גליון 2440 מתאריך 5 ביוני 1984

מכחכים
(המשך מעמוד )3
נאשמים לא רק ברצח ״סתם״ ערבים אלא גם
בחבלה ביודעין בחבלן־מישטרה דרוזי, מקבל
המושג ״ברית רמים״ — שדוברי ממשלה
רישמיים מרבים להשתמש בו בנסיבות טראגיות
— משמעות מדהימה.
אם אווירת הפסטיבל — בכל הדרגים:
הפוליטיים, הרבניים, המישטרתיים — סביב
קבוצת טרור יהודית רצחנית זו לא תפסק, אפשר
יהיה להניח, בדרגה גבוהה של סבירות, שבקרובתתארגן מחתרת נוספת, שלא תירתע מפגיעה
ב״גורמים מסויימים בחברה הישראלית״ —
אותם הגורמים שעליהם מטיל גוש־אמונים את
האחריות למעשי קבוצת הטרור המועדפת.
כמובן שפיגועים אלה ייעשו בשם ״אהבת
ישראל״ ,שעליה אמון גוש אמונים.
האם בכוחנולעצור את הבערה?
נעמי בושם, תל-אביב

זה רק הזמה־דפנה
ברק דיווחה מן הכנסת (עלי
דפנה, העולם הזה ,)23.5.84 שהקורא
שליטא פנה בקריאה לח״כ רוני
מילוא ושאל אותו על מקומו ב כנסת.
רצוי
לציין, שקריאתי היתה בהומור
ובאירוניה. עובדה שעשיתי זאת בקול רם, כדי
שכולם ישמעו.

הנוסח לח״כ מילוא היה כדלקמן: אני מאושר
מאוד שאותי אתם משאירים
בפנים! הגב׳ ברק
שמעה ממני מייד לאחר
מכן שמקומי שלי מעניין
אותי כשלג ראש־תקר,
מאחר שכל פעילותי
במוסדות הליברלים
ובשיחות שקיימתי
עם אנשים מחרות היה
בכיוון הפוך מהסיכום
הליברלי.
תבעתי איחוד הלי־עז

כור לאלתר, ושמירת
שד ט א
הרשימה כמות שהיא.
במוסדות מיפלגתי אף
טבעתי את המטבע הלשונית, שאין משאירים
פצועים בשטח — כשהכוונה למקומות מ״ 13 עד

ב־ 1973 הפסדתי מקום בטוח בכנסת, רק
משום שהחזקתי בדעות נון־קונפורמיסטיות של
ליכוד הליכוד. הייתי מוכן לשלם על כך גם
בכנסת הנוכחית. את דעתי התומכת באיחוד
הליכוד לא אשנה בגלל כנסת זו או אחרת. אאבק
עבור איחוד זה מייד אחרי הבחירות הקרובות.
אגב, איש לא כפה עליי או דרש ממני שלא
לדבר עבור ליכוד הליכוד. במיפלגה הליברלית
מדבר כל אחד כרצונו. גם הסיפור על הוצאתי
מדיוני השרים מצוץ מן האצבע. פשוט — מעולם
לא נכנסתי לשם• בני שליטא, ח־כ, ירושלים

המדינה נגד ציורים

צייד מעזה נדון למאסר געוון ...ציוריו.
בית־דין הצבאי בעיר עזה ח באחרונה את האמן, הצייר פתחי איסמאעיל ע׳בן לשנת מאסר
אחת — מחציתה בפועל ומחציתה על־תנאי ולקנס כספי של ,000ז 3שקל, בשל ציוריו. הוא
נדון באשמת.הפצת חומר מסית״ .האיש. כבן ארבעים, מפתם מישפחה בת תשע נפשות. אם,
רעיה ושישה ילדים. הוא מורה לאמנות.
הליגה לזכויות ה אד ם והאזרח בישראל קוראת לדעת־הקהל בישראל ובעולם לתבוע
משר-הביטחון. משה ארנס, לשחרר מייד את האמן. פתחי איסמאעיל ע׳בן. איש עזה!
הליגה לזכויות האדם והאזרח.
ודד .14192 תל־אביב
0מצורף א חד מציוריו של הצייר העזתי.

מצע אלטרנטיבי
להקים חלופה של ממש לשילטון
הליכוד והמערך גם יחד.
עדיין לא מאוחר להכין מצע מיפלגתי,
שעיקרו:
• נסיגה מיידית
מלבנון.
• שיחדור המדינה
מהשטחים הכבושים וחתירה
לשלום כולל.
• פיתרון הבעיה ה־פלסטינית,
על־ידי הקמת
מדינה פלסטינית
עצמאית לצר ישראל.
• הפסקת הכפיה
81 הדתית והפררה בין הדת
למדינה.

• תוכנית כלכלית, טיאנו שתפתח את הדרך
לשיקום המשק ותייצב את רמת־החיים בהתאם
ליכולת היצירה שלנו, בלי תמיכה מחו״ל.
• שוויון בפועל של כל אזרחי המדינה,
יהודים כערבים.
מדוע אנשים כמו לובה אליאב, מתי פלד, אורי
אבנרי, מאיר פעיל ועוד רבים וטובים לא
מסוגלים או לא רוצים להתאחד תחת מצע
מסוג זה, ולהקים ב מ שו ת ף גוף פוליטי שיציע
אלטרנטיבה של ממש לשילטון הליכוד ו/או

המערר?

ורד טיאנו, תל־אביב

גילגולו של ספר
במדור נמר של נייר (העולם הזה
)23.5.84 נאמר :״כמה עצוב לראות
שסיפריית סופר עברי מפוזרת בידי
ילדיו(ושניים מהם עוסקים, כביכול,
בספרות) לכל רוח׳.
אנו, ארבעת ילדיו של יהודה בורלא ז״ל,
רשומים במדריך־הטלפון של תל־אביב. ומה היה
יותר קל, פשוט, הוגן ויאה מאשר להתקשר עם
אחד מאיתנו ולנסות לברר כיצר אירע, שספר
מסיפריית המישפחה התגלגל לאן שהתגלגל?
אילו היה דן עומר מעוניין בעובדות ולא בסנסציה
זולה, שאינה מוסיפה כבוד לא לו ולא לאכסנייתו,
היה יכול לשמוע מפינו, כי לפי רצונו של אבא
חילקנו את רוב סיפרי הסיפריה בינינו, והם לא
״פוזרו לכל רוח״ — אלא מפארים את
סיפריותינו והם יקרים לנו גם כנכס תרבותי וגם
כזיכרון מימי ילדות בבית אבא־אמא.
חלק קטן מהסיפריה(בעיקר ספרים שכבר היו
לנו איש־איש בספרייתו) נתנו כתרומה — גם
זאת לפי רצונו של אבא — לסיפריה ציבורית.
לא ברור לנו כיצד הגיע הספר, שמצא כתבכם,
לחנות ספרים ישנים, אך בתוך עמנו אנו יושבים
ואנו יודעים (כפי שיודע אל נכון גם כתבכם),
שלא כל שואלי ספרים בסיפריות מדקדקים
ברכוש ציבורי, ולא אחת קרה שספרים מסיפריה
ציבורית מצאו דרכם לדוכני ספרים ישנים,
תמורת שקלים אחדים.
יאיר בורלא — (עוסק, כביכול, בספרות),
בשם ארבעת ילדי יהודה בורלא ז־ל -
תל־אביב

ענייז ד א חד״ש
• בהעולם הזה ( )16.5.84 דווח על
מגעים להקמת הרשימה הערכית־יהודית.
התפלאתי
לקרוא ש״זאת היא הרשימה

הערבית־יהודית האמיתית מאז קום המרינה.״
וגם, ש״זאת הרשימה היחידה שבה אין הערבים
,זנבות׳ למיפלגה יהודית
והיהודים אינם קישוט
לרשימה ערבית.״
כל ה״תגלית״ הזאת
היא זיוף גס לאמת.
האמת היא, שהגוף הער־בי־יהורי
היחידי שקם
וגייס(ועודנו מגייס) את
האוכלוסיה הערבית והיהודית,
יחד ובאופן
עיקבי, למאבק נגד
האפליה, נגד הפקעת
קרקעות הערבים, נגד תותרי המילחמה בלבנון היא
החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון.
חזית זו קיימת, לידיעתכם, כבר שבע שנים.
הנרי תותרי, חיפה
• תודה לקור א תזתרי, שהזכיר לנו א ת
דבר קיו מ ה של חד״ש.

לא בגלל הכסף...
במדור מה הם אומרים (העולם הזה
)30.5.84 התפרסם ראיון עם יוחנן
גולדברג, ממנהלי סוכנות גיתם,
בעניין הסיבות לאי־השתתפותו
בתחרות שעורך כתב־העת לפירסום
אותות.
מיספר דברים בראיון זה אינם מדוייקים,
בלשון המעטה:
קודם כל, אין שחר לטענה שגבינו שני
תשלומים — דמי־הרשמה ודמי־השתתפות. מר
גולדברג יודע היטב, מנסיונו בכל שמונה השנים
שבהן השתתף בתחרות עד עתה, כי יש תשלום
א חד בלבד, דמי־השתתפות, כפי שזה נהוג בכל
תחרות מסוג זה בעולם.
התשלום השנה היה שבע מאות שקל לפריט
(שיבעה דולר לפי שערי חודש ינואר, שבו הוגשו
העבודות).
אילו מר גולדברג היה מגיש עשר עבודות,
כדבריו, היה מחוייב בסכום האדיר של ...שיבעת
אלפי שקלים!
ובאשר לעיקרון — איגוד־המפרסמים אינו
מרוויח מהתשלומים הללו: הם אמורים לכסות את
ההוצאות הרבות הכרוכות באירגון התחרות•.
הכנת מדליות, הדפסת תעודות, שימוש
באולפנים לצורך הצגת העבודות לפני השופטים
ועוד.
סיבותיהם של המישררים שלא. השתתפו
שמורות עימם, אך ברור לכל שהנימוק הכספי׳״׳וו
רעיה נבו, ת ל־ א בי ב
הוא תירוץ בלבד.
0הקור א ה נבו הי א עורכת׳מי שנה של
כתב־העת או תו ת.

לידיעת הקוראים
מיבתבי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן
למיכתבים קצרים, מודפסים
במבונודבתיבת שצורפה אליהם מיבתבים הכותב. תמונת בעילום־שם לא יפורסמו. אין
המערכת.מחזירה את המיכתביס
שנתקבלו בד״
העולם הזה 440

מכוזבים 1

נזשב־רוח ביום שרב

הקוראה דרורה שלם הזכירה את
סיבלותיהם של הגברים הגרושים
שנהוג משום־מה להתעלם מהצד
שלהם (העולם הזה * )23.5.8קוראה
אחרת מגינה על בך:
כמשב־רוח רענן ביום של שרב היו דבריה של
דרורה שלם. כמה נדיר לשמוע אצלנו דעה —
מחוץ לכותלי בית־המישפט — ששיפוטה
אובייקטיבי וענייני. כל הכבוד!
הדה פשה־סולצין, רמת־גן

א1י לשירים 1א1י לעיתח
בהעולם הזה ( )26.10.83 פורסמה
כתבה על ד״ר שלמה נרק, רופא־שיניים.
עובדת מישרד״הבריאות
מתרה:
הפירסום נוגד את פקודת רופאי השיניים
(נוסח חדש) תשליט ,1979 -הקובעת בסעיף
, :40 לא יפרסם אדם ולא יניח לפרסם בעיתון או
בכתב־עת ...הודעה ...בדבר ...כשירותו של עוסק
ברפואת־שיניים.״
הנכם מתבקשים להתייחס לעניין ולהתחייב
בכתב שלא לחזור ולפרסם בניגוד לפקודה.

יוספה׳־חווה קאופמן,

עוזרת לענייני בריאות השן,
מישרד־הבריאות, ירושלים

שנש אזרחי
לקורא סמי יעקב היה סיכטוך עם
הרשויות, והוא מצא דרן מקורית
להעניש אותן. להלן מיברקו
לשר־הפנים:
בהמשף למיברקיי לשר־הפנים־והמישטרה,
מהתאריכים 22.4.1984ו״ ,15.5.1984 הריני
מבקש מהשר בכל צורה של בקשה למחוק את
שמי כליל, כליל, כליל, מפינקס־הבוחרים לכנסת
(על כל מיקרה שאני נכלל בו) ,מאחר שאני אזרח
מצרי לכל דבר, מתאריו .28.10.1979

סמי יעקב, יבנה

כתבת השער הקידמי:

התירו׳
הביטחוני

לראשונה מזה 20 שנה מנסה הממשלה לפסול
רשימה המתמודדת בבחירות. יועציו של יצחק
שמיר חיברו מיסמך גזעני מחפיר, הרצוף
נימוקים ביטחוניים כוזבים, כדי
לפגוע ברשימה היהודית־ערבית
י לשלום, שהליכוד רואה בה את
היריב האמיתי שלו בבחירות.

הממשלה פעלה השבוע בדי לקבור
בשקט את פרשת הרצח של שני
חוטפי האוטובוס בקו 300־ בדיוק
כמו שנקברו החוטפים עצמם. אך
העולם הזה אינו משלים
עם טישטוש הפרשה
שאלות 71 ומציג
לאחראים הבכירים.

כתבת השער האחורי:
המהמר מטבריה

המנצח: מסף ס רג
__ פרשת גילויה של המחתרת נגדה
מעורר שאלה: מי היה מעוניין
בעיתוי הגילויו
עובדה היא, שניתן היה לסכל את הפיגוע
באוטובוסים ללא גילוי פרשת המחתרת כולה,
שהיתה ידועה זה מכבר לשירות־הביטחון. למה
נחשפה הפרשה כולה ערב הבחירות?
כדי לענות על השאלה מי היה מעוניין, יש
להתייחס לשאלה: מי נהנה מהגילוי?
׳ לדעתי, לא הליכוד הוא שנהנה. הקיצונים
הדתיים לא היוו עבורו גורם מתחרה מבחינה
אלקטוראלית. היחיד שנהנה הוא שר־הפנים־
והמישטרה, הד״ר יוסף בורג, שהאירועים עירערו
באורח חמור את מעמד יריביו הקיצוניים במחנה
הדתי ומקנים סיטי חדש למפד׳׳ל.
אלי שטיינר, פתח־תיקווה

האם תיעצר הבערה?
על הטרוריסטים של המחר.
עתה, כשמתברר ש״האנשים היקרים״
(המשך בעמוד : )4

ביו שת
מילח מו ת

החודש קיבלו מנחם גולן ויורם גלובוס אזרחות
אמריקאית. השניים, המתגוררים בהוליווד, הפכו
שם דבר בעולם הסרטים הבינלאומי. השבוע
הקדיש להם השבועון הבריטי, סאנדיי טיימס״
כתבה ענקית שבעיקבותיה מתאר
מנחם גולן ב,.העולם הזה״ את דרכו
הארוכה מטבריה עד הוליווד.

מ0 />/77״/0
תחילת המיווץ ותיקות מיפלגות
ומיפלגות חדשות,
רודפי השלום ו־מחרחרי
המילחמה
-כולם הגישו ליו״ר

דוגמנית רק פעמיים
לכתבה על שימחה דיניץ (העולם
הזה ,)23.5.84 צורפה תמונה של
הקוראה עם דיניץ(יחד עם דוגמנית
נשם ריקי) .בדיברי־ההסבר נאמר
שגם היא דוגמנית.
נראה שמי שכתב את
הכותרת לתמונה זו אולי
מבין היטב בפוליטיקה,
אבל לא כל־כר בבידור.
כי אני זמרת ושחקנית
(ההצגות ילדי הכרך
ובין הצילצולים, והופ־עות־יחיד
במועדון תל־אביבי).
הייתי
דוגמנית רק
פעמיים בלבד בחיי, וגם
אז זה נעשה כטובה
לחברה, בעלת בוטיק, חיים שאירגנה תצוגת אופנה.
רחלי חיים, תל-אביב
דזח בסימן
שאלה

האלמוני בחבורה
11 יונים 14 ,מתונים 12 ,יונצים ו־16
ניצים כלולים במקומות הריאליים ברשימת
המעדר. ויש גם מועמד אחד, אפרים
שלום שמו, שהוא אלמוני
לחלוטין. השמועה מצרפת
גם אותו למניין היונצים.

מסיבה
תחתונים בגדים תחתונים אב־סקלוסיביים
הציגה
ג׳ אנין ג׳ מ סון במועדון
אכסקלוסי־בי,
לפני גברות
אכסקלוסיביות. גם,
כמובן,
המחירים,
היו אכסקלוסיביים.

קיבר׳ המנודות

בבית־הקברות בחולון הוקצתה חלקה
נפרדת לנשים שמתו כתוצאה מ•
מנת־יתר של סמים ,״כדי
שלא ייקבר צדיק עם
רשע,״ כדברי הרבנים.

על אף ההאשמות החמורות -אירגון
טרור, רצח, החזקת נשק שלא כחוק, פגיעה
בזדון ברכוש צבאי -נהנים עצורי
המחתרת מיחס מועדף,
המעורר את קינאתם של
1 1 1אסירים פליליים, שהואשמו
בעבירות קלות בהרבה.

אחרי ה״ 5ביוני -של - 1967 בא וד 6ביתי
של :1982 שני תאריכים המסמלים אתההתפתחות שעברה ישראל. אילו קם
לתחיה חייל מחללי ששת״הימים, לא היה
מאמין למראה עיניו: ישראל הקטנה הפכה
להיות כובשת עושקת ו*
מתפשטת. על החוט המקשר
^ 9 ^ 9כין שתי המילחמות כותב
אורי א מ רי במדורו הנדון.
יריות ציוני גמר מאהבה

לקראת תום שירותה של ממשלת שמיר,
מצייר חיים ברעם פרופיל אישי של 19
חבריה. הוא מעניק לשרים
ציוצים בהשכלה, באינטלי־

9 ^ 9גנציה, כהומאניות, בתיפקוד
ובשפיות מדינית.

המשולש גבר־אשה־גבר
יצר בליבו של
אריה משולש אחר:
אהבה־קינאה־אלימות.
בשל אהבתו לאורנה
וקינאתו לחברו הטוב אילן,
ירה בשניהם. האם התכוון
.לירות כדי להרוג אותם?
הטייסים המבריחים אורי בעקסת
מ־ 1980 עד סיר 1983 הוברחו לישראל
יותר מ־ 4000 מכשירי וידיאו ב־240
טיסות. שניים מן הטייסים נדונו
בשבוע שעבר למאסר. עתה נותרה
לבירור נקודה אחת במישפטו של יוסף
סוריה — האם היה ראש
רשת־ההברחה או רק שו
תף, כפי שטוען סניגורו?

המדזרים החסזנים: מיכתבים קורא ילך תשקיף במדינה הנדון עלי דפנה
עילם קטן -ברית־חמועצות, רומגיה.
ארצות־הברית. ניקארגואה
יומן אישי
מה וש אומרים -אסף יגויי,
משה מנן, נילי טל, יהורם גאון,
מיכה קירשגר, רבקה משולח
קולנוע -ראיון בלעדי
עם דיוויד סטנס
הלון ראווה

אודי אדיב
ביום בהיר רואים את דמשק הוא שמו של
סרט, שצילומיו ארכו שלוש
שנים. הגיבור, אורי שמו,
נקלע לסיטואציה המזכירה
את פרשת אודי אדיב.
תשבץ וערוסקום
מיכתבים לרדתי
אנשים בעולם -הנסיך ציארלס,
בריזייט ברדו, שירלי מקליין שידור תמליץ -שידורי הטלוויזיה
בישראל ובירדן
לילות ישראל
זה וגם זה אנשים בלונים
נמר של נייד -אמנון שמוש
ט׳ כרמי, נתן זך, דרקולה
אתה והשקל
רחל מדחלת על כל העולם
זה היה העולם הזה שהיה

מטבע־חוץ בלתי־חוקיות ונסיעות־ביזבוז.
גורם המקורב ל.,אל על״ ערך לא מכבר חקירה
מקיפה בחשדות אלה. הוא טוען שבידיו עשרות
עובדות, אשר בתוך זמן קצר ימצאו את דרכן
לדרגים ממשלתיים בכירים.

השרך יודח,
סגנו כותב מהכלא
מזכיר מועצת יש״ע, ההתנחלויות מעבר
לקו־הירוק, ישראל הראל, יודח בקרוב מתפקידו.
הראל, עיתונאי לשעבר ועורך ביטאון המתנחלים נקודה,
המופץ על־ידי מישרד־החוץ בחו״ל, מעורר רוגז רב בין
אנשי גוש־אמונים, מכיוון שלא נקט בגישה חיובית ביותר
לעצורי המחתרת, אלא דיבר בלשון חמקמקה.

רבנים בכירים אישרו
את פעורות המחתרת?
קו־ההגנה של חברי אירגון־הטרור היהודי הולך ומתגבש.
הוא מבוסס בעיקר על הנסיון לגרור לתוך מעגל האחראים
כמה וכמה מראשי המדינה, כדי להוכיח כי היה
לחברי־המחתרת מקום להאמין שהם פועלים על דעת
הממשלה וכזרוע מבצעת שלה. בין השאר:

• תישמע הטענה כי הרמטכ״ל דאז, רפאל
איתן, ידע מי ביצע את ההתקפות על ראשי־הערים
הערביים, ואף! נתן להם להכין בי הוא
מברך על פעולה זו.
• יתגלה כי רבנים חשובים אישרו מראש את
הנסיון לפוצץ את המיסגדים על הר־הבית,
ובירכו על כך.
בין השאר תישמע הטענה, שכלל לא יתכן כי יהודים
דתיים יעלו למקום בית־המיקדש ויבצעו שם פעולות,
מבלי לקבל אישור לכך מסמכות רבנית בכירה ביותר.

נער־המעלית עקב
אחרי מודעי
עירנותו המופרזת של נער־מעלית באחד
המלונות היוקרתיים בחוף ימה של תל
אביב כמעט שגרמה לפיצוץ ההסכם על
רשימת מועמדי-הליבוד לכנסת, ערב
הגשת הרשימות.
בשעת ערב, ביום הראשון שעבר, נכנסו
לבית־המלון בכירים ממיפלגת־העבודה.
כעבור זמן קצר הופיעו השרים הליברליים
יצחק מודעי ופסח גרופר ואיש סיעת
מודעי, פינחס גולדשטיין.
נער־המעלית, שאחד מבני־מישפחתו עובד
ב״מצודת זאב״ ,עמד לטלפן ולדווח על
מה שראו עיניו. אך כדי להיות בטוח מי ומי
המדיינים, הוא עקב אחרי מודעי.
להפתעתו התברר לו שהליברלים לא באו
כלל לפגישה עם אנשי העבודה. הם באו
לארוחת־ערב פרטית, שערכו לבני מיש .
פחתו של חבר־המיפלגה שנפטר לא מכבר.
הנוכחים רצו בדרך זו לכבד את זיכרו של
המת.

מיתקפה על ארנס
עיתונאים בכירים, שהתייחסו עד לאחרונה
באמון לשר־הביטחון משה ארנס ולהודעותיו,
מגלים עתה קוצר־רוח מנוסח התשובות שהם
מקבלים לשאלות שונות שהם מפנים אליו.
עירעור מעמדו של ארנס בעיניהם יתורגם בקרוב גם
להתקפות נגדו בכלי״התיקשורת. בכך עשויה לבוא אל קיצה
תקופה של ירח־דבש בין השר וצמרת העיתונות היומית.

מאבקי חרות ב..אל עד״

סגנו של הראל, העצור עתה עם שאר עצורי
אירגון־הטרור היהודי, ממשיך לפרסם את
הגיגיו בביטאון.
מרידוד מסתובב בלישכה
מזכיר״הממשלה לשעבר, דן מרידור, שהתפטר מתפקידו
כדי להיכלל ברשימת הליכוד לכנסת, ממשיך לבלות
שעות ארוכות. בלישכת ראש־הממשלה, הן בכנסת והן
בבניין לישכת יצחק שמיר בקריית־הממשלה.

מרידוד משתתף בהתייעצויות פנימיות
חשובות ביותר, למרות שלכאורה אין לו תפקיד
רישמי בלישכה.

אלוף פיקוד הדרום
רוצה לכבוש
את החידקל
אלוף פיקוד הדרוס, משה בר־כוכבא,
השמיע בכינוס פומבי את הדיעה שיש
לכבוש את כל הארץ עד הפרת והחידקל.
איש־ביטחון שנכח בכינוס, ושמחה על
דיברי האלוף, סולק מן המקום בכוח, אולם
כל הנוכחים מחאו כפיים לאיש המוחה.

ספר על שרון
העיתונאי עוזי בנזימן, השוהה עתה
בארצות־הברית, משלים כתיבת ספר על אריאל
שרון. הספר יופיע בירושלים ויהיו בו גילויים
חדשים על השר ללא-תיק.
פירסומי הבחירות איכזבו
במטות־הבחירות של הליכוד ושל המערך
שוררת אי־שביעות רצון ממודעות התעמולה
שלהן לפתיחת מסע־הבחירות, שפורסמו
בעיתוני ערב שבת השבוע.
בעיקבות כך צפויים ״שינויי קונספציה״ בשני
המטות, שייערכו כבר בימים הקרובים.

העבודה נגד עיתונאים
בכירים במטה־הבחירות של המערך מספרים
באחרונה בפומבי, שהם נדהמו מהצעות
מחירים שהגישו להם עיתונאים שונים,
שביקשו לקחת חלק במערכת־הבחירות של
המערך.

הר־הצופיס לא מתועד
ענף היסטוריה בצה״ל לא תיעד עד היום שום
חומר על 20 שנות ניתוק הר־הצופים.
בכינוס של עשרות מפקדים ובעלי־תפקידים
מרכזיים בהר, שנערך באחרונה בירושלים,
הביעו הנוכחים תדהמה בעיקבות חשיפת
עובדה זו.

שינויים ב״איססר״
ראשי ״כור״ עומדים לבצע שינוי בהנהלת
״איסכור״ ,נוכח אי־שביעות רצון מהניהול
ותוצאות עיסקיות שונות.
צעד זה עשוי לגרור את החלפת המנכ״ל הנוכחי יצחק רן,
שהוא יוצא קיבוץ של השומר־הצעיר ומתומכי מפ׳׳ם.
איסכור משותפת לכור ולקונצרן דרום־אפריקאי.

הכנסת מחוקקת
לשטח מצרי
אחד ממעשי־החקיקה האחרונים של הכנסת
לפני סיוט כהונתה הוא הארכת
תוקפן של ״תקנות ההגנה (שעת־חירום)
(יהודה ושומרון, חבל עזה, סיני ודרום סיני
— שיפוט בעבירות ועזרה מישפטית)״.
למישרד־המישפטים, לוועדת-החוקה-חוק•
ומישפט של הכנסת ולאיש מן הח״כים לא
הפריעה העובדה, שישראל פינתה את סיני
בבר לפני שנתיים.

״בית בדל״
ללא פרוטוקולים
בעיקבות גילויי העולם הזה על דיוני מועצת־המנהלים
של מיכללת בית־ברל(העולם הזה ,)24.5.84 הוחלט
שלא לרשום להבא בפרוטוקולים את הדיונים. בדרך זו
מנסה הנהלת בית־ברל למנוע הדלפות מדוייקות
מהישיבות.

המיסעדן נעלם
המיסעדן שי בן־סימון, שניהל את המיסעדה
הצרפתית ״מרתף ראשון״ ברחוב אלנבי
בתל-אביב, נעלם.
למישטרת מרחב־הירקון הגיעו תלונות רבות של
בעלי־חוב, שהוא הותיר בידם צ׳קים שלא כובדו.
הקלטות בבית־המישפט
השופט המחוזי בתל-אביב, אריה אבן־ארי,
משתמש באחרונה במכשיר-הקלטה בדיונים
מישפטיים הנערכים אצלו. מזכירי
בית־המישפט מפענחים את ההקלטות.
אבן־ארי הוא הראשון המוציא אל הפועל סעיף אחד
בתוכנית של אירגון מחדש בבתי״המישפט, שבה תומך
נשיא בית־המישפט העליון, מאיר שמגר.

מדמן נגד
אבו־נידאל
העיתונאי יוסי מלמן מקווה, שסיפרו על
אבו־נידאל, אשר יופיע כבר בימים הקרובים,
יראה אור כאשר גיבור הספר יהיה
עדיין בחיים. על־פי ידיעות שהגיעו למערב
ופורסמו בשבועון ״ניוזוויק״ ,מאושפז
אבו נידאל בבגדד והוא גוסס.

בסוף החודש אמור בית־המישפט לדון בעתיד
תפקיד כונם־הנכסים של ״אל על״ ,אך כבר עתה
ברור שזהו מאבק בין שני גושים בחרות.

לדיברי אנשי־המטה, דובר על סכומים בסדר־גודל של עד
50 אלף דולר לחודש וחצי עבורה, בשלב זה לא ברור מי
מהפונים ישולב בעבודת המטה ובאיזה סכומים, ומי יידחה.

שר־התחבורה, חיים קורפו, ומנכ״ל החברה, רפי הר־לב,
מעוניינים בהמשך המצב הנוכחי. מולם מתייצב יורם
ארידור, התומך ביושב־ראש מועצת־המנהלים, נחמן פרל,
שהפך למחוסר״סמכויות בגלל הימצאות כונס־הנכסים,
עמרם בלום. פרל רוצה בשינוי המצב.

כאב־ראש לתורגמן

מועד* מחפש עבודה

ניצב אברהם תורגמן, המפקד החדש של מחוז
הדרום, ייאלץ לטפל כבר בכניסתו לתפקידו
בעניינים חמורים במרחב ירושלים. המדובר
בטיוח חקירות שבהן מעורבים בכירים במרחב.

בנו של הח׳׳כ״לשעבר ג׳אבר מועדי, דאהש, שזוכה
בבית־המישפט העליון מקשר לרצח השייח׳ חמאד
אבו־רביע, מנסה עתה את מזלו כחוקר פרטי בגדה.
בעבר הוא שירת בשכם, בתפקיד בכיר בשירות בתי־הסוהר.

לקראת ישיבת בית-המישפט הולכות וגוברות
השמועות על אי־סדרים בחברת־התעופה, כמו
עסהים פרטיים של בכירי החברה, עיסקות

נראה כי הולך ונוסף עוד נושא לקונסנזוס הלאומי,
הקיים בין הליכוד והמערך: שיש למנוע מכלי־התיקשורת
את סיקורם של מאורעות.
כך נובע מדבריו של מועמד המעדר לתפקיד שר־הביטחון,
יצחק רבץ.
בהגיבו על פרשת הרצח של שני חוטפי־האוטובוס בקו
,300 אחרי לכידתם, שילם רבץ מס־שפתיים בלבד לעצם
הפשע של רצח שבויים. הוא לא התרגש מזה.
את עיקר זעמו וביקורתו ייחד רבץ למה שנראה לו
כמחדל חמור מכל: העובדה שניתן לעיתונאים ולצלמים
להיות נוכחים במקום, כך שיכלו לצלם את השבויים לפני
הוצאתם להורג.
רבץ לא נכנס אף לאחת מן השאלות הרבות,
שהתעוררו בלב כל אדם בר־דעת למיקרא המסקנות של
ועדת־זורע(ראה עמודים 13־ .)12 כמי שהיה רמטכ״ל,
בוודאי מבין רבין את משמעות השאלות האלה, ויש
להניח כי בליבו צפונות שאלות רבות נוספות.
מכיוון שאני מכיר את מוחו האנאליטי של רבץ, אין לי
ספק כי עמד מייד על הסילופים, העיוותים וו־,כזבים

השתוממותו על כר שניתן לכל מיני אנשים
בלתי־מוסמכים (קרי: עיתונאים וצלמים) להיות נוכחים
בשטח האירועים.
רבץ חזר על תלונה זו, כנקודת־הביקורת העיקרית
שלו כלפי שילטונות־הביטחון: איך זה ניתן לעיתונאים
ולצלמים ״להתרוצץ בין הרגליים״ בשעה שקרו הדברים.
ומכאן המסקנה: דבר כזה לא יקרה כאשר הוא, יצחק רבין,
יהיה שר־הביטחון.
כדאי לבחון טענה זו. אי שלאט ען כי
העיתונאים והצלמים הפריעו למהלך הפעולה
עצמה. הם עמדו במרחק־מה מן האוטובוס החטוף, ובשום
שלב של המאורעות לא הפריעו בצורה כלשהי לאנשי־הביטחון
במשימתם.
יתר על כן: הרמטכ״ל בכבודו ובעצמו ערך מסיבת־עיתונאים
מאולתרת במקום, מייד עם סיום הפרשה,
כשכבר שרר במקום אור מלא. לא זה בלבד שלא מתח אז
ביקורת על נוכחות העיתונאים, ולא טען כי הפריעו
למהלך הפעולה, אלא שניצל את נוכחותם ברצון כדי
לסכם את הפעולה באוזני הציבור.
אם כן, במה הפריעו העיתונאים והצלמים ליצחק רבין
ולוועדת־זורע? רק בדבר אחד: הם צילמו את החוטפים
ל פני הירצחם.
זוהי המסקנה המחרידה: רבין, זורע ושות׳ אינם
מתרגשים מעצם מעשה־הזוועה שבוצע, אלא מן העובדה
שהמעשה נחשף באמצעות הצילומים והדיווחים של
העיתונאים. התרגשותם לא נבעה מאהבת מרדכי, אלא
משינאת המן —העיתונות.
עיתונאים וצלמים אלה אינם פוליטיקאים. הם לא באו
כדי להביע ריעות פוליטיות,לכאן או לכאן. יתכן שהיו
ביניהם לאומנים קיצוניים, הדוגלים ברצח כל השבויים,
ויתכן שהיו ביניהם הומאניסטים, הדוגלים בשילטון־החוק
ובצו היהודי ״לא תרצח!״
אין זה משנה. כי מה שאיחד את כל העיתונאים במקום
היה הדבקות במשימתם העיתונאית: לתאר מה מתרחש
במקום, לדווח בכתב ובצילום.

לצאת מהגדה הצפונית ־־ עכשווי
ש גבול
כבה שנתיים ליומיים!

בואו להפגין בעד נסיגה מיידית
מלבנון, במוצאי חג השבועות יום
ד׳ 6.6.84 בשעה 8:00ו בקרן
הרחובות דיזנגוף ובן־גוריון.
הסעות בתשלום:
מירושלים 6:30 :ו מבנייני האומה.
מחיפה 6:00 :ו מכבר סולל בונה.

תנועת ״יש גבול״
ת.ד4172 .

מודעות בטלפון

לכל הע תוני ם
^ בכרטיסיא שראי במחירי המערכתי

$ 011(8א£א01
* 1אסוז*אז 0זאו
סז 11ו

ויזה

י ו 1±ראכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במרום

פ רסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־03

צלמים רחמני, ליבק וסרגוסטי
לא מאהבת מרדכי -
הבולטים הכלולים ברוח זה. אץ צורך להיות רב־אלוף, ודי
בשכל הישר של י־ב־טוראי, כדי להביו כי מימצאי הדוח
אינם נדבקים זה לזה, שהם מפוברקים בעליל ונועדו
לטשטש את האחריות לפשע מחריד. י
כל זה אינו מטריד את רבין. להיפר. עם פירסום הדוח,
בביקורת עי־ שאיסשרו יכלי התקשורת לסקר ההשתלטות עד האוטובוס :

רבץ: אסור שצלמים יתרוצצו
בין הרגליים בעת מבצע צבאי
המתת שבויים ואסייו מ חניים מזכירה גירמית התנהגות של מרצחי אש*ף

דברי רבין ב״הארץ׳
אלא משינאת המן הוא היה מן הראשונים שנחלצו לברך עליו ולהעניק לו
את הגושפנקה שלהם. היה זה אותו רבין שהצטלם בהנאה
כה בולטת בלבנון, כשהוא לבוש בשכפ״ץ גברי, לצידו
של אריאל שרון, בשיא המילחמה. נראה כי אין תועבה
של הליכוד שאין רבץ מוכן להעניק לה את תמיכתו
ובירכתו.
יתכן כי בדרך זו מכשיר רבץ את עצמו לכהונת
שר־הביטחון בממשלת־אחדות״לאומית, בהנהגת יצחק
שמיר או שימעון פרס.
אך חמורה מכל אלה מסקנתו של רבץ לגבי העיתונות.
כבר בדוח ועדת־זורע יש התייחסות חמורה לנוכחותם
של העיתונאים במקום. נדמה שזהו הקטע הרציני היחידי
בדוח כולו. יש גם מקום לחשש שזוהי המסקנה היחידה
של הדוח שאכן תוצא אל הפועל. הדוח הביע את

העיתונאים מילאו את חובתם נאמנה. הם צילמו את
החוטפים ההרוגים והחוטפים השבויים, את הרמטכ״ל ואת
בני־הערובה המשוחררים. בשעה שצילמו, לא ידעו כלל
כי צילומים אלה עומדים להיות מוצגים מישפטיים
חשובים ביותר, המתעדים פשע־מילחמה.
הם הבחינו בכך רק אחרי־מעשה. יתכן כי הראשונה
היתה ענת סרגוסטי, אחת משלושת הצלמים שהצליחו
לצלם את החוטפים החיים לפני רציחתם. כאשר שמעה
ברדיו כי כל ארבעת החוטפים נהרגו, נדלקה נורה אדומה
בראשה. היא תפסה מייד שמשהו כאן אינו בסדר, והזעיקה
אותי. מאותו הרגע התחילו הדברים להתגלגל כפי
שהתגלגלו.
לכל שלושת הצלמים שצילמו את השבויים — אלכס
ליבק, שמוליק רחמני וענת סרגוסטי — מגיע עיטור
כפול: עיטור עיתונאי ועיטור לאומי.
עיטור עיתונאי, על כי דבקו במשימתם והנציחו את
המתרחש בשטח, למרות ההתרגשות וההמולה שליוותה
את ההסתערות. זה נוסף על הצלחתם להגיע בכלל
למקום. כעורך העולם הזה אני רוצה לציץ במיוחד את
ענת סרגוסטי, שמיהרה למקום ביוזמתה עוד לפני
שקיבלה הוראה לכך, ושהסתננה עד למקום האירוע
עצמו. ענת, שהצליחה במילחמת־הלבנון להגיע לכמה מן
המקומות המסוכנים ביותר, ושקיבלה על עצמה עשרות
פעמים סיכונים חמורים, עמדה גם במיבחן זה( .אגב: ענת
פגשה במקום את תת־אלוף אביגדור קהלני. בפעם
שעברה פגשה אותו כאשר הקרב על מחנה עוזיי
לידביירות היה בעיצומו. קהלני מיהר אליה כשראה אותה
עומדת זקופה ומצלמת, בשעת ההפגזה, וביקש ממנה
להיזהר).
העיטור השני הוא לאומי. לולא הצלמים האלה, לא
היה דבר הרצח נודע כלל. ועדת־זורע לא היתה קמה.
הנוהל הפושעני של הריגת שבויים היה משתרש באץ
מפריע.

חדש!

חדש!

ספרי איכות חדשים
היישר ממכב ש הדפוס
לקראת שבו עהספר:

• ״בקצב מהיר״ -מאת רן פרז
(רומן מתח פוליטי בן־זמננו).
• ״להט באלבמה״ -מאת ריטה מיי בראון
(היצירה האמריקאית הגדולה על שנות
ה־ 10 וה־ 20 למאה, באלבמה הלוהטת).

• ״אוה טראוט״ -מאת אליזב ט באון
(סיפור עדין ומרגש על אם ובנה).
• ״בצל הצללים״ -מאת טד אלבורי
(סיפור מתח מבריק על בוגדים וסוכני־חרש).

להשיג בכל חנויות הספרים המובחרות
ובשבוע הספר בכל הדוכנים.

״הוצאת ״פדים -מידן״

!ינז ־ו ־ן ־
השט! צ1חק, וצוחק, וצוחק

ן* יום ה־ 5ביוני 1967 מכרה ישראל את נישמתה לשטן.
^ כמו׳ באגדה הגרמנית על הדוקטור פאוסט, מאסה המדינה
בקיומה האפרורי ובחרה בתהילה, בהתפשטות, בכוח, באימפריה.

תוך בדי כך היא איבדה את נישמתה, את ייחודה,
אוצר הדורות.

היא חיפשה את הביטחון המוחלט באמצעות עוצמה צבאית,
כמויות של נשק, שטחים כבושים, דיכוי עם אחר.
היא השיגה ביטחון זה — ולא הרגישה כי הסרטן הקטלני
פושט באבריה ואוכל אותה מבפנים.

אם יש גיהינום, השטן יושב שם וצוחק, וצוחק,

וצוחק-
^ ילו אירע נס, ואחר מהרוגי ה־ 5ביוני 1967 היה קם לתחיה
>1ביום ה־ 5ביוני ,1984 הוא לא היה מאמין למראה עיניו.
הצבא שפרץ קדימה ב־ 5ביוני 1967 היה צבא יפה. צבא קטן,
שהאמין כי הוא מחזיק בידיו את גורל המדינה וסוכך עליה בגופו.
צבא של הגנה. צבא שהאמין בטוהר נישקו. צבא שהעולם כולו
העריץ•

ביום החמישי של המילחמה, ב־ 9ביוני, שיגרתי לראש-
הממשלה, לוי אשכול, פניה פומבית ופרטית, ובה הרעיון להציע
לעם הפלסטיני לאלתר מדינה משלו לצד ישראל, במיסגרת
התפייסות היסטורית, השלמה ושלום מלא.
כעבור כמה ימים חזרתי על הצעה זו באוזני אשכול, בשיחת
פנים־אל־פנים בבניין הכנסת.
הסברתי לו כי המרחב כולו נתון במצב של הלם, שהעם
הפלסטיני הוכה בתדהמה בעיקבות ההתמוטטות של מציליו־אפוטרופסיו
הערביים, שזוהי שעת־רצון חד־פעמית לשינוי פני
ההיסטוריה במחווה דרמאתית גדולה,
כיום אין עוד חוקר רציני, המכחיש בדיעבד את נכונות הדברים
האלה. השלום היה בהישג יד — שלום גדול, שלם, מקיף ארץ
ומרחב.

אכל דכריי נפלו על אוזניים אטומות. לוי אשכול
לא הבין, ולא רצה להכין.

את ידיו של התינוק משה כיוון מלאך־אלוהים, שהציל את
הנער מידי פרעה,

אך יותר מכולם בלט נביא התקופה, ישעיהו ג׳,
ישעיהו בן־לבב, ישעיהו ליבוביץ.

הוא ניבא בראשית הכיבוש שהכיבוש יהפוך את ישראל לעם
של חיילים, שין־ביתניקים ומנהלי־עבודה. הוא ניבא שהסיסמה
תהיה: הטובים לשין־בית.
ניבא — וידע את אשר הוא ניבא.

מה שנראה אז כאימרה שנונה ומוגזמת, הנהו
כיום תיאור פשוט של המציאות.

השב״כ מוזכר עתה כמעט מדי יום בקשר להאשמות של
עינויים, וגם בפרשת הרצח של חוטפי־האוטובוס. במדינה כולה
נעשית העבודה השחורה על־ידי עבדים ערביים, ועליהם עומדים
מעבידי־העבדים, אנשי ההתיישבות העובדת, תיפארת ישראל
מאתמול. השחיתות והריקבון המוסרי אכלו מזמן כל חלקה טובה.
הנביאים שניבאו כאשר ניבאו עדיין עומדים בשער, כשהם
נלעגים, שנואים, בזויים ומוצאים אל מחוץ לחוק.

והשטן צוחק, וצוחק, וצוחק...

מי מאיתנו, שהיינו שותפים ליום הזה, לא ראה
אותו כך?

^ אגדה היהודית מספרת כי למשה רבנו, בהיותו תינוק,
1 1הוצעו לבחירה כתר מלכות או גחלת בוערת. הילד שלח את
ידו אל הגחלת, וכך שרף את לשונו.
מדינת־ישראל הועמדה, בשנה ה־ 19 לקיומה, לפגי בחירה
דומה: בצד האחד כתר השלום, החוכמה, השלווה והגדולה
הרוחנית, ובצד השני הגחלת הבוערת של הכוח הגס, ההתנשאות,
הביטחון הכוזב והטירוף הכוזב.

המדינה שלחה את ידה אל הגחלת, ושרפה את
נישמתה.

הייתי עד־ראייה לטראגדיה נוראה זו. ראיתי מקרוב את הנפשות
הפועלות.

ך• אימרה הלאטינית אומרת :״הלאטיפונדיות הרסו את
1 1רומא!״
כלומר: רומא נהרסה מבפנים, כאשר האיכרים החופשיים
נאלצו למסור את נחלותיהם לבעלי־האחוזות הגדולות, שהפכו
אותן לחוות (לאטיפונדיות) .האיכרים החופשיים, בעלי אדמתם,
שלחו את בניהם ללגיונות, כדי להגן על המדינה ועל נחלתם, וכך
נוצרה אומה בריאה, בעלת צבא בריא. ואילו האחוזות הגדולות
העסיקו שכירים, ולאלה לא היה שום עניין במדינה ובנחלה. בעיר
רומא הצטופף אספסוף, שכל מעייניו היו נתונים ללחם־חינם
ולקירקס. על המדינה הגן צבא של שכירים זרים, שהשתלט עליה.
המדינה התמוטטה מבפנים.

כמו בשעות־מצוקה בעבר, קמו גם הפעם נביאים לישראל.
שבועון זה היה אחד מהם.

^ שטן הוא כימאי עילאי. הוא יודע את מלאכתו.
1 1ה־ 5ביוני 1967 נראה ביומה היפה ביותר של מדינת־ישראל.

והשטן צחק, וצחק, וצחק
והשטן
צחק, וצחק, וצחק...

השטחים הכבושים הבריחו את ישראל להיות
למדינה עושקת, מנצלת, חומסת, גוזלת, הורגת,
הורסת, כובשת, מתפשטת, מדכאת, מגרשת,
לוחמת.

והשטן צוחק, וצוחק, וצוחק...

כיום אנחנו יודעים שכל אלה היו אמונות־הבל. תעתועי השטן.
לא היתה צפויה שום סכנה למדינה. צבאות־ערב המהוללים היו
חלושים ועלובים. דיברי־הרהב של נשיא־מצריים היו דברים
בטלים.
אך חיילי ה־ 5ביוני לא ידעו זאת. הם האמינו בנפש יוקדת שהם
יוצאים למילחמת־מגן נואשת. הם האמינו לדברי ראש־הממשלה
ושר־הביטחון, שהבטיחו שניהם ליוצאים אלי״קרב כי אין פנינו
לכיבושים, אלא להצלת המדינה בלבד.
זאת היתה שעתנו היפה ביותר. קמנו, הצלנו, ניצחנו.

לכן,
בדברנו על המיפנה ההיסטורי של ה־ 5ביוני, בלשון
הסמלים אנחנו מדברים. זה לא התחיל באותו יום, וגם לא ב־15
במאי ,1967 כאשר התקבלו הידיעות הראשונות על התרכזות
הצבא המצרי בסיני, וגם לא ב־ 15 במאי ,1948 כאשר קמה
המדינה.
ובכל זאת, ב־ 5ביוני 1967 קרה משהו, שמיקד את כל
התהליכים והפעילם כנחשול הרסני — כמו פריצת הסכר, כמו
התפרצות הר־הגעש.

כלומר: כאשר החליטה ישראל, במודע או שלא־במודע,
להעדיף את השטחים הכבושים על פני השלום, היא נאלצה לדכא
את בעלי השטחים האלה. עם קטן, אמיץ ואידיאליסט ,,שניצול מן
השואה ושהגן על נפשו, הפך עם מדכא, בעל אימפריה, העושק עם
אחר והופך אותו לעם־עברים של חוטבי־עצים ושואבי־מים.

זו התמונה המחרידה, שהיתה מתגלה לעיניו מתוך כותרות
העיתונים של הימים האחרונים:
חיילי צה׳׳ל, וביניהם קצין־בכיר, רצחו בדם קר שני צעירים בני
,17 שניסו לחטוף אוטובוס ושנלכדו בלי קרב. זה קרה במרחק של
כמה עשרות מטרים מן הרמטכ״ל.
קציני צה״ל היו חברי אירגון־טרור רצחני, שהרג תלמידים,
ניסה להרוג נשים וילדים באוטובוסים ונבחרי־ציבור בערים
הכבושות, לפוצץ את קודשי המוסלמים והנוצרים;
קצין צה״ל עמד מנגד כאשר שוטר דרוזי, משרת המדינה, נכנס
לתוך מלכודת־מוות שהוטמנה בעזרת הקצין, ואיבד את מאור־עיניו.
לדברי הטרוריסטים עצמם, קצינים בכירים ביותר בצה״ל,
וביניהם הרמטכ״ל דאז, בירכו אותם אחרי ביצוע מעשי־הרצח.
האירגון היוקרתי ביותר בעולם המטפל בזכויות־האדם,
אמנסטי, קבע כי ישראל נמנית עתה עם המרינות המענות
אסירים כעניין שבשיגרה, וכי שיטת העינויים מופעלת דרך־קבע
בחקירת שבויים ועצירים פוליטיים.
חיילים העידו כי ראו במו עיניהם כיצד הוכרחו זקנים
חפים־מפשע בכפר ערבי לזחול על ארבע, לנבוח ככלבים, צעירים
הוכרחו לסטור בפני הוריהם ולשיר תוך כדי כך את ההימנון
הלאומי:
כל עוד בלבב פנימה, נפש יהודי הומיה.

היה נדמה שזהו נם מן השמיים, הצלה כרגע
האחרון, גאולה על עכרי־פי־פחת.

לוי אשכול פעל על פי תפיסה שלא נולדה בן־לילה,
יש מאין. היא עוצבה במשך שנים ודורות, מאז
ראשית ההתנחלות הציונית בארץ, ואולי הרבה לפני

האימרה העברית תאמר :״השטחים הרסו את
ישראל!״

איזה צבא היה מתגלה לעיניו של חייל ה־ 5ביוני,
אילו קם לתחיה מקץ 17 שנים?

במשך שלושה שבועות היה נראה כאילו קיום מדינתנו,
התגשמות חזון הדורות, נתון בסכנה.
במשך שלושה שבועות התייסרנו בפחדים נוראים, כאשר
המועקה מכרסמת בלב והדאגה גוברת בנשמה, והנה שעט צבאנו
קדימה והדביר תוך שעות מעטות את הגדולים והחזקים
שבציבאות־ערב. מעשה דויד בגוליית.

לוי אשכול הכריע כפי שהכריע מפני שהיה שייך לממשלה,
למיפלגה, למימסד פוליטי, לציבור. כל אלה הכריעו באמצעותו.

הרגע הגדול ביותר היה פתח לאסון
את ידיו של לוי אשכול כיוון שד־משחת, שליח־השטן, שלא
רצה כי עם־ישראל יבוא אל המנוחה והנחלה.

והשטן צחק, וצחק, וצחק...

^.עומדו מול ים ההיסטוריה, שאין לו התחלה ואין לו סוף,
^ נוטה האדם להיאחז בתאריכים ״היסטוריים״ ולומר: הנה, כאן
בדיוק אירע המיפנה הגדול, ששינה את גורל העמים.
זה טיבעי, וזה גם נכון במידה מסויימת. יש משמעות
למאורעות ולתאריכיהם.

אך מובן שתאריכים אלה הם סימליים בלבד.

יי• שטן יש חוש מפותח לסמלים. השטן אוהב סמלים, והוא
/יודע לסדר אותם כראוי.

לכן דאג השטן לכך שאחרי ה־ 5ביוני יבוא ה־6
ביוני.

אין סמליות משמעותית יותר: ה־ 5ביוני 1967 הוביל במישרין
אל ה־ 6ביוני ,1982 יום התן, יומו של אריאל שרון, יומו של רפאל
איתן, לילם של 583 חללי צה״ל(עד יום השנה השני) ושל רבבות
בלתי־ספורות של הרוגים אחרים, גברים, נשים וטף.
נוח להגיד שמילחמת־הלבנון היה חריג, מישגה פאטאלי, פרי־באושים
של ראש־ממשלה מעורער בנפשו, שר־ביטחון בעל
שיגעון־גדלות ורמטכ״ל פרימיטיבי, הגרוע בגנרלים של המאה
ה־.20

זה נוח להגיד, אך אין בכך אמת.

מילחמת־הלבנון נבעה בהכרח ממילחמת ששת־הימים
— ומההחלטה שלא להחזיר את השטחים
שנכבשו בה.

שום דבר בהיסטוריה אינו קורה, אם לא קדמו לו תהליכים
אשר יצרו את המציאות המסויימת שבה הם קורים.
כאשר נפרץ סכר ונחשולי־מים אדירים מציפים ארץ, מטביעים
אלפים והורסים ערים וכפרים, יש לזה מועד: יום, שעה, דקה,
שניה. אך ברור כי האסון לא היה מתרחש אילמלא הצטברו המים
מאחורי הסכר במשך ימים, שבועות, חודשים. הצטברות המים היא
שגורמת לפריצה הבלתי־נמנעת של הסכר. ולה אין תאריך.
כאשר הר־געש מתפרץ, והלאבה הלוהטת נשפכת, מתקדמת,
שורפת, הורגת והורסת — יש לזה תאריך. אך התהליכים שבבטן
הארמה, התהליכים החבויים שגרמו להתפרצות, נמשכו זמן רב. גם
להם אין תאריך.

מילחמת־הלבנון היתה, ביסודה, נסיון נואש לשבור את
ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש, ולחסל במכה מכרעת אחת את
״תשתית המחבלים״ .כלומר: את האירגון הפוליטי של העם
הפלסטיני, השואף להבטחת קיומו ועתידו במדינה לאומית משלו.
מכיוון שהדבר ניתן להשגה רק בדרכי־שלום, ומכיוון שהעם
הפלסטיני למד מנסיונו המר לבחור בדרך השלום — מילחמת־הלבנון
היתה מילחמה נגד השלום, למניעת השלום, להריסת
תשתית־השלום.

ביום הזה קרה משהו. בעיקבות הדבר שקרה נכבשו שטחים,
הוחמצה הזדמנות היסטורית להחזירם, התפתחו הדברים כפי
שהתפתחו. אך כל מה שקרה ב־ 5ביוני ואחריו — לא בחלל הריק
נולד.

על הצבא של ה־ 5ביוני נכתבו שירים ובאלאדות. חיילי ה־6
ביוני כותבים שלטי־מחאה.

הוא הדין לגבי התאריך 5ביוני . 1967

מבחינת הזמן, ההבדל בין ה־ 5ביוני ובין ה־ 6ביוני
אינו אלא יום אחד ו־ 15 שנים. אך זהו הבדל של מיליון
שנות־אור.
והשטן צוחק, וצוחק, וצוחק...

^ 8 1 1 1י3זו::

במדינה
העם

סיפור הצלחה

בפעם הואשונה מזה 20 שנה מתעובים שיוותי־הביטחוו שוב
לחסל את הרשימה המתקדמת רשרום, שהליכוד דואה בה את

המחתרת הטרוריסטית
מוכיחה שראשי החיגיד הדתי
הצליחו במה שרצו להשיג
כשהוא חובש כיפה, הופיע נשיא־המדינה,
חיים הרצוג, לפני קבוצה של
אנשי תנועת־הנוער הדתית בני־עקיבא.
הוא ניצל את ההזדמנות כדי
להתריע נגד אירגון־הטרור היהודי,
שכל חבריו הם דתיים.
הנשיא, בנו של מי שהיה הרב
הראשי האשכנזי בארץ־ישראל, דיבר
בחריפות. הוא סיכם את דבריו בקביעה
כי קיום מחתרת־הטרור מוכיח כי
מערכת־החינון־ הדתית במדינה.נכשלה״.

כך הותקף תוך שעה בגסות
ובפראות על־ידי אנשי גוש־אמונים.
מה זה כישלון? נראה כי גוש־אמונים
צדק, וכי הנשיא טעה.
מערכת־החינוך הדתית לא נכשלה.
היא הצליחה מעל לכל המשוער.
.כישלון׳ פירושו אי־הצלחתו של
אדם או גוף להשיג את המטרות שהציב
לעצמו. השאלה היא, איפוא: מהן
מטרותיה האמיתיות של מערכת־החינוך
הדתית? מהם היעדים אשר
ראשיו, בעבר ובהווה, הציבו לעצמם?
זוהי אמת־המידה היחידה לקביעת
ההצלחה או הכישלון של מערכת זו,
כמו של כל מערכת אחרת.
שוחרי־המחתרת ואוהדי־הטרור צדקו
בהחלט כאשר מחו על דברי הנשיא,
שמדד את הצלחת מערכת־החינוך
הדתית על פי היעדים ש הו א היה
רוצה לכפות עליה.
שטופי זימה. האמת הפשוטה
היא כי מערכת־החינוך חינכה בדיוק
ברוח שנקבעה לה. קיום מחתרת־הטרור,
על מעשי־הזוועה השונים שלה,
שבוצעו ושתוכננו, הוא עדות חיה
להצלחה זו.
מערכת-החינוך חינכה במשך 36
שנים טיפוס של ישראלי, שיש בו
התכונות הבאות:
• שיגעון־גדלות קולקטיבי, הרואה
בכל דבר יהודי את כליל השלמות.
• שינאה טוטאלית לגויים שהם
.שטופי זימה״ ,והתעלמות מוחלטת
מכל תרבויות העמים, הערכים האוניברסליים
והנכסים הכלל־אנושיים.
• ראיית ההיסטוריה האנושית
כולה מנעד לחור־המנעול של המצוקה
היהודית, כך שתולדות כל העמים,
מבריאת העולם ועד היום, נתפסות רק
כשרשרת אחת ואינסופית של רדיפת
היהודים.
• התעלמות מוחלטת מקיומו של
עם אחר בארץ, בעל זכויות לאומיות או
אנושיות, והתייחסות לעם זה כאל
כנופייה של זרים שהיא, במיקרה הרע
ביותר, נסבלת, ושבמיקרה הטוב ביותר
תהיה הזדמנות לגרשה.
• לימוד בלתי־ביקורתי, עוד בגיל
הרך ביותר, של ספרי־התנ״ך,
ובמיוחד ספר יהושע, המטיפים לרצח־עם
סיטוני כצו של הקדוש־ברוך־הוא,
תוך השלכה ישירה של מוסר קדום זה
על המציאות הנוכחית.
• בוז גמור למדינת־החוק הדמוקרטית,
וכמיהה למדינת־ההלכה, שכל
חוקיה נקבעו בסיני.
חומייניסטים. באיצטלה של דת,
חונך דור שלם של תלמידים להש־קפת־עולם
רוויית־שינאה, מנוכרת
וזרה לעולם, הדומה לחינוך הניתן
בבית־ הספר של האיית־אללה חומייני,
עם הקמת המחתרת, נשא חינוך זה
פרי שבעליו מברכים עליו.
הם הצליחו.

רגע הראשון חשב מוחמר
מיעארי שזוהי מתיחה מפולפלת.
!בעל הקול המנומס בטלפון הציג את
עצמו כמשה קוחנובסקי, היועץ
המישפטי של מערכת־הביטחון(מיעא־רי
התקשה לתפוס את השם) והודיע לו
כי שר־הביטחון שוקל את הוצאת
.הרשימה המתקדמת לשלום״ מחוץ
לחוק.

אבל זאת לא היתה מתיחה.
כעבור כמה שעות שמעה
המדינה כולה כי שר־הביטחון
כפועל, יצחק שמיר, מי שהיה
אחד משלושת הראשים של
מחתרת לח״י, מתכוון ככל
הרצינות להשתמש בתקנות•
החירום של הנציב העליון
הבריטי כדי למנוע מרשימה,
שאחד מראשיה הוא אלון*
כצה״ל, להשתתף בבחירות
במדינת־ישראל הדמוקרטית.
זה נשמע כבדיחה — אבל
במדינת־ישראל בשנת ,1984 ככל
שבריחה היא גרועה יותר — כן
גוברים סיכוייה להפוך למציאות.

#מעבך לאחודהחסימה
ך ¥ד לאותו יום שמעו רק מעטים
מאזרחי ישראל על עצם קיומה
של הרשימה החדשה. כלי־התיקשורת
כמעט התעלמו מקיומה. כאשר הציגה
את עצמה יומיים לפני כן, זכתה רק
לשורות ספורות ומשועממות בעיתונים.
אולם
האיום של שר־הביטחון עשה את
שלו. במכה אחת הפכה הרשימה ללהיט
החם ביותר בשוק התיקשורת. אם
ראש״הליכוד ראה בה סכנה כה נוראה
לקיום מדינת־ישראל, עד כי החליט
להשתמש בחוקים הקולוניאליים

העכורים של המנדט כדי למנוע את
הופעתה בבחירות, מוכרח להיות לכך
מניע חזק. הציבור התחיל להתעניין
ברשימה.
ואכן, אין זו רשימה רגילה, אחת
מיני רבות. היא הוכנה במאמץ
אינטנסיבי, שנמשך חודשים רבים,
ושהתנהל בדיונים ענייניים בכל רחבי
הארץ. בעוד שמיפלגות אחרות עסקו
בתעלולי־פירסומת כרי לזכות בכותרת
בעיתון או בטלוויזיה, או במריבות על
מקומות, עשתה הרשימה עבודה
רצינית.

המגמה: להקים כפעם הראשונה
בתולדות המדינה רשימה
יהודית׳ 1ערבית אמיתית,
המבוככת ע ל שיוויון מוחלט,
ושהמצעשל ה יכול להתקבל על
דעת יהודים לאומיים וערכים
לאומיים כמידה שווה.

לא היתה זאת מלאכה קלה. בקרב
הציבור הערבי גברה השנה הנטיה
להקים רשימה ערבית מאוחדת ונפרדת,
שתרכז את הכוח האלקטורלי של
700 אלף הערבים בישראל כקבוצת־לחץ
יעילה. אחרים טענו כי הקמת
רשימה כזאת תהווה נסיגה, ותשמש
הוכחה בפי אויבי־השלום לכך שיהודים
וערבים אינם יכולים לשבת ולפעול
ביחד, גם במחנה־השלום.
אחרי התלבטויות קשות, ודיונים
בלתי־פוסקים, ניצחה המגמה השניה.
חוץ משתיים־שלוש קבוצות קטנות
ברחוב הערבי, התאחדו כל הכוחות
הערביים האותנטיים ברשימה החדשה
— ריכוז חסר־תקדים של 35 תנועות
ערביות מקומיות וארציות — החל
בתנועה המתקדמת בנצרת, שזכתה
שם ברבע הקולות בבחירות המקומיות,
וכלה בתנועת האזרחים הערביים
של נורי אל־עוקבי, בדווי שאביו הוא

ראש אחד השבטים החשובים בנגב.
רוב המרכיבים הם תנועות מקומיות,
שהוכיחו את יכולתן בבחירות לרשויות
המקומיות בעשרות כפרים ועיירות.
גם בציבור היהודי היה נטוש ויכוח.
המרכיב היהודי העיקרי הוא תנועת
אלטרנטיבה — גוף שקם לפני שנה
כאשר התאחדו ראשי של״י, בעיקבות
הפילוג בתנועה זו, עם פעילים של
תנועות־המחאה, כדי להקים כוח בעל
מצע ברור למען ״ישראל אחרת״.
היו שרצו בהופעת אלטרנטיבה
כרשימה נפרדת. אחרים סברו כי אסור
ללכת בדרך זו, מאחר שבוחרי 1984
לא יצביעו בעד רשימה שהצלחתה
לעבור את אחוז־החסימה אינה מובטחת
מראש.

הוויכוחים הסתיימו כאשר
נוצר הבסיס להליכה משותפת
עם המרכיבים הערכיים. לכוח
המאוחד לא היתה עוד כל בעיה
לגבי אחוז-החסימה — הבוחרים
הערביים הבטוחים
לרשימה זו מרובים מ־ 20 אלף
הקולות הדרושים לכד.

#גבולו ת ה־ 4ביוני

ישראל שבגבולות ה־ 4ביוני
. 1967
ניהול מאבק בלתי־נלאה נגד
האפליה הלאומית והגזענות על כל
גילוייהן, ועיגון שוויון־הזכויות הזה
בחוקה דמוקרטית שתחוקק למדינת־ישראל.
חוקה
זו תבטיח שוויון מלא בין כל
אזרחי ישראל — יהודים וערבים,
אשכנזים ומיזרחיים, גברים ונשים,
חילוניים ודתיים.

• הכרה הדדית בזכותם של
שני העמיס — היהודי־ישראלי
והערכי-פלכטיני — להגדרה
עצמית לאומית.

מימושו של עיקרון זה מחייב את
יציאת ישראל מכל השטחים שנכבשו
במילחמת ,1967 לרבות ירושלים
המיזרחית, וביטול הכיבוש על כל
ספיחיו. השטחים הללו יוחזרו לבעליהם
הלגיטימיים, העם ערבי הפלסטיני,
לשם הקמת מדינתו העצמאית בהם,
לצידה של מדינת־ ישראל. שתי המדינות
תקיימנה ביניהן יחסי שלום
ושכנות טובה.
• ההכרה ההדדית בין מדינת־ישראל
והמדינה הפלסטינית שתקום,
נסיגת הכוחות הישראליים מן השטחים
הכבושים והסכם־השלום יהיו פרי
משא״ומתן בין ממשלת־ישראל ובין
הנציג הלגיטימי הבלעדי של העם
הפלסטיני, הלא הוא אירגון־השיחרור
הפלסטיני.

ך* מו בכל התאחדות פוליטית, הת־
^ עוררו בעיות של מצע. אף שגישת
שני הצדדים היתה כמעט זהה, היו
רגישויות משני הצדדים. אחרי ויכוח
ממושך התקבל מצע־מינימום, שנראה
לשני הצדדים כתשובה הנכונה
לצרכים הלאומיים של יהודים וערבים
כאחד.

• נסיגה מיידית וללא־תנאי
של צה״ל מלבנון.
עד כאן המצע.

וזו לשונו:
• הבטחת מלוא שוויון
הזכויות הלאומיות והאזרחיות
כין האזרחים היהודיים והאזרחים
הפלכטיניים במדינת־

לגבי הרכב הרשימה, נקבע עיקרון
של שוויון מוחלט. רשימת 120
המועמדים מכילה 60 יהודים ו־60
ערבים, כאשר הראשון ברשימה הוא
ערבי (עורד-הדיז מוחמר מיעארי
עיתונות סיפורים מארץ רחזקר
הסופר חייס באר פירסס
כתב-חידה, ועתה
מגסיס הכל לפענחה
בעמוד פנימי מוצנע בדבר פורסם
ביום הראשון השבוע סיפור קצרצר של
משך בעמוד )14

ן ״ ןךיןדןןןןך 1השופט גבריאל בך (הגב למצלמה) ,יו׳ר ועדת־הבחירות,
מקבל את נציגי.הרשימה המתקדמת

לשלום״ :מחמוד נעאמנה מכפר עראבה, נעים מחול מפקיעין, עורך־הדין

יוסי ברד מתל־אביב, יעקב ארנון מירושלים, נירי אל־עוקבי מהגגג
ואורי אבנרי. לפני השופט מונחות 21 חוברות שהבילו 3500 חתימות,
כמחציתן של יהודים ומחציתן של ערבים. ליד השופט -מזכירי הוועדה.
גנגו

מהם מואשמים בקשירת קשר לביצוע
פשע, בהחזקת נשק שלא כחוק
ובפגיעה בזדון ברכוש צבאי.
האישום השני מופנה נגד 15 איש
שתיכננו את הפיגוע בראשי־הערים.
הם מואשמים בניסיון לרצח, בהחזקת
נשק שלא כחוק.
האישום השלישי מתייחם לרצח
שלושת התלמידים במיכללה האיס־לאמית
בחברון. הוא מופנה נגד שישה
נאשמים. הם נאשמים ברצח ובניסיון
לרצח.
האישום הרביעי מופנה נגד 12 איש
והוא מתייחס להנחת מיטעני החבלה
באוטובוסים הערביים בירושלים המיז־רחית.
הם נאשמים בניסיון לרצח
ובהחזקת נשק שלא כחוק.
.האישום החמישי מופנה נגד
שלושה נאשמים והוא מתייחס להנחת
רימונים בשני מיסגדים בחברון ב־29
בדצמבר .1983 שני שומרים, בשני
מיסגדים שונים, הפעילו את המיטענים
ושניהם נפצעו. האישום, שוב —
ניסיון לרצח והחזקת נשק שלא כחוק.
האישום השישי מתייחס לנאשם אחד
בלבד שהניח, לפי הנאמר, ב־ 29באוקטובר
1982 שני רימוני־יד
ממולכדים ביציע של מיגרש־כדורגל
בבית־ספר בחברון. אחד הרימונים
התפוצץ ושני נערים שצפו במישחק
נפצעו.
הנאשמים, כאמור, מובאים לבית־המישפט
באוטובוס מישטרתי גדול,
שיכול להכיל את כמות האנשים
הגדולה. לעיתים, כשהאוטובוס אינו
מצליח לתמרן ולהיכנס לתוך חצר

נמו בטי1ל שנת; כשהם שובע חיובים ונהגים מהעוצת אוהדיהם יוצאים 24
מחנו איוגוו הטווו מבית המישבט, ללא אזיקים 1וו<3עשה בר שמידה

מ 77ט מ
הדיון בעניינם של חברי אירגון
הטרור נמשך כבר זמן רב בבית־המישפט
המחוזי בירושלים, כאשר
השופט לא הגיע עדיין להחלטה
אם יש להאריך את מעצרם של
הנאשמים עד לתום ההליכים הפליליים.
נגדם. בינתיים גם לא ביטל
השופט את הצו האוסר לפרסם את
שמותיהם של הנאשמים או כל פרט
מזהה אחר עליהם.

כתב האישום, המונה שישה סעיפי
אישום שונים, מתייחס לשישה מיקרים
שונים. הראשון הוא התארגנות ב־אירגון
טרור וקשירת קשר לפוצץ את
כיפת הסלע שעל הר־הבית.
11 נאשמים באישום זה נאשמים
בפעילות באירגון טרור 13 ,אחרים
נאשמים בחברות באירגון טרור, ו־! 9

בניין בית־המישפט, מורידים השוטרים
את הנאשמים ברחוב והם צועדים ברגל
אל הבניין. הם נראים כחבורת צעירים
בטיול שנתי. בחורים חובשי כיפות
סרוגות, רובם עטורי זקנים, לבושים
בחולצות קיץ משובצות קלות ונועלים
סדלים תנ״כיים חומים. הם צועדים
בשקט, בקבוצות קטנות, משוחחים
ביניהם. נראה עליהם שאינם מתרגשים
מכיתבי־האישוס החמורים שהוגשו
נגדם. הם גם אינם סובלים מתנאי־מעצר
מחפירים החלים על כל העצירים
הפליליים האחרים.
פתח מיגרש־הרוסים בירושלים
הומה אדם בכל שעות היום. מישטרת
ישראל מתירה ביקורי מישפחות
בתדירות גבוהה מאוד. הם מתירים
(המשך בעמוד )68

ישראל הראל, יו׳ר מועצת יהודה ושומרון
(משמאל עם הכיפה הסרוגה) ,מחליף דברים
עם חבריו העצורים, חובשי כיפות סרוגות גם הם, המובלים באוטובוס.

ניפה לכיפה

ך * או טו בו ס האפור עמד בצד
! 1החצר, צמוד לחומת האבן. שער
הברזל היה סגור וברחוב התאסף קהל
סקרנים. רובם היו ערבים. היו שם גם
ילדים קטנים שסיימו זה עתה את
לימודיהם. היתה שעת צהריים. נהג
האוטובוס יצא מן הבניין וניגש אל כלי
הרכב הגדול. הוא הסתובב סביבו
כשהוא מתבונן בו בעיון ואז ניגש
לקידמת האוטובוס, נשכב על הריצפה
ובחן היטב אם אינו ממולכד מלמטה.
רק כשהיה בטוח שאין פצצות
באוטובוס, נתו את האות והשוטרים
23־1 0 3

יכלו להוציא את ה״חבר׳ה״ מן הבניין.
זה לא היה אוטובוס ערבי, שהנהג
בדק בתשומת־לב גדולה כל־כך. זה
היה האוטובוס האפור של מישטרת
ישראל, האוטובוס המוביל בדרו־כלל
את עצורי אירגון הטרור היהודי הלוך
ושוב ממיגרש־הרוסים בירושלים,
מקום שבו הם עצורים, אל בית־המישפט
המחוזי הנמצא בעיר המי־זרחית.
מדובר ב־ 24 עצורים, הנאשמים
בין השאר בהטמנת הפצצות בשישה בירושלים ערביים אוטובוסים המיזרחית.

בדיחת השנה

בוס שבו מובלים נאשמי אידגוו הטרור, אם לא הונחו

בו מיסעני חבלה. לחלק מן הנאשמים המובלים ב אוטובוס,
מייחס כתב״האישום את הטמנת מיטעני
החבלה באוטובוסים הערביים בירושלים המיזרחית.

^בבחירות -נדי
או״בתו העיקרית

מחיפה) ,והאחרון יהודי(אורי אבנרי).
במקום השני הוצב האלוף (מיל׳) מתי
פלד, ואחריו — ערבים כמו הכומר
האנגליקני ריאח אבו־אל־עסל, איש
התנועה המתקדמת מנצרת, ח״כ
של״י לשעבר ואליד צאדק מטייבה
ונורי אל־עוקבי מהנגב, ויהודים כמו
יעקב ארנון, מי שהיה מנכ״ל מישרד־האוצר
בימי לוי אשכול, הפסיכיאטרית
רוחמה מרטון, מי שהיתה מראשי
קבוצת־המחאה ״שטח משוחרר״ ועודד
פילבסקי, מוותיקי השמאל הישראלי,
אחיו של מאיר פעיל.
כל מוסדות הרשימה הורכבו על
בסיס של שוויון מוחלט: בראשה
הנהלה של 14 איש, מהם שיבעה
ערבים ושיבעה יהודים, ובראשם שני
יושבי־ראש משותפים: אורי אבנרי
וד״ר ראשיד סלים. רופא מנצרת.

#מנגנון החושך חוזר
^ יה ברור מראש כי רשימה זו,
1 1המהווה חידוש כה חותך בנוף
הפוליטי הישראלי, תותקף מכל
הצדדים. גם בעוצמת ההתקפה
ובכיווניה לא היה משום הפתעה.
הראשונה היתה רק״ח, הרואה את
עצמה כבעלת־מונופולין ברחוב הערבי.
רק״ח התאכזבה כאשר סירב מתי
פלד להיענות להזמנתה להופיע
ברשימתה. למחרת היום הפך פלד
פסול מכל וכל. בביטאון רק״ח, אל־איתיחאד,
התפרסמה ״ידיעה״ שבה
נאמר כי באסיפה במר ערבי מסויים
אמר אחד מראשי הרשימה כי ״אש״ף
נתן לנו הוראה להקים רשימה זו.״

מעשה מדהים זה של מלשינות
— שאין בה אמת —
היה הקדמה נאותה לפעולתו
של שר־הביטחון, ששינתה במכה
אחת את בל מירקם מע
רכת־הבחירות.
מי יזם את פעולת שר־הביטחון?
ברור כי היוזמה לא יצאה ממישרד־הביטחון
עצמו. היא באה ממישרד
ראש־הממשלה. בהעדרו של משה
ארנס מהארץ, ממלא יצחק שמיר את
מקומו גם כשר־הביטחון.
לאחריותו הישירה של ראש־הממשלה
כפופים שני מוסדות־הסתר
הישראליים. המוסד, ששמיר עצמו
ראשיו, עם בשעתו נמנה ושרות־הביטחון־ הכללי.

גוף זה נטל את היוזמה לידיו.

למעשה ראה השין־בית את עצמו
מאז ומעולם כשליט אמיתי של ״ערביי
ישראל״ .בימי דויד בן־גוריון רדה
השין־בית בציבור זה, באמצעות
״המימשל הצבאי״ .כל גילוי פוליטי
עצמאי מצד האזרחים הערביים רוכא
בכוח גס, על-ידי מעצר היוזמים
וגירושם. השילטון השתמש בעיקר
בראשי־החמולות, שהוחזקו בפחד
מתמיד, ושהוצע להם שוחד באלף
ואחת צורות (מילגות, רשיונות,
זכיונות, מקומות בכנסת) .האזרחים
הערביים הוחזקו במציאות קולוניאלית,
בעוד שלהלכה נהנו מכל
הזכויות של החברה הדמוקרטית.
לשיא הגיעו הדברים כאשר נמנעה
בשנות ה־ 60 הופעתה של קבוצת
אל־ארד (״האדמה״) כגוף פוליטי,
באמצעות צווים של שר־הביטחון
והחלטה של ועדת־הבחירות. בית־המישפט
העליון אישר אז צעדים אלה.
הטענה: אל־ארד אינו מכיר במדינה
או בגבולותיה.
אולם מאז קרו הרבה דברים בארץ.
היה תהליך כללי של ליברליזציה
בחברה הישראלית. המימשל הצבאי
שחל על האזרחים הערביים בישראל
בוטל על־ידי הכנסת. הציבור הערבי
גדל מאוד, ומהווה עתה־ 1795 של אזרחי
המדינה. בציבור זה קמה אינטליגנציה
צעירה, שהתחנכה באוניברסיטות הישראליות,
ושיש לה מודעות פוליטית
גבוהה.
בית־המישפט העליון שוב אינו
עומד דום ומצדיע כאשר מופיע לפניו

גמסיבת״העיתונאים שנערכה יומיים
לפני שהשיל היועץ המישפשי של מערכת-
הבישחון את פצצתו, הציגו ראשי הרשימה את מצעם. מימין: עורך־הדיו
שניתנה לרשימה כל האפשרות להביא
קצין במדים. במישפט אילון־מורה הוא
את טענותיה לפני ההחלטה.
פסל את חוות־דעתו הצבאית של
לכן לא ניתן הצו מייד, אלא נשלחה
הרמטכ״ל. לא מכבר הכריז השופט
לרשימה הודעה בכתב, בחתימת היועץ
העליון חיים כהן כי הוצאת אל-ארד
המישפטי של מערכת־הביטחון, על
הכוונה לפרסמו. היא הופנתה אל
״הרשימה המתקדמת לשלום״ ,ולא היו
בה אף מילות־הנימוס ״שלום״ או ״אדונים
נכבדים״.

ואשי הרשימה

וזו לשונה:

מוחמד מיעארי, מס׳ 1ברשימה, אורי אבנרי וד׳ר ראשיך שלים מנצרת,
יושבי־ראש משותפים של הנהלת הרשימה, האלוף(מיל ) מתי פלך, מס׳ 2
ברשימה, והח־כ לשעבר ואליך צאדק מכפר״שייבה, מס׳ 4ברשימה.
לשנות הניסוחים באופן טאקטי
בלבד.
(ג) השותפים הערביים העיק ריים
בהתארגנות להקמת הרשימה
הינם חברי ״התנועה המתקדמת״ ,
אשר הסכימו כבר בעבר עם
עמדותיה הלאומיות של תנועתם,
הרואה בערביי ישראל חלק בלתי־נפרד
מן עם הערבי הפלסטיני,
תומכת בו ובמאבקו ״ההירואי״
בהנהגת אש״ף ולמען זכותו להגדרה
עצמית והקמת מדינתו
העצמאית על ״אדמת המולדת״ .
(ד) חלק מהנציגים הערביים
בהתארגנות הנזכרת רואים בהקמת
רשימה כזו שרות לעם
הפלסטיני והכרה בזכותו להגדרה

הךןחווד״ר ראשיד סלים,
1\ - 11 111 יו׳ר״משותף. הרשימה
בנוייה על עיקרון השיוויון.
אל מחוץ לחוק היתה אחד המישגים
הגדולים ביותר של בית־המישפט
העליון.
שרותי־הביטחון, שהטילו את מוראם
על כל המיפלגות בימי בן־ גוריון
(ושהגיעו לשיאם כאשר שתלו מנד
שיר־האזנה בשולחן־העבודה של מאיר
יערי, מנהיג מפ״ם) הוצאו בהדרגה מן
החיים הפוליטיים.

השבוע, במכה אחת, הוחזרה
המדינה אחורה, לימים השחורים
ביותר של ימי־הראשית.
השב״ב חזר והפך ל״מנגנון החושך״
,המתערב בענייני הבחירות.
מיפלגת-השילטון משתמשת
בזרועות-הביטחון, ובאמצעים
של עיקוב, בילוש, ציתות
ומודיעים, בדי לחבל ברשימה
יריבה המציגה אלטרנטיבה
למדיניותה.
השמוש בחוק קולוניאלי — שנחקק
על־ידי הנציב עליון כדי
להילחם באצ״ל ובלח״י — כדי
להתערב בהליכים הדמוקרטיים במדי־נת־ישראל
החופשית, מסמל את טיבה
של שיטה זו.

#הננהרבג״ץ
ף* רור לבעלי־המזימה כי העניין
יגיע לבית־המישפט העליון. הם
עשו את הכל כדי להכין את עצמם
כראוי, וכדי לשכנע את השופטים

ך: ך ך 1\ | 1נורי אל-עוקבי, בנו
1\ 1 1.411 של שייח׳ ,פעיל
מזה שנים למען זכויות הבך ווים.
( )1הריני להודיעכם כי שר-
הביטחון שוקל להכריז על איר-
גונכם -הרשימה המתקדמת
לשלום -בהתאחדות בלתי״מות-
רת; זאת בתוקף סמכותו לפי תקנה
( )1(84ב) לתקנות-ההגנה (שעת-
חירום) .1945
( )2אלה עיקרי הטעמים, שבגינם
שוקל שר־הביטחון לעשות כאמור
לעיל:
(א) באפריל 1984 התכנסו נציגי
תנועת ״אלטרנטיבה״ ונציגים ער ביים
של ״התנועה המתקדמת״
ודנו בהקמת רשימה משותפת
ערבית־יהודית ,״הרשימה המתקדמת
לשלום״ (להלן -״הרשימה״).
(ב) במגעים שקוימו בין הנציגים
הערביים בהתארגנות להקמת
הרשימה, סוכם על טיוטת-מצע
שבה אין איזכור לגבולות המדינה
הפלסטינית לכשתקום. מחשש כי
מצע כזה לא יעמוד בביקורת
״ועדת״הבחירות המרכזית״ ,הוח לט
על דעת הנציגים הערביים

הערבית-יהודית שמו להם למטרה
לפעול להקמתה של מדינה פלס טינית
בהנהגת אש״ף בשטח כפי
שיקבע על־ידי אש״ף.
(ט) אש״ף הוכרז כאירגון טרו ריסטי
על פי הפקודה למניעת
טרור, התש״ח .1948
התבקשתי על-ידי שר־הבי־

טחון להביא האמור לעיל לידיעתכם,
וזאת כדי לאפשר לכם
להשמיע טענותיכם ולהעיר הע רותיכם
בטרם יחליט השר באופן
סופי, אם להפעיל סמכותו על-פי
תקנה 84 הנ״ל.

#ציתות טרבאת׳
**ד כאן נוסח ההודעה. קשה
להחלים מה חמור בה יותר: הזדון
או החוצפה. שהרי אין במיכתב כולו אף
טענה מוחשית אחת, ברורה ומוכחת.
הכל נאמר בלשון של הלשנה והכפשה,
רמיזה והשמצה, תוך גיבוב דברים
שתלמיד למישפטים בסמסטר הראשון
היה מתבייש בהעלאתם.
חמור מכל במיסמך זה הוא הנוסח
הגזעני הגלוי, המעיד על אופי
המחברים. יתכן שמבחינה זו אין
למיסמך רישמי זה, הכתוב על נייר־המיכתבים
של ממשלת־ישראל, אח
ורע.

נעשה כאן ניסיון גלוי לחלק
את מועמדי הרשימה על פי
חלוקה גזענית-לאומנית: יהודים
מכאן, ערכים מכאן.
1ל ך | 1א ך ריאח אבו־אל״עסל,
1/11 ^ 11 איש התגיעה המתקדמת
היחיד נין 21 הראשונים.
עצמית ולהקמת מדינה על אדמתו
של העם הזה בראשות אש״ף.
(ה) השותפים הערביים לתנועה
רואים בשותפים היהודיים כיסוי,
שיאפשר להם להכניס נציג מטעם
האירגונים הערביים הלאומנים, ה רואים
באירגון אש״ ף כנציג הבל עדי
של ערביי פלסטין, לכנסת.
(ו) בהתארגנות האמורה מתכוונים
הנציגים הערביים לבנות
תשתית לאומית פלסטינית לטווח
הארוך, אשר תאגד בתוכה את מר בית
הזרמים הפוליטיים הקיצו ניים
מקרב ערניי״ישראל, השוללים
את עצם קיומה של המדינה.
(ז) התנועה המשותפת הערבית-
יהודית רואה באש״ף את נציג העם
הערני הפלסטיני.
(ח) השותפים הערביים בתנועה

הדבר נאמר בפירוש במישפט
הפותח בסעיף ה׳ ,הקובע כי היהודים
— וביניהם פוליטיקאים מנוסים —
הם תמימים וטיפשים, המנוצלים
כ״כיסוי״ ,ואילו כל הערבים ברשימה
הם חורשי־מזימות.
״מה היינו אומרים לו תובע־כללי
אמריקאי היה כותב, על נייר־ ה־מיכתבים
של ממשלת ארצות־הברית,
כי ברשימת״בחירות מסויימת במדינת
אוהייו היהודים משתמשים בנוצרים
ככיסוי למזימותיהם?״ שאל מתי פלד,
״או אילו פירסמו שילטונות ברית־המועצות
צו האומר כי יהודים סובייטיים,
הרואים בעצמם חלק בלתי־נפרד
של העם היהודי, והדוגלים בזכות
היהודים בישראל לחיות במדינה
עצמאית, הם אוייבי המישטר הסובייטי?״
לגופם
של הרבדים כולל המיסמך
כזבים, החשדות־שווא וסילופים כמעט
בכל מילה.
ראשי הרשימה מתכוונים להשיב
(המשך בעמוד )72

השאלות שלא נשאלו ושלא ניתנה עליה! תשובה .

ממשלת־ישראל פעלה השבוע בזריזות וביעילות כדי
לקבור בשקט את פרשת הוצאתם להורג של שני חוטפי
האוטובוס בקו - 300 כמו שנקברו החוטפים עצמם.
ההתרגשות הראשונה, שפשטה בקרב ישראלים הגונים,
הורדמה על-ידי מינוי ועדת־חקירה -ועדה שבראשה
הועמד אלוף (מיל ) הידוע בדיעותיו הימניות״הקיצוניות,
ושמונתה מטעם שר״הביטחון, שהוא בעצמו אחד החשו דים
העיקריים בפרשה.
דוח הוועדה הושהה במשך חודש, ופורסם רק שישה
שבועות אחרי הפרשה, אחרי שהתעניינות הציבור
הישראלי והעולמי בענייו כבר שככה.
הדוח עצמו הוא מלאכת״מחשבת של טישטוש. אין הוא
מנטה להכחיש את העובדה המרכזית, שאי־אפשר עוד
להכחישה: ששני חוטפים נלכדו חיים ונרצחו לאחר־מכן.
אן הוא המציא גירטה שנועדה לשכן את המצפון הלאומי,
באשר הרצח תואר כמעשה כמעט״לגיטימי, כמעט־בלתי-
נמנע, שלא היה אלא חריגה קטנה בטערת־קרב.
כתוצאה מכך לא היה צורך לאסור את האשם או
האשמים ברצח, ולערוד לו/להם מישפט נוסח כפר־קאטם.
השטר הגדול של הרצח פורט לכמה פרוטות של ״חריגות׳,

• שאוות לואעו
המטה הנול׳
• האם אתה נכחת במקום האירוע
משעות הערב ועד אחרי גמר הפעולה?

• האם אתה פיקדת על בני לשיחרור הפעולה הערובה, וממילא היית אחראי
גם לשלב הטיפול בחוטפיס
ובחטופים אחרי תום ההסתערות?

אם מסרת את הפיקוד למישהו
אחר, בשלב כלשהו — למי מסרת את
הפיקוד, ומתיי

• מי היה האחראי במקום
האירוע בשעה שנרצחו שני
החוטפים?

והדבר הוטל על מוטדות״חקירה שונים, מתוך תיקווה
שאלה יגלגלו את הדברים עד שהעניין יישכח. לכל היותר
יסתיים בסוף בכמה מישפטים זעירים.
כמעט כל כלי״התיקשורת שיתפו פעולה עם מזימה זו -
אם מפני שעורכיהם שותפים בליבם לדיעה שצריכים
לרצוח את ״המחבלים׳ ,אם מתוך פטריוטיזם מסולף,
האומר שאסור לגויים לדעת. בראש המגמה הזאת עמדו,
כמובן, כלי־התיקשורת הממלכתיים, ובמיוחד הטלוויזיה,
שבראשה עומדים עכשיו אנשי גוש־אמונים וגרועים מהם
(ראה יומן אישי).
האופוזיציה הרישמית שיתפה אף היא פעולה עם המגמה
הזאת, אם מתון הסכמה אילמת, אם מתון חשש שמא כל
עמדה אחרת תזיק לה בבחירות. מבחינה זו אין הבדל ניכר
בין ניצים ויונים. היה ויכוח קלוש על פירטום חלקים
מטויימים של הדוח -אך איש לא העז לבטא את האמת
הפשוטה שהדוח עצמו פסול מעיקרו.
תנועת ״שלום עכשיו׳ לא השמיעה אף מילה אחת בכל
הפרשה -אף שיש לפרשה זו השלכות מחרידות, העלולות
לשנות את צביונם של כוחות״הביטחון.
המצב הזה מטיל אור מחריד על המצב שאליו הידרדרה
המדינה, עד כדי סיכון יסודות החברה הישראלית וצה״ל.

• אילו הוראות נתת לפני
ההסתערות לכוחות לגבי הטיפול
בחוטפים?

• האם הודיע לד הדרג
המדיני, בפירוש או׳במרומז,
בכתב או בעל־פה, שקיימת
מעתה החלטה להרוג את כל
״המחבלים״ ,הנופלים בידי
כוחות־ הביטחון כשהם חיים?
• אם קיבלת הוראה כזאת — מה
עשית כדי להעמיד את הדרג המדיני
על כך שזוהי פקודה בלתי־חוקית,
אשר לפי חוקי־ישראל אסור לחייל
לבצע אותה?
• אם לא קיבלת הוראה עקרונית
כזאת, האם הבינות בצורה אחרת שזוהי
המדיניות?

• בשיחותיך עם שר־הביטחון
במקום־האירוע באותו לילה, האם נתן
לו להבין שזוהי המדיניות?
• מה עשית כדי לוודא, במהלך
אותו לילה ולקראת ההסתערות,
שברור לכוחות שיש לקחת בשבי את
החוטפים אם הם נכנעים ואינם מגלים
התנגדות?

• מתי נודע לד כי שני
החוטפים נהרגו ׳,למרות
שנלכדו חיים?
• מי מסר לך על כך?
• מה עשית כדי לברר בו במקום
מה בדיוק קרה, ומה היו תוצאות
הבירור הזה?

• האם סביר להניח כי

״העולם הזה׳ הרים את קולו כבר למחרת הרצח, ותרם
תרומה מכרעת לחיסול קשר־ההשתקה. עם פירטום הדוח
של ועדת״זורע, בשבוע שעבר, פירטם ״העולם הזה׳ ניתוח
ראשון, שהגיע למסקנה שפורסמה בשער, מתחת לתמונתו
של משה ארנס :״הטישטוש והשקר״.
״העולם הזה״ תבע מן הרגע הראשון למנות ועדת״חקירה
ממלכתית, על פי חוק ועדות־החקירה. חוק זה מחייב את
הממשלה להחליט במיקרים כאלה על הקמת ועדת.חקירה.
אחרי קבלת החלטה זו, מושלת הרכבת הוועדה
עצמה על נשיא בית־המישפט העליון. בראש הוועדה צריך
לעמוד שופט בכיר.
הנטיון הוכיח כי זוהי הדרן היחידה במדינת-ישראל
שבה עשויה האמת להתגלות בפרשות חמורות כאלה,
כאשר יש לממשלה עניין חיוני בהעלמתה.
״העולם הזה׳ עומד על תביעתו זו גם עתה. אך ביודעו כי
אין כל סיכוי שממשלת-שמיר תיענה לדרישה זו, החלטנו
לנסח ולפרטם כמה מן השאלות, שהיה על הוועדה למצוא
להן תשובות -אילו הוקמה.
רוב השאלות האלה עונות, למעשה, לעצמן.

סש־בת ״השלם הזה״
שעה קלה לפני הירצחם — מה עשית
כדי לחקור את האנשים האלה בו ביום
וכדי להסיק מסקנות?
• איך הגיעו כוחות־הביטחון כבר
בשעה 6.00 בבוקר אל מישפחות
ארבעת החוטפים ועצרו את הגברים
— פחות משעה אחרי שנלכדו שני
החוטפים החיים?

איש־ביטחון כלשהו, ותהיה
דרגתו ככל שתהיה, יבצע
פשע-מילחמה במרחק של כמה
עשרות מטרים ממך, במיסגרת
אירוע שאתה פיקדת עליו
אישית, מבלי שהאמין שהוא
פועל על פי הוראתו־ ועל
דעתך?

• אם בוצע פשע בנוכחותו ^
ובתחום־אחריותד, ואם היווה-־־
הדבר גם הפרת־מישמעת
חמורה ביותר, ואם היה מעורב
בכד אישית קצין
,ואם הדבר נודע לך
כמה דקות אחרי שזה קרה, ואם
הדבר היה בניגוד לרצונך —
האם יש הסבר כלשהו
להתנהגותך, מלבד אמונתך
שהמעשה בוצע על פי הוראות
הממשלה ובהתאם למדיניותה?

אם אכן קרה כדבר הזה, ובוצע
בקירבתך ובתחום־אחריותך פשע־מיל־חמה
שהיווה גם הפרת־מישמעת חמורה
ביותר, האם סביר להניח כי לא ערכת
בו במקום בירור, ולא הסקת בו במקום
מסקנות?
• מכיוון שתמונות הצלמים —
שפותחו תוך שעות ספורות — הוכיחו
בעליל מי היו הקצינים, החיילים
ואנשי־השב״ב שהובילו את החוטפים

תצלום
״מעריב״
זהו התצלום שצילם שמואל
(״שמוליק״) רחמני, צלם ״מעריב״.
בתצלום מופיע אחד החוטפים,
טובחי אבו״ג מאע. רחמני סיפר:
״חיכיתי במרחק מטויים מן
האוטובוס. כאשר שמעתי את
יריות ההשתלטות על האוטובוס
התחלתי לרוץ לכיוון. כל מה
שרציתי היה לצלם כיצד מוצי אים
את הניצולים מן האוטובוס.
אני רצתי מכיוון דרום, על גבי
פסי הרכבת. פיתאום הבחנתי
בחיילים המובילים מישהו. היה
לי ברוד שזה אחד המחבלים. הם
גררו אותו לכיוון השדה החשוך,
בעוד שאת שאר הניצולים הו בילו
לכיוון אחר לגמרי. הוא הלך
על רגליו, כשמשני צידיו אוחזים
בו חיילים. אני זוכר שאפילו
היססתי לרגע אם לצלם אותו או
לא, מכיוון שלא רציתי לבזבז זמן
יקר ורציתי להגיע במהירות לאו טובוס.
בכל זאת לחצתי על ה מצלמה
והמשכתי לרוץ. הבחור
נראה לי בריא לחלוטין, אך
מבוהל מאוד. ברגע שהבזיק
הפלש שלי, צעק עלי הקצין
שארות למאיר זורע

הבכיר,
רחמני צילם את החוטף והמשיך
הלאה. אחרי שנגמר האירוע, נטע
רחמני למערכת לפתח את הסר טים.
מאוחר יותר באותו היום
נודע לו פיתאום מן הרדיו כי כל
ארבעת החוטפים נהרגו. הדבר
הדליק אצלו אור אדום והוא

היפנה מייד את תשומת ליבם יזהו אם האיש המצולם בתמונה
של עורכי ״מעריב׳ לתמונה שבר הוא אכן אחד החוטפים. הנישותו.
התמונה נשלחה לצנזורה צולים, כולם כאיש אחד, טענו
(במוצאי השבת) ,אך נפסלה שאינם מכירים את האיש ואינם
לפירטום. במשך אותו השבוע יודעים אם הוא אכן החוטף. רק
שלח ״מעריב׳ כתב, עם התמונה אחרי כמה ימים נוטפים זיהתה
של רחמני, אל בתיהם של הני מישפחתו של אבו־ג׳מאע את
צולים מן האוטובוס, כדי שאלה | בנם ההרוג מעל לכל ספק.

• מדוע היתה דרושה לוועדה
שבראשותו תקופה כה ארוכה —
קרוב לחודש — כדי לבדוק אירועים
שאירעו במשך כמה דקות, ואשר כל
הנוכחים בהם היו אנשים בתפקיד,
שקל לזהותם ולאתרם?
• מדוע לא הוזמנו עדי־ראייה,
אשר עדותם יכלה להטיל אור על אשר
התרחש?
• במיוחד — מדוע לא הוזמנה
ענת סרגוסטי, שצילמה את החוטף
סובחי אבו־ג׳אמע ומלוויו דקות
מעטות לפני הירצחו?
• מרוע לא התבקשה ענת
סרגוסטי לזהות את האנשים המופיעים
בתצלומיה,

• האס יש קשר בין
אי־הזמנת סרגוסטי ובין
העובדה שהיא חברת מערבת
״העולם הזה״ ,ושעל כן היה
סביר להניח כי לא תסכים
להעלים עובדות ולתמוך
בגירסה כוזבת בדי לחפות על
הרוצחים ושולחיהם?
• האם אי־הזמנת ענת סרגוסטי
אינה מטילה אור על כל מגמת
החקירה, שיטתה ומידת מהימנותה?
מדוע המציאה הוועדה את

12 —1

לא לפירסום

לא לפירסום

לא לפירסום

לא לפירסום

לא לפירסום

אהרון(״רוני״) גילה

לא לפירסום

לא לפירסום

לא לפירסום .

לא לפירסום

נועם ינון

לא לפירסום

לא לפירסום

לא לפירסום

לא לפירסוט

לא לפירסום

לא לפירסום

לא לפירסום

לא לפירסום

לא לפירטום

הגירסה כאילו הוכו החוטפים בעודם
באוטובוס, וזאת כדי למנוע מהם —
כביכול — לפוצץ פצצות אפשריות? .

• האם לא היה ברור לוועדה
כי גירסה זו היא שקר גם, מאחר
שהתצלומים של שלושת הצלמים
(של ״חדשות״- ,מעריב״
ו״העולם הזה״) מראים בבירור,
ומעל לכל ספק, כי אחרי
הורדתם מן האוטובוס, היו שני
החוטפים בריאים ושלמים לגמרי,
עמדו על רגליהם והלכו על
רגליהם?
• האם אושרה עובדה זו על־ידי
צלמי -חדשות״ ו-מעריב״? האמיתית הסיבה
• האם
לאי־הזמנתה של ענת סרגוסטי היתה
נעוצה בעובדה שהיא עמדה להעיד כי
ראתה את החוטף סובחי כשהוא חי
ובריא, אחרי גמר הקרב ואחרי הורדתו
מן האוטובוס?

• האם הגירסה השיקרית
הומצאה כדי לעורר את הרושם
הכוזב כאילו החוטפים כבר היו
חצי-מתיס כאשר הורת מן
האוטובוס, ובי מצבם החמור
נגרם בעת הקרב ובקשר עימו,
ומתיר צרכים צבאיים לגיטימיים?

האם בוצעו בגוויותיהם של שני
החוטפים, סובחי ובן־דודו, נתיחות־שלאחר־המוות
מייד אחרי הריגתם?
• מה נאמר בדוח הנתיחות האלה,
ומה צויין בהם כסיבות־המוות?
• מדוע לא הסתפקה הוועדה
בנתיחות אלה, אלא הוציאה את הגופות
מקבריהן וערכה בהן נתיחה שניה?

• האם הנתיחה השניה
באה כדי לקבוע מימצא שסתר
את מימצאי הנתיחה הראשונה?

האם, למשל, באה הנתיחה
השניה כדי לשנות את סיבת־המוות, כך
שתתאים לגירסה שנקבעה על־ידי
הוועדה מתוך שיקולים פוליטיים?

• האם הומצאה הגירסה,
כאילו נהרגו החוטפים על-ידי
מכות שהומטרו עליהם בידי
רבים, בדי למנוע את הטלת
האחריות לרצח על אדם מסו־יים,
או על מיספר קטן של
אנשים, וכדי למנוע את הצורר
בעריכת מישפט־רצח סנסציוני,
שבו היתה כל האמת
יוצאת לאור?
שאלות ושרהביטחוו
• מתי הגעת למקום האירוע?

• עד מתי נשארת במקום האירוע?

האם היית נוכח בשעתי
ההסתערות על האוטובוס?
• אם כן — האם דיווח לך
הרמטכ״ל, או מישהו אחר, בו במקום,
שבני־הערובה שוחררו, ששני חוטפים
נהרגו וכי שניים נלכדו חיים?
• אילו הוראות נתת בו במקום?

תצלום
״חדשות
זהו התצלום שצילם אלפס
ליבק, צלם. חדשות״ .נתצלום
מופיע התוקף השני שנלכד חי,
מגדי אנו־גאמע. סיפר ליגק:
עמדתי במרחק קסן מן האוטובוסוצפיתי עליו. ואז התחילה פעולת
ההשתלטות. אני רצתי לכיוון
האוטובוס כדי לצלם את חילוץ
הנפגעים. לידי עמד באותה שעה
שר״הבישחון משה ארנס, שהסתכל
גם הוא בפעולת החילוץ.
צילמתי כשהוציאו את הניצולים
ואז ראיתי את הבחור ההוא.
חשבתי שגם הוא אחד מן
הניצולים ואז, אחרי שצילמתי
אותו, שמתי לב שישנם אזיקים על
ידיו. אנשי הביטחון שהובילו אותו
נבהלו מבן שצילמתי אותו והת חילו
לצעוק עלי. הם רצו שאתן
להם את הסרט מייד. הבחור נראה
לי בריא ושלם. הוא הלך על שתי
רגליו, לא נראתה בו כל פגיעה
פיסית. הוא רק היה מבוהל מאוד.
ואז ראיתי שהם מובילים אותו
לכיוון אחר מאשר הובילו את קבו צת
הניצולים ׳.גם תצלומו של
ליבק נשלח לצנזורה באותם מוצאי
השבת, אך נפסל. גם התצלום הזה
מראה כי החוטף היה בריא ולא
ייתכן כי נפגע בצורה חמורה
במהלף ההשתלטות על האוטובוס.
ואם לא נתת הוראות — מה אמרת?

• האם רמזת, בצורה מפורשת
או בלתי-מפורשת, במרומז
או במשתמע, כי מדיניות
הממשלה היא שמעתה אין
להשאיר ״מחבלים״ בחיים כשהם
נלכדים חיים?
• אם נתקבלה החלטה כזאת
על־ידר, או על־ידן־ בשיתוף עם יצחק

שמיר, או בחוג ממשלתי אחר, אחרי
חילופי־השבויים שבמיסגרתם שוחררו
רבים ממבצעי הפיגועים?

• אם לא התקבלה החלטה
כזאת — למה התכוונת כאשר
אמרת, ביום השבת בבוקר,
יממה אחרי פרשת האוטובוס,
בהצהרה ששודרה ברדיו, כי
״על המחבלים לדעת ששום

מחבל לא ייצא חי מפיגוע?״

• מדוע לא מינית מייד ועדת־חקירה?

מתי נודע לך ששני החוטפים,
שנלכדו חיים ובריאים, נהרגו?
• מי מסר לד את ההודעה הנ״ל,
ובאילו נסיבות?
• אם הדבר נמסר לד בשעה
שהיית עוד במקום — האם נתת
הוראה כלשהי לרמטכ״ל, שנכח
במקום, כדי לגלות את האמת ולתפוס
את האשמים ברצח?

• מדוע מינית ועדת-חקירה
רק אחרי שהדברים פורסמו
על־ידי ״העולם הזה״ ועל־ידי
עיתונים זרים?

• אם זה נמסר לד כשכבר
לא היית במקום — אילו צעדים
נקטת כדי לברר את העניין,
לקבל דיווח מלא מפי הרמטכ״ל
ולתבוע את האחראים לדין?
• אם לא נקטת אף אחת מן הפעולות האלה, האם אין להסיק מכך
שהפעולה בוצעה על־פי הוראתו, או
בהסכמתך המפורשת או המרומזת?

• כאשר מסרת את הודעתו
המשודרת ביום השבת
בבוקר, ביודעך ששני חוטפים
נרצחו אחרי לכידתם, האם לא
היה ברור לך כי הודעתך
תתפרש על-ידי כל בר־דעת
כהודאה בכך שרצח זה בוצע
על פי החלטה ממשלתית עקרונית?

אם כן — מדוע לא דאגת
להבהיר מייד שאין זו כוונתך, ומדוע
לא הסברת את כוונתך האמיתית —
אם אכן היתה לך כוונה אחרת?

• האם עולה על הדעת כי
רצח כזה יבוצע במרחק של
כמה עשרות מטרים ממך,
מבלי שנמסר לד על כך מייד?

חוד חחוהי

עם תת-אלוף אביגדור קהלני.

לוי כינס מסיבת-עיתונאים מאולתרת, בסמוך לאוטובוס,
אחרי גמר הפעולה. זה היה בסביבות השעה

6בבוקר, ואילו ההשתלטות על האוטובוס בוצעה
ב־ 4.55 בבוקר, דבר המוכיח את נוכחותו של לוי
במקום במשך כל זמן הפעולה. קהלני אינו הקצין
הבכיר, החשוד כי השתתף ברצח שני החוטפים.

• האם יתכן כי מעשה כזה יבוצע
במיסגרת פעולה שעליה פיקד
הרמטכ״ל, בנוכחותך, מבלי שתתבע
מייד ובו במקום דין־וחשבון מלא מפי
הרמטכ״ל? _

• מדוע דאגת גם אז שעצם
עריכת החקירה תישאר בגדר סוד,
והטלת עונש יוצא־דופן על הצהרון
חדשות שפירסם את הידיעה על
עריכת החקירה?
• מדוע התנגדת, ומדוע אתה
ממשיך להתנגד, לעריכת חקירה
אובייקטיבית ובלתי־תלוייה, בהתאם
לחוק ועדות־ החקירה, מטעם ועדה
שתמונה על־ידי נשיא בית־המישפט
העליון, ובראשה יעמוד שופט בית־המישפט
העליון?

• על מי אתה מחפה — על
עצמך או על אישים בכירים
אחרים?

• מדוע טענת באוזני עורכי־העיתונים
כאילו פירסום האמת עלולה
להזיק לשבויינו המוחזקים בידי
אירגונים פלסטיניים — זמן רב אחרי
שכבר היה ידוע בעולם כי שני
החוטפים נרצחו אחרי לכידתם?
• מי אחראי להפצת הגירסות
השיקריות בימים הראשונים אחרי
הפרשה, כגון השקר שהאיש המצולם
בתמונה לא היה אחד החוטפים אלא
אסיר ערבי שהובא מהכלא, הגירסה
שצולם בתמונה נוסע שנחשד כחוטף,
ושאר דברי
כזב ושקר שנועדו להטעות את הציבור
הישראלי?

• שארות
לדאש־הממשלה
• למה

התכוונת כאשר
(המשך בעמוד )68

1— 13

מדוע שתק
אלי ארצי?
בתמ״י, שהיא ״מיפלגה צעירה׳,
כפי שמדגישים מנהיגיה שוב ושוב —
איו רגילים (ואץ אוהבים) •שערוריות.
לכן, בכינוס הנהלת התנועה, שהיה
אמור להיות סגור(כד הודיע לי אהרון
אבו־חצירא בליל הכינוס) או שהיה
פתוח פיסית בגלל פתח בקיר, הפתיע
אלי ארצי, מנכ״ל מישרד־הקליטה.
הוא התפטר מתפקידו כדי להיות
במקום הרביעי ברשימת תמ׳י לכנסת,
ואוכזב. הוא הוצב רק במקום מס׳ .7

אחרי כמה דקות בן זברת ״שני הגדולים״
,וצא ארצי כשפיו חתום, כפי
שהבטיח לי אוון, כשנחיל של עיתונאים,
מעריצים וסתם סקרנים אחריו.
איך משתיקים בתמ״י? לארצי, שהתכוון
(לפחות כך איים) להסיר את
מועמדותו מהרשימה, נאמר לחשוב עד
הבוקר. הלילה עשה את שלו, וארצי
נשאר ברשימה.
העולם הזה פירסם כבר בשבוע

77/ 7/0/7
בימים שקדמו ליום החמישי, יום
הגשת הרשימות לכנסת ה־זז, הכניסו
אותי כמה ליברלים למתח: האם ישנה
רוני(מילוא) את הרשימות או לא?
המונח ״רוני ישנה את הרשימות׳
נכנס כל-כך ללקסיקון היומיומי בחוגים
פוליטיים מסויימים, שאולי הגיע
הזמן לנפץ את המיתוס:
יצחק מודעי, שעשה לאחרונה
כותרות רבות, טען בכל פורום אפשרי
שכבר היו דברים מעולם: מילוא מחק
שמות של כמה ליברלים מהרשימות
לבחירות המוניציפליות .״אני לא יודע
על מה הוא מדבר ׳,טוען מילוא,
״עובדה היא שאף אחד מאלה שמקומם
שונה לא בא אלי בטענות ׳.מכירים את
הסיפור על ״הקערה שמעולם לא

לקחתי, אבל לא שברתי, וחוץ מזה —
החזרתי?׳
למי באו בטענות? בדיוק לכתובת
הנכונה: ליצחק מודעי. מבירור שערכתי
מסתבר שלא נעשתה שום הזזה
של ליברל ממקומו בבחירות המוניציפליות
ללא אישורם של יצחק מודעי
הליברל וחיים קאופמן מחרות. אולם
מה יכול היה מודעי להשיב לבוחריו?
(וצריך לזכור שבמרכז הליברלי, בן
240 החברים, לכל חבר־מרכז יש כוח!)
בדיוק מה שהשיב, על פי הגירסה
הרווחת בחרות :״רוני מילוא מחק!׳ כך
נולד המושג ״רוני המוחק׳ ,שהיווה
תחמושת במילחמתו הנוכחית של
מודעי בחרות. אחד ממוקדי המערכה
היה פרט קטנוני, כביכול: האם יתלווה
נציג ליברלי לרוני, או שרוני יגיש את
הרשימות לבד? המחלוקת היתה על
אות אחת בלבד: האם יירשם ״בא״כוח
או ממלא־מקומו׳ או יתוקן ל״בא״כוח
וממלא מקומר? השמטת האות א׳
היתה מקנה לליברלים זכות וטו בטרם
הגשת הרשימות, במיקרה שנציגם היה
מסרב לחתום, וזהו הסיפור האמיתי
שהסתתר מאחוי דרישתם ״ללוות את
רוני״ בדרכו להגשת רשימת הליכוד
לכנסת הבאה.
סוף דבר: הרשימות הוגשו .״מחקת
מישהו?׳ שאלתי את רוני ״בטח,
מחקתי קודם כל את מודעי ו.״׳ יש לי
הרושם שההלצה הזאת תעלה לו ביוקר
— בבחירות הבאות.

אהבה נוסח חוות

ארצי עם רובין
לחשוב עד הבוקר
״אהרון,״ צעק לעבר המנהיג. ,לפחות שעבר את רשימת מועמדי תמ״י, כפי
תגיר את האמת! אתם,״ צעק לעבר שנמסרה לידינו עוד ביום א׳ שעבר,
שלישיית־הצמרת (אהרון אבו־חצירא, בטרם החלו ״ההליכים הדמוקרטיים״:
אהרון אוזן ובן־ציון רובין) ,כינוסי המרכז, ההנהלה והוועדה
המסדרת. אלי ארצי מוקם מלכתחילה
״אמרתם לי להתפטר!׳
אבו־חצירא החוויר והודיע דראנד במקום מס׳ 6או .7על מה, אם כן,
תית :״אני, אהרון אבו־חצירא, לא התבססה האופטימיות שלו? ארצי,
אמרתי לך או לאחד משלושת ה־ ״איש אוזן׳ ,סמך אולי על 50*,
מנכ״לים האחרים להתפטר!׳ השניים ממניותיו בוועדה המסדרת, אולם
מהוועדה דווח לי שאוזן לא לחץ כלל
האחרים שתקו באי־נוחות.
ארצי הממורמר אמר שידבר עם לקידומו של ארצי ברשימה למקום
העיתונחל אחרי פגישתו עם ״הוועדה הרביעי. להיפך — הוא שתק בעניין
המסדרת׳ ,קרי: אהרון אבו־חצירא זה.
ומה עכשיו? אלי ארצי הוא חבר
ואהרון אוזן.
בחדרו של אבו־חצירא הסתובב הנהלת־הסוכנות. חוץ מזה השר שלו
ארצי בעצבנות, תחת עינו הפקוחה שגי נמצא אומנם במקום ה־ 120 המכובד
ברשימת תמ״י לכנסת, אך רואה עצמו

אוזן.
״אני מקווה שאתה לא מתכוון כמועמד לשר הראשון מטעם תמ״י
בממשלה הבאה. ואז — או שנדע מדוע
להגיד לו לשתוק!״ אמרתי לאוזן.
״אני מתכוון להגיד לו לשתוק! שתק אלי ארצי השבוע, או שארצי
יידע שאוזן שתק שוב בעניינו.
•עוד איך!״ הבטיח לי אוזן.

אפרסק -יולו!
הרחק־הרחק מהזרקורים מתנהל לו
בשקט מישפט בבית־מישפט השלום
בפתח״תיקווה.
בימים אלה מנהלת מועצת
גני־תיקווה מאבק נגד בית בלומה,
מוסד לנערות דתיות. המיבנה הפך
מוסד חינוכי ב־ ,1974 בימי שליטת
המפד״ל במועצה. מסתבר שלא זה
בילבד שהמיבנה ניתן ללא כל חוזה־שכירות,
אלא שנעשו בו במשך הזמן
שיפוצים ,״בתמורה לכך שלא קיים
חוזה־שכירות״ .על פי החוק, כל שיפוץ
או תיקון הנעשה במיבנה שכור נחשב,
כמובן, כרכוש בעל״הבית. בבית
בלומה טוענים, שהובטחו להם 40
דונם משטח״השיפוט של מועצת
גני־תיקווה.
בינתיים התחלף השילטון במועצה,
וקם דור חדש שלא ידע את יוסף

נ — 14

(בורג) .בראש המועצה עומד כיום
שלום חלק, איש חרות. לפני כמה
ימים השיג חלק צו־מניעה נגד בית
בלומה( .הבית לא אוכלס במשך השנה
האחרונה) .בכך הסתיים שלב נוסף
בירושה שהותיר מרדכי וייס, ראש
המועצה הקודם ואיש המפד״ל.
למי שהשם מרדכי וייס אינו מדליק
אצלו שום נורה אדומה, זה פשוט מפני
שהנ״ל התרחק מאמצעי־התיקשורת
לכיוון חצרו של הרבי מבלז. הוא אחד
הגיבורים המרכזיים בפרשת ״תיק
אפרסק״ ,המחכה למישפט מאז.
מדוע אינו מובא למישפט? ״מכיוון
שזה מיקרה מסובך,״ נאמר לכל המעז
להתעניין בנושא. לפני חודשיים אף
הוגשה בכנסת שאילתה בעניין זה
לשר־המישפטים, משה ניסים, ולשר
הממונה על המישטרה, הפנים ועוד
אי־אלה נושאים — יוסף בורג. אפילו

אם־כך, למיטב הבנתי, שני נציגי־
״את מתעניינת במחתרת?׳ את
השאלה הזאת היפנה אלי בגירסות חרות בחיפה תומכים בעונש־מוות
שונות ובתדירות מדאיגה חבר״הכנסת־ לרוצחים, כשהם ערבים. מדוע, אם כן,
היוצא יוסף רום, במיזנון הח׳כים. נזעק הפרופסור רום למשמע דבריו של
לבסוף התעניינתי, ובתגובה קיבלתי כהן־אבידוב?
התשובה אינה נעוצה כל־כך
שצף־קצף של מילים :״אילו ביטויים!
בדברים, אלא כדוברם: מאיר כהך
לנקר את העיניים! איך הוא מדבר!״
הו א — הכוונה, כמובן, לכוכב־ אבידוב, משמש כראש סניף חרות
התורן של הכנסת, סגן־היושב־ראש בחיפה בשנתיים האחרונות. אחרי
מאיר כהן־אבידוב, המתמחה לאח שנכשל, מי ניסה לקחת את ראשות
הסניף? מי? נכון, חבר־הכנסת יוסף
רונה בענייני ערבים, בטנים ועיניים.
״גם אני בעד עונש־מוות לערבים ׳,רום. שנה לאחר מכן ניסתה יעל, אשתו
הפעלתנית של הפרופסור רום, לרוץ
מרגיע אותי הפרופסור הנאור.
״אתה מתכוון לרוצחי דני כץ ׳,אני ן לעיריית חיפה. תחילה ניסתה
במיסגרת מיפלגתה, חרות — ונכשלה.
מתקנת אותו.
״ודאי, אבל מה שמפחיד אותי הוא אחר־כך הקימה רשימה עצמאית.
״אמרתי להם שאין לה סיכוי׳,
שהיום הוא מדבר ככה על ערבים: ומחר
מסכם כהן־אבידוב את כישלון רשיהוא
עלול לדבר כך גם על יהודים!׳
נו, אז עד שיגיע המחר, פניתי מתה.
באשר לשמועות בדבר מעורבותו
למאיר כהן־אבידוב, שהספיק להוסיף
אי־אלה פנינים לשלל הברקותיו מסוג בכישלון הכפול הוא מזדעק :״מה
״פרות הבשן מרחוב דיזנגוף׳ וכיוצא פיתאום? הכל קינאה! את תשכחי שגם
בבחירות האחרונות בחרות נכשל יוסף
באלה.
״גבירתי, תלמדי תנ׳ך. תקראי את רום(מקום 31 בפנל) ,ואילו אני(מקום
עמוס, ותראי שמופיע שם הביטוי ,21 בשביעיה השלישית) נבחרתי!׳
בקיצור — שמח. מוסר השכל:
פרות־הבשן. אז אם נביא אמר זאת״...
אחרי דין־ודברים מתמשך אני מצליחה בפעם הבאה, כשמישהו רודף אחריי
להוציא ממנו סממני התנצלות, או במיסדרונות הכנסת כשבפיו שאלה
לפחות הסברה :״הביטויים היו ספונ תמימה בנוסח ״את מתעניינת במחטניים,
.לנקר את העיניים׳ זה בעצם תרת פשוט אענה ״לא!׳

״מטפורי?״
״כן. בדיוק! בעצם התכוונתי לפסק־דין
מוות׳.
התקנון(המחייב לענות על שאילתות
תוך 21 יזם) לא אילץ את השניים
לטפל במיקרה כה מסובך.
״מרדכי וייס ״,סיפר לי קצין־מיש־טרה
בכיר ,״שתק לאורך כל חקירתו.
הוא ידע שיש לו על מי לסמוך, ושאם
ישתוק — לא יאונה לו רע״.
״להיות מקורב בישראל לד׳ר בורג
— זה מעמד שיכול לגרום לדחיית
תיקים, לביטולם, ועוד לניסים ולנפלאות
אמר לי חבר־כנסת נרגז.
זה מזכיר לי פגישה בארבע־עיניים
עם הד״ר בורג שהיתר, לי לפני כמה
שבועות. בורג לא שפע, כהרגלו,
הברקות, וניסה לברר ״מדוע מתנכלים
לי׳ .במהלך הפגישה הוא היישיר מבטו
ואמר לי בשיא הכנות :״אין, ומעולם
לא היה תיק אפרסק!׳
תסמכו עליו שאם הוא אומר — הוא
יודע: אין, ומעולם לא הי ה תיק
אפרסק! הוא רק שכח להוסיף, שכל
עוד הוא בשילטון — גם לאי הי ה!

במדינה
(המשך מעמוד )8
הסופר ח ובש־הכיפה חיים באר. לא כל
מי שעילעל בדפי עיתון פועלי״ישראל
הבחין בו. אך חדי־העין שהתעכבו
לקרוא אותו, התרגשו ממנו עד־דמעות.
תחת השם גילויים חדשים על
ארץ אררט תיאר באר מציאות רחוקה
בארץ אחרת במאה הקודמת.
הנה פיסות:
בימים אלה התגלתה תעודה לא
ירועה השופכת אור על אחת התקופות ,
הגורליות בקורותיה של ״ארץ אררט—
המרינה היהודית האוטופיסטית של
מרדכי מנואל נוח, שאמורה היתד, לקום
בראשית המאה ה־ 19 בגראנד־איילנד
שבניריורק.
התעודה — ידיעה שנפסלה על־ידי
הרשויות ונתגלתה בגניזה של אחד
מכתבי העתים של הממלכה —
עוסקת בספיחי ״מלחמת גשם׳ —
מלחמה חורפית וממושכת שהתישה
את יהודי אררט ואת שבטי האינדיאנים
שכיתרו אותה מצפון. הדברים ידועים
לכל מי שקרא על אודות ״מקלט
הלילה׳ שהגה הדרמטורג והעיתונאי
היהודי האמריקאי, ולא כאן המקום
להאריך.
בתעודה זו מסופר על מעלליו של 1
שר אלף אחד בשם בורשטיין — שהיה !
מפקדה של יחידת שדאים ששלטה
באחד מהמחוזות האינדיאניים הצפוניים.
באחד
הימים, מספרת התעודה, נכנס
כוח בפיקודו של בורשטיין לכפר
באותו מחוז והבחין במוקש שהוטמן
בצד הדרך. בורשטיין אסף את בני
הכפר ובאיומי נשק הורה לילד כבן
שמונה עד עשר לפנות את המוקש,
שאם לא כן הילד יוצא להורג. הילד
המבוהל מילא את הפקודה, בעוד כל
בני הכפר מתבוננים במראה. כאשר
נתגלה המעשה ננזף בורשטיין על־ידי
שר המחוז.
בורשטיין — אחד מבניה הטובים
של ארץ אררט, היה בעל למופת ואב
אוהב שנשא בארנקו — כפי שידוע
לנו מתוך מאמר שהתפרסם באחד
הג׳ורנלים של אותם ימים — את
תמונות ילדיו.

סופר באר
ספיח ממלחמת גשם

יוסף ויעל רום
להרוג את כולם

דפנה ברק

חוקריה של ארץ אררט טוענים, כי
פרט זה שהגיע לידינו בזכות רברבנותו
ופטפטנותו של שר האלף באוזני
ג׳ורנאליסט חרוץ ורגיש, שופך אור
נוסף על אחד הגורמים לחולשתה של
ממלכת אררט.
עד כאן סיפורו של באר. קוראיו
מנסים לפענח את כתב־החידה, אם אכן
קיים דבר כזה.
העולם הזה 2440

מחנים לערבים:

1שלושת נציגי חד״ש ממתינים בכניסה למישכן הכנסת לשני
1חברים ערביים. אנשי חד״ש( ,מימין לשמאל) עוזי בורשטיין,
יורם גוזינסקי וצ רלי ביטון היו הראשונים שנכנסו לחדר הוועדה בישיבת אחר״הצהריים.

^• מתח גבר לקראת חצות. בשעה
1 1זו נעל קצין־הכנסת את שער־הכניסה
של המישכן. כעבור דקות
אחדות הוא הביא ליושב״ראש ועדת־הבחירות
המרכזית, גבריאל(.גבי״) בך,
שופט בית־המישפט העליון, את המפתח
הגדול והמוזהב.
מי שנשאר מחוץ למישכן לא יכול
להתמודד בבחירות לכנסת ה־ ,11 אבל
בתוך המישכן עצמו, בקומת הוועדות,
מחוץ לחדר שבו ישבה ועדת־הבחירות
המרכזית, סערו הרוחות. במרכזן עמדו
הרשימות הדתיות.
אחרי 10 בלילה באו נשות המפד״ל,
בראשות שרה שטרן־קטן להגיש
רשימה נפרדת לבחירות. הן מוחות על
כך שהוצבו במקום ה־ ,8הבלתי־ריאלי,
ברשימת המפד״ל לכנסת. למרות שאפשר
היה להיכנס לחדר, הן המתינו
בחוץ.
״מעניין איך יצביעו הבעלים שלהן,
שהם בעצמם אנשי־המפד״ל,״ העירה
אחת ממזכירות הוועדה, שיצאה
לפואייה כדי למזוג לעצמה כוס־קפה.
בצד עמד ח״כ המפד״ל אברהם
מלמד .״תהיה פה עיסקה,״ קבע כתב
פרלמנטרי ירושלמי. מלמד מיהר
לטלפון, כדי לדבר עם שר־הפנים,
הד״ר יוסף בורג. נציג המפד״ל בוועדה,
יהודה אליסון נמוך, הקומה וקצר
הצוואר, יצא החוצה כדי לראות מקרוב

את המתרחש.
כעבור דקות התברר, שמלמד שוחח
עם בורג על שינויים במקום ה,120...
שם הוצב מבקר־המדינה לשעבר, הד״ר
יצחק נבנצל .״רוצים להזיז אותו
מקום,״ הסביר מלמד לפני שיצא את
המישכן, לישר את ההדורים.
הודעת נשות המפד״ל בנפרד כבר
היתה לעובדה. הן נכנסו לחדר הוועדה,

ךןךןיןעןךןלךך ^ 1ו ברוך בן־שלמה(מרזה) נציג רשימת פך של הרב מאיר כהנא,
| | 11111 1 1 1/1 1 1בא לבדו להגיש את הרשימה. יושב־ראש ועדת הבחירות,
השופט גבריאל בך העיר לו, בצחוק, כשהוא ביקש את האותיות כך. :זה נשמע כמו בךאת
בוא ראשי האגודה. לעיתונאים הם
כבר גילו את הרכב הרשימה, אך בכל
זאת הם התכנסו בכל פינה שקטה
אפשרית, שוחחו ביידיש על שינויים
אפשריים.
סמוך לשעה 11 יצאו מן המעלית
עוד כמה חובשי כובעים שחורים. היו
אלה נציגי ש״ס — ספרדים שומרי
תורה — הפלג הספרדי של אגודת־

הקודמות.
ב־ 11 בלילה בדיוק נכנסו אנשי
ש״ס, כדי להציג את רשימתם החדשה
לפני הוועדה. הפילוג העדתי באגודה
היה לעובדה. הם הגישו רשימה של 30
מועמדים לכנסת, בראשות הרב יצחק
פרץ מירושלים, שלא נכח בחדר,
וביניהם אנשי ח״י, נציגי הספרדים
מבני־ברק .״יש לנו רה מועמדים

שואלים את אנשי שינוי מדוע אין להם
מועמדים ספרדיים במקומות הריאליים?״
אוזן
ענה באותו עניין :״דווקא היו
אלינו פניות של אשכנזים, אבל רצו
להיות בראשות הרשימה.״ אחר־כך,
כשנכנס אוזן לחדר והגיש את
הרשימה, העיר שהוא אומנם במקום
ה־ ,120 אבל הוא יסתפק גם ב־60

הווביץ לקח את השם ממנ ים, במ ו ס וושלים החתימו עוברים ושביס
על,עצומה לשיחווו עצוד׳ המחתות היהודית ,,בתוך נינקסים של ועדת
הבודדות המונזית ואדם אחד מנו את רדתו נדי להתמודד בבחיוות
ובראשן הצעירה הנאה, דינה האן, אשת
מזכיר סיעת המפד״ל בכנסת, אריה
האן.
כאשר הגישה נציגת הרשימה,
שטרן־קטן, את הסכום שנדרשת
להפקיד כל רשימה חדשה — חצי
מיליון שקל — במעטפת־שי שהדפיס
אחד הבנקים, היא התבדחה :״אולי
מישהו נתן לנו את זה כשי?״
בחוץ התמלאה קומת־הוועדות
באברכים חובשי כובעים שחורים. היו
אלה צעירי אגודת־ישראל. הם בישרו

ישראל, שהתמודד בבחירות המונצי־פליות
האחרונות לעייריית ירושלים
וזכה בשלושה מושבים במועצת־העיריה.

לרגע האחרון היו שחשבו כי
ש״ם — שעובדיה יוסף, לשעבר הרב
הראשי הספרדי והראשון לציון, עומד
מאחוריהם — יצטרפו לאגודה. אך
ברשימת האגודה, שעדיין לא הוגשה
לוועדה, הוצב הספרדי הראשון רק
במקום החמישי. זהו הרב יוסף מלמד
מראש־העין, שהוצב שם גם בבחירות

ספרדים,״ העיר מגיש הרשימה, פנחס
רפאל .״אבל יש לנו תומכים
אשכנזים.״
עניין המועמדים הדתיים המיז־רחיים
התעורר גם כשבאו אנשי תמ״י
לפני הוועדה, שעתיים וחצי לפני כן.
העיתונאים שהקיפו את אהרון אוזן,
הנועל את הרשימה, שאלו אותו מדוע
אין ברשימה אשכנזים או ספרדים
שאינם דתיים. תחת להשיב, התפרצה
בכעס המועמדת במקום העשירי ויקי
שירן, לשעבר דוברת תמ״י :״למה לא

מנדטים לתמ״י.

^ שלוש דקות
לפגי 12
*ץ ייד אחרי ש״ס נכנסו לחדש
1*4אנשי־המפד״ל. האיש החזק של
המיזרחי, רפאל בן־נתן, כבר לא נדאה
כל־כך חזק. ברשימת המפד״ל, בראשות
יוסף בורג וזבולון המר, ושני
מיזרחיים בלתי־מוכרים במקומות הרביעי
והחמישי, התבלט אבנר שאקי

_ 1- 15

סרק״ח עד כך
רק שלוש דקות לפני חצות הלילה
נכנסו אנשי־האגודה פנימה. במיש־לחתם
התייצבו כל הח״כים, בנוסף לרב
פינחס בונים אלתר — אחיו של הרבי
מגור — ופירחי־אגודה נוספים. הם
הגישו רשימה של 19ז איש בלבד.
כמה דקות לפני כן הם מחקו, על דעת
כל הסיעות, את המועמד במקום
השישי, נציג חסידי בלז, שימחה בונים
קליין. למחיקה קדמו דיונים ארוכים
ומייגעים. אנשי כל הסיעות באגודה
לא ויתרו על הכניסה לחדר. כולם פחדו
שברגע האחרון יימחק שם נוסף
ברשימה, לכן לכל הקבוצות במיפלגה
היה ייצוג מול השופט גבי בך.
נציגי 64 רשימות לקחו לפני
שבועיים טפסים מוועדת־הבחירות
המרכזית. המתמודדים החדשים נדרשו

הרוחק 1 *1111ץ נציג התחיה״צומת גרשון שפט מול
^ 1 1 /1 1הועדה. השופט בן במרכז. מימין
#111 11-1 ^ 11
מנחם טרלו, מנכ״ל הוועדה ומשמאל מאיר בקליניק, קצין־המיבצעים.
במיקרה זה, יפסיד גרוס 100 אלף
שקל מחצי המיליון שהפקיד. גרוס
הציע, כמוצא של פשרה, שרשימתו
תקים קואליציה עם צעירה שהגיעה
אף היא לבניין, סמוך לסגירת השערים.
לא היו לה די חתימות וגם לא הכסף
הנדרש. גרוס רצה לשלב אותה בכוח
השקט, במקום מכובד, תמורת
חתימות התומכים שלה. הצעירה
האלמונית מיררה בבכי וביקשה שיתנו
לה להסביר את בעייתה. בעוד סדרני
הכנסת מבקשים ממנה להמתין עד
שהכוח השקט יצא מהחדר, שב
והסביר בך שגם קואליציה זו אינה
עונה על דרישת המחוקק מרשימה
חדשה.
לגרוס לא נותר אלא לומר :״אם כף,
הכוח השקט ישאר בשקט,״ והוא
וחבריו עזבו את החדר.

שמן בעל
איתורית

ה ¥1 *1ח יעקב ברגר, המועמד היחיד של רשימת הס למס -
1111 § 1111 לביטול מס ההכנסה, מתמודד זו הפעם השניה
בבחירות לכנסת. בפעם הקודמת שניסה, הוא קיבל רק 513 קולות.
(המשך מעמוד )15
הפרופסור למישפט עברי, שבכנסת
השביעית פרש מהמפד״ל והקים
סיעת־ יחיד.
בשעת בוקר מוקדמת הגיש רשימה
פלג אחר של המפד״ל. תחת השם
״מורשה״ התלכדו אנשי מצ״ד של הרב

חיים דרוקמן, שבבחירות הקודמות היה
מס׳ 2במפד״ל, עם אנשי פועלי־אגודת־ישראל,
בראשות אברהם ורדי־גר,
שאף בא להגיש את הרשימה.
ורדיגר, ח״כ ותיק לשעבר, הירבה
ללחוץ את ידי חברי הוועדה, שאותם
הוא מכיר מהשנים שבהן כיהן בכנסת.

למען מ 1ווזןוש ב ^ 5

שלום מנצורה מראשון־לציון הגיש רשימה
בשם התאחדות התימנים בישראל. הוא
עקב בדאגה אחרי דיברי ב ך שהסביר שחסרות לו חתימות למינימום.

עצבות תימנית

^ שעה היתה כבר רבע לאחת
1 1אחרי חצות. הצעירה נטשה את
הבניין. אך יעקב ברגר, מרשימת
הס־מס -לביטול מ ס ההכנסה,
עדיין התלבט אם להיכנס או לא .״הוא
רוצה להיות אחרון,״ הסבירה מזכירת
הוועדה, תמי אדרי. כשהתברר לברגר
שאחריו לא יהיו עוד רשימות, הוא
נכנס לחדר.
בעוד ראשי הוועדה מעיינים ב־פינקסי־החתימות
שהביא, העיר ברגר
לאלינסון :״כשבאתי לכאן לפני שלוש
שנים, שאלת אותי מה יהיה במקום
מס־ההכנסה. היום אתה כבר לא שואל.
כי אתה יודע — יש מע״מ.״ ברגר
המשיר בנאומו, עד שבר קטע אותו
ברמזו שזוהי תעמולת־בחירות.
ברגר רצה להיות אחרון דווקא, אך
כל החדשים האחרים עמדו בתור כרי
להיות ראשונים. ויקטור תייר הצליח
להשיג כותרות־חינם בעיתוני יום
החמישי כאשר נציגו המתין ליד שער
מישכן הכנסת משעת לילה מאוחרת.
המיסעדן מיפו, ראש רשימת עמך,
שנכשל פעם אחרי פעם בבחירות
קודמות, נכנס ראשון אבל נאלץ לשוב
לחדר הוועדה, בקומה החמישית
בבניין. את הסכום הנדרש מרשימה
חדשה הוא הביא במטבעות בנות מאה
שקל, וסדרני הכנסת נאלצו לספור

אותן זמן רב.

כסף ולא חתימות. רשימתו לא התקבלה. במצעה-בניית בית־המיקדש.
רשימת־המועמדים והתומכים הנדרלהביא
צ׳ק, ו־ 2500 חתימות, בנוסף
שים נעדרה רשימת המועמדים. על־פי
לכיתבי־הסכמה של המועמדים. השבוע
התייצבו פחות ממחציתם. לכן,
החוק, ספר כזה הוא פסול, משום
שהחותמים למען הרשימה לא ידעו,
מרבית הזמן שהוקצה לקבלת נציגי־הרשימות,
מבוקר עד חצות, להוציא
למעשה, מהו הרכבה. גרוס ניסה
הפסקת־צהריים, נוצל לשיחות בין
להתפלפל, אד בר, בשקט ובשלווה, שב
חברי־הוועדה, השופט העליון והעיוהסביר
לו, שהרשימה תיפסל ממילא
תונאים הרבים שבאו לסקר את
על־ידי מליאת ועדת־הבחירות.
האירוע.
בד נהג באדיבות בנציגי כל
הרשימות, הגדולות, הקיקיוניות ואותן
״שלא ענו על דרישות המחוקק לגבי
תנאי הגשת הרשימה לבחירות לכנסת
ה־ . 11 למרות האוויר הדחוס במישכן
והעייפות של שעות־עבודה רבות,
שמר בך על קור״רוח, על אדיבות
וסבלנות, גם סן שר אחרי חצות
הטרידה אותו רשימה שלבסוף לא
אושרה — רשימת הכוח השקט
מירושלים.
רשימה זו, הציבה בראשה את זקן
האופים בארץ, מנשה קפולסקי שאותו
רצתה להפוך לזקן הח״כים, הצהירה
שכל ח״כ מטעמה יכהן בתפקידו רק
שבועיים, וכר. תהיה רוטאציה מלאה
של כל 120 המועמדים.
בך ביקש לדעת מהי מטרת
התנועה .״אנו רוצים לפתור בעיות
שנסחבות במשף 30 שנה,״ אמר מי
1נשות המפד׳ל, בראשות הח׳כית לשעבר טובה
שהגיש את הרשימה, יעקב גרוס.
סנהדראי(במרכז) ,עומדות להיכנס לוועדה ולהגיש את
אף לרוע המזל, אנשי הרשימה לא
רשימת אמונה -נשים דתיות לאומיות. במקום הראשון שרה שטרן-קטן.
יכלו להגיש אותה. בשניים מפינקסי

זעם נשי:

אחרי ויקטור תייר נכנסו נציגי
תנועת עצמאות, בראשות עזרא זוהר.
מס׳ 2ברשימה, המהנדס מוטי היינריו,
הגיש אותה. לעצמאות יש 18
מועמדים .״האם זוהי רשימת ח׳׳י?׳׳
שאל מישהו מחברי הוועדה.

שמואל פלאטו שרע

11-1111 7לא דיבר בעת הגשת
הרשימות, אלא רק ישב והאזין.
נציגו של מאיר כהנא. ברוך בן־
שלמה (מרזה) ,דתי שמן שמכשיר
איתורית צמוד לחגורת מיכנסיו, נכנס
אחר־כך. הוא היה מהיר מאוד, ולא
החליף׳ כמעט מילים עם השופט.
הגיע תורם של נציגי רשימת אריה
(״לובה׳׳) אליאב לכנסת. לובה הלבבי
נענה כשימחה לבקשת בך להציג את
הבאים עימו אך הוא הרחיב כל־כך
בתיאור תולדות חייהם ותכונותיהם של

עשרות אברביס וראשי אגודת״ישראל
באו במוצאי יום־חמישי לכנסת והירבו
להתייעץ לפני הגשת הרשימה. ארבעת ח׳ני האגודה, שמואל הלפרט(שני
ואחד של בנק ערבי ישראלי בנצרת.

אוגדת האגודה

^ חד ר היו אמורים להיכנס יגאל
/הורביץ ואנשיו, אבל במקומם
נכנסו אנשי התנועה החדשה יחד, של
עזר וייצמן. מנהיגם לא היה שם,
למורת רוחם של הצלמים ואנשי
הטלוויזיה שהמתינו לו. רק מס׳ 2של
התנועה החדשה, בנימין (״פואד״<
בן־אליעזר, שהפסיד באחרונה את כל
חסכונותיו במיסערה היפאנית שבה
היה שותף, בא בליווית אחרים להגיש
את הרשימה.
הורביץ, ואחריו זלמן שובל, מס׳ 2
בתנועה ששינתה את שמה מרפ״י
הרשימה הממלכתית לאומץ להבראת
המשק, נכנסו פנימה. הורביץ
ביקש את האותיות י״ש לרשימתו.
״שלא יגידו רק,יגאל אין לי הורביץ
אולי שכח שאומ׳׳ץ היה גם שם של

מימין והלאה) אברהם שפירא, שלמה לורינץ, ומנחם פורוש לקחו חלק
בדיונים. בין לורינץ ופירוש צועד הרב פינחס מנחם אלתר אחיו של הרבי
מגור, שאליו משוייד שפירא. חלק מהאברכים היו מצויידים בביפרים.

ער גלגלים:

1נציגי תנועת אנ׳י, אירגון נכי״ישראל, באו בבוקר
1להגיש את רשימתם. לפני כניסתם לחדר הזיזו
סדרני הכנסת את הכיסאות, כדי שעגלות הנכים יוכלו להיצמד לשולחן.

711X1*11111 ^1ךךן | 1ל מטבעות של 100 שקל, שהביא המועמד
1 1 .1 11 4 7 ^ 4 1ויקטור תייר, לצד שטרות ירקרקים בני
1000 שקל, שהביאו נציגים אחרים, נערמו כבר בעשר בבוקר על השולחן.

האנשים שישבו לצידו בשולחן, עד
ששומעיו עייפו. אליאב הקפיד, משום
*־״ מה, לציין את עברם הצבאי המדוייק
של אנשיו.
כשיצא אליאב הוסיפו סדרני
הכנסת כיסא נוסף. לחדר נכנסו נציגי
הרשימה המתקדמת לשלום 60 .

מועמדי הרשימה לכנסת הם יהודים,
60 אחרים הם ערבים. גם מישלחת
מגישי הרשימה לוועדת הבחירות
הורכבה באופן שווה, שלושה ערבים
ושלושה יהודים. אפילו הפיקדון
שנמסר לוועדה היה בשני צ׳קים
בנקאיים — אחד של בנק ירושלמי

חתימות לוייצמן:ד-ייע?,
ראשות מסי 2בנימין(.פואד׳׳) בן־אליעזר(משמאל),

מגישים לוועדה חתימות של 5800 איש, פי שניים
ויותר מהדרוש. כניסת פואד לחדר לוותה בצילומי
טלוויזיה. אנשי יחד היו בין הראשונים שהגיעו.

מרק־־ח עד כך
(המשד מעמוד )17
קבוצת אופוזיציה שהתאספה סביב
סיעת מפ״ם בכנסת הנוכחית, בימים
שבהם חלמו אנשיה על הופעה נפרדת
בבחירות. מאז הם התפכחו, קיבלו
מקומות טובים במערך, ואת שמם לקח
הורביץ. הורביץ וחברו היו צריכים
להגיש כיתבי־הסכמה של המועמדים,
כפי שנדרש מרשימה הקיימת כבר
בכנסת היוצאת.
אחריהם נכנסו נציגי הנכים,
שהסבירו שבגלל מצבם ישנם נכים
רבים שלא יוכלו להצביע בבחירות.
״הם כבר מתרצים מדוע הם לא יעברו

חובתי הפקדת חצי מיליון השקלים.
שיקחו את כספו ממיבטחים — קופת
גמל של ההסתדרות — או שיקחו
שישית מהביטוח הלאומי שלו, או
שהמדינה תממן אותו. רשימתו, רשימת
קהילות יהודי המיזרח, חייבת
להיות מיוצגת בכנסת לפי כוחה — 65
מנדטים, לא פחות ולא יותר.
אחרי שכבר הספיק להתראיין אצל
כל העיתונאים שהיו שם, ולהכחיש
בתוקף כי הוא אותו דואק אשר לפני
שנות־דור השליך רימונים מיציע
הכנסת לאולם המליאה, הוכנס האיש
לחדר הוועדה. בר הסביר לו באריכות

קורן, והוא הגיש את רשימת התנועה
למען המולדת. לתנועה שלושה
מועמדים. הוא הסתכסך עם מם׳ 3שלו,
מפני שזה רצה שהרשימה תוגש
בבוקר, ואילו קורן רצה שתוגש
אחרי־הצהריים. מס׳ ,2מועמד בן 82
חלה, וכך התייצב קורן לבדו, הגיש
פינקסי־תמיכה ובהם 3800 חותמים —
חלקם ילדים — ושלף מתיקו חצי
מיליון במזומנים.
בחוץ סיפר קורן שהוא עוסק
באמנות, ושהוא מוכר את דירתו לצורך
מערכת הבחירות .״לא אצטער אם לא
(המשך בעמוד )72

מזכירתו של בך, אהובה לזר, מביאה
לחדרו משקה קל וכוס קפה שחור. לזר
גבוהת הקומה והחטובה היא גם עוזרתו הפרלמנטרית של ח׳כ ברמן.

משקה לשונט

1*1: §1:9

מיזוודת גייימס בונד של
גיזבר הוועדה התמלאה
לקראת סגירת הרשימות לבחירות לכנסת ה־•11

כסף לאוצר

את אחוז־החסימה,׳׳ העיר בלחש אחד
מחברי הוועדה.
הבא בתור הכניס לחדר ריח
מתקתק של בושם זר. היה זה שמואל
פלאטו־שרון, האיש הבודד בכנסת
התשיעית, שלא זכה להיכלל בכנסת
העשירית, מתמודד עתה שוב. במקום
השני הוא הציב את שלמה אוחיון,
שבבחירות המוניציפאליות האחרונות
התמודד על ראשות עיריית בת־ים ולא
זכה אפילו במושב אחד במועצת־העיריה.
במקום השלישי הפתעה:
האמרגן ומנחה ערבי־הראיונות יוסי
פאל. התייצבותו של האמרגן לצד
פלאטו כבר גרמה לו נזקים כספיים.
פוליטיקאים שונים, שאותם הוא הזמין
להתראיין ערב הבחירות בבימת
פאנורמה שלו, ביטלו את השתתפותם
כאשר נודע להם טיב יחסיו עם פלאטו.

״פלאטו
שיגע אותי״
בך לא דיבר פלאטו. הוא
^/עוד יפגש איתו בבית־המישפט
העליון, כשיתברר העירעור שלו על
תישעה חודשי מאסר בפועל שנגזרו
עליו, בגלל עבירות שוחד־בחירות
שביצע לפני שתי מערכות־בחירות.
בחוץ הוא היה פתוח יותר ואפילו דיבר
עברית .״עכשיו אני לא האיש הבודד.
יש לי הרבה חברים. יש גם הרבה
שונאים. אני לא דמגוג. אני לא
קארייריסט. אני רוצה לעבוד.״ על
מקורות כספים לתנועת פ״ש אמר
פלאטו :״יש לנו מה צריך. מאיפה זה
מגיע — לא חשוב.״
פלאטו עזב את המקום מלווה
בסדרן ממישמר הכנסת. הסדרן שב
אחרי חצי שעה ואמה ״פלאטו שיגע
אותי. ביקש שאקח אותו למליאה,
למיזנון. שאעשה לו סיור בבניין.״
השעה התקרבה לחצות־היום. רשימות
חדשות או וותיקות לא התדפקו
על דלתות הוועדה. רק דתי גמור קומה
מנתניה, משה דואק, ביקש להיכנס. אין
לו כסף אך הוא מציע פיתרון לעניין

קיצונית משמאל, מזכירת הוועדה תמי אדרי, עובדת
הכנסת, המלווה כבר כמה וכמה מערכות בחירות.
דוברת הכנסת, שרה יצחקי, היא גס דוברת הוועדה.

ובסבלנות מדוע אי־אפשר לקבל את
רשימתו. דואק עזב את החדר אחרי
שהודיע כי שלח מיברק לראש־הממ־שלה,
יצחק שמיר, ודרש שהממשלה
תממן את רשימתו .״אחרת אני לא יודע
מה יהיה,״ אמר דואק. הוא בוודאי ידע
למה הוא התכוון.
אחרי הצהריים עברה הוועדה לקומת
ועדות־הכנסת. בפואייה הוצב בר,
שעליו שתיה קלה וחמה לכל דורש.
ראשונים נכנסו אנשי חד״ש, ואחריהם
רשימת עליה וצעירים, עולי
גרוזיה ורוסיה. מול בך התיישבו
אברהם ספיר (ספיאשוויל) מבת־ים,
עורך עיתון בשפה הגרוזית, ג׳ורג׳
מורדל, עורך העיתון קרוג ברוסית,
יוסף מוזיאגשוויל גדול־המימדים
מאור־יהודה, צעיר אחד וגבר מקריח
מנתניה. יש להם אומנם 3700 חתימות,
אך לא בכל הפינקסים מופיעים שמות
37 מועמדי התנועה. בך מסביר להם
שהתנועה תיפסל, ואז נזכר ספיר,
ג׳ינג׳י חובש כיפה, שבמישרדים שלהם
יש פינקסים אחרים, שבהם מיספר
החתימות הנדרש, ובכל פינקס יש
רשימה של שיבעה מועמדים. בך הציע
שהם ינצלו את השעות שעד חצות
להביא רשימה כנדרש, ואלה יצאו
בהולים לעשות כמיצוותו.
סמוך לחצות חזרו עולי ברית־המועצות
ונכנסו מייד אחרי אנשי
האגודה. הם היו מיוזעים .״אנו נפגשנו
באיזשהו מקום,״ חייך אליהם השופט
בך. הם הביאו חתימות כנדרש. אך זמן
קצר לפני כן טילפן אלמוני לכנסת
והודיע, שבמרכז ירושלים מחתימים
עוברים ושבים על עצומה למען
שיחרור עצורי המחתרת היהודית.
המטלפן סיפר, שכאשר התקרב לדוכן־
ההחתמה, גילה שהחותמים מתבקשים
לחתום בפינקסי ועדת־ הבחירות המרכזית...

השמועה

ציפורי

חרי הגרוזים נכנס ירושלמי
מזוקן, רזה מאור שמו בן־ציון

ראשי אגודת-ישראל,
שלמה לורינץ, אברהם
שפירא והרב פנחס מנחם אלתר, מחכים לישועה

מבט רשמיים

מרינונו של עולם רגע לפני הגשת הרשימה שהושמט
ממנה שמו של המועמד במקום השישי, נציג חצר בלז,
שימחה בונים קליין. הרשימה הוגשה טמון לחצות.

כבר

״ סנוב -הו א אל־סבון חד ש:
ריחני יותו/חסכוני יותר
ונעים הרבה יותר.
אל־סבון ״סנוב״ אינו מ שאיר
כל מ שקע על עור הגוף
בזכות נו סחת * 7ק
ומצטיין בתכונות אידיאליות
לריענון ברחצה.
״סנוב״ לבחירתך
ב־ 3ב ש מי ם, ובנוסף
״בייבי סנוב״ לתינוק.
שיווק: נורית-בלמון

״סנוב / ,אין הרגשה טובה יותר.

בוית־המועצות: הכבוד שר הצאר ]׳שלא׳
יהיו בוודאי קוראים שיתמהו על העובדה ששילטונות
ברית־המועצות יחליטו על עימות חמור עם מדינה חשובה כמו
יפאן, כרי להגן על כבודו האבוד של הצאר גיקולאי. אבל תמיהה
זאת אינה במקומה.
השליטים במוסקווה רגישים לכבודה של רוסיה, ולמקומה
של המולדת בהיסטוריה, באורח קיצוני כיותר. גם בתוך ברית־

אין חמאה. צ׳אושסקו הנהיג ברומניה דיקטטורה ריכוזית,
סטאליניסטית מובהקת באופייה, שהיא הנוקשה והבלתי־ליבראלית
ביותר בכל הגוש הסובייטי. יחד עם זאת זכה
לפופולאריות רבה במערב, וגם בישראל, בשל הפגנות העצמאות
שלו מהתכתיב של מוסקווה, כפי שהוא עושה מאז ,1967 בקיימו
יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל.
צ׳אושסקו גם ניצל היטב את היריבות הסובייטית-סינית,
תימרן בהצלחה בין הניצים, לא נפל במלכודת האלבנית של
בידוד משאר מדינות מיזרח־אירופה, אבל הצליח להחזיק את
הסובייטים רחוק מגרונו. מישטרו אינו נעדר סממני שחיתות
בלקנית טיפוסית, נפוטיזם, פולחן־אישיות ושאר מיגרעות,
המאפיינות סיגנון סטאליניסטי.
גם ההישגים המרשימים בשדה התיעוש והחינוך עומדים בצל
השפל בייצור החקלאי, במדינה פוריה באורח מסורתי, כמו
רומניה. על ההתמרמרות הנוצרת בעיקבות המחסור בחמאה,
מחפה הנשיא לא רק באמצעי־הדיכוי הידועים, אלא גם בעזרת
מיבצעי־ראווה מרשימים.
אחד מהם נחנך השבוע. צ׳אושסקו, תוך הפגנת ציפצוף פומבי
כלפי הסובייטים הזועמים, חנך ברוב פאר את פתיחת התעלה
היוקרתית. שכרו הרומנים בין הדנובה ובין הים השחור. התעלה,

לאוקיינוס לארצות־הברית, המטרה המועדפת על־ידי יהודי
מיזרח־אירופה מאז ומעולם.
אחד מהם הוא יורי גיפמן, שהורשע השבוע, בבית־דץ פדראלי

ח נון

בניו־יורק, מכיוון שניסה להבריח חלקי־מחשב סופר־מתוחכמים
לברית־המועצות!
סוכנות רוייטרס, שהפיצה השבוע את הסיפור ברחבי העולם
דיווחה שגיפמן, שעבר על חוקי ארצות־הברית באורח חמור,
הגיע לשם לפני כעשר שנים. עם זאת, הוא איננו אזרח אמריקאי.
אחרי שזנח את דרכונו הסובייטי — המהגרים מאבדים את
אזרחותם — דאג גיפמן להצטייד בשני דרכונים, ישראלי
וקאנאדי. הדיווחים מציינים, שהוא בילה בישראל רק חודשים
אחדים.

גיקראגואה: הרצ1ג
בעיקמת רגן

שר־חוץ גרומיקו

גם תקציבים לכנסיות
המועצות, פדראציית העמים הגדולה, הם מעניקים לרוסיה יחס
מועדף. תהליך הרוסיפיקאציה, הנחלת השפה והתרבות הרוסית
השלטת, לעמי ברית״המועצות, ממשיך להיות מאמץ מרכזי
וחשוב. גם הכנסיה הרוסית נהנית בשנים האחרונות מתקציבים
שמנים, כרי להילחם במגמות האיסלאמיות, על־ידי חיזוק
התודעה הרוסית־אירופית. משקיפים רבים רואים בתופעה זאת
רמז למאבק העיקרי שיינטש בברית־המועצות לקראת סוף
המאה ה־.20
שנת ההשפלה. אבל השבוע יצאו הסובייטים להגן על
כבודה של רוסיה בחוץ־לארץ. מסתבר שיפאן החליטה לחוג את
יובל ה־ 50 למותו של האדמיראל היאצ׳יטו טוגו במיפגן ימי
גדול, בעיר הנמל קאגושימה1.
הרוסים רגישים מאוד לכל הנוגע לטוגו. הוא היה אדריכל
הניצחון הימי הגדול של יפאן על רוסיה הצארית בשנת ,1904
שנה המסמלת את ההשפלה הגדולה של הרוסים בידי המעצמה
האסייתית העולה.
מישרד־החוץ של אנדריי גרומיקו במוסקווה גינה, בשפה
בוטה, את החוגים המיליטאריסטיים ״המסיתים לרגשות
שוביניסטיים ולשינאה נגד ברית־המועצות ונגד העם הרוסי״.
המיפגן בקאגושימה הוגדר כמעשה עויין, הגדרה חמורה
ביותר במינוח הסובייטי, וברית־המועצות איימה להסיק את
ה״מסקנות הרלוונטיות״.
סיגנון העלבון. משקיפים סבורים שלא רק טוגו, המנוח
מזה 50 שנה, מטריד את הסובייטים, אלא גם, ואולי בעיקר,
השיפור העצום שחל ביחסים בין יפאן ובין אוייבתה ההיסטורית,
סין. ברית־המועצות רואה בהידוק הקשר בין שתי המדינות הישג
עצום למדיניות־החוץ האמריקאית ואיום חמור על האינטרסים
שלה בחלק זה של העולם.
עם זאת, הסיגנון שבו נקטה מוסקווה כלפי היפאנים מסגיר
רגשות עזים ביותר של טינה ועלבון. ההודעה הסובייטית מגנה,
בין היתר, את ״המיליטאריזם והרבנשיזם היפאני״ .מונח זה,
רבנשיזם, נשמר עד עתה בעיקר עבור חוגים במערב־גרמניה,
הנחשדים בשאיפה לנקום את תבוסת הנאצים במילחמת״העולם
השניה.
עתה הוגדרו גם היפאנים, החוגגים את הניצחון הישן על
הצאר, כרבנשיסטים. משקיפים אינם מייחסים חשיבות מרכזית
לתקרית עצמה, אך רואים בה דוגמה אופיינית, ואף הוכחה,
לטענה הרווחת, שברית־המועצות נוהגת להמשיך, במדיניות־החוץ
שלה, את דרכה ההיסטורית של רוסיה הצארית.

רזמניה: התעלה
שהיטלר לא כרה
במוסקווה כועסים מאוד על ניקולא צ׳אושסקו. נשיא רומניה
— דיקטטור הידוע בכך שהוא מחלק מישרות בכירות לבני
מישפחתו — הפגין שוב את הקו העצמאי שלו במדיניות־החוץ.
רומניה מסרבת להחרים את האולימפיאדה בלוס־אנג׳לס.
הסובייטים הזועמים זימנו את צ׳אושסקו לשיחות במוסקווה.
שלא כדרכם, הם הודיעו במפורש, שיש בדעתם לנסות לשכנעו
לשגות את דעתו בנושא, ולהצטרף לחרם הכולל של הגוש
המיזרחי. עברו הימים, ששליט מסוגו של צ׳אושסקו היה חושש
לביטחונו האישי בנסיעה כזאת. הוא משוכנע, שלא תיפול שערה
משערות ראשו. השיטה שלו עובדת כבר שנים רבות.

תשיא חיים הרצוג ידוע לא רק בהשקפותיו הניציות
ובאהדתו למתנחלים, אלא גם בשינאה קשה כלפי מדינות
העולם השלישי, אלא אם כן מדובר בדיקטטורות פאשיס־טיות.
בשבוע שעבר הסביר לעיתונאי שאין הבדל בין
הדיקטטורה הימנית של אנסטסיו סומוסה, ובין ״הדיקטטורה
הסאנדיניסמית״ ,מלבד העובדה שהעריץ המודח היה
פרדישראלי.
אץ מעם להתמודד עם הטיעון הזה ככללי, ולהסביר את
ההישגים החברתיים האדירים של המישטר הסאנדעיסטי,

נשיא צ׳אושסקו וידיד*
גם שרידי ארכיאולוגיים
בת 60 הקילומטר, תקצר באורח משמעותי את הדרך בין
נתיבי־המים, ובכך תקטין את העלות התחבורתית, הכרוכה בסחר
בין רומניה ובין מדינות־חוץ.
סוכנות״הידיעות הרומנית מסרה, שכריית התעלה עלתה
כשני מיליארד דולר, סכום עצום עבור מדינה מיזרח־אירופית.
המשימה ההנדסית היא מסובכת מאין כמוה. הרומנים פינו 30
מיליון מטרים מעוקבים של אדמה וסלעים, הזיזו אלפי מבנים,
בכללם שרידים ארכיאולוגיים, ואפילו מיסגד.
יש חזון. עיתוני המערב מציינים, שצ׳אושסקו הגשים,
למעשה, חזון אירופי ישן. בתחילת המאה ה־ 19 ניסו יזמים
מאוסטריה להשיג זיכיון לכריית תעלה בתוואי הזה, מהסולטן
התורכי. העותומנים סירבו, בטענה שהנוצרים מבקשים דריסת
רגל באיזור, כרי לנשל משם את תורכיה. בסופו של דבר, הצליח
יזם אנגלי, בשם תומאס וילסון, לשחד את האנשים הנכונים, זכה
בזיכיון, אבל לא הצליח לאסוף את המשאבים הדרושים.
בשנות ה־ 30 אומצה התוכנית על־ידי הנאצים, ואדולף היטלר
הזכיר אותה באחד מנאומיו. הם לא הספיקו לגשת לביצוע
הרעיון.

ארצות הברית:
ישראלי? קנדי?
סובייטי!
בתחילת שנות ה־ 70 עוד האמינו ישראלים רבים, ברוב
תמימותם, שהרוב המכריע מקרב יהודי ברית־המועצות —
מדובר בשני מיליון בני־אדם — מבלה את ימיו בחלומות
ובערגה לציון.
הגל הראשון של היוצאים מברית־המועצות, ב־ ,1970 היה
באמת ציוני. רוב היהודים, שעברו דרך וינה של ברונו קרייסקי,
הגיעו לישראל. אלא שכעבור שנתיים התברר, שכמעט כל
הציונים כבר עלו. שאר היוצאים פשוט רצו לצאת מברית־המועצות,
והשתמשו בלחץ שאירגנו האירגונים היהודיים למען
העלייה, כדי להגר לארצות שונות, בדרך־כלל לארצות־הברית.
לקראת אמצע שנות ה־ 70 נשרו רוב היהודים, מייד עם בואם
לווינה. המונח ״נושרים״ נועד לתאר יהודים, שתחת לעלות
לישראל העדיפו להישאר באירופה המערבית, או להגר מעבר
* עם מנ חם נגיו, נעת ניקל רו הממלכתי בבוקרסס,
בסתיו׳ .1977

נשיא הרצדג
גם שינאה לעולם השלישי
אולם הטענה שהמישטד בניקראגואה ת א דיקטטורה, אתה
אלא שקר בוטה. הרצוג פשוט חוזר אחרי מביו של רונאלד
רגן, שנועדו להכשיר את התוקפנות הצבאית האמריקאית נגד
ניקראגואה, המתבצעת גם בנשק ישראלי.
ובבן, ניקראגואה היא דמוקראטיה, שנה פועלות באורח
תפשי סיפלגות אופוזיציה מהמרמ ומהימין. העיתון היומי
תפוץ ביותר, לה פרנסה, תוקף את המישטד בחריפות תומך
כשמרנית ומופיע במנגואה הבירה בלא הפרעה.
בנובמבר הקרוב ייערכו בניקראגואה בחירות חופשיות.
האמריקאים לוחצים ואף משחדים את האופוזיציה להתרים
את הבחירות, כדי ליצור את הרושת שהסאנדיניסטים
מדכאים את הדמוקראטיה. אך בינתיים הסכימה הממשלה,
לפי דרישת השמרנית להאריך את מערכת הבחירות
מחודשיים לשלושה תרשים. כל חוקי החירום והצנזורה,
שנכפו על הסאנדיניסמים נשל המילחמד* יבוטלו בתקופת
הבחירות. ניקראגואה תבחר נשיא, סגדנשיא ופרלמנט
(אסיפה לאומית) בן 90 חברים. מצפים שלפחות שנע
מיפלגות תתמודדנה בבחירות.

ארת\\

למשלמים עד 15.6.84
חברת התעופה האמריקאית״קפיטול איירי פותחת
עידן חדש בטיסות ביז ישראל לארצות הברית.
מעתה תוכל לטוס לאמריקה בטיסה נוחה וזולה
ולהנות מיתרונות חסרי תקדים:

מחיר נמוך גם לאחר 15.6.84

טיסו ת סדירות

היכרות ע ם בריסל

ל״קפיטול איירי טיסות סדירות וישירות לבריסל
ולניו יורק היוצאות בקביעות בימים גי, ה׳
בשעה נוחה במיוחד 07.30 בבוקר. טיסת המשך
ישירה לשיקאגו ולוס־אנגילס.

בדרך אל ארה״ב ו/או ממנה, תוכל להתעכב בבריסל
(בלגיה) למשך כמה זמן שתרצה -ללא תוספת
מחיר. תוכל לטוס״קפיטול איירי גם לבריסל בלבד.

הלוך ושוב כיוון אחד

$699
ניויורק
תל־אביב
$799
שיקאגו
תל־אביב
תל־אביב -לוסאנגילס $899

$419
$479
$539

כרטיס פ תו ח ל שנה
טוס בזמן הנוח לך וחזור מתי שאתה רוצה.
הכרטיס פתוח למשך שנה שלמה!
אין דמי ביטול, אין הגבלה על שהיית מינימום
או מכסימום

א מריקה כבק ש תך
עם״קפיטול איירי תוכל גם להגיע למבחר יעדים
ברחבי אמריקה: ניו יורק, בוסטון, שיקאגו,
פילדלפיה, לוס אנג׳לס, מיאמי ביץ׳ ,סנטו דומינגו
(הרפובליקה הדומיניקנית) וסאן־חואן(פוארטו
ריקו)ועוד -במחירים הנמוכים ביותר.
כל ה מ חי רי םלטיסותה לו ך ו שו ב
ה ני תנתלמ צי גי שו ב ר ״ 00ו $ב מ תנ ה״.

רו ל לי םאתההנחה

המחיר הנמוך ביותר
אל תתפשר: הבטח לעצמך מחיר נמוך ביותר לכל השנה -טוס״קפיטול אייר״!
פנה עוד היום לסוכן הנסיעות שלך או אל: ארקיע קוי תעופה ישראליים בע׳׳מ סוכנים כלליים של
״ /קפיטול אייר״ תל אביב: רחיפרישמן ו ,1טלפון .03-240225,236006 ירושלים: מרכז כלל, רח׳ יפו ,97

נע־ס טל .02-225888 .חיפה: רח׳ העצמאות ,84 טל. ו64337־ ,04 אילת: מרכז התיירות החדש, טל 02 .ו059-76

קדחעוסר• .שואל״ס

.ס או סיווג־

* סמד: ב

קוי תעופה סדירים
כפוף לאישור ממ שלתי

ספורט אולימפיאדה
הכדור הוא עגור
והדגל הוא מרובע
בשנת 394 נקט הקיסר הרומי
תיאודוסיוס הגדול נצעד הרבה יותר
קיצוני ביחס לאולימפיאדה מאשר
קונסטנטין צ׳רניינקו. הוא לא הורה
להחרים אותה. הוא הורה לשים לה קץ.
המיסחור, השחיתות והאלימות היו
יותר מדי בשבילו, והוא ציווה לחדול
מן המישחקים האולימפיים, אחרי
היסטוריה של 1170 שנות אולימפיאדות.
עברו
1502 שנים נוספות, עד
שהוחלט לחדש את המישחקים,
ב־ ,1896 באתונה. ומי שסבור שב־19
האולימפיאדות שנערכו מאז החידוש
באתונה, התנהל הכל חלק, פשוט
טועה. כבר באולימפיאדה הראשונה
אירעה תקלה. היה זה כאשר המישלחת
האמריקאית, אחת משמונה המישלחות
באותה אולימפיאדה, איחרה להופיע
ב־ 11 ימים תמימים: לא אמרו להם
שבאותה עת עדיין נהגו היוונים לפי
הלוח היוליאני המיזרחי, המקדים ב־11
יום את הלוח הגריגוריאני הנהוג
במערב(וכיום בעולם כולו).
תוססת: כתר. באולימפיאדה
הבאה, ב־ ,1900 בפאריס, שוב היתה
בעיה עם האמריקאים. עתה הם מחו
נגד עריכת התחרויות ביום השבת
שלהם, הלא הוא יום ראשון. כעבור
שתי אולימפיאדות נוספות. באולימפיאדה
הרביעית בלונדון, בשנת ,1908
שוב עשו האמריקאים בעיות: הפעם
הם סירבו להצדיע בדיגלם למלך
אנגליה, אדוארד השביעי, שקיבל את
מיצעד־הפתיחה של האולימפיאדה.
אולי רצו להוכיח בכך את השתחררותה
הסופית של המושבה הבריטית לשעבר
מן הארץ־האם.
אגב, זאת לא היתה המישלחת
היחידה שעשתה בעיות בשנת 1908
סביב עניין של דגל. גם הפינים, אז
עדיין בני מחוז עצמאי למחצה של
האימפריה הרוסית, סירבו לצעוד
מאחורי הדגל הרוסי.
למעשה, לא ירדו בעיות הדגלים אף
פעם מעל סדר־יומן של האולימפיאדות.
כאשר ספורטאי נסיכות
ליכטנשטיין הננסית, למשל, גילו
באולימפיאדה ה־( 10 ברלין )1936 ,כי
דיגלם זהה לחלוטין לזה של האיטי
(שני פסים לרוחב, פס כחול מעל פס
אדום) ,התקינו בו־במקום כתר נסיכות ,
בפינה העליונה של הדגל, כדי להבדיל
בינו לבין דגל אי השחורים מן הים
הקאריבי ־.
גם ב־ ,1960 באולימפיאדה ה־ 4נ,
ברומא, היתה בעיית־דגל: שתי הגרמניות
הופיעו באותה אולימפיאדה
במישלחת אחת, אך הן לא הגיעו לכלל
אחדות־דעים תחת איזה דגל יצעדו.
גרמניה המערבית עמדה על דגל
שלושת הפסים שלה (שחור למעלה,
אדום באמצע צהוב למטה) וכן גרמניה
המיזרחית, שריגלה זהה לזה של
גרמניה המערבית, בתוספת קטנה אחת
— במרכז הפס האדום מופיעה מחוגה
משולבת בפטיש, ושניהם מעוטרים
בשיבולים (סימלי האיכרים, הפועלים
והאינטלקטואלים).
לבסוף הושגה פשרה: המישלחת
הגרמנית המאוחדת צעדה מאחורי דגל
שלושת הפסים, כשבמרכז הפס האדום
הופיעו חמשת העיגולים האולימפיים.
מכות־אכזבה. ב־ 1908 לא הסתפקו
האמריקאים בפרשת הדגל. היתה
להם עוד מחאה, על בסיס מיקצועי
יותר: הם התנגדו לכך שאנשי נבחרת
מושכי־החבל הבריטית ינעלו מגפיים.
(המשך בעמוד )66

* ליכטנ שטיין אימצה מאז א ת
הכתר בדינלה הרשמי, אך 28 שנים
לאחר מכן החליט רודן ה אי טי,
פרנסוא דיבלייה, לנטוש א ת הדגל
הכחול-אדום ל טובת דגל חדש,
הפעם של שני פ סי ם מאונכים,
שחור (.המורשה ה אפ ריק אית•)
ואדום.
העולם הזה 2440

ך * שה לומר שחלו שינויים מהם־
4כניים ברשימת המערך לכנסת
ה־ .11 רוב המועמדים מוכרים, חלקם
מוכרים מדי. רק מעטים מהם מעוררים
ריגשה יתרה.
המצע, המסורת, ההרגלים הישנים
מושרשים היטב בשתי המיפלגות
המרכיבות את המערך (שלוש — אם
נביא בחשבון את ״הליברלים העצמאיים״)
,ורק אופטימיסטים מושבעים
יראו ברשימה החדשה משום בשורה
לישראלים, הרוצים בכל מאודם
בשלום־אמת, והמוכנים לשלם עבורו
מחיר־אמת — השטחים שנכבשו
ב־. 1967

יתמכו בחלק ניכר מה״ויתורים״ ,כדי
להשיג שלום־אמת.

• מ תוני ם

דיו קן
קוו ק ט !

עם זאת, אסור לטעות בכמה
תהליכים חשובים, או לפטור את כל
הנושא בקביעה סיטונית, שתכנים את
כל המועמדים במישבצת אחת.
]— 1וווויוו!ח!׳11(111| 1י 111
אין ספק, למשל, ששיבעת מועמדי
מפ״ם ברשימה הריאלית מהווים שיפור
עצום לעומת סיעת מפ״ם הישנה.
אימרי רון, הסופר־נץ ואחד משלושת
להלן רשימת המועמדים(בסוגריים שיבוצם ברשימה הכללית של
הקרנפים המובילים ביוני ( 1982 שני
המערך):
האחרים הם הילל אשכנזי ורן כהן),
נשלח אחר־כבוד לביתו, ומחליפו
הפוליטי, אלישע שפירא, שובץ במקום
יוסי שריד 25 חיים רמון 35 אהרון הראל 41 עבד־אל-ואהב
ה־ ,60 הבלתי־ריאלי.
דאווישי 42 יוסי ביילין 54 וכן מועמדי מפ״ם ויקטור שם־טוב (;)6
אליעזר גרנות 10 יאיר צבן 19 אמירה סרטני 26 מוחמר ותר (;)33
כל המפ״מניקים שנבחרו היו
מתנגדי המערך, ולבחירתם — וכמוה
חייקה גרוסמז 40 גדי יציב (.)46
גם תבוסתו של אשכנזי השרוניסט״
בסך הכל 12 :יונים.
מול אליעזר רונן היונה לתפקיד שר
— עוררו מורת־רוח רבה בהנהגת
מיפלגת־העבודה. יו״ר המיפלגה, שימ־אבא
אבן 5גד יעקובי 8אורה נמיר 15 עוזי ברעם 17 גאווה
עון פרס, אף הביע בגלוי את כעסו על
ארד 24 מיכה חריש 28 שבח וייס 29 עדי אמוראי 31 דויד לינאי
ההרכב ״השמאלני״ של סיעת־מפ״ם
( ;)32 יצחק ארצי(ל״ע 39 יעקוב גיל 45 אברהם שוחט(ראש מועצת
החדשה.
ערד 47 אורי סבג 49 יחיאל לקט (.)50
בסך הכל 14 :מתונים.
אין לומר שלשיבעה יש עמדות
הזהות עם עמדות מחנה־השלום
העיקבי, אבל יש שיפור, וההגינות
מחייבת לציין זאת.
שימעון פרס 1יצחק נבון 2יצחק רבין 3חיים בר־לב 4ישראל
קיסר 7מוטה גור 11 משה שחל 12 רפי אדרי 13 אברהם כץ־עוז
גם העובדה שחמישה מתוך ששת
( ;)20 מנחם הכהן 23 אפריים שלום 36 נחמן רז 37 רפי סוויסה (.)48
הח״כים, שהורחקו הפעם מהרשימה
בסך־הכל 13 :יונצים.
הריאלית (יחזקאל זכאי, תמר אשל,
רענן נעים, מיכאל בר־זוהר, יהודה
חשאי) הם ניצים קיצוניים, ורק
״המורח״ השישי, נפתלי בלומנטל, הוא
שושנה ארבלי-אלמוזלינו 9שלמה הילל 14 אליהו שפייזר (:)16
יונה, היא חשובה,
אריק נחמקין 18 יעקוב צור 21 יצחק פרץ 22ז׳אק אמיר 27 אמנון
לין 30 רב בן־מאיר 34 עדנה סולודר 38 שימחה דיניץ 43 אהרון
אך אסור לשגות באשליות
נחמיאס 44 מיכאל בר־זוהר 51 יהודה חשאי 52 שאול בן־שימחון
כלשהן לגבי ההרכב הסופי. רק
( ;)53 מיכה גולדמן ( ,55 ראש מועצת כפר־תבור — נץ קיצוני כיותר).

יונים-מתונים-יונצים־ניצים
•יוני ם

• מ תוני ם

•׳ונ צי ם

•ני צי ם

מתי־מיספר מהמועמדים יהיו
מוכנים לתמוך באורח פעיל
ועיקבי בצעדים שבילעדיהם
אין כל סיכוי לשלום. הרוב
המכריע עדיין רחוק מלהסכים
למו״מ עם אש״ך, לנסיגה כוללת
תמורת שלום־אמת, וכמעט
כולם יתנגדו לפיתרון לבעיית
ירושלים, שיאפשר ריבונות
פלסטינית בעיר המיזרחית.

בשנים האחרונות נהג העולם הזה
לחלק את המועמדים ליונים, יונצים
וניצים. הפעם מצאנו לנכון להוסיף
קאטגוריית־ביניים של ״מתונים״.
ואלה הם:

בסך הכל 16 :ניצים.

רק 50 המקומות הראשונים הם במידה כלשהי ריאליים, למרות שכאן
ניתחנו את 55 הראשונים. עובדה מסקרנת נוספת 14 :מ־ 20 המועמדים
הראשונים הם יונצים וניצים, ורק שלושה, אנשי מפ״ם ויקטור שם־טוב,
אלעזר גרנות ויאיר צבן, הם יונים שעל גבול ״המתינות״.

•יוני ם
להגדרה זו שייכים מועמדים
לכנסת, המוכנים לשקול, בתנאים
מסויימים, מו״מ עם אש״ף והחזרת
הרוב המכריע של השטחים תמורת
שלום־אמת. זה כולל, כמובן, גם את
רמת־הגולן. היונים מכירים במרכזיות

הבעיה הפלסטינית, תומכים בפעולות
שלום עכשיו, ויתנגדו בתוקף למנד
שלת־אחדות־לאומית יחד עם הליכוד.
לא כל היונים מוכנים ליוזמות־שלום
נועזות, או להידברות עם אש״ף בתנאים
הקיימים. רובם מתנגדים, למשל,
ליש גבול ולסרבנות בשטחים, אבל
בתנאים של דינמיקה מסויימת, הם

לקטגוריה זאת שייכים המועמדים
הרוצים, אולי, בשלום, אבל המתנגדים
ל״וויתורים מפליגים״ ,העומדים בכל
תוקף על השארת כל ירושלים ברי-
בונות־ישראל. המתונים אינם רוצים
בהרפתקות נוסח״לבנון, אבל אינם
מסוגלים לעמוד נגדם כבר בשלב
הראשון. ייחודם בכך, שמחוץ לירושלים
אינם מציינים שטח ספציפי,
שעליו יעמדו בכל מחיר. חלקם מעוניין
גם בהחזקת גוש־עציון וביקעת־הירדן,
אבל לא בכל מחיר. על חלק
ניכר מהמתונים אי־אפשר לסמוך
בשעות־משבר. הם נוטים להצטרף
לקונסנזוס, ואחדים מהם (דוגמה
טיפוסית הוא אבא אבן) אף יסכימו
״להסביר״ את עמדות הממשלה (גם
ממשלת הליכוד) בחו״ל.

•׳ונ צי ם
היונצים אינם מדברים בגלוי על
ארץ־ישראל השלמה, אבל הם עומדים,
באורח נחרץ, על סיפוח, או לפחות
״נוכחות״ ,בחלק ניכר מהשטחים
הכבושים, ובכללם ירושלים המיזרחית,
רמת־הגולן, גוש־עציון וביקעת־הירדן.
היונצים אינם נוהגים לנמק את
תיאבונם לשטחים בטיעונים אידיאולוגיים
או מיסטיים, אלא בצורכי
״הביטחון״ .הם מאופיינים בעמדה
שהיא בהחלט בלתי־קבילה בעיני כל
הערבים. חלקם לא גילה התלהבות
מהרפתקת־הלבנון, אבל רק מעטים
ביקרו אותה בחריפות עוד בקיץ . 1982

•ני צי ם
גם הם מדברים על פשרה
טריטוריאלית, אך למעשה הם חותרים
להשארת רוב״רובם של השטחים
הכבושים בידי ישראל, ואין בדעתם
לוותר באורח משמעותי, גם לא תמורת
שלום־אמת. הנימוקים שלהם הם,
לעיתים, פרגמטיים, אבל מבחינת
המוטיבציה, היחס למחנה־השלום,
ההומאניזם, השקפת־העולם המרחבית
— הם זהים כמעט לליכוד.
קיימת מוביליות מסויימת בין
ההגדרות. רוב חברי סיעת מפ״ם,
למשל, נעים בין יונים למתונים. כמה
ח״כים מהעבודה. כמו שבח וייס, עוזי
ברעם, אורה נמיר ויעקוב גיל —
נמצאים על גבול היוניות. עם זאת,
החלוקה היא די ברורה ואמינה, מבוססת
על הרקורד של רוב המועמדים.
רק הנציג החדש של תנועת-המושבים,
אפרים שלום, הוא אלמוני לחלוטין.
דוברי מיפלגת העבודה, ואף חבריו
בתנועת המושבים, אינם יודעים רבר
על דיעותיו. הוא נבחר כאקט־מחאו.
נגד רענן נעים. העולם הזה אימץ,
איפוא, את ההנחה הכללית, הרווחת
ברחוב הירקון ,110 שהחבר שלום הוא

חיים ברעם
יינז•

19 חברי

מאז קבלת חוק הקדמת הבחירות על־ידי הכנסת החלו
כלי־התיקשורת מגלים ענייו מובן בנעשה במיפלגות הפוליטיות,
בהכנותיהן לקראת הבחירות, בשיבוץ המתמודדים למיניהם
ברשימות. נושא הממשלה כאילו ירד מהפרק ועלה רק בהקשרים
ספיציפיים. שר־האוצר קשור בהשתוללות האינפלציה, ראש־הממשלה
בלכידת המחתרת הימנית, שר־הביטחון בחיסול שבויים
קבל מצלמות כלי־התיקשורת. רוב השרים האחרים אוזכרו בעיקר
בנושאים מיפלגתיים.
עם זאת, כדאי לחזור לנושא הממשלה. אחרי הכל, הליכוד
מנסה להחזיר ממשלה זאת, פחות או יותר בהרכב הנוכחי. הסיפור
של הממשלה היוצאת הוא, לכן, לא רק רלוונטי, אלא גם מעניין.
ממשלתו של יצחק שמיר היא, מבחינות רבות, ממשלת־המשך.
כל שריה, מלבד יגאל כהן־אורגד ופסח גרופה שירתו גם תחת
מנחם בגין. מדיניות החוץ והביטחון של הממשלה זהה לזאת של
קודמתה, בהבדלי הדגשים, ובשינויים המתחייבים מהמצב הנזיל
מאוד באיזור ובעולם. ברור שהממשלה מחוייבת עד הסוף

יצחק שמיר
ראש״הממשלה ושר״החוץ

(יליד ,1915 פולין)

השכלה — 6
אינטליגנציה — 8
הומאניות — 3
תיסקוד — 8
שפיות מדינית — 3
לויאליות לחבריו — 4
נועם הליכות — 6
שמיר הוא מנהל, מנג׳ר, הרבה יותר
מיומן מאשר קודמו, מנחם בגין. הוא
שולט יותר בשרים, ועמד היטב גם נגד
הנסיונות להדיחו בתוך התנועה. בולט
אצלו הפער העצום בין רמת אינטליגנציה
ותיפקוד גבוהים, ובין הומאניות
ושפיות מדינית ברמה נמוכה. אלה
נובעים, כמובן, מדבקותו המוחלטת באידיאולוגיה
לאומנית קיצונית ביותר.
לשמיר אין כל יחם אישי לדת, וזד
וויתורים שלו לאגודת־ישראל נובעים
מצרכים קואליציוניים (כמו המערך)
ולא מנטיות ריגשיות(כמו מנחם בגין).
הציון 4בלויאליות עשוי להפתיע,
אבל שמיר אדיש לנאמניו, נוטר
־ למתנגדיו, ואינו בוחל בתככים מכל
הסוגים. יש לזקוף לזכותו את חיסול
המחתרת הימנית שהביא ללכידת
החשודים בטבח במיכללה בחברון
ובפציעת ראשי הערים. העיקוב אחר
החשודים נמשך שנים, אבל איש כמו
שמיר, ותיק המוסד, לא יאפשר לשום

ווו

להתנחלות, ולטווח ארוך גם לסיפוח של השטחים הכבושים,
ליחסים המיוחדים עם ארצות־הברית, ולדרך שאינה מאפשרת את
השגת השלום, ואף מאיימת על המשך קיומו של ההסכם עם
מצריים. בתחום הכלכלה והחברה ממשלת שמיר היא יותר
שמרנית ופחות פופוליסטית מאשר ממשלת בגין. הצוות המוביל
של שמיר הוא הרבה יותר יעיל מבחינה מינהלית, ואף השליטה
של ראש־הממשלה הנוכחי בקבינט שלו הדוקה הרבה יותר.
אשר לשרים, כולם מכהנים בממשלה ובכנסת מזה זמן רב.
תעודת״הגמר שלהם נותנת תמונה מעניינת, ובעיקר השוואתית,
על תיפקודם ומהותם של השרים.
הציונים לשרים הוענקו לפי הקריטריונים הבאים:
• השכלה: מדובר בהשכלה פורמאלית. תואר שלישי יקבל
ציון ,9תואר שני(מאסטר) ציון ,8תואר ראשון(בוגר) ציון :7
השכלה תיכונית — ,6תיכונית חלקית — ,5יסודית — .4
• אינטליגנציה: יישום יתרונות השכלתיים. ניסיון.
קריאת מצב. פיקחות.

מחתרת לפגוע בסמכותו. הוא שם קץ
ליד הרכה של בגין כלפי פורעי חוק
ממניעים לאומניים.
עם זאת, שמיר הוא נץ קיצוני
ביותר, המכשיל בעצם ימים אלה הסדר
אפשרי עם ירדן ועם אש״ף. הוא התנגד
להסכמי קמפ-דייוויד, ויחסו לערבים
בישראל ובשטחים הכבושים הוא,
במיקרה הטוב, אדיש לחלוטין.

דויד לוי
סגן ראש״הממשלה
ושר״הבינוי־והשיכון

(יליד ,1938 מרוקו)

השכלה — 5
אינטליגנציה — 7
הומאניות — 4
תיפקדד — 5
שפיות מדינית — 4
לויאליות לחבריו — 5
נועם הליכות 6
דויד לוי בעל השכלה תיכונית
חלקית, אבל אינטליגנטי למדי. בשנים
האחרונות זכה בסיקור עיתונאי אוהד
ביותר, שהגזים מאוד בפירוט מעלותיו,
אולי בתגובה לנסיונות העבר למעט
בערכו על רקע עדתי.
הוא שר״שיכון בינוני, מדינאי בינוני,
יחסו לפלסטינים -בשטחים אדיש,
פעולותיו למען השלום ולמען זכויות־האדם
אינן קיימות. עם זאת, נזקפת
לזכותו האזהרה המפורסמת נגד הכנסת

הפלנגות. למחנוודהפליטים בביירות,
ועמדתו המתונה יחסית, בעת מילחמת
הלבנון. כל זה אינו יכול למחוק את
העובדה, שלוי הוא נץ קיצוני ביותר,
התומך בכל ליבו בהתנחלויות ובחיסול
היישות הפלסטינית בגדה וברצועה.
ייתכן שציונו בלויאליות גבוה מדי,
שכן הוא יצא פעמים רבות נגד חבריו.
אלא שבכל המיקרים הותקף לוי
תחילה, ונאלץ לצאת לציבור מתוך
התגוננות. הוא גילה מידה של זהירות
הגובלת בפחדנות, משסירב להתמודד
נגד שמיר במרכז חרות, ואף שילם על
כך ביוקר בכל הנוגע למעמדו במים־
לגה.
דובריו של לוי הצליחו להוציא לו
שם של שר־שיכון טוב, אבל, למעשה,
נעשית רוב העבודה המוצלחת על־ידי
סגנו המוכשר, ח״כ משה קצב.

מ שה ארנס
שר הביטחון

(יליד ,1935 ליטא,
התחנך בארצות־הברית)

השכלה — 9
אינטליגנציה — 8
הומאניות — 2
תיפקוד — 6
שפיות מדינית — 3
לויאליות לחבריו — 6
נועם הליכות — 8
כאן בולט, כמובן, הפער העצום בין

ז שמיר

• הומאניות: קאטגוריה זאת כוללת יחס או זיקה לזכויות
האדם, עמדה אנטי״גזענית.
• תיפקוד: במישרד שעליו ממונה השר. התיפקוד אינו
ערכי, אלא טכני. אם שר־המדע, יובל נאמן, למשל. דוחף תוכנית
מטורפת כמו תעלת־הימים, הדבר ישתקף בציון שלו בקטגוריה
.שפיות מדינית״ .אבל אם יש מחדלים טכניים ומינהליים בנושא,
זה כבר שייך ל״תיפקוד״.
• שפיות מדינית: מידת ההתחשבות במציאות במרחב
ובעולם, לעומת שאיפות המעוגנות באידיאולוגיה קיצונית, או
במיסטיקה.
• לויאליות: לחברים בממשלה, להחלטות קולקטיביות, גם
לא פופולאריות.
• נועם הליכות: נימוסים (חיצוניים) .המידה שבה
הפוליטיקאי עובר בציבור ובכלי־התיקשורת.
לצורך הכנת הפרופיל עברנו, כמובן, על עשרות תיקים עבי
כרס, ואף עקבנו אישית אחרי התנהגות השרים.

נימוסיו החיצוניים של ארנס ובין
ההומאניות שלו, שכבר גרמה לכמה
ח״כים יוניים להצהיר שהם מתגעגעים
לשרון. מעבר להשקפותיו רובץ עליו
עתה צל חמור של הוראה לטיפול
בשבויים, שאי־אפשר להתעלם מהזיקה
שלה לגורלם של הלוחמים, שנפלו
בשבי בתקרית חטיפת אוטובוס 300
לאשקלון. המעשה עצמו, והתגובה של
ארנס, הם כה חמורים עד שכל המחוות
שלו (כלפי ראש עיריית בית־לחם,
אליאס פרג׳ ,בחגיגות חג המולד,
למשל) ,הן חסרות־חשיבות לעומתו.
ארנס הוא נץ קיצוני, ממתנגדי
קמפ-דייוויד, תומך קנאי בארץ־ישר־אל
השלמה מטעמים אידיאולוגיים,
שאין להם כל קשר הכרחי לשיקולי־ביטחון.
בנאומיו
בכנסת הוא מרבה בדמגוגיה,
אומנם בטון מינורי, ונוטה
להאשים את מבקריו בחוסר־נאמנות
למדינה, בזיקה למוסקווה, או בכל
האשמה מק־קרתיסטית אחרת, שתציל
אותו מהכורח לתת מענה ענייני.
אשר ללויאליות, ארנס משתדל
להימנע מעימותים ומנסה לשמור על
התדמית המצויינת, שיוצרים לו מעריציו
בכלי־התיקשורת. עם זאת, אין הוא
נקי מתככים סיעתיים, המשפיעים
לעיתים תכופות על שיקוליו, הרבה
יותר ממה שמגיע לידיעת הציבור
הרחב.
ארנס מתפקד היטב כחבר הקבינט,
אבל קשה לומר שהוא עשה רבות
לשיקום צה״ל מהחורבן שהמיט עליו
רפול. הצבא עדיין מבוסס בבוץ הלבנון,
מערכת האימונים שלו רחוקה מתפ־

ארתה מלפני 10 שנים, פיתוח אמצעי־הלחימה
מאכזב את המומחים, שציפו
לגדולות ונצורות מאיש כמו ארנס,
שצמח במערכת הביטחון. הוא מבין
היטב, שבלי נסיגה אי־אפשר לשקם
את צה״ל, אבל עדיין שבוי בקונספ־ציות
מיושנות, הנובעות מהשקפותיו
המדיניות. בסך־הכל שר־ביטחון לא
רע, לפחות לעומת קודמו, אבל אינו
עומד בציפיות הרבות ובתיקוות שתלו

יגאל כהן־אורגד
שר האוצר

(יליד ,1937 תל־אביב)

השכלה — 8
אינטליגנציה — ד
הומאניות — 4
תיפקוד — 6

שפיות מדינית — 3
לויאליות לחבריו — 6
נועם הליכות — 8
שר־האוצר הוא איש משכיל, בעל
שיטחי־התעניינות די רחבים. הוא
איש־שיחה נעים, ביצועיסט, שהיה
חניכו של לוי אשכול במישרד־האוצר.
המנכ״ל לשעבר, ד״ר יעקוב ארנון,
מגדיר אותו כ״כלכלן טוב״.
ירושת יורם ארידור היא בלתי-
אפשרית, וההערכה על תיפקודו של
כהן־אורגד ירדה בהדרגה, מאז נכנם
לתפקידו. הוא איש האסכולה השמר־

נית(בניגוד לקודמו הפופוליסטי) ,אבל
—1הוא גם עסקן מיפלגתי די מנוסה,
ומראה לאחרונה נטיות ברורות לכיוון
של כלכלת־בחירות. מעבר לזאת, ברור
ששום שר־אוצר לא יצליח בממשלה
סיפוחיסטית, המתעקשת לנקוט במדיניות
המרוששת את המדינה. שר־האוצר
הוא דווקא תומך נלהב במדיניות
ההתפשטות הטריטוריאלית
וההתנחלות. הוא תמך באורח קולני
בהרפתקת הלבנון, ואף הקים את ביתו
באריאל, שכונת־וילות שהוקמה על
חשבון עם ישראל עמוק בתוככי הגדה,
על אדמה פלסטינית.
כהן־אורגד אדיש לחלוטין לגורלם
1 של ערביי ישראל, ויחסו לתושבי הגדה
— עויין ללא פשרות.

יצחק מודעי
שר האנרגיה

(יליד ,1926 תל־אביב)

השכלה — 9
אינטליגנציה — 7
הומאניות — 4
תיפקוד — 4
שפיות מדינית — 4
לויאליות לחבריו — 3
נועם הליכות — 3

למודעי
אין אומנם דוקטוראט, אבל
יש לו תוארים אקדמיים בכמה שטחים,
שונים זה מזה. בעייתו האישית העיקרית
היא בתחום התיקשורת עם בני־אדם
(דוגמה: בהיותו שר־התיקשורת,
ערכו לו עובדי הלישכה מסיבת־הפת־עה
צנועה לכבוד יום־ הולדתו. מודעי
סירב לטעום מהתיקרובת שהוכנה
עבורו, דרש מכל העובדים לחזור מייד
לחדריהם. מכיווו ש״יום־ ההולדת הוא
עניין פרטי שלי.״) לכל מי שעבד במחיצתו
יש אוצר של סיפורים דומים.
מודעי הוא חרותניק לכל דבר, אבל
יחסיו עם התנועה־האחות אינם טובים
ביותר. הוא הצליח בבחירות למקום
הראשון במיפלגתו, אבל יחסיו עם כל
חבריו השרים, להוציא את עושה דברו,
פסח גרופר, הם איומים. הוא איש
מבריק בכמה תחומים, בעל תפיסה
מינהלית־טכנית יוצאת מן הכלל, אבל
נכותו ביחסי־אנוש פוגעת אנושות ב־תיפקודו,
ראה פרשת חברת־ החשמל.
כמו רוב הליבראלים, הוא לוקה
בחוסר״לויאליות כלפי חבריו. מומחים
לענייני מיפלגות מצביעים על כך,
שאיכותו האנושית והפוליטית משקפים
היטב את התמורות במיפלגה הליבראלית.
פרץ
ברנשטיין — אלימלך רימלט
— שימחה ארליך — יצחק מודעי.
אין ספק ש״הדור פוחת והולך״.

גיד שן פת
שר המיסחר והתעשיה

(יליד ,1933 ירושלים)

השכלה — ד
אינטליגנציה — 4
הומאניות — 2
תיפקוד — 4
שפיות מדינית — 4
לויאליות לחבריו — 1
נועם הליכות — 5

אחד השרים הגרועים מכל הבחי־נות,
בעיקר מנקודת״מבט הקשורה באנושיות
כלשהי. הציון הסופר־נמוך
שלו בהומאניות ( )2נובע, בין השאר,
גם מהצהרתו המפורסמת, שבה הביע
את רצונו להיפטר מערביי ישראל
(״אנפנף להם לשלום ליד גשר אלנ־בי׳).
אשר
ללויאליות, כאן הרמה נמוכה
ביותר, אפילו יחסית לנורמות של
המיפלגה הליבראלית. פת הוא באמת
.חתרן בלתי נילאה״ ,בעיקר נגד אוייבו
הניצחי, מודעי. הוא העדיף להפקיד את
מישרד־האוצר בירי חרות, ובלבד שלא
יפול בידי חברו להנהגת המיפלגה הליבראלית.

גם פגע בסיכויי מודעי לתפקיד

שר־החוץ, נהג ללקק לשימחה ארליך
המנוח, אכל לא יצא להגן על כבודו,
נוכח ההשמצות הבלתי־מרוסנות של
אריאל שרון.

אריאל שרון
שר בלי תיק

(יליד ,1928 כפר מליל)

השכלה — 7
אינטליגנציה — ד
הומאניות — 1
תיפקוד — אינו מתפקד מאז
הדחתו, בעיקבות גינויו על־ידי
ועדת כהן, בשל הטבח במחנות
הפליטים.
שפיות מדינית — 3
לויאליות לחבריו — 1
נועם הליכות — 2
שר־הביטחון המודח איננו טיפש
— הוא מסוכן, וזה משתקף היטב
בפרופיל. שרון הוא ממש נכה בתחום
יחסי־אנוש. כל מי שעבד איתו —
שונא אותו, חוץ מהמיקרה של אורי דן.
על הלויאליות שלו אין צורך להרחיב
את הדיבור, הוא ״הרג״ את בגין, רב עם
כל העולם. מאז הדחתו מתפקיד שר־הביטחון
הוא חדל, למעשה, לתפקד
בממשלה ובכנסת. השכר שהוא מקבל
מהווה, למעשה, מעילה בכספי־ציבור,
לפחות מבחינה מוסרית. לעומת זאת,
הוא פעיל מאוד בתנועת החרות, וביצור
מעמדו בסניפי המיפלגה בא
לידי ביטוי בבחירות הפנימיות, מול כל
המימסד של חרות.
עצם קיומו של שרון בחיים הציבוריים
מהווה כתם מתמיד על ישראל
בעיני העולם כולו. השקפה זאת על
שרון קיבלה אישור מחדש מהוועד
הפועל הציוני, שלא רק פסל את שרון
מלקבל תפקיד מוגדר, אלא סירב
לקבל אותו כחבר בהנהלה הציונית —
החלטת־פסילה חסרת־תקדים בהיסטוריה
הציונית.

יעקב מרידור
שר״על לתיאום כלכלי

(יליד ,1913 פולין)

השכלה — 6
אינטליגנציה — 4
הומאניות — 3
תיפקוד — 1
שפיות מדינית — 3
לויאליות לחבריו — 8
נועם הליכות — 5
מרידור סיים את הקאריירה הציבורית
שלו. כמו ידידו הוותיק, מנחם
בגין, לא הגיש את מועמדותו לכנסת

ה־.11

מעלתה היחידה של בדיחה מהלכת
זאת היא הלויאליות. ממש מביך לדבר
על התיפקוד שלו. עמיתיו חדלו אפילו
להעמיד פנים שהם מקבלים אותו ברצינות.
מרידור,
שהסתבך בעסקים מוזרים,
בהמצאות חסרות־שחר, הוא גם נץ
אידיאולוגי קיצוני ביותר, ויחסו לבני־אדם
שאינם יהודים הוא מחפיר. זכורה
מחוות־היד המפורסמת שלו בתקופת
מילחמת הלבנון, שבה אמר לנפנף את
הפליטים הפלסטיניים(שעברו זה עתה
סבל מחודש, מזעזע) ובכך הביע את
רצונו לגרשם שוב, הפעם לשטח סוריה
או לצפוך־לבנון. מרידור התנזר מפוליטיקה
שנים רבות, נהנה משיגשוג
כלכלי בחסות מפא״י, והיה מיטיב
לעשות, אילו נשאר מחוץ לזירה הפוליטית.
שובו העטה עליו בזיון, וכפה
פרישה בלתי־מכובדת.

הומאניות — 2
תיפקוד — 5
שפיות מדינית — 4
לויאליות לחכריו — 5
נועם הליכות — 5
נץ קיצוני, חרותניק לכל דבר, דוגל
בכפיה דתית. שר־מישפטים בינוני.
למרבה הצער, ניסים הוא אנטי־הומא־ניסט,
המכהן בתפקיד הזועק ממש
להומאניזם. מכאן יחסו הציני והמרושע
לבקשות־החנינה לאודי אדיב, ותשובותיו
המרושעות לא־פחות, לכל השאלות
והשאילתות בכנסת, המתייחסות
לאסירים הפלסטיניים.
ניסים היה תמיד אדיש לבעיות
החברתיות של יהודי המיזרח, אותם
הוא אמור לייצג. הוא ממש דמות
היהודי המיזרחי הקונפורמיסטי, שעיצב
המימסד של הציבור האזרחי.
הציון שלו בלויאליות גבוה יחסית
עבור ליבראל, מכיוון שהוא מעורב
פחות מחבריו בקלחת הפנים־מיפלג־תית.

אברהם
שריר
שר־התיירות

(יליד ,1932 תל־אביב)

השכלה — 7
אינטליגנציה — 5
הומאניות — 4
תיפקוד — 3
שפיות מדינית — 4
לויאליות לחבריו — 3
נועם הליכות — 5
מלך הפרוטקציוניסטים בממשלה.
הפך את מנגנון הממשלה כלי לקידום
חברים אישיים ואנשי סיעתו במיפלגה
הליבראלית. שריר הוא ליבראל ישראלי
טיפוסי מכל הבחינות. נץ קיצוני,
מוכר קולו לכפיה הדתית, בלתי
הומאני ובלתי לויאלי. תיפקודו כשר־התיירות,
מתחת לכל ביקורת.

מרדכי ציפורי
שר-התיקשורת

(יליד ,1924 פתח־תיקווה)

השכלה — +6
אינטליגנציה — 5
הומאניות — 6
תיפקוד — 6
שפיות מדינית — +4
לויאליות לחבריו 5
נועם הליבות — 6

פרופיל גבוה יחסית. ציפורי הוא־חבר
קבינט פעיל וקונסטרוקטיבי,
והצליח מאוד במישרד־התיקשורת.
מיקרה מעניין במיוחד. אינו נחשב
לחכם, אבל מוסיף רבות לקבינט,
כמומחה יחיד לנושאי־ביטחון, מלבד
שרון.
ציפורי הוא איש ארץ־ישראל
השלמה, נץ קיצוני לכל דבר. הפלוס
שנוסף לציון 4שלו בשפיות מדינית,
נובע מהתנהגותו במילחמת הלבנון.
חשדנותו ושינאתו לשרון הביאו לכך,
שהוא עקב אחרי כל צעדיו, הטעיותיו
ורמיותיו של שר־הביטחון המודח. הוא
התריע פעמים רבות נגד מזימותיו של
שרון, ובסוף ימי מנחם בגין אף זכה
להקשבה מסויימת מצד ראש־הממ־שלה
לשעבר, שהתייחס אליו, ער אז,
בבוז גלוי.
ציפורי משלם מחיר יקר בתוך
תנועת החרות על עמדתו בנושא לבנון.
הציון שלו בהומאניות גבוה במיקצת,
והושפע בהחלט מהעובדה, שהוא
הזהיר את יצחק שמיר מזוועות צברה
ושאתילה.

מ שה ניסים
שר״המישפטים

(יליד ,1935 ירושלים)

השכלה — 8
אינטליגנציה — 6

חיים קורפו
שר״התחבורה

(יליד ,1921 ירושלים)

השכלה — 7

הממשלה: ציוני נמר

(המשך מעמוד )25

,אינו נחשב חנם״

אינטליגנציה — 5
הומאניות — 4
תיטקוד — 5
שטיות מדינית — +4
לויאליות לחבריו — 5
נועם הליכות — 3
חרותניק ותיק, די טיפוסי.
מבחינה מדינית קצת יותר שפוי מרוב
שרי חרות, ובזמנו תמך לא פעם
במהלכיו המדיניים של עזר וייצמן. עם
זאת הוא איש זהיר, לא אמיץ במיוחד,
ולא עלה כלל על דעתו לסכן את
הקאריירה שלו, ולתמוך בווייצמן עד
הסוף המר.
לא הכי סימפטי ביחסי האנוש שלו,
שנוא על־ידי אנשי המערך. יריבו
הניצחי בסניף ירושלים, יהושע מצא,
הצליח לגרוף יותר קולות ממנו,
בבחירות במרכז חרות.
עסקן קלאסי, המנסה לשמור במשך
שנים רבות על מעמדו בסניף ירושלים
הבעייתי באמצעות מאניפולציות
המזכירות היטב את מישטר מפא״י.
הוא מפא״יניק גם בתוך מישרים
טר־תחבורה בכלל לא רע, אבל כמעט
כל מינוייו במישרד הם פוליטיים.
מתגאה בכך שהחדיר 90 עסקני חרות
למנגנון מישרד־התחבורה!

פסח גרזפר
שר״החקלאות

(יליד ,1924 תל־אביב)

השכלה — 3
אינטליגנציה — 4
הומאניות — 4
תיטקוד — 4
שטיות מדינית — 4
לויאליות לחבריו — 4
נועם הליכות — 4
״פייסי״ הוא שר ברמה נמוכה
:יותר, אפילו באורח יחסי לממשלה
:זאת. איש נעור מכל השכלה, אינו
ורע אף שפה אירופית, אין בו תיחכום
עידון, וחוש־ההומור האיכרי שלו אינו
זחפה על גסות־רוח.
הוטחו נגרו האשמות קשות בכל
־,נוגע לפרוטקציוניזם וטוהר־מירות.
זדיח פקידים שלא החניפו לו,
:נוקשות, ובחוסר כל רגישות כלפי
:יקורת ציבורית. יש לו גב חזק
!:מודעי. גרופר הוא נץ קיצוני, שמרן,
אנטי־ליבראל מובהק. מכהן תקופה
קצרה יחסית כשר־החקלאות, אבל
זומחים סבורים שהוא שר גרוע מאין
| *4ו. לא הגיע באף סעיף לציון
״״׳ספיק בקושי 5

..לא הכי סימנט׳ ,

..אין הונה לויאליות״

ציפורי

שר המדע

(יליד ,1925 תל־אביב)

״בכל זאת ויכווניקית״

השכלה — +9
אינטליגנציה — 9
הומאניות — 1
תיטקוד — 3
שטיות מדינית — 1
לויאליות לחבריך — 4
נועם הליכות — 5

לויאליות לחבריו — 2
נועם הליכות — 6

קורם

בורג הערמומי הוא אמן־ההישר־רות.
אין בו שמץ של לויאליות, חוץ
מאשר לעצמו.

דורו. אבל תחת מסווה זה מסתתר איש
קנאי, ימני עד הסוף בכל התחומים. בנושא יחסי פופוליסט החברתי־כלכלי.

כמובן, לשיטתו, שהיא הרס החינור
ההומאני בישראל. עם זאת, כחבר
קבינט הוא יותר שפוי, ואפילו יותר
הומאניסט מרוב חבריו, וזה מעיד כאלף
עדים על דמותה של הממשלה הזאת.

יזסף סרג

אין לו הרבה לויאליות לחבריו,
וגורלו הפוליטי לעתיד אינו ברור.
תומרן היטב על־ידי בורג, בגד בחברו
יהודה בן־מאיר, ועוד היד נטויה.

שר״הפנים,
המישטרה והדתות

(יליד ,1909 גרמניה)

אהרון אוזן

השכלה — 9
אינטליגנציה — 9
הומאניות — 4
תיטקוד — 3
שטיות מדינית — 5

שר העבודה והרווחה

(יליד ,1924 תוניס)

השכלה — 5
יש לו חוש־הומור שליו, של ארם
שבע מדי, ומרוצה מאוד מעצמו. אינו
מתרגש משום דבר. אפילו טרגדיות
לבנון, הקורבנות והאסונות שגרמו
לבנו, אברהם, לצאת לרחוב ולהפגין,
פשוט לא הזיזו לו.
אינו מתאמץ יתר־על־המידה ב־מישרדיו.
ביזה את עצמו במסיבת־העיתונאים
שערך אחרי לכידת יונה
אברשימי, הנאשם ברצח אמיל גרינ־צוייג.
בימיו פשו השחיתות והתככים
ההדדיים במישטרה, התדרדר מצבם
של האסירים בבתי״הכלא, גברה האפליה
נגד הלא־היהודים במישרד־הדתות.

גרופר

איש
דווקא חביב, אבל שר־בריאות
ממש גרוע. בתקופת שביתת־הרופאים
עשה את כל השגיאות האפשריות.

השפיות המדינית המיוחסת לו היא
יחסית. נוהג לומר ש״מבחינה פוליטית
הוא ימינה מהמרכז, ומבחינה כלכלית-
חברתית שמאלה ממנו.״ שטויות. בכל
עמדותיו הוא קרוב, בעצם, לניצי
המערך, וזה אומר הכל עליו ועליהם.

זבולון המר
שר החינוך והתרבות

שוסטק נמנה עם הניצים הקיצוניים
ביותר בממשלה. אין לו שום בנושאים ענייני
שיקול־דעת
פוליטיים־ביטחוניים, והוא מצביע
בתוך הקבינט לפי אינסטינקט
אידיאולוגי, כלומר האופציה הקיצונית
ביותר הקיימת ברגע נתון.

יובל נאמן

..מחצה מאוו מעצמו״

שר־הבריאות

,.הוא מנא״יניק טימס״
״חסו כל וגישות״

(יליד ,1911 פולין)

לשוסטק יש עבר קונסטרוקטיבי,
כאחד ממייסדי ומטפחי הסתדרות
העובדים הלאומיים, ומיפעלי השיכון
של חרות. מבחינת גישתו לנושאים
אלה הוא מזכיר את המפא״יניקים בני

יותר פיקח מאשר משכיל. כמו כל
חבריו בתמ״י לוקה מאוד בכל הנוגע
בטוהר־מידות.
פרוטקציונר ועדתי במידה המתקרבת
לגזענות.
מפא״יניק טיפוסי מהרבה בחינות,
חוץ מעניין התיפקוד. היה בזמנו
שר־חקלאות טוב, אבל כשר־עבודה־ורווחה
הוא ממש גרוע.
מבודד יחסית במיפלגתו, המנוהלת,
כולה על־ידי אנשי אהרון אבו־חצירא,
ולכן קשה לדעת אם יש לו עתיד
פוליטי. ספק.

,.שו מ3ש גווע״

אליעזר שזסטק
השכלה — +4
אינטליגנציה — 4
הומאניות — 4
תיטקוד — 4
שטיות מדינית — 3
לויאליות לחבריו — 4
נועם הליכות — 7

אינטליגנציה — 7
הומאניות — 5
תיטקוד — 4
שטיות מדינית — 5
לויאליות לחבריו — 4
נועם הליכות — 5

(יליד ,1936 חיפה)

שוסטק

השכלה — 7
אינטליגנציה — 7
הומאניות — 5
תיטקוד — 7
שטיות מדינית — 4
לויאליות לחבריו — 4
נועם הליכות — 6
המר מתפקד טוב כשר״חינוך,

רבים יופתעו מהציון הנמוך שלו
בתיפקוד. נאמן, שרבים ציפו ממנו
שירים את קרן המדע, מגלה אדישות
לכל נושא, שאינו קשור בהתנחלויות,
או בהתפשטות טריטוריאלית. דווקא
בעת כהונתו הופחתו התקציבים למוסדות
מדע, ולכל פיתוח טכנולוגי,
שקשור במיפעלים בתוככי הקו הירוק.
איש המסורת הביצועיסטית הרפ״יס-
טית, הוכיח את עובדת היותו מינהלן
בלתי־מוצלח, ושר, המעוניין אך ורק
בפונקציה שלו, כיו״ר הוועדה לענייני
התיישבות.
נאמן הוא מדען בעל שם עולמי,
שזכה, ולא בכדי, לכינוי ד״ר סטריינ־ג׳לאב(גיבור
סירטו של סטנלי קובריק
על מדען מטורף, שרצה להכחיד את
העולם בשואה גרעינית).
חסר כל הומאניות בנושא הערבים.
הביע ריעות בעד גירושים, אבל ״בלי
דיבורים מיותרים על כך.״
מבחינת שפיות מדינית ממש
בתחתית הטבלה, בחברת אריאל שרון.
תומך נלהב בכל רעיון ניצי, יהיה
מטורף ככל שיהיה. הדבר הקרוב ביותר
לחומייניזם חילוני בפוליטיקה הישראלית.
יש הקבלה מסויימת בינו ובין
שרון. נאמן טופח על־ידי שר־הביטחון
שימעון פרס, בממשלתו של ראש־הממשלה
יצחק רבין, שטיפח את שרון.

שרה דורון
שרה בלי תיק

(ילידת ,1922 ליטא)

השכלה — 6
אינטליגנציה — ד
הומאניות — 5
תיטקוד — 5
שטיות מדינית — 5
לויאליות לחבריה — 5
נועם הליכות — ד
דמות סימפאטית, יחסית לכל שאר
השרים. די מעורבת בתככים הפנים־
ליבראליים, אבל עדיין בגדר הנסבל.
דורון היא בכל זאת ליכודניקית,
מעריצה עיוורת של מנחם בגין.
השתתפה בכל פסטיבלי החנופה סביבו,
ערב ההתפטרות.
איננה מגינה די הצורך על בגי-
המיעוטים ועל הנשים. יחסה לנושא
הכפייה הדתית, למרות שהוא יותר טוב
מזה של חבריה, עדיין אינו מצדיק את
התואר ליבראל, גם במיקרה שלה.
דומה שהציון הכללי הנמוך ביותר
הוא דווקא בנושא הומאניות. עצוב.

חיים ברעם

התנרה דמני?ד-מחל נופש בחרל

בקו־אוס מ של מי ם ב־

טטשםופסט ^ מ ל./

בכזשך שלשה חדשים כל שבועיים נגריל!
• מקרר גאלקסי של תדיראן • שבוע נופש זוגי בפלמה • שבוע נופש זוגי בכרתים
• שלשה כרטיסי טיסה לאירופה • 5סטים שולחן 4 +כסאות במזוודה
• 20 צידניות ענק 45 ליטר • סן מתקני גריל מתקפלים • 20 טרופיקל מיכלי שתיו
• סו שימשיות לחוף ולגן • 160 תקליטי יהורם גאון • 100 חולצות טריקו מדליקו
המבצעמתחילב־ 15.5.84ומס תיי ם ב־ 15.8.84
בכ ל 108 סני פי ה סו פרמקט, סו פ ר שו קושוקטשלרשתה קו־ או פ (חפש את הריבוע הכחול).
ז כ אי םלהשתתףב הג רלהכלא לו שמלאואחרת קנון המבצע הנ מצאבס ני פי ם, ובמשר די ה א גו ד ה
רה׳ תפוצותישראל 13גבע תיי ם.
ה הג רלהה סו פי תתתקיםב־ 26.8.84ב נו כ חו ת רו אההחש בון, עורך ה דין ונ ציג משרדהפר סו םשלהא גו ד ה.
ע ל עו ב די ה קו ־ או פ ובני משפחו תי הםא סו רהההשתת פו ת .

קראופ,תל־אביב ד! השרו! ,אגודה צרכנית שיתופית בגוימ״רשת החנויות
הגדולה בארץ 108 .סופרמרקטים וסופרשוקים מחדרה ו עד אילת.

אתה רואה מה שקורה:

אפשר לפתוח דף חדש!

אתה רואה מה שקורה לתלו ש המ שכורת שלך.
א תה רואה מה שקורה במקום העבוד ה שלך.
אתה רואה מה שקורה לחסכונות שלך.
אתה רואה מה שקורה ברחוב.
אתה מרגיש את חוסר הב ט חון והחרדה
מפני הע תיד.

במהלך הימים שנותרו ע ד לבחירות נוכיח לך
שי ש פתרונות ונציג בפניך א ת הצוות
שיבצע אותם.
נוכיח לך שאפ שר לבנות כלכלה בריאה
על ידי הגנה על כל חסכונותיך י.
נוכיח לך שאפשר לקדםאת תהליך ה שלו ם
ולהגביר א ת הב ט חון. נוכיח לך שאפ שר ל חיו ת
חיים ש ק טי ם ומאו שרים בארץ הזא ת.
יש תקווה.

כך אי אפשר להמשיך.

ה מעוך

ד!/א התהווה היחידה.

כך הם מדברים
לפעמים ניתן למצות את רוחה של תקופה בכמה פסוקים.
האנשים המפליטים פסוקים אלה אינם מודעים לחשיבותם.
המלים יוצאות מפיהם, סתם כך, בלי מחשבה יתרה. אך איכשהו הם
מצליחים לבטא את השקפת־עולמם של ציבורים גדולים.
הנה כמה פסוקים כאלה:
יונה אברושמי, הנאשם ברצח אמיל גרינצווייג, במהלן־ חקירתו
בידי איש השב׳ס
״רימון־יד נזרק רק אחרי שהסתיימה שירת התיקווה על־ידי
המפגינים (של שלום עכשיו).
דבר זה מעיד שעשה זאת יהודי
שאוהב את המדינה:״
תת־אלוף (מיל׳) בנימין
(״פואד״) בן־אליעזר, מי שהיה
שליט השטחים הכבושים, כיום
מס׳ 2ברשימתו של עזר וייצמן,
אחרי שחברי־המחתרת טענו כי
הוא שיבח באוזניהם את הפיגוע
בראשי־הערים הערביים:
״תמיד ציינתי והדגשתי את
הסכנה הטמונה במעשים כגון
אלה. שהרי מי שעושה דברים
כאלה לערבים, עלול לעשותם סואד ליהודים!״
משמע: כשזה נעשה לערבים, מילא. אבל אם יש סכנה שייעשה
גם ליהודים...
מתיתיהו דרובלס, ראש מחלקת־ההתיישבות של ההסתדרות
הציונית מטעם תנועת־החרות:
״הערבים מתפשטים כסרטן מסביב לירושלים!״
ואחרי כל אלה, כמובן, אימרות־השפר של סגן־יושב־דאש בית־המחוקקים
של מדינת־ישראל חבר־הכנסת מאיר כהן־אבידוב,
איש תנועת־החרות, על נאשמים ערביים במישפט רצח, שלא
הורשעו עדיין בדין:
״צריכים לנקר להם את העיניים ולרטש להם את המעיים!״
והנ״ל על האמהות השכולות, שהפגינו נגד מילחמת־לבנון:
״פרות הבשן!״

שיחרורכם הוא לגבינו שאלה של כבוד. חובתנו היא להילחם
בממשלה אשר יכלה להרשות רבר כזה!״
מפקד פלוגות־הסער, ארנסט רום, הורשה לבקר אצל הנדונים
למוות והבטיח להם שלא יוצאו להורג. ואכן, כעבור כמה ימים
הומתק פסק־דין־המוות והוחלף במאסר־עולם.
כעבור חמישה חודשים הגיעו הנאצים לשילטון, הרוצתים
שוחררו והפכו גיבורים לאומיים.
ההמשך רשום, בין השאר, בתולדות עם־ישראל.

סיפור אהבה
הרומן שלי עם בוחרי ישראל (להבדיל מאזרחי ישראל, ועל
אחת כמה וכמה מקוראי ישראל) הוא סיפור של תהפוכות.
הוא התחיל בירח־דבש ב־ .1965 החלטתי לעשות אז רבר שלא
היה לו תקדים: להקים רשימה חדשה לכנסת, רשימה שלא היתה
המשך של משהו, פלג של משהו או זנב של משהו. דבר חדש
לגמרי, המייצג גישה חדשה לבעיות החברה והמרינה.
בניגוד לכל הנבואות, רשימה זו פרצה את אחוז־החסימה. היא

אור׳ אבנר׳

זכור אתפוטמפה

קפצתי רגע לבית־המישפט המחוזי בירושלים, בלב העיר
הערבית, כדי להתרשם מחזותם של נאשמי־המחתרת.
ליד הבניין ראיתי אוטובוס של מטיילים. בפנים ישבו כשני
תריסרים צעירים עליזים. מפעם לפעם בקע מן האוטובוס
קול־שירה.
לא שמתי לב אליהם. שאלתי את אחד העיתונאים :״היכן
נאשמי המחתרת?״
הוא הצביע על האוטובוס ואמר :״הנה הם.״
המטיילים העליזים, בעלי הכיפות והזקנים השחורים, שדמו זה
לזה להפליא, נאשמים בכמה מן המעשים המטורפים והנתעבים
ביותר בתולדות עם־ישראל. אבל הם לא נראו מודאגים. איש מהם
אינו מצפה לבלות את חייו בכלא, בתוקף מאסר־עולם שהוא
עונש־חובה על רצח על פי חוקי ישראל.
ולמה שידאגו? אין הם מובלים בכבלים, ככל נאשם אחר, יהודי,
ועל אחת כמה וכמה ערבי. פירסום שמותיהם נאסר על־ידי
בית־המישפט בניגוד לחוק. הם מקבלים אורחים וקרובים. גרולי
המדינה מבקרים אצלם כדי לעודדם. ציבור גדול במדינה עורך
להם פסטיבל.
לי זה מזכיר שם אחד: פוטמפה.
לבעלי הזיכרון הארוך, זהו שם המעלה זיכרונות נוקבים מאוד.
ב־ 9באוגוסט 1-932 פרצה חבורה של בריונים, חברי פלד
גות־הסער, לביתו של פועל־מיכרות קומוניסטי בשם פיצרוש.
הנאצים בעטו בו עד מוות, לעיני אמו. זה היה בכפר קטן שאיש
לא שמע את שמו ער אז: פוטמפה, במחוז שלזיה.
כעבור 13 יום בלבד נידונו חמישה מאנשי פלוגות״הסער
למוות בעוון רצח זה. המיקרה היה ברור לגמרי, הרצח היה אכזרי
במיוחד, ולא היתה לבית־המישפט כל אפשרות אלא להטיל את
העונש המירבי. רוב דעת־הקהל בגרמניה קיבל את פסק־הדין
בהסכמה.
הנאצים יצאו מכליהם מרוב זעם. ולא בכדי. בררך כלל נהגו
בתי־המישפט ברפובליקה של ויימאר להתייחס בסלחנות רבה
לבריונים הנאציים, שעסקו אז מדי יום בקרבות־רחוב, בהכאת
יהודים, בהתנפלויות על יריבים ובמעשי־אלימות אחרים,
שהסתיימו לא פעם במוות. בעוד שבתי־המישפט דנו את
הקומוניסטים בכל חומרת הדין, הם התייחסו אל הנאצים כאל
בנים תועים, שסטו מן הדרך, אך שיש להכיר במניעיהם
הפטריוטיים הטהורים. השופטים היו כמעט כולם אנשים
שמרניים־ימניים, שהתחנכו בימי הקיסר, והם ראו בנאצים אנשים
ימניים כמוהם, המפריזים קצת במעשיהם.
אדולף היטלר עצמו היה נתון במצב קשה. מצד אחד השתדל
אז במיוחד להתחזות כאיש מתון, הפועל רק במיסגרת החוק
והבחירות הדמוקרטיות. כדי להגיע לשילטון, היה עליו לרכוש
את ליבם של אילי־ההון, שמימנו את מיפלגתו, ושל אלופי הצבא,
שהיתה להם השפעה רבה. לכן לא רצה אז היטלר להופיע כאיש
רדיקלי. אך בקרב רבבות חברי פלוגות־הסער היתה ההתרגשות
רבה, והיטלר חשש שמא יאבדו חסידיו הרצחניים את האמון בו.
הוא בחר בדרך הראשונה. הוא שיגר לנרונים־למוות מיברק
שזכה בפירסום רב :״חבריי, מול פני פסק״דין מיפלצתי זה, אני חש
שאני קשור אליכם בקשרים של נאמנות ללא־גבול. מרגע זה,

זכתה ב־ 14,124 קולות, שהיו כ־£׳ 1.25 של הקולות הכשרים.
כשקיבל פינחס ספיר הגרול, במטה מפא״י, את התוצאות, הוא
אמר :״זה מעניין מאוד, כי הקולות שלהם מפוזרים באופן שווה
ברחבי הארץ״.
לפני הבחירות הבטחתי לבוחרים שלי שאהיה נוכח בכל
ישיבות המליאה, וקיימתי הבטחה זו. בעזרת אמנון זיכרוני, שהיה
מעין מנכ״ל הסיעה, הפכה הסיעה את הכנסת על ראשה. המצאנו
את שיטת השאילתה, שהיתה עד אז מוזנחת. הכנסנו חיים חדשים
לשיטת ההצעה־לסרר־היום והצעת־החוק הפרטית. השתתפנו בכל
דיון, ולכל אחד מהם התכוננו כראוי. בתוך כמה שבועות שונה
תקנון־הכנסת לכבודנו(ונגדנו) .השתמשנו בכל הדרכים הלגיטימיות
האפשריות כדי להטיף לריעות, שאותן באנו לייצג
ככנסת. אך לא עסקנו בפעלולים זולים, לא המצאנו סקנדלים, לא
עבדנו בשביל הכותרת בעיתון.
זה היה רומן בכיף. עבדתי כמו משוגע. במשך ארבע שנים לא
ראיתי כמעט את השמש, שלא לרבר על שפת־הים. לא הייתי
בקולנוע (טלוויזיה לא היתה אז עדיין) .הופעתי לפני ציבורי־אזרחים,
ובאותו הזמן גם המשכתי לעבוד כעורך־בפועל של
העולם הזה.
עבדתי בחשק ובשימחה. הרגשתי כי הציבור מעריך את
העבודה הזאת. אפילו העיתונות, שהיתה עויינת אז כמו היום,
חילקה לי מדי פעם מחמאה בחצי־פה.
הרומן הזה התחדש כעבור ארבע שנים. ניגשנו לבחירות על
סמך פועלנו בכנסת, וזכינו ב־ 16,853 קולות, שהעניקו לנו שני
מקומות בכנסת. הוכחנו כי הופעתנו לא היתה קוריוז חד־פעסי.
במיסגרת התנועה (״תנועת העולם הזה — כוח חדש״) פעלו
הרבה אנשים טובים ומוכשרים. אך בעיקרה היתה זאת ״רשימה
אישית״ ,כי תשומת־הלב התמקדה במי שהופיע בראש הרשימה.
מבחינה זאת פרצנו את הדרך לסוג חדש של רשימות, שבאו
בעיקבותינו — משולמית אלוני עד עזר וייצמן, מר״ש ועד שינוי,
שלא לדבר על שמואל פלאטו־שרון ואריאל שרון.
בכנסת השביעית עבדתי כמו בשישית. הצעות־החוק שלנו
הפכו שם־דבר, לא מפני שהתקבלו, אלא מפני שעוררו ויכוח
ציבורי ויצרו דעת־קהל: החל בחוק להתרת הפלות ויחסים
הומו־סכסואליים, וכלה בחוק להסעה־חינם של חיילים ולהקמת
רשות ארצית לשפת־הים. כמה מהרעיונות שלנו — למשל, לתת
לכל צעיר ששירת בצה״ל את אותן הזכויות כמו לעולה חדש —
עדיין מעסיקים כיום את הכנסת.
כאשר ניגשנו לבחירות לכנסת השמינית, יכולנו לבטוח
בניצחוננו. עבודתנו הפרלמנטרית זכתה בשבחים מפי ידידים,
ועור יותר מפי יריבים. לא מעלנו באמונו של איש מבוחרינו.
דבקנו ברעיונות שהצגנו אותם בבחירות, ופעלנו למענם כפי
שלא פעל איש למען רעיונותיו בכנסת. מאמצינו לא נחלשו אף
לרגע. נבואותינו הפוליטיות התגשמו במלואן עם פרוץ מילחמת

יום־הכיפורים, אשר מפניה הזהרנו שוב ושוב. אולם בבחירות
לכנסת השמינית, שנערכו ביום האחרון של ,1973 לא עברנו את
אחוז״החסימה. רק 10,469 איש ואשה הצביעו בעדנו — 6384
פחות מאשר בפעם הקודמת.
מדוע? קשה לדעת. הזכירו הרבה סיבות. אמרו שלמחרת
המילחמה היו הבוחרים מבולבלים, ודעתם של רבים השתבשה
מרוב זעם על המערך, עד כי היו מוכנים להצביע אף למען
הליכוד. אמרו שהבוחרים שלנו היו כה בטוחים בניצחוננו, עד כי
החליטו לתת צ׳אנס גם לרשימות חדשות, כמו ר״ץ ומוקד. אמרו
שהקהל הזה הוא קל־דעת מטיבעו, שהוא הולך אחרי האופנה, כמו
אשת־חברה המחפשת מדי פעם בוטיק חדש. אך אף אחד לא אמר
שהתאכזבו מאיתנו, שלא קיימנו מה שהבטחנו, שעבורתנו
הפרלמנטרית לא היתה טובה.
אני מודה שאני שומר עדיין טינה מסויימת כלפי אותם .6384
איני חושב שמישהו עשה לי טובה כאשר הצביע בעד רשימתי.
העמדתי את עצמי לרשות הציבור כדי למלא תפקיד מסויים,
מילאתי תפקיד זה באמונה, ואז פיטר אותי המעסיק שלי —
ציבור הבוחרים.
על כל פנים, אותם 6384 קיבלו על עצמם אחריות כבדה, אף
אם לא היו מודעים לכך. כאשר הרסו את רשימתנו, הם שברו את
הגוף היחידי שסביבו יכלו להתאחד, ברבות הימים, כל
כוחות־השלום. גרוע מזה — הם הרסו לצמיתות את המוראל של
כוחות־השלום. הם הוכיחו כי הדבקות ברעיונות השלום היא רעל
פוליטי. הם שיכנעו את הכל כי עבודה פרלמנטרית מסורה אינה
משתלמת. ואכן, יורשעו בכנסת לא עסקו עוד בעבודה פרל־׳
מנטרית רצינית, אלא בפעלולים של יחסי־ציבור, בסקנדלים[
מפוברקים, ברדיפה בלתי־נלאית אחרי כותרות.
מאז הלך מחנה־השלום מדחי אל דחי, כשהמוראל שלו יורד1
מבחירות לבחירות. ב״ 1977 הצטרפנו למחנה שלי, שזכה בשני
מנדאטים (במקום השלושה שקיבלו תנועת העולם הזה ומק״י1
ב־ .)1969 נכנסתי שוב לכנסת במיסגרת הסכם של רוטציה, אך
ירח־הדבש חלף. כמו בנשואץ שניים, שוב לא׳חזר הקסם של|
האהבה הראשונה. עבדתי שוב כמיטב יכולתי, אך זה לא היה זה!.
לא היתה לי עוד האמונה בציבור״הבוחרים. במיסגרת של״י, על
נפתוליה וקנוניותיה הבלתי־פוסקות, לא יכולתי לעשות את רוב |
הדברים שעשיתי בכנסת כשהייתי חופשי לפעול על פי מצפוני
והבנתי, בעצה עם אנשים שחשבו כמוני. התפטרתי מן הכנסת
ברצון, בלי צער רב.
ב־ 1981 לא הצגתי עוד את מועמדותי לכנסת, אלא במקום
סימלי, בסוף הרשימה, וכך עשיתי גם השנה. הדחף הפנימי לשרתן
את הציבור בתפקיד זה רפה בליבי.
אולי אין זה צודק להאשים בכך את 6384 האנשים הטובים
שעברו ב־ 1973 לרשימות אחרות. אולי זה אבסורד להתייחס
לסיפור של הצבעה פוליטית כמו אל אהבה נכזבת. אך מה אני
יכול לעשות? נותרה בי ההרגשה שהם בגדו בי. ומכל המכות
שמהן סבלתי בחיי, המכות היחידות שאיני יכול לשכחן ולסלחן הן
מעשי־בגידה.

הסכנה של חיים יבין
כמו כל המדינה, אני אוהב את חיים יבין.
הוא מגיש את החדשות באופן אינטליגנטי. הוא תרבותי. הוא
נעים.
והוא מסוכן מאוד. דווקא מפני שהוא תרבותי. מפני שהוא
נעים.
כי בגלל חזותו הנעימה והתרבותית, אין הצופה חש בשינוי
הנורא שחל בדברים היוצאים
מפיו.
פעם היו בפיו של חיים יבין
חדשות על הישגים מדעיים
ותרבותיים, יוזמות דיפלומטיות׳,
מעשים טובים. אימרות־השפר!
של גדולי־המדינה וראשי־ הצי־;
בור, שצוטטו בחדשות, היו׳
דברים מתקדמים פחות או יותר,
או לפחות סבירים.
עכשיו מספר חיים יבין על
רצח שבויים, עינויי אסירים,
גילוי אירגוני־טרור יהודיים,
דברי־שבח של שרים וחב־ן
רי־כנסת לרוצחים ולמפוצצי־מיסגדים,
אימרות שפר של קנאים חשוכים. וכל זה כחדשות
שיגרתיות, לגיטימיות.
תוך כמה שנים עבר חיים יבין מטלוויזיה נוסח ארצות־הברית
לטלוויזיה נוסח חומייני, מאיטליה לאל־סלוואדור, מלונדון
ליוהנסבורג.
בוודאי, אין הוא אשם. אין הוא כותב את החדשות, קל וחומר
שאינו עושה אותן. אין הוא אחראי למעשים, ואין הוא אחראי
לכיזוב השיטתי.
אבל פניו שלו מופיעות על המירקע. והפנים התרבותיות,
הנעימות, מעלימות מלב המאזינים את השינוי הנורא אשר חל
במדינה, ואשר חל במיוחד בטלוויזיה עצמה, שהיא עכשיו מכשיר
של שטיפת־מוח גסה בירי גוש־אמונים — התחייה — המחתרת
— ימין — הליכוד.
חיוכו הנעים ממתיק את הגלולה. אך כאשר זאת גלולה של
סטריכנין או ציאניד, יתכן כי עטיפתה המתוקה מהווה סכנה בפני
עצמה.

משה רונן:
אסף יגורי:
נילי טל:
״רצח מחבלי האוטובוס אם החוקיתקבל :1,.ל עקות־בית יכולה
מעשה חולשה ופחדנות!״ זה יהיה וע לאנשים! ״ לטפל בנרקומן אחד!״

רצח שצי מחבלי האוטובוס ופירסום דו׳ח זורע על האופן
שבו נרצחו השניים, עורר את כולנו. חלקנו מזועזעים
ומתביישים וחלק אחר של העם מבין וסולח. מה אומר על
הפרשה איש שבילה את מרבית חייו בצד אחד של
המיתרס (כוחות הביטחון וצה״ל) ותקופה מסויימת בצד
השני של המיתרס, כשבוי בארץ אוייב. את השאלה הזאת
הפניתי לאל״מ(מיל ) אסף יגורי.
כבן־אדם כמעט קשה להעלות על הדעת דבר יותר נבזי מזה.
רצח בכלל ובעיקר רצח של אנשים משוללי כוח הגנה־עצמית זה
מעשה של חולשה ופחדנות. מי שחזק לא צריך להוכיח את כוחו
מול אנשים במצב כזה. מפני שאני מכיר את צה״ל ואת כוחות
הביטחון, אני רואה את המעשה הזה כחריג תרתי משמע. צה״ל
אינו פחדן ואין לו צורך להשתמש בשיטות כאלה שהן חריגה מכל
הנורמות שאני מכיר כאן.

• האומנם חריגה, האומנם פעם ראשונה?
ראיתי הרבה דברים בחיים שלי ולא עם כולם הסכמתי, אבל
כשלוקחים קטע קטן ומאירים אותו בזרקור גדול, אז הפלצות
שעולה מהסיפור הזה מקבלת חידוד בעוצמה חזקה מאוד וזה
מפחיד. להפתעתי, אני מגלה כאן איים אנושיים שאינם חושבים
כמוני.

• כשישכת בשכי פחדת שיהרגו אותך?
כל מי שנמצא בידי אוייב, המחשבה שלא יחזור חי עולה
בראשו מדי פעם. אלא שהוא תמיד יכול לקוות שככל שמתרחקים
מזירת הקרב ובשטח נמצאים מפקדים בעלי סמכות ושליטה,
סיכוייו להישאר בחיים עולים. נקודה. עכשיו אני מבקש ממך
לכתוב בעיתון, שאני לא על תקן של פרשן לאומי לנושא השבי,
• ואני שונא את העיתונאים שהדביקו לי את התווית הזאת. זה חורה

לי מאוד.

• אם כך אני מתנצלת שפניתי אליך.
פנית בנימוס ובאדיבות ולכן עניתי לך, אבל זה כל מה שיש
לי להגיד על הנושא.

חוק הסוב־יודיצה אוסר על עיתונאים לפרסם דבר על
עניין התלוי ועומד ננית־המישפט, באם יש נפירסום נ די
להשפיע על מהלך המישפט או על תוצאותיו. עד היום חל
הסוב־יודיצה מרגע הגשת כתב־האישום. לפני כשבועיים
הוגשה בפני הכנסת הצעת חוק לשיכלול הסוב״יודיצה,
כלומר שהחוק יחול מרגע המעצר. שאלתי את המישפטן־
עיתונאי, חבר מערכת ״ידיעות אחרונות״ משה רונן, מדוע
לפי דעתו, מבקש מישרד־המישפטים את השיכלול הזה.
כנראה שההצעה באה כדי להגן על חשודים, למשל חשודי
המחתרת היהודית, לפני שהוגש כתב־האישום נגדם, או אפילו על
אישי־ציבור מסויימים. אבל לפי דעתי, במישרד־המישפטים חשבו
פחות מדי לפני שהביאו את הצעת החוק הזאת.

• מדוע?
החוק בשיכלולו, לא רק שאינו מגן על החשוד, אלא גם פוגע
בו. אם יתקבל החוק, אני כעיתונאי אוכל לדווח לציבור מה אומרת
המישטרה נגד החשוד, אבל יחול עליי איסור לפרסם את תגובתו
של החשוד מחוץ לבית־המישפט. אם אדם יואשם באונס, כל
העולם ידע שהוא מואשם באונס, אבל אם הוא יבוא אליי וירצה
לספר את גירסתו, אני אצטרך להגיד לו ״סליחה, אבל אסור לי
לפרסם את מה שאתה אומר.׳׳ המישפט יכול להימשך ארבע שנים
ובמשך כל הזמן הזה לא תהיה לנאשם זכות תגובה.

• ומה זה יעשה לעיתונאים?
חיים קלים מאוד. גם אם אני מפרסם רק את הגירסה של
,המישטרה — יש לי סיפור. אני לא אצטרך לחקור ולטרוח ולקבל
את תגובת הנאשמים. אם החוק יתקבל זה יהיה רע לנאשמים, רע
לעיתונות וטוב לעיתונאים.

לפני שבועיים שידרה הטלוויזיה את סירטה המרתק של
נילי טל על הנרקומן אייל. הייתי בטוחה שכל עיתונאי
בארץ יעוט על נילי כדי לראיין אותה בנושא. אבל עבר
שבוע ואף עיתונאי לא שאל אותה את השאלות שרציתי
עליהן תשובה. טילפנתי אל גילי ושאלתי איך הכירה את
אייל וכיצד שיכנעה אותו להיחשף לפני כל העם.
רציתי לעשות סרט על נרקומן. פגשתי לפחות 200 מהם. אבל
כל הזמן היה לי בראש שאני צריכה למצוא בחור בלונדיני, כחול
עיניים ואינטליגנטי. היה חשוב לי להראות בסרט שזה באמת יכול
לקרות לכל אחד מאיתנו ולא רק לאלה שנראים ככה. כשפגשתי
את אייל, ידעתי שזה מה שאני רוצה. ברגע שביקשתי ממנו לשתף
פעולה הוא אמר ״אני הולך איתך עם הסוף.׳׳

• מתי זה הפסיק להיות סיפור עיתונאי והפכת
להיות מעורכת אישית כעניין?
כשהבנתי שהבחור זועק לעזרה ושאולי אני יכולה לעזור לו.
נוצר בינינו קשר מסויים והבנתי שמה שהוא צריך זה שלא יעזבו
אותו לבד. כשישב במחלקה הסגורה ישבתי על ידו 6־ 5שעות
ביום. כשיצא משם נשארתי צמודה אליו. לקחתי אותו איתי
למיגרש־הטניס כל יום לכמה שעות, סחבתי אותו איתי לגלוש
בגלשני־רוח וכשקיבלתי עבודה בסרט, לקחתי אותו איתי והוא
התחיל לעבוד בסרט. לקחתי אותו איתי הביתה. במקום שיחות
פסיכולוגיות העסקתי אותו כל הזמן. עכשיו הוא במושב. אשתו
ובנו הצטרפו אליו והם חיים שם חיים נורמליים.

• יש ביניכם קשרים היום?
יש בעיקר קשר טלפוני, כי הוא גר רחוק. אני שומרת קשרים
עם הוריו. הם מודים לי ואני מודה להם.

• את חושבת שבגלל החשיפה הזאת לפני כל
העם, היה לו יותר קל לעמוד ביסודי הגמילה?
הוא בפירוש אמר את זה לפסיכיאטר שלו. הוא אמר ״יש לי
כתב־התחייבות בפני העם.׳׳ אני בטוחה שזה עזר מאוד.

• הסקת איזה מסקנות אישיות לגבי גמילת
נרקומנים?
אני מאמינה שרובם רוצים להיגמל, אלא שאנחנו לא יודעים
מספיק איך לעזור להם. אני מאמינה שאם כל עקרת־בית צפון
תל־אביבית היתה לוקחת על עצמה טיפול בנרקומן אחד, היו
מתחילות לצוץ ההצלחות.

ם אומרים...מה הן או מרו ת...מה הם אוחד הה הן אומרות...הה הם

יהורם גאון:
מיכה קירשנר:
רבקה משולח:
..לנשב זה דבו נ הוו ..ני בחווה בוחוב אלנב .,מתוגם הוא משהו
ועושה תיאבון להמשיך!״ ווצה להיות נאוה מסט!״ אטו מאחרי הסלעים!״

כולם כבר יודעים על צאת תקליטו ה* 31 של יהורם גאון
.באמצע הד רך. כל אוהביו שמחים ומתרגשים, אבל יהורם
עצמו מתרגש נבר צעד אחד קדימה. לקראת שבוע״הספר
יוצא לאור סיפרו הראשון, שגם הוא נקרא.אמצע הדרך.
בטפר מופיעים הלהיטים שעשה גאון וביניהם קיטעי
קישור שנכתבו על־ידי הזמר עצמו.

• זו הפעם הראשונה שאתה בעצמך כותב. איך
ההרגשה?
זה באמת נהדר וזה עושה תיאבון גדול להמשיך.

• כתבת ארבעה שירים וכתבת קיטעי קישור
שהם מעין אוטוביוגרפיה קצרצרה. פרצת את
המחסום. מעכשיו תכתוב לעצמך את כל השירים?
אולי ספר שרם?
לאט לאט. זו לא היתה משימה קלה להתיישב ולכתוב. עכשיו
אני נח. אני לא מעז לחלום שאכתוב מילים לתקליט שלם. כל
העסק קצת מפחיד. אני מרגיש שהספר הזה הוא גולם שקם על
יוצרו ואני מחכה לראות מה יקרה.

• משוררים מוציאים לאור את שיריהם, מלחינים
מפרסמים תווים למנגינות שחיברו. אבל זה לא
בל־כך מקובל שאדם יוציא ספר שאחרים כתבו. למה
עשית את זה?
עד שלא ידעתי שהחלק שלי בספר יהיה חשוב בתוך החלק
של הכותבים האחרים, באמת לא העזתי. אני יודע על אחרים
שעשו את זה וחשבתי אז שזה לא הגון. אבל ברגע שהסתבר לי
שהחלק שלי לא נופל מהחלק ששאלתי מחבריי הכותבים
האחרים, קיבלתי עוז להוציא את הספר לאור.

• איך אתה רוצה שיתייחסו לספר, כאל שירון,
כאל ספר־קריאה רגיל, כאל אוטוביוגרפיה שלך?
לא יודע. אני מניח שבגלל הקטעים שלי אי־אפשר יהיה
להתייחס לזה כמו אל שירון. לא הכל שמח שם. ניסיתי לתת
תמונה של בן־הארץ שגדל בירושלים וחווה חוויות מסויימות. אני
מקווה שבאמצעות, יקבל הקורא תמונה של מצב בתוך תקופה.

שוב נבחרה מלנת״יופי ישראלית, וגם זו בלונדית
כחולת״עיניים. למה כל מלכות״היופי נראות אותו הדבר.
האם יש איזה אידיאל־יופי כלל עולמי, שלפיו הולכים
כולם, שאלתי את הצלם מיכה קירשנר.
בהחלט יש. האמריקאים שולטים בעניין הזה. יחד עם הג׳ינס
והרייבנד הם הפיצו בעולם את אידיאל היופי הנשי ההוליוודי.
בלונדית, כחולת־עיניים ומעל מטר ושבעים. זה הגיע כמובן גם
אלינו, וכל בחורה ברחוב אלנבי רוצה להיות פארה פוסט. אף אחת
לא רוצה להיות ז׳אן מורו.

התיאטרון הקאמרי עומד לתת נוק״אאוט רציני לכל
הפמיניסטיות הצועקות שמקפחים את הנשים בכל
המיקצועות. בשבוע הבא עומדת לעלות על הבימה הצגת
״נשים בצמרת״ ,מחזה שנכתב בידי אשה, תורגם בידי
אשה, מבויים בידי אשה, משוחק על־ידי שבע נשים ואפילו
על התאורה אחראית אשה. פגשתי את המתרגמת
הוותיקה רבקה משולח, שתירגמה את המחזה ושאלתי
אותה אם כל עניין הנשים הוא טריק פירסומי, או שיש בזה
מסר פמיניסטי.
יש איזה מסר, אבל אולי הוא, בעצם, מסר אנטי־פמיניסטי.
המחזה טוען שהפמיניזם הלך רחוק מדי. ברצון שלהן להשתוות
לגברים, עשו הנשים צעד אחד יותר מדי והפכו ליצורים מאוד
קשוחים, מאוד אגוצנטריים ומאור בלתי־נשיים.

• בארץ יש המון בחורות יפהפיות ושחרחרות
בעלות יופי מיזרחי. מדוע אתה, כצלם, לא מנסה
להכניס אותן לשוק היפות?

• ההצגה הזאת שימשה עבורי כסיבה לשוחח
איתך קצת על תרגום, שבלעדיו לא הייתי קוראת
שום ספר זר ולא מבינה הרבה מאוד הצגות תיאטרון,
ובכל זאת אתם, המתרגמים, כמעט אנונימיים.

• ידוע שאנחנו קונים הכל מאמריקה. מה עם
אירופה, גם שם יש אותו אידיאל יופי?
אמריקה מכופפת את היד לכל העולם.

אני מנסה, אבל זה לא פשוט. מלבד יוצאים מהכלל,
המפרסמים רוצים חתיכה בלונדית על הכרזה. הם חושבים שזה
מוכר יותר טוב את המוצר שלהם. אין מה לעשות. אנחנו כולנו
התרגלנו לקנות סחורה אמריקאית ולא סחורה מפקיסטן או מפרס.

• אבל אנחנו קונים גם סחורה מיפאן, מה עם היופי
של הנשים היפאניות?
הכי מעניין הוא שהיבוא הכי טוב ליפאן היום זה דוגמניות
אמריקאיות, שכולן נראות אותו דבר.

• האם אידיאל היופי משתנה כל כמה שנים?
הוא משתנה, אבל תמיד נשאר בתור המיסגרת המערבית. פעם
אידיאל היופי היה נשים מלאות, נוסח רובנס, אחר־כך שלטה
הדוגמנית השדופה טוויגי בכיפת היופי, ועכשיו שולטות יותר
בנות־כפר בריאות. אבל לכל אורך הדרך זה יופי בהיר ומערבי.

• מה אידיאל היופי הנשי שלך?
ז׳אן מורו.

• יש סכוי שזה יהפוך לאידיאל יופי כללי?
הלוואי, אבל אני לא מאמין.

גם אני מרגישה שאני חיה במחתרת. מבקרים לא מתייחסים
כמעט למתרגם ולעבודתו. בתרגום לתיאטרון יש בכלל הרגשה
שאיכשהו אנחנו תומכים קצת בתפאורה וזה הכל. זה מאוד
מתסכל, אבל אני לא רואה מה אפשר לעשות. תירגמתי כבר 50
מחזות שהוצגו בתיאטרון ועדיין אני מרגישה כמשהו מאוד אפור
מאחרי הקלעים.

• יש הבדל בין תרגום ספר לתרגום לתיאטרון?
הבדל גדול. מתרגם של ספר יושב על יד השולחן, מתרגם
וגומר את עבודתו. אצלי עבודת השולחן היא רק חלק מהעבודה.
בגמר התרגום אני מתחילה למדוד את הבגד על הלקוח. אני
יושבת בחזרות, משנה דברים, בודקת אם המישפטים נוחים
להאמר על־ידי השחקנים. לפי דעתי, זה השלב המרתק ביותר של
העבודה.

• האם תרגום הוא מיקצוע שאפשר להתפרנס
ממנו בארץ?
כל המתרגמים שאני מכירה עובדים גם בדברים אחרים כרי
להתפרנס בכבוד.

דניאלה שמי

אם מסבירים להם שהסרט ייעשה בכל מיקרה, אם
יהיו שותפים בו או לא, זו פרשה אחרת, כי אף
מנהל אינו רוצה להגיע למצב שבו יישאל, ביום
מן הימים, מדוע לא ניצל את ההזדמנות שניתנה
לו להשקיע בלהיט אפשרי. ואז התשובה כבר
משתנה.
— איך אתה רואה את תפקידך כמפיק סרטים
בריטי? האם אין זה פרובוקטיבי מדי עבורך
להפיק סרט כמו קאל על העימות הקאתולי־פרוטסטנטי
בצפון אירלנד, שבו אין מציגים את
בני עמך באור סימפטי כל־כך?
אני חושב שכל בריטי העוסק בתיקשורת, בין
אם זה רדיו, טלוויזיה או קולנוע, צריך להבין מה
התפקיד שנועד לעמו ולמולדתו בעולם היום.
לדעתי, אנגליה יכולה להיות בעלת תפקיד חשוב
ביותר, אבל בשום פנים ואופן אין זה יכול להיות
תפקיד שלטוני או צבאי. לדעתי, זה צריך להיות
תפקיד מוסרי. אנחנו יכולים להיות המדינה
הראשונה המוותרת למשל על נשק אטומי, אחרי
שהוא נמצא כבר בידינו. זאת אופציה שצריך היה
לחשוב עליה.
אבל כדי למלא תפקיד מוסרי בעולם, צריך,
קודם כל, להשלים עם העבר, והחלק השלילי
ביותר בעברנו, הוא האספקט האימפריאליסטי
שלו. וזה אכן החלק שקשה לנו יותר מכל
להשלים עימו. רבים באנגליה עדיין שוגים
בחלומות של זוהר ותהילה על ממלכה שהשמש
אינה שוקעת בה לעולם. כדי לזעזע את העמדה
הזאת, אני מפיק עתה שלושה סרטים: קאל,
שהוצג כאן, סרט של מייקל קולינס שעלילתו
מתנהלת בוויאט־נאם, וסרט על קריקט,
שלכאורה אינו עושה רושם פוליטי כלל, אבל
הוא בכל זאת עוסק בפוליטיקה, שכן האנגלים
היו הראשונים שהשתמשו בספורט למטרות
מדיניות.
אני מנסה לומר לבני עמי: הנה, אלה הדברים
שעשיתם, השלימו עימם, חידלו להתנצל, פיתחו

תמונה מתוך ״גיבור מקומי״ של פורסיית ופטנם
להשלים עם העבר
דייויד פטנם, הוא איש הפלא של תעשיית
הסרטים הבריטית. הוא דלה מן האלמוניות את
אלן פרקר בבאגסי מאלון ואחר־כך הפקיד
בידיו את אקספרס של חצות, הוא נתן לרידלי
סקוט את ההזדמנות הקולנועית הראשונה שלו
בדואליסטים. בזכותו התממש סרטו של יו

יותר, ביל פורסיית, כדי לעשות את גיבור
מקומי, עדיין סברו רבים שכל מה שעשה
פורסיית לפני־כן, כולל נערתו של גרגורי, אינו
הרבה יותר מניסיון חובבני. מכאן ההערצה
הגדולה שרוכשים לו חבריו למיקצוע.
לפסטיבל קאן הגיע עם סרט חדש בשם קאל
של בימאי חדש בשם פט או׳קונור. הכל לפי
המסורת. אחרי הקרנת הסרט, הוא נפגש עם
כתבת העולם הזה, עדנה פיינרו, ושוחח עימה
על דרכו כמפיק ועל בעיות שבחלקן, לפחות,
עשויות למצוא הדים גם בין מפיקי ישראל.

— עד עתה הצלחת לעשות סרטים באורח
עצמאי לגמרי ובסופו של דבר ששו החברות
הגדולות בעולם להפיץ את תוצרתו ולשלם לו,
אפילו הרבה זמן מראש, את התמורה. איך אתה
מצליח להשיג מה שנבצר מרוב בני־התמותה?
אם פונים לחברות הגדולות הללו, במיוחד
לחברות האמריקאיות, בדחילו וברחימו, ומספרים
להם על סרט שאולי ייעשה, אם ייאותו להשקיע
בו כסף, התשובה תהיה ברוב המקרים שלילית, כי
הפקיד שעונה לך כך יודע שהוא פתר לעצמו
בעיה, יותר לא יצטרד לטפל בענייו. מצד שני,

ג׳ון לינץ, ב״קאל״
לרשום כל שם

האדסון מרכבות האש. בכל המקרים הללו הוא
בחר לעצמו צעירים אלמוניים שאיש לא היה
מוכן להמר עליהם, הפקיד בידיהם סרטים
שבמבט ראשון לא נראו כלל להיטי קופה, ועשה
עימם היסטוריה.
יש טוענים שאצלו זו שיטה, יש המאמינים
שניחן במגע קסם, ומעל לכל, נוהגים לזקוף
לזכותו את התחיה של הקולנוע האנגלי.
גם כשהוא חרג ממינהגו ובחר בבימאי מנוסה

דף חדש ובואו אל תוך המאה העשרים. כי כל עוד
אנחנו תקועים בביצות כמו אירלנד, אין לנו שום
סיכוי לפסוע את הצעד הזה קדימה.
— לא התעוררו בעיות כאשר צילמת
באירלנד סיפור על נער קאתולי המשתף פעולה
עם המחתרת למרות רצונו, ומתאהב באלמנתו
הקאתולית של שוטר פרוטסטנטי, וההערות
הרבות על הקיצונים משני הצדדים, המטילים את
העם כולו למרחץ־דמים? לא הסעירו רוחות?
באורח פלא, הכל עבר בשקט גמור, אולי
משום שגם האנשים שבתוכם צילמנו את הסרט,
הבינו את מה שאנו מנסים לומר. אפילו העובדה
שלצורך הצילומים היינו צריכים לקשט קירות
של שכונה קאתולית בדגלים בריטיים, עברה
בשלום. אולי זה היה האישור הטוב ביותר שאנחנו
בדרך הנכונה.
— מה הוא סוד הצלחתך כמפיק?
קודם כל, אני צריך לומר שבתחילת דרכי
עשיתי כמה סרטים גרועים מאוד. אבל כבר אז
החלטתי שלא אחזור אף פעם על אותה השגיאה
פעמיים. והיום, בשלב זה של הקאריירה שלי.
(המשך בעמוד )43

קולנוע

חוייה ללא
מילים

תדריך לפסטיבל
הקולגזע בירושלים
לכל מי שהולך לאיבוד בתוך רשימת המוני
הסרטים המוצגים במיסגרת הפסטיבל בירושלים,
הרי כמה המלצות שימושיות לסרטים שכדאי
לראות במיוחד במשך השבוע הבא:

יום ד׳ 6 -ביוני
— 20.00 האם היא יכולה לאפות עוגת
דובדבנים? מיפגש בין גבר ואשה, רווקים
שכבר אינם בנעוריהם, על רקע שולי הבוהמה
של ניו־יורק. סרט דברני מאוד, לעתים קרובות
משעשע, לפי מיטב המסורת של ברווזים, ומאת
אותו הבימאי, הנרי ג׳אגלום.
— 24.00 קויאניסקאטסי — :חסידי
המינימליזם לסוגיו ישמחו לראות סרט זה, שבו
יש למוסיקה של פיליפ גלאס הקבלה חזותית
מרהיבה, כאשר תמונה אחת עוברת באיטיות
ובהדרגה רבה מאוד לתוך תמונה אחרת, וכל
התמונות יחד מדברות על ההרס הסביבתי שגורם
הארם.
(שני הסרטים מוצגים שוב, בסדר הפוך,
במוצ״ש.)9.6.84 ,

הנשף (פאר, תל־אביב, צרפת) -
סרס זה, המבוסס על הצגת
תיאטרון מצליחה, הוא בהחלס
מוצר יוצא־דופו בשוק הסוסי ם
המיסחריים. אין בו אף שורת דיאלוג אחת, איו בו עלילה
במובן המקובל של המילה, שחקניו איגם מוכרים, ואף על פי בך
זכה ה סו ס בתארים רבים, ביגיהם האוסקר הצרפתי, כאות
הוקרה על הישגיו.
אין ספק שמדובר כאן בחוויה אסתסית געימה ביותר. סרס
שתענוג לצפות בו מתחילתו ועד סופו. הוא מתנהל כולו בתוך
אולם־ריקודים(האת כוונת שמו המקורי בצרפתית) ,עלילתו
מתחילה כאשר סידרה של סיפוסים, גברים ונשים. נכנסים כל
אחד בגפו, וכל אחד עם כניסתו הדרמתית, למקום. בתקופה
שהיא כנראה שנות ה־ ,80 יאחר־כך, בעזרת המוסיקה ברקע,
הריקודים, ומערכות״היחסים הנרקמות ביו הדמויות, חוזר
הסרט אחורנית אל סוף שנות ה״ ,30 ובהדרגה מביא אותם
חזרה לימינו.
כל זה תוך ניצול מופלא של יכולת מצלמת״הקולנוע לשוס
ולרחף מעל הרוקדים, לחלק אותם לקבוצות וליחידים,
באלגנטיות רבה, כאשר הקול, בין אם זו מוסיקה או מהדורות
חדשות שבוקעות ממכשירי־רדיו, ולעתים אף אפקטים
שחודרים לאולם מן העולם החיצוני, עוזרים להשלים את
התמונה.

מעמד אחרי השיחרור בפאריס: לצאת במחול
הבימאי אסורה (יום מיוחד) סקולה נלכד בקסם ההצגה
שהועלתה בצרפת על״ידי להקת תיאטרון צעירה בשם תיאסר
די קאמפניאול בניהולו של ז׳אי״קלוד פנשנא בשל שתי סיבות
עיקריות. מצד אחד, עוסק הנשף בהיסטוריה מזווית שונה. ולא
שיגרתית, מצד שגי הוא מדבר על אנשים בודדים, המנסים
לפרוץ את חומת הבדידות סביבם.
אולי אין כאן בשורה לעולם אבל מה שיש נמסר בחן רב.

יום ה׳ 7 -ביוני
— 18.00 הסוס: מלודראמה תורכית על אב
שמוכן להקריב הכל, כולל סוסו היקר לו מכל,
כדי לקחת את בנו העירה ולהקנות לו תורה.
מעמדים המבטאים היטב את האבסורדים שבחיי
תורכיה, עם הרבה מן הרוח של סירטי יום ו׳
אחר־הצהריים בטלוויזיה.

יום א 10-ביוני
— 16.00 אחד־צהרים סתוי: יצירת מופת
של אחד מגדולי הבימאים של יפאן, תמונה
מרשימה מעמיקה ומרתקת של דמות הבורגנות
היפאנית הקטנה, כפי שהיפאנים רואים אותה,
ללא זיקוקיו״די־נור של סמוראים ובקצב איטי
ומדוד, כאשר המצלמה מונחת תמיד בגובה עיניו
של מי שכורע על בירכיו, כדרר בני ארץ השמש
העולה, על הטאטאמי. מי שאוהב באמת קולנוע,
ללא הסתייגות, לא ירצה להחמיץ סרט זה.
— 19.00 לשיר תחת הכיבוש: סרט
תעודי המשחזר את חיי הבידור ואת התנהגותם
של הבדרנים בצרפת, בימי מילחמת־העולם
השניה, תחת הכיבוש הנאצי. ומה שמתבקש מן
התמונות המוצגות על המסך, היא מסקנה
האומרת שהמעמד המוסרי של אמני צרפת
באותה התקופה היה מפוקפק למרי, וגם זאת
בהמעטה.

יום ב־ 11 -בינני
— 18.00 הנוסעת: הסרט החשוב ביותר
של הבימאי היהודי־הפולני אנדז׳י מונק, שנפטר
בטרם מלאו לו 40 ולא הספיק להשלים את
הסרט. זהו מיפגש בין קורבן ותליין במחנודריכוז,
שנים אחרי סוף המילחמה. קשה לזכור
התמודדות רצינית ומשכנעת יותר עם משמעות
השואה, או קביעה פסקנית יותר של האחריות
האנושית האישית בתוך מה שנראה לרבים מדי
כטרגדיה כללית והמונית חסרת צורה.
— 20.00 לה טראוויאטה: מי שחסר
סבלנות עד כדי כך שאינו יכול להמתין עד אשר
יופץ הסרט הזה בבתי־הקולנוע, בהמשך השנה,
יוכל לראות תרגום מלוטש, זוהר ומושר להפליא,
לאופרה של ורדי, המבוססת על הגברת עם
הקאמליות של אלכסנדר דיומא הבן. פראנקו
זפירלי העלה את האופרה פעמים רבות על הבימה
לפני שהעמידה מול המצלמות, ושני הזמרים
הראשיים, טרזה סטראטס ופלאסידו דומניגו, לא
רק שרים טוב, הם אפילו נראים כמו כוכבי־קולנוע.

יום
ג־ 12 -ביוני
— 22.00 בעיר הלבנה: יורד־ים שווייצי
נתקע בעיר ליסבון, בין תרבויות, בין אהבות, ובין
עולמות שונים. סרט שווייצי נוסף, המדגים
בהרחבה עד כמה קשה למי שרואה את העולם
במישקפיים מרובעות, לקלוט את כל הפינות
האפלות והבלתי־מסודרות שבו. הגיבורים
מדברים לפחות שלוש שפות בסרט הזה, והשפה
גם היא חלק מתהליך הניכור או הקירבה שקיים
בו. הבימאי הוא אלן טאנר ובתפקיד הראשי
מופיע הידוע בשחקני שווייץ היום, ברונו גאנץ.

העולם הזה 2440
הסרסור שלא זהר

סטאר ( 80 רב־חן, תל־אביב.
ארצות־הברית) -סיפורה של

דורותי סטראטן -נערת השער של
פלייבוי אשר נרצחה על־ידי בעלה,

בדיוק ברגע שבוכבה החל דודך בשמי הקולנוע -זבה לפירסום
רב מאוד. ראשית במאמר בעיתון וילג׳ וויס שקיבל פרס
פוליצר, אחר״כך בסרט טלוויזיה ועתה בסרט קולנוע רב היקף.
בוב(קברט. לגי, כל הג אז הזה) פוסיי משחזר את כל הפרטים
של הפרשה כאשר. בדרכו, הוא משחק בסדר הכרונולוגי,
מקדים מאוחר למוקדם, מערבב מישורים שונים, ומקדיש
מקום חשוב לתמונות ״סטילס״ ,אותו סוג של תמונות־זוהר
שבאמצעותן הפכה דורותי כה מפורסמת.
ג׳יוזפה רוטונו, הצלם הקבוע של פליני בשנים האחרונות
(וגם של פוסיי בכל חגיאז הזה) שופך אור בהיר חריף על הסיפור
בולי. כיאה לשמש החזקה של מדינת קליפורניה שבה
מתרחשת העלילה.
אולם הקושי האובייקטיבי של התעסקות בסיפור אשר רוב
משתתפיו עדיין חיים ועשויים להקים שערוריות על בל פרט
שלא יישא חן בעיניהם, היה למכשול במיצוי הפוטנציאל של
הנושא. מלבד שמותיהם של דורותי, בעלה והפנר, בל השמות
האחרים שונו, בדי למנוע בעיות מישפטיות. ושאלות עדינות
שעשויות היו להתעורר מן הפרשה, כמו משמעות הזוהר נוסח
פלייבוי. או דמות עולם הבידור כמיפלצת אוכלת ילדיה,

מאריאל המינגווי: קורבן הנ ארקיסיזס
מוצגות רק ברמז, אבל אין מעזים להיכנס לעומקם.
בעיה נוספת היא עצם העובדה שפוסיי היה מעוניין יותר
בדמות הטראגית, אכולת התיסבולים ומוכת הנארקיסיזם של
הבעל, ובשל כך נשארת דורותי מעורפלת ומנוכרת מעט.
מישחקו המודגש של אריק רוברסס מול הופעה חיננית של
מאריאל המינגווי, עוזרים להדגיש את ההבדל בין הטיפול
בשניים אלה, ויתכן שכאן בעיית הסדנה המוקד הולך לאיבוד.
חוויה מדוברת מאד
ארוחת ערב

אנדרה

(מוסיאון, תל־אביב, ארצות־הב־רית)
-קודם כל, הבהרה. הציון
המופיע בשעון שמתלווה לביקורת
הזו. הוא סובייקטיבי מאוד. בעצם. אין כל אפשרות לסווג את
הסרט הזה לפי אמות־המידה המקובלות. ויתכן מאוד שרבים
ישנאו אותו.
כל הסרט כולו אינו אלא שיחה אחת ארוכה בין שני אנשים.
זהו, ושום דבר יותר מזה. פתיחה קצרה שמראה את אחד משני
האנשים מגיע לארוחת־הערב, סיום קצר שבו אותו האיש
נמצא בדרכו הביתה אחרי הארוחה, כמה צלילים מתוך
הגימפנופדיה מס 1 .של אריק סאטי, וחוץ מזה, דיאלוג שנמשך
110 דקות רצופות. או ליתר דיוק, מונולוג שבתוכו משולבות
שאלות והעדות ביניים.
מ* שאינו שולט היטב בשפה האנגלית יצטרך כנראה לבלות
את בל הזמן בקריאת הכותרות, וזה יכול להיות מעצבן. ומי
שמבין אנגלית עשוי לכעוס על שאין באן סיפור. ואין כאן
עלילה. ואין כאן תנועה, ובכלל האם זה קולנועז
אנדדי גרגורי הוא בימאי תיאטרון בעל מוניטין, במידה
מסויימת, בבוהמה הניו־יורקית, אחד מאותם בני טובים אשר
חלפו ככוכב שביט בשנות ה־ 60 וה־ ,70 והעוסק עד היום הזה
(הוא בסוף שנות ה 40-של חייו) ,בחיפוש עצמי, בניסיון לפרוץ
מיסגרות ולהגיע לאופקים חדשים.

ו אל אס שון: מיפגש של חיים ואמנות
ואלאס שון הוא מחזאי ושחקן לפרקים(היה לו תפקיד קטן
במנהטן) שנאבק כבר שנים ארוכות כדי להיכנס לתוך אותה
חבורת עלית שאליה משתייך גרגורי, כאילו מלידה. הראשון
מתייחס לכסף כאל דבר מובן מאליו, השני מוטרד תמיד
על״ידי המצוקה, וזה אינו אלא אחד ההבדלים בין השניים,
המתבררים תוך כדי הארוחה, שאליה הזמין גרגורי אח שון
ובה הוא מספר לו את חוויותיו.

חייבות, שמלות- ,
חורצות, ג״נסים
בגדי־ים,תחתונים,
נער, סנדלים,
קדרות ומאזניים -

למנוע אי־נעימות מאותן חברות
ידועות, שבגדיהן התגלגלו והגיעו עד
הלום. אבל לפעמים תלחש בעלת
החנות :״הבגד נראה נהדר עליך,
המחיר רק 3,000 שקל, וזה של
גוטקס״.
מציאות בשוק
בצכאב

ך* אינפלאציה דוהרת. אבל,
\ 1להתלבש רוצים. רוצים? צריכים!
דווקא בזמנים כאלה יכולים בגדים
חדשים לעשות טוב על הלב. להתחדש
בחליפה אופנתית, בחולצה צבעונית או
באיזה שורטס מחמיאים.
המחירים הם אסטרונומיים. מה
עושים? עורכים סיור בשוק בצלאל
התל־אביבי, השוכן לו כבוד באזור
אלנבי קינג־ג׳ורג׳ .זה אותו שוק, שהיה
ידוע פעם כמרכז הפלאפל. הוא שינה
את תדמיתו והפך מרכז לבגדים
אופנתיים, שבו ניתן למצוא עודפי־ייצוא,
עודפי־ייצור, בגדים של בתי־חרושת
או חנויות, שמפאת המצב
במשק נאלצו לסגור את עסקיהם.
כאן מוכרים בעלי־החנויות את
הבגדים כמעט על המישקל. אפשר
למצוא בגדים משל חברות־אופנה
ידועות ומשל מעצבי־אופנה טובים.
אל תתעקשו לחפש את התווית של
מקור הבגד, היא נגזרת בו ברגע שהיא
מגיעה לחנויות שוק בצלאל וזאת כדי

ם 2,שי

בלבד עולה שימלת טריקו בהדפס נמר, בצנע ירוק.
פה מוכרים ממש אופנה, אומרת הקונה־השמי־ניסטית
מתל״ברון. מימין: אחת המוכרות בשוק בצלאל התל״אביבי.

ח ן 1 [ 1י עולים סנדלים שטוחים, מעור אמיתי, בציבעי חום,
^ ^ 111 1^3לבן, שחור. המיבחר של הסנדלים הוא לכל המישפ־חה,
לאשה, לבעל ולילדים. ההיצע מגוון והקופצים, הנועלים־בכוח, רבים.

נו, זה לא נשמע מפתה?
טבעות־עץ בגב. בעלי הבוטיקים
בדיזנגוף ובצפון תל־אביב בוכים,
אך בשוק בצלאל צוהלים. נשים,
אימהות וילדיהן, תלמידות תיכון
וסבתות, כולן באות לראות מה חדש
ומה התחדש. החנויות הומות מאדם,
כולם בודקים את הקולבים ומודדים
בתאי־המדידה המאולתרים.
הבגדים יפים, אופנתיים וצבעוניים,
והמיבחר רב ביותר. אצל אריה —
אוברול מבד־כותנה, שניתן לרוכשו
בשלל צבעים — צהוב, אדום, לבן או
טורקיז — מחירו 3,500 שקל. מכנסי־ג׳ינס,
מתוצרת פרארי ב־ 2,000 שקל.
בגרים ספורטיביים, מתוצרת בקרדי,
טופר, וסבנטין.
חליפת־כותנה יפהפיה, שטבעות־עץ
מקשטות את גבה, רק 4,000 שקל.
חולצות־כותנה משולבות ברשת 1,000
שקל.
אריה, בחור חביב בשנות ה־,30
מביט בלקוחותיו, נהנה ואומר: באים
לפה מכל הארץ. אין כמעט אחת
שנכנסת ולא קונה. אצל איציק, שכנו,
העסקים גם כן טובים. הוא מוכר
תחתוני־ביקיני מטריקו ומתחרה
(המשך בעמוד )36

ך91־ 1ך 1י שימלה יפהפיה, שלובשת מיכל גטניו, המתגייסת
111 3 } 1111 בקרוב לצה״ל, בציבעי ורוד, לבן, טורקיז, מבד ז׳ור־זיט,
בגיזרה אופנתית ומחמיאה. התווית גזורה, אך יש ממש מציאות.

1,40 שי

עולה כל מגבת ענקית וצבעונית,
כאלה שמירב (משמאל) ומיכל
פורשות. צידה האחד של המגבת וושוי מטיפה והצד

השני -פרוטה. זאת מגבת סופגת וכמו ששתי הקונות
הצעירות מאשרות: אלה מגבות נהדרות לים. ואם
חושבים על ים, יש כאן גם מיבחר עצום של בגדי״ים.

45ש־

עולה קדרת קרמיקה לבישול ואפייה. זאת הצעה מאגף
הכלים של השוק. יש גם מאזניים במחיר 2,000 שקל
ואינסוף של הצעות קוסמות, זולות, מעניינות ומושכות אחרות.

1— 3 5

תוי & ב ץ

שוק בצלאל
(המשך מעמוד )35
במחיר 100 שקל ליחידה. פיג׳מות
לגברים ולילדים, כותנות וחלוקים
לנשים במידות גדולות, בגדי־ים
שלמים וביקיני בצעקה האחרונה,
במהרי 1500 שקל ובגדי־ים לילדות
ב־סססו שקל.
זרוק ואלגנטי. ברכה טובלי, בת
וד ,20 בלונדינית בעלת שיער ארוך
ושופע, היא סטודנטית לעיצוב־אופנה,
נשואה ומתגוררת ברמלה: אני באה
לפה מדי פעם, כדי לחפש בגדים יפים
ובהחלט מוצאת. הפעם מצאה שימלה
קיצית יפה וורודה ב־ 6000 שקל.
אליי באים מצפון ומדרום הארץ,
אומרת בעלת החנות בן־ציון. כל סוגי
הנשים והמעמדות, גם שחקניות,
עורכות־דין ודוגמניות. אצלי אפשר
למצוא גם אופנה זרוקה וגם אופנה
אלגנטית.
ובאמת, ניתן למצוא בחנותה
חצאית־תחרה ב־ 2500 שקל, שמלות־ערב
מז׳ורז׳ט ב־ 5000 שקל, שמלות־טריקו
בהדפס־נמר ב־ 2000 שקל.
בחנות אחרת, קטנטנה, צרה
וארוכה, פוגשים את מרים, אשה בגיל־העמידה,
יפהפיה אמיתית, הנראית
ככפילתה של אליזבת טיילור. עיניה
כחולות, שערה שחור והיא מאוד
מטופחת.
״אני קוסמטיקאית במיקצועי, ובנוסף
לכך אני גם מנהלת כאן את
ינאי מאוזן:
)1ברצון רב ( )5 :)2,3הלוואה
בערבות )10 :גג הפה )11 :אייל)13 :
מלכודת )14 :ממיני הארבה; )15
נצח )16 :מלך הבשן )18 :רצפת
שיש )20 :משענת לנכה )21 :דבור
של אירוניה והקנטה; )22 כיסוי
הבית; )24 גבול )25 :לתאורת
הרום; )26 לשמש כמליץ בין
צדדים; )28 מטרה; )30 סוף, סיום:
)31 כינוי לאיש כמורה; )32 סופרת
אמריקאית (ש״מ<; )34 מחייה
השפה(ר״ת); )35 הוגה רעיון; )38
הרבה — צורה ספרותית; )39
נסתיימו חייו; )41 חוד סלע; )42
עדין (ח); )43 זז ממקומו; )45
אושיות; )47 שן חותכת; )48 הגיד
היורד מחוט השדרה אל השוק; )50
חוליה תחתונה בחוט השדרה; )51
מטבע במזרח הרחוק; )52 זורם
בוורידים ובעורקים; )54 עונה(ח);
)57 כסף עובר לסוחר בימי
התלמוד; )61 ענף; )62 אחת הערים
הקדומות באיסלאם; )64 מנהג, דין;
)65 הרסו, החריבו; )66 קיים; )67
שם אדם, כינוי לארצות הברית;
)69 נחל אכזב; )70 חרם, הקדש;
)72 בית מיבשלת שיכר; )74
בגלגל המזלות; )75 חומר נפץ
אדיר; )77 ידען; )78 בן פלוגתא
לאביי; )81 באור, פתרון; )83 נהר
דרום אפריקאי; )85 מחזאי ומבקר
אירי; )86 ירידה, דוחק, התנוונות;
)88 כיס גדול; )89 שכנתנו בצפון;
)91 העוסק בכשפים; )93 שנת
גזרות על יהודים בגולה; )95 פלדה
מחושלת; )96 קצור שם האל; )98
שפל רוח; )100 תנועה קצובה
באוויר; )102 הברה בשירה ללא
מילים; )103 תעודת גירושין; )104
מזנון בקמפוס; )105 תעודת בטוח.

מאוגד:
)1מגדל צופים; )2יושב בבית
המחוקקים שלנו; )3פעם; )4זה; )6
טבח אומן; )7מירמה; )8אות, סימן;
)9כנף )12 חלק הרגל שבין הברך
ובין הכף; )15 אחד ממפקדי חיל
האוויר; )16 טענה כנגד בית
המשפט; )17 קבוץ בצד כביש
רמלה לטרון; )19 משורר הודי

גדול; )20 חור המחט (ח); )21
דרדסים; )23 גוף; )24 מערכת
(כלים); )26 סופר עברי; )27 החלק
הרחב שעליו ניצב הכלי; )29
כרכורי אהבה; )30 מסכת בתלמוד,
בסדר ״נשים 33 יוצא דופן; )34
תשלום עבור מעשה זנות; )36
כיסוי; )37 קבוץ בעמק זבולון; )40
נגמר; )41 רוח רעה; )44 פרפרי
לילה; )46 כלי עינויים; )47 נשק
עתיק יומין; )49 מידה קדומה
לנוזלים; )50 משא, נטל; )53 שיח
בר בערבה; )54 משכון; )55 שד;
)56 מושך בשמן; )58 שיש בו
רטיבות; )59 נפתל, עקלקל; )60

עונת קטיף זיתים; )62 זז; )63
שקט!; )66 האפיפיור שבימיו
קישט מיכאל אנג׳לו את הקפלה
הסיסטינית; )68 שמה היווני של
אתיני, אלת התבונה והמדעים; )71
תקון הפרצות בבניין; )73 מגפה;
)76 מפתן; )77 מאבני החושן; )79
חטא פשע; )80 סופר גרמני(ש״מ);
)82 בין חמש לשבע; )84 פתח
גדול; )85 אחד ממיני הקוצים
במקרא; )87 נסתיים, עבר זמנו; )90
גחלת; )92 רקבון; )94 פיסח, צולע
(ח); )96 יאיר; )97 מפקדה; )99
ראש יבשה; )101 לעצמי; )102
מילת תנאי; )103 מגושם.

שימלה משוק בצלאל
שחקניות, עורכות־דין ודוגמניות
החנות כמה שעות ביום,״ מסבירה
מרים, המספרת כי לאחרונה השתתפה
בסרט ישראלי־צרפתי, אדמה חמה.
(״קיבלתי תפקיד ראשי, הייתי הסבתא
של המישפחה!״).
בחנות, שמרים מנהלת, ניתן למצוא
חליפות באיכות טובה, כותנות־לילה,
חולצות ומיכנסיים קצרים ב־1000
שילל.

המכון הישראלי ד ספרו ת
נשי קוסמטיקה ופדיקור

די אנ ה

* קורסים
ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות (אפילציה)

* סלון ומכון יופי
תסחקות, תספורות, החלקות, סלסול, צניעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה
* הכנת כלות
׳ מחירים עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 229388 ; 226066 )4

פלאפל וקדירה. מי שהתעייף
מהקניות ורוצה לנוח ולהניח את
שקיות הפלסטיק הגדושות, יכול
להתישב על כסא פלסטיק צבעוני,
תחת שמשיה קייצית, ליד דוכני
הפלאפל. מי ששומר על דיאטה יסתפק
במשקה קל, שיפיג את צמאונו ויקל
עליו את המשך הסיור.
ואם נמאס מבגדים, ויש עניין
בסנדלים, קבקבים או סתם נעליים
לקיץ. גם זה מצוי וגם ערימת
קדירות־בישול עשויות קרמיקה
(מתוצרת לפיד) .מחירן 450 שקל כל
אחת.
בסמוך מוצעים מאזניים למכירה,
באדום, כחול וחום. המחיר 2000 שקל.
ההפתעות באזור הסנדלים רבות.
מגף־סנדל, סופר־אופנתי, עשוי בד,
בצבע ורוד, שחור, אדום, אפור, כחול,
טורקיז, מחירו 2500 שקל. נעליים:
2500 שקל. סנדלים בעלי עקב 2000 :
שקל. סנדלי־עור תנ״כיים, ספורטיביים
ושטוחי־עקב; 1500 שקל. אבל,
כאן, הפירמות אנונימיות, או בלתי־מוכרות.
במדינה דרכי־אד
ערב
ער שפת־הים
האם אפשר להפשיט
גייגס, בלי לקורעס?
היה שמח מאוד בנתניה, במוצאי
יום־העצמאות. אנשים רקדו ברחובות,
משפת־הים עלו קולות של טרנזיסטורים
וריחות של גריל, כל החוף היה
מלא מדורות. בכיכר המרכזית של
נתניה הסתובבו הרבה אנשים שחיפשו
גם הם שימחה. סידני בוג׳ו, נתנייתי בן
,30 עבר בין הקהל ועיניו נתקלו
בתיירת היפה מארצות־הברית.
סלי(שם בדוי, השם האמיתי נאסר
לפירסום) היא סטודנטית נאה, שבאה
לבלות חופשה בישראל. גם היא יצאה
לרחוב כדי לטעום את טעם חג-
העצמאות במדינת ישראל. השעה
היתה עדיין מוקדמת למדי 8 ,וחצי,
חושך אך זה ירד על העיר. וסידני החל
מדבר עם סלי. השיחה הפכה לחיזור
וסידני הזמין את סלי לארוחה, בבית־קפה
שעל שפת־הים. הם ירדו אל החוף
ושם גילו כי המקום סגור.
השניים המשיכו לטייל מעט על
החוף. אבל סלי רצתה לחזור לאורות
ולמוסיקה. אז, לדבריה, חיבק אותה
סידני ומשך אותה אליו. היא צעקה
וכעסה, הוא התנצל והבטיח לא לחזור
על מעשהו. אולם כאשר היו במרחק
מה מהמדרגות תפס אותה הגבר ומשך
אותה אל החול. הוא השכיב אותה על
הארץ, הפשיט ממנה בכוח את הג׳יגס
ההדוקים שלבשה ואת תחתוניה ובעל
אותה פעמיים נגר רצונה. כאשר ניסתה
סלי להתנגד, לחץ הגבר את פניה
לחול, והיא חשה את גרגרי החול בין
שיניה.
תוכנית־נקמה. לאחר מעשה,
כאשר עלו אל הטיילת, קבעו השניים
להיפגש שוב במועדון־לילה, בעוד
שלוש שעות. סלי הלכה לדירתה וחזרה
בשעה היעודה למועדון־הלילה, אבל
סידני לא היה שם. רק בשעה שלוש
אחר חצות הגיעה סלי למישטרת נתניה
והתלוננה על האונס.
סידני נתפס ונעצר. הוא נחקר
והוגש נגדו כתב־אישום על אונס בידי
התובעת דרורה פלפל.
בעת הבקשה למעצר עד תום ההליכים
טען הסניגור, עורך־הדין צבי
לידסקי, כי כל מה שקרה בין השניים
קרה בהסכמתה המלאה של הצעירה.
״איך אפשר להפשיט בכוח ג׳ינס
הדוקים מגופה של בחורה ולא לקרוע
אותם?״ שאל הסניגור. הוא גם הצביע
על כך שכאשר עלו בני־הזוג בחזרה
לחוף, אחרי האונס־כביכול, היו על
הטיילת עשרות שוטרים שהשגיחו על
חגיגות יום־העצמאות, וסלי כלל לא
חשבה לפנות אליהם ולהתלונן. לעומת
זאת הלכה הביתה, החליפה בגדים
וחזרה למועדון־הלילה כדי לפגוש את
סידני שנית.
לנאשם היה גם הסבר מדוע העלילה
עליו התיירת את עלילת האונס.
לדבריו, קיוותה סלי להמשיך את
בילויי־הערב במועדון-הלילה איתו, אך
הוא לא הגיע. היא נעלבה והחליטה
להתלונן ולהעליל עליו עלילת־אונס.
למעשה, לא בא סידני לפגישה מכיוון
עזהוא גבר נשוי. את מוצאי יום־
העצמאות היה אמור לבלות עם אשתו
ובתו הקטנה, ולא יכול לחזור
למועדון־הלילה.
לסלי היה הסבר מעניין מאוד מדוע
באה לחפש את האנס במועדון־הלילה.
היא אמרה במישטרה כי לא התלוננה
בפני השוטרים שעל הטיילת, מכיוון
שרצתה להרוג את סידני על מה שעשה
לה. היא הלכה לביתה כדי לחפש
ידידים שיעזרו לה לנקום בו, וחזרה
למועדון־הלילה כדי לבצע את זממה.
אולם סידני לא הגיע לשם, ותוכניתה
נכזבה. על כן הלכה לתחנת־המישטרה
והתלוננה.
בינתיים עצור סידני עד לאחר מתן
עדותה של סלי בפני בית־המישפט,
השבוע.

העולם הזה 2440

טעם העולם הגדול.

קשר בר*ל4שותי

0 1 1 1 ¥

1 1טעם העולם הגדול.

אלכם אוריגינל • מ1גגי אחר לרבב

״ אלכ ס אוריגינל״־ מזגן שמתוכנן מפותח
ומיוצר לכל סוג מכונית בנפרד.
תוצר הנדסי מתוחכם של טכנולוגיות רכב
ברמה עולמית עם מוניטין והכרה
בינלאומיים.

מזגן שהושקעו בו עשרות אלפי שעות אדם
ומכונה 15 ,שנות התמחות בלעדית
במזוג אויר לרכב ו 30-שנות נסיון בהנדסת
רכב.
מזגן שעמד בהצלחה בכל תנאי האקלים ומזג
האויר-בכל העולם בסוגי הרכב השונים לאורך
מליוני קילומטרים -ממדבריות אוסטרליה

ועד המרצדסים שדוהרים על אוטוסטרדות
אירופה.
מזגן שהוא אבי הנדסת מיזוג -אוי ר -לרכב
בישראל -פורץ דרך עולמי -שאיפשר למזג
מכוניות גם בנפח מנוע בינוני וקטן, בעזרת
המנתק האוטומטי -המצאה מקורית
ובלעדית שרשומה בפטנט מס׳ .27433
״ אלכס אוריגינל״ -מפעל לתפארת -
אחת משלוש החברות השולטות באירופה
במיזוג אויר לרכב.
שם אחד. שם שאומר הכל.

״ אלכס אוריגינל״.

אלכם אוריגינל • מזגני אייר לרכג

ליכטנזון צרפתי

הורוסהוס מדים בנימינ׳

מזל החודש:
תאומים מטווח נשגבות
וכשרונות מיוחדים, חוסרמוץ התאייד שבו מתחיל מזל תאומים אינו
קבוע. בשנה אחת ההתחלה היא ב״ 21 ואילו
באחרת ב 22-במאי. למשל, ב־ 1955 התחיל
מזל תאומים ב־ 22 בחודש, אולם בבר שנה
יותר מאוחר, ב״ ,1956 החל מזל תאומים
ב״ 21 במאי. מן הטעם הזה קשה להצביע על
המעלה המדוייקת שבה נולד כל אחד(אלא
אם נעזרים בטבלות המתייחסות לשנה יום
שעה ובו׳).
כמינהגנו נביא כאן את דעתו של
האסטרולוג חרובל, שבזמנו חילק את המזל
ל 30-טיפוסים שונים, לפי היום שבו הם
נולדו. ההקדמה שהקדמתי באן היא כדי
שזה המחפש את עצמו בתאריך הולדתו
ואינו יודע במדוייק את המעלה שבה היתה
השמש בהוולדו, יצטרד להיות גמיש
ולהתאים את עצמו. לשם כך יהיה עליו
להסתכל יום לפני ויום אחרי תאריך
הולדתו, ואז קרוב לוודאי שיזהה תכונות,
אירועים וחוויות המתייחסות אליו ואל
אישיותו.
אדם שעלול להיות אומלל 22.5
בנישואיו. אם זו אשה יהיו לה קשיים
בלידה. יליד תאריך זה עלול להיות נוח מדי
להשפעה.

* מ•* וה״ 7ג סו ד ס לא יתגטאו במצג-דוח

* טוב במיוחד, אולם תרגלו למגל דואדיבים

אלה להסדרת בליותי־

ג ס חגט&יות. נראית

הזדמנות לשבר את

המצב הגלגלי. רצוי

להתיילץ לם מומחה, או

עם אדם שלליו אתם

טימגיס, לא רצוי לבלול

הפעם לבי ההרגשה.

*335131 :1ה״ 8וה-ב בחודש יהיו

נעימים מאוד, בייחוד

בגל מה שקשור לחיי
** הרגש. לרווקים ולרווקות תהיה הצלחה, זו
תקובה מאוד טובה לבתח קשרים חדשים.

* ׳1הבעיות שמטרידות אתכם לאחרונה קשורות
לבני־מישפחה אחרים או לבני־הזוג. עד

1:1עכשיו הצלחתם להת*
1אפק ולא להביע את
* זעמכם, רצוי להמשיך
בדרך זו ולשתוק. החשי*
פה של רגשותיכם עלו**
לה להחליש אמכם ו-
לקחת מבס עמדת־כוח
* חשובה. התחום הכספי
* 1עדיין מעורר דאגה. אל
* תתפתו לבצע עסקות
׳1שאינן בטוחות או שמ1סכמת
את החסכונות האחרונים שעדיין
* .נשארו לכם. ה״ 10 ורד 11 יהיו קשים במיוחד.

שו ו |

ה 7-וח־ 8בחודש עלולים לגרום לכם
אי־נעימויות, הפעם חשוב שלא תתחמקי
ממוין תשובה נבונה.
אי־דיוקים או אינפור-
מציה לא נכונה עלולים
לגרום לכם בעיות שאותן
לא צפיתם מראש.
אביזרים שונים בבית
עלולים להתקלקל, ומה
שחשוב יותר מכל, קו
2במאי ־
שור במפתחות הבית
20ב׳וני
או המכונית. נסיה חז קה
לשכוח או לאבד.
ה 8-וה־ 9בחודש נראים כמכסיחים בשטח
הרומנטי. בני המין השני יימשכו אליכם.

תאומיס

- 23.5אדם נוח, בעל יכולת ריכוז, עשוי
לגלות תגלית, בהתאם לכיוון שכוחו
וכשרונותיו יובילו אותו: אופטיקה, חשמל
ואולי בכימיה. אך בהחלט יתכן שאותה
תגלית תתבטא בשטח המטאפיזי או העולם
העל־חושי.
- 24.5אדם בעל אופי חזק בכל הכיוונים.
גם מבחינה פיסית וגם מבחינה נפשית. אדם
שיכול לייסד אירגון עצום ולתמוך בו. אדם
זה אינו יכול להחמיץ את דרכו. מובטח לו
תפקיד חשוב ורב״אחריות.
- 25.5אדם בעל חוש־הטתבלות חד,
שכל חריף ויכולת אבחנה מדוייקת. הוא
פעיל מאוד, יכול להיות בלש טוב, בעל שכל
מעשי ולא תיאורטי.
- 26.5אדם מושלם. מה שיעשה הוא
יבצע באופן יסודי ביותר. הופעתו גאה. יש
אצלו סדר בעסקים או בענייני היוס״יום
ושיטחיות מטויימת בעיסוקים הרוחניים.
עלול להיות אנוכי, גאוותן, אך בעל שכל.

- 29.5אדם בעל כשרונות מעשיים,
מתאים בעיקר לעסקים.
- 30.5אדם בעל שכל מוזר ביותר. הוא
יעסוק במשהו שלמרבית האנושות אין
סבלנות לעסוק בו: הוא בעל כישרון לחבר
חידות, לפתור אותן ולפתור בעיות
מסובכות.
- 31.5אדם בעל כוחות עצומים. מזלו
בחיים הוא בצמיחה מהירה ובכל מה
שיעסוק יצליח, באילו ייעזר בכוחות
מאגיים. מייעצים לו שיהיה מתון ובעל
שיקול־דעת כתוספת לביטחון הגדול
והאמון הגדול מדי בעצמו.
אדם שניחן באופי בלתי״רגיל שלא

קל להבינו. יש לו יותר כוח ממה שמייחסים
לו. קיים מום מסויים בצורתו החיצונית,
שמפריע להתפתחותו, והאופי החזק לא בא
לידי ביטוי מלא. הוא יודע זאת, אך לא יכול
להימנע מלהסעות מעט ולהיות דו״משמעי.
מלבד זאת, איש״עסקים סוב, זריז וערמומי

- 27.5אדם שעוסק בעיסוקי בית, וחובב
חיות־בית.
- 28.5תאריך זה הוא בגדר תעלומה
לאסטרולוג חרובל, הוא טוען שגלום בו סוד
שאינו מבין אותו.

בענייני כספים. חסרים לו יסודות דתיים
ומוסריים.
- 2.6אדם חוקר מבאניקה ואוהב
נסיונות בדינמיקה.
- 3.6אדם בעל מסרות נשגבות וכשרונות

מצב-חרוח וההרגשה הכללית אינם קלים
בתקופה זו. אל תעמיסו על עצמכם אחריות
נוספת חשוב למח ולה־רגע,
חמתה שגו אתם
שרויים עלול לאלץ
אתכם לשכב במיטה
ימים אחדים. ה־ 6וה־7
בחודש אינם מתאימים
לשיחות, סיכומים והסכמים,
ובוודאי שלא
;21 ביוני -
רצוי לחתום על מיס-
כ 21 ביולי
מכים חשובים באותם
ימים. יפרשו את דבריכם
לא נכון וזה עלול לסבך אתכם מאוחר
יותר. ב־ 8וב״ 9טוב יותר להישאר בבית.

ה* 6וח 7-בחודש יחיו מאוד מעייפים.
תרגישו חסרי מרץ וכוח, לכן כדאי לתכנן
סדר יום שקס. ה8-
וה 9-יהיו מחגים ונעימים.
פגישות מיק-
דיות עשויות לחגיא

לחידוש קשרים רומנטיים.
ב 10-ו 1־ 11בחודש
תתכוננו לגייס
את כל הכוחות כדי
להתגבר על חכעיות
הכלכליות הלוחצות.
תהיו חייבים לתת
תשובה והפעם זו תהיה קשורה להחלטה
בכוחות עצמכם.
שעליכם להחליש

זסוסן

ב 6-וב 7-בחודש אתם עלולים להתפתות
להוציא כספים יותר ממה שאתם יכולים
לחדשות לעצמכם. ביח סים
עם אנשים קרובים
עלולה להתפתח מריבה
וזה יביא לאכזבה. ח8-
וה״ 9מתאימים לשיחה
גלויה עם בני-הזוג או
עם בני-מישפחה קרו־בים.
ה* 10 וה 11-בחודש
יהיו קשים במיוחד.
81 זן||ו8 <1,1:
מצב-הרוח קשה וידידים
עלולים לגרום לכם
לאכזבה. כדאי לסמוך דק על עצמכם. ה12-
בחודש יביא עימו מצב-רוח משופר.

בתחום חמיקצועי אפשר לעשות הרבה כדי
להתקדם. רד 6וח־ 7מתאימים לשיחות עם
הממונים או עם עמיתים
לעבודה. אין ספק
שתהושו חסרי ׳מנוחה
ועצבנים, אך דווקא
בגלל זה טוב יהיה
לשוחח ולפרוק כל מה
שהצטבר בפנים בתקו11(111:1

האחרונה. ב־10
22 באוגוסט -
וב־ 11 בחודש רצוי לא
22 בספטמבר
לבצע כל נסיעה, אם זה
לא הכרחי אנשים יהיו
מאוד תוקפניים כלפיכם ואתם עלולים
להתעצבן ולהסתבך בגלל אשמה של אחרים.

מאזני1,

מצב־הרוח אינו קל בימים אלה, אנשים
שעימם היו לכם קשרים קרובים, אמם
מבינים אתכם ומסתכסכים
בגלל ענימים
של מה בכך. ב־ 6או ב־7
בחודש עשויות להישמע
באוזניכם רצעות חדשות
ומעניינות הקשה
רות לתחום העבודה.
קישרי ידידות יעזרו
ו^־.ו:וג,גמוי.י>3
לקדם את שאיפותיכם.

8 *81
נצלו את התקופה, כדי
לקדם את כל העניינים
הדורשים פתרון מהיר. בתחום המישפחתי
והרומנטי עליכם להשתדל לא לנפץ קשרים.

בימים אלה אתם נאלצים להמתין
להחלטות של בני־הזוג או של שותפים
לעבודה, לא כדאי
להחליט החלשות לפני
בן. בדאי לחכות ואחר-
כך לראות באיזו דרך
לנהוג. לא שוב לתכנן
בנפרד, בדאי לשים לב
לתוכניות ולעצות של
בן-הזוג או של ידיד
} 2בנובמבר ־
קרוב. ה־ 6וה 7-בחודש
20 בדצמבר
עשויים להביא למיפגה
מחפבני, אולם, באמור,
ההחלטות בקשר לבך תיעשנה מאוחר יותד.
ימים מאיד קשים יהיו דד 10 וה״ 11 בחודש.

מועיל לו ולאחרים, חוץ מאשר גרימת הנאה
לעצמו.
- 4.6אדם בעל כוחות ענקיים במחשבה,
היגיון נפלא, פילוסוף מעמיק. מרשים את
העולם שבו הוא חי.
- 5.6אדם אקטיבי, חסר מנוחה, עקשן
מתגעש ושיסחי במחשבה.
- 6.6אדם שתמיד פועל לטובת הכלל,
אוהב שלום ומקדם מעשים טובים.
- 7.6אדם הנוהג להתמסר לענייני
מיסתורין, מחפש בנסתר ועשוי לחולל
גדולות בתור עוסק בנסתר.
- 8.6טיפוס מרקוריאלי מובהק, בעל
מיקצוע ונטיות מרקוריאליות. בלומר; הצד
המפותח בו קשור לתיקשורת, יחסי״ציבור,
קלילות, חן ובו׳.
- 9.6אדם שיש לו נסיה להתעסק בצורה
מתמידה באיזו עבודה שהיא. אופי שנתון
להשפעות חיצוניות מרובות.
- 10.6אדם בעל אופי חיובי ביותר,
שעל-ידי מאמץ אישי ועבודה, עושה משהו
לטובת האנושות. לא אדם רגיל, נעלה מאד.
- 11.6תאריך זה מצביע על אדם שנקלע
לקשיים איומים במקום הולדתו. השמש
שוקעת עבורו במקום אחד, ואילו בחלק
תבל אחר היא זורחת עבורו שוב.
- 12.6אדם בעל אופי אציל, שנושא את
חותם הנדיבות. נעוריו מבטיחים הרבה,
אבל גורל ומזל פונים לעתים נגדו. נשמה
רגישה. לא נולד בזמן ובסביבה הנבונה.
תוכניותיו הגדולות נתקלות בקשיים
גדולים.
- 13.6אדם שמאבק החיים דיכא אותו.
חסר לו מרץ ואומץ־רוח מוסרי.
- 14.6אדם בעל תחושות מעודנות.
אוהב ועוסק הרבה במדע ובמחקר.
- 15.6אדם שעשוי להשיג דברים ראויים
לציון, אלא שאינו מצליח בשום־דבר גדול.
- 16.6אדם שנצמד להרגלים מקובלים
וחיי הכרה טובים, מקדיש זמן רב להעשיר
עצמו, בעל כשרונות אמנותיים.
- 17.6אדם שיסחי, רואה באמנות
הדקורטיבית יותר מאשר בטבע.
- 18.6אדם שלא אוהב שינויים. אינו
מתעניין בהמצאות חדשות. חוקר מעמיק
כשהתנאים מאפשרים. בעל שיפוט מצויין.

ענייני עבודה מעסיקים אתכם וגוזלים את
רוב זמנכם. עומס עבודה ואחריות נוספת
מקשים עליכם. יש לחשוב
בכובד-ראש על
שינויים בעבודה, אולם
לא רצוי להגיע להחלטה
בתקופה זו. שוב
יהיה לבדוק מקומות
שתים ולהכין את הרקע.
כדאי לבצע את
ז 2בדצמבר ־
9ו בינואר
השינוי בעוד כשלושה
חודשים. המצב הבריאותי
דורש השגחה. אל
תזניחו את עצמכם וגשו להתייעץ עם רופא.
רעיונות שאתם מציעים, עשויים להתקבל.

יחסים דומנסייס חדשים יחזירו לבם את
שימחת-החיים. לפתע נגמר לבם מאהבה
אחת וכבר מתחילה
השגיח. הרומגשיקה חו גגת•
סוב לעסוק בפעילות
ספורטיבית ולצאת
לטיולים מסיעות. הדגש
חוא על תנועה.
ישיבה בבית והיצמדות
לשיגרה עלולה לגרום
למצב-רוח פסימי. הי[!
?זזז רז
צירתיות מודגשת גס
היא, לכן סוב להוציא
לאוד רעיונות חדשים, ולאמנים שכיניכם זו
תקופה פוריח כמיוחד. מצב-הרוח ישתפר.

בתקופה זו יש מחשבות על שינוי במקום
המגורים. יתכן שתתפתו לשנות את סדר
הרהיטים. מה שברור
שהדירה זקוקה לאירגון
מחדש. אורחים יגיעו
לביקור ללא הודעה
מראש. אך קרוב לוודאי
שהביקור יהיה מוצלח
במיוחד. גד 6וב־ 7בחודש
תוכלו לשכנע כל
אחד בבל דבר שאתם
9ו בפברואר
20 במרס
מעוניינים בו. הקסם
שלכם יבלוט ובני המין
השני יימשכו אליכם. ב־ 8וב* 9בחודש יחיה
עליכם לדאוג לבריאות של בני־המישפחה.

*ץ ילצול חד של מכשיר האיג־טרקום
העיר את רס״ן הנרי קוט,
במוצאי־שבת כתחילת חודש יולי
בשנה שעברה. הקצין הציץ בשעונו
וראה כי השעה היתה אחרי חצות.
ממכשיר האינטרקום שמע את קולו
של נהגו האישי, אריה דתיאל. אריה
מלמל מילים בלתי ברורות. עד שפתח
הרס״ן את הדלת הספיק הנהג להגיע
למסדרון והקצין ראה אותו יושב על
המדרגות, ראשו כבוש בזרועותיו והוא
ממרר בבכי.
״הסתבכתי ...הסתבכתי חזר ואמר
אריה. הקצין הרגיע אותו ושאל
מה קרה. כאשר התאושש אריה, סיפר
למפקדו כי פגש את אורנה ואילן, ניגש
אליהם ורצה לדבר איתם, אבל הם
התחמקו ממנו .״אז תפסתי קריזה, אני
לא יודע מה קרה ונורו יריות,״ גילה
אריה.
רס״ן קוט, שהוא תובע צבאי
במיקצועו, ייעץ לאריה לגשת לתחנת־המישטרה
ולספר שם את סיפורו.
״אריה היה אז הנהג שלי בערך
חמישה שבועות.״ סיפר רס״ן קוט מעל
דוכן־העדים בבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב .״נסענו יחד בדרכים שעות
ארוכות, ובמצבים כאלה מדברים. אריה
סיפר לי הרבה על אורנה. בחורה

איים עליה אריה שירצח אותה ויתאבד.
בספטמבר 1981 הגיעו הדברים בין
אורנה ואריה לידי אלימות. לילה אחד
התפרץ אריה לחדרה של אהובתו וניסה
לפגוע בה בסכין מיטבח. הוא הצליח
לשרוט את פניה וצווארה, היא צעקה
וחברים הפרידו ביניהם. אריה נלקח
למישטרת טבריה, ואחיו לקח אותו
משם בחזרה העירה, כדי להרחיקו
מאורנה.
באותה תקופה היה החבר הטוב אילן
מגויים, והוא שמע על המיקרה מחברו
אריה. אריה סיפר לו עד כמה גדולה
אהבתו לאורנה, עד כמה היא חשובה
לו, וכי לא יוכל לחיות בלעדיה. בחודש
אוקטובר של אותה שנה התגייסה גם
אורנה לצבא.

כאשר מולו התייצבו בזה אחר זה חברו
הטוב ביותר אילן לוי ואהובתו אורנה
משה.
כאשר עלתה אורנה על דוכן־
העדים, אפשר היה להבין בקלות מדוע
התאהבו בה שני החברים ויצרו משולש
מסוכן. אורנה היא בחורה קטנטונת,
בעלת שיער ארוך ומתולתל ועיניים
חומות תמימות. היא לא הישירה את
מבטה אל אריה במשך כל זמן עדותה.
תקיפה פטפין מיטבה
שאלות התובעת שרה ספיר/חן,
סיפרה אורנה לשופטים כיצד
הכירה את הנאשם. אריה ואילן הצטרפו
אחרי סיום לימודיהם, בקיץ של שנת
,1981 לגרעין עירוני שהחל מתגבש
בעיר ועבר אחר־כך לקיבוץ דגניה
להכשרה. אורנה, גם היא רמת־גנית,
הצטרפה לגרעין יותר מאוחר ושם
פגשה בהם. אריה ואילן היו חברים מאז
בית־הספר העממי וגם לצבא התכוונו
לצאת יחד. באותה תקופה היתה לאילן
חברה קבועה, ואריה התאהב באורנה
היפה. במשך חדשים אחדים, לפני
היציאה לקיבוץ, היו אורנה ואריה
חברים. אולם עוד לפני שיצאו לדגניה,
פגיעות בצוואד וביד

אורנה (למעלה) ,אורנה
ואילן היה החבר הטוב
ביו ת ר של אריה

שאותה הכיר בגרעין העירוני לפני
הצבא. הוא סיפר שאורנה עזבה אותו כי
לא גייסו אותו לצבא יחד עם האחרים,
בגלל בעיות רפואיות. הוא הראה לי
תמונות שלהם יחד, והבנתי שהוא היה
מאוד קשור אליה, למרות ניתוק
היחסים ביניהם. מה שפגע בו במיוחד
היה שאורנה התחילה לצאת עם אילן,
חברו הטוב ביותר״ סיפר הקצין.
כל אותו זמן ישב אריה על
ספסל-הנאשמים. שערו קצוץ קצר,
ועיניו ספק מחייכות ספק בוכות. הוא
נראה בודד מאוד על ספסל־הנאשמים,

החליטה אורנה לעזוב את אריה.
בחודש הראשון בקיבוץ עדיין היה כל
הגרעין יחד, ואז גוייסו הבנים ויצאו
לצבא. הבנות נותרו בקיבוץ ואריה,
שלא גוייס נותר עימן.
באותה תקופה היו היחסים בין
אורנה ואריה מוזרים למדי. באופן
רישמי כבר לא היו חברים, אבל הם
עדיין אהבו וקינאו איש לרעותו. כאשר
יצא אריה עם מתנדבת ששהתה
בקיבוץ, עשתה לו אורנה סצינת
קינאה. לעומת זאת, כאשר הצהירה
אורנה כי איננה רוצה להיות חברתו,

^ תחילת שנת 1983 נפרד אילן
מחברתו הקבועה והחל נפגש עם
אורנה. היחסים ביניהם הפכו ליחסי
אהבה והם החלו יוצאים בקביעות.
״ידעתי שזה יפגע באריה שאני
יוצא עם אורנה, אבל לא יכולתי כבר
לעשות כלום,״ העיד אילן. גם אילן
היה נבוך מעט להעיד נגד חברו הטוב,
שממנו לקח את אהובתו ולא היישיר
את מבטו אליו .״קצת לפני שהייתי
חבר של אורנה, ניתק הקשר ביני ובין
אריה, ואינני יודע מי סיפר לו שאנחנו
חברים,״ העיד אילן המזוקן ,״אבל
כאשר אני חושב מה היה יכול לקרות
מהיריות שלו, אני כועס עליו מאוד,״
הצהיר.
הכאב הרדום בגלל הפרידה מאורנה
התעורר לחיים, כאשר נודע לאריה על
הקשר שנוצר בין שני חבריו הקרובים
ביותר. הוא נהג לטלפן וניסה לדבר עם
אורנה, הוא ניסה לראות אותה. מכיוון
שבינתיים גוייס גם הוא לצבא, יכול
היה לפגוש בה רק בסופי־שבוע,
והמיקרה אכן התרחש במוצאי־שבת.
אורנה ואילן, יחד עם זוג חברים
נוסף, ירדו מביתה של אורנה ברמת־גן
ביולי 1983 והתכוונו לבקר ידידים. זוג
החברים נסע ראשון במכוניתו, ואילן
ואורנה נסעו במכונית הסובארו
שלהם בעקבותיהם.
ליד תמרור עצור הגיחה לפתע
מכונית צבאית וחסמה את הדרך. אילן
ראה את אריה יורד מן המכונית
הצבאית לבוש מדים ובידו רובה גליל.
״ראיתי את אריה רץ אלי עם קת הרובה
מכוונת כלפי,״ אילן נבהל וניסה
להימלט מהמקום. הוא תימרן את
מכונית הסובארו אחורנית מכיוון
שחשש כי לא יוכל לעבור את מכוניתו
של אריה שחסמה את דרכו. באותו רגע
הלם אריה בקת־הרובה על חלון הנהג
ושבר אותו. בעוד המכונית נמלטת,
הרים אריה את הרובה וירה. היריה
ניפצה את החלון הקידמי של
הסובארו. אילן שמע יריות נוספות,
אך הוא המשיך לנסוע במהירות
לתל־אביב. שם עלה לדירת חברים
וגילה כי הוא שותת דם. הוא היה פגוע
בצווארו ובידו.
אילן טילפן למישטרה והובל
לבית־החולים. הפצע בצווארו נחבש,
אחרי שהרופאים הוציאו רסיסי כדור
מתוכו. אורנה לא נפגעה כלל. כשיצאה
המישטרה למקום האירוע גילתה כי
עובר־אורח, שעמד על המידרכה בזמן
הירי, נפצע גם הוא ונלקח לבית-

חולים.
אריה נעצר עד תום־ההליכים,
ונאשם על־ידי התובעת ספיר־חן
בניסיון לרצוח את אילן ואת אורנה, וכן
בכך שגרם חבלה חמורה לעובר־האורח.
במישפט,
המתנהל בפני השופטים
אורי שטרוזמן, מאיר צבי־הכהן והשופט
חיים אדר, אין כמעט ויכוח על
העובדות. אריה מודה, כי ירה לעבר
המכונית, גם בדיקת כף־היד שנערכה
לו אחרי הירי הוכיחה כי טיפל בנשק.
השאלה היחידה שנותרה היא מה היתד,
כוונתו של אריה בזמן היריות, האם
התכוון לרצוח את אורנה ואילן בגלל
קינאה ואהבה נכזבת, או שמא נפלטו
הכדורים במיקרה, והוא ירה בלי
מחשבה וללא כוונה לפגוע בזוג.

אילנה אלון

קולנוע למבקרי־קולנוע ,
ויי

(המשך מעמוד )32

נותרו מעט מאוד שגיאות שלא עשיתי
עדיין.
— איך הצלחת להגיע לנוסחה
שלך, בבחירת הנושא והטיפול בו?
לא הגעתי אליה, אלא התגלגלתי
אליה, אם אפשר לומר כך. אפילו
באכספרס של חצות עוד חשתי שאני
טועה ושוגה פה ושם, ונדמה לי שרק
בגיבור מקומי חשתי את עצמי בטוח
במלוא מובן המילה, ולא נסיתי להיות
חכם ער כדי כך שאסדר גם את עצמי.
— איך אתה מגיע לכל הצעירים
שנדמה כאילו אתה מגלה בקבלנות?
אני מבלה ארבעה חודשים בשנה

בהוראת קולנוע. ובמשך תקופה זו אני
נמצא בקשר הדוק עם צעירים, אלה
מצביעים לפני על דברים שכדאי
לראות ועל כשרונות שאחריהם כדאי
לעקוב. כך גליתי לדוגמה את פט
או׳קונור שביים את קאל. אין ברירה,
מי שעוסק בספרים צריך לקרוא הרבה
ומי שעניינו קולנוע חייב לראות הרבה
סרטים. חוץ מזה, יש לי שיגעון פרטי.
אני רושם כל דבר שנאמר לי, כל שם
וכל הערה, אני מתחשב בכל ומנסה
ללמוד מן הכל.
— האם אתה באמת סומך עד כדי
כך על הזולת?
צריך להבין, שכאשר אדם אומר לך
שמשהו מצא חן בעיניו, אות הוא
שהאיש מוכן להתחייב אישית בדעתו.
אם הדבר שיכנע אותו רק חלקית,
סביר להניח שלא יזכיר אותו כלל.
— האם אתה באמת מחוסן מפני
הפקת סרט כושל?
חס וחלילה, ואני מתכוון לכך בכל
הרצינות. אם בעוד חמש שנים ניפגש
כאן ותאמרי לי שלא הוצאתי מתחת
ידי אפילו כישלון אחד, סימן הוא שלא
התאמצתי די הצורך, ולא העזתי די
הצורך ולא חיפשתי לעצמי דרכים
חדשות כראוי.

אמנם יש כיוונים שאינם מושכים
אותי אישית ומשום כך אין סיכוי
שבהם אעז יותר מדי: סירטי־מין
למשל, או סירטי מדע בדיוני. מאחר
שאני אוהב סרטים סיפוריים, שבהם
העלילה ברורה, יש גם להניח שלא
ארחיק לכת אל הסיבוך המיותר
בסיפוריות.
— מה הוא בעצם הקולנוע שאתה
אוהב, אם כבר מדברים על כך?
אני אוהב את הקולנוע של שנות
ה־ ,50 הסרטים של דייויד לין ושל
סטאנלי קרמר מאותה התקופה, סרטים
של פרר זינמן ושל איליה קאזאן. תהיה
זאת שטות מצירי להתכחש היום
לדברים שעליהם גדלתי ושקרובים
אליי כל־כך. גישתם של כמה מבני
דורי, המנסים להפנות את הגב
לקולנוע הזה, נראית לי אווילית
וצבועה גם יחד.
— איך אתה מסביר את העובדה
שכל־כך הרבה בימאים בריטים, אחרי
שהם מצליחים בבית, יוצאים לעבוד
בארצות־הברית?
אני חושש שאנחנו נגועים במחלה
מסויימת, באנגליה, ובדיעה קדומה
שאומרת כי מי שמצליח בבית ואינו
מנסה לעשות את הצעד הגדול מעבר
לאוקיאנוס, אינו שאפתן די הצורך או
אינו מוכשר די הצורך.
— התעשיה הבריטית עברה משבר
קשה בשנים האחרונות, משבר שהיום
נדמה, לא מעט בזכותך, כי היא יוצאת
ממנו. מדוע?
ראשית, כל הכשרונות באנגליה
התרכזו בטלוויזיה, שם התאפשר להם

להביע את עצמם בכל החופשיות ולכן

לא הרגישו צורך לחפש משהו אחר.
שנית, ואולי זה יהיה מצחיק לומר,
אנחנו אומה של יושבי בית, ומן הרגע
שהטלוויזיה התפתחה, מצד אחד,
והחימום המרכזי הגיע לכל הבתים,
מצד שני — לא היה עוד מניע מדרבן
באמת לצופה הממוצע שייצא מן הבית
אל הקולנוע. אפילו לא העובדה
שבבית־הקולנוע חם יותר.
הצרה היא שבתי־הקולנוע לא ידעו

להגיב על כך, ניצבו המומים והמתינו
שהרעה תחלוף מעצמה. רק עתה הם
מתחילים ללמוד שיש קהל שאוהב
קולנוע ושאפשר להביא אותו לשם, אם
מציעים לו את התנאים הנכונים.

העולם הזה 2440

לרות
רק לא אגואיסט

עליה.״ ועוד מפיו, :טכס זה דבר יפה
בין שניים. בין חמישה זה דבר נהדר.״

תני לו לרדוף אחרייך, ואז
תתפסי אותו. כמה כללי זהב: אל
תקני לו מתנות לפני שהתיידדתם, אל

שלך, ואל תרדפי אחריו, אפילו אם
תתפוצצי. זיכרי: גבר זה כמו כבוד -
כמה שיותר תרדפי אחריו,הוא ימהר
לברוח. אז שיהיה בהצלחה, מותק.

לא ר1צר. ילדים
תשמעי איך ( )1008/84 מתאר את
עצמו. אפילו אם את לא מחפשת, או
שאת בגילה של בתו, הוא עשוי
להעלות חיוך על פנייך. אז ככה :״אני
גרוש, שני הילדים כבר גדולים, נסעו
להם לחו׳׳ל, בן ,48 עובד מדינה,
מסודר, אוהב מוסיקה, גובה 1.80 מטר,

אם אתה אוהב בלונדיות — זה
בשבילך, ואם לא, גם אז כדאי להמשיך
לקרוא, כי ( )1006/84 נשמעת כל־כך
נחמדה, עד שהיא בוודאי תסכים
להחליף למענך את הצבע, כמובן
בתנאי שאתה עונה, פחות או יותר, על
דרישותיה. היא מצהירה שהיא גרושה
באשמתה, לדבריה :״אם מישהו רוצה
לדעת מה היתה אשמתי, אז בבקשה:
הייתי טובה מדי.״ היא בת ,37 אם
לשניים, נאה, עובדת בתפקיד ניהולי,
ואוהבת לצייר ולטייל בארץ.
אתה עשוי לעניין אותה אם אתה
אינטליגנטי, נאה, בשנות ה־ 40 המוקדמות
ובעל חוש״הומור, כי ״אחרת לא
נוכל להתגבר יחד על הגרוניות
ששנינו מביאים זה לזה,״ היא כותבת.
אם אתה אגואיסט, שרוצה רק לקבל
ולא מוכן לתת — אל תכתוב לה. היה
לה כבר מספיק מהסחורה הזאת.

שמעתי רופא פחמי אחד אומר,
שהצרה עם אולקוס היא,שאתה יכול
לקבל אותו, ובכל ואת לא להצליח.

את מיסכו־ הטלפון
( )1007/84 היא רווקה, בעשור
הרביעי לחייה. היא מקווה למצוא
חבר־לחיים כי היא לא רוצה להיות עוד
לבד .״קשה לי לספר על עצמי, כי עוד
לא ניסחתי אף פעם תיאור של עצמי,״
היא כותבת ,״אולי יהיה לי יותר קל
לעשות זאת בדרך השלילה: אני לא
יפהפיה, לא דקיקה ולא בלונדית עם
עיניים כחולות. אני ילידת הארץ,
ממוצא מיזרחי, חברה׳מנית, נעימה,
לבבית, יודעת להיות חברה טובה,
אוהבת בית חם, מוסיקה קלאסית, ציור
ותיאטרון.״ האיש שלה צריך להיות
איש״שיחה, בסביבות ה־ ,50 בלי בעיות
פרנסה ו״שיידע להעריך את מה שיש
לי להציע ״.פלירטים והרפתקות לא
באים בחשבון, רק הכרות על בסיס
רציני. ועוד הערה, לסיום: כיוון שאין
לה חשק להתחיל בהתכתבויות, היא
תעדיף אם תציין את מיספר הטלפון
שלך.

אני מתה על וודי אלן. לא נראה
מי-יודע־מה, אבל איזה ראש, .כשאני
רואה בחורה יפה,״ הוא אוסר,, ,אני
רוצה לכתוב שיר, לבכות, להתנפל

עיניים חומות, עיניים כחולות
הסתכלו שוב על התמונה הזאת. היא נראית כמו אחת שוודי
אלן ומיליוני גברים אחרים היו מתנפלים עליה בשימחה רבה, אילו
רק היתה להם הזדמנות. ליפהפיה האקזוטית הזאת קוראים שרי
חן, והיא דוגמנית, בת .25 היא ממוצא בוכרי וצבע עיניה המקורי
הוא חום, אבל מדי פעם, כאשר בה לה להיראות שונה, היא
מצמידה לעיניה עדשות״מגע כחולות, כמו בתצלום הזה, למשל.
למרות שכדוגמנית מבוקשת היא מרוויחה לא־רע ויכולה להרשות
לעצמה דירה שכורה משלה, מעדיפה שרי הרווקה להתגורר עם
אמה ברמת״גן .״אני אוהבת את המיסגרת המישפחתית ׳,היא
אומרת ,״זה יותר נעים מאשר להיזרק לבד באיזו דירה.״
תשאלי אותו,מתי נתראה!׳ והכי טוב
תהיי פאסיבית. אבל בצורהמופגנת. הסתכלי בו עוד ועוד, אבל
ברגע שיביט בך, השפילי מייד את
עינייך. הוא יבין שהוא מעניין אותך,
והוא עשוי לגשת ולעשות את הצעד
המקווה. אם לא -מגיע לך משהו
יותר טוב. אמצי את כל כוחיהרצוו

רינונים

אומרים שהצבא זה מישרד־השידוכים
הכי־גדול בארץ, ואני,
מצירי, הייתי מוכנה להיכנס שוב
למדים ולבצע את התפקיד הכי
משעמם בצה״ל(פקידת זימונים
בבית־דין צבאי, אם זה מעניין
מישהו) ,רק כדי שאוכל, שוב,
להתחתן לפחות אחת לחודש.
אבל מה חשובים הסיפורים
הפרטיים שלי לעומת השידוך
הצה״לי של השנה. אני מתכוונת
לנישואיו של תת־אלוף יוס
אלדר, קצין חינוך ראשי, עם
רב־סרן טלי שטיינברג, שהיא
סגנית מפקדת בסיס ההדרכה של
החינוך. הוא בן ,40 היא צעירה
ממנו ב־ 10 שנים בערך.
יוס, הוא בעל עיטור־העוז
ממילחמת יום־הכיפורים, וגם
נפצע במילחמה זו. את טלי הנאה
הוא הכיר אתם־יכולים־לנחש־איפה,
לפני כשנתיים. העובדה
שהוא היה אז נשוי ואב לשלוש
בנות (הגדולה בת ,)17 לא
הפריעה לרומן. הם אפילו עברו
להתגורר יחד, בדירתה של טלי
בצפון תל־אביב. לפני חודשים
אחדים הוא התגרש, ולפני שבוע
הוא התחתן שוב. יש אנשים שלא
יכולים להיות רגע אחד לבד.

הצבא מתחתן עם צבא,
ועסקים עם עסקים. הוא —
איש־עסקים ומבעלי מועדון
קיסר דובי טייג, בן ,33 גרוש
ואב לילד. היא — בתו של בעל
בית־החרושת לגפרורים נור.
קוראים לה הדר, והיא סטודנטית
להיסטוריה ולצרפתית באוניברסיטת
תל־אביב, ובשעות־הפנאי
גם דוגמנית. דובי, הגרוש
המבוקש, יצא עם הרבה חתיכות,
אבל אלה היו רק סיפורים
קצרים. ברגע ששם עין על
יורשת הגפרורים, שהגיעה
למועדונו לבילוי ערב עם
ידידים, הוא נדלק, ומאז הם יחד.
החתונה נקבעה לעוד חודשיים.

ולאסיפות־הורים. רוצה מישהי שאוהבת
בית חם, לא בסיגנון של כל יום,בוא
נאכל במיסעדה׳ .רוצה אשה נקיה

עיניים כחולות, ואין לי הרבה סתימות
בפה. אני רוצה להכיר בחורה נאה, אני
מדגיש — נאה. לא סובייקטיבית.
אובייקטיבית. אמרו לי כבר בטלפון
,אני יפה.׳ באתי וראיתי איזה קרוקודיל.
מה זה פה — גן־חיות?
״הגיל הרצוי — עד .40 ילדים אני
לא רוצה. מספיק הלכתי לטיפת־חלב

הבי די וןהעדין
אילו רק יכולתי, הייתי מצמידה אליי את אסף
גורנר במשך 24 שעות ביממה, לא רק מפני שהוא
חתיך, סימפאטי ובנאדם מעניין באופן כללי, אלא
גם בזכות שליטתו בקונג־פו, שהיא -למי שלא יודע
תורת לחימה סינית עתיקה. עם שוטר־ראש כזהאפשר להסתובב בביטחון בכל מקום ובכל שעה,
וגם לישון בשקט.
הוא בן ,27 רווק, מתולתל, גרפיקאי במיקצועו
ועוסק גם בהלחנת מוסיקה ובנגינה על פסנתר,
גיטארה וסיטאר. על הכלי האחרון הוא למד לנגן
בעת שהותו, במשך שנה, בהודו ובארצות המיזרח
הרחוק. אסף לא נראה ביריון במיוחד. יש לו מראה
די עדין, אפילו. .הקונג״פו זה אימון פיסי שמפתח
לא רק את כוחות הגוף, אלא גם את כוחות״הנפש,״
הוא מסביר. את חוויותיו בנושא הוא סיכם בספר
בן כמה עשרות עמודים, ששמו אזריך -שהוא שם
של גיבור דמיוני. מר״קונג־פו מגדיר את עצמו כ״גבר
של אשה אחת׳ ,ואותה אחת חייבת, לדבריו, להיות
בעלת עדנה, אמת ויופי.

ומסודרת, כי אני לא מסודר, אבל אוהב
סדר.

קוראיס/קוראות המבקשים -
לענות למיבתבים לרותי מת
בקשים לעשות זאת תוך ציון
שם המברבם במדור או דד
מיבבר המזהה שלו 84 על
גבי המעמסה. נא לציין גם
״מיכתבים לרותי״ ולשלוח למערכת
״העולם הזה״ ,תל־אביב,
רחוב גורדון .3
זאת, כמובן, גם הכתובת
לקוראות/קוראים המבקשים
לפנות למדור.

הנסיכה זאוה: הססונות היא אם כל חטא
ובכן, למה רק הנסיך ויליאם ואמו
ליידי די תופסים את כל העמודים
בעיתונים — מדוע לא היא, הנסיכה
ז אר ה בת השלוש, בתם הצעירה של
הנסיכה אן ומארק פיליפס? אומנם
צריך לעשות חשבון ארוך כדי לדעת
מה בדיוק הסיכוי שלה לעמוד בתור
כיורשת כתר אנגליה, לפי המסורת,
אבל דווקא משום כך נראית זארה
ילדה בריאה בנפשה לחלוטין. בשעה
שכולם עומדים דום במיסדר חגיגי,
היא עוברת בין הרגליים, בודקת את
שיניו של סוס אחד ואת רגליו של סוס
אחר. אחר־כך היא מחבקת כלב
ושולחת מבט חשדני לעבר האנשים
העומדים מסביב. האם מישהו מצלם
אותי עכשיו?

סטפאג :,הנסינת השמות מענו ו גוו
קשה לדעת מה מושך את פול בלמונדו להקדיש את כל שעות הפנאי שלו
לספורט אחד ויחיד — מכוניות מירוץ. הוא עושה זאת בלהט ובאדיקות ובתעוזה
רבה כל אימת שרק נודע לו על מירוץ מכוניות כלשהו, לא כל שכן בסביבת
מונאקו, שם מתגוררת חברתו הנאמנה, הנסיכה סטפאני. קשה לדעת מה עובר
בראשה של זו, כשהיא עומדת מעבר לגדר, במיקרה זה בשעת מירוץ מכוניות
בקלרמונט־פראן, מחזיקה חזק בתיל, ונושכת את שפתיה. עברה שנה בלבד מאז
קיפחה אמה את חייה בתאונת־דרכים, כשסטפאני היתה במכונית, ועד עצם היום
הזה לא יודעים בדיוק את פרטי התאונה. והנה, בן זוגה שממנו לא נפרדה מאז, פול
(בנו של ז׳אן פול) בלמונדו, בוחר במיקצוע הספורטיבי המסוכן ביותר הקיים עלי
אדמות ובמירוצים המסוכנים ביותר. האם גם הוא ירש את תאוות הסכנה מאביו,
שנוהג לבצע את כל תעלולי הכפילים בעצמו, לקפוץ מעל גגות, לרחף באוויר
ולדהור במירדפי מכוניות? בין כה וכה עוברת סטפאני את כל הפחדים והחרדות
שעוברת אשת טייס, עם הציפיות הארוכות והתפילה הנצחית. לאחרונה אף הפך
פול את התחביב למיקצוע, ובגיל 19 בלבד הוא נהג־מכוניות־מירוץ מיקצועי.
סטפאני, שזה עתה מלאו לה ,18 ביקשה את רשות אביה להינשא לפול, אבל
תשובתו היתה נחרצת: לא.

הנסיך אנדה:
שומו הראש
הוא שומות
בויז׳יט באודו:

14184065

כבר שנים רבות שבריזייט בארדו איננה מופיעה על הבד, אבל תמונותיה
וכל תנועה שלה מלוות בתשומת־לב עיתונאית בדיוק כפי שקרה כשהיא היתה
כוכבת. ואין זה רק משום שהתגייסה להצלת בעלי־חיים מגורל מר ממוות ולטיפוח
אמנים צעירים ועניים, בעיקר ממין זכר. היא פשוט אשת־עסקים ממולחת. כבר
כמה שנים היא מנהלת חברת תמרוקים משגשגת ומפקחת דרו הטלפון על מכירת
מישקפי־שמש הנושאים את חותמה. הפעם החליטה שסן טרופה זקוקה לחנות
חדשה, וכי היא זקוקה להכנסה חדשה. לכן פתחה בעיירת־הנופש הצרפתית
שלחוף־התכלת בוטיק הנושא את השם לה מאדרג. ובכן, מהיום והלאה לא
מבקרים רק במוסיאון שאגאל בניצה או באחוזתו של דיוויד ניבן בקאפ פרא,
שכן יש אתר־תיירות חדש, הבוטיק של ביבי בסן טרופה. כדאי כמובן להצטייר
בכמה כרטיסי־אשראי, שכן כידוע מעט מאוד סנטימטרים של בד עם החתימה
הנכונה, עולה בחתימה אחת, אבל על סכום שמן מאוד.

היא בלונדית, נמוכת־קומה, בת 29
ובעלת דם קר. ואין הכוונה לגיבורת
סיפור־אהבה חדש, למרות שהיא לא
זזה מן הגבר שלה. אך גדיים דיילי,
היא אחת מאותן סופר־וומן של השרות
האמריקאי החשאי, שזכתה בתפקיד
חייה — היא הופקדה על הנסיך
אנדריו בשעת ביקורו הרישמי
בקליפורניה. אלופת הקאראטה והצל־פית
המעולה מסתירה היטב את
מומחיותה מתחת לגוף מחוטב וחיוך
מקסים. ומי יודע — כבר קרה פעם
שהנשמרת נישאה לשומר־ראשה. כך
הסתיים בהפי־אנד סיפורה של פטי
הרסט, ומדוע לא להיפר?

העולם הזה 2440

שיורי מקל״ן: תמונה ביתי נשכחת
בגיל 50 היא עדיין מפתיעה — היא משחקת נפלא (עובדה —
אוסקר) ,היא רוקדת כשד (מי שזוכר את מישדרי הטלוויזיה שבהם
הינחתה, רקדה, שרה ושיחקה) ,היא כותבת בשפה מרתקת, ופורה
בכתיבתה. אי־אפשר שלא להתפעל מן המרץ הבלתי־נדלה שלה ומן
הלשון החדה.
הפוליטיקאים האמריקאים פוחדים ממנה, אין הזדמנות שהיא מחמיצה
כדי לעקוץ בחן בלתי־רגיל, ולשלוח מסר ברור לנשיא רגן, בעוד היא
מניפה רגל למעלה וקופצת לצידה השני של הבימה.
אבל אחת התמונות, שלא תישכח, מאלבום הזיכרונות של הכוכבת, היא
פגישתה עם ניקיטה ונינה כרושצ׳וב, לפני 25 שנה, על בימת
ההסרטה של הסרט קן קן. מאז נפגשה עם מנהיגים רבים והיתה מן
האמנים הראשונים שביקרו בסין, אבל בין קאסטרו לקארטר, ידידיה
האישיים של הגברת, הי* לא תשכח את הנשיא הרוסי, שהיה מזועזע עד
עומק נשמתו מן ההעזה של האמנות הקאפיטליסטית, שהפגינה שירלי.

הנסיך ציאווס:
הנשיקה שזעזעה
הצרפתים עושים זאת בשיא
הטיבעיות כששני ידידים נפגשים
ומגישים זה לזה את לחיים
בזו אחר זו. הבלגים מחליפים
אפילו ארבע נשיקות, ביוון ובארצות
ערב מתנשקים ומתחבקים,
אבל בבריטניה הגדולה
טרם אישרו זאת רישמית.
לכן, כשביקר הנסיך ציאר־לס
בקולג׳ שבו לומד אחיו
אדוארד, בקיימברידג׳ ,ציפו
כל הנוכחים כי שני האחים
ייפגשו זה עם זה בלחיצת־יד
ידידותית. אבל כאשר השניים
התנשקו בחום, לא ידע מנהלו
המלומד של הקולג׳ מה לעשות
ולאן להפנות את מבטו הנבוך,
והצלם מיהר להנציח מעמד זה
שהתרחש שלא לפי כללי
הפרוטוקול.

העולם הזה 2440

סאנדרין בונ״ו: עוד ישמע עליה בקול גדול
הנערה החמודה הזאת שליד התופים איננה בהכרח
מוסיקאית, אם כי כישרון יש לה ובשפע. זאת היא כוכבת
סירטו האחרון של הבימאי הצרפתי מורים פיאלה
לאהבותינו. שמה, סאנדרין בונייר ובגיל 18 כבר נמצא
באמתחתה פרס סזאר, כתיקווה הגדולה של השנה, שנת
.1984 אם להוסיף לכר שיש לה מבט כמו של ז׳אן מורו,

חיוך של בריז׳יט בארדו, וחזה של מרילין מוגרו —
הרי אין ספק שיש לה סיכויים סבירים להמשיך ולהופיע על
הבד בתדירות גבוהה למדי. וכבר היא מבשרת על הופעה
בסרט חדש, סירטו הראשון של מארק אנג׳ו עם לורן
מאלה, אחד הכוכבים הפוטוגנים ביותר של הבד הצרפתי.
ואם היא גם תצליח הרי היא!תיקווה הראוייה לשמה.

השבועון הבויט׳ החשוב..,סאנדיי טיימס׳
למפיקי! 1מטבריה, שקיבל 1החות
האמנותי בין השניים. הוא אינו נראה
נינוח ושבע־רצון מההגדרות של שותפו
בן ה־ .40 בעוד שאחרים מלחשים על
חשבונות שאינם מכובדים ומישפטים
רבים, מצהירים השניים על יושרם
המוחלט .״בימים הקשים, היו לנו
לפעמים חובות, היו איחורים במתן
הצ׳קים. אבל מעולם לא גרמנו לפשי־טת־רגל
של חברותינו כפי שרבים
מאוד נהגו לעשות. ומעולם לא עזבנו
מישהו, כשאנו נשארים חייבים לו
אפילו פרוטה אחת.״

^ כמו אגשים
קטנים

ך 1י 71ד | ך 1ך | יורם גלובוס והמפיק-בימאי
ב ] 11 111 מנחם גולן קשורים בלן שר
מישפחתי -הם בני דודים. אד במשד השנים

הנה יושבים לפניכם השניים, העתק
מדוייק לדמות שאותה תיארו למענכם:
מדברים בשטף, יחפים למען הנוחיות,
במייזעים קמוטים, ביטנו של המבוגר
בין השניים מבצבצת מתחת למייזע,
כמו החוצפה, שבה הם שבים ומפתיעים
את הוליווד. מרושלים, כאילו זה עתה
נחתו מטיסה לילית, ולא טורחים לארח
לארוחת־צהריים את מנהלי חברת־הביטוח,
שאחריהם הם מחזרים כדי
שישקיעו הון — הזדמנות שאינה
חוזרת, כפי שהם מודים בענווה —
בעיסקי הסרטים שלהם.
בשנה שחלפה הפיקו מנחם גולן
ויורם גלובוס יותר סרטים מכל אחת
מחברות־הענק בהוליווד ובאמריקה
כולה, כולל מ־ג־מ/יו־איי(מטרו־גול־דין־מאיר/יונייטד
ארטיסטס) ,פוקס
המאה העשרים, קולומביה ופרא־מונט.
בהעזה,
במעשי אשף פיננסיים,
בזריזות ובמיומנות, ובשעות עבודה
ללא פשרה או הפוגה — 100 בשבוע
— התגרו השניים בענקים, ליגלגו
עליהם, ונראה שהניצחון בידם.
כמעט קריקטורות של התדמית
העצמית השאפתנית שלהם. ליושב־ראש
מועצת המנהלים והנשיא של
קבוצת קאנון יש מעט מאוד סבלנות
לשיחה בטלה ונעימה, או לשבחים
עצמיים.

לשבור את
המוגופול
ן*תוצאות הן שם־המישחק
1 1/ /כאן ולא דיבורים גבוהים או

46 _ 4

שבהן הם מנהלים את חברת קנון בארצות־הב־רית
ואת חברת נוח בארץ, יצרו ביניהם שני
קרובי־המישפחה מערבת־יחסים מיוחדת במינה.

הידמות לגדולים, או מראה זוהר
ומצועצע, אלא הצגת סרטים על
המסך,״ אמר גולן .״כשאנו מודיעים על
הפקה חדשה, אנשים סומכים עלינו
כל״כר, והשותפים בטוחים שאומנם
נייצר, עד כי הבנקים אינם דורשים עוד
ערבות מיוחדת להשלמת הסרטים.
בתעשיה שלנו, הרי זה ממש מדהים...
״קנינו את רשת הקולנועים
קלאסיק, ב־ — 1980 בעיקר כדי
לשבור את המונופול שבידי המפיצים
האנגלים — בעזרת הלוואה בנקאית.
מאה ושלושים אולמות ב־ 67 נכסים,
תמורת שבעה מיליון־שטרלינג —
כאשר הערך הניכסי של הרכוש בלבד,
היה 9.2מיליונים. כך שקניה במחירי־מציאה
כאלה נתנה לנו אפשרות
להראות את סרטינו באופן מקיף. אף
אחד בענף לא האמין, שתוך שנה נהפוך
עסקים מפסידים לנושאי רווחים, כפי
שהצלחנו לעשות.״
השניים יושבים, לפעמים משתרעים,
קמים וניגשים לטלפון, כרי לקבל
שיחות מארבעה קצוות תבל, למרות
שזהו יום ראשון אחרי־הצהריים (יום
מנוחה לכולם) ,בביתו של גולן. בן-דודו
של מנחם גולן, יורם גלובוס, גר
במרחק כמה מאות מטרים מביתו של
גולן. התה מוגש על־ידי בתו הצעירה
של גולן, סטודנטית באוניברסיטה של
דרום־קליפורניה.
למרות שהפכו רק עתה לאזרחי
ארצות־הברית, נשארו שני המפיקים
פטריוטים נלהבים של ישראל. שני
ילדיו הנותרים של גולן ושלושת ילדיו
של גלובוס נמצאים בבתי מישפחו־תיהם
בתל־אביב. השניים אינם נלהבים

למסעותיהם הקדחתניים ברחבי העולם,
ולדברי חבריהם, הם אבות מסורים
המיצרים על הפגיעה במהלך חיי
המישפחה הסדירים, הנגרמת בעטיה
של ההצלחה המתישה.

הסדר כספי
מיוחד
ך ם ללא י די ע ת הקשר הישראלי
^ של השניים, הצצה חטופה בבתיהם,
המעוצבים בנוסח המעמד הבינוני
בלוס״אנג׳לס, דיה כדי לחוש שמשהו
מפריד ושונה בין נערי הגו־גו והמיסוד
ההוליוודי של צרכנות ראווה ובתי-
הפאר של בברלי־הילס היוקרתית.
כאשר הטלפון מצלצל שוב, השוני
הופך לחד יותר. מאחרי חומות
הבירוקרטיה, שלה בזים גולן־גלובום,
מגיחים מנהלי חברות־הייצור ההוליוו־דיות,
המנסים להגביל את סיכוניהם,
ודורשים עוד סיקרי דעת־קהל. לעומתם
מחליטים שני המצליחנים
החלטות חפוזות, ללא כל טיקסיות,
וחוזרים אחרי נשימה עמוקה להלל
ולשבח את התחביב הסוחף־כל שלהם.
״מה זה סרט אמנותיי״ שואל הנשיא
יורם גלובוס, כשהוא מבטא את המילה
אמנות בביטול .״בשבילי זו אמנות
להביא את הקהל לאולמות. עבורי
הסרט מילחמת הכוכבים היה הסרט
האמנותי ביותר שנוצר מעולם, כשהביא
אנשים במיספר כזה לאולמות,
עד שהגיע להכנסה של חצי מיליארד
דולר — זה משהו.״
מנחם גולן, בן ה־ ,54 הוא בעל החזון

כשיתחילו לתקוף נושאים גדולים
באמת.״ סיפור הסובב בבברלי־הילס
עוסק בערבי השואל את ילדיו באיזה
מתנה הם בוחרים ליום הולדתם, לבן
המחבב מטוסים הוא קונה את בריטיש
איירווייס (חברת התעופה הלאומית
של אנגליה) ,לבן שהזכיר סירה הוא ^
קונה את חברת קונראד (בעלת צי
אוניות פאר והקווין אליזבט ה־2
בראשן) ,ולצעיר שבכולם, ההולך לגן,
שביקש להתחפש לבוקר, קנה את
חברת קאנון.
הליגלוג חושף קינאה וצרות־עין
במקצרי־הדרך הללו, שאינם נראים
לעולם בבגדים הנאותים, שאינם
נוסעים במכוניות ההולמות או סועדים
במיסעדות הנכונות, שלא לדבר על
דירות־גג במלונות פאר, או הופעות
במסיבות הצמרת.

ך * ם טו עני ם להסדר מיוחד ומוזר
( !בענייני הכספים ביניהם, שעל פיו
כל אחד מהשניים מושך כספים מהעסק
המשותף על פי צרכיו, ללא צורך
בדיווח לשותפו. תהיה ככל שתהיה
האמת על צורת הניהול הכספי של
עיסקיהם, שאמורה להצטיין במעשי־אמן
ובניהול ספרים חדשני, השניים
אינם מתרגשים מחילוקי ריעות
ביניהם, אך אין לחלוק על כך, של־
״קאנון״ יד בכל — בטלוויזיה,
בווידאו, בתקליטים, כמעט ממחצית
בתי־הקולנוע בהולנד שייכים לחברה,
מישרדי־הפקה שלה פזורים בלונדון,
ברומא ובתל־אביב, ובאנגליה נמצאת
בבעלותה רשת בתי־הקולנוע קלסיק.
״מערכת ההפקה הרעועה,״ כך נכתב
בירחון קליפורניה ״הפכה לפתע
לחברה המתפתחת בקצב המהיר ביותר
במדינתנו.״
אחת הסיבות להצלחה היא אולי

^ ותר מכל מכעיסה העובדה
שגולן־גלובוס הראו לממלכת הסרטים
שאפשר לייצר סרטים בפחות
מהתקציב המקובל בהוליווד. מישרדי־הם
הנמצאים בבניין רב־קומות בדמי־שכירות
נמוכים, יעילים וצפופים מאד.
במקום סימני רווחה ונוחיות, שלא
לדבר על זוהר, יושב פקיד עייף ולועס
את העוף המבושל שלו. בעת ״ישיבת
ההנהלה״ ,שני בני־הדודים יושבים
בחדרים הסמוכים ומחליפים רעיונות
בצעקות דרך הדלת הפתוחה. הצוות
— המזערי ביחס למה שהאולפנים
הגדולים נוהגים להעסיק, עובד הרבה

הנכונות והפתיחות ההדדית של שני
השותפים זה כלפי רעיונותיו ונטיות
לבו של האחר.
גולן, המחוספס והאנושי — שחלם,
כתב, עיבד, הפיץ, יצר וביים
ושמר מכל מישמר ערימה של סרטים
טובים (כולל את הסרט הראשון
המבוסס על סיפור מאת יצחק בשביס
זינגר) ושמלץ(אוי ווי, בני גוי) במשך
25 שנה — אינו מתערב כששותפו
הצעיר מצהיר על בריתו עם קופות
הכרטיסים.
״כן, אני רוצה בתשואות לסרטינו
— לתשואות של הבנקים.״ אומר יורם
גלובוס, איש הכספים .״מעל לכל, אנו
חייבים להודות להם.״
מנהלי קאנון מספקים חומר
למלעיזים באותה המירה שעשו רק
האבות המייסדים של אולפניה המפורסמים
של הוליווד, שלהם דומים
השניים הרבה יותר מהמנהלים הנוכחיים
של האולפנים. בוז ולעג עומדים
במרכזם של הדברים הנאמרים
בהוליווד, גם על־ידי אלה שעובדים
בנפש חפצה עבור חברת השוליים הזו,
שמייצרת רק סרטים. בלעג שאולי
מסתיר הערכה וקינאה מספרים על
קיצוניותם בקיצוץ ההוצאות .״הם
עוברים על פינקסי ההוצאות הקטנות,
כדי לגלות הונאה קטנה, של תשלום
עבור שני בקבוקי קוקה קולה, בעוד
שהם עצמם ראו שרק בקבוק אחד
נקנה,״ סיפר בימאי של אחד מסירטי
קאנון, העומד לצאת לאור בקרוב .״הם
עדיין חושבים כמו אנשים קטנים,
המנסים בכל כוחם להחזיק מעמד —
וזה עלול להביא גם למפלתם,

יותר, תמורת פחות מהמקובל במקומות
אחרים, אך איש אינו עובד קשה
יותר או הרבה יותר מאשר הנשיא או !
יו״ר מועצת־המנהלים.
ההצלחה הגדולה של גולן־גלובוס,
שהביאה להון הרכישה של קאנון,
היתה ההצלחה הבינלאומית של סידרת
סירטי האסקימו (הראשון הופק
ב־ ,1978 השישי מיוצר עתה) ,העוסקים
בשלושה נערים ישראלים המנהלים
הרפתקות־מין עם סידרה ארוכה של
בלונדיניות. ובכך לא תם העניין,
גולן־גלובוס יוסיפו השנה סרטים מסוג
זה כמו הרימו עוגן( אסקי מו לימון
מס ,)6ערפדי החלל, הנופש הלוהט,
המחסל מ ס ,2הריצה אחר המוות
מסי ,3נינגיה מסי .3כמה מהסרטים
המוצלחים ביותר של חברת ההפקה,
המציגים שדיים וישבנים, עולים
כמיליון וחצי דולר האחד, ומגבירים
את תדמיתם של השניים כיצרני _
פסולת קולנועית.
חלק מהסיפורים אודות השניים
משקפים גם מציאות — כולל אלה
המתארים אל סלידתם נוכח כל הוצאה
— כגון מכונית הלימוזין המסורתית
— שאינה נראית על המסך, או שאינה
מקדמת את מכירת הכרטיסים. בשנה
שעברה, נצטוותה אשה צעירה,
במישרד הלונדוני של החברה, לנסוע
ברכבת התחתית לנמל-התעופה היתרו
כדי לפגוש בכוכבת־צמרת, המגיעה ״,,
לככב באחד מסירטי קאנון.
״אם אזדקק לקצת כסף לארוחת־צהריים,״
אמרה העובדת המנוסה
בסרטים, אך חדשה במישרתה בחברה,
כשהיא משתאה על אמצעי־התחבורה ,,

^ תחבודה
^ ציבורית

קדיש כתבת־ענק
ף קדי
אזרחות אמריקאית
שהוצע על״ידי קאנון.
״זו דרך נעימה עד לשדה, מדוע
׳שלא תקחי כמה סנדוויצ׳ים ותאכלי
בדדו?״ היתה התשובה.
מפיק פעלולים בסרט של קאנון,
שהוסרט באוויניון, צרפת, בשנה
שעברה, התלונן, :הם יחסכו דולר על
סוללה לפנס, אם יוכלו לגרום לכך
שאתה תרכוש אותה מכיסך. בכל
עבודותיי הקודמות בסרטים, זכיתי
בהתנהגות הגונה בעיקבות לחיצת
ידיים, אך אצל קאנון הם מביאים
אותך לכך שאתה עומד לעזוב, כדי
לשמור על כבודך העצמי, ואז הם
סוגרים את העיסקה, ומוטב שהחוזה
יהיה אטום כהלכה, משום שהם לא
יפסיקו מלשחר לפתח קטן, וידחקו
אותך בכל דרך רגילה או דימיונית.״
חלומות מהוליווד
ך* עיסוק בקטנות יכול להיות
1 1מוצדק, שכן ייצור סרטים, כפי
שכל אחד העוסק במישחק יודע,
עיקרו בגיוס ובחיסכון כספים. יתרה
מזאת, גולן־גלובוס הקימו את המרכז
שלהם בארצות״הברית לפני חמש
שנים, עם מה שהם האמינו שמהווה
מיפנה מהפכני .״מבחינה פילוסופית
ומעשית, אמנותית ומיסחרית, אנו
מאמינים שאנחנו סוג חדש של
מייצרי־סרטים בהוליווד״ אומר גולן.
הם אינם רק מתפרצים־צעירים, אלא
מתפרצים עם משימה, שאינה מובנת
בקלות על־ידי כל אלה שאינם מכירים
את מקורם ואת האודיסיאה שעברו.
מנחם גולן נולד כמנחם גלובוס
ב־ 1929 בטבריה. הוריו באו לארץ
מפולין. הצוהר שמבעדו השקיף על
העולם היה עולם הסרטים ההוליוודי,
שכרטיסים כדי לראותם במוצאי־שב־תות
השיג הנער בכל מחיר, .כמו
למיליונים בארצות אחרות, סרטים
אלה הביאו משהו שמעבר לחיי יום יום,
הם הביאו לנו, בני־הנעורים, את המוסיקה
האהובה עלינו, את תיספורתנו ואת
חלומותינו״ הוא אומר.
במילחמת־העצמאות היה בן .18
הוא נענה לקריאתו של בן־גוריון
לעברת את השמות, והפך הראשון
מהמוני גולנים. אחר־כך הפך לאחד
מהטייסים הראשונים בחיל־האוויר,
מטיל דימונדיד ממטוס פייפר, וכותב
לכתב־העת של חיל־האוויר שזה עתה

נונבים ומחירים

השחקן היקר ביותר של גולן היה סילבסטר
סטאלונה, שהופיע בתפקיד רוקי:
גולו שילם עבורו 12 מיליון דולר. הוא יופיע בסרט שיפיק גולן בשנה

הבאה. המפיקים מנחם גולן ויורם גלובוס מחזיקים מיליון ושש״מאות
אלף מניות המאפשרות להם שליטה של 90 אחוז בחברת קנון שבאר־צות״הברית,
שעשתה בשנתיים האחרונות עסקות ב״ 150 מיליון דולר.

הטוב ביותר. הצלחה אחרת היתה
מבצע אנטבה, שבויים על־ידי גולן.

השנים הראשונות בקאנון היו
רצופות הימורים. הסטודיו ההוליוודי
המפזז יצר את סידרת המשדלת
העליזה, ואוסף שלם של סרטים זולים.
ברכישת החברה עמוסת החובות על־ידי
הצמד, ב־ ,1979 מימשו השניים את
חלומם הישן, לייצר סרטים עם המראה
של.נוצר באמריקה.״
.עייפנו מהחיזור אחרי האולפנים
הגדולים עם הכובע ביד, בניסיון
להשיג כסף, או הסכמי הפצה. הימרנו
על מה שהיה לנו, הפסדנו מיליונים
בהאזנה לעצת מומחים, ובלילות
חסרי־שינה הירהרנו האם לא קשה מדי
כאן, ואולי עלינו לחזור לישראל.״
לבסוף סמכו על חושיהם וניסיונם,
שהוא, כך הם מתוודים, ההסבר
להצלחת עשרת העקרונות של
המהפכה שהנהיגו.

נולד. שלוש שנים מאוחר יותר היה
בתיאטרון אולד־ויק בלונדון, כשהוא
לומד בימוי אצל מורים כמו טיירון
גיטרי ולורנס אוליביה. כשחזר
לישראל העלה הצעיר בן ה־,23
בתיאטרון הלאומי, דרמות כגון דרך
הטבק וחשמלית ושמה תשוקה.
משועמם מהתיאטרון, למד גולן
ייצור סרטים בניו״יורק, כשהוא מנהל
באותה עת את מחלקת הרדיו,
הטלוויזיה והסרטים של שגרירות
ישראל.
רוג׳ר קורמן, יצרן נודע של סרטים
מסוג ב׳ ,שכר אותו כדי שיצטרף
לפרנסים פורר קופולה ורוברט טאון
כשוליית־צלם. לאחר מכן חזר ב־1962
לישראל, כדי לביים את סירטו
הראשון.
את התסריט כתב אז בעצמו. הכוכב,
שהיה אז בראשית דרכו היה חיים
טופול. שנתיים לאחר־מכן הפיק גולן
את סלח שבתי, אחד מתוך ארבעה
ניסיונות של ג׳ גי; שיא, כפי שאחד מהם
מזכיר מדי פעם מאחר שהסרט היה
מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר

מוצא א חד
אותו זמן הצטרף כבר יורם
₪1גלובוס למנחם, אחרי שעבד
בקולנוע השייך לאביו(אחיו של אביו
של מנחם) בחיפה. מלא מרץ, אחרי
לימוד בבית־ספר למיסחר ואחרי
השרות הצבאי, הפך יורם המוח העיסקי
של סירטי נוח, חברתם של גולן־
גלובוס.
במהלך עשיית 40 סרטים קנתה נוח
שליטה בתעשיית הסרטים הישראלית
הזעירה, אך עדיין לא קנתה דריסת־רגל
בעולם הצופים הבין־לאומי,
שעליו חלמו השותפים בעלי התושיה.
״כיצד יכולנו להעלות בדעתנו
להתחרות עם הסרטים האמריקאיים
שאליהם זרמו ההמונים? לפעמים זכה
סרט שוודי, צרפתי או יפאני ביוקרה
אמנותית, אך לטעמו של שוק הלקו
חות
היו הסרטים האמריקאיים כה
תואמים בחידושם, עד כי לא היה לנו
שמץ של סיכוי.״ גם הפצת הסרטים
האמריקאיים נמנעה מהם, שכן הללו
הופצו על-ידי סוכנויות מקומיות של
ששת היצרנים הגדולים, המנוהלות על
פי ההנחיות היוצאות מהוליווד.
כשהם משעבדים את בתיהם כדי
לייצר סרטים, נכנסו גולן־גלובוס
לאזור הדימדומים של מפיצים עצמאיים.
,הכרתי
אותם כשישבניהם עוד
הציצו מבעד למיכנסיהם,״ מספר אחד
שנלחם בהם, השלים עימם, ולחם בהם
שנית, .מעל לכל היו השניים לוחמים
וחסרי פחד או פיקפוק, הם הימרו על
הכל למען תאוותם. כשאיברו הכל,
ידעו רק דרך אחת כמוצא — לייצר
סרט נוסף.״
הסרט שלמען ייצורו סיכנו
השותפים את הכל היה טוביה ושבע
בנותיו שהופק ב־ . 1968 היה זה
ניסיונם היקר ביותר עד אותה עת, וכן
ניסיון לפרוץ ולהגיע לשוק הסרטים
הבינלאומי, כאשר נבחר לייצג,את
ישראל, שהיתה זו הופעתה הראשונה,
בפסטיבל קאן. השותפים לוו כל אגורה
למסע פירסום, שעל פי תוצאותיו יחיו
או ימותו בעולם הסרטים. מי שהציל
אותם אז היה המפיק ג׳ק פישמן.
בהודף הגידיודקי

מישפחת גולן בהרכב
מלא: הבת נעמי (,)25
הבת יעל ( 19 וחצי) ,הנכדה שירלי 6מנחם גולו,

אחו׳ ש שנים

הנכד אורן 3הבת רותי ( )31 ורחל גולן. רותי,
הבת הבכורה, אמם של שירלי ואורן, גרושה מעידן,
שנשאר לעבוד עד היום בשירותו של מנחם גולן.

^ 1!3תי אותם כשהם הוציאו
1 כל מה שיכלו לגייס, עבור
אותו חלום שהתנפץ בקאן,״ סיפר
פישמן ,״ואני סבור שאין הם יכולים
להיות מובנים ללא ידיעת הנסיגות,
הקורבנות והעלבונות. עליך להיות
זהיר ביותר, כאשר אתה קושר עסקים
איתם, אך זאת משום שהם רוצים
לעשות כסף כדי לייצר עוד סרטים,
ולא משום שהם אגו־מניאקים של
עולם הקולנוע, המנסים לרדות
ולהשתלט״.
שנה אחרי הפסטיבל בקאן נחת
הצמד בניו־יורק, ב־ 31 בדצמבר,
כשבכיסם 150 דולר וגלילי סרט חדש
למכירה. גלובוס התפתל בגרם־
המדרגות שהוביל למישרד העלוב
והמזוהם ששכר גולן בלילה, בין
החוגגים הקופאים מקור בטיימס־סקוויר,
הבטיחו איש לרעהו,ששנות
ה־ 70 יהיו טובות יותר.״ לפעמים
אומנם כך היו, אך נשזרו בהן עוד
החלצויות של הרגע האחרון.

שהוד־לבן ליפאגים מנה בפניך את כל העשרה,״
; ; י *! אומר גולן, .עיקר ההבדל הוא
בדרך המחשבה. אנחנו יצרני סרטים,
ולא ראשי אולפנים המגיעים למיש־רתם
ולמישרדיהם המהודרים ממיש־רדי
עורכי־דין, או מבתי־ספר לניהול־עסקים.
בית־הספר שלנו היה בית־הספר
של סטירות בפרצוף, והתיישרות
לאחר־מכן, כרי לייצר עוד ועוד
סרטים. הבנת?
״כאשר הגענו להוליווד לפני חמש
שנים, מצאנו חברה סגורה בתוך עצמה,
שבה קשירת קשרים מיסחריים חשובה
יותר מייצור סרטים, בשבילם זה 10
אחוז יצור עסקים ו־ 90 אחוז דיבורים
במיגרשי־הטניס שלהם, סלון הפולו
של מלון בבברלי־הילס ובמסיבות
שבהן מעשנים סוג מסויים של
סיגריות. אין לנו ולכל אלה כלום.
,מה שאנחנו עושים זה טיפוס
לצמרת — משום שהתחלנו בתחתית.
כאשר אתה מתחיל בצמרת, ההוצאות
נראות חסרות חשיבות. אז מה, אז
הסרט עולה עוד מיליון דולר. זו אינה
הפילוסופיה שלנו. הדרך הקשה היא
כמו זו של מכירת סרט שחור־לבן דובר
עברית ליפאנים. זו הדרך שנקטנו.
אנחנו מעריכים כל אגורה.״
רוב עשרת העקרונות הם הנחיות
לקיצוץ בהוצאות .״אם אומר לך של־אולפנים
הגדולים יש אלפי אנשים
שתפקידם לייצר פחות סרטים מאיתנו,
אגזים לצד הזהירות,״ אומר גולן.
בשימוש ש ^ ו גולן־גלובום חוסכים גם

מנחם גולן: מהמר
(המשך מעמוד )47
בכוח־עבודה לא מאורגן, בידע העשיר
שרכשו, על המקומות שבהם ניתן
להסריט ולערוך את הסרטים בדרך
הזולה ביותר, ברכישת וכויות ובהח־תמת
שחקנים בתמורה נמוכה בהרבה
מהסכומים המשולמים בדרך־כלל.
מוקדם יותר בשנה זו השיגה החברה
את מד, שהוליווד רפורטר כינה
״עיסקת מיפנה ביחסי העבודה ...אשר
יכולה לבנות מחדש את מערכת־היחסים
בין העובדים המאורגנים ובין
המפיקים העצמאיים שאינם חתומים
על הסכמים כאלה.״ אירגון הבימאים
בארצות־הברית הסכים לקבל רק
מחצית משכר המינימום שלהם.
״איננו רוצים לגזול כסף מבימאינו,
אנו רוצים שהם — וכל יתר אנשינו
— יקהו חלק בהצלחותינו, אם יהיה
כאלה. כל אחד יודע שהגבלים על־ידי

אירוגוני עובדים הביאו לניזפוח
תקציבים עד כדי מעמסת מוות. אירגון׳
הבימאים הבין זאת, ובפעם הראשונה
בתולדות הקולנוע האמריקאי, חתם
האירגון על שני הסכמים, האחד עם
קאנון, והשני עם כל היתר. זה שלנו
ממשיך בדרך שבה אנחנו עובדים,
שיטת הקיבוץ, שבה כל אחד נושא
בעומס ביחד עם רעיו למען המטרה
המשותפת — וזה הביא למהפכה
מוחלטת בהוליווד.״

^ טעמן מחשבה
אימפריאלי

ך* דרך שכה מגייסת קאנון כס!
1פים עוד יותר מעניינת. הם
מממנים כיום את תוכנית הייצור
היומרנית שלהם, בעיקר בעזרת
מיקדמות ממפיצי וידאו וממפיצי
סרטים זרים, תמורת זכויות הקרנה
למוצרים המוגמרים .״אתה סבור שאנו

טומנים את ידינו בכיסינו ומושכים
מתוכם את חמשת מיליוני הדולרים
שלהם נזדקק לייצור הסרט?״ אומר
גולן ,״לא, אנו משקיעים רק כסף קטן
ברכישת זכויות על תסריט או ספר,
מנסים לעניין כמה כישרונות, ומביאים
את הרעיון בפני שותפינו ברחבי כל
העולם. המפיצים הקטנים המכירים
אותנו וסומכים עלינו, אנשים שגדלו
וצמחו כמונו, והם שמחים לתרום את
חלקם, בעיקר משום שאיננו מכוונים
לשחקים. הם יודעים שנספק את
הנדרש. הסיכון שהם נוטלים מיזערי.״
גולן מתלהב מכך שהמקדמות
״היותר טובות מזהב״ מכניסות לפרוייקטים
שלהם רווחים עוד לפני שהחלו
בייצור .״לא יכולנו לעשות זאת עם
סרטים בתיקצוב של 12 מיליון דולר
(המחיר הממוצע לסרטי האולפנים
הגדולים) ,זה מסוכן מדי, אבל אנחנו
מכסים לחלוטין את התקציב של
חמישה מיליונים, אשר נותן לנו את
אותם הכישרונות בכתיבה ובבימוי, את

ק השבוע חגג מנחם גולן, המפיק ההוליוודי, את יום
111111 הולדתו ה־ ,55 על גג דירת הפנטהאוז שלו ברמת״אביב.
בהזדמנות זאת הוא גם חגג את חנוכת הבית. בתמונה: עם שני נכדיו.

״בכיס אין לי גרוש!״

^ יום הוא מיליונר בקנה־מידה
אמריקאי. בכיס אין לו גרוש. הוא
מתלהב כילד. ביישן ונבוך, שמן
לאחרונה, אבל הוא לא השתנה .״אבא
נשאר כמו ילד. עם כל התמימות
וההתלהבות,״ אומרת עליו בתו יעל,
בת ה־. 19
ביום שלישי היו לו שתי סיבות
למסיבה. הוא חגג את יום הולדתו ה־,55
ואת חנוכת הפנטהאוז ברמת־אביב,
שרכש לאשתו רחל אחרי 32 שנות
נישואים. למסיבה הוזמנו 100 אנשים
מעולם התיאטרון והקולנוע. אך יותר
מכול הוא התרגש מכך שאחרי 10
שנים התאספו סוף סוף שלושת הבנות,
שני הנכדים והאשה, בחדר אחד.

סיפר המסיק והכימאי מנחם
גולן ל״העולם הזה״:

אני מכור לסרטים, זה כמו סם
לנרקומן, או אלכוהול לאלכוהוליסט.
הסרטים זה הפינוק שלי, ההובי שלי,
שהפך למיקצוע. לרעתי, סרט זו
היצירה הכי קרובה ליצירה האלוהית.
בידך לרקום דימוי חי ויש לך שליטה
על חיים אלה. בשום שטח אחר של
אמנות אין אפשרות כזאת. זה אומנם
נשמע יומרני, אך העולם בדרו״כלל
הוא אפור ומה שכולם רוצים זה לצלצל
לאי־טי, כדי לגלות שיש עוד חיים.
אף פעם לא יצאתי בחיי לחופש.
פעם חייתי מסרט לסרט, וכשגמרתי
סרט, הייתי חוזר הביתה זאת היתה
החופשה שלי. היום אני עובד על 18
סרטים.
אף פעם אני לא רגוע. זה משעמם
אותי להיות רגוע. אני נרגע במיסגרת
המישפחה. אני לא שותה, לא מעשן,
אבל נשים אני אוהב. החלק הכי חשוב
לגבי באשה הן העיניים.

3ו>33ם דדך
הגשם
ך* שהייתי צעיר, הייתי מאוהב
באינגריד ברגמן. ראיתי את הסרט
למי צלצלו הפעמונים 50 פעם. איזה
שפתיים היו לה: הייתי מטורף אחריה.
סיפרתי לה על אהבתי שנה לפני מותה,
כשנפגשתי איתה בארוחת־ערב
בלונדון. אך האשה הראשונה והאהבה
האמיתית שלי היתה רחל. הייתי בן ,19
נער ביישן. היא הקריבה את חייה
למעני. זה התחיל כשהיא ברחה מבית
הוריה, שהיו דתיים ונסעה אחרי
ללונדון. היא פירנסה אותי שם ועברה
איתי שיבעה מדורי גיהינום.
במקום שעומד כיום קולנוע שחף

הנמצא בבעלותי,־ עמדה דירת־החדר
בשכונת מחלול, שם גרנו כשחזרנו
לארץ. דרך התיקרה עם החורים חדר
הגשם, אך גם דרכו ראינו את הכוכבים.
רחל היתה אז בחודש האחרון להריונה,
כשלקתה בדלקת־ראות.
זאת היתה שגיאה כשביקשתי ממנה
ללמוד לאפר בסרטים. על הסט אני
אדם אחר. בדרר״כלל עצבני. היא
עבדה לצירי שנים, אך כמו שהכנסתי
אותה לסרטים, גם הוצאתי אותה. רחל
היא זאת השומרת על שפיות דעתי.
היא מחזירה אותי לאדמה. הייתי
מאוהב כמה פעמים. אך מפיק או בימאי
לא יכול להתאהב בכוכבת הסרט שלו,
כי באותו רגע נגמר הסרט. אני משוגע
למסאז׳ ברגליים שעושה לי רחל
בשיטת פלדנקרייז. זה לא פחות טוב
מלעשות סקס.
לפני חמש שנים נמכרה מניה של
החברה שלנו בסכום של 20 סנט. היום
היא נמכרת בסכום של 22 — 23 דולר.
ליורם גלובוס ולי יש מיליון שש־מאות־אלף
מניות. מניות אלה מאפשרות
לנו שליטה של 40 אחוז בחברת
קנון שבארצות־הברית. בשנתיים
האחרונות החברה עשתה עסקות
ב־ 150 מיליון דולר. העסק שלנו לא
יכול ליפול, הוא מושתת על יסודות
בריאים. כשחברה כמו יוניברסל
מעסיקה 7000 עובדים ופרמונט 3000
— 4000 איש, אנחנו ,100 וזאת כשאנו
מפיקים מיספר דומה של סרטים, אם
לא יותר. זה חוץ מחברת נוח בארץ.
נס במעלית
^ אחד השקרים הנתעבים שהו־פץ
בארץ, היה שהבנק ההולנדי
שאיתו אנחנו עובדים, עומד לפשוט
רגל וזה בשקר יסודו. הבנק הזה הוא
אחד מחמשת הבנקים הגדולים בעולם.
יש לו המחלקה הכי מפותחת בעולם
למימון סרטים. הבנק הוא זה שבוחר
במי להשקיע. הוא בחר ב־ 10 חברות,
ביניהן אלה של דינו דה־לורנטיס, סול
קינג (סופרמן) ואנחנו. הם מלווים
אותנו יותר משמונה שנים. הגענו
להישג שאנחנו החברה היחידה בעולם
שממנה לא מבקש הבנק ביטוח גמר
של סרט.
היו לנו תקופות קשות, עד שהגענו
לזה.
בארץ פעמיים החרימו לנו את
הדירה שלנו באמצע עשיית סרט.
באמצע הסרטת הסרט עליזה מזרחי
לקחו לי גם את הרהיטים ואת המקרר.
לפני שעשיתי את הסרט מרגו שלי,
אחרי כישלון הסרט מבצע קהיר,
נשארנו חסרי כל. היינו חייבים לבנק
לאומי סכום של יותר משלושה מיליון
לירות. זאת היתה התקופה שגיורא
גודיק ברח מהארץ בגלל חוב של
מיליון לירות.
החלטנו להמר על הכול. מכרנו את

הדירות שלי ושל יורם, והשקענו את והצלחנו למכור
הכול בסרט טוביה ושבע בנותיו. ישראלי ליפאנים.
נסענו לפסטיבאל קאן, מתוך תיקווה
עשרים פעם רצינו לחזור. אכלנו
שהסרט ייכנס לתחרות. ואז קרה אסון. מרורים. חצי מהישראלים שחיים ב־זה
היה ב־ .1968 יום לפני ההקרנה ארצות־הברית הם נהגי מוניות. בכלל,
פרצה מהפכת הסטודנטים בצרפת, הוליווד היא עיר אכזרית מאוד, לא
והממשלה הודיעה על הפסקת הפס מכירים אותך. אתה נחשב לזבל. פשוט
טיבל, כי הסטודנטים הפסיקו אותו לא עונים לטלפונים. הם בדרך־כלל
ממילא.
אומרים — אתה טוב כמו הסרט
ואז קרו לנו שני ניסים. זה היה ב־ 1האחרון שעשית. למזלי, היה לצירי
בלילה. עלינו במעלית עם מפיק אנגלי יורם. כשאני תפסתי דיכאון, היה יורם
שהיה שתוי. כששמע שאנחנו מדברים מעודד אותי וההיפך.
עברית, שאל אם יש לנו קשר לסרט
טוביה, שאותו ראה. סיפרתי לו שאני
הבימאי. הוא הציע — למה שלא תבוא
לאנגליה לביים? במעלית המצאתי לו
בעולם דבר שהוא כמו
על המקום נושא לתסריט. תמיד אני
\ * השותפות בינינו. אין בינינו חשמסתובב
עם סרטים בראש. המשכנו
לדבר בסוויטה שלו, כשהוא מסביר לי בונות. כל אחד עושה מה שהוא רוצה,
שהוא היה הולך על הסרט, אילו היינו בלי לדווח האחד לשני. יש בינינו
משיגים לתפקיד הראשי את השחקן הבדל של 15 שנה.
כמו בארץ, גם בלוס־אנג׳לס אנחנו
הבריטי נורמן ויסדום. שאלתי אותו
כמה ימים הוא עוד נשאר בפסטיבל. גרים האחד ליד השני. כשילד שלנו
הוא סיפר שהוא חייב להישאר עוד מתחתן, קונים הכל מהקופה. אין לנו
יומיים, כי ממילא אין אפשרות טכנית איש יחסי־ציבור, לא בארץ ולא בחו״ל.
בשבילי מכונית זה ארבעה גלגלים. זה
לעזוב.
יורם השב שהשתגעתי כשסיפרתי לא מעניין אותי. גם כסף לשמו מעולם
לו שאני נוסע לאנגליה. עוד באותו לא עניין אותי. אני מתגלח בסכין־
לילה עשיתי את הסידורים. הגעתי גילוח כמו בצעירותי ואני לא יודע מה
לאנגליה, מצאתי את השחקן. סיפרתי זה אפטר־שייב. את הציפורניים אני לא
לו את הסיפור. הוא נדהם, אך חתם על מסדר, כי לא הפסקתי לכסוס ציפורניים.
פתק
שהוא מוכן להופיע בסרט.
כשנולדתי הייתי הילד הכי רזה
חזרתי לקאן, מצאתי את המפיק
האנגלי עם שלוש חתיכות על בטבריה. אמי היתה לוקחת אותי לצפת
להחליף אוויר ולהבריא. עד היום אני
שפת־הים. הוא היה בשוק.
לא חזרתי לארץ, משם המשכתי זוכר את מאכל־התאווה שאכלנו, לחם
לאנגליה. את מלוא המשכורת שלי טבול בשמן עם מלח. אוכל לא מעניין
מהסרט העברתי לבנק לאומי בארץ, אותי במיוחד, אבל אני אוכל, כי אני
לכיסוי החובות. עד היום זוכרים בבנק רעב. אני מת על שוקולד. בגיל 35
את הסיפור איך פגשתי את מנהל הבנק התחלתי להשמין.
בלוס־אנג׳לם נעשות כל העסקות
בהצגה בלונדון, והעברתי לו ישירות
סביב ארוחת־הצהריים. הרגלתי אותם,
את צ׳ק המשכורת שלי.
כשחזרתי אחרי ההסרטה לארץ, לא שאצלי נעשות כל העסקות במישרד,
היתה לנו דירה. עברנו לגור בבונגלוס עם סנדוויצ׳ים. לדעתי, את האוכל
של מלון רמת־אביב, כי קיבלנו את הטוב ביותר אפשר לאכול במילאנו.
המקום בחצי מחיר. גרנו שם עם שלוש כיום אני מעדיף מאכלי־ים.
כל האנשים השמנים אוהבים לישון,
בנות. במקום לקנות דירה עשינו את
הסרט מרגו שלי. עבדנו במישרד מה שמבלבל אותי לגמרי זה, שהשנה
בפינסקר, שלא היו בו רהיטים. יורם חציתי את האוקיאנוס 16 פעם. עד
ודני דימבורט היו מסתובבים במשך שאני מסתדר עם השינויים לוקח לי
היום בין בעלי בתי־קולנוע בארץ זמן.
כשהייתי קטן, בטבריה, הגיבורים
(מתרימים אותם, כדי שיהיה לנו כסף
לשלם לכלכלת הצוות. כסף לדברים בשכונה היו שחקני הכדורגל, ואני
אחרים לא היה וכולם עבדו אז בלי הייתי חלשלוש. הייתי זקוק לביטוי,
כסף. ואז התחננתי לפני איציק קול, מאז אני מרגיש שכל מה שאני עושה
היום מנהל לנו את העסק בארץ, שלא זה מישחקים. אם אין לי הצעצועים
יקח לי כסף עבור ההעתקים של הסרט. והכלים לזה, אחפש אחריהם. כשהייתי
ילד המצאתי מכונת־קולנוע, לקחתי
כשבאנו ב־ 78׳ לאמריקה, לא היתה
מעגילה, גזרתי לאמי את כל התמונות
לנו פרוטה על הנשמה. שילמנו עוד את
החובות. אך היתה לנו בארץ רשת־ מהספרים שלה, הדבקתי אותם יחד על
הפצה של חמישה בתי־קולנוע. גרנו נייר והפכתי את זה לגלגלה, מין
בבית־מלון בלי המישפחות, שנשארו פנס־קסם. הילדים לא רצו לבוא
לראות, אז שילמתי להם. בטבריה
בארץ.
החלום היה להפיק סרט אמריקאי. הייתי ידוע כסאקר של הילדים. גם
היום אילו הייתי עשיר, הייתי משלם
למדנו את זה בדרך הקשה ביותר. זה
לאנשים שיבואו לראות את סרטי.
גבל באבסורד לפעמים, כמו שניסינו
סרט

שחור־לבן

הילד ה3י

דזה בטבריה

אותו מיבחר של כוכבים, ואותם ערכי
ייצור. כרגיל אנחנו מוכרים זכויות או
רשיונות הפצה בשיבעה מיליוני |
דולאדים, וזה מותיר לנו כשני י
מיליונים לשחק בהם ״.מדוע, אם כן,
אין אולפנים אחרים נוהגים כך? כמה
מהם מנסים, אך בפחות הצלחה מאשר
אשפי המכירה המוקדמת. לשם כך יש
צורך בידיעה איזה מפיץ רוצה מה,
ביכולת לסגור עסקים בפסטיבלים
במהירות העולה על זו שבה מזמינים
מרבית מנהלי האולפנים בהוליווד
ארוחת־ בוקר. הסיבה העמוקה יותר
מיוחסת על־ידי גולן לנוקשות של
מנהלי האולפנים הגדולים .״כמו שהם
נכשלים ״,הוא אומר, במרוצם אחרי
שוברי־קופות שאינם קיימים, הם
נשואים לשיטה הישנה של הפצה
על-ידי חברות־בנות, שיטה מיושנת
כמו האימפריות.
״קשה להם לוותר על סיגנון
המחשבה האימפריאלי, הם ע דיין ״
מקבלים את הכספים מקוני־הכרטיסים,
אם וכאשר יקנו — במקום לקבל זאת
במיקדמה כדי לממן את ההפקה. הם
עדין נשענים על היררכיה של נציגים
בעלי משכורות בארצות שונות, בעוד
ששותפינו הם מפיצים מקומיים,
המכירים את השוק המקומי הרבה יותר
טוב, ומשקיעים את כספם בעיקבות
בחירתם. אנו חולמים בדיוק כמוהם
שסירטנו הבא יכניס 100 מיליון דולר,
אך בינתיים אנו רק מכסים את
הוצאותינו. והעצמאים עומדים בתור
כמו במיספרה לרכוש סרטים אמריקאים,
כי אנו מייצרים אותם, ולא
הענקים.״
טיכוגים לטובת האמנות
ך• יום מציגים גולן־גלובוס
* ₪בארצות הברית באמצעות מ־ג־מ
/יו־איי, כתוצאה מהסכם המעיד על
״התקבלותם״ על־ידי הענקים.
באחרונה החלה קאנון להפיץ
סרטים רציניים, כולל סירטו של ג׳ון
קאסבטס נחשולי אהבה, שזכה בפרס
דב הזהב בפסטיבל ברלין השנה.
הסרט היומרני של קאסבטס הוא סירטו
האמנותי והמיסחרי ביותר מזה זמן.
התסריט נכתב על־ידי קאסבטס וטד
אלן, שכתב אף את המחזה הנושא אותו

על מחזה אחר שזכה בפרס פוליצר,
עונת האלופים של ג׳ייסון מילר,
מבוסס אחד מסירטיה הרציניים
והטובים ביותר של קאנון. הסרט
נכתב ובויים על־ידי מילר עצמו, והוא
משחזר את מיפגשם של ארבעה גברים
בגיל־ העמידה עם מאמן הכדור־סל
שלהם, שהובילם לתהילה שכמעט
נשכחה עם השנים.
קאנון אימצה עוד מחזה, את זה של
תום קמפינסקי דו שיח ליחיד, שהוצג ־*
תחילה בלונדון ב־ .1981 פיי דונוואי
משחקת כנרית משותקת, במאבקה
למצוא את זהותה.
בפיתרון הסופי של גרייס קווי
(המשך בעמוד )66

העולם הזה 2440

לשרותו: בימים ג /ד /ה׳ ־ עד 10 בלילה*

עובדות פיקנטיות:

נקניק פיקנטי הוא נקניק
מהבוקר. יש טרי ממנו?
את נקניק פיקנטי מייצרים 24 שעות ביממה -רק כדי למכור לך אותו למחרת בחנות המפעל
טרי לחלוטין.נקניק פיקנטי הוא היחידי בישראל שלא עולה על משאיות ומובילים. היחידי שאינו עוכר
ידיים. אינו ״מסתובב״ כדרכים. אינו נרקב בשמש. כחום, במחסנים. בבתי קרור ובמסדרונות של
״רשתות שיווק״ .עובדה.
מי שבא רואה איך בבוקר ״נגמר״ הנקניק של הלילה.

יכוללהיותנקניקט רי יו ת ר?

קח עט, ורשום
כאן כמה שילמת
היום עבור הנקניקים
שקנית היכן שקנית:

את נקניקי פיקנטי מייצרים
ואורזים מול עיניך.

ש נס ממון

נקניק פיקנטי הוא היחידי בישראל המיוצר ונארז מול עיניך.
עובדה: מי שבא -רואה במו עיניו. רק בפיקנטי אתה רואה כמו עיניך מה אתה קונה ־ ומה
אתה אוכל. איזו שליטה יש לך על נקניקים אחרים של פירמות אחרות י איך אתה יכול להיות
בטוח מה אתה אוכלי
ובכן. יכוללה יו תנקניקנ קי יו תרמנקניקפיקנטי?

נקניק פיקנטי עולה ר 1/עד
חצי המחיר. יש זול ממנו? מקום הכבירה

זדו מדד יוקר הנקניק לחוד ש מאי: כל מחיר שתשלם מעל למחירי פיקנטי -הוא מחיר מיותר
ומבוזכז, אין לו הצדקה .
איך אנחנו עושים את זה? פ שוט מאד: חוסכים את הוצאות ההובלה, הנסיעות, פרסום יוקרתי.
עמלות סוכנים. הוצאות מימון ופער התיווך של רשתות השיווק. לפי כך יוצא שבחנות המפעל
של פיקנטי אתה קונה פי שנים ופי שלושה נקניקים וסלטים מאשר בכל מקום אחר בישראל.

י ש עי סקה מו צלחת מזו?

עכשו השווה למחירי
פי קנ טי(ב טבל ה מימין) :

המסקנה: תפוס עכשו
מונית ספיישל ובוא
לפיקנטי.אתה עדיין חוסך
כסף רב ומקבל הרבה
יותר נקניקים וסלטים .

נ קני קפיקנטי -עי סקה טו ב ה. בו א ונ ח תו ך :

בית פיקנטי השומר . 102 בני־בדק,טל 774865 .

י מי ם: א׳ ב׳ מ* 7בבוקרעד 7בערב
ג׳ ד׳ ה: מ־ 7בבוקרעד 1.0בלילה
יו ם די: מ־ 7בבוקרעד 4.30אחה׳׳ צ

החי

בבית־הקבוות בחולון הוקצתה תרקח מיוחדת לנשים שמתו

זמה עם רברס?
ף* תל־אביב גילתה משתתפת ב*
מרתון פסיכולוגי, כי העכבה
העיקרית שלה היא שבעת נהיגה איננה
מסוגלת לפנות שמאלה ברמזור, מפחר
שתיתקע, אך הורתה לבסוף כי למעשה
היא מתאווה להיתקע בתנועה, כדי
למשוך תשומת־לב.

רעיו! ריאלי
ך* ירושלים הודיע פירסומאי,
• 4שהגיש רשימה לכנסת ה־ ,11 כי
כל 120 המקומות ברשימתו יהיו
ריאליים, אם הרשימה תצליח להעביר
לפחות חבר אחד לכנסת: אחת לישיבה
או שתיים של הכנסת תופעל ברשימתו
רוטציה, והח״כ התורן יתפטר לטובת
הבא אחריו ברשימה, וכך עד סוף
הקדנציה.

השם הנכון
בשעה הנמנה
ך• ירושלים נזכרו ותיקי הרדיו כי
^ היה זה חגי פינסקר, בשעתו מנהל
החדשות בקול ישראל, שהנהיג חמישה
פיפסים לפני כל שידור חדשות,
כשהפיפס האחרון מוארך ומושמע
בדיוק בשעה עגולה — ובתמורה זכה
פינסקר לכינוי הכבוד פיפסקר.

שבע בעוווה

רות. אשר לא נהרגו בתאונת־דרכים ולא מתו

ממחלה. שלוש היו ידועות למישטרה ולנתי״הסוהר
כנרקומניות. גילן נע בין 20ל־ 34 שנים. האם החליטה
הרבנות כי גם לנרקומניות מגיע להיקבר בין בני סוגן ז
נקמה בעזרת סכין
ך* אשר השתחררה מבית־הסוהר
^ חזרה חווה מייד לחברה העבריינית.
תלותה בסם גברה והלכה. כל חייה
סבבו סביבו. כך גם הגיעה אל מצליח
עיישה, סוחר־סמים צעיר ונאה. השניים
התיידדו וחווה התאהבה בו. הם עברו
לגור יחד והיא קיבלה ממנו את מנת־הסמים
הקבועה שלה. אולם חווה,
שהיתה נערה תמירה ויפה, הפכה אשה
גרומה ומקומטת. עורה היה חיוור,
עיניה היו בוהות וגופה הפך גל־עצמות.
אפילו חבריה הנרקומנים העירו, כי
״חווה נראית כאילו התולעים אוכלות
אותה.״
עיישה עזב אותה לטובת צעירה
נאה וטריה ממנה, עמירה פימנטל,
ישראלית בעלת דרכון הולנדי, ג׳ינ־ג׳ית
חטובה. חווה נפגעה עמוקות
והקינאה בערה בה. למרות שלא נותרה

זאת רענן נעים
הם הזמינו?
ף* ירושלים התכוננו חסידי הרבי
<4מבלז לטקס הנחת אבן־הפינה
לבית־מידרשם, למחרת חג־השבועות,
שאליו יבואו 15 אלף חסידים, הזמינו
לאירוע 15 אלף צלחות לשימוש
חד־פעמי 15 ,אלף מערכות סכו״ם
ו־ 3,000 טון גפילטע פיש.

תפילת נעילה
^ אום אל־סחם נעצר צעיר,
שהודה כי משך 12 השנים
האחרונות פתר את בעיות ההנעלה
שלו בצורה מקורית: בכל עת שהיה
זקוק לנעליים חדשות, היה ניגש
לרחבה שלפני מיסגד הכפר, ממתין עד
שהמתפללים יחלצו את נעליהם, כדין,
וייכנסו לתפילה, ואז היה בוחר בזוג
נעליים שנראה לו, מודד אותו, ואם
הנעליים התאימו למידותיו — היה
משאירן על רגליו ומסתלק מן המקום.

גמול־תפקיד
^ תל־אביב נעצר פקיד־דואר
4צאחרי שהתגלה, בחיפוש בביתו, כי
משך שנים נטל מחבילות־הדואר,
שבהן טיפל במיסגרת תפקידו1,500 ,
ספרים 85 ,עטים, כמה עשרות אולרים,
15 דולר ושלושה ירחונים פורנו־גראפיים.

קשר
דמהדרץ
^ בני־ברק הורה בעל בית־דפוס
מקומי, כאשר נקרא לבירור אצל
רבני העיר, כי ידועה לו העובדה
שהמזוזות שהוא מדפיס אינן כשרות,
מכיוון שהן לא נכתבו ביד על־ידי סופר
סת״ם(סופר המתמחה בכתיבת סיפרי־תורה
ומזוזות) ,הסביר כי מזוזותיו
מיועדות רק לייצוא, וכאשר הן מגיעות
לחדל דואגים אנשי־הקשר שלו שם
להשמיד אותן, כדי שלא להכשיל
יהודים חרדים — מכיוון שכל מטרותו
בעיסקי הייצוא שלו אינה לשווק
מזוזות אלא ליהנות מתמריצי־הייצוא
שלהם הוא זכאי בארץ כיצואן.

והגיע אף לשימוש בהרואין. ההוצאות
להשגת הסם גדלו והלכו, וחווה נאלצה
לפרנס את הסם על־ידי פריצות. יחד
עם גיסה, יוסף קטלן, וחברתו,
הקיבוצניקית אורנה אופנהיים, מצאו
שיטה מיוחדת להבטיח כי איש לא
יהיה בבית בזמן הפריצה. השלושה היו
עוברים על מועדי ההלוויות בעיתונים
ומכוונים את פריצותיהם לבתי־האבלים
בזמן ההלוויות. כך הצליחו
לבצע תוך זמן קצר יותר מ־120
פריצות בכל קצווי הארץ. שללם
הסתכם במיליונים רבים, אך חלקה של
חווה עבר מייד לידיהם של סוחרי־הסמים.
אחרי
שהשלושה נעצרו והוגש
נגדם כתב־אישום, הפכה חווה עדת־מדינה.
הסמים הפכו אותה לחלשה
ונכנעת, אולם היא לא השלימה עם
המעבר לצד השני של המיתרס. היה לה
קשה מאוד להעיד נגד שני שותפיה
לעבירה, וכאשר ניסתה לגונן מעט
עליהם, רצה התובע, אברהם לנדשטיין,
להכריז עליה כעל עדה עויינת. חווה
קטלן נעלבה עד עמקי־נשמתה. היא
פרצה בבכי על דוכן־העדים.
למרות שהיתה עדת־מדינה, נידונה
גם היא ל־ 15 חודשי־מאסר בפועל, על
חלקה בפרשת הפריצות. היא ריצתה
את עונשה בכלא נווה־תרצה, וקיבלה
שם את תחליף־הסם, הניתן בבית הכלא
למכורות לסמים קשים.

ן* פאתי בית־הקברות בחולון,
*4בשורה אחת, קבורות שבע נשים
צעירות. מציבותיהן משיקות זו לזו, אך
אינן מתחברות לאף שורה אחרת. לבדן
נקברו, והחלקה הפנויה שבצידן מחכה
למציבות נוספות. האם עשר חלקות־הקבר
שליד שורת המציבות העצובה
מצפות לסוג מיוחד של נפטרות?
שבע הנשים הצעירות הקבורות
בשורה זו מתו כולן בגיל צעיר.
הצעירה שביניהן היתה בת 20 בלבד
במותה, והבוגרת בת .34״נקטפה בדמי
ימיה״ ,אומרות הכתובות על שלוש מן
המציבות הללו ואינן מפרטות. לא
כתוב כי מתו בתאונת־דרכים או
ממחלה ממארת. שלוש מתוך השבע
מתו בייסורים רבים, מנת־יתר של
המוות הלבן.

פריצות לבתי
אבלים
ך* ווה קטלן, הקבורה שניה בשורת
( 1המציבות, מתה בשנת . 1983 היא
היתד, בת 26 במותה. אם לשניים. חייה
הקצרים היו עמוסים סיפורי סבל
וייאוש. סיפור סיבלותיה החל בהיותה
בחורה צעירה ויפה, כאשר התחתנה עם
אריה קטלן. היא ילדה לו שני ילדים,
אולם הוא היה עבריין ונכנס ויצא
מבתי־סוהר. מישפטו האחרון היה בגלל
חומר־נפץ שהטמין ליד ביתו של
איש־מישטרה בראשון־לציון. הוא נדון
לעשר שנות מאסר.
מכאן החלה הידרדרותה של האשה
הצעירה. היא החלה משתמשת בסמים,

מקום לשד עשו

שטח פנוי, שטח חול המספיק לעוד עשרה קברים.

האם נותר המקום הזה בבית-הקברות בחולון פנוי
לגופותיהן של עוד נרקומניות שימותו בעתיד, אשר
הרבנות איננה מוכנה לקבור אותן ליד צדיקים!

בתוצאה ממנת־יתו של סמים -והובנים מסבירים מדוע זה נעשה
לזנות. בגלל עבירות אלה הגיעה
לכלא. שמונה פעמים ישבה ויקי
בבית־הסוהר נווה תרצה ובכל פעם
נגמלה מהסם מחדש. בנווה־תרצה
קשה מאוד להשיג סמים, מספרת רעיה
אפשטיין, שהיתה באותו זמן מנהלת
בית־הסוהר. לפעמים מבריחות אסירות
מעט סמים ברחם, אולם האספקה דלה
ובלתי־סדירה. אלה המכורות לסמים
קשים מקבלות את תחליף־הסם או
נגמלות כליל. אולם הגמילה הגופנית

איננה מספיקה. מייד, בצאתה מבית־הסוהר,
היתה ויקי חוזרת אל הסם.
זמן־מה לפני מותה היו זרועותיה
נקובות לגמרי. היא לא מצאה יותר
מקום שלם להזריק בו את הרעל הלבן.
על כן נהגה בסוף ימיה להזריק בוורידי
צווארה.
מותה של ויקי היה עצוב ומדכא.
היא הגיעה ערב אחד יחד עם ידידה,
נרקומנית גם היא, אל חבר, שהתגורר
לבדו. השתיים ביקשו ממנו סמים, אד

לא היו לו. הן יצאו לשעה וחזרו לישון
בביתו .״שמעתי אותה מחרחרת כל
הלילה, אבל חשבתי שכן היא נושמת,״
סיפר הבחור שבביתו מתה. בבוקר
מצאו אותה שני ידידיה מתה. גם ויקי
נבדקה במכון הפאתולוגי וממנו הגיעה
אל בית־הקברות.
השלישית היא גאולה ברזילי. על
קיברה לא כתוב בת כמה היתה במותה,
אך גם היא מצאה את המוות דרך
ההרואין.

,פדי להזהיר
^ 3אתהאח רי ם ד

לבדה, אלא עברה להתגורר עם סוחר־סמים
אחר, יהושע רסין, נותר בה,
כנראה, רגש לעיישה.
עולמם של הנרקומנים בתל״אביב
הוא קטן וסגור. לא עבר זמן רב וחווה
ועמירה נפגשו. היה זה כאשר עמירה
הגיעה לביתו של רסין, כדי לקנות סם.
חווה הציצה מבעד לחלון וראתה את
מכוניתו של אהובה לשעבר, עיישה,
מחכה בפינת הרחוב. היא לא יכלה
להתאפק והחלה צועקת על עמירה
ומזהירה אותה :״עיישה הוריד אותי
לזנות, תיזהרי שלא יעשה לך אותו
דבר,״ אמרה לצרתה הצעירה.
עמירה ירדה מהבית וסיפרה את כל
הסיפור לעיישה. הוא נפגע והחליט
להתנקם. אחרי שעה קצרה הופיעו
עיישה ואחיו, יחד עם עמירה, בביתם
של רסין וחווה. התפתחה קטטה
שבמהלכה נרצח רסין וחווה נפצעה
קשה מפגיעות סכין.
אחרי שהחלימה, היתה חווה אמורה
להיות עדת״התביעה העיקרית בתיק־הרצח
נגד ־האחים עיישה ועמירה
פימנטל. המישטרה החזיקה אותה
בדירת אביה, סיפקה לה תחליף־סם,
ושמרה עליה. אולם למרות כל זה
נמצאה חווה מתה בחדרה לפני
שהספיקה להעיד בבית־המישפט.
חקירה מיוחדת התבצעה כדי לגלות
את סיבת־המוות, אך לא היה ברור אם
חווה מתה ממנת־סם עודפת, או מחומר
שעורבב בסם רעיל. היא נקברה בשנת

1983 לצידן של שש הנשים הצעירות

בשורת הארורות.

בצוואר

^ מרחק שלושה קברים מחווה
^ קטלן נמצא קיברה של צעירה
אומללה אחרת, ויקי עבדללה, או ויקי
עובדיה, כפי שנהגה לקרוא לעצמה.
ויקי מתה בגיל ,27 בשנת .1982 ויקי
התחילה להשתמש בחשיש בגיל ,12
בשכונה. מהר מאוד עברה להשתמש
בסמים קשים והתמכרה להם.
כאשר עברה ויקי להשתמש
בהרואין היה לה צורר לממן את הסם
היקר. היא התחילה לגנוב ואף ירדה

בחיים ובמוות

מעלה, מימין) היא נראית אחרי שנפצעה בסכין,

בקטטה בין שני סוחרי־טמים על רקע קינאתר של
חווה לבחורה אחרת. חווה, שהיתה צריבה להיות עדה
ראשית במישפט־רצח, מתה ממנת־יתר לפני העדות.

ך* אמנם ייחדה החברה קדישא
1 1של תל־אביב חלקת־קבר מיוחדת
לנרקומניות? הדבר נראה כמעט ברור
משורת הקברים הללו. עובד בבית־הקברות,
שלא רצה להזדהות בשמו,
אמר כי הדת היהודית מחייבת לקבור
כל ארם בין בני־סוגו. ילדים עם ילדים,
מתאבדים עם מתאבדים וגם נרקד
מניות עם נרקומניות.
הוא לא ידע היכן כתוב הדבר
בסיפרי־הדת, אולם היפנה אותנו אל
מישרד החברה קדישא בבית־הקברות.
מצלמתו של ציון ציפריס,
צלם המערכת, גרמה התרגשות רבה
בין עובדי המישרד. הם החלו
בהתרוצצות מסחררת ואמרו, כי אינם
מוסמכים לשוחח עם עיתונאים .״תפנו
לישראל ארליך, בחברה קדישא
בתל־אביב,״ אמרו לנו ״הוא יסביר לכם
הכל.״
ישראל ארליך נשמע זועף וזהיר
מאוד בטלפון, כאשר שמע כי הוא
מדבר עם עיתונאי .״אני עוסק רק
באדמיניסטרציה, אינני רוצה לתת לכם
פרטים, בוודאי לא בטלפון,״ סיים את
השיחה. אפשר היה לשמוע את אנחת־ההקלה
כאשר הניח את השפופרת
במקומה. הוא היפנה אותנו אל הרבנות
בתל־אביב, כדי לקבל פרטים על
ההלכה הנוגעת לסידרי־קבורה.
הרב אליעזר הגר, המזכיר הכללי
של הרבנות בתל־אביב, היה חביב
מאוד. הוא נראה משועמם מעט בחדרו
הגדול והבודד ושמח להסביר את
ההלכה היהודית בעניין :״אין קוברים
צדיק עם רשע,״ הסביר .״הדבר נובע
מהתנ״ך, כאשר אחד מנביאי־הבעל
נקבר ליד נביא־אמת. היה צורך להוציא
את גופתו של נביא־השקר מן
המקום ״,הסביר הרב.
הוא המשיר וסיפר כי אפילו רשע
גדול אין קוברים ליד רשע קטן ממנו.
הדבר נקבע בתקופה שבה היו עדיין
נוהגים להוציא להורג פושעים ביהודה.
מי שנידון לסקילה לא היה נקבר ליד
מי שנידון לשריפה. כיוון שהיה הבדל
ברשעותם, על פי העונש השונה
שקיבלו.
״ילדים שלא ידעו טעם חטא,
קוברים יחד,״ אמר הרב וסיפר כי בכל
בית־קברות בארץ נהוג להשאיר
חלקת־קבר לילדים. זהו מינהג ישן.
המתאבדים נקברים ליד הגדר,
מקום שבו היו נוהגים לקבור ״קבורת
חמור״ .״אבל זה לא פשוט כל כך היום,״
הוא אומר ,״מכיוון שהיתה התפתחות
בהלכה. קבורת המתאבדים בחלקה
נחותה איננה באה כדי לפגוע בהם,
אלא יותר כדי להזהיר את האחרים על
הגורל הצפוי להם אם יתאבדו,״ הוא
מציין.
הרב הגר לא שמע על חלקה
מיוחדת לנרקומניות, אבל אחרי
שהסבנו את תשומת ליבו לשורת
המציבות בקצה בית־הקברות, מצא כי
הדבר הגיוני. הוא ראה את סרט־הטלוויזיה
על אייל, הנרקומן, והתרשם
מאוד .״הדי מי שלוקח את סם־המוות
הזה הוא בגדר מתאבד,״ מסביר כבוד
הרב ,״ולכן ייתכן מאוד שמתייחסים
אליהם כמו אל מתאבדים וקוברים
אותם יחד, במקום נפרד.״
קשה להאמין כי יש שורת מציבות
המכילה כל־כך הרבה סבל אנושי ויגון
כמו השורה הנידחת של שבע המציבות
בחולון.

שידור
צר״ג
דבילרזיזיה
• לבימאי הטלוויזיה שימעון יהותיאל,
על סידרת סירטוניו, ששוררו במהלך ערב־השידורים
לכבוד יום ירושלים ושהיו מבוססים
על רשימותיו הירושלמיות של סופר היידיש
יוסל בירשטיין. יקותיאל, שביים עד כה
סירטי־נוף תימהוניים, החליט יום בהיר אחד כי
מה שמותר לעמק פרי, מותר גם לו: לביים
דראמות. אלא שליד פרי, בעל הנטיה לדראמות
עתירות תקציב, הסתפק יקותיאל במיני־דרא-
מות, המבוססות על רשימותיו של בירשטיין.
המיני־דראמות של יקותיאל העידו על כמה
תחלואים של הטלוויזיה. הראשון בהם: הענקת
הרשות לביים דראמה למי שאין לו הכישורים
לכר. השני: דיאלוג רופס. המיפגע האחרון
והבולט: תחושתם של מנהלי הטלוויזיה שתחנתם

סער, בבניין הטלוויזיה, כך שיוכל לפקוח עין
מקרוב על אופן ניהולה.
בשלב השני התחיל פורת לבדוק את לוח־המישדרים
של הטלוויזיה, תוך עריכת שינויים.
השלב השלישי היה לחצים על מנהל הטלוויזיה,
סער, לסיים את המשא־ומתן הארוך עם
העובדים בעניין הפעלת מכשירי אי־אן־גיי,
העשויים להוזיל ולשפר את החומר המקורי בטלוויזיה.

המשא־ומתן על הפעלת אי־אן־גיי הצליח
לזרז יאיר אלוני, שגישר על פערי התביעות
של העובדים הטכניים, עד שהצליח בסופו של
דבר להביא לפני פורת סיכומים חיוביים.

במקום אחד לא השפיע מיכתבו של סער
מאומה: דווקא בצמרת הטלוויזיה, אפילו מחבר
המיכתב, סער, העדיף לשמור על קשריו הישירים
עם העיתונאים, שלא באמצעות דוברת רשות־השידור
ירדנה הראל, כפי שדרש במיכתב
שהוא עצמו שיגר.
גם ראשי החטיבות בטלוויזיה המשיכו להתעלם
ממיכתבו של סער, תוך שהם מזלזלים
בהוראתו של המנכ״ל.
הסיבה לזילזולם של עובדי הטלוויזיה הבכירים
במיכתב זה נעוצה בעובדה שכולם מונו

התוצאה: ב־סו ביוני יתחיל קורס להפעלת
אי־אן גיי וב־ 24 ביוני יופעלו המכשירים. יהא זה
הישגו הגדול הראשון של פורת כמנכ״ל רשות־השידור
וכמנהל הטלוויזיה בפועל.
כדי להעמיק את יכולת ניהולו את הטלוויזיה

עורך קרפין
לתפקידיהם בידי המנכ״ל הקודם, יוסף לפיד.
הם נוטים להאמין, שאם המערך יגיע לשילטון
אחרי הבחירות, תימצא דרך להעביר את פורת
מתפקידו.

מקופוני המערך
הדרך למנהל הטלוויזיה
משדרת לאומה של דבילים. התוצאה: דבילו־ויזיה.
אבסורד
נוסף הקשור במיני־דראמות אלה:
אורך הסירטונים השתווה כמעט לאורך של
רשימות הקרדיטים שבסופם.

מאחורי המירקע
מי מנהל את הטלוויזיה?
אין זה סוד, שזה יותר משנתיים אין בטלוויזיה
הישראלית מנהל, אין מדיניות, אין החלטות.
התוצאות במירקע עשויות להעליב את הצופה
הנחות שבנחותים. כמובן, שבהשוואה הופכת
הטלוויזיה הירדנית להיות מעולה.
מאז הוטלה עליו האחריות לניהול רשות־השידור,
למד המנכ״ל החדש אורי פורת את
מיגרעותיה הניהוליות של הטלוויזיה.
בשלב ראשון לשיפור המערכת הניהולית של
הטלוויזיה תבע פורת לפנות עבורו את החדר
הסמוך לחדרו של מנהל הטלוויזיה טוביה

מינה פורת השבוע את יאיר אלוני כיועץ־מיוחד
של המנכ״ל לענייני טלוויזיה. אלוני — ששימש
בעבר כעורך מבט, מנהל חטיבת־החדשות של
קול ישראל ומנהל מחלקת סירטי־התעודה
בטלוויזיה — הוא אחד המיקצוענים שבצמרת
רשות השידור. מינויו לתפקיד יועץ המנכ״ל
לענייני טלוויזיה הופך אותו לאחד המועמדים
רבי־הסיכויים לתפקיד מנהל הטלוויזיה, שיתפנה
על־ידי טוביה סער בחודש פברואר הקרוב.

השעתריה מלחשת ביותר במהלך
השבוע האחרון במיסדרונות רשות•
השידור מתייחסת לידיעה שהודלפה
לעיתונות, לפיה מנכ״ל הדשות, אורי
פודת ביקש ממערכת עיתונו, ידיעות
אחרונוחג חופשודללא־תשלום בת חצי
שגה בלבד.
מעטים בצמרת רשות־השירור ידעו
על נקשת החופשזדללא־תשלום של
פורת הממתץ מן־הסתס לתוצאות הבחירות,
בדי לכלכל צעדיו בהתאם.
שני החשודים הבולטים בקרב עובדי
רשות־השירור בהדלפת פנייתו של פורת
לידיעות אחרונות הם כעל התפקיד
הכלכלי הבכיר ביותר ברשות ומנהל
כלי־התיקשודת, שכמה ימים קודם לכן
פנה לכפופים לו והזהירם מהדלפת מידע
לעיתונות.
מיכה לימור, בוויכוח על ההוראה של פורת
ללימור, במהלך שידור השבוע יומן אירועים
שעורך לימור, להביא את תגובתו של השר יובל
נאמן להודעת הגינוי של שלום עכשיו למחתרת
היהודית.

התנגדות אמיצה

יועץ אלוני(עם רפיק חלבי)
מי הדליף ן

אם יעלה המערך לשילטון בבחירות, הוא
עשוי לחולל מהפיכה־תיקשורתית בעיתונות האלקטרונית.
ועדת־המצע
של המערך ממליצה במצע על
הקמת כלי־תיקשורת מתחרים למקומונים —
תחנות־שידור מקומיות, שיפצלו את שידורי
הרדיו במדינה למחוזות. היה כבר מי שכינה
תחנות־שידור אלו כ״מקופונים״ (על מישקל
מקומונים) — מיקרופונים מקומיים.
כפי שדווח כבר במדור זה בעבר, בכוונת
המערך לשנות את הרכב הוועד-המנהל של
רשות־השידור מ־ 7חברים ל־ 11 חברים.

מאחורי המיקרופון
מהפן־ רדיופוני
מימצאי הסקר האחרון של שיעורי ההאזנה
לשידורי־הרדיו מעיד על מהפך רדיופוני בשירו־רי־הבוקר
המתחרים בגלי צה־ל ובקול ישראל.
התאוששותו של המישדר הבוקר הזה, על
חשבון תוכניתו של אלכם אנסקי בגל־ץ, אפס
שבע אפס, מעידה על שינוי הדרגתי בהרגלי־ההאזנה
של מאזיני הרדיו בבקרים.

פסקול
״מיפגש*״ חוזרת
בסוף השבוע שעבר נערך סמינר של בכירי
העובדים בחטיבת־החדשות של הטלוויזיה בקי־

מזמרים בהוראת מנב״ל
לפני חודש הורה אורי פורת למנהל הטלוויזיה
לשגר מיכתב לעובדי חטיבת־החדשות של
הטלוויזיה ועובדי מחלקות אחרות בבניין, שלא
להתראיין אצל עיתונאים.
רוב עובדי הטלוויזיה ראו במיכתב זה פגיעה
בזכויותיהם ובמעמדם. לדעתם, הטלוויזיה היא
כלי־תיקשורת הממומן בידי הציבור, ועל הציבור
לדעת את המתרחש בתוך מוסד זה. עובדים
זוטרים בטלוויזיה קיבלו על עצמם את הוראתו
של פורת, שניתנה באמצעות סער.

11111רורןוויו 111111
מוצא שבת
שעווו ת

ידר רשות־השידור, עורך־הדין מיכה ינון, אינו נם ואינו נח בניסיונותיו להגביר — תחת
תירוצים שוגים — את המעורבות והייצוג של הדתיים ברשוודהשידוד, בעיקר בטלוויזיה.
הצלחתו האחרונה של ינון היא העברת מישדר־הכפייה בצאת השבת, ששודר בטלוויזיה
עם צאת השבת, לשעת שיא־המישדרים — שעה 10 במוצאי־שבת.
ינון אינו מסתפק בהישגו זר״ ובישיבה האחרונה של מליאת רשות־השידור הוא עשה מעשה
חסר־תקדים ברשוודהשידור, מעשה המנוגד לחוק רשות־חשידור, המסמיך את מליאת
הדשות להשגיח על השידורים אך לא לתכנן אותם.
ינון שאל במהלך הישיבה, אס יש לתברי־־המליאה הצעות לתוכניות שישולבו בטלוויזיה,
בתיכנון המישדרים תחדש. שייכנס לתוקפו באוקטובר העצה. הנושא, אגב, לא היה רשום
בסדר־היום.
חברי המליאה התבלבלו, כמעט שלא הציעו תוכניות חדשות.
מאחורי הצעתו של ינון הסתתרה מונה ברורה: להציע את הצעותיו שלו לתיכנון החדש של
הטלוויזיה — סידרה של יומנים מלוויזיונים בנושאי דת, צה״ל וחינוך. אלה יומנים שבהנהלת
הטלוויזיה רואים אותם בוזלחלר״ ומנכ״ל רשות־השידור אף הגדירם (העולם הזח )2439
בזילזול :״מה זה? מי שמע על זה?״
הצעותיו של ינון חוזרות ומעידות על החתול השחור שעבר בינו ובץ המנכ׳ל פורח״ שכן,
המנכ״ל שואף להגן על הטלוויזיה והרדיו מפני ניסיונות השתלטות ה מי ה הדתית של עת
ושרידי המפד״ל.

מנהל־הרדיו לב־ארי(מאחור: כתבת כרמלה מנשה)
יחס של ביטול
בוץ קריית־ענבים, בהשתתפותו של מנכ״ל

פרט אחד, שלגביו לא הובהרה עמדת המערך,
הוא עניין הערוץ השני של הטלוויזיה.

רשות־השידור אורי כורת אבי אתגר,

למרות שמיכאל קרפין היה מועמדו של
אורי פורת למישרת עורך מבט, הדבר לא מנע
ממנו לתקוף, במיסגרת ״פורום החדשות״ את
שיקולי־העריכה של פורת, כעורך ראשי של
הטלוויזיה.
קרפין אף התעלה על עצמו ותמך ביריבו

שדר רשת־גימל של קול ישראל, הושעה
מהגשת תוכניתו האישית מה, כבר תשעי בשל
איחוריו וחיסוריו הרבים, ובשל החלטתו שלא
לשדר תשדירי״פירסומת — דבר שגרם הפסדים
לקול ישראל • 6תוכנית־המלל מיפגשים
עומדת לשוב למסך בחודש אוקטובר, בהנחייתו
של העיתונאי דן מרגלית. אחד ממישדרי
מיפגשים הראשונים יוקדש למבט לאחור על
פרשת ואדי־סאליב.

התפרנות ב״פורום״

העולם הזה 2440