גליון 2437 מתאריך 16 במאי 1984

עוגת לימון. קלה, אוורירית, טעימה ביותר
וכמו כל העוגות של עלית, אופים אותה בקלות
ובמהירות ־ וההצלחה בטוחה!
עכשיו את יכולה כבר לקבל מחמאות על 5עוגות:
עוגת שוקולד, עוגת שיש, עוגת צימוקים,
עוגה אנגלית ועוגת לימון.

מכח כי ם

כתבת השער הקדמי:

.זו 1ת אין שירה

עשה לו וב
ביקורת
על אירועי יום־הזיכרון
לחללי צוז״ל:
המוות הוא קר. אין בו שירה, אין בו צבעים. אז
למה לנו פסטיבל הדמעות הזה?
רן וייס, תל־אביב

משה לוויגגר, דרג מקריית־ארבע שנעצר השבוע,
מציג את עצמו •כבעל חזון. ובינתיים מסית לרצח
ותומו בפה מלא במחתרת. תלמידיו,
כיניהם קצינים בשירות פעיל, יצאו
להגשים את החזון: להם יד את
המישטר בישראל, בעזרת הרובה.

מישפט הוגן לאברושנזי

בידיעה במדור ״תשקיף״ (״העולם
הזה״ )4.4.84 נאמר, כי ״האגודה

לזכויות האזרח מחפשת פרקליטים
שיגנו על יונה אברושמי״.
איני יודעת על סמך מה מבוסס הפירסום,
אולם מכל מקום הוא מוטעה. אבקש לפרסם את
הבהרתנו לעניין זה:
האגודה לזכויות האזרח בישראל הינה גוף
לא־מיפלגתי, שהוקם כדי להגן, בדרכים מגוונות,
על זכויות־האזרח בישראל. האגודה מקיימת
דיונים ציבוריים בנושאים אלה, יוזמת חקיקה,
ומסייעת בהבאת מיקרים בעלי חשיבות עקרונית
לפני בית־המישפט. כד, למשל, העמידה האגודה
עורכי־דין לערביה ישראלית שבקשתה להוציא
עיתון בשפה הערבית נדחתה ללא נימוק; לוועד
נגד המילחמה בלבנון, שבקשתו לקיים הפגנה
נדחתה; לנאמני־הר־הבית, שלא הותר להם
להתפלל ליד שער־המוגרבים.
האגודה הגיבה באופן ציבורי על הפגיעה
בסיכוייו של אברושמי למישפט הוגן, שנגרמה
עקב כך ששמו פורסם במסיבת־עיתונאים יזומה
על־ידי המישטרה, שבוע לפני שהוגש נגדו
כתב־אישום, ועל ״המישפט בעיתונות״ שנערך
לו בעיקבות כך. היום, לעומת זאת, אין טענה כי
קיים עיוות מישפטי כלשהו בניהול מישפטו של
אברושמי, המהווה פגיעה בזכויותיו. לאברושמי
סניגור לפי בחירתו, ומישפטו מנוהל לפי כל
כללי הפרוצדורה הפלילית, שנועדו להגן על
זכויות הנאשם.
בסוג מיקרים כאלה אין האגודה לזכויות
1האזרח רואה מקום להתערב.
פרוס׳ דות גכיזון, ירושלים
0הקוראה נביזון הי א ירד ההנהלה של
האזרח בישראל.

ספורטיביים

כתבת השער האחורי:
ה פ קי די םהב כי רי ם של בנ ק־י
שראל ל א ראו אתהמתרחש לגגד
עיניהם: כי צד מנצל מ שה גלעד,
סגן־ מנ הל אגף של הבנ ק, א ת
מעמדו, כ די ל הולי ד שולל ע שרות
מ שקיעים, שסמ כו על
ה מל ה שלו. זה עלה
להם מיליון דול ר.

גיאו או שטו
״שאני אעלה על דעתי לרצוח? זה לא הומאני! -אמרה
שרה אנג׳ל בבית־המישפט .״הפכו אותי למיתוס של
רוע.״ ואכן, את המיתום הזה ניסתה לנפץ בהופעתה
בטלוויזיה. אד השופטים אמרו :״אין זו אותה שרה
תמימה ...ככל שנמשכה החקירה, התגלתה במלוא
מערומיה־שקריה.״ חלקים נבחרים
מעדותה במישסט הרצח הכפול מם׳ 2
מספרים את סיפורה של שרה אנגל.

בחירות בסיגמן חוות הגבר המלביש נשים

מפוצצי הגולן

בי אםי חלי ט
רמח־הוולו יודנוים רירזוחלר יודעים, כי
מתנחלי רמת־הגולן
עם ישראל שהוא רוצה בשלום, יהפכו כל
ה שטחים הכבו שים -ובכללם רמת־הגולן
א סי מוני ם במישחק. לכן יו צ אי ם מנהיגיהם לפוצץ א ת כיפת
הסלע. ה רוצים לפוצץ בין
השאר כל סיכוי לשלום.

לפני ההצבעות על הרכב השביעיות
המפורסמות, נכרתו בריתות של רגע
בין קבוצות שונות בחרות. כדי
להבטיח את מילוי ההסכמים,
נכנסו הצירים
לתאי־ההצבעה בזוגות,
כשהאחד מפקח על השני.

ט 1ט 1בחירות

איש לא ציפה לתבוסה מוחצת של הליכוד. הכל
ציפו כי ההפרש בין שני הגושים יהיה, בסופו של
דבר, קטן — אם בכלל — ושהפרש זה יהיה לטובת
המערך. זוהי תוצאת טוטו־בחירות׳ ,
שנערך כבית־ קפה. והיא משכנעת
לא פחות מסיקרי דעת־הקהל.

״מה פיתאום בחור יהודי בארץ חלוצית
לומד מיקצוע נשי׳ -שואל האופנאי גידעון
אוברזון שזכה בפרס ״הייצואן המצטיין׳
ומספר על דרכו לפיסגה, על
4השקפותיו בענייני יופי ו־אופנה
ועל יחסיו עם אשתו.

רצים. כשיתפסו סוף־סוף
יוכלו להתיישב ולנוח.
פשטה בבחירות אלה בין
כולם רצים, או מתכוננים למירוץ.
הקשישים, שבימים כתיקונם
בקושי, מתנשמים ומתנשפים
לנוע ברכב־שרד, מתמלאים
רוח ספורטיבית. הכיסא המיוחל מפיח
בהם להט־נעורים, והם סומכים כי ממילא מצפה
להם בסוף המירוץ כיסא מרופד, שעליו יוכלו
לנוח ארבע שנים.
מניין צמח הדימוי האתלטי הארור הזה: לרוץ?
מה קרה למילה העברית הפשוטה: התמודדות?
משה שובל, חיפה

תחת לחתימת

0מקורו של הדימוי בארצות-הברית, שם
נוהגים הקריקטוריסטים להציג את המועמדים
לנשיאות כאצנים המתחרים על מסלול׳
המירוץ. העולס רזה מקפיד לכנות את
המועמדים השונים בתואר הנכון: מתמודדים.

בי ת״ פי טפס

דב 1לאמריקה!
גירושים הדדיים בין מיזרח ומערב.
השילטונות המיזרח־גרמניים מצאו פטנט
חדש לפתור עצמם מכאב־הראש שגורמים להם
מתנגדי המישטר — הם מגרשים אותם למערב.
יפעילי איכות־הסביבה, מתנגדי הנשק הגרעיני,
אמנים, בעלי שיער ארוך ואוהבי מוסיקת־פופ
הופתעו לגלות בשבועות האחרונים שהממשלה
מעודדת אותם — עידוד תקיף ונמרץ — להגר
לגרמניה המערבית, ומייד. לדירות המתפנות
נכנסים מייד מהגרים ממוצא גרמני, הבאים
מברית־המועצות. המדובר בחילופי־אוכלוסין
בהיקף גדול — אלפי אנשים בשבוע.
הדיסידנטים (״פורשים״) המיזרח־גרמניים,
שלא נלהבים כל־כך לנטוש את מולדתם,
_גתקלים בטענה הנצחית: לא טוב לכם? אז
הסתלקו למערב!
על כך כבר נאמר: סדנא דארעא חד הוא.
במערב נהוג לנזוף בכל אופוזיציונר ולהציע לו
להגר למיזרח; ועכשיו גם להיפך,
למראה תופעה כלל עולמית זו, אני מרשה
(המשך בעמוד )4
לעצמי לנחש:

בחרות אין הגברים מציעים כסא לגברת.
את הכסאות(בכנסת) הם שומרים
לעצמם, אבל נהנים כשהנשים מקשטות
את כינוסי המיפלגה,
שבהם הן משמשות בד־ ע >ך
רך־כלל בתפקידי שירות^ £ 0 7 .

״אני אוהבת ללבוש בגדים פרובוקטיביים
ולחשוף את רגליי!״ אומרת אנני בל, נערת״
הדיסקוטקים האנגליה ומו סיפה
:״אבל אצי רוצה להת חתן
ולחיות חיים נורמליים״.

״פעם הולך לי ופעם לא,־ אמו 1ארז וישניצקי,
הנאשם בביצוע מעשה
מגונה בבית־שימוש ציבורי,
וטען כי לא היה זה מעשה
מגונה, אלא מעשה ידידות.

המדורים קבועים: מיבתבים קורא ירך תשקיף הנדון במדינה עלי דפנה -מדור חדש אנשים גלונים
יומן אישי
מה הם אומרים -יצחק בן־ אהיון
שושנה ארבלי־אלמוזליגו. רעיה
סבידור. גיף טולמן, שמואל הספרי
אלי שלוש

שידור
ת מ לי ץ -שידורי הטלוויזיה
בישראל ובירדן

תשבצופן עילם קטן -גרמניה. ברית־המועצות.

אנגליה כמר של נייר -יהדות אחרת

זה וגב זה
לילות ישראל
קולנוע -מרי סטינבורגן מרטין
54 ריט 56 מוסיקה 59 אתה והשקל
תמרורים -יום הולדת לפרד אסטר 66 71 הורוסקופ -בין שור לתאומים 72 ספורט

זה היה העולם הזה שהיה
עבודה בלי פועלים
מיספר הנדחקים לרשימה של מיפלגת
העבודה הוא עצום: יש בהם נכבדים
לשעבר, קיבוצניקים, מושבניקים, עולים
מרוסיה, פנתרים חסרי־שי־

חרימת רחבוים
הדב עוד לא ניצוד, אבל במיפלגת העבודה
כבר מתקוטטים על השלל.
בינתיים הסתבך שימעון פרם,
תופר־החליפות הראשי, בהבטחות
סותרות לחבריו.
גברת מיוהדת
מאוד
על שתי ק אריירו ת במי שפחה אחת ועל
חיי ם לל א ה קר ב ה עצמית מספרתמ רי
ס טינבורגן, כוכ בתהסרט

״זכרונות מ ק רו ס קריק״ ,ב״
ראיון מיו ח דל ע דנ ה פיינרו.

מכתבים
(המשך מעמוד )3
אילו הצטרפה ישראל בוקר אחד לגוש
המיזרחי, לבטח היו כל הדודות הזועמות,
המשלחות היום את מפגיני־השמאל לרוסיה,
מטיחות באותם האנשים: הסתלקו לאמריקה!
אסרת שרשבסקי, ירושלים

האשכים של
עסקן הסטודנטים
״הערב אנחנו קורעים להם את
האשכים,״ הכריז ישראל כץ אחרי
שנודעו תוצאות ההתמודדות בין
* יצחק שמיר ואריאל שרון (״העולם
הזה״ .)16.4.84
מה קרה לכם, שם
במערכת, לא הגזמתם
בשיכתוב? התבטאויות
עסיסיות כאלה אסור
לשנות. אם הבחור אמר
״ביצים״ ,צייד לכתוב
את זה או לרשום שלוש
נקודות, לציון של השמטה,
אבל לא לתקן
לעברית ״יפה״ יותר.
אפילו אם בעל הציטטה
התרבותית הוא סטודנט
לשעבר.
רמי שמיר, תל־אביב
0מה לעשות, ישראל כץ אמר בדיוק את
הדברים שצוטטו מפיו, בלי כל תיקון.

זוועות במרחקים
בהודו נרצח עורך עיתון הינדי,
על״ידי קנאים סיקים.
איזה מקום פרימיטיבי! איזו קנאות חשובה!
אצלנו אין בכלל דברים כאלה. אצלנו מקסימום
מנסים לרצוח ראשי עיריות והורגים תלמידי-
מיכללה — כי אנחנו עם תרבותי, עם הספר,
ומכבדים את העיתונות הכתובה.
שרי רונן, תל־אביב

גוף רישמי, אבל פרוע
הסיירת הירוקה מציקה לבדווים
בנגב.
לפני שבועיים, ב־ 2במאי, התנכל פקח
הסיירת הירוקה לצעירה בדווית, עירה אל־עזאזמי.
הוא התנפל עליה, היכה אותה בפניה
ובעט בה. המפקח לא הסתפק בכר והצמיד אקדחו
אל רקתה.
משהגיעו למקום חמישה אזרחים בדווים
וביקשו מהפקה להניח לצעירה ולהפסיק
להתעלל בה, כיוון הפקח את אקדחו כנגדם,
ולאחר מכן מיהר להגיש נגדם תלונה
בתחנת־המישטרה בירוחם, תלונה שבעיקבותיה

הם נעצרו. אנו דורשים חקירת המיקרה ומיצוי
הדין עם הפקח שניצל לרעה את מעמדו. אנו
קוראים לציבור הנאור בישראל להתקומם נגד
העוולות הנעשות על־ידי אנשי הסיירת הירוקה,
שהינה גוף רישמי במהותו, אך פרוע בפעילותו.
נורי אל עוקבי, באר־שבע
0הקורא אל־עוקבי הזא ידיר האגודה
לסיוע והגנה על וכויות הבדווים בישראל.

שיישארו שסו
המעשה הציוני ביותר שיכולים
לעשות אנשי הליגה להגנה יהודית
הוא להישאר באמריקה.
בדרן־־כלל, כשאתה שומע שיהודים היושבים
באמריקה מבקרים בחריפות את ממשלת ישראל,
בא לו לאמר — קודם כל שיעלו לארץ ואחר־כר
שידברו.
אבל כשראיתי במבט את הכתבה, המסקרת
את הליגה להגנה יהודית אמרתי בפעם
הראשונה: אלה — מוטב שיישארו בארצות־הברית
וידברו שם, מאשר שיזהמו את הארץ
בדיברי ובמעשי נבלה, כמו אלה הנעשים בארץ
על-ידי המחתרת, שבה הם כל־כן־ תומכים.
יהודית דרור, כפר־סבא

אפילו זיבוסינסקי כבר שתה פחות
מהחור שבמיל.
קודם הלו לו רדד בן־גוריון בררו כל
מטבע שחוקה. עכשיו התפרסם, שגם השטר
שעליו דיוקנו של זאב ז׳בוטינסקי יוצא
.מהמחזור, ותחתיו נשתמש במעות של 100
! שקלים.
מטבע של 100 שקל פירוזה 1000

בבחירות במרכזי המיפלגות הגדו לות
נקבעה זהותם של רוב חברי
הכנסת ה ,11-לכן כבר אפשר ל התחיל
לסכם.
טוב שהליכוד אינו מציב ברשימה שלו את
עקיבא נוף. טוב שהוא לא יפאר עוד את נוף
הכנסת. בשנות חברותו בבית־המחוקקים השתמש
הח״כ המזוקן במעמדו
כדי להוסיף סעי־פי־חוק
המפלים לרעה
נשים מתגרשות וגרושות.
כמי שלא ניחן
אפילו בקורטוב של
בושה, הוא לא טרח
להסתיר שפעילותו זאת
נועדה לקדם את ענייניו
הפרטיים, במאבק שלו
נגד גרושתו.
חבל שהליכוד אינו
מציב עוד ברשימה שלו
את ח״כ איתן ליבני:
ותיק אצ״ל צנוע זה, ישר כמו סרגל, נעים הליכות
ופרלמנטר חרוץ, יחסר בגיבעת־רם.
אהרון גוברין, תל־אביב

רעיון בלי רשימה
לא לכל המת מו ד די םבב חי רו ת יש

אילוף השירון

מישטרת תל״אביב הזדעזעה כשנודע
לה כי המוכים יחללו את השבת
על״ידי חתימה על מגילתהעצמאות.
ביום־העצמאות יזמה תנועת שלום עכשיו
מיבצע נאה: בכיכר מלכי ישראל בתל־אביב היא
אירגנה החתמה המונית על מגילת העצמאות.׳
היתה זו יוזמה חינוכית ממדרגה ראשונה. כי מי
מאיתנו אינו גא בעצמאותנו ובעקרונות המגילה?
כנראה שהמישטרה לא. נודע לי שכאשג^
ביקשו המארגנים רישיון להמשיך־ את ההחתמה
גם בשבת שאחרי יום־העצמאות, הם נענו
בשלילה. הנימוק הרישמי היה ...חשש לחילול
שבת המוני (כידוע לכל שוטר, אסורה בשבת
הכתיבה).
יעקב גמליאלי, תל-אביב

פחד־כלבים

נופים חדשים

שבת במקום עצמאות

לידות, שפירושן 100.000 אגורות ישנות,
שפירושן מיליון מיל!
אבל אצל סוחדי-העתיקות מטבע ישנה
של מיל עולה הרבה הרבה יותר מ־ 100 שקל,
אפילו התור שבמיל שווה היום יותר
ביבה ליי, ימת־גן
מז׳בוטיגסקי אחד•
אידיאולוגיה, לא כל בעלי אידאולו-
גיה מתמודדים.
כצמחוני מבחינה אידיאולוגית רואה אני
באי״הריגת בעלי־חיים ובני־אדם ערר עליון. הבה
ננסה לראות מה היה אילו התחנכנו לאורו של
אידיאל זה והיינו מגשימים אותו.
כל בעיות היום־יום,
החל מעניינים ביט־חוניים־פוליטיים
וכלה
בבעיות פרוזאיות של
שכר, היו נקבעות לפי
קריטריון של רעיון זה.
בנושא הקטל בדרכים
אפשר היה על־ידי
הסברה, פעולות־מניעה
ופיתוח אמצעים אלטרנטיביים
להפחית מיספר
הקורבנות בצורה משמעותית.
כתוצאה משימוש
ברשת מסילות־הברזל
לשם הסעות לכל חלקי הארץ, סביר להניח
שהרבה בעלי־רכב פרטי היו מעדיפים לנסוע
ברכבת, וכר היו נמנעות תאונות־דרכים קטלניות
רבות.
על־ידי הימנעות מזלילת בשר ניתן היה
לצמצם את הצריכה החודשית, וכתוצאה מכר היה
מתאפשר להסתפק במועט, גם במישור החומרי.
זה היה מעלה את איכות חיינו ומצמצם את
הקיטוב החברתי.
ומה בנוגע לנושא הרפואה בארץ? לוא היו
מתייחסים בבתי־החולים בחרדת־קודש לחיי-
אדם, לא היו תופעות של רשלנות־פושעת, או
זילזול, כמו בעת שביתת־הרופאים, כאשר הם
יצאו לפיקניקים על״חשבון חיי־החולים.
ומה בנוגד לחזון? אולי אז היה מתגשם יעודו
של עם־ישראל ומימוש עצמו. חזון אחרית־הימים
היה מקבל תנופה וחיים. הרעין וגר זאב עם כבש
יכול היה להיות מוגשם. אולי אז היתה פוסקת
התופעה של יצוא נשק למדינות בעלות מישטר
טוטליטארי, כשאותו נשק פוגע בעמים
מדוכאים, וגם ביהודים באותן מדינות?
מה אעשה ואין לי הכלים והגיבוי לעשות
נפשות למען רעיון הצמחונות בתקופת הבחירות?
והרי רעיון זה אינו פחות נשגב מרעיונות כמו:
״סוציאליזם״ ,״ליברליזם״ ,״קומוניזם״ ,ואפילו
״ו־איזם״.
רפאל לירז, תל־אביב

גם כלבים מאיימים על בני־אדם.
צער בעלי־חיים, אבל גם בני־אדם. עם כל
הכבוד שאני רוחשת לכלבים ולבעליהם,
האוהבים אותם לפעמים כמו את עצמם ובשרם
— אני מודה ומתוודה שלפעמים הם (הכלבים)
מפחידים אותי.
בעיקר מפחידים כלבי הדוברמן, הידועים
כבעלי מזג מסוכן. הכלבים הללו מסתובבים
במקומות ציבוריים, שוקקי חיים, כשאין מחסום
לפיהם, מה שנדרש על פי החוק.
מדוע אזרח, שאינו חובב־כלבים מושבע, צריך
לעבור מדי יום רגעים של אימה ופחד בעוברו
במקום כמו כיכר המדינה בתל־אביב, למשל?
ומדוע לא נעשה שום מאמץ לאכיפת החוק
המחייב מחסום על פיהם של הכלבים?
מרגלית שמואלי, תל-אביב

השפעה אפסית
על חשבון מי רוצה
להעניק מנדט למיפלגת
נתבשרנו לאחרונה שח״כ(מיל),
עומד להתמודד ברשימה נפרדת
כוונתו, בעצם, להצטרף למיפלגת
היה ברור שאליאב ישאב את כוחו
ממצביעי המערד המסורתיים,
ניחא. אולם
חוששתני שכל פנייתו
מכוונת בעצם למצביעי
של״י לשעבר בטענה:
אל תתנו את קולכם
למיפלגה קטנה, הצביעו
עבורי ואתרום להפניית
מיפלגת העבודה בכיוון
יוני יותר.
כבר למדנו מנוכחותו
של יוסי שריד במיפלגת אליאב העבודה, שהשפעתו שם
היא אפסית. ויש להניח
שאם ייבחר אליאב (בעזרת קולות אנשי של״י)
התוצאה לא תשתנה. אולם סביר גם שלא ייבחר
והקולות היוניים יילכו לאיבוד.
התועלת שברשימה החדשה מפוקפקת. הנזק
ברור: פגיעה חמורה במחנה היוני בישראל.
ענת שטיגליץ, פתח־תיקווה

לידישז הקורא
מיכתבי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן
למיסתבים קצרים. מודפסים
במכונת־בתיבד״ שצו־רפה אליהם מיכתבים הכותב. תמונת בעילונדשם לא יפורסמו. אץ
המערכת מחזירה את המיבתבים
שנתקבלו בה.

•י אין חדש תחת השמש.
מי שיעיין השבוע במדור זה היה העולם הזה שהיה
לפני 25 שנים יתקשה בוודאי להבין את כותרת־השערמלפני 25 שנים בדיוק :״השודד הנודד בשליחות האומה״.
אבל זוהי פרשה המזכירה מבחינה מסויימת את פרשת
רציחתם של שני חוטפי־האוטובוס בחודש שעבר.
מעורבים בה כמה מן השמות הידועים כיום: נשיא״המדינה
חיים הרצוג, מבקר־המדינה יצחק טוניק, חברי
״ועדת־העורכים של העיתונים היומיים״ ,ועוד.
ומעורב בה, כמובן, העולם הזה, בתפקיד השמור לו
מאז ומתמיד: שבירת קשר־השתקה שנקשר כביכול בגלל
נימוקים פטריוטיים אר שבא למעשה להסוות את
כישלונות השילטון ופשעיו.

הרוזן של
כלא דמלה

הפרשה נפתחה כאשר הצליח עציר בכלא רמלה
להגניב החוצה מסר, והודיע לחברתו כי הוא מוחזק
בחשאי בכלא זה שנה, מבלי שאיש במדינה ידע על כך.
העציר היה מרדכי (״מוטל״) קדר, דמות ידועה בחוגי
הבוהימה בימים ההם. אלמלא הצליח להגניב את המסר,
היה מוחזק שם עוד שנים — אפשרות מבהילה שיש בה
כדי לספק מזון למחשבה לכל הטוענים שיש לאסור
פירסום שמותיהם של ״חשודים״.
הסתבר כי קדר הובא ארצה מחו״ל על־ידי זרועות־

מרדכי קדר
לשבור את קשר־ההשתקה!
הביטחון, והוחזק באגף סודי של הכלא, שתושביו היו
ידועים רק בשם ״איקס״ .באותו אגף ישב גם עציר אלמוני
אחר — ״האדם השלישי״ של פרשת העסק־ביש, אברי
זיירנוורג.
חברתו של קדר התחילה להרעיש שמיים וארץ, וכך
השתכנעו השילטונות כי אי־אפשר להעלים אדם באגף
חשאי בכלא, בצורה שהזכירה את סיפרו הידוע של
אלכסנדר דומא־האב, הרוזן של מונטה כריסטו.
היה ברור כי האיש קשור בבעיה ביטחונית, אשר
מישהו מעוניין מאוד־מאוד לגנוז אותה. ואכן, כאשר
העיתונות התחילה להתעניין בפרשה, כונסה ועדת־העורכים
של העיתונים היומיים — המוסד שהומצא
על־ידי דויד בן־גוריון, ראש־הממשלה ושר־הביטחון, כדי
לשלול מן הציבור מידע ולקשור קישרי־השתקה.
לפני העורכים הופיע האלוף חיים הרצוג, אז ראש
אמ״ן. הוא השביע את העורכים לבל יפרסמו את הפרשה,
מאחר שפירסומה עלול להמיט אסון נורא על קהילת־המודיעין.
העורכים כדרכם מאז ועד עצם היום הזה, עמדו
דום ונכנעו — בדיוק כפי שעשו בפרשת רצח שני
חוטפי״האוטובוס.
4״ זה השאיר את העולם הזה מחוץ לקשר. העולם הזה
לא היה אז — ואינו גם כיום — חבר בוועדת־ההשתקה
הזאת. הישארותנו בחוץ היתה על דעת שני הצדדים:
אנחנו לא רצינו לקחת חלק בקנוניות של השתקה, ואילו
דויד בן־גוריון, שראה ב״שבועון המסויים״ את אויבו
העיקרי, תבע מן העורכים שלא להכניס אותנו לגוף זה.
משום כך(ורק משום כך) זוהי ועדה של עורכי העיתונים
״היומיים״.
אך העורכים שאלו, בצדק :״מה עם העולם הזהז האם
הצנזור יאסור עליו לפרסם את הפרשה אם אנחנו נסכים
להשתיק אותה?״
* ראש אמ״ן השיב כי אין אפשרות לאסור את כולה, אלארק חלקים ממנה. הוא הציע הצעה אחרת: שדובר צה״ל
יזמין את עורך העולם הזה ויבקש ממנו, על דעת ראש
אמ״ן, לגנוז את הפרשה מרצונו.

ואכן, הוזמנתי לפגישה כזאת. הובאו לפני כל
הנימוקים הפטריוטיים, ששיכנעו את העורכים היומיים
הנכבדים לגנוז את הפרשה.
אולם היה לי יתרון אחד עליהם: אני ידעתי את כל
פרטי הפרשה. לכן הודעתי לדובר־צה״ל, בנימוס רב,
שאנחנו לא נגנוז את הפרשה, ונשתדל לפרסם אותה
כולה, לפרטי־פרטיה.
התוצאה היתה כתבה סנסציונית, אך מסורסת. הצנזור
מחק כל התייחסות לפרשה שבגללה הוחזר קדר לארץ
ונעצר בחשאי. אבל הוא לא יכול היה לאסור עלינו לעורר
את השאלות — בדיוק כפי שעשינו בחודש האחרון לגבי
רצח החוטפים.
וכר, במרכז הכתבה הגדולה שהופיעה תחת הכותרת
״שליחות לאומית לשודד״ ,הופיעה מיסגרת ובה המילים
הבאות:
,העולם הזה מאשים:
,כי ממשלת־ישראל סיכנה את ענייני המדינה,
בהעסיקה את מרדכי קדר בתפקיד בחוץ־לארץ.
,כי במסרם תפקיד זה לקדר, ידעו שולחיו שהוא חשוד
בפשעים חמורים ביותר, ביניהם רצח, שוד מזויין, זיוף
מיסמכים ועריקה — ושהודה בחלק מהם.
,כי אחרי החזרת קדר ארצה ניסו שולחיו לחפות על
קלות־דעתם הפושעת על־ידי עצירת קדר לתקופה של
למעלה משנה, ללא מישפט ותוך פגיעה בזכותו
האלמנטרית, ועל־ידי הטלת איפול על הפרשה עד כדי
העלמת עצם המעצר״.
כך, למרות שלא יכולנו אז לגלות הכל, שברנו את
קשר־ההשתקה. כפי שעשינו הפעם,

יצחקי
ל כ בו ד
יצחקיצח קי
רח׳ באר טו בי ה , 10ת״ אטל 2381x9 :־ 03
אני מו כן ל עזו רלר שי מ ת ״ יצח קי ל כנ ס ת״

הועמד קדר לדין על פשעים
שהוא נחשד בהם עוד לפני שהוטל עליו התפקיד
ה״לאומי״ ,ושבחלק מהם הוא גם הודה בשעתו. בין השאר:
רצח של נהג־מונית ושוד־בנק בעפולה.
אחרי שהעולם הזה פוצץ את הפרשה, הפך קדר
לעציר רגיל, ונהנה מזכויות אנושיות בסיסיות. הוא
הועמד במישפט, שבו הגן עליו יצחק טוניק. בעיקבותיו
נשלח למאסר ממושך וריצה את עונשו. הוא שוחרר בסוף
,1974 נשא אשה והיגר לארצות־הברית. דמותו הרבגונית
המשיכה לרתק עיתונאים וסופרים במשך זמן רב.
הכתבה המקורית של העולם הזה ( )20.5.59 סיכמה
את הפרשה כך:
״איך קרה הדבר המזעזע שמוטל, שבינתיים שינה את
שם משפחתו לקדר, הגיע לשליחות זו?
״מגוחך יהיה להאשים את מוטל קדר. תולדותיו
והתפתחותו ברורים בהחלט. הם נראים כלקוחים מתוך
רשימת המקרים הקלאסיים בספר פסיכולוגי: הצעיר
הפיקח, בעל מנת־השכל הגבוהה מעל לממוצע, בעל
כושר המנהיגות והקסם האישי, שגרל ללא משפחה, ללא
אהבת־הורים, התנקם בחברה שקיפחה אותו בשנותיו
הקשות ביותר. נקמתו היתה בטיפוח השקפת עולם
אנטי־סוציאלית מובהקת, שהטיפול הפסיכולוגי שקיבל
לא הצליח להתגבר עליה.
״אם איש כזה זוכה ברגע הנכון בטיפול הנכון, הוא
יכול להפוך אדם חשוב, לנצל את כשרונותיו לטובת
הכלל, לתרום תרומה גדולה לחברה. במקרהו של מוטל
הופסק הטיפול ברגע הבילתי־נכון, כשטרם הבריא
לגמרי. זוהי הטראגדיה שלו.
״אי אפשר להאשים את מוטל על־כך שקיבל
שליחות־לאומית. אולם יש את מי להאשים: את מטילי
השליחות.
״ממשלת ישראל חולשת על כל תיקי־המישטרה. אין
היא מעסיקה אנשים בשליחויות מבלי להתעניין
באישיותם. כאשר הוטלה השליחות על מוטל, היה ידוע
מי האיש: אילו עבירות ביצע ובאילו עבירות נחשד. יותר
מכן: תמונת אופיו ומהותו היתה ברורה לכל מי שטיפל
בענייניו. אף־על־פי־כן הוטלה עליו השליחות. זוהי
שערוריה שלא היתה כדוגמתה מאז הקמת המדינה. אם
אי־פעם יוודעו כל פרטי פשעיו, יסמר עצם הטלת
השליחות בשרות האומה על איש כזה, את שערות
הציבור.
״כל מה שקרה אחרי הבאתו של מוטלה לארץ רק
מחמיר שערוריה זו. כליאתו ללא משפט למשך למעלה
משנה, תוך העלמת עצם כליאתו מבני משפחתו, ומניעת
סעד משפטי ממנו במשך תקופה ארוכה, היא שלילת זכות
יסודית אשר גם אדם כמו מוטל זכאי לה בחברה
דמוקראטית. מעצרו של מוטל נודע רק במקרה, אחרי
שצעק אל מכרה, שביקרה בבית־הכלא, כי תודיע על־דבר
מעצרו לאשתו. אי־אפשר להימנע מן החשד כי לפחות
אחת הסיבות להתנהגות זו היתה פחד האחראים מפני
גילוי קלות־דעתם הפושעת ברבים״.

שם __ ט ל

כ תו ב ת __
מס• החש בון ל ת רו מו ת
בנק די ס קונ ט, סניף אוני ב ר סי טהת״ א. ח ש בון 154466

ל טי פו ח הי לדו קי דו ם ה חינו ך

גירוש והגליה כענישה ובמדיניות
ר ב־ שי חבהשתת פו ת:

• פרופ׳ ישעיהו ליבוביץ
• אלנוט אוזויאן ( אוניברסי טת ביר־זית)
• עמוס קינן
• עו״ד רג׳א שחאדה

יערך ביו חמישי 17 ,ב מאי ,1984 בשעה 16.30
במועדון ״צוותא״ ,ברחי איבן־גבירול ,30 תל־אביב.

הוועד להגנת זכויותיו
של אבו־עלי שאהין
מ ען ל תי ק שו ר ת: ת״ד ,204/9י רו ש לי ם ה מי זר חי ת

מודעות בטלפון

לכל ה ע תוני ם
^ בכרטיסיא שראי במחירי המערכתי

$ 0106א£א 1ס
* 1אסוז*אז 0זאו
סז5**£11ו

ויזה

•עוראכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חני ה חופ שית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

דאגה ב,.כלל תעשיות״

מאבקי כ 1ח בביטוח

פרישתו של צבי צור מ״כלל תעשיות״ גורמת
לדאגה רבה בקונצרן, משום שאגף זה בקבוצה
הוא שהביא רווחים והצלחות ל,,כלל״ בולה.

המאבק בין חברת-הביטוח..עממית״
וחברות־הביטוח הגדולות סביב מחירי ״חבילות
הביטוח״ ,יהפך בתוך זמן קצר לקרב אלים, שבו
ישלמו שני הצדדים חומר מדהים זה כנגד זה.

עירעור,הארץ״ בקרוב
עירעור העיתון ״הארץ״ במישפט־הדיבה,
שהגיש נגדו הקבלן בצלאל מיזרחי, יתברר
בבית־המישפט העליון מייד אחרי סיום
פגרת־הקיץ.
פסק־הדין לטובת מיזרחי ניתן בבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב ביולי ,1979 בעיקבות סידרת־כתבות שהופיעה
בקיץ ,1977 שקישרו את מיזרחי עם צמרת הפשע המאורגן
בישראל.

שרים לקריית־ארבע
שרי ממשלה מכד אגפי הקואליציה מתכוונים
לפקוד החל מהשבוע את קריית-ארבע, כדי
להרגיע את הרוחות ולעודד את רוח־המתנחלים

בליכוד מודאגים מכך שחשיפת המחתרת
היהודית תגרום לעצירת זרם העוברים
להתגורר בהתנחלויות, שהוא דקיק בלאו הכי.
צופים שבחודש ספטמבר הקרוב, ערב פתיחת
שנת הלימודים, יגיע מיספר המתגוררים בגדה
ל־ 37 אלף מתנחלים בלבד. התוכנית המקורית
דיברה על 100 אלף בתקופה זו.

חרות:
ליברלים: ג
לע״ם:

מטה הבחירות בחרות הזמין סקר פרטי
על התפלגות קולות־־המצביעים, אילו היו
חטיבות הליכוד רצות בנפרד.
התוצאות, הידועות לכל ראשי מחטיבות
בליכוד, הן חד־משמעיות: חרות
קיבלה 39 מנדטים, הליברלים 2ולע״ם לא
קיבלה אף מנדט אחד.
סקר זה הוא הבסיס לשיחות ראשי
הליכוד על חלוקת המקומות ברשימה
הריאלית.

״יונייטד פרס״ פ 1על שוב
שימעון פרם מרבה להתייעץ באחרונה בכמה
עיתונאים בכירים, הידועים בתמיכתם בו.
מערכת יחסים זו נועדה גם למנוע או לצמצם
סירסומים שליליים, עליו ועל מיפלגת העבודה,
עד הבחירות.

חירבאווי אינו מדבר
דובר־המישטרה אסר על השוטר סולימן
חירבאווי להתראיין לעיתונות בעניין חשיפת
המחתרת היהודית בגדה.
חירבאווי נפצע קשה כתוצאה מפיגוע של המחתרת, ביום
שבו מולכדו מכוניות של שלושת ראשי־העיריות בגרה.

איסור יציאה לטאחיל
העיתונאית רמונדה טאוויל מרמאללה אינה
יכולה לצאת מהארץ.
היא שבה לפני חמישה חודשים מחו״ל, ומאז אוסרים
השילטונות את יציאתה.
כל חמשת ילדיה של טאוויל לומדים בחו״ל.

ממתינים רהחרטת זמיר
היועץ* המישפטי לממשלה, יצחק זמיר, אמור
להודיע השבוע סופית מהי החלטתו בשלושה
תיקים חשובים המונחים אצלו.
המדובר בתיק בעניינו של בני שליטא, בתיק איסת־א
ובתיק של נתן חובב, החשוד במתן שוחד לשר אהרון אוזן.
580 מיספר הרוגי צדד׳ל בלבנון הגיע ביום
השני השבוע ל־.580
שעתיים רסני שסגן יוסי בניון נהרג
ליד נבטיה, ביום השישי האחרון, היתה
אמורה להיות משודרת ב״יומדצודל״
כתבה תחת השם. :עשרה ימים של שקט
41^ ^ 444 444441 44 4 4 4 4 . 4 4 4 4 4 4
לשדרה, ואחרי זמן
בלבנון. הוחלט שלא
קצר התברר שההחלטה היתה בעיתה.

חדד ישפוט את חפץ
במטה הארצי הועלתה השערה היתולית,
שהניצב היחיד שיאות לשפוט את אסף חפץ,
בבית־הדין המישמעתי של המישטרה, הוא
ניצב רחמים חדד, העומד לפרוש בקרוב
מהמישטרה בגלל הסתבכות, בחקירות חמורות
בצסון־הארץ.
המפכ׳׳ל אריה איבצן יגלה בתוך זמן קצר, שאי־אפשר יהיה
לקיים את ההליך השיפוטי בעניין חפץ, בגלל חוסר
מועמדים לשמש כשופטים בהרכב בית־דין. הוא יאלץ
למצוא פיתרון כלשהו להשעיית חפץ.

יושב־ראש מועצת־המנהלים של עממית, איתן אבניאון,
מחברת אושיות, יעמוד במרכז־העימות.

חזמת־ירושלים
בבית־המישפט
צייר פלסטיני מעזה, פתחי ע׳אבן, מהבולטים שבין האמנים
הפלסטיניים, נדון לשישה חודשי מאסר על־תנאי בגלל
ציור של חומת ירושלים.

הוא צייר גבר ואשה על החומה, שקרני־השמש
משתקפים בה בארבעה צבעים. התובע
בבית-המישפט הצבאי טען, שקרני־השמש הם
הרכב ארבעת ציבעי הדגל הפלסטיני.

לנדאז לא יתפטר
מנכ״ל מישרד התחבורה, עוזי לנדאו, לא יתפטר
כנראה מתפקידו, אלא יוותר על מקומו — 46
— ברשימת הליכוד לכנסת.
לנדאו לא הצליח להיבחר באחד המקומות הריאליים
בשלוש השביעיות.

ההצגה הוחזרה לחזרות
הצגתו של ניסים אלוני ,״שימחת קבצנים״, ,
הוחזרה אחרי שתי הצגות־הרצה לחזרות של
שישה שבועות נוספים, בדי לאפשר לאלוני
לסיים את כתיבת המחזה.

אסיר מציע פיליה חינם
אליעזר דויד, אסיר בז 22 בכלא רמלה, מציע
לתרום את אחת מכיליותיו, ללא תמורה כספית.
תמורת זאת הוא דורש שהמקבל או המקבלת יקדישו יום
אחד בשבוע, במשך שלוש שנים, לפעילות התנדבותית
באילן, בבית־אבות או באגודה לשיקום נפגעות אונס.

הקבר! מסתתר
רוכשי דירות אצל הקבלן הגדול מראשון־לציון,
חיים שכטר, מתקשים באחרונה לאתרו.
השבוע תיכנס גם המישטרה לתמונה, בעיקבות תלונה
פלילית שהוגשה נגד הקבלן בעניין הונאה, כביכול, של
לקוחות, שקנו אצל! דירה בשיטת ״טרייד־אין״.

גוראל לדין פלילי
ראש עירית חיפה, אריה גוראל, ודוברו, יעקב
בזק, יועמדו לדין פלילי על הוצאת כספי־ציבור
למסע־הבחירות של המערך, בבחירות
המוניציפליות האחרונות.
יושב־ראש ועדת הבחירות אז, השופט העליון מאיר שמגר
קבע שנעברה עבירה פלילית. המישטרה המליצה להעמיד
לדין את השניים, ועתה מכינה פרקליטות מחוז הצפון את
כתב־האישום.

מעשני חשיש לכנסת שלושה צעירים מתל־אביב רוצים
להתמודד בבחירות לכנסת ברשימה
חדשה, תחת הסיסמה ״עישון חשיש —
חוקי!״
לדעתם, נטפלת המישטרה למעשני
הסמים הקלים, שמיספרם נאמד במאות
אלפים, תח ת להקדיש את כל מילחמתח
בסמים הקשים.
כרגע חוששים היוזמים מחשיפה,
משום שגם עישון חשיש אינו חוקי.

הריבית תועלה שוב

ספר על אברנידאל

לנוכח קשיי-הנזילות של הבנקים, תועלה בקרוב
פעם נוספת הריבית על משיכות־יתר.
השבוע תהיה העלאה של שלושה וחצי אחוז.
עד סוף החודש צפוייה ההעלאה השניה.

ספר חדש בעברית על אבו־נידאל ואירגונו ייצא
בקרוב לאור.

מיזנון הכנסת בספר
אחת העוזרות הפרלמנטריות מתכוונת
להוציא בקרוב ספר על המתרחש
מאחרי הקלעים של עבודת חברי הכנסת
העשירית.
הספר עשוי להתפרסם עוד לפני הבחירות,
והוא יעורר עניין רב.

מחברו, העיתונאי יוסי מלמן, ערך סידרת שיחות ארוכה עם
אנשי מישטרה ומודיעין, בארץ ובחו״ל, לצורך כתיבת
הספר. עתה הועבר כתב־היד לבדיקת הצנזורה.

בית לתיאטרון הפלסטיני התיאטרון הפלסטיני הירושלמי ״אל חקוואתי״
מתמקם באולם קבע בירושלים המזרחית, שם
הוא יעלה את מרבית הצגותיו.

14,1

1111111

מד 1ע ירדו אנשי הגולן לפוצ ץאת הגדה?

ש הוי סס

י־ ן* שיא המערכה ברמת־הגולן, ביוני ,1967 הודיע רדיו
^ המשק כי קונייטרה נפלה.

זה היה מפתיע, כי באותה שעה היו כוחות־צה״ל
עדיין רחוקים מעיר זו, בירת־הגולן. היא נכבשה רק
כעבור 48 שעות.
בסערת־הקרב יכולות לקרות טעויות כאלה. יורעי־דבר
בדמשק סבורים כי היריעה הופצה על־ידי חיילים סוריים, שברחו
מאיזור קונייטרה, ושהמציאו את הסיפור כרי להצדיק את
בריחתם. אנשי־הרדיו שמעו, האמינו ושירדו.
אולם הסבר פשוט זה לא התקבל את דעת ההמונים בימים
ובחודשים שלאחר הכיבוש.

כפי שמקובל במיקרים כאלה, נולדה מייד תיאוריה
של מזימה.

שר״הביטחון הסורי היה, באותם הימים, חאפט׳ אל־אסד.
האצבע המאשימה של המוני סוריה הופנתה אליו.

״אמד מכר את הגולן ליהודים!״ פשטה השמועה
בדמשק .״הוא קיבל בשביל זה הרבה כסך!״
ומכיוון שהמוני דמשק הם בני העדה הסונית, בעוד שאסד הוא
בן העדה העלאווית, נקלטה השמועה חיש־מהר.

בסוריה קיימת כיום דיקטטורה נוקשה של הכת העלאווית,
הנשענת על הצבא ומיפלגת־אל־בעת׳(התחייה).
העלאווים הם כת שיעית נפרדת(על שם עלי, חתנו של מוחמר,
שנאבק על ירושת הנביא ).הם מהווים כ־ 12$של האוכלוסיה(ויש
אומרים 796 :בלבד) ,ומרוכזים בעיקר מצפון לטריפולי, באיזור
החוף.

כעת מחזיקים העלאווים בכל עמדות המפתח.
מצב־המילחמה עוזר להם בכך. הרבה יותר קל לקיים
מישטר דיקטטורי במצב של חירום לאומי, מאשר
כמצב של שלום ורגיעה.
סוריה היא מדינה רעועה, חלשה, עניה, מפולגת מאוד.
המילחמה היא, כיום, התעשיה העיקרית שלה. כמדינת־העימות
העיקרית, המגינה על העולם הערבי כולו מפני ההתפשטות
הישראלית, היא מקבלת סכומי־עתק מסעודיה וממדינות־הנפט
האחרות. יש לה השפעה הרבה מעבר לממדיה, בזירה הערבית
והעולמית.
מדי פעם מאיימת ממשלת־ישראל על סוריה, מרכזת כוחות
בקו־העימות ומזכירה לה שתותחי צה״ל נמצאים בלבנון במרחק
של 25 קילומטרים מדמשק.

זהו חלק מן הטימטום הישראלי. כל הצהרה כזאת
וכל מעשה כזה משרתים את המישטר הכורי.
ך * יפור זה, שסופר לי על־ידי דיפלומט ערבי בכיר ששהה אז
^ בדמשק, שופך אור על אחת מעובדות־היסוד הפוליטיות

ביחסי ישראל־סוריה:

חאפט׳ אל־אבד לא יוותר לעולם על הגולן.

כל זה נכון פי כמה וכמה לגבי רמת־גולן.

ילעוול•
כל מתנחל יהודי ברמת־הגולן יושב על אדמתו של
סורי, שגורש משם. הסורי הזה חי וקיים בסוריה.
איוולת היא לחשוב כי העם הסורי — עם גא מאוד, הרואה את
עצמו מדורי־דורות כלב האומה הערבית — ישלים עם ההשפלה

ועם העוול.

כבר אמרנו זאת ביום שהכנסת קיבלה, בהתקפה
היסטורית של טימטום אטום — את חוק־הגולן. זה
לא היה חוק לסיפוח־הגולן, אלא חוק למניעת־השלום.
י אן מזדקרות שתי שאלות מרכזיות:
! האם בכלל יתכן שלום עם סוריה?
האם שלום עם סוריה רצוי ונחוץ?
הבה ננסה להשיב עליהן ביושר אינטלקטואלי.
^ 4ין ספק שהשלום אינו עומד בראש סדר־העדיפויות של

המישטר הסורי הקיים.

במקום הראשון ברשימתו עומד עצם קיומו של
המישטר עצמו.

הרוב העצום, מדויד בן־גוריון ומנחם בגין ועד יצחק שמיר
ושימעון פרס, אמר תמיד: זה רע ליהודים. כי כל עוד העולם
הערבי מפולג, אין הוא מסוגל לסכן את קיום ישראל.

ממול עמד תמיד קומץ קטן ובו נחום גולדמו וגם
אני — שאמר: להיפך, זה טוב ליהודים: כי בל עוד
העולם הערבי מפולג, אין הוא מסוגל לעשות שלום
עם ישראל.
שתי התיזות הוכחו בינתיים כנכונות:
מאז 1948 ועד היום לא היה העולם הערבי מסוגל להתאחד
ולגייס את כל כוחותיו במילחמה בישראל. זה הבטיח מראש את
ניצחונותינו.
ואילו קמפ״דוויד הוכיח כי בהעדר אחדות כל־ערבית לא יתכן
שלום־אמת גם עם חלק מן העולם הערבי.

למראית־עין: תיקו.
אך למעשה אין כאן ויכוח בין שתי תיזות הפוכות. הוויכוח
אינו על התשובה, אלא על השאלה עצמה. מהי נקודת־המוצא?
יש המאמינים במילחמת־נצח בינינו ובין הערבים. מבחינה זו
אין הבדל אמיתי בין אריאל שרון ושימעון פרס, רפאל איתן או
יצחק הבין. אלה מוכרחים להתנגד לאחדות ערבית בכל מחיר
ובכל מצב.

ויש המאמינים כמוני, שהשלום אפשרי ודרוש
לקיום ישראל. אלה מוכרחים להגיע למסקנה כי שלום
זה צריך לכלול את סוריה — גם אם במרכזו תעמוד
ההתפייסות ההיסטורית בין ישראל ופלסטין.

מיקומה של סוריה במרחב השמי מקנה לה את
האפשרות למנוע שלום־אמת — וכד זה כבר היה
לפני 2600 שנה ויותר. נא לעיין בספר מלכים.

מי שסבור כי ניתן להשיג שלום או הסדר עם סוריה
מבלי לוותר על הגולן — ושמעתי דברים כאלה גם
מפי אנשים המתיימרים להיות אנשי־שלום — אינו
יודע על מה הוא מדבר.

זוהי אדמת־סוריה מימים־ימימה. לא זה בלבד שלא היתה
ריקה, אלא שהיתהמיושבת בצפיפות. מאות אלפי הפליטים
מרמת״הגולן נמצאים בסוריה ומהווים תיזכורתיומיומית להשפלה

האם אחדות העולם הערבי ״טובה ליהודים״ או
״רעה ליהודים״?

דוע? מפני שסוריה קיימת. מפני שיש לה יכולת רבה
^/כעושה־צרות. מפני שהיא מסוגלת להפריע מאוד להנהגת
אש״ף בנקיטת קו ברור וחד־משמעי לקראת השלום. מפני שהיא
יכולה להיעזר בברית־המועצות, כל עוד זו חוששת שהשלום יפגע
באינטרסים שלה. מפני שהיריבות ההיסטורית בין דמשק וקאהיר
וגם בין דמשק ובגדאד, תשבש את המהלכים.

לגביו, נפילת הגולן היא טראומה. הוא לא השתחרר ממנה עד
היום. הוא לא שכח את השמועה המכוערת, שעשתה לה כנפיים
ברחבי סוריה. הוא לא שכח שהוא היה שר־הביטחון בשעה שהגולן
הסורי נפל בידי היהודים.

4^4ילו היתר זאת רק טראומה של איש אחד, ניחא. אדם בא
והולך. אבל הטראומה האישית של חאפט׳ אל־אסד היא חלק
מן הטראומה הלאומית של סוריה.
ראינו כיצד נלחם אנוור אל־סאדאת על כל שעל של אדמת־סיני.
הוא לא היה מוכן לוותר אף על מילימטר אחד, והצהיר על
כך פעמים רבות. אלמלא הובטח לו מראש על־ידי משה דיין, בשם
מנחם בגין, כי ישראל מוכנה להחזיר את סיני כולה, עד לאבן־
הגבול האחרונה, לא היה סאדאת מגיע בכלל לירושלים.
והנה — סיני צורפה למצריים סופית רק ב־ .1906 היא כמעט
ריקה מאדם. הקטע שעליו היתה נטושה המריבה — ״פיתחת
רפיח״ — היתה ריקה לגמרי, מלבד כמה שבטים נודדים.
ובכל זאת, אנוור אל־סאדאת, שרצה בשלום והאמין בו, לא היה
מוכן לוותר, יורשיו אינם מוכנים לוותר על פינה קטנה ליד אילת,
איזור טאבה, מפני שגילו אבן־גבול ישנה בין טאבה ואילת.
ישראלים, המתקשים להבין התעקשות זו, צריכים רק
להעלות בדימיונם איך היו מרגישים הם אילו היה המצב הפוך:
אילו תבעו המצרים, כתנאי לשלום, שישראל תוותר על איזור
כרם־שלום, שלא לדבר על אילת. האם היה נמצא ישראלי אחד

שהיה מסכים לכך?

* +אז קום המדינה ועד היום נטושה בישראל מחלוקת על נושא
^ 1קיומי מרכזי:

מי שרוצה בשלום־אמת, שלום יציב ובר־קיימא, מוכרח לכלול
בו את סוריה.

משמע: הוא מוכרח להחזיר לסוריה את רמת־הגולן.

יידמה
לי שאין מי שמיטיב להבין זאת כמו המתנחלים

^ברמת־הגולן עצמה.

בכלל, מכמה בחינות מיטיב מחנה־המילחמה
לקרוא את המפה, בניגוד לרבים וטובים המתיימרים
להשתייך למחנה־השלום.
אבירי־הסיפוח יודעים, כי לא יתכן שלום בלי החזרת כל
השטחים שנכבשו ב־ — 1967 ועל כן הם מתנגדים לשלום. הם גם
מבינים שאין טעם להתנגד לשלום בשלב הסופי, ויש לחבל בו

עוד לפני שנעשה הצער הראשון לקראתו.

זוהי המטרה האמיתית של מחתרת־המחבלים,
שהתגלתה בהתנחלויות.

אטד: מי מכר את קונייטרה!
אם יפתחו מחר תותחי־צה׳׳ל בהפגזה ויהרגו אלף בני־אדם
בדמשק, ייצא המישטר הסורי נשכר מכר. ההרוגים יהיו סונים,
והמעשה ילכד את האומה המפולגת סביב הדיקטטורה.
הדבר היחידי העלול להפחיד את המישטר הסורי הוא פעילות
מחתרתית של כוחות עויינים מבית, כגון האחים המוסלמים. ואילו
כל פעולה ישראלית — ״מתח״ ,חימום הגבול, פעולה מוגבלת
ואף מילחמה גדולה — תשרת בסופו של דבר את חאפט׳ אל־אסד
ויורשיו, אם אלה יהיו עלאווים.
4^4ין פירוש הדבר שדמשק מתנגדת עקרונית לשלום, ושאינה

מסוגלת לעשות שלום.

חאסט׳ אל־אכד היה מן הראשונים בעולם הערבי
שקיבלו את החלטת מועצת־הכיטחון .242 למרות
כל הרטוריקה הקיצונית שלו ושל דובריו, נאמר
חד־משמעית שהוא מוכן לשלום על פי גבולות ,1967
החזרת הגולן ופיתרון הבעייה הפלכטינית.
גם נסיונו של אסר לחסל את ההנהגה המתונה של אש״ף,
בראשות יאסר ערפאת, אינה נובעת מהתנגדות עקרונית לשלום.
הוא חושש שערפאת, כמו סאדאת, יעשה בבוא היום שלום נפרד
עם ישראל ויקים את המדינה הפלסטינית, ושאז תישאר סוריה
לברה, בלי כל יכולת לקבל בחזרה את הגולן. לכן הוא מנסה
להשליט את סוכניו שלו בהנהגת אש״ף.
מבחינת אסד ויורשיו, המיגרעות הכרוכות בשלום נופלות מן
ההישג הכביר, שיהיה כרוך בהחזרת הגולן לחיק אימו הסורית.

השלום עם סוריה אפשרי. השאלה היא: האם הוא
רצוי?

שח 1X41 ירש

כל מעשיהם של ״המתנחבלים״(לפי הגדרת סילבי קשת) היו
הגיוניים בהחלט. מי שרוצה להחזיק בשטחים לנצח, מוכרח להיות
מעוניין במילחמת־נצח.
הניסיון לרצוח את ראשי־הערים בא למנוע את התגבשותה של
מנהיגות לאומית־פלסטינית מתונה, המסוגלת לעשות שלום עם
ישראל. על כן מצדיק אותה הדוקטור סטריינג׳לאב מס׳ ,2הוא
יובל נאמן( .מס׳ 1הוא משה ארנס, אד זה מתוחכם מדי מכרי להגיד
דברים כאלה בגלוי).
השמדת מיסגד אל־אקצה וכיפת־הסלע על הר־הבית —
מיבצע שתוכנן על־ידי הטרוריסטים, שלא הספיקו לבצעו —
היתה מחסלת לנצח כל אפשרות של שלום בין ישראל ומיליארד
מוסלמים בעולם. הוא היה גורם לג׳יהאד, כמו זה ששם קץ
לממלכת־הצלבנים.

זה מטורך — אך יש שיטה בטירוך הזה, וגם
ןןן
היגיון.

ף* שוס״כך אין כל תימה בכך שבין החשודים בהשתייכות
*/למחתרת־המחבלים בולטים דווקא אנשי רמודהגולן.
אפשר היה לשאול: מה להם בכל אלה? הרי רמת״הגולן כבר
סופחה רישמית למדינת־ישראל. למה להם להתעסק בעיסקי־טרור
בחברון, ברמאללה ובשכם, שהם עדיין ״שטחים מוחזקים״
מבחינת החוק?

התשובה היא פשוטה והגיונית: מתנחלי הגולן
יודעים שחוק־הגולן ערכו כקליפת־השום. הם מרגישים
זאת בעצמותיהם. כל ההתנחלויות שלהם
מותקנות, למעשה, על גלגלים.
כאשר יחליט עם־ישראל שהוא רוצה בשלום, וכי המחיר
הנדרש נופל לאין־שיעור מיתרונות השלום למען עתיד המדינה
וביטחונה, יהפכו כל השטחים הכבושים אסימונים במישחק.
רמת־הגולן לא תהיה, אלא אסימון אחד מני אחדים.

לכן יוצאים מנהיגי ההתנחלות בגולן לפוצץ את
כיפת-הסלע. הם רוצים לפוצץ, בין השאר, את השלום
עם סוריה.

^.י י שוייישש:

^. 1שי —י ששיי*—

במדינה

המלך חסן
צעד אחרי צעד

העם
שר הרצח

יובל נאמו מו3ן להנהיג
בישראל את חוקי סדום

ישראל היא מדינה דמוקרטית. היא

מגדירה את עצמה, בגאווה, כ״דמו־קרטיה
היחידה במיזרח התיכון״,
וכחיל״החלוץ של, העולם החופשי״.
אם כך, יש לישראל עוד סיבה
להתגאות בה: היא בוודאי המדינה
היחידה בעולם הדמוקרטי, שבה מכהן
שר, המצדיק בפומבי רצח אזרחים.
מיטת סדום. בוויכוח על
המחתרת הטרוריסטית היהודית,
שנחשפה סוף־סוף ברחבי השטחים
הכבושים (ראה עמודים )1 0 - 1 3
השמיע את דעתו גם יובל נאמן,
שר־המדע.
הפרופסור לפיסיקה, שרבים רואים
בו מהדורה ישראלית של ״הדוקטור
סטריינג׳לב״ ,המדען האגדתי שנתפס
לפולחן־הכוח עד שהשתבשה עליו
דעתו, השמיע דיעה מקורית. בניגוד
לפיצוץ אוטובוסים ערביים, שאינו
מוצא חן בעיני השר, הוא הצדיק את
ההתנקשות בחייהם של ראשי־העיריות
בגדה המערבית, שהסתיימה
בקטיעת רגליהם של שניים מהם.

מדוע? מפני שראשי־הערים היו
חברי ההנהגה המדינית של תושבי
הגדה (״הוועדה להכוונת לאומית״),
ומפני שכמו כל תושבי השטחים
הכבושים הם רואים באש״ף את הנהגתם
הלאומית.
אש וגסרית. כאשר מתברר
במדינה דמוקרטית כי חבר בממשלה
השתגע, או שנתפס לריעות פושעניות
— התפטרותו היא תוצאה מובנת
מאליה. אך יובל נאמן לא חלם
להתפטר, ויצחק שמיר לא חלם לפטר
אותו.
רשימתם המשותפת החדשה של
יובל נאמן ורפאל איתן יכולה להיקרא,
בצדק, תחיית סדום ועמורה.

יחסים מרחביים
מישרחת ברבאט
לפני 25 שנים הדהים המולאי
הגוערננש בעבורה
^ רבעת האוליגארבים, שישבו
\ £השבוע לשקוד על הרכבת רשימת
מיפלגת־העבודה לכנסת, היו אטומים
לחלוטין לדיכרוד העצום שהשתרר
מסביבם. שימעון פרס, יצחק רבין,
יצחק נבון וחיים בר־לב היו עסוקים
בקבלת ״מישלחות״.
המחזה הביזאנטי והמשפיל הזה,
שקירב את המיפלגה להווי הפוליטי
השורר בעולם השלישי, וביטל כמעט
את האפקט התעמולתי של ח״ב רפי
אדרי ושאר העולים לרגל לרבאט,
שיקע את פעילי המיפלגה בדיכאון,
שנבע ישירות מחוסר־אונים ומתיסכול
תהומי.

פוליטיקאים ידדעי-שם, ובתוכם
מועמדים בכירים לרשימה
המרכזית ולמישרות
מיניסטריאליות, ישבו ספונים
בבתיהם, נעורים מכל השפעה,
מחוסרי-יכולת להשפיע על דרד

קצר כפרלמנטר טוב — הופיע
במסיבת־עיתונאים עם הכוכב העולה
של המישמרת, נסים זווילי, שינהל את
מחלקת־ההתיישבות בסוכנות, במקום
רענן וייץ. השניים דורשים שיבוצו של
צעיר בכל עשיריה ברשימה, החל
מהעשיריה השניה. גם דרישה בלתי•
יומרנית זאת אינה אלא חלום
באספמיה. אומנם, איש צעיר־יחסית
( )38 כמו איציק אלישיב נבחר כמועמד
במחוז ״דן דרוס״(חולון־בת־ים אזור),
אבל סיכוייו להשתבץ ברשימה הם
אפסיים. גם שאר עולי־הימים למיניהם,
שאוזכרו בעתונים בזכות קשרים
אישיים ושתדלנויות מכל הסוגים,
למנהיגות המיפלגה — מוטב שיחפש יכולים לשכוח את החלומות הוורודים.
בכיוונים אחרים.
מכיוון שכך, ניטש עיקר המאבק על
גתליס מקומו של דובר המיפלגה, הד״ר יוסי
ביילי 36
ביילין הוא באמת מועמד מוצלח
מכל הבחינות. הוא מרצה מבריק
^ לא שעסקני דור־ההמשד, חרף למדע־המדינה, שהדוקטוראט שלו על
השפלתם העכשווית, עדיין ״הצעירים במיפלגות הישראליות״
נמצאים בעמדת־זינוק להמשך המאבק הקנה לו תהילה רבה. הוא גם יונה
הפנימי אחרי הבחירות. איש מהם לא מובהקת, קרוב בדיעותיו למחנה־יודח
מרשימת המיפלגה לכנסת, רבים השלום, אחד המעטים במיפלגה הזכאי
מהם נציגי. מחוזות או סקטורים לתואר ״סוציאל־דמוקרט״ בלי הסתייחשובים.
כמה מהם מצפינים היטב גויות.
ריגשות תיסכול, עברה וזעם, שעוד
ח״כ בכיר, נץ מתון שביקש
יגיעו לידי ביטוי בכנסת וד . 11 אבל להישאר בעילום שם, אמר השבוע
לצעירים ממש אין אפילו נחמה־פורתא להעולם הזה שביילין יוכל לתגבר
כזאת.
את סיעת המערך בכנסת מבחינה
״רשימת הליכוד לכנסת כוללת 11 איכותית .״הוא יביא לנו כבוד ויוקרה,
מועמדים חדשים מתוך 48 הראשונים, בכך אין לי צל של ספק ״.כל האיכויות
ועשרה מועמדים מתחת לגיל .40 האלה של המרצה הצעיר, ונסיונו הרב
שלושה מהם בעשיריה השניה, שלושה כפוליטיקאי מן המניין, אינן מבטיחות

באוטובוס

עסקנים מתרוצצים, מישלחות מתחננות,
וארבעת המנהיגים קובעים הכל בעצמם
קבלת ההחלטות, תלויים בסג־ני־טוזרונים,
כדי להציל מהם
כדל של מידע, שיקבע את
גורלם בעתיד הקרוב.
אנשי דור־ההמשו, שתיכננו בשנה
האחרונה את ״ההפיכה הלבנה״ בצמרת,
הובסו. גל תוכניותיהם לצבירת עוצמה
ולקביעת פני המנהיגות היו מבוססות
על ניצחיותו של הסיכסוך, המנטרל־הדדית,
בין פרס לבין רבין. נבון נועד
להיות קבלן הקולות, שיאפשר להם
את השליטה הממשית.
לביש־מזלם הבינו זאת גם שני
המנהיגים, שהצליחו לשלוט היטב
בשינאתם ההדדית, שהיא עדיין בוערת
כפי שהיתה מאז ומעולם. אשר לנבון
— הוא עדיין לא התגלה במלוא
חולשתו כמנהיג, אבל גם המעט
שנחשף לעיני הציבור הספיק. הנשיא-
לשעבר הפך לקישוט־צמרת, שאולי
יצליח להכניס מישהו מאנשיו לרשימה
לכנסת. מי שמצפה לתיקווה חדשה,
לרעיון חדש — שלא לדבר על אתגר

נוספים בעשריה השלישית. מה אנחנו
יכולים להציע לעומת הצלחה מרשימה
זאת, שהושגה, לפחות בתנועת־החרות,
בהליך דמוקרטי מרשים?״ דברים מפורשים
אלה, שנאמרו להעולם הזה
על־ידי אחד המנהיגים של צעירי
מיפלגודהעבודה, משקפים היטב את
הלוך־הרוחות במישמרת. עשרות־אלפי
הצעירים שהובלו למילחמת־הלבנון
על־ידי אריאל שרון, מאות האלפים
שהפגינו נגד זוועות צברה ושאתילא,
אינם חולמים אפילו על ייצוג כלשהו
ברשימת המערך לכנסת (גם מפ״ם
הרכיבה רשימת קשישים) .העתק
כמעט מדוייק של הסיעה הפרלמנטרית
היוצאת ,״מחוזקת״ על־ידי
איש מסוגו של שימחה דיניץ. איך
אפשר ללכת כך לבחירות?
מסתבר שאפשר. בתחילת השבוע
יצאו ראשי־הצעירים למאבק פומבי.
ח״כ חיים רמוז, שמקומו כמעט בטוח
— קשה להוציא מהרשימה את הצעיר
היחידי, שגם הוכיח את עצמו תוך זמן

את מקומו בכנסת. למען האמת,
משתדלים ידידיו, באורח מפוכח ועצוב
במיקצת, לשבצו איכשהו בין המקום
ה־ 50 למקום ה־ 60 ברשימה.

מיססרם של הסבורים, שזהו
היום מקום ריאלי, הולד ומידל־דל
בעת האחרונה.
מכל מקום, ביילין הוא היחידי,
העשוי להתלוות לחיים רמון בשיבוץ
שאיננו עלבון מוחלט לצעירי
המיפלגה.

הרשימה לכנסת מזכירה את
האוטובוסים בקאהיר, בירת
מצריים. מי שאינו מצליח
למצוא מקום, נתלה איכשהו על
דפנות הרכב, ומקווה להגיע
ליעדו בשלום.
מספר ה״נתלים״ הוא עצום.
גרוזינים, קיבוצניקים ,״לשעברים״,
פנתרים שנפלו להם השיניים, צעירים
מקריחים, עולים מרוסיה, עסקני
התאחדויות־עולים. מיפלגת־העבודה
(המשך בעמוד )73

(נסיך) חסן, יורש־העצר המארוקאי, את
העולם הערבי. בנאום שנשא בביירות
הציע לקבל את מדינת־ישראל כחברה
שוות־זכויות בליגה הערבית.
בימים ההם לא היה אף מנהיג ערבי
אחד שהסכים בפומבי להכיר בישראל,
ולא כל שכן להושיט לה יד: הצהרתו
של הנסיך המארוקאי נשכחה. אך איש
אחד זוכר אותה. חסן ה־ ,2הנסיך שעלה
על כס־המלכות.
ביקור ברבאט. במשך השנים,
היה חסן חלוץ עשיית־השלום. הוא לא
עשה מעשה דרמאתי קיצוני, כמו
אנוור אל־סאדאת, ועל כן לא הוקע
על-ידי העולם הערבי ולא הוקא
מתוכו. הוא עשה מעשים אמיצים אך
זהירים, כשהוא משתדל להשפיע בכל
צעד על הקונסנזוס הערבי ולמשוך את
העולם הערבי אחריו.
כך הירשה חסן את הגירת היהודים
מארצו מבלי להערים בדרכם בעיות.
אך הוא עשה זאת בשקט, והשתדל
לשמור על יחסים טובים עם יהודי
מארוקו בחו״ל.
הוא גם היה השליט הערבי היחידי
שאיפשר למהגרים המארוקאיים מארצו,
שעלו לישראל, לחזור מדי פעם
למארוקו לביקור. אישים מארוקאיים
מרכזיים ביקרו בשקט בישראל, ושרים
ישראליים ביקרו בשקט במארוקו.
ב־ ,1977 לפני ביקור סאדאת בישראל,
נפגשו משה דיין ושליחו של
סאדאת על אדמת מארוקו. שם הוסכם
למעשה על התנאים שנחתמו כעבור
שנתיים: החזרת כל סיני תמורת שלום
מלא.
ביום האחרון של 1980 עשה חסן
מעשה נועז נוסף: הוא הזמין אליו
מישלחת ישראלית ציונית, קיבל את
פניה ושוחח עימה במשך שעות. היתה
זאת מישלחת המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני, בהשתתפות
אורי אבנרי, יעקב ארנון
ומתי פלד. המישלחת גרה במלון
הילטון ברבאט והתקבלה על־ידי
המלך באחוזתו מחוץ לעיר.
ביקור זה היה חשאי. אך כעבור
שנתיים הזמין המלך את השלושה שוב
לפגישה עימו, הפעם ליד ניו־יורק,
ואחרי פגישה זו פירסם חסן בעצמו את
דבר הפגישות.
רוחו של סו־טאווי. אירועי
השבוע היו צעד נוסף באותו הכיוון.
מישלחת של אישי־ציבור וחברי־כנסת,
רובם יוצאי״מארוקו אך גם אשכנזים,
הוזמנה למארוקו. ההזמנה באה כביכול,
על־ידי העדה היהודית במארוקו, כדי
להשתתף בכנס יהודי. אך היה ברור
לכל כי היתה זאת יוזמת המלר.
אין ספק כי המלך רצה לעורר בכך
את כוחות־השלום בישראל. בראש
המישלחת הועמדו אנשי־המערך,
שצירפו למישלחת — למען הביטחון
— את איש־הליכוד, מאיר שיטרית.
באופן דיסקרטי אך ברור התכוון המלך
להפגין נגד הליכוד.
ציניקאים טענו כי המלך דאג
בעיקר למצב ארצו. מארוקו שרוייה
במשבר כלכלי חמור. המלך זקוק
להשקעות אמריקאיות, וההפגנה
הפרו־ישראלית יכלה להכשיר את
הקרקע לכך.
אך ציניות זו אינה במקומה. פעולתו
רבת־השנים של. המלך בעניין השלום
מעידה על כך. על הפגישה ריחפה רוחו
של עיצאם סרטאווי המנוח, איש אש״ף,
שנפגש בקיץ 1976 ברבאט עם ראשי
יהדות מארוקו, בחסותו של המלך חסן.
אז הציע סרטאווי ליהודים לפעול
למען שלום ישראלי־פלסטיני. סרטא־ווי
גם השתתף בפגישה בין חסן
ומישלחת המועצה הישראלית, ועמד
בקשר הדוק עם חסן עד להירצחו.
גופתו של סרטאווי הוטסה ממקום־
הרצח בפורטוגל במטוס של מלך־
מארוקו.
הבטחה מלכותית. הביקור
השבוע היה אירוע חשוב, ואף זכה
בהבלטה ניכרת בישראל. הוא בא
לרמוז מה יכול היה לקרות, אילו היתה
ישראל מוכנה לנהל מדיניות של
(המשך בעמוד )18

^ פני ימים אחדים הזדמנו סביב
/שולחן אחד בבית־קפה כמה אזרחים,
מן הסוג הנקרא בדרך־כלל
״יודעי״דבר״ .היה שם מנכ״ל־לשעבר
של מוסד ממלכתי, שני עיתונאים
בכירים, איש־תרבות ידוע, רופא ו־עורך־דין.
מישהו
העלה את הרעיון לערוך
טוטו־בחירות. המציע נטל לידיו
גליון־נייר. וביקש את כל הנוכחים —
בזה אחר זה — לסמן את התחזית
שלהם.
מובן שתחזית זו לקויה בהכרח.
חודשיים וחצי לפני הבחירות המצב
רחוק מלהיות סופי ומגובש. יכולים
לקרות עד הבחירות דברים רבים, אשר
ישנו לחלוטין את דעת־הקהל. יתר על
כן, לפני ה־ 31 במאי אין יודעים מהו
המיספר הסופי של רשימות־הבחירות,
ומהו הרכבן המדוייק.
אולם יש בתחזית זו כדי ללמד על
הדברים כפי שהם נראים בעיני
יודעי־דבר בשעה זו, לא כמצב סטאטי,
אלא לפי ההתפתחות החזויה מכאן ועד
יום־הבחירות.
בעלי־הטוטו הסתמכו אך מעט על
סקרי דעת־הקהל, שהוכיחו את עצמם
בעבר כמישענת קנה רצוץ. עדייו לא
נמצאה בארץ שיטה לסקור את דעת־הקהל
בצורה הלוקחת בחשבון את כל
תהפוכות המצב הישראלי. אחרי הבחירות
עסוקים בעלי־הסקרים, בדרך־
כלל, בניתוח הסיבות שגרמו להם
לטעות.
כל בעלי־הטוטו נהגו לפי שיטה
אחת: הם סימנו תחילה את המיספר
הצפוי של הרשימות הקטנות. רק אחרי
שגמרו לנחש את הסיכויים של כ$
אלה, סיכמו את מיספרם הכולל
והחסירו אותו מן המיספר .120 את מה
שנשאר חילקו בין שני הגושים
הגדולים.
היתה תוצאה מפתיעה לתרגיל זה:
כמעט שלא היה הבדל בין שש

התחזיות השונות שהתקבלו מסביב
לשולחן. הקו המשותף לכולו:
• איש לא ציפה לתבוסה מוחצת

של הליכוד.
• הכל ציפו כי ההפרש בין שני
הגושים יהיה, בסופו של דבר קטן, אם
בכלל — ושהפרש זה יהיה לטובת
המערך.
• גם לגבי הרשימות הקטנות היה
רק פער קטן בין התחזיות השונות.
איש לא ציפה להישג מהפכני של עזר
וייצמן, או לפריצת־דרך של התחייה,
או להתאוששות בצד השמאלי של
הבימה.

בעמוד זה עושה ״העולם
הזה״ ניסיון להציג תחזית
ראשונה משלו, המבוססת על
הנחות דומות (ראה מיסגרת).
ואלה התצפיות המפורטות:

• המעון 50 :־48
יתכן שהמערך היה יכול להשיג
ניצחון גדול בבחירות ,1984 אילו שינה
את פרצופו מן היסור והציג לציבור
תדמית חדשה ורעננה, הן מבחינת
התוכן והן מבחינת האישים. הוא
החמיץ הזדמנות זו.
בראש המערך עומדת אותה המנהיגות
העייפה. התוספת של יצחק נבון
— אשר יכלה להיות משמעותית, אילו
הועמד האיש בראש — מוסמסה ותהיה
בעלת השפעה מזערית.
התדמית היסודית של המערך,
כנציג המימסד האשכנזי העשיר
וכסופרמארקט של כל הריעות, לא
שונתה. תרגילים הגובלים בגיחוך, כגון
תרגיל־השבוע עם סעדיה מרציאנו,
המייצג בקושי את עצמו ושכבר חיפש
את מזלו בכמה מיפלגות, בוודאי לא
יועילו.
הפניה העיקרית של המערך לציבור
תהיה להציל את המדינה מידי הליכוד.
השאלה היא כמה בוחרים ״יסתמו את
האף ויצביעו בעד המערך״ ,בגלל
פחדם מפני הליכוד בכלל ואריאל שרון
בפרט. שרון הוא הנשק הסודי של
המערך בבחירות אלה.
בהעדר מנהיגות כאריזמטית, אין
לצפות להישג מכריע של המערך, אך
הוא יכול לצבור יתרון של 4־2
מנדאטים על פני הליכוד.

• הרימד 48 :־45

לכאורה היה הליכוד צריך לנחול
מפלה מוחצת. הוא גרם שני אסונות
גדולים — התבוסה של מילחמת־הלבנון
וההתמוטטות הכלכלית. המנהיג
הכאריזמטי של חרות נעלם גם
הוא, ולאור מצבו הנפשי אין שום סיכוי
שיהיה מסוגל להשתתף במערכת.הבחירות.
אולם
לבוחרי הליכוד אין כמעט
^ לאן ללכת. הבסיס האלקטורלי המוצק
שלו — המורכב מן הציבור המיזרחי
! — מתעב את המערך, והמערך לא
עשה דבר כדי להקל עליו לעבור על
פני התהום. למרות כל הסקרים של
היום, יש להניח כי בהתקרב יום־
הבחירות, כאשר מנהיגי הליכוד
ישמיעו את קריאת־הקרב ״עליהום!״,
מרבית בוחרי הליכוד יחזרו לכור־מחצבתם.
הפניה
העיקרית של הליכוד
״־־ לציבור תהיה להציל את המדינה מידי
המערך.
אריאל שרון אינו רק הנשק הסודי
של המערך, אלא גם של הליכוד. הוא
עשוי ליצור את האווירה ההיסטרית,
טעונת־הרגשות וחסרת־ההיגיון, אשר

הליכוד זקוק לה עכשיו כדי לגבור על
קשייו.

•אגודת שואל5 :
מיפלגה זו היתה המנצחת האמיתית
בכנסת ה־ ,10 והיא צברה נכסים ניכרים
בציבור שלה. אם תעבור בשלום את
עונת־המאבקים הפנימית, היא יכולה
לצפות לעליית־מה, על־חשבון המפ־ד״ל.

•המבו״ר4

המפד״ל נתונה במצב של הרס
והתפרקות. שני המנהיגים — יוסף
בורג וזבולון המר — שהזדקנו תוך
כדי מאבק הדרי, הפכו כמעט דמויות
קומיות. כמו שני מאהבים קשישים, הם

מן המפד״ל, מבלי לזכות בדבר. אם
יקבל מנדאט, יקח אותו מן התחייה,
והדבר אינו משנה את המאזן הכללי.
ברור שכל הישג של תנועת-
התחייה תהיה על חשבון הליכוד, ואין
הדבר משנה מאומה לגבי מערך
הכוחות למחרת הבחירות.

•וסייח3 :
מצבה של רק״ח אינו שפיר.
ברחוב היהודי אין לרק״ח שום
אחיזה ממשית. כמעט כל קולותיה
באים מן הציבור הערבי, שם נהנתה
במשך 36 שנים ממונופול אמיתי,
כמייצגת האמיתית היחידה של
האינטרסים של האזרחים הערביים
בישראל. בבחירות אלה יבחרו הערבים
ב־ 13 חברי־כנסת.

בחירות 84׳
התחזית הראשונה המערך הריכוד
אגודת ישראר
מפד״ל
התחייה

(48—)50
(46—)48

תמ״י
יחד

רשימה יהודית־ערבית
שינוי

120

מדר ה מ רו ת המרכזי מהדרה את התחזית• המיפסרים
בסוגריים משני הצדדים מראים את הנטיות כלפי
מעלה ומטה.
מואסים זה בזה ושוב אינם מסוגלים
להיפרד.
המפד״ל תאבד קולות לכל הכיוונים
— בצד החרדי לאגודת־ישראל,
בצד הלאומני לתחייה ו/או
לחבורת הרב חיים דרוקמן וחנן פורת.

התחייה4 :
לתחייה נוספה תוספת חשובה
בדמותו של רפאל איתן, דמות הנערצת
על חלק מסויים של הציבור, ובייחוד
בקרב הבוחרים החדשים, ככל שהוא
מתועב בעיני ציבור אחר. נוכחותו
בתנועת התחייה עשוייה להוסיף לה
מנדאט, למרות הדליפה הצפוייה מצד
התחייה לעבר הליכוד, לאור הסכנה
שהמערך ישתלט על המדינה וייאט
את קצב ההתנחלות.
הצמד דרוקמן־חנן עשוי לנגוס
בעוגה זו. אם יילך לבחירות ולא יעבך
את אחוז־החסימה, הוא עשוי להוריד
מנדאט מן התחיה ואולי מנדאט נוסף

מעמד זה נפגע מכמה סיבות.
ראשית, רק״ח הפכה ״המימסד״ ברחוב
הערבי, ובתור שכזו היא מאבדת אהדה
ומעוררת התנגדות. שיטותיה הברוטליות
הרחיקו רבים. בעיני בוחריה
המסורתיים יש זעם רב על כך
שמיפלגה, שיותר מ־* 90 של קולותיה
באים מן הערבים, מציבה יהודים
במקום ה־ 1וה־ .3בייחוד מעוררת זעם
נוכחותו של צ׳רלי ביטון במקום
השליש ,:מכיוון שכבר הוכח שאינו
מביא לרשימה שום קולות, והוא נמצא
שם רק כקישוט ״יהוד־מיזרחי״.
בעיה חמורה אחרת, וחדשה: ברחוב
הערבי גאו לאחרונה הריעות שעל
הציבור הערבי להוכיח את כוחו
האלקטורלי והפוליטי י ברשימה
עצמאית, מול פני המערך מצד אחד
ורק״ח מצד שני. מגמה זו פינתה את
מקומה לנכונות להקים רשימה
יהודית־ערבית מסוג חדש.
ועוד בעיה: ברחוב הערבי, כמו
בציבור היהודי, יש הד רב לדיעה

שצריכים להצביע בעד המערך, כדי
להציל את המדינה מן הליכוד.
על רקע זה עשתה רק״ח מאמצים
לקשט את רשימתה בקישוט חדש, ועל
כן היא חיזרה אחרי האלוף (מיל׳)
מתיתיהו פלד, ואף הפיצה ידיעה כאילו
הוא עומד להופיע ברשימתה. היה זה
תרגיל של יחסי־ציבור, שהופרך
על־ידי המציאות.
אם יהיה לה מזל רב, תשמור רק״ח
על ארבעת המנדאטים שלה, אך יש לה
סיכוי סביר לרדת לשלושה.

*#חד2 :
סיכוייו של עזר וייצמן ־להקים
רשימת־מרכז, שתוכל להשיג קולות
גם מהליכוד וגם מן המערך (ובעיקר
קולות שאחרת היו נודדים מן הליכוד
אל המערך) מהווים את אחת החידות
המעטות שנותרו במערכת־הבחירות
בצד היהודי.
ברור כי וייצמן לא הצליח לעורר גל
של התלהבות ואמונה, כפי שעשתה
ד״ש. הכישלון של ד״ש אחרי הבחירות
של ,1977 והכישלון של משה דיין
בבחירות ,1981 מעיבים על סיכויי
וייצמן שיופיע בראש רשימה אישית
לגמרי, המורכבת בעיקר מגנרלים
בדימוס.
אופטימיסטיס נותנים לווייצמן
ארבעה מנדאטים. נראה כי ריאלית
יותר תחזית של שניים, עם סיכוי
לשלישי.

• תמי״3 :
שום חידוש אינו נן ףתמן אצל תמ״י.
המיפלגה נשארה כפי שהיתה: מיפלגה
פרטית של אהרון אבו־חצירא, העומדת
לרשות נסים גאון. היומרות של
.הצעירים הרדיקליים התנדפו, וגם
הצעירים הפכו עסקנים מן המניין,
הדואגים לכסאות ולהטבות כספיות
לעצמם.

0רץ2 :
ר״ץ היתה ונשארה רשימה אישית
של שולמית אלוני. לפני כמה שבועות
התנדנדה סביב אחוז־החסימה, והיתה
קיימת סכנה שתיעלם מן המפה.
אולם אלוני היא פוליטיקאית זריזה.
פעם בארבע שנים היא מנסה,
ובררך־כלל גם מצליחה, למשוך
לרשימתה איזשהו גורם חדש, שיעזור
לה לעבור את אחוז־החסימה ולהיבחר
מחדש.
הפעם הצליחה מעל למשוער בכך
שמשכה לרשימה את מרדכי בר־און,
מראשי שלום עכשיו. השאלה הגדולה
היא אס ״מורלה״ יביא לה קולות
במידה מספקת כדי להביא גם לבחירת
עצמו, והדבר נתון בספק חמור. לפגי
שלוש שנים עשתה אלוני את אותו
התרגיל עם דדי צוקר, ממייסדי שלום
עכשיו, אך זה עזר לה רק להכניס
לכנסת את עצמה.
התוספת של קבוצת רן כהן,
המתהדרת בקליפה הריקה של של״י
ז״ל, היא אפסית. אם תזכה בשני
מנדאטים, תוכל שולמית אלוני
לשמוח. אך נראה כי הבטיחה לעצמה
לפחות את מעבר אחוז־החסימה.
אחרי הבחירות תצטרף אלוני שוב
למערך, כך שכל התרגיל אינו בעל
משמעות. כל מה שתקבל אלוני תקח
מן המערך, וכל מה שתפסיד ילך
למערך.
לשותפה־לשעבר וליריבה־לשעבר
של אלוני, לובה אליאב, אין כל סיכוי
לעבור את אחוז־החסימה. הופעתו היא
יותר אקט של מחאה על מיפלגתו־

לשעבר, מיפלגת־העבודה, שלא הכניסה
אותו חזרה בדלת שהוא טרק
אותה בשעתו.

• שינוי1 :
שינוי פונה לאותו הציבור בדיוק
שאליו פונה עכשיו עזר וייצמן, וקשה
לנחש איך יפלו הדברים ביניהם. הישג
של וייצמן יהיה בהכרח על חשבון
שינוי, ולהיפך. קשה להאמין ששינוי
— הלחוץ בין וייצמן ואלוני — יזכה
בשני מנדאטים מלאים, למרות עבודתו
המאומצת של מרדכי וירשובסקי, בעל
מקום זה, בכנסת הנוכחית.

• ושימח
׳הודית־עובית2 :
אחת התופעות המעניינות במערכת
זו עשויה להיות הרשימה החדשה, אשר
חוגים ערביים עצמאיים מתכוונים
להקימה בשותפות עם אלטרנטיבה,
הגוף החדש שהוקם לפני שנה על־ידי
החלק העיקבי של של״י ואנשים
מתנועות־המחאה השונות. במרכז
ההתלכדות הערבית עומדת התנועה
הפרוגרסיבית מנצרת, שקיבלה כמעט
* 25 מהקולות בבחירות המקומיות
בעיר זו, וקבוצות עצמאיות מכ־30
כפרים ערביים.
הכוונה היא להקים, לראשונה
בתולדות המדינה, רשימה יהודית-
ערבית אמיתית, שבה לא יהיו הערבים
״זנבות״ של מיפלגה יהודית, והיהודים
לא יהיו בה קישוט לרשימה ערבית.
אם תקום רשימה זו, היא עלולה
לקבוע עובדות חדשות בזירה המדינית,
ויהיו לכך השלכות מרחיקות־לכת
בעתיד. מכיוון שמדובר על חוגים
ערביים לאומיים, המשתפים פעולה עם
חוגים יהודיים לאומיים, יהיה זה אקט
בעל משמעות גדולה לגבי ההתפייסות
בין שני העמים.

ה ח שו די ם:
מי 1מי
במחתרת

רוב עצורי המחתרת הם קצינים וחיילי מילואים׳ יוצאי
יחידות קרביות. כמה מהם היו בזמן הסיג,יעים בשירות פעיל
בנדה. רובם המכריע דתיים.
• חשוד מס׳ — 1חתנו של מי שהיה קצין־חינוד ראשי בצה״ל ומשמש
היום בתפקיד בכיר במערכת־התרבות בארץ. הבחור, המתגורר ברמודהגולן
נעצר בעת שצפה על הד־הבית בירושלים. כשהתחתן עם בתו של הקצין
לשעבר, הבטיח למישפחתה כי ישנה את דיעותיו הלאומגיות־קיצוניות.
מישפתתה רואה במעצרו אסון,
• חשור מם׳ — 2טייס בחיל־האוויר, חוזר בתשובה. הוא גרוש ואב
לשלוש בנות. גרושתו. העובדת כמזכירה במוסד אקדמי בירושלים, התגרשה
ממנו על רקע החזרה בתשובה. הציע.למחתרת להפציץ מן האוויר את
המיסגדיס בהר־הבית.
• חשוד מם׳ — 3חתנו של הרב משה לווינגר. תושב הרובע היהודי
בחברון, בעבר תושב קיריית־ארבע. הוא חשוד בהשתייכות לחוליה שביצעה
את הפיגוע במיכללה האיסלאמית בחברון ואף שיחזר את הפיגוע. שירת
בסיירת צנחנים כחובש קרבי. השתתף במילחמת לבנון. לומד בישיבה.
• חשוד מס׳ — 4מתנחל מסוסיא שבהר חברון. אב לחמישה ילדים,
התגורר בקיריית״ארבע, אחר־כך עבר להתנחלות נוב שברמה ומשם לסוסיא.
• חשוד מס׳ — 5אחיו של המתנחל מסוסיא. בן .50 אב לשיבעה ילדים.
מתגורר דרך קבע בנוב שברמת״הגולן, אך ירד לסוסיא לשנת התנדבות.
• חשוד מס׳ — 6בנו בן ה־ 24 של חשוד ,5חובש קרבי בשירות מילואים.
מגדל כבשים.
• חשוד מס׳ — 7רב־׳סרן. שימש כסגדמושל ביהודה ושומרון. כיום
משמש בתפקיד אחד במימשל הצבאי. חשוד בסיוע לחוליה שביצעה את
הפיגוע בראשי־הערים. בעיקר על״די מסירת מידע לאנשים אלה. הוא כמעט
נפצע בעצמו, כאשר בא לפרק את המיטען מהמוסר של איבראהים אל
טאוויל, ראש עיריית אל־בירה.
• חשוד מסי — 0רב־סרז, מתנהל המתגורר בשילה שמצפון לירושלים,
שימש בתפקיד בכיר במינהל האזרחי ביהודה ושומרון. חשוד אף הוא כי סיפק
מידע מודיעיני על פעולותיהם. מכוניותיהם ובתיהם של ראשי־הערים ועזר
לחוליה שהתנקשה בהם.
• חשוד מס׳ — 9מתווך קרקעות בגדה המערבית. מתנחל בקרני
שומרון. מתגורר בבית הדומה לטירה. ביתו, הבנוי על ראשו של הר. נראה
למרחוק. לפני חורשים אחרים התפרסם כ א ^ אלמונים דקרו אותו בסכין
בשוק של חברון. הוא נפצע ואושפז. הוא חשוד במתן סיוע כספי לאנשי
המחתרת.
• חשוד מם׳ — 10 תושב בית־הכנסת אברהם אבינו בחברון. נחשב איש
של הרב מישר, לווינגר. עושה דברו תמנה עם מקימי המחתרת. הוא סגן־אלוף
במילואים, איש חיל ההנדסה הקרבית. הוא חשוד כי היה אחראי להתקנתס של
מיטעני חבלה.
• חשוד מס׳ — 11 מתנחל משילה. שימש בעבר כמזכיר ההתנחלות.
ב־ 982ו הוא הואשם ברצח ילד מן הכפר סינג׳יל שבגדה המערבית. האיש
חשוד כי השתייך לחוליה שמיתה את מיטעך החבלה במכוניתו של בסאם
אלישכעת ראש עיריית שכם. כיום משמש בתפקיד בכיר בגוש־אמונים.
• חשוד מס׳ — 12 מוותיקי המתנחלים. אביו מתנחל באלון מודה ומנהל
מיפעל המתכת שם. נחשב איש מפתח בהתנחלויות. הוא חשוד בהיותו אחד
מראשי ומיוזמי המחתרת.
• חשוד מם׳ - 13־ ־ לשעבר סגן ראש מועצת קיריית־ארבע. היה חשוד
בעבר בהעלמת מידע בדבר קיומן של לבנות חבלה בארון החשמל בבניין
המועצה. הוא נעצר אז. נשפט. ריצה עונש־מאסר ושוחרר. נעצר שוב, הפעם
כחשוד בהשתייכות למחתרת. משמש כקצץ הביטחון של הקרייד״
• חשוד מס׳ — 14 שירת בעבר בצנחנים, נפצע במילחמת ההתשה
ולמרות זאת התנדב לשירות במילחמת יום־הכיפודיס. הוא סייע אז לפצועים.
עלה מתונים כילד, למד ברמתיגן. הצטרף רק לפני שנה עם מישפחתו
.להתנחלות קדומים, אחדי שהצטרף לגוש־אמונים בעיקבות התנגדותו לפינוי
סיני.
• חשוד מס׳ — 15 קצין כמילואים. מתעסק בפיתוח הרובע היהודי
בחברון. ותיק בהתנחלות קיריית־ארבע. מהנדסימבונות במיקצועו. אב
לחמישה ילדים.
• חשוד מם׳ — 16 מתנחל מרמת״מגשימים שברמת־הגולן. הוא יוצא
יחידה קרבית. הוא חשוד בכר כי נתן את מכוניתו לחוליה שיצאה לבצע את
הפיגוע במיכללה האיסלאמית בחברון. לפי מימצאי החקירה הוא הביא את
מכוניתו למושב בית״זית שליד ירושלים ולשם הוחזרה המכונית אחרי הפיגוע.
הוא חשוד עוד כי סייע באיסוף מידע מודיעיני למחתרת.
• חשוד מס׳ — 17 רב, עולה חדש מארצות־הברית שהתנחל ברובע
היהודי בחברון. השתתף בזמנו כחייל קרבי במילתמת ייאט־נאם. חשוד כי היה
פעיל במחתרת.
• חשוד מס׳ — 18ר ב־ ס רן במילואים. יוצא יחידה קרבית בצה׳׳ל.
מתגורר בהתנחלות קשת ברסת־הגולן. הוא חשוד בכך כי עזר באיסוף
חומריינפץ ותחמושת שנגנבה מצה״ל וכי עסק בתצפיות ובאיסוף מידע.
• חשוד מס׳ — 19 יו׳׳ר מועצה בדרום הר חברון. מראשי המתנחלים. הוא
חשוד בהשתייכות לצמרת המחתרת. בתיכנון, באיסוף. מידע ובביצוע
ההתנקשות בראשייהערים.
• חשוד מם׳ — 20 מתנחל מרמת־הגולן. בן למישפחה מתנועת העבודה.
חזר בתשובה והיה פעיל בתנועה לעצירת הנסיגה מסיני. חשוד באיסוף חומרי
הנפץ מתוך מוקשים של צה׳׳ל ואיחסונם.
• חשוד מס׳ — 21 גם הוא מתנחל מרמת״הגולן. בן להורים ניצולי שואה,
נשוי ואב לילדים. שקט, אינו איש של אידיאולוגיה ודיבורים, אלא איש
מעשה. נחשב לעובד חרוץ בהתנחלות. חשוד באיסוף חומרי החבלה ובקיום
תצפיות על המטרות המתוכננות לפיגועים.
• חשוד מס׳ — 22 קצין במילואים ביחידה קרבית, מוותיקי המתנחלים
בקיריית־ארבע, ואף שימש בתפקיד מרכזי ביישוב. חשוד בהנחת מיטעני
החבלה באוטובוסים של החברה בירושלים המיזרחית. נחשב אדם מתון, רציני
י״חראי.

ער המחתרת
החבלנית היהודית

311

שבעה שיקרא להם שנית אם
יגלה עוד דברים חריגים.

( סו ס
הש״לשן
ן* דיעה באחד היומונים סיפרה
השבוע על עצור מעצורי־המחתרת,
קצין בצה׳׳ל, כמי שהיה האדם שסיפק
לחוליה, שהתנקשה בראשי־הערים
בגדה, מידע שאיפשר לה לבצע את
זממה בדייקנות וביעילות.

בבוקר, כשהתחילו מכוניותיהם
של ראשי הערים
להתפוצץ, היה זה אותו קצין
שהלן, ביחד עם איבראהים
אל־טאוויל, ראש־עיריית אל־בירה
המודח, אל ביתו כדי
לבדוק את המוסד והמכונית
שלו. באותו זמן, אם לא לפני כן,
כבר צריך היה הקצין לנחש
למה שימש המידע שנתן, וכבר
ראה את תוצאות מעשהו. בכל
זאת הלך למקום וניצל בנס,
כאשר הפצצה התפוצצה
וגרמה לפציעתו של סולימאן
חרבאווי, שנגע בחוט־המעידה
שהיה מתוח לפני הכניסה
למוסד.

למחרת בבוקר, אחרי שאבי־המישפחה
נלקח לבית־החולים כשהוא
קטוע שתי רגליים, בני־מישפחתו של
שכעה שמו לב שמישהו נכנס לחצר
מאחורי הבית. הם ראו מקל תקוע
בגדר־התיל, שנועד לפתוח פתח
כניסה. והם גם הבחינו בעיקבות־רגליים
על האדמה בגינה.

בנו של שבעה מיהר להזעיק
את אנשי־הביטחון ולהראות
להם את העקבות הטריים.
החיילים, כך טוענים בני־מישסחת
שבעה, ראו את
העיקבות בגינה, מחקו אותן
מבלי לקחת כל בדיקות,
רשימות, או צילומים מן
הראיות. הם גם אמרו לבנו של

גם שכניו של שכעה לא נחקרו
ביום הפיגוע, ולא בארבע השנים
שעברו מאז.
סיפור דומה יש בפי איבראהים אל-
טאוויל, מי שהיה ראש עיריית אל־בירה
והודח. אל־טאוויל היה היחידי
מבין השלושה שלא נפצע, ובמיקרה.
גם הוא לא נחקר אחרי הפיגוע, לא
נלקחה ממנו עדות ולא נאספו ראיות
ליד ביתו.

איבראהים אל־טאוויל זוכר
כי לילה לפני הפיגוע חזר לביתו
במכוניתו בעשר בערב. הוא
שם לב לג׳ים צבאי שהסתובב
באיטיות, באורות דלוקים, ליד
הבית. החיילים, אומר טאוויל,
הסתכלו בו כשהגיע, כאילו
חיכו לבואו.
טאוויל לא מסר על״כר עדות
לכוחות״הביטחון. איש לא היה מעוניין
בעדותו, גם לא בעדות של שכעה ושל
כרים ח׳לף, שאיבד באותו הבוקר כף
רגל אחת, ושרגלו השניה נפגעה קשה.

חקירת הפיגוע בראשי־הערים
פשוט לא נעשתה.
היום, כשחלקי הפסיפס מתקבצים
ביחד ומתחילים להוות תמונה בהירה,
אפשר להבין בדיעבד דברים שאז לא
היו להם הוכחות ממשיות.
באוגוסט ,1980 חודשיים אחרי
הפיגוע בראשי־הערים, פירסם דודו
הלוי בוושינגטון ס ט אר •ידיעה
שלפיה סירב מנחם בגין, מי שהיה אז
ראש־הממשלה, להתיר לראש השב״ב,
אברהם אחיטוב, להפעיל אמצעים
שהיו בעיני אחיטוב הכרחיים לחקירת
הפרשה.
אחיטוב הגיש אז את התפטרותו
לראש״הממשלה והרקע להתפטרות,
(המשך בעמוד )12

קצין בשירות פעיל מסר מידע
מודיעיני לחבריו. לא עבר זמן רב והוא
ראה במו עיניו את תוצאותיו המחרידות
ואת השימוש שנעשה בו. קצין
שבא מתוך המערכת הביטחונית.

חיילים מהקו
עיקבות

להתנק שו ת בראשי הערים
1 1בוצעה לפני ארבע שנים. מאז ועד
לגילוי ״המחתרת היהודית״ לא נערכה
כל חקירה רצינית.
הקורבנות עצמם — בסאם אל־שכעה,
כריס ח׳לף ואיבראהים אל־טאוויל
— לא נחקרו מעולם. ראשי
השילטון בארץ, ומנחם בגין בראשם,
הירבו אז להביע צער וזעזוע על
המיקרה. הם הירבו להכריז כי לא
ייחסך כל מאמץ כדי למצוא את
האשמים בפיגועים מחרידים אלה.
נאמר שזוהי החקירה הגדולה ביותר
בתולדות השב״ב• אר הכל התחיל
ונגמר במילים. שום חקירה ממשית
בשטח לא נעשתה.
איש ממנהלי החקירה הגדולה
ביותר, לדיברי ראש־הממשלה, לא בא
אל שכעה כדי לשאול אותו אם הרגיש
במשהו מוזר בלילה שקדם להתנקשות.
מכוניתו
של שכעה חנתה באותו
לילה, כמו בכל לילה, בחצר ביתו
בשכם. הבית, בין שתי הקומות, מוקף
בגדר, והשער נעול בלילה. מי שהטמין
את הפצצה במכוניתו של שכעה לא
יכול היה לפעול מבלי להשאיר
עיקבות כלשהן. דבר זה לא נבדק
מעולם.

קורבן אל־שכעה
איש לא חקר

• מרס - 1979 מתנחלים נכנסו לכפר
חלחול, ירו ללא אבחנה ו ה תו שני צעירים.

- 29.4.79 מתנחלים מקיריית״ארבע•
עקרו מאות עצים מאדמות כפריי חברון, הס
גם נכנסו לבתים וניפצו רהיטים.
• יוני - 1979 קבוצת מתנחלים
חמושים חיבלו ב־ 27 מכוניות בחלחול.
- 1.4.80 מיצבור גדול של נשק

— התגלה על גג של ישיבה ברובע היהודי
בירושלים.

- 2.5.80 פצצות הוטמנו במכו•
ניותיהם של שלושה ראשי־ערים: בטאם
שכעה משכם נפצע ושתי רגליי נקטעה כרים
ח לף מרמאללה איבד כף־דגל והשניה נפגעה •
קשה; איברהיס אל־־טאוויל מאל-בירה ניצל
בגט; חייל מישמר־הגבול נפצע והתעוור.
רימון הושלך לבית •1.2.82

מישפתת דענה בחברון. נפגע המחסן בחצר.
• מרס - 1982 קבוצת מתנחלים
מקיריית־ארבע נכנסה לכפר בני־נאים
פתחי באש והרגו צעיר תושב הכפר.
- 10.3.82 מתנחלים זרקו רימון •

לבית אלמנה מחברון.
- 17.3.82 מתנחלים פתחו באש על

בית ערבי בטילכרם -לא דווח על נפגעים•.
- 19.3.82 מתנחלים פתחו באש על

צעירים בכפר סינג׳יל, הרגו את עבדאללה
סיחוויל ופצעו שגיים אחרים.
- 21.3.82 מתנחלים טבית־אל ניפצו

שמשות של 30 מכוניות באל״בירה.
- 21.3.82 מתנחלים פתחו באש על

שני אוטובוסים ערביים ברמאללה.

- 21.3.82 מתנחלים פתחו באש על

שני כלי״רכב ערביים בבטין.

- 23.3.82 מתנחלים חטפו צעיר ערבי•
מהכפר סינג׳יל.

- 26.3.82 תריסרי מכוניות בר •
מאללה חובלו על-ידי מתנחלים.
- 27.3.82 מתנחלים פתחו באש על

מפגינים בחלחול. בחור מהכפר נהרג.
• - 27.3.82 מתנחלים תקפו את הכפר

טייבה, ניפצו רהיטים במיספר בתים וירו •
באוויר.
- 11.4.82 יהודי פרך למיסגד אל-

אקצה, פתח באש, הרג שלושה אנשים ופצע
עשרות.
- 24.4.82 מתנחלים חיבלו בצמיגים

של 100 מכוניות בשכם.
- 5.5.82 נערה בת 14 ממחנה־

הפליטים אל-עדוב נורתה על-ידי אזרח
יהודי, אחרי שמכוניתו הותקפה באבנים.
- 19.10.82 מתנחלים הניחו פצצה •

בבית-ספר ערבי בחברון. הפצצה פורקה

דקות ספורות לפני זמן הפיצוץ.
- 26.10.82 מתנחלים פתחו באש

בשכם, הרגו בחור בן 16 ופצעו אנשים

נוספים.
- 28.10.82 פצצה שהניחו מתנחלים

התפוצצה בבית״הספר חוסיין בן־עלי
בחברון ופצעה שני אנשים 10 .פצצות•
נוספות התגלו בחצר בית-הספר.
- 10.1.83 מתנחלים פתחו באש

מתוך אמבולנס על גן בשכם. הבניין

ואוטובוס שהיה לידו נפגעו.
- 13.1.83 מתנחלים מקיריית־ארבע

עקרו ארבעה עמודי״חשמל בחברון.
- 1.2.83 מתנחלים פתחו באש על

בתים בחברון.
• פ ב רו א ר - 1983 עמודי״חשמל
נעקרו על-ידי אלמונים בחברון. שש
מישפחות ערביות בעיר נותרו ללא חשמל.
- 26.2.83 פצצה הונחה במיסגד

קזזין בחברון. שני פצועים.
• - 26.2.83 מתנחלים פתחו באש
בחברון והרגו ילדה בת .4
- 26.2.83 תישעה כדורי־אקדח נורו

לעבר בית מישפחת ג׳עברי ופצעו את עליה
ג׳עברי.
- 28.2.83 ישראל פוקס ( 419 חבר

תנועת כך, ירה על מכונית ערבית שעברה
בהתנחלות אל-נקס ליד חברון.
- 28.2.83ג׳עברי מחברון דיווח•

למישטרה שבנו נעלם. הילד נמצא בנקודת־השמירה
של קידיית־ארבע, המתנחלים
טענו שנתפס כשהוא זורק אבנים.

- 1.3.83 תושב ערבי משכם דיווח

שמתנחלים נכנסו לבית-ספר אל־פארוק
וידו באוויר.

• - 9 .3 .8 3מתנחלים נכנסו למחנה
הפליטים קלנדיה ופתחו באש.
- 10.3.83 מתנחלים ניסו להיכנס
למיסגד אל-אקצה.

• - 11.3.83 מתנחלים פתחו באש
באל־בירה ופצעו ילד בן . 12
• - 13.3.83 אוניברסיטת ביר״זיית
דיווחה ששלושה אזרחים ישראלים עצרו
שלושה סטודנטים בין שני הקמפוסים והיכו
אותם.

- 13.3.83 יורה בלתי מזוהה ידה •
ביתו של ראש־העיר לשעבר של דורה,
מוחמד מוסא עמאד. נגרמו נזקים לבית.
- 4.4.83 נער בן 14 מחברון וצעיר
משכם גורו על-ידי מתנחלים. אחד נפצע •
בידו והשני בגבו.
- 5.4.83 מתנחל מקיריית-ארבע
פתח באש כשעבר ליד מחנה״הפליטים אל-
ערוב. מוחמד חאסאן טירחאן ( )18 נפצע• .
• - 3 .5 .8 3מתנחלים נכנסו לבית-
ג אלה ופגעו ב־ 40 מכוניות.
- 5.5.83 קבוצת ״אגרוף המגן׳ לקחה •
על עצמה את האחריות להצתת מכוניות
בחלחול.
- 21.5.83 בחור יהודי בן *1
מקיריית-ארבע נעצר בחשד שחתך צמיגי
מכוניות השייכות לערבים וגרם נזק לדוכן
מזון.

• - 7 .6.83 פוגרום נערך בשוק של
חברון, אחרי רצח אהרון גרוס 00 .אחוז מן
השוק נפגע וכמה חנויות נהרסו.
- 11.6.83 מתנחלים נכנסו למיסגד
איברהמי בחברון ואיימו בנשק על המת•
פללים.

26.6.83 אלמונים הרסו שלד של
בית ליד הגדר של קיריית-ארבע.
- 26.6.83 התקפה על המיכללה ה־ •
איסלאמית בחברון. שלושה הרוגים ו*40

פצועים.
- 26.6.83 מתנחלים פתחו באש
בשכם, הרגו בתורה ופצעו אחרת.
- 27.6.83 מתנחלים חמושים
וחיילים פתחו באש על מפגינים שמחו על •
הרצח במיכללה בחברון. אשה נהרגה ו33-
נפצעו.
• - 31.7.83 בכפר מוחמאס שליד
רמאללה עקרו טרקטורים עצי זית תחת
הגנתם של המתנחלים, שהתקיפו את
הכפריים שניסו למנוע בעדם.
• - 5.8 .8 3מתנחלים הרסו בית
בחברון.
- 5.8.83 מתנחלים נכנסו לביר-זיית
וירו באוויר.
- 10.8.83 שלושה מתנחלים תפסו •
תושב מן הכפר בידו, ליד רמאללה, ושדדו

ממנו 360 אלף שקלים.
- 15.8.83 שלושה כלי־רכב ערביים
שבאו מעזה נעצרו במחסום. כסף ותכ•
שיטים
נשדדו מהם.
- 18.8.83 מתנחלים חמושים עקרו
ירקות בכפר ליד ירושלים.
• - 31.8.83 אלמונים ירו בכפר •

סילוואן.
- 3.9.83 טלוויזיה ממולכדת נמצאה •
בבית־הספר טאריק בך־זיאד בחברון.
- 11.9.83 מתנחלים משילה תקפו •
אדמה השייכת לכפר קאריות, עקרו 820
עצי-זית וטענו לבעלות על 20 דונם.
מתנחלים אחרים הרסו 10 דונם של הכפרים
שאקאת ויסוף ועקרו 1000 עצי־זית.

• - 15.9.83 יותר מעשרה צעירים
ממחנה-הפליטים ערוב, שליד חברון, הוכו
על״ידי מתנחלים.
בבית-הספר
• - 1.10.83 אש פרצה

סחרה בעזה ושרפה מיסמכים ורהיטים.
הגיע,
מומחה ישראלי שהוזעק למקום לא

מכיוון שזה היה יום שבת.
מחנה-הפליטים
• - 3.10.83 תושבי

דהיישה דיווחו שמתנחלים, בחיזוק קציני לדמויות צהי׳ל. התקיפו מיבנים השייכים

לאומיות וניסו להצית אש בבתים אלה.
- 5.10.83 צעיר ערבי, יוסוף שעבאגי
מסילוואן נדקר למוות על־ידי צעיר יהודי•.
• - 9.10.83 ארבעה מתנחלים מ-
בלתי־חוקית
קיריית״ארבע נאשמו בהריסה

של מיבנה ערבי שהיה בבניה.
מקיריית-
• - 12.10.83 מתנחלים

ארבע פרצו למיסגד איבראהימי בחברון בלי

- 30.12.83 שתי פצצות נמצאו בשני
להוריד את נעליהם, דבר המנוגד לדת•
האיסלאמית. מיקרה שני בתוך שלושה
מיסגדים בחברון. אירגון ט־נ־ט לקח על
ימים.
עצמו את האחריות.
- 5.1.84 הוצתה הכנסיה האוונגלית
- 15.10.83 נמצאה גופתו של מוחמד •
עבדול ג׳אפר, תושב חברון, שנעלם שבוע
בירושלים.
קודם (נסיבות אינן ידועות).
- 8.1.84 צמיג בוער הושלך למיסגד

• - 27.10.83 מתנחלים תקפו בניין
סעד דין בשכם והצית את הבניין.
- 9.1.84 מתנחלים ניפצו חלונות של
במחנה-הפליטים ג׳ילזון, כנקמה על זריקת •
אבנים. התקפות דומות דווחו במשך יומיים
יותר מ־ 15 מכוניות השייכות לערבים
בג׳ילזון ובביר־זית.
ברמאללה. אדם אחד הוכה קשות ואושפז
- 30.10.83 מוסא אל־חאלס, תושב
בבית-החולים.
- 10.1.84 קבוצת מתנחלים ניפצה
העיר העמיקה בירושלים, הותקף על־ידי •
יהודים הגרים בשכנותו במטרה לגרום לו
חלונות של שש מכוניות ושני בתים
ול־ 13 בגי מישפחתו לעזוב את ביתם.
ברמאללה.
- 15.1.84 פצצה התפוצצה במינזר
4000 - 2.11.83 דונם של עצי-זית •
הועלו באש על-ידי מתנחלים באזור שכם. הרוסי בעין־כרם בירושלים.
- 19.1.84 אלמוני הצית את מישרדי
המתנחלים סירבו לתת למכבי-האש להגיע •
לאזור.
ועדת-הסעד המקומית במחנה-הסליטים
- 6.11.83 אלמונים ניפצו שמשות של דהיישה.
- ? 2.1.84 פצצה התפוצצה במיסגד
16 מכוניות השייכות לערבים בכפר סיל• -
וואן.
נבי־סמואל בצפון ירושלים.
- 27.1.84 ניסיון לפוצץ את מיסגד
- 9.11.83 מתנחלים מקיריית-ארבע•
פרצו לבית״הספר טאדק בן־זיאד בחברון אל־אקצה בירושלים עם 29 קילו חומר-נפץ.
- 27.1.84 מתנחלים מנעו בכוח
וירו ללא אבחנה. הם גורשו משם במטר •
אבנים. הם תפסו את המנהל ששוחרר מכפריים באיזור חברון לעבד 700 דונם
אחר-כך על־ידי המישטרה, כשהוא מוכה מאדמתם.
וחבול.
- 5.2.84 גופתו של וואגייד פייאד

- 21.11.83 אנשים לבושים כערבים, ראשיד בן 17 נמצאה בשדה. שבוע אחרי
כנראה מתנחלים, נכנסו למחנה-הפליטים שנעלם מביתו שבג׳נין( .הנסיבות אינן
ברורות).
דהיישה וירו בשלושה תושבים.
- 11.2.84 מתנחלים זרקו אבנים על
• - 27.11.83 מתנחלים חסמו את•
הרחוב הראשי בחלחול וזרקו בקבוקים על מכוניות ערביות בדהיישה, שברו את
חלונות הבתים.
חלונותיהם, ועזבו את מחנה-הפליטים
- 30.11.83 שני שרתים מאוניבר בחסות הצבא.
- 19.2.84 פצצה התפוצצה בכיכר
סיטת אל-נג׳אח בשכם הותקפו על-ידי•
מתנחלים.
פלסטין בעזה.
אזרחים מן הכפר 21.2.84
- 1.12.83 גופה מושחתת של ערבי•
נמצאה.
באני-חוסיין שליד טולכרם, התלוננו בפני
העיר־תושב
נמאן,
יחיא
2.12.83
המימשל
והמישטרה כי מתנחלים מנתבים
העתיקה בירושלים ואביו, הותקפו על-ידי איימו עליהם במטרה לגרשם מאדמתם.
יהודים מישיבת בירכת אברהם ברובע המתנחלים פגעו ב 164-דתם אדמה, למרות
המוסלמי.
צו של בית-המישפט בשכם האוסר עליהם
הם כי שטענו
מתנחלים,
3.12.83
להיכנס לאדמות אלה.
- 26.2.84 נזיר צרפתי נזרה בממזר
מפזרים הפגנה, פרצו לבית-ספר במחנה•
הפליטים בלאטה ולקחו מיספר תלמידים הבפטיסטי סינט ג׳והן בדרום ירושלים.
למימשל הצבאי.
- 4.3.84 רימון התפוצץ ליד בית-

ישראל, מתוצרת פצצה
• 7.12.83
החולים הוספיס בירושלים.
- 4.3.84 שישה פועלים ערביים נפצעו
במישקל של ארבעה קילו, נמצאה בכניסה •
לשוק-הירקות בשכם.
כשהוצת אוטובוס באזור רמאללה.
- 7.3.84 פצצה נמצאה בבית-ספר
• - 9.12.83 מתנחלים פתחו באש •
לעבר קהל שהתאסף ליד עיריית שכם, הרגו לבנות ברמאללה.
- 8.3.84 פצצה נמצאה בבית״ספר
את עיישה עדנאן באחש, פצעו את אחותה •
בת ה־ 9ושלושה אחרים.
במחנה-הפליטים קלגדיה.
- 10.3.84 שלוש פצצות נמצאו ופורקו
- 9.12.83 בירושלים הוצתו שש מכו •
ניות.
בבית־ספר ברמאללה.
- 11.3.84 שני מתנחלים נכנסו לכמה
- 9.12.83 פצצת-זמן נמצאה בכניסה •
לכנסיה הפדנציסקאנית ליד שער יפו שבעיר חנויות בשכם ואיימו על בעליהן. המתהעתיקה
בירושלים.
נחלים נשאו נשק ורימתים והזהירו את בעלי
- 9.12.83 נמצא מיטען, ופורק החנויות, שהם מתכוונים להרוג שני אנשים
בכנסיה לכנסיה היוונית אורתודוכסית
בשכם.
בירושלים.
- 13.3.84 מיטעני-חבלה נמצאו

- 9.12.83 פצצה נמצאה במינזר
בכיכר המרכזית ברמאללה. שני מיטענים
לנזירות בירושלים.
זהים נמצאו באותה כיכר שבועיים קודם.
- 16.3.84 שתי פצצות נמצאו בכניסה
- 9.12.83 פצצה פורקה במיסגד •
בכפר בית-צפפה שליד ירושלים.
לכפר סינג׳יל על כביש רמאללה-שכם.
- 17.3.84 המתנחלים הציבו בתים
- 9.12.83 פצצות נמצאו במיגרש •
החניה ברובע היהודי בירושלים. המישטרה
טרומיים על אדמה בבעלות ערבית בחברון,
מאמינה כי יהודים פנאטיים השאירו איתן
בהתעלמם מצו ביניים שהוצא על-ידי

בית-המישפט-העליון ושאסר עליהם לפלוש
- 12.12.83 שלוש פצצות־זמן נמצאו
לאדמות.
18 - 30.3.84 מכוניות של ערבים
בכפר חוסאן שליד בית-לחם. אחת •
התפוצצה וגרמה נזק לביתה של פאטימה
חובלו בעיר העתיקה של שכם.
שושי.
- 1.4.84 פצצה נמצאה בפתח ביתו

- 13.12.83 מיטען־חבלה נמצא
של מוצטפה יקוב בכפר חוסאן. שוייכה
בבית־הספר לבנים בדורה שליד חברון.
מאוחר יותר לתא מחתרתי יהודי.
- 15.12.83 פצצה, שהונחה כנראה
- 6,4.84 פצצה מתוצרת ישראל

על״ידי מתנחלים, התפוצצה בבית-לחם.
השמידה את מכוניתו של נשיא לישכת
- 20.12.83 פצצה התפוצצה במיסגד
המיסחר המיזרח־ירושלמית, שייח׳ עלי
בעיזריה ופצעה את השייח .
תאזיז.
- 20.12.83 פצצה התפוצצה בכנסיה
- 9.4.84 פצצה שהוטמנה בשנה
היוונית אורתודוכסית בראס אל־עמוד •
שעברה פורקה על-ידי מתנחל שהטמין
בירושלים, ופצעה נזירה.
אותה, אחדי שנודע לשילטזנות על קיומה.
- 21.12.83 ניסיון חבלה במכוניות
- 16.4.84 מרצה במיכללת ביר-זית

שחנו ליד המוסיאון הפלסטיני.
נחטף מביתו ברמאללה, אחרי שבועיים
- 26.12.83 פצצה פורקה בבית־ספר
נמצאה גופתו בשדות( .הרקע לפרשיה זו
לבנות עזז שאהין שברמאללה.
אינו ברוד ואין ודאות שזהו מעשה של >
- 28.12.83 מתנחלים תקפו תושב
מתנחלים).
הכפר אום צאפה.

נשק ל הפל ת השילטון
(המשך מעמוד )10
כך טען הלוי, היה סירובו של בגין
להתיר לו לחקור כראוי את המחתרת.
הודעה רישמית של הממשלה,
שפורסמה מייד אחרי כתבתו של הלוי,
אמרה :״מאז הופצו על־ידי אנשי־זדון
שקרים, לא היה שקר שפל יותר מזה
שמסר לוושינגטון ס ט אר כתבו
בארץ, ופורסם במיברק שעדיין לא
הגיע למישרד ראש־הממשלה, על־ידי
חבר־הכנסת שמואל טולידאנו. להפיץ
עלילת־כזב כזאת הוא שיפלות
שמעטות כמותה״.
אחיטוב אכן התפטר, ובראיונות
שנתן לעיתונאים אחרי ההתפטרות
ניסה להסתיר את הקשר בינה ובין
חקירת המחתרת היהודית.

השב״ב כסוף ישירות לראש־הממשלה.
ממנו הוא מקבל
הוראות ורק לו הוא חייב לדווח.
קשה להעלות על הדעת שהשב״ב
— ״היהלום״ ,כפי שקרא לו יצחק
שמיר, ראש״הממשלה הנוכחי — לא
יכול היה במשך ארבע שנים לגלות את
החולייה, או החוליות, שביצעו את
ההתנקשות המתוחכמת בראשי־הערים.
מספרים על השב״ב שהוא
הטוב בעולם, עושים סירטי־מתח -על
מעלליו, מאותם שהותרו לפירסום,
שמו הולך לפניו בארץ ובחו״ל. קשה
להאמין שאנשים המצליחים לפתור
תעלומות מסובכות מזו, לא יכלו
לפתור את הבעיות בבית.

מחדל זה סביר רק אם ניתנה
הוראה מהאחראי על השב״ב,
ראש־הממשלה, שלא לחקור
את הפיגועים בצורה רצינית.
כלומר — שלא לחקור בכלל.
עתה ברור, על פני הדברים,
שהשילטון היה מעורב בצורה פעילה

שירתו מעולם בצה״ל, ולמרות זאת
קיבלו אימונים במיסגרת המתנחלים.

המתנחלים, שקיבלו אישור
שבשתיקה למעשיהם, המשיכו
במעלליהם.
נוסף על מעשים בפועל בשטח,
פיגועים ומעשי מחבלים יהודיים
שמעולם לא נתפסו ולא נחקרו, משכו
ראשי המתנחלים את החבל עוד ועוד.
הם יצאו, חדשות לבקרים, בתלונות אל
הממשלה שאינה עושה די כדי לשמור
על ביטחונם. הם דרשו עוד נשק. הם
דרשו מן הממשלה עוד ועוד ויתורים.
והם קיבלו. הממשלה, בדיבורים גלויים
ובהצהרות, ולעיתים בדיבורים בחדרי־חדרים,
נתנה למתנחלים למעשה יד
חופשית לעשות ככל העולה על רוחם
בשטחים הכבושים.

של מחתרת כזאת. מחתרת
כזאת מוכרחה להגיע, במוקדם
או במאוחר, ליעד הבא: הפלת
השילטון במדינה.
ראשי המתנחלים דיברו לא פעם,
ובעיקר בימים האחרונים, מאז לכידת
המחבלים היהודיים, על ״מלכות
ישראל״ .״מלכות ישראל״ אינה יכולה
להיות מדינת־חוק דמוקרטית. היא
מחליפה את השילטון של נבחרי־העם
בשילטון של ״בחירים״.
למתנחלים ברור, והם אף אומרים
זאת בצורה מפורשת, כי הם היהודים

מנחם בגין, שלא עסק מעולם
בעצמו בפעילות מחתרתית בפועל,
ולא השתתף מעולם בפיגועים, התייחס
אל המתנחלים כאל בנים שובבים,
התועים מפעם לפעם בדרכם, אך לא
חשב שיש להעניש אותם על כך. הוא
ראה בהם חלוצים השומרים על
שלמותה של ארץ־ישראל.
אריאל שרון, מי שהיה שר־הביטחון
אז, ביצע בעבר בעצמו מעשי־טרור מן
הסוג הזה בדיוק, במיסגרת יחידה ,101
שהתפרסמה בשנות ה־ 50 במעלליה
מעבר לגבול.
אין זה מיקרה ששמות כמו אהרון

אחד האוטובוסים שבהם הוטמנו הפצצות
חבלי משיח כרוכים בדם
ה״אמיתיים״ ,המגשימים בפועל את
תורת ארץ־ישראל, והמקיימים בפועל
את מיצוות יישוב־הארץ. ברור להם
ששאר בני־ישראל הם יהודים תועים,
חלושים, חסרי־אופי, הזקוקים להנהגה
שתוביל אותם בררו הנכונה אל
הגאולה. והם, כך האמינו, יצרו את
הבסיס הנכון להנהגה כזו.

השלב הבא הוא שלב ביאת
המשיח. אך המשיח, כך נאמר
במקורות, יבוא רק אחרי חבלי-
המשיח, אחרי מילחמת גוג
ומגוג. אם כן, למה לא לגרום
למילחמת גוג־ומגוג, כדי לזרז
את ביאת המשיח ואת הגאולה
הנכספת?

קורבן אל־טאוויל(בבית המרקחת שלו)
מדוע בא הקצין

יתרה מזאת: כוחות־הביט־חון
המשיכו להזרים להתנחלויות
נשק ללא גבול וללא בל
פיקוח.

^ בגיס שוגביס
^ וטרוריסטים
ץ^ייד אחרי הפיגוע המתועב
^/במיכלל ה האיסלאמית בחברון,
שבו נקטלו שלושה סטודנטים ונפצעו
,28 התחילו כוחות־ביטחון, במיסגרת
החקירה המדומה, לבדוק את מלאי־הנשק
בהתנחלויות. התברר מעל לכל
ספק דבר, שהיה ידוע, כי כמות כלי־הנשק
בהתנחלויות היא אדירה. הסתבר
כי הצבא, בראשות הרמטכ״ל הקודם
רפאל איתן, מספק את הנשק הזה
להתנחלויות ואף מאמן את הטרוריסטים
עצמם בנשק הצבאי. התברר שאין
שום רישום מסודר של כלי־הנשק,
הכמות וזהות המחזיקים בהם. התברר
כי רבים מאנשי ההתנחלויות, הנושאים
דרך קבע נשק צבאי על כתפם, לא

על אחת כמה וכמה שגוף מזויין
כזה יכריז מילחמה על כל ממשלה
העשוייה להביע נכונות להחזיר חלקים
מ״נחלת־האבות״.
ברור שכל ממשלה שתביע נכונות
למשא־ומתן על פשרה טריטוריאלית
בגדה המערבית או ברמת־הגולן, או
ממשלה שתכריז על נכונות להחזיר
שטחים, או שתחליט להחזיר שטחים
בפועל, תהווה מיד מטרה למחתרת
כזאת, הממלאה כמה תנאים: זוהי

נאמר להם שהם יכולים
לפגוע במי שפוגע בהם. ילד,
שנתפס בזריקת אבנים על
אוטובוס של מתנחלים, נמלט
תוך דקות ספורות בבהלה
מצרורות בדורי רובים שניתכו
עליו, ולעיתים קרובות נמצא
מתבוסס בדמו.

בהשתלשלות העניינים. ודבר גרר
דבר, פיגוע גרר פיגוע. די להציץ
ברשימה הארוכה של הפיגועים (ראה
מיסגרת) ,כדי להבין מה היו תוצאותיה
המחרידות של החלטתו של מנחם בגין
שלא לחקור ברצינות את המחתרת ולא
לגלות את זהותה ואנשיה.

בים את בוא הגאולה, ולפוצץ
את הכנסת.

דוידי שורבבו גם הפעם אל תוך
הקלחת, ולרבים לא היתה זאת הפתעה.
(אך אהרון דוידי לא נעצר, הוא שוהה
בניו־יורק, לשם נסע יום לפני מעצרם
של אנשי־המחתרת).
ומי שעמד אז בראש הצבא, רפאל
איתן, התגלה במלוא קיצוניותו ביחסו
אל הערבים ובביטויים כמו הפסוק על
ה״ג׳וקים המסוממים״.

^ מלכות
גוג ומגוג
**ץ לישיה זו — בגין, שרון ואיתן
— התחלפה בשלישיה אחרת.
כשהתיישב יצחק שמיר על כיסא
ראש־הממשלה, ניגש אליו מן הסתם
ראש השב״ב, בתוקף היות ראש־הממשלה
האחראי הישיר עליו, ועידכן
אותו במתרחש. בץ השאר סיפר לו על
מעלליהם של המתנחלים בשטחים
הכבושים. שמיר, שהיה ראש־המיב־צעים
של לח״י וביצע אז פעולותטרור
רבות, ושהיה אחר־כך במשך שנים
רבות איש המוסד, הבין מייד איזו סכנה
טמונה בקיומם של כוחות מחתרתיים
כאלה.

שמיר הבין מה שבגין,
בתמימותו, לא הבין: שהפיגועים
במטרות ערביות אינם
יכולים להיות המטרה הסופית

במשך חקירת הטרוריסטים היהודיים
התברר כי אחד מן העצורים הוא
טייס בחיל־האוויר הישראלי, מתנחל
מרמת־הגולן, שהציע להפציץ את
המיסגדים שעל הר־הבית. תוכניתו לא
אושרה על־ידי ראשי-המחתרת — אך
רק ביגלל החשש שהפצצה כזאת
עלולה לפגוע בכותל המערבי. לכן
הוכנה תוכנית מפורטת אחרת, שלפיה
יוטמנו מיטעני־נפץ במיסגדים, שיפו־צצו
רק אותם.
חברי־המחתרת אף הגיעו לשלב
הניסויים. הם בדקו במחצבות שבדרום
הר־חברון את כמות חומר־הנפץ
הדרושה. הם עשו זאת כדי לדייק
בכמויות שיהרסו לחלוטין את שני
המיסגדים הקדושים לאיסלאם, ועם
זאת לא יפגעו בכותל המערבי ,,הקדוש
ליהודים.
היה ברור למתכנני פיגוע כזה כי
ברגע שבו ייהרסו שני המיסגדיס על
הר־הבית יקומו מיליארד מוסלמים,
ייפתח ג׳יהאד שיגרום לתוהו ובוהו
עולמי, ואולי יגרום למילחמת״עולם
שלישית.
זאת, כך האמינו. תהיה מילחמת
גוג־ומגוג, שבעיקבותיה יבוא המשיח.

לפוצץ
את הכגטת!
** י שמתכנן מעשים כאלה בקור־
^ /רו ח מחושב, יכול באותה המידה
להחליט כי שר זה או איש־ציבור אחר
דוחה במעשיו או בדבריו את ביאת
המשיח, ולחסל אותו באותה הצורה
המיקצועית.

ברור שמי שעושה דברים
כאלה, מתוך תוכנית מחושבת
לעתיד ולמען גאולת עם-
ישראל, יכול באותה המידה
להחליט שנבחרי העם, היושבים
בכנסת בירושלים, מטב-

מחתרת מסועפת, מאורגנת וחמושה יש
לה מנהיגות פוליטית ועצמאית: יש
לרעיונותיה אחיזה בכמה מיפלגות
הימין, ובראשן בליכוד: יש לה דעת־קהל
אוהדת ומגובשת בכל ההתנחלויות
וברוב הציבור הימני בארץ, זוהי
מחתרת הפועלת על סמר אידיאולוגיה
משיחית ברורה.

צירוף כל התנאים האלה
הופכים נסיון להשתלט על
השילטון לבלתי־נמנע, גם אם
חלק מחברי המחתרת והציבור
שתומך בהם אינו מודע לכך
כיום.
מי שהיה כנראה מודע מאוד
לנקודות מכריעות אלה, היה ראש
הממשלה, יצחק שמיר, שנתן לראש
השב״כ את ההוראה לפעול.
עם כניסתו לתפקיד ראש־הממשלה
נתן יצחק שמיר הוראה לפעול בכל
הדרכים לחשיפתה של המחתרת ול־חיסולה.
ואז יצא השכ״ב לפעולה. החלו
לצותת לטלפונים של המתנחלים,
לאמן אדם שהושתל בתוך המחתרת,
רכש את אמון חבריה, הוכיח את עצמו
לפניהם בדבקות במטרה ולבסוף חשף
את כל החוליות המעורבות בסידרה
ארוכה ומתמשכת של פיגועים, גדולים
וקטנים, במטרות ערביות בשטחים
הכבושים.

ברגע שנחשפה המחתרת,
התחילו התפתלויותיהם המילוליות
של אנשי גוש-אמונים
והמתנחלים.
בתחילה היו הודעות דו״משמעיות
על גינוי הפעולה, אך אחר־כך הוחלט
לעמוד מאחורי ״חברינו העצורים״
ולהעניק להם סיוע. היו סיפורים שונים
על חשבון־נפש נוקב שעורך הגוש, על
נסיונות שונים ומשונים של הסתייגות
מילולית מהפיגועים, ועם זאת הביעו
הדוברים תמיכה רוחנית בעצורים
הסובלים. היו נסיונות לומר שכל עניין
המחתרת הוא פרובוקציה, שנועדה
להכפיש את אנשי גוש־אמונים. אנשי
גוש־אמונים ניסו למצוא ניסוח הולם,
שיקפל בתוכו את כל הרעיונות
הסותרים האלה. וזו היתה בעיה קשה.

משמעות גילויה של המחתרת
היהודית בהתנחלויות לא
היה בתפיסת האשמים בביצוע
הפשעים. היתה זו גס בלימתה
— אולי בדקה התישעים —
של השתלטות מזויינת על
השילטון בישראל, והפיכתה
ממדינת חופשית דמוקרטית
ל,.מלכות ישראל״.
ענת סרגוסטי

אמו שר העצור .
המפורסם טעש:
״זו פנטזיה! ,,או
אשתו ענתה רה:
״רא, זה חזון!״
* * הרגעהרא שון, כשהתגלתה
^/ה מח תרת היהודית, הופנתה אצבע
מאשימה לעבר שורת אישים, שההיגיון
הפשוט קבע, כי הם היו קשורים
במחתרת כזאת. אחד מהם היה הרב
משה לווינגר.
כל עוד הוא הילך חופשי, הדבר
עורר תמיהה. עד שנקרא השבוע כמה
פעמים לחקירה, ולבסוף נעצר.
מיהו האיש המזוקן, המטיל מזה
שנים את חיתיתו — על הגדה
המערבית?
משה לווינגר נולד ב־ 1935 בשכונת
רחביה בירושלים, אחד משמונה
הילדים של זוג עולים דתיים מגרמניה.
אביו, ד״ר אליעזר לווינגר, עבד כל
חייו כפסיכיאטר, עד שפרש. בעיני
השכנים נחשב תמיד לאדם תימהוגי.
אמו, תירצה, קיימה בבית מיסעדה־זוטא,
מן הסוג המקובל בחוגי הגרמנים
(״שולחן צהריים״) עם האוכלים
הקבועים נמנה גם ש״י עגנון. הילדים
שנאו את הזרים האוכלים בביתם.
ארבע הבנות וארבעת הבנים התפרסו
בצורה האופיינית למישפחה
יהודית־גרמנית דתית. הבנות נישאו
לפקיד, למיזרחן, לקצין בצה״ל ולחבר
קיבוץ חפץ־חיים, השייר לפועלי־אגורת־ישראל,
תנועה שלכל המיש־פחה
יש זיקה חזקה אליה עוד מחו״ל.
הבנים פנו למיקצועות חופשיים —
עורך־דין, מרצה לפילוסופיה, ומרצה
לזואולוגיה.
הרביעי, משה, הלך לבית־הספר
הדתי חורב. הוא היה ילד קטן וחלש
— וכדרכם של ילדים מסוג זה, פיצה
את עצמו על חולשתו בעקשנות־יתר
ובאי־כניעה. אף שלא היה מעודו ילד
אלים, למד בגיל צעיר לעמוד על שלו,
לבטוח בעצמו ובצידקתו, להוכיח
לזולת כי למרות חולשתו הגופנית הוא
עולה עליהם בכוודרצונו.
מבית־הספר הירושלמי עבר למקום
שהשפיע הרבה על המשך דרכו:
ישיבת כפר״הרא״ה, השייכת לבני־עקיבא,
תנועת הנוער המפד״לית.
למקום יש חשיבות רבה בהתפתחותו.
בראש הישיבה עמד אחד מאבות
הקנאות הלאומנית״דתית במדינה, הרב
משה צבי נריה.
משם עבר לווינגר לישיבת־הדרום
ברחובות. אחרי שהייה קצרה שם, בא
תורו של משה לווינגר להתגייס
לצה״ל. אך בלישכת־הגיוס המתינה לו
הפתעה מרה: הרופאים מצאו שסוג־בריאותו
נמוך.

פגטזיה
או חזון!
^ אי ש, ש הי ה פעם ילד חלש
1 1ועקשן, לא השלים עם גזירה זו,
שפגעה בגאוותו. הוא התאמץ וחזר
כעבור זמן־מה לבדיקות, ואז נקבע לו
סוב־בריאות חדש: כושר קרבי א׳,
במשך שנתיים וחצי שירת משה
לווינגר בנח״ל, בקיבוץ הדתי שעלבים
ובקיבוץ פועלי־אגודת־ישראל חפץ־
חיים. במיקצועו הצבאי היה סייר.
השירות עבר עליו בלי מאורעות
מיוחדים, אך הוא היה חשוב לו כהוכחה
ליכולתו להתאמן ולסבול כאחרים.
הנער החלש מירושלים הוכיח את
עצמו. אך לא היתה לו הזדמנות ללחום:
במיבצע־קדש הוצבה יחידתו על
הגבול הירדני השקט.
אחרי השירות הגיע לסדנתו
הדתית האמיתית: ממלכתו של הרב
! 1111י —49*.111111

דורנגר:

מ האיש

צבי״יהודה הכהן קוק, ישיבת מרס
הרב בירושלים. הוא בילה בה חמש
שנים.
בתקופה זו הכיר את האשה, שנתנה
סופית כיוון לחייו: עולה חדשה
מאמריקה, בעלת פנים יפות וזוהרות,
צעירה דתית בשם מרים, שהשתלמה
כאחות. זוהי האשה שדחפה אותו לאחר
מכן, בניגוד לדעת הוריו, לעבר חברון.
פעם, כשאמרה תירצה לווינגר על דרך
בנה שזוהי ״פנטזיה״ ,השיבה מרים
לווינגר בתקיפות :״זאת לא פנטזיה! זה
חזון!״
שלוש שנים אחרי שנשא את מרים

הניחו לי ימים ושבועות,״ סיפר
לווינגר. תחילה חשב על כפר־עציון,
הקיבוץ שחזר באישור הממשלה אל
המקום שממנו סולק בקרבות
מילחמת־העצמאות, בקירבת חברון.
אילו עשה כן, יתכן שלא היה קם
גוש־אמונים מעולם.
אולם מרים לווינגר לא רצתה
לחיות בקיבוץ. זיכרונות ישיבתה
בלביא הרתיעו אותה. היא עוררה
שאלה פשוטה: מדוע לא חברון עצמה?
וכר, כמעט במיקרה, בביתו של הרב
לווינגר במושב נחלים ליד לוד, נולד
המעשה שנתן כיוון חדש לתנועת

מפני דעת־הקהל מימין ומשמאל, ולא
עשתה דבר.
ההתנחלות, שקמה בניגוד לרצון
הממשלה, תוך הונאת צה״ל, הפכה
עובדה. המתנחלים נכנעו, למראית־עין,
לדרישת־יוקרה של הממשלה,
עברו מן המלון הערבי לחצר בניין
המימשל הצבאי• אד במהרה קמה
בתמיכת הממשלה, בעיקר הודות
למאמציו של יגאל אלון, קריה גדולה,
שהושקעו בה מאות מיליוני לירות —
קריית־ארבע.
ובכל פעם שרצו המתנחלים להשיג
משהו — מיסעדה, רשות להתפלל

עציר לווינגר
מילדות ברחביה לחקירה במיגרש הרוסים

לווינגר בפעולת התנחלות
החוויה בקיבוץ לביא שינתה את ההיסטוריה
ואחרי שהוסמך כרב וכמורה־תורה,
עבר לווינגר לקיבוץ לביא, המשקיף
על נוף הכינרת. הוא שהה בו ארבע
שנים.
מרים לווינגר לא אהבה את חיי
הקיבוץ — עובדה שהשפיעה על
ההיסטוריה של מדינת־ישראל. גם
הוריו של לווינגר לא היו מאושרים
מישיבתו בלביא.
המיפנה בא בפסח . 1967 אנשי
מושב נחלים, מושב־העובדים של
הפועל המיזרחי ליד לוד, באו ללביא
כדי להציע ללווינגר הצעיר לבוא
אליהם כרב המושב. הוא הסכים ברצון,
והעמיד רק תנאי אחד: שיוכל לעסוק
גם בענייני־ציבור מחוץ למושב.
אנשי נחלים בנו לו בית נאה, והוא
הסתדר בו עם מישפחתו.
אך כעבור ימים מעטים בלבד אירע
המאורע ששינה את חייו וחיי המדינה
— מילחמת ששת הימים.
לווינגר עצמו לא גויים. זו הפעם
השניה הוא החמיץ את הלחימה, בשעה
שצה״ל לחם את מילחמות ישראל, וה׳
צבאות הלך בראש הגייסות.
אבל למשה לווינגר לא היה כל ספק
מהו רצון האלוהים. כל מה שינק בבית
הוריו, בכפר הרא״ה ובישיבת מרכז
הרב, התפרץ עכשיו וזעק: ליישב את
ארץ־ישראל השלמה.
״התעוררו בי רוחות נסערות, שלא

במערת־המכפלה — היו מגיעים
לעימותים פיסיים עם חיילי צה״ל, עד
שהממשלה ויתרה ונוצרו עובדות
חדשות בשטח.
לווינגר המשיך במעלליו באותה
הצורה של קביעת עובדות בשטח,
כשהוא מכריח את הממשלה להיכנע
לתביעותיו ולתביעות המתנחלים,
תחת האידיאולוגיה של יישוב ארץ-
ישראל. אידיאולוגיה, שהגשמתה
התחילה עוד בתקופת המערך, סמוך
לאחר מילחמת ששת־הימים.

קנאים ישראלית: ההתנחלות בחברון.
במהרה התארגנה קבוצה של
יוזמים, רובם דתיים. הם פנו אל הגופים
הפוליטיים וניסו לשכנעם לצרף את
השטחים הכבושים לארץ ישראל.

^ ענייו של
אישפוז
ך* ממשלה לא לא התלהבה
1 1מיוזמה זו, אך הדבר לא הרתיע את
לוויגגר וחבריו. בפסח 1968 הגיעו
לחברון בצורה שהפכה מאז שיטה לכל
ההולכים בדרכם: תערובת של עורמה,
הפרת־חוק, עקשנות, יצירת עובדות,
ניהול תעמולה והפעלת לחצים
פוליטיים.
הם פנו אל בעל בית־מלון ערבי
בכניסה לחברון. הלה השכיר להם את
מלונו בחמימות לכמה ימים. הקבוצה
ביקשה רשות מן המושל הצבאי לבוא
לחברון לתפילת־הפסח. המושל העניק
את ההיתר, מבלי להבחין במתרחש.
כאשר הבין שנפל בפח, היה זה מאוחר
מדי.
הקבוצה באה, התפללה ונשארה.
היא הכריזה על מלון פארק כעל
התנחלות, שיבת עם־ישראל לעיר
האבות.
הממשלה רגזה, אך לא פעלה
במהירות. היא היססה, התלבטה, פחדה

אנשי־הגוש ם ורת ולווינגר
לחצים ומירמה, הפרת־חוק ועקשנות

כך היה בהתנחלות סבסטיה, לפני
10 שנים, כשהממשלה נכנעה למתנחלים
האלימים ונתנה להם יישובים
אחרים תמורת פינוי סבסטיה. כך היה
בבית־הדסה (בערבית ״דבויה״) בחברון,
שאליו פלשה קבוצת נשים,
שבראשן עמדה מרים לווינגר,
כשהדוחף הרעיוני לפעולה זו היה הרב
משה לווינגר.
קבוצת הנשים פלשה לבית־הדסה
באופן בלתי־חוקי, ויושבת שם עד היום
הזה, תחת שמירה כבדה של חיילי
צה״ל.
כך היה ונמשך יישובו של הרובע
היהודי בחברון על־ידי מתנחלים. מי
שעומד מאחורי כל הפעולות הבלתי-
חוקיות האלה הוא הרב משה לווינגר,
שנעצר השבוע ונחקר בקשר למחתרת
היהודית.
יש הטוענים כי החזון שבשמו מרבר
לווינגר אינו אלא תופעה נפשית. לפני
ארבע שנים הגיש ח״כ אורי אבנרי
שאילתה לשר־הביטחון, דרש לדעת
מדוע ניתן ללווינגר, שהוא בעל עבר
של אישפוז בבית־חולים פסיכיאטרי,
רישיון לנשיאת־נשק. מרדכי ציפורי,
סגן־שר־הביטחון, לא הכחיש בתשובתו
את העניין.
לווינגר לא גינה את פעולת
המחתרת. יתרה מזאת: הוא הכריז כי
הוא ״מבין״ את מעשיהם של חבריו ואף
היפנה את האצבע המאשימה כלפי
הממשלה שלא עשתה די, לדבריו, כדי
להגן על ההתנחלויות.
כשיצא השבוע מאחת החקירות,
אמר לווינגר לעיתונאים :״באתי לבקר
את העצורים, בעיקר את חתני. בעזרת
השם, הם מרגישים טוב. מצב־רוחם של
העצורים איתן. הם לומדים תורה,
מקיימים יום־יום תפילה במניין.
האווירה טובה, נהדרת, כולם מרגישים
אחדות ושימחה. יודעים שלא הם
האשמים, אלא חלק גדול מהאשמה
מוטל על ממשלת ישראל.״

השביעיה הראשונה היתה גאונית: הבל סודו בהצלחה.
השביעיה השניה היתה נדיבה: עשו חובה טובות.
השביעית השלישית היתה אנזוית 14 :נשאה בחוץ
^ פני ההצבעה היללו הכל את
) השיטה .״זוהי הבחירה הדמוקרטית
בהא הידיעה,״ אמר שר־האוצר;
יגאל כהן־אורגד, שהיה אחד מממצי־איה
.״החוכמה שבה היא, שאפשר
לתקן שיקולים מוטעים בהצבעה
השלישית,״ הסביר ח״ב מיכה רייסר.
אחרי שנודעו התוצאות הסופיות,
האשימו הכל את ...השיטה .״לא יתכן
שצריך לצבור 25 אחוז מסך כל
הקולות בשביעיה, כדי להיכלל בה,״
אמר בעצב ח״כ מיכאל קליינר, שהודח
למקום בלתי־ריאלי ,״ואם לא ידעו על
כך, משמע שסעיף זה יש לפסול.״
חריף יותר היה מיכאל (״מיקי״)
איתן (הירשפונג) ,שחסרו לו ארבעה
קולות בלבד כדי להיות שביעי
בשביעיה השלישית :״ההצבעה לפאנל
היתה פסולה. היו זיופים ומעטפות
מיותרות. אני אדרוש שהשיבוץ של מי
שלא נכנס למקום ריאלי היום, יהיה
על־פי מה שהוא קיבל היום ולא על פי
מה שקיבל בפאנל, לפני שבוע.
(על שיטת ההצבעה וחלוקת
המחנות ראה העולם הזה 9.5.84
ו״.)30.4.84

מיכה רייסר אוטם את אוזניו, בריגעי־המתח
הארוכים, לפני שהוכרז כי שובץ בשביעיה
השניה. רייסר חשש שכל ההסכמים שהשיג יופרו, ולכן היה מודאג מאוד.

אוי לאוזניי

חלודך השר ללא תיק אריאל שרון מביט בבוז בבוחרי מרכז״חרות.
11 1 1 1 1לא היה גבול לאושרו כאשר הודלף לו שהוא בראש השבי־עיה
הראשונה. אך גם מהמקום השלישי, שבו הוצב לבסוף, הוא שבע נחת.

מגן -לפני ואחרי גג ״!:

בידיו, לפני שהוכרז כראשון בשביעיה השניה

אחד המבציעים מפהק בשעה 2לפנות בוקר, בזמן שהכל
המתינו לתוצאות ההצבעה על השביעיה השלישית. רבע
מהבוחרים הסתלקו לבתיהם ולא נשארו להצבעה השלישית, הגורלית.

עייפות

(למעלה) .התוצאות נקראו מהסוף להתחלה, ומגן לא
ידע על זכייתו המרשימה. אחר־כך נישא על כתפי
מעריציו(למטה) שקראו בקצב :״דויד מלך ישראל!״

* * 4 4 4 4 4 4 0 4 4 9 0 4 4 * 4 4 4 4 4 4 4
$ 0 4 9 4 4 4 9 4 4 4 4 4 4 9 4 4 4 9 4 4 4 4 4 * 4 4 4 4 4 4 4
4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 9 4 4 4 4 4 4 4 4 4 9 4 4 4 4 4

ביום הרביעי האחרון הסתיים הפרק
המרתק בבחירת מועמדי חרות לכנסת.
איש כבר אינו בטוח שלקראת
הבחירות לכנסת ה־ 12 הם ייבחרו
באותו התהליך. אפילו ראש־הממשלה,
יצחק שמיר הסתייג ממנו בפומבי.
אבל מי שנכנס למקום טוב, הילל
י את השיטה. מי שהפסיד, נזכר לגנותה
רק אחרי שהתבררו התוצאות.

סומק,
חיוורון ודמעות
ההצבעות במרכז
שתי
,התנועה, לפאנל ולשביעיות,

1 *111

שיחקו תפקיד רכזי המחנות השונים.
אן בבוקר יום החמישי, בתום הכרזת
שמותיהם של המועמדים שנכללו
בשביעיה השלישית, היה ברור לחברי
המרכז שנותרו באולם הענק של מרכז
הקונגרסים, ששום מחנה לא הצליח
להעביר את כל מועמדיו בכוחות עצמו.

המחנות שהצליחו להשיג מקומות
ריאליים לחבריהם, עשו זאת רק אחרי
שיתוף־פעולה עם קבוצות ממחנות
אחרים.
העיתונאי הבאר־שבעי יצחק שתיל
טען בלהט לפנות בוקר, שמרכז
(המשך בעמוד )66

סגן״ראש״הממשלה, דויד לוי, מיישר את בלוריתו,
ונראה כמי שממאן לשמוע את תוצאות ההצבעה.
בהצבעה הראשונה הוא עמד בקצה האולם. אחר כך התקרב לבימה.

דא לשמוע

משה קצב, סגן
שר־הבינוי״וה-
שיכון, מתחבק ומתנשק עם חברי״המרכז, אחרי

שביעיה ואשמה!

שנודע על כניסתו המפתיעה לטוף השביעיה
הראשונה. לפני-כן התרוצצו הוא, אשתו גילה ועוזרו,
דויד מנע, וניסו לשכנע כל מצביע לבחור בקצב.

ביטחון מעל לכל

ח״כ מאיר שיטרית זוכה בנשיקה, אחרי שנודע על
11ך ך
1/11 /הכללתו בשביעיה השניה. בערב זה הוא לא שר
!1111
מעל הבימה, כפי שעשה בהצלחה מדהימה בהצבעה הראשונה על הפאנל.

דת־ההוץ״והביטחוו, מתחבק עם חבר המרכז מאש
דוד
יוסף(״ז׳וז׳ו״) אביטן(מימין) ועם חבר מרכז או
(למעלה) ,אחרי שנודע על שיבוצו כשישי בשביע
הראשונה. בן־אלישר קר־המזג התרגש עד דמעו

על תיק־הביטחון אין ויכוח. הוא הובטח ערב
הבחירות בשנת 1981 ליצחק רבין. הבטחה זו
שרירה וקיימת גם עתה. איש לא מטיל בה ספק.
לא ברור עדיין במי יבחר רבין לסגנו.
לנשיא לשעבר, יצחק נבון, שוויתר על
התמודדות עם פרס, הובטח שהוא יהיה שר־על
לענייני רווחה וחיסול הפער, במעמד של סגן
ראש־ממשלה. במיקרה כזה היו עוברים אליו
מישרדי העבודה חהרווחה והקליטה. מעריכים
שהוא היה ממנה את עוזי ברעם כסגן שר־הקליטה
— גם משום התמחותו בעניין, גם משום שברעם
היה היחיד שהתייצב בגלוי לצד נבון וקרא לו
להתמודד מול פרס.
בעבודה חששו שגבון יבקש לצרף לתחום
אחריותו גם את מישרד־ החינוך־והתרבות —
מפני שבאמצעותו יש דרך נוספת, ארוכה אך
מבטיחה, להילחם בפער — ושהוא ידרוש יחס
מיוחד כלפיו מצד שר־האוצר, יהיה האיש אשר
יהיה.
לחשש זה אין על מה לסמוך. נבון אינו רוצה
כלל להיות סגן־ראש־ ממשלה ושר״על לענייני
רווחה. כפי שפורסם לראשונה בהעולם הזה
( ,)25.4.84 הוא רוצה להתרחק מהדימוי של מטפל
בנחשלים.
הוא מעדיף להיות שר־החוץ, ואף הצליח
לסחוט מפרס הודעה שתיק זה אינו מובטח עדיין
לאיש.
תיק־החוץ הובטח לאבא אבן ערב הבחירות
הקודמות. אבן היה בטוח שהבנה זו, שהושגה בינו
ובין פרס, תקפה גם היום. בעניין זה נקלע פרס
לצרה. הוא מתפתל, שב ומבטיח לאבן שתיק־החוץ
שמור לו, אך עדיין אינו מוכן, מסיבות
השמורות עימו, להודיע בפומבי מי המועמד
המועדף שלו.
לפני פרס עומדות שתי אפשרויות לאיוש תיק
זה, אם המערך ירכיב את הממשלה הבאה: אבן
ונבון.
לפרס ברור, שדרת־החוץ תהיה התחום הדומיננטי
ביותר בתקופת כהונת הממשלה הבאה. אבן
מתאים לתפקיד גם בגלל עברו, מיומנותו, קשריו
בחו׳׳ל — אד בעיקר בזכות יכולתו המופלאה

אנא אבו

יצחק שן
להסביר מדיניות שמישהו אחר טווה, אפילו
מדיניות שהוא מתנגד לה. עבור פרס, שר־חוץ
כאבן הוא אידיאלי. מי עוד יהיה מסוגל להסביר
בחו״ל שהממשלה דוגלת בפשרה טריטוריאלית
בגדה המערבית ובד־בבד להגן על סיפוח ביקעת־הירדן,
כפי שהתחייב פרס באחרונה?

^ 0ע דיין לא זכו בבחירות, אבל הם כבר
( 1התחילו להרכיב את הממשלה הבאה.
באופן רישמי, המערך עדיין לא שלף את
חליפות־השרד מהארון. אולם מאחורי הקלעים
עוסקים עתה רבים וטובים באיוש שולחו־

ביטחו!

הממשלה, אחרי שסיימו להרכיב את הרשימה
לכנסת.
יושב־ראש המיפלגה, שימעון פרס, המועמד
לראשות־הממשלה, מתלבט אם לפרסם כבר עתה
את רשימת שריו המיועדים — הנבחרת שלדעתו
היא טובה מזו של הליכוד.
ראשית, פרם נתון בסבך הבטחות סותרות,
שניתנו לעסקנים שונים, לגבי אותם התיקים
עצמם. הוא היה מעדיף שהמריבות יפרצו אחרי
הבחירות ולא לפניהן, כדי למנוע פגיעה בסיכויי
הניצחון.
שנית, איש במערך אינו מאמין שאת הממשלה
הבאה תרכיב סיעה אחת בלבד. אין מוציאים
מכלל אפשרות שתוקם ממשלת ליכוד לאומי,
בהנהגת הרשימה שתקבל יותר קולות בוחרים.
#מיקרה כזה יצטרכו פרס ויצחק שמיר לחלק
ביניהם את כל תיקי הממשלה, בדרך שיחליטו
עליה, על־פי תוצאות הבחירות.
האפשרות הסבירה היא שהמערך יקים
קואליציה עם שתיים עד ארבע מיפלגות קטנות.
הוא יהיה חייב לתת להם תיקים בעלי חשיבות.
למרות מיגבלות אלה, כבר עוסקים במערך
בחיזוי פני הממשלה הבאה.
המחלקים את עורו של הדב בטרם ניצוד
מניחים, שהמערך יצליח להקים קואליציה
״בעלת בסיס־צר, אך איתן״ — סיסמה שניתן
לשמוע׳אותה פעם אחרי פעם בבניין המיפלגה,
ברחוב הירקון בתל־אביב.

א דוני ם

* בון כשר־חוץ הוא דמות אטרקטיבית.
^ אשתו, אופירה, יכולה להוסיף מימד חדש
למעמדה של אשת שר־חוץ. נבון, כמו אבן, שולט
בשפה הערבית, ויוכל כמהו, לעשות ג׳סטות

מילוליות לראשי המדינות השכנות בשפתם. אך
לפרס ברור שנבון אינו בקי בתחום יחסי-החוץ,
אינו ממושמע כאבן ולא ברור אם יסכים לרקוד
לפי חלילו של ראש־הממשלה.
כאן נכנס לתמונה סגן שר־החוץ המיועד: זהו
שימחה דיניץ, מועמד חדש לכנסת.
דיניץ בן ה־ 55 צעיר משני המועמדים
לתיק־החוץ. יש לו ניסיון ביחסי-חוץ. הוא שירת
כשגריר בארצות־הברית בשנים 1978־,1973
ואחר־כך שימש סגן נשיא האוניברסיטה העברית
בירושלים. יש לו קשרים טובים עם הסגל
האקדמאי, היכול לתרום רבות למישרד־החוץ.
דיניץ מסתפק בתפקיד סגן־שר, אבל הוא יוכל
לכהן רק לצידו של נבון. היחסים בינו ובין אבן
מעורערים, מאז התקופה שבה אבן היה שר־החוץ

שי כו!
בנחשלים רביו

ם אכן ינ צ ח המערך וירכיב את הממשלה
הבאה, זאת תהיה, קרוב לוודאי, זהות המשתתפים
בישיבת הממשלה הראשונה:

רפי

אוף

אליעזר רונן

1 1 1 11 1 4
1 4 44 4 4 * 4 ^4 44 4 44 ) 4444 44 4ס 4 *44 < 1 44 • 44 • 4ן 1י • *
4 4 4 4 0>444 414-4

4444444

# י 14444#44

בממשלת גולדה מאיר וריניץ היה השגריר
בוושינגטון. הדיפלומט הבכיר ביותר בשירות־
״החוץ הישראלי, שהיה בן־חסותה של גולדה, נהג
לדווח לה ישירות כשהוא עוקף את אבן.
באוזניו של פרס לוחשים, שהצמד נבון־דיניץ
יכול לקדם מאור את ענייני המישרד החשוב.
דיניץ, מצירו, מנסה באחרונה להתקרב לאבן, כדי
להבטיח את עצמו מכל צד — אן־לשווא.
על כל פנים, לפרס תהיה זו הכרעה קשה
ביותר. שלא לדבר על האפשרות שאולי הוא
יצטרך למסור את התיק לשותף קואליציוני, או
אולי לחיים בר־לב, שבו עוד ידובר בהמשך.
אבל אם לפרס יהיו צרות באיושו של
תיק־החוץ, הן כאין וכאפס בהשוואה לבעיות
שסביב תיק גורלי אחר, תיק־האוצר. ברור לכולם,
^!מישרד־האוצר יהיה בחדשות לעיתים מזומנות
בעת כהונתה של הממשלה הבאה. ברור, שבראשו
חייב לעמוד איש חזק, שיוכל להטיל את מרותו
על שאר השרים, לזכות בגיבוי ציבורי וכמובן —

הנה, אם כן, עוד סיבה מדוע משהה פרס את
הודעתו על הרכב הממשלה העתידה;

^ גסמישפטן,
גס עיראקי

ך* ייו של פרם אינם קלים גם כשעוסקים
( 1באיוש התיקים האחרים.
למשל, תיק־המישפטים. מעמדו של מישרה
זה הושפל מאוד בימי השר הנוכחי, משה ניסים.
ברור שרק איש־מיקצוע מעולה יוכל להעלותו
לדרגה של מישרה ממשלתי חשוב ובכיר.
הח״ב החיפאי משה שחל, עורך־דיו במיקצועו,
שידע לנצל היטב את הקשר בין מיקצועו האזרחי
וישיבתו בכנסת, לוטש עיניו לתפקיד. יחסיו עם
פרס מצויינים, אבל שחל לא יזכה, כנראה, לגיבוי
מיפלגתי. יש שיעדיפו לראות אותו יושב על כס
יושב־ראש הכנסת, אחרי שמילא בהצלחה את

הדוב טום ניצוד, או עסקני העבודה
נבומתקוטטים על העוו

להציע תוכנית כלכלית שלא תפיל את המערך
לספסלי־האופוזיציה, ושגם תציע התחלה של
פיתרונות כלשהם לחוליי הכלכלה הישראלית.
אם לא די בכד, הרי שבעוד שנה ייערכו
הבחירות להסתדרות. המזכ״ל החדש, ישראל
קיסר, יעמוד מול סיעת תכלת לבן, שבראשה
יעמוד דויד לוי. ממשלת מערך שתטיל גזירות
{ כלכליות חמורות, שתפגע בפועלים ולא תציע
ן פיתרונות משביעי״רצון, עלולה לגרום להפסד
דרמאתי למערך בבחירות להסתדרות.
בקיצור, שר״האוצר המיוער זקוק לתכונות
רבות, חלקן סותרות זו את זו. לפרס ברור, שאיש
כמו גד יעקובי אינו יכול לענות על התנאים.
היחסים בין פרס ויעקבי, שניהם יוצאי רפ״י,
1כבר זכו בניתוחים פסיכולוגיים רבים, בבניין
המיפלגה ומחוצה לה. יעקובי בן ה־ 49 כבר נוהג
כשר־אוצר לכל דבר. הוא טוען שיש לו כל
הכישורים לתפקיד, פרם, משוס מה, מהמר על
כמה אפשרויות נוספות.

גוי !עקבות
מיידוי

ך* רם עשוי לחזור ערב הבחירות על פרשת
הפרופסור חיים ;״חב״ש״) בן־שחר, ולשלוף
דמות אקדמית מכובדת כמועמד לתפקיד,
בטענה שבראש המישרד יש להעמיד מומחה.
מועמד רציני אחר הוא משה ונבר, הנגיד
לשעבר של בנק ישראל, בן ה״ ,60 שעל כישוריו
אין חולקים. יעקובי חושש מאוד מפני אפשרות
זו, והוא מנסה להרחיק את ונבר ללא הצלחה —
מצוות החשיבה הכלכלי של המיפלגה. יריבי
ונבר טוענים, שאי־אפשר למנותו לתפקיד רק
בגלל שירותים מיוחדים שהוא נתן ליושב־ראש
המיפלגה, אך הטענה שלהם פועלת דווקא
כבומראנג.
ראש מטה הבחירות של המערך, מרדכי
(״מוטה״) גור, הודיע חד־משמעית שהוא אינו
מעוניין בתיק־ האוצר. הוא רמז שאין לו עניין
להיכשל כבר בתפקידו הממשלתי הראשון. אבל
בעבודה יש הרואים בו מועמד אידיאלי, היכול
לנווט את ספינת האוצר. מציעים לו סגן־שר
מתאים ובעל ידע כלכלי, ח״כ עדי אמוראי, שהוא
כלכלן במיקצועו. אמוראי אינו מוזכר כסגן של
יעקובי, כי שניהם אינם מרוצים משידוך כזה.
גור שואף לעמוד בראש מישרה אחר, חדש,
שיעסוק בתיכנון לטווח־ ארוך ותיאום בינ־מישרדי
— משהו בסיגנון מישרדו של השר
יעקב מרידור, אך בעל סמכויות רבות יותר
ורעיונות פוריים יותר.
פרס עדיין תקוע עם מזכ״ל המיפלגה, חיים
בר־לב, שלא שובץ בתפקיד רציני. בר־לב חיזק
מאוד את מעמדו בצמרת המיפלגה. עמידתו
׳״׳העצמאית בקרב ארבעת הגדולים של המיפלגה
הפכה אותו לגורם רב־ מישקל. השאלה היא אם
הוא יידע לנצל את כוחו, אם וכאשר המערך ימנה
את שרי הממשלה הבאה.
על פי הסכם יוני , 1981 מובטחת לבר־לב
סגנות־ראשות־הממשלה. אך זהו תואר בלתי־מוגדר
וחסר ־שיניים.
בר־לב רמז, שלא יהיה מוכן לשוב ולהיות
שר־המיסחר־והתעשיה. אם כך- ,הוא מפנה את
עיניו לתיק־החוץ, ובעיקר לאוצר. ושם, כידוע,
)-צפוף מאוד.
הועלתה אפשרות שבר־לב יקה לידיו את

תיק־הפנים, ויעשה במישרד זה סדר. הוא לא
נלהב מאפשרות כזו. מה גם שתיק זה ינתן בוודאי
לשותף קואליציוני.

תפקיד סגן הידר בכהונת הכנסת הנוכחית.
אחרים, לעומת זאת, יזכירו מן הסתם את מוצאו,
עיראק, כסיבה טובה לצירופו לממשלה.
למיפלגת העבודה יש מועמד טוב לא פחות
— זהו הפרופסור דויד ליבאי, נשיא לישכת
עורכי־הדין, מישפטן ממולח ומאנשיו הקרובים
של פרס.
ליבאי מאוד נרגש כששמו מוזכר כמועמד
לתפקיד. אבל יש לו שתי בעיות. האחת: ברור לו
שכדי להצליח בתפקיד הוא חייב להיות נוקשה
ולרכוש לו אוייבים לא מעטים — בממשלה,
בכנסת ובציבור. עובדה זאת לא משמחת אותו,
בדיוק כמו הידיעה ששר חשוף מאוד לעיני
הציבור, חשיפה המטרידה אותו מאוד.
האם יאות ליבאי לקבל את התפקיד? בשלב זה
אין הדבר ברור כלל. גם בתיק זה אין פרס יכול
להציג מועמד מוסכם כבר עתה.
במערך היו מאוד רוצים שתיק־החינוך־
והתרבות יעבור לידיהם. אחרי שבע שנות שליטה
דתית במישרד, שנים שהפכו אותו למישרד
חובשי־כיפות, ברור למערך שריענון מערכת־החינוך
וחילונה הם תנאי ה מ חי לשינוי דעת־הקהל
והאווירה בקרב הדור הצעיר בארץ.
מי שרואה עצמה מועמדת טיבעית לתפקיד
היא אורה נמיר, יושבת־ראש ועדת־החינוך של
הכנסת, עסקנית במחנהו של רביו. במיפלגת
העבודה היא לא כל־כך מקובלת. היו מעדיפים
לראות בתפקיד זה איש אקדמיה מצליח, צעיר,
בעל יוזמה וכושר תיכנון לטווח ארור.
בין השמות שטופטפו על אוזניו של פרס:
שני פרופסורים מתל־אביב — אניטה שפירא,
שהתפרסמה בזכות סיפרה רב־המכר ברל, על
ברל כצנלסון. השני הוא הפרופסור שלמה
בן־עמי, ראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת
תל־אביב, חוקר תולדות ספרד
המודרנית ומישטרים פאשיסטיים. בתחילה ייעד
לו פרס מקום טוב ברשימה. אחר־כך נרמז
לבו־עמי שהוא יידחק למקום בעל סיכוי גבולי.
אחרי שיחה ממושכת עם גור, הוא החליט שלא

משה זנבו

0*11 בו״לב
להציג את מועמדותו. נרמז לו, שבמעמדו
ובכישוריו הוא יכול להיות יותר מח״ב.
אבל ברור שנמיר לא תוותר על התפקיד, והיא
תרעיש שמיים וארץ כדי לקבל אותו.
בעבודה יש המזכירים את הרעיון, שכבר
הועלה בעבר, להפריד בין החינוך והתרבות,
ולמנות שר מיוחד לענייני תרבות, נוער וספורט.
אך רעיון זה עדיין לא קרם עור וגידים.

שלושה פלוידיס
במקום מישדד
^ פחות שני תיקים מובטחים לסיעת
/מפ״ם, שכבר בחרה השבוע את מועמדיה
לממשלה. על אחד מהם, מישרד־השיכון, תאבק

מי ש פ טי ם

אקדמאי
מפ״ם עם מועמד המערך רפי אדרי, שהיה מועמד
לתיק זה גם בבחירות הקודמות. אדרי, מנכ״ל
שיכון עובדים, משולב עתה היטב בצמרת. הוא
משמש כסגנו של גור במטה־הבחירות, ולמרות
ההתנגדות שמעוררת אישיותו בקרב אנשי
מיפלגה רבים, הוא יצליח לסחוט הכרה מפרס כי
מגיע לו תיק חשוב זה. נסיעתו הנוכחית למארוקו
תוסיף לו יוקרה וכוח ביום חלוקת השלל.
אבל למפ״ם יש מועמד לא פחות טוב. זהו
אליעזר רונן בן ה־ ,53ח״ב לשעבר, כלכלן
ועורך־דיו במיקצועו, יושב־ראש מועצת המנהלים
של החברה לפיתוח מיזרח־ירושלים —
קרתא. במפ״ם גורסים, שרצוי שבעל השקפת
עולם סוציאליסטית יעשה סדר במישרד־השיכוו
ויפתור את בעיות הדיור המעיקות, כדי להבטיח
עורף אלקטורלי למערך בעיירות־הפיתוח ובשכונות
המצוקה.
המועמד השני של מפ״ם הוא רב פלג מזכיר
הקיבוץ הארצי, בן קיבוץ סער, כלכלן בן .57
במפ״ם היו רוצים לקבל לא את תיק־הבריאות
המסורתי, אלא דווקא את תיק־החקלאות.
לטענתם, במשך שבע שנות שילטון הליכוד,
הסיטו שרי־החקלאות את מדיניות המישרד
מהדרך הנכונה.
על תפקיד זה יתחרו אנשי העבודה מהמיגזר
ההתיישבותי. כרגע עדיין לא מוזכרים שמות, אך
בעבודה טוענים, שאנשי המושבים לא יחנו
לקיבוצניק לנהל את מישרד־החקלאות.
בעיקרון, לא חושבים במערך לצמצם באופן
דראסטי את מיספר שרי־הממשלה, אך ינסו,
על־פי מיצוות פרס לצמצם את מכת השרים ללא
תיק, ולהביא לחיסול התופעה הבזבזנית.
שוב ושוב מוזכר הרעיון למנות שר ערבי, כדי
למשוך קולות ערב הבחירות מהרחוב הערבי.
נראה שרעיון זה ישאר בגדר תוכנית־סרק. באותה
נשימה מזכירים גם תפקיד של שרה לענייני
נשים. גם כאן לא ברור אם הרעיון יהפוך לעובדה.
השבוע, ביום הרביעי, יאשר מרכז מיפלגת
העבודה את מועמדי רשימת המערך לכנסת.
אחר־כך יפתח המערך במערכת בחירות
מאסיווית. המרחק בין מי שהוזכרו ובין לישכות
השרים הוא רחוק עתה מאוד. אולי מסיבה זו
מהססים כל־כך בעבודה לפרט את הרכב
בן־ציון ציטרין
הממשלה הבאה•

17 1

ז2 מראשון תצא בשורה איו נבחר אורי פורת כמנכ״ל
רשות־השידור?
לדוק מאירוביץ, חבר ה״פר־למנט
של ראשון״ וה״חבר מס׳ ׳ 121
בפרלמנט של ירושלים, יש הסבה ״אני
אחראי לבחירתו של אורי פורת!״
הכיצד?
״זה פשוט מאוד. הרמתי טלפונים

לכל שרי הליברלים, ואמרתי להם
להצביע בעד אורי פורת. שרי חרות
ממילא תמכו בו. לכן הוא נבחר
בזכותי!״
דוק מפליג בסיפורים, כגון זה על
העיוור ששלח מיכתב רגשני״סחטני

דוק מאירוביץ
המינוי בוטל

לראש־הממשלה יצחק שמיר, ובו
תבע ממנו למנות את אורי פורת
כמנכ״ל רשות־השידור.
כיום, בטרם מלאו אפילו מחצית
מ״מאה ימי־החסד״ המקובלים, מלאים
חברי הפרלמנט של ראשון אכזבה
וזעם .״כפוי טובה״ ,״לא יוצלח״,
״בטלן״ הם רק כמה משמות־התואר
המצורפים לשמו של פורת.
״עשינו טעות איומה,״ מתוודה
ממליך־המלכים, מאירוביץ, ושולף את
הנשק הסודי שעליו החליט בית־המחוקקים
של ראשון: פתק מקומט
ובו מובעת מחאה נמרצת על שליחותו
של מאיר שליו לצפון הארץ ״לראיין
שלושה ילדים״ ביום־העצמאות.
״אנחנו שולחים את זה לכל מער־כות־העיתונים,״
הוא מנפנף בפתק

תמי י: סי שפחה שכזאת

מכתבות שפורסמו בהעולם הזה
בשבועות קודמים ניתן היה ללמוד
שבתמ״י ניתן לשמור סודות. ההדלפות מרשימות בתנועת־מסורת־ישראל
פחות מאשר בשאר המיפלגות: בתמ״י
הכל נשאר במישפחה, ואכן זוהי
מישפחה אחת גדולה:
סמנכ״ל מישרד־העבודה־והרווחה
הוא דויד כנפו, אחיו של יוסף
כנפו, הנשוי לאחותו של מנהיג
התנועה, אהרון אבו־חצירא. אגב,
גם יוסף כנפו הוא קליבר בזכות עצמו:
הוא יושב־ראש עמותת מורשת דורות,
העמותה הגדולה ביותר של תמ״י.
בזה עוד לא נגמרת ההגדה לבית
כנפו: אשר כנפו, אחיהם של
השניים, הוא חבר בהנהלת־הסיעה
ובכמה עמותות, והמישפחה, על כל
סניפיה, חברת תמ״י.
אחיו של אלי דיין הסימפטי, ראש
עיריית אשקלון וחבר כמזכירות־הסיעה,
הוא סגן־מנהל־אגף בביטוח
הלאומי. אגב, גם על דני עזריאל,
מנכ״ל הביטוח הלאומי, מלשינות
הלשונות הרעות שהוא קרוב־מישפחה
של אבו־חצירא על־ידי נישואין, אולם
קירבה מישפחתית זו מוכחשת על״ידי

האחרון. עזריאל, אומרות אותן רובין) מככב הזוג תיקווה ומשה
לשונות, היה שותף במישרד עורכי־דין דמן. משה רדון היה עוזרו של
עם דויד גלם, חבר סיעתו של אבו־חצירא כשזה היה שר־הדתות,

אבו־חצירא במפד״ל, ובמהלך הכנת
ההגנה המישפטית של אבו־חצירא
עשה את ״העבודות הקטנות״ ,ויצא
נשכר.
נישאר במוסד לביטוח לאומי: מיהו
המישנה לדני עזריאל, מנכ״ל המוסד?
יגאל בן־שלום, הלוא הוא אחיו של
מזכיר הסיעה בכנסת, יורם בן־
שלום. יגאל בן־שלום צמח אומנם
בתוך המוסד לביטוח לאומי, אולם
גורמים חיצוניים ל״מישפחה״ מדליפים
שמעמדו קודם ללא־היכר מאז
הקמת תמ״י.
אביהם של האחים בן־שלום —
עובדיה בן־שלום, עומד בראש
אירגון של יוצאי־תימן ומקבל תמיכה
מהעמותות ומהמישרדים השונים,
העומדים לרשות תמ״י: קליטה, עבודה,
רווחה, עמותות והפדרציה הספרדית.
המישפחתיות חוגגת גם במישרד־הקליטה־העבורה־והרווחה:
בלישכתו
של אהרון אבו״חצירא (המאוכלסת
כיום על־ידי סגן השר, בן־ציון

והמשיך עימו כשהתמנה כשר־העבודה
־הקליטה והרווחה, ואילו תיקווה
העגלגלה (שאינה פופולרית במשרד
כפי שהיא פופולרית בעיני אבו־חצירא)
היתה מנהלת לישכתו. השניים
נישאו (״תוך כדי עבודתם״ ,מדגיש
אהרון אבו־חצירא) ותקנה האוסרת
העסקת בני־זוג באותו המישרד
הממשלתי מחייבת את אחד מהם
לפנות את מקומו. משה רדון עסוק
מזה כמה חודשים בקבלת הצעות
מהצעות שונות, ודחייתן. במקביל,
ממשיכות ההתראות בנושא זה להציף
את המישרד.
המסר ברור: כדי לזכות בתפקיד
בתנועת־מסורת־ישראל — כדאי
להשתייך למישפחה הנכונה, אפילו
כשמדובר בתפקידי פקידות או נהגות
(נהגו של השר אהרון אוזן, דויד
סיכוני, הוא בנו של נהגו של מנכ״ל
הביטוח הלאומי, דני עזריאל).
בתמ״י טוענים שאין זה מוצדק
שאדם מוכשר יסבול עקב קשריו
המישפחתיים: טוענים — ומיישמים!

בגאווה .״פרט לידיעות,״ הוא מוסיף
במחשבה שניה .״השמוק הזה יישב שם,
ולא יעשה כלום עד שהמערך יוריד
אותו, וישים מועמד משלו!״ דברי
נביא־הזעם.
לא ברור מה גרם לשינוי מדיניות
״הבית״ :האם היו אלה באמת שלושה
מילדינו, שהופיעו על המירקע? או
שמא שניים־שלושה חברי־הפרלמנט,
שלא הופיעו? והאם ירוצו עכשיו
הוראות טלפוניות לשרי הליברלים
לגרום לחילופי שילטון ומנכ״לים
ברשות״השידור?
חג החרות
ן לא, אין הכוונה לפסח שפקד אותנו
לא מזמן, אלא לחג־העצמאות שנערך
בביתו של חבר־הכנסת הדרוזי אמאל
נאצר־־אל־דין, והיווה בימה ל״כל
דיכפין ייתי ויצרה״ 48 :שעות לפני
הבחירות במרכז־חרות עלו בזה אחר זה
כל מי שחשו צורך להתבטא, ופתחו
ב״שרים נכבדים, חברי־כנסת יקרים,
תושבי דלית־אל־כרמל, רבותי המוסלמים,
תושבי טבריה
השלב הבא היה להשתפך בשיבחי
המארח, נאצר־אל״דין, בסיגנון ״אלה
הם חייך״ :״אני מכירה את נאצר־אל־דין
שבע שנים!״ דיווחה שרה השרה

הליברלים: גם כן מי שפחה
אחרי ששככה סערת-הבחירות
במיפלגה הליברלית, והכדור עבר
למיגרש חרות — ננסה לנתח את
תוצאות הבחירות גם מהזווית
המישפחתית. חוק ה״מישפחתיות״
עובד אצל הליברלים שעות נוספות:
חבר המרכז, אמנון מנדה, הוא
לגמרי במיקרה גיסו של שר־התיירות,
אברהם שריר, שהתקדם למקום
השלישי ברשימה. מהמיפלגה הליברלית
מדווחים שמנדה לא היה מוכר
לחברי המיפלגה בתקופה שקדמה
לשינוי הדרסטי בייחוסו המישפחתי.
מנדה, אגב, שימש כמנכ״ל משא־ב,
החברה שהקים שריר ושהתפרקה
בעקבות הפריצה לקרן זיידל ב־.1981
זה באשר לגיסו של אברהם שריר.
ומה באשר לגיסתו? הגברת זהבה
וייסברג, הנושאת בתואר הנ״ל, היא
חברת הנהלת סניף תל־אביב. חברה
נוספת בסניף זה היא דליה זייגר,
אשתו של חבר־הכנסת, יצחק(״זיגי״)

זייגר.

ונחזור למרכז: מרכז המיפלגה
הליברלית מונה 2*7מקומות. משנת
( 1981 השנה שבה נבחר) חלו אי־אלה
שינויים פרסונליים בהרכבו: כמה
מחבריו נפטרו (שימחה אדליד,
דויד שיסמן, ישראל גורל ואביו
של אלי קולא, אחרים ויתרו(כן!
ויתרו!) על מקומם (חבר׳המרכז, דוד
גנור, הביע נכונות לוותר על מקומו
עבור סיגלית סריאל ״היפה של
המיפלגה הליבראלית״) אולם מקומות
אלה לא התמלאו על־ידי חברים

חדשים, עקב התנגדות חברי נשיאות

המיפלגה (יצחק מודעי, משה
ניסים, גדעון סת, אברהם שריד
וצבי רנר< .מדוע התנגדו? מכיוון
שכניסת כוחות חדשים עלולה לשנות
את מערך הכוחות, ומכיוון שכוחו
העיקרי של המרכז הוא במינויים —
ההשלכות ברורות.

לודמילה תיכון
הקול הובטח
נכון לעכשיו, פועל מרכז המיפלגה
הליברלית בשיטת ״עשרה כושים
קטנים״ :לא נכנסים — רק יוצאים!
עובדה זו לא מפריעה לגורמים שוגים
במיפלגה לנסות ולשנות את מערך
הכוחות לטובתם:
במיסגרת האווירה המישפחתית
הכניס היושב״ראש המובס של הכנסת
מנחם סבידור, את בנו, דוב,
למועצת המיפלגה. השלב הבא
בקאריירה של סבידור־הבן היה לנסות
ולתפוס את מקומו של ישראל גורל
ז״ל במרכז, אולם, כאמור, המרכז סגור
בפני כוחות חדשים. כיום, אחרי

--(המשך מעמוד )8

שלום, תחת לדבוק בשטחים הכבושים
ובחלומות האימפריה העברית.
חסן לא הסתיר מעולם את דעתו, כי
ישראל ואש״ף צריכים לנהל משא־ומתן
ישיר ביניהם, אולי בעזרת המלך
חוסיין. כפי שאמר למישלחת המועצה
הישראלית לפני שלוש וחצי שנים:
״אני נמצא במרחק של אלפי קילומטרים
מזירת הסיכסוך. איני מעורב.
אני רק יכול לעזור להשכין שלום, ואת
זה אעשה.״
השבוע עמד שוב בהבטחתו.
מיפלגות קאריקטורה של פילוג
אילו פליגי, ברגמן, היציקוק
וקורום אווה היו הוברים יהד
להמציא מיפלגה, הם היו
יוצרים את לע״ם
זה יכול לקרות רק בישראל:
מיפלגה שאינה קיימת מתפלגת.
אין כמעט אזרח בישראל היודע מה
זה לע״ם, ואיך שהיא נוצרה. חבריה לא
נבחרו מעולם על־ידי מישהו. בפעם
האחרונה התייצבו אחדים מהם
לבחירות לפני 14 שנים — כאשר
הופיע ״המרכז החופשי״ בבחירות
לכנסת השביעית.
תולדת המיפלגה בזיג-זג אינסופי
של פילוגים ומיזוגים: מרד בחרות
ב־ ,1966 בהנהגת שמואל תמיר: גירוש
מחרות ב־ ;1967 הקמת ״המרכז
החופשי״ ,שעבר בקושי את אחוז־החסימה
ב־ ;•1969 הצטרפות לליכוד:
פילוג במרכז החופשי: הצטרפות חלק
(תמיר ועקיבא נוף) לד״ש והישארות
השאר (אליעזר שוסטק ואהוד
אולמרט) בליכוד; התמזגות עם פלד,
בלתי־נבחר אחר בהנהגת ייגאל
הורביץ, ומכאן והלאה — שרשרת של
פילוגים ואיחודים שאיש אינו מסוגל
או מעוניין לזכרם.

אמאל נאצר-אל־דין

התבוסה, שקוע דוב סבידור בהרהורים
נוגים לגבי המשך פעילותו ב״מיפלגה
של נוכלים ושקרנים״.
בן שהצליח להתברג במרכז הוא
דורון גרופר, בנו של ״טייסי״ .בנו
של חבר המרכז, רג׳ואן, בעלה של
גוגה, הפעילה בחוגי התנועה ווד
בוהמה כאחד. לאותה הקטיגוריה
משתייך גם חבר־הכנסת אלי קולם, זה
שאביו היה חבר המרכז. חבר הכנסת
קולס הצליח להכניס למרכז את אשתו
שושנה, שפעילותה המיפלגתית
מוטלת בספק: למען הדיוק, רוב
חברי־המרכז לא יודעים אפילו כיצד
היא נראית. גם גיסו של קולס, מרדכי
גלנטי, נמנה עם חברי־המרכז, ואין
ספק שגייסות רציניים אלה מסבירים
את התברגותו (אם כי הדחוקה)
לרשימת הליברלים לכנסת, על אף
נסיונות הינתקותו מ״מיבוק-הדוב של
אברשה שריר׳ ,כפי שמגדיר זאת
חבר־כנסת מקבוצת מודעי.
גם למתמודד אחר, חבר־הכנסת ק
,תיכון, היה מובטח קול אחד לפחות
— :הלוא הוא קולה הנמרץ והשתדלני
של לודמילה אשתו, חברת המרכז.
אותו העיקרון עזר לחבר־הכנסת
לשעבר, משה מירון (בעלה של
חברת המרכז אהובה) להתברג יפה
בדירוג.
השיטה ברורה. כיצד נוצרה? חלק
מהנפשות הפועלות הן יושבי־ראש של
סיעות, שבכוחם להכניס אנשים
למוסדות־התנועה. השאר מתנהל
בשיטת ״שמור לי ואשמור לך״.

במדינה

בגין הסתכל
לקהל המסתער לעבר מוקדי־האוכל.
על הרפרטואר הנ״ל חזרו השרים
מרדכי ציפורי (״אני מאחל לכולם
חג־חרות שמח״) ,שמיהר למכוניתו
כשהסתיים החלק המעניין לגביו
בתוכנית: נאומו שלו. כך גם יגאל

כהן־אורגד, חיים קורפו ושרה

דורון, חברי־הכנסת נאצר־אל־דין,

דויד מגן, איתן ליבני, דוב
שילנסקי, מיכה רייסר, יום!?
רום, אשתו של רום — או, כפי
שהוצגה ,״הטייסת יעל״ — ועוד היד

נטויה. הדברים הגיעו לידי כך שהכריזו
ברמקול :״מי שראה את חבר־הכנסת
^ שיואיל לקרוא לו לבימה...״
ממעל השקיף על המהומה דיוקנו
של מנחם בגין, בבחינת ״ישחקו
הנערים לפניי״ .״על בגין יש
קונסנזוס,״ מסבירה לי יד־ימינו
החיננית של מיכה רייסר, מארגן
האירוע, לפשר פליאתי על היעדר
תמונותיהם של הנשיא, ראש־הממשלה,
או, להבדיל אלפי הבדלות,
של המנהיג, זאב ז׳בוטינסקי.
״אני שומעת שיחות טלפוניות
עימו, והוא מתבדח, מדבר לעניין..״ אין
ספק, לקטנה יש עתיד! מהפה שלה
לאלוהים וליחיאל ק די ש אי.
! האירוע אורגן במיסגרת פעילות
היקב, ולמארח המושלם הוענקו ״מגן
היקב״ ,דגלון(היקב?) וצרור נשיקות
וחיבוקים. בזאת התמצתה התוכנית
התרבותית של היקב, תשובת הימין
לצוותא, ושרידי הקהל, שלא הגיעו
קודם לכן ליעד העיקרי — שיפודי
השישליק — הסתערו ביאוש לעבר
׳ שרידי המזון שהלך והתכלה במהירות

דפנה ברק

פילוג ומיזוג־אוויר. התוצאה:
מיפלגה שאין לה בוחרים, שאיש אינו
יודע מה היא מייצגת לעומת מיפלגות
אחרות, אך שיש לה ארבעה מקומות
בטוחים ברשימת־הליכוד. על הכסאות
האלה נטוש עתה הקרב — כאשר הכל
מוכרע ומוחלט בלי השתתפות הציבור,
בחדרי־חדרים, על־ידי קנוניות בין
קומץ עסקנים(מהם רבים המתפרנסים
מן ה״מיפלגה״ ונכסיה) שאיש לא בחר
בהם.

מבחינה זו, לע״ם היא אולי הדוגמה
הבוטה ביותר של אותה תופעה ישראלית
הקרויה מיפלגה: גוף שאין לו
צורך בבוחרים, המתקיים על כספי
משלם־המיסים (מימון מיפלגות),
המחלק בין ״חבריו״ מישרות, כיבודים
והטבות כלכליות.
מבחינה עקרונית, אין הבדל בין
לע״ם והמיפלגה הליברלית ומיפלגות
אחרות.
כקאריקטורה של מיפלגה, היתה בה
גם קאריקטורה של ״התמודדות״,
שהסתיימה בקאריקטורה של פילוג.
חלק מחברי ה״מרכז״ הפיקטיבי עבר
באמצע הישיבה לאולם אחר, מפד
שהוא ״מקורר ומרווח יותר״ — סצינה
הנראית כאילו נלקחה מסרט של פליני
כשצ׳ארלי צ׳אפלין משחק את שוסטק.
ולארי האגמן מד אלאס את אהוד
אולמרט.
אך יתכן שכל חיי המיפלגוח
בישראל מתאימים לסרט שיבוייב
במשותף על־ידי פליני, ברגמן, היצ׳,

קוק וקורוסאווה.
*המרכז החופשי זכה ב~16,393
קולות.
העולם הזה 2437

י0 7י 0י *04

: 0 8 8 8 1 8 5 8 8 8 8 ; 8 8 .>8 8 8 8 * 8 04* 300ז 0נ . 0 0 1 (0 0ז130

; 1ח לא החדל.זה גל

רשת וזוויות גלי!ספורט• —!
׳לי ומתי
׳השרייי טייזייוב 49

נליתל־אגיב. דיזנגוף 73ו
א לום, וסת אנ*נ
נלי ו מ תי אנ־ני סינ ׳ 0י ״ ז י

ולי הלד־ה׳טי״׳

גלי ומת־נ, 1ני אלי ק 29

וי כ רי ע

:ת־ים,נלפיו 19

גלי חיפה, הוצל 43

ר,שח;48

עיצוב י>מ

>מ 1ח 0 0
יו תר אופל לליטר
לאחר שנה של ״הרצה״ מר שימה באירופה, הגיעה גם
אלינו המילה האחרונה של אופל :״קורסה״ .היא מאפשרת
לך להנות מ כל היתרונות של מכונית ק טנ ה עם מנוע
בנפח 200-1000וסמ״ ק בלי לוותר על היתרונות
ה אופינ״ ם של״ אופל״.

פאר ה הנ דסה הגר מנית
ה״קורטה״ האירודינמית גו מע ת 21.2ק״ מ בליטר דלק* !
אך כרגיל ב׳׳אופל״ ,החסכון לעולם לא בא על חשבון
הנוחות וההידור .״אופל קורסה״ קו מפק טי ת — אך
מרווחת להפליא ובה שפע מקום ל־ 5נוסעים +מ ט ען רב.
ה״קורסה״ מצויירת באביזרים שלא תמצא במכוניות
קו מפק טיו ת אחרות. היא אמינה ומ שוכללת, כמו שרק
״אופל״ יכולה להיות...

לרא שונה, מכונית קו מפק טי ת
בעיצוב סלוני !
דגם ה־ 7.8.של ה־־קורסה״ הוא חידוש עולמי ב תחו ם
מכוניות ה־ 1200-1000ס מ״ק. זו הפעם הראשונה
שמכונית בנ פ ח מנוע כה קטן מופיעה בעיצוב המרשים
עם מבנ ה ״ 3קופ ס או ת״ ,המ קובל בדרך כלל במכוניות
עם נפחי מנוע גדולים בהרבה. כמו כן תוכל לבחור בדגם
׳׳<ו 8£0זז 0ז עם דלת שלישית מאחור.

חבר ה שופטים הילל א ת ביצועי המנוע, אתה שילדה
הבטוחה ואת אמצעי הבטיחו ת שלה, כ מו תםתמצא רק
במכוניות יוקרתיות גדולות מ מנ ה.
לבחירתך ״אופל קורסה״ עם מנוע , 1000 או 1200ס מ״ ק
ועם 2או 3דלתות.
אל ת ח מי ץאת הבכורה!
* ב־ 90ק מ ״ ש ב תנ אי ניסוי ש ל ביהוז״ר.

המומחים קבעו:
אופל קורסה — ״הגה הזהב״
מומחי התחבורה של העיתון הגרמני ״בילד אנד זונטאג״
הכתירו א ת ״אופל קורסה״ בתואר ״הגה הזהב״ ל שנ ת ,׳82

ליאו גולדברגבט״כז
המניע להצלחת אופל בישראל

1/#£.ז 19410 791[ £1/ץ[*£1/40

מ שרד ר א שי: ת ״ א דרך פ ״ ת ; 65 דיך פי מ ,86 טל 251374 03
י רו ש לי ם: שלימציון המלכה ,15 טל 234536,231798 .־.02
חי פ ה: דרך יפ ,1321 טל 5 .־ 530281־ 04

מדוע חושש שואל קיסו מחוק הגנת־הו״ו ומדוע
יעביד צ״ץ׳ את !אב דבוטינסק׳ מתחת לאדמה

״אני מביו שב־ 15 במאי
אתה נכנס לקומה החמישית,
מתיישב בכיסאו של המזכ״ל,
וזהו,״ אמר המנחה איתן ת ציג
לממלא־מקום מזכ״ל־ההסתר־רות,
ישראל קיסר. הגיב
המיועד :״אם החדר לא יהיה
תפוס.״ שאל דנציג :״אבל הרי
הכל כבר סוכם, לא?״ השיב
קיסר :״אתה לא יודע שיש חוק
הגנת־הדייר?״
בערב ראיונות באילת
נשאל הרצל ליפשיץ, ש־רואיין
אחרי קיסר, מה אומרים
הכוכבים על המזכ״ל המיועד.
ליפשיץ השיב שעם קיסר יש לו
בעיה, משום שהוא אינו זוכר את
תאריך לידתו .״מצד שני, ירוחם
משל הוא מחוץ לתחום
הכוכבים.״
באותו ערב רואיין גם
מזכ״ל מיפלגת העבודה חיים
בר־לב. שאל אותו דנציג:
״האם אינך סבור שפני העבודה
הם אותם הפנים, רק עם הרבה
יותר קמטים?״ בר־לב השיב,
שהוא חישב ומצא שבחרות ישנם
שיבעה ״חטיארים״ (זקן —
בערבית) שהם מעל גיל .70
״ואצלנו אני לא מוצא אף חטיאר
אחד.״
כאשר הודיע עזר וייצמן
על החלטתו לרוץ לבחירות, היו
חברי קיבוץ שדות־ים הראשונים
שהזמינו אותו לדבר לפניהם.
בשבוע שעבר הופיע וייצמן לפני
שכניו, אך קודם להופעתו התחוללה
באולם חדר־האוכל
דראמה קטנה. על־פי תיאום
מראש עם מטה וייצמן, הופיעו
במקום איש הטלוויזיה שימעון
טסלר וצוות ההפקה שמלווה
4י -את צילומי הסידרה הבוחרים,
שתוקרן אחרי הבחירות. תוכנית
זו תהיה דומה במתכונתה ל־סידרה
הנבחרים, שהכין חיים
יבין ערב הבחירות הקודמות,
.ושגס היא הוקרנה אחרי
הבחירות. בעוד הצוות של טסלר
מכין את הציוד לצורך צילומים,
היו בקהל הקיבוצניקים כאלה
שהתרעמו על כך שהם ישמשו

זירה לצילומי־הסידרה. כאשר
הגיע וייצמן עיכבו אותו חברים
במעלה־המדרגות והציעו לו
קפה־שחור. בקומה השניה ניסה
טסלר להסביר לקיבוצניקים את
מהות הצילומים .״אם תחליטו
שאתם לא רוצים,״ אמר ,״אנחנו
פורשים מייד, מפרקים את הציוד
וחוזרים לירושלים.״ כמקובל
נערכה במקום הצבעה. הרוב
המוחלט הסכים שטסלר וציוותו

יישארו ויצלמו את המיפגש עם
וייצמן.
אחד המועמדים לכנסת
מטעם מחוז תל־אביב של מיפ־לגת
העבודה היה הווטרינר
יקותיאל >״קותי״< שרעבי.
מי שהיה דובר מטה־הבחירות
של המערך בבחירות המוניציפליות
האחרונות, צ בי (״צבי־קה״)
אידלמן, הציע לו סיס־מת־בחירות
מוצלחת :״כלב מי

שימשו נוס

יושב״ראש מיפלגת העבודה, וישראל קיסר,
מזכ״ל״ההסתדרות החדש, באו לכינוס בחי רות
של מורים, לקראת הבחירות להסתדרות המורים. הכינוס נערך

111 וי די ך * 1ךויחןןך* לשעבר שר״השיכון מטעם מפ״ם בא לישיבת מרכז המיפלגה באולם אהל־שם,
^ 411.11 שבחרה את מועמדיה לכנסת ולממשלה, אם המערך ירכיב את הקואליציה
1 1 1/1
הבאה. בנטוב בן ה־ ,84 מראשוני התנועה, בא לתל״אביב מקיבוץ מישמר־העמק. הוא הולך בעזרת מקל.
העולם הזה 2437

שלא בוחר בי.״ קותי לא אימץ
את הסיסמה.
בין שני סיבובי הבחירות
במרכז תנועת החרות הוזמן השר
ללא־תיק אריאל שרון למסיבת
הפתעה שערכו בניו של נתן
(״נתקה״) ניר לאביהם במלאת
לו 49 שנה. ניר, לשעבר
יושב־ראש הוועד למעו־החייל,
מעסיק בביתו עובד שחור־עור
מאפריקה. העובד, שהתרגש

הכתב הפלילי של הרדיו
מייק הולר דיווח מבית־הכלא
על אסירים שחזרו מחופשה.
מיספרם היה ,13 אך מכיוון שהוא
לא זכר אם יש לומר את המיספר
בזכר או בנקבה, החליט לאלתר
במקום והודיע על 20 אסירים.
עמיתו לעבודה אליעזר
(״לייזי״) פני־גיל, הכתב הכלכלי.
נפצע בשבוע שעבר
בתאונת־דרכים. הוא החליק מעל

באולם קולנוע תל־אביב והנואמים המתינו במישרדי הקולנוע עד
תחילת הכינוס. פרס ישב מתחת לכרזה של סרט בשם ברייקדאנס
וקיסר ישב מתחת לכרזת סרט הדומה להפליא לדרך עבודתו שלו.
למראה שרון, ביקש להצטלם
איתו. שרון הסכים, אך לא לפני
שהתבדה :״אני מוכן רק בתנאי
שהוא חבר מרכז.״ במסיבה
הופיע גם איש מחנה שרון, אלי
לנדאו, ראש עיריית הרצליה.
שרון אמר לו, שהוא ייכנס עימו
אל תא ההצבעה, כרי לראות מי
הם הנציגים שהוא מסמן ,״כי
אינני מאמין לאף מילה שלך.״
אחרי שהיה של חודשיים
בדרונראמריקה חזר יעקב
(״יענקל׳ה״) אגמון לארץ ושב
לראיין בבירה ומצב־רוח בבית
לסין בתל־אביב. על אף
העדרותו, הוא הוכיח בקיאות
רבה במה שהתרחש בארץ. כאשר
הוא ראיין את ראש עיריית
תל־אביב, שלמה (״ציץ׳״)
להט, הוא שאל אותו אם הוא
עדיין חושב ש־ 230 מחברי מרכז
המיפלגה הליברלית הם ״נוכלים״
.״עד היום איש מהם לא
הגיש נגדי תביעת־דיבה,״ ענה
להט בחיוך.
בהמשך הראיון הוא נשאל
על־ידי אחת הצופות מה יעלה
בגורל כיכר־המדינה. ציץ׳ הסביר
שלמורת רוחו תיאלץ העיריה
להסכים לבניה בשטח מסויים
של הכיכר. לדבריו, תוכנית־המיתאר
החדשה מביאה בחשבון
שרחוב ז׳בוטינסקי יעבור מתחת
לכיכר. שאל אגמון :״האם זה
מוסכם על־ידי הליכוד?״

הקטנוע שלו בכביש שמתחת
למיגדל־שלום. הוא נחבש בעורפו
ויצא למנוחה קצרה.
מפיקי הקולנוע דורה
ערן ויעוד לבנון באו אל
שר-העבודה-והרווחה אהרון
אוזן בבקשת תמיכה לסרט
שהפיקו, אדמה חמה, אשר
גיבוריו הם בני־מישפחה מצפון־
אפריקה. אוזן הציע לשניים
להצטרף לתמ״י, בראש החטיבה
האשכנזית.
כהרגלו מכין הפרופסור
החיפאי שבח וייס את סיפרו
על מערכת־הבחירות הקרובה.
הספר יופיע אחרי סגירת־הקל־פיות
-ומניין־הקולות, אך כבר
עתה החל ח״כ העבודה באיסוף־
נתונים. באחרונה הוא בחן 377
מועמדים שהציגו את עצמם
לבחירה במרכזי המיפלגות
הגדולות, על־פי כרטיס־הביקור
שלהם. אחד הנתונים, שהפתיע
גם אותו, הוא מיעוט הנבחרים
המיזרחיים במרכיבי־הליכוד, ש־רוב־בוחריו
הם מיזרחיים.
רישיון־הנהיגה של הפיר־סומאי
יורם ברנע נשלל
לחודשיים. ברנע, מנכ״ל פירסום
אשכול קנה לאישתו עתליה
כובע־מיצחיה כמקובל בקרב
נהגי־מוניות, והוא משכנע אותה
שתסכים להסיע אותו בתקופה
שבה לא יהיה רשאי לנהוג.

מד 1ע אריה נאור חש כשיבזעון פרס, מדוע סירב יוסי
בנאי לשיר שיד של נעמי שמר ומה זה גמ״חתרת
שני

מאמרים

בהארץ

פירסם באחרונה אריה נאור,
מזכיר־הממשלה לשעבר, בגנות
השר שרון. המאמרים שנכתבו
בנחישות רבה גרמו לנאור צרות
רבות בירושלים, עיר מגוריו. .גם
אני זכיתי לראות תנועות מיז־רחיות
כלפי,״ סיפר נאור ,״פעם
ראשונה חשתי מה שחש

שימעון פרס .״

חידשו את השיר על כפיו יביא:
בכפרנו הצר /גר נגר אחד מוזר
/הוא שותק כל היום /לא אומר
דבר /הוא מוסק את שמניו /
הוא בוצר את כרמיו /הוא מתקין
ארונות /למאות לוחמיו / /והוא
חלום אחד נושא עוד בלבבו /
לבנות בקבוק־ענק, בקבוק
אלפי־ריבוא /בבקבוק הזה
יסגור /את כל הג׳וקים באיזור

עכשיו צריך לפתור את נגע
השכנים /כי זוהי רק ההתחלה
לה־לה / /אפעזר קצת להטריד
ולחץ לעודד /ואם זה לא מספיק
אפשר גם למלכד /וזוהי רק
ההתחלה לה־לה / /עיתים ארם
נירפה, עיתים הוא נאבק /עיתים
את לילותיו עושה הוא בשב״כ /
וזוהי רק ההתחלה לה־לה / /אדם
בונה ביתו את בית שכניו פוצץ /

ופחדים וטינופת /זאת יביא לי
אהובי /והם נילווים לי למישכב
/והם שיר ערש לילדיו /אהובי,
זה השב//
איך נקרא איסוף כסף
לעזרת העצורים ומישפחותיהם
מההתנחלויות? על פי סובול ולזר:
גפרחתרת.
בצהרי יום־השישי של
ערב־החג הופיעו באולפני
הרצליה מכובדים שונים לבד
שים בחליפות הדורות ושימלות־ערב.
בזה אחר זה נכנסו פנימה
האלוף(מיל׳) רחבעם זאבי,
מנהל מוסיאון הארץ; נגיד
בנק ישראל לשעבר, משה
זנבר; השר לשעבר, מאיר
עמית, איש־עסקים בהווה;
ראש עיריית תל־אביב, להט
ורעייתו זיווה (.צ׳יצ׳ילה״);
רחל דיין; אלמנת־הצייר

כפי שאב אמיתי עוזר לבתו.
גילום התפקיד הראשון עבר
בזכותו בהצלחה מלאה.
השחקנים יונה עטרי,

אילי

גורליצקי

וטוביה

צפיר הופיעו במחרוזת שירי
תל־אביב הקטנה. צפיר השמנמן
הפו/יע בריקודי סטפס.
נעמי שמר אף כתבה
שיר מיוחד לכבוד רודסנקי,
שאותו אמור היה לשיר יוסי
בנאי• אר מכיוון שהוא קיבל
את מילות השיר יומיים לפני
הצילומים, הוא סירב להופיע. את
מקומו תפס בשימחה השחקן
הצעיר משה בקר, שגילם
באחרונה את תפקיד המלט
בתיאטרון הבימה.

הבדרן מוטי גילעדי
נרגז לאחרונה, ויש לו סיבה

11ץ!״ |111ץ | ¥1מציץ מאחורי הגדר באוהדים שבאו למיגרש הכדורגל בשכונת התיקווה (למעלה),
| / 1 .£ 1 111 /שם שיחקו בני־יהודה ובית׳יר־ירושלים. למיגרש באו גם מכובדים אחרים: הקבלנים
בצלאל מיזרחי ושלום גניש (משמאל) ,שישב בשורה מתחתיו ושוחח עם עמנואל שפר, לשעבר מאמן
נבחרת״ישראל. אלי, בנו של מיזרחי(למטה) ,ישב שורה אחת מאחורי מפקד מישטרת מחוז תל־אביב.
כאשר הסתיים מישדר ה־שירותרום
בגלי־צה״ל, התפנו
העורך עודד לוינסון והמפי־קות
עידית דגני ודפנה
יצחקוב לצאת לארוחה לילית
קצרה. הם באו לפירושקי בצפון
תל־אביב, משום שהוזמנו על־ידי
בעל־הבית רימון בן־יקיר,
ששירת במילואים בתחנה הצבאית
במהלך המישדר.
מפקד התחנה רו* בן
ישי לא התיר לפרסם את שמות
אלה שלא תרמו, למרות שפנו
אליהם. הבולט בהעדרותו
ברשימת המתרימים, היה נציג
קונצרן שאול אייזנברג
בארץ, מיכאל (.מיקי״) אל־

ביז•
ח״ב העבודה רפי סוויסה,
ראש המועצה המקומית
מזכרת־בתיה, שמע שתושבי
העיירה לא עמדו במיכסה של
מליון וחצי שקל שהם התחייבו
לתרום לשירותרוס. הוא ניצל
את היותו מנחה בימת־הבידור
במוצאי חג־העצמאות במרכז־העיירה,
קרא לנוכחים בשמותיהם
ואילץ אותם להרים
תרומה. סוויסה הושיב על הבימה
את נכדתו וביקש ממנה שלא
תקרא לו סבא, כי אם דוד, כדי
שלא ידעו מהו גילו המדוייק.
הוא בן .49
השירה העברית שמילאה
את המסך ואת גלי־האתר
ביום־העצמאות הביאה את יהד
שע סרבול ואת יעקב לזר
לחבר מילים חדשות לשירים
מוכרים במדורם חראקירי
במוסף חותם. כך למשל, הם

/ /והוא יושב ומנגר לו /כסא
בכנסת מסדר לו /בצומת לעצמו
אומר לו /מתי כבר יגיע היום!

שיר אחר הוא וזוהי רק
ההתחלה. :בונה אדם ביתו
בחומר ולבנים /ובינתיים יש
צרות עם השכנים /וזוהי רק
ההתחלה — לה לה / /צריך
שטחים לסגור וקרקעות לגדור /
ומי שלא מפקיע עוד בים יגמור
/וזוהי רק ההתחלה לודלה / /
הבית כבר מוכן קורות ואדנים /

וזוהי התחלה, זו התחלת הקץ /
כן זוהי רק ההתחלה־לה־לה / /
והשיר האחרון, רכב אש:
״מראשי כל־ההרים /מבינות
לארזי-הלבנון /רכב־אש עם
בחורים /ואהובי נישא עליו
בגאון / /לפניו ירי נקבץ /על
ראשו מטח פגז וברד /לחזהו
השכפ״צ /ומיטענים ימתינו לו
בכל צד / /ובשובו מצפון /אם
ישוב אהובי מהתופת /מה יביא
מה יביא לי /ובשובו פצפון? /
את הדי־הקרבות /סיוטים

אסתר רובין, ואחרים חשובים.
הם באו להשתתף בצילומי
תוכנית טלוויזיה מיוחדת לשחקן כמחווה שצולמה שמואל (.מולה״) רודנסקי,
חתן י פרס־ישראל, ושתשודר
בערב חג־השבועות. המוזמנים -
שימשו כניצבים בבית־קפה
בסיגנון קפה פילץ הישן.
השחקנית גילה אלמגור
סיפרה שהיא החלה את דרכה
בתיאטרון הלאומי הבימה,
כניצבת. בגיל 17 התמזל מזלה
והיא התבקשה לגלם תפקיד
כלשהו במחזמר איי לייק מייק.
רודנסקי היה אמור לגלם את
תפקיד אביה על הבימה. הוא עזר

טובה לכך. ביום השלישי שעבר
הקליטה הטלוויזיה את תוכניתו
רבותיי ההיסטריה חוזרת.

ההקלטה היתה מלווה בתקלות .־
המאפרת דליה אטקין יצאה
לחופשה, וכד נאלץ גילעדי
לדאוג בעצמו לאיפור. לקטע
חיקוי של שר הבינוי והשיכון,
לוי, הוא ביקש מישקפיים
במיסגרת מוזהבת. מפיקי התוכנית
נאלצו לדחות בקשה זו,
מטעמי חוסר־תקציב. בסופו של
דבר התוכנית שודרה לא ביום־
העצמאות, כפי שתוכנן. הסיבה__ :
גילעדי מחקה דמויות פוליטיות,
שחוק־הבחירות אוסר את
הופעתן מעל המסך הקטן.
העולם הזה 2437

שתיים עוסקות ביחסי־ציבור
לפסטיבל ישראל לירושלים
84׳ .בתל־אביב יושבת
אורה למידות ובירושלים
מאירה אליאש, ישראלית
המתגוררת בלונדון ובאה לעבודה
לשלושה חודשים בלבד,
על־פי הזמנת אביטל מוסינ־זין,
המנהל האמנותי של הפס־טיבל.
בתקופה הקצרה שהיא
תשהה בירושלים היא תחליף
שלוש דירות — שיא מפוקפק,
שהיא אינה מרוצה ממנו כלל.
בתחילה שכרו עבורה דירה, אך
בתום חודש הודיעה בעלת־הדירה
שהיא מצאה קונה לדירה.
אליאש מצאה מיקלט אצל חברה
שנסעה לחדל לחודש, ועתה היא
מחפשת את דירתה השלישית
— גם היא לחודש אחד בלבד.
אחד ממלונות רשת קסוטו,
צל־הרים, נמצא בים־המלח.
מנהל הרשת, אבי קסוטו פנה
למערכת ספר־השיאים של גינס

ונגני ההצגה על לוח־הופעות
מסודר. מסיבה זו גם לא נערכה
קבלת־פנים למוזמנים בתום
הצגת הבכורה.

פסוקי השבוע
• הפרופסור יובל נאמן׳
שר המדע, :הפגיעה
בראשי־הערים שיתקה בפועל,
ומבלי שייהרג אדם, את ראשי
המסיתים ביהודה ושומרון וגרמה
להתפרקות הוועדה להכוונה
לאומית.״
• הנ״ל: ארץ־ישראל ניק־נית
בייסורים.״

• הרב דב ליאור, ראש
ישיבת קיריית ארבע, :יד
אלוקים היא שהביאה לנפילת
שלושת אנשי הנציגות בביירות
בידי הסורים. זה היה עונש על
יחסם של השילטונות לבחורינו
העצורים בפרשת המחתרת.״

שרה סלע

אשתו של נשיא מכון וייצמן(מ שמאל) באה
להצגה חגיגית במלאות 30 שנה ללהקת
המחול בת־שבע. בהפסקה היא לגמה יין, אותו סיפקה אשת
יחסי״הציבור של חברת״היין, הגברת שלי שבדרון (מימין).

וביקש לכלול את מועדון־הלילה
שממוקם שם, כמועדון הנמוך
ביותר בעולם.
וממלון למלון: השחקנית
אורלי זילברשץ תופיע
במחזה נשים בצמרת כמלצרית
במיסעדת יוקרה. כדי שהיא
תטיב להופיע בתפקידה המיוחד, התיאטרון אותה שלח הקאמרי להשתלמות אצל המלצר
הראשי של מלון הילטון
בתל־אביב.
מנכ״ל רשות־השידור לשעבר
יצחק ליבני מצא קווים
משותפים למערכת־הבחירות
הנוכחית. לדבריו, הפוליטיקאים,
שעד לאחרונה היה נדמה שהם
מעדיפים אידיאולוגיה על
כיסאות, התגלו כבעלי־תשוקה
אדירה למושב־מעץ. לדעתו, זהו
שלב חדש בהתייחסות לפוליטיקה
כאל עמדת־כוח .״אם
בעבר עוד השתמשו במסכות,
הרי שעתה הסירו גם אותן ״,אמר
ליבני.
צופי בכורת זוועות חמודות,
בכיכובו של גדי יגיל, לא
ידעו שהם צופים למעשה בהצגה
האחרונה. המפיק אברהם
(״פשנל״) דשא החליט להורידה
מהבימה אחרי שהושקעו בה 200
אלף דולר, משום שהיא לא זכתה
להיענות מספקת מהקהל ומשום
שהוא לא התפשר עם שחקני
העולם הזה 2437

• עזר וייצמן במסע
בחירות :״שימעון פרס אומר
שיספח את ביקעת־היררן. תהרגו
אותי, ואני לא מבין, איפה פה
הפשרה הטריטוריאלית.״

• הרב מנחם הכהן:
״כאשר מיפלגה מאבדת את
ראשה, היא הולכת לבחירות עם
כמה ראשים.״
• הנ״ל, :דמוקרטיה נוסח
מיפלגות ישראל: הכל בוחלים
בכל.״

• ח״ב שינוי, מרדכי

וירשובסקי. :אני לא הבאתי
לקלפי אלפי קולות, ואפילו לא
מאות קולות. הבאתי את קולי
שלי, ואת קולו של בני הבכור.
גם לא את קולה של אשתי. היא
לא רוצה שאהיה בכנסת״.

• הצייר יאיר גרבוז:
,האדמה רועדת והמדינה רוקדת.״

הנ״ל. :לשיר זה כמו
לשבור פסנתר.״
• המשורר יב״י. :אבלים
מתישעה־באב ליום־הזיכרון,
משואה לגבורה, משתובבים כנראה
כשנוסעים לחוץ לארץ.
לבריאות״.
• הנ״ל. :לצנזר חדשות
לבקרים את הצנזורה ולתת
לחופש־הביטוי לנשום.״

שר־החקלאות פסח גרופר במרכז המיפלגה הליברלית.

מזגן זה הסבון
שילוב יעיל במכ שיר אחד. קירור לקיץ חי קו ם לחורף .
עלות התפעול נ מו כהיח סי ת, החס כון ניכר —
ו הרוו ח כולו שלך.
שרות בזמן
רק חברה כ תדיר אן מאפ שרת לך אספקהוהת קנ ה באו תו יו ם
וה שרות׳ ש רו ת תדי ר אן ת מיד בז מן —
וזו אינ הרק סי סמה!
לפרטים נו ס פי םול הז מנ תיו ע ץ ני תן לפנו ת :
ת״ אטל׳ ,03-267272י -ם טלי ,02-231315,02-234867
חיפה טלי ,04-724411 באר-שבע טלי 057-36561

ל מזגני תדיר אן מ או ת אלפי ל קו חו ת מ רו צי ם בי שראל.
גם ב 1984-זבו מזגני תדיר אן בתוארי המוצר הנבחר
ו ה קני ה ה טוב ה ביותר. מי שרוצה ללכ ת ר חו ק
י ק בל ה מל צו תגם באמריק ה!
עובדה. תדיר אן מיי צאת בהצלחה רבה מזגני ם
לארצות ה ב רי ת ולשאר חלקי תבל.
המפעל ה מ תקד ם ביותר לייצור סזגניס
למעלה מ 20-שנו תנ סיון בייצור מזגני ם הבי או להקמת
מפעל חדי ש מהמ שובללים בעול ם, ת הליכי ייצור ו מפר טי ם
העוני ם על דרי שות בינ ל או מיו תמח מי רו ת,
מליוני דול ארי ם ה מו קד שי ם ל מחקר ופי תו ח,
טכנולוגי המתקדמת, בקרת אי כו ת ממוח שבת—
כל אל ה נו תני ם לך מזגן מעולה.
שבלולים ופיתוחים בלעדיים
במבחר צבעים: מזגני חלון, מזגני ם מפו צלי ם, תדי -ה מזגן ה ק טן
מיגוון רחב של דג מי ם ה מיועד לענו ת על צרכיו ה מיו ח די ם
של ה ל קו ח. פי תו חי ם ו שכלולים בלעדיים
ל תדי ר אן,כולל אפ שרות לפיקוד אלק טרוני .
פר סו ם

ארכיאולוגים מצריים גילו לאחרונה את קיכרו של רעמסס
השלישי. כשפתחו את ארון־הזהב, מצאו כי גופו החנוט השתמר
בצורה מושלמת. באמצעות תהלין־ סודי, שפותח במכון וייצמן,
הצליחו להשיבו לחיים.
רעמסס פקח את עיניו,
ובראותו את המדענים הישראליים
שאל :״ומה שלום ידידי
יוסף בורג? האם הוא עדיין שר

הפנים בכנען?״
זוהי בדיחה עתיקה, צמו
כהונתו של בורג עצמו. וכמו
בדיחה טובה, יש בה אמת.
עדיין מוקדם להגיד אם
שימעון פרס יהיה סגנו של יצחק
שמיר בממשלה הבאה, או
להיפר. אבל בטוח שיוסף בורג
יכהן בה כשר.
אני משלים עם זה. אין מה
לעשות. זוהי תופעת־טבע, שאי־אפשר להתגבר עליה. אן אני
מבקש בכל לשון של בקשה: שלא יהיה אחראי למישטרה.
כי כל עוד יהיה בורג אחראי למישטרה, לא יהיה בארץ שיוויון
בין העבריינים. יהודי חילוני כי יתפרע בבית־קפה, ישליך אבנים
על נהגים ויכה את יריביו — ייגרר לכלא ויובל לבית־המישפט.
יהודי דתי כי יעשה את המעשים האלה ישוחרר בהתערבות
הרבנים הראשיים, והקצין שעצר אותם יודח.
זוהי אמת פשוטה. לשם כך אין צורך בהוראה מפורשת של
השר. די שהשר יבקר בתחנת־המישטרה, אחרי מאורע שכזה
בביקור־נימוסין, כדי שהקצין יודח. ודי בידיעה שמי שעוצר
דתיים לא יעשה קאריירה במישטרה, ולעולם לא יהיה מפכ״ל,
כדי למנוע כל פעולה כזאת. לא אתפלא אם יגייסו מכוניות־מישטרה
כדי להביא אבנים לדתיים בפתח־תיקווה ובכביש־רמות.
אם לתקן את אימרתו המפורסמת של הלורד אקטון :״השילטון
משחית, ושילטון ממושך משחית באופן מוחלט״.
בורג היה תמיד ציניקן גמור וחביב. אבל עכשיו נוספה
לתכונות אלה עזות־מצח מוחלטת. הוא נמצא בתפקיד זמן כה רב,
עד כי הוא פשוט מצפצף על הכל. לא איכפת לו מה חושב הציבור,
ומה נאמר בכלי־התיקשורת, ומדור זה בכללם.
מישטרה הפועלה באווירה כזאת מוכרחה להתנוון. התהליך
הזה נמצא בעיצומו. בסופו של דבר נצטרך להכריע בין השניים:
בורג החביב מכאן ומישטרה הגונה מכאן.
לילה טוב, רעמסס.

והנה בא מירון הטוב, יונה מדופלמת, ליברל ישראלי, סגנה של
שולמית אלוני, בעל תעודות של כל מיני מוסדות ומרכזים של
שלום בחסות המערך, ואומר: זה בסדר. הסיפוח אינו רע. הסיפוח
הוא טוב. הסיפוח הוא תביעתם של הליברלים ושוחרי־השלום
בישראל.
ממש הצלה.
על כן זוכה מירון בנבנישתי בפירסומת אדירה. הוא צץ בכל
מיני ישיבות ואסיפות, נפגש עם ראשי הממשלה האמריקאית,
נקרא להעיד במוסדות הקונגרס, מצוטט בהרחבה בטוריהם של
פרשנים ליברליים ושוחרי־שלום.
אפשר לבנות קאריירה שלמה על בסיס כזה. איש־שמאל
ישראל, העוזר לקבל את תורת הימין הישראלי, ליברל המצדיק
סיפוח — הרי זוהי מציאה ממש.
איני רוצה להתווכח כאן עם התיזה של בנבנישתי. כבר עשיתי
זאת לא־פעם. לדעתי אין בה שום ממש. שום דבר בעולם אינו
״בלתי־הפיך״ ,מלבד המוות. אפשר להרים 100 אלף מתנחלים
בגדה המערבית, ואפשר להרים 200 אלף. זה תלוי רק
בנחישות־ההחלטה של הממשלה באותה שעה, ובנחישות דעת־הקהל
שתעמוד מאחוריה. אם עם־ישראל ירצה בבוא העת בשלום,
ויהיה משוכנע שהוא חיוני לעתיד המדינה ולביטחונה, וישלם
פיצויים נדיבים למתנחלים על־חשבון הסעודים — הבעיה
תיפתר. ויש גם כמה וכמה פיתרונות אפשריים אחרים.
אך לא זה העיקר. העיקר הוא איך משפיעים הדברים של מירון
כיום, כשעדיין אין 100 אלף מתנחלים וחברי־מחתרת בגרה.

או די אמדי

לאן נגיע?
ידיד ערבי מרמאללה אמר לי שהוא עוקב בדאגה רבה אחרי מה
שמתרחש עכשיו במדינת־ישראל.
״זה מתחיל בתל־אביב,״ הוא אמר ,״אבל בסופו של רכר זה יגיע
גם לרמאללה, לחברון ולנבלוס״.
״אני חושב שאתה מגזים,״ ניסיתי להרגיעו.
״מגזים? הה! אי־אפשר לעצור את התהליך הזה. תחילה סוגרים
את העיתון היהודי חדשות, אבל ברבות הימים יסגרו גם את
אל־פגיר במיזרח ירושלים!״
״אתה חושב שירחיקו לכת עד כדי כך?״ שאלתי בתדהמה.
״ועוד איך!״ המשיך בזעם .״הנה גילו מחתרת יהודית, ולא נתנו
לחשודים להתראות עם עורכי־הדין שלהם. אם זה ישתרש, ינהגו
כך גם כלפי ערבים המבצעים פיגועים, ולא יתנו להם להיפגש עם
עורכי־דינם!״
״זה באמת יהיה רע,״ אמרתי.
״אחד החשודים היהודיים אמר שבאחד הימים שכחו להביא לו
אוכל במעצר,״ הוסיף ידידי .״אתה מתאר לעצמך לאן זה יוכל
להביא? שלא יתנו אוכל לעצירים ערביים! שיכו אותם! שיענו
אותם כדי לסחוט מהם הודאות! צריכים לעצור את התהליך הזה
מייד!״
הסכמתי.
״תאר לך שמחר יתחילו להרוס בתים של טרוריסטים יהודיים
בעופרה ובקיריית־ארבע,״ אמר .״הרי לא יעבר זמן רב ויתחילו
לפוצץ גם את בתיהם של הפידאיון שלנו!״
שאלתי אותו מה אפשר לעשות.
״צריכים להקים ועדה ציבורית של המתנחלים ואנשי
גוש־אמונים, יחד עם אישים מן השטחים הכבושים, כדי להגן על
הזכויות האזרחיות של חברי־מחתרת,״ אמר .״אני מציע שבראשה
יעמדו ביחד אליקים העצני ובסאם אל־שכעה.״

מירח אינו הפיך
מוושינגטון מגיעות ידיעות מדאיגות.
מסתובב שם ידידנו מירון בנבנישתי, ובאמתחתו סקרים
ומחקרים לרוב. בפיו מסר אחד פשוט: אין מה לעשות. סיפוח הגדה
המערבית הוא עובדה מוגמרת. התהליך הוא ״בלתי־הפיך״ .לא
נותר אלא לספח סופית את השטחים הכבושים, להחיל עליהם את .
החוק והמישפט של מדינת־ישראל, ולהיאבק על זכויות־הארם
של התושבים הפלסטיניים שם.
זוהי בשורה מתוקה לרבים. לכל הליברלים ואנשי־הקידמה,
היהודיים והלא״יהודיים, זה פותר בעיה כאובה. בארצות־הברית
אי־אפשר לעשות קאריירה פוליטית מבלי ללקק את המגפיים
של השילטון הישראלי. אבל לאדם בעל־מצפון קשה לקבל את
רעיון ארץ־ישראל השלמה ודיכוי העם הפלסטיני.

מירון מפלס את הדרך לפניהם, בארץ ובחו״ל. הוא משתק את
ההתנגדות של ״היונים״ .הוא עוזר להרדים את שלום עכשיו
ודומיהם, המייחלים במילא לסם־הרדמה ליברלי מתוק. הוא
מרגיע את מצפונם בבשורה הנעימה שאפשר להיאבק על
זכויות־האדם וזכויות־האזרח בארץ המסופחת.
זוהי, כמובן, שטות גמורה. מי שרוצה בסיפוח השטחים האלה
אינו חולם על מדינה דו־לאומית, שבה יישבו בכנסת 45
פלסטינים, ומחר ,55 ומוחרתיים .65 הם רוצים באימפריה יהודית,
שבה לא תהיה לערבים שום זכות, אף לא הזכות להישאר בארץ.
אחרי שיבוצע הסיפוח, הם לא ישאלו את מירון בנבנישתי איך
לנהוג באוכלוסיה. הם יגרשו אותם בהמוניהם, וידכאו את השאר
בשיטות המחתרת העברית.
מירון יורע זאת היטב. כבר השתתפתי עימו בסימפוסיונים,
והעליתי עובדות פשוטות אלה. הלוואי ויכולתי לחשוב שהוא
נאיבי, שאינו יודע מה הוא עושה. למרבה הצער, חוששני שאינו
נאיבי כלל וכלל.
בכל שלב מוצא לו המישטר הקיים חוקר, המפיץ אידיאולוגיה
מתאימה לו. בתקופה שבין שתי המילחמות (ששת־הימים ויום־
הכיפורים) מצא המישטר של גולדה מאיר את יהושפט הרכבי. זה
הטיף אז לתורה שכל הערבים הם אנטי־שמים, ששום שלום לא
יתכן. במילא אין למי להחזיר שטחים תמורת שלום. היתה לו
השפעה עצומה על המחשבה של המישטר, וכך הניח את הבסיס
האינטלקטואלי למדיניות של גולדה, שהובילה במישרין אל
בתי-הקברות של יום־הכיפורים. מאז מנסה הרכבי לכפר על עוון

מישטר ימני קיצוני מוכן תמיד לתת פרס עבור תמיכה
אינטלקטואלית משמאל. והוא מוצא תמיד שמאלנים המוכנים
להגיש את השרות המבוקש. הפרופסור מנחם מילסון יצר את
התשתית לדיכוי הטוטאלי של הפלסטינים בשטחים הכבושים,
וזכה בתמיכה הנלהבת של אנשי-שמאל כמו אלוף הראבן וחברי
מפ״ם.
עכשיו ממלא בנבנישתי תפקיד דומה. הוא מניח את התשתית
האינטלקטואלית לסיפוח השטחים.
יש בצד השני מי שמקשיב לו. שמעתי מפי פקיד בכיר מאוד
של אש״ף דברים חיוביים על מירון .״שיהיה סיפוח ״,אמר.
״במוקדם או במאוחר יצטרכו הישראלים להעניק לערבים
זכות־בחירה. הריבוי הטיבעי שלנו יכריע. ביום שבו יישבו בכנסת
61 פלסטינים, הם יעבירו חוק פשוט: לשנות את שם־המרינה

מישראל לפלסטין. מה יש? כבר קרו דברים כאלה. אחרי מיגור
הקולוניאליזם, החליפה קונגו הבלגית את שמה לזאיר״.

הזמנה למישפט
בתיק מס׳ 2808/82 של בית־מישפט השלום בתל־אביב
מאשימה מדינת״ישראל את המיסעדן אלי רונן בכל מיני דברים
רעים, על סמך ראיון שהוא העניק בשעתו לכתבת העולם הזה,
שרית ישי.
שרית ישי הוזמנה להעיד ביום מסוים בשעה 8.30 בבוקר. כרוב
חברי מערכת העולם הזה היא עובדת לא פעם בלילות, והצורך
לקום השכם בבוקר לא מצא חן בעיניה. היא התרגזה כפליים
כאשר באותו יום כלל לא הגיע תורה להעיד.
כך הוזמנה שוב ושוב לתת את עדותה, ובכל פעם נדחתה
השמיעה. כשהוזמנה בפעם החמישית או השישית, שכחה להופיע.
אז התרגז כבוד שופט־השלום מצא, וציווה על המישטרה להביאה
בכוח. היא נאלצה לבוא לתחנה ולהפקיד פיקדון בסך 20 אלף
שקל, כדי להבטיח את הופעתה.
החודש קיבלתי גם אני הזמנה. הנאשם, אלי רונן, תבע שאבוא
להעיד על כתבתה של שרית ישי. הזמנה רישמית של
בית־המישפט קבעה שעלי להתייצב לפני כבוד השופט מצא ביום
השישי 11 ,במאי ,1984 בשעה 8.30 בבוקר בדיוק. אחרת יביאו
אותי בכוח, יטילו עלי קנס בסך 20 אלף שקל וישלחו אותי
למאסר של שלושה חודשים.
אחרי לילה של עבודה התייצבתי בשעה היעודה אצל כבוד
השופט מצא, אך לא מצאתי אותו. כבוד השופט מצא, כך הסתבר,
נמצא במקום אחר. הוא שמע מישפט אחר בבית־מישפט אחר.
בלישכתו שררה דממה של בית־קברות, וכך גם בכל הקומה. לא
נמצא שם מזכיר או פקיד, שניתן היה לשאלו לפשר התופעה
המוזרה.
לבסוף מצאתי בקומה אחרת פקיד־מודיעין, שהיפנה אותי
לחדר ,644 שם אמורה היתה לשבת מזכירתו של כבוד השופט
מצא. המזכירה התגלתה כמזכיר, וזה הראה לי את התיק. היה כתוב
שם שחור על גבי לבן שהמישפט נדחה. בתיק מצוי גם העתק של
מיברק שנשלח לנאשם, אלי רונן, כדי להודיע לו על דחיית
המישפט. במיברק נאמר לו שעליו להודיע על כך לעדים שלו.
מובן שאלי רונן לא טרח להודיע לי דבר. גם לא היה לו כל
קשר עימי. אילו היה הוא מזמין אותי, לא הייתי מטריח את עצמי
מכאן לשם. אבל אני הוזמנתי על־ידי בית־המישפט בהזמנה
רישמית, וחובת בית־המישפט היתה להודיע לי בעוד מועד
שהודעתי מיותרת.
כך ביזבזתי את זמני, הרסתי את יום־העבודה שלי וסבלתי
מרגשות של רוגז ותיסכול.
היה ידוע לי, כמובן, שבית־המישפט במדינת־ישראל מתנהל
כמו בימי התורכים, וכי ההתחשבות באזרח, המקובלת במוסד זה,
אינה מגיעה אף לרמת העות׳מאנית. אבל כשנתקלים בתופעה זו
פנים אל פנים, זה מעורר בלב זעם אין־אונים.
מכיוון שזה קורה לאזרחים רבים מדי יום, מדוע אין אנו עושים
דבר כדי להעלות את בית־המישפט לרמת־האירגון של התחנה
המרכזית?

סבידור
של חרות
מנחם סבידור רכש את עולמו ואיבד את מושבו בכנסת כאשר
הכריע כפי שהכריע בישיבה הגורלית על הקדמת הבחירות.
מיפלגתו הדיחה אותו.
מרדכי ציפורי רכש את עולמו ואיבד את מושבו בכנסת
ובממשלה כאשר הרים את שפופרת הטלפון, בלילה הנורא של
צברה ושאתילא, והזעיק את
יצחק שמיר. הוא החמיר את
מצבו כאשר גילה זאת
לוועדת־כהן.
איך ייסלח הדבר במיפלגה
שבראשה עומדים עכשיו שניים
מן הנאשמים העיקריים של
ועדת־כהן — יצחק שמיר
ואריאל שרון?
דיעותיו של ציפורי רחוקות
מדיעותי כרחוק קרני־שומרון
מכיכר מלכי־ישראל. הוא לאומן
קיצוני, נחלו, איש ארץ־ישראל ציפורי השלמה. אך הוא גם אדם הגון,
המתעב פישעי־מילחמה, איש־מוסר על פי מושגיו.
בשלוש השנים האחרונות הוא ניהל מילחמת־גרילה נגד
אריאל שרון בממשלה. במהלך המילחמה שאל את השאלות
הנכונות, גם אם לא הצביע תמיד בהתאם לשאלות אלה. כאשר
התקבלו בממשלה החלטות שכיום קשה להבין אותן בלי עזרת
פסיכיאטר, ושתוצאותיהן פזורות בבתי־הקברות ברחבי הארץ,
היה ציפורי שקול וסביר(יחסית) ,וגם אמיץ.
הדחת ציפורי מעידה כאלף עדים על מהותה של תנועת־חרות,
כשם שהדחת סבידור מעידה כאלף עדים על מהות הליברלים. לא
סבידור וציפורי עמדו למישפט — אלא מיפלגותיהם. ועל
שתיהם ניתן לאמר: מנה, מנה תקל ופרסין!

הם אומר...מה הן אומרות...מה ה אומר ...הה הן אונזרות...נזה

יצחק בץ־אהריי? :

שושנה ארברי־אלמוזלינו:

רעיה סבידור:

,פני ההס תדו חז נופני ״ עזרו 1 1לי עובדת ״ 1ז נ 1נ־ אשווים
העם היושב : 1ציון!״ היותי ץ ושה וספדדיה !״ אפילו 1שינעסו עזיהם!״
כשרואים את רשימות המיפלגות נוכחים לדעת, שדור
הולך ואותו דור כא. לפעמים הם זזים קצת ממקום למקום.
אחת שבוודאי תזוז הפעם מהמקום השני ברשימת
מיפלגת העבודה היא ח״כ שושנה ארבלי״אלמוזלינו.
שאלתי אותה אם זה כבר ברור לה לגמרי שהיא לא תהיה
מס׳ 2במיפלגה שלה.
בוודאי שזה ברור לי. במקום השני יהיה יצחק נבון. הוא ראוי
למקום הזה, ואני ברצון רב מוותרת על המקום למענו.

• ומה עם המקום השלישי?
אני מנחשת שזה יהיה מקומו של יצחק רבין.

• למה הסכמת לחילופין האלה? הרי בבחירות
האחרונות הוצב רבין אחריך.
עשר שנים היה ירוחם משל מזכ״ל ההסתדרות. השבוע
יחליף אותו ישראל קיסר. נכון שלפעמים התפקיד עושה
את האדם, אבל יש פעמים שאדם עושה את התפקיד.
שאלתי את מזכי׳ל ההסתדרות לשעבר, יצחק בן״אהרון
המכיר היטב גם את ירוחם משל וגם את ישראל קיסר -אם הוא צופה שינויים בהסתדרות, עם כניסתו של ישראל
קיסר לתפקיד.
אני מאוד מקווה שיהיו שינויים. חילופי״מישמרות תמיד
מביאים שינויים. במיקרה הספציפי הזה אני יודע, שיהיה שינוי
אנרגטי. קיסר הוא איש עם שאיפות, עם יעדים ברורים, הוא פתוח
מאוד לתפקיד והוא מצפה לו שנים רבות, כך שאני בטוח שהוא
ערך את עצמו למלא אותו במרץ ובדינאמיקה.
בכלל שינויים גיליים — גיל ממלאי התפקידים — הם טובים
מאוד.
לפעמים מתוך נוסטלגיה אנחנו נוטים לפאר ולשבח את העבר,
אבל צריך לחשוב כל הזמן על העתיד. לי, כאדם בעל עבר מפואר
ועתיד מפוקפק, מותר להגיד את זה.
אני בטוח שקיסר יביא, מלבד מרץ, גם תכנים חדשים
להסתדרות.

• אתה חושב שההסתדרות היום ממלאת את
תפקידה כמו שצריך?
ההסתדרות מעולם לא היתה מושלמת, כפי ששום דבר בארץ
אינו מושלם. אין לחברה האנושית מערכות מושלמות. ההסתדרות
זה העם היושב בציון, ופני ההסתדרות כפני העם.
מי שמכיר את המצב בתוך עמנו, יודע לפני איזה משימות־ענק
אנחנו עומדים, ואני מברך את עצמנו, את ההסתדרות ואת ישראל
קיסר בהרבה כוחות.

האמת היא, שכבר אז חשבתי שמגיע ליצחק רבין המקום
השני. הוא התמודד עם שימעון פרס על המקום הראשון, ושימעון
פרס זכה בו. מכאן, הכי־טבעי היה שיצחק רבץ יקבל את המקום
השני.

• אז למה לא הצעת את זה?
לא שאלו את דעתי. נודע לי על מיקומי כשעה לפני כינוס
ישיבת־המרכז. ואז, לקום ולהגיד שאני מוותרת על מקומי לטובת
רבין, היה מביא אולי לפירוק החבילה כולה, ובוודאי היו אומרים
עליי שאני צדקנית גדולה. אז ישבתי ושתקתי.
הפעם זה נראה לי טיבעי מאוד שיצחק רבין יהיה לפני.

• הפעם פשוט יש למיפלגת העבודה מועמד
ספרדי למקום השני. בפעם שעברה את מילאת את
תפקיד הספרדי. אינך חושבת שזו היתה הסיבה
שהוצבת במקום השני?
אני מקווה מאוד שהוצבתי שם בגלל פועלי בעבר ובגלל
שנשאתי את הדגל החברתי, שהוא חשוב מאוד בכל מערכת
בחירות. אבל לא אכחיש שהיותי אשה וגם יוצאת עדות־המיזרח
עזרה לי בעניין.

• אומרים עליך, שאת הנץ הכי־ניצי במיפלגת
העבודה. את מסכימה לזה?
אני בעד תוכנית־אלון. מעולם לא דגלתי בארץ־ישראל־השלמה.
אם זה הנץ הכי־גדול — אז אני מסכימה.

• בשלוש השביעיות של הליכוד יש רק אשה
אחת. כמה נשים תהיינה במערך, להערכתך?
בפעם האחרונה היינו חמש. אני מקווה שהפעם נהיה יותר, כי
גם מפ׳׳ם תביא נשים.

מנחם סבידור הולך הביתה. האיש שתרם, אולי, יותר
מכל חבר אחר בכנסת ה־ 10 לשמה הטוב של המיפלגה
הליברלית, נזרק על־ידי המיפלגה שלו לכלבים.
אומרים שמאחורי כל איש מצליח עומדת אשה מוצלחת.
פניתי אל רעיה סבידור, רעייתו של יו״ר הכנסת, ושאלתי
אותה אם בעיקבות ההפסד של בעלה היא הרוויחה בעל
בבית.
אני בטוחה שלא. הוא תמיד ימצא משהו לעשות. וכשימצא,
יעשה את עבודתו כל ליבו ובכל זמנו. גם לפני שהוא היה
בפוליטיקה לא ראינו אותו הרבה בבית. מה שכן ארוויח, כנראה,
זה קצת שקט נפשי ופחות עצבנות בבית.

• את לא תהיי עוד אשת־יו״ר־הבנסת. במה
ישתנו החיים שלך?

אני אמשיך לעבוד כיו״ר המחלקה לפירסום והסברה של ויצו
העולמית, כך שהחיים שלי לא ישתנו בהרבה. אולי קצת פחות
קוקטיילים וקצת פחות אירועים רישמיים.

• את שמחה על כך או מצטרת?
לא אהיה כנה עם עצמי אם אומר שאני מצטערת, ולא אהיה
כנה אם אומר שאני שמחה. מה שבטוח — שאהיה פחות בלחץ.

• בעלך מאוד מאוכזב מחבריו במיפלנה. גם את
מאוכזבת?
איך אפשר שלא להיות מאוכזבת? אני זוכרת את אלה שהיו
מכתתים רגליים למישרדו של בעלי ולבית שלנו ומבקשים
טובות. איפה הם היו בזמן ההצבעה?

• את ממש כועסת.
תאמיני לי, שהם לא שווים אפילו את זה.

גףט1דמן:

, ,ילד 11םדי 1 3׳

זה לא ב ושה !״
כל הזמן אנחנו מתעסקים במי נבחר לאיזו שביעיה ומה
קרה לרפול שהתחרט ונטש את הבלה לפני החופה. מסתבר,
שיש עוד דברים בארץ מלבד בחירות. בתחילת החודש
התקיים בסמינר ״לווינסקי״ יום עיון בנושא ליקויי־למידה
אצל ילדים. מאחר שאין מדובר כאן בילדים אחדים בארץ
אלא במאות אלפים, פניתי אל יו״ר אגודת ״ניצן; הדואגת
לילדים בעלי ליקויי־למידה, ושאלתי אותו מה זה בדיוק
ליקוי־למידה ואין יודעים אם הוא קיים אצל הילד.
הילד שלמענו הוקמה אגודת ניצן הוא ילד הסובל מדברים
רבים ושונים מאוד. תחת הכותרת ״נזק מוחי מינימאלי״ ישנן
בעיות של דיסלקציה, בעיות של קורדינציה, בעיות של תנועה,
קצרים מסויימים המביאים לקשיי־דיבור, למשל, או כל קושי
אחר.
יש אגודה לעיוורים, המטפלת רק כעיוורים, אגודת־החרשים
מטפלת רק בחרשים — אגודת ניצן מטפלת בעשרות בעיות,
שכולן מוגדרות במונח,נזק מוחי מינימאלי;

• כאיזה כתי־ססר לומדים ילדים כאלה?
בארץ הם הולכים לבתי־ספר מיוחדים או לכיתות אורגאניות
בתור בתי־ספר רגילים. בארצות־הברית, למשל, ילדים כאלה
הולכים לכיתות רגילות בתור בתי־ספר רגילים, ורק מקבלים
עזרה נוספת. אני בעד זה גם כאן.

• אם הילדים מאורגנים בבתי־ססר ובכיתות,
מדוע קמה האגודה שלכם?
קמנו כדי לפתור הרבה מאור בעיות. החל מאיבחון הבעיה,
דיר הקמת מועדונים לשעות אחרי הצהריים, ועד לחינוד ההורים
בהתמודדות עם הבעיות המיוחדות.

• אין די רופאים בארץ שיאבחנו את המחלה?
עם כל ההתפתחות של הרפואה המודרנית, יש עדיין בעיות
קשות של איבחון. למשל, במיקרה הפרטי שלי, אילו הייתי סומר
על האיבחון של רופא־המישפחה, לא היה לי היום ילד בן .12

• עכשיו אני מכינה כיצד אתה הגעת לפעילות
ב״ניצך.

נכון, כמו כולם. רק כשיש בעיה כזאת בבית מבינים את
חומרת המצב, ואז מתעורר הרצון לעזור לכולם. ויש מה לעזור.
צריד לדעת איר לדחוף דברים, איר להזיז ואיד להתמודד עם
הילדים עצמם, ולפעמים עם ההורים המנסים להתעלם מהבעיה
— כי ילד עם ליקוי הוא בושה.

• למי אתה ממליץ להתקשר עם.,ניצן״?
לכל הורה המגלה אי־אלו בעיות, אפילו קטנטנות.
בואו אלינו, אנחנו מעסיקים רופאים מומחים ואנחנו נותנים
י״ את כל העזרה — גם לילד וגם להורה. הכתובת שלנו היא אגודת
ניצן, רח׳ פרץ חיות ,5תל־אביב.

• האם זו עמותה וולנטרית?
כמובן.

שמואל הספרי:

אלי שלוש:

, ,הובימגווהווה ״טעמתי טעם הבדידות
רהוויד את ההצגה!״ -ומאז אני שדנו!,,
ההצגה .,מתן תורה בשש״ ,המוצגת כגר זמן־מה
בירושלים, מגיעה לאיזור תל״אביב ומתכוננת למיתקפה
של החרדים מאיזור המרכז. בחלק הראשון של ההצגה
עולה על הבימה המחזאי והבימאי של ״מתן תורה בשש;
שמואל הספרי, ומרביץ לקהל היושב באולם שיעור אמיתי
בגמרא.
שאלתי את שמוליק אם זה טריק פרסומי ובכלל, מאיפה
הוא יודע להעביר שיעוד בגמראן
זה לא טריק. השיעור בא להכניס את הקהל לתור האווירה של
ההצגה ולתת להם רקע להבנה יותר טובה של הנושא.
מאיפה אני יודע להעביר שיעור כזה? אני פשוט אדם דתי,
שלמד בבתי־ספר דתיים.

• אם כך, חסכת לי שאלה. רציתי לשאול אם
ההצגה היא אנטי־־דתית.
תישאלי. אני אענה ל ה זו הצגה אנטי־דתית.

• תסביר.
אני מנסה להוציא לאור את האמת השוכבת מתחת לגמרא
ולתלמוד כולו. אני רוצה להראות ששום אות לא יגיע עוד
מהשמיים. מעתה הכל נתון בידי אנשים, וחלק מהם חושבים שהם
ממלאי־מקום האלוהים.
סיפור ההצגה הוא סיפור בנוסח דאלאס, המתרחש בביתו של
יהודי שאשתו ברחה ממנו. כל הזמן נשמע בבית קול־האלוהים,
המצווה מה לעשות, ורק בסוף מתברר שהקול הוא קולו של
ראש־הישיבה, שלקח לעצמו את התפקיד.

• איך בל זה מתיישב עם היותך אדם דתי
ומאמץ?
טוב מאוד! ככה אני חושב. כמה שיותר יודעים — יותר
כופרים. אני יודע את החומר, זה הרקע שלי, אלה הם החומרים
שמהם אני מורכב וזה מה שיש לי להגיד. ועם כל זה, אני אדם
מאמין.

• היו לך צרות עם הדתיים בירושלים.
היו הרבה מאוד צרות: באו והסבירו לי שהרבי מגור נתן הוראה
להוריד את ההצגה מייד, איימו בהפגנה של 3,000 חרדים ערב־ערב
ליד החאן.
ברגע שהם אמרו את זה, ביקשתי לדעת בדיוק באיזה שעה הם
מתכוננים לבוא, כדי להזמין את הטלוויזיה ואת העיתונות, אז הם
עזבו את העניין.
אחר־כר הם איימו, בהפסקת כל התמיכות שהיו או שיהיו
לתיאטרון החאן. אני לא נבהל מזה. בינתיים יש שקט ואני מזהה
כל עיב כמה חרדים מחופשים לחילוניים יושבים בקהל. באופן
אבסורדי, יש לי הרגשה שהם הכי־נהנים מההצגה, כי הם מבינים
באמת במה מדובר.

ל״ג בעומר מזכיר חתונות וחתונות מזכירות, לפעמים,
שדכנות.
פניתי אל השדכן אלי שלוש ושאלתי אותו: כמה זוגות
הוא מחתן בל״ג בעומרו
אף זוג!

• כלומר, אתה מישרד לא מצליח?
לא, סתם לא יצאה אף חתונה בל״ג בעומר. אבל במשף השנה
חיתנתי זוגות רבים.

• למישרדי השדכנות יצא שם רע מאוד.
אומרים, שהם גוזלים את כספם של אנשים בודדים
ולא מסוגלים לתת תמורה מובטחת. מדוע זה קרה?
זה שטח לגמרי פרוץ. כל אחד שרוצה לעשות כסף קל ומהיר
לוקח חדר ומכריז על עצמו שדכן. פניתי כבר לחברי־כנסת אחדים
וביקשתי שיחוקקו חוקים בעניין זה, שיקימו איזה גוף שייפקח
על השדכנים. הבטיחו לי שיטפלו בזה.

• איך הפכת שדכן? הרי זה לא מיקצוע שלומדים
אותו.
הייתי מנהל חברת־בניה, נשוי ואב לבת. יום אחד התגרשנו
וחרב עליי עולמי. טעמתי את טעמה של הבדידות.
התחלתי לארגן מסיבות ואירועים כדי להכיר אנשים, וככה זה
גדל והתפתח, וראיתי שתור כדי חיפושים עבור עצמי — אני
מצליח לזווג זוגות רבים. הפכתי את זה למיקצוע.

• כמה פנמים ופנויות יש בארץ?
קרוב לחצי מליון. חלק מהם מסתדר בעצמו וחלק פוגה
לשדכנים — ותאמיני לי, זה לא החלק שאת חושבת.
נהוג לחשוב שמי שמוצלח ימצא לו לבד בת״זוג, ורק
הלא־יוצלחים פונים לשדכן. זה ממש לא נכון. באים אנשים מכל
המינים והסוגים. יש כאלה שהם פשוט נורא ביישנים, יש כאלה
שקשה להם ליצור קשר ראשוני, יש כאלה הרוצים לקצר את
הדרד לחתונה, יש הורים הדואגים לילדים שלהם.

• איך אתה דואג שהמישרד שלך לא יהפוך
לסוכנות של היכרות ללילה אחד?
עד שאני שולח גבר להכיר אשה או להיפר — אני נמצא
איתס בקשר ארור מאוד. אני מזמין את האנשים הביתה להיכרות,
אחר כר אני מארגן נשפים ופיקניקים לכל הפנויים הרשומים
במישרדי, ורק אחרי שאני מכיר את הבחור או הבחורה, אני נותן
להם מיספרי־טלפון.
אין לי פקידים, אין לי מחשב, הכל אישי לגמרי. ועם כל זה פה
ושם יש לפעמים פיספוס, אבל אי־אפשר להמנע מכר.

• כמה עולה להתחתן בעזרת שדכן?
אצלי אין מחיר אחיד. חיילת בת 19 תשלם הרבה פחות מבעל
חברה מבוסס. למעשה, כל אחד משלם לפי יכולתו. אני באתי
לשדכנות מצד הבדידות ולא מצד עשיית הרווחים הקלים.

דניאלה שמי

״קופל״ חברת הנסיעות הגדולה בישראל
הכינה עבורך עסקות חבילה מגוונות.
במלון מדרגת תיירות £א \ 1000ו 0
המחיר לנוסע בחדר לשניים
במלון מדרגה ראשונה
\10ז^ 0 *£ו\ ד5 5ו 01ת 1£ותש #

המחיר לנוסע בחדר לשניים $459
במלון מדרגה מעולה 0£ד$ו # 8 8
המחיר לנוסע בחדר לשניים $649
המחירים לאדם בחדר זוגי כוללים טיסה
בכרטיס קבוצתי, שהייה של 6לילות בבית
מלון לפי בחירת הנוסע וארוחת בוקר
קונטיננטלית.
אפשרות להארכת השהייה עד 30 יום ללא
תשלום נוסף עבור הכרטיס.

לחברות התעופה המשתתפות במבצע.

10ת שלו תי ס ללא ריבית
לבעלי כרטיסי אשראי

—— ויז ה

דיינרסקלנב

00/0ו עם רכישת עסקת החבילה
לפני היציאה. ויתרת התשלום
בתשעה תשלומים שווים
וצמודים לדולר
החל מה־ו לחודש שלאחר
רכישת עסקת החבילה
ללא ריבית.

האוטא* גי ד עוז או ב רזוז, שזנה בבוס ״ה״צואו המצטיין : ,מסבו

ער דוכו לכיסגה, מסביו ער מושגי חיוב והאופנה. מסבו ער חסין
המיוחדים עם אשתו ואומר 3׳ יש רו סינוס בהלבשת המונים
״כשהיו לחת, לבנות
שלי היה טעס־תועה. הן
התלבשו זרוק.11113 ,
בילדה שד הן פחדו
להיה לבושת טוב״

״חלמתי להיות רקדן.
נסעתי לפאריס ללמוד
אצל ומין נאט׳ .הגעתי
לאופנה לגמד

״זוס הנוסק
שד הוא

כשאני דואה המן
בתודות לבועות
בבגד־היס שד״

״אשתי ואני מכירים זה
את זה מאז שהיינו
תינוקות. יש לס תמעה
שבה אנחנו נראים
עירומים באמבטיה־

כשהחלטתי ללמוד
! ,ה״תי חרב מה
פיתאוס בחור יהוד־באח
חלוצית לשר
מיקצש נשיי־

״שוחררתי מהצבא
בגלל לחץ־דס גסה.
סבלתי. מה גם שבדיוס
באותה תעבה, עמלה
דנה, אשתי, להתגייס״

7,א חט! ( 1ו 0 1
את*טחו ט 7איוגינו!״
גידעון אוגרזון זכה השנה בתואר.יצואן
מצטיין״ על יצוא ביגדי״הים שלו. לטקס
בבית״הנשיא הוא שלח במקומו את אשתו,
דינה, ואת שותפתו לעסק ביגדי־היס,
דניאלה שטיינמץ -שתיהן מנהלות את
מיפעל ביגדי־הים.
הוא עצמו נשאר בבית. אורות״הזרקורים
מביכים אותו.
קצת קשה להאמין: האיש הזה, המתכנן
ביגדי״ים פרועים וחושפניים, המצטלם שעון
על הבטן החשופה של הדוגמנית שלו
והלובש גלימה יוצאת״דופן בצילומי־

הפירסום שלו, הוא איש צנוע, שאינו אוהב
לדבר.
כשמזמינים אותו להרצאות, הוא מסרב.
המירב שהוא מסכים לו זה סקירת
מיבחני״בוגרים של בתי״ספר לאופנה.
רעייתו, דינה, שאותה הוא מכיר מילדות,
גרועה במובן זה אף ממנו. ואפילו להצטלם
היא לא מסכימה. הילדות בכלל מטילות וטו
על עיתונות: די להן שהן הבנות של אוברזון.
איש צעיר, נאה מאוד, לבוש כנער, מקבל
את פניי בסטודיו שלו, שבקומה הראשונה
של הבית בן ארבע הקומות שברחוב

ירמיהו .״גידעון אוברזון, בית אופנה״.
בקומת״הקרקע מצוי הבוטיק. הדבר הזול
ביותר בבוטיק הוא חגורה שמחירה 100
דולר. על מחיר השמלות אין מה לדבר:
שימלה אחת יכולה לפרנס בכבוד מישפחה
בת ארבע נפשות במשך חודש ימים. בקומה
השניה מצוי הסטודיו לאופנת־העילית.
לכאן באות כל אותן שאין להן בעיה
מיוחדת לגמור את החודש, ומזמינות
על־פי־מידה בגדים של אוברזון. נדמה לי
שמיותר לנקוב פה במחירים של הבגדים:
אוזניים תצילנה. בקומה השלישית יושב

גידעון במישרד מרוהט בסיגנון צעיר,
מאופק: שטיח מקיר־לקיר, מינימום ריהוט.
הוא נחמד. מכיר בהחלט בערך עצמו.
דומה כי ההצלחה, שאיתה הוא חי כבר 20
שנה, הפכה לחלק ממנו. הוא לא קופץ מעל
הפופיק. בתור הדיוט באופנה אני יכולה
להתפעל ממה שהוא מציג לפניי ולדעת,
שלעולם לא אלבש בגד של אוברזון. מי יכול
להרשות לעצמוו תשאלו את אוברזון.
במדינת ישראל ,1984 ,רבות יכולות
להרשות לעצמן. כל״כך רבות, שזה מדהים.
אוברזוו הפד בשבע השנים האחרונות

לא רוצה להלביש —
לעלות על הר גבוה כדי להסתכל עליה.

• מהי בעיניך אשה יפה?
אשה יפה צריכה לקרון יופי. קיים הבדל
עצום בין היופי הפאסיבי והאקטיבי.
מהו היופי הפאסיבי? ,90-60-90 עיניים
כחולות, שלא תמיד אומרות משהו, שיער מתבדר
ברוח, בלונדי ארוך. זה היופי הפאסיבי.
כיום מה שהולך הוא היופי האקטיבי: היום
אשה יפה בעיניי חייבת להיות סכסית, היא צריכה
לקרוא לך ליצור קשר. כן, אחד הדברים החשובים
הוא יצירת הקשר.

• זה נכון כי עבר עידן שטוחות*
החזה?
עבר לגמרי! נגמר! תקופת טוויגי הסתיימה.
החזה חזר לתפוס את מקומו החשוב, במקום־׳
הנכון. לא עוד עיוותים! אם תראי את הקטלוג
האחרון של ביגדי־הים שלי, שימי לב שהדוגמניות
ממלאות מאוד את החזיה של בגד־הים.

• אימרה מפורסמת של אופנאים
קובעת, כי דוגמנית צריכה להיות קולב
לבגדים, ואסור לה לגנוב את ההצגה
מהבגד. אתה מסכים?
אני חושב שדוגמנית צריכה להיות קולב
לבגדים. בסך־הכל, זה התפקיד שלה. לא במובן
שהיא צריכה להיות קרש — אלא במובן זה שכל
בגד שתלבש יתאים לה. ולכן, מיבנה־הגוף של
הדוגמנית חשוב מאוד, הגובה חשוב מאוד.
מחוץ לשעות־העבודה אני פוגש נשים קטנות,
נאות מאוד, יפהפיות של ממש. לא הייתי מעסיק
אותן. דוגמנית חייבת להיות גבוהה.

• ורזה מאוד?
אוברזון כרקדן ( )1960 וכבעל בית-אופנה
.,הגעתי לאופנה במיקרה״...
(המשך מעמוד )29
מושג, לא רק לגני אותן שחשבון־הבנק של
בעליהן פתוח. אוברוון היום נמכר במאסות.
ביגדי״הים שלו, שאותם התחיל לייצר לפני
שבע שנים, נחטפים גם בארץ וגם בחו׳׳ל. את
המיפעל מנהלת דינה, רעייתו, ביחד עם
דניאלה שטיינמץ, שבעלה, היהלומן דניאל
שטיינמץ, השקיע בעסק כסף רב. אוברזון
חולש על שני בניינים, האחד ברחוב ירמיהו
בתל״אביב והשני ברחוב המתמיד ברמת־גן.
מנית־מלאבה שעבדו נו 12 עונדים, הפך
העסק של אוברזון למקום־עבודה של 140
איש.
מעניינת במיוחד דעתו של אוברזון על
מושגים כמו יופי ואפנה. אותן שהחלק
הקידמי בגופן אינו נראה כמו מינחת-
הליקופטרים, תשמחנה לדעת ני החזה חוזר
לאופנה. אותן שלא זכו בגופן במידות
הקלאסיות של 90־60־ ,90 תשמחנה לגלות
כי הקלאסיקה הזו פסה מהעולם. אותן שאין
להן אף סולד, שיער בלונדי ועיניים כחולות,
תשמחנה לגלות שמה שקובע היום זה
האופי, לא היופי. ואותן שגופן אינו כגוף
נערה צעירה, תשמחנה בוודאי לשמוע כי
הביקיני פשט את הרגל ובגד־הים השלם

אחר ממה שהיית קודם. המסר שבאופנה הוא
ההתחדשות.

• ומה עם היופי?
יופי זה לא דבר יציב. כיום יש כמה גורמים
שאומרים לך להגיד: זה יפה!
ישנו היופי הקלאסי. אבל תגידי לי: כמה יפה
כבר יכול להיות היום, כאשר האופנה אוהבת את
הנערות קצוצות־השיער? היום האופנה מוצאת
יופי באופי. לא עוד הנערה הבלונדינית, ששיערה
מתבדר ברוח. כעת בחורה יפה היא בחורה שפניה
רבי־הבעה. בעבר ידעת: בלונדית, עיניים כחולות,
שיער ארוך גולש, גוף דק, אלה עושים את
הבחורה יפה. היום שום דבר לא ברור.
זה עתה חזרתי מפגישה בסוכנות־רוגמניות
ידועה באיטליה. בסוכנות הזו מוכרים את מיטב
הדוגמניות באירופה. אמרה לי הסוכנת, שהיא
ג׳דע לא קטנה וונמצאת הרבה שנים בביזנס:
לפני חמש שנים ידעתי מה זו בחורה יפה, ידעתי

מה ילך: היום הבאתי לאחד היצרנים 20 בחורות,
הוא לא אהב אף אחת, חוץ מבחורה אחת
שהכנסתי לפאנל סתם, בשביל שתהיינה כמה
שיותר בחורות: את הבחורה הזו הייתי זורקת מכל
המדרגות, אילו באה אליי לפני חמש שנים; היום
רצה היצרן רק אותה. מאז אני לא יודעת מי היא
בחורה יפה ומי לא.
ולא מדובר פה סתם באיזו אשה, מדובר פה
באשה שזה המיקצוע שלה. והיא צודקת. גם אני
כבר לא יודע מה זה בחורה יפה. את רואה בחורות
שאין להן פנים או גוף, אבל הן דוגמניות
מצליחות, מפני שיש בהן משהו.
מושג היופי כיום הוא דבר מאוד מופשט.
בתקופה שבה אנו חיים, עם כל הבעיות
הכלכליות והמדיניות, היופי של סקארלט או׳הרה
נשאר בגדר חלום, בגדר דמיון. כיום אשה יפה
היא כזו הנראית כמו חלק מהמציאות, זו השוחה
עם הזרם, זו שאתה מכיר, זו שאתה לא צריך

״אחת הלקוחות
הראשונות שד ה־תה
וע״ח הנשיא
הונואה־בואנ׳ .היא
עורמה ד הון־עתק
עבור ושומרה, וקניתי
ננסן׳ שנוח
מקירלקיו. זה היה
בשבילי החרס שר
שמממו־חזר
לאופנה. כה אמר גידעון אונרזון,
האורקל מרחוב ירמיהו.
ואם אוברזון אומר -אוברזון יודע.

• מה, בעצם, יוצר את האופנה?
הרצון להשתנות. למטה, למעלה, שמאלה,
ימינה, לא חשוב לאן — העיקר להיות שונה,

301

אופנאי אוברזון עם מוצריו ()1982
הסיפוק האמיתי

בהחלט לא! אסור לדוגמנית להיראות
שלד־עצמות. בכלל, אשה יפה צריכה לקרון
בריאות, זה אומר שאשה היוצאת לעבודה, קמה
בשעה סבירה. אני נגד נשים שישנות עד 11
בבוקר. אשה בריאה היא כזו הנפגשת במשך היום
שלה עם הרבה אנשים ולא מבלה בין ארבע
הקירות של הבית. לאשה כזו יש עבור מה
להשתדל, היא יוצרת קשר עם הסביבה, היא
פתוחה ואינטלגנטית. אשה כזו יודעת גם איך
ללבוש בגד.

• מה קובע את האופנה הכובשת
את הרחוב?

אני מתכנן אופנת־עילית ואינני מתכנן כמעט
אופנת־רחוב. אופנת־רחוב ניזונה ממה שקורד*~~
בתקופה. כיום, למשל, מה שמשפיע על אופנת־הרחוב
הם הזמרים, הלהיטים.
גם אופנת־רחוב צריך לדעת איך ללבוש.
החנויות מוכרות לך מה שאת רוצה לקנות, וזה
לגיטימי. אל תשכחי, שלבד מאופנת־העילית
ואופגת־הרחוב קיימת גם האופנה האינדווי־דואליסטית,
של האמנים למשל. זוהי אופנה
שאינה משתנה.

יש אמנים ששנים לא משנים תיסרוקת, בגד
או את הצעיף שהם קושרים לצוואר. הסיבה לכך
היא נפשית, הם נקשרים לדברים מסויימים. הם
נקשרים לאביזרים ריגשית. הם יכולים למצוא
איזו אבן ולא יורידו אותה שנים, לא חשוב אם היא
באופנה או לא. ההופעה החיצונית שלהם היא
הסמל המיסחרי שלהם, והם חוששים לנטוש את
מה שהביא להם את ההצלחה.
קחי, למשל, את חנה רובינא: תמיד בשחור
ולבן וקוקו מאחור. זו היתה חנה רובינא.
אחרי האופנה האינדווידואליסטית באה
אופנת״האופנאים, שהם בעלי־מיקצוע המנסים
להכתיב את האופנה. מהי בעייתם של האופנאים?
המירוץ הכל־כן־ צמוד. כל אחד מהאופנאים מנסה
לרוץ קדימה, ובסך הכל הרי אנחנו חיים על כדור.
כולם מתחילים מנקודת־זינוק אחת, אבל אף פעם
לא מגיעים לנקודת־סיום אחת. וזוהי הסיבה
שהיום אין אופנה!

.את החשבונות של
אווה הוצוג אני שולח
ללישנח הנשיא. לה
ולנשות־שוים אני עשוה
מחיר מיוחד
אופנאי אחד קובע שהקו הוא איקס, בא
אופנאי שני ואומר: אני לא נוגע באיקס הזה!
ויוצר קו משלו. בא אופנאי שלישי ומנסה להשיג
את האופנאי שלפניו, ואין לזה סוף. כל אחד רוצה
להראות שהוא יותר מתקדם מהשני.
אין שוויון ואין שום דיעה קבועה באופנה.

• ובכל זאת, קיים איזה קו אחיד
באופנה. הנה, הקיץ רואים סנדלים
שטוחות בסיגנון תנ״כי.

אצילה בריטית. אבל, לעומת זאת, קיים השיזוף
ללא שמש. אשה רוצה להיראות בריאה וחתיכה,
כאילו לא עשתה כל היום שום דבר —
כשלמעשה היא עבדה קשה מאוד כדי להרשות
לעצמה להיראות כמו אחת שלא עשתה שום דבר.

• זה נכון שהביקיני אינו באופנה
עוד?
בארץ הוא עדיין באופנה, בגלל הנערות
הצעירות וחופי־הים. אבל בעולם הביקיני ירד
כמעט לגמרי.

מה הסיבה לכד?
הביקיני הוקטן והוקטן, עד שהגיע למינימום.
כעת חוזרים אל בגד־הים השלם, כדי שאפשר
יהיה להקטין אותו מחדש. זה עניין של גלגל.
אני חושב שאשה נראית הרבה יותר נשית
בבגד־ים שלם.

• קיימת עוד התופעה, שאשה
הרוצה להיראות אקסקלוסיבית בבגדיה
מזמינה אצל התופרת הביתית, כדי
שרק לה יהיה דגם מסוייס?
האשה היום לא רוצה להיות אקסקלוסיבית.
יותר חשוב לה שישייכו את הבגד שהיא לובשת
לאופנאי מסויים. כיצד מזהים בגד עם אופנאי?
כאשר יש הרבה עותקים מאותו הדגם.

• איזו מלתחה היית מציע לאשה
המודרנית, האשה העובדת?
קודם כל, אשה עובדת צריכה להשקיע יותר
בביגוד־יום מאשר בביגוד־ערב. היא צריכה מעט
בגדים, כדי שתוכל ללבוש אותם כל העונה
ולזרוק אותם בסוף העונה. במתח החיים שבו אנו
חיים, הבגדים נמאסים עלייך. כיום אנשים
קשורים פחות לבגדים, הם אוהבים ליהנות
ולזרוק ולקחת חדש.
אשה עובדת אינה זקוקה לביגוד רב
לשעות־הערב, מספיק שיהיה לה האיפור הנכון
והתיסרוקת הטובה. רוב המקומות האקסק־לוסיביים
ממילא חשוכים, כך שהבגדים פחות
נראים מאשר ביום.
הביגוד היום מורכב לא ממערכות, אלא
מפריטי־לבוש מחוברים: מיכנסיים, חצאיות,
חולצות, ז׳אקט או בליזר. מספיק לשחק עם
חומרים נכונים, ואפשר לבנות מלתחה בעזרת

ישנו כיום באמת קו־מנחה אחד אצל
האופנאים והמעצבים, ללכת לכיוון של נוחיות.
וזה נובע, כמובן, מנטייתה החזקה מאוד של
האנושות של שנות ה־ 80 לנוחיות. החיים כל־כן־
מסובכים — אז לפחות כל מה שקשור בביגוד
ובלבוש חייב להיות נוח.
זה מתחיל מהליכה נוחה: העקב ירד לחלוטין.
למרות כל הסיפורים שהנעל השטוחה היא פחות
נשית, האשה מצפצפת, ולפחות עד שעות־הערב
היא הולכת בנוחיות, כי היא אשה עובדת.
לכן האופנה עוברת בקיץ לנעל שטוחה.
לסנדל בסיגנון התקופה הפרימיטיבית, בסיגנון
תנכ׳׳י.
לא רק הנעלים גזורות בצורה פרימיטיבית. גם
הבגדים המחוייטים לא נמצאים עוד באופנה׳.
כיום תראי גזרות רגלן, שבהן השרוול והגוף
חתוכים מאותה החתיכה, דבר שמשחרר את
החלק העליון, מאפשר תנועה נוחה ומונע זיעה.

הבנות תיכנסנה לעסק המישפחתי

זה נכון, ולכן משתדלים לתפור בחומרים
רכים, כאלה הנופלים על הגוף, נדבקים לגוף. כך
נוצר מאזן בין הנוחיות והנשיות. האופנה מחפשת
היום רק נוחיות: החצאיות רחבות, המיכנסיים
רפויים.
מכיוון שהאשה העובדת כל־כך עסוקה,
ומכיוון שהמראה הבריא והרענן חשוב לה — היא
מבקשת להיראות כאילו היא ספורטיבית, כאילו
היא עוסקת בספורט. מה עושה האופנה? מייצרת
למענה מיכנסיים אסופים. מדוע מיכנסיים
אסופים? מכיוון שאלה הם מיכנסי״ריצה, ג׳וגינג.
מרוע הם אסופים? כדי למנוע חיכוך בין
מיכנס למיכנס בשעת־הריצה.
מייצרים עבורה גם את מיכנסי שבע־השמיניות,
שבהם משחקים גולף, או את החצאיות
הקצרות, המזכירות את מדי הטניס.

• פעם היו אופנת־עיר ואפנת־כפר.
בעיר היו הנשים לבושות בצורה
מחוייטת, ואילו בכפר היו מרשות
לעצמן לבוש חופשי, לא רישמי. האם זה
קיים עדייו?
בכלל לא! היום הופכים את העיר לכפר.
בכלל, עידן האופנה המחוייטת כמעט עבר
מהעולם.

• נבון שגם האיפור פשט את הרגל?
פשט את הרגל זה ביטוי גדול מדי. אבל נכון
שאין היום איפור סופיסטיקייטד, של לחיים
חיוורות. אף אחת לא רוצה היום להיראות כמו

מכירים מגיל אפ ס

דינה וגירעון אוברזון עם בנותיהם קרן. ודנה

• יש הטוענים שאשה נראית פחות
נשית בבגדים בהם נעלמת צורת הגוף
שלה.

• ומה על המראה הספורטיבי, מה
הוא מסמל באופנה של היום?

דינה וגידעון אוברזון ( )1947 באיטליה

אביזרים שהם חשובים ביותר. חגורה מתאימה,
תכשיט, יכולים לתת צורה לגמרי שונה לבגר.
לשעות־הערב צריך ללבוש ביגוד של כף.
הביגוד בשעות ־הערב צריך לבטא את מה שאותה
אשה מרגישה — היא רוצה להיראות נחשקת,
עליזה? הביגוד בערב הוא עניין של מצב־רוח.
מספיק שתהיה לך במלתחה חולצת משי או
חולצת פאייטים. בערב את יכולה להרשות
לעצמך מחשופים, שאינך יכולה להרשות לעצמך
ביום. ואם יש לך שימלה אחת מסאטין או מטפטה
— את מסודרת.

• מה דעתך על אופנת ביגדי־הערב
בארץ?
מתי לובשים ביגרי־ערב בארץ? באירועים,
בחתונות, בבר־מיצווה. תמיד — אבל תמיד! —
זו הפגנה של טעם רע, כי משתדלים במיוחד —
ואז זה יוצא גרוע ביותר. הרבה נוצצים, הרבה
מבריקים. הרבה טעם רע.

• לאחרונה שמתי לב, כי בסיגנון
ביגדי־הערב של מעצבי־אופנה נודעים
בעולם יש הרבה נוצצים והרבה זהב,
שאתה קורא לו טעם רע.

זה בגלל כוח הקניה הערבי. אל תשכחי כי
הלקוחות העיקריים של בתי־האופנה העיליים

של פאריס הן נשות נסיכויות־הנפט. והן, בהתאם
לטעמן, רוצות כמה שיותר נוצץ.
אני מכיר כמה צרפתים שמעיהם מתהפכים
למראה ביגדי־הערב של מיטב המעצבים של
פאריס. אך אין ברירה, הכסף הערבי משחק פה
תפקיד חשוב ביותר.
את יודעת שבפאריס ישנו מלון בשם נובה
הוטל, שמחיר חדר בו הוא 5000 פרנק ללילה,
ובתוך הסוויטות המפוארות יש מיתקן מיוחד
לצליית כבש? כל המלון עשוי בוורוד ובזהב.
הכניסה למועדון־הלילה היא בצורה של
חור־מנעול — ממש עליסה בארץ הפלאות. זה
לא יתואר, שהארכיטקטורה יצרה דבר כזה, ועוד
בפאריס. לרעתי, זהו לעג לאינטליגנציה ולטעם
הטוב.
אבל זהו־זה, אין מה לעשות. הטעם של
הארכיטקטורה, הטעם של בתי־האופנה, מופנה
לטעמם של הלקוחות הערביים.

הוא עובד איתי. אמא שלי גם היא עובדת בעסק
המישפחתי, היא תופרת. מהיום שבעצם פתחתי
סטודיו, ולמרות שאנחנו עובדים באותו הבניין,
אני כמעט שלא רואה אותה.
בגיל 6הצעתי לדינה נישואין, ובגיל 18 וחצי,
אחרי ששוחררתי מהצבא בגלל לחץ־דם גבוה,
עמדה דינה להתגייס. החלטתי שזה לא יילך ככה,
שתהיה לי חיילת בבית, ו־ 11 יום אחרי שגמרה

• לך יש לקוחות ערביים?
יש לי לקוחות נהדרים מבית־לחם, אנשים על
רמה, אנשים משכילים, מקסימים.
אבל יש להם בעיה, בכל פעם שהם מגיעים
לתל־אביב. לאנשים במעמדם לא נעים לעבור כל
פעם את הבדיקות שהם עוברים. ובכל זאת, הם
מגיעים תמיד בחמולות. לקוחות טובים מאוד.
יש לנו לקוחות מלבנון. עמדנו לערוך
תצוגת־אופנה בביירות, אבל היא התבטלה.

• אחרי שדיברנו על אופנה, נדבר
מעט עליך. זה נכון שאתה ורעייתך,
דינה, מכירים זה את זה מאז שנולדתם?
נכון. שנינו נולדנו בסקיופ, שבצפון איטליה.
למעשה, מוצא ההורים שלנו הוא מזאגרב
שביוגוסלאוויה. בזמן המילחמה ההורים ברחו.
אני נולדתי חצי שנה לפני דינה. ההורים הם
חברים עוד מאותה השכונה בזאגרב.
דינה עלתה ארצה ב־ 48 ואנחנו ב־ .49 אנחנו
התגוררנו בתל־אביב, ומישפחתה של דינה עברה
לירושלים. אבל הקשר בין שתי המישפחות
נשמר.
אבי היה נגן צ׳לו ברביעיית דוצ׳קארלו. היום

שמינית היא מצאה את עצמה מתחת לחופה.

• איך הגעת לאופנה?
הייתי מהילדים המפונקים, שההורים שלהם
החליטו שהם חייבים ללמוד משהו בחו״ל. שלחו
אותי לפאריס, לפני הצבא, לדודה שלי.
למעשה, נסעתי ללמוד אדריכלות־פנים, אלא
שעוד בארץ למדתי ריקוד קלאסי אצל מיה
ארבטובה ואצל לילי גלמן. ובפאריס, במקום
(המשך בעמוד )60

שיחר

צל״ג
העידן החדש?
• למחלקת־החדשות של הטלוויזיה, הנוהגת
בפחדנות מדאיגה בפרשת המחתרת הטרוריסטית
היהודית. תחת לפתוח בוויכוח האמיתי — בין
המתנחלים ובין מתנגדיהם — המרחף על
הפרשה כולה, העמידה הטלוויזיה פנים כאילו כל
הוויכוח הוא בין זרמים שונים בקרב המתנחלים
עצמם. התוצאה: תשפוכת אינסופית של תעמולה
סיפוחיסטית, בתוספת גינוי צבוע ומתחסד,
במיקרה הטוב ביותר.
לשיא הגיע מנחם הדר בכתבתו על
המחתרת בהשבוע -יומן אירועים, שהיתה

כתבת־הרדיו אילנה צור, על תוכניתם רבת
היומרות והתוצאות העלובות. התוכנית היא
הגילגול לפרגוד, ולשמונה וחצי ולעוד חצי־תריסר
תוכניות קודמות בשמות שונים, שחתרו
בעבר וחותרות בהווה למצוא נוסחה טלוויזיונית
לסיקור ענייני התרבות במירקע. חוסר הבחנתם
של מפיקי מסכים במתרחש בתרבות הישראלית
מתבטא בחוסר אמינותם, במרואייניהם, בהבאת
קטעים מצולמים מתוך אירועים תרבותיים
שוליים, ועוד כהנה וכהנה.

צל״ש

הצלחתו של מפיק עמוד האש, יגאל
לוסין, למכור מיני־סידרה של עמוד האש

חדשות דשנות שחוקות
• לחטיבת־החדשות של קול ישראל,
שמשכילה, למרות מיגבלות חוק־הבחירות,
לדווח באופן מרתק במהדורות היומנים על
המאבקים בתוך המיפלגות, התככים והתוצאות
במיפלגות השונות. יומני־החדשות של קול
ישראל, ממשיכים להצטיין. תוך הכנסת ״פינות״
כפינתו של גבי גזית יש עניין בבחירות,
בנוסח של ניו־ג׳ורנאליזם רדיופוני. זהו תחליף
לתוכניתו יש עניין, שהורדה בהמלצתו של יו״ר
ועדת־הבחירות המרכזית, השופט גבריאל בך.
מהדורת יומני־החדשות של גלי־צה״ל עוקבות
בפחות עידכון אחר המהלכים במיפלגות
השונות, תוך התמקדות בדיווחים שהם תשדירי־תעמולה
לגופים שונים במערכת־הביטחון, דוגמת
התעשיה האווירית.
דיווחי שתי תחנות־הרדיו טובים עשרת מונים
מדיווחי חטיבת־החדשות של הטלוויזיה, שהם
שמרניים ביותר.

מאחרי הבוירקע
העמודה לא־חוקית

מנהל־תוכניות שפירא
עוד פעם
כולה שיר־מיזמור להתנחלות ותשדיר־שרות
לגוש־אמונים, כאילו יש עליהם הסכמה לאומית,
ונותר רק הוויכוח אם צריכים גם לרצוח ערבים או
לא. יתכן שזהו כבר פרי ראשון של עידן אורי

מישחק
(בעמוד)
האש

חטיבת־החדשות של הטלוויזיה אימצה לעצמה
בחודש האחרון, למרות מיגבלות חוק
תעמולת־הבחירות החלות עליה, את סיגנון־
התעמולה של ראשי הליכוד.
סיגנון־תעמולה זה, המתבטא בהופעת צמרת
הליכוד על המירקע בנושאים חדשותיים(בעיקר
המאבקים הפנימיים בליכוד) ,תוך הטפה גלויה,
הוא תעמולת־הבחירות.
המאפיינים הגדולים של שיטת־תעמולה בל־תי־חוקית
זו הם השר־ללא־תיק, אריאל שרון,
עוזרו ח״כ דויד מגן ורוני מילוא.

(שיבעה פרקים) להקרנה בערוץ הרביעי של
הטלוויזיה הבריטית, הביאה לגל של גינויים
בבריטניה.
במדור.שידור״ של סאנדיי טיימס, תחת
הכותרת ״מישחקים באש״ ,הבהיר בעל המדור
את הסיבות שהביאו את מנהל הערוץ הרביעי,
ג׳רמי אייזקם, לרכוש את עמוד האש,
כתגובה על הקרנת הסידרה הערבים (סידרה
שמומנה בידי קבוצה של בעלי־עסקים
האחרונה ב,פסטיבל האביב׳ שנערך מטעם
הטלוויזיה בחודש אפריל. לאור התגובות וההדים
השליליים שהיו למיבצע, במתכונתו כפי שנערכה,
הוחלט שלא לאפשר הישנותו של
פסטיבל במתכונת דומה.״
אליה וקוץ בה. לחברי הוועד־המנהל לא דווח
שהאחראי לפסטיבל האביב, המפיק (לשעבר
בימאי) אילון גוייטין, הוא עדיין מועמד
לתפקיד מנהל מחלקת־הדראמה־והמוסיקה בטלוויזיה.
אחרי כישלון שכזה היה זה מן הראוי
שהוועד־המנהל לא יאשר את מינויו הסופי
לתפקיד.
תוך התעלמות מדיברי חברי הוועד־המנהל,
חוזר גוייטין בימים אלה בפסטיבל״אביב נוסף:
גודש של מופעים מתוך הפסטיבל הישראלי
במירקע, תוך תשלום מס לממונה עליו בעבר,
אביטל מוסינזון, שהוא מנהלו האמנותי של
הפסטיבל הישראלי.

שינויים לחזק רשות השידור
אם יחזור המערך לשילטון אחרי הבחירות
מסתמנת תמונת־מצב חדשה, שתסייע לסידרת
שינויים חוקיים במעמדה של רשות־השידור.

סירת.

סלאח שבתוויזיה
• למנהל חטיבת התוכניות של הטלוויזיה,
צבי (״צביקה) שפירא, על התיכנון הלקוי
והדוחה של מישדרי יום־העצמאות בטלוויזיה. הם
הגיעו לשיאם בשידור — בפעם השלישית תוך
חמש שנים — של הסרט סלאח שבתי. גם שירה
של נעמי שמר מפיה של עופרה חזה, שחזר
והושמע במהלך החג, היה עונש קולקטיבי,
והקטין, מן הסתם, את שיעורי־הצפייה בטלוויזיה.
אישיותו הטלוויזיונית של ירון לונדון לא היה
בכוחה להציל את מישדרי יום־העצמאות.

דוחים

״מסכי״
• למפיק מישדר־התרבות של הטלוויזיה,
אפריים סטן, ולמגישת התוכנית מסכים,

מסממניה

מנהל־חדשות שטרן ואשתו דסי

תשובה יהודית לשייחיים
מכוויית) ,כדי לשמור על האיזון במישדרים.
אייזקס, יהודי במוצאו (אחיו נהרג לפני
שנים בהתפוצץ מקרר־התופת בכיכר־ציון,
ירושלים) ,נחשב כאוהד של הפלסטינים, והוא
נאלץ לרכוש את עמוד האש כדי לרצות את
השדולה היהודית באנגליה.
לתוספות־היוקר.
התחקירנים ושאר המשתתפים, שאינם שכירי
רשות־השידור, מהווים את עמוד־השידרה שבלעדיו,
לא תיתכן כל הפקה בטלוויזיה ובקול
ישראל. את שכרם מקבלים התחקירנים כקבלני־מישנה,
באיחור של חודשיים מיום ביצוע
העבודה, בלי כל פיצויי אינפלציה.
בימים אלה מתארגנים התחקירנים ברשות־השידור
במיסגרת שתנהל מאבק מיקצועי נגד
הנהלת רשות־השידור.
התחקירנים בונים את מאבקם על העובדה
שהמנהל הנוכחי של הרשות, אורי סדרת,
שימש בעבר במשך שנים כיו״ר וער־העיתונאים
בידיעות אחרונות, ושהוא מודע לבעיות
מיקצועיות מסוג זה.
פסקול קיפי־טופור
מרירות וכעס מילאו את כתבי הטלוויזיה,
כאשר הגיעה במהלך חג־הפסח לטלוויזיה כתבתו ,.
של הכתב־לשעבר (בחופשה ללא תשלום
בשליחות הסוכנות היהודית) אליעזר יערי,
שדיווחה על סדר־פסח בבוסטון. על כתבה זו הגיב
אחד הכתבים, שאמר ״ואחרי אליעזר יערי יתחיל
דניאל פאר, לדווח על פעילויות הקרן
הקיימת, שהוא נמצא בשליחותה בקנדה • •
תופעה שלילית ומעוררת־דאגה היא זו של בר״ש
(בוגרי רשות־שידור) ,שיצאו לרעות בשדות זרים
והמנצלים את הטלוויזיה לקידום עיסוקיהם.
מהבולטים באחרונה הוא הדובר־לשעבר של
הרשות, משה עמירב, המשמש כיום כראש
מינהל־התחבורה. הוא הצליח להביא לשידור של
התוכנית בדרך הביתה, שעשועון־טלוויזיה(ולא
תשדיר־שרות, שעליו היתה הטלוויזיה עשוייה
להרוויח כספים) .בוגר אחר הוא אביטל
מוסינזץ, מנהל הפסטיבל הישראלי, שדאג
לשכנע את מחליפו, איילרן גוייטין, לשדר
סידרה על מופעי הפסטיבל(ראה לעיל על
מישדר־המסוקים של הטלוויזיה בערבו של
יום־העצמאות, בכיכובה של השחקנית ענת
טופול, אמר אחד מעובדיה הבכירים של
הטלוויזיה :״עד עכשיו היה לנו קיפי־קיפוד,
ועכשיו יש לנו גם קיפי־טופול. זהו אחד
הכישלונות הבולטים של הטלוויזיה בתקופה
האחרונה, אבל המסך אוכל את הכל...״

השתכנות דיווחית

דברים מוזרים מתרחשים במחלקת־הדת
של הטלוויזיה הישראלית. מנהלה החדש של
המחלקה, שדר־הרדיו הוותיק מורדכי
פרימן, גילה את סוד המירקע. הוא מאוהב
בדמותו הניבטת מבעד למסך — מחלה
הקרוייה בעגת־הטלוויזיה ״מסכומניה״.
פרימן מופיע כמנחה בסידרת תוכניות־דת,
שהבולטות בהן הן שניים אוחזין ושעשועון
בענייני דת ומסורת.
הופעותיו של פרימן במירקע הן התעלמות
מוחלטת מהחלטה של הוועד־המנהל של
רשות־השירור, האוסרת הופעת מנהלי־מחלקות
במירקע (החלטה המכונה בפי עובדי
רשות־השידור כ,כלל אחימאיר. הוא התקבל
בקדנציה הקודמת של הוועד־המנהל לפי
דרישת אהרון פאפו, כדי למנוע את בחירתו
של יעקוב אחימאיר כמנהל חטיבת־החדשות
של הטלוויזיה).
מאחר שהידר הנוכחי אף הוא דתי, אין ספק
שהופעותיו של מנהל המחלקה לענייני־דת
תימשך במסך, תוך דחיקת צופי הטלוויזיה
הישראלית לערוצים הירדני וד,לבנוני.

בימאי לוסין

כתוצאה מהם יודחו מתפקידיהם יו״ר הרשות

בעוד שחוק־הבחירות מחייב את עורכי מבט
למחוק קטעים אלה מהשידור, הרי שמנהל
חטיבת־החדשות יאיר שטרן, כמאמר אחד
מכתבי־החדשות ״נתקף בהשתפנות דיווחית,״
ומשאיר את קטעי־התעמולה במהדורות החדשות.

מנכ״ל רשות־השידור, האחראי כלפי יו״ר
ועדת־הבחירות המרכזית לכנסת ה־ ,11 השופט
גבריאל בך, אינו מקפיד על מילויו של החוק או
לפחות שמירת איזון תעמולתי.
פרט מפליא הוא חוסר האיזון הדיווחי שבין
מהדורות מבט ובין מישדר הטלוויזיה הלימודית,
ערב חדש, שעליו חל, מן הסתם, חוק־בחירות
אחר, המאפשר לו לדווח ביתר קלילות ועניין על
מערכת־הבחירות.

בכוונת נציגי המערך להביא לביטול גוף
מליאת רשות־השידור ( 31 חברים) והוועד־המנהל
הנוכחי ( 7חברים) ולהמרתם במועצת־מנהלים
לרשות־השידור, שתקיף 11 חברים, ושתיטול
חלק פעיל יותר בניהולה של הרשות.
במיסגרת מהלכים אלה, יקל על המערך לסלק
מתפקידי הניהול את ינון ופורת, תוך הבאת
אנשיהם לניהול הרשות.
צחוק הגורל הוא שההצעה לשינוי בחוק
רשות־השידור, שתאומץ בידי המערך, הוצעה
על־ידי היו״ר הקודם של הרשות, הפרופסור
(למישפטים) ראובן ירון, איש הליכוד.

סתיו לפסטיבל האביב

מרד התחקירנים

בהודעה לעיתונות שהפיצה דוברת רשות״
השידור, ירדנה הראל, על ישיבת הוועד-
המנהל של רשות־השידור, נאמר בין השאר:
״הוועד המנהל של רשות־השידור דן בישיבתו

רשות־השידור היא אחד הגופים הנצלניים
ביותר במדינה. היא מעסיקה כמה עשרות של
תחקירנים ועורכי־תוכניות בשכר, לפי מחירון
שאינו עובר לעולם פיצויי־שחיקה, והמוצמד

המפד״לי, מיכה ינון, ומנכ״ל הרשות, אורי
מורת.

שחקנית טופול
המסך אוכל א ת הכל
העולם הזה 2437

מועדפות תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
וטילי 10.15 מדבר
עברית) .סרט המבוסס על
רומן מאת המחבר הסאטירי
פיטר דה־וארים, המספר על
פגישתם של איש ואשה, רווקים
מתבגרים, המנהלים ביניהם
רומן, שהוא ספק סיפור־אהבה
ספק סיפור של התנצחות
לשונית. חלקו הראשון של
הסרט מתאר בהומור את הימים
שלפני נישואיהם. החלק השני

יום שבת 19.5.84

יום רביעי 16.5.84
• סרט תיעודי: פנורמה 10.10 ערוץ 6
— 50 דקות — מדבר אנגלית) .מדי שבוע

• לילדים: נערים מחוננים 7.30 ערוץ
50 — 3דקות — מדבר אנגלית) .סידרה

מקרינה הטלוויזיה הירדנית בשעה זו סרט תיעודי,
בררך־כלל אנגלי, המטפל בנושאים מתחום הרפואה,
החברה והכלכלה.

אמריקאית העוסקת בשיגעון החדש של הנוער היום:
המחשב.

• הרפתקות: הוטל 10.15 ערוץ — 6
50 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה אמריקאית
מששעת, המבוססת על רב־המכר של ארתור היילי.
העלילה מתרחשת במלון־הפאר סנ ט גריגורי שבסן־
פרנסיסקו, אשר רק בעלי־ממון ואנשים מפורסמים זוכים
להיכלל בין אורחיו. כפי שאפשר לצפות, החיים
בבית־המלון הם כמו בכוורת, תוססים וססגוניים, טיפוסים
שונים פוקדים אותו בחפשם אחרי הנאות, הרפתקות־אהבים
בגירות ועוד.

יום חמישי 17.5.84
• לילדים: צ׳רלס דיקנם 7.30עתץ 3
— 50 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה אנגלית
המספרת את תולדות חייו של הסופר — צ׳רלס דיקנם,
שחי בשנים 1812־ 1870 באנגליה, ונחשב לאחר מגדולי
סופרי־הילדים בתקופתו.

• סרט תיעוד: לקראת. שנות אלפיים
( — 10.20 ערוץ 15 — 6דקות — מדבר
אנגלית) .סידרה דוקומנטרית קצרה, המתארת בוורוד
את עולם המחר על שיכלוליו, המצאותיו והישגיו.

יזם שישי 18.5.84
• סדורגל - 3.20( :שני הערוצים — 50
דקות — מדבר אנגלית) .תחרויות כדורגל ממיטב
הכדורגל העולמי, שהתקיימו בשבוע החולף, באנגליה
ובגרמניה המערבית.

בלייק: בדם קר
יום רביעי, שעה 9.30

• בשם זה,
,טרומן בקפידה שרירותי
שזהותם אינה
.יש, רוצחים בדם קר
בני־מישפחה של איכר
הגרים בחווה מבודדת.

של הסרט מתאר בהומור
ובסאטירה את שמתרחש בין
בני־הזוג ברבות השנים.

זו מקרינה הטלוויזיה הירדנית סרט קולנוע צרפתי באורך
מלא.

• סידרת מתח: מאגנום 11.15 ערוץ 6
— 50 דקות — מדבר אנגלית) .סידרת־מתח

שבת
19.5
• תרבות:

• קולנוע: סרט קולנוע צרפתי (— 6.30
ערוץ — 6מדבר צרפתית) .מדי יום שישי בשעה

פסטיבל

אמריקאית בכיכובו של תום סאלק, השחקן בעל ההופעה
הספורטיבית הנאה, שהפך תוך זמן קצר לסמל־מין
בארצות־הברית.

• בידור: המופע של מוצאי־שבת (10.30

— ערוץ 30 — 6דקות) .תוכנית הבידור השבועית
של הטלוויזיה הירדנית. שירה, זימרה וריקודים,
בהשתתפותם של אמגים ידועי־שם.

יום ראשו! 20.5.84
• סידרה לילדים: מקרוני 7.00 ערוץ 3
— 25 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה העוסקת
בהרפתקות אמיתיות, הלוקחות ילדי בית־ספר למקומות
מרתקים, המתנסים בחוויות והרפתקות מעניינות, לחוות
סיגנוני־חיים רבים ומיקצועות שונים.

• ספורט: היאבקות 10.30 ערוץ — 3
40 דקות — מדבר אנגלית) .תחרויות היאבקות
בשיטת. תפוס כפי יכלתך״ ,לפני קהל משולהב.
התחרויות נערכות בין גדולי המתאבקים בעולם המערבי.

יזם ש1י 21,5.84
• קומדיה: רופא בגדולתו 10.30 ערוץ
25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה קומית
זו, שהופקה באנגליה, וזכתה לסדרות־המשך רבות עקב
פופולריותה הגואה, זוכה בשידור חוזר בטלוויזיה
הירדנית.

• תוכנית דיון: דיון לתוך הלילה (— 10.45
ערוץ 40 — 3דקות — מדבר ערבית).
תוכנית־מיפגש עם אישים בעלי עמדה ושיעור קומה
בירדן, בתחום הפוליטי והחברתי.

י 1ם שלישי 22.5.84
• דראמה: סיפורים משיקאגו 9.30
ערוץ 60 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
דרמאתית אמריקאית, המציגה לפנינו דראמות שונות
המתרחשות כל העת בעיר הדינאמית, הקשוחה
והמיקצוענית הזאת. הסידרה מגוללת בכל אחד מפרקיה
סיפורו של מיקרה־פשע אחר, שאירע ברחובותיה
הסוערים של שיקאגו ואת השלכותיו על דרך־חייהם
ויחסיהם של שיבעה אנשים,

111י 8ו1י|[11ע

׳ 1ש1י

יום ש לי שי

17.5

21.5

22.5

• סרטבע: עולם הולך
ונעלם 9.30 מדבר
עברית) .סרט שני במיני־

• סידרה בידורית: תהילה
8.02 מדבר

פסטיבל
• תרבות:
ישראל 8.02 מדבר

סידרה תיעודית, העוסקת
בחיי־החברה באפריקה. הסרט
עוסק בכשוף בשבט אזנדה, תוך
פרישת חיי־המיסתורין של שבט
זה, הנשלטים בידי מכשפים
ומגירי־עתירות. גם בני השבט
שהמירו רתם והתנצרו מושפעים
מעולם זה של כשפים. קריינות
בעברית: ורד גנור.

שוגון
• סידרה:
( — 10.20 מדבר אנגלית)
.פרק שלישי בסידרה,
המספרת על יפאן הפיאודלית
במאה ה־ ,17 מבוסס על רב־מכר
מאת ג׳יימס קלאוול.

עשירים
• סידרה:
ומושחתים (— 11.05
מדבר אנגלית עילגת).
הפרק אהוב את המלאכה,
שבמהלכו מציג ברנש גדול את
בני־מישפחתו בהמשך צוואתו
המוקלטת, למצוא תעסוקה
לפרנסתם. העבודה שבוטסי

יום שי שי
18.5
• סרט קולנוע: פיט

יום שישי, שעה 10.15

ישראל 10.10 מזמר
עברית) .קונצרט הפתיחה
בשידור ישיר מבנייני־האומה
בירושלים. בתוכן: שירי מכות
מצריים, למילים של נתן
אלתרמן ולחן של נחום ודימו.

שלושה
• קומדיה:
בדירה אחת (— 10.55
מדבר אנגלית) .בפרק הקו
הישיר של סטנלי מגלה בעל־הבית,
רופר, דרך לצותת לשיחות
המתנהלות בין דייריו הצעירים
בדירתם.

תחגחהוחו0חווו מ( 1וננ)8
תוכניות לימים א-ה(אחרי הצהויים)
1.00 חדשות
1.30 סידרה
3.00 סרט

4.00 מערבון
7.00 סידרה
9.00 סידרה

יום ר א שון
20.5
דאלאס
• סידרה:
( — 9.40 מדבר אנגלית).
הפ^ק הירושה ממשיך בסיפור
צוואתו של ג׳וק.

שבועית:
• סידרה
בהילוך חוזר (— 10.30
מדבר עברית) .לפני 15 שנה
שידרה הטלוויזיה הישראלית
סידרה ושמה עולם צעיר, ובה
סידרת מיפגשים עם ישראלים
צעירים בראשית דרכם. הסידרה
הנוכחית מפגישה כמה מהמשתתפים
עם מיכה שגריר, המציג
להם שאלות על שעבר עליהם
מאז וער היום.

• מותחן: לא יאמן כי
יסופר 11.10 מדבר ממלא אנגלית) .הפרק
המקום מביא עוד אחת מאותן
עלילות בעלות סיום מפתיע.

צוות משתתפי
יום שני, שעה 8.02
עברית) .תוכנית שניה בסיד־ומזמר
אנגלית) .הפרק אני
רה. בהנחיית עודד קוטלר.
אלמד לפרוש כנף, חלק ב׳,

• קומדיה: מישהו מטפל
בך 9.30 מדבר
אנגלית) .הפרק במלאת לך
חמישים ממשיך ומציג את
איוולת־החיים בחנות כולבו
בריטית.

מטרה
• מותחן:
( — 10.50 מדבר אנגלית)
.עוד פרק בגירסה
הבריטית לסטארסקי והאץ׳,
תחת הכותרת כייסות בכביש.

• מותחן: קסלר (10.10
— מדבר אנגלית) .פרק
שלישי בסידרה הבריטית
המעולה, בהפקת בי־בי־סי,
המפענחת את ההווה של השפע
האירופי מול אימי השואה
ושיתוף הפעולה עם הנאצים.
ישראלית בשם מיכל רק ואחרים
יוצאים בעיקבותיו של קסלר,
מייסד האירגון הנאצי החדש
בגרמניה.

,אני או הבתלל
פ רו בו ק טי ביי םזל
רג ליי! ״ אומרת

היא אמי בל, ה-
מתוודה• :אהבתי
מאוד את דוגמנות המסלול והצילום. אבל יותר

דוגמנית לשעבר

מכל אני אוהבת את השמש הישראלית החזקה. אני
ממש מכורה לשיזוף ומנצלת כל יום יפה לבן ׳.וידוי
נוסף• :אני שוקלת 48 קילו ואוכלת פעם ביום׳.
ף* משך היום אני רוצה שקט,
*//כלי מוסיקה ובלי רעשים
אחרים,״ אומרת אנני בל, הדיסק־ג׳וקי
האחראית על תקליטיית־הדיסקו של
מועדון חדש ויוקרתי שנפתח לאחרונה
בתל־אביב.
את אנני בל האנגליה לא צריך
לחפש בין ההמון הפוקד את
הדיסקוטק. היא בולטת ונראית לעין
למרחוק. היא בלונדית בעלת פנים
זוהרים וגוף חטוב של דוגמנית
(לשעבר).
חיכוך של דקותיים. אנני היא
יבוא אנגלי טרי, בן חודשיים בלבד.
היא עבדה ארבע שנים בקלאב
הכי־ירוע ולוהט בלונדון, הנקרא
סטרינג פלואס (חברי המיתר) .לפני

הדידה!
חודשיים פנו אליה מסוכנות הדיסק־ג׳וקים,
שעימה היא קשורה ושאלו
אותה מה דעתה לעבוד בישראל במשך
חודשיים במועדון חדש האמור
להיפתח שם.
היא חשבה דקה, חככה בדעתה
דקותיים והשיבה בחיוב. יומיים לאחר
מכן היתה במטוס לישראל. לא. היא לא
ביקרה קודם לכן בישראל, אבל היא

ידעה הכל עליה, על המצב הביטחוני
ועל מזג־האוויר(״הנהדר״) שלא איכזב.
,.הכי סוסיסטיקייטד!״ לעבודה
כדיסק־ג׳וקי הגיעה אנני במקרה. זה
היה לפני חמש שנים. עד אז היא עסקה
בדוגמנות מסלול וצילום ומאוד נהנתה
מכד, למרות התחרות הרבה בשוק.
באחד הערבים של השנה החדשה 1979
בילתה עם חברים במועדון השייך

לידיד. היא היתה במצב־רוח טוב ושמה
תקליט על הפטיפון ודיברה במיקרופון,
וכך שמה עוד תקליט ועוד
תקליט עד אור הבוקר.
ידידה ושאר הרוקדים נהנו מאוד
ואז הציע לה הידיד לעבוד אצלו שלוש
פעמים בשבוע, תמורת תשלום. כמובן.
אנני הסכימה, וכך עבדה במשך שנה
שלמה, כשבסוף השנה זנחה לחלוטין

אני רוצה להתחתן ולחיות ח״ם נורמליים1״ אומרת אגני האנגליה
את מיקצוע הדוגמנות ועברה למישרה
מלאה בדיסקוטק.
היא היתה טובה והשמועה שדיסק־־
ג׳וקי אנני בל היא ממש מיקצועית,
עברה מפה לאוזן. היא הגיעה
לדיסקוטק הכי פופולארי (״והכי
סופיסטיקייטד״) סטרינג פלואס,
שאליו באים שחקני־קולנוע, אנשי
מוסיקה, כמו אלטון ג׳והן ורוד
סטיוארט, אנשי־חברה וסתם עשירים.
מאחורי בודקה. באותה תקופה
אהבה אנני מאוד את עבודתה ונהנתה

מכל רגע. היום זה קצת אחרת. הנאתה
מאוד תלוייה בקהל הנמצא במועדון
ובתגובותיו :״אם האנשים רוקדים
ונהנים, גם אני נהנית. אם לא, זה מאוד
מתסכל אותי!״
אנני בל אומרת שאי־אפשר להשוות
את הציבור הישראלי לאנגלי.
האנגלים הם פורקי־עול בכל מה
שקשור לדיסקוטקים. הם נמצאים על
רחבת־הריקודים ארבע, חמש שעות
בערב ורוקדים ללא הפסק. נוסף לכך,
בלונדון נמצאת אנני בל על בימה,

של דיסק־ג׳וקי צריך להיות
סכסי במו, למשל, הקומבי*
ניזון הפרובוקטיבי הקטן שרכשה אגני בשני צבעים,

בגד הונעה

כשכל הציוד נמצא מאחוריה, כך שהיא
נותנת, מדי פעם, שואו בריקוד.
בישראל היא כלואה מאחרי דלפק,
כשכל הציוד נמצא לפניה, ולא
מתאפשרת לה יציאה־של־ממש לרה־בת־ריקודים
פרטית משלה.
הבעייה בלהיות דיסק־ג׳וקי היא
לרצות את כולם .״אנשים שונים הם
בעלי טעם שונה, וכל אחד אוהב
מוסיקה מסוג אחר. אנני מסתכלת על
הקהל ומנסה לחוש מה הוא אוהב,
(המשך בעמוד )36

שחור(בתצלום למעלה) ולבן, בחנות מיוחדת בחו׳ל.
״בלונדון, אני גם נותנת שואו בריקוד. בארץ -לא,
משום שתנאי־העבודה לא מאפשרים את זה כאן׳.

נמאסו לי חיי־הרילהו(המשך מעמוד )35
מוסיקה סוערת, מוסיקת־רקע, רוק או
ג׳אז. לכן זה נראה לי מאוד טיפשי ולא
מיקצועי, שישנם דיסק־ג׳וקים, המכינים
להם מראש ערימת־תקליטים
ואותם הם משמיעים במהלך הערב בלי
להתייחס, לסוג הקהל. להיות דיסק־ג׳וקי,
זה לעשות אימפרוביזציה
במוסיקה,״ אומרת אגני ,״זאת עבודה
גם לגבר וגם לאשה. אין הבדלי־מין.
זאת עבודה, כמו כל עבודה אחרת.״
טפח וטסחיים. אגני עובדת
ששה ימים בשבוע, ומבלה בדיסקוטק
כל ערב מ־ 9עד ,2או 3לפנות־בוקר.
היא משתכרת 700 לירות־שטרלינג
לחודש (כ־ 185 אלף שקל) כשכל
הוצאותיה, כמו מלון, אש״ל, כביסה
וכרטיס־טיסה משולמים לה ישירות
מהסוכנות בלונדון.
זה סכום לא מבוטל לרווקה בת ,26
יש לה דירה שכורה בלונדון, ועליה
לשלם שכר־דירה בשווי של שליש
משכרה, גם כשהיא נמצאת בארץ.
מה עושה בחורה צעירה ויפה כמו
אגני עם סיום עבודתה, בשעות
הקטנות של הלילה? בישראל, לדבריה,
היא, בדרך־כלל, חוזרת למלון, לישון,
כדי לקום בבוקר ולהשתזף. היא מכורה
לשמש הישראלית. בלונדון מתחילה
אנני לעבוד ב־ 11 וחצי בלילה עד 5,4
לפנות־בוקר, ואחר־כר היא הולכת, עם
חבריה לעבודה, לאכול ארוחת־בוקר,

מאוזן:
.1מה שקורה כשהפה מלא ()3
.3למרות שבארץ זו גדול הישימון,
בכל־זאת הכל ביחס מתאים ()9
.9האמן הדגול פתח אפקים חדשים
לגמולי שדיים ()4
.10 זהו בדיוק אותו הדלק עוד
מתקופת המנדט, והוא יקר ( )2,2
.13 בהלת אין־קץ פרצה למראה
האש הבוערת ()3
.14 מה שיש בכל תפוז ()3,3
. 15 זהו אותו חלק שלו שהוא
פעמים ד״ר ג׳קיל ופעמים מר הייד

.17 אם עזר לו, אולי ישוב ויד חו
הכוכב ()4
. 18 דוד לזמירות ישראל ()4
.20 כבר קבעו דיינים — הפוגע
באביו איננו אהוד ()4 ,4
.22 בזכות ההתיישבות בבקעה
נסלח לה ()5

.24 גם לפיל יש נימה דקה כזאת

.25 נתנועע בקצב הבוסנובה ()4
.26 דודל שר יען ן, הגיע מן הכפר
אל העיר ()4
.28 אאוריקה! במשטרת ישראל (,3

.29 נערי החיל נחלו כבוד רב (.)3

מאונך:
.2כן נראה מי שחותן ״ממזר״
מסדר אותו ()3
.4כשלח מאד זה רע או טוב? ()4

.5אילו השר היה פרופ׳ ,היה יודע
כי יש אדם מאבד את יומו ()8
.6אף לא אחד מן ה־ 12 לא היה
עובר בלעדיו ()3,3
.7היא כנראה סנדלרית ()4
.8טכס מלא יופי ()5
.9והרי חומר למחשבה, ללא
תמורה — מה שלא עולה כסף לא
שווה כסף 3,4ח)
.11 הדל הזה מתהפך בקברו ()2
. 12״אלטלנה״ זה בוטיק הרעיונות
שלו ()9
.16 אף כי אין זה חזיון נעים, יהושע
סובלו ()4 ,4

ז קו ק דחוף למודעהן

!,מ־ינציפ, אני
לא נפג שת
עם לקוחות!״

.19 נס באמצע בגלל רוח הנכאים
שתקפתו ועוד אומרים שהוא גבר!

.21 כשדני רעב, מאכילין אותו
בכף ()5
.22 מי שיגיע לצומת בטיסה, ישלם
ועוד איך ()4
.23 יש סכנה חס. וחלילה שלא
נגמור את החוב ()2
.24 מעניין איזה קסם צריך
להפעיל כדי לזכות בתכשיט כזה

.27 שטף הדבור פרץ ממנו חד
וחלק (.)3

אי תן עמיו
הדבר גת ( 1״ 0מזי?7ים

לשרותך 24 שעות בי ממה

6 2 2 8 2 8 ,6 2 3 3 1 1־ 03

סז ס חי ס למדבר ת תי קני ם
(ג׳וקים) ,תוליד>0י, חי קי
סו רי ם ובגדים.
רמת-גן. רול מודיעין .18ת.ד2272 .
780114-5-6.70 רש׳071־ 11 עסק ;
ס מיר ח יגל בריאותך ורכוסך

לבטלי כרטיסי אשראי בלבד

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיקור

למסרה סרה בחולון במקום מרכזי ושקט
(נאות רחל)
* 3חדרים +פ״א +חניה
+דוד שמש +תוספות
טלפון 881689 :

* קורסים

ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות (אפילציה)

* סלון ומכוו יופי

דיאנה

תסרוקות, תספורות, החלקות. סלסול, צביעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה

* הכנת כלות
מחירים עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 229388 ,226066 )4

בייקון עם ביצה, המבורגר, או איזה
אוכל יווני או סיני. בלונדון המיסעדות
פתוחות עד אור הבוקר.
גם שם היא לובשת בגדים סכסיים
ופרובוקטיביים בשעות־העבודה. היא
קונה אותם בחנויות מיוחדות לביגדי־הופעה
של שחקנים ואנשי־בימה, אם
כי את חלקם היא תפרה בעצמה או
ששינתה• את הבגד בהתאם לרצונה.
״פשוט לוקחת מיספריים, גוזרת פה,
חותכת שם, שליץ או מחשוף בצד או
בגב, הכל על פי דמיוני!״
היא אוהבת שבגדיה יהיו סכסיים,
שיגלו טפח ויכסו טפחיים.
לא בחדר סגור. האם אורחי
המועדון אינם מנסים לחזר אחריה? ״כן,
כמובן. הם מנסים להזמין אותי למשקה
או לארוחה. אבל אני בפרינציפ, לא
נפגשת עם לקוחות ואם מישהו לוחץ,
אני אומרת שיש לי חבר קבוע, גם אס
אין לי.״
אגני, ילידת ליוורפול, היא בת
לעקרת־בית ולאב מוסיקאי, שהיה
מנצח תיזמורת בצבא הבריטי ואף
קיבל אות־בבוד מהמלכה, כשאגני
היתה בת .7היא זוכרת שהלכה עם
אביה לטקס ומאוד התרגשה מהמעמד.
לאגני ארבעה אחים מבוגרים ממנה
ואחות צעירה יותר .״מישפחתי מאוד
גאה בי ומרוצה מעבודתי, למרות
שכולם היו בטוחים שממני תצא
רקדנית באלט,״ היא למדה ריקוד 14
שנה, מגיל ,7ואחר־כד המשיכה לרקוד
ריקוד מודרני וג׳אז, אבל העבודה
במועדון ניצחה.
בינתיים הסכימה להאריך את
שהותה בארץ לעוד שלושה חודשים
ואז, היא אומרת, כשהחוזה יפוג, היא
תחזור ללונדון וייתכן שתפרוש כליל
מחיי־הלילה .״אני מרגישה שזמני
לפרוש הגיע, אין לי אפשרות להתפתח
יותר במיקצועי הנוכחי!״
הציעו לה לעבוד ברדיו, בלונדון
רדיו שואו, אך היא סירבה משום
שאיננה רואה את עצמה יושבת בחדר
סגור ומראיינת אנשים. מאוויה האמיתי
הוא להתחתן וללדת ילדים, לעבוד
בבוקר ולישון בלילה. לחיות חיים
נורמליים.

אורנה גלזן

העולם הזה 2437

שאיפה של טעם מיוחד.

סיגריה עשירה, ת ע רו בתצ רפ תי ת מ שו בחת

אזהרה -משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות,

טל־ארויו

בירה באדוויזר מיוצרת בארץ בתהליך המקורי ע״י מבשלת שיכר לאומית נתניה, יצרן מוסמך של אנהאוזר-בוש, יצרני באדוויזר סט. לואיס, ארה״ב.

15 אלף דולרן ם התמורות העצומות שהלו באירופה מאז תום מילחמת־
^ העולם השניה אינן יכולות לשנות את הגורמים הקבועים,
שנשארו בעינם עד עצם היום הזה. אירופה כבר אינה שלטת
בעולם, והמעצמות האירופיות הגדולות — בריטניה, צרפת,
גרמניה — הפכו למדינות חשובות, אך בינוניות, הנאלצות לתאם
את צעדיהן עם ארצות־הברית.
עם זאת נשארה אירופה כוח כלכלי, טכנולוגי, מיסחרי
ותרבותי מרכזי ביותר. גם מבחינה אסטראטגית מייחס העולם
כולו חשיבות רבה לכל תמורה, תזוזת־כוחות, הצבת־טילים או
התפתחות פוליטית לכיוון אנטי־גרעיני או ניטראליסטי ביבשת
אירופה. אבל הגורם שנשאר באמת יציב הוא האיזון. הניטרול
ההדדי של הכוחות השונים היווה מאז ומתמיד יעד מרכזי
במדיניות האירופית, מאז קונגרס־וינה בשנת .1815 אסור לאף
מדינה להתחזק יתר על המידה — זה היה המוטו של מדינאי
הסדר השמרני, שהכתיבו את סדר־היום ואת מהות ההחלטות
בקונגרס — אחרת ישרור באירופה תוהו ובוהו.
התחושה הזאת בקונגרס־וינה היתה טיבעית, מכיוון שהוא

מערב־נרמני קול ומיזרזדגרמני הוניקר
לא בא בחשבון
נערך אחרי כמעט 20 שנה של השתוללות נפוליון בונפרטה
באירופה. עיקרון האיזון היה אז בעיקר אנטי־צרפתי, אבל בשנים
שמאז 1870 הוא הופנה לכיוון גרמניה. המעצמה המרכדאירופית
החדשה איימה על שלום העולם שלוש פעמים, הרסה את צרפת,
סיבכה את האנושות בשתי מילחמות־עולם רוויות־דמים. כל
היריבויות הגדולות באירופה, אפילו האיבה האידיאולוגית בין
החלק הרכושני והחלק הסוציאליסטי, לא השכיחו את הפחד הישן
מגרמניה.
רוב המשקיפים הבינלאומיים סבורים שקיים קונסנזוס מלא
רק בסוגיה אירופית אחת: פיצול גרמניה בין מיזרח למערב.
מדינות כל־כן־ שונות כמו בריטניה, צרפת, פולין, ברית־המועצות,
יוגוסלאוויה ואפילו שווייץ מאוחדות בחוסר־רצון גלוי לראות
באיחודה מחדש של גרמניה .״חלוקת גרמניה היא אבן־הפינה
בסטטוס־קוו של אירופה ״,אמר דיפלומט בכיר במישרד־החוץ
האמריקאי לשבועון ניחוויק ,״אם יתערער הבסיס הזה, תתחיל
כל המערכת לגלות סימני־עצבנות״.
לשיפור פיתאומי. הנוסח הלא כל־כך אלגנטי הזה,
המאפיין את המאמר שהוקדש לנושא בניוזוויק, מקפל בתוכו
אמת שאיננה ניתנת לעירעור. כל סימן להתקרבות בין
מערב־גרמניה למיזרח נתקל בחשדנות רבה, אפילו בעויינות
גלויה, מהצד הסובייטי והמערבי כאחד. ברית־המועצות חוששת,
מאז ומתמיד, מכל כירסום באחיזתה בגוש הסובייטי. המערב,
ובעיקר חלקו האירופי, חושש מחיזוק־יתר של גרמניה, מנטישת
נאט׳׳ו על־ידי ממשלת בון, מהליכה לכיוון ניטראליסטי, מגיבוש
מדיניות עצמאית בעלת צביון גרמני־לאומני.
עליית השמרנים לשילטון בבון הפיגה את חששות כל
הצדדים. כל אירופה ציפתה לזניחה מוחלטת של מדיניות
האוסטפוליטיק, שאותה יזם המנהיג הסוציאל־דמוקרטי הוותיק
וילי בראנדט ושבה המשיך יורשו, הלמוט שמידט. המנהיג החדש,
הלמוט קול, נחשב נץ מושבע, תומך נלהב בנאט״ו, אוייב
תנועת־השלום הגדולה בארצו ונחוש בדעתו להציב את הטילים
הגרעיניים האמריקאיים על אדמת גרמניה.
גם איומי מנהיג גרמניה המיזרחית, אריך הוניקר, שהצבת טילי
פרשינג 2בגרמניה המערבית תבשר את עידן־הקרח בין שתי
המדינות, נשמעו חשובים ביותר. מנהיגים סוציאל־דמוקרטיים
תקפו בחריפות את קול, דיברו על כך שבתוך חודשים אחדים
סוכלו הישגים מדיניים שהושגו בעמל מפרך של 10 שנים.
מנהיגים זרים, שחששו מאוד מדטאנט בין שני חלקי גרמניה,
הביעו את עליצותם על האיבה המחודשת, וחגגו את המשך
הסטטום־קוו. איש לא ציפה לשיפור פיתאומי ודרמאתי ביחסים,
אבל הוא בא, והעולם כולו מגיב בחשש ובתדהמה.
תיקווה ל״פיתרון אוסטרי״ .ההתקרבות בין מיזרח
ומערב־גרמניה הזינה מחדש את חלומותיהם של מיליוני גרמנים,
שעדיין לא השלימו עם חלוקת הארץ, כעונש נצחי על זוועות
אדולף היטלר.
ניוזוויק מספר, ש־ 80 אחוז מכלל הגרמנים עדיין חולמים על

איחוד ארצם. יש לכך סיבות משפחתיות, לאומיות, כלכליות,
ואפילו חלקים רבים בשמאל הגרמני מקווים ל״פיתחץ אוסטרי״
— כלומר, איחוד גרמניה, זניחת נאט״ו, אימוץ מדיניות
ניטראליסטית, שתכלול גם פירוז גרעיני, כפי שקורה באוסטריה
מאז שנת . 1955
אזרחים פחות מתוחכמים, ובעיקר מי־נוער, התלהבו מהצלחתו
המרשימה של זמר־הפופ המערב גרמני אודו לינדנברג

הפרת כל החוקים הבינלאומיים?
הרעיון האולימפי מת. ב־ 1980 יצרה ארצות־הברית
תקדים חמור, שהרס את העקרונות האולימפיים. הוועד האולימפי
הבריטי, למשל, הבין ואת היטב, וסירב להיגרר אחרי החרם, חרף
הלחץ שהופעל על־ידי ממשלת מרגרט תאצ׳ר.
עתה הוכיחו הסובייטים שנשק החרם אינו אלא־חרב־פיפיות.
אולימפיאדה בלי הסובייטים ובלי המיזרח־גרמנים תהיה פארסה,
צל של האירוע, כפי שיכול היה להיות.
כל להטי הפירסומאים, האינטרסנטים מכל הסוגים, לא ישנו
את העובדות. הרעיון האולימפי מת, ושוב אין לו תקנה. כנראה
שאת המשחקים הבאים יצטרכו לארגן במדינה ניטראלית, שתוכל
להזמין את כל המדינות, בלי החרמות ובלי אפליות.

יוון: לפיד ממוסחר

0 * 111

ח נון

בביקורו במיזרח. אלא שהדיבורים האלה, על איחוד מדיני של
ממש, לא נשמעו ברצינות במיסדרונות ראשי השילטון בבון.
האמירה הנחרצת של נשיא צרפת, פרנסואה מיטראן(״אני מאחל
לגרמנים כל טוב, אבל איחוד גרמניה לא בא בחשבון״) נשמעה
להם מיותרת לחלוטין. הלמוט קול עוסק בשיפור היחסים, לטובת
כל הגרמנים, אומרים דוברי־הממשלה, את הבעייה המיבנית,
הפוליטית, הוא משאיר בידי ההיסטוריה.
בשנה שעברה אישר קול מענקים והלוואות לטווח ארוך
לגרמניה המיזרחית, בסך כולל של 385 מיליון דולר. מדינה
קומוניסטית זאת שולחת לאחותה במערב 40 אחוז מכלל סחורות
היצוא שלה. תרומת בון להקלת הפער במאזן־התשלומים(למיזרח
גרמניה גרעון של 6מיליארד דולר) היא עצומה. מכיוון שהידוק
היחסים עם המערב הוא מעשה פופולארי ביותר במיזרח, העדיף
הוניקר מחוות מבוקרות על המשך הידרדרות היחסים. הוא
מאפשר — ואף מעניק סיוע טכנולוגי לצורך כן־ — את קליטת
שידורי הטלוויזיה מהמערב. נעשו כמה הקלות חשובות בנושא
הביקורים, ומעל הכל, גבר זרם ההגירה למערב, לצורך איחוד
מישפחות. בארבעת החודשים הראשונים השנה עברו למערב 23
אלף בני־אדם, יותר מכל המהגרים בשנה שעברה.
לא לשמוט קומוניסטים. אנשי תנועות השלום במערב
מספרים, שרוב מנהיגי התנועה האנטי־גרעינית במיזרח, וכן
פעילים כנסייתיים רבים נגד הטילים גורשו, למעשה, למערב.
הוניקר השתדל להיפטר מאלמנטים בלתי־נוחים, כולל פושעים
פליליים רבים. עם זאת עברו למערב גם אקדמאים ובעלי
מיקצועות חופשיים.
ממשלת בון ממשיכה לשלם למיזרח גרמניה כ־ 18 אלף דולר
כופר, עבור אסירים פוליטיים משוחררים. בדרך זאת הגיעו
למערב-כ־ 20 אלף מתנגדי המישטר מאז תחילת שנות ה־.60
כל ההתקדמות הרבה שחלה ביחסים עדיין אינה מונעת
תקריות, כמו נסיונות בריחה מעבר לחומת ברלין, וקורבנות
צעירים, ההופכים, בדלילה, לגיבורים לאומיים במערב. עם זאת
מייחסים משקיפים חשיבות רבה לביקורו של אריך הוניקר בבון
בקיץ. ממשלת בון שוקדת עתה על הצעת־חוק חדשה, שתבטל
את הצורך לאסור ולהעמיד למישפט כל מנהיג קומוניסטי גרמני
הנופל לידיה. הלמוט קול מאמין שתמיכת הסוציאל־דמוקרטים
בהצעת־החוק מובטחת. גרמניה כולה מצפה לביקור, ויש הצופים
גם הרבה מעבר למה שניתן להשיג עתה. אלה צפויים, ללא ספק,
לאכזבה רבה.

ך*אתרינה דידסקאלו, סטודנטית לדרמה, בת ,24 לא ידעה
על מעשה־ההחרמה של קונסטנטין צ׳רניינקו. לבושה
בגלימת כוהנת יווניה קדומה, שהגיעה עד קרסוליה, עמדה,
בשבוע שעבר, בין חורבות הכפר היווני אולימפיה.
זה היה המקום שבו נערכו המישחקים האולימפיים הראשונים
לפני 2760 שנה. כששתי הנערות שלצידה פוצחות בנגינה על
אבוביהן, הדליקה דידסקאלו את הלפיד האולימפי, בהיעזרה
בקרני השמש הלוהטת שמוקדו במראה קעורה שהוצבה בין
החורבות.
תפילה לזיאוס. דידסקאלו הרימה את הלפיד הבוער אל על,
השמיעה תפילה קצרה, ביוונית עתיקה, לאל זיאום ואז יצא הלפיד
לדרכו, ללוס״אנג׳לס. אבל לא לפני שזקן הכפר, ספירוס פוטיינוס,
וכ־ 30 כפריים, אמרו את שלהם: הם הפגינו נגד המיסחור הצפוי
של הלפיד האולימפי, בעת מסעו מחוף אל חוף בארצות־הברית.

אנגליה:
ח 1סרהתרהסת
*** לושה סיסוריס חדשים מאנגליה של המלכה
14/אליזבת ומרגרט תאצ׳ר, הופיעו לאחרונה בשבועון
ניו־סטייטסמן. באנגליה אפשר לשלוח מיכתבים
בדואר מהיר(דרגה ראשונה) או בדו*־ איטי יותר(דרגה
שניה) .מובטל בשם סטגלי הווארד שלח בקשה להתקבל
לעבודה במיפעל בעיר פיטרבורו. מטעמי־חיסכון —
האיש חי על קיצבת־אבטלה — שים־ הווארד את
מיכתבו בדואר מדרגה שגית בקשתו למישרה נדחתה
מייד. העילה הדישמית :״חוסר־התלהבות״.
עזרה עליונה. קבוצת הכדורגל אקסטר סיטי.
ותקועה בתחתית הליגה השלישית, מינתה בוטו־לתפקיד־מפתח
בהנהלת המועדון. תפקידו העיקרי יהיה
להשגיח על הרווחה הרוחנית של שחקני אלזסטר

ב רי ת המועצות:
חרב־פיפיחז
ך ם מי שאינו מתלהב במיוחד מהמישטר הסובייטי עשוי
^ למצוא צד זכות ברור בהחלטתה של ברית־המועצות להחרים
את האולימפיאדה של לוס״אנג׳לס.
גל הגינויים והמחאות הצבועות נגד צעד זה, שהתקבל על פי
הנחייתו האישית של הנשיא ומזכיר המיפלגה הקומוניסטית
קונסטנטין צ׳רניינקו, מעורר גיחוך. כל הפרשנים וראשי המדינות
שתמכו בהחרמת המישחקים האולימפיים במוסקווה ב־,1980
מקימים עתה קול־זעקה. כדאי להזכיר להם, וגם לממשלת
ישראל, שנגררה אחרי וושינגטון במעשה ההחרמה, את הסיבה
לצעד הדראסטי שננקט לפני ארבע שנים: ארצות־הברית הובילה
מדינות רבות בעולם לצעד של חרם, במחאה על הפלישה
הסובייטית לאפגאניסתאן בשנת . 1979 מדוע, אם כן, אסור
לברית־המועצות, ולמדינות אחרות בגוש הסובייטי, לאחוז בנשק
החרם, אחרי שארצות־הברית פלשה לאי גרנאדה, כפתה עליו
שינויי־מישטר בכוח הנשק והמארינס? ומה בדבר היועצים
האמריקאיים, המנסים להפיל את המישטר החוקי בניקראגווה.
ואורבים לממשלה הסאנדיניסטית, לא רק באזורי הגבול
בהונדוראס ובקוסטה־ריקה, אלא גם בתוך שטח ניקראגוור״ תוך

המלכה אליזבט ותאצ׳ר*
תמיד בדאי לשלוח בדואר המהיר
הכושלים. הסביר לעיתונאים המנגד, גדי פראנסיס,
בעבר הקרוב שחקן קווינס פ ארק ריינגירס הלונדונית
־• ונבחרת אנגליה. :במצבנו הנוכחי אנו זקוקים לכל עזרה
אפשרית, חח כולל גם עזרה מכוחות עליונים*.
מחיר חריג. נהגי המוניות באיזור בקסהיל העלו
לאחרונה את המחירים בצורה חריגה. הנימוק הרישסי:
״באיזור חיים פגמיונריס רבים, והם זקוקים להמון זמן
לצאת מהמכונית — אחרי שכבר שילמו ופעולת המונה
הופסקה.״

* מגולמזת על־ידי ט בל ת בסידרה טלמיזיתית •
סאטירית. בטלוויזיה ה מי ס ח רי ת באנגליה.

חוו ובוש
בחוצליח מוצף
נחתיניס וחתימת. דוגמניות ואוסאים, מו״ם
ובנויות, הבאים
להיואות, דואות ולחבש היות בקיץ א ,1זה להיחשף,
/להיראות ולהשתזף בחוף־הים
בהרצליה, אצל דבוש, שהפך שם־דבר:
מקום־הפגישה של היפים והיפות,
החתיכים והחתיכות ואלה שהיו רוצים
להיות כאלה. מסתובבות שם דוגמניות

ישראלית מחו״ל

היא דניאל יטם, המתגוררת בניו״יורק,
וידידה משכבר הימים, רוברט רישמן
מאופנת גיליו. לדעתה של דניאלה, הישראליות הצעירות הן הכי יפות.

171־ 1 1 1י, ך | ך 11 1״ ומשחקים במדקו< .1למעלה: נורה פריד!
11 . 111 /ו 1 11 לנדר, מעצבת-אופנה. למטה, מתחת
לשלט איטור הרחצה: שרון גלבאום, שמיניסטית המתגייסת לצה׳ל.

מקום רחצה אסור1
יי£ם ם 81מ=0י פיואז*8

אחד על השני

המיטעדה הטריפוליטאית, שהפן בשנים האחרונות

המקום של מי שחושבים עצמם חתיכים וחתיכות,
יפים ויפות. מכיוון שאין כיטאות־נוח, אפשר רק
להשתרע על המגבת או להביא כיטא קטן מהבית.

— 1ע1׳ 1/ע 11

—, 1סד־ד^דד־

בביקיני ורוד, על שפת מיפגש דבוש, שנתן את הסם
שהפד שם דבר, בדיוק כמו מאכליו, הקרויים ״טריפוליתיים׳,
החוף הזה באים כל אלו החושבים את עוגמם ליפים וליפות.

מארש ונינט אסור, נשות־חברה
ישראלה שטיר, גילה בוכמן, נערי־זוהר
כמו אורי עליזי, דיילים ודיילות,
טייסים ואנשי־פירסום, אנשי־עסקים
וכמה עורכי־דין ידועים.
כולם יושבים קרובים־קרובים,
צמורים־צמודים ונהנים
מזיעים,
מהסובב אותם.
חון ל־ציו* .ומה אומרות היפות על
חוף־השעשועים הזה? יפה כפיר,
דוגמנית מבוקשת, הגרושה פעמיים
מאותו הבעל, ואם לשני ילדים :״אני
באה לכאן כבר שלושה קיצים באופן

קבוע, למרות שאני מתגוררת בתל״
אביב. מה שמייחד את המקום הזה הוא
החומר האנושי. באים לפה הרבה
חתיכים וחתיכות והרבה אנשים יפים,
שרובם חבריי. אני אוהבת להסתכל על
החיפוש הבלתי־נלאה של הגברים
בחוף.

״זהו חוף־ציד ״.מסכמת יפה היפה,
הלבושה ביקיני בצבע טורקיז ועוטה
שימלח קיצית ורודה.
גם עירית לביא, דוגמנית בדימוס
ונערת ישראל , 1970 נמצאת שם. היום
עירית מקדמת־מכירות של בית־אופנה
:״אני באה לדבוש, כי זה קרוב

ד * 1יהי | 1כן משתזפת לה הדוגמנית בדימוס
| | 1נלי רמתי. לא מעניין אותה מה
האנשים חושבים, או אומרים, ואת המגבת עם

לביתי שברמת־השרון. נחמד פה, יש
אווירה. כל היפים והיפות באים לפה
והזמן עובר מהר.״ יש לה לעירית גם
זווית,נוספת :״בקיוסק יש יין ואפשר
לתפוס יופי של ראש!״ ותחת הראש
הזה לובשת עירית ביקיני כתום,
המבליט את ציבעה השוקולד .,

הכתובת הילטון ירושלים קנתה במכירה. משמאל,
ליד עמוד הפירסומת: עירית לביא, גם היא דוגמנית
לשעבר ונערת ישראל ,1970 והיום אם לשניים.

לראות ולהיראות. דנה סטיניה
היא דוגמנית צעירה. היא כמעט בת , 17
תלמידת־תיכון, אבל כבר דוגמנית
מאוד מבוקשת :״אני רמת־גנית.
היגעתי לחוף דבוש בעיקבות חברי.
כאן הבסיס של כל החבר׳ה. זה בילוי
של לראות ולהיראות.
״כל מי שחושב את עצמו ליפה

מגיע לכאן,״ אומרת דנה, שכל חמוקיה
מבצבצים מהביקיני הוורדרד שעליה.
נלי רמתי, עוד דוגמנית לשעבר,
כיום מנהלת חנות לביגדי־אופנה :״אני
מגיעה לחוף מפתח־תיקווה, מפני שזה
החוף של האנשים היפים. את
חברי־לשעבר היכרתי פה. זה מקום
נהדר להיכרויות. יש כאן המון פנויים.

111ד 1| ¥ל ך תל״אביבית ידועה היא ז׳קלין פילוסוף, העוסקת
11111 1 1 1 1 /1גאוסנה. :אני גאה לפה לראות את אוסנת בגד*׳
החוף וליהנות מהמקום. אבל מהן זאת ממש מגיפה, כולם באיס לפה׳.

זוהי מרי אל״גלי, דיילת.אל״על׳ ותיקה, וכלבה
#1נ 1ע ן 1ווו 11 הצמוד לאווי, .אני באה לפה כנר ארבע שנים,
בדיד ובחורף ׳,אומרת אשת האוויר הלבושה נבגד״הים הסרוג והצהוב.

קטנטן זמ 1״אני באה לחוף הזה
כבר ארבע שנים. אני אוהבת שמש
וים,״ אומרת מרי השזופה, הלבושה
בבגר־ים צהוב סרוג, שאינו משאיר
הרבה מקום לדמיון. .אני פה כל השנה
— שוחה בקיץ ומטיילת בחורף.״
רואים ונראים. ז׳קלין פילוסוף
שרועה לה בכיף על החול הרך ועושה
מה שעושים כולם — משתזפת. ז׳קלין
היא דמות ידועה בתל־אביב ובחוף של
דבוש. היא גבוהה וחטובה, שערה ארוך
ושחור כעורב וביקיני קטן מבליט את
חמוקיה. ז׳קלין, האופנאית, באה לחוף
הזה לראות מה לובשות החתיכות ועם
מה הן יורדות לים :״דבוש זה כמו
מגיפה. כבר בשמונה בבוקר מצלצלים
אליי החברה ואומרים לי — נו, את
באה לחוף של דבוש? זאת אופנה לבוא
לפה. זאת ממש תופעה חברתית.״

ך 1*1 1ך ך 1דן 1היא שרון ברמן, תלמידת-תיכיו(כיתה ס ),
! 1 0 1 1 .1 1111 #1המתגוררת בהרצליה״פיתוח. :אני באה
לכאן קבוע. כיף פה. אפשר להכיר אנשים רבים ויש הרבה חתיכים!׳
ליל קפון, דוגמנית ותיקה, מגיעה
להרצליה מנאות־אפקה ״אני גם באה
לכאן באמצע השבוע, ואז זה באמת
שיגעון. אין פה אף אחד. החוף ממש
ריק. בשבת כף כאן, רואים, נראים
ומתראים עם כולם. זה מקום שהפך
להיות א ז, כולם מגיעים לפה. ליל
הבלונדית לבושה בגד־ים קטנטן צהוב
מטריקו, של פרוציי ( 5,000 שקל).
גם שרה מילר, אופנאית סריגים,
היא קבועה בחוף :״אני לא מפספסת אף
שבת. אני המצאתי את המקום הזה, כבר
לפני שבע שנים. אז לא היתה פה נפש

חיה. רכוש היה בצריף קטן. באנו לכאן ׳

בחורף ובקיץ ואכלנו את הקוסקוס של
פעם. היום המקום כל־כך הומה וצפוף,
שאין מקום לשבת. אבל אני שומרת
נאמנות למקום. אני פוגשת כאן את כל
האנשים הנחמדים והנכונים.״
מדגישה שרה מילר התל־אביבית,
בבקיני טנגה מיזערי שחור של חברת
מואה :״אחרי שבוע של עמל ועבודה
— כף לבוא למקום הזה. יש פה אקשן
ופוגשים את כולם. אפילו הצלחתי
לשדך כאן בין שני זוגות״.

אורנה גלזן

1 11 ודוגמנית: למעלה משמאל-סרה
11 ^ 11 מילר,מעצבת ויפה כפיר, דוגמנית.
מימין: ליליאן, דוגמנית ומנהלת בית״אופנה.

פוינ ט

בין א ם תשובה
חיובית היא מ שמחת
ובין א ם היא מדאיגה,
את מעוניינת לדעת
זאת מהר
ובדיסקרטיות.
פרדיקטור הוא מ תקן
קטן, פשוט וחכם
שפותח לאחרונה
במעבדות שפארו
אינטרנשיונל בהולנד

והפך למוצר הנמכר ביותר מסוגו
בארה׳ ׳ב, צרפת;
אנגליה ויפך הוא
היחידי המשיב לך
כבר לאחר 24 שעות
מיום אחור הווסת
באם את בהריון או

השימוש בפרדיקטור

קל ופשוט. אמינותו גבוהה מאד(מעל
)990/0ועיצובו ייחודי.
את בודקת בעצמך,
והדיסקרטיות חשובה
לך, הלא כן ל
המחיר? -פרדיקטור
עולה רק מעט יותר
מכרטיס קולנוע.
כדאי לך להחזיק

אחד בבית. מי יודע,
אולי תזד ק קי לו.
להשיג בכל
בתי-המרקחת.

* 11) 1 0 1א 1 * 0
הפצהחכ מי בע״מ. אלנ בי 103ת־

פ ר די ק טו ר מתן לךת שו בהמ הי ר ה

הגטו החדש
בישראל של שנות ה־ 70 וה־ 80 נוצרו שתי
חברות סותרות. האחת חייה את העבר היהודי,
המוסרי והקוסמופוליטי על הנייר, ואילו האחרת
יצרה גטו של כוח, המושתת על לאומנות בעלת
גרעין גזעני.
לסתירה הישראלית קדמה מרידתו של היהודי
החדש, שנטש את הרבנות האפלה בת אלף השנים
ומרד בה, בתיקווה להקים תשתית לריכוז יהודי
טריטוריאלי, לחברת־מופת יהודית.
נושא דגל־הסובלנות היהודית הראשון היה
אחד־העם, ובעיקבותיו באו הפרופסור מרטין
ביבר וברית שלום, תנועת השומר הצעיר של
שנות ה־( 40 ולא יציריה המיליטריסטיים נוסח
ח״כ אימרי רון ואל״ט רן כהל) ,שהשפעתם
הלכה ונמוגה בחברה הישראלית ובעולמה
התרבותי.
על חורבות עולם־הערכים היהודי־הומניסטי
קם גטו חדש, שבניגוד לקודמו ריצף את חומותיו
בכלי״נשק חדשניים, כתחליף לערכים ולמוסר.
בישראל של שנות ה־ 80 אין אישיות מוסרית
תרבותית סוחפת שתביא למהפך מול הרנסאנס
הגזעני של הימין הישראלי, ההולך וגואה.
נקודת־אור אחת, המקרינה על חשכת הלאומנות
הסוחפת את ישראל, מצוייה בנשק, שכוחו
רב עשרת־מונים מאילי־הברזל של הלאומנות
הישראלית, נשק האות המודפסת. עשרות ספרים,
הדנים בשאלות־מוסר יהודיות ראו־אור בשנה
האחרונה.
לכמה מספרים אלה מוקדש נמר של נייר.

היסטוריוגרפיה
אם קיים עלי־אדמות עם, שעליו להעריך
נכונה את ההיסטוריה, הרי זה העם היהודי, הניזון
זה יותר מאלפיים שנה מאותו תהליך של תימצות
הסיפרות של ההיסטוריה שלו, תימצות המכונה
היסטוריוגרפיה.

אבי ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית היה
איזק מרכוס יוסט, שמונוגרפיה עליו, י״מ
יוסט מאת ראובן מיכאל ראתה־אור
באחרונה ־.
כבר בפרק מהורקנוס עד נפילת ביתר,
מביא המחבר ציטוט מדיברי־ההקדמה, שכתב
יוסט בסיפרו תולדות הישראלים, שבו הגדיר
את העם היהודי כאותה חבורה מוזרה,
שהאריכה ימים אחרי עמים ומדינות כה רבים,
שקמו פרחו ונפלו, השומרת עדיין בתודעתה
את קיומה בן שלושת אלפי שנים, אינה רוצה
להתנכר למוצאה או להכחישו, שסבלה
באומץ־לב את כל צרות פיזורה הגדול בכוח
אחדות האמונה וכופפה ראשה לנוכח מצוקות
אין־קץ של גורל קשה, של יכורים ומעשי-אונם
מחוכמים, שזממו הרישעות וחמת־הזעם,
השינאה והבוז, כדי לכלותה ...ההיסטוריה של
שבט כה מיוחד, השולח ענפיו מבין כל העמיס
ונשאר, בבל זאת, עומד בבדידותו — לא ייתכן
שאיש-הרוח לא יחפץ בה...
מול העוצמות הכוזבות של מדינת־היהודים
העכשווית, העוברת לאלוהי הנשק, יש
במונוגרפיה על אבי ההיסטוריוגרפיה היהודית
המודרנית משום הענקת מימד־הזמן. ספריו של
יוסט, שראו־אור בשישה כרכים, הם תולדות
הישראלים (הראשון עד השלישי עוסקים
מהורקנוס ועד נפילת ביתר, ושלושת
האחרונים מיבנה ועד לראשית האמנציפציה)
וסיפרו היסטוריה כללית של העם הישראלי.
מיפעל חייו של יוסט, שהיה אלמוני לילידי
הארץ ולתרבות בישראל (בשל גרמניותו) ,היה
הניסיון הראשון לתמצת את ההיסטוריה היהודית
בצורה שיטתית, על הלקח והמוסר שבה, וליצור
דרך מרעית להבנת התרבות היהודית.
אלא ששיטתו של יוסט באה מתוך התנגדות
לדרכים שהיו קיימות ושרירות עד לעבודתו,
שבה סתר את ערכיה של היהדות המסורתית
הרבנית — אותה אפלה בת אלף שנים. כפי
* ר אובן מיכאל -יי ס יוסט, אבי ההילז״
טוריוגרפיה הי הודי ת המודרנית; הוצאת
מאונס; 218 עמודים (כריכה רכה).

יהד 1תעל כידנני ם

מאה שנות התיישבות יהודית בארץ־ישראל
חשפו גם את הצד המכוער של היהדות, את
הלאומנות והגזענות החבויים בכל אומה.
את תהליך ההתבהמות הגזענית-לאומנית
׳של היהדות חנכו, אחרי מילחמת־העצמאות,
שני גורמים פוליטיים: הראשון, מנהיג
האופוזיציה ומפקד אצ״ל לשעבר מנחם
בגין, והשני, ראש־הממשלה הראשון, דויד של נושא־הדגל
שהיה
בך גוריון,
היהדות־על״כידונים, שבלם כל אופציה
להשתלבות ישראלית במרחב, והגביה את
חומות הגטו היהודי החדש.
תחת חסותו של בן־גוריון צמחו
צימחי-הפרא במערכת הצה״לית, החל במשה
דיין וכלה באריאל שרון, מייצגי הקו
היהודי, הצופה אל הבעייה הערבית מבעד
לכוונת־הרובה. למייצגי קו זה הצטרף,
באחרונה רב־אלוף (מיל׳) רסאל איתן,
שייסד את תנועת צומ״ת, שהיא המקבילה
הישראלית למיפלגות היונקרים הפרוסיות.
מנהיג צומ״ת איתן
אלא שהיהדות החדשה, הניצבת על
כמו היונקרים הפרוסיים
בידוגי־רוביה הוכיחה את חולשתה מאז
מילחמת־ ששת־הימים, והוליכה את המדינה לדררללא־מוצא, המעמידה בסכנה את עצם קיום
המדינה על אף כוח-הנרזל שלה תוך שחיקה מתמדת של כוח המוסריות של המדינה
כאשר נפתחות חרצובות־הלשון של מנהיג צומ״ת, נגלית גם החולשה של אותה יהדות־על־כידונים
.׳שהוא דוברה האלים והפשוט ביותר. ניתוח בלשני של נאומי השר־ללא־תיק אריאל
(.אריק׳׳) שחץ, חושפים אותה חולשה נכזב ובהיסטריה שבהם. כל אוגדות ותומכים
ביהדות־על-כידונים, אין בכוחן להתמודד עם ערך מוסדי אחד מתולדות היהדות ומוסרה

שכינה את הרבנות הסופר פרץ סמולנסקין
— ובה הכריז מילחמה על הרבנות, שעמדה
כמחסום מול המודרניזציה של היהדות ומנעה את
חילון היהדות. מחסום זה לא הוסר גם ב־ 35 שנות
קיומה של מדינת־ישראל.
על עמדתו בעניין שאלת העצמאות והגלות,
המולדת והנכר, אפשר ללמוד מדבריו של יוסט:
כזה מהלך ההיסטוריה. אולם עדים אנו כאן
למחזה יחיד במינו: עם שנשבר כולו והוכרע

היסטוריוגרף יוסט
חבורה מוזרה
לתמיד; ארץ־מולדתו שוממה כחלקה ובחלקה
תפוסה בידי זרים; קומץ הנשארים עניים
ומתפרנסים מעבודה שפלה, והסיכוי להגיע
אי־פעם לעוצמה כלשהי, כמוהו כאין; כל אחד
נאלץ לחפש את לחמו בץ גויים נוכרים ...אזי
מיועדים (אנשים אלה) לפי כל חישובי אנוש
לשקוע אט־אט ולהעלם, על אף דבקותם
העקשנית במינהגי האבות. אולם עם זה
התעורר בתוך הפורענות, כדי להתחיל בהיית
ה חדשים; ובזמן קצר חל בו מיפנה, שאפילו
הנביאים האחרונים לא שיערו אלא במעורפל...

ולהאחן

ולהאוזן, שכתב, בין השאר, את הערך יהדות
באנציקלופדיה בריטניקה, האשים את ״תורת־הכוהנים׳
בכך שהיא הפכה בורא שמים וארץ
למנהיג של שיטה קטנונית, האל ירד מכיסאו
כדי לפנות מקום לתורה ולהלכה, התורה
משליטה עצמה בכל אתר ואתר והיא חוסמת
הדרך לשמים.
לא פלא הדבר שוולהאוזן מנוטרל למרי בקרב
ההיסטוריונים וחוקרי המיקרא היהודיים, שהרי
ניתן לראות בו את ראשון נושאי הדגל הכנעני,
כאשר בבחינתו את תולדות העם היהודי, הוא
רואה את ראשיתו של העם כזו של עם נדיר
ויוצא־דופן, שנוון בהדרגה בימי הבית־השני. את
אות ההתנוונות הזו נושא העם היהודי על מיצחו
עד עצם היום הזה בגירסת שילטון־החשיכה של
הרבנים, שתפסו את מקום שילטון־הכוהנים עליו.
דוגמה לראיית־העולם של ולהאוזן אפשר
למצוא בקטע הבא, העשוי לעורר חלחלה ופלצות
באלופי־ימין רבים, ובחצי ת״ריסר שרי־חינוך
פוטנציאליים בישראל של היום:
כאשר החשמונאים ניסו להפוך את הקהיליה
הארץ־ישראלית ...לאומה, הם פעלו בניגוד
ל״-ע׳יון היהדות. כי רעיון זה לא היה מולדת עלי
אדמות, כי אם האלוהים והתורה. זו היתה
מלחמת הפרושים ומכיוון שעמדה להם עקביות
התיאוקרטיה של בית שני, הם נעשו לבסוף
לחלוצי העם כולו ...בידי הפרושים נפלה הזכות
להחריב את ממלכת החשמונאים ולהציל את
היהדות...
והרי ישראל של היום נוהגת כממלכת־חשמונאים
מודרנית, והשאלה הנשאלת, למיקרא
דבריו של ולהאוזן, היא אם ניתן להציל את
מדינת־החשמונאים המודרנית, הקרויה ישראל,
במקביל להצלת ערכי האמת והמוסר של היהדות.
בכתביו מתייחס ולהאוזן — כמסתבר מסיפרו
של בושביץ — ליהדות ולאיסלאם, כמקורבים
מעל ומעבר לקירבה הבאה לידי ביטוי.
לסיכום, בדומה לסיפרו של מיכאל על יוסט,
יש גם בסיפרו של בושביץ על ולהאוזן משום
פתיחת צוהר לביקורת והבנת היהדות מהמימד
שאמרכלי החינוך של זבולון המר נוהגים
למחוק ולטשטש, מתוך חשש להשפעות
המזיקות שלהם.

נתיבות באוטופיה

יוליום ולהאוזן, בן לכומר פרוטסטנטי
( )1918-1844 נחשב אחד ההיסטוריוגרפים
החשובים ביותר בבחינתה של ההיסטוריה
היהודית, בעיקר ראשיתה. הנודע בכתביו הוא
אקדמות לדיברי ימי ישראל, שבו הוא בוחן את
היהדות ררך שלוש הדרגות בשלב התיאולוגי:
פטישיזם, פוליטיאיזם ומונותאיזם. הנחת־היסוד
שלו, שעיקר משמעותה בפיענוח היהדות, נעוצה
בראייתו את משה רבנו כמיתוס, ואת הנבואה
כקודמת לחוקים.
חוקרים רבים רואים בוולהאוזן את דארווין
של חקירת המיקרא.
באחרונה ראה־אור בתרגום לעברית יוליוס
ולהאוזן מאת אורי פרידמן בושביץ * .ספר
זה, שהודפס לראשונה בגרמניה ב* ,1938 הוא
ניסיון לבחון את ראיית היהדות של ולהאוזן,
ולהבין את מקורות תפיסתו, תוך פרישת מרכיבי
שיטתו והתייחסויותיו השונות לשוני ולניגוד
שבין דת ובין תרבות ביהדות.
ולהאוזן, מי שהיה ראשון ההיסטוריוגרפים
שטענו שהדת היהודית עוותה בראשית התהוותה,
כאשר, תורת־הכוהנים״ (פריסטרקודקס
בלשונו) שמקורה בימי בית־שני — היא יצירתה
של היהדות הפרושית, של התיאוקרטיה היהודית
— שגימדה את האמונה העברית לכדי שיטה
קטנונית, לכדי הלכה תורנית.

שלא נכשל, ניסיון, שכוונתו בקבוצה הארצישראלית.
בחלק
השני של הספר, שכותרתו היא אל
ההגשמה ובתוכה, שר מרטין בובר שיר־הלל
ליצירתו של היהודי החדש, במיסגרות האוטופיות
לא־במעט, של הקיבוץ והקבוצה.
בתת־הפרק חברותא, המוליך אל דרך הקודש,
כותב בובר: אם תוקם חברה יהודית
בארץ־ישדאל, המכניסה עצמה בעוביה של
מילחמת כולם בכולם, ואפילו תכריז הכרזות
החוזרות ונשנות לאין ספור, כי נייטרלית הנה
— חברה כזו תיבלע ותיחנק במערבולת
המזימות. רק אם תיעשה זו כוח רוחני, רק אז
תחזיק מעמד. כוח רוחני — אץ משמעו לא
רמה שיכלית ולא הישג תרבותי; משמעו —
הגשמת הרוח...

אורי פרידמן בושביץ -יוליוס ולהאוזן;הוצאת דביר; עברית: תיאודור התלני; 72
עמודי ם(כ ריכ ה קשה).

מרטין מבר -נ תי בו ת באוטופיה; סידרתאופקים; הוצ את עם־עובד; 316 עמודים
(כריכה רכה).

4 6 1

שירטוט מרתק, על הניגודים והתיקוות
שבמהלכים האוטופיים ליצירת היהודי החדש,
מביא מרטין בובר בסיפרו נתיבות באוטופיה,
שמהדורתו המתוקנת ראתה־אור באחרונה*.
החלק הראשון, שכותרתו היא ככותרת הספר
כולו, בוחן את שאלות הסוציאליזם האוטופי, תוך
פרישת שורשי האוטופיה הסוציאליסטית, דרך

סרודון, קרוסוטקין, מארכם, לנדאואר
ולנין, המשמשים כמוליכים לכותרת ניסיון

בפרק משום מה חייבת בניית ארץ־
ישראל להיות סוציאליסטית! מתייחס בונר
לארץ־ישראל של סוציאליזם נוסח מכונית־לכל־פועל
של שימעדן 6רס. שלושת ערכי
היסוד — הקניין המשותף בקרקע, העבודה
העצמית וחופש־ההכרעה של המתיישבים לכללי
חייהם בצוותא — אכן לא זכו להאריך ימים
בחברותא הקיבוצית של חלום־האוטופיה הבוכרי.
בובר מעמיד משמעות פוליטית־חברתית עמוקה
עשרת־מונים, שאינה עומדת כלל במיבחן
ההקצנה הימנית של החברה הישראלית, והוא
מעמד ״ירושלים״ בין ״מוסקבה״ הקומוניסטית
ובין ״רומא״ הפאשיסטית והוא קובע: אני מאמץ
בירושלים. רשאים אנו להאמין בכך, בי
במתרחש כיום בארץ־ישראל נושקים רוח
ומציאות ...תיקווה אוטופית, שלא עמדה
במיבחן המציאות של החוויה הישראלית.
בפרק העשירי, התחדשות חיי עם, משרטט
מרטין בובר את השקפת־עולמו הפילוסופית על
המרכיב הקיומי־דתי שלה, דרך מה שהוא מכנה
״עקרון־הברירה״ והוא מצדד בהשקפה האחד־העמית,
העוסקת בהקמת מרכז־רוחני לעם
היהודי בארצו.
בפרק לדמות החברתית של הכפר העברי
בוחן בובר את הנסיון הכושל של יצירת חלוץ
כפרי יהודי ארצישראלי, המהפכה שבנפש,
ההולכת במקביל למהפכה החיצונית של היהודי.
נתיבות באוטופיה של מרטין בובר הוא
מהספרים הנוגים ביותר בהקשר הישראלי, ספר
שראה״אור אחרי השואה וערב קום המדינה,
בשנת ,1946 כאשר החברותא, הקיבוץ והקבוצה

ם ילוסוף גובר
מעט ממיכלול השורשים
היו הציר־המרכזי ומעורר־התיקווה של האוטופיה
הישראלית, אוטופיה שלא זכתה להתגשם ונושאי
בשורתה הלכו והתנוונו.
למרות נתיבותיו של -מרטין בובר באוטופיה
הקיבוצית, מצוי בקובץ זה שלו המרכיב העיקרי
של השקפת־העולם המוסרית־יהודית־דתית,
שהלכה ונשחקה לה בהדרגה ביומיום הישראלי
והפכה אבק של השקפת־עולם. יש בספר זה כדי
להחזיר מעט ממיכלול השורשים היהודיים של
אותה יהדות אחרת, שאינה נושאת כידונים בידה
— להביא לחברה אחרת וצודקת בארץ, שהצדק
והאנושיות עשויים להיות ההצדקה היחידה
לקיומה.

על הסובלנות
ספר נדיר ויצא־דופן, למרות השקפת העולם
האורתודוכסית של מחברו, הוא הקובץ פנים של
יהדות לאלכסנדר אלטמן, שראה־אור בסיר־רת
אופקים *.

* אלכסנדר אלטמן -פניס של י הדו ת; ליקט
וערך אברהם שפירא; תרגום חלק
מהמאמרים: דויד זינגר; סיד ר ת אופקים;
הוצאת עם עובד; 296 עמודי ם(כ ריכ ה רכה).

בפרקי הפתיחה פורש אלטמן גל 1ה של
השקפות היסטוריוגרפיות ברקע היהדות, החל
בצלם אלוהים בתיאולוגיה היהודית והנוצרית,
הרקע הגנוסטי שבאגדות על אדם
הראשון דרו אלוהים ועצמותו של אדם
במיסטיקה היהודית וניסיון לבחון מהשקפות
עולמם של מנדלסון וסרנץ רוזנצוויג,
מהבולטים שבהוגי־הרוח של יהדות גרמניה.
החלק השני של פנים של יהדות בוחן גלריה
של נושאים בעלי משמעות אקטואלית. בפרק
להערכת מיפעלו של אחד העם מתייחס
אלטמן לנסיונו של אחד־העם להעלות את
הרעיון הלאומי היהודי למעלה מן הרמה של
הנאציונאליזם האירופי ראיית המשבר שאליו
הגיעה היהדות, תוך שהוא מטיף לחיזוק
חפץ־הקיום הלאומי. אלטמן מתפלמס, בחוסר
הצלחה, עם ניסיונו של אחד־העם לחליין את
היהדות, ומסיים את הפרק בקביעה חושבני
שהאידיאליזם המוסרי הזח ערכו רב בזמננו
עוד יותר מאשר בימים שעברו.
לאורך כל סיפרו של אלטמן עובר, כחוט
השני, קו־מיתאר של יהדות סובלנית, יהדות
שהיא ההיפך מהגילגול הישראלי הנוכחי, יהדות
המצויה בקונפליקט עם !:פרוטסטנטיות
הגרמנית, כאשר מיכלול בעיותיה מצוי בעימות
מתמיד עם אי־המוסריות של החברה הגרמנית.
בפרק לדמותו של הרב הגרמני בשנים
1939-1010 פורש אלטמן את אחד מהפרקים
הייחודיים של יהדות גרמניה בפאדר־ה^שרים,
ששורשיה במאות הקודמוץ׳ .מוסר־השכל
היסטורי, שעשוי הישראלי של ימינו ללמוד
מפרק זה, הוא עמידתו של הרב היהודי בגרמניה ־
מעל לפוליטיקה אפילו בשאלה יהודית פנימית
ונוקבת בציונות ...מה שאינו מאפיין את הרבנות
הישראלית, הנבחרת בידי פוליטיקאים ומשרתת
את הפוליטיקאים, כך שערכה הממשי שואף
לאפס.
אווירתם של שלושת בתי־המידרש לרבנים
בגרמניה מתוארת בידי אלטמן באופן העשוי
לעורר את קינאת ישיבות בני־עקיבא ואגודת
ישראל. :האווירה האינטלקטואלית בבתי־מידרש
אלה דמתה ברוחה לזו ששררה ,
באוניברסיטות, ובמישור החברתי ניכרו
תכונות שהועתקו, במידה מסויימת, ממסורת
חיי הסטודנטים הגרמנים...
פרק־המפתח בסיפרו של אלטמן הוא הפרק
הסובלנות והמסורת היהודית. אלטמן פותח
בהדת היהודית נולדה על ברכי המחאה. אברהם
עוזב את מולדתו, את אליה ופולהגיה...
בתקופת המיקרא בלטה היהדות באי־הסובלנות
שבה, בעיקר לעובדי־האלילים ברמותיהם השונות.

נקודת־המיפנה היהודית בשאלז הסובלנות,
מוצא אלטמן בד יהושוע, האומר: יש
צדיקים באומות שיש להם חלק לעולם הבא...
שיטה המוליכה מימי התלמוד אל ביטויי־סובלנות
אחרים ביהדות, בימי־ הביניים.
המהפך הגדול של היהדות, לטענת אלטמן,
חל בימי משה מנדלסון, שכתב: אילו חי בין
בני־דורי אחד קונפוציום או אחד טולוז. יכול
הייתי, על־פי עקרונות דתי, לאהוב ולהעריץ את
האיש הגדול הלזה, בלי שתעלה בדעתי אי־פעם
המחשבה המגוחכת שחפץ אני לגייר את
קונפוציום או את סולון—
המדור האחרון בסיפרו של אלטמן הוא תשובה
לפניה של ראש־הממשלה הראשון דויד בן־
גוריון, בשנת ,1958 בשיאו של משבר ״מיהו
יהודי?״ בתשובתו כתב אלטמן בין־השאר דברים,
שבימינו היו עשויים לגרום לפרישת המיפלגות
הדתיות מהקואליציה:
בטרם אשתדל להשיב על שאלה זו, אני
מרשה לעצמי להעיר שאולי יימצא דדך לבצע
את חוק המירשם כצורה כזו ששאלת הדת
והלאום לא תופיע כלל. הייתי מציע, שבמקום
לשאול לאיזו דת ולאיזה לאום משתייך האדם,
עדיך היה לרשום אך ורק את מוצאו האתני, גם
מצד האב גם מצד האם. לכשתיענה שאלה זו,
יתברר ממילא טיב אותו אדם מבחינת
השיקולים הביטחוניים, אשר בעבורם נערך
המירשם, ותתמלא כל תכליתו. כמובן, ילד
מנישואי־תערובת, למשל, מאב יהודי ואם
פולנית, יירשם בצורה כזו, באופן אובייקטיבי
ועל פי העובדות הברורות, מבלי להשתדל
לקבוע את הלאומיות של הילד עצמו. מן הראוי
להזכיר שבמדינה מודרנית דמוקרטית שאלת
הדת והלאומיות אין לה מקום בתעודת־זיהוי...
למרות שאלטמן מאוד אורתודוכסי בראיית
עולמו היהודית, הרי שלאורך סיפרו עובר, כחוט
השני, קו הסובלנות היהודית, שהאורתודוכסיה
הדתית של עכשיו, בישראל, משוללת אותו
לחלוטין, ומעבר לזה, בעיקר בחלקו הראשון של
הספר, מצוי מארג מופלא ומרוכז של בחינת

ייי1

תמונת־מצב של המוסר היהודי בישראל,
אמצע ,1984 היא תמונה מדכאת. חברה
המונהגת באלימות לשונית. עוצמות צבאיות,
מדינאים ברמה נסוכה, אוניברסיטות
המחזיקות בין כתליהן אך מעט מערכי
המוסר־היהודי, ומעל לבל — פאשיזם יהודי
בדמות השתות של האוכלוסיה.
בץ בל אלה אפשר לחוש במעט שרידים
מובסים שנותרו מרוח המוסר היהודי, אחרי
שספגו במשך שני דורות את בל המכות
האפשריות. מכות אלה החלו בכריתת ענף
התרבות היהודי -אירופי, בשלילת המסורת
היהודית של מיזרח ומרכז־אירופה, תוך
תיקווה, שטופחה בידי דדיד בן־יגוריוז
ונושאי־בליו. ליצירת יהודי חדש, מנותק
לחלוטין מרעות הגולה בעל עוצמה פיסית.
על חשבון המוח היהודי הגלותי.
התוצאה — חברה דלה מבחינה תרבותית,
ערכית ומוסרית, חברה ששמות כאחד״העם,
מ ר טין מכר ואחרים הם לגביה שמות
רחובות — ותו לא.
יצירתה של חברה במעט־צלבנית זו,
הנוהגת באירופית בלב המיזרח, לא הפיקה
כז״גרריון
מתוכה שוס יוצר אמנותי משיכמו ומעלה, כפי
חלום על גנרלים
שהחברה הצלבנית לא יצרה. לעומת זאת
הצליחה החברה הזו לייצר גלריה לא מבוטלת של יוצרים(סופרים, משוררים, אמנים ומוסיקאים)
בעלי דפלכס פאבלובי של סיפוק יצר השילטון, אך לא יצו״היצירה ומוסר-היצירה.
אלא שאת רוח המוסר היהודי לא יצליחו לחסל — לא אריק ש תן ולא רפאל איתן —
שהרי עוצמתה היא עשרת מונים מבלי־הנשק המבהיקים של גנרלים בדימוס. גלריה זו של
גנרלים בדמוס מוכיחה שהיהודי החדש שעליו חלם תיי גן״גוריון, הולך ושובק, כאילו היה
המחאה ללא־כיסוי.
בצד עוצמתו של צודל ניצבים אותם שרידים מובסים של מומי יהודי, המהווים את העתיד
והאלטרנטיבה היחידים לעתיד החברה הישראלית ודומה. כי המהלך של הדפסת ספרים
ומחקרים, המתייחסים לעבר ואל המוסר היהודי, עשויים להביא בסופו של דבר לאותה
נקודח־מיפנד״ שבה יקומו השרידים האלה ויגברו על הפלדה המזוייפת של ישראל.

ההיסטוריוגרפיה היהודית. ספר מומלץ ביותר, גם
לאלה שאינם בקיאים בנושאים אלה.

אוץ אחרת

לאוכלת בניה, שטרפה את דת־העבודה ואת רעיון
ההגשמה העצמית, תוך כדי הפיכת יהודי
ארץ־ישראל לבני רת יהודית אחרת, שכל קשר
בינה ובין המוסר־היהודי מיקרי בהחלט.
במעט הספרים שנסקרו כאן מצויה תמונה

הדת היהודית בישראל רחוקה משורש היהדות
וערכי־המוסר של היהדות לדורותיה. הדת
היהודית בישראל הפכה שומן־חזיר, הניגר על
זקני רבנים האטומים למצוקות הדור, כשהם
נושאים לשווא את שם היהדות.
הדת היהודית בישראל לא רק שלא נטלה
חלק מכובד בניסיון, שנכשל בארץ־ישראל,
חומייני חור שחור כפייתי

הוגה אחד־העם
ניסיון לתליין את היהדות
ליצור מדינה מתוקנת ליהודים, אלא שגם
הגדילה עשות ולגמה את מעט דם החיוניות של
היהדות החילונית, שהקימה את המרינה.
הציונות בלא המרכאות, שנוסדה על תשתית
של מרידת סיפרות־ההשכלה בחשכת הרבנות
היהורית בת אלף השנים, הפכה עד מהרה

אחרת של יהדות, שהטיפה לארץ אחרת, ארץ
שהאדם הוא הערך העליון שלה, ולא נחלות של
עם אחר, קואליציות של שנור וסחטנות לאור
היום. מן הראוי שישראלים חילוניים יהרהרו מעט
בצורך של הארץ הזאת ביהודי משיכמו ומעלה
— אחד״העם של סוף המאה העשרים —
שיבלום את הסחף המחריד של היהודים בישראל,
לחור השחור הכפייתי הזה של היהדות בנוסח
החומייניסטי, המתחזק ותופס לו אחיזה בארץ
הזאת.
מגיעה לנו ארץ אחרת, עם יהדות אחרת,
מוסרית, סובלנית, יהדות שהכידונים הם
מכשיר״עבורה, ולא מטרה; יהדות שעוצמתה
בהוגיה, ולא בגנרליה.

ילי \4־

**יזיי* *
׳<זי>זי *

במדינה

״צשק קר״ לחיילים
מבצע חלוקת שלגונים לחיילי צ.ה.ל. בטרמפיאדות ובבסיסים נערך לרגל
יום העצמאות ביוזמת ״גלידות ריאד׳ ובשיתוף האגודה למען החייל.

תאונות
לא כדאי
לישון בממגית
המציאות ברחוב
עלתה על
הדמיון בטלוויזיה
עלילות סרט־המתח על מירקע
הטלוויזיה ריתקו את תשומת־ליבם של
דיירי רחוב גורדון בתל־אביב. הפיצוצים.
מלווי תימרות־העשן, שנראו וגם
נשמעו מהמקלט האלקטרוני, היו חלק
של המתרחש בעלילה המושכת.
אייל בוגוסלבסקי בן ה־ 20 הופתע
מאוד כאשר קלט לפתע, תוך כדי

הקרשים במכונית. תוך כדי תנומה
קלט את ריחשוש דליפת הגאז. הוא
זינק מן המיטה, אך זריזותו לא עמדה
לו. לפני שהספיק לעשות משהו,
הזניקה התפוצצות אדירה להבת־אש
לגובה של 50 מטר.
במחלקה הפלאסטית של בית־החו־לים
הדסה, שאליה הובא כעבור כמה
דקות, קבעו הרופאים שהכוויות
ברגליו של נחום הן, למזלו, מדרגה
ראשונה ושניה בלבד. נחום, מהנדס־מכונות
במיקצועו, המבקר בארץ זו
הפעם ה־ 7נ(והמבטיח כי בפעם ה־18
כבר יישאר, ואפילו כבר הכין לעצמו
שם עברי: אורי) לקח את כל העניין
בצורה פילוסופית :״כל העסק עלה לי
רק ששת אלפים דולר. היה יכול להיות
הרבה יותר גרוע. אילו זה קרה שעתיים

חברת ״גלידות ריאד חילקה במסגרת המבצע 20,000 שלגונים, להנאתם
הרבה של כל לובשי המדים שנתגלו כלקקנים נלהבים
בצורה פילוסופית

שולה

ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
ובן השתלת ריסים
^ 73 71ך גייג 89
ס ל כיני ס:
284919 295318

ה״סולקסוואגך, אחרי ההתפוצצות

חווו תלח } 0 £ £ש )

שלוש הנקודות
שבגללן מניעים
בסופו של סיבוב.

1י האוכל הטוב ביותר
1השרות האדיב.
ן והמחיר הסביר

1מטעמי גריל
1גחלים

בנוסף לאולמי הנוצץ

נן טרופי מקסים
לעריכת שמחות

מתחת לכיפת השמים
ובר -ב קי ו )

רח׳ המסגר 49ת״א טל 179.ג33

אהבה

יי 8תז 68י 1.0^ 6 811״

(*(לוריח׳ ״מיד ומוסקיביץ•)

במאי:ג*ון קסאבטס
מפיקים: מנחם גולן ויורם גלובוס

ליל ששי 12-9.45 ,
ח ר \ 7ח
בכורה

מוצ״ש ארצית פינת אלנבי ,86 תל־אביב 9.35 ,7.10 ,*.40 9.35 ,7.10

חד, חי
צפייה בסרט שעל המירקע, קול פיצוץ
חד, חי ואמיתי, שבא אליו מן הרחוב.
ממכונית פולקסווגן־קאבינה מיסה־רית,
בעלת סיספר־הזיהוי הדני,
שחנתה ברחוב, פרצו להבות והמכונית
הבוערת הזעיקה שכנים נוספים
למירפסות. סכנת התפוצצות אדירה
איימה בכל שניה, כפי שצפוי מכל
מכונית בוערת, שהדלק במיכלה עומד
להתלקח.
בתוך שניות ציצל אייל למכבי־האש,
ומששב למירפסתו נדהם לראות
אדם אחוז־להבות מזנק מן המכונית.
כפי שהתברר לאחר מכן, היה זה תייר
דני, קורט נחום 42 שביקש להיחלץ
מן האש שאחזה במיכנסיו על״ידי
טבילה מהירה באמבטיה של דירתו
השכורה השכנה.
בפעם ה־ . 17 נחום היה בעל
מכונית הפולקסווגן. שבה נהג לצאת
לטיולי קמפינג ברחבי הארץ, ושה־כילה
מיטה, מקרר, בית־שימוש כימי,
מכשיר סטיריאו ומיכל״גאז נייד, ששימש
גם לבישול וגם להפעלת יחידת־הקירור
של המקרר. סדק בצינור־הגומי
של מיכל-הגז היה הגורם
הראשוני לשריפה, ומיכל־הגאז בעצמו
היה הגורם להתפוצצות.
נחום חזר באותו יום מטיול בצפון,
ביקש לנמנם שעה קלה על מיטת
ואמיתי יותר מאוחר והייתי ישן יותר עמוק,
בוודאי לא הייתי שומע את קול דליפת
הגאז והיו מוצאים רק את הגופה
החרוכה שלי:״
דמוגראפיה חיים ארוכים, ארוכים
תוהלת־ההיים
של הישראלים היא
בדיוק במו של האמריקאים
קצת פחות מפרומיל (עשירית
האחוז) של אוכלוסי העולם הם
ישראלים. כמעט 4מיליון ו־ 200 אלף
מתוך 4,800 מיליון תושבי תבל.
אבל תוחלת־החיים של הישראלי
זה כבר משהו אחר. עם תוחלת־חיים
של 74 שנה (זאת אומרת שלנולד,
השנה, בארץ יש סיכוי לחיות עד גיל
,)74 הישראלים הם כמעט בראש
הטבלה בעולם, בדיוק כמו האמריקאים
וקצת פחות ממחזיקי השיא,
האיסלנדים, שלהם תוחלת־וזיים של
77 שנה.
לישכת־מחקר וושינגטונית, שפיר־
.סמה מיספרים אלה השבוע, גם גילתה
את תוחלת־החיים אצל השכנים 66 :
בסוריה ובלבנון ורק 56 במצריים.
העולם הזה 2437

סקס בבית־שימוש ציבורי
לנשים: האם היה זה מעשה
מגונה או סתם ידידות
^ ומנם קיום יחסי־מין בבית־שימוש
ציבורי זה מגעיל, אבל
אני מצפה מעורכי־דין לובשי גלימה,
שישאלו שאלות תרבותיות,״ אמר
השופט אריה סגלסון לתובע, שחקר
על דוכן־העדים את הנאשם ארז
וישניצקי.
אפשר היה לעקוב אחרי מחשבותיו
של השופט, שראה בעיני־רוחו את
הנאשם והמתלוננת חבוקים בבית־השימוש
הציבורי, בין ערימות ניירות
הטואלט וצחנת האסלות הפתוחות.
ארז איננו נראה כלל כמי שזקוק
למגע מיני בבתי־שימוש. הוא גבר
צעיר ונאה, לבוש בהידור ספורטיבי
ואפילו בגנדרנות מסויימת. הוא דובר
עברית רהוטה, וניכר בו כי למד
בבית־ספר כמו כל ילד־טוב־תל־אביב.
אולם בחודש דצמבר, בשנה
שעברה, התלוננה צעירה נשואה מיד־אליהו
כי ארז, המטריד אותה מזה
זמן־מה, פגש אותה בצהרי־יום בפסאז׳
ברחוב יצחק־שדה. לדבריה, הציג עצמו
לפניה כ״אלי״ ,עבריין אלים וקשוח,
שישב עשר שנים בבית־סוהר
והשתחרר זה עתה. הוא משך אותה
בידה לכיוון השירותים של הבניין, דחף
אותה בכוח לחדר בתי־השימוש, נתן

תיקווה. בעודו משוטט ברחוב, הגיעה
המישטרה ועצרה אותו. הוא נאשם בכן
שעשה מעשה מגונה בתיקווה.
על דוכן־העדים התגלה ארז
כגברבר ישראלי שחצן ובטוח בעצמו
עד מאוד.

לשאלות סניגורו, עורך־הדין
יורם שפטל, גילגל ארז בשטן?
את גירסתו:
נהגנו להיפגש בשירותים, שם
קיימנו מגע מיני. אני תיכף הבנתי
שאם אשה נשואה מסכימה להיפגש
איתי ככה, אז זה יהיה קל. זו היא
שמצאה את המקום הזה בשירותים, כי
היא עובדת בסביבה בתור נערה־שליחה,
והיא מסתובבת שם כל היום
ומכירה כל כוך באיזור. היא הדריכה
אותי לשם, ושם היינו מקיימים יחסים.
באותו יום נפגשנו באקראי ברחוב.
היא אומרת שאני הצגתי את עצמי
בתור עבריין שישב עשר שנים
בבית־סוהר? זה מצחיק. בחור כמוני
בכלל לא צריך לספר שום סיפורים,
היא רצתה לתרץ את הפחד האיום הזה,
שעליו סיפרה במישטרה, ולכן המציאה
את העניין הזה. אני בסך הכל בן ,23
ולפי הסיפור שלה יוצא שישבתי
בבית״סוהר מהבר־מיצווה,

שבעלה עבריין־לשעבר, שישב בבית־סוהר.
היא
סיפרה כי מצב היחסים בבית
שלה רעוע, ואז התבהרה לי התמונה
מדוע היא מתפקדת ככה. היא סיפרה
לי שבעלה לא ישן הרבה בבית ושהוא
נעצר הרבה. אני חקרתי אותה על כל
הפרטים האלה והיא אמרה שהוא לא
מקיים אותה, לא כלכלית ולא מינית,
שהוא לא מספק אותה. אז הבנתי את
הרקע לבגידה.
היכרתי אותה ככה ברחוב והתחלתי
איתה. הייתי מחפש אותה בעבודה
שלה. היא עבדה במישרד והיתה יויצאת
לשליחויות. היא היתה מסמנת לי
לחכות לה, והיתה מדריכה אותי למקום
המיפגש. לפעמים היינו נפגשים
באקראי ברחוב, ואז ׳הייתי הולך
אחריה.

קצת זהירות
מוגעת אסון!
^ יא חששה שיפטרו אותה
\ 1בקיץ, והיא אמרה לי שאם אני
אחפש אותה והיא לא תהיה, שאשאל
את הפקידה השניה, והיא תשאיר לי
אצלה את מיספר־הטלפון של העבודה
החדשה שלה.
ובאמת, אחרי שלא הייתי שבועיים
בערך, באתי למישרד שלה והיא לא
היתה. הפקיך ה השניה יצאה וקראה לי:
״אלי:״ ואמרה לי שתיקווה ביקשה
למסור לי שהיא לא עובדת שם יותר.
היא לא השאירה לי מיספר־טלפון.
שמעתי שהיא קוראת לי ״אלי״,
והסקתי שתיקווה מסרה שם בדוי, כי
לא רצתה שיידעו את שמי האמיתי.
קצת זהירות מונעת אסון: לא תיקנתי

זה מגעיל, אבל שהשאלות יהיו תרבותיות
כשיצאנו, הייתי צריך להיות זריז,
כי יצאתי משירותי־נשים. והיא
פיתאום אמרה לי :״אוי, איזה בלאגן!
עבר כאן מישהו שמכיר אותי!״ היא
ישר ירדה והלכה, ואני בצד שני.
אמרתי לה עוד קודם, שארים לה טלפון
לעבודה ואעבור לראות מה העניינים.
זה עניין אותי אם מישהו זיהה אותה,
אז למחרת עברתי ליד מקום עבודתה,

לה כמה מכות בצלעותיה ואיים אליה.
אז הפשיט אותה והגיע לידי סיפוק
ללא מגע שלם. .
לאפלפ לי ת,

על בעלה ועל זה שהוא עבריין היא
סיפרה לי בשלב יותר מתקדם ביחסים
שלנו. אני הייתי יוזם שיחות איתה, כי
זה עניין אותי איך אשה נשואה מגיעה
לקשור קשר עם גבר אחר. הייתי חוקר
אותה בדרך־אגב, ואז היא סיפרה

מה ימים אחרי התלונה, הגיע
ארז שנית למקום עבודתה של

שם בדוי, השם האמית> נאסר
לסירסום.

לא מינית

מקום העלילה
אין בזה פסול, והיחסים היו בלי רגשות

את הפקידה, אבל באותה הזדמנות
ניסיתי להתחיל גם איתה, אבל זה לא
הלך. היא לא נענתה לי.
אתה שואל אם הטרדתי את הפקידה
השניה? היום אין נחיצות להטריד, יש
מיבחר כל־כך גדול של בחורות, אז
פעם הולך לך ופעם לא.
ביום המיקרה, אחרי חודשים שלא
התראינו, פגשתי אותה באקראי ברחוב.
אמרתי :״מה העניינים?״ והיא אמרה
שיש לה להגיש כמה חשבונות ו״לך
אחרי״ .הלכתי אחריה. היא נכנסה
לכמה מקומות ואני חיכיתי בחוץ.
היא מזמן ביקשה ממני שלא יראו
אותנו ביחד ברחוב, כי יש בעלי חנויות
שמכירים אותה, ושלא יהיו ריכולים.
אחרי שגמרה את העבודה, היא התחילה
ללכת לכיוון הפסאז׳.
עד הכניסה לשירותים לא היה
בינינו מגע או דיבור, הלכנו כמו שני
אנשים זרים. כשהגענו למדרגות
השירותים, היא עצרה. איך היא אומרת
— שאני תפסתי בידה וגררתי אותה
בכוח עד השירותים? בשעה 12
בצהריים הפסאז׳ הומה אדם. מספיק
היה התנגדות קטנה מצידה. אני לא
גררתי ולא יכולתי לגרור.
במדרגות היא אמרה לי :״אני
במחזור היום ״.אמרתי לה שזה בסדר
מצירי, זה לא משנה, כי יש מיליון
דרכים, ולא מוכרחים להגיע למגע
מיני שלם.

עלינו במדרגות לשירותי־הגברים,
כמו בפעמים קודמות. אני נכנסתי
ראשון, לראות אם יש שם אנשים, לפני
שאנחנו נכנסים לשם. היו שם אנשים,
יצאתי החוצה. כשאני בדקתי בשירו־תי־גברים
לא היה בינינו קשר־עין, כי
הדלת נסגרת אוטומטית. אם רצתה,
יכלה ללכת.
כשיצאתי, היא הבינה שיש אנשים,
כי לא הנהנתי לה בראש, והיא נכנסה
לשירותי־נשים — הדלת נסגרה —
והיא יצאה ונענעה בראש.
נכנסנו׳לשירותים וסגרנו את הדלת.
היא הורידה בזריזות את המיכנסיים
וגם אני התפשטתי. היא נשארה רק
בתחתונים.
אני לא יודע אם היא הסתפקה, אותי
זה סיפק. התנשקנו והיא יצאה החוצה.

לן ינ ל תי
גהעס

* ה נכון שמכל הפגישות שהיו לנו
( עד אז, אולי שמונה, זו היתה הפעם
הראשונה שהיתה לה בעיה גופנית.
אבל לא היתה כל התנגחת פיסית
מצידה, או התנגדות מילולית. כי אם
יש התנגדות הכי קטנה — אני פורש.
אני חושב שהדבר הכי יפה
ביחסי־מין זה חוסר לחץ, ואני לא
הפעלתי כל לחץ.

אבל היא לא היתה במקום. הלכתי.
יום־יומיים אחרי זה, ביום שתפסה אותי
המישטרה, מתוך עניין, וגם מכיוון שזה
הדאיג אותי, הלכתי למקום עבודתה
— שוב לא היתה.
כשהתכוונתי ללכת, ראיתי אותה
מגיעה, רוכבת על אופניים. חיכיתי
שתצא. אחרי עשר דקות באה מישטרה
ושאלו אותי אם אני ״אלי״ .אמרתי
ששמי ארז ושאני מכיר אותה. הם חקרו
אותי ואז הבנתי מה קרה.
הבנתי שמכיוון שהיא בהליכי־גי־רושין,
ומישהו ראה אותה יוצאת
מהשירותים יחד איתי, אז היא פחרה
שיזהה אותה ויעביר לבעלה את
הסיפור. אשה שזנתה אחרי בעלה
מפסידה את המזונות והיא פחדה, אז
הלכה והתלוננה במישטרה שאני
עשיתי בה מעשה מגונה בכוח.
בטח שלא היה שום רגש ביחסים
שלנו. אני לא חושב שצריך לפתח רגש
לאשה נשואה בגלל יחסי־מין. אולי זה
באמת היה מין זול, שקיבלתי בחינם.
אבל אני לא מחפש כל־כך, יש לי
פינקס־טלפונים עם עשרים־שלושים
שמות של בחורות, ואני לא רואה בזה
שום פסול. אבל בחיים לא השתמשתי
בכוח נגד בחורה.
עד כאן עדותו של ארז, גברבר
תל־ אביבי.

סקב די־ הפרס
ה כו כבתלאירדהמרחבת־ ה רי קז די ם
ה תנ ש קו עםה אזר חי םוה או ר חו ת +ה שו חההח תי קבב רי כ ת־
13ר ד1ןערךמ סי בהלחב ריו מ שכי מי־ הקו ם ו עד שממ רי םלאסל
ה לו בסטר (אחרי ש תיי תההרקה) נהנים גםמלהקת־ רי ק 1ד

ב תוך
המספרה

ק 1הוא בא במיקרה למו־
1111 עדון ולפתע נתקל
במסיבה של יוצרי סרטים צעירים .
קישון הציץ, נפגע -ונהנה.

| | 11 [ 11 *1111י 1מככבת בסרט ספר נשים. בערב סיום־הצילומים
! 11 ! 11! 11 1 1היתה עירית הרוח החיה של המסיבה. היא לא
עזבה את רחבת״הריקודים. לצידה בלט בריקודיו איש הסרטים מיכה
שרפשטיין. המסיבה נערכה במועדון קלאב .4עד השעות המאוחרות.

מסיבת סיום
לצילומי הסרט
השחקן, שחברתו לחיים היתה עירית שלג, בא
משה איבג׳ לשמוח עם עושי הסרט. גם משה איבגי לא מש
מרחבת״הריקודים. מחבק אותו אחד ממשתתפי הסרט, משה איש כסית.
שר זאב רווח
בסרט יש סצינה הומוסכסואלית, אשר עלולה להיפסל על״ידי הצנזורה.

חגיגת השמוליקים מקבר, נו ס מרגלית

אחד השמוליקים שקיבלו
את פרס מרגלית, מקבל
אביבה מרכוס. משמאל:
השחקן הוותיק מישה אשרוב.

חגיגה רטובה

\ | 1 1! 1111 1011 שנים. ביום שישי הכין מסיבה לחבריו
השחיינים, במיסעדת הבריכה. הוא קיבל מהם מגילה של הבריכה, וברכה
בנוסח משכימי״הקום. לפני כן הם עוד הספיקו לשתות הרבה וודקה.

נם זה ...וגם זה 1...גם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה1...גם זה...וגם זה 11...

ביום־העצמאות החלטנו לא להצטרף להמוני־ישראל ולא לעשות קבב
על האש. זה, כי אנחנו לא אוהבים עשן. אז קמנו בבוקר וקראנו בעיתון
שבמוזיאון ההגנה בשדרות רוטשילד יוצגו סרטים של התעשיה

סח־י!

לנו כרבע שעה להבין שלא תעשיה בטחונית ולא בטיח. פשוט
סרט־תעמולה, שנעשה זמן קצר אחרי מילחמת יום־הכיפורים, כדי להציגו
בחרל (לכן נעשה באנגלית) ולאסוף תרומות לארץ של העניים. הסרט

היה או לא היחז
הביטחונית. חשבנו שאולי כדאי שהילדים יראו את מוזיאון דיזנגוף,
ששם בדיוק הוכרזה המדינה לפני 36 שנה, ואחר כך נעבור את הכביש
ונלך לראות סרטים על נשק.
נכנסנו למוזיאון דיזנגוף שהיה הומה בעוד שלושה חברים, ושהוסב
בעיקרו להיות מוזיאון התנ״ך. עשינו סיבוב קצר במקום, סיפרנו לילדים
מה מרה איפה. שמענו את מולו של דוד רו־גוריוו מכריז על הסמת המדינה
והלכנו לבית שממול, לראות את הסרטים המובטחים. הילדים שאלו איזה
נשק מייצרים בארץ ואמרנו להם שתיכף הם יראו בעצמם.
הסרט היה באנגלית ולפעמים היה בו גם תרגום עברי. זו הסיבה שלקח

נגמר בשיחות הק״מ ה־וסז, כשקולו של הקריין שואל ״האם נזכה לראות
את השלום עם מצריים?״
אני יודעת שהליכוד שונא עד היום את הפלמ״ח ואת ההגנה. אבל לא
יכולתי להאמין שעד עצם היום הזה הצליחו להסתיר מהם שסאדאת כבר
היה פה, שנחתם חוזודהשלום ושתיירים ישראלים נוסעים כל יום
לפירמידות, ובכלל, קרו עוד כמה דברים מאז.
ממש בושה איד של״הגנה״ אין שום אינפורמציה עדכנית. אז פלא שאת
כל העבודה עשו אצ״ל ולח״י?

מ תנ ה עונת אחדות >ע\ראל

הנה ל״ג בעומר וכולנו מוזמנים לחתונה או
)שתיים. את כל מתנות־החתונה שאני יודעת כבר
׳ הצעתי לכם. טוסטר ובלנדר וספר־בישול וצ׳ק.
ם אני מציעה מתנה יפה מאוד ולא יקרה,
אבל היא מיועדת רק לאנשים בני 30 ומעלה.
)אלה שהגיעו לגיל 30 ורק עכשיו בא להם
׳ להתחתן, זה פשוט מפני שפיתאום הם רוצים
,ילדים. מנסיוני אני יודעת, שאלה שמתחתנים

מסויים ברחוב אלכסנדר ינאי בתל־אביב בית כבר זכה פעמיים בפרס הבית המקושט ביותר
לכבוד יום־העצמאות. מאז נכנסו דיירי אותו
הבית לאמביציה אדירה, והם מנסים להמשיך
ולזכות בפרס כל שנה. בשבוע שעבר הם הוציאו

1ה מה שיש
0111 זה
צריו לנצח
יום־העצמאות הל׳ו 36 .שנה. במה אנחנו
יכולים להתגאות? בכלכלה? בשלום שהשגנו?
:אחווה וברעות שבתוך העם? חשבתי וחשבתי
׳מצאתי שמה שבאמת אפשר לזקוף לזכותנו,
׳בד המצאת הקיבוץ, היא התושיה הישראלית.
׳תדעו לכם שגם תושיה זה משהו והנה יש לנו
וגים.
בערב יונדהעצמאות נסע חבר שלי יוסי
,טקוביץ, שהוא גם קוסם במיקצועו, להופעה
המושבים שבעמק־יזרעאל. הוא נסע
:מונית. בתחנת־הדלק עצר נהג המונית, כדי
1מלא דלק ובאותה הזדמנות חיפש משהו בבגז׳
האוטו. תוך כדי חיפוש, הוא פתח איזו קופסה

>בגיל הזה, תיכף אחרי שישה חודשים נולד להם
(איזה ילד. אז תעזבו את הבלנדרים והטוסטרים
תנו להם משהו לעתיד הקרוב. בהוצאת זמורה
!ביתן יצא לאור ספר ששמו ״הורים אחרי גיל
,״3ספר שנכתב בידי רופא־ילדים אמריקאי
;ופסיכולוג אמריקאי.
כידוע לי, באופן אישי, יש בעיות להמליץ על
!פר שנותן עצות פסיכולוגיות המשתמעות
שמונה פנים, אבל בספר המדובר, בין העצות
׳הפסיכולוגיות, מתחבאות הרבה מאוד עצות
,שימושיות והרבה אינפורמציה חיונית (כמו,

למשל, מה אחוז הילדים הפגועים לאמהות
מבוגרות) ,מהסוג שאנחנו רגילות לקבל מהדודה
ומהשכנה והחברה ומשאר הירעניות.
סיפרי העצות הטובים ביותר, לפי דעתי, הם
הספרים שבהם כתוב שחור על גבי לבן מה
שאת/אתה במילא חושבים, ורק צריכים על זה
חתימה של מומחה. זה מה שקרה לי ב״הורים
אחרי גיל .״30
אז מזל טוב ולידה קלה לכולכם.

שלהם ח רזגר
דיזזרזיחרח ז הדד
למירפסות ט ח
^חרחמחוח
ואת כל
את כל השטיחים
המנורות ואת כל העציצים ומי יודע מה עוד. הם
תלו דגלים בכל סנטימטר פנוי של המירפסות
ועל חבלים דקים הם תלו את תמונותיהם של
הרצוג(הכבוד) יצחק שמיר(בעניין גאווה) ,משה
לוי (בעניין הכוח) ואת ח׳נ׳ ביאליק (בעניין
הרוח).
את החבר שלי, קוקו, שבתו גרה באותו הבית,
כל העסק די הצחיק, זה שאנשים הוציאו את כל
רכושם למירפסות. הוא יצא למירפסת, נעמד בין
ביאליק ובין משה לוי וצעק לעבר הרחוב, בקולו
העמוק ״עם ישראל חי!״ כי זה פשוט נראה לו
מאוד מתאים.
מכמה מירפסות הציצו עליו מבטים זועמים
של השכנים, אבל מכולם הגדילה לעשות
השכנה גברת נדיר, שהסתכלה על קוקו בבוז
עמוק ואמרה לו ״פוי! למה אתה צוחק
מהמדינה?״
מי שהכריז על השנה הזאת כעל שנת אחדות
ישראל, פשוט לא מכיר את אזרחיה.

הקורבנות לאן שאתה הולך בשבועיים האחרונים, כולם
יושבים ומדברים על המחתרת היהודית, או מה
שנוהגים לקרוא ״פעילות מחתרתית של
יחידים״ .כולם מדברים רק על זה, מנסים לנחש
שמות, מנסים למצוא באיזה דרך תפסו אותם
וכמה זמן עקבו אחריהם. לכל אחד יש דיעה
ולכל אחד יש עצה מה לעשות איתם ואיך
להעניש אותם ואיד למנוע דברים כאלה בעתיד
ועוד ועוד.
אין ויכוח(לפחות בין מכריי וידידיי) איזה אסון
נורא יכלה להביא עלינו חבורת המטורפים הזאת
(כמובן, במידה ויימצאו אשמים) .אפשר פשוט
לסגור את העיניים לרגע ולראות שישה
אוטובוסים מלאי גברים, נשים וילדים מתפוצצים
ומאות גופות מרוטשות עפות באוויר.
עד היום נהגנו לקרוא לרוצחי ילדים ונשים
.חיות אדם״ ואין לנו שום סיבה להחליף להם את
השם עכשיו. על חברי המחתרת אני לא חושבת
בכלל. הם לא קיימים בעיניי. יש בתי־מישפט
בארץ ושהם יחליטו מה עושים איתם.
כבר כמה ימים שאני חושבת על הנשים של
האנשים האלה. אומרים שהאשה היא תמיד
אחרונה לדעת שבעלה בוגד בה עם אשה אחרת.
איפה עומדת האשה במה שנוגע לבגידותיו של
הבעל כלפי האנושות? האם הוא מגלה לה
ומשתף אותה בסודו? האם הוא שותק וכך מונע
מעצמו ויכוחים איתה ושיכנועים ובכיות? מה
היא עושה אם הוא מספר לה על תוכניותיו?
מתוך איזה מאזוכיזם נוראי, אני כל הזמן
חושבת מה הייתי עושה אם בעלי היה מספר לי,
שיש לו תוכנית, יחד עם חבריו, לפוצץ כמה
אוטובוסים מלאים בנוסעים מיקריים, כדי
.להציל את המולדת״? מה יכולתי לעשות כדי
למנוע אותו מכך? איזה איומים עובדים על איש
שמוכן להרוג אנשים וילדים? האם הייתי הולכת
למישטרה ומסגירה אותו? האם הייתי משכנעת
את עצמי, לטובת המישפחה, להישאר נאמנה לו?
האם הייתי פשוט בורחת מהבית עם כל הילדים,
כדי להסיר מעצמי את האחריות? קשה לדעת.
(אחד הדברים הכי קשים לאדם הוא להחליט
,החלטות כשנאמנויות מתנגשות. אבל ברור לי
שהייתי עושה כל מה שאפשר כדי להציל אנשים
חפים מפשע.
אבל אם הבעל לא היה מספר כלום ויום אחר
בבוקר היה מסתבר שהבעל הנאמן והאב הטוב,
ניסה להתנקש בחיי ראשי־ערים ועמד להרוג
מאות אנשים אחרים, קודם כל, לא הייתי
מאמינה. לכן, אני בפירוש יודעת שהנשים האלה
לא יכולות להאמין. הייתי מסדרת לי בראש
אלפי עובדות שיוכיחו לי שזה לא יכול להיות.
כנראה אפשר לעשות את זה. אנשים חולי־סרטן
משכנעים את עצמם עד לרגע האחרון שהם
בריאים. ברגע שאתה מפסיק להאמין, אתה מת.
ואשה, ברגע שהיא מתחילה להאמין שבעלה,
אבי ילדיה הוא רוצח שמוכן לרצוח ילדים, היא
מתחילה למות. ברור לי שלפחות חלק מהנשים
של חברי המחתרת היהודית, נמצאות היום בשלב
של ה״לא מאמינות״ ואני לא יכולה להימנע
מהמחשבה שיום בהיר אחד יתברר להן שלא
העלילו על הבעלים שלהן עלילות שווא,
שאמנם יש להן בעלים רוצחים.
נוסעי ששת האוטובוסים ניצלו. הקורבנות
שנשארו בשדה הן הנשים והילדים של
״הגיבורים הגדולים״.
ומייד עפו ממנה בשימחה שתי יונים צחורות,
גולת־הכותרת של הופעת הקוסם. יוסי נכנס
לפאניקה. נהג־המונית נשבר. ככה הם ישבו חמש
דקות שקטות ורועמות. אחרי חמש דקות הם
התאוששו והתחילו להגיד אחד לשני ״צריך
למצוא פתרון ״.כאן נכנסה לתמונה התושיה
הידועה תוצרת הארץ. בעוד הם חושבים מה
לעשות, עברה במקום משאית־ענק מלאה בלולי
תרנגולות. יוסי הקוסם רץ לקראת המשאית, תוך
הסתכנות, ונופף בידיו בתנועות של ״הצילו״.
נהג־המשאית עצר, ואחרי חילופי דברים קצרים
הוחלפה הסחורה. יוסי נתן 1,000 שקל וקיבל
שתי תרנגולות שמנות זלבנות ובלתי מאולפות,
כמובן.
מאות המושבניקים שנכחו בהופעה התפעלו
מאוד. הם אף פעם לא ראו קוסם שמשתמש
בתרנגולות, וכמובן היה ברור להם שכל זה נעשה
במיוחד כדי לשמח אותם. כמו שנאמר: לטובת
המושבניקים מגדלי העופות ולתיפארת מדינת
ישראל.

נכון שזה נשמע מצחיק, אבל זה סיפור
מהחיים. אפשר לבדוק אותו.

דויאלה שמי

גוי סטינבודגן
גסנו ת דעתו
נ״נח על שתי
קאו״וות במישפחה
אחת ועל זדם
לדא הקובה עצמית

מארגיורי רולינם (מרי סטינבורגן) והעוזרת שלה ב״קרום קרילך
שינוי דראמטי

ך* ששורות אלה יופיעו בדפוס תהיה
^ הכותבת, קרוב לוודאי, באותה הסביבה
עצמה, ואולי אפילו על אותה המירפסת היפהפיה
של בית־המלון הוטל די ק אפ שבחוף התכלת,
ליד עיירת־הנופש בקאן, עושה כנראה אותו
הדבר בעצמו — מראיינת את אחר הכוכבים

כל מאודה למכונת־הכתיבה, אם כי בוודאי לא
תיארה לעצמה מעולם ער כמה דראמטי עשוי
להיות המיפנה.
״מאוחר יותר ביטאה זאת בספריה, בעיקר
בעופר, שהפר להיות נכס צאן ברזל של כל ילד
שגדל באמריקה. גם שלי. אבל אני בנויה אחרת
— אצלי קיימת הפרדה מוחלטת בין הדמות
שאני מגלמת מול המצלמה ובין זו שבאה הביתה
בערב. בני מישפחתי מקבלים ממני את מרי ולא
את מארג׳ורי.״
• ובכל זאת, האין משהו משותף בין
האשה שבחרה להתמודד עם קאריירה של

*>יג* 1£יי3וי1י 9 וייויווי י
שהגיעו לפסטיבל־הסרטים השנתי הגדול בעולם,
למען קוראי העולם הזה.
לכאן הגיעה, לפני שנה בריוק, השחקנית מרי
סטינבורגן, אז בחודש השביעי להריונה. מאז,
חלף, במזל טוב, ההריון שהסתיים בהולדת הבן
השני של בני הזוג סטינבורגן־מקראול, אחר
הזוגות המוצלחים והמוכשרים של הבד. שנפגש
בהסרטת זה קרה מחר, לפני כתריסר שנים ומאז
לא נפרד עוד.
גם בבוקר הראיון ליווה מלקולם מקדאול את
רעייתו הכוכבת והפקיר אותה בירי העיתונות .״זו
החגיגה שלה,״ אמר לי בחייר כמי שיודע את
כורח המיקצוע. הצגת הגאלה של זכרונות
מקרוס קריק התקיימה בליל אמש ומרי היתה
מאושרת מאור. הקהל הריע לה ארוכות
ומלקולם, אף שהוא מגלם בסרט תפקיר קטן, את

תפקיד המו״ל של הסופרת האמריקאית מארג׳ורי
קינן רולינגס, יצא לטיול עם בעלה האמיתי של
הסופרת, נורטון באסקין, שהיה כולו נרגש ונלהב,
למראה שיחזור חייו על הבר. רעייתו־במציאות
של השחקן ורעייתו הקולנועית של באסקין
ניסתה להשוות בין שתי הנשים, זו שהיא
במציאות, מרי סטינבורגן, ורמותה על הבד,
הסופרת מארג׳ורי.
״הייתי מוכרחה לשחק!״ ״מארג׳ורי רו־לינגס
איננה מרי. היא היתה אשה שהקריבה את
חייה הפרטיים למען חייה המיקצועיים. כשהחליטה
לכתוב את הרומן הגותי שלה. שברה
לרסיסים את המיסגרת המישפחתית שלה ונטשה
את סביבתה, את אורח־חייה המסורר ואת ביתה
המטופח. היא יצאה לסביבה המרוחקת והפראית
של קרוס קריק, אי־שם בפלורידה והקרישה את

סופרת ובין נערה שבאה מארקנזס הרחוקה
להתמודד בניו־יורק עם קאריירה של
שחקניתז
כן, הלהט וההקרשה העצמית ער תום, הם
המשותף לי ולמארג׳ורי. לכל אחת מאיתנו היה —.

חלום בוער שהיתה חייבת להגשים ויהי מה. אילו
לא התגרשה מבעלה ואילו לא פרשה מן החברה

הבי מא׳ מו טיו וי ט :״ההתמודדות האמיתית בחייו של או ם
היא ביכולת להחליט מתו ך חידות מה טוב ב שביל !״

והביא אושו רשים
בימאי ריט
הפרט והאושר
ץ^רטין ריט הוא שמורת־טבע קולנועית
— 1₪1אפילו לו קשה למנות את מיספר
הסרטים שעשה לטלוויזיה ולקולנוע, אחרי
שנים שבהן היה שחקן ושנים אחרות שהוחרם
על־ידי המימסד ההוליוורי, כאחר מן הרשימה
השחורה של מיררף מק־קארתי. שמות כשם
בהשאלה (הסרט שהנציח את התקופה
השחורה) ,פרא מני אלף, המרגל שחזר מן
הכפור, קונראק, הומברה, נורמה ריי -הם
כרטיסי־הביקור שלו, כשבכולם עובר כחוט־השני
מסר סוציאלי: הכוח של הרוח האנושית
שאינה נכנעת. ריט אינו עושה סרטים מבדרים
לשמם הוא אינו מכחיש זאת. להיפר, כל גאוותו
על כך וכל סרט שעשה פעם היה מוכן לעשות
שוב:
״רציתי לעשות סרט על מארג׳ורי רולינגס,

ג 5 4

לא משום שהיתה אשה־סופרת מוררת
במוסכמות החברתיות של זמנה וסביבתה, כי
אם יותר מזה. היא כתבה פעם למו״ל שלה,
שהיתה רוצה להיות בפוליטיקה מאחר שיש
כל־כך הרבה אי־צדק. בעולם שאינה יכולה
לעמוד מנגד. הוא ענה לה — כיתבי סיפור
טוב. אני מסוגל להבין זאת. דווקא משום שאני
חיה פוליטית. אני סבור שעבודה טובה יש בה
כדי להביא תועלת לעולם במובן הטהור של
המילה. וזה בדיוק הנושא של הסרט שלי.״
אם לא היה בימאי, האם היה בוחר
בפוליטיקה? לא .״מעולם לא הייתי הולך
להיות פוליטיקאי. אני רגשן מדי בשביל זה.
איני חכם מספיק ואולי אני יותר מדי חכם, איני
בטוח. אבל מה שאני רואה היום בפוליטיקה,
אני שמח שאיני מעורב בה. יש יותר מדי
אלימות היום בעולם ואלימות איננה לרוחי
בשום צורה שהיא. גם לא האלימות שנוקטים
היום בישראל״.
הלב חשב אחרת. פעם אמר שלא יבוא
לישראל ״כל זמן שבגין יהיה בשילטון ״,ובכל
זאת הסכים לבוא לפני יותר משנה, ביקור
שבוטל בגלל התקף־לב שכמעט חיסל את כל

תוכניותיו״״״מה שמצא חן בעיני דווקא, היתה
העובדה שלמרות שהכירו היטב את דיעותי
וידעו מה אני חושב על התדמית של ישראל
היום, לא היססו והזמינו אותי להרצות לפני
הסטודנטים באוניברסיטה בתל־אביב. הדבר
מילא אותי סיפוק והייתי מוכן לבוא, אבל לבי
חשב אחרת. אין דבר, בפעם הבאה״.
היו שטענו לגבי הסרט שאינו מתמודד
מספיק עם בעיות ואינו מציג את העימותים עם
הטבע הנוקשה ועם האנשים הקשוחים של
קרוס קריק, שאין בו מספיק עימותים. ריט,
בחיוך סלחני ואבהי, יורע היטב שמה
שמחפשים היום בקולנוע הם פתרונות מהירים
לעימותים חריפים. זה מעציב אותו :״הסרט הוא
על אדם שצריך להחליט מה הוא עושה בחייו,
מה הוא עושה עם עצמו ועם זולתו. זה עצוב
שאנשים לא מבינים ער כמה העימות של הארם
עם עצמו הוא רראמטי. כי זו ההתמודדות
האמיתית בחייו של האדם, היכולת להחליט
מתוך חרות מה טוב בשבילו, ולעשות את
הדברים שבאמת גורמים לו שימחה ואושר. רק
כך יכול האדם להעניק גם אושר לעצמו ולהיות
גורם חיובי בעולם סביבו״.

טרנר (דים תורן) ,השכן ב״קרום קרילו׳
הקרבת חיי־מישפחה
הבורגנית, שריפדה את חייה, היתה בווראי הופכת
לאחד מאותם יצורים מתוסכלים ואכולי־מרירות,
ההולכים לאיבוד בתוך האלכוהול לשארית
חייהם. אין ספק בלבי, שאילו לא הייתי משחקת,
הייתי גם אני כזאת. היא היתה חייבת לכתוב
ואילו אני הייתי מוכרחה לשחק.
בחור מוכשר מאד. היום נדמה כאילו
דרכך המיקצועית החליקה על מי־מנוחות:
תפקידים טובי ם בימאים מהוללים. היית
מועמדת לאוסקר על הופעתך במלוויל __
והואארד, זכית לשבחים על מישחקך
ברגטיים של מילוש פורמן (על־כך נבחרת
כשחקנית־השנה בהעולם הזה) ,הופעת
בקומדיית ליל־קיץ סכסית של וודי אלן,
ועתה. תפקיד שכזה. תחת אחד הבימאים

מרי סטינבורגן ומאלקולם מקדאול

מרי סטינבורגן ופיטר קויוט

הבעל האמיתי

הבעל הקולנועי

באסקין(שב־השיעח, הבעל האמיתי של הסופרת וקויוט, בעלה הקולנועי
כולו נרגש ונלהב
הוותיקים ביותר שבהוליווד, מרטין ריט.
איזה הישג מכובד!
אמת. אני בת־מזל בסרטים ובררנית בתסריטים.
אולי משום כך באים אלי תסריטים טובים
כל־כך. אולי משום שמכירים, אותי במיקצוע
כשחקנית המוכנה להרוויח פחות, אך לעשות
דברים יותר טובים.
רק אני יודעת מה קשה היתה ההתחלה,
כשהגעתי לניו־יורק בלי תואר ובלי פרוטה,
נערת־כפר רגילה והתחלתי לחזר על פתחי
הכיתות למישחק, באולפנים השונים, כשאת
הלילות ביליתי כמלצרית במיסבאות. מגישה
פנקייקס אינסופיים במחבת־הקסמים, כך
קראו לאותה מיסעדונת של קרפים בנוסח
צרפתי, שם חלמתי בין צלחת לצלחת על
מיבחן־הבד הבא. חלמתי והתפללתי.
• היום מוטל עליך להתמודד לא רק עם
קאריירה אחת, כי א ם שתיים, עם הקאר־יירה
המקבילה של בעלך. וכידוע, הקאר־יירות
מושכות לא אחת לכיוונים שונים.
כיצד זה עולה בידיך?
נדמה לי שהסוד טמון בכבוד שכל אחד רוחש
לעבודתו שלו ובה בשעה גם לעבודת בן־הזוג. את
מאלקולם היכרתי בצורה מוזרה ביותר, לראשונה
מעל מסך הטלוויזיה, הרבה שנים לפני שנפגשנו,
כשחזיתי בקטע מתוך התפוז המכאני. ברנש
שלא היכרתי השאיר עלי רושם בל יימחה. היתה