גליון 2436 מתאריך 9 במאי 1984

מיססר 2436

שנה 48

המחיר 250 שקלים(כולל מע־מו

אריאל שדון

מכחבים
! העצמאות והחובה
לשמוח, בלי ל שכוח.
שימחה רבה גורם לכולנו יום־העצמאות של
מדינתנו הצעירה והמתחדשת, אך שימחה זו —
שמעבר לכל מחלוקת פוליטית — לא גרמה לנו
לשכוח את חיילנו באשר הם, שהמשיכו במילוי
חובותיהם השיגרתיים, כדי לאפשר את שימחתנו
עמיצח פרידמן, תל־ א בי ב
באין מפריע.

צונחים, צונחים
בשמיים בן, על הארץ -לא!
האסטרונאוט האמריקאי ג׳ון גלו נחל כישלון
חרוץ בבחירות המוקדמות במיפלגה הדמוקרטית,
למרות שיצא מחוץ לתחום כדור־הארץ והיה
האדם השלישי שעלה לשמיים, אחרי משה רבנו
ואליהו הנביא. הרי הוא אדם מפורסם ופופולרי
ביותר!
בישראל קיבלו הרבה גנרלים את המקומות
הראשונים במיפלגות, בממשלות ובכל התחומים
מחוץ לצבא — כל זאת בגלל הפופולריות
שלהם. אני סבור שהדבר הזה הוא שורש הרע
במדינתנו, מכיוון שבדרד־כלל רופא טוב איננו
דווקא עורן־־דין טוב, ועורן־־דין טוב אינו חייב
להיות מוסיקאי כישרוני, ומוסיקאי כישרוני אינו
כדורגלן מצליח, וכדורגלן מצליח אינו כדורסלן
מצטיין, וגנרל טוב אינו תמיד פוליטיקי טוב.
בבחירות הקרובות לכנסת מתמודדים עוד
ועוד גנרלים (וייצמן, הוד, איתן ואחרים) ,בנוסף
לאלה שהיו לנו(רבץ, בר־לב, גור, אלון ז״ל, דיין
ד ל, ידין, פעיל, שרון, ציפורי ואחרים) .האומנם
הגנרלים שלנו מוכשרים בכל התחומים? כדאי
שנחקה את האמריקאים, שאמרו לגלן: בשמים
כן, על הארץ — לא, באלף רבתי!
שמשון שיבק, בני־ברק

מע שה בפרדס
אנשי מישמר־הגבול אינם יודעים
גבול.
כשהייתי היום ( 18 באפריל) אצל ידידי
במאהלו החוקי, השוכן בין מושב בקוע ובין
קיבוץ מישמר־דויד, שמעתי מפיו על מיקרה
מזעזע.
בנו נסע באותו היום אל מעבידו, פרדסן, כדי
לקבל את שכרו. הבן ושניים מחבריו עברו בדרכם
בפרדס ליד המושב ישרש, שם נתקלו בשלושה
חיילים צעירים, המשרתים במישמר־הגבול. הם
נשאלו למעשיהם, נחקרו והציגו תעודות״זהות.
שניים מהם הורשו להמשיך בדרכם, ואילו
השלישי, בנו של ידידי, נעצר. וכך הוא סיפר לי
את תלאותיו:
״הצגתי תעודת־זהות, והחיילים אמרו לי שאני
מחבל ושכל חבריי נתפסו בלבנון. נשבעתי שאני
מאמין באלוהים ושאין לי שום עניין עם שום
דבר. חייל אחד קטף לימון מעץ, שבר אותו ודחף
לי לעיניים. אחר־כך הכריח אותי לעשן ולקחת
את העשן לריאות, אפילו שנשבעתי שאף פעם
קודם לא עישנתי. כשעזבו אותי ורצו לנסוע, אחד
החיילים סימן מסביבי במקל ואמה עמוד דום! אם
תזוז מפה, נהרוג אותך!״
זקי רצון, שימשון

שארות בגבול הצפון
הקורא דורש תשובות מתומכי
הנסיגה מלבנון.
כחסידי הנסיגה המיידית מלבנון,ללא כל תנאים
מוקדמים, ובהתחשב באפשרות שכוחות עויינים
ינועו דרומה בעיקבות צה״ל — אתם חייבים
להסביר לתושבי גבול־הצפון כיצד תגנו עליהם
בפועל. לא בדיבורים, לא במאמרים — אלא
במעשים: חיל־אוויר? ארטילריה? טילים? גיחות
שיריון מעבר לגבול, לבסיסיהם?
אי־אפשר להשאיר את הנושא פתוח, ללא
תשובה. מדובר בציבור גדול, החייב לקבל
תשובות מיבצעיות לעת נסיגה דרומה, לישראל.
אם לא תציגו תשובות מיבצעיות ותציעו
פעילויות אקטיביות, אלה או אחרות, תפקירו את
גבול הצפון ותקחו על עצמכם אחריות כברה
כלפי ההיסטוריה של מדינת ישראל כולה!
עמי ליבנה, עין־חרוד מ או ח ד

רחפות לצה״ל
הקורא המהנדס מציע פיתוח של
רחפת״אוויר, לפי הקונצפציה של
הפ טנ ט שלו, שתחסוך חיי חיילים.
הפיגועים הרבים בחיילנו בלבנון על״ידי
מוקשים ופצצות מגע ומדרס — אינם כורח
(המשך בעמוד )4
המציאות.
הקרב החתונים
ער בית
ס ברל

כתבו ת ה שער הקדמי:
חרות נגד שרו אנשי שרון
אחר,

אחרי ההלם הראשון וגל ההכחשות
וההתכחשויות, חוזרים
אנשי גוש־אמונים
לתגובתם הראשונה:
הם מצדיקים את המחתרת
ואת מעשי הרצח
שלה, ומחסים עליהם!

חרות, שבלמו אתא רי א ל
העניקו יתרון לקנ אי קיצוני
מ שה א רנ ס, אך מיל*
חמת־ ה כי ס או ת טרם
נסתיימה, כי ב חרו ת
ארוכה הדרך לכי ס א.

כתבתה שער האחורי:

אימוץ אמיץ
לפני שלושה וצדשים ניסה גיל בן ה־11
לגנוב חגורה בנויספרה של יפית ניניו.
היום הוא מתגורר אצל יפית כבנה
לכל דבר. הם בטח־דם שהקשר החם
והמיטיב הוה יפתור את
בעיותיו של גיל. שהיווה עד
כה בעיה לטישטרת בת־ים.
מודעי יצחק מודעי חיפש
לעצמו מיפלגה ש־המיפלם
האידיאולוגי
שלה נמוך ויכולת
הקידום בה גבוהה
ומהירה 19 .שנה
אחרי שמצא אותה, הפך מודעי למנהיג
המוכתר של המיפלגה הלי־בדלית.
מיהו יצחק מודעי,
שכבש את הליברלים?

הילל המהלל

״במהלך המילחמה השתכנעתי בנחיצותה
הצודקת ...אני לא רואה כל הצדקה
לתקוף את שרון כך אומר מועמד
מפ״ם לתפקיד שר, הילל
אשכנזי שהוא חסיד נלהב 2 / 9

ועיקבי של אריאל שיה•

יזע

בל* רצזן

חני וסביון היו שמנים והחליטו
לרזות. הם גזרו על עצמם דיאטות
רצחניות, שאותן אינם יכולים הם היום
להפסיק.
ממשיכים לרזות מגלי
לרצות בכך. את התופעה
מנסים להסביר מומחים.

סכין בלחי

זה היה מעשה אכזרי לשמו -שלושה גברים!
הגיחו לעבר הזוג שהמתין

לאוטובוס וחתכו את פניהם)
0 1בסכין, לעיני העוברים והשבים.
איש מהם לא בא לעזרה!

הסוד הנורא
של נוס
הסק רי ם ה סודיי ם שבידי שימעון
פרט חוזים שיוויון בין המערך
והליכוד. לכן הו א ממהר לגמור א ת
הרכבת הר שימה עוד
השבוע, לפני שידלוף
• 1 1ה סו ד הנורא ויגרום
למהפך במיפלגתו.

השתיקה
שר עזר
״דרג פוליטי ש ה
צב א משפיע עליו,
כמו ב מי קרה של
מי לחמת־ל בנון הו א
א ת כל
עקום...
הטענות על רפול
בבק שה להפנות לממשלה או מר עזר
שתיאותג
/סו גי
וייצמן בראיון מיוחד, מ ס בי1ר >־1
קתו ב תקו פתה מיל ח מה
ו מספר על ציפיותיו בא שר
לתוצ אות של הבחירות.

המדורים הקבועים: מיבתבים קורא יקר תשקיף הנדון במדינה יומן אישי -החטא של סבידור אנשים בלונים
מה הם אומרים -

לכאורה זה מוסד חינוכי בלבד.
למעשה זוהי עטדת־טפתח להע־ברת
כספים לטיפלגת העמדה.
לכן מטיל שיסשן פרס את כל
מבד טישקלו כדי לזכות ממליטה
בבית ברל, והוא מסתייע
לש בן־ בבתו. ה־טשטשה
שם בסודה.
מסיבות יום
העצמאות

הפוליטיקאים, שבאו למסיבות יום־העצ•
מאות, שכחו לחגוג והמשיכו לרקוח את
תבשילי הבחירות, ואילו האמגים, ששיל־
9בו את יום־הולדתה של
9 / 1 1המדינה עם זה של נחום היימן
עשו חגיגה גדולה ואמיתית.

זעקה
מן הכלא
״אני בסך־הכל בן ,21 אני יושב כבר שלוש
שנים וחושש שלא אצליח לגמור את המאסר.
כהן, אתג המפנה \וו
ין 1 ,ו/- 1ע^ו1
אנא עיזרו לי ד זועק פטריק 1
תחינתו הנואשת ל העול ם הזה.
האם אכן היה פטריק קורבן
להתעללות הסוהרים ומפקדם?
כראמנקו במקום
דיסקו
״אני ל א יודעת לר קוד
דיסקו,״ מודה
דליה לאו, ר ק דני ת
הפלאמנקו, אך הי אבהחלט יודעת
לרקוד א ת ריקוד הפל א-
מנקו, ואתזאת הי א עושה
במשך שעות ר בו ת ב כל
בגיל .20
ה חל
יום,

חלון ראווה ־ עניינים של קיץ

נחמן שי, אסתר אלכסנדר,
ויקטור שם־טוב בתיה שושני־אגסי.
לאח לשם, הנס לברכט 32 אנשים בעולם -צ׳רניינקו. 36 בוי מיג: רון קולעס
לילות ישראל -מסיבת כסף

זה וגם זה
נמר של ניי ד -גדין גורדימר,
אריה סיוון, לורנס סגדרס.
עודד פלד, עמליה כהנא־כרמון
ואמיל גרינצווייג
הורוסקופ -שור
עולם קטן -בולגריה. בריטניה
קולנוע -הנשף, צל אשה

אתה והשקל

תמליץ -שידורי הטלוויזיה
בישראל ובירדן

שידור ספורט
תמרורים
זה היה העולם הזה שהיה

ממזכים
(המשך מעמוד )3
כאמצעי ניידות ותעבורת חיילים ומיטענים
בדרכים וכבישים קבועים, חייב צה״ל להשתמש
ברחפות־אוויר והליקופטרים,
שאינם תלויים
במיקום הדרו הקבועה,
ואין האוייב יכול לדעת
איפוא יטוס המטוס, כדי
למקשו.
בתחילת שנות השישים
הצעתי לראשי
מערכת הביטחון והממשלה
לנצל את הקונצפציה
המפורשת בס־טנט
הישראלי שלי, מס׳
ץ ףך ןין
,21923 לבניית מכשירי־תעופה ׳,כגון רחפות־אוויר,
הליקופטרים, מטוסים ובו׳ ,שיופעלו
על־ידי מערכות רבגליים קונטררוטוריים, במקום
פרופלרים יקרים ויוצרי־רעש, המגיע לאוזני
האוייב ממרחק גדול ונותן לאוייב זמן להתכונן.
המערכות שאני מציע יהיו שקטות בטיסתן, כמו
טיס־עוף, גם יהיו יותר זולות ופשוטות
מפרופלרים.
מהעיתונים המיקצועים הסוביטיים אני לומד,
שבברית־המועצות פותחו רחפות בגדלים שונים,
לכל מטרה ולכל מיטען — החל מ־ 20 טון ועד
400 טון ושהפירמה הפינית ויירטסיליה בונה
ספינות־רחפת לפי הרשאה סוביטית!
מכשיר אמפיבי סאבפ סובייטי, הנושא
שלושה אנשים ומיטען של 500 קילוגרם עולה
קרוב ל־ 2000 רובל(עתון [ע 7.1מ־ , 11/1983 דף

אני מקווה שמיכתבי זה יצור לחץ על
האחראים, לזרז פיתוח אמצעים שיחסכו חיי
החיילים.
אלכסנדר זרחין, תל־ אביב

יומיים דל א מחלוקת
צפירת יוס״הזכרוו והמולת פטישי-
יום־העצמאות מגרשים מחשבות
רעות.
יום־העצמאות הוא הזדמנות נדירה, שכמוה יש
לנו רק פעם בשנה, להיזכר בחיוב שבחיינו.
המדינה שלנו, על כל מיגרעותיה, היא שלנו. יש
לנו עצמאות, ויש לנו על מה להתגאות —
הישגינו במדע, בקבוץ־גלויות ובהפרחת־השממה
הם לתיפארת.
גם יום הזיכרון לחללי צה״ל, שאנו מציינים
אותו יום אחד לפני יום־העצמאות, מאחד את
כולנו, בעצב העמוק שבו.
כדאי שנתרגל כולנו לכבד שני ימים מיוחדים
אלה, נתעלה בהם על מחלוקות פוליטיות, על
איבות עדתיות, על קינאה מעמדית וצרות־עין
חברתית, ונגרש מליבנו מחשבות רעות. סוף־סוף,
כמה פעמים בשנה יש לנו יום־העצמאות ויום־
הזיכרון?
יוכבד אחרוני, חיפה

טעות ספורטיבית
במדור הספורט הוחלפו תמונותיהם
של שני אנשי״כדורסל(,,העולם הזה״
.)25.4.84
כתבתם דברים מאוד מעניינים על פנחס

באותו אירוע, ובשל טעות בחיתוך הופיע
תצלומו של גילמן, שישב ליד גרשון.

שורשים בבית־קברות
מצבות מנותצות על קברים של
ותיקי העיר בבית״הקברות ברחוב
טרומפלדור בתל־אביב.
לפני חצי שנה גילתה מישפחתנו שאין מצבות
על קיברי אבי־סבי, אלחנן יעקב ליטווינסקי
(שנפטר ב־ ,)1916 וחמותו, בת למישפחת
פונקלשטיין — שניהם ממייסדי אחוזת־בית.
המצבות נותצו בידי אלמונים, והעיריה אינה
עושה דבר לשיקומו, כשפנינו בעניין זה
לראש־העיריה, הוא לא
טרח להשיב לנו. תחת
זאת הזדרז לערוד טקס
של הנחת זרים על
קיבריהם של ותיקי תל־אביב
אחרים — אותם
שמצבותיהם נותרו על
מקומם.
כדאי להעיר באוזניו
של שלמה להט, המנהל
ה״75
חגיגות את לתל־אביב: שורשי העיר
נמצאים בבית־הקברות הראשון שלה, וכדאי
לדאוג להם ולשמור עליהם. העיריה, הקוראת
רחובות על שמם של כל מיני נדבנים אלמוניים,
יכולה בוודאי למצוא איזה נדבן שיממן את
שמירת בית־הקברות ברחוב טרומפלדור.
נאווה ליטוו־ינסקי, תל־ אביב

הטרור -אופציה י שראלית
ממשלה שהטרור הוא רצוי לה,
מעוררת סלידה יותר מהטרור עצמו.

ליד או תו השולחן
(״פיני״) גרשון, מאמן מכבי חיפה בכדורסל,
וצירפתם לסיפור גם תמונה. מתחת לתמונה היה
רשום שמו, אך בה עצמה הופיע דווקא
איש־כדורסל אחר — גיל גילמן, לשעבר יו״ר
מכבי נתניה.
משה זיו, נתניה

0הטעות שלנו. שני אנשייהספורט צולמו

סאדח עוד ל א סרח

האם נבחר הסרט סאלח שבתי להקרנה ביום־
העצמאות במיקרה, או שמא היתה יד מכוונת
שרצתה בהקרנתו של הסרט, השם ללעג את
השילטון, שהיה בידי
מיפלגת העבודה, בתקופה
שבה נעשה, ושאותה
מתאר הסרט?
לזכות הסרט ייאמר,
שהוא חי, אקטואלי
ואמין גם היום. הסרט,
בכיכובו המצויין של נוגע טופול, חיים בבעיות, שהיום קשה
להתייחס אליהן בהומור
סלחני, כבעיות הפער מוסול העדתי ובעיית קליטת
עלייה. קשה להתעלם מן האצבע המאשימה
שהוא מפנה כלפי המימסד (שהיה אז בידי
מיפלגת העבודה) ,גם אם הוא עושה זאת בחיוך.
אילו חזר אלינו היום סאלח שבתי, הוא בוודאי
לא היה מתבדח ומלגלג על עצמו, אלא היה לובש
את דמות המורד הזועם, המוכן להצביע בבחירות
לכל מיפלגה — רק לא למערך.
דויד אלפסי, נתני ה

הבחירות המתקרבות מעוררות
תנועות של־איש־אחד. הגה מיגתבו של
אחד מחמ
עם בוא האביב. תנועת כחל מאחלת לך
שפע חיבה קסומה והתגשמות מישאלות
ליבו.,בהערכה ובהערצה. סיסמתנו: תנועה
והתקדמות כוח-החיים — כר הוא הדבר ולא
יכול להיות אחרת.
לכן אנו מציעים:
• הנהגת כית״ספר פתוח;
• שיחדור מריעות קדומות;
• פיתוח התשוקות הטיבעיות;
• היתר ליוצא־צבא להחזיק פילגש;
• היתר ליוצאת־צבא להחזיק בעל
במעמד של חבר לחייבני
• ריבוי העליה;
• המשך כיבוש הארץ:
• כלכלה חופשית;
• הקמת מלכות בית־דוידז
ועוד ועוד.
אם תיאותו לסייע לתנועתנו הצעירה
והדינאמית, בעלת העוז והעוצמה, החזון
והמעוף, המביטה קדימה בלהט החיים והודם
— אנא פנו לת׳־ד ,20 קריית אונו.

אם ביקש מישהו הוכחה, שהטרור משמש
אמתלא בידי ממשלת״ישראל שלא להגיע לידי
פיתרון הבעיה הפלסטינית, באו דברי האלוף דויד
עברי (בטלוויזיה, ב־ 18 באפריל) וסיפקו אותה
במלואה.
אומר דויד עברי, שהפלסטינים נאלצו לחזור
אל דרך הטרור כי איבדו את יכולתם המדינית,
שהיתה להם בלבנון. גם יצחק שמיר טען
בטלוויזיה לפני כמה חודשים, שהיתה סכנה
מדינית מצד אש״ף, שחייבה את ישראל לצאת
למילחמה.
ברור אם כן, שאין ישראל רוצה להגיע למו״מ
מדיני בעניין הפלסטינים ושאינה מבקשת
פיתרון מדיני. הטרור הוא הרע במיעוטו,
מבחינתה. ברור גם שהטרור ממנו סובלים אזרחי
ישראל הוא טוב מאוד למדיניות הישראלית,
משום שישראל — או ליתר דיוק, ממשלת

מודעת בחירות 1981
-ולא חשוב מ ה יגידו!

הסרט שהוקרן בטלוויזיה ביום״
העצמאות בא להזכיר את עוולותיה
של מיפלגת״העבודה -עלילותיו של
סאלח שבתי החביב בשנות החמישים
לובשות בשנות השמונים
משמעות אלקטורלית.
הזיו משה

משה-בן״דויד־חייס-
סח־בן־משולם, קרית־אונו

אנשי־כדורסל גרשון(מימין) וגילמן

ישראל — יכולה להמשיך ולטעון שאין מנהלים
מו״מ עם ״מחבלים״ ,ואף לבקש סיוע בעולם כנגד
״הטרור הבינלאומי״.
אלה המחפשים את המתונים שבין
הפלסטינים, המוכנים לצאת כנגד הטרור כדי
לעלות על הדרך המדינית, מוליכים שולל את
הציבור הישראלי והפלסטיני ואולי גם את עצמם,
מפני שאין ישראל מותירה אופציות מדיניות
לפלסטינים. כי כל מו״מ פירושו ויתור על
שטחים, ולזאת אין ישראל מוכנה — אפילו
שתתוקן האמנה הפלסטינית. גם ״אוטונומיה״
אינה מבטיחה לפלסטינים אפשרות קיום כלשהו,
ובוודאי לא ביטחון כנגד מדיניות שנועדה
לכרסם בהם, למנוע מהם אפשרות של פיתוח
כלכלי, לדלדל את אוכלוסייתם ולהביאם לידי
יאוש מאפשרות קיום בארצם.
הואיל וישראל, לפי עדותם של שמיר ועברי,
חוששת מן הדרך המדינית, אין כל ספק שישראל
היא זו הבוחרת באופציה הרצויה לה: הטרור
הפלסטיני.
טרור כלפי אזרחים חפים מפשע, מעורר
סלידה, אך יותר מכך ממשלה שהטרור רצוי לה.
יצחק חסון, ת ל -א ביב
בהצלחה אורי אבנרי עוד לא מתמודד, אבל
הקורא כבר מאחל לו הצלחה.
שמעתי בקורת־רוח מרובה על כוונתו של
:אורי אבנרי להשתתף
בהקמת רשימה שתתמודד
בבחירות הקרובות
!לכנסת.
גם אם איני מסכים
עם דעותיו הפוליטיות
של אבנרי, חסרה לי
בנוף הכנסת דמותו
השקולה, השנונה והלוחמת.
רבים
בוודאי זוכרים
את פעילותו, הישגיו
ומאבקיו בתקופת כהונתו
בכנסת, והם ישמחו כמוני אם הוא יצליח.
לא נותר לי אלא לאחל לו הצלחה.
אלי אלין, תל־ א בי ב

מרידזר ממציא לנו פטנטים
הוא לא הציג את מועמדותו לכהונה
נוספת בכנסת אן הבטיח לעזור
למיפלגתו במסע-הבחירות. ואכן,
שר־ הסיפור״והמעשיה חוזר לסורו.
בניו־יורק הרחוקה — כן, שם — כינס יעקב
מרידור מסיבת־עיתונאים דרמאתית והכריז:

שער ״העולם הזה״ 17.3.82
חצי מנד ט ב כי ס -
״אמצאת האנרגיה שלי חיה וקיימת! אני עור
אשחרר את ישראל מהתלות בנפט המצרי ואמכור
חשמל לניו־יורק!״
אם מישהו חשב שהפעם הוא יתאפק, יתבייש
לפרסם את הבריות שלו ויישב בשקט בבית —
הוא טעה טעות מרה. מערכת הבחירות מעוררת
את בלוטות היצר והדימיון של כל השרלטאניס.
חצי מנדט היום בכיס עדיף על דעתם של כל
הפרופסורים, הפיסיקאים ובוגרי התיכון — מחר.
לבדיה, כידוע, יש כוח אלקטוראלי, כי תמיד
יימצא איזה מצביע שיכבד את דיברתו של נוכל.
אם הוא ימשיך בתעלוליו, עוד נזכה לראות
מודעות בחירות של הליכוד שידברו על ״מרידוד,
כדי שהכלכלה תצליח״ ,או משהו אנטי־שמי כמו
״תנו למוח היהודי לעבוד.״
הלעג, הצחוק וההוקעה, כמו בשער המפורסם
של העולם הזה. שבו הוכנס ראשו של יעקב
מרידור לתוך נורה כבויה, יבואו רק אחרי
הבחירות•

משה וולקן,

רמת־גן

רידיעת הקוראים
מיכתבי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקול׳ מקום. עדיפות תינתן
למיבתבים קצרים, מודפסים
במכונת־־כתיבת שצורפה אליהם מיכתכיס הכותב. תמונת בעילונדשם לא יפורסמו. אין
המערכת מהזירה את המיבתבים
שנתקבלו כה.
ה עול ם הז ה 2436

לפני שבוע האזנתי לאחד הוויכוחים המוזרים
ביותר שהתנהלו אי־פעם בטלוויזיה. היה זה עימות בין
הר״ר יהושע רוטנשטרייך, יו״ר מועצת העיתונות
ועורן־־דין ותיק, ובין יוסי קליין. עורך הצהרון של
מישפחת שוקן, חדשות. הם הוזמנו על־ידי דן רביב לדון,
במיסגרת כו תר ת לילה, על פעולת הצנזורה בפרשת
חוטפי־האוטובוס.
דבריו של רוטנשטרייך היו מזעזעים. נציג זה של
העיתונות הצדיק לחלוטין את פעולת הצנזור. הוא גילה
שעורכי העיתונים היומיים ניהלו את המאבק האחרון נגד
סמכויות הצנזורה ב־ . 1949 מאז הם מצאו ״מודוס ויוונדי״
ומסתדרים עם הצנזורה.
כלומר: לא איכפת לעורכים אלה שקיים בארץ מוסד
החולש על כל כלי־התיקשורת על פי תקנות־החירום של
ממשלת־המנדאט משנת — 1945 תקנות שהוגדרו
בשעתו על־ידי בכירי המישפטנים היהודיים כ״גרועות מן
החוקים שהיו קיימים בגרמניה הנאצית.״ לא איכפת להם
שהצנזור יכול לסגור כל עיתון בארץ, לכל תקופה שהיא,
מבלי שבית־המישפט העליון יוכל למעשה להושיע.
העורכים ונציגם מדושן־העונג שמחו על החלטת
הצנזור לסגור את דפוס העיתון חדשות (ולמעשה את
העיתון עצמו) במשך ארבעה ימים. הם טענו בגלוי
ש״מגיע ל ד.
גרוע מזה: הם העמידו פנים כאילו לא הופעלו סמכויות
אלה במשך 25 שנים ויותר. ב כן הוציאו בפירוש מן הכלל
את העיתונות הערבית במיזרח ירושלים, שהצנזור סוגר
אותה כל שני וחמישי. למעשה קיימת הסכמה בין
העורכים כי עיתונות ערבית זו, המופיעה בעיר אשר עליה
הוחל חוק ישראל, נמצאת מחוץ למעגל חופש״העיתונות.
הם גם סבורים כי עיתונים ישראליים, שאינם שייכים
לוועדת־העורכים, צריכים להיות חסרי־הגנה. זה חל על
חדשות, וזה חל, כמובן, מאז ומעולם על העול ם הזה.
אם אי־פעם היה ספק לגבי הכלל שחופש״העיתונות
הוא עניין חשוב מדי מכדי להשאירו בידי עורכי־העיתונים
— הנה סולק הספק. עורכים אלה משלמים
מס־שפתיים לעיקרון חופש־העיתונות, אך הם רוצים
בסך־הכל לקיים ״מודוס ויוונדי״ עם מוסד דיקטטורי
מימי האנגלים. ועדת־העורכים, מוסד שחזר עתה
לתפקידו וומקורי לעזור לשילטון להשתיק פרשות,
מעוניינת לסגור כל עיתון אשר יפר את קשר־ההשתקה
שלה.

זה ברור.

מילהמה -
על מה!

פחות ברורה היתה עמדתו של עורך

חדשות.
יוסי קליין רכש לעצמו שם כעורכו של חינמון
ירושלמי, והוא חדש עדיין בתפקידו כעורך של עיתון
אמיתי. לכן הקשבתי לו בעניין .־נשארו בלבי ספקות
כבדים.
הרושם החזק שעלה מדבריו היה כי הוא הפר במזיד את
הוראות הצנזורה לא כדי למחות על איסור־פירסום בלתי
מוצדק, אלא כרי להתנקם בעורכי־העיתונים, שאינם
משתפים אותו במועדונם.
היתה בידיו ידיעה שנמסרה לו — ולכל העורכים —
על־ידי דובר שר־הביטחון, תוך מישאלה שלא לפרסמה,
בצירוף הודעה שהצנזורה תמחוק אותה בלאו הכי. היתה
זאת היריעה על מינוי ועדת־החקירה הפנימית לחקירת
• רצח שני חוטפי־האוטובוס( .דובר שר־הביטחון כלל לא
העז לבוא אל העולם הזה במישאלודדומה. ובצדק).
מדיברי קליין עלה כי הוא וחבריו התרגזו על כך
שעורכי־העיתונים החליטו על קשר־השתקה זה מבלי
לשתף אותם בדיון, ועל כן החליטו לפרסם את הידיעה
מבלי להגישה לצנזורה. הוא היה בטוח כי העונש יהיה
כמקובל, קנס של כמה אלפי שקלים. הוא נדהם ונזעם
׳ כאשר נקט הצנזור (קרי: ראש־הממשלה ושר־הביטחון)
את השיטה המיזרח־ירושלמית, וסגר את העיתון.
סיכסוך זה בין קליין ועורכי־העיתונים המתחרים היה
הרבה יותר בולט בדבריו מאש הרצון העז ללחום על
חופש־העיתונות, לשבור קשרי״השתקה ולחשוף פשע־מילחמה,
העלול להתנקם בכולנו.
הדבר מתחזק על רקע קורותיו המוזרים של התצלום
שבידי חדשות. תמונה זו מראה בבירור את אחד מחוטפי־האוטובוס,
אחרי הפיגוע, כשהוא חי ובריא. היא נפסלה
על־ידי הצנזורה. אחרי שקראתי את כל המאמרים
שפירסם חדשות על נושא זה, לא השתכנעתי כי הצהרון
אכן נאבק כראוי על הזכות והחובה לפרסמה. הוא לא נקט
את הפעולה שאנחנו נקטנו בה: להודיע לצנזור כי תוגש

על כך עתירה לבג״ץ. אחד מעורכי חדשות כתב מאמר
ארוך על השתלשלות הפרשה, ובין מאות הפרטים
שהזכיר שכח רק פרט מרכזי אחד: שהעולם הז ה אכן
פירסם את התמונה של החוטף.
(כמה עיתונים, שהשלימו עם קשר־ההשתקה, לא
שכחו לציין כי התצלום של ענת סרגוסטי, שהופיע בשער
העולם הזה, היה ״מטושטש״ .אנחנו רוצים להתנצל על
כך. בפעם הבאה, כאשר צלם־מערכת שלנו יצלם תמונה
של חוטף־אוטובוס, שניות מעטות אחרי ההסתערות
ודקות מעטות לפני הוצאתו להורג, הוא ידאג שהתצלום
יהיה ברמה של סטודיו, בתאורה מתאימה, כך שישביע את
רצונם של עורכי־העיתונים שהצטרפו לקשר שלא
לפרסם את התצלומים).
העובדה הפשוטה היא שהחלטת העול ם הז ה לפרסם
תמונה זו, ויהי מה, היא — והיאלבדה — שברה את
קשר־ההשתקה, הביאה למינוי ועדת־החקירה הפנימית,
וגרמה לפיצוץ העניין בעולם כולו. מיטב העיתונים
בעולם ציינו זאת.
בהשוואה להחלטה זו, כל שאר המעשים היו
מעטי־ערך.

שבויים
^ בפומה

בשבוע שעבר, כאשר טיפלתי במדור זה בפרשה
זו, כתבתי :״המילחמה בינינו ובין העולם הערבי בכלל,
ועם הפלסטינים בפרט, לא תסתיים מחר־מחרתיים. יש
שבויים שלנו בידיהם, ועוד יהיו.״ לכן, אמרתי, יש לנו
עניין מיוחד לשמור על קדושת חייהם של שבויים.
לא ידעתי כי נבואה זו תתאמת במהירות־שיא. לפני
שהתייבשה הדיו, עברו שלושה הישראלים את הקו
בלבנון ונשבו בידי הסורים.
אין ספק שהשלושה עברו את הקו בטעות. קל לי
לתאר זאת, כי ביולי ,1982 יום לפני פגישתנו עם יאסר
ערפאת, הייתי בחברת שרית ישי וענת סרגוסטי באותו
המקום עצמו, במכונית בעלת לוחיות־זיהוי לבנוניות. אך
בניגוד לשלושה, היתה עימנו במכונית תושבת מקומית,
שהכירה את הסביבה. לא המשכנו בכביש, אלא נכנסנו
לג׳ובייל.
מיקרים כאלה קרו ועוד יקרו, בייחוד באווירה של
שוויץ. אם אנחנו רוצים להגן על חיי אנשינו, אנחנו
מצווים לשמור מכל מישמר על חיי השבויים הנופלים
בידינו, ולא חשוב מה היה טיב מעשיהם. החלטה להרגם
ודיבורים בנוסח שמיר/ארנס — ״אף מחבל לא ייצא חי!״
— הם,פשע כלפי חיילי ישראל ואזרחיה.

,האיץ״
מתנצל
יש עיתונים שאינם אוהבים להתנצל. עד כדי כך,
שכאשר הם נאלצים להתנצל, הם עושים זאת בצורה
שאיש מבין קוראיהם לא ישים לכך לב.
בשבוע שעבר מצא הארץ לנכון להתנצל לפנינו על
דברים שכתב בעיקבות פרשת־לוינסון. מסופקני עם *10
מקוראי הארץ שמו לב להתנצלות זו, שהופיעה ב־2
במאי, בלי כותרת מתאימה. למען האחרים, הנה הנוסח| :

תיקון

חישב

ש־תפי־הם

הלב שלו ₪וה בדיקה!
בו + 35
הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
ה שקט הנפשי שלך 11311 שווה א ת זה .
בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ (ארגומטריה),
בדיקות מעבדה.

ד בוי או ח מפעיפ

בית החפאים,רימס 18 פמת פרישמן תל־אביב
טלפתיס 03-244294,03-221227 :

מודעות בטלפון
לכל ה ע תוני ם

* ^ בכר טי סי א שראי במחירי המערכתי

4£8$ 0106ז 1ס
.ו*וחסוז*4זז 0ז4וו

^ ינ1ור 4ז נ 1־נ1

סז?*£11ז$ו

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

ז קו ק דחוף למודעהן
1זתתדזז6 לשרותך 24 שעות ביממה

62282$ , 623311־03
לבטל׳ כרטיסי אשראי.בלבד

פעמיים, אם

וים (אף שמד־בי ב 0 000י.
מביעו, כאימי־ בע תויי ם אחין
ריא־ם ב אחייני, מידע־ת
נח בג־1־ ,המצב. מד ,חש בי
חבייי ת על הייביעון ח ר כייז
וג לי
על עצמי, שהיא בי־ מי־א

מ־מיא
ב־י־י העי ין ר,־כיה, כי ״דיע־ים
חז־ ״.יאייביש־ם זיז . .
פן י מיי מטעם ״ב: י

א־ שי־ח־ת־-י. המידעית,
י ש־ מרקים י כ תיב לקטע זר, היי
מטעם בית תקפה ״א£רופי״ ,שיש
יי סיד־־ מימין מייחד עם חבר ת
״־שראכי־ט״ ,שהיא שליתר. של מ ק
חפיעיים.
אני מצטעי־־ם אם ני צי בנ תי ב ״
ת׳ של מי מ י ־ ים תיי שם, כאילי
ד נ .. 1תע־־ב תזה״ טיבת הגאה
ביימה־ ,באמצעות כדדעות אי בע*י
יהא רי ת מטעם בנק המועלים *
בי* שליחה שיי־.

תי גי קי ך
קיסר ררא סגנים
ערב כניסתו של ישראל קיסר לתפקיד מזכ״ל
ההסתדרות נראה שהוא יימנע ממינוי סגנים.
מתחזקת הריעה שהוא לא ימנה במקומו ראש אגף
מיקצועי, אלא יסתפק בממלא־מקום באגף. נראה שיהיה זה
חיים הברפלד, יושב״ראש ההתאחדות לכדורגל.

קיסר מודע לכך שמינוי ממלא־מקום למזכ״ל
פירושו נשיפה תמידית בעורפו, והוא אינו
רוצה בכך בשלב זה.

לנדאז סירב לתלות
את דמטינסקי
אין זה מיקרה שאלי לנדאו, ממחנהו של
אריאל שדון, לא נכנם לפאנל של חרות.
מתברר שבין השניים נוצר קרע, ערב
הבחירות במרבז־חרות.
שרון זעם על כך שלנדאו פנה בתחילת
מילחמת־הלבנון לעזר וייצמן, והציע לו שייצא
בפומבי נגר שרון. מידע טרי, שרמז על מגעים בין
לנדאו ווייצמן בדבר הצטרפות לנדאו לרשימת
יחד. הרגיזה את שרון עוד יותר.

את גב הגמל שברה התעקשותו של
לנדאו שלא לתלות בחדרו. בעיריית
הרצליה, תמונת דיוקן של זאב
ז׳בוטינסקי, שהובאה אליו על־ידי
אנשי־חרות המקומיים. רק אחרי לחץ של
שרון, ניאות לנדאו לתלות את התמונה.

התעוררות פינאנסית בהסתדרות בצמרת ״חברת העובדים״ מקווים שכניסת קיסר
לתפקיד המזכ״ל תביא להתעוררות פינאנסית
של המשק ההסתדרותי.
קיסר היה בעבר גיזבר־ההסתדרות, והוא בקי בכמה נושאים
שהיו זרים לקודמו, ירוחם משל. צפוי שיתוף־פעולה הדוק
בין קיסר ובין מזכיר חברת העובדים, דני רוזוליו, וגם
כמה שינויים פרסונאליים בחבר ת העובדים.
התחדשו קרבות הליברלים
הקרבות בין מחנות השרים הליברליים יצחק
מודעי ואברהם שריר התחדשו, ובקרוב צפויים
גילויים מסמרי־שער על ראשי שני המחנות.
המשותף לגילויים — קשר מוזר בין הפרשיות השונות
ודרגים שונים במישטרה.

המפד״ל מתפרקת
בבניין הקסטל בתל־אביב הגיעו למסקנה, שהמפד״ל
הנוכחית התפרקה למעשה. לא ברור בכמה ראשים היא
תתמודד בבחירות הבאות.

יתכן שכמוצא אחרון, עשוי אחד הפלגים
להופיע ב״גוש לאומי״ בתוך הליכוד.

סיבסוכי בספים בליכוד
ראשי הליברלים ידרשו מראש־הממשלה, יצחק שמיר,
לקבל דיווח מלא על כינוסי צמרת־חרות בחודש האחרון,

שבהם אושרו עניינים כספיים שונים בשם הליכוד .־

הליכרלים חוששים שהם יוצבו לפני עובדות
מוגמרות, ואחר כך יידרשו לממן הוצאות
מיותרות.

,,כור מזוך
בדרום־אפריקוז
חברת הל״ס של ״כור מזון״ ,העוסקת בתיכנון
ובהקמת מיפעלים לייצור שמנים בחו״ל, מכרה
לדרום־אפריקה מיפעל לזיקוק שמנים ואף! מיתקן
לניטרול ריח־שמנים.
החברה נמצאת במשא־ומתן מתקדם להקמת מיפעלי
שמנים גם בפיליפינים וברפובליקה הדומיניקאית.

סיסמה למערך
סיסמת-הבחירות המרכזית של המערך
במערכת הבחירות הקרובה תהיה, קרוב
לוודאי :״הפעם אתה מוכרח — מעיד!״

שינויים ב,,כור סחר״
יוסף הראל, ממנהליה הבכירים של ״כור סחר״,
פורש מתפקידו.
כתוצאה מכך יחולו שינויים באיוש התפקידים הבכירים
בחברה. פרישת הראל תגרור אחריה גם שורה ארוכה של
גילויים, לאוו דווקא חיוביים.

חדד יפרוש
ניצב רחמים חדד, שהיה מעורב בעבר בטיוח
פרשיות־שחיתות במחוז הצפוני של המישטרה,
ייאלץ לפרוש בקרוב מתפקידו.
חרד ניסה לטעון באחרונה, שתת־ניצב יורם גונן העליל
עליו עלילה בדיון בבית־המישפט, שבו עומד לדין מפקד
מישטרת נהריה לשעבר, אלי בן־יעקב, על עבירות קבלת
שוחד, הדחת עדים ועבירות נוספות.

מתברר שלגונן יש הוכחות משכנעות על
שיטת עבודתו של חדד.

מפכ״ל המישטרה, אריה איבצן, מעוניין בפרישה שקטה
של חדד.

פיסיקאי לת״מי
הפרופסור לפיסיקה גרעינית, מרדכי באשרי
מרחובות, הוא איש־הציבור הידוע, שאהרון
אבו־חצירא רוצה להציבו בצמרת הרשימה
לכנסת.

גרינחלד יביא
ספינוז־שידח־פול
גרינוולד, מי שהביא בקיץ 1981 את ספינת
שידורי־הטלוויזיה ״אודליה״ ,עושה את כל י
ההכנות הדרושות להביא לחופי הארץ ספינה
חדשה.
בגלל החקיקה נגד שידורים פיראטיים ומעמדו של
גרינוולד, ששוחרר רק באחרונה מהכלא, הוא נוהג עתה
בסודיות מוחלטת בפרוייקט הבא שלו.

מחפשים כתב כלכלי
מחלקת־החדשות של הרדיו בתל־אביב מחפשת

אלפיים יורדים
פושעים באמריקה
בדיקת־שטח של חברי הסנאט האמריקאי
העלתה שקרוב ל־ 2000 ישראלים־יודדים
ומהגרים יהודיים מברית־המועצות,
שירדו אף הם מישראל, עוסקים בפשע
מאורגן בדרגות גבוהות בנידיורק,
בלוס־אנג׳לס ובמקומות אחרים
בארצות־הברית.
המאפייה הישראלית תופסת מקום של כבוד
בהיררכיית־הפשע־המאורגן בארצות־הברית, והיא
מתחרה עם הקבוצות הוותיקות והמוכרות.

עתה כתב כלכלי נוסף, כדי להכפיל את המכנה
הכלכלית ולעמוד בקצב זרימת המידע בתחום

עצבנות ב״כלל סחר״
רמת התוצאות העיסקיות של ״כלל סחר״
איכזבה רבים בצמרת ״כלל״ .לא תהיה זו
הפתעה, וכתוצאה מעצבנות זו תהודק בקרוב
החגורה בשלוחה זו של ״כלל״ ויבדקו מחדש
כמה עיסקות.

שימיים בבעל 1ת ״כלל״
בעיקבות משבר הבנקים, נדונה האפשרות
ששני הבעלים של ״כלל בנק הפועלים״
וקבוצת ״דיסקונט״ — ינסו לממש חלק מן
המניות שלהם ב״כלל״ ,כדי להזרים הון למערכת.
הבנקים ימשימ להפסיד
המערכת הבנקאית תפתח את שנת הכספים
החדשה בהפסד. בדיקה הראתה, שרק עלות
החזקת המניות שברשות הבנקים תעלה להם,
בשנה הקרובה, לפחות 88 מיליץ דולר.
כיום מחזיקה המערכת הבנקאית במניות ששוויין הוא
כמיליארד דולר.
יותר ויותר בכירים בבנקים טוענים, שהם ממילא לא יתנו
את הדין על ההפסדים. הם מדגישים לפני כל אישיות
ציבורית, שאיתה הם באים במגע, שהבנקים הולאמו,
למעשה, כאשר בנ ק י שראל מחזיק כבר 30 אחוז מהון
מניותיהם, באמצעות קליטת הבנקאיות בבורסה.
חקירת היהל1מנים מתהדקת
התובעת הלנה ביילין וסגן־ניצב אריה שגיא,
ראש מיפלג ביחידה הארצית לחקירות־הונאה,
יצאו לחדל כדי לאסוף ראיות מכריעות בפרשת
ה״קשר הקפריסי״ ומעורבות היהלומנים
בהברחות המטוסים הקלים.

שוב בדיקות איידס
בית־החולים ״קפלן״ חידש את הבדיקות
הרפואיות לאיבחץ מחלת ההומו־סכסואליים.
הנבדק
מתבקש לשלם 20 דולר לכיסוי חלקי של
הוצאות הבדיקה לאיבחון תיסמונת חח״ן(חסר
חיסוני נרכש, איידס בלעז).

מות הצייר
מנע הפתעה
כמה מידידיה של הציירת אביבה אורי — ביניהם הציירים
משה קופפרמן ומשה גרשוני ובעלת הגלריה נעמי גילעון
— התכוונו לצאת השבוע ביחד להולנד ולהפתיע שם,
בנוכחותם, את הציירת.
המוסיאון הממלכתי סטד לי ס לאמנות מודרנית
באמסטרדאם עורן בימים אלה תערוכת־יחיר
רטרוספקטיבית ליצירות אביבה אורי, אשתו של הצייר
הקשיש דויד הנדלר.

מותו של הנדלר השבוע, ביום שבו נפתחה
התערוכה, עיכב אותה בארץ ומנע מידידיה את
המחווה שתיכננו.

חוקרים
את דרוקר
כמה מאנשי־סודו של הקבלן החיפאי זכריה
דרוקר, בעבר ובהווה, נחקרו באחרונה
במישטרת חיפה בפרשת התמוטטות גג
תחנת־הרכבת בשכונת בת־גלים. הנחקרים
שיתפו פעולה עם חוקריהם.
החקירה בפרשה זו מסתעפת. היא מתמקדת בבדיקת הדרו
שבה נמסרה העבודה של בניית התחנה לקבלן.

כן, אפשר לשלוח אצבע מאשימה לעבר ציבור שלם!

או מ רי ם לנו: אין להפנות אצבע מאשימה אל ציבור
\ 1המתנחלים בגדה המערבית.
אומרים: אסור להטיל אשמה קולקטיבית על ציבור שלם,
בגלל מעשיהם של יחידים.
אומרים: תפוח רקוב אחד אינו מעיד על טיבו של מטע שלם.
וכן הלאה.

אלה הם דיברי־הבל.

כאשר אומרים זאת אנשים תמימים, שלא היו מעולם חברים
במחתרת כלשהי, מעיד הדבר על אי־ידיעה.

באשר אומר זאת איש־מחתרת מובהק, כמו יצחק
שמיר, הרי ד צביעות, או גרוע מזה.

כדג השוחה במים. המים הם הציבור, המגן והמחפה
על המחתרת. אם מוציאים את הדג מן המים, הוא
גופם ומת.
בארץ ניתנה דוגמה לכר על־ידי אירגונו של אברהם שטרן
ב* , 1941 כאשר פעל נגד מאמץ־המילחמה האנטי־נאצי והפיל
חללים יהודיים. הציבור כולו פנה נגדו, והאירגון חוסל תור כמה
שבועות. שטרן עצמו אף לא מצא מקום לנוח בו בלילה, ולן
במיקלט. יצחק שמיר היה במעצר.
אי־אפשר להפריד בין המחתרת ובין הציבור שבו היא פועלת
מפני ששיתוף־הפעולה של הציבור הזה עם המחתרת הוא תנאי
הכרחי לקיומה.

אין ציבור, אין מחתרת.
ף קח את פרשת ההתנקשות בראשי־הערים בגדה המערבית,
א ביוני . 1980
בעת ובעונה אחת, בלילה אחד ובשעה אחת, בוצעו אז ארבעה
מעשי־טרור.
• הוצמדה פצצה למכוניתו של בסאם אל־שכעה, ראש
עיריית שכם, שחנתה בחוץ. הפצצה הופעלה עם התנעת המכונית,
ושתי רגלי שכעה נקטעו.
• הוצמדה פצצה למכוניתו של כרים ח׳לף, ראש עיריית
רמאללה, שחנתה אף היא בחוץ. גם היא הופעלה עם ההתנעה,
וח׳לף איבד רגל אחת. השניה נפגעה קשה.
• הוצמד מיטען חומר־נפץ למוסר של ראש עיריית אל־בירה,
איבראהים אל־טוויל, שבו חנתה מכוניתו. למיטען חובר
חוט־מעידה. המיטען הופעל כאשר ניגש שוטר דרוזי אל פתח
המוסר.
• הוטמן מיטען חומר־נפץ בשוק של חברון. בחברון לא היה
אז ראש־עירייה, מכיוון שבעל התפקיד, פאהד קוואסמה, הודח
וגורש קודם לכן על־ידי שר־הביטחון עזר וייצמן.

^ תנאי השני

פלסטינים מיסכנים, או מתיר רתיעה אינסטינקטיבית מפני
פעולות אלימות. שמיר אינו הומאניסט מושבע.
שמיר הוא איש־מחתרת מיקצועי, וגם איש־ביון מיקצועי.
בניגוד לבגין התמים, שהיה אידיאולוג של מחתרת אד לא היה
מעולם איש־מחתרת פעיל ומיבצעי, תפס שמיר את הסכנה
העצומה הכרוכה בקיום מחתרת מזויינת, הפועלת בתור אוכלוסיה
אוהדת.
סכנה זו אינה טמונה רק בכר שגוף כזה יכול לבצע פעולות
הכופות על הממשלה החוקית מצבים שאין היא רוצה להימצא
בהם.

הסכנה העיקרית היא שמחתרת כזאת מו כרחה,
במוקדם או במאוחר, לפנות נגד הממשלה החוקית
ולהפילה. זהו ההיגיון הפנימי הטבוע בה, מדעת או
שלא־מדעת.

לקיום מחתרת כזאת ולהצלחתה הוא מחסה

לכן הורה שמיר לזרועות־הביטחון לחסל את המחתרת, ותור
שבועות מעטים הבשיל יבול גדול של גילויים.

מחתרת זו לא יכלה לפעול במשך ארבע שנים
ויותר, להתארגן, להצטייד ולבצע מיספר רב של
פעולות גדולות וקטנות, לולא הגו עליה השילטון
כולו, ולולא נהנתה מתמיכתם הפעילה והטבילה של
חלקים מזרועות־השילטון.

איני סבור שמגיעה לשב׳׳ב ערימה של זרי־דפנה.
בוודאי איני מצטרף לדיברי־החנופה של חברי־כנסת
מסויימים, שיצאו מגידרם מרוב התלהבות.

1 1שילטוני.

השב״כ פעל כפי שצייר היה לפעול, ובאיחור רב מאוד.
השאלה אינה איר הצליח עכשיו. אלא איר נכנע במשד שנים

3י ק

ברור כי באותו לילה פעלו לפחות ארבע חוליות
שונות, כל אחת בת שלושה אנשים לפחות, שאחד
מהם היה מומחה מיומן לחבלה.
החוליות פעלו בקרב ערים ערביות, שבהן כל רחש מעורר
תשומת־לב של התושבים ושל השילטונות. הן לא יכלו להגיע
למקום, לבצע פעולה מורכבת ולסגת, אלא אם כן לבשו מדים ונעו
ברכב שנראה כשייך לזרועות־הביטחון.

שיטת הפעולה ונסיבותיה, מימדיה וטיבה, מעידים
על קיום היסודות של מנהיגות, תיכנון, מודיעין,
תיאום, ציוד, מישמעת ומיומנות, האופייניים למחתרת
מגובשת.
משום־כר לא היה לשום בר־רעת שמץ של ספק, כבר למחרת
הפעולה, שקיימת מחתרת כזאת. לא היה צורר בקבלת ״מידע
חסוי״ מידי מישהו, כדי לקבוע קביעה זו בוודאות גמורה, כפי
שעשינו.

כאשר יורד גשם, אין צורך לקבל ״מידע מוסמך״ על
כך שהד שם עננים.
ך* די שפעולה כזאת תוכל להתבצע בהצלחה, מבלי
שהמבצעים יתגלו, דרושים לה שני תנאים חיוניים:
• אובלוסיה אוהדת, המשתפת פעולה עם המחתרת
בצורה פעילה וסבילה.
• שילטון אוהד, הפורש עליה את כנפיו.
הבה נברר את משמעותם של שני תנאים אלה בפועל.
ן* אותו לילה פעלו לפחות 12 איש, שיצאו מבתיהם וחזרו
₪1אליהם. לפני״כן בוצעו במשד תקופה מסויימת פעולות של
תצפית, עיקוב ובילוש. אי־אפשר היה לבצע את המיבצע, ולתכנן
כל פעולה באופן שונה. ללא מודיעין מדוקדק.

כל מי שהיה אי־פעם חבר במחתרת דדע עד כמה
קשה לבצע פעולות באלה מבלי לעורר חשד כלשהו
בלב השכנים.
מישהו זוכר שיצאת בלילה וחזרת מתי שחזרת. מישהו נזכר
בכר בקראו את הידיעות על הפעולה. קרובים, ידידים ומכרים
מתחילים להרגיש במשהגכך זה בעיר גדולה. ביישובים קטנים,הדבר בולט פי כמה. כאשר מבצעים פעולה כזאת, עשרות רבות
של אנשים יודעים על כר, או לפחות חושדים בכד.

כל אלה צריכים לשתוק. ומכדון שאץ כאן פחד
מפני רצח של ״בוגדים״ ,זוהי שתיקה שמרצון, מתוך
אהדה והזדהות.
כר זה לגבי פעולה חד־פעמית. כאשר יש רצף של פעולות —
התארגנות, הצטיידות, הכנה וביצוע של פיגועים אחדים — חוג
היודעים והחושדים הילד ומתרחב בהתמדה. חברי־המחתרת
זקוקים לסיוע, לאליבי, להסתר. הם יכולים לפעול רק בעזרת
אוכלוסיה אוהדת.

־ זהו האל״ף־בי״ת של תורת המחתרת. לכך התכוון
מאו טסה־טונג במישפטו הקלאסי: המחתרת היא

מתיישב 1924 ,
ההתנקשות בראשי־הערים לא יכלה להתבצע אלמלא נעו
החוליות ברכב רישמי ובמדים רישמיים בערים ובכבישים, שבהם
קיים בלילות פיקוח קפדני. מישהו ראה, מישהו דיווח, מישהו גנז
את הדיווחים.

גילוי המחתרת עכשיו לא היה תוצאה של מיקרה
או מזל, אלא בא בעיקבות שינוי של מדיניות.
השב״ב לא נזכר לפתע שבעצם היה כדאי לשתול מודיעים
במחתרת, לצותת לשיחות חבריה, לפתוח את מיכתביהם, לעקוב
ולבלוש. אלא שעד תאריו מסויים הדבר נאסר עליו, או שנאסר
עליו להשתמש בתוצאות הבילוש הזה, אם בוצע.
האיש הממונה כחוק על השב׳׳ב (ועל המוסד) הוא ראש־הממשלה.

מנחם
בגין לא רצה לחסל את המחתרת. הוא
התייחס אל חבריה כאל בנים נאמנים. אולי סבר,
בסלחנות, שהם בנים תועים ושובבים. אולי סבר בי
הם ממלאים תפקיד חיובי וחשוב, שנמנע מן
הממשלה לבצעו בעצמה.
לכן, כל עוד ישב בגין על כס ראש־הממשלה, נמנע מזרועות־הביטחון
לפעול נגד המחתרת. חבריה האמינו, בצדק, כי ״אל־דולה
מענה״ — הממשלה עימנו.

כל זה השתנה עם החלפת בגין ביצחק שמיר.
אינני סבור כי שמיר פעל מתוך דאגת־יתר לחייהם של

מתנחל 1984 ,
להנחייה שלא למלא את תפקידו כראוי.

הגילוי עצמו לא היה דבר קשה. לגוף מיומן כמו
השב׳׳ב, היתה זאת פעולה קלה יחסית.
ף* יענוד! פשע

פוליטי ק ל יותר מאשר פיענוח פשעים רבים

^ אחרים.
לפשע פוליטי יש היגיון פוליטי — תמיד. מגמת הפעולה
עצמה מצביעה על הכיוון, שבו יש לחפש את המבצעים. וככל
שהמחתרת גדולה יותר, כך קל יותר לגלותה.

במיקרה זה, היה ברור מן הרגע הראשון, ומעבר
לכל ספק סביר, כי המחתרת באה מקרב המתנחלים,
ופועלת על דעתם. הקשר עם גוש־אמונים וגופים
דומים היה כמעט מובן מאליו.
כי מה רצו חברי־המחתרת להשיג בפעולות כמו ההתנקשות
בראשי־הערים, רצח התלמידים במיכללה האיסלאמית, פיצוץ
האוטובוסים הערביים על עשרות יושביהם, ועשרות פעולות
קטנות יותר?
ברור כי היתה להם אחת המטרות הבאות, או כולן גם יחד:

• שיתוק ההתנגדות של האוכלוסיה בגדה
להתנחלות היהודית ולהפקעת האדמות, על־ידי יצירת
(המשך בעמוד )8

הנדון

(המשך מעמוד )7
אווירה כללית של פחד ואימה( .זוהי
המשמעות האמיתית של.טרור׳).

• תגמול על פיגועים, בנוסח
של. עשר עיניים תחת
עיך, כדי להרתיע ולשתק את
המחתרות הפלסטיניות( .תלמידים
איסלאמיים רבים תחת תלמיד־ישיבה,
ששה אוטובוסים תחת אוטובוס
אחד בירושלים, וכו׳) .כך פעל אצ״ל
בשנות ה־ 30 המאוחרות, כאשר הטמין
פצצות בשוקים הערביים בערים הגדולות
וקטל מאות, וכך פעל אצ״ל
שוב בראשית מילחמת״העצמאות, כאשר
הרג אזרחים ערביים בירושלים
ובמיפרץ־חיפה).

• עידוד הגירתם של ערבים
מן הגדה, ואולי הכשרת הקרקע
לגירוש כל הפלסטינים מן הארץ.

די ברישום המטתת האלה,
העולות בבירור מן הפעולות
עצמן, כדי להצביע על המבצעים,
על מיקומם הפוליטי

העובדה שפעולות אלה זכו
בתמיכתם של שורה ארוכה של
פוליטיקאים — יגאל אלון ומשה דיין
בחברון, מנחם בגין ואריאל שרון
בסבטיה, וכו׳ — אינה משנה דבר.
שיטת הגוש היתה לבצע פעולה
בלתי-חוקית ולהפעיל לחץ על
הממשלה החוקית כדי שזו תשלים עם
העובדה המוגמרת ותעניק לה את
חסותה בדיעבד.

הגוש עמד במרכז המיבצע
הגדול לעצירת הנסיגה בסיני,
שכוונתו היתה למנוע בעד
הרוב הדמוקרטי במדינת־ישראל
לבצע את המדיניות
שעליה החליט באמצעות
נבחריו — מדיניות־ השלום
עם מצריים.
אנשי הגוש נהרו מכל רחבי הארץ,
ובעיקר מכל ההתנחלויות, כדי למנוע
בכוח את ביצוע הסכם־השלום, גם
במחיר עימות עם חיילי־צה׳ל.
זוהי היסטוריה של 16 שנים,
שהצמיחה ספיחים קיצוניים עוד יותר
— החל במישפחת הרב משה לוינגר
בחברון וכלה בגופים ניאו־פאשיסטיים
מובהקים כמו תנו ע ת. כ ך׳.
לכל המחנה הזה משותפת
אידיאולוגיה של התנגדות לדמוקרטיה,
השאיפה לכפות את רצון
המיעוט הקטן על הרוב, לשבש את
התהליכים הדמוקרטיים של קבלת
ההחלטות. משותף להם גם פולחן
האלימות.
המחתרת מגלמת את התפיסה
הזאת. גם לולא ידענו מי ומי החשודים
בהשתייכות אליה, היה די בניתוח
האידיאולוגי, כדי לדעת כי אינם
מצויים בשוליים של התנועה, אלא
בלב־ליבה.

מחתרת זו מייצגת את
גוש-אמונים כשם שאצ״ל ייצג
את המחנה הרוויזיוניסטי,
ובשם שההגנה והפלמ״ח את
.היישוב המאורגן״.
^ ילו יכול היה להיות ספק בכך,
>£באה תגובת המתנחלים והוכיחה.

הרב לוינגר בהתנחלות
מניין הםב אי ם

והגיאוגרפי, ועל הציבור העומד
מאחוריהם.

^ אידיאולוגיה של המחתרת לא
• 1צמחה על העצים. אין זו אלא
גוש־אמונים של האידיאולוגיה
וספיחיו, במהדורה אקטיביסטית.

הגוש לא התיימר מעולם
להיות דמוקרטי. כל קיומו
מבוסם על ההנחה שהוא מייצג
את הקומץ הנבחר של בעלי
השליחות הלאומית, הגורר
אחריו את הרוב בעל כורחו, על
אפו ועל חמתו.
הדתיים שבקר: הגוש מאמינים כי
ההלכה עומדת מעל לחוק, וכי הם
עצמם המפרשים המוסמכים היחידים
של ההלכה. החילוניים שבגוש
מאמינים כי הם מייצגים ציווי לאומי
עליון, העומד מעל לחוק הפורמלי,
שנחקק על־ידי הפטפטנים, השמאלנים,
רכי־הלבב ודומיהם בבית־השיפתותיים,
הכנסת.
כל הבסיסים העיקריים של גוש-
אמונים הוקמו בפעולות בלתי־חוקיות
ואלימות. קיריית־ארבע קמה אחרי
הפלישה הבלתי־חוקית של ראשוני
הגוש לחברון, תוך הונאת המושל
הצבאי. הרובע היהח־י בחברון קם
בשרשרת בלתי־פוסקת של פעולות
בלתי־חוקיות, הסגת־גבול, אלימות
ואיומים. היישוב הקלאסי של הגוש, מפעולה כתוצאה קם קדום,
בלתי־חוקית וכניעת ממשלת־המערך.
וכן הלאה.

אחרי כל פעולות המחתרת
לא באה מעולם הסתייגות
ברורה וכנה מהן. ולהיפד, כמה
מראשי הגוש הביעו מדי פעם
אהדה גלויה, מוסווית בקושי
לפיגועים ולמבצעיהם.( .כן
יאבדו כל אויביך
אחרי חשיפת המחתרת, באו תחילה
דיברי״הצביעות הרגילים, לרוב כמיב־טא
אמריקאי אי רוסי. .זה לא יכול
להיות!״ .זוהי פרובוקציה!״ .הם לא
מסוגלים לכך!״ וכו׳.
אחרי ששוב אי־אפשר היה להתבא
המחתרת,
כחש׳
למציאות
גל של הסתייגויות. אך כדאי לשים
היטב לב למה שנאמר ולמה שלא נאמר
בהן.
ההסתייגות תקפה את חברי
המחתרת על כי הם. הזיקו ליישוב
ארץ־ישראל״ ו.השחירו את פני
המתנחלים״.

ההסתייגויות לא גינו את
עצם שפיכת דמם של חסים־
מפשע, את ההתנקשות בחייהם
של ראשי -הערים ורצח
תלמידי-המיכללה. לא הרצח
גונה, אלא הנזק שהוא עלול
להביא למתנחלים.
ולבסוף בא הרב משה לווינגר,
ולמעשה הצדיק את המחתרת ושיבח
את חבריה.
על כן, מותר בהחלט להפנות
אצבע־מאשימה על. ציבור שלם״.
צריכים להטיל את האשמה על
ההתנחלות כולה. חובה היא לקבוע
כי תנועת־ההתנחלות כולה היא תופעה
אנטי־דמוקרטית ואנטי-מוסרית, בעלת
אופי אלים והשלכות פוליטיות־פליליות.
דבריו
של יצחק שמיר, שבאו
להתחנף למתנחלים ולתת להם גיבוי
מוסרי, מדאיגים ביותר,
לא די בהוצאת כמה דגים מן המים.
צריכים לייבש את הביצה. אחרת תקום
כבר מחר בבוקר מחתרת חדשה.
במדינה העם
עצמאות שיגרתית
פוליטיקאים בנאליים נאמו
נאומים בנאליים ביום של
שיגרה בנאלית ואולי זה טוב

יום־העצמאות ה־ 36 של מדינת־ישראל
לא היה חג של שימחה צוהלת.
הוא גם לא היה יום של דיכאון קודר.
היה זה חג שיגרתי, שבו עשו
מנגנונים ממשלתיים עייפים מאמץ
ביורוקראטי עייף ליצור אווירה של
חג. מישהו ״הרקיד״ ,הטלוויזיה הוסיפה
לתוכניתה העייפה סרט בלשי זר (אך
פסלה את ההקרנה מחדש של התוכנית
הסאטירית ניקוי ראש) ,כל הפוליטיקאים
הבנאליים נאמו את נאומיהם
הבנאליים בטקסים בנאליים.
יתכן שיש משהו חיובי כשיגרה
בנאלית זו. קשה היה להרגיש השבוע
כי יום־העצמאות הוא חג חדש, וכי
נולד בימי חייהם של רבים מאזרחיה
הנוכחיים של ישראל. מבחינת הדור
הצעיר, זהו חג עתיק כמו חג־החנוכה
וחג־הפסח, חלק שיגרתי של לוח־השנה.

שרצה במדינה. נוראמלית״,
בעלת בעיות. נורמאליות״ ,זכה במה
שרצה. מי שרצה במדינה מיוחדת, שבה
.עם־סגולה״ יהווה. אור לגויים״ ,יצטרך
להמשיך ולחכות, או להמשיך
ולפעול להגשמת מאוויו.

שבמתון. שום נימה פוליטית או
רעיונית לא הושמעה במאבק ביניהם.
באגודת־ישראל היתה ההתמודדות
בגלוי בין חצרות של חסידים ורבנים. מיפלגה שהיא
ברק״ח, גם אידיאולוגית, נערך מאבק סמוי על
מקומו של צ׳רלי ביטון, שראשי
המיפלגה רוצים להדיחו באופן
אלגנטי, ואילו הערבים במיפלגה
תובעים ייצוג מוגבר, מאחר שהם
מספקים יותר מ־£י 90 מקולות
המיפלגה.
בעיות? איפה? למראה המאבקים
האלה, אפשר היה לחשוב כי
ישראל שרויה בשלווה גמורה, שאין
לה אלא בעיות שוליות, שהכל מתנהל
בה על מי־מנוחות.
אי־אפשר היה לנחש שזוהי מדינה
שבה מחוללת האינפלציה המשתוללת
מהפכה חברתית יומיומית; מדינה
המעורבת עדיין במילחמה מזוהמת
בלבנון, ושבה יש ויכוח גורלי בין רעיון
של אימפריה לאומנית ובין רעיון של
מרינת־שלום בלי שטחים כבושים;
מדינה שבה סוער הקרב בין דתיים
וחילונים, בין רוב יהודי ומיעוט ערבי,
בין רוב מיזרחי מקופח ומיעוט אשכנזי
שולט.
מעולם לא בלט הניתוק המוחלט

מרובעים (כולל 1,058 קילומטר
מרובעים יערות ו־ 445 קילומטר
מרובעים ימות — ים־המלח והכינרת).
הישראלי הממוצע הוא בן 28
ושבעה חודשים, עובד 35 שעות וחצי
בשבוע וצורך קצת יותר מ־3,000
קאלוריות ליום. את אלה הוא צורך
במידה רבה מתוצרת הארץ(המייצרת,
לשנה, בין השאר, כמעט שני מיליארד
ביצים 200 ,אלף טון תפוחי־אדמה 53 ,
אלף טון גזר 40 ,אלף טון אבוקדו 18 ,
אלף טון אגסים 8,000 ,טון תות־שדה
ואלפיים טון דבש).
כדי למנוע אי־הבנות: הישראלי
הממוצע איננו בדיוק צימחוני. לכן גם
שוחטים, מדי שנה, כ־ 65 אלף בני־בקר
וכ־ 28 אלף בני־צאן.
במאסר-עולם. אל הישראלי
הזה, החי באחד מ־ 1,086 היישובים
בארץ(בהם 37 ערים 197 ,כפרים 264 ,
קיבוצים ו־ 446 מושבים) מצטרפים,
מדי שנה 100 ,אלף תינוקות רכים
ונגרעים ממנו 30 אלף איש, ההולכים
לעולמם. לא כולם בדרך הטבע. בשנה
שעברה, למשל, התאבדו 210 ונרצחו
.76 שיבעה ישראלים גם נפטרו
מתת־תזונה (או, כלשון מישרד־הבריאות
מ.כיחשון תזונתי״).
אין אלה התנועות הטיבעיות

בחירות
11 לפני 11
כל המאבקים הם על כיסאות.
אין אח מאבק אחד
על דרך ורעיון
השבוע ה־ 11 לפני הבחירות לכנסת
ה־ 11 עמד בסימן של התקוטטות על
המקומות ה״ריאליים״ בכל המיפלגות.
לא היה זה מחזה מלבב.
לכאורה, זהו חיזיון טיבעי. מבחינה
מעשית, עצם מהותן של בחירות היא
קביעתם של 120 איש ואשה אשר
יישבו בארבע השנים הבאות בבית-
הנבחרים. תפקיד של ח״כ מבטיח
לבעליו יוקרה חברתית, הרגשה של
השפעה, זכויות־יתר בכל התחומים,
משכורת נאה ופנסיה. כל פוליטיקאי
רוצה להיות חבר־כנסת, ומכיוון
שמיספר המושבים הוא מוגבל, אין
כמעט דבר שפוליטיקאי אינו מוכן
לעשותו כדי לזכות באחד מהם.
עד כאן הכל כשורה. זהו חלק מן
המישחק הדמוקרטי, וזהו המצב בכל
המדינות הדמוקרטיות (ובצורה אחרת
גם ברוב המדינות הדיקטטוריות).
רעיון? מה זה? אם בכל זאת היה
משהו מדכא ומשפיל בחיזיון השבוע
בכל המיפלגות — החל בחרות וכלה
בעבודה, החל באגודת־ישראל וכלה
במפר״ל — הרי זה בגלל צורת
.ההתמודדות״.
אף לא במיפלגה אחת ניסו
המועמדים — או אף מועמד אחד —
להעמיד פנים כאילו הוא מייצג קו
מדיני, חברתי או רעיוני, שלמענו הוא
לוחם על מקומו בכנסת. כל המאבקים
היו על רקע אישי בלבד — מאבקים
של כוח, קנוניות או קשרים אישיים.
בתנועת־החרות (ראה עמודים
)15-13 לא טען איש כי אריאל שרון
למשל, שונה במדיניותו ממשה ארנס,
שהוכיח בפרשת חוטפי־האוטובוס
שאינו פחות ברוטאלי וחסר־שיקול־דעת
מאשר שרון.
במיפלגת־העבודה (ראה עמוד
)11-10 לא העז יוסי שריד להופיע
בהתמודדות כמי שמייצג קו שונה,
והבליע את עצמו בעדר הכללי של
העסקנים הצמודים לכיסאות. במפר״ל
אץ איש יודע עוד מי מייצג מה —
יוסף בורג, שהיה מתון, ניסה להקים
מיפלגה של גוש־אמונים, וזבולון המר,
ממקימי גוש־אמונים, הפך מתון

השר בורג
כבוד ו כי ס א
בין המערכת הפוליטית ובין הבעיות
האמיתיות של המדינה כמו בבחירות
אלה. אין הדבר מבשר טובות לעתיד
המערכת בעתיד.

היחידות של הישראלים. מדי שנה גם
נישאים 30 אלף זוגות. זיש גם
המתגרשים — כ־ 5,000 לשנה. מדי
פעם הישראלי מתאשפז באחד מ־145
בתי־החולים בארץ ( 37 מהם לחולי־נפש)
או מתארח בבית־סוהר. יש שם
3,000 ישראלים 141 ,מהם שפוטים
למאסר״עולם.

הוא בן ,28 עובד 35 שעות
ואוכל? 3000 אלוהיות

4159 ממצריים. הישראלי
הממוצע גם אוהב מאוד לנוע. לכן יש
כמיליון ו־ 200 אלף בעלי רשיון־גהיגה.
לרשותם עומדות 600 אלף מכוניות
פרטיות, יותר מ־ 100 אלף משאיות
וטנדרים 27 ,אלף טרקטורים 27 ,אלף
אופנועים וקטנועים 8,000 ,אוטובוסים
ו־ 6,000 מוניות.
אם הוא נוהג במכונית פרטית, הוא
עובר כ־ 16 אלף קילומטר לשנה. באום

דמוגראפיה
מר י שראל 1984 ,

אחד מכל ארבעה יהודים בעולם חי
בישראל — בסך הכל קצת יותר
משלושה מיליון ו־ 400 אלף יהודים.
ביחד עם שלושת־ריבעי מיליון הלא־יהודים,
אלה הם אוכלוסי ישראל ביום
הולדתה ה־ .36 זאת היא מדינה
המשתרעת על 21,501 קילומטר

המתנחלים חוזרים לסורם
*מתנחלים מן הגדה המערבית
^/התכנסו בבהלה לאסיפה בקיריית־ארבע.
האסיפה היתה סוערת, כשברקע
נמסרים מפה לאוזן שמות האנשים, מן
ההתנחלויות בגדה וברמה, שנעצרו
במשך השבת.
האסיפה התקיימה במוצאי־השבת,
36 שעות אחרי שפורקו בהצלחה
מיטעני חומר־נפץ משישה אוטובוסים
של חברה מירושלים המיזרחית.
המיטענים, במישקל כולל של 60
קילוגרם, פורקו, ובמקביל החלה שורת
מעצרים בהתנחלויות.
המישפחות, החברים ושאר המתנחלים
היו בהלם. הם לא הבינו מה
בדיוק קורה. במוצאי־השבת נודע
לראשונה באמצעות כלי־התיקשורת,
לציבור בארץ, כי מדובר במחתרת
יהודית עניפה וכי כוחות־הביטחון
עצרו אנשים הקשורים במישרין
להנחת הפצצות באוטובוסים בירושלים
ואחרים, שאינם קשורים למעשה

•הם הביעו שוב ושוב את ביטחונם
באנשים אלה ובכך שהם ללא רבב.
במהלך כל האסיפה לא טרחו
המתנחלים לגנות או להסתייג מהנחת
מיטעני החבלה באוטובוסים, פעולה
שאילו התבצעה עד תומה, כפי
שתוכננה, היתה גורמת מאות הרוגים
ופצועים.
הם טענו שוב ושוב שמדובר בעלילת
שווא.
אך המעצרים נמשכו. יותר ויותר
מתנחלים נעצרו במהלך הימים
שאחר־כך. בין השאר נעצר גם רס״ן
בקבע, ששירת במינהל האזרחי בגדה.
אז גיסה ראש־הממשלה בעצמו לעדן
במקצת את המצב. הוא טען, כי אין
מדובר במחתרת יהודית, כמו שטוענים
כלי־התיקשורת, אלא בהתארגנות
מחתרתית. השר בורג אף הוסיף וטען
כי :״כמה אנשים מוחזקים כיום בחשד
של מילכוד האוטובוסים הערביים,

אריאל שרון עם ישראל הראל, ירד ״מועצת היישובים׳
ח תרן במדי רב־ ס רן במימשל ה אז ר חי
הערים.
גם מיצבורי הנשק הרבים, שנמצאו
בהתנחלויות השונות ובבתיהם של
העצורים, הספיקו כדי לערער את
ביטחונם של המתנחלים, בכך שמדובר
בפרובוקציה. אולם הם המשיכו לטעון
זאת, כשהם מנסים בכל כוחם להימנע
מלהיגרר לשימחה שאחזה בציבור
בארץ עם היוודע על לכידתה של
המחתרת המסוכנת.

ף* משך שבוע שלם שרר בילבול
^ והלם בקרב חובשי הכיפות
הסרוגות. אנשים שונים מתוכם ׳אף
הוכיחו את ראשי הגוש.,על שלא גינו
את הפיגוע עוד ביום הראשון להיוודע
העובדות.
כינוסים שונים שנערכו בהתנחלויות
היו סוערים, אך משתתפיהם היו
עדיין במבוכה ולא ידעו כיצד להגיב.
בני מישפחתם, חברים קרובים, ואנשי

לאט לאט התחילו אנשים בהתנחלויות
להסתייג מן העצורים .״לאנשים
שמתכננים פיגועים כאלה,׳׳ אמרו ,״לא
מגיע שנעמוד מאחוריהם ושניתן להם
סעד מישפטי,״ אמרו.
בשלב הזה כבר התפכחו המתנחלים
מן ההלם הראשון. הם הבינו כי מעשה
כזה של פיצוץ שישה אוטובוסים
מלאים יכול לפגוע גם בהם כבומרנג.
הם הבחינו בכך שמזהים אותם עם

אחו ההלם הואשון וגל ההכחשות וההתכחשויות, חוזרים אנשי גוש־אמונים
לתגובתם הראשונה: הם מצדיסים את המחתרת ומחפים עליה!

אולם הם בחזקת זכאים כל עוד לא
הוכחה אשמתם.״

זה באופן ישיר, אך קשורים למחתרת.
אז גם נודע, כי חלק מחברי המחתרת
שנעצרו, חשודים בכך שביצעו לפני
ארבע שנים את ההתנקשות בראשי־הערים
בגדה המערבית, ואחרים
קשורים ברצח שלושת התלמידים
(ופציעת עשרות) — במיכללה
האיסלאמית בחברון.
המתנחלים נקראו לאסיפה עוד
באותו מוצאי־שבת, כשהמעצרים עריץ
היו בשיאם .״מדובר במעצרים סיטו-
ניים ובהטחת אשמות־שווא נגד ציבור
המתנחלים,״ אמרו אז אנשים רבים
באסיפה, כשהם אינם מאמינים
להודעות על חבריהם. הם הביעו
ביטחון, כי בתוך ימים ספורים ישוחררו
כל העצורים ויתגלה לציבור הרחב, כי
מדובר בעלילת שווא. חלקם אף
הרחיקו לכת וגינו את מישטרת־ישראל
על פעולתה.

אך המעצרים נמשכו. יום אחרי
הודעות אלה של אנשי הממשלה,
התברר כי שניים מן העצורים שיחזרו
את הרצח במיכללה האיסלאמית
בחברוו וכי לגבי אחרים ישנן הוכחות
הקושרות אותם להתנקשות בראשי

נוע או בקטנוע הוא נייד פחות: רק
כ־ 8,000 קילומטר לשנה.
כל זה לא כולל את נסיעותיו של
הישראלי לחו״ל. אם כי יש גם רבים
הבאים דווקא מחו״ל לארץ. כמעט
מיליון איש כאלה באו ארצה בשנה
שעברה כתיירים. ביניהם1,234 :
מיוגוסלביה 1,967 ,מניו־זילנד3,911 ,
מיפאן ובכל זאת — גם 4,159
ממצריים.
״/״ 12 לתיאטרון. מדי פעם הישראלי
גם עובד בחקלאות(ומייצר, בין
השאר 200 ,אלף ליטר שמן־זית ו־500
קילו טבק לשנה) ,בתעשיה (שהגישה
707 בקשות לאישור פטנטים) ובעיקר
בממשלה, המעסיקה כמעט 100 אלף
איש, ביניהם 17 אלף שוטרים8,000 ,
מישפטנים 2,700 ,סוהרים2,200 ,
רופאים 244 ,שופטים 122 ,רוקחים
ו־ 76 רופאים וטרינאריים.

ומה עושה הישראלי הזה — שמצבו
לגמרי לא רע, כפי שמסתבר מן בשנתון המתפרסמים
המיספרים
הסט טי ס טי לי שראל האחרון, שממנו
לקוחים כל המיספרים האלה —
בשעות הפנאי שלו?
הבילוי העיקרי הוא צפייה בטלוויזיה
(* 94 מן האוכלוסיה) והאזנה לרדיו
(* 53* .)90 קוראים לפחות פעם אחת
בחודש ספר 43* ,מבקרים לפחות פעם
אחת בחודש בקולנוע— 14* ,
בתחרות־ספורט ו 12 בתיאטרון.
וזה, כנראה, כדי להשאיר לעצמו
מספיק זמן לעבוד, בכל זאת, כדי
שיוכל להשלים את הציוד בבית. אם כי
כמעט בכל בית יש מקרר חשמלי
וטלוויזיה, הרי שרק. לכל מישפחה
שניה יש פטיפון, מצלמה ומכונת־תפירה,
ורק לכל מישפחה שלישית יש
מכונית פרטית (או שואב־אבק) ,ורק

11 הוגסית-

^ ר חי ק לכת מכולם השר יובל
1 1נאמן, איש התחייה, שאמר;
״לרבים מהעצורים, החשודים בהנחת
מיטענים באוטובוסים, אין כל קשר
למעשה. אני בטוח שרבים ישוחררו וכי
מדובר בתופעה שולית.״

אולם ביטחונם של המתנחלים החל
מתערער. העובדות טפחו על פניהם
בזו אחר זו יום אחרי יום. הם התחילו
לחזור בהם מהצהרותיהם כי מדובר
בפרובוקציה של השב״ב, ואף החלו
שוקלים שמא בכל זאת כדאי להם
לצאת בהודעת גינוי פומבית על
הפיגוע הנורא באוטובוס.
לאט לאט התחילו המתנחלים
להבין, שאולי בכל זאת ישנה אמת בכל
הפרשה. הם התחילו לחשוש כי אם אכן
יתברר כך, והם לא יגנו את התופעה
ולא יסתייגו ממנה, יהיה הדבר
בעוכריהם. הם התחילו להביו כי פרשה
זו, כשהם עומדים מאחוריה, מראה
לצימר בארץ את פניו האמיתיות של
גוש־אמונים ואת הסכנה הרבה בהיווצרות
חממה פאשיסטית ימנית בתוך
ההתנחלויות בשטחים הכבושים.

לכל אחת משש מישפחות יש מיתקן
מיזוג אוויר. שלא לדבר על הנוחות
האמיתית: עוזרת־בית. כזאת יש רק
בכל אחת משמונה מישפחות בישראל.
פלילים ספרי תורה ב מכול ת
והמתכות שימשו
כמפות-שדלחן בבית
כאשר הגיעו השוטרים לביתו של
זבולון קאקושווילי ברמלה, ראו את
אשתו, גולנרה, זורקת משהו מחלון
הדירה בקומה השניה. על הארץ, מתחת
לחלון, מצאו השוטרים שני סיפרי־תורה.
בעיקבות
מידע סודי הגיעו
השוטרים בתחילת החודש לביתם של

מפתח מן ההתנחלויות נעצרו בזה אחר
זה ועירערו את היסודות במקומות
אלה.
אך עדיין היו רובם בטוחים, כי
לחלק ניכר מן העצורים אץ יד ורגל
במעשים המיוחסים להם. הם התחילו
להוציא את זעמם על ה״מושתל״ .הם
ידעו לספר מי הוא אותו אדם
ששירותי־הביטחון השתילו בתוכם,
ושחשף את אנשי המחתרת .״לולא
הוא,״ אמרו מפה לאוזן ,״לא היו
מכפישים את שמנו ולא היו מטילים
כתם כל־כך כבד על כל היישובים.״
חלקם אף העזו לומר בפירוש, כי
חבל שהפצצות לא התפוצצו.
הימים עברו ועובדות נוספות
התגלו .״זהו מעשה של ייאוש. זו אינה
מחתרת.״ הודיע ישראל אריאל, יו״ר
מועצת־היישובים, לעיתונאים שניסו
להוציא ממנו תגובה כנה על הפרשה.

אנשי המחתרת וניסו לנקות את עצמם
מן העניין. אך קולות אלה היו קול
ענות חלושה ולא ביטאו את דעתם של
רבים. למרות שיצאה הודעה רישמית
מטעם מועצת־היישובים והימים עברו.
מעצרים נוספים נערכו ועדיין נערכים
בתוך ההתנחלויות עצמן. התושבים
התאוששו ועתה הם חוזרים לסורם.
הרב לווינגר מחברון, שקרוב
מישפחתו חשוד ברצח במיכללה
האיסלאמית, אמר בכינוס שנערך
ביום־העצמאות, כי למעשה הממשלה
אשמה. היא זו האחראית לביטחונם של
המתנחלים ולא מבצעת אחריות זו, לכן
הם צריכים להגן על עצמם. הערבים,
כך אמר, הם מסוכנים ביותר, ויש צורך
לדאוג לביטחונם של היהודים היושבים
מעבר לקו הירוק. לכן האצבע
המאשימה צריכה להיות מופנית כנגד
הממשלה, לא כנגד המתנחלים.

הזוג קאקושווילי, כדי לחפש שם
סיפרי־תורה גנובים. שני הספרים,
שהוטלו מן החלון נמצאו מייד, ועל
השולחן בדירה מצאו השוטרים פרוכות
קטיפה רקומות שבהן נוהגים להסתיר
את ארונות־הקודש בבתי־הכנסת.
כאשר שאלו את האשה לפשר
הפרוכות, הסבירה להם כי אלה הן
מפות־השולחן שלה.
השוטרים פנו משם לחנות המכולת
של קאקושווילי, ושם, מאחרי חבילות־המצות
וארגזי־הלחם, נמצאו שיבעה
סיפרי־תורה נוספים. בעל החנות,
שנשאל על סיפרי״התורה הרבים
שנמצאו ברשותו, סיפר כי התכוון
לתרום אותם לבית־כנסת. אולם בירור
העלה מייד כי חלק מן הספרים
הקדושים נגנב לפני שנתיים מבית־כנסת
בבית־חולים לחולי־נפש. חלקם
נגנבו מבתי־כנסת ברמלה בחודשים

האחרונים. המישטרה ביקשה את
מעצרו של קאקושווילי, ובית־המישפט
עצר אותו ל־ 15 יום.
10 אלפים לספר. השבוע
עירער העציר לבית־המישפט המחוזי
על מעצרו. התובעת נורית שניט,
מפרקליטות מחוז המרכז, הסבירה
לשופט אברהם מלול, כי היא עומדת
להגיש בימים הקרובים כתב־אישום
נגד קאקושווילי על החזקת רכוש
גנוב. היא גילתה כי ברור שהעציר הוא
רק אחד מחבורה מאורגנת, הגונבת
סיפרי־תורה ומכריחה אותם מהארץ.
ערכו של ספר־תורה כיום הוא בסביבות
עשרת אלפים דולר, ולכן ערך כל
הספרים שנתפסו בביתו של העציר
מגיע לכ־ 90 אלף דולר. ששה
מהספרים כבר זוהו כגנובים, ואת
השאר יש עוד לזהות. בעת מעצרו
יוגש כתב־האישום נגד קאקושווילי.

הסקרים הסודיים מואים שיש שיווין!
בין המעוו והליכוד -ושיגעון נו ס
מעוניין להוניב את הושיגה לפני
שתהיה אנשווח של חנינה פנימית
סיבוך בשיבוצים ובעיקבות כך למתח
רב יותר אחרי קבלת־ההחלטות.

להתפייס
עד יוגי

*¥ל מה חולם שימעון פרס
^ ב לילו ת? יריביו אומרים, שהוא
רואה מול עיניו את שולחן עבודתו של
ראש־הממשלה, בלישכת ראש־הממש-
לה בירושלים. ידידיו אומרים, שאין לו
זמן ויכולת לחלום כלל.
בימים אלה עסוק פרס יום ולילה
בעניין שיש בו מן המציאות והחלום גם
יחד. הוא מתלבט בשאלה שאפילו גאון
מתימטי לא יוכל למצוא לה תשובה:
איך מושיבים יותר מ־ 70 איש על 55
כיסאות?
השבוע הקרוב יהיה, ללא ספק,
הקשה ביותר בשנים האחרונות של
יושב־ראש מיפלגת־העבודה. שימעון
פרס ממהר, ומנסה לסיים את הרכבת
הרשימה בתוך שבוע.
לכן תיפול בתוך ימים ספורים
ההכרעה הסופית על הצבת מועמדי
רשימת המערך לכנסת ה־. 11
ביום החמישי הקרוב תתכנס ליש־כת־מיפלגת
העבודה שתחליט על

נ— 10

כינוס־מרכז, כבר כעבור ימים ספורים
—ביום שלישי הבא. המרכז יתבקש
לאשר את רשימת מועמדי העבודה,
שתוגש לפניו. את הרשימה תגיש
למרכז הוועדה המסדרת.
ביום החמישי יהיו בידי חברי־הלישכה
רשימה של נבחרי המחוזות.
הוועדה המסדרת תצטרך לשבץ אותם
בין החברים שימונו במיסגרת הרשימה
המרכזית — זו שתוכרע בוועדה
המסדרת.
מיהי הוועדה המסדרת?
ברור לכולם, שזהו הגוף השנוא
ביותר במיפלגת־העבודה בימים אלה.
אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון,
היא תורכב מארבעה בלבד — ארבעת
הגדולים של המיפלגה. המדובר בפרס
עצמו, מזכ״ל המיפלגה, חיים בר־לב,
יצחק רבין והנשיא הפורש, יצחק נבון.
לארבעה ברור, שכל הרחבה של
הצוות המסדר תגרום לעיכובים, ל
כלומר:
הסקרים הרציניים, שמשום
מה אינם מגיעים לעיתונות, חוזים
חזרה ליחסי־הכוחות בכנסת הנוכחית.
לפרס ברור, שהקמת קואליציה בתנאים
הנוכחיים תהיה מאוד קשה
עבורו.
האם מודע לעניין זה גם יצחק נבון?
בלישכתו של פרס וגם במישרדו
של גור גזרו שתיקה סביב ה״סקרים
השחורים״ ,כפי שהם מכונים. לא ברור
אם נבון הוכנס בסוד העניין. אך מה
שברור לפרס: גם אם נבון עצמו אינו
מתכוון לחזור בו מהחלטתו שלא
להתמודד על המקום מס׳ 1ברשימת
המערך, הרי שדעת־קהל אוהדת
לרעיון של חילופים בצמרת ברגע
האחרון, יכולה להיות בעוכרי פרס.
לכן מעדיף פרס שהכל ייחתך
השבוע.

^ סרס חשוב, כפי שיובהר
/בהמשך, שהוועדה המסדרת תסיים
את עבודתה בתוך יומיים עד ארבעה.
לכן הוא יתנגד להגדלתה. הוא היה
מעדיף שלא לקחת בה חלק, אלא רק
לקבל את מסקנותיה ולאשרן. אך ברור
לו, שמעמדו בתנועה לא מאפשר לו
להתחמק מאחריות זו.
הדיונים על הרכב הוועדה המסדרת
ועל שיטת עבודתה כבר החלו. היא
תתכנס רישמית מייד אחרי סיום
ישיבת־הלישכה. אם לא יפקדו אותה
מישלחות רבות מדי, סביר שהיא
תסיים את עבודתה לכל המאוחר ביום
הראשון בבוקר.
לכאורה, יכולים מוסדות העבודה
לחכות עד סוף החודש, כי התאריך
האחרון להגשת רשימת המועמדים
לוועדת הבחירות המרכזית הוא ה־30
במאי. אך שימעון פרס ממהר. מדוע?
הטענה המקובלת שמשמיע ושעליה
חוזרים מקורביו, היא שעיכוב
סידור הרשימה מונע את פתיחת
מערכת הבחירות. לדעתו, בעיות איוש
הרשימה גרמו לעיכובים מיותרים
בפעולת מטה־הבחירות. פרס מניח,
שבכל סידור אפשרי יהיו נפגעים, ולכן
עדיף שהסיכסוכים יחלו כבר עתה
וייסתיימו בתוך חודש, כדי שלא יעיבו
על מערכת־הבחירות עצמה, סמוך
ל־ 23 ביולי .״אם נתפייס עד תחילת
חודש יוני, יהיו לנו חודשיים של
עבודה הרמונית, וזה מה שחשוב,״ אמר
אחד מאנשי פרס ל העול ם הזה.

^ יך, אם כן, מכניסים את כל
\ £המועמדים למקומות ריאליים?
עסקני העבודה כבר ניסו את כל
הטכניקות. הם מדברים על 60 מקומות
ריאליים לעבודה בלבד — מיספר
שאפילו ההוזים בהקיץ לא מעלים
בדעתם שהוא אפשרי. ביחד עם מפ״ם
מדובר ב־ 68 מקומות ריאליים — שלא
היו למערך גם בימי לוי אשכול וגולדה
מאיר!
הצנועים יותר מניחים, שסיעת
המערך לפחות תשמור על כוחה
הנוכחי — 50 מנדטים — או שתעלה
עליה רצינית, עד ל־ 55 מנדטים.
כלומר: גם אלה חוזים גידול של שמונה
מנדטים, מפני שהמערך קיבל
בבחירות האחרונות 47 מנדטים בלבד.

יריביו של פרס — וכאלה לא
חסרים ברחוב הירקון — 110 מציעים
הסבר נוסף, לא מקובל, לחיפזון שלו.
לדעתם, ההסבר טמון בפחדו מפני יצחק
נבון. הנשיא הפורש, שלא התמודד
על מנהיגות העבודה, שומר על שתיקה
המדאיגה מאוד את פרס. לא ברור
לפרס מה זומם נבון, מהן תוכניותיו
ואיזו ארנבת הוא מתכוון לשלוף
מכובעו ערב הגשת הרשימה לוועדת
הבחירות המרכזית.
הארנבת שעליה מרכלים במיפלגה
היא רצינית ביותר. סיקרי דעת־הקהל,
המתפרסמים עתה בתדירות גבוהה,
מצביעים על יתרון בולט למערך
על-פני הליכוד. אך במגירה של פרס,
בלישכתו, יש גם סקרים אחרים.
סקרים אלה, הידועים מזמן רק לפרס,
— ולאחרונה, מאז שמונה כראש
מטה־הבחירות, גם למוטה גור —
מצביעים על שיוויון בין שני הגושים
הליכוד והמערך.

רק בזכות הברית עם שולמית אלוני
וח״כי הליכוד שפרשו, יצחק פרץ
ואמנון לין, הגיעה סיעת המערך ל־50
ח״כים.
אחד הטכסיסים שהוצעו כדי לנחם
את המתדפקים על שערי המקום ה־55
היה ההבטחה, שאם מיפלגת העבודה
תרכיב את הממשלה הבאה, היא תיזום
חקיקה הידועה בשם ״החוק הנורבגי״.
לפי חוק זה יפנו השרים את מקומם
בכנסת ותחתם ייכנסו אליה המועמדים
הבאים ברשימותיהם.
מרכז מיפלגת העבודה כבר אישר
הצעה זו, אך מניסיון של הכנסת.
העשירית ברור לפרס ולאנשיו, שחוק
כזה לא יעבור בקלות. וגם אם יעבור,
יהיה קשה מאוד לשכנע שרים להיפרד
מכיסאם הפרלמנטרי, אפילו שיובטח
לשרים המתפטרים מהכנסת, שהם
ישובו אליה אם יעזבו את הממשלה.
מומחי בחירות אובייקטיבים מניחים,
שזכיה ב־ 55 מנדטים תהיה עבור

להפריד
שד מכסאוז

פרס ניצחון חסר־תקדים. הם הרבה
יותר פסימיים.
ניתוח עבודת הוועדה המסדרת, כפי
שייעשה להלן, מניח בכל זאת,
שהמקום ה־ 55 יהיה ריאלי. כפי שיובן
בהמשך, על פחות מכך אין לוועדה
המסדרת אפשרות דיון בכלל.
ברשימת המערך בת 55 המקומות
הריאליים נכללים רבים שאינם
משתייכים למיפלגת העבודה.
עד מקום 55 מובטחים למפ״ם
שיבעה מקומות. היום מצטערים
בעבודה שמפ״ם לא פרשה, אבל את
הגלגל אין להשיב. ביום הרביעי
השבוע יתכנס מרכז מפ״ם לאשר את
מועמדיו ברשימת המערך, ונראה שגם
אצלם לא יהיו הפתעות.
ברור שהוועדה המסדרת לא תדון
בצימצום הייצוג של מפ״ם או אפילו
בשינוי מיקומם של מועמדיה, כדי
למנוע משבר חריף ערב הבחירות.
מלבד עם מפ״ם, ישנם הסכמים
נוספים. רק השבוע נודע שיצחק פרץ
יקבל, על־פי הסכם עם פרם, שני
מקומות ריאליים, עבורו ועבור נציג
נוסף מהתנועה הפיקטיבית ״הרשימה
הממלכתית ״.מקום אחד מובטח, גם
הוא על־פי הסכם, לאמנון לין. עוד
׳מקום מובטח לאיש סיעת העובד
הדתי. יהיה זה שוב הרב מנחם הכהן.
עוד מקום יינתן לסיעת ל״ע.
בעבודה מתרבים הקולות הדורשים
שהשותף החדש יציג במקום הריאלי
מועמד צעיר ורציני. הם מעדיפים
שיהיה זה עורך־הדין הרמת־גני צבי
ניר, עסקן ותיק בל״ע, מתון בדיעותיו
ובעל יכולת גיוס של בוחרים חדשים
למערך.
חישוב מהיר מגלה, שביו 55
המקומות הראשונים ברשימת המערך

מובטחים 12 מקומות לנציגים שאינם
ממיפלגת העבודה. אם לוקחים בחשבון
שמובטח כבר גם מקומו של
יושב־ראש המיפלגה, שהוא מס׳ ,1הרי
שנותרו בסך־הכל 42 מקומות לאנשי
העבודה.
על־פי החלטת המרכז, יוכנסו חברים
גם מהרשימה המרכזית וגם
מהסניפים והסקטורים השונים — הלא
הם המחוזות — לפי חלוקה של
חצי־חצי 21 :נציגים מכל סוג.
הוועדה המסדרת היא שתחליט על
הרכב הרשימה המרכזית והיא גם שתקבע
את מיקום כל מועמדי המיפ־לגה.

שוחטים

הקטנים

י יבוא מחוץ לרשימה המרכזית?
ראשית, באים נציגי המחוזות
הגדולים. מחוזות תל-אביב. חיפה

חברי הוועדה־המסדרת נבון, בר־לב, רבין
לתוך 55 מקומות נדחקים 70 מועמדים -
וירושלים אמורים להכניס כל אחד שני
מועמדים ריאליים לרשימה הכללית.
בתל־אביב יערכו הבחירות ביום
הרביעי. בעלי הסיכויים הגדולים הם
שני ח״כים נוכחיים, רב בן־מאיר
ומיכאל (״מיקי׳) בר־זוהר. מזכיר
המחוז, אליהו שפייזר, מתמודד ברשימה
המרכזית. אנשי המחוז לא מבינים
ששלושה מנציגיהם לא יוכלו להיכלל
כץ 55 הריאליים.
מחוז ירושלים כבר בחר את הח״כים
עוזי ברעם ויעקב גיל, ומחוז חיפה,
— שבחר אף הוא שניים, עשוי להכניס בין
הריאליים רק אחד — הפרופסור שבח
וייס.
מלבד שלוש המחוזות העירוניים
הגדולים, יש 11 מחוזות קטנים יותר.
בחלקם כבר נערכו בחירות. מחוז הנגב
בחר בח״ב הבאר־שבעי אורי סבג. מחוז
דן־צפוו בחר בח״ב מגבעתיים, מיכה
חריש. מחוז אשקלון בחר במזכיר
מועצת פועלי אשדוד, יהודה בן־הרוש,
שהוא נציג פועלים אותנטי. במחוז
השומרון והשרון הצפוני נבחר ח״ב
יהודה חשאי. ובמחוז הגליל המערבי
נבחר יצחק חזיזה, לשעבר מזכיר
מועצת פועלי עכו ועתה מנהל כוח
אדם בכור.
האחרים יבחרו ביום הרביעי השבוע.
כמו
כן יכנסו ברשימה זו שניים
מאיחוד הקבוצות והקיבוצים, סביר
שיהיו אלה אברהם כץ־עוז, מקיבוץ
נחל־עוז, ונחמן רז, מקיבוץ גבע. אם כי
ישנו מתמודד נוסף: שמעון שבס
מקיבוץ אפק בגולן, הטוען שהגיע
הזמן שנציגי האיחוד לא יהיו רק
מדרום הארץ.
מטעם הקיבוץ המאוחר יכנסו, קרוב
לוודאי, יעקב צור, מקיבוץ נתיב הל״ה,
ועדנה סולודר, מקיבוץ גשר.
שלושה נציגים יהיו למושבים.
האחד שייכנס ללא ספק הוא אריק
נחמקין, מנהלל. מצבו של רענן נעים
מרמות־נפתלי אינו ברור. מתמודד בעל
י סכויים הוא אפרים שלום.הסקטור הערבי של העבודה אמור
לקבל שני נציגים. לא ברור עדיין מי
הם יהיו ואיך הם יבחרו, אר סביר להניח
שיהיו אלה מוסלמי ונוצרי מהגליל.
בצפון כבר נקבעה עובדה: ח׳ב חאמד
חלאיילה כבר נבחר מטעם ערביי־הגליל
המערבי, למורת־רוח המיפלגה.
בעבודה לא יתנו לערבי מהמשולש
מקום ריאלי, מפני שברשימת המערד
_ יש כבר נציג מהמשולש: ח׳ב מפ׳ם
מוחמר ואתר, מכפר ג׳ת.
סיכום ביניים מראה, שברשימת
הסניפים יש כבר 26 מועמדים. כבר
עתה יש ברשימה זו חמישה שיידחקו

מעבר למקום ה־.55
מה יעשו, אם כן, חברי הוועדה
המסדרת? הם יצמצמו את נציגות חיפה,
אחד המועמדים הערביים ידחק למקום
בלתי־ריאלי ותתבצע שחיטה של
המחוזות הסטנים.
השחיטה תהיה גדולה עוד יותר:
כמקובל, מועברים שני מקומות
מרשימת המחוזות לרשימה המרכזית,
לשם תיקון עיוותים על־ידי הוועדה
המסדרת. כך שמיספר המקומות
שיינתן למחוזות עלול לקטון ל־19
בלבד.
הוועדה המסדרת, שתשב לקבוע
את חברי הרשימה המרכזית, תניח כבר
מלכתחילה שיש לה 23 מקומות
פנויים.
ברשימה המרכזית חייבים להיכלל
אנשי מחנה רביו, נציגות של החברות,
נציגי ההתיישבות העובדת, עסקנים
אחרים שזכו בהבטחות מפרס וגם —
לא להאמין — מועמדים חדשים
לכנסת ה־זז.
לפני כמה חודשים השתעשעו
במיפלגת-העבודה, שבבחירות הבאות
יבוא הקץ לוועדה המסדרת, שכולם
יבחרו בכולם. פרס אף טען, שיש
להחליף שני־שלישים מהרשימה בכנסת
העשירית.
עתה ברור, שסיעת העבודה בכנסת

ה־ 11 תהיה דומה מאוד לזו שהיתה
בכנסת העשירית.
תגובות שרשרת
^ פני שהוועדה המסדרת תתחיל
/לסדר את הרשימה המרכזית, היא
תיקח בחשבון נתון נוסף: על״פי
החלטת המרכז, כל מי שיוצב במקום
ריאלי, עד להגשת הרשימה לוועדת-
הבחירות המרכזית יהיה חייב להתפטר
מכל תפקיד ציבורי נוסף שהוא ממלא.
ולא, הוא יודח אוטומטית מהמקום
הריאלי.
הוועדה המסדרת היתה מעדיפה
שכל מי שנכלל בהגדרה של ״כפל
תפקידים׳ יצא מהכנסת, אבל בשלב
עריכת הרשימה מניחים, שמי שעוסקים
ביותר מתפקיד נבחר אחד,
יעדיפו את הכנסת על־פני מקום
עבודתם השני.
מי יכנס, אם כן, לרשימה המרכזית?
על־פי הרשימה לכנסת העשירית,
שהיא אשר תהיה מונחת על שולחן
הוועדה המסדרת, הסדר הוא כדלקמן:
שושנה ארבלי־אלמוזלינו תיכנס
על תקן של חברה. אחריה יבואו אבא
אבן, רבין, בר־לב ומשה שחל. רפי
אדרי, מנכ״ל שיכון עובדים, שהוצב
אז לפני שחל, יאלץ להחליט אם הוא

נשאר בכנסת או בשיכון עובדים.
עדיין לא ידוע מה יחליט. בעבר הוא
התחמק מהכרעה. הפעם לא יוכל
לעשות זאת.
אחריהם נשמר מקום למזכ׳ל
ההסתדרות. הפעם יחליף ישראל קיסר,
המזכ״ל החדש, את ירוחם משל, הפורש
גם מהכנסת.
המקום הבא שמור לחברה. בכנסת
הנוכחית היתה זו נאוה ארד. גם אם
החברות ירצו בהחלפתה, הרי שבמקומה
תבוא עסקנית אחרת.
הבאים בתור הם מוטה גור, ראש־מטה־הבחירות
ובעל סיכויים לתפקיד
מרכזי, אם המערך ירכיב את הממשלה
הבאה.
מייד אחרי גור יבוא גד יעקבי,
המציג את עצמו לפני כל אחד
כשר־האוצר בממשלת המערך. זר אולי
לא יבין זאת, אך פרס, חברו של יעקבי
ברפ׳י, מאוד לא שבע־רצון מהאפשרות
שיעקבי יחזיק בתיק חשוב כל־כך.
הבאים בתור הם שניים, שאולי לא
תרמו רבות לכנסת, אך אחרי שעברו
את מחסום 60 האחוזים אי־אפשר
להרחיקם מהרשימה. הראשון הוא
אליהו שפייזר, מחוג יחדיו. למרות
החלשותו, הוא מושך בחוטים רבים
במוקדי־כוח שונים במיפלגה. השני
הוא שלמה הלל, שר־המישטרה
לשעבר.

אחריהם תבוא חברה, אורה נמיר,
שהיא גם ממחנה רבין. אחריה הכלכלן
עדי אמוראי. גם אם מישהו היה חושב
שלמרות שאמוראי עבר את מחסום 60
האחוזים יש להרחיקו — הרי שאמורא,
הוא הכלכלן המיקצועי היחידי
שהעבודה תציע לכנסת הבאה. אגב,
בתנאים מסויימים אמוראי עשוי להיות,
סגן שר־האוצר.
אחרי אמוראי בא יוסי שריד. איש
לא יציע להרחיקו מהרשימה למקום
בלתי־ריאלי. אחריו בא איש דימונה,
ז׳ק אמיר. סילוקו עלול לגרום
לתגובות־שרשרת קשות ולעימות עם
רבין, לכן הוא לא ייפגע.
באחרונה נפוצה שמועה עשקנית,
שמהרשימה הבאה ייעדרו יושב־ראש
מועצת־המנהלים של כור נפתלי
בלומנטל, ומקורבו של פרם, אהרון
הראל. יתכן שגורמים שונים היו רוצים
שהשניים לא יכהנו בכנסת הבאה, אך
דחיקתם עתה עלולה לפתוח תיבת-
פאנדורה. ההנחה היא, שהם ישמרו על
מקומם.

מקום לפורש
מפד״ל
^ מחנה רבין מובטחים עוד שני
/מקומות ברשימה המרכזית. באחד

(המשך בעמוד 161

חכי״ם חדשים דיניץ, קיסר, ליבאי
והנושרים יתנקמו, כמובן, בשימעון פרס

גדולים

נ ד לטיולים היוצאים החד1.6.54*111
חיץ ספרד

• 8חים

־ 257 הנחה על סדורי קרקע
לנרשמים עד 31.5

$610
חיני איטליה

• 8מיס

־ 257 הנחה עלסדור* קרקע
לנרשמים עד 31.5

$635
אנגליה סקוטלנד
וויילס

12 מיס

־ 257 הנחה על סדורי קרקע
לנרשמים עד . 315

$876
פורטוגל ססוד
סלחה

5ו יהי
בירותאירופה אננליה,הולנד, צרפת,בלגיה

• 12 מיס

* 25 הנחה על סדווי קרקע
לנרשמים עד 31,5

$921
!19 אירופה
אוסטריה,איטליה.שוויץ

• 16 חים

*• 20 הנחה עי סדווי קרקע
ינושמיס עו 31.5

$1020 מיץ סקודיוביה
דנמרק,נורוגיה

• 10 סיס

־ 257 הנחה על סדורי קרקע
לנרשמים עד 31.5

$1058 אורות אירופה

איטליה,שווי>, 1צרפת

20 10 הנחה על סדורי קרקע
לנרשמים עד 31.5

$915

15 מיס
207.הנחה על סדורי קרקע
לנרשמים עד 31.5

$1029
חיסב אירופה
שוויץ, מערב־ גרמניה, אוסטריה

• 16 מיס

20 הנחה על סדורי קרקע
לנרשמים עד 31.5

$1082

ט ס קו 9ל ^

3 1 .5

אירופה הקלאסית

איטליה,שוויץ,צרפת
הולנד, אננליה

• 21 מיס

*• 20 הנחרי עי סדור׳ קרקע
לנרשמים עד 315

$1375
סקגדיעיה

דנמרק,שבדיה,פינלנד, נורוגיה

• 19 מים

*• 20 חנתה עי סדור׳ קרקע
לנרשמים עד 31.5

$1475 1 ארצות הברית
• 33 מיס

־ 257 הנחה עלסדורי קרקע
לנרשמים עד 31.5

$2764
החזרה הרחוק
הודו, נפאל, תיאלנד, סינגפור,
פיליפינים, הוננ-קונג, יפן

• 31 מים

־ 257 הנחה על סד 1רי קרקע
לנרשמים עד 31.5

$2950

ארוס למעלה, אריק למטה
(המשך מעמוד )13

בקושי 1ב

שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד, מנסה לשכנע עוד 11 חברי מרכז שיתמכו בו. נהן־אורגד לווה על־ידי בני
מישפחתו, שהיו לצידו במשך כל הערב. הוא התאכזב מהמיקום שלו.

חרי הצהריים הדמוקרטיה
השתוללה. הרוב־המכריע, מתוך
140 מועמדי חרות לפאנל הרשימה
לכנסת, עמדו בפתח מרכז ה קונ גר
סי ם שבגני־התערוכה, והציעו את
מרכולתם. חומר מידע, כרזות, גיזרי־עיתונים
ועלונים מודפסים ניתנו לכל
יד מושטת .״אצלנו זה הפנינג דמו־ י
קרטי,״ התמוגג הח״כ המתמודד, מיכה
רייסר, גרוש טרי מזה שבועיים,
כעבור 12 שעות, בשעה 4לפנות־בוקר,
כאשר הוקראה רשימת ל״ה
הנבחרים, הצטיירה התמונה בבירור: מי
שהיה מוכר מלפני־כן, ותיק, בעל
קשרים וכישורים, שהפעיל מנגנון־
בשכר והוציא סכומי־עתק על הבחירות
הפנימיות, הצליח להשתחל פנימה. מי
שזה לא הספיק לו, נעזר בייחוס
מישפחתי מכובד, או בתמיכה
מאסיווית של מחנה זה או אחר. במישחק השתעשעו האחרים הדמוקרטי רק עד רדת החשכה. בקושי
שלוש שעות.
רק הסתיים הקרב הראשון, וכבר
זינקו הכל לקרב השני, החשוב פי כמה,
שייערך ביום רביעי השבוע.
באותו מקום ייבחרו, בזה אחר זה,
בהפרשים קצרים, שלוש השביעיות
שירכיבו את רשימת 21 המקומות
הריאליים של חרות, ברשימת הליכוד
ן ד 1 ^ 1ך ן ראש״הממשלה, יצחק שמיר, מחייך לפני שהוא מטיל את 1
לכנסת. מי שהגורל יירע עימו, והוא
11 ^ 1/111 המעטפה לקלפי. שמיר הצביע, הצטלס מעט לצד חברי
לא יכלל בין הזוכים, ידורג במקומות
מרכז ועזב את המקום. כמוהו נהג גס ארנס, ששב רק לפנות־בוקר.
22 עד ,35 הלא־ריאליים, על־פי הקולות
שצבר.
גם מי שהגיע למקום גבוה ביותר
בדירוג הפאנל, עלול למצוא את עצמו
מחוץ למקומות הריאליים, אם לא יזכה
בתמיכה גדולה ומגובשת של קבוצה
או מחנה בתוך המרכז.
35 הנבחרים מודעים היטב למצב
העדין. שיטת הבחירה היא רצחנית. על
השביעיה הראשונה יתחרו הגדולים,
שרים וסגני־שרים. וגם כאלה שהתוצאות
המפתיעות ביום חמישי שעבר,
סיחררו את ראשם.
לפני תחילת ההצבעה על השביעיה
השלישית, יתכנסו ראשי התנועה
והמחנות, וינסו לתקן את מה שלא צלח
בשתי השביעיות הקודמות. המקופחים
למיניהם, בעלי־העמדה, ראשי־סניפים
ונציגי סקטורים מיוחדים יתחננו
,לתמיכה מכל המחנות, כדי שהם,
ובעיקר שולחיהם, לא יקופחו.
בשלב זה יפעילו ראשי המחנות
.מכבש על המצביעים, שיתנו את קולם
למקופחים המועדפים.

ןדוךןןןר שר־האוצר הקודם, יורם ארידור, ממתין,
1111 ^ 111 כשדאגה רבה ניכרת בפניו, לתוצאות ההצ־
1לא האמין שחבריו יזכרו לו לטובה את הכלכלה הנכונה.

בזכות >>הוט
מישפהתי

^ מאבק התוקפני ביותר יהיה
1 1על הרכב השביעיה השנייה
דווקא. מי שמתכנן מראש ריצהלשלישית, עלול למצוא את עצמו
בגלל הסדרים־לשעה, סמוך־להצבעה,
לא בין 21 המאושרים.
החל מבוקר יום שישי ועד סמוך
לפתיחת הקלפיות, ישבו מאות מאנשי
מרכז חרות וטיכסו עצה במי לבחור
ולאיזו שביעיה. גם יום־העצמאות נוצל
למטרה זו. מכשירי הטלפון בבתי־החירותנים
היו עמוסים לעייפה, כאשר
כל מועמד מתחנן לפני כל מצביע
אלמוני, שיתמוך בו, מסיבות אלה או
אחרות.
ניתוח תוצאות ההצבעה לפאנל
עשוי להראות מה יהיו פני הדברים
ביום רביעי השבוע.
כמה נבחרים הצליחו להיכנס
לפאנל, לא רק בזכות תמיכת מחנה זה
או אחר, אלא בעיקר בגלל הייחוס
המישפחתי. המדובר במזכיר הממשלה,
דן מרידור ( 344 קולות) ,בנו של ח״ב
חרות לשעבר אליהו מרידור: מנכ״ל
מישרד התחבורה, עוזי לנדאו (,)255
בנו של השר המנוח חיים לנדאו; רחל
קרמרמן 207 בתו של השר יעקב
מרידוד ואלמנתו של יוסף (״יוסקה״)
קרמרמן; עורך־הדין ראובן (״רובי״)
ריבלין 188 שאביו היה מועמד חרות
לכנסת בעבר; יושב־ראש עולמי של
בית״ר שלמה גרבץ 178 שאביו,
בנקה, היה מראשי בית״ר.
היו כאלה ששילבו ייחוס מישפחתי

ניצחון חמוץ

סגן ראש־הממשלה מחייך לפני שנודע לו, שהוא
דורג אחרי ארנס. בזמן הספירה קיבל לוי דיוו חים
שוטפים מחדר הספירה. למטה, מנצח נוסף: אליהו בן־אלישר.

עם מנגנון גדול ותמיכה נכבדה מצד
^ כל המחנות. הדוגמה המפתיעה היא של
מנכ״ל מיפעל הפיס, גירעון גדות
,)425(,שהגיע למקום השישי. אחרי
הבחירה התבדחו ש״גידעון זוטא זכה
בפיס ״.הוא הפעיל מנגנון קטן, אך
מקום עבודתו הנוכחי שימש לו
קרש־קפיצה פנטסטי להצלחה. יריביו
הבטיחו שלפני בחירת השביעיות, הם
יחשפו את סודותיהם נגרו. אחד מהם,
1שעליו בוודאי יפסחו, הוא העובדה
ן שגדות חדל להיות שחצן. וחוץ מזה,
הוא אחיין של אריה בן־אליעזר,
שאלמנתו, יהודית, לקחה חלק פעיל
בשיכנוע חברי מרכז שיתמכו בגדות.
דויד שטרן הקשיש, קבלן ותיק

( ,)169 סוגר את הרשימה. הוא אחיו של
יאיר המפורסם, דמות כמעט מיתולוגית,
והוא עצמו משוייו למחנה משה
ארנס ויגאל כהן־אורגד.
הדמות הדומיננטית מאחורי המחנה
הוא העסקן הקשיש, אברהם אפל,
שהצליח להביא את ארנס למקום
הראשון 571 למרות שאין לו מחנה
עצמאי גדול בתנועה. אפל הצליח
להביא עד למקום השביעי, המכובד,
את כהן־אורגד 421 שאיננו מקובל
בתנועה, ועזר להכניס את רחל קרמרמן
פנימה, ביחד עם בנו, דויד (״דודי״).
אפל הוא מראשי מחנה דויד לוי. אפל
הבן הריץ, לא בהצלחה רבה, את רייסר
( ,)303 ראש אגף האירגון, למקום ה־16
ואת חברו מיכאל קליינר, שלא קצר
הצלחה רבה ( )237 והגיע למקום
הלא־מכובד, מקום־.29
בעוד אנשיו של לוי תומכים בארנס,
כמו כל הנמנים עם מחנה שמיר, לא
זכה לוי בתמיכה דומה ממחנהו של
ראש־הממשלה, והגיע רק למקום השני

חברים רבים במרכז חרות חזרו שוב
ושוב על הסיסמה ״לא משאירים
פצועים בשטח ״,כשהכוונה היא
שנותנים לנופלים תמיכה. כך הצליח
יורם ארידור להפתיע כשהוא חסר

11 1ל ך 1ץ 1השר ללא תיק, אריאל שרון, רושם מאחרי תא־
| ^ 1 1 / 11 /ההצבעה את רשימת מועמדיו לפאנל. שומר עליו
הצייר אנדרי קלצ׳ינסקי, חבר המרכז, שלא התמודד. הוא לא מש משרון

במשך כל הערב. עוזרו של שרון, ישראל כץ, ניבא בתחילת ההצבעה
ששרון יוכה. שרון קיבל 394 קולות והגיע למקום התשיעי בצמרת. מבין
אנשי מחנהו עברו רק שניים -הח׳כים דויד מגן ומאיר כהן אבידוב.

אחוז בהתמודדות על ראשות־הרשימה
מול שמיר, חזר לממדים הטיבעיים
( ,)349 למקום תשיעי. ממחנהו נכנסו
רק מי שכבר היו בכנסת, מאיר כהן-
אבידוב ( )264 מחיפה, שהחיפאים לא
תמכו בו, ודויד מגן ( )359 מקירייודגת.
מועמדו של שרון, אלי לנדאו, לא
הצליח להיכנס.
חיפאי אחר, יוסף רום, הצליח

אנושית ותוך הקפדה לשמור על עיקרון
קדושת החיים.״ בהמשך הוא צופה
מילחמה כוללת וכדי להתכונן
לקראתה בצורה נמרצת, הוא מציע אף
להאיץ את שלב האיזון הדמוגרפי.
אולי זה לא כל־כך מתאים לתורת זאב
ז׳בוטינסקי, אבל זוהי ללא ספק חרות
במיטבה.

מחנה מגובש, והגיע למקום השלישי
( ,)469 וכמוהו כמה ותיקים אחרים,
שסיכוייהם לפני ההצבעה לא היו

ורודים

^ בזכות
רהמיס

^ ריאל שרון, שכבר הורם על
\ 1רגליו ב־ 12 באפריל, כשקיבל 42

ביום חמישי שעבר, כמו ביום רביעי
הקרוב, יהללו כולם את הדמוקרטיה
בחרות• אר את פרצופה האלן יתי
שהוסתר היטב מאחרי מסיכה, הצליח
לחשוף רק מתמודד אחד, שלא יכול
היה שלא לשבור את כללי־המישחק.
מוטי נתאי, עובד מדינה מירושלים
קרא במצעו ליצור ״מדיניות שתעודד
הגירת ערבים ...מארץ־ישראל בצורה

בן־ציון ציטרין

אחנה הווו לכסא בחוות -נתיב הדה אל המקום הויאר -
אן־ הקוב הואשוו אינו האחווו במילחמה ער הכסא המיוחל

ידיד המועמדים

שני היריבים, ח״כ מיכה רייסר (מזוקן)
ום גן־השר מיכאל דקל, ממחנות לוי
ושמיר נחים בכניסה ל מרכז ה קונג ר סי ם לצד סיסמה של יופי ברון.

להיכנס בדוחק 197 בזכות העובדה
שלשמו מתוסף התואר פרופסור. גם
אליהו בן־אלישר 468 קפץ עד
למקום הרביעי, לא רק בזכות תמיכת
מחנה לוי, אלא בעיקר בזכות הופעתו
החיצונית המרשימה .״הוא עוד יהיה
שר־החוץ הבא שלנו,״ אמרו כמה
פעילים בשעת ההצבעה.
סגן שר־הבינוי־והשיכון משה קצב
( ,)454 וראש המועצה המקומית יבנה,
מאיר שיטרית 417 הוכיחו שה־חייכנות
משתלמת. ראשי מחנה שמיר,
רוני מילוא ( )392 וסגן שר־החקלאות
מיכאל דקל ( )333 נדחקו מעט, אך הס
כבר התארגנו ביום שישי בבוקר
לקראת ההצבעה על השביעיות.
מעמדו המיוחד של סגן־השר, רב
שילנסקי, ובעיקר עברו וטוב ליבו
ועזרת בנו, שפיר, הביאו לו תמיכה של
368 חברי מרכז 300 .חברים תמכו
באמל נסר אל־דין שאפילו הדרוזים
אינם רואים בו את מייצגם.
בזכות הוותיקים, המנגנון ותחושת
הרחמים של חברי המרכז, נכנסו
לרשימה סגנית שר התרבות־והחינוך,
מרים גלזר תעסה 273 שר־התיקשורת,
מרדכי(״מוטקה״) ציפורי
( )237 ואיש הגיזברות, איתן ליבני
( ,)239 שסימן־שאלה ריחף על כניסתם
לפאנל.
גם סגן שר־האוצר, חיים קופמן
( ,)286 שהוכיח בסוף הערב, שיש לו גם
כוח עצמאי מגובש, נכנם.
ביום רביעי יוכרע איזה מבין
השניים, יהושע מצא ( )306 ממחנה לוי
או חיים קורפו ( )239 ממחנה שמיר, הם
בעלי־הבית בסניף הירושלמי, שבו
הסיכסוך בין הפלגים הוא הקשה
ביותר.
באותו היום גם יתברר כמה מן
השמות החדשים שנכנסו לפאנל יהיו
במקום ריאלי לכנסת הבאה.

ך ך 0חןךח״כ דויד מגן, ראש עיריית קיריית־גת, מאנשיו של
1 1 1 /1 111 שרון, מנסה למנוע בידו הגדולה מצלמת העולם הזה
לצלם אותו, כשהוא משכנע, שיכנוע אחרון, שני חברי מרכז אלמוניים.

לנאווה זהו מוסד חינוכי. למעשה זוהי עמדת־מנתח
והעבות נסבים רמיברגה. עריה נטוש הקוב

הבתשד 1713
וג*1ו 0וח 711710
של פרס. נהפוך •הוא. בית־ברל, כמוסד אידיאולוגי,
לא הועמד רק לרשותו, אלא לרשותם של
כל המחנות במיפלגה, למורת רוחו של היושב־ראש.
יתכן
שעם עלבון צורב כזה היה יכול פרס
להמשיך לחיות, אולם מה שהדאיג אותו יותר,
הוא שמקור פיננסי כה חשוב במיפלגה, כשר
לחלוטין, נמצא בידיים זרות.

למיפלגות פוליטיות. המערך, כמיפלגות אחרות,
מתנגד לכל תיקון בנושא זה בחוק מימון־
מיפלגות.
לשליטה בבית־ברל משמעות משולשת:
עמדת־כוח אידיאולוגית, חסימת מקום מיפגש
חשוב של היריב, והעיקר: תמיכה חומרית רבה.
יושב־ראש מועצת־המנהלים של בי ת־בר ל
הוא שר־החוץ לשעבר, אבא אבן. רק ביום שישי

הד״ר צביה ולדן, בתו של שימעון
פרס (מימין) בצילום מישפחתי
נדיר לצידה של בת״דודתה, רותי פרס.
ך* מיפלגת העבודה עסוקים הכל ב*
מאבק בליכוד, לקראת הבחירות. אך יושב־ראש
המיפלגה, שימעון פרס, מחפש לעצמו זמן
פנוי, כדי להקדישו לעניין שחשוב לו יותר בימים
אלה.
פרס מטיל עתה את כל כובד מישקלו למען
חילופים מהירים של מנכ״ל המוסד החינוכי בי ת
ברל, שיש לו זיקה חזקה למיפלגה. הוא רוצה
בהחלפה מיידית של ניסים אלמוג, שכבר הודיע
על פרישתו בסוף שנת הלימודים, ובכניסתו
לתפקיד של מועמדו וחברו, צבי לבנון.
מדוע המוסד שנמצא ליד כפר־סבא, חשוב
לפרס עד כדי כך?
אין זה סוד, שאלמוג לא נמנה עם אנשי־חצרו

מתייעץ עימה. ולדן ( )38 מתגוררת בכפר אז״ר.
בעלה רפאל הוא רופא בבית־החולים על־שם
שיבא בתל״השומר. היא אם לשלושה ילדים. רק
לפני זמן קצר ילדה את בנה השלישי.
כרטיס־הביקור המיקצועי שלה עמוס ומכובד.
היא למדה בשנת 1967 בסמינר למורות א לי אנ ס
בפאריס. אחר־כך למדה לתואר ראשון בצרפתית
באוניברסיטה העברית בירושלים, אחר־כך למדה
באוניברסיטת תל־אביב בלשנות לתואר מוסמר,
ובשנת 1977 קיבלה את התואר. בשנת 1982 היא
קיבלה את הדוקטורט שלה בבית־ הספר לחינוך
באוניברסיטת הרווארר בבוסטון.
וולדן עבדה בבית־ברל, באופן בלתי־רציף
מ־ 1973 עד שנת , 1977 במחלקה להכשרת
מורים. אחר־כך התבקשה המיכללה להעסיק
אותה. ולדן עבדה שם עד , 1978 עת התפטרה
ונסעה לארצות־הברית, שם שהתה שנתיים
ועשתה את הדוקטורט שלה. היא לא קיבלה
חופשה ללא תשלום מהמיכללה. לכן,כאשרשבה
לארץ בחזרה לעבוד במיכללת בי ת־ברל, בשנת
, 1981 היא היתה זכאית לקבלת קביעות רק
בשנת . 1984 אך כבר בשנת 1982 ניתנה לה
קביעות.
הכיצד?
כאן נכנס לתמונה הפרופסור ליאו דיזנדרוק,
הנושא בתואר ראש המיכללה. יותר משהוא
התרגש מיכולתה האקדמית של ולדן, הוא נפעם
מהייחוס המישפחתי שלה. הוא צירף את שנות
עבודתה הקודמות של ולרן וביקש שיחשבו לה
אותן לצורך קבלת קביעות. למרות שהיועץ
המישפטי של בי ת־ברל לא נתן הכשר לכך,
הביא דיזנדרוק את הצעתו לפני חברי ההנהלה,
מבלי לדווח להם על חוות־הדעת המישפטית
שקיבל.
העוקב אחרי קידומה חסר־התקדים של ולרן
במיכללה מאז, חייב להודות שהמדובר כנראה
בעילוי שבית־ברל לא היו יכולים להרשות
לעצמם לאבד.
בשובה מארצות־הברית היא התקבלה לעבוד

1111¥1ר 1ל 0 1111םםףף 1מיסמך פנימי של מיכללת בית־ברל שנשלח
0 0 . 1 4 0 #111 11 1111 #1לד״ר צביה ולדן ומסכם את השינויים
התכופים במעמדה במוסד, שעות העסקתה וגודל מישרתה. ולדן קודמה במהירות במוסד.

ח גיסים אלמוג (מצית סיגריה)
11 11/1המנכ׳ל הנוכחי של מיכללת
בית״ברל. לצידו ח׳כ אריאל ויינשטיין.

קרן ברל כצנלסון על שם אחד מהוגי־הדעות
של תנועת־העבודה שהיא הבעלים של הקמפוס
והרכוש, הקימה לפני 12 שנה את המיכללה. מייד
הוקמה אגודה שבחרה הנהלה ציבורית שבה ישבו
פרופסורים, נציגי־ ציבור ונציגי־המוסד. אלמוג
מונה כמנכ״ל הן על־ידי מועצת המנהלים של
הקרן והן על־ידי הנהלת המיכללה. האפשרויות
הגלומות במיכללה כזו למילוי הקופה המיפ־לגתית
המידלדלת הן רבות. הקרן זוכה לתרומות
רבות, פטורות ממסים, מחו״ל וכחברת־בת של
המיפלגה היא לא תפקיר את האס דלת האמצעים.
כינוסי־מיפלגה במידשאות הקמפוס ועל חשבון
הקרן, תרומות, ימי־עיון ואירוח, הם רק חלק
מהדרכים החוקיות לעזרה. על הדרכים הלא־חוקיות
מעדיפים שלא לדבר, גם לא בחדרי־חדרים.
מבקר
המדינה כבר נתן את דעתו לשיטה זו
של העברת כספים ממוסדות ״חינוכיים״ כביכול,

שעבר הוא שב מסיור התרמות בארצות־הברית.
במיפלגה ברור שאחרי אלמוג יבוא גם תורו
של הח״כ בן ה־ ,69 שיורחק מעמדת־כוח חזקה:
אחרונה שלו במיפלגה.
אבל לסיפור על השליטה במקורות הכספיים
של בי ת ברל, כמו בתוכן האידיאולוגי שלו,
מתלווה גם עניין מישפחתי. במרכזו עומדת בתו
הבכורה של פרס, צביה ולדן, ד״ר לפסיכולינ־גוויסטיקה,
שהיא בעלת תפקיד בכיר ביותר
בבית ברל.
הבת היא החוט המקשר בין הקצוות השונים
של פרשת בי ת ברל.
קידום מהיר
ילדן היא בתו האהובה של פרס. היא
הקרובה אליו ביותר מבין ילדיו, ולא אחת הוא

ך | 1 9ו 1צבי לכגון, מועמדו של פרס
1 1_1לתפקיד מנכ׳ל מיכללת בית-
ברל, במקומו של אלמוג. ידוע כאיש רפ׳י.

כמורה. בשנת הלימודים 1981*1982 היא
הועסקה בחצי־מישרה. בשנת הלימודיס 1982־
1983 היא התחילה במישרה של 82 אחוז. בתוך
שיבעה חודשים העלה דיזנדרוק שבע פעמים את
מישרתה של ולדן, ללא ידיעתם של אלמוג או
של חברי ההנהלה. בתום אותה שנה, היא כבר
הועסקה במישרה וחצי. ההפרש הוא בעשרות ,
אלפי שקלים שנוספו למשכורתה החודשית של
ולדן.
במשך שנת הלימודים 1982־ 1983 היא
התמנתה ראש מסלול החינוך לגיל הרך, למרות
שנסיונה אינו מצדיק זאת. מורות ותיקות אחרות
לא קיבלו את המישרה. כדי לשוות חשיבות
לאותו מסלול, אף איחדו אותו עם המסלול
לגננות.
באותה שנה היא קיבלה מילגה מהמיכללה,
ובסוף השנה היא נבחרה לסגנית יושב־ראש ועדת
ההוראה — תפקיד שלא היה קיים קודם לכן.
מדוע זכתה ולדן בייחס כה יוצא־ דופן? האם
בזכות כישוריה, או אולי קשריה?
מעמדה בקרב המורים במיכללה אינו מהמכובדים
ביותר. ולדן, שהקדישה את רוב שנות
חייה ללימודים מפרכים, מודעת היטב למעמד
וליוקרה שהתואר האקדמאי מקנה לה. אולי
מסיבה זו היא די־צינית, חדת־לשון, חצופה־מעט
ועומדת על כך שדעתה תתקבל. יריביה במיב־ללה,
וכאלה לא חסרים, אינם יכולים לסלוח לה
על התבטאויותה בנוכחות אחרים, כנגד מורים
ומורות, כשדרשה את פיטוריהם.
חלקם אף פנו לאישים במיפלגה ותיארו
בפירוט־רב את השתלטות פרס ובתו על המוסד.
עובדה זו עוררה זעם־רב בקרב יריבי פרס
במיפלגה.
האם היא צופה לעמדת־כוח חזקה יותר
בבית־ברל, האם היא רוצה לתפוס תפקיד
ראש־המיכללה? גם אם היא בוחלת בפוליטיקה,
הרי שבמאבק הכוחות בתוך המיכללה, היא לקחה

גס את
אבא אבן

ך* ראשון שנגזר עליו ללכת כתוצאה
/ 1מכר, הוא אלמוג, שמכהן בתפקידו כבר
שמונה שנים. ולדן כבר הביעה בפומבי, לפני
מורים במוסד, את סלידתה מאלמוג, הופעתו
ודרך־ עבודתו.
אלמוג, מחנך בהשכלתו, סיים בחודש אפריל
שתי תקופות כהונה בוועד־המנהל של רשות־השידור.
גם יריביו במוסד, שטוענים שהוא דמות
דומיננטית ותקיפה, אינם מכחישים את הישגיו
לקידום המוסד. אלמוג הוא נמוך קומה, בעל
כרס לא קטנה, סימפטי ונעים־הליכות.
בשנת הלימודים 1983־ 1982 הופנו לפרס
מיכתבים אנונימיים נגד אלמוג, ובו פורטו
מעשים שונים שעשה. פרס הסכים לשמוע מה הן

התלונות, בתנאי שתופיע לפניו מישלחת המתלוננים.
ואכן, ולדן יצרה קשר בין קבוצת יריבי
אלמוג ובין אביה. בפגישה שהתקיימה בבניין
המיפלגה ברחוב הירקון ב־ 8באוקטובר , 1983
השתתפו שישה אנשים. רק אחד מהם, פרופסור,
הלא הוא דיזנדרוק.

זנבר טען, שלדעתו אין מקום להמשך
הבדיקה, וציין :״אין לראות בהחלטתי הנ״ל
קביעת עמדה חיובית או שלילית לגבי מהות
הקובלנות של הקבוצה, ואין בשום פנים ואופן
להסיק מהן שחבריה העלילו עלילות־שווא
בטענותיהם נגד אלמוג. הבדיקה פשוט לא
הסתיימה. היא תמה, אך לא הושלמה. לא הוכח בה
שאלמוג אינו מתאים לתפקיד המנכ״ל, כשם
שלא הוכח בה שחברי הקבוצה לא דיברו אמת.״
ברור, שאילו היה בידי זנבר חומר פלילי
מרשיע כנגד אלמוג, הוא לא היה מסתפק בניסוח
עדין שכזה.

במגמה החקלאית בגימנסיה הרצליה והוא מוסמר
בחינוך של אוניברסיטת בר־אילן. הוא גם
השתלם בהיסטוריה באוניברסיטת תל־אביב, ואף
הספיק להיות חבר קיבוץ תל־קציר.
פרס רוצה בלבנון, אולי בגלל קירבתו של זה
לרפ״י.
לפני כן עמד פרס על כך שהוא יערוך ניפוי
ראשוני ברשימת המועמדים. וכך נפלו מועמדים
אחרים שהוזכרו. דובר בתת־אלוף (מיל׳) רב
ה־ראש לשעבר תמרי,
(״דוביק״)
מיכללה־לביטחון־לאומי
בעובד בית־ ברל
זרובבל שליו: בשגריר לשעבר אשר (״ארתור
היפה״) בן־נתן; בנציג ישראל באו״ם לשעבר, יוסף
תקוע: ראש האגף לערבים במיפלגה, רענן כהן.
איש לא נפסל בשל חוסר כישורים, אלא בשל
חוסר קירבה מספקת לפרס.
גם במיכללה וגם במיפלגה סוערות הרוחות
סביב עניין המינוי.
מחנה רבין רוגז מאוד על התערבות פרס
במוסד החינוכי ולא יסכים שיושב־ראש המיפלגה
יהפוך אותו לעמדת־כוח מיפלגתית שלו. מורים
וחברי מועצת־המנהלים של בי ת־ברל מתריעים
מפני פוליטיזציה של המוסד, ויותר מכל — מפני
סיבוכו בשערוריות כספיות עתידיות בגלל
הקירבה ההדוקה למיפלגה.

הפגישה נערכה ללא ידיעת אלמוג ובתקופה
שאבן היה בארצות־הברית. היא נמשכה שעתיים
וגלשה לרכילות על חייו הפרטיים של אלמוג.
הנוכחים הבחינו שפרס בקי בחלק גדול
מהטענות שהשמיעו.
ביום הראשון שלאחר־מכן, חזר אבן ארצה
ולמחרת מיהר לכנסת, כדי להשתתף בישיבת
הכנסת שהצביעה אמון בממשלתו החדשה של
יצחק שמיר. פרס תפס אותו במיזנון ואמר לו:
״היתה אצלי קבוצת פרופסורים שהביאו לפני
** תה לוחץ פרס למימוש החילופין בנד
דברים נוראים וחמורים על אלמוג. אפילו אם
הירות. מרגע שהוחלט על הקדמת הבחירות
עשרה אחוז מזה נכון, זה גובל בסקנדל ציבורי
ל־ 23 ביולי, הוא הטיל את כל כובד מישקלו
נורא, עכב את שובך לארצות־הברית, ודאג
למען ביצוע החילופים כבר החודש. מסיבות הששאלמוג
יתפטר כבר מחר. אני לא רוצה
מורות עימו הוא הגיע למסקנה, שערב הבחירות
שערוריות בעיתונים.״
חייב לשבת במוסד החינוכי רב־הפעלים איש־חיים המיפלגה מזכ״ל גם באותה
שיחה נכח
אמונו.
בר־לב. הוא ואבן היו מזועזעים מדיברי פרס,
ואמרו לו :״אם הדברים כל־כך חמורים, צריך
מועמדו של שימעון פרס הוא צבי לבנון ()53
לבדוק אותם.״ אבן מיהר לטלפן לאלמוג, כדי
אלוף מישנה (מיל׳) ,בעל עבר צבאי וציבורי
לשאול אותו אם אכן מתרחש מרד במיכללה ומה
בן־ציון ציטרין
עשיר. הוא עלה לארץ בגיל 7מפוליו, למד
פירושן של השחיתויות האישיות שבהן הוא
מעורב.
לאט לאט הבין אבן, שמאחרי דיברי פרס
עומדת, למעשה, בתו, והשניים אינם רוצים רק
את ראשו של אלמוג, כי אם גם את ראשו שלו.
אלמוג הנסער אמר לאבן ולבר־לב, שלדעתו
זוהי ״מרידה״ מתוכננת, שאין לה קשר עם
האשמות אישיות :״כבר לפני שנה ביקשתי
להשתחרר מהתפקיד,״ אמר .״אני מוכן ללכת
עכשיו.״ שניהם הסבירו לו שהליכה מיידית
משמעה הודאה באשמה. מכיוון שאלמוג חש
,שנעשה לו עוול והם חשו שנעשה עוול למוסד,
התקבלה דרישת אלמוג לבדוק את ההאשמות עד
תום.
נגיד בנק־ישראל לשעבר, משה זנבר, מונה
כבודק. בין החודשים אוקטובר 1983 וינואר
1984 נפגשה קבוצת השישה, עם פרס, שמונה
פעמים, והתייעצה עימו טלפונית ברציפות. הד״ר
ולדן דאגה שקשר זה יישמר.
יושב־ראש המיפלגה עקב מקרוב מאוד אחרי ׳
עבודתו של זנבר.
זנבר הגיש חח־ביניים, שבו פסק ששוכנע
מעל לכל ספק, שאלמוג לא נהנה שום הנאה
אישית ושלא דבק בו רבב. אחרי הגשת
דוח־הביניים, בתחילת ינואר השנה, הודיע אלמוג
על רצונו לפרוש מתפקידו בסוף שנת־ הלימודים.
מסקנות זנבר בדוח־הביניים היוו גלולה מרה
דהךך 11ך* ןדן 111ך \ 1ך מראה כללי של מיכללת בית־ברל, שנמצאת טמו
לפרס. ואז בא הרוח המסכם באמצע חודש
1 4 ! #111 #1# - 1 1| # 1 1לכפר־סבא. צמרת מי0לגמ־הע 3ודה, שיש לה זיק
פברואר.
חזקה למוסד, שנקרא על שמו של ברל כצנלטון מאבות התנועה, נאבקת על השליטה !1

דוגז

במחנה דגיו

החטא שלא יסורו!
מנחם סבידור בא על עונשו.
הוא חטא את החטא האחד שלא יסולח בישראל: הוא התייחס
ברצינות לכנסת.
ברגע מכריע, כאשר היה צריך לבחור בין כבוד הכנסת ובין
אינטרס המיפלגה, הוא העדיף את כבוד הכנסת.
על פשע זה אין בישראל סליחה ומחילה. מה גם שאין לו
תקדים.
במשך עשר שנות כהונתי בכנסת ראיתי מקרוב את פעילותם
של רוב קודמיו בתפקיד מאז קום המדינה: קדיש לוז, ראובן
ברקת, ישראל ישעיהו, יצחק
שמיר, יצחק ברמן. ראיתי אותם
ברגעים טובים ורעים. היו
ביניהם הגונים יותר והגונים
פחות. אך לא היה בהם אף אחד
שהעז להמרות ברגע מכריע את
פי מיפלגתו. בבוא רגע כזה,
עמדו כולם דום ומילאו אחרי צו
המיפלגה.
סבידור נהג אחרת. ברגע
המכריע חשב על כבוד הכנסת.
באותו רגע זכה בתהילה שלא
תיגזל ממנו, וגם חתם על מבידור פסק־דין המוות הפוליטי שלו.
קל לומר: עסקני־המיפלגה התנקמו בו. הוא פוטר על־ידי
פוליטיקאים קטנים בניגוד לרצון הציבור.
יש לזה צליל יפה. אבל אין בזה אמת.
קודם כל, מפני שעסקני־המיפלגה לא היו נוהגים כך, אילו
חשבו כי לציבור איכפת.
אבל ארחיק לכת ואומר: הציבור אינו רוצה בחברי״כנסת
טובים.
נכון, היו מיקרים שבהם נבחרו חברי־כנסת טובים מחדש,
למרות שהיו חברי־כנסת טובים. אבל מעולם לא נבחר ח״כ
מחדש מפני שהיה חבר־כנסת טוב. בין כל השיקולים הנשקלים
בעת בחירת אדם לכנסת, שיקול זה פשוט אינו קיים.
הנה אנחנו נמצאים בעיצומו של התהליך המביא להרכבת
הרשימות לכנסת. במציאות של ישראל, תהליך זה הוא מעשה־הבחירה
האמיתי, כי בו כבר מתמלאים קרוב ל־ססז מושבים
בכנסת. ביום הבחירות נבחרים רק 30־ 20 הנותרים — האחרונים
ברשימות מיפלגותיהם. לפי אילו קריטריונים נבחר מי שנבחר?
שמענו על כך הרבה: השתייכות לכנופיה זו או אחרת, ייצוג של
שדולה או קבוצת־לחץ, נאמנות למנהיג מסויים, מין ועדה, ועוד
ועוד. השיקול היחידי שלא הושמע כלל, אףבאחת המיפלגות,
הוא: האם היה או יהיה פרלמנטר טוב? שיקול זה פשוט אינו
רלוונטי לבחירה.
ואכן, נבחרו מחרש חברי־הכנסת שבמשך כל שלוש שנות
קיומה של הכנסת ה־סז לא שמענו אף על מעשה אחר שעשו
בכנסת, אנשים שהציבור לא יכיר את פניהם אם יופיעו בטלוויזיה
ולא יזהה את שמותיהם. ואילו שמותיהם של אחרים, שנבחרו
מחדש, ידועים יותר מדי: הם בילו את כל שלוש השנים בתרגיל
ממושך אחד של יחסי־ציבור לעצמם, כשרעש הפירסומת העצמית
שלהם הוא ביחס הפוך לפעילותם הפרלמנטרית הרצינית.
כבר עתה ברור כי הכנסת ה־ 11 תהיה גרועה אף מן העשירית
— אם זה אפשרי.
יתכן כי בכל זאת יתגנב לתוך הכנסת ה־ 11 פרלמנטר אחד או
שניים, שירצו לפעול בכנסת ברצינות. אם כן, מוטב שיידע: אל לו
לחשוב כי פעילותו זו תביא לבחירתו מחדש. נכון ההיפך הגמור.
אני מקווה שבכל זאת יתמסר לתפקיד, שלא על־מנת לקבל פרס.
כי באנשים נדירים אלה תלוי קיום הפרלמנט הישראלי.
ואשר לסבידור — ישאל־נא את עצמו את השאלה האחת
החשובה: אילו ידע מראש מה יקרה לו בעיקבות מעשהו, האם היה
עושה זאת שוב?
אני מקווה שישיב על כך בחיוב. עבור רגע כזה, כדאי לשלם
מחיר כזה. העסקנים העלובים, שהדיחו אותו, יישכחו כלא היו. אני
מקווה שמעשהו של סבידור ייזכר.
פשע ושמו רצח־עיר
ביום־השנה לפינוי ימית שפכו הכל דמעות־תנין על אובדן
״השלום החם״ והחלפתו ב״שלום הקר״.
הממשלה, שכל ראשיה הנוכחיים היו אויבי השלום עם מצריים,
האשימה את מצריים בריקון השלום מתוכנו. מול הגבול הישן־
חדש התאספו ״עוצרי־הנסיגה״ ,השקיפו לעבר ימית, ניבאו סוף
מר לשלום והתפללו שיבוא במהרה, אמן.
בין הריסות ימית השיבו להם השועלים.
אולי זוהי השעה לחשוב שוב על המעשה הזה, הריסת העיר. מי
שהרס את ימית הרס את ״השלום החם״.
הריסת העיר היתה אקט ברוטאלי יחיד״במינו. למחוק עיר
שלמה מעל פני האדמה, בית אחרי בית — הרי זהו מעשה המזכיר
את ימי הביניים ותקופות קדומות יותר. כך הרסו הרומאים את
קרתגו, ופיזרו מלח על הריסותיה.
על הפשע הזה של רצח־עיר לא נערך שום דיון ציבורי מראש.
היה זה מעשה שתוכנן ובוצע במחשכים, הכרזת־מילחמה על
השלום.

בשיחתי האחרונה עם אנוור אל־סאדאת, הוא מסר באמצעותי
מסר לציבור הישראלי: הוא מתכוון ליישב 100 אלף מצרים
בימית, מייד אחרי פינויה. הוא התכוון לחפור שם נמל עמוק־מים,
ולהפוך את ימית למרכז משגשג של סיני החדשה.
אילו קם הדבר, היו חיים עתה מאות אלפי מצרים סמוך
לגבולות עם ישראל ורצועת־עזה. יחסי־השכנות היו לובשים
דינאמיות משלהם, ומעניקים לשלום את המירקם החי, הדרוש
לקיומו היומיומי.
מי שהרס את ימית לא רצה בכך. הוא רצה ליצור חיץ רחב של
מידבר בין ישראל ומצריים. כלומר: הוא הפך במעשה מדהים זה
את ״השלום החם״ ל״שלום הקר״.
יש מכנה משותף לרצח העיר ימית בידי מנחם בגין ואריאל
שרון ובין רצח סאדאת בידי הקנאים המוסלמיים. הריסות ימית הן
אנדרטה לרביעיה הרת־האסון: בגין־שמיר־שרון־רפול.
למרות כל אלה, המוני ישראלים נוסעים עתה למצריים

אוד• אבנר

אחרי הסידרה מצדה היה נדמה שזהו זה, לא יכול להיות יותר
גרוע. זהו זבל טלוויזיוני, המעליב את האינטליגנציה של צופי
הדרד סי ם. מישהו העז לקחת את אחת הפרשות הגדולות
בהיסטוריה של עמנו, ולהפכו לדייסה מאוסה של שמאלץ,
המתאימה לרמה של גטו קווינס.
מצדה היתה גרועה? הה! מצדה היתה פרי הגאון האנושי,
התגלמות הגניוס היהודי בהשוואה למישפט דיבה!
מידאס, מלך פריגיה, היה מקולל. כל זבל הפך בידיו לזהב. הוא
מת ברעב. ואילו ליאון יורים מבורך על־ידי האלים. כל זהב הופך
בידיו לזבל, העובר לסוחר, ואין הוא מת ברעב. לגמרי לא.
כשקראתי את סיפרו זעק ת קרב, רציתי להקיא. הוא לקח את
החוויה הקרבית של החייל האמריקאי והפך אותה לקיטש. כל
חייל קרבי, בכל מקום, הבחין מייד בזיוף המעליב.
אחר־כך כתב את א ק סו דו ס. הוא לקח פרק מחיינו והפך את
זה לקיטש מונומנטלי, ספר־מתנה לבר־מיצווה. הבעתי בשעתו את
מחאתי על כך שמרשים להסריט את הזבל הזה בישראל, תוך
חילול זיכרם של גיבורי המחתרות. אבל אמרו שזה טוב לתעמולה
הציונית לדבילים, שזה סוחט דמעות מעיני יהודיות בברונקס,
שזה מכניס כסף למגבית. ולכסף, כידוע, אין ריח.
מצדה ומישפט דיב ה הוסרטו שניהם בישראל. לדעתי, זה
מעליב את הארץ ואת המדינה. בעולם נוצרת התדמית שכל מה
שיוצא מישראל הוא זבל גמור, תעמולה בעלת רמה כה ירודה,
שגם הקומיסארים של סטאלין ואנשי־הפרופגנדה של גבלס היו
מתביישים בה בליבם.
זה רע. אבל להציג את הזבל הזה בטלוויזיה הישראלית? מדוע
מגיע לנו העונש הזה?

אנטי־גזען מזשלם אומרים שכל אדם הוא גזען, מי במודע ומי שלא במודע.
אין זה נכון. אם• להאמין לידידתי הופ קלר, צעירה
מארצות־הברית, יש חריגים. אביה, למשל.
לדברי הופ :״הוא שונא את כולם בלי הבדל לאום, דת, גזע, מין
וצבע־עור.״

רקחיאם לתוכנית
ומתקבלים שם בחמימות. הייתי מציע לכולם לסטות מדרכם
דרומה, ולהיכנס לכביש הצדדי המוביל להריסות העיר. שם יוכלו
לקיים שתי דקות של דומיה ומחשבה, לזכר התיקווה הגדולה.

ההערכה
שד בגין
י לפני הבחירות לכנסת השביעית או השמינית, נדברתי עם
עיתונאי אמריקאי מפורסם בטרקלין של מלון המלך דויד
בירושלים.
כאשר נפגשנו, עבר במקום ח״כ מנחם בגין .״אנא, הצג אותו
לפניי:״ הפציר בי העיתונאי. עצרתי את בגין וערכתי היכרות
ביניהם.
העיתונאי לא התאפק ושאל :״אומרים שהפעם תזכה ב־40
מנדאטים. מה אתה אומר על זה?״
השיב בגין: פעם נאשמה אשה מסויימת בבית־משפט פולני.
כשעלתה על דוכן־העדים נשאלה לגילה.
״איני מוכנה להגיה״ קראה הגברת במורת־רוח.
״טוב,״ אמר השופט למזכיר ,״תרשום שהיא בת ״.40
עורך־הדין של הנאשמת קפץ ממקומו וקרא לעברה :״קחי!
קחי!״

מחלד לחלל, כ1חנ 1יגדל!
בעיתון הארץ מצאתי את הידיעה הקצרה הבאה:
״מישלחת של 25 רבנים צבאיים מהצבא הצרפתי הגיעה ארצה,
להשתתף בסמינר על בעיות׳ הילכתיות הקשורות לחיילים
יהודיים בצבא צרפת. במיסגרת הסמינר ישתתפו הרבנים הצבאיים
בקורס מיוחד של זיהוי חללים זהו חלק מתוכנית) לעודד
עליה.״
אכן, ידיעה שאפשר להפוך ולהפוך בה.
אפשר ללמוד ממנה את הדברים הבאים:
ישראל היא המרכז העולמי של אמנות זיהוי החללים, וכדאי
לבוא הנה מכל העולם כדי להשתלם בה כאן.
זיהוי החללים הפך עתה בעיה הילכתית מרכזית.
המוני צעירים יהודיים מכל העולם יעלו לישראל, לכשיתברר
להם כי אחרי הריגתם כאן במילחמות יזוהו גופותיהם כדת וכדין.

מצדה!הדיבה
פסימיסט אומר על כל דבר :״זה איום! זה לא יכול להיות יותר
גרוע!״ אופטימיסט אומר, לעומת זאת :״זה לא נורא! יכול להיות
הרבה יותר גרוע!״
בטלוויזיה שולטים האופטימיסטים.

צר, צר לי על התוכנית כו תר ת לילה. במשך חודשים רבים
היתה חלק מתוכנית־היום(או תוכנית־הלילה) שלי.
בנוף הצחיח של הטלוויזיה הישראלית היא היתה נאת־מידבר.
לא רק יותר טובה מתוכניות אחרות, באופן יחסי, אלא תוכנית
טובה באופן מוחלט.
דן רביב הוא מנחה מצויץ. הוא שבר את התדמית של הפליי־בוי
הטלוויזיוני, הדוגמן בעל ההיגוי הטוב או נערת־הזוהר היודעת
לדבר עברית. הוא שם את הדגש על התכונה העיקרית הדרושה
לאיש״טלוויזיה, כמו לבעל כל
מיקצוע אחר: אינטליגנציה.
בתוספת תכונה בלתי־טלוויזיו־נית
מאוד: צניעות.
לא פעם נהניתי כאשר ראיתי
שני מתמודדים כיבדי־לשון
וכיבדי מחשבה תועים במבוך
הוויכוח, והמנחה דן רביב מוביל
אותם בעדינות או בתקיפות,
מבלי שהדבר יורגש, אל הנושא
שהוא רצה להעלותו. כזה היה
הוויכוח בין יו״ר מועצת העיתונות
ועורך חדשות, שחת־גוששו
על עניינים של מה־בכך,
כשרק המנחה מנסה להעלות את הנושא העיקרי: סמכויות
הצנזורה.
אך בעיניי, עיקר חשיבותה של התוכנית לא היה בהעלאת
נושאים חשובים והנחייה נכונה של הדיון. העיקר היה ביצירת
תרבות דיבור וויכוח.
מבחינה זו, היתה זאת תוכנית חינוכית, בעלת חשיבות לאומית
ממדרגה ראשונה, שבלמה את ההידרדרות של המדינה לתהום
אי־הסובלנות, ואף החזירה את הגלגל אחורה. מדי ערב ראה הצופה
שני אנשים בעלי ריעות מנוגדות, ולפעמים מנוגדות באופן
קוטבי, כשהם מתווכחים באורח תרבותי(כעט תמיד) .הוא למד כי
לכל בעיה יש שני צדדים ויותר. הוא ראה שיריבים יכולים
להידבר ולהתווכח, מבלי להרים קול ויד. הוא נוכח לדעת שאפשר
להקשיב גם לאנשים שנואים ומנודים, כמו אנשי רק״ח — ושאין
הבדל רב בין צמידותם של אלה למוסקווה ובין צמידות יריביהם
לוושינגטון. מבחינה זו היה הבדל עצום בין תוכנית זו ובין
תוכניות־הראיונות השונות.
יו״ר ועדת־הבחירות המרכזית, השופט העליון גבריאל בך,
החליט כי חוק״הבחירות מחייב את השעיית התוכנית עד אחרי
הבחירות, וזה עלול להיות לצמיתות. חבל. אני משוכנע כי דן
רביב יכול היה לנווט את התוכנית גם בתקופת הבחירות, מבלי
לקפח צד זה או אחר. אך השופט שפט, וזהו זה.
אני מקווה שהנר הזה לא יכבה, וכי התוכנית תשוב למירקע
מייד אחרי הבחירות. אם מערכת־הבחירות תתנהל כפי שאני
חושש״שתתנהל, המדינה תהיה זקוקה אז מאוד־מאוד לשיעור
חדש בסובלנות, בוויכוח תרבותי ובגישה ליברלית.

יאט רג א טה
השילוב המושלם

יאט רגאטה
פיאט רגאטה היא תולדה של ט כנו לוגי ה
מ תקד מ ת ביותר בייצור רכב.
יחוד ה של פי א ט רגאט ה הו א שילוב מו שלם
של תכונו ת רכב חזק, יציב ו מ שוכלל ושל
י תרונו ת ה הנ א ה של הנ הג ו הנו ס עי ם.

ה שילוב ה מו שלם
פיאט רג אטה הינ ה מ כוני ת מפוארת ב על ת
עיצוב אוי רו דינ מי שובה־לב. הי אמצ טיינ ת
בצריכת דל ק נ מו כ ה ובביצועי ם מ צוייני ם.

5הי לו כי ם או או טו מ טי ת
מכוניו ת פי א ט רג אטה, בדג מי ״ קו מ פו ר ט״
או ״ סו פ ר״ ,בנ פ חי מנו ע 1300ס מ״ ק,
1500ס מ ״ ק ו־ 1600ס מ״ ק, מצויי רו ת
ב־ 5הילוכי םכס טנד ר ט.
י שנ םגם דג מי ם או טו מ טיי ם.

פ טנ טבלע די ל רג אטה
לכל דג מי ״ ה סו פ ד׳ -מערבו ת
איוורור באמצ עו ת בקרה
ח שמלית שהיא פ טנ ט חדש של
חברת פיאט. שיטה זו מאפ שרת
הזרמת אויר בכ מויו ת מוגב רו ת
(כולל אפ שרות הזר מ ת אוי ר

העידו החדש
גי ת ם רו ט רכו תתד מיו ז

חם וקר בו־זמנית, מפ תחי ם שונים) ובקרה
על כ מו ת ה אוי ר ו מיד ת ה חו ם, ע ״י תצוגה .
של נו ריו ת דו ל קו ת.

מ כוני תמשפח תי ת
פיאט רגאט המצ טיינ ת במרחב פני מי גדול
לנו ס עי ם. זו הי מ כוני ת מפוארת, מרווח ת
ובעל ת תא מ ט ען גדול ( 3ו 5ליטרים!).
לפיאט רגאט ה מנו ע ב על הג ע ה קד מי ת
ו מבנה המב טי ח כושר תימרוך ואחיזת־בביש
מעולי ם.
פיאט רגאט ה -שילוב מו שלם של רכב
מ שוכלל ועי צוב יו ק ר תי היוצר מ כוני ת
מ שפח תי ת קלה לנ היג ה, נו חהוא מינ ה.

ה שק עהב טו חהב עי דן החד ש
פיאט רג אט ה תו כננ ה ל ענו תעל
צרכי הנ הג ו הנו סעב עי דן החד ש.
זו הי מ כוני ת ב על ת מנו ע רוחבי
חזק ו שקט. זו הי מ כוני ת של

0 ₪ם 0 0

1 1 1 1 1

ביצועי ם טובי ם ב מיו חד וצריכת דל ק נ מו כ ה
במיוחד. זו הי מ כוני ת קו מפק טי ת וזריזה.
בפיאט רג אט ה תו כנן לוח מ חווני ם
המאפ שר גי שהי שירה ונו חו ת מירבית
בהפעלה. דג ש מיו חד הו שם על איכו ת
האביזרים.
פיאט רגאטה מ כוני ת יו ק ר תי ת מ שוכללת
במו שגים של עי דן חד ש, המב טי חההשקעה
טובה לטווח ארוך.

אלסי־יז סטדוולייף

לת שע כרשת הנרו ת אלסקה ספורטלייף
וברשת חנויות אתא -דגמים נבחרים.

אנו מכבדים

ט]ם[ש 0₪שט#ק#מ/7

אן.קין* ,

רקתסחרי,

איך הצליח מ שה רום להיבחר במרכז
הליברלים ומיהו הצוות שלמה את שלמה

במישרדי תנועתו של עזר
וייצמן התקבל מיברק אשר
ביקש התייחסות מיירית. התחום
היה ח״ב הליברלים
ראש איגוד העובדים הליברלים,
שלא יכהן מטעם המיפלגה
בכנסת ה־ . 11 רנר דרש מווייצמן
שלא ירכיב עדיין את רשימתו,
כי הוא שוקל לעבור אליו עם כל
חברי האיגוד — תמורת, כמובן,
מקום ריאלי.

צבי רנר,

במישרדי תנועת יחד של
וייצמן הם כבר זכו בכינוי
שלמה את שלמה. הכוונה
לשני מועמדים מרכזיים ברשימה,
שלמה עמר, האיש
החזק של אגד, ושלמה
בוחבוט, ראש המועצה המקומית
מעלות. השבוע יצא וייצמן
לסיור בחירות אינטנסיבי, בן
ארבעה ימים, בגליל. בגליל
המערבי הוחלט שהמלווה יהיה
שלמה עמר, ואילו במרכז יהיה
זה שלמה בוחבוט.

מרדכי

כאשר החליט
בן־פורת להתמודד, ברשימה
עצמאית, הוא חיפש מועמד מס׳
2לרשימתו, שיוכל להביא עימו
קולות רבים, הוא פנה לראש
עיריית באר־שבע, אליהו
נאווי, אשר גילה עניין בהצעה.
לבסוף נותק המשא־ומתן, משום
שהשניים הגיעו למסקנה שלתנועה
החדשה תדבק תדמית של
״תמ״י עיראקית״.
מדוע קיבלה השרה ללא־תיק
שרה דורון את מיספר
הקולות הנמוך ביותר מקרב
השרים בהצבעה שנערכה במרכז
הליברלים, על המקומות הריאליים
ברשימת הליכוד לכנסת
ה־ ?11 דורון בטוחה שחובשי־הכיפה
שבין חברי״המרכז לא
נתנו לה את קולם. ערב הבחירה
פורסם בחדשות, שהיא אכלה
בחול־המועד במיסעדה בלתי־כשרה
בירושלים המיזרחית.
דורון הסבירה אחר-כך שהיא לא
אכלה חמץ. היא כנראה לא
תיכנס עוד לעולם לבתי־אוכל
בירושלים המיזרחית בימי־הפסח.
מרחק
קצר מבדיל בין

יוסף בורג

1 ך ך 1יושב-ראש האופוזיציה פגש ביצחק שמיר,
11 ראש-הממשלה (משמאל) ,בקוקטייל שנערך
| 11/ / 1111
ב״בית ראובן־ ,אחרי הישיבה החגיגית של מועצת עיריית תל״אביב,
המלונות שרתון ואס טו רי ה
בתל־אביב, אך בקרוב תרחיק
אותם השינאה זה מזה עד מאוד.
המנהל המיקצועי של שרתון,
הרולד רייצ׳מן, נטש את
מקום־עבודתו ועבר לאס טו־ריה.
עובדיו, שכנראה ממש
מאוהבים בו, עוברים אחריו
׳ טיפין־טיפין למלון הנמצא
בגבול שבין תל־אביב ויפו,
למורת־רוחם של בעלי שרתון.

כתב הרדיו בני רום,
שמונה באחרונה כדובר הוועידה

הכלכלית, אומר שרק בתפקידו
זה הוא למד לדעת כמה נשות
ישראל הן חומרניות. מעולם, כך
הוא מספר, הוא לא קיבל זרם כה
גדול של טלפונים מנשים, שאת
חלקן איננו מכיר, המבקשות
ממנו פרטים על המיליונרים
שיישתתפו בוועידה.

שר־המדע יובל נאמן
אינו חסיד של צלמי־עיתונות.
כך למד זאת על בשרו הצלם
הירושלמי אלי הרשקוכיץ,
מסוכנות זו ם .77 כאשר הופיע

היה נרגש מאד מתערוכת העבר של תל־אניב, שהוצגה אף היא כפתיחת חגיגות
ה״ 75 לעיר. הוא הצביע על תצלום הבניין הישן של גימנסיה הרצליה, שם עבד השר
הוותיק כמורה, והזכיר שזיווה להט, אשתו של ראש״העיריה, היתה פעם תלמידה שלו.
העולם הזה 2436

במלאות 75 שנה לעיר. שמיר ופרט, חיינו אבל נמנעו מלהתקרב זה
לזה, וגם כאשר לחצו ידיים הם עשו זאת ממרחק־מה. ביניהם עומד
שלמה (״צ יץ״) להט ולוגם מבוס משקה קל שהוגש לאורחים.
בכינוס הסגור של התחיה, צעק
עליו נאמן שייחדל לצלם. כאשר
ראה שהרשקוביץ לא מבצע את
הוראותיו, דרש ממנו את סרט־הצילום.
כשלא הצליח גם בכך,
ציווה על דוברו, אבי סרחן,
שיוציא מידי הצלם את הסרט
ואף איים עליו :״אס לא, אתה
מפוטר!״
איך הצליח עורך־הדין
החולוני משה רום להידחק
למקום ריאלי ברשימת הליברלים
לכנסת ה־ ?11 הוא נפגש
אישית עם 135 מחברי מרכז־המיפלגה,
והופתע לגלות שבני
המישפחה הצעירים של חברי
המרכז זיהו אותו כמי שהשתתף
לא לפני הרבה זמן בתוכנית
הטלוויזיה זהה סוד שלי,

רום אינו חושש שחרות
תקזז את הליברלים העומדים
בסוף הרשימה, ולכן הוא גם אינו
מודאג ממיקומו במקום ה־. 17
הסוד שלו — רום הוא בעל־קשרים
יוצאים מן הכלל דווקא
עם פעילים מרכזיים במצודת-
זאב.
לקראת הורדתו של המחזה
טנזי מבימת בי ת ליסין, ערכו
המפיקים את רשימת השחקנים
שנפצעו במהלך ההופעות. ברשימה
זו הודגש, כי השחקנית
נירה רבינוביץ היתה היחידה
שלא נפגעה. כמה ימים אחר־כן,
בהצגה נוספת של המחזה, נפצעה
רבינוביץ בפעם הראשונה. היא
שברה יד. השחקן דליק רדלי,־
ניץ שבר רגל.

11ן \ ך 1\ 1המנהל האמנותי הראשון של תיאטרון האוהל מביט
בפתיחת תערובת תל״אביב בציור בניין מוגרבי,
11 1111
בקצה רחוב אלנבי, שציירה הציירת רחל טימור, על״פי צילום של טוטקין.

איו נפל בכח פרקליטו של שמעיה אנג ל, באיז! תנועה נעיד בנו
של דויד לוי ומדוע כעס מזכ״ ל ההסתדרות על סגן־ואש העירה
בבוקר שבו ניתן פסק־הדיז
בעניינם של
ואשתו שרה, קיבל עורך הדין
דויד יפתח, סניגורם של
בני״הזוג, טלפון בהול. קול נשי
הזדהה כסמלת מישטרה ממרחב־ירקון.
היא רוצה להודיע לעורך־
הדין כי שמעיה אנג׳ל ברח

שמעיה אנזניל

היא חרגה מהרגלה. ההופעות הן
תרומה לאגודת ניצן, המטפלת
למידה, מליקויי בסובלים
הסתגלות ותיפקוד. את הקשר
בין זראי וניצן יזמה הדוגמנית
הישראלית אסתר (״אתי״)
בן־זאב, העובדת בפאריס.
בן־זאב היא חברה טובה של זראי

1הךך | 1באה עם בעלה, יצחק, לאזכרה במלאות שנה למותו של האלוף (מיל ) אברהם יפה.
ן בעוד שבעלה היה שקט ומאופק, מפניה לא מש החיוך. באזכרה שנערכה בבית״
1 1 11\ #
העלמין מורשה שבצומת רמת״השרון, בלטו רבים מעובדי רשות־שמורות״הטבע, שיפה היה בעבר מנהלם.
ישראל ולא מרוויח מזה שום
דבר ״.המראיינת ביקשה לדעת
אם כהנא אינו, למעשה, מנהיג
ללא תומכים. כהנא־האם גילתה
שבנה מקובל עד כדי כך,
שאפילו ג׳קי, אחד מבניו של
סגן ראש הממשלה, דויד לוי,
הוא פעיל בכך.

| 1ן ץ 1ראש עיריית ראשון־לציון מקד לצלילי מו־

ן טו\ן ך

בעיר משלחת מהעיר מינסטר שבגרמניה, עיר תאומה לראשון״לציון,
ואחרי קבלת״הפנים יצא במחול עם אחת ממשתתפות המישלחת.

מי שהיה יועץ־ראש־הממ־שלה
לענייני ערבים ואחר־כך
ח״כ ד״ש, שמואל טולדנו,
הגיע עד למפ״ם, שאליה הצטרף
לפני שבועיים. בראיון ל חו ת ם
הוא גילה, שבהיותו בן 16 הוא
היה זמן קצר חבר באצ״ל.
״השתתפתי בפיצוץ מכונית
פועלים ערביים. שהובילה המעשה חרות בזיכרוני עד היום
הפצועים: הדם, והשאלה איך
עשיתי דבר כזה 20 ״.שנה יותר
מאוחר, כאשר טולדנו הציע

ערבי נוצרי לתפקיד במישרד־הדתות,
דחו את הצעתו בנימוק
ביטחוני. הגיב טולדנו :״לא
הבנתי מה כאן מסוכן, הוא יחביא
חומר־נפץ בברית החדשה?״
ראש המועצה המקומית
אזור, יצחק אלישיב, הוא בן
— 39 גיל צעיר למדי אצל בתחום תפקידים ממלאי המוניציפלי. למרות זאת הוא גם
נושא בתואר ״זקן״ :זקן שחקני
הכדור־יד בארץ. על אף גילו הוא
ממשיך לשחק בקבוצת הכדוריד
של הפועל אזור, שבליגה
הארצית, ואף מביא לה הישגים.
אולי מסיבה זו הוא גם שואף
להישגים ולקידום בתחום הפוליטי
במיפלגת העבודה, שבה
הוא חבר.
סגן ראש עיריית תל־אביב
נתן ווליך פגש בפתיחת
תערוכת ת ח בי ב באולמי בני

ברי ת בתל־אביב כמה אישים
בתחום המוניציפלי. הוא קרא
ליצחק ירון, ראש עיריית
גבעתיים, לאהוד קינמון, ראש
עיריית בת״יס, ולאורי עמית,
ראש עיריית רמת־גן. להס־תודדות
קצרה .״הבה נעזוב את
הסיור בתערוכה וננצל את
המיפגש לדיון על הקמת
אגד־ערים גוש־רן,״ הציע וולוך.

וולוך פנה למשה עמית
מהנהלת בנ ק הפועלים וביקש
ממנו שהבנק יהיה מעורב יותר
י בחיי־התרבות של תל־אביב.
וולוך הוא הממונה על אגף
תרבות־נוער־וספורט בעיריית
תל־אביב. כאשר שמע על כך
ירוחם משל, מזכ״ל ההסתדרות,
הוא פנה לידידו
ממיפלגת העבודה :״נתן, גם אתם
רוצים לקחת לנו את הבנק?״

* 1ן סיקת״דיסקו סוערת. ניצן אירח בבית הפועל

מהכלא .״אם יתקשר אליך,
תודיע לנו בבקשה מייד,״ אמר
הקול הנשי. יפתח היה המום, הוא
האמין כי הדבר אומנם קרה.
אולם אחרי דקות ספורות צילצל
הטלפון שנית. קול גברי אמר לו:
״כאן מדבר שמעיה!״ רק אז הכיר
יפתח את קולו של שותפו
למישרד, עורך־הדין שימחה
זיו, הידוע כבעל חוש־הומור
מפותח, אשר ערך ליפתה מתיחה
טלפונית.
העמותה לתיירות בעיריית
תל־אביב החליטה לבדוק סידרה
של מיסעדות זולות. שהצטרפו
לתוכנית מיוחדת לתיירים. לתפקיד
נבחרה מיה ליטווינפקי,
שסיפרה כי בפעם הקודמת
שעשתה מחקר על מיסעדות
עבור מדריך־תיירות, השמינה
בשמונה קילו. ליטווינסקי הודיעה
כי הפעם אין בכוונתה
להשמין.
אחרי היעדרות של 12 שנה
מבימה בישראל, תופיע הזמרת
הישראלית ריקה זראי בשתי
הופעות מיוחדות בתל־אביב
ובחיפה, בסוף חודש מאי. זראי,
המתגוררת בצרפת, אינה נוהגת
להופיע בהתנדבות, אך הפעם

וגם קשורה לפעילות בניצן.

מה חושבת הרבנית סוניה
בהנא על המחתרת היהודית?
סוניה היא אמו של הרב מאיר
כהנא, ראש הליגה להגנה
יהודית, והיא התראיינה בענייני
דיומה דווקא ליומון על
המישמר .״אני לא מבינה ״,היא
אמרה למראיינת אתי רונאל.,
״לרוסים ולערבים מותר לעשות
הכל, וליהודים אסור. מזל
שמאיר נמצא עכשיו בארצות־הברית,
אחרת היו עוצרים גם
אותו. למרבה הצער, הממשלה
כאן היא שמאלנית ומנחם
בגין איננו הבגין שהיה בזמן
שהאנגלים הציעו 42 אלף לירות
עבור ראשו.״ לדעתה, הדמות
שהשפיעה על בנה יותר מכל
היא דמותו של זאב ז׳בו־טינסקי
.״הוא אמר לו: מאיר.
תלך בעיקבותיי. אני חושבת
שהוא היפנט אותו ״.כהנא־האם
היתה מזכירת הליגה בארצות.הברית
ואף זכתה בעיקבות כך
לכינוי מאמא ליגה .״כאס, אני
גאה במהפכן שלי. אני חושבת
שהיה יכול להגיע למשהו, להיות
ארם גדול. אבל הוא משקיע את
כל כוחו ומירצו למען עם־

שוון בן־שימשן

תלמידת־תיכון בת 15 מתל־אביב נבחרה כנערת אליפות הגלישה
שנערכה בחוף הילטון בתל־אביב. המארגנים קראו לה לעלות
לבימה. כשראו חבריה שהיא מתמהמהת, הרימו אותה והושיבו אותה על שולחן נשיאות איגוד־הגולשים.
שרון, שחבריה קוראים לה ג׳ינג׳ית, בגלל צבע שיערה, זכתה גם בפרס: כרטיס טיסה לחו״ל.
העולם הזה 2436

ב לוני ם
המסיבה האחרונה של המימונה
נערכה ביום הרביעי
שעבר במלון בצפון תל־אביב.
אירגנה אותה אתי סלע, בעלת
מישרד לשירותי־תיקשורת ויח־סי־ציבור.
הפתעת המסיבה היה
שר העבודה והרווחה אהרון
אוזן, שבא למסיבה כשהוא
לבוש בגלביה תוניסית אמיתית,
הנקראת סל ה ם, חבוש בתרבוש
אדום מקורי ונועל נעליים
ערביות — מרוקאיות דווקא —
הנקראות בלגה.

ח״ב העבודה אבא אבן
שהה באחרונה בארצות־הברית
גם כדי לאסוף כספים למיפלגתו,
גם כדי לנאום באופן פרטי לפני
יהודים וגם כדי להשתתף בצילומי
סידרת טלוויזיה על העם
היהודי. אשתו סוזי התלוותה
אליו. חלק מהסיור היא בילתה
בגפה בניו־יורק, בעוד שאבן
עצמו היה בחוף המערבי. אד היא

• עורך הדין

סאת דניאלה שמי

יעקב

חרותי, ממ ח תר ת מלכות־ישראל
של שנות ה־ :50״שיהיה
ברור — אילו הייתי חושב שיש
לה מקום, הייתי חבר בה.״
• הנ״ל, על מדיניות הענישה
של חברי מחתרות :״כשמדובר
ביהודים, וכך אנו מניחים,
בעלי מניעים אידיאולוגיים —
יש בעיה. עם ערבים הייתי מהסס
הרבה פחות. אם כי אני לא אומר
שיש חוק אחר ליהודים וערבים
בארץ.״

• שר הכלכלה והתיאום
הבין־מישרדייעקב
מרידוד :״החלטתי שלא לרוץ
לכהונה נוספת אין פירושה שאני
מסיים את פעילותי הפוליטית.״

• הבדרן דודו טופז,
בתוכניתו פליטת פה:
״אריק שרון עכשיו בדיאטת. הוא
אוכל רק שמיר קצוץ.״

1 *111 0 1 1 1אשתו של הד״ר לתיקשורת ישראל (.,רוליק־)
ח פלג צולמה כשהיא בהריון, שעתיים לפגי 11411 שילדה. ענת, לשעבר תחקירנית בטלוויזיה ועתה עובדת
קול־ישראל, באה עם בעלה למיפגש צמרת־העבודה לרגל האחד
במאי, שנערך בבי ת־ליסין בתל״אביב. סמוך לסיום הערב תקפו
אותה צירי־לידה, ומייד אחרי שהשניים הצטלמו, מיהרו היא ורוליק
שהוא גם דובר המערך בכנסת ובעל מישרד פרטי לתיקשו־רת -לבית־החולים. כעבור זמן קצר היא ילדה את בנם הבכור.
לא השתעממה. שר־החוץ האמריקאי
לשעבר הנרי קיסינגד
ואשתו ננסי אירחו את סוזי,
יצאו איתה להצגת תיאטרון
והזמינו אותה לארוחת־ ערב.

• הזמר־מלחין שלמה

פסוקי השבוע

• עזר וייצמן במסי־

• הרב ישראל אריאל,
על תפיסת המחתרת
היהודית :״פסילה על הסף של
ניסיון הפיגוע באוטובוסים
תחייב לפסול גם את יצחק
שמיר, גאולה כהן, מנחם בגין
וכל אנשי לח״י, שהרגו ושחטו
אזרחים ערביים בדיר־יאסין.״

• הנ״ל :״הליכוד בוודאי
מוכן לשלם לי הרבה כדי
שאופיע שוב בשביל המערך.״
גרוניך, על האחד במאי :״אני
פשוט אוהב צבע אדום.״
כת־עיתונאים :״אני לא בעד
ארץ־ישראל השלמה. אני מדבר
על ארץ־ישראל המושלמת.״

• יהושע סובול ויעקב

לזר בחראקירי :״בשב״ב מתלחשים:
מי חיסל את שני
המחבלים מהאוטובוס? יועצים
עם ניסיון מניקראגווה.״

יו״ר הכנסת, מנחם סבידור והשר אברהם שריר במרכז המיפלגה הליב

טסיס טיסה7מ1״ 7מ י!01

או טמפו בפחית, ולחפש
;: 111 בפקק(או בלשונית של
הפחית) .אם מצאת בו ציור 1 1 1 4 1 1
של מכונית, התקשר מיד לטמפו 03-800131 :
כי זכית במכונית פיאט — ״אונו״ חדשה!*
אם מצאת בו ציור של מטוס —
זכית בכרטיס טיסה לאירופה! 1 מכונית כל שבוע 1 טיסה לחו״ל כל יום.

* אונו 903 ,45ס מ״ ק 3 ,דלתות.

כולל מכס ומם קנייה, לא כולל מע״נל והפקדה.
המבצע ימשך עד להודעה חדשה.
המבצע מתקיים עפ״י תקנון
הנמצא בחברת טמפו.

0 )11/0
0 * 4ל45

01/11.4 <554
ר * סי 00
1סא ׳ 014ל
1מ<א0
,,׳ 04ל<2
0/1140 /

מכוני ת ה שנה 3 4

־ הרבה יותר מכוני ת מכל מ תחרו תיה
החס כוני ת ביותר

ה מרוו ח ת ביותר • הזריזה ביו תר • ה מ שוכלל ת ביותר.

במדינה קיבוצים אדם בודד, מול רבים

מו עמד מפ״ םלתפ קי דשרה 1א ח סי דנלהבשל
א רי אל שרון, ותומך קיצוני שלפ לי ש ת שרז! ללבנה

קיבוצניק מעמק-יזרעאל
תובע מהפכה בזכויות
של חברי הקיבוצים
כאשר דויד מנור, האחראי על
יתקני הג״א בקיבוצו, יפעת, גילה כי,
נאים מסויימים, עלול מיקלט
פך למלכורת־מוות, הוא הציע
ון מתאים. השיכלול שהציע
כמתחייב לכל מיקלט בחוק
־חית. למרות זאת, לא צורף
>ז לוועדת״הביטחון היישו־בוץ
העמק־יזרעאלי.
קש, לפני חמש שנים,
ורמים שהביאו לעישון
תלמידי בית־הספר
לבחנו, הוכשלה תכנית־למרות
המלצתו החמה
ק בתנועה הקיבוצית
מזכיר התנועה, מוסה
ץ שתיים מבין תופעות
את מנור, כיום בן ,72
מוניותו ולהופיע, לפני
,דים, בפני ועדת־המישנה
ת, הדנה בחוק־יסוד, זכויות־להגיש
את טענותיו נגד
השרירותי, הטוטליטארי,
בהנהגת התנועות הקיבוציות,
חבר מהשורה עומד חסר־אונים
העוצמה האדירה של המימסד

אי מגביל. מנור, יליד צ׳כו־יה,
שלמד כימיה תעשייתית
יו, חבר קיבוץ כבר כמעט 50
אב לשני בנים נכים(אחד מילדות
נכה־צה״ל) ,למד מישפטים

בשבוע שעבר החליטה הוועדה
הפרסונלית של מפ״ם להמליץ על
עורך־הדין הילל אשכנזי כמועמד
המיגזר העירוני של המיפלגה
לתפקיד שר, אם ינצח המערך
בבחירות לכנסת ה־. 11
ההמלצה הושגה ברוב קולות 11 .
חברים, וביניהם ויקטור שם־טוב
ויעקוב חזן הצביעו עבור אשכנזי,
והעדיפו אותו על פני אליעזר רונן,
שזכה ב־ 10 קולות.
רק מרכז מפ״ם, שיתכנס ב־9
במאי, יוכל לשנות ברוב־קולות את
ההחלטה הזאת, שאינה מחייבת —
יש לה תוקף מוסרי בלבד.

קצת מוזר להשתמש במינוח
״מוסרי״ בכל הנוגע למינוי
איש כמו אשכנזי לתפקיד

נחים שלא היו מביישים איש־ציבור
מהאגף הימני הקיצוני של תנועת־החרות,
את המילחמה, את תבונתו
הצבאית והמדינית של אריאל שרון.
הדברים שאמר וכתב אז אשכנזי
הם ממש מדהימים. אפילו ניצים
מערכניקים כמו שושנה ארבלי־אלמוזלינו,
או רענן נעים, לא התקרבו
לשבחיו הרמים של המועמד החדש
של מפ״ם לתפקיד שר. הדברים
נקראים היום כמו מדע בדיוני.
הילל אשכנזי מנסה כמיטב יכולתו
לטשטש את עמדתו בימים הנוראים
ההם, שבהם נפלו מאות בגי־אדם
לשווא. אבל הם כתובים, שחור על
גבי לבן, וכל ניסיון לטייח צפוי
מראש לכישלון חרוץ.

אשכנזי היה ״גרוסי״ של

נה אמו שעמו מפי ם לתפקיד שו:

• על פגיעות באזרחים במילחמה:

״כאשר היעד, שאתה שואף להשיג, הוא
השמדת תשתיודהמחבלים״ אז יש לבצע את
הריכוך הארטילרי או ההפצצה מהאוויר, ובתוך
כך לקחת על עצמך את הסיכון, שייפגעו חפים־
מפשע.״

• על אדריכל המילחמה, אריאל

מזכיר חריף
המלצה חמה
בשעות־הפנאי שלו. הוא מבקש,
שכאשר יוחק חוק זכויות־האדם
בישראל יכללו בו סעיפים מיוחדים
שיבטיחו סעד והגנה מישפטית לחברי
קיבוץ•
לדוגמה, כאשר חבר־קיבוץ מבקש
לתבוע את קיבוצו, אין הקיבוץ מממן
לו עורך־דין ובכלל, לפי תקנון
הקיבוץ, חבר הרוצה להתדיין עם
קיבוצו, חייב לפנות לבוררות ואם
הצדדים אינם מסכימים על בורר, פונים
למישפט־החברים של ההסתדרות.
תנאי זה הוא, לדעת הקיבוצניק־המישפטן
מנור, תנאי מגביל, האסור
לפי חוק החוזים האחידים.
מלים חדות כסכינים. כדי
לשנות מצב זה, שבו כדברי מנור,
״האדם הבודד בקיבוץ עומד ערירי מול
הרבים,״ היה מנור רוצה להנהיג
רפורמה כוללנית למדי.
קודם כל, היה רוצה לבטל את

(המשך בעמוד )30

שרון ( ה עו ל ם הזוז מתנצל על הציטוט האחך.
בררנו רק חלק מדברי הקילוס והשבח, דברים
זהים הופיעו גס במאמר ביומון מפ׳ם, על
המשמר, שהוכתר *אין קונסנזוס במפ׳ם״ ,וחתום
על־ידי אשכנזי*
״.״ לשרון היתה הערכת מצב מסויימת. בין
השאר הוא העריך, שארצות־הברית לא תתערב.
שבריודהמועצות לא תתערב. ושסוריה לא תפתח
במילחמה כוללת. הוא צדק, וזאת עובדה. אם
הערכת המצב שלו חיתו! נבונ ת אז הסיכון שהוא
לקח לא היה כל־כך גדול, ואני לא תא ה כל
הצדקה לתקוף אותו מו שאים האלה-
״אלה שתוקפים את שרון מיישמים כאן את
המחלוקות שיש להם עם שרון מושאים אחרים,
ומגיעים באן לאויפוריה אנטי־שרונית( .בביטוי
הזד* ״אויפוריה אנטי־שרונית״ ,הוא נוקט גם

במאמרו בעל המשמר).
״על המיבצע הצבאי ועל הסיכוי המדיני
מגיעים שבחים גם לשתן, ואי־אפשר להתעלם
מזה. תקיפתו של שרון בתחום נוסף, שהוא כאילו
גילה טפח וכיסה טפחיים אינה מוצדקת גם היא.
וו תקיפה צבועה.״
״שרת לא התנהג במילחמה הזאת באופן שונה
ממה שהיה מקובל במילחמות קודמות. מפ״ם
אינה צריכה להיגרר לאויפוריה האנטי־שרונית
הזאת. אץ להבחין בין הדרג המחליט למבצע. זאת
היא מילחמה צודקת. באויפוריה האנסי־שרונית
יש מידה רבה של צביעות, והיא מטשטשת את
הערכת המציאות שיש בה הישגים צבאיים
מקומיים וגלובליים, וגלומיס בה הישגים
מדיניים״

• באותו נושא, כמאמת ב..על
המשמר־׳:

*כל אויפוריה מטשטשת את חוש״האבתנה
והערכת המציאות, ודין זה חל גס על פי שנתון
באויפוריה אנטי־שרונית. רק בת־יענד״ הטומנת
את ראשה באזובי הקיר, אינה יכולה להבחין ביער
הארזים של הערכות־המצב שהתאמתו, וההישגים
שהושגו. אולי לא נעים להודות — אבל הערמת

הבכיר ביותר שיש למפ״ם שרון, לא פחות מאשר אורי דן
להציע, שכן איש־העסקים או חיב דויד מגן.
ב־ 2ביולי , 1982 פחות מחודש
ועורך הדין הירושלמי (,)51
אחרי תחילת המילחמה, ויום לפני
בעבר סגן־אלוף בצה״ל ומנכ״ל
הפגנת ה־ 100 אלף של שלום עכשיו
מישרד־ההליטה, היה גם תומך
נגד המילחמה, העניק אשכנזי ראיון
עיקבי, נלהב וקיצוני במיל־לעיתון
המקומי הירושלמי, כל העיר.
חמת־הלבנון.
בשלבים המכריעים של המילחמה,
בחודשי הקיץ של , 1982 תקף אשכנזי
בחריפות את מיפלגתו על עמדתה
כלפי הפלישה, שיבח בפומבי, ובמו
אשכנזי
צד את עיניהם של עורכי.
השבועון מכיוון שהצהיר, עם שובו
משירות־מילואים קצר, ש״עמדת
מפ״ם נגד המילחמה משבשת את

שרץ התאמתו אחת לאחת.
.כל המבטל במחי־יד ובעיקום־אף את
הישגיה הצבאיים והמדיניים של המילחמד*
ומהלך עלינו אימים בתוצאות השליליות
הצפויות לישראל — אינו יודע מאומד* ולא למד
דבר*.

• על אש״ף, הבעייה הפלסטינית
והמילחמה:

״מכאן לאש״ף והבעיה הפלסטינית. אני קובע
כי אש״ף בלבנון אינו תנועת-שיחרור, אלא
כנופיית מרצחים שודדים ואנסים, שיש לעוקרה
מן השורש. על מפ״ם כמיפלגה פטריוטית
ודמוקרטית, לחדול מביקורת על המילחמה ועל
מהלכיה בעת התרחשותם.״

• על עמדת מיפלגתר כלפי המיל־חמה:
״מפ״ם
הודיעה שהיא איננה מקבלת את
מהלכי המילחמה הזאת. אם זה נובע מהערכד*
שהמילחמה הזאת אינה צודקת, אז זו אינה דעתי.
בתחילת המילחמה גם לי היו ספקות באשר
לנחיצותד* אך במהלך המילחמה השתכנעתי
בנחיצותה הנחרצת...״

הסיכוי להשיג את היעדים המדיניים,
בקנה־מידה
ההצלחה, בעיקבות גלובלי, של הפעולה הצבאית...״
הופעותיו של אשכנזי הדהימו את
חבריו במפ״ם. גם בראיון להארץ הוא
מזהיר שוב ושוב מ״אויפוריה אנטי־שרונית׳
,ומהלל את שר־הביטחון
בסיגנון הגובל בהיסטריה.
בימים האחרונים, לפני ההכרעה
במרכז מפ״ם, הוא מנסה למחות את

עקבות מעשיו. הוא סיפר, למשל, לעל
המשמר, שהוא שינה את דעתו,
והצטרף להחלטה במרכז מפ״ם נגד
המילחמה (בשנת )!1983
עמיתיו בסניף מפ״ם בירושלים
מסרו להעול ם הזה, שאשכנזי מסלף
את האמת ביודעין. הוא הצטרף רק
לחלק בהצעת ההחלטה (הצעה ב׳)
במרכז, שחייבה את המשך המערך.

חיים ברעם

יצחק מודעי. הנכד שר הקומבינטור
הבן של נהג הדירידנס, ה שלי ש ש
הרמטב״ל. האי ש העובד 18 שעות ביממה

**ץ ר־האנרגיה, יצחק מורעי, בעזרת שוב. זאת 1עשה
העמדת־פנים, עבודת־שדה קשה,
הענקת טובות־הנאה וצעדים טקטים
ממולחים, הוא הצליח לרשת את
מקומם של ישראל רוקח, יוסף ספיר,
יוסף סרלין, אלימלך .:רימלט ושמחה
ארליך, כמנהיג הנבחר של המיפלגה
הליברלית.
ברשימת הליכוד בבחירות לכנסת
ה־ , 11 יוצב השר מודעי במקום השני
ברשימה, מייד אחרי ראש־הממשלה,
יצחק שמיר.
ניצחונו המדהים של יצחק מודעי,
לפני שבועיים, במועצת המיפלגה
הליברלית שהתכנסה במרכז הקונגרסים
בגני־התערוכה, ובחירתו כראש
הרשימה הליברלית בליכוד — הפך
אותו למנהיג המוכתר של המיפלגה
הליברלית.
יצחק מודעי של סוף אפריל 84׳
נתגלה כמנהיג פוליטי ממולח,
משיכמו ומעלה, בזירה חסרת־הרחמים
של המיפלגה הליברלית.
לא היה זה ניצחונו הראשון של

מודעי, באותו גן־חיות פוליטי של
המיפלגה הליברלית, אך היה זה ניצחון
שביסס את מעמדו בצמרת הפוליטית
של ישראל.
מיהו יצחק מודעי?
תקריות אגטי־שמיות
^ מו של יצחק מודעי, ברכה
\ 1מדז׳ביץ, זכתה עם לידתה בשם
העברי ברכה, אולם משהתבגרה וחלתה
במחלה אנושה הוסיפו לשמה, כסגולה
לחיים, את השם אלטה. אביה של
ברכה־אלטה, אחד מעניי העיירה
אוסטרולנקה בפולין, קיבל הסמכה
לרבנות, אך מרד בדת ופנה להוראה.
אמה, סבתו של מודעי, היתה האשה
היחידה בעיירה שידעה קרוא וכתוב.
היא גדלה בין עשרה אחים, שהפכו
כולם רבנים.
ברכה־אלטה למדה תנ״ך ותלמוד,
ולמרות שמודעי עצמו מכחיש זאת,
היתה הדמות השלטת בביתו, האשה

הדוחפת והמחליטה. כאשר היסס אביו
־של מודעי לבנות בית, יחד עם עוד
שלושה שותפים, היתה זו האם שקבעה
והכריעה שהבית יוקם.
אביו של יצחק מודעי, מיכאל־מיכל
(כף שוואית) ,הגיע מרקע אחר לגמרי.
הוא בא מעיירה קטנה על גבול
רוסיה־פולין, עיירה שפעמים רבות
החליפה את שליטיה. האב, היה בן
המישפחה העשירה של העיירה, וכונה
בפי ידידיו בשם ״הגביר״ ,ובפי אויביו
בכינוי ״הקומבינטור״ .היו לו מחסנים
גדולים בתחנת־הרכבת של העיירה,
וכמו כן הוא היה בעל זיכיונות לחלוקת
סחורות ומזון בעיירה.
הבן, אביו של יצחק מודעי, נכנס
לעיסקי אביו, למד נהגות והיה מעביר
את הסחורות ברחבי האיזור. הוא
מעולם לא סיפר לילדיו על התקריות
האנטי־שמיות שהיה מעורב בהן, אך
כל בני מישפחתו גדלו תחת מוראות
האנטישמיות.
מודעי סיפר פעם לידידיו, כי ברור
לו שהפחד מהתופעות האנטישמיות,
והמיקרים שבהם היה אביו נמלט

ממכות, מבלי לחשוב כלל על
הגנה־עצמית, הם שהביאו את בני הזוג
מדז׳ביץ• ,להחליט בשנת 1923 על
עליה לארץ־ישראל.
מיכל מדזביץ׳ הגיע לארץ, כנראה,
כשבידו סכום רב. הוא פנה מייד
לעבודה בבניין ובכבישים, כפי שעשו
מרבית בני העליה השלישית. את כספו
השקיע ברכישת אחד הדיליז׳נסים
הראשונים של תל־אביב, וחזר
למיקצוע הנהגות. הוא נמנה עם
המקימים של כמעט כל קואופרטיב
תחבורה באיזור שפלת־החוף. היתה לו
יד בהקמת המעביר, אי חוד רגב,
השרון ה מ או ח ד ודרום יהודה.
במשך שנים היה מדזביץ׳ המזכיר
הכללי של קואופרטיב אגד.
שלוש שנים אחרי עליית מישפחת
מדזביץ׳ ארצה, נולד הבן יצחק.
המישפחה התגוררה במיבנה קטן,
במוסד המעביר, במקום שבו נמצאת
עתה פינת דרך פתח־תיקווה ורחוב
הגדוד העברי.
במסלול לימודיו בלט מודעי כילד
מוכשר. הוא היה התלמיד המצטיין של
בית־הספר תחכמוני, המנהיג של
גימנסיה גאולים. העובדה, שאביו היה
דתי מאוד, השפיעה על מערכת־חייו.
עד שהתגייס לצה״ל נהג מודעי לחבוש
לראשו כובע קסקט, להניח תפילין
מדי יום ולאכול רק אוכל כשר.
גם כיום מצהיר מודעי על עצמו
כעל דתי. הוא אוכל רק כשר ופיתח
לעצמו פילוסופיה המבחינה בין שמירה
על כל המיצוות ובין האמונה האמיתית
שבלב. לפני שש שנים, כאשר נהרגה
בתו היפהפיה הראלה, בתאונת־דרכים,
נדמה היה כי מודעי עומד לשוב אל
חיק הדת באופן מוחלט. הוא נהג ללוות
לבית־הכנסת ברחוב
את אביו
החשמונאים בתל־אביב כמעט מדי יום
ביומו, והשקיע שעות רבות בתפילה.
על אף קומתו הגבוהה ומיבנה־גופו
החסון, היה מודעי נער שקט ושקדן,
ומיעט להשתתף במישחקי חבריו.
בדומה לשאר בני דורו, החל יצחק
מודעי בקאריירה הביטחונית שלו
בגיל , 14 כשהצטרף להגנה. כשבגר,
נשלח על־ידי מוסדות היישוב
להתגייס למישטרה הבריטית. ברבות
הימים פיתח מודעי שינאה לבריטים,
שפגה רק כשנשלח כניספח צה״ל,
לאנגליה.
במיסגרת שירותו, הוא הוצב ב־סידני־עלי,
בתפקיד הלא־נעים לגלות
ספינות־מעפילים.
באותה תקופה הסתבך מודעי
בפרשה של נאמנות כפולה, גם להגנה
וגם לאצ״ל — נושא, שעליו אינו נוהג
להרחיב את הדיבור. אך אחרי כמה
חודשי מתח, יושרו ההדורים בינו ובין
ההגנה.
כאשר הועבר מודעי, במיסגרת
שירותו, לחיפה, החל את לימודיו
בטכניון, תחילה כשוטר־תנועה בצומת
הרחובות בלפור והרצל. אלא שהשירות
שלו במישטרה הבריטית תם
כעבור תקופה קצרה. באחד הלילות,
כשמודעי היה יומנאי״תורן במישטרת
העיר, ניכנס אחד הסמלים הבריטים
למישרד, כשהוא שיכור כלוט. בין
השניים התפתחו חילופי דברים,
שבמהלכם כינה הבריטי את מודעי
״יהודי מלוכלך!״ התיגרה היתה
בלתי־נמנעת. מודעי נעצר ונידון
לשישה חודשי מאסר. אחרי הלילה
הראשון בכלא, הופעלו קשריו של
האב. עסקן מקומי בחיפה, מטעם אגד,
הצליח לשחרר את יצחק מודעי מן
הכלא ומן המישטרה הבריטית. מודעי
נושא עימו עד היום את תעודת

המישפחה כולה שינתה א ת שמה
ממדזביץ׳ למודעי בעיקבות יצחק,
במילחמת־העצמאות.

השיחרור האומרת, כי שוחרר ממיש״
טרת הוד־מלכותו ב״קלון״.

גיספה־צגאי
ומלכת־יו

ף אמצע שנת 1947 סיי
את לימודיו בטכניון. ה;
לצה״ל והשתתף בקרב ה
מילחמתהעצמאות בכפר״
נפצע בידו. מאוחר יותר,
בקרב לטרון. באותו קר־מאות
מטרים ממנו,
(״אריק״) שרון, אז מפקך
כשאורגן המיצעד
׳צה״ל, נבחר יצחק מודעי
יחידות הרגלים. לשם כך,
סרן, וברגע זה החלה ה
בסולם־הדרגות הצבאי. תו
מונה סמג״ד, ומאוחר יותר
פי בקשתו, לירושלים.
ירושלים היה אז משה דיין.
כשהגיע מודעי, בדרך בורמה,
הנצורה בחלקה, התברר לו, של
לא הוצב בתפקיד שיועד לו.
הפצרותיו, נשלח כעבור יומיים בי
לשפלה.
הפרק הבא בקאריירה הצבאי:
היה במחנה דורה, שנקרא ע
רעייתו של מפקר־המחוז, האל
אבן. הוא לחם בקרבות המשו
ומאוחר יותר הועבר לשרת ביחי
שסגרו על כיס פלוג׳ה בדרום.
מודעי היה חבר המישל
הראשונה של המגבית המאוחד
שיצאה לארצות־הברית במטרה לגייס
כספים. במשימה זו עזרו לו הופעתו
הנאה ושליטתו באנגלית. מודעי היה
בין הראשונים שלבשו את מדי־השרד
של צה״ל.
עם שובו ארצה הוצב כקצין אג״ם,
שמחוני* .יום

תחת פיקודו של אסף
אחד נקרא מודעי ללישכתו של מי
שהיה הרמטכ״ל, יגאל ידין. הוא מונה
כשלישו של הרמטכ״ל. למרות
שמורעי מכחיש, כי רב עם ידין, עובדה
היא, שכעבור יומיים נאלץ הרמטכ״ל
לחפש לו שליש חדש. לדיברי מודעי,
הוא פשוט לא אהב את עבודת
השלישות.
בשנת , 1951 כשהיה כבר סגן־אלוף,
שוגר מודעי בתפקיד ניספח־צבאי
לבריטניה. לונדון היוותה נקודת־מיפנה
בחייו. שם פגש ברעייתו, מיכל
הראל־אריסון, שנבחרה אז כמלכת־היופי
של ישראל.
יום אחד נכנס מודעי למישרדו של
מילא ברנר״ ,ששהה באותה תקופה
בלונדון .״נחש מי מגיע ללונדון?״ אמר
ברנר למודעי .״ראש־הממשלה? ה־רמטכ״ל?״
ניסה מודעי לנחש. ברנר
גילה לו כי התכוון למלכת־היופי של
ישראל, והוסיף :״אם אתה מצליח
לצאת איתר, ערב אחד, אני נותן לך
חמש לירות־שטרלינג.״
כשהגיעה מיכל הראל־אריסון
לשגרירות, חיזר אחריה מודעי. עד
מהרה גילה, כי בימי מילחמת־העצמאות
חיזר אחרי אחותה הבכורה,
אלא שאחד מחייליו הצליח להקסימה.
המרחק לארוחת־ערב היה קצר. גם
מילא ברנר הוזמן לארוחה, והביא את
חמש הלירות־שטרלינג.

* מאוחר יותר, אלוף פיקוד־הדרוס
שנהרג בתאונה אווירית, אחרי
מיסדר הניצחון של מיבצע־קדש,
בשארם אלישיח:
** שהתפרסם כשותפו בעיסקי
ספנות, של שריהעל לענייני כלכלה
יעקוב מרידור, בהברתיספנות,
שהפסדיה כוסו בידי ממשלת
ישראל, עדיין בעידן המערך.

מיכל ויצחק מודעי באולפן הטלוויזיה
מלכת־יופי
מיכל שבה ארצה. כעבור זמן קצר
שב ארצה גם מודעי, השתחרר מצה״ל
ונשא את מיכל לאשה.
עד מהרה הוא הצטרף לדשנים
וחומרי ם כימיים, שם היה הממונה על
הקמת מיפעל־האמוניאק הגדול של
החברה. אחרי ההקמה, נשלח בידי
החברה להשתלמות בארצות־הברית.
כאשר חזר שוב ארצה, הצטרף
לחברת הרלק של, שהקימה מיפעל
גדול בחיפה. אולם כשחוסלה חברת
של בארץ, בגלל החרם־הערבי, לא
הצטרף מודעי ליורשת, חברת פז,
והחליט לייסד עסק עצמאי משלו. הוא
גייס את כל חסכונותיו, לווה כספים
מאביו והקים חברה לעיבוד שיירי־מיטבח
למזון לעופות. תוך תקופה
קצרה, פשטה החברה את הרגל. כל
חסכונות הזוג הצעיר מודעי ירדו
לטמיון.
עורן־־הדין החיפאי הנודע יעקוב
סולומון, קישר את מודעי עם חברת
מילס כי מ ק אלי ם. בעוד מודעי ניהל
משא־ומתן להצטרפות לחברה זו,
הוצעה לו עבודה נוספת, מטעם עובד
בן־עמי ראש עיריית נתניה, ובעליו של
מעריב, במיפעל התמרוקים רבלון,
שהוקם אותה עת בחולות אשדוד.
מאז וער למינויו כשר, בממשלת
הליכוד הראשונה, זוהה מודעי עם
חברת־התמרוקים הגדולה.
מתמדוקים לפוליטיקה

^ צחק מודעי לא הסתיר את
כוונותיו להשתלב בפוליטיקה
הישראלית. הוא חיפש אחרי מיפלגה,
שהמיפלס האידיאולוגי שלה נמוך,
ויכולת הקידום גבוהה ומהירה.
בשנת 1962 היה מועמד גח״ל
למישרת ראשות עיריית הרצליה. הוא
נכשל בבחירות.
בשנת 1965 גויים מודעי לשורות
המיפלגה הליברלית בידי עורך־הדין
צבי צימרמן מחיפה. מודעי הצטרף
במיסגרת קבוצה שנקראה הכו ח
השלישי. עד מהרה התגלה כמרדן
.שאינו יודע פשרות. כאשר הפך
! יושב־ראש צעירי הליברלים, תבע ללא
״ י הרף ממיפלגתו, להתאחר עם חרות.
במיסגרת מאבקים אלה, בתוך י המיפלגה הליברלית, נוצר כבר אז קרע
העויינות בינו ובין מתחרהו הישיר
במיפלגה, שר התעשיה והמיסחר,
גדעון פת.
בין השנים 1966ו־ 1968 כיהן
מודעי כחבר בהנהלת המיפלגה
הליברלית. מ־ 1967 ועד 1969 היה חבר
הנהלת איגוד המפרסמים. בשנת 1969
שימש כחבר הוועד־הפועל של
י ׳ התאחדות־בעלי־התעשיה.
כאשר הציג מודעי את מועמדותו
להיבחר כחבר־כנסת בשנת ,1969
מנעו זאת ממנו ראשי־המיפלגה,
כפעולת־תגמול על מרדנותו ותבי־

עותיו לפעולה. התוצאה: מודעי הפך
עד מהרה לאחד מראשי האופוזיציה
במיפלגה הליברלית, ואף אמר באחת

״קוצר־הראות
ההזדמנויות:
המנהיגות במיפלגה נובע מן הרצון
לשמור על החנות הקטנה. אי־אפשר
לגדול, אם חוששים מעלייתם של
אנשים חדשים...״
בבחירות שנערכו אחרי־מילחמת
יום־הכיפורים נבחר מודעי כחבר־כנסת,
ובבחירות של שנת , 1977 הפך
שר בממשלת הליכוד הראשונה — שר
האנרגיה והתשתית, מישרד חדש, שלא
היה קיים בימי כהונת הממשלות
הקודמות.

י!2ינ

הרבלונית

ף* משך 15 השנים שבהן נוהלה
^ חברת רבלון בירי יצחק מודעי,
היה גידול שנתי בהיקף הפעילות
העיסקית שלה, בשיעור של 2596,עד
.3096 מודעי הירבה אז לעסוק
ביחסי־ציבור לחברה.
כאשר נבחר לכהן כחבר־כנסת הפך של יושב־ראש מועצת־המנהלים
החברה, שלא בשכר, אך הוצאותיו היו
גבוהות. מודעי קיבל, באותה תקופה,
גם תשלומים מיוחדים, במיסגרת ק רן
רבלונית, שנועדה למנוע מבכירי
החברה לפרוש. תשלומים אלה, שלא
היו משכורות, דווחו כחוק. התשלומים
ששולמו לזכותו של מודעי הצטברו
בחוץ־לארץ.

כאשר מונה מודעי כשר־האנרגיה־והתשתית
נפסקו ההסדרים בינו לבין
חברת רבלון, והוא קיבל פיצוי.

מותה של
הדאלה
^ מוצאי־שבת, ה־ 3ביוני , 1978
^ בצומת הקאנטרי־קלאב, בדרך
מתלאביב להרצליה, איבדה הראלה
מודעי את השליטה על הגה מכונית
הפיאט 850 שלה. המכונית עלתה על
איתנועה ועל עץ. הראלה נהרגה בו
במקום.
הראלה היתה אהבתו הגדולה של
יצחק מודעי. היא העריצה את אביה,
שהיה לגביה התגלמות הגבר הרצוי.
כאשר אמרה לו שבועות אחדים קודם
למותה :״אולי יתאים לך שפם,״ לא
היסס יצחק מודעי, והחל מגדל שפם.
הראלה נקראה על שכדעלומיה של
אמה (הראל) .עוד כשהיתה הראלה
קטנה, היה ברור, שיופיה לא יפול
מיופיה של אמה, מלכת־היופי לשעבר.
כאשר גוייסה הראלה לצה״ל, היא
הוצבה בתחנת־השידור הצבאית גלי־צה״ל.
תחילה היא שירתה בתחנה
כמזכירה, בין השאר כמזכירת־ההפקה
בתוכניתו של יצחק בן־נר מ קו ם טוב
באמצע, ועד מהרה החלה עובדת
בהפקות ובכתבות.
הראלה נישאה לדורון לווינסון,
פצוע קשה ממילחמת יום־הכיפורים,
וכעבור כמה חודשים התגרשה ממנו

בלא שערוריות, או מעורבות כלשהי
של המישפחה.
יצחק מודעי האשים את עצמו,
כמעט כמו כל אב העוסק בענייני
ציבור, בכך שהזניח את מישפחתו, וחש
שלו עצמו יש יד בגירושי־בתו. הוא
אפילו שקל התפטרות מתפקידו כשר,
כדי להקדיש זמן רב יותר להראלה
ולשאר בני־מישפחתו. הראלה הצליחה
להניא את אביה מהחלטה זו.
מיום מותה של הראלה, הפך יצחק
מודעי לאיש אחר. הוא אינו מרבה
לדבר על האסון, ואינו מזכיר את
הראלה לפני זרים. תחילה חזר לחיק
הדת, ורק בהדרגה ובמאמץ בלתי־נלאה,
חזר מאוחר יותר לעצמו
ולעבודתו.
רבים תולים את הישגיו בשנים
שחלפו מאז מותה של הראלה, בעובדה
שמאז האסון, משקיע מודעי את כל
כולו בעבודה, כאילו היתה סם משכך
כאבים.
האסון השפיע גם על האם, מיכל,
שלא היתה עוד אשת־שר יושבת בית,
הממתינה לבעלה. גם היא החלה
משקיעה את מירצה בעבודה ציבורית.
מודעי הודה פעמים אחדות באוזני
מקורביו, כי מותה של הראלה שינה
אצלו את ״הכל״ .הוא אף אמר לאחד
מהם :״אני בישרתי להרבה הורים
שכולים את מות יקיריהם. כשהייתי בא
אל מישפחות חיילים שלי שנפלו
בקרב, הייתי משוכנע שאני מבין איך
ההורים מרגישים. רק אחרי האסון שלי,
אני יודע שאי־אפשר להבין הורים
שכולים״.
מכה זו שספג מודעי, הולידה את
אחת השמועות העקשניות ביותר
שידעה הפוליטיקה הישראלית. מודעי
שהיה במשך שנים ך בות יריב עיקש
למנהיג מיפלגתו, שימחה ארליך —
ובעיקר, מתנגד למדיניותו הכלכלית,
שהביאה לדעת מודעי, את המדינה אל
עברי פי פחת — נהג להציג מול כל
תוכנית כלכלית של ארליך המנוח,
תוכנית נגדית משלו, עד שהיחסים בין
השניים הפכו בלתי־נסבלים.
באחד משיאי העימות בין ארליך
ובין מודעי, אמר ארליך בראיון
עיתונאי, כי מודעי זקוק לטיפול
פסיכיאטרי. מודעי לא הגיב. הארץ
געשה וגל השמועות בקשר למצבו
הנפשי של שר־האנרגיה, היה בפי כל.
במהלך המילחמה בין מודעי
וארליך, הצליח מודעי בכינוס כפר־המכביה
בשנת ,1980 לנטרל חלקית
את מנהיגותו של ארליך. מודעי לא
שכח את הסיפור על הפסיכיאטר, אם
כי העיד על עצמו שאינו נקמן.
אחת ממעלותיו של מודעי היא
מודעותו לחולשותיו. הוא שנוא על
רבים מעובדיו ועל רבים מן הבאים
עימו במגע. לא היה שר בממשלות
הליכוד, שפיטר כל־כך הרבה אנשים

שעבדו במחיצתו, כמו מודעי. הוא
מתפרץ בצעקות על עובדיו, מעליב
אותם, גוער בהם בפומבי ואינו מהסס
לפטרם.
בראיון עיתונאי אמר על כך :״אני
יודע שזו חולשה שלי. אני יודע
שלפעמים אני נמהר. אני יודע
שההתפרצויות שלי אינן מוסיפות
דבר.״
מקורביו של -מודעי מספרים
בהערצה על כושר־העבודה שלו,
לעיתים עד 18 שעות ביממה. אך יחד
עם זאת, הם טוענים, כי אחת לשבוע
הוא נתקף במצב־רוח קודר, אז הם
עושים כל שביכולתם, לבטל ראיונות
ופגישות עימו, ודואגים לנתקו מן
העולם הסובב אותו. אותם מקורבים
מספרים, שכל הצהרותיו התוקפניות
וחלק ממאבקיו הציבוריים, נעוצים
באמירות קשוחות, שפלט במהלך
אותם מצבי־רוח קודרים.
הם מוסיפים ומספרים, כי לפני יותר
משנתיים עבר חתול שחור בין מודעי
ובין רעיתו מיכל, וגם זה כתוצאה
ממותה של הראלה, כאשר מיכל תבעה
מבעלה להתמודד ולהתגבר על
האבידה באופן קשוח יותר. לדברי
אותם אנשים, היה זה ידידו, ח״כ פינחס
גולדשטיין, מי שהחזיר את שלום־
הבית למישפחת מודעי.

קוסמטיקה
של גפט
^ תפקידו כשר התשתית והאנר־
₪1גיה, מופקד השר יצחק מודעי על
משק הדלק של המדינה, על קידוחי
הנפט והגז ועל האחריות לזיקוקו של
הדלק.
מודעי מופקד על מיליוני דולארים,
המוקדשים מדי שנה, בתקציב המדינה,
לרכישת דלק. רכישות״הנפט של
ישראל מופקדות אישית בידיו של
השר מודעי, והיה זה מנכ״ל מישרדו
לשעבר, דויד הגואל, שהודה, כי אינו
יודע כיצד נעשה חלק מעסקות רכישת
הדלק לישראל, למרות שהוא אחראי
עליהן, מבחינה אישית.
בשנים הראשונות לכהונתו של
מודעי כשר־התשתית־והאנרגיה, הוא
כמעט הסתבך כמה פעמים, בעסקות בינלאומיים סוכנים עם נפט,
מפוקפקים, ששאפו לייבא נפט
ממכסיקו, תמורת עמלה הולמת.
ביניהם אל שווימר, מי שייסד את
התעשיה־האווירית, ומרכוס כץ סוחר־הנשק
ותומך המפר״ל, בעוד שראשי
המפד״ל, זבולון המר ויהודה בן־מאיר,
לוחצים לחתימת העסקות עימהם.
בסוף , 1979 פורסם בהעולם הז ה
( ,)3.4.1980 על כניסתם של דחמים
אהרוני וטוביה אושרי, לעיסקי תיווך
הנפט, בין מכסיקו ובין מישרד
התשתית והאנרגיה:
״מקורות מקורבים לאושרי ואהרוני
אישרו כי השניים פעלו בסוף 1979
במכסיקו בניסיון להשיג נפט עבור •
ישראל. הם תבעו תמורת חלקם רק
שיפורסם כי סייעו למדינה. אולם
משלא התקבלה דרישה זו — ביטלו
את העיסקה...״
תעלת הפיל הלבן

מודעי בעת האיפור בטלוויזיה(עם נסים מישעל)
ההופעה הנ א ה עזרה

ף* שנת 1981 פרש יצחק מודעי
מתפקיד שר־התשתית והאנרגיה,
בתיקווה שהוא עשוי להתמנות
כשר־החוץ. אז אמר :״יש לי 9096
מהכישורים להיות שר־החוץ!״
קודם לפרישתו מעיסקי. הדלק
והאנרגיה, שימש מודעי כמנוע
למימוש תוכניתו של מנהיג, התחיה׳
פרוס׳ יובל נאמן, להקמת צוות היגוי
ותיכנון של תעלת הימים, שנועדה
לחבר את הים־התיכון עם ים־המלח,
ברוח חזונו של ד״ר תיאודור הרצל,
תעלה, שמטרתה להפעיל טורבינות ן ענק•
מודעי הקים את חברתים התיכון 1
י ם המלח, שבה 13 חברימועצת״מנהלים, ואברהם שכטרמן יו״ר
מרכז תנועת החרות, יו״ר החברה> .

במקביל הוקצו תקציבים לשכירת

,מנהיג נודר
(המשך

במדינה

מעמוד )29

גיאולוגים, אדריכלים, מהנדסים,
מודדים ומפאים, שמשימתם יצירת
תוואי לתעלת־הימים.
לצורך הקמת תעלת־הימים, הגה
יצחק מודעי את הרעיון להקים
חברת־מניות בינלאומית, שתפיץ
בקרב עשירי היהודים בעולם מניות
בסכום עתק, שבעזרתו תבוצע כריית
התעלה.
כיום, ארבע שנים מאוחר יותר,
למרות שנעשים ניסיונות קידוח
ובדיקה, בידי גיאולוגים, והפרוייקט
כבר עלה כמה מיליוני דולר, אחרי
קיצוץ הדרגתי בחלקה של הממשלה
\ הסובלת ממחסור, ומשנכזבו הציפיות,
שיהדות העולם תסבסד מיפעל זה —
רומה תעלת־הימים לפיל לבן.

(המשך מעמוד )27

,פרשת
^ חשאי״

ך* ראשית ינואר , 1982 שב שמו
₪1של יצחק מודעי לכותרות, והפעם
בפרשיה חדשה, המכונה פרשת חשאי.
ח״כ אלמוני־למחצה מטעם המערך,
יהודה חשאי, שנכנס לכנסת הקודמת
במקומו של יגאל אלון, שנפטר, ניסה
להשיג מעט פירסום, תוך שהוא מבקש
לנגח את מודעי ואת ממשלת הליכוד.
חשאי, איש מנגנון של מיפלגת
העבודה, החסר הכשרה להבין את אופן
סידרי רכישות הנפט של ישראל
!בעולם הרחב, שימש כמכשיר בידי
אויביו של מודעי מתוך מיפלגתו
;הליברלית.
הפרשה החלה ב־ 1בספטמבר,
כאשר חשאי הגיש שאילתה, שאותה
הוא נתבקש לנסח מחדש, עד שלאחר

יצחק מודעי ובתו גליה
להקדיש זמן רב יותר למישפחה
תיק, השיב :״פשוט מאוד. לא רציתי
בתפקיד. הרגשתי שמיציתי אותו ולא
רציתי לטחון מים. ביקשתי לעצמי
תפקיד כלכלי אחר, וזה לא סוד״.
מודעי אכן ביקש לעצמו את תפקיד
שך־התעשיה״והמיסחר, ואף הגיע
להסכם על כך עם כמה מחבריו השרים
במיפלגה. אך אלה נטשו אותו ברגע

מודעי בהלוויית בתו הראלה
״אי־אפשר להבין הורי ם שכולים!״
טירטורים מצד נשיאות הכנסת, חזר
חשאי והיפנה הפעם את שאילתו
לראש־הממשלה, בנוסח :״אם נכון
הדבר שבעיסקות־נפט מסויימות,
שנעשו על-ידי ממשלת־ישראל,
לרכישת נפט מגורמי־חוץ בשנים
1977 עד ,1981 נתנו עמלות, בניגוד
לחוק, לשר בממשלת־ישראל, ואם נכון
הדבר שהשר האמור הוא יצחק מודעי.״
כתוצאה מדליפת השאילתה של
חשאי לעיתונות, פתחה המישטרה
בחקירה, וכנגד יצחק מודעי נפתח
מחול־שדים, שהחל במיסגרת מבט
לחדשות, והמשיך בחקירה בידי
יחידתו של זיגל. בסופה של החקירה
טוהר מודעי מעל ומעבר לכל ספק.
חבר־הכנסת חשאי ננזף על״ידי יו״ר
הכנסת.
הרקע לאותה שאילתה היה נעוץ
במאבק נוסף בצמרת המיפלגה
הליברלית, מאבק, שבמהלכו לא מונה
מודעי בממשלתו השניה של מנחם
בגין, כשר התשתית והאנרגיה.
כאשר נשאל מודעי, מדוע לא מונה
לתפקיד, אלא קיבל מישרת שר-ללא-

האחרון, והניחו לבגין למנות לתפקיד
שוב את גדעון פת, יריבו.
כאשר טוהר מודעי, מכל צל ורכב
של חשד במעשים שנרמזו על־ידי ח״כ
חשאי, הוא תקף את השפיטה בידי
העיתונות והציבור במיסגרת מישדר
מוקד בטלוויזיה.

^ מילחמת
^ הלבגון
מרות שיצחק מודעי נמנה עם
/השרים הניצים בממשלה, במהלך
מילחמת־הלבנון וההכנות שקרמו לה,
עורר כמה פעמים שאלות, המעידות
על שיקול־דעת זהיר.
מעט לפני פרוץ מילחמת-הלבנון,
כינס ראש־הממשלה לשעבר, מנחם
בגין, את ממשלתו בביתו(בשל היותו
רתוק לכיסא־גלגלים) .אחרי שבגין
הבהיר לשרים, שעליהם לאשר את
תוכנית המילחמה, העשויה להיות
מופעלת בכל רגע, אמר מודעי באותה
ישיבה :״לפני שבוע תמכתי בחוק
רמת־הגולן. עלינו לנהוג בזהירות.

בשום פנים איני מוכן לאשר היום
תוכנית כזו״...
אך בישיבה מאוחרת יותר, כאשר
מהלכי המילחמה הלכו וקרמו עור
וגידים, הקצין מודעי את עמדותיו,
ובאחת הישיבות, אחרי שראש אמ״ן,
אלוף יהושע שגיא, הבהיר לחברי
הממשלה, כי אין לראות פעולה צבאית
בלבנון ״כמהלך מקומי״ ,הגיב מודעי
ואמה ״עלינו לעשות את שלנו בעניין
הדברת הטרור, אך את כל היתר — בין
אם מדובר בהוצאת הסורים ובין
בחיזוקה של ממשלת לבנון — יש
להשאיר לאמריקאים. זה נושא
אמריקאי. האמריקאים הבטיחו גם
לגרום להוצאת הטילים הסוריים
מלבנון ולגרום להקטנת הסיוע הסעודי
לאש״ף ולטרור. אם נכונות היריעות,
שוושינגטון מוכנה לשגר כוחות
ללבנון, אזי זוהי הזדמנות, ואולי הדרו
היחידה להוציא את הסורים מלבנון״...
בשלב מתקדם יותר של ההכנות
למיבצע, במחצית מאי , 1982 בעוד
הממשלה לכודה בדילמה, אם לתת
הוראה לפתיחת המילחמה, או לא, חזר
מודעי והבהיר, שאין מיפלט מפני
המילחמה, אך הוסיף, שאת כל מה
שמעבר להריסת התשתית של אש״ף
יש להשאיר לאמריקאים.
בסופו של דבר, היה מודעי בין
השרים שאישרו בהכרה את ההוראה
לצה״ל לפתוח במילחמת־לבנון, ומאוחר
יותר, ב־ 19 בספטמבר, אחרי
שהתברר דבר הטבח בצברה ובשא־תילא,
היה זה מודעי, שטען בביקורת
לפני מנחם בגין, כי ראש־הממשלה
הציג כמטרת הכניסה לביירות יעד של
״הגנה על החיים״.

שיטת ממוי לדירקטדיוו ותו של מנהיג המיפלגה הליב־
^ /רלית שימחה ארליך, בעיצומו של
מאבק קשוח, בין נאמני יצחק מודעי
בהנהגת המיפלגה הליברלית ובין
מתנגדיו, פתח את תיבת פנדורה
הליברלית.
מסביב ליצחק מודעי התגבש
הגרעין הקשוח של חבריו לדרך,
המכונים גוש תמורה, והבולטים
שביניהם הם פסח גרופר, ח״כ פינחס
גולדשטיין, רפאל הצבי ואחרים.
פגישות העבודה של גוש ת מור ה
נערכות במישרדי מכון הנפט, ויריביו
של מודעי במיפלגתו טוענים, כי הוא
מחזיק בכספת, במכון הנפט, את
התיקיה הסודית, שבה רשומים כל
מתנגדיו בתוך המיפלגה הליברלית.
שמועה עקשנית בחוגי המיפלגה
הליברלית טוענת, שבעבר נערכו שני
ניסיונות פריצה למכון הנפט, לשם
השגת תיקיה סודית זו, פריצות שלא
פורסם עליהן דבר בעיתונות, למרות

שעל אחת מהן הוגשה אף תלונה
למישטרה.
יריביו של מודעי טוענים, שהוא
בעל שיטה ״מקורית״ לצבירת כוח
בקרב חברי מרכז המיפלגה הליברלית.
יהזביו טוענים, שמודעי נוהג להבטיח
קודם להצבעות חשובות במיפלגה,
לכל מיני תומכים פוטנציאליים, מינוי
לחברות בדירקטריון חברת־החשמל.
לדיבריהם, נוהג מודעי לזמן אנשים
אלה למישרדו, שם הוא מראה להם,
בדרך־אגב, טופס של המלצה למינויים
כחברים בדירקטריון. אלא, שהיריבים
מוסיפים, שאחרי ההצבעה, משום מה,
נעלמים טפסים אלה. הם מביאים
לראיה, את ההבטחות שנתן מודעי
לח״ב־לשעבר משה מרון, להיכנס
כחבר בדירקטריון חברת־החשמל —
הבטחות, שזמן רב עבר עד למימושן,
וגם זה, רק אחרי הפצרות בלתי־חדלות
מצירו של מרון.
סיפור, המאשש את שיטות עבודתו
של מודעי, הוא הסיפור על אחת
מישיבות הסיעה הליברלית בכנסת,
ישיבה שבה הפסיד מודעי בהצבעה.
הסיפור טוען, שאחרי שמודעי הפסיד
בהצבעה שנעשתה בפיתקות, הוא אסף
את פיתקות המצביעים ויצא את
אולם־הישיבה של הסיעה.
כאשר נשאל על כך, השיב מודעי:
״זה פשוט שקר, ואני יודע מי לחש את
זה. גמרו להצביע, אמרו שלא יודיעו
את תוצאות ההצבעה ואת המיספר.
אמרתי לסופרת — אני לוקח את זה
וזורק לבית־השימוש, כדי שלא יזהו
את כתב־היד. זה נהוג! הלכתי
לבית־השימוש, הנמצא בדיוק בדלת
ממול. זרקתי את הפיתקות לאסלה
והורדתי את המים. כתבו שרבתי,
ורצתי ...מי רב? איפה רץ? איפה חטף?
מהבחינה הזו אני יושב על קן־צרעות.
אני ידוע בפוליטיקה כאחד שבמידה
שהבטיח לחבר ללכת יחד איתו, ימשיך
עם החבר, גם אם ברור, שהולכים ליפול
יחד לתהום״...
מאז פרוץ מילחמת־לבנון, שינה
מודעי לא במעט את עמדותיו הניציות,
מה שהפך אותו, מתומך נלהב בעבר
באיחוד הליכוד, למאמין בצורך
בשמירת האוטונומיה של המיפלגה
הליברלית בליכוד.
גם בנושא השטחים, הביע מודעי
באחרונה עמדות הסותרות אם עמדות
ח1ות, ואמר בראיון עיתונאי, שהוא
מוכן אף לוותר על השטחים הכבושים.
אין ספק, שבחירתו של יצחק מודעי
כמס׳ 1של הליבראלים וכמס׳ 2
ברשימת הליכוד בבחירות לכנסת
ה־ , 11 לא בלמה את המאבקים
המתחוללים בתוך המיפלגה הליברלית,
אך יחד עם זאת, חיזקה לא
במעט את מעמדו של מודעי, שהפך
המנהיג המוכתר של מיפלגתו.

ח עומר

עליונותה של אסיפה הכללית, שבה לא הריעות הוגה־
(כדברי רק השומר־צעירי שמואל גולן) ״מתנהלים
הדיונים בקולי קולות ...ומלים חדות
כסכינים ...מתעופפות בחלל ״,אלא
היא גם מנציחה את קיפוח המיעוט.
פעילי־ציבור, למשל, נקבעים רק
מקרב הרוב, ללא ייצוג של המיעוט,
אפילו לא לפי גודלו היחסי.
גבוהים, באילנות בהיתלותו
מאפלטון (.חובה על אדם לתקן
ולשנות, על־ידי הסברה, חוק הנראה לו
כבלתי־צודק!״) ועד מרתין לותר(״לא
אוכל אחרת, כאן אני מתייצב ועומד!״),
תובע מנור להקים רשות מישפטית
נפרדת ומיוחדת לתנועה הקיבוצית,
של שתי ערכאות, בית־דין אזורי
ובית־דין מרכזי.
תרבות דו־לשונית. מנור
מקיף בתביעותיו תחומים רבים.
למשל ,״עד היום אין בקיבוץ מוסד
שיחייב חבר להתנצל לפני חברו,
שאותו העליב״.
כמה מן ההצעות האחרות של מנור:
• חבר קיבוץ, המתמיד לגלות
כושר־יצירה, החורג מן ההישגים
השיגרתיים, יזכה בתנאים הדרושים
(חדר־עבודה, ציוד, כלים, תקציבים).
• הנהגת מיבחני־כושר אינטלקטואליים,
ובחינת עמידתם בלחצים
סבוכים, של מועמדים לתפקידים
ציבוריים בקיבוץ.
• הנהגת תרבות דו־לשונית !
לילדי הקיבוצים, כדי לאפשר את
פתיחת אופקיהם: נוסף לעברית, ילמדו !
ילדי הקיבוץ, החל בגיל הגן, שפה זרה ן
נוספת — אנגלית, צרפתית או
גרמנית.
וזה, כנראה, כדי להרחיב את

שופט בן־דרור
שופטים טועים לפעמים
אופקיהם של ילדי הקיבוץ הרבה מעבר
לנצרת ושפרעם השכנות.
מישפט בהמתגר. ל שופטים
חד שים
בגלל העומס הגדול
גדהים מישפטים
ועצירים נשארים כלואים
שמואל אליוף נעצר בינואר השנה
ותחילת מישפטו נקבעה לסוף חודש
ספטמבר. הדבר אולי לא היה נורא,
אילו היה משוחרר בינתיים ומחכה
למישפט בביתו. אולם כיוון שנאשם
בעבירה של יבוא סמים ומכירתם, הוא
העול ם הז ה 2936

עצור עד תום ההליכים נגדו, ויהיה
עליו לשבת במעצר תשעה חדשים, עד
שיתחיל מישפטו.
הסניגורים, שמחה זיו ודויד יפתח,
ביקשו את הקדמת המישפט, אך
נשיאת בית־המישפט המחוזי, חנה
אבנור, כתבה על גבי התיק, כי כל זמן
שאין מינויים חדשים לשופטים, אין
אפשרות להקדים את הדיון.
צפויים מינויים. הסניגורים
החליטו לבקש מבית־המישפט לרון
מחדש במעצר ולשחרר את הנאשם,
בינתיים, בזמן שנותר עד המישפט.
השופט אריה סגלסון דן בבקשה, אך
לא נעתר לה, ואז עירערו הסניגורים
לבית־ המישפט העליון. דווקא שם
מצאו אוזן קשובה. השופט דוב לוין
קבע, כי אין זה טוב ואין זה רצוי
שנאשמים יחכו במעצר תקופות כה
ארוכות.
אולם הוא התייחס להערתה של
הנשיאה בדבר מינוי השופטים.
״מינויים כאלה, צפויים בעתיד הלא
רחוק,״ כתב השופט בהחלטתו, ולכן יש
סיכוי כי המישפט יוקדם. אולם אם
הדבר לא ייעשה, יהיה השופט מוכן
לעיין מחדש בהחלטת המעצר.

זה היה מע שה אבזרי רשמו: שמשה גברים הגיח!
לעבר הזוג שהמתין לאוטובוס! .חתכו א ת פניהם בסכץ

מישפטים זה מיקצועו
המערער נילה כי
כדי להניש עירעוד
צייד ידע מישפטי
״במה אתה עוסק, אדוני?״ שאל
השופט חיים בן־דרור את המערער
שעמד לפניו .״יש לי מיפעל המייצר
אלומיניום אנודייזד,״ ענה האיש.
״ובכן, אתה רואה, אדוני, אני ניסיתי
לייצר בביתי אלומיניום כזה וזה לא
הצליח, הבנתי שצריך מישהו מומחה
כדי לבצע זאת. גם מישפטים זה
מיקצוע שצריך ללמוד, ואי־אפשר
להגיש ערעור לבד, בלי עזרת עורו־דין,״
הסביר השופט למערער באורו־רוח.
באיזו
זכות? האזרח הגיש בעצמו
עירעור על פסק־דין שפסק נגדו
שופט־השלום. היה זה מישפט בתביעה
אזרחית על סכום כסף, שופט־השלום
בחר להאמין לצד השני, וחייב את
המערער לשלם ליריבו סכום כסף
מסויים .״אינני מערער בגלל הכסף,״
חזר והבהיר האזרח ,״אני פשוט לא
מבין באיזו זכות השופט לא האמין לי
והאמין דווקא לצד השני.״
השופטים התרשמו מכנותו של
האיש ורצו לעזור לו. הם הסבירו לו, כי
לשם הגשת עירעור כדין היה עליו
לצרף מיסמכים שונים, שהוא לא צירף,
וכי הטענות, שאותן הוא טוען, אינן
מספיקות להצלחה בדין .״מישפטים זה
מיקצוע, לומדים את זה באוניברסיטה
ארבע שנים ועוברים גם התמחות, אתה
לא יכול לבוא מהרחוב ולטעון
כעורך־דין,״ אמרו לו השופטים.
ד חובתו! ״אבל מדוע הוא לא
קיבל את גירסתי?״ חזר ושאל האיש.
השופט מנחם אילן ניסה שוב להסביר
לו :״זו לא היתה רק זכותו של השופט
״•להחליט מי ביניכם צודק, זו היתה
חובתו. לשם כך הוא יושב בדין. כבר
אלפי שנים פוסקים כך במישפטים,
וטרם מצאו שיטה טובה יותר,״ אמר
השופט ,״אבל אתה לא צריך להיות
נפגע. השופט לא קבע שאתה שקרן.
אתה יכול להמשיך להאמין עד סוף
ימיך שהשופט טעה ואתה הצודק.
שופטים טועים לפעמים, אבל מכיווז
שהשופט דלמטה הוא ששמע וראה את
העדים, אנחנו, כבית־מישפט לעיר־עורים,
איננו יכולים להתערב
בקביעתו זו.״
מאחר שהמערער טרם נראה
משוכנע, החליטו השופטים להסביר לו
את הדברים בצורה מוחשית :״אם אתה
מבטל כעת את העירעור, אז לא קרה
כלום, אבל אם אתה רוצה להמשיך
ולטעון את נימוקיו, הרי שאם נאלץ
לדחות את העירעור, נצטרך לחייב
אותך בהוצאות, וזה עלול להיות סכום
הגדול בהרבה מסכום התביעה שבה
חוייבת.״
בלב כבד ויתר המערער על
עירעורו וחזר לעסוק באלומיניום
אנודייזד.

העולם הזה 2436

* ה היה ערב־אביב משגע.
( דימונה ורוני בן־דור סיימו בילוי
בקולנוע דן בתל־אביב, סמוך לחצות.
הם מיהרו לעבר תחנת־האוטובוס
ברחוב שלום־עליכם, כדי לתפוס את
האוטובוס האחרון, הנוסע לרמת־גן
בחצות.
על הספסל בתחנת־האוטובוס ישבו

שלושה׳ גברים התקרבו ליושבים
על הספסל ואמרו להם כמה מילים
מאיימות, הצעירים על הספסל לא נעו,
והשלושה המשיכו ללכת. כאשר עברו
ליד בני־הזוג הנשענים על הגדר, שלח
אחד מהם את ידו ונגע בחזה של
דימונה.
-באופן אינסטינקטיבי סילקה הצעי־

אלוהים, אל תעשה כלום!״ אבל הסכין
ניחתה בכל כוח על פניה היפים של
דימונה וקרעה את בשר לחיה מהעפעף
ועד הסנטר.
הדם וההלם הכניסו את הצעירה
להיסטריה. היא החלה צועקת ״עיזרו
לי! עיזרו לי!״ ורצה לעברו השני של
הכביש, שם עמדה קבוצת אנשים.
בעוד היא מתרחקת מהמקום, ניסה
בעלה לתפוס את זרועו המושטת של
התוקף, אך הסכין חתכה שוב ושוב
בבשרו ופצעה גם את לחיו בחתך ארוך
ועמוק. גם ידיו נדקרו מהמאבק על
הסכין, והוא נפל לארץ בישיבה. הגבר
הגבוה שבין השלושה ניגש אל רוני
הישוב על הארץ, משך את ראשו
אחורה כשהוא אוחז בשערותיו, והכניס
בעיטה אדירה לתוך פרצופו של הצעיר
היושב.

זיהוי בבית*
החולים
**ד מהרה היו הנתקף ושלושת
^ ה תו ק פי ם ערימה מבולבלת של
גופות בועטים, מכים וצועקים, רק
זעקותיה החרות של האשה החרידו
לבסוף את התוקפים, שקמו וברחו
לעבר רחוב בן־יהודה.
למרות שכל העניין נמשך דקות
ארוכות, לא התערב עד אז איש מכל
הנוכחים, ורק אחרי שברחו שלושת
התוקפים הצליח מישהו לעצור מכונית
ולשלוח את שני הפצועים לבית־החולים.
הרופאים
בבית־החולים נזקקו לזמן
רב, כדי לתפור את הפצע הארוך בלחיה
של דימונה. היא קיבלה כדורי־הרגעה
ובעודה הוזה למחצה ראתה איש־מישטרה
מביא לחדרה גבר לבוש
מיכנסיים קצרים שעיניו קרות
ומפחידות .״למה עשית לי את זה?״
זעקה דימונה לעבר הגבר, שהביא
השוטר למיטתה .״זה׳הוא! זה הוא!״
אמרה לשוטר. למרות מכאוביה
והזעזוע שעבר עליה, זיהתה דימונה
בביטחה את הגבר שדקר אותה. אולם
השוטר היה בטוח.כי היא מבולבלת
והוזה, ולכן שיחרר את נאסר
אבו־אלחאג׳ מעזה, שנעצר על־ידי
המישטרה לא רחוק ממקום המעשה.

) 11171ך 1ך 11ך 1ך | בלב תל״אביב, מול עיניהם של חיילים
1 1 1 .1 1 1 1 1 1 11 1 . 1ואזרחים. הותקפו רוני בן־דור (בתצלום
העליון, מימין) ואשתו דימונה. על לחיי בני הזוג נותרו צלקות עמוקות.
ששה אנשים ולא נותר מקום. לכן
נשענו בני־הזוג על גדר בניין סמוך
והמתינו לאוטובוס. למרות השעה
המאוחרת היתה תנועת אנשים ברחוב
והיה אור בסביבה. ליד תחנה סמוכה
נעצר אוטובוס מס׳ ,21 שבא מגני־ירדו אנשים כמה
התערוכה.
מהאוטובוס
והתקרבו לעבר העומדים
בתור.

רה את ידו של הגבר ממנה וצעקה
אליו :״מה אתה עושה?״ רוני, בעלה,
התקרב ושאל את התוקף למעשיו.
כאשר הרים רוני את ידו ראתה דימונה
סכין מנצנצת נשלפת מתוך כיסו של
התוקף. היא רצה לעבר בעלה, חיבקה
אותו וגוננה עליו :״לא קרה כלום, לא
קרה כלום,״ מילמלה כדי להרגיע את
בעלה, ולעבר התוקף צעקה :״בשם

כאשר נכנס חוקר מישטרה נוסף
לחדרם של בני־הזוג, שאלה אותו
דימונה, מייד, היכן התוקף, אבל הוא
הרגיע אותה ואמר שזה לא היה האדם
הנכון. הוא חקר את בני־הזוג, שלא
יכלו כמעט לדבר, מפני שהתפרים
בפניהם הגיעו עד לשפתיים. החוקר
ביקש מהם להרכיב קלסתרון.
המיקרה אירע ביום האחרון של
חודש מאי . 1983 מאז עברו על
המישטרה חמישה חודשים של חקירות
מאומצות, כדי לחזור ולהגיע אל נאסר
אבו־אלחאג׳ .אחרי ששוחרר באותו
ערב, נעלם מתל־אביב. המישטרה
ערכה שיחזור מהלכו של קו האוטובוס

,21 שממנו ירדו התוקפים באותו ערב.
היא בדקה בכל בתי־הקפה שלאורך
הדרך, עד שמצאה כי באחד מהם בילו
השלושה בשתייה ואכילה עד קרוב
לשעת חצות. חקירה יסודית הצליחה
לגלות, כי אחד מהם היה חסאן ג׳מעה
אבו־הדרום מבית־לחם. כאשר נעצר,
סיפר חסאן מי היו שני חבריו האחרים.

^ פוגדוססרטי
באמצע הרחוב
^ אוקטובר 1983 הוזמנו דימונה
* ובעלה לזהות.במיסדר־זיהוי את
הגברים שתקפו אותם. .הרשימו אותי
במיוחד העיניים שלו. האישון והקרנית
היו באותו צבע, והן רדפו אותי כל
הזמן,״ סיפרה דימונה בבית־המישפט.
היא זיהתה את נאסר ללא כל ספק,
וזכרה היטב את צבע בגדיו ואת הסכין
המבהיקה ששלף מכיסו. היא גם זיהתה
את חסן ואת אחמד אבו־גיאם, השלישי
בחבורה.
זכר אותו ליל־זוועות רודף עדיין
את דימונה, כפי שהעידה בבית־המישפט.
הצעירה המתולתלת, בעלת
פני המלאך, עברה כבר כמה ניתוחים
להקטנת הצלקת העמוקה בלחיה.
אולם, הצלקת שנשארה בלבה, עמוקה
עוד יותר .״צעקתי וצעקתי ואף אחד
לא בא לעזרה,״ סיפרה בבית־המישפט.
קשה היה להאמין כי על ספסל
תחנת־האוטובוס ישבו באותו רגע
שלושה חיילים צעירים וחזקים שראו
את כל המיקרה ופחדו להתערב.
אלישע ציון, היום סטודנט למוסיקה,
העיד במישפט :״אני פוחד מסכינים, זו
בעייה אישית שלי, בעיקר אני פוחד
על הידיים שלי,״ אמר הסטודנט
למוסיקה. גם שני חבריו, זיו נגרי ורוני
צדיק, נרתעו למראה הפלדה הנוצצת.
וכך, באמצע הרחוב, בלב תל־אביב,
מוקפים חיילים ואזרחים, הצליחו
שלושה גברים לבצע פוגרום פרטי,
באין מפריע, בזוג סטודנטים שלווים
שיצאו לבלות.
התובעת ליה לב־און חקרה את
החיילים, שסיפרו בדייקנות את אשר
ראו במרחק מטרים ספורים מהם.
התובעת ניסתה לשכנע את השופט,
אברהם מלול, כי נאסר הוא אשר נגע
בשדיה של דימונה וגרם לה חבלה
בסכין. השניים האחרים נאשמים רק
בתקיפה בצוותא וחבלה על־ידי
בעיטות ומכות.
סניגורו של חסן, עורך־הדין אהרון
שלנגר, הצליח להוציא מפי העדים, כי
היה זה חסן שניסה לשכנע את שני
התוקפים האחרים להפסיק את התקיפה.
כאשר
סיימה דימונה את עדותה
בבית־המישפט, התמלאו עיניה היפות
דמעות, היא פנתה לשופט ואמרה לו:
״כעת, כאשר סיימתי את עדותי, אני
רוצה לשאול רק שאלה אחת.״ היא
פנתה לעבר נאסר, ושאלה אותו שוב:
״למה עשית לי את זה?״
נאסר לא השפיל את עיניו.

נחס! שי:

אסתר אלכסנדר:

רקטור שם־טוב:

״אולי ב\לל היהודים ״הממשלה אשמה שלא ״אם אשכנז ״בהו,
יחדלו לפוצץ בתי ערבים!״ אסדה את מנהלי הבנקים!״ סימן שסלחו לו!״

בכל פעם שאני קוראת ידיעה כלכלית עד הסוף, אני פונה
אחרי הקריאה לאיזה כלכלן שיסביר לי מה קראתי. הפעם
פניתי לכלכלנית אסתר אלכסנדר, ושאלתי אותה אין
ייתכן ששלושת הבנקים הגדולים במדינה גמרו את השנה
שלהם בהפסדים, ובנק קטן יחסית וחדש יחסית, כמו
הבנק הבינלאומי הראשון, הרוויח הרבה כסף.

כמה עשרות יהודים נאסרו בשבוע שעבר בחשד
השתייכות למחתרת יהודית. לפי השמועות, כמה מהם
נתפסו ממש. על חם׳ ,כשהניחו את חומר״הנפץ
באוטובוסים. לפי התסריט הרגיל בארץ בשנים האחרונות,
היו צריכים לפוצץ את בתיהם. שאלתי את עוזרו של
שר״הביטחון, נחמן שי, מה מעכב אותם הפעם מלפוצץ
בתים.
כל עניין פיצוץ הבתים אינו גורם נחת לאיש. עם זאת, לפי
חוות־הדעת הביטחונית ואפילו המישפטית, יש בפיצוץ הבתים
משום הרתעה. ובכל זאת, הנטיה היום היא להימנע, או אפילו
לחדול מפיצוצי־בתים.

• מתי זה היום?
הולכים לכיוון הזה. הייתי שמח להגיד לך שיש כבר החלטה,
אבל אני לא יכול, עדיין.

גם הבנקים הגדולים הרוויחו הרבה כסף מהפעולות השוטפות.
ההפסדים שלהם נגרמו מפני שהם המשיכו לתמוך במניות של
עצמם, כשהציבור מכר אותן בכמויות. כדי לשמור על ערך
המניות לקחו הבנקים הלוואות גדולות, שעליהן הם משלמים
ריבית גבוהה, ומכאן ההפסדים שלהם. אבל היו זמנים שאותם
הבנקים הרוויחו סכומי־ענק מאותן מניות.

• ואיך זה שהבנק הבינלאומי הראשון לא עשה
כמו שאר הבנקים?
זה עניין של שכל ישר ושל החלטות לפי חוקי עסקות
מקובלים ונורמאליים. מה שעשו הבנקים הגדולים בעניין תמיכה
במניות של עצמם, והתערבות במחירי המניות של עצמם, נחשב
ברוב הארצות המתוקנות כמעשה פלילי.

• כל הבנקים המופסדים מאשימים את הממשלה
בהפסדיהם. האמנם הממשלה אשמה?
בטח שהיא אשמה. היא אשמה בכך שהיא נתנה להם לעשות
את הפעילויות האלה במקום לשים את מנהלי הבנקים האלה
בבתי־סוהר.

• אולי זה קשור אחד לשני. מפני שלא רוצים
לפוצץ את הבתים של היהודים, יפסיקו לפוצץ גם את
בתיהם של הערבים.

איך ישפיעו עלינו — לקוחות הבנקים הקטנים —
הפסדיהם של הבנקים?

באופן אבסורדי, עניין היהודים מחדד את הבעיה, ואולי זה
יגרום ליישור קו בכיוון הפסקת הפיצוצים.

ישפיעו רע, כמובן. הם יעלו את העמלות על כל דבר וישתדלו
מאוד לכסות את הפסדיהם על חשבוננו.

ב״ 9במאי יבחר מרכז מפ׳׳ם את מועמדיו לכנסת
ולתפקידי שרים. אחד המועמדים לבחירה לתפקיד שר
בממשלה, אם המערן יזכה בשילטון, הוא עורד״הדין חבר
מפ׳ם, הילל אשכנזי. למי שאינו זוכר, עורד״הדין אשכנזי
היה תומן גדול ונלהב של מילחמת־לבנון, טען שהמילחמה
היא צודקת ומוסרית, חילק שבחים רבים לאריאל שרון
ותקף בחריפות את מיפלגתו, על עמדתה נגד המילחמה.
(ראה גם ״את מי הילל הילל״ ,בעמוד 17 של גיליון זה).
שאלתי את ח־כ ויקטור שם־טוב, אילו מין מועמדים הם
בוחרים לעצמם.
במפ״ם לא בוחרים מועמדים. כל אדם שהוא חבר מיפלגה,
רשאי להציג את מועמדותו.

• שמעתי שאתה הצעת אותו ואך תמבת בו.
שמעת שמועות־שווא. אני משמש כיו׳׳ר הוועדה הפרסונאלית
של המיפלגה, וככזה נמנעתי מלהביע דעה על אף אחד מ־15
המועמדים, כולל הילל אשכנזי.

• ומדוע לא התנגדתם כולכם — האיש הוא חריג
במיפלגה שלכם?
אני לא אוהב את המילה חריג. נאמר שעמדתו לגבי המילחמה
היתה עמדת מיעוט שולי. המיפלגה, רובה ככולה, התנגדה
למילחמת־לבנון, החל ביומה הראשון.

• האם לא נהוג אצלכם להסביר לאדם, שאם
דעותיו כה מנוגדות לדיעה הכללית, אולי כדאי
שיסיק את מסקנותיו?
זה לא נהוג. מלבד זאת, מותר לאדם להודות שהוא טעה.

• וזה מה שעשה אשכנזי?
כן, בהחלט. כבר בכמה הזדמנויות הוא הודה שטעה בעמדתו
כלפי המילחמה, ואני מניח שאם טעה בגישתו למילחמה, בוודאי
טעה גם לגבי אריאל שרון.

• ואתם סלחתם לו?
ב־ 9במאי תהיינה בחירות. זו תהיה האינדיקציה. אם הוא ייבחר,
סימן שסלחו לו.

ם אומר•...מה הן אומרות...מה ה אומדים...הה הן אום רות...הה הם

בתיה שושני־אגסי:

לאה לשם:

הנס רברבט:

!׳תוש־בואש 3 ,ל ..אוד רא שוחוו בעזות ,,מונעים מידע מאנשים
,המיכרגות ער הכוונת!׳ ,א ׳וגונו שר חוואתמה!״ שאינם קוואים אנגלית!״
זה שבגלל חוק תעמולת הבחירות לא אראה במשך
החודש״וחצי הקרובים כמה וכמה פוליטיקאים ידועים ולא
אשמע את קולם ־ לא נראה לי נורא. אבל יחד עם
הפוליטיקאים נפלו כמה תוכניות״רדיו מעניינות, שלא
לדבר על איי״הטאטירה הקטנטנים שהיו לנו פה ושם. גם
תוכנית ההומור והסאטירה של גלי״צה״ל ״יתוש בראש״ לא
שודרה החודש. שאלתי את מפיקת התוכנית, בתיה
שושני־אגסי, אם גם ״יתוש בראש״ נפלה חלל לחוק
תעמולת״הבחירות.

לא. זה פשוט יצא ככה במיקרה, כי חבר צוות אחד נסע לחו״ל
וחבר צוות אחר קיבל צו למילואים. על חשבון שני אלה, קיבלו
כל שאר חברי הצוות חופש, אחרי תקופה ארוכה מאוד של
תוכניות.

• שמעתי שאתם מתכננים לעשות תוכנית אחת
״כאסחית״ ,ממש לפני הבחירות. איך תסתדרו עם
החוק?
הרעיון הוא לעשות תוכנית סמוך מאוד ליום־הבחירות ואולי
אפילו לשדר אותה ביום־הבחירות עצמו, בזמן שבין סגירת
הקלפיות ובין פירסום התוצאות. תוכנית כזאת היא אתגר מיוחד,
כי היא צריכה להיות מאוזנת באופן מוחלט.

• מה זה מאוזנת באופן מוחלט, הרי לאנשי
הצוות יש דיעות פוליטיות משלהם ואין ספק שזה
מתבטא בתשובות שלהם.
נכון שיש להם ריעות פוליטיות אישיות, אבל הם משתדלים
(ואני מקווה שגם מצליחים) לא להבליט אותן, מכיוון שכאנשים
עם הומור באמת טוב, הם יודעים לצחוק גם מעצמם ומדיעותיהם.

• יש טענות שלכל אנשי הסאטירה בארץ יש
אותן דיעות פוליטיות. איך את בחרת את אנשי
הצוות של ״יתוש בראש״?

לא ידעתי מה הן דיעותיהם הפוליטיות ואני לא בטוחה שאני
יודעת אותן היום. בחרתי לתוכנית אנשים, שלפי רעתי היו
הטובים ביותר בנמצא, לתוכנית כמו ״יתוש בראש״.

• לפעמים אנשי הצוות אומרים דברים מאוד
חריפים, שלא משודרים בתוכנית הרדיו. מי מחליט
מה ישודר ומה הריך מדי?
העריכה היא שלי. אם יש בעיות קשות במיוחד, אני מבקשת
את עזרתו של מנהל התחנה, רון בן ישי. אנחנו מורידים מעט מאוד
תשובות. הצוות הזה יודע לעטוף גם דברים חריפים מאוד במעטה
עבה מאוד של הומור וצחוק, וככה זה עובר.

• אתם לא חייבים באישור הצנזורה?
לא, כי זו לא תוכנית צבאית. ועד היום לא היו תלונות, רק
הרבה מאוד מחמאות.

אירגונו של גאיף חוואתמה פירסם, כי יהיה מוכן לשחרר
את השבוי הדרוזי המוחזק בידיו תמורת כמה מאנשיו,
היושבים בבתי״סוהר ישראליים, ותמורת שיחרורו של
אודי אדיב. שאלתי את חברתו של אדיב, לאה לשם, מה
דעתה ומה דעתו של אודי על העניין.
זה נורא מרגיז אותנו. הם משתמשים באודי באופן ציני. לאודי
אין שום קשר איתם, הוא לא מעוניין בעזרתם ואין לו שום כוונה
להשתחרר באמצעותם.

• זאת אומרת, שגם אם הממשלה היתה מקבלת
את הצעת אירגונו של חוואתמה ומשחררת את
אודי, הוא היה מסרב להשתחרר?
בטח שהוא יסרב! אנחנו רוצים לחיות בארץ, אחרי שיחרורו של
אודי מהכלא. את מתארת לך מה זה לחיות בארץ, אם הוא ישתחרר
בעזרת אירגון חוואתמה?
אודי ייצא לחופשי רק בדרך חוקית. זאת אומרת — בהורדת
שליש או בחנינה. ב־ 31 במאי יהיה דיון בוועדת־השיחרורים,
ואנחנו מקווים לטוב.

• את חושבת שעצם הזכרת שמו של אודי על־ידי
אירגונו של חוואתמה יכולה להזיק, בדעת־הקהל או
אפילו בוועדת־השיחרורים?
אני לא יודעת, אני מקווה שלא. הרי אודי לא אחראי על
הדיבורים שלהם.

סגירת העיתון היומי ״חדשות״ על״ידי הצנזורה הפכה
שיחת־היום בארץ. סגירת עיתוני מיזרח־ירושלים היא
דבר מקובל, שאליו כבר התרגלנו, אבל סגירת עיתון
״שלגו״! ״אף פעם לא קרה דבר כזה״ ,אומרים אנשים. אבל
מסתבר ש״חדשות״ לא יכול לקחת לעצמו את הבכורה
בעניין זה .״קול העם״ ,עיתון המיפלגה הקומוניסטית
הישראלית, נסגר גם הוא בעבר. שאלתי את העיתונאי הנס
לברכט, שהיה כתב־העיתון באותו זמן, מתי בדיוק נסגר
העיתון שלהם ומדוע.
זה היה בשנת , 1953 בתקופת מילחמת־קוריאה. פירסמנו אז
מאמר־מערכת, שבו נכתב כי אבא אבן הציע לאמריקאים לשלוח
לעזרתם מאה אלף חיילים ישראליים, שיעזרו להם בקוריאה.

• הידיעה לא עברה צנזורה?
נראה שלא. זו לא היתה ידיעה צבאית. אני מבין, אגב, שגם
הסיפור של חדשות הוא לא סיפור צבאי.

• לכמה זמן נסגר אז ״קול העם״?
לעשרה ימים. את הצו נתן שר־הפנים, ישראל רוקח. יותר
מאוחר, בפסק־הדין של בית־המישפט־העליון, ננזף שר־הפנים על
כך שהוציא את הצו, ונקבע גם, כי זו היתה פגיעה חמורה
בחופש־העיתונות.

• תמיד אחרי המילה ״צנזורה״ באות המילים
״חופש העיתונות״ .אתה בעד ביטול הצנזורה
הצבאית?
אני מבין שבישראל צריכה להיות צנזורה צבאית. אבל שתהיה
צבאית ממש. מה שקורה כאן, שמשתמשים בתירוץ ביטחוני, כדי
למנוע מאיתגו ידיעות לא־צבאיות, שממילא כבר התפרסמו
בעיתונים בחו״ל. במילים אחרות, מונעים ידיעות מאנשים שאין
להם עיתונות זרה, או שאינם יכולים לקרוא אנגלית.

דניאלה שמי

הגיש דגמי ממסת הנגיסה
שטו ראית כמותו!
לטובתך־דרשי לראות את 6הדגמים החדשים של״קריסטל״

א קונו מי ק

מידי שנה ב שנ ה זוכות מכונו תהכ בי ס ה
של ״ ק רי סטל ״ בכל מ שאלי דעת־ הקהל
ב דקי והשווי וגם א ת תדעי למה !

גרגד ליידי

סופר לורד

מכונו תהכ בי ס ה של ״ ק רי סטל ״
הן הנ מ כ רו ת ביו תר בי שר אל.
ב ד קי וה שווי וג םאת תדעי למהי

/ 4ך ר1זץ י \1 /מזעזזי־\

מהזמ
(וח 88ה 3ו

הבית שלי כולו קד־

רנני שלושה
חודשים ניסה גיד
בן ה ־ 11לגנוב
חגוו ה בוני ס בו ה
של י ני ח ניניו.
היום הוא מ חגווי
אצל יניס(מימין),
בבנה לגל ובר. הם
בטוחים שבנו ננתח
הבעיות של גיל ושל
מי ש טו ת בחיים
המישטרה חוששת ממנו. יפית יצאה
מהמיספרה וקראה לגיל. היא שאלה
אותו מה חיפש בעצם באותו ביקור
ראשון יחד עם ידידו המבוגר.
בתחילה ניסה גיל להתחמק, אך
אחר־כן־ הודה, כי ניסה לגנוב את
החגורה שהיתה בחלון־הראווה .״אתה
חושב שאני מרוויחה את הכסף שלי
כל־כך בקלות?״ שאלה יפית, הוציאה
את החגורה מחלון־הראווה ונתנה אותה

במתנה לגיל•
שמות זהים

^ קשר העדין שנקשר בין
1 1הספרית, ששיכלה את בנה היחיד
(המשך בעמוד )46
^ ילד שפתח את הדלת נראה כמו
שחקן־
ביגדי־ילדים,
\ 1דוגמן
קולנוע קטן, או סתם ילד יפה־תואר, בן
.8אולם גיל(שם בדוי — הילד קטין)
בן ה־ , 11 הנראה קטן מגילו, כונה
בעיתונות ״עבריין המטיל את חיתתו
על מישטרת בת־ים״.
בגלל גילו הצעיר אין גיל עדיין
בר־עונשין ובגלל חוק יצחקי, אין
המישטרה יכולה לעשות דבר כאשר
הוא נתפס בביצוע עבירה. כל מה
שהשוטרים יכולים לעשות, הוא להטיף
לילד מוסר ולהחזירו לבית אמו.
בחדשים האחרונים הטריד גיל את
מישטרת בת־ים בשיגעון הפרטי שלו,
נהיגה באופנועים. מדי פעם נעצר
ברחובות העיר, כשהוא נוהג אופנוע
רב״עוצמה, כשהוא בקושי מגיע
לדוושות .״אני אוהב את הרוח בפנים,
ולכן אני גונב אופנועים. מכוניות זה
לא אותו דבר. בעיתונים כתבו שגנבתי
גם מכוניות. זה לא נכון. רק פעם אחת
גנבתי מכונית ״,הוא אומר. ואמנם, יום
אחד הופתעו תושבי בת־ים לראות
מכונית נוסעת ברחוב הראשי ללא נהג.
השוטרים שעצרו את המכונית מצאו
את גיל יושב על כסא הנהג, כשקומתו
הקטנה לא הציצה אפילו מעל ההגה.
במשך החודשים האחרונים הצליח
גיל לצבור כ־ 20 תיקים, מיספר
שאפילו עבריין מבוגר לא היה מתבייש
בו. המישטרה היתה חסרת־אונים. בכל
פעם שנתפס החזירו אותו השוטרים
לבית אמו, גערו בו, הזהירו את האם
וחזרו לתחנת־המישטרה, רק כדי
למצוא את גיל מובא לשם בחזרה תוך
בחזיה ימים ספורים י
לחיוך החם
ך* אשר גיל היה ילד קטן, התגרשו
הוריו, ומאז התחילו הצרות. מגיל
8התגלגל הילד בעל העיניים הירוקות
ולחיי האפרסק במוסדות שונים.
״המוסדות האלה הם בשביל ילדים
יתומים, שאין להם אבא. כולם לובשים
שם בגדים מלוכלכים וקרועים,

וגונבים כל דבר שמקבלים מהבית,״
מספר גיל. הוא שנא את המוסדות, ולכן
ברח מהם בכל הזדמנות. בתחילה נהג
לחזור הביתה, אך משם היה קל מאוד
להחזירו למוסד השנוא. לכן, במשך
השנים למד להתחבא ברחובות, ללון
במיקלטים נטושים, ולאכול מכל הבא
ליד.
כבר מגיל 10 היו לגיל חברים
מבוגרים ממנו, שאותם הכיר במוסדות.
היו לו חברים בני 18 , 15 ואפילו .20
חלקם, שהיו כבר עבריינים ותיקים,
השתמשו בגיל כעוזר. וכך היה נודד לו
שבועות ארוכים בחברתם של
עבריינים צעירים ולומד מהם.
יחד עם אחד מחבריו אלה, שוטט
בוקר אחד ברחוב בלפור, הרחוב
הראשי של בת־ים, ועבר ליד המיספרה
של יפית ניניו. בחלון־הראווה ראו שני
הילדים חגורה יפה, המוצגת שם
למכירה. השניים הסתודדו, ואחר־כך
נכנסו לחנות. מישהו הזהיר את יפית
והיא חשדה בילד הגדול שהוא רוצה
לגנוב את החגורה. הילדים יצאו
מהחנות מבלי שהצליחו לגנוב דבר.
פניו היפים של גיל נחרטו בזכרונה
של יפית .״איך אפשר לשכוח פנים
כאלה?״ היא שואלת בחיוך. בגלל
הבעת פניו התמימה וקומתו הנמוכה
לא חשדה בו יפית כלל, היא חשדה רק
במלווהו, הבוגר ממנו.
ערב חג־הפורים, כאשר יפית עמדה
במיספרה המלאה והכינה תיספורות
ותיסרוקות לחגיגות הפורים, הופיע
לפתע גיל במיספרה. הוא הראה לה
כמה שטרות״כסף שהיו בכיסו, וביקש
כי תיצבע את שערו בספריי צבעוני
לחג. יפית חייכה אליו ואמרה :״זה
בסדר, זו המתנה שלי בשבילך לחג.״
היא צבעה את ראשו בשלל צבעים וגיל
הלך מרוצה לדרכו.
משהו בחיוך החם של יפית משך
כנראה את גיל בחזרה למיספרה.
יומיים. אחרי החג הופיע שם שנית,
הפעם סיפרו לקוחות ליפית, כי הילד
התמים אינו אלא הפושע המפורסם
שעליו נכתב כה הרבה בעיתונים, ואשר

הקוב עד צוואתו שד טנסי ויליאמס

סאמאנתה כותבת שוב היום הארוך שר גאו,
האוט נורד קבה, חלב, סווח וגם בקבוקודדקו
אחיו הצעיר של המחזאי המנוח טנסי ויליאמס, החליט
להתפשר מחוץ לכותלי בית־המישפט ולא לתבוע רישמית את ניטול
צוואתו. באותה הצוואה השאיר המחזאי לאחיו 25,000 דולר כלבד, וגם
סכום זה היה אמור להגיע אליו אחרי מות אחותם ר ה המאושפזת במוסד
לחולי־נפש בניו־יורק, אחרי שעברה ניתוח שהפך אותה, למעשה, לצמח
חי. האח הצעיר, דאל!ין ( )65 טען שקופח, משום שטגסי היה מנותק מן
המציאות בשנים האחרונות של חייו, נתון להשפעת אלכוהול וסמים,
ובכלל, נטר לו איבה מאז שאישפז אותו, למרות רצונו, בשנת , 1969 כדי
לגמול אותו מן ההתמכרות לאלכוהול. דאקין, שהבין כי ערעור עשוי
להימשך שנים רבות של דיונים בבית־המישפט, ויתר, וכך אפשר יהיה
להשתמש בעיקר הירושה, כ־ 11 מיליוני דולארים, כדי להקים, כרצון
המוריש, קרן מיוחדת לעזרה ולעידוד סופרים צעירים, באוניברסיטת
סיוואני שבמדינת טנסי. עם סיום הפרשה יוכלו גם מעריציו להיכנס
לפעולה ולרכוש את ביתו של הסופר. כדי להפוך אותו למוסיאון לזיכרו
השחקנית״רקדנית הצרפתיה לסלי קארוז ( )52 אושפזה
לאחרונה בעיר יוסטון, אחרי שהתמוטטה מאחרי הקלעים, לפני הצגה
יומית של המחזמר על בהונו ת הרגליים שבו היא מככבת בימים אלה.
דוברת התיאטרון הודיעה שהכוכבת סובלת ממחלה מתישה, אך לא
מסוכנת, ואיש לא הסכים לספק מידע נוסף. מה שידוע הוא, כי בשבועות
האחרונים איבדה ממישקלה בהתמדה וסבלה מעייפות בלתי־פוסקת.
בינתיים היא נשארה לטיפול ארוך יותר בבית־החולים ושחקנית אחרת
ממלאת את מקומה עוד סופרת יורדת עלינו, בשעה טובה. שמה
סאמאנתה סמית. היא בת ,11 והיא מסרבת בעקשנות לפרוש מן
הזרקורים. אחרי שכתבה בזמנו מיכתב ליורי אנדרופוב, שליט
ברית־המועצות, הוזמנה לבקר במוסקווה ושבה משם כגיבורה לאומית.
את כל החוויה המסעירה הזאת היא עומדת להנציח בספר בן 128
צילומים, שיהיה רובו ככולו, תמונות מיק סליטווד, המייסד
והמנהיג של להקת הקצב פליטווד מאק הכריז לאחרונה על
פשיטת־רגל. זאת למרות המיליונים הרבים שגרפה הלהקה בשיאה. איך
קורה דבר כזה? מנהל־העסקים שלו מסביר שפליטווד השקיע את כספיו
כאילו הוא בטוח שלהקתו תמשיך להיות בצמרת לעולם ועד. וכאשר זה
לא קרה, והכסף מן התקליטים וההופעות הפסיק לזרום, נשאר הזמר בלי
פרוטה. מנהל־העסקים שכח לציין, אם גם הוא עצמו במצב נואש כזה.
הכסף לנה טרנו 64 נקעה את רגלה כאשר עמדה לעלות
למטוס בנמל״התעופה של לוס־אנג׳לס ונזקקה לכיסא־גלגלים, כדי
לצאת ממנו, בנידיורק. למרות זאת, היא הודיעה שיש בדעתה להמשיך
בדרכה לקאהיר, כפי שהתחייבה קודם לכן לפני מפיק הטלוויזיה רוביו
ליץ׳ שבחר בה כאחד הדמויות לסיררת תוכניות על אורח־החיים של
העשירים והמפורסמים. בלי האפיזודה המצרית, הפרק שלה לא יהיה
שלם, ולא איש מיקצוע ותיק כמוה יפרוש באמצע העבודה
עיתונאים שעקבו אחרי יום־עבודה טיפוסי של גארי הארט, הסנטור
הדמוקרטי המתמודד על מועמדות נשיאות ארצות־ברית מטעם מיפלגתו,
גילו כי ביום טיפוסי בשבוע שעבר היה הארט על רגליו 17 שעות רצופות,
אם כי כמה מהן בילה בטיסה. באותו יום טס מרחק של 2900 קילומטר,
ביקר בחמש ערים, הוא ואנשי ציוותו לגמו 18 סירים של קפה, שתו 34
ליטר חלב 100 ,בקבוקי סודה ו־ 180 בקבוקוני־ליקר (מהסוג שאפשר
לרכוש במטוסים) .ופעולתו האחרונה של הסנטור, בסופו של יום —
שהתחיל בשש בבוקר במדינת אוהייו והסתיים ב־ 11 בלילה במדינת
טכסאס — היתה לבקש לחדרו טוסט־עם־גבינה.

אנשים בשנים קונסטאנטין צית״נקו:
ח״ם בחוג המישפחה העיתונות הצרפתית, שהקדישה
תמיד תשומת־לב רבה
למתרחש בחלונות הגבוהים של
הקרמלין, מרבה לעסוק באחרונה,
בדמותו של מנהיג ברית-
המועצות החדש, קונסטאנטין
צדניינקו, והם עושים זאת
בשפה׳שאינה מחמיאה ביותר.
לדעתם, זהו בירוקרט חסר־השכלה,
שהגיע לצמרת רק
בזכות המכונה המיפלגתית,
שבה הוא עלה בהדרגה, בחסותם
של אנשים חזקים ומוכשרים
ממנו. צ׳רניינקו הוא יליד סיביר
שהתחנך כבסרביה והיה מורה
לפני שהפך פעיל בחוגי המים־
לגה, כשמומחיותו היא תעמולה
ושיכנוע. הוא גדל בצילו של
ברז׳נייב, כשהוא מטפס בסולם
הדרגות באיטיות, אבל בהתמדה.
אם כי רק מעט היה ידוע עליו
אישית, היה ברור למומחים,
שהוא לא ינוח עד שלא יגיע
לתפקיד הרם ביותר. עד כמה
דאג שלא למשוך לעצמו
תשומת־לב מיותרת, אפשר
להבין מן העובדה שדיוקן
רעייתו לא התפרסם ברבים, עד
אשר התלוותה אליו בטקס
הלוויית קודמו, יורי אנדרר־פוב.
עתה, משהוא חש בטוח
בכיסא שאין רם ממנו בברית־המועצות,
הוא יכול להרשות
לעצמו להצטלם בחוג המיש־פחה,
עם אשתו, בתו ונכדו,
בנווה־הקיץ בחצי־האי קרים.

נול וסטפאני:שימחה של כמעט־נ־צחון
אימפריה כבר אין להם, לאשת השאה הפרסי המנוח ולצאצאיו, אבל הם
ממשיכים להימנות עם חוג האנשים היפים, וכל מעשיהם מעוררים עניין ותגובות.
הנה, למשל, הנסיכה פאראנהז (בתמונה עם אמה, פארה דיבה ואחותה
הצעירה ליילד!) .זה עתה מלאו לה ,21 והיא לומדת מדעי־המדינה באוניברסיטת
בנינגטון, במדינת ורמונט. אבל זה עדיין לא סקופ. הסקופ האמיתי הוא, שלפני
כשנה עברה הגברת הצעירה ניתוח פלאסטי, כדי לתקן את האף השמי שלה. באותו
זמן פורסם שמנתח מברזיל, בשם איוו פיטאנגי, זכה בכבוד הגדול ושיפץ את
האף המלכותי. אולם לאחרונה הזדעק מנתח אחר גרגורי קיריאנון מקליפורניה
וטען שהוא ורק הוא, האחראי לצורה המושלמת שיש היום לחרטום האצילי. מי
שהדוגמה מוצאת־חן בעיניו, מוזמן לפנות לאותה הכתובת.

סטפאני, הבת הצעירה של נסיך מונאקו רנייה אינה
מסתירה את חיבתה הגדולה לפול בלמונדו, בנו של
כוכב הסרטים הפופולארי ביותר בצרפת. פול, שהוא בן 20
בלבד, מגלה גם הוא חיבה יתרה, כמו אביו, לעיסוקים
מסוכנים שבהם קל מאוד לשבור מיפרקת או לקפח את
החיים. אהבתו הגדולה היא מירוצי־מכוניות, שבהם החל
משתתף בקביעות וסטפאני המסכנה נאלצת לבוא, לראותו
חולף במהירות מטורפת על המסלולים, בידיעה שתנועה
מוטעית אחת יכולה לשים קץ לרומן היפה שצמח ביניהם.
זה כמעט קרה לפני שנה, כאשר פול ניסה לעצור באמצע
מירוץ, כדי להושיט עזרה לחבר בצרה, נהג אחר, בשם

פילים פאולי. מכונית שבאה מאחור פגעה ברכב שלו,
ורק במזל גדול יצא בלמונרו הבן עם חבלות קשות בלבד
מכל העניין. לאחרונה נפגשו שוב השניים בתחרות
פורמולה שלוש, בעיירה אלבי, כשהם מתחרים ביניהם,
אמנם לא על המקום הראשון, אבל על המקום השלישי.
אחרי מאמצים גדולים, הצליח פול בלמונדו לזכות במקום
המכובד, והוא נראה בתמונה חוגג, עם ידידתו סטפאני,
כאילו היה המירוץ כולו בכיס. אבל אסור לשכוח, הבחור
צעיר, העתיד לפניו ועם עוד קצת ניסיון, יגיע למקום שני
ואולי אפילו למקום ראשון. יש לו כבר נסיון במקום כזה,
אצל סטפאני הצעירה, לכל הפחות.

העולם הזה 2436

מוי קדוסב׳:
הגברת שנולדה
לירות בג״־ או
יכול מאוד להיות שבין בני הדור
הצעיר, רק מעטים יורעים מי זה גי־נג
קרוסבי, למרות שהיה אחר הזמרים
וכוכבי־הקולנוע המפורסמים וגם
העשירים ביותר בהוליווד. אבל כל
הצעירים יודעים מי זאת מרי
קרוסבי, בתו של בינג( ,עם אבא
בתמונה למטה) לא משום שהיא עצמה
מפורסמת כל־כו, אלא מפני שהיא
זכתה בכבוד הגדול והתנקשה בחיי
ג׳יי־אר יואינג המנוול, בסוף העונה
הראשונה של סידרת דאלאס. זהותה
היוותה את אחת התעלומות המשגעות
ביותר באותו הזמן, אבל זה לא עזר לה.
ג׳יי־אר בכל זאת היה חזק יותר ובסוף
אותה העונה דמותה של קריסטין
שפארד, שאותה גילמה מרי, נעלמה
מן הסידרה. .כל המהומה מסביב
לסידרה היתה מבהילה למדי,״ היא
טוענת היום. אבל זה עזר, היא מודה.
.חוץ מזה שהייתי בתו של בינג, לא

ידעו עלי מאומה, עד שלא יריתי
בג׳יי־אר, אבל אני מאוד מקווה שבעוד
חמש שנים זה לא יהיה הדבר היחידי
שיזכרו לטובתי.״ באוטוביוגראפיה
של אמה קאתרין, שיצאה לאור
באחרונה, מתוארת הבת כ.שד משחת,
כאילו נועדה מן הרגע הראשון להיות
זו שתתנקש בכל מי שיעמוד בדרכה,
כולל ג׳יי־אר.״ מרי נראית היום רגועה
יותר, חיה עם בעלה אב לוטימר על
פיסגת הר, ויורדת מזמן לזמן, כדי
להופיע בסרט. למשל, בתחרות
בחצות, סרט טלוויזיה שיוצג בקרוב
גם בישראל, על אשה ששומעת קולות
ומבוהלת עד מוות. או סרט אחר בשם
שודדי הקר ח, הרפתקת חלל חדשה,
שבה היא מופיעה לצד רוברט
אוריך (וגאס) ,אולי כך ישכחו לה
את היריה הגורלית, שאיימה לשים קץ
לדאלאס בדמי ימיה.

למרות שבמבט ראשון נרמה שזו תמונתה של בתולה תמה, כל העולם
כבר יודע שזה דווקא גבר, פחות או יותר, אשר לבתוליותו או תמימותו אין
איש מוכן לערוב. זהו, כמובן בוי ג׳ורג׳ ,סולן להקת מועדון התרבות,
החוזר מסיבוב־הופעות ברחבי ארצות־הברית וקנדה. על פי
הסטאטיסטיקה, הצלחתו במושבות עברה, בכמה מקומות, אפילו את
השיאים הנדירים של ה בי טלס בימיהם הטובים. כפי שמקובל בהזדמנויות
כאלה, המעריצים לא רק באים בהמוניהם להאזין ומפזמים בהתלהבות את
השירים, אלא גם מחקים באדיקות את ההופעה החיצונית של הנערץ. לכן,
יתכן שבעתיד הקרוב אפשר יהיה לזהות את מינם של בני הטיפש־עשרה
ברחבי היבשת רק לפי תעודת־זהות.,ודאי לא לפי מראה־עיניים..

אוווינה הקס:
המלכה היתה
סנרקית,
הסבא היה וווד

גון קווינס: עיטורי עוו לאופנאית
התכסיס ישן ובדוק. אם רוצים להעניק חשיבות־יתר לפרס כלשהו,
צריך לדאוג, בראש ובראשונה, שאישיות מבוקשת תבוא להעניק אותו. אז
יבואו כל העיתונאים בעיקבותיה, ינציחו את האירוע, והעולם כולו יידע
על קיומו. זה מה שקרה לאחרונה עם פרס לאופנה, הנושא את השם מור.
על מעצבת־האופנה הגרמנית שזכתה בו גבריאלה קנכט לא שמע איש.
לעומת זאת, ג׳ואן קילינם היא אחת הנשים המוכרות ביותר באמריקה,
מאז היתה לג׳יי. אר ממין נקבה בסידרה דינ אס טי, המכה את דאלאס
שוק על ירך. לכן, גם אם מומחיותה הגדולה של הגברת היא דווקא בהסרת
בגדים, אין טובה ממנה כדי לתת פרסים למי שעושה אותם. עובדה, היא
מתפרסמת אפילו במדור הזה.

העולם הזה 2436

אין זה עניין של כל יום
לראות את כל נציגיה החשובים
של מישפחת המלוכה הבריטית
ובכלל זה המלכה אליזבת
בכבודה ובעצמה — באים
להשתתף בטקס חתונה של
צעירה, אשר לשמה לא צמוד אף
תואר־אצולה. אולם אדווינה
היקם היא לא סתם אזרחית
אלמונית, אלא נכדתו של לורד
מאונטבאטן, דודה המנוח של
המלכה. כאשר נולדה, לפני 22
שנה — אמנם לאב שאין
בעורקיו דם כחול — שימשה
המלכה עצמה כסנדקית שלה.
עתה היא בחרה לעצמה את
בן־זוגה לחיים, צעיר בשם
גירמי בראנדנל . ,סטודנט
לתיאטרון, המבוגר ממנה בשנה
אחת, שאותו הכירה במיקרה
באוכספורד, שם למדו שניהם
באותו הזמן. אדווינה, שסיימה
כבר את לימודיה, היא כיום
מורה בבית־ספר לונדוני, שבו
למדו בעבר בני מישפחת
המלוכה, והיא כבר הכריזה על
כוונתה לשאת בהוצאות הבית,
כל עוד יצטרך הבעל הטרי
להמשיך בלימודיו.

שמעון נוס, צחק ובין
קיסו רא שוו את האינטונציונו,

האדום,האדום הזה

ווחם משר וברוב שרו בהתלהבות ונו עשו גם נשותיהם, שבאו לחוג עי8ם

חמרהךך ־ ייך וחיים גר״לב, בעלה, קמו ושרו את שיר האדומים. בר-לב היה
ן ףן ךן ךן יון מזכ״ל־ההסתדרות לשעבר בא עם אשתו לבית לסין, שם הופיעו
^ /המנהיג היחידי מצמרת מיפלגת העבודה שהגיע לערב ה״ 1במאי.

#111/1 111 לכבודם אמנים. יענקל־ה בן־סירא קיבל את רוב המחמאות.
משל נשק לו ואמר :״לא נס ליחך ״.משל ואשתו קמו מהכיסאות ושרו את האינטרנציונל. י הבימה היתה מקושטת בצבע אדום, והכסאות שניצבו עליה היו אף הם אדומים, כמובו.
את ״האינטרנציונל״ ,המנון אחוות העובדים בעולם, תרגם לעברית המשורר אברהם שלונסקי.
ואת זה, כידוע, עושים בעמידה, כפי שהמלים אכן מחייבות :״קום, התנערה, עם חלבה!״

טע>ת> בגואהמוי
חשופוח־חזה בלב תדאביב
1 1181111 בתם של השחקנית גילה
\ | 1/11\ 1אלמגור ויעקב אגמון ישנה, 11111 בזמן שאמה עמדה על הבימה ושרה את האינטרנציונל,
ואביה עמד דום והביט על הבימה. אגמון

חזר בימים אלה מסיור בן חודשיים בדרום־אמריקה.
החגיגה בבית לסין היתה על טהרת ההסתדרות. את
הכיבוד קיבלו מתנובה והיין מחברת שטוק. יעקב בן־
סירא, עלה לבימה ורקד לצלילי מוסיקה תימנית.

1\ 1ז | 11ל | 1 1בימים אלה הגיעה להקת רקדנים מטאהיטי,
\ 1-111\ 111 111 שתופיע במשך חודשיים בדולפינריום, בתל־אביב.
כמעט בעירום ישירו וירקדו לפני הקהל הישראלי. הלהקה מחליפה
40 תילבושות במשך ההופעה ומזה שלוש שנים היא קיימת וחיה בפאריס.

| 1| 11ץ 1הי א החתולה שאוחזת בידה הדוגמנית ה!
^ /הולנדית מאריק דהיונג. כל זה קרה בת־ צוגת־
״אופנה שנערכה בהילטון תל־אביב, ליובל ה־ 50 של חברת
ניבה, אשר שמה מורכב מראשי־התיבות של מייסדי

החברה: ניסים ברוד, אביהם של שמעיה ויוסף ברון
ושל אסתר ביין. כולם עובדי החברה, שנוסדה בשנות
ה־ .30 את דרכם התחילו בעיצוב וייצור שארוואל
מיזרחיים ובגדי חאקי. והיום, מי לא לובש חולצת ניבהז

בבגדי הכסף

| | 1מדגמנת בגד־ים העשוי מנייר־כסף. בקטע
ן ןך ןך ןד 1ך
111 11\ / 1 1111 1111 האחרון של התצוגה המרהיבה הופיעו כל
הדוגמנים והרקדנים בבגדים העשויים מנייר־כסף. בעיקבות קטע מרגש
זה קיבלה מארגנת הערב, הדוג מני ת שרית דמיר, מחמאות רבות.

1ח |\ ח מדגימה את האופנה לצעי•
ך \ 11ל
1^ 1\ 11 #11 רות בשנות ה* ,20 פרי עיצובו
של המעצב שוקי לוי. מאז השארוואל עברו בעלי ניבה
לפסי־ייצור אחרים כשמנצחים על המלאכה ילדיהם

של מקימי החברה. ישראל ברוך גם דאג לתצוגה. כל
דגם לווה במיצג שנמשך 10 דקות. באירוע נכחו גם
אשת נשיא״המדינה אורה הרצוג, יו׳ר הכנסת
מנ חםס בי דו ר ואשתו, וכל מישפחת מודעי.

ציפי מנשה

חוןדדלה הסנדל נראה נמו נעל״סירה, פתוח
1 1 / 1 11 11 מאחור ובעל עקב גבוה, נש־
״יהלומים׳ מתפתלים מעל הקרסול ועוטסיס את הרגל.

סנדל צרפתי לבן, עשוי עור קלוע. הבעיה היא
ן ךבו| !11
111 שמשתזפים בו בזיגזגים, ובשיש שני צבעים זה
נראה מעט מוזר, בפרט נשגועלים אחד־בד נעל־ערב פתוחה...
סרט לנעל סירה

הבגד בורדו והנעל בורדו יהיה הסרט
בצבע ורוד, לבן או שחור ואפשר י להתאימו גם לצבע התיק.
הרעיון הוא יפה פשוט וקל לביצוע:
מכניסים את סרט הסאטן מתחת לעקב
הנעל, מסובבים באיקס כלפי אמצע
הרגל, מלפפים בהצלבה מהקרסול
כלפי מעלה וקושרים נק שר פרפר.

מי שנתברכה בנעלי־סירה חלקות
ויפות והיתה רוצה לבצע בהן שינוי,
הפטנט החדש בפאריס הוא סרטים.
לוקחים סרט סאטן מבריק, בצבע
התואם את הנעל, או את הבגד, או את
שניהם. לדוגמה, אם הבגד שחור והנעל
אפורה יהיה הסרט אפור או שחור, אם

חידוש אחר: סנדל העור (משמאל),
המזכיר במיקצת את סנדלי הגברים
של פעם. מתאים למיכנסיים, חצאית
ארוכה או שורטס.

היופי הוא

עם כל הכבוד לצר הקידמי של האשה, שמים
מעצבי־האופנה, השנה, דגש רב דווקא על גבה. גב חשוף
ושזוף זה דבר יפה, לכן חושפים אותו בקיץ 84׳ בצורות
שונות, כמו כתף מוכנסת בשסעים ופתחים למיניהם.

| ¥1 \ 1ך י 1ד דגם מיוחד של.ראש אינדיאני׳ ,עשוי בד פיקה
11 1\ 1בסגנון הוואפל, מקושט בגיטים ובשרשראות
וניתן למוצאו בשלל צבעים וגוונים. מחירו 4.400 :שקל.
מקסימום בגד, מינימום עוו

מעצבי־האופנה בפאריס עיצבו חולצת טריקו הדוקה
(בתצלום, למטה מימין) ודו־שימושית: ללבוש אותה
כחולצה ארוכה, המסתיימת בשפיץ, או להפוך אותה
סקסית, על־ידי פתיחת הרוכסן, לרוחב קו־המותניים.

1ך ך רוצות להיראות אלגנטיות -ליב־
| 11 ^ 1שו חצאית צרה ונעל* עקב. מעדיפות
להיראות ספורטאיות -ליבשו שורטס.

| | 1* 1ע גם באופנת, מנלד ששון׳ מקדישים תשומת־
#11/ן לב לגב ואת זאת אפשר לראות בעיצוב החולצה
שלמעלה, שפתחים לה לרוב: בגב, בכתפיים וגם בצדדים.

על־ידי פתיחת הרוכסן, לרוחב קו־המותניים.

1י ך 111 \ 1עור על עור: מעצבת־האופנה, נילי טוויג, שילבה עור
1111 במינימום של בגד. רצועות״רצועות, קצרות וארוכות,
עם הרבה פיתחי־איוורור, ותחתן בגד־גוף, בצבע הגוף או בגד״ים.

קיץ אחד
של אושר
האושר העיקרי בקיץ זה, הוא
שמעצבי־האופנה, על אף שרובם

גברים, דאגו הפעם במיוחד לנוחיות
הנשים: הסנדלים לשעות הבוקר, וגם
לערב, שטוחים ונוחים, והרגל לא
לחוצה בהם.
בגד־הים גם הוא נתון לשיקולנו
ואהבתנו: המעדיפות להיות חשופות
בפלז׳ה — בבקשה; הרוצות להיות
צנועות — גם בגד־ים שלם הוא
אופנתי.
בחולצות ובשמלות הדגש הוא על
אזור הגב: הכתפיים מוכנסות, השסעים
והמחשופים חוגגים. לכן כדאי לתת
את הדעת על הגב ולשזפו. אך לא
יותר מדי. ואפילו כדאי לפדר את הגב
בערב בפודרה המיועדת לפנים, כדי
שייראה יפה וחלק.

קיץ -באירופה
באירופה עדיין קר. אבל, מדי פעם, כשהשמש יוצאת, יוצאות עימה גם הנועזות:
הן לובשות חצאית מיני־מיני, הנראית יותר כמיכנסיים קצרים מאשר כחצאית;
חולצונת קצרצרה, המזכירה יותר חזייה של בגד־ים וז׳קט, למיקרה של רוחות
מפתיעות.
כדי לצאת כר לרחוב, צריף לא רק אומץ, אלא גם גוף יפה ורגליים חטובות וגם
להביא בחשבון שהשוטרים אולי יאשימו אותר בגרימת פקקי־תנועה.

קדושה -לא לקדשים
בגד־ים סרוג זה דבר יפה ומחמיא, בעיקר למי שחמוקיה
עדיין מוצקים. אם נדמה שלדוגמנית שבתצלום למעלה
היו בעיות פיננסיות, והיא לא יכלה להרשות לעצמה
לקנות חבילת צמר נוספת, זאת טעות. כי בגד־ים זה הוא
הדוגמה החדישה באירופה.
זוכרים את הבליקיני? הוא כבר בדרך לפשיטת־רגל. את
מקומו תופש מעשה־הקרושה של הסבתא, הסרוג במסרגה

אחת. לסרגניות לא תהיה בעייה בהעתקת הדוגמה. ומי
שאינה סורגת, תוכל לגזור את התצלום, לקפוץ
לחנות־צמר ולקבל הוראות מדוייקות ממומחית לסריגה.
יתרונו של בגד״ים זה הוא שהוא ביקיני, המשזף באופן
מכסימלי, קטנטן, לא תופס מקום בתיק, מתייבש מהר
ואפשר לסורגו בכל צבע הנראה לכן, במהירות מירבית.
והעיקר: כמות החומר ומחירו, שאינו יקר כיתר ביגדי־הים.

...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה

דג הזהב מיכתבי
7וורא> 0

לחברים שלי יש ילד קטן ונחמד בן שנתיים.
כמו כל ילד קטן ונחמד בן שנתיים, החדר שלו
מלא ספרים וצעצועים ודרדסים ולגו למיניהם.
לפני כמה שבועות, החליטו ההורים, שהילד
הקטן והנחמד צריו לאהוב בעלי־חיים, פי זה טוב
שילד נחמד יאהב בעלי־חיים. אז בשביל לא
להתחיל ישר על גדול, הם הלכו וקנו לו
אקווריום. שמו בפנים חול וצדפים ומיני ירוקים
ואינסטרומנטים שמכניסים אוויר ומחממים את
המים, ואפילו שני דגים קטנים.
היה נהדר. כולם שמחו מאוד והרגישו שהם
עשו משהו חשוב לפיתוח ההומאניות של הילד.
אחרי יומיים מת דג אחד, והיה צריך לספר לילד
מה זה ״מת״ ולמה. אחרי עוד יומיים, מת גם הדג
השני. מהר-מהר, לפני שהילד ירגיש באווירת
האבל של המישפחה, נשלח האב לקנות בחנות
עוד זוג דגים קטנים.
שוב היה יופי, ושוב כולם האכילו את הדגים
ונתנו להם שמות ופיתחו אליהם סימפטיות
עמוקות.
יעבר עוד שבוע ובבוקר אחר מצאו את שני
הדגים הקטנים שוכבים להם בתחתית האקווריום,
מתים לגמרי.
שוב הסבירו לילד מה זה מת ולמה מתים ומתי
מתים, ואמרו לו בביטחון שהוא בעצמו לא ימות,
כי רק דגים מתים. אחר־כך עשו הלוויה חגיגית
בחצר הבית, ושמו על הקבר גרניום שגנבו
מהשכנים. אחרי ההלוויה הלכו לחנות החיות וקנו
עוד שני דגים חזקים. אנחנו יודעים שהם היו
חזקים במיוחד, כי הם מתו רק אחרי שבועיים. כל
הזמן הזה דיברו בבית של החברים שלי על דגים
ועל מוות.
כל זה נודע למישפחה שלי בשיחה טלפונית
עם אם הילד הקטן. היא נשמעה ממש מיואשת
ולכן מישהו במישפחה שלי(בלי שמות, בבקשה)
הציע את ההצעה הפראקטית לקנות שני דגים
מפלסטיק ולהכניס אותם לאקווריום. בטח הצעה
מטומטמת, אלא מה?
אבל אנשים מיואשים מוכנים לשמוע לפעמים
גם הצעות טיפשיות. מאותו יום אין מוות
במישפחת הילד הקטן. שני דגי הפלסטיק חיים
חיי נצח. הילד מאושר, וההורים שלו מרגישים
דבילים. מגיע להם!

קיבלתי מיכתב מגברת אחת בשם אילנה,
שביקשה ממני עצה — מה לעשות עם הילדים
שלה, אחרי־הצהריים, כאשר הטלוויזיה לא
משדרת תוכניות לילדים.
גברת אילנה היא כנראה לא קוראת קבועה
שלי, ולכן היא גם לא יודעת שהיא היפנתה את
שאלתה לבן־אדם הכי פחות מתאים בעולם.
אילו הייתי יודעת מה עושים עם ילדים
אחרי־הצהריים, הייתי כובשת את העולם ומתמנה
מייד לנשיאת ארצות־הברית והסביבה.
סיפרתי על המיכתב הזה לבני מישפחתי בתור
קוריוז. בני אמר לי שמאוד לא יפה מצדי לא
לענות למיכתבי־קוראים, ואם אני לא יודעת את
התשובה, אולי כדאי לי להתאמץ ולחשוב על
כמה רעיונות, גם כדי להיות מנומסת ולא
להשאיר מיכתב ללא מענה, וגם אולי אני בעצמי
ארוויח מהרעיונות כמה שעות של שקט.
אז ישבנו וחשבנו וחשבנו וחשבנו, ולא יצא
כלום. אחר־כך טילפנתי לחברה, מומחית בנושא
ילדים, והנה כמה מהרעיונות שלה.
. 1ילדים אוהבים לרחוץ כלים (ככה היא
אמרה) .תני להם לעשות את זה. מה שלך לוקח
חמש דקות, יקה להם שעה לפחות, וחוץ מרעש
הצלחות הנשברות, יהיה שקט מוחלט בבית.
.2ילדים אוהבים לב של(גם את זה היא אמרה)
תני להם לעשות סלט. שלוש עגבניות, שלושה
מלפפונים, פילפל, בצל וצנון. אם אומרים להם
שסלט צריך להיות חתור לחתיכות קטנות מאוד,
גם העניין הזה יקה שעה. לא רע.
.3ודבר אחרון שאמרה לי חברתי המומחית,
הוא הפטנט הכי טוב שלה. היא מבקשת מהילד
שלה להוציא לכלב פרעושים. הכלב מבסוט,
הילד מבסוט והפרעושים מבסוטים. שקט ושלווה

לשעתיים•

לא הייתי מעזה לכתוב לכם את השטויות
האלה, אלמלא קיבלתי השבוע ספר עצות

ירידה ח* זכוו
ננסזז

{י ו אמרמזה

על זה שרשת חנויות הסופר־פארם איפשרה
לקונה הישראלי לקנות בנוסח אמריקאי, לפחות
מבחינת שפע־המוצרים, ניקיון בחנות, שירות
אדיב, מקום־חניה והתחשבות מירבית בלקוח —
על זה כבר סיפרתי לכם בעבר, ואני עדייו עומדת
על רעתי־.

אלא שסיגנון אמריקאי הוא זה שאינו קופא
על שמריו, וכל הזמן ממשיך לחפש פטנטים, איך
לשרת את הקונים דווקא. הפטנט האחרון של
הסופר־פארם הוא להתקשר עם בתי־חרושת
מסויימים ולבקש מהם לעשות יום מכירה
ממשאיות.
הסידור הוא, שהמיפעל שולח משאית גדולה
עמוסה בסחורה שלו, והמשאית נעמדת על יד

בטח שאני לא שונאת יורדים מפני שהם ירדו
מהארץ. מה זה העסק שלי איפה הם גרים? אני
שונאת חלק מהם, בגלל סיבות לגמרי אחרות| ,

החנות, ומוכרת לקהל הרחב את מוצרי המיפעל,
תוך צימצום ענקי בפער התיווך שבין היצרן
לצרכן.
בשבוע שעבר נעמדו שתי משאיות כאלה על
יד הסופר־פארם של רמת־אביב, ומתוכן נשפכה
כמות אדירה של נייר טואלט ושל חיתולי־נייר.
אני לא יודעת איזה רשיון צריך בשביל למכור
בצורה כזאת, אבל כאן המקום להגיד לנותני

לעקרת־הבית בהוצאה מהודרת (ספר תוצרת
אמריקה) ושם יש עצות שמחווירות לגמרי על־יך

השטויות שלי ושל חברותיי. בשבוע הבא אדווח
לכם על הספר האמריקאי.

ועל שלוש סיבות כאלה( שכל אחת מהן קשורה
לאיש) אספר.
גברת ישראלית אחת, שגרה כבר שנים רבות
בגרמניה, ביקשה ממני לשלוח לה עיתון מסויים
לכתובתה בגרמניה. כך עשיתי, אבל העיתון,
משום מה, לא הגיע לידיה. עכשיו היא בארץ.
ניסינו לברר מה הסיבה שהעיתון לא הגיע, ואני
אמרתי שאולי פשוט סחבו לה אותו מתיבת־הדואר,
כמו שלפעמים קורה. הגברת נעלבה עד
עימקי נשמתה האירופית, ואמרה :״זה לא ישראל,
בגרמניה לעולם לא יעשו דבר כזה!״ הסכמתי
איתה מייד, הרי ידוע שהגרמנים הם מאוד עדינים
בכל הנוגע לניירות.
מיקרה שני שפגשתי השבוע, הוא בחור
ישראלי שלמד באיטליה ונשאר לגור שם
מטעמים שלו. הוא הגיע לחופשה בארץ, קנה
ידיעות א חרונו ת ונתן למוכר העיתונים 50
שקל. רק אחר־כך הסתבר לישראלי־איטלקי
שהעיתון עולה רק 45 שקל ומוכר העיתונים
״רימה״ אותו בחמישה שקלים. הבחור היה ממש
המום. הוא לא רגיל לזה באיטליה, כך אמר לי. גם
כאן הסכמתי איתו מייד. באיטליה אף פעם לא
יגנבו חמישה שקלים. להם יש סטייל, שם
לוקחים את כל התיק.
הסיפור האחרון נוגע לגברת, שגם היא גרה
בחו״ל, אבל מגיעה ארצה לעיתים קרובות. היא
סיפרה לי שבגלל מס־הנסיעות שגובים ממנה,
היא מבקשת לוותר על האזרחות הישראלית
שלה, וכך גם 70 אחוז ממכריה הישראלים, שגרים
בחו״ל, אבל הממשלה המחורבנת שלי לא
מסכימה שהם יוותרו על אזרחותם.
לכל הגרים בחו״ל, אני מבקשת להזכיר, שאני
גרה כאן ואפילו מבחירה חופשית. זאת הארץ שלי
ואם תסלחו לי, אני גם אוהבת אותה. יש בה דברים
מרגיזים ומעצבנים, כמו בכל ארץ בעולם, ויש בה
דברים יפים ונפלאים, שאין באף ארץ אחרת. אם
אתם באים הנה לביקור של שבוע־שבועיים, אנא
השתדלו להימנע מביקורת, מהשמצות ומעלבונות,
על הארץ ועל תושביה. זה פשוט לא
תרבותי וזה חסר טקט, ואין ספק שזה לא מתאים
לאנשים עדינים שגרים באירופה.

הצהרה

הרשיונות שבמיקרה הזה, מה שטוב לאמריקה,
טוב גם לנו. יבורכו אלה שחושבים עלינו.

הנני מצהירה בזאת, כי לא השתתפתי בחגיגות
ה־ 1במאי, לא צעדתי במיצעדים, לא לקחתי חלק
בהפגנות, לא נשאתי דגל אדום ולא הרגשתי
מאוחדת עם פועלי כל העולם. כל האמור לעיל
נובע מתוך הרגשתי שאינני זכאית לחוג את חגם
של הפועלים בעולם, מאחר שאינני חלק מהם.
פועל — לפי מיטב הבנתי וידיעתי — הוא אדם
שקם כל בוקר לעמל יומו ושום דבר שולי לא
מעכב אותו ממשימתו זו. אדם כמוני, שעשה רק
11 ימי עבודה בחודש שעבר, למ של(ראה נספח
א׳) אין לו זכות להיקרא פועל ואין לו זכות
להתפאר בנוצות לא לו.

נספח א׳
בחודש האחרון, חודש אפריל, תרמתי רק 11
ימי עבודה למשק הישראלי, ואני בושה וניכלמת.
ברור לי ששום תרוצים לא ידברו בעדי בעניין זה,
ובכל זאת אסביר. חודש אפריל הוא, כידוע, בן 30
יום. אם נוריד מזה ארבע שבתות, שאינן
ימי־עבודה, נשארים 26 יום. אם נוריד מהם
שמונה ימי חופשת טרום־פסח של הילדים,
נשארים 18 יום. עכשיו נוריד עוד ששה ימי
חופש חול־המועד פסח, ונקבל 12 ימי־עבודה.
כמובן, זאת מבלי להביא בחשבון את חופשת
הילדים מבית סיפרם ביום המימונה, כדי לאפשר
להם לחוג בקרב העדה המרוקאית.
מכאן, שכל אדם(אבל בעיקר נשים) שיש לו
שני ילדים, הכפופים לחופשות בתי־ספר, אין לו
סיכוי להחשב ולהיקרא פועל במדינת ישראל.
אגב, את כל זה הסברתי לילדים שלי ב־1
במאי, כשכולנו ישבנו בבית. הם, כפועלים ביום
חגם(שקיבלו חופשה מבית־הספר) ,ואני כבייבי־סיטר.

תחי
העבודה ה עברי ת -
אבר במנות קטנות
אגב, אותי הקטע הזה לא מצחיק
בכלל.

מוצד׳ דלתאמבד כו תנה דקיק,
גמיש ואוריד׳ ,בדוג מ או ת
ובצב עי אירופאי -
נוחים ומחמיאים בבל מידה.
קני לג בר דלתא -ת ח תוני ם, גופיות,
חולצו ת, גרב״ -ו קני ג לע צ מך.
טבעי שלוב שי םדלתא.

\\זנטממ 1ריד \ ־

להיות בת שד מהפכן מת +ז דאחבים תנפרים חליפזת
שירים צבריים ־^י רציחת גבר
טעות המחברת חדשות ביזם המחזור ^-ל אופנוע אצטקי מפונציר האוטופיות של אמיל גרינצוו״ג
תרגום

של בורגר
כאשר ראה־אור בשנת , 1979 בלונדון, הרומן הוא עורר סערה סיפרותית.
גוררימר, סופרת דרום־אפריקאית שספריה
תורגמו לרוב לשונות העולם, נחשבת בוגדת
בעיני בני־עמה. כאשר שלחה הוצאת גיונתן
קיים, עותקים מבתו של בורגר לדרום־
אפריקה, פירסם מינהל־הפירסומים הדרום־
אפריקאי צו האוסר על מכירת הספר, משום
־שהוא מטפל בבעיית־הגזעים באופן ״בלתי
רצוי״ :עיסוקו ב״תודעת השחורים והכנת
המהפכה השחורה ...הלבנים הם הרעים
והשחורים הם הטובים.״ כך שזה רומן
בלתי־הוגך ו״מזיק למוסר הציבור״.בימים אלה ראה־אור הספר ב תו של בורגר
בתרגום לעברית*.
בבתו של בורגר יש שתי דמויות מרכזיות.
הראשון הוא ליובל בורגר, רופא דרום־
אפריקאי, חבר המיפלגה הקומוניסטית, פעיל
באירגון מהפכני. ליונל בורגר נאסר, נירון
למאסר־עולם ומת בכלא. הדמות המרכזית
השניה היא רודה בורגר, בתו. המחברת,
גורדימר, בוחנת את מורשתו של האב המהפכן
באמצעות אורח־חייה של בתו.
רוזה שואפת, לאורך מרבית הספר, להימלט
מן המחוייבות המוטלת עליה בגלל דיעותיו,
עמדותיו וגורלו של אביה. כל מי שייחפש
בבתו של בורגר תיאור תיעודי לעוולות
ולמתרחש בדרום־אפריקה, עשוי להתאכזב.
שכן, עיסוק זה הוא בשולי העלילה הסיפורית
שאותה רוקמת גורדימר בכישרון כה רב.
דמותו של בורגר תפורה בפרטים רבים
לקורותיו הממשיים של בראם פישר, עורר־דין
ררום־אפריקאי, שהיה ממנהיגי המפלגה
הקומוניסטית שם ומת בבית־הכלא.
בתו של בורגר עוסק בשאלת המעורבות
הפוליטית, במשמעויות המהפכניות הקיימות
בעולם־השלישי, לעומת המשמעויות של
המהפכנות והליברליזם האירופי, שהינם
מזוייפים וחסרי כל תוכן ממשי.

ב תו של בורגר, מאת נדין גורדימר,

* גדין גורדימר -כתו של בורגר; עברית:
אכשיר, פורת; הסבריה לעם, הוצאת עם
עובד; 334 עמודים (בריבה רבה).

החוויה הישראלית
בעוד שבסערכת־הבחירות למג ״ וד 11
נזהרים מנהיגי מיפלגת־וזעבודה לתפור
חליפות של שד ש אין זה סוד שידר
וערת־החינוך בכנסת ה־ , 10ח׳כ אורה נמיר,
סורגת •כבר שש שנים כיפה־אדומה, תוך
שהיא מייעדת עצמה למישרת שדהחינוך־
והתרבות בממשלה הבאר״ במקום כיפתו
הסרוגה של זגולדן המר.
אחרי קחב לשבע שנות צביעות, כזב,
אחיזת-עיניים, השתלטות פוליטית ברוטאלית
של אמרכלי המפד״ל וזבולון המר על מערכת
החתוך והתרבות במדינה — אני מלא חשש
מפני היום שבו תרד אורה נמיר ממכונית־השרד
של שדהחינוך, מול בי ת מחניים בכורסת ותתיישב תיכנס בירושלים,
שדהוזינוך.
אני פוחד מפגי המהירות שבה תרתום אורה
נמיר, חניכת הז׳דנוביזם של תנועודהעבודד״
את עגלת החינוך והתרבות לצרכי סיפלגתה
(כמעט וגתפתיתי לכתוב האידאולוגיה של
מיסלגתוס. אני דאה• את המהירות שבה

את מארג הדילמות המהפכניות הללו אורגת
גורדימר החל מילדותה של רוזי בורגר, כאשר
היא מביאה חפצים להוריה הכלואים בבית־הכלא.
זוהי נערה שגורלה נחתך, בשל אורח־חייהם
של הוריה. ברצון או שלא ברצון, למרות
חוסר תודעתה והכרתה, הופכת רוזי, בגלל
הוריה, לסמל של המהפכה בדרום־אפריקה.
ובדומה לכל סמל אחר, עליה למלא ציפיות, הן

סופרת גורדימר
אין השפעה על הממשלה
של הרוב השחור והמדוכא והן של השילטון
הלבן המדכא, הרואה בעצם קיומה סכנה.
רוזי מלווה את מישפטו של אביה, תוך שהיא
משחזרת את דיוקנו ועברו, תמונה אחרי תמונה.
כשהיא מתבגרת ואביה מת, רוקמת רוזי בורגר
בהדרגה, בהתנהגות למופת, את האפשרות
שהמישטר לא יחשוד בה כחותרת — מצב
שאותו היא מנצלת כדי להימלט מארצה, לבית
אשתו הראשונה של אביה, בחוף הריוויירה
הצרפתית.

בצר סיפור־המעשה הפוליטי נגול סיפור
התבגרותה של רוזי בורגר, דרך סיפורי־אהבה
חפיפים, עד שבצרפת מתאהבת רוזי בצרפתי
רדיקל, שבלומה למהפכנים רבים בצרפת
ובאירופה, אינו מוכן לוותר על מישפחתו לשם
אהבתו, והוא מציע לרוזי ליהפך לפילגשו:
״פילגשו של ברנר שבאליה אינה ב תו של
ליונל בורגה...״
אחרי התבוססות ברפש של יפי־נפש בינות
לסיסמות נבובות של מתקני־עולם, מעדיפה
רוזי, ששורשי חינוכה הטוב ניצחו, לחזור
לאותו מחנק דרום־אפריקאי, העדיף בעיניה על
החופש האירופי.
בתו של בורגר הוא ספר המעמת את הניוון
הרדיקאלי של אירופה עם הצורך האמיתי
במהפיכה בדרום־אפריקה — צורך המביא
אנשים מעולים, הגונים ומוכנים להקרבה, אל
החוגים הרדיקאליים שם. מעבר לעיסוק
במהפכה ובמהפכנים, בולט כישרונה של נדין
גורדימר לשזר את נפשות גיבוריה בתוך
הנופים הסובבים אותם ובתוך הפוליטיקה
הלוכדת אותם. כישרון זה מצדיק את מעמדה
כאחת מבכירי הסופרים היוצרים כיום בעולם,
ולא פלא שבשנים האחרונות היא מועמדת
בהתמדה לזכיה בפרס־נובל.
איני יכול שלא לסיים סקירה זו בתשובה
אותה העניקה גורדימר, לפני כמה שנים, לשאלה:
מה מידת ההשפעה שלך בתור סופרת?
ייתכן שיש לסופרים איזושהי השפעה על
הצעירים. אין להם שום השפעה על הממשלה.
כי מה אנחנו עושים בעצם? אנו מפרשים
תקופה ומראים איך היא השפיעה על חיי
הבריות. זהו מעין מיסמך לדורות הבאים. אך
אני מסופקת אם יש לנו איזושהי השופעה על
ההווה.
בתו של בורגר הוא מהספרים המעולים
שתורגמו בעת האחרונה לעברית. תרגומו של
אמציה פורת הוא בהיר, נקי.מפגמים ומרתק.

שירה

לחיות בא״י
בנוף המשוררים הישראלי נחשב אריה סיוון
למשורר מינורי, ששיריו עשויים להפתיע. סיוון,
שהוא בן דורם השירי של יהודה עמיחי, נתן

משורר סיוון
בי א לי קאכלת פו ח־ אדמה
זך ומשוררים אחרים, שהחלו דרכם השירית
בראשית שנות החמישים, מפתיע בקובץ שיריו
החדש לחיו ת בארץ־ישראל*.
בקובץ חוזר סיוון לנוסח שירי פשוט, רגיש
ואמין, או כפי שהוא כותב בשיר־הפתיחה: בזמן
האחרון אני מרבה לכתוב ביד ...סיוון מביא
תמונות ארצישראליות, דרך טי א ס אליו ט
בירושלים, שיר שבו הוא מתאר את חוויית גילוי
שירת אליוט, בראשית שנות החמישים, אל
ואריא ציו ת מ קו מיו ת של שירי בי אליק, שירים
שהם ואריאציות על שורות של ביאליק, כמו:
ביאליק, שיצא לקראת החורף והבין /
תפוח־אדמה, אכל אותו. עונה שלמה /היה
יושב, היה אורב ב מעונו /עד שבאה לו אותה
ציפור על חלונו...
שיריו של אריה סיוון מתפרשים על נופים של
תל־אביב, של ירושלים, של הכרמל ושאר
מראות, ובחזרה לתל־אביב: זה למעלה משישים
שנה הולכת /ו סו בב ת ה שב שבת על גגו /של

* אריה סיוון -לחיות בארץ יישראל; הוצאת
עם עובד; 9/עמודים(בריבה רבה).

אורה נמיר סח־גת כיפה־אדזמה
משתלטים אמרכליה של נמיר על מערכת־החינוך
ומעבירים את בתי־הספר, שעברו
שטיפת־מוח דתית בעידן המר, לשטיפת־מוח
של. ערבי תנועת העכורה*( :בנק הפועלים,
סו ל ל בונ ה ועוד כהנה וכהנה) .אני רואה את
העסקוגד״ המורעבת מזה כמעט שבע שנים,
מתנפלת כאריות מורעבים על משימות חינוך
הדור, בנוסח זווית הראייה המצומצמת של
נמיר.
אני תאה את נהר־התקציבים של המועצה
ל תרבו ת ול א מנו ת מחליף אפיק ומתחיל
לסבסד את הגופים, שאותם סיבסר עד לפני
שבע שנים.
למראה אורה נמיר, הסורגת מזה שנים כיפה
אדומת אני מתמלא חרדה מפני הזאב הנורא
והאיש של הז׳דאנוביזס, שצמח ופרח ע שתת
בשנש על הקרקע של תנועת־העבודה —
בעיקר מפא׳׳י ואחדות־העבודה — שנהגה
כבעלת מונופול על התרבות הישראלית, מבלי
שהטדהה עצמה לטפח תרבות זו והעדפה
לטפח את עסקניה והפרזיטים שלה.

לא הייתי חושש מהכיפה־האדומה שאותה
סורגת ח׳׳ב אורה נמיר, אילו מפלגודהעבודה
דתה מודיעה ברבש, שיש בכוונתה לשנות את
עקרונות ה מו עצ ח־ל תרבו ת-ול א מנו ת ולהפ כה
לרשות־ציבודת, נוסח המועצה לתר בו ת
ול א מנו ת בבריטניה — רשות שאינה
מושפעת משילטון של מיפלגה זו או אחרוט
מועצה שתקציביו; פתוח ש וחשופים לעיני
הציבור: מועצה שאינה מעניקה תקציבים
ומענקים מתחת לשולחן, בלא ששיקוליה יהיו
פתוחש לעיני הציבור הרחב.

מועמדת לשרת״חינוך נמיר
נ הר־ ה תק צי בי ם יחליף א פי ק

אבל יש סיבה ברורה מדוע אין מיפלגת
העבודה טורחת להבטיח הבטחות כאלה
לצימר הרחב. ולכן אני פוחד מהכיפודהאדומה
שסורגת אורה נמיר עשרת מונים יותר
מהכיפות הסרוגות של זבולון המר. אמרכלי
זבולון המר הם אויב מוגדר לתרבות״ אמרכלי
אורה נמיר של מחר הם צבועש המעלים שם
התרבות וחופש־ההבעה לשווא.
אני פוחד מהכיפודהאדומה של אורה נמיר.

בית מסוגנן ברחוב ישן בתל־אביב ...ואל
תמונות מימי המילחמה העולמית, ימי נערותו
של סיוון :״כשאהובה הזונה היתה קונה לנו,
הילדים /מן השכונה, לדר וסוכריות בבוקר/ ,
ידענו ששכבה בלילה עם קצין ...ואל שנ ת
ארבעים ושלוש היתה שנ ת שירים רוסיים /
ורדיו מוסקבה היה משדר ניצחונות כל הלילה
כולו /ובערבי־ שבתות נערכו מסיבות, למשל,
/בדירה שמעל לרוול, שם נשים /צחקו כמו היו
בקירבן /אצבעוודאלוהים. וממול, בכסית/ ,
חבורה של גברים־לא־כל־כד־גיבורים...
אחד מהישגי השירה של הקובץ הוא בשלוש
הערות לאסת טי ק ה הגרמנית, בשורות ליריות,
עם בום כמו ובנפשי /צלילים מן הסימפוניה
השישית / ,עד שבלבו של הנוגן, זאב גדול
ואימתני / ,הסתער עלי בזעם רצחני ...וההסבר
המאוחר יותר של הלא כלבים קולטים צלילים /
שאוזן האדם אינה שומעת כלל...
במחזור הי מי םמתקצ רי ם משורר סיוון על
כיא ב ת מוז תרס׳ד (הידיעה על מו ת הרצל /
נעה בחוטי הטלגרף במהירות אל א ח רי
מאה שנות ה תיי שבו ת(אבל השבלולים נותרו
כפי שהיו והפועל באר־שבע ירדה לליגה
הארצית /בדיוק ביום שהלווין הסיני צף בשמי
הנגב /בואכה דימונה
שיריו של אריה סיוון׳הם שירים מרעננים
בפשטתום, במבול הבלתי־חדל של שירי
משוררים בלתי־אמינים, המתחבאים בצל רעיונות
חדשניים ומניפסטים שיקריים.
ספר מומלץ ביותר לשוחרי שירת אמת.

ספרות פנפוראדית
החטא השלישי
מסיבות לא ברורות, נוהגים מוספי הסיפרות
של היומונים (והצהרונים) לסקר אך ורק ספרים
״חשובים״ ,תוך שהם מאפשרים למבקרים ברמות
שונות לבמבם מילים עד אינסוף, שאיש אינו
קורא, אודות ספרים שגם אותם איש אינו קורא.
אחד מסוגי הסיפרות, שהמוספים־לסיפרות
מתעלמים ממנו ומקיומו לחלוטין, הוא הסוג

מחבר סנדרם
שם בכיס הקטן
המכונה סיפרות פופולארית — ספרים הנמכרים
בנמלי־תעופה ובתחנות־רכבת, ספרי הרפתקות
המרגשים תלמידי־תיכון, פקידים ועקרות־בית.
רוב הספרים כתובים במיומנות העשויה לעורר
קינאתם של כמה סופרים ישראלים, הכותבים
למען הכרטיס, שיזכור אותם בבוא היום
בבי ת־ הספרי ם הלאומי.
ספר כזה הוא סיפרו של לורנם סנדרם
החטא השלישי *,שראה אור באחרונה בתרגום
לעברית.
החטא השלישי הוא ספר מתח מיומן, שכוחו
בייחוד העלילתי שבו. זה סיפורה של זוי קוהלר,
גרושה, פקידת־ביטחון בבית־מלון ניו־יורקי,
מתוסכלת מבחינה מינית, אשר אחת ל״ 28 ימים,
* לורנס סנדר ס -החטא השלישי; עברית:
עמשי לוין; הוצא ת זמורה ביתן; 402 עמידים
(בריבה רבה.

בזמן המחזור החודשי, היא חייבת להתפרק
ברציחת גבר. היא מתחפשת ואורבת לגבריה
בבתי־מלון שבהם מתקיימים קונגרסים או
ועידות, עולה לחדר עם קורבנה, ובשיא גירויו
היא רוצחת אותו, תוך שהיא דוקרת אותו
במבושיו.
מול הרוצחת צמאת־הדמים, בעיר בת מיליוני
תושבים, מתייצב קצין־מישטרה בדימוס, אדו־ארד
איקס דילייני, שכעבור זמן מגלה את
נוסחת הרצח והרוצחת, ומדהים את המישטרה
בקביעת תאריך הרצח הבא — ביום המחזור הבא
של הרוצחת.
החטא השלישי הוא מסוג הספרים שכדאי
לקרוא מייד אחרי קריאת אפופיה ישראלית של
יצחק אורפז או א״ב יהושע, כדי להבין עד
כמה ספר אמריקאי עשוי כהלכה מהרמה
השלישית שם בכיס הקטן את הספרים שבהם
ממלאים המבקרים את מדורי הביקורת של מוספי
הסיפרות. החטא השלישי הוא גם ספר מומלץ
לליל־המתח הביטחוני הבא בישראל, או הלילה
שלמחרת הנפילה הבאה של הבורסה
מקור החטא הרביעי
ארבעת הציוויים הראשונים בעשרת הדיברות
של הסיפרות הם )1( :א ם אין לך כישרון -אל
תכ תוב )2( .א ם יש לך כישרון ואין לך מ ה
לומר -אלתכ תו באת זה )3( .א ם יש לך מ ה
לומר, ת כ תו באת זה ב כ לי ם סיפרו תיי ם)4( .
סופר צעיר, שיש לו כישרון ויש לו גםמה
לומר, שישתחרר מ תלו תו ב סו פ רי ם שהשפיעו
עליו.
המשורר הצעיר עודד פלד חוטא בסיפרו
החדש עכשיו אופנוען אצט קי /מי תוס פרטי
,*1977 בחטא הרביעי. הוא אינו משתחרר ממי
שהשפיע עליו, וייתכן גם מי שהביא אותו לכתוב.
כוונתי למשורר האמריקאי הביטניק אלן
גינסבו־ג, שדמותו מרחפת מעל לכל שורה
ושורה בסיפור מתוח זה של פלד.
אם בקובץ שיריו הראשון של פלד יום
הולדת, היו גישושי כישרון שירי, הרי שבקובץ
שיריו השני, מי כ ת בי ם לברגן־בלזן, היתה חוויה
אישית, שהאפילה לא במעט על תלותו בכתבי
אלן גינסברג. בעכשיו אופנוען אצט קי מרוח
זיוף ביטניקי באיחור של שני עשורי שנים על כל
עמודי סיפרונו של פלד.
הניסיון להריק לנופים ארצישראליים חוויות
ביטניקיות, במיקצב הגינסברגי, תוך עידבוב של
חשיש, כתיבה־אוטומאטית, נופים הזויים(האמת
שהטריסים מעייסים אותי. אבל כשהדמיון
יבש?) אינם מחמיאים לפלך. גם האימוץ של
אנטונין ארטו, דרך הביטניקים, כדמות בהווית
החיים של פלד, אינה עוברת את הרמפה
האיכותית.
דרך שורות ריקניות, עמוסות זיוף, כמו נצח
הוא דמעות ע שב של מלאכים כבויים, מתרגל
פלד קלישאות, שגם באמריקה נכנסו כבד
למיקראות של בתי־הספר. אלה קלישאות
נטולות כל חידוש, גם לא חידוש לפרובינציה
התרבותית הישראלית (פלד אינו יודע,
שבארצות־הברית ראה אור לפני שנתיים־שלוש
ספר מחקרלהעוסק בהשפעת שירתו של יהודה
עמיחי על שירת ארצות־הברית בשנות ה־.)70
את גבולות הטעם הטוב השירי עובר פלד
בפואמה שלו קדיש, שכלל אינה מזכירה בשמה
את הפואמה קדיש לאלן גינסברג. אלא
שהשורות הארוכות נקראות כמו היו שורות של
אלן גינסברג, שעברו כמטחנת מילים, שובשו,
סורסו ועוותו, והודפסו במכונת־הכתיבה של פלד.
שורות מייגעות ומלאכותיות כמו מי שבכה /מי
שבכה בעיניי* והככיק ללכת לבנק והשתין מן
הקומה השביעית אל הגינה /וגידל מריחואנה
בחלון המיטבח /מי שפיצח גרעינים על
המידרכה וקרע חור במעיו של ענן ואנם את
המוזה /והפריק — /מי שגילה שהשמש שלו
עטופה קליפת זכוכית קליפת זכוכית קליפת
זכוכית /והכתבל בקצה הנעל שש שעות...
לעודד פלד יש״ויש כישרון שירי. אולם את
כישרונו הוא מעדיף למחוק, ולהשתמש במקומו
בכישרון החיקוי הגרוע שלו לשירת אלן
גינסברג, עד שמן הראוי לו לגשת למירשם
התושבים ולהמיר את שמו מעודד פלד לעודד
גינסברג. לפחות אז, שירתו וסיפוריו בנוסח

* עודד פלד -עכשיו אופנוען אצטקי -מיתוס
פרטי ;1977 הוצא ת אלישר; 46 עמודים(בריבה
קשה).

מי מריבה

עמליה מגיהה־כרמון

בביצת הסיפרות הישראלית יש רגעים מעוררי צחוק עצוב. רגע כזה סיפקה החודש הסופרת !
המוכשרת(לרוב) עמלידז כהנא־כרמון, גמיכתב אותו שיגרה לעורכי הסוספים הסיפרותיים.
המיכו/ב הנפתח בעילעלתי ה שבוע בסיפדי
החדש, והתחלחלתי מביא סידרה של
שגיאות־דפוס, שהמחברת גילתה בסיפרה
החדש למעלה במונטיפר. שראה־אור בהוצאת
ה קי בול ה מ או חד.
איני נרגש פהחלחלה של כהנא־כרמון.
כסופרת, ולא מאתמול, היה עליה לדעת.
שאסור לו לספר להיות מודפס קודם שהמחבר
בטוח בניקיונו משגיאות. הוצאת־הספרים
יכולה להעניק לספר שירותים מוגבלים. שהרי
המגיה אינו האיש ששמו חתום על הספר.
המסקנה שלי: עמליה כהנא־ברמון זילזלה
בהגהות של סיפרה. התוצאה: מהדורה שגויה.
בעוד שכהנא־כרמון חושבת, שקוראי סיפרה
יגזרו ממוספי־הסיפרות את תיקוניה וידביקום
על עמודי השגיאות של סיפרה, כאן המקום
לספר, שלפני כמה שנים דאה אור קובץ שידים
של אחד משלושת המשוררים החשובים
במדינה, שבו היה חסר חיריק אחד, או קוצו של
יוד. במאמר ילי׳י..
אותו משורר ישב במשל ימים בבית-ההוצאה
והוסיף את החיריק בספר, שהודפס בכמה אלפי
סופית כהגא״כימון
עותקים. זה עונש ראוי לסופרת, או למשורר,
רשלנות ו חל חל ה
שלא הקפידו בהגהות.
מיכתבה של כהנא־כרמון בעיתונים הטיל את הכתם מעליה על הוצאת־הספרים. מעשה לא

הגון.

עכשיו אופנוען אצט קי לא יהיו גניבה
סיפרותית משירת גינסברג.

כתב־עת
זמנים הופעת הרבעון להיסטוריה זמנים הוא חג
המתרחש אחת לשלושה חודשים בקרב שוחרי
ההיסטוריה בישראל. רבעון זה, במאמריו
הבהירים, המלווים בתצלומים נדירים, הוא
אות־כבוד לתרבות הישראלית.
באחרונה ראה־אור גיליון 14 של זמנים*.

עורכי החוברת, שלמה בן־עמי, צבי יעבץ
ועדית זרטל, הביאו גם בחוברת 14 מיבחר
מרהיב של מאמרים־מחקרים.
ראשון המאמרים הוא נקיפות־מצפון
ברא שיתו של העידן הקולוני אלי מאת מירי
אליאב־פלדון. זהו מאמר העוסק ב ה חו קי ם
החד שים שנחקקו בשנת , 1542 בידי קארל ה־5
(נכדם של פרדיננד ואיזבלה, מגרשי היהודים
מספרד ב־ .)1492 חוקים אלה נועדו להגן על
הילידים במושבות־הכתר שבדרום־אמריקה —
כלומר, האינדיאנים — מפני הניצול, השיעבוד
וההשמדה ההדרגתית שהובאה עליהם בידי
המתיישבים הלבנים. אליאב־פלדון מביאה
לראשונה תרגום עברי של חוקים אלה, שקארל
ה־ — 5מלך ספרד, קיסר גרמניה ושליט איטליה
— חיבר ברוח ההומניזם האירופי של המאה
ה־ . 16 לרשימה ולחוקים מצורפים ציורים
מדהימים המתארים את הכחדת תושבי דרום•
אמריקה.
בהקשר הספרדי מביא רון ברקאי את
רשימתו אנ ד לו סי ם בין אי סלאם ונצרות, שבה
הוא מתאר את תהליך המרת הדת של המוסלמי
בספרד.
בתקופה קרובה יותר לימינו עוסקת רשימתה
של שולמית וולקוב, תחת הכותרת זחיחו ת
הדעת ושינאה עצמית: יהודים־גרמנים
ב ת חיל תהמאהוד .20 ברשימה זו סוקרת
וולקוב את מצב הטמיעה של יהודי גרמניה
בראשית המאה בחברה הגרמנית הסובבת אותם,
תור שהם שומרים על תרבותם במיסגרות
אינטימיות. המחשה ויזואלית לכך היא תצלום
מגרנאדירשטראסה, רחוב ברובע היהודי בברלין
שבו שמרו -היהודים על אורח־חיים ייחודי
משלהם. וולקוב בוחנת את תפקידו וחלקו של
ואלתר רטנאו, שר־החוץ הנרצח של הרפוב־
* זמנים -עורבים: שלמה בן־עמי, צבי יעבץ
ועדית זרטל;הוצא ת זמורה־ביתן ואוניברסיט ת
תל-אביב; 101 עמודים (בריבה רבה. תבנית
אלבומית).

ליקה הווימארית, כאחד מנושאי־הדגל של
ניסיונות הטמיעה, שאותם ייצג הזרם המרכזי
ביהדות גרמניה.
בצד תצלום של קפה גרינשטיידל, הקפה
הסיפרותי של וינה, שבו נראים יושבים ארתור
שניצלר והרמן באהר, מובא סיקור השתלבות
היהודים בסיפרות הגרמנית. והלאה, בחינה של
גלריה שלמה של דמויות יהודיות, שהפכו
למייצגי הישגי התרבות הגרמנית באותה תקופה,
ביניהם, זיגמונד פרויד(שרישום נהדר של פניו
מצוי בשער החוברת) ,פרכץ קפקא ויעקב

וסרמן.

כניגוד לתהליך הטמיעה, מובא גם תצלום של
קבוצה מחברי תנועת־הנוער בל או־וייס (כחול
לבן) ,תנועת־הנוער הראשונה שהיתה בעלת
! ציביון ציוני, שנוסדה בגרמניה* ,וכן סקירת שאר
הניגודים שאיפינו את יהדות גרמניה לפני עליית
הנאצים לשילטון.
רשימתו של מיכאל ר. מארוס וישי בטרם
וישי: מגמות אנטי־ שמיות בצרפת בשנות
ה־ ,30 מביאה את אחד הפרקים האפלים
בהיסטוריה הצרפתית, את סיפור האנטי־שמיות
הצרפתית, המקבילה לאנטי־שמיות הגרמנית,
שהעלתה את אדולף היטלר לשילטון בגרמניה.
לצד המאמר מובאת פקסימיליה של עיתון
אנטי־שמי, שבו נראה שוחט יהודי השוחט את
הפרות הקדושות של הממון והתעשיה בצרפת.
מחבר המאמר בוחן גם את מניעי התגברות
האנטי־שמיות הצרפתית, עם ניצחון חזית־השמאל
בבחירות בצרפת ב־ , 1932 ואת מעמדו
של ראש־הממשלה היהודי ליאון בלום כמוקד
למשיכת שינאה וריעות קדומות, והלאה לפרשיה
הכלכלית של שערוריית־סטאביסקי.
מאמר שקיים בו צחוק־גורל טראגי הוא
מאמרו של קורבן הפאשיזם הישראלי והטירוף
הלאומני, אמיל גרינצווייג, המובא תחת
הכותרת עיון ב או טופיו ת המדעיות של המאה
ה־ .17 מאמר זה בוחן אוטופיסטים כקמפא־

גאלה,

אנדריאה,

בייקון

וקומוניום,

שהאמינו בכר כי שינויים, חברתיים עשויים
לצמוח כתוצאה מחידושי המדע. יוסן ז שלמון
בוחן את הציונות ה ד תי ת ומתנגדיה: מ סור ת
ומודרניות, משיחיות ורומנטיקה, ברשימה
שבה ניתן למצוא את שורשי הטירוף המשיחי של
גוש אמונים, ואת הסיבות לפירוק המפד״ל
בימים אלה.
עומר ברטוב, ברשימה בעלת אקטואליה
לתהליך העובר על צה״ל בלבנון, בוחן את
הברבריזציה של לו חמ ה -קצינים וחיילים
גרמנים ב חזי ת ה רו סי ת 1941־ .1945 רשימה זו
מומלצת לקריאה על־ידי קצין חינוך ראשי.
בחוברת גם מדור סקירות רב־עניין על סיפרי
היסטוריה. זו חוברת שאין בה עמוד אחד משעמם.
* במתכונתה של בלאויוייס הו קם לימים
בפולין, בסוף מילחמת העולם הראשונה, אירטן
השומר הצעיר.

ונ שבץ

2436

(המשך מעמוד )35
לפני חמישה חודשים, ובין הילד הקטן
חסר־הבית, נרקם לאט, לאט. גיל
הסתובב יותר ויותר ליד המיספרה,
ויפית שוחחה איתו בכל פעם* .יא
סיפרה לו על בנה, שמת מדום־לב
בחודש דצמבר . 1983 בנה היה בן , 19
כאשר נפטר באופן פיתאומי. שבוע
אחרי שגיל החל מבקר במיספרה באו?ן
קבוע עוד קראה לו יפית :״ילד״ ,ואז
שאלה אותו לשמו, היא נדהמה כאשר
התברר לה כי שמו הוא כשם בנה שמת.
יפית נישאה בגיל 17 וילדה את בנה
היחידי בגיל . 18 מאז שהיה בן חצי
שנה, גידלה אותו בכוחות עצמה
והשקיעה בו את כל מירצה ואהבתה.
היא סיפרה לגיל, כי כאשר היה בנה
בן , 14 נתפס על״ידי המישטרה בשתפו
פעולה עם גנבים ונפתח נגדו תיק. מאז
היה לו קשה לצאת מהסטיגמה של
עבריין. גם לצבא לא רצו לגייסו בגלל
התיק הזה. לפתע היה גיל מוכן
להקשיב לאדם מבוגר. כדי לגמול
אותו משיגעון האופנועים, קנתה לו
יפית אופניים .״זה מתאים לגילך,
כאשר תהיה בגיל המתאים אקנה לך
גם אופנוע,״ הבטיחה לו.
בכל יום היה גיל מחכה ליפית עד
שעת סגירת המיספרה, ומתלווה אליה
בדרך לביתה. שם נהג לאכול ארוחת־ערב,
ואז היתה מלווה אותו לבית אמו
בבת־ים. יפית חשבה כי הוא הולך
לישון בבית, אולם גיל לא רצה לחזור
הביתה אחרי שהיה בחברת יפית. הוא
היה משוטט ברחובות ולן במיקלטים.
הוא ביקש מיפית לעבור לגור אצלה.
ינאי מאוזן:
) 1צפור שיר — האביב מגיע;
)5מלו פריגיה שנענש ביסורים;
)10 מתנועע; )11 ראש יבשה; )13
שופט; )14 משפחת מייסדי הדפוס
בארץ; )15 דגל; )16 שירת ההודיה
על קריעת ים סוף; )18 רסיסים של
בקר; )20 יכולת; )21 פרס יקרתי;
)22 זהב; )24 צמח ממשפ׳
המרכבים; )25 עלה; )26 טרמין,
הגדרה; )28 מילת שאלה הפותחת
שיר של יל״ג; )30 שם גנאי
לאלילים; )31 המנהיג היהודי
הדגול שגדל בין נכרים; )32 יופי,
חמדה (כינוי לארץ ישראל); )34
גאלו; )35 דברי השבעה של
מנחשים; )38 שם אחת האמהות
בגלגולה הראשון; )39 תפר; )41
מועד; )42 כרת עצים; )43 אמצעי
קשר אפריקאי עתיק; )45 פתרון;
)47 זעיר; )48 פילוסוף גרמני; )50
סוף, קץ; )51 נעלם; )52 בכיה; )54
נינוח; )57 מגדל של צופים; )61 בן
למך; )62 אפס, מאום; )64 סוטה, זד;
)65 נענשה על תאוותה; )66 נמצא;
)67 ישב בתענית; )69 פטפוט; )70
חסר אונים; )72 ארבעה כתבי
הקודש ההודים הקדומים; )74
מאהב; )75 נעלמו ואינם; )77
האגודה לעזרה ראשונה נפשית;
)78 נבל; )81 גוף בעל צורה הנמצא
בחלל העולם; )83 שנת גזירות
ליהודים בגולה; )85 מספר שבטי
ישראל; )86 מדינאי סיני; )88
מצומצם ברחבו; )89 ספור קצר;
)91 בטנון; )93ע״ש נקרא היכל
התרבות בת״א; )95 אודם ליופי;
)96 צינה; )98 קת; )100 קני
השבלים; )102 מספיק; ) 103
פקודה; )104 שמה הרומי של אלת
התבונה; )105 ארון אבן עתיק
למת.

מאונן־:
)1ידידתו של שופן(ש״מ); )2
אחד השוואים; )3רכוש; )4זהו סוף
הכיף; )6קיר; )7מזכיר כללי
באו״ם לשעבר; )8סוף טוב; )9
בדיקת מצב; )12 זירה; )15 מפגר;

)16 קומיקאי אמריקאי נודע; )17
שמה של המחתרת הצרפתית
במלחמה״ע; )19 חבוק בחזקה; )20
כלל הדברים; )21 לפו רנ״ק
הדרגה הנמוכה ביחסי אנוש; )23-
מפרנס; )24 בהמת צאן; )26 מספר,
מדובב; )27 טבעת לבהמה; )29
שיעור, התפשטות בכוון מסוים;
)30 דברי הבל (סלנג); )33 מחבט;
<34 דבר מאפה; )36 עיר קדומה
בנגב; )37 מנהיג תנועת מרי
עברית; )40 חלק מן היד או הרגל;
)41 זריז, מלא מרץ; )44 פרי שאינו
בשל; )46 חזר; )47 מהיר
בתנועותיו; )49 משחק ילדים; )50
אולקוס; )53 היא בכפר־תבור; )54
סופר עברי(ש״מ); )55 מידה; )56

אשכר; )58 מרגיש; )59 כד לנטילת
ידיים; )60 עוף גדול; )62 אביון;
)63 נמאס עליו; )66 מבצע צבאי רב
רושם; )68 בירה של ארץ רחבת
ידים; )71 הקרום שעל המעיים; )73
שתוק! (מ); )76 עבר, נעלם; )77
אבי משה; )79 מוזיאון נודע
לאמנות; )80 תואר למוסלמי
שקיים מצווה; )82 שליח )84 ,,מהח;
)85 זחל הארבה; )87 נמלט; )90
כומתה; )92 גבור יצירה של ר.
קיפלינג; )94 עוף מן היציבים
בארץ; )96 סירת האסקימואים; )97
רך לב; )99 של(ארמית); )101 בעל
״כפיר אריות״ (ש״מ); )102 אם
המרגלית; )103 נישא על פני
המים.

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיקור
* קורסים

ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות (אפילציה)

* סלון ומכון יופי

תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צניעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה

* הכנת כלות
* מחיתם עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 229388 ;226066 )4

לחזור למוטב בגיל 11

יפית ניניו
אופניים במקום אופנוע
אילו היה הדבר תלוי רק בשניהם,
היה הדבר מתבצע מייד, אולם בחברה
מסודרת יש צורך בהרבה אישורים
והחלטות, כדי להעביר ילד מבית הוריו
לביתה של אשה בודדה. למזלם של
השניים התערבה בעניין העובדת
הסוציאלית, המטפלת בגיל. היא
שוחחה עם יפית ועם הילד, והשתכנעה
כי זה יהיה לטובתו של גיל לעבור לגור
עם יפית, האוהבת אותו, מספקת את כל
מחסורו ונותנת לו את החום והאהבה
שחסרו לו כל ימיו.

קשיים
מן העבד

ך פני־זזג הפסח עבר גיל להתגורר
/עם יפית בדירתה המרווחת והגאה
בלב בת־ים. לראשונה בחייו קיבל חדר
פרטי, רק שלו. גיל הראה להעולם
הז ה את החדר שלו בגאווה רבה. על
הקירות תלויים פוסטרים י של
אופנועים, של כלבים ושל בוי ג׳ורג׳
ממועדון תרבו ת. מעל למיטה תלוי
אוסף מחזיקי־המפתחות של גיל .״יש
לי גם כלב,״ הוא מצהיר בגאווה. לאחד .
מידידיה של יפית יש כלב פודל ננסי
מסוג מיוחד מאוד. הוא מרשה לגיל
לטפל בכלב ברוב ימות השבוע .״היה
לך פעם כלב?״ שאלנו את גיל, והוא
ענה :״היו לי הרבה כלבים, אבל רק
ליום או יומיים.״
אביו של גיל, סבו וסבתו ראו כי גיל
מאושר, והסכימו לסידור הנוכחי, האב
בא בכל יום לבקר את הילד אצל יפית.
את ליל־הסדר בילו השניים בחברת

ידידים טובים של יפית ,״אני גנבתי את
האפיקומן,״ מצהיר גיל ומציג בגאווה
שעון־יד, המכיל רדיו קטן, שקיבל
כמתנה על מציאת האפיקומן. כמות
האהבה והמתנות שמשפיעה יפית על
גיל, מספיקה כדי לכפר על כל החסר
של שנות ילדותו.
במהלך השיחות הארוכות שניהלו
יפית וגיל, התברר להם, כי בעצם היו
ביניהם כבר קשרים בעבר, אלא שהם
לא ידעו על כך. גיל גילה כי דודו, אחי
אביו, היה חבר טוב של בנה המת של
יפית .״ידעתי בדיוק מתי הוא מת ומה
קרה לו, הדוד שלי סיפר לי, אבל לא
ידעתי שזה הבן של יפית,״ אומר גיל.
יפית מספרת עוד סיפור מוזר :״לבן
שלי היתה סירת־גומי מתנפחת, סירה
ענקית בגודל של 12 מטר, אף פעם לא
הפלגנו בה, רק היינו מנפחים אותה
ויושבים בתוכה בסלון. יום אחרי שהבן
שלי מת, כיבסתי את הסירה ותליתי
אותה לייבוש על החבל, והיא נעלמה.״
״נכון שהיא היתה בצבע ירוק?״ שואל
גיל. מסתבר כי היתה לו יד בגניבת
הסירה והוא יודע היכן היא נמצאת.
״היא במיקלט נטוש, ראיתי אותה שם,״
סיפר.

מהבית הדשה
וכקיה

^ אשר קיבלה יפית רשות
להחזיק את גיל בביתה התחילה
מייד לתכנן את העתיד .״בהתחלה לא
ידעתי בכלל שהוא לא לומד בבית־ספר,
ואז התברר לי כי הוא משוטט,
ושנים לא למד באופן מסודר,״ היא
מספרת. בחינה גיל עבר השבוע
פסיכוטכנית, והתברר כי הוא ילד
אינטליגנטי ביותר. הוא יצטרך למלא
את החומר שהחסיר עד כה, אולם
ליפית התברר כי יש בעיה טכנית
הקודמת עוד לכך .״אם תוכלי למצוא
מנהל בית־ספר שיהיה מוכן לקבל
אותו, הוא יוכל ללכת לבית-ספר,״
אמרו לה העובדים הסוציאלים. שמו
של גיל כילד בעייתי ועבריין, מפחיד
את כל מנהלי בתי־הספר בעיר, אולם
יפית נרתמה למילחמה .״מה זה, אלה
בתי־ספר פרטיים? איך הם יכולים
לסרב לקבל ילד מבת־ים?״ היא
שואלת.
״גם אחרי שגיל כבר התגורר בביתי
ולא המשיך לעבור כל עבירות,
המשיכו להופיע כתבות בעיתונים,
שסיפרו על מעלליו. זה נורא העליב
אותו, וכאשר הוא קרא את הכתבה
האחרונה עליו, הוא ברח מהבית,״
מספרת יפית. היא נאבקת כעת למען
שינוי תדמיתו בבת־ים .״הוא הרי ילד
קטן, האם גנב מכוניות כדי למכור
ולהרוויח כסף? הרי זה היה שובבות של
ילד, וכעת די! זרקנו את המחברת
הישגה שבה היו כתובות כל הגניבות
והעבירות,״ היא אומרת וגיל נחרד
לרגע .״יפית,״ הוא שואל ,״ומה אם ילד
אחר ימצא את המחברת הזאת וילמד
את כל הדברים הרעים ואיך לגנוב?״
יפית מרגיעה אותו :״זה כסדר, פתחנו
מחברת חדשה ונקיה.״
״ספרי להם על הקיוסק,״ מבקש גיל
מיפית .״ליד המיספרה שלי יש קיוסק,
שמוכר ממתקים ודברים טובים. קודם
הם היו מגרשים את גיל, כאשר היו
רואים אותו, כי חשבו הוא יגנוב מהם.
היום הוא חבר של הילדים שלהם, והם
מרשים לו להיכנס לקיוסק ולעזור להם
למכור סחורה. ״.הם נותנים בי אימון,״
אומר גיל וקולו מתרונן.
בעייה נוספת היא החברים
הוותיקים של גיל, שאינם מוכנים
לוותר עליו. נערים בוגרים מגיעים
לביתה של יפית, כדי לשוחח עם גיל,
אבל היא מסבירה להם, כדי שלא
ייפגעו ,״גיל צריך חברת בני גילו, הוא
מתחיל כעת חיים חדשים,״ היא אומרת
להם.
״זה לא מפני שהבן שלי מת,״ היא
אומרת ומנסה לשכנע אותנו ,״גם אם
בני היה חי והייתי שומעת סיפור כזה
על ילד קטן, גם אז הייתי מוכנה לקחת
אותו ולטפל בו. מי יכול לעמוד בפני
העיניים היפות האלה?״ היא שואלת.

אילנה אלון

העולם הזה 2436

הו רו ס הו ס
נאשו הכוכבים נמצאים בנסיגה
נוחחים פגעים וצווח. השנה, מסור
חודש פבוואו •,התחילו הכוכבים לסגת
מדים 1בנימיני

מזל החודש:
שור הזדמבויות חושות
בתחום הרומנטי
ושימו כלכלי

ובים ותו מהוגיר, מתרגז, ער נר
שטות, מאבדים את המנתחות שר
המכונית או שר המישור או שר הדירה
תקלות בעיקר בשטח זה. באותה תקופה
סובלים מצרות בקומוניקציה. מיכתבים לא
מגיעים ליעדם בזמן, הטלפון אינו מתפקד
כהלכה. חפצים הולכים לאיבוד. אנשים
נוטים לשכוח, ולהיות מפוזרים. חתימה על
חוזים, הסכמים או מסמכים חשובים
מתבררת מאוחר יותר כטעות.
מאחר שמרקורי אחראי לאביזרים

כוכב ונוס -נמצא בנסיגה כל 18 חודש,
ונסיגתו נמשכת 90 יום. בתקופה זו אנשים
מרגישים את ההשפעה במישור הריגשי.
אי־הבנות בקשרים רומנטיים, מריבות יותר
מהרגיל, כל עניין קטן מתנפח לעניין גדול.
אפילו במישפחות הרמוניות נוצרות בעיות,
חיכוכים, סיכסוכים וחוסר״חיבה. קישרי-
ידידות שנמשכו שנים רבות -מתערערים.

השבוע עשייה להיווצר הזדמנות לשפר את
המצב הכלכלי, אולם כדאי לבדוק את
ההצעה היטב ולא
להחליט בצודה נחפזת. 1 השיפור יהיה לתקופה
קצרה ביותר ויחריף את
המצב לטווח ארוך.
עדיף להשאיר את המצב
כמות שהוא. ב111

שטח הרומנטי צפויות
בעיות ב 7-וב 8-בחו 0

דש. בתחום העבודה
תוכלו להשפיע על
הממונים או על עובדים אחרים. ה־ 11 וה 2-ג
טובים לפגישות עיסקיות ולבילוי רומנטי.

המצב מתחיל להשתפר, אם פי מדי יום
מתעוררות בעיות חדשות. מבחינה בריאותית
אתם נוטים שוב
להתחזק ומצבכם טוב
יותר, בשטח הרומנטי
נפתחות בפניכם הזדמנויות
חדשות, כעת הכל
נראו; יותר ורוד. וכדאי
להרבות בפגישות עם
אנשים חדשים. סיכוי
טוב במיוחד לאלה
היוצרים קשרים עם
אנשים מארצות אחרות,
המבקרים בארץ. בשטח הכספי המצב
משתפר. אך עדיין כדאי לחסוך ולא לבזבז.

אתם מרגישים שהכל מתנהל בקצב איטי,
מצב־הרוח אינו טוב וכל ההרגשה היא של
חוסר שלישה על המצב.
גם בשטח הבריאות
אינכם חזקים כתמיד,
ונושים לחלות במהירות.
דרכי״הנשימה רגישים
במיוחד, ואותם
הסובלים מאסטמה או
מאלרגיות, מרגישים
21ב מ אי -
זאת על בשרם. מה
20ב״וני
שפגיע יותר מכל הם
העצבים -כל דבר קטן
מקפיץ אתכם, גורם למצב־רוח ירוד ואולי
אף לחרדה. כדאי לדחות נסיעה שתוכננה.

תאותיס

רד 7וה־ $בחודש שוב יהיו מוקדשים בעיקר
לטיפול בעניינים כספיים. קשה למצוא
פתרון לקשיים הפוק דים
אתכם בשטח זח.
רצוי להעזר בידידים
שחייבים לכם אל תתביישו
לפנות אליהם
הגיע הזמן שתקבלו,
למרות שאנשים רגילים
שאתם מוכנים לתת
;21 ביוני -
בכל עת שזה נדרש. ב־9
כ) 2ביו לי
או ב־סג בחודש צפויה
פגישה עם מכר או ידיד
שיציעו רעיונות חדשים. בדאי לחשוב על כך.
יתכן מאד שהצעותיהם באות בדיוק בזמן.

אתם מרגישים את עצמכם מתוחים מאוד.
בכל תחום שבו אתם עוסקים נתקלים
באיזו בעיה שקשה למ צוא
לה פתרון. המתי חות
כתחום הבית
והמישפחה לא מועילה.
אך לאנשים שעימם
אתם קשורים יש דרישות
לא מעטות. מצפים
מכם שתיטצאו בכל
מקום ותיקחו על עצמ יזיזזזודזזיו
8 0 )1׳ 117191118
כם את כל הקשיים
המציקים לכולם. אולם
עליכם להבהיר לבני המישפחה שגם לכם
לא קל. בשטח העבודה מתרכזות בעיות.

נסיעות לחדל עומדות כעת על הפרק, תוכלו
לתכנן חופשה או נסיעה עם בן־הזוג. עדיף
לבצע נסיעות מחודש
יולי ואילך. אולם את
התוכניות כדאי להכין
בעת. ה־ 7וה־ 8בחודש
יהיו מאוד מעייפים.
ויתכן שתצטרכו לגשת
לרופא. המצב הבריאותי
אינו טוב במיוחד,
אך אתם מנסים להתע653332X

לם מהמצב האמיתי.
בתחום הכספי צפויה
לכם הפתעה. בתאריך ה־ 12 וה־ 13 בחודש.
כדאי להעז ולנהוג בדרך שונה מהמקובל.

סוס

1ץ!זזז 8

מצב-הרוח אינו מהטובים ביותר בתקופה
זו. גם המצב הבריאותי אינו טו ב אתם
מרגישים עייפים, תשו שים
וחלשים. נסו
לארגן סדר-יום שקט
יותר ואל תקחו על
עצמכם יותר מדי. לא
תוכלו לעמיד במאמצים
בתקופה זו. מה
שמציק במיוחד קשור
לתחום הכספי, ברגע זה
קשר למצוא דרך שת שפר
את המצב הכלכלי.
חשוב לא לתכנן הוצאות גדולות. ח10-
וה 1-ג בחודש יהיו מאוד מעייפים וקשים.

אתם נתונים להתלבטויות קשות בימים
אלה. המצב עם בן־הזוג אינו מעודד. המתת
כל־כך גבוה. שאתם מובנים
לסיים את הקשר,
רק לא לסבול ממצבי-
הרוח והדרישות של
בן־הזוג. רצוי לא להחליט
על סיומים, פרידות
וצעדים דרסטיים במישור
הריגשי. השיפוט
אינו טוב במיוחד וגם
האינטואיציה מטעה
אתכם כעת. אותו אדם
שכרגע קשה לכם לשאת את חברתו, יתגלה
כמישענת חשובה בתקופה יותר מאוחרת.

המצב הכספי עומד להשתפר. תוכלו לפעול
לקידום המצב, בעיקר ב ,7-ב 8-או ב* 2ג
וה 13-בחודש. שימו לב
להצעות שמציעים לכם
במקום העבודה. נכון
שברגע זה אתם עובדים
יותר מהרגיל והעומס
הרב מעייף ומתיש. אך
דווקא כעת תוכלו למצוא
עבודות נוספות
} 2בנו במבר ־
שיקדמו אתכם בעיקר
20בדצמבר
בשטח הכלכלי. אל תחמיצו
את ההזדמנות,
תמימותכם עלולה לעלות לכם ביוקר
בתקופה זו. חשוב מאוד לגלות עיינות.

ענייני הכסף עשויים להשתפר בתקופה זו.
אנשים יגלו יותר אדיבות וסבלנות כלפיכם.
אל תחשדו בהם. אין
להם כל כוונות נסתרות,
הם פשוט נהנים מחב־רתכם
אלה מביניכם
שנוטים להשמין יצטרכו
להקפיד השבוע על
תזונה מאוזנת, הנטיה
היא להפריז בהנאות
האכילה. בשטח הרומנטי
תוכלו להנות מפו-
פולאריות. אתם נראים
יותר מושכים וזה הזמן לחדש את המלתחה
ולהתאים את הופעתכם לתקופה החדשה.

ידידים שעימם חסתכטכתם מוכנים כעת
לחדש את היחסים, אולם הנאווה לא תיתן
להם לעשות את הצעד
הראשון. סה׳ 9בחודש
תוכלו לקחת יוזמה ולהציע
חידוש הקשרים.
בשטח הכספי נראה
שיש אפשרות לשפר את
המצב. ב 12-וב־ 13בחודש
תוכלו לחשוב על
דרך שונה לחלוטין.
הקשיבו למה שבני מזל
מאזניים מציעים, למ רות
שהם עצמם במצב קשה. בשטח
העבודה אתם נתונים ללחצים עצומים.

גד? וב־ 8בחודש אתם צפויים להיפגע
מאנשים שעימם אתם קשורים בקישרי-
עבודה. נסו לא להעיר
דבר ולא להגיב על
האשמות. לא תוכלו
להגן על עצמכם בצורה
את הדעת. מניחה המתינו יומיים. ואז תמצאו
דרך טובה יותר.
בשטח הבריאות יחיו
יומיים שבהם תצטרכו
19ב פב רו א ר ־
20במרס
לנוח ולשים לב לתה
פעות שאינן רגילות.
וד 10 וה־ 11 בחודש מתאימים לפגישות
רומנטיות ולשיחות הבהרה. אל תדחו דבר.

וניס

חודשים מרס ואפריל השנה היו קשים,
סוערים, מפתיעים ולעתים מזעזעים.
אסטרולוגים יכלו לחזות מראש שתקופה זו
תהיה קשה ומסוכנת: אם להזכיר
התרחשויות באותה תקופה, אפשר להיזכר
בפיגוע כירושלים, או בניסיון־החטיפה של
האוטובוס לאשקלון. אלה רק הבולטות
מבין התקריות שהתרחשו באותה עת.
נדמה שאפילו מזג״האוויר הושפע ממצב
הכוכבים. חג־הפסח והמימונה היו גשומים
והזעיפו פנים לאלה שרצו להנות באוויר
הפתוח.
הסיבה העיקרית למצב זה נעוצה במהלך
הכוכבים. קיימת תופעה, הנקראת כוכבים
בנסיגה. כל זמן שהכוכבים נמצאים במהלך
ישיר -הכל מסתדר איכשהו -בצורה צפויה
ושיגרתית. אולם ברגע שכוכב נמצא בנסיגה
(לעומת כדור״הארץ) הכל עלול להשתנות.
צרות ופגעים נוחתים לפתע. השנה, מסוף
חודש פברואר, התחילו הכוכבים להיעצר
ולאחר מכן לסגת. כשכוכב אחרי כוכב נכנס
ל״מישחק״ כאילו עשו יד אחת נגדנו.
החלוץ שהתחיל במרוץ לכיוון ההפוך, היה
כוכב סטורן. במרס הצטרפו אליו פלוטו
ואוראנוס, כשמרס האיט את מהלכו, כדי

להתחיל בנסיגתו בחודש אפריל. נפטון,
מרס ומרקורי הצטרפו גם הם בחודש אפריל,
וכולנו חשנו את הזמנים הקשים על בשרנו.
מאחר שלכל כוכב אופי והשפעה משלו,
יוצא שתחומים רבים נפגעים באותה
תקופה. כאן ננסה לעבור בקצרה על
משמעות הנסיגה לכל כוכב וכוכב.
כוכ במר קו רי -נמצא בנסיגה שלוש
פעמים בשנה. בכל פעם 24 יום. מאחר
שמרקורי מסמל את התיקשורת, צפויות

ביתיים -לפתע מתקלקלים מכשירים-
חשמליים או האינסטלציה. קשרים
שמתחילים באותה תקופה עלולים להיפסק
לפתע, בגלל פרשנות לא נכונה של הכוונות.
נסיעות לא יוצאות לפועל ואם כן, אזי
נתקלים בעיכובים ומיכשולים ושום דבר לא
מסתדר בקלות. תעודות וכספים הולכים
לאיבוד.
יש יותר פריצות וגניבות, אנשים מאבדים
מפתחות של המכונית, הדירה או המישרד.
מי שיודע מראש מתי מרקורי יימצא
בנסיגה, יוכל למנוע חלק מהבעיות, על־ידי
כך שידחה כמה דברים לתקופה מאוחרת
יותר. הזמן המסוכן ביותר הוא היום שבו
מתחיל הכוכב את. הנסיגה. לדוגמה -
המיקרה עם האוטובוס לאשקלון התרחש
ביום שמרקורי התחיל הנסיגה.

אנשים מעריכים את הקשיים האישיים
בצורה בלתי״אובייקטיבית. יחסים מתוחים
וזמן גרוע לפגישות עיסקיות או ראיונות
ראשונים.
אולם כל זה לא שייך לתקופה הנוכחית
מאחר שונוס, לפחות, המשיכה במהלכה
הישיר ומנעה מאיתנו צרות בתחום הרגש.
מרס נמצא בנסיגה כל שנתיים וחצי. כבר
שבועיים לפני הנסיגה הוא מאיט את הקצב
ומשפיע. מאחר שכוכב מרס קשור
במילחמות, קורה לא פעם, שכאשר הוא
נמצא בנסיגה פורצת מילחמה. לאו־דווקא
בזמן הנסיגה, לפעמים דווקא כשהוא נעצר
ומתחיל שוב במהלך רגיל. ברוך שהוא לא
האחראי הבלעדי. כדי שתפרוץ מילחמה -
צריכה להיות קונסטלציה קשה בכוכבים.
מרס קשור בחומר, ומילחמה גורמת
להרס חומרי ולהוצאות כספיות גדולות.
כשמרקורי בנסיגה זה יותר מיטרד. אך
כשמרס נסוג, הוא מביא לנזקים. יש יותר
תאונות־דרכים, תקלות מכאניות בתעשיה,
מחלות דלקתיות, התוקפנות מתגברת,
אנשים מתרגזים על כל שטות ומתקיפים
ללא סיבה הנראית לעין. מריבות בעבודה
ובמישפחה, חוסר זהירות. הכל נעשה
בחיפזון וללא מחשבה. אנשים מרגישים
עייפות וחוסר״מרץ, ולפעמים פיתאום
התעוררות עצומה. קשה לשלוט באנרגיה.
יש יותר שריפות, נוטים לשכוח את
חוקי־התנועה וגורמים תאונות.
השנה יימצא כוכב מרס בנסיגה עד ה״21
ביוני ודווקא אז הסיכוי למילחמה מתגבר.
יופיטר בנסיגה ארבעה חדשים בשנה.
השנה הוא מתחיל את הנסיגה במאי. כל
הדברים מתעכבים. מה שהתפתח יפה
(המשך בעמוד )68

בינגיליניאל

לא משנה.
ב״ספרי״
תמצא את מבחר ^
ספרי הקריאה, הלימוד וספרי הילדים בעברית
הגדול ביותר בארץ.
אז מה הסיפור שלך?
רסת־גן־ררך ז בו ט מ סקיונ/י רו שלי ם־ר ח שלמון ( 4פ׳ 1תשמ אי) /תל־ אב׳ב.־רח (הרוז־נוימין . 3 0רחד־זנמף .7 2שכונת התקוה דרך ההגנה . 67ר ח אבן־גביר 1ר ג / 15באר־ שבע ־ רחהמסחר רו ת .78
רח ה ר צל / 42 נתניה-רחי הרצל / 34 חי פ ה-ר ח החלוץ / 16ב ת־י ם -רחו דפור / 170 עפול ה-ר ח׳ ארלוזורוב / 11ר א שו ך ל צי 1ן-רחי ה ר צל / 52ר חו בו ת -רחי ה ר צל / 164 חולון-רחי סוקול 1ב . 7 9

^ תנו של נשיא בולגריה, נשיא הוועד האולימפי של מדינה
( 1זאת, אירגך מישלוח כמויות אדירות של נשק סובייטי לדרום־
אפריקה, וגרף הון־תועפות. השירות החשאי הבולגרי, המכונה
קינ ט קס, היה מעורב באורח ישיר בכל הפרשה. היו גם שותפים
אחרים, שהופכים את כל הסיפור לדראמה בינלאומית, שכאילו
נרקחה במוחו הפורה, אך החולני, של סופר־מתח ממדרגה
שלישית.
מתווך אוסטרי, פילגש יפהפיה בווינה, ממוצא בולגרי, מתווך
גרמני, שהבריח בעבר נשק עבור המחתרת האירית, דיפלומט
ניגרי מושחת, עיתונאים דניים ובריטיים, שחשפו את הפרשה.
כל החומר העסיסי הזה, מתועד כולו ומפורט בצורה שאינה
משאירה מקום לשמץ של ספק, הופיע השבוע בשבועון הבריטי ׳
הסופר־רציני אובזרוור, בעיקבות כתבות־תעודה בטלוויזיה
הדנית. אין כל ספק בנכונות הסיפור.
אישים בכירים ביותר בצמרת המיפלגה הקומוניסטית
הבולגרית איפשרו, במכוון וביודעין, מישלוח של.יותר מ־ססז
אלף כלי־נשק שונים לדרום־אפריקה. המטרה: חימוש המחתרות
הימניות, הפרו דרום־אפריקאיות והאנטי־מארכסיסטיות במוזאנד
ביק ובאנגולה! נשק ממקור קומוניסטי, המיועד לביצוע

סוחרי־נשק סלווקוב ומולאק
100 אלף כלי נשק, כולם מתוצרת סו ביי טי ת
מעשי־רצח וחבלה נגד מישטרים המבוססים על הסוציאליזם
המארכסיסטי, בשתי מדינות אלה, שהשתחררו לא מכבר מעול
פורטוגל, ושעמדו בקו־החזית הראשון נגד מישטר האפרטהייד!
נשק המיועד לסוכנים ובוגדים, הפועלים נגד בני עמם בשליחות
הסי־איי־אי ודרום־אפריקה — היתכן!
העסק מתנהל מטירה. אין שום טעם להתעמק בנושא
האידיאולוגי. פשוט, אין כאן שום ״ייתכן״ .סתם עובדה, שאין
ממנה מנוס. מי שהאמין שמישטרים קומוניסטים, ובעיקר מישטר
סטאליניסטי כמו זה הבולגרי, מחוסנים לפחות ממעשים כגון סיוע
לגזענים בפרטוריה, חוטא בתמימות יתרה. בולגריה זקוקה
למטבע זר, וכמה ממנהיגיה חוטאים בתאוות־בצע.
גיבור הסיפור אינו אלא איבן סלווקוב, גבר יפר־תואר בסוף
שנות ה־ 40 שלו. סלווקוב הוא עסקן בכיר במיפלגה הקומוניסטית
הבולגרית וגם אלמן עליז למדי. אשתו, לודמילה, היתה בתו של
נשיא בולגריה, טודור ז׳יווקוב. היא נספתה בתאונת־דרכים לפני
שנים אחדות. סלווקוב חייב את עלייתו המטאורית לנישואיו
לבת־הנשיא. הפלייבוי הידוע, לא רק בסופיה, אלא גם בבירות
אירופה המערבית, כיהן כמנכ״ל הטלוויזיה הבולגרית, ובימים
אלה הוא משוטט לו בעולם, בתפקיד הנוח והתפווי לפי מידותיו,
של נשיא הוועד האולימפי.
במסעותיו פגש את בת ארצו יפת־התואר, ורה קלאמר (,)35
שברחה עם אמה לווינה לפני שנים רבות, והיא עתה אזרחית
אוסטרית.
האם, מאריה, עודדה בהתלהבות את הקשר של בתה עם
סלווקוב. היא עבדה כמתרגמת בשירותו של סוחר אוסטרי זקן,
וילהלם וייס, שתיווך בעסקות׳רבות ומסובכות בין חברות
מערביות וארצות הגוש הקומוניסטי. קשריה של ורה עם חתנו של
נשיא בולגריה פתחו לפני וייס את שערי המדינה הנוקשה ביותר
מעבר למסך הברזל. וייס גייס את סוחר־הנשק המערב־גרמני פטר
מולאק, וביחד אירגנו את עיסקת הנשק הבולגרית־דרום־
אפריקאית. מולאק הוא דמות מוכרת היטב לאינטרפול, אחרי
שנתפס בהברחת 10 טון חומרי־נפץ לצב א ה אי רי הל או מי
לצורך פיגועים נגד הבריטים ונגד הפרוטסטנטים באלסטר.
מולאק העדיף להסתלק מאירופה, והוא מנהל את עסקיו
מטירה שמורה היטב בפלורידה, ארצות־הברית. מולאק קשור מזה
שנים רבות עם דרום־אפריקה, ותיווך בעיסקות־נשק עם מדינה
זאת תוך הפרת האמברגו, שהוטל על־ידי האו״ם בשנת . 1977
בולגריה היתה פעילה במיוחד בהעברת החלטה זאת במוסדות
האירגון הבינלאומי. כך נוצר שידוך, שהשתלם היטב לכל
הצדדים. מולאק הכיר את שליטי פרטוריה, ואילו וייס, באמצעות
סלווקוב, את ראשי המישטר בבולגריה. הדרוסאפריקאים העדיפו
לספק למחתרות הקשורות בהם נשק סובייטי, בעיקר נשק קל
לפיגועי־מחתרת.
100 אלף כלי־הנשק, שקנו מהבולגרים, כללו רימוני־יד,
קטיושות, מוקשים, מיקלעים ורובים אוטומאטיים, כולם מתוצרת
סובייטית. הבולגרים הזהירו את שני המתווכים, שהעיסקה חייבת
להיות חשאית לאורך כל הדרך. מעורבות המודיעין הבולגרי
שימשה כאזהרה כפולה ומכופלת. כל הדלפה תגרור
מעשי־אלימות קשים, ובכללם רצח.
״המוסד״ משמש ככיסוי. פגישה חשאית בפאריס הביאה
להקמת חברת־תיווך פיקטיבית בלונדון, וחברה מקבילה,
דרום־אפריקאית, בוואדוז, בירת ליכטנשטיין. דובר בעיסקה של

חמישה מיליון דולר, מלבד מיליון דולר עבור שני המתווכים,
ושני מיליון דולר עבור סלווקוב. הבולגרים שכרו אוניה דנית,
שרה פולטן, להובלת הנשק לדרום־אפריקה.
עתה נשארה לכל השותפים במשימה המסובכת הזאת בעיה
קטנה אחת לפיתרון. הבולגרים רצו שמולאק ושותפו וייס יספקו
להם רוכש לגיטימי לנשק, כדי שיוכלו להתחמק מהאשמה, שהם
מוכרים אותו למישטר הגזעני. גם נושא זה טופל על־ידי מולאק
ביעילותו הרגילה. הוא שיחד, בסכום ניכר, את הנספח הצבאי
בשגרירות ניגריה בלונדון, מייג׳ור אד אוקודומה. הקצין הניגרי,
שארצו מנהלת מזה שנים מסע־הסברה נרחב נגד האפרטהייד,
איפשר בחתימתו את העיסקה. הוא אישר מיסמכים ניגריים
מזוייפים, שהעידו שהנשק הבולגרי היה מיועד לניגריה!
מולאק היה יסודי עד הסוף. זייפן מיקצועי אירגן עבורו
אישרור של מישרד־החוץ הבריטי, שהעיד שחתימתו של הקצין
הניגרי היא אותנטית. מצוייר במיסמכים אלה נסע מולאק לסופיה,
בירת בולגריה, ושם חתם על חוזה יצוא־הנשק עם חברת
היצוא־יבוא אינאר, ברחוב אנטון איבנוב .66 מומחים מערביים
אישרו, לבקשת אובזרוור, שאינאר היא שם כיסוי ל״מוסד״
הבולגרי, קינ טקס. המיסמכים שהתגלו בפרשה מכילים פירוט
מדוייק של כל כלי־הנשק שנשלחו לדרום־אפריקה.
הפושע מצפצץ על שותפיו. שתי תקלות הביאו
לחשיפת הפרשה, חרף הגאוניות הפשוטה שעמדה בבסיס התיכנון
והביצוע של עיסקת־הנשק. מישמר־החופים התורכי, במיצרי
הבוספרוס, חשד שהאונייה הדנית שרה פולטן, מבריחה נשק
עבור אנשי הגרילה השמאליים במדינה זאת. הם עצרו את.האוניה
וערכו בה חיפוש. הקברניט הדני התעקש שקונסול דנמארק
בתורכיה יהיה נוכח בחיפוש. הנשק התגלה, אבל המיסמכים
הגיגריים שיכנעו את התורכים. הם התנצלו, ואיפשרו את מעבר
שרה פולטן במיצרים.
עם זאת, הסיפור דלף. הקונסול דיווח לרשויות בקופנהגן. ומי
שמכיר את דנמארק לא יתפלא לשמוע, שהפרשה הגיעה
לעיתונאים בתוך דקות אחדות. שני כתבי־טלוויזיה דניים התחקו
אחר עיקבות האונייה, חקרו כמה ממלחיה, ועלו על הסיפור
הסנסציוני כולו. הנשק ה״ניגרי״ לא הגיע מעולם ליעדו המוצהר.
שרה פולטן הפליגה מבולגריה ישירות לדרבאן, דרוסאפריקה.
המיטען פורק על־ידי צבא דרום־אפריקה, והועבר ליעדו הסופי,
למחתרות הימניות במוזאמביק ובאנגולה. אין כל ספק, ועובדה
זאת מתועדת היטב, שסלווקוב ואנשיו ידעו היטב, למי מיועדת
הסחורה שלהם.
התקלה השניה שייכת יותר לשגיונות הטבע האנושי,
ולרדיפת־הבצע המופרזת של השותף הגרמני בעיסקה, פטר
מולאק. נוכל בינלאומי זה הסתגר לו בפלורידה, והוא מסרב
להעביר לוויים ולחתנו של נשיא בולגריה את חלקם בדמי־התיווך.
הסוחר האוסטרי הנזעם, וילהלם וייס, כינס את עיתונאי־החוץ
במלון היל טון בווינה, סיפר להם על הפרשה בפרטי־פרטים,
והודיע, שהוא ישיג את כספו ממולאק, בכל מחיר שבעולם.
פילגשו של סלווקוב, ורה קלאמר, הופיעה גם היא בהילטון, אבל
גילתה סימני־חרדה ברורים. כמה זרים שהסתובבו בלובי, זוהו
כשליחי הקינטקס. וייס הקשיש אינו מגלה כל סימני פחד, אבל
ורה הודתה בגלוי, שהיא חוששת לחייה.
לא ידוע על כל צעדים שננקטו בבולגריה נגד סלווקוב ואנשי
קינ טקס, שאירגנו את מישלוח הנשק למדינת האפרטהייד.
בינתיים ממשיך סלווקוב לכהן כנשיא הוועד האולימפי הבולגרי,
ובשעת מסיבת־העיתונאים של וייס, שהה בווינה. גם הוא ״מחפש״
את מולאק, הספון בביטחה בפלורידה שטופת־השמש, ומצפצף על
שאר שותפיו לפשע.
לפרשה מרתקת ומוזרה זאת יהיו השלכות רבות על מעמדה
של ברית־המועצות באפריקה. כל הפרשנים מצפים עתה לתגובת
הסובייטים, ולצעדים שינקטו כלפי בולגריה, שהיא לכל הדעות
השותפה הצייתנית והכנועה ביותר של ברית־המועצות.

ארצות־הברית:
הנמר הנוראי
¥ה היה בדיוק חומר לאחד מספריה של אגאתה כריסטי,
1סופרת־המותחניע שגרה שנים רבות באותו איזור. לפתע רחש
כל האיזור, סביב הנמל העתיק של דארטמות בדרום־מיזרח
אנגליה, שמועות. לפני 40 שנה בדיוק, נקברו במקום מאות
חיילים אמריקאיים, בקבר־אחים אחד גדול ואיש לא דיבר, או
כתב, או פירסם על זה, מעולם, מאומה.
השבוע יצא המרצע מן השק: השמועות לא היו שמועות־שווא,
כפי שיכולה עתה להעיד לא רק דורוי סיקינגס, עכשיו בת ,63
בתו של האופה המקומי שסיפק סופגניות לחיילים האמריקאיים,
שחנו באיזור באביב , 1944 ושהושבעה על־ידי אביה לשמירת סוד
ניצחית. היה זה עיתונאי אמריקאי שחשף את הפרשה, שלמעשה
לא הוסתרה בדיוק, אך איש לא שם לב אליה, כאשר פורסמה
בכמה שורות, שש שנים אחרי תום מילחמת־העולם השניה על־ידי
צבא ארצות־הברית.
ציד חופים. ב־ 28 באפריל 1944 היו כמה אלפי חיילים
אמריקאיים בעיצומם של תירגולים לקראת הפלישה לנורמנדיה,
שעמדה להתקיים כעבור שישה שבועות. בשעות הבוקר
המוקדמות תרגלו כ־ 3000 חיילים פריקת הספקה לחופים
שעליהם כביכול, נחתו חבריהם זה עתה.
ואז, במיקרה רע, הופיעו כמה ספינות־התקפה חופניות
גרמניות, שיצאו לצוד ציד, ונתקלו באוניות־התירגול הבלתי־חמושות.
תוך דקות הטביעו שתיים מהן. כפי שהודו שילטונות

הצבא האמריקאיים זמן רב לאחר מכן, נהרגו בתקיפה 749 חיילים
ומלחים אמריקאיים. כאשר נחתו ב־ 6ביוני אותן יחידות בחוף
המבוצר של נורמנדיה, במיגזר שנועד להן, חוף יוטה, הסתכמו
אבדותיהם ב־ססו איש בסך־הכל.

סולם 11181
שלוש מילים. רמז כלשהו על האסון היה משחק לידי
הגרמנים, שהיו תוהים על ריכוז הכוחות באיזור והיו עלולים לסכל
את תוכנית הפלישה לאירופה. לכן קברו האמריקאים את החללים
— כמה מאות מהם בלבד, כי רבים טבעו במצולות —
בקבר־אחים גדול, מוסתר היטב, תחת שיטחי מירעה־הצאן של
איכר מקומי.
היה זה נולן תורפ, בנו של אותו איכר, שהיה בשנת 1944 בן 10
בלבד, שהיה הנרעש ביותר מגילוי קבר־האחים באדמתו. הוא לא
האמין למראה עיניו, בדיוק כפי שלא האמין מעולם למישמע
אוזניו, עת רחשו השמועות באיזור. וכאשר נודע לו כי האסון קרה
במיסגרת התירגול, ששם־הצופן שלו היה מיבצע נמר, הוא
הסתפק, כדרכם של איכרים ממעיטי־מלים, בשלוש מילים בלבד:
״נמר נוראי באמת!״

יפאן: קיחי רבד
^ משך עשרות שנים היתה ארצות־הברית ספק־החיטה של
המזרח הרחוק. זה היה. עכשיו חדרו אוסטרליה וקנרה לשוק
הגדול הזה. בדיוק כמו שמגדלי פולי־הסויה הברזליים נגסו,
בשנים האחרונות, משוק יצוא הסויה של האמריקאים.
לא שהאמריקאים שוקטים על שמריהם. לאחרונה, למשל,
הפכה חסה קליפורנית לאחד. המיצרכים המובקשים בהונג־קונג
ואפילו מפרסמים אותה על דפנות ספינות־המעבורת הסיניות.
עוף, דג וקיווי. ימה שמוכיח שיש תיאבון לכל אחד גם
לניו־זילנדים. כאשר אלה הצליחו, לפני כ־ 20 שנה, להחדיר את
פרי הקיווי הפרוותי־חום שלהם לשוקי העולם, נכנסו, עד מהרה,
גם האיטלקים והצרפתים לזירה, עם קיווי משלהם.
הניו־זילנדים ידעו מה לעשות. הם, פשוט, חיפשו שוקים
חדשים. השבוע, יצאו במסע־פירסום נרחב ביפאן דווקא, לארוחות
קיווי: מנה ראשונה — עוף מטוגן, מנה שנייה — דג עם צ׳יפס
ומנה שלישית — קיווי, כמובן.

בריטניה: ברוטריחז
בגינזך וזמדינה
ך ¥וקרים ישראלים, שרצו להיעזר נסיפריה העשי־
1 1רד״ ובאוצרות המיסמכים של גינזך־המדינה הבריטי
(פאבליק רקורד אופיס! בלונדיז, הופתעו לשמוע
שהגינזך סגור מזה חודשים רבים. איש מפקידי הגינזך
אינו יודע מתי ייפתח מחדש, כל השאלות בנושא נענו
בצורה די־מתחמקת — תיקונים, שיפוצים, תקלות
במערכת האיוורור. ההתייחסות הזאת היתה די מפתיעה.
ועיי רק לפני כשנתיים עבר הגינזך ממישכנו הישן
במרכדהעיר ל מי ץ ענק ומפואר לייד גני קיו היפהפיים.
רמת השירות שניתנת שם לחוקרים זנתה בשבחים רביע
בכל רחבי העולם.
תקלד! כמעט טיבעית. ובכן, מסתבר שיש דברים
בגו. התקלה במערכת האיוורור נתגלתה כאסון כבד של
ממש. מסתבר שהיא פולטת לתור תדרי הגינזו בקטריות
מסומות ביותר. מומחים מנסים, מאז תחילת החורף,
לטהר את חדרי הגינזך — עד כה ללא הצלחה. רוב
העובדים פשוט מחכים בבתיהם עד שהסכנה תחלוף.
אין צורר לומר, שהפרשה מעוררת עתה ביקורת
ציבורית קשה. ה מי ץ החדש עלה עשרות מיליוני לירות־שטרלינג,
ופליטת הבקמריות מהווה מיפגע סביבתי
מסוכן ביותר. מי שמכיר את רמת היעילות ואת טיב
העבודה בבריטניה, יבין שדווקא ש ע תקלה כזאת היא
כמעט טבעית. אבל הביזיון והנזק הכבד שנגרע עומרים
עתה במרכז הסיקור של המקומונים של לוגדץ, הנוטים
לסנסציונאלץ ע

קולנוע סרטי ההיסטוריה
על רחבת־הריקודים
האיטלקים נוהגים לומה ״טרדוטורה —
טראדיטורה״ .בעברית: מתרגם — פירושו בוגר.
אין ספק, שיש מידה גדולה של צדק בדברים
אלה, גם כשמתרגמים עם הכוונות הטובות ביותר
בעולם, ולפי כל חוקי הדיקדוק והתחביר. הנה
לדוגמה סירטו החדש של הבימאי האיטלקי,
אטורה סקולה. במקור הוא נקרא להבאל ומאחר
שהסרט נעשה בצרפת, סביר להניח שצריך
לפתוח את המילון באות בי ואז מגלים עד מהרה
שפירוש המילה ״באל״ ,הוא ״נשף״ .מכאן,
שלסרט יש לקרוא בעברית הנשף.
אבל מה לעשות, שלהצגה שעליה מבוסס
הסרט ולסרט עצמו, היו כוונות אחרות. הם
התייחסו לאולם־ריקודים שבו באים הבריות
לרקוד, מעין דיסקוטק של ימים עברו. ואכן,
במרכז ההצגה ובמרכז הסרט עומד אולם כזה,
קצת מיושן, קצת דהוי, קצת אנאכרוניסטי, ובתוך
האולם הזה מתרחשת כל העלילה, אם אפשר
לקרוא למה שקורה בסרט הזה ״עלילה״.
זאת הסיבה האמיתית לבחירת שם הסרט,
במקור. הצרה היא, שהשפה העברית אינה מציעה
שום מילה מקבילה, המתקבלת על הדעת, כדי

1936

אולם־הריקודים בגילגולו הראשון ססירטו של אמורה סקולה הנשף
סרט שאין בו אף מילה של דיאלוג
להסרטה אחרי כמה חודשים, החל את העבודה
מחדש, השלים את המלאכה, והתוצאה זכתה
בפרס בפסטיבל ברלין, ואחר־כר בסיזר(האוסקר
הצרפתי) כסרט השנה בצרפת. הסרט גם היה
מועמד לפרס ה או סקר כסרט הזר הטוב ביותר
של השנה.
לפרשה זו קשור קוריוז מעניין: בתחרות
ה או ס קר ייצג הסרט דווקא את אלז׳יר, שהיא
משקיעה קטנה במיסגרת ההפקה. מובן שכל
קשר בין אלז׳יר ובין תוכנו של הסרט, צורתו או
התרבות שהוא מייצג, דמיוני בהחלט, אבל זה לא
הפריע אף פעם למי שרצה, בכל מחיר, להגיע
לתחרות היוקרתית.

בכל מיקרה, מטעם אלז׳יר או מדינה אחרת,
ההישג הוא הישג, ואין ספק, שלגבי סרט אשר
כמעט שלא נעשה, זה בכלל לא מבוטל.
מזדקנים עם הזמן. הנשף הוא בהחלט
סרט יוצא״דופן, חריג בתוך ההפקה הקולנועית
העולמית וראוי לתשומת־לב רבה בתור שכזה. זה
סרט שאין בו אף מילה אחת של דיאלוג, כל כולו
מתרחש במקום אחד, אולם־ריקודים המשנה את
פניו מפרק לפרק של הסרט.
הפתיחה מתרחשת בימינו אלה. אחר״כך, מתוך
מה שקורה מול המצלמה, אפשר להבין שחוזרים
אחורנית לשנת 1936 ואחר־כך, בהדרגה, עוברים
ל־ , 1968 , 1956 , 1945 , 1944 , 1942 , 1940 ולבסוף

— 1940 אולם־הריקודים הופך מקום מיקלט
הדמויות מזדקנו ת עם הזמן
לו הסרט שכמעט ל א היה. סקולה, מגדולי
הבימאים של איטליה, שיצירתו מוכרת מעט מדי
בישראל (כאן ראו את יום מיוחד, מישפחת
ה מלוכלכי ם ו קינ אה נו ס ח איטליה) בא
לפאריס לפני שנה, כדי להפוך לסרט הצגה
מצליחה מאוד ויוצאת״דופן מאוד, שנשאה חן
בעיניו. כמה ימים אחרי שהחלו הצילומים, לקה
בהתקף־לב. ההפקה כולה שותקה, הביטוח פיצה
את המפיקים, הכל הלכו הביתה והיו משוכנעים
שהסרט לא ייעשה. אולם סקולה החלים, חזר

— 1945 האמריקאים נכנסים לצרפת
כיבוש שונה ומחודש
שוב ל־. 1983
הסרט עוקב אחר 23 דמויות שונות, המוצגות
בגלגולים שונים, לעתים בתחפושות שונות, אבל
תמיד מזדקנות עם הזמן ואחרי היחסים בין 13
הגברים, ובין 10 הנשים. כל אחד מהם בא לאולם
לבדו, כדי למצוא בן־זוג — אולי את האהבה
הגדולה, אולי בילוי לערב ואולי נחמה במשבר.

לתאר דבר דומה. ולכן, יצטרך הקהל הישראלי
להסתפק בתרגום הפשוט יותר, והסרט אומנם
ייקרא בארץ הנשף.
התק!? ל ם. בעצם, אפשר היה אפילו לקרוא

— 1945 סארודיה על אחריתו של משתף־סעולה
חיים בודדים בשולי ההיסטוריה

צורת הלבוש, דרך ההתנהגות, איפיון הטיפוסים,
סיגנון הריקודים, אלה הן האינדיקציות
היחידות לתקופה שבה מתרחשת כל סצינה
בסרט. כך, ללא עזרת המילה המדוברת, חולפת
על המסך ההיסטוריה הצרפתית של 50 השנים והאווירה העממית החזית האחרונות:
הפופוליסטית של סוף שנות ה־ 30 עם אליליה,
בני העם הפשוט (יש כאן העתק מופלא של ז׳אן
גאבן, בדמות צעיר בשם מישל ואן ספייברוק,
המזכיר את כל האגדות שנקשרו לתפקידי הכוכב
הצרפתי); פרוץ מילחמת־העולם השניה והכיבוש
הנאצי — העוינות לכובש, הפליטים המחפשים
מסתור, ומשתפי־הפעולה הנקלים: חדוו ת
השיחרור, שבו יש לרגע תחושת של אחווה
כלכלית, הבאה לידי ביטוי חד מאוד, כאשר נכה
אשר איבד את רגלו במלחמה, יוצא במחול

העולם הזה 2436

הז׳אווה הפריסי, עם בת זוגו.
הכיבוש המחודש והשונה, של האמריקאים,
עם המוסיקה שהם מביאים עימם, עם השפע
המצוי בכיסם, ועט המיתוסים של הקולנוע
שלהם, לדוגמה פרד אסטר וג׳ינג׳ר רוג׳רס;
פלישת המהגרים הזרים, המגיעים עם סוף
מילחמת אלז׳יר, המשנה שוב את פני המדינה,
אשר מכורה בינתיים לקיצבי הרוק׳נרול; מהומות
מאי , 1968 שבהן נדמה כאילו עולם חדש עומד
לקום והסטודנטים יטאטאו את כל הישן; ולבסוף,
ימינו אנו, שמתוך מבט בהם, נדמה. כאילו
היסודות לא השתנו, האנשים אשר החליפו את כל
התילבושות במשך כל הסרט נשארו בעצם כמו
שהיו — בודדים, כמהים לאהבה, חיים בשולי
ההיסטוריה ואף בקושי חשים במהלכה.
דרך חריגה. את הרעיון להצגה אשר עליה
מבוסס הסרט, הגה אדם בשם ז׳אן־קלוד פנשנא,
איש תיאטרון צרפתי אשר מפלס, יחד עם להקתו,
דרך חריגה מאוד בתוך עולם הבימה הצרפתי,
כאשר הוא מעלה הצגות מיוחדות, בצורה שונה
מן האחרים, עם להקת־שחקנים נאמנה לו ביותר,
שחלקם אף נוטלים על עצמם, מזמן לזמן, את
שרביט הניצוח.
ללהקת קוראים תי א טרון ק א מפניו ל וכאשר
ניגש אטורה סקולה לעשות את הסרט, הוא נהג
בתבונה והשתמש באותם השחקנים, שהופיעו
במשך שנתיים, ב־ 1981־ , 1982 על הבימה, באותם
התפקידים. בעצם, הוא היה צריך לשנות מעט
מאוד מן המהות היסודית של החומר, כפי שהוא
עצמו הודה בביקורו בברלין. לכל היותר, נאלץ
לקצץ פה ושם כמה סצינות, משום שלא יכול היה
להרשות לעצמו סרט שיהיה ארוך מדי. כר
לפחות תירץ את הקפיצה הגדולה בזמנים, בין
השנים 1968ל־ , 1983 שביניהן אין הסרט מתעכב
על שום פרט.
הטירונים והקסם. אחרים הסבירו זאת
בצורה אחרת: סקולה, כיום בן ,53 שייך לדור
אשר חי בצורה אינטנסיבית יותר את שנות ה־40
וה״ ,50 ואולי הוא מבין קצת פחות את שנות ה־70
וה־ .80 מי שלא היה סבור כך, היה צוות השחקנים,
שהגיע כמעט כולו, יחד עם סקולה, לברלין.
במבט ראשון, היו הכל נדהמים למראה
הצעירים שעלו לקוד קידה על בימה. בסצינה
הראשונה והאחרונה של הסרט, נראים כולם
כאילו הם בני גיל־העמידה, והיה רושם שזה גילם
האמיתי, שהמראה שלהם בסצינות האחרות הוא
פרי האיפור. אבל התברר כי ההיפך הוא הנכון —
איש מהם לא עבר בהרבה את גיל ה־( 30 פרט
לפנשנא עצמו, שלא היה בברלין, כי היה עסוק
בהעלאת הצגה חדשה) ,והמראה הרענן, התמים
אפילו, מראה של טירונים אשר חסרים עדיין את
השחצנות והביטחון־העצמי של הכוכבים הרגילים
לחשיפה ממושכת, היווה מעין מעלה נוספת
לקסם הרב של הסרט עצמו.
על כך, לא היו עוררין: סירטו של סקולה, אשר
פתח את הפסטיבל, אכן היה מקסים. יש בו שילוב
מופלא של תנועות מצלמה אלגנטיות
ומתוחכמות, שלעיתים חובקות את האולם כולו
ומתייחסות לדמויות כאל כלל אחד, ולעתים

החיים הם
נמו המו

ככל שעובר הזמן, מתברר יותר, בדרך שאין
עליה עוררין, שהגל־החדש הצרפתי, בין שאר
תכונותיו, היה גל של עובדי־אלילים. הם מצאו
לעצמם מדי פעם בפעם אליל לסגוד לו, הקימו

נאטאלי באי וריציארד בולינגר
הא שה והבעל הנוטש

נאטאלי באי ומאדלן רובינסון
הא שה והאם
לו מיקדש וערכו לכבודו פולחני־הערצה. זה,
כשלעצמו, אינו פסול, בעיקר משום שכמה מן
האלילים הללו היו זקוקים מאוד שיגלו אותם
ויגאלו אותם מן השיכחה הבלתי־צודקת
שנפלה בחלקם.

לזכות באותו הכבוד בקרוב, ולו רק במבט
לאחור. כך, למשל, אדם בשם קורנל ג׳ורג׳
הופלי״וולריץ׳ .את כתביו 17 ,רומנים ויותר
מ־ 350 סיפורים קצרים, כתב תחת שמות עט
שונים, כמו קורנל וולריץ׳ ,ג׳ורג׳ הופלי,
והמוכר מכולם, ויליאם אייריש.
אם תשאלו היום אפילו את המתעניינים
בסיפורת הבלשית על איש זה, שנפטר לפני 15
שנים, ודאי יהיו רק מעטים שזכרו אותו, אבל
כל חובבי־הקולנוע יודעים מה זה החלון
ה אחורי של היצ׳קוק, או הכ ל ה לבשה
שחורים והנערה מ מיסיסיפי של טריפו, אלה
הם שלושה מן הסרטים המבוססים על רומנים
של אייריש.
לאחרונה, אפשר להוסיף עוד סרט צרפתי
אחד לרשימת העיבודים הקולנועיים לרומנים
שלו, סרט בשם צל אשה, אשר יוצג בקרוב גם
בישראל.
על גבול הטירוף. ספריו של אייריש
אינם סיפורים בלשיים במלוא מובן המילה,

כך למשל, כל הסרטים האפלים, אותם
סירטי״פשע סוג ב׳ ,שהוליווד התייחסה אליהם
בזלזול, והמבקרים הצרפתים מצאו בהם את
התכונות המופלאות שהכל כבר מכירים היום.
וכך גם סידרה ארוכה של סופרים, אשר על
סיפריהם התבססו סרטים אלה, סופרים

פראנסיס הוסטר ונאטאלי באי
הא שה והגיס ב צל א שה

מוסר אייריש
בדידות מחרידה

מרק ברמן ומישל ואן ססייברוק בהנשף
ה שתקפויות של זיאן ג א בן וויק טור פ ר אנ סן
מפריד אותן ליחידים או לזוגות בתבונה שקטה,
יש בו התנהגות טיבעית של אנשים המביעים
הכל בתנועות־הגוף וכמראה־הפנים, מבלי לגלוש
אף פעם להצגות או למימיקה (סקולה מכריז
שהוא שונא פנטומימה) ,יש בו אוסף עשיר של
רמזים, שאינם לעולם כפויים, אבל הם תמיד
ברורים, הן לתקופה, הן למחוות של סקולה
לסרטים ולאופנות העבר, בקיצור, זה אחד מאותם
הסרטים שאפשר להישען אחורנית בכורסה,
להנות ממראה העיניים ולצאת בהרגשה שאדם
חושב ניצב מאחרי כל המיבצע הזה.

העולם הזה 2436

שנחשבו תמיד באמריקה לכתבלבים הרושמים
את סיוטיהם הקודחים בלחץ, בחדרי־מלון
אפלים ומעופשים, ומשום שהם נאלצים לכתוב
יותר מדי לפרנסתם, אין להם זמן להקפיד על
השפה, על הסיגנון או על התוכן. לא כך, טענו
הצרפתים, אלה הם הנציגים האמיתיים של
התרבות האמריקאית מן הרחוב, שמהם צומחים
השורשים.
אנשים כמו דאשיאל האמט, ריימונד
צ׳אנדלר, או ג׳יימס האדלי צ׳ייס כבר זכו
בהכרה, ונראה שלפחות עוד כמה עתידים

משום שהעיקר בהם אינו פעולת בילוש
כלשהי, אלא אווירה עכורה וקודרת, חררה
בלתי־פוסקת שבה נמצאת הדמות הראשית,
הניסיון הנואש לברוח מן הגורל שתמיד משיג
את קורובנותיו בסופו של דבר, הרצון להיאחז
באשליות שמתנפצות. העולם שהוא מתאר הוא
על גבול הטירוף, משום שדמויותיו מגיעות
למצבים קיצוניים. זוכרים את הבעל שרוצח את
אשתו הטרדנית וחותך אותה לחתיכות קטנות
בחלון ה א חורי או את הכלה שיוצאת לנקום
בכל הגברים שגרמו למות בעלה בהכלה
לבשה שחורים! דוגמה אחרת, מופיעה בסרט
החדש צל אשה, שבמרכזו אשה שבעלה נוטש
אותה בחוסר כל והיא מוצאת מיקלט בחיק
מישפחה עשירה, המאמינה בשגגה שהיא כלת
הבן שנהרג בתאונה, עד אשר העבר צץ ומפר
את השלווה המדומה.
מעניין, שחייו של אייריש דומים מאוד
לאחד הרומנים שלו. אביו המהנדס ואמו
הפסנתרנית התגרשו כשהיה ילד, והוא גדל יחד
עם אביו, במכסיקו. בגיל ההתבגרות חזר
לניו־יורק, לאמו ולסבתו, שפינקו אותו מאוד.

הוא התחיל לכתוב במיקרה, בשעת מחלה, באוניברסיטת סטודנט עדיין כשהיה
קולומביה. סיפרו הראשון זכה בשבחים רבים.
אחריו הוא כתב חמישה נוספים ויש הרואים בו
אחד המאורות החדשים של הסיפרות
האמריקאית, מעין חבר לדרך של סקוט
פיצג׳ראלד. ילדי הריץ זכה אפילו בפרס של
עשרת אלפים דולר והוא הוזמן להוליווד, כרי
לעזור בעיבודו לתסריט. הדרך להצלחה נראתה
מובטחת.
בבהלה לאמא. בהוליווד התרחשה
התפנית הגדולה. הוא נישא והתגרש אחרי
שבועות אחדים בלבד, חזר בבהלה לאמו,
שעימה היו לו יחסי אהבה־שינאה מוזרים למדי,
והשניים יצאו לטיול ארוך באירופה, שנמשך
יותר משנתיים.
עם שובו לאמריקה, נראה שחינו סר מעיני
הביקורת, כל מה שכתב נתקל ביחס עויין,

בסיפרות בלשית, שבינתיים הפכו לסוג מסויים
של קלאסיקה אמריקאית.
כשהוא מסתגר בחדרי־מלון ומתנתק מן
העולם החיצוני, התרכז בכתיבה ובהדרגה חזר,.
למעמד של סופר, שאם לא נחשב בעיני אנשי
הרוח, לפחות מצא לעצמו קהל רחב של
קוראים. אך כל זה לא ריכך את אישיותו
המיזאנתרופית, ומצבו הפך חמור עוד יותר
אחרי מות אמו, ב״. 1957
הוא חי 11 שנים אחריה, בבדידות מחרידה,
אלכוהוליסט מיליונר, שאחת מרגליו נקטעה
בשל גאנגרנה, וביום מותו היו ליד מיטתו
פרקליט, רופא, בנקאי ונוטריון. ממש כמו
סצינה מתוך הספרים שכתב.

התעקשתי שכן. החלטתי שזהו זה,
הפעם ארזה אחת ולתמיד. התחלתי
לאכול רק ארוחה אחת ביום,
ארוחת־בוקר, שכללה ביצה, פרוסת־לחם,
עגבניה ומלפפון. במשך היום,
כשהייתי מאוד רעבה, הרשיתי לעצמי
פרי אחד בלבד. שתיתי 10,כוסות קפה
ביום, עם סוכרזית כמובן, ועישנתי
הרבה סיגריות.

300 גרם
תות־שדה ליום

לפני חצי שנה היתה חני
? רוטלוי בחורה שמנה, שלא טרחה
במיוחד לטפח את עצמה. היא
הסתובבה בשמלות רחבות, חסרות־צורה
-,והחיים עברו עליה בשיעמום
אחד גדול. החלום שלה, ללבוש מיכנסי
ג׳ינס הדוקים וחולצה בתוד המיכ־

סיפרה חני רוטלוי:
הייתי ילדה שמנה. אנשים היו
צוחקים עלי, כמו שצוחקים על כל
שמן. זה פגע בי, אבל שיחקתי כאילו
זה לא איכפת לי. ניסיתי להיות יותר
טובה, בתיקווה שישכחו שאני שמנה.
ההורים ושני אחיי לחצו שאעשה

אוכלת בלי הכרה, פשוט טורפת, ללא
הגבלה. הסתגרתי בבית, ולא רציתי
לראות אף אחד.
פה ושם היו בחורים שהתחילו איתי.
העובדה שהייתי שמנה לא הפריעה לי,
אבל מצידם היתה בעיה. הם התביישו
לצאת בחברתי. כן, שמעתי שיש גברים

ף• שבוע הראשון לא הרגשתי
^ רעב. היתה לי הרגשה טובה, כי
ראיתי שאני יורדת במישקל. בשבוע
השני הרגשתי שאני לא מרוכזת
בעבודה, מתעצבנת מכל דבר קטן,
ורבה עם כולם על שטויות. למרות הכל
המשכתי בדיאטה, וכעבור שבועיים
נרגעתי. אז באה תקופת העייפות. כל
הזמן רציתי לישון. העייפות עברה
אחרי שבועיים, והכל היה בסדר.
זכיתי בהתערבות, ויותר מזה. תוך
חודשיים הורדתי 20 קילו. אז הרגשתי
שאני כבר לא רוצה יותר לאכול. כמעט
כל מה שאכלתי היקאתי. עכשיו הגוף
שלי דוחה כל מזון. ביומיים האחרונים,
למשל, הצלחתי לאכול רק 300 גרם
תות־שדה ליום. אני אוכלת כמה
תותים, ומרגישה מלאה. עכשיו קשה
לי אפילו לאכול את כל ארוחת־הבוקר
הריאטתית שלי. תפוזים ואשכוליות
גורמים לי צרבת, והרופא אמר שיש
חשש לאולקוס.
בעבודה כולם מנסים להאכיל אותי.
אני אוכלת קצת, וכעבור עשר דקות
רצה להקיא. אני לא שמה אצבע בגרון,
או משהו — זה בא לבד. איבדתי את

יוצאת מהג׳ינס. כל שבוע רצה לחייט
להצר את המיכנסיים. ממיספר 44
ירדתי ל־ .36 לים אני הולכת בבגד־ים
שלם־טנגה, עם קו ירכיים גבוה
ומחשוף עמוק.
פעם בשבוע תוקף אותי רעב, ואני
אוכלת חצי שניצל עם חצי תפוח־אדמה.
הרופא אמר שאני טיפשה
שעשיתי דיאטה כזאת, בלי פיקוח. הוא
נתן לי כדורי ויטמינים וכדורים
מעוררי־תיאבון, אבל לא לקחתי אותם.
השתניתי גם באופי. נעשיתי עדינה
יותר. שמנים הם בדרך־כלל רעשניים,
מנסים למשוך תשומת־לב. היום אני
לא י ־יישה צורך בזה, ומדברת בשקט.

של יוגורט, ליום
סביון, צבר צעיר בין ,21 העובד
הפקות במישרד־אמרגנות
< כמנהל
,הל הס
גרול, סיפור דומה. הצעיר השחרחר,
שגובהו 1.72 מטר, שקל לפני שמונה
חודשים 120 קילוגרם. כיום, אחרי
׳דיאטה חריפה של יוגורט בלבד, הוא
שוקל ,65 וזה עוד לא מספיק לו. הוא׳
רוצה להיות ממש רזה .״להגיע למראה
שיספק את רצוני ולהרגיש טוב עם
המראה הזה,״ הוא אומר ,״זאת אומרת,
לשקול פחות מ־ 60 קילו.״ וזה דווקא
הולך לו בלי להתאמץ הרבה, כי סביון,
כמו חני, כמעט לא מסוגל לאכול שום
דבר, פרט ליוגורטים שלו, וכאשר הוא
אוכל, הוא מקיא.

סיסר סביון צבר:
הייתי ילד רזה. לא אהבתי לאכול,
ואמי היתה רצה אחרי עם האוכל. בגיל
12 התחלתי להשמין. הערצתי את ציפי
שביט, שהיתה אז שמנה מאוד, ורציתי

שני צעירים שמנים החליטו לרזות. הם רו 11 ,1־ 11 ולא יכל!
להפסיק -ולדברי המומחים הם נתונים עכשיו במצב מסוכן
נסיים, נראה כבלתי״אפשרי, בלתי ניתן
להשגה. מישקלה היה 73 קילוגרם,
שהתחלקו על 1.60 מטר.
חני בת וד ,25 העובדת כמזכירת
מערכת, היא כיום סיפור אחר לגמרי:
נאה, מטופחת, חטובת־גוף ושוקלת,
קשה להאמין, רק 47 קילו. היא אומרת
שהיא כבר לא רוצה לרזות יותר, אבל
ממשיכה לאבד מישקל בקצב, מכיוון
שקשה לה לאכול, כתוצאה מהדיאטה
הדראסטית שכפתה על עצמה.

דיאטה. ניסיתי. הייתי מורידה חמישה
קילו, ואחר־כך עולה שישה. זה לא
הלך.
הייתי נערה שמנמונת. בתקופת
הצבא שקלתי 65 קילו. שרתתי
כפקידה בשארם. זו היתה תקופה
משגעת, עם הרבה חברים ואווירה של
כיף. היו לי מחזרים, כמו לכל החיילות.
אחרי הצבא שמנתי עוד יותר. הייתי
פקידה בבנק, ואכלתי גם בזמן
העבודה. בבית מול הטלוויזיה, הייתי

מימין: חני רוטלוי כחיילת -פנים עגולות, סנטר
ך ין ןן ן
כפול, לא מטופחת. משמאל: חני כיום -פחות 26

קילוגרם, בג׳ינס צמודים, חגורה המדגישה את המותניים הצרים,

שאוהבים שמנות, אבל אני לא נתקלתי
בהם. אגב, אותם בחורים, שאז לא הלך
לי איתם, רצים אחרי היום, אבל וווי לא
מסתכלת עליהם בכלל. לא בתור
נקמה, אלא בגלל שאני חושבת שזו לא
בושה להיות שמנה, ואני לא רוצה
שייצאו איתי בגלל החיצוניות שלי,
אלא בגלל מה שאני.
הכל התחיל בהתערבות עם אחי
הגדול. הוא אמר שלא אצליח לרדת
תור חודשיים ל־ 60 קילו, ואני

ההנאה מאוכל. בזמן האחרון אני
סובלת, אחרי האוכל, מכאבי־בטן
איומים ושילשולים. בשבוע שעבר
פשוט התמוטטתי, אחרי ששכחתי
לאכול במשך ארבעה ימים. היתה לי
סחרחורת וראיתי שחור מול העיניים.
ישנתי שלושה ימים רצופים.
חוץ מזה, אני מרגישה מצויין.
אוהבת את הדמות הנשקפת במראה,
ומקווה מאוד שלא אשמין שוב. לא
,נראה לי שזה עלול לקרות. אני לא

תיסרוקת אופנתית ואיפור. היא נהנית משפע של מחזרים והרבה
מחמאות על הופעתה החיצונית. יש לה חבר קבוע, היודע כל מה שעובר
עליה ומפציר בה להשמין קצת. חני מנסה להשמין אבל היא לא יכולה.

להיות דומה לה. התחלתי לאכול
כמויות אדירות של ממתקים, ונורא
נהניתי מזה. התחלתי גם להופיע
במיסגרת של מופע לילדים, בתור
הכפיל של ציפי שביט, לבוש מיכנסיים
קצרים, כמוה.
הזלילה לא פסקה גם כשגדלתי.
כעיקר ממתקים. האוכל היה אצלי
פולחן. שתיתי, רק מילקשייק ושוקו,
לא מים, חס וחלילה. הייתי אוכל כל
היום, כמעט ללא הפסק. בקיצור,
חגיגת קלוריות. תמיד הייתי עייף, הרי
סחבתי עלי מישקל של עוד בנאדם.
לכל מקום, אפילו למרחק קצר מאוד,
הייתי לוקח מונית. בקושי יכולתי
ללכת, עם כל הכובד הזה.
ניסיתי אל כל הדיאטות שבעולם,
ולא הצלחתי. נקבע לי תור בבית־חולים,
לניתוח לעקיפת הקיבה, אבל
ברגע האחרון ביטלתי את העניין.
ראיתי את הצלקת הנוראה לאורך בטנו
של חבר שלי, שעבר את הניתוח,
והחלטתי שזה לא בשבילי. יום אחד י!
צילמו אותי באיזה פיקניק, וכשראיתי
את התמונות, הייתי בשוק מהגודל
שלי. באותו רגע החלטתי לרזות.
התחלתי לשכנע את עצמי שאני
שונא אוכל, שזה מגעיל אותי. זה לא
היה קל, אבל לאט לאט הצלחתי,
וצימצמתי את כמויות האוכל. התחלתי
למלא את עצמי רק ביוגורט, כ״30
גביעים ביום, ונעשיתי אנטי־אוכל,
פרט ליוגורט. פעם בשבוע אני מנסה

לאכול מרק ירקות, בשר, סלט, אבל
מקיא כעבור עשר דקות, וסובל
מכאבי־בטן חזקים, שלא נדע.
לפני שלושה חודשים התמוטטתי,
כתוצאה מחוסר ויטמינים. לא יכולתי
לזוז והיתה לי סחרחורת. הרופא נתן לי
כדורי ויטמינים, וביקש שאתחיל
לאכול נורמלי. לא יכולתי. אני סובל
בזמן האחרון מכאבי־ראש חזקים,
חורים בשיניים, דלקות בחניכיים,

בחילות וחולשה. אני גם מתוח ועצבני.
הרופא אמר שאני סובל מתת-תזונה
ונמצא בדרך לאישפוז בבית־חולים.
אני מנסה לאכול עגבניה ומלפפון
ביום, ולשתות קצת מיץ־תפוזים,

11 11111 קילו. למעלה: בתקופת היותו שמן
111111

ומשמאל: בחברת פנינה רוזנבלום. למטה: בחברת הזמרת אילנה אביטל.

בתיקווה שארגיש יותר טוב. הפחד
לעלות במישקל חזק מאוד. אני נחרד
ונלחץ רק מהמחשבה על זה, ומרוב
פחד מסוגל להרעיב את עצמי. בינתיים
אני ממשיך לסחוב חביתה ארגזי
יוגורט. לפני אחד החגים לא השגתי
יוגורט, וצמתי שלושה ימים.
אני מאוד אוהב לארח חברים
ולבשל בשבילם. אני נהנה להמציא,
תוך כדי בישול, מאכלים מיוחדים.
י כיום אני שונא את כל הממתקים
והאוכל שגרמו לי להיות שמן. אני
ן עדיין מרגיש שמן, ומחמאות מביכות
ומעצבנות אותי. נמאס לי כבר להסביר
מה קרה לי. מי שלא ראה אותי הרבה
זמן, לא מזהה אותי.
כשהייתי שמן, הייתי הולד ברחוב

ובוכה למה אני לא יכול ללבוש ג׳יננ!,
כמו כולם. פעם רציתי לקנות שני
זוגות ולחבר אותם, אבל זה היה בלתי
אפשרי. עכשיו אני כל הזמן בג׳ינס.
מיספר ,42 לעומת ,58 לפני כן. הייתי
צריך לזרוק את כל זוגות הנעליים שלי
ולקנות חדשות, כי מיספר הנעליים
שלי קטן אחרי הדיאטה בשני
מיספרים.

^ גערות דזות,
^מדגישות שמגות
ך* ני וסביון הגשימו חלום זהה,
1 1בדרכים דומות, וביצעו משימה
שהיא כמעט בלתי־אפשרית, תור כדי

הפגנת כוח־רצון אדיר. שניהם
מאושרים מדמותם החדשה, אבל
סובלים מהפרעות רציניות בבריאותם.
האם הם סובלים ממה שנקרא בעולם
הרפואה אנו ר ק סי ה נרבוזה? האנורקסיה
עשתה כותרות בעיתונות,
הוזכרה לאחרונה לפני כשנה, בהקשר
למות הזמרת קארן קארפנטר, מהצמד
האמריקאי הידוע הקאר פנ טרס,
בגלל שיבושים בפעילות הלב, כתוצאה
מאנורקסיה נרבוזה.
פרופסור שמואל טיאנו, מנהל
בית־החולים הפסיכיאטרי גהה ומומחה
בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר,
מסביר את המושג ומפרט בנושא:
״אנורקסיה נרבוזה״ היא הרזיית־יתר
על רקע נפשי. זו אינה מחלה בפני
עצמה, אלא תיסמונת (סינדרום),
היכולה להופיע ממחלה. זוהי תיסמונת
ותיקה, הידועה בעולם מזה יותר ממאה
שנה.
אנורקסיה מופיעה בדרד־כלל אצל
נערות, בגיל , 17— 14 ויש לה שני
סימפטומים עיקריים: ירידה קיצונית
במישקל, כתוצאה מחוסר־אכילה,
והפסקת המחזור החודשי. אצל נערים
וגברים התגלתה התיסמונת לראשונה
לפני כ־ 15 שנה. בארצות־הברית
שכיחותה גבוהה: נערה אחת מתור
250 בגילים אלה לוקה בה. יש להם
שם איגוד של הורי נערות אנורקטיות
וירחון, המופיע בקביעות. בישראל
התיסמונת אינה נפוצה במיוחד, ואין
עדיין מחקרים המדברים על שכיחותה.
מימצא אחד ברור: בשכבות העוני היא
אינה קיימת.
סימנים מאפיינים נוספים: פחד
מהשמנה, הפרעה בתדמית הגוף
(המשך בעמוד )54