משתדל להיות ענייני ולא רואה כל
בעיה של מתיחות על רקע אישי.
במידה שבעיה כזאת קיימת, היא לא
רלבנטית. עניינית, לא תהיה בעיה ואני
לא רואה שום סיבה מדוע שישראל
ואני לא נעבוד בוחר״.

לא יפיל

* להתנתק
ס יזה עניין יכול להיות לאיש כמו
>£עמירם ניר להיות חבר בוועד־המנהל?
הוא עצמו אומר שהוא לא
צריך את זה, כי זה לא נותן לו שום דבר
— לא קידום פוליטי ולא קידום
כלכלי. יחד עם זאת, הוא מסביר מדוע
הוא בכל זאת רוצה בכך :״במידה רבה,
הרצון שלי להיות חבר בוועד־המנהל
נוגע לרקע שלי 10 .שנים עבדתי
בטלוויזיה ויחד עם אחרים נתתי את
הנשמה כדי שנצליח. וכל מי שעבד
בתקופת שנות ה־ 70 יודע שזו היתה
תקופה של פריחה לטלוויזיה הישראלית.
הכיוון היה כיוון של עליה

והמדיום התפתח. אני מרגיש תחושה
של מחוייבות כלפי הטלוויזיה. איני
יכול להתנתק, זה עניין של אופי.״
מדוע, התנתק אם כך, בזמנו
מהקאריירה העיתונאית המצליחה שלו
בטלוויזיה, כדי ללכת לעבוד עם
שימעון פרס בבחירות? עמירם ניר
אומר כי לא עזב את הטלוויזיה כדי
ללכת עם פרס, אלא כדי לעבור
למסלול חיים אחר :״גם־ פוליטי וגם
כדי להתפתח בכיוונים חדשים
שהרגשתי חסר בהם, כיוונים כמו
העמקה אקדמית, רכישת כלי ניתוח
וגם השפעה פוליטית.״
ההשפעה הפוליטית, ההשפעה על
מהלך הדברים ועל הכרעות חשובות,
חשובה לניר והוא אינו מנסה להסתיר
זאת. אחת הסיבות, לדבריו, שהביאה
אותו לוועד־המנהל של רשות־השידור
הוא הרצון לסייע לשנות את היחסים
הגרועים שבין העיתונאים והוועד-
המנהל. לדבריו, העיתונאים זקוקים
לוועד־המנהל ,״אך הם מרגישים כי

אינם זקוקים לוועד בסיגנון ששלט
בשנים האחרונות. חבל מאוד שהוועד־המנהל
התפתח לכיוונים כאלה. הוועד
הקודם עסק בתחומים שלא היו
מעניינו ולא עסק בתחומים שהיו
בעניינו״.
עמירם אינו מוכן שיגדירו אותו
כנציג בוועד־המנהל. הוא מעדיף את
ההגדרה ״מומלץ מיפלגה״ .הוא רואה
בעבודתו החדשה שליחות ציבורית,
למרות שהוא מודה כי ״יהיה נאיבי
להגיד שמומלצי המיפלגות לא ישמרו
מעת לעת על האינטרסים של
המיפלגות שלהם.״
כחבר הוועד־המנהל הוא רוצה
להתוות מדיניות שידורים שתיגזר
ממה שהתכוון המחוקק. הוא רוצה
לעסוק בתיכנון מישדרים ובביצועם,
בתקציב ובתיכנון ארוך־טווח של
אמצעי התיקשורת האלקטרוניים.
״במילים אחרות,״ אומר עמירם ניר,
״הוועד המנהל צריר להכין תשתית
פיסית של משאבים והנחיות לעבודה
מיקצועית״.
כשהוא נשאל אם על הוועד־המנהל
להתערב בעבודתם המיקצועית של
העיתונאים ברשות־השידור, הוא אומר:
״להתערב בדיעבד ובמידה שיש
חריגות מעבודה מיקצועית, חובתו של
הוועד־המנהל להחזיר את העבודה אל
הכיוון המיקצועי האתי״.