גליון 2433 מתאריך 16 באפריל 1984

מכחבים
סדר שגי בלבנה
ליל״טדר שני לחיילים שנשלחו להשליט
סדר חדש.
כמה פעמים עוד יחגגו חיילינו את חג־החרות
בלבנון? זו הפעם השניה שבה אני מרגישה כי
בגינו הוצאו מתוך חרות והוכנסו בעולה של
עבדות. כי להיות כובש פירושו, בסופו של
דבר,להיות עבד הגחמות המכוערות ביותר של
ממשלתך.

פנינה רובין, חיפה
מי ייתן, ועד השנה הבאה יימצא לישראל
הגואל, אשר יוציאנו מלבנון ביד חזקה ובזרוע
נטויה.

אבי שרון, תל-אביב

מפא״יניק מרך הליכוד

לשימעון פרס הדביקו אם ערביה, אן
איש אינו זוכר את עברו המפא׳יי של
אריאל שרון.
כיליד כפר־מל״ל וכבן טיפוחיהם של דויד
בן־גוריון ומשה דיין, אריאל שרון הוא יציר
1מפא״יי מובהק. זה לא כל־כך מסתדר עם
ן מלכות־ישראל מטעם הליכוד — לכן נוטים
לשכוח לו פרט שולי זה. אבל העובדה נשארת
עובדה: תנועת העבודה הוציאה מתוכה את האיש
המסוכן ביותר להמשך קיומה של מדינת־ישראל.
ועוד עובדה, שאי־אפשר להתכחש לה: רבים
מחברי מרכז חרות, שבליבם בוערים מזה שנים
ריגשי קיפוח נגד מפא״י, רוצים להמליך על
עצמם מפא״ייניק לשעבר.
יאיר שחורי, רמת־גן
זה שנים רבות שאני תומך נאמן של הליכוד
ודווקא משום כך היתה לי השבוע עוגמת״נפש
רבה.
משנתברר לי כי אריאל שרון זכה ב־ 42 אחוז
מקולות חברי מרכז חרות, נחרדתי. לא כך ראיתי
את מיפלגתי, ולא זה המנהיג שאיחלתי לה.
אני חושב שניצחון כזה לשרון הוא מפלה
לכבודה של מיפלגת החרות, לכבודה של
המישפחה הלוחמת ולכבודו של ראש־הממשלה.
ואני חושש מאוד לדרכה של המיפלגה, כאשר אל
פיסגתה מטפס איש כשרון.
זאב כהן, רמת־גן

סוד הדבילים
למה פולס מתמרמרים על גורלו של
אסף חפץ! גברית״המועצות הוא היה
נענש בשבע שגות-טאסר!
בריגה נשפט אזרח סובייטי לשבע שנות
מאסר, אחר שטען באוזני כתב זר כי מזכ׳׳ל
המיפלגה הוא אידיוט. סעיף האישום היה: גילוי
סודות מדינה.
אסף חפץ שלנו, שהדליף לעיתונאים כי
במישטרת ירושלים עוברים דבילים, רק הושעה
מתפקידו.
ועכשיו צאו וראו כמה רחמנים בני רחמנים הם
שילטונות ישראל!

דפנה רוזנווסר, אילת

ן תוספת פרלמנטרית

משכורתו של קצין הכנסת. 1 תחילה חשבתי שקוראת אני פיליטון (חור י בכיס -כתבתו של אברהם טל במוסף הארץ,

״קצין הכנסת, יצחק בנגל, מקבל משכורת
המבוססת על משכורתו של ניצב במישטרה
ותוספת פרלמנטרית של ל — 359 כלומר,
הכנסתו במרס האחרון היתה 338.199 שקל.״
האם תפקידו אחראי ויוקרתי יותר מאשר
מנהל בית־חולים, מפקד טייסת, מדען, ממציא
דגול, מפקד אוגדה, מנהל בית־מלון?
כדי להבין את פשר העיוות הזה, מעניין היה
לדעת מה השיקולים של אותם אנשים שקבעו
* משכורת זו, לתפקיד שאחראי בסך־הכל על״קיום
סדר כבנין הכנסת, על יחידת מישמר הכנסת(מה
מיספרם — 50 איש?) ועל הסדרנים.
מה אפשר לדרוש מהעם, כאשר הוא קורא על

משכורות כאלה?
פנינה מנדלר, תל-אביב
ודפים מדלגים על משוכה

כתבת השער הקדמי:

מוות באוטובוס

שניים מארבעת התוקפים נהרנו
במקום. ענת סרגוסטי, שעקבה
אחרי הדראמה, צילמה את
החוטפים ואת הקורבנות, את
ההרוגים ואת הניצולים
(בתמונה משמאל: מפקד
החוליה).

מחסום ה־־ 607 הפחיד את 16
חברי־הכנסת הוותיקים של העבודה.
באמצע ספירת הקולות כבר היה ברור
כי תמר אשל ויחזקאל זכאי נכשלו, וכי
13 אחרים הצליחו. רק אליהו שפייזר
הפיל את המשוכה, אך
חבריו הציבו אותה מחדש
וקבעו כי הוא עבר אותה.

״ה״נו
בדווים״

״בני י שראל היו
שבטים נודדים בשבתקופת
מידבר,
הבצורת
ניצלו אותם מספר הפרעונים ככוח־עבודה
הארכיאולוג ד״ר זאב משל. הוא אומר כי
אין כל הוכחה ארכיאולוגית ליציאת־מצריים,
אך מנסה לאמת את הסיפור
תוך השוואה המיקראי לאורחות־החיים של הבדווים,
תו שבי מידבר סיני.

הכיח החוס
איך הזדמנו יחד קצינים בכירים (מיל׳),
המטיפים לכיבוש סעודיד״ עם האגן! דימני־קיצוני
של הכנענים, המטיר לכיבוש סוריה
וחלקים מעיראק, בביתו של
משורר, החולם על נהרות של

דם ועל עולם מנופץ לרסיסיס.

כתבת השער האחורי:

שרון ב 1בש
את הליכוד
גם אם יישא יצחק שמיר בתואר
״ראש־ממשלה״ יהיה אריאל שרון
הכוח המניע והבוס האמיתי בליכוד.
אם ינוצח הליכוד בבחירות, יהיה זה
סופם הפוליטי של
שסיר ועמיתיו.

פצצת־זמן בנגב

״לא נסכים להיות הצוענים של
המדינה, עבדי הקיבוצים, הידיים
השחורות של הנגב!״ אומרים
הבדווים של העיירה
רהט .״אנחנו פצצת־זמן,״
הם מזהירים.

כוכב בגודל טיבעי בריחה מאוחרת

בגיל 47 מרגישה סריטה אברג׳ל בשיא
פריחתה ויש לה דוגמאות טובות מהו־ליווד,
משם היא חוזרת
עכשיו, והיא מבטיחה:

״בגיל 50 אהיה בפלייבוי!״

הסדורים הקמנוים:

מערב״גרמניח, בריטניה

יומן אישי

.הדרך שלמענה שפכנו דם היא הדרך
המוסרית״ בקע קולו של עיצאם סר־

טאווי מן המקלט באשר
סופר יהודי וסופר ערבי

זכו בפרסים על שמי•
אורגזמה בכדורגל
״אם קבוצת הפועל תל־אביב מנצחת, יש לי
שיגעון של שבוע והכל הולד לי: עסקים,
בחורות, מצב־רוח, הכל!״ מכריז
האוהד ג ז קוט, המשווה את
שימחת הניצחון לאורגזמה.

״זאת הפעם הראשונה
שלא הייתי צריך לעשות
דיאטה לפני ההסרטה
ולהתקשט בפיאה נוכרית
׳,אמר ג׳ק ניקולסון
(בתמונה) ,שזכה באוסקר
עבור תפקידו בסרט עטור הפרסים תנאים
של חיבה.
מיבתבים תשקי!?
קורא יקר במדינה הנדון אנשים בלונים עולם קטן -

נוס סדטאוו׳

מה הם אומרים -מאיר שטרית,
דודו דיין, ישראל לאו, איונה בראון, 32 אוריאל אופק, שלי שבדרון 34 שידור
תמליץ -שידורי הטלוויזיה 35 בישראל ובירדן

אנשים בעולם -
שון קתרי, הנסיכה קארולין,
מייקל ג׳קסון והמלכה אליזבת
נמר של נייר -סיפרי היסטוריה,
ע׳ הילל. ס׳ יזהר, ראובן תבין
תשבצופן ודדי
הדרוסקום -טלה
קולנוע -וים מדרס, ג׳ק ניקולסון
זה וגם זה
לילות ישראל תמרורים חלה ראווה -חולצות קצרות
רחל מרחלת על בל העולם
ספורט
זה היה העולם הזה שהיה

מישר בלחץ
זו ההפתעה של העונה:
מישל אוחיון(בתמונה),
צעירה ילידת מארוקו,
חסרת־פרוטה, כתבה,
ביימה והפיקה את לחץ, סרט
| ^ י * .רגיש על יחסי ערבי ויהודיה
באוניברסיטה העברית.

נקי מרצח
יעקב קטרי זוכה השבוע מאשמת
רצח הזונה רוזה וקנין. לפני כן
הוא הכיר באבהותו על ילד שאינו
שלו, ועכשיו הוא תובע
את הילד לעצמו. א ת
6 8סיפורו המוזר הוא
מגולל ב״העולם הזה״.

מרחבי העולם, שביקשו לראיין אותו. הוא
שומר על פרופיל נמוך, תוך תיאום עם ישראל.
גורמים שונים, הקשורים במגעים עם צבא־חדאד, המליצו
שלחר ימנה לעצמו דובר מקומי, כדי שהוא יהיה בקשר עם
העיתונות.

משחנללים ברנבע
המוסלמי

ת ט קז ף
עזר למיתקפח הסברה
עזר וייצמן ייצא השבוע במיתקפת־הסברה,
כצעד ראשון לקראת הבחירות הקרובות.
מתוכננת לו הופעה בתוכנית מוקד ביום רביעי, אם
התוכנית לא תצא לחופשה עד אחרי הבחירות. ביום השישי
יופיעו בצהרונים ראיונות עימו .,שבו הוא יפרט את מצעו
ויוסיף פרטים על מי שהולכים עימו ברשימת יחד.

בשבוע שלאחר־מכן תתחיל המיתקסה
הסירסומית של וייצמן בעיתונים.

תוצאות ההצבעה במרכז חרות גרמו לקורת־רוח רבה בקרב
אנשי וייצמן. בסוף השבוע פנו אליו ירידים מהליכוד
וביקשו להיפגש עימו, כדי לדעת פרטים רבים יותר על
תנועתו.

המערך נגד שרון
מאבק אישי באריאל שרון יהיה חלק מרכזי
במסע־הבחירות של המערך. במיסגרת זו
יוזכרו פרשיות אפלות ששרק היה מעורב בהן
מראשית שנות ה־50י, ובעיקר מידע שלא
פורסב עדיין על חלקו במילחמת־הלבנון.

ארבעה ליברלים פחות
בשיחות שיקיימו ראשי חרות עם נציגי
המיפלגה הליברלית, הם ידרשו מהם לוותר על
ארבעה מקומות ב־ 40 המקומות הראשונים
לכנסת, לטובת חרות.
הדרישה תהיה אולטימטיבית, והליברלים
ייכנעו לה מחוסר־ברירה.

הפגנה מול המצודה
מייד אחדי חג-הם םח תפתח קבוצת*
נשים בהפגנה רציפה עד הבחירות מדל
״מצודת־זאב״ בתל״אביב.
הן תישאנה שלטים אחידים תחת
הסיסמה- :רק לא שרון.־

נבון יעבור לתל־אביב
מטה־הבחירות של המערך יפעל בבית
מיפלגת־העבודה ברחוב הירקון בתל־אביב,
על־פי דרישה של מרדכי(-מוטה״) גור.
אם המטה יפלוש לחדרים של מחלקות קיימות,
יועברו המחלקות לבית־מלון סמוך.
מטהו של יצחק נבון יפעל אך הוא בבניין
המיפלגה, בשני חדרים.
מטה המערך ימנע הפעם מהבאת מומחים
ליחסי״ציבור ובניית־תדמית מחו״ל.

בר־לב לאוצרו
חיים בר־לב התבטא בסוף השבוע בפומבי, שמרדכי
(.מוטה״) גור אינו רוצה להיות שר־אוצר, אם המערך ירכיב
את הממשלה הבאה. והוא אף אמר לו זאת בהחלטיות.

בעבודה מניחים שבר־לב עצמו מעוניין מאוד
בתפקיד, ולא יסתפק בתיק חסר־שיניים.

לחד אינו מדבר
המפקד החדש של צבא־חדאד בדרום־לבנון,
אנטואן לחד, דחה מאות פניות של עיתונאים

תלמידי ישיבת..בירכת אברהם״ שברובע
המוסלמי בירושלים ממשיכים בתקיפת שכניהם
הערביים, תוך הקפדה מירבית על כך
שפעולותיהם לא יגיעו לכלי־התיקשורת.
בשבת שעברה הם תקפו אלמנה ישישה ודרשו
שתעזוב בו בלילה את דירתה. דיירים אחרים
באותו בניין, שנמצא בסמיכות לישיבה, אולצו
לעזוב את בתיהם כבר בשנה שעברה.

אץ קו חדש
למרות שהמימסד הפוליטי והמיסלגתי מעריך
שצה״ל ייסוג לקו חדש בלבנון ערב־הבחירות,
אין עדיין שום הכנות לכך בשטח.
אנשי״צבא מניחים שגם אם הפקודה תינתן בהתראה קצרה
ביותר. יתאפשר המהלך תוך פרק זמן מינימלי.

הסוף ראג״ח במיכרז?
ב״בנק־ישראל״ יש הירהור שני לגבי הנפקת
איגרות־חוב צמודות לדולר או למדד בשיטת
המיכרז. הסיבה: היענות קטנה של הציבור
לאג״ח..גילבוע״ ,מיכרז שהיה בשבוע שעבר.

שינויים בתוכניח־סזמייד

וציבור־המשקיעים לא התרשם ממסע
קידום־המכירות המאסיווי שנערך על־ידי
החברה.

המישטרה:
הסערה נמשכת
למרות שמעל פני השטח נראה שהסערה,
שפרצה במישטרה בעיקבות השעיית אפך
חפץ, שככה, הרי שלמעשה אין הדברים כך.
תומכיו של חפץ במישטרה אוגרים מידע
המוגדר כ״חומר נפץ״ נגד כמה קצינים בכירים,
כדי להוכיח ^הם חייבים ללכת, משום שביצעו
עבירות של ממש.
יריביו של חפץ מנסים עתה להיעזר במודיעים
בעולם התחתון, כדי לאמת מידע על
שיטות־עבודה חריגות של היחידה המרכזית,
בתקופה שחפץ היה מפקדה.
בצמרת מישרד־הפנים נשמעו רמזים שהמועד
הנוח לשינויים במישטרה יהיה אחרי בחירות.
מסיבה זו מתארגנים עתה המחנות השונים
למאבק, שיתעצם בעוד ארבעה־חמישה
חודשים, ושאחד ממוקדיו יהיה מישרת המפכ״ל.

יחזו מדד יוני
גופים כלכליים שונים עוסקים עתה
במרץ בשיבלול שיטוחרמחקר, כדי לוטות
כמי־ החודש את מדד חודש יוני, שיפורמם
שבוע לפני הבחירות.
מדד זה ודא רגדחשיבות, ולכן הן
הליכוד והן המערך מגלים עניץ רב במידע

ספר חדש על
הערבים בישראל

הנהלת עיריית תל־אביב אישרה באחרונה הרחבה במיבנה
בית לבנוך -בניין המיפלגה הליברלית, שיוקם במרכז
גיבעת סומייל, הנמצאת בין הרחובות איבן־גבירול,
ז׳בוטינסקי, בן־סרוק וארלוזורוב.
ההסתדרות תקים בניין־מישרדים בן 18 קומות
בקרן־הרחובות ארלוזורוב־בן־סרוק, בהמשך רציף לבית
הוועד־הפועל.
בעיריה מודעים לכך שפינוי המתגוררים בשכונת סומייל
יהיה מסובך מאוד.

בקרוב ייצא לאור ספר חדש בערבית על כל
הזרמים הרעיוניים הפוליטיים של ערבים
במדינת־ישראל.
ייתכן שהספר ימומן על־ידי מוסד אקדמי בגדה
המערבית, והוא יתורגם, בו זמנית, לעברית
ולאנגלית.

עוד התנחלות דחית

..הארץ״ מצנזר
את סמר השלום

התנחלות דתית נוספת תוקם בקרוב בגדה,
הפעם דרומית לקריית־ארבע. המתנחלים הם
חרדים קיצוניים.

גידעדי בסייר בטלוויזיה
ביום החמישי האחרון הצטרף איש־הטלוויזיה, אלכס
גילעדי, לסיור־עבודה שערך המנכ״ל החדש, אורי פורת,
בבניין הטלוויזיה. ברשות־השידור מניחים, שגילעדי הוא
מועמדו של פורת לתפקיד מנהל הטלוויזיה, במקומו של
טוביה סער, שישלים בעוד עשרה חודשים שלוש
שנות־כהונה בתפקיד.
לאותו תפקיד מוזכרים עתה גם חיים יבין וגם מנהל הרדיו,
גירעון לב־ארי.

הליברלי ללא מנב״ד
מנכ״ל ״מרכז־הירידים״ ,יעקב בו״גרא, הודיע
לראשי המיפלגה הליברלית שהוא לא ימלא את
תפקיד מנכ״ל המיפלגה שהוצע לו, בגלל הקדמת
הבחירות.

..תדיראך
מחוץ לבורסה
ראשי קונצרן ״תדיראך בוחנים שנית את
תוכניתם לצאת בהנפקה גדולה בבורסה.
הסיבה: הנפקת ״אלסינט״ לא טנתה טל הציפיות.

עורך ״הארץ״ ,גרשום שוקן, צינזר את סמל
תנועת־השלום הישראלית־פלסטינית, במודעה
על הענקת הפרם על־שם עיצאם סרטאווי
לסופרים עמום קינן ורג׳א שחאדה.
שוקן סירב לפרסם את המודעה, אלא אחרי שהוצא מתוכה
סמל שני הדגלים המוצלבים — הישראלי והפלסטיני —
שהוא הסמל הרישמי של המועצה הישראלית למען
שלום ישראלי־פלסטיני. קיימת הנחיה מפורשת של
היועץ המישפטי לממשלה, יצחק זמיר, הקובעת כי סמל זה
הוא חוקי.
הארץ כבר פירסם סמל זה כמה פעמים בעבר.

ירחון סיפרותי בערבית בחיפה התחיל להופיע ירחון*ם ים רותי עצמאי
בערבית, בשם ״מואכב״(,.אורות״ בעברית).
החוברת, המעוררת עניין רב בקרב האינטליגנציה הערבית
בארץ, מתכוונת לשים דגש על המורשת הפלסטינית,
שהערבים בישראל הם חלק ממנה.
חקירה נגד פרידריך
נציבות שרות־המדינה בודקת קבלות שונות,
שהגיש מנכ״ל מישרד־הכלכלה, סמי פרידריך,
לחשב המישרד.
החקירה נפתחה בעיקבות תלונה אנונימית.

אני רוצה להביע את מחאתי הנמרצת על העמדתו
של אסף חפץ לדין מישמעתי.
י איני מתייחס לפרט זה או אחר של הפרשה. אני
מתייחס לצד העקרוני ביותר: תפקידו של משרת־הציבור
כלפי הציבור שהוא אמור לשרת אותו.
אסף חפץ נאשם במסירת מידע לציבור, באמצעות
כלי־התיקשורת. מאשימיו טוענים שזוהי עבירה, והתכוונו
להעמידו לדין פלילי. היועץ המישפטי לממשלה
אמנם קבע כי אין מקום להעמדתו לדין פלילי, אך הורה
להעמידו לדין מישמעתי. כלומר: יש כאן לכאורה עבירה
מישמעתית.
אני רוצה לחלוק על כך בפה מלא. התפיסה הזאת
טומנת בחובה סכנה חמורה ביתר לדמוקרטיה הישראלית.

״משהו
דפוק מאוד!״
על פי התצהיר שהגיש המפכ״ל, אריה איבצן,
לבית־המישפט הגבוה לצדק, דיבר חפץ עם עיתונאים על

קצין־מודח חפץ
.דבילים ...דגנרטים...״
הכישלון החמור של המישטרה בפרשת ״מחתרת ליפתא״.
אסף חפץ אינו נאשם, כנראה, במסירת עצם המידע על
הכישלון. יתכן שמישהו חושד בו שעשה גם זאת, אך לכך
אין אף הוכחות״לכאורה. לכתב מעריב נודע בדרך משלו
כי בידי מישטרת תל־אביב היה מידע מודיעיני מפורט על
כן שיש בליפתא מחתרת הזוממת לפוצץ את כיפת־הסלע
ומיסגד אל־אקצה — אחד משלושת האתרים המקודשים
ביותר לאיסלאם בעולם. מישטרת תל־אביב העבירה את
המידע למישטרת ירושלים. אך זו לא טיפלה בו במשך
זמן רב — זמן שבו יכלו חברי־המחתרת לפוצץ את שני
המיבנים המקודשים ולגרום לתוצאות נוראות —
התקוממות של מוסלמים בישראל ובשטחים הכבושים,
התפרצות של מחאה אצל 800 מיליון המוסלמים בעולם,
נזק בל־ישוער ליחסי״החוץ ולתדמית של ישראל בעולם.
אין זה כישלון קטן. זהו כישלון מונומנטלי, שהיתה בו
סכנה מוחשית לביטחון המדינה ולמעמדה.
אחרי שמידע זה פורסם בעיתונות, פנו כמה עיתונאים
לחפץ, מפקד המדור המרכזי(הבולשת) של מישטרת מחוז
תל־אביב, וזה ניהל עימם שיחות בטלפון.
לפי תמליל השיחות שצותתו בחשאי, לפי פקודת
המפכ״ל, התבטא חפץ בשיחות אלה בסיגנון צברי חופשי
ביותר. למשל :״המערכת הזאת לא יכולה לתפקד. עכשיו
יש כזאת פאשלה נוראית. יש להם מידע מדוייק עוד
מלפני שנה על שמות ומקומות ונשק וחומרי־נפץ, ומה
שהם מתכוונים לעשות. אז יאללה, דגנרטים! מפוצצים
להם בתי־תפילה על הר־הבית! ג׳יהאד עוד יהיה פה״.

(מישטרת) תל־אביב בסדר. גם המטה הארצי בסדר. וגם
המטה הדרומי ...ירושלים, שמה משהו דפוק, חמור מאוד...
הם נותנים לדבילים לנהל את העניינים!״
הוא אמר גם דברים בלתי־מחמיאים על השר יוסף בורג
והמפכ״ל, בנוסח :״אתה מבין! מתחיל הסיפור הזה עם
אברושמי (החשוד ברצח אמיל גרינצווייג) ועושים
הצלחות מדבר מיקרי, והשר בורג מציין את צוות־החקירה
שפיענח(את הפרשה) כמו שרלוק הולמס, שהיה מתבייש
על ידם. חבורת דבילים בעניין הר־הבית) המחשב
הקליט את הכל ואירגן את הכל, ואת הידיעה היחידה
הרצינית לא הכניסו בפנים!״ וכן הלאה.
אפשר להתווכח על הסיגנון. אולי אין זה נאה לקרוא
לשר ולמפכ״ל בשם דבילים, אפילו בשיחה פרטית. אבל
לא זהו העיקר.
השאלה האמיתית היא: האם מותר לקצין־מישטרה
בכיר, האחראי לענייני־ביצוע חשובים, למסור לציבור את
רעתו על מהלך הדברים, לבקר כישלונות ולמסור מידע
שאינו נוגע לפרטים של חקירות, אלא להבנת המצב?
אין ויכוח על כך שגוף ביצועי כמו המישטרה צריך
לשמור בסוד את מהלך חקירותיו ופרטיהן, מאחר שגילוי
סודות כאלה יכול לחבל בהמשך הפעולה. אך בשיחות
אלה של חפץ אין גילוי של פרטים כאלה. מה שיש כאן
הוא הבעת־דיעה על עובדות ידועות, ביקורת חריפה על
צורת־התיפקוד של המישטרה.
אני טוען שבחברה דמוקרטית אסור שתהלה הגבלה על
קצין־מישטרה להביע דיעה כזאת, בשיחות חופשיות עם
עיתונאים, כשאינן בבחינת הודעות לציטוט.
ארחיק לכת ואטען כי הבעת דיעה כזאת היא חובתו
של קצין אחראי במדינה הדמוקרטית, ושהוא מועל
בתפקידו אם אינו עושה זאת. כי ללא הערכות של
המומחים, איך יכולים העיתונאים והציבור להבין מה
מתרחש?

בדיך אל מישטרהטוטאליטרית הבה ננתח את המיקרה הזה לגופו:
אין ספק שהיה כאן כישלון חרוץ של המנגנון
המישטרתי(ולא חשוב לי, כרגע, מי בדיוק היה אשם
בכך).
אין ספק שכישלון זה יכול היה להביא למדינה נזק
שלא־יתואר.
יש ספק לגבי הסיבה. במיקרה הטוב ביותר, היה כאן
כישלון שבשגגה, ובמיקרה הרע ביותר האמין מישהו כי
השילטון אינו מעוניין בגילוי המחתרת הלאומנית־דתית,
ושעל כן יש לגנוז כל מידע שיביא לכך.
במיקרה הראשון, חייב הציבור לדעת את האמת כדי
להפעיל את הלחץ הציבורי הדרוש לרפורמה יסודית,
פרסונלית ונוהלית, של שיטות המישטרה. במיקרה השני,
חייב הציבור להסיק מסקנות חמורות הרבה יותר —
ביום־ הבחירות.
כך או כך, הציבור חייבלדעת. אסור בשום פנים
להניח למנגנון המישטרתי, שיש לו השפעה עצומה על
חייגו, המסוגל לגרום לנו עוולות נוראים, היכול לסכן את
ביטחון המדינה — לפעול במחשכים ולהתבצר אחרי
חומות של סודיות. בשום פנים ואופן אין להשלים עם מצב
שבו השר האחראי, המפכ״ל או המשרתים של שניהם
יוכלו לסגור את ברזי המידע לציבור. תמיד תימצאנה
אמתלות משכנעות־כביכול להצדקת ההשתקה. אולם
הסיבה העיקרית היא תמיד הגנה עצמית של פוליטיקאים
וביורוקראטים מפני הביקורת.
מישטרה יעילה? בהחלט! היא דרושה. סודיות
מיבצעית במישטרה? בוודאי! מישמעת סבירה? בוודאי! י
אך לא מישטרה עטופת־סודיות, מחוסנת מפני כל ביקורת
עניינית, כפי שהיא קיימת במדינות טוטאליטריות ו/או
מושחתות.
אנחנו רוצים במישטרה פתוחה. הדמוקרטיה זקוקה
לזרם חופשי של מידע בלתי־סודי בין המישטרה והציבור.
קצין־המישטרה במישטר הדמוקרטי צריך להיות אדם
פתוח לציבור, אדם הזכאי להשמיע את דיעותיו ולמתוח
ביקורת באוזני עיתונאים בשיחות פרטיות, כדי לאפשר
לציבור, באמצעות העיתונות, להעריך את המתרחש
ולגבש לעצמו דיעה על טיבה, יעילותה ומוסריותה של ־
המישטרה, ועל רמתם של כל העומדים בראשה.
על ביטויים כמו ״דבילים״ ו״דגנרטים״ אפשר לוותר.
אין ספק שהם יכולים להרגיז את האנשים שאליהם
הכוונה. מותר להם לנזוף בפקוד המשמיע ביטויים כאלה
(אם כי נשאלת השאלה אם מותר לעשות זאת כאשר
נודעים הדברים באמצעות ציתות חשאי ).אך לתבוע את
האדם לדין מישמעתי, כאילו היתה עצם השיחה החופשית
עם עיתונאים בגדר עבירה — זוהי שערורייה בעיני.
זהו הצעד הראשון (ואולי לא הראשון) בדרך אל
מישטרה טוטאליטרית.
בחברה הדמוקרטית, המישטרה אינה עומדת מעל
לציבור. היא צריכה לשרת את הציבור ולעמוד לביקורתו
היומיומית. המגע עם הציבור באמצעות כלי־התיקשורת
אינו יכול להיות בגדר עבירה.

׳ *־זיו ־ דךדי ־ 7ך ן ץ ץ 7

מרכה וחנשט״ן רא נעצרה
העולם הזה לא היסס במהלך השנים להילחם ולחשוף תופעות חברתיות בלי
מורא ובלי משוא־פנים, חשף והתריע, האיר וגילה חריגות שהתגלו לו. העובדה
ששמם של ראשי מדינה וחברה שורבבו בפרשות לא היווה גורם מרתיע או ממתן.
במיקרים נדירים חלה טעות מצערת ומביכה, ומעולם לא היסס העולם הזה
להודות בטעות כזאת, להתנצל על פגיעה שפגע ולתקן •את הטעון תיקון.
טעות מביכה כזאת אירעה בגליון האחרון, והננו מתנצלים ומביעים את צערנו
על שכך קרה.
במיסגרת התחקיר לקראת כתיבת הכתבה, העוסקת במאסרים ובגילויים
האחרונים בפרשת ההברחות מהארץ, שבהם עוסקת מחלקתו של תת־ניצב בנימין
זיגל, נתקלנו בשמה של מלכה רוזנשטיין.
עתה מסתבר לנו ששמה של מלכה רוזנשטיין ושל בעלה, עורך־הדין אמנון
רוזנשטיין, שורבבו לפרשה ללא בסיס עובדתי כלשהו, וכי מלכה רוזנשטיין לא
נעצרה ולא נחקרה על־ידי חוקרי המישטרה, וממילא לא שוחררה בערבות.
אנו מצטערים צער רב על עוגמת־הנפש שנגרמה למלכה רוזנשטיין ולבני־מישפחתה,
ושמחים לקבוע ששמה נקשר לפרשה רק בשל טעות אנושית.
בנסיון לשחזר את הידיעות שבגללן הוטעינו, נראה לנו ששמה נכרך בחקירות
בשל ביקוריה התכופים ודאגתה לאחיה, שהיה עצור בידי המישטרה וששוחרר
בינתיים. מעצרו עורר את תדהמתה, והיא ובני־מישפחתה ניסו ככל יכולתם לעזור
לו בשעות קשות אלה. אווירת הסודיות שאפפה את החקירה היא שהובילה את
מודיעינו להנחה המוטעית שמלכה רוזנשטיין מעורבת אף היא במהלך החקירה,
ועל כן אלפי סליחות והתנצלות העולם הזה.

מודעות בטלפיו
24 לכל ה ע תוני ם
^ בכרטיסיא שראי במחירי המערכתי
66$ 011(6א 1ס
0ז$**£11ו

ישראנרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חני ה חופ שית במקום

פרסום

אידיאל

אבן ג בי רו ל סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03

הגיעו:

תיקי אביב $4׳!
ב מבחר עצו
בשלל גוונים ודגמים!
מעור, סק אי, מק ש צבעוני ורגיל
וקשת ר חבה של תי קי בד והכל במחירים מפתיעים
מ ק בלי םאתהא בי בעא רנ ק /תי ק מבי ת
ו— 1¥1

צנ טנר
רח׳ פינ סקר 4ק״ב, תל־ אביב

סך רור־יריות קצר קטע את הש־קט
המתוח. החיילים וציוותי
האמבולנסים רצו אל האוטובוס
והתחילו להוציא מתוכו את הפצועים
ואת הניצולים.
כך באה אל קיצה דרמה שהתחוללה
במשך לילה שלם, שבסופה נהרגו
חיילת ושניים מן התוקפים.
האוטובוס הגיע לצומת דיר־אל־בלח
שברצועת״עזה, כשהוא מנוקב
כולו בכדורים. הצמיגים היו מפוצצים
והרכב נעצר בצד המערבי של הכביש,
כשפניו דרומה והוא נוטה על צירו.
כשפרץ האוטובוס החטוף את

חבינוע הסתיים. מנקו
החוליה שו ע 3ת ער
ההגה(למערה) וחנוו
ההרוג בספסל האחור

גופתו של אחד התוקפים מונחת
על הספסל האחורי של האוטובוס.
הוא נורה במהלך ההשתלטות על האוטובוס, ודם רב ניגר מגולגלתו.

גולגולת מרוטשת

מחסום ארז, שבגבול הצפוני של
רצועת־עזה, כבר דלק אחריו רכב של
כוחות־הביטחון,.היה זה אחרי שאסתר
בן־חור, נוסעת שהיתה באוטובוס,
אמרה לחוטפים כי היא חשה ברע והם
איפשרו לה לרדת מן הרכב. אסתר
מיהרה להזעיק את המישטרה. מייד
החלו מכוניות המישטרה רודפות אחרי
הרכב הדוהר, כשהשוטרים יורים
לעברו ללא הרף.
מכוניות אחרות של המישטרה

אחד הפצועים מנוסעי האוטובוס מקבל
במקום עזרה ראשונה. אחרי שקיבלו
הפצועים את הטיפול הראשוני, הועברו מייד במסוקים אל גית״החולים.

עזרה ראשונה

וצה׳׳ל הצטרפו למירדף הדרמתי.
החיילים והשוטרים ירו לכיוון
האוטובוס לכל אורך הדרך. הם ניסו
לפגוע בצמיגים שלו, כדי להכריח
אותו לעצור, אך הנהג המשיר לנסוע
קדימה, כשאחד התוקפים עומד לידו
ומאיים עליו בעזרת סכין קומנדו.
כאשר נודע לכוחות הביטחון על
החטיפה, הקימו מייד מחסומים
במסלול נסיעתו של האוטובוס.
במחסום ארז נמתחה לרוחב הכביש
שרשרת מסמרים שבעזרתה, כך קיוו,
ייווצרו בגלגליו של האוטובוס תקרים
והוא ייאלץ להעצר. אך האוטובוס
המשיך קדימה כשהוא פורץ את
המחסום.
האוטובוס החטוף המשיך לנסוע
עוד כמה עשרות קילומטרים קדימה,
כשכלי־הרכב האחרים רודפים אחריו.
שימשותיו כבר היו מנוקבות. הנוסעים
בתוכו היו מבוהלים. בחור צעיר,
בלונדי ממושקף, חובש צבאי, ניסה
לעזור לאנשים שנפגעו במהלך הדרך
מן היריות ומרסיסי הזגוגיות.
בתוך האוטובוס היו ארבעה צעירים
ערביים. אחד מהם עמד ליד הנהג, עם
סכין קטנה שלופה בידו, והורה לו
להמשיך לנסוע דרומה לכיוון גבול
מצריים.
צעיר נוסף.החזיק בידו מיזוודה
קטנה ובה, כך טען באוזני הנוסעים,
היה חומר־נפץ. הנהג והנוסעים לא

של דיר־אל־בלח 5 ,נ קילומטרים
דרומית לעזה, לא יכול היה יותר
להמשיך בנסיעה ונעצר. צמיגיו היו
מרוטשים לגמרי מן היריות הרבות,
הוא נעצר בצד הדרך ודומם את המנוע.
באותו הזמן התחילו להגיע עשרות
אמבולנסים אל צומת דיר־אל־בלח.
מסביב היה חושך. הצומת היה מואר
בפנסי רחוב כתומים, שמתחתם היתה
תכונה רבה. עשרות הצוותים הרפואיים
הסתובבו סביב וחיכו לרגע שבו יוכלו
לגשת אל הפצועים שבתוך האוטובוס
ולהגיש להם עזרה ראשונה.

^ 4גלי הודעה
יישמית
ן * מזות גדולים של צה׳׳ל התחילו
בלהגיע לאזור. אוטובוסים וכלי־רכב
צבאיים אחרים באו

העזו להמרות את פיהם של החוטפים,
הם חששו לחייהם.
אך התוקפים לא השתמשו בסכינים
* שבידיהם ולא בשום נשק אחר. הם
התנהגו, כך טענו חלק מן הנוסעים
אחרי־כן, באדיבות רבה ואף איפשרו
לאסתר בן־חמו לרדת מכיוון שטענה
שהיא בהריון ואמרה כי היא חשה ברע.
כאשר התקרב האוטובוס לצומת

היה שקט מוחלט מסביב. רק
נביחות הכלבים מן הכפרים הערביים

מסביב קרעו את הדממה המתוחה.
ג׳יפים קטנים של מישטרה וצבא
הלוך ושוב, על נסעו הכביש המוביל אל הצומת וממנו.
הצוותים הרפואיים בדקו שוב ושוב את
הציוד שלהם והכינו אותו למיקרה
שיזדקקו לו.
מסוקים צבאיים חגו סביב סביב
מעל האיזור, כשהם מקפידים שלא

לעבור מעל האוטובוס ממש, כדי
שהתוקפים לא יבחינו בתכונה הרבה
מסביב.
האוטובוס עצמו היה מואר בפנסים
של מכוניות שעמדו מולו על הכביש.
והיה שקט מוחלט. מפעם לפעם אפשר
היה לשמוע את המשא־ומתן, שהתנהל
דרך רמקול, עם החוטפים. פרט
לנביחות הכלבים, היה זה הדבר היחידי

שהפריע את השקט המתוח של הלילה
הדרמתי.
כל שאר ההכנות לפריצה לאוטובוס
נעשו בדממה מוחלטת.
במהלך הלילה העבירו כוחות
הביטחון אוכל לחטופים ולחוטפים. כל
אותו הזמן היה הרמטכ״ל, רב־אלוף לווי כשהוא
משה לוי, במקום האירוע עצמו, זוא
מפקח באופן אישי יעל התיכנונים

,דסב או מו בז ס

במדינה

(המשך מעמוד )7
וההכנות לשיחרור החטופים.
שעות הלילה עבדו לאט. מחסומים
חבים הוצבו, עוד בשעות הערב
המוקדמות. בכל כבישי הגישה לאיזור
שבו עמד האוטובוס. שיירה גדולה של
משאיות ומכוניות פרטיות נעצרה
והתאספה ליד מהסום ארז, מחסום
הכניסה הצפוני לרצועת־עזה, ולאיש
מהם לא ניתן לעבור פנימה לתוך
הרצועה. הכפרים מסביב היו גם הם
שקטים לחלוטין. התושבים התכנסו
בתוך בתיהם ולא העזו לצאת החוצה.
במהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה
לא הוזכרה מילה מכל מה
שהתחולל במשך כל הלילה בצומת של
דיר־אל־בלח. אלה המשיכו לדווח
באופן שוטף על ההתמודדות בחרות
ועל ההצבעה במערך אך השמועה כבר
עשתה לה כנפיים במהירות רבה, סבלי
שתהיה שום הודעה רישמית. למרות
זאת הגיעו קרובי מישפחה מבוהלים
של החטופים אל המישטרה באשדוד
ובאשקלון וביקשו לרעת מה עלה
בגורל יקיריהם.
החיילים.

תפסו עמדות
בחושך, מסביב לאוטובוס החטוף. הם
ישבו בשקט מוחלט וחיכו לפקודת
הזינוק.
הירח התחיל לרדת לכיוון מערב,
וממיזרח התחיל יום חדש שצבע את
השמיים בכחול עמוק של שחר. קולו
של מואזיו בקע מאחד המיסגדים
והכריז על תפילת הבוקר.
השעה היתה חמש דקות ל־ ,5וצרור
יריות קטע את השקט המתוח. אחריו
התחילה הפעילות. ציוותי העזרה
הרפואית נכנסו לאמבולנסים ודהרו
במהירות לכיוון האוטובוס. מסוקים
צבאיים חגו מעל האזור וירדו בטירטור
מחריש בשדה הסמוך לכביש. פצועים
החלו מורדים מן האוטובוס המחורר על
גבי אלונקות והונחו בשורה בשולי
הכביש, במרחק כמה עשרות מטרים
מהאוטובוס שבו ישבו במתח ובפחד
במשך לילה שלם, כשאינם יודעים מה
יהיה בסופם. צרחות מבוהלותינשמעו
מכיוון האוטובוס, צרחות של פצועים
ושל אנשים שנאנחו בהקלה.

שתיהגופומ
נבד קו
^ יד סוללת־העסר שבשולי
€הכביש היתה מונחת שורה של
אלונקות. פצועים שלא יכלו ללכת
בכוחות עצמם הונחו על גבי האלונקות
והובלו למקום, שם עטו עליהם צוותים
העם 1תיב הדמים
השבוע התקבלו החלטות
בעלות משמעות נוראה,
מבלי שהציבור הבין זאת

| 1| 1ף | ל ך | 1י ך צוותים רפואיים, גג
| 1 /1 4 11 איים ואזרחיים. עבדו
מייד אחרי השתלטות החיילים על האוטובוס החטוף,
רפואיים צבאיים ואזרחיים. כמויות של
שקיות אינפוזיה הובאו למקום וחוברו
במהירות לידיהם של הפצועים. הכל
התנהל בזריזות מדהימה.
אירית פורטוגז, החיילת בת ה־,19
שכבה על האלונקה הקיצונית. היא
כבר איבדה דם רב. אחרי טיפול
ראשוני הובלה אל תוך אמבולנס,
שעמד בסמוך ודהר ביחד עם הפצועה
חסרת ההכרה אל המסוק שעמד בשדה
ומיהר להטיס אותה אל בית־החולים
תל־השומר. אחד החובשים שטיפל
בה סינן :״היא כבר גמורה!״
אירית איבדה דם רב עד שהגיעה
העזרה הרפואית י וכל המאמצים
להצילה לא הועילו. אירית פורטוגז
קיפחה את חייה בגיל צעיר.
במהלך השתלטותם של החיילים
על האוטובוס לא היו חילופי יריות
ביניהם ובין החוטפים. התוקפים גם לא
השתמשו ברימונים שהיו בידיהם ולא
הפעילו את חומר־הנפץ, שטענו קודם
לכן באוזני הנוסעים, כאילו היה קיים
ברשותם.
.שניים מהם נהרגו מייד בעת
ההשתלטות על האוטובוס. אחד מהם,
כנראה מפקד החולייה, נפל על ההגה
וגופתו נשארה שם עוד זמן רב
אחרי־כן, עד שלקחו אותה משם.

על הפצועים, כשהם נותנים להם טיפול ראשוני
בחמצן, באינפוזיות וחבישות. הפצועים הונחו על
אלונקות במרחק כמה עשרות מטרים מן האוטובוס.

חברו היה מוטל על הספסל האחורי,
כשגולגלתו מרוצצת ודמו זרם אל
ריצפת המתכת של האוטובוס.
החובשים וכוחות הביטחון דאגו
קודם לניצולים החטופים. הם בדקו כל
אחד ואחד מהם וטיפלו מיד בפצועים.
הללו הועברו בתוך זמן קצר, אחרי
שקיבלו טיפול רפואי ראשוני, אל
המסוקים שהמתינו בצד והוטסו
במהירות אל בית החולים תל־השומר
שליד תל־אביב.
בשעה הזאת נשברה גם דיממת
התיקשורת והרדיו הודיע כי הפעולה
נסתיימה. שניים מן החוטפים, כך נאמר
ברדיו בשעות הבוקר המוקדמות, נורו
בתוך האוטובוס ושניים נתפסו חיים.
בזמן שהרופאים והחובשים טיפלו
בפצועים על גבי האלונקות בצירי
הדרך, עסקו צוותים אחרים של כוחות
הביטחון בבדיקה יסודית של
האוטובוס. הם בדקו שוב ושוב את שתי
גופות התוקפים שעדיין שתתו דם, כדי
לוודא שאינם נושאים על גופם חומרי
נפץ.
המיזוודה הקטנה שהיתה ברשותם-
הוצאה מתוך האוטובוס ובה, כך התברר
היו רימונים, אשר לא באו לכלל
שימוש. כל חומרי חבלה אחרים לא
נמצאו באוטובוס.

בשלב זה כבר היה ברור כי ודתה.זו
פעולה של חובבים. פעולה לא
מתוכננת, שבוצעה באופן ספונטני.
התוקפים היו בחורים צעירים. גם אחרי
שזיהו את עצמם בפני נהג האוטובוס
והנוסעים, הירשו, באופן מפתיע,
לאסתר בן־חמו לרדת מן האוטובוס, מה
שאיפשר לה להודיע לכוחות הביטחון
ולמישטרה על אשר נעשה באוטובוס
הדוהר דרומה. חולייה מיקצועית לא
היתה מסתכנת במעשה כזה.
הם גם לא השתמשו ברימונים
שברשותם ולא פגעו בעצמם בחיי
הנוסעים הרבים שהיו לכודים שם.
לדברי חלק מן הנוסעים הם התנהגו
אליהם בנימוס ובאדיבות, והיו בעצמם
מבוהלים לא פחות מן החטופים.
כשהסתיימו פעולות הפינוי.וכאשר
כל הנוסעים הועלו על המסוקים
הצבאיים והוטסו מן המקום וכל
הבריאים נרגעו והיו מכוסים בשמיכות
שהגנו עליהם מצינת הלילה ומן הרעד
שתקף אותם בשל הבהלה, התפנו
החיילים לפנות את גופותיהם של שני
התוקפים מתוך האוטווס המנוקב.
הם הניחו את גופתו של הבחור
שהיה שעון על ההגה בתוך שמיכה
צבאית ,

,לתוך משאית

אל המשאית

גופתו של אחד החוטפים מובאת דרך החלון
האחורי של האוטובוס אל משאית צבאית שהתקרבה

למקום, כדי לקחת אותו. חברו, שנהרג אף הוא בעת
ההשתלטות, הוצא מן הצד הקידמי של הרכב, הוכנס
לשמיכה צבאית והושלך בתנופה אל תוך המשאית.

צבאית שהמתינה בצד.
את גופתו של הבחור השני היה
קשה יותר להוציא מכיוון שהיתה
מרוטשת. המשאית התקדמה לעבר
אחורי האוטובוס. שוטרים צבאיים
עמדו בשורה ארוכה כשהם מנסים
למנוע מן הצלמים הרבים להנציח את
העברת הגופה אל תוך ההכב הצבאי.
חיילים נכנסו פנימה, משכו את הגופה
בחולצה המגואלת בדם והתחילו
להעביר אותה אל המשאית.
אחרי המתנה מתוחה של לילה
שלם, הסתיים הכל בתוך זמן קצר
ביותר. מה שנותר לחיילים לעשות היה
לאסוף את תרמילי הכדורים מסביב
לאוטובוס ולהוריד ממנו את חפציהם
של הנוסעים. הדבר נעשה אחרי
שעברו החפצים בדיקה מדוקדקת
שמא יש בהם חומרי חבלה, אך לא
נמצא דבר, לא בחפצי הנוסעים ולא
ברכב עצמו. הפעולה נגמרה. למחרת,
ביום השבת, הודיעו בחדשות כי פוצצו
את בתיהם של ארבעת החוטפים. הללו
כבר לא היו בחיים.

ענת סרגוסטי

שעות ארוכות נמשכה ההצבעה סיומה לקראת
בתנועת־החרות,
הרישמי של ההתמודדות בין יצחק
שמיר ואריאל שרון.
בשעה שנערכה ההצבעה, נפצעו
ארבעה חיילי־צה״ל בלבנון.
באותה שעה נחטף אוטובוס בקו
תל־אביב אשדוד(ראה כתבה).
שמיר ושרון יחדיו אחראיים
למילחמת־הלבנון, שמטרתה העיקרית
היתה ״להשמיד את תשתית המחבלים״
,כדי להגן על שלום הגליל, ועל
אחת כמה וכמה על שלום העורף
הישראלי. לדיברי שניהם, נחלה
המילחמה הצלחה מלאה ,״תשתית
המחבלים״ נהרסה ללא־תקומה.
אולם מזה שנים לא היו בארץ
פיגועים כה רבים, בתכיפות כה רבה,
כפי שהיו בשבועות האחרונים.
עונש מוות. נראה כי שמיר
ועמיתיו בממשלה החליטו שמול גל
גואה חדש זה של פיגועים, שנועד
להפגין את יכולתם של האירגונים
הפלסטיניים לנהל מילחמה־זעירה גם
בלי בסיס טריטוריאלי בלבנון, עליהם
לנקוט אמצעים חדשים.

כפי שהודיע שמיר, בראיון
טלוויזיוני: הוחלט לדאוג לכך ששום
מחבל לא ייצא חי מפיגוע. חזר על כך
משה אתם: שום מחבל לא יישאר
בחיים.
כלומר: כל פלסטיני שייצא לפיגוע
כלשהו, יידע מראש שזוהי משימת־התאבדות
. ,ושמותו כמעט מובטח
מראש.
מירשם למרחץ דמים. שיטות
כאלה נדונו לא פעם בתולדות המאבק
הארוך בין ישראל והאירגונים הפלסטיניים,
ובד־רך כלל הם נפסלו — ולאו
דווקא מטעמים הומניטריים.
השיקול היה צבאי טהור.
פידאיון.היודעים כי גורלם נחרץ,
וכי חייהם לא יינצלו בשום מיקרה —.
לא יהיה להם שום מניע לחוס מצידם
על חיים ישראליים. כל פיגוע יהפוך אז
למעשה־טבח הדדי. ובמיקרה של
השבוע: אילו ידעו על כך חוטפי
האוטובוס, היו רוצחים את כל יושבי
האוטובוס.
ספק אם יצחק שמיר ומשה ארנם,
שני הקנאים החייכניים, הם בעלי
רמת־השיקול המתאימה כדי לקבל
הכרעות כאלה, ואם הם הבינו את מלוא
משמעות ההחלטה.
נראה כי האדישות לחיי־אדם אינה
עוד תכונה של הצד הפלסטיני בלבד.
הוא פושט גם לצד הישראלי. ניהול
הקרב על האוטובוס החטוף עלול
לאשר זאת — שהרי כל הנפגעים
הישראליים נפגעו על־ידי משחרריהם1,
במהלך הלילה הארור.
הדרך לאסון. מובן שמי שצריך
לטפל בפיגועים כאלה עומד לפני
ברירה אכזרית. שיטות הומאניות יותר
עלולות להקטין את הסיכוי לצמצם את
הפיגועים, ולעודד פיגועים נוספים.
אין זה שיקול שאפשר להתעלם סמנו.
זוהי החלטה קשה. אין לקנא במי
שצריך לקבל אומה. אבל מי שמקבל
החלטות כאלה מבלי לשקול את מלוא
המשמעות־ של התוצאות — מבחינה
צבאית, פוליטית, מוסרית והסברתית
— עלול לגרום למדינת־ישראל,
למעמדה ולביטחונה, נזק בל־ישוער,
העולה בהרבה על הנזק שהפיגועים
עצמם עלולים לגרום לו.
כאשר מתקבלות החלטות כאלה
על־ידי שילטון כושל וקנאי, ערב
בחירות, הם עלולים לגרום לאסון.

1־ 1נ ¥־ ו 1
בל תהיה אשריה: אריק שרון כבר הפך רא ש הליכוד
ץ ץ הו שיעור ניצחונו של שרון?
!/אין טעם לשחק באחוזים. לניצחון יש •כוח
משלו, דינאמיות משלו.

למעשה נסללה השבוע לפני שרון
הדרך למנהיגות העליונה (והבלעדית)
של הליכוד.
*\ולי מוטב כך. פני הליכוד הן כפני
אריק־מלר־ישראל.
לא עוד פני־הפוקר של משה ארנס. לא עוד
התסרוקת הבומבסטית של דויד לוי. לא עוד
החיוך של יצחק שמיר, חיוכו של כריש טוב־לב.
תם העידן הקצר של הקנאים־בעלי־פני־הפוקר,
הפאנאטים החייכניים. הפראים בעלי
נימוסי־השולחן. וטוב שתם.

עכשיו יידע הציבור כולו עם מי יש
לו עסק.

יש לו עסק עם הליכוד של אריאל שרון. שרון,
איש־הדמים. שרון, אבי מילחמת־הלבנון המלוכלכת
והכושלת, האחראי(״הבלתי-ישיר״) לטבח
צברה ושאתילא.
מי שרוצה בליכוד כזה. יצביע בעדו. יבושם
לו. אך לפחות יידע בעד מה הוא מצביע. ואל יבוא
בטענות אל איש, כאשר הטהאגדיה הבאה מפגע
בו ובילדיו.

לכן אני שמח שאריאל שרון נחל את
ניצחונו.

ן* הימור של אריאל שרון הצליח: הוא
( 1״התמודד״ .הוא גבר.
מבחינה בסיסית, זאת היתה החלטה נכונה.

ן* אשר היה דויד בן־ישי מורד־במלכות
ונשא את עיניו אל המלכות, הוא קיבץ אליו
״כל איש מצוק, וכל איש אשר לו נושה, וכל איש
מר־נפש, ויהי עליהם לשר, ויהי עימו כארבע
מאות איש״.

זוהי הטאקטיקה הקלאסית של
האריקים בכל התקוסות. אנשים
תאווי־שילטון, הרוצים לסלק את
המימסד הקיים וליטול לידיהם את
השילטון העליון והבלעדי — אל
מרי-הנסש הם סונים.
(מיספר צירי מרכז־חרות שהתקבצו השבוע
אל שרון לא הגיע לארבע מאות — אבל כמעט).
האובלוסיה של מרי־הנפש, בייחוד מקרב
המיזרחיים, היא אוכלוסיית־היעד המסורתית של
תנועת־החרות. יחד עם הרוויזיוניסטים הוותיקים,
מרי־הנפש של יהדות־פולין ושאר ארצות־אשכנז,
זהו הבסיס האלקטורלי של חרות.
הסימביוזה של תנועת־החרות עם הציבור
המיזרחי הממורמר, שנוצרה עוד בימי היישוב,
הגיעה לידי שלמות בדמותו של מנחם בגין. היא
פעלה בכמה מישורים. הציבור המיזרחי, שהרגיש

להשמידה בעוד מועד, בכל האמצעים.

בקיצור, יש לו בדיוק התכונות
הדרושות כדי להיות אליל ההמונים
האלה.
ומכיוון שאריאל שרון עצמו דיבר, לא מכבר,
על חבריו שהפקירו אותו ״לאספסוף של המערך״,
מותר להשתמש במושג זה גם לגביו. אכן, הוא
המועמד הטיבעי לתפקיד הרס של מלך־
האספסוף.
סיגגונו שונה מסיגנון בגין. הוא מחוספס הרבה
יותר. אין הוא נואם גדול. אבל גם סיגנונו של
בגין לא היה כסיגנון ז׳בוטינסקי. היה זה זאב
ז׳בוטינסקי בכבודו ובעצמו שהישווה בשעתו את
סיגנונו של בגין לרעש של דלת המסתובבת על
צירים חלודים. דור דור וסיגנובז.

ך צחק שמיר, איש המחתרת והמוסד, אדם
משוגע־לחשאיות ושונא־תיקשורת, הוא מנהיג
סינתטי. דויד לוי הוא בלון, שהתנפח מעל
למידותיו ..משה ארנס הוא דוקטור סטריינג׳לאב,
שמקומו בחררי־החדרים של הפנטאגון הישראלי.
כל אחד מהשלושה יכול להתקבל על דעתם

מי שמאמין בעצמו, מי שרוצה
בשילטון, מי שמאמין שיש לו מה להגיד
ולעשות — חייב להתמודד. מי שאינו
מתמודד הוא סמרטוט.
הציבור מרגיש בזאת. כל מי שלא ״התמודד״
בשבועות האחרונים, כל מי שהסתפק בחיוכים
מתקתקים, בדברי־חנופה פופולריים, בעיסקות
מתחת לשולחן ובקנוניות שמאחורי הקלעים —
הפסיד.
יצחק נבון ודויד לוי טעו. שניהם. טעות
שאי־אפשר לחזור עליה שנית, כי רק לעיתים
רחוקות ־מאוד • ניתנת לאדם הזדמנות שניה
כזאת. הם השתמטו מו המיבחן, הם נרתעו מן
המאבק. ושום מילים יפות על ־אחוות ואחדות
וטובת־התנועה ושאר חנטריש לא ישנו זאת.
הציבור מרגיש בחולשה. וכאן היתה הפגנה
כפולה של חולשה.

שמיר יכול לשאת בתואר -אך אריק הוא שישלוט

*ץ דוע ניצח?
!/הפרשנים החכמים — שהם תמיד חכמים
אחרי־מעשה — גיבבו בימים האחרונים תלי־תיליס
של סיבות. התאכזבו מלויי. רצו למחות.
רצו ששרון יקבל תפקיד כלשהו, אך לא חלמו
שהניצחון יהיה כל־כך גדול. לא הבינו את הסכנה
והיו אדישים. לא באו להצבעה. ועוד.
יתכן שיש בכל הטענות האלה גרעינים קטנים
של אמת. אולם הן טומנות בחובן אשליה חמורה.
אשליה מסוכנת מאוד.

הניצחון של אריאל שרוז בתנועת־החרות
הוא הרבה יותר גדול, וסיבותיו
הרבה יותר עמוקות.

יריביו של שרון עשו לו טובה כאשר נטלו
ממנו כל תפקיד בממשלה. אך השאירו אותו
בצמרת התנועה. הוא היה פנוי. הוא לא ישב על
הטרקטור, כפי שטען לצורכי פירסומת. הוא חרש
את סניפי חרות, הופיע בכל פינה, דיבר עם
הפעילים, בנה לעצמו בסיס של כוח בזירה שהיא,
בסופו של דבר, בסיס כל כוח: ההמונים.
אריאל שרון הוא חקלאי. הוא מבין מה שאין
הפוליטיקאי המצוי מבין: שכוח פוליטי דומה
לצמח. צריכים לשתול אותו, להשקות אותו,
לטפל בו, לגדל אותו.

בעוד שאחרים קטמו סירות
מזדמנים סה ושם, שתל אריאל שרון
מטע סוליטי, שהניב עתה את סירותיו.
הוא לא ביזבז את זמנו בקיבוצים, ביישובי
הבורגנות השבעה, בשכונות־היוקרה. הוא הלך
למקומות שבהם מצוי הקהל הטיבעי שלו.
העיירות. שכונות־המצוקה. ריכוזי האוכלוסיה
היהודית, המיזרחית ברובה, שאינה מרוצה.
זהו במיקרה.

קהל־הבוחריס

שלו.

ולא

כשלא הצליח בכד ,׳העתיק את היעד:
הוא החליט להיות שר־הביטחון.
הוא הצטרף שוב לליכוד המנצח ברגע שזה
ניצח(ואחרי שהוא עצמו נכשל בבחירות) ,עשה
את הכל כדי להשיג את תיק־הביטחון, וכשזה לא
הלך, עמל בלי ליאות כדי לסלק את עזר וייצמן
ולבוא במקומו. כאשר התפטר וייצמן, ובגין נטל
את התפקיד לעצמו, הרעיש עולמות נגד בגין.
לבסוף זכה בתפקיד שר־הביטחון, וקבע לעצמו
מייד את היעד הבא: לרשת את בגין.
הוא נחסם בגלל התבוסה המונומנטלית של
מילחמת״הלבנון, בתוספת הזוועה של צברה
ושאתילא. הוא לחם על מקומו בממשלה והצליח.
ומאותו הרגע פעל ללא ליאות כדי לקבל תפקיד
בממשלה, כקרש־קפיצה חזרה למישרד״הביטחון.
הוא נחסם על־ידי הקואליציה של שמיר־ארנס־לוי־אורגד.

לא ישקוט אדם כמוהו. הוא
נפצע׳ אך חי. אילו קראו יריביו את
כתבי מאקיאוולי, היו לומדים ממנו
שאין בפוליטיקה דבר מסוכן יותר
מאשר אריה פצוע. י

אריאל שרון, שיש לו יצרים חזקים,
חש בזאת. הוא התמודד. הוא ניצח.

הוא עדיין לא כבש את בירת האוייב, אבל הוא
פרץ את החזית שלו, וזהו העיקר. השאר הוא
פעולת־טיהור.
כיום תובע שרון לעצמו את המקום השני
בתנועה מבחינה פורמלית — אך למעשה כבר
כבש את המקום הזה בכוח. בעוד שוויכוח זה
נמשך, נפתח למעשה המאבק על המקום הראשון.
לאריאל שרון יש עקרון טאקטי, העובר
כחוט־השני בכל הקאריירה שלו. הוא תמיד קובע
לעצמו את היעד הבא — ומתרכז בו כל־כולו,
בריכוז־של־מאמץ ודבקות־למשימה שאין כמוהם.
כשהיה
אלוף. התרכז כולו בכיבוש לישכת־הרמטכ״ל.
עמיתיו, ששנאוהו׳ כולם, מנעו זאת
ממנו. אז פרש(או הופרש, כטענתו) וניסה להשיג
את אותו היעד מבחוץ. הוא הקים את הליכוד,
נכנס לכנסת, פרש ממנה, הפך יועצו הצבאי של
יצחק רבץ, ניסה לשבור את שר־הביטחון שימעון
פרס ועשה את המוות לרמטכ״ל — הכל כדי
לחזור לצה״ל ולהיות לרמטכ״ל.

מקופח ומושפל, נמשך באופן טיבעי אל
הפוליטיקאי שהיה מוחרם על־ידי המימסד, שהיה
גם הוא מחוץ לתחום. בעיניו זה לא השתנה גם
אחרי המהפך.
אך לא פחות חשוב מישור אחר. זהו ציבור
המעדיף את הרגש על פני המושגים המופשטים,
האוהב נואמים מסעירים. בגין דיבר אליו
במושגים של ״אנחנו״ ו״הם״; הוא הדגיש
מילות״מפתח רגשיות כמו כבוד וגאווה, נקם
ושילם, דם יהודי, שואה, נשים וילדים.

הוא היה זקוק לבגין יותר מכסי
שבגין היה זקוק לו.
והנה בגין נעלם. נמוג. כמו חלום. כמו אגדה.
כמו אליהו הנביא.

והשאיר אחריו חלל גדול.

ס ריאל שרון הוא המועמד הטיבעי למילוי
החלל הזה. החלל הוא גדול, וגם ממדיו
גדולים.
שרון הוא אדם שופע־כוח, אדם שכל־כולו •
כוח, שכל מחשבותיו ותאוותיו נתונות לכוח.

מי שזקוק למנהיג עליון, שאותו
אסשר לאהוב ולהעריץ — אריאל שרון
מוכן ומזומן בשבילו.
שרון אינו מדבר על רעיונות מופשטים —
ואילו הגישו לו רעיון מופשט על צלחת, לא היה
יודע מה זה, סיגנונו הפרימיטיבי הוא טיבעי. הוא
מטיף לשינאה, לבוז, לדריסת היריב במגפיים
מסומרים. הוא מסית ומריח מטיבעו, ואין לו
בכלל סיגנון אחר. כל יריב הוא לגביו תת־אדם.
אין לו בני־פלוגתה, שותפים לוויכוח, בני־שיח
בעלי ריעות שונות. מי שאינו מסכים עימו הוא
עוכר המדינה, סוכן האוייב, סכנה קיומית שיש .

של אנשי־חרות, וכל אחד מהם זכה בפופולריות
רבה יותר מכפי שאפשר היה לצפות. אבל אף אחד
מהם אינו מנהיג של המונים, אדם המסוגל לפנות
אל יצריהם העמוקים ולשלהב אותם עד אובדן
החושים.

אריאל שרון מסוגל לבד. אין לו
מעצורים. אין לו בלמים. הוא מסוגל
לכל, גם מבלי לדעת לנאום.

לכן פנה שרון אל ההמונים בתחתית
תנועת־החרות, בשעה שיריביו אירגנו את
העסקנים בצמרת. הם היו בטוחים שהם יבלמו את
שרון באמצעות קנוניות, בריתות של אינטרסים,
התארגנויות של בוסים מקומיים.

כי אין הם מבינים את האמת
החקלאית, המובנת לשרון: שהכל צומח
מלמטה.
שום ברית של עסקנים אינה יכולה לעמוד
מול התקוממות של המונים׳ .שום קנוניה אינה
יכולה להחזיק מעמד כאשר היא נוגדת את רצון
ההמון. ובוודאי לא בתנועת־החרות, שהיתה תמיד
תנועה פופוליסטית.
כל תבר־המרכז בא ממקום מסרים וחוזר אליו.
הוא מושפע ממה שהוא שומע במקומו. כדי
לשמור על עמדתו, הוא צריך להאזין לרחשי־הלב
של סביבתו ולפעול על פיהם.

כאשר הצליח שרון לגייס את
ההמונים בעיירות ובשכונות של
תנועת־החדות, הוא רוקן מתוכן את
הקנוניות של יריביו. הוא יכול היה
להיות בטוח שהן תתמוטטנה במיבחן
האמיתי, כשם שעץ מוכרח להתמוטט
אחרי שנגדע משורשיו.

אס פוצעים אריה, מוסב להרוג אותו. אס אין
רוצים או יכולים להרגו — מוטב לא לפצוע אותו
מלכתחילה.

ך * יעד הבא של אריאל שרון הוא לבסס את
י ( 1עצמו כמס׳ 2בתגועת־החרות ובליכוד.
ברגע שיצליח בכך רישמית, יהיו כל מעייניו
נתונים ליעד הבא: להרוס ולהשמיד ולנפץ ולנתץ
.ולחסל את יצחק שמיר, כדי לתפוס את מקומו
כמסי . 1
זה יקרה באחד משני המצבים האפשריים:
אם יזכה הליכוד שוב בשילטון,לא יוכל איש .
למנוע משרון את תיק־הביטחון. ברגע שיחזור
לשם, הוא ימרר את חיי שמיר והממשלה, ויינסר
את הענף שעליו הם יושבים.

בל תהיה בעניין זה שום אשליה:
בממשלת־הליכוד יהיה אריאל שרון
הכוח המניע והבוס האמיתי — גם אם
שמיר יישא זמנית בתואר ״ראש־הממשלה״
.הבדל הכוח ביניהם יהיה
כהבדל בין מישקלם הגופני.
מי שבוחר בליכוד, בוחר בשרון.

אם ינוצח הליכוד, אוליבעזרת הפחד
הכללי מפני שרון, יהיה זה טופס
הפוליטי. של שמיר ועמיתיו. בראש־האופוזיציה
יעמוד אריאל שרון, כשהוא
רעב ושוחר־לטרף.
המערך העלוב, הבלתי־משוקם, חסר־הפית־רונות,
בעל ההנהגה הכושלת, בוודאי לא יעמוד
בפניו.
זוהי המשמעות של מה שאירע השבוע.
כאשר התקרב חניבעל לרומא, הושמעה
בעיר־הבירה קריאת־הבהלה :״ 1841ן > א 9 4
4 0 ? 0 8 1 4 $״ חניבעל בשער.

עתה יש להשמיע קריאת־אזהרה זו
בישראל: שרון בשער.
חניבעל מוגר ורומא ניצלה אחרי קרב מר.

וזהו בדיוק מה שקרה השבוע.

:ינזנאן!*.

אני מקווה שגם ישראל תינצל.

^ 1 1 ! 1 1י יו

תכנית חסכון לדירה

לראשונה בישראל מופעלת תכנית חסכון לדירהע״י אחת מחברות הבניה המובילות.
אפשרות ל־ 96 תשלומים חודשיים במשך 8שנים. לקונה מובטחת דירה מסויימת
עפ ״י בחירתו. ערבות בנקאית צמודה לכל דורש.
ההצהרות של גורמים
פוליטיים בנושא שינוי הצם
דתם של פקדתות הפת״ם
מדולר למדד, גרמו לעצבנות
רכה בשוק הכספים.
הצהרות הנגד של אותם

גורסים לא תרמו להרגעת
ציבור המשקיעים. הנזק כבר
נעשה. למעשה הציבור ב־שראל
לא המחץ להצה רות
אלה כדי להגיע למס קנה
שעליו למצוא אפיק

השקעה בטוח וממשי. כשלושה
שבועות לפני ה הצהרות
הנ״ל היינו ערים
לרכישת דירות מסיבית
ביותר. אחת מחברות הבניה
הגדולות הודיעה שמכרה

בשבועיים האחרונים יותר
דירות מאשר בכל שלושת
החודשים האחרונים.
הקבלן ואש העסקים
אברהם גינדי החליט לצאת
דוקא עכשיו(כשמחירי הדי־

מגבלותיה של התכנית
הנן בכך שהיא מוגבלת לדברי
אברהם גינדי ל־25
דירות בלבד.
ש. האם לדעתך תכנית
וו תעודד חברות בניה נוס
רות
ירדו ריאלית 2־2090
וכשקיימת ממילא התעוררות
בשוק הדירות) בתכנית
חסכץ מהפכנית המבטיחה
למצטרף דירה בעתיד ב מחיר
של היום.

פות לצאת בתכנית דומה ז
ת. לא.משום שמבחינה
כלכלית התכנית איננה
כדאית ביותר, ולכן אף הוג בלה
למספר מצומצם של
דירות.

אברהם גינז ־י
ח צי ״ הסבוןלדירה
אברהם גינדי בתכנית חסכון מהפכנית לרכישת דירה ב־ 96 תשלומים ל־ 8שנים.
התכנית מוגבלת ל־ 25 דירות בלבד. אתה בוחר היום את הדירה וחותם על חוזה
רכישה כמקובל. בעתיד תוכל להחליפה בשיטת הטרייד־אין בדירה אחרת שבונה
אברהם גינדי ברחבי הארץ.

צסחעתט־

אברהם גינדי

ערגות בנקאית צמודה לכל דורש!1
140 שקל = $1
כל 140 שקלים בתשלום גפועל יהיו שווים $1

דירתחלום דירות 4
ו־ 5חדרים, דו־מפלסיות עם
3כיווני אוויר מלאים, פרטיות
מוחלטת(אץ קירות משותפים עם
השכנים) ,סלון ענק, פינת אוכל
יפהפיה ומוארת, מטבח רחב
ידיים, חדר טלויזיה משפחתי, חדר
ארונות 2 ,חדרי רחצה ועוד
שכלולים רבים — כפוף לתכנית הדירה!.

צמרת נתניה הפרוייקט
היוקרתי ביותר שנבנה עד היום
בנתניה .״צמרת נתניה״ קרובה
לים ונמצאת במקום הטוב ביותר
בנתניה -בקרן הרחובות
אנדריוס הרב קוק ושלמה המלך—
ממש במרכז העניינים!

מט׳ חדרים

בניני פאר דגש מיוחד הושם על
החזות החיצונית של הבנינים.
המקום משופע במרחבי דשא
ולילדים ייבנו מתקני משחקים.
בכל בנין לובי מפואר, טלויזיה
במעגל סגור לזיהוי הנכנסים,
תאורה דקורטיבית בחצר ועוד.

משרדינו פתוחים במוצאי שבת

מחיר מחירון

ש. במה שתה ת מי ת
חסכץ זו מתכנתת הסכץ
לדירה שהופעלו ע״י הבנ קים?
וברא
שית החוסך בוחר
מראש את הדירה בה הוא
משקיע את חסכתותיו. כל
יתר תכניות החסכץ לדירה
לא הוכיחו את עצמן. מחירי
הדירות האמירו מעל ומעבר
למדדים השתים ומסתבר
שחוסכים שחסכו שנים רבות
במסגרת חסכץ לדידו;,
יכולים היו לקנות בתום
החסכון בקושי חדר אחד.

מחיר מבצע |

/עע 000,16$י׳ מ־$49,500
מ־€$נע $80מ־1 $65,000
^ ^ 5 ,0 0 0מ־ $77,000ן
ש. האם תכנית ץ נולדה
בגלל ההאטה שקיימת כ ענף
הבניה?
תחזקאבחודשים האח רונים
ח ל בחברתי גידול
משמעותי במכירת דירות.

משרדי המכירות:
נ תניה
— רח׳ הרצל .18
תל -אביב
— ככר המדינה, רה׳ ח׳ באייר !10

קו ת פתה
— רח׳ חיי ם עוזר 28
אשדוד
— רה׳ חגוזין .28
ראשץ לציץ — רה׳ הרצל 62
— (בצמוד לתחנת ״סונול״)

משרדנו בלונדון

*15 וז 898מ 10086320־1ץ16ז!^0
)1 3-5^8181.עעח<10ח10
המהירים אינם כוללים מע״ם. המבצע בהתאם לתקנץ.

אברהם

7סקרי ומשאלי דעת קהל:ס
תתואר!
ר־יחזסלץ

ריסוס ר ץ

ע׳ יהמכץלמ חקר
של מודיעין אז ר חי
ועתו!״ מ בטי׳.

ע״י ״ מי לן״
המכון הי ש ראלי
למוצר ולעמק הנבחר.

ע ״י ״ קלע ״
שבפקוח המעבדה
לסט טי ס טי ק ה
ב פ קול טהל הנ דסת
ת ע שי ה וניהול
של ה טכניון.

גינדי

בונ

ב ח סו ת
שר ה תיי רו ת
והאגוד ה ל קי דו ם

ע״י ש. מ.ב.
וחבר תי. ש תי ל. ב ע״ מ

ע ״י ״ מי לן ״
ה מכון הי שרא לי
למוצר ולעסק הנבחר.

ע״י ש. מ.ב.
וחבר תי. ש תי ל. ב ע״ מ 1

ת תיי רו ת בי ש ר אל.

די ר ־וו ־נ

ע ו * ונו ±ויכ1

אוהב !

ש.בכלזאת למה עכשיו?
ת היום יותר מתמיד
הציבור מחפש אפיק השקעה
בטוח. בחודשים אלה
משתחררים כספים רבים
והציבור תוהה איפה להשקיע.
אני בטוח שתכנית זו
היא התשובה הנכונה.
ש. מה מידת ההצלחה
^ואתה צופה לתכנית?
ת. נראה לי שתכנית זו
תזכיר לציבור את תכנית
החסכון הדולרית של הבנק
הבינלאומי. כזכור נסגרה
התכנית תוך יומיים.

ערב חג־הפסח התחולל המהפך המדהים בחרות: הצמרת הנוכחית נפלה

מחרות דעבדות

ן* עמיים שררה דממת־מוות
^במרכז הקונגרסים, ביום החמישי,
שבו בחר מרכז חרות את המועמד
לראשות רשימת הליכוד.
בפעם הראשונה היה זה סמוך לשעה
,9זמן קצר לפני שידור מהדורת מבט.
כבר לפני־כן עברה השמועה מאוזן־
לאוזן על, האוטובוס החטוף שעושה את
דרכו לרצועת־עזה. צלמים ועיתונאים
קיפלו את הציוד ועזבו בזה אחר זה את
האולם שבגני־התערוכה. אחרים
התקשרו למערכות ושאלו מה לעשות.
הקהל הפסיק לדבר על ההתמודדות
ועל הבחירות. הכל עסקו בנוסעי
האוטובוס. שהקימה המאולתר באולפן הטלוויזיה בפואייה ניצב יורם ארידור
לצד כתבי־הטלוויזיה ניסים מישעל
ויורם רונן, והם התכוננו לשידור ישיר
מתל־אביב. אך הכל היו בטוחים
שהידיעה על המתרחש במרכז חרות
לא תפתח את המהדורה.
הקהל הקיף את מצלמות
הטלוויזיה. אחרים, בעלי טרנזיסטורים
יצאו אל פתח־האולם, כרי להיטיב
לשמוע את החדשות.
השעון כאילו עמד מלכת, כאשר
נשמע הצליל המוכר של פתיחת
מהדורת מבט. דבר בעניין האוטובוס
לא שודר. האם היתה זו מתיחה?
שמועה? שוב ניסו, כל מי שיכלו, לאמת
את הידיעה. המידע שהתקבל היה
מקוטע ולא ברור.
ובכל זאת, חוליית הפיגוע הסיטה
את ההתעניינות מההצבעה בתל־אביב
לדרום הארץ, אן רק לשעה קלה.
ב־סז וחצי היה זה דויד מגן שהקפיא
את שומעיו. הוא יצא מהחדר שבו
התנהלה ספירת הקולות. אל מול קומץ
עיתונאים ואחדים מחברי המרכז, אמר
בחיוך :״יש לנו 45 אחוז!״
כאש בשדה־קוצים עברה הידיעה,
שהרעידה רבים באולם הענק. עשר
דקות אחר־כך כבר הוכרזו התוצאות
הרישמיות מעל הבימה. סך־הכל קולות
כשרים .725 שמונה למתמודד
האלמוני אריה צ׳רטוק 306 ,לאריאל
שרון 407 ,ליצחק שמיר.
מגן טעה בשלושה אחוזים, אבל לא
במסר — מעולם לא היה לשרון ניצחון
כה גדול, למרות ההפסד הפורמלי.

כל ביקור
הצגה
^ י ד העיתונאים, שניצבו לצד
) הבימה, נאספו אנשי שרון. ראש
עירית הרצליה, אלי לנדאו, אמר בקול
צרור :״דמוקרטיה זה דבר מאוד
מעניין.״ אורי דן, לשעבר יועצו
לענייני תיקשורת של המתמודד
גדול־המימדים חייך :״אמרתי לכם?״
כשהוא מתכוון לאימרתו המפורסמת,
שמי שלא רוצה את שרון כשר־ביטחון
יקבל אותו ברבות־הימים כראש־ממשלה.
ישראל
כץ, שליווה את שרון מאז
הקיץ האחרון, ניגש לשר שישב על
הבימה והושיט לו את ידו. היתה זו
הפעם הראשונה באותו הערב ששרון
חייך מכל הלב. הצייר אנדרי
קלצ׳ינסקי, ששב זמן קצר לפני
ההתמודדות מסיור בגרמניה, על־חשבון
משלם־המיסים הגרמני, עבר בין
השורות הראשונות וצרח :״אריק!
אריק!״ המזכירה הנאמנה שרה וינר
מחתה דימעה. מגן היה מרואיין מבוקש
ביותר.
את צעדיו הראשונים אל הניצחון
עשה שרון מתחילת הקיץ האחרון.
כשהוא מנוטרל לחלוטין מכל
עמדת השפעה במיפלגה ובממשלה,
ולצידו רק אשתו לילי, מזכירתו ונהגו,
עשה שרון את הדבר הטיבעי ביותר

ןין \ 1| | 11ך 1ך 1ראש״הממשלה, יצחק שמיר, מצביע בקלפי
במר3ז*חרות על המועמד לראשות רשימת
1111x1 ! 4 /
הליכוד לבחירות הקרבות, כשהוא מוקף צלמים רבים, שתיעדו את

שילשול המעטפה לקלפי(למעלה) .בתום ספירת״הקולות, כאשר התבררה
התוצאה המפתיעה, שמיר כבר לא חייך (למטה) .על בימת הנשיאות.
כשהוא יושב בין אברהם שכטרמן ודויד לוי, היה שמיר רציני ביותר.

י ז• י*

מעבדות רחרות

מאסיווית ביותר, כשלצידו פעילים
עוד כמה חיילים שחורים אלמוניים
לגמרי. הוא פעל משלושה מטות.
האחד — הקומה ה־ 12 בבית
זיבוטעסקי, השני מישרדו של דודאי
בבניין הבורסה הקטנה על גבול
תל־אביב רמת־גן, והשלישי במישרד
של אלי זילבר ואבי אייל בבית־התעשיינים
שבין תל־אביב ויפו. ערב
ההתמודדות הוא השתמש בהדרו של
לנדאו במישרדי השקם ביפו, כדי
לקיים שיחות טלפון אישיות שאותן
לא רצה שישמע איש.
שרון ואנשיו דיברו עם יותר מ־400
•חברי מרכז. היו להם על הנייר 120

ואכן, גם האופטימיים במחנהו של
שרון דיברו על עד 20 אחוז תמיכה
במיקרה האופטימלי.
אולי מסיבה זו, כאשר נכנס שרון
למרכז הקונגרסים, קצת אחרי השעה 4
אחרי־הצהריים, הוא היה מתוח ולא
חייך. הוא הסתובב כסומא בין
העיתונאים, הצלמים וחברי־המרכז.
הוא נכנס ויצא מהאולם, מלווה
בנאמנות על-ידי לילי, ופניו לא העידו
על חדוות התמודדות גדולה.
רק בהמשך הערב, במהלך הספירה,
כאשר מקלפיות שונות דווח, שהמעטפות
שקופות ושנראים הרבה פתקים
של שרון, יכול היה כץ לומר בסיפוק:

מעיתונאים שידברו איתו אחרי ישיבת
המרכז :״עכשיו אני עושה לובינג
לעצמי.״
שר־הביטחון משה (״מישה״) ארנם
עזב אף הוא אח המקום אחרי שהצביע_ .
אחריכך עקב מקרוב אחרי המשא־ומתן
ליד אוטובוס אגד שנחטף. חברו
שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד, התפלמס
בקול־רם עם מתי דרובלס מהסוכנות
על תקציב להתנחלויות ודאג לעצמו
ולעתידו יותר מאשר לשמיר. וכך גם
פעילים רבים בשטח, שהתחילו
בעבודה לקראת הבחירות הפנימיות.
יותר ממאה מחברי המרכז רוצים
לרוץ לכנסת. ישיבת המרכז ביום

11| 71 11171ך 1אריאל שרון פורץ בצחוק מהדהד עוד לפני
11 שנודעו התוצאות. שרון, לבוש במעיל־רוח בהיר,
;111
צחק כאשר סופרה לו בדיחה. אחר״כך חייך חיוכים מסויימים מאוד.
(המשך מעמוד )11
שאיש ציבור חייב לעשות: הוא פנה
ישירות לחברי המרכז.
אחר־כך הגיע כץ, עסקן סטודנטים
משופשף. בתחילה הוא ניסה לתווך בין
השר ובין תנועת צלי״ל, שרצתה
להעמיד בראשה את הרמטכ״ל הפורש,
רפאל (.רפול״) איתן. המשא־ומתן על
הקמת צוות ימני חדש, מחוץ לליכוד
עלה על שירטון וכץ, המושבניק
מכפר־אחיס, הדומה מאוד בדרך
חשיבתו לבעל החווה הדרומית, נשאר
עם שרון. אז הם התחילו לעבוד
בשיטתיות.
במהלך מסע הבחירות המוניצי
פליות
בא שרון לכל סניף של חרות
שהזמין אותו. הוא בא לראשי סניפים
הביתה, הוא התחנף למצביעים שלו,
כפי שרק אריק יודע לעשות זאת. כל
ביקור של שרון הפך הצגה ממש.
כשהוא מלווה בלילי ובארבעה
״גורילות״ הוא העניק לכל ביקור
מימד ממלכתי. שרון זינב במחנה של
דויד לוי וחיזר אחרי אנשי־השכונות
ועיירות־הפיתוח. הוא היה השר היחיד
שבשנה האחרוניה. ליטף״ את האגו
של חברי־הסניפים כשבא אליהם.
כאשר התברר שהבחירות יתקיימו
לא בשנה הבאה, אלא שקרוב מאוד,
נכנס שרון, בבולדוזר, לעבודה

\ 1 | 1111 *1ך 1״11 סגן ראש״הממשלה, דויד לוי,
מנפח את כרסו מול שרון,
111111 1*1 1
בזמן ההצבעה. לוי הצטלם לצידו, הצביע ועזב את

תומכים, אנשי שלומציון שהצטרפו
עם שרון למרכז מייד אחרי בחירות
,1977 וכמה עשרות תומכים אנשי
חרות, שאליהם לא היה צורך להתקשר.
שרון העדיף לשכנע דווקא את
אנשי לוי. מגמה זו גברה אחרי שלוי
הודיע שהוא לא יתמודד.

קי ר עי ס

׳.€ 1אתהאשמ 0

מבט

| * 1 1^ | 1 1המלונאי חיים שיף וח״כ רוני מילוא מחייכים
111/11 /חיוכים מלאי בוז מול דויד מגן (מימין)
המנסה לשכנע פעיל נוסף, שיצביע בעד שרון. אחר״כך היה זה הוא שצחק.

חרי שנודעו תוצאות ההצבעה,
נד|אמר קלצ׳ינפקי :״אילו ידענו
שכך יהיה, היינו מדברים עם כולם.״

האולם (למעלה) .כששב כעבור שעות ונודעו לו התוצאות,
סר החיוך מפניו. כשישב על בימת הנשיאות
הוא היה רציני, כמו יורם ארידור ואיתן ליבני.

החמישי שימשה להם כר נוח להתחלה.
.אנחנו קורעים להם הערב את
האשכים.״
שר־התיקשורת, מרדכי(.מוסקה״)
ציפורי, היה באותו יום מעבר לים, אך
הצד השני עבד בעצלות־מה. מחנה
שמיר שהביא לניצחון הגדול בחודש
אחיו ישראל בן־אמיתי, אלוף־מישנה
במילואים ומנכ״ל אוניברסיטת הנגב ׳
ספטמבר נגד לוי, היה רדום. רוני
חילק כרזה שבה הוא ביקש שיתמכו
מילוא נעלם בשעה די־מוקדמת.
בו. גם הוא בוודאי יודע שאחיו לא
מיכאל דקל כבר שוחח על הבחירות
ייבחר במרכז לכנסת הבאה. אחרת
הבאות במרכז להרכבת רשימת חרות
מדוע התבייש להזכיר שהוא אחיו.
לכנסת. לוי אומנם הודיע שהוא ואנשיו
יתמכו בשמיר, אך הוא עזב את האולם
מנכ״ל מישרד הבינוי־והשיכון,
מייד אחרי שהצביע, ושב רק סמור
אשר וינר, מצא, סוף כל סוף, סיבה
למועד פירסום התוצאות. אנשיו,
לדבר פנים־אל־פנים עם חברי המרכז.
שאינם חסידי שמיר, לא עשו לו׳
כן, גם הוא רץ לכנסת, והפעם כל קול
נפשות, אלא לעצמם. מיכה רייסר דאג
חשוב.
לכנסת הבאה. מיכאל קליינר ביקש
חנן אברמסון, לשעבר יועץ של לוי,

\ 1ך ^ 1\ 1ךןמ. מיכה רייסר, ראש אגף האירגון בחרות בולע בתאווה רבה
\ ו 1 1 1 11 לחמניה ובתוכה נקניקיה. בידו השניה הוא מחזיק פחית משקה־קל

ומתחת לבית השחי את תיקו הקטן שהפן הסמל שלו. לקראת סוף הערב הוא אכל אותה.

\ 1ך ^ 1\ 1ך 11ד שר״האוצר יגאל כהן־אורגד מחזיק בידו כריכים בשקית
\ 1 1 1 111 ופחית־בירה, ליד המיזנון שבפואייה של מרכז הקונגרסים.

כהן־אורגד, וחברו משה ארנס, נחשבו עד לפני זמן קצר ככוח עולה בין המחנות בחרות.
והמשיך לשבת במקומו עד אחרי סיום
הערב. הוא אפילו לא הצביע. בדיוק
בשעה 8נסגרו הקלפיות. המבוגרים
פנו אל מקומות הישיבה שלפני הבימה
ושלושה חברי מרכז זימרו עם היושבים
שירי מחתרות. עלי בריקאדות ניפגש
שרו פעם אחר פעם. כעבור חצי שעה
ניגש יורם ארידור אל השרים, וביקש
שיחדלו מכך. הוא לא פירט, אך הכל
ידעו שזה קשור לאוטובוס החטוף.
במיזנון נגמרו הלחמניות. מכרו
נקניקיות במפיות. גם הקופות
הרושמות עייפו ומיאנו להדפיס את כל
הסכומים שבאו אל קירבן. וליד חדר
הספירה רבו הספקולציות.
אחר־כך ההתרחש הכל במהירות.
הד״ר יעקב שכטר, נשיא בית־הדין של
התנועה הקריא את התוצאות, אל
הבימה נאספו ראשי התנועה. לוי, אבל
וחפוי־ראש, שמיר שפוף לגמרי.
הנאומים היו קצרים, אך הקהל כבר
לא הקשיב להם. מפה לאוזן נלחש:
״נפגשים במלון דיפלומט.״ שם תיכנן
מחנה שרון מיפגש ניצחון ספונטני
לצורך חלוקת־שלל. אחר־כך אפשר
היה לשמוע את אנשי שרון לועגים
לארנס וטוענים שהוא אשם ב...
הסתבכות בלבנון ובכביש אשדוד־אשקלון.
בפתח
ציפתה ליוצאים הפתעה.

מיצעד הניצחון

רי שהוקראו התוצאות, כשחייד רחב נסיך על פניו.
לחץ מאות ידיים. גם הוא רוצה לרוץ.
וכך גם דן מרידור מזכיר הממשלה
הנוכחי וגם קודמו, אריה נאור, שהיה
במצב־רוח מרומם, משוחרר ובעל לשון
חדה ביותר. הפירסומאי ואיש יחסי־הציבור,
עדי הלפרין, דיבר על
העשיריה שהוא מריץ לכנסת, על צוות
שמטפל בכך ועל הסיכויים. כתמיד,
היה הלפרין אופטימי מאוד.
מתי שמואלביץ, שגם הוא כמובן
רץ, התנשק בשפתיים עם גברים
ונשים. מאיר שיטרית הביא את אשתו
היפה רותי, כדי שתעזור לו בשיחות
שידול עם חברי המרכז. היא באה
לבושה בחליפה צהובה שקופה, והיתה
פעלתנית מאוד, גם למען המעביד
שלה, חיים שיף המלונאי. את חברתו
של שיף, שושנה וינר, אפשר היה
לראות מאחורי המיזנון כשהיא מוכרת
שתייה.

גקגיקיות, פדוב
המוץ ופירה
**ץ מיר בא לאולם זמן קצר אחרי
השעה .5הוא ערך סיבוב לחיצות

מתחת לכותרת של עיתון חד־פעמי,
ידיעות חרות, באותיות קידוש־לבנה,
נכתב שמרכז־התנועה בחר ברוב גדול
ביצחק שמיר, כמועמד התנועה
לראשות־הממשלה הבאה. בהמשך
דווח על נאומו הפרוגרמטי הגדול של
שמיר. מי שהמשיך לדפדף גילה
ששלושת העמודים האחרים מוקדשים
לאחד, מיכאל (״מיקי״) איתן (היש־פונג)
,שגם הוא רוצה מקום ריאלי
בכנסת הבאה. הוא חושב שמגיע לו,
אולי משום שהוא מוכר כ״שפוט״ של
מילוא. בעמוד הרביעי אף הופיע צילום
גדול של איתן, שרחוק מלהיות
יפה־תואר.
ידיעות חרות הודפס מבעוד יום.
גם איתן לא חזה שרק כפסע יהיה בין
שמיר ובין הפסד באותו־הערב.
בחוץ עוד ניסה עוזרו של לוי, אבנר
סרוסי מרמלה, לשכנע חברים, שאם
לוי היה מתמודד הוא היה זוכה במקום
הראשון בין השלושה. עתה כבר היה
מאוחר להתווכח עימו.
שמיר הובל לחדר־צדדי ועיתונאי־חוץ
ביקשו לדבר איתו. הישראלים
כבר נואשו. הם הבינו את התפנית
שהתחוללה במקום. אחד מהם אמר:
״נגמרה תקופתו של דארדסבא. עכשיו
נכנסנו לתקופת גרגאמל.״

בן־ציון ציטרין

לאורך כל הדרך הקיפו אותו הגורילות והסדרנים,
פדי למנוע מהקהל אפשרות להתנפל עליו. אך את
הצעקות ״אריק! אריק!״ אי״אפשר היה לעצור.

ידיים׳ למען הצלמים והעיתונאים,
שכמעט חנקו אותו, ואחר־כך הסתלק.
כך הוא הותיר את האולם הענק
בגני־התערוכה לידי אנשי שרון.
הפעיל הבאר״שבעי, אבי יהב, בדק
את כפותדרגלו של כל מי שבירך אותו
לשלום .״אני מסתכל ישר אם יש לו
נעלי התעמלות. פה כולם רצים.״
חבר המרכז החיפאי ארתור כהן,
שמיבטאו הפולני ניכר בדיבורו, העיר
את תשומת־ליבם של הוותיקים,
שבמיזנון מוכרים נקניקיות עם כרוב
חמוץ בתוך לחמניה, לצד פחיות בירה.
״זה לא מזכיר משהו?״ הוא שאל בחיוך.
פעילה אחרת, אלמנת מילחמת
יום־כיפור, לבושה בשימלה ירוקה
צנועה ביותר, ניגשה מחבר לחבר,
הציגה את עצמה, הסבירה שצריך נשים
ברשימה ורשמה בפינקס קטן מיספרי
טלפון לשיחה נוספת.
ברוך (ברוכק׳ה״) אברמסון הרים
כרגיל את קולו. כשדויד שטרן שאל
אותו אם יתמוך בו, שאל אברמסון את
הקבלן, בצחוק :״תמורת בניין?״
יוסף (״מדו״) אביטן, מאשדוד,
נאמנו של עזר וייצמן היה מאוכזב ממה
שהתרחש באותו הערב .״אילו עזר היה
שומע לעצת האיש הקטן, היו היום

כולם

מתכנסים כאן ומצביעים
פורמלית בעדו כראש הליכוד.״
בסנייפי ירושלים וחיפה לא שררה
הרעות, כי אם הריב והמדון. חיים
קורפו נאבק על הקולות שיגרוף
יהושע מצא ומאיר כהן־אבידוב ישב
על זנבם של יוסף רום ואשתו יעל,
שאף היא חברת מרכז.
באולם הגדול הם עשו מאמץ גדול
שלא להיתקל איש ברעהו.
2500 דולר שילם הליכוד, כדי
לערוך את ההצבעה באולם בגני־התערוכה,
משום שאולמי־העצמאות
שבמצודת זאב היו תפוסים לחתונה.
בניגוד לצפיפות ששררה באולם
אוהל־שם, שבו נערך הקרב הקודם
בין לוי ושמיר, היה הפעם מקום רב הן
ליושבים, הן לעומדים והן למצביעים,
וכמובן לעיתונאים הרבים מהארץ
ומחדל ולצלמי הטלוויזיה והעיתונות
הכתובה.

^ מאשימים
אתאמס
ך* הצבעה החלה באיחור של חצי
1 1שעה. יושב־ראש המרכז, אברהם
שכטרמן, הודיע על סידרי ההצבעה

יחיאל קדישאי, לשעבר ראש לישכת ר
הממשלה, ניצל את הטלפון הציבורי בפואייה
של מרכז הקונגרסים וטילפן למנחם בגין, כדי לדווח לו על המתרחש.

טלפון לבגין

11^ 1^1

חיים בר״לב ישב על מדרגות האולם
והמתין שיסיימו את מניין הקולות. בר־לב
היה גם הוא בין 16 חברי־הכנסת שחיכו לעבור את מחסום 60 האחוזים.

על המדרגות

חד להצבעה. אמיר עצמו התחבק עם
חברים רבים וטרח ללחוץ את ידי כולם,
כשהוא מחכה לתשובה מהם, אם אכן
יצביעו בעדו.
רבים מן ה־ 16 כמו אבא אבן, יוסי
שריד, חיים בר־לב, עוזי ברעם, יצחק
רבץ ואחרים היו די שאננים, או לפחות
ניסו להסתיר את דאגתם.
ההצבעה נערכה בזריזות בלתי־אופיינית,
ובשעות הערב המוקדמות
נסגר אולם אוהל־שם, סדרנים הוצבו
ליד דלתות הכניסה ובפנים התחילו
בספירת הקולות.
לאט־לאט התחילו סיספרים שונים
לדלוף החוצה, ורבים מהם יכלו
להירגע סופית. כבר בשלבים
הראשונים היה ברור, כי תמר אשל
ויחזקאל זכאי לא יעברו את המחסום
ויישארו מחוץ לכנסת. הם הבינו את
הרמז, ועזבו את האולם עוד לפני
ההודעה הרישמית על תבוסתם.
אף הדאגות של כולם היו כאין
וכאפס לעומת דאגתו של אליהו
שפייזר, מזכיר מחוז תל־אביב של
המיפלגה.
לקראת סיום ספירת הקולות, כאשר
התברר באופן מוחלט כי 13 מתוף
המועמדים עברו את המחסום, וכי אשל
וזכאי נותרו בחוץ — נשארה שאלה
פתוחה רק לגבי שפייזר.
לפי ספירת הקולות הכשרים, היה
ברור מעל לכל ספק כי שפייזר, אף כי
מיספר הקולות שקיבל היה קרוב מאוד
למחסום, לא עבר אותו. שפייזר קיבל
59.92 אחוזים מן הקולות, והיה אמור

ךךי | 1גד יעקובי מתראיין לרדיו. יעקובי היה

111111 111י ^ 1 1 1מודאג מאוד במשך 3ל הערב. הוא סיפר
לחבריו כי הוא אינו מראה את התרגשותו מכיוון שהוא בן־אדם מופנם.

חשבון אוון:

י חברי הכנסת הוותיקים עוזי
ברעם ויצחק רביו (במיש־קפיים)
עוברים ביחד על הרשימות של חברי המרכז,

**ץ למה הלל עמד על מדרגות או/לם
אוהל־שם, כחצי שעה לפני
תחילת הישיבה. הוא נראה מודאג. הוא
לחץ את ידי חברי המרכז המתקבצים,
כשהוא מנסה בקושי להעלות חיוך על
פניו.
לידו עמדה אורה נמיר וחיפשה גם
היא אוהדים, כדי ללחוץ את ידיהם
ולהזכיר להם להצביע עבורה. לא רחוק
מהם עמדו גיזבר ההסתדרות, נתן
אלמוזלינו, ואשתו, שושנה ארבלי־אלמוזלינו.
הם ניגשו לכל חבר
שהופיע ולחצו את ידו בחום.

כדי לברר מה הסיכויים של כל אחד מהם לעבור את
מחסום 60 האחוזים, ולהכנס שוב לבית״הנבחרים.
השניים עברו את המחסום בהפרש קולות ניכר.

בכניסה לאולם* שברחוב נחמני
היתה אווירה של חתונה 16 .חברי״
הכנסת של המערך שעמדו להצבעה
באותו היום, היו צריכים לעבור את
מחסום * 60 של תמיכה במרכז כדי
להכלל ברשימה לכנסת ה־ .11 הם
עודדו זה את זה.
ז׳ק אמיר, לשעבר ראש עיריית
דימונה, לבוש בחליפה אפורה מגוהצת,
התנהג כאילו הוא החתן הראשי
בחגיגה. רבים מעוזריו ומן האנשים
העובדים איתו התרוצצו מסביב וחילקו
לבאים מודעות־בחירות, שהוכנו במיו־

להשאר בחוץ.
אז התחיל מסע שיכנועים מייגע.
דויד(״דדי״) הרניק, לשעבר עוזרו של
מזכ״ל ההסתדרות הפורש, ירוחם משל,
וכיום איש״אמונו של אליהו שפייזר,
ישב בוועדת־הבחירות. כשראה את
התוצאות, הבין שמשהו חייב להיעשות
מייד. הוא שיכנע את יושב־ראש ועדת־הבחירות
לעבור שוב על פתקי־ההצבעה,
שנפסלו במהלר הספירה.
על פיתקי־ההצבעה נרשמו, ליד
מיספרים סידוריים עולים, שמות של
כל 16 חברי־הכנסת, וליד השמות היו

חשש עמוק

חיים בר״לב ויוסי שריד ישבו במשך זמן ארוך
על מדרגות האולם. במערך אין רבים השותפים
לדיעותיו של יוסי שריד, אך רבים מהחברים הצביעו בעדו, למרות זאת.

והצוהל
שלוש עמודות: בעד, נגד ונמנע בהם
היה צריך המצביע לסמן את בחירתו
בעמודה המתאימה.
טופסי ההצבעה שנפסלו היו, בין
השאר, אותם שבהם לא סימן המצביע
את הכרעתו אלא הקיף בעיגול את
המיספר הסידורי ליד השם. סימון כזה
לא היה ברור אם המצביע הוא בעד, נגד
או נמנע.
התיק ׳שיכנע את גירעון בן־
ישראל, יושב־ראש ועדת הבחירות,
לבדוק שוב את הטפסים האלה, ואחרי
שנמצאו מיספר מספיק של טפסים
שיעבירו את שפייזר מעבר למחסום 60
האחוזים 60.03 יכלו חברי ועדת־הבחירות
להכריז, פה־אחד באופן
רישמי, על התוצאות, ועל קרש־ההצלה
שהשליכו לשפייזר.
אך שימחתו של שפייזור כסוף־
השיער היתה מוקדמת מדי. חברי מרכז
שונים מתכוונים לערער על התוצאה
לפני המוסד לביקורת ובית־הדין של
התנועה. ואם לא רי בזה, הוא עוד עלול
שלא להיבחר במחוז שלו.

חיבוק של הקלה

¥1 | 11ך 1ק ך 1ך 1ל ראש עיריית דימונה, ז׳אק אמיר,
1 1111/1 111י #1 ^ 11 /צוהל אחרי שנודעו לו מוצאות
ההצבעה והתברר לו שהוא עבר את המחסום וייכלל ברשימה לכנסת

נמיר. נמיר היתה מתוחה מאוד עד לרגע שבו נודעו

התוצאות. היא עמדה לפני תחילת הישיבה מחוץ
לאולם ולחצה את ידיהם של חברי המרכז, כשהיא
מנסה להעלות חיוך על פניה, הקפואים בדרד״כלל.

11ך | 1א 1ד ך ״1לאבא אבן(מימין) ובעיקר לשלמה הילל(משמאל)
\ 1 7 1 1 /1 11 ירדה אבן מן הלב• אן מאוחר יותר התברר, כי לא
היה להם מה לדאוג. אבן הגיע ל״ 71.90 אחוזים והילל ל״ 78.80 אחוזים.

הבאה. אמיר טרח רבות כדי לשכנע את חברי המרכז להצביע עבורו.
במשן• הערב ה איין היה ספק רב אם יעבור את המחסום, וכשעבר,
התפשט על פניו חיוך רחב שלא עזב אותו במשך דקות ארוכות.

משה שחל, הח״כ החיפאי, משחרר על פניו
חיוך רחב של הקלה, כאשר נודע לו כי עבר
הפעם את המחסום. במשך כל ערב הבחירה הסתודד שחל עם חברים.

מבסוט חלאס

-יא נסכים להיות

01ע!_1

וורד* ה
הידיים השחורות
שר הנגב ! ״
אומרים הודוויח

נע״ו ו8111-1

פגשנו אותו בבית של עמוס קינן. שם,
בפגישה הקצרצרה הוא אמר :״בואו
לרהט, תראו איך דופקים את הבדווים״.
את עשרת המישפטים שהספיק לומר
לפני שהלך לדרכו, פתח המישפט:
״אתם עוד תתגעגעו לפלסטינים!״
סולטן אל־הוזייל, גבר נאה ומשכיל,
מנהל בית־הספר התיכון של רהט. בניין
בית־הספר מטופח. בחצר מיתקני
מישחקים, מירשאה ועצים. סולטאן
הוא נכדו של השייח׳ סולימאן
אל־הוזייל .״היו לו 70 בנים ובנות, ולפי
מה שמספרים, היו לו 39 נשים. הוא
הכיר את כולם, הוא חי כמו מלך.״
מספר הנכד.
מבית־הספר הסתלקנו כמעט מייד.
סולטן העדיף שלא לשוחח איתנו
במקום עבודתו. נסענו לקופת־חולים.
על הגיבעה נראו עשרות ילדים .״היום
יש לנו יום־ספורט ״.הסביר המנהל.
בקופת־חולים של רהט פגשנו נשים
בדורות צעירות, לבושות בשמלות
ערביות יפהפיות, ופניהן מכוסים
צעיפים שחורים. הן ישבו בשקט על
המדרגות, ממתינות לרופא. אצל
רופאת־הילדים ביקרו אמהות צעירות

| ^ 1ף | ך ך 111 1ה \ 1בביתה של דאהר, אשתו של חסיין אל
1\ | 7 1 /1 1\ 1 !1 1 1 11 עוברא. היא חיה בבית גדול -בעלה
הקומוניסט הוא אחד האנשים האמידים ברהט, ובביתם יש גם טלפון.

ן די עו ך ד סולטאן אל־הוזייל, מנהל בית־הטפר התיכון של רהט,
1 11/111 אומר כי כל עוד יתייחסו אל הבדווים כאל אזרחים סוג ב:
הוא לא ינוח. סולטאן הוא אחד מנכדיו הרבים של השייח׳ אל־הוזייל.
ף עשר כבוקר הוא היה אמור
^ לחכות על הכביש. בעשר בבוקר,
בדיוק עם הפיפס הראשון של החדשות
עצרנו בכניסה לרהט, מול קיבוץ
שובל. הוא לא חיכה. כל מה שזכרנו
היה ששם מישפחתו הוא אל־הוזייל.
בכניסה לרהט עוד ראינו כמה
מאהלים בדווים טיפוסיים. אחר־כר
השתרע לפנינו הישוב על בתי־האבן
שלו והרחובות המשולטים. צעיר
מגודל שיער במישקפי רייבאן חלף על
פנינו באוטוביאנקי דוהרת. אותתנו
לו לעצור. מתוך המכונית בקעו צלילי
שירו של מייקל ג׳קסון מותחן. רק
המיבטא הערבי הכבד הסגיר את מוצאו
של הצעיר. אמרנו לו שאנחנו מחפשים
אחד אל־הוזייל. הוא צחק ואמר —

כולם פה אל־הוזייל. והיפנה אותנו אל
בית הספר הקרוב תשאלי שם אמר.
בית־הספר המה ילדים. אחר־כן־
התברר כי זהו אחד מששת בתי־הספר
של רהט, המונה 20 אלף תושבים
מתוכם 8555,מתחת לגיל .35 שאלנו
את הילדים — אל־הוזייל? כמעט כל
הידיים הורמו. אחד הילדים הצביע על
שלט :״בית־ספר אל־הוזייל״ אחר־כך
דיברנו עם אחד המורים, צעיר גבה־קומה
ויפה־תואר, ראשיד אל־הוזייל
שמו, שהיפנה אותנו אל מורה אחר,
אחמד אל־הוזייל..אחרי שתיחקר אותנו
שעה ארוכה היפנה אותנו אחמד אל
בית־הספר התיכון — תשאלו שם על
סולטן אל־הוזייל.
סולטן אל־הוזייל היה האיש שלנו.

| *1111 * 111ך ן 1בנו הפעוט של ח ליל אל
1111 1 7111 ^ 11 עבייה, יושב־ראש הפועל
רהט, טובל בגיגית על האדמה הקשה באוהל שבו הוא

מתגורר עם הוריו, אחיו ואחיותיו. התנאים הם
בלתי״נסבלים והתואר המכובד שבו מתהדר אביו
אינו משנה את המצב התברואתי הקשה באוהל.

וחלקן היניקו את התינוקות מתחת
לצעיף.
קופת־החולים המתה אנשים .״לקח
לנו זמן ללמד אותם להשתמש
׳*׳בשירותי הבריאות,״ אמרה אחת
האחיות ,״כעת הן באות לכאן בשביל
כל שטות״.
המשכנו לביתו של סולטאן. הבית
בן שתי הקומות בנוי על אדמת
מישפחתו, שנאלץ לרכוש בסכום של
850 שקל לדונם. הוא מספר כי שבט
אל־הוזייל חלש בעבר על שטהים של
60 אלף דונם. גבולות השבט השתרעו

מבאר־שבע ער נתיבות.
״הקיבוצים. המתיימרים להיות סוציאליסטים
וערביסטים, הם היושבים
על האדמות שלנו,״ וזהו רק קצה
הקרחון של מרירותו של האיש המגדיר
את עצמו כמתון. התיישבנו בחדר־המגורים.
ילדיו של סולטאן הקיפו
אותו. שמונה ילדים מגיל 8עד כמה
ימים.
אשתו היפה, דאבר. לא ישבה איתנו.
היא הגישה קפה בחיוך צחור־שיניים
והסתלקה לענייניה. בשלב מאוחר
יותר הגיעה אחותו הצעירה של

ןוךיוךן מפוארות נבנות בשכונה ,29 שאינה טחו ן
1 1 1 /ברת לרשת־החשמל ושאין כביש סלול בין
בתיה. התושבים מתחברים לגנרטורים פרטיים או

ןדןך; 1ץ י 1ך ל דרורה סוויסה, יהודיה מבאר־שבע, הכירה את בעלה
1עלי אל-עביד (למטה) ,כשעבדה בחברת מכתשים. היא
התאסלמה, הפנה אשתו השניה. ברהט יש עוד ארבע יהודיות כמוה.
סולימאן, שהיא הגננת של רהט, בוגרת
בית־ספר תיכון וקורס מיוחד לגננות
בדוויות. היא היתה לבושה במיכנסיים
ומעליהם חצאית ולראשה היה צעיף.
היא היתה מוכנה להגיד כמעט כל דבר,
אך סירבה בעקשנות להצטלם .״זה
עניין של מסורת, אצלנו לא יפה שיראו-
תמונה של אשה בעיתון,״ הסבירה.
המלה ״מסורת״ ליוותה אותנו
לאורך כל הביקור. ברהט הקידמה
ושילטון הצעירים עדיין משאירים
מקום נרחב למסורת. המסורת והכבוד
משחקים תפקידים ראשיים בחיי
הכפר.
הולכים לאיבוד. מי שמחפש
בדווים דוהרים על סוסים ומאהל ציורי,
שרוח הנדודים מנשבת בו, שימשיך
לצפות בסרטים הסאכריניים שמשדרת
הטלוויזיה. בדווים כאלה — אומרים
ברהט — היו בסוף המאה ה־ ,19 או
אולי אפילו בנגב, לפני . 1948״אבל
אתם הישראלים הפכתם אותנו ליושבי
קבע, הכנסתם אותנו לבתים, לקחתם
לנו את חרותנו, את תמצית חיינו״.
לא כולם סבורים כך. סולטן, למשל,
חושב כי את רהט הקימו מטעמים
אנושיים .״מוטב להם לאנשים שיחיו
במקום של קבע, תחת שיחיו כמו
בדווים, בלי מים ובלי חשמל. אבל
צריך להבין שהתהליך הורסני. אי־אפשר
לקחת עם שלם ולהעביר אותו
מניירות לקביעות, מבלי להביא
בחשבון את תוצאות הלוואי. לבדווים

המרכזית:כמו״ ,בכל.
בכיכר ד : המרכזית הכיכר
הקפה והמיסעדה (למטה)

למצברים של מכוניות. ההתמרמרות היא רבה.
הטענה הנשמעת מפי כולם היא, כי ישוב יהודי לא
היה עולה על הקרקע ללא תשתית של מים וביוב.

עיירת״פיתוח, יש מועצה מקומית, בנק, מיספרות,
ובקרוב ייפתח גם בוטיק( .למעלה) שלט מיסעדת
רהט. התפריט בעברית והמלצרית היא יהודיה.

פצצת וסן 3 3 0
(המשך מעמוד )17
יש עבר. לבדווים יש הווה, אבל מה
העתיר שלהם?
״אנשים פה מבולבלים. הם לא
התרגלו עדיין לחיים המודרניים, לא
יכולים לשכוח את העבר, וזה הוליד
תסביכים. תוכלו למצוא פה צעירים
שלא יודעים לאן הם שייכים. האם הם
חלק מהמורשת הבדווית, האם הם חלק
מהמודרניזציה? אנשים מנסים, ללא
הצלחה, לגשר בין שני העולמות.
הצעירים שלנו הולכים לאיבוד
מבחינה חברתית ואין מי שיושיט להם
יד לעזרה״.
ליד הטלפון הציבורי בקופת־חולים
עמדו צעירים מן הכפר. כל השיחות
התנהלו בעברית .״אני בורח, יש לי

יהודים. לרמה. שבאה לרהט כל יום
מקריית־מלאכי, אין כמעט עבודה. היא
ספרית נשים .״הן באות לפה עם
הבעלים שלהן, שיושבים להן על
הראש. הנועזות עושות צבע, אני
עובדת להן שעה על הראש, עושה פאן
והן שמות את הצעיף ומקלקלות את
הכל. לפעמים הן מביאות את הילדים,
לפעמים אין אפילו קליינטית אחת.
״אני הולכת אליהן לביקורי־בית. זה
יותר מקובל עליהן, עובדת בהפסד,
מתוך הנחה שלאט לאט ילמדו, ואז
יבוא הרווח״.
צעיר חבוש כיפה מתפעל את
מיספרת הגברים. כאן אין בעיה. יש
ברוך־השם פרנסה. הבדווים באים
המודרנית, מסתכלים
למיספרה

היהודייגמ״ימ-יז? השריף רהט, תושב באר״שבע. הוא יושב בלישכתו בחברת

ה ה 11 | ¥ך 4חוסיץ אל עוברא, בעל חנות־הרהיטים היחידה
11 31# ! 1| / 1 1וטוכנות־הביטוח היחידה בעיירה, יושב נמיטעדה
רהט, השייכת לאחיו. הוא טוען, כי הקומוניסטים ברהט צוברים כוח.
שיעור ב־,2״ אמר אחד .״יאללה להתראות
״,ענה לו חברו. האם היתה זו
הצגה שנערכה לכבודנו?
בבית־הקפה של רהט ישבו החברה
והתווכחו .״יתמודד או לא יתמודד?״ זו
השאלה. בית־הקפה שוכן בתוך הכיכר
המרכזית של העיירה. זהו בית־קפה
מודרני, שמוכרים בו קוקה־קולה
וסנדוויצ׳ים. התפריט בעברית. מי
שמחפש פה שישליק, קבאב, חומוס
ולבנה שיחפש במקום אחר. בלב
בית־הקפה טלוויזיה צבעונית. מאחרי
הדלפק בדווי צעיר בן מישפחת
אל־עוברא• ,בעלת המקום. מכונת
מישחקים, שולחנות וכסאות מפלסטיק
ירוק מפוזרים בכיכר. הכיכר נראית
כמו זו ׳י של קריית־שמונה או של
קריית־גת. כיכר של עיירת־פיתוח.
בנק אחד, בית־קפה, מועצה
מקומית ושתי מיספרות לגברים
ולנשים. את המיספרות מתפעלים

בתמונות של החתיכות על הקיר,
מתגלחים, חופפים ומסתפרים. למקום
נכנס עטוואה אל־עוברא, חבר המועצה
הממונה של רהט.
מאוחר יותר, כשראש־המועצה
הממונה, ראובן ויסוקר, ביקש שנפגוש
בדוח ״חיובי״ ,הוא הזמין את עטוואה
שיגיד לנו כמה הוא מבסוט חאלאס מזה
שיש ברהט מועצה ממונה ומזה שיש
ברהט ראש־מועצה יהודי ממונה.
עטוואה הוא האיש של המימסד, האיש
של ראובן ויסוקר, אחד האנשים
השנואים ביותר ברהט, האיש העומר
בראש המועצה הממונה, האיש
שתושבי רהט אינם יכולים לשכוח לו,
כי הוא ולא אחר, היה ממונה על הריסת
בתים לא חוקיים במקום.
בלי מים וחשמל. אחד מאלה
שלא יכול לשכוח לוויסוקר כי הרס את
בית אביו הוא סולטאן אל־הוזייל.
סולטאן כועס לא רק על ויסוקר, אלא

שניים מתושבי המקום, הנמנים עם תומכיו. בגופיה:
השייח׳ עטאווה אל עוברא, שהיה מראשוני רהט.
לידו: חטן אל־הוזייל, ראש מחלקת החינוך.

גם על הממשלה,־ על המדיניות, על
האטימות ועל חוסר ההבנה .״אני חושב
שהגיע הזמן שתהיה לנו מעורבות במה
שנעשה למעננו. לא נסכים להיות
צועני המדינה, עבדי הקבוצים בסביבה,
לא נסכים להיות הידיים השחורות של
הנגב. לא נסכים לכך שילדינו יישחקו
במודרניצזיה הישראלית ויגיעו לסמים
וזנות. אם לא נתעורר ונעצור את
הדברים, ברהט תהיה תחילת המאפיה
הישראלית!״ בדווי — אומרים ברהט
— יש לו גאווה. הוא לא יכול ללכת
ללישכת הסעד. אם אין לו, הוא יגנוב,
ירצח, ולא יבקש סעד. רהט — הם
אומרים — תהפוך לכפר של
עבריינים, אף אחד לא יוכל לחיות בה.
ח׳ליל אל־עבייה הוא יושב־ראש
קבוצת הכדורגל הפועל־רהט. כבוד
היושב־ראש חי בתנאים לא אנושיים.
הוא, אשתו וחמשת ילדיו חיים באוהל,
בלי מים ובלי׳חשמל. הם ישנים על
האדמה הקשה. את צרכיהם הם עושים
בחצר, את הילדים רוחצים בגיגית
בתוך האוהל. ח׳ליל אל־עבייה מספר כי
היה לו שטח אדמה שהופקע ליד ערד.
״אני מלומד. יש לי שכל. הייתי
ם וכן־ביטוח, היה לי מישרד. כעת אני
מובטל, אבל אף פעם אני לא אלך
ללישכת־הסעד. אני אמות ולא אבקש
כסף מאף אחד!״
ברוח ובדם. ברהט מתגעגעים
לראש המועצה הממונה הקודם, אריה
בר. בר, לדבריהם הבין את הבדווים,
פיתח את המקום. בזמנו של בר היתהי
ברהט קבוצת כדורגל פעילה. כעת
נותר רק המיגרש. בזמנו של בר נבנו

חליל אל עבייה, יושב״ראש קבוצת־הכדורגל של
הפועל רהט, עם אשתו וילדיו, באוהל שבו הם חיים
בתנאים קשים. פעם היה אל־עבייה טופן־ביטוח, אבל היום הוא מובטל.

עו ד היו״ו

1השייח׳ עטוואה
1אל עוברא בא אל
מיספרת״חגברים של רהט, כדי להסתפר בידי הספר

מיספוה לגברים!

היהודי, חובש הכיפה, המגיע לרהט בכל יום משדרות.
מיספרת״הנשים הסמוכה עטוקה פחות. הבדוויות באות
בחברת הבעלים, אך מעדיפות לקבל טפולי־בית.

מיגרשי־מישחקים לילדים. נוספו בתי־ספר,
נבנתה קופת־חולים. בר אמנם לא
היה בדווי ,״אבל היה אחד. משלנו.״
חסן אל־הוזייל, מנהל מחלקת
החינוך של רהט, שהוזעק גם הוא
על־ידי ראובן ויסוקר כדי שנכיר
בדווים ״חיוביים״ אומר :״בתקופתו של
בר היה כסף. הוא היה קרוב לצלחת
והזרים כספים לרהט. הוא עזב בגלל
חילוקי ריעות.״
צעירי רהט חשים מרירות כלפי
המדיניות הנהוגה .״אנחנו רואים את
עצמנו כחלק בלתי נפרד מהנגב.״ הם
אומרים .״דורסים אותנו, לא נותנים לנו
להרים את הראש, הופכים אותנו
לקיצוניים, מביאים לכאן אדם שנוא,
ראובן ויסוקר, שהוא התובע הראשי
של מינהל מקרקעי ישראל, שהיה
אחראי על הריסת בתים, ורוצים שנהיה
מרוצים!״ אומר סולטאן אל־הוזייל.
ראובן ויסוקר אומר אחר־כך כי
סולטאן אל־הוזייל לא היה צריך לדבר
איתנו מפני -שהוא עובד המועצה

המקומית. אל־הוזייל הגיב על כך :״אני
מצפצף עליו.״
עם קיבוץ שובל השכן אין כמעט
יחסים .״הקיבוץ סגור. יש שומר בשער
ולא נותנים לנו להיכנס,״ אומרים
תושבי רהט.
האם הם רואים את עצמם ערבים?
״עכשיו בוודאי שכן!״ ויש גם כאלה
שאומרים :״הנגב הוא חלק בלתי נפרד
מהמרינה הפלסטינית שתקום,״
ו״כולנו ערבים פלסטיניים,״ ו״ברוח
ובדם נפדה את הנגב,״ והמתונים
אומרים :״אין לנו ברירה. הגורל הפגיש
אותנו, ואנחנו צריכים לחיות ביחד ואת
הגלגל אי־אפשר להחזיר אחורנית.
הגורל הביא אותנו שנחיה ביחד, אבל
בשום פנים ואופן לא נסכים שזה יהיה
על חשבוננו״.
דיברנו על זכויות ועל חובות, רוצים
להיות אזרחים שווי־זכויות ולא אזרחים
סוג ב׳ ,ומישהו העלה את השאלה
הנצחית על שירות בצה״ל, והתשובה
(המשך בעמוד )40

פ ר סי בינ ל או מי

הגה הזהב -בגרמניה -מקום ראשון.
מכונית השנה -באירופה-מקום שני.

מספר חזק

כל אחד מנתוני ה־205
הינו מספר חזק — חזק מאד.
• מספר חזק בתצרוכת דלק 21.3 -ק״מ
לליטר(לפי תקן 0ז7דט במהירות של 90
קמ״ש -בדגם הרח.)0 .
• מספר חזק בטווח הנסיעה -יותר
מ־ 1000ק״מ ללא תדלוק.
• מספר חזק במהירות 170 -קמ״ש
(בדגם רד.־ו.).0 .

• מספר חזק ביציבות, באמינות
ובשליטה בדרך.
• מספר חזק בבטיחות והגנת הנוסעים.
• מספר חזק בעיצוב ובנוחות ־ 5דלתות,
5מקומות ישיבה ותא מטען מרווח.
• מספר חזק בתאוצה מ־ס ל־ 100 קמ״ש -
11.6שניות(בדגם ה־.ד.)<3.

• מספר חזק בשפע הדגמים -נפחי מנוע
של 954 סמ״ק 1124 ,סמ״ק
ו־ 1360 סמ״ק.
הנכם מוזמנים להכיר את
המספרים החזקים של ה205-
ולנסיעת מבחן בסוכנויות פיג׳ו.

דוד לובקסקיבעח
יבואן בלעדי למבתיות פיכו• טלבו• סיטוואן

ת״א, שונצינו ,16 טלי 333214-9ירושלים. המלך דוד ,24 טלי 224467-8-9

היופרה
ברבור

מוצרי היוכרה
מבית כור בדגמי - 1984
כולם ״כחול לבן״.
מירב החידו שים ה טכנולוגיי ם
בעיצובים אופנתיי ם, במגוון
צבעים וב ת קני ם בינל או מיי ם.
ברזים מ שוכללים,
מערכות שרותים ואריחים
מחומרים מעולים, קלים לני קוי
ועמידים מפני שחיקה.
יופי ונו חו ת המשרים הרגשה
של ר עננו ת ונקיון.
המפיצים:

ו ל פו ת

חברה לשווק וקניות בעם

אולמי תצוגה ״סולכור 99״ -
ת״א: המלךג׳ו רג׳ ,49 טל׳ 03-299313/4
י ח ^ ל י ^ ייייהי 17,יהיי׳ ל ׳

שלושה ימים במצריים
הזכירו לח״ב העבודה אבא
אבן את ימיו הגדולים. כאשר
נפגש עם הנשיא המצרי חוסני
מובארב, כבר הגיעה לאוזנו
של הנשיא הידיעה על ההופעה
המוצלחת של השר הישראלי
לשעבר במרכז־הדיפלומטי בקהיר,
יום קודם לכן. הוא שוחח

מה הפחיד את ישראל קיסר ומה יעשר
בני שליטא. אם יתפוס את אשתו...

הדיפלומטים המצריים פנה אליו
השר המצרי הוותיק בוטרום
בוטרוס ע׳לי ואמר לו:
״הרצאתו היתה מאלפת. אני
בטוח כי כל מישרדי־החוץ מזמינים
אותך להרצות לפני הסגל
והצוערים שלהם. ״.נכון,״ הודה
אבן ,״כולם, מלבד מישרד־החוץ
הישראלי״.

נשות הדיפלומטים הישראליים
במצריים.
המזכ״ל המיוער של ההסתדרות,
ישראל קיסר, נוהג
לפתוח את יום עבודתו באימון
טניס במיגרשי הפועל־תל־אביב,
שבשדרות־רוקח. הוא בא לשם
מביתו שבחולון בשעה 5וחצי
בבוקר. אחרי האימון הוא נוסע
לבניין הוועד־הפועל. ימי הגשם
הפתאומי בשבוע שעבר אילצו
אותו לסטות ממסורת אימוניו.
לעומת זאת, הוא זכה בעור שעת
שינה.
כל־אחד ועולם הדימויים
שלו. ח״כ הליברלים בני
שליטא התייחס להשעיית
אסף חפץ מהיחידה־המרכזית
בתל־אביב מזווית שונה מעט.
״הפרשה מזכירה לי בעל מרומה,
שתפש את אשתו מתעלסת על
ספה עם גבר זר. לאות נקמה הוא
הלך ומכר את המיטה,״ אמר
שליטא, וביקש מצמרת המיש־טרה
שלא לעסוק בספה השולית
של חפץ.
ריח הבחירות עלה באפו

של העיתונאי דן פתיר,
לשעבר יועץ לתיקשורת של
שני ראשי־ממשלה — יצחק
רבין מהעבודה ומנחם בגין
מחרות. פתיר, לשעבר הכתב
המדיני של דבר, משלים עתה
כתיבת מחקר רציני על הסכם־
השלום בקמפ־דייוויד. באחרונה
הוא שב לארץ והוא אחד
המועמדים לתפקיד־בכיר במ־טה־ההסברה
של המערך לבחי־רות־הקרובות.

לחיפה הגיע יושב־ראש
מיפלגת העבודה, שימעון
פרם, ואף שתה תה עם חברו
משה שחל. פרס הרחיק לצפון
כדי לשכנע את הח״כ החיפאי
,שלא יתמודד מול מרדכי
(״מוטה״) גיר על תפקיד ראש
מטה־הבחירות של המערך, אלא
מטה־בראשות שיסתפק ההסברה.
רבים
הופתעו לשמוע
במיפלגת העבודה שיש כוונה
למנות את ח״כ גור כשר״האוצר,
אם המערך ירכיב את הממשלה
הבאה. איש מיפלגה אחד לפחות
לא הופתע — היה זה יחידה

חשאי. כבר בתקופת מערכת־הבחירות
לרשויות־המקומיות,
הוא הירבה לדבר בשיבחו של
גור, שאיתו הוא עבד אז בשיתוף־
פעולה הדוק. חשאי אמר, שלגור
עור נכון תפקיד בכיר במיפלגה,
אך עליו לעבור טבילת־אש
מוצלחת כשר־אוצר דווקא. אם
יוכיח את עצמו בתפקיד זה,
הדרך תהיה פתוחה בפניו.
מערכת־היחסים בין השניים היא
כה הדוקה וחברית, עד שחשאי
אינו יכול להיפרד ממיכתב
אישי, שכתב לו גור אחרי
הבחירות המוניציפיות. במיכתב
הודה גור לחשאי על העבודה
המשותפת המוצלחת.
חודש אפריל אינו אהוב
במיוחד על מאיד ניצן, ראש
עיריית ראשון־לציון. לפני שנתיים,
בהיותו תת־אלוף בשירות
הקבע, הוא היה אחראי על פינוי
חבל ימית ופירוקו, כסגן ראש
אגף־אפסנאות בצה״ל. ניצן, איש
מיפלגת העבודה, אינו יכול
לשכוח את התקופה, למרות
שהוא רחוק מלהיות נץ.

דויד מגן, ראש עיריית קיריית-גת, להשתתף במישחק ח׳כים נגד
ותיקי נבחרת״ישראל, לכבוד עליית הקבוצה העירונית לליגה גבוהה
יותר. במישחק, שהתקיים ביום ראשון בעיר הדרומית, השתתפו רק
ארבעה ח״בים, מלבד מגן ורייסר נכחו חיים רמון מהמערך ואהוד
אולמרט מלע׳׳ם. לח־בים צורפו שחקנים מקומיים, והם ניצבו מול
הוותיקים, שאומנו על״ידי עימנואל שפר. בין הוותיקים היו יצחק
שום, מרדכי(״מוטל ה׳) שפיגלר, צבי רוזן, יצחק ויסוקר, ג׳ורג׳ בורבה
ויהושוע(״שייע׳) פייגנבאום. הוותיקים גברו על הח׳בים ,9:3למרות
־ שהח״בים הובילו .0:2רייטר הבקיע את השער הראשון שלהם.

איתו שעה ורבע על הפילוסופיה
של המשא־ומתן הדיפלומטי,
ואחר־כך ביקש ממנו וימסור
דרישת־שלום לשלושה ישראלים:
לשימעון סרס, לעזר
וייצמן וליצחק נבון. אבן
מילא את מישאלת מובארכ מייד
בחוזרו לארץ.
אחרי שאבן נאם לפני
העולם הזה 2433

סוזי אבן התלוותה לסיור
של בעלה ואף׳זכתה להיות נוכחת
בחוויה יוצאת״דופן. בבואה
לקאהיר, הזמין אותה השגריר
משה ששון לביקור בבית-
הספר האמריקאי, שבו נערך
יום־ישראל לקבוצת דיפלומטיות
מצריות. האוכל היה מוכר
לסוזי, הוא הוכן במיוחד על־ירי

1ןץו \ מטפס על סולם בדיבו לבנטת. מצא, יושב-ואש סעיל של חברת השיכון

1 1 1 1 1 1 1 1 1הממשלתית שיכון ופיתוח, יצא להתנחלות אלפי מנשה, בגדה המערבית, נ די
לראות מקרוב איך מתקדמת שם העבודה באתר הבנייה של החברה. מצא הירושלמי, שמתחרה על מקום
ריאלי ברשימת חרות לכנסת, לא התעצל וטיפס על סולם בדי לקצר את ההליכה הרגלית לאתר.

מר. חושבת מרים פוקס על גברת צ יבוטרו, ממה מ 1טרד
אביטל נזוסינזוז ומיהי האלילה הנערצת של פנינה רוזנבדום
כאשר הודיע יצחק נבון
שלא יתמודד על התפקיד
המיוחל, הוא בוודאי הביט בצער
בכל גיזרי־העיתונים שנאספו
עבורו במשך השנה האחרונה.
נבון, שמאוד ייחל לתפקיד, עקב
בהתעניינות רבה אחרי הפיר־סומים
עליו. ברובם הם היו
אוהדים לו, ועובדה זו דירבנה
אותו להתמודד. אחר־כן־ כבר
התרחשו אירועים נוספים, שגרמו
לו לשנות את דעתו. אופירה,
בניגוד לשמועות שהופצו
במימסד הפוליטי, דווקא עודדה
את בעלה להתמודד.
ערב ההצבעה במרכז חרות
התראיין אריאל שרון בבימת
היקב של מיכה רייסר
ומיכאל אלבין. המופע אמור
היה להיפתח ב־ 8וחצי. שרון
ואשתו, לילי, באו למקום, מלון
רמאדה, בשעה .8כשראו
שהמקום ריק, הם יצאו ושבו רק
ב־ 9וחצי. לרגע אחד באותו ערב
הם נפרדו זה מזה: היה זה כאשר
שרון פנה לשירותי־הגברים
ואשתו נכנסה לשירותי־הנשים.
מייד אחרי ההצבעה במרכז

חרות, טס רוני מילוא לאר־צות־הברית
לחופשת־חג, כדי
לבלות עם אשתו, אלישבע
וילדיו. אשתו תסיים בקיץ
שנת־לימודים מעבר לים ותשוב
לישראל. מילוא יבלה את ליל־הסדר
בבוסטון.
תשדירי־השירות של חב־רת־החשמל
על גברת צייבו־טרו
גרמו לעורכי עלון החברה
לפנות לשחקנית מרים פוקס,
לשאול אותה אילו תגובות
קיבלו? בעיקבות התשדירים.
ענתה פוקס :״התגובות שאני
מקבלת על התשדירים הן
מצויינות. אנשים שפוגשי אותי
אומרים דברים חיומים ונחמדים.
כולם זוכרים: חשמל — לא בבת
אחת, ומבינים שצריר להוריד את
הלחץ על הפקק.״ השאלה
המתבקשת היתה, אם היא שינתה
את נוהגי צריכת החשמל בביתה.
ענתה פוקס ללא היסוס :״איזו
שאלה שטותית! אני שחקנית.
אם מחר אשחק מישהי
שמתאבדת, אז אלד להתאבד?!
למעשה, אני גרה עם אמי, היא
אשה עם תודעת חיסכון גבוהה,

והולכת כל הזמן ומכבה את
האורות בבית שאלה :״אז את
חושבת שלתשדירים יש השפעה
טובה?״ פוקס :״זה בטוח. אני
מוכרחה לספר לך, שלפני כמה
ימים חזרתי מחפשת סקי בחו״ל.
היית צריכה לראות את האנשים
שהמתינו בלוד. כשראו אותי,
התחילו למחוא כפיים ולצעוק:
צייבוטרו חזר לארץ. נורא
התרגשתי.״ עורו־העלון, אברי
רביב, פנה גם לעובדי־החברה
וביקש את חוות־דעתם על
התשדירים. רובם היו ביקורתיים
מאוד, גם כלפי התוכן שלהם וגם
כלפי פוקס.
בעיות ילדים מטרידות את
אביטל מוסינזון, המנהל
האמנותי של פסטיבל ישראל־ירושלים
.1984 השחקן האנגלי
ברום מאיירם אמור היה לבוא
לפסטיבל עם ידידתו, כדי להופיע
בהצגה דיבוק לשני אנשים.
השבוע קיבל מוסינזון
הורעה שהזוג האנגלי לא יבוא,
מפני שבת־הזוג בהריון. לעומת
זאת, קבוצת גרמנים, חברי להקת
אספה, השרים שירים ביידיש,

ך ך 11ך 1פתח תערוכת־צילומים נוספת בבית |
9י ך1ן
11י^ 1111 1הספר לצילום קמרה אובסקורה בתל־אביב.
ברעם, שהוא צלם העיתון האמריקאי המכובד ניו־יורק
טיימס, משמש גם כאוצר״צילום במוסיאון תל־אביב. הוא היה הצלם
הישראלי הראשון שהציג תערוכה של צילומים במוסיאון ישראל.

¥ | 0 1 0 *1י | *11111 יושב אומנם על כיסא אחד אך יש לו כמה וכמה תפקידים בטלוויזיה. מלבד
#11111 71 11 11 1היותו כתב לענייני מיפלגות הוא מונה באחרונה כראש הדוכנה לענייני
בחירות 1984 ולעריכת והגשת מוקד. מישעל, חובש הכיפה, יושב על כיסאו של יעקב אחימאיר קודמו
במוקד, וכבר נוהג ממש כמוהו. הוא משעין את פניו על אצבע כף־ידו, כפי שנהג גם אחימאיר לעשות.

שלחו הודעה מסוג שונה: אחת
המשתתפות בלהקה עומדת ללדת,
היא תגיע לארץ עם חרר
הנולד, וביקשה שידאגו לארח
גם אותו. מדנמרק נשלחה רשימת
השחקנים של תיאטרון
אודין, ומופיע בה גם שמו של
תינוק בן חודשיים. עתה מנסה
מוסינזון לברר אם התינוק לוקח
חלק בהצגת התיאטרון הדני,או
שזהו בנם של אחד האורחים.
רק הספיק הצייר משה
רוזנטליס להוציא אלבום
לרגל תערוכה חדשה שלו, וכבר
קיבל פנייה מארצות־הברית —
חברת הפצה גדולה רוצה להפיץ
אותו מעבר-לים.
ראש עיריית תל־אביב,
שלמה (״צ׳יץ״׳) להט, היה
במצב־רוח יוצא מן הכלל בעת
דיון על אתרי־בניה חדשים בתל־אביב.
לישיבה באו יזמים
ובידיהם דגמים לפרוייקטים
בסמיד לחוף־הים. אחד מהם,
חובש־כיפה, הביא דגם גדול
ביותר של תוכניתו. שאל אותו
צ׳יץ׳ :״זה באריאל או בתל־אביב?״
ענה האיש במהירות:
״אתה לא רואה שזה כאן? בתל-
אביב יש ים, באריאל אין.״ שלף
ראש־העירייה :״בהסכם קואליציוני
טוב אפשר יהיה להעביר
את הים לאריאל׳.
במסיבת עיתונאיות שנערכה
לכבוד תחילת שיווקו של
בושם חדש לנשים, סיפרה אחת
העיתונאיות, שהשחקנית האמריקאית
מרילין מונרו מתה
בגיל .37 במקום נכחה פנינ ה
רוזנבלום, שהדבר חרה לה
מאוד :״זה לא נכון, היא ׳מתה
אחרי גיל !40 אני קראתי את כל
הספרים עליה. אני אנציקלופדיה
של מרילין מונרו. היא האלילה
שלי!״ הקאמרי התיאטרון
מעלה עתה הצגה חדשה,
שקרים שמה, שבמרכזה דילמה
בין נאמנות למולדת ונאמנות
לחברים. ההצגה, המבוססת על

אירוע אמיתי, עוסקת בזוג
מרגלים יהודים מאנגליה בשם
קרוגר, שריגלו לטובת הרוסים.
העיתונות הזרה טענה, שתפיסת
בני־הזוג קרוגר הובילה לתפיסת ד
מרגל בישראל דווקא, ישראל
בר. התיאטרון פנה לאיסר
הראל וליעקב כרוז, שעבדו
במוסד. השניים הכחישו מידע
זה, אף הסכימו להשתתף בערב
דיון אחרי אחת ההצגות, שיעסוק
בדילמה שמעלה ההצגה.
שחקני התיאטרון הקאמרי
שלמה וישינסקי ואשתו 1
אוסנת חבקו בן, ליאור.
וישינסקי בילה 12 שעות בחדר־הלידה
וצילם את כולה.
עורף הדין הירושלמי
אברהם ברדוגו מוכר בחוגי־השמאל,
אר השבוע הוא זכה
לטפיחות־שכם דווקא מאנשי־ימין.
כשעבר בשוק מחנה־יהודה,
אמרו לו מכריו :״סלמתק, בררו־גו,
עברת לצד הנכון!״ הסיבה
לשבחים — הוא מייצג את אחד
החשודים בהשתייכות לקבוצת
טי־אן־טי, שנתפסה בשבוע
שעבר בירושלים.

ניצב צבי בר עזב את
המישטרה, אר לא לשם כניסה
לחיים הפוליטיים, כפי שהוצע
באחרונה. בר פשוט יצא לסיור
עבודה במישטרות באירופה,
כחלק מעבודתו כקצין אגף־

המיבצעים של המישטרה.
דנה, בתו של רפי
שאולי, באה לחופשה קצרה
מאנגליה. היא התקלחה בביתו
של אביה, ומים נתזו מהמיקלחת
לכל עבר. האב, שלא הבחין
בטיפות, החליק ונפל. התוצאה:
שאולי שוכב במיטה, אחרי
שנתפרו תישעה תפרים ברגלו.

איש־העסקים יורם פולני,
ידידה של גילי אילין,
שהתגרשה מאיש־העסקים רמי
אילין, בא לארץ ומתגורר איתה
בווילה המפוארת שלה, שהשאיר
לה בעלה בהרצליה־פיתוח.
העולם הזה 2433

מאת
1 אלבום תצלומים בשם יום
בחיי ישראלים יופק בדרך
מאוד מיוחדת 40 :צלמים יתבקשו
לתעד יום בחיי־ ישראלים.
את הספר תפיק באת׳ אילון,
והעורך יהיה בעלה, ע מו ם
אילוץ, חבר מערכת הארץ.

שלושה ימים. כוכב אחר שיופיע
באותה מיסגרת,
(״בנסון״) גיוס, ביקש להיפגש
עם ראש־הממשלה, יצחק
שמיר. האמרגנים פנו ללישכת
ראש־הממשלה, ויצחק שמיר
נענה לבקשה.

הבחירות הממשמשות ובאות
חייבו את המראיין הוותיק
איתן דנציג״ להקפיד על
האיזון הפוליטי המקודש. לכן
בשבתרבות שהוא עורך בשבתות
בשכונות בתל־אביב, הוא
שיבץ מרואיינים הן מהליכוך והו

פסוקי ה שבוע

דניאלה שמי

רוברט

ממצריים אגי
הוצאתי אמכם

• השר ללא־תיק ארי

שרון :״הסגרתם אותי
לאספסוף של המערך!״

• ראש־הממשלה יצ

השחקנית מציגה זוג רגליים גאות, ברחוב
דיזנגוף. טופול כמעט שברה את רגליה
בהצגה טנזי, שבה היא השתתפה. בתו של חיים •טופול יצאה
בעיקבות כך להפסקה ועתה היא תעבור מבית־ליסין להבימה.

ענת טומל

מהמערך, במיספר שווה. המרואיין
הראשון הוא ממלא־מקום
ראש־העיריה, יגאל גריפל,
ואחריו סגן־ראש העיריה, דב
בן־מאיר, ח״כ העבודה. מייד
אחריהם סגן־ראש־עיריה מהליב־רלים,
יצחק כספי, ולסיום
סגן־ראש־עיריה מהמערך, נתן

וורוד•
אם לא יחול שינוי של
הרגע האחרון, תיפתח את
מדינת־הילדים בגני־התערוכה
תרזה חדאד, אלמנתו של
רב־סרן סאעד חדאד, שתבוא
לתל־אביב עם ילדיה ותשהה בה
העולם הזה 2433

חק שמיר, על הנ״ל :״ממשלה
זו לא הסגירה אף פעם יהודים!״

• ח״ב הליברלים יצחק
ברמן :״מהמיפלגה הליברלית

נשאר רק השם״.
• אלמוני בדבר אחר:
״פסוקו של פסח — רבן גמליאל
היה אומר: כל שלא יאמר
שלושה דברים אלו בפסח, לא
יצא ידי־חובתו: בגין! בגין! בגין!״

חרות

מיכאל

קליינר :״איני שוכח לרגע את
תרומתם העצומה של הקיבוצים
למדינה. הם נותנים לצה״ל את
טובי החיילים, וקיבוצי־הספר
שביניהם עושים שליחות לאומית
חשובה ביותר.״

משה רבנו

ניאו
נאשיזם בישואל (ב) 1
איו הזדמנו חד קצינים בניויס(מיד ,),המטיבים לכיבוש
סעודיה, עם האגו הימני־קיצונ׳ של הכנענים, המטיר לכיבוש סוריה וחלקים
מעיואק, בביתו של משוח־ החולם על שוות של דם ועל עולם מנופץ לוסיסים

״פיתרון התעלומה: שניהם באו
ממחנה הרוויזיוניזם הקיצוני. מאז
מילחמת ששת־הימים הגיעו הדברים
לביטוי מפורש וברור. ד״ר שייב
הנקרא עתה ד״ר אלדד, הוא אחד
מראשי, התנועה למען ארץ־ישראל
השלמה׳ .אהרון אמיר, ממייסדי
הקבוצה הכנענית של רטוש ונושא־כליו
העיקרי במשך שנים רבות, נמנה
על ראשי, המטה לסיפוח השטחים׳,
אחרי שפרש מן התנועה למען
ארץ־ישראל השלמה בגלל הבדלים
בניסוח. תוך השמעת סיסמות הפוכות
הגיעו חסידי־שייב וחסידי־ רטוש
בדיוק לאותה המסקנה: שיש לספח את
כל השטחים המוחזקים ולהרחיב את
המדינה עד נהר רפת, לפחות. אכן,
הוכחה נוספת לכלל שההיפך מסוס הוא
סוס הפוך...״
אבנרי המשיך ופרש את הרעיון
האימפריאליסטי־כנעני, המטיף לברית
עם חלק מתושבי הלבנון, שבה פועל
בעשור האחרון ראש־החץ ה״כנעני״,
אהרון אמיר:
״רעיון הברית המשולשת של
עברים־לבנונים־ודרוזים מוכר אף הוא.
כששלטו הצרפתים בסוריה, ניסו
לסכסך בין הדרוזים והמארונים ובין
שאר הערבים בסוריה. הם המציאו
,אומה מארונית׳ האומה דרוזית׳,
כמישקל נגדי לאומה הסורית הערבית.
התכסיס נכשל. הצרפתים גורשו
בבושת פנים מסוריה ומלבנון. אך לפני
כן נספג הרעיון על־ידי צעירים

רוויזיוניסטיים, שלמדו. כמו צעירים
רבים בארץ, באוניברסיטה של ביירות.

״אלה הביאו משם את
האידיאה הגדולה של קואליציה
ציונית־מרונית־דרוזית נגד הלאומיות
הערבית. זהו רעיון
ציוני מובהק, המעיד על קירבת
הציונות לקולוניאליזם האירופי.״

כדי
להבין את הרקע של מיפגש
״הכוח החום״ ,קיים צורך לעקוב אחר
פעולתו של המתורגמן־משורר אהרון
אמיר בשנים האחרונות, בניסיונות
ליצירת ברית ישראלית־מארונית. הוא
החוט המקשר בין המשורר יונתן רטוש
המנוח ובין המשורר איתן, במושבה
כינרת, מי שאירגן את מיפגש ״הכוח
החום״.

#האימט־יה שר אמין־
^ דומה לכנענים אחרים, איו
אהרון אמיר יליד הארץ. הוא נולד
בפולין, בשם אהרון ליפץ. הוא תמיר־קומה,
בעל תספורת קצרה, פרצוף
ארוך ושפם. הוא רובר עברית מגוחכת
מעט, תוך היגוי מוגזם של חי״ת ועי״ן,
המכונה עברינענית.
אמיר סיים את לימודיו בגימנסיה
הרצליה ׳ בשנת .1940 הוא עבר
לירושלים ללמוד באוניברסיטה העברית,
בשמשו בנוטר. בראשית שנות
ה־ 40 סייע ליונתן רטוש באירגון
״הוועד לגיבוש הנוער העברי״,

משורר רטוש
אלדד +רטוש ־־ ארץ־ישראל עד הפרת
^ ינום מוזר, שהתכנס בחודש
^ ינואר 1981 בביתו של המשורר
איתן איתן במושבה כינרת, כונה
בעיתו;ות •כינוס הכוח החום׳.
בין המשתתפים באותו כינוס בלטו
האלוף (מיל ),בני פלד, אל״מ (מיל),
אהרון דווידי, סא״ל(מיל׳) שלמה באום.
מאיר הר־ציון, חבר־הכנסת מרדכי
בן־פורת, הפיזמונאית נעמי שמר
ובעלה, עורך־הדין מרדכי הורוביץ.
משתתף נוסף, שידוע על השתתפותו
בכינוס זה, הוא סא״ל (מיל׳) יוסף
(״יוספלה״) טבנקין, אחר ממפקדי
הפלמ״ח ובנו של מנהיג אחדות־העבודה,
יצחק טבנקין.
את כינוס ״הכוח החום״ איפיינה
העובדה שלראשונה, מזה שנות דור,
הצליח גורם ״כנעני״ כלשהו לגייס
סביבו קבוצה של אנשי־צבא בכירים.

את הסיסמה ״הכוח החום״
טבע בכינוס אהרון דווידי, קצין
מאסכולת אריאל שרון, כשהכוונה
אינה לצבע הנאצי, אלא
לצבע האדמה. אבל הסיסמה
מזכירה מאוד את הסיסמה
הנאצית ״דם ואדמה״ ,ודרושה
אטימות נוראה כדי לזהות
בישראל גו!ז כלשהו עם הצבע
שהיה סימן־ההיכר שד פלוגות

הסער
הנאציות והס״ס —
ובמילא ברצח המיליונים.
חלק מדיוני כינוס ״הכוח
החום״ התמקדו בשקיעתה של
החברה הישראלית, ובאפשרות
של הפיכה צבאית
כמוצא אחרון להצלה.
הנושאים שבהם דנו בכנס היו
אופייניים לאידיאולוגיה של האגף
הימני בתנועה הכנענית, מייסודו של
המשורר יונתן רטוש.
בסיפרו מילחמת היום השביעי
התייחס אורי אבנרי לעיקרון הפא־שיסטי,
המנחה את השקפת־העולם
הטריטוריאלית של רטוש ויורשיו. כך
כתב אבנרי בסיפרו:

ראשית המעורבות הישראלית
בלבנון, שחלה ערב
הטבח בתל-אל-זעתר באותה
שנה, הביאה את אהרון אמיר,
ואחרים מאותה השקפה, לכדי
רנסאנס. בסיוע השילטונות,
הותר לאמיר לטפח יחסי־קירבה
עם אנשי-רוח לבנוניים
ימניים, במטרה לטפח ברית
תרבותית עימם, כבסיס לברית
מורחבת. יותר.

״דברו של רטוש על ארץ
עבר, מן הים עד הפרת .,ועל
זכותם של העברים לשלוט בכל
האזור עד גבולות תורכיה
ופרם, מזכירים בצורה מוזרה
את דבריה של אסכולה אחרת
— זו של ישראל שייב.

״לכאורה מהווים רטוש הכנעני
ושייב היהודי־הרתי שני קצוות
מנוגדים. אך בצורה מוזרה מזדהה
,ארץ־עבר׳ של רטוש כימעט עם
,מלכות ישראל מנחל־מצריים עד הנהר
הגדול, נהר פרת של שייב.
המאורגנת הכנענית המיסגרת הראשונה, ובמשך שנות דור היה המנוע
האירגוני של רסיסי תנועה אלה,
שהופיעו מעת לעת, תחת שמות שונים
(״אלף״ ,״מועדון למחשבה עברית״,
״מטה־הפעולה להחזקת השטחים״,
ובאחרונה ״הוועד הציבורי הישראלי
לעזרת לבנון״).
בניגוד לרטוש, שנרדף בשנות ה־40
בידי הנהגת־היישוב, לא מנעה כנע־ניותו
של אמיר לחם מפיו. ערב הקמת
המדינה אף עבר במחלקת־ ההסברה
של הקרן־הקיימת־לישראל, בעריכת
עיתון הקק״ל קרננו.
כיום מתפרנס אמיר מתרגומים
סיפרותיים. הוא סייע לרטוש בעריכת
הירחון אלף בשנות־המדינה הראשונות.
ב־ 1958 ייסד את קשת, רבעון
רב־יוקרה לספרות ולחברה. שראה אור
במשך 18 שנה.
מאז מילחמת־יום־הכיפורים פעיל
אמיר ביצירת קשרים עם גורמים
שונים בלבנון, בעיקר עם המקבילה
התרבותית הימנית של לבנון.
בדומה לגורמים כנעניים אחרים.
רואה אמיר את כל תחלואי המדינה
בדת היהודית ובגטו הממוסד, המנהל
את המדינה.
ברב־שיח על חיי הרוח, החברה,
התרבות והיצירה של ״עם במצור״,
שנערך בספר השנה של העיתונאים
לשנת ,1976 הביע אמיר את עיקרי
השקפתו:
״באיזה מקום שהוא התבטאתי, עוד
לפני מילחמת ,1976 שהחברה היש־ראלית.
או מדינת ישראל, היא עצמה
דיכוטומיה של שני הפכים. או שני
ניגודים — שמצד אחד יש בה יסוד
חזק של גטו ממוסד. ומצד שני יש בה
יסוד חזק על מעצמה עברית. באותו
הקשר אמרתי אז, שככל שיגיעו
הדברים מהפנים או מבחוץ לידי כך
שיובלט ויתחזק האופי המעצמתי של
ישראל, ככל שהאופי הזה ייצא מן
הכוח אל הפועל, מכלל עובר לכלל יש
— כך ימעט מישקלו של הגטו
הממוסד בתוכה — וכן להיפר. לכן יש
לי, הרגשה קשה מאוד שלאחר
שקיבלנו מה שמוגדר כמכה צבאית־פוליטית־מנטאלית
בסוף ,1973 עדיין
אנו הופכים והופכים במכה הזאת
השכם והערב, ובתוך כך אותו גרעין או
עובר של כוח מעצמתי שהיה בנו,
שהתגלם לטוב או לרע (ואין גילומים
לטוב בלבד בדברים האלה!) בתקופה
שבין שתי המילחמות האחרונות —
נדחק עכשיו לקרן.זווית, ועל פני
השטח צף ועולה, בצורות המחליאות
ביותר, אותו גטו ממוסד

ימינן פלד
״היכן ליישב 40 מיליון יהודים?״

ב־ 1979 פירסם אמיר מיקראה תחת
הכותרת לבנון -ארץ, עם מילחמה,
מיקראה שהיא חלק ממאמציו לגשר
בין התרבות ה״כנענית״ לתרבות

ה״צידונית״ .מיקראה זו אינה מתעלמת
רק מאפשרות הקשרים בין ישראל
לרוב תושבי המרחב — המוסלמים —
אלא שהיא מתעלמת גם מתופעות כמו
הנפוטיזם בפוליטיקה הלבנונית (בעיקר
המארונית והדרוזית) ,כשמנהיגי־מיפלגות
קובעים את בניהם כ״יור־שים״.
״מיבצע
ליטאני״ חיזק את הפעילות
של אהרון אמיר. שהתחיל לנהל
מערכה מילולית במאמרים כמעט בכל
יומוני המדינה, כדי להוכיח את הצורך
בקיומה של הברית ישראל־המארונים־
הדרוזים.
בדבר ( 18 אוקטובר )1979 כתב:
״האידיאולוגיה של חלק גדול
באוכלוסיה הלבנונית. ואני חוזר
ומדגיש — לא רק של הנוצרים —
מעוגנת בעבר הטרום־ערבי של האי־זור
ולכן ״בלבנון טמון פוטנציאל
מדיני חשוב לישראל במיסגרת הרבגונית
האתנית של האיזור. עליה מוטל
לשמש מוקד להתארגנות אלטרנטיבית,
לא פאן־ערבית
אחרי ביקור אל־סאדאת בירושלים
זיווג אמיר את מצריים בברית זו.
וברשימה תחת הכותרת ״ברית בין
• המשולשים״ בידיעות אחרונות
( ,)13.12.1977 הטיף לברית צבאית
״שציריה הגיאוגרפיים הם נהרות
הנילוס, הירדן והליטאני״ ,ברית
שמשמעותה, בעיניו :״מעשה, שמשמעותו
הגיאופוליטית וההיסטורית
חורגת מתחומי המרחב של מיזרח

הצורך

בברית

שוב ושוב את
המשולשים שלו.
בשלב מסויים הבין אמיר שסכנה
נשקפת לקשרים שהוא טווה עם הימין
המארוני, דווקא מצד מנהיגי השטחים
הכבושים, היוצאים דרך הגשרים־
הפתוחים והמתארים בביירות ישראל
אחרת מזו שמתאר אמיר.
לכן׳ ,תחת הכותרת ״לשקם את
יוקרת המימשל הצבאי״ פירסם רשימה
בידיעות אחרונות ( 28 מאי ,)1980
שבה הטיף לסיפוח לא״זוחל של
השטחים הכבושים לישראל. בנוסח
דיפלומטי חלקלק כתב ההזדקקות
המתמדת של האוכלוסיה המקומית
והנהגתה למקורות של סמכות, הדרכה
ומימון שמחוץ לגבולותיה של ארץ־
ישראל המערבית — כנוהג שהשתרש
בחסדו של המימשל הצבאי גופו, אם
לא בהשראתו ובעידודו.
״כגון הפסקת מסעי עליה־לרגל של
ראשי־עיריות ושאר עסקנים אל
לשכות־הסתרים של כל עריץ ורודן
במיזרח התיכון (לרבות מישרדיו של
היושב־ראש ערפאת בביירות) .ובמקביל
לכך, הפסקתם של מסעי־ תעמולה
ושליחויות־הסברה למיניהם אל
מרכזים מדיניים ואקדמיים בעולם
המערבי
באותה שנה, כאשר גברה מילחמת־האזרחים
בלבנון, ייסד מכשירי
תעמולה נוסף, הפעם ביחד עם המשורר
חיים גורי, והפעם תחת הכותרת ״הוועד
הציבורי הישראלי לעזרת לבנון״.

ברשימה נוספת, תחת כותרת
הנראית כיום כסאטירה שחורה ״לבנון:
השקעה כדאית״ בידיעות אחרונות
(ספטמבר ,)1981 טען אמיר:

״ישראל לא התרוממה לגובה
ההזדמנות שזומנה לה מכוח
מעורבותה במאבק הלבנוני.
היא לא השכילה לסתה את
מימדיה הרעיוניים הרוחניים
וההיסטוריים של שותפות־הגורל
הישראלית־לבנונית
בעוד שאהרון אמיר ומורו־ורבו
יונתן רטוש היו אנשים נאיביים, הוזים
והוגים באספמיה של ארצות ותרבויות
לא־מוגדרות, במזיגה של אידיאולוגיה,
בורות ושחצנות, הרי שהדור החדש של
הכנענות הימנית הוא דור מסוכן. יש בו
קשר מעוות בין שירה לרובה, קשר
שלא נוצר מעולם בימי יונתן רטוש.

נושא־הדגל בדור החדש של
הכנענות הימנית הוא איתן
איתן, מי שהצליח לקבץ בביתו
את מיפגש ״הכוח החום״.

• ,,וכבוש את
עוב־הסשרת,,
^ דיווח העיתונאי היחיד של
1 1פגישת ״הכוח החום״ הופיע בדבר
השבוע. היתה זאת עדות, של אחד
ממשתתפי הכינוס בינואר .1981
את פגישת ״הכוח החום״ פתח אלוף
(מיל׳) בני פלד, שקבע ״אנחנו לא חיים

משורר איתן
ילדים אתם שתמותו במילחמה הבאה.

כנעני אמיר (ימין) עם מתתיהו שמולביץ, מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה, ואפרים קישיז
גשר יבשתי מתורכיה עד מצריים. וגם הרי כורדיסתאן׳
הים־התיכון וצפון־ אפריקה

כעבור ארבע שנים השמיע
מנחם בגין תיזה פוליטית
דומה.

תחת הכותרת ״מטרות לאומיות״
פירסם אמיר בדבר ( 30 ספטמבר )1979
רשימה, שבה הלך וגדל תיאבונו
הטריטוריאלי .״מזווית־הראייה של
ארץ־ישראל, החבל הגיאופוליטי
ה,אינטימי׳ שלה משתרע ממורדות
הטאורוס (דרום תורכיה) עד לסואץ,
ומן הים־התיכון עד המפרץ הפרסי.
מהלכיה המדיניים והצבאיים בתוך
החבל הזה הם העשויים לחרוץ את
גורלה לאורך־ימים הוא דיבר על
״גשר יבשתי ...המוליך מגבול תורכיה
עד גבול מצריים, לאורך חופיו של
הים־התיכון, אך גם בהררי-הכורדים״...

•הביס לרוצחי שאתילא
^ מסע־תעמולתו הבלתי־פוסק
*לברית ישראלית־מארונית, נהג
אמיר ללוות את רשימותיו בציטטות
כמו :״כאשר עם מאבד את ביטחונו
העצמי, הוא שמח לתת ידיו באזיקים
שימנעו אותן מרעד — וולטר ליפמן...
״ ותמיד, אחרי ציטטות שנלקחו מטובי
ההוגים בעולם המערבי, היה מפתח

אמיר, שעמד במשך שנות
ה־ 80 הראשונות בקשר מתמיד
עם חוגי מישרד־החוץ,
שטיפלו במגע עם המארונים
בלבנון, ביסס למעשה בישראל
תשתית הסברתית לנציגי
הפלאנגות בישראל, כחלק
מהתשתית שקדמה למילחמת־הלבנון,
אשר אחד מיעדיה היה
לגבש ברית זו, שהיא החלום
הכנעני הישן.

היום כבר ידוע, כי מזה שמונה שנים
קיימת זרימה סמוייה של נשק
מישראל לא רק לצבא סעד חרד, אלא
גם לפלאנגות. אמיר הוא שיצר את
הרקע הציבורי לכך, ברשימה שהיא
פאראפראזה לכותרת של נתן אלתרמן
״אל תתנו להם רובים״ .את רשימתו,
בשם ״תנו להם רובים״ ,סיים במילים:
״מן הרין הוא שכל פטריוט, כל
אזרח שטובת הארץ וכל יושביה לנגד
עיניו, יצרף קולו לקריאתם־שוועתם
של האמיצים, הנבונים והנלבבים
שבשכגינו: תנו להם רובים! וכל
המקדים הרי זה משובח!״

אלה כלי־הנשק, שסייעו מן־
הסתם את ״האמיצים, הנבונים
והנלבבים שבשכנינו״ בטבח
צברה ושאתילא.

במדינת־ישראל, אלא במרינה גלותית
על שטח פלסטינה, קהילה החייה
בתחום המושב ...הדרך לפולניה. משם
באו הורי, חסומה בשבילי. החינוך
שקיבלתי יצר אצלי שינוי גינטי. אני
ארץ־ישראלי, אני נתין הוא הוסיף
וקבע שאכן ״לקהילה היהודית בארץ־
ישראל יש צבא חזק וכמה מוסדות
הפועלים לגמרי לא רע המינוח של
כמה מדברי האלוף פלד הוא
כנעני־ימני מובהק, מבית־מידרשו של
רטוש, ובעיקר מונחים כמו, תחום
מושב׳ ו,נתין׳.
אחרי בני פלד דיבר המארח, איתן
איתן, שהגיש מזיגה של הכנענות
הרטושית וצורכי החקלאות שלו עצמו:

״יש לנו ציונות קטנה. מה
שנחוץ לנו עכשיו זה לא שינוי,
אלא מהפיכה. אנחנו זקוקים
לגבולות אחרים, גבולות שיאפשרו
לנו להגיע אל מקורות
האנרגיה והמים של האיזור —
קרי: לכבוש את ערב הסעודית...״
לדברים
אלה לא נותר האלוף פלד
אדיש, ובנוסחו אישר השקפה זו :״צריך
להשתלט על הברז!״
קצין־הצנחנים בדימוס, אהרון
דוירי, הגדיר באוזני המשתתפים את

הצורך להקים מיפלגה כוללת של כל
תומכי ארץ־ישראל, בקבעו :״אנחנו
עומדים לפני חורבן תוך חמש עד
שמונה שנים. וכדי למנוע את החורבן,
צריך לעשות משהו מייד, ולכן יש
קודם כל לחסל את המתפרנסים מהמצוקה,
קרי: העובדים הסוציאליים
קודם העובדים הסוציאליים ואחר־כך
לקוחותיהם. גישתו של דווידי
תואמת בהרבה את גישתו של קלמן
כצנלסון. איש המהפיכה האשכנזית
ורוב אנשי גוש־אמונים, הרואים עצמם
כמיעוט בתוך מיעוט: מיעוט אשכנזי
בקרב מיעוט ספרדי בתוך רוב של
ערבים במרחב.
בכל הפגישה של ״הכוח החום״ לא
פצה מאיר הר־ציון את פיו. בעוד
ששלמה באום נענע את ראשו בהסכמה.

כאשר
נשאל ״מסמר•׳ הכינוס,
בני פלד, אם כדאי לדעתו
לרוץ לכנסת, הוא השיב, שהוא
נגד כניסה אל בית-הזונות.
מוטב להיכנס אל ״בית הכלים׳,
בלשונו. הכוונה היתה ל״אר־פנל״
,מחסן־נשק — רמז להפיכה
צבאית.
האלוף פלד קבע גם מועד משוער:
בעוד שנתיים. הסיבה: אז תתחולל
ירידה ברמת־החיים, וארצות־הברית
״תעביר את האינפוזיות שלה למקומות
אחרים לכן אין כלל טעם, בשלב זה,
לייסד קבוצות פוליטיות, שתשנינה
את המישטר. לדעתו, גם הצבא אינו
צריך לשנות את המישטר, אלא לעבור
על ״דעת הקהל״.

פלד הציע ״לזרוק לקלפיות
פתקים לבנים. זה יהיה
משמעותי, כאשר 20 אחוז
יעשו זאת. מה זה בחירות? גם

בגטו וארשה היו בחירות! !
בחרו ביודנראט:״
אחרי שבע שעות של דיונים,
שבהם דיברו המשתתפים על הכשרת
דעת־הקהל והשתלטות על המדינה
בכוח. לא הצליחו להגיע להסכמה על
הפיכת השילטון בעזרת הצבא, אך |
הסכימו שבוא יבוא היום.
מאיר הר־ציון חילק למשתתפים
בסיום טפסי־הצטרפות לגוש־אמונים.

#סנחויב מעות
ץ ץ יהו איתן איתן, המשורר .
^ /מכינ ר ת, כנעני ימני, שהצליח
לראשונה בתולדות הרעיון הכנעני
לזווג את רעיונותיה של קבוצה זו עם
קבוצת קצינים בכירים בדימוס?
איתן איתן(מקביל למייג׳ור מייג׳ור
במילכוד ,)22 הוא בן הרור השלישי
במושבה כינרת, במחצית שנות ה־40
לחייו. גוץ, שרירי, בעל הופעה מתוחה
ועצבנית מעט. סבו של איתן, דויד
יזרעאלי. נמנה על מייסדי המושבה
בשנת . 1909
בדומה למשוררים רבים, הוא
פועל־יוצא של תיסכולי־היצירה של
אמו, הבכורה בבנות האיכר יזרעאלי.
האם, ימינה שמה, החלה בילדותה
בכינרת לחבר קטעי־פרוזה, והצהירה
בחצר המושבה שהיא מתעתדת להיות
סופרת לכשתגדל. יום אחד קמה ימינה.
נסעה לתל־אביב. דפקה על דלתו של
המשורר חיים נחמן ביאליק, הניחה
בפניו את מיבחר כתביה עד אז וביקשה
מהמשורר לקוראם. ביאליק אכן קרא,
ומאחר שהיה קשה לו לעמוד מול •
קסמיה של צעירה נועזת זו מכינרת,
מילל באוזניה כמה מילות שבח
ועידוד.

— הכוח החום
(המשך מעמוד 125
איתן, שגדל במושבה, העדיף, אחרי
שנתיים של לימור בבית־הספר התיכון,
לקשור את גורלו בצה״ל, ועבר ללמוד
בפנימיה הצבאית בחיפה. הוא הסביר
זאת :״חבל על הזמן המבוזבז בלימודים
גרידא, כאשר אתה יכול בו־זמנית
להכשיר עצמך, כרי להיות כשיר
לתרום למאבקה ולביטחונה של
המרינה שלך, כך אמרתי לעצמי
ב־ 1958 התגייס איתן ליחידת

לא נגמר לא נגמרת האיוולת /
איוולת אנשים איוולת נשים
איוולת חיים...״

במושבה כנרת, בחלקת־קרקע שקיבל
ממישפחתו.
האם, ימינה, שלא הצליחה למצות
את חלומה לכתוב, הצליחה להנחילו
לבנה איתן איתן. מאז 1960 הוא מצא
בכתב־העת קשת את ביתו הסיפרותי
והאידיאולוגי.
ב־ 1968 פירסם בהוצאת הקיבוץ
המאוחד את קובץ־שיריו הראשון
מלך אסור ברהטים. באותה עת,
מעט אחרי צאת סיפרו לאור, הגיע ביום

בשיר אחר שלו, עורך איתן איתן,
תחת הכותרת הדרך לשיחרור ניסיון
סאטירי, המלגלג על היישות והמאבק
של הפלסטינים. והוא כותב:
״הדיר לשיחרור פלסטין רצופה
גוויות /וערבים שביקשו לרצף דרך
בגוויותיהם /זכאים לקבורה ונקברים
כדתם או אולי אין שום איוולת
ברימון שאני משליך מידי /או אולי
אין שום איוולת בתנועת האש
הממיתה / .או אולי אין שום איוולת
במילחמה נמשכת על האדמה הקדושה
/הדרך לשיחרור פלסטין רצופה
גוויות /אבל פלסטין לא תשוחרר
משום שאין פלסטין״...
אחרון שירי קובץ־שיריו של איתן
איתן הוא שיר על מולך האכזרי מכולם,
שיר המשולל עדנת השיר והכישרון
של אבי הכנענים יונתן רטוש. כאשר
פורסם שיר זה, במוסף־הסיפרות של
מעריב, שעורכו היה אז משה שמיר,
עורר חמת־זעם בקרב קוראי הצהרון,
שהציפו את המערכת במיכתבי־מחאה
רבים, שאחד מהם, של נער בן 15
(ששמו לא פורסם) אמר :״הזדעזעתי
׳מעצם כתיבת שורות אלה, אשר
מתארות את עתידי כשאהיה בצה״ל
וכאשר תגיע שעת המילחמה״...
ומהי בשורת ״ילדים״ ־ של איתן
איתן?

הבסיס האידיאולוג רהופתקה
הנוואה בלבנון, ער אלפי
הרוגיה ופצועיה, הונח עדיו*
הכנענים בחסות מישודהחוץ
הקומנדו הימי. בדומה להרפתקנים
אתרים של הימין, ערך שלוש פעמים
במהלך _שירותו הצבאי ״טיולים
פרטיים״ אל מעבר לגבול, ובהם טיפס
להר־חרמון.
הטיול הראשון נערך ב־ ,1959 כפי
שסיפר :״פשוט רציתי לעשות טיול.
בלי שום מעשה־גבורה. הלכתי עם
חברים מאומנים היטב ובעלי כושר
מעולה, ולא ראינו בדבר בעיה מיוחדת.

בהיר אחד לקפה טעמון הירושלמי,
ששימש אז כמעוז לשמאל הקיצוני.
איתן ניסה להתגרות אידיאולוגית
בכמה מיושבי הקפה.
כעבור שנים אחדות פירסם
בהוצאת־הספרים הסוציאליסטית סיפ־ריית
פועלים את סיפרו.השני, בעל
השם הכנעני ארץ אמור.
מתוך ראיון שהעניק איתן על
חווית־ילדות קשה שעבר, אפשר

ימינן דווידי
דם ואדמה
ליוותה אותי במשך שנים. אני אזכור
אותה. אי־אפשר לשכוח את זה ואי־אפשר
שלא להסיק מזה מסקנות״...
ואיתן איתן הסיק את המסקנות
שלו.
כיוס, הוא נושא את דגל
הכנעניות־הימנית־הקיצונית. גם שמות
ילדיו אינם יהודים־ישראליים רגילים.
שם בנו בכורו אסר, שם הגזור משמו
של אסרדין, בנו של סנחריב. שם ביתו
שירה, לא על שם גיבורת הרומן של
ש״י עגנון, אלא על־שם הצוללת
האיטלקית, שהוטבעה במיפרץ חיפה
במילחמת־העולם־השניה, ושרק באחרונה
הוחל בניסיונות למשותה מהמים.
שם הבן השלישי נבו.
את עיקרי השקפת־עולמו של איתן
תימצת מנחם תלמי בראיון:
הוא אומר לנו שאמת ונכון, כי
השקפת־עולמו כתובה בבירור רב
בשיריו״.

הקיום המדיני של ישראל,
הוא אומר, יכול להישען אך ורק
על השטח שיבטיח לנו כל מה
שהארץ זקוקה לו — מרחב,
מקורות־מחייה, מקורות־מים
וכדומה. וכל אלה לא באים לכדי
ביטוי בגבולות שבהם יושב
צודל כיום. מכאן, הוא אומר,
שאין מה לדבר על נסיגה
מהשטחים, אלא יש לדבר על
כיבושים נוספים.

ימינן הר־ציון(בהתנחלות בלתי־חוקית)
טפסים של גוש־אמונים
אפילו לא לקחנו איתנו נשק, כדי שלא
נסתבך בקרב מיותר בטיול
הראשון, מעל לכפר הלבנוני שוובא,
בנקודת־מישמר לבנונית, נפתחה
עליהם אש. הם הצליחו לחמוק ולהגיע
לאיזור מעין־ברוך.
בשתי הפעמים הבאות עבר הטיול
לחרמון בלא תקלות.
את סיפורו הראשון פירסם איתן
איתן בקשת, שבעריכת אהרון אמיר.
הסיפור מתאר את הטיול לחרמון.
תוך תקופת שירותו הצבאי נשא
אשה והתחיל להקים את משקו

לגלות מעט מהשקפתו הקיצונית:
״הייתי ילד כבן 7כאשר פלשו
צבאות ערב לארץ־ישראל, כאשר
העיראקים חצו את הירדן באיזור גשר,
כאשר ריברו על הסכנה שבנפילת
הדגניות. באו לפנות אותנו, הילדים
והנשים, מהעמק הנתון בסכנת־כיבוש.
אני לא יכול לשכוח את מבטי הבעתה
בעיני המבוגרים, את ההבעות הדאוגות
של החיילים שלנו שהיו במושבה, את
סימני־השאלה שהיו בעיני המבוגרים
שנותרו במקום, כאשר שיירת־הפינוי
עמדה לזוז. כל תמונת המצב הזאת

״כן, אתה יכול לכתוב בפירוש:
כיבושים. בלי זה אין לנו שום סיכוי
לקיום מדיני לאורך שנים. מכאן, שאני
לא בעד ארץ־ישראל שלמה, אלא בעד
ארץ־ישראל בגבולותיה הגיאוגרפיים
האמיתיים, שיכללו לא רק את כל
מקורות־המים שיידרשו לגו. ופירוש
הדבר, בין היתר, הליטאני והר־הלבנון
בצפון וכל עבר־הירדן במיזרח. לא
פחות מן הגבולות, הוא מוסיף, אחר
הירהור קל, חשובים האנשים שבתוך
הגבולות. וכל עוד לא יבינו אנשים
אלה את המציאות שבה הס חיים —
מציאות שבה הם מקבלים את כל
אמצעי חווייתם מבחוץ ולא מכאן —
צפויה לנו שואה

•״מתים, מתים,

ך• האידיאולוגיות של איתן
1 1איתן צימחוניות ליד צימאון־
חרמים של שירתו, שהיא שירה
פאשיסטית צמאה־לדמים, שאין דומה

לה בשירה עברית החדשה, ודומה שגם
קטעי־השירה הדמיים שבשירת אורי
צבי גרינברג. מורה הדרך של
״ברית־הביריונים״ הם צימחוניים ליד
שירי איתן איתן.
בשיריו, שרובם מקובצים בקובץ
ארץ אמור, הוא מתאר את עולמו:
״ארגן את הצבא את הצבאות מפתחות
הרכב /נשמת אנשים שוקקת /
מלכות בדם כהבטחת אלים מנופצים /
אבל מי שלא מנופץ, אנחנו, מי /שלא
מנופץ, אנחנו שמדמים להיות חיים,
רוצים את המלכות כולה שלמה
שלמות /אמת וצדק /וגם אם נבוא
באלף טנקים וכמאתיים מטוסים״...

זהו צירוף של קטעי־שירה
נאציים מובהקים כגון השיר
הנאצי המפורסם :״אנחנו ניצי
עד קדימה, כשהעולם יתנפץ
לרסיסים...״
את מסורת ״אלף שנות הרייך
השלישי״ ,בגירסה עברית כנענית,

ילדים, אתם שתמותו במיל־חמה
הבאה /שרופים בטנקים
או קרועים בפגז הלומי
רסיסיס /וכרותי ידיים ואיברים
פנימיים /אל תפחדו עכשיו/
ואל תפחדו בבואה /כי תמותו
במילחמה הבאה כי אין
מילחמה בלי מתים ואין מיל־חמה
בלי ריגשה רבה /ואין
חיים בלי מוות במועד שייבחר.
ואל תחשבו מי יבוא ומי
יעשה שלא תהיה מילחמה /כי
תהיה מילחמה /ויהיו קרבות/
בשרים קרועים וגופים שרופים ועצמות שפוכים ודמים מאפירות מצטמקות /ורוחות
מתים מרחפות.
״ילדים אתם שתמותו במילחמה
הבאה /בלי להפסיד הרבה בעמק הבכא
אני שדובר אליכם על בוז למוות /
על בוז למוות שתמותו במילחמה
הבאה /פשוטות דיברתי ואמת
דיברתי
בילדים ניצל איתן איתן את
ההזדמנות להעניק׳ מיקדמה לכלי-
התיקשורת, שנואי־נפשו של הימין
הישראלי המטורף, והוא מאחל:

״תנופצנה תחנות השידור /

ימינן באום
שתיקה וניענועי־ראש
מביא איתן בשירו אלף, שבו הוא

מבשר: אלף שנים ואלף שנים
זהב זהב וספירים ספירים /
מקדם צל צללים ניגר כחשיבה
ברזל נשפך ברזל נקרע
בשביל מה שלום בשביל מה
מתים מתים דם דם שדים
שדות צלמי אלות /קצב אש

יוקעו גופי עיתונאים, פרשנים
/מכוניות תבערנה ופגרים/
ימלאו את האויר בצחנה דביקה

וכל הבשורה המטורפת הזאת,
בקובץ שראה אור בהוצאת סיפריית
פועלים!

(המשך בעמוד )73

שיבור
מי שלא קונה יין במחירי היז

כל המבחר של כרמל !

השוו מחירים!
עוד תרימו
כושית לחיינו!

כל היינות כ שרים לפסח !
ה מל אי מוגבל! הזדרזו!
אספקהמ הי ר ה עד דלת ביתך!
שלש כוסו ת יין במתנה!

9 9 9

טלפן 03-224887 ובתוך שעות ספורות נביא לביתך 12 בקבוקי \

כ ר מל( או יותר) בהנחה גדולה, ו־ 3כוסו ת יין במתנה!

03-224887

הובלה חינ ם
הביתה!
רק בגוש דן.

.אחרי השעה 17:00 קלפן 03-248121 מנוי 3044 ונתקשר אליך מיד

־#טט שטפ שט אלא מה# .טפ 1ס8ש 0שט אלא מ ה# .ט ₪שט 0נ1נ 5אלא מה₪ 8 # .ש 0₪שט אלא מה.

ייגגז בי ת ר ־

מעוב־גומניה: עם של תיירים
^ דרך כלל נוהגים לחשוב על הגרמנים כאילו היו נטולי
₪1אינדווידואליות, מעין קולקטיב ענקי, המותנה לפעולה
מתואמת ומאורגנת למופת.
אבל סוכני־הנסיעות ברחבי העולם מתייחסים לסטיריאוטים
הזה בספקנות רבה. לא רק שהגרמנים מגלים רוח הרפתקנות
ונדודים יותר מכל עם אחר בעולם, הם גם נוהגים לעשות זאת
לבדם — תוך גילויי תעוזה ותושיה בולטים.
70 אחוז מכלל הגרמנים שנסעו בשנה שעברה לחופשות
בחו״ל, עשו זאת בעצמם. הם אירגנו ותיכננו את הנסיעה ללא
סיוע של סוכן, ודחו מכל וכל את האפשרות לצאת לטיולים
במיסגרת קבוצתית.
המדובר בציבור ענקי 26 :מיליון גרמנים יצאו בשנה האחרונה
לחופש מחוץ לביתם, ומתוכם 16 מיליון נסעו לחו״ל!
האכסודוס האדיר הזה הפך את הגרמנים לעם המטייל

ושירותים ברחבי־העולם. כלי־התחבורה הראשי של הגרמני
הנוסע הוא עדיין המכונית הפרטית — עובדה המגבירה, כמובן,
את כוח־המשיכה של מדינות אירופה השכנות כאתרי־תיירות.
גם חופשה בבית. בעלי הסטטיסטיקה יודעים לנתח גם
את נטיותיו של התייר הגרמני, לפי גילו ומינו. הם קובעים שנשים

אחרים בגרמניה עצמה. קול הטיל על צוות מטעמו לעבד תוכנית,
שתסייע לשפר את השירות לתייר הגרמני בתוך ארצו. הוא הביע
תיקווה, שלפחות 20 אחוז מכלל הנופשים בחו״ל יחליטו השנה
לבלות את חופשתם בגרמניה עצמה.

תורכיה 63 :אלף
אסירים פוליטיים

עודם ו!טן
גרמניות צעירות נוטות לבקר בשוודיה ובשאר מדינות הצפון,
ואילו גברים צעירים נמשכים בעיקר ליוגוסלוויה. המבוגרים
יותר, הנוסעים לאותו אתר־תיירות מדי שנה, נוסעים בעיקר
לאוסטריה. העובדה שארץ זו היא גם יפהפיה, גם זולה יחסית וגם
דוברת גרמנית, מושכת את האוכלוסיה המבוגרת, שאיננה דוברת
בדרן־־כלל שפות זרות.
הקנצלר הגרמני, הלמוט קול, מבקש להפנות לפחות חלק
מהציבור הענקי הנוסע לחדל לתיירות־פנים. סקר שנערך בקרב
10 אלפים נוסעים בנמל־התעופה של המבורג גילה, ש־ 78 אחוז
מכלל היוצאים לחדל לא ביקרו מעולם בבוואריה ובאתרי־תיירות

יין בוצה מהפכנית שמאלית בכלא הצבאי התורכי מאמאק
| /החליטה השבוע להפסיק את שביתת־הרעב, שארכה 42 יום.
מנהיגי הקבוצה הודיעו, שמטרתם היתה הזעקת דעת־הקהל
בתורכיה ובעולם לשיטות העינויים וההרעבה, הנהוגות בכלא
התורכי.
משקיפים במערב סבורים, ששובתי־הרעב נשברו בעיקר
בעטיה של הצנזורה החמורה, הנהוגה בתורכיה. העיתונות
התורכית כמעט שלא דיווחה על השביתה, מחוץ לכמה ידיעות
לאקוניות, שהונפקו על־ידי דובר ממשלתי.
טיפול כושל. הגנרלים הקימו גם ועדת חקירה, שבדקה את
נסיבות מותם של 53 אסירים פוליטיים בבתי־הכלא התורכיים,
מאז שנת . 1978 הוועדה דיווחה שמספר זה הוא, בעצם, נמוך
יחסית, לאור העובדה שיש כיום בתורכיה 63 אלף אסירים
פוליטיים.
הוועדה נאלצה להודות, ששני אסירים מתו מעינויים 80 .
סוהרים, שהואשמו בהפעלת עינויים, או בטיפול כושל בעצירים
ובאסירים פוליטיים, קיבלו עונש מישמעתי, שטיבו לא צויין.
משקיפים זרים דוחים את מסקנות הוועדה, וטוענים שאלפי
בגי־אדם נתונים עדיין למישטר שיטתי של עינויים. אירגוני־גולים
תורכיים, בעיקר בצרפת, הצביעו על העובדה, שדי בתפריט
העלוב של.האסירים כדי להחליש אותם ולהפוך אותם לשלדים,
נטולי כוח־התנגדות, כדוגמת קורבנות מחנות־הריכוז של היטלר.

בריטניה: אפילו פורנוגראפיה
קנצלר קול*
נא לבקר בבוואריה
הרון ןיננטי באירופה. הגרמנים מהווים 43 אחוז מכלל התיירים
באיטליה ו־ 70 אחוז מתיירי אוסטריה. גם בארצות במו יוגוסלוויה,
ספרד, תורכיה, הולנד ושווייץ מהווים הגרמנים את קבוצת
המבקרים הגדולה ביותר. הם בולטים גם בין התיירים בבריטניה,
בצרפת ובמדינות סקנדינוויה.
התייר הגרמני מבלה, בממוצע 18 ,ימים בשנה בחרל, ומוציא
בהם קצת יותר מ־ 70 מארק ליום. ניתן כיום לראות תיירים
מגרמניה גם בארצות מרוחקות באסיה, באפריקה ובאמריקה־הדרומית.
עם זאת, רוב התיירים הם די מפונקים, מקפידים מאוד
על הנקיון ועל רמת־השירותים, ומעדיפים לבלות את חופשתם
בארצות בעלות תרבות, אורח־חיים ומנטליות אירופית.
גם התפריט בגרמנית. בשנים האחרונות רווחה בגרמניה
אופנה של נסיעות למדינות מיזרח״אירופה, שהציעו חופשות
זולות מאוד, בתנאי תשלומים מצויינים. אופנה זאת חלפה
במהירות עצומה. תיירים שחזרו מאיזורי־נופש בבולגריה
וברומניה, חזרו משם והפיצו סיפורי־זוועה על רמת האירוח
והשירותים, שהיתה מתחת לכל ביקורת. בכמה מדינות, שהיו
כבושות על־ידי הנאצים במילחמת־העולם השניה, דיווחו התיירים
על רגשות־איבה נגר העם הגרמני, בעיקר בקרב האוכלוסיה
הבוגרת יותר.
במיוחד בולטת התופעה הזאת דווקא בהולנד. האיבה לגרמנים
בהולנד היא ידועה, אומנם, אבל היא מקשה להבין נתון מעניין
נוסף, אודות תנועת התיירות באירופה 21 :אחוז מכלל המבקרים
בגרמניה עצמה הם הולנדים — הקבוצה האתנית הגדולה ביותר
מקרב התיירים לארץ זאת!
התופעה החברתית המרתקת הזאת, נסיעתם של מיליוני
גרמנים לחוץ־לארץ בכל שנה, משכה כמובן את תשומת־ליבם של
הסוציולוגים, הפסיכולוגים ומדעני־המדינה. ויצרה תעשיות
נילוות ברחבי־אירופה. במדינות כמו יוגוסלוויה או תורכיה
מופיעים בקיץ עיתונים בגרמנית, והתפריטים במיסעדות נדפסים
גם בשפה הגרמנית. ידיעת שפה זאת הפכה במדינות רבות לחובה
לכל סוכן־נסיעות או עובד בענף־התיירות.
בגרמניה עצמה מופיעים לקראת הקיץ מוספים מקיפים בנושא
התיירות בכל העיתונים, המספקים מידע רחב ומגוון, כולל
ניתוחים השוואתיים ונתונים מדוייקים על מחירי מיצרכים
* בעת ביקו רו בארץ. ע ם רא שי הממ של ה׳ יצחק שמיר.

הקריקטורה ב״טיימם•
אין השפעה על כלי־התיקשורת
ך * א די ק טו רהזאת, שהופיעה בשבוע שעבר בלונדון
/ 7ו טיי מ ס, היומון היוקרתי של בריטניה, הניאה למחאה
ראשונה מסוגה מזה זמן רב. רשת השידורים העולמית של
בי־בי־סי דיווחה, ששגרירות ברית־המועצות בלונדון שיגרה
לראש־ממשלת בריטניה. מרגרט תאצ׳ר, מיכתב־מחאה רישמי
על,ההסתה האנטי־סובייטית הגסה, שנועדה לפגוע בברית־המועצות
וביחסיה עם בריטניה הגדולה׳.
,טי מ טדגד. ממישרדה של הגברת תאצ׳ר, ברחוב דאונינג
מס׳ ,10 נמסר שאין בדעת ראש־הממשלה לענות באיגרת
רישמית. בריטניה תסתפק בתשובה בעל־פה, שבה תטעיס
מחדש את העובדת,שצריכה להיות ידועה לממשלת ברית־

המועצות,״ שאין לממשלה הבריטית כל השפעה על תוכן
וצורת הפירסומים בכלי־התיקשורת, ובעיקר בעיתונות
המודפסת.
פרשן בי־בי־סי תמך נגירסתה של תאצ׳ר, ואף מרח
להזכיר לסובייטים שבמה קאריקטורות שפורסמו בעיתונות
הבריטית נגד ראש־הממשלה היו עויינות,עד לגסות.״ לכמה
מהן היה אפילו אופי פורנוגראפי. כמה עיתונאים שרואיינו
על״ידי בי־בי״סי הגדירו את המחאה הסובייטית כמעשה
,טיססום״ ,הפוגע בתדמיתה של ברית־המועצות.
המחאה הזאת רק מזכירה שוב לדעת־הקהל בבריטניה את
קיומה של הצנזורה על העיתונים בברית־המועצות.

ביוון והאיים השעון הרשמי הוא שעון
השמש ...הזמן זורם לאיטו ונוסך בך
שלווה נפלאה. סביבך פרצופים
מחייכים תמיד וטרדות היום יום
הרחק מאחוריך.
לכן כל זמן הוא הזמן המתאים לקפוץ
לחופשה ביוון והאיים. יוון תמיד
מקבלת אותך בחיוך ופורשת לפניך את
קסמיה: לטייל בין העתיקות, לתפוס
שלווה באיים, לטעום משמחת החיים
של היוונים: כל אלה מחכים לך קרוב
קרוב ובמחיר נמוך.

עם אולימפיק ליוון החלטה נבונה!
אולימפיק יוצאת ליוון יום יום
בטיסת בוקר נוחה. אתה נוחת
לפנה״צ באתונה, ומשם ממשיך
ליעדים אחרים.

חובדת צבעונית חינם!
חוברת צבעונית מהודרת על אפשרויות
הנופש והטיול ביוון -חינם לכל
דורש, בסוכנויות הנסיעות
או ב״קדמוס״.
טל 33/4 286648 .־.03-2964

) 0 0 0 0 0ס 1 1 0 €ז ו ^ 1 1 1 6 1 1 1 3 1 1 0 1 1 3 1

תחזית הורוסקופ למשתתפים במשחק חי ש-גד החדש
קשרבדאלג שו ת •

חיש-גד הורוסקופ

כן. גבירותי ורבותי, גלגל המזלות של
חיש-גד הורוסקופ כבר החל להסתובב
במהירות וגם אתם יכולים לזכות ^
במליון וחצי שקלים במקום !

\ זזט\י ג ד הזביה המהירה ביותר במדינה

אמיסיה4,800,000 :
מחיר כר טיס 1 2 5 :ש׳

הי דדל לגי 1נ 1ת
ייגאל יהין התלונן על סידרת־הטלוויזיה מצדה, שהציגה
את הרומאים באור חיובי מדי, ואת היהודים באור נלעג. לדבריו,
נבע הדבר מן הליהוק: פיטר אוטול הרומאי הוא שחקן יותר טוב
לאין שיעור מאשר פיטר שטראוס היהודי. הכניסו לזירה ממאגרף
בעל מישקל־כבד ומתאגרף בעל מישקל־נוצה.
אר חוששני שיש סיבה עמוקה יותר לתגובת הציבור בישראל.
בסידרה לבשו היהודים בגדים ערביים, אף שאין איש יודע איך
בדיוק התלבשו היהודים בסוף
ימי הבית השני. לבושם של
הרומאים ידוע היטב, כי הם דאגו
להנציחו בפסלים ללא־ספור.
מפיקי הסידרה העלובה לא רצו,
כנראה, להמציא לבוש דמיוני,
ועל כן הלבישו את היהודים של
אז ככפריים ערביים בני־ימינו.
כתוצאה מכך נראו היהודים
בסידרה, אחינו גיבורי״התהילה,
כחבורה של ערבים פרועים,
מחבלים, אש״פיסטים, מיידי
אבנים באוטובוסים רומאיים.
או־טו־טו הם היו מניפים על אוטול מצדה את דגל־אש״ף.
ואילו הרומאים היו אנשים כלבבנו. הגיוניים כאלה. שקולים;
אדונים אמיתיים. בדיוק כפי שאנחנו מתארים לעצמנו את המושל
הישראלי הנאור ברמאללה או בחברון.
אין זו אשמתם של המפיקים. הם יכלו, כמובן, לתאר את
מגיני־מצדה בדמותם של לוחמי־שיחרור צרפתיים או גיבורי
המהפכה האמריקאית. אף ברגע שהטביעו עליהם תו מיזרחי׳ ,
העניין היה אבוד. הישראלי המצוי רוצה לזהות את עצמו עם
המערב, עם השילטון, עם האימפריה — ולא עם אספסוף מיזרחי,
עושה־צרות, אש״פיסטי.
זוהי האמת הפשוטה: למרות כל מה שנלמד בבתי־הספר,
הישראלי המצוי של 1984 מזדהה במאבק זה עם הרומאים, ולא עם
אלעזר בן־יאיר וחבורתו.

מופעלות עתה כלפי יהודים וערבים כאחד, כמעט בלי הפלייה, כל
עוד אינם דתיים.
מצב זוז היה צריך לדכא את כולנו עד עפר. במדינה שלנו,
בשמנו, נחקרים אנשים במכות ובעינויים. משמע, כולנו נושאים
באחריות לכך. ושותקים. בעלי״המצפון, והמתייימרים להיות
בעלי־מצפון.
אך מלבד הצד המוסרי והאנושי, יש לכך גם צד מעשי. גם הוא
היה צריך להטריד אותנו מאוד־מאוד.
רובן המכריע של ההרשעות במדינת־ישראל מושגות על סמך
ההודאה של הנאשמים. כאשר אדם מודה באשמה קל להרשיעו,
ועל אחת כמה וכמה כאשר שיחזר את המעשה לעיני מצלמות־המישטרה.

במדינה שבה נוהגים החוקרים להפעיל דרך־קבע שיטה
של מכות ועינויים — איזה ערך יש להודאה? איזה ערך יכול
בכלל להיות לה? העציר המצוי, שנשבר בתא העינויים, יודה בכל

*ודי אבני

הבחור מן המוסיאון
תחילה לא היכרתי אותו. ואז נזכרתי.
זה היה בשיא המצור על ביירות, שבועיים־שלושה אחרי
שחציתי את הקווים. החלטתי לסייר הפעם לאורך הקו, ובמשך
כמה שעות עברתי מקצה אל קצה — משפת־הים ליד
נמל־התעופה ועד לשפת־הים בנמל. ענת סרגוסטי היתה עימי
וצילמה.
ליד מעבר המוסיאון, שהיה אז קו־החזית, נתקלתי בקצין צעיר,
סרן, שפיקד על אנשי־השריון שבגיזרה זו. הוא הכיר את עגת
והתנדב לשמש כמדריך שלנו, בתנאי שלא נזכיר את שמו ולא
נצלם אותו. הסתבר לי שהוא איש־מילואים, סטודנט למדעי־הטבע
במיקצועו.
במשך כשעתיים קיפצנו אחריו דרך חצרות אחוריות, זחלנו
במקומות חשופים, טיפסנו לעמדות־תצפית, שוחחנו עם החיילים,
שתינו עארק עם קבוצה של חיילים לבנוניים(שנשארו מאחור).
התפעלתי מן הבחור. הוא היה חסר־פחד. היה לו ביטחון־עצמי
מובן־מאליו, סמכותיות ללא שחצנות. הוא דיבר על האוייב בלשון
עניינית, בלי שינאה, בנימה של הערכה. עם אנשי הצבא הלבנוני
נשא ונתן בכישרון דיפלומטי טיבעי, אף שלא היתה לו כמעט
שפה משותפת עימם.
הוא היה בחור כלבבי. אחרי שעתיים עימו, באווירת הסכנה של
הקו הראשון, בטחתי בו לגמרי. אף שיכול היה להיות בני,
התייחסתי אליו כאל אדם מבוגר.
מדוע נזכרתי בו? מפגי שהלכתי השבוע להצגת סרט ישראלי.
האולם היה מלא באנשי־קולנוע, צעירים בוהמיים וכל מיני
אמנים. אחד מהם, בחור צעיר בעל שערות פרועות, אמר לי. :היי,
זוכר אותי?״
תהיתי. הפנים נראו לי מוכרות. ולפתע איתרתי אותו בזיכרוני:
זה היה הסרן מן המוסיאון. הקצין הבוטח בעצמו, המבוגר מכפי
גילו, השופע חוש־אחריות, נראה עתה ככל צעיר אחר, סטודנט

חייכני.
כל עוד שהצבא מורכב מאנשים כמוהו, אין מה לדאוג.

גם אני נ 11 דה1
קהל הצופים בקירקס הישראלי זקוק לגירוי חדש בכל יום,
ועל כן מתחלפים המיספרים בזירה בקצב מסחרר. אין זמן לחשוב
על שום מאורע, כי לפני שמגיעים לכך ג א המאורע הבא, ומסיח
את הדעת.
לולא כן, אי־אפשר היה לעבור בשתיקה על הדוח של אירגון
אמנסטי, שקבע כי בישראל נהוגה עתה שיטת־קבע של עינויים
ומכות, כדי לסחוט מאסירים הודאות.
אמנס טי הוא אירגון בעל יוקרה אדירה בעולם, ואין איש
המפקפק בחוש־האחריות שלו. כאשר הוא מצרף את ישראל
לרשימה הארוכה והמדכאת של מדינות הנוקטות שיטות של
עינויים, יש לקבל זאת באישור סופי.
אירגון זה מקדיש את כל מאמציו לאסירים פוליטיים, ועל כן
דיבר הדוח בעיקר על האסירים הערביים בישראל ובשטחים
הכבושים. אך אנחנו יודעים כי מינהגים נתעבים אלה פשטו מזמן
מן השטחים הכבושים אל תוך ישראל, וכי שיטות־החקירה האלה

כאשר אני רואה את הפושעים הפוליטיים של הימין קיצוני,
שכה רבים מהם הם עולים חדשים מארצות־הברית ומברית־המועצות,
חוששני שתופעה זו פוקדת עתה גם אותנו. אני רק
מקווה שלא יהיו לה אותן התוצאות.
להתמודד נגד העיתונות
זהו תהליך הקורה מדי פעם למלה עברית:
מרבים להשתמש בה במובן מושאל. בהדרגה היא נשחקת.
מרוב השימוש במובן מושאל, אובדת המשמעות המקורית שלה.
וכאשר חדלים להבין את המשמעות המקורית, משתבש גם
השימוש המושאל.
למשל, מלה מודרנית מאוד :״להתמודד״.
מדי יום אפשר לקרוא בעיתונים ולשמוע בכלי־התיקשורת
האלקטרוניים כי נערכת התמודדות בין פלוני ואלמוני.
זה נראה ונשמע כך :״יצחק נבון החליט (או לא החליט)
להתמודד מול שימעון פרס.״
או :״אריאל שרון יתמודד נגד יצחק שמיר.״
יתכן כי נבון ושרון יודעים מה הם עושים, אבל העיתונאים
אינם יודעים מה זה ״להתמודד״.
״להתמודד״ פירושו: אדם מודד את עצמו, את כוחותיו
וכישרונותיו, בהשוואה לכוחו ולכישרונו של חברו או יריבו, או
על פי המידה של תפקיד מסויים.
נבון מתמודד ע ם פרס, או בפרס. שרון מתמודד ע ם שמיר,
או בשמיר. שניהם היו רוצים להתמודד ע ם המשימות(או עם
הפיתויים) הכרוכים במישרת ראש־הממשלה.
בוודאי, אפשר גם להתמודד מול. אבל זה דבר אחר. למשל:
נבון מתמודד ע ם פרס מול רבין. כלומר: בשעה שנכון ופרס
מתקוטטים, רבין עומד מן הצר ומחכה, כדי לראות מי יהיה
המנצח.

פצצת נפאל בכנסת
דבר שמבקשים ממנו, ואף יציג את המעשה כשיחזור מבויים.
כך מצטרפת מועקה למועקה. כאשר המישטרה מודיעה כי
חמישה ערבים הודו ברצח הילד דני כץ, בלי שמץ של מניע סביר
— איך אני יכול להאמין? אני מניח׳שבתנאים מסויימים הייתי גם
אני מודה ברצח הילד דני כץ. כל אדם מודה לבסוף — הדבר תלוי
רק בחומרת העינויים.
כמה אנשים — יהודים וערבים. ,ביטחוניים״ ופליליים —
יושבים בשעה זו בכלא, אחרי שנשפטו לתקופות־מאסר ארוכות
על סמך.הודאות״ שהושגו בדרך זו?
זהו הרס מערכת־המישפט. אי־התגובה על דוח אמנס טי היא
שערוריה. שתיקתם של ציבור השופטים, אירגוני המישפטנים,
המיפלגות, אירגונים דתיים ואירגונים אחרים זועקת לשמיים.
תחת לעסוק בהופעת־הקירקס הקרויה על שמו של אסף חפץ,
היה מוטב למישטרת־ישראל ולמפכ״ל שלה (איני רוצה אף
להזכיר את שר־הפנים, מלך הציניקאים, בעל הלשון הנופלת על
לשונו) לטפל בטיהור יסודי של המוסד המופקד בידיהם.
מישטרת־עינויים היא מישטרה גרועה, והדבר מוכרח להרקיב
אותה מבפנים, כמו סרטן בגוף החי.

צלבנים מז
המערב הפרוע
הצלבנים ישבו בארץ במשך מאתיים שנה. היו שם.צברים״ בני
הדור השמיני והתשיעי. רבים מהם דיברו ערבית, רובם התלבשו
כערבים והתנהגו כערבים. כמרים שבאו מן המערב לביקור
הזדעזעו לא פעם למראה הצברים האלה, והביעו בכתביהם
תרעומת על אורח־החיים המיזרחי של חלוצים אלה של העולם
המערבי.
מדוע לא הצליחו הצברים הוותיקים האלה, בני המיזרח, להגיע
לשלום־קבע עם סביבתם? מדוע היו כל ההסכמים שלהם עם
המושלים המוסלמיים — והיו להם כמה וכמה הסכמי
קמפ־דייוויד כאלה, בעיקר עם שליטי דמשק — בני חלוף?
היו לכך הרבה סיבות, עמוקות ופחות־עמוקות. אך אחת
הסיבות החשובות היתד• שבכל פעם כאשר נרגעה החברה
הצלבנית והיתה מוכנה להסתדר עם סביבתה, בא גל חדש של
עולים חדשים מן המערב, והפך את הקערה על פיה.
החדשים באו לארץ כדי להילחם בכופרים ולהרחיב את שילטון
הצלב בארץ הקודש. חלקם היו קנאים דתיים, אחוזי הטירוף
הקדוש, שכל מחשבה על שלום עם המוסלמים עוררה בהם
חלחלה. האחרים היו הרפתקנים תאווי־בצע, לרוב בנים צעירים
של אצילים מערביים, שלא יכלו לרשת את אחוזות אבותיהם, ועל
כן ביקשו לרכוש לעצמם, בדם ואש, אחוזות חדשות במיזרח, על
חשבון המוסלמים. היה להם עניין מוחשי מאוד בהמשך המילחמה.
כאשר אלה השיגו את שלהם, התיישנו והיו מוכנים לחיות
בשלום עם המוסלמים — בא גל חדש של קנאים מטורפים או
הרפתקנים רעבינן, וחוזר חלילה.

חליפת־המיכתבים הישירה היחידה שהיתה לי אי־פעם עם
משה דיין נגעה למילה.
זה היה במאי ,1968 כשדיין היה עדיין שר־ביטחון טרי יחסית.
הוא עמד על דוכן הכנסת והשיב לשאילתות. בין השאר דיבר על
״נפלאם״.
לא יכולתי להתאפק ושלחתי לו פתק. :שאילתה נוספת: כב׳
שר־הביטחון, למה אומר כב׳ השר נפלאם, כשהוא יודע שזה
נפאלם?״
על כך השיב לי על אותו פתק :״אתה צודק, אבל בסלאנג של
צה״ל השתרש הביטוי נפלאם(ובמילעל) — אולי בגלל הקלות
בביטוי, ואני מבטא זאת כמקובל היום בצה״ל. מ .ד׳
נפאלם הוא קיצור של שני היסודות המעורבים בנשק מחריד
זה: נפטאלין ושמן הקוקוס הצומח על דקל(פאלם).
אין זו המילה הזרה היחידה המשתבשת בדיבור היומיומי.
מכיוון שרוב־רובם של הישראלים,
ובייחוד הצעירים, נתקלים
במילים כאלה רק בכתיב
עברי, ללא תנועות, אין להם כל
אפשרות לדעת איך מבטאים את
המילים הלועזיות.
כך אפשר לשמוע מפי קצינים
בכירים על. הדוקטורינה״
של צה״ל, כאילו הומצאה תורה
זו על-ידי דוקטורים (מדוע לא
״פרופסורינה הכל מדברים
על סקופ, כאילו היה שייך
למישפחת הטלסקופ וך סינמס־קופ.
מדברים על ״אורגינל״ ,כ
אילו היה זה עניין של אור, וכן
הלאה. מדברים כך, ואחר־כך גם כותבים כך. הכל מדברים על
״קונסוליום״ של רופאים לדיון במצבו של חולה, כאילו היתה זאת
אסיפה של קונסולים, ושמעתי פעם במו אוזני את הרב שלמה גורן
מדבר על.פוסט מורטים״.
זה רע לא רק מפני שזה מכתים את הדובר כבור, ומפקיר אותו
ללעגם של יודעי־דבר, אלא גם מפני שהוא משבש את מקור
המילה. .דוקטרינה״ קשורה רק בעקיפין בדוקטור, כי שתי
המילים נגזרות מן הפועל הלאטיני.דוקרה״ ,שפירושו ללמד.
״סקופ״ (ו״ו שרוקה) הוא, במקורו, את־חפירה קצר־ידית, ובסלאגג
העיתונאי הוא מציין ידיעה סנסציונית, שכאילו נחפרה מן האדמה.
״אוריגינל״ בא מן המילה הלאטינית ״אוריגו,״ מקור,
כל השיבושים האלה מעצבנים אותי, בייחוד כשהם מופיעים
בכתב. אך לאחרונה מרתק אותי דווקא תהליך היווצרותם. כאשר
ציבור שלם משבש מילה, אין ספק שפועל כאן תהליך בלתי־מודע
של התאמת מילה זרה לחוקיות הצלילית של השפה העברית.
״אורגינל״ מקצר את המילה בהברה אחת, והרי השפה העברית
שונאת מילים ארוכות. נפלאם מתגלגל מן הלשון העברית ביתר
קלות מאשר נפאלם.
אולי יכתוב מישהו באחת האוניברסיטות עבודת דוקטוראט
(ולא דוקטורינה) על כך?

מאיר שטרית:

ד 1ד 1דיין:

,,אהיה חוט מ ק שו . .ונכד
ביו הלינוד רעזו!״

זאת

ישראל לאו:

זה ..ברוח היהודי יש
ארבעה ואשי־שנה!״

למרות שיום־העצמאות יחול בעוד כחודש ימים, מיבצע
השירותרום של גלי צה״ל התחיל כבר השבוע ב״קול ענות
גבורה״ כמו שאומר אחד מעורכיו, דודו דיין.

• מדוע אתם פותחים כבר עכשיו במיבצע
שאמור לאסוף כסף ביום־העצמאות?
יום־העצמאות הוא יום המוקדש כולו על ידי גל״צ
לשירותרום. אבל ההתרמה כבר התחילה שלשום. אלפים רבים של
אזרחים רוצים לתרום ורוצים לשמוע את קולם בגלי־האתך. כל
ההכנות נעשות עכשיו, כדי שלא יהיה לחץ שלא נוכל לעמוד בו,
ביום אחד.

• אולי תסביר לקוראים, שהם
הפוטנציאליים, למה בדיוק הם תורמים?

התורמים

הכסף שאנחנו אוספים מועבר במלואו לוועד למען החייל
והוא מיועד לשרותי רווחה לחיילים. האגודה שכל כספה בא
מתרומות, מממנת את כל הדברים שאינם כלולים בתקציב
הביטחון.
במדור זה. בגיליון השבוע שעבר, אמר עזר וייצמן, כי אם
חבר״הכנסת מאיר שטרית יטלפן אליו -יש על מה לדבר.
זאת. למרות הצהרתו של וייצמן בדבר אי״שיתופם של
אנשי ליכוד בתנועתו.
שאלתי השבוע את ח״כ מאיר שטרית, מה היא תגובתו
להזמנת עזר וייצמן!
אני נשאר בתנועת החרות.

• אתה היית מתומכיו הנלבהים את וייצמן ומכאן
שאתה מאמין באיש. מדוע לא תלך איתו?
אני ידיד של עזר ואני מחשיב אותו מאוד. האמנתי שעזר צריר
לחזור לצמרת תנועת החרות. לדאבוני. המאמצים שלי לא עלו
יפה ואני מוכרח להגיד שלא באשמתו ולא בגללו. הוא בחר היום
בדרר שהיתה צפויה ואני מאחל לו הצלחה, אבל אני נשאר
בתנועת החרות.

• לא דיברתם כלל על אפשרות צירופך
לתנועתו?
לא דיברנו על זה בכלל. אני מקווה מאוד שאוכל להיות, אחרי
הבחירות, החוט המקשר בין הליכוד ובין תנועתו של עזר.

• כמו מה?
בעיקר שיפור תנאי הפרט. למשל, הדאגה לחייל הבודד (זה
שאין לו הורים בארץ) דיור, כלכלה בסופי שבוע, מתנות מיוחדות,
סופי־שבוע לחיילים שמתחתנים, אפילו מיספרות לחיילות, ועוד
הרבה דברים קטנים וגדולים שמנעימים את חייו של החייל.

• כמה כסף אספתם בשנה שעברה?
כחמישים מיליון שקל.

• ומה נעשה בכסף הזה?
מחלק הארי של הכסף נבנו 206 מועדונים.

• השנה היא שנה קשה לאזרחים מבחינה
כלכלית. כמה כסף אתם מקווים לאסוף?
מפני שהשנה קשה לא קבענו תיקרה ולא ריצפה. לכל הפניות
שלנו, ביומיים שעברו מתחילת המיבצע, לא היה עוד אף סירוב.
הסיסמה שלנו השנה היא ״ובכל זאת זה מגיע לחייל שלך.״

• האם אתם לא מתחרים בלב״י?
חס וחלילה. לב״י אוספים כסף בעיקר לחינוך החייל, ואנו
אוספים כסף לרווחתו.

לפני כל חג, הילדים שואלים שאלות שבן־תמותה רגיל
לא יכול לענות עליהן. השאלה הפעם, היתה ״בספר שמות
כתוב על חודש ניסן, החודש הזה לכם ראש חדשים,
ראשון הוא לחדשי השנה. אז מדוע שינו את תאריד
תחילת השנה לא׳ בתשרי!״
עם שאלה כזו, פונים כמובן לרב ישראל לאו. מתי ראש
השנה, בא׳ בתשרי או בא׳ בניסן -שאלתי אותו.
למעשה, בלוח היהודי יש ארבעה ראשי־שנה. כל אחד מהם הוא
התאריך הקובע לגבי הלכות מסויימות. א׳ בניסן הוא ראש־השנה
בעניין מלכים ורגלים. א׳ באלול הוא ראש־השנה למעשר בהמה,
ואז צריך לתת עשרה אחוז מיבול הבקר לכוהנים. ט״ו בשבט הוא
ראש־השנה לאילנות, וא׳ בתשרי הוא ראש־השנה לבני־אדם. אנו
קובעים הלכה, שהעולם נברא בכ״ה באלול, ואז א׳ בתשרי הוא
היום השישי לבריאת העולם ועל כן היום שבו נברא האדם. זאת
אומרת, א׳ בתשרי הוא יום־ההולדת של האנושות.

• אני זוכרת שבאירופה תמיד היו ויכוחים בין
היהודים אם ראש־השנה חל בראש השנה או בפסח,
וכל אחד הביא מובאות להוכחת עמדתו.
זה קרה, כי בענין בריאת־העולם יש מחלוקת בין התנאים ובין
ר׳ יהושוע בן־חנניה, אשר טען כי בניסן נברא העולם. אבל טענתו
לא התקבלה.

ם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אוחרים...חה הן אוחרות-״הה הם

אתנה בראנן:

אזריאל א1פק:

שלי שבדרון:

.,אני חושנת שהמוסיקה ..סנו טוב לילדים -אנינמובולם
הקלאסית תישאו לעורם!״ טוב גם למבוגרים!״ למדתי לשתות בחו״ל!״
בימים אלה נמצאת בארץ לסידרת הופעות עם תיזמורת
רשות־השידור, הכנרית־המנצחת איונה בראוו מהתיזמורת
של ״סנט מרטין אין דה פילדס״ באנגליה. איונה בראון,
המוזמנת להופעות בתיזמורות החשובות ביותר בכל
העולם, מוצאת זמן בכל שנה, לבוא ארצה ובין הופעה
להופעה, היא עובדת עם תיזמורת לא מיקצוענית ולא
מפורסמת, כמו תיזמורת״הקיבוצים. איונה היא, כנראה,
האשה היחידה בעולם המנגנת כינור סולו, וממקומה
ככנרית היא מנצחת על התיזמורת בקשת הכינור במקום
בשרביט המנצח.
שאלתי אותה מדוע היא מסכימה לעבוד כל שנה עם
תיזמורת״הקיבוצים שאינה תיזמורת מקצוענית מהסוג
שהיא רגילה לעבוד איתן.
לפני כמה שנים באו לביתי באנגליה נועם שריף וקרלה קמחי,
והזמינו אותי לעבוד עם תיזמורת־הקיבוצים, שאז עוד לא ידעתי
שהיא תיזמורת לא מיקצוענית. הסכמתי לבוא כי שנים רבות
רציתי לבקר בישראל, מאחר שאני חושבת שהיהודים הם
המוסיקאים הכי טובים בעולם. כשבאתי והסתבר לי שזו תיזמורת
לא מקצוענית, כבר היה מאוחר מדי, כי התאהבתי באנשים
בתיזמורת־הקיבוצים. אני אוהבת אותם ואני אוהבת את הגישה
שלהם למוסיקה. לפי דעתי יש להם פוטנציאל לא מפותח ואני
רוצה להמשיך לעבוד איתם.

• איך מתייחסים אליך כאל כנרית־מנצחת
בעולם של גברים, שהם הרוב בכל תיזמורת?
תני לי חמש שעות ואענה לך. אין ספק שאשה צריכה להוכיח
את עצמה יותר מגבר, וההתחלה היא קשה מאוד. אולי היום אני
כבר לא מרגישה את ההבדל, אבל אני זוכרת את הדרך ואת
החשדנות שהיתה. ברור לי שגם היום, אנשים מסויימים היו
מרגישים יותר נוח איתי, אילו הייתי גבר.

• בכל הוסעה שלך את משמשת גם ככנרית
וגם כמנצחת. איך את רואה את עצמך, כנרית או
מנצחת?
למעשה אני כנרית־מובילה. אני מובילה את התיזמורת
ממקומי ככנרית. אני לעולם לא עומדת על דוכן־המנצחים ולא
מחזיקה את השרביט ביד. אני אוהבת לחשוב על עצמי
כמוסיקאית. אילו הייתי צריכה לבחור, ברור לי שעל הכינור לא
הייתי מוותרת. וכמובן הכי טוב לעשות את שניהם. היום גם לא
ניתנת לי האפשרות לבחור בין השניים, כי כל מי שמזמין אותי
להופעה, מזמין אותי בגלל שני הדברים שאני עושה בו־זמנית.

• איך את רואה את עתידה של המוסיקה
הקלאסית בעידן של הסום והרוק וכל השאר?
אוהבי המוסיקה הקלאסית הם תמיד אחוז קטן מהאוכלוסיה,
אבל האחוז הזה ישאר תמיד. המוסיקה הקלאסית תישאר לעולם,
אני חושבת.

אחד מסיפרי הילדים היפים והמרתקים ביותר
בסיפרות העולמית, יצא לאור בימים אלה, בפעם השניה
בעברית. את ״הרוח בערבי נחל״ מאת קנת גרהם, מכירים
אלה שקראו אותו בתרגומו של המשורר יונתן רטוש, והנה
יוצא הספר שוב והפעם בתרגומו של אוריאל אופק. שאלתי
אותו מדוע היה צריך לתרגם את הספר מחדש.
תרגמתי את ״הרוח בערבי נחל״ לפני 31 שנה, ואחרי שגמרתי
לתרגמו, הסתבר שהזכויות לא היו שייכות להוצאה שהזמינה
אצלי את התרגום. גנזתי את התרגום ומאז יש לי חלום שיום אחד
יראה הספר אור בתרגומי.

• האם התרגום שעשית לסני 31 שנה, הוא
התרגום שהופיע השבוע?

פסח בלי יין -אי אפשר. ובעניין יין אני פונה אל שלי
שבדרון מחברת ״שטוק״.

בהחלט לא. ההוא מונח בבויידם ואפילו לא הצצתי בו. תרגמתי
הכל מחדש.

• אומדים שהישראלים אינם יודעים לשתות.
האם זה נכון?

• מה דעתך על תרגומו של יונתן רטוש לספר
הזה?

ככלל זה די נכון. אבל מאז שהישראלים נוסעים בעולם הם
לומדים. פעם, לפני לא כל־כך הרבה שנים, שתיה, בשביל ישראלי
ממוצע, היתה כוסית של יין קידוש. היום כבר קונים יינות מסוגים
שונים וליקרים וברנדי ואפילו יודעים מתי ואיך לשתות.

עשיתי השוואות עכשיו. לפי דעתי, התרגום של רטוש הוא לא
מספיק קריא לילדים, ויש בו גם הרבה טעויות־תרגום קשות
מאוד.

• גם אני השוויתי את שני התרגומים, וראיתי
שזה שלך כתוב ממש בסלנג של ילדים. מישפטים
כמו ״זה עצום! שווה פי אלך.״ ידוע ש״הרוח בערבי
הנחל״ הוא ספר ילדים שהגדולים אוהבים אותו
במיוחד. האם בתרגומך חשבת איך לחבבו על
ילדים?
בפירוש כן. אני מסכים איתר שזה ספר שהמבוגרים אוהבים
לקרוא אותו ואני מאוד מקווה שעכשיו הוא ״יתפוס״ גם ילדים.

• מדוע בכלל יש נטיה לתרגם מהסיפרות
הקלאסית לעברית, כל כמה שנים מחדש?
השפה העברית היא דינאמית ומשתנה. ספר שתורגם עם קום
המדינה, ייראה לילד של היום כתוב בלשון מיושנת וקשה, ואם
רוצים שילד יאהב את מה שאנחנו אהבנו בילדותנו, צריך לתרגם
את זה לעברית שהוא מכיר.

• כחוקר סיסרות-ילדיס, איך אתה מסביר את
העובדה שחלק גדול מסיסרות הילדים הקלאסית,
ספרים כמו ״פו הדוב״ ,״עליסה בארץ הפלאות״,
״הנסיך הקטן״ ועוד, הפכו במרוצת השנים לסיפרות
של מבוגרים, שאולי מבינים אותה ואוהבים אותה
יותר מהקטנים?
על השאלה הזאת כבר ענתה לאה גולדברג בזמנו ״אם ספר
הוא באמת טוב לילדים, הוא טוב גם למבוגרים.״

• סבא שלך היה כורם, מראשוני ראשון־לציון.
האם המומחיות שלך ביין זה מהבית?
בבית של סבא שלי כמעט לא שתו. גם אני, כמו כולם, למדתי
לשתות בנסיעות לחו״ל. ועם הטעם הטוב בפה באתי ארצה
והשתלמתי אצל מנהל היקב שלנו, מר צוקרמן, שהוא ממש
מומחה לעניין.

• מהו היין הנמכר. ביותר בארץ?
היין הנמכר ביותר מתוצרתנו הוא יין הריזלינג שהוא יין חצי
יבש. בעולם שותים בעיקר יינות יבשים לגמרי, אבל כאן התהליך
הוא רק בתחילתו וכנראה שלא קל לעבור מיין מתוק ליין לגמרי
יבש. עד לא מזמן אנשים היו באים למכולת ומבקשים יין חמוץ.
אין דבר כזה, יין חמוץ הוא יין מקולקל. יין ייבש הוא יין שלא
הוסיפו לו סוכר ולכן הישראלים קוראים לו חמוץ ועדיין קצת
מעקמים את הפנים.

• אנחנו עומדים לפני ליל־הסדר. גלי לנו מה
שותים בארוחה החגיגית הזאת.
אני מציעה לשתות עם הדגים יין סוביניון לבן, ואם זה יבש
מדי אז יין ריזלינג. עם הבשר אפשר לשתות יין פטיט־סירה,
שהוא יין אדום מאד ארומטי, ולקינוח אני ממליצה על ליקר
אמרטו שהוא ליקר שקדים מצויין. אם רוצים יין מיוחד לקידוש,
יין העצמאות נוצר לזה. אבל כאן אגלה לד, שהחוק הזה שיין לבך
זה רק לדגים ויין אדום זה רק לבשר — בוטל. אם את אוהבת את
הגפילטע־פיש עם ברנדי — מותר. שיהיה לכולם חג שמח וטעים.

דניאלה שמי

חדר למנכ״ל החדש

שדור
צל״ג
שש־וריה אביבית
• למנהל מחלקת־הח־אמה־והמוסיקה של
הטלוויזיה הישראלית, איילון גוייטין, על
•מישדרי השבועיים המייגעים ביותר בתולרות
המירקע בישראל, תחת הכותרת היומרנית
״פסטיבל האביב בטלוויזיה הישראלית״.
אוסף מיקרי זה של סרטים, שחסר קונספציה
ועמוד־שידרה אידיאי, החל בהמלך גוסטאב
ה־ ,3דרו חזרת התיזמורת וכלה כרקוויאם

הכנסת רוני מילוא, והעמדות ששניהם ייצגו, חזרו
והוכיחו את רמתם של פרלמנטרים המגיעים
לבניין הכנסת, בזכות שיטת המינוי של
המועמדים לכנסת במרכזי המיפלגות. במיקרה
זה: מועמדים המציגים את הכנסת במערומיה. על
סדר ישיבתה של הוועדה עמדה בעיית הרב מאיר
כהנא והוצאתו אל מחוץ לחוק. התיקווה האחת
שבאה לידי ביטוי בדיון היתה טמונה בעמדותיו
של חבר־הכנסת הצעיר חיים רמון, שהציג תביעה
ברורה להגנה על הדמוקרטיה הישראלית מפני
תופעות גזעניות נוסח הרב כהנא.

מאחרי המירקע
נורד! של קרפץ
אחת ההכרעות הראשונות שיהיה על המנכ״ל
החדש לקבל היא בדבר הפיכת מינויו של עורך
מבט, מיכאל קרפין, למינוי של קבע — או
מציאת אדם אחר למילוי התפקיד.
ב־ 15 במאי עומד לפוג המינוי הזמני,
שהעניקו המנכ״ל והיו״ר הקודמים של רשות־השידור
לקרפין.
מינויו או אי־מינויו יהיו בבחינת הצהרת-
כוונות גלוייה של פורת על אופן ניהולה של
הטלוויזיה הישראלית ומחלקת־החרשות שלה
בתקופת מנכ״לותו.

סיירת פ 1רת

מנהל גויטיין
מתן דין

ח״כ דמון תיקווה גרמני, שעימם זיווג, כמייצג היצירה ה״מקורית״,
המתבן במנהטו, הפך את הטלוויזיה הממלכתית
לשיעמומון ממלכתי, שהוריד את מיספרי הצופים
בערוץ היחיד, בשאיפה לאפס.
הניסיון לעריכת פסטיבל טלוויזיוני, תוך
התעלמות מצרכי הצפייה של קהל־הצופים
והתחמקות מעריכת סקר־צפייה (כפי שהודה
באוזני העולם הזה צבי שפירא, מנהל
מחלקת התוכניות בעברית) ,גובל בשערוריה.
אילו היה בישראל עוד ערוץ טלוויזיה, ועל
המרקעים היה עולם פסטיבל שכזה, היו גם טכנאי
הטלוויזיה הישראלית באותה שעה ברשת השניה.

צל״ש
כנסת במערומיה
• לעורך במבט שני, חיים יבין, על
תוכניתו שהתמקדה בתיעוד של ישיבה אחת של
ועדת־החוק״והמישפט של הכנסת. בכתבה זו,
שהיתה חשיפה תקדימית של דיון פנימי בוועדת־כנסת,
הובאו לעיני הצופה כל תחלואי
הדמוקרטיה התחיקתית בישראל, תוך חשיפת
דלותם הרעיונית של רוב חברי הוועדה.
ההתפרצויות של סגן־השר רב שילנסקי וחבר-

ירד ינון
ניהול או צנזורוזז
בשבוע הראשון לכהונתו של אורי סירת כמנכ׳ל רשוודהשידוד, החלה להתבהר התמונה,
העשויה לאפיץ את תקופת מנכ׳׳לותו של פורת.
בעוד שהמגכ׳׳לים הקודמים, יצחק לי מי ויוסף לפיד, כמעט שלא הגיעו לבניין
הטלוויזיה, ובסיסט היה במינהלת רשות־השידור, ומחיל אורי פורת לגלות את חב זמנו
בבנייו־הטלוויזיה, תוך קביעה ברורה של נקודת התורפה שבה הוא עומד לעסוק.
כהצהרת־בוונות גלויה חרה פורת למנהל״הטלווידה• טוביה בער, לפנות לו חדד במי ץ
הטלוויזיה* כדי שיוכל לעקוב אחר מהלך־זזעניינים מקחב.
הצדקה לדרישתו. של פורת לתדר בבניץ־הטלוויזיה יש בעובדה שכמשך תקופת ניהולה של
הטלוויזיה בידי טוביה סער העביר סער את ההכרעות השונות למדד המנכ״ל בבנץ כלל, תוך
שהוא נמנע מלהכריע ולהחליט במקומות שט היה עליו להחליט. פינוי של תדר עבור פורח
בבניץ־הטלוויזיה יקל על התיקשורת כין העובדים לבץ המנכ״ל, מצב העשוי לגלות לעובדים,
שאחרי תקופה ארוכה יש לטלוויזיה מנהל־בפועל, ואפילו הוא מנכ׳ל רשות־השידור. אך יכול
כמובן לקרות משוע חמור הרבה יותר: שהמנכ׳ל יהיה צנזור ראשי של המלוויזיד*

עד לשבוע שעבר היתה קיימת בבניין כלל,
בקומת מינהלת רשות־השידור, סיירת שכונתה
״סיירת לפיד״,
עם אנשיה נמנו נקדימון דוגל וארי
אבנר, ששימשו כיועציו וכבודקיו של יוסף
לפיד לבעיות השונות של רשות״השידור.
בין השאלות הנשאלות כיום: האם יביא אורי
פורת יועצים שהם מאנשי־שלומו? מה יהיה
מעמדם של רוגל ואבנר? האם יצורפו ל״סיירת
פורת״ גם טוביה סער ויאיר שטרן?
שאלה נוספת, המנסרת בפרוזדורי רשות־השידור:
האם ל״סיירת פורת״ יצטרף גם היועץ
המישפטי הוותיק של רשות־השידור, נתן כהן,
או שיתפוס את מקומו פרקליט אחר, שהתמחה
בבעיות חוק ותיקשורת?
כך או אחרת, אין ספק שישונו פניה של סיירת
המנכ״ל החדש.

לייצג את רשות־השידור, ובאמצעותו שומר
הירד החדש את קשריו עם העיתונות המודפסת.

ער*1ז התורה

בישר חם ץ

מיד עם כניסתו של מיכה ינון למישרת יו״ר
רשות־השידור החלו האקורדים הדתיים לצרום
במיסדרונות רשות־השירור. עוד בתפקידו הקודם,
כסגן יו״ר הרשות, הטיף ינון לפתיחת רשת־רדיו
שתיקרא ״קול התורה״.
האקט הראשון היה תפילת ״מי שבירך׳ שינון
ערך בשבת לעובדי רשות־השידור. את ישיבות
הוועד־המנהל פותח ינון בברכה, ואץ הוא מסתיר
את כוונתו להפיק תוכניות טלוויזיה ורדיו בעלות
רוח דתית, או לפחות.רוח מסורת ישראל״ .הוא
פועל להפקתה של תוכנית שתעסוק בעולם
היהודי בתפוצות, במגזין בטלוויזיה שידווח, בין
השאר, על המתרחש בקיבוץ הדתי, ושאר נגיסות
של תוכניות־דת ותוכניות־דת מוסוות, על חשבון
מעט זמן־השידור הקיים בערוץ היחידי של
הטלוויזיה הישראלית.
ינון יודע גם שמנהל־הטלוויזיה הנוכחי,
טוביה סער, לא יבלום אותו, שהרי הוא נבחר
לתפקידו בזכות קולו של ינון, והוא זקוק לקולו
של ינון כדי להתגבר על משוכת אורי פורת,
המאיימת עליו, בשל אירגון שדולת ראשי־התיקשורת
לבחירתו החוזרת של יוסף לפיד.
במיסדרונות רשות־השידור החלו בשבוע
האחרון לכנות את הרשות שלוחה חילונית של
״ערוץ התורה״.

לפי כמה חודשים התפטר מנהל הרשת
הראשית של הטלוויזיה הצרפתית בגלל מצלמות
אלקטרוניות, שלא הגיעו לאתר־דיווח כולשהו,
ומנעו דיווח ענייני מקהל צופי הטלוויזיה
הצרפתית.
מינהג זה של התפטרות מתפקיד בשל
מחדלים תיקשורתיים אינו מאפיין את מנהל־הטלוויזיה
הנוכחי, טוביה סער, שבשבוע של
שביתות־הצלמים ומהדורות מבט המקוצרות
בילה חופשה אי־שם, הרחק מישראל.
למחדלי התקופה האחרונה מצטרף לוח
מישדרי חג־הפסח, הנראה השנה כביעור־חמץ

בחג הפסח הנוכחי מילאו טוביה סער ועוזריו
את מישבצות־השידור בחומר משעמם לקוי, ובו
שאריות של פסטיבל האביב (ראה: צל׳ג),
שידורים חוזרים וסתם זיבלוני טלוויזיה.
אלא שברשות״השידור נכון לעכשיו, אין
מתפטרים על מחדלים, אלא מקבלים טפיחה על
השכם.
פסקול רפיק ם תגר״ץ
על אימרתו של המנכ״ל החדש, אורי פרדת,
אודות ״טלוויזיה המשדרת בשחור־לבך, הגיב
אחד מראשי חטיבת״החדשות :״אני חושש
שעכשיו יגיע עידן השלג למסך שלנו

שני דוברים
כיום פועלים ברשות״השידור שני דוברים,
למרות תביעות מישרד האוצר מרשות־השידור
לצמצם את כוח־האדם.
דוברת אחת היא ירדנה הראל, מנהלת
לישכתו של הירד הקודם, הפרום׳ ראובן ירון,
שהמנכ״ל היוצא, יוסף לפיד, העביר אותה
במיכרז לתפקיד, כמה ימים לפני עזיבתו את
התפקיד.
הידר החדש, מיכה ינון, הביא עימו
מהמפד״ל ראש־לישכה בשם יצחק ראט, כעוזר
אישי בחוזה־מיוחד (המגדיל את תקציב רשות־השידור)
.יצחק ראט, מי שהיה עד למינויו עוזר
אישי לינון, שימש ככתב יומון המפד״ל הצופה
באיזור רמת־גן.
ראט מנהל מגעים עם העיתונאים, סוקרי
רשות־השידור, כמו היה הדובר שנבחר במיכרז

עורך חלבי(מימין) בתסקיר
משדה־הקרב לגל״ץ
במרתפי מחלקת־הסרטים־הקנויים של הטלוויזיה׳
עם מישדרים חוזרים, וסרט חדש אחד
(סופרסטאר).
בשנים רחוקות יותר, עד לסוף עידן יצחק
שימעוני בהנהלת הטלוויזיה, היה ניסיון
מתמיד לרכז יצירה מקורית טלוויזיונית בחגים
כחג הפסח, או מופעים פומביים נוסח שרה׳לה

שרון.

אחד מוותיקי מחלקת החדשות הוסיף ואמר, ביום
כניסתו של פורת לתפקיד :״טוב, יש לו
אורכת־זמן לעשות מה שהוא רוצה עד למם־
הבחירות. מעניין איך הוא יתפקד אחרי
הבחירות רפיק חלבי, ששירת עד עכשיו
כקצין קרבי בצה״ל, הגיע לגיל שבו עליו לרדת
מהמצבה הקרבית, ובימים אלה הוא מתחיל
שירות־מילואים ראשון בגלי צה׳ל.
העולם הזה 2433

תוכניות מועדפות
יום שני
ליל פסח

18.4

16.4

• תעודה: עמוד האש
( — 8.02 מדבר עברית).

• פולקלור: מה נשתנה?
9.00 מזמר
ומדבר עברית) .בתוכנית

׳ 1רביעי

מופיעות להקת צפון מערב
מארוקו. להקה תימנית ממושב
גאולים ולהקה מבוכרה. מקהלת
האקדמיה למוסיקה בירושלים
שרה עיבודים מיוחדים למקהלה
של שירי־פסח. משתתפות גם
הזמרות מיכל טל ואופירה
גלוסקא.

• סרט קולנוע: מן
המירפסת (— 10.00
מדבר אנגלית) .סרט המבוסס

על הרומן המפורסם מאת ג׳ץ
או׳הרה, שהתמחה בתיעוד חייהם
של בני המעמד הבינוני בארצות
פרק
,16 תחת הכותרת המאבק.
שבו סיפור ליל הגשרים
ופעולות תנועת־המרי. הבריטים
עוצרים את מנהיגי הישוב בשבת
השחורה, פורץ עימות בין
מתונים לאקטיביסטים, פיצוץ
מלון המלך־דויד, אצ״ל ולח״י
שבים לפעול באורח עצמאי,
לחץ ארצות־הברית לפתיחת
שערי הארץ הולד וגובר, והיא
מאלצת את בריטניה להעביר את
שאלת ארץ־ישראל להכרעת
האו״ם.

• בידור: טקס חלוקת
פירסי האוסקר — 1984
מדבר

(10.05
אנגלית).

21.4.84 הירדנית בטלוויזיה מומלצות
תוכניות
י 1ם שבת
יום רביעי 18.4.84

• אמנות: אומנות הצילום 6.30 ערוץ
5 0 - 3דקות -מדבר אנגלית) .השחקן לאונרד
נימוי, הזכור מן הסידרה מסע בין כוכבים, משמש
כמארח בסידרה ד, המציגה את סודות אומנות הצילום
וההסרטה בסירטי טלוויזיה וקולנוע. כל תוכנית מוקדשת
לנושא ספציפי, כאשר בין הנושאים ניתן למצוא אפקטים
מיוחדים, שילוב כפילים בתפקידים מסוכנים בסרטים,
איפור מיוחד, אנימציה ועוד.

• הרסתקות: בית-מלון 10.15 ערוץ 6

50 דקות -מדבר אנגלית) .זוהר, דראמהוהתרגשות נחשפים במלון האלגנטי ביותר בסו־פרנסיסקו
ס ט גריגורי, שבין אורחיו אנשים
מחצרות־מלוכה, מבלי ירודדבש, אמנים וענקי־התעשיה.
הסידרה עוקבת אחרי תגובותיו וחייו של צוות־המלון
להתרחשויות השונות בכל פרק. ובעיקר היא עוקבת
אחרי בעלת המלון(בט דייוויס) ,המשלבת עסקים עם
גאווה אישית באירוח, וכן אחרי המנהל הכללי, ג׳יימס
בולינם.

י 1ם חמישי 19.4.84
• תוכנית לילדים: חידון 6.00 ערוץ 3
30 דקות -מדבר ערבית) .תוכנית של חידונים והיכרויות בין תלמידי בית־ספר עממי, שמשולבים בה
ידע, תרבות, מדע ובידור. לזוכים ניתנים פרסים.

• סידרה קומית: רג׳י 9.30 ערוץ - 6

25 דקות -מדבר אנגלית) .רג׳י פרדר הוא אדם
הגון, ממוצע, בן ,47 המוצא את עצמו מתמודד בפרנויה
בחוסר־ביטחון ובמשברים הנובעים ממתח וחרדה של גיל־העמידה.
רג׳י מתמודד באופן קבוע עם מתחים תכופים
בבית, בחיי היום־יום, וכן בעבודתו, שבה הוא צריו
להתמודד עם צעירים ממנו.

יום ששי 10.4.84

• אנימציה: דון קישוט וסנשו סאנסה
( 11.00 לפני הצהרים -שני הערוצים 30 -
דקות -מדבר ערבית ).סידרת אנימציה מספרת את
העלילה הידועה של דוו קישוט ומשרתו, אשר הופקה
במולדתו של המחבר, ספרד.

• סידרת-מתח: הפרש 3.40 שני
הערוצים 50 -דקות -מדבר אנגלית).

• מלאכת-יד - 6.15( :ע רו ץ 1 5 - 3דקות
— מדבר ערבית) .תוכנית המיועדת לילדים הצעירים.
מטרתה להקנות לילדים ידע באירגון מישחקים חינוכיים
מחומרים פשוטים, המצויים בכל בית, כגון: קרטון,
צמר־גפן, מיספריים, גביעי״לבן ריקים וכר.

• סידרה קומית: ג׳ניפר ישנה באן (8.30
— ערוץ 25- 6דקות -מדבר אנגלית) .ג׳ואי הוא

בן , 10 ניו־יורקי טפוסי שעבר זה מקרוב להוליווד עם
מישפחתו. ביתם החדש היה ביתה של כוכבת נערצת,
ג׳ניפר פרל. אך צרותיו של ג׳ואי מתחילות באמת עם
הופעתה של. רוח־הרפאים׳ של ג׳ניפר, המסרבת לעזוב
את הבית. ג׳ניפר לא רק רוצה לתת לנער עצה, היא רוצה
גם ללמד אותו איר ליהנות מהחיים.

יום ראשון 22.4.84
• תוכנית לילדים: צריף הסיפורים (5.40
— ערוץ 20 — 3דקות — מדבר ערבית).
תוכנית לילדים עם מוסר־השכל, המשתפת את הצופה
הצעיר במה שקורה על המסו. בכל תוכנית מסופר סיפור.
הילדים מתבקשים לכתוב חיבור על אותו נושא ולשלוח
אותו למערכת. החיבור הטוב ביותר זוכה בפרס.

• דראמה: נפוליון והאהבה (— 9.10
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית. נפוליון
בונפרטה, המצביא המפורסם ביותר בהיסטוריה, היה
מנוסה באהבה כמו שהיה מנוסה במילחמה. בעוד
שפעולותיו הצבאיות והפוליטיות של נפוליון זכו בסיקור
נרחב, ידוע הרבה פחות על חייו הפרטיים. חברת תמו
האנגלית חושפת חלק מחייו הפרטיים ותשים המרכדות
בחייו — ז׳וזפץ, דזירה. פאולץ וג׳ודג׳יגה — ומספרת
על השפעתן על הקריירה הצבאית והפוליטית שלו,
ולמעשה על ההיסטוריה.

יום שגי 23.4.84
• ספורט: ספורט היום 7.15 ערוץ 6
— 15 דקות — מדבר צרפתית) .תוכנית
המגישה לצופה לקט מאירועי הספורט בשבוע החולף,
בצרפת ובעולם.

• סרט מידע מגזין מדעי 9.20 ערוץ 6
— 10 דקות — מדבר אנגלית) .סרט מדעי
אינפורמטיבי, המציג חידושים והמצאות בטכנולוגיה
ובמדע.

סיררת־מתח שבמרכזה עומדת מכונית משוכללת מאוד,
המסוגלת לחשוב ולפעול באופן עצמאי. בשיתוף פעולה
עם אביר אמיץ, המשמש כנהגה, היא מצליחה במילחמה
בפושעים ובנוכלים שונים.

• סידרת אימה: גוונים בחושן 10.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה

מרתקת, המביאה אל המסך הקטן מישפטים מפורסמים,
שהתנהלו באנגליה בשנים האחרונות,

אנגלית של שבע דראמות נפרדות, שכל אחת מהו היא
מותחן שנוצר בידי טובי התסריטאים בבריטניה. הסידרה
עוסקת בתופעות לא טיבעיות, במיקרים פאראנורמליים
שמעל לחושים.

• מישפט:מישם טי הכתר 8.50 ערוץ
7 0 - 6דקות -מדבר אנגלית) .סידרה אנגלית

יזם שלישי 24.4.84

׳ 1ראשון
22.4

בלין וניומן: מן המירפסת
ערב פסח. שעה 10.00
הברית. צעיר חוזר מן השירות
הצבאי, אר מסרב להשתלב
במיפעל של אביו. הוא בז לאביו,
בשל יחס האב לאמו. הבן מקים
לעצמו עסק עצמאי בניו־יורק,
תור הקרבת חייו הפרטיים למען
ההצלחה שבה הוא חפץ בכל
מחיר. הסרט הופק בשנת ,1960

יום שליש•
א׳ פסח

17.4
• דראמה +מוסיקה:
שירת הים 8.00 מדבר
ומזמר עברית) .תוכנית
מיוחדת, המשלבת דראמה
ומוסיקה, בביצוע ארבע מקהלות
והתיזמורת הסימפונית ירושלים,
עם הסולנים דודו פישר ואופירה
גלוסקא. הדראמה מעלה מערכת
יחסים בין דייג תימהוני ובין ילד
שנקלע לחוף־הים. בשיחותיהם
עולות פנטסיות שונות הנוגעות
לשירת־הים.

• סידרה: מישפט דיבה
9.15 מדבר אנגלית)
.פרק שלישי בסידרה,

המבוססת על רומן מאת ליאון
יוריס. הפרק מתמקד באברהם
קיידי, הסופר האמריקאי שחשף
בסיפרו את סיפורו של ר״ר קלנו.

• פולקלור: מערב עי
שחר 9.30 מדבר
ומזמר עברית) .תוכנית

] 1ו.ו.ן יטזזם

פולקלור ובידור עם הזמרת
עופרה חזה.

19.4

• סרט קולנוע: סופרמן
( — 10.10 מדבר אנגלית)
.הסרט הנודע. בכיכובו

• בידור מוסיקאלי:
אלגרו 9.30 מדבר
עברית) .חידון מוסיקאלי

של כריסטופר ריב.

פומבי. בתוכנית הפעם: סערות
מוסיקאליות, ג׳ורג׳ ביזה והאמרגן,
אסטרולוגיה למוסיקה,
מזכירות אוטומטיות, שירי הבל,
מקור וחיקוי.

23.4

• מותחן: רב מרגלים
ריילי 10.20 מדבר
אנגלית) .פרק אחרון בסיררה,
תחת הכותרת סוף הדרך.
פפיטה, אשתו של ריילי, פועלת
לגילוי האמת על היעלמותו של
ריילי. ממשלת בריטניה מנסה
להציל את ריילי, בעוד הוא עובר
ברוסיה חקירות ועינויים קשים,
עד שסטאלין מצווה להוציאו
להורג.

יום שישי

• סרט קולנוע: אן של
אלף הימים 9.05 מדבר
אנגלית) .סרט היסטורי
על אן בולן, אשתו השניה של
המלך האנגלי הנרי השמיני, ועל

• תעודרמה: דויד גרץ
( — 9.30 מדבר עברית).
על ארבעה ימים של דויד בן־
גוריון בסג׳רה, סירטו של חיים
(״כיימול״) גיל.

בוזיולד: אן של אלף הימים
יום שישי. שעה 9.05
אלף הימים שבהם מלכה על
אנגליה.

שבת
21.4
• בידור: שלושה בדירה
אחת 8.30 מדבר
אנגלית) .הפרק על טועמים
ומטעמים, שבו הבוס של כריסי

שוכר את שירותיו של ג׳ק
להגשת הכיבוד במיפגש חבר־המנהלים
של החברה. הכל
מתנהל כשורה, בעזרתן של
כריסי וג׳נט, עד הרגע שבו מגלה
ג׳ק כי הבום חומד את כריסי.

• תעודה. ציפאלין שלא
הכרנו (— 10.30
מדבר אנגלית) .פרק שלישי
ואחרון בסידרה, שבו מובאים
סרטים שצ׳פלין עשה להנאתו,

מטרה
• מותחן:
( — 10.20 מדבר אנגלית)
.פרק נוסף בסידרת
המותחנים הבריטית.

• 1שלישי
24.4
• סידרה מקורית: קרו־בים־קרובים

מדבר עברית) .פרק נוסף
בסידרה שבהפקת הטלוויזיה
הלימודית, המוקרנת בטלוויזיה
הכללית.

דיוקנו של אוהד:

ניצ חון
זהכ סו
אודגזסה
^ ש ג׳ו קוט קופץ מהמיטה
ע בבוקר, כשהוא מפזז לו שיר
בצהלה, ומבצע בצעדי־ריקוד את
הפעילויות הקטנות של הבוקר,
לצלילי המוסיקה הבוקעת מן הטייפ,
זה סימן אחד בלבד: קבוצת הכדורגל,
שאותה הוא אוהד, לא רק שניצחה
בשבת, אלא גם יושבת גבוה בטבלת
הליגה.
באותו יום יודע ג׳ו, שהכל ילך לו
חלק. מייד הוא עונה בחביבות בטלפון,
מגיע לפגישות עיסקיות בזמן, והכל
מתנהל אצלו בחיוכים, שביעות־רצון
ורוחב״לב בולט.
ך /ו קוט, תל־אביבי גרוש בן 32
* ואב לבן, שייך לקבוצת האנשים
בעולם שמצב קבוצת־הספורט שאותה
הם אוהדים, בונה, או הורס י להם את
השבוע, תלוי אילו תוצאות השיגה על
המיגו־ש.

הקבוצה המשפיעה בצורה כה
מכרעת על חייו של ג׳ו, היא קבוצת
הכדורגל של הפועל תל־אביב. אם
הקבוצה מנצחת. יש לי שיגעון של
שבוע. הכל הולך חלק מבחינת עסקים,
בחורות, מצב־רוח, הכל״.
כשהפועל הפסידה בשלושה מיש־חקים.
,היו לי שלושה שבועות חרא.״
מצב קבוצתו, לדבריו של ג׳ו, בונה לו
את החיים. סביבה הוא מסדר לו את כל
השאר.
ג׳ו הוא אחד מרבים, המגיעים
למיגרשים כדי לצפות בתחרויות־ספורט.
חלק מגיע מסיבות של ספורט
טהור, לשמו בלבד. אחרים נושאים
סממני־הזדהות חלקית, או שלמה, עם
קבוצה מסויימת. יש כאלה שהם
אלימים וקיצוניים יותר ולפעמים
אפילו מסוכנים. האחרונים הם כאלה
שננעלים על הקבוצה.

התרנגול ה מי סנן

רוף של הפועל תל־אביב, הוא תרנגול-המזל. ג׳ו אימץ

ג׳ו הוא דוגמה קלאסית לאוהד
נעול. מלבד האלימות הפיסית, ממנה
הוא נמנע יש בקוט, את כל האיפיונים
האחרים של אוהד מושבע ומסור —
עד כדי פאנאטיות. זה כולל, קנאות
מוגזמת לקבוצה ובעיקר, למעמדה
בטבלה. כל השאר. ,מחוץ למיסדרון
האדום שאליו אני שייך,״ הם אויבים
פוטנציאליים. ג׳ו אינו מתבייש להודות
בפה מלא שהוא שונא אותם. השינאה
מתמקדת בעיקר ביריבה העירונית —
מכבי תל־אביב (.השם שלה בלבד
מעורר בי צמרמורת״).

את הכישוף בעזרת תרנגול ממרוקאי זקן וזאת כדי
לשפר את מזלה של קבוצתו. :גם אני צחקתי על זה
בהתחלה. אבל, עובדה, זה עוזר ׳.צער בעלי־חיים.

מחזורים אף גול. ,שמתי לו את
התרנגולת, ומאז הוא לא מפסיק
להבקיע. .גם לגילי לנדאוי, הכוכב של
הקבוצה התל־אביבית, רצה ג׳ו לעזור,
אך גילי. ,מחזיק מעצמו אשכנזי׳ סרב
לבקשותיו של ג׳ו לעבור את תהליך
הכישוף(.עזוב מהשטויות, זה תלוי רק

.ומאז ועד היום, מתוך 24 מחזורי
מישחק, לא הבקיע גילי ולוא גול
אחד.״
מוסיף ג׳ח.גילי הוא לבן, לא מאמין
בדברים האלה. שבתאי הוא תורכי!״
התרנגולת המביאה לרו מזל, היא
לא סתם תרנגולת מהלול או מהרחוב.
ג׳ו נוסע למשחטה שבכרם־התימנים
תמגולת שיכורה

רעש בלילה

חייו של ג׳ו, האוהד״המתופף, מסתובבים סביב
1קבוצתו, ההימורים וחיי-הלילה. שלוש אהבותיו
אלה מכניסות, לדבריו, את המתח, העניין, הסבבא והכייף לחייו.

ך* דאגה לגורלה של הקבוצה
1 1ושחקניה הולידה אצל קוט
טקסים וכישופים. האוהד בהיר־השיער
אינו מסתפק בהתרגשות, התלהבות,
צעקות, קללות(.כשצריך״) ,שהם חלק
בלתי־נפרד מהצפייה במישחק. הוא
אימץ שיטה להשפיע ולשפר את מזלה
של הקבוצה. בבאר״שבע הוא פגש פעם
את בוסקילה, מרוקאי זקן, שלימד
אותו את סוד תורת־המזל. ,תהליך
הכישוף של התרנגולת.״
.גם אני צחקתי על זה בהתחלה,
אבל עובדה שזה עוזר,״ אומר ג׳ו, ואינו
שוכח לספר כיצד שבתאי לוי, שחקן
הפועל, לא הבקיע במשך חמישה

ודני, בנו בן ה 12-של ג׳ו בן ה־ ,32 נדבק בחיי[
דק הכדורגל של אביו ומנסה את כשרונותיו,
לשביעות-רצונו המלאה של האב, בקבוצת הנוער של -הפועל תל״אביב*.

דוגמה לבן

ושם קונה תרנגולת. זאת חייבת להיות
השביעית בסרט הנע אל השחיטה. הוא
צובע אותה בצבע־מאכל (סיני) אדום.
אחר־כן־ הוא נותן לה גם לאכול גרגירי
חומוס וכל הטיפול הזה הופך את
התרנגולת לאנרגתית, קולנית, מכושפת
ומביאה את המזל המבוקש.
מתפרנס מהקבוצה
ץ * ו ועמיתיו אינם מתייחסים
^ לקבוצת הכדורסל של מכבי תל־אביב
כאל משהו המייצג אותנו בזירה
האירופית, שניצחונותיה בעבר הפכו
מזמן לגאווה לאומית. בעניין זה
מתגלה פרצופו האמיתי של האוהד
הפאנאטי המושלם. :כשמכבי מפסידה,
אני שמח. באופן אוטומטי אני
שואף שקבוצתי תיקח את מקומה,
ואיך תיקח, אם מכבי על הגובה?״
גם כשהוא צופה בטלוויזיה בהתמודדות
של מכבי מול ריאל
מאדריד, כל תיקוותיו שמאדריד
תנצח.
הדבר הכי חשוב לו, בשבת, אחרי

קבוצתו, למרות שהידרדרה לליגה
השלישית. מעורבותו הכלכלית והמר
ראלית היא שבנתה את הקבוצה מחדש
והזניקה אותה בשנתיים האחרונות
לצמרת הליגה האנגלית. כיום מדברים
על וואטפורד בנשימה אחת עם
האלופה ליברפול*
ג׳ו אינו מעורב כלכלית בקבוצתו,
למרות שהופעתו העיקבית לכל
מישחקיה הם תרומתו הקטנה. לעיתים,
כשטוב ליבו באופן מיוחד מהניצחון,
מזמין האוהד את שחקני הקבוצה
ומנהליה לארוחה במיסעדה מפוארת,
על חשבונו, כמובן. להיות אוהד שרוף,
מושבע ומסור כל־כך, כרוך בהוצאות
לא קטנות, :אילו הייתי חי על
משכורת, היה לי יותר קשה.״
כמו תעלוליו עם תרנגולת־המזל גם
פה ג׳ו מפתיע. :אני מתפרנס מהפועל,״
הוא לא חושש להכריז ומשאיר את
כולם פעורי־פה! הכיצד?
יש לו שתי אהבות בחיים. כדורגל
והימורים. .את הלנצ׳יה״ספורט החונה
בחוץ עשיתי ממישחק אחד,״ הוא
מגלה וחיוכים רבים נשפכים על פניו,
כשהוא נוכח בתדהמה שסביבו.

ן הם תחביביו הצו!
ספים עול ג׳ו(.הכל
ביחד זה תיסולובת סבבא!״) הנהנה מהבינוי.נער

אלכוהול ומוסיקה

השעשועים׳ .לדבריו, הוא אינו בנוי כרגע לחיי מיש״
פחה. :איזו אשה תסכים לחיות איתי, כשאני נוהג
לבלות כל לילה מחוץ לבית עד השעות הקטנותז״
סלף־מייד־מן. מגיל 14 עשיתי הכל
לבד, בכוחות עצמי ובכוחות ההימורים.
זה לא נראה לי מסוכן, מכסימום אהיה
יותר מבוסס או שאתחיל הכל מחדש.״
אלימות וטיכטוכים
ם עמיס קורה שתוצאת המיש־
/חק נשארת קפואה עד לשניות
הסיום, כמו שקרה בדרבי שלפני
שנתיים. רק בדקה ה־ 90 הוכרעה
התוצאה לטובת הפועל, .זה היה
בשבילי כמו סיום אורגיה עם ברוק
שילדם ופיי דאנאווי. כמו אורגזמה!״
בגיל 20 היה כבר ג׳ו אבא לבנו דני,
שהיום הוא נער בן . 12 תחביבו של האב
דבק בבן, המנסה בימים אלה את
כישרונותיו בקבוצת הנוער של הפועל
(המשך בעמוד )64

.אם הקבוצה מנצחת יש לי שיגעון של שמע -הכל
ה1לן־ חלק: עסקים, בחה־ות, מצב־רוח, הכלר
שקבוצתו ניצחה זה שהיריביה הפסידה:
.אז הניצחון יותר מתוק.״
זאת עובדה שרק אוהדים מסוג ג׳ו
מחזיקים את קבוצתם מבחינה כלכלית
ולעיתים גם מוראלית. כי רק אוהדים
משוגעים באמת, הנעולים על הקבוצה,
ילכו לראות את שחקניהם גם כשהם
בשפל התחתית ושאינם מציגים
כדורגל משובח או נלחמים על כתר
בצמרת.
הדוגמה הידועה היא סיפורו של
הזמר אלטון ג׳ון האנגלי שמגיל קטן
העריץ את קבוצת עירו וואטפורד
שהיתה פעם משהו בכדורגל האנגלי.
כשאלטון תפס עוצמה, פירסום וכסף,
הוא המשיך לצפות במישחקיה של

,התערבתי על הפיזיו שלי תמורת
הלנצייה ונתתי תיקו פור,״ (גם אם
היתה עתידה התוצאה להיות תיקו הוא
היה מפסיד ).זה היה במישחק עם
נתניה, ולדבריו היה סיכוי שנתניה
תפרק את הפועל במיגרשה הביתי. אך
הפועל חזרה עם תוצאה מהממת של
4:1וג׳ו חזר עם מכונית נוספת.

להמר על
הטלת מטבע
^ ד מתנהלים חייו של ג׳ו מדי
^ שכת, :בן־ארם. שמתערב על
מכונית, זה אחד שלא חסר לו כסף. עד

הסישחק עם נתניה עשיתי 8500 דולר
מההתערבויות,״ וברוחב ליבו הוא
מוסיף, ,תמיד אני נותן תיקו פור!״
באחרונה לא היו לקבוצתו הרבה
ניצחונות וג׳ו הפסיד 6500 דולר ועל
כך הוא מפרש, :השנה הביאו להפועל
מאמן שיש לו רק הגנה בראש. הוא
שכח מה זה התקפה.״
ביקורת על מצבה המיקצועי של
הקבוצה היא חלק ממעורבותם של
האוהדים. :להפועל יש חומר שחקנים
מצויין. מספיק היה להוציא את צביקה
רוזן(המאמן) ולשים את ישין(אוהד)
ולא ביקשתי את דוביד (שווייצר) או
את שפר(עמנואל) שיעלה את ההרכב
הקיים, הם יפרקו כל קבוצה.״

מישחק הכדורגל של שבת בשביל
ג׳ו הוא גם פרנסה. .זה לא מדוייק כי
יש בזה מעבר לצד הכספי בלבד, אחרת
לא הייתי נותן תיקו פור.״ ובגילוי־לב
הוא מתוודה, :אני מהמר מטיבעי.
מהמר על כל דבר שיש לי אפשרות
הוגנת ושווה להרוויח. מה זה עושה לי?
הכל. מתח, עניין. אני משוגע על זה.״
ג׳ו נחשב אדם מסודר ומבוסס. עד
לפני מיספר שנים התפרנס מתיפוף
בלהקה, במועדונים ובתתונות. אחר*כך
ניהל במשך כשנתיים את המועדון של
מלון קיסר באילת ומאז הוא בעסקים
שונים, אבל, את כל הביסוס הזה אני
מוכן להמר על הטלת מטבע, או
להכפיל או להתחיל מהתחלה! אני

91111ח מסתובב גץ רק כאסור
11/1111 קבוצתו מנצחת ומי קומה
בסבלה מסוביע את רצונו.

11*111111ב11 ולס

קאוורין ממונאסו:

ברתי־חוק׳
לקרדינלים הזקנים של הוואתיקן,
אשר ממילא נאסרה עליהם כל
מחשבת חטא, יש כל הזמן שבעולם
כרי לדון בסוגיית חוקיות הנישואין
של הבת הבכירה לבית גרימאלדי,
אבל לבת עצמה אין פנאי כלל וכלל.
הנסיכה קארולין, שנישאה זה מקרוב
לאיש־העסקים האיטלקי סטסאנו
קאזירגי, הצעיר ממנה בשלוש שנים,
(היא בת 27 הוא בן ,)24 אינה יכולה
להסתיר עוד את העובדות הפשוטות
שהטבע עצמו מגלה אותן: היא מצפה
לתינוק וכל השמלות שבחרה
לאחרונה, בביקורה בפאריס, מצביעות
על כר בבירור. אמנם היא טיילה בשם
בית נסיכות מונאקו בכל רחבי העולם,
וייצגה את המין היפה ששולט
בנסיכות המיניאטורית, אבל אין בכך,
כידוע, סגולה למניעת הריון. כל
העניין היה טבעי ומובן מאליו, אילולא
ה?ה הנסיך רנייה אביה, קאתולי
מאמין, ואילולא השתייכה מישפחתו
לחיק הכנסיה הזאת. אולם הכס
הקדוש, כפי שנקבע כבר לפני עידן
ועידנים, אינו מוכן להכיר בבעיות
הסנטימנטליות של זוגות צעירים,
אפילו הם ממישפחות מלכותיות
ומסרב בעקשנות להתיר גט וגירושין.
מאחר שקארולין היתה נשואה קודם
לכן, יש לה היום בעיה: רישמית היא
עדיין גברת ז׳ונו, למרות שנפרדה מן
האדון לפני כמה שנים. החוק האזרחי
אמנם יקבל באהבה את הצאצא החדש
שתביא לעולם בקרוב, אבל אם
הקרדינלים לא ישתכנעו גם הם
שצריך לבטל את אותו ניסיון אומלל
וקצר־מועד שהתנסתה בו, אזי היא עוד
עשויה ללדת, לפחות בעיני הכנסיה,
ממזר. אוי לבושה שכזאת.

נוודות שר צידצ״וים בבונקר אחו גיורי
אנדויוס חוזות לבימה ההימנון שטרודו רא הכיר
ראש ממשלת בריטניה מארגרט תאצ׳ר פתחה
בגלל בורותו בענייני מוסיקה. זה היה בטקס
חגיגית מחדש, לפני הקהל הרחב, את הבונקר שבו ישב,
קבלת־הפנים לראש ממשלת סין־העממית, צ׳או
במילחמת־העולם השנייה, אחד מקודמיה המפורסמים י צ׳יאנג. התיזמורת החלה מנגנת מנגינה כלשהי

ביותר בתפקיד, סר וינסטון צ׳רצ׳יל. שלושה דורות של
צ׳רצ׳ילים נכחו בטקס, כולל נינו בן ה־ ,8ג׳ק. מוסיאון
המילחמה, שהיה אחראי לשיפוץ 19 החדרים שבתוך
הבונקר והפיכתם לאתר־תיירות, מעריו שכ־ 300 אלף
מבקרים עשויים להגיע למקום מדי שנה בשנה. הבונקר
נמצא בקירבת מקום לבית הפרלמנט הבריטי וכמעט
מתחת למישרדה של תאצ׳ר, ברחוב דאונינג 10
תושב ירדני עזר באחרונה לפתור בעיה אישית קשה,
שבה התלבטה כוכבת העבר של הטלוויזיה
האמריקאית, לוסיל בול. בראיון לעיתונות, היא
התלוננה שגמרה את מלאי החינה המצרית שרכשה
בזמנו, כדי להקנות לשערה את הגוון האדמוני
המפורסם שלו. אחד ממעריציה, החי בירדן, שם
משדרים עדיין בקביעות פרקים ישנים של הסידרה
הקומית שלה, התייצב זמן קצר אחרי פירסום הראיון
בביתה, ובאמתחתו 25 קילוגרם חינה, מן האיכות
המשובחת ביותר .״גם קליאופטרה השתמשה בה פעם,׳׳
אמר אחרי הפסקה של ארבע שנים עומדת
גללי אנדריום לחזור ולהופיע על הבימה. הכוכבת,
שזכתה לתהילה דווקא באולם המחזמר, כאשר הופיעה
במשך שנים ארוכות כלייזה דוליטל בגבירתי הנאווה,
התרכזה בשנים האחרונות בהופעות קולנוע וטלוויזיה
בלבד. עתה היא עומדת להופיע בקונצרט, שייערך
בעיר הארטפורד ושכל הכנסותיו יהיו קודש להקמת
מרכז אמנויות בעיר. למטרה נכבדה כזו, אפילו מרי
פופינס אינה יכולה לסרב ראש ממשלת קנדה,
פייר אליוט טרדת, כמעט גרם תקרית דיפלומטית

וטרורו הזמין את אורחו לשבת. זה דווקא התעקש
לעמוד וכדי להפשיר את הקרח התיישב טרודו בעצמו
ונתן דוגמה לאורח, שחיקה אותו באי־רצון בולט. מה
שטרודו לא ידע, הוא שאותה מנגינה אלמונית לא היתה
אלא ההימנון הסיני. מיד לאחר מכן, כאשר פתחה
התיזמורת בהימנון הקנדי, שאותו למד כבר טרודו
לזהות, הוא מיהר לקום על רגליו, והסיני, בנימוסיו
המופלאים, לא שמר לו טינה וקם גם הוא. מה חשב
בליבו, לא אמר לאיש במשך יומיים תמימים
הסתובב צעיר אלמוני מזוקן בין העיתונאים שסיקרו
את פעולות תחנת השידור אג־בי־סי בלוס אנג׳לס
והציג את עצמו כאחד עמיתיהם החדשים. רק אחרי
יומיים גילה מנהל רשת־השידור כי העיתונאי אינו אלא
אשה צעירה ואפילו נאה מאוד בשם רובין דאגלס,
שחקנית קולנוע וטלוויזיה, שעומדת. להופיע בסרט
טלוויזיה של החברה בשם חיי כגבר. כל העיתונאים
פערו פה מרוב הפתעה והחלו מייד לשחזר לעצמם מה
אמרו ומה עשו בחברת אותו עיתונאי אלמוגי
מרלן דיטריך, המתגוררת מזה שנים באחד הרובעים
המפוארים של פאריס ומרחיקה מעצמה עיתונאים,
נהגה בצעירותה להנות מארוחות מיוחדות במינן: כוס
שמפניה ולחמניה עם נקניקיה. חבריה למטעמים אלה
היו פעם אנשים כמו ארנסט המינגווי והאמרגן
מייק טוד. היום, מספר נכדה, סוכן הצלמים פיטר
ריווה, היא ממשיכה עדיין לשתות שמפניה, אבל אינה
נוגעת עוד בנקניקיות. לא מטעמי דיאטה ולא מטעמי
בריאות. פשוט, אין עוד להשיג בפאריס נקניקיות

קאולוס סוטומאיור:
הגברת סוטומאיור הצעירה, שלם
ביותר, אינה יורדת מן הכותרות של
שהתמזל מזלה והיתה לבת לווייתו הקו
כידוע, כוכב הקופה מס׳ 1בצרפת. עב
פיזמונים במיקצב ארץ מולדתה ברזיל

שון קונו׳:
לא וק נשים
מאז חדל להופיע בתפקיד
סוכן ,007 לפני כתריסר שנים,
הצליח שרן קונרי לבנות
לעצמו תדמית של אדם רציני,
של שחקן מוכשר בעל קשת
מגוונת של אפשרויות. אמנם
תהילתו ירדה במקצת, אבל
כבודו עלה בהרבה. עתה, כאשר
נכנע לשימוע הידידותי של
חמישה מיליון דולר ושב להיות
בונד, מצא את עצמו שוב
מסתבך בכל מיני פרפראות
ושטויות, שאינן בדיוק לחם
חוקו של שחקן רציני. לדוגמה,
הוא נבחר ל״גבר השנה׳׳ על־ידי
איגוד בשם תיאטרוני האס טי
פודינגס ן הרפרפת הפזיזה)
והוזמן לטקס חגיגי כדי לקבל
את התואר. ומה הסתבר לו
בטקס? שכל המשתתפים
בהצגות של הלהקה המוזרה
הזאת, שעליה לא שמע קודם
לכן, הם גברים המחופשים
בביגדי נשים. ואם לא די בכך,
שניים מחברי הלהקה התעקשו
לכבד את ״גבר השנה׳ שלהם
בנשיקה מצלצלת על הלחי. ומה
על התדמית?
העולם הזה 2433

סידני הם:
אוץ חדשה
עיסוקים חדשים
ותיקוות חדשות
יבער חדש

־!גמנות בשעות הכנא׳

ת שמה הפרטי הגברי היא בעלת צורה נשית
(יתוני הרכילות הצרפתית. כל זאת משום
עה של ז׳אן־סול בלמונדו. בלמונדו הוא,
יו, בהיותה אישיות מבוקשת, היא מקליטה
היא מופיעה בסרטים ליד אהובה (לאחרונה
!.פקיד של יצאנית) וכמובן, כאשר אחת
1אליה כדי שתמלא את השמלות בחמוקיה
1ג ה שהתנהלה במועדון־הלילה הפריסאי
|נ תהלוכת הדוגמניות בשימלת כלה שחורה

תהילתה של סידני רום בקולנוע
היתה קיצרת־מועד. סרט אחד של
רומן פרלנסקי בשם מה, שגם הוא
לא היה מוצלח במיוחד, ומאז רק
סידרה של תפקידים שנשכחו עוד
לפני שעלו על המסר. אחר־כן־ שום
דבר. שתיקה ממושכת. כאילו פצתה
האדמה פיה ובלעה אותה. עכשיו
מסתבר שמאחורי. שום דבר״ מסתתרת
אהבה חדשה וקאריירה חדשה.
רום פגשה בכוריאוגראף הבלגי ז׳אן־
סייר ליאג׳ ,התאהבה בו עד מעל
הראש והחליטה להקריב את הכל
למענו. מאחר שהוא חי היום בברלין
ומועסק ככוריאוגראף ראשי באופרה
שם, עברה גם סידני לברלין. אבל
משום שלא רצתה לשבת באפס מעשה
שעה שהגבר בחייה עסוק כל־כך,
החליטה להציע לטלוויזיה הברלינאית
תוכנית של התעמלות אירובית בנוסח
התוכניות של ג׳יין סונדה בארצות־הברית.
ההצעה התקבלה, התוכנית
בשם בוא מ ה הפכה להיט, וסידני
פתחה בזה אחר זה ארבעה אולפנים
להתעמלות אירובית, פירסמה ספר
הנושא את שם התוכנית שנמכר כבר
ביותר מ־ 150,000 עותקים והקליטה
תקליט המשלים את הספר שעבר כבר
את חצי המיליון הראשון. תרגומים
לשאר השפות האירופיות נמצאים
בהכנה בימים אלה. עכשיו חוזרים
אליה גם התפקידים הדרמתיים: סרט
על מחתרת של יהודי ברלין במילחמה,
סידרה קומית לטלוויזיה האיטלקית
ותיקווה אחת גדולה באופק: שהכוריאוגרף
שלה ישא אותה לאשה כדת
וכדין. הנה, כנראה הוכחה נוספת לכך
שהיעלמות נכונה ברגע הנכון והופעה
מחדש עם הגבר הנכון עשויות להיות
צעד נבון.

מייסל גיקסוו ואליזנט השנייה:
המלו נושק את ירי המלנה
אין היום איש שיעז לערער את עמדתו של מייקל ג׳קסון, כמלך הכל יכול
של עולם הפיזמונים הבינלאומי. לא זו בלבד שהוא שבר את כל שיאי מכירת
התקליטים וקיבל יותר פרסים מכל זמר אחר עד היום, אלא שהוא עומד להפוך
שחקן קולנוע שיגלם את צ׳ארלי צ׳אפלין על המסך. לא פחות ולא יותר. אשר
למלכה אליזבת השנייה, אין כמובן עוררין על מעמדה הרם, מלבד אותם משוגעים
לדבר, והם אינם רבים, שרוצים להפוך את אנגליה לרפובליקה. אז מה טבעי יותר
מפגישה בין שני מלכים אלה? העיתונות כולה ציפתה לפגישה כזאת בכליון־
עיניים, אלא שהשניים עסוקים בינתיים בעניינים רציניים יותר. כדי לנחם את |
הצלמים הרעבים לסקופים, אירגנה העיר ניצה מיפגש בינלאומי של כפילים
מפורסמים, ובמיסגרת אותו המיפגש, ניגש ההעתק של מייקל ג׳קסון, קד קידה
ונשק לידה של בת דמותה של מלכת אנגליה, והצלמים לחצו על הכפתורים.

לארי הארמון: עוד ליצן רוצה להיות נשיא
הכל זוכרים איזו מבוכה גרם הקומיקאי הצרפתי קולוש, כאשר הכריז
על כוונתו להשתתף בבחירות האחרונות לנשיאות בצרפת. הוא לא רק
הכריז, אלא אף נגס נתח רציני מקולות המתחרים האחרים. עתה קם לו
אח ורע בארצות״הברית, ליצן בשם לארי הארמון, שהכריז על כוונתו
להגיע לבית הלבן וכבר זוכה לחיבוקים ונשיקות ממעריצות נלהבות.
העולם הזה 2433

_ פצצת־זבזן בנגב

(המשך מעמוד )18
שהתקבלה היא שלא׳צריך לשרת
בצה״ל. כדי למלא חובה י אפשר גם
לשרת במיסגרות הומניטריות .״אני לא
יכול. כערבי שיש לו ׳ מעבר לקו
קרובי־מישפחה, להילחם בערבי שיכול
להיות אחי. זה בדיוק כאילו ביקשו
הגרמנים מיהודי אחר לירות באחיו,
במילחמת העולם.״
סולטאן אומר :״אני מוכן ללחום
בכל מדינה שתפלוש למדינת ישראל,
אלא אם כן היא מדינה ערבית. אם
אמריקה. צרפת או אנגליה ינסו לפלוש
לכאן, אלחם בהן, אבל שלא ידרשו
ממני ללחום באח שלי.״
לסולטאן אל־הוזייל עשרה אחים.
ארבעה מתוכם חיים בחו״ל. שניים
בארצות־הברית, שניים בגרמניה.
מישפחה משכילה: האחד לומד מישפט
בינלאומי, האחד בעל תואר דוקטור
בפסיכולוגיה, ויש גם עיתונאי
המתמחה במיקצועו בגרמניה. אח אחר

אינה נשואה מכיוון שכל החתנים
שהוצגו לפניה לא מצאו חן בעיניה.
אביה, שעמד לצידה בשעת השיחה,
אמר :״מודרנית, מה לעשות?״
שאלתי את סולטאן אם הוא היה
רוצח כדי לשמור על כבוד המישפחה.
אחרי רגעים ארוכים של מחשבה ענה:
״לא יודע. הביני, זה לא הבן־אדם
שקובע, זו החברה. אתה לא יכול
להתהלך בחברה הבדווית אם כבודך
מושפל, זה עניין של מסורת״.
סיפרו לנו על נערה בדווית שילדה
מחוץ למיסגרת הנישואין והוסתרה
על־ידי מישרד־הרווחה. אביה של
הנערה אמר שהוא מבטיח לא להרוג
אותה אם תחזור לביתה .״אני לא מאמין
לו,״ אומר סולטן.
הגברים הצעירים ברהט מתחתנים
בסביבות גיל .30 עד אז הם מסתפקים
בידידות יהודיות. יש שגם מתחתנים
איתן. דרורה סוויסה פגשה את בעלה
עלי אל־עביד בבאר־שבע. כעת היא

נערי רהט מתאמנים בכדורגל
..נשאר רק המיגרש...״

פרטים בטיולי הגליל:
ת״א, הירקון . 142 טל 03-220819,03-221372 :
ירושלים. טל 02-246858 :טבריה, הירק , 10 טל 067-20330 :
ואצל כל סוכני הנסיעות

לומד הנדסה כימית ואחר לומד
מדעי־מדינה. הם רואים את עצמם
כשגרירים של הבדווים בעולם.
אני אומרת לסולטן :״אתה חי לגמרי
לא רע, יש לך בית בן שתי קומות, יש
לך מכונית, יש לכם פה ברהט שישה
בתי־ספר מטופחים,־ גנים ציבוריים,
חשמל, מים. מה רע?״
״אני לא אומר שחיים רע,״ הוא
עונה ,״אבל לא נותנים לנו לחיות כמו
שבראש שלנו. שיפסיקו כל הער־ביסטים
למיניהם לעשות מאיתנו
גרוטאות. מטומטמים, לעשות הון
פוליטי על חשבוננו, שלא ימנו עלינו
אנשים, יש בינינו אנשים משכילים.
צומחת מתוכנו מנהיגות. יש בינינו
אנשים המבינים את המודרניזציה כמו
כל ישראלי אחר. לא רוצים מועצה
ממונה, רוצים לבחור מתוכנו את
האנשים. בנותנו הולכות לאוניברסיטות
והם מתייחסים אלינו כאילו
היינו מפגרים:״
מה מקום האשה בחברה הבדווית?
״בגלל יפי־נפש כמוך הצטייר מעמדה
של האשה הבדווית כרע. כל השנים
היה לאשה בחברה שלנו מעמד טוב. כל
השמרנות הזאת, המוכרת לך. החלה
בתקופת התורכים, כאשר הס התחילו
לאנוס את נשותינו. אבא שלי והזקנים
כיבדו נשים ושמרו עליהן. אין עוד
בעולם עם ששומר כך על נשותיו. לא
מתוך קנאות. אלא מתוך אהבה״.
החברה קובעת. האם גם כיום
מאלצים נערה להינשא לגבר שאביה
חפץ ביקרו? סולטאן אומר שזה רק
באגדות. היום, לדבריו, מי שרוצה
בחורה, מבקש אותה מאביה. האב
מבקש שבוע כדי לשאול את פי
הנערה. אם היא מסכימה — סחתיין,
אם לא — אין חתונה.
הוא מספר על אחת מאחיותיו.
שהיתה מאורסת במשך שנה. באותה
שנה החליטה שהבחור לא בשבילה
וביטלה את האירוסין. שום רבר לא
קרה.
חיזוק לכך שהנערה הבדווית יודעת
כיום לעמוד על שלה מצאנו בפגישה
עם נערה אחרת, בת ,22 שסיפרה כי

עוזרת לו לבנות את ביתו ברהט. עלי
איש לא צעיר. שכמה שיניים חסרות
בפיו. הוא ׳היה נשוי כשפגש בדרורה.
כעת חיות שתי נשותיו״ זו בצד זו
בהרמוניה גמורה.
בחצר ביתה של דרורה יושבת רחל.
גם היא יהודיה הנשואה לבדווי, למטה,
בעמק — סיפרו לי — בתוך אוהל מט
לנפול חיה יהודיה נוספת עם בדווי.
על תושבותיו היהודיות של רהט
אומר ראובן ויסוקר, ראש־המועצה:
״שמעתי אבל זה לא מעניין אותי״.
אשד! זהב! ראובן ויסוקר אינו
מעניין גם את דרורה סוויסה. בכלל.
עברה היהודי לא מעניין אותה. היא
לבושה בשמלה בדווית. ראשה מכוסה
בצעיף והיא מסתירה את פניה כדרך
הנשים המוסלמיות. היא סירבה לדבר
איתנו ורק אחר• שקיבלה הוראה
מפורשת מבעלה, הדובר אליה עברית,
היא סיפרה :״הכרתי את בעלי לפני
שנה. ידעתי שהוא נשוי וזה לא הפריע
לי. כשמכירים אחר את השני ולומדים
את האופי של הבן־ארם. זה לא חשוב
שיש לו עוד אשה. כשהחלטתי ללכת
אחריו לרהט, התאסלמת .,אם כבר, אז
כבר. המישפחה שלי התנגדה. אחר־כך
הבינו שאין להם ברירה והסכימו״.
ברהט בתים מפוארים. יש בתים
שעל גגם אנטנה מרכזית, יש בתים
שמותקנים בהם מיטבחים מודרניים.
אצל דרורה סוויסה אין חשמל ולא מים.
היא חיה כבדווית לכל דבר. ישנה על
הריצפה, כשבחדר השני ישנה צרתה,
אשתו הראשונה-של בעלה.
איך היא מסתדרת עם האשה
השניה? ״מצויץ. יש לו אשה זהב!
בשבילי היא כמו אחות. לא מפריע לי
כשהם ביחד. אני לא מקנאה. גם היא
לא מקנאה כשהוא איתי״.
עלי מחייך בפיו חסר־השיניים,
מעיף מבט אוהב ברעייתו הצעירה וזו
ממשיכה ומספרת :״עבדת־ כפועלת
בחברת מכתשים. כל בוקר הייתי
פוגשת את עלי. גם הוא עבד שם.
התפתחה בינינו אהבה ממבט ראשון.
הוא דואג לי וכיבד אותי יותר מכל
בחור יהודי. אני מרוצה ברהט. אני

מרגישה שזה המקום שלי וגם ההורים
שלו, שבהתחלה התנגדו שהוא יתחתן
עם יהודיה, למדו לקבל אותי. אני חיה
כמו כל עקרת־בית, קמה בבוקר, עוזרת
בעבודות הבית. אין לי עדיין ילדים,
אבל הילדים שלו זה כמו הילדים שלי
ויותר. ואם את רוצה לדעת, החיים שלי
פה מלאים. לא חסר לי לא הקולנוע
ולא הבילויים. קולנוע ובילויים לא
קונים אושר.״
אחריכן־ פגשנו את הגר. היא
מתגוררת עם בעלה הצעיר ותינוקה בן
20 היום בבית חמה, עלי אבו־שארב,
זהו בית־אבן מודרני, שבו מיטבח
רחב־ידיים. הגר היתה לבושה במיכנסי
ג׳ינס ובסוודר אפור. היא סיפרה
שעכשיו זה לא מה שהיה פעם .״עכשיו
אנחנו לומדות ועובדות. אני עצמי
.למדתי תשע שנים״.
• כשהיתה בת 19 שאלו אותה אם
תרצה להינשא לבעלה. היא הכירה
אותו מילדות. הוא מצא חן בעיניה והיא
הסכימה .״אני מעורבת בכל מה שקורה
עם הבעל שלי. הוא עובד בגינון והוא
משתף אותי בבעיות שלו. יש לי ילד
אחד. אם היה אפשר. הייתי מסתפקת
בילד אחד. אבל אני יודעת שהמסורת
לא תרשה את זה. בכל אופן, אני לא
רוצה ילד כל שנה. אני רוצה ללמוד
ולהתפתח. גם בעלי מבין את זה. הוא
עצמו לא קנה אותי מההורים שלי. בסך

רוצה בו .״מובן שלא ארשה לה ללכת
איתו לסרט. אני לא אשלם מוהר, אבל
מי שירצה את הבת שלי, יותר טוב
שיהיה לו בית״.
הוא מספר על תושבי רהט שיש
להם ארבע נשים, כי מבחינה דתית זה
מותר. הוא עצמו, כשנשאל אם הוא
בעד נישואין לכמה נשים, מהסס
ועונה :״זו שאלה קשה. אני כצעיר לא
הייתי רוצה לשאת יותר מאשה, אבל
אני לא מוכן לשבור את כבוד הזקנים.
כבוד הזקנים זו בעיה רצינית בלהט. יש
ויכוחים ולא תמיד מקבלים את
עמדתם, ביחוד בכל מה שנוגע לקשר
עם המימסר והשילטונות הישראליים,
אך כבודם בכל מיקרה נשמר״.
אחד הצעירים אומר בזעם :״מזמינים
את הזקנים לנשיא והם רואים בכך
כבוד, וכך משתיקים אותם!״
חסיין אל־עוברא, הקומוניסט,
מצהיר :״כבוד המישפחה הוא מעל
לכל! במיוחד בענייני נשים, וכאן אין
פשרות. אתה יכול להיות בוגר אוניברסיטה,
להיות ראש־ממשלה, מהנדס,
רופא, אבל קודם כל לשמור על
הכבוד!״
הוא מלא כעס וטינה כלפי המימסד
הישראלי. קורא לרהט בשם ״מחנה
עובדים״ .רהט, לדבריו, נבנתה כדי
לספק ידיים עובדות ליישובי הסביבה.
אין בה תעשיה, כדי לא להתחרות

וקהסנץ השבביותו
מצויירבמתקן ניקרעצמי
״ שי ק-פי בו ט״,
ה ס כינ סו ב ב
המח לי ק ב של מו ת
על עור פניך ו מגל ח
או תן מכל זוית,
מציע לך עוד י תרון
ח שוב ובלעדי :

מתקן ניקוי עצמי
לחי צהקלה על
הכפ תור ׳הלבן
מסלקתאת כל
שיירי הזי פי ם
והקצףמ בין
הל ה בי ם.

רקלה בי ם נ קיי ם מ עני קי ם לך
גילוח מו שלם לאורך זמן...
אז בוא, עבור ל״ שי ק-פי בו ט״.

שיק פיבו ט-הסכינסובב
עם מ ת קן הניקוי העצמי.
יבוא י. רוזנ הויז. בעיים טל 621775־ 0 3
הפצה ברק מ פי צי ם בעיים טל 9222855־ 0 3

ספר וספרית לפני מיספרתם
הצעיף מקלקל את התיסרוקת...הכל קנה לי כמה תכשיטים, טבעות
ושרשראות״.
שאלתי אותה מה היתה עושה אילו
בעלה היה נושא אשד, שניה .״אני לא
יכולה להגיד לו לא, אבל הייתי
מעדיפה שיסתפק בי״.
.נושא האשה השניה הוא מעין
בדיחה פרטית של תושבי רהט. כמעט
כולם סיפרו לי שהמציאו פטנט כדי
להילחם בחוק הישראלי, האוסר
ביגמיה. לפטנט, הם אומרים. קוראים
״ידועה בציבור״.
חסיין אל־עוברא הקומוניסט, כפי
שהוא מכוננה ברהט, הוא חבר
מועצת־המנהלים. סוכן־ביטוח ובעל
חנות רהיטים. הקומוניסט הזה, שהוא
אחד מעמודי התווך של חד״ש ברהט.
הוא גם אחד האנשים המבוססים ביותר
שפגשנו. בביתו מיטבה מודרני
אמריקאי א 1ז ^ 81 !11 וחלונות צרפתיים
הפונים אל העמק.
אין כבשים. את חסיין אל־עוברא
פגשנו בבית־הקפה של רהט
כשהוא קורא עיתון ומתווכח בעברית
על סיכוייו של שימעון פרס. הוא טוען
כי חד״ש זכתה במקום השני בבחירות
הקודמות ברהט. אחרים אומרים אחר־כך
שהוא מגזים. בסך הכל קיבלו שם
18 קולות .״אני רוצה לגלות לד סוד״.
הוא אומר ,״בבחירות האלה נקבל
מקום ראשון״.
הוא מדבר, כמו קומוניסט טוב. נגד
המועצה המקומית, המנתקת מים
לתושבים. הוא גאה מאוד במישפחתו.
״יש לנו במישפחה בוגרי תיכון
ואוניברסיטה, עובדי קופת־חולים
ופקידים.״ הוא מחשיב את עצמו
מודרני מאוד. כבדווי. הוא אומר שלא
יכריח את בתו להינשא למי שאינה
העולם הזה 2433

בתעשיה של הקיבוצים. מדי בוקר
יוצאים אוטובוסים למיפעלים של
הסביבה ורהט ריקה מגברים. לסיירת
הירוקה הוא קורא בשם הסיירת
״השחורה״ .״זוהי סיירת של שינאה. הם
הקימו את הסיירת, כדי לפגוע במסורת
שלנו, לפגוע בגאווה שלנו.״ הוא אומר
כי אין אפשרות לקיים את המינהג
הבדווי הקדום לשחוט כבש לכבוד
אורח, מפני שאין כבשים. אין כבשים
מפני שאין שיטחי־מירעה.
״בקיצור ולעניין, חיי האוכלוסייה
כאן מדוכאים. אני דורש שוויון־זכויות
עם כל תושבי מדינת ישראל. אני
ממלא את כל חובותי ומשלם מיסים.
אני דורש מועצה נבחרת בבחירות דמוקרטיות.
שיסלקו מכאן את הגזען
ראובן ויסוקר, האיש המפורסם בהריסת
בתים ערביים. אני, כתושב מדינת
ישראל, לא מוכן לשמוע שגרמני יהיה
ראש ממשלת־ישראל, אז מביאים לנו
אדם שלא השאיר בית ערבי, ודיכא את
האוכלוסיה הערבית בנגב. לקחו את
אריה בר, שלמרות שהוא לא מתיישר
בקו אחד איתי, היה מקובל על כולנו.
לקחו בן־אדם שהאמנו בו, שפיתח את
רהט, ושמו את ויסוקר שלא מבין דבר
וחצי דבר במנטליות הבדווית״.
ואיך הולך קומוניזם עם בדוויזם?
חסיין אל־עוברא :״אני מתפלא עליך.
מה זה בדווי? בדווי זה ערבי, זה חלק
בלתי־נפרד מהערבי הפלסטיני. הערבי
האמיתי הוא הבדווי, אז למה שאני לא
אהיה קומוניסט, מה זה מפריע?״
הוא קומוניסט כבר 22 שנה .״הייתי
קומוניסט ואשאר קומוניסט. סבלתי
בגלל הקומוניזם שלי. אסרו. עלי
להיכנס לשטחים הכבושים, הוציאו את
(המשך בעמוד )55

איתן הדנרתמזיקים סומחים להדברת תיקנים
(ג׳וקים) ,תויקי קץ, חי קי
ספרים ובגדים.

*5 1 1 1 1

רמת-גן. רח־ מודיעין מ. ת.ד 2272 .־*ן ת-
טל 7 9 0 1 1 4 -5 -6 .רעו׳נוס׳ 1/ 21 סק 4*1/75״**

שמירח לל בריאותך ורכחיד

הוא זונה מאשמת וצח. לפני 13
שאמו ויתרה עליו. עכשיו הוא ־־
יותר שיטות
מתוחכמות.

חדישות

ויותר

^ ,,פתאום קפצתי
מהגדר וברחתי״

עשיתי את הכל למען נעוות!״ אומו יעקב קטר, ער ענה

ונו נואה יעקב קטו׳ השבוע, אחו׳ שחזו בתשובה וזונה
ך* שופטים אורי שטרוזמן, מאיר
1 1צבי הכהן וחיים אדר היו תמימי
רעים: הם ויכו את יעקב קטרי, שנאשם
ברצח הפרוצה רווה וקנין(העולם הזה
.)14.3.84
אב בית־המשפט, השופט אורי
שטרוומן, אמר כי בית־המישפט מאמין
שהנאשם לא ביצע את הפשע המיוחס
לו, ודחה את הקראת הנימוקים
לתאריך ה־ 10 במאי . 1984
פגשתי את יעקב קטרי ()27
בכרם־התימנים, יום אחרי שיחרורו
מהכלא. יעקב, מגודל וקן, לבוש
בחולצת טריקו ספורטיבית ובמיכנסי
ג׳ינס וכיפה לראשו. הגבר החסון, בעל
המבט התמים והתוהה מעט, אומר לי כי
הוא רוצה לספר הכל. הוא רוצה לדבר
על העוול שנעשה לו ורוצה לשכוח את
14 החודשים שישב בכלא, על לא עוול
בכפו.
שאלתי את יעקב קטרי אם לא רצח
את רווה וקנין. הוא ענה בתדהמה :״אל
תראי אותי שאני נראה כוח חוק. יש לי
גוף של אריה עם נשמה של ציפור״.
איך וה קורה שאדם כמוהו נקלע
לנסיבות כאלה ומואשם ברצח אשר לא
ביצע?
קטרי מבקש לספר את קורותיו ועל

הנסיבות שהביאוהו להתחברות עם
קבוצת האנשים שהפילו אותו בפח.

מספר יעקב:
נולדתי בחולון לאב שהיה נהג־משאית.
אבי שיחק קלפים באופן
קבוע. הוא היה אדם שתלטן, ונהג
להכות את חמשת אחיי ואותי. גם את
אמי נהג להכות, במיוחד כשהיה מגיע
הביתה, שיכור ומופסד במישחקים.
לי היה מובן שהוא רוצה לחנך אותי
בדרך כזאת, עד לאותו יום שהיכה את
אמי, אליה הייתי קשור מאוד. הגנתי
על אמי ושאלתי, מדוע הוא מתנהג
ככה? אז התנפל עליי והיכה אותי מכות
איומות.
אני הייתי אז בבית־הספר העממי,
ונהגתי לברוח מבית־הספר ולהסתתר
ברחובות. פחדתי לחזור הביתה.
ככה זה נמשך שנים.
לאמי היה גידול סרטני בבטן, והיא
חששה לעוד ניתוח. היא דאגה שלא
יהיה מי שיטפל בנו, הילדים. אמי
נפטרה וכעבור כמה חודשים התחתן
אבי עם אשה אחרת, שלה היו ארבעה
ילדים, ועבר לגור בביתה. הוא השאיר
אותנו לבד וטיפל בילדי אשתו.
אני הסתובבתי ברחובות, לא למדתי

ולא עבדתי. לא היה לי מה לאכול
והתחלתי לגנוב.
למקום, ממקום הסתובבתי
התפרצתי לחנויות ולבתים. מכרתי את
הרכוש הגנוב וחייתי מהכסף.
נעצרתי כפעם הראשונה כשהייתי
בן ,15 נשפטתי ונשלחתי למוסד
נוה־נוער באור־יהורה. שם, במוסד,
לימדו אותנו לייצר נעליים.
אחרי שנה וחצי, כשהשתחררתי
מהמוסר, לקח אותי אבי איתו, כרי
שאנהג במשאית שהיתה לו. המשאית
הובילה מכולות מהנמלים. אני נהגתי
ללא רשיון, ואבי ישב לידי. לפעמים
שילם לי כמה לירות.
אבי נתן לי לישון במשאית, כי אז
כבר לא היה לי בית. באותה תקופה
נהגתי לגנוב. הכסף שאבי נתן לא
הספיק לי כרי להתקיים.
שוב נעצרתי על־ידי המישטרה
בגלל שימוש ברכב ללא רישיון, וגם
בגלל כמה התפרצויות.
ישבתי שנה בכלא תל־מונד, משם
יצאתי עם ״דיפלומה״ של מומחה
להתפרצויות.
היו שם גנבים ותיקים ומנוסים,
שאיתם התחברתי. הם לימדו אותי

^ שתחררתי מהכלא והתגייסתי
\ 1לצה״ל. התקבלתי לצבא אחרי
בדיקות. שרתתי בחיל־האוויר כנהג
של ראש מחלקת־ההדרכה של החיל.
כעבור שנה וחצי הכרתי בחורה,
שאיתה רציתי להתחתן. ביקשתי
מהצבא לשחרר אותי למשך שנה, כדי
שאוכל להתחתן ולעבוד.
התקבלתי לעבודה במישרד־הביטחון
כנהג־מיכלית. באותה תקופה
התנהל נגרי מישפט על גניבת רכב,
ורשיוני נשלל ממני.
התחננתי אז לפני השופט, שישאיר
לי את הרשיון. ביקשתי שיתן לי קנס
או על־תנאי, הסברתי לשופט שהסתדרת,
וכי אני עובד כנהג־משאית.
השופט לא השתכנע ופסל את הרשיון
שלי. שוב נפלתי לעולם הפשע.
בשנת 1979 נשפטתי לתקופה של
16 חודשים. הייתי בכלא מעשיהו.
באחד הערבים, פיתאום נמאס לי
לשבת בכלא. קפצתי מהגדר וברחתי.
כעבור שבועיים נתפסתי על־ידי
המישטרה והוכנסתי לכלא באר־שבע.
שם המקום מדכא במיוחד וקשה לברוח
ממנו.
אני הייתי נורא עצבני באותה
תקופה, בגלל שלילת הרשיון, ולא
הייתי מסוגל להתאקלם בכלא. אני
יכולתי לעבוד רק בתור נהג־משאית.
זה אצלנו מיקצוע מישפחתי, ואפשר
לומר שהמיקצוע עובר בתורשה.
אצלנו כולם נהגי־משאיות.
כחודש וחצי לאחר שיחרורי מכלא
באר־שבע שוב נשפטתי ונשלחתי
ל־ 15 חודשי־מאסר, שאותם העברתי
בכלא־דמון.
בתקופה של החודש וחצי. שהייתי
חופשי, השתוללתי וגנבתי בלי סוף.
ביזבזתי את הכסף על בחורות ובילויים.
אהבתי לבלות בדיסקוטקים, גרתי
בבתי־מלון והבאתי לשם את הבחורות.
לבחורות הייתי קונה מתנות יקרות
מזהב. לאחת אפילו קניתי יהלום. את
הסחורה שהייתי גונב מכרתי, ובכסף
שקיבלתי בתמורה קניתי את המתנות
— תמיד עם קבלה ואחריות.
את הקבלות נהגתי לשמור אצלי
בכיס, והייתי מראה לבחורה, שלא
תחשוב חס וחלילה שמשהו לא כשר
במתנה שקניתי.
אני טיפוס שמתאהב מהר. התאהבתי
הרבה פעמים. אני רציתי להתחתן
ולהקים מישפחה, אבל הבחורות
שלהן הצעתי נישואין — והיו הרבה
בחורות כאלה — לא רצו להתחתן
איתי. הן רצו לבלות בדיסקוטקים
וללכת לטיולים.
לא פגשתי אף בחורה רצינית
שבנויה להקים מישפחה.
באותה פעם תפסה אותי המישטרה
כשהתפרצתי לסופרמרקט בשכון בבלי.
הייתי לבד, כמו תמיד. אני עבדתי
רק לבד.
הצלחתי לחמוק מהנקודות האלקטרוניות
שמחוברות מהסופרמרקט
ישר לניידות המישטרה. העמסתי את
הסחורה, שהיתה מלאי של סיגריות
תוצרת־חוץ ומשקאות חריפים, גם כן
תוצרת־חוץ.

בדרכי החוצה (עשיתי כמה נגלות),
קלטה אותי עין חשמלית שבמערכת.
המישטרה הגיעה כעבור כמה דקות
ותפסה אותי בשעת מעשה, כלומר,
כשאני מעמיס את הסחורה על הרכב
שלי. בקיצור, נתפסתי על חם.

^ ,תלמידות
מצלו אותי״
ן* כלא־דמון עבדתי בבית־דפוס.
אך משום־מה
^ רציתי ללמוד
הפריעו לי ולא איפשרו לי ללמוד.
כששוחררתי מאותו מאסר, ציידו
אותי בפתק עבור מישרד־הרווחה, כדי
שאוכל לקבל דירה מהעירייה.
לא היתה לי תעודת־זהות ולא
כתובת מגורים קבועה. הסברתי
בעירייה שאני תושב־חולון.
משכו אותי תקופה ארוכה, עד
שהוחלט להשתתף איתי בשכירות
חודשית, לא הסכמתי. לא רציתי לעבור
ממקום למקום. רציתי בית משלי, וזאת
הסברתי להם.
נמאס לי מהסחבת, וכתבתי לנשיא
המדינה, יצחק נבון. סיפרתי לו את
הצרות שלי. שוב הבטיחו לעזור, ודבר
לא נעשה.
כל־כך נמאס לי, עד שהעדפתי
לחזור לבית־הסוהר, שם היתה לי מיטה,
אוכל, טלוויזיה ותנאים פחות־או־יותר
טובים לחיות.
באותה תקופה קיבלתי ירושה מאמי
ז״ל. זה היה סכום כסף שהספיק בדיוק
לקנית המכונית שלי, מדגם דורג׳
קורונט. נהגתי לישון באוטו.
התפרנסתי מגניבות מזדמנות.
עשיתי אז הרבה כסף, אבל הכל היה
מתבזבז על הנערות שאהבתי. הן היו
בררך־כלל תלמידות־תיכון בנות
18— 17 מצפון תל־אביב. הן נראו לי
הגונות ותמימות.
כל הנערות האלה ניצלו את הטוב
שבי ואת העובדה שאהבתי לחלק
מתנות ביד רחבה.
נודע לי, שהמישטרה מחפשת אותי
וכי אני מבוקש על ידם. נסעתי באוטו
שלי לאשדוד, לבחור בשם ג׳וג׳ו עוגן,
שאותו הכרתי, כאשר ביקרתי את אחיו,
פטריק. שישב איתי בכלא באר־שבע.
ג׳וג׳ו עוגן התגורר בבית אמו באשרור,
יחד עם בחורה בשם שרה שטיינר,
שעברה בזנות בכביש פלמחים.
יחד איתם בדירה היתה עוד פרוצה,
בשם נורית רובקין, שהסתכסכה באותה
תקופה עם הסרסור שלה, ערבי מעזה
בשם נאפז גינדי. הוא היכה אותה והיא
הסתלקה ממנו לג׳וג׳ו עוגן.
אמרתי לג׳וג׳ו אחרי כמה ימים
שאני לא רוצה להישאר אצלו, כי אני
מבוקש על־ידי המישטרה, וכי הבית
שלו מוכר למישטרה. שאלתי אותו אם
יש לו מקום אחר לקחת אותי אליו.
רציתי להסתתר מהמישטרה. לא
היה בראש שלי להיכנס שוב לכלא.
ג׳וג׳ו הבטיח שיסדר לי מקום מתאים
אצל בחורה בשם רוזה וקנין. למחרת
נסענו לכביש פלמחים, שם עבדו שתי
הפרוצות נורית ושרה, וג׳וג׳ו אמר לי
שהוא הולך לרגע לדבר עם רוזה. רוזה
אמרה לג׳וג׳ו שתתן לו תשובה כעבור
יומיים. במשך הנסיעה סיפרה נורית
חבקין שיש בחורה בשם שרה אמין,
שנמצאת בבית החולים אסף הרופא,
אחרי שילרה תינוק לא מזמן. נורית
אמרה שזו בחורה טובה, שרוצה

הכיד באבהות על ילד לא לו. הילד נלקח לאימוץ אחרי
־תובע את הירד ועצמו -נו רחננו באווח דת קיצונ

להתחתן, ובינתיים מחפשת אב חוקי
לילד שנולד לה, אחרי שהאב האמיתי
של הילד לא מעוניין להכיר בתינוק
ובה.
נורית המשיכה ואמרה, שאם אותה
שרה אמין לא תמצא אדם להתחתן
איתו, יקחו לה את הילד וימסרו אותו
לאימוץ, ואז אותה שרה אמין עלולה
להידרדר לזנות.
הסכמתי לראות את שרה , ,כדי
לשמוע מפיה מה בדיוק קורה• .ג׳וג׳ו
עוגן, נורית חבקין ואני נסענו לבית
החולים אסף הרופא. הם הסבירו לה
מי אני, והיא אמרה לי תיכף שהיא
מסכימה להתחתן איתי, כדי שיהיה
אבא חוקי לילד.
שרה אמין מצאה חן בעיניי מהרגע
הראשון. היא נראתה לי בחורה
מיסתורית, ועניין אותי למה מישפחתה
לא מכירה בה.

,הם הגעילו
אותי!׳׳
**רוב סקרנות נסעתי לבית
הוריה, שהם קראים, במושב
מצליח שליד רמלה. הצגתי את עצמי
לפני ההורים, ואמרתי שאני האיש
שעומד להתחתן עם שרה, ושאני
מעוניין שיחדשו את הקשרים איתה.
נסעתי גם לבית סבה וסבתה
בכפר־סבא, ושוחחתי איתם.
סיפרתי לשרה על הביקור אצל
קרוביה, והיא התנפלה עליי ואמרה
שזה היה מיותר, כי היא לא רוצה כל
יקשר איתם. היא כיום בת ; ,18 ועזבה
את ביתה בגיל צעיר והתגלגלה ממקום
למקום.
חיכיתי ששרה תוכל לעזוב את
בית־החולים. לתינוק היתה צהבת
ולשרה לא היה לאן ללכת.
היא סיפרה לי כי אביו של התינוק
נרקומן, שאינו רוצה בתינוק וגם בה
אינו רוצה.

שרה אמין, היא שמסרה
1\ 1 1שתי גירסות מפלילות,
שבגללן הועמד יעקב קטרי לדין.
אני התכוננתי לפנות למישרד־השיכון
ולבקש דירה עבור שרה
והתינוק. הקשרים של שרה אמין
עם קבוצת הסרסורים והזונות נראו לי
תמוהים. לא הבנתי מדוע בחורה שאינה
זונה קשורה איתם.
אני הייתי מאוהב בשרה, ולא

התייחסתי לכל הפרטים האלה. אני
הצהרתי ברבנות ובבית־החולים שאני
אבי הילד ואף קראתי לו בשם יוסף, על
שם אבי, שנפטר בינתיים.
עברנו לגור בשכונת שפירא, בבית
של נורית חבקין. עם שרה לא קיימתי
יחסי־מין, מפני שהיתה אחרי לידה. אני
הבנתי שעם הזמן נחיה כמו כל זוג אחר.
האווירה בביתה של נורית לא היתה
לרוחי. גרו שם גם נאפז גינדי, שרה
שטיינר וג׳וג׳ו עוגן.
רציתי להוציא את שרה משם,
ואמרתי לה זאת. היא אמרה שהיא רוצה
להשאר, כי הם עזרו לה בחיים.
שרה אמין ביקשה שאסיע את
חברותיה הפרוצות למקום עבודתן
בכביש פלמחים. בכניסה לכפר־גבירול.
אני נהגתי לנסוע עם הזונות
ועם ג׳וג׳ו עוגן. תמיד הורדתי אותן
במקום העבודה, והמשכתי לדרכי.
העולם של הזנות היה זר לי. מעולם
לא התחברתי עם אנשים כאלו, ובחיי
לא היו לי קשרים עם פרוצות. תמיד
היו לי ידידות צעירות בנות , 18— 17
ולמעשה אפשר לומר שהטיפוסים
האלו הגעילו אותי. אני די ילדותי, ולא
מסוגל ליצור קשר עם אשה מבוגרת.
נשארתי בבית הזה רק בגלל שרה,
שאותה אהבתי, והתינוק שאליו
נקשרתי• וראיתי בו את בני. קניתי
לתינוק כל מה ששרה ביקשה ממני.
בתאריך ה־ 31 בינואר 1983 היתה
שרה אמין אמורה להיות בבית־המישפט
לנוער בקשר לילד.
אני לא רציתי לקחת אותה לשם.
פחדתי שיקחו לה את הילד. לקחתי
אותה באוטו, יחד עם נאפז גינדי,
ואמרתי לה שניסע קודם לקנות לילד
חיתולים.
בדרך ראתה שרה שאנחנו נוסעים
למקום אחר, ואני הסברתי לה שאני
רוצה ללמד אותה לנהוג באוטו.
נסענו לקרובי־מישפחה. כדי להזמינם
לטקס ברית־המילה, שאמור היה

להערן־ לילד למחרת. יום קודם הייתי
אצל אחי בכרם־התימנים וביקשתי
ממנו כסף עבור הברית. אחי. שידע
שהתינוק לא שלי. אמר שיחדל לדבר
איתי בגלל זאת.
הייתי גס בבית אחותי ברחובות.
יצאנו מבית אחותי בין 2וחצי ל־.3
לכיוון כביש פלמחים. לפני הכניסה
לפרדס, כחמישה מטר, עקפה אותי
מכונית סוברו. השייכת לקצץ ב־צה״ל.
בפרדס
אמר לי נאפז גינדי :״יש
בחורה שוכבת בכניסה לפרדס!״ בלמתי
את האוטו ונסעתי אחורה, כמטר וחצי,
ואז ראיתי בחורה שוכבת.
קפצתי מהאוטו והלכתי לכיוון
הבחורה ששכבה. זיהיתי שזוהי רוזה
וקנין. צעקתי :״רוזה, רוזה!״ לא היתה
שום תגובה. ראיתי את הסוברו
מאחורי.
ניגשתי לחלונו של הקצין ואמרתי
לו, כי בחורה שוכבת בפרדס ואי־אפשר
להשאיר אותה ככה, וצריך לקחת אותה
לבית־חולים.
הקצין הסתכל על הבחורה כחצי
דקה, פנה אלי ואמר לי, שאסור לגעת
בה כי היא מתה.
ביקשתי ממנו שיצלצל למישטרה.
כי לי יש סידורים של ברית־מילה של
הילד שלי. למעשה, לא רציתי להשאר
במקום, כי הייתי מבוקש על־ידי
המישטרה.
נסעתי משם. שרה אמרה לי בדרך,
כי הקצין רשם את מיספר האוטו שלי.
ביקשתי מנאפז גינדי לרשום את
המיספר של הקצין. נאפז לא הספיק,
ואני רדפתי אחרי הקצין עד לתחנת־הדלק.
נסעתי
הביתה. בדרך אספתי את
שרה שטיינר ממקום עבודתה בכביש
פלמחים. עוד בחורות עלו לאוטו.
בבית ספרנו לשרה ולנורית ולג׳וג׳ו
מה שראינו. כעבור שלושה ימים
נעצרתי על־ידי המישטרה. סיפרתי
בדיוק מה שקרה. נאפז גינדי, שהיה גם
כן עצור סיפר אותו דבר.

,אין לי
אף אחד אחר״

ך ך | 1ך* 11ך 1הגשש ראה עק־בות
נעליים אח־ 111111 רות, ובכל זאת הועמד קטרי לדין.
לבין עצמנו, אתה היית במקום. אין לי
אף אחד אחר. את מי אתה רוצה שאביא
לבית־המישפט, אם לא אותך?״
רס״ר אברהם רווח, במשך כל שלבי
החקירה, צעק עלי :״אתה הרוצח!״
הייתי אז עצור בבית־המעצר ברחובות.
לא החזקתי מעמד. מצאתי בתא־המעצר
שפופרת של שמפו נגר כינים.
שעליה היה מודפס רעל -לשימוש
חיצוני בלבד. רוקנתי את השפופרת
ובלעתי את תוכנה. רציתי למות.
הייתי מהוסר הכרה במשך יומיים,
סחבו אותי לבית־החולים כבול
באזיקים בידיים וברגליים.
החזירו אותי לכלא מטושטש
לגמרי.
היה קשה להשלים עם המציאות.
הבנתי שתפרו לי תיק. הכל היה
מפוברק. למשל, עדותו של הגשש
המישטרתי שטען בעדות הראשונה
שלו כי הוא רואה כניסה של נעליים
שנכנסות לתוך הפרדס עד לפני
בלימת צמיגים של מכונית, וכי אינו
רואה שום עקבה זהה לאותה עקבה,
שראה נכנסת, בכיוון הזה. לכן צילם
את העקבה ואת הצמיגים של אותו
הרכב.
אחרי ששרה אמין ונאפז גינרי שינו
את עדותם, ואמרו שנכנסתי ויצאתי
מהפרדס, פיתאום אחרי 17 ימים, אותם
נעלים שנכנסו ובעדות הראשונה לא
יצאו מהפרדס — יצאו לפתע בערותו
השניה של הגשש! דבר זה מראה עד
כמה שהגשש ניסה להתאים עצמו
לעדויות של שרה ונאפז, שהפלילו
אותי.

**ץ רה א מין מסרה עדות ארבעה
\4/ימים אחרי שנעצרתי. היא סיפרה
שנעלתי נעלי אדידס, ומסרה עדות
זהה לעדותי. י
היא סיפרה לשוטרים שלא נוח לה
להיות איתי וכי לא נוח לה שחתמתי
על הילד. היא אמרה להם שהיא לא
אוהבת אותי, ושהיא רוצה לחיות עם
הילד אצל האבא שלו.
זה היה הדבר שגרם למישטרה
לפברק כל מיני עדויות שבאו יותר
מאוחר, ואשר הפלילו אותי.
באותן עדויות מסרה שרה שעצרתי
את האוטו במרחק של 30 מטרים
מהכביש, ושנכנסתי יחד עם רוזה וקנין
לפרדס. נאפז גינדי אמר, שעצרתי 80
מטרים מהכביש.
בעדות נוספת סיפרה שרה אמין
שהיא ראתה בחורה עומדת ליד
הכביש. אחרי זה סיפרה שראתה בחורה
עומדת בפתח הכניסה לפרדס, בצד ו תן נעליים, שעקבותיהן נראו,
\ 1היו במיספר יותר גדול משלי, ולא
שמאל, במרחק של 20— 15 מטרים. י
חקרו אותי שעות ארוכות, כשאני׳ היו נעלי אדידס, כמו שאני נעלתי(גם
צועק שאני חף מפשע. המישטרה לא לפי עדותה של שרה אמין).
הואשמתי ברצח לפני השופט אורי
רצתה לשמוע.
באחד השלבים של החקירה אמר לי שטרוזמן ונשלחתי לבית־המעצר ברמ(המשך
בעמוד )64
מפקח שלום ישראל :״יעקב, בינינו לה•

עימות גבית־קפה

ך 11ך״ \ 1ך 1רוזה וקנין שעבדה בזנות בכביש
1111 ^[ 1111 פלמחים. חבריו של קטרי ביקשוה
להלין אותו בביתה וכך הכיר אותו יעקב קטרי.

בבית״המישפט טען כי לא דיבר עם רוזה מעולם.
קטרי גילה את גופתה של רוזה וקנין כשעבר עם
שרה אמין ונאפז גינדי במכוניתו ליד הפרדס.

כרם אייכמנים היה לגבות שחיתות של נשיאות
סיפרותץ ת * מענק ממשרתי רדודוויג ואז נטרא * תולדות הדוד
סם * המשורר מסיבוב כפר־סבא הצייר מתל־אביב הקנ^ה
היסטוריה

ארצות־הברית
מרבית המו״לים בישראל מתמקדים
בשנים האחרונות בעשיית רווחים מהירים
ובהולים, תוך כדי הזנחת עיסוקי־העומק של ענף
המו״לות.
התוצאה: מיעוט פירסומים העוסקים
בהיסטוריה של עמים ואומות.
הוצאת זמורה ביתן החלה לטפח באחרונה

וושינגטון(משמאל) וממשלתו
מיסמך מרתק
סידרה של סיפרי היסטוריה, כאשר הבולט שבהם
הוא סיפרו של דייוויד תומסון אירופה מאז
נפוליון.
בימים אלה ראה־אור בהוצאה זו ספר־,
היסטוריה חדש, בשני כרכים, תחת הכותרת
ההיסטוריה של ארצות־הברית, שמחבריו הם

סמיואל אליוט מוריסון, הנרי סטיל
קומאנג׳ר וויליאם אי לכטנברג*.
שני כרכי ספר זה הינם המיסמך המרהיב
ביותר שראה־אור עד עצם היום הזה על תולדות
ארצות״הברית. זהו ספר העורך חתכי אורך ורוחב
של תולדות ארצות־הברית, דרו הסוציולוגיה,
התרבות, העימותים, הולדת האומה האמריקאית,
ייחודה הדמוקרטי, יסודותיה וריקעה.
תולדות ארצות־הברית מובאים כאן בסיוע
תמונות ותצלומים מרהיבים, מראשיתה של אומה
זו, מעידן התרבות האינדיאנית, דרו יסודותיה
הראשונים, וירג׳יניה, מושבות־הבעלות של
הלורד בולטימור, יסוד הקרוליינות, ניו־יורק,
ראשית התסיסה נגד המלכות, תשתית ראשית
התעשיה והמיסחר — ויציקת ערכיה הבסיסים
• של אומת־העל האמריקאית.
בפרקים הבאים יש תיאור המהלכים שקדמו
למהפכה, המאבק במיסוי הבריטי, הכרזת
העצמאות והקמת השילטון המורד של ג׳ורג׳
וושינגטון וחבריו והמאבקים הצבאיים שביססו
את העצמאות.
מחברי הספר פורשים יריעה נרחבת על ימי
הראשית של הרפובליקה, דרו ועידת פילדלפיה
ויציקת החוקה הפדראלית, אל אירגונו
יוצא־הדופן של המימשל האמריקאי, זכויות
* ס מי ואל אליוט מו רי סון, הגרי סטיל
קו מאנגד לויליאם אי לכטגברג -ההיס
טוריה של ארצות-הפרית; שגי כרכים;
הו צאתז מו ר ה בי תן; ע ב רי ת א מי ר אורן; 884
ע מודי ם; מפתח ענייני םנרחב ( ב רי בהק שה).

^ 44 -ושוויו1

האזרח, לידתן של המיפלגות ואל הדמוקרטיה
הג׳פרסונית. והלאה: המילחמה השניה עם
בריטניה הגדולה (1809־ ,)1815 הקמת שיטת
הבנקאות הפדראלית, היווצרות שני איזורי;
ההשפעה השילטוניים, והמאבקים המוליכים
למילחמת האזרחים, על מיבחניה. ובעיקבות
המילחמה: מהלכי שיקומה של הארץ, ראשית
המהפיכה הכלכלית, תיעושה של ארצות־הברית,
ראשית המאבק ב״ברונים השודדים״ ,בטראסטים
ובמונופולים.
הספר ממשיך ומתאר את המהלכים שהביאו
להפיכת ארצות־הברית לאידיאל של תנועת
הגירה עולמית, תוך מחיקתו של הספר, והופעת
הרכבת ההופכת לסמל של תהליכי־הפיתוח
האמריקאיים.
הכרך השני נפתח במאבקו של החקלאי,
שכתוצאה ממנו הפכה החקלאות האמריקאית את
ארצות־הברית לאסם המזון של העולם. לא נפקד
תיאור חיי־הרוח האמריקאיים במאה שעברה, על
ייחודם, תיאור המהלכים שהפכו מדינה גדולה זו
למעצמה עולמית ותיאור המשברים הכלכליים
הגדולים שבין שתי מילחמות העולם, שמהם
נחלצה ארצות־הברית בשיטה הכלכלית של
הניו־דיל וקואליציית רוזוולט, שהפכה לדגם־
האב של ערכי הפוליטיקה הפרגמטית כארצות־הברית.
בפרקים
האחרונים מובא החלק האחרון
(בינתיים) של ההיסטוריה האמריקאית, דרו
מילחמת העולם השניה והפיכת ארצות־הברית
למעצמת־העל, מנהיגת המילחמה־הקרה בין
הגושים, החלום של ג׳ון פ׳ קנדי, הטרגדיה של
מילחמת וייט־נאם ועד למלודראמה הניקסונית.
לסיכום, שני כרכי ההיסטוריה של
ארצות־הברית הם מיסמך מרתק של תולדות
הדוד סם, על העוצמות והחולשות של מדינת ענק
זו, תוו ליווי של תצלומים נדירים. ספר מומלץ
ביותר.

החוויה הי שרא לי ת

מקור

עונת האביונים
אמנון נכות (שם אמיתי) נוהג בסיפורת
הישראלית כתלמיד הלא־מוכשר של מורים בעלי
כישרון מוגבל. קודם לכניסתו לאכסדרת
הסיפורת עקב אחרי כללי־המישחק שלה, והגיע
למסקנה שקודם לפירסום־בתולים סיפרותי עליו
לבצר מעמדו כמבקר־סיפרותי, כדי לקנות
לעצמו עמדת־כוח לשם קידומו בשלבים
המאוחרים...
כך החל נבות(״היזרעאלי״ — בפי מקורביו)
לפרסם רצנזיות שטוחות וריקניות, שבמהלכן
קטל את יצחק בן־נר, את עמוס קינן ואת
עמום עוז, כינה אותם נטולי כישרון ספרותי
והתפלמס עם הערכיות הבסיסית של כתיבתם.
למרות הפטנט הבדוק הזה ׳,של פריצה לחיים
הספרותיים ברוח־סערה וקטילת דור הסופרים
הקודם, איש לא הניד עפעף למקרא הרצנזיות
של נבות. מיתקפותיו האלימות עוררו גיחוך על
שפתי מותקפיו, ששאלו :״מיהו נכות?״
הפרק השני בתולדותיו היה כתיבת רומן.
בלהט מתנשא מסר נבות את כתב־היד לידי
הוצאת סיפריית פועלים. כעבור זמן קצר הוחזר
כתב־היד לידיו, עם ההערה הנימוסית של ״אץ
באפשרותנו לסרסם סיפרו״.״
אלא שנבות הוכיח תושיה סיפרותית רבה,
וניגש עם כתב־היד להוצאת כתר, שבה הוחלף
עורך־סידרה מיקצועי בעורך לא־מיקצועי, שהתרגש
לעצם המחשבה שנתגלגלה לו הזכות
לפרסם רומן של המבקר הזועם.

א מנון נ בו ת

של הסוסיס;

כתב־היד הזה ראה אור תחת הכותרת עונת
המלכים -או הכשל-של הסוסים*.
רומן זה ראוי לתואר: הרומן הפחות מבטיח של
הסיפורת הישראלית בשנות השמונים, וגם הגרוע
ברומנים שנדפסו בשנים האחרונות.
עונת המלכים הוא מזיגה מוזרה, של
מילחמות־ילדים בלתי־אמינות בשיכון ותיקי
ההסתדרות בבני־ברק, ביחד עם התפעמות
מדמויות שני האוולפים, היטלו* ואייכמן, תוך
חוסר־רגישות והתגרות בשארית ניצולי־השואה
החיים בארץ.
את הסאגה הפאשיסטית שלו מתחיל נבות
כבר בעמוד הראשון של סיפרו: לסגן המלך לא
היו ספקות עוד בטרם עינה הספק את המלך:
היטלר ברח מגרמניה והוא בכלל יושב במקום
שבו לא עולה על הדעת לחפשו: בבני־ברק,

עונתהמלפיס -או קו הפשלה וצאתבתר; 209ע מו די ם

( 1ב רי ב ה רבה).

נשיא לכל החיים

מפיו של פעיל מרכזי לשעבר בהנהלת אגורת־חסופריס נודע לי, שמשורר״החצר החיפאי
ש(ם ירא) שלום(־שיר לפקיד מדינת ישראל״) ממלא את מישרת נשיא אגודת־הסופרים במינוי
לכל חייו.
המחשבה שחרזן ברמה שלישית משמש נשיאם של סופרי ישראל אינו נורא. שהרי
באגודת־הסופריס בולט חסרתם של כמה מחשובי הסופרים והמשוררים בישראל(ביניהם: עמום

עוז, פינחס שדה, עמוס קינן, יורם

קניוק ועוד רבים וטובים) .כך שאין נ רע בסר
שלבלר־חריזה מכהן כנשיא האגודה.
נשיאות לכל חייו היא, מינוי שבו לא זכה
אפילו חיים נחמן ביאליק, והדבר מעיד כי
בעסקנות סיפרותית היה ש׳ שלום בשנות אונו
טוב עשרת־מונים מח״נ ביאליק, מש״י עגנון
ואחרים.
במעמדו של שלום כנשיא לכל חייו יש
משום סמל למצבה של אגורודהסופרים כולה:
היא סובלת מהסתיידות־עורקים, מעניקה
לעסקניה טובות־הנאה, אך מתעלמת משחיקת
מעמדו של הסופר, המשורר, המתרגם והחוקר
בחברודהישראלית.
עצם הרעיון למינוי אדם כנשיא לכל חייו
באירגון או באגודה ציבוריים יש בו טעם של
טוטאליטאריות. רעיון כזה מתאים לאגודת
סופרים סובייטית, ולא לאירגץ שהיה צריך
להיות איגודם המיקצועי של סופרי ישראל.
דרך אגב. אם עוסקים באיגוד מיקצועי, הרי
נשיא שלום
כדאי להזכיר לחברן האגודה כי אפילו
אפילו ביאליק לא זבה
מזכ״לותו של ירוחם משל בהסתדרות
עומדת להגיע לקיצה בימים אלה. ומה שטוב להסתדרות, טוב גם לאגודה.
כל עוד יהיו אנשים כמו ש׳ שלום נשיאים לכל יפי חייהם באגודת־הסופרים, יהא מעמדו של
הסופר בישראל נחות ממעמדו של הסנדלר.

סופר נכות
אושוויץ סיפרותי
ברחוב מרדכי אנילביץ מספר 34 איזו
אטימות, כבר בעמוד הפתיחה!
הרהורים בשבחי שני האדולפים שזורים
בעמודי הספר בהזיות מיניות. זיווג כזה נהוג
לכנות בעגה הסיפרותית־ישראלית בשם שבתאות,
קרי: דבקות בנוסח הכתיבה הנוסטאלגי של
יעקב שבתאי המנוח. אולם לשון הכתיבה של
נבות, בהשוואה למורו ורבו שבתאי, מזכירה לשון
של אנאלפבית ליד מילון.
דוגמה של שבתאות אנאלפביתית :״והפרש
המלכותי, כאילו לא הוא הוכה אלא החמור, צעק
אתה בכלל הורג אותו הלוואי שככה יהרגו
אותך באושוויץ. באושוויץ. באושוויץ.
ושבתאי החלבן לא ענה(כי שבתאי החלבן היה
בכלל אילם) אלא הסב את השוט אל החמור,
וגבריאל התעוות באילו הוא הוכה וקמץ אגרוף
וצעק אייכמן. אייכמן כן, יש עוד אייכמנים

רבים כהנה וכהנה, בעונת־האייכמנים של נבות.
לאייכמנים. לשבתאות, להזיות המיניות׳,
לשיעמום ולכל שאר מיגרעותיו של סלט־המילים
הסיפרותי שלו מנסה המחבר להוסיף
תבניות של יצירות־סיפרות אחרות, העוסקות
בעולם של ילדים, תוך פזילה לחתול ועכבר של
גינטר גראם, או כתיבה בסיגנון בלה סנש,
אביה של חנה סנש.
עונת המלכים הוא ספר עקר על התמודדות
עם שורשי המיליטריזם בין ילידי־הארץ, שאינו
יכול לפתח את הנושא בכלים סיפרותיים ראויים
לשמם.
את מקוריותו היצירתית של נכות אפשר
לגלות בעם׳ 160 של סיפרו, כאשר גיבורו עובר
חוויות בנוסח המשורר היהודי אלן גינסברג
בהקשר לאמו, חוויות שנבות מעתיקן כמעט
מילה במילה.
לסיכום, סיפרו של נבות הוא בליל מילים
ארוך ומייגע, שלמרות רמתו הנמוכה לא עבר
עריכה בסיסית בבית־ההוצאה, שזילזל בכתב־היד,
המלא שגיאות כתיב. הקורא האמיץ, שיגיע
לסוף השליש הראשון בעונת המלכים, יגלה כי
המדובר בעונת־האביונים הפוקדת את הסיפורת
העברית.
אם בראשית דרכו הסיפרותית של נבות,
כמבקר, הוא הוכיח כי אהרון פאפו, שאף הוא
הפך ל״מבקר סיפרות״ הוא גאון־הדור — הרי
שכסופר הוכיח אמנון נבות כי הוא נחות מאותם
מחברים המפרסמים על״חשבונם ספרים שאיש
אינו קורא.

שיר ה

עד כה
אחד מהשירים שהפכו מיתולוגיה בתרבות
הישראלית, הוא שירו של המשורר ע(ימר) הלל
בסיבוב כפר־סבא. הלל כותב בשירו: אך
בסיבוב כפר־סבא תקפה עלינו פריחת העולם/ ,
והסרדסים בילבלונו ברעם ריחותם /המתוקים־
המתוקינדהמתוקים...
באחרונה ראה אור שיר זה, מחדש, בקובץ
מיבחר שיריו של ע׳ הלל, תחת הכותרת עד כה*,
המקבץ שירים ממיבחר ספריו של הלל ארץ
הצהרים, נישרה, טרוף טורף, הודיה דברי
ויוסף ואשת פוטיפר.
בעד כה מתגלית עובדת היותו של ע׳ הלל
משורר יוצא־דופן בדורו דור תש״ח, משורר
ששירתו עומדת במיבחן הזמן, עשרת מונים

מי מריבה
אם לודוויג ואן בטהובן היה חי
במדינת״ישראל בשנות השמונים, הוא לא
היה זוכה בכל מענק־תמיבה ממשלתי לחיבור
יצירותיו.
בישראל של שנות השמונים יש עסקני־מוסיקה,
המחברים בעיתות הפנאי שלהם
יצירות המיועדות לכלי־נגינה. דבר שעדיץ
לא הופך אותן ליצירות מוסיקאליות.
בימים אלה נתפרסם ברבים. שפרס
היצירה מטעם ראש־הממשלה למוסיקה
הוענק לסרג־יו נטרא. בן זד .60 לא פלא.
שהרי הגיע תורו לקבל את הפרס. העובר
בסבב כיסאות מוסיקאליים בין שריף*
אבני־אבידום־־אורגד־גאטרא וחוזר
חלילה.
פרס היצירה במוסיקה לא ניתן מעולם
למלחינים ישראליים צעירים ומוכשרים. כמו
יוסי מר־זזיים, אריק שפירא או עידו
אבדאב אי ר. שהם עדיין בגיל שבו החיים
היצירתיים עדיין לפניהם.
אבל לא זו דרכם של מענקים. והמענק
הוענק לסדג׳יו נאטרא. שעיקר הישגיו
המוסיקאלייס היו קטעי מוסיקה דתית,
שהוזמנו על־ידי בית״הכנסת עימנואל
שיריו של ע׳ הלל הם מעין מיפוי מרגש של
הנופים, שהם החוויה הישראלית, כמו השיר
במעלה עקרבים (במעלה העקרבים, בואכה
עמק הערבה, נגד אדום / ,ראיתי אפסותי, עד
בלותי בכי.״) את שירי הקובץ נישרה פותח הלל
בהמודד, זה המודד בהרים דרך /ויבוא אדון
לארץ / ,רישמות הנדסה צופן הקרב דד
בדד ניפגש וירא /ויד אדון בחומש דד / ,סוסי
מצוק מולהו רמו /זעו לביאי סלעים ...והלאה
נוף אחר נוף, בעוצמה תיאורית, שלא חסרים בה
מרכיבים כנעניים מאוד חזקים, המחורזים בשירה
כה אישית, כה ייחודית.
שירי ע׳ הלל ׳,מחזיקים מזיגה בין סמלי עבר
תנ״כיים ובין מציאות קשוחה בהווה, כאשר אחד
משיאי מזיגה זו, מצוי במיבחר שירי טרוף טורף,
ששיר הכותרת שלו, נפתח בפתח ביתו אדם
יערי ניצב /אבי, פתח לו, פתח מה הדבר
אשר לעת חצות תביא מתונת היא זו אשר
בידי /כותונת בנכם תאדים ידי ובני, בני
יחידי, איה מי? /טרוף טורף מכם / .חיה רעה
אכלתהו...
למרות שבשירי ע׳ הלל מצויה מידה לא
מבוטלת שיל אידיאולוגיה ימנית, במונחים
ישראליים, הרי שעוצמת הכתיבה והאמת השירית
שלו מכסים על כך, ועוצמת הדימויים, השאיפה
אל מרחבי המידבר, העימותים המצביים, הופכים
את שיריו לשירה הישראלית במיטבה. שירה,
שלאורך שלושים וכמה שנות כתיבתה, שומרת
על איכות כמעט אחידה.
מהמומלצים שבסיפרי השירה שראו־אור במהלך
השנה החולפת.

עיון

יזהרסקי

משורר ע(ומר) הלל
אנחנו, החיילים האפורים
משיריהם של אחרים מבני דורו. שורות כמו: כאן
ניבנה בית! /קבלנים: רזניק את רובינשטיץ/ .
בענייני דירה — נא לפגות במקום הא! איזו
ליריקה עזה והדישה! /ברזל־בטון ...והלאה, אל
אחד מהנהדרים שבשירי דור תש״ח, השיר דבר
החיילים האפורים: אנחנו החיילים האסורים,
שידינו שחורות־מילחמה / ,שנחירינו צחוני
מוות, שלשוננו נחרה מדיד / .צועקים אנו׳
אהבה אל תוככי נסשותיכן / ,אל נרקיסי
צחוקכן / ,אל תוגת עיניכן הכחולות כי
יפיתן מכוח לבנו / ,ואנו קשים מן האש. כסלעי
הארץ הזאת...

-עד כה;

שי רי ם; הוצאת
* ע׳ (ומר) הלל
חקי בוץ ה מ או ח ד; 158עמו די ם ( כ רי כ ה רכ ה).

אימפריית הפנסיונרים מכה שנית

ב־ 20 השנים האחרונות מהווה ס׳ יזהר
תופעה העשויה לסקרן פסיכולוג סיפרותי. הוא
חדל זה שנים רבות לפרסם יצירות, ותוך מאמצים
עקרים הוא חותר לבסס את מעמדו כאיש חינוך
ומחקר הסיפרות.
פרי־באושים נוסף לעקרותו היצירתית של
יזהר הוא קובץ מאמרים דק, תחת הכותרת סיפור
אינו* ,הממשיך את מחקרו הדליל לקרוא
סיפור** ,שהקיף שני כרכים מייגעים וריקניים
בסידרת אופקים.
יזהר סמילנסקי, המכונה על־ידי סופרים
ועסקני סיפרות בשם ״יזהרסקי׳ ,קיבץ בסיפרו
החדש רשימות והרצאות, שבהן ניסה להפיץ את
עמדותיו על הסיפורת הישראלית, עמדות אשר
אינן עומדות במיבחן המציאות של סיפורת זו.
תחת הכותרת לא דור ולא בני דור הוא תוקף
את עובדת קיומו של דור תש״ח בסיפורת
העברית, מבלי לשכנע בטיעוניו, שאינם חסרים

סיפור אינו;

הוצאתה קי בו ץ
* ס. יזהר -
ה מ או ח ד; 112עמו די ם ( כ רי כ ה רכ ה).
סידרתאופ קי ם ;
** ס. יזהר -
הוצאתעם עוב ד; 2כ ר כי ם; 735ע מו די ם
( כ רי כ ה רכ ה).

לקרוא סיפור;

בסאדפראנסיסקו — מה שלא מפתיע בעידן
ז בולון חמר בחינוך ובתרבות.
לא הייתי מתייחס לזכייתו של נאטרא
במענק. אילמלא הודעת סירוב מטעם איגוד
הקומפוזיטורים בישראל, בחתימת עסקן
המוסיקה עמי מעייני, ששיגר אליי אחד
המלחינים הצעירים שנדחו על־ידי
וערת־הסרס.
במיכתב המצורף להורעודהסירוב הוסיף
המלחין הצעיר וכ^תב:
והרי המיפמך. או אם תרצד״ סרק נוסף
בעלילות. אימפריית הפנסיונרים מכה
שניתי. אין טעם לחשב את הגיל הממוצע
הביולוגי והאמנותי של הדינוזאורים
הנזכרים. המחשב יתפוצץ. נודע לי
שהכוונה המקורית היתה לממן בניית
מציבה מוסיקאלית על קיברו של כן־דדים
זמ־ל (זיכרידמלחידלברכה) ,אך הסכום
)$96001 המפיק למציבה מונו בלבד...
אין ספת שלא רק דבר אחד רקוב
בממלכת המוסיקה הישראלית ועסקניה,
המבוססת על העקרון של יד רוחצת יד ויד
מפריסה פרס.

יד רוחצת יד
כיסאות מוסיקאליים
את הניחוח הדמגוגי. בגישה זו הוא ממשיך
ברשימה סיפור אינו משקף.
רוב רשימותיו/הרצאותיו של יזהר סמילנסקי
זהות בבשורתן, ומן הראוי להתייחס לרשימה
אחת, לקראת סופו של הקובץ, שפירסומה הביאה
מן הסתם את ש״י עמון להתמוגג במרומים
בצחוק פרוע. הרשימה מעגננים לא יהיו לך

את שיר ההלל של מנהלי המוסיאון ממשיכה
האוטוביוגרפיה של ראובן, שהיא בעלת איכויות
סיפרותיות, שבה הוא מתאר את עיר־הולדתו
ברומניה, את עלייתו ארצה מתוך כוונה ללמוד
בבצלאל ואת החלטתו ללמוד בניכר, בפאריס.
מילחמת־העולם הראשונה מתוארת בידי ראובן
בקלילות, ואחריה מתוארות נסיעתו הראשונה
לארצות־הברית וחזרתו לתל־אביב בראשית
שנות ה־.20
האוטוביוגרפיה של ראובן מלווה באנתולוגיה
של מיבחר יצירותיו, המסתכמות לכדי מיתולוגיה
אישית ארצישראלית, שהיא מעין שימור הנוף
החיצוני של הארץ, אנשיה ותולדותיהם. למרות
שבאלבום נפקד מקומו של הפורטרט שעשה
רובין למשורר אברהם שלונסקי (ראה:

סופר פמילנסקי) יזהר
סימני־שאלה אמיתיים
שואפת לבטל את הפרשנויות לכיתבי ש׳׳י עגנון,
את פותחי המפתחות למנעולי סופר מתוחכם זה.
אלא שיזהר, בתפיסתו השיטתית את משמעות
כיתבי עגנון, מחמיץ את העובדה שעגנון הותיר
בכתביו מנעולים לחוקרי־סיפרות (למעגנניס
בלשונו של יזהר) לעוד אלף שנה.
פרט אחר לזכותו של ההר, שכאן המקום
להביאו, הוא בעובדה שלשון מאמריו בקובץ זה
בהירה עשרת מונים מלשון סיפוריו וספריו, מה
שמוסיף לסימני־השאלה האמיתיים האופפים את
נושא יזהר סמילנסקי בסיפורת העברית.

אמנות

שלונסקי של ראובן
ראובן אמנים ישראלים, חשובים ככל שיהיו, חייבים
כנראה ללכת לעולמם, כדי שיצא לאור אלבום
מכובד המכנס באופן רטרוספקטיבי את עבודד
תיהם, בצירוף מיסמכים ועדויות מיצירתם.
אל אמנים אלה הצטרף באחרונה הצייר
ראובן רובין. בימים אלה ראה אור האלבום
ראובן* העוסק בו, בעבודתו ובעולמו.
ראובן, ממניחי היסוד של הציור הארצישראלי,
מוצג כאן ברטרוספקט מלא, עם הקדמה של ד׳ר
חיים גמזו המנוח, לשעבר מנהל מוסיאון
תל־אביב, והקדמת המנהל הנוכחי, מארק

שאפס.

ראובן

א ל בו ם; הוצאתמסדה ; 230*
ע מו די ם ( כ רי כהקשה +תדפיסיםצב עוניי ם
ר בי ם).

עוד מיתולוגיה ארצישראלית
גלופה) ,הרי שהוא מהווה עוד מיסמך מתעד של
פרק יציקת היסודות לתרבות הארצישראלית,
שבימים אלה שוקדים רבים כל־כך לקעקעה,
וכך, בין השאר, מתאר רובין את ראשיתה של
התרבות הארצישראלית: עקרתי לתל־אביב
וביתי הראשון בה היה אוהל על החולות.
הבאתי עמי את כלי הציור שלי, הנחתי מרבד
ומיטת ברזל על הריצסה, תליתי את בגדי על
חבל שנמתח בץ דפנות האוהל והתחלתי לחפש
מודלים לציור. נושאי היו החלבן, הסבלים,
מובילי הזיפזיף וכל מי שהצלחתי לשבנעם
לשבת לפני. אהבתי את מראה היהודים
התימנים שישבו ליד אוהלי ואת עזיהם שדחקו
פעם בפעם ראשיהן מתחת לבדים שלי...
האלבום ראובן הינו עוד אחד מניכסי התרבות
הארצישראלית, שמקומם בכל בית.

עדיה לצורר ירידה

פתרו! תשבצופן

^ ת ל ־ א בי ב גילה סקר של חברת־
*מחקר כלכלית, כי ברוב החברות
שיצאו לפני שנתיים בהנפקה לבורסה
היו הרווחים שעליהם דיווחו לקראת
ההנפקה גדולים במידה ניכרת מאלה
שעליהם דיווחו בשנה שאחרי ההנפקה.
וכי בכמעט 80 מן המיקרים היתה
הירידה ברווחים, אחרי ההנפקה,
רצינית ביותר.

2431

שיבת הסורים
ך* חיפה הודיעה רשות שמורות
— הטבע כי היא תפתח חי־בר
(שמורה שבה חיים בעלי־החיים בחופש
מבוקר) ברמת־הגולן ותאכלס אותה
בכבשי־בר, בעיזי־בר, באיילי־כרמל,
ביחמורים פרסיים ובדוב סורי אחד.

אמא זאת אמא
^ ירושלים גילה מחקר על
*מישפחות חד־הוריות, כי לרוב
המישפחות מסוג זה ילד אחד בלבד.
ובשני שליש המיקרים מישפחה כזאת
מורכבת מאם וילד, ורק בשליש אחד
של המיקרים מאב וילד.

מאוזן:
.1בדיוק כמו יין, כדאי לשמור ()3
.3מה שעשה נבוקוב ב״לוליטה״

.9להעביר ישר לסל ()4
סז. בזכותו חזר אוטרוק נסיך
הפולובצים למולדתו (טשרני־חובסקי)

. 13 יש לכם רכוש רב, תגיעו אליו

. 14 מה שלוקחת אשת הגשש
במקום חמצן ()6
.15 אם אינך נושא ספרו של
דוסטויבסקי, הקריאה אינה מופנית
אליו ( <6,2
.17 נחליף את שם ככר אתרים! ()4
. 18 אם אתה מלצר, מוטב שתדע
אנגלית כשמבקשים ממך את
החשבון ()4
.20 שחקן מנוסה יודע מה מר
גורלו של ההולך על כל הקופה (,4

.22 דן סיים את שנות הרקודים (,2

שוק משותף
.24 גם מי שמסתפק בלחם שמיים
יקבל את שלו ()3
.25 איש אשר מח לו, פותר חידות
ובעיות ()4
.26 אט אט תצליח לסלק את
הלכלוך ()4
.28 השאלה הרטורית שנשאלה
ב״לכור׳ ביום ההצבעה לבחירות
מוקדמות ( )4,3
.29 הח״כ קבל צל״ש גם כשהיה
חלש (.)3

מאונך:
.2מאסטרו מוסיקה! המפתח סול

קר ורוטנים(״)4,5
.16 זה היה כאשר ראה אלוהים
והנה טוב מאד, ולא ברור מדוע( ,מ)

. 19 לא אח׳׳ם? אין דבר ( )4,2
.21 מריחה קלה פה ושם לא תזיק,
זה כסף טוב ()5
.22 קריאה נדושה של אב היוצא
מחדר הלידה ()4

.4קיימת דעה כי לא טוב היות
האדם זקן ()4
.5לניירות יש ננ^ף ברורה לשוב
למקום שבו נמצא הכסף ()8
.6מתפלש בביצות מרצונו
החפשי, אין לו כל טרוניות ()6
.7הנצחון לא ניתן כשי לממשלת
צרפת של פטן ()4
.8יש קן אי שם לעוף החוזר אלינו
בחורף ()5
.23 לא לשוא הוא איננו נע ()2
.9מה נשתנה? לא נשתנה כבר
.24 ברור יותר שקל יותר אתו
מאות שנה ( )4,3
מאשר בלעדיו ()3
.11 בושם לגבר ()2
.27 מחזה שהעלה בקמרי הוא
.12 מסתגרים בד אמות של תא
בפרוש לא רע (.)3

^ חיפה העלה צוות ספינת־דיג
^ בחכ תו כריש במישקל 240 קילו
ובאורך שלושה מטר, לא הצליח למכור
את הכריש לתנובה, מפני שהיא אינה
משווקת בשר שאינו כשר, התקשר
לבסוף עם סוחר־דגים עזתי, שרכש את
הכריש על סנפיריו ומלתעותיו, במחיר
50 שקל הקילו.

אמר רב ש״י., :ויו״
^ ירושלים הודיע בנק־ישראל כי
*עוד השנה ינפיק שטר של 5000
שקל (נושא דיוקן ראש־הממשלה
המנוח לוי אשכול) .כי בתוך שנה יונפק
גם שטר של 10.000 שקל(נושא דיוקן
ראש־הממשלה המנוחה גולדה מאיר)
וכי הוא כבר מתכנן שטר של 50 אלף
שקל(שישא את דיוקנו של הסופר ש״י

ריחחי מלחמה
ף* וושינגטון פירסם עיתון מקומי,
^ב מיסגר ת סקירה על מילחמות־השבת
בישראל, את הסיבה מדוע
מופעלת תחבורה ציבורית בחיפה
בשבת: היו אלה הבריטים, שליטי
הארץ במילחמת־העולם השניה,
שעמדו על כך כי התחבורה בעיר,
לנמל חיפה — באותן שנים הנמל
הגדול ביותר בידי בנות־הברית ביס־התיכון
— תופעל שיבעה ימים
בשבוע, כדי שלא להפריע למאמץ
המילחמתי.

הברירה הטיבעית

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיקור
* קורסים

ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות (אפילציה)

* סלון ומכון יופי

דיאנוז

תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים, טיפול
פגים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה

* הכנת כלות
* מחיתם עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 229388 ,226066 )4

ל מ כי ר ה
די ר ה
בבת־ים, דירה 3
חדרי ם מרווחים
ברחוב יוטפטל 43

טל 87 46 99 :

ן* הרצליה גילה אלוף(מיל ),כיצד
*נקבע האדם למישרה של מנכ״ל
במוסד ציבורי, שבו הוא הציע את
מועמדותו אחרי סיום שירותו בצה״ל:
בין 42 המועמדים היו שלושה אלופים,
שני שרים לשעבר, שני תתי״אלופים,
כמה עורכי־דין בעלי־שם וכמה
מנכ״לים רבי־נסיון. אך במישרה זכה
המועמד ה־ ,43 שהוצע על־ירי ועד
העובדים במוסד.

וגם דייטה שזרח
ן * ת ל ־ א בי ב המליץ ספר־ייעוץ
₪1לשמנות הרוצות להיראות רזות,
לא ללבוש חצאית מכווצת, לא ללבוש
שרוולים שלושת־רבעי ומעל לכל לא
להידחס לבגדים הקטנים ממידות
הגיף• .
העולם הזה 2433

הורוסהוס מרים בנימינ׳
שוד לטלה

לא פעם קורה שאדם מתלבט ואינו יודע
לאיזה מזל הוא בעצם שיין. מדובר כאן על
תאריכי־המעבר. זה שנולד ביום האחרון של
מזל מסויים או ביום הראשון של מזל אחר -
לא תמיד יודע איך לשבץ את עצמו
בגלגל־המזלות. מה שברור הוא, שאדם לא
יכול להשתייך לשני מזלות בעת ובעונה
אחת.
בעיתונים שבהם קיימת תחזית שבועית,
מצויין תאריך ההתחלה והסיום של כל מזל.
אולם התאריכים המצויינים אינם זהים בכל
עיתון, וזה גורם למבוכה לאותם שאינם
מתמצאים ברזי האסטרולוגיה.
למעשה, בשנה מסוימת עשוי האדם
להשתייך למזל הקודם, ובשנה אחרת לזה
שאחריו. לא בכל שנה תאריכי המעבר זהים.
אם זאת אפשר לברר על״ידי הסתכלות
בספר אסטרולוגיה, שבו מופיעות הטבלות
של סדר״הכוכבים במזלות השונים.
ובכל זאת, המקובל הוא שהתאריכים
מה״ 21 במרס עד ה״ 20 באפריל שייכים
למזל טלה. מה״ 21 באפריל עד ה״ - 20 מזל
שור. מזל תאומים מתחיל ב״ 21 במאי ונגמר

ב־ 21 ביוני. מה״ 22 ביוני ועד ה־ 22 ביולי -
מזל סרטן. מה״ 23 ביולי עד ה״ 22 באוגוסט
מזל אריה. מזל בתולה מתחיל ב־23 באוגוסט ומסתיים ב״ 22 לספטמבר.
מאזנים מתחיל ב״ 23 בספטמבר ומסתיים
ב־ 22 באוקטובר. מה״ 23 באוקטובר עד
ה־ 21 בנובמבר -מזל עקרב. קשת מתחיל
ב״ 22 בנובמבר ומסתיים ב־ 21 בדצמבר.
מה״ 22 בדצמבר עד ה־ 19 בינואר -מזל גדי.
דלי מתחיל ב״ 20 בינואר ומסתיים ב־18
בפברואר. מה״ 19 בפברואר עד ה״ 20 במרס
מזל דגים.באשר לאותם שנולדו בתאריכים
האחרונים של המזל, או הראשונים של המזל
הבא -אלה ימצאו שיש בהם מסימני ההיכר
של שני המזלות.
אנו נמצאים כעת בתקופה שבין טלה
לשור, וננסה לנתח את שיוכם של אותם
שנולדו בשלושת הימים האחרונים למזל
טלה או בימים הראשונים של מזל שור.
לאנשים אלה, על פי רוב, חזות המזכירה
דווקא את השוד, יותר מאשר הטלה.
בדרך״כלל הם איטיים, נוטים להשמנה, וגם
אם המישקל מראה שהם רזים -הרושם
הוא שהם עגלגלים. קלסתר הפנים, לפחות,
נוטה להיות עגול. בהתנהגותם ניכרת

דו שלושת
הימים האחווניס
של מזר טלה
דומים דווקא לשוודיה אדישות מסויימת. לעולם אינך יכול לדעת
אם הם אכן שקטים ושלווים, או שמא הם
מסתירים בתוכם אופי סוער, שאיכפת להם
מה שקורה בסביבתם הקרובה או הרחוקה.
אדם מהטיפוס הזה מקובל בדרך־כלל

הם שקטים,
נעימים ובלתי
עידניים -אבל
מסתידים שאיבות
ורגשות סועדים
לעצמם בו־זוג
מתאים, הם
הוננים מונוגמ״ס
בחברה, נעים לשוחח איתו. הוא יודע
להקשיב -הוא לא מאותם המפסיקים
אותך באמצע ומתעקשים להשמיע את מה
שיש להם לומר. הרושם העיקרי הוא
שלפנינו אדם שקט, נעים ולא כל־כך עירני.
אך לא כך הדבר. למרות האדישות לכאורה,
שבה שקוע טיפוס זה, הוא בעל אמביציות
וחייב למלא אחרי המטרות שהוא מציב
לעצמו.
אפשר להוציאו מן הכלים, ואז אפשר
לצפות להתפרצות וולקנית, שכל השומר
נפשו יעדיף להתרחק ממנו. השקט המטעה
של טיפוסים אלה מחביא לעתים אדם
אימפולסיבי, העושה לפני שהוא חושב.
הטיפוס הזה אינו אוהב להיות לבד,
וכאשר הוא מוצא לו בן־זוג המתאים לו -

הוא נאמן ומסור, ואין לו צורך להביט
לצדדים. בדרך־כלל הוא שלם עם בחירתו.
לא בקלות ימצא את בן־הזוג האידיאלי -
ועד שימצא, הוא מסוגל להתפרפר ולהחליף
את נושא אהבותיו לעתים מזומנות. אך,
כאמור, זה אינו מאפיין אותו. הוא ביסודו
אדם מונוגמי.
הנוחיות חשובה לו לאדם זה, ולעתים
שיקוליו מונחים לא לפי ההיגיון כי אם לפי
מצב חוסר־הנוחיות העלול להיגרם לו. אדם
זה מסוגל להיות עקשן עד כדי חוסר״
התחשבות בזולת, הגובל לעיתים במידה של
אכזריות. כשהוא מתעקש, אי־אפשר להזיזו
מדעתו או לשכנעו -הוא חושב ומתנהג
כילד. ואין טעם להתווכח עימו.
לאוכל יש חשיבות לא מעטה בעיניו -
הוא נהנה לאכול, ולעיתים קרובות יש לו
חוש מיוחד לבישול.
גם המוסיקה חביבה עליו, ולעיתים
קרובות הוא ניחן בכישרון מוסיקלי בולט.
הוא יכול אף להגיע להישגים לא מבוטלים
בתחום הנגינה, אם הוא מוצא בעצמו די
כוח״התמדה.
לימודים מהווים לגביו בעיה, מאחר
שהוא מגלה בתוכו חוסר רצון ללמוד, קוצר״
רוח וחוסר־סבלנות להתעכב על עבודות
שהן קשות ודורשות כושר״ריכוז גבוה.
בחברת ילדים הוא מרגיש בנוח, מאחר
שהוא עצמו מעט ילדותי. זה לא אומר שהוא
יבחר לעצמו מקצוע הקשור בילדים -לזה
אין לו די סבלנות.

הנושא החשוב ביותר השבוע קשור לתחום השבוע עליכם להיות זהירים בכל הקשור בתקופה זו עליכם לחיות מאוד זהירים בכל אתם נתונים להתלבטויות רבות. אתם חשים ן!::

הכספי, באן עליכם להיות זהירים ושקולים. לידידים -זה לא הזמן לשתף פעולה או הקשור למעבר לדידה אחרת, למכירת דירה א ת עצמכם די מבולבלים. הרציונליות
אתכם *
המאפיינת
או לקנייתה. לא זה
לפתוח בפרוייקט חדש.
אל תמהרו לחתום על

הזמן לחתום על חוזים
שבו עליכם להסתמך על
עיסקות או על חוזים.
בדרך־כלל אינה מועי *
לה לבם כלל בתקופה
או על התחייבויות.
שותף. כל דבר שאתם
ברגע זה אין אפשרות
זו. אתם נוטים לפתח *
אבל אם אין לבם ברי מבצעים
חייב להיות
לראות את החיסרון.

.פחדים וחרדות מרגירה,
כדאי שתבררו היללא
תלות במישהו
שיתגלה מאוחר יותר.
שים זקוקים ליד תומכת *
טב אס אין איזה דבר
אחר. ה־ 20 וה־ 21 בחר
כל חתימה או החלטה

להישען עליה ולמישהו *
העלול לסבך אתכם
דש אמורים להיות נעיעל
שינוי הקשור בת 1110

מאוחר
יותר. נטיעה
מים ומבטיחים מבחינה אובייקטיבי טוב
חום הכלכלי -
שאינו *
ו 2במרס ־
;21 ביוני -
ו 2בדצמבר ־
מעורב. שיובל לייעץ *
מוצלחת במייחד תוכלו
רומנטית. אותם הסובלדחות
לפחות בשלושה
20באפ רי ל__
כ) 2ביו לי
9ו בינו א ר

בחו

ב- לבצע מכל לצאת איך לכם מסובכים. מקשרים לים
שימו
כן, נמו שבועות.

התיסבוכת
שבה אתם
דש. פגישות רומנטיות
או שעדיין ל א מצאו
לב שלא לאבד כספים
ותעודות. בשטח הרומנטי המצב נראה טוב להם בני־זוג, יפגשו בקרוב באנשים הקרו שייכות גם הן לשנוע זה. יש סיכוי להיפגש נתונים. ה־ 18 וה־ 19 בחודש עלולים להיות
למדי. מחפשי ההרפתקות יוכלו להצליח. בים לליכם. בשטח הכספי -זהירות כ ד אי ת עם אנשים שזמן רב לא התראיתס עימם. קשים ומעייפים -טוב שתקחו חופש קצר.

עדיין אינכם מרגישים חזקים ואופטימיים השטח המיקצועי מעסיק •אתבם במיוחד מצפה לכם שבוע קשה. מלא לחץ. שיקשה על השבוע תהיו עסוקים בענייני הבית וה־כתמיד.
השלווה שאליה אתם מתגעגעים בתקופה זו. אל תמהרו להחליט החלטות -ההתקדמות. בעניינים כספיים המצב נראה מישפחה. אורחים יגיעו לביקור, גם אם לא
לא רע. וזה אילי התחום
כל מה שנעשה ללא
מכם והלאה. עניינים
הודיעו על כך מראש.
היחידי שבו תוכלו לתממחשבה
תחילה, עלול
שונים גורמים לכם
המצב בבית לא יהיה
רן וגם להצליח. בשאר
במצב־הרוח.
לירידה
כל-כך קל. מכשירים
לגרים בעיות שקשה
הדברים המצב ל א קל.
החלטות של בן־הזוג או
יהיח לצאת מהן. טוב
חשמליים עלולים להת בתחום
הרומנטי א תם
שתקחו לעצמכם נמה
של חבר קרוב קשורות
קלקל, ואניזרים בי לעתידכם,
וזה אינו יודע
תיים שכמעט אי״אפשר
נאלצים להיפרד לתקו־ימים
של מנוחה -סעו
עדיין מה להחליט. מצב
נלעדיהם, לא יפעלו
פת־מה מהאנשים היקלמקום
אחר. שבו תוכלו
רים לכם ביותר. וזה
לרירגע. ה 22-וה״23
זה מכניס אתכם ללחץ
כשורד! .סוג לתכנן טיול
מביא אתכ ם להרגשת
ולא משפיע לטובה על
בחודש לא יהיו קלים.
או שהייה של כמה
(ז?1^ 1
בדידות ומועקה. בקרוב
אתם עלולים להס המצב
הבריאותי ה״20
ימים עם כל המישפחה
תוכלו להיפגש עם אדם
במקום אתר. ה-סג וה תכסך
עם בני-הזוג בג וה־
21 בחודש יהיו ימים
יותר טובים. וכדאי לצאת מהבית ולהיפגש לל עניינים חסרי-חשיבות. הגב עלול להציק שיעזור לכם לעבור את התקופה. לקראת גג, יהיו ימים מעט בעייתיים. לא נראה שתעם
ידידים. קשרים עם אנשים מחדל יחודשו. השבוע -אין טעם לגשת לרופאים. סוף־השבוע אתם עלולים לאבד מפתחות. היו מאוד סבלנים, ורק תרצו -להשאר לבד.

השבוע תוכלו ליהנות מבילוי משותף עם מצבם הכספי של קרו3י־מישפחה גורם לכם התחום הרומנטי מעסיק אתכם בזמן השבוע. תוכלו לקדם עניינים כספיים. יכול
האחרון בצורה מאוד אינטנסיבית. מצרים להיות לכם הישג כספי חיובי. א ם תעזו
בני-מישפחה וידידים. התאריכים שבהם דאגה. כמו בן הבריאות של אנשים הקרובים
להפעיל רעיון חדש
קישרי״חיבה ואהבה
לכם -גם הי א גורמת
מזומנות לכם הפתעות
מעניינים, ולמרות שא שהוצע
לכם או שהגיתם
לכם אי־שקט. ברגע זה
נעימות הם ה 18-וה 19-
אותו בעצמכם. בתחום
תם פוחדים לאבד את
יותר חשוב שתטפלו
בחודש. בשטח העבודה
החופש -הכל קורה
המיקצועי אתם נהנים
בעצמכם. נראה שאתם
או הלימודים אתם
מפופולריות בקרב אלו
בצורה כל-כך מפתיעה
מעדיפים להתעלם ממה
עלולים למצוא את עצ ובלתי-שינרתית.
שאינ העובדים
אתכם. גם שם
שמתרחש אצלכם. מכמכם
מתוסכלים, בגלל
תוכלו להעז לבצע שיתבים
או שיחות מחו־ל.
כם יבולים לשלוט במ תוכניות
שלא מתממצב
ונסחפים אחרי ריג-
נויים, שעד עכשיו לא
שלהם אתם מצפים.
שות. אבני־נגף בלתי־
9ו בפב רוא ר
ו 2ב מ אי -
באו בחשבון. ח־ 20 וה־שותיכם.
בתחום הכס }
2בנו במבר -
עלולים שלא להגיע
צפויות ואנשים שהשפ 20ב
מרס
20ב׳ ז ני
20בדצמבר
עתם אתה רצויה גור 1381
פי אתם אופטימים מדי
21 בחודש יהיו ימים
ולהתעכב אפילו כמה
נעימים מבחינה חברויכולים
לשגות, בעיקר
שבועות. אל תדאיגו את
מים לקשיים. בני מזל
קשת מתאימים לבילויים רומנטיים עצמכם. התקלה היא בתיקשורת, ולא בשום ב־ 21 וב־ 22 בחודש. אל תסכני את כספכם תית -גם א ם לא התכוננתם לפגוש אנשים
משותפים, ועם בני גדי -קשרים רציניים. דבר אחר. כדאי להיזהר מהשקעה כספית. בתקופה זו. אוהבי הספורט יוכלו ליהנות. באותם ימים. תמצאו את עצמכם מוקפים.

וווו!

תאוחיס

1^111111

!1שס

פוינט

בין אם תשובה
חיובית היא משמחת
ובין אם היא מדאיגה,
את מעוניינת לדעת
זאת מהר
ובדיסקרטיות.
פרדיקטור הוא מתקן
קטן, פשוט וחכם
שפותח לאחרונה
במעבדות שפארו
אינטרנשיונל בהולנד

והפך למוצר הנמכר ביותר מסוגו
בארה׳ ׳ב, צרפת;
אנגליה ויפן.הוא
היחידי המשיב לך
כבר לאחר 24 שעות
מיום אחור הווסת
באם את בהריון או

השימוש בפרדיקטור

קל ופשוט. אמינותו גבוהה מאד(מעל
)990/0ועיצובו ייחודי.
את בודקת בעצמך,
והדיסקרטיות חשובה
לך, הלא כן?
המחיר? ־ פרדיקטור
עולה רק מעט יותר
מכרטיס קולנוע.
כדאי לך להחזיק

אחד בבית. מי יודע,
אולי תזדקקי לו.
להשיג בכל
בתי-המרקחת.

הפצה חכמי בע־־מ. אלנבי 103ת״א

פדדיקטוד נותן לר תשובה מהירה

?!ולנוע סרטים חיסור חשמנות
תפקידו הנעים של המרור הזה, בין השאר,
הוא להכין את צופי הקולנוע לקראת סרטים
מיוחדים, מסובכים יותר, יוצאי־דופן, מן הסוג
שאין מציגים כל יום בישראל. זאת, משום
שהניסיון מלמד כי ללא הכנה, נופלים סרטים
אלה לא פעם על אוזן אטומה ונכשלים עוד לפני
שהיתה להם הזדמנות להגיע לקהל היעד הנכון
שלהם.
מצב הדברים, סרט שעשה הכימאי הגרמני
וים וונדרס לפני קצת יתר משנתיים, ועתיד
להיות מוצג בקרוב בארץ, מתאים בהחלט
להגדרה הזאת. זהו סרט שחור־לבן של בימאי
שנחשב אמנם אחד היוצרים החשובים ביותר
בגרמניה, כעם, אבל בישראל מכירים אותו רק
בזכות החבר הא מריק אי סרט שהופק במהירות
רבה בפורטוגל ועיקרו הרהורים על עשיית
סרטים בכלל, על חוויותיו האישיות של הבימאי
וונדרס בפרט, ובשני מישורים אלה, יש בהחלט
צורך בהבהרות.
הגאון האמיתי. אם פאסבינדר היה ״הילד
,הנורא״ של הקולנוע הגרמני, הרי וים וונדרס,

גס ]׳קווסו:

אוסקר של חיבה
קשה להעלות על הדעת חלוקת אוסקרים
משעממת יותר מזו של השנה. הכל היוד צפוי
מראש והתרחש בדיוק לפי התוכנית. תנאים של
חיבה היה המועמד הגדול, וזכה בכל מה שניבאו
כי יזכה. בין השאר, בפרס על תפקיד המישנה
הטוב של השנה, אשר הוענק לאחד הכוכבים
הגדולים של הוליווד, אשר הסכים להופיע באחד
התפקידים היותר צנועים בסרט.
לגבי ג׳ק ניקולסון, אין זה יוצא״דופן. דרכו
לתהילה החלה עם תפקיד מישנה בסרט אדם
בעיקבות גורלו, אחרי שהופיע בתפקידים
ראשיים רבים לפני כן, ואיש לא השגיח בו. מאז
הוא מכריז, ללא הרף, כי התפקיד הוא שמעניין
אותו, ולא היקפו. הוא הוכיח זאת גם בעבר, כאשר
הסכים לגלם את דמותו של הסופר יוג׳ין או׳ניל,
בסירטו של וורן ביטי אדומים, שהכוכבים בו היו
ביטי עצמו ודיאן קיטון.
״איני יכול לשכוח את עצתו של טוני קרטיס,
שאמר לי פעם, כי אני נוהג בחוכמה כשאני
מסכים להופיע בתפקידי מישנה כבר היום, כי כך
לא ירגיש אף אחד בשינוי, כאשר כל מה שיוצע
לי יהיו רק תפקידי מישנה״.
לא שיש לניקולסון סיבה לדאגה. אחרי שהיה
מועמד לאוסקר שבע פעמים וקיבל אותו פעם
אחת(על קן הקוקיה) הוא אחד מכוכבי־העל של
עיר הסרטים.
את תפקיד האסטרונאוט בדימוס המנסה
להתכחש לשנים שחולפות, לכרם התופחת

שחקן ג׳ק ניקולסון בביתו
לא צריך דיאטה

בטריק בושי במצב הדברים
וונדרס מתוודה
לדעת הרבים, הוא הגאון האמיתי שצמח שם. טרם
הגיע לגיל 40 ומאחוריו כבר תריסר סרטים
באורך מלא, אם לוקחים בחשבון את
פאריס־טכסאס שהוא עומד להציג השנה
בפסטיבל קאן.
הוא מטורף אמיתי לקולנוע, שעליו אפשר
לומר, תוך שימוש בציטטה של ז׳אן לוק־גודאר,
כי המציאות בסרטים קרובה לו יותר מן המציאות
שבחיים. הוא חסיד נלהב של הקולנוע האמריקאי
וסרטיו מלאים במחוות ליוצרים הגדולים שהוא
מעריץ.
לדבריו, הוא למר לעשות סרטים תוך
התבוננות ביצירותיו של הבימאי היפני יאסוז׳ירו
אוזו, נעזר לכל אורך הררך בהמצאותיו של
אלפרד היצ׳קוק, גילה את הסיפור הקולנועי אצל
הוארד הוקס ואת חוש המוסר אצל ג׳ון פורר. הוא
מסוגל להמשיך את הרשימה הזאת שעות על גבי
שעות, הוא מזכיר את ניקולאס ריי(על מותו עשה
וונדרס את אחד הסרטים המזעזעים ביותר
שנעשו אי־פעם על כליון הגוף האנושי) ,גודאר,
ברסון, אנטוניוני וכן הלאה. והוא מצטט ומזכיר
את כולם בסרטיו.
יש המחלקים את סרטיו לשתי קאטגוריות:
סרטים שהוא עצמו כתב להם את הסיפור, והם
מצולמים בשחור/לבן, וסרטים שבהם עיבד
לקולנוע סיפורים של אחרים, ואלה נעשו בצבעים
(דוגמה לסוג השני הם החבר הא מריק אי
לפי פאטרישיה הייסמית או חרדת השוער מול
בעיטת הפנדל לפי פיטר האנדטקה).
בתנועה מתמדת. התכונה הבולטת
החוזרת על עצמה כמעט בכל סרטיו, היא התנועה
המתמדת שבה נמצאים גיבורים, הנוסעים תמיד
ממקום למקום, נראים חסרי שורשים ובית,
מחפשים יעד שלרוב אינם מגיעים אליו, בדיוק
כפי שהם מחפשים את עצמם ואינם מוצאים

חתן ג׳ק ניקולסון וכלה שירלי מקליין בתנאים של חיבה
בלי פיאה נוכרית
תשובה. התכונה הזאת של אנשים בדרך איפיינה
אותו עד כדי כך, שכאשר החליט להקים לעצמו
חברת סרטים עצמאית בגרמניה, הוא קרה לה
סירטי הדרך.
חלום שהתגשם. בעיקבות הצלחות
היוקרה הרבות שלו, דלה אותו פראנסיס פורר
קופולה מאירופה והביא אותו לאמריקה, במטרה
לטפח דור חדש של בימאים הוליוודיים בנוסח
גרמניה, בדיוק כפי שלפני 50 שנה, טיפחו שם
בצורה זו או אחרת אנשים כמו פריץ לאנג, ארנסט
לוביטש, בילי ויילדר ואחרים. בעיני וונדרס היה
זה חלום שהתגשם, סוף כל סוף לעבוד כמו כל
הגדולים שהעריץ כל חייו, מה עוד שהוזמן,
באותה הזדמנות, לביים סרט על אחת הדמויות
אשר השאירה חותמה על כל הקולנוע הקלאסי
של אמריקה, הלא הוא מחבר ספרי המתח
דאשיאל האמט.
הפקת הסרט האמט הפכה לאפוס בפני עצמו.
היא נמשכה ארבע שנים עם הפסקות קטנות
וגדולות ושלבים שבהם נדמה היה שהסרט כולו
יבוטל. לגבי וונדרס, האיש שרגיל היה לצאת
ליום הצילומים הראשון כאשר אין לו יותר

מסקיצה של תסריט ביד, ואשר אילתר, שינה,
שיפץ ושיפר תיר כדי עיבוד את הסרט שהוא

עשה, היתה זו חוויה מהממת.
ואמנם, בין חטיבה אחת של צילומים לשניה,
בהאמט, הוא הספיק לעשות, בדרכו שלו, שני
סרטים נוספים באורך מלא, ועוד שניים קצרים.
וכיום, סבורים רבים ששני הסרטים הארוכים
שנעשו בתקופה זו, ברק מעל המים(על ניקולס
ריי) ו־מצב הדברים, נושאים עליהם את חותמו
של וונדרס הרבה יותר מן הסרט האמט, שנראה
כהפקה הוליוודית אופיינית ואנונימית במידה
רבה.
יומן אישי. מצב הדברים נראה, במידה
רבה, כיומן אישי של וונדרס, זאת למרות שהוא
מכחיש בתוקף כאילו זה תיאור חוויותיו
הפרטיות, בעבודתו על האמט. עלילת הסרט
מספרת על צוות הפקה העובד בפורטוגל על
סיפור מדע־בדיוני בשם הניצולים, שאינו אלא
גירסה חדשה של סרט ישן בשם האיש המסוכן
בעולם שנעשה על־ידי אחד מוותיקי הבימאים
של הוליווד, אלן דוואן( .דוואן נפטר לפני כשנה,
בגיל .)98

ולקרחת המתפשטת, בהתעלסויות עם נערות
שיכולות להיות בנותיו, הוא מסביר בפשטות:
״אני כבר בן 46 ואיני מתכונן להמשיך כל חיי
בתפקידים של בני .35 חוץ מזה, זאת הפעם
הראשונה שלא הייתי צריך לעשות דיאטה לפני
ההסרטה ולא הייתי צריך להתקשט בפיאה
נוכרית״.
מובן שמהות התפקיד רומזת לקירבה
מסויימת לסרט אחר, שגם הוא היה בין המועמדים
לפרסי האקדמיה, הצוות המובחר, שהוא סיפור
תוכנית החלל האמריקאית .״האמת היא
שביקשתי לראות את הסרט לפני תחילת
הצילומים של תנאים של חיבה, אבל הוא עוד
לא היה מוכן. עם זאת, החלטתי להמר ולשים דגש
חזק עם מרכיב קומי ברור, על הדמות שאני
מגלם, משום שהייתי משוכנע כי דברים אלה
חייבים להיות חלק בלתי־נפרד מן הטיפוס של
האסטרונאוט״.
ואכן, אין ספק שכל מי שיילר בימים אלה
לראות את הצוות המובחר יגיע למסקנה
שגיבורי הסרט, לכשייצאו לגימלאות, עשויים
בהחלט להיראות כמו ניקולסון בתנאים של
חיבה.

כל הצוות מתגורר יחד במלון על שפת
האוקיאנוס האטלנטי, והמחצית הראשונה של
הסרט מתארת את מערכת־היחסים שבין
העובדים, הצוות הטכני, השחקנים, התסריטאי
והכימאי. זאת אחרי שהצילומים נפסקים משום
שהכסף הדרוש להמשך העבודה אינו מגיע עוד
והמפיק ההוליוודי אינו משיב לכל הפניות
המופנות אליו.
בחלק השני של הסרט, נוסע הבימאי,
שהתייאש מן ההמתנה, ללוס־אנג׳לס, כדי לחפש
את המפיק ונתקל בכל המערכת הפינאנסית
הסבוכה והמפוקפקת העומדת מאחרי תעשיית
הסרטים, ושולטת בה הלכה למעשה. את המפיק
עצמו הוא מוצא בתוך קרונוע, החג ללא הרף על
פני כבישי העיר האינסופיים, ומנסה להימנע
מפגישה עם כרישי העולם התחתון, אשר נתנו את
הכסף להפקה, אבל בוודאי שלא ציפו לאותם
המראות האכזוטיים שנשלחו להם על־ידי !
הכימאי ״האמנות,״ מפורטוגל .״לא שהם רוצים
להרוג אותי,״ מסביר המפיק ,״אבל מה לעשות,
הם מחפשים סיפור. זה מה שהם רוצים.״ וכצפוי- ,
(המשך בעמוד )52

קולנוע
(המשך מעמוד )51
כאשר המאפיה נכנסת לתמונה, אין עוד מי שיכול
לשחק בהתייפיפות הנפש.
בתוך שבועיים. וונדרס לא התכונן כלל
לעשות את הסרט הזה, כאשר נסע לפורטוגל כדי
לבקר באתר ההסרטה של הכימאי הצ׳יליאני
הגולה, ראול רואז, שעשה שם סרט אחר. תוך
שבועיים קרם הרעיון של מצב העניינים עור
וגידים, התסריט נכתב, הכסף להפקה גויים,
השחקנים הוחתמו(רובם השתתפו ממילא בסרטו
של רואיו ונמצאו במקום) .ווונדרס סבור עד היום
שהוא שבר את השיא העולמי באירגון הפקה.
אשר לסיפור העלילה עצמה, כל אחד יכול

איזאבל ווינזנרטן וג׳פרי קיים בסירטו של וים וונדרם מצב הדברים
תרומה פרטית לאסכולת שמונה וחצי

דמויות הניצולים
גירסה חדשה

הגיעו מכל קצות העולם כדי לעשות את הסרט
(הכוונה לסרט בתוך הסרט) ,כאשר כל אחד בא
מרקע שונה, מתרבות שונה ועם בעיות שונות,
מהווה בעצם תמונת מצב של תהליך היצירה
הקולנועית, כפי שוונדרס רואה אותה.
הצלם האמריקאי הוותיק שבע כבר סרטים
מכל הסוגים, עבד בכל התנאים והתנסה בכל
שיטות העבודה ומלא סיפורים כרימון, אבל עיקר
מעייניו, בזמן ההסרטה, הוא לדעת מה שלום
אשתו המאושפזת בבית־חולים, בקליפורניה_ .
הכימאי עצמו חי עם קייט, גערת התסריט.

סם סולר בתפקיד ג׳ים קורבי
הבימאי כצלם
לשפוט בעצמו. הכימאי שבסרט שבתוך הסרט,
שמו פריץ מנרו והוא ממוצא גרמני, נתקע עם
הפקה ואינו יכול להמשיך אותה. לוונדרס קרה
אותו הדבר. מפיק הסרט הוא טיפוס עגלגל
(השחקן היהודי אלן גורביץ מופיע בתפקיד זה),
שיש לו קשרים עם המאפיה. מפיק הסרט עמוס
הצרות של וונדרס היה, כאמור, בן דמותו של
קופולה, בימאי הסנדק. מובן שאין כאן זהות
מוחלטת בין שני המפיקים, תהיה זאת איוולת
לחשוב כך, אולם אין ספק שבאמצעות הסרט הזה,
מחסל וונררס הרבה מאוד חשבונות עם סוג
מסויים של מימסר קולנועי, אשר גרם לו צרות
רבות.
אבל לא רק איתו. המיפגש שבין אנשים אשר

לשחקנית הראשית, אנה, יש רומן כושל עם
השחקן, מארק. התסריטאי נלחם על זכות היצירה
שלו, וכן הלאה.

פטריק שובו בתפקיד הכימאי פריץ מנרו עם וים וונדרם
הבימאי כבימאי

תמורת סיגרים. אותנטיות גדולה עוד
יותר לכל הסיפור, מעניקה העובדה שוונדרס
משתמש בכמה יוצרים נערצים עליו, כשחקנים
בסרט. סם פלור מגלם את הצלם ג׳ים קורבי
הוותיק, ומספרים שהוא היה מוכן להסכים
לתפקיד משום שהוא מחבב את וונדרס (הוא
הופיע בסצינה אחת של החבר האמריקני),
משום שהיה לו שבוע פנאי ומשום שהובטח לו כי
במקום שכר, יביאו לו כל יום קופסה מלאה
סיגרים קובניים. ואכן, הוא מעשן סיגרים לכל
אורך תפקידו ואין ספק כי הרבה מחוכמת החיים
שהושמה בפיו בסרט הזה, היא תרומתו האישית.

!!§1*92111

דמות אחרת, הפרקליט החמקמק שפוגש
הכימאי כאשר הוא נוסע להוליווד לחפש את
מפיקו, מגולמת על־ידי רוג׳ר קורמן, שהיה
בעצמו, לפני שנים. ילד־פלא של הקולנוע
האמריקאי, אדם שהוציא מתחת ידיו סרטי אימים
שהפכו לקלאסיים, שאותם צילם תוך כמה ימים
בלבד, והיה למעיו אגדה חיה.
צעירים רבים עשו את צעדיהם הראשונים
בצילו, בעיקר מאז שהפך מפיק (בין אלה
פראנסיס פורר קופולה ומנחם גולן).
וונדרס פנה אל קודמו תחילה, משום שרצה
להשתמש באחד מסרטיו הישנים היום שבו בא
קץ העולם כנושא לסרט שבתור הסרט. קורמו

זוחת מלן וד>ת
משולש נצחי
בגידה (פאר. תל־אביב. אנגליה) -
זהו טרש קאמרי. אינטימי ומרוכז
מאוד. הדומה להפליא למחזה
טלוויזיה מן הסוג הטוב ביותר
שמגיע לישראל מאנגליה. ואין פלא בנך, כי הגותב הוא
הארולד פינטר, אולי הבולט במחזאים הבריטיים של דודינו
והשחקנים הראשיים הם בו קינגסלי(שגילם את גנדי) וגרמי
איירתט(שהופיע בחמדת ימים ובאהזבת הקצין הצרפתי).
לבד מהם, יש עוד דמות אחת בסרט, המשלימה את
המשולש הקלאסי. זו פאטרישיה הודג, המגלמת את רעייתו
של מו״ל (קיגגסלי) ונמצאת בהליכי גירושין ממגו, והיא גם
אהובתו של סוכן הספרות(איידונס) עימו היא מנהלת רוגע בן
שבע שנים.
אין בכך כדי לגלות משהו מסודות העלילה משום שפינטר
מחליט, במקוריות רבה, להתחיל את הסיפור מן הסוף, כאשר
האשה מבשרת לאהובה, שממנו נפרדה כבר לפגי שנתיים, כי
היא עומדת להתגרש מבעלה, שהוא החבר הטוב ביותר של
המאהב. אחר״כך, שלב אחרי שלב, לוקח אותנו פינטר
אחורנית, וחושף בהדרגה את מקורות המשולש הרומנטי הזה,
כאשר כל קפיצה אחורנית מציגה תמוגת־מצב אחרת בין
השלושה, עד אשר בתמונה האחרונה מוצג האירוע השטותי
לכאורה, שהיה במקור כל הפרשה המתמשכת הזאת.
הטיט כולו הוא מין מישחק של חתול ועכבר, שבו אין התט־

פאטרישה הודג׳ וג־רמי איירונס: אהבה לאחור
ריט מגלה אף פעם את כל קלפיו בפני הצופה. כדיוק כפי שהד*
מויות עצמן אינן נחשפות עד הסוף, אחת בפני רעותה. הניחו שים
שהן מנחשות וההנחות שהן מגיחות לגבי הסובבים אותם,
מוצאים את הקבלות בניחושים וגהגחות המתעוררים בקהל
תוך כדי הצפיה, וזה הרי תהליך שבו פינטר הוא אמן מאין
כמותו. צריך רק לומר, שדווקא באווירה הריאליטטית לגמרי
ששורה כאן, עובדת השיטה שלו בהצלחה גדולה עוד יותר.
העווגימזם הפמיניסטי
אלן גורביץ בתפקיד המפיק
בעיקבות קופולה

ינשל (שחף, תל־אביב, ארצות־הברית)
-אין ספק שברבדה
סטרייסנד לקחה את עצמה מאוד
ברצינות בסרט חזה. זאת הפקה
עשירה, זוהרת וקפדנית מאוד, מסוג אותן המלאכות שרק
הוליווד מסוגלת להתמודד עימן. הצילום. התפאורה,
התלבושות, איכות־חקול, הכל מעורר התפעלות כהישג בפני
עצמו. מובן שהשאלה הגדולה היא, איך כל זה יחד משרת את
המטרה הסופית, שהוא הסרט עצמו.
מבלי להיכנס לדקויות של השוואה בין הסיפור של באשביס
זינגר לסרט, יש כמה עובדות ראשוניות שמפריעות בעניין.
ינטל היא דמות סיפו׳ותית, אשר כל עוד קוראים עליה, ניתן
להאמין במה שהיא עושה. אבל במראה־עיגיים, דרוש יותר
מסיפור, וברברה סטרייסנד, בתפקיד הראשי, שאינה יוצאת
מעין המצלמה ולו רק פעם אחת, לכל אורך הסרט. היא-אשה
בשלה, במיטב שנותיה, ואינה יכולה להיראות בשום פנים
ואופן, כנערה תמה וזכה, ולא כנער שלא הצמיח עדיין זקן.
פרט שני: המוסיקה והפיזמונים, שצריכים להיות המונולוג
הפנימי של הגיבורה. אשר אינה יכולה אחרת להוציא החוצה
את הגיגי ליבה, הופכים מיכשול בהתפתחות העלילה, הנעצרת
מדי פעם בפעם כדי לפנות מקום מה להגיגים המושרים. מאחר
שאין זה מדיום שעובד לפי מוסכמות אופראיות, למשל,
העיקרון הוא בעוכרי התוצאה, מה עוד שהמוסיקה של מישל

ברברה סטרייסנד -לא בפתח-תיקווה
לגראן נשמעת הרבה יותר מדי כמוצר מלוטש של מחזמר
אמריקאי. חסר אופי אישי משלו.
ולבסוף: הניסיון שלא לפגוע בקודשי היהדות והרצון
להקנות לסרט אופי בינלאומי. נפלו בין כל הכיסאות. חריפות
העימותים רוככה כפי שהמראות לוטשו על-ידי מצלמתו של
דייויד ואטקין. והתוצאה היא הרבה יותר שיגרתית מן
הכוונות.

הע\וב>>3זם
האמר>קא>
רוג׳ר קורמן בתפקיד הפרקליט
בעיקבות הנערצים
הציע לו במקום זאת את סירטו של דוואן, ובו
זמנית הסכים להופיע בתפקיד הפרקליט.
מהרבה בחינות, אפשר לראות בסרט זה של
וונדרס, את תרומתו הפרטית לאסכולת שמונה
וחצי ו־הלילה האמריקאי, סרטים של בימאים
על עבודתם. מישפטים כמו ״הקולנוע אינו מספר
על החיים, אלא על הקולנוע״ או ״עלילות
קיימות רק בסיפורים, החיים אינם זקוקים להם
כדי להימשך נשמעים כמו שעורים באתיקה
קולנועית. אין ספק שכל המתעניינים בקולנוע
כאמנות, ומתעניינים בשלבי התהוותו, ימצאו
חומר רב לענות בו בסרט הזה. אין ספק שהסרט
נועד בעיקר עבורם, אבל בהתחשב בעובדה שאין
אדם אשר הולך לקולנוע ואינו חושב עצמו
מומחה בנידון, יש להניח שסרט כזה יכול לעזור
לכולם להיות קצת יותר מבינים בנושא.
העולם הזה 2433

ה צוו ת ה מו בחר (גת, תל-אביב
ארצות־הברית) -זהו מיבצע
מרשים מכל הבחינות. טכנית.
הסרט משחזר בנאמנות מופלגת
את כל השלבים של התפתחות תוכנית החלל הראשונה של
ארצות־הברית, תוכנית מרקיור־י. הסרט מתעכב על הפרטים
המדעיים הכרוכים בנושא, ומהווה מבחינה זו, נתח היסטורי
מרשים. השילוב של קיטעי תעודה עם קטעים מבויימים,
מזכיר לפרקים את זליג של וודי אלן( ,שעדיין מחכה למועד
הצגה) ,התיפאורות והפלאקטים המיוחדים מרהיבים להפליא
ודווקא העובדה שהבימאי פיליפ קאופמן הקפיד שלא יהיו
נוצצים יתר על המידה, מוסיפה לתוצאה הסופית מידה רבה
של אמינות.
מדובר כאן בחיפוש אחרי דמות הגבר האמריקאי של סוף
המאה ה־ ,20 זה הושמץ עד בלי די על השוביניזם הפאלי שלו,
אולי משום שמזה שנים רבות לא נותרה לו שום חזית להילחם
בה, חוץ מן החזית המינית.
הפעם מדובר באנשים שיש להם את אותו ״החומר הנכון״
(זה שמו המקורי של הספר וגם של הסרט) ,אנשים הבנויים כך
שהם זקוקים להעמיד את עצמם כל העת במיבחן, לבדוק בלי
הרף מה הוא גבול היכולת הפיסית והנפשית שלהם ולהתקרב
אל הגבול הזה עד כמה שאפשר יותר. ואפילו בעידן של מכונות
משוכללות שבהן האדם אינו צריך להיות יותר מפקח המתבונן

אד הריס בתפקיד ג׳ון גלן: התיפארת החללית
מן הצד, ש למימד המיוחד הזה של הגבר האמריקאי, כפי
שהוא בא לידי ביטוי באותם טייסי חלל ראשונים, חשיבות
מירבית לא דק לפריצת הדרך אל הכוכבים, אלא גם למיבנה
הנפשי של האנשים שעל כדוד-חארץ.
הדמות המרשימה ביותר של הסרט, היא דמותו של צ׳אק
ייגר, כפי שסם שפארד מגלם אותו.
כדאי מאוד לראות.

צעיוה יריות מאווקו, בד בהטה בניס,
כתבה, ביימה והפיקה סוט מפתיע בעדינותו ״
כמעט במחתרת .״תקציב לא היה,״
מספרת מישל ,״אחרי שקיבלתי תקציב
קטן מן הוועדה לעידוד הסרט
הקצר, התחלתי להסתובב בכל מיני
חברות ומוסדות. כולם סירבו. הם לא
אמרו לי שזה בגלל הנושא של הסרט,
אבל גם לא נתנו הסבר אחר לסירוב. עד
שלבסוף הגעתי לאשה ישראלית
מבוגרת, שתרמה לי כסף שהספיק
בדיוק לגמור את הצילומים.״

^ זיפדוגות
ממאדוקו
ך* צוות עבד כולו בהתנדבות.
! 1כשנגמרו הצילומים, עבדה מישל
במשך שלושה חודשים לילה״לילה
במעבדה בירושלים, שהעמידה לרשותה
שולחן־עריכה. כעבור שלושה
חודשים אזל התקציב, ומישל נאלצה
ללכת לעבוד כמה חודשים נוספים, כדי
לחסוך עוד כסף, שיספיק לה לגמור את
הסרט.
שנה אחרי שהתחילו הצילומים
יכלה מישל לחתום על המוגמר ולחפש ׳

1 1171 ך מ יומה, הבחורה היהודיה, השחקנית אורלי
11 1111 1זילברשץ, בקטע מהסרט שבו היא מבקשת
עזרה מן המרצה של חברה, ראיף. המרצה הוא הצייר הירושלמי אריה אזן.

ה ו 1ך | 11ןלך \ 1מישל אוחיון(למעלה) כותבת בבר את התסריט
1\ ^ 1 1 11 11111 לסירטה הבא, שיספר על חבלי הקליטה של
מישפחה מארוקאית בארץ. סירטה הראשון היה על שחקן ערבי.
בלש פתח את הדלת בבעיטה
1 1ופרץ אל תוך הדירה הקטנה. יומה,
שהתעוררה מרעש הפריצה, קפצה
בבהלה והתיישבה על המיטה, כשהיא
מנסה לכסות את עצמה בסדין. הבלש
העיף מבט מהיר סביבו ושאל את יומה
בתוקפנות :״איפה ראיף?״
אחר־כן־ התברר, כי כוחות־הביטחון
קיבלו מידע, שלפיו חשוד ראיף
בהשתייכות לחולייה המתכננת פיגוע.
ראיף נעצר עוד באותו היום, לעיניה
הנדהמות של יומה. מרגע זה התחיל
מסע־היסורים של הזוג הצעיר, שנגמר
בפרידה, מכורח הנסיבות.
יומה היא צעירה ישראלית, יהודיה,
סטודנטית באוניברסיטה בירושלים.
ראיף, צעיר בן כפר בשטחים הכבושים,
ערבי, לומד גם הוא באותו מוסד.
השניים התאהבו ועברו לגור יחד, עד
למעצרו של ראיף.
זוהי תמציתו של סרט ישראלי קצר
( 52 דקות) בשם לחץ, שנושאו פוליטי
׳עכשווי, על יחסי יהודים וערבים
בישראל של שנות ה־.80

מישל אוחיון 24 צעירה
ירושלמית, שכתבה, ביימה והפיקה את
הסרט, עמלה קשה כדי להשיג מימון
לתסריט שאינו מיסחרי במיוחד, וקהל
הצופים הפוטנציאלי שלו בארץ הוא
קטן מאוד .״קשה להאמין שהטלוויזיה
הישראלית תקנה סרט כזה להקרנה,״
אומרת מישל בצער ,״למרות שהייתי
רוצה מאוד להציג את הסרט בטלוויזיה
ושיראו אותו כמה שיותר אנשים
בארץ״.
הנושא פרובלמטי מדי לרשות
ממלכתית, ולכן לא מאפשרים הקרנתם
של סרטים כאלה על המסך הקטן
בארץ, ומאלצים את היוצרים הצעירים
ללכת ולרעות בשדות זרים, כדי
להחזיר לעצמם.את ההשקעה האדירה
הכרוכה בהפקתו של סרט. באין ברירה
ובאין בימות בארץ, צריכים הבימאים
לפנות לטלוויזיות זרות באירופה
ובארצות־הברית.
סירטה של מישל אוחיון, כמו רוב
הסרטים הישראלים הקצרים, נעשה

| 1ך ך 1| 1ך ; 1ך ^ 1מישל אוחיון(במרכז) עם
11 1111 1מחמוד אסי ואורלי

זילברשץ, השחקנים הראשיים בסרט, המגלמים זוג
מקום להקרנתו.
היא מרוצה מאוד מן התוצאה :״אני
הכי־מבסוטית מזה שנכנסו 95 אחוז מן
החומר המצולם!״
מישל גרה בדירה קטנה בקומת־גג
בדרום תל־אביב. החדר מרוהט בפשטות.
מדפי הספרים עמוסים בסיפרות
על קולנוע, בעברית, באנגלית ובצרפתית.
היא צעירה נמרצת, ואינה
בוחלת בשום עבודה הקשורה בסרטים.
מישל נולדה בקזבלאנקה שבמא־רוקו
ב־ ,1960 ועלתה לארץ בגיל ,5
ביחד עם מישפחתה .״אני זוכרת רק
טראומות ממארוקו,״ היא אומרת,

נאהבים־הוא ערבי והיא יהודיה. השניים, חברים
טובים של מישל, הם שחקנים מיקצועיים והס״
כימו להופיע בסרט בהתנדבות, ללא תשלום.

״אבא היה פעיל עליה, וזה לא היה
ליגאלי שם. כך שאין לי זיכרונות
טובים במיוחד.״
בבית מישפחת אוחיון דיברו
צרפתית. הם היו מז היהודים האמידים
בעיר וגרו מחוץ למלח (הגיטו) .הם
היו מאוד עשירים, עם שתי עוזרות
ומטפלת לארבעת הילדים. אבל
כשיצאו משם ועלו לארץ, מתוך
ציונות, איבדו את כל רכושם והגיעו
ארצה חסרי־כל.
המישפחה הגיעה לנתניה ואחרי
שנה עברה לירושלים. מישל זוכרת את
חבלי־הקליטה בארץ, כאשר לא ידעה

את השפה ולא הבינה מה מדברים
בבית־הספר.
החינוך בבית היה מאוד ציוני —
פטריוטי, לדבריה — אך בגיל 16
התחילה להיות מודעת יותר לנושאים
פוליטיים והלכה שמאלה.
אחרי השירות הצבאי עברה
לתל־אביב והתחילה ללמוד קולנוע
באוניברסיטה .״זה מדיום שכולל את
כל התחומים — כתיבה, כושר־אירגון,,
עבודה עם אנשים, יכולת התבואות,
העברת מסר. זה מדיום טכני ויצירתי
— צירוף שלא קיים בתחומים
אחרים.״

—פצצת־זמן בגנב ^ י

סרטים על נושאים ישראליים
מובהקים, גם, ואולי דווקא, אם רוצים
למכור אותם לחדל. הסרטים האלה
יכולים לעניין מחוץ לישראל, דווקא
משום שהם אותנטיים .״לכן,״ היא
אומרת. ,אני מעריצה את אנדרה ויידה, י
הבימאי הפולני, מכיוון שהוא עושה
סרטים רק על פולין, ועובדה שזה
מצליח גם במקומות אחרים.״

עוד לא

^ מתוסכלת
ישל היא כימאית צעירה,
* 1למרות שהיא לא כל־כך מתייחסת
לצד הנשי שבעניין.
היא יודעת שכדי לעשות סרט,
?ריך לדעת לוותר על כל הדברים
האחרים .״בזמן ההפקה צריך לוותר על
חיי־חברה ועל הכל. אין זמן לשום דבר
חוץ מהסרט. במיוחד כשאין כסף
ועובדים קשה והתחרות מאוד גדולה.״
וכך יהיה לכל אורך הדרו• לכן היא
עוד לא חושבת על מישפחה, בינתיים,
וגם כשזה יבוא — קשה לה להאמין
שתוכל לוותר על העולם שלה.
המישפחה היא שתצטרך לוותר.
בינתיים היא לא מתוסכלת מן
העובדה שלא היו סרטים ישראלים

איכותיים שהצליחו בחו״ל, אבל
״התיסכול עוד יבוא,״ היא אומרת בחצי
חיוך, ובתיקווה גדולה, שאולי בכל זאת
תצליח יותר.
מישל כותבת כבר את התסריט
לסרט הבא שלה, שנושאו: מישפחה
מארוקאית המגיעה לארץ. נושא
הקרוב אליה במיוחד. זה יהיה סרט
ארוך וההפקה תהיה מיקצועית, הפעם
לא בהתנדבות.
מישל נחושה בהחלטתה. היא
צעירה ומלאת אופטימיות. בינתיים,
כבימאית וכאשה צעירה, עדיין
מפרגנים לה בחוגי־הקולנוע בארץ,
ולא שמים לה רגל. אולי, לוא היתה
גבר צעיר, היה יותר קשה.
הסרט הראשון שעשתה מצליח.
כשהציגה אותו בפעם הראשונה
בסינמטק בירושלים, הופתעה ממיספר
האנשים שבאו לראותו אותו. היו שם
מכל הגוונים ומכל הסוגים, לאו דווקא
אותם שבאים ממילא לראות סרטים
פוליטיים. כך הוצג הסרט באותו ערב,
בעת ובעונה אחת, בשני אולמות
ההקרנה בסינמטק, דבר שהוא
יוצא־דופן.
גם אחרי שיצאו אנשים מן ההקרנה,
לא קיבלה תגובות שליליות, למרות
הנושא העדין והרגיש.

השחקן הערבי מחמוד אפי (ארצי),
המשחק בסרט בתפקיד ראיף, בחקי•
רתו. ראיף נחשד בסרט בהשתייכות לחוליה המתנגנת פיגוע בישראל.

חקיוה ביטחונית

הסרט הראשון שעשתה במיסגרת
לימודיה היה סרט דוקומנטרי על
שחקן ערבי .״אז זו היתה סנסציה,״ היא
נזכרת.
היום יש גל של סרטים קצרים על
נושא היחסים בין יהודים וערבים
1בארץ, ונראה כאילו זו אופנה .״זו לא

אופנה,״ אומרת מישל בהחלטיות ,״זה
צורך השעה. זה דווקא טוב שעושים
סרטים על נושא כזה, מכיוון שלפני־כן
היו סרטים סוריאליסטים מופשטים.
עכשיו מתחילים להתעורר. באמת
הגיע הזמן!״
חשוב, לדעתה, שיעשו בארץ

ךךץךך * 1ך1־ :מימין: אלי ופרלה אוחיון, עם
! 11| # 1 # 1 1 |#ב ת 0הקסגה מישל (בעגלה),
ברחוב נקזבלגקח. מישל נולדה בטארוקו ועלתה

מישל מאחורי המצלמה בזמן צילומי
הסרט, עם הצלם אברהם קרפיק. זהו
סירסה הדרמאתי הראשון. הוא יצא, לדבריה, בדיוק כמו שרצתה.

בימאית בפעולה

לארץ בגיל חמש. המישפחה היתה עשירה, אך איבדה
את כל רכושה כשעלתה לארץ. משמאל: מישל
הקטנה עם אחיותיה זיואל(הבינונית) ואגני הגדולה.

מישל עשתה סרט מיוחד, הנוגע
בבעיה כאובה. היא לא גלשה לאמירות
פוליטיות קיצוניות, הדיאלוגים לא
משמשים כל קבוצה פוליטית מסד
יימת.
ראיף, הבחור הערבי, נעצר על־ידי
כוחות־הביטחון. יומה, חברתו היהודיה,
מנסה להיעזר בחבריה המשתייכים
לתנועה שמאלית, אך לא מקבלת שם
עידוד רב. בינתיים ממשיכים להטריד
אותה מן המישטרה, מתוך תיקווה
שתסכים לשתף איתם פעולה.
מישפחתו של ראיף וגם מישפחתה
של יומה מתנגדים לקשר ביניהם,
בגלל השוני בלאום.
לבסוף, אחרי כמה ימי־מעצר,
משוחרר ראיף, אך הוא חוזר לכפרו.
יומה, השומעת על שיחרורו של
אהובה, ממהרת אליו לכפר, אך שם היא
מקבלת את המכה: בעודה עומדת ליד
השער ומחכה לקלוט את מבטיו של
ראיף, נודע לה כי הוא עומד להתחתן
עם צעירה בת הכפר.
הדברים לא נאמרים במפורש על
המסך, אלא בצורה עדינה, במבטים,
ברמזים, בדיבורים.
בקרדיט של מישל יש עכשיו סרט
שאותו, כך היא אומרת, תוכל להציג
בעתיד לפני משקיעים־בכוח, כאשר
תבוא לבקש כסף למען הסרט הבא
שלה, ש״גם אותו אביים, אינשאללה.״

ענת סרגוסטי

(המשך מעמוד )41
המשאית שלי מקואופרטיב אגד״.
לעומת זאת. לא מפריע לו.
כקומוניסט. ללכת למיסגד ולהעריץ
את האחים המוסלמים תושבי רהט .״את ;
הכסף הראשון למיסגד תרמה המיפלגה
הקומוניסטית ברהט,״ הוא אומר.
בצהריים חזרו הילדים מבית־הספר.
אמהות וילדיהם התנהלו לאיטם
במעלה הגבעה. קידמה ובערות
מתקיימות זו לצד זו ברהט. בתים
מודרניים לצד אוהלים שרוחות החורף
חודרות לתוכם. ילדים מטופחים
ונקיים לצד ילדים זבי־חוטם. ילדים
הישנים במיטות רכות לצד ילדים
הישנים על האדמה הקשה.
מודרניזציה ומסורת ובתווך הבדווי
הצעיר. המבולבל, השומע מוסיקה של
מייקל ג׳קסון מתוך הטייפרקורדר
הענקי שלו, ושותה קפה תורכי
בישיבה מיזרחית, בחצר ליד הבית.
צעירים חסרי מנוח. עיניהם נפקחות
בעיר הגדולה. בבתי־הקולנוע, בדיסקוטקים,
ישובים במיסעדה של רהט,
קוראים עיתונים. מתווכחים. מדברים
עברית בינם לבין עצמם.
זה ייגמר בדם. לא יודעים לאן
הם שייכים. האם הם ישראלים או
ערבים פלסטינים? הם לומדים באוניברסיטות,
פוגשים בנשים יהודיות
משוחררות וחוזרים הביתה לרהט, אל
הנשים השקטות, המסתתרות מאחורי
הצעיפים. הם מרגישים מדוכאים
ונעלבים כשאומרים להם שאינם
מסוגלים להצמיח מתוכם מנהיגות. הם
מרגישים כאילו הם הידיים השחורות
של הנגב. נטלו מהם את כבודם.
ראובן ויסוקר. ככל הנראה, אינו
מבין זאת. הוא מנסה לשכנע אותי כי
דיברתי עם קבוצת קיצוניים. לא
השתכנעתי. ויסוקר אומר לי. כי מתוך
4000 צווי־הריסה ביצע רק שמונה. הוא
אומר ״בכל פעם שהרסתי בית ברהט,
ראיתי לנגר עיני את אנטבקה ״.יתכן
שחש כך, אבל למה צריר היה לבחור
דווקא בו, באיש שהיה ממונה על
הריסת מיבנים בלתי־חוקיים, להיות
ראש המועצה ברהט?
הצעירים ברהט יושבים על לבה
רותחת. המתונים מנסים למתן.
להשקיט ולהרגיע. אר קשה מאוד
להרגיע יצרים צעירים. הם רוצים
מועצה משלהם, הם רוצים לבחור בה.
ויסוקר מסביר שזה מסוכן. שהח־מולות
יריבו ביניהן, שזה יגמר בדם.
״אני ראש מועצה פופולארי ״,אומר
ויסוקר ,״האנשים שפגשת הם1
אינטרסנטים. מדברים מתוך קינאה!,
אנשים שנכשלו בעסקים. אחד אפילו
פתח אוטובוס של פורנוגרפיה, פה:
ברהט. עם סרטים כחולים. התושבים!
לא קיבלו את זה. כעת הוא מנסה
להיכנס לפוליטיקה״.
חסן אל־הוזייל, האיש של ויסוקר1,
אומר לי :״אני קרוב לכל העניינים. אני;
אומר לך שטוב לנו כיום עם מועצה;
ממונה. זה לא אומר שאין אנשים:
שמסוגלים להזיז את נושא המועצה!
ברהט, אבל הרכב האוכלוסיה ברהט[
מצביע על כך שלא יכולה להיות;
מועצה נבחרת. הנה, אני עצמי ג׳נטלמן
ובחור משכיל ולא השתחררתי עדיין
במאה האחוזים מתפיסת החמולה. ל<(
משנה מי ייבחר למועצה וכמה ייטיב
עם האוכלוסיה, מספיק שיעשה טעות|
אחת ויזקפו את זה לחובת החמולך
שלו. וזה יכול להביא אפילו לשפיכות1
דמים״.
בכיכר סיפרנו לצעירים היושביק
שם, מה אמר חסן אל־הוזייל וחברי!
מועצה. הצעירים מבטלים את דבריהם!:
״הם קרובים אל הצלחת. נוח להם
לאכול ממנה״.
סיפרתי לצעירים כי ויסוקר אמר לי:
שבכל פעם שהרס בית, הרג־ש כמו אב
הנותן סטירה לבנו, וכאב לו הלב).
הדברים התקבלו בביטול ובחוסר
אמונה. הם לא מאמינים לוויסוקר או
לכל אחד אחר, שאינו בדווי. הם רוצים
שיישב במועצה אחד משלהם, שהם
יבחרו אותו כמו שנהוג במדינה
דמוקרטית, שהם במיקרה אזרחיה!.
״אנחנו פצצת־הזמן של הנגב, תגירי
להם, שם בתל־אביב, שהם עוד
יתגעגעו לפלסטינים, אחרי שאנחנו
ש רי ת ^ 0
נתחיל לפעיל•״