גליון 2441 מתאריך 13 ביוני 1984

מיססר 2441

חדט מ״עלית״

עוגת לימת.
עוגת לימון. קלה, אוורירית, טעימה ביותר
וכמו כל העוגות של עלית, אופים אותה בקלות
ובמהירות־ וההצלחה בטוחה!
עכשיו אח יכולה כבר לקבל מחמאות על 5עוגות:
עוגת שוקולד, עוגת שיש, עוגת צימוקים,
עוגה אנגלית ועוגת לימון.

מכחכים
שאלת ה שסע:
מדוע הטילה ממשלת סרי״לצקה
צנזורה מוחלטת על עובדת המצ-
אותם של יועצים ישראליים, המ סייעים
לה בדיכוי המיעוטים הלאו- מייסז היא בטח התנדבה לעזור למישרד־החוץ שלנו,
השוקד על שיפור תדמיתנו בעולם.
יורם זהבי, תל-אביב

^ דזלארים מקדשים א סים
חסידי בעלז בונים בירושלים בית-
כנסת בסיגנון בית״המיקדש של
הולילנד.
הרבי יששכר דב רוקח (״הינוקא״) ,רבם של
חסידי בעלז, יזכה למה שלא יזכו לו רבנים
קשישים ומופלגים בתורה — הוא יחנור את
הבית השלישי.
אומנם המדובר רק בבית־כנסת, אל הצצה
חטופה בתוכניות מגלה מייד את הדימיון שבץ
הבניין המתוכנן ובין דגם בית״המיקדש במלון
הולילנד. אבל אפילו לא היה קיים דמיון כזה,
העובדה שבמקום יושקע הון עתק — 12 מיליון
דולר! — די בה כדי לקדש את האתר. כל אבן בו
תהיה יקרה מפז, קדושה מאבני־החושן.
חסידי החצרות האחרות בוודאי יתקנאו
בבעלז, ובהסכם הקואליציוני הבא אנו צפויים
לסעיפים שיבטיחו לכל חצר נידחת תקציבים
להקמת בתי־מיקדש מתחרים.
ותגדל קדושת הארץ ולא נדע עוד חולין.
צביה גרבר, ראשון לציון

עעת החרדות
לפני הבחירות אפשר להשיג כל מיני
הבטחות, אפילו חשובות.
הציבור רק צריך להראות כי יש כמה דברים
שמאוד יקרים לו, ושלהם הוא חרד — ומייד
יזדרזו כל המיפלגות, כולל מיפלגת השילטון,
להרגיעו. כך למשל הוצע לחוקק חוק, שעל־פיו
לא ייפגעו החסכונות הפרטיים של אזרחי המדינה
אחרי הבחירות.
עכשיו אפשר להירגע. רק צריך לחוקק חוק
זה — וכבר לא משנה מי יזכה בשילטון. העיקר
שהחסכונות לא ייפגעו.
מעניין אם אותה שיטה יכולה לעבוד גם
בנושאים אחרים. אם, למשל, נפגין חרדה עזה לא
רק לחסכונותינו, אלא גם לחיינו, יחוקקו חוק
האוסר פגיעה בחיי־אדם?
כדאי לנסות.
דויד צמח, רמת־גן
שיחה במישרד־ ע• הרב
הביטחוז השוחר לפשע
כתבת השער הקדמי:

המהלך של השב״ב נגד הרשימה המתקדמת
לשלום התגלה כמטופש ביותר. אחרי שיחה קשה
התברר למשה ארנם כי הוא חייב לרדת מהעץ
הגבוה, שעליו הושיב אותו יצחק שמיר,
והרשימה יצאה לדרך — כשהיא
מצליחה לגרוף את הרחוב הערבי
ומגייסת את כוחות־הש־לום
העיקביים ברחוב היהודי.

הרב שלמה מרן (בתמונה) עסק בעבר
במדידות מדוקדקות של הר־הבית -מידע
שהיה חיוני לדתיים שזממו לפוצץ את קוד־שי
האיסלאם. אנשי־המחתרת
סיפרו לחוקרים שהודרכו על־ידי
רב. אך גורן מסרב להגיב.

כתבת השער האחורי:

1י 7ון נו־ אי ח

״אני מפרש מעשה מגונה כדבר הקשור עם
פעילות מינית, ואני לא ביצעתי מעשה מגונה,״
טען דן בן־אמוץ בבית־המישפט. אד השופט
חשב אחרת והטיל על הסופר
המפורסם ארבעה חודשי מאסר־על־תנאי
ו 50-אלף שקל קנס.

ראיון אחד עלה לנאוה כהן המפיקה
ולדם עברון המנחה של זה
בעבודתם בתוכנית. בעוד הרוחות
בטלוויזיה סוערות בשל הדחת השניים
מתפקידם, מסתבר כי
הסיפור שמאחרי הסיפור
0שהובא על המירקע מס־ 9 עיר ומזעזע הרבה יותר.
הזמן

האיש הרוצה
י 1ת שנוא
חרוץ ורציני, מנהל מוכשר, אבל בעל
מליצות ירחמיאליות וחסר תוכנית
ברורה -זהו דיוקנו של
גד יעקובי, שעשוי להיות
אחרי הבחירות האיש
השנוא ביותר במדינה.

7ו רג\

האפיפיור כמיטרד אקולוג1
מתחת לגלימה הספורטיבית מסתתר
חומייני קטן.
בעורו מתכנן הפקת מחזמר פרי-עטו, ממשיך
האפיפיור, קרול(״יוחנן פאולוס השני״) ווייטילה,
את מסעותיו המהנים בעולם.
לכאורה, הוא כוהן־דת עליז וצעיר ברוחו,
(המשך בעמוד )4
חביב וספורטיבי.

״תמיד ישנו גבר שאוהב אותי, בדרד־כלל
הסרסור שלי, שאני מזריקה איתו. אפילו
אם הגבר לא רגיל להזריק, אני מביאה אותו
לכך. אני אומרת לו: יאללה,
תביא את הווריד.״ בך
מססרת ריטה שלום בווידוי

המדורים הקסעים:

פנינה דבוריו. נתק ה ניר. יצחק
אורפז. יוסף מונדי, ניצחונה גלעד

שידור
תמלח שידורי הטלוויזיה
בישראל ובירדן

פחיות משקד״ וסלים ואווירה עליזה של
סגישת־מחזוד שלטו בדיין על האדסת מעצרם
של הטרוריסטים היהודיים. אף
שוטר רא מנע את החגיגה.

שגבלה בבזיון בית-המישפט.

וחייכן״

שנה וחצי אחרי שנהרגו חוריו, אחיו ואחותו
של גבי פריאנטה בן וד ,20 נולד בנו שלמה
(על שם אביו) .בכך יכול היה להיפתח דף
חדש בחייו של גבי, אלמלא מנע ממנו
בית-חמישפט לשאת את
אתי. אם בנו, לאשה. הסיבה
— אתי היא בת 15 בלבד.
הווי אנשים בלונים יומן אישי -ביקור אצל קרייסקי
עולם קטן -צרפת, גרמניה, אנגליה
מה הם אומרים -יוסי גולדברג,

״מעולם לא הייתי
קיצוני. זה נוגד את
אופיי ואת השקפת עולמי ואת
העובדה שאני שמן וחייכן ״,אומר
יוסף לפיד בראיון גלוי-לב וטוען פי
איפזב הן את אלה שציפו
כי יהיה קיצוני והן את
אלה אשר חששו מכן.

לחופה!
מיבתבים קורא יקר תשקיף במדינה
עלי דפנה

ך. ן ך. ך .יךן

״רציתי שכל יהודי בכל מקום בעולם ימצא את
עצמו מול ההיסטוריה שלו, בלי להתבייש,״ אומר
סרז׳ אנקרי, בימאי הסרט הישראלי החדש אדמה
חמה. הסרט הוא סיפור אישי של
^ 1 1הבימאי, יליד טוניס — סיפורה
של מישפחה יהודית בטוניס.

רהודכים לעת זיקגה
חברי״הכנסת דאגו לעצמם לעת
זיקצה, אך לא לציבור העובדים כולו.
אני מקווה שמזכיר ההסתדרות החדש, מר
ישראל קיסר, יתבע את זכויותיהם של הגימלאים
שקופחו במשך השנים, שאין להם אוזן־קשבת
ושאף לא אחד נותן את דעתו למצבם ההולך
ומידרדד.
חברי־כנסת מכל הקדנציות דאגו במשך
השנים לזכויותיהם הסוציאליות המפליגות
והחריגות, אולם אף לא מיפלגה אחת חשבה על
ציבור בוחריה, ה״עמך״ המשרתים במשך שנים
במשק הציבורי ובצאתם לגימלאות אין מי שדואג
להם.
מה שחברי־הכנסת הבטיחו לעצמם — הכנסת
מרכיבי שכר כמו הוצאות רכב, הוצאות ביטוח
ורשיון רכב לקיצבת הגימלאים — נמנע
מגימלאים אחרים. יתרה מזאת, ח״כים רבים
מקבלים גימלאות מכמה מקומות עבודה והטבות
נוספות. הם גם דאגו שאלמנותיהם יקבלו את כל
ההטבות הנ״ל ואילו האלמנות האחרות צריכות
להאבק על קיומן, כי הן אינן נכללות בקטגוריה
של נבחרי הציביי• יהודית גורן, ירושלים

מעצר של

חלון ראווה
תמרורים
זה וגם זה
קולנוע -אורחי הפסטיבל בירושלים.

סרז׳ אגקרי
אנשים בעולם -סימון וייל, המלכה 42 אליזבט, ליליאן גיש יאניק גואה 44 נמר של נייד -ספרי ם מומלצים 46 הורוסקופ -תאומים 48 לילות ישראל 51 רחל מרחלת על כל העולם 54 תשבצוסן

חוק בצד
מיכתכים לרותי
אתה והשקל
זה היה העולם הזה שהיה

מלמדת
שי ג שו
האם עדיף לעבריין לקבל צו־אישפוז
ולהימלט בעזרתו מעונש־מאסר? אילנה
אלון מנתחת כמה מיקרים
מישפטיים, שמהם עולה:

0מוטב מאסר של תקופה 1י קצובה על אישפוז־עולם.

האותאיות

ה ש מו תהמ פו ר ס מי ם ו הי ק רי ם ביו ת ר
ב עו לםה או פנ ההם של גברים, אךר בי ם
מן ה בג די םופ רי טי הלבו ש .
שרוכ שות מ ר בי ת הנשים,
מ עו צ בי ם בי די הן של נשים,
והן כ שרוניות לאפ חו ת.

מכתבים
(המשך מעמוד )3
למעשה, הפך האיש הפעלתן הזה למיטרד
אקולוגי, הנודד בכל קצווי־תבל. השבוע פורסם
כי עיריית מונטריאול עצרה מאות הומו־סכסואלים
ולסביות, על־פי דרישת הכנסיה,
שתבעה ״לנקות״ את העיר לפני ביקורו של
האפיפיור. עוטה הגלימה העליז אינו מוכן
שבמקום שבו הוא מבלה ייהנו ה״עליזים״
מחופש.
מי אמר שהחומייניזם משתולל רק באיראן
ובישראל?
דפנה ברזילי, יפו

לשם שיעי: הצדק עם בורג
שעון־הקיץ בילבל את הקורא,
המתלונן על הפרת סידרי בראשית.
אומנם חלפו שבועות אחדים מאז שהופעל
שעון־הקיץ, אך אני עדיין לא הסכנתי עם סידור
זה. עכשיו נדמה לי כי הד״ר יוסף בורג צדק
בהתנגדו לכך.
בהפעלת שעוך קיץ יש משום התערבות
והפרת סידרי הטבע. אומנם חלוקת השעות היא
עניין שרירותי, כביכול, הנקבע בידי האדם, אך
לא בכדי נקבעו שעות היממה כפי שנקבעו.
הפעולות היומיות המותאמות לשעון מותאמות
גם לשעון הביולוגי. שעון־קיץ משליט בילבול
בחיי היום־יוס וכך יוצא שכרנו בהפסדנו.
משה נרקיס, חולון

מכות במישפחה
הרב מנחם פורוש מחפה על בריונים.
אחת מן.השתיים: או
שהרב פורוש ימסור
למישטרה את שמות
תוקפיו — בריונים אכזריים
וחסרי־לב, שהעזו
לתקוף אדם קשיש והי־כו
אותו כמעט למוות
— או שיפסיק לבלבל
לנו את המוח עם זעזוע
המוח שלו.
אם הוא מתייחס
לתקיפה כמו אל סיכסוך פירוש מישפחתי, מסרב להתלונן
ומחפה על החוליגאנים,
אין לו כל סיבה לצפות לרחמי הציבור.
יפה דוזין, ירושלים

הפוליטיקה מתחילה
בגן־הילדים
עצות בטרם בחירות.
לדעתי. אין היום סיכוי לרשימת־השלום. כרי
שיהיה לרשימה כזו ציבור מצביעים נאמן. צריך
היה לחנך את הנוער והילדים.
הדבר הכי חשוב הוא להתחיל, סוף־סוף,
להוציא חוברת אנטי־דתית לנוער, שבה יוסבר כי
המילחמה בין החילוניים והדתיים אינה דווקא על
השבת או על התפריט הכשר, אלא על האמת:

על כך שהשמש לא עמדה דום, על כך שהרבנים
פנחס כהן, בנימינה
עוסק־ם בניבזויות•

תקנון רכילות
ותעמודנה מנגד ארבע מרכלניות
המחנה -והמה נראו כמסתופפות
סביב סצינה טרגית של סקנדל.
שירות שידור הרכילות הוא שירותי־חובה
קיבוצי ובסיסי.
רשת הרכילות תקיים את השירות הקיבוצי
לשם מילוי תפקידים אלה:
או לרכל על מיבנה גופם ואישיותם של כל
מישפחה נקלטת בהת־יישבות
האובדת.
ב) לטפח בילדי הגן
את הרצון לרכילות
עסיסית.
ג) לחזק קשר הרכילות
עם המורשת הכלל־קיבוצית
וערכיה, ולהעמיק
ידיעתה.
ח לרכל על תכולת
תיקיהם העמוסים של
האורחים בבואם ובפנשושה
צאתם.

לעשות רשימה
שמית של האורחים הבאים לנבוט אצלנו
משבועיים ומעלה.
וו לקרם מטרות חינוך הרכילות הממלכתי,
כמתואר בחוק החינוך הממלכתי תש״מ.
זו לקדם את הרכילות כיצירה העברית
הראשונה בתק״ם.
ח) לקיים רכילות בשפה הערבית לצרכי
פועלי־הבניין הערביים, הבונים את הקיבוץ —
לקידום ההבנה והשלום עם המדינות השכנות,
בהתאם למגמות היסוד של המדינה.
ניל (״פנשושה״) ואילה,
קיבוץ נתיב־הל־ה

הכביש מקליפורניה
מארצות״הברית הרחוקה הגיע ה קריאה
הפטריוטית הבאה, המופנית
לאורי אבנרי:
מה קרה עם ההספד שלך על שרון? משום מה,
שום דבר לא התקיים. מסתבר שהעם ניצב אחריו,
ולא אחריך. מרדכי ציפורי הולך ונעלם, ואתה
בוודאי תלך בעיקבותיו, במשך הזמן.
אתה לא כל־כך טיפש כמו שאתה נראה, לכן
לא ברור כיצד אתה מרשה לעצמך ״לרדת
לכביש״ במאמריך נגד המדינה ונגד שרון. מעניין
מדוע בשיחות שבהן מוזכר שמו של העולם הזה
מניפים כולם את ידם בביטול? נסה לחפש מדוע
זה כך. אתה כבר לא צעיר, ולא נותר לך הרבה זמן
לברר...
רני לוין, קליפורניה
לא בידידות

מי הירדן האדומים
עם פירסום מסקנות החקירה בעניין
רצח השבויים בפרשת האוטובוס

ברפיח (דוח זורע, העולם הזה
)30.5.84 פרץ בציבור הוויכוח, בפעם
המי יודע כמה, בעניין ״טוהר הנשק״.
אין זו הפעם הראשונה שקורה דבר שכזה.
בכפר חולה, ב־ 948ז, הוכנסו 35 תושבים
לבית נטוש, שפוצץ עליהם, בפקודתו של מפקד
אחד, שנדון לכמה חודשי מאסר. זכורים גם
הטבח בדיר־יאסין, הרצח בכפר־קאסם, פרשות
פינטו, שדה ועוד. עדיין זכור לכולם כיצד מתו
אלפי חיילים מצריים בצמא בסיני, ב־ 56 וב־.67
אחרי כיבוש עזה, ב־ 967ז, שרתתי במימשל
הצבאי בעזה. יום אחד הגיעה למיפקדה משאית
ובה שני שבויים מצריים. החיילים שאלו את
הקצין מה לעשות בהם. מישהו מהנוכחים שאל:
״מדוע לא הרגתם אותם?״ הקצין השיב :״מאחר
שלא הרגתם אותם, קחו אותם עכשיו למיכלאת־השבויים
״.החיילים ראו שעון על ידו של השבוי,
ולקחו אותן לעצמם.
ב־ 1967 גס בוצעו הוצאות־להורג המוניות של
פליטים פלסטיניים, שחזרו לביתם מעבר לירדן.
על פי דיווחי עדי־ראיה, האדימו מי־הירדן מדמם
שבתאי לוי, רמת־גן
של הנרצחים.

כבי סג?
היושב־ראש
חבל שלא הייתי בכנסת כאשר
השמיע סגן הידר, מאיר כהן־אבידוב,
תיפארת תנועת״החרות, את מטר
גידופיו, בטענה שכל קללה כשרה
כשהיא מופיעה בתנ׳יך.
הייתי משיב לו בו במקום בנאום
תנ״כי.
למשל:
אדוני סגן-היושב-ראש.
ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה.
ארור טנאך ומישארתך.
ארור אתה בבואך וארור אתה
בצאתך.
ישלח ה׳ בך את המארה, את המהומה
ואת המיגערת בכל מישלח ידך אשר
תעשה עד הישמדך
ועד אבדך מהר
מפני רוע מעלליך
אשר עזבתני.
ידבק ה׳ בך את
הדבר עד כלותו
אותך מעל האדמה
אשר אתה בא שמה
לרישתה.
יככה ה׳ בשחפת,
ובקדחת, ובדלקת,
בהן־אבידוב
ובחרחור, ובחרב,
ובשידפון, ובירקון, ורדפוך עד אבדך.
והיו שמיך אשר על ראשך נחושת,
והארץ אשר תחתיך ברזל.
יתן ה׳ את מטר ארצך אבק, ועפר מן
השמיים יירד עליך עד הישמדך.
יתנך ה׳ ניגף לפני אויביך. בדרך אחד
תצא אליו ובשיבעה דרכים תנוס לפניו,
והיית לזעווה לכל ממלכות הארץ.
והיתה ניבלתך למאכל לכל עוף
השמיים ולבהמת הארץ ואין מחריד.
יככה ה׳ בשחין מצריים, ובעפוליס,
ובגרב, ובחרס אשר לא תוכל להירפא.
יפכה ה׳ בשיגעון. בעיוורון ובתימהון
לבב.
והיית ממשש בצהריים, כאשר ימשש
העיוור באפלה. לא תצליח את דרכיך,
והיית אך עשוק וגזול כל הימים ואין
מושיע.
אשה תארש, ואיש אחר ישגלנה. בית
תבנה. ולא תשב בו. כרם תיטע ולא
תחללנו.
והיית משוגע ממראה עיניך אשר
תראה.
בנימין גונדר, תל-אביב

שם זמני: ליכזדיאל

גם זה מוח יהודי!

עם חדש נולד, במזל לא כל״כך טוב.
תועמלני הבחירות של הליכוד שמו השבוע
קץ לקיומו של עם ישראל. המחנה הלאומי זה רק
הם, העם זה רק האספסוף של שרון, המדינה היא
רק של חסידי הכוח והאלימות.
עסקני הליכוד טרם המציאו שם לעם החדש,
שנולד השבוע במזל לא כל־כך טוב, אבל צבי
כסה, איש שלום עכשיו, כבר הציע: ליכודיאל.

השם הזמני הזה יכול לשמש עד אותו יום
(והוא לא ירחק) שבו יחול קרע בהנהגת הליכור.
באותו יום יקבל הרך הנולד את שמו הקבוע, על
שם סנדקו• אריאל׳ רבקה אהרון, רמת־גן

מיליון דיקטטורים
הלינגר

פונה

למועצה
הקורא לצרכנות:
חושבני שהגיע הזמן שתפתחו מחלקה להגנת
האזרח מפני הפקידות הישראלית.
במדינה שבה כשליש האוכלוסיה הם פקידי־ממשלה,
סוכנות, מועצות
מקומיות וחברות
ממשלתיות והסתדרויות,
הגיע הזמן שלאזרח
תהיה גם הגנה מפני
הפקידות.
אני סבור שקשה
לחיות במדינה שבה יש
דיקטטור גדול אחד, אך
קשה הרבה יותר לחיות
במדינה של מיליון דיקטטורים
קטנים. אני
סבור שכל אזרח פוגש הלינגר מדי פעם בדיקטטוריס
כאלה בחיי היום־יוס שלו.
רלך הלינגר, תל־אביב

מילים שמנסות לרצוח
״מחבלים״ היא מילה המתירה רצח,
בדיוק כמו ״חיות דו״רגליות״.
קראתי ב״על המישמר״ כתבה בעניין הלינץ׳
שבוצע בחוטפי האוטובוס. הזדהתי עם תוכנה,
שניתח את התבהמותם של חיילים ישראליים,
תוך שבירת כל ערכי־היסוד שעליהם היתה בנויה
חברתנו.
אך תוך כדי קריאה מצאתי בכתבה שוב ושוב
את המושג ״מחבלים״ .זהו כינוי גנאי כוללני של
השילטון, הרוצה לדכא ולחסל את הישות
המתעוררת של העם הפלסטיני, השואף לעצמאות
לאומית במיסגרת מדינה משלו; כינוי זה
כמוהו כמו ה״מושג״ ״חיות דו־רגליות״ ,פרי
המצאתו של ראש־הממשלה לשעבר.
מדוע מפריע ל״על המישמר״ להשתמש
במושג הנכון: פלסטינים? השימוש במלה
״מחבלים״ אינו עולה בקנה אחד עם ביקורת על
הפשע שבוצע. מושג מטעה ומעוות זה הוא עצמו
אחד מאבות מעשה הלינץ׳.
ערן רוזנברג, רמלה

כל הכבוד לתדיו
מיבצע ארכיאולוגי מרשים מאפשר
לישראלים ולתיירים להלך על אבני
ההיסטוריה, אגב קניה בחנויות
מהודרות.
בשקט־בשקט חשפו ושיחזרו בירושלים
המיזרחית אתר ארכיאולוגי מרשים ביופיו. זהו
הקרדו — קטע רחוב מתקופת הרומאים. בחלק
מן הרחוב העתיק שולבו חנויות חדשות,
המיועדות בעיקר לתיירים, ומתוכננים גם
מיסעדה ובית־קפה.
האתר, הנמצא בסמוך לשכונת־מגורים יפה־פיה,
המאוכלסת בעיקר דתיים, עשוי להיות
אטרקטיבי ביותר לתיירים, ואם יתפתח כמתוכנן
תהיה זו פנינה תיירותית שאינה נופלת
ממתחרותיה האירופיות.
כל הכבוד לתדי קולק, שבחסותו נעשה
מיבצע זה, שהוא בעל ערך תרבותי ותיירותי
פנינה איילון, תל־אביב
כאחד•

לידיעת הקוראים
מיכתגי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן
למיכתבים קצרים, מודם סים
במבונת־בתיבד״ שצורפה אליהם מיכתבים הכותב. תמונת בעילדם־שם לא יפורסמו. אין
המערכת מחזירה את המיכתביס
שנתקבלו בה.
העולם הז ה?441

,.העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב גורמן ,3
טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך
הראשי: אורי אבנרי עורך־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנון עורכי כיתוב: ענת
ישראלי וגיורא נוימן צלמי מערכת: ציון
צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה עורכת
דפוס: אהובה קורן ראש המינהלה: אברהם
סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה :״הדפוס
החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גדי בע״מ

אין זה מקובל שפגישה בין שר־חוץ ועיתונאי
מתפרסמת כהודעה מטעם המארח. אך בשבוע שעבר
פורסמה בעיתוני אוסטריה ידיעה מטעם מישרד־החוץ
האוסטרי, תחת הכותרת ״פגישת לאנץ־אבנרי׳׳ .בגוף
הידיעה נאמר. :שר־החוץ ארווין לאנץ קיבל ביום הרביעי
לשיחה את העיתונאי הישראלי אורי אבנרי. אבנרי הוא
מועמד לכנסת בבחירות הבאות. יתכן כי מועמדותו לא
תותר,מטעמי ביטחון׳.״
ידיעה בלתי־רגילה זו היתה חלק מן ההד הבינלאומי
העצום, שהתלווה לנסיונו של.השב״ב להתערב בענייני
בחירות — נסיון שעורר תמיהה, תדהמה ואף סלידה
בחוגים רבים ברחבי העולם הדמוקרטי. עניין זה עמד,
כמובן, במרכז השיחות שהיו לי עם מדינאים באוסטריה
(ראה יומן אישי).
אך מטרת בואי לווינה היתה שונה. הוזמנתי לכהן
11.ת § 6 \^ 3ז /160)6י,י 0 >\011־ 361061ס! 01601
\ £ 8 1 11ז 0 -א ^ 1א א ר9910 1,311011313111111111־ £1־13600110181611131181611־990011 )1611 13136113011611 .10111
־?3011 6111־ 1 211 61116111 0 6 8 ? 1ז 6מז\ ^ 1־171
1(1 3101111111610611־11169911־130660 9061
5161160־130160185112 1(61 )160 1(6901־? 31)1־ \911־)160 ^ 311160, 56106 £ 3 0 )11)131111
116115־נ 310116״ 196186 196660־01061101161.״86 ^3111)11106״ 010111 2118613536
ני י 41*1י י ״

הידיעה בעיתון אוסטרי*
בלתי רגיל
כאחד המנחים בכינוס שנערך מטעם האו״ם לעורכי־עיתונים
ולעיתונאים בכירים מארצות אירופה, לדיון
בנושא ״כלי־התיקשורת והבעיה הפלסטינית״ .כמנחה
שני שימש זוהרי טרזי, בן ירושלים, המכהן כראש
המישלחת הפלסטינית באדם. שגרירות ישראל התבקשה
לשגר מנחה נוסף, אך לא נענתה.
ביליתי יום שלם בחברת העיתונאים הבכירים מארצות
אירופה המערבית והמיזרחית, בבניין הגדול והיפה של
האו״ם שעל גדת הדאנובה הכחולה. הופתעתי מעושר
הידיעות של המשתתפים. לפחות לעיתונאים ברמה זו יש
מידע שעומקו והיקפו מעוררים התפעלות. הם ידעו היטב
אילו כוחות מתמודדים בארץ, ומה טיבם. הם הכירו את כל
האישים בזירה. רובם ריאיינו את מיטב(ומירע) המנהיגים
הישראליים.
את המסר העיקרי שלי סיכמתי במילים :״מוטלת
עליכם חובה כבירה. לרעת־הקהל העולמית יש השפעה
רבה על המתרחש בסיכסוך שלנו, גם אם השפעה זו היא
עקיפה וארוכת־טווח, ואינה ניכרת על פני השטח. כפי
שאמר תומאס ג׳פרסון, שום אומה אינה יכולה לכלכל את
מעשיה מבלי לכבד את דעת האנושות ההגונה.
״שתי מעצמות־העל יכולות לשחק באש. אבל אתם,
האירופים, מעורבים אישית. אם המרחב שלנו יתפוצץ
ובארות־הנפט יבערו, אירופה תשקע בתהום.
״אל לכם להיות ניטרליים. אבל היו־נא אובייקטיביים.
כעיתונאים מעורבים ובעלי־מצפון, נסו להבין את שני
הצדדים בסיכסוך, ונסו למסור לקוראיכם תמונה נאמנה
של שניהם, על מאווייהם, תיקוותיהם ופחדיהם.
״איש אינו עוזר לישראל בכך שהוא מתעלם מן
הפלסטינים. איש אינו עוזר לפלסטינים בכך שהוא
מתעלם מישראל. שני הצדדים קיימים. ביניהם צריך
לקום השלום. אתם יכולים לעזור להם.״

,,חמקני
וגלתי-בדוד״...

מול סני החלטתנו הנחושה להביא לגילוי הפרשה
של רצח שני חוטפי־האוטובוס, אי־אפשר היה להעלימה.
אבל אחרי שהתפרסם דוח זורע, נעשה הכל כדי לקבור
את העניין שוב, לצידם של שני החוטפים.
חשיפת המחתרת היהודית, בדיוק ברגע הנכון, סייעה
לכך. הידיעות על המחתרת ומעלליה הסיחו את הדעת מן
הפרשה הקודמת. לאחר מכן באה הסערה סביב הנסיון
לאסור את הופעתה של הרשימה המתקדמת לשלום,
והסיחה את הדעת שוב. האחראים לפרשה יכלו לקוות
שהעניין ירד סופית מן הפרק.
אבל את רעתנו שלנו אי־אפשר להסיח מדבר הנוגע,
לדעתנו, הן לעצם מהות מדינתנו, הן לשורשי ביטחוננו

,די פרסה״ מר,־ 7בילט.

העולם הז ה 2441

הלאומי. לא נשקוט ער שהעניין יבורר עד תום, האמת
כולה תצא לאור ויובטח שהדבר לא יקרה שנית.
לפני כמה ימים פנה היועץ המישפטי שלנו, אמנון
זיכרוני, בפעם נוספת אל היועץ המישפטי לממשלה,
הפרופסור יצחק זמיר, בפרשה זו.

זהו נוסח המיכתב:
עניינים הנוגעים לדרך עבודתה של ועדת־זורע
ופרטים שהתפרסמו מתוך מסקנותיה מעוררים אצלנו
תמיהות קשות. בעיקבות ההודעה שהמשך החקירה
בעניין זה יתבצע בהנחיית היועץ המישפטי לממשלה,
מצאנו לנכון להפנות את תשומת ליבו לעיקרי הדברים:
• לחקירה שקיימה ועדת־זורע לא זומנה כלל
עדת־ראייה עיקרית, ענת סרגוסטי, כתבת־צלמת של
העולם הזה. בתמונות שהיא צילמה נראה בבירור קצין
בכיר מאוד, שפיקד על החוליה שהובילה חי את אחד
משני החוטפים שנתפסו. יתכן שבפיה של הנ״ל יש עוד
פרטים, הרלבנטיים לחקירה.
• ניסוח הדברים שפורסמו מטעם הוועדה נראה
חמקני ובלתי־בהיר, באופן שלא ברור ממנו כלל מהו
השלב המדוייק שבו ניתנו המכות הקריטיות, שלפי
הנטען, הן שגרמו למוות. כפי שפורסם, התיאור שמעלה
הוועדה מנסה, לכאורה, למנוע מראש איתור של רוצח או
רוצחים, וממילא גם את הצורך להעמיד אותו/אותם לדין.
גם אם נהרגו החוטפים על־ידי מכות שבאו מידי אנשים
רבים ושונים, עדיין קיימים בחוק־העונשין מכשירים
מישפטיים מתאימים המונעים הסתפקות במסקנות
אי־זיהוי של רוצח/רוצחים עיקרי/עיקריים. די להזכיר
בהקשר זה את דיני השותפות בעבירה ו/או את דיני
האחריות הסולידרית.
• בכל מה שפורסם לא מצאה הוועדה, משום־מה,
להתייחס כלל לטענת מישפחתו של אחד ההרוגים,
שלפיה ראתה במצחו, קורם למועד קבורת הגופה, חור של
כדור. מדברים שסיפרו בני־המישפחות לעיתונאים עולה
כי הם לא קיבלו את הרושם, כאשר קיבלו ובדקו את
גופות ההרוגים, שאלה הוכו למוות.
• בכל מה שפורסם לא מצאה הוועדה לנכון לקבוע
באופן משכנע ובהיר את היקף אחריותם של שר־הביטחון,

פתח לנ 1אתביתך
אוהד/ת, השלו והברכה,
הזמן קצר וה מלאכה מרובה -וקשה.
אין לנו מנגנון־של־קבע; לא קרנות סודיות, ל א
מימון מפלגות, ל א צי של רכב ולא משרדי-
פירסום. מה שלא נעשה בכוחות עצמנו -
ובהתנדבות -איש לא יעשה למעננו. בך תלוי
הכל.

נתוני הפתיחה מבטיחים מושב אחד בכנסת,
אך אין בו די: אנו רוצים סיעה יהודית־ערבית
לוחמת בכנסת, שתהווה גם מנוף
להקמתה של תנועה לוחמת, יהודית־ערבית
משותפת.
בליבך א ת /ה איתנו, א בל זה אינו מספיק. אנו
זקוקים בדחיפות גם למוחך הפורה, לידיך ולרגליך
החרוצות ולתרומתך הכספית.

מיגוון הפעולות רחב; בראש ובראשונה עליך
לקחת יוזמה ולארגן בביתך חוג־בית של
תומכים פוטנציאליים. אנו נשתדל לשלוח
צמד מרצים -אחד יהודי ואחד ערבי. עליך
לתאם את המועד עם מטה הבחירות.
יש עוד מטרות דחופות: לתרום כסף, להתרים
אוהדים, להפיץ חומר־הסברה כתוב, להירשם
במטה כדי להיות מוצב ביום הבחירות ב אח ת
הקלפיות.
התקשר/י עם מטה הבחירות -בהקדם. עוד היום
לא מחר ומחרתיים.בברכתהמ אב ק,

אבי גלזרמן,
ראש מטה הב חי רו ת

הרשימה המתקדמת רשרום

ת א, יוני *8
בינתיים יש במטה רק טלפון אחד ;03-659474 -השבוע
יותקנו קווים נוספים. עוד אפשר להתקשר לטל׳ .03-221152
חשבון לתרומות: בנק הפועלים, סניף ,510 חשבון מסי .135781

מודעות בטלפיו

לכל ה ע תוני ם
^ בכרטיסיא שראי במחירי המערכתי
£8$ 01116א01
סז*£11א5ו

שו אכרט

* 1אסוז*אז 0זאו

הרמטכ״ל, ראש־השב״ב וקצין־צנחנים־וחי״ר־ראשי,
שנכחו במקום בשעת ההתרחשות המחרידה.
• עד כה גם לא ניתן כל הסבר מתקבל על הדעת
לאמירתו של ראש־הממשלה, ביום הרצח, כי ״על כל
מחבל לדעת שלא ייצא חי מפיגוע,״ ולאמירה דומה
שנעשתה למחרת היום על־ידי שר־הביטחון. הסבר כזה
נדרש בהקשר זה דווקא מכיוון שפירושן הפשוט של
האמירות הוא, לכאורה, שקיימת החלטה לבל להשאיר
בחיים מבצעי־פיגועים כאלה, הנופלים לידי כוחותינו.
אני מוצא לנכון לפנות אליך בעניין זה כדי שתפעל
עתה לקיומה של חקירה מקיפה ומעמיקה בשאלות

האחריות לרצח שבוצע.

עד באן נוסח המיכתב ליועץ המישפטי לממשלה.
בהקשר זה עליי לתקן טעות. בגליון האחרון של
העולם הזה, שבו הצגנו 71 שאלות לוועדת־החקירה
הממלכתית שלא קמה, פירסמנו תמונה של הרמטכ״ל,
ולידו תת־אלוף. את הקצין הזה זיהינו בטעות, בכותרת
שמתחת לתמונה, כתת־אלוף אביגדור קהלני.
קהלני לא היה כלל במקום. האיש שנראה בתמונה,
כשהוא עומד ליד הרמטכ״ל במסיבת־העיתונאים המאולף
תרת, שעה קלה אחרי הרצח, היה קציו־צנחנים־וחיל־רגלים־ראשי,
תת־אלוף יצחק מרדכי.

שרות ת.ר. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

כרסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03

שלוש הנקודות
שבנללן מניעים
בסופו של סיבוב,

^ י צ לאולמי יינוצץ

1האוכל הטוב ביותר
1השרות האדיב.
ן והמחיר הסביר

1מטעמי גריל
1גחלים

בנוסף לאולמי הנוצץ
שולה ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
ובן השתלת ריסים
יי א׳י׳ ״יץג׳ ל ג 8 9

גן טרופי מקסים
לעריכת שמחות
מתחת לכיפת השמים
(בר-ברלו)
רח׳ המסגר 49ת״א טל 331179.

ס ל עוני ס:
284919 295318

השתלת

גינ

כהן־אורגד יוק!
מעמדו של יגאל כהן־אורגד כשר־אוצר נחלש
עד מאוד. את ההחלטות החשובות במישרד
מקבל למעשה ראש־הממשלה, יצחק שמיר. הוא
שהכריח את כהן־אורגד לקבל כמנכ״ל מישרדו
את ניסים ברוך, יועצו של שמיר. בליכוד ברור
שכהן־אורגד לא יכהן בשר־האוצר בממשלה
הבאה.

ועכשיו:
רובע יהודי בעזה
גוש־אמונים מתכונן להתחיל בעזה
באותו התהליך, שהסך את חברון
לגיהינום של שינאה וטרור הדדי.
מתנחלים אנשי־הגוש מחבל יתיר
ברצועת־־עזה יצאו לעיר עזה כדי לאתר
שם את ״הרובע היהודי״ ,שהיה קיים שם
לפני דורות. הכוונה היא להתנחל שם,
תחילה באורח בלתי־חוקי, ולאחר מכן
להכריח את הממשלה להסבים להתנחלות
״חוקית״ ,לם י שיטתו של משה לוינגר
בחברון.

קיסר תבע לנאום בגדה
ב״תדיראך חוששים מנחת־זרועו של מזכ״ל
ההסתדרות, ישראל קיסר, והכל בגלל הזמנה
לפתיחת אגך של החברה במעלה־אדומים בגדה.
קיסר התבקש לנאום שם, אך בהזמנות צויין
שרק שר־הביטחון הוא הנואם. קיסר טילפן
להנהלת החברה, ובשיאה של שיחה נרגזת
אמר :״מה אתם חושבים לעצמכם?,תדיראן׳ היא
של משק־העובדים! מישהו יצטרך להסיק
מסקנות!״

קיסר יקים ועדה
מזכ״ל ההסתדרות, ישראל קיסר, עשוי להקים
בקרוב ועדת־מומחים לבחינת
המשק־ההסתדרותי, מעמדו ובעיותיו.
בין המוזכרים כחברי־הוועדה: מאיר עמית, צבי(״צ׳רה״)
צור, משה זנבר, כמה פרופסורים ואולי גם נציג של
איגוד־מיקצועי.

דנקנר ל״דבר״

יורחב! תשדירי השירות

העיתונאי אמנון דנקנר עוזב את ״הארץ״ ,אחרי
שהעורך, גרשום שוקן, התחיל לצנזר את
כתבותיו. הוא עובר ל״דבר״ ויתחיל לכתוב
ב״דבר השבוע״ החל בחודש יולי.

תיכנון חדש בטלוויזיה מציע הרחבה של
תשדירי־השירות ופיזורם ער־פני כל שעות
הערב. תעריפי התשדירים ידורגו לפי שעת
שידורם.

כתבים כלכליים
לדרא״פ

תביעה נגד דורון

ארבעה כתבים כלכליים ורעיותיהם יצאו
לדרום־אפריקה, כאורחי הממשלה הגזענית.
הארבעה: דרור שרביט מ״דבר״ ,נחמיה
שטרסלר מ״הארץ״ ,אברהם דישון מ״ידיעות
אחרונות״ ודויד ליפקין מ״מעריב״.
בעבר, כאשר רצתה עורכת דבר, חנה זמר, לצאת
לדרום־אפריקה, אסר זאת עליה המזכ״ל הקודם של
ההסתדרות ירוחם משל, שהיה רגיש למעמד ההסתדרות
באינטרנציונל הסוציאליסטי.

בקרוב ״מישפט
המכובדים״
התביעה הפלילית שהגישה פרקליטות־המדינה
נגד חמישה מהמעורבים המרכזיים בפרשיות
השחיתות של ״בית הלוחם״ בחיפה, יפתח
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב מייד אחרי
פגרת בתי־המישפט.
בכתב האישום מייחסת התביעה לנאשמים מעשי מירמה
חמורים, ביניהם ״חיסכון״ של עשרות טונות פלדה בגג
ובמרזבים, אחרי שהכסף עבור הפלדה שולם מראש.
הנאשמים הם: קבלן־הבניין אורי לבזובסקי: שלום אביאל,
מנכ״ל לשעבר של חברת הבטון קאדמני; הקונסטרוקטור
ד״ר סקי רוזנהאופט, אחיו של שגריר ישראל בארצות־הברית,
מאיר רוזן: חיים פיק, המפקח על הבנייה, שהוא
קרוב מישפחה של דני ברמן; ושלמה לדור(לדרמן),
לשעבר ראש אירגון נכי צה״ל.

צה״ל היקצה שני חיילים חובשי-כיפות,
שישמרו במשך 24 שעות ביממה על הרב
משה לוינגר. כוח אחר שומר על ביתו.
מנהיג גוש אמונים הוא שדרש ששומריו
יהיו דתיים.

התעופה בבית־המישפט
בעיות התעופה האזרחית בישראל ייחשפו
בקרוב, כתוצאה מצעדים מישפטיים.
במישרד התחבורה ובחברת אל־על דנים בתוצאות הצפויות
של הגילויים במישפט.

״אתא׳ ו״כיתך בהמתנה
תעשיות הביגוד ,״אתא״ של קונצרן אייזנברג
ו״כיתו״ של ״כלל״ ממתינות בדריכות להחלטת
ממשלה בדבר הזרמת כספים בדי למנוע פיטורי
פועלים ערב הבחירות.

שני מינויים חדשים במחוז המרכז מעוררים
תמיהה במישטרה.

קונצרט על הים ייערך בסוף חודש יולי בחיפה. ארבע
תיזמורות יוצבו על ספינות דבור, והקהל יישב על דוברות.

האחד הוא של רב־פקד אריה פוסטר, גיסו של מפקד המחוז
הדרומי, יהושע כספי. הוא ימונה כמפקד מישטרת
ראשון־לציון. השני הוא של סגן־ניצב דויד תורגמן, קרוב־מישפחה
של מפקד מחוז תל־אביב, אברהם תורגמן, שימונה
כסגן־מפקד מרחב־השפלה.

מינוי ציבורי לדני מט

בתו של ליבוביץ תובעת בנדשפט־הטירור
יסבה ליבוביץ, בתו של הפרופסור
ליבוביץ, היא אחת התובעות במישפט
חברי אירגון הטירור היהודי.

צפויה החלפת סיסמת ״הליכוד — המחנה
הלאומי״ ,בגלל התגובות המעורבות שהיא
מעוררת במטה־הבחירות של הליכוד.
סיסמה שנבחנת עתה היא :״הליכוד שומר עליך,
המערך עובד עליך.״

תוכנית ״שיכון־חיסכון״ של ״יובל גד״ המבוססת על הדולר
זוכה להצלחה רבה, ולרוגז רב אצל המתחרים.
במישרדי האוצר והשיכון ינסו למצוא דרו לפסול את
התוכנית, אחרי שהוברר שהיא מעניקה יתרונות בולטים
לחוסכים בה על פני תוכניות פת״ם בנקאיות. קבלנים
והנהלות הבנקים ישתפו פעולה עם הממשלה נגד
חברת־הבניה ההסתדרותית.

שזמרים על לזינגר

קונצרט בים חיפה

סיסמה חדשה לריבוד

עירא רפפורט, נציג גוש־אמונים
בארצות־הברית, ששמו הוזכר כאחד הנחקרים
הנדרשים בעניין אירגון־הטרור היהודי,
מסתתר. במישרדו נמסר שהוא יצא לטיול
מחוך־אל־חוך עם מישפחתו.

בכתב־התביעה טוענת חברת־הפירסום שסיסמה שהציעה
— .קח את הניקיון בידיים״ — אומץ לבסוף על־ידי
לישכת־הפירסום הממשלתית, והחברה הפרטית לא קיבלה
תשלום על כך.

מימיים מישפחתיים
במישטרה

הצלחה ל״י 1בל גדי׳

נציג ה״גוש״ מסתתר

פירסום ״או.קי.״ תובע סכום של מיליון שקל
מהשרה ללא־תיק, שרה דורון, שתחת חסותה
נערך מיבצע ניקיון ארצי.

גילויים ביהלומים
צוות־החקירה שמטפל בתיק היהלומנים
התרחב.ביחידה לחקירות הונאה במטה הארצי
נותנים עדיפות לתיק זה.

הממשלה מינתה את דני מט כנציג הציבור
במועצת־אתרי־ההנצחה.
בוועדה, שמונתה על־פי הצעה משותפת של שר־הפנים,
שר־הביטחון ושר־העבודה־והרווחה, יהיו תישעה נציגי
הממשלה(כולם פקידים אלמוניים) ,ארבעה נציגי רשויות
מקומיות(ביניהם מנחם אריאב מנצרת עילית ועובדיה עלי
מעפולה) ,שני נציגים של אירגון יד לבנים, שלושה
נציגים של מועצת הגנים הלאומיים, נציב מישפחות חללי
פעולות־איבה, נציג המועצה להנצחת החייל ונציג ציבור
אחד, שהוא דני מט.

גזראל יועמד לדין
למרות מאמציו הבלתי־נילאים של ראש עיריית חיפה,
אריה גוראל, בעזרת כתבי־חצר שלו, להפחית מגודל
עבירת הבחירות כשהשתמש בכספי ציבור למערכת
הבחירות של המערך בעירייה — לא יצלח הדבר בידיו.
בפרקליטות מחוז חיפה אין מתרגשים ממנו ומסיימים את
הכנת כתב״האישום נגדו.

בקרוב עיתוני צעירים
אנשי ״מוניטין״ עומדים להוציא בקרוב שבועון
נוער חדש, שיודפס בפורמט של עיתון יומי.
אחד מעורכיו של העיתון הלא־פוליטי הוא שמואל
שם־טוב, בנו של ח״כ מפ״ם, ויקטור שם־טוב.

גם בבית ״ידיעות אחרונות״ שוקלים לתת
תנופה למוסך הצעירים ״ראש בראש״ ,כתגובה
ליוזמת ״מעריב״ להוציא מוסך בצבע לבית
ולמישפחה.
לא מן הנמנע שידיעות יוציא את ראש בראש בנפרד
מהעיתון היומי.

במדינה העם מחירון מישפטי

שגת-מאסר עבור סטירת־לחי
ליהודי, שגה וחצי עבור
הובלת מוקשים לרצח ערבים
מה קרה לבית־המישפט הישראלי,
פאר המדינה?
מישפטנים והדיוטות הסתכלו
— השבוע במה שמתרחש בבית־המישפט,
ולא האמינו למראה עיניהם. עיתונאים
דיברו על כך בגלוי, שופטים־בדימוס
בשיחות פרטיות. כולם היו אחוזי־חרדה.
המצב התגלה בעובדות פשוטות,
שהופיעה בכרוניקה בעיתונות:
• צעיר בדווי שסטר על לחיו של
ילד נדון לשנת־מאסר בפועל. המיקרה
אירע בגליל, כאשר הילד דרו על
אדמת הבדווי. היה זה סיכסוך מן הסוג
הקורה בכל יום בארץ — בין יהודים
ליהודים ובין ערבים לערבים. הפעם זה
קרה בין בדווי ובין ילד יהודי.
אולם בעיני השופט היתה זאת בעיה
לאומית. בהשתמשו בהגדרות שהתאימו
לסוף המאה שעברה בפלסטין
התורכית, קבע השופט שעליו להחמיר,
כדי שלא ייווצר מצב שבו ילד
יהודי לא יוכל לנוע בחופשיות.
זוהי הגדרה לאומנית־גזענית מובהקת.
האיש המסויים לא נענש מפני
שסטר ללחיו של ילד מסויים, אלא
מפני שהוא ערבי והילד הוא יהודי.
• איש המחתרת היהודית, שהוביל
50 מוקשים למען ביצוע מעשה־טרור,
נדון למאסר של שנה וחצי
בפועל.
מוקשים אלה שימשו להכנת
מיטעני־החבלה שהותקנו באוטובוסים
הערביים, ושהיו אמורים להביא למות
עשרות ילדים, נוסף על הנשים והגברים.
המתנחל
שעשה זאת טען שלא ידע
למה בדיוק ישמשו המוקשים. נאמר לו
רק שזהו לצורך ענין טוב. עניין טוב,
בלשון המחבלים היהודיים, יכול היה
רק להיות פיגוע בערבים.

הם מתנשקים ומתחבקים עם מעריציהם,
הנוהרים לשם בהמוניהם.
אם בית־המישפט העליון לא יתן
באופן דחוף את דעתו על כך, ואם
הקהילה המישפטית בישראל לא תרים
את קולה בסיגנון נחרץ, תחדל ישראל
מלהיות מדינת״חוק דמוקרטית, שבה
כל בני־האדם שווים לפני החוק ולפני
השופט בלי הבדל של דת ולאום, גזע
ומין, כפי שהבטיחה מגילת־העצמאות.
הפגנה מחכים לרימון

המיסלנות גיסו להשתלט על
המגנות. שלום עכשיו״
ו״יש גבול״
ניידת־השידור עמדה על המידרכה
הצרה. הטכנאים התחילו למתוח את
הכבלים. הצלם ניגש אל הרכב והוציא
את מצלמת הווידיאו הכבדה.
המקליט הלך אחריו, כשהוא סוחב
במאמץ רב את מכשיר־ההקלטה הכבד
״.הם הלכו לאט לכיוון מחסומי-
המישטרה. מאחוריהם רץ הטכנאי,
כשהוא מושך אחריו את כבל־הגומי
הכתום.
השלושה עברו את המחסום
והתחילו לעלות במדרגות הרחבות,
לכיוון בימת הנואמים. אחרי כמה
מטרים נעצרו, הניחו את הציוד הכבד
על הארץ וחיכו.
מרחק לא רב משם, סמוך לבימת
הנואמים, עמד הכתב שלהם. הוא
הסתכל למטה, הבחין בצוות שהתמקם
כמה מדרגות מתחתיו והמשיך לשוחח
עם הבחור שעמד לידו. הוא לא הראה
כל סימן כאילו הוא רוצה את הצוות
לידו, כאילו הוא חייב להתחיל מייד
בעבודה.
מסביב היתה המולה רבה. עשרות
צוותי־טלוויזיה מכל העולם, עיתונאים
וצלמים התרוצצו כשהם מצלמים ללא
הרף.
חולצות השומר הצעיר. מולם
התחילו להגיע המפגינים, כשהם

שב תיים

לסלחםר,

לבביז

מפגין בהפגנת ״יש גבול״
חיילים קרביים, עיתון רק־ח

מפגינים בהפגנת ״שלום עכשיו״
חולצות כחולות, שרוך לבן

פעיל ״שלום עכשיו״ רשף וכתב אורן
רק א ם יקרה אסון

חתנים מגואלים בדם. כך הצטייר
מחירון מישפטי, העלול לאשר
את ההשמצות הגרועות ביותר של
אוייבי־ישראל, הטוענים כי ישראל
היא מדינה גזענית: שנה לסטירת־לחי
לילד יהודי, שנה־וחצי להובלת חומר־נפץ
להריגת עשרות ילדים ערביים.
ספק אם מחירון כזה קיים עדיין
באפריקה הדרומית, או במדינות אלא־באמה
ומיסורי בארצות״הברית.
כל זה קורה כאשר נערך בבית״
המישפט הירושלמי פסטיבל לאנשי•
הטרור היהודיים(ראה עמודים 9־,)8
המסתובבים באולם בית־המישפט כחתנים
בחתונתם, שמחים ועליזים, כש־העולם
הז ה 2441

נושאים שלטים וקוראים סיסמות
בקול.
הכל מסביב היו בפעולה: המפגינים
הפגינו במרץ והתיקשורת סיקרה, גם
היא במרץ. רק צוות אומלל אחד ישב
באפס מעשה בתוך כל ההמולה וחיכה,
וחיכה וחיכה.
אלפי אנשים כבר מילאו את הכיכר
הגדולה, שלטים ענקיים התנוססו מכל
עבר. עיתונאים התרוצצו אנה ואנה
כשהם מראיינים איש זה או אחר
בשפות שונות לכל העולם.
רק צוות אחד ישב באפס מעשה
וחיכה.
הנואמים התחילו לעלות בזה אחר

זה אל הבימה ודיברו, כשהם קוצרים
תשואות מקהל־הרבבות שלמטה.
וצוות הטלוויזיה עדיין לא זז ממקומו.
היה זה הצוות האומלל של הטלוויזיה
הישראלית, האומללה עוד יותר.
אורי פורת, המנכ״ל החדש של
רשות־השידור, החליט החלטה, שקיבלה
כעבור ימים ספורים תוקף של
פסק־דין בבית־המישפט העליון: אין
לסקר לטלוויזיה את הפגנת־הענק של
שלום עכשיו במלאת שנתיים למיל־חמת־הלבנון,
אלא אם כן — אלא אם
כן יהיו מהומות, או חלילה מישהו
יזרוק רימון.
היה ברור לצוות שלא יתנו להם
לשדר, אלא אם כן קורה אסון, אבל
האבסורד הוא שלא קיבלו אישור אף
להקליט, לארכיון. לפחות לא בתחילת
ההפגנה.
איתן אורן, כתב הטלוויזיה״חסתובב
ליד בימת הנואמים והעיף מפעם לפעם
מבטים בוחנים אל הקהל שעמד למטה.
אולי יקלוט משהו יוצא־דופן במיוחד,
השווה צילום. אבל כלום. ההפגנה
היתה שקטה, אפילו משעממת משהו.
הרבבות מילאו את כיכר־מלכי־ישראל
בתל־אביב. אנשים מכל הגילים.
היו שם זקנים שתפסו מקום טוב
כבר בשעות אחר־הצהריים, ובכל פעם
שאלו את העוברים ושבים מתי תתחיל
ההפגנה. היו שם נערים ונערות

צעירים, תלמידי תיכון וחניכי תנועת
השומר־הצעיר. אלה באו בחולצות
שומריות כחולות, בעלות השרוך הלבן.
זוגות צעירים באו עם ילדיהם הקטנים.
רבים נשאו שלטים שונים בגנות המיל־חמה
בלבנון, בגנות הכיבוש המתמשך
בגדה וברצועה, בגנות המחתרת
היהודית והתומכים בה. ומעל לכל: בגנות
ממשלת־הליכוד. לאנשי־המערך
שבקרב המפגינים היה זה המסר
העיקרי.
מישהו מממשלת־הליכוד טרח לתלות,
בעוד מועד, ליד מישרדי המיפ־לגה
הליבראלית המצויים בדיוק מעל גדול שלט
כיכר־מלכי־ישראל,
ומאיר־עיניים: הליכוד פעל, אש״ף
חוסל, הצפון ניצל, עכשיו שלום
בגליל.
למען הארכיון. אחרי כמה
נאומים התעוררו פיתאום אנשי
הטלוויזיה הישראלית לחיים. הצלם
הניף את המצלמה הכבדה אל־על והניח
אותה על כתפו, המקליט הרים את ציוד
ההקלטה, והשניים עלו במרץ את
המדרגות לכיוון בימת הנואמים.
אחריהם רץ הטכנאי, כשהוא סוחב
בכוח את הכבל הכתום.
נראה היה כי באה הישועה לצוות
הטלוויזיה האומלל. לרגע, חשבו
העיתונאים הרבים שהיו שם, כי קרה
האסון ה״מיוחל״ ,ובגלל זה רץ צוות

הטלוויזיה הישראלית.
אך לא היה כל אסון. הם פשוט
קיבלו אישור להקליט חלק מן ההפגנה
״כדי שיהיה לארכיון״ .וכד נמצא
מושיע, גואל והצדקה לצוות על
חמשת אנשיו — כתב, ציוד צילום,
ניידת שידור וכסף — שטולטלו אל
כיכר״מלכי־ישראל בתל־אביב.
סרדדעודף של רק׳׳ח. קדמה
להפגנה הגדולה הזאת הפגנה הרבה
יותר קטנה, של אלפיים משתתפים.
ההפגנה תוכננה על־ידי קבוצת יש
גבול, אחת מתנועות־המחאה שקמו
במילחמת־הלבנון, ששמרה על עצמה
באותנטיות, ונזהרה שלא יפלשו אליה
פוליטיקאים ושלא יזהו אותה עם
מיפלגה זו או אחרת.
הפעם היה מצבם שונה. עכשיו,
בימים סוערים של לפני בחירות, עטות
המיפלגות על כל פיסת־פירסום. וכך
קרה שהפגנה של קומץ אנשים אמיצים,
הזועקים בכנות מזה שנתיים את
מחשבותיהם לגבי מילחמת־הלבנון,
ושרבים מהם הלכו לכלא, בגלל סירובם
לשרת בלבנון, הפכה לסרח־עודף
של רק״ח.
אנשי יש גבול, צעירים המשרתים
בדרך־כלל ביחידות קרביות בצה״ל,
באו במוצאי חג-השבועות לרחוב
דיזנגוף בתל־אביב. הם הביאו איתם
(המשך בעמוד )12

ודד־ד׳

אוט׳5

ן^״ין

בוה אחר זה יורדים חשודי־הטרור עלומי־השם מהאוטובוס במטיילים בפיקניק

וצורם חופשי־שסשי
ך* שעה ארבע התקרבה. הכל
( 1הסתכלו בשעונים. האוטובוס האפור
התעכב היום, משום מה. נשים
בשביסים ובסנדלים חומים וגברים
בכיפות סרוגות צעדו במהירות לכיוון
שער־הברול, כשהם נושאים שקיות־ניילון
תפוחות, שהכילו מכל טוב.
עורכי־דין החנו את מכוניותיהם
ואצו לבית־המישפט, כשהם לובשים
כדרר את גלימותיהם השחורות.
השופט המחווי, ישראל וינר, בא אף
הוא דקות ספורות לפני השעה ארבע
אחרי־הצהריים. שער־הכניסה למכוניות
השופטים היה נעול, והשופט צפר
במשן־ דקות ארוכות עד שהגיע מישהו
שפתח לו את השער.
בני־מישפחה וקרובים המשיכו
לורום אל בית־המישפט. הם נראו
שמחים וטובי-לב. לא ניכר היה בהם כי
קרוביהם מואשמים בעבירות כבדות
ושהעונשים הצפויים להם הם שנות־מאסר
רבות. הכל באו לבית־המישפט
כאילו הלכו לחוות בסרט או בהצגה
טובה.
אחר־כך הגיע האוטובוס האפור,
כמו חור מטיול ארוך והגיע לתחנה
הסופית שלו.
שוטרים וחיילים של מישמר־הגבול
תפסו עמדות ברחוב הצר שבירושלים
המיזרחית, אך הם לא נראו מתוחים
באופן מיוחד.

בצנעל

פחית משחה

^ אוטובוס עצר באיטיות ליד
( 1השער האחורי של בית־המישפט
ו״החבר׳ה״ ירדו ממנו אחד־אחד בקלילות,
לבד, ללא אויקים על ידיהם, ללא
ליווי מישטרתי מיוחד, וצעדו בנחת,
בשמש חמימה של אחרי־ הצהריים,
לכיוון אולם המישפטים.
האווירה היתה רגועה ונינוחה. איש
לא התרגש.

בית־המישפט המחווי בירושלים
היה ריק מאדם. כל המישרדים היו
סגורים. רק הקומה השניה של הבניין
הגדול המתה אדם. בכניסה למיסדרון
עמד שולחן־עץ רחב, שאמור היה
לחסום את הכניסה.
שוטר במדים עמד לצידו ובירר מי
הנכנסים לאולם. כל אחד עבר בדיקה
ביטחונית. את הנשים בדקה חיילת,
שהובאה למקום במיוחד לעניין וה. את
ומנה הפנוי בילתה בישיבה על כיסאו
של שופט באולם סמור, ובכל פעם
שהיתה צריכה לבדוק אשה, היא דילגה

בקלילות מעל כס המישפט, ערכה את
הבדיקה הביטחונית, וטיפסה בחורה
למעלה אל כיסא השופטים, והתיישבה
בדיוק מתחת לסמל המרינה.
במיסדרון, בדיוק מול האולם, עמד
ספסל־עץ, נושא חותמת ״רכוש ממשלתי״
,שעליו היו מונחות בעירבוביה
קסדות לבנות של שוטרים ובצידן
אלות־העץ.
השוטרים עצמם, בעלי הקסדות,
הסתובבו בשיעמום רב באולם הגדול
של הקומה השניה. הם התגודדו ביניהם
וניסו למצוא נושאים לשיחה.

למטה, בחצר, ובכביש׳שליד בניין
בית־המישפט, הסתובבו חבריהם, חיילי
מישמר־הגבול, גם הם באפס מעשה, עד
שמישהו בא והביא להם אוכל. רק אז,
סוף־סוף, היה להם מה לעשות.
אך כל זה היוז כאין וכאפס לעומת
החגיגה האמיתית. זו התנהלה בתוך
אולם־הדיונים עצמו.
כשנפתח הדיון, ישב על כס־המישפט
השופט ישראל וינר, ומולו
היתה ההמולה רבה. ספסל־הנאשמים
צר כמובן מלהכיל את כל 23 נאשמי
אירגון הטרור היהודי.

ישראל וינר, השופט המחוזי
שדן בבקשת המע צר
עד תום ההליכים של 23 נאשמי אירגון הטרור

כבוד השופט

היהודי. השופט הגיע במכוניתו לבית-המישפט, לדיון
שנקבע אחרי הצהריים וחיכה במכונית, עד שהשומר
יפתח לו את השער. הדיון בבקשה נמשך זמן רב.

חלקם הצטופפו אומנם על שני
הספסלים הצרים, אך לרובם לא נמצא
שם מקום, והם גם לא רצו לשבת שם.
הם העדיפו לשבת בניחותא לצד
בני־מישפחותיהם, כאילו הם במקום
אחר, באירוע אחר, שכלל אינו קשור
אליהם.
חלקם נראו משוחחים בלא הרף עם
נשותיהם, הוריהם או אוהדים אחרים
שלהם.
מדי כמה דקות נמאס לאחד מהם
הדיון המשעמם, והוא קם ממקומו,
בשיא הטיבעיות, ויצא החוצה מן
האולם. כך סתם, בצעד מרושל,
כשאינם זורקים אף מבט לעברו של
השופט, יצאו להם הנאשמים להינפש.
שוטר חביב, שעמד במיקרה ליד הדלת,
פתח להם אותה והם יצאו אל המיסררון
— לבד, ללא ליווי, ללא שמירה, ללא
אזיקים.
שלושה שוטרים נכחו באולם בעת
הדיון, אך אלה ישבו מרוחקים, על
ספסל מיוחד בקצה השני של החדר,
באפס מעשה.
גם קרובי מישפחתם וחבריהם של
הנאשמים נכנסו ויצאו מאולם המיש־פטים
כאילו הם נמצאים בביתם. אחת
הנשים אף הגדילה לעשות: היא יצאה
החוצה וחזרה כשבידה פחית שתיה
קרה וחבילת שוקולד. היא ביקשה
למסור את המזון לאחד הנאשמים,
שישב בקצה השני של האולם. כך
עברו הפחית והשוקולד מיד ליד, עד
שהגיעו ליעדם.
ממש באמצע הדיון, בעוד הפרקליטים
נואמים, נשמע קול נפץ דק של
פתיחת הקופסה ושיחרור הגאזים.
כל החגיגה הזאת אירעה באמצע
דיון מישפטי על מעצרם של 23 איש
הנאשמים ברצח, בניסיון לרצח, בחבלה
חמורה, בהשתייכות לאירגון טרור,
באחזקת נשק ללא רשיון, ובעוד
אי-אלה עבירות חמודות לא פחות.
סניגוריהם של הנאשמים נראו גם

המחבלים היהודיים לא ינדו לתכנן את ניצוץ הרהבית
מבלי לקבר מדידות מבווטות מפי וב מומחה. מ׳ האישי

\ודן והטרור״סט־

מימסד הישראלי, שהרי ביצוע
הפשע על הר-הבית היה מכניס
את המימכד הזה לצרות
נוראות, ואולי גורס לנפילתו.

ף* חוגים מישטרתיים ותיקשור־תיים
דיברו השבוע על רב
ידוע־שם ומפורסם מאין־כמוהו, ששיתף
פעולה ״במובנים מסויימים״ עם
אירגון הטרור היהודי.
הטענה: הרב הזה, שהוא גאון בתורה
ומומחה להר־הבית, סימן למתנחלים־
המתנכלים את היעדים בהר־הבית, כדי
שיוכלו לבצע את זממם מבלי לפגוע
בקדשים היהודיים!

כל רב בכיר בישראל יודע מי הם
האישים הרבניים, שיש להם תכונות
אלה, ושביניהם יש לחפש את החשוד.

אחד המומחים הגדולים הוא,
כמובן, הרב שלמה גורן, מי
שהיה הרב הראשי בישראל.
אילו נשאל, יכול היה להצביע
בנקל על כל מי שבא בחשבון
לתפקיד מנחה־המחתרת.

בכך הסך הרב הזה את עצמו
לשותף! אפשרי למה שהיה עלול
להיות אחד הפשעים הגדולים
ביותר של המאה ה־ — 20פשע
שהיה גורם למותם של רבבות
ואולי מאות־אלפים, לנפילת
ממשלות ולמהפכות בתריסר
ארצות.

גורן התחיל את דרכו כרב ליברלי.
הוא היה חביב על ראשי־הממשלה,
אנשי מפא׳׳י, מפני שמצא״פיתרונות״
ליברלייס-לכאורה לבעיות שהטרידו
בשעתו את הפוליטיקה הישראלית,
כמו פרשת הממזרים (״האח והאחות׳,
שלא יכלו להתחתן) ,פרשת הגיורת
(שצריך היה לגיירה בטקס מזורז) ועוד.
גורן היה מומחה לפיתרונות כאילה, תוך
המצאת פילפולים שהיו תרגילים של
אקרובטיקה הילכתית ועובדתית.
קשריו הפוליטיים האלה עזרו לגורן
להמיר את כהונת הרב הצבאי הראשי
בכהונת הרב הראשי, אחרי הפסקה
קצרה. אך כאשר לא נבחר מחדש
לכהונה זו, התמלא זעם.

#שותף ובנילכשע
מעשה, לא היה צורך בידיעות
/מוחשיות יותר, כדי לדעת שמשהו
מעין זה מוכרח היה להיות.
המחבלים היהודיים, חברי אירגון־
הטרור, הם אנשים דתיים מאוד־מאוד.
המוטיבציה העיקרית שלהם היא
דתית־קיצונית, בעלת צביון קנאי־משיחי.

יהודי
דתי אינו יכול לעלות
כלל על הר־הבית, ולא כל שכן
לבצע שם פעולות, אלא אם כן
יש בידו הנחיות מפורטות
מאוד. כי לפי דת־ישראל, אסור
ליהודי — מלבד הכהן הגדול
— להימצא בקודש־הקדשים.
גם לגבי מקומות אחרים באיזור
המיקדש יש הוראות מפורטות.
מכיוון שאין לדעת בבירור היכן היה
מצוי מה, נטו הרבנים תמיד לאסור על
יהודים להיכנס בכלל לאיזור בית-
המיקדש.

את ה״טאבד הזה שבר הרב
שלמה גורן.

הרהנית מגולח

תצלום המופץ ב התנחלויות.
זהו
תצלום אויר של ירושלים, שנמחקו בו שני האתרים

שמבקש לערוך שם פיצוצים,
להשמיד בניינים ולבצע מזימות
דומות — חייב להצטייד
מראש במפה כזאת,
ולקבל ברכה והיתר מידי
אישיות רבנית בכירה ביותר.

אחרי כיבוש הר־הבית בידי כוחות־צה״ל
במילחמת ששת־הימים, נאחז
הרב שיגעון קדוש. אחרי שתקע
בשופר ונופף בתת״מיקלע שבידיו,
התפנה גורן לערוך ״מדידות״ בהר־הבית.
על סמך המדידות האלה התיימר
גורן לקבוע בוודאות היכן היה מצוי
קודש־הקדשים, והיכן היו שאר חלקי
המיקדש.
במילים אחרות: בידי הרב הראשי
יש מה שמתיימר להיות מפה מפורטת
של המיקדש, המאפשרת ליהודים
אדוקים לנוע על הר־הבית בלי פחד
שמא יחטאו חטא־בל־יכופר.

כמה מאנשי המחתרת גילו
לחוקריהם כי אכן הודרכו
על-ידי אישיות רבנית בכירה,
שפיסקה להם את הידיעות
הדרושות לתנועה ולפעולה על
הר-הבית.

זהו דבר מובן מאליו, הנובע מעצם
מהות הפשע וזהות הפושעים.

• אישיות נעלה ביותו
יקול הגיוני זה הינחה את
1החוקרים. אך הם לא היו צריכים
לסמוך על ההגיון בלבד.

המקודשים לאיסלם שעל הר הבית: מיסגד אל־אקצה
וכיפת הסלע. במקומם הרכיבו על התמונה את
התצלום של שיחזור בית־המיקדש ממלון הולילנד.

אישים ציבוריים רבים ככל האפשר.
כך, למשל, טוענים הטרוריסטים כי
הרמטכ׳׳ל דאז, רפאל (״רפול״ו איתן,
רמז להם בבירור, על־ידי קריצת־עין,
שהוא סומך את ידיו על פישעיהם. הם
העלו האשמה דומה כלפי מי שהיה
הסמכות העליונה בשטחים הכבושים,
תת־אלוף בנימין(״פואד״< בן־אליעזר,
אחרי ההתנקשויות בחיי ראשי־הערים
הערביים. האחד הוא כיום המועמד מס׳
2ברשימת התחייה, השני הוא מס׳ 2
ברשימת עזר וייצמן.
אולם למרות זהירות זו, משוכנעים
החוקרים כי יש ממש בגילויים אלה,
וכי אישיות רבנית בכירה מאוד אכן
היתה בסוד העניינים. הרב החשוד הוא
די ממולח ומתוחכם כדי שיבין את
כוונות הפונים אליו, ועל כן אין מקום
לסברה כי פעל בתום־לב, ומבלי לדעת
במה המדובר.

טעונות חומר-נפץ כה רב, עד
כי אין איש מעז לגלות חשדות
אלה אך ברמז, והעניין קבור
בינתיים במוסדות החקירה —
אח שהוא ידוע לכתבי-טלוויזיה
ולעיתונאים.

• הו בי1וע-ושותק
^ מעשה, אפשר לספור על
) אצבעות יד אחת את הרבנים שיש
להם התכונות והכישורים הדרושים,
והם:
• ידיעה מדוקדקת (אמיתית או
מדומה) של מיקום בית־המיקדש על
הר־הבית, בעזרת מדידות מפורטות
שנעשו על־ידי הרב עצמו.
• קנאות לעניין הר־הבית.
• אהדה גלויה או מוסווית לטרור
היהודי הדתי, המופיע באיצטלה של
קנאות לאומנית־דתית.

יתכן שחשובה יותר היתה
התפתחות אחרת אצלו. הליברל
גורן, הסך לקנאי דתי חשוך,
בבל הנוגע לעניינים לאומניים.
באופן מיוחד אחז בו הדיבוק
של הר-הבית, שלגביו חש
שליחות מיוחדת — אולי מפני
שנפל בחלקו, כרב צבאי ראשי,
להתחיל בפולחן הר-הבית
במהלך מילחמת ששת-הימים.
אין ספק שהרב שלמה גורן יודע
מיהו הרב הגאון שהינחה את חברי
המחתרת במזימתם הנוראה להרוס את
קודשי האיסלאם ולהצית אש עולמית,
שתביא למילחמת גוג ומגוג ולביאת
המשיח.
אבל הרב יודע — ושותק.

גם החוקרים יודעים. הם
שומרים על כך בסוד כמוס,
ביודעם היטב מה עלול לקרות
אם ייוודע הדבר.
אך קרוב לוודאי שהסוד לא יישאר
כמוס זמן רב. אם אכן ייערך מישפט
אמיתי לחברי אירגון־הטרור, יתגלה
סוד זה בבית״המישפט, יחד עם סודות
רבים אחרים.
אלא אם כן תיעשה עימם עיסקה,
שתמנע את גילוי הסודות ואת הבירור
המישפטי האמיתי.

מפה כזאת היא חיונית לכל
יהודי אדוק, המבקש לבצע
פעולה כלשהי על הר־הבית. מי

החוקרים התייחסו לידיעות אלה
בזהירות, מפני שהיה ברור להם כי
לטרוריסטים יש עניין לגרוף לפרשה

אולם אישיותו של הרב היא
כה נעלה, וההשלכות הציבוריות
והדתיות של מעורבותו

לכך צריך, אולי, להוסיך
תכונה נוספת: טינה כלפי ה־

העובדה שרב כה חשוב
מעורב בפרשה עלולה להוות
תמריץ נוסך לשילטונות להסכים
לעיסקה בזאת.

הם משועממים משהו. הם ישבו על
ספסל, אחד ליד השני, בגלימות שחורות,
מחליפים מפעם לפעם מבטים,
מחייכים או משוחחים עם הנאשמים
שישבו מאחוריהם.

האולם פנימה לא מתרחש דבר חשוב,
העלול לקבוע את גורלם לתקופה
ארוכה.
רק שניים מתוך עשרות האנשים
שהסתובבו בתוך ומחוץ לאולם, היו
עסוקים בדיון עצמו. התובע, עורך*
הדין עוזי חסון, ניסה להתעלם
ולהתגבר על ההמולה הרבה סביבו,
ולהסביר לשופט, ישראל וינר, עד כמה
העברות המיוחסות לנאשמים הן
חמורות ומדוע דרוש לעצור אותם עד
לתום ההליכים המישפטיים נגדם.
לפעמים התקבל הרושם, כאילו הם
מפריעים לנאשמים ולבני-מישפחתם
להמשיך בדיונים ובשיחות הפרטיות.
התובע ניסה להסביר שלב־שלב,

נאשם־נאשם, כשהוא מגסה את דבריו
בקורקטיות וביובש, מצטט פיסקי־דין,
כדי לחזק את בקשתו לעצור את
הנאשמים עד לתום ההליכים.
דו־השיח בין התובע לשופט, לולא
היה אמיתי, ניתן היה לחשוב כאילו הוא
לקוח מתוך מערכון משעשע.
התובע :״נאשם מס׳ ,7אדוני,
מואשם בגסיון לרצח. הוא זה אשר״...
השופט :״רגע, נאשם מס׳ 7אצלי
כתוב השם אסור לפיו־סום) ,מה
כתוב אצלך?
התובע :״רק רגע, אדוני, אני
אבדוק.״ התובע ניגש אל השולחן
ומעלעל בערימת הניירות והתיקים
שלפניו .״כן, אדוני, נאשם מס׳ 7הוא...

אבל אולי קודם לנאשם מס׳ 13

השופט :״רק רגע, מי זה נאשם
מס׳ ?13״ השופט הופך את ערימת
התיקים ההולכת וגדלה על שולחנו,
מחפש את כתב־האישום .״אצלי כתוב
שנאשם מס׳ 13 הוא ...כך זה גם
אצלך?״
התובע ניגש שוב לשולחן שלו,
ומאשר את דיברי השופט.
על שולחנו של התובע מונחים 23
תיקים חומים, תיקי חקירה של
מישטרת־ישראל, ובהם כל חומר
החקירה — תצלומים, הודאות של
נאשמים ורשימות מעקבים וחקירות
של אנשי־המישטרה והשב״ב, שעסקו

בחקירה ובאיסוף המידע.
התובע :״אדוני, יש לי כאן
הודאות של נאשם זה.״
השופט :״הוא הודה במעשים
המיוחסים לו?״
התובע :״הוא לא בדיוק אמר כי
הוא מודה בכך שהשתייך לאירגון
טרור, אלה אינן המילים שלו, אבל זו
רוח הדברים. ואני חוזר עכשיו מנאשם
13 לנאשם .7״
השופט :״אולי לא נדבר במיס־פרים,
אלא בשמות.״
וכן הלאה וכן הלאה — 23
נאשמים.
ערימת התיקים החומים עברה
__(המשך בעמוד 156
השוסט מפריע לנאשמים
ך ב מחוץ לאולם היתה החגיגה
בעיצומה. שם אפשר היה לראות
את הנאשמים ואת חבריהם יושבים או
עומדים בקבוצות, מתווכחים או
מדברים בשקט על הא ועל דא. איש לא
נראה מודאג במיוחד, כאילו בתוך

אונס מצא את
עצמו בואש עץ
גבוה, והוא מיהו

מאוו רווחממנו
הזעם המבולבל של רק״ח היה מובן
למדי. במשך דור שלם היתה המיפלגה
הקומוניסטית בעלת המונופול על
ענייני הערבים במדינה. הדבר הושג
לא מעט בעזרת השילטונות, שמנעו
בכוח גיבוש כל כוח פוליטי ערבי
עצמאי בישראל. הנסיון האחרון —
קבוצת אל־ארד — נשבר בכוח,
כאשר הוצאה הקבוצה אל מחוץ לחוק,
נמנעה הופעתה בבחירות ונעצרו
ראשיה. חלקם גורשו מן הארץ.

כאשר ביקשו ותיקי המחלקה
הערבית של השב״ס לחזור על
תרגיל זה הפעם, הסתבר להם כי
משהו מהותי השתנה במדינת־ישראל.
כמו ראשי רק״ח, הס
עמדו בחריקת־שיניים חסרת־אונים
מול המצב החדש.

פעמית, ואולי נסיון־סרק. אך ביום״
השבת סולקו כל הספקות האלה.

כי הרשימה המתקדמת לשלום
מבטאת שני תהליכים חשובים, ששוב
אי־אפשר להסיגם לאחור:
6האזרחים הערביים בישראל
מונים עכשיו 700 אלף איש, כ־*17
מאוכלוסיית המדינה. בציבור הזה קם
דור חדש שנולד במדינה, בעל מודעות
פוליטית וביטחון עצמי, שרבים
מאנשיו הם בוגרי האוניברסיטות
הישראליות. זהו דור של אזרחים
המודע לכוחו הפוטנציאלי, ושמנוי
וגמור עימו להשתלב בתהליך הפוליטי
בישראל כדי להשיג שיוויון של ממש
במדינה.

״באולם הזה נמצא כוח המספיק
לשני מנדאטים בכנסת,״
העריך עיתונאי ערבי מנוסה,
שאינו נמנה עם אוהדי הרשימה.
הוא התכוון למרכיב
הערבי של הרשימה בלבד.

״האזרחים הערביים הם בני־חורין.
הם יפעלו לפי הבנתם
ומצפונם. הם לא יקבלו עוד
פקודות — לא מתל־אביב ולא
מדמשק, לא ממוסקווה ולא
מוושינגטון!״ אמר אחד הנוא־

פלד, מאלים, צאדק, ארנון וזיכרוני בכניסה למישרד-הביטדוון
״החגיגה נגמרה, צריכים להתחיל לעבוד!״
כזה

ץ ^ עו ל ם לא נראה מחזה
^ /בנצרת.
קרוב לאלפיים איש ואשה הצטופפו
באולם הגדול של הקולנוע, מילאו את
המעברים והיציעים. רבים מהם באו
באוטובוסים מכפרים ערביים בכל
רחבי הארץ. אחרים באו מתל־אביב
ומירושלים. בלט המיספר הרב של
המדמה נכשלה
הנשים — תמונה חדשה באסיפות
ערביות.

היו כבר אסיפות כאלה
בנצרת — אך כולן היו ביוזמת
רק״ח. מעולם לא העז ולא
הצליח כוח אחר לקיים אסיפה
כזאת.
אך הקהל הזה בא לכנס־הפתיחה
של הרשימה המתקדמת לשלום. הוא
הריע לראשי הרשימה, וכיבד במחיאות
סוערות במיוחד את המועמדים היהודיים.
הוא מחא כפיים, התלהב, פרץ
ברעמי־צחוק, תרם כספים וחתם על
חבילה ענקית של טופסי־הצטרפות.
לאיש מן הנוכחים לא יכול היה
להיות ספק: קם בישראל כוח חדש,
כמעט יש מאין, המשנה את המציאות
בזירה הפוליטית.
עד לאותו יום, היו שסברו כי
הרשימה החדשה היא נסיון מלאכותי
לאחד קבוצות שונות, פעולה חד

אין ספק כי חלק מן התודה על
כך חבים יוזמי־הרשימה לשר־הביט־חון.
המזימה להוציא את הרשימה אל
מחוץ לחוק תרמה תרומה חשובה
לביסוסה, להפצת דברה ברבים ולגייס
מהססים ומפקפקים, יהודים וערבים
כאחד.

עד כדי כך שרק״ח, הרואה
ברשימה זו את אוייבתה
המסובנת ביותר, טענה בכל
הרצינות בעיתוניה הערביים
כי מזימת שר־הביטחון היתה
מלכתחילה קנוניה משותפת
של משה ארנם ואורי אבנרי,
שהמציאו את כל העניין כדי
לפגוע ברק״ח.
הדבר לא הפריע לרק״ח לטעון
באוזני היהודים כי הרשימה היא
ערבית־לאומנית, ושהוקמה בפקודת
אש״ף; ובאוזני הערבים שראשי
הרשימה הם סוכני השילבית, אוייבי
העם הפלסטיני.

מים, וזכה בתשואות סוערות
וממושכות.
• מנהיגי הציבור הזה הבינו כי
המאבק למען השוויון במדינה ולמען
פיתרון הבעיה הפלסטינית מעבר־לגבול
יהיה יעיל רק אם יהיה משותף,
יהודי־ערבי.

שני התהליכים האלה ביחד
יוצרים מציאות חדשה, שתתבטא
בבחירות הקרובות,

״אין זו תופעה שקמה לכבוד
הבחירות, ושתחלוף למחרת היום,״
אמר אחד הנואמים .״אנחנו יוצאים
לדרך חדשה. נשנה ביחד את המציאות
בארץ, לטובת שני העמים.״
ך* תוצאה הראשונה כבר הת-
! 1גלתה השבוע, כאשר נכשלה
המזימה להוציא את הרשימה אל מחוץ
לחוק.
היוזמה למהלך זה באה מצד החוג
(המשך בעמוד )14

שי ח ה
ב מי שרד
הביטחון
** שה ארנס נכנס לחדר־הישיבות,
הסמוך ללישכתו, בקומה השניה
של מישרד־הביטחון, אמר שלום ולא
לחץ את ידי הנוכחים. רק כאשר ראה
את ואליד צאדק, מיהר אליו ולחץ את
ידו בחום. השניים נסעו בשעתו ביחד
למצריים, כחברי מישלחת של הכנסת,
אחרי שאורי אבנרי התפטר ומסר את
מקומו לוואליד צאדק.
כעת מכהן ואליד צאדק כמועמד
מס׳ 4של הרשימה המתקדמת לשלום.
יחד עם חבריו, יהודים וערבים. בא
לפגישה עם משה ארנס, בעיקבות
הכרזתו של שר־הביטחון שהוא ״שוקל״
את הוצאת הרשימה אל מחוץ
לחוק, לפי סעיף 84 של תקנות־החירום
של המנדאט הבריטי.
עצם הרכב המישלחת היה חידוש
בנוף הישראלי. מעולם לא ראתה
לישכת שר־הביטחון מראה כזה: מיש־לחת
משותפת של יהודים לאומיים
וערבים לאומיים, שבאו לדון על עניין
ביטחוני.
לשני צירי השולחן הארוך ישבו
מוחמר מיעארי(מס׳ 1ברשימה) ,מתי
פלד (מם׳ ,)2הכומר ריאח אבו־אל־עאסל
מנצרת (מס׳ ,3שהוזעק ברגע
האחרון על פי דרישתו המיוחדת של
השר) יעקוב ארנון(מס׳ ,)5אורי אבנרי
והרופא ד״ר ראשיד סאלים (יושבי־ראש
משותפים של הנהלת הרשימה),
ועורכי־הדין אמנון זיכרוני, אביגדור
פלדמן ויוסי ברד.
כשנכנס ארנס הוא תפס מקום
בראש השולחן, כשלצידו שני יועציו,
רן יגנס ועורך-הדין משה קוחנובסקי.
בקצה השני של השולחן תפסו מקום
שלושת נציגי היועץ המישפטי
לממשלה — יהודית קרם, דורית
בייניש והממונה על הבג״צים, רנאטו
יאראק. לידם ישב נחמן שי, יועץ השר
לענייני תיקשורת.
היה במקום אדם נוסף: קצרנית
ותיקה, שרשמה כל מילה שנאמרה.
כל הנוכחים הבינו כי כל מלה תהיה
חשובה, אם יגיע העניין בצורה זו או
אחרת לבית־המישפט הגבוה לצדק.

״אתם יכולים
לל פ ת! ״
ך* אווירה היתה מתוחה אך
1 1קורקטית, כאשר פתח מתי פלד
בהרצאת הדברים. הוא ציין שהוא
עושה זאת ״כאיש־הביטחון הוותיק
ביותר״ בחדר. היה זה רמז לימים כאשר
ישב פלד עצמו בראש השולחן, כיועצו
של שר־הביטחון שימעון פרס לענייני
חימוש, ואילו ארנס, אז נציג התעשיה
האווירית, בא אליו כדי להציג
בקשות. מי שרצה, יכול היה גם להבין
זאת כרמז לכך שארנס לא היה מעולם
חייל, בעוד שפלך הוא בעל עבר קרבי
מפואר.
סלד: אנחנו יושבים כאן תוך
מחאה...
ארנם: אינכם צריכים לשבת כאן.
אם אינכם רוצים, אתם יכולים ללכת!
פלד: אנחנו נוותר על הפגישה אם
אתה תבטל את המיכתב ששלחת לנו.
אם לא, אין לנו ברירה אלא לערוך
פגישה זו.

פלד תקף בחריפות את ותיקי
השב״ב, ששמרו על יחסם הגזעני
לאזרחים הערביים בישראל מאז שנות
ה־50׳ ,כאשר דבקו בקיום המימשל
הצבאי לערבים בתוככי ישראל. הם
מתנגדים לשיוויון בין יהודים וערבים.
״אין לך מונופול על השיוויון בין
יהודים וערבים!״ שיסע אותו ארנס.
כשפלד אמר שהוא רק מגדיר את
הנושאים שיועלו על־ידי חברי המישל-
חת, ניסה ארנס להתלוצץ :״צריכים
לגמור לפני כניסת השבת!״ השעה
היתה 13.20 ביום השישי.

;/שוויון זכויות
והובותד
*ץ וחמד מיעארי הציג בתחילת
]*ו דבריו תעודת־זהות אישית.״אני בן
כפר ליד צפת, שנמחק ב־ 1948 מעל
פני האדמה. מאז גרה מישפחתי בכפר
הסמוך. אדמתנו הופקעה. יש לי שני
רודים בסוריה, דודה במחנה־פליטים
ליד שכם, ודוד במחנה ליד צור. זהו
מצבנו. אנחנו חלק מן העם הפלסטיני.
אבל אנחנו גם אזרחי ישראל, וכאזרחים
אנחני מעוניינים בשלום ותובעים
שיוויון זכויות.״
ארנס: גם שוויון חובות?
מיעארי: שוויון זכויות וחובות!
ארנם: מה עם שרות בצה״ל?
מיעארי: מישרד־הביטחון עצמו
אינו מגייס ערבים לצבא, מפני שזה
היה.מעמיד אותנו במצב בלתי־אפשרי.
ראשיד סאלים: כאשר יהיה
שלום, אנחנו נדרוש לשרת בצבא.
עכשיו אנחנו לא יכולים להילחם
באחינו.
ארנם: מדוע הדרוזים יכולים?
ס אלי ם:

לדרוזים

אין

אחים,

בני־מישפחה ממש, מעבר לגבול.
מיעארי מסביר כי חל שינוי מהותי
בציבור הערבי בישראל. קם כוח שלישי
בין המיפלגות הציוניות ורק״ח.
ערבי אינו יכול להיות ציוני, גם כאשר
הוא דוגל בדו־קיום בשלום. מי שאינו
מוכן לקבל את נקודת־המוצא האידיאולוגית
של רק״ח, אינו יכול לפעול
בשורותיה. לכן קמו בבחירות המוניציפליות
האחרונות בכל רחבי הציבור
הערבי רשימות חדשות, שאינן שייכות
למיפלגות הציוניות ולא לרק״ח. אלה
התאחדו עכשיו בתנועה אחת, והחליטו
לתת יד ליהודים מתקדמים, הדורשים
שיוויון ופיתרון לבעיה הפלסטינית,
וכר קמה הרשימה.
אורי אבנרי הסביר כי מצע הרשימה
לפיתרון הבעיה הפלסטינית אינו חדש.
אותו המצע, בניסוח זה או אחר, הוצג
על־ידי רשימות קודמות שהשתתפו
בבחירות ושפעלו בכנסת — כגון
תנועת העולם הזה — כוח חדש, מוקד,
של״י, רק״ח ותנועת האזרחיים הערביים
של נורי אל־עוקבי, שהשתתפה
בבחירות האחרונות. אבנרי הזכיר כי
עוד במהלך מילחמת ששת־הימים תבע
פומבית מלוי אשכול להציע לפלסטינים
להקים מדינה משלהם לצד ישראל,
וכי בנאומו האחרון בכנסת הציג

מעל הדוכן, לעיני מנחם בגץ, את הדגלים
השלובים של ישראל ופלסטין.

סמיגד
על אש׳ף
^ שסיים א מ רי את דבריו ביקש
* ₪סליחה ויצא החוצה. הוא נדבר
מראש עם אנשי הרדיו, שהמתינו בחוץ
בניידת־השידור, להתראיין בשעה זו.
יועץ השר, נחמן שי, מחה על כך בזעם
וטען כי הדבר אינו מקובל. האווירה
התחממה, אך נרגעה שוב. דהיא התחממה מחדש כעבור כמה
דקות. אחרי ששאר חברי המישלחת
הציגו את ההיבטים השונים של מצע
הרשימה ופעולתה, החלו יועצי השר
לחקור את מוחמר מיעארי — חקירה
שנשאה בחלקה אופי של תחקיר
השב״ב. האם נפגש עם יאסר ערפאת?
מתי פלד מחה על בך ששאלות אלה
מוצגות למועמד הערבי בלבד, ולא
למועמדים היהודיים. בן־רגע התלהטו
הדברים בינו ובין ארנס.
ארנם: אפשר לשאול רק אדם אחד
בעת ובעונה אחת!
סלד: אני מוחה נגד זה שמציגים
שאלות אלה רק לערבים:
ארנם: אם הצורה שבה אני מנהל
את הישיבה אינה מוצאת חן בעיניך,
אתה יכול לקום וללכת!
בהשפעת אמנון זיכרוני נרגעו
הדברים במקצת, אך האווירה המתוחה
נשארה.
קוחנובסקי: האם נפגשת עם
יאסר ערפאת?
מיעארי: נפגשתי איתו פעם
אחת, במסיבת־קוקטייל בז׳נבה, כשהייתי
שם כנציג גוף ערבי מישראל שהוזמן
לוועידת האו״ם לבעיה הפלסטינית.
קוחנובסקי:
האם הטיל עליך
ערפאת להקים את הרשימה הזאת?
מיעארי: לא דיברנו על כך
בכלל.
יגנם: האם נפגשת שם עם אנשים
אחרים מאש״ף?
מיעארי: נפגשתי במיסדרונות
ובמיזנון עם פארוק קדומי, שהיה ראש
המישלחת של אש״ף, עם הפרופסור
אדוארד סעיד ועוד. שתינו קפה ביחד.
פלד: גם אבנרי ואני נפגשנו עימם
שם. למה אתם לא שואלים אותנו?
קוחנובסקי: האם אתה מקבל את
גבולות ה־ 4ביוני 1967 כסופיים, בלי
משא־ומתן נוסף?

ברד, פלד, מיעארי, צאדק (מאחור) ,אבנרי, סאליס, ארנון ואבו־אל־עאסל לפני מישרד־הביטחון
.אם הצורה שאני מנהל את הישיבה אינה מוצאת חן בעיניך, אתה יכול לקום ד

מיעארי: אני מקבל שזה מה
שנקבע על־ידי הקהילה הבינלאומית.
יהודית קרם: השאלה היא אם
אתה חושב שאלה הם הגבולות
שצריכים להיות.
מיעארי: כן. ייצגתי עמדה זו גם
לפני שנה, כששיתפתי עדיין פעולה
עם רק״ח. אין זו עמדה שקבעתי לצורך
הבחירות או לצורך שיחה זו. כתבתי על
כך הרבה בעבר.
קוחנובסקי: הם אתה מקבל את
אש״ף כנציג שלך?
מיעארי: לא. אש״ף מייצג את
העם הפלסטיני שמחוץ לגבולות
ישראל. את האזרחים הערביים בישראל,
שהם חלק מן העם הפלסטיני,
מייצגים המוסדות והרשויות המוסמכות
בישראל. הרי משוס״כך אנחנו
הולכים לכנסת.
ארנס: זה לא נאמר במצע.
א מרי: זה נובע בבירור מן המצע.
(מסביר את הנקודות, ואת הקשר
ביניהן).

מיעארי וצאדק
״חקירה מענית!״

קוחנובסקי: האם הרשימה מוכנה
להצהיר כי אש״ף אינו מייצג את הערבים
בישראל?
מיעאו־י: כבר הצהרנו על כך,
מפני שזוהי עמדתנו.
קוחנובסקי: האם אתה מכיר
במגילת־העצמאות?
מיעארי: כן. אבל הייתי משפר
אותה.

פשט עם אבו־איאד, והוא אמר לי את
אותם הדברים.
יגנם: האם אתם מוכנים להצהיר
שאתם מתנגדים לאמנה?
מיעארי: המצע שלנו נוגד את
האמנה, מפני שהוא מכיר בישראל
ומבוסס על דו־קיום בין ישראל
והמדינה הפלסטינית.
ארנס: השאלה היא באיזו מידה

נותן כסף? האם אש״ף מימן את
נסיעותיהם?
פלד דחה את השאלות בבוז והסביר
כי כל הפגישות עם ראשי אש״ף נערכו
במיסגרת המועצה הישראלית למען
שלום ישראלי־פלסטיני, שאין לה
קשר ישיר לרשימה.
ארנם: האם אתם מתנגדים לטרור
של אש״ף?

״בוית־הטועצות לא ניטוה את המאניכסט
הקומוניסט ,,הקווא רמהבנה עולמית. האם בגרר
זה אמריקה אינה מנהלת עימה גשאיוגתוד
קוחנובסקי: במגילה כתוב שזוהי
מדינה יהודית.
מיעארי: במדינה יש רוב יהודי,
ומבחינה זו היא מדינה יהודית. אבל
במגילה לא נאמר מהו מקומם של
הערבים בישראל. יש כיום במדינה 700
אלף אזרחים ערביים. האם יש להם
מעמד במרינה? מהו מעמדם? זה לא
נאמר במגילה, וזה טעון הבהרה. אחת
המטרות של רשימתנו היא להבהיר
בעיה זו.
קרם: אתה מכיר גם בחוק״השבות?
פלד: במגילת־העצמאות אין זכר
לחוק־השבות. זוהי סוגיה לגמרי אחרת.
מיעארי: כאשר יובטחו זכויות
הערבים בישראל, תיפתר הבעיה. לא
אעבור לגור במדינה הפלסטינית
לכשתקום. אני שייך הנה. אהיה כמו
יהודי אמריקאי החי באמריקה ומזדהה
עם ישראל. אולי יהיו לי שני דרכונים
— ישראלי, שישקף את האזרחות
שלי, ופלסטיני, שישקף את הזהות
הלאומית שלי.
קרם: אש״ף.דוגל באמנה הפלסטינית,
המבקשת להשמיד את ישראל.
מיעארי: על האמנה אבר הכלח.
זהו מיסמך שאינו שייך למציאות.
קוחנובסקי: הוא בלתי־מציאותי
או בלתי־רצוי?
מיעארי: הוא בלתי־רצוי. הוא לא
משקף את העמדות של אש״ף כיום,
כפי שבאו לידי ביטוי בהכרזות ובמעשים
רבים.
ואליד צאדק: הייתי חבר
במישלחת ישראלית שנפגשה בבור־

אתם מזדהים עם אש׳׳ף, שלא ביטל את
האמנה.
סאלים: אש״ף עצמו קבע עמדות,
הנוגדות מכל וכל את מה שנאמר
באמנה.
א מרי: ברית־המועצות לא ביטלה
את המאניפס ט הקומוניסטי הקורא
למהפכה עולמית ולחיסול כל הממשלות
הקפיטליסטיות. האם בגלל זה
אמריקה אינה מנהלת עימה משא־ומתן?
האם איננו רוצים בגלל זה שתקום
מהדש שגרירות סובייטית בישראל?
בלי להיצות-ידייס

אחר מכן עבר הוויכוח לשאלת
) היחס למדינה.
מיעארי: המדינה צריכה להיות
של כל האזרחים. זוהי בעיה יהודית
יותר מאשר בעיה ערבית.
ואלי־ד צאדק: אני רוצה, למשל,
שההימנון יתוקן. אני רוצה שיתקבל
הימנון שאני יכול לשיר אותו מתוך
הזדהות. האם זה הופך אותי לאוייב
המד;נה?
סאלים: אני לא רוצה רק להשיב
לשאלות. אנהנו רוצים גס. להציג
שאלות לשר ולעמוד על עמדותיו.
ארנם: אני כותב ומדבר עליהן כל
הזמן.
כאן עברו יועצי השר לחקור את
מתי פלד על הפגישות עם אש״ף. האם
אש״ף ביקש מפלד ומאבנרי להקים את
הרשימה היהודית־ערבית? האם אש״ף

מיעארי: כן, וגם לכל טרור אחר.
ארנם: האם אתה תומך בפעולות
נגד הטרור?
מיעארי: איני מבין דבר בעניינים
צבאיים. אני לא יודע אפילו להשתמש
באקדח. אבל אני חושב שטרור אינו
עוזר לשום צ ד, ושיש לשים קץ לטרור
מכל הצדדים.
פלד: האם גם על כך נשאלים רק
הערבים? אני, כיהודי, מתנגד לפעולות
מסויימות, המתיימרות להיות פעולות
נגד טרור, כמו הפלישה ללבנון.
קרם: האם אתם מתנגדים למאבק
המזויין בכל צורה שהיא?
מיעארי: כן, וגם מכל צד שהוא.
למרות האווירה המתוחה בקטעים
מסויימים של השיחה, והאופי של כמה
מן השאלות, שמתי פלד הגדיר אותן
לאחר מכן כ״גזעניות״ ,נדמה כי פגישה
חסרת־תקדים זו של שר־ביטחון ישראלי
עם גוף יהודי־ערבי אותנטי השאיר
מישקע מסויים. הוא בוודאי עורר את
המשתתפים למחשבה.
ארנס עצמו הודה בכך כשסיכם,
בקול מהורהר, את הדברים בסוף
הפגישה :״הנקודה העיקרית היא שיש
באמת מצב עדין. הערבים בישראל הם
קלק מן העם הפלסטיני, והם חלק מן
המציאות הישראלית. את הבעיה הזאת
צריכים להבהיר.״
הסיום היה קורקטי, כמו ההתחלה.
השר אמר שלום באדיבות, לא לחץ את
ידי הנוכחים ויצא מן החדר ללישכתו,
כשהוא מבטיח לתת תשובה ״בהקדם
האפשרי״.
הוא לא אמר אף ברמז כי הוא
מתכונן להחליט תוך שלוש שעות.

במדינה

₪היה

קורהחוא...

חסוי!

לידי העולם הזה הגיע מיסמן־ חסוי, שנשלח על־ידי
מפכ״ל המישטרה, רב״ניצב אריה איבצן, ליועץ
המישפטי לממשלה, הפרופסור יצחק זמיר. המיסמן־
מיום 31.5.84 מזים האשמות שהועלו נגד השר אברהם
שריר וקצינים בכירים במישטרה.
במיסמן־ טוען איבצן :״אנו מייחסים חומרה רבה
להטחת אשמות־שווא מסוג זה, הגורמות בפירסומן נזק

היועץ הסשפט!

מה שנשגב מבינתי הוא: למי מתכוון המשורר בשירו,
כשהוא אומר ״הנני מעביר לעיונו״ .תוכנו של המיסמך
הנ״ל, שמופיע עליו מכותב אחר בלבד(היועץ המישפטי
לממשלה) ,ידוע לשתי מערכות עיתונים (העולם הזה
ומעריב) ,ובאחת מהן — העולם הזה — אף מצוי עותק
של המיסמך.

ל& סטלה
הנדון:

למישטרה וליצירת תדמית שלילית למערכת בעיני
הצבור. לאור האמור הנני מעביר לעיונן־ את מימצא
הבדיקה ואת החומר שנאסף, שעליו מתבססים המימצאים
האמורים, על־מנת שתחקור בעניין ותטפל בו, בכל דרו
שתמצא לנכון.״

עם פרסוםהכתבה
ותלונותר, ניכור

כעת, כשהמרוץ לקראת הבחירות
נכנס להילוך גבוה, מליוני שקלים
כבר נזרקו למערכת, ופירסומאים,
עסקנים ודומיהם חוגגים את שעתם
היפה — הגיע, אולי, הזמן לקחת
פסק־זמן ולשאול: מה היה קורא

א׳ — לולא העליב ראש־הממשלה,
יצחק שמיר, את
אהרון אבו־חצירא, מנהיג
תמ״י?
העולם הזה כבר דיווח, שמרגע
שגמלה בליבו של מנהיג תמ״י
ההחלטה להקדים את הבחירות —
הוא ניהל שיחות־גישוש: אחת עם
יצחק רבין( ,השיחה עם שימעוץ
טרם היתה מיותרת, מכיוון
שעמדתו, בעד הקמת הבחירות,
היתה ברורה) והשניה עם סגן־ראש־הממשלה,
דויד לוי.
השניים קלטו את המסר שרצה
להעביר להם אבו־חצירא. יצחק רבין
תמך ביוזמת המערך להביע אי־אמון

כמכר, נעתון ״ מינריג ״ מיום 1 4 . 5 , 8 4מאת העתוגאי
א. בר יוסל ׳ תה ;,הכותרת ״ ו, וענהטתפקידו ין ינין סטערר .
עולא כככעללחץטל העור שריילהקלעם חע ו ור״ __

מדוע התפטר המנב״ל?

המיסמך הסודי לגמרי

מחכים
לשר האוצר
יום חמישי. הכנסת נטושה. גם
משרדי־הממשלה. רוב הפעילות
עברה לתל־אביב.
בין הכנסת למישרד־האוצר
מפרים את השיממון כמה אנשים,
השרועים באפטיות מוחלטת על
המידרכה. כמה שלטים מביעים מסר
בלתי־ברור :״חזה־הודו מעושן —
3200 שקל.״ העוברים־ושבים המ־

כהן־אורגד
למי איכפת׳
עטים אינם נעצרים. זהו יומה
החמישי של שביתת־הרעב של כמה
מישפחות, המתפרנסות מגידול
הודים.
למי הם מחכים? ״לשר־האוצר!״
אני מבהירה להם ששר־האוצר נטש
את לישכתו לטובת סיור בהת־יישבויות.
״אולי
יבואו חברי־כנסת,״ הם
מקווים. אני מעדכנת אותם שהכנסת
לא תפעל עד היום השני, ואת מקום
האכזבה תופסת אדישות .״אולי נלך
למישרד ראש־הממשלה?״ שואל
אותי אחד מהם. במישרד ראש־הממשלה
מתארח באותה עת שר־התיירות
הצרפתי .״בטח יזרקו אותנו
משם,״ הם מנבאים. מסתבר מדבריהם
שהם סולקו גם מרחבת מיש־רד־האוצר,
לבל יטרידו את מנוחתו
של השר.
״השר לא רוצה לשמוע מאיתנו,״
הם מתלוננים. יגאל כהן־אורגד
הוא, לכל הריעות, בחור נחמד. הוא

ה>ה ערב

: 1 1114041

מה יקדה אם יאבד יום אתר,
אל דאגה: פרוטוקול נוסף: יהיה

לי שהשר יצחק מודעי
ממכרת מסודרת, שגה הוא רושם

גם משקיע אנרגיה לא מבוטלת כדי
להיות נחמד.
בכינוס־המסבירים של הליכוד
פונים אליו אנשים בפשטות ״יגאל,
יש לי בעיה.״ זה קורה במעלית1,
בלובי, תוך כדי הליכה. הוא מדבר
עם כולם. עם מי הוא לא מדבר?
״אני לא מדבר עם אנשים בעת
שביתה,״ הוא מכריז באוזניי כמה
פעמים. הרעיון העומד מאחרי טיעון
זה ברור: לא להיכנע לסחטנות,
לאיומים וכיוצא באלה. כשמתבוננים
במגדלי ההודים, השרועים באפיסת־כוחות
על המדרכה — כל הטיעונים
האלה מגוחכים.
״העברנו להם תישעה מליון
דולר. אלה, פשוט, מישפחות שרוצות
עוד!״ מסביר לי כהן־אורגד את
המצב. בחוזרים שהרעיפו עליי
השובתים, דווקא, מובעים רצונות
נוספים, יותר מוחשיים(למשל: קנית
ביצי הרביה והשמדתן, כדי למנוע
המשך ייצור מופרז, מעבר לביקוש).
אולם מניין ידע זאת, אם לא נפגש
עימם?
״מה יהיה?״ אני מתעניינת. כהן־
אורגד לא נשמע מוטרד במיוחד. אני
מזכירה לו ששביתת־רעב היא בעלת
אורך־חיים מוגבל, מסיבות פיסיולוגיות.
הוא מסכים ומאשר ש״זכותך
להתרגש משביתת־רעב.״ הוא לא
נשמע נרגש במיוחד.
בינתיים, עבר במקום צוות
טלוויזיה, והעלה את השובתים על
המפה.

(המשך מעמוד )7
שלטים הקוראים לנסיגת צה״ל מלבנון
מייד. הם התחילו להתארגן, כשמישמר
גדול של שוטרים ואנשי מישמר־הג-
בול מקיף אותם מכל עבר. הם התכוונו
לצעוד לאורך רחוב דיזנגוף ופרישמן
לכיוון כיכר״מלכי־ישראל. נאומים לא
תוכננו. רק מיצעד במרכז העיר תל־אביב,
כדי לעורר את הציבור ולהזכיר
לעם שצה״ל יושב כבר שנתיים
מיותרות בלבנון, ואין סוף.
טטרונים בלי רשות. ואז~,־
בעודם מחלקים את השלטים לאני ;
שיהם, צצה מאי־שם קבוצה גדולה של
פוליטיקאים מוכרים. היו אלה צמרת
רק״ח. אפילו מאיר וילנר טרח לבוא
למקום, כשהוא מלווה בחבריו ובעוז-
ריו. צעירים של רק״ח חילקו גם הם
שלטים לאנשיהם, אחרים התרוצצו
סביב התהלוכה הצועדת, וניסו לעניין
עוברים־ושבים ואת המפגינים עצמם
בעיתון זו הדרך, ביטאון המיפלגה
הקומוניסטית. אחרים, פעילים לא־פחות,
רצו לאורך ההפגנה כשהם
מחלקים כרוזים של רק״ח.
כך קרה שהפגנה אותנטית של
תנועת יש גבול הפכה בימה לעסקני
רק״ח, שניסו להשתלט עליה, כשהם
דוחקים את אנשי התנועה ואוהדיהם
לשולי התהלוכה ולוקחים עליה
פטרונות ללא רשותם.

הממשלה

ה כ ״ למיגיתי את מ מ -גייגבאוריטילה, הממוגר, יגל הנלקורת
ואתסגן ־ כלכבתכהאורנשםייןמלטכתהלועיגתהמטפסית טל

את יום החמישי החולף ניתן היה
להכתיר כ״יום־ההסברה -הלאומי״:
״כינוסי מסבירים״ התקיימו במלון
תדמור (תמ״י) ,בבנייני האומה
(המערך) ,ואילו במלון דיפלומט,
השייך לחיים שיף — התקיים
״כינוס המסבירים״ של הליכוד.
מכיוון שלליכוד אין מתחרים |
בציבעוניותו, ומכיוון שהובהר לי
במהלך הכינוס (ליתר דיוק: כשעה
אחרי פתיחתו) ,במיסגרת האופנה
המיפלגתית האחרונה, ש״הכינוס
סגור לעיתונאים״ — החלטתי
לפתוח אותו לפניכם:
תפקיד הנחיית הערב הוענק
לרובי מילוא — על־ידי ראש
מטה־ההסברה של הליכוד, רוני
מילוא.
״התרגשת?״ שאלתי אותו לאחר
מכן.
״כן ״,ציחקק ,״זאת היתה הפעם

אברהם שריר
ממלא מקום
הראשונה שהנחיתי ערב. אני לא
רגיל לזה ו...״
בקיצור: תשואות ראשונות לרוני
מילוא. הגיע תורו של שו״התיירות,
אברהם שריר, שפתח את הערב
בתוקף תפקידו כממלא־מקומו של
ראש־מטה הבחירות של הליכוד,

דויד לוי.
בנאום בן 45 דקות בישר שריר
ש״הליכוד הסיר את המחיצות בין

מישרד האוצר נפגע ללחץ
הקצינים, אד הטמיד את
מנס״לו
ביסים מישעל
הכל בגלל
בממשלה, על אף עמדתה המוצהרת
של תמ״י לדחות הצבעה כזו, ואילו
דוד לוי מיהר לצלצל לראש־הממשלה
ולהתריע מפני משהו
העומד להתחולל.
כאן עשה שמיר צער, שעלה לו
אולי במישרתו, ותחת להיפגש עם
אבו־חצירא בעצמו שלח אליו את
רוני מילוא. העולם הזה דיווח
כבר ש״רוני לא הבין״ את המסר
שניסה מנהיג תמ״י להעביר לו. לא
ברור אם המסר אכן הועבר. מה
שברור, לעומת זאת, הוא שבעיקבות
צעדו זה של שמיר התחזקה בליבו
של מנהיגה הפגוע של תמ״י
ההחלטה להקדים את הבחירות.

ב׳ — לולא רצה כתב־הטלוויזיה,
ביסים מישעל,
בסקום?

דקות ספורות לפני שנכנס
אהרון אבו־חצירא לשידור ההיסטורי
בטלוויזיה, הוא קיבל טלפון מאחד
מאנשי הליכוד, הנמצא בידידות
עימו. הנ״ל הפציר בו לסגת מהכרזתו
בטרם השמעתה. ואז חטף מישעל
את הטלפון והודיע שאין בכוונתו
לפספס את סקופ השנה.
אבו־חצירא נכנם לשידור, והשאר
כבר שייך להיסטוריה.

ישראל השניה לישראל הוותיקה.״
מאוחר יותר, בדקתי עם שריר אם
אכן שמעו אוזניי נכונה, והוא אישר
בגאווה :״היום כבר אין ישראל
השניה. היום — לכולם יש הזדמנויות
שוות!״
ביקשתי דוגמות, וזכיתי באחת
ויחידה :״בן־גוריון דיבר על רמטכ״ל
תימני, ואילו אנחנו עשינו זאת! נכון,
הוא לא תימני, אבל הוא (רב־אלוף
משה לוי) עדות־מיזרח!״
אחר־כך הגיע תורו של שר־האוצר,
יגאל כהן־אורגד, שחסך
מעצמו את חזון־אחרית־הימים של
שריר, והכין באותו זמן את נאומו
שלו במרומי חדרו במלון.

ד פנ ה

ברק

מנכ״ל האוצר, עמנואל שרון,
התפטר מכיוון שראה בלחץ ראשי
הצבא על השר שלו, יגאל כהן־אורגד,
להעלות את שכרם של אנשי
צבא־הקבע ״סכנה לדמוקרטיה״.
ראשי־האוצר הסבירו, השבוע,
שהרמטכ״ל, רב־אלוף משה לוי, הביא
עימו לישיבות שעסקו בנושא זה
קצינים בכירים רבים, ו״יצר אווירה של
פוטש צבאי.״ הקצינים הסבירו לשרים
שמערכת־הביטחון מתערערת, ושמע־רך
הקצינים בצבא־הקבע עלול להתמוטט,
אם האוצר לא יבוא לקראתם.
כמה מטיעוני הקצינים כללו גם
ניפנוף בהרוגים, ונבואות קודרות על
ההשלכות של אי־העלאת שכר על
מוראל סגל־הקבע ״המחזיק את צה״ל
בלבנון״.
רבים מראשי־האוצר נותרו בלתי־משוכנעים,
ואף נחרדים מהתנהגות
.ראשי הצבא בפורום אזרחי כה בכיר.
׳חרדה זאת הפכה לזעם מול פני תגובת
הדרג הפוליטי. שרים בכירים אמרו
לראשי־האוצר בגלוי שאין לדחות
תביעה כזאת בתקופת בחירות. גישת
כהן־אורגד לכלכלת־בחירות גרמה אף
היא לתסיסה רבה, שחיזקה את החלטת
המנכ״ל להגיש את התפטרותו.
ראשי האוצר הם אמביוולנטיים
מאוד לגבי השר. הם רואים בו איש־מיקצוע
מובהק, אנטי־תיזה ליורם
ארידור ״שהרס את מדינת־ישראל״.
בתחילת דרכו הוא העניק להם גיבוי
בכל תוכניותיהם, שהיה להן גוון
שמרני, אנטי־פופוליסטי מובהק.
כעת הם רואים בו איש, שבגד
בטובת המדינה נגד מצפונו האישי ~
והמיקצועי. אחרים עדיין מניחים לו
ליהנות מהספק, וסבורים שכל
פוליטיקאי אחר היה נוהג בצורה עוד
פחות אחראית.
בדיקה של העולם הזה, בקרב
ארבעה פקידים בכירים שונים
במישרד־האוצר העלתה שכולם תמי־מי־דעים
בנושא אחד: לא יהיה ניתן
להילחם באינפלאציה, כשמדיניות־הביטחון
הנוכחית היא בגדר נתון, בלי -
אבטלה של לפחות 300 אלף מפרנסים.
״כהן־אורגד או גד יעקובי — הם
ייאלצו לנהל את אותה המדיניות, או
לחיות עם 800 אחוז אינפלאציה,״ הם
אומרים באורח נחרץ ביותר.
העולם הז ה 2441

414

1 •*4414*4<**44

הו ד ח
השיגעון הגדול של חודש מאי הוריד רשימות מנשנשת
מישהו ששכחתי. מאז נבחרה אלוני רק לבדה,
לשימחתה הרבה. כי עד כה רבה אלוני תמיד עם
כל שותפיה.

ך* שה להאמין, אבל הכנסת ה־ 11 עלולה
להיות גרועה אף מן העשירית.
אם זה בכלל אפשרי.

קרוב למאה מחברי הכנסת ה־ 11 בבר
נבחרו למעשה. הם יושבים ב״מקומות
הבטוחים״ של הרשימות הגדולות
והבינוניות.
כבר ברור שנבחרו מחדש כל הסקנדליסטים
של הכנסת ה־ ,11 כל המק־קארתים הקטנים, כל
רודפי־הפירסומת, כל מוכרי־הכיסאות וכמעט כל
הגמדים האינטלקטואליים.
מן הרשימות האלה לא יבוא לכנסת אף אישרוה
אחד, אף לא אדם אחד בעל רוח רעננה ומוח
פורה, אף לא פרלמנטר אחד בעל שיעור־קומה.

תהליך ההידרדרות, שאנחנו עדים לו
מאז הכנסת השישית, כאשר בל כנסת
היתה גרועה מקודמתה, נמשך.
ך* ודש מאי היה חודש השיגעון הגדול,
\ 1החודש שבו שטפה רוח של שטות את כל
המיפלגות.

הציב את פרס, המפסידן הניצחי. ואם יש אדם
אחד המסוגל להפסיד את הבחירות האלה בראש
המערך, אחרי שבע שנות הליכוד — הרי זה
שימעון פרס, ו?ם אם פרס לא יפסיד, יהיה כוחו
של המערך קטן מן הכוח שהיה משיג אילו הופיע
בהנהגת נבון. ומכאן צרות בלי־סוף, קואליציות
רעועות, או ממשלת־אחדות־לאומית.

כל זה למה? כל זה משום שמיפלגה זו
היא כה מנוונת, עד כי גס יצר־הקיום
הנורמלי, הפועם בכל גון* פוליטי, אינו
מתפקד.
על שאר הרשימה של המערך אין צורך
להרבות מלים. זוהי אותה הגברת הבלה, באותה
האדרת הבלה. לא חל בה שום שינוי, אף לא
למראית־עין. לא אינטלקטואלים, לא אנשי־רוח,
לא מומחים, לא אנשים חדשים המסמלים הישגים
כלשהם. אותה החבורה העייפה והרצוצה.
הכל יודעים כי למערך יש בעיית־יסוד: איך
להתגבר על השינאה התהומית, הבלתי־רציונלית,

מעט האנשים ההגונים סולקו מר-
שימת־הליבוד. כמה אפסים חדשים
צורפו. רשימה של דרדסים.
^ אמצע התמקם לו עזר וייצמן, שהרכיב
>4את אחת הרשימות המוזרות ביותר במערכה

וייצמן יכול היה להיות חשוב. היתה לו כל
האפשרות בעולם להרכיב רשימה רצינית. הוא
יכול היה להקים רשימת־יונים רחבה, מעין
מהדורה פוליטית של שלום עכשיו. הוא יכול היה
גם להקים מהדורה רצינית יותר של ד״ש. אילו
הקים רשימה ימנית״יונית, הוא היה ממלא חלל
שנוצר בחיים המדיניים בישראל מאז התאבדות
הציונים הכלליים.

וייצמן לא עשה אף אחד מן הדברים
האלה. הוא הקים רשימה שבה יש אדם
אחד — הוא עצמו — וכמה דמויות

^ בדיחות של רק״ח שונות. בראש
1 1הרשימה.,שכמעט כל בוחריה הם ערבים,
עומד היהודי הניצחי, מאיר וילנר, חותם מגילת־העצמאות.
הערבים
רוצים בראש־רשימה ערבי. אבל
המיפלגה פועלת על פי מישאלות מוסקווה,
ומוסקווה מעוניינת לעורר את הרושם שבישראל
היהודית יש מיפלגה קומוניסטית יהודית.
זה מרגיז את הערבים, מה גם שבבחירות אלה
מופיעה רשימה יהודית־ערבית, שבראשה הועמד
מועמד ערבי דווקא. אם כן, אמרו הערבים ברק״וז,
מדוע להשאיר במקום השלישי ברשימה
טרמפיסט בשם צ׳רלי ביטון, שאינו מביא עימו
אף מאה קולות?

זהו החודש שבו התרוצצו הפוליטיקאים
כשיכורים בשערי בית־המרזח (הוגה־הדיעות
הדגול של הימין היה אומר: כמו ג׳וקים מסוממים
בבקבוק) ,כאשר כל אחד מהם היה מוכן למכור
את אביו ואת אמו, ביחד או בנפרד, תמורת מקום
בטוח.
בסופו של דבר, אחרי משברים ומשברונים, וך ובלי אף מיקרה אחד של רצח, קמו הרשימות.
והן רשימות מטופשות, אחת־אחת. נדמה שבין
המיפלגות היה נטוש מאבק עז על כתר אליפות
השטות. אין אף מיפלגה אחת שיש בה קורטוב
של הגיון, קמצוץ של שכל יישר.

המוזר הוא שאי־אסשר להאשים בבך
את ״השיטה״ ,בסי שאוהבים לעשות.
פשוט לא היתה ״שיטה״ אחת. בכל
מיפלגה פעלה ״שיטה״ אחרת.

על כל פנים, כל השיטות בולן השיגו
את אותה המטרה בדיוק: רשימה
משוגעת.

^ נה, למשל, רשימת המערך.
( 1לדידי המערך, יש רק משימה חשובה אחת
בבחירות אלה: לסלק את הליכוד מן השילטון.
בכך תלוי גורל המדינה, החברה, הצבא, המשק.
הכל.

השנה הולך בשוק עניין השלום, בעיקבות
מילחמת־הלבנון, שאלוני לא הצביעה נגדה. היא
לקחה את מרדכי בר־און, איש טוב משלום
עכשיו, שהופיע לא מכבר במשך חודש לצידו של
איש־אש״ף בכיר. מוחמר מילחם, בסיבוב־הרצאות
בארצות־הברית. כל הכבוד.
אך זה מוזר לאור העובדה שאלוני תבעה
בשעתו מרן כהן לפלג את של״י ולהתגרש מכל
מי שנפגשו עם ראשי אש״ף. זה היה התנאי
לקבלת כהן לחיקה. כהן עשה זאת והתפלג ממתי
פלד, ועכשיו הוא מוצא את עצמו בחברת בר־און,
הדוגל בפגישות עם אש״ף.
זה מוזר? זה עוד לא כלום. במשך שנים טען
כהן שאינו יכול לשבת בשל״י, עם מי שאינם
סוציאליסטים — והנה הוא יושב עם אלוני,
שהיא בוודאי מימין למיפלגת־העבודה בענייני
הדגל האדום. ואילו אנשי ר״ץ, שהחליטו רישמית
שאינם רוצים ברן כהן הסוציאליסט, נאלצו
לקבלו כחלק מעיסקת־חבילה: הם לא יכלו לקבל
את בר־און בלעדיו.

כל זה משעשע כשלעצמו — אבל
כרשימה רצינית לבחירות?

דברים באלה קורים, לפעמים, באגדות
העמים ובמדע הבדיוני. ציבור
שלם נאחז במין טירון*.

בתנועת־החרות השתוללה הדמוקרטיה,
כאשר אלף חברי־מרכז, שנבחרו בימי מתושלח,
בחרו בהצבעה סודית. במיפלגת־העבודה שלטו
האוליגארכים, ארבעת חבריה של ״ועדה
מסדרת״ .ברק״ח פעל התהליך הטוטאליטרי של
״הוועד המרכזי״ .בתחיה נעשה הכל מתחת
לשולחן על־ידי שני דיקטטורים־בכוח. במפד״ל
קבע הרב הראשי. באגורה התקוטטו גדולי־התורה,
בעזרת בריונים מפואתים. בר״ץ שולט
המאטריארכאט, ואשה אחת הרכיבה את הרשימה
בעזרת ספר־בישול. בתמ״י החליט הפיאודל
הצעיר, בן השושלת.
מאה פרחים פרחו בגן, ולכולם־לכולטריח רע.

וכך, אחת לארבע שנים, נוהגת אלוני
כמו אשה הנכנסת לבוטיק של אופנה:
בוחרת לה בגד על פי צו־האופנה באותו
הרגע, ביודעה שתצטרך לזרוק את
השמאטעם כאשר ת שתנה האופנה.

אך את צ׳רלי לא עשד־ באצבע.
וכאשר רק״ח חיזרה אחרי מועמדים
יהודיים אחרים כדי לקשט את רשימתה
במקום הזה, הפליט צ׳רלי כמה מלים על
מה שהוא מתבונן לעשות אם לא ייכלל
ברשימה. הוא נכלל. ועוד איך!

שימעון פרס ומשה ארנס: מצא א ת ההבדלים
של הציבור המיזרחי כלפי המערך, המסמל בעיניו
את המימסד האשכנזי שקיפח את הוריו בבואם
ארצה. איך התמודד המערך עם הבעיה הזאת?
פשוט מאוד: הוא התעלם ממנה.

זהו כישלון נורא, עוד לפני שהתחילה
המערכה.

ך* רשימה של הליכוד משוגעת לא פחות, אך
1 1בגלל סיבות אחרות.
על חרות היה להחליט אם להציג את עצמה
כרשימה מתונה, הפונה אל בוחרי־המרכז, או
כמיפלגה לאומנית־קיצונית, המתחרה בפאשיס־טים
שמימינה. היא לא החליטה.

הקנאים החייכניים, יצחק שמיר ומשה
ארנם, מתקזזים עם השור המשתולל,
אריאל שרון.

בשרשרת של התמודדויות, שרון עלה וירד,
בל הסקרים הוכיחו כי יש במערך
אדם אחד שהיה מסוגל לעשות זאת: עלה וירד. בסוף הוא נמצא ברשימה במקום שהוא
די בולט כדי להפחיד את כל מי שפוחד מפני
יצחק נבון.
לא חשוב מדוע. בפוליטיקה אין הרבה הגיון. הפאשיזציה של ישראל, אך לא במקום די בולט
העובדה היא כי משום־מה יש אנשים רבים כדי למשוך לליכוד את מי שרוצה בישראל
המוכנים להצביע בעד המערך כשבראשו עומד פאשיסטית.
בליכוד יש חרות, ואין בו דבר מלבד חרות. אך
יצחק נבון, ואינם מוכנים להצביע בעד אותו ׳
המערך כשבראשו עומד שימעון פרס ו/או יצחק ברשימה ניתנו כ־ 15 מקומות לליברלים, בדיחה
פוליטית שחדלה מלהצחיק. אין להם ציבור,
רביו•
ואיש מבין מנהיגיה לא היה זוכה אף באלף קולות,
למהז ככה. כך זה בפוליטיקה.
ההגיון היה מחייב להציב את נבון אילו התייצב בבחירות ברשימה אישית.
וגם בדיחה זו היא כאין וכאפס לעומת הבדיחה
בראש הרשימה, ללכת לבחירות, לנצח,
ואחר־בך להקים ממשלה טובה ככל ששמה לע״ם, מיפלגה בלתי־קיימת, שזכתה
בשלושה מקומות בטוחים על־חשבונם של
האפשר.
אבל המערך לא הציב את נבון בראש. הוא בוחרי־חרות.

מוזרות, שאיש אינו יודע מה מחבר
אותם.
כמה מהם, כמו בנימין(״פואד״) בן־אליעזר
ואברהם טמיר, הם אנשים לכל עת ולכל דבר,
ניצים של שרון ויונים של וייצמן, בני־אור ובני־חושך.
פואד הכין את מילחמת־הלבנון מטעם
המערך, כשנכח בטבח תל־אל־זעתר, וטמיר ביצע
אותה מטעם הליכוד.
פואד התפאר בכך שברשימה מצויים אנשים
שהצליחו בחייהם, ובאותו היום עצמו פורסם כי
העסק שלו התמוטט. מס׳ 3ברשימה נחשד
בעבירה פלילית. מועמד אחר בעשיריה הפותחת
מסובך בפרשה ממושכת. כל זה נשמע כמו תמ״י
מם׳ — 2ואולי אין זה מיקרה שפואד בא משם.

מי שאוהב את עזר — ומי אינו אוהב
אותו? — יכול רק למשוך בכתפיים.
איזה ביזבוז!

* 44 ולמית אלוני עשתה זאת שוב. יש לה
שיטה משלה, והיא דבקה בה בנאמנות.

לשולמית אלוני פשוט לא איכפת מי
מופיע אחריה ברשימה. בל המועמדים
הבאים אחריה אחד תפקידם: להביא
לרשימה די קולות בדי להבטיח את
המעבר של מם׳ . 1אם נבחר גם שני —
טוב. אם לא — גם טוב.
הייתי עד־ראייה כשעמדה אלוני ביום הגשת־הרשימות
ב־ 1973 באחד מחדרי־הכנסת והרכיבה
לבדה, בחמש הדקות האחרונות שלפני סגירת־הדלת
של וערת־הבחירות, את הרשימה שלה. כך
נבחרו מרשה פרידמן (מי זוכר אותה?) ועוד

השורה התחתונה: שום דבר לא השתנה
ברק״ח. אותה הרשימה שהיתה, היא שתהיה.
ברחוב הערבי יש מהפכה, וקמים כוחות חדשים
ורעננים. אך רק״ח אינה משתנה.

במוסקווה מתחלפות הנהגות. ברק״ח

* גם בורג אינו משתנה. העולם יכול להתהפך,
1ובורג נשאר לעולמים.

לבדיחה הזאת אין אפילו זקן. כל
שערותיה נשרו זה מכבר מרוב זיקנה.
בורג והמר, שהרסו בכוחות משותפים מיפלגה
חשובה וחסונה, בעלת שורשים היסטוריים
עמוקים — נשארים ביחד. כמו השמן והרזה.
דויד ויהונתן. רובינזון קרוזו וששת.

האוניה התפרקה. גם לנשים לא
נמצא בה מקום. נותר רק קרש אחד הצן?
על פני המים, והשניים אוחזים בו
בשארית כוחות הייאוש.
הפאשיסטים הדתיים, שפרשו מן המפד״ל, לא
התאחדו עם חבריהם. איש אינו יודע מה ההבדל
בין דרוקמן־פורת ובין נאמן־איתן. גם הם לא.
אבל הם מופיעים לחוד, ובכך הם מבטיחים שכמה
אלפי קולות של הימין הקיצוני יאבדו. אי׳׳ה.
והרשימה של התחיה־צומת? מושך־הקולות
הגדול ביותר, רפול, אלילם של רבבות המ1ר1נים,
הועמד רק במקום השני. ואילו במקום הראשון
נשאר הדוקטור סטריינג׳לב, יובל נאמן, אדם בלי
כריזמה, בלי חן, בלי שכל פוליטי — המדען
התימהוני. מאות הפעמים שבהן הוא נחשף
בטלוויזיה, תודות למאפיה הימנית השולטת בה
כעת, אינו עוזרות לו.

מבחינת טירוף דהמערכות בבחירות
אלה, אין הימין נבדל מן השמאל.

— המזימה נכשלה
(המשך מעמוד )10
הוותיק על ה״ערביסטים״ בשב״ב,
השולטים מאחורי־הקלעים בגורל
הערבים בישראל מאז קום המדינה,
אלה שיכנעו את איש־המוסד הוותיק,
יצחק שמיר. בתוקף תפקידו כממלא־מקום
שר־הביטחון, בהיעדרו של משה
ארנס מן הארץ, פתח שמיר בהליכים
לאיסור הרשימה.

היה זה מהלך מטופש מאין
כמוהו, כפי שהתגלה במהרה.
ישראל של 1984 אינה עוד ישראל
של ,1965 כאשר נאסרה קבוצת
אל־ארד. הרבה דברים השתנו מאז.
אל־ארד לא הכירה במפורש בקיום
המדינה ובגבולותיה. היא סירבה לשתף
פעולה בגלוי עם כוחות יהודיים. היא
שיקפה את מצב־הרוח הפלסטיני הלאומי
של אז. ומצד שני עדיין לא היו
האזרחים הערביים מוכנים למרוד
במצבם כאזרחים מדרגה ב׳ לכל דבר.
כל זה השתנה. אין עוד ערבי סביר
אחד במרחב כולו הכופר בקיום
ישראל, ובצורך לעשות שלום עימה.
גם ראשי אש״ף מכריזים על כך השכם
והערב, מעל כל הבימות. אחרי שיאסר
ערפאת עצמו נפגש באופן הפגנתי עם
אישים ישראליים, המגדירים עצמם
כציונים, הפך חוסר שיתוף־הפעולה בין
היהודים והערבים למגוחך. הערבי
הלאומי ביותר בישראל אינו יכול
לכפור בפיתרון המקובל גם על ראשי
אש״ף: הכרה בישראל בגבולות ה־4

בברית־המועצות או המישטרה הפוליטית
באל־סלוודור הדהימה את ידידי
ישראל, וסיפקה תחמושת לאוייביה.
• בארץ עצמה נוצרה חזית
אחידה, כמעט מקיר אל קיר, נגד
איסור הרשימה. כלי־התיקשורת היו
כמעט מאוחדים בגינוי המזימה. אנשי
הימין הגדירו אותה כמעשה מטומטם,
אנשי המרכז והשמאל ראו בה פגיעה
מכרעת בדמוקרטיה הישראלית.
• היה ברור כי הפרשה כולה הוציאה
את הרשימה מאלמוניותה, סיפקה
לה פירסומת־חינם בכמויות אדירות
ודחפה לשורותיה יהודים וערבים, שלא
התכוונו לכך קודם לכן.
לכך נוסף שיקול מעשי, שאי־אפשר
היה להתעלם ממנו. כאשר
קיבלו עוזרי השר ואנשי מישרד־המישפטים
את התזכיר שחיבר אמנון
זיכרוני, ושבו הפריד את הטענות שהיו
כלולות במיסמך של יועץ השר, היה
ברור לכל מישפטן כי אין כמעט סיכוי
שבית־המישפט העליון יקבל את עמדת
השר. הנימוקים המישפטיים והממ־שיים
נגד איסור הרשימה היו מוחצים.
רגל לעמוד עליה
ן * דבר התברר לגמרי בפגישה
( 1שקיים השר עם ראשי הרשימה,
בנוכחות אנשי מישרד־המישפטים
(ראה מיסגרת) .חילופי־הדברים, חלקם
שקטים וחלקם חריפים, היו חזרה
כללית לקראת מה שאמור היה להתרחש
בבית־המישפט.

אין ספק כי כתום הפגישה
אמרו שתי המישפטניות החריפות
של מישרד־המישפטיס,
עורכות-הדין הרם וכייניש, וב־מוהן
המומחה לבג״ציס, יאראק,
בי אין לשר רגל לעמוד עליה
בכית-המישפט.
התוצאה ידועה. ארנס נהג בשכל
רב. הוא החליט שצריכים לרדת מן
העץ. ומשהחליט, קבע שכדאי לעשות
זאת במהירות המירבית, כדי למנוע
פירסומת־חינם נוספת לרשימה. שלוש
שעות אחרי גמר הפגישה כבר הודיעה
לישכת־השר כי הוא ויתר על כוונתו
להכריז על הרשימה כעל ״התאחדות
בלתי־מותרת״ ,לפי תקנות־החירום.

הוא לא הסתפק בכך. כדי
לסיים את שמיר ואת אנשי
השב״כ, שהכניסו אותו לבוץ,
ושעבורם היתה ההחלטה
סטירת־לחי פומבית, הוסיפו
דוברי השר לידיעה זו כמה
הערות משמיצות.
מכיוון שלשר יש חסינות, אי־אפשר
לתבוע אותו לדין על כך. אד
ברור שאילו היתה שמץ של הוכחה
להשמצות(״כוחות חתרניים״) ,הוא היה
אוסר׳את הרשימה ועוצר את ראשיה.
יש עדיין אפשרות שאנשי הימין
יתבעו בוועדת־הבחירות המרכזית
שלא להניח לרשימה להתמודד
בבחירות. אולם אחרי שהשר ויתר על
כוונתו, תהיה ררישה זו חלושה יותר.

פלד וסאלים אחרי הפגישה
לסמוך על היריבז
ביוני, והכרה במדינה פלסטינית שתקום
בגדה וברצועה, תוך משא־ומתן
ישיר ובמיסגרת שלום־אמת.

כאשר חזר ארנם מארצות־הכרית,
הוא מצא מצכ שעורר,
כלי ספק, את זעמו השקט.
מאחורי גכו הכניסו אותו
יועציו ואנשי השכ״כ לכוץ. הם
עלו על עץ גבוה, ועליו היה
למצוא את הדרך לרדת ממנו.
נוצר מצב בלתי־נסבל. בין השאר:
• מכל הארצות הגיעו קריאות
אס־או־אס של נציגויות ישראל, שהודיעו
כי כלי־התיקשורת העולמיים
דיווחו בהרחבה על המזימה. העובדה
שהמישטרה החשאית בישראל (הש־ב״כ<
מתערבת בבחירות כמו הקג״ב

אוו׳ נוות(משמאל)
חינ ש תיווץ 3ו
לחסר את התוכנית
שלום עבחן(מימין)
ונציג המעוו
עזוו לו בהתלהבות

מכיוון שעל החלטה כזאת
יש עירעור בביודהמישפט
העליון, אין לה סיכוי להחזיק
מעמד. יהיה מי שיטען כי
תעלול כזה רק יכניס לרשימה
סירסומת נוספת.
״די, נגמרה החגיגה. עכשיו צריכים
להתחיל לעבוד!״ הגיב בהומור אחד
מפעיליה המרכזיים של הרשימה,
כאשר התקבלה הידיעה על החלטת
השר .״אי־אפשר לסמוך על היריב
שיעשה בשבילנו את כל העבודה!״
סיכום הפרשה: הרשימה המתקדמת
לשלום הפכה עובדה קיימת. החשש
שמא לא תעבור את אחוז-החסימה
נעלם.
זרקורי-הפירסומת הראו רשימה
אותנטית, גדולה, העומדת בשתי
רגליה — האחת יהודית והאחת ערבית
— על קרקע המציאות הפוליטית של
המדינה. תחת להיראות כתופעה
שולית, כפי שהיה נדמה תחילה,
נראתה השבוע, בעיקבות הפעולה של
שר־הביטחון, ככוח ממשי, העומד
למלא תפקיד חשוב בחיי המדינה אחרי
הבחירות.

ך • טלוויזיה הישראלית מקרינה
1 1כתבות־תחקיר רבות. חלקן מוצלחות,
חלקן לא. אך אין ספק שכתבת־התחקיר,
בהא־הידיעה היא זו, שלא
נעשתה עדיין, על מה שנתרחש בתוך
בניין הטלוויזיה עצמו.
הפרק הנוכחי הוא התוכנית היוקרתית
זה הזמן ששודרה בפעם האחרונה
לפני שבועיים.
במרכז הסערה: הראיון עם אם
גרושה ובנה, בהמשך התנצלות הטלוויזיה
ומסירת גירסת האב, ולבסוף
הדחת מגיש ומפיקת התוכנית.
את השידוך בין אורנה נגר ובין
תוכנית הטלוויזיה זה הזמן עשתה
נעמת. באותה תקופה התנהל סימפוזיון
בנושא הרחבת סמכויות בתי-
הדין הרבניים. מחלקת יחסי-הציבור
של נעמת התקשרה למפיקת זה הזמן,
נאוה כהן, והציעה לה לראיין בתוכנית
אשה שהיתה מוכנה לדבר.
התחקירנית, אריאלה הלקין,
נשלחה להיפגש עם נגר. הסתבר לה כי
בעייתה של נגר אינה בעיה של
גירושין, כי אם בעיה של מאבק על
חינוך הילדים. אריאלה חזרה מהפגישה
נרגשת וסיפרה כי המרואיינת היא
אשה אינטליגנטית המיטיבה להתבטא.
נגר הציעה לצרף גם את בנה הקטין,
אלעד, לראיון.
במהלך הראיון גוללה אורנה את
סיפורה. היא נישאה ליחיאל נגר,
כאשר היה עוד חילוני. יום אחד החל
הבעל עוסק בתורה, כשזו הופכת כל
עולמו. הוא הפך דתי וירא־שמיים. היא
לא הלכה בדרכו והם התגרשו. הוא
הצליח להשיג מבית־הדין הרבני צו,
שיורה על חינוך דתי לילדים, על אף
התנגדותה ועל אף התנגדות הילדים.
עד כאן הכל היה בסדר. הבעיה
החלה כאשר אורנה נגר האשימה את
בעלה, כי הוא סוחר בסמים ועבריין.
הבעיה החמירה, כאשר הילד אלעד
נשאל על־ידי רם עברון מה הוא חושב
על אביו. השיב הקטין :״את כל
הדברים הרעים שבעולם״.

עוברת על חוקי האתיקה העיתונאית.
היא ניסתה עור לפני התוכנית להשיג
את כתובתו של יחיאל נגר, אך בירור
אצל גרושתו ואצל עורך־דינה העלה כי
לאיש אין כתובת קבועה.
מה שהתרחש באולפן אחרי השידור
דמה לסיפור־בלהות. כמעט מייד
תפסה נאוה כהן, כי עלתה על מוקש.
ראוי לציין כי היא הודתה מייד
כי שגתה, אך היא לא העלתה גם
בחלומותיה הפרועים ביותר, כי שגיאה
אחת, במשך 13 שנות קאריירה
מוצלחות בטלוויזיה, תעלה לה
בהרחתה מהתוכנית. גם היא וגם רם
עברון לקו בהלם, כאשר התברר להם
כי מדיחים אותם מזה הזמן.
בניגוד לרם עברון, שאינו עובד
קבוע של הטלוויזיה, אלא עובד שם רק

בשליש מישרה (בנוסף למישרתו
כמנהל מרכז המוסיקה בירושלים) נאוה
כהן היא עובדת קבועה של הטלוויזיה.
היא החלה את הקאריירה שלה לפני 13
שנים כעוזרת־מפיקה בתוכניות בערבית,
אך הצעירה הכשרונית — רעייתו
של השופט צבי כהן, העומד לשפוט
במישפט עצורי המחתרת היהודית —
הצליחה להעפיל לתפקיד של מפיקה,
במהירות רבה.
היא הפיקה את התוכנית לחם חוק,
את השעשועון צא מזה ובו־זמנית את
תוכנית היוקרה דילמה בהנחייתו של
ירון לונדון, ותוכנית ליום הזיכרון. מזה
שנתיים היא מפיקה את ז ה הזמן.
זה הזמן נחשבת תוכנית היוקרה
של הטלוויזיה. זוהי תוכנית אקטואלית,
שהצליחה כמעט תמיד להדביק
את החדשות ולהציגן מזווית מעניינת
ביותר. אולם לא כל הקרדיט על
התוכנית מגיע למנחה רם עברון. היתה
זו המפיקה נאוה כהן, שריכזה סביבה
צוות תחקירנים ומערכת שכללו את
אריאלה הלקין, תמר גרוס, אוריאל
בן־עמי והמפיקה דליה גוטמן, שעבדה
בתוכנית זו כתחקירנית. הצוות עשה
ימים כלילות כדי למצוא נושאים
מתאימים לתוכנית ששודרה בשידור־חי.
מספרים
על נאוה כהן כי היא חיה
כל השבוע למען התוכנית, קראה
עיתונים, האזינה לרדיו וחיפשה איך
לא לעשות את הדבר המובן מאליו,
אלא את המיוחד ויוצא-הדופן, אך עם
זאת, האקטואלי. נאוה כהן החזיקה יד
על הדופק של האירועים ופיתחה
תפישה שאמרה: להישאר צמודים
לאירועים, אך למצוא להם זווית אחרת.
כך קרה שבתוכנית הופיעו אנשים
לא ידועים עם סיפורים אישיים, כמו

הזדממח־פז
להדחה
ך• שיחה פרטית עם עמיתיה מה*
טלוויזיה הודתה נאוה כהן, מפיקה
מצטיינת ועתירת ניסיון, כי אין לה כל
הסבר הגיוני כיצד לא התעוררו כל
חושיה וכיצד לא הבינה, כי יתכן שהיא

גרושה אורנה נגר
אורח־חיים חילוני

נאווה כה! (משמאל)
חשנח את מעלליו
של יחיאל נגר,
ואש חבורה של
ונשי־דת קיצוניים
שהטינת לסמים ומין
היחסים המתוחים בין פלג ועברון
הפכו כבר שם דבר. זמן קצר אחרי
שפלג נכנס לתפקידו כחבר הוועד
המנהל, הוא טען שעל־פי בדיקה
שערך, מרואייניו של עברון הם דווקא
מהימין. על כל איש מהשמאל מראיין
עברון שמונה אנשי ימין.
הרקע לעימות היה החלטתו של
עברון שלא לראיין את הרב מנחם
הכהן, ח״כ העבודה ששב מסיור
בפורטוגל ופגש שם ביהודים אנוסים.
אחרי זמן מה התראיין עברון
למקומון העיר, ושם הוא תקף את פלג
ואת אשתו, ענת, שהיתה תחקירנית
בזה הזמן. הנפגעת ביקשה להגן על
שמה הטוב. מונה בורר, ארי אבנר,
שקבע שעל עברון להתנצל בפני
התחקירנית, ושיש להחזירה לתפקידה
בתוכנית. בסופו של דבר, שבה ענת
פלג לרדיו, שממנו היא באה לפני כן
לטלוויזיה.

מהחמוצים, הזוג הסימפטי
על ירידה לקו העוני, נשות
מארגנטינה, שרה אנג׳ל,
בנימין כהן ואורנה נגר ובנה
ניסים שדיבר נעדרים השופט
אלעד.
בימי רביעי נהגה נאוה כהן לרכז את
ישיבות המערכת שהתקיימו בתל־אביב,
כשהיא משלחת את התחקירנים
לעבודה בשטח. בימי ראשון התקיימה
ישיבה נוספת, הפעם בהשתתפות רם
עברון. בישיבות אלה הוחלט מה ישודר
בתוכנית שלמחרת היום.
התוכנית הצליחה מעל המשוער.
במיוחד הצליחה להרגיז את הימין
שחיפש דרך להוריד אותה. וכאן,
במיקרה של אורנה נגר, נקרתה לידיו
הזרמנות־פז. אחד מראשי־הטלוויזיה,
הדורש בעילום־שמו, הסביר את מה
שהתרחש כך. :הימין אף פעם לא אהב
את זה הזמן. התוכנית מעולם לא
ניסתה להסתיר את מגמותיה
האנטי־מימסדיות. הוא חיפש זמן רב
הזדמנות להדיח הן את המפיקה והן את
המגיש. הזדמנות פז נקרתה לידו
במיקרה של אורנה נגר, מה נם
שנמצאו לו בני־ברית דווקא מן המערך
בדמותם של הד׳׳ר ישראל (.רוליק״)
פלג ועמירם ניר, חברי הוועד המנהל
של רשות־השידור.

הזמן דהדחות
כאשר נשאל פלג אם זו הסיבה
להצבעתו נגד עברון, הוא ענה שטענה
זו היא מגוחכת ושאין לו עניין אף
להתייחס אליה.
לגבי ניר טענו ברשות־השידור,
שהוא נושא על גבו מיטען כבד כנגד
עברון, עוד מהתקופה שהוא עצמו עבד
בטלוויזיה. ניר הכחיש טענה זו, הסביר
שהוא מעריך מאוד את עברון, שלדעתו
הוא איש הטלוויזיה האינטליגנטי
ביותר במערכת, אך החלפתו היתה
מחוייבת המציאות משום שחטאו היה
כבד.
ניר אף הדגיש שבאותה ישיבת
הועד המנהל הוא עמד על כך
שהתוכנית תמשיך להיות משודרת
מייד, אך עם מנחה ומפיקה אחרים, ורק
אז תמך ב״העברת השניים מתפקידם״.

^ כתובות
\ 3על הקיר

עימות
_ אישי

^ ישיבת הוועד המנהל של
) רשות־השידור, שנערכה בשבוע
שעבר, בא מנכ׳׳ל הרשות, אורי פורח,
ובידיו תוכנית הרחה מוכנה. מנהל
מחלקת־התוכניות, צבי שפירא, ניסה
לטעון שהוא דיווח על פירטי הראיון
שעליו ידע למנכ׳׳ל הטלוויזיה, טוביה
סער, אך זה ענה לו. :בכלל לא סיפרת
לי ״.סער טען שידע רק באופן כללי
שמדובר בבתי״דין רבניים.
שיבעת חברי הוועד המנהל תמכו
בהצעת פורת. לגבי חמישה זו לא היתה
הפתעה. אך מה שלא הובן בטלוויזיה,
היה מדוע תמכו בכך ניר ופלג, שבסופו
של דבר לא השתתפו בהצבעה, משום
שמיהרו לעניין מיפלגתי דחוף.

בעל יחיאל נגר
טלית אדומה וציציות

^ ינתיים, מאחרי הקלעים, הח־
* ₪ליט ועד־המפיקים ליטול יוזמה.
הוא כינס ישיבה סוערת והחליט לגנוב
את סירטי ההקלטה ולהחזיר אותם,
אלא אם יסכים המנכ״ל, אורי פורת,
לדון בפרשת עברון־כהן מחדש. אחד
המפיקים, שיזמו את גניבת סירטי
ההקלטה, העיר. :בדבר אחד הצלחנו.
זה בטוח, הצלחנו להביא את טוביה
סער לבניין ביום שישי. האיש הזה
מעולם לא הגיע לירושלים ביום שישי,
הטלוויזיה רותחת והוא נוסע לבלות
בטבריה.״
בדבר נוסף הצליחו המפיקים. פורת
הסכים לרון שנית בפרשה. הוא דרש כי
עברון וכהן יודו במיכתב שהם שגו.
השניים, שהודו מלכתחילה בשגיאתם,
היו מוכנים להעלות זאת על הכתב.
פורת גם דרש מוועד״המפיקים
להבטיח לו, כי לא יהיו פירסומים
בנושא ההתדיינות בעיתונים.
נאוה כהן קיוותה עד לרגע האחרון,
כי רוע הגזירה יוסר והיא תחזור להפיק
את זה הזמן שהיתה ה״בייבי״ שלה.
כהן קורצה מהחומר שבו קורצו

מפיקים. היא יודעת את עבודתה
ויודעת להגן על זכויות עובדיה. היא
הצליחה לעורר זעם במליאת רשות־השידור,
כאשר תבעה שיועלה שכרם
של התחקירנים. התחקירנים שלה,
שעבדו ימים כלילות, הרוויחו סכום
מגוחך — 5.000 שקל לתוכנית —
כאשר לא אחת הם מוציאים מכיסם דמי
שיחות־טלפון, נסיעות ואש״ל.
המערכת התפרקה באותה תקופה.
התחקירנים סירבו לעבוד וכהן באה
בדרישה להעלות את שכרם :״אם לא
— אין תוכנית!״ אמרה לממונים עליה,
שפירשו זאת כאיום, בעוד שבעצם
התכוונה לכך שהתחקירנים ילכו
הביתה ובלעדיהם לא תוכל להרכיב
תוכנית. לבסוף נענתה דרישתה ושכרם
של התחקירנים עלה ל־ 13.000 שקל
לתוכנית.
בינתיים רוגשות הרוחות בטלוויזיה.
המנכ״ל פורת והמנהל סער
הטילו על דוד גלבוע ועל צביקה
שפירא למצוא מחליפים מיידיים לכהן
ולרם עברון. רכילות המהלכת בחוגי
העיתונאים מספרת, כי העיתונאי
אהרון בכר, כתב הטלוויזיה של
ידיעות אחרונות, חברו הטוב ביותר
של אורי פורת, הצטרף גם הוא למעגל
המחפשים מחליפים למפיקה ולמנחה
של זה הזמן. המחליפים הפוטנציאליים
הם המפיקה ורד ברמן,
שהפיקה בזמנו את עלי כותרת
והמנחה ירון לונדון. אך יודעי־דבר
בטלוויזיה טוענים, כי השנים לא
ייכנסו בעיקרון לנעלי שני המודחים.
נאוה כהן, שעשתה ימים כלילות
בחיפוש אחרי נושאים לזה הזמן,
מבלה כעת את רוב זמנה בביתה, ליד
מכשיר הטלפון שאינו חדל מלצלצל.
אזרחים מהשורה וחברים לעבודה,
עיתונאים ואחרים, מטלפנים ומביעים
את צערם על כך שהודחה מהתוכנית.
יש כאלה שאינם מסתפקים בטלפונים
ושולחים מיכתבי הזדהות.
אך לא רק טלפונים ומיכתבי
הזדהות מקבלת נאוה כהן. באחד
הימים, כשנכנסה למישרדה, מצאה
(המשך בעמוד )66

נולץ! ג דין
עם זאת, רק מעטים חולקים על
העובדה שהוא היה שר־תחבורה טוב
(ראה מיסגרת) ,אולי הטוב ביותר
בתולדות המדינה.

אלא שהסתירה הטראגית
בדמותו של האיש הזה היימת

יעקובי עובד על עצמו קשה, ממתן
בהדרגה את עמדותיו המדיניות, שהיו
פעם ניציות והפכו מתונות, יודע להפעיל
חבורה מצומצמת, אבל עתירת־השפעה,
של עיתונאים ואנשי־תיקשו־רת,
כדי שיפארו אותו ואת מעשיו.

ואלה תולדות גד

אי ש ק שה ו מנו כ ר -רגי שומ שו ר ר -ובשד
שנה יהיה האי ש השנוא ביותר במדינה
ממשלת מערך־ליברלים, או ממשלת־אחדות״לאומית
— ייאלץ להלעיט את
הציבור הישראלי בכמויות עצומות של
תרופות מרות כלענה.
האיש המנוכר, היהיר־משהו, המכור
לפוליטיקה ולעבודת־פרן־ אפורה,
השאפתן מאין כמוהו, הוא רגיש אף
לאפס קצה של מילת־ביקורת. העם
יקלל אותו, הכתבים הכלכליים
השנונים יתעלמו מחיזורי הדוברים
הזריזים, שיעקובי מיטיב לבחור
לעצמו, וישלחו בו חיצים מושחזים
היטב.
.גד״ — לא קראו לו. גדי״ אף
כשהיה פוליטיקאי צעיר מאוד
במושגים ישראליים — יהיה שוב
קורבן להיעדר חוש־הצדק, לשיטתיות
הבוטה של מבקריו. איש לא יטרח לאזכר
את העמל העצום והיסודי שהשקיע,
את הרפורמות המבריקות, את גישתו
הממלכתית, האנטי־פרוטקציוניסטית.
גם העובדה הפשוטה, שהוא נאלץ
לרשת משק מתפורר, אינפלציה של

400 אחוזים ומאזן שלילי עד לאימה
במאזן־התשלומים, תישכח בהדרגה.
האופוריה של הימים הראשונים תתחלף
בשבוע אחר שבוע של ריצה מבר
הלת במעלה ההר, לקראת פיסגה
שאיננה ניתנת להשגה. זה יהיה, בלא־ספק,
סיוט.
אלא שגד יעקובי, יו״ר ועדת־הכלכלה
של הכנסת, שנכנס לבית־המחוקקים
כח״ב צעיר מטעם רפ״י
כבר ב־ ,1965 משתוקק לתפקיד שר־האוצר
בכל ליבו. ביסודיות הכמעט־מרגיזה,
המאפיינת אותו, הוא לומד את
בעיות המשק הישראלי, עושה ימים
כלילות כדי ליישם את הידע התיאורטי
שלו עם המערכת המסובכת
והקשה הזאת.
יעקובי אמון על הנהגת צוותות
והדרכתם. במישרד־התחבורה, שבו
כיהן כסגן־שר וכשר בין 1970ל־,1977
פחדו ממנו. רבים אף שנאו אותו, ראו
בו איש קר. ,בלתי־אישי״ ,רודף-
פירסומת ואפילו ״בעל הזיות גדולה״.

גד יעקובי נולד בכפר ויתקין ב־ .1935 יש לו תואר מ״א בכלכלה
מאוניברסיטת תל־אביב. פירסם ארבעה ספרים, אחד מהם
(״החופש לבחור״) עם אהוד גרא. יש לו שלושה ילדים בוגרים
מנישואין קודמים, ותינוקת כבת שנתיים מאשתו השניה, נלה
פרלמוטר שהיתה דיילת באל על, ואף הופיעה הרבה בפירסומיה,
מאחר שנחשבה כיפה שבין הדיילות.
יעקובי היה דוברו ועוזרו של משה דיין במישרד־החקלאות,
וראש המינהל לתיכנון חקלאי. ב־ 1965 הלך בעיקבות דיין ופרס
לרפ״י, נבחר לרשימה לכנסת לפני פרס וויתר לו, והוצב במקום
השלישי. ב״ 1973 ויתר שוב, כשנבחר לפגי יצחק נבון.
היה חבר בוועדת״הכספים, חבר הוועדה המרכזת של
ההסתדרות, חבר מישלחת ישראל באו״ם ובמועצת״אירופה. הוא
עבר קורס בוושינגטון בהדרכת הנרי קיסינג׳ר, וכמו שימחה דיניץ,
הוא מעריץ מושבע של האיש.
היה סגן״שר-התחבורה 1974 - 1970 שר־התחבורה (- 1974
.)1977 מאז המהפך הוא חבר-הכנסת ויו״ר ועדת־הכלכלה. עבד
פעמיים את מחסום 60 האחוז במרכז המיפלגה. איש־פרס מובהק,
שהיה עשוי לתמוך גם ביצחק נבון בקונסטלציה מסויימת.
לאחרונה פירסם שירים בחוברת סימן קריאה. מכרים מעידים
שמאז נישואיו השניים הוא התרכך מאוד, הפך אדם יותר מאושר,
ולכן גם יותר נוח לבריות.
ל״העולם הזה״ נודע שיעקובי מנהל יומן מפורט, חושפני ביותר,
שיהיה, באחד הימים, חומר-נפץ פוליטי מרתק, כימעט במו יומני
משה שרת.

לאורך כל הדרך. האיש הרגיש,
שכתב כל ימיו שירים בסתר,
והמפרסם אותם בגלוי היום,
עורג ממש לחיבה ולהערכה,
אבל מתנהג באומן המרחיק
אותם ממנו.

יעקובי ביופ-העצמאות ()1973
שירים בסתר -

שר־תחבורה טוב
ך* מישרד״התחבורה קשה למצוא אנשים,
^ המתגעגעים במיוחד לגד יעקובי. עוזריו,
ובעיקר דובריו, סבלו קשה מרגישותו האדירה
לעיתונות .״כל יום שעבר, מבלי ששמו, או תמונתו,
הופיעו בעיתון -ממש החליאו אותו ״,אומר אחד
מעוזריו .״הוא היה מנופח, ירש מדיין את שחצנותו
וחוסר-התעניינותו בגורם האנושי, מינוס החן
הדייני. כולם פחדו ממנו פחד מוות״.

יעקובי בהלווייה ()1983
מתפרסמים כיום ף* עוד מהות משנה, סוברים
^ המשקיפים, יהיה גד יעקוב)49( ,
האדם השנוא ביותר במדינה. שר־האוצר
המיועד בממשלה הבאה —

לעומת זאת מסכימים כולם שהוא היה שר־תחבורה
טוב. יעקובי התחיל את דרכו במישרד
כסגן־שר 1970 ונבחר לתפקיד שר-התחבורה
בממשלת יצחק רביו 1974 למעשה, ניהל את
המישרד גם כסגנו של שימעון פרס.
עוזרו לשעבר, אהוד (״אודי״) גרא, עובד כיום
כעורך־דיו פרטי, אבל רבים רואים בו מועמד
לתפקיד מרכזי ביותר, אם ייבחר יעקובי
כשר־אוצר. גרא שמר, עד היום, על קשר אמיץ עם
יעקובי, ואינו שותף לביקורת על אישיותו .״יעקובי
הוא אחד הפוליטיקאים המעטים, המשלב ידע
תיאורטי בלתי-רגיל בכלכלה, וגם לומד יוס״יום
את בעיות המשק הישראלי. יש לו עוצמה פוליטית
במיפלגה, כושר אירגוני עצום. הוא מתאים לתפקיד
שר״האוצר, יותר מכל אדם אחד בישראל״.
לזכותו של יעקובי מונה גרא את ההישגים
הבאים:

• הנהגת טיסות-שכר חקלאיות, ואחר כך גם
אזרחיות.
• תנופת פיתוח באל־על, שהייתה ריווחית
בתקופת יעקובי.
• הקמת רשות שדות תעופה עצמאית.
• הקמת סיירות-בטיחות, מערבת הסברה
מאסיבית בנושא התאונות, הנהגת קסדות
לרוכבי״אופנועים, וחגורות״בטיחות לרכב בנסיעות
בינעירוניות.
• חיסול השחיתות והפרוטקציות בחלוקת
״מיספרים ירוקים״ למוניות. הנהגת קריטריונים
אובייקטיביים בנושא זה, כולל ועדה בראשות
שופט.
• מודרניזאציה של צי המוניות ושל האוטובוסים
בתחבורה הציבורית.
• רפורמה בתחום רישוי הרכב, העברת
סמכויות למבוני-רישוי, פישוט הליכי העברת רכב.
• גישה ממלכתית. בתפקידו כשר לא התחשב
יעקובי במיפלגה, מינוייו היו ענייניים.
גד יעקובי עצמו מכחיש שהפעיל צבא נגד שובתי
אל־על. הוא ״רק״ שלח חיילים לאייש תפקידים
חיוניים תחת השובתים.
כל מי שהכיר אותו במישרד תמים דעים, שהוא
איש עבודה מובהק, שהקדיש ימים ולילות לעבודה
מבלי להתחשב בחייו הפרטיים, או במצב בריאותו,
שהיה אז רופף.

בשממה האינטלקטואלית הקיימת
בפוליטיקה הוא נחשב, לעיתים,
ככוכב־שביט, אבל רוב משבחיו לא
טרחו מעולם לקרוא את מאמריו
בעיתונים.
אין מה לעשות. .גד״ הוא כתבן־
מאמרים פורה ביותר, אבל הפרוזה שלו
משעממת. הניסוח שלו זהיר מדי,
כאילו בילה כל ימיו בפחד שמישהו
יתפוס אותו במילה. הרבה שבלונה
(בכל נאום שלו הוא משתמש בביטוי
״אי־אפשר לרבע את המעגל ״.לאחרונה
הוא הדביק בכך גם את שותפו
הוותיק, יו״ר מיפלגת־העבודה שימעון
פרס) ,אפילו מליצות ציוניות תחת
פיתרונות של ממש.
המהפכה שאיננה
ך* פעמים נדמה כאילו מנסה
/יעקובי, במשך כל חייו הפוליטיים,
להשתחרר מהקונפורמיזם הר־פ״יסטי
שלו, ולחשוב באורח עצמאי.
האינטלקטואל שבו מורד ב״תורת בן־
גוריון״ ,שאינה אלא סינתזה די שטוחה
בין הסוציאל־דמוקרטיה הציונית הישנה
ובין התורות הצבאיות והממלכתיות
של זאב ז׳בוטינסקי, בצרוף כמה
נוסחות מודרניסטיות, שאיפיינו את
אנשי ג׳ון קנדי בתחילת שנות ה־.60

אלא שהנסיון הזה מסתיים,
כמעט תמיד, בחזרה בטוחה1 :
לאבוס הנוח והמוכר, מקום
בטוח במרכז הקונסנזוס הלאו \ ז
מי. המרידה הגדולה שלו נגד
מילחמת-לבנון אינה אלא מיתוס.

יעקובי עם פרס
.אי־אפשר לרבע א ת המעגל...״

לפני יותר משנתיים, בינואר ,1982
פירסם גד יעקובי מאמר ביומון דבר,
שנשא את הכותרת הטיפוסית ״מילכוד
כלכלי ומוצא״ .בעברית טובה ומנופה,
אר בסיגנון כבד ודי־מרדים, ירד
יעקובי על קברניטי הכלכלה של
הליכוד. מלאכה קלה, יחסית, שכן הכל
יודעים שאלה הקדיחו את תבשילם.
כל שרי״האוצר נכשלו, האינפלציה
ממשיכה לדהור — הדברים ידועים.
בחלק המסכם של מאמרו מציע יעקובי
״פיתרונות״ .כרגיל, בשורה קטנה
מאוד, אחרי הציפיות שנוצרו על־ידי
ביקורתו המוחצת.

צייד שינוי, גורס יעקובי
(האססולה שלו, רפ״י, הקדימה
בהרבה את ד״ש של יגאל ידין
ואמנון רובינשטיין בשיווק
מליצות כמו ״תמורה״ ו״שינוי׳׳,
כשדובר, בסך־הכל, על רפורמות
מינהליות באופיין) ,והוא
מציע לקורא החרוץ, שהצליח

להגיע, בעמל רב, לסדף המאמר,
את התרופה הדראסטית הבאה:

״שינוי מדיניות ודפוסי־פעולה״
— איזה? יעקובי אינו מפרש.
• ״סדר־עדיפות חדש בתקציב״
— לפי איזה קריטריונים? סותם ואינו
מפרש.
• ״עידוד ייצוא ותעשיות עתי־רות־טכנולוגיה״
— איך? לא ברור.
• ״מדיניות מחירים יציבה לסובסידיות
למוצרים ושירותים״ — איך?
איזו? אין תשובה.
• ״תכנון כלכלי־לאומי למיספר
שנים״ — באיזה כיוון? מהי המשמעות
המדינית, או הכלכלית־חברתית של
״התיכנון״ הזה? ״ שתיקה.
לעומת זאת מדבר יעקובי על הסכם
חברתי־כלכלי לשנתיים בין העובדים,
המעסיקים והממשלה. בכר . ,וגם
בדברים אחרים, אין הוא חורג מדרכו
של יגאל כהן־אורגד. כיצד יוגשם יעד

נלה וגד יעקובי
יותר מאושר, יותר נוח לבריות

חשוב זה? מה יעשה יעקובי, כדי
להשיג את מה שנבצר משר־האוצר
הנוכחי?

יעקובי עצמו כותב, בסוף
מאמרו, ש״אלה מיסגרות, ויש
להגדיר את תוכנן״ ,אבל לא
עושה זאת. כל התמורה והשינוי
מצטמצמים, בסופו של
דבר, למעין הבטחה עמומה,
רפ״יסטית-קלאסית, ש״אנחנו
נעשה את זה יותר טוב, ביתר
יעילות.״ בשורה חדשה, כיוון
חדש, שלא לדבר על מהפכה
מיבנית בחברה הישראלית —
אין באן.
לעומת זאת ניתן למצוא שפע של
מליצות. כמה מהן ירחמיאליות(״שפל
ציוני״) ואחרות חדשניות־רפ״יסטיות
(״צומת הכרעות״) .באורח אופייני
קורא יעקובי לעיצוב ״תוכנית כלכלית
לאומית חדשה, המעוגנת במדיניות
חברתית־ציונית וכלכלית אחרת,״
אך אינו מציין באיזו מדיניות מדובר.
הוא אף אינו בוחל במישפטים מרובעים
כמו״כפיסיקאי חובב אני מאמין בצורר
בביסוס מרכז־כובד, שיבלום את
הכוחות המאיימים על שלמות החומר.״

כאסח של
אחדות לאומית
יעקובי בפתח מישרד-האוצר בתל־אביב
,לרדת כאסח על ה ציבורי

^ שנה האחרונה החריפה
*1ביקורתו של יעקובי על ממשלת־

הליכוד, לא רק בנושא הכלכלי אלא גם
בעיקבות הכישלון בלבנון. הוא אף
מדבר על קיצוץ בתקציבי ההתנחלויות,
ובנסיגה מהירה מלבנון, כחלק
מהתרופה שלו לבעיות התקציביות.
כיוון מעשי זה מתקזז במידה רבה
על־ידי דבקותו של יעקובי ברוב
השטחים הכבושים.

תוכנית־השלום שלו, שבה
קרא לביצוע חד־צדדי של
האוטונומיה בנוסח משה דייז

בריאות
גד יעקוני סגל בעבר
מבריאות לקויה. דלקת פרקים
שהסתבנה לבעיות״לב,
שהצריכו ניתוחים מסובבים.
אוייביו במישרד־התחבודה
התלוצצו באכזריות, ש״אפילו
הלב שלו דחה אותו״.
למעשה, התגבר יעקובי על
מחלתו באומץ רב. עבד קשה
לאורך כל הדרך. בשנים האחרונות
חל שיפור רב במצב
בריאותו. והוא מתפקד הי טב,
אולי יותר >\רוב חגרי-
הכנסת, הנהנים מבריאות
טובה יותר.

הנערץ עליו, אומרת בפירוש:
״מרחב ירושלים, ביקעת הירדן,
גוש־עציון, השטח שלאורך
כביש לטרון, דרום רצועת-עזה
וכל הישובים הקיימים בשטחים
לא יבללו באוטונומיה.״
שלום כזה, נוסח יעקובי, אינו קביל
אפילו על משתפי־הפעולה של אגו־דות־הכפרים.
הבשורה על פי יעקובי
אינה אלא תוכנית־אלון _מורחבת,
התפשטות טריטוריאלית מינוס אוכלוסיות
גדולות, שיקבלו ״פיתרון
פונקציונלי״ ,כלומר, יצביעו לפרלמנט
הירדני, שאינו יכול לקבוע דבר
בגורלם. נכון שיעקובי, הנץ הטורף
לשעבר, התמתן ולמד הרבה מאז ימי
גולדה־דיין־גלילי. אבל מכאן וע ־
לתפיסה של שלום, שיוכל להביא גם
להבראה כלכלית, עוד הדרך רחוקה.
גד יעקובי הוא פוליטיקאי מוכשר
ביותר, שניתן לראות בו שמרן מתון,
אולי בנוסח האגף המתנגד למרגרט
תאצ׳ר במיפלגה השמרנית הבריטית,
בהנהגת אדוארד חית׳ ,הוא מתעב בכל
ליבו את ״הפופוליזם הזול״ בנוסח דויד
לוי או תמ״י, וקרוב בכך לחבריו־לשעבר
יגאל הורביץ וזלמן שובל.

ההבדלים בנושא זה בינו
ובין האגך השמרני השולט
(בינתיים) בתנועת-החרות אינם
חדים.
יעקובי יחתור להשגת הסכמה
לאומית לשנתיים, הקפאת מחירים

החי

(המשך מעמוד )17
ושכר, העדפת השקעות בפיתוח ובעידוד
הפריון על עליית רמת־החיים. הוא
מדבר על צימצום ההוצאה הציבורית
הריאלית ב־ 170 מיליארד שקלים על־ידי
ריסון הגידול בצריכה.
הוא גם ישנה את מדיניות ההתנחלות,
כלומר יעודד רק את ההתנחלויות
שיזם המערך (קריית־ארבע, למשל),
ויחדש טיסות אל־על בשבת(תלוי עם
מי יהיה בקואליציה).
הוא ממליץ על שינוי שער״חליפין
מואץ יותר משיעור האינפלאציה,
העברת עובדים מהשרותים לייצור,
גידול הצמיחה והייצוא הצבאי.
כל אלה הן תרופות שמרניות
מוכרות.

חוו 1ות הצמח אי ד

ך* תל״אביב פסק שופט־שלום, כי
^ אולם־חתונות, שצלמו איבד את
סרט טקס־הנישואין של זוג שנישא
באולם לפני שנתיים, יעמיד מחדש
חופה לזוג, ילביש את האשה בשימלת־כלולות
ואת הגבר בחליפה, וכך ישחזר
את טקס־הנישואין ויצלם אותו כדי
שבסופו של דבר, יהיה בידי בני״הזוג,
שהפכו ״ללעג ולקלס בפני בני
מישפחתם, שביקשו מהם תמונות י
אלבום תמונות מטקס נישואיהם.

בצר האצ״ר

אץ ספק שיעקובי סבור,
אפילו אם אינו אומר כך
במפורש, שצריך ״לרדת כאסח״
על הציבור. מכיוון שכך, לא
תהיה לו כל ברירה, אלא לתמוך
בממשלת אחדות לאומית.

נלה פרלמוטר-יעקובי בדיילת ״אל עלי
יפה מבין הדיילות
לאחרונה מרבה גד יעקובי להציג
את עצמו כאחד המתנגדים המובהקים
להרפתקה של אריאל שרון בלבנון
״מראשיתה״ .בדיקה מדוקדקת של
עמדותיו בסוגיה זאת מאירה את
דמותו, אמינותו וגישותיו של שר־האוצר
המיועד.

ברור לחלוטין שיעקובי לא
התלהב מהמילחמה, אפילו

בעיקבות המילחמה. ברשימה שכתב
ב־ 17.6.82 הוא הכריז :״גם מי שאינו
שלם עם הכורח שהיה ביציאה
למילחמה הזאת מלכתחילה, גם מי
שאינו יודע אם פירותיה המדיניים
והביטחוניים יהיו ראויים לכאב וסבל
הנורא ...אינו יכול להתעלם, בדיעבד,
מתוצאותיה. על הממשלה, הכנסת והעם
להסתכל ניכחם במציאות החדשה,

גד יעקובי מנהר יומן מפורט,
חושפני ביותר, שיהיה באחד
הי מי ם חו מ ר־נפץ פו לי טי
ביוני . 1982 דברי הרהב של
מנחם בגין ואריאל שרון והמטרות
הגדולות שלהם הרתיעו
לא רק את האינטלקטואל, ארא
גם את הבנגוריוניסט שבו.
ח״כיס רבים זכרו השבוע, בשיחות
עם העולם הזה, את דברי ההסתייגות
של יעקובי בשיחות פרטיות. עם זאת,
הוא לא הצטרף ליוסי שריד -ולחברי
מפ״ם, והצביע נגד הצעת אי־האמון
המפורסמת של חד״ש. אפילו ההימנעות
של יוני המערך היתה צעד נועז
מדי עבורו.

גם ההתבטאויות הפומביות
שלו היו סופר־זהירות, ובהתחשב
בגירסה העכשווית שלו
עצמו על התנגדותו הבוטה
למילחמה — אפילו פחדניות.
הצעד הראשון שלו, באמצע יוני
,82 היה להציע מישטר חירום כלכלי

לקבוע את היעדים הרצויים ולאתר את
הנתיבים, בהם יש להתקדם.״

עם פרוץ המילחמה, גרם
יעקובי ,״נוצר מצב חדש,
שחייב רגישות רבה למוראל
הלוחמים מצד אחד, ולמאבק
ההסברתי-הלאומי מצד שני,
במיוחד שהגנת ישובי הצפון
והחלשת כוחו של אש״ף! הן
מטרות שאין אודותן מחלוקת,
וגם אם יש חולקים על יוזמת
מילחמה בגינן.״
מי שקורא להתבטאויות כאלה
יציאת חוצץ נגד מילחמה תוקפנית,
בלתי מוסרית ומיותרת כמו מילחמת
הלבנון, הוא יותר מנדיב. גם הביקורת
שלו, בשלב זה, על ראש־הממשלה, היא
עדינה, זהירה עד לפחדנות :״ראש־
(המשך בעמוד )66

ך* ירושלים ערכו ותיקי האצ״ל,
^ התופסים עתה מישרות שילטו־ניות
בכירות, מסיבה ליום השנה ה־37
לפיצוץ השגרירות הבריטית ברומא,
וגילו במאוחר מדי, כי בין המוזמנים
היה גם שגריר איטליה, שאשתו היא
בתם של הנפגעים העיקריים מן
הפיצוץ האצ״לי. היו אלה הוריה
שהשכירו את ביתם ברומא, מייד אחרי
מילחמת־העולם, לשגרירות הבריטית.

כינים בני צפרדעים
ך* חיפה ניסה איש הנדסת־הסביבה
*1של הטכניון להסביר, בכינוס
מדעי, תשע מעשר מכות מצריים
(להוציא את מכת הבכורות) כשרשרת•
תגובות לאסונות סביבתיים: המכה
הראשונה, דם, לא היתה אלא ריבוי
פיתאומי של יצורים מיקרוסקופיים
אדומים בנילוס, שכתוצאה ממנה מתה
הדגה, נסוגו המים ונוצרה חממה
טיבעית למכה השניה, הצפרדעים.
אלה פרצו לכל עבר וגופותיהן
המרקיבות החלו להיערם אחרי
שנקטלו על־ידי המצרים המבוהלים,
ויצרו את המוקד למכה הבאה, כינים.

סדום ורימון
^ מצפה־רמון נכנס תושב מקומי
^ לדירת ארם שחשד בו כי הוא
מאהבה של אשתו, נטל טלוויזיה
צבעונית מן הדירה אחר־כך העלה את
הדירה באש, שב לדירתו שלו, איים על
אשתו ברימון תוך תביעה כי תתמסר
לו, אנס אותה כמה פעמים בזו אחר זו
ולבסוף ביצע בה גם מעשה סדום.

מיטת־הבלולות
ף* רמת״גן החליטו קבוצות הפו־
*1על באר־שבע והפועל לוד, ערב
המישחק על גביע־המדינה, לדבוק
באמונה טפלה, הקפידו ללון באותם
המלונות, שבהם לנו ערב המישחק
האחרון ביניהן, אך שעה ששחקני
באר־שבע הקפידו רק על המלון עמדו
שחקני לוד על כך, כי יקבלו גם את
אותם החדרים ואת אותן המיטות, וראו
ברכה בדבקותם, כאשר זכו, למחרת,
בגביע.

אינפלציה מעופפת
^ ירושלים גילה מישרד החקל-
^ אות, כי בשנה שעברה יובאו ארצה
17 אלף ציפורים(כולל תוכים) ,מיספר
המהווה גידול של יותר מ־10.000
אחוזים בעשר השנים האחרונות, מאז -
שנת ,1973 שבה יובאו ארצה 150
ציפורים בלבד.

מועמד יעקובי בכינוס מיפלגתו
חניך של הנרי היקר
גד יעקובי לא יעז להפעיל תוכנית,
הכרוכה בירידה דרמאתית ברמת־החיים,
כשאיש כמו דויד לוי פועל
כאופוזיציה ו״מסית את הציבור נגד
הממשלה״.

זהירות
עד לפחדגות
שר־האוצר המיועד של המע-
/רך אין כל יומרה להיות סוציאליסט,
או אפילו סוציאל־דמוקרט.
תוכניתו להגדיל את הייצוא הבטחוני
מבשרת הידוק הקשרים. עם כל

המישטרים הפאשיסטיים והגזעניים,
הנהנים מנשק ישראלי מתוחכם, ואילו
חזונו לחיזוק 10 הקונצרנים הגדולים,
או הקמת קרן לחיזוק המשק, אינו
מבשר חלוקת הכנסות חדשה, או
העברת משאבים לרשות הציבור.

כמעט אין חולקים על כך,
שהוא עשוי להיות שר-אוצר
הרבה יותר מוכשר מכל
קודמיו, אך מצבה של ישראל
מחייב דרך פוליטית חדשה,
שתתבטא גס במישור הבלכלי.
ועל דרך כזאת — יעקובי
אפילו לא חולם.

שסק מורשה

נלה, הדם וגד יעקובי
ריכוך אחרי נשואין שניים

ך* קריית״שמונה ערכה המיש־
4טרה חיפוש בביתו של צעיר בן
,24 גילתה בבית ארבעה אקדחים,
שתוקף הרשיון להחזקתם פג:
רובה־ציד, שתוקף הרשיון להחזקתו
פג; רובה־אוויר, שתוקף הרשיון
להחזקתו פג, ורובה צבאי אם־6ג,
שאותו מחזיק הצעיר ברשיון בר־תוקף,
בהיותו, מה שקרוי בלשון צה״ל, תושב
קו־העימות.
העולם הז ה 2441

הפתעה של ממש ציפתה
לאהרון פו.1ל, הממונה על
אגף־התקציבים במישרר־האוצר
בירושלים. שלושה פעילים מכפר
חב״ר באו אליו, כרי לררוש

מדוע נזכר י שראד קיסר בנחשים
והיכן מלקט שימעון שיפר את הסקופים שדו

בר־שביט את מעמר ההסתררות
בעבר ובהווה .״פעם להסתררות
היתה חשובה התרבות. היום
חלון־הראווה של ההסתררות זה
בנק הפועלים והסנה״.

חיות־טרף, יש גם מקום לג׳י־רפות
אצילות, גאות ויפות.
התערב קיסר :״שכחת את
הנחשים.״
הכתב המריני של קול
ישראל, שימעון שיפר, בילה
את יום השני שעבר, הרחק
מלישכת ראש־הממשלה. בצה־ריים
הוא סער עם האלוף (מיל׳)
אברהם (״אברש׳ה״) טמיר,
מראשי יחד, בתל־אביב ובערב
התראיין בערב־ראיונות שנערך

בהחלפות. מיספר הטלפון של
מנחם בגי* לא שונה כבר זמן

לשיפר יש מערכת־יחסים
מוזרה עם הרמטכ״ל לשעבר,
רפאל (״רפול״) איתן. באחד
האירועים בבית־הנשיא נפגשו
השניים ליד השירותים .״מה
אתה עושה כאן,״ שאל רפול את
הכתב .״אני נמצא בעמרת
תירלוף,״ ענה לו שיפר בלצון.
רפול לא הביו את הבדיחה.

הייתי אומר שאין לי,״ ענה
הורביץ והסביר שעיסקי הגלי-
דה, שהיו בעבר בתחום עיסוקיו,
כבר אינם שלו.
מס׳ 2ברשימתו של
הורביץ הוא זלמן שובל.
השניים מכירים עוד מתקופת
הרשימה הממלכתית. ערב הבחירות
האחרונות, כאשר משה
דיין אירגן את תומכיו, מיהר
שובל לקפוץ על העגלה. הורביץ
הגיע רק בסוף, וקיבל את המקום

משה ו״ן

מציץ בשימעון פרס (למעלה) ובמשה ארנס
(מימין) ,שבאו לנאום בכנס במה. שני שרי־הביטחון,
האחד בעבר והשני בהווה, הוזמנו לכינוס שנערך בחסות
מוקירי זיכרו של דיין, עוד לפני שנודע על הקדמת הבחירות. תצלום
גדול של דיין הוצב מאחרי שולחן הנשיאות, על כיסא. פרס בא
ראשון לכינוס, שנערך ביום השישי בבוקר, במלון רמת־אביב. ארנס,
שבא אחריו, הביא עימו רק עט. כשביקש לכתוב פתק לפרס, הוא
ביקש ממנו פיסת״נייר. מבית״המלון מיהר ארנס לפגישה עם נציגי
הרשימה המתקדמת לשלום, אותם שקל להוציא אל מחוץ לחוק.
תוספות בהקצבות המיועדות
להם. השלושה הכינו היטב את
שיעורי־הבית, ולכן, בכניסתם
לחדרו של פוגל, הם איחלו לו
מזל טוב. משראו כי הופתע,
הסבירו לו שידוע להם שהוא,
כחיפאי, אוהד את מכבי חיפה,
ושהקבוצה זכתה באליפות הליגה.
בסופה של שיחה, שבה לא
קיבלו אנשי חב״ד את מבוקשם,
הם יצאו לא לפני שאמרו לו:
״מחר תאכלו אותה מהפועל
לוד.״ פוגל הופתע שוב. ואכן,
למחרת במישחק על אלוף האלופים,
בין מכבי חיפה ומחזיקת־הגביע,
הפועל לוד — הפסידו
החיפאים.

הסופר אמנון שמוש
הישווה את הצלחת קיסר לעו־לם־החי,
והסביר שלמרות שבעולם
הפוליטי ישנם אריות ו־

בחולון. שיפר גילה שיצחק
שמיר נוהג להחליף בתדירות
גבוהה מאור את מיספר הטלפון
שלו בביתו ושהוא מחזיק בשיא

מאז נכנם ישראל קיסר
לתפקידו כמזכ״ל ההסתדרות,
לא פוסקות המישלחות לבוא
ולברך אותו. ביום השישי שעבר
באה אליו מישלחת שונה מעט.
היו אלה נציגי אמנים סופרים
ואנשי־רוח, מתומכי המערך,
שבאו ללישכתו. השחקנית בקי
פריישטט, שעומדת מאחרי
ההתארגנות, הגישה לו את ספר
״ הבדיחה והחידוד של אלתר
דרויאנוב ,״כי אתה תזדקק
להרבה הומור בתפקידך ״,אמרה
לקיסר.

הנוכחים ישבו סביב שולחן
שעליו היו מותקנים מיקרופונים.
העיר שחקן הבימה
שלמה (״שלימל׳ה״) בר־שביט
ששב באחרונה מסיור
מעבר למסך־הברזל :״מאז שהייתי
ברוסיה אני לא מדבר
בחדר שיש בו מיקרופון.״
בהמשך

דבריו

העולם הז ה 2441

הסביר

ווע׳ גוו

בנו בן ה 14-של מוטה מר, בא עימו לערב ראיונות
שנערך בתל״אביב. גור־האב סיפר, שהוא לוקח
עתה את בנו למקומות השונים שבהם הוא מופיע, כדי שהבן
יידע מה חושב אביו וילמד על רגל אחת את יסודות הפוליטיקה.

כעבור ימים, בהרצאה לפני
תלמידים, הוא טען שבשביל
סקופ מוכנים העיתונאים להתמקם
אפילו ליד השירותים.
אגב, בעניין מחיר הסקופ.
פעם הצליח שיפר להרגיז את
בגין באחד מגילוייו ברדיו.
ראש־הממשלה טילפן אליו
ושאל :״שיפר, אתה מוכן למכור
בשביל סקופ את אמא, סליחה
אמא־מולדת שלך?״
יגאל הורביין רוצה
להיות שר־האוצר בממשלה הבאה.
בינתיים, הוא נזכר בתפקיד
שבו הוא כיהן לפני הבחירות
הקודמות. באחד הימים בא אליו
ראש עיריית תל״אביב ,׳טלמה
(״צ׳יץ״׳) להט וביקש עזרה
כספית לעיר. הורביץ הסביר
שאין לו כסף, ואחרי שצ׳יץ׳
לחץ, הם הלכו לראש־הממשלה
דאז, בגין. זה שמע את ראש־העיריה,
פנה להורביץ ושאל:
״אתה רוצה שיסגרו את העיר
הגדולה בישראל?״ בהצבעה
בכנסת נאלץ הורביץ להיכנע.
הוא הצביע נגד, אך הרוב אישר
את מתן ההלוואה בתנאים
פנטסטיים ל־ 17 שנה. שמע על
כך ראש־עיריית חיפה, אריה
גוראל, ומיהר להורביץ. הוא
החל שוטח בפניו את בקשותיו.
הורביץ, שידע מראש שלא יקבל
גיבוי נגד גוראל. הפסיקו ונתן לו
את מבוקשו.
ראש רשימת אומ״ץ התראיין
אצל יעקב אגמון בבית
לסין בתל־אביב .״חבל שאני
מזמין אותך לבירה ומצב־רוח
ולא לגלידה ומצב־רוח ״,אמר
אגמון להורביץ .״אילו הזמנת,

השלישי אחרי מרדכי בן*
סורת. זמן קצר אחרי הבחירות
מת דיין, ואז היה אמור הורביץ
להיכנס לכנסת. שובל שהוצב
אחריו פעל בעזרת ידידים
מאחרי־הקלעים, למנוע את כניסת
הורביץ לכנסת, בטענה שהוא
הגיע לרשימת דיין ברגע האחרון
וגם לא עבד מספיק בתקופת
מערכת־הבחירות. הורביץ לא
נכנע כמובן ללחץ, שבמרכזו
עמד עורר־הרין הירושלמי,
מתי עצמון.
מנכ״ל רשות־השידור לשעבר,
יצחק ליבני, שוחח עם
השר מודעי על קיפאונה המחשבתי
של תנועת הימין בארץ.
בעור שבעולם, כך טען ליבני,
ישנה התחדשות בחשיבה הפוליטית
הימנית, הרי בארץ אין
זכר לכך. מודעי ענה שלרעתו
ניטשטשו ההבדלים בין ימין
ושמאל. אחר־כך, באותו הקשר,
הישווה את המיפלגה הליברלית
למצב בלבנון .״אנו דומים להם,
חוץ מדבר אחד: בלבנון יש
מנהיגים וחיילים בלי-סוף. אצלנו
רק מנהיגים.״
הפירסומאי דויד אדמון
עבר להתגורר בפנטהאוז בצפון
תל־אביב, עם חברתו מזה שנים,
איה מייזלם. את חנוכת־הבית
הוא החליט לעשות במסיבה
לחברו, העיתונאי אריה אב־נרי,
שהוציא בימים אלה לאור
את סיפרו הקשר הליברלי.
ארמון, שהוא עצמו חבר המיפ־לגה
הליברלית הזמין ביחר עם
העיתונאי את האורחים הרבים,
מהקואליציה ומהאופוזיציה. זיווה,
אשתו של אבנרי, בישלה
את המעדנים שהוגשו לאורחים.

מדועדאיפגע שינועו! פרסבתוכניותהחיסכוןוהיכןמציע
הנס קרייטלרלשכןאתעצח ־ יאירגנן הסרנו־ היהזדי
בין המוזמנים הרבים נראו
שני ראשי עיריית רמת־גן,
היוצא ישראל פלד והנוכחי
אורי עמית. הם השתדלו שלא
להיתקל זה בזה, ובוודאי שלא
להחליף מלה זה עם זה.
האם תפגע מיפלגת העבודה
בתוכניות החיסכון של
לקוחות הבנקים אחרי הבחירות?
שימעון פרם לא יכול לעשות
זאת. בשבוע שעבר הוא פתח
תוכנית־חיסכון לנכדו, והתחייב
בפני עובדי הבנק שהוא לא יפגע
בתוכניות שהוא קשור בהן

של מעריב?[ריאל (״דוש״)
גרדוש, כאשר לא בא לו רעיון?
דוש מגלה שבמיקרה כזה הוא
נכנס למיטה, מכניס את ראשו
מתחת לכל הכרים, ובסופו של
דבר מצליח למצוא רעיון ל-
קאריקטורה.
מאז שנת 1974 נהג הסופר
והעיתונאי יגאל גלאי לעמוד
בדוכן הוצאת תמוז בשבוע
הספר ולמכור ערב ערב את
ספריו. בשנה שעברה הוא מכר
בנוסף לקודמים גם את סיפרו
החדש, דברים בגליה, שהופיע

דליה בן־אוצי

ממש בשבוע הספר. לפני כמה
חודשים קנה המוציא לאור
עודד מודן את הוצאת תמוז,
וגלאי היה בטוח שהמסורת באה
אל קיצה. להפתעתו, פנה אליו
מורן וביקש שוב את עזרתו. גם
השגה יימכרו סיפרי תמוז
בנפרד.
עורך־הדין אהרון פאפו,
שהוא בעל טור לספרים חדשים
בחדשות, רווה נחת השבוע,
כאשר קרא במעריב את דיברי
יורם קניוק. לפני חודש כתב
פאפו במדורו, שלדעתו מחבר

בתם של יצחק ולאה רבין (מימין) השתתפה במסיבה
שערכה אמה בדירת״הגג של הרבינים ברמת־אביב. המסי בה
נערכה לכבוד פתיחת מגבית נעמת ובמקום שלטו בנות המין הנשי, כמו הפרופסור ניצה

באופן אישי.
ראש רשימת יחד, עזר
וייצמן, בא למרכז ראש־העין
לאסיפת בחירות. צעיר ניגש
למיקרופון שהוצב ליד הקהל
וביקש לשאול שאלה. הוא הוציא
מכיסו פתק וקרא ממנו :״אני
מבקש ממך תשובה ודורש
ישירה ״.ענה לו וייצמן :״ודאי
שתקבל, מה השאלה?״ שאל
אותו הצעיר מהכתב :״אומרים
עליך שאתה פזיז. מהי דעתך?״
וייצמן התחיל לענות ולפרט את
כל עברו, עד שהקהל קטע את
דבריו במחיאות־כפיים.
בצהרי יום־השישי בא
וייצמן עם עוזריו הקרובים
למיסעדת הטיילת, כדי לאכול
ארוחת־צהריים. אבל בעוד
האוכל בפיו, הוא הספיק לענות
לשאלות ששאל אותו שכן
משולחן אחר על בעיות־דיומא.
וייצמן שמח לפגוש במקום את
חברו הוותיק אסריס (״פדויי־קח״)
פורז, שאף הוא סעד
במיסעדה.
הפרופסור לפסיכולוגיה,
הנם קרייטלר, נשאל אם הוא
הבחין בבעיות נפשיות המאפיינות
את הטרוריסטים היהודים.
״זה לא עניין לפסיכולוג, אלא
לארכיאולוג,״ הסביר קרייטלר
שניתח באריכות את השקפת
עולמם .״במקום שיישבו בבית־הסוהר
רצוי שישוכנו במוסיאון.
אבל צריך לשים שמירה, שהמוצגים
לא יברחו.״
מה עושה הקאריקטוריסט

הספר ערבי טוב, שהשתמש
בפסבדונים יוסף שרארה, הוא
״עיתונאי וסופר ישראלי״ .פאפו
הימר על שניים: קניוק ודן
בן־אמוץ, אך העדיף שלא לפרסם
את ניחושו. עתה, אחרי שקניולו
חשף את עצמו, הזכיר פאפו
שהוא היה למעשה הראשון
שעסק בשאלת זהותו האמיתית
של מחבר הספר.
באחרונה מגיש פאפו פינה
בכל צבעי הרשת, בכל יום
חמישי בבוקר. בתום השיחה
הראשונה, שעוסקת בעניינים

שפירא-ליבאי אשתו של מועמד העבודה לכנסת, הפרופסור דויד ליבאי(במרכז) ותלמד
אלעזר אלמנתו של הרמטכ״ל לשעבר, דויד (.,דדו״) אלעזר. לאורחות הוגשו עוגות ושתיה
חמה וקרה. כל נשותיהם של האישים המפורסמים שבאו הביאו למארחת מתנות קטנות.
תרבותיים, פגש בו במיסדרון
אולפני־הרדיו בתל־אביב הפרופסור
יקיר פלסנר, לשעבר
המישנה לנגיד בנק־ישראל. הוא
לחץ את ידו ובשיחה קצרה הם
גילו שדיעותיהם בעניינים אקטואליים
קרובות ביותר.
שבע משתתפות המחזה
נשים. בצמרת אוכלות ללא
הפסק במערכה הראשונה, המספרת
על מיפגש במיסעדה
יקרה. התיאטרון הקאמרי
קיבל את האוכל ממלון הילטון.
המלצר הראשי במלון אף נכח
בהצגת הבכורה של המחזה, כדי
לבחון מקרוב אם קורס מזורז
במלצרות שניתן לשחקנית
אורלי זילברשץ, הצליח.
מחזאי הבית של הקאמרי,
חנוך לוין, אומנם עבר באחרונה
דירה, אך זה לא מפריע לו
להשלים כתיבת מחזה חדש,
כולם רוצים לחיות, שיועלה
מעל קרשי הבימה באמצע העונה
הבאה.
הסופר יגאל (״חסמבה״)
מוסינזון ביקר את מחזותיו של
לוין. .הוא אומר לי שהחיים הם
חרא. אני לא צריך אותו כדי
לדעת זאת.״
היחסים בין שר־האנרגיה

ישעיהו גביש

הבוקר. בסופו של דבר, פורסמה
לפני שבועיים גירסתו של
מודעי, מבלי שהיה ברור שהוא
הדובר. מתברר שדוברו, אמיר,
אסף את הפיתקות השונות
שמודעי העביר אליו באותם
ימים ארוכים ומתוחים, ופתקים
אלה הגיעו לכתב הארץ, אמנו*
ברזילי, שלא בהסכמתו של
השר, שראה בכך שירות דוב
שעשה לו דוברו. הדובר, לעומת ,-״
זאת, שפעל ביוזמתו שלו, קיווה
שבדרך זו יאדיר עוד יותר את
שמו של השר שלו.

מקפץ אל נימת בית־החייל נתל״אביב.
גביש הוזמן להתראיין בערב מיוחד
שאירגן בית־לסין נמלאת 17 שנה למילחמת ששת״הימים. המנחה,
יעקב אגמון, הזמין לבימה בזה אחר זה את אלופי המילחמה שהיו
באולם. על הבימה ציפתה הפתעה: צילום שלהם מאותה תקופה.

יצחק מודעי ודוברו אבישי
אמיר הורעו עד מאוד באחרונה.
והכל בגלל פירסום בהארץ.
מודעי הופתע לשמוע ולקרוא
שיומניו, בכתב ידו, שדנו במאבק
עם תנועת חרות, ערב סגירת
הרשימות, יתפרסמו בעיתון

האסטרולוג שבתאי לביא
חישב על־פי משתנים רבים כמה
מנדטים תקבל כל מיפלגה
בבחירות לכנסת ה־ . 11 שתי
הגדולות יקבלו ביחד 86
מנדטים. לליכוד הוא צופה 41
ולמערך .45 על 34 המקומות
האחרים מתחרות לא פחות מ־13
מיפלגות, ביניהן שלוש חדשות.
ההפתעה המרעישה שלו היא
שתמ״י תרד למנדט אחד, ש״ס
— ספרדים שומרי תורה — לא
יעברו את אחוז החסימה, ווייצמן
יקבל חמישה מנדטים. לביא
בדק ומצא. על־פי מועד הגשת
הרשימות לוועדת הבחירות
המרכזית, שרשימת הס־למס של
יעקב ברגר, שמצער, הוא ביטול
מם־ההכנסה, תעבור את
אחוז החסימה.

שחקן התיאטרון החיפאי
מברב חורי שב מביקור בזק
בקופנהגן, שם השתתף בתוכנית
חיים שכאלה, שהוקלטה על-
ידי הטלוויזיה הדנית הממלכ־ ־־
תית. גיבור התוכנית היה 09
בייסיקוב, בימאי״הבית של
התיאטרון הדני המלכותי, הידוע
בשמו היהודי כ ש מו א ל בן־
יעקב. בתיאטרון חיפה הוא
ביים בעבר שלושה מחזות.
בשניים מהם השתתף חורי, והם
התיידדו במהלך הן זזרות. במולדתו
סיפר בייסיקוב לכל ידידיו
על השחקן הערבי מחיפה. ב־ _
מהלך התוכנית אמר לו המנחה| ,
שהאורח הבא הוא מישראל .״אל
תגידו לי שהבאתם לכאן את
מכרם!״ קרא בייסיקוב בהפתעה.
העולם הז ה 2441

סאת דניאלה שמי

רמי דנו* ,שחקן התיאטרון
החיפאי יכול לשנות
מיקצועו ולהיות מקדם־מכירות,
אחרי שהשבוע הוא הצליח
במקום בלתי־צפוי: בהפסקת־צהריים
הוא נכנס לחדר־האוכל
של מיפעל פרי הגליל, ובעוד
הפועלים סועדים את ליבם הוא
הירצה להם בקצרה על ויליאם
שייקספיר והדגים קטעים נבחרים ממחזותיו. בתום ארוחת־הצהריים
ביקשו רבים לרכוש
כרטיסים למחזהו של שייקספיר,
הרבה מהומה על לא מאומה,
המועלה בתיאטרון.
שמואל רודנסקי בן
ה־ 78 נשאל מהו סוד אריכות־הימים
שלו .״לעבוד ולהיות
אופטימי״ הסביר הקשיש.
מיכה ינון, יושב־ראש
הוועד־המנהל של רשות־השי־

ומחנה שרון ומחנה מודעי ומחנה
פת ומחנה ניסים הם היום המחנה
הלאומי — אז איפה בכלל נשאר
בארץ הזאת מקום ל,מחנה האחר׳?״

ם גן־יושב־ראש־הכ־נפת
מאיר בהן־אבידוב:
״אני לא רוצה שאשתי תלבש
מיכנסיים. מותר לי?״
• הנ״ל, על אימהות נגד
שתיקה :״אלו נשים שאין להן
הרבה דאגות. שיושבות בדיזנ־גוף,
בבתי־קפה סלון־מהפכניים.
אין להם לגדל שמונה״תישעה
ילדים. אולי יש להן ילד או
שניים וכלב...״
• הרב מאיר כהנא, על
סיסמת הבחירות שלו :״כהנא־

^ 1ל ^ ך 1ך 1ן ך 1ך שדרן הרדיו הפופולארי(משמאל) בא
! 11 |# 111 ^ 1 לפתיחת מיסעדה בסימון מכסיקאי
בירושלים. בפתח קידם את השדרן שנולד ברמלה בשם זה, אחד
מבעלי המקום, שימעון פרנקו, יליד מיגדל״העמק שהוא עורד״דין.
דור, אינו טרוד עתה בענייני
הרשות. הוא מטפל בעניין חשוב
יותר: השינוי באופן הגשת
פסוקו של יום. ינון אימץ את
מוחו ומצא, שניתן לשלב את
קריאת הפסוקים עם צילומים
מהשטח שעליהם מדבר המיק־רא.
במיפלגה
הליברלית עדיין
עוסקים בשאלה מדוע הובס

מנחם סבידור. למשה לרר,

אחד הצעירים, יש תשובה. בעבר
הוא כתב לסבידור מיכתב,
שאותו הוא פתח במילים ״מנחם
ידידי.״ הוא הופתע לקבל כעבור
זמן תשובה מלישכת יושב־ראש־הכנסת.
מזכירתו של סבידור
כתבה אליו :״אל יושב־ראש־הכנסת
פונים בפניה — כבוד
היושב־ראש!״
משתתפי כינוס המסבירים
של הליכוד במלון דיפלומט
בתל־אביב, בצהרי יום־החמישי
האחרון, היו מרוגזים מאוד.
בהפסקה הוצעו להם קפה
ועוגות. לעומת זאת, אל הבימה
הביאו המלצרים כריכים, שהיו
מיועדים לשרים ולח״כים שישבו
בשולחן־הנשיאות. כאשר גלי
ההתמרמרות גאו, מיהרו עובדי
המיטבח להכין כריכים נוספים,
שחולקו לבאי הכינוס.

פסוקי השבוע
• העיתונאי רזי נוטר־מן
:״אם מחנה שמיר ומחנה לוי
העולם הז ה 2441

כהנא! כמו בגין־בגין!
מקבלים אותי בכל מקום.״

• העיתונאי אמנון אברמוביץ•
:שתי גדות לשמיר.
זו שלנו וגם את זו לא נמיר.״

• ח״ב העבודה מרדכי
(״מוטה״) גור, על ההסלמה
הצפויה במערכת הבחירות :״יש
לי בקיטבג, כרמטכ״ל לשעבר,
נעליים מסומרות למצבי חירום.
אם הליכוד יתחיל, אני אשתמש
בהן.״
• הנ״ל :״אני לא זקוק
לניצחון בנוק־אאוט בבחירות,
אלא ליתרון בנקודות״.

• יהושע סובול ויעקב
לזר בחותם :״ברגע האחרון:
לבנון בסכנה. דיפלומט ישראלי
נפצע במצריים״.
• הנ״ל :״מדוע סירב בגין
לעמוד במקום ה־ 120 ברשימת
הליכוד? מילא, להיות ראש לשועלים.
אבל להיות זנב לחול•
רות?״
• הרב מנחם הכהן :״לא
רק אצלנו. גם על איראן עובר גל
של חומייניזם״.

• העיתונאי שלום רוזנפלד
:״ההיסטוריה שופטת
מנהיגים גם על־פי הדרך שבה
הם יוצאים מתוכה״.

• המשורר יב״י :״מ-
מישטר למישטר משטים בשלומך.
רשימת השלום תו־שיעך״.

ביקור אצל קרייסקי
על המדרגות לקומה השניה קיבל את פניי כלב־הבוקסר של
הקאנצלר־לשעבר. התכופפתי כדי ללטף אותו( .אצלי זוהי תגובה
כפייתית, ורחל אשתי מזהירה אותי מזה שנים שבאחד הימים כלב
אחד שאוהב פרטיות ינשוך אותי. אבל זה עוד לא קרה).
״! 0 0ס 10£א 1-1.-\7 9,אמר, במיבטא ערבי עבה. גבר
בעל שפם שחור, שירד במדרגות. היה זה האורח הקודם.
ברונו קרייסקי ישב במקומו על הספה, ורמז לי לשבת מולו.
״כרגע ישב שם השגריר העיראקי,״ העיר בחיון־.
חזות פניו היתה שונה. ידידתי ברברה טאופר, הנספחת
בשגרירות אוסטריה בתל״אביב, הזהירה אותי מראש שיש לו
עכשיו זקן גדול, אבל לא הייתי מוכן לו. הזקן השחרחר־ג׳ינג׳י
עוטר את פניו, והוא נראה כמעט כמו רב.
לפני כמה ימים חזר קרייסקי מהאנובר שבגרמניה, שם עבר
ניתוח של השתלת כיליה. הרופאים הציעו להשתיל לו כיליה
שלישית, נוסף על שתי כליותיו הפגועות, שחייבו אותו במשך
שנים להזדקק לדיאליזה. הם לא העלימו ממנו את הסיכון: לאדם
בגילו 73 הם העריכו את הסיכויים חמישים־חמישים.
קרייסקי חיכה עד שתימצא כיליה מתאימה, ואז עבר את
הניתוח. הפעולה עצמה היתה קלה. הסכנה היתה לאחר מכן.
השאלה היתה, כמו תמיד אחרי ניתוח כזה: האם יתגבר הגוף,
בעזרת התרופות, על פעולת־הדחייה?
הכל הצליח. קרייסקי החלים, אינו זקוק עוד לדיאליזה, וגם לא
לדיאטה כלשהי. הוא נראה עדיין חלש ועייף, אך הוא בכושר. הוא
רזה, ובביגדי־סקי לבנים נראה ״כמו חדש,״ כפי שאמרתי לו, די
בכנות.
הוא מעמיד פנים — גם כלפי עצמו — שהוא פרש מפעילות,
אך זוהי אשליה. במשך השעתיים וחצי שהייתי אצלו, דיבר פעמים
רבות בטלפון כדי להסדיר עניינים מיפלגתיים, לקבוע פגישות
בינלאומיות ולתת עצות לשרים, כשמזכירתו הנאמנה, מרגיט
שמידט, מרחפת סביבו כרוח שרואה ואינה נראית. מרגיט היתה
המזכירה היעילה ביותר שראיתי מימיי — גם בלשכות של
ראשי־מדינות.
הקאנצלר־לשעבר רחוק מלהיות ״לשעבר״ .בנוכחותי הוא
חיסל משבר ממשלתי־מיפלגתי, שמילא את העמודים הראשונים
של העיתונים בווינה.
דיברנו על המצב במרחב, בישראל ובאש״ף, אך מדי פעם
ביצבץ בשיחה שמו של עיצאם סרטאווי, שנרצח באפריל .1983
לפני שמונה שנים ערכתי את ההיכרות בין קרייסקי וסרטאווי,
ובין השניים נוצרה ידידות בנפש, כמו שנוצרה בין עיצאם וביני.
״בגילי, רוב ידידי־הנעורים שלי כבר אינם,״ אמר .״רוכשים מעט
ידידים חדשים. כשאחד מהם מת, הוא משאיר אחריו חלל שאינו
יכול להתמלא. זה כואב.״
מעניין: מתים מעטים מעוררים בלב אנשים כה רבים הרגשה
כה עמוקה של אבירה כמו עיצאם סרטאווי.
תוך כדי כך סיפר לי קרייסקי פרט שלא ידעתי. כשביקש
ממני לראשונה להציג לפניו נציג בכיר של אש״ף, היתה המטרה
העיקרית שלו להעביר להנהגת אש״ף מסר: שהוא, קרייסקי, מוכן
לפעול למען ההכרה באש״ף בזירה הבינלאומית, אך שלא יוכל
לעשות זאת אם יהיו פיגועים ביהודים העוברים מברית־המועצות
דרך וינה לישראל ולארצות אחרות. סרטאווי פעל בעניין זה —
ואכן, מאז לא היה אף פיגוע אחד במהגרים היהודיים באוסטריה.
מי יודע כמה יהודים חבים את חייהם לסרטאווי? וכל הטענות
שהיו נגד קרייסקי מתגמדות לעומת ההישג הכביר הזה 300 :אלף
יהודים סובייטיים עברו דרו וינה, ומראשו של איש מהם לא נפלה
שערה, מלבד פיגוע אחד לפני יותר מעשר שנים.
מובן שקרייסקי התעניין בראש ובראשונה בקורות ״הרשימה
המתקדמת לשלום״ ותוכנית שר־הביטחון להוציאה אל מחוץ

לחוק. הוא ידע על כך לפני בואי. גם שר־החוץ ארווין לאנץ.
ממשיכו של קרייסקי, שעימו נפגשתי באותו ערב, ידע על כך את
הכל. הופתעתי להיווכח שבכל העולם פירסמו כלי־התיקשורת
את הדבר בהרחבה רבה. על כך אפשר רק להודות למישרד־הביטחון.
פשוט לא היתד, לנו כל אפשרות להודיע לציבור
בעשרות ארצות על הקמת הרשימה ומהותה.
ואשר לקרייסקי: בעבר נעשה לו עוול גדול אצלנו. וככל
שיחלפו הימים, כך יבינו זאת יותר ויותר אנשים בארץ.

מעדיפות־כוחות שאין לה תקדים מאז מילחמת־חבש, הולך מחיל
אל חיל ומגן־ילדים אל גן־ילדים, כאילו היה אימפרטור רומאי
החוזר מכיבוש גרמניה.
אז איפה כאן הדמיון לארגנטינה, הה?

״או־קיי ״,אמרה תיקווה .״אז אתה תציע לבטל את רשימת ׳.כך׳,
ואני אציע לבטל את, הרשימה המתקדמת׳.״
״עשינו עסק, יא פאשיסטית!״ אמר עמירם.
״עשינו עסק, יא אש״פיסט!״ אמרה תיקווה,

מגיני הדמוקרטיה

יארדה ל 1ד1

״יש לי בקשה אליך!״ אמרה תיקווה, נציגת הימין בוועדת־הבחירות
המרכזית לעמירם.
עמירם, נציג השמאל בוועדה, לא הופתע. אמנם, בישיבות
פומביות נוהגים תיקווה ועמירם לשפוך אש וגופרית זה על זה. אך
מחוץ לישיבות(הפומביות) הם חברים טובים מאוד, אם לא יותר
מזה.
״מה הבעיה?״ שאל עמירם.
״הבעיה היא מאיר כהנא, המנוול הזה!״
עמירם תמה .״מנוול? א ת מדברת כך? הרי את מסכימה לכל
מילה שהוא אומר!״
״מה זה שייך?״ תמהה תיקווה .״אנחנו עוסקים בפוליטיקה.

ראיתי את האזרחים הערביים של לוד יוצאים מגידרם מרוב
התלהבות, כאשר קבוצת לוד ניצחה את קבוצת באר־שבע
בכדורגל.
נזכרתי בבדיחה שסיפר לי פעם פלסטיני:
שני פליטים זקנים, אחד מלוד ואחד מרמלה, יושבים
בבית־קפה עלוב במחנה־פליטים בלבנון.
״שמעת?״ שאל הפליט מלוד ,״לפני כמה ימים היתה תיגרה
המונית בין היהודים מלוד והיהודים מרמלה!״
״ומי ניצח?״ שאל הפליט מרמלה.
״מה זאת אומרת! כמובן לוד!״ צהל השני.

זנב של חמור

*וורי *ובנדי
הרמאות כהנא לוקח מאיתנו קולות. וחוץ מזה, אם הוא לא יעבור את
אחוז־החסימה, כמו בפעמים הקודמות, הוא יגרום לזה שאלפי
קולות טובים של ארץ־ישראל השלמה יילכו לאיבוד!״
״אז מה את רוצה ממני?״ שאל עמירם .״אני בוודאי לא רוצה
שהוא יופיע!״
״אז תעשה משהו!״ התחננה תיקווה. היא הסתכלה סביבה
בחשד. ואחר־כך התכופפה לעברו .״תראה מה שאני מבקשת:
שהמיפלגה שלך תעלה בוועדת־הבחירות את ההצעה שלא לתת
לרשימת כך של כהנא להתמודד בבחירות״.
״למה אני?״ היתמם עמירם .״תעלי את זה בעצמך!״
״השתגעת?״ התפרצה תיקווה, ואז שוב הנמיכה את קולה.
״תראה, אני לא יכולה להציע את זה. אבל אם אתה תציע, זה יכול
להתקבל. אני אצביע, כמובן, נגד ההצעה שלד, בשביל הקהל
שלי.״
עמירם צחק .״איזו מיקריות מוזרה ״,הוא אמר ,״אני התכוננתי
לבקש ממך משהו רומה — שתציעי־ בוועדה לשלול את
זכות־ההופעה של הרשימה היהודית־ערבית המחורבנת ההיא,
,הרשימה המתקדמת לשלום׳.״
״ואתה תצביע נגד ההצעה שלי ותמחה נמרצות?״ חייכה
תיקווה.
״בטח! בלשון בוטה ביותר!״

תשזבה למשמיצים
כל מיני משמיצים טוענים שישראל מתחילה להידמות
למדינות מסויימות באמריקה הלטינית. יש בה כיתות־מוות
(המחתרת) :המישטרה החשאית (השב״ב) מתערבת בבחירות:
שר־הביטחון קובע למי מותר להשתתף בבחירות ולמי לא, וכן
הלאה.
לכל המשמיצים האלה יש תשובה ניצחת: יש הבדל מהותי
אחד:
בדרום־אמריקה, כאשר גנרל פותח במילחמה ומפסיד בה,
זורקים אותו לכלבים. במיקרה הטוב ביותר, מסלקים אותו, והוא
חי על חשבונותיו הסמויים בשווייץ. במיקרה הרע ביותר עושים
לו מישפט, או אף הורגים אותו בהפיכה הבאה. בארגנטינה סילקו
את הרודן, הגנרל גלטיירי, אחרי כישלונו במילחמת פוקלנד,
ואפילו הקימו דמוקרטיה.
זה לא יכול לקרות נצלנו.
שר־הביטחון שלנו, אריאל שרון, פתח במילחמה הכושלת
ביותר של המאה ה־ 20 והפסיד בה. אז מה קורה לו? הוא גיבור
המונים, והכל ניבאים שהוא ישתלט על מיפלגתו אחרי הבחירות
הבאות. ואם מיפלגתו תנצח בהן, הוא יהיה שר בכיר.
ואילו רמטכ״ל המילחמה, אדם שניצח על הכישלון הצבאי
המביש ביותר של המאה ה־ ,20 במילחמה שבה הוא נהנה

אני מתפתה שוב ושוב לספר את הסיפור המיוחס לפאלמירו
טוליאטי, מי שהיה מנהיג המיפלגה הקומוניסטית האיטלקית.
פעם בא אליו פעיל מבוהל וקרא :״פאלמירו, קרה אסון!
ניקיטה כרושצ׳וב הלך אתמול לתערוכה של ציור מודרני ואמר
שהתמונות נראות כאילו צויירו על־ידי זנב של חמור. אנחנו
עומדים לפני בחירות! האיטלקים הם עם של חובבי־אמנות! נפסיד
מיליון קולות!״
״להיפר ״,הרגיע אותו טוליאטי ,״אנחנו נגנה את דבריו של
כרושצ׳וב בחריפות, ונרוויח מיליון קולות!״
עכשיו עשה את זה ז׳ורז׳ מארשה, מנהיג המיפלגה
הקומוניסטית הצרפתית. פרשת אנדרה סחרוב מכה גלים בצרפת.
מרשה שלח איגרת חריפה למוסקווה, ואחר־כך הודיע שאם ראשי
המיפלגה הקומוניסטית הסובייטית רימו אותו בפרשה חמורה זו,
המיפלגה הצרפתית תנתק עימה כל מגע .״אי־אפשר לשחק
במיפלגה הקומוניסטית הצרפתית!״ הוא הכריז.
--פעם אמרתי למאיר וילנה ״הייתי רוצה לשמוע ממך פעם מילה אחת של ביקורת על משהו סובייטי. שלא יהיה על
פולין, ולא על אפגניסתאן. אבל לפחות על מזג־האוויר בחורף
במוסקווה, או על הרכבת התחתית בבירה הסובייטית!״

ק*חתן.

קאריקאטורה של מייק ב,.ידיעות אחרונות״

באיחור של 36 שנים וחצי אני רוצה למחות על שרימו אותי.
בדצמבר 1948 קיבלה חטיבת גיבעתי לידיה את המצור על
כיס־פלוג׳ה, שכלל את הכפרים פלוג׳ה ועיראק־אל־מנשיה. בכיס
היתה מכותרת חטיבה מצרית בפקודת ״הנמר השחור״ .אחד
מקציניה היה רב״סרן צעיר בשם גמאל עבר־אל־נאצר. מסביב
לכיס התנהלו קרבות עקובים מדם.
ביום בהיר אחד בדצמבר קיבלתי פקודה (מטורפת למדי)
לקחת את הכיתה שלי בצהרי־יום ולהחליף כיתה אחרת, שהיתה
ממוקמת על גיבעה חשופה, לרגלי התל היפהפה של עיראק־אל־מנשיה(גת
התנ״כית) .בסיירי בעמדה פתח עלי מיקלע מצרי
באש. נפגעתי בבטן ובזרוע מצרור של כדורים חודרי־שריון.
נשארתי בחיים תודות לארבעה מאנשי הכיתה שלי, עולים
חדשים לגמרי ממארוקו, ומפקד הכיתה השניה, שבאתי להחליפה.
עכשיו אני קורא בניירות רישמיים של מישרד־החוץ,
שפורסמו זה עתה, כי כמה שבועות לאחר מכן קיבלו חיילי צה״ל
פקודה להתעלל באזרחים חפים־מפשע, תושבי פלוג׳ה ועיראק־אל־מנשיה,
כדי ״לשכנע״ אותם להסתלק לחברון. נרמז בבירור כי
הפקודה באה מאלוף פיקוד־הדרום, יגאל אלון, איש מפ״ם
(המאוחדת דאז) ,בפקודת דויד בן־גוריון.
היה זה חלק ממדיניות כללית של בן־גוריון לגרש את הערבים
משטח ישראל, אחרי שוך הקרבות — מדיניות שהולידה את
פרשת איקרית ובירעם, ועשרות פרשות אחרות שלא התפרסמו.
מהמיסמכים שפורסמו עכשיו עולה שהיתה קיימת יחידה
מיוחדת ללוחמה פסיכולוגית, שפתחה ב״תעמולת לחש״ (כדברי
משה שרת) כדי לשכנע את הערבים שאם לא יסתלקו מייד, יהיה
סופם רע ומר, מכיון שחיילי צה״ל הם רוצחים ואנסים.
הדברים נחשפו על־ידי קציני או״ם, שהיו במקום כדי לפקח
על ההסכם שישראל חתמה עליו, ושבו קיבלה ממשלת־ישראל
על עצמה התחייבות מפורשת שלא לפגוע באוכלוסיה האזרחית
אחרי צאת המצרים מהכיס. הכיס לא נכבש, אלא פונה על־פי
הסכם.
אגב, אותה יחידה, שמטרתה היחידה היתה להביא לבריחת
האוכלוסיה הערבית משטחים כבושים מייד עם כניסת צה״ל
אליהם, פעלה גם במילחמות יותר מאוחרות. קצין בכיר אחד סיפר
לי שתבע לסלק אותה מתחום פיקודו, ערב מילחמת ששת־הימים.
וחזרה למחאתי האישית:
לחמתי בכיס־פלוג׳ה, ושפכתי בו את דמי, פשוטו כמשמעו, כדי
להגן על מדינת־ישראל הצעירה. למען מטרה זו הייתי מוכן אז —
והריני מוכן גם כיום — לחרף את נפשי.
איש לא אמר לי אז, ואיש לא אמר לחבריי שנהרגו, שהם
לוחמים למען גירוש אוכלוסיה חפה־מפשע — גברים, נשים
וילדים — מהכפרים, כדי ליצור טרגדיה אנושית הממשיכה
להרעיל את נישמותיהם ונישמותינו עד עצם היום הזה.
רימו אותי. ועל כך אני מוחה.

עזר ויצמן כראש אג״ם בפגישה מ שותפת עם דוד בן־גוריון ומנחם בגין. 1968 .

מ׳גתואל: ד 1דב1*1ר*ון
מינויו: מגזום בגין
במדכו: עור ויצמן

התנועה לאחדות לא1נו*ת ברא׳צחו עוד!וגנו!

יוסף ל פי ד מסנו ער הסתגרותו רחיים שר אדם בשום, ער חמש השנים -
שבירה בושות־השידוו, ער נשם לחזוו ו״מעויב״ ,ער איו שהוריד את וון
רונוון, ער תיסכוריו והסיבות שגומו ראישסזו בבית־החורים אחו ברשתו

״בפרעות וגבוה
ושאתירא במסת׳ לחדו
החושות ואמות:,
חובתנו להביא ליויעת
הציבור מה ב חן קוה״

ב־ 31 במרץ ,1984 בחצות בדיוק, צילצל
השעון, שקיבל במתנה מעובדי רשות-
השידור. בשעה זו בדיוק סייס יוסף(״טומי״)
לפיד את תפקידו כמנכ״ל רשות־השידור,
תפקיד שמילא במשך חמש שנים לטוב
ולרע.
טומי לפיד לא חש רווחה. למרות שאמר
לי כי הרגיש שהאחריות הוסרה מעל כתפיו
באותו רגע, אני זוכרת את מאבקו הבלתי־מוצלח
להישאר על כסא המנכ״ל.
טומי לפיד -עיתונאי, סופר, מחזאי וכתב
מדריך לפיד הנודע -נפל בין הכסאות. הוא

איכזב, כמו שהוא מודה בעצמו, גם את אלה
שמינו אותו לתפקידו בתיקווה שהוא יאמר
להם הן וימלא אחר הוראותיהם, וגם את
אלה שסברו שכך אומנם יעשה.
כמי שמכירה את לפיד מזה שנים ארוכות
ושעבדה בתחילת דרכה במחיצתו, יכולתי
לעקוב ולראות כיצד העיתונאי והעורך שבו
והוא אכן עיתונאי, ומנסיוני אני יודעתשהוא גם עורך סוב מאד -נאבקו עם המנהל
שבו, עם שליח השילטון שבו.
לפיד לא תמיד הצליח לשמור על האיזון
הקדוש. להיפך, הוא הפר אותו שוב ושוב

״ואף פעם לא לטובתו. פעם היו אלה
העובדים שהשמיצו אותו, ופעם היתה זו
הממשלה שרגזה עליו רוגז שעלה לו לבסוף
במישרתו כשהוא נענש בעצם על לא עוול
בכפו, אחרי הכל הוא איש הימין והימין
שולט בארץ. אלא שאלה ששלחו אותו, אלה
שמינו אותו לתפקידו, לא הסתפקו בכך
שהוא פחות או יותר מתיישר על פי הקו
שלהם, הקו שלו, הם רצו עוד ועוד ועוד. ויש
להניח שהם ירצו עוד ועוד ועוד גם מן
י המנכ״ל החדש, שאף הוא מתיישר על פי הקו
שלהם.

ימים ספורים אחרי שסיים את תפקידו
אושפז טומי לפיד בבית״החולים ״איכילוב״
לבדיקות. הוא מספר כי בניגוד לשמועות,
לא לקה בהתקף־לב, אך מודה כי היה על סף
התקף־לב. יש האומרים כי העובדה שטומי
לפיד ירד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא,
היא שגרמה לו כמעט״התקף־לב. הוא עצמו
אומר שכל מיני אנשים אומרים כל מיני
דברים ,״אילו חשתי רע בזמן העבודה, היו
אומרים שזה בגלל שאני עובד יותר מדי
קשה״.
הוא עסוק כעת בכתיבת ספר בישול,

״ ביחד עם רות סירקיס, מעדכן את מדריכי-
הנסיעות שלו, אוסף קיטעי יומנים ומתעתד
לכתוב ספר על רשות״השידור. הוא מבלה
שעות ארוכות ביום בבית״הקפה שב״בית־הסופר״
,לא בזה שב״בית סוקולוב״ ,שם הוא
נפגש עם עמיתים וחברים.
אשתו, הסופרת שולמית לפיד, שסיפרה
המצויין ״גיא אוני״ נמכר בחמש מהדורות,
השלימה זה עתה ספר חדש בשם ״החרס
הנשבר״ .בביתם שברחוב לסל בתל״אביב
שני חדרי״עבודה. שלו עמוס בספרים,
בקריקטורות ובתמונות. בנו, יאיר, הולך
בדרכיו ומשרת ככתב ב״במחנה״.
טומי לפיד לא מאבד את חוש״ההומור
־־ שלו, גם כשאני שואלת אותו על הטלוויזיה,
על מה שהיה בה ועל מה שנשאר ממנה אחרי
שעזב את תפקידו. הוא אומר לי :״ושכחת
לשאול אותי על ניקוי־ראש ״,אנחנו
ממשיכים בעניינים אחרים והוא שוב חוזר
ואומר לי :״ושכחת לשאול אותי על
ניקוי־ראש״.
הוא מגדיר את עצמו כליברל אירופי
מתון, הוא מדבר על שוויון־זכויות ואני נוטה
להאמין לו עד שאני נזכרת, כי הוא היה
האיש שנתן את ההוראה שלא לראיין יותר
ראשי״ערים בגדה. הוא זרק את ירון לונדון
מהנחיית הערבים של תחילת מילחמת
לבנון מפני שהישווה את ילדי ה״אר.פי.ג׳י״
לילד היהודי המרים ידיים מגטו ורשה. מצד
שני, הוא מספר לי כי חשבון־הנפש שלו עם
עצמו נעשה ברגע שבו נכנס אותו יהודי
לחנות בשכם והרג את הילדה עיישה,
שישבה על שרפרף לצד אביה.
אני שואלת אותו :״אם ירון לונדון היה
משווה את הילד מגטו ורשה לילדה משכם,
האם גם אז היית מדיח אותו!״ הוא עונה לי:
״זה כבר סיפור אחר, ובכל זאת איד אפשר
להשוות, אי־אפשר להשוות את השואה
לשום דבר ״.ואני נוטה לקבל שאדם כמוהו
שעבר כילד את השואה בהונגריה, אינו
משווה את השואה לשום דבר.
ואז מזכיר מישהו כי טומי לפיד המתנגד
ן לוולגאריזציה של השואה, הוא האיש
| שהישווה את הוריו של אודי אדיב, שני
1חברי קיבוץ גן־שמואל, להוריו של אדולף
אייכמן.
יש בו בטומי לפיד גם מזה וגם מזה: מצד

אחד ליברל שלחם כשהיה עירך ירחון
הנשים ״את״ לשוויון־זכויות מלא לנשים,
כשהוא מאמין בלב ונפש כי הן זכאיות
לשוויון. מצד שני, שמרן מאין כמוהו בכל
הנוגע לארץ־ישראל, בכל הנוגע לדיעותיו
הפוליטיות. מצד אחד הומני בצורה בלתי
רגילה, כשהוא מדבר על רצח הילדה משכם,
ומצד שני קיצוני בצורה בלתי רגילה
כשמדובר בראיון ראשי״הערים ומעצבי
דעת־הקהל בגדה.

ההונגרי, שייקרא פפריקה. חוץ מזה, למרות
הכל, אנשים עדיין ממשיכים לנסוע לאירופה, אז
עדכנתי את מדריכי־הנסיעות שלי. עשיתי סדר
בניירות ואני רוצה לכתוב ספר על רשות־השידור,
שייקרא חמש שנים בפיתה.

• חמש שנים בסיתה?
כן, חמש שנים בפיתה. כשהייתי מנכ״ל
רשות־השידור, לא היה לי אף פעם זמן ללכת
לאכול, אז תמיד הביאו לי משהו בפיתה, כרי
שלא אבזבז זמן. פרט לכך, אני נפגש עם עשרות
חברי מערכת תל־אביב של מעריב.

• למה אתה נפג ש אותם?
כי אני חוזר לעבוד במעריב, ומחדש את
המגעים בצורה הכי חברית.

לפיד עם אשתו שולמית וילדיו
,הבית הזה הוא מעבדה של מילים!״

לא! נדברתי עם העורך הראשי ואין לי שום
בעיות.

• אתה יודע שיש רינונים בעניין
הזה?
אני חי שנים ואמשיך לחיות שנים עם
רינונים, אני אתחיל להיות מודאג ברגע שיפסיקו
לרנן.

• ובכל זאת, מה מקור הרינונים?

• אתה חוזר לתפקיד עריכה?
בהתחלה אכתוב טור פוליטי, פעמיים שלוש
בשבוע, ואחר־כן־ נראה.

• אינך רוצה לחזור לעמדה שהיתה
לך ב,.מעריב״ לפני שעברת לרשות
השידור?
התפקיד שהיה לי אז, ראש מזכירות־המע־רכת,
לא קיים במיבנה הנוכחי של העיתון. אני
מניח שיימצא לי תפקיד, שמצד אחד נחוץ
לעיתון, ומצד שני הולם את כישוריי. כרגע אני
מאוד מעוניין לכתוב, כי בתוקף תפקידי
הממלכתי לא יכולתי להביע את דעתי על
המתרחש ומאוד בא לי לאמר מה אני חושב.

זה טיבעי שיש רינונים. בכל מוסד יש
הירארכיה ויש שאיפות ואנשים עושים חשבונות
וצריך להתייחס1כהבנה בוגרת ולא ילדותית
לעניין הזה. נעדרתי חמש שנים, זה רי הרבה זמן.
החברים במערכת עבדו ונאבקו והשתדלו,
ועכשיו אני מופיע בשער, אז אפשר להבין אם יש
מישהו, שלא אוהב את זה שאני מופיע פיתאום.

• מה גם שבמשך חמש השנים קרה
משהו ל״מעריב״ ,במו למשל שהוא
הפסיק להיות העיתון הנפוץ ביותר
במדינה.
התשובה שלי לזה היא שדיילי מייל יותר

הייתי חלק מפילוס הדרך החשוב הזה, בניגוד
לתדמית השמרנית שלי. ויש לנו בארץ בעיה של
הדבקת תוויות, ואם אינך מתנהג בהתאם לתווית
שהודבקה עליך, אתה מפתיע או לא נאמן
לעצמך. רק דבר אחד לא מוכנים להבין, שהתווית
לא נכונה.

• הרי לא הדביקו לך תווית של
שמרן סתם כך. יכול להיות שאינך
שמרן בכל הנוגע למעמד האשה
וזכויותיה, אך בדברים אחרים אתה
שמרן ועוד איך.
נכון, יש דברים שבהם אני שמרן, אר לא בכל
עניין

איך היית מגדיר את עצמך?
אני ליברל אירופי מהסוג הישן, שיש לו מעט
מאוד קשר עם, מה שעושה היום המיפלגה
הליברלית.

• מהו בעיניך ליברל מהסוג הישן,
היכן הוא ניצב במפה הפוליטית?
איש העומד ימינה מהמרכז, אבל לוחם
בקנאות לזכויות־האזרח, לשוויון, לחופש הביטוי,
ועמידתו ימינה מהמרכז נובעת מכך שהוא חושב
שהסוציאליזם פוגע בזכויות־האזרח.
במדינת ישראל הצליח השמאל, בעזרתו
הפעילה של הימין, לדאוג לכך שלימין יש
תדמית של נגד שוויון ונגד חופש הביטוי.
העלבון הגדול ביותר שנעשה לימין המקורי,
הלא־קיצוני המערבי, בארץ, הוא בכך שכשאתה
אומר שאתה איש ימין, אתה צריך להוסיף מייד,
אבל אני בעד חופש־הביטוי. בעוד שבעולם
המושגים שלי, העובדה שאני ליברל מדברת בעד
עצמה, והעובדה שאני גם מישפטן, משפיעה על
כל השקפת עולמי.

• ובא לך לחזור ולהתחיל מההתחלה?

איך משפיעה העובדה שאתה
מישפטן על השקפת עולמך?
נפוץ מניו־יורק טיימס. אבל אף אחד לא יטען
שדיילי מייל הוא עיתון חשוב.

• אבל אך אחד לא ׳משווה את
,.מעריב״ ל״ניו־יורק טיימם״.
מעריב עיתון רציני לא פחות מהארץ,
והמגמה שלו מנסה ומצליחה במידה רבה לשמור
על אמינות ורצינות של מה שמכונה עיתון־בוקר
עם סיגנון ודרך הגשה של עיתון־ערב. אם יש
למעריב מאבק קשה לקיים את הסטנדרט הזה,
אין זה משקף ירידה ברמה של מעריב, אלא
ירידה ברמה של חיינו הציבוריים.

• ״מעריב״ עיתון שמרני וכך גם
עיתון הנשים שלו ״את״.

לפיד בין דוש וקישון
המאפיה ההונגרית

טומי לפיד עזב את רשות״השידור מאוכזב.
הוא רצה להמשיך הלאה, אן לא נתנו לו.
_ כעת הוא מנסה להשתלב מחדש בעיתונו
״מעריב״ .יש אומרים כי גם שם לא נותנים

• מר לפיד מה אתה עושה כיום?
תמיד חלמתי לכתוב ספר בישול, אז הנה.
סיימנו רות סירקיס ואני, את כתיבת ספר הבישול

זה לא להתחיל מההתחלה. גם בעבר, הכתיבה
הפובליציסטית תמיד היתה הג׳וב העיקרי שלי.

• אבל בתפקידך הקודם ב״מעריב״
היית ממעצבי המדיניות של העיתון.
מה שאני רוצה זה לחזור ולכתוב לעיתון
לפחות בשלב ראשון. אני איש כותב, וזה חסר לי
מאוד.

• האם זה נבון כי יש לך בעיות עם
״מעריב״ ושלא מוצאים לך שם מישרה?

הסיפור הראשי באת.האחרון נקרא זקור
לטוב והיה מוקדש לאבר־המין הגברי, אורכו
ורוחבו. אם את קוראת לזה שמרני, אני תוהה מה
אצלך נחשב עיתון נשים מתקדם.

כמישפטן, אני חרד מאד, לשמירת כל
הזכויות החוקיות. כליברל, אני חושב שלאדם
עומדות כל הזכויות בעולם. שאינן אסורות על פי
החוק.
השמאל טען תמיד שדמוקרטיה זה שילטון
הרוב, עד לרגע שבו זכה הימין ברוב, ואז השמאל
התחיל לטעון שזה שילטון השוק. הימין טען
תמיד שדמוקרטיה זה עניין של סובלנות וזכותו
של המיעוט להביע את דעתו.

• השמאל טען תמיד את שני
הדברים: שדמוקרטיה היא שילטון
הרוב ושמירה על זכותו של המיעוט
להביע את דעתו.
אני לא מסכים איתך. אני חושב שהשמאל

• כאשר ערכת את ״את״ הוא נחשב
עיתון נשים מתקדם, אפילו עם נטיה
לפמיניזם.
בזמנו, נטלנו חלק במהפכה שבינתיים אין לה
מקום. כל מיני רעיונות שהועלו אז בצורה מאוד
נועזת, הם היום חלק מאורח־החיים. אם ניסינו
להסביר שאשה לא נופלת מהגבר מבחינה
אינטלקטואלית ויש לה אותן וכויות במיטה והיא
זכאית לשכר שווה, היום איש אינו מתווכח על
כך. אני לא אומר שהאשה השיגה הכל, אך איש
כבר אינו מתווכח על נכונות הרעיונות. כבר לא
צריך יותר את התפקיד של מפלס דרך.

התבסס תמיד על העובדה שדמוקרטיה היא
שילטון הרוב. עכשיו, כאשר גם הימין הפך מאמין
גדול שהרוב מבטא דמוקרטיה, השמאל חושב
שהרוב פחות חשוב ויותר חשוב עניין חופש צ
הביטוי וחופש הפעולה. אני מאמין ששילטון

.הייתי על סף התקף־רבר
(המשך מעמוד )25
הרוב הוא תנאי פורמלי לדמוקרטיה, אבל מה
שקורה היום במדינה, מאיים על הדמוקרטיה ללא
קשר עם הרוב.

• למה אתה מתכוון?
נכנסנו למעגל של אלימות המאיים על
הדמוקרטיה הישראלית.

• ההסלמה באלימות חלה עם עליית
שלטון הימין.
אין לזה כל קשר עם מי בשילטון ולמי יש

הקיצוניים מכל הצדדים. זה לא מיקרה מה שקרה
לברמן ולסבידור, שהם אנשים ליברלים מתונים.
זה לא מיקרה שהם עפו.

• גם אתה עפת מרשות־השידור
מפני שאתה ליברל מתון?
בדיוק בגלל זה! אני לא מתאים היום, לדעת
השילטון, לנהל את רשות־השידור. אני לא
שיניתי את עמדותיי ואת דעותיי מהיום שבו
נכנסתי לרשות־השידור ועד שיצאתי . .מה
שהשתנה, זה מה שהם חשבו עליי. הואיל שגם
השמאל וגם הימין חשבו עליי שאני ימני קיצוני,
השמאל התאכזב לטובה והימין לרעה. אך אני
מעולם לא הייתי קיצוני. זה נוגד את אופיי ואת
השקפת עולמי, ואת העובדה שאני שמן וחייכן.
אומנם עמדתי בפני לחצי הממשלה, אבל זה עוד
לא אומר שאני מצדיק את מעשי העובדים, וזה
היה המיבחן — לא להצטרף לאף אחד משני
המחנות.

• ולשבת על הגדר?

רוב, ומבחינה זו רצח אמיל גרינצווייג, הכאת הרב
פורוש, פרשת המחתרת היהודית ופלישת שלום
עכשיו להתנחלות, כולם עשוי מיקשה אחת, וזה
דבר שצריך להדאיג ליברל מסוגי, השתלטות
הבריונות.

• מי אשם בזה לדעתך?
השמאל עשה שגיאה נוראית, שהתחילה
בליל הבחירות עם הצהרה פאשיסטית של יצחק
בן־אהרון, שאמר אם זה רצון הרוב, אני לא מכיר
במה שרוצה הרוב. בן־אהרון ניסה לעשות
דה־לגיטימיזציה של שילטון חוקי, וכרך ביחד:
דמוקרט אמיתי כמו מנחם בגין עם אנשים כמו
יובל נאמן ואריק שרון.

• איך אפשר לא לכרוך ביחד את
בגין, כאמן ושרון. הרי הם היו שייכים
לאותה ממשלה, שרון ובגין שייכים
לאותה מיפלגה.
איך את יכולה להשוות בין בגיז ושרוו?

לא. לא ישבתי על הגדר. התייחסתי לאינטרס
הממלכתי. אתה לא יכול, אם אתה רוצה למלא
נאמנה את תפקידך, בכל פעם שיש בעיה לנהוג
לפי רצון הממשלה, או העובדים. אתה חייב
לפסוק על פי שיקול דעתך. אם זה לטובת
העובדים, אז הממשלה מגנה אותך. אם זה לטובת
הממשלה, אז העובדים מגנים.

אנשים. ברגע שאתה ממנה מישהו, גרמת
עוגמת־נפש לתשעה אחרים.

• ירון לונדון, שהוא בכיר מראייני
הטלוויזיה, מנוטרל לחלוטין ולא משתמשים
בכישוריו על פי החלטתך.
יש לי תשובה על כל השאלות שלך. את
באמת גוררת אותי להגיד דברים שאינני רוצה
להגיד אותם ואינני רוצה להיכנס אליהם. כדי
שאומר מה היה עם ירון, צריך לאמר דברים
ביקורתיים ואין לי עניין למתוח ביקורת על
בני־אדם.

• אומרים שהטלוויזיה שעזבת
פחות טובה מהטלוויזיה שקיבלת. אין
לך מה להגיד על זה?
זה פשוט קישקוש ואגרה, שהיום הטלוויזיה
פחות טובה. אני שואל במה זה מתבטא ואומרים
לי ניסוי ראש. התוכנית ניקוי ראש הופסקה
שנה לפני שבאתי לטלוויזיה ולא על־ידי. מאז
שבאתי לטלוויזיה התקדמה הטלוויזיה בצעדי
ענק. בתקופתי עשו את עמוד האש ואת מישל
עזרא ספרא ובניו, שני הדברים הטובים ביותר
שעשתה הטלוויזיה בתולדותיה. היא עברה
מהפכה טכנולוגית אדירה בתקופתי ועברה
לשדר בצבע. אז לדבר על אדמה חרוכה זה
שטויות. ושכחתי להגיר עוד דבר שהיה לפני
תקופתי ולא היה בתקופתי, וזה ניסוי ראש.

לי יש דיעה טובה מאוד על טוביה, גם אישית
וגם מיקצועית, ואני דוחה מכל וכל את הטיעונים
נגדו, שהם קנוניה של חבורת אינטרסנטים,
הרוצים להדיחו מהתפקיד, כדי לזכות בתפקיד
בעצמם. אז הם יושבים במיזנון הכנסת, עם
עיתונאים עמיתים, ומק&קשים ומקשקשים.
למעשה, טוביה הוא אדם נעים־הליכות. העובדה
שהוא מתנהג כבן־אדם היא בעוכריו בתוך
הג׳ונגל הזה.

• היית חמש שנים בטלוויזיה. האם
הביטוי שהודבק לה ״קן צרעות״ הולם
אותה לדעתך?
את מנסה למשוך אותי בלשון ואני לא רוצה
להשמיץ, עכשיו בטח שלא, מה ייצא לי מזה?
המוסד הזה הוא הרבה יותר חשוב מהאגו המנופח
של האנשים המתגודדים בו.

• בתקופת מילחמת לבנון הצליח
העיתונאי שבך לגבור על המנכ״ל שבך.
אני מתכוונת כמיוחד לסיקור של צברה
ושאתילא.
בפרשת צברה ושאתילא נכנסתי לחדר
החדשות ואמרתי — לא תהיינה מיגבלות. החובה
היא להביא לידיעת הציבור מה בדיוק קרה.

• איך אתה מסביר את מה שקרה לך
באותו אירוע?
זה התקשר אצלי עם הרקע שלי. אמרתי

• לכן לא הצלחת לשמור על האיזון
הקדוש של יחסי עבודה טובים עם
עובדי הטלוויזיה?
אתה לא יכול ולא צריך לקנות את רצונם
הטוב של העובדים בניגוד למצפונך. אותו דבר
לגבי הממשלה. זה קונץ קטן מאוד לדעת איך
להתחבר עם העובדים, וזה קונץ קטן מאוד
להחליט החלטות שבעקבותיהן הממשלה תאריך
את כהונתך.

• מאשימים אותך שקיבלת טלוויזיה
בסדר והשארת אחריך אדמה

חרוכה.
מה זה אדמה חרוכה? אני שומע כל הזמן
שקירשנבוים לא עובד וירון לונדון לא עובד,

טומי ושולה בפורים
.,אשתי נחמדה נורא!״

• אני לא ארפה מן העניין של ירון
לונדון. כישוריו הרי אינם מוטלים
בספק, הוא הוכיח זאת בפעם המי יודע
כמה ביום־העצמאות. ניטרולו החל
כהוראתך.

לפיד בהפגנת עובדים
.זה קונץ קטן למצוא חן בעיני העובדים!״

• מדוע דמוקרט אמיתי במו בגין
צירף אליו לא־דמוקרטים כמו נאמן
ושרון?
אינך יכולה לכרוך את השלושה ביחד.

• זה מוזר שאתה מאשים רק את
השמאל באלימות ובמה שקורה בארץ.
אני לא דיברתי עוד על הימין, דיברתי על
השמאל, הכורך ביחד דמוקרטים ולא־דמוקרטים,
אנשים שאין להם הרבה במשותף למחנה אחד.

• הם היו במחנה אחד.
בתנועה לארץ־ישראל השלמה היו עשרות
אנשי שמאל מובהקים.
אני טוען שבגין ושרון אינם אותו דבר,
והשגיאה היתה לצרך אותם יחדיו.

• השגיאה לא היתה של השמאל.
השגיאה היתה של בגין שצירף את

שרון.
השמאל לא עשה אבחנה, ועזר לקיצוניים
בימין. אולי עשה זאת על סמך הרעיון הלניניסטי,
שכמה שיותר גרוע יותר טוב. אני לא חושב
ששריד הוא יותר דמוקרט משרון. שמעתי את
שריד מאיים ברדיו ומאיים באלימות, יוסי שריד
עמד לפני ביתו של בגין וצעק ״רוצח!״

• מהו, אם כך, הפיתרון שאתה
מציע?
צריך להיות מחנה ליברלי מתון נגד

אבל העובדות הן, שמלבד שגי אנשים שייסדו
חברה פרטית, ארנון צוקרמן ורן שילון, אני לא
זוכר אדם בעל עמדה, שאיננו עובד. קירשנבוים
הפסיק להיות מנהל התוכניות שנה ורבע לפני
שנכנסתי לתפקידי. אחר־כך הלך, עשה את
יורדים על השבוע וחזר. אנשים עוזבים את
הטלוויזיה, לוקחים חופשה ללא תשלום, עושים
כסף וחוזרים. כך היה עם ישראל סגל, עם מוטי
קירשנבוים ואפילו עם אלי ניסן.

• צוקרמן ושילון לא עזבו מפני
שרצו. צוקרמן הועזב ולשילון לא נמצא
תפקיד שיהלום את כישוריו.

אני אספר בפעם האלף, אבל לא נעים לי, כי
אין לי שום דבר נגד ירון. ירון עשה את עלי
כותרת ויום אחד הוא נכנס אליי ואמר לי :״טומי,
נמאס לי, לא רוצה לעשות יותר את התוכנית, אני
רוצה הפסקה וזה לא בגללך, אני מבקש חופש.״
ונתתי לו.
וכשנגמרה הופעתו במופע שנדמה לי עסק
במין, הוא חזר ונתקבל בחזרה וניתן לו לראיין את
הדבר הרגיש ביותר שרק אפשר היה לדמיין, ואני
הוא שהחלטתי לתת לו לראיין, בניגוד לעצת
חבריי. נתתי לו לראיין ולהנחות את הערבים עם
פרוץ מילחמת לבנון, בשידור חי. הכל הזהירו
אותי שהוא לא מתאים, שאני עושה שגיאה, ואני
התעקשתי על ירון. ואז הוא הישווה את ילדי
האר.פי.גיי לילד היהודי המרים ידיים, ואז אמרתי

״!!שום יא חייחי
קיצוני1 .ה נוגד אח
אופיי ואת השקפת־שלמי,
ואת השבדח
שאני שמן וחיינו

צוקרמן היה מנהל הטלוויזיה והיו חילוקי־ריעות
בינו וביני על חלוקת סמכויות. דיברנו על
הדבקת תוויות קודם. כל השנים שעבדתי
בטלוויזיה שמעתי שאנשים טובים עזבו את
המוסד, אבל במשך השנים האלה עזבו רק שני
בכירים, זה נקרא ארמה חרוכה? אם הציעו
למישהו מישרה באן־בי־סי במשכורת פי מאה,
הוא עזב בגללי?

שצדקו אלו שהזהירו אותי ושעשיתי מעצמי
אידיוט, והורדתי את ירון.

הוא עושה עבודה מאוד חשובה ככתב ביומן.
את תפקיד מנהל התוכניות ממלא צביקה שפירא,
והוא בוודאי אינו נחשד במינוי פוליטי או כאיש
ימין. מוסד כמו הטלוויזיה גורם תיסכול להרבה

• אתה מינית את טוביה סער,
האיש שכלפיו מופנות כיום רוב טענות
עובדי הטלוויזיה, הטוענים כי האיש
אינו מנהל את הטלוויזיה, אינו מגן על
זכויותיהם ולמעשה נכשל לחלוטין
בתפקידו.

• קירשנבוים אמנם חזר לטלוויזיה,
אך חזר ככתב מן השורה.

בליבי שאם נערך פוגרום לא על ידינו, אבל
בידיעתנו, ואנחנו מנסים לחפות על כך, אז אנחנו
מבזים את זיכרם של כל היהודים שניספו
בפוגרומים.

• אתה זוכר עוד אירוע שבו גברו
רגשותיך על עבודתך במנכ״ל?
לכל אדם יש נקודה של חשבון־נפש, הנקודה
המאוד מאוד אישית שלי, באה ביום שבו יהודי
נכנם למאפיה בשכם, והרג ילדה בשם עיישה,
שישבה על יד אבא שלה, על שרפרף. באותו יום,
גמרתי בנפשי עם הקוזקים של ריבונו של עולם.
זהו.

• כיצד הרגשת ביום שבו עזבת את
תפקידך כמנכ״ל רשות-השידור?
אספר לך משהו: מנהלי הטלוויזיה קנו לי
שעון־קיר לסיום תפקידי, תליתי אותו על הקיר
בסאלון. ב־ 31 במרץ בחצות, כשהשעון התחיל
לנגן, אמרתי לאשתי: ברגע זה יורדת ממני כל
אחריות, ואז היא אמרה לי ״צלצל ליצחק לבני,
שבדיוק חמש שנים קודם לכן גמר אותו תפקיד.״
בחצות וחמש דקות צילצלתי ליצחק והערתי
אותו משנתו, ושאלתי איזו הרגשה זו להיות
מנכ״ל רשות־השידור לשעבר? והוא אמר לי דבר
חכם: שיתרונם הגדול של אנשים המסיימים
תפקיד כל־כך בכיר בגיל צעיר, הוא בכך, שהם
כבר לא צריכים להתאמץ כדי להוכיח משהו
לאנשים שלהם לא איכפת ממך ולך לא איכפת
מהם. אתה את שלך, בשביל הביוגרפיה שלך, כבר
עשית, ועכשיו אתה חופשי לעשות את הדברים
שאתה באמת רוצה לעשות בחיים. ואני אומר לך
בכנות, ככל שהיו אלה חמש שנים מעניינות, הרי
עוד חמש שנים כאלה קשה מאוד לדמיין.

• ולמרות זאת רצית בעוד חמש
שנים.
— יותר בעיקרון מאשר בפרקטיקה. רציתי
שממשלת ישראל תמנה מחדש מנכ״ל שסירב
לסור למשמעתה. חשבתי שזה חשוב מבחינה
ממלכתית. אבל לאמר שטוב לאדם לחיות עוד
חמש שנים בסיגנוז חיים שבו אתה מנהל מאבקים
(המשך בעמוד )60

צרפת: יויית־המיבחן של המזכ״ל
לפני פחות משבועיים הפתיע מנהיג המיפלגה הקומוניסטית
הצרפתית, ג׳ורג׳ מארשה, את כלי־התיקשורת הצרפתיים
והעולמי׳י 6בעמידה בוטה וגלויה על זכויותיו של המדען
הסובייטי ומתנגד־המישטר, אנרריי סאחרוב. לעיני עשרות
עיתונאים ומצלמות הטלוויזיה, דרש מארשה הסבר מהסובייטים
על יחסם למדען, וגם מידע מדוייק ואמין על הקורות והמוצאות

מארשה פועל מתוך מניעים הקשורים בזירה הפוליטית
הפנימית של צרפת. הצהרתו האנטי־סובייטית איננה אלא
יריית־מיבחן, המציינת את מסעו הארוך של מארשה לבנות מחדש
את המיפלגה הקומוניסטית הצרפתית, ולהדיח את הסוציאליסטים
מממעמד הבכורה שלהם בתוך השמאל הצרפתי. לצורך זה חייב
מארשה לנקוט עמדות עצמאיות נוכח ברית־המועצות. הדבקות
במוסקווה דחתה מהמיפלגה אינטלקטואלים, אמנים, סופרים
ואנשי־רוח, יצרה לה תדמית נוקשה וסגורה.
מארשה מקווה לנצל את משבר האמון, שבין השמאל הצרפתי
ובין הנשיא הסוציאליסטי, פרנסוא מיטראן. סיכויי ההצלחה שלו
אינם מבוטלים.
לפני שלוש שנים סברו הכל שהמיפלגה הקומוניסטית
הצרפתית, באורח מסורתי מיפלגת־המונים, שיש לה גם איגודים
מיקצועיים חזקים, היא כמעט מחוסלת. הסוציאליסטים של
מיטראן זכו לא רק בבחירות לנשיאות, אלא גם ברוב מוחלט
בפרלמנט הצרפתי. הניצחון הסוציאליסטי נחוג בצרפת ברוב־עם.

09111

קומוניסט מארשה
לא בדיוק יפה־נפש

אותו. הוא רמז שמיפלגתו תסיק מסקנות מרחיקות לכת כלפי
הסובייטים, אם יימשך המיסתורין מורט־העצבים בנושא הזה.
:כתב־טלוויזיה אחד לא הסתפק בהצהרה זאת. הוא ביקש
ממארשה להבהיר כיצד תינהג המיפלגה אם,,משהו טראגי״ יקרה
לסאחרוב .״האם תנתקו, במיקרה זר״ את יחסיכם עם
פרית־המועצותי״ מארשה הישיר בו מבט .״כן,״ ענה בביטחון
ונהחלטיות.
ן העיתונאים נראו על המירקע מהנהנים ביראת־כבוד, אבל גס
זן חוזי־תדהמה. הסיפור הקצת חבוט וקצת־מפוקפק של סאחרוב
הניב סקופ בינלאומי אמיתי. אחרי יותר מעשר שנים של
והתקפלות הדרגתית, אך עיקבית, של המיפלגה הקומוניסטית
הצרפתית מעמדות אירו־קומוניסטיות, ואימוץ גישה פרו־סובייטית
על גבול הדוגמאטיות, הפגין מארשה אומץ־לב, עמדה
עצמאית ונכונות להציג אותה ולהאבק עליה בפומבי. מיפנה.
!? הצד המרחק בכל הפרשה הזאת הוא, שהקשר של סאחרוב לכל
ז^לנייז הוא שולי בהחלט. הסיפור על מותו שהופץ במערב, היווה
עוד הוכחה לקיומו של י מסע־דיסאינפורמציה אנטי־סובייטי
הפוגע מאוד במאבק לזכויות־האדס בברית־המועצות, מכיוון
ז4הוא יוצר תדמית של חוסר־אמינות מוחלט. מעניין לציין,
שדווקא פרשן קול ישראל לנושאים סובייטיים העיר, באומץ
ו?תבונה, שבברית־המועצות של ,1984 אין אנשים נעלמים, כפי
שהיה נהוג בעבר.
| עצם העובדה שכופים שתיקה ורודפים איש כמו סאחרוב, יש
?ה כדי לעורר סלידה מהמישטר הסובייטי. אי־אפשר שלא לחוש,
עצמה ממפיצי שמועות הזוועה, כולל מחלקות מיוחדות
יבקי־אי־איי, משתמשים בעיוותים הקשים של המישטרנ|רית־המועצות, כדי לחפות על האלימות הרבה שבה נוהג
#אלד רגן בזירה הבינלאומית.
מכל מקום, מארשה, קומוניסט ותיק ונוקשה, איננו בדיוק
יפה־נפש, העובר בכל יום על העיתונות העולמית, כדי לגלות
:שי־עוולה נגד זכויות־האדם, ולמחות נגדם. בשלוש השנים
;חרונות שמר על שתיקה, נוכח מעשים שלא ייעשו,
!פגניסתאן, בפולין ובברית־המועצות עצמה. עתה התנער להרים
קולו, כשהוא מחפש טרמפ על פרשת סאחרוב.
שותף זוטר וכמה מישרות. הסיבה לכך אינה נעוצה
בתנופה חדשה של רעיון האירו־קומוניזט באירופה. מבחינות
י׳ו#ות, ההיפר הוא הנכון. לאחרונה חל פילוג במיפלגה
ו|ן ומוניסטית הספרדית, ופלג בלתי־מבוטל הקים מיפלגה
ל|מוניסטית חדשה, פרו־סובייטית עד הסוף, נוסח רק״ח. גם
ז§ן יפלגה הקומוניסטית האיטלקית איננה בשיאה, נוכח
!#ופולאריות המפתיעה למדי של ראש־הממשלה, המנהיג
הסוציאליסטי בטיגו קראקסי.

מיטראן ואנשיו שלטו במצב ביד רמה, כשהם נישאים על גלי
התלהבות עממית, אחרי שנים כה רבות של שילטון שמרני, שהיה
גם מושחת בימי ז׳יסקאר דסטאן.
הבורגנות הצרפתית הגיבה בחשש גלוי, והעיתונים דיווחו על
אלפי ״פטריוטים״ מהימין, המבריחים את כספם לחו״ל. מיטראן
הודיע על שורת צווי״הלאמה, בעיקר נגד בנקים פרטיים, ועל
רפורמות אחרות, מרחיקות־לכת. הקומוניסטים נשארו בקואליציה,
כשותף זוטר, קיבלו ארבעה מישרדים לא־מרכזיים,
נאלצו לקבל עשרות תכתיבים משפילים. כמעט כל אינטלקטואל
צרפתי ראוי לשמו תמך במיטראן, הגם ש״סטיות״ ואף
״מעשי־בגידה״ קטנים החלו מבצבצים פה ושם. הקומוניסטים
מילאו את פיהם מים, בתמורה לכמה מישרות, בעלות אופי
מינהלי־טכני.
רפורמה כעולה בארונות. בשנה האחרונה הסתיים
ירח־הדבש הארוך של השמאל עם מיטראן ומיפלגתו. ענני־העשן
של הרתוריקה הסוציאליסטית התפזרו. הסוציאליסטים נוקטים
במדיניות כלכלית סופר־שמרנית, על גבול המוניטאריזם.
המישטרה ממשיכה לנהוג במפגיני־השמאל באלימות, שוברת
שביתות בכוח־הזרוע. גם התנועה האנטי־גרעינית בצרפת מפגרת
אחרי התנועות הדומות באירופה, שבוייה ומתפתלת ברשת
הרסנים הרבים, שנכפו על־ידי הנשיא ואנשיו על חברי המיפלגה
הצעירים, שבאורח טיבעי נטו לפעולות דראמתיות למען השלום.
גם מדיניות־החוץ של הנשיא איכזבה מאוד את תומכיו
הנלהבים בעבר הקרוב. הוא מפגין עמדה פרו־אמריקאית עיקבית,
והתנהגותו בעת הפלישה הישראלית ללבנון הדהימה את כל
צרפת הנאורה, שראתה במילחמה של אריאל שרון מעשה
תוקפנות חמור. מיטראן החל זוכה בשבחים מהעיתונות הימנית
על ״התנהגותו האחראית״ .הבורגנים הפסיקו להבריח את הונם.
המצע הסוציאליסטי המרחיק־לכת, שדיבר על מהפכה מיבנית,
ולא רק רפורמות, בחברה הצרפתית, נשאר נעול בארונות מרכז
המיפלגה. המזכ״ל, ליונל ג׳וספן, איננו קרוב למרכז ההכרעות
בארמון האליזה. הפעילים הצעירים ממורמרים.
העצם היחידה שנזרקת אליהם היא עמדת הנשיא בסוגיית
מרכז־אמריקה, שהיא ביקורתית כלפי ההשתוללות האמריקאית
שם. מרכז־אמריקה הוא נושא פוליטי וריגשי ראשון במעלה
בצרפת. הסוציאליסטים הצעירים יותר דורשים, שמיטראן יעמוד
בראש הלחץ האירופי נגד פישעי רגן באיזור זה. אין כל סיכוי
שהנשיא ייענה לדרישה זאת, ואפילו יועציו, בעלי העבר
הראדיקאלי, חדלו לקוות שהוא אומנם יפעל.

אנגליה:
האדם השני
בבריטניה נתפס השבוע מטורף, שצייר על חומות
ארמון באקיגגהאס סיסמות. בגגות המלכה אליזנם ודג.
השוטרים הנדהמים מצאו בתיקו של המטורף. שנמלט
ממוסר סגור, תמונות ציבעוניות של ראש־ממשלת
נדיטניה, מרגארס תאציר. האיש הסביר לשוטרים, שהוא
סבור שתאצ׳ר ראויה לעלות על כס-המלוכה. ולשבת
בארמון באקינגאהם.
עיתונאים מרושעים באנגליה שמחו לכתוב השבוע,
שיש כבר שני בני-אדם במדינה הסבורים כך.

האכזבה מהסוציאליסטים הביאה, כצפוי, לתגובה של עריקה
לימין ולפופוליזם, אבל גם יצרה מצב חדש למיפלגה הקומוניסטית
הצרפתית. פעילי המיפלגה מדווחים על פופולאריות
גואה בשטח. חל גידול במיספר המצטרפים לאיגודים המיקצועיים
של המיפלגה. מארשה מתחיל לצעוד, ואם הוא צריך, למטרה זאת,
לתקוף את הסובייטים על בעיות של דיכוי זכויות־האדם, הוא
יעשה כן.
משקיפים המכירים היטב את השמאל הצרפתי, אמרו השבוע,
שבאורח אירוני, הערובה הטובה ביותר להצלחת תוכניתו של
המנהיג, היא פרישתו של המזכ״ל עצמו, המזוהה עם קו נוקשה
ובלתי־מושך. אבל התהליכים הפנימיים במיפלגות קומוניסטיות
הם שמרניים מאוד, וקשה להאמין שפרישה של מארשה צפויה
בעתיד הקרוב.

גרמניה:
חנינה דמי שמממן
את המיפרגה הנכונה
עמדתה הנוקשה של ממשלת הלמוט קול נגד הפועלים
השובתים במיפעלי־הפלרה ובבתי־החרושת לייצור מכוניות,
לוותה, כרגיל, בנאומים פטריוטיים. הממשלה, או המישטרה, אינן
מנהלות מאבק מעמדי, אלא ״מצילות את הכלכלה״ ,העומדת
להתמוטט בשל התחרות היפאנית. הקינאה של הבורגנות
האירופית ברכושנים היפאניים, שיש להם פועלים ממושמעים,

קאנצלר קול(ב״יד ושם״ ,ינואר 84׳)
החוקים אינם שווים לכל נפש

ביצבצה השבוע מכל מילה, שנכתבה על השביתה בעיתונות
הימנית.
בשולי הפרשה הזאת התברר לפתע, שחוקי־הברזל של
הפטריוטיזם הכלכלי אינם שווים לכל נפש. תוך כדי ההתמודדות
האדירה עם הפועלים, שסוקרה ביסודיות על־ידי כלי־התיקשורת
האירופיים, הודיע קול בפרלמנט המערב־גרמגי על תוכניתו
להעביר חוק מיוחד, שיעניק חנינה ל־ 3000 אנשי־עסקים,
שהעלימו סכומי־עתק ממס־ההכנסה. מדובר בליווייתנים גדולים
במיוחד, רבים מהם קשורים בפוליטיקה כתומכי המיפלגה
השלטת, הנוצרית־דמוקרטית.
בשערוריה שפרצה בבונדסטאג, האשים ראש הסיעה
הסוציאל־דמוקרטית, הנס יואכים פוגל, את ראש־הממשלה
בשבירת העיקרון של שיוויון בפני החוק :״איש אינו דורש מכם
להיות סוציאל־דמוקרטים או אפילו ליבראלים. אבל השם
דמוקרטים, ואפילו נוצרים, מחייב אתכם שלא לפגוע בעיקרון
כל־כך מקודש. אם תתעקשו, לא תוכלו לבוא בטענות לשוברי־חוק
אחרים, באשר הם״.
נאומו הנרגש של פוגל לא הרשים במיוחד את יריביו. הם
הודיעו שהחוק יעבור, אפילו אם כמה מהשותפים הליבראליים
יימנעו, או יצביעו נגד, פרשנים הסבירו השבוע, שרוב
המשתמטים תרמו סכומי־כסף גבוהים למיפלגה הנוצרית־דמוקרטית.
קול המציא דרך ערמומית ביותר לממן את מיפלגתו
על חשבון המדינה, ויש להניח שיימצאו לו מחקים, לא רק
בגרמניה.

חיי ברעם

וה הם אומרים...מה הן אוחרות...מה הם אומרים...חה הן <יוומדות״.מה

י1סי גולדברג:

פנינה דמרין:

,,המלחמה הביאה שלום ״עדייו לא עמדו לדין
למקום מסרם-הגליל!״ בקניין האזנות סתר!״ לגבות. זה חוב מוסרי!״

פרשת אסף חפץ ופן החשד שמאזינים לטלפונים של
מטה־הבחירות של המערך, היפנו את תשומת־לב הציבור
לנושא הציתותים. מה החוק בעניין זה, מתי מותר לצותת
ולמי מותר, מה העונש על העבירה. את כל השאלות האלה
הפניתי למישפטנית פנינה דבורין, שעשתה את עבודת״
הגמר שלה בנושא האזנת סתר.
• קודם כל, אומר לר שהחוק חוקק רק ב״ . 1979 עד אז, לכאורה,
מותר היה לכולם לצותת לכולם.

• ומה אומר החוק החדש?
חוק האזנת־סתר אוסר האזנת־סתר מכל מין וסוג, אלא אם כן
הם מותרים מכוח החוק. כלומר, יש פעמים שמותר לצותת לאזרח.

• באיזה מיקרים ומי צריך לאשר זאת?

בעיתוגי יום השישי שעבר פורסמה מודעת״ענק, שבה
מודים ראשי עיריות ומועצות מקומיות (אלה שראשיהם
תומפי הליבוד) לצה׳ל ולממשלת ישראל, על שנתיים של
שלום הגליל. שאלתי את יוסי גולדברג, ראש המועצה
המקומית מטולה, האם מילחמה בת שנתיים, שממשיכה
לתבוע בל יום קורבנות, היא שלום הגלילז
בעבר המילחמה היתה נחלתם של ילדים ונשים ואזרחים נתור
גבול ישראל. היום ההתמודדות היא של צבא ובתוך שטח לבנון.

• ומה על מספרי ההרוגים? כדי לחסוך קורבן של
ילד אחד או אשה אחת, הקרבנו 583 חיילים. האם זה
השלום שרציתם?
מאז מילחמת־השיחרור לא מדברים על מיספרים בשום
מילחמה. תפקידו של הצבא הוא להגן על הארץ ועל אזרחיה.
אנחנו בצפון חיינו בתוך המילחמה בעשרים השנה האחרונות.
היום המילחמה עברה. היום בלבנון לא יותר מסוכן ממה שהיה
בכבישי הצפון לפני מילחמת שלום הגליל. מיטעני חבלה,
מיקושים, יריות ובו׳.

• זאת אומרת, שלפי דעתך מילחמת לבנון
הביאה שלום לארץ?
היא הביאה שלום לגליל. אני בפירוש מתכוון לגליל באופן
ספציפי.

בשלושה מצבים זה מותר. מותר מטעמים של ביטחון־המדינה
ואז האישור צריך להינתן על־ידי ראש־הממשלה או שר־הביטחון.
במיקרים דחופים, בהעדרם של אלה, יכול האישור לבוא מראש
השב״כ או מראש אגף המודיעין במטכ״ל.
מצב שני, שבו מותר לצותת הוא כדי למנוע עבירה, או לגלות
עבריינים. כאן מי שמוסמך להתיר את הציתות הוא נשיא בית־המישפט
המחוזי או הנשיא התורן. גם כאן, במיקרים דחופים
ולשם מניעת פשע, יש סמכות למפכ״ל להתיר את הציתות.
אפשרות שלישית היא האזנה ברשות הרבים, כלומר, לא בביתו
או בטלפון הפרטי של האזרח שלו מצותתים, אלא בבית־קפה,
ברחוב או בכל מקום ציבורי אחר. גם כאן, הסיבות צריכות להיות
ביטחון־המדינה או מניעת עבירות וגילוי עבריינים. כמו במיקרים
הקודמים, ההיתר צריך לבוא מראש רשות ביטחון או מקצין
מישטרה שקיבל הסמכה לכך מהמפכ״ל.

• ובכל שאר המיקרים, האזנת־סתר אסורה
בתכלית?
נכון מאוד.

• מה העונש על העבירה הזאת?
העונש הוא עד שלוש שנות מאסר. ויש גם סנקציות בתחום
דיני הראיות. כלומר, אם מצותתים לאזרח ומקליטים אותו ללא
היתר(כלומר בניגוד לחוק) הראיה תיפסל בכל בית־מישפט.

• האם זו עבירה שנעשית הרבה בארץ?
זה חוק חדש יחסית. אני לא חושבת שמישהו אי־פעם עמד
לדין בעניין זה, מאז שחוקק החוק.

האגודה למען החייל מפרסמת בימים אלה מודעות
בעיתונים היומיים, שבהן היא מודה לכל האנשים שנתנו
יד להצלחת ה״שירותרום״ ומבקשת מהאנשים שהתחייבו
לתרום, לשלוח את תרומתם למטה האגודה. למחרת
ה״שירותרום׳ פורסם, כי נאספו השנה הבטחות לתרומות
בסך 220 מיליון שקל. שאלתי את נתקה ניר, יו״ר האגודה
למען החייל, כמה מתוך הסכום הזה כבר התקבל.
למעשה ניתנו הבטחות ל־ 195 מיליון שקל. הפירסום הראשון
כאילו נאספו 200 מיליון היה מוטעה והוא נגרם בגלל כפילויות
ברישום.
עד היום הגיעו אלינו 108 מיליון שקל מתוך ה־195
המובטחים, אבל כל יום ממשיכות להגיע המעטפות. בדרך־כלל
אנחנו גומרים את איסוף הכסף כשלושה חודשים אחרי
השירותרום עצמו, והיום אנחנו נמצאים רק כשישה שבועות
אחרי האירוע, ולכן אנחנו באמצע הדרך.

• בוא נדבר על המיבצעים הקודמים של
ה״שירותרום״ .כמה כסך מתוך מה שהובטח, באמת
התקבל.

השירותרום רץ כבר שש פעמים. בכל הפעמים, מלבד בשנה ׳
שעברה, הגענו ל־ 85 אחוז מההבטחות. בשנה שעברה הגענו
ל־ 110 אחוז. איכשהו, המעטפות המשיכו להגיע מכוח האנרציה.

• האם ידוע לך מי הם 15 האחוז שמבטיחים
לתרום ולא מקיימים את הבטחתם?
אלה הם אנשים שמותחים אותנו, או שסתם רוצים לשמוע את
קולם מעל גלי־האתר. אותם אנשים גם לא נותנים את כתובתם
המדוייקת ולכן אין לנו יכולת ליצור איתם קשר. כל אלה
שהבטיחו ושיכולנו ליצור איתם קשר — שילמו ומימשו את

הבטחתם.

• האם יש איזו דרך מישפטית שאתם יכולים
לנקוט נגד אלה שמבטיחים ולא מקיימים?
שום דרך מישפטית. זה רק חוב מוסרי.

[ *ו מ רי ם ...מ ה הן *ו מ רו ת ...מההם *ומרים ...מ ה הן *ו מ רו ת ...מהה

י 1סף מ1נדי:

יצחק א1רפז:

ניצחונה גלעד:

״צו־יו־ להבויד: שבוע ״אג יחי כא ,1מעטו ״ש ר סו ט הישואר
הסכר ושבוע הבישולים!״ כא ןועובז־ 1כאן וי׳ סיכוי טוב לעתיד!״
השבוע ייפתח שוב שבוע־הספר וכ־ 25.000 ספרים של
113 הוצאות־ספריס יוצגו למכירה בהנחה של 40-25 אחוז.
ידוע שבכל חנויות״הספרים בארץ מוכרים חודש לפני
שבוע״הספר וחודש אחריו את כל הספרים, באותן הנחות
ממש. אז מי מרוויח משבוע־הספר, הקונים, המו׳לים,
הסופרים, או מוכרי הממתקים בסביבה. שאלתי את
הסופר יצחק אורפז, שהשנה יצא לאור סיפרו המרגש
״העלם״ ,מה נותן לו שבוע הספרן
לדעתי, ספר טוב הולך לבד, לא בערימה. אז מה השימחה?
האנשים, הילדים, החגיגה. אני יכול להסתובב סביב לדוכנים
עשרים פעם בערב אחד ולא אתעייף, כמו בהקפות בשימחה־תורה,
בילדותי. אבל כשאתה ניגש לדוכנים עצמם, התמונה משתנה.
אנשים ממששים אל כל הספרים, אבל קונים בעיקר ספרי בישול.
מסתבר שעמך ישראל הוא עם רעב. ממששים את ר׳ נחמן, כאילו
היה סוג חדש של פרעס. אז שיהיה להם לתיאבון.

• יש לך עצה?
לכאורה יש. אפשר להפריד לשני שוקים מקבילים. אחד
לספרות יפה ואחד לסיפרי בישול. אבל הסכנה היא שכל החגיגה
תתרחש אצל הבישולים, והספרות היפה תישאר זנוחה ונכלמת
כמו איזה קרוב עני.

• אז אולי שבוע הספרות היפה נטו?
אם את מאמינה שזה אפשרי, אז את לא מכירה את המו״לים.
הם יהפכו את כל העסק לבדיחה, ותאמיני לי שהם יודעים איך
לעשות את זה.

• זה ישנה לך משהו, לגבי מבירת הספרים שלך?
לספרים שלי אינני יודע מה שזה ישנה. ראיתי את הקורא שלי
באוטובוס, כשהוא מכסה בידו את שער הספר והוא קורא אותו
מכונס מכונס. הוא לא מנפנף בו שהכל יראו. ספר שלי דורש סוג
של אינטימיות, והוא מכוון אל הקול הפנימי שלו. הייתי רוצה
לראות את גיבור העלם את יואב, שהוא בחור צעיר החש בצורה
טראגית את הריקנות הרוחנית ואת הזיוף המוסרי שבתוכם אנו
חיים — הייתי רוצה לראות אותו מתהלך בין דוכני הספרים
כחולם מתלהב עם סיפרי הרפתקות, מרטט עם פסקל ועם ר׳ נחמן,
מתרונן עם גנסין ועגנון, יוצא מעורו עם דוסטויבסקי ומשתכר
מסיפרי אוטופיה ומשיחי־שקר, וכמו השועל מהמשל יוצא מזה
רעב יותר משנכנס.
עוד לא המציאו דבר מעורר יותר לנשמה כמו קצת רעב וצמא.
ואז, קר כגביש ויוקד כאבוקה, יתכנן את המהפכה השניה.
המהפכה הציונית נגמרה, והיא יושבת בבית־אבות. וכמה שלא
יטלטלו אותה, לא נשמע, אלא צילצול שיניה התותבות. אנו
זקוקים למהפכה חרשה. רציתי לאמר מהפכה בלבבות, אבל זה
נשמע צמחוני מדי. כוונתי להתחיל באמירת.לא״ לחיים הקלים,
לפיתויים, לבון־טון הבורגני ולשוחד המוסדי. וללמוד ללכת לבד.
ואם תשאלי אותי מה הקשר בין זה ובין שבוע־הספר? המילים!

זה שהמחזאי יוסף מונדי עוד לא הופיע אף פעם במדור
שלי, זו פאשלה אמיתית. השבוע תפשתי אותו עסוק מאוד
בהפקת ערב חדש שלו בשם ״מעגל סגור״ ,הפקה שעולה
750 דולר. אין אפשר להפיק ערב שלם ב״ 750 דולר, שאלתי
אותו.
איזה ברירה יש לי. אני מפנה אצבע מאשימה כלפי איש אחד,
אבנר שליו, אשר הנציח את השיטה שהיתה נהוגה על־ידי לאה
פורת, של ריכוזיות כל המשאבים הכספיים לתיאטראות המסובסדים
ואין מתן אפשרות כלשהי ליצירה מחוץ לתיאטרון הזה,
להתפתח.
אבל לעצם השאלה איך עושים ערב ב־ 750 דולר. אני כתבתי
את המחזות ואני מביים — אז זה בחינם. השחקנים, שמואל וולף
ויונתן צ׳ירצ׳י, שניהם מופיעים בחינם, את התיפאורה עושה מישל
אופטובסקי גם כן בחינם. אם וכאשר נרוויח, נתחלק כולנו בכסף.
מה שעלה לי 750 דולר זה בעיקר חומרים לתיפאורה.

• מדוע לא פנית למממנים פרטיים?
מי יתן לי כסף? אף אחד לא רוצה היום לעזור לעשות משהו
מחוץ לתיאטרון המסובסד ושם שולט היום האספסוף האקדמאי.

• כלומר?

בשקט בשקט, לפני כשלושה שבועות נעשתה
פריצת־דרך חשובה בקולנוע הישראלי. הסרט ״מאחורי
הסורגים״ נמכר לחברת ״האחים וורנר״ ,שהיא אחת מחמש
החברות הגדולות בעולם תמורת סכום של 400 אלף דולר.
״האחים וורנר״ יפיצו את הסרט בכל העולם. שאלתי את
נצחונה גלעד, בעלת חברת סירטי ״נחשון״ ,אשר ניהלה את
המשא־ומתן, מדוע זו פריצת דרך, האם עד היום לא נמכרו
סרטים ישראלים לחו״לז
סרטים ישראלים נמכרו פה ושם, פעם לארץ אחת ופעם לארץ
אחרת. חברת קנון אף הצליחה למכור כמה סרטים למפיצים בארץ
מסויימת. אבל עד כה לא נמכר אף סרט ישראלי לגוף אחד גדול
ורציני, שישווק אותו בכל העולם ממש. כשהאחים וורנר קונים
סרט, זה סיפור אחר. אגב, הם כבר הציגו אותו בפני הנציגים שלהם
בעולם ובהקרנה הוא הושווה לאקספרס של חצות.

• האם הסרט כבר מוצג בעולם?

הם פשוט סוכנים מוסווים של התיאטרון האנגלי. אין להם
שום יחס ליצירה מקורית. הם לא יוצרים שום דבר, אז למה שיעזרו
לאחרים ליצור? בגללם גם התיאטראות נעשו כאלה. הקאמרי
היום הוא סניף קטן של התיאטרון האנגלי, רק שהוא ממומן בכספי
ציבור ישראליים.

• איך את מסבירה את ההצלחה הזאת, מזל,
כישרון שלך או שהסרט באמת טוב?

• ״הקאמרי״ מציג ללא הרף את חנוך לוין, זו לא
יצירה מקורית?

קודם כל, הסרט באמת טוב וגם אנחנו עשינו עבודה טובה.
נוסף לשני אלה, קצת מזל אף פעם לא מזיק וכנראה היה הפעם.

חנוך לוין הוא עלה־התאנה שלהם.

• בעבר גם אתה הצגת ב״קאמרי״ וב״הכימה״.
כן. אבל את צריכה לראות באיזה תנאים משפילים. כשנתנו לי
להציג את המשיח (שנכתב ב־ 1972 ושהוא נבואה ממש למה
שקורה היום עם גוש־אמונים) איפשרו לי עשר הצגות בלבד וגם
זה אחרי שמצאו את האולם הכי פחות מתאים להצגה. אז אחרי יחס
זלזלני כזה תקפתי את דוד לוין וסגרתי לעצמי עוד דלת.

• יבול להיות שהם מאוד אוהבים את העבודות
שלך, אלא שהם חושבים שקשה מאוד לעבוד איתך.

כרגע עושים לו דאבינג(דיבוב) לשפות זרות. בעולם הגדול,
כידוע, הסרטים מדברים בשפת המקום.

• אותו הסרט נשלח לפסטיבל קאן ושם הוא
נדחה. איך את מסבירה את זה?
אני הייתי בפסטיבל קאן וראיתי את הסרטים שהוצגו שם.
מאחורי הסורגים יכול היה. להתמודד איתם בכבוד. פשוט
אי־אפשר להתעלם מהעובדה שיש הרבה פוליטיקה בשיקולים
וישראל לא עוזרת לפתוח דלתות.

• כשאת אומרת ״ישראל״ את מתכוונת לשם
שיש לסרטים הישראליים, או למדינה עצמה?

אם הייתי רוצה להיות דיפלומט, הייתי פונה למישרד־החוץ
ולא לתיאטרון. ומפני שאני לא דיפלומט, אצטרך להמשיך
ולהפיק דברים כ־ 750 דולר.

שניהם. ולצערי, מישרדי הממשלה העוסקים בעירור הסרטים,
חסרים מודעות לעובדה שסרט יכול לשמש ככוח תעמולה טוב.
אין גיבוי ואין עזרה מהמישרדים העוסקים בסרטים וזה חבל מאור.

• אני מבינה ש״במעגל סגור״ מורכב משני
מחזות קצרים. אחד קומדיה ואחד סיפור על אב שכול
שבא בלילה לקבר בנו. זה מה שמעסיק אותך בימים
אלה?

• את מעורה מאוד כחיי הסרטים הישראליים.
את חושבת שיש לנו סיכוי לעשות סרטים ברמה
בינלאומית, יום אחד?

זה החיים כיום בארץ. אני חי כאן, נושם כאן, מקטר כאן
וממשיך לעבוד כאן.

אני חושבת שהסרט הישראלי נמצא בהתקדמות מתמדת
ונוסף לכך סירטי גולן גרמו שתהיה התעניינות במה שקורה כאן
בשטח הסרטים. עם שני הגורמים האלה יש לנו סיכויים טובים.

ד ני אלה

ש מי

שידור
צל׳ש
פרש בודד

• לעורכת־הסרטים והבימאית סלי מלמה,
על סירטה האישי שפרש במירקע מעט
מתכונותיו של לייבלה וייספיש. דיוקנו של מי
שבעבר הרחוק שימש כשר־החוץ של נטורי־קרתא,
ושהפך בשנים האחרונות להסיר ניטשה,
חשף דיוקן של פרש בודד בחברה הישראלית
ובחברה הרתית שבה הוא חי. חיוניותו של
וייספיש, מהיחידים שבקרב אנשי הערה החרדית

אלימות מאחרי המירקע

שאותם אפשר למצוא בכל תוכנית־בירור
שיגרתית בטלוויזיה, בלטה דמותו של סבידור,
שפצח פיו בשיר יידיש, ועורר בקרב הצופים את
ההרגשה שבכנסת ה־ 11 יחסר סבירור המזמר מול
ח״ב מאיר שיטרית המזמר, שכבש לעצמו מקזם
במיצעד־הפיזמונים של הפוליטיקאים בישיבת
מרכז חרות.

מאחרי המירקע

עיתונאים למעז שתיקה
אחת הפסילות המוזרות בתולדות חטיבת־

ברשות־השידור השתרר בשבועיים האחרונים סיגנון של אלימות, המעיד על האווירה
במיץ.
מעשורהאלימות הראשון היה ערב שבועות. כאשר עובדי־הטלוויזיה נטלו והסתירו את י
הקלטת התוכנית על שמואל רותסקי, כאקט־מחאה על הורדת המישדד זה הזמן ופיטורי
עורכת־המישדד והמפיקה נאווה כחן ומגיש המישדר רם עברון.
רק כאשר איים מנכ׳ל רשות־השידור. אודי סירת, בהודעה למישטרה והכנסת המישטרה
למיידהטלוויזיה לשם חקירת הוחזר הסרט על רודנסקי למקומו.
הפרק השני היה כאשר חטפו חברים בנציגות־העובדיס של הטלוויזיה מידיו של ח כנר
את נוסח ההתנצלות שהיה עליו לקרוא מול המצלמת באוזני נעלה של משתתפת זח הזמן,
שהביאה להפלת התוכנית.
גס באשר הוחזר לירי ח כנר נוסח ההתנצלות היו עובדים שניסו בכוח למנוע את כניסתו
לאולפן לשם שידור ההתנצלות.
הכתבה נשלחה מתל־אביב לירושלים, או לא

שודרה. מנהל חטיבת־החרשות, יאיר שטרן,
הורה שלא לשדרה.
צחוק־הגורל הוא שכתבת קול ישראל,
כרמלה מנשה, שהקלטותיה באותה מסיבת־העיתונאים
נמחקו בשל גורם טכני, שאלה
מכתב־הטלוויזיה את סרט־ההקלטה של כתבתו,
ושידרה אותו במיסגרת יומן החדשות של קול
ישראל.
על פסילת־הדיווח על מסיבת־העיתונאים של
ההורים השכולים בטלוויזיה ליגלג אחד מבכירי
הכתבים במבט :״אחרי הורים־נגר־שתיקה
והורים־שכולים־נגד־שתיקה, הגיע הזמן לייסד
אירגון של עיתונאים ועורכים למען שתיקה.״

מסביב יה1ם הסער

אין זה סוד שמנהל־הטלוויזיה, טוביה סער,
מנהל בימים אלה קרב־הישרדות עקשני, כרי

התוכנית של שמואל רודנסקי. מאחר שבערבי
שבתות וחגים אין סער נוהג להגיע לבניין־
הטלוויזיה, בלט היעדרו באירועים הדרמתיים.
אחרי שעתיים של משא־ומתן עם העובדים
וניהול בפועל של הטלוויזיה, הבחין אורי פורת,
בהעדרו של סער. פורת העביר הודעה לסער
בביפר, והורה לו להגיע מייד לירושלים, לבניין
הטלוויזיה, כדי להצדיק את משכורתו ותפקידו.
ואכן, סער הגיע תוך פחות משעה לירושלים.

חקירה יסודית
סידרת הפירסומים במעריב, על אי־סדרים
אתיים במישדר הצרכנות כלבוטק, שבעריכת
רפי גינת, הדהים את המנכ״ל אורי פורת.
כתוצאה מפירסומים אלה הורה פורת על
פתיחת חקירה יסודית בעניינו של גינת.
במקביל הורה פורת אישית לגינת שלא להגיב
בכל כלי־תיקשורת על ההאשמות המוטחות בו,

לייבלה וייססיש עם מנחם בגין*
לא פוחד ממצלמה
שאינו פוחר מפני המצלמה, הביא דיוקן נדיר,
הבוחן את היהדות וערכיה, בכלים סובלניים
ומחשבתיים, שמעטים רומים לו. מכיוון
שוויספיש אינו הוגה־דיעות מבריק, אלא קוריוז

החרשות של הטלוויזיה התרחשה בשבוע שעבר,
כאשר נפסלה, מסיבות לא־ברורות, כתבה של
הכתב איתן אורן, שדיווחה על מסיבת־עיתונאים
של הורים שכולים בתל־אביב.

עורך גינת
אינו מגיב
אינטלקטואלי, ספק אם היו צריכים להתייחס
אליו כאל פילוסוף. ספק גם אם הטלוויזיה
החדשה היתה מתייחסת אליו בכלל אלמלא חבש
כיפה.

סבידור מתחרה בשיטרית
• לירה הכנסת, מנחם סבידור, שגנב את
ההצגה בתוכנית־הבירור, שנוערה לשמש הדרן
לשחקן שמואל רודנסקי לרגל קבלתו את פרס
ישראל באמנות התיאטרון. בין כל הבדרנים,

סיפור הכתבה התחיל בבוקרו של אותו יום,
כאשר עורך מבט, מיכאל קרפין, החליט לשגר
את אורן לסיקור מסיבת־העיתונאים, שבה מחו
ההורים השכולים על 40 הרוגי״יתר במהלך
הקרבות של מילחמת־לבנון לפני -שנתיים.
כתבתו של אורן נזהרה שלא להתייחס
לרברים שאמרו ההורים השכולים נגד אישי־ציבור
המתמודדים במערכת הבחירות.
י בחתונת בתו של וייספיש,

לשמור על תפקידו לעוד שישה חודשים, עד
לתום הקדנציה שלו כמנהל הטלוויזיה.
סער מנהלקרב־הישרדות זה מסיבות
חומריות, ולא תקשורתיות. מסתבר כי מנהל־טלוויזיה,
שאינו מסיים עבודתו לפני תום
הקדנציה שלו, מקבל מיספר מוגרל של
לשמור על
נקורות־פנסיה,המאפשרות לו
רמת־פנסיה של סגן־שר.
במיקרה זה גם רכב השרות (במיקרה של
טוביה סער: פגיו )504 נשאר ברשותו לתקופת־זמן
נוספת, והוא מקפל הטבות נוספות.
ההטבות הללו הן הסיבה היחידה, המחזיקה
עדיין את סער בתפקידו, שהרי מנכ״ל רשות־השידור,
אורי שורת, הפך מנהל־הטלוויזיה
בפועל. הוא עובר על תישבוצי התוכניות מחדר
שהותקן עבורו, ליד חדרו של מנהל־הטלוויזיה.
מחדר זה עוקב פורת אחרי כל המהלכים בבניין
הטלוויזיה.
מינויו של יאיר אלוני כיועץ המנכ״ל
לענייני טלוויזיה הוא תרגיל־עקיפה נוסף.
השיא בקרב־ההישרדות של סער התחולל
בישיבת הוועד־המנהל של רשות־השידור, שדן
בפרשת זה הזמן. מנהל מחלקת־התוכניות, צבי
(״צביקה״) שפירא, טען שטוביה סער ידע על
השתתפותה של אותה גרושה בתוכנית, ואישר
אותה, ולכן הוא בעל האחריות המיניסטריאלית
למישגה זה.
טוביה סער לא הגיב על האשמותיו של
שפירא.
עדות למעמדו הנחות של טוביה סער
כמנהל־הטלוויזיה בימים אלה התגלתה ערב
חג־השבועות, כאשר העלימו העובדים את

תוך התראה שכל תגובה של גינת תזמין נקיטת
צעדים מישמעתיים.
גינת, שקודם לפירסומים במעריב נבחר
לשמש כמפיק מישדר ליל־הבחירות בטלוויזיה,
עשוי להיות מועבר מתפקיד זה, שיימסר לידי
אנשי חטיבת־החדשות.

הקיץ ש ד עזרן
השדר חנן עזרן, שנבחר לשמש כאחד
ממגישי מישדר ליל־הבחירות בטלוויזיה, עשוי
לגלות למחרת ליל־הבחירות שמישדר זה היה
שירת־הברבור שלו במירקע.
ראשי המחלקה שוקלים את הפקדת עזרן על
אחת הדוכנות בחטיבת־החדשות, תוך שיבוצם
של כתבים אחרים במישבצתו במהדורת־החדשות
הלילית.

החצי השני
מסקנת מבקר־המדינה כלפי מנגנון רשות־השידור,
שהגיע בגביית אגרות־הטלוויזיה רק
לפחות ממחצית מחזיקי מכשירי־הטלוויזיה
במדינה, גורמת לחלק מחברי הוועד־המנהל
לאמץ הצעות לשינוי.
חברי הוועד עשויים לאמץ את הצעתו־בעבר
של שר־האוצר הקודם, יורם ארידור, למסירת
מערכת הגבייה של רשות־השידור לידי חברת־החשמל.
לטענת
חברי הוועד־המנהל יהיה ניתן לצמצם
בקרוב לחצי את מיספר עובדי המנגנון ברשות־השידור,
דבר שיביא להגדלת התקציבים הפנויים
להפקות מקוריות בטלוויזיה וברדיו, וגם להגדלת
מיספר משלמי אגרות־הטלוויזיה.
העולם הז ה 2441

תוכניות מועדפות
יום רביע
13.6
• סרט הנפשה: הד ר
דסים
5.30 דיבוב
בעברית) .גרגמל הרשע מנסה
להפוך את הדרדסים לאבן, אך
הוא עצמו הופך לפסל־אבן.
הדרדסים מחליטים ללמד לקח
— את ישנוני העצל, הם מתחפשים

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית

( — 10.25 מדבר אנג
יום
רביעי 13.6.84

יום שבת 16.6.84

לית)• פרק שביעי בסידרה
המבוססת על רב־המכר מאת
ג׳יימס קלאוול.

• סידרה קומית: קאובוי (25 — 9.30
דקות — ערוץ — 6מדבר אנגלית) .סידרה

• לילדים: היה היה — 4.30 שני
הערוצים — 25 דקות — מדבר ערבית).

קומית בהפקת חברת טיימס האנגלית, העוסקת במאבק
עתיק היומין בין פועלים ומעבידים. חברת מנ ס לבניה
משפצת בנייני מגורים. מנהלה הקשיש אינו יכול לעמוד
בהתחייבויותיו כלפי הלקוחות, מכיוון שהפועלים
•מסדרים״ אותו ומעמידים אותו במצבים מביכים...

סיפורים, שירים וריקודים לגיל הרף. התוכנית מוקרנת
בשעה מוקדמת יחסית. עקב חורש הרמדאן שבו מתחיל
השידור מדי יום ב״.4.00

יום שיש׳
15.6
• סרט קולנוע: גורלה
של אשה יפה (— 10.15
מדבר אנגלית) .סיפורה של

• סרט תיעודי: פנורמה 10.10 ערוץ 6
— 50 דקות מדבר אנגלית) .מדי שבוע
מקרינה הטלוויזיה הירדנית בשעה זו סרט תיעודי,
בדרר־כלל אנגלי, המטפל בנושאים מעניינים בתחום
הרפואה, החברה והכלכלה.

יום חמישי 14.6.84

מורחב של אירועים חברתיים ואמנותיים שהתרחשו
במשך השבוע החולף, אצל שכנינו ממיזרוז.

• קומדיה בלשית: ברני מילר (— 9.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה

י1ם ראשן! 17.6.84

• דוקומנטרי: לקראת שנת אלפיים (9.55
— ערוץ 15 — 6דקות — מדבר אנגלית).
סידרה דוקומנטרית קצרה, המתארת בוורוד את עולם
המחר על שכלוליו, המצאותיו והישגיו.

יום שי שי 15.6.84

• כדורגל 2.00( :בצהרים — שני
הערוצים — 60 דקות — מדבר אנגלית).
תחרויות כדורגל ממיטב הכדורגל העולמי, שהתקיימו
בשבוע החולף, באנגליה ובגרמניה המערבית.

יום רביעי, שעה 10.15
לזקנים ואומרים לו׳ שנרדם
אשה עשירה ומתבגרת, המחל־
300 שנה.
ליטה לעבור ניתוח פלאסטי
• סרט קולנוע: צעירי
לשם החזרת מראה נעוריה, של־פידדלפיה
10.15 סרט
תיקוותה עשוי להשיב לה גם את
שחור־לבן, מדבר אנגתשומת־הלב
של בעלה. בקלילית)
.מלודרמה ארוכה ומפוניקה
מפורסמת באירופה היא
עוברת טיפול, שיפוץ יסודי,
תלת, שבה צעירה מבנות פיל-
שממנו היא יוצאת זוהרת ויפה
דלפיה מעדיפה להינשא לבן
כבימיה הטובים. עם קבלתה את
מישפחה מיוחסת, ולא לצעיר
דמותה החדשה, היא מנהלת רומן
^ אחר בן דלת־העם שאותו היא
סוער עם גבר הצעיר ממנה
י ל אוהבת. מאוחר יותר מתאבד
בשנים רבות, קודם שהיא מנסה
י הבעל הצעיר, כאשר מתברר לו
להשיב את לב בעלה אליה.
שהוא נטול כוח־גברא, ואשתו
הצעירה מוצאת ניחומים ללילה
אחד בזרועותיו של הצעיר
שאהבה. כתוצאה מלילה בודד זה
היא מתעברת, והסרט ממשיך
ומספר את קורות הבן שנולד
.מקשר־אהבה קצר זה, ועל יחסי
הילוד עם מישפחת המתאבד,
לעומת יחסיו עם אביו הביולוגי.
הסרט הוא עיבוד מרומן שכתב
ריצ׳רד פאוואל, ובתפקיד
הראשי מופיע פול גיומן, ועמו
השחקנים ברברה ר1ש, אלכסיס
סמית, בריאן קית ואחרים. שנת
ההפקה. 1959 :

• קולנוע: סרט קולנוע צרפתי (— 6.30
ערוץ — 6מדבר צרפתית) .מרי שבוע ביום ששי

• סידרה:

1.00
1.30
3.00

סידרה קלילה עם שחקנים המתחלפים בכל פרק. בסידרה
סיפורים סאטיריים הומוריסטיים עם סוף מפתיע.

יום שני 18.6.84

• ספורט: מגזין ספורט 8.15 ערוץ 6
— 15 דקות — מדבר צרפתית) .תוכנית
המגישה לצופה לקט מאירועי הספורט בשבוע החולף
בצרפת ובעולם.
• סידרה דראמתית: כחול ואפור (— 9.30
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
המגוללת את סיפור מילחמת־האזרחים האמריקאית.

• סידרה קומית: שנינו ביחד (— 9.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית).
רב־משרתים אנגלי, אשר עבד שנים רבות בביתה של
מישפחת אצולה לונדונית עד שזו ירדה מנכסיה, מהגר אל
•העולם החדש״ ,ומתחיל לחפש עבודה בניו־יורק. הוא
מוצא במדור •דרושים״ מודעה של אשת־עסקים
אמריקאית, המחפשת סוכנת־בית. הבטלר האנגלי מציג
את מועמדותו וזוכה במישרה. בכל אפיזודה שזורות
סיטואציות קומיות רבות הנובעות מן השוני ברקע.

קומית שגיבוריה שניים: ג׳וואר אל־טושה הצנום והרזה,
הנוהג •לסדר״ את כל הסובבים אותו, ובעיקר את שותפו
במישרד״השידוכים שהם מנהלים, חוסני אל־ברזאן. הרבה
סיטואציות קומיות שניתן ליהנות מהם, גם אם לא יודעים
את השפה. הסידרה הופקה לפני כעשר שנים, ומוקרנת
בשידור חוזר לרגל חודש הצום המוסלמי, שבו מרבים
להתבדר ולחוד חידות.

כעל ימים של זוהר, בעוד שאצל
הצעירים מתעוררים ספקות
בשאלה: האם אכן היה קיץ 1938
קיץ אחד של ימי זוהר?

יום ראשון
17.6
• סידרה: דאלם (9.30
— מדבר אנגלית) .בפרק
החתונה נראית חתונתם השניה
של סו־אלן וג׳יי אר. בעיצומו של
הארוע מתגרה קליף בג׳יי אר
התגרות שסופה עימות פיסי בין
השניים- ,ההורס את מסיבת
החתונה.

דית) .בפרק מקום נחמד עוד
הרפתקה של קבוצת עריקי
הצבא האמריקאי, שבראשות
ג׳ורג׳ פאפארד מחלצים אנשים
שונים מסכנות שונות.

יום שליש•
19.6
• מותחן: קסלר (10.10
— מדבר אנגלית) .פרק
חמישי בסיירה הבריטית הנהדרת,
שבין כוכביה ניצה שאול.

• מותחן: לא יאומן כי
יסופר 10.30 מדבר
אנגלית) .בפרק הזדמנות
טיילור ופונדה: גורלה של אשה יפה
יום שישי, שעה 10.15
רה אחת 9.30 מדבר
צילומי הסרט נערכו באיטליה,
אנגלית) .בפרק קפה, תה או
ובתפקידים הראשיים מככבים
גיק נישבה ג׳ק בקסמיה
אליזבט טיילור והנרי פונדה.
הפתלתלים של אהובתו לשעבר,
בעוד ניסיונותיהן של קריסי
וז׳אנט לפקוח את עיניו בעניין
כוונותיה, אינם עולים יפה.

שבת
16.6

• סידרה: שלושה בדי
ווחש
המיזוח החינון(לבנון)
תוכניות לימים א -ה( א חדי הצהוייס) חדשות סידרה
סרט

• סידרה הומוריסטית: הבלתי צפוי (9.30
— ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית).

• קומדיה: תחבולות ג׳וואר (— 8.00
ערוץ 45 — 3דקות — מדבר ערבית) .סידרה

14.6

שוגוז

מעולות ממיטב התיאטרון הצרפתי, שצולמו במיוחד
לטלוויזיה.

מקרינה הטלוויזיה הירדנית סרט קולנוע צרפתי באורך
מלא.

• תעודה: בריגייט בארה 9.30 מדבר צר

תיאטרון: מן הבימה אל המסד הקטן
( — 7.00 ערוץ — 6מדבר צרפתית) .הצגות

יזם שלי שי 19.6.84

^ 1ו(?1ן ןן ע
פ תי ת) .פרק שני בסידרה בת
שלושה פרקים, המספרת על
השחקנית הצרפתיה הנודעה.
פרק זה מתאר את ימי השיא של
כוכבותה, בשילוב קטעים מתוך
סרטים נודעים שבהם כיכבה,
סיפורי עמיתים למיקצוע ודיווחים
חדשותיים מן העבר, בעוד
בארדו מספרת את גירסתה על
ימי כוכבותה, אותם חיים נטולי
פרטיות.

הירדנית. שירה, זימרה וריקודים בהשתתפותם של אמנים
ידועי שם.

• אינפורמציה: בשולי החדשות (10.50
— ערוץ 25 — 3דקות — ערבית) .סיקור

המתרחשת בתחנת־מישטרה בניו־יורק, ומציגה גלריה
של דמויות המאכלסות תחנת־משטרה, כגון: שוטרים
ובלשים, גנבים וכייסים, ואנשים הנקלעים בטעות
לתחנה. כוכב הסידרה הוא הל לינדון בתפקיד ברני מילר
שוטר החרש.

רוש וניומן: צעירי סילדלפיה

• בידור: המופע של מוצאי שבת 10.30( .
— ערוץ 30 — 6דקות — מדבר ומזמר
אנגלית) .תוכנית הבידור השבועית של הטלוויזיה

4.00 מערבון
7.00 סידרה
9.00 סידרה

• דראמה: מלון ימי
הזוהר 10.30 מדבר
אנגלית) .ררמת טלוויזיה בריטית,
המספרת כיצר בקיץ של
אחת משנות ה־ 70 יוצאים זוג
אנגלי, בתם ועימם ידידתה
הגרמניה, לחופשה במלון מיוחד
— מלון המחזיר את אורחיו אל
ימי הזוהר של קיץ ,1938 קודם
פרוץ מילחמת־העולם השניה.
הכל במלון זה מתנהל על פי
מינהגי ,1938 בלבוש, אוכל,
סיגריות, מטבע ואף במוסיקה.
המבוגרים מתרפקים על העבר

הולכת, עוד הרפתקה מוזרה
ומיסתורית כמו אלה המאפיינות
סידרה מעולה זו.

יום ש1י
18.6
• בידור: תהילה (8.05
— מדבר ומזמר אנגלית).
הפרק ברייקדאונס מביא
מעלילות בית־ספר לאמנויות
בניו־ יורק עם סיפור להיט
הריקוד האחרון, הברייקראונס,
שגם בישראל קמו לו כבר
מעריצים.

• קומדיה: מישהו מטפל
בך 9.30 מדבר
אנגלית) .הפרק סדרים חדשים
שמוסיף ומביא מהרפתקות
צוות עובדי חנות כולבו גדולה
בלונדון.

• מותחן: צוות לעניץ
( — 10.50 מדבר אנג-

יום שלישי, שעה 10.10

הסידרה מתארת ניסיון להתחקות
אחרי עיקבות התנועה
הנאצית, המחדשת ימיה כקדם
באירופה.

ומעצבי־וואוננה יש תדמית מסו״מת: הם גבו- .
אבר המעצבות מוסיפות למיקצוע נימה שונה

!32611ה׳*7/3/
יש לה ריעות מגובשות: היות ואני
אשה, ואשה ספורטיבית, אני מעצבת
בסיגנון זה, האהוב עלי. יחד עם זאת
אני שמה דגש על הנשיות והרוו• אני
אוהבת לראות אשה — אשה, לא
במיסגרת נוקשה.
נורה מכינה בכל עונה קולקציה של
בגרים מוכנים וקולקציה לבגדים
בהזמנה, בדרו־כלל לאירועים חגיגיים.
הבדים שאיתם היא עובדת, הם
בדי־כותנה רכים, המשולבים עם

1\ 1ךךך ! 111ךדך מעצבת-אופצה חיפאית, המוכרת גם בתל״
\ ו 1 /1 111 11ן אביב. היא מעצבת אוסגה בשילוב חרוזים,
ריקמה ואפליקציות וגם משחזרת נוסטלגיה מבדי־כותנה, טריקו וקטיפה.
ץ ץ עצבי־האופנה לנשים הם
ברובם גברים. אוהבי־נשים או
שונאי־נשים. בעולם האופנה, בעיקר

בחו״ל, ידועים כריסטיאן דיור, איב
סאן־לורן, ג׳יאני ורסאצי, קלוד מונטנה
ועוד. השמות בארץ הם גדעון אוברזון,

עודד פרוביזור, עודד גרא ורפי
יעקבזון•
אבל קיימות גם נשים מצליחות,
המעצבות אופנה לנשים והמושכות
בחוטים והמחליטות מה תלבש
הישראלית וכיצד תיראה, אילו בדים
ילטפו את גופה, איזה צבעים יבליטו
את חמוקיה וכמה היא תשלם עבור
התענוג.
ספורטיבית ורכה. אחת מהן
היא נורה פרידלנדר, מעצבת־אופנה
ותיקה, שלא עושה הרבה רוח ורעש
מסביב לשמה. היא יושבת בסטודיו
שלה, הנמצא באזור ריזנגוף ומלבישה
את לקוחותיה, נשים נאות, מטופחות

ולא תפרניות.
נורה, בוגרת אמנות, גרפיקה, פיסול
ורישום, למדה עיצוב־אופנה בלונדון
ואצל פיני ליטסדורף. זה היה מזמן,
לפני 15 שנה.

!>1 1 7ח ד 1ה ח 1ך( | 11 בחולצת. מתנה׳) עיצבה לקיץ זה טגנוגות
שונים במחירים שונים, מזול ועד

יקר. דוגמה משמאל: שימלת״ערב שחורה מפישתן עם שרוולי טאטן.

שנטונג, בדי־פשתן, משי״סאטן, סריגים
וטריקו.
היא נותנת בבגד נפילות מאוד
עשירות ועובדת השנה הרבה עם ציבעי
לבן, חול, אדמה וחאקי, שמהם היא
מעצבת שמלות, חליפות, אוברולים
ומערכות. מחיריה: אוברול — 150
דולר ובגד בהזמנה — 150־ 550 דולר.
צעיר ונמוך. גם אתי קרן מצוייה
בסביבות דיזנגוף. אתי הקוקטית
מעצבת ביגדי־נשים כבר ארבע שנים.

היא מעולם לא למדה זאת, אבל
כישוריה, כשרונותיה וטעמה וכמובן
ניסיון השנים והביקורים התכופים
בחו״ל עשו את שלהם וזאת אפשר
לראות בבגדים האופנתיים, המילה
האחרונה של אירופה, שאותם היא
מעצבת.
לקיץ זה עיצבה שמלות־כותנה בקו
צעיר, בגיזרת טרפז, כיסים בולטים,
ללא קו מותן, כך שאפשר לשחק עם
הדגם וללובשו בלי או עם חגורה,

ך 1ך 1ך ^ 1ךךך אוהבת לראות את נשותיה אופנתיות,
1 1 4 / 1רכות ונשיות, לא במיסגרת נוקשה.

מעצבת״האופנה פרידלנדר מעצבת בגדים מוכנים ובגדים בהזמנה.
הנרכסת בגובה הרצוי, במותן, מתחתיה
או מעליה.
גם שמלות צרות, בציבעי שחור־לבן
ושאר צבעים טיבעיים, נראות בקולקציה
העשירה של אתי. היא שואבת את
רעיונותיה מהגדולים ומוסיפה נופך
וטעם אישי. גם המיכנסיים החדשניים
שהיא עיצבה לקיץ מיוחדים: גיזרה
נמוכה או, כפי שהם נקראים בז׳רגון
הצרפתי, ט אי בס (מותן נמוכה) .הם

שמוטים, רחבים ועשויים כותנה.
אתי ממליצה ללבוש את בגדיה עם
נעל או סנדל שטוח, שגם אותו היא
מעצבת והיא מסבירה, כי אלה בגרים
בסגנון זרוק, הם לא מתוכננים ללבישה
עם נעל עקב גבוה, הגורמים לבגר
להיראות ״דודתי״.
המחירים: שמלות־כותנה —
28,000— 12,000 שקל, מיכנסי־כות־נה
— ,15,000— 10,000 נעלי־בלרי־

1711^ 1ד | 1 \ 1ח 1מעצבות אופנה לא קונפקציה
ולא אופנת עילית. משהו ב־
1 1| / 11
אמצע, אבל לא קונבנציונלי. הצבעים השולטים הם

ו ^ ןךי דן ד | 1ך ך ־ ךדל (משמאל) מעצבות את אופנת. ראש איג־
\ 1 1 1 1 1 1 11 1דיאני״ .רן בוגרות שנקר ויש להן ראש
סופר־אופנתי. הדגמים אצלן משתנים כל חודשיים. למעלה: אוברול.

שחור, לבן, בז׳ וחום והדגמים -חליפות, ז׳קטים
מחוייטים, חצאיות צרות, קלוש ושמלות־אוהל.
למעלה: מיקה בשימלה מנומרת ואנט במיכנטיים.
נה שטוחות — ,12,000 מגף־סנדל
שטוח — ,17,000 נעלי־בד שטוחות
5,000 שקל.
זרוק וטבעי. אילנה כרמלי
וירדנה זיו עובדות על חידושים
מסעירים ומחדשות לעיתים מזומנות
את הקולקציה העשירה שהן מעצבות
עבור ראש אינדיאני. אילנה הג׳ינ־ג׳ית
בת ה־ 28 וירדנה בת ה־ 31 הן
בוגרות שנקר :״התחלנו לעבוד בראש
אינדיאני עוד כשהיינו סטודנטיות,
לפני ארבע שנים. היום אנחנו עובדות
עבודת־צוות, שלושה אנשים, שתי״ו
וניסים (מזרחי, בעל ראש אינדיאני).
״אנחנו יושבים ומשוחחים על
הנושאים והצבעים ומגבשים קולקציה.
כל אחד זורק את רעיונותיו, אחר־כך
אנחנו הולכות הביתה ועובדות על
הרעיון. כשנפגשים, מראים את
התוצאות.
״אין אצלנו ירדנה עיצבה, אילנה
עיצבה, הדגש הוא על הכל ביחד. כל
דגם הוא של שתינו. אנחנו בראש אחד,
מאל״ף עד ת״ו, כיוון האופנה הכללי
שלנו הוא קו צעיר וזרוק. כשאנחנו
מעצבות דגם, אנחנו חושבות על כך
שיהיה נוח, לביש וחתיכי ויחד עם זאת
יוצרות גיזרה שתתאים כמעט לכל גוף,
גם אם אותה אשה היא לא בדיוק

14| 1| 1ך״|1ץ 1\ 1ך היא אומנס תמלילנית, אך היא ( 0מעצבת שמו
נ ו 111\ 11 1#1לות״נלה בסימון רומנטי מבדי־תחרה עתיקים,
שהיא מוצאת בשוקי״אנגליה. שימלותיה הן לבנות וגם בציבעי פסטל.
(המשך מעמוד )33
דוגמנית. גם אנחנו לא דוגמניות,״
אילנה 1,60 מטר וירדנה נמוכה ממנה.
לקיץ הן עיצבו קולקציה הבנויה
מכמה נושאים, מראה־הכתמים, הטאי
דאי, שהוא סגנון המראה הטבעי,
כד־כותנה צבוע בעבודת־יד בצבעי
חרדל, ורוד, אפור, כתום, אדום, ממנו
הן עיצבו אוברולים שמחירם 7,300
שקל.
עכשיו גם התחילו בעיצוב אביזרים
מגומי שחור .׳המחירים: חגורת״גומי
צרה — 1,500 שקל, רחבה — 2,600
שקל, שרשרת־גומי 1,300 תיק
קטן — ,3,500 גדול — .4,500
משהו באמצע. מיקה ואנט,
שהיו שכנות דלת מול דלת, החליטו
לפני למעלה משנה לפתוח סטודיו
לאופנה מיוחדת שאותה לא יראו
במקום אחר. הן שכרו דירה קטנה
בצפון תל־אביב, שטחו בה שטיחים,
תלו וילונות והציבו את הקולקציה
ממעשי ידיהן.
״אין לנו עשרות דגמים,״ אומרת
מיקה בשן .״אנחנו לא קונפקציה ולא
אופנת עילית. אנחנו משהו באמצע.״
לקיץ הן עיצבו שמלות, חליפות
וז׳קטים מחוייטים עם כתפיים גדולות
ומיכנסיים רחבים במראה היפאני,
חצאיות צרות וחצאיות קלוש רחבות
מבדי־כותנה ולינן. וכן שמלות־אוהל
ענקיות ורחבות מבדי טריקו,
כשהצבעים השולטים הם שחור, לבן,
בז׳ וחום.
המחירים: חליפה מחוייטת מלינן או
כותנה (ז׳קט ומיכנס או חצאית) —
150 דולר: שימלה או חליפה מטריקו
— 80—60 דולר, שימלת־נמר
מכותנה — 90 דולר.
שיחזור הנוסטלגיה. אורנה
מרבק היא חיפאית בת ,34 נשואה פלוס
שתיים. היא למדה עיצוב־המוצר
ותכשיטנות ומתייחסת לאופנה כמו
לציור, פיסול ואמנות.
את רעיונותיה שואבת אורגה
מז׳ורנלים ומתצוגות־אופנה בארץ,
ובכלל, כשהיא רואה בד, היא מדמיינת
כבר מה תעשה ממנו.
אורנה עובדת הרבה על שילובי
חומרים עדינים וגסים. היא לא מהססת,
וכל מה שנראה לה מתאים מתלבש על
הבגד.
הקיץ משלבת אורנה בדי־טריקו עם

אפליקציות של חרוזים סאטנים
ותחרות. היא יוצרת חולצות, מיכנסיים
ומערכות בצבע לבן, שמנת, חום, בריק,
אדמה וחום חולי. היא מעצבת בלייזרים
בסגנון הקו הישן, עם כריות גדולות
מאוד, מבדים מנוקדים בשחור ולבן,
צהוב לימון ולבן, ירוק איזמרגד ולבן.
היא רוצה לשחזר את הנוסטלגיה.
המחירים: חולצת־טריקו — 40
דולר, שמלת־טריקו — 100 דולר,
בלייזר מנוקד — 100 דולר, חגורות
מקטיפה וסאטנים, חגורות מצויירות

מעשה־יריה — 30 דולר.
אוסנת־צנע. רורין פרנקפורט
הידועה מגדירה את עצמה כמעצבת
לכל ובכל סכום. השנה עיצבה דורין
שחורת״השיער, שסימלה המיסחרי
האישי הוא לבוש שחור, כמה קולקציות
בכיוונים שונים: מראה הטוש,
שהוא בעיקר טו״פים, כשהעליוניות
מטריקו, במראה חתיכי, צעיר, בצבעי
ניאון של כחול מזעזע וירוק ניאון,
אדום וכחול וצבעים אחרים במחיר
3.000 שקל לטופ.
מראה נוסף הוא בגדי סדנאות־יוצרים:
כל שלושה חודשים עובדת
דורין עם שני מעצבים צעירים והפעם,
בקו אופנת בגדי־הצנע מבדי־כותנה
וטריקו, עם הדפסים משנות ה־50
בצבעי לבן, חאקי, שחור, כחול ואדום
במערכות לבוש של טוניקות,
סראפנים, חולצות צמודות וזרוקות
ומיכנסיים. מחיר כל יחידה זול —
2.000 שקל בלבד.
קו שלישי הוא דורין פרנקפורט
לבוטיקים, זהו קו סופיסטיקייטד.
בדים בצבעי שחור, לבן, חום, זהב,
אפור, כסף כתום ושזיף. חצאית
ששה־חלקים, צרים למעלה ומתרחבים
למטה. חצאיות קלוש, חולצות
ומיכנסיים. הבדים הם אלגנטיים —
סאטנים כבדים, משי, ז׳ורז׳ט, כותנות
ויסקוזה, משי וגם סריגים כשהמחירים
הם 25,000— 19,000 למערכת.
קו נוסף — תפירת אופנה עילית
מבדים מקומטים ובגזרות יווניות של
טוניקות ארוכות כשקומבינציית
הצבעים היא מירקם של זהב ושחור או
כסף ושחור.
הכלה היא כוכב. גם שימרית
אור, התמלילנית, עוסקת בעיצוב
אופנה ייחודית. כבר 12 שנה. בשנים
האחרונות היא מתמקדת ביצירת
שמלות־כלה בהשראה של כלות העבר.
השמלות עשויות תחרה עתיקה,
באטיסט שווייצרי, וואל, ז׳ורז׳ט, משי,
ריקמה וחרוזים.
את הבדים המיוחדים משיגה
חתונה,
שימרית בשווקי־לונדון.
אומרת שימרית, זו הצגה קטנה (או
גדולה) .הכלה היא כוכב ההצגה. הערב
כולו שלה והיא צריכה להיראות
במיטבה וגם להרגיש נוח.
שמלותיה של שימרית הן שונות,
ולא קונבנציונליות, ומחיריה הם:
להשכרה — 200— 150 דולר
ולמכירה — החל מ־ 250 דולר.
תמרורים נתמנה לפצ״ר (פרקליט צבאי
ראשי) צה״ל, תת־אלוף בן־ציון
פרחי .46 ,פרחי הוא יליד בולגריה,
שעלה ארצה בגיל ,10 היה קצין הנדסה
קרבית (שהתמחה בחבלה ובמיקוש),
עזב את צבא־הקבע בגיל צעיר כדי
ללמוד מישפטים ושב לצה״ל אחרי
כמה שנים, כדי לקחת חלק בבניית קו
ברלב, לאורך תעלת־סואץ. לאחר מכן
עבר פרחי את המסלול המישפטי
הצבאי, מתובע צבאי עד שופט בבית־הדין
הצבאי לעירעורים.
נתמנה לסגן נשיא בית־המישפט
לשלום (נושאי פלילים,
תעבורה ובתי־דיו עירוניים) בתל־אביב,
חיים אילת .49 ,הוא יליד
הונגריה, שעלה ארצה בגיל ,3אב לבן
ושתי בנות, שהיה היועץ המישפטי של
עיריית גבעתיים, ואחר־כך, משך שנים,
שופט שלום.
נישאו בבוורלי״הילס, קליפורניה,
סילבי ורטן ,39 ,וטוני
סקוטי .43 ,אלה הם נשואיה השניים
של ורטן, מלכת־הפופ הצרפתיה, שנולדה
במיקרה בבולגריה, שם שימש
אביה כדיפלומט צרפתי. בעלה הראשון
של ורטן היה מלך הרוק ג׳וני האלידיי,
שלו ילדה בן, בטרם התגרשה ממנו.
בעלה החדש, השני, הוא איש־עסקים
אמריקאי, אמרגן עיסקי־שעשועים
מצליח.
נחוג במרכז החלל באלבמה,

(וושינגטון, מוסקבה) ,שהיה מקורב,
בשעתו, לווינסטון צ׳רצ׳יל ולחיים
וייצמן גם יחד. ברלין, יליד ריגה
שבלאטוויה, הוא בנו של מהנדס,
שהיגר לאנגליה לפני יותר מ־ 60 שנה,
והזוכר עד היום את ביקורו הראשון
בארץ, בשנת , 1934 שאותו סיים
בפגישה מיקרית, שהרשימה אותו
מאוד, עם סטודנט צעיר בשם אברהם
שטרן, שנודע יותר מאוחר כיאיר,
מייסד לחיי (לוחמי חירות ישראל)
ומפקדו הראשון.
נחוג במונטה־קרלו, יום־הולד־ --י•
תו ה־ 74 של דאק־איב קומטו, חוקר
המעמקים התת־ימיים, המבלה ארבעה
חודשים בכל שנה בארצות־הברית, שם
הוא עובד על פירסומיו לטלוויזיה,
לספרים ולעיתונות: עוד ארבעה
חודשים במונאקו, שבה הוא מנהל את
המכון האוקינוגראפי, וארבעה חודשים
נותרים על סיפון ספינת־המחקר שלו,
קאליפסו, שהיא שולת־מוקשים
אמריקאית לשעבר. קוסטו, שהיה משך
30 שנה קצין בחיל־הים הצרפתי, לא
חדל לצלול, לשם מחקריו, עד עצם
היום הזה. הוא צלל לאחרונה לעומק
האסור של 115 מטר. קוסטו הוא איש
רב־גוני, השולט בחמש לשונות
(צרפתית, אנגלית, גרמנית, ספרדית
ורוסית) והמצליח, בעיתות-הפנאי שלו,
גם לצייר וגם לחבר מוסיקה רצינית.
נחוג יום־הולדתו ה־ 77 של

במאי כונים
מלונדון לצייזבאטרון
ארצות־הברית, יום־הולדתה ה־ 27 של
בייקר, קופת־ניסוי זעירה (מישקלה:
פחות מקילו אחד) ,שטיסתה בחלל,
לפני 25 שנים, סללה את הדרך לטיסות
האסטרונאוטים האמריקאיים.

אתי קון

מעצגת״אופנה פאריסאית בישראל: מיפנסיים רחניס,
חצאיות רחבות וגם סנדלים ונעליים שטוחות. סימון
זה נחשב לסיגנון זרוק, המילה האחרונה של שגעונות־חאופנה.

נחוג יום־הולדתו ה־ 47 של
הרכ ישראל מאיר לאו, רבה
הראשי של נתניה. לאו הוא יליד פולין,
ניצול־שואה (אחד הילדים הבודדים
ששרדו ממחנה בוכנוואלד) ,הוסמך
לרבנות בגיל .28 ייחוסו הרבני כולל
את העובדות שהינו דור 35 במישפחתו
על כס־הרבנות וחתנו של הרב הראשי
של תל״אביב, הרב יצחק ידידיה
פרנקל. לאו, אב לשתי בנות ולשני
בנים, הוא אחד המרצים המבוקשים על
נושאי דת ויהדות גם בחוגים חילוניים.
נחוג בג׳דה, סעודיה, יום-
הולדתו ה־ 59 של אידי אמין דאדא,
רודן־הדמים לשעבר של אוגנדה, החי
בג׳רה מקיצבה שנתית של 300 אלף
דולר, המוענקת לו מבית־המלוכה
הסעודי. לפי עדות ראש עיריית ג׳דה,
מבלה אמין את ימיו בתפילה ובהגדלת
מישפחתו, המונה עתה 30 איש, כולל
ארבע נשותיו.
נחוג יום־הולדתו ה־ 65 של
שמואל כינים, בימאי(התיאטרון
הקאמרי) ,אב לשלוש בנות, שלמד
את אמנותו בלונהון ואשר החל את
דרכו בלהקת הפלמ״ח, הצ׳יזבאטרון.
נחוג באוכספורד, יום־הולדתו
ה 75-של ישעיהו כרלין, הוגה־דעות
ודיפלומט בריטי לשעבר

יצחק זיו־אכ, יו״ר מרכז התאחדות
האיכרים, שכובד לרגל יום־הולדתו
בתואר יקיר מושבות הגליל. זיו־אב,
יליד רוסיה ובנו של יצרן קתות־רובים,
היה איכר במגדיאל, עיתונאי בהבוקר,
(יומון הציונים הכלליים, קודמיהם של
הליברלים) ,וראש אגף־יחסי־הציבור
הראשון של מישרד־הביטחון. לאחר
מכן שימש במשך עשרות שנים
כמנכ״ל התאחדות־האיכרים.
נחוג 4יום־הולדתו ה־ 84 של ד״ר
זאב וילנאי, יליד חיפה ואחד
מוותיקי חוקרי ומדריכי ידיעת״הארץ,
מחברם של עשרות מאמרים, מחקרים
וספרים, מתולדות הערבים והמוסלמים
בארץ־ישראל ועד למצבות־קודש
בארץ־ישראל.
התאבד בהרצליה, בגיל ,54
סרופסור(להיסטוריה) אוריאל טל,
איש אוניברסיטת תל־אביב, יליד
אוסטריה, שעלה ארצה בגיל 11 ואשר
התמחותו בהיסטוריה ישראלית היתה
בתחום השואה ובתולדות יהודי מרכז־אירופה.
בצוואתו ביקש טל להיקבר
בטקס חילוני.
נפטר מהתקף־לב במישרדו
בקאהיר, בגיל ,58ד״ר פואד מוחי
אל־דין, ראש ממשלת מצריים, רופא
בהשכלתו, שהיה גם המזכיר הכללי
של מיפלגת השילטון המצרית —
המיפלגה הלאומית הדמוקרטית —
אשר זכתה, לפני שבועיים בלבד,
בנצחון מוחץ: ב־ 390 מתוך 448 מושבי
הפרלמנט.
העולם הז ה 2441

מגיע לך דיוק כמו כחילופי
וספל תה אמיתי

המשמרות, אדימת של ג׳נסלמן אנגלי
...לפגי שאתה מגיע ללונדון
כ ב1־ /1,ס ע

נסיון של 36 שנות טיסה, צי מ טו סי ם חדיש, דיוק מבצעי מ ה טובים ב עול ם ושרות מעולה.
אל על — כי לך מגיע להיו ת מאו שר.

החלטה נבונה.
ביוון והאיים השעון הרשמי הוא שעון
השמש ...הזמן זורם לאיטו ונוסך בך
שלווה נפלאה. סביבך פרצופים
מחייכים תמיד וטרדות היום יום
הרחק מאחוריך.
לכן כל זמן הוא הזמן המתאים לקפוץ
לחופשה ביוון והאיים. יוון תמיד
מקבלת אותך בחיוך ופורשת לפניך את
קסמיה: לטייל בין העתיקות, לתפוס
שלווה באיים, לטעום משמחת החיים
של היוונים: כל אלה מחכים לך קרוב
קרוב ובמחיר נמוך.

חובדת צבעונית חינם!

עם אולימפיק ליוון החלטה נבונה!

חוברת צבעונית מהודרת על אפשרויות
הנופש והטיול ביוון -חינם לכל
דורש, בסוכנויות הנסיעות
או ב״קדמוס״.
טל 33/4 286648 .־.03-2964

אולימפיק יוצאת ליוון יום יום
בטיסת בוקר נוחה. אתה נוחת
לפנה״צ באתונה, ומשם ממשיך
ליעדים אחרים.

7116 11116111<111011<11^111106 01 01*6606

אשכוליות
ב־ 30 בחודש מאי התחלתי לאכול עשב. עד
ליום הזה הייתי אשה ואם בישראל. ב־ 30 במאי
84׳ הפכתי להיות פרת־הבשן.
ואולי הוא צודק הכהן־אבידוב הזה. שנים
שאני גרה בארץ הזאת. כשהייתי ילדה קטנה יצא
אבי למילואים ולמילחמות ודאגנו לו ופחדנו
וחיכינו לו שיחזור. אחר־כך נישאתי, ושלוש
פעמים בשנה ראיתי את בעלי יוצא מהבית עם
תרמיל על השכם, פעם למילואים ופעם
למילחמה, ואף פעם לא הייתי בטוחה שיחזור.
חיכיתי לו והתפללתי לשלומו ולשלום חבריו.
אחר כך נולדו הילדים. שני; בנים. רק אם
ישראלית שנולדים לה שני בנים יודעת את הפחד
הנורא שנולד יחד עם לידת הבנים.
מגדלים אותם ואוהבים אותם וכל פעם סופרים
את השנים שנשארו להם עד ליום הגיוס. עוד 15
שנה — עוד 12 שנה — עוד 9שנים וכל שנה
שעוברת הפחד מתקרב וגדל. ובזמן הפחד הפרטי,
כמעט כל ערב בחדשות, מזכירים לך שבנים
אחרים של אמהות אחרות נהרגים. לא על שלום
הבית שלהם, אלא על הגנת הדרוזים מפני
השיעים ועל הגנת השיעים מפני הדרוזים וכל
השאר.
כל אשה שיכולה לחיות כאן ולגדל בנים
ולדאוג ולפחד ולא לישון בלילה, ועדיין להיות
בן־אדם מתפקד ומאושר ואיכפתי ואוהב — מה
כבר אפשר להגיד עליה אם לא פרה?
כל הכבוד לך מאיר כהן־אבידוב. באמת אתה
מתפתח כל הזמן. לפני שבועיים היית מומחה
גדול בענייני מנטאליות ערבית (שמעתי שהם
נעלבו) ,והנה היום אתה כבר מומחה בבעלי־חיים.
דווקא מתאים לך.

מע\חאות
סבלנות

מהר מהר לפני שעונת האשכוליות נגמרת.
הנה רעיון לפתיחת ארוחת־בוקר חגיגית,
לארוחת ארבע עם כוס־קפה, או אפילו למנה
אחרונה חמצמצה וטעימה.
חותכים אשכולית לשניים, מפזרים עליה
כפית סוכר (הכי טוב זה סוכר חום, אבל לא
מוכרחים) בוזקים כפית ליקר מהסוג האהוב
עליכם ומכניסים את הדבר הזה לתוך הגרילר
המחומם לדקה או שתיים.
ניסיתי את זה וזה ממש יופי. סיפרתי את זה
לחברה שלי בשביל להשוויץ קצת והיא מייד
אמרה ״זה כלום, ניסית לשים על האשכולית קצת
קצף ביצים ואז להכניס לגרילר?״ אני עוד לא
ניסיתי, אבל היא אומרת שזה טעים וחגיגי מאוד.

עצות
עו ס א

נותר טעוני בצפון איטליה

כבר סיפרתי לכם שכל ספר־ילרים שמגיע
אלי הביתה, עובר קודם כל ררך הידיים, העיניים
והראש של אסף, בני בן זד 8וחצי. ורק אם הוא
אני כל הזמן פוחדת שזה יקרה לי שוב. לפני
ממליץ, אני קוראת אותו ואהר־בך מספרת לכם הרבה שנים, כשהייתי ילדה קטנה בירושלים,
מה דעתי עליו.
ידעתי שבמרחק כמה קילומטרים מהבית שלי
השבוע קיבלתי שני סיפרי״ילדים ושמתי באבו־טור, נמצא הכותל המערבי. אנשים דיברו
אותם על יד המיטה שלו בערב. לביקורת על זה. אלה שראו אותו לפני המילחמה דיברו
ראשונית. בבוקר ניגש אלי הילד, הושיט לי את
עליו בגעגועים, אלה שאף פעם לא ראו אותו
אחד הספרים ואמר :״תשמעי, כדאי לך לקרוא את חלמו עליו.
הספר הזה. משעמם־משהו. קראתי אותו עד הסוף,
אנחנו, ילדי אבו־טור, טיילנו הרבה בסביבה
כי כל הזמן קיוויתי שאולי יקרה משהו מעניין. ועל כל בית גבוה(לא היו אז הרבה כאלה) ניסינו
אבל עד הסוף לא קרה כלום.״
לטפס כדי לנסות ולהשקיף על העיר העתיקה
שאלתי אותו מדוע הוא רוצה שאני אקרא ספר
ואולי לראות את הכותל. אף פעם לא ראינו אותו.
משעמם, והוא ענה שדווקא נראה לו חשוב מאוד,
במשך השנים נהיה הכותל, בעינינו הילדים,
לקרוא ספר כזה פעם בכמה זמן, כי אחר־כר יש
כבוד לספרים טובים באמת ואפשר להגות מהם י ^ י
אפילו יותר מאשר בדרך־כלל.
והמייגע של עירבוב פירות, כתישתם, השרייתם,
ערבובם באלכוהול וכדומה, ואז(אחרי 40 דקות)
הגענו לפואנטה שהיא השורה האחרונה האומרת:
״מלאי בקבוקים והשאירי אותם במקום אפל
למשך שנה. אחר־כך תשתי.״ בחוסר־סבלנות
יוצא מהכלל גירשתי את חברתי מהבית ואסרתי
עליה לבזבז את זמני היקר בהמצאות של ארצות
ניטראליות שיש להן את כל הזמן שבעולם.
אל תדאגו. ממני לא תקבלו שום מתכון מהסוג
הזה. אבל כל העניין הזכיר לי שגם לאמא שלי יש
כמה פטנטים בנושא אלכוהול תוצרת־בית.
בבקשה:

ליקר פטל
קונים בקבוק וודקה ושותים ממנו כוסית אחת
גדולה. למקום שהתפנה בתוך הבקבוק מכניסים
מיץ פטל ממותק ומנערים את הכל ביחד.

ליקר דמוי קואנטרו
קונים אלכוהול נקי (אמא שלי אומרת
שאפשר לקנות את זה) מכניסים לתוכו קליפה
של תפוז אחד, אבל רק את הקליפה הכתומה,
אחרי שהורידו ממנה ממש את כל החלק הלבן.
מכינסים גם גביש אחד של סוכר, סוגרים את
הבקבוק ומחכים שבוע. לא נורא, נכון?

אחד הדברים הכי מעצבנים בעולם זה סבלנות.
אתם מכירים את אלה שיש להם כל הזמן המון
סבלנות? לוקח להם שעה להתלבש, שלוש שעות
לבחור חולצת טריקו בחנות, עשרה ימים להחליט
לאיזה סרט הם ילכו בעוד חודש ועוד כהנה וכהנה
סבלנויות מורטות עצבים. אחד העמים הכי
סבלניים בעולם הם השווייצים. תאמינו לי, יש לי

כמה חברות מהגולה הזאת. אחת מהן הגיעה אלי
לפני כמה ימים ובידה עיתון שווייצי לענייני
מתכונים. כשימחה גדולה ואיטית היא קראה לי
מתור העיתון איך עושים ליקר לבד בבית(מלבד
סבלנות, הם חזקים מאוד גם בענייני חיסכון,
השווייצים האלה).
הקשבתי ברוב סבלנות לתהליך הארוך

ליקר ברי שם
גם כאן משתמשים בוודקה (הכי זולה) .לתוך
בקבוק מכניסים כמה מסמרי ציפורן, וכמה טיפות
של תמצית שקדים(מה ששמים בעוגה) .מחכים
שלושה ימים.
לחיים!

משהו רחוק ובלתי מושג. למעשה הכותל היה
בשבילנו האלוהים. משהו שכולם יודעים שהוא
ישנו, אבל אף פעם לא נראה אותו. משהו קדוש.
כמה שנים אחר כך פרצה מילחמת ששת־הימים
והכותל נכבש, או שוחרר, או איך
שקוראים לזה. למחרת היום, כשעדיין התפוצצו
פצצות ומוקשים ונורו יריות מכל עבר, לקחתי
את חברתי ערלה (שהיתה מספיק מטורפת כדי
להצטרף אלי) ,והתחלנו את התגנבות היחידים
שלנו לעבר הכותל. האזור שרץ צבא שלא נתן
לאף אחד לעבור ׳,אבל בעזרת הערבית הצולעת
של ערלה והחוצפה האיומה של שתינו, התקדמנו
לעבר המטרה.
אני זוכרת שהיינו ממש מרוגשות, גם
מההתפלחות וגם מהידיעה שהנה עוד מעט
נגשים חלום וניגע באבנים של האמונה של עם
ישראל. ואז פתאום עמדנו מולו והוא היה סתם
קיר מכוער ומוזנח בתוך אזור מכוער ומוזנח. אני
לא זוכרת שום אכזבה יותר גדולה מהאכזבה של
הרגע הזה. הבטנו על הקיר שוב ושוב וקיווינו
שעוד מעט יעבור איזה רטט של קדושה, אבל
שום דבר לא עבר. הסתכלנו אחת על השניה
והתחלנו ללכת הזרה.

בעוד שבועיים אני נוסעת לאיטליה. אבל לא
סתם לאיטליה שבה כבר היינו כולנו, אלא
לצפון־איטליה, לעיירה קטנה ומאוד ציורית בשם
אסולו, ששם, לפני הרבה שנים, אני נולדתי. מאז
שעזבתי את מקום הולדתי לא חזרתי אליו.
בהתחלה, כי הייתי קטנה ולא יכולתי לנסוע
לשם, ואחר כך אני לא יודעת למה. עכשיו אני
חושבת שאולי בכוונה לא חזרתי לשם, כדי לפתח
געגועים למקום הולדתי. וזה הצליח. כל יום
שעובר ומקרב את הנסיעה שלי אני מתגעגעת
יותר. הורי סיפרו לי כל פרט אפשרי על המקום.
אני יודעת שיש שם איסור על בניה חדשה
ושכל העיירה מלאה בטירות עתיקות ובתים
ישנים מאוד. אני יודעת שלאונורה דוזה (החנה
רובינא של איטליה) ניהלה שם פרשיית אהבים
סוערת עם דה־אנונצ׳יו (האלכסנדר פן שלהם)
ואני יודעת בדיוק באיזה כנסיה מנגנים מוסיקה
כנסייתית ובאילו חודשים.
כל העניין נראה לי כמו לחדור לספר מעניין
על המאה ה־ 19 ולהיהפך לאחת הדמויות
הפועלות. אלא שכל פעם שאני מספרת למישהו
לקראת מה אני הולכת ומה אני רוצה לראות, אני
נזכרת בפגישה שלי עם הכותל המערבי, ונבהלת.
בעלי, ילדי, אחי וחברי הקרובים לא כל־כך
מבינים את הצורך הזה שלי לחזור למקום
הולדתי. הם כולם נולדו פה ושם בארץ־ישראל
ואין להם אפילו לאן להתגעגע, המסכנים.

קולנוע פסטיבל אורחים בירושלים
אנררה הלוו הוא בחיר בימאי בלגיה. למען
האמת, מי שמרבה על הקולנוע הבלגי מזכיר
בדרן־־כלל את הלוו ואחר״כר נתקע, כי שמות
רבים אחרים אין בקולנוע הבלגי. כבן הערה
הפלמית, שרוב סרטיו רוברים צרפתית, מטעמי
מימון, מורע הלוו לפיצול העמוק שקיים בבלגיה
בין הפלמים לוואלונים. הוא הקריש סרט שלם
לנושא זה, אשה בין כלב לזאב, ויש לו תזכורות
אחרות לעניין בכל אחר מסרטיו האחרים.
לרוגמה, בסרט האחרון, שאותו הציגו

בנוונוטה, ככל סרטיו של אנררה הלוו, פוסח
על שתי הסעיפים: מציאות מצד אחד, דמיון מצר
שני, ואין הצופה יודע מה ממשי יותר בכל
התמונה. למרות שיש הפשטה ניכרת של הסיגנון
בהשוואה לסרטיו הראשונים, כמו האיש שגילח
ראשו או לילה ברכבת, זה עדיין אותו דלוו.
הסרט מתחיל בדמותו של תסריטאי צעיר,
הפונה לסופרת אשר כתבה רומן בשם בנוונוטה
ומבקש לראיין אותה על הקשר שבין גיבורת
הרומן ובין עברה שלה. תוך כדי סידרת ראיונות
גולש הסרט לסיפור עלילת הרומן ומסתבר
שהגיבורה אינה, אכן, אלא בבואת הסופרת
בצעירותה.
כך מוצע לצופה, מצד אחד, קשר בין סופרת

בימאי־אורח ג׳ון שלזינגר, האורח הראשון של פסטיבל הקולנוע
אנגלי בחו״ל

פאני ארדן בתפקיד בנוונוטה בסירטו של אנדרה דלוו
הפלמית והאהבה
בפסטיבל ירושלים, בשם בנוונוטה, פונה אחד
מגיבורי הסרט, אל איש ׳שהוא׳ פוגש ברחוב
ומבקש ממנו כתובת, כשהוא דובר צרפתית.
האיש משיב לו בפלמית ובטון עויין. הגיבור
מתנצל על שאינו דובר פלמית, כי הוא בעצם
צרפתי ולא בן המקום, ואז לפתע משתנה גישת
הנשאל, והוא מסביר בצרפתית רהוטה את הדרך
לכתובת המבוקשת.

מתבגרת ותסריטאי צעיר, ומצד שני, בעלילת
הרומן, בין פסנתרנית צעירה ובין שופט איטלקי
מתבגר.
ברוכה הבאה. המיבנה הדרמאתי הזה הוא
פרי יוזמתו הפרטית של דלוו, אשר השתמש
כנקודת־המוצא שלו, ברומן באותו שם, שנכתב
על־ידי סופרת בלגית ישישה(היא כיום מעל גיל
,)80 בשם סוזן לילאר.
הספר, כך מספר דלוו, אינו אלא מונולוג אחד
ארוך של הגיבורה, פסנתרנית שאף פעם אין
יודעים את שמה האמיתי, כי בנוונוטה הוא רק
הכינוי שכונתה בפי מאהבה האיטלקי

(באיטלקית, פירוש המילה: ברוכה הבאה) .במשך
יותר משנתיים ביקר הלוו אצל הסופרת, ניסה
תוך כדי שיחות עימה להגיע לירי גיבוש מתאים
של תסריט המבוסם על הספר, אך לא הצליח. עד
אשר מצא שאם יכניס את הפגישות הללו לתוך
הסרט, ישלב אותן עם הסיפור, ייצור הקבלה
רומנטית בין שתי העלילות ויפתח את שני
הערוצים יחד, יש דרך להביא את הספר לקולנוע.
חומר נפץ. התוצאה, שהוצגה לראשונה
בשנה שעברה בפסטיבל הסרטים בוונציה,בלבלה
לא מעט את אלה שראו אותה. אין שום ספק
שאחד הנושאים העיקריים שמעסיקים את דלוו,
נוגע למישור הדתי. כל פרשת בנוונוטה והשופט
האיטלקי כרוכה במושגים של חטא ועונשו
בהשלכות שונות של אמונה וקשר לכוחות
העליוניים, ודלוו דאג שרמזים דומים יופיעו גם
ביחסים בין הסופרת המתבגרת והתסריטאי
הצעיר.
לדבריו, הסרט מנסה להעמיד זו מול זו שתי

בימאי הסוט ״אומה חמה׳ ,סור א1קוי:

חויי

יי1ר \4ע ;ר מ
171ז 11ו ! ןוו !

ז׳אק עובדיה ואלכסים דופון
האדמה בוערת
החל במוצאי־שבת. ה־ 16 ביוני, יוצג בשני
אולמות בתל״אביב( ,בקולנוע רנואר שהוא
אולם־ההקדנה של שגרירות צרפת בישראל,
ובקולנוע קלאס) סרט חדש, ישראלי ושמו
אדמה חמה.
זהו סרט שיחמם את הלב בתוכנו ואת הדעת
במסר שלו. הוא מספר את קורותיה של מישפחה
יהודית בטוניס, על רקע התעוררות הלאומנות
הערבית ב־ ,1956 כשערבים מבקשים לקנות
מגיבור הסיפור את אדמתו, בכוח.

למעשה, זהו סיפורו האישי של בימאי הסרט
(שזה סירסו העלילתי הראשון! ,סת׳ אנקרי, יליד
טוניס שעלה לישראל ב־ , 1973 אחרי שמישפימו
נאלצה להגר לניצה ב־ . 1956 אנקרי, שמצא את
עצמו משרת במילואים כבר כמה שנים בגדה
המערבית, מוטרד מן העובדה שמאותה אדמה
חמה, שבשעתו נעקר ממנה סבו, עוקרים צאצאי
הסבא את יושביה הערבים.
אלא שאנקרי לא בחר בדרך המחאה
הפוליטית וגם לא בשיטת המסר הישיר. כצעיר
(יליד )1949 המכור לקולנוע בכל רמ׳׳ח אבריו
בתר לעשות סרט אישי מאוד. צנוע וסיפורי:
,רציתי לעשות סרט על תולדות מישפחה יהודית
בטוניס, בעיקר משום שנמאס לי לראות כיצד
אחרים עושים סרטים על הווי עלייה מסויימת
ומכיוון שאינם מכירים כלל את הנושא מבפנים
עושים ״כאילו״ הומור אתנולוגי. אני מרשה
לעצמי לבקר את המישפתה הטוניסאית, בלי
להתבייש ובלי לזייף. בעיניי, היה זה אתגר
להעניק חיים לאנשים שנעלמו במקומות שאני
לא יכול לחזור אליהם. והאפשרות היחידה
לעשות זאת היא אם אתה בימאי קולנוע.״
ואומנם, כל מה שנעשה בסרט, נעשה על פי
אלבומים אישיים של מישפחתו, יחד עם עזרה
פעילה של כל המשתתפים בסרט. שכמעט כולם
עבדו בהתנדבות, בהיכרות קרובה וביחס אישי חם
מאוד לנושא, שכן רובם בימאי תיאטרון, סופרים
או קרובים לקולנוע וכמעט כולם ילידי טוניס,
אלז׳יר או מארוקו, ומכירים היטב את הווי
המישפחה היהודית הצפון־אפריקאית.

התוצאה היא בהחלט ״עבודה של אהבה״,
שההתלהבות והמסירות ניכרות בה היטב .״היה לי
חשוב מאוד, מבחינה תרבותית. להראות שאפשר
לעשות מלודרמה ים־תיכונית על רמה. ובאופן
אישי היה לי חשוב לעשות סרט ישראלי בזול,
ולהראות את הדרך לצעירים אחרים דוגמתי,
ולעשות אותו כך שאפשר יהיה להראותו גם
בחו״ל, כדי שיהודי החי היום בברוקלין, ייזכר
כיצד זרקו את אביו מאדמתו וממולדתו. רציתי
שכל יהודי אחר בכל מקום בעולם ימצא את עצמו
מול ההיסטוריה שלו, בלי להתבייש, כמו
שהאיטלקים לא מתביישים לעשות סרטים על
ההווי המישפחתי שלהם ועל סממנים אופייניים
למוצאם.״
ואומנם, עד לפני שלוש שנים, היה תסריטו
של אנקרי, לפחות על הנייר, סיפור מישפחתי.
השינוי, כלומר המסר הפוליטי־האנושי הסתנן
אליו לאט לאט בכורח הנסיבות, .כשהתחלתי
לעשות מילואים, באופן קבוע בסביבת
ההתנחלויות, מצאתי את עצמי סובל סבל בל
יתואר. חשוב לי שהמישטר הנוכחי יחלוף, כי אני
סבור שאנחנו הננו העם שצריך להיזהר יותר
מכל, מלעשות את הדברים שאנו עושים בגדה
המערבית. המפריע לי מכל הוא שלא למדנו לקת.
אני משוכנע שדורו של סבא שלי היה שומר מינה
לאותם ערבים שגירשו אותו מאדמתו, אבל נכדיו
זוכרים גם את השנים היפות שקדמו לכך ואינם
שומרים טינה לערבים. ובוודאי שאינם צריכים
לעשות לאחרים מה שלא אהבו שעשו להם. ואת
זה הייתי רוצה שילמדו מן הסרט שלי.״

בימאים עדנה פוליטי ואנדרה דלוו
הישראלית והפלמי
השקפות שונות של המוסר הקאתולי. מצד אחד
הקאתוליות הדרומית, הים־תיכונית של השופט,
החי אומנם במילאנו, אבל הוא יליד נאפולי
(כלומר עוד יותר מושפע מן האווירה הדרומית),
קאתוליות הכרוכה בהרבה מאוד הצגות חיצוניות,
בתיאטרליות רבה: ולעומתו דמות אותה הכנסיה,
כפי שהיא באה לידי ביטוי אצל בני צפון־אירופה.
במושגים אבסטרקטיים יותר, בתחושות מופנמות
יותר, ובהתייסרות שאין לה מיפלט בראווה
חיצונית, ולעתים אף נהנית מן העובדה שאין לה
מיפלט.
מעבר לזה, חושש דלוו להיכנס לתוך
האספקטים הדתיים של הסרט. הוא הספיק לסייר
בירושלים ביום חג, הבחין שבעיר הזאת דת,
פירושה חומר־נפץ, ונדמה שמבחינה זו, אימת
המקום שורה עליו.
׳ בחירת השחקנים היתה נקודה רגישה בהכנת
הסרט. בתחילה התכוון דלוו למצוא שחקנית
צעירה בעלת אישיות חזקה ביותר, לתפקיד
בנוונוטה, ושחקנית מבוגרת יותר ומסתורית
יותר, לתפקיד הסופרת. אם לגבי הדמות הצעירה,
הוא ידע מראש כי בכוונתו להציע את התפקיד׳
לפאני ארדן, הרי תפקיד הסופרת נועד תחילה
לאנוק אמה. זאת קראה את התסריט ואף נתנה
הסכמתה, עד אשר הסתבר לה מי היא השחקנית
השניה. אז, בעדינות רבה, רמזה לדלוו שהבדלי
הגיל ביניהן אינו גדול די הצורך (במקור,
תפקידה של ארדן כתוב לנערה כבת ,25 בסרט
היא נראית בהחלט מעל ).30
הלוו נכנע לטיעון זה ופנה לשחקנית צרפתית
העולם הז ה 2441

אחרת, פרנסואז פביאן, שהופעתה, בעבר,
בתפקידים של אשה בשלה, נבונה, אינטלקטואלית
אשר מסוגלת להתגבר על טכסט מתוחכם
בטבעיות רבה, מתאימה במיוחד לדמות הסופרת.
בין השחקנים, פנה דלוו שוב למתיא קרייר,
שחקן שהופיע כבר כמה פעמים בסרטיו. לדברי
הכימאי, הוא אוהב להשתמש בקרייר, שחקן
בשנות ה־ 40 של חייו, אבל בעל חזות צעירה
ביותר. משום הרושם שהוא יוצר כאילו אינו שייך
לשום מקום במדוייק. הוא גרמני המדבר צרפתית
בצורה מושלמת, פרט למיבטא קל שמבחינים בו
אך בקושי(לכן בסרט הוא אלזסי) ובנוסף לכך,
הוא גם דובר פלמית מושלמת(זה כישרון שבו לא
השתמשו בסרט זה, אבל עזר לדלוו בסרטים
אחרים) .ואילו לדמות השופט האיטלקי, איש־רוח
שמרגיש את הצורך להפגין את אמונתו הדתית
כלפי חוץ בהדגשה רבה, ולפרוט על נימי מצפונו
הפצוע, מצא דלוו את ויטוריו גאסמן, שחקן
שידוע בגילום דמויות שהן גדולות מן החיים
עצמם. דלוו השתדל, כמובן, להחזיק אותו קצר
ככל האפשר, כדי שלא יחרוג מן המיסגרת
שנקבעה לו.
דלוו הפרטי. רלוו הוא איש קטן־קומה
ועדין, הוא ליווה במשך שנים רבות את הסרטים
האילמים בסינמטק של בריסל, בפריטה על
פסנתר, לכן כנראה הוא שם רגש על האספקט
המוסיקלי בסרטיו, ובמיוחד בזה האחרון, שאחת
מדמויותיו המרכזיות היא פסנתרנית. לכן הוא גס
השתדל שבביצוע המוסיקה(הפסנתרנית וחברתה
לחדר עורכות בסרט חזרות רבות על יצירות
לשני פסנתרים) יהיה משהו מן הרוח הבלגית, כך
הוא אומר.
ונקודה אחרונה. בסרטיו הקודמים הקריש
תשומת־לב רבה ליצירת אווירה סוריאליסטית
בסיפור ובתמונה גם יחד. משום כך נהגו לקשור
את שמו לזה של הצייר הבלגי הגדול, פול דלוו.
ואומנם, היו צילומים בסרטיו שהזכירו מאוד את
האווירה ביצירות הצייר. אין שום קירבה
מישפחתית בין השניים, ולפי סירטו האחרון,
נראה שגם הקירבה החזותית הולכת ופגה.
לדבריו קשה היום לעשות סרטים כפי שנהגו
לעשות לפני 20 — 15 שנה, כשהוא החל
במלאכתו ככימאי. היום יש צורך בגישה ישירה
יותר, פשוטה יותר, מצועצעת פחות. היום לא היו
מקבלים ברצון את אותם מעמדים מלאכותיים

דרך מן הרגלים

הנשמה

חתונת הדמים (תכלת, תל-אביב.

ספרד) -זה הניסיון הראשון
והמוצלח ביותר של קארלוס
סאודה להתמודד עם ניסוי של
,עוד לפני כרמן. בסרט הזה. שנמשך קצת יותר
משעה, אין שום ניסיון מצטעצע ליצור עלילה מלאכותית,
שהיא מקבילה לחיים, אלא התמקדות בעצם היצירה
האמנותית של אנשוניו גאדס, הכוריאוגרף הספרדי הגדול
שאף רוקד את התפקיד הראשי.
התירוץ העלילתי של סאורה במיקרה זה, הוא צילום חזרה
של הלהקה לקראת הופעתה על הבימה. הסרט מתחיל
בתמונות המראות את הרקדנים מתכוננים לקראת החזרה,
כלומר סיור בחדרי האיפור השונים, אחר״כך הצגת אולם
חזרות רחב־ידיים ועירום לחלוטין, פרש לקולבים שעליהם
תלויות התלבושות שעתידות לשמש מאוחר יותר את
הרקדנים. אחר״כך מתחילה החזרה עצמה.
מימד זה נשמר בהתחלה, אבל הוא נעלם בהדרגה, עד אשר
גם סאודה עצמו וגם הצופה, שוכחים שמדובר בחזרה, או בהצגה.
לקראת השיא -העימות בין החתן ובין המאהב -נדמה
כאילו עוצמת המחזה של לורקה עוברת מבעד לכל ה שכנות
האמנותיות שבהן עטפו אותה כאן, ישר אל חושיו של הצופה.
אין ספק שעיקר השבחים מגיעים כאן לאנטוגיו גאדס
וללהקתו, שהיא זו המופיעה גם בכרמן (פרט ללאורה דל־סול).
יכולת הביטוי של מחול הפלאמגקו, הכוח שלו לסחוף ריגשית
את המתבונן מן הצד, השילוב המושלם בין מיקצבים, קולות

אנתוניו גאדסו כרי ס טינ ה הוי: הנצחה נפל א ה
ותנועות, כל אלה באים לידי מיצוי מלא בגירסה של גאדס
לחתונת הדמים.
באותה המידה צריך לשבח כאן גם את סאורה ואת הצלם
שלו, טאו אסקמיה, על שהעמידו את עצמם לרשות היצירה
הקיימת והנציחו אותה באורח מופלא. כאשר הן התאורה והן
התנועות המורכבות והמלוטשות של המצלמה, והן העריכה
ההולכת יד ביד עם הקצב, הופכים את הביצוע הקולנועי
לרובד המשלים את הבאלט של גאדס. מי שנהנה מכרמו, ודאי
יהנה כאן כיפליים.

ץ־וק עדיין
גריו

(לימור תל־אביב. ישראל) -

זה סיפור עצוב. לא העלילה, אלא
הסרט בעצמי. יש כאן ניסיון לכרוך
את המציאות הישראלית בסרט
בסימון הקולנוע האפל של אמריקה משנות ה־ .40 התוצאה
נראית הססנית, מבולבלת וחסרת ענייו של ממש.
בלש פרטי מתבקש לחקור ולחשוף את האמת אודות ראש
מועצה מקומית העושה צרות לבעל־מיפעל כמקום. כל מיני
אנשים הקשורים לחקירה מוצאים את מותם בצורה
מיסתורית. האיש שכנראה יזם אותה. בעל המיפעל שרוצה
לסגור את העסק בגלל הפסדים, מתכחש לכל העניין, ולאשתו
התאוותנית של האיש הזה, הקוטפת גברים בתיאבון רב, יש
כנראה גם איזה תפקיד בכל הסיפור.
זה נשמע מעניין ן אולי, אבל אין זה כך. גדעון קולירין מצליח
להחמיץ את כל סממני המתח, נכשל בכל ניסיון לבנות
אישיות, ומתקשה בכל פרט של קידום העלילה, עד כדי כך
שאחרי זמן קצר מאוד אין לצופה עוד כל סקרנות לדעת מה
עשוי לקרות, או מה בעצם מפעיל את הדמויות על המסך. יש
פרשות שאינן באות אף פעם על פתרונן, פרשות אחרות
מסתבכות שלא לצורך ומוסברות בחצי פה. בכל פעם שקשה
למצוא נתיב נוח לעשות צעד קדימה. מכניסים לסיפור עוד
מרכיב, וכל השחקנים נראים פשוט המומים. סצינות האהבה
(יש במה כאלה) מביכות. והסיבות הגורמות לאביבה פז

א ביב ה פ? ויוסף שילוח: חבל על המאמץ
להתערטל הן קלושות ושקופות, כמו כל הדמות שהיא מגלמת.
צריך לומר שהסרט מנסה תוך כדי העלילה שלו, לדבר על
שחיתות במישטרה(פרשה בעברו של הבלש הפרט* שהיה פעם
איש החוק) .מעש* מירמה כלכליים בקנה״מידה גדול (בזאת
אשם בעל המיפעל) ,גילוי עריות, ועוד. אבל בכל המקרים הללו,
הדיבור מגומגם, וגם זה נאמר בהתחשבות. חבל על כל המאמץ
שהושקע ועל שחקנים כמו יוסף שילוח, שמסוגל להרבה יותר.

בימאית־אורחת מריאנה רוזנבאום
גרמניה החדשה

משהו שתוכננו במיוחד למצלמה. מכאן, הסיגנון
החזותי הטיבעי יותר של בנוונוטה. ובכל זאת,
יש בו לפחות צילום אחד שמזכיר את הסוריאליזם
הבלגי: התסריטאי שמחפש את הסופרת הנעדרת
מביתה, עובר מחדר לחדר ונכנס למיטבח
אפלולי, מסודר, כולו בצבעים כהים אבל עזים,
ועל הריצפה המבהיקה, זוג נעלי אשה ממתינות
כאילו לגבירה שהשליכה אותם מן הרגליים
בפיזור־נפש. בדיוק כמו אצל מאגריט.

טעם גופרית ומנתה

בפסטיבל הסרטים בברלין הצביעו הכל על
סרט בשם שלום בטעם מנתה כסרט הגרמני
המעניין ביותר של השנה. סרט אוטוביוגראפי
של בימאית אלמונית עד אז, בשם מריאנה
רוזנבאום, המציג בצורה סאטירית, שיש בה לא
העולם הז ה 2441

סאסקייה טיירולר וז׳ראר סמאן בסירטה של רוזנבאום ״שלום בטעם מנתה״
לראות את הזוועה בעיניה של ילדה

פעם מן ההומור המאקאברי, את גרמניה המובסת,
שמייד אחרי מילחמת־העולם השנייה, כפי שהיא
נראית בעיניה של ילדה בת ,6ששמה מריאנה.
היא מתגוררת יחד עם אביה, מורה כפרי, עם
אמה וסבתה, ככפר בווארי קטן, כאזור האמריקאי
של גרמניה הכבושה, לשם נמלטה כל המישפחה
אשר מוצאה מבוהמיה, שנפלה תחת מישטר רוסי.
הכפר הקטן הופך בידי הבימאית להשתקפות של
גרמניה כולה, ואם לשלום יש טעם של מנתה, כפי
שאומר שם הסרט, הרי זה משום שהשלום מתגלם
בחייל האמריקני הנאה והסימפאטי(פיטר פונדה)
שבא לעתים קרובות למקום כדי לתנות אהבים
עם חתיכת המקום, ולחלק לילדים גומי־לעיסה
בטעם מנתה.
אולם לטעם המנתה מוסיפה מריאנה
רוזנבאום לא מעט גופרית, שמתבטאת בזכרונות
המילחמה שלא נמחקו עדיין, וברוח שיצרה את
המילחמה וממשיכה לנשוב, מתחת לפני השטח.
התסכולים, התסביכים והפחדים אומנם שולטים
בחברה הגרמנית, אבל מאחריהם, לא חל שינוי
גדול בהשקפות העולם היסודיות שלהם. הכומר
עדיין מתריס נגד הנחש האמריקאי המפתה
תמימים בגן־עדן(?) ומטיל אימים על הילדים,
כשהוא מזמינם להתפלל להשמדת כל אוייבי
הלנסיה, שבמיקרה או לא, מזוהים עם אויבי
גרמניה במילחמה .״איוון ממתין לכם מאחורי
הפינה להשתלט על רכושכם,״ מזהיר את
המבוגרים אחד מאותם ספסרים שהתעשרו
(המשך בעמוד )67

סימון ויל: הסבתא שוב רצה
סימון דייל(בתמונה למעלה עם שני נכדיה, יהודית ואורליאן) היא ללא
ספק האשה הפופולרית ביותר בצרפת, וזאת למרות שהיא עסקה ועדייו עוסקת
בפוליטיקה, מיקצוע ששוחק את חיבת ההמונים יותר מכל דבר אחר. לא מעט מן
החיבה שרוכשים לה, היא בשל הדימוי שלה, באשה האומרת את דיעותיה בגלוי
ואינה מקבלת תכתיבים מאף אחד. כך למשל, חייבה את המשתתפים עמה ברשימה
לבחירות הנערכות לפרלמנט האירופי, לתרום מכיסם, אם תקציב המיפלגה לא
יספיק, וזה עלול לעלות לכל אחד מהם יותר מ״ 12 אלף דולר. עם זאת, היא לא
שוכחת להזכיר שהיא אשת מישפחה מסורה. לראיה התמונה למעלה, ועם כל זה
מזכיר לכם קצת את גולדה, צריך גם להזכיר ששתי הגברות הן בנות עם אחד.

אודו וינדנבו* המוחרם ביותו
קאול בונשט״ו מחבש עבודה
זמר הרוק הגרמני אודו לינדנברג זכה בכבוד מיוחד
במינו: הוא מוחרם לאחרונה הן בגרמניה המערבית, שבה נולד, והן
בגרמניה המיזרחית. במיצווה החלו במיזרח, כאשר הודיעו לו ברגע
האחרון, שסיבוב הופעות אשר אורגן עבורו בקפידה רבה, יתבטל. זאת
משום שהשילטונות שם מצאו כי יש בשירים שלו מסר אנטי־מילחמתי
מוגזם, וההתלהבות שעורר מסר זה באלפי צעירים, כאשר הופיע
לינדנברג במיזרח־ברלין, לפני כמה חודשים, הדליקה נורה אדומה אצל
הצנזורים. במערב נאסר אחד משיריו לשידור בטלוויזיה, הפעם משום
שלדיברי המנהלים שם. הוא פוגע ברגשות הדתיים של חלק מן
האוכלוסיה שירות־השידור הבריטי נקלע למצב מביך לפני זמן
קצר, כאשר אירח להקת פולקלור מאירלנד, אשר הוצגה בפני המאזינים
בשמה המקורי פוג מה הון. כמה מן העובדים האיריים במקום הסמיקו
למשמע השם, מזעם או מבושה, הסיבה לא ידועה עדיין. כאשר נשאלו
מה העלה להם את לחץ־הדם הסבירו שבתרגום חופשי, שם הלהקה יכול
להיות ״שק לי מאחור רג׳ים דבריי, מי שהיה לפני 15 שנים
עדיין בחזקת מהפכן מסוכן, אשר נלכד בהרי בוליביה כשהוא פועל נגד
השילטונות שם, ונחשב חסיד מושבע של צ׳ה גווארה, שוחרר בזמנו
רק בקושי מן הכלא הדרום־אמריקאי וחזר לצרפת. בינתיים הפך להיות
איש מהוגן להפליא, חלק בלתי־נפרד מן המימסד, ובקרוב יש לו אפילו
סיכוי להעפיל למעמד של שר. הנשיא מיטראן מתכנן להפקיד בידיו
מישרד חדש שעניינו זכויות-האדם מארי־סראנם סיסייה,
היפהפיה הלוהטת ששילהבה את דמיונם של גברים בסרט מעבר
לחצות, לא פרשה אומנם מן המיקצוע שלה, אבל עשתה צעד ראשון
לקראת קאריירה חדשה. לאחרונה יצא לאור בצרפת רומן ראשון מפרי
עטה, בשם נשף המושל. זהו סיפור על נערה מתבגרת בת ,15 הגרלה
בצל אם יפהפיה ואב קנאי, בקלדוניה החדשה, בשנות ה־ 50 של המאה
שלנו. למרות ההסתייגות הטבעית שיש למבקרי ספרות מזוהר קולנועי,
זכה הספר בקבלת״פנים חמה ביותר. לקח לכל מי שחושב שכל יפה
צריכה להיות טיפשה קארל ברנשטיין, העיתונאי היהודי של
וושינגטון פוסט לשעבר, ואחד מגיבורי פרשת החשיפה של פרשת
ווטרגייט בעיתונות, נותר עתה ללא עבודה. ברנשטיין, שדמותו גולמה
בסרט כל אנשי הנשיא על־ידי דאסטין הופמן, היה בשנה האחרונה
אחראי למחלקת־החדשות של רשת הטלוויזיה איי״בי־סי בוושינגטון,
ומשכורתו היתה 150.000 דולר לשנה. אבל אין צורך לדאוג למובטל
הטרי הזה. הכנסותיו מן הספרים והמאמרים שכתב מסתכמות בסכומי
עתק, והוא עצמו מסביר שהוא מעדיף עתה להיות בלתי תלוי. :אולי
אכתוב ספר, אולי אתמסר לעריכת תוכנית טלוויזיה מסויימת או אכין
כתבות לעיתונות, אבל לפי הקצב שלי והחשק שלי

המלבה אליזבת: בנד הוא האבל על קדבגות המלחמה
במלאות 40 שנה לפלישת בנות־הברית לאירופה
באה המלכה אליזבת ה־ 2של בריטניה לעיר באייה
שבצרפת, כדי להניח זר על קיברם של חיילי

האימפריה במילחמה. הזר היה כבד, ונשיא צרפת,
מיטראן, הושיט יד כאשר מן הצד מתבוננים בעל
המלכה, דוכס אדינבורג ורעייתו של הנשיא, דניאל.

ג<אני פריק:
נשיקה חמה מאנגלבוט הומבודינק
המנושקת שבמרכז התמונה
היא זמרת קאונטרי צעירה בשם
ג׳אני פריק,שזכתה לאחרונה
בפרס בצורת גיטרה, המכונה
משום מה הכובע, פרס שמוענק
לזמרת הקאונטרי הבולטת ביותר
של השנה. הצעירה המאושרת,
המצטרפת לסידרה ארוכה
של זמרים אחרים שזכו בשנים
קודמות בתואר זה, זוכה בברכות
הלבביות של זמר הפופ
הבריטי הוותיק, אנגלברט
הומפרדינק, אשר גם הוא
מתמסר לאחרונה לפזמוני כפר
אמריקאיים( ,הוא נמצא משמאלה)
ומן הזמר האמריקאי
טי׳ ג׳יי שפארד, שיש לו
כבר ותק בסגנון מוסיקלי זה.
הטקס נערך בעיירה בשם בואנה
פארק, במדינת קליפורניה.
העולם הז ה 2441

ויליאן גיש: ווח השושנה אינה מודקנת
ליליאן גיש, אחת הכוכבות הראשונות של הקולנוע האילם,
העומדת להיות אורחת־כבוד בפסטיבל הסרטים בירושלים, הצטלמה על
בימת המטרופוליטן בניו־יורק, כשהיא יושבת, ואילו מאחוריה הרקדן
הצרפתי הגדול פאטריק דיפון, עושה חזרות על התפקיד שלו במחול
רוח השושנה, אותו מחול מפורסם שהיה כמעט הסמל המיסחרי של
:יז׳ינסקי. דיפון, שלדעת רבים אינו זוכה בהערכה שהוא ראוי לה,
נבחר בזמנו במיוחד כדי לגלם את רוחו של ניז׳ינסקי, בסרט על הרקדן
הרוסי הגדול כפי שזוכרת אותו בתו, קירה (שמו של הסרט היה הי א
רוקדת לבדה והוא הוצג גם בישראל) ביצע את המחול גם לפני
מצלמות הקולנוע. עתה הוזמן על־ידי בית האופרה היוקרתי להצגה
הנועלת את חגיגות המאה של המטרופוליטן.

יאניק נואה: מצליח באהבה, נבשל במגרש
כל העיתונות הצרפתית יודעת לספר, מדי שבוע, עד
כמה מאושר כוכב הטניס שלהם, יאניק נואה, לצד
הדוגמנית השוודית שהוא נשא לאשה. אולם על הישגיו
בשדה הטניס מדברים פחות, והסיבה ברורה: ההישגים
זעירים מאוד. לאחרונה החליט נואה שהוא חייב, בכל
מחיר, לפצות את בני ארצו, על סידרת התבוסות שנזקפו

גיאונייר סיוג
נהינדואנווארה:
לושימת הקוושיס
זו התמונה האחרונה של גיארנייל
סינג בהינדראנוואלה, מנהיג

לורין מאזל: עיטור לחבר
לורין מאזל, אחד הכוכבים הזוהרים ביותר בשמי המוסיקה
הקלאסית, מנצח מבוקש ביותר בכל היבשות, החליט שלא יעזוב את
האופרה בווינה, שאותה ניהל בשנים האחרונות, לפני שיעניק
תואר־כבוד לידידו, הטנור חוזה קארראם. ואכן, בטקס מיוחד, הכתיר
מאזל את הזמר לקאמרזזגר (זמר קאמרי) ,עיטור כבוד שניתן ליקירי
האופרה בווינה, עוד בימי• תקופת הקיסרות ההאבסבורגית. מאזל הודיע
לפני שבועות אחדים שהוא פורש מתפקידו כמנהל בית־האופרה בבירת
אוסטריה, אחד מבתי־האופרה היוקרתיים ביותר בעולם, אחרי שההנהלה
הציבורית של בית־האופרה הזה הביעה אי־אמון בניהול הפינאנסי של
המוסד. מאזל לא היה מוכן לקבל תכתיבים במישור מאטריאליסטי
עלוב כל־כך, ומאחר שהעבודה נמצאת בשפע, הוא פשוט החליט לטרוק
את הדלת, כך שהדבר יישמע בכל רחבי העולם. תוך כדי שהותו בווינה,
היה מאזל אחראי לכמה מיבצעים מזהירים של להקת בית־האופרה שם,
העולם הז ה 2441

לחובתו, והודיע שהוא מוכן אפילו למות על המיגרש,
בתנאי שזה יעזור לו לזכות באליפות הפתוחה של צרפת
ברולאן גארוס. אלא שכידוע, למוות ולמישחק הטניס אין
שום דבר משותף. נואה אומנם התאמץ מאוד, כפי שמעידה
התמונה המצורפת, אבל היריב היה חזק יותר. ומה שמרגיז,
היריב הוא בן ארצה של אשתו, בשם מאטם וילאנדר.

הפלג הבדלני בכת הסיקית, דקות
ספורות לפני שנרצח ליד המיקדש
המוזהב ״קודש הקודשים״ שבעיר
אמריטסאר, בפנג׳אב. כוחות־הביטחון
ההודיים פרצו לשטח המיקדש, בזמן
שבהינדראנוואלה נשא את דברו לפני
מאמיניו ורצחוהו. היה זה שיא חדש
במהומות האלימות המשתוללות בהודו,
שבמרכזם מיפלגת א קאלי
דאל, המאיימת להפיל את מישטרה
של אינדירה גאנדי. אם כי דובר
הממשלה הודיע כי הצליחו לשבור את
התנועה הבדלנית הסיקית, נראה כי
הירצחו של המנהיג רק הקצינה את
עמדתו של הפלג המבקש להקים
מדינה סיקית עצמאית, וכי ג׳ארנייל
סינג הפך בן־לילה לקדוש, ושמאמיניו
יבקשו לנקום את דמו.

עשרות אלפי ספרים יוצעו השסע למכירה,
רשימת ספרים
עם פתיחת ״שבוע הספר העברי״
שירה, סיפורת, עי?1וארץ־ישראל
מסחגת ומומלצת פתיח חובות
מול בידוד

אך בעוד שההיצע המעולה, שאותו מציעים
המו״לים הטובים בדוכני שבוע־הספר, ואשר
יימכר בכמויות קטנות עד סבירות, יהיה בעל
ערכים נצחיים, הרי שסחורתם של הבדרנים
למיניהם תימחק כלא היתה.
במדור זה ממליץ העולם הזה על מיטב
הספרים שראו אור מאז שבוע־הספר הקודם.

השבוע, עם פתיחתו של שבוע ספר נוסף,
תחזור ותתגלה בכיכרות הערים הגדולות
התופעה הבולטת בקרבות־המאסף של התרבות
הישראלית: שוב ינצחו סיפרי־הבישול את סיפרי
ש ׳י עגנון. מול שירת משוררים רציניים
כיהודה עמיחי, נתן זך ואחרים, יהיו על

38;1

הדוכנים כיתביהם של בדרנים, נוסח -דודו
(״צ׳ח־צ׳ח״) טופז, דודו דותן, שלמה ארצי
ודומיהם, אשר יחתמו על ספריהם.
שוב יתנהל אותו קרב מאסף, שבו ינצחו
סיפרי־הבישול והבידור את ערכיו של עם־הספר.

ספרות עברית

הבלש העבד
השנה האחרונה לא היתה שנה גדולה לסיפורת
הישראלית. עמוס עוז הסתפק בפירסום דיווח
כמעט עיתונאי, תחת הכותרת פה ושם
בארץ־ישראל בסתיו ,1982 שראה אור
בסידרת אופקים של עם עובד. א״ב יהושע,
עמיתו של עוז לעידן סיפרותי, המיר בשנה
האחרונה את הכתיבה בהופעת טלוויזיה מוזרה.
ספר מפתיע פירסם בשנה החולפת העיתונאי־סופר
יורם קניוק, תחת הכותרת כמו סיפורים,
שראה אור בהוצאת כנרת. למרות האשליה
העיתונאית שלו, זהו הספר המעולה של קניוק.
טעם של נוסטלגיה רחוקה הביאו זוהר
ויעקב שביט בספר הבלש העברי חוזר,
שפורסם בהוצאת מוניטין -ספר שבו קיבצו
השניים ממיבחר הסיפורים של ספריית־הבלש
משנות השלושים. זוהי ספריה, שבמשך שנות דור
נרחקה לקצוות, למרות חלקה הרב בעיצוב
הלשוני־תרבותי של דור סופרים שלם, שגדל
בארץ־ישראל המנדטורית.
.שני סופרים צעירים פירסמו במהלך השנה
החולפת ספרים טובים. הראשון הוא יעקב
בוצ׳ן, שסיפרו מימים ימימה ראה אור בהוצאת
ספריית פועלים, ספר הממשיך את האווירה
והסיגנון המיוחדים לסופר זה, כפי שבאו לידי
גילויים בעבר, בסיפרו שני חיי יעקב. קובץ
סיפורים מצויין פירסס ישראל המאיו־י, תחת
הכותרת אש בקוצים, שראה אור בהוצאת עם

עובד. זהו קובץ של סיפורים גליליים, בעלי
ייחוד, השונים מניסיונות־כתיבה של מחברים
אחרים בני גילו של המאירי, המפגין יכולת
לשרטט נאמנה דיוקנאות. כתיבתם של בוצ׳ן
והמאירי מתעלה ברצינותה מעל לרדידות
הראוותנית של דור הסופרים הצעירים, שאותה
ייצג בשנה החולפת דויד גרוסמן.

שירה מתורגמת

מני-שחם

שירה עברית

עד-נה
במהלך השנה האחרונה ראו אור אלפי
סיפרוני־שירה. הוצאתם לאור של רובם מומנה
בידי המחברים, אשר תרמו לתקציביהם של
הוצאות־ספרים נוסח עקד, אלף וספריית
פועלים — הוצאות־ספרים הגובות כספים עבור
הוצאה לאור של סיפרוני־שירה.
בין אלפי ספרוני־השירה בלטו מעט מאוד
ספרים. ביניהם היו מיבחר שיריו של המשורר ע׳
הלל, עד כה, שראה אור בהוצאת הקיבוץ
המאוחד, וסיפרון שיריו של אריה סיוון,
לחיות באו־ץ־ישראל — שניהם קבצים של
משוררים רגישים לחוויה הישראלית, משוררים
ותיקים, אשר מעודם לא ניצבו במרכז הבימה
השירית בארץ.
אסופת־שיריו של המשורר מאיר ויזלטיר,
תחת הכותרת קיצור שנות השישים, שראתה
אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, מעניקה מבט
פרספקטיבי על שירתו של ויזלטיר.
קובץ שיריו של מרדכי גלדמן 83 ,־,66
שאף הוא ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד,
מעניק צלילים של יחיד, מחוץ לתיזמורת השירה
הישראלית, צלילים של ארם בודד ומנוכר, שאינו
בוחל באהבת עצמו ובעדינותו, תוך רגישות
שירית גבוהה למדי.
מפתיע לא במעט היה קובץ שיריו של
המשורר הוותיק אשר ריין* ,שראה אור תחת
הכותרת חפיסה חדשה, בהוצאת עם עובד.

מומלצים ביותר

מעט מאוד סיפרי־שירה מתורגמים ראו אור
במהלך שנת הספרים החולפת. אחר הבולטים

שבסיפרי־השירה המתורגמים הוא סיפרו של
המשורר הגרמני ריינר מריה רילקה, חיי

והתיאורים האוטנטיים, בעוד שהסיפור תואם
מבחינת המרכיב הקלאוסטרופובי שלו גם את
מחתרות גוש־אמונים של היום. לשון כתיבתו של
בן־נר היא פנינה מרגשת, המעוררת קינאה אצל
סופרים עבריים רבים.

במהלך השנה שעברה ראו אור כמה ספרים
ישראליים, אשר מקומם הוא על כל מדף־ספרים
בישראל, ספרים המעידים על הלוך־הרוחות

התרבותי בארץ.
ראשון הספרים, שהצליח להעפיל גם לראש

רשימת רבי־המכר, הוא הרומן של עמום קינן,ן
הדרך לעין־חרוד, שראה אור בהוצאת עם עובד!.
זהו רומן אפוקליפטי, המצליח לתאר באופן
סיפרותי תמציתי ביותר, לרוב גם כמעט בלשי, י
את חוסר־הברירה של חיים לאומיים ייחודיים
בארץ, ואת הברירה של שיתוף־הפעולה בין
הישראלים לפלסטינים.
המקבילה הערבית להדרך לעין־חרוד הוא
סיפרו של אמיל חכיבי, האופסימיסט,,
שתורגם מערבית בידי אנטון שמאס ושראה
אור בהוצאת מיפרש. ספר זה, המוליך לעין־
ג׳אלות (השם הערבי של עין־חרוד) ,פורש
לראשונה, בצורה הומוריסטית עוקצנית, את הווי
החיים האמיתי של תושבי ישראל הערביים, תחת
השילטון הישראלי־יהודי, בקטעים העשויים
לעיתים להעלות סומק של בושה על פני
הקוראים היהודיים.
רומן בעל איכויות סיפרותיות מן המעלה
הראשונה הוא הרומן פרוטוקול מאת יצחק
בן־־נר, שראה אור בהוצאת כתר וזכה אף הוא
לכמה מהדורות במהלך השנה האחרונה. ברומן זה
מצליח בן־נר להתעלות מעל לאיכות הכתיבה יהושע) ,ולהגיע לרמות איכות שסופרים
של בני דורו וגילו הסיפרותי(עמרם עוז וא״ב ילידי־הארץ טרם הגיעו אליהם. בדנר מביא את

קובץ זה חזר למיבנים המזכירים את שירי החשק
והיין בתקופת תור־הזהב, אך במתכונת ברורה
וצלולה של שירי הימור בקלפים.

סיפורו של תא־מחתרת יהודי־קומוניסטי בשנות
העשרים, תוך הקפרה מחד על המרכיבים

4 4 -1

הסופר פינחס שדה פתח בשנה האחרונה
בפירסום מיפעל סיפרותי. בעל איכויות של
מיפעלי חיים נחמן ביאליק ומ״י ברדיצ׳ב־סקי,
שכינסו את מקורות ומסורות התרבות של
העם היהודי. תחת הכותרת ספר דימיונות
היהודים, שראה אור בהוצאת שוקן, הביא שדה,
באיכות לשונית גבוהה ביותר, מיבחר של
סיפורי־עם ואגדות בעלות ייחוד דמיוני מתוך
הפולקלור היהודי, על כל שבטי העם היהודי.
תחת הכותרת מסיפורי צפת ומסיפורי
ירושלים פירסם יהושע בר־יוסן ז, חתן פרס
ביאליק לשנה זו, את מיבחר סיפוריו הקצרים
בהוצאת כתר. בסיפוריו מביא בר־יוסף את
העימות המתמיד שבין יצר־הרע ליצר הטוב, תוך
יכולות תיאור פרוזה מעולות, מלאות במיניות
ולעיתים אף ביצריות, כפי שגם סופרים צעירים
ממנו אינם מעזים לכתוב ולתאר.
אי־אפשר לנעול את רשימת הספרים
המומלצים ביותר לשנה זו מבלי להזכיר את
הרומן המתופפת הקטנה מאת ג׳ון לה־קארה,
שראה אור בהוצאת זמורה ביתן. רומן זה,
המזכיר בהנחת היסוד שלו את הדרך לעיו־חרוד,
בדברי אי־העליונות הישראלית על הפלסטינים,
מציג מילחמת־מוחות מרתקת, העשויה להעניק
את מימד העומק של העימות היהודי־ערבי
לקורא הנבון.

מריה, בתרגומו של המשורר משה הנעמי־זינגר,
שראה אור בהוצאת אדם. קובץ זה הוא
מסע שירי בעיקבות אמו של ישוע הנוצרי

בתרגום עברי בהוצאת זמורה ביתו, שהתמחתה
בשנים האחרונות בתירגום רומנים לעברית. רומן
זה מביא את חיי העולם התחתון של לונדון כמשל
למילחמת־המעמדות העולמית.
ספר רב רגישויות וייחוד הוא האנתולוגיה
שאותה ליקט המשורר ׳טלמה טנאי, תחת
הכותרת הפרח הכחול. המדובר באנתולוגיה של
סיפורים מתוך הרומנטיקה הגרמנית, שראתה אור
בהוצאת דביר. אנתולוגיה זו פורשת לפני הקורא
הישראלי את אותו ז׳אנר כתיבה מיוחד, מינורי
ברובו, ז׳אנר שבלעדיו לא ניתן להבין את
הסיפורת הגרמנית על דרגותיה ורמותיה השונות.
עוד ספר מרשימת יצירותיו של חתן פרס-
נובל סמיואל בקט, תחת הכותרת אלושם,
הביאה העורכת והמתרגמת המוכשרת חלית
ישורון, בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בסיפור
אלושם — שמו כבר מעיד על מעלותיו
התירגומיות — הצליחה ישורון להעניק את
מימד הלשון העברית ליצירתו של מחבר מורכב

ספר מסיגנון שונה לחלוטין: תחת הכותרת
שתי נשים, מאת הארי מוליש, בהוצאת כתר,
מובאות שתים מהנובלות הידועות ביותר של
הבולט במחברי הולנד כיום, שאף ביקר בארץ
במהלך השנה שעברה. אחד משני הסיפורים
פורש שוב את אימי הפצצת דרזדן, גרמניה, בידי
חילות־האוויר של בעלות־הברית — הפצצה,
שאינה נופלת באימיה מהפצצות הירושימה
ונגאסאקי. בסיפור השני שבקובץ פורש מוליש,
ברגישות בלתי־רגילה, את עולמה של לסבית
הולנדית.
סיפור נדיר, של מחבר שאינו מוכר לקורא
הישראלי, הוא הרומן התג האדום של האומץ,
מאת סטיבן קריין, שראה אור בהוצאת ־זמורה
ביתן. הוא מתאר את אחד מקרבות מילחמת־האזרחים
בארצות־הברית, תוך חשיפה מהממת
של קצות העצבים. בין פחדנות. גבורה ואומץ.
שני ספרים מאת הסופרת הדרום־אפריקאית
המעולה נאדין גורדימר ראו אור בתרגום
לעברית במהלך השנה החולפת. הראשון בהם הוא
המישפחה של יולי, שראה אור בהוצאת כתר —
רומן שלמרות התרגום המצועצע שלו, מצליח
להעביר לקורא חוויה עתידית, האפשרית
בדרום־אפריקה ואולי גם בישראל. סיפרה השני
של גורדימר, שראה אור בעברית, הוא הרומן בתו
של בורגר, בספריה לעם של עם עובד, בתרגום
מעולה. זה רומן חוויותיה של בת אחד ממנהיגי
הרדיקאלים הלבנים בדרום־אפריקה, הפורשת
מחד את זוועות החיים בדרום־אפריקה, אך
משבחת אותם מול עליבות־הנפש הצבועה של
השמאל והרדיקלים המערב־אירופיים. .תיאורי
הגיחוך שמתארת גורדימר את השמאל האירופי

גם לגירסה קולנועית, לועג לחלום האמריקאי
ולחלקם של הסופרים בבניית חלום זה.
רומן נוסף שזכה לגירסה קולנועית ותורגם
לעברית הוא סיפרו של מרטין קרוז־סמית,
פארק גורקי, שאף הוא ראה אור בהוצאת זמורה
ביתן. רומן זה, שהוא אחד הרומנים המרתקים
אודות הווי החיים ברוסיה הסובייטית, מתאר,
למרות שנכתב בידי אמריקאי, סיפור ריגול
אודות חפרפרת סובייטית.
עולם מסוג אחר קיים ברומן רומן בגרוש
מאת ברטולד ברכט, שאף הוא ראה אור

יאים וראויים גם למסכתות הצביעות של שמאל
זה בישראל.
שני ספרים של הסופר האמריקאי האורבני־אקולוגי
ג׳ון צ׳יבר ראו אור השנה בתרגום
לעברית, שניהם בהוצאת כדים. הספרים הם
עולם התפוחים והו, איזה גן־עדן — ספרים
שבכוחם לערוך היכרות מהנה בין סופר אמריקאי
ייחודי זה והקורא הישראלי.
אי־אפשר לסיים את אינוונטר הספרים
שתורגמו במהלך השנה האחרונה לעברית מבלי
להזכיר את התרגום העברי החדש שנעשה

בהרי־יהודה, ירושלים והגליל, מסע שירי הנחשב
לאחד מניכסי־צאן־הברזל של השירה הגרמנית
המודרנית.
קובץ שיריו של משורר היידיש אברהם
סוצקובר, כנפי שחם, שראה אור בהוצאת עם
עובד, מעמת מול השירה העכשווית העברית את
אחד מאחרוני משוררי שפת היידיש החי
בישראל, והיוצר שירה שהיא מן המעולות
הנכתבות כאן.
מהדורה חדשה של אחת מהאנתולוגיות
שהשפיעו ביותר על השירה הישראלית
לדורותיה היא האנתולוגיה שירת רוסיה, בעריכת
המשוררים לאה גולדברג ואברהם
שלונסקי, שראתה אור לראשונה בשנות הארבעים,
בספריית פועלים, בימי השיא שלה.
אנתולוגיה זו, שעל בירכיה גדל דור משוררי
הפלמ״ח, ראתה אור השנה במהדורה מצולמת,
שאותה הביא לדפוס אריה אהרוני, בהוצאת יד
שלונסקי.
תחת הכותרת מר קוגיטו ושירים אחרים
פירסם המבקר והמתרגם דויד וינסלד, בהוצאת
הקיבוץ המאוחד, את שיריו של המשורר
הפולני זביגנייב הרברט, הנחשב לאחד
הבולטים שבמשוררי אירופה בתקופה שאחרי
המילחמה העולמית השניה.

ספרות מתורגמת
ארושם עיקר העשיה המו״לית בישראל היה גם בשנה
האחרונה בשטח הסיפרות המתורגמת, שהמשיכה
להציג לפני הקורא הישראלי את מיבחר היצירות
כמעט מכל לשונות תבל.
בין הספרים הבולטים, אשר תורגמו לעברית
במהלך השנה האחרונה, בולט סיפרו של הסופר
המצרי נגיב מחפוז, מיראמר ,,שראה אור
בהוצאת תמוז. רומן זה מתאר את העימות שבין
שני עולמות מצריים — מצריים של העבר מול
מצריים החדשה. את סיפור הידרדרותו של מעמד
האצולה הבריטי מביא הרומן בחזרה לבריידס־הד
מאת אוולין ואו, שראה אור בהוצאת
דומינו.
היכרות ראשונית יצר הקורא הישראלי עם
הסופר האמריקאי העכשווי ג׳ון אירווינג,
בסיפרו העולם על־פי גארפ, שתורגם לעברית
וראה־אור בהוצאת זמורה ביתו. רומן זה, שזכה

לא מומלצים

גוו ס מו-נסת -קוו

הרבה מאוד ספרים לא מומלצים לקריאה ו/או לרכישה ראו אור במהלך השנה החולפת, מאז
שבוע־הספר הקודם.
בכיר הספרים הלא״מומלצים לקריאה הוא סיפרו של קריין הרדיו הצעיר דויד גרוסמן,
חיוך הגדי שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ספר זה בולט בבוסריותו וכאי־יכולתו של
המחבר לבלום את שטף דימוייו ולשונו, המטביעים עד מהרה כל רעיון סיפרותי אפשרי.

תופעה אחרת של יצר־בתיבה שאינו יודע מעצורים, למרות שאין מתלווים לו כל כישורים,
הוא רומדבתולים של מחבר צעיר בשם אמנון גבות, שראה אור בהוצאת כתר, תחת הכותרת
עונת המלכים. הרומן הזה הוא דוגמה מובהקת לכך שאין כל מניעה למחבר משולל כישרון
סיפרותי בסיסי מלפרסם ספר.
בין מהברי־בוסר אלה עשוי להרגיש בנוחיות רבה הלשונאי אבשלום קור, שפירסם מלל
מכורך, תחת הכותרת בלצון רב, בהוצאת מעריב.
לאוניית המתים מאת ב. טראיון, שראה אור
בהוצאת זמורה ביתן, הוצאה ששקדה בשנים
האחרונות על בניית ספריית תרגומי שנות
השלושים, בתרגומים חדישים ומעודכנים
לעברית. סיפרו של טראוון הוא נבואה סיפרותית
לתהליך הכחדת העולם באירופה בימי מילחמת־העולם
השניה, תהליך שאותו הוא ניבא יותר
מעשור שנים קודם לכן.

ארץ י שראל

קתדוה
גם בשנת הספר האחרונה היה נושא המו״לות
של תולדות ארץ־ישראל לאחד הנושאים החמים
והמכירים ביותר, כאשר את עיקר ההתמחות
בשטח זה מקיימת הוצאת יד יצחק בן־צבי. בין
הבולטים שבסיפרי הוצאה זו הוא סיפרו של
יהושע קניאל, אליעזר בן־יהודה בבית
האסורים, ספר שהוא שיחזור של פרט ופרט על
סיכסוך ידוע שבין הישוב הישן לחדש בירושלים,
בסוף המאה שעברה.
ספר אחר, שראה אור בהוצאת יד יצחק בן-
צבי, הוא סיפרו־מחקרו של הנרי ניר, הקיבוץ
והחברה -הקיבוץ המאוחד, ספר/מחקר
המתאר את ימי הראשית של הקיבוץ המאוחד,
את המעבר מגדוד־העבודה למימסד אידיאולוגי.
בנושא ארץ־ישראל הגיע השנה לחוברת 50
כתב־העת החינוכי עת־מול, שבעריכת שלמה
שבא ובהוצאת מישרד־החינור־והתרבות ואוניברסיטת
תל־אביב.
כתב־עת מרתק נוסף, שעבר את חוברת מס]
,3הוא כתב־העת קתדרה, שבהוצאת יד יצחק
בן צבי, כתב־עת המביא מחקרים ומאמרים
לתולדות ארץ־ישראל ויישובה.
ספרים נוספים העוסקים בארץ־ישראל הם
ארבעת הכרכים של תיאור ארץ־ישראל מאת
הצרפתי ויקטור גראן, וחוברות עידן
שבעריכת מרדכי נאור — גם הם בהוצאת יד
יצחק בן־צבי.
אין ספק שהצלחת הדאנר המו״לי של פירסום
ספרי תולדות ארץ־ישראל מעיד על תהליכים
של אחיזה והשתרשות תרבותית, החשובים לא
פחות מאשר סיפורת טובה, כמעצבים של
מהלכים תרבותיים.

עיון

עיוו השיעתוס
ספרי עיון ומחקר רבים ראו אור במהלך
שגת־הספר האחרונה בעברית, חלקם מקוריים
וחלקם מתורגמים. אחד המרתקים שבספרים אלה
הוא סיפרוד של זוהר שביט, החיים הסיפ־רותיים
בארץ ישראל 1910 1933 שראה אור
בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בספר זה נפרש
המהלך הספרותי שהביא להפיכת ארץ־ישראל
למרכזה של הסיפרות והשירה העבריים.
מחקר מקיף, מסוג אחר לגמרי, הוא סיפ־רו־מחקרו
של ארנסט דויד קולמן, עולמה
של הסיפרות הרומית, שראה אור בהוצאת
מסדה — ספר/מחקר הפורש לפני הקורא הישראלי
את אוצרותיה של תרבות זו, שהשפעתה כה
מרובה על הסיפרות האירופית לדורותיה.
ספר נוסף של הפילוסוף ממוצא יהודי ברוך
שפינתה, תחת הכותרת מאמר תיאולוגי־מדיני,
נגאל ותורגם לעברית, אחרי מאות בשנים,
בהוצאת מאגנס. בספר יש מעט מקריאת־התגר
של שפינוזה, שהכעיסה את הרבנים באמסטרדם
של תקופתו.
מיבחר מרתק של ראיונות עם אנשי־ההגות
של המחצית השניה במאה העשרים מצוי בסיפרו
של בריאן מאגי, אנשי הגות, שראה אור
בתרגום לעברית בסידרת אופקים, בהוצאת עם
עובד. בספר זה יש גלריה של אנשי הגות,
שמחשבתם היפרתה את מחשבת־אנוש בימינו.
במהלך השנה החולפת תורגם לעברית סיפרון
דקיק, הנחשב לאחד המשפיעים ביותר על
מחשבת היצירה האמנותית במאה העשרים.
כוונתי לסיפרון יצירת האמנות בעידן השי־עתוק
הטכני מאת ולטר בנימין, שראה אור
בהוצאת הקיבוץ המאוחד. סיפרון זה הוא חלק
מספר גדול יותר של בנימין(שעדיין לא תורגם
לעברית — וחבל) .ולטר בנימין, אחד מאנשי
ההגות היהודיים הדגולים במאה העשרים,
שהתאבד בימי הראשית של מילחמת־העולם
השניה, בהרי הפירנאים, נחשב מזה יותר מעשרים
שנה כמשפיע העיקרי על האידיאולוגיה של
היצירה האמנותית לשטחיה, ובעיקר אמנות
הקולנוע, שאימצה את רוב השגותיו האמנותיות.
עבור הקורא הישראלי, יש בחוברת זו משום
פריצת צוהר לעולמו של בנימין.

הורוסהוס מרים 1ב1ימי1י

מזל החודש:

תאומים
ה ש ני -
מתעסקים בענינ
ים ורכישות

את הרגשתם מאחר שזה לא יועיל. אגב, כל
זה אינו מתייחס לשנה מסויימת דווקא.
הכוונה היא להסביר מה קורה כל שנה
באותה תקופה מבלי להתחשב בהשפעות
של הכוכבים האחרים, שגם להם השפעה
חזקה על התקופה.
ימי־ההולדת של בני מזל תאומים חלים
בין ה־ 21 במאי ל״ 21 ביוני, כן שהחודש
הראשון או ״ראש־הש ״1האמיתי שלהם
הוא חודש ימי״ההולדת. בתקופה זו הם
מתאוששים כאמור מהעייפות שפקדה
אותם בחודש הקודם. הם מרגישים כאילו
נולדו מחדש. יוצאים לטיולים, יש להם יותר
סבלנות לאנשים סביבם. הם חשים בצורך

יותר, כגון מקרר, מקלס״טלוויזיה או תכשיט
וכר. לפעמים פותחים חשבונות חיסכון או
מסדרים ענייני ביטוח. כאמור, רוב הזמן
יהיה מוקדש לענייני כסף ורכוש.
מה־ 23 ביולי, השמש נכנסת לבית
השלישי. כעת נזכרים שיש לכתוב
מיכתבים, לבקר אצל קרובים, לטלפן
לידידים ולהזכיר להם שבני תאומים ״עדיין
קיימים״ .כעת זוכים לביקורים משכנים,
אחים, אחיות וידידים. פגישות מיקריות
מצרפות אנשים חדשים למעגל. אם השמש
אינה מוקרנת טוב, עלולים להסתכסך עם
שכנים, אחים או קרובים. אדם חושב על
לימוד שפה חדשה, רוכש ספרים חדשים

בבית ה ח מי שי-
שעשועים, יצירתיות
והרכתקות אהבים
בבית השמיני -
נטיח לענייני תנסתו
ס שיוי -ק או ״ו ה

לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו מדוע
בחודש מסויים בשנה נעים לנו ובחודש אחר
מדי שנה אנחנו מדוכאים, מדוכדכים ולא
מצליחים למצוא פינה או מקום להרגע.
אלה העירניים למה שקורה עם עצמם
במשך השנה, יודעים בדיוק באיזה חודשים
טוב להם ובאיזה חודשים הם סובלים.
הסיבה לכך קשורה במהלכה של השמש
וכמובן במהלכים של הכוכבים האחרים. אך
כשמדובר על מחזוריות מחודש לחודש,
ההתייחסות היא לשמש בלבד.
כידוע, השמש עוברת מדי חודש בחודשו
למזל חדש. האסטרולוגיה מחלקת את גלגל
המזלות ל־ 12 בתים. כל בית מתייחס לכמה
נושאים או תחומים. כשהשמש תעבור בבית
הראשון, על פי רוב לאדם תהיה הרגשה
טובה. שכן הבית הראשון מסמל את
ההתחלה. אולם חודש לפני כן, כשהשמש
עברה בבית האחרון, הבית ה־ - 12 האדם
חש את עצמו מדוכא ועייף וחסר חיוניות.
ננסה לראות מהן התקופות בשנה שבהן
בני תאומים נהנים ממהלכה של השמש
ובאילו זמנים לא כדאי אפילו לנסות לשנות

חזק לחדש קשרים ולשתף פעולה הן
בעבודה והן בחיים האישיים.
ב־ 22 ביוני שוב משתנה התקופה. השמש
תיכנס לבית השני, שקשור לכספים ורכוש.
בחודש הקרוב יתחשק לבני המזל לרכוש
לעצמם דברים חדשים. הכסף מחליק ״בין
האצבעות־ ונעלם. אפילו החסכנים רוצים
להוציא. הקניות הן קניות של צריכה
יומיומית בעיקר, אך גם דברים גדולים

ומעוניין לשמוע הרצאות בנושאים
המעניינים אותו. בתקופה זו המוח פעיל
ביותר ומשתוקקים להוסיף על הידע הקיים.
מה״ 23 באוגוסט השמש בבית הרביעי.
כעת בני תאומים מרוכזים בענייני הבית,
הדירה והמישפחה. יש חשק להיות יותר
ביתיים, לבשל, לאפות, לארח. רוצים לארגן
את הדירה מחדש, אולי לשפץ, אולי לעבור
למקום אחר. מי שיש לו גינה עוסק בעבודות

אדמה, שותל צמחים. עניינים שקשורים
לקרקעות, השקעות או נכסים מקבלים
חשיבות ומטופלים בתקופה זו. קרובים
מבוגרים זוכים ליתר תשומת״לב.
מה״ 23 בספטמבר השמש נכנסת לבית
החמישי. בני תאומים יהנו מהחודש הקרוב.
הם יהיו קלילים ועליזים מתמיד. יחפשו
לעצמם מקומות בידור ושעשוע, יהנו
ממישחקי הימורים וסיכוייהם להצלחה יהיו
גדולים יותר מאשר בשאר השנה. עניין
בקולנוע, תיאטרון, קונצרטים, ספורט. לפתע
ירצו לחזור להתעסק בתחביבים הישנים או
לנסות שטח יצירתי חדש. הורים לילדים
יתעניינו יותר בעולמם של הילדים. אולי זו
התקופה שיבחרו בהם לוועד כיתה למשל.
הם יבלו יותר בחברה ויחפשו הרפתקות־אהבים
קלילות, לא מחייבות וקצרות־מועד.
מה־ 22 באוקטובר השמש בבית השישי.
כעת רוצים לנוח, אך הזדמנות כזו אינה
מצויה. נאלצים לעבוד יותר מתמיד. לפתע
נוחתות בבת אחת ״אלף״ התחייבויות
שונות ומשונות. בני תאומים יקחו על עצמם
תפקידים חדשים ואחריות שבזמן אחר לא
היו לוקחים. מחפשים דרך לשפר את שיטות
העבודה, דואגים יותר למעמד בעבודה
ומנסים להקל על מעמסתם של אחרים.
(המשך בעמוד )54

את הרעיונות שמתעוררים בכם כעת. יש
לשקול היטב לפני שניגשים לבצעם. הנטיה
היא להעז יותר מדי וזה
עלול להביא לכשלונות
והפסדים כספיים. יש
להיות זהירים בקשר

לעצות של ידידים או
קרובי מישפחה. פגישות
עם ידידים יביאו
להתפתחות של קשרים
חדשים. לא מן הנמנע
שכעת יתחיל קשר
רומנטי חדש. ב* 14 או
ב־ 5ג בחודש כדאי לנהל שיחות עם הבוס,
או עם מישהו, שיש לו השפעה על הקידום.

קרובים או ידידים עומדים להיפרד לזמן
קצר. יתכן שנסיעה לחו״ל עומדת אצלם על
הפרק. ה־ 14 וה־ 15 יתאימו
גם לכם לתכנון
של נסיעה לארץ אחרת.
ה־ 16 וה־ 17 בחודש לא
יהיו קלים. נסו להתרחק
ביומיים אלה מחברתם
של אנשים שמדכאים
אתכם. ב־ 19 וב־20
בחודש תרגישו את עצ6X
391
מכם חסרי מרץ ומבולבלים.
נסו לנוח ולארגן
את החיים ללא פעילויות יוצאות־דופן. בקרוב
עומד להתחולל שינוי מאוד משמעותי.

ה״ 13 בחודש יהיה יום רומנטי במיוחד. אך
גם על שאר הימים אין מה להתלונן. בתקופה
זו אתם מושכים
אליכם אנשים כמו
מגנט. ידידים קרובים
ובני המין השני, כולם
מעוניינים לשהות בט-
חיצתכם. תתכוננו להצפה
של אורחים בבית כם.
הפתעות נעימות
ובלתי-נעימות יאפיינו
את התקופה וכל זה
קשור כאמור לעניינים
חבריים. ב־ 14 וב־ 15 בחודש אתם עלולים
לסבול ממצב-רוח לא טוב ומחולשה כללית.

ההרגשה הכללית עדיין אינה טובה,
מצבי־הרוח שפוקדים אתכם בתקופה זו לא
מזמינים אנשים להתקרב
אליכם. חשוב שת־נוחו
ותגשו להבדק אצל
רופא במידת הצורך.
בעיות כספיות עדיין
מציקות לכם. היזהרו
מח־ 13 בחודש ואל הח ליטו
על צעד שיסכן את
;21 ביוני
הרכוש או את הכספים
ס! 2ביו*•נ
שברשותכם. ב־ 14 וב־
15 בחודש אתם עשויים
להנות מפגישות עם ביי המין השני. נד 19־20
בחודש תחנו מקשרים עם אנשים מחו״ל

ידידים מעוניינים לעזור לכם בתקופה זו,
ובכלל הצד החברתי עשוי להוציא אתכם
מהחששות והדאגות
שמאפיינים את כל התקופה
האחרונה. אל
תסרבו לקחת על עצמ כם
תפקיד חדש, ביחוד
אם הוא קשור לפעילות
ציבורית. תוכלו להנית
משבחים על יכולת ה-
אירגון הטובה ועל הרע ם
ס &ננ ס ם
יונות המקוריים. ה״16
וה־ 7ג בחודש יהיו
קשים במיוחד, אתם עלולים להסתכסך עם
בני-הזוג או עם בני מישפחה קרובים,

ה־ 14 וה־ 15 בחודש עשויים להיות ימים
נעימים ביותר. כדאי לחשוב על גישה הדשה
לממונים עליכם או
לאלה העובדים עימכם.
כעת תוכלו לקדם א ת
עצמכם, אן חשוב שהכל
יהיה מתוכנן היטב. נצ לו
את הקסם שאתם
משרים על בני המין
השני. כעת תוכלו ליהנות
מהצלחות. נשים תו8

כלנה ליהנות מתשבחות
על הטעם הטוב שהן
מגלות בלבושן ובהופעתן. ה״ 6ג וה־ 17 בחודש
לא יהיו נעימים. ה־ 19 וה־ 20 שוב נעימים.

בתקופה זו חשוב שתפתחו גישות חדשות
ותנששי רעיונות מיושנים. יתכן שהבעיות
היומיומיות או התקופתיות
יוחרפו כעת, אך
כל זה כדי להעמיד את
הבעיות העמוקות בפר ספקטיבה
יותר נכונה.
בדאי להתייעץ עם
אדם שעליו אתם סומכים.
כדי שתוכלו להעז
לבצע שינויים. נסיעה
לחו׳ל עומדת על הפרק.
יתכן שלא אתם תהיו
אלה שנוסעים, בני־הזוג או ידידים עשויים
להיפרד מכם. ה־ 16 וה־ 17 ימים רומנטיים.

עניינים כספיים מטרידים אתכם בתקופה זו.
יתכן שיהיה עליכם להילחם על כספים שמגיעים
לכם. שימו לב
במיוחד לתאריכים ה־
17 וה־ 8ג בחודש. שכן
יתכן שמישהו מנסה
להנות על חשבונכם.
מה״ 16 עד ה־ 18 בחודש
לא יהיה לכם קל ומצב*
הרוח יהיה בהתאם. ה־
20 בחודש יביא עימו
שינוי. תוכלו לפגוש
כסוג חדש של אנשים
ויתכן שזה יביא אתכם למחשבה שעליכם
לעשות בדק־בית בכל מה שקשור לחייכם.

ה״נג בחודש יהיה מלהיב במיוחד בכל מה
שקשור לצד חרומנטי, ה־ 14 וה 15-בחודש
לביזבוזים. מיעדים עדיף להתרחק ממרכזי-
קניות באותם ימים.
פגישות עם אנשים ב״
16 וב־ 17 בחודש עלו לות
להביא לבעיה, שכן
אתם עלולים לפגוע
באדם שחשוב לכם לש ?
2בנו במבר ־
מור על יחסים טובים
20בדצמבר
עימו, אז העירו מה שפחות
באותם ימים. ב-
19 וב״ 20 בחודש יהיה עליכם להישאר
בבית ולשגות תוכניות. ארגגו את דירתכם.

ה־ 14 וה־ 5ג בחודש עשויים להיות ימים
נפלאים, בעיקר לאלה שעדיין לא מצאו
לעצמם בני־זוג. כל מה
שעליכם לעשות לשם
כך. זה לשכוח ליומיים
את כל התפקידים והאחריות
שלקחתם על
עצמכם ולהתרכז בעצמכם
ובעניינינם. שימו
לב לבני. המין השני
21בדצמבר ־
ודאגו שלא תחמיצו
9ו ביגו א ר
הזדמנויות לפתוח בקשרים
חדשים. ב״ 17 יב־18
בחודש יטרידו אתכם בעיות כספיות. ב־19
וב 20 תהיינה לכם פגישות שישפיעו בעתיד.

השבוע לא מצפה לכם שבוע קל במיוחד.
ה״ 14 וה 5-ג בחודש יחיו מאוד מעייפים,
אתם חייבים להתייחס
יותר אל גופכם ולא
להזניח את עצמכם. נסו
לנוח ולאסוף כוח. ב־16
וב 17-בחודש אתם
עלולים להסתכסך עם
בגי הזוג או עם בני
מישפחה אחרים. נסו
לצאת מה שיותר מה בית.
ה״ 19 או ה6X11555131 20-
בחודש יהיו מפתיעים
בכל מה שקשור לעניינים כספיים. כדאי
לשוחח עם אנשים שיש לחם השפעה בבנק.

ב־ 14 וב־ 15 בחודש תוכלו לפעול רבות, כדי
שאנשים שעימם אתם עובדים יקבלו את
הרעיונות שלבם אל
תאבת את הביטחון,
שכן יש לכם מה להציע.ה־ ,16 וד 7ג וה־ 18 בבו קר
לא יהיו קלים. אל
תתכננו נסיעות או טיולים,
שכן הטוב ביותר
לנוח ולהתרחק מחברה
בפב רוא ר
סואנת ורועשת. אתם
20במרס
עלולים לסבול מבעיות
בבטן, לכן חשוב שתקפידו
על תזונה נכונה. ב־ 19 וב־ 20 בחודש
תוכלו להנות מפופולריות. צפו לביקורים.

טלה

סוט

אברה וגיו ־
ת ש קי ף

בונ״נו

הודעה בדבר פרסום תשקיף
בהתאם לסעיף 23 לחוק ניירות ערן תשכ״ח1968-

הנפקה

.100.000
.20.000

000 מניות רגילות בנות 1שקל ע״נ בערך נקוב כולל של 100 מליון שקל
000

מניות רגילות בנות 5שקל ע״גבערך נקוב כולל של 100 מליון שקל

המניות מוצעות ב־ססס 1,000,יחידו ת המורכבות כל אחתמ :
. 100 מניות רגילות בנות 1שקל במחיר 3.15 שקל למניה ( )3150/0ובמחיר כולל של 315 שקל

מניות רגילות בנות 5שקל במחיר 15.75 שקל ל מניה( )3150/0ובמחיר כולל של 315 שקל
מ חי ר הי חי ד ה

630שקל

רשימת החתימות תפתח:

ביום שני 18 ,ביוני ,1984 בשעה 08:30
ותסגר:

ביום שלישי 19 ,ביוני ,1984 בשעה 12:30
ב ק שו תלר כי שתי חי דו ת ב צירו ף 200/0מהמחירהמלא בעדן, יש להגי שלחברהבאמצ עו ת בנ ק
ל או מי לי ש ר אל ב ע׳י מ,י חי ד ת ביצוע מ ר כזי ת, ר חו באחדהעם ,9ת ״ אבאמצ עו תכלאחדמ סני פיו
וכן באמצ עו ת סני פי בנקים או ח ב רי ב בו רסה לניי רו ת ערך בתל־ א בי ב. על כלמבקשל צרף
לבקש תו ה ת חיי בו ת ל של לחברה, למחרת יו ם ס גי רתר שי מתהח תי מו ת, אתיתרתהמ חי ר שתגיע
לחברהא תגיע, בגין ניי רו ת הערך שיו ק צו לו על פי הבקשה. טו פסבקשהלר כי שתי חי דו ת
ו עו ת קי םמתש קי ףזה ני תן לה שיג בכלאחדמ סני פי בנ ק ל או מי לי ש ר אל בע׳ימ, החתל הנ פקה זו,
ב סני פי בנ קי א ח רי ואצלחב רי ה בו רסה. רי שו ם ניי רו ת ה ערך למסחרב בו רסהות חי לתהמסחר
מו תני ב פיזו ר נ או ת ב צי בו ר של הי חי דו ת ה מו צ עו ת. לפר טי ראהע מוד ז׳ בתש קי ףהחברה.
עו תקמהתש קי ף ו הי תרלפר סו מו הוג שו לר שהחב רו ת.
הנ פקה זו הינ ה הנ פקהרא שונ ה ל צי בו ר של החברה.

החתם התחייב לרכוש מאת החברה את כל היחידות שהוצעו לציבור ושלא נרכשו או שלא
שולמה בגינם תמורה מלאה האת במחיר ההנפקה בניכוי סכום ממחיר זה בשיעור
״ההיטל על התמורה בעד מכירת ניירות ערך סחירים״ שנקבע בחוק למימון מבצע
שלום הגליל, הת שמ״ב ־ 1982 או על־ פיו.
ה הנפ ק ה לציבור מו בטחת על ידי החתם :

לאומי ושות׳ בנק להשקעות בע״מ
הבנק ה מ רכז :

בנק לאומי לישראל בע״מ
תאריך התשקיף 31 :במאי 1984