גליון 2435

חרט מ״עלית״ ~

עוגת לימת.
עוגת לימון. קלה, אוורירית, טעימה ביותו
וכמו כל העוגות של עלית, אופים אותה נקלות
וכמהירות־ וההצלחה בטוחה!
עכשיו את יכולה כבר לקבל מחמאות על 5עוגות:
עוגת שוקולד, עוגת שיש, עוגת צימוקים,
עוגה אנגלית ועוגת לימון.

מכתבים
שער הרשעים
אריאל שרון הזכיר לאורי אבנרי את
חניכעל (״העולם הזה״)16.4.84 ,
והקורא מעיר:
במאמר תחת הכותרת שרון בשער נתקלתי
בציטוט לטיני לא מדוייק. הנכון הוא:
? 01135ס11ז 31 3כ 11ת ת? 13 ולא כפי שהודפס
בטעות.
הקריאה נשארה בזיכרוני מימי לימוד הלטינית
בגימנסיה-
יעקב פלישר, מרחביה
0הקורא פלישר זוכר נכון. בבתי־הספר
האירופיים אומנם מקובלת הטרסה העממית:
.3$ח10 ? 0ח( 3לפני השער) ,ברם, הטרסה המקורית
אומרת( 3)1 ? 01135 :בשער).

הז מ ת לעמוד
למי שפט
מוות ללא מישפט והריסת בתים הם
עונשים ברבריים.
יתכן שאולי היה מגיע לחוטפי־האוטובוס
גזר־דיו־מוות, אך חובה שיתקיים מישפט, בו
תהיה לנאשמים זכות הגנה. לא יתכן
שכוחות־הביטחון יהרגו אדם ללא מישפט. זהו
דבר הנוגד וסותר את החוק, וכל אדם החושב
עצמו מוסרי ואנושי חייב לצאת נגד רצח אנשים
ללא מישפט. גם לאדם מן הסוג הגרוע ביותר
והשפל ביותר מגיעה הזכות לעמוד למישפט,
שבו תהיה לו האפשרות לומר דברו ולהגן על
עצמו.
ב־ 15 באפריל יום ראשון, ראינו במבט
לחדשות כי נהרסו בתיהם של החוטפים. שוב
מעשה ברברי. אינני מבין מדוע יש להעניש את
הוריהם של החוטפים, ואת אחיהם ואחיותיהם —
האם הם אשמים? האם עברו על החוק? במה
אלי הירש, רמת־גן
פשע ת

מיהן ימני?
איש הטלוויזיה מעיר על פירסום

במדור ״שידור״ (״העולם הזה״
:)16.4.84
בעל המדור שידור נוזף בי, על כי בכתבותיי
בטלוויזיה אני מנסה להסיט את הצופים אל הימין,
ובין השאר הוא מציין את הכתבה שערכתי על
שמעון אבירן. אין אני מתנצל על הנושאים ועל
האישים שעליהם אני מכין כתבות לטלוויזיה —
אך לומר על שמעון אבירן כי הוא דמות מן הימין?
וזאת בשבועון פוליטי, שעורכו הראשי היה
מפקודיו של אבירן, מח״ט גבעתי במילחמת־העצמאות
— ועל מי — על אבירן, מזכיר
הקיבוץ הארצי וחבר עין־השופט?
יעקב אחימאיר, ירושלים
• בעל המדור לא התכוון לזמר, כמלבן,
ששמעון אבידן הוא ימני, אלא שצורת
הראיון עימו, מצד המראיין, גילתה נטיה
ימנית.

קיפוח נפ ש דוחה שב ת
למען התורה -מותר להשתולל
בשבת.
ההשתוללות הדתית בשבתות בפתח־תיקווה,
כמו המעשי הידועים של המתנחלים הדתיים
בגדה, מביאות אותי למסקנה: לרעת מקדשי־שם־
שמיים אלה, קיפוח נפש — נפשו של גוי או
נפשו של יהודי חוטא — דוחה את מיצוות
משה אלוני, טבריה
שמירת השבת•

אם שכולה מול
7 $ב שכול
בתוכנית הטלוויזיה ״כותרת לילה״ ()15.4.84
הזכיר ח״ב מאיר כהן־אבידוב את אירגון אמהות
נגד שתיקה וכינה את חברותיו :״האמהות האלה״.
הח״ב תומך כנראה לא רק בעונש־מוות
למחבלים, אלא גם בעונש דומה לכל מי שמתנגד
לרצח ההמוני של בנינו במילחמת־לבנון — הטון
שבו נאמרו הדברים מעיד על כוונותיו אלה.
כל הכבוד לח״כ שולמית אלוני, המגינה
ומאבקת על דמותה של מדינת־ישראל כמדינת־
׳*הוק. אני, וכל אשר אני מייצגת, מחזקים בזאת את
ששיכל אשרת, רמת־גן
ידיה של אלוני•
0הקוראה שפיגל היא אמו של יואב דל.
שנפל בלבנון ביוני .1983

(המשך בעמוד )4

נל אנעו חוות
חברי מרכז חרות אינם מכירים את רוב המתמודדים
— 100 במיספר — המשתוקקים למקום
ריאלי ברשימה לכנסת. בני
ציטרץ מציג אותם, מסדר אותם
לפי מחנות ואומד את סיכוייהם.

מיברגח שר
שירותים חשאיים
הענייכים המכריעים ביותר בוועיד ת
המיסלגה הליברלית נ ת נו ונחתכו במקום
הח שאי ביותר — בחרת

* 6השירותים •מל מרכז הירי־דים
שבגני-התערוכה בת״א.
מישנט חבוי
ליו״ו הכנסת במשך שנים התייחסו אליו כאל הודב חכי מגוחך
בכנסת* אך הוא הסך ירד הכנסת הראשון* שהעריך את
0 0 9בבחי הבית־* ואת הדמר ך מיה על
האינטרס הצר של מיסלגתו. השבוע

שילם מנחם סבידור את המחיר.

ריפוי בסירוס
אחרי שהואשם בחמישה מיקרי אונס
וברצח אחד, הסכים שלמה חליווה לעבור
ניתוח סירוס, בתיקווה
להפחית מעונשו. בית-
המישפט דחה א ת ההצעה.

כתבתה שער הקדמי:

טירוו יהודי

קצינים בכירים בדימוס ואנשי־התיישמת
נעצרו במה ששת לפגי שננרם טבח נורא
באוטובוסים בירושלים. בהתנחלויות בגדה
המערבית טוענים. כי יצחק שמיר מחסל
חשבונות עם אריאל שר1ן, שהעצורים
הם תומכיו .״ הפשע המתועב.
^ שנמנע. מסעיר אותם פחות.
כתבתה שער האחורי:

האם יחקור מ אי ר זור ע(ב ת מונ ה) את סי
שמינה אותו? חקירה אמיתית צריכה
לבדוק: מי רצח את השבויים בפועל. מי נתן
את הפקודה והאם היתר הוראה ממשלתית
לכר. החוק דורש במיקרה כזה

הזדוד אעדף
של נינה מחכה
לאסד

נינה קציר, אשתו של הנשיא לשעבר, מרגישה
עצובה ובודדה. כדי להתגבר היא ערכה
תערוכה בשם אנגלית עם
# | 4 ׳ 1חיוך, המדגימה שיטה חדש־נית
להוראת השפה האנגלית.

מופיעה

חזרת מצריים
ברחוב המצרי אין מרגישים את צינתו
של השלום המצרי־ישראלי. שם מתקבלים
הדוגמנית תמי בן־עמי, התרוצצה
השבוע בין מסיבה לכבוד
צייר ובין תצוגה
שנעשתה בהתנדבות למען מיבצע
התרמה.

גברים לדוגמה

הם גבוהים, שריריים ויפים ולשלושתם
שאיפה אחת -להיות דוגמנים.
בינתיים הם עוסקים ב־

מיקצועות שונים: במל־צרות,
בכדורסל ובריקוד.

וצח השבויים

עודך העולם הזה, ששגש השבוע ירשים
בכירים באש״ף, מתאר את המתרחש
באירגון ערב ההכרעה: המחנות היריבים
מנהלים מגעים לקראת הסכמה על. הקו
של יאסר ערפאת, הקורא להסדר של שלום
עם ישראל. הם מצפים
לסוסו של עידן חאפט׳ אל־ 1 אסר. המחבל באחדותם.

אביטל בפסטיבל

.כמו ברחוב נווה־שאנן בתחנה־המרכזית,
שיש המון חנויות־נעליים ואז קונים יותר,־ כך
רוצה אביטל מוסינזון, שיהיו בפסטיבל-
ישראל, שאותו הוא מנהל. ,המון מופעים, ואז
יראו יותר.׳ על חייו הפרטיים ועל עבודתו
בפסטיבל מספר בנו של יוצר
הסמבה־ יגאל מוטינזון.

שערוריה במים

מאמן שחיה מאשים: רק העסקנים הצליחו לעבור
את המינימום הדרוש לנסיעה
לאולימפיאדה בלוס־אנג׳לס, ה־שחיינים
עצמם יישארו כבית!

המדורים הקבועים מיבתבים תשקי!*
קורא ירך במדינה הוד אנשים בלונים
עולם קטן -ארצות־הברית
יפאן, טאנזניה

יומן אישי

מה הם אומרים -ירוחם משל,
רננה לשם, דורין פרנקפורט.
מירון גרוס, דויד מרגלית.
דבורה עומר
שידור תמליץ שידורי הטלוויזיה
בישראל ובירח

לילות ישראל
אנשים בעולם -מייקל לאנדון,
איזבלה רוסליני, פרנסואה
מיטראן

חלון ראווה

נמר ישל נייר -הדור הראשון
של צה־ל

תשבצושן

הורוסקוש -שור
קולנוע -תפאורני האוסקר,
סרט שוייצי

זה וגם זה
מוסיקה -נורית גלרון
אתה והשקל
רחל מרחלת על כלהעולם תמרורים ספורט
זה היה העולם הזה שהיה

קי ץבלבו
למתלבשות על פי צו האופנה מצפה השנה קיץ
^ ^ 00 שכולו לבן. זה אולי לא יהיה
מגוון, אבל לפחות לא תהיה
בעיה של התאמת צבעיס.

מכחכים
(המשך מעמוד )3
כאשר רצחו יהודים ילדים, בני־נוער ונשים
ערניות(מיכללת־חברון, הילדה ליד השוק, בנין
רוקפלר ועוד לא
נזעק ח״כ כהן מריבצו.
גם בהופעתו בכותרת
לילה הוא הזכיר מאות
פעמים את הערבים
הלאומנים שונאי־עמנו,
ולא את הלאומנים הפנאטיים
האחרים.
קריאתו. לנקר את
עיניהם ולרטש מעיהם״
מזכירה לנו עונשים נוסח
הגרועים שבמיש־טרים.
נראה, שאומנם כהדאבידוב קרוב ח״כ מאיר כהו־אבידוב
למנטאליות רצחנית מסויימת, הרווחת
בין השאר בכמה ארצות ערביות, ואליה הוא רוצה
דן יהב, תל־אביב
להביאנו.

הציונות האכזרית -
גם בנזארוקו
העולם הזה 23.11.84 דיווחבהרחבה על פרשת המחתרת הציונית
בעיראק, שהשליכה פצצות על יהודים,
בדי לשכנעם להגר לישראל, ועל חלקו
של ח־כ מרדכי בן־פורת בפרשה.
רק לאחרונה קראתי את הכתבה על יהודי
הטרור בעיראק. אני נוטה להאמין לתוכן הכתבה
כי לדעתי היה עסק־ביש דומה גם בארץ הולדתי,
מארוקו. הייתי אז בן 14 בלבד, אולם אני זוכר
היטב:
גדלתי וחונכתי בבית־הספר. אליאנס
ברבאט, הבירה של מארוקו. כמו כל יהודי רבאט,
חיינו בשלווה ובשלום עם שכנינו הערבים
והצרפתים. כמובן שהיו פעולות שיכנוע מצד
שליחי־העליה, או רק מעטים הסכימו לוותר על
רמת חייהם ועל רכושם כדי לעלות למעברות.
אחרי מיבצע סיני החלו מאורעות־דמים נגד
יהודי מארוקו, שבעיקבותיהם החלה העליה
ההמונית. למרות שהצרפתים שלטו במארוקו
והיו שותפים למיבצע סיני עם ישראל, לא יכולתי
להבין את הפקרת היהודים, שעד אז דאגו
השילטונות לביטחונם.
היהודים ברבאט גרו במרוכז, בנפרד משאר
האוכלוסיה, ולכן היה קל למתפרעים לאתרם.
מה הפחיד את יהודי רבאט וגרם לעלייתם
ההמונית אחרי מיבצע סיני? בשאלה זו התלבטתי
במשך עשרים שנה. מה גרם להם לעזוב הכל,
לארוז בחיפזון את מטלטליהם, ובדרו״לא־דרד
להתגנב בלילה לגבול ספרד, עם ילדיהם
נשותיהם וזקניהם, כדי להגיע למחנה במרסיי
שבצרפת?
אני זוכר כיצד החיילים הכושים מסנגל,
ששירתו בצבא צרפת, פרצו לשכונתנו שיכורים,
בועטים במגפיהם בנו, הילדים, חוטפים את
נערותינו(ביניהן אחותי) אונסים ובוזזים.
אני זוכר את ההמון הערבי — שרק
אתמול־שלשום היה חברינו, אורחינו, ושותפינו
— נהפך לעויין ואלים נגדנו.
ובין כל אלה אני זוכר את אחי המבוגר, שהפך
בדלילה לציוני שרוף,
ומגייס נוער
כדי להתגרות בחיילים הכושים מצרפת ובערבים
שעברו בקרבת שכונתנו. בכך היו גורמים
לפעולות־תגמול נגד כל האוכלוסיה היהודית,

שבטעות חשבה שההתנכלויות היו מסיבות
פוליטיות, ובבהלה ארזה חפציה ונרשמה לעליה
אצל אחי ואצל מפעילו.
האם זו היתה הוראה מישראל, כדי לגרום
לעליה? אני משוכנע שכן.
זמן קצר לאחר מכן המארוקאים קיבלו את
עצמאותם, וגילו את פעולות־ההסתה
הם אסרו את העליה לישראל,
רדפו ועצרו הרבה יהודים כחשודים בפעילות נעצרה ציונית. ידוע לי שפעילה אחת
ומתה בבית־הסוהר עקב חקירה, אחרי שגילתה
את זהותם של כמה פעילים, ביניהם אחי —
שברח ברגע האחרון, ובכך ניצל.

ולישיבת מו ם
ותנועת החוות

שי אבריאל, תל־אביב

ירידות ואילנות
גומות״החן של אילנית והג ולים.
מי אינו אוהב אותה — בחורה חיננית ולבבית,
בלונדית עם גומות־חן משגעות, ששרה שירי־אהבה
לארץ־ישראל ושירי־נשמה לעם —
אילנית?
כנראה, שיש אחת כזו — היא מיכל מירון,
שמצאה לנכון לרדת על חנה בכתבה בידיעות
אחרונות.
מיכל, הנוהגת כך גם עם אמנים אחרים, מצאה
ו?סעם את הזמרת הלאומית שלנו כקורבן
לביקורתה.
מיכל, יקירתי, את יודעת איר אומרים החבר׳ה:
תעברי לשחק בג׳ולים!
אלון סרגמן, תל־אביב

( עיו פז מפת

!המיסה רק דיו היוש פאור!

עניין של נורמה
תחת הכותרת. האב, הבן וברברה
דיווח -העולם הזה׳
סטרייסנד׳
( )11.4.84 על תעלוליה של השחקנית
ועל סיפורו של ישראל זמיר.
האפיזודה הנוגעת לישראל זמיר, בנו של
הסופר יצחק בשביס־זינגר,
אשר לא הוזמן
להקרנת הבכורה של
הסרט ינטל, מהווה חלק
מהנורמות אשר קנו להן
מקום של קבע במדינה.
זוהי לכל הדעות
תופעה מצערת, אשר יש
לשרשה מדרכי התנהגותנו.
ב״נורמות״ הללו
אפשר גם לכלול את
האירועים האחרונים,
בן־שחר
כגון: לאזכרה ממלכתית
לדויד בדגוריון שכחו
להזמין את בני־המישפחה. בג׳וערה לכינוס
היובל, לא הוזמן מונדק, אשר עיצב את סיכת
המ״מ, הנהוגה עד היום בצה״ל. בעצרת יובל
לעליית הנוער לא איפשרו ליוסף קלארמן —
זקן חברי ההנהלה הציונית שעמד עשר שנים
בראש המוסד — לברך.
משה בן־שחר, גבעתיים

מיפלגות הדרדסים
מסביב חגגו הילדים והדרדסים,
בפנים התמודדו המבוגרים על תפקיד
הגרגמל הראשי.

חבלי גסיסה

תחיה ללא גאולה, צומת בדרך
לשים־מקום. הכיסא הנאמן והשרפרף
האיתן.
ההתקוטטות בימץ הקיצוני המטורף על
כיסאות ומקומות היא תופעה מרעננת,
משיבת נפש — ממש כמו רוח־ים קלילה,
המפזרת את שרב הסיסמות הלאומניות; כסו
מיקלחת בריאה. המסירה את זיעת
האידיאולוגיה הדביקה.
הקריקטורה של דודו גבע בכל העיר
הירושלמי. שאני שולחת לכם, היא דוגמה
טובה של ההומור הבריא והמבריא שמספקים
ן לנו לאחרונה החברה מהתחיה. אני מקווה
ן שהם ימשיכו בכך. כדי שלתחיה לא תהיה

שלטים סמוכים ליד.גני־התערוסדד בתל-אביב
מסביב דרדסיה, באמצע גרגמל
שמתם לב שהמרכזים של שתי מיפלגות
הליכוד — הליברלים וחרות — נערכו בגני
התערוכה בתל־אביב, בתוך־תוכה של עיר
הדרדסים הענקית, שפעלה שם בפסח?
יואב שר־אבי, תל־אביב

• כן.תודה לקוראשר־אבי.שהזכיר לגז כי
במערכת מצויים תצלומיו של ציון צפריר,
המוכיחים זאת. שני השלטים שבעמוד זה
הוצבו בשדרות רוקח בתל־אביב, במרחק 50
מטרים זה מזה.

ג 1רו לכם,
בגין ש ד ישאגו

הקורא מפקפק בנכונות השמועות על
ההידרדרות כמצכו של מנחם בגין
(.,העולם הזה׳ .)28.3.84
יש חשד כבד בליבי שבגין, או כמה מראשי
הליכוד, מפיצים במתכוון
שמועות אלה, כרי
להרדים את המערך,
בבוא הרגע המכריע
יזנק בגין כאריה ממחבואו,
שאגותיו יהדהדו
בכיכרות הערים, כשה־מערך
נבוך ובלתי־מוכן.
גורו לכם — פרס,
נבון ורבין — ואל
תאמרו שלא הוזהרתם!

אלי ענתבי,

ענתבי

פתח־תיקווה

בדרךלשלם החד ש

תקומה!

סיגלית בהן, ירושלים

כיצד היה מס־הנסיעות הגורם
לירידתה של מישפחה שלמה מישראל.
בעת שיתפרסמו שורות אלה נהיה מישפחתי
ואנוכי אי־שם בניו־יורק, לשם אנו יורדים כולנו
בשל סיבה עלובה: מס־הנסיעות. כבר שנתיים
שמישפחתנו בארצות־הברית לוחצת עלינו לבוא

ולהצטרף עימם לעיסקיהם, ואילו אנו עמדנו על
כך שכאשר נבוא — זה יהיה לביקור של
חודשיים בלבד. במשך שנתיים אספנו פרוטה
לפרוטה, והנה בא עלינו גם הנטל של מס
הנסיעית בן ה־ ,$50 שפירושו תוספת של עוד
( $300 לאשתי, לי, ארבעת ילדינו) .כאן החלו
אצלנו הלבטים, אם בכל־זאת לנסוע או לבטל את
הנסיעה.
לפני כמה שבועות.התבשרנו׳ שהמס הועלה
ל־ $100 לנפש. מישפחתנו מארצות־הברית פנתה
אלינו במילים אלה. :עכשיו, שמס־הנסיעות כבר
הגיע ל״ 3100 יהיה עליכם לשלם עוד $500
נוספים. ואם נגזר עליכם לשלם כל־כד הרבה,
שמא תחסלו הכל בארץ ותשהו עימנו לפחות
שנתיים־שלוש?״
ואכן, היה זה הקש ששבר את גב הגמל ...אגו
שילמנו כל המס במלואו: בעוד ימים אחדים נהיה
בדרכנו לעולם החדש.
שימי הראל, בדרך לאמריקה

נשק נשק תרדוף

לפי פירסומים זרים, ישראל תומכת
במורדים בניקראגווה.
האם שיקולים של רווח קל חשובים אצלנו
יותר מכל שיקול מוסרי? מדוע אנו צריכים
לעשות בהתנדבות את העבודה המלוכלכת של
מירב שטרן, ירושלים
האמריקאים?

יידעת המדא־ם
מיכתבי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן
למיכתכים קצרים, מודפסים
במבונת־בתיבת שצורפה אליהם מיכתבים הכותב. תמונת בעילוכדשם לא יפורסמו. אין
המערכת מחזירה את המיכתבים
שנתקבלו בד״

שני הח״סים הוותיקים מתכוונים לדרבן כבר
השבוע את מקורביהם, שיפעילו לחץ סמוי על
גדולי־התורה כדי לבטל את הדחתם מהכנסת.
מקורבי שפירא, הלוחצים עליו להישאר בתפקיד, טוענים
שמעמדו באגודה ומחוצה לה יתחזק עתה פי־כמה.

סימיים לרשימה
יהנדית־ערבית

מדד הבחיר 1ת 90/<-
מדד חודש יוני, שיתפרסם באמצע חודש יולי
— שבוע לפני הבחירות — יהיה בן 9אחוזים
בלבד.
תהיה זו הפעם הראשונה בתקופתו של יגאל
כהן־אורגד כשר־אוצר, שהמרד יהיה בן סיפרה
אחת.

בקרב הציבור הערבי יש תכונה קדחתנית
לקראת האפשרות של הקמת רשימה
יהודית־ערבית גדולה.
בחסות ״התנועה המתקדמת״ בנצרת, שזכתה
בבחירות העירוניות ברבע מהקולות שם,
התכנסו נציגי ציבור מ־ 32 כפרים, כדי להכריע
בין הופעת רשימה ערבית נפרדת ובין הקמת
רשימה יהודית־ערבית משותפת.
הוויכוח הוכרע במידה רבה בשבת, כאשר בכינוס שהתקיים
באום־אל־פחם הוחלט עקרונית להקים רשימה משותפת,
שבמרכזה יעמרו תנועת ״אלטרנטיבה״ ותנועת ״בני־הכפר״
(פלג ״אל־אנצאר״) ,שנפרד מהפלג הקיצוני בתנועה זו.

היוזמים מקווים כי כל החוגים האחרים בציבור
היהודי והערבי, העומדים בין המערך ורק״ח,
יצטרפו לרשימה זו.

עורך חדש ל״העיר״
יואל אסתרון יתמנה השבוע לעורך המקומון
התל־אביבי ״העיר״ .הוא יבוא במקומו של חנוך
מרמרי, שפרש לפני כמה שבועות.
בינתיים מילאה את התפקיד, כממלאת־מקום־העורך,
העיתונאית אורית שוחט.

מינוי שופטים השבוע
ועדת־המינויים לשופטים תתכנס ביום הרביעי
השבוע כדי לדון במינויים חדשים. נראה
שהפעם ימונו שופטים לבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, הסובל ממחסור חמור בכוח־אדם.

כלת־ישראל למען הנכד
כלת פרס־ישראל על טיפוח ריקודי־עם, גורית קדמן,
מפעילה עתה שדולה למען בחירת נכדה, גירעון, כמועמד
מחוז תל־אביב של מיפלגת העבודה לרשימה לכנסת.
הסבתא בת ה־ 90 מנהלת עשרות שיחות״טלפון, בעיקר
לראשי המיפלגה. הנכר הוא בעל מכון פוליגרף.

לא הוחלט עדיין מי יעמוד בראש־הרשימה.

צלמים נגד הנשיא

שמיר מכה בימין

הכתב לא העתיק הכל

ב״מצודת זאב״ העריכו אחרי תפיסת המחתרת
היהודית של המתנחלים, שראש־הממשלה יצחק
שמיר החליט להנחית מכת־מוות על יריביו
מימין: אריאל שרון, התחיה, רפאל איתן
והקיצוניים שבין אנשי ״גוש־אמונים״-.

הכתבה ששודרה בהשבוע -יומן אירועים על היהלומנים
ועל רשת מבריחי־הדולארים לחו״ל, התבססה על כתבות
שונות שהופיעו בהעולם הזה מאז חודש פברואר .1981
הכתב עופר טלר הבליע עובדה זו.

צלמי ירושלים מתכוונים להתארגן כדי
להחרים את בית־הנשיא. הם טוענים.שדד
נשיא, חיים הרצוג, מתייחס אליהם ב־זילזול,
מפריע לעבודתם, ואף עושה זאת
בנוכחות אורחיו.

מזה שנים מדד חודש יוני הוא בין הנמוכים בשנה.

מעמדה של גאולה כהן התחזק בעיקבות פרשה זו, ובחרות
בטוחים שהיא תשוב אליהם אולי עוד לפני הבחירות —
ואם לא, אז מייד אחריהן.

!בון רוצה בסמכויות
יצחק נבון דורש, שמעמדו במערכת הבחירות
יהיה בולט יותר ובעל השפעה, בעיקר בתחום
ההסברה ותעמולת הבחירות.
גם שימעון פרס וגם יצחק רבץ מתנגדים לכך, מפני
שאינם מוכנים שנבון ישתלט• על המסר.

מיבחני־קהל
לשימשן פרס
ראש מטה־הבחירות של המערך, מוטה
גור, מלווה באחרונה את שימעון פרם לכל
הופעותיו, כדי לבחון את הופעתו, את
אופן נאומו ואת תוכן דבריו. גור יגיש
לפרס את מסקנותיו בקרוב.

נתגלתה גופת מרצה
מביר־זית
גופתו של נביל פלאפאל, מרצה לפיסיקה
באוניברסיטת ביר־זית, נתגלתה בשבת
האחרונה סמוך לכפר עידעריך.
לפני שבועיים הוא התבקש לצאת מביתו
ולהתלוות למישרדי המימשל, לשם חקירה
ומעצר.
בגדה סוערות הרוחות משום שזהו המיקרה
*,השני, בתוך חודש, שפלסטיני נעלם בנסיבות
^מתמיהות, ושאחר־כך מוצאים את גופתו.

לוחצים על שפירא
התעשיין אברהם שפירא נמצא עתה ערב
הכרעה, הקשה ביותר בחייו. בעוד שהאדמרד
מגור רוצה שימשיך בהנהגת אגודת־ישראל,
לוחצים עליו בני־מישפחתו שיפרוש מתפקידיו
^־וציבוריים ויתמסר לבריאותו, לביתו ולעסקיו.
בינתיים התברר לשלמה לורינץ ולמנחם פורוש, שהודחו
על־ידי מועצת גרולי־התורה מהרשימה בכנסת, שלשפירא
יש מהלכים רציניים מאוד גם באגף הליטאי של האגודה,
ושאפילו בין חסידי סאטמר אין לו מתנגדים.

בגיליון שהופיע ב־ 11 באפריל דיווח ״העולם
הזה״ על מעצרה של אשת־החברה, מלכה
רוזנשטייי, אך התנצל בפניה שבוע אחר־כך,
באופן בולט, מכיוון שהתברר כי רוזנשטיין לא
נעצרה ולא נחקרה בלל.
...ההתנצלות, שפורסמה בגיליון
לא יקרא את
_טלר. ן
מיום ה־ 18 באפריל, וכך גרם לטלוויזיה להתנצל,
באופן חסר־תקדים, כבר באותו הערב.

כועסים ער פרס
בבניין מיפלגת העבודה כועסים על שימעון
פרם, על ש״נבנע״ לאליהו שפייזר, למרות
מעמדו המעורער של שפייזר במיפלגה.
הטענה היא, שפרם הסכים להעסיק בלישכתו כראש
מסע־הבחירות את עמירם ניר, מאנשי שפייזר, ומינה את
ח״כ רפי אדרי, אף הוא מאנשי שפייזר, כסגן־ראש־מטה־הבחירות.

גד יעקבי כועס על פרס, בגלל צירופו של
נגיד ״בנק ישראל״ לשעבר, משה זנבר, לצוות״
הכלכלי המוביל של המיפלגה.

אבן ידרוש הסבר
אבא אבן ישוב השבוע מארצות־הברית, שם
הוא עסק בגיוס תרומות לקרן הבחירות של
העבודה, על־פי בקשתו של שימעון פרם.
אבן ידרוש מפרס פירסום חד־משמעי של
הבטחתו בעבר, כי אבן יהיה שר־החוץ אם
ישוב המערך לשילטון.

בר־רב דמישרד־הפניסו
מאבקי־הכוחות במיפלגת העבודה בעניין איוש התיקים —
אם המערך יגיע לשילטון — הביא בשבוע האחרון לרעיון
חדש,

חיים בר־לב ימונה כסגן־ראש־ממשלה שני
ויקבל לידיו את תיק־הפנים והמישטרה.
בעבודה טוענים, שהגיע הזמן שתיק חשוב זה
יוצא מידי הדתיים.

מסוק..מגדל״ יושבת
מסוק חברת הביטוח ״מגדל״ ,שהיה מופעל
פעמיים ביום בשיתוף עם רשת ב׳ לשם דיווח.
ברדיו על פקקי־תנועה בכבישי הארץ, יושבת
כבר מתחילת שבוע הבא.
חברת הביטוח שילמה 500 דולר עבור שעת־טיסת־מסוק,
ולסכום זה נוספו פירסומים ברדיו ובעיתונות, שכבר
הופסקו.

מחקר על מי המרחב
בפאריס עומד להתפרסם מחקר מקיף על
מקורות־המים במרחב ועל השפעתם על
הסיכסוך הישראלי־ערבי. כותב המאמר טוען,
שישראל שואבת עתה מים מהליטאני
שבלבנון.

לינה להגנר אזרחית
יוצאי יחידות־קרכיות וכמה מישרדים של שומרי־ראש
יוזמים הקמת ״ליגה להגנה אזרחית״ ,שתתבע מהממשלה
הקלות במתן־נשק לאזרחים ושימוש בו במיקרה היתקלות
בין אזרחים וחוליות פיגוע פלסטיניות.

מקימי הקבוצה תיכננו מסיבת־עיתונאיס גדולה
ליום הראשון השבוע, אך בעיקבות חשיפת
המחתרת היהודית בשטחים הכבושים הם דחו
בחודש את המיפגש הראשון עם העיתונות.

יחידות־כנח לחיפה
עיריית חיפה יזמה ביקור של נכבדי־העיר וראשי הקריות
בתחנת־הכוח בחררה, כדי להוכיח שהפחם שמפעיל את
התחנה לא מזהם את האוויר.

בחיפה מקווים שאחרי הקמת שתי יחידות פחם
באשקלון, אחרונות באתרי־חוף, יבנו השתיים
הבאות, שיופעלו בעזרת פחם, בעיר הנמל
הצפונית.

ריפוי־במחטים
לבתי־חולים
בתוך זמן קצר יוקמו בשלושה בתי־חולים בארץ
מחלקות לריסוי־במחטים, על־פי השיטה הסינית
העתיקה — אקופונקטורה.

צרכני האנטזמסים
לבג״ץ
בתוך ימים עשוייה לקום ״אגודת צרכני
האוטובוסים״ ,שתפנה לבג״ץ ותבקש למנוע את
הפעלת אוטובוסי ״אגד״ במוצאי־שבתות רק
אחרי שעה 8בערב .״אגד׳ נתבע לעשות כך
על־ידי מישרד־התחבורה.

פעם בשנה מתברר מדוע דרוש העולם הזה — מדוע איו
תחליף לשבועון המסויים, ואיזה תפקיד חיוני הוא ממלא.
לפני כמה חודשים זה התברר בפרשת־לוינסון. אחרי שכל
העיתונים קשרו קשר־השתקה, בגלל סיבות כלכליות מפוקפקות
ביותר, שבר העולם הזה את הקנוניה. הוא פירסם את העובדות,
ובמהלך סידרת־גילויים אחראית ובלתי־נרתעת, חשף את המצב
במוקד״הכוח הפוליטי־כלכלי החשוב ביותר במרינה.
בשבועיים האחרונים זה התברר בפרשה שהיא בעלת חשיבות
לאומית חשובה לאין שיעור יותר, מפני שהיא נוגעת לשורשי
קיומנו המוסרי והביטחוני.

בם רשה ד מילא העולם הזד! תפקיד, ששום גורם
אחר בארץ לא היה מוכן או מסוגל למלאו. הוא שבר
קשר־שתיקד, שבו היו שותפים כל המיפלגות וכל
העיתונים בישראל, והמזכיר את הימים החשוכים
ביותר של המישטר הבן־גוריוני בשנות ה־50׳.
סבורני שאני חייב למסור לך דוח על פעולתנו זו, על מניעיה
ועל השלכותיה.

מי גתן
את הפקודה
ביום החמישי בערב, ה־ 12 באפריל, סיקרה ענת סרגוסטי,
הכתבת־צלמת שלנו, את כינוס מרכז מיפלגת״העבודה, כאשר

בשעה 5בבוקר היא היתה עדה להתפרצות אנשי־צה״ל
לאוטובוס, וצילמה את המתרחש. בין השאר צילמה חוליה של
שהובילה את אחד
אנשי־צה״ל, בפקודת קצין בכיר
החוטפים ושנבלעה בחשכה.
כאשר נגמר הכל, חזרה סרגוסטי הביתה, קיוותה לישון אחרי
ליל־שימורים. היא שמעה את ההודעה ברדיו, שבה נאמר כי שני
חוטפים נהרגו בעת ההסתערות, ושני חוטפים נלכדו. היא היתה
בטוחה שיש במצלמתה סרט שבו תמונות המראות חוטף חי ובריא,
הפוסע על רגליו, והמובל על־ידי חיילים.
תחת ללכת לישון, היא פיתחה את הסרט וקראה לי. הגדלנו את
התמונות ולא נותר ספק: התצלומים הראו אדם המובל על־ידי
חיילים. יחד עם עדותה של ענת סרגוסטי, היתה זאת עדות חותכת
לכך שהחוטף הזה נהרג אחרי שנלקח בשבי. באותו הזמן שמענו
את הידיעה ברדיו, שכל ארבעת החוטפים נהרגו.
בהמשך היום הקשבנו בדריכות להודעות הרישמיות
והרישמיות־למחצה. בצהריים שמענו את הודעת צה״ל, שקבעה כי
ארבעת החוטפים נהרגו( .עוד אדבר בהמשך על הודעות צה״ל).
בערב שמעתי את ראש־הממשלה, יצחק שמיר, שהכריז כי ״על
המחבלים לדעת ששום מחבל לא ייצא חי מפיגוע.״ למחרת,
בשבת בבוקר, שמעתי הודעה של משה ארנס, שר״הביטחון, שחזר
על ניסוח זה — ששום ״מחבל״ לא ייצא חי מפיגוע.
כל העובדות האלה ביחד יצרו חשד ברור:
• ששניים מן החוטפים הוצאו להורג בדם קר, אחרי שוך
הקרב, בהיותם שבויים בידי כוחותינו.
• שהדבר לא היה מעשה של חמום־מוח כלשהו, פסיכופאט
או תימהוני, בעל דרגה נמוכה,

זה היד! החשד שהצטייר לנגד עינינו, כאשר ניגשנו לערוך
את גליון העולם הזה הנושא את התאריך .16.4.84 הוא היה אמור
לכלול את היסודות הבאים:
• שער קידמי, שהראה תצלומים של האירוע וכותרת
עובדתית יבשה :״חטיפת האוטובוס״.
• דיווח עובדתי יבש של ענת סרגוסטי, על פני שלושה
עמודים, ,תחת הכותרת ״דם באוטובוס״ .דיווח זה צונזר רק במעט.
הצנזור מחק פרטים בעלי אופי ביטחוני מסויים, ולא היה לי ויכוח
עקרוני עימו על כך.

• שני תצלומים, שהראו את החוט!? השבוי,
כשהוא מובל על־ידי חיילי צה״ל, כשלידו פוסע הציז
המחזיק בי ת אקדח שלו!?.

אם אתה בעל כושר־אבחנה, יכולת להגון את,
הדברים גם לאור הקטעים שלא צונזרו.

בין השאר:
השבוע התקבלו החלטות בעלות משמעות נוראה, מבלי י שהציבור הבין זאת.
...עונש מוות. נראה כי שמיר ועמיתיו בממשלה החליטו שמול
גל גואה חדש זה של פיגועים, שנועד להפגיז את יכולתם של
האירגונים הפלסטיניים לנהל מילחמה־זעירה. גם בלי בסיס
טריטוריאלי בלבנון, עליהם לנקוט אמצעים חדשים( .ההמשך
צונזר).
...כפי שהודיע שמיר בראיון טלוויזיוני: הוחלט לדאוג לכך
ששום מחבל לא ייצא חי מפיגוע. חזר על כך משה ארנס: שום
מחבל לא יישאר בחיים.
...פידאיון היודעים כי גורלם נחרץ, וכי חייהם לא, יינצלו בשום
מיקרה — לא יהיה להם שום מניע לחוס על חיים ישראליים. כ
פיגוע יהפוך אז למעשה־טבח הדדי, ובמיקרה של השבוע: אילו
ידעו על כך חוטפי האוטובוס, היו רוצחים את כל יושביו.
ספק אם יצחק שמיר ומשה ארנס, שני הקנאים החייכניים, הם
בעלי רמת־השיקול המתאימה כדי לקבל הכרעות כאלה, ואם הם
הבינו את מלוא משמעות ההחלטה.
...כאשר מתקבלות החלטות כאלה על־ידי שילטון כושל
וקנאי, ערב בחירות, הן עלולות לגרום לאסון.
עד כאן הדברים. כאשר נכתבו, לא נשמע אף קול אחד בארץ
כולה — לא של עיתון ולא של פוליטיקאי, שהעז לקום ולומר
את האמת.
חוץ מהעולם הזה. בעיקבותיו העז כתב ניו־יורק טיימס
בירושלים, דייוויד שיפלר, לרמוז בדיווח לעיתונו כי קיים תצלום
המטיל ספק בגירסה הרישמית לגבי מות החוטפים. שיפלר לא
ידע על קיום התצלום שלנו, וגם לא התעניין לדעת מה טיבו של
הכתם הלבן הגדול בהעולס הזה. אבל הוא ידע כי בידי הצהרון
חדשות יש תצלום, המראה בבירור את. אחד החוטפים, והוא
הסתמך על עובדה זו.

אזהדה מסני בג״ץ

בסך הכל קיימים שלושה תצלומים, המוכיחים #ת העובדה
ששני חוטפים נלכדו כשהם חיים ושלמים:
• התצלום של ״העולם הזה״ ,המראה את החוטף סובחי
אבו־ג׳אמע, בן . 18
• תצלום של ״מעריב״ ,המראה את אותו האיש.

• התצלום של ״חדשות״,

החוק 9ח ״נ!( 11 חוסו־3־קוה־מוות. הצדק חונע מינוי
ועדח־חקידה ממוכתיח. תחת זאת מונחה ועוה שהיא בדיחה
נודע לה כי זה עתה נחטף אוטובוס בדרך לאשקלון. היא הודיעה
על כך למערכת ומיהרה בגפה במכוניתה, בעיקבות האוטובוס
החטוף. בהגיעה לאיזור ההתרחשויות, ליד מחנה־הפליטים
נוצייראת, כ־ 10 קילומטרים מדרום לעזה, היא התקרבה בדרכים
עקלקלות עד למרחק של כמה עשרות מטרים מהאוטובוס
החטוף.

הצנזורה פסלה את שני התצלומים האלה ואת
הכותרות שהסבירו את תוכנם, ובלית ברירה נשאר
עמוד ד של הגליון כשהוא כמעט ריק.
• רשימה במדור במדינה /העם, תחת הכותרת ״נתיב
הדמים״ ,שצונזרה בחלקה. את הרשימה הזאת כתבתי בעצמי.

אחרי הפירסום בניו־יורק טיימס, החלה בארץ חרושת של
הכחשות — כולן שיקריות. הטענה העיקרית בשלב זה היתד,
שהתצלומים מראים נוסעים תמימים, שנחשדו ברגע הראשון
כחוטפים.
היתה זאת טענה מגוחכת בעליל, אך היא התקבלה על־ידי
כתבים תמימים, עד שהבינו כי היא אבסורדית.

שהרי אם האנשים בתצלום הם ישראלים חיים, היה
כדאי לפרסם את התמונות כדי להפריך את החשדות.
ניתן היה לזהות את הישראלים המופיעים בתמונות,
לפרסם את תצלומיהם ליד התצלומים ממקום
האירוע, ובכך לשים קץ, אחת ולתמיד, לחשדות.
על סמר טענה זו ביקשתי את היועץ המישפטי שלנו, אמנון
זיכרוני, להגיש לבית־המישפט הגבוה לצדק עתירה נגד שר־הביטחון,
הרמטכ״ל והצנזור הראשי, כרי שבית״המישפט יורה

להם לבטל את איסור־הפירסום.
כנדרש, פנה זיכרוני תחילה באזהרה רישמית לצנזור הראשי,
עם העתק ליועץ המישפטי לממשלה.

וזו לשונה:
הנדון: מרשי, שבועון העולם 12345678
הזה.
( )1לאישור הצנזורה נמסרה הכתבה ״דם באוטובוס״ .הכתבה
אושרה בחלקה ונפסלה בחלקה.
( )2הכתבה עוסקת בפרשת חטיפתו של אוטובוס בקו
תל־אביב־אשקלון, ובעיקר היא מתרכזת בחילוץ בני־הערובה,
ולכידתס/הריגתם של חוטפי־האוטובוס.
( )3בעיקר נפסלו שתי תמונות המראות, לכאורה, אחד
שניים מן החוטפים מובלים מן האוטובוס על־ידי אנשי־הביטחוך
( )4כידוע, נמסר מלכתחילה כי שניים מן החוטפים נלכדו
בחיים ושניים אחרים נהרגו במהלך מיבצע״החילוץ.
( )5התמונות מלמדות, לכאורה, כי אחד או שניים מן החוטפים,
נהרגו אחרי תום המיבצע ואחרי שהניחו את נשקם והיו
במישמורת אנשי־הביטחון.
( )6הפרשה פורסמה בהרחבה בעיתונות־חוץ, והועתקה
בעיתונים ישראליים. בין היתר דווח, על־פי מקורות־חוץ, כי אחד
המובלים מן האוטובוס זוהה באופן ודאי על־ידי מישפחתו כמי
שהשתתף בחטיפה, ונאמר עליו כי נהרג במהלך החילוץ.
( )7פסילת התמונות אין לה מאומה עם ביטחון־המדינה או עם
אינטרס אחר המוגן על־ידי מוסדות הצנזורה.
( )8באם נעשה מעשה־נבלה והומת מחבל, אחרי שהניח את
נשקו ונמסר למישמורת, אין זה מתפקידה של הצנזורה למנוע
מידע זה.

( )9הציבור זכאי לדעת כל מה שהוא בגדר חדשות, ואין בו
״״ פגיעה בביטחון־המדינה, ואם נכונה טענת צה״ל כי לא נראים
בצילומים מחבלים, הרי שבמיקרה זה ודאי שאין כל סיבה לפסילת
הפירסום.
( )10 תשומת־ליבך מופנית לעובדה כי בפסק־דין שניתן לא
מכבר בבית־המישפט העליון(זכרוני נ׳ רשות־השידוח נקבע כי
ל״זכות לדעת׳ מעמד של זכות חוקתית, במניין שאר זכויות־האדם.

)11 לא יעלה על הדעת כי הצנזורה תהיה כלי לדיכוי ידיעות
שיש בהן כדי להצביע על התנהגות פסולה של רשות מרשויות
המדינה.

( 02 אב לא יותרו התמונות לפירסום בגליון הקרוב
של שבועון.העולם הזה׳׳ ,העומד לצאת לאור ביום נשל
השבוע הבא, אפנה לבג״ץ. משום האילוצים
4״ בתהליך־ההדפסה, אני אנוס לבקשך להשיבני עד
לשעה 09.00 של דם א׳ .22.4.84
מישפחה מבוהלת
עד באן לשון המיכתב, הנושא את התאריך .19.4.84 למחרת
היום הודיעה הצנזורה כי התצלום אושר לפירסום, ואכן — הוא
פורסם על שער הגליון האחרון של העולם הזה (.)25.4.84
התמונה בשער עברה ריטוש קל ונחתכה, כדי שיהיה ברור יותר
מה נראה בה, אך בתוך הגליון הופיעה התמונה המקורית כולה,
ללא ריטוש, ולירה תמונה שניה, שצולמה שניה לאחר מכן.
העולם הזה בירר, כמובן, מי האנשים המופיעים בתמונה.
התבררו העובדות הבאות:

• האיש בתמונה הוא סובחי אבו־ג׳אמע, בן ,18
מבני־סוהיילה שליד חאן־דנים.

• יחד עימו השתתפו בפיגוע בן־דודו, מאג־ד אבו־ג׳אמע,
שהוצא גם הוא להורג אחרי שנלכד חי; ג׳מאל קבלאן, שנורה בעת
ההסתערות ליד ההגה; מוחמר ברכה, שנורה בעת ההסתערות
במושב האחורי. קבלאן עבד בתל־אביב, שלושת האחרים היו
,עדיין תלמידים.
• ההסתערות אירעה ביום השישי, בשעה .05.00 בשעה
06.00 זומנו בני־המישפחה (לסובחי יש שיבעה אחים ואחיות)
למישרדי המימשל הצבאי. לא נאמר להם כי הבן נהרג. שני
צעירים(בני שתי מישפחות שונות) הוחזקו בכלא במשך שמונה
ימים.
• כשחזרו בני־המישפחה ממישרר־המימשל, נוכחו לדעת כי
בשעה 09.00 נהרסו בתי ארבע המישפחות.
• ביום השישי בערב הובאו באמבולנס אחד ארבע הגוויות,
ובני־המישפחה נדרשו לזהותן. שלוש גופות היו מונחות על
ריצפת האמבולנס, אחת שכבה על אלונקה. לדיברי המישפחות,
היו לגופות תפרים ארוכים בחזה — סימן שבוצעה בהן
£נתיחה־לאחר־המוות — ועיניה של אחת הגופות לא היו במקומן.
אחת הגופות נראתה כאילו לא נפגעה. לגופת סובחי היתה, לדברי
,המישפחה, פגיעה של כדור במצח. עוד באותו יום נקברו הגופות.
• בניגוד לשמועות, המישפחות אינן דתיות־קנאיות.
מישפחת אבו־ג׳אמע גרה עתה באוהל מאולתר, שהקימה בין
הריסות ביתה. המישפחה כולה אחוזה תבהלה, וכמעט אי־אפשר
היה לדבר עימה. בני־המישפחה טרקו לפנינו את שער־הברזל של
הבית, שאינו קיים עוד, וסירבו לדבר.
אך המישפחה זיהתה מעל לכל ספק את בנה בתמונה, ובעזרת
השכנים שוחזרו האירועים.
קשר ההשתקה
פירם ום התמונה שלנו הרס את קשר״השתיקה, וסילק
במכה אחת את כל מסך השקרים והכזבים שנוצר.
עד אותו הרגע פורסמו בעולם שמועות, דיווחים מקוטעים
(חלקם בתוספת הודעה מבישה בנוסח ״הכתבה צונזרה על־ידי
הצנזור הצבאי הישראלי״ — הערה המשווה את ישראל בעיני
הקורא הזר עם הרודנויות הגרועות שבעולם) .אך תמונת העולם
הזה פורסמה בעולם כולו, החל בוושינגטון פוסט וכלה בטיימס
של לונדון, ואי־אפשר היה עוד להשתיק את העניין.

הבית ההרוס של מישפחת ג׳אמע*
הזמנה למישרד המימשל בשעה 06.00
• מעריב לא פירסם את התמונה שלו, הדומה לזו של העולם
הזה.
• היו כמה רמזים פה שם(כמו מאמר ראשי של הארץ ) אך
אף עיתון אחד לא העז להגיד בפירוש את האמת: ששני חוטפים
נלכדו חיים והוצאו־להורג, ושיש חשש סביר כי הדבר בוצע על פי
החלטת ראש־הממשלה ושר־הביטחון.

החלטה
של טידוף
חלק מן העיתונים פעלו מתוך פחדנות פשוטה — הפחד
מפני התגרות בשילטון ובקילקול היחסים המצויינים, הכלכליים
והעיתונאיים, הקיימים ביניהם ובין בעלי השררה והקופה.
עיתונים אחרים פעלו — או טענו שפעלו — מתוך נימוקים
חוץ מזה עלול
של פטריוטיזם.
הדבר להזיק לתדמית המדינה, להבאיש את ריחה בעולם, וכו׳ וכו׳.
טענות אלה כוזבות, מסוכנות ופסולות מעיקרן.

ההודעות הברורות של ארנם ושמיר, כי ״כל מחבל
צריך לדעת שלא ייצא חי מפיגוע,״ היא הכרזה
חד־משמעית, שהובנה על״ידי ידידים ואויבים
כלשונה.
אי־אפשר להסתיר את ביצועה של החלטה כזאת. גם אם יירו
כוחות״הביטחון בעיתונאים ובצלמים(ובקרב אלה כבר פקט חשש
כזה) ,ובכך ימנעו סיקור של פיגועים, הרי יבלוט לעין ששוב אין
נלכדים החוטפים. אחרי פעם־פעמיים, יהיה ברור לכל שיש הוראה
להרוג את כולם במקום.

צריך אדם להיות אידיוט גמור — נוסף על היותו
קנאי מטורף — כדי להאמין כי במדינה פתוחה כמו
ישראל (עדיין!) ניתן יהיה להסתיר החלטה כזאת
וביצועה.
אלמלא פורסם הדבר במיקרה הזה, הוא היה מתפרסם במיקרה

כך נולדה ההחלטה של ארנס למנות ועדת-חקירה,
שעל טיבה אעמוד מייד.
עיתון אחד ל א פירסם את התמונה: ניו־יורק טיימס. דייוויד
שיפלר, שפוצץ את הפרשה בחו״ל, הושתק. הוא הוזמן להתייצב
לפני מנהל לישכת־העיתונות, והושמעו באוזניו דברים בוטים.
בארצות־הברית הופעל לחץ על מערכת ניו־יורק טיימס. עיתון
זה נתון להשפעה יהודית עצומה, ולעיתים הוא נראה כביטאון
השדולה היהודית. אחרי שפוצץ את הסיפור נבהל, כנראה, ולא
פירסם את התמונה. הוא הסתפק בפירסום הודעה של
סוכנות־ידיעות, שמסרה את העובדה שהעולם הזה פירסם את
התמונה, מבלי ששיפלר עצמו דיווח על כך.
גם בארץ נעשה נסיון כביר להשתיק את כל העניין. לולא היה
קיים העולם הזה, זה היה מצליח.
הנה כמה עובדות:
• שר-הביטחון כינס את עורכי היומונים כדי לתבוע מהם את
השתקת הפרשה ״למען ביטחון המדינה״ ,וכל העורכים נענו לכך,
כפי שהם עשו בדרך־קבע בימי דויד בן־גוריון, שאמר פעם ״אם
אני רוצה להשתיק ידיעה, אני מוסר אותה לוועדת־העורכים.״

בהיוודע שיטה כזאת, היא תוביל למרחץ־־דמים.
המילחמה בינינו ובין העולם הערבי בכלל, ועם
הפלסטינים בפרט, לא תסתיים מחר־מחרתיים. יש
שבויינו שלנו בידיהם, ועוד יהיו.

רק אדם בלתי־שפוי יכול לקבל החלטה, שתשים קץ ללכידת
שבויים. השיטה של לקיחת־שבויים אינה באה לעשות טובה
לאיש. היא התגבשה במשך מאות בשנים, על בסיס של תועלת
הדדית — איני רוצח את האנשים שלך, תמורת זה שאתה אינך
רוצח את האנשים שלי. כל אב וכל אם בישראל צריכים להזעיק
שמיים וארץ כדי ששיטה זו לא תופר!
יתר על כן, לא רק בחיי השבויים מדובר. במילחמה־הזעירה,
המתנהלת בינינו ובין הפלסטינים, נמנעה עד כה ברוטאליזציה
גמורה. חוטפי בני־ערובה לא נהגו, עד כה, להרוג אותם בו במקום,
וכך נפתחה דלת להידברות, למשא־ומתן ולשיחרור. החוטפים
יכולים להיכנע כדי להציל את עצמם.

ברגע שכל חוטף יודע שהוא מתאבד, אץ לו כל
סיבה לחום על מישהו, ומיספר הקורבנות מצידנו
עלול להיות נורא.
אך מעבר לצד המעשי הזה, חשוב ומכריע ככל שיהיה, יש הצד
הנוגע לנו עצמנו.

אם ישלטו בישראל קנאים בלתי־שסויים, המסוגלים
לקבל החלטה כזאת, הרי ירדה מדינתנו לרמה
של אל־סלוואדור, מדינה של כיתות־מוות, יחידות
מיוחדות, מוציאים־להורג. חיילינו יהיו לתליינים.
המישטר כולו יושחת, סרטן הריקבון יפשה במדינה
הזאת ללא־תקנה.
אם יושם קץ למדינת-החוק הישראלית במישור מכריע זה, לא
יישאר החוק על כנו בשום שטח. נוכל ״להחיל את החוק, המישפט
והשיפוט״ של ישראל על כל המרחב כולו — אך בישראל עצמה
לא ישלוט עוד החוק, המישפט והשיפוט. נהיה למדינת־כנופיה
מרכז־אמריקאית. מסוג אותן מדינות רצחניות ומטורפות
שישראל תומכת בהן עתה בנשק, במדריכים ובכסף, לדיברי
העיתונים בעולם.
המערכת הזאת של העולם הזה קמה כדי למנוע תהליך זה.
לא הקמנו את המדינה הזאת, לא חרפנו למענה את נפשנו ולא
השקענו בה את דמנו, כדי שתהיה לאל־סלוואדור שניה. כל עוד
קיים העולם הזה, לא יהיה בישראל קשר־השתקה, גם אם כל
הצהרונים והיומונים והשבועונים בארץ יעשו יד אחת לרקוד
ריקוד של מה־יפית לדוקטור סטרינג׳לאב הישראלי, הקנאי
החייכן. אני יודע שמיטב אנשי״הביטחון בארץ תומכים בנו
בליבם, ורואים בחרדה גוברת את ההתפתחות הזאת.

החשיפה דרושה לא רק כדי לגלות מעשה־נבלה
ואת האחראים לו. היא דרושה כדי לעורר ויכוח
ציבורי, התקוממות של הציבור הנאור, לחץ אשר
יחזיר את הקנאים המטורפים למידה של שפיות־הדעת.
ואכן,
בעיקבות הפירסום היתה פניה של הפרופסורים־
למישפטים לממשלה, ותנועת־המחאה אך החלה. יש להחניק את
שיטת־ההרג בעודה באיבה — כל עוד היה ״חריג״ חר־פעמי,
ולפני שתהפוך למינהג־המדינה.
אי־אפשר לעשות זאת בחשאי, מאחרי־הקלעים, מפני שוו*

עובדה שלא־תיאמן: אך עיתון ישראלי אחד לא
הזכיר את העובדה ש״העולם הזה״ פירסם את תמונת
החוטף החי — בשעה שהדבר סורסם במאות, ואולי
—אלפי עיתונים ברחבי העולם!רק על המישמר הביא עובדה זו, באיחור של חמישה ימים —
ועל סמך ידיעות של סוכנות־ידיעות אמריקאית:
• עורך חדשות, שנפגש עם ארנם, לא פירסם את התצלום
שלו. אין ספק שאחרי שהתירה את פירסום תמונתנו, לא היה
לצנזורה מנוס מהתרת פירסומם של שאר התצלומים.

הבא. אין אנחנו חיים בגרמניה הנאצית או באל־סלוואדור, שם
ניתן לבצע מעשי־פשע מטעם השילטון באמצעות יחידות־רצח
מיוחדות וסודיות. אצלנו אין סודות — וטוב שאין! ימי היחידה
101 חלפו לבלי שוב.

החוטף החי בתצלום ״העולם הזה״
זיהוי על־ידי בני־המישפחה

* מימין נכנס אחד האחים, הדומה מאוד לחוטף נתמזגה,
מבעד לשעריהברזל של החומה שנותרה. בין ההריסות

(המשך מעמוד )7
עדת־החוץ־והניטחון היא אוסף של בובות ופטפטנים, ואין בכנסת
נציגות יעילה ואמיצה של מחנה השלום והשפיות.
אלוף־ההודעות־לעיתונות, יוסי שריד, מסר באיחור של שבוע
הודעה סתמית על הצורן־בבירור וכן עשו כמה מעמיתיו.

איש לא העז לקום ולהגיד את האמת.

תנועת שלום עכשיו לא אמרה אף מילה אחת. ראשיה טיילו

.בדיד
לבית החולים ,
כדי להמשיך בקשר־השתיקה, אחרי שכבר פוצצנו אותו,
הודיע שר־הביטחון לעורכים כי הוקמה על״ידו ועדת־חקירה
פנימית במישרד־הביטחון. הידיעה היתה אמורה להישאר סודית.

זוהי בדיחה עגומה.
ועדת־חקירה אמיתית צריכה לחקור:
• מי רצח את השבויים בפועל?
• מי נתן במקום את הפקודה לכך, ומי במקום חיפה על כך?
• האם פעלו האנשים במקום מתוך אמונה כי קיימת הנחיה
או הוראה ממשלתית שלא להשאיר בחיים מבצעי־פיגועים, אלא
להורגם במקום?

• שניה בשעה 1445 באותו היום, שאמרה כי ״בתשובה
לשאלת כתבנו אישר דובר צה״ל כי ארבעת המחבלים אשר חטפו
את אוטובוס אגד — נהרגו״.

• הודעה שלישית, שפורסמה למחרת היוס,
בצהרי שבת. היא יוחסה ל״מקורות צבאייס״ ,ואמרה:
״שני מחבליס נהרגו בזמן פריצת כוחותינו אל
האוטובוס. השנייס האחריס מתו יותר מאוחר בדרך
אל בית־החולים.״
על הודעה זו נאמר כעבור זמן שאינה משקרת, מפני שלא
נאמר בה בפירוש כי השניים נפצעו בעת ההסתערות, וכי מתו
מפיצעיהם.

עס כל הכבוד, זהו פילפול בלתי־מכובד, שאינו נאה
לצבא הראוי לשמו.
כל העיתונאים הבינו כי ההודעה מתכוונת לומר כי השניים
אכן נפצעו בעת הקרב, וכי מתו לפני שהספיקו להגיע לבית־החולים.
כך נאמר בפירוש במאות עיתונים ברחבי העולם. אין
עיתונאי חייב לחפש רמזי״רמזים בהודעות צבאיות, והודעות
כאלה אינן אמורות להיות כתובות בכתב־סתרים.
ההודעה אינה משקרת בפירוש, וברור בדיעבד כי מנסחיה
השתדלו שלא לשקר, אך אין ספק שהיא מטעה. מי שניסח אותה
הציל את נפשו ולא התחייב בשקר.

השנייס לא מתו בדרבס לבית־החוליס — אלא
בדרכס למכון הפאתולוגי לניתוח לאחר־המוות.
ליתר דיוק: הס מתו בדרך לבית־הקברות.

הוקי מיקרי-מוות

האמת הפשוטה היא שהיה כאן מעשה־רצח, פשוטו
כמשמעו. אם היתה פקודה, היא היתה בלתי־חוקית, ומי שנתן
אותה הוא שותף־לרצח. זהו פשע־מילחמה.

לגבי פשעיס באלה, יש חוקיס במדינת־ישראל.
אחד מהס הוא החוק הקובע כי בכל מיקרה שבו מת
אדס כשהוא נתון במאסר, במובן הרחב ביותר של
המילה, יש למנות חוקר מיקרי־מוות, שהוא שופט.

לפי כך כתב אמנון זיכרוני מיכתב לרמטכ״ל, רב-אלוף משה
לוי.

וזו לשונו:

הנדון: חוק חקירת סיבות־מוות תשי״ח — .1958
ביום שנחטף אוטובוס אגד בקו תל־אביב-אשקלון שימשת
כממונה על המקום שבו חנה האוטובוס, אחרי חטיפתו, ופיקדת על
חילוץ בני־הערובה.
במהלך החילוץ, וכפי שמסתבר מידיעות, תצלומים ועדי־ראייה,
אחד או שניים מן החוטפים נמסרו למישמורת אנשי־הביטחון.
עוד
מסתבר, כי בהיות החטוף האחד או השניים במישמורת,
ואחרי שהניח את נשקו, הומת.
יש, איפוא, יסוד סביר לחשש כי סיבת מותם של אלה נגרם
בעבירה.
הוראת סעיף 22 מן החוק שבנדון אומרת, כי מת אדם בהיותו
נתון במעצר — חייב הממונה על המקום שבו היה נתון, להודיע
על כך מייד למישטרה.
למיטב ידיעתי, לא עשית זאת ער היום.
סעיף 23 של החוק קובע עונש מאסר של שלושה חודשים
למפר ההוראה הנ״ל.
אבקשך, איפוא, למסור ללא דיחוי למישטרה פרטים מלאים
על האופן שבו מת החוטף האחד או השניים ולסייע למישטרה
ככל הנדרש לביצוע חקירה מקיפה בנושא.
העתק ממיכתב זה מועבר ליועץ המישפטי לממשלה.
עד באן המיכתב. ליועץ המישפטי נשלח מיברק, שתבע את
התערבותו המיידית למען קיום החוק, ומינוי חוקר־מיקרי־מוות.
ועדת־החקירה הפרטית של שר״הביטחון אינה משנה דבר לגבי
חזרה לימים חשופים
הצהרון ״חדשות״ ,שלא פירסם את התצלום שבידיו, העז
לפרסם את דבר מינויה של ועדת־החקירה, מבלי להגיש זאת
לאישור הצנזורה.
העולם הזה אינו נוהג להפר את הוראות הצנזורה. במיקרי
הצורך, אנחנו מעדיפים להילחם בהן בדרך מישפטית.
כאן היתה הפרה, והצנזור היה רשאי לתבוע את המפירים לדין
פלילי. אך אין להשלים בשום פנים ואופן עם ענישה שפירושה
סגירת עיתון בדרך מינהלית.

זוהי שיטה המקובלת ברודנויות. איננו רוציט
לראותה בישראל. לא יכירנה מקומה במדינה דמוקרטית
כלשהי.

מזה 25 שנים לא הופעל עונש כזה — אלא לגבי העיתונות
הפלסטינית בירושלים. בפעם האחרונה הופעל, ולא במיקרה, נגד
העולם הזה: אחרי פירסום ידיעה שלא באישור הצנזורה, סגר
הצנזור ראז את המהדורה האנגלית של העולם הזה(שהופיעה אז)
במשך שבוע. גם מבחינה זו חזרנו עתה לימים החשוכים ביותר של
השילטון הבדגוריוני. מה שקרה אתמול בשטחים הכבושים עובר
עתה, בהכרח, לשטח ישראל עצמה.
עונש זה בא להטיל אימה, לשתק ולהרתיע. הוא בא לבצר את
קשר־ההשתקה־מרצון בחומה של פחד.

ירד ועדה זורע
דוח על בלונים

החשד העיקרי מופנה אל שר־הביטחון. ועדה
שהוא עצמו ממנה אותה אינה אלא פארודיה.
ראש־הוועדה, מאיר זורע, איש הימין הקיצוני־קיצוני, שהוא
שותף לדעותיו של רפאל איתן, אומנם ידוע כאיש ישר — אך מה
פירושו של יושר בנסיבות אלה? ועדה בראשות זורע ״חקרה״ את
התמוטטות בניין־המימשל בצור, והגישה דוח מגוחך על ״התפוצצות
באלוני־הגאז״.

נוסף על כל שאד החרדות שעוררה בי פרשה זו,
אני חרד לחוכש־העיתונות בארץ. אני חושש כי
המסקנה היחידה שיוציא מי שיוציא מן הפרשה היא
שלהבא לא יינתן לעיתונאיס ולצלמיס לסרך פיגועיס,
כדי שאפשר יהיה לעשות שס כל דבר הרחק מעיני
התיקשורת.

רק ועדה אחת יכולה לפעול ברצינות: ועדת
חקירה ממלכתית, בראשות שופט, על פי חוק ועדות•
החקירה, הקובע כי הרכב הוועדה ייקבע על־ידי נשיא
בית־המישפט העליון.
ועדה כזאת יכולה לחקור את עדי־הראייה, ובכללם העיתושהיו
במקום. היא
נאים והצלמים, את ראשי הצבא
יכולה לעיין במיסמכי הממשלה ובפרוטוקולים שלה.
היא צריכה גם לבדוק את הודעות ראש־הממשלה ושר־הביטחון
אחרי הפרשה, ואת הודעות צה״ל.
באופן רישמי הוציא צה״ל רק שלוש הודעות:
• הודעה בשעה ,0600 שהודיעה לראשונה על החטיפה
וההסתערות. לא דובר בה כלל על גורל החוטפים.

בימים האחרונים נפוצו בחוגי העיתונות ידיעות חמורות על
אמצעים שכבר ננקטו בכיוון זה.
מדינת־ישראל תהיה דמוקרטית, כל׳עוד יש בה עיתונות
חופשית, אמיצה ואחראית. עיתונות כזאת תהיה בארץ, כל עוד
קיים העולם הזה. אנחנו פשוט נשבור כל נסיון להשליט בארץ
קשר־השתקה.

בתבת־צלמת סרגוסטי
עדי־ראייה

במדינה

מ ח תר ת יוק
למחתרת היהודית המזדיינת,
שהחליגוה לבצע מעשי-זוועה,
יש שס., :יו?״
אחד הסימנים המובהקים ביותר של
דיקטטורה אידיאולוגית — מהסוג
הקומוניסטי או הפאשיסטי — הוא
השימוש בשפה כבמכשיר־כפיה.
-4המישטר אינו מכתיב לאזרח רק מה
לחשוב, אלא גם באילו מילים לקרוא
לדברים.
בישראל קיימים כבר מזמן ניצנים
של עריצות מילולית זו. כך קבע
המישטר את השימוש במונח.מחבל״,
כשהכוונה היא לכל הגילויים החוקיים
והבלתי־חוקיים של התנועה הלאומית
הפלסטינית. כך קבע את השימוש
במונחים.יהודה ושומרון״ ו״חבל עזה״,
כאקט של סיפוח מילולי ורעיוני, שבא
לפלס את הדרך לסיפוח המעשי של
השטחים הכבושים.
השבוע נעשה נסיון בוטה וגס

לא הותיר כל ספק ברבר: המידע נמסר
לשרותי־הביטחון על־ידי סוכן שנשתל
בתוך המחתרת (ראה עמודים - 11

הדבר מאשר הנחה, שפורסמה
בהעולם הזה אחרי גילוי. מחתרת
הר־הבית״ :שעם חילופי ראשי־הממשלה
השתנה היחס למחתרות
הניאו־פאשיסטיות בישראל.
הוראה של בגין. ראש״הממ־שלה
מנחם בגין אסר על שחתי־הביטחון
להשתמש במאבקם במחתרות
באמצעים הדרושים למאמץ כזה. נאסר
על השרותים לצותת לטלפונים
החשודים ולשתול מודיעים בקבוצות
הלאומניות של המתנחלים — שלא
לדבר כלל על שיטות החקירה
והתישאול הנהוגים זה מכבר לגבי
חשודים ערביים, ואשר עליהם דיווח
לאחרונה אירגון אמנסטי.
יש רגליים לסברה כי ראש השב״ב,
אברהם אחיטוב, התפטר מתפקידו על
רקע סירובו של בגין לאפשר לו חקירה
יעילה. בגין פשוט לא היה מוכן לפעול
בתקיפות נגד אנשים, שהוא ראה בהם
— לכל היותר — בנים תועים.

יכולה להתקיים רק כמו דג במים,
כשהציבור האוהד מהווה את המים. שיגשגה היהודית המחתרת והתפתחה על רקע האהדה הגלויה
והמוסווית של ציבור המתנחלים. היא
מבטאת את רוחו: שינאה עיוורת
לערבים, הרצון להפחידם ולגרשם, כדי
לתפוס את עריהם ואדמותיהם.
מזה ארבעה חודשים מפרסם
העולם הזה סידרה ארוכה על היובלים
האידיאולוגיים, שהזינו את הנהר
הניאו־פאשיסטי, אשר בו שוחים דגי־המחתרת.
פירקי הסידרה הזאת, תחת
הכותרת. ניאו־פאשיזם בישראל״,
הוכיחו בעליל כי זוהי תנועה אידיאולוגית
מגוונת ורחבה, בעלת אחיזה
איתנה בחוגים מסויימים של הציבור,
השילטון, זרועות־הביטחון ואנשי־הרוח.
כמה
מן האידיאולוגים, המשוררים
והעסקנים, בוודאי ינערו את חוצנם מן
המחתרת וממעשיה, חלקם בכנות,
חלקם מתוך צביעות ומצח נחושה. כך
עשו גם האידיאולוגים, שהצמיחו את
התנועות הפאשיסטיות באירופה. אך
ההיסטוריונים של השואה, שחבריהם י

לשרותך 24 שעות ביממה
6 2 2 8 2 8 ,6 2 3 3 1 1־03
לבט לי כ ר טי סי אשר אי בלבד

חד שברמת השרון

0*11

שער ״העולם הזה״ 4.6.80
יש מחתרת!
להמשיך בשיטה זו. אחרי שהתגלתה
המחתרת היהודית המזויינת (ראה
להלן) ,קבע ראש־הממשלה שאין זו
.מחתרת״ ,אלא. התארגנות מחתרתית״
.רק אל אלוהי השפה העברית
יודע מה ההבדל בין שני מושגים אלד.
אך כלי-התיקשורת הממלכתיים, הצד
עדים עתה בסך כמו חיילים גרמניים
במיצעד-אווזים, אימצו לעצמם את
המושג הזה במהירות־שיא, כפי שעשו
לגבי המונחים הכפויים הקודמים.
היתה.התארגנות מחתרתית״ .היתה
.פעילות מחתרתית״ .עמדו להרוג
עשרות בני-אדם, גברים נשים דלדים.
״יי ביצעו בעבר פעולות מחרידות.
אבל מחתרת אין. יוק.
מחתרת דגים במים
המחתרת הרצחנית היא
הביטוי האמיתי של תנועת
ההתנהלות והאידיאולוגיה שלה אופן גילוי מיטעני־החבלה באוטובוסים
הערביים בקו ירושלים־קלנדיה
העולם הזה 2435

ראש־הממשלה הוא הממונה הישיר על
השב״כ ועל המוסד.
התוצאה: אף אחד ממעשי־הפיגוע
של המחתרת היהודית בגדה המערבית
לא פוענח בימי כהונתו של בגין.
קיומה של מחתרת יהודית
מאורגנת, מזויינת, מתוחכמת ורבת־השפעה
בתוך זרועות״השילטון היה
ברור כבר ביום שבו בוצעה ההתנקשות
בחייהם של שלושת ראשי-הערים של
שכם, רמאללה ואל־בירה לפני ארבע
שנים. הדבר נקבע אז חד וחלק על־ידי
העולם הזה. גם לשבועון אין פאטנט
על גילוי זה, מפני שהדבר היה ברור
לחלוטין, ונבע בעליל משיטת־הפעולה
של מטמיני הפצצות. רק מחתרת
גדולה ומתוחכמת, שמאחוריה עומד
ציבור גדול של תומכים וסייענים,
יכולה לבצע פעולה זו כפי שבוצעה.
שמות החשודים העיקריים היו ידועים
לכל.
הוא הדין לגבי פעולות אחרות,
וביניהן ההתקפה הרצחנית על המיר
ללה האיסלאמית בחברון.
דבלים ונהר. המחתרת היהודית
היא הביטוי הנאמן של תנועת
ההתנחלות בשטחים הכבושים. לפי
אימרתו של מאו טסה־טונג, מחתרת

הוזכרו השבוע ביום־השואה, לא ניקו
איש מהם. כולם אחראיים לתוצאות
של תורותיהם.
עד לאן? עם בואו של יצחק שמיר
לראשות־הממשלה השתנה היחס
למחתרות. לפתע, במהירות-שיא,
נחשפה מחתרת אחרי מחתרת, עד
שהגיעו הדברים השבוע אל הגוף
החשוב ביותר עד כה.
שמיר אינו פועל מתוך גישה
ליברלית. הוא קנאי חשוך, מן
המסוכנים ביותר בארץ, כפי שמעידה
גישתו לעניין הוצאתם־להורג של
חוטפי־האוטובוס (ראה עמודים - 6

אך שמיר אינו איש תמים כמו בגין,
והוא יודע כי מחתרת המכוונת נגד
הערבים, תפנה, בהכרח, במוקדם או
במאוחר, גם נגד השילטון החוקי
בישראל עצמה.
כמי שהיה בעצמו ראש של מחתרת
שביצעה פיגועים קטלניים רבים, ומי
שהיה לאחר מכן איש בכיר במוסד, אין
לשמיר אשליות לגבי מידת־הסכנה
שיש בקיום מחתרת מזווינת. לכן, עם
בואו לשילטון, הורה לשב״כ לשנות
את היחס למחתרות ולחקור ברצינות.
התוצאה: הפעלת הסוכנים השתולים.

מזל ^ו ב־־־ נולד לכם בן
מסיבות ברית וחתונות
המוצלחות ביותר

ב בי ת ה רו פ א
עם הגן היפה

תל־אביב, רחוב הפטמן 1
המשרד פתוח: בשעות 19-17 ;13-10
טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :

זה היה קורה אילו ה תפוצצו הפצצו ת: אנ שים אל ה היו נהרגים

1ו\1\1ד\1

ך 1ך ה 1 | 1 | 1״ ה בשעה ארבע ושלו־
1 1 1 11# 1 1 1שים אחרי־הצהריים,
השעה שבה היו אמורים מיטעני־הנפץ שהוצמדו

לאוטובוס להתפוצץ, הומה התחנה אנשים. רתח*
נה נמצאת ברחוב המוביל משער־שבס צפונה. על
הכביש עומדת אז שורה ארוכה של אוטובוסים.

^ פני שהתרחש הטבח ההמוני,
€איש לא שיער מה עומד לקרות.
השעה ארבע ושלושים אחרי־הצהריים.
רחוב דרו שכם, המוביל
משער שכם שבירושלים צפונה, הומה
אדם. גברים, נשים וילדים מתרוצצים
על המידרכה הצרה, ממהרים. רבים
מחזיקים סלים וחבילות בידיהם,
אחרים רק תיקים קטנים. נשים,
בשמלות ארוכות ובמיטפחות״ראש
לבנות לראשיהן, נושאות תינוקות
בידיהן וממהרות. יהודים חרדים,
חבושי מיזנבת (שטריימל) ולובשי
קאפוטה שחורה, לצד נשים חרדיות
בגרביים עבים ובמיטפחות־ראש ציב־עוניות,
ממהרים גם הם.
בצד המידרכה שברחוב הצר, על
הכביש, עומדת שורה ארוכה של
אוטובוסים. חלקם אדומים של אגד —
וחלקם ירוקים ותכולים, של חברות
מירושלים המיזרחית.
אנשים ממהרים להספיק לאוטובוס.
הנהגים יושבים בתוכם, המנועים
פועלים. התכונה גדולה ברחוב הצר,
הסגור משני ציריו בחומות אבן גבוהות
של מנזרים וכנסיות.
האוטובוסים מתמלאים ויוצאים
לדרן־ ,מפלסים את דרכם בין המכוניות
הפרטיות.

אז לא קרה כלום. אז, בשעה ארבע
ושלושים, ביום השישי אחרי־הצהריים,

היו אמורים להתפוצץ בו־זמנית שישה
מיטעני חבלה בשישה אוטובוסים
שונים. לכל אוטובוס הוצמד בתחתיתו
מיטען של בן שמונה עד 12 קילוגרם
חומר־נפץ.
המיטענים היו מתוחכמים ביותר.
חומר־הנפץ שבו השתמשו נמצא
בשימוש צה׳׳ל, וחלקו משמש לצרכים
אזרחיים. אל מיטעני החבלה הוצמדו
שעונים, שכיוונו את הפיצוץ לשעה
מסויימת אחרי־הצהריים.
היום היה יום שישי, היום הקדוש
למוסלמים. ביום זה הומה דרך שכם
באופן מיוחד. רבים מן התושבים,
הבאים לתפילת יום השישי במיסגד
אל־אקצה, חוזרים בשעות האלה
לבתיהם.
הנזק בחיי־אדם, שהיה נגרם אילו
התפוצצו הפצצות, היה מסתכם במאות
הרוגים ופצועים.
אחר האוטובוסים הממולכדים היה
אמור להסיע קבוצת תיירים גרמניים
לסיור במצדה. אוטובוס אחר, של חברת
גיולני המיזרח־ירושלמית, התכוון
להסיע קבוצת רופאים ואחיות
מבתי־חולים בעיר המיזרחית לטיול
בהר החרמון.
שני אוטובוסים נוספים תיכננו
להסיע תיירים לסיורים בסביבות
ירושלים. והאחרים תוכננו לנסוע בקו
הרגיל בין ירושלים, ונמל התעופה
עטרות שבקלנדיה.

בקו זה, כך סיפר מוצטפה ג׳ולני,
משתמשים גם יהודים רבים, מכיוון
•יי שהוא מגיע לסניף קופת־החולים
הנמצאת בעיר המיזרחית ולשכונה
היהודית נווודיעקב, מצפון לירושלים.
פעולת מילכוד האוטובוסים הצריכה
תיכנון מדויק וחקירה מקפת
קודמת. האוטובוסים אינם חונים
במרוכז במשך הלילה. הנהגים, כאשר
מסיימים בערב את עבודתם, מחנים את
האוטובוסים איש־איש ליד ביתו.

מתחת

לעצי הזית

ן כן, פעולה כזאת, הנעשית בו)
זמנית בשישה מקומות שונים,

בשכונות שונות סביב ירושלים,
מצריכה כמות רצינית מאוד של חומר
נפץ — כ־ 60 קילוגרמים — מצריכה
כוח־אדם מיומן, שחולק כנראה
לחוליות.
אנשים אלה גילו מיקצועיות
גבוהה. הם ידעו איך לטפל בחומרי-
החבלה בצורה נקיה, כך שלא היתה כל
אפשרות לגלות את קיום המיטענים
בתחתית כלי־הרכב, לולא היתה הלשנה
מתוך הקבוצה עצמה.
למתנחלים מהשטחים הכבושים
ברור, שבתוך הקבוצה היה שתול איש
מכוחות״הביטחון. הם גם מעזים לנחש
מיהו וטוענים כי הסתובב ביניהם בחור,
אין להם ספק שהוא אשר הסגיר את
הרשת המסועפת. הם גם יודעים לספר
בביטחון רב, ממקורות פנימיים שלהם,
ואולי משמועות שעושות להן כנפיים
במהירות, כי כל פעולת הנחת מיטעני
החבלה צולמה בהסתר על־ידי כוחות
הביטחון, וסרטים אלה ישמשו בבוא
היום כראיה במישפט נגד מחתרת
מסוכנת ומיקצועית זו.
בהתנחלויות בגרה״המערבית שררה
למחרת המעצרים אווירה מוזרה. על
הכבישים הצרים של הגדה אפשר היה
לראות בכל כמה קילומטרים שתי
מכוניות ישראליות (או יותר) חונות
בצד הדרך, כאשר נוסעיהן מסתודדים
מתחת לעצי הזית. הם העבירו ביניהם
4את שמות העצורים, את החרשות על
מעצרים נוספים שנמשכו, ושמועות
על החקירה המסועפת.
בישובים היהודיים עצמם קשה היה
למצוא גברים. שם אפשר היה לראות
ילדים קטנים בכיפות גדולות מתרוצצים
על דשאים ירוקים. אמהות
במיטפחות־ראש מובילות עגלות תינוקות,
ילדי בית־ספר רוכבים על
אופניים. הגברים עצמם היו עסוקים
בפגישות שונות שנגעו למעצרים,
ולאופן התגובה שלהם על גילוי
המחתרת.
חלק מן העצורים, ששמותיהם
נאסרו לפירסום, הם קצינים במילואים
ומשרתים ביחידות קרביות. חלקם
בדרגות פיקוד גבוהות, מחילות שונים
בצה״ל.

אין זו עדת התימהונים שהסעירה
את המדינה לפני שבועות מיספר,
ועדיין מסעירה את מישטרת־ישראל.
הפעם מדובר בקבוצה רצינית מאוד
של אנשים, מן התושבים היהודים
הוותיקים ביותר בגדה המערבית, אותם
שהיו חלוצים כשהתחילה מדינת-
ישראל להפקיע אדמות ולחלק אותן
להתנחלויות יהודיות.
אין מדובר הפעם בקבוצת דתיים
פנאטיים, הפועלים מתיר רגשות
ספונטאניים, אלא באנשים הפועלים
בתיכנון קר ומדוייק. חלקם אינם
דתיים כלל.
מדובר, כנראה, על מחתרת מסועפת
ורבת חוליות, הפועלת כבר כמה שנים
בחבלות נגד מטרות ערביות.
החוקרים המטפלים בפרשה מקווים
לפתור סוף־סוף שתיים מן הפרשיות
החמורות ביותר שאירעו נגד מטרות
ערביות: ההתנקשות בראשי-הערים
והרצח במיכללה האיסלאמית בחברון.
שני ארועים שתוכננו היטב, בוצעו
בצורה נקיה ומיקצועית מבלי להשאיר
עיקבות.
אנשי הישובים היהודיים בגדה
סיפרו, כי חלק מן האנשים שנעצרו
בימים אלה נעצרו כבר בעבר, סמוך
לאחר הרצח במיכללה האיסלאמית
בחברון ,״ואילו לא היתה. אז הוראה
מגבוה לשחרר אותם, אפשר היה לגמור
את כל העניין עוד אז, ולחסוך את כל
הבלאגן וההסתה נגר ההתיישבות
כולה.״
קולות אחרים אומרים, שלא
לציטוט, ספק בציניות ספק ברצינות:
״חבל שהמיטענים לא התפוצצו״.
יש כאן נסיון רע, טוענים אחרים,
ללכלך את כל אנשי ארץ־ישראל־השלמה:
לכן הם מבקשים שכוחות־הביטחון
יסירו את האיפול מעל
החקירה, יגלו את שמות החשודים, כדי
לנקות את האחרים, שיתירו לעצורים
להיפגש עם עורכי־הדין שלהם
ושאנשי־הביטחון יגלו את הראיות
המצויות בידיהם נגד העצורים.
אחת השמועות בהתנחלויות: פיר־סום
דבר המעצרים התעכב במשך
יממה וחצי, עד צאת השבת, בהתערבותו
של שר־הפנים, יוסף בורג,
מטעמים דתיים.

* * שיקולים
מיפלגמייס

ך* בים מנסים לרמוז כי חשיפתה
1של המחתרת דווקא עכשיו,
בתקופה כל־כך חמה של בחירות,
נובעת משיקולים פוליטיים של
הליכוד, החושש למקומו בשילטון.
רבים מן העצורים, מאותם המתגוררים
בשטחים הכבושים, נחשבים
כאנשיו של אריאל שרון.
שרון, שהפתיע את חבריו בחרות,
כאשר זכה ב־ 42 אחוזים מקולות
המרכז בהתמודדותו עם שמיר, הדליק

11 111ר 1ך 11ז בשירות האוטובוטים של החב־
11 1111 11 רה המיזרח־ירושלמית גולני
משתמשים גם יהודים רבים, חלקם חרדים וחל־נורה
אדומה אצל מתנגדיו בתנועה,
וביניהם ראש־הממשלה.
חשיפת המחתרת דווקא השבוע,
טוענים חלק מן המתנחלים, באה כדי
להכתים את שמו של שרון, לקראת
בחירת המועמדים לרשימה לכנסת
שתיערך השבוע במרכז חרות. מתנגדיו
של שרון רוצים לטרפד את הכוח
שצבר ולא בוחלים בכל דרך אפשרית.
חלקם אף מרחיקים לכת ואומרים,
כי הליכוד חושש למעמדו בקרב אנשי
ארץ־ישראל־השלמה, שרבים מהם
הצטרפו באחרונה לתנועת צומת של
רפאל איתן ולתחייה. השמועה אומרת
שאנשי־הליכוד, בכך שחשפרכביכול
מחתרת כה גדולה ורצינית מקרב
אנשים אלה, מנסים להחזיר לעצמם את
הקולות שברחו מהם. הם מנסים לרמוז
בכך כי מנהיגי תנועות אלה מסוכנים
וכי הליכוד הוא הדרך הנכונה.
בצורה זו נפוצו. גם שמועות על כך,
שאחד מכיווני החקירה מוביל אל ח״כ
התחייה לשעבר, חנן פורת, תושב
גוש־עציון. השמועות יודעות לספר כי
בידי כוחות-הביטחון ראיות לכך
שפורת היה מודע לקיומה של
המחתרת ואף ידע, אם לא על כל
פעולותיה, לפחות על חלקן.
ישנם הטוענים גם כי בכך מנסה
הליכוד להעביר אליו גם בוחרים מן
הימין של המערך, כשהוא מוכיח
בגרות ממלכתית.
זעקתם של המתנחלים הגיעה אל

פיגועים קודמים

חלק מכיווני החקירה של כוחות־הניטחון מובילים
לשתי פרשיות בעבר: האחת היא הרצח במיכללה
האיסלאמית בחברון(בתמונה משמאל) ,שאירע, כך נאמר אז, כנקמה על רצח אהרון גרוס.

צמרת־המדינה, שמיהרה להודיע כי אין
מדובר במחתרת יהודית אלא ״בהתארגנות
מחתרתית״ .אבל גם זה די חמור,
כך אמרו בממשלה, כשניסו לרכך את
העניין ולסבר את אוזניהוש של אנשי
ארץ־ישראל־השלמה.
מקורות אחרים גם מסרו, כש־המעצרים
היו עדיין בעיצומם, כי חלק
מן העצורים אינם קשורים בפיגועים
השונים באופן ישיר, כי חלקם ישוחרר
כנראה בימים הקרובים וכי נגד חלקם
לא יוגשו כתבי־אישום.

הלוקמ הנשק
גהתנחלויורג
^ ינתים הוטל איפול מלא על
* החקירה. העצורים נתפסו בזה אחר
זה והובאו לבתי־מעצר שונים ברחבי•
הארץ — בתחומי מדינת־ישראל וגם
מעבר לקו הירוק.
הם לא הובאו להארכת מעצר, כמו
שנהוג במיקרים פליליים אחרים.
שופטי־שלום במקומות המעצר השונים
בארץ הוזעקו במוצאי־השבת,
בחשיכה, אל תחנות־המישטרה, ושם
האריכו את מעצרם של החשודים.
המידע המחשיד נותר חסוי כולו.
ליד מישטרת מחוז ירושלים חונה
משאית גדולה שבה, כך נטען, הובלו
חומרי־הנפץ. על המשאית מונחים כמה
עציצים של שתילי־הדס. אם איש לא

ישקה אותם בקרוב בוודאי ינבלו.
האווירה בשטחים הכבושים, גם
בתוך הישובים היהודיים וגם בתוך
הישובים הערביים. סוערת. כשיתגלו
פרטי החקירה וחומר הראיות שבידי
כוחות־הביטחון והיחידה לחקירת
פשעים חמורים, יצטרכו אלה לענות
בוודאי על סידרה ארוכה של שאלות.
חלקן נוגעות לשנים הרבות מאז
התחילה המחתרת לפעול(ביוני ,1980
בהתנקשות בראשי-הערים) ועד לתפיסתה,
אם אכן יתברר שמדובר באותה
המחתרת.
יש גם שאלות נוספות, בנוגע
לחלוקת הנשק בתוך הישובים
היהודיים עצמן.
תמיהות אלה כבר התעוררו בעבר,
כשנערכה חקירה מיד אחרי הרצח
במיכללה האיסלאמית בחברון. אז
התגלו אי־סדרים ורשלנות פושעת
ברישום ובחלוקת כלי־הגשק ביישובים.
וכמובן
שאלות הנוגעות למיטעני־הנפץ
בששת האוטובוסיס במיזרח־ירושלים
— פעולה שהצריכה כמות
ענקית של חומר־נפץ, ושאיש לא ידע
על איסופו והשגתו.
בכל מיקרה, ייתכן שעומדת הפעם
להתברר מעל לכל ספק עובדת קיומה
של מחתרת יהודית, עובדה שהשיל־טונות
בארץ ניסו להתכחש לה תקופה
כל־כך ארוכה.

ענת סרגוסטי

נרצחו אז שלושה סטודנטים ערביים, בפעולה מיקצועית ו״נקיה״ .פשע זה התרחש לפני 10
חודשים. פיגוע אחר, ותיק ממנו, הוא ההתנקשות בראשי״הערים. זו היתה הפעולה
הראשונה של המחתרת, ביוני .1980 בתמונה מימין: באסם שכעה, קורבן ההתנקשות.

קם חילוניים, הנוסעים בקו ירושלים־קלנדיה,
לשכונות יהודיות מצפון לירושלים. מישעני־החב־לה
היו עלולים, לכן, לפגוע גם בקורבנות יהודיים.

המועמדת סיגלית פריאל ובתה דני אלה,
חילקו למצביעים סוכריות סופי.
פריאל, אשת יחסי״ציבור, לא המתינה עד לספירת הקולות והסתלקה.

סונדיה למצביע

יצחק ברמן בא להצביע בישיבת המרכז, למען
חבריו. הוא ישב בשורה האחרונה באולם, הצביע
בין הראשונים ומיהר לעזוב את האולם מייד אחרי שהטיל את פיתקו.

נסא אחווו

שירות גברים 3:׳27 .£

שיצביעו עבורו, בפתח שירותי הגברים במרכז הקת-

גרסים שבגני״התערוכה. דווקא איזור השירותים,
גם של הנשים, היה מוקד לשיכנועים ולקבלת
הכרעות. למשה -ח־כ בני שליטא צוהל משימחה.
^ שר יצחק מודעי עמד בחדרו
1השירותים המיועד לגברים והטיל
את מימיו. מאחוריו הגיח רואה־החשבון
יחזקאל פלומין, יושב־ראש
ועדת־הבחירות לבחירת 18 מועמדי
הליברלים לרשימת הליכוד לכנסת,
ופתח את פיו. מודעי מיהר לסגור את
מה שהיה פתוח וניגש ישר לעסקים.
השעה היתה אחרי 11 בלילה.
במרכז הקונגרסים שבגני־התערוכה
המתינו לתוצאות ההצבעה חברי מרכז
המיפלגה הליברלית המתמודדים, בני
מישפחותיהם, עיתונאים וסקרנים.
ועדת־הבחירות הצליחה למנות רק שני
שלישים מהקולות ופלומין שאל אם
יש טעם לבשר על תוצאות־ביניים.
מודעי ענה :״בזהירות, כי בסיום הגלגל
יכול להתהפך.״

פינחס גולדשטיין ודן תיכון מתחבקים
אחרי הטלת המטבע. שני הח׳כים קיבלו
מיספר זהה של קולות ,104 -ובהטלת המטבע ניצח גולדשטיין.

הזונה בחגורה

זריקת מטבע

יושב״ראש ועדת״הבחי־רות,
יחזקאל פלומין,
מטיל מטבע, כדי לנחש מי המנצח ביו הח׳כ יהודה

פרח, והח׳ב לשעבר, משה מרון, שכל אחד מהם קיבל
מיטפר זהה של קולות .79 :שניהם התמודדו על
המקומות ה־ 15 וה־ 16 ברשימת הליברלים לכנסת.

בשעות אחרי״הצהריים, בתום ספירת
הקולות של ההצבעה הראשונה על
ראשות הרשימה לכנסת, שוב נמצא
מודעי בשירותי״הגברים. בחוץ עמד
דובר מישרדו, אבישי אמיר, ואמר
לשניים ממחנה מודעי :״כשהוא יוצא,

המאבק

11 11/4 111 1 11/ונר, רושס בטיוטה את 18 שמות המתמו־דדים
שהוא התכוון לתמוך בהם. הוא עשה זאת בכניטה לשירותי הגשים.
אבל זה לא הפריע למודעי להיכנס
לחדר השמור, שבו נספרו הקולות,
להציץ ברשימה, לצאת החוצה ולהתחיל
לדווח לשומעיו על התוצאות
החלקיות .״לין, אתה גבוה למעלה,״
אמר מודעי למנכ״ל מישרד־האנרגיה,
אריאל לין. בפינה עמד שר־החקלאות,
פסח (״פייסי״) גרופר, כשסיגר ענק

מבט עצוב

הכיסאות במינלגה
הליברלית החנהו
במידה רנה
בב ית הכ יסא
אני רוצה מחיאות־כפיים כמו לאריאל
שרון.״ ואכן, כשיצא מודעי מהשירותים
ונכנס לאולם, ליוו אותו מחיאות־כפיים
קצובות.
מתח לא שרר בבניין הענק, שבו
,נערכו ביום הרביעי שתי הצבעות.
תעמולת הבחירות של 88 המועמדים
(המשך בעמוד )60

1 \ 1 \ 1| 1*1ל פלומין מראה לשני המתמודדים את המטבע אחרי
מרוו, הו
1 11ו \ ^1ו ו 1ההימור, שבו התברר שפרח הפסיד. מאחורי מרון,
ח ב לשעבר שזכה, עומד בנו של פרח, עופר, חבר מרכז, ומחזיק ראשו בידו.

תבוטתו בהצבעה על המקום מט׳ 1ברשימת
הליברלים לכנטת. על השולחן שלפניו ניצבים קנקן
של מיץ ושתי כוסות. לשמאלו, השרה שרה דורון.

ןיגך ןו ך ן ך ך 1ך 1סגן יושב-ראש הכנסת לשעבר, משה מרון,
11 1 1 \ 111 4מלטף את פרח בפניו לאות עידוד. פרח היה
מבוהל מאוד בדקות שקדמו להודעת התוצאות, משום שחשש שלא עבר.

בפיו, ובעיניו ניבטת דאגה רבה.
״פייסי, אתה בצמרת!״ קרא אליו מודעי
בקול רם.
העיתונאים נקבצו סביבו והוא דיווח
לכולם מי נכנס ומי יצא. לכמה
משומעיו היה נחסר כאב־לב אילו שמר.
שר־האנרגיה על שתיקה עד סוף הלילה.

יושב־ראש
הבנטת בוהה ב־צער-רב
בחלל אולם־הישי־בות
במרכז הקונגרטים, זמו קצר לפני שנודע על

לא גודר המחנות
בחוות קבע את
ח״צוג בכנסת, ארא
דחינו -ת״צוג
בננסת קבע מ׳
ישלוט בתנועה
בשנים הקרובות

^ בע מחברי מרכז חרות בילו את
1סוף־השבוע האחרון במלון דיפלומט
בירושלים. תמורת חמשת
אלפים שקל לזוג ליומיים — סכום
זעום לכל הריעות — זכו החברים
הנלהבים לשמוע נאום חוצב להבות
של בעל רשת המלונות, חיים שיף,
שהוא חבר מרכז חרות, ושלא במיקרה
הוא מתמודד על מקום ריאלי ברשימת
התנועה בבחירות לכנסת ודו. 1

• קבוצת ארנס־בהן־אורגד
לוי המצטמק
שר־התחבורה, חיים קורפו, תציג
הקבוצה את מועמדותו של עורד־הדין
הירושלמי הידוע ראובן (״רובי״)
ריבלין, ושל יועץ השר, ברוך לוי,
השייר גם לקבוצת דקל. לוי הוא,
למעשה, המקשר בין קורפו ושמיר.

והשיכון, משה קצב, של ראש עיריית
עפולה, עובדיה עלי, ושל עוד כמה
מועמדים אלמוניים.
בץ האלמוניים: דויד מנע, עוזרו של
קצב גבי ללוש מאפרידר וגבי לוי
מאשקלון.

• קבוצת רייסר־קליינר —

משורותיה מתמודד סגן־השר, ו$הנה
מתמיכתם של שרידי אצ״ל בגולה ושל
ותיקי אלטלנה. קבוצתו של שילנסקי

מלבד הח״כים מיכה רייסר ומיכאל
קליינר, נמנים עימה המועמדים
ווינר. על המאמץ של כולם

• קבוצת

שילנסקי

ראש־קבוצה ארנם

ראש־קבוצה דקל

ראש־קבוצה מילוא

להוביל -

-בפאנל -

-ובשביעיות

יותר מ־ססז מועמדים, הרוצים
להיכלל בקבוצת ה־ ,35 שממנה תורכב
רשימת המועמדים הריאליים לכנסת
הבאה, כבר יצאו לדרך. אך מכיוון
שלרובם אין בתי־מלון, הם מסתפקים
במכשירי־טלפון, בשיגור מיכתבים
אישיים ובמגע פנים־אל־פנים, כדי
לשכנע את 750 חברי־המרכז האחרים
שיצביעו עבורם.
ביום החמישי הקרוב יבחר׳המרכז
בפאנל ה־ .35 כעבור שישה ימים
יורכבו, בהצבעה, השביעיות המפורסמות
של חרות. מי שלא ייכנסו לאחת
משלוש השביעיות, ידורגו במקומות
22־ ,35 לפי מיספר הקולות בהם יזכו
בסיבוב הראשון.
עשרות מועמדים יקבלו רק קולות
ספורים כל״אחד. רק מיעוטם יצליח

להשתחל לפאנל. כדי להצליח, צריר
המועמד להיות או בעל כישורים
מצויניים מוכרים, או משוייר לאחד
המחנות הגדולים־— ורצוי שיהיה בעל
שתי המעלות גם יחד.
במצודת זאב מדברים על כך
שהמרכז מפוצל כיום בין שלושה
מחנות. מחנהו של ראש־הממשלה,
יצחק שמיה מחנהו של סגן
ראש־הממשלה, דויד לוי; ומחנהו של

אחד מהם מגיחים שירצה בעתיד
להתמודד לראשות הרשימה.
• קבוצת שמיר — זוהי
קבוצה מצומצמת ביותה המונה יוצאי
לח״י ספורים, המקורבים לשמיר. שמיר
בנה את כוחו האלקטורלי במרכז על
קבוצותיהם של רוני מילוא ושל
סגו־שר־החקלאות, מיכאל דקל
(להלן) .מקורב של שמיר המתמודד
על מועמדות לכנסת הוא מנכ״ל
מישרדו. מתי שמואלביץ, לשעבר בעל
הוצאת ספרים ובעלה של הסופרת ש׳
שיפרה. הוא מקווה לתמיכה ממחנה
ראש־הממשלה, שיחסיו האישיים איתו
אינם מהמשובחים לאחרונה, ולתמיכת
חברים מקבוצות אחרות.
מי שהתקרב מאוד לראש־הממשלה
באחרונה הוא ראש המועצה המקומית
יבנה, מאיר שיטרית, שרוצה להיבחר
לכהונה נוספת.
• קבוצת מילוא — מתוכה
מתמודדים מילוא, כמובן, ומיכאל
(״מיקי״) איתן מרמת־גן. איתן הוא
מנכ״ל אגודת כוכב יאיר -התנחלות
ממערב לקו־הירוק.
• קבוצת דקל — כוללת
אנשי־התיישבות ואחרים, שזכו
בטיפול אישי מדקל המתמודד על
תקופת כהונה נוספת בכנסת.

השר בלי־תיק, אריאל שרון. על גודלו
המדוייק של כל מחנה אין הסכמה.
מיספר זעום של חברי־מרכז עדיין
יושבים על הגדר, מבלי להזדהות עם
מי מבין המחנות.
להלן רשימת המועמדים העיקריים
— כאלה שנתמכים על־ידי המחנות
וגם כאלה המתמודדים. באופן עצמאי,
אך שסיכוייהם גבוהים במיוחד.
בכל מחנה יש קבוצות־משנה.
שעמן נמנים המתמודדים. סביר להניח
כי מתמודדי כל קבוצה יזכו בתמיכת
קבוצות אחרות באותה המחנה.

מחנה שמיו;
** דמהו של ראש־הממשלה מפוצל
^ /בין כמה תת־מחנות. לפחות לגבי

— מלבד בשני ראשיה תומכת
הקבוצה גם בקבלן הקשיש דויד שטרן,
אחיו של מפקד לח״י אברהם (״יאיר״)
שטרן, ואולי אף בחיים שיף,
שבאחרונה -התחבר עם ארנס,
באמצעות העסקן אברהם אפל,
מתומכיה הנאמנים של קבוצה זו. שיף
נהנה מתמיכת חוג תג״ר, העורך מדי
פעם את כינוסיו במלונות רשת שיף.
בשבוע שעבר אירח שיף את משה
ארנס.
אילמלא היה יגאל כהן־אורגד שר־האוצר,
ספק אם היה מצליח להגיע
לפאנל. עתה תהיה סיסמת הבחירות
שלו :״אם לא יתנו בי אימון — משמע
שלא נותנים אימון בכל ממשלת
שמיר!״
• קבוצת קורסו — מלבד

תתמוך במועמד נוסף, אלמוני, יוסף
לרמן, המבקש אף הוא להיבחר לכנסת.

מחנה ווי:
ך* יבוי הקבוצות והמתמודדים
( במחנהו של שר הבינוי והשיכון,
עלולים לגרום לצימצום כוחו של סגן
ראש־הממשלה ואנשיו בהרכב הפאנל.
עד עתה שמר לוי על שתיקה ולא
ביקש מאיש להסיר את מועמדותו.
• קבוצת לוי — קבוצתו של
סגן ראש־הממשלה היא די מצומצמת.
היא תנסה להשיג את המינוי של
מנכ״ל מישרד־השיכון, אשר וינר, של
היהלומן ואיש־העסקים דויד (״דודו״)
מור מסביון, של סגן־שר־הבינוי־

במינוי מנצח איש־העסקים דויד אפל.
ייתכן שהקבוצה תתמוך גם כעיתונאית
מידית שם־אור, אשתו של הזמר צביקה
פיק, שאף היא מנסה את כוחה במרכז- .״
• קבוצת מצא — קבוצתו
של יושב ראש הדירקטריון של שיכון
ופיתוח, יהושע מצא, האיש החזק של
סניף ירושלים.

• קבוצת תכלת־לבן —
מבין אנשי חברי הוועד הפועל של
ההסתדרות מטעם חרות מתמודדים
שני העסקנים הבולטים של הקבוצה,
יעקב שמאי ועורך־הדין זבולון שליש.
• קבוצת קרמר — לאריה ׳ *
קרמר, סגז־ראש־עיריית תל־אביב, יש
קבוצת תומכים, הכוללת כמה עשרות
ותיקי חרות מתל־אביב. קרמר מתמודד

על מקום ברשימה, למרות שידוע כי
שאר מרכיבי מחנה לוי לא יתמכו בו.

מחנה שהן:
מרות שאיש אינו יכול לומר
/בוודאות מהו כוחו הממשי של
מחנה אריאל שרון, אין ספק שהוא
תופס עמדה גדלה והולכת בתנועה.
במחנה זה אין תת־קבוצות והמחנה יציג
כמה מועמדים. הבולטים בהם: אלי
לנדאו, ראש עיריית הרצליה, יושב
ראש מועצת המנהלים של שק״ם,
בעבר עיתונאי ומו״ל; ח״ב דויד מגן
מקריית־גת — אילמלא קשריו עם
שרון, היה מוצא עצמו בוודאות מחוץ
לפאנל.
מועמדים פחות מפורסמים שיזכו
בתמיכת שרון ואנשיו ה 3נ יעקב
פייטלזון, ראש המועצה המקומית
אריאל, ואיש־העסקים הירושלמי
שמואל פרסבורגר, שהוא אל״מ(מיל׳)
ושותפו לעסקים של אבי דודאי,
מאנשי שרון.
באחרונה נספח למחנה הח״ב
*,דחיפאי מאיר כהן־אבידוב, הסבור

התחיה השתתפו בהתמודדות בין שמיר
•ולוי. עתה מתכוונים ראשי חרות
למחוק אותם מספר־הבוחרים. אנשי
התחיה הם תומכי שרון ועתה הם יחסרו
לו מאוד.

העצמאיים:
ך כללים בקטגוריה זו מועמדים
1שאינם משתייכים למחנה זה או
אחר, המקווים לתמיכה מכל המחנות,
או ראשי קבוצות קטנות, שלא הצטרפו
לשלושת המחנות הגדולים.
בראש העצמאיים ניצבים כיום
שלישיית הדור השני של ״המישפחה
הלוחמת״ .הראשון, שרבים סיכוייו
לזכות במקום ריאלי ברשימת חרות,
הוא מזכיר הממשלה, דן מרידור, בנו
של ח״ב חרות בעבר אליהו מרידור.
הוא אומנם החליט להתמודד רק אחרי
שקיבל את בירכתו של שמיר, אך קשה
לשייכו למחנה שמיר. מרידור בודאי
לא יזכה בתמיכה משורות ממחנה
שרון, אר יזכה בתמיכה ממחנה לוי.
השני הוא מנכ״ל מישרד־התחבורה,
הד״ר עוזי לנדאו, בנו של שר־

מתמודד מרידוד
דור שני -
שבעזרתה יצליח לשוב לכנסת!
בעוד שני עסקנים הנמנים עם
המחנה ושיזכו בתמיכתו הם עורך־הדין
,הבאר־שבעי אבי יהב, ומיכאל(״מוחה״)
יניר, בעל השפם הלבן הענק מבאר־יעקב.
שרון
ניצב עתה לפני שתי בעיות.
הוא יודע שלא כל מי שתמכו בו מול
שמיר, יתמכו גם באנשי קבוצתו
בבחירות לפאנל. חלקם ירכזו את
תמיכתם בצמרת חרות, ואולי
במועמדותו שלו בלבד, ובמועמדי
המחנות האחרים.
בעיה שניה: במרכז הנוכחי, שנבחר
)ילפני שנים רבות, רשומים 900 איש.
מאז 1978 נפטרו 20 מהם. אחרים 50 ,
במיספר, הצטרפו ערב הבחירות לכנסת
העשירית לרשימת התחיה. עריקי

הפתיע סגן־שר־האוצר, חיים קופמן
כשהתייצב לצידו של לוי. השמועה
אמרה-,שלוי התחייב שאם הוא ייבחר
— יקבל קופמן את תיק־השיכון. עתה
ניתק איתו מחנה שמיר כל קשר.
במחנה לוי רוגזים עליו, כמו רבים
במרכז חרות, בגלל אמינותו שנפגעה
במהלך הבחירות המוניציפליות. קופמן
תולה את סיכויו להיבחר לכנסת הבאה
כעצמאיים, שקיבלו הלוואות בתנאים
נוחים מהלישכה לעצמאיים שליד בית
ז׳בוטינסקי, שהוא ייסד.
ראש מועצת מיגדל־העמק, שאול
עמור, כבר הספיק לעבור בין כל
המסנות האפשריים בתנועת החרות,
ועתה הוא מקווה לזכות בקולות מכל
המחנות.
ראש הנהגתה העולמית של בית׳ר,
שלמה גרביץ, מתמודד אף הוא ומקווה
לתמיכת ותיקי־התנועה, בעיקר בזכות
אבות: אביו, בנקה גרביץ, היה ממייסדי
התנועה הרוויזיוניסטית. הוא גם יקבל
תמיכה מקבוצתם של עדי הלפרן
וגירעון סיטרמן, הכוללת שלושים
יוצאי בית״ר ובנים של אבות־התנועה.
גוש זה יתמוך גם בסיטרמן, לשעבר
עוזרם של ארידור ושל כהן־אורגד.
סיטרמן מקווה לזכות גם בתמיכת
אנשי מילוא, שאיתם הוא קשור.
קבוצת הלפרין תתמוך גם במצא
וגם בגדות.
קבוצתו של מתי דרובלס, שלא
יתמודד, היא קבוצת מישקי־חרות•
בית״ר ואנשי התיישבות. הם יתחלקו
בהצבעתם בין מועמדי הקבוצות
השונות.
מועמד שעבד בזמנו לצידו של דויד
לוי, חנן אברמסון, מתמודד באופן
עצמאי ומקווה לתמיכה גם מאנשיו של
מילוא.
גם יגאל גריפל, ממלא־מקום ראש
עיריית תל־אביב, מציג את מועמדותו,
ומקווה לזכות בקולות מכל המחנות.
השמועה הנבדת אומרת, שהוא רוצה
חסינות מפני חקירות מישטרתיות,
שכבר החלו ,־
משה שכטר, ראש השליחים
בארצות־ברית, ששב לארץ — מחזר

התחבורה המנוח חיים לנדאו. בעבר
הוא נמנה עם נאמני חיים קורפו. בין
השניים עבר חתול שחור, אך קורפו
אינו מעז להרחיקו מתפקידו. ללנדאו
יש יחסים טובים עם שמיר ובאותה
מידה הוא קרוב לצעירי מחנה לוי.
השלישית ברשימה היא רחל
קרמרמן, אלמנתו של יוסף (״יוסקה״)
קרמרמן — תעשיין וח״כ לשעבר —
ובתו של שר הכלכלה יעקב מרידור,
שלא יציג את מועמדתו לכהונה
נוספת. קרמרמן, בשנות ה־ 40 לחייה,
עובדת במישרד־הפירסום טל ארויו,
שאף יזכה בנתח מחבילת הפירסום של
הליכוד בבחירות.
הקולות שתקבל קרמרמן יגרעו
קרוב לוודאי מסגנית שר־החינוך־
והתרבות, מרים גלזר־תעסה, הזוכה
שמיר הגדול
בתמיכה — לא מספקת — מוותיקי
התנועה הז׳בוטינסקאית.
ח״כ איתן ליבני, שהכל מכירים
בהגינותו, מתמודד הפעם באופן
עצמאי. סיכויו אינם טובים, למרות
שלחברי המרכז ברור, שאם ליבני
ייכשל — הרי שמיפקדת אצ״ל לא
תהיה מיוצגת בכנסת הבאה, אחרי
שמנחם בגין ויעקב מרידוד לא יכללו

הוא מתקרב לדויד לוי. את העבודה
השחורה עושה עבורו נאמנו מנחם
דותן, שהוא דובר מיפעל הפיס.
מועמד עצמאי אחר, שבעבר היה
קשור ליורם ארידור, הוא דובר תנועת
החרות, יוסי ברון, אחיו של העיתונאי
נתן ברון. הוא מתמודד מטעם סניף
בת־ים המפולג, ומקווה לתמיכה
מהמחנות השונים.

מתמודד לנדאו

מתמודדת קרמרמן

-למישפחה -

-הכוחמת

ארידור עצמו, שעמד בעבר בראש
ברשימה.
מחנה גדול ורציני, מתמודד עתה באופן
שר״התיקשורת, מרדכי(״מוטק׳ה״)
עצמאי. סיכויי־הפתיחה שלו גרועים
ציפורי, סובל גם הוא מבעיה. הוא
מאוד. באחרונה התבטא שרון
אומנם התפייס כבר עם יצחק שמיר,
ששלישיה בהנהגתם של לוי, ארידור
אחרי פרשת דוח ועדת־החקירה לעניין
הטבח בצברה ושאתילא, אבל ותיקי • והוא עצמו היא לא פחות טובה
התנועה אינם מאירים לו פנים. ולא רק מהנוכחית. האם יצביע עתה מחנה
שרון בעד ארידור?
הם — אפילו אחיו, ישראל בן־אמיתי,
יושב־ראש ועדת״החוץ־והביטחון
באר־שבע, אוניברסיטת מנכ״ל
של הכנסת, אליהו בן־אלישר, מקווה
המתמודד אף הוא, משתמש בנימוק
לתמיכת מחנה לוי, אחרי שהוא התייצב
מקורי כדי לשכנע את חברי המרכז
לצידו בגלוי בהתמודדות בין שמיר
שיתמכו בו: לאחיו, שר־התיקשורת,
ולוי: כך גם הח״כ החיפאי יוסף רום,
הרי ממילא אין סיכוי.
שאף הוא תמך בהתמודדות בלוי,
מועמד עצמאי בעל סיכויים לא
ולפני־כן ניסה להתקרב לארנס. עתה
רעים הוא מנכ״ל מיפעל־הפיס, גדעון
הוא נאבק על חייו הפוליטיים בין
גדות — עיתונאי לשעבר ובעל
מישרד לפירסום וליחסי־ציבור. גדות ה־.35
ערב ההתמודדות בין לוי ושמיר
היה בעבר נאמנו של יורם ארידור. עתה

גם אחרי מחנה שמיר וגם אחרי מחנה
לוי. אתי לזרוביץ המציגה עצמה
כאלמנתמילחמה, שיפצה מעט את
הביוגרפיה שלה, במיכתב ששלחה
למאות חברי המרכז.
חברי מרכז חרות עמוסים עתה
בחומר המגיע אליהם מטעם המועמדים
השונים — רובם כאלה שאינם חברי
מרכז, ושאיש לא שמע •עליהם. לא
ברור מה יהיו שיקוליו של כל מצביע
בבחירת הפאנל. מה שבטוח הוא,
שראשי המחנות ייכנסו לפעולה
נמרצת לקראת השלב השני. אם
בבחירת השביעיות לא יהיה כל מחנה
מגובש סביב מועמדיו, הוא עלול
להתפרק מנכסיו הפוליטיים ולאבד כל
ייצוג.

בן־ציון ציטרץ

סבידוו
התבזויד שעשה
את האום
אמנון רובינשטיין, מומחה למישפט
קונסטיטוציוני .,הסביר ליו״ר, שה־חשאיות
נועדה להגן על הבוחרים, ולא
על הנבחרים, החייבים דין וחשבון
לבוחריהם. סבידור הקשיב בנשימה
עצורה. הוא שקל, נועץ ביועצים
המישפטיים, התלבט קשות ולעיני כל.
נראה היה בעליל, שסבידור מבין היטב
שהכרעה מוסרית ,״ממלכתית״ ,עלולה
לגדוע את הקאריירה הפרלמנטארית
שלו, לגמור אותו במיפלגה הליברלית.
הוא החליט לפי צוי מצפונו, ולפי
כללי הצדק הטיבעי. סבידור הכריע

ך ץ ודשים אחדים אחרי המהפך
\ 1של ,1977 שהעלה את
הליכוד לשילטון, נשא ירד
חטיבת הליברלים בכנסת,
מנחם מבידור, נאום נלהב
בכנסת. בראש שולחן הממשלה
המתין מנחם בגין לתורו.
הוא התבונן כנואם בעיניים
חסרות-הבעה ותוסף באצבעותיו
על השולחן בקוצר
רוח. סבידור, נישא על גלי
רתוריקה ניצית בעברית
עילגת ובטון בומבאסטי, לא
חש כלל במורת רוחו של
המנהיג.
מפעם לפעם נעץ בראע&־הממשלה
מבט בוחן, כאילו המתין לאישור.
הינהונו המנומס של בגין היווה עבורו
אור ירוק, לשטף חדש של נאום.
חברי־הכנסת, שמילאו את אולם

המליאה, החליפו ביניהם מבטים
מבודחים. סבידור שוב משתולל.
שר־הביטחון, עזר וייצמן, נשא את
עיניו. לעיתונאים, וקרץ לעברם
בעליצות חברמנית, משל היה חברם
לחוויה המנדנדת, אבל המשעשעת
הזאת.
מספסלי האופוזיציה התרומם לפתע
שר־המישפטים לשעבר, חיים צדוק,
נאנח בכבדות וחש החוצה .״גם אתה
מפליטי סבידור?״ נשאל במעלית
העולה לחדרי הסיעות בקומה החמישית
.״כן!״ ענה צדוק .״הטימטום הזה
עולה לי על העצבים. קשה להאמין
שאפילו הליברלים שלחו איש כזה
לכנסת.״
כעבור ימים אחדים הגיש צדוק את
התפטרותו מהכנסת. קשה לומר שהוא
עשה זאת דווקא בגלל סבידור, אבל
צדוק ביטא את היחס הכללי לליברל

יר׳ר סבידור בתערוכת תמונות
בשבע שפות

הנלהב .״להיות הח״כ הכי מגוחך
בכנסת התשיעית — זהו הישג מרשים,
יש כל-כך הרבה מתחרים״.
כעבור שש וחצי שנים עקב גם
צדוק בנשימה עצורה אחרי יו״ר הכנסת
העשירית, מנחם סבידור, כשהוא מנהל
את ישיבת־הכנסת הגורלית, על הקדמתי
הבחירות, בתקיפות, ביושר
ובאומץ־לב חסרי תקדים בתולדות
הכנסת.
ארבעת הח״כים הצעירים של
הליכוד — רוני מילוא, אהוד אולמרט,׳
מיכה רייסר ומיכאל קליינר —
השתוללו באולם המליאה. חבריו
לסיעה איימו עליו בגלוי. הם דרשו
ממנו שההצבעה על הקדמת הבחירות
תהיה חשאית, בתיקווה שח״כים אינטרסנטים
יצביעו בחדרי־חדרים עבור
עצמם, בניגוד למיפלגתם ולבוחריהם.
מנגד עמדה האופוזיציה, וח״כ

בעד הצבעה גלויה, והפך בן־לילה,
לדמות כמעט־היסטורית. למשקיפים
לא היה צל של ספק, שאיש מקודמיו
— יוסף שפרינצק, רפאל ניר, קריש :
לוז, ישראל ישעיהו, יצחק שמיר, יצחק
ברמן — לא היה מעז לעשות כדבר1
הזה.

הוא הסך יושב־ראש־הכנסת
הראשון, שהעדיף את ״כבוד
הבית״ ,את הדמוקרטיה ואת
כללי הפרלמנטאריזם ההוגן, על
האינטרס הצר של מיסלגתו.

את זה אי־אפשר יהיה לקחת ממנו.

קצת מצחיק להפוך דמות כל־כך ״בשר
ודמית* כמו סבידור, לגיבור הדמוקרטיה,
אבל את המציאות איו לשנות.
*י*את העובדה שהשבוע הוא פרע את
מלוא המחיר, אפשר רק להוסיף לזר־הדפנה
שלו.
במיפלנת ״השקרנים״(לפי ח״כ בני
שליטא) ,״הנוכלים״(לפי שלמה להט)
״אכולי השינאה ההדדית״(לפי יצחק
ברמן) והאפסים (לפי הקונסנזוס
הלאומי) ,אין מקום לאנשים כמו סבי־רור.

•שאיפות
למישותשו
^ ושב־ראש הכנסת ידע, שהב־
4רעתו עלולה להביא להדחתו
מהרשימה לכנסת. דווקא שירי־ההלל
שזכה בהם בעיתונות האופוזיציה,
בישרו רעות. הכתב הפרלמנטארי של
דבר, שלמה גינוסר, הגדיר את סבידור
כיושב־ראש ״בולט ומעדיף. אחרים

הריעו לו על הצלת הדמוקרטיה, על
הפגנת עצמאות ואומץ־לב. סבידור
עצמו כתב מאמר רהוט ושליו, לא
טיפוסי, במעריב, שבו נימק היטב את
הכרעתו, ואף סיפר. שמנחם בגין שוחח
עימו טלפונית, והצדיק את מעשהו. עם
זאת, הוא ידע להודות, בראיון עיתונאי
לידיעות אחרונות, ש״יש נגדי
מישקע די עמוק. אינני יודע מה בדיוק
מבשלים נגרי,״ הוסיף ,״אבל לחצו עלי
קשות בעת ההצבעה. ידעתי שאני
עלול להיפגע, ואני מודע היטב לכך
אף עתה.״
עם זאת, הפיחה התהודה הציבורית
החיובית, עשרות ומאות הטלפונים
האוהדים, התדמית החדשה שנוצרה,
מעין רוח חדשה בקירבו. באותה שניות
מוזרה, המאפיינת כל־כך את האיש
הזה, נטה סבידור, לעיתים, לשכוח עם
מי יש לו עסק. קצת קשה להבין זאת.
הרי רק תמול־שילשום היה אחד מהם,
קיבל 149 קולות מאותו מרכז ליברלי

כבוד הידר
״כבוד הבית״

מבידור כח״ס מתחיל
בטון בומבסטי

עצמו, שראה בסבידור עוד ח״כ ניצי,
חרותניק־ציוני־כללי מהשורה.

התהליך שעבר, קצת מזכיר
את תומס בקט, הבישוף
האנגלי שמונה על־ידי המלך,
כדי להכפיף את הכנסיה לחצר
המלוכה, והסך, עם קבלת
מישרתו, לנושא דגל הדת נגד
השילטון החילוני!
הבעות הדאגה והחשש שלו לוו,
ואף ניסתרו לא פעם, על־ידי הפגנות
פומביות של ביטחון עצמי מופרז.
באותו ראיון עצמו, שבו הסביר באורח
כה מציאותי ומפוכח את הסכנות
האורבות לו במיפלגה, הצהיר סבידור,
במפורש, על כוונתו להתמודד על
המקום הראשון ברשימה .״יש לי
סיכויים סבירים להיבחר,״ גרס סבידור,
ואף התוודה שהוא שואף למישרת
שר־החוץ, ואם לאו, למיצער,
שר־התחבורה.

מבידור בעת ניהול ישיבה
בנ שי מהע צור ה

מבידור בעת משבר בישיבה
בסימון אישי

• חוקמאחור הגב
ן * רשתההצבעה על הקדמת
^ הבחירות, במרס ,1984 לא היתה
התנגשותו הראשונה של סבידור עם
הנהגת הליכוד, .
בקיץ 1983 זכה היו״ר בסיקור
אוהד, נלהב אפילו, בכלי־התיקשורת,
והחל מגבש את תדמיתו החדשה.
בהעדרו הצליח סגנו, איש חרות, מאיר
כהן אבידוב — קנאי לאומני״דתי
שהיה משתלב בקלות בהווי הפוליטי
השורר כיום בטהראן — לעזור
לאגודת־ישראל להעביר את חוק
הארכיאולוגיה הבארברי ממש בגניבה.
סבידור חזר לכנסת, אחרי ליל נדודי־שינה,
ופשוט ״ביטל״ את האקט
הפרלמנטארי המפוקפק הזה.
יו״ר סיעת הליכוד בכנסת, רוני
מילוא, יצא מגידרו. הוא צרח באולם
המליאה, איים על סבידור בגלוי
והוקיע אותו, בגסות־רוח אופיינית
אבל חסרת תקדים לגבי יושב־ראש
הבית.

צעדו התקיף של כבידור
הביא, כרגיל, לגל של פרשנויות
מכל הסוגים, ואף לוויכוח
לגיטימי בכל הנוגע לזכותו

י —י סבידור

(המשך מעמוד )17

לבטל החלטת כנסת. עם זאת,
היה ניצחונו שלם. החוק הזה
כאילו נעלם מסדר יומה של
הכנסת העשירית. המהות
גברה על הצורה. מבידור גם לא
עבר על סדר־היום על התנהגותו
של כהן־אבידוב. הוא
צרח על סגנו בקולי־קולות לעיני
ח״בים וכל פקידי לישכתו.
הסגן התפטר, חזר בו אחרי
ההפצרות הרגילות ו־קבלת דין התנועה״
.אבל הפינקם היה פתוח,
והידיים רשמו. חשבון החובה של
סבידור בסיעת הליכוד בכנסת הלך
ותפח. הרטינות נגדו בספסלי
הקואליציה הפכו בהדרגה למסע־השמצה
גלוי, חסר־מעצורים. ראשי
הסיעות המרכיבות את הקואליציה
טענו, שהוא מפלה את האופוזיציה
לטובה: במיקרה אחד הם הצביעו על
העובדה שנשיאות הכנסת, בהשראת
הידר, אישרה 11 הצעות של המערך,
שינוי וחד״ש, לסדר היום, ורק שתיש
של הקואליציה.
הטיפטופים נגדו בכלי־התיקשורת
גררו תגובה סבידורית טיפוסית. הידר
״זימן״ ללישכתו את כל ראשי סיעות
הקואליציה (מילוא -ליכוד, אברהם
מלמד -מפד״ל, גאולה כהן -התחיה,
אברהם שפירא -אגדי) ונזף בהם
בחריפות. באורח כל־כך אופייני זיהה
סבידור את הכנסת עם אישיותרשלו,
,פגעתם בי ובכנסת,״ הטיח בפני
אורחיו הנדהמים. הסיגנון הזה מבטא
היטב את הפן הפחות־סימפטי בדמותו
של סבידור. האיש הלא־מבריק הזה,
חובב־הטקסים המושבע, הוא פשוט
אדם מנופח מאין־כמוהו.

באורח אירוני שירת החסרון
הזה את תיפקודו בירד הכנסת.
דווקא בשל העובדה שהוא
התפתה להאמיז, שבחירתו
כה אמר
הירר
• על מכוגיודהפאר האמריקאית
שלו ועל דירת השרד היקדה:
,זה מגיע לי, והולם!מ תפקידי.
כך עשו גם קודמיי׳.
• על ביטול הקריאה הטרומית
של חוק־הארכיאולוגית
.הייתי מצביע בעד החוק כי יש
לנו הסכם קואליציוני. אבל לא אתן
ידי להעברתו בגניבת׳
• על מישלחות הכנסת לחדל;
.אני אקבע מי יסע, וסי לא יסע
נשם הכנסת!׳
• על המיפלגה הליברלית:
.צ׳יץ׳ צודק הם נוכלים ורמאים׳.
• על עצמו:
.אני מתאים להיות שר־אוצר׳.
.אני מתאש להיות שר־חוץ.״
.אני מתאים להיות שר־־התוד
בורה׳.
.אני מתאש להיות שגריר-
ישראל בארצות־הברית׳.
.אני מתאים להיות ראש המיפ־לגה
הליברלית׳ (בהזדמנויות שונות
כמובן).
• כלפי בגיף
•אתה יכול לפנות לוועדת
הפירושים אבל אני קורא לסדר את
שר־האוצד, יורם אדידוה׳
• על סגנו, מאיר כהדאבידוב:
.צדקתי שצעקתי עליו, אבל לא
הייתי צריך לעשות כד בנוכחות
פקידים׳.
• על פעולתו בכנסת התשיעית
(1)197?*1981
.הייתי ידוע כח׳כ תקיף וסובייקטיבי.
לכן חששו האופוזיציה והעיתונות
מפני׳.

לתפקיד הפכה אותו לאישיות
מהשורה הראשונה — הוא
הפך אישיות כזאת:
כך לא היסס סבידור לריב בגלוי,
אפילו עם בגין הנערץ עליו. במרס
1982 העז שר־האוצר, יורם ארידור,
שהוא שחצן ממדרגה ראשונה ואיש
מנופח לא פחות מסבידור עצמו, להרים
את קולו על הידר. ארידור היה אז
בשיא תיפארתו, והכל ייחסו לו את
ניצחון הליכוד בבחירות . 1981 סבידור
לא התרשם במיוחד. הוא גער בארידור
ממש בצעקה. בגין, שלא חיבב את
ארידור, יצא בכל זאת להגנתו.
התפתחו חילופי דברים חריפים.

^ן ןן ןן ן ןן ןך ך ה 1ף תי ץ1

זה מסביר
את הגרש!
ף תל־אביב קיבל אזרח חשבון
* 1לתשלום יתרת שומת מכוהכנסה,
בסך שקל אחד, שילם את השקל
ברצון, ואחר פנה לשר״האוצר במיכתב,
שבו הסביר לו כי לפי דעתו עלתה
גביית השקל שלו 54 שקל למדינה,
וזה לפי הפירוט הבא: שכר־העבודה של
פקיד מס־הכנסה שכתב את השומה —
30 שקל; דמי־הדואר למשלוח השומה
— 15 שקל; שכר פקיר בנק־ הדו א ר^,
שגבה את החוב של השקל האחד מ ך !
האזרח — 5שקל; מחיר טופס השומה
— 3שקל; מחיר המעטפה שבה
נשלחה השומה — שקל אחד.

הכל חשו שיושב־ראש־הכנסת
רואה את עצמו לא רק
כח״ב די עלוב מהליברליס,
שנבחר לתפקיד יו״ר הכנסת,
כדי לשרת את סיעתו, אלא
כראש הרשות המחוקקת המגן
על הכנסת מפני ראש הרשות
המבצעת. כך בעצם החל עידן
סבידור, שאין ממנו דרך חזרה
גם ליורשיו בתפקיד.
מאותה סיבה עצמה הוקיע סבידור
את הממשלה, מכיוון שהסירה ברגע
האחרון הצעות שלה לסדר היום, מבלי
להודיע מראש לנשיאות הכנסת, גירש
בתקיפות רבה (יש האומרים מופרזת)
את חברו לסיעה, ח׳כ בני שליטא,
מדוכן-הנואמים. רגישותו. הפולנית׳
של סבידור לכבודו האישי, ומסעי•
הצלב שלו להגנת כבוד-הכנסת, הפכו
יחידה בלתי־נפרדת, מטושטשת־תחומים.
לא היה בכך כדי לחבב אותו
על חבריו.

•טויקתטרטן לנשיא
ן* ם המערך, הנשבע בשבועות
^ האחרונים בשמו של סבידור, לא
שבע תמיד נחת מיושב־ראש־הכנסת.
בתחילת 1983 ביקש סבידור לחייב את
חברי־הכנסת להופיע לישיבות. דרישה
זאת זכתה לתגובות שוצפות בישיבה
מיוחדת של סיעת המערך. מנחם הכהן
סיפר, שהוא סירב להיות סגן יו״ר,
מכיוון שהוא ידע מיהו הידר.
משה שחל טען שסבידור מתנהג
כמו רס״ר, שהוא מגוחך ובעל יצר
חשיפה חולני. עוזי ברעם קונן על כך
שהידר הכריח את הח״כים ללבוש את
״הז׳קטים המחורבנים״ .יחזקאל זכאי
ניבא, שהח״כים עוד ״יאלצו לדפוק
שעונים״ .שבח וייס הוקיע את
״האינפנטיליזאציה של חוקי יסוד״
תחת סבידור. אפילו דני רוזוליו הזהיר
הביע את הסברה, שסיעת המערך
תצטרך למצוא דרך להגיב בחריפות.
סבידור, כדרכו, הגיב על הביקורת
באורח סופר־אישי. הוא סירב לקבל
אורח נכבד מצרפת, שהגיע לישראל
לפי הזמנת ח״כ ז׳ק אמיר ממיפלגת
העבודה .״לא אגיש שום שירותים

למערך,״ הודיע היו״ר לכלי-התיק-
שורת. שלושה חודשים מאוחר יותר,
טרק סבידור את שפופרת־הטלפון
בפניו של הנשיא הנבחר יצחק נבון, על
רקע ויכוח די־מטופש על דרך אירגון
טקס חילופי הנשיאים — מי יזמין,
איך יזמין, על איזה נייר.
בסופו של דבר, ערך סבידור את
הטקס בכנסת, ניצח עליו ברוב הדר
ופומפוזיות והתעלם לחלוטין מפניו
הזועמות של נבון, שלא התייחס כלל
ליושב־הראש. לעיתונאי עקיבא אלדר
מהארץ, שתמה על העדרו של ראש
הטקס מהאירוע, אמר סבידור בסיגנונו
הקלאסי ש״ראש הטקס הוא לא
פונקציה.״ אנשי המערך רתחו מכעס.
״זה אסון לאומי שסבידור מדבר תשע
שפות,״ אמר ח״כ שנון במיוחד
לעיתונאים ,״כך יודע כל העולם עם מי
יש לנו עסק״.

התנהגותו של סבידור עד
החודשים האחרונים דווקא
עוררה חששות בבדים בקרב
אנשי המערך, שהוא ינצל את
מישרתו למען הליכוד. הוא
עקך, למשל, את כל הנוהלים,
כדי לאפשר למנב״ל מישרד־האנרגיה,
חברו למיפלגה
אוריאל לין, להתמודד בבחירות

החי

הבריר ה הלא־טיבעית

ולד ברוסיה, בן .66 אב לשני ילדים. למד פילולוגיה בווילנה
^וכלכלדדתזזנורתית בסורבון ובארצות־הברית. היה מינהלו מבא
הבריטי. עלה לארץ בגיל ,23 מדבר עברית. אנגלית, צרפתית, גרמנית,
מסית, פולנית ויידיש. אחדי חמש שנים בצבא הבריטי, שירת בהגנה
ו מוד ל, תמיד בתפקידי מינהלה ומישמעת עולל טקסים, כמובן)
והשתחרר בדרגת סגך־אלוף.
היה מנכ״ל הרכבת. מנהל הברת־נת של רסקו(,ערד״) ומנכ׳ל החברה
לייצוא פרי-הדר. כן שימש כירד אגודת מכבי בישראל. נשיא רוטארי
בתל־אביב, נשיא לישכת המיסחר ישראל־צרפת.
סבידור, שנולד בשם מקם חודדובסקי, התמודד בחוסר הצלחה נגד
יהושע רבינוביץ על ראשות עיריית תל״אביב 1969 והיה ראש סיעת
גח״ל במועצת-העיריה.
ב־ 3ז 9ו נבחר, למעשה, לרשימה בכנסת. אבל בפסל על־ידי ועדת־מינויים.
הוא
פירסם מאמרים רבים על נושאי חוץ, מיגהל ותחבורה. נסע עשרות
פעמים לכינוסים, לועידות בינלאומיות ולמסעי הרצאות. ביטא תמיד,
בהתלהבות ובשצף קצף, את העמדה הישראלית הרישמית.
מבחינת עמדותיו המדיניות הוא עומד קצת מימץ לקונסנזוס. ואץ
לראות בו, בשש פנים ואופן, גון־קונפורמיסט.
בנעוריו היה חניך בית׳ר, ובכנסת מתלוצצים, שהוא היחידי שמתייחס
למושג,ההדר הבית״ריי ברצינות. מסוגל, עם זאת, להתפרצויות ואפילו
ללשון די״גסה, חרף הקפדתו המפורסמת על. לבוש הולם׳ ונימוסים
טובש.

לעיריית חיפה, ומשה שחל אך
איים עליו בבג״ץ.
הוא התעלם מהביקורת על כך
שהממשלה כמעט שלא דיווחה לכנסת
בשלבים הראשונים של מילחמת־הלבנון,
ועיתונאים נהגו להוקיע אותו
ככלי־שרת של השילטון. את אפשרות
התערבות בג״ץ בהחלטותיו הוא פסל
בחריפות, וראה בה פגיעה בעיקרון
הפרדת הרשויות. את ויקטור שם־טוב
ויוסי שריד, שפנו אליו בעניין עקיפת
ועדת־חוץ־וביטחון דחה כמעט בגסות,
טען שהממשלה אינה חייבת להיוועץ
בוועדה.
משקיפים רבים סבורים שהשינוי
חל בו, רק אחרי התמוטטות התפיסה
שעמדה בבסיס מילחמת־הלבנון.
בהתבטאויותיו(״המודיעין טעה בנושא
לבנון״ ,״היו יותר קורבנות בלבנון,
באורח יחסי, מאשר לאמריקאים
בוויטנאם,״ ״אין להתיר לשרץ להיות
חבר בוועדת־שרים לענייני־ביטחון,
אחרי החלטות ועדת כהף) יש אישור
ברור לגירסה זאת. מכל מקום, אין ספק
ששקיעתו של בגין, הדחת שרוו-ונזיפת
הוועדה בשמיר, עירערו את סמכות
הממשלה. בתקופה זאת החל סבידור
פועל בתוך הכנסת בתקיפות הולכת
וגוברת, ואף לקחת חלק בהתארגנויות
פוליטיות כמו. כנופיית הארבעה״,
שנועדו ללכת לקראת המערך,
בסיסמה של ממשלת אחדות לאומית.

סבידור מסוגל להיות נמהר,
אפילו גם־רוח, אבל גם להתחרט
על התנהגותו. בפני
חברי-הכנסת הטיח פעמים
רבות :״אתם משערים לעצמכם
מה חושב עליכם העם?״ לנשיא
הפרלמנט האירופי, פיטר

דאנקרט, שיגר מבידור איגרת
חריפה על מה שנראה בעיניו
כעמדה אנטי־ישראלית, אך עד
מהרה עמד על כך שהוא גרם
נזק רב ומיותר ושלח לנשיא
מיכתב התנצלות.
״התחלקויות״ כאלה לא מנעו
מסבידור לשאוף למישרת שגריר־ישראל
בארצות־הברית. בפברואר
1983 איים בהתפטרות מכיוון
שהסיעות הגדולות בכנסת לא הגיעו
להצעת החלטה מוסכמת בעיקבות רצח
אמיל גרינצווייג. הוא מיהר לבטל את
איומו, אחרי שנוכח לדעת שהיא
תתקבל בקלות יתרה.
הכנסת ממש מוצפת באגדות
סבידור על אימרות־הכנף שלו; על
סיורי הפתע בעמדות המישמר; על
הדרך הבוטה שבה פיטר את מזכיר-
הכנסת, נתנאל לורך; על שובל
מנכ״לות הרכבת, שליווה אותו לכל
מקום (במסיבת חנוכה החל את דיברי
ברכתו לעובדי־הכנסת במילים. :אתם
עובדי הרכבת״); על גיחותיו המוזרות
למיזנון הכנסת, תוך סקירת־ביעף של
היושבים בו, ועל העלמויות פתאומיות
ללישכתו.
טיפוס אנושי, סבידור. חבר־כנסת
גרוע ודי־מצחיק, שצמח עם בחירתו
לידר, הטביע את חותמו לא רק על
הכנסת העשירית, אלא גם על תולדות
הפרלמנטאריזם הישראלי.

הוא עדיין לא השלים עם
המחיר הכבד, אבל קשה
להשתחרר מהתחושה, שיותר
מכובד להיכשל במרכז המים-
לגה הליברלית, מאשר להצליח
חיים ברעם

^ תל״אביב התלהבו כל הנוכחים
בכינוס בני־זוג מעדות שונות
מסיפורי ההצלחה של נישואין אלה, אך
הודו פה אחד שהמופע המסיים את
הכינוס, שביקש להציג מוסיקה
בינעדתית, שבו פרטו על עוד בליווי
פסנתר, לא כל*כך הצליח.

שקטו בפקודהו
^ צה״ל גילו רופאים, הבודקים את
^ המתייצבים לשירוודחובה, כי גדל
מיספר המתגייסים הסובלים מפגיעות
במערכת השמיעה ובעצביה, ייחסו את
הדבר לחשיפה ממושכת לרעש החזק
המושמע מרמקולי הדיסקוטקים,
אולמות־השימחה ומסיכות לילות־השבת,
שבהם מרבים הצעירים לבלות.

סי השחור כאן
^ ירושלים הודיע צוות של
מנתחים, אימונולוגים (חוקרי
מערכת החיסון) ונפרולוגים (רופאי־כליות)
,כי מתוך 75 השתלות של
כליות שביצעו במשך חמש השנים
האחרונות נקלטו הכליות יותר טוב
אצל חולים ערביים מאשר אצל חולים
יהודיים, בדיוק כפי שבארצות־הברית 1.
ההשתלות מצליחות יותר אצל חולים
לבנים מאשר אצל חולים שחורים.

כסף שר ה בעשן
^ ירושלים הודיע בנק ישראל כי 1
^ בשנה שעברה פסל והורה לשרוף[ ,
כבלתי־ראויים לשימוש חוזר 82 ,מיליון
שיטרי־כסף, שכללו 3.5מיליון |
שטרות של 500 שקל; 46 מיליון |
שטרות של 100 שקל; 26 מיליץ
שטרות של 50 שקל וששה מיליץ
שטרות של 10 שקל 5 ,שקל ושקל
אחד.

הק שר האוסטרלי ,
ף• ירושלים הסביר ילר בן ,5שנכח
בטקס האזכרה לחיילי אוסטרליה
וניו־זילנד הקבורים בבית־הקברות
הצבאי של חבר־העמים הבריטי שעל
הר־הצופים, כי הגיע למקום מכיוון
שהוא בנו של המזכיר הראשון
בשגרירות אוסטרליה בתל־אביב וגם
נכדו של איש חיל-המישלוח האוסטרלי
של מילחמת־העולם השניה,
ששירת בארץ־ישראל, וגם נינו של * 8
איש חיל־המישלוח האוסטרלי של
מילחמת־העולם הראשונה, שהשתתף
בכיבוש הארץ מידי התורכים, תחת
פיקודו של הגנרל אלגבי.

ביוון והאיים השעון הרשמי הוא שעון
השמש ...הזמן זורם לאיטו ונוסך בך
שלווה נפלאה. סביבך פרצופים
מחייכים תמיד וטרדות היום יום
הרחק מאחוריך.
לכן כל זמן הוא הזמן המתאים לקפוץ
לחופשה ביוון והאיים. יוון תמיד
מקבלת אותך בחיוך ופורשת לפניך את
קסמיה: לטייל בין העתיקות, לתפוס
שלווה באיים, לטעום משמחת החיים
של היוונים: כל אלה מחכים לך קרוב
קרוב ובמחיר נמוך.

עם אולימפיק ליוון החלטה נבונה!
אולימפיק יוצאת ליוון יום יום
בטיסת בוקר נוחה. אתה נוחת
לפנה״צ באתונה, ומשם ממשיך
ליעדים אחרים.

חוברת צבעונית חינם!
חוברת צבעונית מהודרת על אפשרויות
הנופש והטיול ביוון -חינם לכל
דורש, בסוכנויות הנסיעות
או ב״קדמוט״.
טל 33/4 286648 .־2964־.03

ץ י 1

6 6 0 6ז? 0ס * 1101141 ^ 1111116ו { 6 1 1ח7 1 1 6 1

סו ב ב ושלוף א ת הבקבוק.

׳1 ׳ 7ג

תפו ס שניים
ממשפחת קוקה־קולה:
קוקה־קולה,קינלי,ספרייט
קינל׳ לימון או קינלי סודה

אריק שר1ן מטלפן ממינהד מקרקעי ישראל
ויורם גל 1ב 1ס הציל את יפתח קצור ממוות בטזח
בשבוע שעבר, ביום שבו
התארח עזר וייצמן במהדורה
המקוצרת של מוקד, היה אמור
להשתתף במהדורה גם דויד
לוי, סגן ראש הממשלה. לוי,
שבשעות הבוקר הביע את
נכונותו להשתתף במישדר, ואף
ביטל תוכניות אחרות שלו,
הודיע במפתיע, דקות ספורות
_ לפני השידור, באמצעות נהגו, כי
אינו יכול להופיע במערכת־הטלוויזיה.
הדבר עורר זעם רב

החדשות את המישדר היוקרתי
ביותר, ולהפקירו בידיו של איש
שהתמחותו בצרכנות. השבוע
נערך דיון, ולבסוף הוחלט כי אכן
הנהלת מחלקת החדשות היא זו
שתופקד על השידור.
יצחק נבון, שמונה חבר
בוועדה המסדרת של מיפלגת
העבודה, הודיע כבר כי אין
בדעתו לקבל מישלחות שביקשו
להופיע לפניו כדי לשכנעו
לתמוך במועמדים לרשימה

בקרב ראשי מחלקת החדשות,
שלא קיבלו עד כה הסבר
להתנהגותו התמוהה של לוי.
בראשית השבוע קיים
דויד קימחי, מנכ״ל מישרד־החוץ,
שיחת בירור עם ידר תא
הכתבים המדיניים יורם רונן
ועם הכתב המדיני של קול
ישראל שימעון שיפר, לגבי
המיגבלות שהוטלו על הכתבים
המדיניים. הפגישה נערכה
בעיקבות פרשת הסקופ שפירסם
ישראל סגל, הכתב הפוליטי
של הטלוויזיה, על המגעים
הסודיים עם ממשלת קמרון,
שאחריה הועבר מישרדו של
דובר מישרד־החוץ לביתן בודד,
והוחלט שדיילות מיוחדות ילוו
את הכתבים המדיניים במיס־דרונות
מישרד־החוץ, כדי למנוע
הדלפות. תא הכתבים המדיניים
התנגד נמרצות להגבלה זו ואף
איים בחרם על מישרד־החוץ.
^ בעיקבות זאת נערכה פגישת
^ ההבהרה והוחלט שההגבלות
יוסרו.
הנהלת הטלוויזיה פנתה
לרפי גינת, מפיק כולבוטק,
וביקשה ממנו שיפיק את שידורי
הטלוויזיה בערב־הבחירות. גינת
היתנה את הסכמתו בכך שיהיה
גם העורך התוכני של.המישדר
ואף ישבץ את האנשים למשימות
4השונות. דרישה זו התקבלה
בהתנגדות נמרצת של עורר מבט
מיכאל קרפין׳ שאמר כי לא
ייתכן להפקיע מידי מחלקת•

לכנסת. נבון דחה פניה של חוג
משוב, שביקש להמליץ באוזניו
על מועמדותו של דובר
המיפלגה, הד״ר יוסי ביילין.
שימעון פרס, יו״ר המיפלגה,
יטיל את כל כובד מישקלו
לטובת ביילין, איש אמונו,
שעשה עימו שבע שנים
באופוזיציה. ביילין כבר זכה
לכינוי חיבה במיפלגה: דוקטור
ג׳יי.
מנהל מינהל מקרקעי
ישראל, משה ליפקה, הוא
בעל כישרון חיקוי יוצא מן
הכלל. באחרונה הוא הצליח
להפתיע כמה אנשים כאשר
טילפן אליהם ונשמע כאריאל

הסיבה: בתצוגה קודמת של
פרוביזור הופיע מליץ, ולדיברי
מבינים מראה פניו לא הראה
שביעות־רצון ונחת מדגמיו של
פרוביזור. עתה עסוק פרוביזור
בהכנת תצוגה גדולה, שתתקיים
בבית השגריר היפאני.
שר־החינוך־והתרבות, זבולון
המר נתן את חסותו להצגת
ה־ 500 החגיגית של שמואליק
של זוהרה, המועלה על־ידי
התיאטרון לילדים ונוער. ערב

יצחק שמיו

ההופעה טילפן דוברו של השר,
ישראל כהן, ומסר שהשר יהיה
עסוק בענייני המפד׳ל, אך
אשתו של המר וילדיו יבואו
במקומו. גם הם לא הופיעו, אך
לעומתם בא הד״ר מאיר פעיל,
שהצהיר שהוא רואה את המחזה
זו הפעם החמישית. פעיל הסביר
שהוא מלבה לבקר בהצגות
התיאטרון של אורנה פורת
בגלל אשתו, חסידה, המפעילה
תיאטוען בובות לגיל הרך

בא השבוע לחגיגות המימונה
בפארק הירקון בתל־אביב.
שמיר עבר מאוהל לאוהל וניסה לרקוד עם החוגגים.
קהל רב ניסה להגיע אליו, פדי לראותו ולגעת בשולי

במיסגרת התיאטרון לילדים
ולנוער.
המחזה שקרים, המועלה
מעל קרשי התיאטרון ה ק אמרי,
זימן דיון בנושא ״חובה
לאומית מול נאמנות אישית״,
שאותו הינחה סגן ראש המוסד
לשעבר, יעקב כרוז, המפרסם
את סיפוריו בידיעות אחרונות.
על הבימה ישב גם הבוס שלו
לשעבר, איכר הראל. במהלך
הדיון דיברה ח״כ שולמית

ביגדו. הצפיפות סביב ראש״הממשלה היתה רבה עד
בדי כך, שהחוגגים כמעט מחצו אותו. בתמונה מימין:
החוגגים אחזו בידי שמיר, כדי להבגיסו למעגל וכמעט
הניפו אותו באוויר. בתמונה העליונה: שמיר רוקד.
אלוני, ולדבריה התפרץ האלוף
(מילין רחבעם(.גנרי״) זאבי,

העולם הזה 2435

שרון.

דובר מישרד־החקלאות,
נפתלי יניב, שב באחרונה
מסיור במיזרח הרחוק והביא
עימו רדיו־סטריאו יוצא־דופן.
הרדיו כולו מצוי בתוך שעון־יד,
אליו מחוברות זוג אוזניות, אשר
מתוכן בוקעים הצלילים הברורים
של המכשיר הקטנטן.
קינאת אופנאים תרבה
שינאה: האופנאי עודד גרא
טילפן לאופנאי עודד פרו*
ביזור והציע לו, ששניהם ביחד
ילכו לתצוגת־אופנה של אופנאי
שלישי, גירי מליץ. פרוביזור
סירב והוסיף, שהוא גם אינו רוצה
שמליץ יבוא לתצוגות שלו,
אפילו בתשלום .״אם הוא יקנה
כרטיס, אני אחזיר לו את הכסף.״

ך | 1111ך ! ך 1ץ| 1בא גם הוא לחגיגות המרכזיות של
111^ 111 11 המימונה. כשעלו האורחים המכובדים
לבימה, זרקו לעברם זרים של פירחי ציפורנים וכשעלה הנשיא
לבימת־הכבוד, היתה הבימה מכוסה כמעט לגמרי בפירחי ציפורנים
ורודים ואדומים. ממול הבימה היה למרבה הפלא קהל מועט בלבד
-ניגוד מגוחך לקבוצת הפוליטיקאים הנכבדת, שישבה על הבימה.

שאמר :״יש גם זכויות האומה
ולא רק זכויות האזרח!״ אחרי
שהוסיף עוד כהנה וכהנה באותו
עניין, קטע אותו מבקר
התיאטרון של החינמון העיר,
אמיר אוריין :״המודל שלך
הוא מודל נאצי. ואם תהיה
אי־פעם ראש־ממשלה — לא
הייתי רוצה להיות כאן!״
הפקת פסטיבל ישראל
בירושלים זימנה צרות לא
קטנות למפיק בפועל של
האירועים, אבי יפרח, שחייב
לספק את כל הדרישות המוזרות
של הבאים מחו״ל, וגם של
הישראלים שיקחו בו חלק. רקדנית
מקנדה, מרי שואינאר,
תופיע בריקוד הנקרא מחול
אירוטי. בהוראות ששלחה
לארץ היא ביקשה שישיגו לה.״
לטאה. עתה מנסה יפרח למלא
את הבקשה המוזרה ומחפש זוחל
מתאים.
תיאטרון ספרדי, קווא־דרה
דה סיביליה, יעלה
בפסטיבל שתי הצגות. לצורך
אחת מהן הם דרשו 70 נרות
בגודל מסויים — נרות שבהם
משתמשים בכנסיות. יפרח לא
הצליח למלא אחרי הדרישה,
והספרדים הסכימו להביא עימם
את הנרות ממאדריד. את הבקשה
השניה של הספרדים הצליח
יפרח למלא בעזרת המנהל
האומנותי אביטל מוסינזון:
הם דרשו טרקטור. אכן, טרקטור
אינו אביזר נדיר ויקר כמו נר,
ויפרח ומוסינזון השיגו חיש קל.

מדוע זקוקים בפסטיבל ישראל ללטאה ולתרנגולים, היכן נהוג
לערוך סדר שני שר פסח ואיך אומרים ביידיש :״תרבחו ותסעדו״?
צמד ישראלים, אלי ואלים
דור־כהן, יופיעו במיסגרת במרומי כמיצג הפסטיבל מיגדל-דויד. לשם כך הם זקוקים
ל־ 20 תרנגולים — עשרה חומים
ועשרה שחורים. עתה עסוק
יפרח בחיפוש אחרי התרנגולים.
אולי ימצא אותם בלול־הלטאות?

מלון שרתון בתל־אביב עם
מנכ״ל כור, ישעיהו גביש.
המלצרית שניגשה אליהם לא
הבינה בדיוק מה הם רוצים
לשתות. כרמל, שחש בגרונו,
רצה תה מהול בקוניאק. היא
שאלה :״אתה רוצה כוס תה וכוסית
קוניאק לידהי״לגביש היתה

רוזנבלום קטן. והוא יגיע. אני
מבטיחה לך.״ הגיב פאר :״אני
מקווה שזה לא יקרה על הבימה.״
על־פי החלטה של אגודת־העיתונאים
מנועים חבריה
לשבת במסיבות עיתונאים,
שבהן• נמצאים גם עיתונאים

העיתונאי ולא את בעל המישרה
הרמה.
ח״כ העבודה אבא אבן
אמן ההגדרות, נישאל מהו
.קונסנזוס. תשובתו :״הרבה אנשים
אומרים באופן קולקטיבי,
מה שאף אחר לא מאמין באופן
אינדיווידואלי.״
ראש עיריית הרצליה אלי
לנדאו ידוע בהליכותיו המוזרות.
במוצאי יום המימונה סיים
השר־ ללא־תיק אריאל שרון
ביקור בצפון הארץ. בשעה 11

בלילה הוא הופיע בלישכת
לנדאו שבבניין העיריה. לנדאו
החליט שזהו זמן מתאים
לפוליטיקה. הטלפונים הופעלו
ופעילים הרצליאניים הגיעו
בתוך זמן קצר לבניין. למרות
השעה המאוחרת, ההיענות היתה
מלאה והשיחה התארכה עד
השעות הקטנות של הלילה. סגן
ראש-הממשלה, דויד לוי, לא
זכה לשבחים רבים שם. הוא כונה
בזילזול ,״היפה״ ,כשהאומרים
זאת מלווים את האמירה
בתנועת־יד לא־מחמיאה.

ך 1ך 1האמן הישראלי המפורסם, שוהה בארץ בחופשה. אגם מתגורר במלון הילטון ושם,
111111 בקומה ה־ .15 בלובי מיוחד של העשירים, הוא עסוק בציור. בתמונה העליונה: אגם
מצייר על חולצתה של עופרה בורלא-אדר, בתו של הסופר יהודה בורלא, שהיא אשת״יחסי״הציבור של
המלון. למטה: ציור של אגם, שבו הוא מראה את מחשבתו על החיים בצורה ויזואלית -גבר ואשה יוצרים
ביחד אהבה ומישפחה. אגם אינו דתי ואינו חוזר בתשובה, למרות שהוא מסתובב כשהוא לבוש בחליפת
קטיפה שחורה וחבוש במיגבעת שחורה. השבוע השתתף אגם בהלוויתו של הצייר המנוח מרסל ינקו.

דדי ינקו

דבורה (״דדי״) ינקו וג׳וזין ינקו־סטרלס, שתי
בנותיו של הצייר מרסל ינקו, שנפטר השבוע.
הבנות קיבלו את פני המנחמים באולם־הכניסה במוסיאון תל־אביב,
שם הוצב ארונו של ינקו. הבנות לבשו שחורים ועמדו בצד הארון.

מנהל ההפצה של סירטי
נח, דני דימבורט, ניהל ויכוח
קולני עם כוכב הרימו עוגן,
יפתח קצור. המריבה היתה
סביב תשלומים שהגיעו לקצור.
משיחה קולנית עברו השניים
להחלפת מהלומות קלות. לחדר
נכנס המפיק יורם גלובוס,
בן־דודו של מנחם גולן, וביקש
מהשניים לחדול .״אני עוד צריך
אותו לאסקימו לימון הבאים,״
אמר גלובוס לדימבורט בחיוך,
״אל תהרוג לי אותו!״
כתב ל אק ספר ס בישראל,
חזי כרמל, נפגש בלובי של

בקשה אחרת :״אני רוצה ספייסי
בלאדי־מרי.״ המלצרית שאלה:
״חריף, אתה מתכוון?״ השניים
שוחחו עם אדם שלישי על
עסקים, ובשולחן אחר ישבו
צעירי המישמרת הצעירה של
מיפלגת־העבודה, בראשות ה״כ
חיים רמון, ושוחחו על שיטת־ההצבעה
במרכז־המיפלגה.

מחדשות. יצחק לוינסון, כתב
הצהרון החדש בבאר־שבע שם
לב שעמיתיו המאוגדים שוכחים
הוראה זו, כאשר למסיבת•
העיתונאים צמודה ארוחת־צהרים.
ולכן הוא נוהג להודיע
לחבריו שעליהם לצאת מהאולם
במקום שהוא נוכח, ואפילו
לוותר על האוכל.

מנחה בימת פנורמה, יוסי
פאר, ריאיין את פנינה
רוזנבלום. הוא שאל אותה אם

הכתב הפלילי של הרדיו,
מייק הולר ביקר עם יושב־ראש
הכנסת, מנחם סבידור,
בכלא רמלה. למגינת־ליבו של
סבידור ולהפתעתו של הולר,
אסירים רבים זיהו דווקא את

היא רוצה בילדים. תשובתה
היתה חד־משמעית :״בוודאי
שהייתי רוצה באיזה ג׳וניור

1111חחך בתו היחידה של חיים חפר, באה להלוויית מרסל ^
1^ 11 ינקו ביחד עם אביה(בתמונה משמאל) .ניני חפר,
שבילדותה התגוררה עם רותי, אמה, בכרם־התימנים, עברה בשנים
האחרונות לגור עם אביה, ומאז היא ניתקה את הקשר עם אמה.
העולם הזה 2435

הדוגמנית ושחקנית הקולנוע
ענת צחור עומדת לכבוש
את היבשת האמריקאית. היא
נבחרה על־ידי הפירסומאי יואב
חביב וצלם האופנה מישל
טסייח לככב בסידרת פוסטרים
עבור חברת מצברים אמריקאית,
ועל־פי הדוגמות היא תצולם
בתנוחות נועזות ביותר.
כהה אנשי תיאטרון
שומרים על מסורת של עריכת
סדר שני של פסח. השנה חגגו
לראשונה את הסדר בחג השני
של פסח במיסעדה סינית. עד
היום, במשך 15 שנה, נהגו
לערוך את הסדר באחד הבתים.
בסדר שבנוסח גולת סין הרחוקה
נכחו: חיים וגליה טופול,
שלמה בר־שביט ואשתו,

לגמרי מהבעת דיעה. אינני
מדבר בשמו, וזה ידוע לכל מי
שמשוחח איתי.״
• הנ״ל, על השאלה מה
קורה למנחם בגין, אביו :״המסקנה
היא שצריך לכבד את רצונו
של אדם. איננו עומדים בבית־מישפט,
שבו יש חובה על אדם
להשיב לכל שאלה. רצונו של
אדם — כבודו. גם אם זה קשה
למיספר אנשים, צריכים לחיות
עם זה.״

• סגן ראש הממשלה,
דויד לוי, בחגיגות המימונה:
״הלוואי שיכולתי לברך ביידיש
את הברכה: תרבחו ותסעדו.״

• ח״ב מס״ם יאיר צבן:
״אני יהודי חילוני, ואינני מתבייש
בכך.״

ך ח \ 1ך 1 הרמטכ״ל לשעבר וראש תנועת צומת, לא
\ | 1 1 1יכול כנראה להשתחרר סופית מעברו ה*

צבאי. רפול נראה כשהוא מסתובב במרכז תל-אביב, בקרן הרחובות
רוטשילד ובלפור, כשהוא נושא בידו האחת אקדח בתוך נרתיק של
חגור ובידו השניה קיטבג צבאי. לא הרחק ממקום זה, בצד השני
^ 1של שדרות״רוטשילד, נמצאים המישרדים של תנועת התחיה.

אורי לוי ואשתו, עמוס
אטינגר, לביאה הון ואחרים.

פסוח׳ השבוע
• בנימין (״בני״) זאב

בגין :״בדרך כלל אני ער
לסכנה שהדברים יתפרשו כאילו
הם נאמרים בשם אבי, אבל אני
חושב שהעירנות הזאת אינה
צריכה להביא אותי להתנזר

• הסופר עמוס קינן:
״האם לא נולד בארץ הזאת שום
ילד שלימים הוכיח כוחו במדע,
או בחינוך, או בענייני־חוץ? האם
כל הילדים המוכשרים שנולדו
כאן נשארו בצבא עד שקיבלו
דרגת אלוף?״

• ״דבר אחר״ — המו־ם
ן 8הסאטירי של עיתוו
״דבר״ :״מחקר חדש של
מישרד החינוך: רוב הטיפשים
הם יותר מטומטמים מהחכמים.״

שר״הביטחון משה ארנס וח״כ מאיר שיטרית בחגיגות המימונה ביבנה

אחרי שנפגש השסע 1ם אישים בכירים של אש׳ ף באירנפה -
מרחה נ1ורר ״השלם הזה״ 1ל המתרח ש באירגון ערב ההכרעה

מצד הנהגת אש״ן ופת״ח מנהל את המשא־ומתן ח׳ליל וזיר, המכונה
אכו־ג׳יהאד.
זהו אחד משלושה־ארבעה האישים המרכזיים בפת״ח, מעין שר־הביטחון של האירגון, שרכש לעצמו
יוקרה רבה כאשר ניצח על העמידה המוצלחת של כוחות אש״ף בטריפולי.
בצד השני עומדים שלושה אירגונים:
• החזית העממית לשיחרור פלסטין, בהנהגת ג׳ורג׳ חבש.
• החזית הדמוקרטית לשיחרור פלסטין, בהנהגת נאיף חוותמה.

• המיפלגה הקומוניסטית הפלסטינית.

מאחורי כל אחד משלושת השמות האלה מתחבא סיפור מסובך.
חבש נחשב כראש חזית־הסירוב באש״ף. הוא לאומן ערבי ותיק, נוצרי, רופא במיקצועו, וידוע שהוא
חולה. גם יריביו באש״ף מכבדים אותו כאדם.
יודעי־דבר טוענים כי חבש אינו מתנגד, בעצם, לשלום עם ישראל, אלא מפקפק במעשיותו של

רעיון זה.

״אתם אינכם מכירים את הישראלים,״ הוא נוהג לומר .״אתם משחקים בנדמה־לי.
לאנשי־השלום הישראליים, שאתם נפגשים איתם, אין שום השפעה. ישראל רוצה
לכבוש ולהתפשט, ואין לנו ברירה אלא לנהל את המילחמה.״

חבש הוא שנטל על עצמו את האחריות לנסיון האחרון לחטוף את האוטובוס בקו .300 אולם מעטים
מאמינים לטענה זו. הריעה השולטת היא שארבעת החוטפים פעלו על דעת עצמם, ולא היו קשורים
במישרין לשום אירגון.
בבואו לקבוע את עמדתו כלפי עתיד אש״ף, יש לחבש שתי בעיות:
• הוא חי בסוריה, וכך גם ראשי אירגונו. החזית העממית פועלת מתוך סוריה.

הנשיא חאפט׳ אל־אסד
מי מתפלל להסתלקותה

אם יפר את פקודות הדיקטטור הסורי, לא יהסס אסד לחסל את אירגונו ככוח, או
לחסל את כושר־הפעולה שלו.
זה כולל אמצעים פשוטים, שכבר נוסו לא פעם: ביטול הדרכון, גירוש המישפחה ועוד.
• אירגונו מחולק לפחות לשלושה פלגים: פלג קיצוני מאוד, פלג מרכזי ופלג התומך בקו של
יאסר ערפאת. חבש עצמו מנסה לשמור על עמדה מרכזית.

בימים האחרונים נפגשה באירופה מישלחת מטעם .,המועצה הישראלית למען
שלום ישראלי־פלסטיני״ עם אישים חשובים באש״ף. חברי המשלחת היו מתי פלד,
יעקב ארנון ואורי אבנרי.

אם תתקבל החלטה כלשהי, היא עלולה להביא לפילוג אירגונו, שככר התפלג
כמה פעמים בעבר.

ך* אריה הוא חולה. הכל ממתינים לירידתו מן הבימה. ויותר מכל ממתינים לכך ראשי אש״ף.

(גם חוותמה וגם אחמד ג׳בריל פרשו בעבר מן החזית העממית, והקימו את אירגוניהם הנפרדים).

ו והאריה הוא חאפט׳ אל־אסד. .אסד׳ פירושו, בערבית, אריה.

במשך שמונה שנים ויותר היה אסר גדול האוייבים הערביים של האירגון הפלסטיני. הוא ניסה
לשבור את עצמאותו על־ידי החדרת סוכניו לתוכו. הוא פלש ב־ 1976 ללבנון, בהסכמת ממשלת־רבין,
כדי לשבור את אש״ף. הוא דחף את ישראל למילחמה ב־ ,1982 כדי שזו תחסל את המיני־מדינה
הפלסטינית בביירות והדרום. וכשזה נכשל, הוא אירגן את ״המרד״ בפת״ח, וניסה להרוג את ערפאת
ואנשיו בטריפולי.
עכשיו מפעיל אסר את האנשים באש״ף כדי למנוע בכל מחיר את כינוסה של המועצה הלאומית
הפלסטינית, האמורה לקבל החלטות מרחיקות־לכת בכיוון של חתירה לשלום עם ישראל והידברות
עם כוחות־השלום הישראליים.

אולם אסד חולה. אישים מרכזיים באש״ך עוקבים אחרי מחלתו בדריכות. כל
סימן, כל פירסום נבדק בקפדנות. בי בשכיל אש״ן, אין זה רק עניין של חיים ומוות
לאטד. זהו גם עניין קריטי ביותר לאש׳׳ן.
יש לכך סיבה סבירה:
בכוח כישרונו ומעמדו, הפך אסר לגורם מרכזי בעולם הערבי — הרבה מעבר לממדיה האמיתיים
של סוריה. שבירת עצמאותו של אש״ף ושיעבוד האירגון לסוריה הם מטרותיו העיקריות. הוא אוייב
מסוכן מאוד.

אם ימות אסד מחר, ישתנה הכל מן הקצה אל הקצה.

על הירושה יריבו שני גורמים סוריים שונים. מהצד האחד: אחיו, ריפעת אל־אסד, ראש שרותי־הביטחון,
שנפגש כמה פעמים עם אריאל שרון והחותר להתקרבות לארצות־הברית. ומולו: קואליציה
רחבה של שאר ראשי המיפלגה והצבא.

כל אחד משני הגורמים האלה יהיה הרבה יותר חלש מאשר חאפט׳ אל־אסד. כל
אחד מהם יהיה זקוק לכל תמיכה שיוכל לגייס. כל אחד מהם יהיה זקוק לעזרת אש׳ץ ז.
היורש יצטרך לבנות לעצמו מעמד חדש בעולם הערבי, ולשם כך יהיה זקוק לאש״ף. הוא יהיה זקוק
גם לגיוס מירב התמיכה בסוריה עצמה, וגם בעניין זה תהיה לאש״ף השפעה.

יש פלסטינים המקווים למותו של אסד, ויש גם המתפללים לכך. כעיניהם, תהיה
זאת כשורה של הצלה.

משא־ומחונאלג״ו
ן* ימים אלה מתנהל בעיר אלג׳יר משא־ומתן, שעשויה להיות לו השפעה רבה על ההתפתחות

הצד שדמוסשוה
^ נאי(? חוותמה יש בעיות משלו.
/מבחינה פוליטית, חוותמה קרוב לקו של ערפאת, אולי יותר מכמה וכמה אנשים בפת״ח, אירגונו
של ערפאת עצמו.

אולם חוותמה פועל גם הוא מתוך השטח הסורי, והוא תלוי כל־כולו בחסדי
השליט הסורי. אין הוא יכול להרשות לעצמו להמרות את פיו.

חוותמה נטל על עצמו את האחריות לפיגוע האחרון ברחוב המלד ג׳ורג׳ בירושלים. גם טענה זו
מוטלת בספק־מה.
נוסף על שאר הבעיות, חוותמה רוצה לשמור על יחסיו הקרובים עם מוסקווה. מוסקווה היא
בעלת־בריתה של דמשק, השותפה החשובה היחידה שנותרה לה במרחב.

מוסקווה רוצה למנוע פילוג באש כי פילוג בזה יעמיד אותה לפני הברירה
הקשה במי לבחור: כשות!? הסורי שלה או כתנועה הפלסטינית העצמאית.

חוותמה, שהוא הרבה יותר גמיש מאשר חבש(״אופורטוניסט״ ,לדעת יריביו) פועל על פי הנחיה זו.

הדבר נכון עוד יותר לגבי הגוף השלישי: המיפלגה הקומוניסטית הפלסטינית.
המיפלגה הזאת אינה מיוצגת במוסדות אש״ף, ואין לה ייצוג במועצה הלאומית הפלסטינית. אמנם ,״
יש במועצה כמה קומוניסטים, אך הם נמצאים שם על תקן אישי, כחברים עצמאיים. המיפלגה פועלת,
כמובן, על פי הנחיות מוסקווה.
המצבים השונים בעולם הערבי ובישראל גורמים לכך ששתי המיפלגות הקומוניסטיות — רק״ח
והמיפלגה הפלסטינית — נוקטות קווים שונים, וכמעט הפוכים. בעוד שרק״ח דוגלת בקו של שלום
והכרה הדדית, בהתאם לתוכנית ברז׳נייב, הרי מיפלגת־האחות הפלסטינית נוקטת קו נוקשה וקיצוני.

לאחרונה ניסו הסובייטים לתווך בין אסד וערפאת, ואן שלחו שליח רב־דרג
לדמשק בשליחות של תיווך. זהו אזרח סובייטי מוסלמי בשם גאדר עלאייב,
(שיכוש רוסי של השם הערבי חיידאר עלי) .הוא וסגנו ניסו להשיג פשרה, אך נתקלו
למעשה בקיר אטום. אסד, שאינו בובה סובייטית, פועל לפי הקו שלו.

משום־כך אין סיכוי כי משיחות אלג׳יר תצמח תוצאה ממשית. יתכן כי ראשי פת״ח הסכימו לנהל ־־*
מגעים חסרי־תוחלת אלה רק כדי לשכנע את הבלתי־משוכנעים באירגונם שמוצו כל האפשרויות כדי

לשמור על אחדות אש״ף.

״הם בובות, כולם בובות,״ אמרה אישיות בכירה באש״ן .״אין טעם לדבר עימם.
הם פועלים לפי פקודותיו של אסד.״

ועם אסר — כך סבורים ראשי אש״ף — אין
עוד על מה לדבר אחרי טריפולי. הקרע הוא סופי,
-ואין כוח בעולם המסוגל לאחות אותו.

וונשושנישלישים

^ חרי מיצוי המגעים האלה, תכונס המועצה
\£הלאומית הפלסטינית, הגוף העליון של
אש״ף. הכל מצפים לכך שמושב זה — ה־17
במניין האירגון, יהיה מושב מכריע בתולדות
אש״ף.
מנוי וגמור עם יאסר ערפאת לקבל החלטות
מרחיקות־לכת, שיאפשרו להנהגה לנהל מדיניות
חופשית ועצמאית כלפי האמריקאים, ירדן
וישראל, ולעשות מאמץ גדול לקידום תהליך
השלום. ההידברות עם כוחות־השלום הישראליים
היא חלק ממדיניות זו.

כדי לקבל החלטות מכריעות, יש
צויד כקולותיהס של שני שלישים
מחברי המועצה(לא מן הנוכחים, אלא
מכלל החברים).

המועצה מונה כ־ 360 חברים, המתמנים בצורות שונות. חלק מהם נשלחים מטעם האירגונים השונים
(פת״ח, החזית העממית וכו׳) .האירגונים ממנים את ציריהם, ויכולים בכל עת להחליפם, כפי שהיה
מקובל בקונגרס הציוני. חברים אחרים נשלחים על־ידי איגודים מיקצועיים שונים, אירגון הסטודנטים
וכר. אחרים מתמנים על תקן אישי, כאישים בלתי־תלויים.

הנהגת פת״ח משוכנעת שיש עכשיו רוב של כשני שלישים — כ־ 240 קולות,
יותר או פחות — לקו של יאסר ערפאת. בואן או אי־בואן של ״הבובות הסוריות״
אינו משנה לכאן או לכאן.
״המורדים״ של פת״ח, שפעלו כסוכנים סוריים — אבו־צאלח וחבריו — כבר סולקו מזמן מן
המועצה הלאומית. הם היו חברים במועצה כנציגי פת״ח, והנהגת פת״ח החליפה אותם. אבו־מוסא היה
חבר המועצה על תקן אחר, כשליחו של ערפאת, וגם הוא סולק.
אולם גם במצב זה נותרו בעיות רבות.

למשל: האם כל אנשי פת״ח, המקבלים ללא־עירעור את מנהיגותו של יאמר
ערפאת, מקבלים גם את כל הצעותיו המדיניות?
הדבר אינו מובן מאליו. ביקורו המדהים של ערפאת אצל חוסני מובארכ, אחרי היציאה מטריפולי,
עורר אצל כמה מאנשיו מורת־רוח, מפני שלא ביקש ולא קיבל אישור מראש לכך מטעם מוסדות פת״ח.
כמו בכל אירגון שיש בו מנהיג חזק ובעל־כאריזמה, נשמעים גם בפת״ח מדי פעם קריאות ליתר

אבו־ג׳יהאד ואבו־עמאר
על מה מתנהלים המגעים!
היחיד שתבע לשים לה קץ, ולקבל החלטות במועצה כמו בכל פרלמנט נורמלי — בהצבעה של רוב,
תוך שמירת זכותו של המיעוט למתוח ביקורת ולפעול כאופוזיציה נאמנה.

השאלה עלתה עכשיו שוב — ובפעם הראשונה בתולדות אש״ח מתגבשת
ההחלטה שלא לקבל הפעם את ההחלטות פה־אחד, אלא להכריע בין רוב ומיעוט.
ידוע כי יאמר ערפאת תומך בגישה זו.

(בשיחות עם אנשי אש״ף, היתה לי הזדמנות להביא להם משל היסטורי, שאינו ידוע בציבור
הפלסטיני. מן המאה ה־ 17 עד ה־ 19 היתה קיימת בפרלמנט הפולני, ה״סיים״ ,חובה של \ 1ס £18£11
( £ 1 0 ¥״וטו חופשי״) ,שאיפשרה לכל חבר־בודד של הסייס למנוע קבלת כל החלטה שהיא, על־ידי
השמעת שתי המלים 1ע1£ ? 0 2 1ז<(1״אני מתנגד״) .שיטה זו, שהובטחה בחוקה, הרסה את
פולין, שיתקה את מערכות״המימשל שלה והביאה להשתלטות מדינות זרות על הממשלה, וגם על
הארץ עצמה. אין משל מפחיד יותר מזה).

180 מהשטחים!!עושים
^ עיה אחרת, וחשובה ביותר, היא השתתפותם של חברי־המועצה מן השטחים הכבושים.
נוסף על 360 החברים הקבועים של המועצה, נשמרים בה 180 מקומות לתושבי הגדה והרצועה.
למעשה, כל איש שבא מן השטחים האלה יתקבל כחבר המועצה, כי למקומות אלה אין בעלים מזוהים.
הוועד־הפועל של אש״ף יכול למסור את המינוי לכל מי שבא משם.
ידוע כי תושבי השטחים הכבושים הם האגף המתון ביותר באש״ף, הציבור החותר בדחיפות רבה
ביותר לפיתתן מדיני, אשר ישחרר אותו מן הכיבוש הישראלי.

אם תופיע במושב ה־ד 1קבוצה זו של 180 צירים, יסתיים המאבק לפני שהתחיל.
לערפאת יהיה רוב עצום לביצוע השינויים הדרושים כמדיניות אש״.?,

זה ברור גם לממשלת־ישראל. כבר בימי ממשלת״רבין נקבע הכלל שאסור להניח לאנשים אלה
להגיע אל המועצה, כדי למנוע מתן צביון מתון לאש״ף. רבין, כמו בגין ושמיר אחריו, העדיף אש״ף
קיצוני, המבצע פיגועים והמקומם את העולם נגד העניין הפלסטיני, על פני אש״ף מתון, המוכן לשלום,
ושיביא ללחץ עולמי על ישראל להחזיר את השטחים הכבושים.

חוותמה, חבש וערפאת
מי אופורטוניסט, ומי לאי
דמוקרטיה, להבאת עניינים לאישור מוקדם במוסדות וכר. כמו בכל מיפלגה יש, כמובן, גם יריבויות
אישיות, חשבונות אישיים ועוד.
לכן, בבואם להציע למועצה הלאומית שינויים דראסטיים במדיניות האירגון, צריכים ערפאת
ועמיתיו לשכנע קודם כל את כל אנשי פת״ח, אירגונם־מיפלגתם.

במציאות של אביב 1984 אין זה קל. רבים ישאלו :״אם נגמיש עכשיו את הקו,
מה נקבל בתמורה? איד זה יקדם את השאיפה הפלסטינית להקמת מדינה?״

ממשלת־ישראל כבר הודיעה כי לא תשא־ותתן עם אש״ף, גם אם ינקוט האירגון קו מתון ביותר.
מיפלגת־העבודה דבקה בשלושת הלאווים שלה: לא מדינה פלסטינית, לא משא־ומתן עם אש״ף, לא
שינוי המעמד של ירושלים המיזרחית. מבחינות אלה אין שום הבדל בין יצחק שמיר ושימעון פרס, גם
אם לא יקימו ממשלת־אחדות־לאומית. ואילו שלום עכשיו גוסס, ומחנה״השלום הישראלי כולו משותק
ומדוכדך.
בארצות־הברית מתנהלות בחירות, המשתקות את כל מערכת המימשל, ואין לצפות לשינוי כלשהו
ער ראשית השנה הבאה.

עכשיו תעלה שאלה זו שוב בכל חומרתה. השאלה היא: עד לאיזו קיצוניות
מוכנה ממשלת־ישראל להגיע כדי למנוע מתושבי השטחים הכבושים להשמיע
את קולם המתון במועצת אש״ף?

אך נראה כי מנוי וגמור עם ערפאת להביא הפעם לשינויים הדרושים, שנדחו במושבים הקודמים
של המועצה. אם יצליח להשליט את דעתו, יהיה המושב ה־ 17 של המועצה הלאומית מושב היסטורי.

האם יצליחו חוסני מובארכ והמלך חוסיין ללחוץ על ישראל בכיוון זה? האם תרים תנועת־השלום
הישראלית את קולה נגד הדריסה הברוטאלית של זכויות־האדם והחופש המדיני? ואולי תעצום
ממשלת־ישראל עין, כפי שעשתה לא מכבר, כאשר כ־ 40 מראשי הציבור בגדה נפגשו עם יאסר ערפאת
בירדן?

מכאן שיש רבים באש״ך הסבורים שאין מה למהר .״אם ממילא אי־אפשר לעשות
שום דבר רציני בשנה הקרובה, מדוע לגרום עכשיו לפילוג?״

• (!לותהשגסנזוס
^ עיה אחרת היא שאלת הקונסנזוס. ליתר דיוק: קיללת הקונסנזוס.
^ עד כה מקובל במועצה הלאומית הפלסטינית לקבל את כל ההחלטות פה־אחד,
בדיד של קונסנזוס. פירוש הדבר: מיעוט יכול לעכב כל החלטה שהיא. תחת
שילטון הרוב קיימת עריצות של המיעוט.
זוהי מסורת ערבית עתיקה. לנביא מוחמר מייחסים את האימרה :״כאשר כל בני עדתי מחליטים
יי־ביחד,
אין הם יכולים לטעות!״
חובת״הקונסנזוס, שאינה כלולה בחוקת אש״ף, אך למעשה הופעלה תמיד, היא האסון של אש״ף. היא
שיתקה את האירגון בתקופות מכריעות, כשהיה צורך לקבל החלטות נועזות. עיצאם סרטאווי לא היה

כז׳ז׳ינסקי עם בגין(בקמם־דייוויד)
ביי־ביי -למי!

• ממשרה נוסטינית זמנית
ך* בר אחד בטוח לגמרי: אבו־עמאר(יאסר ערפאת) הוא כיום המנהיג הבלתי־מעורער של העם
( הפלסטיני. סמכותו הלאומית והבינלאומית חזקה יותר מכפי שהיתה אי״פעם. היוקרה שצבר
במצור של ביירות ובקרב על טריפולי, ההתייצבות הברורה של המוני העם הפלסטיני באשר הם שם
מאחוריו — כל אלה ביצרו את מעמדו.
לא מכבר ביקר זביגנייב בז׳ז׳ינסקי אצל ערפאת. איש זה, יועצו של הנשיא ג׳ימי קארטר
לענייני״ביטחון, גרם בשעתו לזעם עצום בקרב הפלסטינים כאשר השמיע את האימרה המפורסמת:
״ביי״ביי, פי־אל־או!״(״שלום על אש״ף״ ,במובן של ״אש״ף מחוסל״).
כשבא עתה לתוניס, הוא מצא כי ערפאת ואש״ף חיים וקיימים, בעוד שהוא עצמו והנשיא קארטר
(רמשך בעמוד )66
כמעט נשכחו. ערפאת לא התאפק מלהזכיר לו את אימרתו•

אסקונה.
ספורטיביות ואמינות
שרק אופל יכולה להעניק לן.
אופל אסקונה נבחרה
כ״ מכונית השנה״ על
ידי עתונאי
התחבורה -
ואין זה פלא.
מגוון דגמי
אסקונה מציע לך מבחר ללא
תחרות ע או בלי דלת חמישית מאחור,
מבחר של מנועים עם גל זיזים עילי
ואפשרות להילוכים אוטומטיים או
הילוכים ידניים. מתלי ׳׳מק פרסון״
מבטיחים לך נסיעה בטוחה ונוחה
יותר.
הביצועים הספורטיביים של
אסקונה הם תוצאה של
מנוע אמין וחזק.

אסקונה, כמו כל דגמי אופל, עוברת
מבדקי אמינות וסיבולת בתנאים בהם
אתה נוהג.
בוא והתרשם בעצמך מאופל אסקונה
הנדסה גרמנית במיטבה .

אתה תגלה באסקונה רמות גימור שאינן
ניתנות לחיקוי במכונית אחרת מסוגה, שפע
מקום לחמישה נוסעים ולמטען —
הרבה יותר מאשר במכוניות גדולות יותר
בנוסף, יש אפשרות למיזוג אויר.

x1.ץ;111:נ61131א 5130013135 000165

אוצות־הבוית: סיוע לכיתות־המוות
ך 0לארצות־הברית יש אזרחים שאינם חוששים להעזר
^ בכלי־התיקשורת הבינלאומיים, כדי להוקיע ולחשוף מעשי
זוועה שבוצעו על־ידי ממשלתם החוקית. גם שם חיים אנשים, לאו
דווקא בשוליים, המכירים ומבינים את ההבדל בין ממשלה
ומדינה. לא כל מה שרע למנהיגים, רע בהכרח גם עבור המדינה
כולה. לפעמים, ההיפך הוא הנכון.
אחד מאלה הוא שגריר ארצות־הברית בעבר הלא רחוק באל־סאלבדור,
רוברט א׳ יאנג. הדיפלומט הוותיק, ששירת את
הנשיא־לשעבר ג׳ימי קארטר, איננו, חס ושלום, בתול פוליטי, או
איש תמים וחסר־פניות. הוא מבין היטב את האינטרס האמריקאי,
וניסה תמיד לגשר בין הצורך לאפשר לחברות האמריקאיות
להמשיך וליהנות מכוח־העבודה הזול ומהתנאים הנוחים שסיפק
להם המישטר הימני באל־סאלבדור, ובין נטייתו להשפיע על

הפשוטה שחלק ניכר מעוצמתה הכלכלית של ארצות־הברית,
ולכן גם מריווחת אזרחיה כולם, נובע, באורח ישיר, מניצול
המשאבים הפיסיים והאנושיים של אמריקה הלאטינית.
אנשים כמו יאנג מבינים היטב את כל המורכבות הזאת, וגם את

ונוי חנון

האיזון העדין והמסובך של השקפת־עולם דמוקראטית־ליבראלית
בתוך ארצות־הברית, בצד קיומה של מדיניות־חוץ תוקפנית
ואלימה במדינות זרות. בשנות ה־ 70 הראשונות גילו מיטב אנשי
הרוח והציבור רגישות רבה לגילויים מרעישים על פעולות
אלימות של הסי־אי־אי בחוץ־לארץ. שחקני קולנוע, כמו רוברט
רדפורד, הקדישו יצירתיות ומאמצים עצומים, כדי להביא את
הדברים לידיעת הציבור הרחב. סרטים, ספרים, ואפילו עיתונים
מיוחדים היקצו יריעה רחבה מאוד לתיאור מעשי השוחד, הרצח,
אספקת נשק לרוצחים ושימוש במדינות־תלויות, כדי לבצע את
המלאכה המלוכלכת עבור האמריקאים.
התוצאות היו מרשימות לטווח קצר, ועלובות למדי לטווח
ארוך. ההתעוררות הציבורית, הגילויים החשובים, מחוות כמו
האמברגו על נשק אמריקאי לשופך־דמים נתעב במיוחד כמו
אנסטסיו סומוסה בניקראגואה, כל אלה לא עמדו בפני הריאקציה
הימנית החזקה, שהחלה עם בחירתו של רונאלד רגן לנשיא בשנת
.1980

מחאתם האמיצה והנמרצת של אמריקאים כמו השגריר־לשעבר,
רוברט א׳ יאנג.

יפאן:
ניצולת הירושימה
נגד הנשק הגרעיני
^ טסוקו טרלו ( )52 היא מורה ועובדת־סוציאלית, המתגוררת
^ כיום בטורונטו, קנדה. היא נשואה לאזרח קנדי, חיה ברווחה
כלכלית, ומגדלת שני ילדים, שאינם יודעים אפילו מילה אחת
בשפה היפאנית. עם זאת, קשה לראות בסטסוקו עקרת־בית, או
אפילו אשה מתקדמת טיפוסית לקנדה.
סטסוקו היא ניצולת הירושימה, שעברה, כילדה, את החווייה
הנוראה של הפצצה אטומית על עיר מולדתה. בדרך נס ניצלו גם
הוריה של סטסוקו, והיא יצאה מהאסון ללא פגע גופני. היא איבדה
קרובי מישפחה, שכנים וגם חברים וחברות רבים מבית־הספר(היא
היתה אז בת ,)13 ומראות הזוועה מלווים אותה עד עצם היום הזה
— אבל היא רואה בעצמה בת״מזל, שגורלה שהיטיב עימה דורש
ממנה גם לפעול, כדי שילדים אחרים בכל רחבי העולם, לא יעמדו
עוד בפני סכנה מחרידה כל־כך.
הפגנות חג*ד!ם םחא. ב־ 30 השנים האחרונות פעילה
סטסוקו בתנועת־השלום האנטי־גרעינית, והיא הופיעה בהרצאות
על נושא זה בכל רחבי ארצות־הברית, וגם בארצות רבות באירופה.
הפעילות התחילה ב־ .1954 סטסוקו למדה עבודה־סוציאלית
באוניברסיטה קטנה בארצות־הברית.
הניסוי הגרעיני באיי ביקיני, שהרג דייג יפאני ופגע בכמה
מחבריו, הביא לזעקת־מחאה עצומה ביפאן. סטסוקו פתחה במסע
הרצאות, זכתה לתגובות פושרות, עוינות, אפילו משועממות.
״תודי לאל שאת יצאת בשלום, ותפסיקי את הפעולה שלך
למען הקומוניסטים,״ אמרו לה בעשרות קמפוסים, כנסיות ואפילו

שישה סוכנים במיאמי. כך נאלץ איש כמו יאנג,
דיפלומט מיקצועי, מומחה לענייני מרכז־אמריקה, להופיע בפני
ועדת הסינאט לנושאי־חוץ, להאשים את מישטרו של רגן בסיוע
ישיר לכיתות־המוות של מנהיג הימין באל־סאלבדור, רוברטו
דוביסון, המתואר על־ידי יאנג כ״מרצח סאדיסטי, הנהנה ממעשיו
בסיגנון נתעב, אפילו מיני.״

שר־החוץ שולץ
מבקש לשים קץ
המישטר להימנע מחריגות, כלומר מעשי־זוועה נגד העם
המתקומם נגד חיי העוני, הבורות, המחלות והעבדות־למחצה,
הנכפים על־ידי הסדר החברתי במדינה זאת.
כמו ברוב ארצות מרכז־אמריקה, ההצלחה היתה חלקית.
מישטרי־הדיכוי אינם פרי הגורל העיוור, ותמיכתה של
ארצות־הברית בהם איננה סתם שגיאה, המחלישה את מעצמת־העל
במאבקה נגד ברית־המועצות. השגיאות האלה נובעות
מכוחה האדיר של שדולת בעלי־ההון בוושינגטון, ומהעובדה

דוביסון מקבל סיוע מודיעיני משישה סוכנים מאל־סאלבדור,
המתגוררים במיאמי, והנעזרים בשירותי־הביון של ארצות־הברית.
יאנג עצמו מסר את שמות ששת המרצחים לבית הלבן, וקיבל
הבטחה מפורשת ש״יטפלו בהם בחומרה״ .איש לא נגע בהם. הם
ממשיכים לפעול באורח חופשי, ומאות בני־אדם נרצחו באל־סאלבדור
לפי הנחייתם. כך, למשל, נרצחים במדינה זאת באורח
שיטתי, קרובי מישפחה של גולים, המשתתפים בפעולות מחאה
נגד המישטר באל״סאלבדור.
מקור בוושינגטון מסר ששר־החוץ ג׳ורג׳ שולץ, שביקש לשים
קץ לשיתוף־הפעולה עם כיתות־המוות, הושתק בהוראה ישירה
מהבית הלבן. אין כל אישור אחר למידע בלעדי זה. אבל אין ספק
שכיתות־המוות ממשיכות לפעול, בעידוד ישיר מוושינגטון, וחרף

טאנזניה: האי האבוד
ף* עילי איטית ושימור הסביבה בשווייץ הזעיקו
השבוע את חובבי־הטבע בכל העולם. הם הגדירו את
העלמותו המוחלטת כמעט של האי הקטן מאזיווי ליד חופי
טאנזניה כ״אסון ככד״ .אי־האלמוגים היפהפה כיכב בכל
חוברות התיירות הציבעוניות של מישרר־התיירות של
טאנזניה. הנוף הציורי קרץ לחובני־טבע רבים. אלמוגי*
צדפים. עצי־דקל נהדרי* חול לבן. אלא שמכל זה לא נשאר
כמעט דבר. אפילו הון הנדיר של צבים ירוקים, שפרו ורבו
באי, נשטף לים יחד עם כל אוצרותיו הנדירים האחרים של
מאזיווי.
סון* העולם. עובד בכיר של האירגון הבינלאומי
לשימור אתרי־סבע, ג׳יימס טורסל. יצא במיוחד לסיזרח־אפריקה,
כדי לעמוד על מצבו של האי, אחרי שהשמועות על
היעלמו הגיעו למערב. דיווחו היה מדכא. האלמוגים, הצימחיח
העשירה, הצבים והדקלים — נעלמו. רק כמה ערימות״חול
נשאת, מציבה לתיפאדת העבר הקרוב. טורסל ניסה לברר מה
׳ קרה למאזיווי, אבל נתקל בשתיקה כללית. לפי מיתוסים

.מקומיים, מבשרת היעלמותו של האי את סופו המתקרב של
העולם כולו. איש לא גילה נכונות כלשהי לדון בנושא.
טורסל משער, שלהיעלמות האי יש סיבות פרוזאיות למדי. ,
שאיו ל ח כל קשר לאמונות קרומות, אפוקליפטיות ככל
שתהיינה. יש לשער שאספני אלמוגים. שאליהם חברו גס
אנשים שעקרו את צימחי האי, חשפו אותו להשפעת1
המונסונים. באיזור פועלת רוח סוערת במיוחד, הקרויה י
בסווהילית קאזי־קאזי. הפעילות המשותפת של סוחרי
הצדפים(אין איחר חוקי על מכירת צדפים בטאגזניה) ושל1
הקאזי־קאזי, פשוט מחתה את מאזיווי מעל מפת העולם.
את הנעשה אין להשיב, וארצית כמו טאניניה מגלות
רגישות מובנת להתערבות זרים בריבונותן. עם זאת, מתכוון
טורסל ליזום אמנה בינלאומית לשימור הסביבה, שעליה
יחתמו כל המדינות המעוניינות. הוא סבור שאם מדינה עניה
כמו טאנזניה תקבל תקציב מיוחד לשמירה ולטיפוח של
אתרים כסו סאזיווי, יימנעו אסונות מסוג זה בעתיד.

ניצולה סטסוקו
מסכימה להיות סמל מועדוני היתה אז סטסוקו והשינוי
להמשיך

רוטארי בארצות״הברית. פעולה למען שלום־העולם
בניגוד לרוח הזמן, וכל הפעילים הואשמו בקומוניסם.
גורשה מארצות־הברית, ורק נישואיה לאזרח קנדי,
העצום באקלים הפוליטי בשנות ה״ ,60 איפשר לה
להשמיע את קולה נגד הנשק הגרעיני.

השבוע ביקרה סטסוקו בבריטניה, השתתפה בהפגנות
חג־הפסחא המסורתיות נגד הטילים הגרעיניים שהיו השנה
חשובות במיוחד, בשל הצבת טילי הפרשינג על אדמת בריטניה.
סטסוקו מתגאה בחלקן של הנשים הבריטיות, שקיימו כל השנה
הפגנה מתמשכת באתר־הטילים בגרינהאם קומון, נוכח אוכלוסייה
עויינת ומישטרה, שלא בחלה באלימות.
היא מודעת היטב לעובדה שמשתמשים בה, כסמל חי לזוועות
המילחמה האטומית .״אני יודעת שאפשר לנצל אותי לצרכים
פוליטיים, אמרה, אבל אני מזדהה עם המאבק הזה. לפעמים יש
צורך בסמלים, ואני מסמלת את ההישרדות משואה גרעינית, וגם
את הצורך למנוע אותה בכל מחיר.״

בין א ם תשובה
חיובית היא משמחת
ובין א ם היא מדאיגה,
את מעוניינת לדעת
זאת מהר
ובדיסקרטיות.
פרדיקטור הוא מתקן
קטן, פשוט וחכם
שפותח לאחרונה
במעבדות שפאת
אינטרנשיונל בהולנד

והפך למוצר הנמכר ביותר מסוגו
בארה׳ ׳ב, צרפת;
אנגליה ויפך הוא
היחידי המשיב לך
כבר לאחר 24 שעות
מיום אחור הווסת
באם את בהריון או

השימוש בפרדיקטור

קל ופשוט. אמינותו גבוהה מאד(מעל
)990/0ועיצובו ייחודי.
את בודקת בעצמך,
והדיסקרטיות חשובה
לך, הלא כן?
המחיר? -פרדיקטור
עולה רק מעט יותר
מכרטיס קולנוע.
כדאי לך להחזיק

אחד בבית. מי יודע,
אולי תזד ק קי לו.
להשיג בכל
בתי-המרקחת.
יוס1ס 1ס0יד?
) 165 ץ נ<זי<יז 69׳ ס >יי״ 0״

ה פצ החכ מי בע־־מ, אלנ בי 103ת ״ א

פרדי ק טור נותן לךת שוב ה מהירה

אהבה אחר הסחת

יתכן שאפשר לדון אדם על פי הביוגראף שלו. יש אנשים שאין
להם מזל בעניין זה. יעקב לוינסון, למשל.
להנרי קוריאל היה מזל.
קוראי המדור הזה יודעים מי האיש: יהודי מצרי, קומוניסט
מנוער, שנאלץ להגר לצרפת וחי שם כפליט חסר־נתינות.
בתקופות שונות נחשד כסוכן הקג״ב, האם־בי״איי, המוסד ומה
עוד. אך רק אנשים מעטים
שמעו עליו אי־פעם. כשנרצח
במאי ,1978 גרם הדבר לסנסציה
קטנה, ובזה נגמר העניין. הרצח
לא פוענח עד היום.
עכשיו הופיע בפאריס ספר
עליו, שהפר בן־לילה רב־מכר
מדהים 40 .אלף עותקים נמכרו
תוך כמה ימים, והמהדורות
הבאות בוודאי יגיעו למאות
אלפים. כל זה בזכות ז׳יל פרו,
סופר מחונן, שהתאהב בקוריאל
אחרי מותו.
כאשר חוג נאמניו של קוריאל קוריאל — חבורה מיוחדת,־מינה,
המורכבת ברובה מיהודים מצריים כמוהו — פנתה אל פרו
; :בקשה לכתוב על קוריאל, סירב. מה פיתאום? אבל הוא הסכים
בלקרוא קצת חומר על האיש — ונפל בשבי קיסמו, כפי שקרה לי
25 שנים לפני כן, כשהכרתיו לראשונה.
פרו השקיע בספר כמה שנים של עבודה. הוא מתאר דמות של אז1 אדם מיוחד־במינו(ועל זה רומז שם הספר.4 ,
7אדם שקיים בעזרת כמה ידידים מעין לישכה
בינלאומית חשאית לסיוע לתנועות־שיחרור כשהוא שנוא על
השרותים החשאיים של מערב ומיזרח כאחד. הרחק מזרקורי-
פירסומת, בתנאים של מחתרת, פעל קוריאל למען לוחמי־שיחרור
באלג׳יריה ובהודו־סין, באורוגואי ובדרום־אפריקה, וב־ 40 ארצות
אחרות. הוא האיש שקישר ביני ובין המחתרת האלג׳ירית(פל׳ין)
בשנות ה־ ,׳50 ושמילא תפקיד חיוני בראשית המגעים בין
המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני ואש״ף.
פרו מגולל פרשות אלה בדייקנות רבה, אך בעיקר הוא מתרכז
באיש. תוך כדי כן־ הוא מצייר תמונה מרתקת של יהדות מצריים
במחצית הראשונה של המאה, האווירה שבה גדל הנוער היהודי־מצרי
שהקים שם גם את התנועה הציונית וגם את התנועה הקומוניסטית.
האיש
השתקן, שנראה כמו ישועי סגפן, בעל המוח המבריק
ואומץ־הלב הנדיר, מוכר עתה למאות אלפים בצרפת. אני מקווה
מאוד שיימצא מו״ל ישראלי לספר מרתק זה. האיש שאירגן
ב־ 1948 את ההפגנות הראשונות במצריים נגד ההתערבות
במילחמת ארץ״ישראל, ושתרם בחשאי תרומה כה חשובה לקידום
השלום בין ישראל והערבים, בוודאי ראוי לכך. אך אין זו רק
אנדרטה סיפרותית לאיש, אלא לרור שלם של יהודים מצריים.
מי רצח אותו? השמועות היו רבות. הן הצביעו לעבר כיוונים
רבים, ובכללם שרותי־הביון של ון רום־אפריקה והמוסד הישראלי.
אך פרו רומז על הפיתרון הסביר ביותר לתעלומה: זרועות
מסויימות של השרותים החשאיים הצרפתיים, בעלות רקע אנטישמי
וניאו־פאשיסטי.
מי שמסוגל לקרוא את הספר בעל 600 העמודים בצרפתית,
כדאי לו להשיג עותק בשפת המקור. האחרים יצטרכו להמתין
לתרגום הישראלי.

הכל תלוי בטיב העיתוי
בנאום שנשא לרגל קבלתו את פרס סרטאווי, השמיע עמוס
קינן רעיון מעניין.
לדבריו, יש תהליך של הכרה בעוול. כאשר נוצר עוול, אנשים
מעטים מכירים בו מייד ומתריעים נגדו. כעבור כמה שנים מתרחב
חוג המכירים בעוול, וגם מיספר המתריעים. אך יש הבדל.
המתריעים החדשים טוענים כי עד כה הכל היה בסדר, ורק
בנקודה זו התחיל העוול. כעבור כמה שנים מתרחב שוב מיספר
המתקוממים נגד העוול, וגם המתריעים החדשים טוענים שהעוול
התחיל רק זה עתה.
רבים וטובים בארץ מתנגדים עתה למילחמת־הלבנון. עד
למילחמה ארורה זו, הם סבורים, הכל היה בסדר. אחרים טוענים כי
העוול התחיל כבר כאשר עלה הליכוד לשילטון. לפני כן, בימי
המערך, הכל היה כשורה. יש אנשים נועזים יותר, הסבורים כי
העוול התחיל עם כיבוש השטחים במילחמת ששת״הימים.
הכיבוש שינה את פני החברה הישראלית, וכך,החלה ההידרדרות
של ארץ־ישראל העובדת והיפה. עד אז היה המצב תקין. מעטים
טוענים כי העוול התחיל כבר עם הקמת המדינה, גירוש הערבים
והפקעת אדמותיהם. לפני קום המדינה היתה הארץ גן־עדן של
אחווה וצדק. ומעטים־מעטים טוענים כי העוול התחיל כבר
בראשית ההתיישבות הציונית, כאשר הציונות לא השכילה
להתמודד עם הבעיה הערבית ולמצוא לה תשובה מוסרית.
עד כאן התיאוריה של לוינן. אפשר לטעון כי בסופו של דבר,
אין זה משנה מתי מכיר אדם בעוול. נניח־נא את העבר
להיסטוריונים, שיתווכחו ביניהם. ואילו אנחנו כולנו, המכירים
בעוול הנעשה עתה, נילחם ביחד לסילוקו. הבה נשכח את
המפריד, ונתאחד למען המטרה המשותפת.
אבל אין זה קורה. שום כוח פוליטי יעיל לא קם כדי להיאבק
במשותף. בין הלוחמים בעוול שולטים הריב והמדון. מדוע?
דומני שיש להוסיף יסוד נוסף לתיאוריה.

הצרה היא שכאשר אדם מכיר בעוול בשנת ,1984 ומאמין כי
זה התחיל רק עכשיו, אין הוא מוכן לתת יד למי שקדם לו בראיית
העוול. להיפך. ועוד איך להיפך!
מי שמכיר בעוול ב־ ,1984 שונא את מי שהכיר בעוול כבר
ב־ . 1977 ומי שהכיר בעוול ב־ ,1977 שונא את מי שהכיר בעוול
ב־ . 1967 ומי שהכיר בעוול אז, שונא מעומק נפשו את מי שהכיר
בעוול ב־ .1948 וכולם־כולם ביחד שונאים את מי שהכיר בעוול
עוד לפני כן.
אין בעייה כזאת בצד השני. מי שמאמינים שצריכים להרוג את
כל הערבים, או לפחות לגרש אותם מן הארץ, יכולים למצוא
ביניהם שפה משותפת בלי קושי. למען מטרה כזאת אפשר
להתאחד בנקל. אך איר לאחד את הלוחמים־בעוול, המוכנים
להרוג, או לפחות לגרש, איש את רעהו?
פורנוגראפיה פוליטית
יש בדיחות שאי־אפשר שלא להיזכר בהן שוב ושוב. כזאת היא
בדיחה על הצעירה, הצועקת במיקלט חשוך, בשעת אזעקה :״היי,
תוריד את היד שלך ממני! לא אתה — אתה!״

^ן ןך ו אב]ך י

נזכרתי בה שוב כאשר קראתי בניו־יורק טיימס מודעה
גדולה מטעם הוועד האמריקאי היהודי, אחד הגופים החשובים
בארצות־הברית. היא באה להיאבק בניסיון הנעשה עתה בארצות־הברית
לתקן את החוקה כדי לאפשר קיום של תפילות בבתי־הספר
— דבר האסור כיום על פי התיקון מס׳ 1לחוקה.
הנה הנוסח במלואו:
״מסר לעם האמריקאי מטעם הוועד היהודי האמריקאי.
״אל־נא נשבש את התיקון מס׳ ( 1לחוקה האמריקאית).
״הילדים האמריקאיים אינם זקוקים לתיקון חדש לחוקה, כדי
להגן על זכותם להתפלל בבית־הספר. התיקון הראשון למגילת־הזכויות,
שנכלל על־ידי האבות־המייסדים בחוקה, ושבית־המישפט
העליון של ארצות־הברית הגן עליו שוב ושוב, מבטיח
את זכותו של כל אמריקאי, צעיר כזקן, כיחיד, להתפלל בכל
מקום ובכל עת, כאשר רצונו בכך — אך בתנאי שהדבר לא יפריע
למעשיהם ולא יפגע ברגשותיהם של האנשים סביבו.
״אולם האבות־המייסדים הבטיחו גם ששום מדינה(סטייט) ,או
מחלקת־החינוך או מורה או קבוצה או פרט הפועלים מטעם
המדינה, לא תגיד לאמריקאים מתי להתפלל והיכן — או
להתפלל בכלל.
״אל־נא ננסה לתקן את מעשיהם של האבות־המייסדים!
״לבני העם האמריקאי יש מסורות, מטרות וערכים רבים,
המשותפים לכולם. אך יש להם אמונות דתיות שונות. בתי־הספר
שלנו צריכים להנחיל לילדינו את ערכי־היסוד המשותפים האלה
— יושר, הדאגה לזולת, הפטריוטיזם, הכבוד לזכויות, לחרויות
ולרגשות של הזולת — ערכים המאחדים אותנו כעם. ואילו
המישפחות, כוהני־הדת, הכנסיות ובתי״הכנסת שלנו צריכים
להנחיל להם את הדת, המינהגים והתפילות המקודשים על כל
קבוצה בנפרד.
״הערובות הדתיות הכלולות בתיקון מס׳ 1איחדו את
האמריקאים,׳על דתותיוזם השונות, במשך כמעט מאתיים שנה.
אנו קוראים לקונגרס האמריקאי שלא להפריד בינינו עכשיו!״
עד כאן לשון המודעה, שנוסחה במשותף על-ידי הוועד
היהודי האמריקאי ו־ 19 קבוצות דתיות ואזרחיות אחרות.
ואיך זה קשור בצעקתה של הצעירה במקלט?
הוועד היהודי האמריקאי, המוכן לעלות על המיתרסים כדי
להגן על הפרדת הדת מן המדינה בארצות־הברית, מממן בארץ
מישטר המבוסם על העיקרון ההפוך. מי שמטיף בארץ להפרדת
הדת מן המדינה מוחרם על־ידי המימסר היהודי האמריקאי, שגם
הוועד הזה שייר אליו.
״הפורנוגראפיה היא עניין של גיאוגראפיה,״ אמר סאקיני

במחזה בית־התה של ירח אוגוסט. הוא הדין לגבי הפורנוגראפיה
הפוליטית.

סיפזר עצוב
ליבי, ליבי על רן כהן. מה עושים לו, לבחור הזה?
כאשר הוקמה של״י, ב־ , 1977 הוא היה מס׳ 6ברשימה( .תחילה
היה מס׳ ,7אבל הוא הרעיש שמיים וארץ, וכנוהל מפוקפק מאוד
הוקפץ קדימה למקום השישי, על־חשבונה של רות דיין).
הרשימה זכתה רק בשני מקומות, וגם כל תרגילי הרוטציה לא
יכלו לעזור לרן. הוא נשאר בחוץ.
במר עליו ליבו, החל רן כהן שואל את עצמו: מה אני עושה
בחבורה הזאת? איזה מין אנשים הם אלה: נפגשים עם אש״ף, לא
מוכנים להניף את הדגל האדום שלוש פעמים ביום, כופרים בעצם
קדושת הציונות־הסוציאליסטית הטהורה.
כשלא הועמד בראש הרשימה ב־ ,1981 במקום מאיר פעיל,
נחמץ ליבו עוד יותר. הוא רצה לחזור הביתה, אל האווירה הטובה
של ארץ־ישראל העובדת, שיש לה מקומות בכנסת. ואכן, ציפור
׳ קטנה לחשה לו שהנה, או־טו־טו, עומדת לקום מיפלגה חדשה.
יהיו בה מפ״ם, יוסי שריד ושולמית אלוני. ומדוע לא ימצא את
מקומו שם? לשם כך, צייצו לו אותן ציפורים קטנות, עליו רק
לעשות דבר אחד קטן: להיפטר מן האנשים האיומים בשל״י, אותם
אש״פיסטים עוכרי־ישראל.
ההזדמנות באה במילחמת־הלבנון. אני נפגשתי בביירות עם
יאסר ערפאת, ואילו מתי פלד טען שרן כהן הוא פושע־מילחמה,
בגלל חלקו בהפגזת ביירות ומחנות־הפליטים כמפקד תותחנים.
רן כהן תפס נכונה שהזדמנות־פז כזאת לא תחזור. הוא פילג את
של״י, ונשאר לגמרי לבדו בראש הפלג הקטן שנותר. הוא היה
מוכן ומזומן למיפלגה החדשה.
אבל המיפלגה לא קמה. יוסי שריד נוכח לדעת כי מקומו
ברשימת המערך מובטח. מפ״ם הופיעה על הבימה בהצגה מס!.
100 של האמלט, ושאלה את עצמה ״להיות או לא להיות?״
היא החליטה שכדאי בהחלט להיות — במערך. סוף החלום
הציוני־הסוציאליסטי.
נותרה רק שולמית אלוני. היא אמרה לרן כל הזמן שהוא
בעצם בחור נחמד, חתיך, איש־קיבוץ, קצין בצה״ל. אלמלא היה
במישפחה כל־כך גרועה, היתה
מציעה לו נשואין פוליטיים —
לא אצל רב, חלילה, אבל נשואי־קפריסין
או נשואי־מכסיקן. אם
ייפטר מן האנשים האיומים,
מובטח לו המקום השני ברשימתה.
והנה
בא הרגע הגדול ,.הבחירות
פרצו בחטף. רן כהן לבש את.
בגדי־השבת שלו והתייצב מתחת
לחופה. הוא המתין לכלה. אבל
הכלה לא באה.
השולמית התנצלה. ה״מוס־רות״
של ר״ץ(כן, כן — יש דבר
כזה!) החליטו, למגינת ליבה,
שאי־אפשר. רן כהן הסוציאליסט, הברם־לשעבר של עוכרי־ישראל,
לא בא בחשבון.
זה מזכיר קצת את הסיפור על הדג המסריח, המלקות והגירוש
מן העיר. וזה בהחלט אינו מגיע לבחור טוב כמו רן כהן.

שוק אדום בברלין ידיד שביקר לא מכבר בברלין, ושחצה את הגבול לעיר
המיזרחית, סיפר לי על חוויה מוזרה.
בחברת כמה ידידים, תושבי העיר המיזרחית, סייר ברחובות
וראה שם מחזה שסיקרו אותו.
ברחוב מרכזי עמדה מכונית צבאית סובייטית, ובה קצין ונהג
במדים. בקירבת מקום עמדו אזרחים מקומיים בטור ארוך. שתי
נשים סובייטיות מכרו להם קופסות־שימורים מתוצרת גרמניה
המיזרחית, בעלות תוויות רוסיות.
ידידי עצר והלך לבדוק את העניין מקרוב. הוא נדהם ממראה
עיניו. לא היה ספק שהנשים הרוסיות מוכרות סחורה שנגנבה מן
הצבא הסובייטי. הגרמנים קנו אותה בתשוקה.
ידידי הנרעש ניגש אל אחת הרוסיות, ביקש לראות קופסה
ושאל :״מה זה? זה לא שייך לצבא הסובייטי?״ שתי הנשים לא ענו.
הן אספו בחיפזון את סחורתן, נכנסו למכונית ונעלמו. במקום
נשארו הגרמנים, שהתנפלו בזעם על ידידי ושאלו מדוע הוא
מקלקל להם.
כאשר חזר ידידי למכוניתו, תמהו חבריו על התרגשותו .״זה
דבר רגיל לגמרי,״ הם הסבירו לו .״זה קורה בכל יום. קוראים לזה
מאגאזין.״
״מאגזין״ היא המילה הרוסית לחנות (ובעצם זוהי המילה
העברית והערבית ״מחסן״) .בברלין המיזרחית זהו הכינוי לשוק
השחור מסוג זה.
״לא האמנתי למראה עיניי,״ סיפר לי ידידי, שהיה עדיין נרגש
אחרי כמה שבועות .״הקצין הסובייטי ישב במכונית, ראה את הכל
והתייחס לזה בשיוויון־נפש. מה זה, אין מישטרה צבאית?״

1 29

הם *והרים...מה הן *ומרות...כזה ה אוהרים ...מה הן *וחרות...מה וק

מיר !1גרוס:

,.נשבו דנו מחובשות
הלימודים הארונות!״

דויד מרגלית:
דבורה שמר:
,,הלחץ שר המליטיקאים .,חסנו הוא יד
הוכובלתי ־ נסבל שר חסויהקבר !
כמה ימים לפני יום־השואה ראה אור סיפרה של
עומר. דמעות של אש״ ,המספר את סיפורה של
לובטקין, מלוחמות גטו וארשה. שאלתי את דבורה עומר
אם כיוונה את צאת הספר לתאריך יום השואה.
רציתי שהספר ייצא כבר לפני שנה, כאשר מלאו 40 שנה למרד
גטו וארשה, אבל לא הצלחתי.

אחרי חופשת הפסח של ילדי בית־הספר ( 18 יום) אמרתי
למישהו בבדיחות״הדעת, שאני אצביע בבחירות עבור מי
שיבטיח לבטל את החופש הגדול של הילדים. בן שיחי אמר
לי, שהוא מכיר את ד׳ר מירון גרוס, הפועל לצימצום
החופשות בבתי״הספר באופן רציני ולא רק מדבר, כמוגי.
שאלתי את ד־ר גרוס אם הוא רציני בעניין.
זה מסוג הדברים שבין הצחוק והבכי. י

• מדוע את, צברית דור שלישי, רצית לכתוב
ספר כזה?
זה סיפור ארוך. בית לוחמי״הגטאות הציע לי לכתוב ספר על
צביה לובטקין, אבל קודם הייתי צריכה לעבור את אישורו של
אנטק (בעלה של צביה) ,שהערים עלי קשיים גדולים וגם הוא
שאל את השאלה הזאת. תוך כדי השיחות בינינו נדלקתי לרעיון
ויום אחד הוא אמר לי. :דבורה, תכתבי, אני מאמין בך.״ וככה
התחיל הספר להיכתב.

• מה פיתאום החלטת להתחיל לפעול בעניין זה?
לפני כשנתיים וחצי, כשהיו לנו רק שני ילדים, נשבר לנו
מעניין החופשות הארוכות שלהם בגנים ובבתי־הספר. כתבנו
מיכתב תמים לעיתון בעניין זה והיה הד עצום. התחלנו לחקור
ולאסוף חומר והתברר שכל העסק הוא אבסורד. החל בנימוק
הכלכלי למשק המדינה, דרך ההרס מבחינה פדגוגית בזה שכל
פעם מוציאים את הילדים מהמיסגרת לתקופות ארוכות, ועד
למעמדו של המורה וגם של ההורה.

• חקרתם איך זה באירופה ובארצות־הברית?

• ב 1981-נסעת לביקור בווארשה. האס בגלל
הספר נסעת?
״לא. נסעתי כי אגודת־הסופרים הפולניים הזמינה אותנו.

• חופשות המורים מעוגנות בהסכמי העבודה
שלהם, חשבתם שהם יסכימו לוותר עליהן?

בגלל חוק תעמולת הבחירות, לא יראיינו ב.קול ישראל״
פוליטיקאים החל מה* 1במאי, מלבד ביומני חדשות
וחדשות. זו הסיבה ששדרנים נמו גבי גזית עם תוכניתו
.יש עניין׳ או יצחק גולן עם תוכניתו.מסיבת עיתונאים׳
יצאו לחופשות עד אחרי הבחירות. אחד שלא הסבים
לצאת לחופשה כזאת הוא דוד מרגלית, מגיש. כל ציבעי
הרשת׳ והמראיין של. הטור השבועי׳ ,שאלתי אותו במה
הוא ימלא את החורים הפוליטיים בתוכניתו.
אני חושב שיש עוד הרבה נושאים מעניינים מלבד פוליטיקה
ועבורם כדאי להמשיך ולשדר. בסופו של דבר, המיקצוע שלי הוא
לשדר. אני בטוח שהעבודה בתקופה הזו תהיה קשה יותר, כי
החלק הפוליטי בדרך־כלל נופל ליד ולא צריך לרוץ אחריו.
עכשיו אתחיל לרוץ ולהזיע כדי להשיג סיפורים אנושיים שיהוו
חלק עיקרי בתוכנית שלי.

הסכמי העבודה הם מ־ 1921 בערך. חשבנו שוועדת עציוני
תסכים להעלות את שכר המורים, אבל תידרוש יותר שעות
נוכחות וככה תיפתר חלק מהבעיה.

• ב״טור השבועי״ אתה מראיין תמיד פוליטיקאים.
דווקא עכשיו בתקופה חמה מבחינה
פוליטית תצטרך לוותר עליהם. זה לא מתסכל?

אלה מילים גדולות. אבל ידעתי שכל אלה שמתו או נהרגו
בגטו וארשה היו בני 16 עד 25 ואין להם קבר ולא מצבה. אני
מקווה שהספר הזה יהיה יד לזיכרם.

כן, בהחלט מתסכל שבתקופה הזאת אצטרך לשבת מן הצד.

• רובנו מזהים את מרדכי אנילביץ כגיבור הגטו.
האם עד היום נעשה עוול לצביה לובטקין שהנוער לא
יודע את שמה?

בוודאי. בהרבה מארצות אירופה יש חופש גדול בן חודש ימים
וחופשות החגים קצרות יותר ומותאמות לחופשות של ההורים
מעבודתם.

• ובארצות־הברית?
למה תמיד להשוות עם ארצות־הברית? בארצות־הברית
משרתים חודש במילואים?

• מה פעלתם?
כתבנו מיכתבים. התחלנו במסע ציבורי. מי שהיה קשוב מאוד
היו כלי־התיקשורת, אבל מי שלא רצה אפילו לפגוש אותנו היתה
יו״ר ועדת החינוך של הכנסת, אורה נמיר.

• מה הצלחתם לעשות עד עכשיו?

בינתיים הצלחנו לעשות עוד שני ילדים וקצת להתייאש.
אנחנו לא יודעים איך לדחוף דברים כאלה. הדרך היחידה היא,
לדעתי, שאיזה מיפלגה תכליל את זה במצע שלה.

• איזו מיפלגה?
של עזר וייצמן, למשל.

• למה לא תטלפן אליו בעניין זה?
וה רעיון. אני אעשה את זה.

• אז את מי תראץ ב״טור השבועי״ עד הבחירות?
סופרים, אמנים, אנשים שבדרך־כלל, בגלל גודש האירועים
הפוליטיים בארץ, לא מצליחים להגיע לכותרות.

• בלומר, יש גם יתרון בוויתור־מאונם?
מבחינה אישית יש בזה יתרון, כי הלחץ של הפוליטיקאים על
כלי־התיקשורת להתראיין, הופך כמעט בלתי־ניסבל לפני
בחירות, וככה הלחץ הזה לא קיים.

• ומה תרם הביקור בווארשה לספר?
בעיקר הוא תרם להבין דברים, להריח את הריחות, לראות את
המקומות ולהרגיש את הפחד והאימה. כשאדם מבקר באושוויץ
ורואה חדרים מלאי נעליים וחדרים מלאי מישקפיים של אלפי
הרוגים, הוא חוזר אדם אחר, אדם שמבץ יותר ומרגיש יותר.

• קשה לשאול כאן אם נהנית לכתוב את הספר.
אז אשאל אותך האם התייסרת לכתוב אותו?
היה קשה מאוד. היו רגעים שנשברתי. היה קשה לראיין את
האנשים, היה קשה לשאול אותם שאלות מסויימות והיה קשה
לחיות תקופה ארוכה בתוך הסיפור. אבל כל פעם שנעצרתי בגלל
קושי הייתי נזכרת בהר האפר שנמצא במיידאנק — אפר
מהמישרפות — והמשכתי לכתוב.

• את מרגישה שבאילו פרעת איזה חוב?

אני חושבת שנעשה לה עוול. מרדכי אנילביץ הגיע לגטו
סמוך לתחילת המרד. צביר, היתה שם מההתחלה.

• הספר מיועד לנוער. מדוע הוא מנוקד?
בגלל השמות של האנשים (שמות אמיתיים) והשמות של
המקומות. חשוב לי שיידעו לבטא אותם כראוי ויזכרו אותם.

ם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...הה הן אום רות...מה הם

ירוחם משד:
,אני אקח חובשה
שר שישה ימים!״

רננה לשם:
ד1רין פרנקפורט :
״רא צוינה שיואן ו, א לא אופנאית
את אבאבסוטים ! ״

קשה להאמין, אבל ירוחם משל עוזב את ההסתדרות
בעוד כשבועיים, ומעתה הוא ישמש כראש מכון לבון לחקר
תנועת העבודה. שאלתי את ירוחם משל, אם אדם כמוהו,
שרגיל לעבוד קשה במשך שעות רבות מאוד בכל יום,
יסתפק בתפקיד החדש, שהוא יותר תפקיד של כבוד.
אני לא אוהב לעבוד קל. גם במכון לבון אני אעבוד קשה.
אעשה דברים חשובים. יש לי הרבה תוכניות.

• מה למשל?
יש לעשות מחקרים חשובים. המחקר הראשון יבדוק איד
משפיע חוסר העבודה על החברה. ויש עוד דברים. תתקשרי אלי
אחרי ה־ 15 במאי ואספר לך הכל. עד אז אני עסוק מאוד.

• לא מתחשק לך, בגילך, לצאת לפנסיה או אפילו
לחופשה ארוכה, לנוח מסל עיסוקיך?
לי זמן. אני חייב לארגן את החיים מחדש, למצוא שטחי
נוספים. אבל אני חושב שאסע עם אשתי לחופשה של
מים באיזה מקום שקט בארץ.

בשבוע שעבר הוצגה בטלוויזיה הדראמה הישראלית
״שלושה ימים בסגירה״ ,אשר הציג את דוד בן־גוריון כלא
אהוד, לא פופולארי ואפילו מנודה. שאלתי את פרופסור
רננה לשם, בתו של בן־גוריון, מה דעתה על הסרט.
לא ראיתי אותו.

• מדוע?
היה לי משהו אחר לעשות.

• לא עניין אותך לראות כיצד מוצג אביך
בדראמה שכל העם ראה בטלוויזיה?
אני הכרתי את אבא ואני לא צריכה שיראו לי אותו בסרטים.
עוד אף פעם לא ראיתי סרט על אדים,שבו האדם הוצג כמו שהוא
באמת היה. גולדה בסרט גולדה היתה דומה למציאות?

• ובכל זאת מפליא אותי שלא רצית לראות את
הסרט.
את ראית את הסרט. אהבת אותו?

• לא כל־כך.
את רואה, אז לא הפסדתי כלום.

נוטים לחשוב שאופנה וצנע לא הולכים ביחד .״דברים
טובים עולים הרבה כסף״ הוא מושג שחינכו אותנו עליו.
עכשיו באה האופגאית דורין פרנקפורט וביטלה את החוק
הזה כשיצרה אופנת צנע בסטודיו שלה. מה זה אופנת צנע,
שאלתי אותה.
התחלתי לעשות בגדים מבד של חיתולים, מבד של מגבות
מיטבח ומבדים אחרים פשוטים מאוד וזולים מאוד. העבודה
המושקעת היא אותה עבודה, אבל בגלל החומרים הבגדים הופכים
להיות זולים כמו שהם צריכים להיות בארץ של משבר כלכלי
בלתי פוסק.

• מה זה בגדים זולים, את יכולה להתחרות
במחירי שוק הכרמל?
כן. חליפה של מיכנסיים וז׳קט מסידרת הצנע עולה עכשיו
4000 שקל, אלה הם מחירי שוק־הכרמל.

• כל העניין הוא בגלל המצב הכלכלי, או שאת
באופן עקרוני נגד בגדים יקרים?
נקודת־המוצא שלי היתה תמיד שלא צריך להוציא מיליונים
בשביל להתלבש היטב. לא איכפת לי מה קונים העשירים ובכמה
כסף, אבל איכפת לי שגם ללא עשירים יהיו בגדים ושכל חולצה
לא תעלה חצי משכורת. בינינו, אני גם לא רואה לאן אפשר
ללבוש את המיפלצות היקרות האלה שנשים מסויימות קונות.

• מה אומרים הקולגות שלך על הורדת המחירים
הדרסטית?
אנחנו עובדים על אוכלוסיה אחרת. להם יש קהל שצריר
אותם. הקהל שלי הם אנשים עובדים. אני לא אופנאית של היי1סוסאייטי.

ש דו ר
צל״ג

סרבנות־בחירות זו אמר אחד מבכירי הכתבים:
״מישדר ליל הבחירות יהיה בחירותק!״

סירוס מרצון
• להנהלת רשות־השידור והטלוויזיה, על
מדיניות השידורים והדיווחים של מבט לקראת
מערכת־הבחירות, המחמירה בהגבלות על הדיווח
על הבחירות והמיפלגות. זהו מעין סירוס־עצמי
מרצון. הטלוויזיה חדלה לשמש כמכשיר מדווח
חזותי, והפכה רדיו בעל שקופיות. התוצאה:
מהדורות מבט משעממות, ובקרב כתבי־החדשות
שוררת אדישות גמורה.

חחפיליה
• לבימאי־מפיק ראול יחיאל ולמנהל
מחלקת־הבידור של הטלוויזיה, חנוך חסון, על
מופע־היוקרה של הטלוויזיה בחג־הפסח עם
עופרה חזה, תוכנית״בידור אינפנטילית,
ששודרה פעמיים בשבוע אחד. התוכנית היתה
עמוסה בקלישאות צילומיות, עם דיברי־קישור
מטופשים ומשוללי כל דימיון מפי הבדרנית חזה
עצמה. הפרט המוזר ביותר: מינויו של הבימאי
ראול יחיאל, כמפיק התוכנית, דבר העשוי
לעור את הרושם שעשרות מפיקי־הטלוויזיה,
המקבלים משכורת חודשית גבוהה בלא עבודה
כולשהי, מפאת התמוטטותה הכלכלית של
הטלוויזיה, הם מחוסרי־עבודה. היתה זאת אחת
מתוכניות־הבידור הגרועות ביותר שהופקו
אי־פעם בטלוויזיה הישראלית.

נינות ושביס ר״מבנר

קור היקוות הבחירות
העובדה ששידורי מול התיקווה, תחנת
הטלוויזיה של דרום לבנון, נקלטים בצפון
המדינה עשויה לגרום במהלר מערכת הבחירות
לשערוריה תיקשורתית.
למרות שהיא מקבלת את כל שירותיה
מישראל, אין חלות על קול התיקווה כל
הגבלות הקשורות בחוק־הבחירות והיא אינה
נתונה לפיקוחו של ראש ועדת־הבחירות לכנסת
ה־ ,11 השופט גבריאל בך.
כתוצאה מאי־כפיפותה של התחנה לחוק
הישראלי, ומקירבתה לחוגי השילטון, עשוייה
קול־התיקווה במהלך מערכת הבחירות לשמש
את הליכוד, במישרין או בעקיפין.

הנויקדמה של ימן
את ההרמוניה שאיפיינה את היו״ר והמנכ״ל
הקודמים של רשות־השידור, ראובן ירון
ויוסף לפיד, מחליפה בהדרגה דיסהרמוניה בין
מחליפיהם, מיכה ינון ואורי פורת.
פער שמונת הימים, מפרישת יוסף לפיד
ממישרת המנכ״ל ועד לכניסתו של פורת
לתפקיד, נוצלו בידי הידר ינון לביצור מעמדו
מעבר למקובל, בין רשות מפקחת ובין ניהול
הרשות. במשד ימים אלה קבע ינון סידרה של

יר׳ר ינון

הכיפה שולטת בכיפה

את ההיצמדות לחוק רשות״השירור, תוך ריקדוק בפרטי־פרטים שלו, שאיפיינה את הידד
הקודם של רשוודהשידור, החליפה אווירה של קידום מטרות פוליטיות־דתיות בידי הידר
מו הדתית התקיפה, הוזל את תפקידו בירר בסידרת ברכות
ובמינוי מישנהו, הפירסומאי דויד אדמון, כירר־תווץ בשבתות. לגינונים אלה הוסיף ינון
לחצים על הטלוויזיה, למען שידור־וזתר של מישררי־מסורת (המישדר של עדב־עסדו
ומישדריס אחרים) ,ובעיקר מדיניות של ביטול מישדריס של מוסיקה לועזית בקול ישראל

בימי חג ומועד.
בתשובה לשאלת העולם הזה לא הסתיר ינון את עמדותיו, וקבע. :יש לי ענייו ליצוק תוכן
ברשות־השידור, שתהיה יותר יהודית. אני חושב שפסח, או כל חג אחר, הוא הזדמנות לתת יותר
שירים עבריים, ושמחתי לראות כי אכן בחול־המועד תוגבר הזמר העברי. ביקשתי ממנהל קול
ישראל להודות על כך לעורכים...״
בשבועיים הקרובים עשוי יגון להגיע להישג כפייתי חסר־תקדים: ביטולו של המישור
השבוע -יומן אירועים ביום השישי, תמורת הגדלת מהדורות מבט בשאר ימי השבוע,
הגיב על בך אחד מבכירי הכתבים בטלוויזיה. :ועכשיו יהיה צורך לרכוש כיפות ושביסים
למגישי ולמגישות מבט.״*

זעד־מגהד נגד שפירא
הישיבה הקרובה של הוועד־המנהל נועדה
להעניק — כמאמר אחד מחבריה — .טיפול
אביבי למנהל מחלקת־התוכניות, צביקה

בדרנית חזה ומנהל סער
נסיונות בוסר
מדוע חדלה הטלוויזיה.מלהקליט תוכניות־זמר
פשוטות עם שרה׳לה שרון ומועדון־הזמר
שלה, והעדיפה ניסיונות־בוסר, דוגמת זו?

מאחרי־המירקע
סרבני בחירות
העימות הגילוי בין עורך מבט, מיכאל
קרפין, ובין נבחרו של טוביה סער לניהול
מישדרי ליל־הבחירות, רפי גינת, על האחריות
התיפקודית ותיפעולית למישדר היא תוצאה של
סידרת סירובים, שקדמה למינויו של גינת.
כאשר נודע מועד הבחירות להנהלת
הטלוויזיה, הוחלט על הקמת צוות לסיקור
ליל־הבחירות ולקלפי מידגמית של רשות־השידור,
שתתן תחזית של תוצאות הבחירות
ב־ 11 בלילה, במוצאי יום הבחירות.
תחילה פנו ראשי־הטלוויזיה לשדר ולעורך
הוותיק, יאיר אלוני, בבקשה שיטול על עצמו
את עריכת מישדרי־הבחירות וניהולם. אלוני
סירב ליטול על עצמו את התפקיד.
אחרי סירובו של אלוני פנו ראשי־הטלוויזיה
לעויד השבוע -יומן אירועים, מיכה לימור,
שאף הוא השיב ריקם את הממונים עליו.
כפיתרון אחרון העדיף סער לפנות לאיש
כולבוטק, רפי גינת, וביקשו ליטול על עצמו את
התפקיד. גינת, הנועץ מזו תקופה ארוכה את
עיניו במישרת עורך מבט, במקומו של קרפין,
נטל על עצמו בשימחה את התפקיד, למרות
שניסיונו בעריכת חדשות אינו מנקודותיו
החזקות.
גינת התחיל להתנגש עם קרפין. מהרגע
הראשון לכניסתו לצוות הכנת־הסיקור של
ליל־הבחירות.
בינתיים יש התארגנות של כתבי מבט
המבקשים, לאור מינויו של גינת לתפקיד,
לשחרר אותם מעבודה בליל־הבחירות. להצדקת

נוחלים חדשים, ביניהם מישדרים חוזרים
למישדרי־חג בימי־חול. בליל חטיפת האוטובוס
קו 300 יצר ינון תקדים. הוא נכנס לחדר״החדשות
של הטלוויזיה, וקבע לעצמו מעמד של מי
שמקבל החלטות תיקשורתיות. לא היה לכך
תקדים בתולדות רשות־השידור.

הסי 1ר והיורש
על סיור־הבכורה של המנכ״ל החדש של
רשות־השידור, אורי פורת, במיתקני הטלוויזיה,
בחברת ידידו, מי שהיה מנהל
מחלקת־הספורט של הטלוויזיה, אלכם גילעדי,
נודעו פרטים נוספים.
פורת צירף את גילעדי לסיור, למרות שחדל
מלהיות עובד רשות־השידור. הוא המועמד לרשת
בהקדם את טוביה סער כמנהל הטלוויזיה.
פורת וגילעדי הצטרפו לישיבת רשות־הסגל של
הטלוויזיה, שעסקה בהכנות ובהתארגנויות
לקראת מישדרי הטלוויזיה מהאולימפיאדה.
בישיבה לא חסך גילעדי עצות וריעות.

שפירא.״

בישיבה זו מתכוונים חברי הוועד־המנהל
לבדוק את הסיבות שהביאו את שפירא לשדר
ולארגן את פסטיבל־האביב ש?* הטלוויזיה,
פסטיבל שהקטין את התעניינות הציבור
במישדרי־הטלוויזיה במשך שבועיים תמימים.
כוונת הישיבה היא להעמיק את הפיקוח על
מחלקת־התוכניות של הטלוויזיה, על מישדרים
מוצעים, על בחירת סדרות, ועוד כהנה וכהנה.

מאחרי המיקרופון
סגגית ה מפ קד
מפקד גלי צה׳יל, אלוף־מישנה רון בן־ישי,

מיי׳פידד ומי מירד
אחת לשנה נערך יריד בינלאומי לסירטי־טלוויזיה,
מי״פ. היריד מהווה מוקד־משיכה
לעובדים בכירים של הטלוויזיה, מפני שהוא
כרוך בבילוי חוצלארצי, וניתן לראות שם את
מיטב סירטי־הטלוויזיה שהופקו במהלך השנה
האחרונה בעולם, והמוצעים למכירה.
הטלוויזיה הישראלית, שהקרינה בשנה
האחרונה סדרות וסרטים ישנים, שברובם כבר
אינם מוצעים במי״פ, והנמכים בזיל־הזול כחבילה
אחת, שיגרה החודש מישלחת־קניות, שהרכבה
המיוחס אינו מוסבר. בראש המישלחת ניצבת
מנהלת מחלקת־הסרטים־הקנויים, מרים
רוטשילד, מנהל מחלקת־התוכניות צביעה

מסיבה ב״הילטוך

שפירא, שאול עבורי מהטלוויזיה הערבית׳
צבי גיל, ועוזרת־ההפקה שלו, תמי פרי.
לגבי טלוויזיה, המקרינה מטעמי־חיסכון
סרטים וסדרות ישנים, יש ביזבוז ראוותני
במישלוח מישלחת גדולה שכזאת.

למנכ״ל־היוצא של רשוודהשירור, יוסף(.טוסי״) לפיד, לא ערכו מסיבת־סיום. גם בכירי
הטלוויזיה, שהגיעו לעמדותיהם תודות לחסדיו של לפיד — טוביה סער(מנהל) ,יאיר
שטרן >מנהל־חדשות< ,צביקה שפירא >מנהל*תוכניות< — לא טרחו לערוך מסיבה מאח.
אך צמרח־הטלוויזיה אוהבת מסיבות, ובעיקר מנדבות למנכ״לים נכנסים, מסיבות הנוחות
להם. בערב הראשון אחרי חג־הפסח נערכה במלון הילטון בירושלים מסיבת מיסודלתפקיד
למנב״ל החדש, אורי פורת. במסיבה נכחו טוביה סער, חיים יבין(אחד המועמדים לניהול
הטלוויזיה) ,מוטי קירשנבויס, ישראל סגל ורפי גינת.
מהמסיבה נעדר יאיר שטרן. הסיבה: הוא נשלח.למלא את מקומו של טוביה סער בישיכה
של ועדת־העורכים, שבאה לאשר את השתקת הפרשה של הריגת חוטפי־האוטובום.

סגן־אלוף פאר
ממלא־מקום אחר
יצא לחופשה בת כמה ימים מתפקידו. את מקומו
בפיקוד על גלי צה״ל, לא תפסה סגנית
מפקד־התחנה, השדרנית עדנה פאר.
את המקום תפס איש מחלקת־החדשות של
התחנה, צבי(.צבה״) גורן.
מילוי מקומו של בן־ישי על־ידי גורן מעיד על
מעמדה הרעוע של פאר, אשר למרות תארה
ומשכורתה — משכורת סגן־אלוף בקבע —
חזרה למעמדה הישן בקול ישראל, למישח!
שבועי שהיא מוכרת אותו גם לידיעות אחרונות׳
תחת הכותרת באוזן קשבת.

העולם הזה 2435

תוכניות מועדפות
׳ 1שליש•

• נאציזם: דם וכבוד
( — 5.30 מדבר גרמנית).
פרק אחרון. בסידרה דרמתית,
החודרת לניבכי הנאציזם הגרמני.
בפרק זה מתאהב הרטמוט
קלר באחותו של הנס מנקמן.
במחנה־קיץ גרמני אנו פוגשים
י את כולם נסחפים בהצהרות
אהבה למולדת ולפירר.

• סידרה: קרובים, קרובים
8.02 מדבר עברית)
.בפרק עתר בית
מתרחשת בביתו של יורם
מהומה. בשל עומס עבודות־הבית
של ליאורה, מחליטה
המישפחה לקחת עוזרת. היא
מפרסמת מודעה בשותפות עם
תיקי וחנה, והן מראיינות את
המועמדות.

• סידרה: מישסט־די־בה
10.50 מדבר
אנגלית) .הפרק האחרון בסיד־

רה השמאלצית־יהודית, המבוססת
על סיפרו של ליאון יוריס.

רת ניו-יורק שבע (10.15

— מדבר אנגלית) .עלילת
הסרט מספרת על יחידה מיוחדת
במישטרת ניו־יורק, המשתמשת
במידע המועבר למפקדה בידי
מלשין. באורח מוזר מתברר כי
מידע זה מערב את המישטרה
במילחמת כנופיות.

שב ת

• תעודה: שירת חייהם
9.30 מדבר עברית)
.תוכנית לזיכרם של
אמנים ויוצרים שנפלו במילוד
מות ישראל.

• דיון: אשר אבד לי
קנייני לעד (— 10.00
מדבר עברית) .דיון בנושא
מודעות הציבור לנושא הזיכרון
בהשתתפות ד״ר מאיר פעיל, ד״ר
ישראל אלדד, פרום׳ עמיה
ליבליך, תת־אלוף אביגדור
קהלני ונעים עריידי (משורר
דרוזי) .הדיון בהנחיית חנה זמר.

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
!1ם רביעי 2.5.84

יזם שבת 5.5.84

• לילדים: מישחקי ילדים 6.00 ערוץ 3
— 25 דקות — מדבר ערבית) .תוכנית לילדים

• פולקלור: חג׳ מאזן מארח (— 7.30
ערוץ 30 — 3דקות — מדבר ערבית) .מחיי

בגיל הרד בהפקה ירדנית, המוגשת על־ידי צמד שחקנים.
המסתייעים בבובות. בתוכנית משולבים אמצעי־המחשה
רבים: שירה, ריקוד, מישחק, סרטים ועוד.

יש חמישי 3.5.84
• סידרה בלשית: מרלו 8.30 ערוץ 6

— 50 דקות — מדבר אנגלית) .סידרת מתח
שהדמות המרכזית בה היא פילים מרלו, אחד מגדולי
הבלשים בשנות ה־ 30 וה־.40 המשלב בהופעתו הומור,
תיחכום רב ושנינות. הסידרה׳ מבוססת על עלילותיו
בפיענוח תעלומות מסתוריות ומרתקות, כאשר בין
הנוכלים אפשר למצוא פוליטיקאים מיליונרים ביריונים
ואקרוחנים. מרלו חושף בסוף כל אפיזודה את התעלומה
ואת הנוכלים שמאחוריה. בתפקיד מרלו מככב השחקן
פאורס בות, ואת חברתו, אני, מגלמת השחקנית קתרין
לי־סקוט.

יום שיש4.5.84 1
• סרט קולנוע 6.00 ערוץ 80 — 3

דקות — מדבר אנגלית) .בכל יום ששי, במקביל
להצגת הסרט הערבי בישראל, מציגה הטלוויזיה הירדנית
סרט לכל המישפחה, בדרד־כלל דרמה עלילתית־מישפחתית
או מערבונים ממיטב הווי המערב הפרוע.

• קומדיה: אימפריה 8.30 ערוץ — 6
25 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה קומית
העוסקת במנהל מחקר בחברת ענק שמונה זה מקרוב
לתפקידו. המנהל ביל קריסצן, הוא בעל ערכים שונים
מכל שאר נושאי התפקידים בחברה. י
סרטים, ראיונות עם נשיא־המדינה
ועם ראש־הממשלה,
מיפגשים המציינים תקופות
ואירועים בתולדות המדינה,
ואמנים בקיטעי בידור.

• סרט קולנוע: רצח
על הנילוס (— 11.20
מדבר אנגלית) .סרט המבוסם

דם וכבוד

יום רביעי

• סרט טבע: סיפורו
של עכבר 8.02 מדבר
אנגלית) .עוד פרק מסידרת
חיים בטבע, ובו חשיפת שיגרת
חיים של ארבעה סוגי עכברים
השוכנים בבית כפרי במחוז
וילטשיר, באנגליה. מגיש דיוויד
אטנבורו.

׳ 1רא שון

• מישדר מיוחד: ירון
לונדון מנחה העצמאות
( 20 שעות שידור עם
הפסקת־לילה) .החל 8 .5 0
ינחה ירון לונדון מישדר
עצמאות מרתוני, ובו דיונים,

מקרינה הטלוויזיה הירדנית בשני ערוציה שני סירטי
קולנוע בעת ובעונה אחת. דוברי השפה הערבית יוכלו
לבחור בסרט המצרי, בערוץ ,3ואילו מביני האנגלית
יוכלו לבחור בסרט האמריקאי בערוץ .6

העוסקת בחייו הטלוויזיוניים והפרטיים של מנחה תוכנית
ראיונות פופולארי, בצוות ההפקה שעובד איתו על
התוכנית, בכל המאורעות, התקריות והגורמים
המשפיעים על התוכנית, כפי שהיא נראית לבסוף על
המסד הקטן. כל העלילה מתרחשת בתחנת טלוויזיה
מקומית בעיירה באפלו, וכל פרק מתמקד בדמויות
אחרות בצוות ההפקה ובאורחים המשתתפים בתוכנית.
בתפקיד המנחה, ביל, מככב השחקן רבני קולמן ומסייעת
לצידו השחקנית ג׳ואנה קסידי(שכר האמת) בתפקיד
כימאית התוכנית.

סידרה ירדנית המציגה דמויות עממיות שונות שנקבצו
ובאו לבית־ספר לביעור הבערות. בתוכם כפריים, בדווים
ופלסטינים שכל אחד מהם מדבר בניב המיוחד לו, רבר
היוצר סיטואציות מצחיקות.

יום שלישי, שעה 5.30

• סרט קולנוע — 10.15( :ערוץ — 3/6
מדבר ערבית/אנגלית) .בכל מוצאי־שבת בשעה זו

• סידרה קומית: באפלו ביל (— 8.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה

• קומדיה: בית־ספר לאלנלפביתים (9.35
— ערוץ 40 — 3דקות — מדבר ערבית).

היום
יום בירדן משובצים באגדות ומעשיות בדורות, ועל
דרך המשל והסיפור מנסים לפתור את בעיות השעה.

על אחד מהידועים שבסיפרי
אגאעה כריסטי, בכיכובם של
פיטר יוסטינוב, בט דיוויס, מיה
פארו, דיוויד ניבן, מגי סמית
ועוד כוכבים רבים.

• סאטירה: ניקוי ראש
— מיקבץ ( 1.35 אחרי
חצות — מדבר עברית).

יום ראשזז 6.5.84
• סידרה לילדים: תום סוייר (— 6.30
ערוץ 50 — 3דקות — מדבר אנגלית) .עיבוד
לטלוויזיה של סיפרו הנודע מארק טורן, העוסק
בקורותיו של תום סוייר, חברו הקלברי פין וחייו אצל
דודתו פולה.

• סידרה הומוריסטית: לא יאומן כי יסופר
( — 8.30 ערוץ 25 — 6דקות — מדבר
אנגלית) .פרקים נוספים בסידרה המרתקת שהוקרנה
לא מכבר בטלוויזיה הישראלית, המבוססת בעיקר על
סיפוריו הקצרים בעלי הסוף המוזר של הסופר רואלד
דאל, וסופרים נוספים ממיטב הז׳אנר הזה בעולם.

יזם שני 7.5.84
• סידרה דרמטית: כחול ואפור (— 8.30
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
בת שמונה פרקים המגוללת את סיפור מילחמת האזרחים
האמריקאית, דרו כתבותיו והתרשמויותיו של העיתונאי
ג׳ון סנזר שכיסה במיסגרת תפקידו רבים מהקרבות
העיקריים והמאורעות ההיסטוריים, כאשר הסיקור
מתמקד במישפחה ענפה הפזורה בין הצפון והדרום,
והקורות אותה במילחמת האזרחים.
• בידור: אורות וכוכבים 10.30 ערוץ
30 — 3דקות — מדבר ערבית) .מיטב אמני
צמרת בשדה הזמר, המישחק והמוסיקה הערבית.

י 1ם שלישי 8.5.84
• דרמה: ספורי שיקאגו 8.30 ערוץ 6
— 70 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה דרמתית
המציגה בפנינו דרמות שונות המתרחשות בעיר
הדינאמית והאלימה, שהפשע המשתולל ברחובותיה פוגע
בראש ובראשונה באזרחים תמימים ובאנשי החוק.
דראמות אלה מגוללות בפנינו את דרך חייהם ויחסיהם
של שבעה אנשים המהווים את הדמויות העיקריות
בסידרה, כאשר לכל אחד מהם מיקצוע שונה: רופא,
עורך־דין, איש מישטרה וכר.

יום שני

• דת ומסורת: חידון
התנ״ך הבינלאומי לנוער
יהודי 12.00 מדבר
עברית).
• סרט קולנוע: סאלח
שבתי 2.30 מדבר
עברית) .סרט קולנוע ישראלי
ישן, בכיכובו של חיים טופול,

• פרסי ישראל: טהס

פרק אחרון בסידרה, בהקרנה
חוזרת זו.

יום שליש•

סידרה: קרובים, קרובים
( — 8.04 מדבר עברית).
פרק אחרון בסידרה זו שהופקה
בידי הטלוויזיה הלימודית והוק־רנה
משום מה על־ידי הטלוויזיה
הכללית.

• דרמה: לודביג קסלר

מיקבץ של קטעים מתוך
תוכניות ניקוי־ראש, שלא שודרו
בטלוויזיה מאז שנת ,1976
בבימויו של מרדכי קירשנבוים.

1חמישי

• סידרה חדשה: שוגון
( — 10.35 מדבר אנגלית).
עשירים

בידור:
ומושחתים (— 11.25
מדבר אנגלית).

לו־ביאנקי ושיידר: מישטרת ניו־יורק
יום שישי, שעה 10.15

יום שי ש׳

חלוקתם 8.00 מדבר
עברית) .טקס חלוקת הפרסים

צ׳מברליין, מיפונה ושיגודה: שוגון

• סרט קולנוע: מישט

יום חמישי, שעה 10.35

במעמד נשיא־המדינה.

• תעודה: עמוד האש
( — 11.00 מדבר עברית).

( — 10.10 מדבר אנגלית)
.פרק ראשון בסידרה
דרמתית חדשה, העוסקת בחייו
של ראש הגסטפו בבלגיה
הכבושה.

אביטל מהפסטיבל

ביטל מוסינזון הוא איש גדול,
שני מטר גובה. הוא גר בבית גדול,
ששה וחצי חדרים. הוא לובש בגדים
במידות גדולות, אקסטרה אקסטרה
לארג׳ ,שאותם הוא קונה רק בחנות
מסויימת בלונדון. הוא אוהב את
העבודה שלו, אוהב חברה טובה ואוהב
מאוד לאכול.
ככה חשב אביטל מוסינזון ()45
שצריך להתחיל את הכתבה.
ישבנו באחת מפינות הישיבה בבית
הענק, שבמושבה הגרמנית בירושלים.
ליד החלון הרבה עציצים. אורי, בנו
הבכור בן ה־ ,11 שהגיע לחופשת שבת

מן הקיבוץ, העיף מבט של חקלאי על
העציצים ושאל את אבא שלו :״מתי
השקית לאחרונה את העציצים?״
אביטל ניסה לגמגם משהו על לפני
שלושה ימים, אבל התשובה לא סיפקה
את אורי והוא רץ להשקות את הצמחים
הצמאים.
בית של גבר החי לבדו. כמה דקות
לפני שבאתי, גמר לכבס את כל
החולצות הענקיות שלו ותלה אותן
בשורה מסודרת באמבטיה. הוא גמר
להדיח את הכלים במיטבח והמקרר
מלא קופסות של אוכל מוכן.
אנחנו מתיישבים והוא פותח

לראווה את הארון, כדי להציע משקה.
מתגלה מראה מרהיב של כל טוב
אלכוהולי מכל העולם. החלטנו על ן וודקה.
הוא עוד לא מספיק להתיישב
והטלפון מצלצל. ניו־יורק על הקו?
אולי קופנהגן? אמנים ושחקנים מכל
העולם מצלצלים אליו הביתה, להודיע
אם יבואו או• לא יבואו, ולסכם פרטים
אחרונים ביחס להופעות בפסטיבל
ישראל, שיהיה בחודש הבא בירושלים.
״לא פסטיבל ישראל,״ הוא אומר
בהחלטיות .״אני קורא לו פסטיבל
ירושלים. אני. ירושלמי ומאמין
שאפשר להפוך את ירושלים למרכו
תרבותי, בלי קשר לגבולות ישראל.״
אביטל מוסינזון נולד בקיבוץ נען,
בנו הבכור של יגאל (חסמבה)
מוסינזון .״אני הבן הבכור מהאשה
הראשונה.״ הוא אומר, ספק ברצינות
ספק בציניות, על אביו שהתחתן
והתגרש ויש לו ילדים בכל הגילים
מכל הנשים.
לאה ויגאל מוסינזון התגרשו
כשאביטל היה בן שנה, אחרי שלוש
שנות נישואין. כשהיה בן ,11 עזב אביו
את הקיבוץ. אביטל רב אז עם אמא
שלו, ארז כמה ספרים ובגדים בתיק

אבל היחסים עם אסתר, האשה של
אבא, היו טובים, ועד היום שומרים על
קשרים מפעם לפעם .״אנחנו לא

מישפחה מאוחדת שנפגשת כל שבוע,
אבל רואים אחד את השני באירועים
מיוחדים״.

בתפקיד: עם המלכה גז ע
כשהיה מנהל תיאטרון ירושלים, בפגישה עם

קטן ונסע לאבא .״אמרתי לו: אני רוצה
להיות פה!״ ושם הוא נשאר, בבית שהיו
בו הבן שלה ועוד שני חצי־אחים של
אביטל מן האשה השניה.
אבא שלו היה אז דובר המישטרה
והם גרו במושב.

,סירבתי

^ פקודה לשייך

כשמגיע אביטל הביתה מן העבודה
הוא נכנס מייד לחדר״השינה למרות שיש
עוד שישה חדרים בביתו. שם הוא חי ומקבל את שיחות״הטלפון שלו.

מישוד במיטה

^ חדי זמן קצר עברו יגאל ואסתר
מוסינזון עם כל הילדים (שלו,
שלה ושלהם) לגור בכפר־הירוק, שם
עברה אסתר כאם־בית. הילדים למדו
בבית־הספר החקלאי במקום .״אבא
כמעט לא היה בבית אז. מעולם לא היה
בינינו קשר של אבא ובן״.

שנה ופירסם את חוויותיו משם בסידרת
כתבות.
הוא חזר לארץ, ואחרי זמן קצר נסע
לאירופה. כשהגיע לפאריס, נפל לידיו
ספר בשם אתה יכול לנגוע בי של
סופרת אנגליה בשם כריסטין בילסון.
הספר הרשים אותו מאוד.
״חיפשתי וחיפשתי עד שמצאתי את
הכתובת שלה. נפגשנו לארוחת־צהריים
בלונדון ואחרי שבוע עברנו
לגור ביחד. אחרי שנה נסענו יחד
לאמריקה ושם התחתנו.״
בוושינגטון עבד אביטל בשגרירות
ובמקביל למד מדעי־המדינה, פילוסופיה,
סיפרות אנגלית, כלכלה ועשה
תואר שני בקומוניקציה.
ואז חזר הזוג לארץ. כריסטין
התגיירה, אבל אחרי זמן קצר היא
גילתה .,כאנגליה טהורה, שפה, בארץ־
הקודש, אין גשם .״היא אמרה שזה
מייבש לה את הכתיבה והיתה נוסעת
כל חורף לאנגליה לכתוב. בסוף זה
נמאס לי והתגרשנו.״
באותה תקופה שימש כדובר של
גולדה מאיר, כשזו היתה מזכירת
מפא״י .״לא הייתי חבר מיפלגה, אבל
הייתי אוהד. התפטרתי כתריסר פעמים
ואחרי מילחמת ששת־הימים עזבתי

ניאטריט, מלכת הולנד. במיפגשים ואירועים
רישמיים נוהג מוטינזון ללבוש מיקטורן ועניבה, אך
בבית הוא נינוח יותר ולובש ג׳ינס וחולצת טריקו.

כשהלך לצבא, התקבל ללהקת
הנח״ל ו״זה מה שהביא אותי מן הכפר
אל העיר ״.הוא היה בלהקה ביחד עם
יהורם גאון, אריק איינשטיין, איתמר
כהן, יצחק שאולי, זוהר אוריין ואחרים.
״אבל מהר מאוד גיליתי שאני לא אוהב
את זה ועזבתי את הלהקה מרצוני
הטוב. פשוט סירבתי פקודה לשיר.
בתור עונש הכניסו אותי למיטבח של
מפקד הנח״ל ונתנו לי לקלף תפוחי־אדמה.
כשראו שאני נחוש בהחלטתי
שלא להיות בלהקה, העבירו אותי
משם. אז הייתי לכתב צבאי של
במחנה נח־ל ובמחנה גדדע.״
כשהשתחרר מהצבא המשיך
במיקצוע העיתונות. הוא נסע
לאפריקה לטיול הרפתקני של חצי

סופית ונסעתי למונטריאול. היתה לי
ידידה טובה שהיתה דיילת שם, ונסעתי ^
בעיקר בגללה. שם הייתי סגן מנהל
ביתן ישראל באקספו 77׳
ועם הדיילת הזאת, עדית, התחתן
אביטל כשחזרו השניים לארץ.
ראשון נולד אורי, שישב לידנו
במשך כל השיחה ושתה בצמא את
הסיפורים של אבא שלו.
״אין לי סודות מן הבן שלי,״ אומר
אביטל ושולח מבט לאורי.
אחרי ארבע שנים נולד מיכאל. הבו
הקטן, וזמן קצר אחרי הלידה לקתה -
עדית במחלה חשוכת־מרפא, טרשת
נפוצה. בתוך שנה נעשתה משותקת
לחלוטין ולא יכלה לטפל בילדים
הקטנים ולא בעצמה.

הצד האמנותי של פסטיבל ישראל.
הוא לא התפטר מן הטלוויזיה ובעצם
יכול לחזור לתפקידו כשירצה, וכך הוא
גם מתכוון לעשות. הוא שומר זאת
לעצמו כאופציה .״אני אוהב את
הטלוויזיה ומתכוון לחזור אליה.״
קשה להבין מדוע אין הוא מתפטר
מן הטלוויזיה. עובדים כאלה שאינם
מתפטרים יושבים על תקנים, כך שאי
אפשר לקחת במקומם עובדים קבועים
אחרים, מצב שהוא בלתי נסבל במוסד
ממלכתי כזה. אביטל מוסינזון נמצא

הוא מגדל את
בנו יבדו, ומחוץ
לתפקיד הוא
עקר־ בי ת
כבר כמעט עשר שנים(עם הפסקה של
שנתיים) מחוץ לטלוויזיה ובעצם יכול
לחזור לשם כל אימת שירצה.
״עקרונית, אני חושב שלא צריכים
להיות עובדים קבועים בטלוויזיה,״
הוא מנסה לענות על השאלה .״זה
מיקצוע קשה ומתיש שרצוי שעובדי
טלוויזיה יקהו מעת לעת תקופות
ריענון בחוץ.
\ 1ך 1עם אורי(ג ,)1בנו הבכור. אחרי שחלתה עדית, אשתו, בטרשת
\ 1\ ^ 1נפוצה ולא יכלה לתפקד, העביר אביטל את בניו, אורי ומיכאל
( ,)7לקיבוצים. אורי נמצא בקיבוץ ברור־חיל ומיכאל בקיבוץ נחשון.
כך זה נמשך חמש שנים, כשאבי־טל
נעזר במטפלת לעריה ומגדל
בעצמו שני ילדים קטנים. זה היה
קשה .״זה הגיע למצב שזה הפריע
לכולנו, גם לילדים וגם לה.״ כיום
מאושפזת עדית באסותא, כבר שלוש
*י שנים. לפני ארבע שנים הם התגרשו,
אבל ממשיכים להיות בקשר .״אנחנו
ביחסים טובים בינינו. אני רואה אותה,
מביא אליה את הילדים לביקורים
ושומר על קשר״.
אורי מתעניין במיוחד בקטע הזה
של הסיפור. הוא פותח זוג עיניים
גדולות, מקשיב היטב ואף משתתף
בשיחה .״כיום היא במצב פיסי סטאטי,״
אומר אביטל ״אבל מה שמחזיק אותה
זה חוש־ההומור שלה.״
״היא חכמה לאללה!״ אומר אורי
בשקט ובהחלטיות.

״אני אזהב
את הטלוויזיה!״
*^אחרי שעברה עדית למוסדות
\£רפואיים, חיפש אביטל סידור הולם
לילדים. את אורי שלח ראשון לקיבוץ
ברור־חיל בנגב ומיכאל עבר לגור אצל

סבא וסבתא, ההורים של עדית.
אחר״כך חיפש בשבילו קיבוץ קרוב,
כדי שיוכל לראות אותו לעיתים
מזומנות. הוא עבר לגור בקיבוץ נחשון.
זהו פרק קשה בחיים הפרטיים של
אביטל, אבל הוא אינו מסתיר אותו. הוא
מוכן לדבר עליו בגלוי, עם כל הכאב
הכרוך בזה. הוא אינו מסתיר את
הדברים מן הילדים והם מודעים לכל
השיקולים שהניעו אותו לשלוח אותם
ללמוד בקיבוצים. היום אורי הוא
קיבוצניק לכל דבר. הוא אוהב את
צורת החיים הזאת ומעדיף את הקיבוץ
על פני העיר.
כשחזר אביטל ממונטריאול,
הצטרף לצוות ההקמה של הטלוויזיה
הישראלית. כשהתחילו השידורים
שימש בתפקידי מפיק, בימאי והיה
מנהל המחלקה הדוקומנטרית.
ואז, אחרי כמה שנים בטלוויזיה,
נתבקש לנהל את תיאטרון ירושלים.
הוא היה המנהל במשך שבע שנים,
שבהן אירגן את פסטיבל האביב
בירושלים ופרוייקטים אחרים.
אחרי שבע שנים העזיבו אותו,
בגלל מישחקי כוח שונים בינו ובין
ההנהלה, והוא חזר לטלוויזיה לשנתיים,
ואז נקרא שוב החוצה לנהל את

>,תיפמממ
גווה־שאגן״
^ פעם, כשנקראתי לפסטי־
1 1/ /בל ישראל, לא רציתי לעזוב
את הטלוויזיה, לקחתי את הג׳וב בהיסוס.
התלבטתי מאוד מכיוון שהפסטיבל
היה מיפעל כושל.״
אבל במשך כל השיחה הוא גולש
לדיבורים על פסטיבל ישראל. קשה
להחזיר אותו לנושא אחר. פסטיבל
ישראל, או פסטיבל ירושלים, כמו
שהוא מתעקש לקרוא לו, זה מה
שמעניין אותו כרגע.
״עכשיו אני מנסה להוכיח בפועל
מה שטענתי עשר שנים. ב״1975
בתיאטרון ירושלים התחלנו את
פסטיבל האביב בתקציב מגוחך.״
פסטיבל האביב התחיל במיקרה.
היה צריך לבוא אז לארץ הבורג־תיאטר
מווינה. הם ביטלו את בואם
בגלל תקרית מלון סבוי. זה היה לפני
עשר שנים.

מכבס ומבשל

ף 1ד ח כשאורי בא הביתה לשבתות הופך מוסינזון לטבח, למרות
1 1 .1 1 1שאת רוב האוכל הוא קונה מוכן, מכיוון שאץ לו פנאי
לבישולים. אורי אוהב לבקר את אביו בעיר, אך מכריז שהוא קיבוצניק.
״הלכתי לטדי (קולק) ,כיוון
שתיאטרון ירושלים נשאר ריק. הוא
צילצל לארתור רובינשטיין ולפא-
נובים, והם הסכימו לבוא. בתוך שבועיים
הבאנו 12 להקות ואת הרויאל
שייקספיר מלונדון. אז קראנו לזה
פסטיבל אביב בירושלים.
״ב־ 1976 כבר היה פסטיבל מתוכנן
וכך זה רץ כל שנה.״
מה שגירה אותו כל הזמן היה
פסטיבל אדינבורו, שאליו הוא נוסע כל
שנה כבר חמש שנים .״ראיתי איך
אנשים חיים שם את חיי הפסטיבל
ורואים שלושה־ארבעה מופעים ביום.
והשנה, בפעם הראשונה, יש בארץ
פסטיבל שמאפשר את זה. יש מופעים
שמפוזרים על פני כל שעות היום,

(מימין) ומדיח בעצמו״את הכלים אחרי הארוחה

מהצהריים ועד לפנות בוקר. זה כולל
גם מופעי רחוב וסרטים.
״האידיאל שלי,״ אומר אביטל
ובעיניו ניצת אור של התלהבות,
״שייווצר מצב שאני קורא לו
״תיסמונת נווה־שאנן.״ כלומר: כמו
ברחוב נווה־שאנן בתחנה״המרכזית,
שיש המון חנויות נעליים ואז קונים
יותר, כך שיהיו בפסטיבל המון מופעים
ואז יראו יותר. שתהיה אווירה שקורים
דברים.״
הוא מדבר על הפסטיבל כמו על
אידיאל. זה מה שמעניין אותו כרגע
וכבר הרבה שנים, והוא פועל להשיג
את הטוב ביותר.
כמנהל אמנותי של הפסטיבל הוא
(המשך בעמוד )44

שהכין (למעלה) .הוא גר לבדו בדירה בת שישה
חדרים ועושה את כל עבודות הבית בדירה. הוא אינו
מחזיק עוזרת וגם מנקה את הדירה שלו בעצמו.

1י ^ נ ר חבוי מרכז חירות התונוו בביתו של
ח״כ מאיו שיטרית ועונו בישולים פוליטיים

מימונה לאשכנזים
\ י 1111 ¥11 11 11 שבא לנפוש בארץ אמר. :חשבתי
| 11\ #1111 111 11 שתהיה פה בישראל שמש, אבל
נתקלתי בגשם. המטיבה היא בשביל הכיף שלי, אני אוהב
מסיבות ואני אוהב חתיכות.׳ הצייר שמצייר ציורים

111 1 1 1 1י 1 1 | 1י ח מימין: אשתו של ח׳כ
11 1 111 111 1חרות, רות שיטרית, שהכינה
את כל מאכלי המתיקה לערב המימונה.
במרכז: רוברט גיוס, הלוא הוא שחקן הטלוויזיה

מהטידרה בנסוך, שנטע למחרת למצריים. משמאל:
המארח מאיר שיטרית כשעל ידיו בתו מירי בת ה־,6
שהתרגשה למראה ראש״הממשלה, וקיבלה אותו
בפרח. שמיר הרים אותה על ידיו ונשק על לחייה.

דיברי המאפה שהוגשו על שולחנם. היא ביקשה
מהצלמים שיעזבו אותם במנוחה, כדי שתוכל לטעום

מהעוגיות. ראש״הממשלה עצמו חייך ואמר למארחו,
שיטרית: בוא, נעשה סיבוב. בחוץ עמדו ,50 מועמדים
פוטנציאליים של מרכז חרות ועשו לעצמם נפשות.
למטה: מוריאל, אשת שר־הביטחון, ומשה ארנס.

שולמית שמיר:גיזעג״י*

ך 1 \ 11לחודלר היא שחקנית גרמניה, ששיחקה
1 - 1 111\ 1בשני סרטים ישראליים בארץ,
בסידרת האסקימו לימין. ביאה היא חברתו הצמודה
של אחד משותפי המועדון, שלום פנטטר. היא מבקרת

בתורכיה.
ומתנגד ל
להאכיל או

ערב ערב את
תל״אביב. לנ
דיו׳
של לילי

ו, למד ציור בצרפת, ואת תולדות־האמנות
אמריקאים רבים הוא אורב מזון טבעי
גם כאשר הדוגמנית תמי בן־עמי מנטה
בחתיכת בשר משוק של עגל, דווקא.

תמי בן־עמי

הדוגמנית רצה ממועדון אחד לשני. באחד
היתה לה תצוגה, ובשני ציפתה לה המטיבה
של נ וזף. תמי אבלה את ארוחת־־הערב שלה במועדון, וחזרה מייד
לתצוגה במקום אחר. התצוגה נעשתה בהתנדבות, כמובן, לשירותרום.

| | 1ךלך * ך 11ך 1| 1היא מארגנת את האירועים במועדון ודואגת
) ^111 / 1111 שכל פינה בו תהיה נעימה. לפעמים היא מתנדבת
לשחק שש־בש, עם מי שאין לו פרטנר. יונה גם היתה אחראית
למטיבה הציורית, שלא היו בה תמונות. הרבה מבאי המועדון הם חבריה.

מסיבה ציורית מאוד

*׳וזו שמאון, צייד שח בניו־יודק, בא לישראל רחונשת נסח ועדד לעצמו
מסיבה ב״מועדון״ .הוא הזמין את כל נערות הזוהר שר תדאביב והצטלם איתן.

׳יייייי** ,

׳!ברה במועדון, ובבוקר תופטת שמש בחופי
טה: יורם פולני, איש־עטקים שחי בלוג•
!ילי אילץ. השניים חיים בחופשות בווילה
צליה־פיתוח. הווילה בנויה על חיף־הים.

אורית בהדליה

אשתו של הצייר שאול נמרי. היא השאירה
אותו באמריקה, לקחה את הילדה שלה
והתיישבה בתל-אביב. היא לומדת ארכיטקטורה ומסתדרת טוב בארץ,.
לידה, מחבק אותה, החבר הטוב עמי מור, בעלה של הדוגמנית פינצי.

מיליונר מאנגליה, הקונה בנקים פושטי־רגל, הוא חבר
של ג׳וזף שמאון. היא בא לעייד משא״ומתן עם ראש
עיריית תל-אביב, כדי לשקם את נווה־צדק. הוא הגיע עם הרבה
תוכניות, כיצד להפוך את נווה־צדק לשכונה ציורית ומעניינת יותר.

דק דלל

ציפי מנשה

שעה שהחקלאים בצרפת מתלבטים בבעיות כלכליות
קשות וגורמים דאגות רבות לממשלה, עסק הנשיא
:רנסואה מיטראן, בביקורו האחרון בארצות־הברית,
:חיזור אחרי האיכרים האמריקאיים. אלה היו מלאי
זתפעלות מן העובדה שראו נשיא של ארץ זרה, בשר ודם.
זם חשבו שצרפת היא בעצם משהו שלומדים עליו בסיפרי
;היסטוריה. כדי שלא תהיה טעות בזהות האיש, הלבישו

אותו בחולצה שעליה היה כתוב באותיות גדולות :״כבוד
הנשיא״ .מיטראן, המום מן התיעוש המשוכלל של
החקלאים ב״חגורת החיטה״ של אמריקה במערב־התיכון,
שם מסוגל מיעוט קטן לייצר יותר אוכל מכפי שזקוקה
היבשת כולה, הצטלם עם מכונות״הענק. שמופעלות שם
לעיבוד האדמה, ועם החזירים הקטנים שיהפכו בעתיד
לנקניקים גדולים או, אולי, לסטייקים גדולים לא פחות.

דאו־יה בוטבול:
אם לא טייסת
אז בושית
בזמן החובש׳
דאריה בוטבול אינה
הפרשית הראשונה המקדימה
את כל הגברים במירוצי סוסים,
מיקצועיים, אבל הצרפתים
טוענים שהיא היפה ביותר, וגם
המשכילה ביותר ביניהם. הגברת
הצעירה, אשר הצטיינה בלימודי
המתימטיקה, האמנות והאווירד
נאוטיקה, רצתה תחילה לעסוק
במדעי האוויר. כאשר נכשלה
בבחינות, החליטה לשוב אל
אהבתה הגדולה האחרת, הסוסים,
כאשר בזמנה הפנוי היא קונה
לעצמה תואר ראשון באמנות
וידיעה יסודית של השפה
הרוסית. הראש הכבד הזה לא
הפריע לה לזכות בחודש
האחרון, במיתץ־סוסים יוקרתי
בלונגשאם, מירוץ שכל צרפת
הימרה על תוצאותיו. מעניין,
שבשעה שהיא זכתה במירוץ
הזה, השתתף בעלה, שהוא
פרקליט במיקצועו ופרש חובב,
במירוץ אחר, בארג׳נטאן. לזוג
הצעיר יש בן, בשם אדריאן,
שהוא בן 16 חודשים בלבד,
והכל כבר מהמרים על כר שהוא
יהיה גדול פרשי צרפת,
לכשיגדל. אמו ירדה מן האוכף
רק בחודש החמישי להריונה,
אחרי איומים של הרופאים. זמן
קצר אחרי הלידה, היא עלתה
חזרה על גב הסוס, זכתה
במהירות בסידרה של פרסים
בזה אחר זה, והשיא הוא כמובן
לונגשאם, הנחשב לאחד המסלר
לים הקשים ביותר לרכיבה. כל
זאת, כאשר לדאריה יש בינתיים
רשיון רכיבה של חובבת בלבד.

המונה אליזנט: מישחק׳ גומת
ספיחים אחרונים מן הביקור של אליזבת השניה, מלכת אנגליה, בירדן. הכל
סברו אמנם שיש לביקור הזה משמעויות פוליטיות מרחיקות לכת, אבל למען
האמת, נראה שהגברת הראשונה של בריטניה הגדולה, מצאה נושאים משותפים
לשיחה עם המלכה נור, רעייתו של חוסיין, דווקא במישורים מעשיים יותר.
למשל, שתיהן מתעניינות מאוד בגידול וטיפוח סוסי מירוץ, ושוחחו על כך
ארוכות, תוך כדי סיור באורוות המלכותיות ברבת־עמון. נור מגדלת לא רק את
הסוסים, אלא גם את צאצאיו הרבים של המלך, הבנות מנישואין קודמים ושני
הבנים והבת שהיא ילדה לו, מאז התחתנו בשנת .1978 וכאשר יש שני נושאים כל
כך חשובים לדון בהם, מה הטעם לעסוק בשטויות מישניות כמו פוליטיקה? אפשר
להשאיר זאת לבני התמותה הפשוטים, שדם כחול אינו זורם בעורקיהם.

מוטי! שין:
גי״מס קאגני
ח׳ וקיים
בתחילת

הקאריירה שלו,

חשבו הכל שמארטין שיו

עתיד להיות גירסה חדשה של
ג׳יימס דין. הכל התאים לשם
כך: הקומה, המראה, המישחק.
אבל כידוע לכל כוכב קולנוע
יש ייחוד משלו. משום כך, דין
נשאר דין ושין נשאר שין. שחקן
מכובד, עם תפקידים רבים
לזכותו (ביניהם אפוקליפסה
עכשיו) אבל בוודאי לא כוכב מן
השורה הראשונה והיקרה.
לאחרונה הוא חשק בכל זאת
במעמד הרם, ולו רק במיסגרת
תפקיד קולנוע, והשתדל מאוד
להרים הפקה על חייו של
השחקן ג׳יימם לאגני, שהוא
עדיין חי ומרגיש לא רע, למרות
שעבר את גיל ה־ס .0אלא שכל
הצילומים המראים את שין .
בפוזה הנכונה לא עזרו, התוכנית
עלתה על שירטון.

העולם הזה 2435

) 1 1 1 1 1 1 *1 1 1 1 1ל ס

איזבחז רוס7יני: חזרה 7נח7ת אבות
הגברת היא אחת הדוגמניות היקרות בעולם, יש אומרים אפילו היקרה מכולן.
אביה היה בימאי הקולנוע רוברטו רוסליני, אמה — השחקנית אינגריד
ברגמן, ולפרק זמן קצר היא ודתה נשואה לבימאי מארטין סקורסזה. נסיונה
הראשון כשחקנית קולנוע, בסרט בשם האחו של האחים טאוויאני, לא הצליח
כל־כך, אבל עכשיו היא עומדת לנסות מחדש: היא תופיע בסרט חדש ובו
המשולש הניצחי: היא מאוהבת ברקדן שחום העור גרגורי היינם, שמאוהב
ברקדן מיכאל בארישניקוב. והכל משוכנעים שזה הלהיט הבא של הקולנוע.

האם א סאחאווב וננסירנניה?
שיחות שיווה למ״סד גיססוו
3זה ואו גוו שו צ״ף תקיוות

3״ק7 7אנדון:
7ידה סבע־ת נניח
קטן בעונה

הילדים בכל העולם מכירים כבר
את מייקל לאנדון בתור אב למופת,
משום שהילדים בכל העולם רואים
באדיקות את בית ק טן בערבה. אבל
לאנדון הוא אבא לא רק בטלוויזיה,
אלא גם בחיים הפרטיים, ועוד איך. עד
עכשיו היו לו שבעה ילדים, מנשותיו
השונות. לאחרונה נולדה לו בתו
השמינית, מאשתו הנוכחית, סינדי.
זאת הפעם הראשונה שלאנדון בא
לחדר״הלידה, לעזור לרעייתו, אחרי
שהשניים למדו קודם לכן בשקדנות
רבה את כל הטכניקה של הלידה
הטבעית .״אבל הלידה נמשכה 17
שעות, וכל מה שלמדנו נגמר לנו
הרבה לפני כן,״ מודה האב המאושר.
זאת גם הפעם הראשונה שאחד
מצאצאיו זוכה להנקה משדי האם, וזה
דירבן את האב להכריז :״זאת תחושה
נהדרת׳ לראות את תהליך ההנקה.
משהו חסר כאשר אין מניקים תינוק״.
לא לאנרון, אלא סינרי היא המיניקה.
העולם הזה 2435

אוניברסיטת פנסילבניה החליטה שהגיע הזמן לתקוע עוד
סיכה במצפון הסובייטי. לצורך זה היא העניקה ל אנ ד רי סאחא רו ב
תואר כבוד כסמל ״לחופש הביטוי שממשיך להתקיים במדינה שאינה
מכירה בחופש הביטוי ״.סאחארוב אף הוזמן לשאת הרצאה באוניברסיטה,
ב־ 20 במאי, אבל יש להניח שהרוסים, עם כל יסורי־המצפון שלהם, לא
יתירו למדען לצאת ממקום הגלות שלו בעיר גורקי, למטרות נלוזות
שכאלה יש מי שחושב שהפסנתרן לי בראצ׳ ה הוא בדיחה
מוסיקלית. אם זה מעליב אותו, הוא בכל זאת בוכה בכל הדרך אל הבנק.
כי ליבראצ׳ה, מקושט במיטב הפרוות והיהלומים שלו, עומד לערוך
סידרת קונצרטים ברדיו־סיטי, בנידיורק, וההכנסה המשוערת של
הקונצרטים הללו, היא 1.7מיליון דולר. זה מצחיק, זה
בית״החולים שבקלבר סיטי, קליפורניה, אותה שכונה של לוס־אנג׳לס,
שבה נמצאים גם אולפני מ־ג־מ, נאלץ לאחרונה להוסיף צבא קטן של
מרכזניות לצוות הקבוע שלו. זאת, משום שהחולה המפורסם ביותר
בארצות־הברית התאשפז שם לטיפול. החולה הוא כמובן מייקל ג׳קסון,
שעובר השתלת שערות, אחרי שנכווה כוויות קשות בצילום סירטון
פירסומת למשקה קל. מאז התאשפז בבית־החולים, הגיעו למקום 5000
קריאות טלפון של מעריצים, שרצו לאחל לו אישית החלמה מהירה.
הרופאים מבטיחים שההחלמה אכן תהיה מהירה וג׳קסון יוכל לצאת
לסיבוב הופעות בחודש יוני בנשף מיוחד אשר נערך
בבוורלי־הילס, כדי לאסוף תרומות לנבחרת האולימפית של בריטניה
הגדולה, כינה מנחה הכבוד של הערב מייקל קיין את אורח הכבוד של
הערב, הנסיך אנ ד ריו• :ואן גור של ציירי כתובות הקיר ״.כל זאת, משום
שהנסיך בעל המזג החם, בשעת ביקור שערך באחת מן השכונות הפחות
מפוארות של לום־אנג׳לס, התיז צבע לבן מתוך שפופרת מן הסוג שבה
משתמשים דיירי השכונה לקישוט הקירות, על העיתונאים הרבים
שישבו על זנבו בלי הרף. בעיריית לוס״אנג׳לס מתכוננים כבר להפוך את
אקדח הצבע שבו השתמש הנסיך לנכס היסטורי, ובה בשעה הכריז הוועד
האולימפי הבריטי, שללא קשר עם כישוריו האמנותיים, הנסיך הוא אוסף
תמונות מומחה. הביקור בקליפורניה הניב רבע מיליון דולר לטובת
הספורט מרגרט טרוד־ו, רעייתו לשעבר של ראש ממשלת
קנדה, טרחה לצלצל במיוחד לתחנת הטלוויזיה שבה היתה מועסקת, כדי
לבשר שהיא עומדת לבוא בברית־נישואין עם סוחר עשיר מאוטאווה
בשם פ רי ד קמפר, העוסק בעסקי דלא־ניידי. התחנה. שדיווחה על כך,
הוסיפה ששלושת ילדיה מו הנישואים. הקודמים. ג׳ ס טין 12סאשה
( )10ו מי ש ל 8יהיו אורחי־הכבוד בטקס הנישואין הליגה
הערבית נגד השמצה התלוננה לאחרונה על אב־טיפוסים ערביים
המפותחים בסרטים ההוליוודיים, שהם מעליבים ופוגעים בכבוד הערבי.
כוונתם היתה במיוחד לסרט חדש בשם פרטיכל, המופק על־ידי הכוכבת
גו לדי הון, שבו היא מופיעה בתפקיד הראשי. בסרט מגלמת גולדי
מלצרית שמתבקשת על־ידי מישרד־החוץ האמריקאי לחזר אחרי נסיך
ערבי עשיר, כדי להשיג בעזרתו מימון להקמת בסיס צבאי חדש בארצו.
פרקליטי הליגה טענו שהסרט מציג את הערבים כרודפי שמלות, רוצחים
ומוקיונים. מפיקת הסרט, אנתאהז׳ילברט(ראה מדור קולנוע) דחתה
את הדרישה לכתוב מחדש את התסריט, בטענה ש״הליגה מחפשת בו
דברים שאינם נמצאים שם כלל שלוש מן הגברות הראשונות
של ארצות־הברית בעבר, ישתתפו בסימפוזיון על החיים בבית הלבן1 .

אנשו להשתמש בבגדים הלבנים מהשגה שעברה

* 4אביב משתנים הצבעים. גווני
^ השחור, האפור והחום חולפים
והצבע הלבן מתחיל לשלוט באופנה.
לבן הוא מאז ומתמיד צבע שחינו אינו
סר. הוא מתאים לבהירות ץ לכהות,
לעגלגלות ולשדופות, למבוגרות
ולצעירות. הוא נראה חגיגי, לבוש
והדור, גם אם זה בג׳ינס לבנים וחולצת
טריקו, כותנה או סריג, נעלי התעמלות
או נעלי עקב לבנות. הכל לבן —
תמיד הולך יחדיו.
לבן הוא פיתרון אידיאלי למי שכבר
מתכננת וחושבת מה תלבש עם מה,
ומה יתאים למה? פשוט, שולפים כל
מה שנראה לבן מול העיניים. אבל
אליה וקוץ בה. לבן, יאמרו הכל, הוא
צבע לא פרקטי, יפה, אך מתלכלך מהר,
פעם אחת לובשים אותו, ובשניה
מכבסים.
מה הבעיה? יש מכונת־כביסה וכל
אשר יש לעשות הוא להטביל את
הכביסה וללחוץ על הכפתור והלבן
יוצא זך וטהור. נכון הוא, שכאשר באים
לקנות בגד בצבע לבן, כדאי לשים לב

להוראות הכביסה. אם הבגד דורש
ניקוי יבש, כדאי לחשוב פעמיים, כי
ניקוי יבש היום הוא למיליונרים.
כשקונים בגד לבן יש לתת את
הדעת גם לטיב הבד, אם הוא דורש

גיהוץ. צריך את זה, כאשר מתכנני
הטכסטיל תיכננו ועיצבו בדים יפים
ואופנתיים> שלא מתקמטים ולא
מתרפטים.
מכנסיים שקופים. ג׳רי מליץ,

אופנאי העילית, עיצב בקולקציית־הקיץ
שלו דגמים רבים ומרהיבי־עין.
ביניהם חליפה לבנה בנויה משלושה
חלקים, חולצה מבד־מגבת, חצאית
וז׳קט־כותנה.
לוהט בחוץ, מסירים את הז׳קט.
קריר אחר־הצהריים, לובשים אותו.
הבד קליל, נושם ואוורירי. בהוספת
אביזרים, כמו כובע אדום, שרשרת
אדומה, חגורת־עור וסנדלים תואמות,
נראים אחרת.
גם מעצב־האופנה גרשון ברם
מאמין בקיץ בוהק ולבן. הוא מעדיף
את מראה־השכבות העשויות סריגים,
טריקו, כותנה וטול שקוף. הפרינציפ
הוא של שכבות, הכל בלבן, אחד על
השני, כשכל פריט יכול להילבש
בנפרד, ומי שאינה רוצה להיראות כמו
בדואית חגיגית לא מוכרחה ללבוש את
החצאית על המיכנסיים השקופים. היא
יכולה ללבוש גם מיכנסיים קצרים או
לנצל את הז׳קט הארוך והחגיגי וללבוש
׳אותו בנפרד בתוך שימלת־מעיל
ולרכוס אותה במותניים בחגורה רחבה

| 1| ¥ר 1 1ך 111ךחך 1ח עיצבו עבור פרש: חולצה רחבה ומיכנסי
1/1שורטס מכווצים, עס שרון במותניים.

הכל מכותנה. בצרוף חגורות עור תראי אופנתית וספורטיבית ב)7יץ .׳84

שוקי לוי

עיצב עבור חברת גלי מערכות יאכטינג לבנות ומקוריות
עשויות ניילון. מחיר האוברול (ג׳קוזי) 4.680 :שקל;
מחיר הז׳קט(מארינס) 4.930 :שקל. הניילון נחשב בארה׳ב ללהיט אופנתי.

\ ךןןןןןךךך 1הוא מעצב״חאופנה המעצב
1-1 | 1111 111 גס את ביגדי׳הקיץ של
מועדון הים התיכון הצרפתי אותו מכירים בארץ

מהמועדון באשקלון. ברם עיצב חליפה העשויה
שכבות של בדים, וכמובן, הכל בלבן: מיכנסיים,
חצאית, חולצה ומעיל ארוך, עשויים טריקו וטול.

ולהוסיו להם פריטים
או צרה. הוואריאציות ואפשרויות־התימרון
הן רבות. צריך רק דמיון
והעזה.
שרוד על המותן. גם מעצב־האופנה
שוקי לוי ובעל חברת גלי, גבי
אורון, הולכים הקיץ על הרבה לבן
בבגדים ספורטיביים. החידוש העיקרי
אצלם הוא בגדים עשויים ניילון. זהו
מוצר מאוד אופנתי, בעיקר בארצות־הברית.
לובשים אותו בחורף מעל
הבגדים החורפיים ובקיץ כבגד־קיץ,
מעצבים ממנו הכל: גופיות, שורטס,
חולצות, ז׳קטים ואוברולים.
גם בחברת־האופנה פרש שולט
הלבן — בחולצה רחבה עם כיסים
התפורים על השרוול ובשורטס מכווץ
עם שרוך במותן. כשלובשים בגד זה
עם נעלי־התעמלות, סניקרס או כל
נעל שטוחה, נראים ספורטיבית
וצעירה.

\ י ך 111*1111 1עיצב חליפת-טפארי מכותנה לבנה עם גופיה מבד-
| מגבת סרוג דקיק. מחיר השלישייה 155 :דולר
7 /1 111 אמריקאי. הלבן הוא אופנתי, אן אפשר גם בצהוב, אפור, ורוד או אדום.

חוורהג׳מט, עיצבה שמלת 11
1#11 תחרה לבנה וקייצית,
קרירה ונעימה, עבור חברת ריקמה.

כסתורים זוגיים. רוברט ופירחי
מאופנת גיליו שמו אף הם את עיניהם
בלבן. הם עיצבו חולצת־גופייה מסריג,
מעליה שכמייה, הניתנת ללבישה עם
הפתח מלפנים, כשהבטן חשופה או
מוסתרת, והימיכנסיים הלבנים עשויים
כותנה, ומעוטרים בכפתורים במותניים.
הוכחה
נוספת שלבן, בקיץ ,׳84 הוא
אופנתי ולא רק בישראל באה מן
החידושים של פאריס, בירת־האופנה.
שימלת־מעיל בעלת כתפיים מוגבהות
וכפתורים זוגיים כמו פעם, כשכמות־

1ך | 11 הוא רוברטו ודינו, מעצב״האופנה האיטלקי שעיצב בלבן בגד
11 11 בשכבות: מיכנטיים, חצאית, חולצונת וז׳קט. היתרון העיקרי
של החליפה הזאת הוא האפשרות בשימוש נפרד בכל פריט ופריט.

ניים גזורים שני משולשים, החושפים
את הגיזרה.
את היצירה האופנתית הזאת אפשר
למצוא בירחון האופנה מארי קלייר
או אצל קלורי, מכיכר־המדינה
בתל״אביב, שייבאה אותה במחיר 200
דולר.
ועכשיו: בלי היסטריה. נכון שהלבן
חוגג, אבל לא מוכרחים להוציא כספים
י רבים עליו. עדיף לבדוק קודם בארון
מה כבר יש וקיים בלבן ואז להחליט
בדיוק איזה בגד או פריט מוסיפים
ומעשירים בו את המלתחה הלבנה.

ך 1דנייוף עיצוב פריסאי (למעלה
ומשמאל) שיובא על״ידי

11\ #1
הדוגמנית קלודי, בעלת הבוטיק בכיכר״המדינה.

קט׳ זוזובסקי

ואיציק ויטונטקי מחברת פיצי עיצבו קולקציה
לבנה ויפהפיה מבדי־פיקה אופנתיים
בטיגנון מראה הוואפל. הבד הוא טבעי ונראה חדש גם אחרי הכביסה.

^ פלמ״חניק ן שמ 1ג ימי * מנסחי המיתוס,
המיליטריסטיים _ ±הפקולטה להרואיקה
לאומית * דור שוכב מתחת לפרחים * הטירוף הלבנוני
פתיח
לא לגיבורים

הוא העובדה, שהצבא הונהג בידי גורם אנושי
הומאני, ולא גורם מיליטריסטי, כפי שקיים
בצבאות אחרים. רק השנים האחרונות הביאו לנוף
הצבאי דמויות כאריאל(,,אריק׳׳) שרון ורפאל
(״רפול״) איתן.
עד לאריק ולרפול היה צה״ל מאופיין בגלריה
של אנשי־צבא ״לא־גיבורים״ ,כאלה שמילאו את
משימותיהם, חיו, לחמו ונפלו מבלי שיטפחו
בדימיונם חלומות של טירוף לאומי.
למילחמת ארבעים־השנה, לכמה מדמויותיה
ולבעיותיה הסיפרותיות מוקדש נמר של נייר,
בערב יוכדהעצמאות.

עד לשנים האחרונות התברכו ילידי הארץ
הזאת בכך שראו בשירות הצבאי משימה של
חוסר־ברירה, ולא ייעוד. התוצאה: כמה מהדמויות

תש״ח

ג׳ימי
המאפיין הדיוקני״סיפרותי הערכי ביותר של

דור תש׳׳ח הוא אהרון שמי (שמידט),
המכונה ג׳ימי — ממפקדי חטיבת הראל של
הפלמ׳׳ח, שנפל בקרב על הרי״יהודה.
סיפור־חייו של ג׳ימי, שקובץ בספר חברים
מספרים על גיימי* ,הפו למופת סיפרותי של
דמות הלוחם יליד־הארץ.
הספר מציג חתך עומק של דור שלם — דרן
רובוי הפולקלוו הפלמ׳׳חי, תהליך בניית תשתית
תרבותית של וור מיוחו, על קשיחויותיו
ורגישויותיו: דמות הלוחם בגלוי והמשורר בסתר.
חברים מספרים מביא את ההיסטוריה
הקצרה של דור זה, שחוסל בשדות־הקרב של
תש״ח. דור זה, בדומה לציפור קדומה של
המיתולוגיה, כמו הוכן לביצוע מטרה אחת
ויחידה, והיא — אם לגלוש ללשון הפראזות,
שהמציאות הצינית שלנו דוחה — להיות לנו
מגש הכסף.
בדמותו של ג׳ימי קיים משהו מפעים, שהיה
קיים כשקראתי לראשונה ספר זה, כאשר
* חברים מספרי ס על בימי -הביאו לדפוס

אחד שבאופיו היה הפוך לחלוטין מאותם

החוויה הישראלית

ואהרון דווידי.

סוף עונת האלבומי ם

בבוקר יום הלחימה השני או השלישי של
מילחמת יום־הכיפורים שידר מאמור התעלה,
מקו אוגדת־־שרון, העיתונאי מיכה שגריר,
שהיה הראשון לתאר זוועותיה של מילחמה
זו. שגריר אמר במהלך שידורו. שנקטע
(השידור היה ישירג שאם אחרי סילחמה זו
יפרסמו אלבומים — יש לתיוג את ספסרי
הון־המילחמד.,
ואכן, אלבומים כמעט חדלו לראות־אור.
אך הדבר לא הפריע לוועדת פרס ישראל
להעניק אשתקד את הפרס לגדול
האלבומאים. הפיזסונאי חיים חסר, שתא
גירסה מיליטריסטית של הטור השביעי של

נתן אלתרמן.

ירמי

ההורים; הוצאת הקיבוץ המאוחד 250 ,
עמודים(בריבה קשה).

נאיביות מופלאה

במילחמת תש׳׳ח היה חפר עריץ קטן,
וסיפק את חרודו לצייזבאטרון. מילחמת
סואץ וסתי ב* 1956 היתח קצרה, כך שמכונת
הפדמה שלו לא הספיקה כמעט להפיק דבר.
כאשר פרצה לה מילחמת ששת היפים
היה חיים חפר בשיא אונו. וכך הפך הנציג
המובהק ביותר של עונת האלבומים, ועל כן־
מן הסתם קיבל גם את פרס ישראל.
חפר פירסם אחרי מילחמת*ששת־הימים
את מיסדר הנופלים עמוס המיליסריזמים,
כמו הצנחנים בוכים, שנו כתב: הכותל הזה
ראה אותם עייפים וסחוטים /הכותל הזה
תגם1ל דור לוחמי פעולות־התגמול, שהחלו בפעולות
יחידת ,101 היה דור שני של לוחמים אחרי דור
תש׳׳ח. כמו בדורות אחרים, נפלו ממנו ההולכים
ראשונה, ומהמעטים שנותרו קמה אותה עירבו־ביה
אידיאולוגית־ימנית־לאומנית, שמאפיינים
אותה אריק שרון, רפאל איתן, דני מט

לוחם ג׳ימי שמי
הבולטות שהארץ הזאת גידלה הקדישו עצמם
לעשייה צבאית־ביטחונית.
אחד ממאפייני הדורות הראשונים של צה״ל

ראה־אור לפני שנים רבות. משהו שקיים גם
בקריאה החוזרת, שבאה אחרי כל־כך הרבה
מילחמות נוספות.
סיפורו של ג׳ימי הוא סיפור המחזיק את כל
המרכיבים שסיפרות מילחמת־העצמאות נכשלה
בהבאתם, דרו שיריו, חיבורו על שלום עליכם,
בצד דיבורים על קארל מארכס ונסיון
להגשמה על הקרקע.
אין ספק, שרוב השקפות־העולם של דור
תש״ח המבצבצים בחברים מספרים לוקים
באותה נאיביות מופלאה, שיתכן כי היא המאפיין
העיקרי של דור זה.
החלקים הראשונים של ספר זה מתארים את
בנייתו של כוח־לוחם, רב־שאלות מוסריות,
הפלמ׳׳ח, שהוכן ככוח־מחץ למילחמת העצמאות
המתרגשת ובאה. כל השאלות המוסריות שבני
דור מילחמת־לבנון שבים ולזואלים, שאלות של
מוסר אנושי, מוסר־לוחמים, ובעיקר שאלות על
מהויותיה של המילחמה עצמה, עלו בו לראשונה.
הקריאה החוזרת בחברים מספרים משולה
בעיניי לפגישה עם מכר ישן, מכר שהשנים לא
הצהיבוהו, שרעננותו והנאיביות השזורה בינות
לעמודיו, עומדת מעל ומעבר לרוב יצירות
הסיפרות האחרות של דור תש׳׳ח.
בימים אלה של מילחמת־לבנון, שאינה
נגמרת, מן הראוי לשוב אל שורשי אותה תרבות
של אנשי צבא שאינם גיבורים, בעלי־הכרה
ששימשו את לוזו של צה׳׳ל טרם ניוונו.

שיזמונאי חפר
קלים כנשר ועזים כלביא
דאה אותם סצועיפ-ישהוטים /רצים אליו
כהלמית־לב, בשאגות ובשחיקה והם

קדים משד ועזים כלביא /והטנקים שלהם
— מדכבת-האש,של אליהו מ בי א״ .ועוד
גמרות כמה וכהנה, כיד הפיזמון האלבומי
הטובה.
ומייד אחרי זה מגיעה גס האידיאולוגיה
האלבומית החלולה וחסרת הכיסוי ו 1זן ןמק
ההיסטורי, של המקאמה שבה פוסע חיים
חפר בעיקבות מצביאו חיים בר״לנג תחת
הכותרת חזק, מהר. ובאופן אלגנטי עם
איוולות משורבטות כמו: חזק מה הוא
אומר? חזק ת א השיריון • /מגס כוח וגם
מישקל בו /ואוי לאויב אשד נתקל בו״.
וכך הלאה המשיך חפר ופיזר את הנרקוזה
האלבומית על חיל־האוויר, שהוא חולם
לצלול אתכם בחמת זעם על שדוודהתעוסה
הבוערים /לחוש את הדף האוויר
חמתם וצץ ...ועוד כהנה וכהנה, כיד
פיזמונאים גיבורים מאוד, המגביהים עוף
מאלנומי־המילחמה שלהם.
מילחמת יתדהכיפורים לא עצרה את
מבול חרוזיו של חפר. ובהחיילים הצעירים
שמתו, על פי ארצ׳יבאלד מקליש. נטפל
חפר לחללי מילחמת יום־הביפוריס• וגם
שורות כמו ואנחנו העומדים מול שמותיר,פ
ואומדים שלום לעסרם״ .ריפדו את נתיב
האלבומים של הפר לפרס ישראל.

ששרדו היה קצין־החבלה של הצנחנים בתקופת
פעולות־התגמול, ירמי כרדנום, שדיוקנו
שורטט בקובץ ירמי מן הצנחנים*.
ירמי השתתף בפעולות־התגמול בחאן־יוניס,׳
בכונתילה, באל־סבחה, בכינרת, במישטרת
ראהווה, במישטרת עראנדל, בחוסאן ובקרב
קלקיליה — שם נפל.
בקובץ זה מספר אריאל שרון כיצד ניסה
למנוע מירמי לצאת לפעולה, שעלתה לו בחייו.
הסיבה: אחרי הפעולה בחוסאן התפארת קצת
יותר מדי לפני החברה ב.כ0ית־ .אלא׳שירמי
הגיע לפעולה ויצא למשימת חילוץ, שבמהלכה
נפל בגבורה.
ירמי, בן ירושלים, הביא ליחידת״העילית,
שהיתה מורכבת מבני מושבים וקיבוצים, אווירה
שונה, מוסרית ואיכותית. לאורך כל דפי הספר
שבה ועולה דמותו השלומפרית, זקנו הפרוע
ועינו השתומה למחצה. אחד מחבריו מספר עליו:
לפעמים היתה עינו פקוחה בשעה שישן. ועל כן
כינינו אותה. :העץ התורנית*. .הוא שומר על
עצמו גם בעת שינה* — היו החברה נוהגים
לומר...
בדומה ללוחמים אחרים, בני אותו דור והדור
שקדם לו, גם ירמי חטא בכתיבת שירה, אלא
שחטא זה לא נעשה במסתרים. אחד משיריו הוא
שיר הקרחות, שאותו סיים במילים: לבסוף הוא
יקום, הצעיר הגלב / ,יקנח משפתיו את
אבקת־החלב / ,יתבונן בראי, שוב ישלוף את
התער / ,יקצץ רעמדדשל־ראשו, שער־שער; /
וידע גס אז הוא מה נועם ונחת /מצאו ארבעה
חיילים בקרחת...
ירמי, הבוהמיין בקרב לוחמי הצנחנים, חניך
קן השומר הצעיר בירושלים:,שמר על כיסא של
קבע בכסית, לשם היה ממהר אחרי פעולות״
התגמול.
המוטו של ירמי היה בנוסח: מישמעת, לא
מישמעת — אני את שלי עושה בסדר. וזה
סיפור חייו לאורך כל ספר־הזיכרון הזה, סיפורו
של מי שעשה את כל שעשה מעבר לבסדר.
תוך כדי סיפורו של ירמי עולה דמותם של
מפקדים נוספים מהצנחנים, צנחנים שאינם עוד,
כמו סופאשו(שנפל בפעולת עזה) ,כמו גוליבר
(שנפל בפעולת־כינרת) ואחרים, שהעניקו
ליחידות הצנחנים הראשונות את אופיין המקורי.
ירמי נהג קלות־ראש בכסף וברכוש, והאמין
ביחסים שבין אדם לחברו. את עולמו התרבותי
ייצגה קריאה חוזרת בהטירה ל פ רנ ץ קפקא.
אחד מחבריו סיפר כי ירמי העריץ את אדם־
הטירה, המבקש את האמת המוחלטת, ובז
לשוכנים בכפר למרגלותיו, אשר מסתפקים
בלחם הקלוקל של הפשרה.
סיפורו של ירמי הוא תמונה מרתקת של הצד
האנושי ביחידות הצנחנים הראשונות, הצד
שעליו קמה מאוחר יותר אגדת. החטיבה שלא
גוייסה במילחמת לבנון״ — אגדה של מוסר
אישי מהדרגה הגבוהה ביותר.
תחת הכותרת השיגעון היחסי מובא בספר זה
תיאורו של אורי א מרי על נסיבות היכרותו
עם ירמי — היכרות שהחלה אחרי התקפה של
אנשי ימין עליו והצלתו בלילה, ברחוב תל־אביבי,
בידי ירמי. על מערכת היחסים ביניהם כתב אבנרי
בין השאר:
באותו בוקר קרא את מאמרי, שבו דובר על
.אנשים העושים חג בליבם מדי שומעם כי
עשרות ערבים_ נהרגו* .הקטע שעורר את
תשומת־לבו היה זה שקבע, כי.מלאכת ההריגה
לעולם אינה חדורת־חדווה. כל חייל יודע זאת.
יש והיא דרושה, יש והיא בלתי־נמנעת. אולם
אץ בה שמחה, ואץ בה אושר*.
.זוהי האמת לאמיתה־ — אמר ירמי. כן
בדיוק מרגיש הוא ומרגישים כולם. אם כן, מדוע
התנוססה על שער אותו גליון עצמו תמונת

* ירמי מן הצנחנים -ערבה גליה ירדני;
הוצאת הקיבוץ המאוחד; 208 עמודים
(בריבה קשה).

ערבי הרוג? הרי זו סתירה גמורה לתוכן
המאמר! אסור לעשות כדבר הזה.
שמחתי בלבי על הגבתו זו: הנה הוא הלוחם
האמיתי. כמעט דמות מתוך אגדה חיה...
חבר אחר של ירמי סיפר, תחת הכותרת אין
לבכות על הנופלים, סיפור שהיה ירמי
בתמציתו:
כשהסתכל ירמי בתמונתו, שהתנוססה מעל
עיתון ..במחנה״ ,הפטיר- :תמונה כבר יש,
שירים מעט כתבתי, צ׳יזבאטים עליי מספרים
לרוב. לא נותר לכם אלא לערוד את החומר
ולהוציא חוברת לזכרי*...
אין ספק שירמי ברדנוב היה אב־טיפוס של
הלוחם האמיתי, הלא־גיבור, הבלתי־יהיר, שכמוהו
חסרים היום.

מי מריבה
בגו״החיות של מחקר הסיפורת הישראלי
מצויים בעלי־חיים מזנים שונים. אחד
מבעלי־הוזיים הללו הוא חוקר הסיפורת
הלאומני מאוניברסיטת בר״אילן הי^יחיים.
שפירסם בשנת 1975 מחקר תחת הכותרת
דיוקן הלוחם -על גבורה *גיבורים
בסיפורת העברית של העשור האחרון*,
הביקורת עברה על ספר זה בשתיקה יחסית
— ובצדק.
למרות ניסיונו העקשני של אותו וייס
להלל ולהעלות מתהום לא־קיימת את נושא
הגבורה, הרי שניסיונו הוא ניסיוך־כשל, שרק
בכוחה של הפקולטה להרואיקה לאומית היה
להפיק כמותו, כאשר התפנתה מעט
מהמאמצים לסתור את קיומה של תורת
דארווין,
אחד מגיבוריו של הלל וייס הוא
העיתונאי־סופר אהרון מגד. לצידו הוא
מעמיד עוד כמה מהברים שוליים של שנות
השישים. נוסח שמאי גולן, צבי לוז,
יריב כן־אהרון (שהספיק בינתיים גם
לחזור בת שובה ג הניד ברטוב ויצחק
טישלר ׳.במילים אחרות: במחקרו חותר
וייס להוציא מים מסלע.
אלא שמים אלה הס גיבורי קרטון, שלהם
מקדים וייס פירקון תחת הכותרת הגיבור
היהודי בסיפורת העברית של המאה ׳

הת שה
סמסון במירדף שנערך בראשית 1969 בביקעת
הירדן, באיזור מסולע, הסתתר לוחם פלסטיני
מאחורי אשה ובתה בפתח מערה, ניהל קרב־יריות
עם חיילי חטיבת הביקעה. אחד ממפקדי הכוח
הישראלי, חנן סמפון, הורה לאנשיו שלא
לפגוע באשה ובבתה — הוראה שגרמה בסופו
של דבר למותו בידי אותו פידאי.
חנן סמסון היה יוצא־דופן בנוף האנושי של
לוחמי ־חידת 101 והצנחנים. בסיפרה של מידה
מאיר, איש רעים* ,מובא סיפורו של סמסון,
אחד מקורבנות מילחמת־ההתשה.
חנן סמסון, בניגוד לשאר לוחמי יחידות אלה,
היה יליד חוצלארץ. הוא הגיע ארצה מגרמניה,
יחד עם הוריו, שהתיישבו בקריית־ביאליק. חנן
עבר ללמוד במוסד״החינוכי מיזרע, ותוך תקופת
זמן קצרה עבר מהפך מנער ייקי לצבר.

לוחם סמפון

גיבורי ק ר טון! חו ק רי כזב

ירושלים, תוך שביצע מעשה גבורה של חילוץ
קבוצת צנחנים פצועה.
אחרי מילחמת ששת הימים חזר חנן סמסון
לקיבוצו וטיפח את ענף המיפעל של קיבוצו, את
מעדני מיזרע. ימים ספורים קודם לצאתו
לשירות המילואים האחרון ערך חנן סמסון
מיפגש של לוחמי 101 בקיבוצו.
תיאור הקרק האחרון של חנן סמסון בספר
מועתק מהעולם הזה (:)19.3.69
החוליה שלנו התיך בה למערה הראשונה
בקו הסריקה. לא הספקנו להיכנס לתוכה, כאשר
מתוך מערה אחרת, בערך חמישה מטרים מזו
שלנו, נשמעה צעקה. :חברה, הם כאן, הם כאן,
להיזהר!״ זה היה במערה ששם שאל אחד
המפקדים את הערביה והערבי אם יש שם
מישהו — ונענה בשלילה״ באותו רגע ממש
שהצעקה נשמעה, שמעתי צרור והתפוצצות
רימון...
חנן סמסון הוא עוד אחד מגזע הלויזמים־לא־גיבורים
שהארץ הזאת גידלה והיטיבו, בדמם את
אדמתה.
איש רעים הוא עוד אחד מאותם פירקי
סיפורת ישראלית שאינה סיפרותית מדי, אך
עוצמתה מעל ומעבר לכל שסיפרות עשויה
לתאר — זו סיפרות המתארת אנשים אמיתיים.

מהכד מגד .
גבורה משומשת
ה־,20

תוך

הגדרת הגבורה

היהודית

באמצעות שירתו של המשורר אורי צבי
גרינברג — ומהר הגבורה של הלל וייס

של ניצול צה״ל, שבמשך שנות דור הושתת על
רעיון של צבא־הגנה, תוך הפיכתו, לצורך
מילחמה זו, לצבא המתערב במילחמות לאילו. גם
בורות הדרגים המדיניים בתולדות הסיכסוך
הנוצריימוסלמי של לבנון, עם הזווית הדרוזית
שלו, תוך הימור על הקלפים הפאלנגיסטים —
מציבים סידרה של סימני־שאלה לגבי מהות
השילטון הנוכחי.
תיאור מסיבת״הניצחון של באשיר ג׳מאיל
במיסעדת הסלע בעג׳לתון, בהשתתפות כ־100
מקציני אוגדת הצנחנים, מעיד על מהוו! מילחמה
זו, שבה חרג צה״ל מתפקידיו הטבעיים
במעורבות הלבנונית. בשיאה של המסיבה הרים

יוצא עכבר פהדן.
את הגבורה מוצא וייס ברומן של אהרון
מגד החי על המת, ומוצא במגד אפילו את
אשר מגד לא כתב בהחי על המת. שהרי כל
מי שקרא את החי על המת יודע שספר זה
הוא ספר של תבוסתנות בכל שסח אפשרי,
ורק תסביכי הגבורה של אותו וייס הם
המוצאים פירורי גבורה משומשת בסיפרו של
מגד.
כדי להקל על הפסיכולוג שירצה לבחון
את נפשו החוקרת של אותו וייס. כדאי
להביא כמה ציטוטים מתוך שיר־מתאה
שפירסם וייס בחוברת מאזניים(נ־ז— 6*5.,
הוקדשה לסיפורת הפלסטינית) ,שיד תחת
הכותרת שירה עברית עכשיו בו מכנה וייס
את שלום עכשיו: ארבע מאות אלף נביאים
/מתגודדים בסיסה עד זובס זס־גי הווה
מבאישים, מספחי השידה העברית /
מתנחלי הזימה באותיות בראשית...
פלגיאט נטוליכישרון זה לכמיי ההשמצה של אורי צב גרינברג, החליט
לתאר את הגבורה הגדול
הישראליים...

* הלל ויי ס -דיוקן הלו חס; הוצאת
א ו ני ברסיטת
( כ רי כ ה רכ ה).

ב רי אי ל ן245 ,

ע מו דיכ

קטעים נוספים, אשר נמנים עם הקטעים שלא
הותרו לפירסום מדוח זה.
כאן נפרשת מזימת הטבח ומעורבותו של

איש אמיתי
כאשר התגייס לצה״ל, ביקש להתקבל לקורס
טיס. בשל כושרו הגופני נתקבל לחיל־האוויר
כמדריך ספורט. כאשר פשטה השמועה על
הקמתה של יחידת ,101 היה חנן סמסון אחד
מראשוני המתנדבים ליחידה זו. הוא צורף
ליחידת״החבלה של . 101 בדומה לירמי
ב רדנו ב, נמנה חנן עם מייסדי אסכולת החבלה
הקרבית של צה״ל.
בדומה לרוב חיילי יחידה זו, לא היה חנן סמסון
גיבור־בכל־מחיר. אחרי פעולת קיביה הוזמן חנן
ביחד עם חברו למשק וליחידה, צבי סדן,
לבירור לפני מזכירות הקיבוץ הארצי. הם
הואשמו שם בהשתתפות במעשה של רצח בדם
קר, נדרשו לעזוב את יחידת . 101 באותו בירור
אמר סמסון שנעשתה טעות, לבל היותר מיקרה
של רשלנות, אך בשום אופן לא רצח בדם רך.
חברי מזכירות הקיבוץ הארצי קיבלו את
הסברו.
כאשר סיים את שירותו הצבאי, שב חנן
לקיבוץ מיזרע, נשא לאשה את נעמי. הוא נשלח
לקורס מרכזי־משקים, ומייד עם שובו מוגה
כמרכז־המשק. בתקופות המילואים שלו עבר
קורס־קצינים, והיה בראש מחלקת צנחנים
במיבצע קדש.
בפרוץ מילחמת־ששת־הימים שירת כמפקד
אחת מפלוגות הצנחנים שהשתתפו בקרב על
* מירה מאיר -איש רעיס; הוצאת ספ רי ת
פועלים; 185 עמודים(כריכה רכה).

עיתונאי יערי

רבנזן

עובדות מחרידות

מילחמת שולל
המילחמות של היום אינן כמילחמות של פעם,
וגם הלוחמים אינם חשים עוד כממלאי שליחות
בעל־כורחם, תחת יריות ופגזים. המילחמה
האחרונה, מילחמת־הלכנון, היתה מילחמת־ברירה,
מילחמה שיוזמיה גרמו לקרע בעם.
סיפורה של מילחמת־הלבנון מובא בידי
העיתונאים זאב שיף ואהוד יערי, בספר תחת
הכותרת מילחמת שולל* .הספר חושף את
המהלכים שקדמו למילחמה, דרך ״התוכנית
הגדולה״ שלה, אל הכניסה למלכודת הלבנונית
״בעיניים פקוחות״.
שיף ויערי מתארים פרק אחרי פרק את מהלכי
השולל, שהוליכו למילחמה זו, שקרוב ל־600
לוחמים שילמו עליה עד כה בחייהם. זהו סיפור
הולכת השולל של הממשלה בידי שרון ואיתן,
תוך הצגת האשליה כי מדובר במילחמת־בזק,
שבמהלכה יקבלו הנוצרים הלבנונים את חיילי
צה״ל באותו מאור־פנים שבו קיבלו עמי אירופה
את צבאות בעלות־הברית. גם כזב 40 הקילומטר
נפרש כאן במלואו.
סיפרם של שיף ויערי מגולל טרגדיה לאומית

זאב שיף ואהוד יערי -מילחמת שולל;

הוצאת שוקן; 415 עמודים ( כריכה רכה).

עיתונאי שי!ז
אינטריגות מרחביות
כוס אלוף פיקוד הצפון אמיר דרורי ואמר׳:
.אנחנו שמחים על תרומתנו־.
עובדות מחרידות מובאות בפרק הביצה, שם
מוצגת כאחת ממשימותיה של מילחמה זו:
גירושם של התושבים הפלסטינים מדרום הלבנון
בטיעון.כי אץ הם שייכים ללבנון״.
שיף ויערי מביאים בסיפרם מארג מדהים של
מלאכת ביון, עובדות, ציטוטים, מיסמכים
ותגליות — המציגים את ישראל כמפסידה
האמיתית של מילחמת־הלבנון.
בפרק הטבח מובא מיפרט המהלכים,
המתבסס ברובו על דוח ועדת־החקירה, בצירוף

אריאל שרון, שקבע לראשונה, שצה״ל לא ייכנס
למחנות־הסליטים, אלא אנשי הסלאנגות...
מילחמת שולל הוא מיסמך היסטורי מחריד
על הסתאבות הנשק הישראלי ועל הפיכתו של
צה״ל מצבא עממי, של לוחמים מתנדבים
ומסורים, לצבא בשירות של אינטריגות
מרחביות, שכל קשר בינן ובין ביטחון ישראלי
הוא מיקרי בהחלט, למעט אגדת הנרקוזה של
שיחדור אצבע הגליל.
באחרית דבר אין המחברים מסתירים דעתם
על מהויות המילחמה, ופותחים בקביעה:
המילחמה בלבנון — לידתה ברוחו הסוערת של
אדם אחד, נחוש בדעתו וחסר־מעצורים, שסחף
אומה שלמה למירדף חסר־סיכוי אחרי יעדים,
שחלקם דמיוניים: מילחמה שיסודה באשליות,
שדרכה רצופה טכסיסי עורמה וסופה
הבלתי־נמנע — מפודנפש; מילחמה שעל
הישגיה הקלושים שילמנו מחיר עצום, שטרם
נקבע עד תומו בשליחות תוכנית רדודה
הופעל צדד׳ל בשדות זרים, ושילם בדמם של
יותר מ־ 500 מטובי לוחמיו, במאמץ־סרק למלא
תפקידים, שלא יועד להם...
אם המצבה לגיבורי מילחמות קודמות היא
בספרים וקבצים על ג׳ימי, על ירמי, על חנן
סמסון ועל אחרים — הרי שהמצבה הכואבת
של יותר מחמש מאות חללי מילחמת־הלבנון
מצויה במילחמת שולל.

אביטל מהפסטיבל י —
( 1המשך מעמוד )35
הקובע היחיד של מה שייכנס ומה שלא
ייכנס למיסגרת. הוא רואה את ההצגות,
הוא בקשר עם התיאטרונים השונים
והוא המחליט היחיד.
כשהוא מדבר על הפסטיבל הוא
נעשה רציני. הוא יכול לדבר עליו
שעות. לספר על מופעים שראה, על
שחקנים שדיבר איתם ושיכנע אותם
לבוא לישראל, למרות המצב הפוליטי
העדין. והוא גאה בזה. מדבריו מתקבל
הרושם שהוא רואה בזה מעין שליחות.
הוא מרגיש כאילו זה מיפעל של
בן־אדם אחד עם קשרים טובים.

פתרו! תשבצופן
2433
מיפמבים לגברת אביטל

מאוזן:
.1איש מאנשי חיל הים לא הצליח
לבער את החמץ ()3
.3היא לא מתכוונת ליצירה של
הנדל ()4,4
.9מה שעושים המפקדים בחטא

.10 אף על פי שכואב השמחה רבה

.13 מי שהמציא את הרעיון,
שיגיד! ()3
.14 זה איום! אורן פטפט ()4 ,2
.15 הוא שובב אך אינו יוצא מגדרו

.17 ניתן בנקל להכיר את הבכיין
המזויף הזה ()4
. 18 היא נמצאת כאן אף־על־פי
שאינה ערה לעובדה זו ()4
.20 פינה זרה אצל יהודיה כשרה

.22 אם בא לך להשמיע קול ענות
חלושה, אל תשתמש בקנה רצוץ

.24 חמור! חסר תרבות! בדיוק
באמצע הפראה? ()3
.25 הוא נמצא בערוץ הנכון
לעלות בדרגא ()4
.26 ישנו רק נהר אחד ראוי לשם
זה, והוא לא בארץ ()4
.28 בתנועה יש חופש לעזוב אף
בדרן־ לא קונבנציונלית ()3,4
.29 בעבר היה בכחו של מטבע זה
להניע דברים ()3

מאונד:
.2לא כל ביגמיסט הוא מלך ()3

.4עובדי הפלחה חגגו את סיום
העונה ()4
.5העולה עליו יצחק אחרון ( )6,2
.6הניסוי הצליח! הן עמדו במבחן

.7מי מפחד לחיות בקבוץ? ()4
.8בימינו אין פלא שנגמר הכסף

.9מפתח כלל לא רע להשכלה
גבוהה ( )2,5
.11 לשמוע את הצלילים טוב
בשניים ()2
.12 זהו פשע גס אבל אין טעם
לפנות למשטרה ( )3,6

.16 מעשה אונס מדוקדק מאד (,3

.19 המתיישבים החדשים התעו
את רות מהסוכנות ()6
.21 כל אימת שיש שני מינים זה
בסדר ()5
.22 רבים המרו על סכום הנדוניה

.23 יצא בשן ועין אך לא נפגם
מאומה מכבודו ()2
.24 אפיפיור חובב אמנות מודרנית

.27 זרם חשמלי עבר בקהל
למשמע בטול ההחלטה (.)3

4לאביטל קשרים טובים מאוד
1בתיאטראות ברחבי העולם. גדולי
המופיעים מתקשרים אליו, באים לארץ
ומתארחים אצלו בבית. כשהוא נוסע
ללונדון הוא מתקבל בכבוד רב אצל
גדולי השחקנים האנגליים הנערצים.
הוא איש עם קשרים אישיים טובים.
אבל הוא איש אחד והוא זה שקובע.
אביטל מוסינזון קרוי על שמו של
יעקב אביטל, לשעבר שחקן הבימה,
מי שהיה בעלה הראשון של הדסה
קלצ׳קין, כיום אשתו של רפאל
קלצ׳קין ובעלת גלריה לאמנות.
יעקב אביטל מת בתאונת־דרכים
בכינרת .״אבי, שהיה בן ,20 העריץ
אותו וקרא לי על שמו.״
עד היום מקבל אביטל המון
מיכתבים המיועדים לגברת אביטל
מוסינזון.
אבא שלו קורא לו טלי. בבית־הספר
ולהקת הנח״ל קראו לו אפי.
״זה לא קל,״ הוא אומר ״לגדול כבן
של יגאל מוסינזון בארץ הזאת. אבל
העובדה שלא היה נשוי לאמי מאז
שאני זוכר את עצמי, וכל הרומנים שלו
והשם שלו כדון־ז׳ואן, לא הפריעו לי

איתן עמיו

הדברתב*״ 0מזמזים

סו ס חי סלחדברת תי קני ם
(ג׳ו קי ם) ,תולי ד קץ, ח ר קי
ס פ רי ם ובג די ם.
דמת-גן. דח־ מודיעין .18ת.ד2272 .
780114-5-6.70 רע׳נמצו* עסק ;
* פיי ת קל ב רי או תךור כו ק ך

להשיג בכל בת• המרקחת

המכון הישראלי ל ספרו ת
נשים קוסמטיקה ופדיקור

למכירה
קורסים ספרות נ שים -קו ס מ טי ק ה -פדי קור מני קו ר
הוצאת שיער בח שמל ל צ מי תו ת( א פיל צי ה)

סלון ומכון יופי

דיאנוז

תסרוקות. תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה

הכנת כלות
מחירים ע מ מיים * שרות מ עול ה

ת״א ׳ דיזנגוף ( 190 יודפת 2 2 9 3 8 8 , 2 2 6 0 6 6 )4

בב ת־ים, דירה 3
חדרי ם מרווחים
ברחוב יוספשל 43

טל 87 46 99 :

מנהל מוסינזון שליחות בצורה חמורה. אף פעם לא היה לי׳ממש
קשר איתו, לא כילד ולא כמבוגר.
אנחנו ביחסים טובים, אבל כל אחד
עסוק בשלו.
״היום הוא אבא טוב יותר משהיה
אי־פעם. אני חושב שזה עושה לו טוב,
זה שיש לו ילדים קטנים. לי אין
הרגשה שאלה אחים שלי. אני לא
חושב שקשר־רם הוא אמיתי אם אין
ידידות־אמת. אני מקווה שהילדים
שלי, למרות שלא גרים איתי, כשתבוא
כתבת העולם הזה, שלא יגידו שאבא
לא חבר שלהם. אני חושב שאני, במידה
מסוצמת, גם חבר של הילדים שלי.״
ליגאל מוסינזון, אביו של אביטל
וסבו של אורי, ילדים קטנים, צעירים
יותר מן הנכדים שלו. הוא אינו מרשה
לאביטל לקרוא לו אבא בנוכחות ילדיו
הקטנים.
״סבא לא מרשה לקרוא לו אבא
בחברת הילדים שלו,״ מתערב אורי.
אביטל מוסינזון, מנהל אמנותי של
פסטיבל ישראל, עוסק באחת מן
האהבות שלו: תיאטרון. האהבה השניה:
טלוויזיה, אולי יחזור אליה בעתיד.
בינתיים הוא מתכנן מופעים לארבע
השנים הקרובות לפסטיבל, גם אם הוא
לא ינהל אותו. ענת סרגוסטי
העולם הזה 2435

הו רו ס סו ס
.מרים
בנימיני

שור
כר ום
בחודש מאנ״ו
את הגודר
שר הנודד בו
כפי שנהגנו בחדשים שעברו, גם הפעם
נחלק את המזל ל״ 30 יום, כשכל יום בחודש
מאפיין טיפוס שונה. באופן כללי, יש הרבה
מן המשותף בין בני מזל שור, אולם לכל אחד
יש מאפיין כלשהו שמתאים דווקא ליום
שבו הוא נולד. זו חלוקתו של האסטרולוג
שכונה בזמנו חרובל. אולי כדאי לציין
שלעתים אדם אינו מזדהה עם מה שנאמר
על היום שבו הוא נולד, אך היום שלפניו או
היום שאחריו בהחלט מתאים לאישיותו. כן
שכאן חשוב להיות מעט גמישים. את
הסיבות לסטיה זו מהתאריך לא נוכל
להסביר כאן כעת.
- 21.4איש בעל אופי חזק, ממורמר,
בעל כוחות מאגיים, רצון חזק מסוייג מאוד
ונוטה להיות אכזרי כשפוגעים בו.
- 22.4היא או הוא חיים לבד. מבודדים
מבחינה רוחנית ולא בסימפטיה עם התנאים
הנוכחיים.
- 23.4אדם בעל סימפטיות חזקות,

הבעיות הכספיות שמציקות לכם לאחרונה
יעיקו השבוע במיוחד, קשיים נוספים יצוצו
לפתע. רצוי שתתייעצו
עם מישהו שעליו אתם
סומכים בעניינים אלה.
מה שברור. שכעת עדיף
לחסוך בהוצאות. מי
שחושב להשקיע את להתחיל כספו או
בעיסקה כלשהי, רצוי
שיוריד זאת מן הפרק.
בעוד כשבועיים אפשר
שוב לחשוב על אפשרויות
חדשות. את הנסיעה שאתם אמורים
לבצע ב 3-בחודש עדיף לדחות ביום אחד.

המצב הבריאותי עדיין לא בפי שהייתם
רוצים, אך עם מעט תשומת־לב ומנוחה תוכלו
להרגיש עצמכם טוב
יותר. עיסקות חדשות
או שינויים כלשהם
בששח־העבודהלארצוי
לבצע ברגע זה. מאמצע
החודש נראה שהשיפוט
יהיה בהיר תכון יותר.
אנשים שבהם אתם
בוטחים מדברים עליכם
מאחרי גבכם.
ועליכם לחיות מאוד
זהירים בדיבריכם. את ה־ 5וה־ 6בחודש
הקדישו למישפחה -זקוקים שם לעזרתכם.

ה־ 2וה 3-בחודש יהיו ימים מעייפים, רצוי
לא לתכנן סדר יזם עמוס מדי ולהשאיר זמן
פנוי למנוחה. תוכניות
אינן יוצאות לפועל ב תקופה
זו. גם השבוע
נראה שיהיו עיכובים,
אל תיתפסו למצב-רוח
פסימי. תוך שבוע-
שבועיים תרגישו שא !

תם שוב שולטים בענ21ב
מ אי ־
יינים כרגיל. השטח ה20ב׳ו

רומנטי רגיש מאוד בימים
אלה ומה שחשוב
זה לשמור על סודיות. שיתוף של אנשים
רבים מדי עלול לגרום נזק קשה לתיקון.

תאומיו

רגישות מופרזת, מתרשם מאוד ומדיו־מיסטי.

24.4העיקרון הגברי אצלו גובר.
חסרה לו סימפטיה למין השני. אם זה גבר,
יקשה עליו להתחתן ואם זו אשה, מוטב
שלא תתחתן.
- 25.4מסמל אדם שיש לו צורן שיכירו
בו, הוא אוהב הרבה שינויים ונמשך
להרפתקות, נוטה להיות מהמר.
- 26.4אדם בעל תשוקות ומעריץ את
המין השני. אוהב היפה בטבע ובאמנות.
- 27.4אדם שתמיד קשה לו. תמיד
בצורה זו או אחרת עוברים עליו יסורים
קשים.
- 28.4אדם האוהב שלום ושלווה, נותן
אמון בכוחות עליונים.
- 29.4אדם שחייו קשים ועל כל דבר
הוא חייב להאבק ולסבול.
- 30.4אדם בעל שכל. ישיג הרבה. הוא
קל־מחשבה, מתימטיקאי מצויין ומקורי.
אדם שצפוי לאכזבות רבות. מתוך

שיפוט מוטעה הוא מתקשה להסתגל
לתנאים, לדעות ולרעיונות הנדרשים ממנו.
הוא מתכנן דברים שיתקשה מאוד
להגשימם.
- 2.5אדם שעובד לאט ללא אמביציה,
אבל מועיל לחברה האנושית. שבע־רצון
בגורלו.
- 3.5אדם שנתון להרבה פיתויים
איומים. נסיונות שאין לו שום שליטה
עליהם. סוף מסתורי מאוד.

ליריד ה־* 2באכויו קשה בח״ם וידיד זד9
נמא הוא גאון שחצה וגוו באמויסה
- 6.5אדם שהוא זר לציבור ולא אהוב
על חבריו, אבל מסוגל לחשוב על אמיתות
אבסטרקטיות.
- 7.5אדם טוב ביותר. יש לו אמון מלא
בכוח עליון.

ידידים עשויים להציע לכם עזרה בפתרון
הבעיות המציקות לכם כעוג רצוי עד כמה
שפחות להעזר בידידים.
לא משום שאינם רוצים,
נראה שאינם יבולים
ובמקום להתאכזב עדיף
לנסות להתגבר על הבעיות
בכוחות עצמכם. י המצב הכספי מטריד
מאוד, פתרונות זמניים
;21 ביוני -
לטווח קצר אפשר למכ<
2ביו לי
צוא כעת, אך עדיף לא
לנסות לפתוח בתוכנית
מדשה בתקופה זו. בשטח הרומנטי כדאי
שתשאירו לבן־חזוג השני את כל היוזמה.

סוס1

השטח המיקצועי ממשיך להעסיק אתכם,
ההצעות המוצעות לכם בשבועות אלה אינן
מתאימות לכם ולצורת
החיים שלה הזרגלתם.
ה 2-בחודש יהיה יום
קשה ועדיף לא להבטיח
הבטחות באותו יום.
ב 5-וב 6-בחודש מישהו
עלול להציע הצעה
מאוד מפתה, אך עדיף
לא לקחת זאת יותר
מדי ברצינות. תוך שבועיים
יתבדר שזה לא
יכול לצאת לפועל. תוכניות לנסיעה לחו׳׳ל
רצוי לדחות. המתינו כשבוע עם התוכניות.

האינפורמציה המועברת לכם בימים אלה
עלולה להטעות אתכם. אל תסתמכו על שמועות
-כל מידע שמגיע
אליכם כדאי לבדוק היטב
היכן המקור המפיץ.
נסיעות לחו־ל עומדות
על הפרק וכן קשרים עם
אנשים השוהים שם. אך
יתכן מאוד שהעניינים
אינם מתנהלים בצורה
הרצויה לכם. המתינו
כשבוע -הכל יראה יותר
בסדר. וד 3וה־4
במאי יחיו חשובים מאוד. בעיקר בתחום
העבודה -אל תמהרו לקחת תפקיד מסובך.

- 10.5אדם שעולה מתוך תנאים
ירודים לפיסגה.
- 11.5מסמל מוח אנליטי. תהיה לו
הצלחה ככימאי, אם צריך אנליזה מדוייקת.
מסיק מסקנות נכונות ומדוייקות מאוד.
- 12.5אדם זריז מאוד. בכל מלאכה
הוא פועל היטב. מתאים לו להתמחות
בכירורגיה, אם מיקצועו קשור לרפואה.
- 13.5אדם נדיב־לב, ובאותו זמן רגיש
מאוד למראה עיניו ולאשליות. המעשים
האלה לרוב חושפים אותו. הכוח הנפשי רב
והכישרונות הרוחניים בינוניים.
- 14.5אדם שהוא גדול מהסביבה. בעל
יעוד עולמי, אלא שהתנאים הנוכחיים כמעט
שלא מאפשרים לו התפתחות כזו.
- 15.5איש מסתורי מאוד. חי בין אנ שים,
אך זר להם. חי את חייו לעצמו, בעולמו
שלו, ומרוצה לחיות גם כבלתי -מוכר.
- 16.5אדם שיש בו הרבה תבונה, הרבה
חוש חד וביטחון בלתי״מעורער בכוחותיו.

ליד ה־2ו במאי כור דחיות נירווג ויריד
ה־ם 3באפריל הוא מתמטיקאי מצו״ן
- 4.5נזיר, אדם האוהב בדידות. תלמיד
המיסטיקה שיש לו ידיעות נסתרות.
- 5.5בעל כשרונות מופלאים ויכולת
מצויינת לחקור מסתרי הטבע וגם עוסק
באלה. חושף סודות כמוסים.

מגוריו יהיה בחצי הכדור המערבי.

- 8.5אדם שהוא חצי״פראי ואם אינו
זוכה בחינוך טוב -הוא מתקשה להתאים
את עצמו לאחרים.
- 9.5אדם זה הוא גאון גדול ומקום

הבעיות העיקריות המטרידות אתכם בימים
אלה קשורות למצבכם הכלכלי. שום תוכ נית
לא יוצאת כפי שתוכננה.
כל פעם נתק לים
באותה בעיה של
חוסר כספים. אלה
מביניכם שחושבים על
מעבר לדירה אחרת או
על שיפוץ של זו שכה
הם גרים, עדיף שידחו
את ביצוע התוכניות.
מחודש יולי יחיה קל
יותר. חתימה על חוזים
והסכמים טוב לדחות בשבוע. בשטח
הרומנטי תוכלו לחנות ב־ 3וב 4-בחודש.

אתם נתונים להתלבטויות רבות כעת. אולם
אל תמהרו להחליט. אינכם שופטים את
המצב בצורה אובייקטיבית,
ורוב ההחלטות
מושפעות מכעס שלבם
על אחרים. שינויים דרסטיים
בחיים לא טוב
לעשות ברגע זח, עליכם
להמתין לפתות כחודשיים,
לפני כל שינוי משמעותי.
בתחום הכספי
82232*23:
מצבכם אינו יציב
ביותר, לא טוב לסמוך
על המזל. היחסים עם מי־הזוג מתוחים,
כדאי שתוותרו מעט ותקשיבו לדבריהם.

השבוע תהיו עסוקים מאוד. עבודות
שדחיתם מעסיקות אתכם ובסך הכל אתם
מרגישים שקשה לעמוד
בכל ההתחייבויות. מבחינה
בריאותית אינכם
מרגישים חזקים וברי אים
כתמיד. עניינים
שונים מציקים לכם, ורצוי
לגשת לטפל ולא
להזניח. ה״ 3וה 4-בחו 23
בנו במבר -
דש מבטיחים מבחינה
.20בדצמבר
רומנטית. הפתעות נעי מות
צפויות באותם
ימים, אך בדרככם אינכם רוצים לקשור
קשר לטווח ארוך. הזהרו ממכשירי חשמל.

- 17.5האדם הזה צריך להישמר
מלעסוק במאגיה שחורה, כי יביא לחורבנו
המוחלט.
- 18.5שיווי-מישקל רוחני וחיים
שמתרחשים בהם מעט. חיים ארוכים
ומאושרים.
- 19.5היה זהיר. החיים מלאים
התרחשויות מוזרות, מלאי סכנה ומקור
לאסונות.
- 20.5אדם שנולד ביום זה יציל רבים
וגם את עצמו. ידיד פעיל לאנשים.

בתקופה זו אתם נוטים להיות די מבולבלים
ולשפוט אנשים ואירועים בצורה לא נכונה.
בשטח הרומנטי תהיה
לכם הזדמנות לשוחח
עם בן־זוג שגרם לרוגז
רב בזמן האחרון. חשוב
שתעמידו את עצמכם
בעמדה חזקה ותהיו
תקיפים. העניינים שבלב
לא מסתדרים עדיין,
21בדצמבר ־
אולם הסבלנות משת19
בינו א ר
למת. בשטח העבודה
צפויות הפתעות. אל
תמהרו להשיב וקחו לעצמכם שבוע, כדי לתת
תשובה סופית. צפויים קשיים בשטח הכספי.

מתיחות בבית יוצרת מצב-רוח קשה, הצרה
היא שגם עם ידידים היחסים הם לא כפי
שהיו. ב 3-או ב 4-בחודש
תוכלו לשוחח על
כל מה שלוחץ, אולם
חשוב שתהיו גלויי לב.
ה־ 7וה* $בחודש אינם
לנסיעות. מתאימים ועיכובים מיכשולים צפויים באותם ימים.
בשטח הרומנטי אתם
מבוקשים, אולם אינכם
מתפנים כדי ליהנות
מהמצב. בני מזל תאומים נמשכים אליכם.
בשטח העבודה עלולות לחיות אי-הבנות.

השבוע עדיין אתם עלולים להתאכזב מפגישות
שלא יצאו לפועל או מנסיעות שלא
השיגו את מטרתן. אל
תיכנסו ללחץ, עדיף
לעשות איזשהו פסק
זמן. בשבוע הבא תגיע
לאוזניכם אינפורמציה
חשובה שבלעדיה בין
כה ובה לא היה רצוי
להמשיך. ב־ 3וב־ 4בחו19ב
פב רו א ר
דש טוב לנוח בבית.
20במרס
אורחים יגיעו באופן
מפתיע, וזה בהחלט
ישפר את מצב־הרוח. ב־ 5וב־ 6בחודש תחיו
רגישים. אך בתחום הרומנטי צפויה הצלחה.

יוסי שגיא
(מימי!) הוא
מוצו. וווו
קישבן(משמאל)
הוא וקוו.
אל 110011
(בעמוו ממול)
הוא כדורסלן.
למלם יש
שאינה אחת

עוד פעם עמד לפני שוקת שבורה.
היתה לו ברירה לחזור לניו־יורק או
לחכות בארץ עד עונת ההחתמה הבאה.
הוא החליט להישאר. מזג־האוויר מצא
חן בעיניו, האנשים חביבים וחמימים
ובכלל, הוא העדיף את הסתיו והחורף
הישראליים על־פני הכפור והשלג
הנידיורקים.

ה מ שו ת ף לשחקן כדורסל,
/#לרקדן ולמלצר? כולם רוצים
להיות דוגמנים. הבלונדי גבה־הקומה
ונעל החזות הורה הוא אל ווטסון
האמריקאי, שחקן כדורסל מיקצועי בן
.27 עד גיל 22 שיחק בניו־יורק
ובמדינת מיסורי, ואז הוזמן להצטרף
לקבוצת בי־יו־גיי בהולנד. שם,
בגרוניגן שבצפון הולנד, שהה שלוש
שנים.
זו היתה עבורו תקופה נהדרת. תנאי
העבודה היו מצויינים, הוא הרוויח
1,200 דולר לחודש, בנוסף לכל
הוצאות הדירה והמכונית. הוא פגש
אנשים מקסימים ונהנה מהחיים. בגיל
25 חזר לניו״יורק לנסות להגשים את
חלומו לשחק בליגה האמריקאית
הנודעת אן־בי־איי(נשיונל בסקטבול
אסוסייאיישן).
לשחק בליגה זאת נחשב למאוד
יוקרתי וגם מרוויחים שם הרבה כסף.
בשנה הראשונה מקבלים 7,000 דולר
לחודש, בשנה שאחריה 14,000
ואחר־כך יותר. אבל העיקר זה הכבוד
לשחק באחת מקבוצות הליגה הזאת,
הממומנות על״ידי מיליונרים פרטיים.
אל הוזמן למישחק־נסיון, אך
המאמן שהמליץ עליו נתן לו שתי
דקות בלבד לשחק על המיגרש. אל לא
הספיק להראות את כוחו לחבר
השופטים בשתי הרקות האלה ונפסל.
הוא היה מאוד מאוכזב ומדוכא. ואז
בדיוק צילצל אליו חברו גרג קורנליוס,
שהוא שחקן כדורסל אמריקאי במכבי
רמת־גן, הנמצא שנתיים בארץ ומאוד
מרוצה.
כשסיפר לו אל את הקורות עימו,
אמר לו גרג: בוא לישראל, אתה כבר
תמצא קבוצה! לרוע מזלו, הגיע אל
ווטסון לארץ אחרי שכל קבוצות
הכדורסל החתימו את כל שתקניהן.

עגיין של
זמן ומזל

1*1!¥9לו 1ף את מפי וגס להצטלם בעירום, אומר

יי\ 1נ 11/ \3 \ 11ש | 1יוסי שגיא, מלצר, המגסה את מזלו
בשטח האופנה. הוא פוטוגני, בן ,22 שחור שיער ובעל עיניים ירוקות.

^ ל התחיל לחשוב מה לעשות.
ר 1הרי הוא לא רצה לאכול את כל
חסכונותיו. ואז אמרו לו: למה שלא
תנסה את מילר בשטח הדוגמנות? אל,
שגובהו 1,95 מטר, עיניו תכולות
וגדולות, שערו בלונדי ומבטו חייכני,
החליט: למה לא?
כך הגיע אל ווטסון אל אחת
מסוכנויות הדוגמנים, הכין תיק עם
תצלומיו והתחיל לחזר על פתחי
הצלמים והאופנאים ולקשור קשרים.
באחת הפעמים פגש את מישל,
שעשתה את הליהוק לסרט השגריר.
כששמעה שאל למד דראמה ומישחק
וראתה את הופעתו המרשימה, אמרה
לו: אתה בפנים! והציעה לו להיות
ממלא־המקום של רוק הדסון. כלומר
— עליו יכוונו את עדשות המ4למה
ממרחק, מהצד ומהגב ואז, כשהכל
מוכן, מוזמן השחקן הדסון לצילומים.
מישל גס נתנה לאל מחמאה,
הודיעה לו שהוא נראה כפי שנראה רוק
הדסון לפני 30 שנה.
עם תחילת הצלומים קיבל אל גם
תפקיד קטן של סוכן סי־איי־אי בשם
תומפסון, האיש החזק והקשוח. צילמו
חודשיים בירושלים, בבית־לחם, במיד־בר־יהודה
ובתל־אביב. השכר לא היה
גבוה, אבל הנסיון היה שווה.

? ן ך | 1עבר על דודו כששמעו
1^ 1הוריו על רצונו להיות
רקדן. משמאל: דודו ביום תירגול.

כזמן הצילומים, מספר אל, הוא
התיידד עם רוק הדסון, שהתייחס אליו
כאל שחקן צעיר בתחילת דרכו, ואמר
לו כי ההצלחה של שחקן היא לא
מטיאורית. צריך לעשות הרבה
תפקידים קטנים, גם כאלה שלא
אוהבים, וגם אז ההצלחה לא בטוחה. זה
עניין של זמן ומזל.

יפה, למה שלא תנסה להצטלם ותשלח
לי תמונות?״ יוסי הצטלם והכין תיק,
ואז הסתבר שהוא מאוד פוטוגני.
בינתיים עשה מיבחני־בד לסרט
הישראלי של עמוס גוטמן, ואולי יקבל
בו תפקיד כלשהו. נסיון ממשי אין לו.
בסרט יוצאים קבוע השתתף כניצב.
הוא לא נהנה מהתפקיד, הרגיש כמו
מוצג, אבל קשר• קשרים עם אנשי
קולנוע.
הוא יודע שרוב הדוגמנים הם לא
בדיוק מאצ׳ויים גבריים. הוא יודע,
אבל אינו פוחד מהדימוי. לא איכפת לו
מה יגידו עליו אנשים. לגביו זו עבודה
רצינית, רווחית ומהנה.
ומה אומרים עליו שלושת אחיו? הם
דווקא מפרגנים לו ומקווים שיצליח.
אביו מנהל בנק ואמו סוכנת־ביטוח.
בהתחלה הם הסתכלו על כל העניין
כבדיחה, אבל כשראו את תצלומיו,
התחילו לעודד אותו. ומה עם
צילומי־עירום לסרט או לאופנה? אם
יצטרך לעשות זאת, לא תהיה לו
התנגדות. לגביו עירום זה דבר טיבעי.

״גופי הוא
בלי־עבודתי!״

ך 8דודו קישבן מחכה למזל.
^ דודו הוא רקדן בן .22 גופו
אתלטי, גובהו ,80ו מטר, שיערו שחור,
עצמות לחייו גבוהות, עיניו גדולות,
שחורות ומלאות־הבעה והוא בן
תערובת — אב הונגרי ואם פרסיה.
כבר מגיל שש הוא רצה להיות
רקדן, אך הלחצים של המישפחה, שלא
כיבדה את רצונו, חייבה אותו להמתין.
רק כשהגיע לגיל 18 החליט לעשות
מה שהוא באמת רוצה. הוא התחיל
ללמוד לרקוד, ריקוד מודרני וקלאסי.
המישפחה עדיין מאוד לא מאושרת,
אפילו מתביישת. זה נראה להם
מיקצוע מאוד לא־מכובד(״אילו הייתי
פקיד זוטר בבנק, זה היה עושה להם
יותר טוב״).
מה אוהב דודו בריקוד? קודם כל
שלא צריך לדבר. הגוף משמש
ככלי־הבעה נהדר. לגוף יש שפה
משלו :״אני אוהב את גופי,״ מצהיר
דודו. כשעובדים על הגוף כל־כך הרבה
שעות ביום מגיעים למודעות חזקה.
״גופי הוא כלי־עבודתי ״.זה דומה לכנר,
השומר על כינורו. דודו שומר על
היגיינה, תזונה בריאה ושעות שינה
מספיקות.
הוא אוכל הרבה בשר ומוצרי־חלב,
לוקח ויטמינים טיבעוניים, וישן
לפחות שמונה שעות בלילה. בימים
אלה יוצא דודו בתוכנית של הבימאית
דורונה בן־דור, שאירגנה ארבעה
רקדנים בתוכנית ריקוד מודרני,

אורנה גלזן

1| 111ך 1אני אוהב. הישראליות
1111 חתיכות, ודווקא נמשכות
למראה האמריקאי שלי.

\ 171י | 11ך*יהוין ״ יוהה להיות דוגמן ״,אומר אל ווטסון
11 11 1 ! 1האמריקאי. אבל אז עניין אותו
>י# 111 ^ 1 1
רק כדורסל(למטה, משמאל) .כאן הוא כבר הופיע בכמה תצוגות אופנה.
בסיגנון תיאטרלי, כשהדגש הוא על
הבעות־הפנים ותנועות־גוף ללא דיבור.
ולמה הוא רוצה להיות דוגמן? כדי
להתפרנס מזה. ובלי להיות שחצן, הוא
חושב שיש לו נ(זונים מאוד טובים לכך
(״כשאני רואה דוגמנים, המצטלמים
ממש זוועה, אני חושב לעצמי — אין
שום סיבה שאני לא אצליח גם
בקריטריונים בינלאומיים״) .דודו אוהב
את המצלמה והיא אוהבת אותו. אין לו
פחדים. הוא מתנהג מאוד בטבעיות.
צלמים שצילמו אותו אמרו לו שהוא
מאוד מיקצועי, על אף שאין לו נסיון
רב. דוגמנות זה עסק משתלם הרבה
יותר מאשר להיות רקדן בלהקה
מיקצועית אך אין זה אומר שיזניח את
הריקוד.
לדעתו, גבר־דוגמן צריך להיות
סקסי ומושך. גופו צריך להיות בנוי
היטב, אך לא שרירי מדי. דוגמן לא
צריך להיות יפה, אלא מיוחד (״גם
היופי שלי הוא מיוחד, בגלל השילוב
המיזרחי והאירופי של הוריי!״) הוא לא
חושב שדוגמנות זה מיקצוע גשי
דווקא. אם אדם מוכשר בנושא מסויים
ויש לו נתונים, למה שלא יעשה זאת?
אם יהיה לו בן שירצה להיות רקדן, הוא
יעודד אותו, בפרט אחרי כל מה שעבר
עם הוריו.

עבודה דצימת,
דיווחיה ומהנה

^ וסי שגיא, בן להורים ילידי
מצריים. הוריו אינם מתנגדים
למיקצוע־העתיד של בנם, הרוצה
להיות דוגמן. יוסי, בוגר תיכון, שסיים
לפני שנה את שרותו בצה״ל, בשריון,
עובד היום כמלצר במיסעדה תל־אביבית.
הוא גבה־קומה, עיניו ירוקות,
שיערו שחור וחזותו אומרת גבריות.
מה למלצר ולדוגמן? את עבודתו
כמלצר התחיל בתיכון, כדי שיהיה לו
כסף־כיס. עכשיו חזר לאותו הג׳וב כדי
להתפרנס בטווח הקרוב, עד שיוכל
להתפרנס מדוגמנות.
כל עניין הדוגמנות התחיל בכריס־טמס.
הוא פגש במיסעדהיסוכן אנגלי
לאופנת־בגדים, וזה התעניין לרעת אם
יש לו נסיון בדוגמנות. כשהשיב יוסי
בשלילה, אמר לו האנגלי :״אתה גבר
ייי9

קולנוע אנשי האחים זירברט בע״נז
מה המשותף בין סרטים כמו זוהר בדשא,
שמפו, אדומים, תינוקה של רוזמארי, הבוגר
וצ׳יינטאוף ומה המשותף בין סרטים כמו קן
הקוקיה, התפוצצות, קרמר נגד קרמר וגורקי
פארק! ושאלה שלישית בחידון, מה המשותף בין
הקבוצה הראשונה של הסרטים והקבוצה השניה?
מי שקורא בקפדנות את השמות המתנוססים
ברשימת הכותרות הפותחת ו/או סוגרת הללו,
בלא יוצא מן הכלל, מופיע השם ז׳ילברט.
בקבוצה הראשונה, השם המלא הוא ריצ׳ארד
ז׳ילברט, בקבוצה השניה, פול ז׳ילברט. בשני
המקרים מדובר בהכנת התיפאורה ועיצוב הסרט,
ושני הז׳ילברטים הללו הם אחים. לא סתם אחים,
אלא תאומים, שהבכור בהם, ריצ׳ארד (דיק,

העולם (בין השאר חי במשך זמן מסויים עם
השחקנית היוונית אירן פאפאס).
משום כן נהוג לראות בריק את האיש הקרוב
יותר לקולנוע, מה עוד שהיה בתקופה מסויימת
מנהל ההפקות שליפאראמונט, עד שעולם־
העסקים היה לו לטורח. פול, לעומתו, הוא כאילו
האמנותי יותר, ועוסק בין השאר גם בהכנת
תיפאורות לאופרה של ניו־יורק. למען האמת,
מודים השניים שאין ביניהם הבדלים מהותיים,
פרט אולי לחוגים החברתיים שבהם הם
מסתובבים. ריק שיין לחברת מנהלי האולפנים
של החוף המערבי. פול נמנה יותר עם חבורת
האמנים של החוף המזרחי.
תעסוקה אינה חסרה לאף אחד מהם. פול סיים
לאחרונה את עבודתו על הפקה גדולה בשם
האפיפיור מגריניץ׳ וילג׳ ואילו דיק גומר את
אחד הסרטים היקרים ביותר של השנה, מועדון
הכותנה של פרנסים פורר קופולה. נראה שאחד
מן השניים(כנראה ריק) יוזמן על־ידי וארן בייטי
להכין את התיפאורה לסירטו הבא, דיק טרייסי.
ואם לא די בכל הז׳ילברטים האלה על המסך,
הרי צריך להוסיף שרעייתו לשעבר של דיק,
אנתאה, שהיתה פעם מעצבת תילבושות בסרטים,
היא כיום מנהלת חברת ההפקה של השחקנית
גולדי הון. וגם זה עוד לא הסוף. לריק יש שלושה
ילדים, לפול יש אחד, לכן מתקבל מאוד על
הדעת שבקרוב נשמע על עוד כמה ז׳ילברטים
שעובדים בסרטים.
סרטים גחלים רועמות
״שישה ימים בשבוע עובדים בשביל הגרמנים.
ביום השביעי מתפללים בשביל בנות הברית.״
אימרה זו, שהיתה שגורה בשווייץ, עוברת כחוט
השני, לכל אורך סרט חדש בשם גחלים, שמחריף
את כיתבי האישום שנערמו כנגד ארץ האלפים
קודם לכן, למשל בספינה מלאה. בעוד שהסרט
של אימהוף, שהוצג בישראל לפני כשנתיים,

אחים־תאומים תפאורנים דיק ופול זילברט
בני החייט מברוקלין

לנין מצוייר על קיר בגורקי פארק
תיפאורה בחוץ
לידידיו) .נולד 45 דקות לפני אחיו, ומשום כך
מרגיש עד היום כראש המישפחה.
הצמר הזה נחשב היום בעולם הסרטים
האמריקאי, להימור הבטוח ביותר כאשר רוצים
תיפאורה אמינה, מרשימה ואפקטיבית. ולא
חשוב, בעצם, במי מבין השניים בוחרים. כך
למשל, כאשר ריק ז׳ילברט היה עסוק בסרט
מסויים, ולא יכול היה להתפנות כדי להכין את
התיפאורה להשמיים יכולים לחכות -למרות
פניותיו של הכוכב־בימאי־מפיק וארן בייטי,
שעשה עימו קודם לכן חמישה סרטים אחרים —
הופנה בייטי לאח פול. ואכן, עבודתו של פול
היתה מוצלחת כל־כך, שהיא זיכתה אותו בפרס
אוסקר.
תפאורה מזוייפת. ריק ופול הם בניו של
חייט יהודי מברוקלין, וסבלו לא מעט בילדותם
מן העובדה שהאם היתה גאה מדי בדמיון המדהים
ביניהם. היא הלבישה אותם בבגדים זהים,
התהלכה עימם בגאון כאילו הראתה לכל העולם
מה הצליחה לעשות, אבל דאגה שהם יהיו קרובים
לחוגים בעלי נטיות אמנותיות. תחילה, רצו
שניהם בקאריירה כציירים, מאוחר יותר התחילו
לצבוע תיפאורות ואחר־כך גם לבנות אותן.
בתחילת שנות ה־ 50 התחילו לעבוד בסרטים,
ובשניים מהם, בייבי דול ואליל ההמונים —
שניהם של איליה קאזאן(שהירבה לחפש לעצמו
עוזרים מגיו־יורק) — הם אפילו עבדו יחד. היתה
זו עדיין תקופה של אתגרים, כאשר בכל סרט
למדו משהו חדש, במיוחד כשדיק מצא את עצמו
מדי יום ניצב בפני אתגר אחר, למשל בסרט כמו
האיש הלא נכון של היצ׳קוק, שבו נדרש להכין
תיפאורה מזוייפת לחלוטין שתיראה ריאליסטית
עד לפרט הקטן ביותר שבה. מאז נותר גם בו, וגם
באחיו, השיגעון הפרפקציוניסטי לבדוק את
הפרטים הקטנים ביותר בתוך כל תיפאורה
ולהבטיח את אמינותה.
כדי שהקאריירות שלהם לא יתבלבלו יתר על
המידה, מתגורר דיק בהוליווד ואילו פול ממשיך
לחיות בניו־יורק, זאת אחרי שנטל לעצמו
פסק־זמן של עשר שנים, שבהן נע ונד על פני

מיטבחו של וורן בייטי באדומים
תיפאורה בפנים
עסק באנשים אלמוניים ובמצב כללי של דברים,
הרי הסרט החדש שהוצג בפסטיבלים של ונציה
וברלין תחת דגל שווייצי, מדבר בצורה מפורשת
יותר על תופעות אשר אפשר, בקלות רבה, לנחש
מי האחראים הישירים והאישיים להן.
במרכז העלילה מישפחת תעשיינים גדולה.
פרנסואה קורב, בעל מיפעלי מתכת גדולים,
עובד, כלשון האימרה המצוטטת, כל השבוע כדי
לייצר נשק עבור הגרמנים, במילחמת העולם
השניה, אבל הוא דואג שלא לזהות את עצמו
מעבר לגבול הטעם הטוב עם המדיניות הנאצית,
ומפעם לפעם ממלא אפילו איזו׳ הזמנה קטנה
למערב,
סיפורם של קורב ובני מישפחתו מוצג בסרט,
בשני זמנים שונים. עיקרו מתרחש בזמן
מילחמת־העולם השניה, כאשר בני הבורגנות
הגבוהה של שוייץ קולטים, מסיבות הומניטריות,
ילדי פליטים מן החזית המזרחית. וכך מגיעה
לבית קורב יתומה בשם חנה, שנשלפה ממחנה
ריכוז, כדי להיות בת לוויה לבן המישפחה,
אנדרס. החלק השני של הסיפור מתרחש כ־40
שנה לאחר מכן, כאשר אותה חנה, החוזרת

לשווייץ כעיתונאית, המסקרת אירועים
בינלאומיים, פוגשת שוב את אנדרם קורב, שירש
בינתיים את רכוש אביו.
ביקורת חריפה. פער הזמן צריך להוכיח
שאותה הצביעות המתחסדת ששלטה בחלק
מסויים של ההנהגה הכלכלית השווייצית
ושלוחותיה הפוליטיות, שרירה וקיימת גם היום,
שום דבר לא השתנה, ומשום כך, אותם יחסי
קירבה שיכלו אולי להתרקם בין שני ילדים, לפני
40 שנה, הם בלתי־אפשריים היום, בין שני
מבוגרים המבינים היטב מה מתרחש סביבם.
הכימאי תומאס קרפר עשה עד היום סרטים
אישיים ודלי תקציב, אבל בעלי יוקרה רבה, כמו
מותו של מנהל קרקס הפרעושים או העוזר -
שני סרטים שהביעו ביקורת חריפה וקיצונית על
המבנה והמוסר של החברה השווייצרית בכלל —
או סרט אחר, אלזירה או היבשת החדשה,
שבו השתמש בבני שווייץ של היום, כדי להמחיש
את עימות השקפות העולם שבין וולטר ורוסו,
שני פילוסופים שמצאו מיפלט בשווייץ לפני
יותר ממאתיים שנה. לצורך הסרט החדש פגה
לשותפים גרמניים, כדי לעזור במימון ההסרטה,
שצריכה היתה להיות יקרה יותר מכל הבחינות.
שוחד מיני. אכן, קרפר התכוון לשחזר לא
רק את התקופה, אלא גם את אורח־החיים המפואר
של בעלי האמצעים, התעשיינים הגדולים, וכל
התנאים החברתיים שבהם היו נתונים .״אותה
.החווילה המפוארת שבמרכז הסרט, בית מישפחת
קורב, היא בעיניי סימלית לחלק גדול משווייץ

קאתרינה טאלבק בתפקיד קלייר קורב בגחלים של חבימאי תומאס קרפד
הבורגנות המתחסדת
העולם הזה 2435

כולה,״ טוען קרפר- .אני תוהה לעתים קרובות מה
מתרחש מאחורי החזית הנוצצת של הבתים
המפוארים הללו. עד עצם היום הזה, איזה שלדים
מסתתרים במרתפים שלהם. כמו בכל המדינה
שלנו, הכל נראה חלק, מטופח, מאורגן ומשופץ
להפליא מבחוץ, שעה שדברים קשים מתרחשים
בפנים.״
ואמנם, קרפר אינו מתייחס בכפפות של משי
לבני ארצו. מבחינות מסויימות, מישפחת קורב
היא סמל לניוון קיצוני. האב עסוק כל כך
בעסקיו, שהוא מזניח את האם, אשר מנהלת רומן
סוער עם גיסה, קצין צבא בטלן. אולם גם האב
עצמו אינו טלית שכולה תכלת, וכאשר העוזרת
האיטלקיה פונה אליו בבקשה שיעזור לה להשיג
אישור כניסה לגן העדן השווייצי עבור אהובה
הנמק בכלא איטלקי, הוא מרשה לה לשחד אותו
בהנאות מיניות, ואחר־כן־ מתנצל על שעשה כל
מה שביכולתו, אבל הבחור הוצא להורג לפני
שהפרוטקציה הועילה.
מן הצד מתבוננים שניים: הסב, קולונל
בדימוס, נציג של אמות־מידה מוסריות אחרות,
שנשחקו בתוך הסחף הקפיטליסטי השולט
בשווייץ, ואנררס הקטן, הבן החי תחת אימת
סמכותו של האב, מתבונן בדממה במעשי הוריו,
מתקרב רק לסב, ומתנחם בלילות בחלומות
זוועה, שבהם נשר ענק או רב אימתני, נוקמים את
ניקמתו בהורים שמזניחים אותו.
לתוך העולם הזה באה חנה, הפליטה שאינה
מעזה להוציא הגה מן הפה, יצור מבוהל ורדוף
סיוטים, התירוץ שצריך להרגיע את המצפון של
בעלי הבית, שאינם מבינים כלל כיצד אפשר
לגרום לה שתחוש כי אכן הגיעה למנוחה ולנחלה,
ואינם מבינים אפילו את הצורך בכך.

דומה לפלייבוי
בל* דמ*מ
קרח ואש (פריז, תל־אביב, אר־צות־הברית)
-בשנים דזאחרמות
נדמה שהאנימטור ראלף גאקשי,
יליד היפה. אשד הסעיר את עולם
הסרסים בעלילות הפורנוגראפיות של פריץ החתול, משתוקק
מאוד לביים שחקנים, ומתבייש בתשוקה שלי• כך זה קרה
בגירסתו לשר הטבעות. ילד קורה גם בסרט החדש הזה.
למעשה, מדובר כאן באפוס דמיוני בנוסח קונאן או קראל,
שהדמויות בו מצויירות במקום להיות דמויות בשר ודם. אבל
למען האמת. באקשי צילם קודם לבן בני״אדם, והעתיק את
פעולותיהן, שאותן הוא ביים כמי שמביימים סרס רגיל, בתוך
ציורים, שלהם הוסיף רקעים אימפרסיוניסטיים וציורי
תיפאורות דמיוניות. זה בכל מיקרה, זול יותר ממחלקת
תיפאורות ואפקטים מיוחדים.
הסיפור סטנדרטי: ממלכת הקרח הקפואה רוצה להשתלט
על העולם המתורבת של ארץ האש. הקרח רע, האש טובה,
חיילי הקרח דומים לכן לגורילות וחיילי האש לוויקינגים או
לגולשי גלים מקליפורניה. אשר לגברות, הן דומות בסרט הזה
יותר מכל לציורים של וארגס מתוך מפלייבוי חמוקיים
שופעים, טיני־ביקיני שמכסח רבע טפח ונענועי ישבן
מיקצועיים ביותר.
עוד יש בסרט דמות מסתורית של אביר נווד אשר מכריע
את כף המאזניים במאבק ג ץ הטוב והרע, והוא דומה להפליא

חמוקיים נוסח באקשי: סיפור סטנדרטי
ל״פרש הבודד׳ מן המערבונים.
כל זה צפוי מאוד, ומאחר שבאקשי צמוד לתנועות בני־אדם
כשהוא מצייר את דמויותיו, הוא חסר אותו הממד הדמיוני
המופלא שמעניק לסרטים מצויירים את הקסם המיוחד.
זאת בפירוש אגדה לפעוטות -בתנאי שהציורים לא יגרו את
יצריהם הפעוטים יתר על המידה.

הגבולות של שוייץ, וללא פחם וברזל, שיובאו
נעימה ויש לה אפילו מידות מוסר משלה(אם כי
היא נהנית מאוד כאשר דחפיה מכניעים אותה. מגרמניה, התעשיה המקומית היתה נעצרת. אבל
למרות כל זאת, קשה להשתחרר מן ההרגשה
ואת המוסר הזה).
ששווייץ קצת הגזימה בתהליך הכניעה
כך אפשר להמשיך ולסקור את כל הדמויות
האחרות, כולן לכאורה סבירות והגיוניות, עד למציאות.״
לחלק את האשמה. לבימאי תומאם קרפר
אשר מתבוננים היטב במעשיהן.
.כניעה למציאות. כדי שאיש לא יחשוד אין ספק בכך, ואם אינו מצטט את כל המיספרים
שסרט זה של קרפר מהווה התקפה קיצונית של והעובדות היבשות בסירטו, הוא מניח להרגשה זו
תסביך אדיפוס(כי הרי גיבור הסרט חולם על מות לחדור עמוק והופך אותה לסטירת־לחי, שכמה מן
המישפחות המכובדות של שווייץ ודאי מרגישות
אביו) ,אפשר לעיין במאמר על שיתוף הפעולה
הכלכלי בין שווייץ וגרמניה הנאצית, שהתפרסם את חריפותה.

חנה ופראנסואה בילדים שגדלו בבית אחד בגחלים
הכל נראה חלק מבחוץ

מאתיאם האבייך בתפקיד הגיס וקאתרינה טאלבק־קלייר
רומן סוער עם קצין בטלן

כריסטינה יאנדה בתפקיד חנה הבוגרת וארמין מילר־סטאהל כפרנסואה הבוגר
דברים קשים מתרחשים בפנים
העי ק ר הכלכלה. קרפר נזהר מאוד, בתוך
כל הקלחת הזאת, שלא להוציא מתחת ידיו
דמויות בשחור־לבן. זה היה קל מדי, מכל
הבחינות. פרנסואה קורב הוא תעשיין מסור,
שאינו חושש להפשיל שרווליו ולעבוד לצד
פועליו, כאשר צריך להציל את העסק ברגע של
משבר. הוא מעסיק הוגן, ובכלל, הוא רואה עצמו
סמל ההגינות המיסחרית והאישית. כל מי שהיה
אומר לו אחרת, היה נתקל באוזן אטומה.
הוא עובד למען הגרמנים, לדבריו, כי הוא
העולם הזה 2435

מצווה בראש וראשונה לדאוג לכלכלה של ארצו,
והכלכלה של ארצו דורשת שתהיה תעסוקה
מלאה לכל הפועלים, ובל מי שיכול לספק את
ההזמנות כדי שתעסוקה זו תובטח, עוזר קודם כל
לכלכלה של שווייץ. אם, בדרך־אגב, גם גרמניה
הנאצית יוצאת נשכרת, זה אולי עצוב, אבל
מישני.
רעייתו, קלר קורב, אמנם בוגדת בו, אבל היא
אם האוהבת מאוד את בנה (אם כי יתכן שאינה
מבטאה זאת בררך הנכונה) ,היא אשת־חברה

בירחון השווייצי מאזן, לפני שנה וחודש בדיוק.
״היצוא של התעשיה הכבדה לגרמניה גדל פי
20 משנת 1939 ועד לשנת ,1942״ כותב אותו
ירחון .״בין הפריטים שהירבו למכור, היה ציוד
אלקטרוני מתוחכם, תותחים נגד מטוסים וציוד
תעשייתי. הצבא הגרמני רכש באותו זמן שני
מיליון שעונים בשווייץ. ממשלת ברן, כדי לעודד
יצוא משתלם זה, סיפקה ערבויות בנקאיות
ללקוחות, כלומר הבטיחה שאם הלקוח הגרמני
לא ישלם, תכסה היא את חובותיו.
״האשראי שניתן לגרמנים באותה התקופה
עבר בהרבה מעל מיליארד פראנקים אם כי, אחרי
המילחמה, נטען שזו היתה טעות, משום
שהפקידים לא השגיחו כאשר עברו את גבול 850
המיליון שאושרו רישמית. זאת ועוד, חלק מן
האשראי עמד לרשות הגרמנים לא רק לרכישות
בשווייץ, כך שאפשר לומר בפה מלא, שבעזרת
המישענת האיתנה של הפראנק השווייצי וערכו
הבינלאומי, יכולה היתה גרמניה הנאצית לרכוש
חומרי־גלם בארצות אחרות, בזמן המילחמה.
״אמנם ״,מוסיף אותו מאמר ,״קשה להאשים
את נכונותה של שווייץ לשתף פעולה עם
הגרמנים. גרמניה ובנות בריתה ישבו על כל

אולי משום כך היתה נכונות גרמנית גדולה
כל־כך לשתף פעולה עם קרפר, הרבה יותר מכל
שיתוף פעולה שלו זכה בעבר. הגרמנים ששים
תמיד להתחלק באשמה שלהם על מה שקרה
במילחמת״העולם השניה, עם שותפים נוספים.
במיקרה זה, מלבד הכסף שהושקע, תרמו
הגרמנים גם את השחקנים הראשיים, ובאורח
מוזר, שני הבולטים שבהם, באים דווקא ממיזרח
גרמניה, אם כי הם עובדים דרך קבע, לאחרונה,
במערב. ארמין מילר־סטאהל (שהיה מהנדס
העיריה המהוגן בלולה של פאסבינדר) הוא
פרנסואה קורב, קאתרינה טאלבך, בעלת חזות
חריגה שקיבלה כמה פרסים על הופעותיה עם
להקת התיאטרון של. ברכט במיזרח גרמניה,
מגלמת את אשתו. בתפקיד אורח, משתתפת כאן
גם קריסטינה יאנדה, השחקנית הפולניה של
אנדריי ואידה מללא הרדמה ואיש השיש.
בינתיים, שום מפיץ ישראלי לא הסכים
להתמודד עם הסרט הזה. אלה שראו אותו טוענים
שאינו מיסחרי רי הצורך. חבל, כי זה יכול להיות
שיעור מאלף בלקחים של מוסר כפול. ולא חסרים
אצלנו כאלה שזקוקים לשיעורים מן הסוג הזה.

..וג םזה...וגםזה ...וגםזה 1...גםזה ...וג םזה ...ונםזה...וגםזה...וגםזה ...וגםזה 1...ג ! ה

אר תתנו רהם
בצק־־ או איר
נהייתי אשתו
של א:1א אבן
עכשיו זה ברור שהכל בגללם. המילחמות,
ההרג, הרעב, שינאת האחים, הכיבוש וכל השאר.
כבר אמר מישהו חכם(בטח מישהי חכמה) שאילו
נתנו את העולם לנשים, היה העולם יפה ושליו
ושקט. אבל אלוהים, כידוע, הוא גבר, ואצל אלה
הפרוטקציה היא מיצרך עובר לסוחר ועל כן הוא
נתן את ההנהלה של העולם לאחיו הגברים.
בבקשה, תיראו את התוצאות. מי היה הרוצח
הראשון? קיין (גבר) .מי היה השחצן הראשון?
גולית(גבר) .מי גילה את אמריקה מקור הקינאה
בעולם? קולומבוס (גבר) .מי גרם למילחמת־העולם
הראשונה? גבריאל פרינציפ(תבררו, למה
לא?) גבר. מי הביא את השואה? היטלר(גבר?) מי
מדיר שינה מעינינו כבר 20 שנה? פול ניומן

ספר ותהליט
אי־אפשר להתעלם מספר ותקליט שיצאו
לאור לפני חג הפסח ושהיוו את מתנת החג שלי
לילדיי. הספר לילד שכבר יודע לקרוא והתקליט
(אותו קורא מוטי ברכאן) לילד שכבר יודע
לשמוע.
המדובר בסיפרו של הסופר הבריטי קנת גרהם
״הרוח בערבי הנחל״ ,המספר על הרפתקאותיהם

של ארבעה שוכני השדה, החפרפר, הקרפד,
התחש ועכביש המים. במקום לכתוב לכם מה
דעתי על הספר, אצטט את דעתו של הסופר א.א.
מילן(מחבר פו הדוב) על הרוח בערבי הנחל.
וכך הוא כותב :״ספר זה כמוהו כמיבחן האופי. אין
אנו יכולים למתוח עליו ביקורת, שכן הוא מותח
ביקורת עלינו. יתכן שתהיה ראוי לספר, אולם
אתה הוא העומד לרין.״
עצה לילדים בגילו של בני הבכור ( )8.5קשה
להתחיל לקרוא ספרים כאלה. אז מבטיחים להם
שאם הם יקראו 10 עמודים ראשונים הם יקבלו
מתנה שתי חוברות טרזן. אחרי ה־ 10 העמודים
הראשונים הם כבר ממשיכים לקרוא בספר
בעצמם. רק ההתחלות קשות.
צעקה ידוע שתמונה שווה אלף מילים. אם כך, כמה
הרצאות שווה כרזה פוליטית?
״הפוסטר הוא צעקה ויזואלית״ אומר שוני
רבינא, יוצר הכרזה (בתמונה) .חיילי פלסטיק
המשמשים כלי־ מישחק בידי מנהיגים, בתוך כוס
יין, סמל לחוסר רצינות וחוסר שיקול דעת(לפי
דעת היוצר).
עוד לא הוכח כמה השפעה יש לכרזות על
החלטות הממשלה שלנו, אבל לממשלה הזאת,
בלי ספק, יש השפעה אדירה על רצוננו לצעוק.
הבאתי כאן את הצילום של הכרזה מתוך רצוני
לעודד צעקה פוליטית בדרך לא אלימה.
וככה אפשר להמשיך בלי קץ. מי עשה
אינפלציה של 400 אחוז, מי הושיב אותנו על
הליטאני, מי ומי ומי.
בקיצור, כמו שאתם רואים כל הצרות זה מהם.
אבל מה, הוכחה אישית אין לנו. אלה אמנם
גברים, אבל אף פעם לא הגברים שלנו. הם דווקא
בסדר. מי בסדר?! מה בסדר?! כל אחד מהם רוצח
בפוטנציה, כל אחד מהם חבלן ומיליטאריסט
ושונא את העולם ולכל אחד מהם יש במיטבח
מעבדה לייצור כלי־נשק מתוחכמים ומסוכנים.
מה לא? מי אומר שלא?
הנה הבעל הפרטי שלי. באמת בחור נחמד.
אינטליגנטי, חכם, בעל חוש־הומור, טוב לב,
נדיב, מנומס(טוב, זו הגזמה, אבל זה מתאים פה),
שונא מילחמות, מדבר תמיד על דו־קיום עם
שכנינו, מוכן להחזיר את קרני שומרון ואת
אריאל(הוא מציע להחזיר אותם על תושביהם).
כל החיים הולד למילואים ולמילחמות ובליבו
פנימה הוא מקווה שלא הרג אף איש. נו, בסדר?
יותר מבסדת בחור רודף שלום. ובגלל כל
התכונות האלה הסכמתי להתחתן איתו להוליד
ביחד איתו ילדים(גברים, אלא מה?) כדי שירשו
את תכונותיו רודפות השלום.
והנה, באמצע חג הפסח, החליט הכמעט
פציפיסט, שהוא מוכרח לאכול עוגיות. לשימחתי,
אין לי המושג הקל שבקלים איך אופים עוגות
ועוגיות, ובורותי זו רשומה בכתובה באותיות
גדולות על יד הסכום שהוא הבטיח לי עם
הגירושין. אמרתי לו שתיכף אחרי החג אני אקנה
לו 5ק״ג של עוגיות מכל המינים, אבל הוא
בשלו: הוא רוצה עוגיות־עכשיו. ברוחב״לב נדיר
ובתמימות נוראה הצעתי לו להיכנס למיטבח
ולעשות אותן לבד. וגבר שזורקים לו אתגר כזה
יכול לסרב?
מצאנו ספר בישול ובו כמה מירשמי עוגיות,
הראיתי לו איפה הקמח, הביצים, תמצית הווניל
ואיד מדליקים את התנור ויצאתי לסלון להתענג
על עיתוני החג.
במשך שעה השתררה דממת אלחוט. אחרי
שעה התחילו הפיצוצים מהמיטבח וערפל הקרב
שכיסה את אזור הקרבות במיטבח התחיל לצאת
גם לכיוון הסלון. אנחנו(הילדים ואני) התחפרנו
מאחורי הספה. היתה אוירת קרב ממש. הילדים
שאלו שאלות. דיברנו על ארץ־ישראל ועל גבורה
ועל הקרבה ועל המחיר שעם משלם כדי לגור
בארצו. הפיצוצים המשיכו. חלקם חלשים
ועמומים וחלקם רועמים כמו תותחים.
בשלב מסויים, בפרץ אדיר של גבורה ניסיתי
להיכנס לאזור הקרבות ולתת שכם ללוחם הבודד,
.אבל כשדרכה כף רגלי על מיפתן המיטבח
נשמעה הקריאה ״זהירות!״ והבנתי מייד שמדובר
במוקשים. נכון שככה לא חינכו אותי בצה״ל,
אבל נמלטתי מייד.
בסופו של דבר, אמהות לילדים משוחררות
ממילחמה. היו עוד פיצוצים וריח חריכה ואש
ועשן, ואחרי עוד כשעה שקטה הארץ. נדמו הדי
הקרב. בקומה זקופה צעדתי לאזור האירוע בעודי
צועקת לשני ילדי את המושג שהמציאו בחורינו
בג׳וערה ״אחרי!״ ערפל הקרב התפזר קצת.
סימנים קלים של תקרית מזויינת עוד ניראו
בשטח. האזור היה חם. הלוחם האמיץ עמד על יד
שולחן שעליו מונחת תבנית תמימה למראה,
ועליה כ־ 30 עוגיות מזויינות .״בבקשה, תתכבדו,״
אמר הבעל הגאה. כל אחד מאיתנו לקח לידו
עוגיה אחת וניסה לנגוס זנה. היה רגע של דומיה.
כל אחד הסתכל על השני אם הוא מצליח להכניס
את שיניו לתוך כדורי הבזלת. אף אחד לא הצליח.
ואז אמר מי שאמר ״זה טוב נגד מחבלים כשהם
מתקיפים אותך. כל עוגיה בראש, מחבל אחד
פחות.״ יוצר הנשק הקטלני הסתכל עלינו בבוז
ואמר ״וזה רק עם 3ביצים. עם 6ביצים אני יכול
לייצר אר־פי־ג׳י.״ האמנו לו.
אגב, הילד הקטן שמילחמות ישראל עדיין לא

מא>כד>רה באהבה
יודעים מה זה צ׳אטני? זה משהו הודי שהוא בין
תבלין לריבה והוא משמש תוספת חובה לכל
ארוחה הודית הגונה(כמה הצעות בעניין זה כבר
נתתי לכם באחד המדורים הקודמים) .הבעיה עם
צ׳אטני בארץ, היא שקשה מאוד להשיג אותו
בחנויות קונבנציונאליות ואם כבר משיגים, אז
צינצנת אחת עולה בערך כמו טיול להודו,
בעיתון נשים אמריקאי מצאתי איד עושים
צ׳אטני לבד בבית (בלחסוך, האמריקאים חזקים..
מאוד) .ליכלכתי את המיטבח שלי, כדי לראות מה
יצא ואיזה טעם יהיה לו. יצא טוב מאוד. מאז, כל
ערב אנחנו אוכלים אוכל הודי כדי להצדיק את
׳כמויות הצ׳אטני שיצאו לי מהכמויות שבמירשם
המקורי. אני נותנת לכם כאן כמות יותר קטנה,
כדי שלא תהיה אינפלציה הודית בארץ.
הכמויות: שני תפוחי־עץ גדולים, מקולפים
וחתוכים לקוביות גדולות
1אגס גדול וקשה חתוך לקוביות
קליפה מגורדת של תפוז אחד
תפוז וחצי מקולף וחתוך לקוביות, לימון וחצי
פרוס לפרוסות עגולות ודקות אחד וחצי בצל
פרוס לפרוסות
2שיני שום מרוסקות
200 גר׳ תמרים יבשים
חופן צימוקים
רבע כוס חומץ הדרים
חצי כוס מיץ־תפוחים או מיץ־תפוזים
רבע כוס יין לבן, רבע כוס דבש, כפית פלפל
שחור גרוס
מלח, ציפורן, פלפל חריף, מוסקט, זנגויל(כל
אלה בכמות לפי הטעם, בערך חצי כפית מכל
אחד).
נהירות לו ואין לו מושג בנשק מתוחכם, פשוט
לקח את העוגיה, ניסה לנגוס וצעק לעבר אביו:
״אבא, אבן!״
זהו. אל תתנו להם לנהל את העולם. אל תתנו
להם להיכנס למיטבח ובשום אופן אל תתנו להם
בצק.

עכשיו, כל הקונץ הוא לחפש אצל הקרובים
והשכנים למי יש סיר גדול וכבד עם תחתית עבה.
ברגע שמוצאים סיר כזה, כמעט נפתרה הבעיה.
מכניסים את כל החומרים לסיר, מדליקים את
האש הכי גדולה ומביאים לרתיחה. אחרי הרתיחה

מקטינים את האש לקטן־קטן, מערבבים מדי
פעם ומחכים עד שכל העסק נראה כמו ריבה
(בערך שעה, אבל זה תלוי באש) .בעוד הצ׳אטני
חם מעבירים אותו לצינצנת זכוכית וסוגרים
היטב. הגברת מהעיתון האמריקאי אומרת שזה
יכול להחזיק שנה במקרר. זה בגלל שהיא לא
מכירה את המישפחה שלי.
בחייכם, תנסו את זה. לא כל יום אני מספקת
לכם מתכונים שאינדירה גנרי אוכלת בערב.

דניאלה שמי

שיבור
מ * שלא לן גר יי ן

במחירי

השוו מחירים!
עוד תרימו

כל המבחר של כרמל !
כל היינות כשרים לפסח !
המלאי מוגבלי הזדרזו!
אספקה מהירה עד דלת ביתך!

שלש כוסות יין במתנה!

כושית לחיינו!
טלפן 224887־ 03 ובתוך שעות ספורות נביא לביתך 12 בקבוקי \

כרמל(או יותר) בהנחה גדולה, ו־ 3כוסות יין במתנה!

224887־03

הובלה חינם
הביתה!
רק בגוש דן.

אחרי השעה 7:00ו שלפו ז 2ו 03-248 מגוי 3044 ונתקשר אליך מיד

#טם ששטפשש^מל.,

# ./ם₪שמפש £אלאמה# .צדששטפשט אלאמה.

כי ד
מי עיל*

גמר!

מוסיקה
תקליט זרקול

זה לא

נפש הזסייה. פנימה

יוהאנס ברחמם — חמישיות
המיתרים בביצוע רביעיית גווארנרי
ופינחס צוקרמן בויולה — איסטרוניקם
ברהמס ( )1833— 1897 היד. פסנתרן מצויץ.
ודתה לו בעיה בכתיבה לכלי־מיתר. הוא בתב
בביטחון רב שלישיית פסנתר בגיל 21 ועוד
שלוש יצירות קאמריות בהשתתפות פסנתר עד
גיל .31 עם המדיום של רביעיית מיתרים הוא
נתקל בקשיים, והודה כי כתב 20 יצירות, עד
שפירסם את הראשונה.
לצר שלוש הרביעיות ושתי השישיות, אשר
הספיק להשלים לשביעות רצונו, העמיד ברהמס
גס שתי חמישיות. אין זה ההרכב המקובל של שני
צ׳לים, דולה ושני כינורות. אלה צ׳לו, שתי ויולות
ושני בנורות. השתיים נכתבו ב׳ 1882ר,1890
כאשר ברהמס היה בשיא כוחו.
אחרי שהעדיף את הוויולה ככלי החמישי.

תמה כי כל המשבצות נפלו למקומן. את הלחנת
היצירות השלים ברהמס במחית* בשתי
חופשוודקיץ נעימות בנאד אישל. היוצר שבע
מהן נחת, והקהל קיבל אותן מייד בחמימות.
ההקלטה הדיגיטלית שומרת על נקיונה, גם
בהטכעה המקומית.

לנורית גלרון יש קול מצויץ. היא יודעת
לשיר והיא יודעת זאת; כך שהיא שרה עוד יותר
טוב. בימים אלה יצאה בתוכנית חדשה. מלווים
אותה רפי קדישזון בפסנתר ויואל לרנד בגיטרה
ושירה. תקליטה החדש של גלרון נקרא נגיעה
אחת רכה. מתוכו ומתוך תוכניתה החדשה אתם
יכולים לשמוע את אחד השירים הנפלאים של
השנים הישראליות האחרונות. המוסיקה והעיבוד
של יוני רכטר. המילים הנפלאות הן של יהושוע
סובול. הוא נקרא השיר על הארץ:
בואו נשיר את השיל המטורף של הארץ /בואו
נשיר את השיר הצהוב של החול /יחפנים
מתהלכים לאורכה ולרוחבה של הארץ /ועושים
איתה אהבה, אנשים פורקי עול / /
איפה הארץ ההיא שקראו לה קטנטונת /
איפה אותה. אהבה מגוללת בחול /אנרכיסטים
הולכים בדרכים, לעורם רק כותונת /ובוערת אש
בראשם ששורפת הכל / /
תנו לי מילים עזובות, מנגינה נשכחת /
להוציא מבין הקוצים קרעים של ילדות /תנו לי
לשיר את השיר החולה, הקודח /מאוהב וזרוק
אמיתי בלי זהות וזכויות /תנו לי לחזור בדרכים

המוציא לאור של בטהובן לחץ עליו לחבר סיום
שונה ליצירה כשהוא מבטיח לו להדפיס את
הפוגה הגדולה כיצירה נפרדת. כך היה.
לחברה, ארטוריה, הגיעו בקשות לגירסת
שגי פסנתרים ליצירה. בטהובן ביקש מהפסנתרן
אנטון האלם לבצע את המשימה הפשוטה הזו.
אחרי שבדק את תוצאות עבודתו, תיקן ולמעשה
כתב המלחין הכול מהתחלה, בזעם. אופי היצירה
קשוח ואגרסיבי, אך כדאי להתאמץ ולהכירה.
היצירות הנ״ל יצאו עתה על גבי תקליט
מיספר ,79061 חברת נונסאץ; הקלטה
דיגיטלית. כותרתו שלוש יצירות מופת
פוליפוניות.
אסיויי־תודה. הפסנתרן פול ג׳ייקובס נולד
בניו־יורק והיה בוגר בית־הספר למוסיקה
גיוליארד. מאוחר יומר עבר לאירופה והפך חלק
מנוף המוסיקה המודרנית. עם שובו
לארצות־הברית, הפך פסנתרן ונגן צ׳מבלו רישמי
של התיזמורת הפילהרמונית של ניו־יורק. בנוסף
לכר, המשיר בהופעות סולו רבות. מיומנותו
ברפרטואר המוסיקלי, קלאסי ומודרני כאחד,
היתד, מרשימה. כמורה ידוע, מרצה וכותב בעל
ידע, סיפק את רוב רשימות ההסבר להקלטותיו.
אלה כוללות אטיודים לפסנתר מאת בארטוק,
מסיאן, סטרוינסקי ובוסוני /סונטה לפסנתר

אשר חודו,
חולו כעמים
להקת קיגג קדימפון — שלישיית
צמד מושלם — סונוקול
חברי הרכב ותיק זה הם אדריאן בלו בשירה
וגיטרות, רוברט 8רי 9בגיטרה. טוני׳לוין בבא*
סיגתיסייזר וקולות רקע, וביל ברופורד בתיפוף
אקוסטי ואלקטרוני. זה צוות נגני ענק מנוסים
ומעניינים, עצמאיים ומשתפי־פעולה כאחר. לדן
ניגן בעבר לצד פיטר גבריאל, ג׳ואן ארמטריידינג
וג׳ון לגון; אדדיאז בלו השתתף במר שיברון־לב,
תקליטה החדש של לורי אנדרסון המצויינח. על
תקליט זה — בפעם הבאה.
הזמנה פתוחה
עוסרח דעה — בי ת חם — ה ד ארצי,
אמונות טפלות, אמונות שוא. אמונות
שיקריות — עופרה חזה שרה יבוא עזור לי
להביט קדימה /בלי לבכות על החולף /ולראות
מה עוד עולה באופק /בלי לחוש כאב בגופי״.
בלי קשר לבתולץ — אני לא מאמין לד -עופרה
חזה שרה.יד ביד לאוהבים /אץ תיקווה לנודדים
/יד ביר לחיילים /אל הבית שוב חוזרים /יד
ביד לנדכאים /עצובי מבט תוהים /אל האוד
שבסתסים קשר ללבנון ולדת — אני לא
מאמץ לד -זה לגבי המילים ומות השירה.
כל התמלילים אגב, הם של בצלאל אלתי.
ידוע לכולם שעופרה חזה׳לפחות מנסה לכתו*
באחד העיתונים היומיים. אני מזמץ אותה

זמרת גלרון
שירים נפלאים מילים נפלאות
לפגישה סביב פסנתר לנסות לכתוב תמליל
משלה לשיד. בוודאי יהיה לה יותר קל להישמע
אמיתי*

אשתו
של האשה
צלילימודרניים מור שת האמן

דויד ברחה*־— ברדזה — סי־־גי־אס
ברוזה, בפרק ב׳ ,ללא העמדת פני* של האשוז
שאיתי. שומר על אותה רמה של מיק א׳ .דויד
ברוזה -בקולו המרשים, לובש ביגדי מחול לצד
המפיק לואי להב, החוגג בעיבודים לצד רמי לוין.
אם אהבתם את הרכות והמתיקות שקיבלתם
בפעם הקודמת, זהו ניסיון לשיחזור כמעט
מדוייק. בזמן הקלטות האשת שאיתי כבר ידע
לואי להב מה הוא מבשל, ואומרים כי הסתובב
באולפך־ההקלטות כשהוא ממלמל. מאה אלף!׳
כוונתו היתה למיספר העותקים אשר יימכרו
מהאלבום.
מקווים כי גם הפעם ההצלחה תהיה חמה. זו
פריעת שטר־חוב מוצלחת; לחברת התקליטים,
לחשבונות הבנק ולשאיפה הישנה לבצע שידי
ספרד. מאוד אהבתי את בחזה המקיסט. נסלח.

החולות אהבה לירח /שוב לחזור ללכת יחף על
שיברי זכוכית.
האזינו לשיר הזה מאה פעמים וכוונו עצמכם
לעתיד. ואז, כמו שאומרים בהדרכת שחקן לאיזו
דמות שעליו לגלם- ,לכו עם זה״.

זה יהיה כנראה הכיוון של תקליטו הבא — הפעם
מקורי. בברוזה, השיר האמיתי ביותר הוא ציפור
מחפשת. הוא יוצא עם להב מעט מצמר־הגפן של
המיתרים ומגיש עממיות ישירה יותר. יוצר השיר,
מאנזניטד -משתתף כאן בשירת רקע.

המדוד מעניק לתקליטים חמישה ציוני* לפי הדירוג דוגא: תו אחד — דע; שגי מומס
— חלש; שלושה תווים — מ ה; ארבעה תווים — מום; חמישה תווים — מצויץ.

ארי פרנקל

הקלטותיו האחרונות של הפסנתרן האמריקני,
פול ג׳ייקובס, הגיעו אלי רק כעת. זו סיבה
בהחלט מספקת לאזכר את המוסיקאי המצויין
הזה, אשר נפטר לפני כחצי שנה. ההקלטות הן
יחד עם הפסנתרנית אורסולה אופנם, וכוללות
שלושה קטעים לשני פסנתרים: פנטסיה
קונטר־פונקטית מאת פדריקו בוסוני
( ,)1866— 1924 אשר נכתבה על פי קטע מפונה
בארבעה קולות של באך. זו האחרונה באמנות
הפוגה, אשר באך לא השלים מעולם; היצירה
השניה היא עיבוד לשני פסנתרים של פנטסיה
לשעון מוסיקלי מאת מוצרט 1756— 1971 זו
יצירה אשר כתב מוצארט לאורגן מכאני, מין
צעצוע בן זמנו.
לקינוח מפואר זוכים בפוגה הגדולה(גרוסה
פוגה) אופוס 134 מאת לודוויג ואן־בטהובן
( .)1770— 1827 זו נכתבה במקור לרביעיית
מיתרים ואמורה היתה להוות את הפרק האחרון
של רביעיית־המיתרים בסי במול, אופוס . 130 עם
ביצוע הבכורה של הרביעיה, איש מהקהל
ומהמבקרים לא הצליח להבין את הפרק הזה.

ופנטזיות לילה מאת אליוט קארטר /שירים
ודואו לכינור ופסנתר מאת מורים ראוול /אלבום
פורטרטים מאת ת׳ומסון והקלטות רבות אחרות.
על תקליטו האחרון רשמה חברת התקליטים:
״עם פטירתו של פול ג׳ייקובס, העולם המוסיקלי
איבד את אחד מאמניו האהובים ביותר. תרומתו
למוסיקה לא ידעה גבול. פול התייחס
להקלטותיו כאל המורשת שלו; אנו, בנונסאץ;
אסירי תודה על כי מורשת זו הופקדה בידינו...

אוזן אחרת
ז 1הפיגה. מה ה שארה?
דורון אייל ודויד גארואי הם צמד חדש הנקרא
צוזמן. הם לא הראשונים אשר גילו את היתרונות
בעבודת־צמד אינטימית בעזרת מיכשור מוסיקלי
אלקטרוני. רבות מלהקות הגל החדש הבריטי,
בתחילת דרכן, השתמשו במכשירים דומים. הם
הופיעו עם טייפים על הבימה במקום מתופף
וכלים אחרים. כך השתמשו בחומר המוקלט על
הסרטים לליווי נגינה ושירה חיה.
עיקרון זה אימצו צוזמן. הזוג, יוצאי הלהקות
כרומוזום והיחידה לטיפול נמרץ, הקליטו את
השירים באולפנו הפרטי של רונן בן־טל, חבר
להקת זיאן קונפליקט. כל הכיוון הזה, של
הקלטות באולפן חברים ועבודה בזוגות, או לבד,
מצויין כעיקרון. הצמד יופיע כמה פעמים בארץ,
כמה שירצו לראות אותם, ואז יסעו לשהות
ולנסות להצליח בארצות־הברית. נאחל להם את
כל ההצלחה האפשרית עם החומר החדש שלהם.
העולם הזה 2435

,עולא יתפסו אותך הקיץ
בלי המכנסיים טל ח ^0 0ח 5 0 /0

תניפוז פ ר סו ם

בלבך יפים שבא ללבוש.

י-י* 144

ס רג קו א ת דן

הבורסה

בל בורסה,
גם הפסח עבר. עכשיו כבר ברור שכל התיקוות שתלו בבחירות היו
חסרות־שחר. השחר לא הפציע, והמניות הנסחרות בבורסה רשמו עוד
ירידת שערים, אחרי מה שקרוי בלשון הבורסה, תיקון טכני, שבסך־הכל
לא הגיע לקרסולי הירידות.
אז מה אומרים ידידנו הברוקרים הגדולים ואנשי המחלקות
לניירות־ערך של הבנקים? הם אומרים בדיוק את מה שאתם חושבים,
אבל לא העזתם לעשות.

באינפלציה של יותר מ־ 300 אחוז בשנה, צריף לדאוג
לשמור על ערכו של הכם!? .אפשר להצמית לאיגרות־חוב
צמותת־מדד או תלר, ואפשר גם למנות יחידות בקרנות
המתמחות בצמודי־מדד או תלר. מי שנפשו קצה בבנקים,
ילד לבנק ויקנה פת׳־ם — שקלים צמות־דולר, שהם עדיין,
עד אחת הבחירות והרכבת ממשלה חדשה, ההשקעה

הבטוחה ביותר.
כל מי שמבין ועוסק בעיסקי בורסה ועדיין יש הרבה
כאלה, אומר, שעד לבחירות אץ מה לחפש שם והפעם לשם
שינוי, אני מציע שתשמעו בקולם. הם, המבינים, טוענים,
שדתם מה שחשוב הוא — השקעה חסרת־סיכץ, והם
טוענים שגם המניות הבנקאיות שבהסדר נמנים על
חסרי־הסיכץ.

מי שבכל זאת עדיין בפנים, הנה רשימה של מניות שלא כדאי לצאת
מהן, אבל לא אמרתי שצריך להיכנס אליהן. טפחות רגילות ע׳׳ש; לאומי
לתעשייה; הסנה ע׳ש; דלק ג׳ ע׳׳ש; שופרסל א׳; פז חיפושי נפט; סולל
בונה; רסקו; נכסים ובניין; אלביט; אלרון; טבע; ים־המלח; פולגת; כלל
תעשיות; אי־די־בי פיתוח (בספק); דיסקונט השקעות; כלל ( 10 בספק);
ספקטרוניקס ;5גב־ים ;0.5זנלכל.

ש שותו
להפסד

נכון, הוא אומר, שהפסד הוא הפסד,
אבל יש להם, לבנקים, שותף בכיר
(להפסד) מם־הכנסה. את ההפסד הזה,
הופכים עכשיו הבנקים למנון? של
הרווח ל־ . 1984 עובדה: הם לא
משלמים מיקדמות למם־הכנסה.
וזה, במקום להחזיר להם את עודפי
המיקדמות ששילמו בשנה שעברה. ויש עוד
סיבה טובה להבין מדוע הפסדי הבנקים לא היו
בעוכריהם; הנה עכשיו בנק ישראל ינהג בהם
כבמסכנים, ופטרון כל הבנקים, יו״ר המועצה
המייעצת שליד בנק־ישראל, הלא הוא
חבר״הכנסת אברהם שפירא, כבר דואג למתן
פיצוי הולם על ניזקי הגוף והנפש שסבלו
הבנקים והבנקאים מאז המפולת.
ועוד על ענייני הבנקים. חבר שלי חזר
מלונדון. הוא היה שם רק עשרה ימים. זה
הספיק. רק נכנם למונית שהובילה אותו
מנמל־התעופה בן־גוריון לתל־אביב, וכבר נכנס
לאווירה האינפלציונית. נהג־המונית סיפר לו
ש״לא מספיקים לספור את הכסף והוא כבר
שווה פחות.׳־

ובכן, החבר שלי חזר משליחות עלומה
בלונדון. החלק הגלוי בשליחות המיוחדת, היה,
וזה אותו חלק שמותר לגלות, סקר של מחירים.
כמה זה עולה שם וכמה זה עולה פה.
הפעם רק ראשי־פרקים. מחירי התחבורה
הציבורית בלונדון יקרים מאוד, אבל, הם נמוכים
יותר מאלה שהיו שם לפני שנה וחצי.
האינפלציה שם ירדה, והנוסעים הקימו רעש,
והמחיר ירד, אף כי הוא עדיין גבוה, אבל, אם
קונים כרטיסיות שבועיות ההנחה היא של .5096

ועכשיו לעירך: מי יסביר לי מדוע
תפוזי גיפוד בדוכנים ברחובות לונדון,
מחירם במחירם בארץ. מי מוכן
להסביר לי מדוע מעיל־עוד תוצרת
הארץ מחית בלונדון כשליש מחירו
בארץ? מי מוכן להסביר לי מדוע סירות
יבשים בחנויות לצימחונים, עולים
כחצי ואולי סתת מאשר בארץ. למה
בננות מקולומביה שוות במחירן לאלה
של ישראל ובישראל.
למה ארוחה דשנה במיסעדה
איטלקית או סינית בלונדון, מחירה
כמחצית מהמחיר שאנו נאלצים לשלם
במיסעדות בארץ. למה חבילת-מצות
מהארץ עולה שם בדיוק כמחירה כאן.
אולי, כדי לנשום עמוק, נעשה הפסקה קצרה
ונזכיר שהשכר הממוצע באנגליה הוא כמעט
כפול מזה שבארץ. ותיכף תבינו למה זה חשוב.

לא נורא, אמר לי בנקאי די בכיר,
המתמצא בעניינים. אם מתוך מחזור
כולל, שגילגלו הבנקים (שהמניות
שלהם בהסדר) בסד 60 מיליארד דולר
בשנת ,1983 הם הפסית רק איזה
מאתיים וכמה מיליוני דולארים, המצב
לא נורא, באמת.
עליך לזכור, ידידי הצעיר, הוא אומר לי,
שסכום זה הוא רק כשליש ואולי פחות מהסכום
שאותו השקיעו הבנקים בקנית המניות של
עצמם, ערב המפולת של המניות הבנקאיות.
ועוד עליך לזכור, ששני האירועים היו באותה
שנה. והיה עוד אירוע מתמשך לאורכה של
השנה כולה — הבורסה עבדה על טורים
נמוכים.
אנחנו משלמים
ננור

ירד המועצה המייעצת שפירא
פיצוי הולם לניזקי הגוף והנפש

וזה בדיוק מה שקורה לאותם חלקי
משכורת שנשארים בבנק. הס שווים
יום־יום פחות. וזאת למרות שהבנק
משתמש בכסף זה ודואג שיהיה שווה
יום־יום יותר, לפחות כגודל האינפלציה.
ובכן, הנוסחה היא זו: כל הכם!?
המונח בחשבון הער־ש(עובר ושב) —
הנהנה הוא הבנק; המפסיד הוא בעל
החשבון.
תשאלו למה? שאלתם. נניח, שלשני בני־זוג
יש חשבונות ערש. שניהם מקבלים משכורת.
הבעל ישלם בתחילת החודש ואולי אפילו
באמצע החודש את כל מה שקיבל ואז נכנס
לאוברדראפט, בהתחלה קטן ואחר־כך גדול.
האשה, לעומת זאת, לא הוציאה את כל שכרה
ובסוף החודש עדיין היו בחשבונה ולזכותה
שקלים כגורל האוברדראפט של בעלה.

עכשיו מה קורה: הבעל ישלם
ריבית חריגה לבנק. האשה לא תשלם
כלום ולא תקבל כלום. וזאת, למרות
שהכפר שהיה ברשותה ניתן כאשראי
חריג לבעלה. סד הכל של המאזו: שני

תיזכורת קצרה לקטני־אמונד -אני עדיין זוכר את קטעי הפרשנויות על הדולר האמריקאי שהנה הוא
נחלש, וכל השומר נפשו מצרות ירחק סמנו. עור אני זוכר את השבחים שחלקו המגינים, ואלה שמבינים
נאמת. למארק הגרמני, שמד -הגה, הגיע תור הזהב׳ למטבע זד-

מתחזק, ויתר המטבעות נחלשים (לעומת הדולר) .עדיין ובעתה* הנראה לעץ
(נובמבר השנה) הדולר ישמור על בבורתו. עדיץ הדולר הוא ההשקעה חטובה
ביותר, הנותן את ומשואה הריאלית הגבוהה ביותר.
ובאותו הקשר. לקראת יוכרהעצמאות בשבוע הבא, נוכל גם לחגוג מאורע נוסף: חגיגות המאתיים
של הדולר(בשקלים) .ולמי שאינו זוכר, הרי רק לפני ארבעה חודשים, בתחילת השנה, היה שוויו של
הדולר בשקלים 10

בסייר יולי, ערב הבחירות, יגיע ערכו של הדולר האמריקאי ל־ 3000 לירות, כמו
שאומר החנווני שלי. וודא יודע מה שהוא אומר.
והוא אומר שגבינת הקוטג׳ שהוא מוכר, מתייקרת בקצב גדול יותר מהרולר. לכו הוא אומר, כדאי
לקנות גבינה רזה ובהפרש לקנות דולארים, כי, הוא מסביר, עליהם אין תאריך אחרון שבו ראוי
להשתמש בהם(כמו בגבינה) ,ולעומת זאת, הם שומרים על הצבע.

מפסידים — הבעל והאשה. מרוויח
אחד — הבנק.
עכשיו, אם סוף סוף יגיעו הבנקים להסדר
עם בנק ישראל, ישלמו גם לאשה על האשראי
שנתנה לבעלה באמצעות הבנק.

נותרה רק בעיה אחת: כמה יקה
הבנק, ברור. כמה יתן לאשה, עדיין לא
ברור.

להפרש הזה נוהגים הבנקים לקרוא מרווח.
ככל שזה יקטן, הערש יגדל.

שואב אבק
ב־ 3500 שקר
^ ש עוד פחות משלושה חודשים עד
לבחירות. מי שחפץ לנסוע חרלה ולהביא
עימו חפצים שימושיים מארצות הגולה, למחירי
מציאה, ימהר.
החבר שחזר מלונדון, זה עתה, טרח להראות
לי שני מכשירי פלאים במחירי מינימום שהיכו
אותי בתדהמה (המחירים).
הראשון אינו אלא שואב־אבק ידני, נטען
סוללות הישר מהשקע שבקיר. מכשיר שימושי
לבית ולמכונית, אין צורך בחוטים, המנוע
והסוללות הניטענות בפנים. ו ...היצרן, אינו
אלא חברת הענק לכלי עבודה בלאק אנד
דקר. השואב־אבק הידני טוב לאיסוף פירורים
מעל השולחן לאחר האוכל, וגם מן השטיח
שמתחת לרגלי השולחן. בשעות היום והלילה
הוא מוצמד לשקע, ורק לעת שימוש הוא נלקח
אחר כבוד לכל מקום שבו יידרש, אפילו
וילונות ופינות שאליהם לעולם לא יגיע
שואב־אבק נורמלי.
בחנייתכם הבאה בלונדון, היכנסו לגיון
לואיס, וגם לסלפרידזס, פנו לקומת־החשמל,
טלו מהמדף מכשיר אחר, ועכשיו ישר לקופה

למה, תחתונים המיוצרים על־ידי
חברת־בת של מיפעל ישראלי
באנגליה, עולים שם חצי ממה שעולים
אותם תחתונים בארץ. למה מיכנסי
קורדרוי, הטובים בשוק, ב-מרכם אנד
ספנסר״ עולים בדיוק חצי לעומת
מחירם בארץ, והטיב, לא מי יודע מה.
למה במחיר חולצה אחת בארץ אפשר
לקנות ארבע בלונדון, למה. למה אפשר
בלונדון לקנות שישה זוגות גרבי
כותנה במחיר שמבקשים בארץ לזוג
אחד.
אני לא אומר ולא טוען כלפי מכוניות
חדשות. שם מכונית חדשה אתה יכול לקנות
בשכר נטו של שנת עבודה. מכונית משומשת
בשלושה חודשי עבודה( .ומדובר במשכורת של
פקיד זוטר) .אבל למה מחיר חלק־חילוף של
מכונית זרה באנגליה עולה חצי ממחירו בארץ?

ועל כל אלה, שאלת השאלות. איך
זה שהפועל בארץ מקבל מחצית
משכרו של הפועל האנגלי ובנטו יש לו
עוד פחות (לשלנו) ושם המחירים
נמוכים ב4-ו ,50 איך? למה, אנחנו
משלמים פי ארבע עבור אותו מוצר,
למה אנחנו חייבים לעבוד שבוע עבור
מוצר שהאנגלי קונה ביום וחצי של
עבודה.
אני מציע לכל המיפלגות, מימין ומשמאל,
לבדוק מדוע אצלנו דוהרת האינפלציה, ואז גם
נקבל תשובה מדוע אנחנו משלמים יותר מדי,
הרבה יותר מדי.

ומ־ 15 לירות״סטרלינג עוד תקבלו עודף. כן,
משהו כמו 22 דולר. מציאה של ממש (נא לא
לשכוח לקנות מתאם לתקע).
מטחנה לכל. באותן מחלקות אפשר גם
למצוא את הלהיט השני, גם הוא בשבילה
ובשבילו. מטחנת־קפה, הטוחנת כל דבר, החל
בקפה וגמור בסוכר, ובאמצע גם בוטנים ושאר
דברים טובים, אותם נוהגים לטחון ולערבב
בעוגה של שבת וחול. במטחנה אין כל חדש,
אולי מלבד המחיר המצחיק, והעובדה שהיא
(המטחנה) מתוצרת מולינקס הצרפתית.
ועכשיו חזרה להפתעת הערב: המחיר של
המטחנה הוא ( 8כן, שמונה) לירות־סטרלינג
(כ־ 12 דולר) .אבל, אם חשקה נפשכם להוסיף
שתי לירות אנגליות נוספות, תקבלו גם מערבל
(בלנדר) המתיישב על תושבת המטחנה ומשמש
לכל מה שמשמש מערבל במחיר של עשרות
אלפי שקלים, שקונים אותו בארץ. ובכן, במחיר
כולל של 10 לירות אנגליות, אתם קונים מציאה
שימושית, ואפשר גם לקנות שתיים, לחותנת,
לגיסה, ובכלל לכולם.

551

והמדור
הרחק משאון הכרך בהרצליה השקטה נישאו
ב־ 6לאפריל, בנוכחות עשרה מוזמנים בלבד,
אורנה, בתה הבכירה של רחל דיין, ומשר;

נסים(סס.

היו אלה נשואיה השלישיים של אורנה,
שהיתה אהובה במיוחד על אביה החורג, משה
דיין. הקשר בין השניים נמשך עד מותו. בתקופה
האחרונה לחייו, כשעיוורון כמעט־מוחלט אפף

מי שמקנא באברהם תורגמן, ניצב, מפקד מחוז
תל״אביב של המישטרה, אינו יודע במי לקנא.
תורגמן הסתבך עם המדור המרכזי, לא זה שאתם
חושבים, אלא המדור המרכזי באמת. אתם יודעים
איזה — המדור שלי.
זה התחיל בערך כך: את השפיון במיגדלים
פיטרתי, מרגלים ובלשים יש היום עשרה בגרוש,
והתחלתי לבלוש בעצמי. עובדה אחת בלטה
באיזור המיגדלים: מדי ערב היתה מגיעה מכונית
הדורה בצבע בז׳ מתוצרת פזו, וחונה ליד אחד
המיגדלים שברחוב פישמן. שמתי מארב, ואת מי
גיליתי מגיע כל ערב לבניין? ניחשתם.
כשתורגמן מגיע, הוא עולה לקומה השניה:
שם גרה גרושתו מזה.שנים ובת־דודתו לתמיד,
מרים תמיר, וגם אותה נדמה לי.שאין צורך
להציג בארץ.
דרינג, דרינג.
״את מרים תמיר?״
״מדברת.״
״שלום, מדברת המרחלת. מה שלומך?״
״תורה.״
״שמעתי שחזרתם להיות ביחד, את ותורגמן?״
״אנחנו ביחד. והרבה. כי אנחנו אוהבים אחד
את השני.״
״לא ידעתי!״
״אינני מסתירה את זה. אצלנו זה לא סוד.
אנחנו מתראים יום־יום״.
״אתם לא גרים ביחד?״
״לא, הוא מגיע והולך.״
״ומה עם אשתו?״
״לא מפריע לי שיש לו אשה. שתהיה בריאה.״
״מה הוא אוהב אצלך?״
״הה.הה.הה. מה את רוצה, שאתן לך את
הפרטים? אך אני יכולה לספר שתורג׳י מת על
האוכל המרוקאי והצרפתי שלי.״
״ראית בכוכבים את העתיד שלו?״
״מילבד הכוכבים בשמיים ועל הכתפיים אין
לתורג׳י כוכבים. אך אני בטוחה שיהיה המפכ״ל
של המישטרה. יש לו קידום פנטסטי.״
״ראית בכוכבים שיש לכם עתיד משותף?״
״איתו לא רואים בכוכבים, הוא הכוכב, הוא
הדבר הטוב ביותר שפגשתי.״
כשנישאו, היתה מרים גערה צעירה מאד. היום

אברהם תורגמן ומרים תמיר
קידום פנטסטי
היא בת 42 והוא בן .51 שני בניהם כבר בוגרים.
הבכור בן ,26 עוסק בעיצוב־אופנה; השני בן ,22
חרש־אילם, לומד ספרות! מנשואיו השניים של
תורגמן יש לו שתי בנות — האחת בת ,16

והשניה .14 מאשתו רוזט אינו נפרד.
״מרים, אז איך את מסבירה שהוא בא אליך,
ואת אשתו לא עזב?״
״מה יש פה להסביר? הרי הוא בן־דודי!״

רחל דיין
צרור ורדים לבנים
אותו, היתה אורגה קוראת לפניו את כל אשר
ביקש וכותבת את מיכתביו.
מנישואה הקודמים יש לאורנה בת ( )14 ובן
( .)7משה, בעלה הטרי של אורנה, הוא כלכלן, בן
יחיד למישפחה צנועה בהרצליה, צעיר במקצת
מאשתו.
רחל הופיעה בטכס בבית־ההורים של משה,
כשבידה צרור ורדים לבנים, כשהיא לבושה
בחצאית וסוודר כחולים, וחולצה כחולה־לבנה.
הוסיפו לוורדים הלבנים של רחל צרור ורדים
אדומים משלי.

איך מתנהלים כל הקשרים הסמויים בתוך
אל־עלי איך מעביר איש־צוות אחד מיכתבי־אהבה
לוהטים לדיילת חמודה? איך מתחילה

חתונה
בע\חק>ם
כשאריק אורן חיפש משהו במרומים, זה לא
סתם. הוא פקח־טיסה. עיניו צדו משהו גבוה ויפה,
גבוה ויפהפה, וזה לא היה מטוס. חתיכה שקוראים
לה רוזי בן־עמי, אחותה הקטנה של
אתם־יודעים־מי.
מתי אתם־יודעים־מי תתחתן? השד יודע. אף.
כי אני מתה לרקוד בחתונתה, אך האחות הקטנה
סוגרת עניין, ובקיץ הקרוב היא ואריק נישאים.
על הרומן שלהם כבר סיפרתי לכס לפני כמה
חדשים. אז הגדירה רוזי את הפרשה כידידות, אך
אני ניחשתי, ובצדק, שמידידות כזו אפשר
להרכיב אחרי 20 שנה קבוצת כדור־סל, מסתבר
שצדקתי.
מלבד ההתבוננות בשחקים עוסק אריק גם
בתחום הבידור, יש לו ציוד שלם של דיסק־ג׳וקי,
וכל השאר, להופעות ברחבי הארץ. עכשיו יוכל

אריק אורן דרוזי בן־עמי
אחרי 20 שנה, קבוצת כדורסל
להושיב את אשתו במרצדס הלבנה שלו, ולבדר
גם את עצמו בדרך למופעים.

פקידה צעירה עם מהנדס־טייס נשוי? פשוט
בתכלית הפשטות: באמצעות שובך היונים. איזה
שובך־יונים על הראש שלכם? מה אני מקשקשת?
ובכן, יש להם באל־על חדר, ושבו סדורים
תאים־תאים נעולים כהלכה לקבלת הודעות
ודואר, והחברה המיוחמים והמיוחמות שומטים
בזהירות, שאיש לא יראה, את הודעות־האהבה
שלהם, לתאו של הנערץ או הנערצת.
זו גם הדרך שבה השתמשו נדב מרגלית
ומימונה קדם לניהול הרומן שלהם, שעליו
סיפרתי לכם במדור של השבוע שעבר.
בינתיים חלו שינויים, והקפטן חזר לזרועות
אשתו החביבה אילנה מרגלית, מנחת תצוגות־האופנה,
ובשבוע הבא יסעו לחגוג את חידוש
יחסיהם הרגועים ו־ 25 שנות נשואין.
מאחורי הסיפור מסתתר עוד סיפור. סיפרתי
לכס שלנדב רומן עם אלמנה, ואכן: סימונה היא
אלמנה בת .36 בעלה, שעבד אף הוא באל־על,
נפטר ממחלת הסרטן, ולה שני בנים ההולכים
ומתבגרים. סימונה, שחרחורת יפהפיה, היא
אחותו של מתכנן־האופנה שוקי לוי, ועובדת
כמזכירה באל־על.
״שלום אילנה. זו המרחלת.״
״שלום.״
״אני מבסוטה עד הגג, שמעתי שהכל כשורה,
ויש סוף טוב לסיפור שלכם.״
״נכון, הכל נגמר יפה. ואנחנו נוסעים.״
״אילנה, יש לי שאלה קטנה: הרי תמיד הצגת
בתצוגות שלך גם את יצירותיו של שוקי לוי,
שהוא אחיה של סימונה. האם תמשיכי להציג את
יצירותיו גם בעתיד?״
״בוודאי! מה הקשר?״

אילנה מרגלית
חידוש יחסים רגועים

בעיות
מיעופזזה

ו-,,4ן ד

מה הולך במישפחות חברי־הכנסת של המערך
והמפד״ל אינני יודעת, אך אני בטוחה שהולכי־רכיל
שפלים ידווחו לי על כך תוך זמן קצר.
בינתיים עליכם להסתפק בצרות של הליכוד.
ל־ 38 חברי־כנסת לפחות יש צרות לא קלות
בחיי־המישפחה שלהם. מיכה רייסר הג׳ינג׳י
הממושקף הוא בתהליכי־פירור מאשתו. מיכאל

מיכה רייסר
בתהליכים

וווו7/7ז (1/ 77(/מ ₪ופ
לרווקים
זה לא
ק 1רה
אני מכירה מקרוב לוטש־יהלומים ידוע. יום
אחד בא וסיפר לי שאבן יקרה מאד נסדקה לפתע
באמצע ליטושה, ונגרם לו נזק עצום. שאלתי את
הלוטש כיצד זה קורה לבעל״מיקצוע מעולה
כל־כך. הלוטש משך בכתפיו :״לרב או לרבנית זה
לא יכול לקרות.״
גם לרווקים לא. כשבני־זוג נישאים, יש מידה
של הימור וסיכון לא־קטנים, גם אם תקופת
ההיכרות והחיזור נמשכים שנים רבות.
כך קרה השבוע. אחרי נישואין של שבוע אחד
נפרדו בני־הזוג המפורסמים ביותר בחודש
האחרון: אריאלה (לבית מיכלין) וצבי
לידסקי. אריאלה, שהחזיקה בדירה מרוהטת
לפני נשואיה ושוויתרה עליה, נאלצה לחזור, עם
הפרידה, לבית אמה.
״את צבי לידסקיר
״מדבר.״
״שמעתי בצער ובתדהמה שנפרדתם אחרי
ימים ספורים.״
״נכון, אם כי זאת פרירה זמנית, אני מקווה.״
״גם אני. מה קרה?״

אריאלה וצבי לידסקי
הימור וסיכון לא קטנים
״אין לי מה לאמר, אני יכול רק לציין שנפרדנו
״ואני ממשיך להרגיש ולחשוב שאריאלה
ללא מריבות או בעיות ובידידות רבה.״
בחורה נפלאה.״
״זה טוב.״
״גם אני, תודה ולהשתמע.״

קונסול הוליווד בתל־אביב
זה שנים שתמהתי מה למימי ויינברג,
אלמנתו היפהפיה של אחד האתלטים שלנו
שנרצחו במינכן באולימפיאדה, ולכל כוכבי
הקולנוע האמריקאיים המגיעים מדי פעם ארצה
לביקור קצר.
יופייה יכול לשמש קישוט לכל מבקר משם,
אך היה ברור שמסתתר פה סיפור. אחרי
שהתאלמנה ונותרה עם בנה בן שלושת החודשים,
ציפו כולם שזאבי־המדינה ישחרו לפיתחה, אך
מאומה לא קרה. אמנם כרכו את שמה בשמו של

אלוף ידוע, שהיה אז מפקד נועז ומצטיין, אך
האלוף נשא במשך השנים אחרת, והיום מוזכר
שמו כמועמד לרשת את תפקיד הרמטכ״ל.
הסקרנות שלי התחדדה כשנודע לי שמימי
היא מלווה של בנסון החביב( ,רוברט גיוס),

רוני מילוא
בגיחות

בצרות

קליינר חזר להתגורר בבית אמו, ואילו על רוני
מילוא כבר סיפרתי לכם לא מעט סיפורים.
אשתו וילדיו נמצאים בארצות־הברית, שם היא
לומדת. רוני אמנם עורך גיחות קצרות וארוכות
לראות אותם שם, אך ידידיו אינם מסתירים שבין
בני־הזוג יש קשיים לא מעטים, ויתכן שייגמרו
בפירוד גם הם.

סיפרתי לכם כאן במדור לפני כמה חודשים
טובים, שמיכל אדר, דיילת אל־על ודוגמנית־צמרת,
נוסעת עם בנה לשהות משותפת אצל אבי
הילד, מאהבה מזה שנים רבות, עקיבא פרסמן,
קפטן באל־על לשעבר, שהסתבך בהברחת זהב
לישראל, נידון והורשע, נענש, שוחרר ונסע
לשווייץ ולצרפת.
כזכור לכם, אין פרסמן מצליח להשיג גט
מאשתו, ולכן אין מיכל והוא יכולים להינשא.
מיכל נסעה אז, כפי שסיפרתי, ושהתה איתו
בפאריס כמה חודשים. אך העניינים לא התגלגלו
כפי שציפתה, והיא חזרה ארצה. לקראת החגים
מימי ויינברג
האחרונים נסעה מיכל שוב לפאריס, לשהות
2000 דולר וסיכת אבני־אודם
קצרה בחברת עקיבא, ושוב חזרה ארצה וממשיכה1
בהופעותיה כדוגמנית.
לעקיבא עצמו נמאסה השהות הארוכה בחו״ל וכידוע לכל רחילאית, ליבו של זה נתון בידיה של
והוא מתכנן עתה את שובו. גם אז וגם עתה הוא ן חתיכה הוליוודית .,ואינו פוזל אפילו לעבר
חושש מבעיות עם שילטונות המיסים בארץ 1,אחרות.
בעיקבות הסתבכותו, אך נראה שמצא פיתרון
״שלום מימי, מדברת המרחלת״.
לבעיותיו ויחזור ארצה בקרוב.
״שלום.״

״מימי, אני עוקבת זה שנים ממרחק אדיב
אחריך. מה הקשר שלך עם כל הכוכבים הללו?״
״הקשר הוא לכוכבים, אך לא רק אליהם. זהו
סיפור ארוך, והתחיל אחרי הטרגדיה במינכן״.
״מה הקשר למינכן?״
״אחרי שהתאלמנתי, ובעקבות הזעזוע העמוק
בעולם כולו, הגיעו אלי כל מיני מיכתבים, אחד
מהם היה מיכתב מסמי דייווים ג׳וניור, ובו צ׳ק
על סך 2000 דולר.
״שלחתי לו מיכתב, ובו הודיתי לו על רצונו
הטוב. אך החזרתי את הצ׳ק והסברתי שאינני
זקוקה לתרומות, אך סמי לא הסכים לקבל את
הצ׳ק, וכתב שהוא מיועד לבני הקטן, וכי אינני
יכולה להחליט עבורו. שאשמור את הכסף עד
שיגדל, ואז יחליט הוא עצמו מה לעשות עם
הכסף. בסופו של דבר הועבר הכסף לאפוטרופוס
הכללי, המטפל בכספים הללו עד שיגדלו בניהם
של חללי מינכן.״
״ומאז שמרת איתו על קשר?״
״כן, כמובן הודיתי לו, וכשהגעתי לביקור
בארצות־הברית עם בני התקשרתי איתו. הוא
הופיע אז בלאס־וגאס באחד מהמלונות היוקרתיים.
מיד הזמין אותי ואת בני לבוא אליו
לביקור. נסענו ללאס־וגאס, והתארחנו אצלו
במשך שלושה ימים נהדרים.״
״ומאז?״
״הקשר כמובן נשמר, אך לא רק איתו, כי
באמצעותו הכרתי את שלום אלקוט, שהוא
אמרגן ואיש־פירסום ידוע בהוליווד. צמחה
ידידות עמוקה בינינו, ומאז כל אמן שהוא שולח
ארצה לעזור לפצועי־צה״ל או מיבצעים דומים,
נפגש אתי, ואני מגישה להם כאן את כל הסיוע,
כפי ששלום אלקוט מבקש, וכמובן צומחת
ידידות חדשה מדי פעם.״
״כגון?״
.כגון אליזבט טיילור. כשהיא מגיעה
לכאן אני עוזרת לה בתירגום ובטיפול במיכתבים
הרבים המציפים אותה כאן. אחרי הביקור האחרון
נתנה לי בהתרגשות מתנה — סיכה עם אבני־אודם(רובינים)
כמזכרת.״
״אגב, מה עם בנך? שמעתי שהוא מוצלח.״
״מה מוצלח? מוצלח מאוד! הוא כבר בן ,11
כישרוני בצורה לא־רגילה, עכשיו הוא לומד
מצויין לנגן על צ׳לו, עוד ייצא משהו נפלא
ממנו!״

י * 57

..איסואיל!
איסואיל!,,
צעקו הירדים
בהתלהבוח. הם
אינם היחידים
המתייחסים נחום
רת״דים הישדאריים המציבים את מצויים והמרגישים שם
בביטחון ותו
מאשו בנד אוץ
אחות בשלם

ן * ק כשאתה נמצא במצריים, אתה
1מבין את משמעות הדבר הגדול
הזה, שהביאו מנחם בגין ואנואר
אל־סאראת על העם המצרי ואולי יותר
מזה על העם הישראלי.
אתה מסתובב ברחובות קאהיר,
נוסע בכירכרה על הטיילת של
לוקסור, שוכר חדר במלון באלכסנדריה,
מפקיד את דרכונך הישראלי,
עונה לבירכת״השלום בעברית של
הנער הנושא את המיזוודות לחדרו
ואומה זהו השלום.
דומה כי תחושת הביטחון שאתה
חש במצריים, אין שני ואח לה כיום
בעולם כולו. באירופה אתה מוצא
עצמך לא אחת מהבר עברית בשקט,
מנסה לא לבלוט בנמל״התעופה. גם
בארצות־הברית אתה לא מפגין את
הישראליות שלך, ואילו במצריים
אפשר להרגיש בסדר עם זה.
אפשר לדבר עברית בקפה גרופי,
כאילו ישבת מסביב לשולחן בכסית.
אתה מתמקח עם נהג־המונית בעברית,
והוא אומר לך באנגלית עילגת
״יאללה, קאזינס קאזינס״ ומוריד שתי
לירות מהמחיר שהציע לראשונה. לא
שהוא לא מרוויח חלילה. מהרווחים
שעשו עלינו נהגי״המוניות של קאהיר
הם ודאי יצאו לגימלאות, שיהיה להם
לבריאות ,״מעליש׳׳ כמו שאומרים
בערבית, תיירים הם פראיירים בכל
העולם, אז למה לא במצריים?
אתה אוסף את שיברי הערבית שלך,
את מילות הסלנג שגדלת עליהם,
מישפטים כמו ״שו הארה?״ ״עלא טול״
•שו אסמר מישפטים, שההורים שלר
זרקו חופשי חופשי כשהיו בפלמ״ח

והורישו אותם לר בירושה, כסלנג
ישראלי, ופיתאום המישפטים האלה
הם ברי־שימוש ואם אתה מאוד מתאמץ
ומחזיק במיקרה גם שיחון עברי־ערבי,
אתה יכול לנהל שיחה. מה גם, שכל
ילד בקאהיר, בלוקסור, או באלכסנדריה,
מזהה אותך מייד כישראלי ברגע
שאתה אומר לו ״שוקרף, כי איזה תייר
חוץ מהתייר הישראלי, מכיר את
המילים הבסיסיות כל־כך בערבית?
ואיזה תייר, חוץ מאשר התייר
הישראלי, יודע שעם הרוכל ברחוב
ועם נהגי־המוניות צריך להתווכח על
המחיר ולהוריד עד ליותר ממחציתם?

כבעל שלושה כוכבים ובארץ היה
מסווג בוודאי כבעל כוכב אחד אם לא
פחות, לא ביקשו תעודת־נישואין
וסיפקו חדרים זוגיים ללא כל בעיה גם

למי שלא ענד טבעת־נישואין על
אצבעו.
במלון הילטון נייל, התבקש
פקיד־קבלה צעיר וחייכני לספק מיטה

זוגית, ולא שתי מיטות נפרדות לאחד
הזוגות הלא־נשואים שפקדו את המלון.
״תרגישו כמו בירח־דבש,״ הציע
הפקיד וסיפק את המיטה המבוקשת.
מצריים היא בבחינת הלם לישראלי
•המבקר בה, כל־כו קרובה ועם זאת
כל-כך רחוקה. יש כמובן כאלה
היכולים להסיק מטיול במצריים את
המסקנה כי ״אין כמו הארץ״ .תל־אביב
לעומת קאהיר, נראית כמו עיר שניתן
ללקק את מדרכותיה. אחרים יכולים
לשים לב דווקא לעובדה שבעיר שבה
עוברים יותר משמונה מיליון איש
ביום, בעיר שבה התנועה עמוסה
לעייפה, בעיר שבה אין מיררכות
ומיליוני פלחים הולכים בה זה לצד זה,
בעיר שבה הדוחק, הליכלוך והזוהמה
שוהים בעירבוביה — אין ״עצבים״.
זוהי עיר שתושביה אינם עצבניים,
הם מחייכים כל הזמן, וברגע שהם
גטיעה מקסיאוזדדס

•אהיד, אפריל ,1984 במאמר
1שהתפרסם ערב ליל־הסדר באחד מטייח מעיתוני הערב סיפרו כי מזג־האוויר
בלתי־נסבל, משהו כמו 35 מעלות. לא
צריך להגזים, מזג־האוויר בקאהיר
הגיע ל־ 28 מעלות צלזיוס, בלוקסור
חם יותר, או עדיין נסבל ומומלץ
לחבוש את הכובעים הלבנים, הדומים
לכובעי־הטמבל שנמכרים בפרוטות,
מייד כשיורדים מהרכבת הצרפתית.
קאהיר אפריל ,1984 באותו מאמר
נמסר כאילו זוגות־נשואים לא יוכלו
לחלוק כאן חדר זוגי. אינפורמציה
מטעה זו גרמה בוודאי לזוגות
לא־נשואים רבים לבטל את נסיעתם
למצריים וחבל. באף מלון, החל
בהילטון נייל, המהודר, בעל חמשת
הכוכבים וכלה באל־רהב, שהוא מלון
מן הסוג היותר גרוע, המסווג במצריים

כיוכוה בלוקסור

תמורת שתי לי רות
מצריות אפ־שר
לגטוע בכרכרה לטיול בכל ורחבי לוקסור. אס

נדמה שזה חינם, מסתבר אחר־כד כי את אותו טיול
בדיוק אפשר לערוך תמורת 2$גרוש מצריים. נהגי
הכרכרות המצריים הם בדרך-כלל עליזים וטובי-לב.

קולטים שאתה לא משלהם, הם אומרים
לך ״הלו״ חייכני ומתנדבים לעזור לך.
גם נהיגתם המטורפת של הנהגים אינה
עצבנית. הם שולטים היטב בהגה,
וכשהם ״משתוללים״ על הכביש, הם
בעצם מתכוונים להוכיח לך, כמו
ילדים, את שליטתם המוחלטת
במכונית.
גם הציפצופים -חבלתי־פוסקים,
אינם נובעים מעצבנות, אלא מתוך
סיגנון נהיגה. במצריים, במקום לאותת
מצפצפים. יש לנהגים המצרים גם
סיגנון של שפת־ידיים. הם מסמנים זה
לזה בידיהם מתי ואם אפשר לעקוף.
נכון שלנוסע הקונבנציונאלי צפויה
חוויה מקפיאת־דם כשהוא נוסע בכביש
בינעירוני עם נהג מצרי, אך במהרה
תופס הנוסע, כי הוא יכול לסמוך על
הנהג וככל שיתלהב פחות מנהיגתו
וככל שיתעלם מן הנהיגה, כך יירגע
הנהג ואם לא יירגע, תמיד אפשר
להגיד לו בערבית תקנית ״דחילק,
יא־חביבי, סתאנה שוואייה.״ הוא יבין
ויאט.

^ לסמיך על
^ האנושיות
ך* מצריים, כמו בכל ארץ שאליה
^ מגיע תייר, קיימת בעיית המרת
המטבע. אלא שבמצריים נהוגים שני

עליהם, אנחנו רוצים עוד רקדנית־בטן.
גומרים את הבילויים וכמו שנהוג
לגבי אורחים המתגוררים במלון
חותמים על החשבון. למחרת, בארוחת־הבוקר,
מעדיפים על פני ארוחת־הבוקר
הקונטיננטלית את ארוחת־הבוקר
המוצעת במזנון, הכוללת סוגי
לחם שוגים, פול, טעמייה, גבינות,
ריבות, ביצים וקדלי חזיר — כל טוב,
אך אף לא ירק אחד. אחרי הארוחה
חותמים. בערב, אחרי שערכנו סיבוב
בכל קאהיר כדי למצוא את מיסעדת
אבו שוקרה המפורסמת, אנחנו מגלים
שהיא סגורה, הולכים למיסעדה
מומלצת אחת אל חטי המלאה
בתיירים (מזכירה את פונדק שאול
בכרם) ,חוזרים למלון, הולכים המצויינת הצרפתית למיסעדה המשקיפה על הנילוס, שם אוכלים דג
סלמון פריך עם צלפים, סטייק
אנטריקוט, ושותים יין מצרי מעולה.
החשבון לא מי יודע מה, ושוב כמו
כאלה שגרים במלון, חותמים.
ואז, למחרת היום, כשאנחנו עומדים
לעזוב את המלון, אנחנו חוטפים את
המכה ומסתבר, כי עלינו לשלם גם
עבור המלון וגם עבור מה שנקרא
״האקסטרות״ בשער הנמוך של הלירה
המצרית. אנחנו מסכימים להפסיד
כ־&יגג על חשבון הטמטום שלנו, ואז
מסתבר לנו שלא מספיק שנפסיד כסף,

בלבד וחוזרים ומדגישים שזה לא יכול
היה לקרות במקום באחר.

לא בשביל בסף אדיבותם של המצרים אין
< גבול. אנחנו מגיעים עם נהג־מונית
לאחד מפרברי קאהיר, ומחפשים
את קאהיר העתיקה. הנהג, משום מה,
הוריד אותנו במקום הלא־נכון, קורה.
מייד מתנדב בחור צעיר להראות לנו
את קאהיר העתיקה ואת בית־הכנסת
אבן עזרא, שם, על פי האגדה, ישנה
ניקבה שמתוכה משתה בת פרעה את
משה מן היאור.
אנחנו חוששים. איש זר, אמרנו לו
שאנחנו מישראל. הוא מרגיש שאנחנו
פוחדים ומבקש שנסמוך עליו. הוא
מוכר בכל קאהיר כשחקן כדורגל והוא
מבצע להטוטי כידרור, כדי להוכיח לנו
זאת, יש לו זמן והוא מוכן לקחת אותנו
לשם.
אנחנו אומרים — לא תודה,
מעדיפים ללכת ברגל. אני מתכווצת.
גם טלי חברתי. רק שני הגברים
שאננים ונינוחים. הם מרגישים בסדר
עם הישראליות שלהם, תחושת־ביטחון
שאופפת אותם מתחילת הטיול עד
סופו.

\ 1ך \ 1 -ץךןך מיטגד האוניברסיטה האיטלמית אל־אזהר, שליד
\ 11111\ #1שוק חאן אל־חלילי. הזרים הנכנסים למיטגד
משלמים שתי לירות מצריות ומתבקשים להוריד את נעליהם.

^ 1111ך 1ך 1ך [ ניצב במרכזה של ביכר
11111113 1 313•3הנושאת את שמו. מאח־רי
הפסל תחנת״הרכבת המרכזית של קאהיר,
שערים חוקיים ושער שחור אחד. בכל
מקום שואלים את התייר :״שנג׳
תלת״ כלומר, רוצה להחליף דולא־רים?
האמת ניתנת להאמר, כי השער
ברחוב גבוה אך במעט מהשער
שמעניק הבנק בתעריף הקניה. תעריף
הקניה גבוה ב־ 40 פיאסטר מתעריף
המלון וכאן מצפה לתייר הלא־מנוסה
מלכודת שכדאי להיזהר ממנה.
במלונות חייבים לשלם על פי
השער הנמוך. התייר הלא־מנוסה
מחליף את כספו בבנק תמורת השער
הגבוה, הוא שער הקניות, ומקבל
קבלה. מן המלון יוצא התייר לבלות,
כמונו למשל, במועדון־הלילה של מלון
הילטון נייל, הנמצא בקומת־הגג, שם
אפשר לאכול ארוחה אלגנטית
בחברתם של עשירי מצריים, נשים
ענודות יהלומים על כל אצבע, לבושות
בשמלות עם פאייטים, וגברים לבושים
בחליפות משלושה חלקים. הנשים
יושבות לחוד, הגברים לחוד, אם כי
באותו שולחן, בין מנה למנה קופצים
לרחבת־הריקודים לריקוד סלואו.
בתום הארוחה מופיעה רקדנית־בטן
יפהפיה, נדיה, שהיא מאוד ידועה
במצריים, מרביצה ריקוד סוער עם
נענועי־בטן אגדיים, מבצעת ריקוד
בלתי־רגיל, כשהיא נושאת על ראשה
מנורה עם נרות דולקים ואף נר לא
כבה. אחר־כך, מכיוון שמדובר
במועדון־לילה, שמרבית אורחיו
מצריים, מופיעה להקת אקרובטיות
נוראית מאנגליה. המצרים משתגעים

העמוסה לעייפה במשך 24 שעות ביממה. מתחנת-
רבבת זו יוצאת הרכבת הצרפתית המפוארת,
ללקוסור. ברכבת קרונות״לינה זוגיים וכן קרון־באר.

אנחנו בכלל לא יכולים לשלם בכסף
שיש לנו, מכיוון שאין לנו עבורו
אישור על תעריף נמוך מהבנק. ואנחנו,
שמעולם לא המרנו כסף בשוק שחור,
מבינים שנאלץ לשלם בדולארים ואת
הלירות המצריות ניקח הביתה לכספת.
מילא, אנחנו מתנחמים, הלירה
המצרית יציבה כמעט כמו הדולר, הרי
עוד נחזור לכאן לערוך שייט על אחת
הספינות לאורך הנילוס, או שאולי
נמיר את הלירה המצרית באירופה, אך
פה מחכה עוד אכזבה — אנחנו לא
רשאים להוציא ממצריים יותר מאשר
20 לירות מצריות ובחנות הפטורה
ממכס בנמל־התעופה אסור לשלם
בכסף מצרי.
מה עושים? סומכים על הנחמדות
המצרית, על האנושיות שלהם. בשום
מקום אחר בעולם, בוודאי שלא
באירופה או בארצות־הברית, לא יעלה
על הדעת ללכת ולדבר עם מנהל
המלון על בעיה שכזו.
כאן בהילטון שבקאהיר, ניגשים
אל המנהל, מסבירים לו את הבעיה
ומכיוון שלמזלנו, חשבונות המיסעדות
עדיין לא הועברו לקופה הראשית,
מגייס המנהל פקידה המוצאת את
חשבונותינו ומאפשר לגו לשלם אותם
בכסף מזומן, מבלי שהוא או אנחנו
עוברים על החוק, וכל זה גוזל מהמנהל
העסוק זמן רב וכבר הוא מספר לנו
שהוא מכיר את אברהם מהילטון־
ירושלים ושיש לו חברים בהילטון־
תל־אביב. אנחנו מפסידים כסף מועט

אנחנו מוקפים במצרים חייכנים
שאומרים לנו ״איסראיל, איסראיל״
ומהנקודה הזו אי״אפשר לסגת.
נכנסים למכוניתו של הכדורגלן.
הוא מצפצף כל הדרך, להראות לחברים
שלו שהוא נוסע עם ישראלים באוטו.
בדרך הוא מקשקש כמה מילים
בעברית. טלי בטוחה שזה הסוף שלנו,
האיש גם יודע עברית וגם נוסע
בסימטותיה הבלתי־מוכרות של
קאהיר. הוא מספר שלמד עברית
באוניברסיטה. חוצים את הנילוס.
לעולם לא היעו מוצאים את הדרך
בעצמנו. נכנסים לסימטות של
שכונת־עוני. עשרות ילדים זבי־חוטם,
חושות לצד בית־ד!קברות ואוהל יפהפה
ומואר בשלל אורות שבו נערך טקס
האשכבה למת, לפני שקוברים אותו
בבית־הקברות.
מגיעים לקאהיר העתיקה. חברנו
מחליף כמה מילים עם שוטר מצרי שזה
עתה החליף את מדי החורף שלו במדים
לבנים . .השוטר מוביל אותנו אל
בית־הכנסת אבן עזרא, הנמצא
בהליכי שיפוצים, שם אנחנו פוגשים
את הגבאי הוותיק, אברהם נתן,
המסביר לנו מעט על בית־הכנסת
שהפך אתר־תיירות פופולארי, אחרי
שאהוד יערי ציין אותו בסיפרו.
יורדים לניקבת המים, נותנים
בקשיש לשוטר, תורמים ביד נדיבה
לבית־הכנסת למיקרה שהמיליונים של
הג׳ויינט האמריקאי לא יספיקו, וכמובן
רוצים לתת בקשיש לידיתו המצרי,

שהרי אם לא לשם הבקשיש, לשם מה
ליווה אותנו לפה? יש חילוקי־דיעות
בינינו. שלושה מאיתנו אומרים
שהאיש מצפה לכסף. רק עמי, העקשן,
טוען שבשום פנים ואופן לא! האיש לא
מצפה לכסף, הוא באמת התכוון לעשות
לנו טובה, להקל עלינו בקאהיר. על
דעת הרוב מציעים לחברנו כסף. הוא
נעלב עד עימקי נשמתו, מסרב בכל
תוקף, אך אינו כועס ואומר שהוא מבין
אותנו, מבין את החששות שלנו, את
החשדות שלנו, ומודה לנו שוב ושוב
על כי בטחנו בו.
הוא נכנס למכוניתו, מנופף לשלום,
מרביץ סיבוב על גלגל אחד, ובצפירה
מחרישת־אוזניים נעלם לדרכו.

^ אוהבים נשים
ישראליות
חר־כך נתקלנו במצרים רבים
\ ) שביקשו ממש לעזור, ללא תמורה,
ללא בקשיש. קיימת כמובן גם
התופעה של אלה המכניסים אותך כשם
השלום בכוח לחנותם, בטענה שאנחנו
כעת ״בני־דודים״ ו״חברים״ ו״אהלן

וסאהלן איסראיל״ וכל זאת במטרה
שתקנה משהו. אך יש גם רבים אחרים
שבאמת שמחים על העובדה שפגשו
בישראלים.
״השלום הקר״ נשאר בגדר כותרת
בעיתון, בחיי יום יום השלום בהחלט
חם וחי. קחו לדוגמה את מוחמר, בעל
הכירכרה בטיילת של לוקסור. קוחמד
בן ה־ 15 מספר שיש לו שתי נשים,
ולועס כל הזמן חשיש שאותו הוא
מציע גם לנו. אחר־כך מספר בערבית
על שימען של הנשים הישראליות,
ששמן יצא ברחבי מצריים, כנשים
חמות־מזג ומציע לנו שנעזוב את
הגברים ונבוא איתו. הוא מבטיח לנו
לילה שלא נשכח לעולם. במקום
להעלב, אנחנו אומרות חד משמעית:
״אוסקוט, יא־מוחמד״ ומוחמד, שקצת
נבהל מזה שאנחנו חברות ערבית,
מתרכך. הוא סבר לתומו, שהוא מדבר
בשפה שאינה מובנת לנו. כעת נשבר
הקרח ומוחמד מתרצה ושר שירי הלל
לאיסראיל. אחר־כך אנחנו שרים איתו
בדואט שירים של אום כולת׳ום ועבדול
וואהב. זה פשוט מאוד לשיר עם
מוחמר. הוא שר ״יא אלבי״ ואנחנו
עונים ״יא נפשי״ הוא שר ״ יא רוחי׳

111 111י ״ ך | ןיי 1י י השוק החברוני הענק של קאהיר מהווה
1 1 11 #1 1\ 1 1אטרקציה לתיירים. הישראלים לא מת להבים
במיוחד מהשוק, הם ראו שוק כזה בחברון, בשכם ובירושלים.

**מ 5 8

_ ועידת בית־השינחש

— שלום קר ויחס חם •
(המשך מעמוד )59
ואנחנו שרים. יא עיני׳ .בשלב הזה
מוחמר כבר מוכן להסיע אותנו לכל
מקום בפרוטות ממש, אם לא בחינם.
מוחמר המום. מבלי שיתבקש הוא בא
לאסוף אותנו ממלון סבוי ומסיע אותנו
לחיזיון האור־קולי בקרנו. בחיזיון
אנחנו מרגישים כמו בהפגנה בכיכר
מלכי־ישראל. כולם מדברים עברית,
רק הקריינות באנגלית. אפילו הסדרן
המצרי צועק. :קדימה, יאללה קדימה׳.
אפשר לספר עוד אלף ואחד
סיפורים על מצריים — איך רדפנו,
למרות שהיו לנו כרטיסים, אחרי
הרכבת הצרפתית ללוקסור; ואיך

ילד בכיכר־השיחרור
קדימה, יאללה קדימה!
התנפלנו על התאים, למרות שאלו היו
מסומנים; ואיך בילינו שעות במישרד-
התיירות גז תורס; ואיך למרות
שהסדרנו בארץ, מראש, מלונות
וטיסות ורכבות, במצריים שום דבר לא
היה מוסדר ונאלצנו לסדר הכל מחדש;
ואיך לאט לאט למדנו את השיטה
המצרית שקוראים לה.שוויה שוויה״.
ואיך אף פעם אחת לא שמענו את
המילה לא! תמיד רק כן! אפילו
כשהסתבר לנו שהנסיעה שלנו לאסואן
לא תתבצע באשמת גז תורס, לא אמר
לנו נציג החברה את המילה לא! אלא
הנפיק לנו כרטיסי־טיסה לקאהיר;
ואיך טיילנו באלכסנדריה ושתינו קפה
במלון ס אן גיובאני שם, כך שמענו,
אריק שרון.אכל אותה׳ כאשר ישב בין
השר בורג ובין השר ניסים הדתיים ולא
היה לו נעים לטעום מקערת הסרטנים.
אנחנו, לעומת זאת, לא אכלנו אותה
כאשר נסענו לכפר הדייגים אבו־קיר,
לא הרחק מאלכסנדריה ושם אכלנו את
הסרטנים הגדולים ביותר שאכלנו
מימינו. אחר־כך עברנו ליד מלון סן
סטפנו, שם התגוררה המישלחת
הישראלית בעת שיחות האוטונומיה.
המלון נראה כמו אכסניית״נוער ונחשב
הגרוע שבמלונות אלכסנדריה, אך
המישלחת הישראלית לא רצתה
להתגורר במלון פלסטין המצא בשטח
פרטי בחוף־ים נהדר, ליד ארמונו-
לשעבר של המלך פארוק. מספרים
שכשהעיר בוטרוס ראלי לשר בורג, כי
בשמו של סן־סטפנו נעשו פרעות
ביהודים, אמר לו השר, כי צרות חדשות
דוחות צרות ישנות.

חולמים לחתן
זוג ישראלים
ץ ץ צריים היא בבחינת הלם למבקר
* 1בה. אתה יוצא מהמוסיאון עתיר־התרבות
ונוחת על כיכר תחריר, שם

נמצאת תוונת־אוטובוסים שמאות
אנשים מנסים להשתחל אליהם. אתה
מביט, משתאה, על הפירמידות. אתה
הולך, המום, בעמק המלכים ונשימתו
נעתקת, כאשר אתה מסתובב בין
העמודים הענקיים ובין פיסלי־הענק
של קרנך, וברקע אתה שומע את
נעירת־החמורים ואת הצפצוף המח־ריש־אוזניים
של המכוניות, ובמרחק
כמה מטרים משם מכבסות כמה נשים
את כבסיהם במי הנילוס, וילד שותה מן
המים האלה ואתה חושב, שיש להם
קיבת ברזל לאנשים האלה, מכיוון
שאתה, למרות ששתית רק מים
מינרלים ואכלת רק במיסעדות טובות,
עברת את החוייה הבלתי־נמנעת של
קלקול־קיבה, שרק כדור הסדיסטל
שהבאת מבעוד מועד מהארץ חילץ
אותר ממנו.
הרחובות, שלא כבימי סאדאת, אינם
מלאים בתמונות הנשיא. פה ושם אתה
רואה תמונות של מובארב ומגלה
שלצד תמונות־הענק תלויות עדיין
תמונות של סאדאת ושל נאצר.
אולם התחושה החזקה ביותר היא.
התחושה הנפלאה, המשכרת, שהנה
אתה מטייל בארץ, שאך לפני שנים
אחדות היתה בחזקת ארץ אוייב, ואתה
חופשי ומאושר ובטוח. והנה בנמל־התעופה,
הדלפק של אל־על בלב
השדה. איש לא מנסה להסתיר אותו,
אין שמירה קפדנית במיוחד מסביב לו.
שלא כמו במינכן, שם נלקחים נוסעי
אל־על לצריף מבודד ולא מורשים
לערוך קניות בחנות הפטורה ממכס*.
שלא כמו בלונדון או בניו־יורק, שם
סוגרים אותך ושומרים עליך מכל
משמר — כאן אתה מרגיש בטוח, כמו
הנוסעים לצנעה, לחרטום או לבגדד.
את השמירה הקפדנית אתה פוגש
דווקא בבתי־הכנסת, זה של קאהיר
שברחוב ערלי וזה שברחוב נבי דניאל
באלכסנדריה.
ביקור בבתי־הכנסת הוא בחינת
חובה, גם לאתאיסטים ואפיקורסים
מוחלטים. אלו הם בתי־כנסת הבנויים
בסיגנון כנסייתי, מפוארים מאוד
ושמורים היטב.
בבית־הכנסת שבאלכסדנריה אנחנו
פוגשים את תדי זינגר, האשכנזי
היחידי שנותר לפליטה מקהיליית
אלכסנדריה המפוארת. הוא לוקח
אותנו לסיור בבית־הכנסת ומספר
בגאווה, כי בגין וסאדאת ביקרו בו. הוא
מכיר לנו את מסייה הררי, שהוא איש
בן ,70 המגדיר את עצמו כצעיר
הקהילה.
מסייה הררי פותח את ארון־הקודש.
סיפרי תורה יפהפיים מתגלים בתוך
הארון, במושבי עץ המהגוני לוחות
מתכת ועליהם שמות המתפללים.
הקהילה כולה, כמו קהילת קאהיר,
מונה 100 איש, רובם זקנים הנמצאים
בבתי־אבות. בוועד־הקהילה אנחנו
פוגשים את מסייה פישוטו, המספר כי
הזמנים הקשים היו בתקופת נאצר
ובתקופת מילחמת ששת־הימים, אז
עצרו את כל הצעירים

כמעט לכל איש בקהילה מישפחה
בישראל. מציגים לפנינו את מסייה
סיטון, הפרזידנט. הוא מראה לנו את
אולם בית־הדין ושואל אם יש בינינו
רווקים. הנה נמצא במקום רב מישראל,
שנשלח במיוחד לחגים והוא יכול
לחתן אותם.
בבית־הכנסת של אלכסנדריה חולמים
לחתן זוג מישראל. כבר שנים לא
נערכו בבית־הדין חתונות או גירושין.
הכתובות, כולן בעברית. התיקרות
מקורות עץ מהגוני, הרהיטים נפלאים.
בניגוד למקומות דתיים אחרים, אין
תחושה של כפיה, כי אם של תרבות.
וככל שאתה משוחח יותר עם שרידי
הקהילה, אתה חש את הסוף.
״אחרי שאנחנו נמות,״ אומר מסייה
הררי ,״לא יהיה כאן איש שימשיך
לשן!ור על בית־הכנסת. הממשלה
המצרית בטח תהפוך אותו למוסיאון׳.

שרית ישי

(המשך מעמוד )13
היתה שקטה וצנועה. לא היו מכות, לא
זיופי־פתקים ולא צעקות. הכל נחתך
כבר במקום אחר, מראש. מרוב הבנה
בין שרי המיפלגה, כבר אי־אפשר היה
להבחין מי רימה את מי ברגע האחרון
ומי הולך עם מי.
מכיוון שהבוחרים באו להצבעה
הראשונה בחצות־היום ולא יצאו מהמקום
עד 2אחרי חצות הלילה, הם
מילאו בהמוניהם את השירותים.
ודווקא שם אפשר היה לשמוע באמת
מה חושב חבר־מרכז פלוני על אלמוני,
מה חושב שר אחד על מישנהו, איך
חברו כולם לדפוק את הח״כ צבי רנר,
ומה חושב ה״מצביע הממוצע׳ על
יושב־ראש הכנסת, מנחם סבידור,
שחייו הפוליטיים, במיפלגה הליברלית
לפחות, באו אל קיצם בתחילת אותו ,
היום.

בעבור אישור-פגיסה

^ ס בי דו ר היה מחנה מצומצם,
/שכלל מלבד את עצמו, גם את בנו,
דובי, חבר המיפלגה אף הוא. הוא לא
הובא בחשבון בהסכמים המוקדמים
וכמובן שלא באלה׳שנכרתו מייד אחרי
ההצבעה הראשונה.
הבן ניסה את כוחו, במקום האב. הוא
פנה מחבר אחד לשני, הציג קיטעי־עיתונים,
שתמכו בסבידור והסביר
כיצד הציל אביו את יוקרת הכנסת,
.המישטר הפרלמנטרי הישראלי והעקרונות
הליברליים של המיפלגה. האב
התייאש די מהר.
עוזי כהן, מועמד מרעננה, שהובס,
הסביר מדוע לא יתמוך בסבידור :״אתה
לא רצית לתת לי אישור־כניסה קבוע
למיזנון הח״כים!״ אמר לסבידור
המופתע. זו היתה רמת הטענות
שהושמעו כנגד סבידור. אבל אצל הבן
היתה רשימה של 40 ותיקים, שנשבעו
שהם יצביעו בעד סבידור, אשר מסיבה
זאת החליט להתמודד על מעמדו כמס׳
. 1הוא לא שעה להזהרותיו של הד״ר
חנן קריסטל, שהמליץ לפניו שלא
יתמודד בסיבוב הראשון, אלא יתמקר
במאבק על מקום לכנסת ה־.11
סבידור, שפנה מיוזמתו אל המרצה
מהאוניברסיטה העברית, דחה את
ההצעה. לפנות ערב היה בנו הרבה יותר
מפוכח :״הוא יצביע וייסע הביתה.
הסיפור כאן נגמר. אבל אני אמרתי
לאבי, שמעמדו הציבורי התחזק היום
ושאין לו מה לחפש בין כאלה שאינם
דוברי־אמת, נותני״שוחד וכספים וקו־ני־קולות.
לא הבטחנו כלום ולא קנינו
איש.״
אחרי שקיבל שיבעה קולות בהצבעה
הראשונה, קיבל סבידור 68 קולות
אך לא היה בכך די, כדי להיכלל
ברשימת ה־. 18
בששת הימים שעברו בין כינוס
המועצה והבחירות במרכז, עמדו ח״כים.
וראשי המחנות בתור אצל צבי רנר,
יושב־ראש איגוד העובדים הליברלים.
הוא קיבל אותם בחדרו שבבניין׳
המיפלגה, בקפה אקסודו ס ובקפה
שטרן שברחוב דיזנגוף. בו־בזמן נוצרו
קשרים בין שר־המיסחר־והתעשייה,
גירעון פת, וקבוצתו של דרור זייגרמן,
בין השרים היריבים מודעי ואברהם
(״אכרשה׳׳) שריר. בסופו של דבר, קרה
הבלתי־ייאמן. האיגוד ־נתן את רוב
קולותיו למודעי; מחנה מודעי הכניס
לרשימת המועמדים הריאליים מועמד
אחד מאיגוד־העוברים, אך הוא העדיף
את מקורבו נפתלי ניר, עסקן חובש־כיפה
חביב, שקיבל 82 קולות.

יאלא
לסרסס

^ נר קיבל את קולות המחנה שלו,
42 1בלבד. כמעט כל חבר־איגוד
הצביע בעדו. אבל המחנות האחרים,
בעיקר של מודעי, הפילו אותו
לקרשים. בסוף־השבוע הוא נשבע,
שהוא עדיין לא אמר את המילה
האחרונה. הוא מחזיק בידיו את
המפתחות לכספת המיפלגה. אבל נראה
שרנר עדיין לא עיכל את גודל התבוסה
שנחל. בעודו מתווכח עם המחנות

השונים, התאחדו אלה נגדו, סמוך
לשעת ההצבעה, ודחקו את רגליו
החוצה. עתה עשוייה מזכירות האיגוד
לבקש להדיח אותו, בטענה שהמשא־ומתן
שניהל בשם האיגוד, לא נעשה
על דעת חבריו.
ההתקרבות בין מחנות שריר ומודעי
הביאה לשיתוף־פעולה לשם הכנסת
כמה וכמה מועמדים, ששני הגושים
יכלו ורצו לתמוך בהם. כך היה לגבי
מנכ״ל משרד־האנרגיה, אוריאל לין,
איש מודעי שבע ההתמודדויות,
שקיבל 86 קולות; ניר, שכבר הוזכר;
משה מרון, סגן יושב״ראש הכנסת
לשעבר מתומכי מודעי; כך גם לגבי
עורך־הדין החולוני משה רום, המוכר
כאיש השר משה ניסים. כאשר נודע
שרום זכה ב־ 75 קולות, הוא אמר :״אני
לא משתייר לשום מחנה. כל קול אצלי
הוא קול נטו. מי שמכיר אותי שנים
ויודע על פעילותי בבת־ים וחולון תמך
בי.״ אבל רק מעטים במרכז הקונגרסים
האמינו שלמועמד עצמאי היה סיכוי
כלשהו להיכנס לרשימת הריאליים.
העיסקה בין שריר ומודעי הצליחה
לקרב את הח״כ לשעבר, ידידיה בארי,
איש ארץ־ישראל־השלמה אל הכנסת
ה־ 11 עם 74 קולות: בארי, בעבר איש
מודעי, לא הסתפק בתמיכה זו והתקרב
לשר ניסים.
כתוצאה מעיסקה זו כמעט זכה
להיכלל ברשימה הח״כ החיפאי
לשעבר, גוסטב בדיאן, ממחנה ניסים.
אחרי הטלת מטבע, הוא נדחק למקום
ה־ ,20 כשהפסיד לרב ברזילי מחדרה,
איש מחנה מודעי. שניהם זכו במיספר
זהה של קולות — .73 בדיאן היה
בטוח, שעה לפני הפירסום הרישמי של
התוצאות, שהוא בפנים. הוא התראיין
לעיתונאים, דיבר על מעמדו העולה
במיפלגה ועל התמיכה שניתנה לו
בזכות כישוריו. כשנודע לו מיקומו
המדוייק רץ מעיתונאי לעיתונאי,
וביקש שלא יפרסמו את דבריו.
אבל העיסקה בין קבוצת שריר
ותומכיה, פת וניסים, ובין מודעי,
הפילה לקרשים כמה מועמדים
רציניים ביותר. כך, למשל, דויד ארמון
הפירסומאי. בשל עצמאותו כאיש דור
ההמשך, ויתרו עליו שני הגושים
הגדולים, והוא קיבל רק 36 קולות.
בגורל רומה זכה עורך־הדין התל־אביבי
דק הגיזרה, גד אסולין, שקיבל
43 קולות.
ראש המועצה־המקומית מטולה,
יוסי גולדברג, ממחנה מודעי, לא זכה
בתמיכת כל המחנה, וקיבל רק 52
קולות. יושב־ראש מועצת־המנהלים
של חברת־החשמל המודח, דויד
(״ג׳וקי״ו הגואל, עשה ״סולחה׳ ערב
הבחירות עם מדיחו, מודעי, אך גם זה
לא עזר לו. הוא קיבל 69 קולות בלבד.
וכך גם מקורבו של מודעי, רפאל הצבי,
שיקבל רק 38 קולות.

סידור מקומות עבודה

^ ישלון צורב היה מנת חלקו של
^ אריה זייף, עוזרו של גרופר
ממחנה מודעי. הקבוצה לא התייצבה
מאחוריו, והוא קיבל רק 37 קולות.
דרור זייגרמן נתן את קולותיו למודעי
ולא זכה בהבטחה שניתנה לו: רק 66
קולות בסך־הכל. נציב־המים, צמח ישי,
ממחנה ניסים, לא קיבל בעיסקה,
שנעשתה בין הגדולים, את כל
התמיכה, וזכה רק ב־ 72 קולות. וכך גם
איש ההסתדרות, דניאל נחמני, מאנשי
מודעי שקיבל 69 קולות בלבד. מועמד
ודאי אחר של ניסים, עורך הדין
הירושלמי, יצחק נגר, הובס. ניתנו לו
49 קולות בלבד. גורל דומה פקד את
יצחק קעטבי, ממחנה שריר, שלא זכה
בגיבוי הולם. עבורו הצביעו ,43 וכך גם
איש איגוד־העובדים־הליברלים, ויק־טור
שהרבני, מתומכי מודעי, שקיבל
רק 44 קולות.
מנכ״ל מישרד־המיסחר־והתעשייה,
יהושע (״שוקי״) פורר, היה חייב
להיכנס, משום שהוא היה בכיר מועמדי
פת וחלק מהעיסקה. הוא לא נכלל
בעיסקה בין מודעי ושריר ונפל, אך לא
לפני שאמר לשריר מה הוא חושב

עליו.

לפני ההצבעה הראשונה הוחלט
שמי שיצא שני בין השלושה, יהיה גם
מס׳ 2ברשימה הכללית הריאלית. כך
יכול היה ניסים, עם 89 קולות מהסיבוב
הראשון, להיות מס׳ ,2אחרי מודעי,
שצבר 129 קולות. אבל בהצבעה
השניה זכו כמה שרים וח״כים באמון
שאף הם לא האמינו שיזכו בו.
שריר, שבא להצבעה מלווה
במיכאל (״מיקי״) אלבין, קיבל 149
קולות, אחריו גרופר עם 138 קולות
ואחריו פת עם 125 קולות. ערב
ההצבעה איים פת על שריר, שאם
אנשיו לא יתנו לו תמיכה מאסיווית,
הוא יעבור למודעי. דורון שקיבלה רק
100 קולות כחלק מעיסקת מודעי־שריר,
נדחקה אחרי יצחק (״זיגי״)
זייגר, ממחנה שריר ( 177 קולות)
ואריאל ויינשטיין ממחנה ניסים
שהפתיע ( 166 קולות) .דורון וקולאס,
שקיבל 83 קולות, סבלו מהתחייבות
שריר לפת, שגרמה להפרת חלק
מההסכמים.
תוצאות ההצבעה הראו, כי מודעי,
מלבד בחירתו למס׳ ,1הצליח להגדיל
את מחנהו. בין 18 הח״כים הליברלים
תמכו בו עד עתה חמישה. עתה זכה
בתמיכתם של עוד שמונה מהם. מחנה
שריר שמר על כוחו — חמישה ח״כים.
מחנה ניסים כלל ארבעה ח״כים. אם דן
תיכון יצטרף למודעי הוא יביא לתיקו
בין הקבוצות הגדולות, אך בסופו של
חשבון, להשתלטות קבוצת מודעי על
המיפלגה.,זאת למרות שלפני שנה

מועמד לין
תוצאה של שיתוף פעולה
בדיוק איימה קבוצת החמישה לפרוש,
משום שמנתקים אותה ממוקדי הכוח
במיפלגה (העולם הזה .)27.4.83
תיכון קיבל 104 קולות, לא מעט
בזכות תמיכת אנשי מודעי.
הפתעה אחרת היא כישלון קבוצת
שריר. העובדה שהיא שמרה בקושי על
כוחה ולא הגדילה אותו, אלא הסתפקה
בהזזת חלקם למקום גבוה יותר, בוודאי
תדליק אור אדום אצל שריר, שנוהג
לפתוח את יום־עבודתו בשיחות־נפש
עם מקורביו ותומכיו. ערב ההצבעה
טענו מתנגדי שריר, שהוא יגדיל את
חלקו בעוגה בגלל מקומות־העבודה
שהוא סידר לאנשיו. מסתבר שהוא לא
סידר מספיק.
אין ספק שלתוצאות ההצבעה תהיה
השפעה רבה על הרכב הוועידה
שתתקיים בעוד שנה, כשם שאין ספק
שהמיפלגה הליברלית מתקדמת
ימינה, ישר לזרועות חרות. איש לא
העלה על דעתו במרכז הקונגרסים,
ש־ 18 הליברלים הריאליים היו נכנסים
לכנסת, אילמלא התייצבו מאחורי סינר
האם ממיטבה בית זיבוטינסקי.

בן־ציון ציטרין

העול ם הז ה 2435

מודעות בטלפון

לכל העתונים

^ בכרטיסיא שר אי ב מ חי רי המערכתי
8ט £8$ 01א01
0 ^ 1וז*אמ£זאו
סז 1584611

י ^ ן •ע 1ראכו־ט

לקפריסין— כר תי ם— רודוס— טינוס— א תונ ה

חיפה-קפריסין

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסוס

הפלגות קו

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף!

227117/ 8־ 03

דמירל
מ חי צו תגבס
מבצע לבתים פרטיים

יזחל 1 8

סוכנים בישראל: מנו קוי נוסעים בע״מ
חיפה: רח׳ המגינים ,39 קו מהב׳ ,טל 531631,522624 .־04
תל־אביב: רח׳ הירקון , 114 קו מהג׳ ,טל 244086 ,246601 .־ 03
אשדוד: עורף הנמל, טל 24011 .־ 055 ובכל משרדי הנ סי עות

$ 22 בלבד למ״ר
טלפון 24( 052-84218 :שעות)

זיוה תלם -אביב 1984
הינך מוזמנת
לתצוגת מכירה לעונת האביב והקיץ

או פנ ה א בי בי ת,
מר עננ תומ קו רי ת
• חליפות, חצאיות, מכנסיים, מקטורנים,
במבחר מרהיב, בגוונים אוברולים אופנתיים.
• בדי פשתן, כותנה, משי.
• בגדי עור במחירים מיוחדים.
תצוגת מיטב מעצבי האופנה בישראל:

גי פולופ, תמרה יובל, רזיאלה, רפי
יעקובסון, אורנה מרבק, א ,\ 1/
מריק ונילי, בגדי יבוא
אל תחמיצי את מכירת האביב
המכירה תתקיים ביום
שישי *.5.84

14-10
20-16

שבת 5.5.84

14-10
20-16

בבית זיוה תלם -רח׳ דוד המלך ,10 הרצליה־פיתוח

״ 06 01מ 6$1)16ז 1110

616011 81.מז1)1 £13ז\ 3ס 10
, 161. 052-72976ו2113-? 111131ז£16

העולם הזה 2435

עיצוב: רזיאלר

המאמן נוח ום מאשים את הוועד
האורימב הישואל בגישה הנוגדת
את עקדונות ההישג האולימפי

וק העסקניס

ן ץ שעה עסקני ספורט עברו
4 1/ /את המינימום האולימפי,
ולאלה מובטחת הנסיעה ללוס־אנג׳לס,״
כך התבטא השבוע מאמן
נבחרת־ישראל והסגל האולימפי
בשחייה, נוח רם בן ה־ ,41 ספק בצחוק,
ספק ברצינות.
מזה כשנה מתפרסמות, חדשות סיכוייהם רשימות
לבקרים,
ושמותיהם של ספורטאי הסגל להשתתף העתידים
האולימפי,
באולימפיאדה הבאה עלינו לטובה.
אלה הם כל אותם אלופים ישראליים
שהגיעו לשיאים ספורטיביים
מקומיים יפים, שרחוקים אומנם
מהשיאים העולמיים, אבל זה מה שיש
בינתיים.
מאמנים בכירים בארץ מונים את
השירות הצבאי כסיבה מכרעת לרמה
הירודה של הספורטאים, ובעיקר את
ההחלטה השרירותית של צה״ל, שרק
ל־ 70 ספורטאים־חיילים מאפשרים
לסייע בחיים ספורטיביים מסודרים
במשך השירות הצבאי. לכל השאר
קוטעים את הקאריירה הספורטיבית
כמעט לפני שהחלה, מה שאין אצל
הגרמנים או האמריקאים וכל שאר
הטובים בעולם.

מקום 14

^ גאקוואדוד
^ צד ניחושים וספקולציות לגבי
/רשימת המועמדים, שעדיין לא
נקבעה סופית, ישנה רשימת עסקנים

שייסעו ללוס״אנג׳לס בקיץ כחלק
בלתי־נפרד מהמישלחת האולימפית
הישראלית. אלה הם כל אותם עסקנים
הממונים על קביעת נסיעתם של
הספורטאים שעליהם איש לא מפקח.
.הם שולחים את עצמם והם קובעים
לעצמם מי ייסע ״,מוסיף רם ולא
מסתיר את כעסו.

שני אולימפיים

טים־הכניסה הישראלי לאולימפיאדה.
מושג העומד אצל רם, וחבריו מאיגוד
השחייה, כמו עצם בגרון. הוועד
האולימפי הישראלי התקשה לקבוע
קריטריון שלפיו יישלחו ספורטאים
לאולימפיאדות. .לכן הם קובעים רמות
מינימום אבסורדיות. עם מינימום כזה
אין סיכוי, לדעתי, שנצליח להעלות

אמיר מיאל (נמיש־קסי־שחיה)
ויוחאי
ליפשיץ, הם שניים מתוך ארבעת השחיינים של הסגל

לנוח רם, איש קיבוץ גניגר שבצפון,
ולארבעת שחייני הסגל האולימפי
שתחת ידיו, עדיין לא ניתן אישור
יציאה סופי לאולימפיאדה. שעת־האפס
בשבילם נקב>ה ל־ 28 יום לפני תחילת
התחרויות האולימפיות, ובינתיים רב
המתח, הלחץ והדריכות.
חניכיו עדיין לא עמדו במשימה
הקשה שהוצבה לפניהם לפני כשנתיים.
משימה שזכתה בתואר הרישמי
של המינימום האולימפי. זהו כר־

על העסקנים מפני דעת־הציבור והעיתונות
ולא בגלל הרמה המיקצועית
שיש בו.״
חרה לו, למאמן השחייה, שבמיק־צועות
כמו ג׳ודו, איגרוף, סיוף
והתעמלות, שבהם קשה למדוד הישג,
אלא בתחרויות בינלאומיות, נקבע
המינימום לפי מקזז וממכר בין עסקני
הענף לבין רכזי ההכנות האולימפיות,
שהם החוט המקשר עם הוועד האולימפי.
בארץ
חסרה •רמת־ספורט ראויה
בהתייחס למה שקורה בעולם. דווקא
בגלל עובדה זאת חשוב, לדעתו של
רם, להגדיר את המטרה שלגו בלוס־אנג׳לס.
:זהו דבר שלעולם לא הוגדר
בצורה מסודרת,״ ואולי בגלל זה
התיסכול הישראל הרב בכל מה
שקשור להישגים ישראלים באולימפיאדות
עד כה.
וכך הוא מגדיר את משימת ישראל:
.היינו רואים הצלחה גדולה בשחייה,
למשל, אם ספורטאי היה משפר שיאים
ישראלים, או מנצח יריבים מוכרים
ברמתנו כיום. אם היינו משתלבים בן
16 המקומית הראשונים, מה טוב.״
לפי דבריו קבעו את המינימום
לחניכיו לפי המקום ה־ 14 באליפות־העולם
באקוואדור. זוהי התוצאה
שנדרשו לעשות על־מנת לעבור את
המינימום האולימפי ולקבל את

האולימפי שעדיין לא הנסיחו את נסיעתם לאולימפיאדה.
מאמנם, נוח רם (למעלה מימין) ,לא
מאמין שחניכיו יצליחו להשיג משהו בלוס״אנג׳לס.

את השחיינים לרמה שבה ישפת פעם
נוספת את הישגיהם באולימפיאדה.
כמו שמקובל בעולם כולו,״ מוסיף רם
ומסביר את העובדה הפשוטה, שמושג
המינימום נחרץ על־ידי הוועד
האולימפי הישראלי כניגוד להצעת
המינימום שהוגשה על־ידי איגוד
השחייה לפני שנתיים.
.חלק מהתוצאות אז, נראו להם
קלות והם היקשו אותם.״ המינימום
נקבע, לדעתו של רם. ,בשביל להגן

כרטיס־הכניסה ללוס־אנג׳לס, אלא
שהמינימום שנקבע.נחשב למכסימום
בשבילם, וחוסר התמודדויות בשנה
האחרונה מקשה על השגתו,״ מוסיף

ספורטיבי
* חודש יידרשו השחיינים
1שבסגל האולימפי, אמיר גניאל

( ,)21 יורם כוכבי 20 יוחאי ליפשיץ
( )20 ואייל שטיגמן 21 לשפר את
הישגיהם בתחרויות הבינלאומיות
שתתקיימנה ברומא, ובחודש הבא
בנורווגית, אילו היו מסתפקים
בשיפור הישגים בתחרויות אלה, כמו
שנהוג בעולם כולו, היה סיכוי לשיפור
נוסף באולימפיאדה. אך, בפועל, יוצא
שאנחנו נדרשים לעשות את המכסימום
שלנו על־מנת לנסוע, ולא פלא
שבגלל קוצר הזמן לא יוכלו לחזור על
תוצאת המכסימום בלוס־אנג׳לם, כי לא
תהיה להם שהות לנוח.״
בעוד הוועד האולימפי מתחפר
בעמדתו לגבי המינימום הבעייתי,
הגיע לארץ, לפי הזמנתו של הוועד,
תומס למפרט ,)69( ,מומחה להכנות
אולימפיות, בעל שם עולמי. היהודי
תושב גרמניה שהכין, בעבר, את
נבחרת ארצו לשתי אולימפיאדות, זו
של מינכן ב־ 1972 ושל מונטריאול
ב־ ,1976 שלל את הגישה, שלפיה יוצב
המינימום כמטרה שלעצמה.
למפרט הדגיש, במשך החודשים
הספורים שהוא יושב במכון וינגייט
על־מנת לסייע לסגל המתכונן, שאו־לימפיאדה
נולדה לשיאים ספורטיביים,
והשיא של כל ספורטאי צריך
להיות בלוס־אנג׳לס ולא לפני כן. כך
שהאימונים חייבים להיות בהתאם,
שהספורטאי יתן את המכסימום שיש
לו בתחרויות האולימפיות, כרי לנסות
שם להשיג שיאים שלא נרשמו לו
קודם לכן.
.על זה היה הוויכוח התמידי שלנו
עם הוועד האולימפי ׳,אומר רם ומוסיף
להסביר שדבריו של למפרט יורדים
אליו כהוראה מובנת מאליה בגלל
מומחיותו ואילו לגבי הוועד האולימפי,
דבריו של למפרט נשארים במיסגרת
הצעות בלבד.
אומנם היה איזה יום שיושב־ראש
הוועד האולימפי, יצחק אופק, התרכך,
אחרי ששמע את גישתו המדעית של
המומחה. אופק הודה, באותו אירוע,
שהדבר מקובל עליו, שצריך לבטל את
המינימום האולימפי, אך למחרת יצא
בהכרזה ברדיו שהוא מתנגד להקלות
ולביטול המינימום. יחד עם זה הוא
יראה כנס ספורטיבי. אם מישהו
מהשחיינים יעבור את המינימום ועל
אחת כמה וכמה אם יצליח לשפרו
בלוס־אנג׳לס.
לדעתו של נוח רם, אין הבדל
משמעותי בין המקום ה־ 20 בטבלה
העולמית ובין המקום ה־ 27 בטבלה
העולמית ובגלל זה לא כדאי לבטל את
נסיעתם של חניכיו, גם אם לא יגיעו

למינימום הדרוש. מפרט רם :״מה
ההבדל אם אייל שטיגמן(שחיין) ישיגאת ה־ 2.23.5דקות ל־ 200 מטר חזה
הדרוש והצפוי למקום ה־ 20 העולמי,
ובין התוצאה העכשווית שלו, שהיא
,2.25 אשר מוערכת כמקום ,27 ואיתה
אין לו סיכויים לנסוע, כי לא עברה את
מחסום המינימום שהציבו לה אנשי
הוועד האולימפי?״
אני לא יוצא להתקפה אישית נגדם.
אני משתף אותם בהתלבטות האישית
שלי בבעייה המשותפת שלנו. גם אני
רוצה שהמינימום האולימפי יושג לפני
כן, אבל בתנאים של חורף ושל בריכה
פתוחה וחוסר תחרויות בינלאומיות
׳ ׳ במשך החודשיים וחצי האחרונים, קשה
לצפות לשיפור עד כדי כך גבוה.
״אותי מקומם העיקרון שלפיו
באופן תיאורטי, קיימת האפשרות
שבאולימפיאדה ייצגו את ישראל
עסקנים בלבד. למפרט לא שולל את
מה שאמרתי. להיפך. אם יגידו לי
שהוא עוקב אחרי ספורטאים והוא
שיקבע מי ייסע, זה מקובל עלי.
סמכותו אינה מוטלת בעיני בספק. אבל
הוועד האולימפי נאחז במינימום שהם
קבעו, לפני בואו של למפרט, ומזה הם
לא נסוגים. זאת לא הבעייה שלי.
״בשבילי זה מצחיק שבשעה זו שני
שליש מהוועד האולימפי נמצאים
בלוס־אנג׳לס, כדי לקבוע את התנאים
לספורטאים. צריך לשאול אותם
בשביל מה נוסעים שני אנשים
למשימה כזאת. אני בהחלט רוצה
לזעזע את המערכת ולעורר את
המחשבה, אם צריך מינימום. בטח
שדיברתי איתם על זה, אבל זה לא
עוזר. יש להם הקו שלהם.״

^ קיצוניות
לצד השגי
ך ם יו ש ב־ ראש איגוד השחייה,
\*צבי ראטרט, שותף לבעיה של
השחיינים שלו. האיגוד לשחייה כולו
נעלב עד עומק נשמתו מהתנהגות
הוועד האולימפי כלפי הענף. אומר
ראטרט :״הוכנסו שינויים במיקצועותשחייה קובעים, ללא תיאום עם
מוסדות איגוד השחייה וללא אישורנו.
השינויים עומדים בעוכרי השחיינים.
מה שכואב לי שנניח שלא היו חייבים

אייל האלוף

השחיין אייל ששיגמן וחנריו, נמצאים נמתח
.יסעו או לא יסעור כל הנוגעים נ דנ ד
ונלחץ• :יסעו
מודים שהמינימום של עענף השחייה הוא הקשה ניותר. .העסקנים חיינים

לקבל את דעתנו, אבל לפחות
להתייעץ. למדנו על השינויים מה־פירסומים
שהיו בשעתו. אולי היתה
יכולה להיות השפעה הדדית על מה
שנקבע.
״אנחנו יודעים רק דבר אחד
שהמשא־ומתן הוא הדרו הטובה ביותר
להזיז דברים. בזה אנו מאמינים.״ לכן

לגמש את עמדתם, כי לא יוכלו לנסוע לנד,״ אומר מאמנם נוח, ספק אנל נצחוק ספק נרצינות. אייל, למשל, עשה 200 מטר חזה נ״ 2.25 דקות, אבל
עם זה אין לו סיכויים לנסוע. תוצאה זו פחותה מהמינימום האולימפי.

שתקנו עד היום!״
מכיוון שאנשי הוועד האולימפי,
אורי אפק ושמואל ללקין, שוהים
בלוס״אנג׳לס ואי־אפשר היה לקבל
תגובה כלשהיא מהם, ביקש העולם
הזה תגובה מיושב־ראש הוועד
האולימפי, יצחק אופק,
הסביר אופק את עמדתו :״אי־אם־

המומחה הגרמני תומס למפרט
סזון ש.הסוו הזזו:

לא המינימום קובע!

ך י מתו של ספורטאי שנשלח לאולימפיאדה
1/ /מנותחת ונישפטת לפי הישגיו בשנה האחרונה ולא
לפי •שיא מסויים. שאליו הגיע ביום מסויים.״ זוהי תורת
ההכנה לאולימפיאדה של תומס למפרט על רגל אחת.
הפנסיונר היהודי בן וד ,69 יליד פולין. הוא אחד המומחים
הבודדים בעולם המערבי, העוסק בנושא תורת האימון
והתימון של ספורט הישגי ברמה גבוהה. בטש המיזרוזי
יש כמוהו שיבה.

את תחילת דרכו עשה למפרט בפולץ, שם הספיק
להכין את הנבחרת האולימפית בכל. ענפי הספורט
לאולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו .1964 אחד־כך עבר
לגרמניה. שם עשה עבודה דומה בשתי אולימפיאדות
נוספות. לארץ הגיע למפרט בחודש אוקטובר האחרון על
מנת לסייע בהכנות.
בסיס מדעי יותר. להשקפת עולמו המדעית
בנושאי ספורט תהיה השפעה קטנה מאוד על הישראלים
לגבי האולימפיאדה הקרובה, כי ההכנות האולימפיות
מתחילות למחרת ס?ום האולימפיאדה הקודמת, או

הישראלים הזמינו אותו. כאמור, דק לפני כמה חודשים.
ההכנות מתחילות אומנם מהסקת מסקנות מניסיון
העבר, אך מטרת שהייתו של למפרט במכון ומגייט שליד
נתניה היא ליצור דגם של עבודה ותיכנון. מעקב, ביקורת
וניתוח של עבודת המאמנים לקראת לוס־אנג׳לס ולנסות
להכניס בהם מהלכי מחשבה על בסיס מדעי יותר.
״צריו לעבוד קימה מאד!״ למעשה, תוצאות
עבודתו של למפרט יתבטאו רק באולימפיאדה הבאה,
במכסיקו . 1988״בספורט ההישגי אין פלאים,״ הוא אומר
ומסביר. ,כשמישהו עובד בצורה נכונה הוא מגיע
להישגים.״
בעניין האולימפיאדה יש שני סוגי מוטיבציה; להיות
שם ולהצליח שם. בשביל הראשון, לא צריך לעבוד קשה
ורציני. מספיק שעושים פעם אחת תוצאה ועם
ספקולציות והתערבות עסקנים זה מספיק. אך כדי
להצליח באולימפיאדת ״צדיר לעבוד קשה מאור.״
למפרט עובר רק עם הנוסח של המוטיבציה השניה והוא
מלמד איך להגיע לזה ואיך ליצור דגם של עבודה
שיטתית מבוקרת, מתוכננת, נכונה ומיקצועית.

יי 11111ך האולימפי יצחק אופק, שאישר את המינימום,
1111111 1 1הודה, שרק נס יוכל לעזור לשחיינים לעבור אותו.
מאידך הוא מודה שאין בנוחו לשנות היום דברים שנקבעו לפני שנתיים.
שר, חודשיים לפני האולימפיאדה,
לשנות סדרים שנקבעו שנתיים קודם
לכן, אחרת, מה נגיד לכל השאר, שהיו
צריכים לעבור את המינימום ולא עברו
ושאינם נוסעים כמו רץ המרתון, יאיר
קרני, למשל.
״אני מודה שהמינימום של השחייה,
באופן יחסי, הוא הכי קשה. בעבר באו
אלינו עם בעיות הפוכות שאנחנו
מתירים לנסוע בקלות. יכול להיות
שהפעם אנחנו קיצוניים לצד השני,
! אבל הבעייה של השחייה זה לא עם

הוועד האולימפי, אלא עם ועדת
ההכנות ללוס־אנג׳לס של ההתאחדות
לספורט, כי הם עושים את החישוב של
המינימום האולימפי ואנחנו רק
מאשרים אותו.
המטרה של ישראל בלוס־אנג׳לס
היא בראש ובראשונה ספורטיבית,
שיהיה שיפור הישגים ויהיה לנו ייצוג
מכובד והמטרה השנייה היא מדינית־פוליטית
והשלישית היא ציונית!״

דינה ונון

חמרורים
נישא ־ממפיס, טנסי(ארצות־הברית)
בפעם הששית, זמר הרוק גדי
לי לואים ( )48 לקרי לין מקארוור
( )21 זמרת אף היא, שנה אחרי שאשתו
החמישית נפטרה מנטילת־יתר של
סמים. אשתו הרביעית של לואיס
טבעה בבריכה ומשלוש נשותיו
הראשונות התגרש.
הושתלה כיליה לד״ר ברונו
קרייסקי ( )73 מי שהיה במשך 13
שנים (1983־ )1970 קאנצלר אוסטריה.
קרייסקי, שנזקק במשך שנים
לדיאליזה (החלפת־הדם בעזרת כיליה
מלאכותית) הוא סוציאליסט יהודי,
שנודע במיוחד בעניין הרב שהוא מגלה
בנושאי פלסטילישראל.
נחוג ברמת־השרון יום־הולדתו
ה־ 34 של חיים דמון, צעיר חברי־הכנסת
העשירית* .ח״כ המערן־ רמון
(שנולד ביפו כחיים וישנייא) הוא בנם
של פועל וזבנית, שהיה קצין
בחיל־האוויר וסטודנט למישפטים
לפני שנבחר כמזכיר המישמרת
הצעירה של מיפלגת העבודה,

עסקן סרחן
אחרי ההתנחלות, גילוח

השנתיים מאז הפינוי הספיק פרחן
להיות יועץ־התיקשורת של שר־המדע
ואיש התחיה יובל נאמן, לגור בעופרה
שבגדה המערבית, בשכונת התיקווה
ונווה שרת שבתל־אביב ועתה הוא
מתעתד לרוץ לכנסת ה־ ,11 במקום
הרביעי או החמישי ברשימת התחיה.
נ חוג יום־הולדתה ה־ 54 של
אידה גודל, כלכלנית מסורבת־עלייה,
שביקשה לעלות בשנת 1978
ארצה ממוסקבה ומשלא קיבלה
היתר־יציאה תלתה בחלונה כרזה
ק.ג.ב, שחרר אותי מברית־המועצות!
.נודל, חולת לב, כליות
וסכרת, הובאה לדין(בעוון חוליגאניזם)
ונשפטה לארבע שנות־גלות בסיביר.
אחר ריצוי עונשה נאסר עליה לשוב
למוסקבה והיא מתגוררת עתה ״
בעיירת־ ספר במולדביה, שבדרום־
מערב ברית־המועצות.
נחוג יום־הולדתו ה־ 57 של
גארי ברתיני, מנצח, מלחין, כנר
ופרופסור למוסיקה (באוניברסיטת
ח׳׳כרמון
תל־אביב) ,שבוע אחרי שנודע על
אחרי הקצונה, עקשנות
מועמדותו לתפקיד־היוקרה כמנהל
האופרה של פרנקפורט הגרמנית.
ברתיני, יליד רומניה, נודע כמייסד
להקת רינת וכמנצח, זה שנים רבות,
של התיזמורת הסימפונית של קול
ישראל.
מ ל או בכלא שפנדאו, ברלין 90 ,
שנה לרידולף הס, מי שהיה סגנו של
אדולף היטלר ואחרון הכלואים
משפוטי מישפטי־נירנברג .1946 ,הס,
טייס ובנו של סוחר, שנולד במצריים,
היה מזכירו האישי של היטלר לפני
עלותו לשילטון וסגנו במשך שמונה
שנות שילטונו הראשונות, עד שטס,
במאי ,1941 לסקוטלנד, כדי למלט את
נפשו או כדי להציע לאנגלים שלום,
ערב פלישת הגרמנים לברית־המועצות.
העובדות האמיתיות מאחרי
הטיסה המיסתורית לא הובהרו מעולם,
והס נדון למאסר־עולם. כיום הוא
האסיר היחיד בכלא המיועד ל־600
איש. החזקתו עולה למשלם־המיסים
אחרי הדיאליזה, השתלה
הגרמני כמיליון דולר בשנה, שאליהם
התוספה השבוע הוצאה חד־פעמית של
שמטעמה הגיע לכנסת, שבה התפרסם
50 אלף דולר, כאשר הותקנה בכלא
כלוחם עיקש, כחבר ועדת הכספים,
מעלית מיוחדת, מאחר שהס הקשיש
לזכויות לקוחות הבנקים.
שוב אינו יכול להשתמש במדרגות.
נ חוג יום־הולדתו ח־ 38 של
נפטר כנראה מנטילת־יתר של
אבי סרחן, מראשי מעוז (מאבק,
סמים, בפאלם־ביץ׳ ,פלורידה, בגיל ,28
עשייה וזהות) ,קבוצת סרבני־הנסיגה
דייויד אנתוני קנדי, אחד מ־11
מסיני, שהתפרסם במסע המחאה הרגלי
ילדיהם של אתל ורוברט קנדי, אחיו
שלו לירושלים, בלוויית אשתו
של נשיא ארצות־הברית שנרצח
וארבעת ילדיו, ערב פינוי ימית. פחזן,
בדאלאס, ג׳ץ קנדי, ואשר גם הוא
יליד לוב, היה נציג מישרד־החקלאות
נרצח, חמש שנים אחרי אחיו, על־ידי
בסיני לפני שהפך יזם מיפעלי דייג,
פלסטיני מאזור רמאללה, בלום־
שייט וקייט בימית. הוא גידל, כמחאה
אנג׳לס, שאליה הגיע תוך כדי מסע
על הנסיגה, גם זקן, שאותו גילח רק
מועמדותו הוא לנשיאות.
לאחחנה, כאשר התנחל בפאתי סיני,
נפטר בפלורידה, מסרטן, בגיל
ביישוב אלי סיני, ברצועת עזה. במשו ,79 וילאם בייסי, נגן הג׳ז שהיה ידוע
בכינוי קאונט (רוזן) בייסי, נגן מ שי
* צעיר החברים בתולדות הכנסת
היה סי שכיום שר־הסישפטים, שהחל את דרכו כנגך אורגן בתיאטרון
והפך עד מהרה אחד ממלכי הג׳ז, ואף
משה נסים, שנבחר לכנסת הרבי׳
הוזמן לנגן בטקס השבעתו לנשיא של
עית בגיל ( 24 מסעם הציונים
ג׳ון קנדי ב־.1961
הכלליים, קודמיהם של הליברלים).

שלמה חריווה,
שבוה מטיול
האסירים, חשוד
בבר שאחד׳
הבדיחה אנס
ודצח את
אודל דובי.
לדעת המישטרה
הוא נשאד
אנס מועד.
באחד ממישפטיו הציע חליווה (במרכז, למעלה):

ף* יום שלישי, ה־ 15 בנובמבר
^ ,1983 יצאה החיילת אורלי דובי
לדרכה האחרונה. הנערה בת ה־,19
ילידת נתניה, בתו של רופא, קיבלה
חופשה מיוחדת ממפקדיה, כדי לבקר
את סבתה החולד״ במוסד בית־פלימן
שבחיפה.
אורלי הגיעה אל סבתה בשעה 9
בערב בערך, ושהתה שם כמחצית
שעה. אחר־כך יצאה, ונסעה באוטובוס
לתחנה־המרכזית בחיפה. מאז נעלמו
עיקבותיה. רק אחרי יומיים, כאשר לא
חזרה למחנה, התקשרו מפקדיה
לבית־הוריה, כדי לברר היכן נמצאת
אורלי. העדרות כזו לא התאימה לנערה
בת־הטובים, האחראית והמסורה.
ההורים נחרדו. הם ידעו כי אין כל סיבה
שתגרום לאורלי להדאיג אותם
ולהיעלם מבלי להודיע על כך. הם
חששו לגרוע ביותר.
המישטרה חקרה בכיוונים שונים,
ביררה עדויות שאמרו כי החיילת
נראתה בתל־אביב עם ידידים, אולם
בני המישפחה סירבו להאמין. ואומנם,
אחרי חיפושים נרחבים, ואחרי שאחיה
של אורלי, הקשור אליה מאוד, חזר
מלימודיו בחו׳׳ל, כדי לקרוא לה מעל
דפי העיתונות והרדיו, נתגלתה גופתה
של החיילת.

הקידה חשאית

^ אותו היום, שבו נעלמה אורלי,
* 1ברח שלמה חליווה מטיול שאורגן
עבור אסירים, לאיזור הצפון. חליווה
הוא יליד עכו, גבר גבוה ונאה, בעל
עיניים ירוקות. חלק ניכר מ־ 36 שנותיו
בילה בבתי־סוהר.
נראה כי הגורל העיוור הפגיש את
החיילת הצעירה עם האנס הוותיק.
בפגישה קצרה זו קופדו חייה של
אורלי. המישטרה רמזה על פיתרון זה
לפני חודשים אחדים. אולם מאז
השתררה סודיות מוחלטת על החקירה.
אף מילה נוספת לא נחשפה לעיתונות,
והיה רושם כי העניין נשכח. אולם
החקירה, שנמשכה בחשאי, הצליחה

לגלות ראיות נסיבתיות שונות.
החוקרים קשרו חוט לחוט, ובימים
הקרובים עומדת פרקליטות מחוז
המרכז להגיש כתב־אישום נגד שלמה
חליווה, על רצח אורלי דובי.
בגלל הסודיות הרבה האופפת את
החקירה, לא ברור אם השניים נפגשו
בחיפה, שם ראו עדים אחרונים את
אורלי יורדת מאוטובוס שהגיע
לתחנה־המרכזית. אולם שיטת הפעולה
של חליווה ידועה היטב מעבירותיו
הקודמות.
בשנת ,1969 כאשר היה עדיין
חליווה בשירות צבאי הסגיר אותו אביו
למישטרה. הוא נאשם במעשה מגונה,
שעשה בנערה שהיתה חברתו. בית־המישפט
התחשב בגילו הצעיר,21 ,
ובשירותו הצבאי, ושלמה נידון למאסר
של שנתיים על תנאי.
שלמה המשיך את שירותו בצה״ל,
אולם תוך זמן קצר מאוד הסתבר בשני
מיקרי אונס. הוא נאשם בבית־המישפט
המחוזי בחיפה, ואחרי מחשבה הסכים
להודות במעשה־אונס אחד, בתנאי
שהשני יוחלף במעשה מגונה. הוא
הורשע ונידון לשבע שנות מאסר. מאז
מעצרו, בשנת ,1970 ישב חליווה חמש
וחצי שנים בכלא. הוא השתחרר בסוף
. 1975
כאשר השתחרר מבית־הסוהר, חזר
לבית הוריו בעכו. הוא הכיר קרובת
מישפחה צעירה, אילנה אברג׳יל,
שהיתה אז בת .17 אין ספק כי חליווה
הוא גבר נאה ובעל קסם אישי, ואפילו
עברו לא הרתיע את אילנה הצעירה,
שהתאהבה בו. הם יצאו יחד במשן־
ארבעה חודשים שבהם התנהג הגבר אל
נערתו כג׳נטלמן מושלם. הוא לא עישן
ולא שתה משקאות חריפים, כאשר
הלכו ביחד לראות את הסרט עימנואל
יצא באמצע, מכיוון שהסרט נראה לו
נועז מדי.

בדיחה אלגנטית

עוד אילנה רואה בו את גבר
חלומותיה אשר חזר למוטב,

וחליווה מצא עבורה במיפעל המתכת
במפרץ חיפה, נעצר לפתע על־ידי
המישטרה. הפעם נחשד בעבירה
חמורה יותר מאונם, הוא נחשד ברצח
לאונור בן־לולו ועירית יעקובי.
שתי רציחות אלה היו האחרונות
בסידרת הרציחות שמתוכן התפרסם
בעיקר רצח רחל הלר. ליאונור בן־לולו,
בת ה־ ,24 יצאה מביתה בטבריה,
באוקטובר , 1975 ונסעה בטרמפים
לתל־אביב, היא לא הגיעה למחוז

קורבן דובי
הגורל העיוור
חפצה. אחרי חודש ימים נמצאה גופתה
בחורשה ליד נתניה. היא נרצחה על
רקע מיני וגופתה נמצאה עירומה.
המיקרה קרה בדיוק שנה אחרי רצח
רחל הלר.
גם עירית יעקובי המתינה לטרמפ
כאשר מצאה את מותה. היא היתה מורה
בת ,23 מקיבוץ מעגן־מיכאל. בנובמבר
1975 יצאה ביום ראשון בבוקר,
כדרכה, לעבודה. גם היא נרצחה על
רקע מיני וגופתה העירומה נמצאה

במטע האבוקדו של המשק, כשעליה
סימני מכות. המישטרה חשדה
בחליווה, כי ביצע את שתי הרציחות
הללו.
מעצרו לא בא רק עקב החשד
ברצח, אלא עקב כמה מיקרי אונס
חדשים שביצע. באחד המיקרים פגש
את קורבנו בתחנת טרמפים. הם חיכו
יחד למכונית שתסיע אותם למחוז
חפצם, וחליווה תפס את הבחורה ואיים
עליה כדי שתתמסר לו. הצעירה היתה
בעלת תושיה ומחשבה מהירה. היא
הציעה לו כי ילווה אותה למחוז חפצה,
ואחר־כך תלך איתו לביתה, שם יוכלו
להתעלס ללא הפרעה, .היא היתה
כל־כך משכנעת, שחליווה האמין לה,
ונסע איתה למכרים שאליהם רצתה
להגיע. ושם, בעוד הוא משוחח עם
בעלת־הבית, טילפנה הצעירה למיש־טרה
וחליווה נעצר במקום. אך התברר
כי יש עוד כמה תלונות על מיקרי־אונס
נוספים שנעשו על ידו באיומים
ובעזרת סכין.
הוגש נגדו כתב־אישום על ארבעה
מיקרי אונס ומישפטו נקבע בבית־המישפט
המחוזי בירושלים. ב־7
בנובמבר ,1976 כאשר השוטר ששמר
עליו הסיח את דעתו ממנו, ניצל
חליווה את ההזדמנות ויצא בצעדים
בטוחים מבית־המישפט. הוא התערב
בקהל שהיה בסביבה ונעלם.
המישטרה היתה בפאניקה. היה
חשש כבד כי האנס החולני ינסה לאנוס

בידי חייל. הוא היה אדיב מאוד והסכים
להסיע אותה לירושלים, מחוז חפצה.
אולם בקירבת בית־שמש נכנס הנהג
ליער, הוציא סכין ארוכה ואיים על
התיירת. הבחורה התנגדה בכל כוחה
ואף בעטה באשכיו. הוא ניסה לחנוק
אותה, התיישב על ביטנה ולחץ בכוח,
עד שכמעט איבדה את הכרתה. אז אנס
אותה. הוא עזב את הבחורה ביער ונסע
לדרכו.
עוד יומיים עברו־ עד שהחיפושים
אחריו הגיעו לקיצם. בעוד כל המדינה
רועדת מפחד האנס, והטרמפיאדות
מתרוקנות מחיילות, נתפס חליווה
במישרדי מועדון כפר־המכביה. זה היה
בשעה 9וחצי בערב. חליווה ניסה,
כנראה, למצוא כסף במישרד. תוך כדי
חיפושיו הפיל את שפופרת הטלפון,
ואור אדום נדלק במרכזיה. המרכזנית
חשדה כי משהו קרה במישרד והזעיקה
את קצין־הביטחון. חליווה נכנע לאיש־הביטחון
בלי התנגדות.
הפעם שמרו שלטונות בתי־הכלא
על חליווה מכל מישמר, הם לא
התכוונו לתת לו עוד הזדמנות לברוח.
מישפטו של חליווה עורר עניין רב.
סניגורו, עורך־הדין שמואל בירגר, ידע
כי אין למרשו כל הגנה, אלא טענה של
רחף בלתי־ניתן לכיבוש. אחרי ההיסטוריה
הארוכה של מעשי אונס ותקיפה
מינית, היה ברור כי הנאשם הוא בעל
דחפים מיניים חולניים, שאינו ניתנים
לריסון.
רופא־נפש שבדק את חליווה,
הצהיר כי האיש בעל דחפים מיניים
מוגברים, וקבע את מצבו כסכסו־פאטיה.
אולם הרופא קבע, כי למרות
הכל אין הדבר בגדר מחלת־נפש, אלא
הפרעת־אישיות בלבד, ולכן נמצא
חליווה אחראי למעשיו.
באותה הזדמנות גיסה סניגורו
לחדש הלכה בישראל. הוא הבין היטב
כי מקור בעיותיו של חליווה הוא הדחף
המיני החולני שלו. ועל כן הציע לו
לעבור ניתוח של סירוס. למרבה הפלא
הסכים חליווה להצעה. הסניגור בא
בדברים עם התביעה, כדי לעשות
עיסקת טיעון, אשר בגידרה יעבור
חליווה עיקור. אולם מכיוון שלא היה
בארץ תקדים למעשה כזה, לא ידעו
אנשי הפרקליטות כיצד להתייחס
להצעה, והיא נכשלה.
המישטרה לא הצליחה להביא
ראיות לרציחות, ולכן נאשם חליווה רק
בחמישה מיקרי־אונס ובכמה עבירות
אחרות. הוא נידון בבית־המשפט
המחוזי ל־ 25 שנות מאסר. בית־המישפט
העליון הפחית את עונשו
ל־ 20 שנה בלבד.
מעצי בישיבה

קורבן ברגים
הנהג האדיב
שוב וינצל את ההזדמנות האחרונה,
אולי, לפני מאסרו. שוטרי מישמר־הגבול,
מלווים בכלבים, נשלחו למצוא
את חליווה. מחסומים כבדים הוקמו
ליד נמל־התעופה כדי למנוע את
בריחתו מן הארץ.
הצעת סירוס
^ רבעה ימים אחרי שברח מבית־
> 1המישפט בירושלים, בשעה 10
בבוקר, נסעה אשה צעירה, נכה,
במכונית הוולבו שלה במרכז־הכרמל
בחיפה. היא עצרה את המכונית

והעלתה טרמפיסט, חייל לבוש מדים.
לפתע שלף הצעיר סכין מיטבח, איים
עליה, הוביל אותה למקום שומם, וזרק
אותה מן המכונית. הוא נטל את הרכב
ונעלם מן המקום. אחרי ארבע שעות
י ־ עצרה מכונית הוולבו הלבנה לטרמ־פיסטית
אנגליה, שחיכתה בצומת
מגידו.
סואן ברג׳ס, תיירת אנגליה בת ,25
עלתה ללא חשש על המכונית הנהוגה

ן * ל עו ד יושב חליווה בבית־הסוהר,
ואין לו כל אפשרות למגע עם
נשים, אין הוא מסוכן. אולם בחודש
נובמבר ,1983 ערכו שלטונות כלא
רמלה יום טיול לאסירים נבחרים.
משום מה נשכחה בריחתו הקודמת של
חליווה מלב המארגנים, וגם הוא יצא
לטיול.
חליווה ניצל את אחת ההפסקות
בטיול, כדי להימלט בחשאי. המישטרה
חיפשה אותו בכל הארץ, ובתחילה לא
קישרה כלל בין בריחתו ובין העלמה
של החיילת. הוא נעצר בסופו של דבר
בישיבת אור־שמח בירושלים, כאשר
הוא מנסה. להשתלב בין. תלמידי
הישיבה, החוזרים בתשובה.
מכיוון שאורלי נרצחה באותם 50
קילומטרים קטלניים, שבהן נמצאו
גוויותיהן של עירית יעקובי, ליאונור
בן־לולו והחל הלר, היה מי שטרח
לקשר זאת לחליווה. נראה כי החקירה
היתה קשה מאוד, לא נמצאו עדי־ראיה
למעשה עצמו, ורק תוך קשירת עובדה
לעובדה, ניתן לפתח תמונה מושלמת
ממאורעות יום הרצח.
בינתיים שוקלים שלטונות הכלא
אם להגיש נגד חליווה גם כתב־אישום
על הבריחה האחרונה מהכלא, או לדון
אותו בדין מישמעתי פנימי. הבעיה
הקשה תהיה שיכנועו של בית־המישפט
בכך שחליווה אשם גם ברצח,
לא רק בבריחה.

אילנה אלון
במדינה מישפט
ביטחון אוויר1
ה 8רצו טיסת-חינס,
אך הצליחו רק
לגרום לבהלה ב״אל־על״
כמה רגעים של בהלה אמיתית
נגרמו בקיץ 1983 במטוס אל־על שטס
מלונדון לישראל. כאשר היה המטוס
באוויר, התגלה לפתע כי יש בו מאבטח
אחד מיותר, בירורים שנערכו במקום
גילו כי על סמך אישורו של מאבטח,
שלא היה במטוס, נסעה בחורה צעירה,
חברתו של אותו מאבטח.
המאבטח, בחור צעיר וחביב, עבד
באל־על והיה מוכר היטב לעובדי
נמל־התעופה היתרו בלונדון. הוא
וחברתו, שהיתה בביקור בלונדון,
החליטו כי היא תחזור ארצה ללא
תשלום, באישור שלו. ביום המיועד
לטיסה הגיעו השניים לנמל־התעופה.
הבחור, המוכר לכולם, עבר את
השערים עם המיזוודה של הנערה ללא
כרטיס, והיא באה בעיקבותיו, כאשר
היא משתמשת באישור שלו.
.עונש בלי הרשעה. באולם
הנוסעים מסר לה הצעיר את המיזוודה,
והיא, מצויירת באישורו, עלתה למטוס.
רק כאשר החלו סופרים את הנוסעים
ובודקים את המאבטחים התגלה
העניין. דקות אחדות של בהלה
הסתיימו בכעס ובתביעה־פלילית נגד
המאבטח וחברתו.
בשבוע שעבר הסתיים המישפט נגד
השניים. הם נאשמו בקשירת קשר,
ובקבלת דבר במירמה. מאחר ששניהם
צעירים בעלי עבר נקי שעשו שטות,
ביקש סניגורם, עורך־הדין דרור
מקרין, לשכנע את השופט לתת להם
הזדמנות. השניים הודו באשמה, ועדים
סיפרו בשיבחם. השופט הארי פס
שוכנע, כי יש צדק בבקשתו של
הסניגור. לפיכך נקט צעד נדיר, הוא
העניש את השניים, בלי להשאיר
עליהם כתם של אישום פלילי.
המישפט הסתיים בלי הרשעה
פלילית, כאשר השופט הטיל על כל
אחד מהשניים עבודה למען הציבור.
הבחורה צוותה לסייע לקשישה
בירושלים במשך ארבעה חודשים,
והמאבטח ישמש כחונך לקשיש במשך
אותה תקופה.

מארצות־הברית. איש לא היה מגלה את
זהותו אילולא הדולארים המזוייפים.
התובעת, נורית אחיטוב, הגישה את
כתב־האישום נגד השניים והם נעצרו
עד תום ההליכים נגדם.
פלילים מסיבת־הפתעה
הסורצים חיסלו
בקמיק־משקה

אבל התלוננו
על חוסר דולארים
עובדי מישרדו של עורך-הדין מנחם
רובינשטיין התכוונו לערוך לו מסיבת־הפתעה,
אך היה מישהו שהפתיע אפילו
אותם. העובדים רצו להפתיע את עורן״
הדין ביום הולדתו, והכינו במקרר
המישרד מעדנים, באחד הארונות שמו
בקבוק קוניאק נפוליאון משובח והיו
מרוצים מההפתעה שתיכננו. אולם
כאשר נכנסו בבוקר למישרד חיכתה
להם הפתעה אחרת.
במשך הלילה פרצו למישרד כמה
צעירים. הם חיטטו וחיפשו כסף, אך לא
מצאו. אז פנו למקרר, הוציאו את
המעדנים והתכבדו בהם, על השולחן
המישרדי העמוס תיקים לעייפה. הם
מצאו את הקוניאק המשובח וחיסלו גם
אותו. רק את הסיגריה המלאה חשיש

עורך ריז יוגינשטיץ
חשיש מהבית, קוניאק מהמישרד

היה עדיין שמו של אולברייט 13 ,שנים
אחרי מותו, בפי כל. הפעם לא רק
בזכות פירסומיו, אלא דווקא בזכות
לא־פירסום אחד שלו. היה זה הספר
תולדות דת ישראל, שבכתיבתו עסק
אולברייט שעה שנפטר.
האח לא זז. משגילתה אלמנתו
את 685 הדפים שהכילו את 150 אלף
המלים הראשונות של כתב־היד,
ביקשה את תלמידיו להשלימו ולהכינו
לדפוס.
אז התערב, לפתע, אחד משני בניו
של אולברייט, דויד, עורך־הדין שהת־מחותו
במישפטי־רצח, ותבע 25 אלף
דולר עבור זכות הפירסום.
אחרי משא־ומתן מייגע לא השתוו
הצדדים ובינתיים גם נפטרה האלמנה.
גם מאמציו של הבן השני, פאול, להזיז
את אחיו מנוקשותו, לא הועילו.
איש בקהילה המדעית לא הבין מה
הניע פרקליט מצליח להתעקש על
סכום כסף קטן למדי ולבסוף החליטו
תלמידיו, כי אין טעם להטיח את הראש
בקיר ונטשו את העניין.
לא מרדיסת־בצע. לפני חודש
ארכיאולוג אלברייט
החליט חוקר אמריקאי, שקרא בשעתו
איפה איוב? איפה קוהלתי
את כתב־היד, לפרסם את עיקריו. הוא
גילה כי אולברייט פרש יריעה רחבה,
הביאו הפורצים מהבית. שרידיה נמצאו
החל בשמותיו הקדומים של האל —
בבוקר על ריצפת המישרד.
שדי, אל עליון, אל עולם — עד
נראה כי כטוב ליבם במשקה
דולארים רוסיים
מילחמות־הדת בימי מלכויות יהודה
ומאכל, החליטו הפורצים להודות
וישראל.
לזייפנים כדאי להיזהר —
לבעל־הבית. בכתב־יד בלתי מאומן,
למרבה הפלא, התעלם אולברייט
באותיות דפוס גדולות, שירבטו זיכרון משוטר בעל
מהערכת נושאים כה חיוניים לדת
הפורצים מיכתב־תודה ושמו אותו על
בשוק הפישפשים נמכרות הרבה השולחן. הם כתבו :״תודה על הוויסקי ׳ ,ישראל, כאלה שבהם דנים ספר איוב או
קוהלת, למשל. ומשונה עוד יותר
סחורות בעלות עבר מפוקפק ׳.לכן, בפעם הבאה תסימו(השגיאה במקור)
שאולברייט אימץ, בניגוד לדיעה
כנראה, בחרו הנאשמים להפיץ את דולאדים.׳׳
הדולארים המזוייפים שלהם שם. אולם,
המקובלת בעולם המדע, את הגישה כי
לחוקרי המישטרה, שבאו לקחת
12 השבטים של ישראל לפני המלוכה
משום מה, עוררו את חשדם של טביעות־אצבע, ציפתה עבודה לא קלה
הסוחרים הרגילים בשוק, ומישהו טרח
היו חיקוי,של המוסד היווני הקדום
כלל. כיצד יוכלו להבחין אילו
והזעיק את המישטרה. בחיפוש על
אמפיקטיוניה, איגוד של 12 שבטים
טביעות־אצבע שייכות לקליינטים
גופם של לייב גנדלר וחברו, שהציג את
שהתרכזו סביב מיקדש אחד. לכל שבט
הלגיטימיים של המישרד, המתמחה
עצמו כפליכס זרצקי, נמצאו עשרת
באיגוד היו שני נציגים בסנהדרין
בפלילים, ואילו טביעות שייכות
שהתכנסה פעמיים בשנה(פעם בדלפי,
אלפים דולארים מזוייפים. במכוניתם לפורצים שאינם קליינטים?
פעם בתרמופילים) .גוף זה ניהל את
נמצאו עוד 10 אלפים. כל השטרות היו
ממוספרים באותו מיספר סידורי עצמו.
המיקדש, הבטיח את השלום בין
בחיפוש בבית נמצאו עוד 11 אלף .
השבטים, איחד אותם לקראת עימותים
דולר, ובכך הגיע הסכום הכללי ל־ 31 הפרקליט
י אפשריים עם אויבים מבחוץ ואף דאג
אלף דולר. בעוד השניים
לשער־חליפין סביר בין מטבעות פעמיים יושבים שח שב
השבטים השונים.
בתחנת־המישטרה ונחקרים, עבר במ
בילעס היה קיים,
קום קצין־מישטרה ותיק. הוא הציץ
נוכח גילויים אלה סברו ארכיבפניו
של זרצקי ואמר לעצמו, כי את
אולוגים רבים, כי התנהגותו של דויד
הבן היה הכס
הפרצוף הזה הוא מכיר. כאשר שאל
אולברייט לא נבעה מרדיפת־בצע
וקול האב נדם
לשמו של העציר המוכר, הבחין מייד
דווקא. כבנו של אחד הארכיאולוגים
הוא היה אלוף הארכיאולוגיה
הנכבדים של המאה וד 20 הבין, בחושיו
כי השם אינו מצלצל נכון. חיפוש
באלבום־התמונות של המישטרה ובמ המיקראית, בעל ידע היסטורי,
הפרקליטיים המחודדים, כי פירסום
דור טביעת־האצבעות, העלה, כי האיש פילוסופי וארכיאולוגי כביר, איש
מחקר שנכתב לפני 20 שנה בנושא
שהציג עצמו כפליכס זרצקי אינ^אלא שידע ואהב את התנ״ך, חוקר בעל
שאין בו שנה ללא גילויים חשובים
לאוניד רוט, יליד רוסיה, שעלה לארץ זיכרון פנומנאלי. זה היה, כמובן,
ומהפכניים למדי (כגון הכתובת
ונאשם כאן בביצוע שוד בביתם של זוג ויליאם פוכסוול אולברייט, האמריקאי
הארמית שגילו חוקרים הולנדיים
שעמד במשך שנים בראש בית־הספר
ב־ 1976 והמאשרת את קיומו של
ישישים.
השודדים התחזו אז כקוני תכשיטים האמריקאי לארכיאולוגיה בירושלים,
בילעט, המקלל-המברך, או הלוחות
יקרים, שהיו ברשות הזקנים, וכאשר ואשר מחקריו על הארכיאולוגיה של
שנחשפו לפני שנה בצפון־סוריה על
אלה מסרו אותם לבדיקת הקונים, גנבו ארץ־ישראל הם שם־דבר, הרבה מעבר, כתובותיהם בשפה מערב־שמית שייתאת
התכשיטים ונעלמו. בטרם הסתיים לחוגי המיקצוע.
כן והיתה אם שפת־התנ״ך העברית) ,לא
כאשר נתכנסו, בשבוע שעבר, כמה
היה מוסיף כבוד רב לזיכרו של אביו,
אז המישפט, ברח ליאוניד רוט מהארץ.
הוא הוכרז כעבריין נמלט וחזר במסתור מאות ארכיאולוגים לכינוס בירושלים,
ולכן הוא טירפד את פירסום הספר.

ארכיאולוגיה

— חייו שר אריה

טיולים נהדרים ז

במסלולים המרתקים ביותר!
* אירופה

ידוע כי ערפאת עצמו דוגל מזמן
בצעד זה• אך יש בעיות. ברית־המר
עצות, למשל, מסרבת להבטיח שהגוש
הסובייטי יכיר בממשלה כזאת.
יש לכך סיבות שאינן קשורות
באש״ף. ברית־המועצות חיה בפחד
מתמיד מפני רוויזיה של גבולותיה.
היא חוששת ליצור תקדים, שיאפשר
הכרה בינלאומית בממשלות גולות של
ליטא, לטוויה ואסטוניה, למשל.

־ 8־ 3 0יו ם החל מ$ 5 9 9 -

א 1 1 *1

ו ^ 0 3י ק 1־ 3 2 -2 6יו ם החל מ $2,538

המזרח הרחוק
דרום אמריקה־״
סביב העולם

־ 3 4יום $3,395

45 -יו ם $ 4,299

חוברת עם פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות!
[ 1 0שנות נסיין

6 /רו ת כן,

במחיר הסביר ביותר!

05ע 0ז

(עם אפשרות לתשלומים)

(המשך מעמוד )25

נשאלה השאלה: מדוע אין
ערסאת מקים ממשלה פלס־מינית
זמנית, כסי שהוצע לא־פעם?

הארגון,התכנון והביצוע ע״י אירופה טורם ירח 1בן יהודה 100 תייא טל. 243227.
נוע הפלגות קו

מתיר אינטרס זה, בלמה
ברית־המועצות במשך קרוב
לעשר שנים את הצעד החיוני
הזה, שהיה משפר בלי ספק את
מעמדם של הפלפטינים בעולם,
ואף בדעת־הקהל הישראלית.

נחיווחוניגועיס
ך* צמרת אש״ף קיימת הת־
*עניינות עצומה בבחירות העומדות
להיערך בישראל.
התעניינות זו היא כשלעצמה סימן
טוב. ראשי אש״ף מודעים לעובדה כי
דעת־הקהל הישראלית ממלאת תפקיד
חיוני, לטובה או לרעה, בסיכויים
להשגת הסדר ושלום בין ישראל והעם
הפלסטיני. הם מקווים כי הבחירות
יביאו לשיפור המצב הפוליטי מבחינה

משום כך נשמעים בצמרת
אש״ף הערות חריפות נגד
אותם חוגים בקרב הציבור
הערבי בישראל, המטיפים
להחרמת הבהירות.
חוגים אלה, שהביאו את תפיסתם
הלאומנית עד כדי אבסורד, גורמים
לכך שאזרחים ערביים אינם מצביעים,
בעוד שהימין הישראלי מגייס את כל
כוחותיו. ראשי אש״ף הם פרגמטיים
מאוד, ואחד מהם אמר על רעיון
ההחרמה :״זה מטומטם!״

גם הרעיון של הקמת רשימה
ערבית נפרדת, הרווח בימים

בסופו של דבר כמה רשימות בעלות
מצע חיובי מבחינה פלסטינית —
כלומר, הכרה בזכות העם הפלסטיני
להגדרה עצמית ולהקמת מדינה משלו
לצד ישראל, וניהול משא־ומתן עם
אש״ף לצורך זה, על בסיס של הכרה
הדדית.
לא מכבר נשאל ערפאת על־ידי
כתב של רדיו מונטה־קארלו(שיש לו
חוג־האזנה עצום ברחבי העולם
הערבי). :מי המועמד שלך בבחירות
בישראל?״

ערפאת ענה :״השלום!״ הוא
חזר על המילה שלוש פעמים.

איך מתיישבת הבנה זו של חשיבות
דעת־הקהל הישראלית עם הפיגועים
האחרונים בארץ?

אישי אש״ף מכחישים בש־צף־קצף
את הטענה הישראלית,
כאילו ערפאת עצמו, או
מנהיג מוסמך אחר, העלה על
נם את ההתקפה על האוטובוס
בירושלים, הפיגוע ברחוב המלך
ג׳ורג׳ או חטיפת האוטובוס.
״לא היה ולא נברא!״ טען
בפסקנות דובר מוסמך.
את האחריות לפיגועים אלה קיבלו
על עצמם גופים מחוץ לאש״ף
(אבו־נידאל) וגופים המתנגדים להנהגה
הנוכחית של אש״ף (כמו החזית
העממית והחזית הדמוקרטית) .גם
הודעות אלה נראות בהתפארויות־שווא.
יתכן כי בשטחים הכבושים
ובדרום־לבנון פועלים כיום תאים
קטנים, הפועלים פחות או יותר באופן
עצמאי, באמצעים פרימיטיביים, אחרי
שפוזרה ״תשתית המחבלים״ בדרום־
לבנון על־ידי בגידשרון־שמיר־רפול,
לא תיתכן עוד שליטה מרכזית על
תאי־מחתרת כאלה.
ואילו קריאה גלויה ופומבית של
ערפאת לכל הפלסטינים להימנע
מפיגועים אינה נראית כצעד אפשרי,
כל עוד ישראל וארצות־הברית
ממשיכות בקו של שלילה טוטאלית
של אש״ף, וכל עוד מנהלת סוריה
מילחמת־חורמה במנהיגות המתונה של
אש״ף מבפנים ומבחוץ.

מאידך, אין כרגע חשש

לקפריסין -כרתים -רודוס -טינוס -אתונה

חיפה-קפריסין
החל מ־ $18

סוכנים בישראל: מנו קוי נוסעים בע״מ
חיפה: רח׳ המגינים ,39 קו מהב׳ ,טל 531631 ;522624 .־04
תל־אביב: רח׳ הירקון ,114 קו מה ג׳ ,טל 244086 ,246601 .־03
אשדוד: עורף הנמל, טל 24011 .־ 055 ובכל משרדי הנסיעות

מאחרר׳ תקר ה
גם דקורטיבי עם מנורה -״הוואנה פאנס״ -גורדון 45ת״א, טל 426011 .

ערפאת המועמד שלו לבחירות

אלה בכמה חוגים ערביים
בישראל, אינו מוצא חן בקרב
המנהיגות הפלסטינית .״מה
ייצא מזה?״ שאל אחד מהם,
״בסך־הכל תביא הרשימה
לבחירת ח״ב אחד, וזה יהיה
כלי־מישחק בידי אחד משני
הגושים.״
בחוגי אש״ף בוודאי היו מקדמים
בברכה רשימה שהיתה מאחדת את כל
כוחות־השלום הישראליים, ובכללם
רק״ח, ושתהיה לה אפשרות להשפיע
על הזרם המרכזי של דעת־הקהל
הישראלית. אבל הם יודעים שיש כאן
סתירה: מי שמתקרב לרק״ח מתרחק
מן המרכז• אד הם מאמינים כי יקומו

לחידוש המערכת העולמית
הגדולה של פיגועים מטעם
אש״ף, כמו בסוף שנות ה60׳
וראשית שנות ה־סד.
הנהגת אש״ף, בראשות ערפאת,
חותרת לפיתרון מדיני. אחרי כישלון
המרד בפת״ח והבסת הסורים וסוכניהם
בקרב של טריפולי, התחזק מעמדה.
אולם הבעיות הפנימיות והחיצוניות
רבות, וכעת מתנהל מאמץ גדול להכנת
פריצת־דרך במושב ה־ 17 של המועצה,
האמור להתכנס בשבועות הקרובים
באלג׳יר.

אם יתערב אללה לפני כן
ויביא לשינוי מכריע בדמשק,
זה יהיה הרבה יותר קל.
העולם הזה 2435

ספורט כדורגל הליכוד נגד המערך
כדורגלני הפועל תל־אביב, שירדו מהאוטובוס
שהסיע אותם למישחק במיגרש בעיירה
יבנה בשבת, לא ידעו להסביר לעצמם את מימטר
האבנים, הקללות והגידופים שירדו על ראשם
מקהל האוהדים המקומי שקיבל אותם, הרבה
לפני ההתרחשויות הספורטיביות במיגרש.
גילוי־שנאה שכזה לפני מישחק, או תוצאה

משוגע לספורט

באימון האחרון שקיימה קבוצת הכדורגל של הפועל באר־יעקב מליגה ב׳ ,זינק לפתע
אורח מוזר ומיסתורי על שער המיגרש, כשהוא לבוש ביגדי־ספורט. האורח הלא־קרוא טען
לפני הנוכחים המופתעים, שהוא שוער נבחרת־ישראל בעבר, והתחנן בפניהם שיתנו לו
להתאמן איתם ולו לפחות פעם אחת.
מאמן הקבוצה, משה רומנו, שזכה ארבע פעמים בחייו בתואר מלך השערים של הליגה ,
הלאומית הבין שמדובר במשוגע־לספורט שברח מבית־החולים לחולי־נפש במקום.
אחרי השתוללות במשך רקות ארוכות, כשאיש מהכדורגלנים לא מצליח להתגבר
ולהשתלט על האיש, חטף זה לפתע את הכדור, שבו התאמנה הקבוצה, ואת הנעליים והחולצה
שהצליח לסחוב מחדר־ההלבשה וברח כל עוד נפשו בו ונעלם כלעומת שבא.

,המומנט הספורטיבי לא שיחק כאן כלל,״
אמר אוהד תל־אביבי המום. ,היה משהו עמוק
באווירה המחושמלת, משהו חשוב יותר אפילו
מהמישחק עצמו.״ אולי העובדה שרוב תושבי
יבנה הם ליכודניקים שרופים, ואילו הפועל
תל־אביב היא קבוצה המזוהה עם המערר.
אך לבסוף לקח אוהד מקומי מפוכח, שחזה את
העתיד לקרות, יוזמה וצעק. :חברה, אם לא
תתפזרו, יהיה לנו רדיוס.״ המילה הזכירה לכולם
כיצד מכבי חיפה אכלה אותה למרות שניצחה
במישחק, הפסידה קרוב ל־ 20 מיליון שקל
הכנסות, וכל זאת רק בגלל אוהדיה. הקריאה
עשתה משהו לאספסוף, שלאט לאט החל מתפזר,
מה שיציל אולי(לא סופי) את מכבי יבנה מעונש
רדיוס מאיים.

ג׳ודו
גבר וחצי, בדי נשים
לענף הג׳ודו בארץ יש כבר ספורטאי־וחצי
אולימפיים, עם מקום מובטח במישלחת ללוס־אנג׳לס.
בעוד אדי קואז ( )24 הפתח־תיקוואי עבר

מספיקה שאפשר יהיה לבנות מהם את הקבוצות
הבוגרות.
בעיקר זה בולט בקבוצות הפועל העירוניות.
מסתבר שבהתיישבות העובדת, במושבים
ובקיבוצים, יש קבוצות נוער וילדים במיספר רב
יותר מאשר בערים. בהפועל תל-אביב, למשל,
אין התייחסות מינימלית לקבוצות של ילדון ז
ונערות. באגודה כזאת היו צריכות להיות עשר
קבוצות של בנות שמהן ניתן היה לשאוב קבוצת
נשים אחת טובה.
לקיבוץ גן־שמואל יש יותר קבוצוודתשתית
מאשר להפועל ולמכבי.
ובגלל שהיחס של האגודה לנושא כל־כך
גרוע, גם המאמנים הם ספורטאים צעירים בני ,17
חסרי כל־ניסיון. כל מאמן, העובר את גיל ה־,25
מחפש מקום טוב באמצע, בליגות הבכירות.
כל סעם, מכה בראש. ואגודות הספורט
הדואגות להחזיק את הנערות ברשותן עושות
זאת רק בגלל סיבה אחת — כדי לקבל ניקוד
גבוה יותר באיגוד הכדורסל. הן רושמות נערות
צעירות בקבוצות של בוגרות, כי כל רישום
פירושו ניקוד יותר גבוה לקבוצה וניקוד גבוה
יותר פירושו כוח, השפעה, תקציב.

סי יבוא 1מי ילך
מאמן זלצר
מי שמחזר, אסור לו לאחר
כלשהיא, כבר מזמן לא נראה במיגרשי הספורט
בארץ.
תוקפנות וכעס מקובלים, כשמפסידים, כשנוצרת
הרגשת תיסכול בעיצומו של מישחק או
לאחריו. אבל לפני הכל?
גם השוטרים המקומיים שנצטוו לשמור על
הסדר, לא נקפו אצבע. אוהדים תל״אביביים
מבוהלים, שעמדו בתור לקניית כרטיסים, חשו
פחד אמיתי. השוטרים צחקו להם בפנים כשהסבו
את תשומת־ליבם, לא שאו לבקשותיהם להסדיר
את ההתפרעות בתור והמשיכו לנהל שיחות עם
חבריהם, האוהדים המקומיים.
הסחד מפני הרדיוס. מכבי יבנה ניצחה
את הפועל. אך גם התוצאה של 0:1לא הרגיעה
את המארחים, שהצטופפו ביציאה מהמיגרש,
מייד עם סיום המישחק וחיכו לשחקנינדהאורחים
כמו לטרף.

המאמנים המועדפים של קבוצת הכדורגל
ביתיר תל־אביב לעונה הבאה הם אליהו עופר
או זאב זלצר. .תלוי מי יהיה בהנהלה בשנה
הבאה,״ גילה השבוע איש ביתיר. אם שלום גניש,
הפטרון של הקבוצה ימשיך, יועדף עופר. אם
תתכנס הנהלה חדשה לבית״ר — זלצר יהיה
הראשון במעלה. חברי מרכז ביתיר חיזרו אחרי
זלצר כבר לפני שנה, אך אז הם איחרו לגביו את
המועד, כי זלצר כבר היה חתום בקבוצה אחרת.
חוזים שמנים מדי. תוכניות חדשות
אחרות המתגבשות בימים אלה בבית״ר מתרכזות
בעיקר סביב הצערת גיל השחקנים. ארבעה
שחקנים שנחשבים לזקנים יוחלפו תמורת
שחקן־חור טוב אחד. המועמדים לתפקיד הם רפי
כהן ממכבי פתח־תיקווה ויצחק בלחסן
מהפועל יהוד.
המועזבים בגלל גילם יהיו, כנראה, נימרוד
דרייפוס ושימעון לוק ואילו שרגא טופולנסקי
ורפי תשובה יצטרכו לעזוב מסיבה אחרת: ביתיר
לא תוכל לעמוד בחוזים השמנים שסידרו השניים
לעצמם.
אתה משוחרר;
שדר־הרדיו צחי נוגה הודח השבוע
משידור תוכנית הספורט של שבת, שירים
ושערים, אחרי שש שנות שידור. צחי, שהגיע
למחלקת החדשות של הרדיו ממחלקת
הספורט, ידוע כמשוגע לעבודה במיגרשים,
שהפכה לאחרונה לעיסוקו הצדדי בשל
עבודתו המלאה במחלקת החדשות.
לקראת השבת האחרונה, כמדי שבוע,
קיבל צחי הוראה לשדר את המישחק המרכזי
ביבנה, בין הקבוצה המקומית ובין הפועל
תל־אביב. יום אחרי ההוראה הודיע לו דני
רבורין, מנהל מחלקת־הספורט החדש של
.הרדיו, על שינויים בתוכנית, :אתה תשדר את
המישחק בץ בית־ך תל-אביב ובין הכוח
רמת־גן בשכונה,״ וכך התבטל לו לשדר
מישחק רווי מתח ועניין.
צחי לא אהב את השינוי הדראסטי וביקש
אם לא את המישחק החשוב, אז לפחות משהו
באמצע. הוא חש שבמעמדו.מותר לי לראות
קבוצה מעל המקום ה־סז בטבלה.״
תשובתו של המנהל דבורין.:אתה לא יודע
איזה כבוד זה לשדר בשירים ושערים. כאן
לא בוחרים, כאן מקבלים הוראות, אסור לך
להיפגע ואתה משוחרר מהעבודה!׳
חבריו של נוגה, שידעו כמה צחי נתן
בעבר את נישמתו למחלקת־הספורט של

העולם הזה 2435

כדורגלן דרייפום
שחקן חוד שווה ארבעה זקנים
עם תוצאה מעל למינימום הנדרש, הרי לחברו
איגוד הכדורסל יכול, לדבריה של נועה, לתת
לסגל, משה פונטה 27 יש רגל אחת בפנים. תנופה לנושא על-ידי חיוב כל אגורה בעלת
השלישי, שנשרף בינתיים אחריהם, עם סיכויים קבוצה בליגה הלאומית לכלול בתוכה את כל
טובים גם כן, הוא יעקב ברוך בן ה־.24
מסלולי קבוצות הגילאים, גם בנים וגם בנות.
דרוש: יום טוב. אליפות אירופה לג׳ודו, י
נכון שהכדורסלנים הצעירים מקבלים כל
שתתקיים השבוע ובה ישתתפו כל השלושה, פעם מכה בראש בגלל הזרים, ומאמציהם לא
נחשבת לאליפות הג׳ודו הקשה ביותר בעולם. נושאים פרי, כשכדורסלן זר מגיע ותופס את
הרבה יותר קשה מאליפות עולם או אפילו מקומם, שעליו נלחמו שנים רבות. אך, לפחות עם
האולימפיאדה. בזאת נחשבים יותר הכבוד הנשים זה לא כך. הבעייה היא גם לא תמיד
והיוקרה, אך פחות הקושי. הסיבה לכך שאליפות כספית. יש גם בעייה למצוא אנשים המוכנים
אירופה כל-כך קשה היא שהספורט האסיאני הזה להשקיע את זמנם ומירצם לנושא.
מפותח עד מאוד בארצות האירופיות, יותר מאשר
.צריך להיות משוגע לדבר ורק אז זה מצליח.
בכל מקום אחר בעולם(להוציא את יפאן, כמובן).
בספורט הנשים יש מעט מאוד משוגעים לדבר.
אדי קואז, שהביא בשנה שעברה את המקום
במכבי־דרום ישנו חיים יעקב, אז יש קבוצה.
החמישי באליפות אירופה, ועליו אומר מאמנו
במעגן־מיכאל היה מנחם לוין, ועד לפני שנתיים
יונה מלניק שביום טוב שלו הוא יכול לנצח כל
היתה לקיבוץ הקטן קבוצה בלאומית. גם
מתחרה, יש לו סיכויים טובים באולימפיאדה,
בגיבעת־חיים ישנו איתן חפר, המשוגע לדבר,
למרות שמאמנו לא מוכן להמר על כך או אפילו
ולכן קבוצתם עולה ללאומית בעונה הבאה.
להתנבא.
ממש חיות טורפות. לנועה ליפשיץ־
דרושה: סבלנות. הנשים של ספורט ה־סקלי,
קיבוצניקית לשעבר (גן־שמואל) ,יש
ג׳ודו מקופחות, כידוע, באולימפיאדה.
רקורד ארוך עם הכדורסל. היא הספיקה לשחק
רות מגן, פראנסואז סוסנובסקי ויעל ארד,
תקופה ממושכת בליגה הלאומית וגם לאמן את
שלושתן צעירות בסביבות גיל ה־ 20 לחייהן,
הפועל תל־אביב נשים. היום, נועה היא חברת
תצטרכנה להזדיין בסבלנות נוספת, כי אולי
הנהלה באיגוד הכדורסל הישראלי, האשה
לאולימפיאדה הבאה שתיערך במכסיקו יחליטו
הראשונה בתולדותיו.
סוף סוף לשנות את החוקים האולימפיים לגבי
על הנסיעה לרומניה להתמודדות של שלב
הג׳ודדנשים ויגיעו למסקנה שגם לספורט הנשי
ראשון בתחרות קדם אליפות אירופה סיכמה
המתפתח הזה יש מקום אולימפי.
נועה. :חשבנו שאפשר לנצח את ההולנדיות, אבל
כשראינו אותן על המיגרש, הן היו ממש חיות
טורפות, ממש פנטסטיות.
.ידענו שהרומניות חזקות ואין לנו כל סיכוי
אי! יחס דגשים
נגדן, אבל להפתעתנו גם ההולנדיות התקדמו
מאוד וכנראה בכל מערב־אירופה החלו הנשים
.לספורט הנשים בארץ אין מה למכור,״
לשחק מישחק התקפי, חזק, עם המון כוח. בשום
אומרת נועה ליפשיץ־סקלי 40 חברת איגוד
אופן לא יכולנו לעמוד מול השמירה. בעיקר
הכדורסל, שחזרה השבוע עם נבחרת הקדטיות
מפני שחסרות לנו שחקניות בעלות יכולת
מרומניד• נועה נסעה עימן כראש־מישלחת.
גופנית טובה.״
הנבחרת של הצעירות (עד גיל )17 חזרה עם
תוצאות נפולות ומבישות, עובדה שהזכירה פעם
נוספת את המצב המדאיג של ספורט הנשים
בארץ.
מקום טוב באמצע, .האבסורד בכל מישפחה שכז את
הנושא של הספורט בארץ,״ קבלה נועה בקול
בשבוע שעבר זכתה, לראשונה בהיסטוריה,
עגום. ,זה חוסר־הפרופורציה האדיר.״ גם אשה־ג׳וקי במקום הראשון במירוץ האירי
לקבוצות בעלות שם והישגים אץ קבוצות הלאומי. במקום השלישי זכתה אחותה. את
תשתית של נוער וילדים, בנים ובנות, בכמות הסוסים של השתיים אימן אביהן.

כדורסל

שדר נוגה
לא בוחרים, מקבלים הוראות
הרדיו, ממש ריחמו עליו, ניסו לדבר על ליבו
של המנהל. כולם נענו בשלילה מוחלטת. מה
שנותר לראות זה אם ההדחה היא סופית, או
זמנית לשבוע או יותר.

מרוצי־סוסים

רעיית־הנשיא־דשעבר. נינה קציר. מרגישה בודדה ונעזבת -באחד
מריגעי המשבר מצאה ריפוי בעיסוק באירגון תערוכה המיועדת דירדים
סעץ נה וחצי היא עובדת על
16/התערוכה הזו והנה סוף־סוף,
לקראת סוף החודש, תוצג בבית
תרבות העמים והנוער שבמושבה
הגרמנית בירושלים תערוכתה של נינה
קציר, אנגלית עם חיוך.
נינה קציר, שבמשך ארבע שנים
היתה הגברת הראשונה של מדינת
ישראל, כאשר בעלה הפרופסור
אפריים קציר כיהן במישרת
נשיא־המדינה, היא אשה קטנה,
המדברת בקול שקט.
בבית הקצירים שבמכון וייצמן,
ברחובות, קשה למצוא פינה שאין בה
אחד מדגמי התערוכה. נינה קציר היא
אשה מיוחדת במינה וצריך הרבה
סבלנות ואהבה, כדי לעקוב אחר
מעשיה ואחר דבריה, להבינם ולקבלם
כפי שהם.
סביב שמה של נינה קציר נקשרו
סיפורים אודות דמותה המיוחדת,
הבוהמית משהו, שיש בה מן
הילדותיות והחושניות.
הטרגדיה שפקדה את מישפחת
קציר, כאשר הבת נורית נמצאה ללא
רוח־חיים, אחרי שהורעלה־ מגזים
שדלפו מתנור שכנראה לא כובה
כהלכה, רודפת את נינה קציר עד היום.
שנים רבות חלפו מאז מותה הטרגי של
נורית קציר, שחקנית מבטיחה ויפה,
ועד היום היא חולבת עם אמה לכל
מקום.
בגן המלבלב של מישפחת קציר
השושנים פורחות בשלל צבעים. נינה
מעיפה בהן מבט, עיניה נמלאות דוק
של דמעות והיא אומרת כאילו לעצמה:
״אסור לי להסתכל על השושנים, מפני
שנורל׳ה לא יכולה לראות כמה הן יפות
בפריחתן.״

^ 4פרס גובל
או נשיאות
^ יא חוזרת ומזכירה, כאילו
1 1לעצמה, את נורית, וכשנדמה לה
שאולי הגזימה, היא קוראת לעצמה
לסדר, לוחשת :״נו, די, מספיק, צריך
להתנהג יפה.״ בשלב מאוחר יותר היא
מסבירה :״אומרים שאפשר להתגבר,
אומרים שלומדים להיות בלי, שלומדים
לחיות עם האסון, זה לא נכון. זה
פשוט לא נכון׳.
הפרופסור אפריים קציר הוא אדם
טרוד, משתהה דקות אחדות בחדר־העבודה
של רעייתו. מדברים קצת על
פוליטיקה, על סיכוייו של פרס לזכות
בבחירות. קציר שאינו מעורב
בפוליטיקה, מאמין בשימעון פרס,
גברת קציר מדברת על חוסר
הכאריזמה של פרס בעיני האיש
ברחוב, אך בעלה אומר :״הוא איש
מוכשר מאוד, הוא יהיה ראש־ממשלה
טוב.״
יצחק נבון ביקר לא מזמן בביתם
של הקצירים ונינה אומרת :״היו לו
סיכויים להיות ראש־ממשלה, העם
אוהב אותו.״
פרופסור קציר ממהר למישרדו,
מספר שכבר שמע דבר אחד או שניים
על תערוכתה של אשתו וקורץ בעינו.
מייד אחרי פתיחת התערוכה עתיד הזוג
קציר לנסוע למוסקבה ולייצג שם את
ישראל בכינוס בינלאומי חשוב של
מדענים .״העובדה שהזמינו את
אפריים, למרות שהיה נשיא מדינת־ישראל,
חשובה כשלעצמה,״ אומרת
נינה.
מביטים בדגמי התערוכה, בובות
שיצרה נינה בעצמה, מלוות בפיתגמים
מלאי הומור באנגלית, המסבירים את
הבובות. קריקטורות חינניות יפות,
עבודות עתירות דמיון, שמטרתן
להסביר את השפה האנגלית שבה
שולטת הגברת קציר.
עולים לחפש עט בחדר־עבודתו של
הפרופסור קציר, בקומה השניה. בחדר
העמוס בספרים, שבו מכתבת־ענק לא
נמצא אף עט תקין. נינה מוכנה לנדב
את העט־הנובע. בעלי העטים־הנובעים

ממול שפגה
לא שומע רדיו לא קורא עיתון
/רק מגיש שעות שלמות עלייך
נ חלון /לא פותח שלוויזיוז לא
הולך לישון /רק מביש ומחכה עד
שתיים בחלון / /
אני מכיר חישב חדרך מעבר
לוילון /את שמלותיך. חזיה,
מנורה וגם דובון /א ת השולחן,
את התמונה דמויית העפיפון /
את השפה את הבורשה מישת
האפיריון //
בלילה במישה שלי ומישתך
ממול /אני חולם, אני הוזה, אני
מלא בילבול /ועם קריאת
התרנגול המתעלס בלול /אני לא
נח ולא נרדם, לקגאתי אין גבול

בבוקר קם כולי נפעם /ורק
רובה לישון /במישתך אפיריונך
ן איתך ועם דובון //
תיבת מכתביך ירוקה /היא
ריקה /הכנסתי אליה שוקולד
חפיסה /את קמה בבוקר בין
חמש לבין שבע /גזרתך נפלאה
וקוראים לך בת״שבע//
כשרוקדים -בחדרך שפע אור
ואת שרה /ומסרס בידך ענוגה
וגיסדה /בלילי גאוגסהנמרה /
לרחוב נשפכים /ואני פה בודד
נעזב ולא נים / /
רחוקה משושששת דמותך לי
נשקפת /ובערב סחבתי מאבא
משקפת /וכעת ילדתי הרחוקה
את קרובה /את איתי את אבלי
את שלי בשבילי / /
אני משומשם אני משומם 7
מכחול טבשך ומיופי רגלך /את
ק ר! 3ו ;7רד*ו7ן ר*

מ ק לי מוז

כ סי

חלום /תגי שימן תני שימן
ו תסיסי וילון /תני שימן תני
חיוך אי אקפוץ מחלון!!
יודעים שאדם הוא רכושן לגבי
העט־הנובע שלו. אם זה אופייני לנינה
קציר, כשם שאופייני לה להניח על
ראשו של פסל אפריקאי קסדה של
אופנוע הונדה ולתלות לצווארו
שרשרת יקרת־ערך, שלדבריה רק
הפסל יכול לשאת אותה מכיוון שהיא
כבדה מאוד. ואף צוואר־אשה לא יחזיק
מעמד כשהשרשרת תלויה עליו.
נינה קציר מספרת כי נוטים לשכוח
את הזוג הנשיאותי־לשעבר .״רק אם
מגיע מדען חשוב במיוחד, שמישהו
חושב שהוא מעניין את אפריים,
קוראים לנו,״ היא אומרת במין עצב
שבהשלמה. לימי־זיכרון, ימי־העצמ־אות
ואירועים ממלכתיים אחרים אץ
מזמינים אותם. נינה קציר מודה
שהיתה רוצה שיזמינו. בבית מפוזרות
מזכרות מתקופת כהונתו של אפריים
כנשיא.
״את יודעת שאפריים היה צריך
לקבל פרס נו?>6״ היא שואלת
וממשיכה. ,היינו בקליפורניה ואז הגיע
הטלפון מהגברת גולדה מאיר ואחר־כך
עוד טלפון ועוד טלפון ואפרים התלבט
והגברת מאיר אמרה לו — מה יותר
חשוב בעיניך, להיות בעל פרס נובל או
נשיא מדינת ישראל. אפריים לא ירד

צ ז ^1

צ ץ 1זז ע ז

.,מיכתבים לכל הנשים שלי״

ליד קסדת רוכב־האוסנוע

רכוש ראשון: אופנוע

טוב מצוואר־אשה

להחליט מה חשוב יותר. לבסוף, ויתר
על הפרס ובחר להיות נשיא מדינת
ישראל. .ומה את תושבת היה חשוב
יותר?״ היא שואלת, וכשהיא מקבלת
את התשובה. :נשיא מדינת ישראל,
למען ההיסטוריה,״ היא מחייכת חיוך
קטן ואומרת. :את יודעת שהבית
שאנחנו גרים בו לא שלנו. הוא שיין
למכון. אם אפריים היה מקבל פרס
נובל, זה היה חשוב מאוד. הוא הרי
מדען, והוא היה מקבל גם כסף, ואז
אולי היינו מצליחים לקנות דירה לבן
שלנו, שיגור כמו בן־אדם.״

על האופנוע
של אפריים

^ א שהיא מצטערת על השנים
) שבילתה במישכן נשיאי־ישראל,
אר כואב לה כי נשכחה. בשנים ההן
היתה פעילה במיסגרת נעמ׳׳ת וויצ״ו
ובנות״ברית. היום איש אינו פונה אליה
יותר. בשנים ההן נהגה לחוג בר־מיצווה
ובת־מיצווה של יתומי צה״ל במישכן,
כיום איש אינו מזמין אותה יותר לחוג

את החגיגות ההן, שאת מסורת קיומן
החלה היא.
נינה קציר היתה רוצה לעשות יותר
ולכן החליטה, שאם איש לא מבקש
ממנה לעשות, היא תעשה בעצמה.
.ההתחלה של התערוכה הזו היתה
בשכונת ימין־משה, ואל תשאלי לפני
כמה שנים, אני חלשה בהיסטוריה. זו
היתה ימין־משה שמחוץ לחומות וגרו
בה אשכנזים וספרדים והיה עימות
מילולי ביניהם. באתי לשם כמדריכה.
מדריכים רבים התחילו לעבוד בשכונה
ולא רצו לחזור לשם כי חששו. אבל אני
החלטתי לא לוותר, ואז אפריים ואני
רכשנו את הרכוש הראשון שלנו,
אופנוע, ואפריים היה בא לקחת אותי
מהשכונה עם האופנוע וכל ילדי
השכונה היו נשפכים ממיגרש
המישחקים ומטפסים על אפריים ועל
האופנוע, ואפריים היה מסיע ארבעה
ילדים על האופנוע, בתורות.
.לקראת יום שבת, היינו נמנעים
מלאכול, כי היינו חייבים לאכול
טשולענט במישפחה אשכנזית וחמין
במישפחה ספרדית. ולא יכולת לסרב,

כי אם היית מסרב, האשה היתה הולכת
עם סטיגמה לכל חייה, ומי רצה לעולל
לאם עבריה עוול שכזה.
.אני אהבתי את הילדים, ועד היום
אני אוהבת ילדים. אך במיוחד אהבתי
את הילדים של ימין־משה, על שחייהם
כל־כך קשים, על הסמרטוטים שלבשו,
על הפצעים בפדחת ועל הגרענת.
הגברת וולמן, אחותו של יזהר
סמילנסקי, היתה באה לבדוק ראשים,
עיניים, פצעים. איזו עבודה נהדרת היא
עשתה.
.אני זוכרת איך יום אחד סחבנו
אבנים וסיקלנו אותם מהמיגרש
והתקנו נדנדות. אני לבשתי את
שימלת־החתונה שלי, ירוקה כזאת
ממשי, מפני שהרגשתי שלמאורע כזה
צריך ללבוש משהו חגיגי. והיה יוסף
מיוחס, הבוס הגדול, ורחל שוורץ,
האמא של רות דיין וראומה וייצמן,
שעזרו לתלות את הנדנדות. זה היה
תענוג לראות את הילדים האלה
עומדים בתור, כדי להתנדנד על
הנדנדות, ומי שלא ראה את הילדים
והסתכל להם בעיניים בזמן שהנדנדות

הקש ששבר את גב הגמל
טלפון ועוד טלפון
נעו מעלה ומטה, לא ידע מה זו שימחה
מימיו, ואז, מה עושה אלוהים? שולח
לנו חורף וגשם וקור ואי־אפשר לצאת
החוצה אל הנדנדות.
.אז הדלקנו תנור והתחלנו לעשות
כל מיני עבודות: הילדות עשו צמידים
מצמר וצעיפים ותיקים, ואני קראתי
להם סיפורים. ואז, כשהיו לנו מספיק
דברים, אמרו לי הילדים: מורתי, יגנבו,
יגנבו. יגנבו היתה המילה הנפוצה
ביותר בימין־משה, ראו זבוב עף, אמרו
יגנבו. אמרתי — צריך לקנות ארון עם
מפתח, והאדון מיוחס קנה ארון כזה עם
מדפים ודלתות־זכוכית, והילדים הביאו
את העבודות והניחו בתוך הארון
והסתכלו אליהן במין חרדת־קודש
שכזו.

לסזמיואזו

גייהאו סאדאת
ך ינה קציר מגישה מיץ־תפוזים
^ טי ב עי ועוגה נטולת־סוכר מעשה
ידיה של העובדת שהועמדה לרשות
הנשיא־לשעבר ורעייתו למשך ארבע

שעות ביום על־ידי ממשלת ישראל.
שוב נזכרת נינה קציר בגעגועים
לימי היותה רעיית נשיא המדינה:
.הייתי מאוד פעילה באירגוני נשים,
כשהייתי אשת־נשיא. כיום אינני
פעילה כלל, לא מפני שאני לא רוצה,
אלא מפני שלא הציעו לי. ביקרתי את
פצועי־צה׳׳ל ברצינות. לא עברתי לידם
ולחצתי ידיים, ישבתי איתם ובאמת
היה איכפת לי. באמת עזרתי׳.
בחדר״האורחים, ליד תמונת הנשיא
קציר עם גדולי־עולם, מונחת תמונה
בתוך מיסגרת של פלסטיק — נינה
קציר עם הנשיא אנואר אל־סאדאת,
ליד ציור של יונת שלום. .יותר מכל
רציתי להזמין לתערוכה את ג׳יהאן
סאדאת, היא היתה כל־כך נפלאה
אלינו, אך הפרוצדורה, הפרוצדורה.
הסבירו לי שזה מסובך ושיש כל מיני
עניינים רישמיים. אני לא בנויה לזה.
אם הייתי מכירה מישהו שנוסע
למצריים, הייתי מעבירה לה את
ההזמנה ביד. זה הכי פשוט, לא?״

שרית ישי

1 1111ז ו? }0

נינה וסירות מלאכותיים
צחוק, שירה וחמשירים

״הקרמלין״
שני כתרים לבעל

וה היה העוב שי: שהיה
גיליון ״העולם הזוד, שראה־אור השבוע לפני 25 שנה, הביא
בתבת־שער תחת הכותרת.רצח לרגלי מצדה־ ,שבה סיפור תעלומת
רצח שוע אטינגר ויצחק ליפשיץ למרגלות המצדה, במהלך טיול של
חג־הפסח • כתבה שניה בסידרה ״פחד בחדרי המורים״ ,תחת הכותרת
״מעמד נחות?־ המשיכה בסיפור שחיתויות הסתדרות המורים ומנהלה,
שלום לוין • כתבה נוספת בסידרה ״מסע מלכת המים־ ,תחת הכותרת
״מלכה בין הכוכבים־ ,דיווחה על ביקורה של יהודית מזרחי־מזור
בפאריס, שם פגשה ככוכבי הקולנוע הצרפתי, ביניהם אלן דלון, מארינה

ולאדי, ג״ראר פילים, רובר חוסיין ורוג׳ר הנץ • כשער הגיליון: נרצחת
שוע אטינגר, כפי שצולמה שנה לפני הרצח, בקורם קצינות.

הצגת הנוף מפיסגת המצדה לבני עיוורים ביצוץ גרעיני
בוועדה לאנרגיה אטומית ^ סטירת־לח רשירטוו־החוק מדע המוות המיותר
הידיעה המוזרה נמסרה לציבור בתרועת־ניצחון
של כסילים: קבוצה של עיוורים זכתה
בטיול מאורגן לפיסגת המצדה, שם הוסבר לה
הנוף ותולדות המקום.
לולא היה מדובר במוכי־גורל, היה הקורא
יכול להתפרץ בצחוק: העלאת העיוורים למקום
שכל יופיו בנוף הנהדר, המשתרע לרגלי
המשקיף, היא שיא של אבסורד פרוורטי.
אולם היה צד נוסף לתעלול זה. העלאת
העיוורים בשביל המסוכן ביותר במדינה, שביל
הנחש, היא כמעט בגדר ניסיון לרצח. אבן
מידרדרת במידרון המצדה עלולה להרוג אדם.
העיוורים לא יכלו לראות את האבנים שלפני
רגליהם, לא יכלו גם להיזהר מפני אבנים
נופלות, יכלו בנקל ליפול בעצמם לתוך התהום.

שער) לרגלי המצדה. אף שהפרשה נשארה
סתומה ואין עדיין שום פיתרון סביר לתעלומה,
הרי לפחות בקטע אחד של החקירה הועלתה
ההשערה כי השניים נקטלו על״ידי יריות
חבריהם, שירו מסביבם כדי לקרוא להם.
פרשה זו שמה דגש על נוהל נפסד. כל אדם
בישראל יכול לקבל בתחנת־המישטרה נשק,
מבלי שתיבדק מידת־אחריותו, או אפילו כושרו
להשתמש בנשק. למעשה, יכול גם פושע מועד
להיכנס למישטרה, לקבל רובה ולבצע בו את
זממו.
אין שום סיבה מדוע לא יחוייבו
קבוצות־מטיילים לקבל ליווי אמיתי של נוטרים

שיכנוע ידידותי
הסערה התפוצצה ממקור בלתי צפוי.
פרופסור לפיסיקה יואל רקח ( )50 ותלמידיו
עמוס דה־שליט ( )32 ויגאל תלמי ( )31 הצהירו
באורח חד־משמעי כי יש לשגות את דרכי
המחקר האטומי בישראל. לדבריהם, גורם ריבוי
הגופים העוסקים במחקר האטומי וניהולו נזק
למחקר עצמו. כוונתם היתה ברורה: הוועדה
לאנרגיה אטומית, שהוקמה על־ידי מישרד
ראש־הממשלה, היתה גוף נוסף בשדה האטום

}!קמה

״העולם הזה״ 1127
תאריך6.5.1959 :
חרות בכנסת הגישה שאילתה בפרשה זו, והציעה
להעלות את הבעיה על סדר יומה של הכנסת.
משרד״ראש־הממשלה הגיב על הדברים, דחה
אותם כלא־מדוייקים. מישהו אפילו דאג להפיץ
את הידיעה המוסמכת, כאילו רקח אמר מה
שאמר בגלל סיבות אישיות.
היחיד שלא הגיב היה פרופסור ברגמן עצמו.
אולם היתה זו טעות לחשוב כי הפרופסור
הפעלתני עבר על הדברים לסדר היום. ימים
אחדים אחרי פרוץ הסערה הדרים ברגמן לשדה־בוקר,
הציע לדויד בן־גוריון את התפטרותו.
טעמו: מיקצועו של ברגמן אינו קשור ישירות
עם המחקר האטומי,
אך בן־גוריון, הרואה בהשגי המדע הישראלי
אחד מניצחונותיו האישיים, היה תקיף בדעתו.
קבע בן־גוריון :״בל יהיה לך מצפון רע. גם אותי
רוצים רבים לרשת, ואף על פי כן אינני הולך.״
מישטוה רצח באמצעות העיתון

לפני 25 שנה עדיין נהגו לכתוב קודם את הספר ורק אחר
כך לעשות ממנו סרט. אך הסרט הצרפתי הרמאים,
שכוכבתו היתה פסקל פטי (שורה ראשונה, באמצע) היה חלוץ, הוא הופיע לפני הספר.

סרט לטי הסכו

; 1ו/פע׳ו ,1

רה השניה) במיפגש קצינות ערב צעדת
ארבעת הימים של ,1958 צעירה, יפה ומחיי כת.
כעבור שנה נרצחה על־ידי אלמונים.

אילו קרה אסון באותו טיול, היתה מוקמת
ועדת־חקירה. אחרי הלוויה מפוארת והספדים
היתה הוועדה מפרסמת הוראה, שלהבא אסור
להעלות עיוורים למרומי המצדה. בזה היה
העניין מסתיים — עד לאסון הבא.
רשימת ההפקרות. טיול העיוורים היה
הקדמה נאותה לשורה של אסונות שקרו לאחר
מכן, שבהם קיפחו את חייהם עשרה אזרחים
בתוך ימים ספורים. מכל סוגי המוות המתהלכים
ברחבי ישראל, היה זה המוות המיותר.
אף לא במיקרה אחד היה זה מוות בלתי־נמנע.
בכל מיקרה היה תוצאה של רשלנות וזילזול
בחיי־אדם, המגיעים למימדים של מחלת״רוח
ציבורית. הרשימה:
• התהפכות משאית עמוסת תלמידים
בדרך מעין־גדי לבאר־שבע. מיספר ההרוגים:
ארבעה. התלמידים הוסעו אחרי חצות.
כאשר עלו על המשאית, שמו כמה תלמידים לב
לעייפותו של הנהג היחיד. הם ביקשו את הנערה,
שישבה על־ידו בתא־הנהג, לשעשע אותו
בשירים ובשיחה, כדי שלא יירדם. למרות זאת
התהפכה המכונית בצד השמאלי של הכביש.
לפחות מדריך אחד הזהיר מראש כי יקרה
אסון כזה. הוא לא הוזמן אפילו לוועדת-החקירה
שנתמנתה. מסקנות הוועדה היו תוצאות
אופייניות של חוכמודלאחר־מעשה, סתימת חור
אחד מני אלף.
• הריגת שני המטיילים (ראה:

שכירים, שמיקצועם בכך, תמורת תשלום מתאים
לקופת־המדינה. גם אין סיבה שסביבות מצדה
יישארו ללא שמירה רצינית בעונת הטיולים
ההמוניים, שבה מסתובבים אלפים בשטח. הופעת
המישטרה במקום כעבור 14 שעות היא רק
שערוריה קטנה נוספת. חוסר מערכת־קשר
תקינה החמיר את המצב במיקרה זה, כמו בשאר
המיקרים.
• התרסקות מטוס שנקרא לעזור
בחיפושים אחרי הרוצחים במיקרה הקודם.
מיספר הקורבנות: שניים. העוקץ: המטוס
התרסק הרחק ממקום הפשע, בוואדי שהיה מלא
מטיילים, שלתוכו נכנס ללא כל קשר עם
החיפושים. הסיבה המשוערת: אחד משני יושבי
המטוס רצה לאותת הודעה אישית לאחד
המטיילים. כעבור שבוע קרה אותו הדבר במקום
אחר בארץ, בקיבוץ אלומות בעמק־הירדן, כאשר
התרסק מטוס (ונפצעו שניים) בגלל רצונו של
הטייס למסור הודעה לידידה.
• קטילת מטיילת במידרון המצדה, ,
על־ידי אבן שהידרדרה על ראשה כתוצאה |
מקטטה בין שני מטיילים אחרים מעליה. גם כאן ,
היתה הסיבה העיקרית חוסר־זהירות פושעת של
המטיילים, חוסר כל פיקוח ושמירה במקום
מסוכן והומה זה.
• מותה של צעירה כתוצאה ממכת־שמש
בטיול־נוער המוני בנגב. הצעירה הרגישה
ברע זמן רב לפני כן, המשיכה למרות זאת
במסעה. החובש הגיע אליה רק כעבור עשרים
דקות. רק אחרי 12 שעות הצליח רץ מיוחד
להגיע לישוב הקרוב ולהזעיק עזרה.
הקציר הכללי בחיי־אדם: עשרה. הגורמים לא
היו מיקריים. המסקנה אינה צריכה להיות
היסטרית. יש צורך לתקוף את הגורמים
הישירים, ולהדק בכל רחבי הארץ את נוהלי .
הבטיחות והאחריות. אולם הפיתרון נעוץ בשינוי ן
האווירה הכללית של זילזול בחיים, של גבריות
כוזבת ונבובה, של חוסר״אחריות אווילי,
המתעטף באיצטלה של גבורה לאומית.

שהוקם לאחר זמן, התערב ללא צורך
בפעולותיהם של גופים קודמים. יעילות המחקר
האטומי רק הופרעה כתוצאה מכך.
בין שאר דיברי המלומדים לפיסיקה,
אי־אפשר היה להתעלם מהזכרת העובדה כי לא
כל חברי ועדה זו עוסקים במחקר אטומי. הם לא
הזכירו שמות. אך לא היה כל צורך בכך.
יושב־ראש הוועדה עצמו, פרופסור ארנסט
ברגמן, עוסק בכימיה אורגנית. הוא מונה
לתפקיד בעקבות בקשה אישית של ראש־הממשלה,
שברגמן נמנה עם ידידיו האישיים.
טענו אנשי חקר־האטום: ישיבתם של מדענים
זרים בוועדה למחקו אטומי חוסמת את הדרך
בפני בוגרי האוניברסיטה העברית. בוגרים אלה,
המתקשים למצוא את דרכם בחקר האטום
בישראל, יורדים לארצות־הברית, שם הם
מתקבלים בזרועות פתוחות.
סיבות אישיות. דיבריהם של הפרופסורים
למדעי האטום לא עברו בלא הד. סיעת
אנשים פרשת שמ 1ת
• סגן־אלון ז מישאל שחם, ראש
אגף המימשל־הצבאי במטה הכללי, סובל
מאוד בשל הדמיון בין שפו ובין התפקיד,
שבו הוא מכהז. לאחרונה סיגלו לעצמם
ידידיו את הנוהג לקרוא לו בשם מימשאל*
• הצייר הצעיר איקה כדאוץ, אשר
פתח את תערוכת ציוריו בגלריוז צמריג־סקי
בתל־אביב. גרם כאב־ראש רב
לצייר־אחר, איקה ישראלי. מאחר שישראלי
מוכר רק בשם איקד״ היו רבים
! סבורים בי התערוכה היא שלו. ישראלי

במשך שבועות ארוכים ניהלה המישטרה
מילחמת־עצבים נגד ציון סלומון, שנחשד
על־ידיה ברצח אשתו, אביגיל, בגבעת־ברגר.
אולם סלומון היה אגוז קשה. הוא התעטף
בשתיקה הודית, סירב להודות.
מדי פעם הבטיחו קציני־המישטרה פומבית,
שיש בידיהם רי הוכחות להרשעתו. מומחים
אחרים, שעקבו אחרי הפרשה, פיקפקו בכך.
השבוע עשתה המישטרה מעשה שלא היה עוד
כדוגמתו בארץ. היתה זאת לא רק סטירת־לחי
לשילטון־החוק, אלא גם ניסיון גלוי להשפיע על
מהלך המישפט בעתיד.
מעילה באימון .״סלומון מוכן להודות
ברצח אשתו,״ בישרה הכותרת המרעישה של
מעריב, בסיפור שיכול היה לבוא רק מפי ראשי
המישטרה עצמם. כתב העיתון: סלומון הודיע
לקצינים ולסגן פרקליט המחוז שהוא מוכן
להודות בקטילת אשתו, בתנאי שאחיו ישוחרר
וסעיף־האישום יוחלף מרצח להריגה. המישטרה
והתביעה סירבו לקבל תנאים אלה.
אם נכון פירסום זה — הרי היה בו מעשה לא
הגון מאין כמוהו — גילוי פרטים של משא־ומתן
חשאי. התוצאה: שום נאשם לא יתייחס בעתיד
באמון למישטרה.
כך וכך, מהווה מסירת הידיעה לעיתון ביזיון
בית־דץ מן הסוג החמור ביותר: כי כל השופטים
שיוזמנו לדון את ציון סלומון, הנאשם בפשע
שעונשו הוא מאסו״עולם, כבר קראו בעיתון, כי
האיש הודה במעשה. בתנאים אלה, יתרוקן
המישפט מראש מתוכנו. גם השופט ההגון ביותר
יתקשה להשתחרר מן הרושם שנוצר בו למקרא
ידיעה זו.
נאלץ היד. לעמוד בכניסה לתערוכה ולועד־ ;5
לידידיו שהתערוכה היא של צייר אור.

פסוקי השבוע
מעשי־בראשית
• יעקב נמרי, עסקן מפ״ס, כ-
אסיפת־עם :״הפילוסופיה של מפא״י היא
שבראשית ברא אלוהים את השמיים ואת
הארץ ואת מפא״י, ואת היתר עשתה ככד
מפא-י לבד•
הצייר יהודה נוימן. :ההבדל היחיד
בין צער לציור הוא כמו ההבדל שבין פיסת־נייר,
שעליה כתוב ,500 לבין פיסת־נייד,
עליה כתוב עשרת אלפים.״

טעם העולם הגדול.

מיפפר 2435

המחיר 250 שקלים(כולל מע־מ1

חוטני האוטובוס
ירד הוועדה
מאיר חרע

חזרה לתחילת העמוד