גליון 2439 מתאריך 30 במאי 1984

חדש מ״עלית״

צוגת לימון.

וימו־ יעקבסוץ טמיר

עוגת לימון. קלה, אוורירית, טעימה ביותו
וכמו כל העוגות של עלית, אופים אותה בקלות
ובמהירות-וההצלחה בטוחה!
עכשיו את יכולה כבר לקבל מחמאות על 5עוגות:
עוגת שוקולד, עוגת שיש, עוגת צימוקים,
עוגה אנגלית ועוגת לימון.

מכחבים
מועצת הגזרז
לצד המטורפים
אורי אבנרי הסביר ב״הנדון״ מה מניע
את הטרוריסטים מהגולן (,.העולם
הזה״ .)16.5.84 הקורא, תושב הגולן
לשעבר, מוסיף:
בעבר נחשבה ההתיישבות בגולן כ״ביט־חוניסטית.״
רוב המתיישבים היו חילוניים, בעלי
ראייה ביטחונית, שחשבו להבטיח בישיבתם את
אי־החזרת המצב שבו היו׳שרויים הישובים
למרגלות הגולן. בישובים רבים גם נאמרו דברים
ברוח של ״תמורת שלום — ניתן להחזיר גם
חלקים נכבדים מהגולן.״ בוודאי שלא היה
להתיישבות אופי מיסטי־דתי.
במשך השנים קרו כמה דברים, שהפכו את
רמת־הגולן לחלק בלתי־נפרד מהגוש המטורף
של הנחלנות הקיצונית, שהצמיח מתוכו את
המחתרת הטרוריסטית, למורת רוחם של
המתונים־יחסית בין תושבי הגולן.
• ההקצנה וחדירת גוש־אמונים החלו עם
עלייתו הלא״חוקית של מושב קשת — שבאה
למנוע את הסכם־ההפרדה עם הסורים. במקום
לגנות את המעשה, קיבלו אותו ישובי הרמה
לחיקם — ורוחו שורה שם עד היום.
• בזמן שבגולן נאבקו להחיל את החוק
הישראלי שם, התקבלו גם החלטות קיצוניות
ביותר, שלא בוצעו לבסוף. למשל: לחבל
בצינור־הנפט העובר מסוריה ללבנון, או להחזיר
את כל תעודות־הזהות של תושבי הגולן.
• בזמן הנסיגה מסיני נסעו רבים מתושבי
הרמה ״לעצור את הנסיגה״ ברכב המועצה,
שתר 9ה את האוטובוסים הצהובים לפעילות
בלתי־חוקית זו של גוש אמונים.
• כאשר הושמו הדרוזים בגולן בעוצר
ובהסגר ברוטאלי שבועות רבים, לא פצה איש את
פיו. להיפך. היה שיתוף־פעולה מלא עם
זרועות־הביטחון, והמעשה הנמהר כלפי תושבי
הגולן הוצדק. למרות שתמיד נישאו נאומים
צבועים על ״אחינו הדרוזים״ ,בשעת מיבחן
לידידות זו — נכשלו בו ראשי. הישוב היהודי.
מובן שלאור כל זאת, גם כשנעצרו תושבי
הרמה כחשודים בפעילות טרור, קודם כל הובע
אמון ב״אנשים ישרים ומתיישבים ותיקים״.
־כשהתברר שאין זה חשד קלוש בלבד — נדמו
הקולות מן הגולן. על גינוי חד־משמעי למעשים
הברבאריים או על נידוי מבצעיהם כבר אי־אפשר
לדבר בגולן. בכך, למעשה, יישרה המועצה
האיזורית גולן קו עם מטורפי גוש־אמונים, וזנחה
את האופי המתון שהיה פעם להתיישבות ברמת
הגולו.
חזי שוסטר, ירושלים
0ה קו ר א שוסטר היה בעבר חבר קימץ
גשור אשר בגולן. השייך לשומר הצעיר.

הנאשמים

טישטוש הרצח

העליזים
25 החשודים בפרשת המחתרת, הנאשמים
ברצח. בחבלה ובניסיון לרצח.
הובאו לבית־המישפט בירושלים ללא
^ ^ 00 אזיקים, כשבפיהם שירה
ועל פניהם חיוכים. העולם

הזה צילם אותם שם.

בתוככי הקיויה

״האנשים האלה הם גיבורים,״ אומדת
תושכת קירייודארבע על אנשי המחתרת,
היתה לדם הארד״ אולי השום טים יקלובדינם, בי נם׳ ד^ס ידודים, תגילי נם להם
^ ^ 00 תהיה הארה!־ ענת סרגוסטי
| ) ביקרה השבוע בקיריה
ומביאה דברים בשם אומרם.

שני חוטפי האוטובוס ורצחו. בכך אץ ספק.
אך הדוח שהוגש על־ידי מאיר זורע
(בתמונה) אינו מזכיר רצח. והוועדה לא
מצאה את הרוצחים. אורי אבנרי מנתח
את הדוח שהוזמן על־ידי אחד החשודים -
משה ארנס -וקובע: אינני
מאמין!
כתבת השער האחורי:

אבא זרק
אותנו מהבית
״האם אבא שלנו מת. אין לנו אבא?״ שואלת
בכאב רונית, שאביה יצחק אלקולומברי
הוא מבעלי רשת ״סמי בורקאס״ .רונית
ואמה מגוללות סיפור מזעזע ער יחסו של
9יצחק אל ילדיו ואמם. ואילו הוא
אומר :״הם רוצים להרוס אוהיו״

לא תית להיות מיפלצת!

תככים בכינה

הסופר חיים מט* היה בגוש״אמוניס, התפכח ויצא
מזה ,״כי לא רציתי להיות מיפלצת.״ הוא מספר על
הרקע שמתוכו צמחו מנהיגי הגוש, עומד על הסכנות
הטמונות בהם ומסביר :״כעת הס מאמיניס שנענשו
מפני שרצו מהר מדי ולא היו
די טהורים. הס יהפכו לסגפניס...

יתחילו לחיות כמו האיסייק״

הדתיים יגישו את מועמדיהם ביום החמישי רגע
אחד לפני חצות, ומי שיגיש את הרשימות של
המפד״ל ואגודת־ישראל יוכל גם לשנות אותן,

מיזמז ונענש

נאמן למחתרת

עד לפני שבועיים עוד חשבו אנשי התחיה
כי פרשת המחתרת תמיט עליהם אסון
אלקטוראלי. לכן הם גימגמו והתנצלו. מאז
התברר לאן נושבת הרוח בו״
חוב. ויוכל נאמן החליט לר־בוב
על זיהויו עם המח תר ת
קולנוע בגשם

עשיריה ללא כסר
שש שאלות לשימעון פרס ולחבריו
בוועדה המסדרת.
אני ילידת הארץ. עברתי את המסלול הרגיל
בצעירותי: תנועת נוער חלוצית, הגנה, הכשרה
וקיבוץ. מזה שמונה שנים אני ומישפחתי חיים
במושב בנגב. למרות שאף פעם לא הייתי פעילה
בתנועת העבודה, הרי תמיד ראיתי את עצמי חלק
1ממנה.
הפעם אני עומדת בפני דילמה רצינית! ראיתי
את רשימת ה־ 120 של המערך אשר אתה, מר
פרס, וחבריך בוועדה המסדרת, הרכבתם. אחר כך
קראתי את דבריך אחרי הצגת הרשימה, ואני
מצטטת את המישפט האחרון :״אנחנו מציגים כאן
עשיריה פותחת על רמה, עשיריה שתנהיג בכבוד
את התנועה״ (ידיעות אחרונות.)17.5.84 ,
כדי להבהיר את הדילמה שלי, אשאל אותך,
מר פרס, כמה שאלות המתייחסות למישפט אשר
צוטט לעיל:
• למה אתה מתכוון כשאתה אומר ״עשיריה
שתנהיג בכבוד את התנועה״ — האם עשיריה זו,
שכולנו מכירים, הנהיגה בכבוד את תנועת
העבודה במשך שבע שנות היותה באופוזיציה?
• האם מישהו מעשיריה זו התריע אי־פעם
על הסכנה הממשית בשילטון כיבוש ממושך
ובעוול הנעשה יום־יום באוכלוסיה הערבית
בשטחים הכבושים?
• האם מישהו מעשיריה זו הזהיר והתריע נגד
המילחמה בלבנון לפני שפרצה ולאחריה?
• האם מישהו מעשיריה זו התריע על סכנת
המחתרת היהודית?
• האם מישהו מעשיריה זו הטריח עצמו
לבוא לעיירות־הפיתוח, לדבר אל האנשים החיים
שם, כדי לנסות ולהבין את המצוקה החברתית
והכלכלית שבה הם נמצאים?
• האם קם אחד מכם, ולוא פעם אחת, ודיבר

על העקרונות של תנועת־העבודה?
(המשך בעמוד )4

כתבת השער הקדבזי:

מזג־אוויר גשום ויחסים
מתוחים בין הנהלת
הפסטיבל ובין
העיתונאים איפיינו
השנה את פסטיבל
הסרטים בקאן, שהועם זוהרו. אך לפחות על
דבר אחד היתה הסכמה -פרס.,דקל הזהב״
אכן הוענק לסרט הטוב ביותר שהיה
בפסטיבל, הלוא הוא..פאריס
טכסאס״ של הבימאי הגרמני
וים ונדרס, בכיכובה של
נס טסיה קינסקי היפהפיה.

,.יותר לא נוכל למזמז את הפקידות שלנו,״
אמרו מעבידים ישראליים כגיו״יורק,
כששמעו כיצד הפסיד ארז טורין, מנהל
ברשת מלונות שיף בניו־יורק, במי שפט שבו
נתבע על הטרדה מינית•
התנהגותו של המנהל עלתה
לו ולחברה שלו 27 אלך דולר•

הבי של שושנה דמארי־בושמי אוהבת להיות בבית,
לחיות חיים שקטים, לצייר,
לבשל ולחיות בחברת בעלה,
שאותו הכירה בגיל . 13

הסדורים הקסעיס:
מיבתגדס קורא יקי -ברנסי, קדר. אנג ל
ונשקיף במדינה הנדון עלי דפנה אנשים בלונים
יומן אישי
מה הס אומרים -זלמן אברמוב.
אמירה סרטני. סמדר קלצ ינסקי

דוד שר, רון וידברג. יוחנן גולדברג 24 30 שידור
תמליץ ־־ שידורי הטלוויזיה 31 בישראל ובירדן

לילות ישראל מוסיקה רחל לי״ ״לת?>ל כל ה?לול8
חלון יאווה
נמר של נייר -יגאל ל ב
ישעיהו ברלין, ח׳ נ׳ ביאליק
תשמנוסן הווי
זה וגם זה
מיבתבים לרותי תמרורים הודסקום -תאומים
זה היה העולם הזה שהיה

רק שנתיים אחרי האימוץ התברר להורים,
רותי וצביקה, שהתינוק האהוב שלהם הוא
מפגר ונכה ב־־ .1007 פקידה במישרד־הרווחה
הציעה להם למסור
אותו למוסד .״אבל הוא
ייחנק שם!״ זועקת האם.

עמירם חי
ונרב־1 .£.
סיפרו שהוא מת ומתחריו כבר עטו על לקוחותיו,
אך עמירם קליין, עורך־הדין הישראלי המומחה
בהשגת ״גדין קארד״ למהגרים
בארצות־הברית, חי, מחלים
מניתוח להסרת גידול מראשו,
ומצפה ללידת ילדו הראשון.

ע\>עוד |בלת> זז>נוכ>|
באזרזזות

דמא רי

עולם קטן -סודאן, אוסטרליה,
דרוס״אפריקה

הוא מנגו!״

בצלאל שפרן, מנהל בית־ספר־תיכון דתי
באשדוד, עבר מהמפד״ל לתמ״י, ואז התחילו
צרותיו — ועדה סודית ביותר 1 111 > 1 1*7 14 .
במישרד־החינוך
ניסתה למנוע ממנו פרס,
האשימה אותו באי־סדרים ואף
רמזה על מעורבותו בפלילים.

מישחק מסוכן
המישחק והתיאטרון
הם כל עולמה של
עיריתפרנק,ובכל זאת
מצאה מקום בעולמה
ובליבה גם לאסירות
ב.,נווה תירצה״ ,שם
עבדה כמדריכת דרמה .״הייתי נאיבית
אומרתת ה ש
והאמנתי שאני יכולה לעזור,״ אוער רזהשח קנית
שהסתבכה עם אחת
האסירות ונאלצת לשמש
כעדת־תביעה במישפטה.

ממזביס
(המשך מעמוד )3
יש לי הרגשה, מר פרס, כי אינני היחידה שיש
לה דילמה לגבי המערך. רשימת ה־ 120 של
המערך תביא, קרוב לוזדאי, רבים אחרים
למחשבה שניה לגבי ההצבעה בבחירות הבאות.
והפעם, הסיסמה רק לא ליכוד — כבר לא
תעזור.
מלכה שי, מושב מסלול
מדהים הוא השילוב בין התחייבות המערך
לסלילת דרך חדשה למשא־ומתן עם ירדן
והפלסטינים ובין ההתחייבות להשאיר את
ההתנחלויות על כנן. האם ייתכנו חיים שלווים
למתנחלים, ששרדו את האדמה שעליה התנחלו
(ואין הבדל בין אדמה
פרטית ואדמת מדינה),
פרעו, התעללו באוב־לוסיה
כאילו היתה עדר
של חיות, התקיפו את
מנהיגיה, רצחו כמה מבניה,
ערכו טבח במיכללה
ותיכננו לפוצץ מיסגדים
ואוטובוסים על יושביהם?
האם
שימעון פרס
אינו מתאר לעצמו את
ניקמת הפלסטינים בסרס
מתנחלים?
המתנחלים
בוודאי מתארים לעצמם
זאת, וכך גם כל בוחר ממוצע. לכן המתנחלים לא
יסכימו לכל הסכם שלום שיבשל המערך, והבוחר
— ששמע את הבטחתו של פרס למתנחלים —
יפקפק ביושרו.
בסתירות המדהימות האלה חותר פרס תחת
שארית האמון שהבוחר יכול לתת במערך, והורס
את הסיכוי להציל את המדינה משילטון הליכוד.
ריבקד! תל, קיבוץ עמיר

כמו תורכי בגרמניה
קיריית־אתא נגד עובדי המחלקה
לנוער ולספורט.
כל עוד זה לא נגע להם, הם שתקו. המינהג
שהשתרש בארץ, למסור עבודות לקבלנים, לא
עורר עד כה שערוריה. השיטה, שלפיה מיפעלים

ומוסדות שונים הופכים את פועליהם לשכירי־יום,
פועלת כך: הקבלן מקבל את העובדים ל־סז
חודשים, ולפני שחלים עליהם חוקי־הקביעות,
הוא מפטר אותם ומחליף בחדשים. כעת השיטה
התחילה לפגוע גם בשכבות המבוססות.
מיקרה קונקרטי: עיריית קיריית־אתא
מחסלת את המחלקה לנוער וספורט. את
המועדונים תנהל חברה קבלנית בעלת שם יפה:
ניהול מתנ״סים.
מפי המורות, המורים, המדריכות והמדריכים
נשמעים היום טענות של טעם, בשפה
אינטליגנטית :״הופכים אותנו לפועלים זרים.
כמו התורכים והיוגוסלאווים בגרמניה. מי
שיירצה לעבוד, יחתום על חוזה אישי עם החברה,
לתקופה שאינה מקנה זכויות״.
השאלה שכולם שואלים: איך יוכלו אנשים
ממורמרים ומתוסכלים להדריך, לחנך ולתפקד
בחינוך המשלים?
מרדכי כהן, קיריית את א

החטא ועונשו
קוראים מתייצבים לצידו של מרדכי
ציפורי.
אנו, החתומים מטה, מייצגים קבוצת אזרחים
שגודלה, חונכה והאמינה בתנועת החרות. ספגנו
בכאב ובשתיקה את כל כישלונות הליכוד וטעויותיו
בשנים האחרונות.
אך העוול שנעשה לשר
מרדכי ציפורי — הוא
כבר יותר מדי! זה הקש
ששבר את גב הגמל!
תנועה שאינה מסוגלת
לסבול ביקורת
פנימית, תנועה המקיאה
מתוכה את האדם הצודק
והישר מכולם, שמילא
תפקידו באמונה — לנו
אין מקום בה!
בבחירות אלה ינתנו ציפורי קולותינו למיפלגה אחרת.
שחר יהודה, ראט יעקב, פתח תיקווה
.על מה העניש מרכז תנועת החרות את השר
ציפורי?
על כך שנהג ביושר אישי ובאחריות לאומית,

בעת שהעיד לפני ועדת־החקירה בעניין צברה
ושאתילא מבלי שניסה להסתיר או לחפות על
אריק שרון ויצחק שמיה
על כך שהיה הבלם הלאומי בממשלת ישראל
ליוזמותיו ופעולותיו הבלתי־אחראיות של אריק
שרון:
ומעל לכל אלה, על כך שביקורתו והשגותיו
על מהלכים שונים במילחמת של״ג התבררו
כנכונות.
בתנועת החרות לא סולחים על חטאים כאלה
— זו המשמעות הברורה להצבעת חברי המרכז.
אם זהו החטא וזה עונשו — אומללה היא
המיפלגה המוציאה מקירבה ״חוטאים״ כאלה.
ברכה הרץ, ראשון־לציון
בליכוד הם אמרו: חגיגה לדמוקרטיה.
וכשנשאלו, ידעו כולם לדקלם :״אין מחנות, יש
רק מחנה אחד — מחנה הליכוד.״
כמעט צדקו: היה אומנם מחנה אחד, שהתלכד
מאנשי שרון ואנשי שמיר, שמטרתו היתה הוצאת
השר ציפורי החוצה.
כל הדרכים היו כשרות לכך, וציפורי הואשם
אפילו במחלתו של בגין.
האיש היחיד שיכול היה לעצור קצת את
המיפלצת שקמה, שהעז לעמוד בדרכו, ולומר את
האמת ־ סולק!
וכשסוכם הערב על־ידי דוברי מחנה שרון, הם
הכריזו :״הושג ניצחון משולש״ישרון ודויד מגן
בפנים, ציפורי בחוץ) .והדמוקרטיה? היא הזילה
סימה אשל, באר־שבע
לה דימעה בצד׳

ער עכברים ומרפקים ההתקוטטות בליכוד על מקומות
בכנסת מעידה על הרגשה של תבוסה
מתקרבת.
מרפקים הם האיבר החיוני ביותר של
פוליטיקאי, אפילו יותר מלשון מקשקשת. לכן
ההפנינג שמציגים לפנינו עסקני הליכוד —
המאבקים בין המיפלגות ובתוכן, על המקומות
בכנסת — הוא טיבעי ומובן.
אולם לתחרות האופיינית לכל תקופת ערב
בחירות מתלווה נימה של ייאוש ומצוקה. אין זו
ההצגה השיגרתית, זו באמת מצוקה. אנשי
הליכוד חשים בסתר־ליבם כי השילטון עומד
לחמוק מידיהם, ולכן טובת־ההנאה שתיוותר להם
מעסקנותם היא כיסא אפשרי בכנסת.
אם כן, לא רק במחזה בשם ״מרפקים״ אנו
צופים, אלא גם בסצינה מהמחזמר הידוע
״עכברים של ספינה טובעת״.
ירון בר־לוי, בת־ים

סרט שחור־ורוד
בנושא מזעזע אין די כדי להפוך את
הסרט העוסק בי לסרט טוב. על כך
אפשר ללמוד מתוך השוואה בין שני
סרטים דוקומנטריים באותו נושא.
בשבוע שעבר הוקרן בטלוויזיה, במיסגרת
מבט שני הסרט אייל, סיפורו של נרקומן
בבימויה של נילי טל. הסרט היה אומנם מזעזע,
שכן הנושא עצמו קשה
ומחריד, אולם נילי טל
לא הצליחה להפיק את
המירב מן החומר שהיה
בידה ויצרה סרט שטחי
ודל.
בעיית הנרקומנים
מורכבת הרבה יותר
מכפי שתוארה בסרט
ועולמם מזעזע הרבה
יותר מכפי שבא לידי
ביטוי. ואכן, גיבור הסרט
עצמו אמר, בשיחה
שאחרי הקרנת הסרט, כי
העולם שתואר בו היה ״ורוד מדי.״
למען ההשוואה אפשר לחזור ולהוציא מן
הארכיון סרט אחר בנושא זה, שנעשה לפני
שמונה שנים על־ידי בימאי בשם נדב לויתן. איני
זוכרת איך נקרא הסרט, אך אני זוכרת את הרושם
העמוק שהוא השאיר עליי ואת ההתייחסות
הרגישה והעמוקה שבאה בו לידי ביטוי.
ירדד! יגיל, פתח־תיקווה

לנהוג בר ב״משיחיי״?
איטר הראל התראיין בפרשת המחתרת
(״קול ישראל״ )11.5,84 והציע את

עצותיו לשב״כ מעל גלי האתר.
שביעות רצונו העצמית של הראל ועצותיו
מעוררים תמיהה. האם הוא תמים מיתמם? האומנם
זקוק השב״כ לעצותיו? האומנם פעל השב״כ לפי
הרגלו, ניסיונו וכישוריו?
אני
מרשה לעצמי
להציע לשרותי״הביט־חון
כמה הצעות פעולה,
שאינן חדשות עבורם.
גם לי מותר לתת עצות.
ואלה עצותיי:
• כאשר מתבצעת
פעולה המסכנת את
שלום הציבור או את
הסדר הטוב, או שעלולה
להתבצע פעולה כזו, יש הראל להוציא החוצה את כל
אנשי הסביבה ולהחזיק אותם במשך כל הלילה
בקור או בגשם. אם זה ביום, אז יש להחזיק אותם י בשמש לוהטת.
• יש לחפש בכל הבתים ולאסוף חשודים —
תוך הטלת עוצר חמור — ולהעביר אותם אל
בתי-המעצר.
• להלביש שק על ראש החשודים ולהכות
בהם. כדאי להכות בהם במכשיר כהה, כרי שלא
יוכלו לטעון ולהוכיח בבית־המישפט שהוראתם
נלקחה בלחץ מכות. לפני או אחרי כן, כדאי
להשליך אותם לצינוק למשך כמה ימים. כדי
להשתחרר מן הלחץ, יש להניח שהם ״יזמרו״ בכל
פה וילשינו על עצמם וסביבתם. לא חשוב אם הם
יודעים באמת משהו או אם אכן השתתפו במשהו.
זה יוביל למעצרים נוספים.
• אמצעי־עזר לנ״ל, שאני מציע: מים קרים
על גוף עירום, כשהחשוד קשור ברגליו וראשו
נוטה כלפי מטה; חשמל בפי הטבעת או בפה•,
חומר חריף על הפין; מעיכת אשכים.
• פיצוץ בתים של החשודים עוד בטרם
מישפט.
תהליך חקירה כזה הוא יעיל, ונוסה בהצלחה
במקומות שונים בעולם ובארץ. אין צורך
שאסביר לשב״ב עד כמה יכולה להיות הצלחתם
מרובה. הם יודעים זאת. אין צורך שחקירה מסוג
זה תגזול מהם כמה שנות עבודה, כי זה פועל מהר.
גם את זה הם יודעים.
אבל ...איך אפשר לנהוג כך בישוב יהודי?
ועוד ביהודים יראי־שמיים, תלמידי־חכמים,
רבנים וקציני־צה״ל? ״משיחי כמו שאומר
יצחק חסון, רמת־אביב
שמיר•

המציל נפש אחת
כל הכבוד ליפית ניניו, שאימצה את
הילד גיל (״העולם הזה״ .)9.5.84
קראתי אתמול את העולם הזה, שאני קוראה
מושבעת שלו, והרגשתי צורך להגיב על הכתבה
של אילנה אלון, על
אימוצו של גיל.
כארם שעבר שיבעה
מדורי־גיהינום, אין לי
מילים לשבח את יפית
ניניו. מי יודע לאן היה
מגיע גיל ולאיזה תהום
היה מידרדר? הגברת
ניניו פשוט הצילה אותו.
כשקראתי את הסיפור,
מלאו עיניי דמעות,
התרגשתי ושמחתי. היום,
בגיל ,29 אני נזכרת
ויגדר
כי בילדותי גם לי לא
היה בית חם, אני נזכרת
ביסוריי ובסיבלותיי. לגיל היה מזל גדול, וליפית
אפשר לצטט את הפסוק :״המציל נפש אחת,
כאילו הציל עולם ומלואו.״
זלמן(״שרשי״) וינדר, תל-אביב

מיכתבי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקים. עדיפות תינתן
למיכתבים קצרים, מודפסים
במכונת־כתיבה ׳,שצורפה אליהם מיבתבים הכותב. תמונת בעילובדשם לא יפורסמו. אץ
המערבת מחזירה את המיכתבים
שנתקבלו בד״
העולם הזה 2439

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב גורדון ,3
טל .03*232262/3/4 .תא־דואר ,136 העורך
הראשי: אורי אבנרי עורך־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנון עורכי כיתוב: ענת
ישראלי וגיורא נוימן צלמי מערכת: ציון
צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה עורכת
דפוס: אהובה קורן ראש המינהלה: אברהם
סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בעי־מ הדפסה., :הדפוס
החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד״ בע״מ
כנקודה העיקרית בפרשה ההיא: יכולתן של זרועות־הביטחון
להחזיק אדם במעצר, מבלי להודיע על כד
לציבור.

הגליון האחרון הכיל כתבה מעניינת על צאלח
ברנסי מכפר־טייבה במשולש. אם קראת אותה בעיון,
בוודאי שמת לב לעובדה מוזרה: לא נאמר בשום מקום
מדוע פורסמה כתבה זו.
העולם הזה מטפל באירועים אקטואליים. אם מופיעה
לפתע כתבה שאינה קשורה לשום סיבה אקטואלית
הנראית לעין — זה אומר ררשני.
ואכן: היתה סיבה טובה מאוד לכתבה.
באותה שעה ישב צאלח ברנסי במאסר. הוא נעצר עם אסר רדתו מן המטוס, בשובו מחדל. לפי דרישת
השופט את פירסום המעצר. אופנה זו של העלמת שמות
עצורים, מתפשטת כנגע במדינה, כמו במדינות קומוניסטיות
ופאשיסטיות. אנחנו לא נשלים עימה. הכתבה
שלנו היתה בבחינת מחאה.
השבוע שוחרר ברנסי. היה זה ניצחון חסר־תקדים של
פרקליטו, אמנון זיכרוני. הדברים הגיעו עד לבית־המישפט
העליון, שקבע תקדים רב־חשיבות: הוא לא
קיבל את טענות
,להבא, כשתראה בהעולם הזה כתבה שאין לה סיבה
נראית־לעין — חפש אותה.

שי ה אנג ל
מגיבה

אחרי שאילנה אלון, העורכת המישפטית של העולם
הזה, ניתחה את המשמעות האמיתית של פסק־הדין,
שזיכה את שרה אנג׳ל מחוסר־הוכחות (העולם הזה,
)16.5.84 לא טמנה זו את ידה בצלחת.
בצהרון חדשות, המפרסם את זיכרונותיה בתרועה
גדולה, קיבלה שרה אנג׳ל את זכות־התגובה וטענה שזהו
עניין של נקמה החלו לרדת עליי. אילנה אלון, כתבת
העולם הזה, ביקשה ראיון — סירבתי. התוצאה:
תמונת־שער וכותרת,האמת על שרה אנג׳ל״.

מספרת על כך אילנה אלון:
ליד רמזור אדום עצרה לידי מכונית מרצדס, ובחורה
אותתה לי לפתוח את החלון. לרגע לא זיהיתי את הצעירה
השחרחורת, שישבה ליד הנהג. רק כאשר צעקה לעברי
״שלום, אני שמוליק!״ זיהיתי את שרה אנג׳ל.
היא נראתה כועסת מעט, ושאלה אותי :״מה זה, התחלת
לעבוד עם התביעה?״ היא הסבירה לי כי היא יודעת מדוע
מדדכיקדר מגיב
לפני שבועיים כתבתי במדור זה על פרשת מרדכי
קדר, שהופיע בשער העולם הזה לפני 25 שנה בדיוק.
כעבור כמה ימים צילצל הטלפון במערכת, ומרדכי קדר
עצמו היה על קו. הוא טילפן ממקום־מגוריו, לוס־אנג׳לס.

המתוקה
בי המלח

בילוי ניפלא לחופש הגדול: קייטנה במלון ״צל הרים״ בים המלח
לילדים מגיל 9עד ,13 במחזורים של שבוע מיום א׳ עד יום ו׳
מדריכים צמודים, אחות ואמנים. שי לכל משתתף.
טיולים, ספורט, פעילות יצירתית. הסעות מתל־אביב ומירושלים הלוך ושוב.
סוף שבוע להורים בתנאי מבצע.
5ארוחות מלאות.

( ,$240 כולל מע״מ אפשרות בתשלומים)
פרטים נוספים:
אלי מאור, מרכז הקייטנה, מלון רם ירושלים,
טלפון )02(535231

מדון צ ל הרי

הקץ לזיופים!

שרה אנג׳ל
ליד הרמזור

ה אי ק ס המקורי
לצערי לא הייתי במישרד באותה שעה, ועל כן הכתיב
קדר את הערותיו למזכירה.

הנה הן:

• לא החזיקו אותי באגף האיקסים. בנו במיוחד את
התא עבורי, ומאחר שלא רצו שיידעו את שמי, סימנו
איקס על הדלת. מאז החל להישמע המושג, אגף
האיקסים׳.
• כאשר יצא העולם הזה בכתבות עליי לפני 25
^שנה, לא שינו את תנאי החזקתי. במשך שבע שנים לאחר
מכן החזיקו אותי בתא מבודד.
• אף פעם בימי חיי בכלל, ובמיוחד לא לפני 25
שנים, נדונתי על איזשהו פשע שבוצע בישראל. כך שמה
שנאמר לא היה ולא נברא. לא נידונתי בכית־מישפט
אזרחי, ועורך־הדין יצחק טוניק לא ייצג אותי בבית
מישפט כזה, כי לא היה מישפט. לעומת זאת היה מישפט
בדלתיים סגורות, בבית־מישפט צבאי, בבניין סודי בפרדס
ליד רמלה. את התביעה ייצג שם היועץ המישפטי דאז,
חיים כהן, ואותי ייצגו עורכי־הדין אריה מרינסקי(ראה
יומן אישי) ,שמואל תמיר וישראל פיקל.
י י עד כאן דבריו של קדר. צר לי על אי־הדיוקים,
שהתבססו על מה שפורסם בעת הפרשה. קדר הוסיף כי
נדון על פי אישום מפוברק, שהתייחס לאירועים בחרל.
תיקונים אלה אינם נוגעים לנקודה שנראית לי כעת

כתבתי את הכתבה .״התביעה רוצה לערער, ואתם מכינים
את דעת־הקהל!״ אמרה.
האמת היא, שהכתבה האחרונה על שרה אנג׳ל נולדה
בישיבת־מערכת לפני כמה שבועות. מישהו דיבר על
סיפוריה של שרה אנג׳ל, המתפרסמים בחדשות, ועל
תמונות־הענק שלה ברחובות, ואז סיפר העורך סיפור
מעניין: הוא גילה כי בשנה הראשונה שבה בחר העולם
הזה באנשי־השנה שלו 1951 היה ביניהם גם ״פושע
השנה״ .אחרי פירסום הגליון התקשר עימו מי שהיה אז
מפקד מישטרת תל־אביב, יהודה פראג, ושאל אותו אם זה
נראה לו צודק לעשות גלוריפיקציה של פושע .״אם
הופכים פושע לגיבור לאומי, זה יעודד חיקו״״ אמר.
דבריו שיכנעו. מאז לא בחר העולם הזה עוד ב״פושע
השנה״.
סיפוריה של שרה אנג׳ל אינם אלא גלוריפיקציה
עצמית שלה. אין היא יכולה ואין היא מעוניינת לספר
בהם את האמת, מכיוון שעדיין תלוי ועומד עירעורו של
בעלה, שמעיה, על הרשעתו ברצח, וכן יוגש כנראה
עירעור על זיכויה שלה משני אישומי־הרצח. כדי לתת
מימר של אמת לסיפוריה, החלטתי לכתוב את הכתבה
שהתפרסמה.
בשיחה במכונית הספיקה שרה אנג׳ל לומר לי, כי היא
מצאה דרך ״להחזיר לנר, וכי היא תמשיך בה. ואומנם,
בשבוע שעבר התפרסמה כתבה קצרה שלה, שבה היא
עונה לעיתונאים שכתבו עליה. איני יודעת עד כמה
דייקה בדבריה על העיתונאים האחרים, אולם באשר לי
— אפילו רציתי, לא יכולתי לבקש ממנה ראיון אחרי
זיכויה, וזאת בגלל סיבה פשוטה: לא הייתי כלל בארץ
בתקופה שמלפני הזיכוי ועד אחרי שחתמה את החוזה
שלה עם חדשות.
אני מקווה כי בנושאים אחרים היא מדייקת יותר.

מ שקפי ה שמ ש ריי־באן זכו ל מוני טין
בינלאומי במ שקפיי ם ה טו בי ם ביותר
בעולם. אך הן גם ״ז כו״ ל חי קויי ם
וזיופי ם רבים.
עינית היבו אני ם הבלעדיים של מ שקפי
השמש ריי־באן שמח ה להודיע כי חברת
בוש אנד לומב, יצרני ריי־באן, הנהיגה
שיטה חד שה ו מ תו חכמת למניעת זיופי ם
ו חי קויי ם.
מעתה, כל זוג מ שקפי ריי״באן נושא תג
מיו חד (״פלומבה״) עם סמל החברה
ומספר סידורי, ש אינם ני תני ם לזיוף.
הקפידו על ה״פלומב ה״ ה מ מוספר ת,
המחוברת למ שקפי ם — הערובה
לריי־באן א מי תי.

נראה שההודעה על־כך תתפרסם עוד לפני
הבחירות, ותובלט מאוד בארץ.

מתח במישכן הנשיא
במלאות שנה לכניסת הנשיא, חיים הרצוג,
לתפקידו, יש מרירות לא־מעטה בקרב
עובדי־המישכן.
הם טוענים שנוצר ריחוק ביניהם ובין הנשיא ורעייתו,
אורה, בניגוד למה שהורגלו אליו בימי יצחק ואופירה נבון.
טענה אחרת קשורה במנהל לישכת־הנשיא, ניסן לימור,
המוגדר כקפדן וכחסכן, מעבר למה שהיה מקובל בעבר.

תי גונן י ך
בראו! מכחיש
אי־פירסום שמות החשודים והנחקרים בפרשת
המחתרת היהודית עורר השבוע גל חדש של
שמועות.
הבולטת ביותר אמרה שאורי בדאון, יועץ
לענייני־התנחלויות של שר-הביטחון הנוכחי
משה ארנס, חבר אישי ומי שהיה יד־ימינו של
אריאל שרון, נחקר בעניין המחתרת.
השמועה אמרה שרק בגלל מצב בריאותי, רום!?,
כביבול, הוא לא נעצר.
בדאון, תת־אלו!? במילואים, הכחיש שמועות
אלה בתוסח. .לא היו דברים מעולם,״ אמר.
״אינני קשור. לא נחקרתי. אני מקווה שלא
אחקר. זה פשוט לא נכון.״
גם יועץ בכיר אחר במערכת־הביטחון מעורב, לפי שמועות
המתהלכות בחוגי גוש־אמונים, בפרשת המחתרת.

הרבנים יבקרו בכלא
שני הרבנים הראשיים עשויים לבקר בקרוב את
עצורי המחתרת היהודית, הכלואים
בבית־המעצר במיגרש־הרוסים בירושלים.
בכך הם ייענו ללחץ שהפעילו עליהם רבנים מגוש־אמונים,
שדרשו מהם למלא אחר מיצוות ביקור עצורי־מלכות.

המערך 48 :
הריבוד 44 :
סקר פנימי, שהוזמן על־ידי מטה־הבחירות
של המערך, ושהוגש למוטה גור
בשבוע שעבר, עורר חרדה רבה ב מי ץ
מיפלגת־העבודה.
הסקר, שלא נועד לפירסום, קובע
שאילו התקיימו הבחירות עתה, היה זוכה
המערך ב־ 48 מנדטים בלבד, ואילו הליכוד
ב־.44
במערך מודעים לכך שתוצאות מסוג
זה עלולות למנוע משימעון פרם להרכיב
את הממשלה הבאה, משום שהליכוד יוכל
להרכיב קואליציה שבירה עם חלק
מהרשימות הקטנות.

המסכסך: ל1י
מקורביו של יצחק שמיר תולים את האשם
במתח בץ ראש־הממשלה והשר־ללא־־תיק,
אריאל שרון, בהדלפות מכוונות מטעם אנשי
דויד לוי.
יריביו של סגך ראש־הממשלה טוענים, שהוא משתלט על
מטה־הבחירות, מגביר את כוחו ומנסה בדרכים שונות
לפגוע בשאר ראשי־חרות׳,

העיסקה הגרמנית־סעודית
תבוטל
לחץ בלתי־פוסק של גורמים ישראליים בכירים
על ממשלת גרמניה ומוקדי־כוח אחרים שם
עשוי להביא למיפנה דרמאתי בעניץ עיסקת
טנקי ה״לאופרד״ ,שהגרמנים התכוונו לספק
לסעודים.
פליטת־פה של נציג בכיר בשגרירות גרמניה
בישראל חשפה זאת.

חלקת.מסופקים״ בחולן ן
בבית־הקברות העירוני בחולון מצוייה חלקת
קבורה מיוחדת ל״מסופקיס״ — לא־יהודים שהד
באמצע תהליך הגיור, או אחרים, שיהדותם
מוטלת בספק.
החלקה נמצאת במרחק מה מחלקות־הקבורה
הרגילות. ה״חברה קדישא״ איננה נותנת פירסום
לבך.

דירת שרון למכירה השר ללא־תיק אריאל שרון מוכר את
דירתו בצהלה. הוא בבר ביקש משובריה,
דשב־ראש רשות שדות־התעופה, אריה
גרוזבורד ואשתו פלור, לפנות את הדירה
בהקדם.
נראה שמכירת הדירה קשורה בהו־צאות־המימון
הגדולות, של מישפט־הדיבה
נגד השבועון.טיים״ ,שמנהל שרץ
בארצות־הברית.

בני־ספרא למערך

גופים חרדיים קיצוניים מירושלים ומבני־ברק מתכוונים
להצטרף לחרדים חיפאיים, שיימחו על סכנת ההתבוללות
במיסגרת האירועים בבית הגפן.
הם ידרשו לסגור את המקום.

קבלן ננסך בקשיי
קבלן גדול מצפון הארץ נמצא באחרונה
בקשיי־נזילות זמניים. נראה שהוא ייחלץ
מקשיים אלה בזכות הזרמה כספית גדולה של
מוסד פינאנסי ענק.

כך נתפס התכשיט!
התכשיטן אברהם כתר, המואשם בהוצאה
במירמה של מליוני־שקלים
ממישרד־התעשיה־והמיסחר, על ייצוא
תכשיטים, כשלמעשה הוא ייצא
דימויי־תכשיטים, נתפס לגמרי במיקרה.
אחת החבילות שהוא שלח לכתובת פיקטיבית בלונדון
נותרה באולם הנוסעים בנמל־התעופה היתרו. איש־הקשר
שלו איחר להגיע. אנשי־הביטחון חששו שהחבילה
ממולכדת ופתחו אותה. היא הכילה שיברי־אלומיניום, בעוד
שעל גב החבילה צויין שזהו מישלוח תכשיטים. הפרשה
דווחה לארץ, וכך החלה החקירה.
למרות שכבר הוגש כתב־אישום נגד התכשיטן, עדיין
בודקת המישטרה קשר בין פרשה זו ובין חצרו של אדמו׳ר
ידוע בגוש־דן, ממקורבי מישפחת התכשיטן.

מחריפה מילחמת הצהרונים סידרת ידיעות בלעדיות, שפורסמו באחרונה בצהרון
מעריב, גרמה להתרגשות רבה בבית ידיעות אחרונות.
השיא היה פירסום גירסת הנאשמים בהשתייכות למחתרת
היהודית, במעריב.
הצהרון, הטוען עדיין בכותרתו שהוא,הנפוץ ביותר
במדינה״ ,מתכוון להוציא בחודש הבא מוסף ציבעוני לאשה
ולבית, שיצורף לגליון באחד מימי השבוע. בידיעות
מחפשים תגובה הולמת, מפתיעה, למעריב.

הדמויות הסיפרותיות של ״מישל עזרא ספרא
ובניו״ יירתמו לתעמולת־הבחירות של המערך.
מחבר הספר, שהפך לסידרה טלוויזיונית, אמנון שמוש,
מכין עתה פניות של הנפשות הפועלות, שיקראו
למצביעים לתמוך במערך. הפניות ישולבו
בתעמולת־הבחירות, הן בעיתונות והן בטלוויזיה.

האמנים יפעלו בחשאי
קבוצת ״אמנים סופרים ומשוררים עם מיפלגת
העבודה״ ,שבבחירות הקודמות פעלה בגלוי
תחת שם זה, תפעל עתה הרחק מאור הזרקורים.
הדגש הפעם יהיה על עבודת״שטח ושימוע מצביעים
בשכונות ובעיירות ויובלטו האמנים המיזרחיים דווקא.

ספר עד ה״גוש״
הסוציולוג הירושלמי יצחק ערן, שמימצאי חקירתו על
גוש־אמונים סוקרו בהרחבה בהשבוע -יומן אירועים,
משלים כתיבת ספר על כך. האירועים האחרונים יזרזו את
הוצאתו־לאור.

הפתעה ב״דנות״
בחוגים הפינאנסיים ממתינים להתפתחות
מפתיעה בעניץ כניסת משקיעים חדשים
לחברת ההשקעות ״תות״ ,שנמצאת באחרונה
בקשיים.

ר 1ב לתורה ביסה־״
הצבעות בקלפיות ניסיוניות שנערכו בבתי־ספר יסודיים
שונים בגוש־דן הדהימו את המורים 60 .אחוז מתלמידי
כיתות ה׳־ו׳ תמכו בתחיה.

הדתיים נגד ״בית הגפך
המרכז התרבותי היהודי־ערבי בחיפה ״בית
הגפן״ הוא היעד הכא להסתערות חרדית.

באריאל ממתינים
דבהן־אורגד

תושבים באריאל רוגזים על כך ששר־האוצר, יגאל
כהן־אורגד, מציג את עצמו כמי שקשור להתנחלות, אך
למעשה עדיין לא גר שם.
הם ידרשו ממנו שיכריז בפומבי על התאריך שבו הוא
מתכוון לעבור עם מישפחתו לווילה, שבנייתה עריץ לא
הושלמה.

שניים אוחזין בהפועל
ראש המועצודהמקומית אזור, יצחק אליישיב, שנדחק
למקום וד 57 ברשימת המערך לכנסת, מבקש להתמודד על
תפקיד מזכ׳ל הפועל. אליישיב, ספורטאי בהווד״ מבקש
שמרכז הפועל יצביע על מועמדותו מול המזכ׳׳ל הנוכחי,
יצחק אופק. עתה הוא מפעיל שדולה לשם כך.

גלאי־שקר בבחירות
הנשק הסודי — הן של הליכוד והן של המערך
— במערכת הבחירות הוא בדיקת קולות
המנהיגים בגלאי־שקר.
תוצאות הבדיקות יפורסמו למחרת ההקלטה, וכל מיפלגה
תנסה להוכיח שדיברי היריב הם שיקריים.

במדינה

שניים נרצחו -אך אין רצח זאץ רוצחים

העם

אינני מאמין!

המחזה הנורא ביותר

החבלן ניגש אל הדלת
הממולבדת. הקצין ידע מה
עומד לר!רות. הוא לא צעק...
המדינה התנדנדה השבוע בין
הטראגי והמגוחך, בץ המבעית
והמצחיק.
המחזות המצחיקים נערכו כמעט
בכל המיפלגות והרשימות. לקראת
הגשת רשימות־המועמדים לכנסת הו
,1נערך ברשימות רבות מחול־שדים
אחרון, כשעסקנים נואשים עושים את
המאמץ האחרון להשיג את משאת-
נפשם: כיסא בכנסת.
לא היה כמעט אחד ביניהם שלא
היה מוכן למכור את סבתו תמורת
הפרס המיוחל. כדברי הבדיחה המפורסמת,
היה קיים ביניהם רק הבדל אחד:
היו שהיו מוכרים את הסבתא וגם
מספקים אותה, והיו שהיו מוכרים את
הסבתא ואף לא מקיימים את ההבטחה.
לא היה זה הצד המלבב ביותר של
הדמוקרטיה הישראלית. איש לא
העמיד פנים שהוא נאבק על דיעה
;כלשהי, שהוא לוחם על פיתרון מסויים
לבעיות המדינה והחברה. המאבק היה
במערומיו: הכל למען הכיסא, הכבוד,
ההטבות הכלכליות ורגש־ההתנשאות
הכרוכים במעמד של ח״כ.
המבחיל והמבהיל. המחזות
המבחילים היו עלולים להסיח את
הדעת מן המחזות המבהילים. הקארי-
קטורה של הדמוקרטיה הישראלית
היתה עלולה להסיח את הדעת מן
הסכנות המאיימות על עצם קיומה של
הדמוקרטיה.
תוך חשיפת מזימותיו של אירגון־
הטרור היהודי, הנהנה מתמיכתו הגלויה
של חלק ניכר של הציבור(ראה הנדון
ועמודים ,)10 - 11 התגלו מחזות
נוראים רבים. כאילו לא די בכך, בא
השבוע הדו״ח של ועדת־החקירה אשר
בדקה, כביכול, את פרשת הריגתם של
חוטפי־האוטובוס בדרום (ראה עמוד
,)8וגילה מחזות נוראיים נוספים.
אך מכל המחזות האלה, המחזה
הנורא ביותר היה זה שתואר על־ידי
חוקרי ההתנקשות בחייו של ראש
עיריית אל־בירה, איבראהים אל־טאוויל.

פי תיאור זה, ידע קצין־צה״ל על
הכוונה למלכד את מכוניתו של ראש־העיריה.
הוא עזר למבצעי־ההתנקשות
בעצה ובהדרכה. אלה מילכדו בלילה
את דלת המוסך של טאוויל מכיוון
שמכוניתו לא חנתה בחוץ, כמכוניות
עמיתיו.
למרות זאת יצא הקצין בבוקר עם
חבלן־המישטרה, ישראלי דרוזי, אל
מקום־הפשע, אחרי שקיבל הוראה להזהיר
את ראש־העיריה מפני ההתנקשות
הצפויה.
שיא השיסלות. הקצין — אדם
דתי, החובש כיפה לראשו! — ראה את
איש־המישטרה, אדם שהוא היה אחראי
לו, ניגש אל פתח המוסך, ישר אל תוך
מלכודת־המוות. הוא לא הזהיר אותו,
אף שבוודאי היו תריסר דרכים שבהם
יכול היה למנוע ממנו לגשת, מבלי
לחשוף את עצמו. הוא לא צעק לעברו,
הוא לא העמיד פנים שהוא מגלה את
המיטען, הוא לא עשה דבר כדי להציל
איש־ביטחון ישראלי ממוות.
החבלן הדרוזי ניגש למקום, נגע
בחוטי המילכוד. הפצצה התפוצצה
בפניו, והוא איבד את מאור שתי עיניו.
שום סימן אינו מעיד על כך שאותו
קצץ מתחרט על השיפלות הנוראה של
מעשיו. חבריו לא גינו אותו. לפי
התפיסה הדתית שלו אומנם תקף הכלל
״עין תחת עין״ ,אך נראה כי אין הוא
מחיל כלל זה על עצמו, שהרי הקורבן
אינו יהודי, לפי תפיסת הטרוריסטים
של גוש־אמונים, מי שאינו יהודי, כללי
המוסר האנושי והיהודי לא נולדו
למענו.
העולם הזה , 2439

התשובה מתבקשת מאליה.
צר לי לקבוע: אינני מאמין!
״העולם הזה״ סירב להשתתף
אינני מאמין למסקנות האלה!
המינוי לא היה אמין. החקירה. בקשר״ההשתקה. הוא הביא לפי לא
היתה אמינה. המסקנות אינן צוץ הפרשה מלכתחילה. יש להניח
כי שום חבר במערכת זו לא יתן יד
אמינות.
למלאכת טישטוש והעלמה.
על כן לא הוזמנה צלמת -העולם
הזה״.
כאשר החליט שר״הביטחון
ודי בעובדה פשוטה ונחרצת זו
עדי להטיל צל שחור על כל ה חקי רה״.

#בדי
ח ה עגומה

• נרצחים בלי רוצח
אחרי פירסום התצלומים שלנו,
ואחרי שהתצלומים של צלמים
אחרים עברו מיד ליד(אף שעיתו־ניהם
הסכימו, בפה מלא או
בחצי־פה, שלא לעמוד על פירטו־מם)
,שוב לא ניתן היה לדבוק
בשקרים הראשונים. לא נותר ספק

יש, אולי״אולי, חשד כלשהו
בחריגה כלשהי. שום דבר חמור.
אולי הוכו האנשים למות ב ש עה
שנלכדו. אולי אחרי שנלכדו.
לגבי הוועדה, אין זה משנה.
לא רצח, אלא לכל היותר חריגה
מצערת.

#שי ט ת ארס
אין ועדת־החקירה

על מה
מדברת!
אם לדון על פי המסקנות כפי
שפורסמו, אין הוועדה מתייחסת
לשתי העובדות הבולסות ביותר
בפרשה עגומה זו: תגובותיהם של
ראש״הממשלה ושר״הביסחון ביום
הרצח ולמחרתו.
ראש״הממשלה יצחק שמיר אמר
ביום הרצח כי •על כל מחבל לדעת
כי לא ייצא חי מפיגוע״.

נאמרו אחרי שקרה מה שקרה
בפרשת האוטובוס החסוף -והרי
אין עוד שום ויכוח על כך ששניים
מן החוטפים נרצחו אחרי לכידתם.
מכאן שקביעת הוועדה, שלא
היתה פקודה לרצוח שבויים, אינה
אמינה.
האם היתה קיימת החלטה של
הממשלה, או של ראש״הממשלה
ושר״הביסחון, שלא לקחת עוד
שבויים חיים!
האם החלטה כזאת, אם היתה,
עדיין עומדת בעינה, ורק העובדה
המצערת שבמיקרה זה היו נוכחים
עיתונאים, ושהדברים התפרסמו
בחו׳ל, יצרה את הצורך בטישסוש!

#חוו במצח
ועוד עובדה: מאז המיקרה, לפני

חוקר זורע
העדים לא הוזמנו
בחשאי על מינוי ועדת״החקירה
החשאית, כתבתי שזוהי ״בדיחה״.
בדיחה -מפני שאחד החשודים
העיקריים בפרשה הוא שר״הביט-
חון, משה ארנס, עצמו.
תחת מינוי ועדת״חקירה ממלכ תית,
בראשותו של שופט עליון,
כפי שהיה דרוש במיקרה בעל
השלכות כה חמורות, בא מינוי זה.
השר החשוד מינה ועדת״חקירה
פנימית, שחבריה נמנים עם מקו רבי
מערכת-הביטחון, ושבראשה
הועמד אלוף המקורב בדיעותיו
לרפאל איתן ולתנועת״התחייה.
זאת היתה בדיחה עגומה כשל עצמה.
הלוואי
ויכולתי לומר כי המסקנות
הפריכו, בדיעבד, את החששות
האלה.
ההיפך הגמור הוא נכון.

• העדה לא הוזמנה

התצלום של ענת סרגוסטי: אבו־ג׳אמע והקצין הבכיר

כדי לאפיין -חקירה״ זו, די
להצביע על עובדה אחת הזועקת
ממש לשמיים:
לפחותאחדמעדי ־ הר
אייההעיקרייםכלל לא
הוז מן לחקירה.
כוונתי לצלמת -העולם הזה׳,
ענת סרגוסטי.
אין זה מחדל אישי. והוא אומר
דרשני.
העולם הזה׳ הוא העיתון היחי די בארץ שגם צילם את החוטפים
שנלכדו חיים, ושגם עמד על
פירסום תמונותיו. תמונות אלה
אומנם פורסמו, אחרי מאבק קשה
עם הצנזורה, והחוטף המופיע בהן
זוהה על-ידי מישפחתו. היה זה
סובחי אבו־גיאמע, בן ,18 מבני-
סוהיילה ליד חאן״יוניס.
ענת סרגוסטי היתה יכולה
להעיד על מצבו של סובחי בעת
שצולם. היא יכלה לזהות את מי
שנכח בשעת הרצח.
יתכן שיש בפיה עוד פרטים
רלוונטיים לחקירה.
אך היא לא הוזמנה כלל להעיד.
מדוע!

מי האישי הזהות ידועה!
באוזני אדם נורמלי, הפירוש
הפשוט של אמירה זו, אחרי מיקרה
כזה, הוא שישנה החלטה לבל
להשאיר בחיים.מחבלים״.
למחרת היום, בשבת בבוקר,
שודרו דבריו של שר-הביטחון,
משה ארנס, שחזר על אותו הנוסח
עצמו.
נוסח זה זהה לגמרי עם דבריו
של אריאל שרון, שהסביר פעם את
שיטתו בעת המערכה שלו נגד
הפידאיון ברצועת״עזה- :לא הרגנו
שבויים. פשוט לא לקחנו שבויים״.
אי-לקיחת שבויים׳ כאשרהאוייב מרים ידיים ונכנע -זהו
פשע-מילחמה על פי החוק הבינלאומי
והחוק בישראל. על פקודה
כזאת מתנופף -הדגל השחור של
אי-חוקיות׳ ,כדברי שופט כפר״
קאסם.
עד היום הזה לא הסבירו שמיר
וארנס את דיבריהם אלה. הם לא
חזרו בהם, ולא ניסו כלל לתת להם
פירוש שונה מזה המתקבל על
דעתו של שומע סביר.
יש לזכור שהדברים האלה

כי שני חוטפים נרצחו אחרי
שנלכדו.
לא היתה לוועדה כל ברירה אלא
להודות בעובדה זו.
אך מסקנותיה קובעות מימצא
שהיה עלול להצחיק, אילמלא היה
מדובר בפשע בעל השלכות כה
חמורות:
שני אנשיםנרצחו. א ך
אין רצח ואין רוצ ח.
זהו, בקיצור אכזרי, מה שנובע
ממסקנות הוועדה.
כדי להשיג זאת, בא תיאור
המונע מראש איתור של רוצח או
רוצחים, ובמילא גם את הצורך
להעמיד אותו/אותם לדין על פי
התקדים של כפר-קאסם.
אם החוטפים נהרגו על־ידי
.מכות״ ,ואם המכות באו מידי
אנשים רבים ושונים, הרי שאי-
אפשר לזהות רוצח אחד או שניים.
ליתר ביטחון קבעה הוועדה שחלק
מהמכות האלה באו בעת ההסתערות
והיו נחוצות כדי למנוע אסון.
אין רצח. אין רוצח. אין מישפט-
רצח. אין פסק-דין.

שישה שבועות, לא נלכד אף מחבל׳
אחד חי.
העולם הזה׳ דיבר עם מישפ-חות החוטפים אחרי שקיבלו את
גופות בניהן וקברו אותן.
המישפחות היו במצב של פאני קה
נוראה, וכמעט ואי״אפשר היה
לדבר עימן. יש להניח שגם עכשיו
לא יעזו להגיד את האמת בפה
מלא.
אולם בעת חקירתנו, אישרו
המישפחות שהן קיבלו ובדקו את
גופות בניהן.
אף אחת מן המישפחות לא
קיבלה את הרושם כי הבנים הוכו
למוות. הדבר כלל לא עלה על
דעתן.
להיפך, מישפחה אחת אמרה כי
ראתה במצח בנה חור של כדור.
כל הגופות עברו נתיחה-שלא-
חר״המוות לפני שנמסרו למישפ־חות.
המישפחות ראו את הצלקות
הגדולות, שהן סימן־ההיכר של
נתיחה כזאת.
(המשך בעמוד )12

זה ה ת חיל ב בגיד ה הגדו ל ה עם ק 1ם ה מדינ ה
התהום הזאת תבלע את כולנו, את
המדינה שהקמנו, את החברה החופשית,
את הדמוקרטיה הישראלית, את
כל מי שיתעקש לחיות בארץ הזאת
כאדם חופשי.

ןסחתרתהט רו רי ס טי ת היהודית נולדה
( 1לפני 36 שנים, ביום שבו מכר דויד בן־גוריון
לעסקנים הדתיים את החינוך הישראלי.
המדינה והמחתרת קמו בעת ובעונה אחת.

הבגידה המונומנטלית שלבן־גוריון,
בגידתו בכל אשר האמין ודגל בו, היא
שזרעה את זרע הפורענות, שאת שרי־הבאושים
שלה אנחנו מתחילים לאכול
היום.
מתחילים — כי זוהי רק ההתחלה. בל תהיה,
בעניין זה, אשליה לאיש.
^ ציונות והדת היו, מלכתחילה, דבר
1 1והיפוכו. אוייבים בנפש.

קואליציות עם העסקנים הדתיים. אך הניגוד
הרעיוני העמוק נשאר בעינו.

לאומיות, מולדת, דמוקרטיה וחוק —
מכאן. דת, הלכה, משיחיות — מכאן.
ובאמצע — תהום שאין עליה גשר של
ממש.
* יגוד זה היה צריך לבוא לידי ביטויו העליון
^ ע ם הקמת המדינה.
זאת היתה צריכה להיות מדינה חילונית, על
פי הדגם המערבי — המדינה שהרצל וייצמן
וז׳בוטינסקי חשבו וכתבו עליה.

היתה צריכה להיווצר בה, כחוק,
הפרדה גמורה ביז המדינה והדת.

לוגיה הדתית, כפי שהדבורים נכנסו
לפגר האריה של שימשון.
יתכן שזהו ההסבר הנכון. יתכן שלא.

אך העובדה עצמה אינה נתונה
בוויכוח: בן־גוריון מכר לדתיים את
המקום האחד, שקבע את עתיד המדינה:
בית־הספר.
*ץ זה 36 שנים יש בארץ רק זרם חינוכי אחד:
1* 1הדתי.
יש זרם דתי רגיל, המכונה ״כללי״ .יש זרם
אולטרה־דתי, המכונה ״ממלכתי־דתי״ .יש זרם
אולטרה־אולטרה־דתי, המכונה ״עצמאי״ .ויש כל
מיני תת־זרמים גרועים עוד יותר.

הרבנים ידעו זאת. עובדה היא — אף
שכל מערכת־החינוך הישראלית מנסה
להעלים זאת — שכל גדולי־התורה של
הדור לחמו בבנימין זאב הרצל בשצף־
קצף. כשפיהם יורק אש וקללות.
גם הרצל ויורשיו ידעו זאת. הרצל הציע
לסגור את הרבנים בבתי־הכנסת במדינה היהודית
שתקום. זאב ז׳בוטינסקי התיר לשרוף את גופתו.
מכם נורדאו שנא את הדת, וחיים וייצמן בז לה.
כל אבות הציונות ראו בדת היהודית, במיקרה
הטוב ביותר, מעין. תחליף זמני ללאומיות.
התיאוריה היתה: בגלות לא היתה ליהודים מולדת
שתאחד אותם, וחסרו להם שאר הסממנים של
חיים לאומיים אמיתיים, כמו שפה משותפת.
בהעדר מלט מדבק כזה, מילאה הדת את החסר.

זאת היתה עדיין דעת הרוב הגדול
של היישוב העברי בארץ, כאשר עשה
בן־גוריון מה שעשה.

ך כון, עוד לפני כן נעשו פשרות. הרצל,
*1העיתונאי החילוני בווינה הנאורה, רצה
תחילה להקים את מדינת־היהודים בארגנטינה,
ורק באי־רצון רב הסכים להקימה בארץ־ישראל,
שנראתה לו בלתי־מתאימה בהחלט. משהסכים
לכך, שוכנע שאפשר לנצל את התחושה הדתית
של יהודים תמימים במיזרח־אירופה כדי להביאם
לארץ.

במיסגרת פשרה זו גם הסכים להפוד
את הטלית היהודית לדגל לאומי, במקום
הדגל בעל שיבעת־הכוכבים שהוא
המציא.

היה ברור לכל שזוהי פשרה טכסיסית בלבד,
שבאה להקהות את עוקץ ההתנגדות של הרבנים,
ואולי גם כדי להילחם בסוציאליסטים האנטי־ציוניים.
אחד״העם, ברדיצ׳בסקי ואחרים כתבו
הרבה על פשרה זו. לא היה בה כדי לטשטש את
הניגוד התהומי בין הציונות הלאומית והדת.
כך נהגו גם יורשיו של הרצל. ז׳בוטינסקי
העלים את השינאה העמוקה שלו לדת, כאשר
הקים את ״ההסתדרות הציונית החדשה״ ,ושילם
בה מס־שפתיים לדתיים. המנהיגים האנטי־דתיים
המובהקים של ״ארץ־ישראל העובדת״ הקימו

האמת הפשוטה היא שכל ציבור
המתנחלים, וכל המימסד הדתי המאורגן,
על רבניו הראשיים והזנביים, מתייצבים
בגלוי או בסתר מאחורי המחתרת
הרצחנית.

בעיניהם, זוהי ההתגשמות האמיתית של
האידיאל העליון — מלכות ישראל מן היאור עד
הפרת, גירוש הערבים מארץ־ישראל והריגת כל
המעז להתנגד, הריסת הדמוקרטיה הישראלית
והקמת מדינת־הלכה בעזרת פלוגות־מוות
ומחנות־ריכוז, מחיקת המיסגדים מעל פני הר־הבית
והקמת בית־המיקדש, מילחמת גוג ומגוג,
ובוא המשיח אחרי הריסת העולם במילחמה
גרעינית.

נשי גוש־אמונים, ושאר החוגים המגנים
\ 1ע ל המחתרת והמחפים עליה, משתדלים
בימים אלה להניח סביבה מסך סמיך של עשן.
זוהי מערכת־כיזוב, שנועדה לגייס למען המחתרת
את דעת־הקהל הלאומנית הפרימיטיבית.

בראש רשימת־הכיזוב עומדת הטענה
כי הבחורים הטובים האלה לקחו,
בסך־הכל ,״את החוק בידיהם״ .מכיוון
שהממשלה לא דאגה לביטחון המתנהלים,
נאלצו צעירים אלה להגן עליהם,
על מישפחותיהם וילדיהם, באמצעים
אחרים.
מי שקרא את חלף עם הרוח מכיר את
הסיפור הזה. בני הדרום המובס הקימו את
אירגון־הסתר שלהם, קו־קלוכס־קלאן, כדי להגן,
כביכול, יעל הנשים הלבנות מפני הכושים,
שהתירו כל רסן.

ומכאן גם המסקנה המתבקשת
מאליה: כאשר יהיו לנו חיים לאומיים
אמיתיים, מולדת, מדינה, תיעלם הדת
ככוח מלכד. מאליה היא תחזור ותהיה
עניינם של יחידים, נשים זקנות
וחלושי־דעת.

כך למדתי בבית־הספר הציוני בארץ־ישראל.
כשהייתי ילד בנהלל, היה שם צריף מט״ליפול,
ובו בית־כנסת לזקנים. איש מן המתיישבים לא
ביקר בו מעולם, הצעירים צחקו ממנו והתפארו
שכל רפת במושב מהודרת ממנו.
הדת נחשבה בארץ כשריד מן העבר, שייעלם
מן העולם תוך דור אחד או שניים. הנועזים
שבהוגי־הדיעות לא הסתפקו בכך ותבעו לפעול
לקבורתה לאלתר. הדת לא שמרה על היהודים
בגטו, אמרו, אלא שהדת הכניסה את •היהודים
לגטו. אומה עברית בריאה במולדתה אינה יכולה
לקום אלא על חורבות הדת היהודית, שהיא
אוייבת החיים הלאומיים ואוייבת החיים במולדת.

דיברי־ההסתייגות שנאמרו בחצי־פה על״ידי
אישים דתיים אינם אלא דיברי־שקר, דיברי
צביעות מתחסדת. אמת אמר האיש שקרא
לטרוריסטים, רוצחי הנשים והילדים ,״בנים
יקרים״.

אולם ה״קו־קלוכס-קלאך לא הוקם ולא
פעל למען מטרה תמימה זו. הוא קם כדי
להחזיר את הגלגל אחורה ולהשליט
באדצות-הברית את המוסר הגזעני של
בעלי־העבדים, שהובסו במילחמת־האזרחים.

הרבנים
דרוקמן וולדמן בפתח בית־חמעצר: בולם ביחד
בחוקה כתובה, כדוגמת החוקה האמריקאית.
היתה
צריכה לקום מדינה, ולה חוק אחיד,
שיפוט אחיד, צבא אחיד, ובראש וראשונה —
חינוך אחיד.

בכל אלה בגד דויד בן־גוריון.

הוא עמד על הקמת צבא אחיד, ועל כך שפך
דם. על כל השאר ויתר במעשה ציני, כשכרת
ברית עם העסקנים הדתיים. הוא מבר להם את
המדינה בנזיד־עדשים. הוא מכר להם את הצורך
בחוקה. הוא מכר להם את השיפוט בענייני
אישות. הוא מכר להם, בראש וראשונה, את
החינוך.
היסטוריונים ינסו למצוא הסבר למעשה־בגד
מחפיר זה, השקול כנגד כל הישגיו החיוביים של
האיש. הם יטענו כי ביקש למנוע מילחמת־אחים
בשעה מכרעת, שביקש לגייס את כל הכוחות
להקמת המדינה והצלחתה, שביקש להבטיח
מקורות מימון אצל יהודים דתיים, שביקש להקל
על מיפלגתו לתפוס את השילטון ולהחזיק בו
לצמיתות,
פסיכולוגים ימצאו, אולי, הסברים אחרים. הם
יטענו כי כל הציונים החילוניים האלה, האתי-
איסטים המופגנים, שוללי הדת מכל וכל, לא היו
בניבכי־ליבם אלא דתיים מוסווים. שזיכרונות־ילדות
היפנוטיים משולחן־הסדר של סבא,
מנרות־השבת של אמא, כיוונו את רעתם מתחת
לסף הכרתם. שבעצם לא יכלו לתאר לעצמם
יהדות בלי דת יהודית. שבבואם להקים ״מדינה
יהודית״ לא היו להם ערכים יהודיים מלבד
הערכים הדתיים, שלא היתד, להם השקפה
היסטורית יהודית מלבד התפיסה הדתית.

כאשר הקימה את המדינה כבר היתה
הציונות ריקה מתוכן רעיוני. היא היתה
קליפה ריקה, ולתוכה חדרה האידיאו־

מזה 36 שנים אין במדינה חינוך חופשי,
חילוני, נאור, הומאניסטי, המחנך לחיים לאומיים
בריאים בעולם רב־לאומי, לחברה פתוחה, למדינה
שבה הרת היא עניינו הפרטי של היחיד.

מזה 36 שנה לומד כל ילד ישראלי
שלהיות ישראלי נאמן פירושו להיות
יהודי, וכי אין יהודי אלא יהודי דתי.

הוא לומר שיש עולם של ערכים, שכולו דתי,
ושהשאר הוא ריקנות, זימה, סמים, גויים. שאדם
חילוני הוא אדם בלתי־שלם, פגום, נכה, מפני
שרק יהודי דתי הוא יהודי שלל אמיתי, זקוף־
קומה.
אולם גם הדת היהודית, ששלטה במימסד
הדתי, היתה פגר, בדיוק כמו האידיאולוגיה הציונית.

היא היתה — כפי שאמר הסופר
הדתי חיים באר — קליפה ריקה. ולתוך
הקליפה הזאת חדרו ״האחים היהודיים״
— כת הקנאים המשיחיים הרצחניים.
^ וקר של גוש־אמונים סיפר השבוע בטל(
1וויזיה כי כימעט כל ראשי גוש־אמונים
מנהיגי תנועת־ההתנחלות, ששמותיהם נקשרו
לאחרונה עם כנופיית הטרור, הם בני שנתון אחד
במוסד חינוכי דתי אחד.
ולא במיקרה.

קו ישר מוביל מן הבגידה ההיסטורית
של בן־גוריון ומיפלגתו אל החינוך
הדתי, מן החינוך הדתי אל ״גוש אמונים״
ומן הגוש אל המחבלים היהודיים.

אין כאן פשלה, טעות, סטיה, תקלה קטנה
בדרך. אין כאן דרך צדדית, שהסתעפה אי־שם מן
הכביש הראשי ומובילה לתהום.

זוהי דרד־המלד של ההתפתחות.
^יו.ו.ו.ו.ו.ויי.ו^.י ויי..יגנ

נ 1א ו 1ן ן 1ך י

כך גם מחתרת זו. היא לא ״לקחה את החוק
בידיה׳ ,כי רצח חפים־מפשע אינו מעשה חוקי.
הטענה כולה באה לעורר את הרושם שבעצם
תפקיד הממשלה הוא לרצוח נערים מיידי־אבנים,
להתנקש בחייהם של ראשי־הציבור הפלסטיני,
לערוך טבח במיכללה, להפציץ אתי המיסגדים
והכנסיות.
התנגדות הציבור הפלסטיני להתנחלויות,
שנשתלו בקירבו, ולא פעם על אדמתו, לא היתה
בלתי־צפויה. להיפך: אחת המטרות האמיתיות
של גוש־אמונים בעצם הקמתן של התנחלויות
אלה היא דווקא לעורר התנגדות זו, להחריף
את המצב, לגרום לאלימות הדדית גוברת
והולכת, כדי לספק את האמתלה הדרושה לגירוש
העם הפלסטיני מן הארץ.
באמצעות סיסמות כמו ״לקחת את החוק
בידיים״ או ״להגן על הנשים והילדים״ ניתן היה,
איכשהו, להסביר יריות על נערים ונערות
מיידי־אבנים. את הרצח במיכללה האיסלאמית
ניתן להסביר כניקמת־דם על רצח בחור־הישיבה,
כדי להרתיע. וכך גם את הנסיון לפוצץ את
האוטובוסים. אלה הם מעשי־רצח נתעבים, אך
לפחות אין הם סותרים את טענת־הכיזוב.
אולם השקר מתגלה לעין, כאשר מדובר על
הפעולות העיקריות של המחתרת — אותן
שבוצעו ואותן שהם עמדו לבצען. ההתנקשות
בחייהם של ראשי־הערים בשטחים הכבושים
אינה קשורה בשום הרתעה או נקמה. זהו טרור
פוליטי מן הסוג המובהק ביותר: הטלת אימה על
ציבור שלם כדי להשיג מטרות פוליטיות. ב־מיקרה
זה: גירושו מן הארץ.

הדבר בולט עוד יותר לגבי הפעולה
שנועדה להיות גולת-הכותרת: השמדת
המיסגדים שעל הר-הבית. זהו מעשה
פוליטי־דתי, הנובע מהשקפת־עולם
משיחית מטורפת, ושאין לו שום קשר
שהוא עם ״חוה בידיים״ ו״הבטחת
(המשך בעמוד )66

ארה הם תמונות 25 מנאשמי המחתות היהודית. הם הובאו השבוע לבית־המישפט

המחוזי בידושרים באוטובוס מישטות׳ ,ררא אזיקים ער ידיהם, כשמסביבם מויע

199ה 9ד111111)1111
קהל אוהויהם ותומכיהם. העצורים באו למקום בשידה עליזה, נכנסו בגאווה

לאולם בית־המישפט, נפגשו בשימחה עם בני־מישנחותיהם ויצאו מבית־

המישנט כשהם מחייכים וצוהלים, אחו׳ שהואשמו עדיד׳ התביעה בדצח

בזמן שדבג קו״ ת־ או ב ע
נחקה במי שטוה, ונגד ב1י
ה קיו יה הוגשו נתבי־אישום
ער וצח, חברה ו טוו ה
בירתה ענת סוגוסט׳ יממה
בקיויה, נאווחת אחת המתנחרות

ך רן^ \ 1ך* 1*11*1רותי נן־פינחס, יחד עם שני בניה הקטנים יעקוב(שנתיים וחצי, משמאל) ונחום(בן חמש
1111 111/111 וחצי) .רותי אירחה את כתבת העולם הזה בביתה שבקיריה. מאחוריה בניין ישיבת
קיריית־ארבע, שם מכהן הרב אליעזר ולדמן, שנעצר השבוע לחקירה בחשד שידע על ענייני המחתרת.

גילוי המחתרת היהודית בשטחים
הכבושים חשף לראשונה
את עולמם הרוחני של המתנחלים,
אנשי גוש־אמונים, המתייצבים
למעשה כאיש אחד מאחורי
המחתרת (ראה הנדון).
זהו עולם סגור ושלם, זר ומוזר,
המזכיר במידה רבה את התופעה
הפסיכיאטרית הידועה בשם,פא*
ראנויה ורה״ -מחלה שסימן-
ההיכר שלה הוא שהחולה גונה
שיטה הגיונית שלמה על הנחה
מטורפת. בכל שהשיטה שלמה
יותר -סימן הוא שהמחלה חמורה
יותר.
מהו עולמם הרוחני של חברי
המחתרת ושוחריהו ענת סרגוסטי
יצאה לשמוע ולהתרשם.
להלן הדיווח:
ך ן גשמי את רות בן־פינחס ביום
השלישי מול מיגרש־הרוסים בירושלים,
באזכרה־הפגנה־עצרת שערכו
אנשי ההתנחלויות וגוש־אמונים
לזכר שישה מחבריהם, שנרצחו בחברון,
ולמען חבריהם הרבים העצורים
באשמות שונות של רצח והשתייכות
לאירגון־טרור- .
רותי החזיקה בידה נייר־סטנסיל,
והתווכחה-בלהט עם חבריה. ניגשתי
אליה ושאלתי אם אני יכולה לראות
את הכרוז. היא הושיטה לי אותו
ואמרה :״רק תדעי, שרוב הציבור
מסתייג מן המישפט האחרון.״
הכרוז דיבר על אחריותה של
הממשלה למעשים המתרחשים בשטחים
הכבושים, ובסופו היה כתוב :״לא
באנו להצדיק כל מעשה.״
״זאת אומרת,״ שאלתי את רותי,
״שאתם מצדיקים את המעשים המיוחסים
לחבריכם?״ היא ענתה שאכן
זה כך. אחרי שראתה את הבעת
התמיהה שעל פניי, הוסיפה :״אם תחיי

שבוע בקיריית־ארבע, תביני גם את על
מה אנחנו מדברים.״
הסברתי לה שאני כתבת של העולם
הזה, ושאלתי אותה אם היא
מזמינה אותי אליה. היא השיבה בחיוב.
הגעתי לקיריית־ארבע בבוקר. רותי
ואליהו בן־פינחס גרים בדירה קטנה.
בקומה השלישית של אחד מבנייני־האבן
הגדולים של הקיריה. על הקיר,
מול דלת הכניסה, תלויה תמונה גדולה
של הרב צבי יהודה הכהן קוק( .אליהו,
כמו רבים מאנשי גוש״אמונים, למד
בישיבת מרכז־הרב בירושלים) .על
הקיר ממול תלויה תמונה של הכותל
המערבי ויהודים מתפללים בצירו.
בחדר־המגורים מערכת־ישיבה צנועה,
אפורה. ובצד כוננית גרושה
בספרים. להפתעתי, לא היו אלה
סיפרי־קודש. היו שם כל כיתבי ש״י
עגנון, סיפורים של בלזאק בעברית
וסיפרי דיקדוק עברי. רותי, כך הסתבר
לי אחר־כך, היא מורה לסיפרות
באולפנת הבנות בקיריה.
״אני רק רוצה להזהיר אותך,״ אמרה
לי רותי בטלפון, כשהודעתי לה שאני
באה ,״שיש לי שישה ילדים, ושתצטר־כי
הרבה סבלנות.״
הילדים לא היו בבית כשבאתי. רק
יעקב הקטן (שנתיים וחצי) ,שראשו
עטור שערות בלונדיות ארוכות,
ואליהן צמודה כיפה משובצת גדולה,
הסתובב סביבנו כל הבוקר.
רותי אוהבת לדבר, והיא עושה זאת
מהר. היא חברה בוועדודההסברה
שהוקמה אחרי שהחלו המעצרים. לא
הסברה כלפי חוץ, אלא כלפי פגים,
לאנשי־ההתנחלויות עצמם, שהתבלבלו
וקצת איבדו את הדרך אחרי
חשיפת המחתרת היהודית.
״העצורים הם אנשי־מעלד״״ אמרה
לי רותי — מישפט, שחזר כמה פעמים
באותו היום .״הם אנשים נהדרים, חבל
שאת לא יכולה להכיר אותם ולשוחח
איתם קצת״.

״ובכל זאת,״ ניסיתי לומר לה,
״מייחסים להם מעשי־רצח והטמנת
פצצות. העונש׳ על מעשים כאלה הוא
מאסר־עולם, ומה יהיה עם המישפחות
שלהם?״
רותי לא היססה :״זה כמו חייל
שיוצא לקרב,״ אמרה בהחלטיות ,״אם
הוא יצטרך לחשוב על הדברים האלה,
הוא לא ייצא למילחמה. ובכלל,
האנשים האלה הם כמו חיילים. הרי
מדינות־ערב הכריזו עלינו מילחמה,
ובעצם המילחמה לא הסתיימה. אנחנו
עדיין במצב של מילחמה, אז כל
הפעולות האלה שעשו החברים הן
פעולות של מילחמה, זה אינו רצח.
״תראי, צריך להסתכל על המצב
כמו שהוא. נניח שיש לך בית שקנית
אותו מעמידר. חיית בו במשך כמה
שנים, ואז נסעת עם המישפחה שלך
לחוץ־לארץ. היית כמה שנים בחוץ

וחזרת. באת לדירה שלך וראית
שמישהו אחר גר בה. את מנסה לומר
לדיירים שזו הדירה שלך, את מנסה
לומר לעמידר שזו הדירה שלך, והם
יודעים, אבל זה לא עוזר. מה את עושה?
״אז את אומרת: טוב, אני אקח חדר
אחד, והם יקחו חדר אחד. ולא לשכוח,
זו הדירה שלך. אתם גרים יחד במשך
תקופה, ואז פיתאום הדייר מתחיל
להציק לילדים שלך. את מנסה
להשקיט את המצב בטוב, וזה לא עוזר,
הוא ממשיך להציק לילדים. ואז הוא
מתחיל להרביץ להם. את צועקת
לעמידר והם אומרים לך — יהיה
בסדר, אנחנו נטפל במצב. והם לא
עושים כלום. ואז יום אחד הדייר השני
לוקח את הילד שלך וזורק אותו מכל
המדרגות ופוצע אותו. אז את כבר לא
יכולה יותר, ואת פוגעת בילד שלו.
והמצב הוא בלתי־נסבל. האפשרות

היחידה שיש לך היא לזרוק אותו מן
הדירה, מכיוון שזו דירה שלך, וזהו.
״תראי, למשל, הפגיעה בראשי-
הערים. הם היו מראשי הוועדה
להכוונה לאומית. הם בדיבריהם גרמו
לכך שאנשים משלהם יצאו ופגעו
ביהודים. אז אי־אפשר לומר שהיתה
כאן פגיעה באנשים חפים־מפשע. אלה
אנשים של אש״ף, שקוראים לפגוע
ביהודים. חם רוצים לזרוק אותנו לים.
בסך־הכל צריך לזכור, שכשהיתה
הפגיעה בראשי־הערים כולם שמחו,
והיה שקט במשך תקופה ארוכה. אז
עכשיו כולם באים ואומרים שזה לא
בסדר. אבל עובדה, זה עזר להשקיט
אותם לתקופה.״
והרצח של שלושת התלמידים
במיכללה האיסלאמית? — אני מנסה
להמשיך ולשאול.
״זה ברור שבמיכללה מלמדים את
התלמידים שלהם לשנוא את ישראל
ולהילחם ביהודים. אז זה לא רצח של
חפים־מפשע. הקם להורגך השכם
להורגו. זו פעולה פשוטה של הגנה על
עצמנו.״
והטמנת פצצות באוטובוסים, פעולה
שאילו הצליחה יכלה לגרום למאות
הרוגים ופצועים?
״תראי,״ ממשיכה רותי בשטף,
״היום זה כבר ברור, ואפילו נכתב
בעיתונות, שהפצצות האלה לא היו
אמורות להתפוצץ, זה רק היה איום,
ואלה ששמו אותן התכוונו להודיע
על־כך כרי למנוע את הפגיעה. וחוץ
מזה, וגם זה כבר נכתב, הם שמו שם
חומר־נפץ מאיכות גרועה, כך שגם
אילו היו מתפוצצות, זה לא היה גורם
נזק לסביבה״.

71111 ! 13^ 1 1 1שרר נחשון, מגרעין המתנחלים הראשון בקריית-
111111111 11 ארבע, שהגיע לחברון, התיישב במלון פארק
ואחר״כד נמימשל-הצבאי בעיר. שרה לשה בצק לאפיית חלות השבת.

להגן מ תון
הכלא

חיתי יש תשובה לכל דבר. הכל
ברור לה, והיא בטוחה בצידקת

דרכה. וכך היא מדברת. ובכל זאת, אני
מנסה להקשות ולומר — אבל אתם
באתם והתיישבתם במקום שהוא מלא
ערבים, אתם יושבים על אדמה ערבית!
היא אומרת :״הארץ היא שלנו, וזהו.
אלוקים נתן אותה לעם ישראל.״
אפשר להסביר הכל בהיגיון, דבר
יוצא מדבר, מסקנה נובעת מעובדה,
אבל כשמגיעים רחוק יותר יוצא
הטיעון הרתי: הארץ ניתנה לעם
ישראל, ועל זה אין בכלל ויכוח.
מנקודה זאת והלאה הם מוכנים
להסביר באריכות ובליווי דוגמות. רק
על הנקודה הזאת אין מה להסביר.
״וזה אבסורד,״ היא ממשיכה,
״שאנחנו, שהארץ היא שלנו, ואנחנו
יושבים כאן בכוח הזכות, נהיה מוקפים
בגדרות־ביטחון ובשומרים, ונפחד לצאת
מן היישובים שלנו, בעוד שהערבים
מסתובבים חופשיים ללא פחד.
זה מצב שלא ייתכן.
״פעם, לפני כמה שבתות, היתה
חגיגת בר־מיצווה במערה (מערת
המכפלה) .בעלי הלו בבוקר לתפילה,
ואני הייתי צריכה ללכת אחרי־הצהריים.
יצאתי מהבית והלכתי לכיוון
השער הדרומי של הקיריה. הסתכלתי

למישפחה דתית .״לפני .1967 כשהייתי
שומעת על כל המקומות האלה,
הייתי מרגישה אותם רק בתיאוריה.
אבל אחר־כו, כשראיתי אותם בעיניי,
פיתאום הרגשתי משהו פנימי.״
כשהיתה ההתנחלות המפורסמת בסבסטיה
היה אליהו, בעלה של רותי,
במילואים. רותי זוכרת שמאוד
התרגשה, ומייד רצתה לרוץ ולהצטרף
למתנחלים בסבסטיה. כשחזר בעלה
הביתה מן המילואים, הרגיע אותה
ואמר שפעולות כאלה אינן מתאימות
לאופי שלה, היא תוכל אחר־כך
להצטרף לגל השני או השלישי של
ההתנחלויות.
ואז הגיעה ההזדמנות, כשחיפשו
בית־ספר מיוחד לילדים. הזוג, שניהם
אנשי־חינון (הוא מורה בישיבת־נוער
באחד הסניפים של מרכז־הרב בירושלים)
,הסתובבו בכל הארץ, עד
שמצאו את תלמוד־תורה בקיריית־ארבע.
ושם, החליטו, ילמדו בניהם. הם
עברו לקיריה, והבנים לומדינבבית־הספר.
בשיטה מיוחדת^ .אבי השיטה,
מחנך ידוע, שתלמידיו והוריהם מעריצים
אותו, יושב היום במעצר ומואשם
בפשעים חמורים, שהעונש עליהם הוא

למטה. הייתי לבד והיה אור־יום. אבל
פחדתי לרדת לבד למטה. איזה אבסורד!
מרחק של רבע שעה הליכה מן
הקיריה למערה, בתוך הארץ שלי, ואני
פחדתי ללכת! עמדתי וחיכיתי שם
יותר מחצי שעה, עד שבא גבר עם נשק
וליווה אותי למטה.
״החיילים, שאמורים לשמור עלינו,
פוחדים לעשות משהו. חייל שעמד
בשמירה בבית־הכנסת אברהם אבינו
בחברון ראה שתוקפים מישהו, אבל לא
הגיב. למה? הוא הסביר לנו אחר־כך
שנשארו לו רק כמה ימים לסיים את
המילואים שלו, והוא לא רצה להסתבך,
מכיוון שאילו היה מתערב, היו חוקרים
אותו ואולי אפילו מענישים אותו. אז
מי יגן עלינו? האנשים שלנו עשו
פעולת־הגנה פשוטה, זה הכל. ואני
בהחלט מבינה ומצדיקה אותם. אין
ברירה״.
בצהריים התחילו להגיע הילדים
מבית־הספר תלמוד תורה. בית־הספר
הזה, הספירה לי רותי מוקדם יותר, היה
הסיבה העיקרית שבגללה באו ל־קיריית־ארבע
לפני שלוש שנים.
רותי נולדה וגדלה בבני־ברק

מאסר־עולם.
אך עובדה זו אינה מפריעה להורים
ולא לתלמידים. במיקרה הצורך, הסביר
אחד ההורים, הוא ינהל את בית־הספר
מתוך כותלי בית־הסוהר. כבר היו
דברים מעולם, והוא אפילו מביא דוגמה
מן המקורות.
הילדים הגיעו והתיישבו לאכול
ארוחת־צהריים. רותי ממשיכה לארח.
הקטנים הולכים להכין את השיעורים.

ניתב׳ אישום

הוגשו השבוע נגד 27 איש מחברי המחתרת היהודית. כיתני״האישום מייחסים
לנאשמים חברות באירגון טרור, רצח ונסיונות לרצח ופשעים חמורים אחרים.
הנאשמים 25 ,במיספר, הובאו באוטובוס מישטרתי לבית-המישפט בירושלים. השניים האחרים הובאו למחרת.
השני ממשיך להציק לו וזורק עליו
משהו. הוא צועק וקורא לאמא שלו,
והיא שוב אומרת לו: יהיה בסדר, אני
אחראית. והוא ממשיך להציק לו, זורק
עליו חפצים ופוגע בו פיסית. והאמא
אומרת עוד מעט, אני אדאג לזה.
והפגיעות מחריפות והאמא לא עושה
כלום.
״זו הרי מציאות בלתי־נסבלת. כולם
אומרים שהם לקחו את החוק לידיים.
לא אמרו שהם מפירי״חוק. אז מה זאת
אומרת, לקחת את החוק לידיים?
כלומר — ישנו חוק. ומי שמופקד
לבצע את החוק לא עושה זאת.
האנשים האלה פעלו כדי למנוע אוב־דן־חיים
נוספים. הם לא ששו לעשות
ואת. הם פשוט עשו מה שהממשלה
היתה צריכה לעשות.
״גורמי־הביטחון יורעים איזו תשובה
צריך לתת למהומות של הערבים,
אבל הם מוגבלים מבחינה פוליטית. אז
לא נותרה ברירה לאנשים שחיים
בשטח.
״שר־הביטחון נותן הוראה לחיל־האוויר
להפציץ מיבנים בביקעה בלבנון,
מכיוון שהמחבלים באו משם.
איך מסבירים את זה? זה מניעה? זה הרי
לא מונע מאחרים לבוא משם. אז ברור
שזו נקמה. אז אם נקמה זה מלוכלך,
אסור גם לממשלה לעשות פעולות־נקמה!

,לגרש

^ הערבים ד
קראת שעות אחר־הצהריים
/היא התעייפה מלדבר ולהסביר,
ושאלה אותי אם אני מעוניינת לפגוש
אנשים אחרים בקיריה. השבתי בחיוב,
והיא ניגשה מייד לטלפון. כאן נכונה
לה אכזבה מרה .״אני לא מוכנה לדבר
עם מי שנפגש עם אש״ף!״ ענתה לה
חברה אחת .״אני נכוויתי מספיק
מעיתונאים!״ ענתה אחרת.
כולם הסבירו לה שהיא עושה טעות
חמורה, שאסור לה לדבר עם עיתונאים,

ובוודאי לא עם עיתונאית של העולם
הזה.
רותי נכנסה ללחץ. אולי קצת
הצטערה על כל ההרפתקה, אבל היה
מאוחר מדי.
״היא כבר אצלי, ואיו מה לעשות!״
הסבירה לחברותיה ,״הגישה שלי היא
אחרת — היא יהודיה, וזהו. בכל יהודי
ישנו ניצוץ, ואני מאמינה לניצוץ
היהודי שבה!״
״אולי אני אצטער אחר־כך,״ אמרה
לי, אחרי כל שיחת-טלפון שהביעה
סירוב להיפגש איתי .״אולי אני
נאיבית, אבל אני מאמינה בכל בן־אדס,
ובעיקר בניצוץ שיש בכל יהודי.״
אחד מן האנשים שאליהם צילצלה
רותי הסכים לדבר איתי, אבל רק
בטלפון, לא להיפגש. הוא גם ביקש
להישאר בעילום שם. גם הוא, כמו
רותי, מצדיק את המעשים המיוחסים
לחבריו המחתרתיים.
״תארי לך,״ הוא אמר לי במיבטא
אנגלו־סאכסי ,״שאמא עומדת במיטבח
ושני הילדים שלה נמצאים בחדר
השני. אחד מציק לשני והוא מתלונן
לאמו. האם אומרת לו שיהיה בסדר.

״עובדה שהמעשים שעשו העצורים
— עזרו. אחרי הרצח במיכללה היה
שקט מוחלט בחברון. ממשלת־ישראל
צריכה לגלות חוט־שידרה ולשמור על
ביטחון אזרחיה — ערבים ויהודים.
״האנשים האלה יצאו להגן על
המישפחות שלהם ועל מישפחות חבריהם.
זו אחריות שהם לקחו על עצמם.

״גגד שילטון
דמוקרטי!״
^ ם הברירה היא שהילדים
1 ייפגעו, או שהם יראו את אבא
שלהם פעם בשבוע בבית־הסוהר, אז
הם בחרו באפשרות השניה.
״ישנן שלוש אפשרויות לפתור את
המצב: לגרש את הערבים, לגרש את
היהודים — כלומר להגיע לפשרה
טריטוריאלית, או להמשיך לחיות ביחד
ולהמשיך לפגוע אחד בשני.
״ברור שלא ניתן לחיות בדו־קיום.
אני שמעתי לפני כמה ימים ערבי
מאבו־גוש, ערבי מתון, איש מוכר
ואהוב ונחמד, שמעתי אותו אומר

בלהט הוויכוח: אנחנו געשה לכם כמו
שעשינו בחברון ב־ ,׳29 זאת אומרת
שאין אפשרות לרו־קיום.
.״האפשרות היחידה שנשארת היא
לגרש את הערבים!״
ניסיתי לרבר איתו על מוסר, אבל
הוא היה נחוש בדעתו :״זה המוסר
היחידי שאפשר להצדיק אותו —
גירוש. אפילו בתנ״ך, כל הדמויות
החיוביות היו דמויות שהיום היו
מגדירים אותם כמשיחיים. והם עשו
מעשים כאלה. אפילו משה רבנו, שהרג
את המצרי. גם אז היו סמכויות של
מלכות, ובכל זאת הוא הרג אותו.
״וחוץ מזה, בשאלות־מוסר כדאי
לשאול רבנים, מכיוון שהם המומחים
בדברים האלה. למרות שאני בטוח
שהם ישללו את המעשים מטעמים
פוליטיים. הם הרי יושבים ברבנות
הראשית במישרה נעלה, והם צריכים
להתחשב בנסיבות הפוליטיות. רבנים,
שלא חיים בתוך הסיטואציה הזאת ולא
מבינים את המצב, קשה להם להבין
מהם המניעים. וכך, כמו בכל נושא
פוליטי, הם עונים מה שצריך, ולא מה
שהם חושבים.
״צריך כל הזמן לזכור כמה יהודים
נהרגו וכמה ערבים נהרגו מאז מילחמת
ששת־הימים, למרות שהיהודים חיים
מאחורי גדרות ומסתובבים עם נשק.
״אני לא מגנה את פעולות המחתרת
היהודית. למה הערבים לא מגנים את
פעולות המחבלים שלהם? זו הארץ
שלי! אני לא שולח אנשים לעמאן
לעשות פיגועים. ופעולות שנעשות
מעבר לגבול, אלה פעולות של הממשלה,
לא של יחידים״.
אחרי שיחת־טלפון נוספת, הסכימה
אחת מחברותיה של רותי להיפגש
איתי. רותי שלחה את ילדיה לחברים
למישמרת, ושתינו צעדנו לביתה של
שרה נחשון.
שרה היא מן הוותיקות בקיריית־ארבע.
היא הצטרפה אל אנשי קבוצת־לווינגר
מייד אחרי שעזבו את מלון
פארק בחברון ועברו לגור בבניין ה־מימשל
הצבאי בעיר, ב־. 1968
שרה היתה בהריון כשבאה לבניין
המימשל. בנה שנולד, שניאור־חברון,
היה הבן הראשון שנולד למתנחלי חברון.
שרה
עמדה במיטבח ולשה בצק
לחלות לשבת. היא סיפרה כי רצתה
לערוך את ברית־המילה של הבן
במערת־המכפלה בחברון, אך משה דיין
ביקש להימנע מן העניין, מכיוון שהיין,
בתוך המיסגד, כך הסביר להם, יעורר
את רגשות המוסלמים. שרה ויתרה, אך
כשנולד הבן השני, החליטו לערוך את
הברית במערת־המכפלה.
כאן היא מפסיקה את עבודתה
ומראה לי אלבום תמונות, ובו מיברקים
מכל ראשי השילטון דאז להולדת בנה.
היו שם מיברקים של יגאל אלון, יוסף
בורג, רחבעם זאבי, חיים בר־לב,
אליעזר שוסטק, שמואל תמיר, ראובן
(המשך בעמוד )13

—אינני מאמין!

יובל נאמו ווכב ער סוס המחתות
* ¥ד לפני שבועיים היתה תנועת
ז^התחיה שרויה באווירת נכאים
אמיתית. הליכי האיחוד עם ״תנועת״
צומת של רפול היו יגעים, וגרמו
למרירות קשה בקרב עסקני התחיה.

ח״כ גאולה כהן הצליחה,
אומנם, להישאר במקום השלישי,
אבל תוך התבזות חמורה.
האשה, שניהלה בכנסת ה־סו את
כל המאבקים הפרלמנטאריים של
התנועה — יובל נאמו ישב בממשלה.

פאשיסטים, היה הראשון שהסיק את
המסקנות .״הוא ירד מהאנדרטה בימית
ישר לזרועות מחריבי העיר ומוסריה
לאנוור אל־סאדאת,״ אומרים עליו
חבריו לשעבר.

עם זאת, יצר הנגבי מעין
גשר בין התחיה ובין הליכוד,
גשר שבו עברו צעירים לא-
מעטים. רבים טוענים שהוא
״מחמם את הכיסא עבור אמא״,
אבל יתכן שטענה זאת אינה

להשמיע קולות, שהתפרשו כתמיכה
בפשע המתועב שהתבצע ביוני 1980
נגד ראשי־העיריות בגדה, הסלים
בדברי שבח על הנאשמים, בהגדרות
״מדעיות״ של ההבדלים בינם לבין
טרוריסטים אחרים, עד שהואשם בכר
שהוא מהווה את ״הזרוע הפוליטית״
של המחתרת.

חברו של נאמן, בני קצובר,
מראשי גוש אמונים, שזכה
בשבחים מסי יפי־הנפש היוניים
— שהתמחו לאחרונה
בהענקת לגיטימאציה למתנחלים
הפאשיסטיים — זנח גם
הוא את פוזת ״ורתר הצעיר״
שלו. אחרי שבועיים של
״התלבטויות״ ו״חשבון נפש״
סאכריני, הוא חזר לעצמו,
הופיע בתוכנית הפופולארית
״ערב חדש״ בטלוויזיה, וחלק
שבחים נלהבים למבצעי הפשעים.
״אנשים
יקרים״ ושאר המרגליות
שפיזר קצובר, היוו לא רק הכשר
לאירגון הטרור, אלא גם הבטחת
תמיכה פוליטית, ואפילו חומרית
לפושעים(אם יורשעו).

תמיכה

^ בפושעים
שתי ההופעות הפוליטיות
/האלה, וכל המניפסטים של הרבנים
למיניהם — (שהוכיחו לכל
המפקפקים שאין כל קשר בין רוב
הרבנים ובין עמדה מוסרית כלשהי) —
התלוו תופעות ספונטניות, אמיתיות,
ברחוב.
הגדה כולה — החלק המתנחל
שבה, כמובן! — נערכה לתמיכה

(המשך מעמוד )7
לשם מה היה צורך להוציא את
הגופות מן הקברים ולערוך להן
נתיחה שניהן מה היא היתה צריכה
להוכיח!

• ושימת המנחים
שום דבר במסקנות ה״חקירה״
הזאת אין בו כדי לשנות את העובדות
היסודיות:
שני חוספים נלכדו חיים, וככל
הנראה גם בריאים ושלמים.
שניהם נרצחו בשעה שהיו
במישמרת חוקית של כוחות־הביטחון,
דבר המהווה פשע-
מילחמה.
במקום נכחו שר־הביטחון, הר־מטכ׳ל,
קצין־צנחנים־וחי״ר-ראשי,
ראש השב־כ ואישים בכירים
אחרים.
באותו יום הכריז ראש-המט-
שלה כי ״על כל מחבל לדעת שהוא
לא ייצא חי מפיגוע ״.למחרת היום
חזר שר״הביטחון על אמירה חד״
משמעית זו.
כל מי שביצע את המעשה הוא
רוצח על פי דיני ישראל, ופשע זה
אינו מתיישן.
אחת המישפחות טוענת שבנה
נורה במיצחו.
ועדת-החקירה לא היתה בלתי״
תלויה, אלא מונתה על״ידי מי
שמטבע הנסיבות נופל עליו חשד
כבד.
הוועדה לא הזמינה עדי״ראייה
מהותיים.

• אונס את ובין
אחרי מינוי ועדה זו פירסם
״העולם הזה 2.5.84 בשערו את

הודעות שיקריות, שפורסמו שנעשה הכל כדי לטשטש את
העניין ולמנוע את גילוי האמת,
ושהוא נאות למנות את ועדת-
החקירה הפנימית והחשאית הזאת
(שפורסמה רק בדרך של הפרת
כללי הצנזורה) רק אחרי שנוצר
לחץ לאומי ובינלאומי שאי-אפשר
היה לעמוד בפניו.
הוא שיקר באמרו כי כל העדים
הוזמנו לוועדה. הוזמנו רק העדים
שאפשר ״לסמוך עליהם״.
דבריו על תפקידו של הרמטכ״ל
במקום עוברים את גבול המגוחך.
הוא נמצא במרחק של כמה מטרים
ממקום־הרצח, והיו דרושים לו
ימים כדי לדעת מה קרה! אילו זה
היה נכון, היה מקום לפקפק
בכושרו.
התכחשותו של ארנס לאחריותו
המיניסטריאלית -אחריות מובנת
מאליה במישטרים שארנס מתיי מר
לדגול בהם -אינה מוסיפה לו
כבוד. וגם נוכחותו במקום, ליד
מקוס-הרצח, אומרת דרשני.
וכדי שהתמונה תהיה שלמה, בא
הדובר המוסמך של המערך ומצטרף
-כמו תמיד! כמו תמיד! לקשר
הטישטוש. דבריו של יצחק רבע,
שהרעיף שבחים על הוועדה ועל
האלוף זורע, הם המשך נאמן לדרכו
בעת מילחמת-הלבנון, כאשר הר עיף
שבחים דומים על אריאל שרון.
מי שמתגעגע אל ימי המערך -טוב
שבאה תיזכורת זו כדי לחסוך לו
אכזבות מרות.
ועל כולם עולה הטלוויזיה,
שהפכה מכשיר של שטיפת-מוח
וכיזוב בנוסח של דמוקרטיה
עממית, ומשדרת דברי שקר, הבל
וטישטוש, עד כי חייב אדם לתמוה

קלף בחירות
ואילו חנן פורת היה ח״ב מנומנם —
נאלצה לנהל מאבק קשוח על מקומה,
הצטיירה לראשונה בעיני הציבור כרו-
רפת כיסאות. בחוגים הלאומניים אף
האשימו אותה, בפומבי, שהיא היתה
מוכנה לוותר על נכס אלקטוראלי כמו
רפול, עבור המקום השני ברשימת
התחיה.
גם נטייתה הברורה של כהן לליכוד,
בעיקר תחת מנהיגותו של חברה
למחתרת, יצחק שמיר, הורידה מאור
את מניותיה בתנועה.
גאולה יצאה מהמאבק שבורה
ומלאת התמרמרות.

נאמן הפך לשליט הכל-יבול,
רפול נאלץ אף הוא לדכא
מרידות ב״צומת״ ,כדי להופיע
במקום ריאלי — השני —
ברשימה הלאומנית המשותפת.
המוראל,
כללית, היה נמוך.
אך לא רק הבעיות הפנימיות העיקו
על אנשי התחיה. הצלחתו של השר
אריאל שרון במרכז חרות לפני יותר
מחודש — 42 אחוזים מול שמיר —
נגסה אף היא בתמיכה בתנועת התחיה,
אפילו כשהיא מתוגברת על־ידי רפול.
רבים בשטחים הכבושים שומרים
אומנם טינה לשרון, בשל חלקו בחיסול
הישובים בפתחת־רפיח ובסיני, אבל
היחס אליו בחוגים אחרים עדיין מלא
הערצה.

״כיסא
עבוד אמא״

עץ חי הנגבי, בנה של גאולה כהן,
עוזרו של שר־התחבורה חיים קור־פו,
ואחד המסיתים הגדולים בהפגנה
שהביאה לנפילת אמיל גרינצווייג בידי

12 _ 1

אלא רכילות זדונית, האופיינית
לפוליטיקאים בכל צידי המפה
הפוליטית.

בתחילת מאי היו הסקרים הסודיים
של אנשי מנגנון התודה, אפילו אותם
שנערכו בשטחים, פסימיים למדי.
פרישתו של חנן פורת, פעילותו של
ח״ב חיים דרוקמן לאיחוד בין מצ״ד
ובין פועלי־אגודת־ישראל, תחושת
ההתפוררות בהתחיה, המו״מ המכוער
עם צומת — כל אלה יצרו בריחה
משמעותית של בוחרים לעבר מים־
לגות ימניות אחרות, כולל הליכוד.
עם הופעת הידיעות על גילוי
אירגון הטרור היהודי, סברו רבים׳
שגזר־דינה של תנועת התחיה נחרץ.
אנשי ההתנחלויות בשטחים הכבושים,
גוש־אמונים ואף מנהיגי התחיה מיהרו
להסתייג מהנאשמים. ברשימות בעיתונים
נחשפה מעין רוח נמוכה,
התחטאות, צדקנות, בקשת אהדה
והבנה, אפילו רחמים .״ישראל שחטא
— ישראל הוא״.

בשבוע האחרון חל מהפך
מוחלט בעמדת גוש־אמונים
וראשי התחיה ביחס לטרוריסטים.
הפוזה ההתנצלותית
נזנחה, הטון הסך בוטח. התוכן
החדש: כמעט תמיכה, ולפעמים
יותר מזה, לעושים
ולמעשים.
עידן חדש.
הראשון שתפס את השינוי בהילכי־הרוח
בקרב הציבור הלאומני־דתי היה
דווקא שר־המדע, יובל נאמן. יכול
להיות שהוא ד״ר סטריינג׳לאב, אבל
הוא גם פוליטיקאי, שעלה על הגל,
כאילו כדי להצדיק את הרקע
הביצועיסטי־רפ״יסטי שלו. נאמן החל

בעצירים. מגביות, ארוחות מלכים, גיוס
עזרה בירושלים הלאומנית (אבל
החרותניקית) ,עצומות ברחובות הבירה,
שקראו לציבור בגלוי לתבוע את
שיחרור הנאשמים.

כל אלה חברו יחד, כדי
להוביל בל משקיף אובייקטיבי
למסקנה ברורה: הרחוב, שינק
במשך 17 שנים את תורת
מנחם בגין והימין הקיצוני,
רואה במרצחים ובמחבלים
האלה גיבורים לאומיים.
יובל נאמן קלט, לכן, שכל זיהוי
בינו ובין המחתרת משרת את צורכי
הבחירות שלו. הוא איים, אומנם,
במישפט דיבה נגד יוסי שריד,
שהאשים אותו בתמיכה פוליטית
בפושעים, אבל למעשה הוא ניצל את
ההאשמה לצרכיו. .יש עור שלושה
מנדטים להתחיה״צומת, בשל פרשת
המחתרת,״ אמרו להעולם הזה
עסקנים צעירים בתנועה.

אריאל שרון קולט היטב את
המסר. לכן גם הגביר את
התקפותיו על שמיר, האחראי
להעמדת העצירים למישפט,
ולעצם לכידתם.
עד ה־ 23 ביולי יתקיים מאבק סמוי
וגלוי בין פלגי הימין הקיצוני, כולל
השלוחות בתוך הליכוד, על קולות כל
היהודים, גם תושבי ישראל בתוך הקו
הירוק, התומכים בליבם במחתרת.
למשקיפים פוליטיים אין ספק,
שתנועת התחיה תזכה במירוץ הזה,
ותקצור פירות אלקטוראליים רבים,
אולי שלושה מנדטים, מפרשת חשיפת
הטרור היהודי בשטחים הכבושים.

דדים ברעם

תמונתו של האלוף (מיל ) מאיר ומתחת ראש״הוועדה,
זורע,
לתמונה נשאלה שאלה :״חקירה או טישטושד באותה שעה שאלתי את עצמי
איך ניתן לטשטש מיקרה, שבו
העובדות הן כה ברורות, וכה מדברות
בעד עצמן.
חששתי שיימצא איזשהו רב-
טוראי מיסכן, שעליו תוטל כל
האשמה.
הוועדה לא עשתה אף את זאת.
היא עשתה מלאכת מחשבת. היא
השכילה להביא מימצאים שלפיהם
אף אחד אינו אשם. בסך הכל כמה
אנשים חרגו קצת מן הנורמה
הטובה.
ושר-הביטחון, הקנאי החייכן,
הוסיף למסקנות דברי־התחסדות,
המעליבים את האינטליגנציה של
אדם סביר.
אין לארנס אף מילה אחת להגיד
על נוכחותו שלו עצמו במקום -מה
עשה שם, מה אמר שם.
אין הוא מזכיר את העובדה

כיצד איש כמו חיים יבין ממשיך
להשאיל את פניו וקולו לעבודה
מלוכלכת זו.

• ועוח־חקזה
מונרנח״ת!
כל זה מוביל למסקנה אחת
ויחידה:
יש למנות לאלתר ועדת״חקירה
ממלכתית, בראשות שופט עליון,
על פי חוק״ועדת״החקירה. רק בה
יש סיכוי שהאמת תצא לאור.
אי-אפשר -ואסור -להאמין אף
למילה אחת שנאמרה בדרך
אחרת.
הדיבורים על חקירות של
המישטרה האזרחית והצבאית הם,
בנסיבות אלה, לעג לרש.
בהעדר חקירה של ממש, הנגע
לא יבוער -ויוסיף להתפשט -עד כי
יערער את יסודות צה׳ל ושאר
זרועות-הביטחון.

אורי אבנרי

״הערבי מבולבל, הוא לא יודע לאן
הוא שייך. לאש׳ף אסור לו להשתייך,
לירדן הוא לא יכול, לשתף פעולה עם
ישראל הוא פוחד. אבל אם הוא יידע
שיש שילטון ישראלי וזהו, הוא לא
יהיה מבולבל.
״מי מן הערבים, המוכן לגור ולחיות
תחת ממשלה יהודית ולקבל ריבונות .
ולא להילחם, שיישב פה, אחרת צריך
להעביר אותם לירדן. זה דבר שהיה
צריך לעשות עוד ׳במילחמת ששת־הימים.
בזמן מילחמה אין בעיות, אז
אפשר היה להעביר אותם, תוך כדי
הקרבות, ואיש לא היה אומר מילה.
״אני אשה פשוטה, אני לא יודעת
פיתרונות. אני יודעת רק מה זה דין
תורה. אני נגד שילטון דמוקרטי.
הדמוקרטיה הגיעה לשיא השיפלות.
והנד״׳ היא אומרת, ומזדרזת לצטט מן
המקורות, מסכת סוטה ,״אני אשה
פשוטה וקטנה, אני לא קובעת כלום,
אבל כאן כתוב: בעיקבות משיחי
חוצפא ישגא, יוקר יאמיר, הגפן תתן
פריה והיין ביוקר ומלכות תהפוך
למינות (כפירה) ואין תוכחת״ .זה
בדיוק המצב עכשיו. ולהשם פיתרונים.
יש אלוקים שבשמיים שמסדר עד
למות. בגלות העם סבל, עכשיו אנחנו
בארץ־ישראל ואני צריכה ללכת פה
בגאווה ולא לפחד׳.
אולי בכל זאת אפשר לחלק את
הארץ, ואו יהיה יותר שקט? אני שואלת
את שרה.
״לחלק את הארץ, שהשם הבטיח
לנה הרי אץ דבר כזה, עם פלסטיני.
עובדה שעד 1967 הם חיו תחת שילטון •
ירדני. זה השמאלנים המציאו את העם

הפלסטיני! י ,
״האנשים האלה (העצורים) ע שו׳
דברים, כי הממשלה הפקירה אותם, אם
היו לוקחים כמה ערבים, שזרקו אבנים,
ומעבירים אותם את הירדן, אז לא היו
עצורים היום. פיצוץ בתים זה לא עונש.
מחר אש״ף שולח להם כסף, והם בונים
בית יותר יפה. גירוש זה עונש, פיצוץ
בתים — לא!
״הבא להורגך השכם להורגו!
״בחברון ישנו אבסורד נורא: אנחנו
מוקפים גדרות, והערבים מסתובבים
חופשי. ערבי שזורק אבנים — צריך
לגרש אותו. יהודי חרדי שזורק אבנים
בכביש רמות צריך להעניש אותו, אבל
לא לגרש, מכיוון שהוא האח שלי, הוא
גר כאן.״
אם ככה, אני אומרת לה, אם את
חושבת שהערבים צריכים להחזיר לך
את הבתים שלך בחברון, למה לא
תחזירי להם את הבתים שלהם ביפו?
״זה דבר אחר,״ היא עוגה ,״בזמן
המילחמה הערבים ברחו מיפו ומחיפה,
ופה בחברון היהודים נטבחו ונהרגו
חפים־מפשע.
״אני יושבת כאן, ואני מקבלת את
מטר־האבנים. צריד לגרש אותם!

* * ענייו של
הארה

שואלת אם זה מוסרי
לגרש? יש דין־תורה! לא
מדברים על מוסריות. אם כל היהודים
היו מקיימים מיצוות, אז לא היתה
בעיה. המוסריות היא לעזור. לערבי
(המשך בעמוד )14

בשבוע רחום
מזכירות מכריעה,
מסדרת״ ,וכינוס הנהלה.
במטרה להחליט סופית על

אבו־חצירא
דברי אלוהים חיים
אוזן התמרחות קולקטיבית

ושולח אותי בחזרה לאוזן. הכדור אצל
אוזן. :קיימת הסכמה, אבל אני משאיר
דלת פתוחה. אם אהרון ירצה — הוא
יקבל. אין כל בעיות״.
בתמ״י לא אוהבים בעיות, שלא
לדבר על עושי הבעיות. אלי דיין, הוגה
הרעיון המוזר בדבר בחירה דמוקרטית
של הרשימה לכנסת, אינו מתקבל
באהדה במרכז. קודם לכן, במזכירות,
הוא ״מצביע״(בתמ״י — לא מצביעים
פיזית) פה אחד עם שאר חברי
המזכירות.
לפתע, במהלך ישיבת המזכירות
משתרר שקט מוחלט כחדרים הסמוכים
ו״דברי אלוהים חיים״ נשמעים
כבנין: אלו הם דבריו של המנהיג,
אהרון אבו חצירא, המתראיין מחדרו
במהלך ישיבת המזכירות, לרדיו,
בשידור ישיר.
ההצגה ממשיכה להתנהל, כשההזד
גה האמיתית מתנהלת מאחרי הקלעים:
אלי דיין שהתיישר עם הקו במזכירות,
מבטיח לי גיסים ונפלאות במרכז. .נו,
באיזה מקום אני?״ שואל אותי דני
עזריאל בפגישה חטופה במדרגות.

׳הרשימה הסופית של תמ״י לכנסת: על
המקום הראשון אין צורך להכביר
מילים — ״ידידנו אהרון״ כפי שהציג
את אהרון אבו־חצירא מנחה כינוס
המרכז, שלום תינו שהתנחמד
והתחייך במקצועיות.
במקום מספר שניים, נמצא סגן
השר בן־ציון רובין. אלי דיין, ראש
עיריית אשקלון — במקום השלישי.
עד כאן המקומות הריאליים. המקום
הרביעי היה שמור לפרופסור לפיזיקה
גרעינית, מרדכי בשארי, אך כיון שזה
העדיף את המקום השני — אוכלס
מקום זה, על ידי שלום תינו. גם אם לא
ייכנס לכנסת אין למנחה, תינו, סיבה
לדאגה. עם כישורים כמו שלו — הוא
בהחלט יכול לפתח קריירה תחליפית.
במקום החמישי, נמצא מנכ״ל
הביטוח הלאומי, דני עזריאל. אמנם גם
לאלי ארצי יש שאיפות בנוגע למקום
זה, אך — שלושה ימים בטרם הכרעת
הנהלת המפלגה — נאמר לי שהמקום
שייר לעזריאל. בתמ״י נוהגים על פי
מסורת ישראל: הכל צפוי!

ההצגה

* האמיתית
^ צף האירועים החפוזים שאור!
גנו כונו על ידי מארגניהם ״ד־
•מוקרטיים״ .מזכירות התנועה, פורום
בן 14 איש, שמעולם לא נבחר, התכנס

בימים האחרונים״(אחד המנהיגים טוען
דוקא שכן. :ביום ששי האחרון!׳)
לעומת זאת, הוא מעלה את מחירו :״פנו
אליי ממיפלגות אחרות. ענור אלו
שאני מייצג זה עלבון( .זה — המקום
הרביעי).״
מחכים לבשארי.״ מדוע בשארי?
— .בין היתר כיוון שהוא תימני״
מסביר לי אברחצירא. המרבו נפתח
בציפורנים על כל דש בגד או פיסת
נייר אפשריים. בכל פעם שמנחה
הערב, מזכיר את נוסחת הפלאים
״ידידנו אהרון׳ פורצות תשואות
היסטריות.
אהרון השני, מעדיף להישאר שר,
יורד מהבימה לאחר נאום הפרידה שלו
מחברותו בכנסת. במהלכו התלונן:
״רוני מילוא העז לקרוא לנו סחטנים!״
הנאום שכלל מיתקפד, על מדיניותו
של שר האוצר( ,עימו שוחח אוזן
טלפונית בידידות רבה שעתיים קודם
לכן) גרם למתקפה אחרת אצל אלי
דיין: מתקפה של פיהוקים עזים
שהסתיימה בשמיטת ראשו על שולחן
הנשיאות.
דיין נכנס לעירנות עם תום הנאום
ומצטרף למעגל המריעים. חברת
הנשיאות, ויקי שירן, קמה ומתנשקת
עם אוזן הפורש מדוכן הנואמים
והכנסת כאחד.

איום בפילוג
וסליחה

מקפלת את רצונו להשתלב ברשות
המבצעת בלבד, קרי: הממשלה. על פי
דברי אוזן קיימת הסכמה ״ביני לבין
אהרון״ שהוא יהיה השר הראשון בכל
קואליציה בה תמ״י תהיה שותפה.
בקצה השני של המסדרון מופתע
אבו־חצירא מהמושג ״הסכמה״ ,אך
בנדיבות לב מרגיע אותי שיהיה בסדר.

אפילו הוא יודע שהכל כבר מסודר בלי
שום.ועדה מסדרת״ .מבקשים אותי
לא לצלצל לפרופסור בשארי — ״זה
יקלקל לנו את הסיכויים ״.בשארי,
מצירו, לא מביו על אילו סיכויים
מדובר :״העניו סגור מבחינתי. לא ידוע
לי שמחכים לתשובה שלי. אף אחד
מהמנהיגים לא פנה אליי ישירות

^ יין משבש במקצת את הצעת
1המזכירות אך לא מצליח לחולל
שום פעולה מעבר לזה. ערב קודם לכן,
לא התייחס אבו־חצירא למהלך של
דיין ברצינות והתנבא שהמהלך ייפסק
במזכירות. דיין, לעומתו, הבטיח לי
״אקשן״ במרכז. זוהי גם תחזיתו בתום
המזכירות. בא כוחו של אלי דיין, עורך
הדין יעקב ביטון, מצליח להפתיע את
המנהיג ונבחריו בעיקשותו להעמיד
להצבעה את הצעתו של אלי דיין, על
פיה רק למרכז ישנה הסמכות לאשר
הרכב המיפלגה לכנסת.
אנשי דיין מסרבים להוריד את
הצעתם מסדר היום. עת ההצבעות
הגיעה: ים של פתקים כתומים מורמים
אל־על בעירבוביה. אלו הם כרטיסי
החבר של המרכז. הם אינם נושאים
תמונה מזהה וחלקם האחורי הוא פיסת
קרטון רגילה.
ספירת קולות לא נערכת .״היו שם
בדיוק 20 קולות בעד אלי דיין״ אומר
אבדחצירא. דוקא היו יותר אבל מי
ד פנ ה ברק
סיפר•

הרשימה, שתוגש במוצאי יום החמישי.
כאחותה החרדית, אגודת־ישראל

את תוכניתו אל הפועל (העו
.)28.12.83

המר מודאג
הרב הראשי מרגיע
כיסאו. הפלגים השונים התעוררו
לחיים, ודרשו כתנאי לא־יעבור
להופעה משותפת שבורג לא יעמוד
בראש המפד״ל. גם נסיעתו, למיפנה,
היו שחשבו כי הגיע הזמן שהוא יילד•
אחרי שהשיחות הרבות לא העלו
אלא חרס, הוכנס בסוד העניין הרב
האשכנזי הראשי, אברהם שפירא.

ביבי צועק, אוהדים מתרגשים
מי מכין למי תרגיל חדש בסימון תמ״יז
(ראה מיסגרת) ,כך נם המפד״ל
מודעת לעובדה הבאה: ממש רגע לפני
הגשת הרשימות יוכרע מי ירכיב את
הרשימה. כל הסכם שייחתם לפני כן
— אפילו בשבועה ובנדר — לא
יכובד.
בבחירות המהפר, ב־ .1977 זכו אנשי
המיפלגה הדתית לאומית לייצוג נכבר
של 12 מנדטים. הם היו לשון־
המאזניים. בבחירות האחרונות קוצצה
לשונם לחצי .״כוח המיקוח שלנו
דווקא גדל,״ אמר במוצאי יום־הבחירות
בקיץ ׳81 האיש החזק של המפד״ל,
רפאל בן־נתן, אבל כבר אז נראו ניצני
המשבר של המיפלגה, המאיים לקצץ
את לשונה לחלוטין.
שני מוקדי״כוח חדשים חתכו אז
בבשרה של המפד״ל. אחד מהם היה
התחיה, שמשכה אליה מצביעים דתיים
מגוש־אמונים, חובשי כיפות סרוגות,
שאבותיהם הפוליטיים היו ראשי
הצעירים במפד״ל. סמוך לסגירת
הרשימות נולדה מיפלגה חדשה, תמ״י,
בראשות אהרן אבו־חצירא, שפרש
מהמפד״ל ביחד עם רוב אנשי קבוצת
ליכוד ותמורה, על רקע המישפטים
שבהם היה מעורב. באותה תקופה הוא
יצא זכאי מהמישפט הראשון שלו.
מיד אחרי שנודעו תוצאות הבחירות,
קרא מנהיג המפד״ל הקשיש את
המפה. שר־הפנים, יוסף בורג, הגה
בליבו וגם בקול רם רעיון של הקמת
מפד״ל חדשה, גדולה ומאוחדת.
הצעירים דיברו על שנת פיוס והשלמה.
כצפוי, דבר לא קרה. וראשי ה־מפד״ל
החלו לקלוט שמלשון מאזניים
הם הופכים לסרח־עודף.
המצביעים שלהם יכלו בשקט

לעבירות שהוא עובר במעשיו אלה.
שפירא הזקן ישב וישב, חשב וחשב,
דיבר ודיבר — ולבסוף הוציא לאור את
רשימתו. בראשה לא הועמד מישהו
חדש. לא סלומון ולא רמות אחרת,
צפניה דרורי, למשל, רב מקריית־שמונה.
שפעם דובר על שיבוצו
בצמרת הרשימה, זכו במינוי הנכסף.

ראשית הוא הביא למישרד־הדתות,
שהוע עמד בראשו, מנכ״ל חדש, הרב
משה סלומון, אחיו של הרב הראשי של
פתח־תיקווה, שזוכה עתה בכותרות
משלו בעניין מאבק החרדים נגד
הקרנת סרטים בערבי־שבת בקולנוע
היכל.
בורג רצה להפוך את סלומון
למנהיג. והחליט להכשיר אותו לכך.
בשלב שני הוא הצליח להביא אליו
את פורת. הח״כ המתנחל מהתחיה ניהל
איתו מגעים חשאיים, ובסופו של דבר
אף התפטר מהכנסת, בתחילת חודש
מרס השנה, כדי להצטרף למפד״ל
הגדולה והמתחדשת.
בורג אף התחייב לפרוש. היו
שהאמינו לו, בסתר־ליבם. סוף־סוף,
הוא חגג לא מזמן את יום הולדתו ה־.75
שמאה ללא הסבר
ף ינתיים התעוררו לחיים
פליטי ליכוד ותמורה המוכים.
השר לשעבר יצחק רפאל גילה עניין
בשיבה לחיים הפוליטיים. דויד גלס,
מדיחו של רפאל, שהודח אחרי שהיה
מעורב בבישול פרשת אבו־חצירא, שב
לפעילות. המיזרחי בסיעתם, אשר
לזימי, ניסה לאחות את הקרע עם אנשי
תמ״י, כמו בן־ציון רובין, סגן השר, ועם
אחרים, פחות ידועים.
בורג ניסה לפייס את הרב חיים
דרוקמן. עשרות פעמים איים הרב הנץ
הקיצוני לפרוש מהמיפלגה. לבסוף הוא
הגשים את איומו והקים את מצ״ד -
מיפלגה ציונית דתית. למורת רוחם
של ראשי המפד״ל, הוא ריכז מסביבו

בורג מקשיב, בן־נתן צורח
איך אפשר להתמודד בלי פנים מוכרות בציבורי
ואת האחרים במפד״ל באמצע המגעים
להגשמת התוכנית.
בורג ניצל כמובן את המצב החדש
כדי שלא להתפטר ולא לוותר על

למרות תפקידו כעובד ציבור, הוא עסק
ימים ולילות בתיווך בעניין מיפלגתי
מובהק. השר הממונה עליו, בורג עצמו,
כמובן שלא העיר את תשומת־ליבו

המועמד של שפירא למקום
הראשון ברשימת המפד״ל לבחירות
הקרובות לא היה אלא בורג.
המקום השני הובטח לדרוקמן,

שכבר סחט אותו גם בבחירותהקודמות. אחריו שובץ המר׳ אך חברו,
בן־מאיר, נדחק עד למקום השביעי,
הספק־ריאלי. המקומות הרביעי,
החמישי והשישי הובטחו לנציגים
מיזרחיים, המקום השמיני הבלתי־ריאלי,
ניתן לאברהם מלמד, איש סיעת
למיפנה, ורק אחריו שובץ פורת,
שגילה בתוך ומן קצר שבניין הקסטל
.הוא מאורת־נחשים אמיתית.

י ה ״״ס
בדיחת הקטטל

היו מרוצים מתוכנית
שפירא. הקיבוץ הדתי ואירגון
האשה הדתית דרשב־מקום. בן־מאיר
ראה בהצעה הדחה, פורת ודרוקמן לא
רוו מהתוכנית נחת, כל אחד מסיבותיו
שלו. עשרה מיזרחיים השתוקקו להיות
,מוצבים בשלושה המקומות הריאליים.
כולם גם יחד לא האמינו שיוסף
בורג יגשים את הצעת שפירא ויפרוש
] מהכנסת מייד אחרי הבחירות. בורג
עצמו היתמם ושאל: איך אפשר להציג
רשימה שתורכב רק מפנים חדשות וגם
לזכות באמון הציבור?
בינתיים נקפו הימים. תוכנית
שפירא מתה ונקברה עוד לפני
שנולדה. כל מיני רעיונות אחרים

¥ר לי א נקלע למיפגש פעילים
( של אגודת־ישראל — לא היה
מבין מה קורה שם. כל אחד מגדף את
חברו, בחרפות נוראיות. כל־אחד מדבר
מאחורי גבו של השני. בכל יום מצהיר
כל אחד הצהרות המנוגדות לחלוטין
לדברים שבהם נשבע יום לפני כן.
״אצלם, אדם לאדם הוא לא רק זאב —
אלא גם נחש, אריה, סרטן ושאר חיות
אסורות במאכל,״ תיאר השבוע מומחה
לעניני אגודת־ישראל את המצב
במיפלגה.

ה טכס משפיל שאינו דובר יידיש, יתקשה
1₪1להבין על מה הם מדברים. אך עתה
ברורים שני דברים. האחד: אין עדיין
הסכמה בין כל מרכיבי אגודת־ישראל
על הרכב הרשימה שתוגש, ביום
החמישי בלילה, לוועדת הבחירות
המרכזית. שנית, אין כל ודאות
שהרשימה שתוגש לא תשונה תוך כדי

מצביעי אגודת־ישראל יש יהודים
מיזרחיים רבים.
כצפוי, הסכם הרוטציה שהוסתר
בכספת של בנק דיסקונט בירושלים,
לא מומש. כל אחד מהארבעה סירב
לממש את ההסכם, שנחתם כדת וכדין.
ההמשך היה בלתי״נמנע. בבחירות
המוניציפליות האחרונות לא שובץ
מיזרחי במקום ריאלי ברשימת אגודת-
ישראל בבחירות לעיריית־ירושלים.
הספרדים התפלגו והקימו אתי ש״ס.
מאחוריהם עמד היוזם המתכנן
והמבצע, עובדיה יוסף, לשעבר הרב
הספרדי הראשי, הראשון לציון. למורת
רוחו של פורוש הנ]עם והמאיים, הם זכו
בשלושה מנדטים בבחירות לעירייה.
אם לא די בזאת, נפלו על האגודה
צרות מכיוון אחר. גם כאשר הם לא היו
בקואליציה, זכו ח״כי האגורה והישיבות
שהיו קשורות בהם במענקים
אדירים מאוצר־המדינה. התשלומים
לבחורי-הישיבה ולמוסדות האנטי-
ציוניים כבר הפכו לשם דבר.
כוח־הסחיטה של אגודת״ישראל

האגודה:
שטיחים מעופפיס

הופרחו באוויר. עזר ויצמן פלירטט עם
המר ועם בן־מאיר. שני הצעירים גס
בדקו את סיכוייהם בתמ׳׳י; דרוקמן
ופורת ניסו להקים גוש דתי״לאומי
ראדיקלי; אנשי למיפנה שקלו לפלג
את המפד״ל, רק כדי לפגוע בצעירים,
ואלה מצידם חשבו דווקא שאם
•רהמיפלגה תתמודד בשני ראשים,
שייתאחדו אחרי הבחירות, ייטב
לכולם.
כך עבר לו הזמן והגיע השבוע
האחרון, המכריע, כששום דבר טרם
הוחלט ונחתם. הרב שפירא ממשיך
לתווך, אך כל מאמציו עדיין לשווא.
דרוקמן ופורת כבר הקימו מערך
עם פא״י(פועלי־אגודת־ישראל) .הני־צים
התחברו עם היונים לגוש מוזר
^ ביותר. פורת שובץ במקום הרביעי
בתנועה, שתיקרא ״מורשה״.
(בכלל, באחרונה הוזכרו כל־כך
הרבה שמות כתחליף למפר״ל, שעניין
זה כבר הפך לבדיחה בקסטל. פורת׳,
למשל, דרש שהמפד״ל,תיקרא ״או*
רות״).

גרל פי כמה מאז נכנסה אגודת־ישראל
כשותפה קואליציונית בכירה בממשלת
הליכוד. לורינץ, כיושב־ראש
ועדת־הכספים, ושפירא, שהפך למעשה
לבוס של הקואליציה, חיזקו מאוד
את מעמדה הפינאנסי של האגודה,
ישיבותיה ומוסדותיה.
רק בשבוע שעבר העביר מישרד־האוצר
לישיבות סכום נוסף, בן עשרות
מיליוני שקלים, כפי שהוא עושה מדי
פעם כפעם.

ההגשה. אז יבוטלו, למעשה, כל
ההסכמים שעליהם נאבקו רבים זמן רב
כל-כך.
מה קורה באגודת־ישראל?
לכל־אחד מארבעת הח״כים הנוכחיים
של המיפלגה יש מוקד־כוח משל
עצמו. תעשיין השטיחים אברהם
שפירא הוא נציגו של האדמ״ור החסידי
מגור, שהצניח אותו לפוליטיקה.
השני הוא שלמה לורינץ, נציג
הישיבות הליטאיות והספרדיות, הפועלות
תחת הנהגתו הבלתי־מעורערת
של האדמו״ר מנחם ש״ך, ראש ישיבת
פוניבז׳ בבני־ברק.
השלישי הוא מנחם פורוש הוותיק,
לא גדול בתורה ולא עתיר־נכסים כפי
שנהוג לחשוב. הוא מייצג את הזרם
הירושלמי החרדי הגדול.
הרביעי, הינוקא, הוא שמואל
הלפרט הצעיר, נציג חסידי ויז׳ניץ.
החמישי ברשימה, שלא זכה במושב
בכנסת, הוא יוסף מלמד, סגן ראש
המועצודהמקומית ראש־העין, תימני,
נציג עדות המיזרח.
ערב הבחירות לכנסת העשירית
נחתם מיסמך בין האשכנזים של
אגודת־ישראל ובין מלמד, שבע
המרורים, שתמיד היה על סף כניסה
לכנסת. ההסכם קבע, שאם הוא לא
ייכנס גם הפעם, הרי שבתוך שנתיים
תופעל רוטציה, והוא יכנס במקום אחד
הח״כים של האגודה.
נציגי מיזרח אירופה, ששפת אימם
היא יידיש, נאלצו לחתום על הסכם,
משפיל מבחינתם^ בגלל העובדה קבין

סבל לא בל חובשי ספסלי
הלימודים התורניים זכו ליחס כה
מלבב מאנשי אגודת־ישראל. חסידי
חב״ד ביקשו את חלקם האמיתי בעוגת
ההזרמות לישיבות. האגודה סירבה.
החסידים, בצעד שלא היה לו תקדים,
פנו לבית־מישפט אזרחי, לא רבני. הם
פנו לבית״המישפט־העליון.
צעדם הפך לשיחת היום בקרב
הקהילה החרדית. כרזות נאצה, איומים,
חילופי־השמצות ואפילו אלימות של
ממש הפכו לעניין של יום־יום, בבני־ברק
ובשכונות החרדיות בירושלים.
ואז נפלה על ראשי האגודה החלטת
הכנסת על הקדמת הבחירות. היה להם
טוב תחת שילטון הליכוד, והמערך לא
הבטיח להם יותר ממה שקיבלו ממנחם
בגין הנדיב, ואחר־כך מיורשו, יצחק
שמיר.
בלית־ברירה, הם ניגשו להרכבת

מנהיגי מורשה הודיעו, שהם עדיין
לוקחים חלק בניסיונות להציב לבחירות
רשימה דתית־לאומית מאוחדת,
ורק הוסיפו למערבולת שבה מצויים
עסקני המפד״ל.
דויד גלס, לעומת האחרים, הצטרף
לעבודה והוצב במקום ה־ ,62 הלא־ריאלי,
ברשימת המערך לכנסת.
ביום השני השבוע, אחר־הצהריים,
היו אמורים עסקני המיפלגה לאשר את
הרשימה. במקום זאת הם נאלצו לבלות
במיסדרונות בית־סוקולוב ולראות
במו עיניהם כיצד מתנהל המשא ומתן
בין הקבוצות השונות. הצעירים הודיעו
לוועדת הכנסת על כוונתם לפלג את
הסיעה; ,מו שעשו שניים מאנשי

מר־גורלו, שרוצים להדיח אותו על לא
אגודת־ ישראל. אך המר, ואחר־כך גם
עוול בכפו.
בן־מאיר, באו לבית־ סוקולוב כדי
בן־נתן, שרזה מעט באחרונה, היה
להמשיך בדיונים, שנראו עקרים
לרגע אחד עסקן קטן, שקט וביישן,
לחלוטין.
ומייד אחר״כך היה לאיש כל־יכול,
הספרדים של למיפנה, יגאל ביבי,
שיש לחכות בתור כדי לדבר עימו.
ראש עיריית טבריה, איש אמונו של
מאחרי דלתות נעולות ניהלו ראשי
בורג, ודויד דנינו, יושב־ראש המועצות
הקבוצות את המשא־ומתן. מרגע לרגע
הדתיות, נאבקו זה עם זה על מקום
הצטמצמו האפשרויות.
ריאלי ברשימה המאוחדת. כל־אחד
בורג פשט את מיקטרונו וניהל
מהם גייס קולות של תומכיו.
אברהם מלמד אמר לכל אחד מה. פגישה אחרי פגישה, בחוץ שוב רבו
הוויכוחים. הנשים ובני המושבים איימו
שהיה נדמה לו כי בן־שיחו רוצה
שהם יתמודדו בנפרד, יהיה מה שיהיה.
לשמוע. מי שעמד ליד מלמד, פשוט
לרגע היה נדמה שסוף־סוף הושגה
לא האמין למישמע אוזניו. רגע הוא
פשרה. אך רק לרגע. מייד אחר־כן
מבקש שלא להתמודד ולצאת
התברר, שכל מי שהסכים לה — שינה
מהכנסת, ורגע אחר כך הוא מבכה את

הפיקציה של
,גדולי התודה,,

הרשימה החדשה. שפירא אומנם היה
מאוד אופטימי ביום שבו הצביעה
הכנסת על הקדמת הבחירות. הוא
הסביר, שבוחרי האגודה הם ציבור
מצביעים קבוע ויציב, ואגודת־ישראל,
על־פי הישגיה בשתי הקאדנציות
האחרונות, גם תגביר את כוחה ותזכה
ביצוג של חמישה מנדטים.
יתכן שהוא צודק. אך השאלה
שנותרה פתוחה היתה מי יכלל
ברשימה זו.
כאן נכנסה לתמונה הפיקציה
ששמה ״מועצת גדולי התורה״.
אגודת־ישראל היא תנועה עולמית.
השלוחה הישראלית שלה אינה החזקה
ביותר, בניגוד למה שנהוג לחשוב.
גדולי־התורה הם קבוצה בלתי־קבועה
של מכובדי הגוש החרדי, שנבנתה
על־ידי הפוליטיקאים של האגודה,
אשר העדיפו תמיד כי את ההחלטות
הקשות יקבלו הרבנים והאדמו״רים,
ולא הנציגים בכנסת.
מיספרם של הגדולים איננו ברור,
וזהותם אינה קבועה. הרב ש״ך,
שהתפטר מחברותו במועצה, מתערב
מפעם לפעם בהחלטותיה, כשהדבר נוח

לפני יותר מחודש קיבלה המועצה
החלטה שפירושה עריפת ראשי שלושת
ח״כי האגורה. ראשו של שפירא
נשאר, כמובן, במקומו. אותם שכיהנו
בכנסות רבות, ושגם עומדים בראש
ישיבות שהם עצמם מעבירים להם
כספים — יהיו מחוץ לכנסת.
הרמז היה ברור: האדמו״ר מגור .

מנסה לחסל את הרב ש״ך. הליטאים
ראו בזאת ניסיון של החסידים לחסלם.
אבל החלטות המועצה אינן חוק־ ,
מדינה .״הפה שאסר הוא הפה שהתיר,״
אומרים באגודה על ההחלטה הנוקשה.
מקום לטפדדים
ך י ריכוזי החרדים רבתה המהומה.
** שליחים באו ויצאו. הוצע שספרדי
יוצב אחרי שפירא או לפניו, שתהיה
רוטציה של כל ארבעת החברים בכנסת
העשירית, שיפרשו באמצע כהונת
הכנסת ה־ . 11 לורינץ הודיע על
פרישתו, אחר־כך חזר בו. פורוש
הסתכסך עם חצרו שלו.
בקיצור, הילולה רבתי.
הספרדים הגבירו את המהומה, הם
החליטו להתמודד בשתי רשימות
עצמאיות — ש״ס וח״י — כנראה
שיתאחרו.
לא מן הנמנע, שעד מוצאי יום־
החמישי יתנו לספרדים מקום ריאלי
ברשימת אגודת־ישראל.
אין ספק, שרק בשניה האחרונה
שבה מתירה ועדת־הבחירות המרכזית
להגיש את הרשימות — בחצות שבין
יום החמישי והשישי — יוחלט סופית
באגודה מהו הרכב הרשימה.
ניחוש של המשקיפים המנוסים
קובע, שמה שהיה הוא שיהיה. אחרים
מהמרים שעל עניין של מה בכך עוד
יהיה ברגע האחרון פילוג שלא תוכנן
כלל.
שוב את דעתו.
החברים החלו לגלות סימני עייפות.
כשהתאחרה השעה, הוחלט לדחות את
כינוס הוועד־הפועל לצהרי יום הרביעי,
פחות מ־ 24 שעות משעת הגשת
הרשימות. ההכרעה וההחלטה נדחו
שוב, כאשר אין זה בטוח כלל שגם
במועד זה תובא הצעה, שתועמד
להצבעה ותוגש כרשימה מוסכמת
לוועדת־הבחירות המרכזית.
״אנחנו חוששים מתרגיל תמ״י,
ביום חמישי בלילה,״ אמר בורג
בשיחת־נפש לאחד החברים, שכמעט
נרדמו בבית סוקולוב. הוא רק שכח
לציץ מי מכין למי מארב של הרגע
האחחז• בן־ציון ציטרין

_ חברי המחתרתי

קמהר שי מ ת שלום יהודית ערבית
תנועת אלטרנטיבה שמחה להודיע לחבריה ואוהדיה על הקמת הרשימה המתקדמת
לשלום, רשימת שלום יהודית־ערבית. בראש הרשימה יעמדו:
ערד מוחמד מיערי -חיפה
אלוף(מיל ).מתתיהו פלד -ירושלים
אסיפת פעילים לארגון מסע הבחירות תתקיים ביום ד ,30.5.84 :בשעה 8.00 בערב,
בבית בגי ברית, רח׳ קפלן ,10 תל־אביב.
להתראות!
לפרטים נוספים התקשר ,03-221152 :בשעות אחה־צ והערב.
לכב,
הרשימה המתקדמת לשלום
ת.ד,31109 .

אני אוהד/ת את הרשימה.
אני מוכן/נה להיות פעיל/ה.
הנני מצרפ/ת תרומה בסך שקלים.

ח>>ג ופרסם מודעתך

שו ל ה

בכל עיתוני ישראל

ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
וכן השתלת ריסים
71י137ז*ך וצ,ד!ג 8 9

לבעלי כר טיסי אשראי:
ויזה, ישראפרט, דיינרס

(המשך מעמוד )13
לצאת מן הבילבול שלו. מי שזורק
אבנים צריך לזרוק אותו, ועם היתר
אפשר לחיות בשלום. אם היינו
מגרשים שתי מישפחות מחברון, היה
פה שקט. אנחנו מכירים אותם — הם
פחדנים!״
רותי בן־פינחס מתערבת בשיחה:
״צריך להסתכל על הכל בפרספקטיבה
היסטורית, לא לראות את הקטעים.
אלא את העניין בשלמותו. וממרחק
האנשים האלה ייראו גיבורים. היתה
להם הארה. לא לכל אחד יש הארה. אני
לא אומרת שכולם צריכים להיות
כאלה, ושמחה כולם צריכים להצטרף
למחתרת, אבל מה שהם עשו, הם עוררו
את הממשלה. היא היתד, צריכה לפעול
מן ההתחלה.״ ואם הם יקבלו מאסר־עולם?
״אני לא יודעת, אני מקווה שלא
יקבלו מאסר־עולם. בסך־הכל גם השופטים
הם יהודים, ואולי גם להם
תהיה הארה!
״ובכל מיקרה,״ ממשיכה רותי,
״אחרי שעצרו את האנשים, אפילו יוסי
שריד ואנשים כמוהו התחילו להתחבט
בבעיית הזכות שלנו על הארץ, וזה כבר
צעד קדימה. כל האנשים האלה
בשמאל שחושבים שהם צודקים, הם
בעצם טועים, ובסוף גם הם יגיעו לדרך
הנכונה. עובדה היא שישנם עכשיו
הרבה אנשים שחוזרים בתשובה, ואי־אפשר
להתעלם מזה.״
בזמן השיחה נודע לרותי כי הרב .

טלפונים)03(296662 ,280666 :

ס ל כוני ס:
284919 295318
השתלת * ע 1*1ו ^ 111י 1

״הרומני של תמ־יי
שהיה חבה שר זמרן
המו לספסל החמודים,
נענש ער ני זולר־י
עם אב ו־ חציוא

אורנן ראהברטשו
אבן־גבירולסל, תל־אביב

פוחח קורסים חדשים מרוכזים
ביוני־יולי והם:
שלוש הנקודות
שבגללן חניעים
בסופו של סיבוב,

131115״״״
1האוכל הטוב ביותר
1השרות האדיב.
1והמחיר הסביר

1מטעמי גריל
1גחלים

דוגמנות-מקצוע

מתאים לך באם הנן
תמירה -נאה מאד -
ופוטוגנית ליד האולפן
משרד להכוונת הבוגרות
וסיכויים גדולים
להצלחה בארץ ובחו׳׳ל.

טימח החן

בנוסף לאולמי הנוצץ

גן טרופי מקסים

לעריכת שמחות
מתחת לכיפת השמים
ונר-בקיו)
רח׳ המסור 49ת׳יא טל 331179.

יקנה לד יציבה והליכה
נאה, יופי נימוסי, חכרה
ובטחון עצמי.
מתקבלות כנות החל מגיל
16 ונשים בבל הגילים.
התעמרות ישפר גופן לקראת בגד

המקומות לכל בהקורסים
מוגבלים.
טלפני לקביעת ראיון
לא מחייב 267682 :
תל־אביב.

בן + 35
הל ח ם בח ש ש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מו קדם
השקט הנפשי שלך 1130 שווה א ת זה .

לבריאות

בית הרופאים,ריינס 18 פינת פרישמן תל־אביב
טלפונים 03-244294,03-221227 :

תן טרמפ לחייל

לעזוב גם הוא את המפד״ל ולהצטרף
לתמ״י. מאז הוא אפילו חבר הנהלת
תנועת מסורת ישראל.

הים. שיטה מיוחדת
להורדת מידות במקומות
הרצויים לד,
הרזיה מובטחת.

שלו שווה בדיקה!

בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ (ארגומטריה),
בדיקות מעבדה.

חובש כיפה, למד באוניברסיטת בר־אילן,
לצידו של סטודנט אחר, שהפך
אחר״כו לשר־החינור־והתרגות, זבולון
המר. ההיכרות על ספסל־הלימודים
הולידה פעילות מיפלגתית זהה.
בעיקבות חברו הצטרף שפרן למפד״ל,
והיה בין הפעילים בקרב הצעירים.
אחר־כך טיפס המורה והמחנך
בסולם־המדרגות, ועתה הוא מנהל
בית־הספר העל־יסודי המקיף הדתי
על־שם רוגוזין באשדוד.
אבל לפני שלוש שנים עבר חתול
שחור בין שני החברים. אהרון אבו־חצירא
פרש מהמפד״ל והקים את תמ״י.
שפרן, שהוא אומנם רומני במוצאו, ראה
בטרוניותיו של אבו־חצירא כלפי
המיפלגה הדתית לאומית סיבה טובה

רב ולדמן
הקו האדום: יהודים
ולדמן, ראש ישיבת קיריית־ארבע,
נעצר לחקירה. ולדמן הגיע לחברון
ביחד עם הרב לוינגר. חתנו של הרב
ולדמן(כמו גם חתנו של לוינגר) עצור
בפרשת המחתרת, והשבוע הוגש נגדו
כתב־אישום, ביחד עם חבריו. אנשים
בקיריה אמרו שהרב ולדמן, שלא כמו
לוינגר, דווקא מתון בדיעותיו ואף גינה
את פעולות המחתרת. משה לוינגר
לעומתו, כך אמר לי מישהו, כל ההבדל
בינו ובין הרב כהנא, הוא שבע שנים
— מה שטען כהנא לפני שבע שנים,
זה בדיוק מה שאומר לוינגר היום.
אנשים דיברו באותו היום הרבה על
גבולות ההבטחה — מן הפרת (על
החידקל הם מוכנים לוותר בשלב הזה)
ועד לנילוס (גס לגבי הנילוס ישנם
חילוקי־דיעות, ביחס ליובלים המסתעפים
ממנו) .אך כשניסיתי ללחוץ
ולשאול מה יקרה אם מחר תקום
ממשלה בישראל שתחתום על הסכם
שלפיו יוחזרו שטחים, ענו לי כולם, מן
המתון שבהם ועד לקיצוני ביותר, כי
הגבול הוא פגיעה ביהודים :״אלימות
נגד יהודים — זה הקו האדום.״
קרוב מישפחה של אחד מקציני
המימשל, המואשם בין השאר בכך כי
לא הזהיר את הבלן המישטרה,
סולימאן חירבאווי, על המצאותו של
מיטען חבלה ליד ביתו של איברהים
אל־טאוויל, אמר ברצינות :״הוא היה
צריך לומר לו? הוא הרי חבלן בעצמו!״
הטענה של כולם, לאורך כל אותו
היום, היתה ברורה וחד־משמעית:
כאשר כולם יחזרו בתשובה — אז יבוא

השלום•

ענת סרגוסטי

^ שיכתוב
פרוטוקול
^ יסיר מתח פתלתל ורצוף
עלילות, כפי שעבר על שפרן
באחרונה, לא לומדים תלמידי־התיכון
גם בשיעורי הסיפרות. העלילה כוללת
מיסמכים מזוייפים, איומים, דו״חות
סודיים, מיכתבי־איום, הבהרה והתנצלות,
פרס חינוכי אחד וסערת רוחות
במישרד״החינוך.
ועדת פרס־החינוך, בראשותו של
אחד עוזי ישראלי, החליטה בתחילת
שנת הלימודים הנוכחית, ברוב קולות,
להעניק את פרס־החינוך לשנת
תשמ״ג לבית־סיפרו של שפרן. זהו ,
פרס יוקרתי, המוענק במישכן־הנשיא
בירושלים. הוא משקף את הישגי
בתי־הספר, בתחום הלימודי והקהילתי.
במקום השני דורג בית־ספר אחר,
בית־ספר צמח. לשפרן הגיע מידע
פנימי, כאילו התבטא ישראלי, ששפרן
משתייר למיפלגה המפלגת את העב*ן
ולכן הוא אינו ראוי ללחוץ את ידי
הנשיא. שפרן נזכר מייד שישראלי
אינו אוהד אותו במיוחד, ואז הוא פנה
למנהל מחוז הדרום במישרד־החינוך,
עמרם מליץ, והאשים את ישראלי
בשיכתוב הפרוטוקול ובניסיון להעניק
את הפרס היוקרתי לבית־ספר אחר.
הוא ביקש ממליץ שיחקור בעניין.
הידיעה על תלונת שפרן למנהל־המחוז
עשתה לה כנפיים, וכך נולדה
המלצת המחוז — פה אחר — ששפרן׳*
איננו ראוי לפרס.
המנהל הדתי הדינמי לא התעצל,
להיפך. הוא חשד שמליץ וישראלי
חברו נגדו, ולכן התלונן לפני יושב־

בדוח הסודי שלו תוקף יונאי את
מיבנה הוועדה והרכבה, שיטת עבודתה
וכמובן, את מסקנותיה .״עבודת הוועדה
המחוזית היתה מרושלת. חבריה
לא השתתפו בביקורים ובדיונים.
פרוטוקולים לא נרשמו כהלכה. החברים
לא ידעו את סמכויותיהם ואת
תפקידם,׳׳ קובע ינאי. במקום אחר הוא
מספר :״חברי־הוועדה הסכימו לסדר,
שלפיו היושב־ראש, ישראלי, רושם את
הדברים לאחר מעשה ״.וכן הלאה וכן
הלאה. ואחר־כו פירט יונאי את
העונשים שהוא ממליץ להטיל על מי
שלקחו חלק בתרגיל הלא־חינוכי.
לגבי שפרן נרמז, לא פחות ולא יותר
שהוא חשוד במעשים פליליים.

א /ענייו של
נהירות

וגע הניצחון

מנהל בית־הספר התיכון רוגוזין באשדוד,
בצלאל שפרן, מקבל מידי הנשיא הרצוג את
פרס החינוך, בטקס שנערך במישכן־הנשיא. זבולון המר מביש בשניים.

ראש המזכירות הפדגוגית במישרד־החינוך,
דויד פור, שהוא מס׳ 3
במישרד. שפרן דרש חקירה.
פור נענה לבקשת שפרן, ומינה את
יוסף יונאי, מנהל מחוז ירושלים,
לחקור מה קרה בדרום.
יונאי סיים את חקירתו בתחילת
חודש דצמבר ,1983 דיווח על
מסקנותיו לפור, שהעביר כמקובל את
המימצאים למליץ וביקש ממנו שיפעל
כנדרש.
מליץ שיגר מיכתב לשפרן בסוף
חודש ינואר השנה, מיכתב שבו הוא נזף
בשפרן על התנהגותו. אחת הדוגמות:
״השתמשת בדרכים לא מקובלות
ובמשאבים כספיים, לצורך הפעלת
מערכת־קשרים עניפה מאוד, בכתב
ובעל־פה, לרבות שיחה עם עיתונאים
ללא קבלת רשות, כדי להציג את
טענותיך על־סמך מידע לא בדוק,
בשלבים שההכרעה עדיין לא התקבלה.״
שפרן
הבין את הרמז. כאשר ביקר
כתב העולם הזה בבית־הספר באשדוד,
אמר לו שפרן :״אסור לי לדבר.
לצלם אותי אני לא יכול למנוע ממך,
אבל לדבר לא מאפשרים לי.״
יתכן שלהתכתבות זו לא היתה כל
חשיבות, אלמלא הפך דוח יונאי לדוח
שסווג כ״סודי ביותר״.
איש לא ראה אותו, מלבד המחבר
(יונאי) ומי שקיבל אותו — פור. אפילו
שפרן לא הורשה להציץ בו.
להעול הזה הגיע צילום מהדוח
השמור ביותר במישרד־החינוך־והתר־בות.
בדוח
יונאי מתברר, שאכן אישיותו
של שפרן היא שעמדה במרכז הדיונים
בוועדת־הפרס .״אנו מודעים לעובדה
שהאיש העומד בראש המוסד המומלץ
על ידינו הוא שנוי במחלוקת, אך
מטעמים מוסריים החלטנו לא להעניש
את העשיה החינוכית הנעשית בבית־הספר,
שלגביה לא היו חילוקי־דעות,
ושהיא ראויה לכבוד ולהערכה,״ כתבה
ועדת־הפרס.

סרן לא ראה את דוח יונאי,
הוא אפילו לא הוזמן למסור את
גירסתו לפניו. אך אחרי שהוא קיבל

11 ״11*11^ 1ד | 1 | 11ך אהרון אבו־חצירא, מנהיג תמ׳י
1111 7 1 1111 # 1 #1ששפרן נמנה עם חבר• הנהלתה.
מחלקי הפרס שקלו לא לתת אותו לשפרן, משום חברותו בתנועה.

בצלאל שפרן, מנהל בית״הספר העל־היסודי־הדתי־המקיף
על־שם רוגוזין
באשדוד, הוא איש נמוך קומה, המתבל את דבריו בפסוקי מהמקורות.

גיבור העלילה
3ע ר, ב

11110׳ 1 9

ר*1ר!

ר>ר 3 /1ו 7נ 1יזז /

ערכ 1ו ל \? 1ן

סרסי

ח* 1ך ך ,

* 1ר. ד 1ח 1וזיוזנחגי

׳}0לי1

לפני

10י י ׳ י

רסכס,
כנס לי ס.

חבו שנבגד

שר״החינוך־והתרבות זבולון המר, חברו
לספסל״הלימודים ולפעילות במפד״ל של
שפרן. בקרוב מאוד יידרש המר להשיב על סידרת שאלות שיציג שפרן.

,ו, ד ר 7ס

מישרד״החינוך־
ך ך | 1ן 1:1־ 111־ 1מ נבל
והתרבות, אליעזר שמואלי
111/11 111111
(מימין) ,הסתבך בפרשת הענשת המנהל רק בסופה.

שמואלי חתם על המיסמך (למעלה) ,המאשר,
בעקיפין, כי ניסו לפגוע בשפרן. שמואלי גם אישר,
בכתב-ידו ,״אני רואה כבטלים את הקטע הנוגע״.

את המיכתב ממליץ, הוא רתח מזעם.
ובית־סיפרו אומנם קיבל לבסוף את
פרס־החינוך, הנשיא לחץ את ידו,
כשהמר מציץ בשניים ומחייך, אבל
העניין לא הסתיים. הפרק הוא מרתק
עוד יותר.
שפרן נדהם מכך שמייחסים לו
חשדות פליליים בגלל שיחות עם
עיתונאים, וערב חלוקת הפרס הוא
ניגש למנכ״ל מישרד־החינוך־וה־תרבות,
אליעזר שמואלי, ודרש הסבר.

אחרי זמן מה, ב־ 30 לחודש מרס
השנה, שלח שמואלי מיכתב לשפרן,
ובו הוא הודיע לו חד־משמעית:
״בעיקבות פגישתנו ערב חלוקת הפרס,
אני מודיע לך כי אני רואה את הדוחות
שנכתבו לפני הטקס, ההתכתבויות
שנילוות אליהם והשלכותיהם —
כבטלים.״
לא פחות ולא יותר. אין ספק
ששפרן, בעל טון הדיבור התוקפני,
הבהיל כהוגן את מישרד־החינוך.

מישטוה !654

נפש מודעי מי יידע?

מודעי — כישלון או ניצחון?
התשובות לכך רבות וסותרות, מכיוון
שקשה להתמצא בשלל מהלכיו
ותפניותיו של האיש:
לפני כחודשיים וחצי יזם יצחק
מודעי פגישה עם ראש־הממשלה,
יצחק שמיר, והציע לו לראשונה את
ליכוד הליכוד.

על פי עדות מקורביו :״שרוני(מי
לוא)
יכניס שינויים ברשימה, כפי
שהיה בבחירות המוניציפליות״־זה ממש
רדף אותו!״
בהתייעצות בין השרים משה ניסים
ואברהם שריר הוחלט שרק דחיית
הצעתו של ליכוד הליכוד עשויה
לסיים את המשבר בכבוד. משה ניסים
מודעי הליכוד כמעט התפוצץ בגלל טלפון נעול
עובדה בלתי־ידועה זו מבלבלת
לחלוטין את אפשרות פיענוח מהלכיו
האחרונים. שמיר, שהופתע מאוד
מההצעה, בירך עליה ומכאן —
הפתעתו הרבה על ה״צעד האמיץ״
שנקט מודעי ביום הראשון שעבר, בעת
כינוס מרכז הליברלים: המלצה על
הליכה נפרדת לבחירות. מודעי הפתיע
בכך לא רק את שמיר, כי אם גם את
ארבעת השרים שאיתם התייעץ
(גדעון פת כיכב באותה עת בוועידה
הכלכלית) שניות ספורות קודם לכן
־ ב״חדר ההתייעצויות״ .ההסבר לתפנית
החדה בעמדתו: גישוש מהיר במרכז
הבהיר לו שיש פחד במרכז מ״ליכוד
הליכוד להיות חבר בין 240 חברים
— זה משהו אחד, להיות חבר מרכז
המונה יותר מ־סססז חברים — זה
סיפור שונה לחלוטין!״ הסביר לי חבר
מרכז הליברלים).
בשבוע שעבר, לעומת זאת, יכול
היה מודעי לתפוס טרמפ על קבוצת

היה אמור להודיע על סיום המשבר
בנאום דרמתי מעל דוכן הנשיאות,
אולם בדקה ה־ 90 החליט לשוחח על-
כך עם מודעי.
ההחלטה הוכיחה את עצמה כנבונה:
מודעי — שהיה נתון עדיין תחת סיוט
שינוי הרשימות — סירב, ותבע
להיצמד להסכם גח״ל המקורי — צעד
שפירושו הליכה נפרדת לבחירות.
בשלב זה ירדה פלאים התמיכה

האמוציונלית, שהיתה לו במרכז 72
שעות בלבד לפני כן. מפתיע? במים־
לגה ש״* 90 מכישוריה הם סיפורי
כיפה־אדומה,״ ושמנהיגיה מדמים אותה
לזונה — שום דבר לא מפתיע.
מודעי הסתגר ב״חדר ההתייעצויות״
,וציפה שמישהו יציע לו סולם כדי
לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפס. את
הסולם סיפקו שניים: יצחק כספי
(איש סיעת ניסים) ופנחס גייסטמן
(איש סיעת מודעי) ,שהציעו לתווך בין
מודעי לניסים. הפשרה, שכל הצדדים
היו מעוניינים בה, אכן הושגה, ופורעי
ירד ללא ניד־עפעף מהטרמפ שתפס
אצל צ׳יץ, דולצ׳ין ושות׳.
טרמפ — זו עיסקה חד־צדדית:
׳הנהג מעלה את הטרמפיסט למכוניתו,
וכשזה הגיע למקום יעדו, הוא פשוט
אומר תודה ויורד. צ׳יץ לא לקח את
זאת בחשבון, והתבטא בחריפות נגד
״מילים מעורפלות וניצול.״
מודעי, לעומת זאת, פחות התרגש.
אחרי שטירפד את הצעתו של יצחק
ברמן — לפתוח את ישיבת המרכז
לעיתונות — אירגן לעצמו מסיבת־עיתונאים
בשעת״לילה מאוחרת, והפך
את שלל מהלכיו־תפניותיו לטקטיקה
מבריקה.
״איזה טקטיקה •מבריקה! איזה
קישקוש!״ מתלונן אחד מיריביו ,״הוא
היחיד שמביא עימו את דוברו ועוזריו
לפורומים מיפלגתיים. הרעיון הוא
להחדיר את המושג ״מנהיג״ בתיק־שורת,
אם כי עדיין לא נבחר יורש
לשימחה ארליך דל כיושב־ראש
המיפלגה.״
לזה בדיוק קוראים טקטיקה
מבריקה.

נוב השמירה שרך בכנסת!

שלמה להט, יצחק ברמן, דרור
זייגרמן, אריה דולצ׳ין ועוד.

מודעי, שהיה בשוונג, החליט להעביר
את הצעתו, שקצרה תשואות סוערות,
בו במקום.
אבל מה? מישהו קילקל לו. האדם
האחראי אולי יותר מכל להמשך ההליכה
המשותפת של חרות והליברלים
אינו השר משה ניטים, כי אם חבר
מרכז אנונימי, ושמו — צמח ישי
(נציב־המים) ,המשתייך לסיעת ניסים,
שקם והתחיל לצעוק על מודעי על
הדרך הברוטלית והלא־דמוקרטית שהוא
מנהל בה את הישיבה.
מודעי — מנהיג עם אתם־זוכרים־
כמה אחוז כישורים — נבהל, התקפל
מהצעתו והתיישב.
בשלב זה אץ־רץ אברהם שריר
להתקשר עם יצחק שמיר, שיציל
את המצב, אולם הטלפון ב״חדר
ההתייעצויות״ היה נעול!
בגלל טלפון נעול כמעט והתפרק
הליכוד, אך ה״דורוך של המיפלגה,
המתמחה בענייני נשים ומטאטאים,
הזעיקה את אב״הבית, והמשבר נדחה
— הזמנת שמיר לנאום בפני המרכז
אילצה את מודעי להתאזר בסבלנות,
צעד שפעל בדיעבד נגדו.
את ישיבת־המרכז הבאה, ביום
הרביעי. קבע יושב־ראש הנשיאות,
יצחק מודעי, על דעת עצמו, ולא על
דעת נשיאות המיפלגה כולה. זה צעד
חסר־תקדים. בין היום הראשון והרביעי
הסתובב מודעי רדוף סיוט אחד ויחיד,

סלאטו־שרון
חלקי־חתולים על הדשא
״הצבע פא־שין — האיש המביך
— זו הסיסמה שהיתה אמורה להכניס
את אתם־יודעים־מי לכנסת: האיש
אולי מבין. אני, לעומת זאת, פחות
מבינה כיצד במשך שנים מתנהל לו
בניחותא מישפט המדינה נגדו בעניין
אי סדרים ותשלומים במסע הבחירות
לפני־הקודם 1977 שלו לכנסת,
שהסתיים בהצלחה, והנחיל לנו ארבע
שנים בלתי־נשכחות שלו בכנסת.
נכון לעכשיו, תלויים נגד סמואל
פלאטו־שרון תישעה חודשי מאסר
בפועל. מה שלא מפריע לו להקים
רשימה לכנסת( ,הפעם הוא לא רץ
״בודד״ ,אלא עומדים לרשותו מזכי
רות,
גיזברות ועוד גופים, שספק אם
משמעותם נהירה לו) ולארגן מסיבות
עם ״מיטב האמנים״(שימי תבורי
היה השם היחידי שהיה מוכר לי).
״מיטב דוגמניות הצמרת״ היו נבחרת
של מועמדות למיס מטולה עד בת־ים.
״טחנות הצדק טוחנות לאט. בישראל
— לאט מאוד. ולגבי מי שיש לו
כסף, לאט מאוד־מאוה׳ המדינה הגישה
את המישפט ב־ . 1978 פלאטו ממשיך
לחיות לגמרי לא רע באחוזתו בסביון.
המחיר הכבד ביותר ששילם היה
ירידתו למחתרת מבחינה תיקשורתית.
הרעיון ברור: בכדי שישכחו מקיומו
וממעמדו המישפטי הפרובלמטי.

מה קורה במישטרה?
הפרשיות המתפוצצות לאחרונה בעיתונות
(אפן חפץ, איתן גולן< הן
רק קצה הקרחון של אווירת נכאים
ופחד מוחלט. קצינים צוברים ״תיקים״
איש נגד רעהו ל״יום סגריר״.
ביקור במיפקדת מישטרה עלול
לזעזע אדם שאינו מעורה יומיומית
בנעשה: בעת שיחות עימי מצמידים
קצינים בכירים כיסאות חורקים
לדלתות חדריהם. מסתבר שלאופנה זו
יש הסבר מוצק: אף אחד במישטרה,
תהיה דרגתו אשר תהיה, לא יכול
להרשות לעצמו להיות מופתע על־ידי
אורחים בלתי־צפויים.
קצין בכיר, ששמו הועלה בהקשר
לאחת הפרשיות, פותח את תיק
ה״ג׳יימס־בוגד״ שלו לפני. למי שחיכה,
כמוני, לשלל מיסמכים סודיים —
נכונו הפתעות בצורת תת־מקלע ושני
אקדחים. הנשק, מסתבר, מלווה אותו
מכיוון שהוא מסתובב עם אינפורמציה
בלעדית העלולה להפליל כמה ממפקדיו
:״מה שבטוח, בטוח,״ הוא כותב לי.
מדוע כותב? גם זו נורמה מקובלת
בחוגים מסויימים במישטרה — לנהל
שיחות־הסוואה קולניות במקביל
להתכתבות עניינית( .מחשש מפני
ציתות, למי שעדיין לא נכנס לאווירה).
לפחד יש אחיזה המציאות:
חבר־כנסת מסויים, שזכה בהיכרות
אינטנסיבית עם שיטות המיש־טרה
בשנים האחרונות, מספר :״בכל
פעם שהייתי מתקיף את אי ב צן או את
ר ד תי בוועדת־הפנים, היו מופיעים
למחרת פירסומים בעיתונות על התקדמות
בחקירת התיק נגדי.״ הכל
מתוייק. חכי עד אחרי הבחירות,״ הוא
ספק מבטיח ספק מאיים.
חבר־כנסת אחר גילה באותו
פורום — ועדת הפנים — שחשב כמה
פעמים על התאבדות, וזיעזע את
הנוכחים בישיבה. אחרי הישיבה ניגש
אליו המפכ״ל, איבצן, ונזף בו בתוכחה:
״בשביל מה לך לספר דברים כאלה?״
זה באשר לאזרחים. גורלם של
השוטרים, שאינם מתיישרים עם הקו,
גרוע מזה: שורת שמות במו איתן גולן
(שטורטר אחרי שהיה ראש צוות-
החקירה־המיוחד שחקר את הפרשיות
הקשורות בברוך ארבל) או יעקב
מורגנשטין(שטורטר אחרי שסירב
להעביר למפכ״ל איבצן מקורות
מודיעין, מחשש מהשימוש שייעשה
בהם) מבהירה את גורלו של ״דון
קישוט מישטרתי״.
התוצאה: במישטרה מסתמנת
נטיה בקרב שוטרים רבים לתת את
קולותיהם למערך, בתיקווה שחילופי
השילטון יביאו לחילופי המפכ״ל וכמה
מאנשי שלומו בצמרת המישטרה.
אין ספק שעונש כבד כמו התנזרות
מאמצעי־התיקשורת, לגבי רודף־פיר־סומת
כמו פלאטו, הוא קשה מנשוא.
הוא כבר שילם את המחיר וספק אם י
ישלם יותר:
ב־ 24 במרס ,1984 הוגש סוף־סוף,
העירעור של פלאטו לבית־המישפט
העליון.
״ומה עכשיו?״ אני שואלת.
״רצים לכנסת,״ משיבים פלאטו
ועוזריו באופטימיות, ומפרטים שעד
שתתקבל החלטה ...ואולי אחר־כך
אפשר לדרוש הרכב נוסף בן חמישה
שופטים וכו׳ וכר.
בינתיים, ההכנות הן בעיצומן
לקראת נאום־הבחירות של מס׳ 1
בתנועה: קהל־האוהדים המאוכזבים
(״בואו נלך לשכונת התיקווה — אין
פה מה לאכולי) מתארגן ליציאה.
״חוק־העדר״ עובד כאן שעות נוספות,
ותוך דקות הווילה מתרוקנת. ואילו
פלאטו ,״האיש הבודד״ ,צועד לעבר
הבימה שעליה כתובה הסיסמה
שנבחרה :״פלאטו — כלב״השמירה
שלך בכנסת!״
למי שנפלו בחלקו הכבוד והזוהר
לבקר בבית המועמד, ולשמוע סיפורים
על חצאי חתולים המפוזרים כל בוקר
על הדשא, פרי עבודתם של כלבי־השמירה
(האמיתיים) שלו — יודע:
פלאטו מבין בכלבי״שמירה.
במדינה עיתונות
בית הדוד טונזי

למגב״ל לשעבר של
רשורדהשידור
לא ממתין
שמיח אדום ג״מעריב״
בחודש הבא, אחרי היעדרות של
קצת יותר מחמש שנים, ישוב יוסף
לפיד לפרסם את הגיגיו בצהרון מעריב.
אחרי השלמת תקופת כהונה אחת
כמנכ״ל רשות־השידור שב לפיד לכור
מחצבתו.
לפיד חוזר למעריב מרוגז מאוד.
הוא היה בטוח שיפרשו לפניו שטיח
אדום ושהוא יקבל בעיתון תפקיד
נכבד. זה לא קרה.
זעם ומרירות. טומי לפיד תיכנן
ששובו ילווה בפרישת שמואל שניצר
ואז הוא, המנוסה, ייכנס לנעליו. הוא
גרס כך משום ששניצר חגג כבר את
גיל היציאה הרישמית לפנסיה (הוא
יהיה בן 66 בעוד חודשיים) .אבל
שניצר אינו פורש וגם לא קבע
מועד־פרישה בעתיד הנראה לעין.
במעריב בטוחים ששניצר לא יפרוש
לפני סוף .1986
ואם לא להחליף את שניצר, קיווה
לפיד לקבל לפחות מעמד של עורך,
כמו משה ז״ק, או, באין ברירה, של
סגן־עורך. גם זה לא ניתן לו,
באחרונה הירבה לפיד לקיים
פגישות עם אנשי מעריב. אך לא בבית
מעריב. הוא קבע את מישכנו
בקפיטריה של בית הסופר ברחוב
קפלן בתל־אביב. לפיד היה מלא זעם
ומרירות וביקש שיעזרו לו לבסס את
מעמדו. כאב לו שמעמדו עלול להיות
נחות.
המנכ״ל לשעבר נפגש עם כולם: עם
אותם הנמנים עם המחנה הימני
הקיצוני בצהרון, עם בעלי אורינטציה
שמאלית, וגם עם הצעירים, שעבדו
איתו זמן קצר בלבד. מכולם הוא ביקש
בקשה זהה: שיעזרו לו ליצור לעצמו
תדמית חיובית במעריב. הוא חזר
והסביר שהוא אדם נוח־לבריות, מיטיב
עם עוברים, עיתונאי שאין לו מתחרים
— גם בכתיבה, גם בעריכה וגם בידע
מינהלי. הוא גרס שביכולתו להביא את
הצהרון לזינוק מרשים, במילחמה
המתמדת נגד ידיעות אחרונות.
לפיד גם התייחס למה שעבר עליו
ברשות״השידור. לדעתו, השינאה בר־שות־השידור
כלפיו היתה שינאת־חינם,
שנבעה מרישעות וצרות״עין.
מסעות ובריאות. למנכ״ל
לשעבר היה גם מה לומר לגבי
תפיסת־העולם של הצהרון הימני.
לדבריו, נראה מעריב בזמן האחרוז,
אולי שלא בצדק, בעיני חלק מהציבור,
כנוטה לכיוון שמאל. אם זה נכון ואם
לא, לדעתו צריך להחזיר למעריב את
האיזון הלאומי, ושזה ייראה.
בסיכומו של דבר: לפיד בן ה־ 53 לא
היה רוצה ששיבתו לעיתון, שקרא לו
פעם ״בית״ ,תהיה פאתטית, כפי
שהיתה יציאתו מרשות״השידור —
שם, כזכור, לא הודיע לו איש רישמית
שהוא לא יכהן תקופת כהונה שניה. על
מחליפו הוא למד מקריאה בעיתונים.
השדולה שהפעיל, לא עזרה לו, והוא,
האיש שהליכוד הביא לרשות־השידור
כדי להביא לאיזון בשידורים, נזרק
על״ידי שולחיו.
למעשה היה טומי לפיד, אוהב־המסעות*
,אמור לצאת לחודשיים
לחו״ל, ורק אחר־כך לשוב למעריב.
אך סיבות שונות, ביניהן גם בריאותיות,
השאירו אותו בתל־אביב. עתה
הוא מתעתד לנחות מחדש בעיתון,
שבזכותו הוא הגיע לתפקיד מנכ״ל
רשות־השידור. אך הנחיתה עתידה
להיות רחוקה ממושלמת.
•לפיד, מישפטן בהשכלת! ,היא נס
מחזאי לעת מצוא (הכושי עשה א ת
שלו) וגם מחבר מדריכי־מסעות
(מדריך לפיד לאירופה).
העולם הזה 2439

מדוע יזדקק אבא אבן לטיפול פסיכיאטרי
ומה יעשה גד יעקובי אם ייבחר כשר־האוצר

״מה יהיה הלקח האישי
שלך, אם גם הפעם המערך לא
ינצח ולא ירכיב את הממשלה
הבאה?״ שאל המראיין איתן
דנציג את ח״כ העבודה אבא
אבן .״אני אלך לפסיכיאטר״,
השיב אבן בחיוך.
הטוען לכתר שר־החוץ
הגיע לערב הראיונות שנערך
במלון בתל־אביב בליל שבת
^האחרונה הישר מביתו של ראש
י עיריית ירושלים, ט די קולי!.
אבן הופיע עם אשתו סוד,
שבאותו הבוקר שבה מסיור
בגרמניה כיושבת־ראש הליגה
למילחמה בסרטן. רק על
המנה האחרונה הוא נאלץ לוותר,
כדי להגיע בזמן לבימת הראיו־נות.
אבן
העניק ליצחק ליבני
עותק מסיפרו החדש הדיפלומטיה
החדשה וסיפר לו אגב
כך, שהוא נוהג לחכות חצי שנה,
עד שמחבר־ספר שמכיר אותו
יעניק לו עותק חינם. רק
אחרי־כן, אם הוא אינו מקבל
אחד כזה, הוא רוכש ספר בכספו.
ליבני גילה עניין בפרק של אבן
העוסק בקשר בין פוליטיקה
ותיקשורת. כאשר היה ליבני
מנכ״ל רשות־השידור, הופעלו
עליו לחצים רבים כדי למנוע
פירסום ידיעות מסויימות,
בטענה שמהלכים דיפלומטיים
נפגעים כאשר הם נתונים
בחשיפה מתמרת לכלי־התיק־שורת.
ליבני
שאל את אבן, אם
הוא עדיין רואה בתיק־החוץ
עניין של ייהרג ובל יעבור. ענה
אבן :״השאלה היא מי ייהרג ומי
^ יעבור.״

גילה לוי־בוכמו

כאשר אוכל זיויד לוי, סגן
ראש־הממשלה ושר־הבינוי־וה־שיכון
במיזנון בית זיבוטינסקי,
אין זה אירוע יוצא דופן. אבל
השבוע, כשהוא התיישב שם,
פרצו הנוכחים בצחוק. מעליו,
על הקיר, היתה תלוייה כרזה
שתלה המיזנונאי יוסי. נאמר
בה :״היום גם הליברלים אוכלים
דג מרוקאי.״
עיתונאים זריזים מיהרו
לספר שבשעה שבבית־ציוני־אמריקה
התקיימה הישיבה
המכרעת של מרכז המיפלגה
הליברלית, נאלצו עשרות רוכשי
כרטיסים, שבאו למקום, לשוב
על עיקבותיהם. הם רכשו כרטיסים
מראש להצגה ביידיש
הגלגל מסתובב, בביצוע שלושת
השמוליקים, אבל מכיוון
שהאולם היה תפוס, כך נאמר,
נדחתה ההצגה. האמת היא
שההצגה נדחתה בגלל אבל
מישפחתי אצל אחד השמוליקים,
שמואל רודנסקי. בתוך חודש
מתו בזה אחר זה שניים
מאחיו. הראשון מת שבוע לפני
בכורת המחזה, אך רודנסקי
התעקש להופיע במועד שנקבע
לבכורה. הפעם הוא ביקש לדחות
את ההצגה לשלושה ימים, כדי
להתייחד עם מישפחתו.

סיפרה על מאחרי הקלעים של
המשא־ומתן עם צומת של רפאל
(״רפול״) איתן .״הוא היה
מסכים למקום הרביעי ברשימה
המאוחדת,״ הסבירה כהן ,״אך
אחרי שהוצע לו המקום השני,

ח״כ העבודה גד יעקובי,
ששמו מוזכר שוב ושוב כמועמד
המערך לתפקיד שר־האוצר, אם
שימעון פרם ירכיב את
הממשלה הבאה, נשאל מה יהיה
הדבר הראשון שיעשה כשר־האוצר
.״אעמוד דקה דום לזכר
עצמי,״ אמר יעקובי. הוא נשאל
מה יעשה אחרי־כן .״אעמוד עוד
רקה,״ השיב.

מסתירה את פניה כדי שלא יזהו
אותה, כמי ששברה את רגלה. לוי״
בונמן נפלה ביורדה במדרגות ועתה רגלה מגובסת. לוי, חברתו
לחיים של היהלומן היהודי״גרמני יוסף(״יוסלה״) בוכמן, מחלקת את
זמנה בין ישראל ואירופה, והשבוע היא צולמה במועדון יוקרתי.
העולם הזה 2439

ח״כ התחיה, גאולה כהן,

בצפון הארץ יושבים אנשי
התיקשורת על מיזוודות. דובר
צה״ל בפיקוד״צפון, יונה גזית,
שב מסמינר עיתונאים גדול
שנערך בשווייץ ואילו כמה
מאלה שנמצאים עימו יוצאים
עתה לאירופה. כתב הארץ

שלושה משקיפים באו
מחו״ל כרי לראות במו־עיניהם
כיצד מתקיים הדיון בבג״ץ,
בעתירתו של עבד אל־עזיז
(״אבו עלי״) שאהין, שאלוף
פיקוד־הררום הוציא נגרו צו־גירוש
מהארץ. לעורכת־הריו

מיכאל אלבין

חבר מרכז הליברלים איחר לישיבה האחרונה, שדנה בהסדר שימנע את
פירוק הליכוד. אלבין, איש־העסקים ונציגו בארץ של המיליארדר היהודי״
יפאני שאול אייזנברג, ביקש לעלות לאולם בקומה השניה, שבו התקיימה הישיבה בבית ציוני אמריקה,
השומרים דרשו ממנו שיראה כרטיס של חבר-מרכז, ולא איפשרו לו לעלות בלעדיו. מכיוון שהמזכירות
שישבו בכניסה, לרגלי המדרגות, עלו אף הן לקומה השניה וישבו בפואייה שלפני האולם הנעול, קראו
השומרים לאחת מהן(למעלה) .זו ירדה, נתנה לאלבין כרטיס. רק אז, עם הכרטיס ביד עלה (למטה).

הוא לא ראה כל סיבה לסרב,״
אמרה כשהיא רומזת לניהול
הכושל של המשא־ומתן שנעשה
על־ידי השר יובל נאמן. היא
טענה שהיא לא נגד צומ״ת.
״בסר הכל רציתי שיהיו כמו
שלום עכשיו — תנועה רעיונית.״
בשבתרבות
תיאר חבר
מרכז המיפלגה הליברלית,
יחזקאל פלומין, את התנהגות
תנועת החרות כלפי מיפלגתו
כ״אונס ברוטלי״ .מישהו מהקהל
ענה שמכסימום זו היתה ״דפיקה
בתוך המישפחה.״ פלומין התנחם
שהיו אלה אירוסין ולא נישואין.
מישהו אחר קרא לעברו, :חייתם
19 שנה בח׳(חרות).״

וחדשות בצפון, מנחם הוד־ביץ,
כתב דבר, שימעון וייס
וכתב הרדיו, חיים הבט יוצאים
לאירופה.

שלושה

עמיתיהם

נשארים בארץ: מנחם רהט
ממעריב, יהודה צור מעל
המשמר ויחזקאל המאירי

מידיעות אחרונות שנפל באחרונה
למישכב.
אייל, נרקומן שנגמל
ושכיכב בתוכנית מבט שני,
רואיין למחרת ברדיו. במשך
שעות ארוכות המתין הצעיר
במיזנון הרדיו בתל־אביב, עד
שמפיקי התוכנית הצליחו לאסוף
כסף להחזרתו למקום מגוריו
ברמת־הגולן.

הלגה לובנר מנורווגיה, לפרופסור
למישפטים גיראר דה
מאוניברסיטת
לה־פראדל,
נאנטר בצרפת, ולמישפטן הגרי
שוורצשילד, מהאיגוד האמריקאי
לחירויות האזרח, לא
ניתן לדבר עם שאהין. אנשי צבא
במדים שנכחו באולם, הקיפו את
אבו־עלי והקפידו שלא יופר
הצו־המינהלי האוסר עליו ״למסור
ידיעות או ריעות״.
מזכירת סיעת ר״ץ בכנסת,
מיכל רפאלי סיפרה השבוע
במיזנון הכנסת, שבתנועה שלה
המאבק הוא על ה״מקומות ההומאניים״
.כשהתבקשה להסביר
אמרה :״אלה המקומות המכובדים
סביב המקום ה־.120״

איר הסתבר י שראל קיסר בחוב שד 600 אלף שקל, מדוע
משמיצים את דובר מפ״ם ומיהו הצאר הרוסי בעל האף היהודי
אחת הבעיות הראשונות
שייאלץ מזכ״ל ההסתדרות
הטרי, ישראל קיסר, לפתור
בתפקידו החדש, הוא חוב של
600 אלף שקל שמגיעים למפיק
המוסיקאלי והמלחין כנסי
בראנדס. הכיצד? בראנדם
עשה את העיבודים המוסי־קאליים
לפסטיבל הזמר בסיגנון
התימני, ושילם למוסיקאים
מכיסו. סמוך לשעת ההופיעה
הסביר לו האמרגן נריה עוזרי,
שאין בכיסו הסכום המבוקש, אך
התחייב לשלם את החוב אחרי
כך. בעוד בראנדס מאיים שהוא
לא יעלה להופיע, בא אליו אורח
הכבוד קיסר, ונתן את דיברתו
שהסכום ישולם .״שמעו אותו גם
הקריין משה חובב וגם הזמרת
שוש עטרי, שנכחו במקום,״
סיפר בראנדס. הוא ניאות
להופיע, ומאז עברו כמה שבועות
והכסף עדיין לא שולם. עתה
פונה בראנדס באמצעות עורן״
דינו יואל ריפל לקיסר.
פגישה מוזרה במיסדרונות

בית־המישפט העליון בירושלים
היתה לאהוד עין־גיל, מהוועד
להגנת אבו עלי שאהיו. מולו

צעדה קבוצה גדולה של לוב־שי־מדים,
שהקיפו את שאהין
הממושקף, הנשען על מקלו.

11ך 11ן ע * 1ן ע| הכתב לענייני מיפלגות של ,,דבר״ ,מציג למצו
י ן 111/11 למה כובע של הליכוד, שחולק לציבור בבחירות
הקודמות (למעלה) .פירסומאי זריז הציע כובע דומה לתנועת יחד
של עזר וייצמן, והדגים על גב הכובע הישן את הרעיון החדש. מלמו,
שביקר במטה יחד, נטל את הכובע משולחנו של הדובר, צבי רימון.

ז \ 1ך 1ך 11 1ך \ 11ן אשת יחסי״הציבור הנאה, עמדה במרכז שני כינוסי המרכז של המיפלגה
#11 1^ 11 #1111 הליברלית, למרות שהיא אינה חברת מרכז. פריאל, בעזרת חברי״מיפלגה
אחרים הוציאה צו-מניעה משופטת, שמנעה ממרכז המיפלגה הליברלית לדון בפירוק המיפלגה ואיחודה
עם חרות. בבואה לישיבת המרכז הראשונה באותו עניין, בשבוע שעבר, היא המתינה בסבלנות להחלטת
שרי המיפלגה להודעת השופטת שהביאה עימה, וניצלה את הזמן לשיחה, באותו נושא, עם ח״כ יצחק ברמן.

כשחייו אליו עין־גיל, הוא נדחק
מייד על־ידי לובשי-המדים והוצמד
אל קיר המיסדרון. קצין

זוכה שם בגידופים חסרי״תקדים
כמו ״קומוניסט״ ו״אנטישמי״.
מדי פעם כותב שמיר להארץ.

בדרגת סגן־אלוף נקב בשמו
המלא וקרא אליו :״מה אתה
עושה כאן?״ עין־גיל הכיר את
פניו של הקצין, ואחרי רגע גם
נזכר מניין. הסגן־אלוף אחז
בן־ארי — היום היועץ
המישפטי של מושל רצועת עזה
— היה לפני 12 שנה חבר
מועצת־הסטודנטים של אוניברסיטת
תל־אביב. הקצין, עין־גיל
וסטודנט אחר, יצחק (״איציק״)
לאור, היוו אז את סיעת השמאל
במועצה .״בדיעותיו,״ מספר
עין־גיל על הקצין ,״הוא היה בין
שי״ח ומפ״ם״.
הלל אשכנזי, המועמד
העירוני של מפ״ם לשר, שנכשל
בהצבעה פנימית במיפלגה,
עדיין חושק בכנסת. ביום
הרביעי שעבר הוא ביקר במישכן
ונפגש עם מזכיר מפ״ם, ויקטור
שם־טוב, שאיתו ניהל שיחה
ארוכה.
איש מפ״ם אחר, שגם הוא
לא יהיה בכנסת הבאה, אימרי
רון, נשאל מה הוא יעשה עתה.
״אפילו מטע בננות אני לא רוצה
לנהל,״ אמר רון שהסביר שהוא
מעוניין לשוב לעבודה בקיבוצו
משמר־העמק כעובד מן השורה.
דובר מפ״ם בכנסת, ישראל
שמיר, הצליח לעורר
עליו את כל יוצאי ברית־המו־עצות
בארץ. שמיר, שעלה אף
הוא מברית־המועצות, בתחילת
שנות ה־ ,70 טוען שהוא איש
השמאל האותנטי היחיד מאותה
עליית־המונים. הוכחה לכך באה
לידי ביטוי בכיתבי־ העת בשפה
הרוסית שמופיעים בארץ. שמיר

עורכי עיתון הבוקר קיבלו
מיכתב ובו הם נשאלו כיצר הם
מעסיקים אנטישמי כמו שמיר.
אך השיא היה תגובה של חבר
התחיה, שענה לו על דברים
שכתב בשבועון רוסי בעניין
ארבעת חברי כך שנאשמים בירי
על אוטובוס פועלים ערביים.
כתב איש התחיה ברוסית :״שמיר
מנסה לזרוק כתם על הבחורים
היקרים האלה שבאו לפגוע לא
בפועלים תמימים, אלא במחב־לים־בכוח.
הלא ידוע שגם רוצחי
דני כ ץ באו באותו הסוג של
אוטובוס.״
ח״כ שינוי, מרדכי ויר־שובסקי
נראה מבודח מהמתרחש
במושב־הקיץ הקצר של
הכנסת העשירית .״אני יושב
עתה בתיאטרון ומולי מציגים
מחזה יורד. המסך אומנם עולה
ויורד, הקופה עדיין פתוחה,
השחקנים גם כן מסתובבים
בשטח, אבל חלקם כבר מחפש
עבודה במקומות אחרים. מציגים
כי יש התחייבויות לוועדי־עוברים
שרכשו כרטיסים במחירים
מוזלים, אבל גם זה לזמן
קצר מאוד.״
עורך מעריב, שמואל
שניצר, העניק ביום החמישי
שעבר את פרס כדורגלן־העונה
לשחקן בית״ר ירושלים, אלי
אוחנה, מטעם העיתון. כאשר
הוא העניק לו את הפרס 200 ,
אלף שקלים וגביע, הוא אמר:
״עכשיו אני חוזר ממקום שלכל
מי שרק נתקלתי בו שם, קלאו
אוחנה.״ שניצר שב ימים אחרים
קודם לכן מביקור עם המישלז!זת
הישראלית במארוקו.
העולם הזה 2439

הנשיא ורעייתו, אורה,

הפכו לאורחים כמעט־קבועים
של אירועי פסטיבל ישראל
ירושלים, המתקיים החודש
בבירה• אד גם הנשיא הקודם
יצחק נבון יצפה באחת
ההופעות. ג׳ודי ווקס, שהיא
מנהלת להקת קול התור מ־ארצות־הברית,
המופיעה בשירי
,לדינו, פנתה להנהלת הפסטיבל
^ בי קשה שנכון ורעייתו אופי
י רה יוזמנו להופעה. ווקס נימקה
את בקשתה בכך שנבון-קרוב
מאוד לתרבות זו. ההנהלה נענתה
בחיוב לבקשה.
המנכ״ל האמנותי של_ הפסטיבל,
אביטל מוסינזון,
והמנכ״ל ישי עמרמי ישנים
מעט מאוד מאז החלו המופעים
ביום השישי שעבר. וכר גם אנשי
יחסי־הציבור של הפסטיבל, בן
ציון (״בנצי״) שירה ועוזרתו,
אורה לפידות. הם קיבלו חדר
אחד במלון ירושלמי וכדי שלא
להימצא בו ביחד, באותו הזמן,
הם החליטו שכאשר אחד מהם
יישן השני יימצא בשטח ויעבוד
ולהיפך.
הישר מביקור במוסקווה
בא השחקן שלמה(״שלימל׳ה)
בר־שביט למאגזין החם של
מני פאר. בר־שביט שנסע
במישלחת מטעם אמ״י —
אירגון אמני ישראל הוא דובר
רוסית, אך לא נזקק הרבה
לידיעתו את השפה. השחקנים
הצעירים שאיתם נפגש דיברו
איתו אנגלית דווקא. פאר שאל
אותו אם הוא עשה דבר מה חריג
במוסקווה. ענה בר שביט :״כן,
הלכתי לבית־כנסת.״
בר־שביט זכה בביקורו
מעבר למסר הברזל בכינוי
ניקולאי. הכינוי דבק בו אחרי
שסיפר כי גילם את דמותו של
הצאר ניקולאי במחזה מיל־חמה
ושלום, שהועלה בהבימה.
שומעיו העירו לו שזוהי הפעם
הראשונה שהם רואים צאר עם
אף יהודי.
אייבי נתן, שגם הוא
נמצא בברית־המועצות, סיפר
שבא כדי לתרום לשיחרור
אידה נוהל מכילאה, ושיהיה
מוכן אף להתחתן עימה, אם זה
יעזור לשיחרור. העירו לו
שבברית־המועצות החוק הוא
אחר, ואם הוא יינשא לה, הוא
ייאלץ להישאר שם.
אחריו התראיינה ריקה
זראי, שבאה לשתי הופעות
בארץ בהתנדבות למען אגודת
ניצ״ן. פאר שאל את הזמרת
הישראלית־צרפתית מה תגובתה
על דיברי בעלה לשעבר, יוחנן
זראי, שהצהיר שהוא אינו רוצה
לפגוש בה לעולם .״אני אפילו
לא מעוניינת לשמוע עליו,״
ן ענתה הזמרת.
זראי התבקשה להופיע
ללא ליווי תיזמורתי משום
שהבאת צוות מצרפת היתה
מייקרת את הוצאות הופעתה
( שנתרמו על־ידה. זראי הסבירה
ך שלהופיע ללא תיזמורת זה כמו
1להופיע ללא־בגדים.

פסוק* השבוע
• סגן יושב־ראש הכנסת,
מאיר כהן אכידוב:

״אתם צריכים להבין שזוהי לא
מילחמה רגילה. הם רוצים
להשמיד אותנו ממש כמו הגר־ך
מנים. גמרנו עם עמלק, גמרנו
1עם אייכמן, עכשיו צריך לגמור
אותם.״
העולם הזה 2439

• הנ״ל, על העונש הראוי
לרוצחי הנער דני כץ :״לוא היה
קורה לי דבר כזה, הייתי מוציא
להם את העיניים ומרטש להם
את המעיים. אישית, הייתי עושה
זאת, ולא מחכה למישפט.״

• הרבמשהלוינגר,על
מישפט המחתרת היהודית :״אני
מקווה כי בעיקבות המישפט,
ובעיקבות האווירה שלפני
המישפט, הדברים יבואו על
תיקונם, ונגיע למצב של שקט,
ולא יעז אף ערבי להרים יד או
אבן או סכין על אף יהודי.״
• המשורר יב״י :״כשהכוח
הוא התוכן והערך נחות
וקבור — לעזאזל עם החיים.״

• הצייר אנדרי קל־

צ׳ינסקי :״אופנה חדשה הגיעה
לארץ. במקום, תעשה לך רב׳
נוהגים,תעצור לך רב׳.״

• העיתונאי לוי יצחק
הירושלמי, על הנאשמים
בחברות במחתרת :״אותי זה
מפחיד, מפחיד מאוד. דווקא
משום שהם אנשים בעלי הכרה.
לא שלפנים. לא קלי״דעת. הם
יודעים מה שהם רוצים ועושים
מה שרוצים.״

• שר־האנרגיה יצחק
מודעי, על תביעות חרות
מהליברלים :״תלשו לנו את
החולצה, הפשיטו לנו את החליפה,
ואת המעיל הסרנו
בעצמנו. כאשר סירבנו להוריד
את הגופיה, אמרו לנו: אתם
קשוחים.״

לא תמיד צריך
ללכת כאסח!

• העיתונאי שלום רוזנפלד,
לנ״ל :״המקום ינחם
אתכם״.
• צילה ארליך, אלמנתו
של שימחה ארליך :״אני רוצה
להגיד לאנשי חרות — ניצחון
לא מודדים במנדטים! והמיפלגה
הליברלית היא שהביאה את
הניצחון.״

• ראש עיריית תל־אכיב,
שלמה (״צ׳יץ״׳)
להט, על הנ״ל :״בכנסת הבאה
נצטרך לקבל הנחיות מחרות
דרך איזה נחיר לנשום.״

• המנהיג לשעכר של
הליברלים, אלימלך רי־מלט
:״עתה, אחרי לבנון,
בוודאי לא אצביע ליכוד.״

• יהושע סובול ויעקב
לזר :״מודעי — האיש שהפך
90 אחוז כישורים ל־ 90 אחוז
שרירים.״

• ח״כ חד״ש צ׳ארלי

קוצץ גדול!
גם אני סידרתי
אתכם!

ביטון, על הפנתר סעדיה
מרציאנו, שהצטרף למערך:
״פלג של הפנתרים? איזה
פנתרים יש לו? שום הנשמה
מלאכותית לא תעזור כאן. זה
כמו להוציא מת מן הקבר״.

• יוצא יחידת ה־101

שלמה באום :״כחובב כלבים
אני יכול להגיד לך, שכשאינך
פקיד ממשלתי ואינך תלוי באף
אחד — אתה יכול, מדי פעם,
לפלוט נביחה כרצונך.״

• סנן ראש עיריית
תל־אביב, דם בן־מאיר, על
עירו :״העיר שאוהבים אותה כמו
אשה, בחדווה, ביקוד, ברטט,
בערגה.״

• מפיק ומגיש ״כול־

בוטק״ ,רפי גינת :״בסך הכל
אני שונה מאוד מהתדמית
שמייחסים לי. אני רגיש נורא,
רומנטיקן ללא תקנה, ונפגע
אישית מכל ביקורת.״

ראש״הממשלה יצחק שמיר והשר אריאל שרון במרכז תנועת״החרות

ראיון בלעדי עם בגין

בהתרגשות רבה אני מודיע בזה כי עלה בידי עיתוננו
לערוך ראיון טלפוני בלעדי עם מר מנחם בגץ, שהואיל לפרט
באוזנינו את דיעותיו. להלן הטכסט המלא של הראיון:
דרינג דרינג.
— האלו? האם אפשר לדבר עם מר מנחם בגין? הייתי רוצה
לערוך ראיון קצר כדי לתת לו הזדמנות להביע את דיעותיו
רבות־החשיבות באוזני הציבור
הישראלי הרחב, החפץ בכל
מאודו לעמוד על השקפתו של
המנהיג הנערץ, בימים טרופים
ורבי־ תהפוכות אלה.
— מדבר.
— אה כן. ובכן, מר בגין,
בוודאי עקבת אחרי הוויכוח
הנוקב שנערך לאחרונה בין
מיפלגתר, תנועת־החרות, וביו
מיפלגת האחות, המיפלגה
הליברלית. הייתי רוצה לשאול
אותך, ברשותך, אם לדעתך
צדקה תנועת־החרות בעמדה
שנקטה כלפי הסכם גח״ל,
שאתה חתמת עליו, או שצדקו הליברלים בהתנגדותם לכל שינוי
בהסכם זה. האם היית רוצה לחוות דעתך על כך?

— תודה. תודה. אם כן, הייתי רוצה לשאול אותך בעניין
שהותנו הממושכת בלבנון. הנה כמעט מלאו שנתיים מאז
החלטתך האמיצה לשגר את צבא־ההגנה־לישראל אל ארץ־
הארזים, כדי להבטיח את שלום־הגליל. בוודאי הירהרת לא פעם
על טיבה של החלטה זו בדיעבד. האם אתה מוכן להרחיב את
הדיבור על כך?

— מעניין מאוד. השאלה הבאה שלי מתייחסת למילחמה
במיפרץ הפרסי או, כפי שהערבים מכנים אותו, המיפרץ הערבי,
הא־הא־הא. אתה בוודאי עוקב בענייו אחרי הפצצת המיכליות
הערביות על־ידי האיראנים, והפצצת המיכליות האיראניות
על־ידי העיראקית תמהני אם מילחמה וו יכולה, לדעתך, לקבל
מימה העלול להשפיע גם על האינטרסים החיונים של ישראל,
מבחינת.״
— תודה. שלום.
קליק•

בנווזד חמוזשבד •-איך היה סרט זח נראה אילו הסיקו *תו
האינדיאנים?
ראש״השבט ,״איש־הצלקת״ ,היה מופיע בסרט כזה כלוחם־
שיחרור, המנהל את הקרב הנואש האחרון של בני־עמו העשוקים
והמנושלים נגד הכובש המרצח. חיל־הפרשים של ארצות־הברית
היה נראה כפי שהיה באמת: יחידה לביצוע רצח־עם, האם הרוחנית
של הס״ס הנאצי, שערכה באופן שיגרתי מעשי־טבח בשבטים
שלמים, על נשותיהם וילדיהם.
המישפחה הלבנה הנחמדה היתה מופיעה באור שונה לגמרי:
מישפחת־מתנחלים, הבונה את ביתה על אדמה גזולה, בארץ
לא־לה. הכומר־הסרן היה נראה כמהדורה אמריקאית של משה
לווינגר. ג׳ון ויין היה, כמובן, פושע־מילחמה, מין העתק אמריקאי
של ראש המחתרת הטרוריסטית היהודית(שם אסור לפירסוס).
סרט כזה היה מראה, למשל, כי הנוהל הברבארי של קירקוף
קורבנות לא הומצא על־ידי האינדיאנים, אלא על־ידי הלבנים
דווקא. הקרקפת שימשה לציידי־אינדיאנים כהוכחה למיספר
קורבנותיהם, כדי לגבות עבורם תשלום מידי הרשויות ששילמו
בתקופה מסויימת פרס עבור כל אינדיאני שהומת.
כבר היו סרטים כאלה, כמו חייל בכחול, אך הם הופקו על־ידי
לבנים מוכי״חרטה למען לבנים מוכי־חרטה. הייתי רוצה לראות

אודי אבניי

לחפש את המחפשים
זה היה מערבון רגיל, מזון רוחני אופייני של הטלוויזיה
הישראלית בליל־שבת. ג׳ון ויין. נאטאלי ווד. לבנים טובים.
אינדיאנים רעים. אנשים קשוחים. המחפשים. עולמו של רונלד
רגן.
משום־מה הוא נתן לי מזון רב למחשבה. שוב ושגב 1יקד,ל

כי נ״טיב היית
כשהייתי צעיר, קראו לנו האנגלים ״נייטיבס״ .נעלבנו עד
עומק הנשמה.
לכאורה, אין כל רע במילה זו .״ניטייב״ פירושו ״שייך למקום״,
יליד הארץ. זאת יכלה להיות אף מחמאה.
אבל בלשון הקולוניאלית, זה היה ביטוי של בוז וזילזול.
האנגלים, בני עם־האדונים, באו מעבר־לים, מארץ־התרבות.
״הילידים״ היו בני־המקום, נחשלים, ברבארים.
בינתיים היינו בעצמנו לעם־אדונים, וסיגלנו לעצמנו לשון
קולוניאלית משלנו.
שמעתי בטלוויזיה את דבריו של קציו־צה״ל, שאמר כי בתקרית
בנבטייה נהרגו ״שני מקומיים״ .גם*בגדה המערבית שגורה
עתה המילה הזאת. לא ״לבנוני״ .לא ״ערבי״ .לא ״פלסטיני״ .אלא
״מקומי״.
ה״מקומיים״ אינם בני־אדם כמונו. ספק אם הם בני־אדם בכלל.
הם משהו בין אנשים ובין ג׳וקים מסוממים בבקבוק.
ואם יש ״מקומיים״ בלבנון, בגדה ובעזה, הרי בישראל יש
״בני־מיעוטים ״.
זהו מושג אידיוטי כשלעצמו, שהרי יש בישראל רק מיעוט
אחד: המיעוט הערבי(או הפלסטיני) .אם כן, מדוע לא לדבר על
״ערבים״?
המושג בא לשלול מ״בני המיעוטים״ את זהותם הלאומית,
ולהפוך אותם לאנשים בלי זהות, בלי מהות. אין הם יהודים, אבל
אין הם שייכים גם לשום לאום אחר.
זוהי גישה קולוניאלית, המופנית כלפי פנים.
כדי לטשטש זאת, מנסים עיתונאים מסויימים להעניק
לשימוש במושג זה צביון מתקדם .״תראה,״ אמר לי אחד ,״כאשר
ערבי מבצע אונס, אני לא רוצה לקרוא לו ערבי, מפני שזה נשמע
כמו גזענות. אז אני כותב שבן־מיעוטים ביצע אונס.״ לא עלה על
דעתו שבמדינה מתקדמת אין מציינים את זהותו העדתית, הדתית
והלאומית של מבצע־פשע.
מי שמבצע פשע, הוא פושע. לא ערבי, לא יהודי, לא אשכנזי
ולא ספרדי. סתם פושע. שהרי אחרת, נרמז שהוא ביצע את הפשע
מפני שהוא יהודי, או כן עדות־המיזרח, או ערבי.
כשיש אנטי־גזענים כאלה, אין צורך בגזענים.

הצבא הסודי שר סעדיה

אדם לאומי
מי שמדבר כל הזמן על אהבה, חשוד בעיניי שאינו יודע
לאהוב. מי שמדבר כל הזמן על לאומיות, חשוד בעיניי שאינו יודע
מהי.
אדם לאומי הוא אדם המבקש לבטא את זהותו הלאומית, את
הרוח והמסורת של הלאום שלו, את שאיפתו לחרות ולהתפתחות.
אדם כזה מבין שאיפה זו גם בלב הזולת, בן לאום אחר. שהרי מי
שאינו מבין את שאיפתו הלאומית של הזולת, משמע שכלל אינו
אדם לאומי, אלא ההיפך — לאומן חשוך. הלאומנות היא ההיפך
מן הלאומניות, כשם שתאי־הסרטן הם ההיפך מתאים בריאים. .
כל זה עלה על דעתי כאשר קראתי לא מכבר את דבריו של׳
אדם לאומי אמיתי. אריה מרינסקי היה הפרקליט שלי בתקופה
מסויימת, ולא פעם הופיע לצירי בבית־המישפט, כאשר השילטון
הבן־גוריוני רדף אותי ואת
״השבועון המסויים״ .אני מקווה
שמותר לי לקרוא לו ידיד.
מרינסקי הוא בית״רי משחר
נעוריו. הוא גדל בסין, לשם
היגרה מישפחתו מרוסיה. כמו
יהודים רוסיים רבים בסין, הוא
הפך רוויזיוניסט, והביא עימו
ארצה את הלהט הלאומי שלו.
בעת האחרונה, לפני שנפל
למישכב ועבר ניתוח קשה, טיפל
מרינסקי בעניין השבויים שלנו
שהיו בידי פת״ח, לפני החלפתם
בעצירי אל־אנצאר ואסירי אש״ף
בישראל. לפני כמה ימים קראתי
ראיון שערכה עימו עידית זרטל במקומון תל־אביבי.
כששאלה אותו המראיינת אם לא היתה בליבו שינאה לשבויי
אל־אנצאר, השיב שאינה יודעת מה היא מדברת.
״אף לא שמץ של שינאה,״ אמר. .ההיפר! האנשים האלה היו
פטריוטים, אנשים שיצאו להילחם על האידיאל שלהם, ללא כל
תמורה, ותוך נכונות להקריב את חייהם. לא רק שלא שנאתי אותם
— הערכתי אותם! המנהיג שלהם, צלאח תעמרי(קציו־פת״ח
הבכיר במחנה) היה גבר מקסים ממש. נסיך מידברי״.
חייל אמיתי מכבד את אויבו. בכך הוא נמדד. אדם לאומי אמיתי
מכבד את יריבו. מרינסקי עמד במיבחן זה, בניגוד לרבים ורעים
הנושאים את שמו של זאב ז׳בוטינסקי לשווא.

מנימוס להזכיר עובדות בלתי־נעימות אלד״ בשעה שצריכים
לשלם עבור ארוחת־הערב.

סרט אינדיאני אמיתי — מערבון של אינדיאנים, שהופק על־ידי
אינדיאנים למען אינדיאנים.

הבדיחה האחרונה של יעקוב מרידוד — ״הוועידה הכלכלית״
— הביאה לארץ גם את לורנס קליין, פרופסור, כלכלן, בעל
פרס־נובל.
פרופסור אחר לכלכלה, מילטון פרידמן, שגם הוא זכה בפרס
גובל, אמר ״אין בעולם ארוחת־חינם.״ הוא ביקש לומר: צריכים
לשלם עבור הארוחה. גם כשנדמה כי הארוחה היא בחינם. מישהו
יצטרך לשלם עבורה, בסופו של דבר. מ 0ס 3ס א 13 מז
*££ר * 5 * 1סאזמז
יתכן כי הפרופסור קליין דוגל בתורה הזאת, ועל כן סבר כי
עליו לשלם לממשלת־ישראל עבור הזמנתו ארצה ועבור הארד
חות. כך, על כל פנים, אני מקווה. שהרי אם התכוון ברצינות למה
שאמר בטלוויזיה, עלינו להסיק את המסקנה העגומה שגם בעל
פרס־נובל יכול להיות טיפש.
כשהוא מדושן־עונג, אחרי ארוחה טובה, בישר הפרופסור
הנכבד לקהל הישראלי שאין לישראל מנוס מנקיטת צעדים
דראסטיים. ומהם? ביטול כל ההצמדות. הורדת רמת־המחייה.
הפרופסור יודע, כמובן, שרמת־המחייה של העשירים אינה
יורדת לעולם. התרופה שרשם לנו, בהבעה של שביעות־רצון
עצמית ללא־גבול, היתה: ירידת השכירים אל מתחת לקו־העוני,
וירידת העניים אל מתחת לקו הקיום. ככה זה, כך כתוב בספרים.
אין ברירה.
אין צורך להיות פרופסור לכלכלה, ועל אחת כמה וכמה בעל
פרס־נובל, כדי לדעת כי זוהי שטות. התרופה לאינפלציה הדוהרת
בישראל היא שונה לגמרי. ישראל אינה ארצות־הברית, ובעיותיה
שונות בתכלית. בעל פרס״נובל אמור להבין את ההבדלים בין
מדינות שונות וכלכלות שונות. רופא הרושם אספירין ושמן־קיק
לכל המחלות שבעולם אינו אמור לזכות בפרס־נובל לרפואה.
כדי לחסל את האינפלציה, יש לצמצם את הוצאות הממשלה,
המדפיסה את הכסף. במציאות של ישראל, אין בכך כל קושי
כלכלי. הוצאות־הענק המשלתיות, המפעילות את מכבש הדפוס
של שטרות־השקל, נובעות מן ההתנחלות המטורפת בשטחים
הכבושים, הבולעת משאבים אדירים. הן נובעות מהתקציב הצבאי
המנופח, שאינו עומד בכל יחס לכוחה של מדינה קטנה, וגם לא
לצורכי־הביטחון האמיתיים שלה. הן נובעות כרגע, בראש
וראשונה, מן השהות היקרה בלבנון, שאין לה תכלית ואין לה
מטרה, מלבד השמירה על כבודה של ממשלה כושלת ואופוזיציה
כושלת, שהצביעו יחדיו למען פלישה שהיתה לא רק אסון צבאי
ומדיני, אלא גם כלכלי.
יתכן שכל זה אינו ידוע לפרופסור. ואולי סבר כי אין זה מן

ניסיתם פעם להסתיר אלף איש? זה לא קל. זה קורה
במערבונים, אך בחיים זה קשה מאוד.
קל וחומר כשהאלף הם פעילי־שכונות. להסתיר אלף
פעילי־שכונות, ולא במשך שעה־שעתיים אלא במשך עשר שנים
— זה הישג מהמם.
סעדיה מרציאנו עשה את זה.
פעם היה סעדיה אחד מתריסר הפעילים של הפנתרים
השחורים. הפנתרים הקימו בשעתו המולה גדולה ומבורכת, מפני
שנגעו בעצב חשוף של החברה הישראלית. הם מילאו תפקיד
היסטורי. אבל הם לא היו מעולם יותר מאשר קומץ אנשים.
הקומץ הזה התפזר לכל עבר. עונת־הפנתרים חלפה במהרה.
אחדים שוחדו על־ידי המערך, אחדים על־ידי הליכוד. אחדים
הלכו לתמ״י. צ׳רלי ביטון נרכש על־ידי רק״ח וחי מאז בעושר
ובאושר בעזרת הבוחרים הערביים. סעדיה מרציאנו נרכש על־ידי
של״י.
אני זוכר את הסצינה בערב שבו קמה של״י. אני מודה שהייתי
מוכן בהחלט לוותר על סעדיה. מעולם לא האמנתי שאפשר
לחפות על המחדל ההיסטורי של מחנה־השלום כלפי הציבור
המיזרחי על־ידי רכישת פנתר״לקישוט. אבל לובה אליאב נשא
על גבו את כל חטאי האשכנזים, והוא עמר על כך שפנתר אמיתי
אחד צריך להיות ברשימה.
במערכת״הבחירות נתקלתי בו פעמים רבות במישרדי־המטה,
כי כל יומיים־שלושה בא לתבוע כסף. היו לו פעילי־שכונות,
וכולם היו זקוקים למשכורת. העמידו לרשותו מכונית, שילמו
שכר לו ולפעילים, ופעם זרק
מכונת־כתיבה לעבר לובה
אליאב, מפני שלא נתנו לו די
כסף. כל זה היה טוב ויפה, אבל
מעולם לא ראיתי אצלו אלף
פעילי״שכונות. גם לא חמש
מאות. גם לא מאה. גם לא
חמישים. הסתובבו סביבו כחצי־תריסר
צעירים, בני־מישפחתו
ושכנים, שליוו אותו בשליחויות
להשגת כסף מלובה. לא יותר.
את השאר הסתיר, כנראה.
כעבור שנתיים היה מאיר
פעיל צריך להתפטר למענו. הוא מרציאנו היסס והיסס, אך בסוף עשה
כמובטח. סעדיה תפס את מקומו בכנסת, ולמחרת היום פרש
משל״י ולקח עימו את הקופה — מימון־המיפלגות. הוא הפך
סיעה עצמאית. אך גם אז לא גילה את אלף הפעילים שלו. לא
אלף, לא חמש־מאות, לא מאה, לא חמישים. הם נשארו נסתרים.
עכשיו סוף־סוף חשף אותם. קראתי בעיתון שסעריה מרציאנו
הצטרף יחד עם אלף פעילי־השכונות שלו למערך, והתקבל שם
בזרועות פתוחות, ואני מניח שגם בכיסים פתוחים.
אלף איש! יש מאין. וואלה, כל הכבוד!

כר טיס טיסה
מוז ל לאירופה
רכב״הרץ״
שי ייי- חופ מהגבלת ק״מ

לתיור באירופה ה חל מ $ 3 -ליו ם
ולל א תו ספתת שלום עבור ה שבתו לנ קוד ת

ת ש לי

יזננס למשרד?ב ית וזנסיעה

טוס_בחבית

_ .ומים לל א ריבית

חופשה באירופה. לבלוי הערים נ ל נן־ וכדאית תכנית
להביע לך

באירופה. הגדולות מהפכנית מן
סדירה לאחת תעופה יכולהבחברת
ובחר״7לך -טיסה
לטייל -ברחבי אירי״י ־ ,י
רבב שנור
הגדולות ימתין לך
הערים מן המטוס וברדתך ואמינה - תעופה בגמר,-״.רת

תוכל היי ״
בו בעת בחירתך באירופה, לפי
באחת מן סדירההרבב החזר את חופשתך באירופה י 1ונה.

דטייל ברחבי אירופה ללא הגבלת ק
וסט״ המהפכנית המתאימה לך ביותר י בעת ההרשמה -וטוס חזרה לארץ.
בחר לך מתוך המבחר את תבנית ״טוס וסע״

בריסל

סוס ע ם ״ קו פ ל ״ מ ת״ א לבריסל, קבל מכוני ת ״ הרץ ״ והחזר או תה
ללא תוספת ת שלום (במידה וה שכי רו ת הי א ל 14 -יום לפחות)
ב א חד מן ה מ קו מו ת הבאים: בלגיה, דיסלדורף, פרנקפורט, פריז,
קלה. ליל, הו לנד או לו ק סנ בו רג ו סו ס חזרה ל ת״ א.
מ חי ר ה טי ס ה לי חי ד לנ ר מו ל $ 3 8 0בלבד!

אמסטרדם
טו סעם ״ קו פ ל ״ מ ת״ אלאמסט רד ם קבל מכוני ת ״ הרץ ״ והחזר
או תה ללא תוספת תשלום( ,במיד ה וה שכי רו ת היא ל 14 -יום
לפחות) ב אחד מן ה מ קו מו ת הבאים: הולנד,דיסלדורף. פריז,
פרנקפורט, בלגיה, ליל, ק לן או לו ק סנ בו רג ו טו ס חז ר ה
ל ת״ א.
מחיר ה טי ס ה לי חיד לאמ סטרד ם $ 3 8 0 -בלבד!

לבחירתנסרנב !146/ 1^1
רכב 4
רכב 8

״ פו ר ד
״ או פל

פי אסטה ״
קו רסה ״
רכב 0
ללא ללא
״ אופל

$ 3 00 ליו ם לאד ם (מינימום 2נוסעים)
הג בלתק״ מ
$ 5 .5 0לי ו ם לאד ם (מינימום 2טסעי ס)
הג בלתק״ מ
קד ם״ לל א הג בלתק״ ם $ 7 .0 0ליו ם לאד ם (מינימום 2טסעים)

צירין־אוג׳נבה
טו סעם ״ קו פ ל ״ מ ת״ א לציריך או לג׳נב ה קבל מכוני ת ״ הרץ ״
והחזר או תה ללא תוספת ת שלו ם ( ב מידה וה שכי רו ת היא ל 14 -יום
לפחות) ב א חד מן ה מ קו מו ת הבאים: ליון, מילוז, פריז, פרנקפורט,
מינכן, מי לנו או לו ק סמבורג ו טו ס חזרה ל ת״ א.
מחיר ה טי ס ה לי חי ד לציריך או ג׳נבה $ 3 6 5בלבד!

לבחירתכם רגב 116/ 1:1
ללא הג בלתק״ מ $ 4 50 לי וםל אד ם(מינימום 2ט סעי ם)
רכב ״ 4פו רד פי אסטה ״
רי ט מו ״ ללא הג בלתק״ מ $ 6 00 לי וםל אד ם(מינימום 2טסעים)
רכב ״ 8פי א ט
ללא הג בלתק״ מ $ 7.50 ליו ם ל אד ם(מינימום 2טסעים)
רכב ש ״פו רד א ס קו ר ט״

מדרידא! ברצלונה
טוס ע ם ״ קו פ ל ״ מ ת ״ א ל מד ריד ובר צלונה קבל מכוני ת ״ הרץ ״
והחזר או ת ה ללא תוספת ת שלום בספרד ו טו ס חזר הלת״ א.
מ חי ר ה טי ס ה לי חי ד לספ רד 386 -בלבד!
מחיר ה טי ס ה לי חי ד לברצלונה >365 בלבד!
* יש להצ טייד מב עו ד מו עד ב א שרת כני ס ה לספרד.

רכב 0
רכב 4
רכב 8

ללא הג בלתק״ ם $ 800 ליו ם לאד ם (מינימום 2נוסעים)
״ פי א ט פנדה״
״ פו ר ד פי אסטה״ ללא הג בלתק״ מ $ 9.50 ליו ם לאד ם (מינימום 2נוסעים)
״פו רדאס קו ר ט״ לל א הג בלתק״ מ $10 50 ליו ם לאד ם (מינימום 2טסעים)

טוס ע ם ״ קו פ ל ״ מ ת״ א לוינ ה, קבל מ כוני ת ״ הרץ ״ והחזר או ת ה
ללא תו ספ ת ת שלום (במיד ה וה שכי רו ת היא ל־ 14 יום לפחות)
ב א חד מן ה מ קו מו ת הבאים: או ס ט רי ה, מינכן, ונ צי ה
וציריך ו טו ס חזר הלת״ א.

לבחירתכם רכב 0011:11
דילא הג בלתק״ ם $3 50
רכב ג ״ /פי אנ״ 127 1
לל א הג בלתק׳׳ם $4 50
רבב ״ 8רנו ״ 5
רבב ״ 0פו רד פי אסטה״ לל א הג בלתק ״ מ $5 50

לבחירתכם רכב

ליו ם לאד ם (מינימום 2טסעים)
ליו ם ל אד ם(מינימו ם 2טסעים)
ליו ם לאדם (מינימום 2טסעים<

מחיר ה טי ס ה ליח י ד לוינ ה -

$365 בלבד!

לבחירתכם רכב 118/1 ;2
רכב 4
רכב פ
רכב 0

קופנהגן
טו סעם ״ קו פ ל ״ מ ת״ א ל קו פנ הגן, קבל מכוני ת ״ הרץ ״ והחזר
או תה ללא תוספת תשלום ( ,ב מידה וה שכי רות הי א ל 14 -יום
לפחות) ,בכל אירופ הלמעט אנג לי ה. ספרד ו פו ר טוג ל ו טו ס
חזרה ל ת״ א.
מחיר ה טי ס ה לי חי ד ל קו פנ הג ן $ 4 6 4 -בל ב ד!

לבחירתכם רכב 111011; 6
רכב ״ 4פור דפיאסטרוללא הג בלתק־־מ $3 .5 0ליו ם ל אד ם(מינימו ם 2טסעים)
רכב ״ 8פו רדאס קו ר ר׳ ללא הג בלתק״ מ $5 00 ליו ם ל אד ם(מינימו ם 2טסעים)
רכב ״ 0פו רד סיי ר ה ״ לל א הג בלתק׳׳ מ $ 6 50 ליו ם ל אד ם(מינימו ם 2טסעים)

ללא
״ פי א ט פנ ד ה״
״פו רד פי אסטה״ ללא
״פו רד א ס קו ר ט״ לל א

הג בלתק״ מ
הג בלתק״ מ
הג בלתק ״ מ

$ 5 00 ליו ם ל אד ם(מינימום 2נוסעים)
$ 6 .5 0ליו ם ל אד ם(מינימום 2נוסעים)
$800 ליו ם ל אד ם(מינימום 2ט סעי ם)

רומא א! מילנו
טוס ע ם ״ קו פ ל ״ מ ת״ א לרומא או ל מילנו קבל מכוני ת ״ הרץ ״
והחזר או ת ה ללא תו ספ ת תשלום עבור הרכב (במידה והש כי רו ת
היא ל 14 -יו ם לפחות) .בכל אירופ ה, למ עט ברגן, אנגלי ה, ספרד
ו פו ר טוג ל ו טו ס משם חזר הלת״ א.
מחיר ה טי ס ה לי חיד לרומא 332 -ג: בלבד !
מחיוה טי ס ה לי חי ד ל מי לנו 360 -ג: בד!־בד!

לבחירתכם וננן ^ ן

פרנקפורט
טו סעם ״ קו פ ל ״ מ ת׳ אלפ רנ ק פו ר ט או ל מינכן קבל מכוני ת ״ הרץ ״
והחזר או ת ה ללא תוספ ת ת שלו ם (במידה וה שכי רו ת ל 14 -יו ם
לפחות) ב אחד מן ה מ קו מו ת הבאים: ג ר מני ה, א מסטרד ם, בריסל,
צי ריך. פריז, קו פנ הגן. אינ ס ב רו ק, זלצבורג. וינ ה, לו ק סמ בו רג,
ג׳נב ה. רו טרד ם או בזל ו טו ס חזר הלת״ א.
מחיר ה טי ס ה לי חיד לפרנקפו ר ט $ 3 8 0בלבד!
מחיר הטי ס ה לי חי ד ל מינ כן -

$ 3 6 5בלבד!

לבחירתכם רכב ! !14611:1
ללא הג בלתק״ מ $ 4 .0 0לי וםל אד ם(מינימו ם 2נוסעים)
רכב ״ 0פי א ט פנ ד ה״
רכב ״ 4פור ד פי אסטה ״ ללא הג בלתק״ ם $ 4 .5 0ליו ם ל אד ם(מינימו ם 2טסעים)
רכב ״ 8פו רדאס קו ר ט״ ללא הג בלתק״נז 6 .00י $ליו ם ל אד ם(מינימו ם 2נוסעים)

רכב 4
רבב 8
רכב 0

שכירות הרכב
ה מ חי ר הינו לנו ס ע ליו ם ש כי רו ת, מיני מו ם שני נו ס עי ם ברכב. הטסע
ה ש לי שי והר בי עי מ של מי ם עבו ר ה טי ס ה בלבד.
מ חי רהש כי רו ת אינו כו ל ל בי טו חמע״ מ ו מי סי מ מ קו מיי ם.
המע׳־מ ב חו׳יל י חו שבעפ ״יהמ חי רון הרש מי של חב ר ת הרץ (הב סי ס
ל חי שו ב מו פי ע ע ״ג שובר ההשכרה) וי חולעלה שוכ ר.
בכל מקרה של ד מי ה חז ר י חו ל ת שלו ם זה עלה שוכ ר.
ל ב חי ר תכ ם סו ג י רכב נו ס פי ם לנ״ל ב תו ספתמ חי ר.

כרטיס• ה טיסה

ללא הג בלתק״נז $ 6 0 0ליו ם לאדם (מינימום 2נוסעים)
״ פי א ט ״ 127
״ פי א ט אונו ״ לל א הג בלתק״ מ $ 7 5 0ליו ם ל אד ם(מינימו ם 2נוסעים)
״ פי א ט רי ט מו ״ לל א הג בלתק״ מ $10 00 ליו ם ל אד ם(מינימו ם 2נוסעים)

כ ר טי ס ה טי ס ה הינ ובמת כונ ת ק בו צ תי ת ו מוג בלל 30 -יו ם. יש ל ק בו ע
ת א רי כי הי צי אהוה חז ר ה מראש.
כא שר ה טי ס ה חז רה תתב צע מנ קו דהאחרת מאשר מ קו ם שכיר ת ה רכב
י חו שבכר טי ס ה טי סהעפ ״יהנ קו ד ה הי קרה יו ת ר.
מ חי רי ה טי סו ת כ פו פי םלת קנו תחב רו תהת עו פההס די רו ת.
ה טי סו ת מוג ב לו תלחב רו תהת עו פההמשתת פו תבמבצע.

ילדים

לונדון
טו סעם ״ קו פ ל ״ ל לונ דון קבל מ כוני ת והחזר או תהב אנגלי ה ללא
תוספת מחיר. ו טו ס חזר הלת״ א.
מחיר ה טי ס ה ליח י ד ללונ דון $ 3 0 9 -בלבד!

10 תשלומים ללא ריבית!
לבעלי כרטיסי א שראי

לבחירתכם רכב 148/ 1:1
רכב ״ 4פו ר ד פי אסטה״ לל א הג בלתק״ מ
רכב ״ 8פו רדאס קו ר ט״ לל א הג בלתק״ מ
רכב ״ 0פו ר ד סיי ר ה ״ ללא הג בלתק״ מ

/0״ 50הנחהעלמ חי רהטיסה לי לדמתחתלגיל 12׳

$ 7 0 0ליו ם ל אד ם(מינימו ם 2ינו סעי )0
$ 9 0 0ליו ם לאד ם (מינימום 2ט סעי ם)
$11.00 ליו ם לאד ם (מינימום 2נוסעים)

המחירים מבוססים על שערי החליפין, על מחירי הטיסות, בתי המלון ושרותי
התיירות כפי שהיו ביום .1.4.84
כל שינוי במחירים ובתנאים אלה עלול לגרום לשינוי במחירים.

טנ[11ש 0₪ט ט אלא מה.
1י 1ה

__ דיינרסקלוב
1096 עם רכי שת ע ס קת הח ביל ה ל פני הי צי א ה ויתרת
התשלום בת שעה ת שלומים שווים וצמודי ם לדולר החל
מ ה -ו לחודש שלאחר רכישת עס קת החביל ה, ללא ריבית.

פרפיס והרעזסה

סע עם הגדולים קופל גסי

מנטרד ׳׳0״־קיפד

ב ר סני הארץ

הם או מ רי ם ...מ ה הן או מ רו ת ...מההם אומרים ...מ ה הן *ו מ רו ת ...מ ה

זלמן אברמוב:

אמירה סרטני:

סמדר קלציינסקי:

,טרגדיה של גוו ,,עם כווץ הבחיוות. העקרונות שר ילא
שנטמע בתוו חוות! ,,עבות ל טלי טי ס ה! ,,תלויים בססו[ מסו״ס! 1״

אילו היו לי עשרה כובעים על הראש, הייתי מורידה את
כולם לפני סמדר קלצ׳ינסקי, דוגמנית־שחקנית בת . 21
בשבוע שעבר הוצע לסמדר להיות קריינית״הרצף
בתשדירי״הבחירות של הליכוד, תמורת סכום כסף נכבד
מאוד, והיא סירבה.
מדוע סירבתו שאלתי את סמדר.
פשוט, כי אני לא חרותיניקית.

עד להודעה חדשה, נגמרו קרנות חרות־ליברלים. רציתי
לשמוע את דעתו של איזה ליברל, שאינו דואג לכיסא
הפרטי שלו בכנסת, על מה קורה במיפלגה. פניתי אל זלמן
אברמוב, מי שהיה ממנהיגי הליברלים וחנר־כנסת מטעמם
בחמש כנסות, עד הכנסת השמינית.
שאלתי את אברמוב האם זו אותה המיפלגה שהוא
השאיר, כאשר פרש מהכנסת.
לא, זו לא אותה המיפלגה.

• מה קורה שם, לסי דעתך?
זו טרגדיה של גוף אשר נטמע בצורה כה מרחיקת־לכת בתוך
חרות, עד כי הגיע להתבטלות עצמית מוחלטת.

• אבל יצחק מודעי רצה עכשיו לסרק את
השותפות.
גסיונו של מודעי למנוע.חיסול טוטאלי הוכתר בהצלחה
חלקית, ועתה יש לראות אם נשארו בגוף הזה יסודות כלשהם,
המסוגלים לעצור בעד הסחף. יש לראות אם יעמוד למר מודעי
ולחבריו: הכוח להחזיר מיפלגה זו לעצמאותה -ולתדמיתה
המקורית.

• אתה אופטימי?
לא אופטימי ולא פסימי.

מי אמר שמזה 15 שנה לא קורה שום דבר במפ״ם! הנה,
הפעם, בין שיבעת המועמדים שלהם במקומות ריאליים
ברשימת״המערך, יש שתי נשים. חייקה גרוסמן במקום
ה״ 40 ואמירה סרטני במקום ה״ .26 פגשתי את אמירה
סרטני ושאלתי אותה, איך קרה שבכנסת האחרונה לא
היתה להם אף אשה והפעם יהיו שתיים.
בפעם הקודמת ביטלו את השיריון, כי היתה בעיה פנימית של
יצוג עמדות, והתוצאה היתה שלא היתה אף חברה בסיעה. ברור
שזה השפיע מאוד על הרגשת החברות כשוות־ערך, והפעם אני
חושבת שנשים היו פעילות במיוחד בנושא הזה — וזה עזר.
העובדה שאפשר לבחור שתי חברות התקבלה, והיו הרבה חברים
שהצביעו עבור שתינו.

• בשביל האיש ברחוב את אלמונית לגמרי.
ספרי קצת על עצמך.
אני בת קיבוץ מרחביה, וחברת־משק עד היום. רוב שנותיי
התעסקתי בחינוך, ורק לפני שבע־שמונה שנים פניתי
לפוליטיקה, כי הרגשתי שאני צריכה לתת קצת מעבר לעבודתי
כמחנכת. אני נשואה לצייר ואם לשלושה ילדים. בשנה האחרונה
למדתי באוניברסיטה, אבל עם פרוץ הבחירות הפסקתי את
לימודיי ועברתי לפוליטיקה בפול־טיים־ג׳וב.

• לא יכולת להתייחם לעבודה כאל עבודה של
שחקנית? הרי לא תמיד שחקן מזדהה עם תפקידו.
זה שונה. כאן, אם הייתי עושה טוב את התפקיד, הייתי עוזרת
לליכוד. וזה בדיוק מה שאני לא רוצה.

• כמה בסן* הציעו לך?
זה בכלל לא חשוב. העקרונות שלי לא תלויים בסכום זה או
אחר.

• יכולת להתפרסם בן־לילה, דבר שאתם, השחקנים,
עובדים עליו קשה במשך שנים. גם זה לא
שיכנע אותך?
חשוב לי להיות שחקנית, ולשחקנית חשוב להיות מפורסמת.
אבל עוד יותר חשוב לי להיות בן־אדם, ואילו הייתי עושה משהו
נגד מצפוני — לא הייתי בו־אדם בעיני עצמי.

• לאיזה מיפלגה את קרובה בדעותיך?
אני חושבת שאני הכי־קרובה למערך.

• ואם המערך היה מציע לך אותו תפקיד, היית
מקבלת?
אני חושבת שכן, אבל הם לא הציעו.

• לפי מיקומך ברשימת המערך, ברור שתיכנסי

לבנסת. במה את רוצה להתעסק בעיקר? .׳

• .אביך, אנדרי קלצ׳ינסקי, הוא חבר מרכז חרות,
,יש ביניכם מריבות גדולות?

בתחום החברתי או בתחום החינוך — שני נושאים שבהם אני
מתעסקת כל חיי.

< היו. היום כבר אין, למדנו לחיות עם זה שהוא מצד ימין ואני
•,מצד שמאל: .
[9 3 9 9 3 3 2 2 5 3 8 1

1או הי * ם ...ה ה הן או ה דו ת ...הההם או מ רי ם ...מ ה הן או ח רו ת ...חההםא

דוד שר:

רזן וידבר!:

י1חנן גולדברג:

..הביורוקרטיה מט־יעה ״להרכב מיפלצתי לא ״ 11החוותנין
להפריית־מבחנה פרטית!״ כותבים יצירה רצינית!״ אותם המומים רשרש״
כבר הראו לנו את שמונת הפסנתרים מכל הזוויות
האפשריות, וגם את 16 הפסנתרנים שניגנו עליהם ראינו
כבר יותר מפעם אחת. המדובר, כמובן, בקונצרט לשמונה
פסנתרים שנוגן בפסטיבל-ירושלים. הדבר היחיד ששכחו,
משום־מה, להראות לנו, הוא האיש שחיבר את היצירה
המוסיקאלית, שממנה התלהב אפילו המבקר המוסיקאלי
הקשוח חנוך רון.
מצאתי את רון וידברג, מלחין היצירה לשמונה
פסנתרים, ושאלתי אותו למה כמעט שכחו אותו.
אני מבין את זה. מוצר צריך למכור בעזרת הסמלים שהציבור
מכיר.

• איד נולד אצלך הרעיון לחבר מוסיקה לשמונה
פסנתרים?
האמת היא, שבקונצרט המסויים הזה ניגנו פתיחה של רוסיני,
שעובדה לשמונה פסנתרים, כשליד כל פסנתר יושבים שני
מנגנים — כלומר 32 ,ידיים. מארגני האירוע פנו אליי וביקשו
ממני להלחין משהו לפתיחה של אותו קונצרט, והוחלט שגם אני
אנסה לעשות משהו לשמונה פסנתרים.
בכינוס רפואי גילה הפרופסור דויד שר, כי בעיר שטרם־
בורג, פותחה שיטה חדשה להפריית מבחנה, שאפשר יהיה
להפעיל אותה בכל מירפאה של גינקולוג פרטי. שאלתי את
שר האם אפשר לבשר לנשים הנזקקות לטיפול כזה,
שההמתנה הארוכה נגמרה עבורן.
עדיין לא. אני אמרתי שהשיטה המבוצעת בשטרסבורג היא
כל־כך פשוטה, שכל רופא מומחה יוכל לעשות אותה במירפאתו.
אבל יש בעיה שעוד לא נפתרה, והיא שהביצית שבה משתמשים
להפרייה צריכה לחיות בתנאי־מעבדה, ולכן עדיין ההפרייה צריכה
להיעשות בבתי״חולים.

• אתה אומר שזו שיטה חדשה שפותחה
בשטרסבורג. האם בבתי־החולים בארץ משתמשים
בשיטה אחרת, יותר מסובכת?
עד היום השתמשנו בשיטה אחרת, יותר מסובכת, אבל כבר
בימים הקרובים עוברים לשיטה של שטרסבורג.

• ואת הבעיה של תנאי־המעבדה לביצית אי־אפשר
לפתור, בדי שבאמת כל רופא פרטי יוכל לבצע
במירפאתו את ההפרייה?
במדינות מסויימות בחו׳׳ל פתרו גם בעיה זו. מה יהיה בארץ
— אני עוד לא יודע. עוד לא הגענו לזה. בינתיים
מישרד־הבריאות דורש אישור מיוחד לכל רופא שמבצע
מיש
׳ייית־מבחנה. אני לא מסכים לזה, כי השיטה היא חלק מעבודתו
?מיומית של כל גינקולוג מומחה.

• ועל זה יבול כל העניין ליפול?
זה בהחלט יכול ליפול בגלל בעיות ביורוקראטיות.

• יש עוד יצירות כאלה בעולם?
לא כאלה שאני יודע עליהן.

• עשית עבודה גדולה והלחנת יצירה, שלמעשה
לא תנוגן עוד — בי אין הרבה מקומות, אם בכלל,
שאפשר להכניס לתוכם שמונה פסנתרים. לא חבל

זה נכון, אבל הזמינו אצלי יצירה לאירוע מסויים, ולא עשיתי
חשבונות מעבר לזה.

• חנוך רון אמר, שהיצירה היא מלאת חוש־הומור.
לזה באמת התכוונת?
להרכב מיפלצתי כזה אין טעם לכתוב יצירה רצינית. צריך
לעשות משהו שיהיה מדהים ברעיון ובאפקט, ולא לבנות על איזה
רעיונות מוסיקאליים סופר־מעניינים.

• שמעתי שבעבר חיברת יצירה לתשע חצוצרות.
זו אהבה ישנה שלך, מוסיקה בכמויות?
זה היה בזמן הלימודים שלי באקדמיה. מישהו זרק רעיון
משוגע כזה, ואני התלבשתי עליו. אלא שאחר־כך לא מצאנו תשע
חצוצרות ולא ניגנו את היצירה.

• על מה אתה עובד חוץ מהלחנה להרכבים
מיסלצתיים, כדבריד?
אני כותב אופרות. את זה אני ממש אוהב.

בשבוע שעבר, במדור זה, ראיינתי את מיקי קאופמן
ממישרד־הפירסום או־קיי, אשר זכה בפרס ״אותות״
למיבצע הפירסום הטוב ביותר של השנה. אחר כך הסתבר,
שהתחרות לא כללה את כל מישרדי־הפירסום בארץ, אלא
רק את אותם שהסכימו לשלם דמי״הרשמה ודמי
השתתפות לאיגוד המפרסמים.
שאלתי את יוחנן (״דובז׳ה־) גולדברג, ממישרד־הפירסום
״גיתם״ -אחד המישרדים שלא השתתפו -מדוע
לא כל המישרדים בארץ לקחו חלק בתחרות.
מישרדים רבים פשוט לא רצו לשלם, ומאחר שזה היה התנאי
הראשון להשתתפות — הם נשארו בחוץ.

• היה מדובר בסכום כל־כד רציני?
קודם כל, חשוב כאן העיקרון. אני לא חושב שיש הצדקה
לאיגוד־המפרסמים להרוויח מהתחרות הזאת. אם היו אומרים
שהכסף ילך לזוכים — מילא. אם היו נותנים סטפנדיה
למישרדי־פירסום חדשים — מילא. אבל שהאיגוד יעשה מזה
רווחים? זה לא.

• כמה בסף הם ביקשו?
קודם כל, היו רמי־הרשמה. אחר־כך, עבור כל מוצג, דרשו עוד
סכום. מישרד בגודל שלנו, למשל, שעשה הרבה מאוד עבודות
השנה, היה בוודאי רוצה להגיש לתחרות לפחות 10 מוצגים שונים,
כמו פוסטר צבעוני, פוסטר שחור־לבן, ג׳ינגל, תשדיר־שרות,
שלט־חוצות ועוד. עבור כל מוצג כזה ביקשו סכום כסף בנפרד,
מלבד דמי־ההרשמה. זה נראה לנו מוגזם, ולכן סירבנו.

• כלומר, הפרס הראשון הוא לא על העבודה
הטובה בותר שנעשתה בארץ, אלא על העבודה
הטובה ביותר מאותן שהשתתפו.
בדיוק.

• במילים אחרות — אם מישרד־פירסום מסויים
עושה דברים נפלאים ואץ לו כסך להיכנס לתחרות,
הוא לעולם לא יקבל את הפרם.
נכון מאוד. זו תחרות רק לאותם שמוכנים לשלם.

• אוסרות במאה העשרים? יש קליינטים לזה?

• זה לא מזכיר קצת את תוכנית ״כולבוטק״
האחרונה?

יש עכשיו רנסנס גדול לאופרות בעולם. רק לארץ הוא עוד לא
הגיע.

לא, כי שם אתה צריך רק לשלם. וכאן, אחרי שאתה משלם,
אתה גם צריך להיות טוב.

דניאלה שמי

ראש טוב אי אפשר
לתפוס סתם בכל מקום.

על האוכל

צריך אוכל טוב, אדרה
טובה וכמובן יין אמיתי.
כרמל. בקיצור -כל מה
שיש ב״על היין״.

על העוגות

ב״על היין״ תמצא אוכל.
הרבה וטוב. משמונה בבוקר(ארוחות בוקר של
עשירים) דרך הצהריים(אוכל ביתי על הכיפק)
ועד אחת אחר חצות.

ה ״ ן בשביל יין, זה באמת המקום.
ישר מכרמל. המחירים שיכורים 500 :שקל
לבקבוק(כן, בקבוק גדול) יין לבן,
יין אדום או רוזה. ב״על היין״ אין אפליה.

חוץ מיין ואוכל תמצא
אצלנו את העוגות הכי טובות. אפיה ביתית ־
משהו משהו.

אז אם אתה חצה
לתפוס ראש טוב,
תן לחותנת של ופי לבשל
ולנרמל למזוג.

על המיקום

דיזנגוף סוו. מיקום
מעולה. מה יכול לעשות לך ראש טוב יותר
מחתיכות של דיזנגוף פינת פרישמן?

״על היין״בית יין ומאכלים אחמם. דיזנגוף 0ו.1
18 זזזיוו?ז^שו*[ אלא מה.

הסופר 1חיים באה היה בגוש־אמונים וחסיד ארץ ־ישראל
השלמה. הוא מסביר מדוע יצא מזה, מספר על הרקע שמתוכו
צמחו מנהיגי הגוש. ועומד על הסכנות שבאנשי! 1אלה

הוא יכול היה להיות אחד מהם. היו לו נ ל
הנתונים לכן. הוא גדל והתחנן במקום
שהם התחננו נו, הוא למד בבית״ספר
״מעלה׳ ביחד עם הרב שילת, בנו של המנהל
גרינשפן, שהיה אם זכרוני אינו מטעני נער
נחמד מאוד. הוא חבש את ספטל הלימודים
ביחד עם אורי אליצור, שגם בחלומות הכי
שחורים שלי לא הייתי מאמינה שיהפוך יום
אחד קנאי שכזה. יצחק טפיר, גם הוא
מראשי גוש־אמונים, היה אחד מחבריו.
ואילו מן העבר השני אמנון דנקנר, אורי
גולדשטיין, ישראל טגל ועוזי בנזימן. כולם
עיתונאים, כולם מתפקדים, חלקם מכונה

שמאלנים (בצדק ושלא בצדק).
נזה היה נית־טפר ״מעלה׳ שהצמיח אותו,
כזה היה שבט צופי ״משואות׳ ,שהצריף שלו
היה ב״שמידט״ ,כך כינינו את חדר״ההת־עמלות
של בית״הטפר, שהפך בימי שלישי
אחר״הצהריים ונימי שנת אחר״הצהריים
לצריף של הצופים.
אני יושבת עם חיים באר, שטיפרו ״נוצות׳
זנה בהצלחה בלתי רגילה, שמאמריו נ״דנר׳
מקוממים עליו מדי שנוע את חבריו מגוש•
אמונים. הוא צמח אצלנו, הם אומרים,
נשתבשה עליו דעתו, הם אומרים.
מדוע הם כועטים כל״כך על חיים באר

דווקאו למה לא על דנקנר, למשלז
זה מובן. דנקנר התפקר, זרק את הניפה,
שנח את עברו הדתי. חיים באר, לדאבונם
של אנשי גוש״אמונים, עדיין חובש ניפה.
אשתו נורית מדריכת טיולים נזרם החינוך
הממלכתי הדתי, שלושת ילדיו -רוני,
אברהם וצביקה -מחוננים על פי דת
ישראל. חיים באר הוא אדם דתי, והם
נועטים על כך שהוא, שלמד אתם בבית•
הטפר, שאחרי מילחמת ששת הימים היה
אחד מהם, חטיד של ארץ ישראל השלמה,
מדבר עכשיו נגדם ונגד האידיאלים שלהם.
חיים באר בן ,40 נעים שיחה, מטביר

היטב איך קרה שהוא לא אחד מהם. קודם
כל, הרקע שלו, הוא מטפר לי סיפור מדהים
על ילדות עשוקה בירושלים. בן יחיד לזוג
הורים קשישים, קרן־האור היחידה של
אנשים אבודים, שעם הולדתו החלו חיים
מחדש. ילד שהתגורר עם הוריו, עד נישואיו,
בחדר מאחרי המכולת, ילד שבכל שעה
שניה הדביק את נולי דב יוטף וענד
במכולת. למד בבית־־טפר ״מעלה׳ של עילית
הנוער הדתי־ציוני בירושלים, בית־ טיפרם
של ילדי העשירים.
הוא מטפר כיצד התבייש להזמין את
חבריו לביתו, וכיצד מעולם לא הוזמו

אני לא תצר. להיות ם יפרצתר(המשך מעמוד )27
לניתם. היום, כאשר מונים את תלמידיו
המפורסמים של בית״הספר ואת בוגריו
המפורסמים של שבט צופי.משואות׳ שליד
בית-הספר, תופס חיים באר מקום בראש
הרשימה.
שם, בבית״הספר הזה, צמח הגרעין שהפן
לראשי גוש־אמונים. קשה לי להאמין
שאותם נערים ונערות שהיו כל״כך ליברלים
בהשקפותיהם, נל־נד מתונים בתקופת
נערותם שמלפני מילחמת ששת הימים,
הפכו קנאים מטורפים כמעט.
אנחנו מדברים על בית״הספר, על שבט
הצופים, אני מזכירה לחיים באר את תפילות
השבת בצופים, כאשר אולם־ההתעמלות
היה הופף לבית־כנסת, והוא שולף דף ובו
תיאור כמעט מדוייק של התפילות. הדף
הזה הוא חלק מספר שהוא כותב כעת, רומן
על הימים הרחוקים ההם של הילדות, רומן
שיעסוק במהות בבסיס צמיחתו של
גוש־אמונים.
אנחנו מדברים על אנשים המוכרים
לשנינו, ואני נזכרת כשהייתי חניכה בצופים,
על אף המתינות נזרע בנו זרע אהבת ארץ
ישראל השלמה. אני מספרת לחיים איך
המדריך שלי, הרצי הלוי, שנהרג אחר״כך
במילחמת ששת הימים, היה לוקח אותנו
לאבו טור ואחר־כך לגג של נוטר דאם, כדי
להשקיף על העיר העתיקה, ואיך היה מדבר
על הכותל המערבי ועל יד אבשלום במין
געגועים שקשה היה להבינם. אחרי הכל היה
תינוק ממש כשקמה המדינה.
אני נזכרת בטיולים לנתיב הל״ה ואיך
היינו מנסים להשקיף משם על גוש עציון,
וכמה פעמים שמענו את הסיפורים על הגוש
ועל האלון שאחר־כך הוקמה על שמו אלון
שבות. ואני נזכרת, ששם בצופים, לא
בבית׳ר, למדתי את השיר שתי גדות לירדן.
ואז אני מבינה היכן נזרע הזרע שמתוכו נבס
גוש־אמונים. חיים באר רק מחזק את
ההבנה שלי.
אני פרשתי כשהייתי בת ,14 אחרי
הרפתקה בת ארבע שנים, במקום שלא
הייתי שייכת אליו, ואילו הוא המשיך עד
שנתפכח אחרי מילחמת ששת הימים, ועד
היום הוא בקשרים עם אנשים שהם חברים
בגוש״אמונים. הוא מבין אותם טוב יותר

מרבים אחרים. הוא מבין את המהות שלהם,
את האידיאולוגיה שלהם, הוא מבין שהיא
צומחת מתוך אמונה עמוקה בביאת המשיח
ובמלכות בית דויד, והוא מתריע ואומר שזו
הסכנה, .האנשים האלה ׳,הוא אומר. ,אינם
נהנתנים או שונאי ערבים סתם, האנשים
האלה באמת מאמינים במה שהם עושים׳.
חיים באר מודאג. אחרי השיחה איתו גם לי
קשה היה לעצום עין.
אך הוא אינו פוחד. במאמר שפירסם
בשבוע שעבר, אמר, :היום ייסגרו בפני לנצח
כמה דלתות. חברים־לשעבר יהפכו שונאים
ומי יודע אם יניחו לי לבוא בקהל השם
ויצרפו אותי למניין בית״הכנסת ׳.אל דאגה,
חיים באר, בקהלנו תמצא יותר ממניין
שיצרף אותך אליו ואף יתפלל ביחד איתך
בבית״הכנסת.

מרת־נפש וביקשה את נפשה למות, ממש רצתה
לאבד את עצמה לדעת, למות. בשלב מסויים,
מרוב יאוש, ביקשה להגר מהארץ ואף השיגה
אשרת הגירה לארצות־הברית. ואז שני הש־לימזלים
האלה, אבי ואמי, נפגשו והם נאחזו
האחד בשני, לא מתוקף האהבה, אלא מתוקף
הנואשות והרצון להישאר בחיים.
בשלב הזה של חייהם, למרות הרקע הדתי
שממנו באו שניהם, הם לא היו דתיים. שניהם

• אביך התפרנס מרוכלות.

• חיים באר, איפה בעצם מתחיל
הסיפור שלך?
הסיפור מורכב כמו כל דבר בעצם. אבי נולד
ברוסיה ב־ .1888 כשנולדתי היה אבי בן .55 הוא
היה חסיד צ׳רנובל, אך במשך השנים נעשה
משכיל ומתפקר. הוא נשא שם אשה, וכבר היה
אדם לא דתי. במילחמת רוסיה־יפן שירת בצבא
הרוסי. בשנות ה־ 30 בא ארצה. קשה לי להגיר
עלה ארצה, כי הוא לא היה ציוני. שני אחיו, שחיו
בארץ, היו מלח הארץ. אחד היה בנהלל והאחר
בכפר יהושע.
ברוסיה אבי היה איש אמיד, גדל בתרבות
הרוסית שאחר כר שנא אותה, כי הקומוניסטים
הוציאו להורג את אחיו לעיניו. אחרי המעשה הזה,
וכשעלה ארצה הפסיק אבי לדבר רוסית. היתה לו
האשה שלו, שהוא מאוד אהב אותה, אך לא נולדו
להם ילדים. כשהגיע לארץ חי מעבודות סרק.
היה לו בית־מלון ללילה. האורחים היו זונות־רחוב,
פושעים ואספסוף מיקרי. בין השאר הביא
מרוסיה אצות שגידלו בנהרות מנצ׳וריה. את
האצות הוא גידל בצינצנות. במים שבהם שרצו
האצות, היה חומר שעזר לפרק אבני כליות והוא
התפרנס ממכירת המים המצחיקים האלה, עד
שמישרר־הבריאות המנדטורי שפך לו את המים.
ואז מתה אשתו והוא נותר בעולם בודד ועצוב.
אחר־כר הכיר את אמי. שגם היא סחבה מאחוריה
פגע ופצע. היא היתה אשה אובדת־עצות,
ששתי בנותיה מנישואיה הקודמים מתו. היתה

מפא״י. כשקראתי את עמוס עוז בפעם הראשונה,
ידעתי בדיוק מאיפה הוא יוצא, הוא גדל בכרם־ 1
אברהם.
כשאמי ואבי התחתנו, לא היה להם ממה
לחיות. היא היתה כבר בת ,40 ונראתה הרבה יותר
מבוגרת מגילה. בכלל, נדמה לי שבנות וד 40 של
אז נראו הרבה יותר מבוגרות מבנות ה־ 40 של
היום. אמי פנתה לאחי־אבי בנהלל, בבקשת עזרה
שימליץ לפני תנובה שיתנו לאבי איזה שניים י
שלושה עמודי ביצים, שיוכל למכור ביצים ויהיה
להם מה לאכול.

התפקרו בצורה מאוד קשה. אמי היתה בת הישוב
הישן בירושלים, דור שביעי למישפחה מנטורי־קרתא
שגדלה בבתי אונגרין. היא סבלה מסביבה
עויינת. נטורי קרתא לא אהבו אותה. הם היו
שופכים נפט על רלת ביתה ולא אחת מצאה צואה
בפתח הדלת, וכל זה אחרי שנישואיה עלו על
שירטון ושתי בנותיה מתו. גם אבא וגם אמא
התאכזבו מהדת. הם ברחו מהדת. לא היה להם
כוח.

אל תגידי רוכל: אני לא יכול לשמוע את זה,
כשמישהו אומר על אבא שלי רוכל, אני יכול
להרוג. אבא התפרנס ממכירת ביצים. בקיצורי
הדוד לא היה מוכן לדבר עם תנובה, הוא לא רצה ״
להתלכלך בפרוטקציה. לאבא ואמא לא היה מה
לאכול, אז אמא הלכה בעצמה להנהלת תנובה
ושם אמרו לה — את לא צריכה פרוטקציה,
תחתמי על ערבות ותקבלי שלושה עמודי ביצים.
וכך אבא עמד ברחוב, איש בן ,65 משכיל מאוד,
שידע את פושקין בעל פה ונשא בתפקידים
חשובים ברוסיה — אדם שנתן גט־כריתות
לעברו, אדם ששפה לא היתה לו, כי רוסית סירב
לדבר, עברית לא למד ויידיש לא אהב — עומד
ברחוב עם אשה ששיערה נראה כמו בסרט האילם,
לבושה בסמרטוטים עם בטן, עומדים ברחוב
ומוכרים ביצים. זה היה נורא.
ואז העלתה אמא שלי רעיון גאוני. היתה לנו
דירה שהדלת שלה פנתה לרחוב ואמא החליטה
שהיא תפתח חנות מכולת. וכך גרנו שלושתנו
בחדר אחד והחדר הקדמי היה מכולת.

• גרת עם אמך ואביך בחדר אחד גם
כשהיית נער?
עד ליום נישואי! כל מה שאני זוכר מהמכולת
הוא שתמיד היה צריד לשחד את הפסחים של

• ולמרות זאת, אתה גדלת כילד
דתי.
מה שקרה כתוצאה מהעניין, זה שהם הקימו
בית והדגם היחיד של בית שהכירו, היה בית דתי
— שולחן שבת, הדלקת נרות. כשהיו לבד, הכל
יכול היה ללכת קיבינימט, לא הדליקו נרות.
כשאתה מקים בית, אתה עושה זאת על פי תמונה
מסויימת. לפני 45 שנים אנשים לא היו מודעים
לעצמם ולגורלם. הרגם היחיד שהכירו היה קרוב
לבית, לפי החלומות שלהם: מקום שיש בו שולחן
שבת זה בית, אבא לוקח ילד לבית־הכנסת בשבת
זה בית, ביעור חמץ זה בית. אך את השבר בליבם,
את ההתרוקנות הדתית לא מילאו. הדת היתה
משהו חיצוני, לא תודעה. כך שבסך־הכל גדלתי
בבית מאוד לא אופייני לבתים הדתיים. גדלתי
לתוך מין ניסיון לשחזר מה זה חיים, ולכן אני לא
דומה לכל חבריי, אלה שלמדו בבית־ספר מעלה,
אלו שהלכו לשבט משואות ואלה שהלכו
לבני־עקיבא, אלה שהתפקרו ואלה שהם היום
מראשי גוש־אמונים. לכן אני כל־כך יוצא דופן,
כי אני לא קיבלתי חינוך טהור מבחינת דתית.

• אביך היה בן 55 כשנולדת, אדם
קשה־יום. אמך גם היא היתה קשת־יום,
איך תיפקדת בתוך בית כזה?
אמא היתה בת 42 כשנולדתי. אני הייתי
ניסיון נואש אחרון להאחז בחיים. כמה שהם היו
בסדר במובן שחרקו שיניים ולמרות הדאגה נתנו
לי לצאת לטיול. הייתי מודע לזה שאם יקרה לי
משהו, זה הסוף שלהם.

העיריה. כל הכסף, חוץ מהאוכל שאכלנו, הלך
לשיחוד פקידי העיריה ומישרד־הבריאות, שהיו
באים למכולת ויוצאים עם סלים מלאי מזון והם
היו כמו עלוקות. בשביל אבא שלי, הקמת המדינה
התבטאה בכך שבמקום לשחד את הפקחים
המנדטורים, הוא התחיל לשחד פקחים עובדי
מדינת ישראל.

• ומתוך העוני הזה איך הגעת
לעילית של בית־ספר .,מעלה״ ,שהיה
בית סיפרם של ילדי רחביה האמידים?
אמא שלי טענה שחיים צריך להחלץ מהמצב
הנואש שבו חיינו. אמא אמרה — זה לא יהיה
הגורל של בני, אם ילמד באחד מבתי־הספר
השכונתיים, גאולה או תחכמוני, הוא לא ייחלץ.
בתי־הספר האלה ינציחו את הנחיתות שבה הוא

• ואתה הרגשת שאתה חי בנחיתות?

זוהי אחריות עצומה לילד קטן.
מה זה עצומה, זה לגדול בתחושה שאתה כל
חייהם של אנשים. אתה נישמת אפם, אבל אני לא
הכרתי דגם אחר.

למדת ב״מעלה״ ,היית בצופים,
ראית ילדים אחרים מסביבך, ראית
שיש חיים אחרים.
חיים באר כילד בירושלים
,אני הייתי כל עולמם של הוריי...״

שכונת גאולה, שבה גדלתי, היתה שכונה
מאוד מעניינת, מין תערובת של בעלי־בתים
מהמעמד הבינוני הנמוך, ביחד עם שיכבה
אינטלקטואלית של פרופסורים שגרו בכרם־
אברהם ופועלים בעלי השקפה מעמדית, אנשי

כן, אך זו לא היתה נחיתות נפשית. אמא שלי
באה מאחת המישפחות האשכנזיות החשובות
בירושלים. עם בני־מישפחתה נמנו בעל הפיאת
שולחן, ראש העדה האשכנזית ישעיהו ברדקי,
עילית שהתנוונה מבחינת נכסים וכל מה שנשאר
לה היה השם הטוב.
אז לאמא שלי נראה שזה לא פייר שלבן שלה
יהיה גורל של בעל חנות מכולת. היא עשתה הכל
שאני אצא מזה. ליד הבית שלי היתה הסיפריה
של מרכוס, אבא של שימעון מרכוס, והוא סיפר
את זה בעצמו לדן עומר. אמא היתה נותנת לו
ביצים מעבר לנקודות ובתמורה יכולתי להחליף
כמה ספרים שרציתי, כסיפריה. החלפתי פעמיים
ביום ובאמת קראתי ספרים מאוד מאוד חשובים
בתקופה ההיא.
אך אמא שלי לא הסתפקה בזה. היא רשמה
אותי למעלה שהיה העילית של היהדות הדתית
הציונית, שהיתה אז מאוד מתונה. זה היה מאנן ^ )
נוראי ללכת בוקר בוקר עם הילד מגאולה לרחוב ן
הילל, אך היא הפעילה את כל הראש הלוגיסטי
שלה. כשהתברר לה שיש במעלה עוד ילדים
מגאולה, שכרה מוניות ואירגנה תורנויות וזד,

עלה גם כסף והיא נלחמה נגד כל הרשויות שלא
הסכימו שהילד לא ילמד בשכונה. מכל צרה היא
נחלצה בעזרת שוחד. מאז אני חסיד גדול של
שוחר, נגד רשעות הביורוקרטיה.

היה כל־כך גדול. אמא לא קיבלה ספרים מבית
אבא שלה, אבא בא בעירום ובחוסר כל. פרט לכך
לא היתה לו שפה שיכול היה לקרוא בה. בבית לא
היה אף ספר, חוץ ממילון ישן וחומש שאני שומר
עד היום. אז כשהייתי בא לרחביה ורואה את

• ואיד הרגיש בן של בעל מכולת
מגאולה בבית־ספר״מעלה״?

מבחינת הלימודים זה היה בית־ספר מצויץ,
מבחינה חברתית הייתי במצוקה. אמנם הייתי
תלמיד טוב, אבל לא היו לי חברים. חברויות
נוצרות כתוצאה מפגישות אחרי״הצהריים.
אתן.לך דוגמה, שידידי אמנון דנקנר לא אוהב
אותה: אמנון רנקנר, מנחם רב זהבי, שהוא היום
מהנדס ברפאל ואני, היינו מאוד מאוד קרובים.
היינו עומדים כל ההפסקות ועוסקים בדיונים
פילוסופיים. רמת הרצינות של הדיונים שלנו
היתה גבוהה מכל רמת תוכניות־הרדיו שאני
מקשיב להם. הפאנלים בסיגנון הזה שבהם אני
משתתף בצבא, רמתם נמוכה מרמת הוויכוחים
שלנו. היינו מתכוננים לשיחות, לקחנו אותן
בשיא הרצינות. כל זה היה נכון בתחום בית־הספר
ואז, אחרי הצלצול האחרון, הם הלכו לבתיהם
ברחביה ובקינג ג׳ורג׳ ,ואני חזרתי לחדר מאחרי
המכולת.

הספרים, את זה שיש פרח באגרטל, זה מה שעורר
בי קינאה.
אצלנו אף פעם לא היה פרח. מה, לקנות פרח?
מה פתאום? יותר חשוב לקנות עגבניה. לא היתה
מודעות ליופי, ואני נורא נורא קינאתי, וחזרתי
לחדר מאחרי המכולת ועבדתי במכולת יום ולילה
והדבקתי את בולי רב יוסף עם חלבון ביצה
מקולקלת. כל מה שאני זוכר מהמדינה, זה דברים
רעים, דוחות, פקחים, בולים. פרופסור אבי
רביצקי היה חבר טוב שלי ואף פעם לא הייתי
אצלו בבית. זה כאב נורא, ידעתי שאני שונה.

• עד היום יש נימה של טינה בקולך,
כשאתה מספר את זה.
נכון, עד היום. עובדה שלא דיברתי על זה אף
פעם עם החברים. את יודעת מהי התוצאה של
הימים הקשים ההם? ספרים. אני מוקף בספרים.
ראי כמה ספרים יש בביתי, ראי כמה ספרים פה
בדירת־העבודה שלי. אצלי זה הפך אובססיבי. אני
מקיף את עצמי כספרים כפיצוי על המרירות של
ימי נעורי.

• אתה זוכר את חגיגת בר־המיצווה
שלך?

סופר באר
,הייתי הראשון שעזב את גוש־אמונים!״
קו־פרשת־המים קראתי לזה — אלה שהלכו
צפונה לגאולה והרוב הלכו דרומה לבתים
המרווחים של רחביה.

• הם מעולם לא ביקרו בביתך?
התביישתי להזמין אותם. התביישתי בבית
שלי. אבא זקן, לא יודע עברית, לבוש ביגדי
חאקי מלוכלכים. אמא שנראית כמו עוזרת־בית.
את יודעת שפעם אמא באה לקחת אותי מבית־הספר
והמורה אמרה — חיים, העוזרת באה לקחת
אותך.

אני זוכר שאבא שלי הקים בית־כנסת שרוב
מתפלליו לא היו דתיים. קראו לו ״בת־ציון״ על
שם אשתו הראשונה, לובה בת־ציון. אבל דבר
מעניין. אני לא זוכר אם עשו לי מסיבה. זה מה
שעולה בפסיכואנליזה. אתה מדבר ופתאום תופס
שדבר מסויים אתה לא רוצה לזכור.
יום אחד, הורי החליטו לעשות סעודת מיצווה.
הם הזמינו עשרה קבצנים עניים מהרחוב. ערכו
שולחן וסרגו לי סוודר בורדו ונתנו לי מתנה שעון
דוקסה שאותו ענדתי על השרוול, והזמינו את
הרבנים קיפניס חוץ ואת עשרת הקבצנים הכי
נחותים שאפשר היה למצוא. אמא בישלה ארוחת
מלכים והנה הם באו, מלוכלכים, עם ידיים
שחורות. לא התרחצו והם הסריחו, וזה היה סירחון
נורא של עשרה אנשים יחד והם ישבו לאכול.
השפע היה עצום והם אכלו עם הידיים ואחד גנב
את הסכו״ם ואני הייתי מבוהל. זו היתה אחת
הסצינות המפחידות של חיי. זה היה כמו סרט של
פליני. הפה הפתוח של הקבצנים עם השיניים
הרקובות, והם תקעו נאדות באמצע הארוחה
וחטפו זה לזה מהצלחת ושמו אוכל בכיס והכל
הסריח. כל זה נמשך שעה וחצי ונראה לי כמו
נצח. זו היתה התמימות של הורי, כמו התמימות
של אלה החושבים שבעזרת מילה טובה אפשר
להחזיר עבריין למוטב.

• כעסת על הוריך שהם ארגנו לך
אירוע נורא שכזה?
לא, לא כעסתי, הבנתי אותם. הם רצו להודות
לאלוהים על הנס שקרה להם. הנה סוף סוף שני
קאליקארס כאלה זכו להקים בית בישראל ובנם

• בבית־הספר התיכון ״מעלה״ צמח
בעצם הגרעין של מנהיגי גוש־אמונים.
לי לא היה טוב במעלה. היה לי נורא. הייתי
ילד אינדיווידואליסטי, ילד שלא מוצא נחת או
סיפוק בזה שהוא בתוך חבורה.

• ובצופים?
הלכתי לשבט משואות ועזבתי, וחזרתי. לא
היה לי טוב באופן יסודי. גם עכשיו לא טוב לי עם
הרבה אנשים, זה מעיק עלי, זה מכביד עלי, אני
לא יכול לפעול במיסגרת.
המון. אורי אליצור, שהוא ממובילי גוש־אמונים:
הרב יצחק ספיר: הרב שילת, שהוא הרב
של מעלה אדומים, בנו של המנהל גרינשפן. מצד
שני, הצמיח בית־הספר את האספסוף השמאלני
— רנקנר, באר.

• ואכן איך הגבת?

• מתי החלפת את שמך לבאר?
כשנתתי גט לעברי ועזבתי את ירושלים.
קראתי לעצמי באר בן אברהם רכלבסקי. .

• אתה ביקרת בביתו של דנקנר?
אני התביישתי להזמין אותו אליי הביתה והוא
לא הזמין אותי מעולם. אף פעם לא הייתי אצל אף
ילד ק־חביה, פרט לחגיגות הבר־מיצווה.

לא יודע אם כעסתי, אבל נורא קינאתי. הכי
קינאתי בזה שיש להם ספרים. אצלנו בבית לא
היו ספרים, אפילו תנ״ך לא היה לנו בבית. העוני

לא היתה נחת. אבא שלי מת לפני שגמרתי
תיכון ואמא שלי לפני שפירסמתי את נוצות. דבר
אחד אני יכול להגיד על ההורים שלי, הם נתנו
לי דבר מאוד יקר: הם האמינו ובטחו בי וזו
הרגשה שהורים מודרניים לא נותנים לילדיהם
מכיון שההורים המודרניים הם משכילים ויש
להם חוות־דעת כל הזמן. לעומת זאת, ההורים
שלי, כל מה שלמדתי הם לא ידעו והם אפפו אותי
בסוג של הערצה והם אהבו אותי מאוד.

מיטב הנוער גא מהקיבוצים, היחידות המובחרות
אויישו מבני קיבוצים או מעילית עירונית.
את יודעת למה אני תומך בפלסטינים? כי אני
מאמין ומבין שלא יכול להיות מצב שבן־אדם
נדחק לפינה ולא יתנו לו לבטא את עצמו, כי
במצב כזה הכל מתפרץ עליך. אני מאמין בזכות

• מי הם בעצם מנהיגי גוש־אמונים
שצמחו ככיתה שלך?

נעשיתי נמוך מעשב. את מבינה למה עזבתי
את ירושלים? את מבינה מה השארתי בירושלים
חוץ מכאב? אז רנקנר היה חבר שלי, אבל רק
בבית־הספר.

• בחגיגות הבר־מיצווה ראית איך
^חיים ילדים שלמדו איתך בבית־הספר
ברווחה. כעסת או קינאת?

באר עם חומייני כחדר־העכודה שלו
,אני מקיף עצמי בספרים, כפיצוי על ילדותי׳...

הגיע לבר־מיצווה, אז עכשיו, כשטוב להם, הם
רצו לעזור למסכנים שרע להם. למרות שאבא
שלי היה איש אבוד, ביסודו הוא היה כל כולו
הומאני מאוד, לאורך כל הדרך.

• היתה להם ככל זאת נחת ממך,
כסופו של דכר.

• אני זוכרת את החברה בכית־ספר
״מעלה״ ,וב״משואות״ ,כחברה מתונה
מאוד, שדמתה במידה רכה לנוער
החילוני. מה קרה למתינות ולפתיחות,
איך כל החינוך הזה הוביל בסופו של
דבר, למה שנקרא היום גוש־אמונים
ולמחתרת?
זה כמו מישהו שהצמיחו לו זוג ביצים. אל
תשכחי איך הרגיש הנוער הדתי באותה תקופה.

העם הפלסטיני להגדרה עצמית. כי מה שקורה
היום לנוער הפלסטיני קרה אז לנוער הדתי.
הנוער הדתי כל הזמן נתנו לו הרגשה שהוא
גרורה, שהאופציות היחידות הפתוחות בפניו זה
ללמוד באוניברסיטה ראיית חשבון ועריכת־דין.
הוא לא היה בבחינת חלוץ ההולך לפני המחנה.
לא יכולת להיות קצין בצבא בלי לזרוק קודם את
הכיפה. העויינות האנטי־דתית הלא־מוצדקת
דמתה אז כמעט לשינאה אנטישמית. חילוניים
(המשך בעמוד )66

שיחר
קשים, מול החידלון של החברה הישראלית, אשר
עדיין אינה יודעת כיצד להתמודד עם בעיות
הסימום.

צל״ג
לחם ושעשועים

• למנכ״ל רשות־השידור, אורי פורת,
ולמנהל מדור־הספורט יואש אלרואי, שהצליחו
לזרז את הכנסת הטלוויזיה לעידן של לחם
ושעשועים. אין זה סוד שהמנכ״ל החדש דוחף את
הטלוויזיה להגדלת השידורים החיים ממיגרשי
הספורט, כמרכיב של מדיניות. בעיקרון אין פגם
בהבאת מישדרי־ספורט רבים, אך כאשר אלה
מובאים כתחליף לשידורי־איכות אחרים, וכאשר
אירועי־הספורט מוגשים באיכות־שידור ירודה,

ינון אימץ לעצמו שיטת־עבודה שעיקרה
הפרחת רעיונות ניהוליים ותוכניים לרשות־השידור,
באמצעות העיתונות וכלי־התיקשורת
האחרים. הוא מפריח תוכניות באוויר, בתיקווה
שאלה יאומצו בידי המנכ״ל והנהלות הרדיו
והטלוויזיה.
הצעותיו האחרונות של ינון התייחסו להפקות
של יומנים יומיים במיסגרת מבט, תחת הכותרות
״יומן צה״ל״ ו״יומן הקיבוץ״ .אחד מבכירי
העובדים בטלוויזיה קרא לזה ״הזיות ינון״.
כאשר נשאל המנכ״ל, אורי פורת, על
האפשרות לשדר יומנים אלה, הגיב :״מה זה? מי
שמע על זה?״

״בן־אחותי
עימנואל־־ -פורש

כאשר התבקש כתב־הרדיו הוותיק עימנואל
הלפרין (כונה ברדיו, אחרי הפצצת הכור
הגרעיני בעיראק בידי דודו, מנחם בגין, בכינוי
״בן־אחותי עימנואל״) לעבור מהרדיו לטלוויזיה,
כדי לנהל את הדוכנה לחדשות־החוץ, ידע שאין
מצפה לו גן של שושנים.
לכן וידא הלפרין אצל מנהל קול ישראל,
גדעון לב־ארי, את האפשרות של נסיגה לרדיו,
אחרי מחצית שגה של ניסיון בתפקיד החדש.
בימים אלה הבהיר הלפרין למנהלי הטלוויזיה
שאין בכוונתו להתבסס בתפקיד של ראש־הדוכנה
לחדשות־החוץ. הסיבה הרישמית
לנטישת התפקיד היתה שאין זו עבודה עצמאית,
וכל מה שיש בה הוא להעביר כתבות מהלוויין,
בלי עריכה, תוך שיכתוב דיברי־הקריינות
בעברית.
אלא שמתחת לנימוקי התפטרותו של הלפרין
מסתתרת סיבה נוספת: שני כתבי הדוכנה, מיכאל
דורון ופרדי גרובר, נוהגים לתרגם את
כתבות הלוויין ולהדביק את שמותיהם לכתבות
ככתבים( ,בקרב כתבי חטיבת החדשות של
הטלוויזיה נפוצה בריחה על כתבות־הלוויין,
המשודרות בערוץ 6בטלוויזיה הירדנית :״אמש
שוב שודרה כתבה של פרדי גרובר בירדן.״
שני כתבי־הדוכנה טירפדו את תוכניותיו של

כתב־חוקר לווינשטיין
הכל מזוייף

צל״ש
מיבצע לדוגמה
• לכתב דני לווינשטיין ולעורר כל־בוטק,
רפי גינת, על המיבצע שחשף את
ההונאה בענף ״העסקים המובחרים״ .היה זה
מיבצע עיתונאי לדוגמה, שתאם את הסטנדרטים
הטובים ביותר של עיתונאות חופשית וחושפת.
ברור כי המצב המביש, שהתגלה בשטח זה, אינו
אופייני רק לו, אלא למרבית מיבצעי־הבחירה,
ולחלק ניכר של סיקרי השיווק, התפוצה
והתחרויות למיניהן. לצד העיתונאי המובהק נוסף
במיקרה זה גם צד חזותי, תוך שימוש נכון
באביזרי הטלוויזיה.

הנאמר והמרומז
• לכתב המדיני ישראל סגל, עבור כתבתו

ובעיקר כאשר מדובר בקריינותו של השדר
הוותיק ניסים קיוויתי, זה שלילי.

מאחרי המירקע
שקיעת ״מבט,,

המצויינת על יצחק מודעי, בתוכנית השגוע -
יומן אירועים. בכתבה זו, שבה רב המרומז מן
הנאמר, הצליח סגל לשרטט בקווים עדינים את
דמותו של אדם שנוי־במחלוקת, ללא חנופה
וללא השמצה — הישג נדיר למדי. גם הצילומים
בכתבה זו הצטיינו בטיבם.

הסימום והחידלוז
• לבימאית נילי טל על סירטה אייל,
סיפורו של נרקומן, שהוקרן במיסגרת מב ט
שני, בעריכת חיים יבין. סרט זה חזר והוכיח
שבימי חידלון יצירתי, המאפיין את הטלוויזיה
הישראלית, על מאות עובדיה, נותרה חלקה טובה
אחת, והיא מבט שני. נילי טל הצליחה לשרטט
נאמנה עולם זה של הידרדרות להתמכרות לסמים

המשולה להריון מחוץ לרחם צינורות הפירסומת
המקובלות.

1ועץ מישפטי לסי?
זה שלושה שבועות נשאלת שאלה עקרונית
על־ידי עובדי־טלוויזיה רבים. היא מתייחסת
למעמדו של היועץ המישפטי של רשות השידור,
עורך־הדין נתן כהן.
העילה: הבג״ץ שהוגש כנגד הטלוויזיה
והתוכנית כולבוטק. כהן העדיף לשכור
שירותי־פרקליט מפרקליטות־המדינה, כדי להגן
על הרשות. לטענת עובדים בכירים בטלוויזיה
וכתבים בכירים בחטיבת־החדשות, מוטב לבטל
את מדור־הייעוץ־המישפטי ברשות־השידור,
ולהעדיף את שרותי פרקליטות״המדינה על
שרותיו של כהן.
אחד מכתבי־החדשות אף ציטט דברים שאמר
רפי גינת :״אילו היה זה תלוי בנתן כהן, הוא היה
משדר במבט רק את תחזית מזג־האוויר.״

פסקול
על ניסיונות־ההשבתה של זה הזמן על״ירי
העובדים אמר מנכ״ל רשות־השידור אורי
פורת :״אצלי הם יצליחו בשיטה של או כסף או
שידור — השידור קודם לכל בישיבת
הוועד־המנהל זעם המישנה־לידר דויד אדמון,
על ראיון נגדו שהעניק עורך מבט מיכאל
קרפין, באחד הצהרונים. המנכ״ל הבהיר לארמון
שראיונו של קרפין היה תגובה להאשמות
שארמון, שהאשים את קרפין בראיון בעיתון אחר
• • בישיבת ועדת־התקציבים של רשות־השידור,
אמר קריאל(״דוש״) גרדוש שאינו
מבין בתקציבים, ולכן התייעץ בעניין תקציבי
הרשות עם אחד מידידיו, והוא משאיר לחברים
האחרים בוועדה לנחש מיהו. לנוכחים היה ברור
כי מדובר במנכ״ל הקודם של הרשות, יוסף
לפיד בימי היעדרו של מיכאל קרפין,
שהיה בחופשה בגרמניה, מילא לראשונה בחייו
הכתב הוותיק רפיק חלבי רשמית את התפקיד
של עורר מבט.

כתבת טל

ירד ינון

בישיבה האחרונה של הוועד־זזמגהל
של רשות־השידור יצא הכד הוועד*
המנהל קריאל(״דוש־) גרדוש, נגר
סיגגון־ההגשד, האישי של עמוס ארבל
בסהדורוזדהחרשות המסיימות את שי־דורי־הלילה
בטלוויזיה.
דוש התייחס בעיקר לדיון שיזם
ארבל באחד הלילות, בניגוד למגמות
חוק־הבהירות, בין ורב חיים רמון ובין
עסקך־השכונות סעדיה מרציאנו, שהוצב
ברשימת המערך. דוש טען כי בדיון זה
בלט באי־האיזון, וכינה את ארבל בשם
״קאובוי של חצות*.

ידיד! של דוש

הכל בחלקה טובה אחת

הכל יומנים

קאוב1י של חצות

מנכ״ל רשות־השידור לשעבר, טומי לפיד,
ומנהל הטלוויזיה מטעמו, טוביה סער, נהגו
להזמין, אחת לתקופת־זמן, סיקרי־האזנה, מתוכם
עלתה תמונה שהעידה על עליה מתמדת
במיספרי הצופים לטלוויזיה, כמדד להצלחתם
הניהולית.
סקר־צפיה מאוזן ובלתי־מוזמן, שפורסם
בשבוע שעבר, גילה עוברה שהיתה ידועה זה זמן
רב, גם בבניין הטלוויזיה הכללית 70 :אחוז
מצופי־הטלוויזיה בישראל סבורים שמישדר־החדשות
של הטלוויזיה הלימודית מדווח להם
יותר מאשר מהדורות מבט.
סקר זה לא התייחס לעובדה שמדי יום בשעה
,5כאשר מתחיל מישדר ערב חדש, יושבים כתבי
חטיבת־החדשות של הטלוויזיה הכללית וצופים
בלימודית.
את תוצאות סקר־הצפיה הזה אין לתלות
בצווארו של עורך מבט, מיכאל קרפין, העושה
בינתיים כל שביכולתו. את אשמת סחף־ההאזנה
יש לתלות במנהל חטיבת־החדשות, יאיר
שטרן, שהוא האחראי האישי להידרדרות
הדיווח. מילת־המפתח שלו היא ״דרדלה״(מילה
שעדיין לא הגיעה למילון־הסלאנג) ,שפירושה
גישה צרת־אופקים, הדוחה כל מעשה המחייב
דמיון.
לשקיעת מבט אחראים טוביה סער ויאיר
שטרן, ולא כתבי מבט, העושים עדיין כל
שביכולתם כדי לדווח, למרות המיכשולים הרבים
המוצבים לרגליהם.
הזיות ז11ז
בין הידר, עורך־הדין מיכה ינון, והמנכ״ל,
אורי פורת, שורר מצב של חוסר־תיקשורת.

כתב סגל
הכל נאמר ברמז
הלפרין לשפר את איכות הדוכנה לחדשות־חוץ,
וזה הביא את הלפרין בחזרה לקול ישראל.

פירסומת גלוייה
אחת הבעיות הראשונות, שבהן ייאלץ לטפל
הראש החדש של ועדת רשות־השידור לתש־דירי־שירות,
העיתונאי נתן ברון, היא בעיית
הפירסומת הסמויה בתשדירי־השירות של מיש־רדי־הממשלה.
אחת
הפירסומות הבולטות, המשודרות כיום
בטלוויזיה, היא תשדיר־שירות של ״מרכז הבניה״,
ובו פירסומת חינם לדלתות־עץ מתוצרת נגריית
סולל בונה, האסורה בהתאם לחוק רשות־השידור(מדובר
בדלתות משיטת ייצור מיוחדת,
שהיא בילעדית לנגרייה זו בישראל).
אם לא יושם סכר לסיגנון של פירסומת
סמוייה של מוצרים שונים בתשדירים אלה הם
עשויים עד מהרה ליהפן־ למערכת פירסומית,

עורן• הלפרין
הכל משודר בירדן
העולם הזה 2439

לתוכניות מועדפות
יום רביעי
30.5
• שטיפון־מוח: חידון
צה׳׳ל בידיעת הארץ ובמו־רשת
הקרב 8.02 מדבר
עברית) .הבדרן מני פאר
ינחה את שלב הגמר בחידון זה,

אדם ויהודי, או הנוגעות באדם,
בעולם ובאלוהים — אין הוא
יכול בלי הגוי הזה, ניצ׳ה.

שוגון
• סידרה:
( — 10.20 מדבר אנגלית)
.פרק חמישי בסידרה,
המבוססת על רב־המכר של
ג׳יימם קלאוול. היריבות בין
אישידו לטורנגה גוברת, וטר
תגה מחליט לנטוש את המיבצר

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
י1ם רביעי 30.5.84

יום שבת 2.6.84

• לילדים: מישחקי ילדים 7.05 ערוץ 3

• פולקלור: חג׳ מאזן מארח 8.30 ערוץ
30 — 3דקות — מדבר ערבית) .סיפורים מחיי

— 25 דקות — מדבר ערבית) .תוכנית לילדים
בגיל הרך, בהפקה ירדנית, המוגשת על-ידי צמד שחקנים
המסתייע בבובות, כדי לחבב את התוכנית על הילדים
הרכים. בתוכנית משולבים אמצעי המחשה רבים: שירה,
ריקוד, מישחק, סרטים ועוד.

היובדיום בירדן, המשובצים באגדות ומעשיות בדוויות.
על דרך המשל והסיפור מנסים עורכי התוכנית לפתור את
בעיות השעה.

• סידרה קומית: ג׳ניפר ישנה כאן (9.30
— ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית).

• הרסתקות: בית־מלון 11.15 ערוץ 6
— 50 דקות — מדבר אנגלית) .זוהר, דראמה

קורותיו של בית הוליוודי, ששימש ביתה של כוכבת
הוליוודית נערצת ג׳ניפר פרל(השחקנית — אן ג׳יליאן).
הכל מתנהל כשורה, עד אשר רוחה מתגלה לאחד מבני
המישפחה, שעברה לגור בבית — לנער בשם גואי —
ומנסה להדריך אותו ולעוץ לו איך ליהנות מהחיים.

והתרגשות נחשפים במלון האלגנטי ביותר בסן־
פרנסיסקו, סנט־גריגורי, שאורחיו הם אנשי
חצרות״מלוכה, מבלי ירח־דבש, אמנים וענקי־תעשיה.

יום חסישי 31.5.84

• בידור: שירים צרסתיים 7.00 ערוץ
60 — 6דקות — מזמר צרפתית) .לאוהבי

יום ראשון 3.6.84
• ציור: צייר עם ננסי 6.35 ערוץ — 3
25 דקות — מדבר אנגלית) .אם אתה אוהב לצייר

• קומדיה בלשית: ברני מילר (— 9.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה

אך לא מצאת עד היום פנאי ללמוד את כללי הטכניקה
של אמנות זו, מספקת לך סידרה זו הזדמנות נאותה.

השנסון הצרפתי, שירי העם והבידור הלילי מוגשת
תוכנית בידור יוקרתית זו של הטלוויזיה הצרפתית.

• סידרה הומוריסטית: לא יאומן בי יסופר
( — 9.30 ערוץ 25 — 6דקות — מדבר
אנגלית) .פרקים נוספים בסידרה המרתקת, המוקרנת

על בלש גבוה ומשופם ממישטרת ניו־יורק, הנתקל
במיסגרת עבודתו בטיפוסים משולי החברה: גנבים,
צרכני־סמים וסתם תימהונים. משתתפים: הל לינדן, מקם
גיל, רון גלאס וג׳ק סו.

גם בטלוויזיה הישראלית, המבוססת בעיקר על סיפוריו
הקצרים בעלי הסוף המוזר של הסופר רואלד דאל,
וסופרים נוספים ממיטב הז׳אנר הזה בעולם.

י1ם שישי 1.6.84
• אנימציה: דון קישוט ופגשו פאנסה
( 12.00 לפני הצהריים — שני הערוצים — 30
דקות — מדבר ערבית) .סידרת אנימציה המספרת

רביעיית באזל

• סרט קולנוע: רביעיית
באזל 9.30 מדבר
איטלקית) .סיפורה של רבי־עיית־מיתרים
מפורסמת, המנגנת
כבר שנים רבות ביחד. עם מותו
הפיתאומי של הכנר הראשון
שלה, נתונים שלושת הנגנים
במשבר. הם קשורים
1ובאינטרסים משו־הם
מודעים למחליטים כנר
ן להם
.או־ 4חו לגמרי
זזמבוגרים ממנו.

באוסקה, בלי רשותו של אישידו,
כשהוא מחופש לאשה. בלקתורן
מעמיד פנים שהשתגע, ובתוך
המהומה מצילה מריקו את חייו
של הנווט.

• סידרה קומית: עשירים
ומושחתים (— 11.10
מדבר אנגלית דרומית).

הפרק מועדון הספורט, שבו
מרשל וקרלוטה נחרדים מכוונתו
של סטנלי לממן את חברותם
של הזוג ווסטצ׳ר במועדון
הספורט שהם חברים בו, ונערכים
למנוע זאת.

• סרט קולנוע — 7.00( :עתץ 80 — 3

דקות — מדבר אנגלית) .בכל יום שישי, במקביל
להצגת הסרט הערבי בישראל, מציגה הטלוויזיה הירדנית
סרט לכל המישפחה — בררך־כלל דראמה עלילתית־מישפחתית
או מערבון.

• בידור: אורות וכובבים 11.30 ערוץ
30 — 3דקות — ערבית) .בידור עם שורה של

• קומדיה: אימפריה 9.30 ערוץ — 6
25 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה קומית

העוסקת במנהל־מחקר בחברת־ענק שמונה זה מקרוב
לתפקידו. המנהל, ביל קריסצן, הוא בעל ערכים שונים
מכל שאר שותפיו בעבודה — ישר, כן ועובד קשה. בשל
כך הוא מסתבן פעמים רבות במחלוקות עם יושב־הראש
ושאר מנהלי־החברה. ההתרחשויות השונות והתגברותו
של ביל על יריביו מספקות את המיסגרת הקומית
לסידרה.

אמני צמרת בשדה הזמר, המשחק והמוסיקה הערבית.

יום שלישי 5.6.84

• ספורט: השבוע בספורט 8.00 ערוץ
60 — 3דקות — מדבר ערבית) .סקירה של
אירועי הספורט החשובים במישור המקומי והבינלאומי,
תוך דגש על תחרויות כדורגל.

הקצין מוצא את עצמו נתון
ללחץ של סחטנים, אשר חטפו
את בנו הקטן כדי להשפיע עליו
שינהל את החקירה לפי רוחם.
לחץ אחר הוא מצד הממונים
עליו, החושדים ביושרו. אין הם
מוציאים מכלל אפשרות שהוא
עצמו יזם את החטיפה, כדי
שיוכל להצדיק את הדלפת
הסודות.

• 1חמישי
31.5
• תעודה: אינני יכול
בלעדי הגוי הזה (— 9.30
מדבר עברית) .תוכנית
המוקדשת לפגישות עם ר׳ לייב
וייספיש. מאחורי הופעה חיצונית
שמרנית ואורח־חיים חרדי,
שאיננו שונה מאורח חייהם של
שאר תושבי השכונות החרדיות
בירושלים, מסתתרת דמותו
השונה של וויספיש, שהיה בעבר של הפעילים מראשי נטורי־קרתא, נטש את הפעילות
והתרכז בעולמו הפנימי. הסרט
עוקב אחרי פגישותיו של
וייספיש עם צוות הטלוויזיה
הישראלית, עם קהל באולם־
הרצאות ועם אנשי־רוח מחוגים
שונים שהעניין המשותף שלהם
הוא בהגותו של הפילוסוף
.פרידריך ניצ׳ה. וייספיש
״.שכאשר הוא
שאלות

• מוסיקה: ורדי 11.15 ערוץ 50 — 6

דקות — מדבר אנגלית) .סידרה דרמאתית על חיי
המלחין ג׳וזפה וררי, שחי באיטליה בתקופה מלאת
אירועים היסטוריים מסעירים. הוא נולד ב־, 1830
כשאיטליה היתה מפוצלת לעשרות נסיכויות קטנות, ומת
ב־ , 1901 כאשר איטליה היתה מרינה מאוחדת וחזקה.
הסידרה מתארת את התקופה דרך חייו ויצירותיו של
ורדי.

את העלילה הידועה של דון קישוט ומשרתו, אשר הופקה
בארץ המוצא — ספרד.

יום רביעי, שעה 9.30
שנועד לשטוף מוחות ואשר
שידורו בטלוויזיה מומן בידי

י1ם שגי 4.6.84

גשומה מובא עוד אחד מסיפורי
המתח המוזרים של סידרה
בריטית מעולה זו.

שבת

• קומדיה: שלושה בדירה
אחת 9.30 מדבר
אנגלית) .בפרק העכבר
מסופר על אורח בלתי־קרוא,
עכבר, שחדר לחדרן של ז׳נט
וקריסי, ושיבש את סידרי השינה
בדירה, וכן את ביקורה הצפוי של
חותנתו של רופר.

• דראמה: התאלמנותה
של הגברת הולירויד
— חלק שני (— 10.30
מדבר אנגלית) .חלקו השני

סוזמן וקיץ: טחנת-הרוח השחורה
יום שישי, שעה 10.15

של מחזהו של דייוויד הרברט
לורנם. בעלה של הגברת
הולרויד נהרג בתאונה במיכרה,
מוות הגורם לה לריגשי־אשם על
בגידתה בו, דבר שמביא קץ על
קשריה עם אהובה.

יום שי שי יום רא שון

דאלאס
• סידרה:
( — 9.40 מדבר אנגלית).
הפרק מגע של יואינג.

• מותחן: לא יאומן כי
יסופר 11.10 מדבר

הגמן: דאלאס
יום ראשון, שעה 9.40

יום ש1י

• בידור: תהילה (8.02
— מדבר ומזמר אנגלית).
בפרק מכה ניצחת עוד סיפורים
מאורח־החיים בבית־ספר לאמנו־יות
בניו־יורק.

• הומור: מישהו מטפל
בך 9.30 מדבר
אנגלית) .מיסטר המפריז, גב׳
סלוקומב, מיסטר גרייס הצעיר,
קפטן פיקוק וחבריהם בפרק
שינוי לטובה.

• מותחן: צוות לעניין
( — 10.50 מדבר אנגלית).

תחרות בדיחות
במסיבת השחקנים +
תחפושות בל השנה במועדון
היוקרה עור אופנתי לקיץ

אלברט אילח

שחקן, פגטומימאי, ש למד
בצרפת, בא לחגוג
עם חבריו השחקנים את העלאת המחזמר בפעם
המאה וחמישים. לידו השחקן מאיר סוויסה שהיה

| 1ך 1ן ץ 1ך \ 11ך השחקנית המשחקת במחזמר בין הצילצולים,
^ #1 \ 11 מוכרת טוב לילדים הצופים בסידרת הטלוויזיה 1111 שלוש ארבע חמש וחצי. אחרי הצגה במרתף העליון של בית לסין. הצטופפו
כל משתתפי המחזמר וחגגו, ושרי שרה שיר ביחד עם מאיר סוויסה.
וחמישים צילצולים
מצלצלים

ימי פומפיאה האחרונים

1שוש אלוני חנית1
1חפשה לרומאית. בעבר היא כבר היתה ערביה
1ובעתיד, כך היא אומרת -תהיה הולנדית.

להתת ^יי ^
פטור .״ י ל*

מנחה הערב, שבו התכנסו כל השחקנים לחגוג.
סוויסה ערך תחרות בדיחות בין השחקנים. הוא גם
משחק בהצגה, שרצה טוב בבתי־הספר. ההצגה נכ תבה
והופקה לכבוד יובל ה״ 80 להסתדרות המורים.

| | 1ך ר 1 1השחקנית ואשתו שז ^,
| 1\ #1 \ 1111 במחזמר, באה ל מ סיי ן ^

על המתרחש בין כותלי בית-הספר ביו הצ׳ י
המיושנת, ועל סיפרי הלימוד וי ל א־ מ עי ד ^י ^ז

עודות ד*ר1וף

1\ 11ך 7ת 1ן ה 1חיילת וגם דוגמצית, מלטפת את הסוס. התצוגה
| 1 1 1 111\ 4ו שנערכה על חוף״הים, היתה תצוגת״עורות לקיץ
הקרוב. גם בקיץ הולכים עם עור, אבל יותר דק.החורף הישראלי קצר, לכן
עוצבו גם דגמים לקיץ. למשל -מיכנסיים קצרים וביגדי־ים, הכל מעור.

ן 1שחקנית, רקדנית, והעיקר -
11 \ 1
הטוסיק של המדינה. היא

1 ] 11
מקבלת בהערצה את התואר. היא ילידת אתיופיה,
גדלה באנגליה, והיתה בקיבוץ בישראל. היום, בגיל

| 11ך 1 1ל ץ מדגימה בגד עשוי עור. הסוס היה חלק מהתפאורה.
1\ 1 111 הדוגמניות הסתובבו בתוך קהל הצופים כשהן
רכובות על סוסים שהובאו לתצוגה המיוחדת שנערכה בחוף המערבי. היו
שם יותר מאלף צופים וצופות, נערות־זוהר, דוגמניות וסתם סקרנים.

,35 היא מציגה בגד״ים, שלמעשה הוא שימלת־כלולות
שתיכננה מעצבת העורות נילי טוויג. התצוגה
נערכה בחוף המערבי שנמצא על החוף, בין הדולפינריום
ליפו. בכך נפתח החוף לעונת״הרחצה.

מינארה ברקן

הזמן. היא נראית כאשה ממש, והיא נקראת -ברוק
שילדס הישראלית. משמאל: אתי בלס בת ה־.18

ציפי מנשה

במושגים מאוד כלליים נחשבת סודאן, בעיני הקורא הממוצע
במערב, ובעיקר בארצות־הברית, כחלק מהטובים.
מעשי־התוקפנות נגד סודאן של שליט לוב, מועמר קד׳אפי,
רק מחזקים את הרושם העמום הזה, שאינו זקוק לבדיקה
מדוקדקת כלשהי. לוב קנתה לה, די בצדק, שם של מדינה
תוקפנית, אלימה, המצפצפת על החוק הבינלאומי, כפי שעשתה
לפני שישה שבועות, ביריות על מפגינים בליבה של לונדון.
ג׳עפר נומיירי, שליט סודאן, מוצג במערב כ״מתון״ — כלומר,
פרו־מערבי. גם יחסו הידידותי כלפי מצריים ועמדתו המתונה
בתקופת קמפירייוויד, חיזקו את מעמדו בדעת־הקהל המערבית.
רק מעטים טרחו לבדוק את מישטרו הפנימי של נומיירי, את
תלייתם הפומבית של מנהיגי האופוזיציה, את העוני והבורות, את
השחיתות. איש גם אינו מציין את הרקורד המחפיר של נומיירי
בביצוע ג׳נוסייד נגד השחורים בדרום־סודאן. אפילו אימוץ החוק
האיסלאמי, בספטמבר שעבר, לא עורר תשומת־לב מיוחדת. אחרי
הכל, נומיירי איננו שיעי, ואף לא ידיד ברית־המועצות, כמו
קד׳אפי. הוא כמעט אחד משלנו.
בהרדמה מלאה או חלקית. בשבוע שעבר בוצע
פסק־הדין הראשון שהוטל על־ידי בית־הדין האיסלאמי. שני
אזרחים סודאניים, שגנבו חוטי־חשמל, נשלחו על־ידי השופטים
הנכבדים לביצוע קליני של קטיעות. סוכנות־הידיעות של סודאן
— לברבארים של 1984 יש סוכנויות־ידיעות, והם דואגים לפרסם

שהממשלה מפלה לטובה את המהגרים מאסיה, מעניקה להם
הטבות, כתוצאה ממדיניות מכוונת נגד הגירה מבריטניה.
הממשלה מיהרה להכחיש כל כוונה או מעשה נגד מהגרים
בריטיים, אבל מנהיג האופוזיציה הליברלית, אנדרו פיקוק, נאחז
בהצהרות הפרופסור ודרש מהממשלה להביא בחשבון את ריגשות

עולם הוון

ראש־ממשלה הוק
הציבור בכל הנוגע להגירה. משמעות הדברים היא פשוטה:
הכניסה ללבנים בלבד.
בשנה שעברה היגרו לאוסטרליה 90 אלף בני־אדם, מחציתם

שליט נומיירי
את הביצועים שלהם — בישרה באמצעות יונייטד פרס,
שגזר־הדין בוצע על־ידי רופאים.
שני הגנבים נשלחו לבית־חולים, והניתוח נעשה בהרדמה(לא
נתבשרנו אם מדובר בהרדמה מלאה או חלקית) .לכל גנב כרתו
הרופאים(ולא תליינים, חלילה) את יד ימין ואת רגל שמאל. לא
נמסרו כל הסברים על העדר הסימטריה.
לא מדובר כאן ביוון העתיקה, אלא במדינה במאה ה־,20
המקבלת סיוע צבאי ומדיני מוושינגטון.

א 1סטרליה: הכניסה
ללבנים בלבד
באורח מסורתי נוטה ממשלת־פועלים אוסטרלית לאוריינטציה
פרו־אסייאתית, לפחות יחסית לממשלות שמרניות־ליבר־ליות,
הנוטות לסנטימנט פרו־בריטי ולמדיניות פרו־אמריקאית.
הנושא האסייאתי מהווה גורם מרכזי בכל מערכת בחירות
באוסטרליה. מיקומה הגיאוגרפי של היבשת׳ ,קירבתה לאסיה,
השוק הפוטנציאלי העצום הגלום שם, מושכים מאור את מעצבי
המדיניות בקנברה.
ממשלתו החדשה יחסית של בוב הוק מסמלת בעיני אוסטרלים
רבים את השאיפה להעניק עדיפות מירבית ליחסים עם אסיה.
אנשי־רוח הקרובים לשמאל רואים בערגה השמרנית לבריטניה
ביטוי מוסווה לגזענות פשוטה.
עיתונאי אוסטרלי אמר השבוע להעולם הזה, שרוב
האוסטרלים הם גזענים, המתכחשים בכל כוחם למציאות
הגיאופוליטית שלהם. במונחים ישראליים הם אינם רוצים
״להשתלב במרחב ״.סקר דעת־קהל, שנערך בשבוע שעבר
באוסטרליה *,מאשר את הגירסה הזאת, ואף מרחיב אותה. נראה
שלא רק בוחרי המיפלגות הרכושניות מגלים נטיות גזעניות, אלא
רוב תושבי המרינה, גם כאלה שהצביעו לא מכבר עבור הלייבור.
פרופסור מכובד וגזעני. תוצאות המישאל הן חד־משמעיות
62 .אחוז מכלל הנשאלים מתנגדים לכניסת אסייאתים
לתחומי אוסטרליה כמהגרים. הם מעדיפים במפורש מהגרים
ממוצא אירופי, ובראש ובראשונה אנגלים. המישאל בא בעיקבות
תסיסה קשה בדעת־הקהל, אחרי שפרופסור מכובד מאוניברסיטת׳
מלבורן, ג׳פרי בלאייני, האשים את ממשלת הלייבור בדיעה
קדומה אנטי־בריטית. בלאייני, הידוע בדיעותיו הגזעניות, טען

ניגריה: הסימיים
שר המראדים
חודשיים אחרי ההפיכה הצבאית בניגריה עושים מנהיגי
המישטר החדש מאמצים ניכרים להעניק לממשלה החדשה
תדמית של מכובדות, שתקל עליהם להגיע למעמר שאליו

בריטים, לא אסיי א תים

רופאים, לא תליינים

ממוצא אסייאתי. ייצויין ש־ 6496 ממשתתפי מישאל דעת־הקהל
סברו, שגם מיספר המהגרים הכללי לאוסטרליה הוא גבוה מדי.

הורגלה ניגריה בשנים האחרונות. גודלה של ניגריה ( 90 מיליון
תושבים) והנפט הרב שלה איפשרו לה לתווך במשברים
אפריקאיים, ואפילו לרתום את ארצות־הברית של ג׳ימי קארטר
להסכים לפיתרון לבעיית רודזיה, שהיה כרוך בהקמת זימבאבווה,
ובשילטון הרוב השחור, בהנהגה הראדיקאלית של רוברט
מוגאבה.
ההפיכה הצבאית פגעה בתדמית ניגריה, שמאמציה להקמת
דמוקרטיה של ממש — המבוססת על חוקה מסודרת, הפרדת
הרשוית, ומישטר פדראלי — נכשלו, בעיקר בשל האוריינטציה׳
הרכושנית והשחיתות הרבה שפשתה במדינה. הגנראלים מדברים
על ביעור השחיתות ועל החזרה הדרגתית של הדמוקרטיה, אבל
רק מעטים, בניגריה ומחוצה לה, מאמינים בסיכוייהם או בכנותם.

דר1ם־אפריקה:
הזדמנות דמזב״ל החדש
נפי שכגר דווח גהעולם הזה. אץ חגרת כור ההס*
תדרותית מסתפקת גסתם שיתוף־פעולה מיסחרי רגיל
עם דרוס-אפריקה. אין מדונר אפילו רק כמכירת מוצרים,
או בתיאום פעילות כלכלית. הדרום־אפריקאים, וגעיקר
מיפעלי ה מ תנת והפלדה שלהם, הפכו לחלק אינטגראלי
מהקונצרן הסוציאליסטי עצמו.
ייתכן שהדבר ייראה פנטאסטי למי שעדיץ מאמץ
להכחשותיהם של ראשי ההסתדרות, אבל העובדות
מוכיחות שבור פשוט שילב בתוכו תעשיות דרום*
אפריקאיות, סייע להן לשווק את תוצרתם לכל העולם.
בנך הפכה כור. וההסתדרות נולה( שהם חברים חשובים
באירגון העולמי של העובדים החופשיים, המחרים את
דרום־אפריקה) ,לאמצעי חיוני לממשלת דדום־אפריקה
לעקוף את החרם הכלכלי שהוטל עליה על־ידי האו־ם
ועל־ידי מדינות רבות בעולם.
לאחרונה קיבלה חברת״הפלדה הענקית איסקור
פרס־ייצוא מיוחד. אחדי שהשלימה 10 שנות פעילות
משותפת עם כור. לדברי עיתון בפרטוריה, סיטיזן. הצילה
השותפות עם כור את החברה הדרום״ אפריקאית, שעמדה
על סף התמוטטות ,״מסיבות מדיניות״ -כלומר, בשל
מעמדה הרעוע של מדינת האפרטהייד בעולם.
חמישית משבר הלגגים. כותב על כך סיטיזן:
המיפנה לטובה במצבה של איסקור בא אחרי שהיא הקימה
חברה משותפת עם קונצרן כור, ורשמה אותה באוגוסט ,1973
בשם איסקור סטיל סדוויסס לימיסד. הפרוייקט המשותף
התפתח בשני שלבים. בשלב הראשון הוקמו בישראל מחסני־ענק,
שבהם אוכסנו מוצרי החברה הדרוכדאפריקאית, ומשם
נמכרו בישראל ובמדינות אחרות.
העובדה שהמוצרים שווקו דרך כור סייעה, כמובן, לעקיפת
החרם. ופתחה לפני דרום־אפריקה שווקים חדשים. שהיו.
ועודם סגורים בפניה. בשלב השני. ב־ ,1978 הקימו אנשי כור
ושותפיהם מדרום־אפריקה מיפעל לעיבוד מוצרי־פלדה.
המיפעל המשוכלל משווק צינורות, מיכלים מוצרי־בית,
רהיטים ושאר צורבי־מתכת. בשיטות מתוחכמות ולפי דרישות
הלקוחות.
חברת איסקור המ שלמת לעובדיה השחורים פחות
מחמי שית השכר המ שתלם ללבנים, ניצלה בזנו ת

י די ״כרד׳ בלימנצל דמזפ״ל קיסר
לחסל את החרפה
ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל.
כידוע, הכחיש המזכ״ל הקודם של ההסתדרות, ירוחם
משל. את עצם קיומם של יחסי״סחר עם דרוט״אפריקה.
העולם הזה הפריך את הכחשתו של משל, שהתגלתה
כשקר. עתה יש לתת הזדמנות למזכ״ל החדש, ישראל
קיסר, לחסל את החרפה הזאת.

חיים ברע

שאיפה של טעם מיוחד.
סיגריה עשירה, תערובת צרפתית משובחת.

__ ?רבע כי העישרז מזיר לבריאות.

י סיי ״

גתועץ* ע ד 30.6.84

^נדב״ ?רברזירתך
ט כזי ב ד, ר ב נוסף
ליס ^ סנרכ ״ ררזינוק.
ססד_*

5 11 ,

; רדב רז יותר.

סודאן: ידמין ורגל שמאד
במושגים מאוד כלליים נחשבת סודאן, בעיני הקורא הממוצע
במערב, ובעיקר בארצות־הברית, כחלק מהטובים.
מעשי־התוקפנות נגד סודאן של שליט לוב, מועמר קד׳אפי,
רק מחזקים את הרושם העמום הזה, שאינו זקוק לבדיקה
מדוקדקת כלשהי. לוב קנתה לה, די בצדק, שם של מדינה
תוקפנית, אלימה, המצפצפת על החוק הבינלאומי, כפי שעשתה
לפני שישה שבועות, ביריות על מפגינים בליבה של לונדון.
ג׳עפר נומיירי, שליט סודאן, מוצג במערב כ״מתוך — כלומר,
פרו־מערבי. גם יחסו הידידותי כלפי מצריים ועמדתו המתונה
בתקופת קמפ־דייוויד, חיזקו את מעמדו בדעת״הקהל המערבית.
רק מעטים טרחו לבדוק את מישטרו הפנימי של נומיירי, את
תלייתם הפומבית של מנהיגי האופוזיציה, את העוני והבורות, את
השחיתות. איש גם אינו מציין את הרקורד המחפיר של נומיירי
בביצוע ג׳נוסייר נגד השחורים בדרום־סודאן. אפילו אימוץ החוק
האיסלאמי, בספטמבר שעבר, לא עורר תשומת־לב מיוחדת. אחרי
הכל, נומיירי איננו שיעי, ואף לא ידיד ברית־המועצות, כמו
קד׳אפי. הוא כמעט אחד משלנו.
בהרדמה מלאה או חלקית. בשבוע שעבר בוצע
פסק־הדין הראשון שהוטל על־ידי בית־הדין האיסלאמי. שני
אזרחים סודאניים, שגנבו חוטי־חשמל, נשלחו על־ידי השופטים
הנכבדים לביצוע קליני של קטיעות. סוכנות־הידיעות של סודאן
— לברבארים של 1984 יש סוכנויות־ידיעות, והם דואגים לפרסם

שהממשלה מפלה לטובה את המהגרים מאסיה, מעניקה להם
הטבות, כתוצאה ממדיניות מכוונת נגד הגירה מבריטניה.
הממשלה מיהרה להכחיש כל כוונה או מעשה נגד מהגרים
בריטיים, אבל מנהיג האופוזיציה הליברלית, אנדרו פיקוק, נאחז
בהצהרות הפרופסור ודרש מהממשלה להביא בחשבון את ריגשות

| 11! 1 0 ( 111

ראש-ממשלה הוק
הציבור בכל הנוגע להגירה. משמעות הדברים היא פשוטה:
הכניסה ללבנים בלבד.
בשנה שעברה היגרו לאוסטרליה 90 אלף בני־אדם, מחציתם

שליט נומיירי
את הביצועים שלהם — בישרה באמצעות יונייטד פרס.
שגזר־הרין בוצע על־ידי רופאים.
שני הגנבים נשלחו לבית־חולים. והניתוח נעשה בהרדמה(לא
נתבשרנו אם מדובר בהרדמה מלאה או חלקית) .לכל גנב כרתו
הרופאים(ולא תליינים, חלילה) את יד ימין ואת רגל שמאל. לא
נמסרו כל הסברים על העדר הסימטריה.
לא מדובר כאן ביוון העתיקה, אלא במדינה במאה ה־,20
המקבלת סיוע צבאי ומדיני מוושינגטון.

אוסטרליה: הכניסה
ללבנים בלבד
באורח מסורתי נוטה ממשלת־פועלים אוסטרלית לאוריינטציה
פרו־אסייאתית, לפחות יחסית לממשלות שמרניות־ליבר־ליות,
הנוטות לסנטימגט פרו־בריטי ולמדיניות פרו״אמריקאית.
הנושא האסייאתי מהווה גורם מרכזי בכל מערכת בחירות
באוסטרליה. מיקומה הגיאוגרפי של היבשת, קירבתה לאסיה,
השוק הפוטנציאלי העצום הגלום שם, מושכים מאוד את מעצבי
המדיניות בקנברה.
ממשלתו החדשה יחסית של בוב הוק מסמלת בעיני אוסטרלים
רבים את השאיפה להעניק עדיפות מירבית ליחסים עם אסיה.
אנשי־רוח הקרובים לשמאל רואים בערגה השמרנית לבריטניה
ביטוי מוסווה לגזענות פשוטה.
עיתונאי אוסטרלי אמר השבוע להעולם הזה, שרוב
האוסטרלים הם גזענים, המתכחשים בכל כוחם למציאות
הגיאופוליטית שלהם. במונחים ישראליים הם אינם רוצים
״להשתלב במרחב.״ סקר דעת־קהל, שנערך בשבוע שעבר
באוסטרליה, מאשר את הגירסה הזאת, ואף מרחיב אותה. נראה
שלא רק בוחרי המיפלגות הרכושניות מגלים נטיות גזעניות, אלא
רוב תושבי המדינה, גם כאלה שהצביעו לא מכבר עבור הלייבור.
סרוססור מכובד וגזעני. תוצאות המישאל הן חד־משמעיות
62 .אחוז מכלל הנשאלים מתנגדים לכניסת אסייאתים
לתחומי אוסטרליה כמהגרים. הם מעדיפים במפורש מהגרים
ממוצא אירופי, ובראש ובראשונה אנגלים. המישאל בא בעיקבות
תסיסה קשה ברעת־הקהל, אחרי שפרופסור מכובד מאוניברסיטת
מלבורן, ג׳פרי בלאייני, האשים את ממשלת הלייבור כריעה
קדומה אנטי־בריטית. בלאייני, הידוע בדיעותיו הגזעניות, טען

ניגריה: הסים יים
של הגנראלים
חודשיים אחרי ההפיכה הצבאית בניגריה עושים מנהיגי
המישטר החדש מאמצים ניכרים להעניק לממשלה החדשה
תדמית של מכובדות, שתקל עליהם להגיע למעמר שאליו

בריטים, לא אסיי א תי ם

רופאים, לא תליינים

ממוצא אסייאתי. ייצויין ש־* 64 ממשתתפי מישאל דעת־הקהל
סברו, שגם מיספר המהגרים הכללי לאוסטרליה הוא גבוה מרי.

הורגלה ניגריה בשנים האחרונות. גודלה של ניגריה ( 90 מיליון
תושבים) והנפט הרב שלה איפשרו לה לתווך במשברים
אפריקאיים, ואפילו לרתום את ארצות״הברית של ג׳ימי קארטר
להסכים לפיתתן לבעיית רודזיה, שהיה כרוך בהקמת זימבאבווה,
ובשילטון הרוב השחור, בהנהגה הראדיקאלית של רוברט
מוגאבה.
ההפיכה הצבאית פגעה בתדמית ניגריה, שמאמציה להקמת
דמוקרטיה של ממש — המבוססת על חוקה מסודרת, הפרדת
הרשוית, ומישטר פדראלי — נכשלו, בעיקר בשל האוריינטציה —
הרכושנית והשחיתות הרבה שפשתה במדינה. הגנראלים מדברים
על ביעור השחיתות ועל החזרה הדרגתית של הדמוקרטיה, אבל
רק מעטים, בניגריה ומחוצה לה, מאמינים בסיכוייהם או בכנותם.

דרום־אפריקה:
הזדמנזת למזכ״ל החדנט
כפי שכבר דווח בהעולם הזה. איך חברת כור ההסתדרותית
מסתפקת בסתס שיתוף־פעולה מיסחרי רגיל
עם דרוס-אפריקה. אין מדובר אפילו רק במכירת מוצרים,
או בתיאום פעילות כלכלית. הדרוס-אפריקאים, ובעיקר
מיפעלי המתכת והפלדה שלהם, הפכו לחלק אינטגראלי
מהקמצוץ הסוציאליסטי עצמו.
ייתכן שהדבר ייראה פנטאסטי למי שעדיין מאמין
להכחשותיהם של ראשי ההסתדרות, אבל העובדות
מוכיחות שכור פשוט שילב בתוכו תעשיות דרום-
אפריקאיות, סייע להן לשווק את תוצרתם לכל העולם.
בכך הפכה בור. וההסתדרות כולה (שחם חברים חשובים
באירגון העולמי של העובדים החופשיים. המחרים את
דרום־אפריקה) .לאמצעי חיוני לממשלת דיום־אפריקה
לעקוף את החרם הכלכלי שהוטל עליה על־ידי האו״ם
ועל״ידי מדינות רבות בעולם.
לאחרונה קיבלה חברת״הפלדה הענקית איסקור
פרס־ייצוא מיוחד, אחרי שהשלימה סג שנות פעילות
משותפת עם כור. לדברי עיתון בפרטוריה, סיטיזן. הצילה
השותפות עם כור את החברה הדרום -אפריקאית^ שעמדה
על סף התמוטטות .״מסיבות מדיניות׳ -כלומר, בשל
מעמדה הרעוע של מדינת האפרטהייד בעולם.
חמישית משכר הלבנים. כותב על כך סיטיזן:
המיפנה לטובה במצבה של איסקור בא אחרי שהיא הקימה
חברה משותפת עם קונצרן כור, ורשמה אותה באוגוסט ,1973
בשם איסקור סטיל סרוויסס לימיטד. הפרוייקט המשותף
התפתח בשני שלבים. בשלב הראשון הוקמו בישראל מחסני־ענק.
שבהם אוכסנו מוצרי החברה הדרום־אפריקאית. ומשם
נמכרו בישראל ובמדינות אחרות.
העובדה שהמוצרים שווקו דרך כור סייעה, כמובן. לעקיפת
החרם, ופתחה לפני דרומ״אפריקה שווקים חדשים, שהיו,
ועודם. סגורים בפניה. בשלב השני. ב־ .1978 הקימו אנשי כור
ושותפיהם מדרום־אפריקה מיפעל לעיבוד מוצרי־פלדה.
המיפעל המשוכלל משווק צינורות. מיכלים מוצרי־בית.
רהיטים ושאר צורכי־מתכת, בשיטות מתוחכמות ולפי דרישות
הלקוחות.
חברת איסקור המ שלמת לעובדיה השחורים פחות
מחמי שית השכר המ שתלם ללבנים, ניצלה בזכות

ידד ״כור״ בלומננזל ומזכ״ל קיסר
לחסל א ת החרפה
ההסתדרו ת הכללית של העובדים בישראל.
כידוע, הכחיש המזכ״ל הקוד ם של ההסתדרות, ירוחם
משל, א ת עצם קיומם של יחסי״סחר עם דרוס-אפריקה.
העולם הזה הפריך א ת הכח שתו של משל, שהתגלתה
כשקר. עתה יש לתת הזדמנו ת למזכ״ל החדש, ישראל
קיסר, לחסל א ת החרפה הזאת.

עומת החוף

ו 1\ 1ך| ^ 171*11 חיילת וגם דוגמנית, מלטפת את הסוס. התצוגה
1|# 1שנערכה על חוף־הים, היתה תצוגת־עורות לקיץ
1 111\ 4
הקרוב. גם בקיץ הולכים עם עור, אבל יותר דק. החורף הישראלי קצר, לכן
עוצבו גם דגמים לקיץ. למשל -מיכנסיים קצרים וביגדי״ים, הכל מעור.

אני פללי

שחקנית, רקדנית, והעיקר -
הטוסיק של המדינה. היא
מקבלת בהערצה את התואר. היא ילידת אתיופיה,
גדלה באנגליה, והיתה בקיבוץ בישראל. היום, בגיל

1 1״ך ךן| ך מדגימה בגד עשוי עור. הסוס היה חלק מהתפאורה.
\ ו | 11 1 111 11 הדוגמניות הסתובבו בתיך קהל הצופים כשהן
רכובות על סוסים שהובאו לתצוגה המיוחדת שנערכה בחוף המערבי. היו
שם יותר מאלף צופים וצופות, נערות־זוהר, דוגמניות וסתם סקרנים.

,35 היא מציגה בגד״ים, שלמעשה הוא שימלת־כלולות
שתיכננה מעצבת העורות נילי טוויג. התצוגה
נערכה בחוף המערבי שנמצא על החוף, בין הדול פינריום
ליפו. בכן נפתח החוף לעונת״הרחצה.

מיכאלה בוקו

הזמן. היא נראית כאשה ממש, והיא נקראת -ברוק
שילדס הישראלית. משמאל: אתי בלס בת ה־.18

ציפי מנשה

תקליטים
מוסיקה פרוצליל
לא כדאי
לשכוח את העבר
רובכם מכירים את האימרה כי ״ההיגיון בצבא
נעצר בש׳ג׳ ,שלא נתן לו לעבור.״ לא כל ארם
בעל טעם, מצליח להפגין טעם עיקבי. בעיה
אחרונה לפני שניגש לענייננו הפעם, היא כי
טעמים על רקע תרבותי וסוציולוגי הזרים לך
לחלוטין, לא תמיד ייראו הגיוניים. בכל זאת,
אולי הם כן?
הקדמה זו נוערה להצביע על ביקורת
המוסיקה האנגלית והאמריקאית. מילים קצרות
על הבריטים: הם ידועים ככאסחנים לא־קטנים.
רובם בנו לעצמם שם של ״לא אוהבים שום דבר
ודואגים להביע בבירור את דעתנו ״.ביקורת־התקליטים
שלהם מעוררת יראה. רבים
מהקוראים איבדו משום כך, משום מצע־פעולה
ברור זה, את אמונם ועניינם בביקורת הזו. אז
התחילו הכותבים, באין ברירה, להתרכך,
להיפתח, להיות מעט יותר הגיוניים.
ומה קורה בארצות־הברית? בשבוע מסויים אני
קורא ביקורת מהללת על תקליט, אשר, לרעתי,
הוא מזוויע. לא רע. מזוויע. אולי הטעם שלנו
שונה? מייר, בגיליון הבא, קוטלים אלבום, אשר

רוצה לראות א ת האורות הבהירים הלילה.
זהו אלבומם הראשון, משנת ,1968 והוא מצויין.
עד ,1982 שנה בה נפרדו בני הזוג והוציאו לאור
את תקליטם תירו באורות, הקליטו שישה
אלבומים. רובם אזלו מהשוק לפני שנים ורק
בשבועות אלה הטביעה אותם חברת תקליטי
קרתיייג׳ האמריקנית מחדש. זו חברת תקליטים

קו. נואום!
פסקול פירטו של פרנצ׳סקו רוסי,
״כרמך — קטעים מהאופרה
בהלחנתו של ג׳ורג׳ ביזה —
איסטרוניקם.
הנוהג המקובל של הטבעת תקליטי קטעים
נבחרים מתוך אופרות תמיד נראה לי מוזר. אוסף
של אריות מאופרות שונות כבר מציג היגיון רב
יותר מצירוף קטעים פופיים מאופרות בודדות.
ריגעי מוות אצל מנוי, או תיאורי־בגיו־ה אצל
דוניצטי מוצדקים יותר מקטעים או ריגעי־שיא
באופרות בודדות. הפעם מנצח לורץ מאזל על
התיזמורת הלאומית של צרפת, מקהלת הילדים
ומקהלת הרדיו הצרפתי, ג׳וליה ג׳וגסון,

פלאפידו דומינגו, רוגרו ריימונדי ופיית׳
אשאם. באיכות הטבעה טובה למדי זוכים

לשלושה קטעים מהמערכות הראשונה והשניה,

£0א!1א?1*000 00
8$***81א־דו*1

*11*11

אחד מהשלישית ושניים מהרביעית. מכיוון
שבאופרה ארבע מערכות, זכית, כביכול, לטעימה
מאוזנת.
אנוכזז בדהזוח המאווזדת
צדדל 84׳ — תחיית המתים
המוזרה של מדיית הלהקות
הצבאיות — הפקה: מיפקדת
קצין חינוך ראשי /ענף תרבות.
בדרן תל-אביבה מחיפה, שמעתי ברדיו את
גיבעת התחמושת. זהו שיר להקה צבאית
קלאסי. אז היה לעוף הזד, ריח ותיבול מוגדר, אולי
מוצדק, אולי חדשני, אולי מיוחד. הפעם עיבדו
רמי קליינשטייו ויהודה הגר, מוסיקלית.
10 שירים, כולם שלהם והקליסו אותם עם זמרים
ומנים חיילים. הם סדירים כדוגמת מיכל
מלאכי, השרה בקול טוב, ונאור מין, זזגיסא*

ו״יטאריסט מת׳יני
יחייך גם בארץ

מוסיקאים ריצ׳ארד ולינדה ת׳ומסון
יראו את האורות בלילה
הוא לפחות טוב, אם לא יותר מכך. מה קורה שם?
זה די פשוט: עיקרון הסיקור האמריקאי עובר
חזק מאוד על מורשת־העבר, השוואות עם הפקות
האמן ושותפיו לסיגנון בעבר, חסד או נטל נעוריו,
וכיוצא באלה.
את ההשוואות הללו הם לא כותבים בביקורת,
אבל הכל מבוסס על מחשבות כאלה. יוצא שאתה
קורא ביקורת, או סקירה, ואחר מאזין לאלבום
ולא מבין על מה.,לחיוב או לשלילה, דיבר הכותב.
שם זר לחלוטין. כבר מזמן אני קורא את
הביקורות הללו כמין שעשוע, להשוות, במעין
טוטו את הערכותיהם לשלי. משום כך התייחסתי
לביקורת מצויינת, אשר הופיעה, לאחרונה, ב־רולינג
סטון האמריקאי באדישות מסויימת.
קורט לודר כתב שם על צמר, הנשוי בחיי
היום־יום, בשם ריציארד ולינדה ת׳ומסון.
הוא טען כי אמריקאים רבים אינם מכירים אותם,
אז איני מתבייש להורות כי גם לי שמם היה זר
לחלוטין.
פסקות־הפתיחה של לודר היו טעונות התלהבות
והקניית חשיבות לצמר :״תאר לעצמך
שאתה פוגש כאן, בשנות ה־,80״ כתב לורר,
״מישהו אשר מעולם לא שמע אודות מ מי
הנדריקס, אשר מעולם לא הושפע מחמימות
אמני חברת מוטאון, שהרך איזה צירוף מקרים
בל־ייאמן, הצליח להישאר בלתי־מורע לחלוטין
לשיתוף הפעולה בין לנון ומקרטני ...זו
אפשרות די בלתי־אפשרית. לעומת זאת, אמריקאים
רבים עדיין אינם מודעים לעבודת ריצ׳ארד
ת׳ומסון, הגיטאריסט המוכשר, המלחין והזמר
ואשתו, לינדה, הנחשבת בכמה חוגים לזמרת
הטובה ביותר של מוסיקת הפופ״.
יום אחרי קריאת הביקורת הזו, פגשתי ב־מיקרה
אלבום מיובא של הזוג ת׳ומסון. שמו אני
העולם הזה 2439

קטנה. היא שייכת למפיקם לשעבר של להקת
ועידת פיירפורט, ג׳ו כויד.
ריצ׳ארד ת׳ומסוון הוא באמת גיטאריסט,
מלחין וזמר מצויין, ושירתה של לינדה מעמירה
אותה בכבוד לצד מ ני מיטשל המעולה.
כותרות, רוגמת כאשר אגיע לגבול, קמל ומת,
במקום בו מתגלגלים השיכורים ובקצה
הקשת מכילים תמלילים טובים מאור, המלווים
לחגי רוק עדין ברמה גבוהה.
כדאי לנסות.

מה נשמע
מיקוד 02215
• הגיטאריסט המלחין ג׳אז״פיוז׳ן, פאט
מת׳יני, צוחק אל קהל הרוכשים הפוטנציאלי
של גירסת הגיטארה של מחשב־הסינתסייזר
סינקלווייר ,2בפירסומת של החברה המייצרת
אותו, ניו־אינגלנד דיגיטל. אולי בעוד כמה
חודשים נראה את מת׳יני מחייך גם בארץ,
במיסגרת כמה הופעות. אגודת אי־סי־אמ עושה
מאמצים רבים להביא גם אותו בין אמני חברת
התקליטים האירופאית אשר ביקרו בעבר ויבקרו
בעתיד. אחרי סטפן מיקוש, ראלף טאונר
וזנ׳רן אסרכרומבי בעבר, תכלול הרשימה,
בעתיד, את ננה וסקונסלום בכלי־הקשה לצד
אגכרטו ו׳.יסמונטי, להקת קורודה בהשתתפות
דון צדי הירוע, להקת אורגון, פאט
מת׳יני וקית׳ ג׳ארט.
• בית־הספר למוסיקה ברקלי, אשר בבוסטון,
מציע קורסי־קיץ מרוכזים לכל המעוניין,
אם שקלת נסיעה לארצות־הברית הקיץ, כדאי
שההצעות תהיינה ידועות: מדובר בקורסים
בחקר־קריירה, המעניקים מבט קרוב יותר על חיי
וקשיי המוסיקאי המיקצועי, פיתוח־כישורים,
שבהם ניתן להתרכז בביצוע, הלחנה/עיבור,
הפקה מוסיקלית וטכנאות־אולפן, הלחנה לסרטים
או מוסיקה אלקטרונית־ סינתטית.
בנוסף, מריץ בית־הספר הזה תוכנית־קיץ,
המאפשרת לקיחת קורסים זהים, בהרכבם ובסגל
המעביר אותם, לאלה המועברים בשנת הלימודים
הרגילה. למידע נוסף, פנו למשרה הקבלה
בברקלי, מדור סי ,5,רחוב בוילסטון ,1140 בוסטון,
מסשוצטס. המיקוד הוא .02215

מוכיח).

שלום לרעיון ההרכב הצבאי, המופיע, המשתפשף,
החי הווי קומונאלי מסויים של העבר. הלו

מודרניות, ישראל 84׳ המוזרה. לא כתום וזה לא
מתאים לסי־בי־אס, מי מנגן ושר מה היכן(פרט
לציון הזמרים הסולנים) וגס חסרים תמלילי
השירים מדוע?
השיר המיוחד היחיד באלבום זה הוא ישנה
שעה, אש־ הצליח גם ברדיו ויצא לפני כמה
שבועות בתקליט שדרים הוא של יעקב מורג
ורמי קליינשטיץ והפולנית היא מיכל מלאכי.

למה אח
להקת ״מנודד׳ — מושיטים יד
— איסטרוניקס.
לפני כמה שבועות חטפת הצצה ללהקת
בעודו באיזו תוכנית בידור טלוויזיונית. ח ב
הסיכויים כי לפני כן לא שמעת עליהם מעולם. זו
להקת ילדים פורטרריקאים. עד לנצי שנה שרו
בלדות פופ בספרדית. אחרי שהחליטו מפיקיהם
לנסות ולפצח את השוק האמריקאי, דובר האנגלית,
זכו הילדים במהירות מסחררת להצלחה
מדהימה. ללבנים היו ה א חי ם אוסטוגד; לכושים
— ה א חי ם גיקסון.
בארצות־הברית גרים מכסיקאים, מרדים
ופורטו־ריקאים רבים. מנודו הגיעו לקהל הנכון,
בגיל הנכון ובזמן הנכון. המוסיקה הפשוטה
והפשטנית ש לו ע אשר גורפת מיליוני דולר
הראייה נסר או שווה ח!נ

בשבוע, כנראה לא תתאים לאיש באת. הם
מכוונים היטב לילדי בית־ספר יסודי, ואולי ילדי
ישראל ימצאו להם מעט מקום פנוי בק ררדס
כחול למהדורת חדשות אדומת

הווארד ג׳ונס — שיחדור האנוש
— הד ארצי.
את הפסנתרן מאוריציו פוליני, המיצגגית
לורי אנדרסון והמוסיקאי פרנק זאפה אני
יכול להעריך ולאהוב, כלי צורך לראותם
בהופעה. זה שהווארד מנ ס מופיע לבדו על
הבימה, עם הקלטות והרבה קלידים אלקטרוניים,
עריץ לא מספיק לתקליט. גם עמיתו, התנוען
>מץ רקדן־פנטומימאי־סמל אנושי משתנה) ג ד
הויל, אינו מספיק לאולפן ההקלטה הממחג,

הדומם, האכזרי.
הלהיט מחי אהבה אולי מצדיק את ההקלטות, אך התוצאה לא מצדיקה את הקנייה.

המדור מעניק לתקליטים חמישה ציוני* לפי הדירוג הכא: תו אחד — רען שני תווים
— חלש ן שלושה תווים — ככה; ארבעה תווים — טום ; חמישה תווים —מצויץ.

^ 7ו 6

!1־הולדת
לחניתה

האלו תל־אבע,
מוסקבה על הקו

כשלמדתי בסמינר לוינסקי, התלוננו
המורים שיש לי ראש מצויין לשטויות, וראש
כרוב למדעים מרוייקים, כמו מתמטיקה, למשל.
במשך השנים הלכו הדברים והתחדדו, ואם
יכולתי פעם לצרף צירופים, היום — השם יעזור.

״האלו מוסקבה, כאן תל־אביב. את מי רציתם?״
״את רוחקה המרחלצ׳ת?״
״מהכרת. מי על הקו?״
״קומנדאט גריגורוביץ מהקג״ב!״
״השתגעתם! אני נגר רק״ח! מה לכם ולי?״
״אנחנו קוראים קבועים של המדור״.
״בוקר טוב, עוד פסיכים!״

אילי גורליצקי
-ברכבת־הלילה

גילה אלמגור
תא־שינה -
״לא כל־כך. תמיד אפשר להשתמש ברכילות שלך למטרות סחיטה נגד
אוייבי ברית־המועצות.״
״קח אספירין ולך לישון!״
״איזה אספרין? את צריכה צינצנת אספרין אחרי שתשמעי את הסיפור
הבא!״
״נסכית ונשמע״.
״כתבת במדור של השבוע שעבר על המישלחת שבאה אלינו לביקור
ידידותי, על החברים ברקת, החבר גורליצקי החבר בר־שביט
והחברה גילה אלמגור?״
״אז מה? הם חזרו בשלום, בלי סיביר, בריאים ושלמים״.
״איזה עיתונאים סתומים יש לכם, לקפיטליסטים! תשמעי את הסיפור
עד הסוף.״
״שומעת.״
״סיפרת שם שצילצלת לאחד יענקלה אגמון, בעלה של גילה

אלמגור, ושאלת אם לא התנגד לנסיעתה ביחד עם בעלה לשעבר, אילי
גורליצקי״.
״סתם גיחכתי, וכך גם יענקלה. הרי הוא השיב בתמיהה על שאלתי.
אחרי 23 שנים, היא אשתו־לשעבר? וכן גם פירסמתי את הדבר במדור״.
״יש לי חדשות בשבילך! רק לא לציטוט ממני — חסרות לי צרות
מוועד השלום?״
״גם אני בעד השלום, ולא אצטט.״
״את יודעת שכל זר המגיע אלינו זוכה למעקב סמוי מהרגע שהגיע ועד
לרגע שהוא עוזב? נם אחרי המישלחת שלכם עקבנו.״
״גיבורים גדולים! עכשיו אתם כבר מכירים את כל בתי־הכנסת
במוסקבה״.
״איזה טמבלית! תקתקי, או שאני סוגר! כשגמרו את ענייניהם
במוסקבה נסעו חברי־המישלחת ללנינגרד ברכבת־לילה״.
״אני מתחילה להריח סיפור.״
״זה מריח? זה מסריח! החברים ברקת ובר־שביט, שהם נציגי ההסתדרות,
קיבלו תא־שינה אחד, והנותרים קיבלו את התא השני.״
״איזה נותרים?״
״כמו שאת חושבת — גילה אלמגור ואילי נורליצקי. בני־הזוג
לשעבר.״
״אה, אני לא מאמינה! אחרי כל־כך הרבה שנות־פרידה, הרי היו נשואים
בסך הכל חמש שנים, ולאחר מכן כל תל־אביב ידעה שלא החליפו מילה
במשך חמש־עשרה שנה.״
״יתכן, אן ברכבת ודאי שהחליפו יותר ממילה אחת.״
״רגע, מה אתה משתתק, ספר מה קרה בתא?״
״לתא לא הצצנו. מה אנחנו, חזירים? אן נראה שהעניינים הסתדרו
כשורה, שכן גם בדרן חזרה קיבלו השנים תא משותף, ושוב בילו בו שמונה
שעות.״
״אתה יודע איזה פצצה אתה מטיל פה בעיר?״
״אמרתי לך כבר שאני מהקג״ב!״
״תן לי לתפוס נשימה, וצלצל אליי מחר. אני רוצה לבדוק את הסיפור
שלך. אם הוא מתאמת, נוכל לשתף פעולה בעתיד.״

״אתה תדווח לי על הנואפים הישראלים במוסקבה, ואני לך על הרוסים
בתל־אביב״.
״אין הרבה כאלה״.

לפני חודש, בערך, ירדה רחל הרמתי
לאילת. לפני כחודש ירד גם אריה עמית

רחל הרמתי
ירדה לחוד

מערגוו
לג ש שי ס
יש לי׳חומר משגע למערכון חדש לגששים.

שיקחו את הסיפור על נישואיו של שייקה לוי
לאורנה, שעמדו להיערך ב־ 20 באפריל, אחרי
יומן החודש
לאילת. הם כבר עלו ביחד.
אריה עמית, סגן־ניצב, קצין־מיבצעים במיש־טרת
מחוז תל־אביב, הוא מה שנקרא בעברית
טובה — חתיך בין־לאומי. רבים מכנים אותו
״השריף״ של העיר.
לפני כמה חודשים התוודה בראיון עם שרית
ישי על קשיים בחיי־הנשואין שלו, ועל התלונות
של אשתו וילדיו, כתוצאה מהעדרותו הממושכת
מהבית, בגלל הרדיפה הבלתי־פוסקת אחרי
פושעי העיר וניבזיה. מאז הראיון הספיק עמית
להתגרש וירד אילתה להתאושש.
רחל הרמתי גרושה כבר שנים רבות. רומנים
רבים נכרכו בשמה, ביניהם רומן קצר עם פסח
בלקין, ראש המועצה המקומית לשעבר
ברמת־השרון, שהתאלמן לפני כן מאשתו.

חניתה צנטנר
להיזהר מטעויות
קחו את הסיפור האחרון שנתקלתי בו בשובי
מחו״ל: יום־הולדתה ה־ 40 של חניתה צנטנר,
שנחוג במוערון־יוקרה בתל־אביב, כפי שקראתי
בעיתון בשעת הטיסה. והצטערתי, כמובן, על
שהחמצתי את החגיגה.
עוד אני יושבת ומיצרה, נזכרתי שבתה של
חניתה, לורה, יפהפיה כמו אמה, היא בת 23 וכבר
סיימה מזמן את שרותה הצבאי. ונזכרתי
שבתיקי־המערכת לא נכתב מעולם שחניתה
נישאה והרתה בגיל 16־.. 17 טעויות עלולות
לצמוח, ומטעויות כאלה צריך להיזהר- .
רצתי, איפוא, למערכת למחרת בואי, פתחתי
את התיק, תיקנתי את הטעון תיקון, ומעתה
חניתה היפה היא בת .40
עד להודעה חדשה, כמובן.

אריה עמית
עלו ביחד

רומן ארוך בן שלוש שנים ושנדחו.
מדי פעם נשמעו רינונים
על חופה המתקרבת
ובאה, אך כל הסיפורים
הסתיימו ללא ביצוע.
שייקה טען שהחתונה
תערך אחרי שירכשו
את הבית שמצא חן
בעיניהם, בנאות־אפקה,
למרות שבבעלותו שתי
דירות. האחת, ברמת־אביב,
מושכרת, ואילו
בשניה, בת חמישה
חדרים בתוכנית ל׳ בתל־אביב
התגורר בעצמו. גם
לאורנה דירה בתל־אביב,
אך שייקח התעקש
להינשא רק כש־שייקה
לוי

יירכש הבית בנאות־אינשאללה!
אפקה.
משהו
השתבש במהלך הקנייה, העיסקה בוטלה,
והחופה נדחתה.
למתי? שייקח טוען, לדברי חברים, שאין
בעיות. כשרק יתפנה מעיסוקיו הלוחצים והמופעים
הרבים, יתפנה להעמדת החופה.
אינשאללה!

שמות לספר, או לא לספר, לספר, או לא לספר? איפה
הבעיות שהיו להאמלט ואיפה הבעיות העומדות
בפני מרחלת? מחזות אפשר לכתוב על הדילמות
הקשות! רק שקספיר חסר כאן, כדי לתאר בלשון
פיוטית את העובר עלי כל שבוע.
קחו, למשל, את הסיפור על האמנית
הישראלית הנודעת. לדעתי הצנועה לא סבלה
אף פעם מעודף שומן, אך לה היה נדמה שיש לה
כמה קילוגרמים מיותרים בירכיים. נסעה
לבית־חולים ידוע בחו״ל, כדי שיסירו ממנה
קילוגרמים אלה בשיטה שהתפרסמה לאחרונה,
ואף נוסתה בארץ.
הטיפול עבר יופי, הקילוגרמים נשאבו, אך
ראה זה פלא: הם צצו והופיעו עד מהרה במקומות
אחרים בגוף, על זרועותיה ועל פניה!
מסתבר שכמות השומן, שמייצר הגוף, נשמרת
פחות או יותר שווה, וכשנעלמת השיכבה במקום
אחד, הגוף שולח מיטענים חדשים לאיזורים
אחרים של הגוף, כדי לשמור על האיזון.

אתם מחפשים צרות בחיים? אין לכם מה
לעשות? רוצים שארד עליכם, עד שלא תדעו מה
שקרה לכם?
עשו טובה והורידו אותה ממני, את שרינה

מרש:

ח נו

ועוד לא יבשה הדיו ו...
דרינג־דרינג קצר, ממעריץ אלמוני :״הם שוב
ביחד, השניים! לא תאמיני! בתצוגת־אופנה על
חוף־הים, שבה דיגמנה שרונה, ישב בחור בצד
והמתין בשקט. שאלתי מי הוא, ואמרו לי שזה דני :
זיתוני״.
היתה לי ברירה? דרינג, דרינג.
״שלום, שרונה. זו הפירסומאית שלך, המר־חלת״.

שוב?״

דרינג, דרינג.
״שלום, אילנה גור. ברוך שובך לארצנו, מארצות החום״.
״האלו, מי מדבר?״
״הסופרן המתנגן שייך לי, מותק, המרחלת.״
״תודה על הברכה. חזרתי רק שילשום״.
״איך היה בהודו?״
״מעניין! את יודעת שאני מתכננת שם ומייצרת בגדים מעור־נחש?״
״לא. לא ידעתי. איך שלא יהיה, את הבגדים האלה אני לא צריכה...״
״בהודו היו עושים ממך חגיגה.״
״תודה. מה התוכניות?״
״מחר, אחרי חצות, אני טסה לניריורק״.
״מה השימחה?״
״אני עורכת מסיבת־הפתעה לבעלי, גרי, ליום הולדתו ה־.53״
״מה, הוא לא יודע שאת מגיעה?״
״מאיפה שיידע? הכל תוכנן ואורגן מרחוק. המזכירה שלי הזמינה 200
ידידים ואוהדים לביתנו, אני אנחת שם ב־ 6בבוקר, אחרי טיסת־הלילה,
ובערב תהיה המסיבה״.
״מתי תספיקי להכין כיבוד ל־ 200 אורחים?״
״כל הכיבוד הוזמן בהעדרי. יש בניו־יורק מיסעדה ערבית מצויינת.
הזמנתי שני כבשים ממולאים בתנור, ממולאים כמו שצריך, עם שזיפים
ושקדים וצנוברים ואורז. את הכבשים יניחו על השולחנות כשהם שלמים.
האמריקאים משתגעים מזה. ולקינוח יגישו מיבחר של 10 מנות אחרונות״.
״מי המוזמנים?״
״כבר אמרתי לך, אוהדים וידידים. אף ישראלי אחד לא יהיה ביניהם.
אין לנו כזה בניו־יורק.״
״אך יש לכם כל־כך הרבה חברים?״
״לפחות 9091,מהם, כנראה, גם שונאים. מי יודע, אולי גם בעלי״.
״בחייך 90 שונאים?״
״זה מה שיש!״

שהוא מנהל רומן סוער עם אורית בהדליה,

ממני

אילנה גדר
היא מביא האת עצמה
״ומה את מביאה לבעלך ליום־הולדת?״
״מה זה מה? את עצמי!״

הפנתר האדום

בירושלים הותיר אשה וילדים, ואת תנועת
הפנתרים השחורים. עתה הוא עולה על בריקדות
אחרות. מונחות עליהן כוסות בירה וויסקי.

נ ט ער הגג
לחלק קטן של קוראיי הכינוי פפו מספיק.

לחלק אחר צריך להוסיף את השם המלא, יוסף
מילוא (פסובסקי) ,ואולי גם השם המלא לא

שרונה מארש
א ץ לי מישהו אחר
כל העיר אינה עוזבת אותי לרגע. היא פה עם
איציק, היא שם עם יענקל. היא התחילה רומן,
היא סיימה רומן. היא מבשלת טוב, היא מבשלת
מצויין, היא מבשלת לי את השכל, זה מה שהיא
מבשלת!
רק לפני כחודש נאבקה עם דני זיתוני
בקרב־מגע סוער, דם נשפך, העיתונות השתוללה,
ואני יותר מכולם. היתה לי ברירה?
ברחתי לחו״ל. על מי מספרים אגדות בלונדון?
ברחתי לפריס. את מי הזכירה לי כל דוגמנית?
ודני? רק לפני שבוע סיפרתי בראש־חוצות

״את שואלת! צילצלו עכשיו שנראית שוב
בחברתו של דני זיתוני!״
״נכון!״
״השתגעת?״
״לא, פשוט אין לי מישהו אחר, והקשר איתו
היה חזק מאוד. גם השונאים שלי וגם הידידים
שלי לא מבינים מה אני עושה, ופחות מכולם אני
עצמי״.
״והוא נפרד מאורית בהרליה?״
״כן, הוא נפרד ממנה״.
״או־קיי. להשתמע בעוד שנתיים!״

יסייע.
פעם, כשהיינו קטנים, קטנים מאוד, היו בארץ
שלושה תיאטרונים. לראשון קראו הבימה. לשני
אהל ולמצחיק והעליז מ ט אט א. עד שהגיעו
משוחררי הצבא הבריטי, בתום מילחמת־העולם
השניה, ומאז נוסף תיאטרון רביעי, הקאמרי. את
התיאטרון הזה יסד פפו בעזרת חבורה קטנה מאוד
של שחקנים, חיילים משוחררים כמוהו, ביניהם
אשתו הראשונה, ימימה, וחנה מרון. את
הצלחתו הראשונה היה חייב התיאטרון
הקאמרי ליוסף מילוא יותר מלכל אדם אחר.
הוא עיצב וביים ושיחק וניהל, עד שקם דור אשר
לא ידע את יוסף, ואשר דחק אט־אט את רגליו.
התחנה הבאה היתה בתיאטרון חיפה, לשם
הוזמן כדי להקימו יש מאין, וכולנו יודעים את
היש. אך גם בחיפה, כמו בתל־אביב, מצא את
עצמו אחרי תקופה ארוכה — בחוץ.
השנים חלפו ושמו נעלם לאט־לאט
מהכותרות, עד שנעלם כליל. דמותו הציורית
ויופיו המיוחד, נעלמו, בלי שהדבר הורגש כמעט.
לפני שנים רבות נפרד מימימה שנפטרה
מאוחר יותר. אחרי שנים רבות, עם רומנים׳
מזדמנים, נשא אשה ישראלית, צעירה ממנו
בשנים רבות. כשנעלם מהנוף שלנו, אפשר היה
למוצאו בגרמניה, בה החל להופיע בתיאטרונים
שונים. גם נישואיו השניים הגיעו לסיומם, ופפו
שוב החל נראה עם נשים שונות.
בין השאר ומיצה פפו באחת האוניברסיטות
בגרמניה. סטודנטית צעירה 33 גרושה ואם
לילדה, התרשמה וביקשה מהמרצה קצת הסברים,
ואחרי שהעניינים הובהרו ולובנו, מצא פפו את
עצמו עם הסטודנטית הצעירה ועם בתה (,)5
ומבסוט עד הגג. פער הגילים (פפו הוא בן )68
אינו מפריע, כנראה.

הכוונה, כמובן, לפנתר המסוכן והאיום כו כ בי
שמש, מלך הפנתרים הירושלמים. אל תדברו
איתו על מקופחים ודפוקים. שוחחו עם אשתו.
תלמדו ממנה יותר. והאמינות שלה מעוגנת
בנסיון־חיים עשיר!
הפנתר הפך לאיש בוהימה. תחילה פירסם
קצת דברי־חכמה־והגות באחד המקומונים,
ולמרות שהקאריירה הגיעה לקיצה, תוכלו עדיין
לראותו מתחכך במושכי־העט במיזגון בית
סוקולוב.
בשעות הערב והלילה הוא משקה את

כו כ בי שמש
הצלחה נוסח אמריקה
שתייני־העיר בבר האדום ברחוב דיזנגוף,
ולאנשי המעצמה השביעית שמורה שם כוסית
גדושה וזולה — קולגים, יעני!
סיפר הצלחה בנוסח אמריקה, לא?
41י

להיות עשויים עור, עם שני שליצים
בצדדים. שורטס יכולים להיות מבד
טריקו צמוד, בסגנון הזרוק, או בסגנון
הגל הצעיר, גזורים בצורת קרעים, או
שורטס גזורים היטב, עשויים כותנה,
היושבים יפה על אחורינו, בגיזרה
מחמיאה.
אימפרוביזציה. יש גם שורטס
פאריסי, המכסה טפח ומגלה טפחיים:
שני משולשים בצדדים ותו לא. גם

קצו וועג״ן -
באורנים שונים.
מחומרים שונים,
דים׳ החמסין
השורטס הנמרי עדיין לא פס מהאופנה.
יש שורטס מבד סאטן בוהק, המבליט
כל צעד ושעל, או מבד קטיפה רך
ונעים למגע.
שורטס, זוהי מילת־האופנה של
ימות״הקיץ החמים. ניתן להשיג אותם
בבוטיקים, ברשתות־השווק וגם בשווקים.
שורטס אפשר גם לעשות מ־מיכנסיים
ארוכים שנס ליחם. זה הוא
פתרון אידיאלי לאלה שאינן רוצות
לזרוק שום בגד ומאמינות בתחייתו.
כל אשר יש לעשות הוא לגזור את
המיכנס, בין אם הוא ג׳ינס או כותנה,
באורך הרצוי ולתפור את אימרתו
בתפר נסתר. מי שאוהבות אימפרו־

ך וליציאה אפשר בהחלט ללבוש מיכנסי־שורטס מהמין הזה -
1י בטעם טוב ומקורי -לא צרים מדי, לא רחבים מדי, מג ד
שחור או לבן, בתוספת ז׳קט אלגנטי, סנדלים אופנתיות וחגורה רחבה.

111*111 מיכנסי שורטס, בעיצובו של גי פולופ, בוורוד
| וטורקיז. הלובשת היא הציירת ורדה טלמור,
#1111 111/
האומרת :״אני אוהבת עור בקיץ ובחורף. זה נוח, נעים ולא מהמסד

בימי החמסין השרביים של הקיץ
לא רק שאין יודעים מה ללבוש, אלא
מעדיפים כמה שפחות. כל מי שהיא
בעלת גוף דקיק עד בסדר, בעלת
זוג־רגליים נאות עד יפות, יודעת

שהתשובה למזג־אויר שכזה הוא
שורטס, מיכגסיים קצרים, המאווררים
את הגפיים והמשזפים את הרגליים.
כמה שפחות בד, יותר טוב.
ישיבה יפה. הנוף משופע ב־מיכנסי
שורטס. לא רק על מיגרשי
הטניס, אלא גם בחיי היום־יום. אפשר
ללבוש שורטס וללכת למכולת, לים,
לבריכה ואפילו להתהדר בהם בישיבת
אחר־הצהריים בבית־קפה במרכז העיר.
מיכנסי שורטס הולכים נהדר עם
נעליים שטוחות או סנדלי־עקב
גבוהים. תלוי במראה ובתשומת־הלב
שרוצים למשוף.
שורטס יכולים להיות קצרצרים
ומקופלים כלפי מעלה, עד כמה
שיותר. הם יכולים להיות בגיזרת
בלוזון, גיזרת הבלון הנפוח, הנרכס עם
שני סרטים בצד הירד. שורטס יכולים

מדגימה שלומית אמיר(למעלה).
שורטס זה מתאים בעיקר
לדקיקות. משמאל: שורטס הנקשר בצדדים בשרוכים.

ג׳ינס בלו:

עש זאת
בעצמו: עם
ביסות־עוו
וסוטי־ארנסוו.
עם ניס אחור
או ניס סיז־מ

1מיכנסי השורטס מבד מנומר, שליחם אינו נס.
מיכנסי שורטס אלה מושכים הרבה תשומת־לב, אם
רוצים או לא. השורטס מתאימים גם לחוף־הים, מעל בגד״ים שחור.

נמו סכס

| 11ר 11ל| בשורטס של ליז, במראה הקרעים האופנתי שהוא
1| / 1111 המראה הצעיר, כשחולצה תואמת, עם צווארון של
שתי שכבות צמודה להם. שורטס זה נועד לנועזות בלבד.

ביזציה יכולות להוסיף חומרים כמו
פיסות־עור, סרטי־אלכסון, כיס אחורי
או קדמי מפיסת־בד תואמת או משארית
הבד הגזור וזה חיסכון של כמה
מאות שקלים.
מיכנסי־זלמן. ממיכנסי ההרמון
הרחבים אפשר להפיק תועלת ולהפכן
בן־רגע למיכנסיים קצרים או, אפילו,
מיכנסי־זלמן, באורך עד הברך. גם את
חצאית־המיכנסיים השוכנת בארון ללא
שימוש אפשר לשנות ולתפור ממנה
מכנסיים קצרים בסגנון הבלון.
יש לגזור את האימרה עד לאורך
הרצוי, להוסיף בד גומי, לקפל, לתפור
ולהשחיל. לנועזות, האוהבות את מראה
החתול: כל מה שדרוש היא פיסת־בד
ארוכה, כרוחב 20 סנטימטר, או צעיף
העונה על הדרישות, לקשור אותו
ממש כפי שמחתלים תינוק, לקשור
באמצע, מעל, או מתחת, לטבור והרי
בגד־אופנתי מקורי ונועז.
גם הצבעים — כמה שיותר נועזים,
נראים למרחוק. כל צבעי העונה —
שחור, אדום, לבן, כחול וכר וכו׳.
שורטס אפשר ללבוש עם חולצת־טריקו
קטנה וחשופה, עם חולצת־משי
ואף עם ז׳קט קייצי עם חגורה צרה או
רחבה, מרושלת או הדוקה.
בעזרת מישקפייס אופנתיים ותסרוקת
קייצית אפשר להיראות חתיכה
ספורטיבית וצעירה בכמה שנים מהגיל
האמיתי.

11י ך 1ץ ך״ מדגימה הדוגמנית יפה כפיר. אלה הם
1 .1 ^ 11 111 מיכנסי שורטס מאווררים עם חולצה תואמת
מבד כותנה לבן. מתאים לחטובות, בעלות רגליים ארוכות ארוכות.

ך 11ן 1ך בשורטס של כיתן. מישחקי״פסים בצבעי שחור
111111.1לפן, גיזרה מחמיאה ויפה. מתאימה ביותר לימי
הקיץ החמים. החולצה -בעלת צווארון סיני ותחרת זיגזג.

ך ך 1ץ | 1של אוברזון, עבור.ניבה שש״עשרה פלוס״.
| 111 1 -1המיכנסיים הצמודים הם בצבע צהוב
ומעוטרים בשני צדיהם בבד פלאסטי בצבע אדום.

.באלוהים אמא אני ע 1שה כסף מהמידחמר מ שה
רמטכ״ל 1חצי מבקר 3ם מבקרים רעבים לפרסים מסע
לגדולי המאה הכסף הגדוד חוגג אהבת־ילדים שר משורר ל א 1מי
מקור
תועבה חיבור אותיות למילים ומילים למישפטים
ומישפטים לפרקים ופרקים לספר — אינו הופך
בהכרח את מחברם לסופר.
יגאל לב החל בפרי הילוליו במילחמת־ששת״הימים,
כאשר פירסם ספק רומן, ספק
חיבור, תחת הכותרת באלוהים אמא אני שונא
את המילחמה. חיבור פתטי וסוחט־דמעות,
שהיה תפור על נוסחות בדוקות של סוג כתיבה זה
— המיפגש בין לוחם ובין אלמנת־מילחמה.
פרי־הילולים זה הפר שם־גנאי בתרבות האות
הכתובה בישראל, למרות הצלחתו המיסחרית,
הצלחה, שלא העניקה כבוד ספרותי למחבר.
7ז שנה מאוחר יותר, במילחמה אחרת, שאינה
מילחמת״מגן — מילחמת־הלבנון — ממשיך
יגאל לב לעבוד על יצרי הציבור הישראלי, בספר
הערוך במתכונת אלבומית, לילה ראשון בלי
אמא*.
כבר על עטיפת הספר מבהיר המחבר כי זהו
ספר חובה לכל חייל!״ וממשיך ומתריע לקוראיו.האומץ * הפחד הגבורה * המוראל
המישמעת * הטירטורים טוהר-הנשק כל
מה שמחכה לך בצה״ל.״ כדי שאיש מהקוראים
לא יזלזל ביומרות המצויינות על העטיפה
הקידמית, מופיעה גלופה צבעונית ובה מיכתב
מטעם ראש המטה הכללי, רב־אלוף משה לוי,
בשער האחורי של הספר (ראה: החוויה
הישראלית.).
כתיבתו של יגאל לב, החל בשורה הראשונה
של סיפרו, אינה סכרין, אלא סכרין ציקלומטי.
הפתיחה בנאלית: כבר טען מישהו, שהצבא הוא
קולט האנרגיה האדיר ביותר שהקימה מדינת
ישראל ...אנרגיה זו העניקה, מן הסתם, ליגאל
לב, כמה קלוריות כדי לשרבט את סיפרו, ולחשוף
לקורא המתאמץ, מעט מתוך עולמו הרדוד של
•יגאל ל ב -לילה ראשון בלי אמא; הוצאת
אדר -רחובות; 269ע מו די ם (בריבה קשה,
מתבתת אלבומית).

מר לב, עולם של עוני לשוני, עוני, המתבטא
במטבעות־לשון ריקניות כמו השירות הצבאי
ככרטים־כניסה לחברה.
יגאל לב אוהב את עצמו, ויותר משהוא אוהב
את עצמו, הוא אוהב את עצמו במדים, כך שקובץ
החוויות נפתח בתיאורים כמו: הייתי אז מפקד
פלוגת טירונים ...וככל מחבר, שעניינו בבעיות
העשויות לעניין את יורשי הד״ר זיגמונד

עי!1

אנשי־שם
מחבר לב
כרטיס־כניסה לחברה
פרויד, הוא מסיים את חוויותיו, בנוסח ניצבנו
למעלה. ניצחנו את המידבר. ניצחנו את ההר.
אבל ראיתי בפלוגה שלי עוד משהו: הבחורים
ניצחו את עצמם.
עמוד אחרי עמוד, בתיאורים נחותים למדי,
מעביר יגאל לב לקוראיו, את מיכלול חוויות
הגבריות הצבאית שלו, בחד־מימדיות, שצה״ל
מעולם לא תואר בדומה לה. הוא גם אימץ לעצמו
חוויות של רור קורם, בפירקון אנשי פנפילוב,

החוויה הי שראלית

ראש־המטה
הבללי־לספדות
מעשה מחר ומפליא עשה הרמטב־׳ל,
רב־אלוף משה לד, כאשר שיגר מיכתב, על
נייר רישמי של ראש המטה הכללי, ליגאל
לב, בעניץ לילה ראשון בלי אמא, סיכתב
המופיע בעטיפה האחורית של הספר ובעמודו
הראשון. ואשר עשוי להטעות את הקוראים
לחשוב, שאם הרמטכ׳׳ל הקודם, רב־אלוף
(מיל׳ ברוך־השם) היה נגר, הרי הרמטכ׳׳ל
הנוכחי הוא מבקר־ספרות.
אלא שרב־אלוף משה וחצי, אינו מסתפק
במיכתב לאקוני, בנוסח הריני להודות לך על
טישלוח כתב־היד של סיפרך או סיסרד נגע
לליבי או הריני לא־טר קבלת סיפדך ועוד
כהנה וכהנה. רב־אלוף לוי. כותב במיכתבו, בץ
השאר: יגאל לב, שותף נאמן לגו בשירות
ובמילחמות מזה עשרות •טניס, מצליח
להביא לידי ביטוי מעמיק את העובד על
חיילי צדדל ...קביעת שהיא קביעה ביקורתית.
המשולה לקביעה של פרופסור לספרות
כגרשון שקד, בנוסח של: משה לד, שותף
נאמן לנו בקריאה והעיון מזח עשרות שנים,
מצליח להביא לידי פיקוד מעמיק את העובר

וממשיך עם את חעוצמח הצפונה במפקד, אפילו
הוא רב־טוראי, למדתי עוד בבסיס הטירונים.
עוצמה זו מביאה אותו אל התיאור של למחרת
היום כבר התנחלה קבוצת הפקודות ליראת
מיבצע שלום הגליל. כעבור יום חצינו את
הגבול.
בהקדמה לפירקון התשיעי, מפקד בקרב הוא
כותב שיר־הלל למפקד, שיר שחלק ממפקדי

הרדודים של מר לב, הרצופים במישפטים
בנאליים כמו: כבר אמר מישהו, שמכונת
המילחמה הישראלית היא מכונה משומנת,
אבל איננה רובוט ...מכונת הקיטש המשומנת
ממשיכה לכותרת אצבעות של עופרת, וליש לנו
חולשה לגיבורים ...ועוד: כאשר הסתלקו
המפקדים, איש־איש ליחידתו, דיברתי עם
המח״ט על רוח הלחימה של בחוריו. או:
להסתער על חגיבעח. לא להביט לאחור
איזו עליבות חווייתית, המבשמת את סיפרו של
יגאל לב.
ואם לעשות פאראפראזה לכותרת סיפרו
הראשון של מר לב, הרי שהיה עליו להעניק
לספר זה את הכותרת: באלוהים אמא אני עושה
כסך מהמילחמה והצבא.
לילה ראשון בלי אמא הוא הספר הפחות
מומלץ לקריאה מבין סיפרי שנות ה־ ,80 וגם
תמונותיהם של הצלמים שמואל רחמני
וראובן קסטרו נפגמות בתיאורי המלל של
יגאל לב.

צה״ל ראויים לו, אבל לא בוולגאריות הרדודה
נוסח יגאל לב, המוליך את קוראיו למסקנה
אחך־כך אני יודע שהוא פוקד את מתיו ...ועור
צירופים שמאלצים של מילים, משוללי עומק
ספרותי.
הפירקון לנצח א ת הפחד, נפתח בחייל
מסודר. אם הייתם שואלים אותי לפני הקרב,
הייתי אומר לכם בביטחון, שזוהר יעבור את
מיבחן־האש בכבוד. והלאה לתיאורי המילחמה |

רא שהמטה הכללי
אדם ו חיי ל,
השרות הצבאי והמלחמה מביאיםלידיביטוי עז את מחשכי נפש האדם
מחד ואת התכונותהנעלותביותרמאידר .
יגאללב, שותף נאמ ןלנו בשרות ובמלחמ ות מזה עשרות שנים, מצליח
להביאלידיביטוי מעמ יק אח העובר על חייליצה ״ ל .
צרורהסיפוריםמקיףתקופותשונות בשרותם של חייליםוגםחיילות ,
החל במשברים הראשוניים של גיוס

וטירונות דרך התלבטויותשונות

בפעילותבטחון שוטף ועד לפסגותותהומות של המלחמה .
אתה קוראונדמה לך שעט .־.סופר מצ יצה לתוך נשמתך ונותנתביטוי
מילוליצלוללתח וש ות המקננות בך .
לא מאהבת מלחמה אנו משרתים בצבא אלא מאהבת המולדת. חשובשנזכור
כיב דר ך חת חת ים אנופוסעים, מלאתסכנות לא רק לגוף אלא גם ל נ פש .
טוב עשה יגאל לב שנת ןביטוי למאבק יהנפש, כ י לא בה תע למ ו ת מהם
אלא בהתמודדות יש ירה ונוקבתנאזור כח לשאת במשימה

רב-אלוף
משה לוי ,
המטה הכללי
ראש

מיבתבו של הרמטכ״ל כמבקר־ספרותי
האותיות השחורות על חנייר הלבן

ישעיהו ברלין הוא אחד מאחרוני התופעה
המיוחדת של משכיל יהודי קוסמופוליטי, תופעה
שנכחדה בידי הנאציזם, הסטאליניזם והלאומיות
הישראלית.
ברלין, יליד רוסיה שמצא את מקומו באנגליה,
בין כתליה של אוכספורד, הוא מאחרוני נושאי־הדגל
של אותה תרבות־עולם.
בקובץ רשמים אישיים* שראה״אור
באחרונה, משרטט ברלין גלריה של דמויות,
מהבולטות במאה־העשרים, בחינת מיני״
מונוגרפיות של אישים שביניהם נמנים:

וינסטוז צ׳רצ׳יל, סרנהליו דלנו רוזוולט.

• י שעיהו ברלין -ר שמים אי שיי ם; עברית:
אהרון אמיר; סי דרת או פ קי ם, הוצאת עס
עובד 239 :ע מו די ם (בריבה רבה).

על האותיות השחורות המודפסות על הנייד
חלבן.
מיכתבו של רב־אלוף לוי מוכיח, שהוא
רמטכ׳ל שלם. וגם לא חצי מבקר ספרותי,
ושהבנתו הספרותית לקויה, וקביעות של
הרמטכ׳׳ל כמו טוב עשה יגאל לב •שנתן
ביטד למאבקי הנפש ...מוטב להן, שיתנוססו
מעל סיפור כניקול. פרי־עטו של יצדזק
גן־נר. שהצליח לחדור לנפשו של אלוף
בצה־׳ל, וררגות הפיקוד שמתחתיו, מבלי
שיתחכך בקצונה לאורך כל סולם הפיקוד,
נוסח התחבבותו של יגאל לב.
טעם מר נוסף שמעניק מיכתבו של
הרמטכ׳ל לוי, הוא בהיבט המיסחרי של
המיכתב. אין ספק, כי בורים ועמי־ארצות
רביע יגלו את סיפרו של יגאל לב, ולמראה
מיכתבו של הרמסכ׳׳ל (עם דיגלו בצבע)
יתפתו לרכוש ספר זה(אני מתעלם מהאכזבה
שתתקוף אותם אחדי העיון כו< .השאלה
הנשאלת התק האם התחייב מר לב, לתרום
מחצית מריווחי הספר (לפחות) לקרן ליב׳י,
בדי שחתימתו של הרמטב״ל לא תהא לשווא?
והשאלה האחרונה אם יש לרסטכ״ל זמן,
בעיתות מילחמה, לקרוא יצירה שכזאת ואף
לכתוב עליה ביקורת. אולי כדאי שיפטר את
קצין־זזינוך ראשי. תת־אלוף יוסי אלדד,
שביטל באחרונה את המשך פירסומה של
סידרת תרמיל, שפירסם צה״ל — שהרי
הדווג בטעם הספרותי של רב־אלוף לוי
ותודאלוף אלדר — מעיר על כך, שצה׳׳ל
נותר מרוקן מכל סימן של תרבות ראויה
לשמה

חיים וייצמז, ל״ב ניימיר׳ ,פליבס פרנק־פירטו*
,ג׳״ר אוסטין, אלדום האכסליי,
אלברט איינשטיין, אנה אחמטובה
וסופרים רוסים אחרים.
נואל אנו משרטט במבואו את דיוקנו
האינטלקטואלי •של ברלין. תחת הכותרת
וינסטון צירצייל ב־ ,1940 מתאר ברלין את
דיוקנו של המנהיג, אשר עמד, כסכר, מול
סחף־הניצחונות הנאצי, תוך אמונה עיוורת
(ולעיתים כמעט נטולת״בסיס) ,בדבר יכולת
שרידי העולם החופשי להכות את הנאציזם.
בשירטוטיו משתעבד ברלין לדמותו של
צ׳רצ׳יל, בחושפו דמות שמרנית, המאמינה
בשובה לימי־השיא של הקיסרות הבריטית,
למרות שזו עמדה על סף פשיטת־הרגל
האימפריאלית שלה. יחד עם זאת ניחן ברלין
בכושר־אבחנה דק לחדור לנימי נימין של דמות
צ׳רצ׳יל.
תחת הכותרת הנשיא פרנקלין דלנו
רוזוולט, משרטט ברלין את עמיתו של צ׳רצ׳יל
לניצחון על היטלר, דיוקן שברלין עקב אחריו,
במהלך מילחמת־העולם, כאשר שימש כנספח
בשגרירות בריטניה בוושינגטון. בספר מצטייר
רוזוולט כמתרגם של ערכי״היסוד האמריקאים,
כמחלץ אומתו מקשייה הכלכליים, ולעיתים
כאיש של היגיון פשוט, ואפילו שובבי משהו,
שהצליח להטות את דעת־הקהל האמריקאית
מפאסיביות לגבי הנעשה באירופה עד לכדי
מעורבות מוחלטת במילחמת־העולם השניה.
שירטוט דיוקנו של חיים וייצמן מוגזם לא
במעט, והוא נושא את חותם ההשפעה הישיר של
4 הוגה ברלין
חוכמה יהודית בתרגום כנעני גרוע
וייצמן על ציוניותו של ברלין, ואמונתו בחלקו
שליהאינטלקטואל היהודי בהקמתה של המדינה
היהודית, אמונה שאולי עמדה בפירקי־הראשית,
וכיום לא נותר ממנה דבר. דומה לזה הוא שירטוט
דמותו של ההיסטוריון לואיס ניימיר, שהוא
מעין דמות־אב לברלין. הנחות־היסוד שלו בחקר
ההיסטוריה היו במשך שנים רבות לסלע־מחלוקת
בין ההיסטוריונים. במוצאו היהודי והמיזרח־אירופי
של ניימיר, מוצא ברלין מכנה משותף
נוסף בין ניימיר ובין עצמו.
פרק יהודי נוסף מצוי בדיוקנו של אחר
מהמשפיעים על עולם האינטלקטואלים היהודיים
בארצות־הברית, פליקס פרנקפורטר,
ובתיאור ביקורו באוכספורד במחצית שנות ה־.30
דיוקנו של ג׳״ל אוסטין, אחד ממחולליה של
האסכולה של הפילוסופיה האוכספוררית, הוא
דיוקן רב״משמעות להבנת אותו זרם פילוסופי,
שאותותיו ניכרים בשנים האחרונות גם בישראל,
בקרב החוגים לפילוסופיה באוניברסיטות.
דיוקו מרתק הוא דיוקנו של הסופר אלדוס
חאכסליי, אחד הבולטים בספרות העולמית בין
שתי מילחמות־העולם, דיוקן של סופר, שעיסוקיו
הספרותיים היו מעבר למקום ולזמן.
תחת הכותרת איינשטיין וישראל מתאר
ברלין את גדול מדעני המאה העשרים, איש־רוח
ומדע, שגישתו לערכי המוסר האנושי היתה לשם
דבר. בסקירה זו מספר ברלין על איינשטיין, בין
השאה הוא הרץ באשר לארץ־ישראל היהודית.
הוא שנא את השוביניסטים; הוא מתח ביקורת,
פעמים במידה בלתי־מציאותית, על עמדת
ההנהגה הציונית כלפי הערבים ...קביעה, שבה

מתחלק ברלין על חולשתו, חולשת הציונות החד־מימדית,
כשהוא מתעלם מהציונות האיינ־שטיינית,
שהיתר, רב־מימדית ויחד עם זאת
מוסרית מדי למאה העשרים.
במסה האחרונה בסיפרו, פגישות עם סופרים

9 §\44 *91

וי 11.11...

רוסים ב־1945־ ,1956 משרטט ברלין תמונת־מצב
אינטלקטואלית של עולם־התרבות הסובייטי,
בא ות מתקופותיו החשוכות ביותר, דרך
דמויות באנה אחמטובה, בורים פאס־טרנק
ואחרים, דמויות שבהן פגש בעת שהותו
במוסקווה, כנספח בשגרירות הבריטית. מסה זו
מתקשרת עם מסות קודמות בספרות הרוסית
ועליה, שברלין חיבר בעבר (ראו אור בסידרת
אופקים, תחת הכותרת הוגים רוסים).
סיפרו של ברלין הוא ספר רב מעוף, למרות
שלשונו, יוצאת־הדופן מעט, נפגמת בתרגום
היומרני והיהיר של אהרון אמיר, העושה עוול
לכמה מניסוחיו המבריקים שלברלין, וחבל. ספר
מומלץ ביותר.

ממון
הבנקאים חלק מהרקע להתאבדות של מנהל בנק־הפועלים
בעבר יעקב לוינסון, הרקע
והשורשים של עולם הבנקאות הישראלי, מצוי
בסיפרו של יובל אליצור הבנקאים -
סיפורה של הרפתקה* ,שראה אור באחרונה.
ברצינות בדוקה יוצר אליצור מעגלים סוגרים
בין שורשי הבנקאות הישראלית, הנראית לקורא
בספר כהריון מחוץ לרחם, ובין ״אוקטובר
השחור״ ,חודש ראשית התמוטטות המערכת
הבנקאית בישראל.
אליצור סוקר בקפידה זהירה את סיפור
עלייתה של הבנקאות המקומית, המישפחות־שושלות
שניצבו בראש חלק מהבנקים, תוך
סיפור הרקע להתמוטטות המערכת הבנקאית,
בהתמוטטות בלתי־נמנעת, שאגרת ויסות
המניות, היתה רק אחת מהסיבות לשקיעת
הבנקאות המקומית, במה שאליצור מכנה
כיום־הכיפורים של הכלכלה הישראלית.
בהבנקאים משרטט אליצור את משבר
הבנקאות הראשון בארץ, בשנת ,1936 בעת
מילחמת חבש איטליה, את סיפור ההתגברות
והתרחבות המערכת הבנקאית בשנות המדינה,
התרחבות שהביאה, בסופו של דבר, לראשית
ההתמוטטות הנוכחית.
אליצור מספק שפע מידע על ההיסטוריה של
הבנקאות המקומית מאז המחצית של המאה
שעברה, תוך תיאורי־חתך של כמה מהדמויות
שפעלו במערכת הבנקאות הארצישראלית.
סיפרו של אליצור מרתק, אחראי (יותר
מהמערכת הבנקאית עצמה) ,וביקורתי. מן הראוי
שהפוליטיקאים יקראו בספר זה, כדי שימנעו
בעתיד ממעשי־פחז בנקאיים, העלולים לנעוץ
את המסמר האחרון בארון הכלכלה הישראלית.
סיפרו של אליצור מומלץ ביותר, ולא רק
לאלה שאיבדו את ממונם ב״אוקטובר השחור״.
אגב הקריאה בהבנקאים, נזכרתי בספר אחר של
אליצור, הטימסד, שחיבר ביחד עם אליהו
סלסטר. עשר שנים אחרי הופעתו, מן הראוי היה
להביא לציבור מהדורה חדשה, מתוקנת
ומעודכנת של ספר חשוב זה.

תשתית

גומות־חן
חיים נחמן ביאליק לא היה רק משורר
לאומי, גשר של תרבות בין הגולה ובין
ההתבססות של תרבות ישראלית. פן אחד
ממיפעלו של ביאליק התמקד ביצירת התשתית
לספרות־הילדים בעברית, כעורך, כמו״ל.
כמתרגם וכיוצר. בימים אלה פירסם אוריאל
אום? ספר על פועלו של ביאליק בספרות-
הילדים העברית, תחת הכותרת גומות ח־נ.
אופק מתחיל בתיאור נופי הילדות של ביאליק
(כסר שאנן, מוקף חומת יערים דרך יתמות
המשורר ופירסום־הבכורה שלו, וממשיך בפיר־סומים
בעיתון הנוער עולם ק טן ובתרגומים
ראשונים של יצירות לבני־הנעורים.
סיפור מגעו׳ של ביאליק עם הילד היהודי
הגלותי, מתואר בהחדר המתוקן, שניהל ביחד
* יובל אליצור -ה בנ ק אי ם -סיפורה
של הרפתקה; הו צאת דומינו; 160ע מו די ם
(בריבה רבה).
* או רי א ל או פ ק -גומות ח״ק פועלו של
בי א לי קבספ רו ת קי ל די ם ; הו צאת דביר; 208
ע מו די ם (בריבה קשה).

מי מריבה

מבריסי־ברסים ומעלי־גיחז

בג׳ומל הספחת הישראלית, נהוג להעניק לסופרים ולמשוררים פרסים ספרותיים, שהם מעין
מענק־שחיקה על־אי ההצלחה הכלכלית של סיפריהם.
באותו ג׳וגגל מצויים יותר מבקרים מאשר סופרים ומשוררים, התובעים לעצמנו נתח של
מעגק־שחיקה לכושרם הביקורתי.

מה עושים?
מוצאים יחדי עשיר בשם מרחבי ברנשטיין המנוח, מי שהיה יו״ר התאחדות המו״ליס,
נתקנא במהבריס והפך מחזאי, ששום מחזה שלו
לא הוצג בישראל. אך מחזותיו תורגמו ללשונות
זרות, בזכות קשריו המרליים, ואחר ממחזותיו אף
הוצג ביפאן, בחינת אין נביא בעירו.
בשמו של סר ברנשטיין המנוח מקימים
אגודה להענקת פרסים ספרותיים על־שם
מרדכי ברנשטיין, המעניקה פרסים על ביקורת
ספרותית במוספים הספרותיים בעיתוגות
העברית היומית. והרי כל הדיוט יודע, שערכם
הסגולי של מאמרי הביקורת במדורי המורות
בעיתונות היומית, הם בחלבה הנמסה בשמש
יוקדת.
לצורך זה נבחרה ועדת־שופטים ובזז בריד
ישראל, אורציון ברתנא ( שם אמיתי) ומר
איל מגד (בנו של הסופר אהרון מגדו שהחליטו
להעניק את הפרס למתורגמנית(הבינונית) רינה
ליטיוין, על ביקורת שפירסמה על סיפרו של בי
יזהר סיפור אינו. ברור, שהגברת ליטווין לא
כתבה ברשימתה על חוסריהאונים הספרותי׳של
יזהר, היא שרה לו שיר־הלל בלא כיסוי.
במקביל לגברת ליטווין הוענק הפרס לד״ד
גבריאל מוקד, מרצה ומבקר מכובד, על
רשימה שעסקה בחלק השני לסיפרו של פרופסור

גרשון שקד, הסיפורת העברית 1880־,1980
שיר-הלל בל א כיסוי
רשימה חשובה עשרת מתים מאשר גבבת המילים
של הגברת ליטווץ. החתן השלישי, דורון קרן.
זכה על רשימה שעסקה ברומז־הבוסר של דויד גרובמן, חיוך הגדי, רשימה רדודד -חסרת
סיגנון אישי, חסרת עומק והבנה ממשית בבעיות הסיפורת הישראלית.
מכל מקום, בשנה הבאה יוכלו חתני פ רס ברנשטיין של השנה הנוכחית להעניק את הפרס
לחברי ועדת־השופטיס שהעניקו להם את הפרס.
יש מקום לפרס למבקרי־ספרות, אלא שצריך להעניק את הפרס הזה לביקורות שעוררו
דבר־מה, שהשפיעו על טעם הקוראים, ביקוחת שניתחו תופעות ייחודיות של הסיפורת
הישראלית. אך לביקומת כאלה איש לא יעניק פרם, שהרי הוא מסתבן באי־קבלת אותו פרס
בשנה הקרובה.
התוצאה — פרס ברנשטיין נראה כמו המחזות של המו׳׳ל המנוח. זהו פרס דל למבקרים
רעבים, המצטרף למעגל מפריסי־הפרסים ומעלי־הגירה של הסיפורת הישראלית, הנוהגים
בהתאם לכלל הנקוט: הפרם לי וזמרים לך.

עם ש. בן־ציון (אביו של הצייר נחוב | נו ...במיפעל זה עסק בשותפות עם י״ח
רבניצקי. אחר־כך נוסדה הוצאת־הספרים
גוטמן) ,בתקופה׳זו כתב ביאליק כמה משיריו

מוריה.
לילדים. אחר־כך מופיעה גירסתו לסיפורי
בהוצאת־ספרים זו פירסם ביאליק, תחת
המקרא לילדים, והלאה לראשית מיפעל כינוס
הכותרת מימי הילדות, את הפרקים הראשונים
האגדה, שעליה אמר ביאליק: האגדה היא, לסי
של ספיח, ונטל חלק בהקמת הוצאת ספרים
שעה, ם סרות־הילדים היחידה שיש לנו משל־נוספת,
תורגמן, שנועדה להביא את מבחר
| הספרות הלועזית לבני-הנעורים, בתרגום עברי.
את מעשה ילדות פירסם באודיסה ב־. 1917
העיון בסיפרו של אופק שב ומחזיר את תיאור
הפלא, של ייסודה־מחדש של התרבות והספרות
העברייים במאה העשרים: פלא שאיו לו אח ורע
בתרבויות העמים האחרים, פלא שאנחנו,
שהעברית היא שפת־אמנו, איננו מודעים לו כלל
וכלל.
בפרק המשורר והילדים מביא אופק תיאור
מאותה חוויה תל־אביבית של עשור חייו האחרון
של המשורר, עשור שבו היה ער ללשון ולעולם
ילדי תל־אביב. את הפרק הזה ליקט אופק, מעשה
מחשבת, מקטעים ומתיאורים שונים.
אופק מתמצת את השקפות־העולם של
ביאליק בנושא ספרות־הילדים בפרק משנת
ספרות־הילדים שלו. ,תוך השוואת עמדותיו
והגשמתן ביצירותיו. חלקם של מעטרי־ספריו
מתואר בפרק המשורר וצייריו. זוהי גלריה
נכבדה של ציירים שעיטרו יצירותיו, ביניהם

שאול רסקץ, ש׳ גולדמן, יעקב אפטר,
תום זיידמן־פרויד(שציור־ערום שלו להכו־

משורר ביאליק
במהדורה הארצישראלית הולבש העירום

כבים אשר היו לדינרי זהב הולבש במהדורתו
הארצישראלית) ,נחום גוטמן ואחרים.
אופק ממשיך בסיפורי ויהי היום, אלוף
בצלות ואלוף שום ושירים ופזמונות לילדים,
שהם משיאי יצירתו.
למרות שאני רחוק מלהימנות עם מעריצי
כתיבתו של אוריאל אופק לבני״הנעורים, בספר
זה הוא ערך מחקר מקיף ומרתק, על אחד מפירקי
הראשית של התרבות הארצישראלית, פרק שבו
העדיף ביאליק, משלב מסויים, לעסוק בהקניית
וביצירת לשון ספרותית לבני גילים אלה על
כתיבה למבוגרים. ספר מומלץ לכל מי שחפץ
לדעת את המעיין שהביא לנחל העברית
העכשווית.

החי
פתרון ת שבצופן

טובות השתיים
ך* שכם הודיע בית־הדין השרעי
^ כי ערך בשנה שעברה 2018
טיקסי נישואין, ובמאה מהם נשא החתן
המוסלמי אשה שניה או שלישית, על
אשתו הראשונה(דבר המותר לפי החוק
הירדני־מוסלמי, הנהוג בשטחים הכבושים)
.הדוח גם הזכיר את מיקרהו של
תושב ג׳נין שנשא, בשנת ,1983
בו־זמנית, שתי נשים: אחת משותקת
ואחת עיוורת.

2437

ההבדל הקטן
ף* ירושלים ביקשה המיברקה
פ סליחה מאזרח, ששיגר מיברק
לידיד בנסיכות וויילס, אשר בבריטניה
הגדולה, ואשר התלונן שמיברקו לא
הגיע ליעדו. המיברקה הודתה כי
המיברק הועבר, בטעות, למדינת (ניו
סאות) וויילס אשר באוסטרליה.

שכננו יבנה
דנו ביתו

מאוזן:
.1האם זו הפתיחה, או הקץ,
לשותפה לטקס ()3
.3לא אתפייס, ואת כובעי הגבוה,
לא אסיר אף בפני סגנו של
אלוהים, אמר המחזאי ( )5,4
.9פטור ממס רק לבעלי קרחת ()4
.10 דבר שקר ...צדיק(משלי) ()4
.13 איזה נמוס שופע מכל העברים

.14 להרגיש עשיר בחו״ל, ולדור
פאר(ח) ()6
.15 מנגינה המפעמת את בלוטות
הריר ()4 ,4
.17 תקנה גרועה — מקומה לא
יכירנה בסביבתנו ()4
. 18 לאחר שיעלה עליו הכורת, הוא
יהיה תלוי־יבטיב המלוי ()4
.20 אם תזכרו את המלה הזאת,
סימן שאינכם זקוקים למסייע
להגברת הזכרון ()8
.22 הנגידה בקבוצות ()5
.24 שים לב לעץ יער ()3

.25 בדבר שלילי יש משהו מחשמל

.26 המרי במחזה הספרדי הוא שקר

.28 בקול ענות חלושה אי אפשר
להקים בניין עד ()3,4
.29 זה משהו יקרי לא, זה פטה
מורגנה (.)3

מאונן:
.2איכה ישבה בדד העיר רבתי
--ש ר תי במדינות היתה...(איכה) ()3

.4הדג מובא לכאן באניות ()4
.5בני משתמטים כולם, אמר
,אאורטה 6,2
.6דן מזכיר גן של ורדים ()6
.7כאשר גרנו בחו״ל שמענו גם
צלילים כאלה ()4
.8הצעד הנכון יירשם לו לזכות ()5
.9זה בטוי של עלבון, רבינדרנט
טגור! ()7
.11 המחזה חייב להמשך ()2
.12 על אפו של קטן אמנה, עוד
נרקוד באחרית הימים ()9

. 16 מערכת כלי ההקשה לא נועדה
לשבר את האוזן ( )4,4
. 19 אין זה סוד, הוא היה מגבורי
החבורה (בתקווה שהגדרה זו לא
נדונה להגמז) ()5
.21 הו ארצי מולדתי, חייליך
עולים בדרגא ()5
.22 על אף חומר הנפץ הטמון כאן,
יש הפשרה ביחסים ()4
.23 יש בו דברים שאין במקום אחר

.24 מודה ועוזב — ירוחם ()3
.27 כח הקסם של גברת הברזל (.)3

^ אארהום, דנמרק, החליט מיל-
01 על־האם של צעצועי לגו, להשתתף
בתערוכת־צעצועים, האמורה
להיערך בתל״אביב, הטיל על אחד
העובדים להרכיב דגם־צעצוע של
בניין הכנסת בירושלים וגילה, רק
אחרי שהעובד סיים להרכיב את הדגם
מ־ 40 אלף אבני לגו קטנות, כי העובד
הוא מהגר לבנוני, שנקלט, בשעתו, ב״
מיפעל הדני.

הסקר מתחיל בערב
^ ירושלים החליטו תושבי מאה־
^ שערים להתעלם משעון־הקיץ
שהונהג לאחרונה במדינה, קבעו,
במקומו, את שעון־התורה (או שעון
ארץ־ישראל) ,שלפיו ראשית היום,
השעה ,00:00 היא בשעה 18:00
המקובלת, שעת שקיעת־השמש, וזה,
על־סמך הפסוק בספר בראשית: ויהי
ערב, ויהי בוקר, יום אחד.

הפנס כפי יכנלחר
^ ת ל ־ א בי ב נדהם מנהל. אחד
* 0מאולמות-הקריאה בעיר לגלות,
כי בין העיתונים הזרים המגיעים, מדי
שבוע, לאולם־הקריאה, מצוי עיתון יום
א׳ לונדוני אחה העולה בבריטניה 40
פני (כ־סוז שקל) ,והנמכר על־ידי
המפיץ המקומי ב־ 530 שקל וגם עיתון
יום א׳ לונדוני נוסף, העולה גם הוא 40
,פני, והמיובא גם הוא על־ידי אותו
המפיץ, אך המוכר אותו ב־ 740 שקל.

יש ביצים
ן* בריסל גילה דוח השוק האירופי
*1המשותף בהערת־אגב, כי שעה
שתושב מדינות השוק עדיין צורך,
בממוצע, רק 238 ביצים לשנה, הרי
אלופי־הצריכה בעולם הם הישראלים,
הצורכים, בממוצע 405 ,ביצים, לאיש,
לשנה.

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיל,ור

למכיר ה ד>רה
בחולון

במקום מרכז* וע\קגו
(נאות רחל)
חדרים +פ״א +חניה
+דוד שמש +תוספות
טלפון 881689 :

די אכ ה

* קו ר סי ם
1ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
[ הוצאת שיער בחשמל לצמיתות (אפילציה)
* ,סלון ומכון יופי
תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים, טיפול
| פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעות
* ה כנ ת כלות
* מחיתם עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 229388 ,226066 )4

מטבע שבר לסוחר התחילו סוחרי-
ף• ירושלים
^הנחו ש ת, בחלק המיזרחי של העיר,
לקנות מטבעות 10 אגורות לפי
מישקל, בשלמם לפחות 100 שקל
עבור קילו של מטבעות מסוג זה.
הסוחרים הסבירו, כי החישוב שלהם
מבוסס על כך שכל מטבע נחושת של
10 אגורות שוקל 1.9גרם ולכן מצויים
בכל קילו 530 מטבעות ששוויים,
כמטבע עובר לסוחר, הוא בדיוק 53
שקלים, אך שוויים של המטבעות, אחר
התכתם לנחושת גולמית, הוא כמעט
280 שקל, כמחיר קילו נחושת.
העולם הזה 2439

וי ו
טוסדאמחמה אדוז\\

למשלמים עד 15.6.84
חברת התעופה האמריקאית״קפיטול אייד, פותחת
עידן חדש בטיסות בין ישראל לארצות הברית.
מעתה תוכל לטוס לאמריקה בטיסה נוחה וזולה
ולהנות מיתרונות חסרי תקדים:

מחיר נמוך גם לאחר 15.6.84
הלוך ושוב כיוון אחד

תל־אביב
תל־אביב
תל־אביב

ניויורק 5699
שיקאגו $799
לוסאנג׳לס $899
5419 5479
$539

כרטיס פ תוח לשנה
טוס בזמן הנוח לך וחזור מתי שאתה רוצה.
הכרטיס פתוח למשך שנה שלמה!
אין דמי ביטול, אין הגבלה על שהיית מינימום
או מכסימום

קו•וזטוסר•.שראל״סבע־יז

טיסות סדירות

היכרות עם בריסל

ל״קפיטול איירי טיסות סדירות וישירות לבריסל
ולניו יורק היוצאות בקביעות בימים ג׳ ,ה׳
בשעה נוחה במיוחד 07.30 בבוקר. טיסת המשך
ישירה לשיקאגו ולוס־אנג׳לס.

בדרך אל ארה״ב ו/או ממנה, תוכל להתעכב בבריסל
ללא תוספת
(בלגיה) למשך כמה זמן שתרצה
מחיר. תוכל לטוס״קפיטול איירי גם לבריסל בלבד.

זזטו<יח3ז^*^3ד555$
^8051071

<1ז70י

65ו9£וז**105£
•יע!/י761£
*^.וחז3ו)/א
ח3נ31 וז4]53 ן ך*?1313 סדיפטיו
ס^וזורחס0זח 53

אמריקה כבק שתך
עם ׳׳קפיטול אייר׳ תוכל גם להגיע למבחר יעדים
ברחבי אמריקה: ניו יורק, בוסטון, שיקאגו,
פילדלפיה, לוס אנג׳לס, מיאמי ביץ׳ ,סנטו דומינגו
(הרפובליקה הדומיניקנית) וסאן־חואן(פוארטו
ריקסועוד -במחירים הנמוכים ביותר.
כוללים אתה הנ ח ה
כל ה מחירים ל טי סו ת הלוך ושוב
הני תנ ת למציגי שובר״ 00ו $במתנה״.

המחיר הנמוך ביותר

0 .א1

קרת עופ ה סדירים 7־
כפוף לאי שו רממשל תי

אל תתפשר: הבטח לעצמך מחיר נמוך ביותר לכל השנה -טוס ״קפיטול אייר״י
פנה אל סוכן הנסיעות שלך או אל: ארקיע קוי תעופה ישראליים בע״מ סוכנים כלליים של״קפיטול אייר״ רח׳ פרישמן ו ו תל־אביב,טלפון 03-240225,236006

..איש לא אמו לנו
ו בו -ומישרד
הוווחס הציע שנמסו!
אותו למוסד!״

..איו אפשר, בנלי,
למסוו ילד נזה
למוסד? הוא ׳שוו
שם, או ״חנק שם!״

ס ביבה ליאון, שאני שונא אותה, אמרה
/ /ו ו לנו למסור את הילד למוסד. עניתי לה
שזה הילד שלנו, שאנחנו אוהבים אותו, ושאני
מאחל לה שהיא תמסור את נכדיה למוסדות,״
אומר במרירות צביקה-.
צביקה ורות היו נשואים כמעט עשרים שנה
כאשר נואשו מילד. בדיקות רפואיות העלו, כי
בגלל בעיות גינקולוגיות, לא תוכל רות ללדת
לעולם. ולפני טכניקת ילדי־המבחנה היתה הדרך
היחידה לזכות בתינוק — לאמץ אותו. על כן פנו
בני־הזוג והגישו בקשה לאמץ ילד.
צביקה ורות הם אנשים משכילים, צביקה הוא
עורך־דין וגם רות עובדת במיקצוע חופשי. הם
מתפרנסים יפה, וילד היה זוכה בביתם ליחס של
נסיך .״סיפרו לנו שאימוץ זה עניין ארוך ומסובך
ושמחכים המון זמן, אבל היה לנו מזל. לא עברה
אפילו שנה מאז שנרשמנו, והעובדת הסוציאלית
באה אלינו הביתה ואמרה לנו שיש לה משהו
מיוחד עבורנו,״ מספר צביקה.
גם רותי נזכרת :״לא הייתי עדיין מוכנה
נפשית לאימוץ. עמדתי לנסוע לחו״ל בענייני
עבודה, אבל העובדת עשתה לי שטיפת־מוח. היא
שיבחה מאוד את האם הצעירה, ואמרה לי שזאת
בחורה מבית טוב, העומדת ללדת והיא תמסור את
התינוק שלה לאימוץ. היה חשוב לי מאוד
שלפחות לאם של התינוק שלי יהיו גנים טובים.
ביטלתי את הנסיעה וישבתי לחכות לתינוק, והוא
לא הגיע.״
ככל שעברו הימים, סיפרו לבני הזוג כי
לתינוק יש שילשול. לבסוף, בגיל 25 יום, הגיע
רוני׳לבית הוריו החדשים .״כולם חשבו שיש לנו
פרוטקציה שקיבלנו את התינוק כל־כך מהר,״
אומר צביקה.

בגלל תקלה בדרכי־הנשימה, קשה לו לנשום
והוא שואף אוויר ברעש מתמיד. רוני חולה
במחלת הנפילה, והוא מקבל טיפול נגד מחלה זו.
רוני איננו מסוגל לאכול בעצמו, ובגלל
עוויתות פנימיות איננו מסוגל לאכול אוכל
מוצק. הוא ניזון רק ממזון נוזלי. הוא איננו יודע
לומר כי הוא רוצה ללכת לשירותים, ועל כן הוא
נזקק לחיתולים ביום ובלילה. הוא איננו יכול
להתלבש ולהתרחץ בעצמו.
כאשר יש צורך לחפוף את ראשו, או לגזור את
ציפורניו, הוא מתנגד בתוקף, צועק, צובט ושורט.
מכיוון שאיננו יכול לבטא את עצמו, הוא מתוסכל
מאוד ומתעצבן בקלות. בגלל פגם בחיבורי רגל
שמאל, הוא צולע על רגלו.
לפי הגדרות הביטוח־הלאומי רוני הוא נכה

כמאה אחוזים.

קביעיס

^ גבית-חולים
^ הורים חוששים מאוד להשאיר את רוני
1 1לבדו, אפילו לרגע אחד. הם יודעים כמה הוא
פגיע וכי הוא עלול ־להזיק לעצמו, בגלל
חוסר־הבנתו.
כאשר היה רוני בן שלוש, הביא אביו הביתה
חומצה חריפה, לפתיחת סתימה בכיור. רוני חטף
את הבקבוק, שעמד מתחת לכיור, ושתה את
החומצה. רות ראתה את הדבר ונתקפה בהלם. היא
החלה צועקת, תפסה את רוני בידיה וניערה אותו,
כשראשו כלפי מטה. הוא הקיא את רוב החומצה
ששתה .״וזה מה שהציל אותו,״ אומר צביקה.
״לקחתי אותו במכונית ונסעתי לבית־חולים
הדסה, אולי 200 קילומטר לשעה״.
רוני שכב חודש בבית־החולים. החומצה גרמה
לכווייה בוושט, והכווייה הותירה ריקמת־צלקת,
אשר הצרה את הוושט והפריעה לילד לבלוע.
רוני לא יכול היה להעביר דרך הוושט הצר אפילו
כמה טיפות נוזלים. הוא היה מקיא כל דבר.
הרופאים טיפלו ברוני על־ידי הרחבות ושט

רק שמי
מילים

^ ות מציגה את אלבום־התמונות המיש־
1פחתי, והוא מספר את הסיפור האכזרי כולו.

בדף הראשון מודבקות כמה תמונות של תינוק
זעיר ושחרחר. הוא איננו נראה שונה מכל תינוק
אחר בן־גילו. מתחת לתמונות כתבה יד אוהבת
את גילו של התינוק ואת שמו. בדפים הבאים יש
תמונות מטקס ברית־המילה, שערכו לרוני בבית.
הורים מחייכים וסבים וסבתות גאים.
שוב מראות הכתובות ליד התמונות כמה
אהבה ותיקווה היו להורים וכמה תיקוות תלו
בתינוק.
בדפים הבאים נראה רוני בגיל שנה, עם

מתחת לעיניים השחורות הגדולות, המצועפות
בריסים ארוכים, נותר הפה פעור. הלשון מבצבצת
מתוך השפתיים וריר זב על הסנטר .״הרופאים
של טיפת־חלב אמרו לי באותו זמן, שלילד יש
בעיות התפתחות, אבל אף אחד לא העז להגיד לי
את האמת על רוני. אני חושבת שהם ידעו שהוא
ילך מאומץ, ולא היה להם נעים לספר לי מה
מצבו,״ אומרת רות.
צביקה ממהר להוסיף :״באותה תקופה, אם
רופא היה אומר לי שרוני מפגר, אני הייתי טורה

שבועיות, ניתוח הצריך הרדמה מלאה. אולם,
בשלב מסויים, התייאשו הרופאים ואמרו להורים
כי רוני לא יוכל לאכול באופן נורמלי כל ימי
חייו, ויזדקק לזונדה.
צביקה ורות סרבו להשלים עם הגורל. הם פנו
לפרופסורים אחרים, ואחד מהם הבטיח לעזור.
מאז במשך שנתיים, בכל שבוע היה רוני מאושפז
יום אחד בבית־חולים בלינסון, ושם עשו לו
הרחבת הוושט .״היינו שם כבר אורחים קבועים.
כל יום שישי הייתי בא עם רוני ומחכה עד שגמרו

״חשבו שיש רזו פרוטקציה מפני שקיבלנו תינוק תוך
פחות 1נשנו
וא 1התבור שהוא 1נפגוו 1ננו 1נ־*/0ם םו!״
עתה פנו ההווים לבית־המישנט וטוענים :״בוצעה באן תרמית!״

4 *111191 *1אביבה ליאון, פקידת 11/111
/אימוצים ראשית במיש־רד-הרווחה,
הציעה לשלוח את הילד למוסד
.״היא דיברה כמו קאפו ׳,אומרת האם.

בת־דודתו, הצעירה ממנו בכמה חורשים .״את
רואה איך היא כבר הולכת חופשי ורוני עדיין
בקושי עומד על רגליו?״ שואלת רות. היא
מצביעה על תנוחתו המוזרה של התינוק, הנשען
על סלע ואיננו מצליח לעמוד זקוף.
התמונות מצביעות בבירור על כך שלרוני אין
שיווי־מישקל ויציבות גופנית .״בת־דודתו כבר
דיברה שוטפת, והוא לא הוציא עדיין מילה מהפה.
זה היה מוזר,״ מספרת רות.
ככל שמתקדמים בדפי האלבום, מתגלה
האמת. פניו של רוני נשארות חייכניות, אולם
* כל השמות בדויים. חוקיהאיסוץ אוסר
לפרסם שמו של כל אדם הקשור לאימוץ.

בפניו את הדלת ואומר לו שהוא בעצמו מפגר. לא
הייתי מוכן לקבל את זה.״
בני־הזוג לא היו מוכנים לקבל את המציאות
המרה, שנכפתה עליהם. הם התרוצצו מרופא
לרופא, כרי שמישהו יתן להם תיקווה. אבל ככל
שגדל, התבלטו ההבדלים בין רוני ובין ילדים
אחרים בני גילו, ואי־אפשר היה להתעלם מהם
יותר.
רוני היה הרבה יותר קטן וצנום מילדים בני
גילו. היום, כאשר רוני הוא בן שבע, מישקלו
עשרים קילו בלבד. עד היום טרם למד לדבר.
המילים היחידות, שאותן הוא מצליח לבטא
בקושי, הן :״אממא ...אבבא יתר הזמן הוא
מוציא מגרונו קולות משונים, חסרי״פשר.

לטפל׳בו. רוני כל־כך התרגל לבית״החולים,
שהוא אוהב אותו. בית־החולים הוא כמו הבית
השני שלו,״ אומר צביקה.

^ 4חמש דקות
בלי נשימה
סולם כאשר הגורל מתאכזר, אין לו רחמים.
באחת מהרחבות הוושט הללו חדר מכשיר
ההרחבה וניקב את דופן המעי .״אמרו לי שזה
כמעט מוות בטוח. כי בגלל הנקב נוצר זיהום
בחלל החזה, ונגד זה אין מה לעשות.״
לקחו את רוני לחדר״הניתוח של מחלקת־הלב.

,״רציתי ילד שיוסיף
לי חדווח ־חיים,
ולא צעד־ ׳חייס!״
אומרת האם, רות.

״נסעת לובי והוא
אמדר מישבט אחד:
עד קצה הימרת!׳•
ם ס3ד האב, צביקה,

וסגנו של ד״ר מורים לוי ביצע את הניתוח, שערך
שש שעות. רוני ניצל.

ההורים הוציאו הון־עתק עבור טיפול
רפואי ומטפלות לרוני. בשנה הראשונה,
אחרי שהתגלתה נכותו, הסכים מישרד־הרווחה
לשלם סובסידיה עבור האימוץ, וכן להחזיר את
שכרה של המטפלת. אולם אחרי שנה אמרו
להורים כי צומצם תקציב המישרד, ואין יותר כסף
למטפלת.

״על מנת סבל כזאת מישהו צריך לשלם
״.אומר צביקה .״חיכיתי עד היום ולא
היגשתי תביעה, כי לא רציתי לפגוע ברותי. היא
מאוד רגישה. אבל כעת הזמן כבר עשה את שלו,
הוא חיזק אותנו, ועתה היגשנו תביעה נגד
מישרד־העבודה־והרווחה, שמסר לנו את הילד,
בלי להודיע לנו מילה על מצבו האמיתי ונגד
בית־החולים שבו נולד רוני, שלפי דעתי אחראי
למצבו, בגלל רשלנות רפואית בלידתו״.
אחרי שעורכי־הדין יהלי כהנוב וזאב וייל
הגישו את התביעה בשמו, התבררו לצביקה כמה
דברים נוראים. למרות דרישות חוזרות ונשנות
של עורכי־הדין, לא הצליחו לקבל לרשותם את
התיק הרפואי, המתייחם ללידתו של רוני,
מבית־החולים. שם טוענים כי התיק אבד.
אולם עורכי־הדין הצליחו בכל זאת להשיג
כמה מיסמכים, והתבררו להם הדברים הבאים:
רוני נולד בניתוח קיסרי, מכיוון שהיה במצג
עכוז. מייד בזמן הלידה, לא נשם במשך חמש
דקות, והיה צורך לעשות לו החייאה. רופא־מומחה,
שעבר על המיסמכים האלה, הגיש חוות־דעת
כי תינוק שנולד אחרי לידה טראומטית
כל־כך יש לעקוב אחריו לאורך זמן, כדי לראות
כיצד יתפתח, .
במיסמך, המכונה ״מהלך־המחלה״ ,כותב
הרופא כי רוני נולד באפגר .5אפגר* היא בדיקה
מיוחדת, הנעשית לכל תינוק עם לידתו, כדי
לבדוק את החיוניות והסיבולת שלו.
כל תינוק הנולד מתחת לאפגר 7מהווה בעיה,
ועלול להיות מפגר. במיסמכים אחרים המתייחסים
ללידתו של רוני, גליון היולדת וגיליון
שיחדור היילוד נכתב כי האפגר של התינוק הוא
.7הסיפרה 7כתובה בצורה מוזרה ביותר, ושונה
לחלוטין מסיפרות 7אחרות, המופיעות באותו
המיסמך עצמו.
״כל העובדות על הלידה היו ידועות לבית־החולים,
והוא לא גילה אותן לאיש,״ טוענים
עורכי־הדין בתביעה .״בוצעה כאן תרמית,״ הם
כותבים. לדעתם, אחראי בית־החולים בגלל
מיספר מעשים, המהווים רשלנות רפואית.
מרינת־ישראל אחראית, לדברי כתב־התביעה,
מכיוון שהתרשלה ולא בדקה את כל הפרטים על
התינוק לפני שמסרה אותו לאימוץ, וכן מכיוון
שלא הסבירה למאמצים את כל העובדות והסיכונים
בגלל לידתו הטראומטית של רוני.

^ ינני יודע מה הייתי אומר, אילו היו
מגלים לי, לפני האימוץ את כל הסיכונים
לעתיד,״ אומר צביקה ,״יש לשער שלא היינו
לוקחים אותו. הרי אנחנו לא צדיקים!״ ורות,
המסרבת כמעט לדבר (״כדי שלא ירחמו עלי״),
מוסיפה בשקט :״רציתי ילד שיוסיף לי חדוות־חיים
ולא צער־חיים!״
״היום נקשרה נפשם של ההורים בנפשו של
הילד. הם מוכנים לפרנסו ולכלכלו כל ימי חייו,
אולם הנתבעים הם האחראים לכל ההוצאות
המיותרות,״ אומר סעיף יבש בכתב״התביעה. לפי
החשבון שעשו עורכי־הדין, עשוי סכום הפיצויים
להגיע לחצי מיליון דולר.
אחרי שהתגלה לצביקה מצבו האמיתי של
הילד, היה מי שיעץ לו לאמץ ילד נוסף .״אמרו לי
-1שזה יכול לעזור גם לרוני וגם לנו,״ הוא אומר.
ועל כן הלך צביקה על דעת עצמו ונרשם לאימוץ
של ילד נוסף. רות לא ידעה על כך מאומה. כאשר
הגיע המועד לפגישה עם אביבה ליאון, מנהלת
השירות למען הילד והממונה על האימוצים
במישרד־העבודה־והרווחה, באו בני־הזוג לפגישה
איתה.
״היא דיברה איתנו כמו קאפו, בלי טיפת
רחמים או לב,״ אומרת רות. היא אמרה לבני־הזוג,
* על שסו של הרופא שהמציא א ת הפליקה.
זאת בדיקה המת אר תאת מצבו של היילוד
בדקה הראשונה לחייו. בדיקה כוללת חמישה
אלמנטים׳ ׳:נשימה, בכי; צבע, דופק ותגובה
לגירויים. כל אלמנט ז כ אי לשתי נקודות.
ה מכ סי מום הוא, לכן, עשר נקודות.

עד קצה
גפולהיפולת

בשיא הציניות, כי שמעה שבגלל רוני המצב
בבית מתוח, וכי היא מציעה להם ללכת
לפסיכולוג. היא גם אמרה שלא תמסור ילד בריא
לאימוץ בבית שבו נמצא רוני, ורק אם ימסרו את
רוני למוסד, יקבלו ילד נוסף, נזכר צביקה.
״צביקה צעק ואיחל לה שתכניס את נכדיה
למוסד, אבל אני אמרתי לה, שאפילו אילו הייתי
מגדלת חתול תקופה כזאת, הייתי נקשרת אליו
ולא הייתי מסוגלת למסור אותו למוסד,״ אומרת
רות.
״איך אפשר בכלל למסור ילד כזה למוסד? הרי
הוא ילד מבויית, הוא גדל בבית עם השגחה
ושמירה והרבה אהבה, הוא ימות במוסד, הוא

יישרף שם או ייחנק, או ימות מחוסר־אהבה,״
אומר צביקה .״ראיתי עשרות מוסדות כאלה, ואני
את רוני לא אכניס לאף אחד מהם. ושתביני, שגם
אם אזכה בתביעה המישפטית, אני לא רוצה אף
מיל בשבילי, אני רוצה שלרוני יהיה מספיק כסף,
כך שגם כאשר אנחנו כבר לא נהיה, הוא לא
יצטרך ללכת למוסד ויוכל לשכור מטפלת
לעצמו,״ אומר צביקה.
״הוא ילד כל־כך חמוד וחייכן. את תראי אותו,״
אומרת רות ,״והלב כואב, הוא כל־כך בורד, אין לו
אף אחד בעולם. היום אגשים מחייכים אליו, אבל
זה רק בגללנו. כאשר אנחנו לא נהיה כאן, כולם
יתנכרו לו. ואין לו איש מלבדנו,״ אומרת רות.

\ 1ח \ ך 1¥במיסמנים המתייחסים ללידת התינוק
\ 111 #111 111^ 1רשום פעם אחת פי מיבחן אפגר (חיות
וסיבולת היילוד) הוא ( 5בקטע המיסמך, למעלה) ,ופעם אחרת פי

^ ד ר היום של רוני מתחיל בשעה .7הוא קם,
רות רוחצת אותו ומהתלת אותו. הוא אוכל
את ארוחת־הבוקר המיוחדת שלו ונוסע בהסעה
מיוחדת לבית־הספר התיקווה. שם הוא לומד
בכיתה עם עוד עשרה ילדים, רובם מונגולואידים.
רוני אוכל ארוחת־צהרים בבית־הספר ונשאר שם
לנוח עד .3אחרי שהוא חוזר הביתה, מגיעה
המטפלת. רוני הוא ילד חסר־מנוחה, הוא איננו
יושב רגע בשקט והמטפלת לוקחת אותו לטיול.
אולם מאחר שקשה לו ללכת, הוא עדיין נזקק
לעגלת־טיול. אחרי כמה דקות הליכה הוא מושיט
את זרועותיו, כדי שיקהו אותו על הידיים.
בשעה 7בערב חוזר רוני מהטיול. הוא
מתיישב על כיסא לידנו ולוחץ את ידי, לבקשתו
של אביו. הוא מתרפק על צביקה ושולח אל אמו
מבט אוהב. רות מביאה קופסת קוביות פלסטיק
ציבעוניות ורוני מנסה לשים אותן בשורה, צבע
ליד צבע. רוני עדיין איננו מבחין היטב בין
הצבעים וגם לסדר שורה ישרה קצת קשה לו,
אבל הוא מנסה.
לאט־לאט נעצמות עיניו של רוני וראשו צונח
הצידה .״הוא התעייף בטיול,״ אומרת רות ולוקחת
אותו למיטה .״את רוצה לראות את חדרו?״ היא
שואלת. תמונות, צעצועים, ספרים, פטיפון ואורגן
ממלאים את החדר עד אפם מקום. רות מהתלת
את רוני ומשכיבה אותו במיטה .״הוא מאוד אוהב
מוסיקה, בעיקר את יהורם גאון ונעמי שמר,״ היא
אומרת.
לא עוברת רבע שעה ורוני מגיע בחזרה לסלון.
הוא הצליח לצאת ממיטתו, לזחול על השטיח כדי
שלא נראה אותו, והוא מציץ בנו בסקרנות .״לך
מהר לישון, אמא תראה אותך ויהיה לך אוי
ואבוי,״ אומר לו צביקה באהבה, ורוני ממהר
להתרפק עליו.
״את יודעת, אני בא ממישפחה דתית, ובאחד
המשברים בגלל רוני החלטתי ללכת לרבי, שאני
מאמין בו. נסעתי אליו וסיפרתי לו את כל
הסיפור. הוא הביט בי ואמר לי רק מישפט אחד:
״עד קצה גבול היכולת.״ שאלתי את השמש למה
התכוון הרבי, והוא אמר שהרבי אף פעם לא מפרש

אתדבריו•״

אילנה אלון

האפגר הוא .7ההורים טוענים ני היתר מידמה וזיוף במיסמכים. פל
תינוק הנולד מתחת לאפגר 7מהווה׳פעייה, ועלול להיות מפגר.
להורים של רוני יש גם ספקות לגבי אמינות המיסמן התחתון.