גליון 2442 מתאריך 20 ביוני 1984

מיססר 2442

כ׳ סיוון תשמי ד20.6.1984 ,

•מנד 48

מ \ 1נון -התושר

מיעארי

המחיר 300 שקלים(כולל מע־מ<

קו ב ע

וימו יעקבסון־טמיר

מכחכים
לזכור ולא לשכוח!
1־ 6.6.84 מלאו שנתיים לקרב על
הבופור. זוג ההורים השכולים
מקיבוץ כית״זרע זוכרים:
עברו 730 יממות מאז התחילה מלחמת־לבנון.
שנתיים מאז השמיעו ראש־ממשלת ישראל דאז,
מנחם בגין, ושר־הביטחון אריאל שרון, את
,השקרים ממרומי ההר המקולל — הבופור —
כאשר הצטלמו לטלוויזיה, מתפעלים מאוויר
הפסגות ומודיעים לאומה :״הבופור נכבש ללא
נפגעים.
כל ההצגה הראוותנית הזאת התקיימה רק
שלוש שעות אחרי שנאספו הגופות של שישה
בחורים מלוחמי סיירת גולני, שנפלו בקרב על
כיבוש הבופור.
כאשר בגין ושרון חייכו והצטלמו על הבופור,
ביום השני למילחמה, היו כבר לצה״ל 25 חללים.
לשם מה היתה נחוצה כל ההצגה שלהם? אמרו
שלא ידעו — למה לא ידעו? וכאשר נודע להם,
לא יכלו להתנצל על כך? כנראה שלא היה להם
צורך אנושי לכבד את הבחורים, שאותם שלחו
למילחמה בלבנון, ולא היה להם יחס לציבור
שלפניו הופיעו בטלוויזיה — אחרת בוודאי היו
מתנצלים.
זהו תהליך: חוסר־יחס מוביל לגישה בלתי
הומאנית. כי מי שרואה בבני״אדם של עם אחר
חיות דו־רגליות, כמו שהנאצים ראו ביהודים,
מזלזל בסופו של דבר גם בבנים מבני עמו.
אמרו — לא היה להם זמן, היו עסוקים...
האומנם? האם זה עניין של זמן? הנה, מנהיגים של
מדינות גדולות מישראל נהגו בצורה הומאנית,
כיבדו את החללים ואת מישפחותיהם: נשיא
ארצות־הברית טילפן ודיבר באופן אישי עם כל
אחת מ־ 240 מישפחות החללים שנפלו בלבנון.
נשיא צרפת עבר באופן אישי ליד כל ארון וחלק
כבוד אחרון לכל אחד ואחד מ־ 50 החללים
הצרפתיים שנפלו בלבנון. אבל לבגין ושרון לא
היה זמן ...עניין של זמן? עניין של יחס.
בגין, שרון וכל אותם אשר הרימו את היד בעד
היציאה למילחמת יש ברירה, ואותם אשר
בשתיקתם איפשרו אותה, רשמו דף שחור
בהיסטוריה של מדינת ישראל והציונות,
מה חבל ומה עצוב שהשפויים, האמיצים,
שהתנגדו למילחמת־לבנון מהרגע הראשון היו
מעטים כל־כך, מעטים מדי...
730 יממות עברו מאז נפלו בנינו על הבופור.
נזכור, לא נשכח ולא נסלח.
מונה ודוד שרף, קי בוץ בית־זרע

כמה מעלזת ט 1ב1ת
לשילטזז עלינו
קטע מתוך תפילה מיוחדת, הנאמרת
על־ידי קבוצת עצירים מועדפת, אי שם
במיגרש״הרוסים:
לוא היו שרותי הביטחון והמישטרה זקוקים
לקבלת אישור מיוחד מראש־החממשלה כדי
לעצרנו — דיינו.
לוא היו זקוקים לאישור מיוחד נוסף לעצירת
הרבנים אליעזר ולדמן ומשה לוינגר — דיינו.
לוא היו מתירים לשר בממשלה להתערב
בענייני מעצר וחקירה — דיינו.
לוא כל הממשלה נמנעה מלהוקיע את
נסיונות אותו השר להבדיל בין טרור ״חיובי״
לטרור ״שלילי״ — דיינו.
לוא היו מפארים אותנו כ״משיחים״ ,תוך
אזהרת מתנגדינו מלבקר אותנו בשל מעשינו —
ריינו.
לוא היו מתירים לחברינו להתארגן ולפעול
למעננו באופן חופשי בניגוד ל״חוק למניעת
טרור 1984״ — דיינו.
לוא היו מתירים לנו להאשים ״גורמים כאחראים הישראלית״ בחברה מסויימים
למעשינו — דיינו.
לוא היו מאפשרים לנו תנאי ״פיקניק״ במעצר
ובכלא הצפוי — דיינו.
על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת
י לשילטון עלינו, שדאג לנו לכל שפע הטובה
הנ״ל, ועוד ידו נטויה. וכבר יש הצעות לקיום
ישיבה בכלא, ותוך זמן קצר תועלה ההצעה של
המרת עונשנו ״בעבודות חוץ״ וכדומה.

כתבת השער הקדמי:

קשו נאדהדמוקרטיה

השבוע התחוללה בי שראל הפיכה. בהדרכת השב״ב החליטה
ועדה טכנית ש ל נציגי מיפלגות -רובם עסקנים מסוג ג־ -לבטל
את הדמוקרטיה הפרלמנטרית. השיטה: המאכערים של שתי
הסיעות הגדולות הסכימו ביניהם. שכר אחד יפעל לפסילת
_ ^ מתחריו ש ר השני -המערך פסל רשימה גזענית.
^ ] 6והליכוד פסל את רשימת השלום של מוחמר
מיעארי ומתי פלד (בתמונה) :פסול לי ואפסול לך.

כתבת השער האחורי:

הרומז שלי רא רהדג־ו
עם חרז ביטי את הציבור

התרגשות רבה עורר ביקורו של הכוכב האמריקאי
וורן ביטי, שהוסיף לרשימת הרומנים הזוהרים שלו
את היפהפיה הישראלית ציפי לוין. בעיצומה של
הילולת סיום הפסטיבל קפצו החוגגים לבריכת מלון
ר מ אד ה הירושלמי, מי בבגד־ים, מי ב* ן
תחתונים ו מי בעירום, אך גם מי הבריכה
הקרים לא ציננו את התלהבותם החמה.

להתייחד בכלא המעון־ מתחנו
למחנה הימין
חברי במישפט הנאשמים מישפחות
המחתרת היהודית מציעים את זיכרונותיהם,
תמורת רבבות דולארים, לעיתונים בארץ

1חנ ₪
״אריק שרון מטורף,
ויובל נאמן מטורף, ועוד
מעט גם רפול יהיה
בכנסת, והוא נראה לי
מהמטורפים שבחבורה,״ אומרת פרופסור
גביזון, יו״ר האגודה לזכויות
האזרח בישראל, המספרת ב ראיון
מיוחד על פעולות האגודה.

ייגאל -היזהרו
״הנהגת מדינת ישראל מורכבת היום מחבורה
של עבריינים. צריך לגרש אותם או להכניס אותם
לכלא,״ כך אמר השבוע ייגאל הורביץ, שר*
האוצר לשעבר. מה היא העבירה של ההנהגה?
״הם הפקירו את הכלכלה והביאו אותנו לסף
(המשך בעמוד )4
פשיטת־רגל״.

ריטונים ורצח
רותי

שעה קלה לפני שנפתח הדיון, ליטף
יוסף הרנוי מאלון־מורה את בתו התינו־קת.
אחר־כך התיישב על
ספסל־הנאשמים, במיש־פט
ש כו הוא נאשם ברצח
ילדה כת שמונה משכם.

השופטות

שרה סירוטה, דבורה ברלינר ודרדרה סילפל
הן שופטות חדשות, שמונו לתפקידן
לאחרונה. השמועה אמרה שוועדת־המינויים
נוהגת פרוטקציה. אם כך,״
אומרים המישפטנים אחרי
המינויים החדשים. ,כדאי
שימשיכו בשיטה הזאת ר

50ז ה
קו ההתחלה
הוא היה אינדיאני וייקח, מיליונר ואסיר,
מתאגרף ומרגל, קיבוצניק ונהג-מירוצים.
מתכונן 50 בגיל
מנפרד כ ץ לחלק
העיקרי בחייו שלפניו.

החזה המותח

נפתלי אור־נר, ירושלים

תעלול הבחירות של ייגאל הורביץ
עלול לעלות לו ביוקר.

ראשי המערך החליטו לא לחמם את מער-
גת־הבחירות מפני שמומחים יעצו להם
שרק
לא להרגיז את הציגור. הם
מעריכים ,׳ י ׳

כך יזכו ב 52-מנדטים. אגל
אוזלת״יד אירגוגית עלולה
את תוכניותיהם.
לשבש

״היא משוחררת אמי־ י
תית ״,אומר יהודה ברקן
על התגלית החדשה
שלו אנה״סאנין, היחידה שהסכימה להצטלם;
בעירום בסירטו המתיחה הגדולה .״אני חו שבת
שהבעות פנים ועיניים הן
יותר חשיפה מאשר להראות
אנה. אומרת החזה,״

המערך מוותר על הבוחרים היוניים, כדי
לקחת לפחות שיבעה מנדטים
מהימין. הנשק הסודי שלו הוא
יצחק י בין, הסופר־נץ. שנש־לח
לזנב ב״מחנה הלאומי׳,

הריבוד בשב

הליכוד שבוי בידי מיפלגת העבודה. רק
היא יכולה למנוע את התפוררותו -אם
תבחר להקים ממשלת אחדות
לאומית. סיכוי זה יחיה ה נימוק
היעיל ביותר של מת נגדי
ממשלת־אחדות במערך.

בגרר שיער שרברב כוכבות בירושלים

אחד משיאי פסטיבל הסרטים בירושלים היה
מיפגשן של שתי הכוכבות — ליליאן גי ש
האמריקאית, הגברת הראשונה

של הסרט האילם וז׳אן מורו
הצרפתיה, אשת החלומות של
גברים רבים ברחבי העולם.

המדורים הקבועים: מיכתבים קורא יקר תשקיף במדינה
הנדון
יו מן אי שי תמרורים עלי דפנה אנשים בלונים
מה הם אומרים -חיים רמון,
י קיר פלסנר, שרה שטרן־קטן,
קובי אושרת, יובל מסקין, תמי פלד
שידור תמליץ -שידורי הטלוויזיה
בישראל ו בירדן

האם אפשר להרשיע עורך־דין בגלל
שערה של כלב? שאלה זו מתבררת
ב מי שפטו של עורן־־הדין שימעון
חרמון הנאשם ברצח ידיד תו, כרמלה
כלאם. השערות המכרי
עות מיוחסות על־ידי הת־ביעה
לכלבו של הנאשם.
הלח ראווה
עולם קטן -בחריין, ניקראגווה,

מכירות נשק
קולנוע -ר איון מיוחד
עם סרגייו ליאונה 39 אנשים בעולם -הנסיך ויליאם, 42 הנסיכה קארולין, הנסיך אנדריו
נמר של ניי ר -ערבי מ ת היד
הקטועה, שירת זוסמן, פתגמי משלי 44

זה וגם זה

ת שבץ 55 אתה והשקל 57 מיכתבים לרותי 58 לילות י שראל
מוסיקה -שלום הציבור, פסטיבל גיאז 61 67 הורוסקופ -מזל סר טן 68 רחל מרזזלת על כל העולם ,

זה היה העולם הזה שהיה

מכחכים
(המשך מעמוד )3
אז לתשומת־ליבו של הח״כ הנלהב: ההכרזה
שלו היא אולי תעלול־בחירות
מצויין, אבל
עליו לזכור שיום ה בחירות
יחלוף, ואז הוא
אולי ירצה להצטרף
להנהגה. אם חלילה,
מישהו משומעיו יקה
היום את דבריו ברצינות,
ויטפל ב״פושעים״ כפי
שנהוג לטפל בשכמותם,
הרי שבכך תיקבע נורמה
שתחול
— חדשה בעתיד גם על התועמלן הורביץ הזריז הורביץ.
ייגאל, הגזמת. אפילו במערכת־בחירות לא
הכל מותר. אחרת תיהרס כל התרבות הפוליטית

יצחק רון,

ש לנו•

גבעתיים

הרובה ש ש בר את גב הגמל
״תושב התנחלות כפר־אדומים שלף
נישקו והרג שיבעה גמלים, שאכלו
צמחים בחממה שלו. שכניו אמרו
להגנתו, כי הוא יהודי ירא שמיים״.
(מן העתונות).
ימין נגד שמאל.
הקודש הוא חול.
תצהיב שנאה ואין מישעול.
ארחה עוברה,
רומם נעת
עצרה לסעוד בחממה,
וצליל רובה נשמע קצוב.
גמלים גוססים — כמה עצוב,

ליז לן. ליו לז.
לא יישמע עוד.
אין כוח לשאת,
התהומה לצעוד.
מאת: אזרח יהודי המרכין ראשו מבושה, יחד
עם רוב עם ישראל.

משה כנען, רמת־השרון

שובתים בקצב האיגפלציה
המדד התופח מתפרסם פעם של הגדל מיספרם בחודש.
השובתים במשק מתעדכן בכל יום.
עשרים, שלושים, ארבעים וחמישים ועדים
חדשים מכריזי בכל יום על שביתה או עיצומים.
מיספרי העובדים במשק הנתונים בסיכסוך
עבודה גדל בקצב מדהים כל־כך, שמתחשק
לשאול: המיספרים האלה — זה בשקלים או
בדולארים?

משמעותו, המרמזת לקומתו הקטנה, לא מצאה
מעולם חן בעיניי.
אין לי כל סימפאטיה למלך ההאשמי, הלוטש
עיניו לשיטחי מולדתנו והמסית את אוכלוסיית
השטחים נגדנו. אבל למצוא פסול דווקא בתכונה
פיסית של האוייב — לזה התנגדתי תמיד.
השבוע נדהמתי כאשר שמעתי את ראש־הממשלה,
יצחק שמיר, מלגלג על ״המלך הקטן׳.
האם שכח את קומתו״הוא? לצערי, בעניין זה מר
שמיר פשוט שם את עצמו ללעג, וחבל.
פרויד בוודאי היה מעיר על כך דבר־מה.
ירם ן 5אברהמי ( מ טר ו־ 68 סנטימטרים),
תל־אביב

י שי נאור, שער־העמקים

לידה כן -דשואין לא?
אתי היא רק בת ,15 לכן אסרו עליה להתחתן.
היא צעירה מדי לנישואין, החליט כבוד השופט
מנהריה.
נשמע הגיוני? לא כל־כך. אם היא היתה
מבוגרת דיה ללדת תינוק לאהובה, זה אבסורד
לקבוע שהיא צעירה מדי להינשא לו!

ברוריה שבתאי, חיפה

״המלך הקטן״ זהו ביטוי־גנאי שהודבק
בישראל למלך חוסיין כבר לפני שנים.

איפה אמה ברוך
גימילי? ליד עמוד-
התליה!

שלום באמנות
האמנית מאוכזבת מההפגנה שנער כה
במלאת שנתיים למילחמה.
הפגנת שלוס עכשיו ודתה הפגנה אליטיסטית
בנוסח תנועות״הנוער, ללא שאיפת־שלום
ספונטנית ועממית. הכל
אורגן,מלמעלה׳ ,כאילו
היתה זו מיפלגה ממוסדת
היטב, ולא תנועת־מחאה
השייכת לכולנו.
כל הטכסטים של
הדוברים הוקראו מהבימה,
שהיתה כמעט ב כמו ממש שמיים,
במיפגני
הבחירות של
הליכוד והמערך. מייד
אחר־כך, כשכל המכו בדים
גמרו לשאת את שרון דברם, התפזר הקהל,
כמו ילדים טובים ירושלים, ממושמעים, שאין
להם מה לומר, וחזר הביתה. בתנועה היינו אומרים
על כך: חזרנו עייפים אך מרוצים.
חבל שפעילי שלום עכשיו לא למדו, במשך
השנים הרבות שהם פועלים, כיצד באמת
מארגנים תנועת־מחאה, וכיצד אפשר לעשות
שלום באמצעות אמנות ועוד דרכים.
מרים שרון, תל־אביב

הדרך היעילה היחידה
הפוסל, בקומתו פוסל

א ני ־ז בחך התליין

מדוע לא נותנים לאתי ולגבי
להתחתן ז(העולם הזה .)13.6.84

ארנון צוקר, באר־שבע

ראש״הממשלה הזדקף, מתח את
חזהו והכריז: הבוז לגמדים!

את תועלתן הממשית, הן אינן מפחידות את ראשי
השילטון במדינה, ואולי רק משקיטות את
מצפונם של המוחים.
מפליא הדבר, שאותו ציבור גדול הטוען שהוא
מתנגד להמשך המילחמה אינו נוקט בדרך
היעילה היחידה להפסקתה, ומשמיע טענות־סרק
משונות, כגון שהדבר יפגע בחוקי־המדינה,
באחדותו של העם ובדמוקרטיה. טענות כאלה
מטרתן זהה למטרת ההפגנות — השקטת
המצפון המיוסר.
הדרך היעילה היחידה להפסקת המילחמה היא
אירגון תנועה ציבורית רחבה, שתתן גיבוי חברתי
ומוסרי לחיילים שאינם רוצים לשרת בלבנון.

כיצד לקצר את המילחמה הבלתי-
גמורה בלבנון ז
עם כל הערכתי לתנועות־המחאה המעטות,
הפועלות נגד המשך המילחמה בלבנון, דבקותן,
לזמן ולמרץ שהן משקיעות בעניין — הרי יש
לומר בפה מלא: ההפגנות הרבות איבדו כבר מזמן

ארור מי שהמציא
את המושג ועדת־חקירה.
מי צריך את זה עש מדוע
ולמה?
ישראל צריך להצבקשר אם טדק,
לצברה
ושאתילא או
של שני למיקרה החוטפים?
ג׳ מי לי
אם נכון ששני המחבלים הוכו בראשם, זו
טעות גדולה, כי היו צריכים להעמידס ליד
האוטובוס ולהרוג אותם במקום, בגלוי וללא
מישפט.
כאיש צבא, לאחד 3$שנות שרות
במדינה, אני תומך בהריגתם של כל מחבל
שייתפס במקום הפשע. חבל על החזקתו
בכלא ולחכות עד שחבריו יעשו פעולה
נוספת כדי לשחררם.
אני מוכן להיות התליין או המוציא להורג
בהתנדבות. ללא שכר.

כרוך ג׳מיל׳,

פתרדוזיקווה

חימר שבת דוחה שביתה
מדוע דחו עובדי הטלוויזיה את
שביתתם!
בן־דודי, העובד ברשות־השידור, סיפר לי
רכילות מאחורי הקלעים על ההכנות לשביתת־התיקשורת
שהיתה ה שבוע.
בין השאר הוא
אמר לי דבר מזעזע:
עובדי הרשות הת מתי ביניהם ייעצו
להתחיל
בשביתה ש להם.
אחת ההצעות בה לפתוח
היתה
ב־ , 15.6.84 בערב־שבת
(יום השישי בערב).
לאחר מחשבה החליטו
לדחות את המעשה,
בגלל ...חילול שבת.
מישהו מהם העלה
את הרעיון, כי השבתת השידורים בערב־שבת
תגרום לי ד ר הועד המנהל, מיכה ינון, קורת־רוח.
כיהודי שומר מסורת הוא עלול, חלילה, לשמוח
בליבו על שנמנע חילול־השבת. ולמה לגרום
ליהודי דתי שימחה שכזו? שקלו והחליטו לדחות
את השביתה למוצאי שבת.
עד לאן הגענו, אם עובדינו השובתים מוכנים
לדחות מעט את שביתתם, רק כדי שלא להחמיץ
את ההזדמנות לחלל שבת, וגם לגרום בכך צער
ליהודי ירא־שמיים?

ישעיהו פינסקר, ירושלים

דיבת שרון
״גנראל, קום נא והישבע לומר אמת!״
הצטווה שרון בחקירה המוקדמת של
פרקליטי ״טיים״.
בחקירה

המוקדמת

שנערכה

השבוע

בניו־יורק, נחל אריאל שרון תבוסה משפילה. הוא
לא ידע לענות על שאלות אלמנטאריות, גימגם
וסירב לפרט מהו הנזק
שנגרם לו מהפירסום_
הידוע בשבועון האמרי קאי.
אז על סמך מה הוא
דורש פיצויים בסך 50
מיליון דולר?
את מישפט הדיבה ששרון ייתכן שלו יפסיד. בהחלט סביר
שלא יראה אפילו סנט 5 אחד של פיצויים, ועור
יצטרך לשלם 5מיליון שרון דולר, הוצאותיהם של
הנתבעים.
אבל אנחנו איננו זקוקים לתשובות של שרון
כדי לדעת שאין לו שם טוב בציבור. גם לפני
הפירסום ב טייס לא היה לו שם טוב. מי שלא
מאמין, יכול לשאול את הנכים, את המישפחות
השכולות ואת יתר קורבנות המילחמה.

דליה ברמי, חיפה

המחלה, הפגר והממזר
מעשה נורא אירע לקורא קורניק,
והוא מיהר להעלות את הגיגיו על
הנתב.
בס״ד
אמר הכותב: ממשלתנו ירום הודה, לוקה
בחולי חדיש ואופנתי, שקורץ :״תיסמונת חוסר
חיסון נרכש.״ ומסיפרי הרפואה אנו למדים, כי
הבורא יתברך שתל בגוף האדם כוחות־מגן, כדי
להצילו מן החיידקים והארסים. ואנו יודעים מעט
על כדורי־דם לבנים, וכל מיני נוזלים שנבראו,
כדי לסתור רעלים ולסלקם מן הגוף. ומידה זעירה
של רעל מחסנת את הגוף, ועל זה נבנו שתי
שיטות רפואה: שיטת החיסון של פסטר ושיטת
הומיאופאטיא של סמואל האנמן. ויש חולי נורא
שגורם לאדם לאבד את כוחות־המגן הטיבעיים,
ואז הוא חשוף לחיידקים ורעלים ואין מרפא
לחוליו. ולזה קורץ ״תיסמונת חוסר חיסון נרכש.״
וממשלתנו יר״ה מאבדת בידיה את כוחות-
המגן של עם ישראל. ממשלתנו זרקה לכלא
לוחמים אמיצים, שרצו לקיים ולעשות את החוק -י
שכתוב בגמרא :״הבא להורגך, השכם להורגו״.
וזה הצדק המוחלט. וממשלתנו מקיימת את
ן ז״חוק״ שאומר הממזר הנוצרי ישו״ז :״אהב את
אויבך והושט לו את הלחי השנית.״ ותלמידי
הממזר הנוצרי שחטו אותנו בלי חמלה, ועכשיו
הם מטיפים לנו להושיט את הלחי השנית.
ולהבדיל, אדוק אחד הקים ישיבה בתל־אביב
ונתבע לדין, ושני קברנים אמיצים סילקו פגר של
גויה ארורה מבית־קברות יהודי ונאסרו ונתבעו
לדין. ולהבדיל, תדי קולק, המלשין והמסגיר,
ויגאל ידין, מחלל הקברים ומחטט הרפאים וגם
משה קול, שגזל את ילדי ישראל ומסרם לשמד,
וגם השומר הצעיר, שגידל דור של משומדים
שמאלנים וחשישאים ורוצחים — כל הפושעים
הללו לא נתבעו לדין.
וגם בית־המישפט החילוני והבג״ץ עוזרים
למחבלים הרוצחים ולא מניחים ליהודים
להתגונן. ואותם ״שופטים״ שפיטרו את אריק
שרון ושמו במקומו יצור חלוש כמו משה ארנס
— הרי הם עוזרים לגוים לשחוט יהודים. כי רק
אריק שרון יודע איך לטפל בערבושים הרוצחים
ביד ברזל.
והפרופיסורים והפילוסופים וסופרי השמאל
ומשוררי הגיס החמישי חיים בחופש ועוזרים
לערבים לשחוט יהודים. ואותם ״אנשי רוח״,
העוזרים לאוייב, אוכלים ועושים חיים משוגעים
על חשבון משלמי המסים...
ובזכות נוטרי הרת נזכה לראות במהרה ב מפלת
אדום וישמעאל ולומר שירה.
ד״ר חיים צ בי ח ץ קר״) קורניק,

תל־אביב

לידיעת הקוראים

טיכתבי קוראים מתפרסמים
־.בקיצורים חמתחייגים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן מודפסים קצרים,
דמיכתבים
,ן 111 ^ 11.־׳
^ 1^ 411,4111

ו ו1ז ו1וחו1
שצורפה אליהם
כמבונודמתיכה, מיכתבים הכותב. תמונת בעילונדשם לא ים ודסמו. אין
המערכת מחזירה את המיכתכים
שנתקבלו מ־-

ליאיר קוטלר אין מזל: אין פשוט הרבה מה לחדש
בפרשת יעקוב לוינסון ד ל אחרי מסע־הגילויים הגדול
של העולם הזה (.)11.1.84
לא קראתי את סיפרו של קוטלר על הפרשה, אך לפי
מה שפורסם בעיתונים, אין בספר כמעט אף עובדה אחת
שלא היתה מונחת לפנינו, כאשר פירסמנו את הסידרה
ששברה את קשר־ההשתקה. את רוב העובדות החשובות
פירסמנו בסידרה עצמה. כמה עובדות לא פירסמנו, מפני
שלא נראה לנו שהדברים מוכחים כראוי. לא פירסמנו
שום• דבר שלא היה מוכח ומתועד עד מעבר לכל ספק.
למשל: הסיפור על 100 אלף המארקים שהגיעו לידיו של
נפתלי בלומנטל מקרנות סודיות ובלתי־חוקיות, היה ידוע
לנו, אך לא היו בידינו הוכחות מספיקות לגבי העובדות.
לכן הסתפקנו בקביעה ש״מעמדו(של בלומנטל) בפרשה
עדין במיוחד״ (העולם הזה .)15.2.84
קוטלר הוא אחד מאותם העיתונאים — והם הרוב
המכריע במיקצוע זה בארץ — הסבורים שהם מאדירים
את עצמם כשהם מעלימים את הישגי הזולת. קשה לו
להודות בכך שקשר־ההשתקה סביב הפרשה נשבר
על־ידי העולם הזה, וכי העולם הזה הוא שחשף את
הפרשה לפירטי־פרטיה, בשעה שעשרות עיתונאים
אחרים שוחדו והושתקו. אם העולם הזה הוא הגיבור —
היכן גבורתו של קוטלר?
מעניין סיפורו של קוטלר על פגישתו עם לוינסון,

הדר) ועוד לפני שקראתי אותו בעיון עילעלתי בו כדי
לראות איך הוא מספר על הפגישה ההיא. הנה תיאורו:
,הוא (סרטאווי) ישב על כסא ישן ורעוע, מצונף של והצונן הגדול באולם
החשוכה, בפינתו מועצת־לונרון־רבתי, והמתין לפתיחת עצרת משותפת עם
אורי אבנרי. סרטאווי ישב על הבימה, מאחורי פרגוד כבד,
מוסתר מן הנאספים. בידו היתה מחרוזת קטנה. כמו ביום
הרצח (רצח סרטאווי בפורטוגל, כעבור חודש וחצי) ,לא
היה הד׳ר סרטאווי מלווה בשומרי־ראש.
,ניגשתי אליו והצגתי עצמי, עיתונאי ישאלי שנשלח
לסקר את העצרת. סרטאווי חייך — והיה לו חיוך כובש
— ושאל באירוניה: מותר לך לראיין אותי? לא יעצרו
אותך בישראלי
,הוא מולל בעצבנות את המחרוזת שבידו. מבעד
לחלון הבהיקו אורותיו של ארמון וסטימינסטר, אפשר
היה להבחין בעייפות הבוקעת מקולו. הוא אמר כי רוב בני
העם הפלסטיני כמהים לשלום לא פחות, ואולי אף יותר
מהישראלים. לדבריו, גם רוב מנהיגי אש״ף מוכנים להכיר
רשמית בישראל.
...רק כשהבטחתי לו שהשיחה אינה מיועדת
לפירסום, התרצה ונכון היה לספר מעט ממה שידע על
צברי אל־בנא(אבו־נידאל) ואירגונו. מארגני העצרת החלו
אז להתבונן בעצבנות בשעוניהם, והאיצו בו לסיים את
השיחה. דבריו האחרונים היו בתשובה לשאלה אם אינו
חושש מגזר־דין־המוות שהוציא נגדו(אבו־נידאל) :חושש?
לא, איני פוחד מהם. נכון, הם מנסים להתנקש בחיי. מי
יודע, אולי גם יצליחו יום אחד לרוצחני נפש. אך הרי הכל
נתון בידי שמיים ומן הסתם גורלי. אבל לא קשה היה
לגלות כי דבריו יותר משיש בהם אמונה דתית היו רוויים
נימה פאטאליסטית. שכן, הד״ר סרטאווי ידע בסתר־ליבו
כי ברגע שהסכים לשמש שגריר נודד מטעם אש״ף

והממונה על הקשרים עם ישראל, חתם במו ידיו על
גזר־הידן שלו עצמו״.

בנוכחות עורכת־דבר חנה זמר, שבו הציע לו לוינסון,
לדבריו, שוחד נכבד כדי לגנוז את הפרשה. מעניין שבכל
פגישותיי עם לוינסון, וגם בפגישה שאורגנו על־ידי זמר,
לא הציע לי לוינסון מעולם שוחד.
לדעתי, צריך להיות הבדל בין מסע־גילויים נגד אחד
האישים אדירי־הכוח ביותר בזירה המדינית והכלכלית,
כפי שהיה לוינסון בעת שפירסמנו את הסידרה שלנו, ובין
ספר המתפרסם אחרי מותו. הייתי מצפה מספר כזה שיהיה
בעל שאר־רוח פילוסופי ועומק סיפרותי. למרבה הצער,
נראה כי סיפרו של קוטלר רחוק מלהיות כזה.
מסתבר כי יעמדו זה מול זה שני ספרים: האחד של
אריה אבנרי, שישיר שיר־הלל בלתי־מסוייג ללוינסון,
והשני של יאיר קוטלר, המגנה אותו מכל וכל. לוינסון,
שהיה איש מורכב ומרתק, היה ראוי לביוגראפים אחרים.

שיחה מאחורי
הפרגוד

בפברואר 1983 עמדתי מאחורי הקלעים של
האולם החגיגי של בניין עיריית־הגג של לונדון, כאשר
ניגש אלי העיתונאי יוסי מלמן, אז כתב ה ארץ בבירת
בריטניה. הוא ביקש ממני להציגו לפני הד״ר עיצאם
סרטאווי, איש אש״ף, שעמד להופיע יחד איתי בעוד דקות
— מעטות. הוא סיפר לי שהוא כותב ספר על אבו־ניראל,
ושהיה רוצה לשמוע עליו מפי סרטאווי.
מלמן לא יכול היה לדעת כי עיצאם ואני דיברנו על
אבו־נידאל במשך כל אותו יום. סרטאווי קיבל איומים
מפורשים שאם יופיע יחד עם ציוני כמוני, יוצא להורג
על־ידי אבו־נידאל. התלבטנו שנינו במשך כל אותו יום
מה לעשות, ובסוף החליט סרטאווי להופיע איתי, אף על
פי כן ולמרות הכל.
מלמן ניגש אלי ברגעים המתוחים ביותר לפני
ההתחלה, והפיתוי הראשון היה להגיד לו שלא יבלבל את
ן המוח בשעה כזאת. אך הוא עשה עליי רושם טוב, ונעניתי
ן לבקשתו. הצגתי אותו לפני סרטאווי, וזה ניצל את הדקות
האחרונות, שנותרו לפני התחלת האסיפה, כדי לשוחח
עימו.
עכשיו פירסם מלמן את סיפורו(אבו־נידאל, הוצאת
העולם הזה 2441

זהנ כון!
אנחנו חותרים תחת מדיניו ת הליכוד
והמערך, לייהד את השטחים הפגושים
ולהנציח את הכיבוש. שמעון פרס הרי
הצהיר בפומבי, שהמערך לא יפנה אפילו
התנחלות אחת מאלה שהקים הליכוד...
איזה ערך יש לדיבורי ם שלו על מדיניו ת
שקולה, מפוכחת ושוחרת־שלום!!
אנחנו חותרים לשבירת מעגל המלחמות
ולשלום המבוסס על הכרה הדדי ת בזכותם
של שני עמי הארץ להגדרה עצמית לאומית.
אנחנו חותרים לשלום בין מדינת־ישראל
ומדינת־פלסטין ושלום בגבולות הקו הירוק.
אנחנו חותרים לחוקה דימוקרסית,
לאומישתבטיח שיוויון-זכויות מלא
ואזרחי -לכלל אזרחי ישראל.
אנחנו חותרים ל שיוויון בין יהודים
וערבים, בין אשכנזים ומזרחיים, גברים
ונשים, חילוניים, וד תיי ם.

הרשימה המתקדמת רשרום

עיתונאי מלמן

עיתונאי קוטלר

כשנאלץ שר־הבטחון לסגת מתוכניתו,
להוציאנו אל מחוץ לחוק, אמר שאנחנו
חתרנים.

אנחנו החתרנים!

שבחים א חרי המוות

עונש א חרי המוות

אנח 11 החתרנים!

לקוראי העולם הזה קשה לחדש הרבה על אבו־נידאל.
מאז ששמעתי מפי סרטאווי את ההרצאה
הראשונה על האיש ופשעיו — זה היה בפאריס,
באוקטובר — 1976 עסקנו יחד בעניין זה פעמים רבות.
נוכחתי בישיבות סודיות שקיים סרטאווי עם שרים
ואנשי־ביטחון אירופיים, שהתחקו על עקבות אבו־נידאל
וחוליות־הרצח שלו. מבלי לגלות את המקורות, פירסמתי
בשבועון זה, במשך השנים, חומר רב על אבו־נידאל, שהיה
כולו סנסציוני.
השאלה המרתקת ביותר לגבי האיש ואירגונו היא,
כמובן: מי נתן לו את ההוראה להתנקש בחייו של שלמה
ארגוב, שגריר ישראל בלונדון, ב־ 3ביוני? 1982
לא יכול להיות שמץ של ספק שמי שנתן את ההוראה
ידע היטב כי כמה ימים לפני כן הוסכם בין אריאל שרון
ואלכסנדר הייג בוושינגטון כי ארצות־הברית מרשה
לישראל לפלוש ללבנון, בתנאי שלפני כן תבוא
דעת־הקהל
שתשכנע את
ברורה,
״פרובוקציה
הבינלאומית״ .עדויות על כך יש בסיפרו של הייג עצמו,
בסיפרם של זאב שיף ואהוד יערי, ועוד.
ההתנקשות בחיי ארגוב היוותה פרובוקציה מוזמנת זו,
ואיפשרה לשרון ולבגין לפתוח במילחמה במועד שקבעו
מראש. אין שמץ של ספק שבוצעה על־ידי אבו־נידאל,
ועל כך יש הרבה חומר בסיפרו של מלמן. השאלה היא: מי
הפעיל את אבו־נידאל?
סרטאווי היה משוכנע לחלוטין כי אבו־נידאל פועל,
בין השאר, בהדרכת המוסד הישראלי (העולם הזה
) 11.5.84 לדעתו, הרבה מן הראיות שאסף מצביעות
בכיוון זה. אני כשלעצמו נטיתי להסבר אחר, ועליו
שוחחתי גם עם יאסר ערפאת: שאבו־נידאל קיבל את
ההוראה להריגת ארגוב מידי הסורים, שהיו מעוניינים אז
במילחמה. הנשיא חאפט׳ אל־אסד פשוט לא העלה על
דעתו ששרון יהיה טיפש עד כדי כך שיתקיף את הצבא
הסורי, והאמין כי המיבצע הישראלי יהיה מכוון אך ורק
לחיסול, תשתית המחבלים״ בביירות ולחיסול ההנהגה
המתונה של אש״ף. הוא רצה ששרון יעשה את העבודה
המלוכלכת בשביל הסורים — כיום נראה כי בסופו של
דבר זהו אכן מה שקרה.
אף שמלמן אינו עונה בבירור על שאלות אלה, סיפרו
מעניין ומכיל הרבה חומר חשוב.
מסתפקים שאינם
אמיצים,
שוחרי־שלום
ב ביר בורי ם על שלום ומוכנים גם לפעול למענו,
מתבקשים להתקשר עם מטה הבחירות שלנו -טלי
659474־ .03 הזמן קצר והמלאכה מרובה. אין לנו
מנגנון־של־קבע; ל א קרנות סודיות, ל א מי מון
מפלגות, ל א צי של רכב ולא משרדי־פירסום. מה
שלא נעשה בעצמנו -ובהתנדבות -איש ל א יעשה
למעננו. בכם תלוי הכל.
תרומות אפ שר להעביר באמצעות חשבון מס
,135781 בנק הפועלים, סניף המאספים מסי .510
פגישות, אסיפות, חוגי־בית וחומר־הסברה -טלי
659474־662457 ,03־ .03ת.ד ,31109 .ת״א.

הופיע זה עתה!
ב הו צאתג מי ר

מילים

מאת

ז׳אק פרוור

הטקסט המלא!
להשיג בחנויות הספרים המובחרות
הפצה ראשית: בית עלים, קרל נטר ,3תל־אביב

ליו לו שהנ קו דזו ל
׳עזבגללן חניעים
בסופו של סיבוב.

לאולמי הנוצץ

1האוכל הטוב ביותר
1השרות האדיב,
1והמחיר הסביר

1מטעמי גריל 1גחלים בנוסף לאולמי הנוצץ

נן טחפי מקסים
לעריכת שמחות
מתחת לכיפת השמים
(נר-בלו־י)
רח׳ המסגר 49ת״א טל 331179.

שו ל ה
ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
וכן השתלת ריסים

ס ל טני ס:
284919 295318
ה ש תל ח ויו ^ זיו

ריגול עיתונאי
במטות הבחירות

במחוזי, חוזר לתפקידו כשופט־שלום. לפני
ועדת־המינויים, שדנה בקידומו, הובאו
פיסקי־דין של בית־המישפט העלית, שמתחו
ביקורת על החלטות שלו.

במטות הבחירות של המערך והליכוד נוהגים
בחשדנות כלפי עיתונאים שזהותם הפוליטית
ידועה. בכירים במטות חוששים, ששיחות־רקע
שהם מעניקים לעיתונאים שאינם מזוהים איתס
פוליטית, יו ע ברו למטה המתחרה.

איבצן דואג לתדמיתן

הנפגעים העיקריים הם כתבים בכירים שדיעותיהם אינן
סוד.

ת עי * ד ך
התפטרות באוצר

עמר מודאג
מס׳ 3בר שימת יחד לכנסת, שלמה עמר, מודאג
מאוד מההתפתחות הבלתי־צפויה סביב מע שיו
ב,.אגד״ ,וחקירות המישטרה בנו שא.
לא מן הנמנע, שבעצה אחת עם רא שי תנוע תו
של עזר ויי צ מן הוא ישקול מחדש את
מועמדותו לכנסת.

הדרג הפוליטי במישרד־האוצר מתחנן על נפ שו
לפני בכירי־המישרד, שהם עובדי־מדינה,
ומבקש מהם להמשיך בתפקידם עד אחרי
הבחירות.
יגאל כהן־אורגד מנסה למנוע, גם באיומים
וגם בפיתויים סידרת התפטרויות דרמאתית של
במה מהעובדים החשובים במישרד, שאמורה
להתבצע בקרוב מאוד.

וייצמן דכיכרות

פרקליטים נגד ליבאי

עזר וייצמן החליט לשנות עתה את דרכי־התעמולה של
רשימתו החדשה. הוחלט לצאת לכינוסים המוניים, בכיכרות
בערים הגדולות, כדי לאזן את פרק הזמן הקצר שמוקנה לו
בתשדירי־התעמולה בטלוויזיה.

ועדת האתיקה של לישכת עורכי־הדין קיבלה
ע שרות מיכתבי תלונה מעורכי־דין, שדר שו
להעמיד לדין מישמעתי את נשיא לישכת
עורבי־הדין, הפרופסור דויד ליבאי. הסיבה:
כתבת־דיוקן פירסומית, שהופיעה עליו בצהרון
״ידיעות אחרונות״ .המתלוננים טוענים, שליבאי
לקח בה חלק.
זו הפעם הראשונה שנ שיא לישכת עורבי־הדין
מוזמן לבירור בוועד ת האתיקה בעניין מסוג זה.

ארידור חותר
ברשות־השידור
מאחורי היציאה המאורגנת לחופשה של עובדי
ר שו ת־ ה שי תר מסתתר ניסיון של שר־האוצר
הקודם, יורם ארידור, לסבך בבעיו ת את מחליפו,
יגאל בהן־אורגד.
מי שטירפד את המשא־ומתן בין העובדים וההנהלה היה
נחמן רון, סמנכ״ל רשות־השידור, שהוא מאנשי ארידור.
המישנה ליושב־ראש הוועד־המנהל, דויד אדמון שוחח עם
כהן־אורגד, עם מנכ״ל מישרדו החדש, ניסים ברוך ועם
ועדי־העובדים, ולכל היה נרמה שלא תפרוץ שביתה.
ברשות״השידור מניחים, שרק מי שרצה לפגוע בכהן־אורגד
מנע את יישוב הסיכסוך.
המישטרה בבורסת היהלומים
נשיא בורסת היהלומנים, משה שניצר, הפעיל
את כל קשריו כדי למנוע מחוקרי היחידה
הארצית לחקירות הונאה במטה הארצי
מלהיכנס לבניין־הבורסה ברמת־גן.
ביום השני השבוע הוא יכול היה להודיע
ליהלומנים הממורמרים שמאמציו נ שאו פרי,
ויהלומנים שהמישטרה מחפשת אחריהם יוז מנו
לחקירה ב מי שרדי המטדדהארצי, אבל כעבור
זמן קצר שוב הופיעו אנ שי מישטרה בבניין,
וגר מו לתסיסה חסרת־תקדים.

הצלמים נגד
התחיה וכהנא
ת שדירי
המפיקים המכינים את
התעמולה לטלוויזיה של כך והתחיה
נתקלים בבעיה בלתי־צפויה. הם טרם
הצליחו למצוא צלמי־קולנוע. אי ש
מהצלמים שאליהם הם פנו אינו מובן
לעבוד ב שירו ת ש תי הרשימות.

שניים מארבעת אחיו, שכולם עובדים באגד,מעורבים עתה
בתיקים פליליים על הברחת מוצרים שונים מלבנון,
ומישפטם ייפתח בקרוב.

וייצ מן יהיה הראשון שיפתח את סידרת
עצרות־העם בכיכר מלכי־ישראל. היא תיערך
ב־ 14 ליולי.

איש־המיזחדה
שב לדיל״גבלום
איש־המיזוודה האלמוני הנוהג למכור
לסוחרי ליליינבלום יו תר נדססג אלך דולר
בבל גיחה שלו לרחוב, גרם בסוך השבוע
לשינויים בשערים.
באשר הוא הפסיק להופיע, טיפס הדולר
השחור עד לשער של 260 שקל. מייד
למחרת הוא שב וגרם ליריד תו בעשרה
שקלים.
סוחרי־הדולארים בטוחים שאיש־המיז־וודה
פועל במיסגרת מדיניו ת מי שרד־האוצר
לצינון עליית הדולר השחור.

מפב״ל המישטרה, אריה איבצן, עושה עתה
מאמצים רבים לזכות לסיקור עי תונאי אוהד.
הוא מטפל בכך אישי ת. אך במטה הארצי
גובר ת הדיעה שהוא לא מצליח, אפילו בשיחות
פנים אל־פנים, לשכנע את בני־שי חו בצידקת
מהלכיו בחודשים האחרונים.
צמרת המישטרה מודאגת מאוד מכך, שפרשת אסף חפץ
עדיין נמצאת בכותרות.

זמר איימה
על מוזס
עורכת ״דבר״ ,חנה זמר, איימה לפרק
את הסכם ה״לוח הכללי״ בין ״דבר״
ו״ידיעות אחרונות״ ,אם מערבת הצהרון
לא תספק לה את צילומי חברי־המחתרת
שחסרו בארכיון ביטאון ההסתדרות.
״דבר״ אינו מעסיק צלם בשכר, ולכן לא
הצליח לקבל את צילומי כל הנאשמים
מצלמי פרי־לאנס, העובדים בירושלים.
עורך ״ידיעות אחרונות״. ,נח מוזס,
נענה בסופו של דבר לבקשתה.

אבן -דובר צד״ל
דובר צה״ל, יעקב אבן, הפך למעשה לדובר צד״ל
— ״צבא דרוס לבנון״ של אנטואן לחד. בצמרת
צה״ליש החולקים על הקירבה היתרה
לצבא־השכירים הנוצריים, הגורמת, לדעתם,
לזיהוי מוחלט בין צה״ל וצד״ל. הם דורשים
שלחד ימנה לעצמו דובר לבנוני.

השופט דדא כיפה
השופט הירושלמי ישראל וינר, שדן בהליך מוקדם
בעניינים של עצורי אריגון־הטרור היהודי, זעם על פירסום
תצלום שלו בצהרון מעריב, כשהוא חובש־כיפה. וינר
החילוני הבין שצילום כזה עלול ליצור דיעה לא נכונה על
יחסו לעצורים. הוא הודיע לפרוטוקול שהוא מצטער על
כך שצילום שלו מלפני 11 שגה, באירוע מישפחתי מעציב,
נוצל לשימוש מטעה.

ס 1ד הגיינגלים
הסוד הכמוס ביו תר ערב פתיחת שידו רי
תעמולת־הבחירות בטלוויזיה הוא הג׳ינגלים של
הליכוד והמערך, הנשמרים מכל מי שמר.
שלושה שדרשו לשמור על אלמוניותם חיברו את מילות
הג׳ינגל של הליכוד. המלחין אריק רודיך הלחין אותו, אך
המפיק, סולו יורמן, לא היה מרוצה מהתיזמור והעיבוד.
שבוע לפני תחילת השידורים גוייס קובי אושרת כדי
למצוא עיבוד עשיר יותר לג׳ינגל.
ואילו במערך השלים המלחין אלדד שרים בתוך שבועיים
את המוסיקה לג׳ינגל.

ימנעו ייבוא פועלים
צמרת ההתסדרות מתייחסת בדאגה רבה
לייבוא המוני של פועלים זרים מהמיזרח־הרחוק
ומאפריקה, ולקליטתם במקומות עבודה
מאורגנים.
המפוטרים הראשונים הם ערבים מ שני צידי
הקו־הירוק.
בדיקה העלתה, שמיספר הפועלים המיובאים, המועסקים
במקומות עבודה בלתי־מאורגנים בתל־אביב בלבד מגיע
כבר לאלפים. מיספר הזרים המועסקים במקומות מאורגנים
הוא דומה.

מועצת פועלי תל־אביב כבר נקטה יוזמה. היא
תדרו ש מוועדי־עובדים במרחב תל־אביב
שימנעו מהנהלות מקומות־העבודה שלהם
לחתום על חוזים עם עובדים זרים.

קיטאי לשלום
השופט החיפאי אורי קיטאי, שי שבב מינוי זמני

השליח משתולל
בניו־יורק
שליח מישרד־העבודה־והרווחה בניו־יורק, עמום
חדד, לשעבר, כתב ״הארץ״ בדרום, הפך לשיחת
היום בקהילה הישראלית שם. הסיבה: הוצאותיו
הגדולות ודרי שו תיו המופרזות, בכל הקשור
לכוח־אדם, מישרדים והוצאות־אירוח.
מישרד־החוץ מתכוון לפעול בדרג ממשלתי בכיר כדי
לעצור את השתוללות האיש, שמונה לתפקיד על״ידי
אהרון אוזן.

בלומנטל מחוץ ל״כור״
בחוגי־כלכלה ישנה הבנה, שיושב־ראש מועצת־המנהלים
של כור, נפתלי בלומנטל, שהורחק למקום בלתי״ריאלי
ברשימת המערך לכנסת, יקבל תפקיד כלכלי אחר, בין אם
המערך ירכיב את הממשלה הבאה ובין אם לא. יתכן
שהתפקיד יהיה בתוך חברת העובדים.

גניבות
ב״מיספנות ישראל״
היחידה המרכזית לחקירות־הונאה של המישטרה תיכנס
בקרוב לפעולה במיספנות י שר אל בחיפה, אחרי שמודיע,
אשר אגר מידע רב בעניין גניבות משטח מיספנות, העביר
אותו לגורמים שונים.

*1) 1 1
במדינה העם
מבט בראי הלאומי
המירקעים נ ש ארו ריקים,
ומי שלא ברח אל הין לסים
והקולנוע, נאלץ להתבונן בראי

לקראת שביתתם של עובדי•
הטלוויזיה ניבא יצחק ליבני, מי שהיה
מנכ׳׳ל רשות־השידור, :לישראלים
צפויה פגישה קשה — הפגישה עם
•י עצמם.״
ואכן, במשך שלושה ערבים ארו כים,
נאלצו הישראלים להישאר בלי
הבירור המצוי, הממלא את שעותיהם.
הם נשארו לבדם עם עצמם ועם מיש-
פחותיהם.
רבים ברחו מן הפגישה הצפויה אל
הקולנוע ואל הקלפים. אחרים התנחמו
מול המירקע, שעליו היבהבו התוכניות
של ירדן ולבנון. אחרים גילו מחדש את
הספר, דווקא בשבוע יריד־הספרים.
אך לרבים היתה בפעם הראשונה
השהות להתבונן במצב המדינה. הם
ראו תמונה חמורה מאוד.
המיפלט האחרון. בקו-החזית
שבמיזרח לבנון התחמם לפתע המצב,
והזכיר לישראלי כי המילחמה לא
הסתיימה. היא יכולה לפרוץ מחדש,
במלוא עוזה, בכל רגע, כאשר זה יתאים
לממשלת־הליכוד בישראל ו /או
לדיקטטור הסורי. בשתי המדינות
שולטות כיום ממשלות המיצגות
מיעוט בעם והחוששות מפני מהפך
פנימי.
המילחמה היתה תמיד, בכל מהלו
ההיסטוריה, המיפלט האחרון של
מישטר כושל.
במרינה עצמה רדפו הידיעות הר עות
זו את זו:
• בבית־מישפט ירושלמי, שבו
נמשך פסטיבל החשודים בהשתייכות
לאירגון־טרור, ניסו מישפחותיהם
לערוך פוגרום לעורר־דין ערבי מכובד,
״ שנכח במקום כמשקיף (ראה עמוד
.)10 איש מבין עשרות עורכי־הדין,
העיתונאים והסקרנים לא חש לעזרת
האיש המותקף — סצינה שהזכירה את
מצב היהודים בגרמניה, ערב עליית
הנאצים לשילטון.
• בבניין הכנסת דנה ועדת־הבחירות
המרכזית בדרישת שרות־הביטחון־הכללי,
באמצעות סיעה ניאו־פאשיסטית,
למנוע את הופעתה של
רשימת־שלום יהודית־ערבית בבחירות
(ראה עמוד .)12 המצב הזכיר את
תפקיד הקג״ב הסובייטי במה שנקרא
,בחירות״ בברית־המועצות, ואת הת ערבות
המישטרות החשאיות ברפוב־ליקות־הבננות
של מרכדאמריקה.
| בראש הסיעה שהציגה את הדרישה
עומד פרופסור, שלימד סניגוריה על
המתנקשים בחיי ראשי־הערים הער ביים,
ובמקום הרביעי ברשימתה עומד
רב, שלדיברי חשודי־הטרור התייעצו
עימו לגבי מזימתם לפוצץ את
המיסגדים בהר־הבית.
• מדר יוקר־החיים עלה בשיעור
חסר־תקדים, והאינפלציה השנתית
מגיעה עתה ל־* .400 דוברי השילטון
והאופוזיציה השמיעו דיברי־הבל על
תופעה זו, מפני שאיש מהם לא העז
להגיד את האמת הפשוטה: שזהו מחיר
המילחמה בלבנון(מיליון דולר ליום),
ההתנחלות (שני מיליון דולר ליום)
והחזקת צבא אדיר, הרביעי בין
צבאות־היבשה בעולם הבולע כשלישמן התוצר־הלאומי־הגולמי של ישראל
הקטנה.
לשכוח את הכל. מדינה העומ דת
לפני בעיות כאלה, והנדרשת לקבל
החלטות העשויות לקבוע את דרכה
לדורות, היתה צריכה להתמסר
במערכת־הבחירות לדיון רציני.
ההיפך קורה בישראל: הבחירות
מתנהלות בעצלתיים, כאשר מודעות
,חסרות־תוכן, סיסמות ריקות ומליצות
נבובות מתחרות זו בזו, וכל המיפלגות
עושות יד אחת כדי להתחמק מדיון
רציני.
מצב כזה יכול לשרור רק בחברה
שבה האזרחים מתפטרים מאחריותם.
העולם הזה 2442

הליכוד: ערב פירוק

תב פרלמנטרי תמים־יחסית,
^ ששא לן את אחד מחברי־הכנסת
של תנועת החרות על המועד המשוער
לאיחוד עם הליברלים, נענה בפרץ של
צחוק משוחרר, כמעט פרוע. כמעט כל
אנשי סיעת הליכוד היו מוכנים לומר
בגלוי במיזנון הח״כים, שקיומו של
הליכוד הוא עניין זמני, עד מועד
הרכבת הקואליציה הבאה.
,זה קצת כמו נשואין כושלים,
המתקיימים כלפי חוץ למען הילדים,
אמר להעולם הזה ח״כ ליבראלי בכיר.
הילדים במיקרה זה אינם אלא ציבור
הבוחרים. הסיפור הזה נגמר. כולם
יודעים זאת היטב״.

אחד הח״כים המוכשרים י מאיר חרות, של ביו תר
שיטרי ת, מתבטא בגילוי-לב
׳גמור, ובלא חיסוסים. שי טרי ת
מתגאה בכד, שהוא רצה לחסל
סופית את הסכם גח״ל, כבר הבחירות מערכת לקראת הנוכחית, לכנסת ה־ . 11 הוא
איננו מסתיר את ביט חונו

המוחלט בעריקת
אחרי הבחירות.

הליברלים

חרות תצטרך להערך לכך. כעת,
בעת המערכה עצמה, אי־אפשר לעשות
דבר. הליברלים עצמם שומרים על
שתיקה, כלפי חוץ; אבל הפגישות
והתיאומים בין יושב־ראש מיפלגת
העבודה שימעון פרס, ובין מנהיג
הליברלים יצחק מודעי, נמשכים.
הנהגת המערך מתיייחסת להסכמת בקואליציה להשתתף
הליברלים

בראשות פרס, כנתון מובן מאליו.
ההתלבטות היחידה היא בנושא
הכלכלי.
מכיוון שאין אף משקיף רציני
המטיל ספק בכך, שהמערך יהיה
הסיעה הגדולה ביותר בכנסת הבאה,
ברור שהנשיא, חיים הרצוג, יטיל על
שימעון פרס להרכיב ממשלה. הוויכוח
העיקרי במיפלגת העבודה הוא בין
שוחרי ממשלת אחדות לאומית,
שתאפשר הטלת גזירות כלכליות
קשות על הציבור, ובין שוחרי ממשלה
עם הליברלים.
,,סיעת הליכוד בכנסת הבאה תמנה

כ־ 43ח״כים ״,אמר להעולם הזה אחד
מראשי מטה־הבחירות של המערך 13, ,
מהם ליבראלים.
למרבה האירוניה, יהווה כל קול

לליכוד, כמעט שליש קול לקואליציה
איתנו. זאת היא סיבה נוספת לטון
הרגוע שלנו במערכת הבחירות הזאת.
רוב הנושאים החשובים כבר הוכרעו.
אין יותר ליכוד רק חרות, ליברלים
ושלושה טרמפיסטים מלע״ם.״
כל אנשי דויד לוי בחרות מסכימים
לניתוח זה בכל ליבם. הם גם מגלים
שמיר, מאנשי התלהבות פחות לממשלת אחדות לאומית. לדעתם,
הניתוק מהליברלים הוא בלתי־נמנע
ויש להשלים עם אובדן זמני של
השילטון. קואליציית מערך־ ליברלים
תהיה שנואה על הציבור תוך חודשים
ספורים, בשל הגזירות הכלכליות
שהיא תטיל עליו.

תבוסת הליכוד תאפשר
לדויד לוי ול אנ שיו לנפנף
מהצמרת את ראש־הממשלה
יצחק שמיר, ואת רו ב אנ שיו.

״יתכן ש חני מילוא מסתובב עכשיו
כמו טווס, אבל ימיו בצמרת ספורים,״
אמר להעולם הזה ח״כ מסיעת לוי,
״כבר עתה הוא עושה מאמצים
להתקרב אלינו, אבל אין לו צ׳אנם. בלי
שמיר הוא פשוט אבוד״.

כמה מאנ שי לוי מדברים
כבר עתה על חלוקת העוגה עם
אריאל שרון. הם סבורים
שחרות אופוזיציוני ת, בתנאים
של מדיניו ת חברתית-כלכלית

אנטי־ם ום ולים טית, תוכל להש תלט
על ההסתדרות, כשלב
רא שון במאבק על שילטון
טוטאלי במדינה.
מיבצע כזה איננו אפשרי, לדעתם, בלי
ברית כלשהי בין שרון ולוי. שרון ״ילך
על הממשלה״ ,ודויד לוי על מזכ״לות
ההסתדרות. אנשי לוי אחרים גורסים,
שמנהיגם שואף לראשות־הממשלה,
ולא יוותר על הסיכוי שייפתח בפניו
בכל מחיר. למעשה, הם אינם מבינים,
שאין לו שום סיכוי מול שרון.
ח״ב לעם, אברהם הירשזון, אמר זאת
להעולם הזה בבהירות רבה :״חברי

חרות תמיד העדיפו את הנושא המדיני
על החברתי־כלכלי. עבורם רק שרון
נושא את הדגל הישן של הניציות.
הפופולריות שלו בסניפים ובקרב
ציבור תומכי הליכוד מרקיעה שחקים.
במוקדם או במאוחר הוא ינהיג את
תנועת החרות.״
שמיר ואנשיו מבינים זאת היטב.
לכן ניסו לשמור על הליברלים בכל
מחיר. רק רוני מילוא ניסה ״לתמרן״
את הליברלים, ושמיר נזף בו על כך.
בלי הליברלים יישאר ראש־הממשלה
ללא בעלי־ברית של. ממש בליכוד.
הטריאומוויראט שמיר-כהן־אורגד-
ארנס, ייאלץ לפנות את מקומו
לשרון־לוי־ארידור. כל הסימנים לכך
כבר נמצאים בשטח.
הליברלים עצמם ממש אכולי
התמרמרות ושינאה כלפי חרות. הם
הושפלו, ייצוגם קוצץ, הם הפכו ללעג
ולקלס בעיני עצמם ובעיני הציבור.

מעבר להיבטים ריג שיי ם אלה,
מקננת בליבם הוודאות המוח לטת,
ש שו ב לא יז כו לייצוג

נמרץ ביותר, עד לפילוג, לקואליציה
עם המערך.

בעיקר אמורים הדברים
בניסים, שהוא חרותניק לכל
דבר, גם בנו ש א הדתי, שונא
את המערך ו שנו א שם. מעניין
שדווקא ניסיס זוכה ליחס
בלתי־הולם במטה הבחירות
של הליכוד, מנוטרל לחלוטין
על-ידי רוני מילוא, המוכיח גם
במיקרה זה, שהוא יו תר
ער מומי מא שר חכם.
ניסים מוחה נמרצות על היחס כלפיו
ומשקיפים סבורים, שראש־הממשלה
יטיל את מלוא כובד מישקלו לחיסול
התקריות הפוגעות בשר־המישפטים.
גם גרופר, חרף קירבתו בעבר למודעי,
יישאר כנראה בליכוד.
אריאל ויינשטיין, ח״כ ירושלמי
נבון ונעים־הליכית, קרוב בחלק
מעמדותיו לתנועת החרות, חרף שלהם הטקטיקה על ביקורתו
במסע־הבחירות. ויינשטיין הוא הח״כ
הליברלי היחידי, שדיווח להעולם

כלשהו על בסים מיפלגתי
בר שימ ת הליכוד. הם מדברים
על קואליציה עם המערך כעל
אשפרות כמעט בטוחה.
הטובה השתלבותו על הזה
במטה־הבחירות של הליכוד בירושלים.
מחוץ לסיעת הליברלים בכנסת
יפעל יו״ר הנהלת הסוכנות אריה
דולצ׳ין, להקמת קואליציה עם המערך.
דולצ׳ין כבר פועל בשותפות הדוקה
ביותר עם אנשי המערך בהסתדרות
הציונית, ואיננו מסתיר את סלידתו
הרבה מחרות. הוא מתגאה בהישגו
ההיסטורי בבלימת שרון, שרצה
בתפקיד יו״ר מחלקת־העליה, והוכשל

לנו מותר ללכת איתם, בתנאי שהם
ידאגו למעמד הבינוני״.
הח״כ הליברלי שאמר דברים אלה
להעולם הזה הוא נץ קיצוני, אבל
לרעתו גם מצע המערך מבטיח את
״ביטחון ישראל״.
״אנחנו נתנגד לוויתורים מופלגים
בעזרת ניצי המערך, ונזכה לתמיכה
בנושא זה גם מספסלי הליכוד והתחיה
בכנסת. יהיה בסדר!״
למיפלגה הליברלית 13 מועמדים,
מכלל 43 הריאליים של הליכוד. רק
שלושה מהם, ניסים, גרופר ואריאל
ויינשטיין — עשויים להתנגד באורח

על־ידי דולצ׳ין ואנשיו. הוא יפעיל את
דרור זייגרמן, ח״ב שהודח מהרשימה
לכנסת, וחזר לגודלו הטיבעי כפקיד
של דולצ׳ין, וחברים אחרים כמו ראש
עיריית תל־אביב שלמה להט — למען
ברית עם מיפלגת העבודה.
באורח אירוני יכולה רק מיפלגת
העבודה עצמה למנוע את התפוררות
הליכוד, וזאת אם תבחר להקים
ממשלת אחדות לאומית. הסיכוי הזה,
לפורר את הליכוד מייד אחרי הבחירות,
יהיה הנימוק היעיל ביותר של מתנגדי
ממשלת־אחדות במערך.

איש מהם איננו מתבייש בכך, או
רואה במעשה כזה מעילה ברצון
הבוחרים, .אנשי חרות הפרו עימנו את
כל ההסכמים, כפו עלינו עמדות בלתי
קבילות בנושא הדתי והכלכלי. אם
להם מותר לשקול ממשלת אחדות
לאומית(ולהתנות אותה בנושא הגדה),

חיים ברעם

׳ לבך,

לנא ! ג ׳ ט

בגרמ גי ר׳

מוצדס 90£נ
$279
ל ש בו ע ־,

ג עו הי ס ד
ש מ דגג־ ר
בדוק השווה

ותגלה שבאדג׳ט הינה החברה השלישית בגודלה בתבל
כך יעמוד לשרותך כל אחד מ־ 2000 סניפיה, ב־ 85 מדינות
העולם, ב־ 19 ממדינות אירופה וב־ 450 שדות תעופה!

יעד

דגם

״ מ חיר

הז ג ״ לי

תקופה

פיאסטה או שווה ערך 139/145.בלבד שבוע
שוויץ
וו וו בלבד
$ 110.אוסטריה
וו וו בלבד
$ 98.גרמניה
וו וו בלבד
$ 115.אעליה
וו וו בלבד
$ 135.איטליה
גם אתה השנה לחו״ל ע באדגיט.
הזמן א§ל סוכן הנסיעות שלך את תכנית ״סופר אפקט״
של באדג׳ט או בכל אחד מסניפי באדג׳ט בארץ.

באדג׳ט -שם שכדאי לשכור.
באדגיט דרך פתח־תקוה 336126 ,74 תל־אביב .

הי ^ ס

תש1בה קטנה לרק״ח, על החשבון
אפ שרות שרק״ח תשכנע
בצידקת הדברים שבפיה.

ס חת התופעות המוזרות ביותר במערכת ה
הבחירות הנוכחית היא שיתוף־הפעולה
המעניין בין שירותי־הביטחון ובין המיפלגה
הקומוניסטית הישראלית, רק״ח.
היה זה היומון הערבי של רק״ח, אל־איתיחאד,
שפירסם לראשונה את הטענה כי
הרשימה המתקדמת לשלום הוקמה על פי הוראת
אש״ף. לפי הדיווח העיתונאי שלו, נאמר הדבר
על־ידי אחד מפעילי הרשימה בפגישה בכפר
גלילי.

רק לאחר מכן פתח השב״ב במיתקפה
הגדולה שלו לאיסור הרשימה המת קדמת,
באותה הטענה עצמה, כשהוא
מפעיל לסירוגין את משה ארנם וגאולה
כהן.
עכשיו, מדי יום ביומו, מקדישה רק״ח חלק
ניכר מן השטח בעיתון הערבי שלה לטיפול
ברשימה המתקדמת. סלים ג׳בראן, אחד מראשי
רק״ח, הגדיר אותה כ״ג׳ורה שבה מתנקזים המים
המזוהמים״ של שני העמים. את ראש הרשימה
המתקדמת, עורן־״הדין מוחמר מיעארי, הישווה
אמיל חביבי באותו עיתון לקוף הרץ לכנסת אחרי
שברח מגן־החיות. אותי מגדיר העיתון כציוני
וכפושע־מילחמה, שהציע לצה״ל במילחמת־העצמאות
לבצע פשעים שונים. וזהו רק אפס
קצהו של מה שנאמר שם מרי יום.
בית־המירקחת הקומוניסטי עובד שעות
נוספות כדי לייצר מיני רעל, שהארץ עדיין לא
ראתה כדוגמתם.

שאלוף־צה״ל יופיע ברשימת רק״ח העביר אותם
ממש על רעתם.

האישהבולט בפגי שו ת אלה מצד
רק״ח היה סלים ג׳בראן — אותו אי ש
המגדיר עכ שיו את הרשימה של פלד
כביב־ שופכין.
תנועת־אלטרנטיבה דחתה, כמובן, את ההצעה
הזאת מכל וכל. היא הציעה להקים חזית רחבה
של כוחות־השלום, יהודיים וערביים, בראשות
אישיות מקובלת על הכל. היא לא שללה את
האפשרות שרק״ח תשתלב ברשימה כזאת, כאחד
המרכיבים.

את ההצעה הזאת דחתה רק״ח,
כמובן ,״על הסף.״ אין רק״ח משתתפת
לעולם בחזית או ב אירגון־גג כלשהם
שאין היא שולטת בהם שילטון מוחלט
ובלעדי.

אך י ש דבר שלא ייסלח.
בתקופה האחרונה של חייו, כשכבר היה
׳ חולה־נפש ררוף־פחדים, המציא סטאלין את
״עלילת הרופאים.״ הוא טען כי רופאיו היהודיים
זוממים להרעילו, ועמר להוציאם להורג. למרבה
מזלם, הוא מת לפני שביצע את זממו, וכך ניצלו
הרופאים.

בכל שלבי עלילת־הרופאים, כשלא
היה בר־דעת אחד בעולם שלא גינה
התפרצות אגטי־שמית חולנית זו,
.ת מכו הקומוניסטים הישראליים בלי
סייג בעלילות העריץ, כשהם עוזרים
לחרוץ.את דינם של הרופאיס החפים
מפשע לעינויים ולמוות.
כך נהגו אנשי רק״ח גם לגבי מישפטי־הזוועה
נגד הקומוניסטים היהודיים במיזרח־אירופה,
שהוצאו להורג כ״מרגלים ציוניים,״ ולגבי
מישפטו של מרדכי אורן הישראלי. מק״י נתנה

יום אחרי זה הפכו מתי פלד וחבריו בעיני

^ שבועשעבר כיבד אותי אל־אית־
4י חאד במאמר על גבי עמוד שלם, ושם חשף
את דמותי האמיתית בלא־רחם.
הוא משייך אותי לסוג האנשים ש״אין לחוס
עליהם. חובה להתנגד להם עד כלות הנשמה,
לחושפם ולמוטט את עמדותיהם.״

על הרשימה המתקדמת לשלום (שהמאמר
מתעקש לקרוא לה ״רשימת אבנרי,״ למרות
שאני מופיע בה במקום ה־ ) 120 נאמר שהוקמה
לפי ״מיסמך קניג הגזעני, שהמליץ לשילטונות
להקים מיפלגה כזו, שתהיה לאומית בחיצוניותה
ומשתפת פעולה עם השילטונות במהותה.״
דברים אלה אינם מתפרסמים, כמובן, בביטאוני
רק׳ח בשפה העברית. שם שומרת רק״ח על
פרצוף מהוגן.
המאמר רצוף כזבים ועיוותים, כמקובל
באסכולה זו, והוא מגיע לשיאו בקביעה :״אבנרי
מכלכל את צעדיו בזהירות ובמידה של פיקחות
בנוגע לעניין הפלסטיני. הוא מחדיר את הרעל
אל תוך המעדנים הערביים.״

זהו המשך להצהרה של קבוצת
אבו־נידאל, שדנה או תי למוות יחד עם
עיצאם סרטאווי, בקבעה ש אני אי ש
המוסד, שהוטל עליו להסתנן ל שורו ת
אש״ף.
אבו־נידאל, הארכי״רוצח של אנשי״השלום
באש״ף, הוא סוכן סורי הפועל מתוך דמשק,
בעלת־בריתה העיקרית של ברית־המועצות
בעולם הערבי.

צירוף מיקרי? תמהני.

^ שלעניין גם צד משעשע — אם אפשר
לומר זאת על מיפלגה שחוסר חוש״ההומור
הוא אחד מסימני־ההיכר של מנהיגיה.
לפני כמה שבועות בלבד יצאה רק״ח מגידרה
כרי לשכנע את מתי פלד, מראשי הרשימה
המתקדמת, להופיע דווקא ברשימת רק״ח.
הכוונה היתד, לשבצו במקום השלישי, במקומו
של צ׳רלי ביטון, שנמאס על החברים הערביים
של רק׳׳ח.
לפי בקשת רק״ח נפגשו ראשיה עם נציגי
תנועת־אלטרנטיבה. הפגישות עמדו כולן בסימן
החיזורשל ראשי רק׳ח אחרי פלד. הרעיון

התערבות השב״כ בבחירות בישראל? ומה
עושה הקג״ב בברית־המועצות?
השתלטות של עם אחד על מישנהוי מה ביחס
לאפגאניסתאן?
חופש המאבק המיקצועי? מה קורה בפולין?
זכותם של האזרחים הערביים לדבוק
בתרבותם הלאומית? ומה בקשר ליהודים בברית־המועצות?
וכן
הלאה וכן הלאה. הדברים ידועים.
שום אדם השותק. כאשר מתעללים הסובייטים
באנדרי סאחארוב ובאשתו, אין לו היכולת
לשכנע מישהו בישראל, כשהוא בא למחות על
מעשים דומים כאן.

בכדי להופיע לפני כס הצדק, צריכו ת
ידיו של אדם להיות נקיות. במ שך 36
שנים לא היתה לרק״ח שום השפעה שידיה מפני
הישראלית, בזירה מזוהמות.

^ ולם, יגיד מי שיגיד,־ מדוע לדבר על
אפגניסתאן ועל פולין, על סאחארוב ועל
היהודים הכלואים ברית־המנועצות, כאשר רק״ח
נוקטת עמדות סבירות לגבי בעיית־הבעיות שלנו
— הסיכסוך הישראלי־פלסטיני?
האומנם?
רק״ח לא הגיעה לעמדות האלה לבדה. היא
הגיעה אליהן רק אחרי שברית־המועצות נקטה
אותן.
במשך קרוב לשנתיים — ממילחמת ששת־הימים
ועד — 1969 הייתי הח״כ היחידי בכנסת
שהרים את קולו למען הקמת מדינה פלסטינית
הסכם־שלום במיסגרת וברצועה, בגדה ישראלי־פלסטיני.

כפי שמעידים ״דברי הכנסת״,
הותקפתי אז בחמת־זעם מ שני הצדדים:
מצד אנ שי ארץ־י שראל השלמה ו מצד
רק״ח, שתבעה להחזיר את השטחים
האלה לממלכה ההאשמית. כי כך רצתה
אז מוסקווה.

רק׳־ח נתונה במצב של היסטריה,
הגוברת והולכת מדי יום.

נקבע שם ש אני ״מתענג על פעולות
הכיבוש, הגירו ש וההרג״ .ושאת
״העולם הזה״ מאפיינות ״תמונות־העירום
שב ש ער האחורי שלו.״

מישהו

מנהיגי רק״ח עוזי בורשטיין ומאיר וילנר: מה מתבשל בבית־המירק״חת!
רק״ח ציונים מסוכנים, פושעי־מילחמה, חלאה
הנשפכת לג׳ורה. אל־ אי תי ח אד מגנה מכל וכל
את ״העבר הקרבי המפואר״ של פלד.
זה יכול היה להצחיק, אך שום דבר הקשור
ברק״ח אינו מצחיק. הרעיון שמי שאינו משתעבד
לרק״ח הופך אוטומטית לאוייב־האנושות,
לחלאה ולפושע הוא סימן־ההיכר של המחנה
שרק״ח שייכת אליו.
אין טעם להתווכח עם רק׳ח במערכת־בחירות
זו. אך מכיוון שרק״ח פתחה במחול־שדים זה, אין
מנוס מלהזכיר מיהי ומהי.

צידוק וחיפוי לכל העלילות
הקורבנות דבק במיצחה.

זאת לא היתה עמדה פוליטית. זאת
אנושית, פשוטה
היתה שיפלות
כמשמעה — שו תפו ת לרצח.
אחרי מעשה לא חיכתה רק״ח על חטא.
הצמרת של רק״ח לא טוהרה, כפי שטוהרה
הצמרת של ברית־המועצות עצמה. מאיר וילנר
ותופיק טובי, אותם המנהיגים שהנהיגו את
המיפלגה אז, עדיין עומדים בראשה גם היום.
אותם האנשים עצמם שהעלילו אז את העלילות
הנוראות על הרופאים מעלילים עכשיו על אנשי

הרשימה המתקדמת.

כמו תמיד, הנשק האכזרי ביותר נגד
שקרן הוא האמת.

האלה,

ודם

״מודה וע תב — ירוחם.״ אך אלה לא
הודו, ובווד אי שאינם עוזבים. להיפך.

^ נימידה שאיני אוהב את רק״ח, ומעולם
לא אהבתי אותה בכל גילגוליה. אסביר
מדוע.
מותר למיפלגה לטעות, לנקוט עמדות
מוטעות ולשנות אותן. זה קורה לכל גוף ולכל
אדם, ואין כל רע בכך. להיפך. גם אני מתחרט על
שתיים־שלוש הצבעות שלי בכנסת ועל שניים־
שלושה מאמרים שכתבתי ב־ 36 השנים האחרו נות.
איני רואה בכך בושה או חרפה.

^ שאנשים בעלי מצפון גמיש, האומרים:
הבה נשכח את העבר ונעסוק בהווה.
ניחא. נטפל בהווה.
רק״ח היא בעד השלום. בראוו! היא נאבקת על
זכויות־האדם של הערבים בישראל. הידד! היא
מתנגדת לשילטון של עם אחד(הישראלי) על עם
אחר(הפלסטיני) .האח!
ובכל פעם שהיא משמיעה דיעה זו בכנסת,
פורצים יריביה בצחוק רם. אין הם חוששים מפני
רק״ח. כי לכל טענותיה הצודקות של רק׳ח
בנושאים אלה יש לגזענים תשובה ניצחת ראו־נא
מי מדבר!

שהטעות היתה
בתנאי אחד:
בעמדות פוליטיות ולא במעשים שי ש
עימם קלון.

מכיוון שכל עמדותיה אינן אלא הד לעמדות
מוסקווה, אין טעם לבדוק את עמדות רק״ח. יש
לבדוק את עמדות מוסקווה. מה הן?
לכאורה, עמדות סבירות. מזה כמה שנים
דבקה מוסקווה בעקרונות שפורטו ב״תוכנית
ברז׳נייב״ :הבטחת קיומה וביטחונה של ישראל
(בשמה המפורש) ותמיכה בזכות העם הפלסטיני
להגדרה עצמית ולמדינה משלו בשטחים
שנכבשו ב־ .1967 בכך הצטרפה מוסקווה, באיחור
רב, לעמדות שייצגתי אותן מאז ,1948 בעוד
שארצות־הברית עדיין מתנגדת להן.

אך מה קורה בפועל? מה ניתן ללמוד
מהתנהגות מוסקווה בשטח?
לא מכבר ערר המישטר הסורי התקפת״מחץ
על אש״ף בעיר טריפולי. בעזרת סוכניהם
הפלסטיניים, ניסו הסורים להרוג את ״הבוגד״
יאסר ערפאת ולהשמיד את כוחותיו, מ פני שהוא
תומך בקו של שלום עם ישראל על בסיס
תוכנית־ברז׳נייב. הדבר נאמר בפה מלא ברדיו
דמשק, בשעה שהכוחות הסוריים ובעלי־בריתם
הפעילו את הנשק הסובייטי המתוחכם בהתקפה
רצחנית על כוחות אש״ף.

מה עשתה ברית־המועצות?
היא לא הגישה לערפאת הנצור בטריפולי
קורטוב של עזרה, כפי שלא נקפה אצבע למענו
במצור בביירות. היא לא שלחה ל טריפולי(ולא
לביירות) אוניית־בית־חולים, שלא לדבר כלל על
אוניות־קרב. היא לא שלחה אף סירת־דייג.
ערפאת פונה באוניות צרפתיות.
מוסקווה שילמה מס־שפתיים לערפאת, בשעה
שנשק סובייטי הופעל על־ידי בעלי־בריתה של
מוסקווה בניסיון לרצחו.

האם י ש למישהו ספק קל שבקלים
בכך שאילו הצליח חאפט׳ אל־אסד
במזימתו, ואש״ף העצמאי היה מו שמד
בטריפולי, היתה מוסקווה מעלה על נם
אבו־מוסא,
כנופיית־הסוכנים, את ואכן — מי מדבר?
רק״ח נאבקת על זכויות־האדם של הערבים אבו־צאלח(שהיה לפני־כן רא ש הסיעה
בישראל(ועל כר יש לשבח אותה) ,אך בה בשעה, הפרו־סובייטית בפת״ח) ,אחמד ג׳בריל
היא מצדיקה בלב שלם את הדיכוי האכזרי ביותר ודומיהם?

רק״ח האמינה בסטאלין, מאור העמים. כל
עוד חי, לא הסתייגה אף ממעשה אחד של פושע
זה, אחד מגדולי הרוצחים ההמוניים של המאה
ה־ ,20 המשופעת ברוצחי־עמים. רק״ח(מק״י דאז)
לא הסתייגה מסטאלין אלא אחרי שניקיטה
כרושצ׳וב חשף את מעלליו, והצמרת הסובייטית
גינתה את הרודן. כמו תמיד, אחרי שמוסקווה
אמרה ״בים,״ ענתה רק״ח, כהד ,״באם־בום״.
עד כאן אפשר להסביר את הדברים בטיפשות,
בנאיביות, בחוסר־הביקורת של עבדים נרצעים.
זה עדיין נסלח.

של זכויות־האדם בברית־המועצות. שום אזרח
סובייטי, יהודי או לא־יהודי, אינו יכול אף לחלום
על הזכויות, שרק״ח תובעת אותן, בצדק, למען
אזרחי ישראל, ערבים ולא־ערבים.

כפילות בולטת זו מבטלת מראש כל

עובדה היא שכיום, בה בשעה שרק״ח רוכבת
על שמו של ערפאת, המיפלגה הקומוניסטית
הפלסטינית היא אחד משלושת האירגונים
באש״ף(יחד עם האירגונים של ג׳ורג׳ חבש ונאיף
(המשך בעמוד ) 18

חשבון שעשו, יידרשו להם 15 אלף
דולארים לחודש, כדי לקיים את
הנשים והילדים של העצורים. מובן
שגם עורכי־הדין, מן היקרים בארץ,
לוקחים נתח נכבד בשלל זה. כדי לממן
את כל אלה עושים קרובי המישפחה
וחברים הכל. הם הציעו השבוע לכמה
עיתונים בארץ ובחרל ראיונות בל עדיים
עם הנאשמים.
ומן העבר השני, מן המישטרה,
מגיעות שמועות שונות על יחס מיוחד
שבו ממשיכים לזכות הנאשמים להב דיל
מהאסירים הפליליים ה״רגילים״.
המצב מרחיק לכת עד כדי כך, טוענות
שמועות עקשניות, שבעת ביקורי ה־מישפחות,
ניתנת-אפשרות התייחדות
לבני־זוג. הנאשמים מוחזקים במעצר
בבית־המעצר במיגרש־הרוסים בירוש לים,
אך אין הם יושבים יחד עם יתר
העצורים, הם מוחזקים בתאים מיוחדים
שם התנאים משד
פרים ביחס לתאים האחרים, וכך הם
יכולים להתייחד באין מפריע עם
נשותיהם.
זו הסיבה, כך נטען השבוע, שניתנה
ופורסמה רשות לאודי אדיב, האסיר
הביטחוני המפורסם, להתחתן מחוץ
לכלא ולזכות בהתייחדות עם אשתו,
כדי שלא יטענו שנאשמי אירגון
הטרור זוכים ביחס מיוחד.
אך בבית־המישפט עצמו נראה
כאילו היחס משתנה לאט לאט. האולם
המיוחד ששופץ לצורך מישפט יוצא־דופן
זה, מבודד את הנאשמים מבני
מישפחתם. השופטים לא התירו השבוע
לבני המישפחות להוציא מן האולם את
עורך־הדין דרוויש נאצר, היושב כמש קיף
מטעם שני ראשי־העיריות, כרים
חאלף ואיברהים טאוויל.
השופט ישראל ויינר, שהתיר ה שבוע
את פירסם שמותיהם של כל
חברי אירגון הטרור, סגר את הדלת על
פרק החגיגות.

מישבחות הנאשמים מציעות את זיכרונותיה תמוות ובנו ת וודאו לעיתוני
האו־ץ והעולם, ונעשו סידווים מיוחדים נד ראב שו לנאשמים ורנשותיהם ־

* * ע ל ספסל־הנאשמים קם חגי
*/סגל ( )27 ובאופן טיבעי לגמרי
צעד לכיוון דלת היציאה מן האולם.
שוטר זריז, שישב חבוי בתוך הקהל
הרב, הזדרז לצאת אחריו. עורך־דינו, דן
אבי־יצחק, עמד מול השופט וטען
בשטף. לפתע הרים השופט, ישראל
ויינר. את עיניו העיף מבט זועף לכיוון
ספסל־הנאשמים, ושאל בכעס :״מישהו
מן הנאשמים עזב את האולם?״
הנאשמים האחרים הינהנו בראשיהם.
״אני מבקש שאיש לא יעזוב את האולם
בלי רשות ממנה׳ המשיך השופט
בחומרה. חגי סגל, רזה, מקריח ובכיפה
ירוקה לראשו, חזר בזריזות אל אולם־
המשפטים.
״אדוני,״ שאל השופט ,״מדוע עזבת
את האולם בלי רשות?״
״ביקשתי רשות ״,ענה סגל.
״ממי?״ שאל השופט.
״מהשוטר,״ ענה סגל באדישות
והתיישב במקומו ליד חבריו.
״אתה לא במישטרה ואתה לא
תבקש אישור מן השוטר, אתה תבקש
רשות ממני:״
השופט זעם, אך הנאשמים לא נראו
מבויישים במיוחד.
ליד דלת האולם עמדה בחורה
צעירה. היא לבשה שימלה פירחונית
ארוכה, שהבליטה בטן קטנה של
חודשי הריון ראשונים. לראשה היתה
מיטפחת סגולה ולאוזניה זוג עגילים־
בסגול, תואמים את המיטפחת. היה לה
אף סולד קטן ועיניה הכחולות הגדולות
רצו במהירות על פני שורות

צפופות של כמה ניירות מיכתבים
שהועברו אליה מבעלה, אבינועם
כתריאלי, שישב באותו הזמן על ספסל־הנאשמים
והביט בה.
היא קראה את המיכתב, כשהיא
מצניעה אותו מעיניהם של העומדים
סביבה. מדי פעם הסמיקה, חייכה, או
שלחה לעבר בעלה מבט אוהב. כש סיימה
לקרוא דיברו השניים ביניהם
בתנועות שפתיים.
כתריאלי ישב באפס־מעשה על
ספסל־הנאשמיס. הוא היה הנאשם
הרביעי באירגון הטרור, שחתם על
עיסקת טיעון עם הפרקליטות, ומיש־פטו
הופרד משל האחרים. הוא יודה
באשמות ודינו ייגזר בקרוב.
זמן קצר אחרי שסיימה לקרוא את
מיכתבה, נכנם לאולם חבר־הכנסת
לשעבר חנן פורת. הוא נעמד ליד
הדלת. האולם הקטן של בית־המישפט
המחוזי בירושלים היה מלא עד אפס
מקום ולפורת לא נותר מקום לשבת.
הוא הסתכל לעבר הנאשמים שישנו
על הספסל, ניסה לחייך אליהם, אך
אלה החזירו לו מבט קר. הוא בכל זאת
המשיך לעמוד ולהקשיב לדברים ה נאמרים
באולם. בידו אחז את כתב־האישום
ועקב בעניין אחרי הנעשה.
התמיכה בחברי אירגון הטרור,
שהתיישבו השבוע על הספסל בבית־המישפט
כנאשמים, נמשכת במלוא
העוז. האירגון שהוקם למען העצורים
(הנאשמים) ממשיך במרץ לאסוף
כספים למען מישפחותיהם של הנאש מים.
המבורכות בילדים רבים. לפי

השבוע היתה הפעם
הראשונה שנאשמי איר־גון
הטרור הובאו לבית״המישפט במשאית, ולא
באוטובוס מישטרתי מרווח. רובם החזיקו בידיהם

סיפרי תפילה

טיפרי־תפילה בגדלים שונים, ששימשו אותם
לקריאת פירקי־תהילים בזמן שהתנהלו הדיונים.
אחרי שהתיישבו כולם במשאית, בדרכם חזרה
לבית־המעצר, הם פצחו בניגון חטידי חרישי.

מנחם נייברגר

בועז הנמן

נתן נתנזון

דן בארי

זאב פרידמן

נועם ינון

אבינועם בתריאלי

עוזי שרבף

אורי מאיר

יוסף צוריה

סחחחוו

שלמה לויתן

ישועה בן־שושן

חיים בן־דויד

יצחק גנירם

יוסף אדרי

חגי סגל

יעקב הנמן

אהרון(״רוני״) גילה

יהודה כהן

גילעד פלאי

בן־ציון הנמן

יצחק נוביק

שאול ניר

ברק ניר

מנחם ליבני

יהודה עציון

משה זר

ח ן 0ךךןך י י מתחת לשני דיגלי המדינה
מעלעל השופט גבריאל ב ן
11/11
1/111111
בתצהיר שהגיש האלוף אביגדור בן־גל לפגי ארבע

שנים, ושהובא כטענה נגד המועמד הראשון. משמאל
נציגי הרשימה. בישיבה דובר הרבה על חומר. ח סוי׳
של השב׳ב, שאיש מחברי הוועדה לא ראה אותו.

^ יייי י 1ייייייי

הרב מאיר כהנא, שרשימתו נפסלה יום
לפני פסילת הרשימה המתקדמת. היה
ברור לכל כי פסילת כהנא נועדה רק לשמש תירוץ לפסילה השניה.

החזרה הכללית
זזזזזד 1ודדץהד וווי^״ו׳!יוי 11 ן וזו יוז *!!ו
ף* יום שני בחצות, ה־ 17 ביוני
* ,1984 בוצעה הפיכה נגד הדמוקרטיה
הישראלית.
לא הופעלו בה טנקים. לא נתפסו
מישרדי־השילטון ותחנות״השידור בי די
הקולונלים. לא הוכרז בה רישמית
על דיקטטורה.
במדינת־ישראל נעשים הדברים
בצורה יותר מתוחכמת. אחרי שעות
ארוכות של צעקות, נאומים דמגוגיים
והשמצות פרועות, הורמו הידיים
בהצבעה.

מיפלגותיהם, מקבלים הוראות
מהנהלות המיפלגות ופועלים
בהתאם לכך. ההכרעות הן על
טהרת האינטרס המיפלגתי של
כל אחד.
בדרן״כלל, אין בכך כל רע. כי
ועדת״הבחירות מופקדת על עניינים
קטנים — בדיקת הפרטים הטכניים
של רשימות־הבחירות, חלוקת האו תיות
לרשימות, הסדרת זמני־השידור
לתעמולה ברדיו ובטלוויזיה, שמיעת
תלונות הדדיות.

רק פעם אחת היה חריג: ב־1965
כפה השב״ב על הוועדה לפסול רשימה
שלא מצאה חן בעיניה מטעמים
פוליטיים. היתה זאת רשימת א ל־ א רד
(״הרשימה הסוציאליסטית״) ,שלטענת
השב״ב כפרה בקיום המדינה ובגבו לותיה.
הוועדה פסלה אותה, ובית־המישפט
העליון, שהוא מוסד של
עירעור, אישר פסילה זו.
מאז עברו קרוב ל־ 20 שנה, המישטר
במדינה השתנה — כך היה נדמה —
לטובה. איש לא העלה על דעתו

אך התוצאה היתה אותו
הדבר. הדמוקרטיה הפרלמנ טרית
ספגה מהלומת-מוות.
כפי שניבא הפרופסור ישעיהו
ליבוביץ לפני תריסר שנים,
השתלט השביב על המדינה.

שוועדה מיפלגתית זו תעז לפסול
רשימות פוליטיות, הדוגלות במטרות
לגיטימיות, בלתי־פופולאריות ככל
שתהיינה.
עד השבוע.

השבוע התחוללה הפיכה.
ועדת־הבחירות המרכזית —
אותה חבורה של עסקנים —
פסלה ברוב של 17 נגד 12 את
הרשימה המתקדמת לשלום,
היהודית-הערבית הרשימה העצמאית הראשונה בתולדו ת
המדינה, שי ש לה מצע חד*
משמעי החותר לשלום בין
מדינת־ישראל העצמאית וה ריבוני
ת, בגבולותיה הישנים,
ו בין מדינה פלסטינית שתקום
לצידה, על בסים של שלום מלא

והכרה הדדית.
הרשימה דוגלת גם בשיוויון
מוחלט בין יהודים וערבים במדינה(וגם
בין אשכנזים וספרדים, גברים ונשים,
חילוניים ודתיים.

תצהיושוגנדו
^ א פחות חמור מן המעשה עצמו
/היה האופן שבו בוצע.

כנימוק העיקרי בבל הדיון
הארוך והסוער, שנמ שך ש מונה
שעות רצופו ת באולם־
האסיפות שבמר תך הכנסת,
היה ״חומר חסוי״.
אנשי התחיה והליכוד, שוחרי המח תרת
הטרוריסטית הימנית, טענו כי
בידי השב״ב מצוי חומר ״חסוי״ ,המלמד
ועוסשו אינסוסנטים
ת האקט המעשי ביצעה חבו־
\ £ר ת עסקנים מסוג ג׳ ,מתחתית
החבית של העסקונה המיפלגתית,
המהווה את מה שקרוי ״ועדת הבחירות
המרכזית״.
במקורה זוהי ועדה טכנית, המורכבת
על פי המפתח המיפלגתי של
הכנסת, ושאליה שולחות המיפלגות
בדרך־כלל אנשים שאין להם תעסוקה
אחרת (מלבד כמה יוצאים מן הכלל).
מבין 36 חבריה, ספק אם הציבור שמע
אי־פעם את שמותיהם של .30 הרמה
היא מתחת לכל ביקורת — אף
בהשוואה לכנסת.

זוהי, כמובן, ועדה של אינ טרסנטים.
הם פועלים על דעת

השופט גבריאל בך, יושב־ראש הוועדה
והחבר היחידי בה שאינו שליח מיפלגה,
משוחח עם הרב כהגא, לפני הישיבה שבה נפסלה רשימתו. בתמונה

כבוד השופט

משמאל: השופט ב ן לוחץ את י דו של האלוף(מיל ) מתי פלד, כשבאמצע
מחייך יעקב ארנין. בך הצביע בעד פסילת הרשימה של כהנא והתבטא
בחריפות נגדה, אך הוא נמנע מההצבעה על פסילת הרשימה המתקדמת.

נציגי הרשימה המתק דמת,
בשעה שטענו נגד
הפסילה. מימין: יעקב ארנון, מי שהיה מנב״ל האוצר;

אויבי המדינה

וכך צמחה העיסקה המז הירה:
המערך וג רו ריו יפעלו
לפסילת ר שי מ תו של כהנא,
כהקדמה וכהכשרת הקרקע
לפסילת הרשימה המתקדמת
על־ידי הימין.

קךן 1 1ך גאולה כהן, נציגת הימין הקיצוני, חברת רשימה המצ־
1111^ 1111 דיקה בגלוי מעשים של אירגון־הטרור היהודי, הופיעה
בישיבה כנושאת״הדגל של השב״ב וכדוברת הראשית של הרוב בוועדה.
שיש ברשיה המתקדמת ״יסודות חת רניים״
,אויבי המדינה, חסידי אש״ף.
הדברים נאמרו על פי מיטב סיגנונו של
ג׳ו מק־קארתי, תוך ניפנוף בניירות
חסרי־חשיבות והשמעת האשמות פרועות,
שלא הובא להם שמץ של הוכחה.
עשרות פעמים הווכר החומר
״החסוי״ — אך איש מבין כל חברי
הוועדה, ובכללם השופט העליון גברי אל
בך, היושב־ראש (והחבר היחידי
בוועדה שאינו שליח מיפלגתי) — לא
ראה את החומר.
הוא נשאר חסוי לפני חברי־הוועדה,
כולם ללא יוצא־מן־הכלל.

על סמך החומר ה״חסוי״ הזה
— חומר אלמוני, שחובר על
ידי אלמונים, הכולל האשמות
אלמוניות נגד אנשים אלמו ניים
— נפסלה הרשימה.
פירוש הדבר: במדינת־ישראל של
— 1984 נוצר המישטר של ,1984 על
פי אורוול.
מנגנון־החושך חולש על התהליך
הדמוקרטי של הבחירות.

השביב — העמית הישראלי
.של הקג״ב הסובייטי ושל המי־שטרה
החשאית של אל־סלוודור
וגווטמאלה — קבע מי
יי שב בכנסת הבאה, ומי לא.

כאסמכתא גלויה יחידה ובלעדית
הובא לוועדה תצהיר שמסר האלוף
אביגדור בן־גל נגד עורך־הדין מוחמר
מיעארי, מס׳ 1ברשימה. תצהיר זה
נמסר ב־ ,1980 בקשר עם שביתות
״יום־האדמה״ ,כדי להצדיק צו־ריתוק
— אחד מני רבים שהופעלו אז נגד
ערבים. תצהיר זה לא הובא מעולם
לדיון בבית־המישפט, מפני שהשב״כ
ויתר אז על הארכת תוקף צו־הריתוק,
כדי להתחמק מדיון מישפטי. התצהיר
הנגדי של מיעארי לא הובא לוועדה.
אביגדור(״יאנוש״) בן־גל הוא האיש
שהכריז, באותם הימים עצמם, כי
האזרחים הערביים הם ״סרטן בגוף
המדינה״ .אחר־כו טען כי לא הובן

כראוי. הוא גם אחד מאדריכלי מיל-
חמת־הלבנון (ואיש שספג בסולטאן־
יעקוב את התבוסה הגדולה ביותר
בתולדות צה״ל).

על סמך תצהיר זה של גנרל
כושל וגזעני, שנמסר למטרה
אחרת ובהקשר אחר, פסלה
הוועדה את הרשימה, על 120
מועמדיה.
באותו היום עצמו הודיעה ממשלת־הקלגסים
של אורוגואי שהיא אסרה
את ראש האופוזיציה במדינתה, שהת כונן
להציג את מועמדותו בבחירות
לנשיא־המדינה, ומאשימה אותו בשורה
ארוכה של פשעים נגד ביטחוך
המדינה.
קלגסי אורוגואי עשו את מלאכתם
בגלוי. בישראל נעשה השבוע אותו
הדבר עצמו, בשיטה אחרת, אך לא
הרבה יותר מתוחכמת. תצהיר של
גנרל, שלא הכיל שום חומר עובדתי
רציני, יחד עם חומר ״חסוי״ של
המישטרה החשאית, הובאו כאסמכתא
יחידה כדי למנוע מרשימת־שלום את
ההשתתפות בבחירות.

צורת־הביצוע היתה שקופה לגמרי,
ובאולם־האסיפות של הכנסת היא
היתה גלויה לעיז. העסקנים דיברו
עליה בגלוי בשיחות פרטיות, גם
באוזני הקורבנות המיועדים.
ביום הראשון נערך הדיון על כהנא.
אין ספק שכהנא דוגל במצע גזעני
גלוי, והוא משתמש בסיסמות פאשיס־טיות,
ואף בחוקי־נירנברג הנאציים ב מהדורה
ישראלית. אך אין הבדל מהותי
בינו ובין תנועת־התחיה, וגם בינו ובין
האגף הימני־קיצוני של הליכוד.
ביום הראשון השבוע נערכה הצגה
גדולה. בעת ההצבעה נמנעו כמה
מאנשי הליכוד מן ההצבעה, ובראשם
רוני מילוא, המאכער של כל העבודות
המזוהמות של מיפלגתו. קולות המערך
והשמאל, בעזרת ההימנעות של כמה.

עורד״הדין מוחמר מיעארי; עורד״הדין כמאל דאהר
מנצרת; אורי אבנרי, עורך־הדיו יוטי ברד, היועץ
המישפטי של הרשימה; והאלוף (מיל ) מתי פלד.

מאנשי הליכוד, איפשרו את פסילת
כהנא.

היה כרור שזוהי רק חזרה
כללית לקראת ההצגה העי קרית,
למחרת היום.
ואכן, ביום השני, בעת הדיון על
הרשימה המתקדמת, הופיע הימין
במלוא אונו וכוחו, אך שניים מאנשי
המערך נעדרו במתכוון, וגם לא שלחו
מחליפים(דבר שקל לעשותו בוועדת-
הבחירות) .שלושה אחרים מאנשי
המערך נמנעו מהצבעה. אחד מנציגי
המפד״ל, שהכריז בקולי־קולות שהוא
מתנגד אישית לפסילה, נעלם באמצע
הישיבה ולא חזר.
כך נוצר רוב גדול — 17 אנשי
הימין בעד הפסילה 12 ,אנשי המערך
והשמאל נגד (וביניהם אחדים שהת כוונו
לכך ברצינות ובלהט) .שלושה
אנשי־המערך נמנעו, שניים נעדרו. גם
השופט בך נמנע מהצבעה.
נוצר העיסקה הצליחה.
״איזון״ .פסילת כהנא שירתה
את מטרתה האמיתית היחידה:

להעניק מימד אסתטי יו תר
לפסילת הרשימה המתקדמת.
רק״ח, שהתקיפה בימים האחרונים
את הרשימה המתקדמת בשפת־השוק
(ראה: הנדון) הצביעה, כמובן, נגד
הפסילה. לפני כן זכתה לשבחים מפי
גאולה כהן. היא הודיעה שאינה פועלת
נגד רק״ח, מפני שזו ״מקבלת הוראות
ממוסקווה, ועל כן אינה מסוכנת.״

קו־ההגנה האחרון
ך ו תר עדיץ קרההגנה האחרון
^ ש ל הדמוקרטיה הישראלית: בית־המישפט
העליון.
לפי החוק, מהווה בית־המישפט
העליון מוסד של עירעור על החלטה
כזאת של ועדת־הבחירות. לפניה יובא
העניין בעוד כמה ימים.

ם כית־המישפט יהיה תלוי
אם ניתן להציל שארי ת כלשהי
של הדמוקרטיה הישראלית
מידי מהרסיה, מחוללי ההפיכה
ה״ביטחונית״ ,או שנ חרץ דינה

הקנוניה האילמת
מעשה היה הדבר תוצאה של
/קנוניה, שנשאה כבר את החותמת
של ״הקואליציה הגדולה״ של המערך
והליכוד, שתקום אחרי הבחירות.

היה זה הסכם אילם(ואולי גם
לא אילם) בין המערך והליכוד.
המערך חשש מפני הרשימה המת קדמת,
שלפי הערכותיו היתה אמורה
״לגזול״ ממנו בין שניים עד ארבעה
מנדאטים. הוא היה מעוניין למנוע את
הופעתה. אך לא היה נעים לו לפעול
בגלוי בכיוון זה.
הליכוד והתחיה פחדו מפגי הרשימה
של ״הרב״ מאיר כהנא, שהיתה עשויה
לגזול מהם מנדאט אחד או שניים. אך
הימין הקיצוני לא היה מסוגל לפעול
בגלוי נגד הניאו־פאשיסטים.

ך 11ל 1ל האולם הריק שבו ערבה
ה לי ח ה
1 1|7 1 1 1 ועדת״הבחירות את ישי•
בותיה, המטמל את הקליפה הריקה של הדמוקרטיה

הישראלית, אחרי שחברי־הוועדה רוקנו אותה
מתוכנה. בהודעת הרשימה, אחרי ההצבעה, נאמר:
״הונחתה מכת־מוות על הדמוקרטיה הישראלית...״

8נוח8
שגג

במעדר
^ מטדדהבדד רו ת של המערך
4מסכימים רבים להגדרת המצב
הבאה: ככל שמתקרב יום־הבחירות. כך
מתרחק שימעון פרס מתפקידו
כראש־הממשלה הבא של מדינת
ישראל. אילו ניתן היה לתרגם זאת
לסיסמת בחירות, היא היתה בוודאי כזו:
בחירות עכשיו. היום.
מי שמבקר בבניין מיפלגת העבודה
ברחוב הירקון ,110 שם שוכן המטה,

כאשר החל מסע התעמולה של
המערך בעיתונות, שסימל למעשה קו
זה, היו שתלו את האשם ב...פירסומאי־הבחירות
של המערך.
מה לא נאמר על אנשי קשר בראל,
שמישרדם הזמני נמצא במלון שרתון,
לצד בניין המיפלגה. פעיל מרכזי
במטה־הבחירות אמר :״איך אפשר
להאשים אותם. הם המבצעים של
המדיניות שלנו. לכן זה מגוחך לתקוף

י יתכן שהגורם בהא הידיעה לתפיסה
זו, הן של תרדמה ־והן של פניה
למצביע, הימין דווקא, מקורו בסקרים
הרבים שמגיעים מדי יום למטה־הבחירות
של המיפלגה. האחראי ל קבלת
החומר הוא הד״ר יוסי ביילין,
דובר המיפלגה, שעובד עתה, אד־הוק,
לצידו של גור.
הסקרים מנתחים שני נתונים:
מיספר המנדטים הצפוי ובמה מתעניי נים
המצביעים. בעניין זה פסקו
המומחים, שהעלאת נושאים בעייתים
תרגיז את המצביעים והם עלולים
להצביע ...ליכוד.
ביילין, הוא שביקש לטפל בתחום
רגיש זה. הסקרים המגיעים אליו
באחרונה מעודדים ביותר. למערך
צפויים 52 מנדטים ויותר, בבחירות
עתה. גם הוא אינו יודע אם מיספר
מנדטים כזה יהיה מנת חלקו של
המערך ביום הבחירות עצמו, בעוד
מעט יותר מחודש.
משמעות הסקרים, כפי שהסביר
מומחה לעניין זה בבניין המיפלגה, היא
שלמערך יש פוטנציאל ליותר מ־50
מנדטים .״השאלה הגדולה היא איך
מביאים אותם לקלפי ומממשים את
תוצאות הסקרים,״ הוא.אומר, ותולה
את הקולר להצלחה או לכישלון,
באירגון.

אמטרטיס
ך * אירגון הוא חלק מעניין צוות
1 1מטודהבחירות של המערך. אילו
ניתן היה לקלף את הקיר החיצוני של
בניין המיפלגה, יכול היה המתבונן מן
הצד לראות דברים משונים מאוד.
בתוך הבניין, בניגוד גמור לנעשה
בחזיתו, ישנה המולה רבה, פנים
מוכרים, ורבים יותר, פנים שאינם
מוכרים, עסוקים כל הזמן כדבורים
בכוורת. מחייגים בטלפון, משוחחים
במיסדרונות, יושבים בישיבות־בוקר
צהריים, אחר־צקך יים ולילה. הלא־מוכרים
מתחככים בגדולים. כוחם של
הגדולים הוא ביחס ישיר למטות שלהם
ולמיספר האנשים שמאיישים אותם.
פרם עלילות ומעשיות
החליטו לא לחזור על כך ולהסתפק
בחדרים ובעובדי בניין המיפלגה.
כרגיל, המטה גדל וטפח, וכך גם מיספר
עובדיו. עובדים ותיקים בבניין המים־
לגה, כמו אגפים שונים במטה, כבר
עקרו לבניינים סמוכים, מלון א ס טור
שמול בניין המיפלגה, והיד עוד נטויה.
הגידול הביא כמובן לקבלת עובדים
חדשים, רובם ללא שכר, לעבודה עד
הבחירות.
העובדים החדשים, שהצטרפו ל וותיקי
עובדי המיפלגה ולנערי פרס,
מחולקים כיום, כמו מרבית העוסקים
בענייני הבחירות, למטות שונים.
סביב מינוח זה כבר קמו מתנגדים
לא מעטים במיפלגה. היו שאמרו שיש
לדבר על צוותות, לא על מטות. היו
שאמרו שיש לדבר רק על עוזרים

רבות(ראה מיסגרת).
אבל מטה פרס אינו היחיד בבניין.
הגדול שבין המטות הוא מטה הבחירות
בראשות גור, שהוא למעשה האחראי
על שיטות העבודה של המיפלגה עד
הבחירות, ובעיקר ביום הקובע, ה־23
ביולי.
גור זוקף לעצמו הצלחה כראש
מטה־הבחירות המוניציפליות, שהת קיימו
בסוף שנת 83׳ .אבל בחירות
למועצות עירוניות אינן דומות כלל
לבחירות ארציות לכנסת. מביני עניין
טוענים, שניהול מערכת בחירות זוהי
תורה שלמה, ושמוטה לא מכיר אפילו
את חלקה .״מוטה הוא איש אירגון טוב.
יש לו כאריזמה. הוא יכול ומסוגל, אם
הוא רוצה, לנטרל אפילו חלק
מהחלטות מוטעות של פרס, אבל הוא ־׳•

ואש המעון־ החליטו רא לחמם את מעדנת־הבחיוות
להם רא ר הוגיז את הציבוד. הם מעיינים
ב־ 52 מנדטים, אבל אחרת־יד איתונית עלולה לשבש
בין המטות, הקומות והחדרים, מסתובב
כל הזמן ח״כ רפי אדרי, סגנו של גור,
שהוא המתאם בין המטות.
במערכת־הבחירוח הקודמת התמקם
מטה המערך בבניין מלון דבורה, בקרן
הרחובות בן־יהודה וגורדון. הפעם

חסר ניסיון
ומשוחח עם פעילים לא־משוחדים,
שואל את עצמו:
מדוע ״מטוס הבחירות״ של ראש
מטה הבחירות, מוטה גור, אינו ממריא?
מדוע נדמה שראשי העבודה והפעילים
נפלו לתרדמה עמוקה? האם הרמטכ״ל־לשעבר
מכין ״מארב בחירות״ לליכוד,
או שמא הוא ויתר מראש על מיתקפה,
במילחמה על השילטון?
התשובה לשאלות אלה מתחלקת
לשלושה: קונספציה, צוות ומיבצעים.
כאשר כל חלק נובע מקודמו.
אבי־אבות מחדל מילחמת יום
הכיפורים של ממשלת המערך היה-
המושג קונספציה. לעיתים נדמה, שה גורל
רודף את ראשי המערך, שכן גם
היום הם שבויים בשבי הקונספציה,
שעלולה להיות מוטעית.
התפיסה היא: להררים. לא לעורר
עד ערב הבחירות.

אותם. הבעיה היא בתוכנו. אנו לא
יודעים למי אנו פונים ומהו המסר
שלנו.״
ואכן, מי שמנסה להבין מהי האל טרנטיבה
שמציע היום המערך לממ שלת
הליכוד, ימצא את עצמו מבולבל
ותוהה. כאשר מרדימים, לא מדברים
על נושאים מעוררים, לא על מלחמת־הלבנון,
לא על השטחים, לא על
פיתרונות־אמת למצוקה החברתית
ולמשבר״הכלכלי .״אנחנו עובדים על
אנשי ליכוד צפים,״ הסביר אחד מחברי
המטות .״בבחירות הנוכחיות לא יפנה
יוסי שריד למחנה השלום בקריאה
לתמוך במערך. אנו פונים לקהל
מצביעים שונה לגמרי.״
אחד מח״כי המערך, היוניים דווקא,
ענה על דברים אלה :״אם כך, מרוע
שהם יצביעו בעד החיקוי. הם יעדיפו
את המקור, גם אם הוא מזייף מעט.״

אישיים. כך או כך, הוויכוח אינו סמנטי
בלבד. הוא מבטא משבר רציני יותר,
הנעוץ בהרכב המטות.
החשוב שביניהם, לאו דווקא הגדול
ביותר, הוא מטהו של פרס. אין פלא
שסביבו נרקמות עלילות ומעשיות

חסר־ניסיון ואין לו הכרה בשטח,״
הסביר איש־מיפלגה שניתח בצער את
מטה־הבחירות.
מטהו של גור טופח בהתמדה. אבל
גם בו חוזרים על שגיאות שאין לעשו תן.
מומחה לתיקשורת יעץ למיפלגה
לפנות למיזרחיים ולמסורתיים. כב מטה
קסם נמצא דובר למטה, שעונה
על שתי דרישות אלה. הלובר הוא
צעיר סימפטי בן ,26 שמואל אלגרבלי,
סטודנט לתיקשורת • באוניברסיטת
בר-אילן. הוא עדיין לא הסתכסך עם
איש, דבר שאינו שכיח בהירקון ,110
אבל הוא עריץ. ירו ק׳ בתפקיד
ובנעשה במיפלגה.
גחלת פרטית

^ גנושל גו ר, אדרי, הצליח לקבל
את התפקיד המכובד בזכות היותו
חבר בחוג י חדיו של אליהו שפייזר— ,
שבקושי עבר את מחסום 60 האחוז למי
שכיהן יותר משתי קאדנציות וביקש
להיבחר לשלישית. מסתבר כי שפייזר
לא נחלש.מלבד הצלחתו במינוי אדרי,
יש בבניין הרואים במינוי עמירם ניר
לתפקיד מנהל מסע־הבחירות של פרס
הצלחה של שפייזר, משום שניר מקורב
אף הוא לחוג זה.
אדרי, שנאחז בציפורניו בחברת
שיכון עובדי ם ההסתדרותית ושינה _
את תפקידו ממנכ״ל ליושב־ראש, רק
כרי לדלג על מחסום כפל־התפקידים
ולהישאר בכנסת, אינו אהוב כלל
במיפלגה. מאחורי גבו מתלחשים
שמוצאו, ממארוקו, הוא שאיפשר לו

תמרורי

הו ענ ק אות ההבנה הבינ לאומית
על שם ג׳ווהרלאל נהרו, מי
שהיה ראש־הממשלה הראשון של הודו
ואבי
() 1964— 1947 העצמאית ראש־הממשלה הנוכחית, לכרוני
קרייסקי, קאנצלר אוסטריה לשעבר
ולליאדסולד סנגהור, נשיא סנגל
לשעבר. האות איננו אות־הוקרה בלבד.
הוא מלווה פרס כספי של 25 אלף דולר
לכל זוכה.
הו ענ ק ה 14 שנים אחרי מותו,
דרגת מרשל של צרפת, הדרגה הגבוהה
בצבא צרפת, לגנרל מרי־פייר
^ קייניג, מי שהיה המפקד העליון של
תנועת ההתנגדות הצרפתית בשלהי
מילחמת־העולם. קייניג, שר־ביטחון
לשעבר, שנפטר בגיל ,77 היה
ראש־המטה של צבא צרפת החופשית
של שארל דזדגול, ונודע במיוחד
בהגנת־הגבורה על נאת־המידבר הלד
בית ביר־חכים, נגד כוחות גרמניים
עדיפים, ובתשובתו הקצרה(״שקו לי!״)
להצעת״כניעה גרמנית.
נ חוג יום־הולדתה ה־ 45 של
גילה אלמגור, שחקנית התיאטרון
והקולנוע, ילידת פתח־תיקווה ויתומה
מלידה (אביה נהרג מיריית ערבי),
המככבת מגיל 17 ואשר, לפי
הסטטיסטיקה, הופיעה ביותר סרטים
( 32 עד כה) ומחזות מכל שחקנית
ישראלית אחרת. אלמוג, בעלת
המודעות הפוליטית (היא נעלה את
לכנסת
של״י בבחירות רשימת התשיעית) נשואה בשניה, ליעקב
אגמון, מנהל תיאטרונים, אמרגן
ומראיין. בעלה הראשון, שלו נישאה
בגיל ,18 היה השחקן אילי גורליצקי.
נחוג יום־הולרתו ה־ 55 של
פנחס שדה, משורר (משא דומה)
וסופר(החיים כמשל) ,יליד פולין ובנו
של פועל־בניין תל־אביבי, אשר פירסם
את שירו הראשון (נאום כלב מת)
בגיל ,17 כאשר עבד לפרנסתו
כנער־שליח. שדה, בעל פילוסופיית־חיים
מושכת תשומת־לב (במיוחד
בנושאי נשים וקיום) ,לא נחבא מעולם
י־ אל הכלים, שלח בגיל צעיר את אחד
משיריו, מלווה תרגום לאנגלית, לחתן
פרס״נובל, המשורר האמריקאי תומאס
סטיירנס אליוט, שביקש את סליחתו
של שדה על שאינו יכול להביע ריעה
על שירו, מכיוון שאין הוא רגיל
להסתפק בתרגום, ושפת המקור —
העברית — אינה נהירה לו.
נחוג יום־הולדתו ה־ 60 של עזר
וייצמן, כיום איש־עסקים (בעיקר:
יבוא מכוניות) וראש רשימת יחד
לכנסת ה־ . 11 וייצמן הוא בנו של
אגרונום ואחיינו של נשיא המדינה
הראשון, חיים וייצמן. הוא קרוי על שם

סבו, עוזר, אביו של חיים וייצמן, שהיה
סוחר־עצים במיזרחפולין.בגיל 18 הוא
התגייס לחיל־האוויר הבריטי, למד
טיסה ברודסיה (זימבאבווה של היום)
ושירת בחזית הודו (מול היפאנים).
בגיל 24 היה אחד הטייסים הראשונים
של חיל־האוויר הישראלי(הוא הצניח
אספקה לגוש ציון בראשית מילחמת־העצמאות)
ובגיל 34 מפקד החיל. הוא
היה שר־תחבורה בממשלת הליכוד
הלאומי של גולדה מאיר, ונחשב
לאדריכל נצחון המהפך הליכודי של
. 1977 הוא היה שר־הביטחון הראשון
של הליכוד (מיבצע ליטאני) ופרש
ממשלת בגין על רקע אי־הסכמה
ביניהם בדבר ישום הסכם־השלום עם
מצריים, שוייצמן טרח למענו רבות,
ושעליו דיווח בסיפרו הקרב על
השלום.
נחוג יום־הולדתו ה־ 60 של
עזריה רפפורט, שחקן, עיתונאי
ושדרן, המנהל כיום את אגף יחסי•
י הציבור של ההסתדרות הרפואית
^ ? דסה. רפפורט, שנודע כמנחה
באירועים ממלכתיים, היה במשך שנים
• רבות המבקר הקולנועי של מעריב,
ולאחר מכן נספח העיתונות בשגרירות
ישראל בושינגטון. מיקצוע העיתונות
נשאר במישפחה, ובתו, ט לי(ז לינג ח,
היא הכתבת הצבאית המואמנת היחידה
(מטן יפ 1-דזמון דבר).
נחוג בירושלים יום־הולדתו

העול ם הז ה 2442

ה־ 88 של ד״ר ישראל גולדשטיין,
לשעבר נשיא ההסתדרות הציונית של
אמריקה, אשר הגשים את מיצוות
העליה ארצה לפני 24 שנים, בהשאירו
מאחוריו את שני ילדיו, שניהם
פרופסורים באוניברסיטות אמריקאיות

— לרוקחות, הבת
(הבן יליד גולדשטיין,
לפסיכולוגיה).
פילדלפיה ובנו של שמש בבית־כנסת
מקומי, היה רב במיקצוע, אך התפרסם
במיוחד באוניברסיטה היהודית של־שם
ברנדייס, שאותה הקים ב־1946
בבוסטון. גולדשטיין עריץ עוסק
בענייני־ציבור, במיוחד בחוות־הנוער
הנקראות על שמו, וגם מסיים כעת את
כתיבת סיפרו ה־. 11
נחוג בבית־אבות בסוונסי ווילס,
יום־הולדתה ה־ 111 של אנה וויל־יאמס,
הנחשבת, לפי ספר־השיאים
של גינס, האדם הקשיש ביותר באיים
הבריטיים. בין המשתתפים בחגיגת
יום־ההולדת, שבה הוגשו עוגות ושרי,
היה גם תושב אחר של אותו בית־אבות,
הכורודלשעבר ג׳וז אוונס ,106 ,הנחשב
לגבר הקשיש ביח״ג באיים הבריטיים.
נפטר בפלן/ידה, בגיל ,18
מוסקאטיר, אחרו 150 ,הכלבים
האסופיים, שלהם ן וין*ה לפני 16 שנה
ין רשת הן ך הנפט זזמיייקאית אילנור

השובבים לשלטון

מפלגה חדשה יצאה השבוע למפגש ראשון עם ציבור הבוחרים.
חברי מפלגת ״השובבים לשלטון״ במסות ״טרופית; שרובם ילדים, העמידו
דוכן החתמה ברחוב דיזנגוף בתל־אביב וקראו לאזרחים לחתום על המצע,
בו הם דורשים בין השאר הצמדת ״דמי הכיס למדד״ ו״קש לכל אזרח״.

הדרן הי
עלעץ ״
איש יחסי־ציבור רספורט
המיקצוע נשאר במישפחה
ריצ׳י את 12 מיליון הדולר שלה,
בצוואה שבה נקבע כי בסופו של דבר
יגיע כל הכסף לידי בית־הספר לרפואה
וטרינארית של אלבמה, אבל אך ורק
בתנאי שלא ימשוך סנט אחד מן
הירושה, כל עוד אחרון הכלבים חיים
ועד אותו יום יוקדש מירב הכסף
לרווחתם, סיעודם והחזקתם.
נפטר בגיל ,62 משטף־דם
במוח, בעת נשיאת נאום בחירות(לפר למנט
האירופי) ,אנריקו ברליג
גיאר, מנהיג המיפלגה הקומוניסטית
האיטלקית, הגדולה במיפלגות הקומו ניסטיות
במערב. ברלינגואר, בנו של
בעל־אחוזות מסרדיניה, שימש מזכיר
המיפלגה משך 12 השנים האחרונות,
נחשב לאדריכל האירו־קומוניזם(הגוון
המערב־אירופי המתון).
נפטר בנוטינגהאם, אנגליה,
בגיל ,93 הארולד קותאם, מי שהיה
אלחוטאי ימי על סיפון אניית־הנוסעים
הבריטית קרפאתיה ואשר קלט
ראשון, באפריל ,1912 את קריאת
האס־או־אס (ראשי־התיבות של את הצילו האנגליות המלים
נפשותינו!) ששודרה מאניית־הפאר
טיטאניק, אשר עלתה על קרחון בעת
מסע־הבתולין שלה באוקיינוס האטלנ טי.
הודות לאזעקתו המיידית של
קותאם חשו לעזרת הטיטאניק,
ששטה במרחק כ־ 100 קילומטר
מהקרפתיה, והצליחו להציל 711
מ־ 2,224 נוסעיה.

ק סי לדקנר
ק סילד קור
מעניק המה
מו שלמת מפני תולעים וריקבון, דוחה מים ור טיבו ת,
אינו מתקלף
ו חידו שו אינו
מהווה בעיה כלל.
לרשותכם 12
גוונים ל שי מו ש
בפנים ומחוץ
לבית.
ק סילד קור
עומד בתקן
הבניה הגרמני.

להשיג: בהמשביר המרכזי, המשכיר לצרכן ובחנויות המובחרות לצבעים
ולחומרי בניה.

הפצה: נשר מברשת

03-825286 ,824057 ,831094

הנדון

בצוו ת א, ב בנייני האומה
ביום השני שעבר התקיימו להם בצוותא שני כנסים: זה היותר מפורסם
של הליכוד, וזה של תמ״י.
ההסבר לאחוות־הרעים הזו נעוץ בשלומיאליות לשמה.
באגף האירגוז של הליכוד, בראשותו של מיכה רייסר, לא שמו לב
לעובדה, שהאולם הקטן בבנייני האומה הוזמן לכינוס של תמ״י בדיוק
באותן השעות שבהן הוזמן האולם הגדול לכינוס־הכינוסים.
ביום החמישי, שקדם לכינוס, עלה לחץ הדם במצודת זאב. אבנר
סירוסי, עוזרו של סגן ראש־הממשלה דוד לוי, צילצל בהיסטריה למנהיג
תמ״י, אהרון אבו־חצירא, וביקשו להעביר את הכנס של תמ״י למקום
אחר או לשעה אחרת. אבו־חצירא היפנה אותו לממונה על איזור ירושלים
בתמ״י, דני עזריאל, והלה.הבהיר לסירוסי ש״מאוחר מדי לשנות״.
מדוע נלחצו בליכוד? ״תתארי לך שראש־הממשלה, יצחק שמיר,
ואהרון אבו־חצירא ייכנסו יחדיו לבנייני־האומה. צילום כזה בעיתונות
ו סוף דבר 297 אנשי ד,״כוח העולה״ (בתמ״י — לא היה קיצה במיוחד
לספור את הנוכחים) נטמעו בין נחשולי ה״מחנה הלאומי״ .פה ושם היו
טעויות, שכמעט עלו לבעליהן ביוקר — זוג־זקנים שענדו בגאווה את
הכרזות הכתומות ״תמ״י — הכוח העולה״ כימעט ונמחצ• מהסתערות
״הלאומיים״ בכחול־לבן(צבע כרזות הליכוד) .והכי חשוב: מנהיג תמ״י הגיע
בהיחבא לבניין, בזמן ששרי־הליכוד וראש־ממשלתם כבר ישבו על הבמה,
והקריאות(לסירוגין) ״בגין, דויד, אריק״ הידהדו בשני האולמות, ולא נעמו
במיוחד למס׳ 1בליכוד, ולא למס׳ 1בתמ״י.
״זו היתה פשלה של בעלי האולם׳״ מאשימים בשתי המיפלגות. אלא מה
חשבתם — של מיכה רייסר?

(1אנו)
הפגישה שלא היתה הבלגן השורר במישרד־האוצר
הפך לשיחת היום. הכוונה היא לבלגן
ולבילבול המאפיינים את שיטת יגאל השר, של עבודתו
כהן־אורגד :״הוא קובע פגישות
עם חמישה־שישה אנשים בו״זמנית
ומאחר שעה־שעתיים לחלקן. לשאר
— הוא פשוט לא מגיע!״ מתלוננים
הבאים עימו במגע. התלונות באות
מבית ומחוץ: מפקידים באוצר,
משרים ומחברי־כנסת, שנפגעו מכך.
ביום השלישי החולף, בשעות
אחר־הצהריים, הגיע שר־העבודה־הרווחודוהקליטה
אהרון אוזן, ל כנסת
בלוויית פמליה שכללה את
סגנו, בן־ציון רו כין ופקידים
בכירים ממישרדו. פני הפמליה היו
מועדות לפגישה עם שר־האוצר.
.. 1 8ווו 1

באחד הימים הקריטיים שבין
התפטרותו של יורם ארידור לבין

ממש־ממש, ב״שניה ה־ 60 של
הדקה ה־90״ ,הובא ״חוק אבו־חצירא״
למליאת הכנסת, והורד
מסדר־היום אחרי נאום חוצב־להבות
של חבר־הכנסת שכח וייס. זוהי
הצעתו של חבר־הכנסת מרדכי
וירשובכקי, שעל פיה לא יוכל
אדם שהורשע בעבירה שיש עימה
קלון, לכהן בממשלה, אלא אחרי
תקופת־הקפאה בת חמש שנים.
שבועות, כשלושה לפני
כשהועבר החוק בקול תרועה רמה
בקריאה טרומית, הסתובב אהרון
אבו־חצירא נרגש, אך נרגע עד
מהרה :״כדאי לך להתייחם לנושא

פמעט שר־אוצר

הרבה לפני ה־ 24 ביולי, היום שבו
ייוודעו תוצאות הבחירות, כבר החל
מישחק הכיסאות המוסיקליים: לא
רק במערך, כי אם גם בליכוד.
מלישכת ה״מועמד הכי מועמד״
בממשלה, השר יצחק מודעי, החלו
דולפות שמועות בקשר לכישוריו
של מודעי למלא את מקומו של
יגאל כהן־אורגד באוצר.
מודעי כבר היה פעמדם ״כימעט
שר־אוצר״ .״הלכתי לישון כשר-
אוצר, קמתי בבוקר, וזה נלקח ממני,״
אמר בהנהלת הליברלים, בהתייחסו
לבוקר ה־ 17 באוקטובר(הבוקר שבו
נודע על מינויו של כהן־אורגר
לתפקיד).
כיצד ״זה נלקח״ ממנו? האיש
האחראי לכך יותר מכל הוא שר־המיסחר־והתעשיה,
גיד עון 6ת.
אברחם שריר, יריבו המושבע של
מודעי, שהה לשם שינוי בחו״ל, ולכן
עבר הפיקוד לפת.

צ ,/77צ/77

רק בעוד שלושה שבועות,״ הוא
הציע לי. הסיבה שעמדה מאחורי
העצה: היכרותו עם קצב עבודתה של
ועדת החוקודהחוק־ומישפט בכנסת,
ותכליותה. אץ זה סוד שבוועדה,
שבה מכהנים משה שחל, שכח
וייס, שולמית אלוני שולטות
הסחבת והדברת. אין שום הפתעות
— חוקי־המישחק ידועים מראש, .
הסיפור הבא ממחיש את הנעשה
בוועדה:
ישוב־ראש הוועדה אלי קולאס
(ליכוד) ,הבטיח (או בעצם — איים)
שההצבעה על נושא מסרים תיערד
בדיוק ב־ 09.00 בבוקר. בדרך לחדר-
הוועדה תפס אותו חבר־הכנסת שבח
וייס :״אני זקוק לכמה דקות בתחילת
הישיבה ״.קולאס ניסה להתנגד,
אולם וייס שלף נימוק ראשון
במעלה :״כבר הודעתי לעיתונאים.״
בחדר־הוועדה גילה היושב־ראש
ההחלטתי לתדהמתו את חברי ה אופוזיציה
בילבד. הוא ניהל כמה
שיחות טלפוניות ״דחופות״ ,והצליח
לגנוב בכך דקות מעטות בלבד.
מכיוון שכך החליט להיעתר לבקשת
חבר־הכנסת וייס לפתוח את הדיון

(המשך מעמוד )9
חוותמה) החותרים תחת הנהגת ערפאת
והמונעים את כינוס מושב המועצה
הלאומית הפלסטינית, שנועד לתת
תמיכה מאסיבית למדיניות־השלום של
ראשי־אש״ף.
איש פרגמאטי יאמר: כל זה נכון.
אבל עובדה היא שרק״ח תומכת כרג ע
בקו הנכון. יהיו הגורמים לכך פסולים
ככל שיהיו — השתעבדותה המוחלטת
לאינטרסים של מוסקווה — הרי
התוצאה רצוייה. באופן פרגמטי צריך
מחנה־השלוס הישראלי לשתף עימד,
פעולה.
יתכן. איני שולל קו זה. יש מקום
למעשים פרגמטיים, כגון הופעה
בהפגנה משותפת נגד מילחמת־הלבנון.
בתנאי שיהיה ברור שיש גבול,
תרתי משמע.

רק״ח היא רק״ח היא רק״ח.
אין היא משתנה. כאשר
ישתנה הקו של מוסקווה, רק״ח
תשנה גם את הקו שלה.
אחרי ה״בים,״ יבוא ה״באם־בום״.
^ רגע זה אחוזה רק״ח בפא־
^ ניקה, המשבשת כל חושיה ומח שבותיה.
כל גליון של היומון הערבי
שלה מעיד על כך. מול הופעת רשימת־השלום
היהודית״ערבית העצמאית,
אחוזה רק״ח בתבהלה נוראה.

היא רואה כרשימה החדשה
סכנה לעצם קיומה. מדוע?
במשך 36 שנה הופיעה רק״ח
כנציגת האזרחים הערביים בישראל
שנאבקו למען זכויותיהם הלאומיות
והאנושיות. היא הפכה מומן למימסד

מינויו של כהן־אורגד כשר־האוצו
( 17— 13 באוקטובר 1983
וירשובסקי אחרי הקפאה

אלא מאי? זה פשוט לא הגיע. צמרת
מישרד־העבודה־והרווחה חיכתה ל־שר־האוצר
עד בוש, עד שהגיעה
ההודעה הגואלת בדבר ביטול הפגי שה.
אין פלא שהתגובות במישרד־העבודה־והרווחה
היו כעס ועלבון:
״אני לא מופתע! זה אופייני!״ אמר לי
איש המשרד.
יגאל כהן־אורגד הוא אדם העובד
( 18 שמונה־עשרה!) שעות מסביב
לשעון: שמונה־עשרה שעות של
בלגן חוגג. הפגישה־שלא־היתה
אמורה היתה לעסוק בחוק־הסיעוד.
״מדוע בוטלה הפגישה ברגע
האחרון?״ אני שואלת את כהן־אורגד,
ומחכה להסבר טכני גרידא.
״מכיוון שלא היינו מוכנים אליה!״
הוא מפתיע. נו בטח, עם כל הצרות
שנחתו(או פרשו?) עליו לאחרונה —
אין לו ראש לחשוב על הנזק הטמון
בתשובותיו!
האבסורד הוא, שדווקא פגישה זו
עשוייה היתה להביא קולות נוספים
לליכוד. חוק־הסיעוד נועד לשחרר
כספים מהביטוח הלאומי לטובת
אוכלוסית הקשישים, צעד שהיה
מגביר את הפופולריות של הליכוד
בקרב אוכלוסיה זו. לזה בדיוק
קוראים — ׳קלקלת בחירות.

התקיימה פגישה חשאית, שעליה לא
דווח עד כה, בהשתתפות השרים פת,
אהרון אוזן וחבר-הכנסת אהרון
אכו־חצירא. הפגישה נערכה
בשעות אחר־הצהריים בלישכתו של
אוזן. מקורות יודעי־דבר מספרים
שפת ביקש את עזרתה של תמ״י
בהדיפת מודעי. ידוע שפת נפגש עם
ראש־הממשלה, יצחק שמיר,
בהקשר זה (ב־ 16 באוקטובר) ויש
להניח שביקש את תמיכתה של תמ״י
בעמדתו, כדי לחזק את/טיעוניו.
בתמ״י מאשרים שאבן נערכה
פגישה בפורום זה, אולם בתאריכים

לפני ההצבעה. ברגע זה קפץ חברו
של וייס לסיעה ולעיר(חיפה) ,משה
שחל, ודרש שתיערך הצבעה מיידית.
וייס, שנפגע עמוקות, החזיר לו
מילחמה שערה, והוויכוח שהתפתח
ביניהם נמשך דקות יקרות. בינתיים
התחילו להגיע חברי הקואליציה,
שנטל השילטון מסביר את היעד־רויותיהם
ואיחוריהם המרובים. ברגע
שצברה הקואליציה רוב, נטל ה־יושב־ראש
את רשות־הדיבור והציע
להכריע: הצבעה או רשות־דיבור
לשבח וייס?
״זה כבר לא משנה,״ הגיב שחל
המאוכזב. זהו, בכך תמה מחצית
מישיבת ועדת־חוק־ומישפט.
עכשיו אתם מבינים מדוע לקח
להם שלושה שבועות בכדי להחזיר
את החוק למליאה, אחרי שכבר עבר
קריאה טרומית?

אחרים: בין התפטרותו של מנחם
בגין לבין בחירתו של שמיר
לתפקיד ראש-הממשלה.
מה נידון בפגישה? על־פי גירסת
תמ״י, ביקש גדעון פת את תמיכתה
בממשלה בראשות שמיר .״מדוע
דווקא פת?״ אני שואלת. בתמ״י —
מסתבכים בנסיון למצוא תשובה
הגיונית.

7/7 ;77/7/7/7 ׳130 אוח,

מהו הנשק הסודי של הליכוד בתעמולת־הבחירות? צפור קטנה לחשה לי
שהזרקורים יתמקדו ב״זמר המחנה הלאומי״ ,מאיר שיטרי ת,
ובשר־הביטחון, משה ארנס, שפרשיות כגון רצח שני חוטפי־האוטובוס
והנסיון להוציא את הרשימה המתקדמת לשלום אל מחוץ לחוק לא הצליחו
להעיב על תדמיתו הנינוחה.
״שניהם עוברים טוב במסך!״ אומרים לי במצודת זאב. שיטרית מתבסס
גם על הפופולריות שלו. אם הכיוון בתקיפת ״התיקווה היחידה״ הוא
סימפטיה והליכות נעימות — מה עם סגן־שר־השיכון משה קצב?
״אני לא נדחף עונה לי קצב.
״זו גם אחת האפשרויות שנשקלת ״,מגיב חבר־הכנסת רוני מילוא
ממטה ההסברה של הליכוד. בקיצור, זה מה שצפוי לנו בשבועות הקרובים:
ערבי שירה וסימפטיה.

דפנה ברק

צ׳רלי ביטון
מועמד להדחה
ברחוב הערבי. בנצרת ובעשרות
עיירות וכפרים רק״ח היא השילטון,
ומעמדה שם הוא כמעמד שהיה למערך |
עד 1977 ברחוב היהודי. בכל ״מקום! ,
שיטותיהן הן רודניות וברוטאליות,
שיטות של אלימות מילולית ואף
גופנית.
יש השוכחים איך הגיעה רק״ח
למעמדזה.

התשובה הפשוטה
כעזרת השכ״ב.

היא:

במשך 36 שנה הפעיל השב״ב את
מלוא עוצמתו האדירה כדי למנוע כל
אפשרות של גיבוש כוח פוליטי עצמאי
של הציבור הערבי בישראל. בעזרת
היועץ•
הצבאי, המימשל לענייני־ערבים ומוסדות־דיכוי אחרים
הוחנק כל ניסיון כזה באיבו. פרשת
אל־ ארד היתה רק המיקרה הבולט
ביותר. לפניה ואחריה היו נסיונות
אחרים, וכולם דוכאו באכזריות,
באמצעות מאסרים, הגליות, הפקעה,
הפחדה ושוחד.

מאמץ זה הוא
לרק״ח את המונופול.

שהעניק

השב״ב אינו אוהב את רק״ח. אך
הוא רואה בה את הרע במיעוטו: כלוב
שבו כלואים הערבים בישראל, יחד עם

כל מאווייהם הלאומיים והאישיים,

כשהם משועבדים לאידיאולוגיה זרה
ולאינטרסים של מעצמה זרה. השילטון 1 אינו חושש מפני רק״ח ביודעו
שמיפלגה זו, המנוכרת מן המציאות — ץ
הישראלית, תישאר תמיד חסרת
השפעה ממשית.
עכשיו קם דור חדש של אזרחים
ערביים בישראל. מנוי וגמור עימו

לפרוץ מן הכלוב, לפעול כבני־חורין
לבע לי־ ע ט־ ר * ״
ידו את ולהושיט

היהודיים הנראים לו.

עובדה זו יצרה את הפאניקה
גוע ש ת ,
ועל כן
ברק״ח.
המירקחת המורעלת בדוודיה1 .
העולם הזה 2442

יום השישי האחרון היה
הקשה ביותר שעבר על שר־

מדוע ברח רעיונאי הליכוד מצדם הטלחיזיה 1מד1ע
ישבה מזכירתו של שריר מחוץ לחדר השר

התאורה לצורך הצילומים, החלו
הנוכחים מדברים גבוהה־גבוהה,

בשלילה והאשה בחיוב. אז הציעו
לה השניים להצטלם עבור פיר־

ך ך 1ל השלישייה שנולדה לחבר מרכז המיפ-
ל 1\ 11ך 1ל 1ו | 1

| 1 1-1לגה הליברלית, שלמה ברק, ד׳ר לרפואת•
111 #1\ 1 111\ #

שיניים ומאסשראנט למדעי״המדינה ולאשתו רונית, מוחזקת בידי צמרת המיפלגה
הליברלית בטקס ברית״המילה, שנערך לשני הזכרים שבשלישיה, ביום השישי שעבר

האוצר, יגאל כהן־אורגד.
משעת בוקר מוקדמת הוא היה
עסוק בענייני המשא־ומתן עם
ההסתדרות ועם העובדים השוב תים
במשק. בצהריים הוא קיבל
דיווח על המדד הגבוה ובקשות
של עיתונאים שיתייחס לכך.
אחר־הצהריים הוא טיפל גם
בענייני מיפלגה ובערב בילה
באולפן הטלוויזיה, שבו הוא
התעמת עם מזכ״ל ההסתדות,
ישראל קיסר, בהשבוע־יומן
אירועים. מייד אחרי־כן הוא
מיהר למלון דיפלומט בתל־אביב,
שם הוא היה אמור
להתראיין בשעה 11 בלילה.
כאשר בא למלון המראיין, איתן
דנציג 20 ,דקות לפני תחילת
האירוע, הוא פגש בכהן־אורגד
בלובי, כשאשתו שרה לצידו.
כהן־אורגד התעניין לדעת מתי
הוא ירואיין. כשהתברר שיש לו
רבע שעה פנאי, ביקש מדנציג
שיעיר אותו סמוך לתחילת
הראיון. אשתו שרה הסבירה,
שהוא יכול להירדם בתוך רקה,
ובעלה הוסיף :״רבע שעה
בשבילי זה הרבה ״.כהן־אורגד
עלה לחדר שניתן לו, וכאשר
צילצל הטלפון בחדרו הוא היה
נתון בתרדמה חזקה. אחרי
שהתעורר, שטף היטב את פניו,
ירד לאולם ועלה לבימה.
בזמן הראיון שאל אותו
מישהו מהקהל :״מתי יהיה
הפיחות הבא?״ אולי בגלל
עייפותו השיב לו השר בשאלה
רווקא :״מתי הרבצת בפעם
האחרונה לאשתך?״
במטה־הבחירות של הדור
הצעיר בליכוד התנהלה הישיבה
כסידרה. הנוכחים צעקו זה על
זה, ניירות עפו באוויר, שום דובר
לא הצליח לסיים את דברו בלא
שהופרע כל הזמן. לפתע נכנס
לחדר כתב הטלוויזיה מנשה
רז, ושאל אם הוא יכול לצלם את
עבודת־המטה, הפועל במצודת
זאב. הנוכחים הסכימו. החדר
נוקה, כולם הסתרקו, וכאשר
הדליק תאורן הטלוויזיה את

העולם הז ה 2442

סומי־המערך, תמורת
אליעזרוב הסכימה,

תשלום.
צילומה

בתל־אביב. השרים, יצחק מודעי ואברהם(״אברש׳ה״) שריר, החזיקו בבני ובליאור, הבנים,
בעוד גידעון פת התכבד בהחזקת הבת אלינור שלא צפתה בטקט. ליד שריר עומד האב
המאושר ומאחורי פת(משמאל) ח״כ פינחס גולדשטיין. כאשר הרך הנולד, שהיה בזרועות
שריר התחיל לבכות, מיהר מודעי לדחוף מוצץ לפיו. שריר בא לטקס ישר מאילת.

ואף העפילו עד לגיבובים
פילוסופיים. ח״כ חרות מיכאל
קליינר וחברו לתנועה גיד עון
סיטרמן התחרו בדיברי נועם
ובמליצות באנשי הליברלים,

האסטרולוגית מרים ת מיר
אינה מודאגת ממה שיקרה
אחרי הבחירות. לדעתה, שגוב שה
אחרי בחינת הכוכבים
המתאימים, לא יהיה מיתון
כלכלי .,ומכיוון שיתגלה נפט,
היא מציעה להחזיק במניות של
חברות־נפט.

אמנון מנדה וחיים סרלוק.
אחרי זמן־מה פקעה סבלנותו של
רז. הוא ביקש לראיין בצד את
קליינר. כאשר נראה ששאר
הנוכחים בחדר אינם מרוצים,
הוא הפליט לעברם :״חבר׳ה, רי,
די. שיחקתם אותה יפה. עכשיו
אני צריך גם לעבור.״

שרי הליברלים מעשי במטה הבחירות של הליכוד
במצודת זאב מעוררים גיחוך.
שר-התייתת, אברהם (״אבר־שה״)
שריר, ממלא־מקום יושב־ראש
המטה, דרש לקבל חדר.
מבוקשתו ניתן לו אחרי שדובר
חרות, יוסי ברון, הועבר מחדרו
שבקומה ה־ 12 במצודה. שריר,
עוזרו, הניד (״נוקי״) שגב,
אורי ת
בשכר, ומזכירה שמלצר, התמקמו בו, אך לא
לזמן רב. כעבור כמה ימים יושבת המזכירה נראתה במיסדרון, ליד שולחן קטן.
החדר היה נעול והיא הסבירה
לשואלים שזהו חדר השר, ולא
מקובל שהיא תשב שם, השר
עצמו לא היה באותו היום בבניין.

כאשר החלו הצילומים,
ביקש אחד הנוכחים בחדר
לצאת, כדי שפרצופו לא יופיע
בסרט הטלוויזיה. היה זה יונ תן
(״יוני״) שם־אור, הרעיונאי־בשכר
של המטה, שביקש שלא
יונצח עם שאר הנוכחים בחדר.

הפירסומאי דויד אדמון,
שהוא גם המישנה למנכ״ל
רשות־השידור לא יכול היה
לעכל את הרעיון ששלושה ימים
הוא ישאר ללא טלוויזיה. ביום
השישי בבוקר התקינו טכנאים
על גג דירת־הגג שלו בצפון
תל־אביב אנטנה גדולה, שקלטה
במשך השבת גם את השידורים
מירדן וגם את אלה המשודרים
מדרום לבנון.

ליברלים אחרים לא נמ צאים
אף הם בבניין. שר־המישפטים,
משה ניסים,
מבלה את יומו בחדר שהוקצה לו
במישרד־הפירסום טל ארויו,
משם הוא מנהל. את מטה־ההסברה
ואת מישרד־המישפ־טיס.
שר המיסחר והתעשיה,
גידעון פת, יושב במישרדו
ואינו מגיע כלל למצודת־זאב.

במטה ההסברה של הליכוד
התעכבו החתימות על הצ׳קים
שהוצאו לספקים השונים. מיקי
צולר, נציג הליברלים, שהוא
בעל זכות חתימה על הצ׳קים,
הוא גם עוזר ליושב־ראש
מועצת־המנהלים של בזק. בגלל
סיכסוכי־העבודה בחברה, הוא•
במטה־ההסברה לבקר מעט
והירבה לשהות במישרדי הנהלת
חברת התיקשורת.
שו ש אליעזרוב, בעלת
אולפני הקלטות, ישבה עם
בעלה יעקב, שהוא מנהיג תיד
מורת השגרירים, בבית־קפה
ברחוב דיזנגוף. ניגשו אליהם
שני צעירים ושאלו אם הם
תומכים במערך. הבעל השיב

פורסם, אך היא מתלוננת שאת
כספה היא טרם קיבלה.

נרקיס בא עם יושב־ראש
ההסתדרות הציונית, אריה
דולצין, לפתיחת מלון באילת,
שלחברת הכשרת הישוב יש בה
חלק מרכזי. דולצין בא ללא
אשתו, אנט, ואולי מסיבה זו לא
זיהו אותו מנהלי המלון.

1¥1ך \ 1ך * ך! ! ן ״ין ן ן היא צעירת הדוגמניות. היא סת 14
! # 1-1 11 #1 ן| בסך־הכל וכבר הספיקה לדגמן
בתצוגת ביגדי־ים במועדון היוקרתי קלאב \ שבצפון תל־אביב.
הצופים בתצוגה התקשו להאמין שבעלת השיער הגולש והגוף
החטוב, צעירה בל-בך. מי שמבקש, יכול לקבל תעודת״לידה.

גם שר־התיירות, שריר
בילה שם את השבת. הוא בא עם
הדוברת שלו, דבורה גנני.
שריר בילה באילת גם מסיבה
נוספת. לעיר באה שיירת הלי כוד,
אותה ליווה שם השר.

פינחס נ 1לרש טיין ע 1רן־ תעמולת בחירנת במרכ דיוו ; 14ג*ו 1דה כהן
אוהבת רמטכ״לים לשעבר זהבימאי עומרי ניצן זכה בכינוי ״1ילי״
בראש שיירת הליכוד
לעיר הדרומית עמד ראש עי ריית
הרצליה. אלי לנדאו. הוא
ופעילים שלו חילקו כרוזים
למתרחצים בחופי״העיר, ובין
השאר גם לנופשים בכפר של
רפי נלסון. אנשי הליוכד
הרגיזו את אורחי נלסון, אשר
דרשו מבעל המקום שיסלק
אותם. נלסון הסביר שהוא מרשה
לכל מי שרוצה, לחלק שם
כרוזים. אבל לבסוף נאות
לבקשות, וביקש מאנשי הליכוד
שיחלקו את חומר־ההסברה
שלהם במקום אחר.
כתב הפלילים של הרריו,
מייק הולד, כבר מכיר את
תופעת חיתוך הפנים בסכיני־גילוח
בבתי־הסוהר. מה שעניין
אותו היה כיצד מצליחים
האסירים להכניס סכיני־גילוח

לתוך הכלא. באחרונה, באחד
מביקוריו התכופים מאחרי־הסורגים,
הוא פגש באסיר אחד
ושאל אותו שאלה זו. האסיר,
תחת להשיב לו, היכה קלות
בגרונו ואז קפץ לפיו סכין גילוח
שהוחבא במעמקי הגרון. הולר
לא שאל שום שאלה נוספת.
הבלתי־הפונות אחת שיגרתיות
לעיריית תל־אביב
היתה הרבנית ציפיה גורן. היא
טילפנה לאגף האירועים של
העיריה וביקשה שספר־שירים
של בעלה, הרב שלמה גורן,
יימכר בפינת הסופרים והמשו הנמצאת
הצעירים,
ררי

בשולי יריד שבוע הספר בכיכר
מלכי״ישראל. הבקשה נענתה,
כמובן, בחיוב, וסיפרו של בעלה,
משיב מילחמה, נמכר שם.

יושב־ראש

מו סי און הארץ, לא רכש את

מיפלגת־העבודה שי מעון פ רס,
ביריד, העניק לו הסופר
והעיתונאי יגאל גלאי את

החוברת, אבל שאול ביבר,

כאשר

ביקר

סיפרו האחרון דברי ם בגליה.
לפרס: אמר הוא
בחיוך
״משמיצים אותך שאתה קורא
רק את הכריכות. אני מאמין שזה
לא נכון.״
ביריד נמכרת חוברת ובה

כתב־חידה שכתבו הטייס דן
חמיצר ואיש־הרדיו זאב
ענר, בשיתוף עם רשת סופר מרקטים
ידועה. שם המיבצע
גיזת הזהב, ופותר החידה־ יקבל
את מטמון הזהב, שהוחבא במקום
מיסתור. המטמון מוערך ב־11
אלף דולר. בערב הפתיחה של
שבוע־הספר, ביקרו ליד דוכן-
המכירה שני יוצאי פלמ׳׳ח.
רחבעם (״גנרי״) זאבי, מנהל

לשעבר ראש ענף הווי־ובידור
בצה״ל, רכש אותו ללא היסוס.

ח׳׳כ התחיה גאולה כהן,
מגובסת, השמאלית שידה
נראתה כשהיא נתמכת על־ידי
ח״כ העבודה מרדכי(״מוטה״)
גור, באחד ממוצבי צה״ל בגיזרה
המיזרחית בלבנון, בעת סיור של
ועדת המישנה של ועדת־חוץ־
וביטחון לענייני כוננות. ח״כ
הליברלים בני שליטא, העיר

בימאי תיאטרון חיפה, עו מרי
ני צן צירף עתה לשמו
כינוי ,״וילי־ שדבק בו מאז עשה
תי א ט רון חיפה שבוע באצבע־הגליל
ויש לכך סיבה. השחקנים
יונה אליאן וזאב (״זאביק״ו
רווח ערכו בקיריית״שמונה
מסע קידום מכירות להצגה של
התיאטרון, מהומה רבה על לא
מאומה. הם הציגו לפני תל מידים
את דיוקנו של המחבר
ויליאם שהספיר. אחר־כך
כאשר, ראו הילדים את ניצן, לצד
צמד השחקנים, הם החליטו

| ¥יךל בתו בת ו ד 6של הבדרן דו דו דותן (מימין
| 1 11 1 1לשמאל) ,נילי בת השנתיים ויוני בן ה״ 3באו
עם אביהם למסיבה שערכה סוזי מילר, לרגל צאת תקליטה החדש.
מרבית המוזמנים באו למסיבה עם ילדיהם. למילר שלושה ילדים,
שאותם החזיקה בין ידיה (מימין) ולידה הזמרת שולה חן.
לשניים :״אני מבין שאתם
ממשיכים לצעוד כך הישר
לקואליציה משותפת.״ ענתה כימיה בינינו
״אין
כהן:
קואליציונית. אני פשוט אוהבת
רמטכ״לים לשעבר.״

\ 1 1״ 1ץוון שדר הרדיו מושיט את כף ידו לעבר עדשת המצלמה(למעלה) ,המסיבה שערן המיסעדן
\ 11 11 רימון בן־יקר במירפסת בדירת״הגג שלו בצפון תל־אביב, לרגל בוא הקיץ. מביט בו, 111 משתאה, איש גלי־צה״ל, רב־סרן יצחק טוניק, האחראי על התוכניות הצבאיות בתחנה. למסיבה באו אגשי
תיקשורת רבים, פירסומאים וחברים אישיים של בן־יקר, כמו בועז אפלבאום, ראש לישכתו של שימעון
פרס (למטה משמאל) .לכבוד המסיבה הוא הצית סיגר ועישן אותו בהנאה רבה. גם בן־יקר ביקש סיגר.

במלאת שנה וחודשיים של בתאונת־דרכים למותה כיבדת־המישקל, השחקנית דבורה בקרן, ערכו לה שניים יעקב הטובים,
מחבריה
(״יענקל׳ה״) טל והזמר יזהר
כהן מסיבת זיכרון במיסבאה
שטל הוא אחד מבעליה. לאירוע
הוזמנה אמה של בקון, פולה,
שלא יכלה לעצור את רימעותיה.
הנוכחים העלו מעשיות וזיכ רונות
מהיכרותם עם בקון.
הדוגמנית פנינה רוזנבלום
סיפרה שבאחת השיחות שלה עם
בקון התריסה נגדה מי שהיתה
אף שומרת־ סף :״לא רק ל ו יש
בחורי.ם יפים. גם אני יוצאת עם
בחורים יפים.״ אחד מהם, השחקן
עמום לביא, סיפר שפעם הוא
אף ישן במיטתה, ושבגלל
מימריה נשאר לו מעט מאוד
מקום במיטה הגדולה.
השדכן אלי שלו ש רכש
במכירה הפומבית האחרונה של
הוועד למען החייל כומתה
אדומה של הרמטכ״ל משה
לוי, שאף חתם על־גבי הביטנה
שלה. שלוש, ששילם עבור
הכומתה 50 אלף שקל, מציע
אותה עתה למכירה מחדש,
באמצעות יושב־ראש הוועד־למען
החייל נתן (״נתקה״)
ניר, והוא מקווה שבסוף מעגל
המוכרים והקונים, הוא יוכל
לכנס את כל מי שהכומתה עברה
בידיו, למיפגש־ היכרות.

שבהופעתו הוא רומה למחזאי
האנגלי והדביקו לו את הכינוי.

הפסתנתרן־האורח
ציארד קליידרמן סיים את
הופעתו בהיכל התרבות. הוא
חיפש פתק קטן, שעליו הופיעו
שמות אלה שהוא ביקש לברכם.
בעודו מחפש בדש מיקטורנו
צדה עינו את התווית שהיתה
בכיס הימני .״אני רוצה להודות
למנצח גיד עון או ברזון על
הניצוח,״ אמר קלייררמן לקהל
המשתומם.

הרמטכ״ל לשעבר, רפאל
(״רפול״) איתן, אינו דתי אבל
יש לו יחס מיוחד לחיילים
דתיים. מכל המכובדים שהוזמנו
הגיע רק הוא לטקס הכנסת ספר
תורה לזכר תלמידי ישיבת
ההסדר בקיריית־שמונה, שנפלו
במילחמת לבנון. רחב הקיריה,
שהוא גם רבה של הישיבה,
צפניה דרורי, התרגש מאוד
מבואו של רפול ואף כינה אותו:
״ידיד־אמת של ישיבות ההסדר.״
ח״כ שינוי מרדכי ויר־שובסקי,
מצא שם חדש לליקר
טי א ה מאריה .״כדאי שנקרא
לו תחיה מ ארי ה לכבוד עצורי
המחתרת.״

פינחס (״פיני״) גולד ש
טיין נוהג להציג את עצמו
ואת תוארו, ח״כ הליכוד, אפילו
בשיחת טלפון למודיעין . 14
השבוע הוא טילפן וביקש
מהמרכזן שיאתר לו כמה וכמה
מיספרי טלפון. לקראת סוף
השיחה הוא לא התאפק ושאל
את הקול שמעבר לקו :״האם
אתה מצביע ליכוד?״

העול ם הז ה 2442

סאת דניאלה שמי
העיתונאי הצפוני ביותר

בארץ הוא מנחם הררביץ
חובש הכיפה, המתגורר בקיר-
יית־שמונה. אולי מסיבה זו הוא
נותן את שירותיו לרבים. הוא
כותב להארץ, חדשות, גירוזלם
פוסט, מדווח לגלי צה״ל ומדי
לעיתון־הדתי אפילו פעם
הצופה.

ליד שולחן אחד במיסעדה
מיזרחית בבניין הבורסה הקטנה
בתל־אביב סעדו דובר אגד,
גידעון טלמור, ואיש חרות,

דויד (.דודו״) מור, שמוצב
במקום לא־ריאלי ברשימת הליכוד
לכנסת הבאה. מור, איש־עסקים,
שיש לו מישרדים באותו
הבניין, ניצל את ההזדמנות לנהל
שיחה פוליטית עם טלמור,
שאינו נמנה עם תומכי תנועתו
של מור.

איש הרריו דויד מר גליה
התראיין בערב ראיונות
וחשף לפני הקהל חלק מהר־גשתו.
הוא סיפר, שבניגוד
לאולפן — שבו הוא שוחה כדג
במים — יש לו פיק בירכיים
כשהוא עמוד מול קהל ומדבר.

הד״רדקא שרוב, מנהל
מחלקת המיון בבית־החולים
וולפסון חולון, הידוע גם כרופא
הכדורגלנים, האמנים והפולי טיקאים,
מצא אוזן קשבת אצל
אחד מאדמו״רי אגודת־ישראל.
היחסים ביניהם הם -כל־כך
הדוקים, עד שכאשר נזקק קרוב
מישפחה של אשרוב לניתוח
מסובך, הוא פנה לרבי וביקש את
עצתו. הרב נתן לו קמיע.
נעמי גיבעון, בעלת
הגלריה לאמנות עכשווית, חו גגת
בימים אלה. שני אמני־בית
שלה, הפסלים צ בי גולד־ש
טיין ונחום טבת, זכו ב פרסים
ישראלים יוקרתיים. ה ראשון
זכה בפרס מטעם מו סי
און ישראל, והשני מטעם

מו סי און תל־אביב,
בעת בקשה להארכת מע צר
של נאשם־באונס, טען עורך־
הדין צ בי לידסקי, סניגורו של
הנאשם, שהוא לא בא כלל
לפגישה עם המתלוננת, משום
שהוא נשוי. השופט, אברהם
מלול, הביט אל עבר קהל־.
הצעירים שישבו באולם ושאל
את לידסקי איזו דוגמה זו לנוער,
שבעל עוזב את אשתו וקובע
פגישות עם נשים אחרות. .זה
מישפט אונס אדוני,״ ענה לו

לידסקי .״והנוער יכול להיות
בטוח, שהבחור יקבל את החשבון
מאשתו עוד שנים רבות!״

פסוקי השבוע
• סגן יו ש ב ראש הכנ סת,
מאיר כהן אבידוב:
״אני קודם כל סוציאלי ולא
־ סוציאליסט, שדואג לשכבות
מסויימות. לעשירים״.
• הנ״ל, על מינהגי־דת
שונים :״נטילת ידיים למשל, זה
מעשה כל-כך הגיוני, ואני
מצטער לספר שראיתי במו־עיניי
חברי־כנסת ופילו שרים,
יוצאים מהשירותים ולא רוחצים
את הידיים״.

• הרב

מאיר כהנא:

״אני מוכן לפוצץ את שני
המיסגדים של הר־הבית ולבנות
במקומם בית־כנסת״.

• העיתונאי מאיר עו המוסרית
״דמותנו
זיאל:
נהרסת.
עוד מעט נהיה דומים
לבני-אדם״.

• שר השיכון ו הבינוי
לשעבר מרדכי בנ טוב: אני
שייך לאלה שיודעים שקצב
התפתחות היסטורי איננו חופף
את השעון הביולוגי״.
• המשורר יב״י :״הנאמ נות
הקנאית של יובל נאמן אינה
מבטיחה יובל לקיומנו״.

עצורי אירגון הטרור היהודי נבית״המישפט בירושלים
העולם הז ה 2442

בנזדני ה עיתונות שמז על המדורה
מה חושכ הכתב
על העורך שלו

רבין פונה לימין, פרס לאנשי המיפלגה ונבון לציבור המיזרח
האהבה החדשה הזאת לרבין, איש
שאינו מקרין סימפטיה באופן מיוחד,
נובעת גם מהמסקנה המחודשת אודות
״בוגדנותר של יו״ר המיפלגה. דווקא
אנשיו של פרס, ח״כים כמו מיכאל
בר־זוהר, יהודה חשאי, יעקב גיל ורענן
נעים, הוזזו לאחור ברשימה וקופחו.
אחדים מהם טוענים ש״רומר על־ידי
פרס.
לעומת זאת היטיב רבין לדאוג
לאנשיו, שקודמו ברשימה. הוא עשה
כל מאמץ, ובדרך־כלל הצליח, לקיים
את הבטחותיו לאנשים כמו אורה נמיר,
ז׳אק אמיר ויחיאל לקט. קיים
פוטנציאל אדיר של כעס נגד פרס
במיפלגת־העבודה, והוא יודע היטב
שכל כישלון בבחירות יבשר את סופו.

^ תחילת השבוע רטנו ראשי
* מפ״ם בגלוי על קיפוחם הבולט
במערכת הבחירות לכנסת ה־ .11 לא
רק הסכמים רישמיים, כמו איזכור שם
1המיפלגות המשתתפות במערך (עבו־דה־מפ״ם־ל״ע)
,זכו להתעלמות שיט תית.
גם תוכן תעמולת־הבחירות, איוש
הנואמים המרכזיים, הקצאת דקות־הופעה
נכספת בטלוויזיה — בכל אלה
נגרע, ועוד ייגרע באורח יותר קיצוני,
חלקה של מפ״ם.
״מצירי, שייסתגרו בקיבוצים שלהם
:עד יום הבחירות,״ אמר להעולם הזה
׳ :ח״ב ניצי ידוע־שם ,״יש להם שישה
ר ח״כים על בטוח, ואם נעבוד קשה —
בלעדיהם — אולי נכניס להם גם את
י גדי יציב(מקום 46 ברשימה).״

יבץ-
.אחד משלגו!״
^ בסים ההחלטה עומד חשבון

^ אלקטוראלי, וגם אריתמטי, ברור ן מיפלגת־העבודה ראשי לחלוטין.
י רוצים לחזק את המחנה, שאינו מועמד
1לשתף פעולה עם הליכור באורח
! עצמאי. מצד שני, הם שואפים להעביר
;1לפחות שיבעה מנדטים באורח ישיר
?; ממחנה הקואליציה הנוכחית לרשימת
,המערך.

הם רואים בכך משימה אפ שרי
ת בהחלט, בתנאי שהוד-
החנית במערכה הזאת יהיה
״ יצחק רבין. רבין הוא כבר עתה
־ הדמות הבולטת ביו תר של
המערך במערבת-הבחירות, ו תהליך
זה יילך ויגבר, ככל
י שיתקרב ה־ 23 ביולי.

עם זאת, אין להתעלם מ העובדה
שבחוגים חשובים
במיפלגה, שאינם מצויים באו רח
יו מיו מי בתוך הקלחת ה עסקנית,
האדירה יוקרתו של
פרס. הצלחתו בליכוד, לפחות
חיצוני, של ההנהגה לפני ה בחירות,
ה״שולם״ עם רבין
ורתימת נבון למערכת־הב
חירות נזקפים לזכותו.

חברו, דווקא יוגה צחורה,
החרה־החזיק אחריו :״לא איכ פת
לי שבוחרי מפ״ם י צבי עו
עבור ר״ץ, במחאה על ביציות
המערך. רוב מועמדי מפ״ם,
כולם בעצם, הס בטוחים לח לוטין.
מדוע שלא ייכנסו עוד
יונים, אולי אפילו המועמד
השני של הרשימה המתקדמת
לשלום, בקולות בוחרי הקיבוץ
הארצי?״

] י ואכן, לא מדובר כאן במגמה
־ ״סטיכית״ ,שהשתרבבה איכשהו ל מטה־הבחירות של המערך, ויוצרת
״ עובדות בשטח, כמעט בלי־יודעין.
; ההיפך הוא הנכון. ההחלטה ״ללכת על
־ הקולות הצפים, המצויים אך ורק מימין
למערך,״ היא רישמית, פרי דיונים
ממושכים שקיימה ״כנופיית־האר־בעה״
,חברי־הכנסת שימעון פרס, יצחק
רבין וחיים בר״לב, וכן יצחק נבון. גם
הח״כים מוטה גור ומשה שחל שותפים
מלאים להחלטה נחרצת זאת.

רבין איננו בדיוק שחקן־תיאטרון
מיומן, ואי־אפשר להלביש עליו
תפקידים שאינם הולמים את אישיותו

קוראי מדור־הבחירות של הצהרון
מעריב מצאו בשבוע שעבר בין
השיטין ידיעה תמוהה ביותר :״מנחם
גולן נוטש את עבודתו במערכת
מעריב לחודשיים, החל מ־ 1ביוני, על
מגת לעבוד בהתנדבות בשביל אחת ״ *
המיפלגות עד לאחר הבחירות.״
גולן 27 המתמחה בכתבות־צבע,
יצא לחופשה כדי להירתם למטה־הבחירות
של המערך. אחרי פירסום
היריעה שלח מיכתב. לעורך העיתון,
שמואל שניצר.
כתב גולן לשניצר :״כיוון שאתה
הוא מחברו של הנוסח המופלא הזה,
שהורד לדפוס בכתב־ידך (לא חתמת
עליו בשמך, מן הסתם, רק מטעמים של
צניעות וענווה! אני מתכבד לשתף
אותך בהשגות ובדרישות הבאות״...
ההשגות והדרישות השתרעו על־פני
עמוד וחצי של טקסט צפוף במכונת־כתיבה,
והתרכזו במידה רבה במשמעות
המונח ״נטישה״:
״נטישה פירושה בריחה, חוסר־אחריות,
הפקרת־זזברים ושאר רעות
אנושיות חולות. נטישה, כמושג שאינו
טבוע בחותם שלילי, זכורה לי רק
מתיאורים סיפרותיים אודות גיבורים
הנוטשים ספינות טובעות כדי למלט
את נפשותיהם. אני שמח להודיעך כי
מעריב לגביי אינו ספינה טובעת, ועל
כן אינני נוטש אותו. אבל אם עלה,
חלילה, הירהור כזה בדעתך, בשעה
שכתבת מה שכתבת, הרשה לי

בידיים שמאליות ;
ודיעותיו. הוא פשוט התבקש ״לשחק
את רביו״ ,ולשחרר את המעצורים
המפורסמים שלו. רבין הנץ הוא נכס
אלקטורלי, ואם בגללו יברחו יונים
לרשימות אחרות, אין בכד אסון.

החשבון: קולות שיבר חו מן
המערך לר״ץ, ל שינוי או לר שי מה
המתקדמת לשלום יהיו
אוטומטית נגד ממשלת־ליכוד,
במי שבצת של ממשלת-מערך.
רבין קלט את המסר, הופיע בציבור
בהצהרות קיצוניות, שביטאו עד הסוף
את עמדותיו האמיתיות. הוא הביע
בגלוי את הבוז הכן שהוא רוחש לליכוד
על פינוי כל סיני ומסירת הישובים
במיסגרת הסכמי־השלום עם מצריים.

גם הופעתו של׳רבין בפרשת
רצח שני החוטפים של האוטו בוס
בקו 300 על-ידי כוחות•
הביטחון לא היתה מיקרית.
חרף עילגות לשונו המסורתית, הוא
ביטא את הסנטימנט האמיתי של הנץ
הישראלי ב־ 1984 באורח הרבה יותר
ממצה ומשכנע מאשר חלק מראשי
הליכוד. הוא הוקיע את מערכת־הביטחון,
מכיוון שהירשתה לעיתונאים
להתקרב לאוטובוס החטוף.
הימין הקיצוני הגיב באהדה רבה.
קשה לדעת מה הם רצונותיו
הטמירים של רבץ, אבל יש לו עניין
ברור שכך יתקבל הדבר בציבור. רבין
הוא ״אחד משלנו״ ,אבל יותר יעיל.
הוא לא יניח לצלמים לקלקל לנו את
הלינץ׳ ,ולא יוותר על ישובים לערבים.

שי מעון פרס איננו מרוצה

מהסידור הזה, שנכפה עליו
על־ידי חבריו. יו״ר מיפלגת־העבודה
חושש, שאס המערך
לא יצליח בבחירות באורח
דרמאתי, הוא ייאלץ להידחק
ממרכז הבימה, גם אם ר שי מו ת
אחרות, התומכות במערך, יזכו
לחיזוק מ שמעותי.
כישלון, אפילו חלקי, של הרשימה
שהוא עומד בראשה, ייזקף לחובתו.
הוא חושש, במידה בלתי־מבוטלת של
צדק, שאת החשבון הזה עושים גם
״ידידיו״ ,נבון ורבין. בנוסף לכך חרד
פרס למעמדו בתנועת־העבודה ה אירופית,
שאותו רכש בעמל רב.
המיפלגות הסוציאל־דמוקרטיות באי רופה
רגישות ביותר לרעשים ניציים
מצד מיפלגת־העבודה, והתבטאויותיו
של רבין פוגעות באמינותו של פרס
באינטרנציונל הסוציאליסטי. הוא
מקווה שוב להפיס את דעתם בעזרת
נבון ואבא אבן.

התרגיל הזה מצליח בדרך
כלל, מכיוון שידידי מיפלגת
העבודה באירופה ממש רעבים
לכל די בור מתון.
אבל הפעם הרגישות גדולה יותר.
שבע שנות הליכוד יצרו ערגה בעולם
לממשלה ישראלית אחרת.

פרם גם מגלה סימני עצ בנות,
מכיוון שכמה מאנשיו־לשעבר
מגלים התלהבות גלו־ייה
מרבין, מהאהדה כלפיו
בציבור וגם מעמדותיו המדי ניות.

וצרה, אם כן, חלוקה ברורה בין
!ראשי הרשימה. רבין מסתער על
הקולות הצפים בטיעונים ניציים, תוך
ניפנוף ברור (לגיטימי, אגב) ברקורד
הביטחוני שלו ושל רבים מחבריו.
פרס פונה יותר לציבור הנאמן
למיפלגה, רותם אותו למאבק נגד
הליכוד, ומבליט את עברו ״בביצור
מערכת־הביטחון״ ,אבל גם בבניית
״תנועת העבודה״ ,מאז המפלה המוחצת
בשנת .1977
יצחק נבון, ץ|נומת זאת, ממשיך
לשחק את תפקיד הנשיא־לשעבר.
נאומיו מימיים, מלאים במליצות על
״אחדות העם״ ,ואפילו ״מיזוג גלויות״.

אין הוא מחזר אחרי הבוחר
הלאומני כמו רבין, אלא מנסה
— ובהצלחה מסויימת —
לשבות את ליבם של יהודים
מיזרחיים, שהצביעו עבור
מנחם בגין ממניעים בעיקר
עדתיים.
מומחים במערך סבורים, שהוא יקח
לפחות מנדט אחד מתמ״י, ושלושה
ישירות מהליכוד. שלל זה היה הרבה
יותר משמעותי, לדעתם, אילו היה
עומד בראש הרשימה.
אשר למזכ״ל מפ״ם, ויקטור שם־
טוב, הוא תוקף את הליכוד בחריפות
החביבה, המאפיינת אותו, וגולש להל־צות
מהסוג של ״ממשלה ימנית עם
שתי ידיים שמאליות״.

חיים ברעם

עורך שניצר
מי הוא רב־החובלי

להזכירך מיהו רב־החובל של הספינה
הזאת.״
המשיך גולן :״האם גם יוסי אחי־מאיר,
שיצא לחופשה ארוכה כרי
לשרת את ראש הממשלה החביבה
עליך, נטש את עבודתו?״ (אחימאיר,
אחיו הצעיר של איש הטלוויזיה יעקב
אחימאיר, הוא עוזר ליועץ לענייני
תיקשורת של יצחק שמיר).
זעם או בושה. בהזדמנות זאת
ערך גולן גם חשבון כולל עם שניצר:
״הידיעה שפירסמת היא המשר טיבעי
למסכת מיכתבי־הבאושים שאתה מש גר
אליי במשך שנים, ממרום כהונתך,
תוך ניצול מביש של מעמדך וסמי ־־יק
כויותיך לעריכת חשבונות אישיים.
״כשאני בוחן את ערימת המיכתבים
ששיגרת אליי ואל עובדים אחרים
במערכת במהלך שנות כהונתך, אינני
יודע להחליט מהי התחושה העיקרית
שלי: זעם או בושה.
גולן דרש התנצלות בתוך 72 שעות
— התנצלות אישית, ולאו־דווקא מעל
דפי העיתון. עד עתה היא לא הגיעה

אליו. ובמעריב, שבע־הקרבות בין
העורכים לבין עצמם וביניהם לבין
העיתונאים, הפך מיכתבו של גולן
לשמן על מדורת־המאבק על ירושת
שניצר בן ה־.66
העולם הז ה 2442

פ רז פ סו ר רו תי ג בי חז ושבת־ואש ,,האגודה חשת האזרח
בי שואד; מסבות ער נשנות האגודה לבטל צוך־ה^ברה המוטל
על אזרחים עוביים, נשנות האגודה לבדוק באילו נסיבות השתמשו
בגז בבתי־סוהו ועל ההנל״ה לטובת עצורי המהתות היהודית
״ורטה״מר נועם עלינו,
הסוהרים מאיימים
בהתנטרות, אבל יש
ד תחושה שצריו
לתמר השימוש בגד

״הדימיון בתהליכים של
עדת הנאצים לשיתיו
בגרמניה ודן מה
שמרה בארץ הוא רב,
משבן ומנחיד״

״ההסבר רחם
הננלא שמקבלים
עצור״המחתרת,
הוא ענייו
לפסיכולוג חברתי״

״אני לא יכולה לחשוב
שאשב במצב כוח ולא
אעשה כלום. זו הדור
שלי לחיות בחנוה
הנמצאת במצב קשה״

״אריק שרוו מטורף,
רובד נאמן מטורף, ושר
מעט גם רבוד יהיה
נראה ל

פרופסור רות גביזון, מרצה למישפשים
באוניברסיטה העברית, היא יושבת״ראש
״האגודה לזכויות האזרח״ .פעם בשנה
מפרסמת האגודה את הדוח שלה. בדוח
השנה יש פרשים מרתקים על עיוות״הדץ
ועל הפרת זכויות״אזרח, בעיקר בשטחים
הכבושים ובעיקר כלפי תושבים ערביים. אך
בהחלט גם לגבי אזרחים ישראלים.

הרעש הגדול שעורר הדוח נוגע דווקא
גזים,
בבתי־הסוהר. בגזים לשימוש
שהופעלו בעיקר נגד אסירים ערביים,אך יש
בדוח הזה פרטים מזעזעים רבים והישגים
לא מעשים של האגודה.
כך, למשל, הצליחה האגודה להשאיר
בצבא קצין שעזב את אשתו למען חברו,
והאשה נקמה בו בכך שהלשינה למפקדיו

שהוא הומו״סכסואל. הצבא ביקש לסלק
את הקצין. האגודה הצליחה להגיע להסדר
עם הצבא, שגילה, לדבריה של גביזון,
פתיחות ואהדה לנושא זה. וכך, למשל,
הצליחה האגודה למנוע פיטוריהם של
מורים, שפוטרו בגלל דיעות פוליטיות;
הצליחה לבטל צווי־הגבלה; הצליחה למנוע
את העמדתו לדין של סופר ערבי בשל ספר

שכתב, וכן הלאה וכן הלאה.
האגודה טיפלה בעשרות תלונות, שחלקן
הופרכו וחלקן נותרו ללא מענה. אנשים
עושים, רובם ככולם, את עבודתם
בהתנדבות. רותי גביזון מספרת כי מיספר
חברי האגודה גדל בצורה משמעותית.
האגודה הפכה כתובת לכל מי שמרגיש דפוק
במדינה זו, כשהיא משתפת פעולה עם

* 4 4 4 4

י 11 יזו. וווו

(המשך מעמוד )23
״אמנסטי אינטרנשיונל״ ,אם בי לא אחת
היא חולקת על הדיעות של אירגון זה.
בין הישגי האגודה: העובדה כי הצליחה של רישום מהמישטרה למנוע
מישמרות״המחאה מול ביתו של ראש־הממשלה,
יצחק שמיר. האגודה הגיעה
להסדר עם המישטרה כי שמות המשתתפים
יישמרו במישרדיה, ורק אם יהיה סיכון
ביטחוני יימסרו השמות. האגודה הצליחה
במיקרהו של סרבן־השירות יעקב שיין.
אומנם, לא נפתרה בעייתו עקרונית, אך הוא
לא חזר לקבל צו־מילואים .״האגודה
לשמירת זכויות־האזרח״ מצליחה ״לגרד
פינות״ ,כמו שאומרת רותי גביזון, א ן זוהי
אגודה חשובה מאין כמוה, העומדת על
המשמר כשידה על הדופק, והמודעת
למיגבלות הקיימות במדינת־ישראל, שבה
קבוצת אזרחים שלמה מופלית לרעה.
לכן, עבודתם של רות גביזון וחבריה היא
עבודת־קודש, ובחרדת״קודש הם אומנם
מתייחסים אליה, עושים עבודתם יומם
ולילה ללא שכר, ובלבד שיישמר צלם־אנוש
למדינה זו.

• העניין שעורר את הרעש הגדול השנתי ביו תר כתוצאה מהדוח

אדם שנזקק לאישפוז כתוצאה מהשימוש בגז. זה
סותר את הטענות שיש בידינו.

בוחרים כמקומות מגוריהם, כי י אם
בצבא.

• התלוננתם אצל נציב בתי־הסוהר
על כל מיקרה לגופו?

נכון. יש חריגים, כמו חיילים וכמו ימאים, אך
אסירים ועצירים או חולים בבתי־חולים לא
רשאים לבחור. אלא שבניגוד לאחרים, כמו כאלו
הנמצאים בחו״ל למשל, האסירים לא בוחרים, כי
חופש התנועה שלהם מוגבל. מאחר שהעונש
המוטל עליהם אינו כולל שלילת זכות הבחירה

לא קיבלנו תשובות על תלונות אישיות
שהגשנו, בטענה כי לא מסרנו שמות. לא מסרנו
שמות, כדי לא לפגוע במתלוננים. בסופו של
דבר, היו אנשים שהסכימו שנמסור את שמותיהם
ועדיין לא קיבלנו תשובות על כל תלונה.

• במה אנשים התלוננו?
בערך עשרה אנשים.

• יהודים וערבים?
בעיקר יהודים. רק באירוע נווה תרצה
הגיעו תלונות מאסירות ביטחוניות,

• י ש תוצאות מע שיו ת לפגישתכם
עם נ צי ג בתי־הם והר?
זו היתה פגישה מנומסת ותרבותית. הנציב
אמר שלדעתו בתי־הסוהר מבוקרים מספיק
באורח חיצוני, והוא לא מוצא לנכון להקים
ועדת־פיקוח חיצונית. למעשה, איננו נוהגים
לחשוף את עבודתנו, אלא עם פירסום הדוח
השנתי, אלא שלמסיבת העיתונאים שערכנו עם
פירסום הרוח, הגיעו המתלוננים ונתנו
לעיתונאים חומר שאנחנו שומרים על חסיונו. אני
חושבת שנציג בתי־הסוהר התרגז מהחשיפה של
העניין. מכל מקום, באותה ישיבה׳הובטח לנו
שישלחו לנו את הנוהלים של בתי־הסוהר לגבי

שלהם, אנחנו פועלים כדי שיאפשרו לאסירים
לבחור בבתי־הסוהר. עד כה אין תוצאות בנושא.

• אתם מטסלים בכל תלונה המגיעה
אליכם, או שאתם עורכים מיון?
יש הרבה תלונות של אנשים במצוקה, שלא
קשורות לזכויות־האזרח. אנשים שאין להם כסף
ומקומות־מגורים. המון תלונות של חולי־נפש,
שאנחנו לא יכולים לעזור להם, מיקרים של
מוכי־גורל. אנחנו משתדלים להפנות אותם

כאן מקום לדבר על סחיטה. ואז הם אמרו כי
העובדה שהוא הומו־סכסואל פוגמת בתדמית
המפקד. אמרנו — הבחור מוכר לאנשים, איך
יתכן שפיתאום תיפגם דמות המפקד שלו. אני
מוכנה לציין כי הפרקליט הצבאי הראשי הקודם,
דב שפי, היה אוהד לבעיה. בכלל, מצאנו בצבא
רגישות עצומה לנושא והתייחסות רצינית. בסופו
של עניין, הגענו להסדר עם הצבא, שהקצין
יעבור את הקידום שהובטח לו, יעבוד עוד
שנתיים־שלוש. ויפרוש.
מבחינתנו, זה היה הישג גדול של עמדה מאוד
עקרונית. בכוונה לא טיפלנו בנושא באופן
ציבורי. בכלל, אנחנו לא אנשי יחסי־ציבור
גדולים. מכל מקום, אני חייבת לציין כי מצאנו
את הצבא מאוד לא עויין, מאוד לא עיקש. בנושא
הזה הם ממש הלכו לקראתנו.

• מה אתם עושים במיקרה שאדם
בא אליכם ומתלונן, כי הוא פוטר בגלל
דיעו תיו הפוליטיות, הרי קשה מאוד
להוכיח זאת.
הגיע אלינו מורה יהודי שפוטר, לדבריו,
בגלל דיעותיו הפוליטיות השמאליות. הוא לימד
מדעי־הטבע בבית־ספר תיכון ובחטיבת־הביניים
בבית־שמש.

• כיצד הוכחתם, כי סוטר בגלל
היעה פוליטי ת?
מכיוון שנגר האיש לא היו תלונות
בעבודה. להיפר, המנהל רצה אותו. קשה מאוד
למצוא היום מורה טוב למתמטיקה ופיסיקה.
הדוחות המיקצועיים על האיש היו בסדר גמור.
התכתבנו עם מישרד־החינוך ובסופו של דבר,
האיש הוחזר לעבודה וקביעות בלי להגיב ישירות
לכך שטענו כי היה כאן עניין של חופש הריעה.
ראינו גם בכך הישג לא מבוטל.

• ב שני המקרים האחרונים הגעתם
להסדרים, לא כדאי היה ללכת לבית־המישסט,
עם המקרים האלה, כדי לקבל
פסיקה עקרונית?
למדינה

טכניקה.

כשהיא

מרגישה

לא נותנת
שהטיעון שלה חלש, היא
לבית־המישפט להחליט. היא פותרת את הבעיות
לגופו של ענייו עור לפני שזה מגיע
לבית־המישפט, ואחר־כך אין לנו כל סיבה ללכת
לבית־המישפט.
עזרה •בשיכון במתן אפליה תקפנו בעיירות־פיתוח. החוק אומר שמי שלא משרת
בצבא, לא זכאי בשיכון.

• מדובר בערכים?
הפגנה נגד מילחמת־הלבנון

עדנה הר־פז על קבר אמה, תרזה אנג לוגיץ

כאשר לא נוח למדינה, היא מרוקנת את המישפט מתוכנו

שסירסמה ״האגודה לזכויות האזרח״
בישראל הוא נושא הגזים בבתי־הסוהר.
כיצד הגיע אליכם החומר?
החומר הגיע לידיו של נשיא האגודה, השופט
חיים כהן. ביקשנו להיפגש עם נציב בתי־הסוהר
ואומנם נפגשנו עם ד״ר מרדכי ורטהיימר, עם
קצין־הרפואה הראשי של בתי־הסוהר ועם
האחראי לביטחון במערכת בתי־הסוהר. הם נתנו
לנו נאום כללי בנושא כמה קשה להיות סוהר
ואני מסכימה איתם בכל לב. ואז, הסבירו לנו כי
האמצעי היחידי להתגבר על התפרעות או
השתוללות הוא גז.

• האם מדובר בגז מדמיע?
ורטהיימר אמר שהגז הוא מדמיע.

• מה אמרו המתלוננים?
שזה גז לא מדמיע. אך צריך להביא בחשבון
שהאסירים אינם יודעים בדיוק באיזה סוג גז
מדובר. הם דיברו על ״גז יעקובסון״ ,כך הוא
מכונה בסלנג של האנשים, יכול להיות שכמויות
גדולות של גז מדמיע גורמות אפקטים יותר
קשים משגורם שימוש מועט.

• האם המתלוננים לא סיפרו על
תוצאות לוואי, בתוצאה מהשימוש
בגז?
קיבלנו הצהרה חד־משמעית מקצין־הרפואה
ומוורטהיימר, כי בחמש השנים האחרונות לא היה

שימוש בגזים. שלוש פעמים פנינו מאז, ועדיין
לא קיבלנו את הנוהלים. אם לא נקבל את
הנוהלים נפתח בתביעה ציבורית להקמת
ועדת־חקירה ציבורית.

• נציבו ת בתי־הסוהר מענישה
אתכם בגלל חשיפת עניין הגזים ם>מן
שהיו במשא ומתן אתכם?
ורטהיימר כועס עלינו והסוהרים מאיימים
בהתפטרות. אני באמת מצטערת על הפגיעה
בסוהרים. אני בטוחה שלא כל הסוהרים
משתמשים בגז, אבל יש לי תחושה שהתלונות
מצביעות על משהו שצריך לחקור.

• אתם מבקרים בבתי־־סוהר?
אנחנו מבקשים במשך שנים לקבל מעמד
מבקר ציבורי. הנציב הקודם, חיים לוי, סירב לתת
לנו מעמר כזה. חזרנו וביקשנו מוורטהיימר
שיאפשר לנו לערוך בדיקות עצמאיות. לא
קיבלנו עדיין תשובה.

• אתם פועלים כמדומני כנו שא
זכותם של אסירים ועצירים להשתתף
בבחירות האם הצלחתם להזיז משהו
בנו שא?
בחוק נקבע שכל אדם יבחר בקלפי שבמקום
מגוריו ולכן לא מאפשרים לאסירים או לעצירים
להשתתף בבחירות.

• י ש חריגים. חילים, למשל. לא

למוסדות המתאימים. אם מגיעה תלונה על בעיה
שיש בה אספקט של זכויות אזרח, בודקים כל
דבר לגופו ומטפלים.

• אחד ההישגים שלכם, ש הוצגו
בדוח, הוא ההצלחה למנוע פי טוריו
וסילוקו של קצין שהתגלה כהומוי־סכסואל
מהצבא את יכולה לספר על
המקרה.
הבחור שירת בצבא־קבע כקצין, והיתה לו
תוכנית־עבורה שכללה תוכנית קידום. הוא עזב
את אשתו ועבר לגור עם חבר. אשתו פנתה
למפקדיו והלשינה שהוא הומו־סכסואל. בטענה
שהוא מהווה סיכון ביטחוני, הוא התבקש לעזוב
את השירות. בתחילה נטה לעשות כרצונם, כי
הרגיש לא נוח. אחר־כך אמר — לא, אין כל פגם
בי או בכישורי. עד עכשיו׳הייתי בסדר גמור
מבחינתכם, אין כל סיבה שכעת, כשאתם יודעים
את העדפתי המינית, אני לא בסדר. הצבא
התעקש שיעזוב, ואז התפרסמה ידיעה קטנה
בעיתון בנושא.
חלק מעבודתנו הוא לעקוב אחר פירסומים
של הפרת זכויות־אזרח בעיתונים. איתרנו את
הבחור דרך הכתב שפירסם את הידיעה ופנינו
לשלטונות הצבא. הצבא חזר וטען כי האיש מהווה
סיכון ביטחוני. אמרנו — לא! האיש חשוף. איו

כן. ערבי מדימונה וערבי מקריית־שמונה.
הערבי מדימונה עובד במכון נחלים לעבודה
סוציאלית, המעניק שירות ליהודים. למרות זאת,
מנהליו במקום עבודתו לא תמכו בזכותו לקבלת
סיוע לשיכון. כשפנינו למדינה, המרינה אמרה
אין בעיה, ונתנה לאיש כל מה שרצה. כאשר לא
נוח לה, המדינה מרוקנת את המישפט מתוכנו.

• מה בנוג ע לצווי ההגבלה?
צווי ההגלבה מופעלים לפי תקנות הגנה
מנדאטוריות ובאו להחליף את המעצר המינהלי,
שמאז 1979 כמעט אין משתמשים בו. תחת זאת
מטילים צו־הגבלה עם ריתוק.

• על כמה אנשים חלים כיום
במדינת ישראל צווי הגבלה?
על 12 אנשים כולם ערבים מצפון הארץ.

• ובשטחים?
עשרות אנשים. נדמה לי שבין 60ל־.80

• אתם מנסים לבטל צווי הגבלה?
לא תמיד אנחנו הולכים לבג״ץ. קודם אנחנו
מנסים באופן מינהלי, ואז המדינה משיבה שאם
נוותר על העתירה, לא יאריכו את הצו.

• המדינה מונעת פסק־־דין עקרוני?
בדיוק כך. יש לי תחושה שהמדינה יודעת.
שהיא לא יכולה להגן על הטיעון שלה לצו
ההגבלה, ואז היא מבטלת אותו ויוצאת מהעניין
בלי לקבל פסק־דין עקרוני.

• טיפלתם גם במיקרה של אבו־עלי
שאהין?
האיש היה תחת צו־הגבלה חמור ביותר. אסור

_ היה לו לדבר עם אנשים, והסיבה לכך היתה
שהשילטונות רואים בו מנהיג מתסיס ולא רוצים
לחשוף אנשים אליו.

• ולכן אסרו עליכם להיפגש איתר?
£מה עשיתם אז?
רצינו להגיש בג״ץ על צו־ההגבלה, אבל זה

לגייס הרבה מאוד כספים לטובת האגודה. הייתי
מעדיפה שהכספים יבואו מהארץ, אך לצערי זה
לא הולך. חוץ מזה, החברים משלמים דמי חברות
באגודה.

• האגודה מטפלת רק במיקרים
ספציפיים, או שהיא עורכת מחקרים?
הזמנו מחקר בנושא העונשים על עבירות
מם־הכנסה, שהם הרבה יותר חמורים במגזר
הערבי, מאשר במגזר היהודי, אך לצערנו לא
הצלחנו להשיג לעניין תקציב.

• מהי מערכת־היחסים שלכם עם
״אמנסטי אינטרנ שיונל״?
המצב אצלנו לא טוב. אבל הוא הרבה יותר
טוב מאשר במקומות אחרים בעולם, ש א מנ ס טי
עוברת בהם. יש מקומות שבהם מה שקורה אצלנו
בנושא זכויות־האזרח זה מישחק ילדים, יש
מקומות שבהם אנשים נעלמים, אצלנו זה לא
יכול לקרות, זו ארץ קטנה ואי־אפשר לעשות בה
תרגילים כאלה. לכן מאוד חשוב לא לאבד
פרופרוציה.
לא הספיק להיות רלוונטי, כי המדינה ביטלה את
צו־ההגבלה והוציאה נגדו צו־גירוש.

• עורכי־הדין שעובדים בשירותבם
עושים זאת בהתנדבות?
לא בהכרח. ברגע שאנחנו משרכים עותר עם
עורך־דין, זה תלוי כבר בעורך־הדין. אם
עורו־הדין בוחר לעשות את עבודתו בהתנדבות,
אנחנו מבקשים מהעותרים לתרום לאגורה.

• בין חברי הנהלת האגודה ישנה האזרח
זכויו ת לשמירת עורבת־דין השנויה במחלוקת, ליאורית
דניאל, הפרקליטה של תנועת ״כך.
אנחנו מאמינים בזכותו של ארם לסניגור. אני
לא חושבת שליאורית זקוקה להגנה. זה שהיא
מגנה על אנשי כהנא, לא צריך לעשות אותה
שנויה במחלוקת. פגשנו את ליאורית כשהגנה
על יואל לרנר וההפתעה היתה לשני הצדדים.
לרנר התפלא שהתעניינו במעצרו המינהלי
ואנחנו התפלאנו כשמצאנו שגם ליאורית
מתעניינת בנושא המישפטי, ולא דווקא מתרכזת
באספקט הפוליטי, של כהנא עצמו. אני מוצאת כי
צירופה של ליאורית להנהלה מאוד יעיל. היא
אחראית לטיעונים בנושא ההתדיינות בנושא
צווי״ד,הגבלה.

אתה מייצג אדם כדי להגן על זכויותיו, לא
מכיוון שאתה מאמין בדיעותיו. אם אני מתנגדת
לכך שיוציאו את כהנא מחוץ לחוק, זה לא אומר
שאני מסכימה לדיעותיו.

• את אומרת ש אין אטימות, אבל
מיקרה הריגת חוטפי האוטובוס מוכיח
כי י ש אטימות. אנשים לא התקוממו
כמעט על כד שהרגו את שני החוטפים

המיקרה של כהנא מאוד בעייתי. אישית, אני
חושבת שמותר לדמוקרטיה. באופן,בסיסי,
להוציא תכנים מסויימים מחוץ לחוק. החשש שלי
הוא, שברגע שאתה מתחיל לתת לגיטימציה
לפסילה של תנועה ולהוצאתה מחוץ לחוק, יהיה
לך קשה להתגבר על הדינמיקה של הפסילה.
אם יורשה לי לחזור לעניין ליאורית דניאל,
לדעתי היא לא מסכימה עם דיעותיו של כהנא.
הנקודה היא שהיא מגנה על זכותו לבטא את
דיעותיו, ופה לדעתי ההבדל בין ליאורית ובין
פליציה לנגר ולאה צמל. כשפליציה לנגר טוענת
נגד גירוש; היא טוענת גם נגד הכיבוש. אצלה
העניין הוא אידיאולוגי. אותו דבר לאה צמל. היא
מנהלת מישפטים ומזדהה איתם אידיאולוגית. לא
כל המישפטים שליאורית מנהלת מבוססים על
אידיאולוגיה, אלא על טיעונים מישפטיים בלבד.
כשהיא אינה מתייחסת לעניין שבטיפולה באופן
פוליטי.
קחי, למשל את נושא המחתרת היהודית. האם
את פוסלת על הסף את יעקב הגלר? האם
עורכי־הדין המגינים על עצורי המחתרת מזדהים
איתם? לאו דווקא. ובעיניי, אנשי המחתרת הרבה
פחות סימפטיים מאנשי כך. אנשי כך רק
מדברים, אנשי המחתרת היהודית גם עושים.

סרבן־שירות שיין
-אני זוכרת את הזדעזעותי אחרי כפר־קאסם ו

אלה האנשים שנב חרו לכנסת
באורח דמוקרטי.

• מה דעתך על היחס לעצורי
המחתרת היהודית?

ועל כך אנחנו מגינים. על זכותו של אדם
להעמיד את עצמו באורח דמוקרטי לבחירות
לכנסת. ומצד שני, התיסכול הנוראי, שאנחנו
מגינים על זכויותיהם של אנשים שלא היינו
רוצים אותם בכנסת.

• י ש לך הסבר ליחס הנפלא
שמקבלים אסירי המחתרת, הן מצד
המערכת השיפוטית והן מצד המערכת
המישטרתית?
מבלי להביא אותם למישפט. רו ב
האנשים גם אם חשבו שלא צריך היה
להרוג אותם, חשבו שלא צריך היה
לעשות רע ש סביב העניין.
בישראל קיימת בעיה ׳ ש ל התנכרות
לקונפליקט. אתה עושה אותו לא אנושי. אתה
הופך את הערבים למשהו לא אנושי, בסיגנון של:
להורים של המחבלים לא איכפת שהרגו אותם,
יש להם הרבה ילדים. זוהי דה־הומאניזציה,
האופיינית לחברה החיה במילחמה והחייבת

להתגונן.

מה אפשר לעשות, את רואה על דף אחד
בעיתון את נועם ינון ואת הבדווי והעיניים
יוצאות. בעניין של הבדווי מה אנחנו יכולים
לעשות? אין פה בעיה של זכויות־אזרח, השופט
פעל בהתאם לחוק.

בעיקר תורמים מחו״ל. לא מזמן הצלחתי

הדמיון בתהליכים רב, מסוכן ומפחיד. מצד

אני למשל מאמינה, שזה לא מוסרי לפוצץ
בתים, אך מניין לי הביטחון שזה לא מעשי?
ובכלל, תראי איפה אנחנו חיים, תשמעי איך
מדבר יובל נאמן, שר במדינת ישראל.

שני, יש לי רגישות לעובדה שההשוואה קשה
להרבה אנשים. נדמה לי שזה לא משיג מטרה
חיובית, להשוות את מה שקורה במדינת ישראל
עם עליית הנאציזם. גם אנשים הנמצאים במצב
שבו הם מוכנים להקשיב ולקבל ביקורת,
נאטמים כשהם שומעים את המלה נאצי. זה כאילו
שאתה מנפנף מיטפחת אדומה לנגד עיניהם, והם
לא מוכנים לשמוע אותך יותר. הם נעלבים ממך
וברגע שהם נעלבים, הם נסגרים. זה מה שעושה
המלה נאצי.

החגיגות, עסקות־הטיעון והלגיטימיזציה
שהם מקבלים — מפחידות אותי. אנחנו לא נהיה
מה שהיינו, אחרי המחתרת היהודית, במידה
מסויימת אני נזכרת בכפר קאסם. אני זוכרת את
ההזדעזעות והתחושה הקשה והחזקה במערכת

השיפוטית, נגד המעשה.

• ב תיאטרון חיפה מועלה כעת
קבארט בשם ״פטריות הרעל״ ,שי ש בו
קטעים משל ברכט ואחרים, שנכ תבו
ערב עליית הנאצים לשילטון בגרמניה.
הקטעים האלה נראים מוכרים, רק
שבמקום מוישה, קוראים שם לגיבור
היינץ, ובמקום שו שנה קוראים לגיבורה
גר טרוד.

• מי מממן אתכם?

הפגנה נגד גירו ש אבו־עלי שאהין
,החגיגות ועיסקות״הטיעון של עצורי־המחתרת -זה מפחיד!*

• האגודה מטפלת בהרבה מאוד
פניות של אזרחים ערבים ב ארץ
ובשטחים שזכויותיהם מופרות. האזרח
הישראלי אדי ש לחלוטין למתרחש. מה
דעתך על האטימות ועל קהות החושים
בנושא זה?

• אינך מוצאת שזה מוזר כי אדם
המגן על תנועה שרוצה לגר ש את
הערבים מהמדינה, נלחם מן הצד השני
נגד צווי־ההגבלה המוטלים על ערבים?

• אם מדברים על ע צורי המחתרת
כאן מקום אין היהודית, האם
להתערבות של האגודה׳ איד יתכן
שאדם שהעביד 50 מוקשים מקבל שנה
וחצי מאסר ואדם שסטר לילד חוטף
שנה, רק מפני שהוא בדווי?

חלק מהדוחות על הגדה המערבית מצאנו
מאוד לא מאוזנים, הדוחות מסתמכים על תלונות
לא בדוקות• ומעצם טיבם יש בהן הרבה פנטזיה,
ולכן הם מאבדים פרופרוציה. כשהם באמנסטי
משווים אתימה שקורה פה עם מה שקורה למשל
באירלנד, אז אנחנו מוצגים בצורה די טובה.
חקירה במישטרה זו חקירה במישטרה ולא
פינקניק, ומרביצים בכל העולם, לא רק פה. בכל
אלימות ואונסים יש בעולם
בית־סוהר
והומו־סכסואלים. זה רע, אבל זה חלק
מהמערכות; כשאתה מכיר את המערכות קורה לך
מה שקורה לרופאים שמתים להם אנשים בידיים.
אתה לא מתרגש.
לנו אין: בעיה עם אמנסטי, אנחנו איתם
ביחסים אישיים מצויינים. יחסים של כבוד הדדי.
אנחנו בהחלט לא שותפים לתחושה הציבורית
שאמנסטי היא אוייב המרינה.

אני לא חושבת שיש אטימות, אני חושבת
שאנשים פשוט לא מתרגשים לעשיה, אבל
לעומת זאת אווירת התיסוכלים בסאלון, בערב
ליל שישי, היא מאוד גבוהה. כועסים, אבל זה לא
עובר מהשלב של הכעס לשלב של עשיה.

• באופו אי שי את מסכימה
לתביעתה של האגודה שלא להוציא את
תנועתו של בהנא אל מחוץ לחוק?

• ידוע לי בי אתם חולקים לא אחת
על הדוחות של.,אמנפטי״.

אני מישפטנית ואת ההסבר צריך לחפש אצל
פסיכולוג חברתי, לא אצל מישפטן.

• העבודה שאת עושה חשובה, אך
את מצליחה לאתר רק טיפות בים, זה לא
מתסכל?
מאוד. מה בעצם אנחנו עושים — מגרדים
פינות, לי באופן אישי, חשוב להגיע לנוער, בגלל
העבודה יש לי קצת גישה לנוער, שכמה שמפחיד
מה שקורה לו, עדיין אפשר לדבר איתו. נכון
שהנוער מוקצן לכיוון לאומי, יותר מאשר לכיוון
של ערכים אוניברסליים, אבל זהו נוער טוב
׳ולדעתי אפשר לדבר איתו. אני חברה באגודה
בעיקר בגלל התחושה שאני, באופן אישי, לא
יכולה לחשוב שאשב במצב כזה ולא אעשה כלום.
זו הדרו שלי לחיות בחברה הנמצאת במצב קשה
ולהרגיש שאני לא מתנערת מהמשמעות של
להשתייך לחברה כזו. זה בהחלט לא קל ובהחלט
מתסכל, ותמיד יש המתח בין המישור העקרוני
המוסרי ובין המישור המעשי.

• למה הכוונה?

• יובל נאמן מדבר די ברי טירוף.
אריק שרון מטורף ויובל נאמן מטורף ועוד
מעט גם רפול יהיה בכנסת. והוא, כך נראה לי,
מהמטורפים שבחבורה. כך נראית הכנסת.

• במגעיכם עם שר־הביטחון, משה
ארנם, האם נתקלתם בבעיו ת?
ארנס נראה לי כאיש שיש לו רגישות
לזכויות־הארם, אך הדברים לא בידו. הם נמצאים
בתוך דינמיקה חברתית.

• עם שרון היה קשה יו תר?
בתקופת שרון היה מצב הרבה יותר קשה.
בגדה היתה מדיניות של טיהורים ויד קשה,

״ההבדל בין ליאור־ח
ולאל ובין לאה צמר
שליציה תגר הוא שהו
טוענות אידיאולוגית,
ואילו היא טוענת מישפנחד ואנשים רבים נהרגו בהפגנות. באפריל 1982
סערה הגדה. אני לא יודעת אם לייחס זאת לשרון,
או לתקופה, מכל מקום אני לא חשה בהבדל גדול
בין שרון ובין ארנס. אחרי הכל, רק השרים
התחלפו. המנגנון לא התחלף.

..רמה אתה
חוקו אות
3ד 3ו הובה
זה הזיור את הבת ד
שאר האב את
הסניגור נסני

111111ך 1יוסף הרנוי נראה
11/111 מאושש ביותר במה לך
המישפט. הוא כופר באשמות.

ידידה

הקהל מראה עניין
וידידו ת רבה לנא שמים.
הגברים והנשים מחייכים.

בחיוך עדי! ליטף יוסף הרנוי את בתן התינוקת באולם
בית־הנדשפט -שעה קלה לפני שנפתח המישפט
שבו הוא מואשם ברצח הילדה בת ה־ 8בשכם

11111111 אפרים סיגל, הנראה
11111111 בעיר מגילו. הוא נא שם
שסייע להרנוי אחרי הרצח.

ן חשבון־הנפש שלי עשי־
4 תי ביום ביום שבו יהודי נכנס
למאפיה בשכם והרג ילרה בשם
עיישה, שישבה ליד אבא שלה״ ,כך
אמר יוסף(״טומי״) לפיר, בראיון שנתן
לשרית י שי( העול ם הזה .)13.6.84
מישפטו של יוסף הרנוי, הנאשם
ברצח הילדה עיישה אל־בחש משכם,
החל השבוע בבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב. יחד איתו נאשמים אפרים
סיגל מאלון־מורה, הנאשם בכר שסייע
לו לאחר מעשה. שיבש הליכי־מישפט
וניסה להפחיד ערים. הנאשם השלישי
נקלע לעניין במיקרה. פנחס מחראבי,
שאיננו תושב אלון־מורה, נאשם בכך
שעזר להחליף את החלקים בכלי־הרצח,
לאחר מעשה.
שלושת הנאשמים אינם מודים

באשמתם ומנהלים מישפט יסודי.
בבית־המישפט בתל־אביב מתייחסים
לנאשמים כאל כל נאשם ברצח.
מרשים להם לשוחח עם בני־מישפחה,
אפשר להביא להם אוכל בשעות
ההפסקה, והשומרות הממונות על ליווי
העצורים התירו לאשתו של הרנוי
להביא אליו את בתם התינוקת.
אילו היה מעשה דומה געשה
על־ידי ערבי, שהיה מתפרץ לעיר
יהודית, יורה לכל עבר והורג ילדה —
ספק גדול הוא אם היה נשפט
בבית־מישפט אזרחי, בתנאים של
נאשם פלילי רגיל. הוא היה בוודאי
עומד לדין לפני בית־מישפט צבאי,
והיה צפוי לעונש־מוות.
עורו־הדין מיפה כספי, המיצג את
יוסף הרנוי, ביקש השבוע מהשופטים,

אורי שטרוזמן, צבי הכהן וחיים אדר.
לדחות את המישפט בגלל קירבת הזמן
למישפטם של אנשי מחתרת־הטרור
היהודית. הוא חשש כי הפירסומים
הרבים שהיו עליהם ועל מניעיהם
ומעשיהם ישפיעו על ׳בית״המישפט.
לכן ביקש לדחות את מישפטם של
הרנוי וסיגל עד לסיום מישפט
המחתרת. בית־המישפט לא נעתר
לבקשתו.

יחד עס התובעת נורית שגיס.

^ ומנם, אם כי מבחינה פורמלית
4 1אין כל קשר בין רצח הילדה בת
השמונה במאפיה בשכם ובין הפיגוע
בראשי־הערים והנסיונות לפיצוץ הר־

חו שו! וציחקוקים

הבית, אין ספק כי הם נובעים מאותם
מקורות עצמם. סיגל והרנוי הם אנשי
אלון־מורה, ובכתב־האישום נאמר, כי
עשו את המיוחס להם מכיוון שבאותו
יום יידו עליהם אבנים, והם יצאו

לעיר יחד עם בנו, כדי לקנות
צורכי־תפירה לאשתו. הוא נכנס לשוק
כדי לקנות כפתורים ורוכסן, אולם
שוטרים שהיו במקום הזהירו אותו
מהפגנות מתקרבות וביקשו ממנו

אולם ביום המיקרה, למרות שלא היה
לו רשיון, נשא גם סיגל נשק.
בלב העיר הערבית נפגעה מכוניתם
של השניים מאבנים שהשליכו עליהם
ילדים. השניים קפצו מן. המכונית,

ואמר לו :״למה אתה שואל אותי?
תשאל אותו, הוא יודע יותר טוב!״ הוא על שישב
על הרנוי, הצביע ספסל״הנאשמים, בץ סיגל ומחראבי.
״למה אתה חוקר אותי כל־כן־ הרבה?״

שאל האב את הסניגור,״ זה יחזיר לי את
הבת שלי?״
תצלום גופתה הצנומה של עיישה
הוגש לבית־המישפט, ואין אדם שליבו
(המשך בעמוד ) 57

גופתה שר ע״שה אדבאחש נח ה־ ,8נפי שצולמה עדיו׳ המישטוה אחו׳ הרצח
מהמכונית כרי להרתיע את המיידים.
קשה מאוד להאמין כי הגבר
המזוקן, אב לילדים צעירים, היה
מסוגל לכוון את נישקו אל ילדה
ערביה קטנה, שישבה בתוך המאפיה
של אביה ולירות בה למוות, ואחר כך
לחזור בשקט אל המכונית, שבה חיכו
לו בנו הקטן, ידידו סיגל וילדתו,
ולחזור לאלון־מורה בלי נקיפות
מצפון.
כאשר הגיעו לאלון־מורה, פנה
הרנוי למנחם אילן, רכז־הביטחון של
הישוב, ואמר לו :״נדמה לי שפגעתי
בילדה.״
סיפור העובודת הוא פשוט. זה קרה
באחד הימים ההמים בשכם, עיר מועדת

לפורענות. באותו בוקר הגיע הרנוי
להסתלק מהמקום.
הרנוי נסע לקבר־יוסף, בפאתי־שכם,
כדי לשמוע הרצאה על
הגיאוגרפיה של האיזור. בתום ההרצאה
הצטרף הרנוי יחד עם בנו, לשכנו סיגל,
שהיה עם בתו, והשניים נסעו שוב
לשכם. האווירה בעיר היתה כבר הרבה
יותר סוערת. צמיגים הוצתו וילדים
יידו אבנים במכוניות.
לסיגל והרנוי היה נשק, המוחזק
בדרך־כלל בידי המתנחלים ברשיון.
אולם מכיוון שבחודש אוגוסט 1983
נורתה נערה בשכם למוות, וסיגל,
שהיה באותו יום בעיר, היה חשוד
במעורבות בעניין, נלקח ממנו נשקו.

שלפו את כלי־הנשק וירו באויר.
הילדים הקטנים, שנותרו לברם
במכונית, נבהלו למישמע היריות
והצעקות, והחלו בוכים בקול רם. סיגל
חזר למכונית ונשאר עם הילדים. הרנוי
המשיך לרדוף אחרי הבורחים, אל תוך
הסימטות המפותלות.
על פי כתב־האישום, הגיע הרנוי
למאפיה של מישפחת אל־כחש,
במרתף באחת הסימטות. הוא ירד
מדרגה או שתיים, כיוון את נשקו וירה.
מהיריות נהרגה עיישה בת השמונה.
אחותה, בת. העשר, נפצעה מרסיס
בפיה. האב, עדנאן, שהתפלל באותו אחרים ילדים ושני רגע,
בני־המישפחה, לא נפגעו.
אחרי שחזרו הרנוי וסיגל לאלון־
מורה, ורכז־הביטחון החליף את הקנה
והסדן של נישקם, היו חוקרי־מישטרה
במבוי סתום. הם מצאו כסימטות
תרמילים וקליעים למכביר, וגם מגופה
של הילדה הנרצחת הוצא קליע אחד.
אולם קליעים אלה לא תאמו אף לאחד
מכלי־הנשק שנתפסו באלון־ מורה.
בבית־המעצר העיד סיגל על חלקו
במעשה, ואף שיחזר את המיקרה לעיני
מצלמות הווידאו. הרנוי שמר על
שתיקה מוחלטת.
החלפת לוגה י סדו

11י ד 1ד 1 1 * 1ן | בני קצובר הגיע עם אשתו, כדי לעודד את
הנאשמים. הוא ישב באולם והקשיב

11 1 11
לדיונים ובהפסקה הלך ללחוץ את ידיהם של הנאשמים ברצח הילדה.
כמה עשתה
ך * נזישטרה
1 1מיסדרי־זיהוי לנאשמים, אולם
איש מהערבים, שהיו עדי־ראיה
למיקרה, לא הצליח לזהותם. אביה של
הילדה המתה לא נתבקש מעולם
להשתתף במיסרר־זיהוי, אבל הוא
הרכיב קלסתרון, הדומה למדי לדמותו
של הרנוי.
השבוע, בבית־המישפט, גרם האב
הפתעה לכולם. כאשר עמד על
דוכן־העדים ונחקר על המיקרה, לא
יכול היה להתאפק. אחרי שאלות
מייגעות של עורך־הדין מיכה כספי,
המייצג את הרנוי, התפרץ לפתע האב

עדנאן אל־באחש, העיד בבית־המישפט
ונחקר ארוכות על מה שקרה ביום הרצח.
האב היה עסוק בתפילה, כאשר שמע את היריות. הוא זיהה את הנאשם.

אבי הנרצחת

ה הם אומר׳...מה הן אומרות...מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה1

..הונתעת* רטובה מהכנסת.. ,המודעות של המעון־
היא טובה מתדמיתה!״ נאיר! לקוחות מחסמבה!״

הכנסת התפזרה ויצאה לפגרה. לפני כשנה הצטרף אל
שורותיה חיים רמון, צעיר הח״כים. רמון הוכיח, כי בניגוד
לסברה הרווחת, העבודה משתלמת, עובדה: סיעתו,
המערך, סיווגה אותו במקום מרשים ברשימת מועמדיה
לכנסת. כתום שנה שאלתי את חיים רמון איך הוא מסכם
את שנת עבודתו בכנסת.
בשתי מילים. היה טוב.

• וביו תר מ ש תי מלים?
מבחינתי, זו היתה שנה מעניינת. נוכחתי לדעת שחבר־כנסת
המתמסר לעבודתו בהחלט יכול להשפיע. בוועדות שבהן הייתי
חבר טיפלתי בלא מעט חוקים שהטבעתי עליהם חותם.

• האם הכנסת שלמדת להכיר במשך שנת
עבודתך בה, היא הכנסת שחשכת שהכרת קודם לכן?
באתי עם הרבה פחות ציפיות ולכן יחסית הופתעתי לטובה.
למרות התדמית הגרועה שיש לכנסת, יש בה לא מעט אנשים
טובים. הכנסת טובה מתדמיתה.

• מה אתה מתכוון לעשות כחופש?
איזה חופש? העבודה בכנסת נראית כמו בית־הבראה לעומת
מה שמצפה לי עד הבחירות. אני עושה מינימום שתיים־שלוש
הצעות.

• ואחרי הבחירות?
אלוהים גדול. אולי נתפוס איזו נסיעה לחו״ל, תלוי בתוצאות.

..אם וצה השם, נהיה
ב כנ ס ת בנ ע ם הבאה!״

הרבה אנשים טובים עשו כסף בבחירות הקודמות
מהעובדה שהמיפלגות השונות השתמשו ללא רשות
בדברים שכתבו. די די מנוסי תבע את הליכוד וזכה בכמה
אלפי דולארים טובים, יואל מרקוס תבע את המערך וזכה
בהתנצלות בולטת ויש אומרים בסכום לא מבוטל של
דולרים(גם מרכוס וגם המערך מסרבים להגיד כמה) קובי
אושרת ושימרת אור (ראה בעמוד זה) תבעו את המערך
וזכו ב״ 2000 דולר כל אחד. אדם נוסף שהמערך עושה
שימוש בדברים, שכתב במיסגרת מסע התעמולה שלו
לבחירות, הוא המשנה לנגיד בנק ישראל, יקיר פלסנר.
שאלתי אותו:

• מה דעתך של השמוש שעושה המערך כדכרים
שכתכת כמודעו ת הכחירות שלו?
המודעות האלה כאילו לקוחות מחסמבה, עם פחות יושר
ממה שיש בחסמבה.

• למה אתה מ תכוון?
המודעה בנויה מדברים שיצאו מהקשרם, או שהסעיף המסכם
הוא: ניתן להבין. עם המילים האלה ״ניתן להבין״ אפשר להגיע
רחוק. ואביא דוגמה, שהיא לא יותר מדי מטורפת: מזה שמוישה
זוכמיר נכנס לבנק, ניתן להבין שהוא רצה לשדוד אותו.

• אתה מתכוון לתכוע את המערך על הוצאת
דבריך מהקשרם או על ניצול דברים שכתכת לטוכת
עניינו?
לא. אין סיכוי שאצליח לזכות נגד מיפלגה פוליטית. אבל
הגשתי תלונה לי ד ר ועדת הבחירות, השופט גבריאל בך.

תנועת ״אמונה״ של האשה הדתית לאומית, ויתרה. היא
תחזור לעיסוקיה עם מעונות־היום ואירגוגי הצדקה שיאה
לנשים לעסוק בהם. היא בכנסת לא תשב. שאלתי את
הגברת שרה שטרן קטן, יושבת״הראש של ,,אמונה״ !

• האם אינך סבורה כי עצם העובדה שפרשתם
מהמרוץ מהווה נסיגה במעמד האשה הדתית
לאומית?
לא! לא! לא! הרי יכולנו להישאר ברשימה של המפד״ל. אני
י חושבת שהעובדה כי פרשנו מוכיחה על צעד אמיץ, הרי ויתרנו על
מקום בכנסת.

• המקום שהוצע לכן לא היה כל־כך ריאלי.
אני לא יודעת מה ריאלי ומה לא ריאלי. דיברו איתנו על
המקום החמישי־שישי. מי אמר לך שהם לא ריאלים?

• אתה לא ידוע כאי ש ליכוד. מה אים כת לך
שהמערך עושה שי מו ש בדבריך לתועלתו?

• האם אינך רואה כעצם הפרישה מהמרוץ
כי שלון?

אני לא איש ליכוד, אבל אני גם לא איש מערך. אני איש לא
מיפלגתי.

לא כישלון, אני רואה את זה כצעד מאוד אחראי, בוגר ואמיץ.
ואם ירצה השם, נהיה בכנסת בפעם הבאה.

הן אומרות...מה הם<
מרו ת ...מ ה הם אומרים מה
אומרים...מה הן או

ק 1בי אושרת:

יובל מסקיז:

״ו״ צ מו סנה ממני אח ..דהעביו

הזכות להשתמש בשיו!״ מירושלים

מערכת־הבחירות החלה, ולמרות ששידורי״ישראל עדיין
לא החלו בתשדירי־הבחירות, אצל אייבי נתן ב״קול
השלום״ אין הגבלה ומיפלגתו של עזר וייצמן מפגיזה את
גלי־האתר עם תשדיר פירסומת שאינו אלא שיר ידוע
שכתב קובי אושרת.

• קרבי, לפני ארבע שנים השתמש המערך
בתשדירי־הבחירות שרו באותו שיר ממש. אתה
והתמלילנית שימרי ת אור תבעתם את המערך
בעניין זה.
נכון. לפני ארבע שנים השתמש המערך ללא רשות בשיר
יחד. תבענו אותו למישפט וזכינו שימרית ואני, כל אחד ב־2000
דולר.

• מיפלגתו של ויי צ מן ביקשה ר שו ת?
כן. וייצמן ומישרד הפירסום שלו קנו ממני את הזכות
להשתמש בשיר, בכסף מלא.

• בכמה כסך?

לא יכול לענות לך על זה, לא רוצה לדבר על כסף, למה צריך
להוציא את הדברים האלה החוצה?

• העובדה שמכרת לוייצמן ולמיפלגתו את
הזכות להשתמש ב שיר מעידה על כך שאתה מזדהה
עם המיפלגה?
לא. בשום פנים ואופן לא: אני בהחלט מעריך את וייצמן האיש,
אבל את השיר מכרתי לו כבעל״מיקצוע, לא כתומך נלהב.

• איפה אתה נמצא על המפה הפוליטית?
באמצע, עם נטיה לכיוון המערך.

תמי פלד:

הבסטינל

,.מאיו יכולה ה ש בי ת ה

לתדא בי ב ר

להימשו עו החובש הגדול!׳׳

יובל מסקין, בנו של השחקן הנודע אהרון מסקין ואחיו
של השחקן הנודע אמנון מפקין, הוא עורך תוכניות
מוסיקה ואמנות ב״קול ישראל״ .לדעתי, הוא המומחה מס׳
1לכל מה שהתרחש בפסטיבל ישראל. האיש אכל, ישן,
שתה ודי בר פסטיבל 24 שעות ביממה. הוא הקים אולפן
שידור מיוחד במלון שבו התאכסנו האמנים והעביר
בשידור חי ראיונות, קוריוזים והכל בנושא הפסטיבל.
ומכיוון שיובל הוא המומחה בעיניי, מצאתי לנכון לשאול
אותו כמה שאלות בנושא, עם סיום הפסטיבל.

• לדעתך, הפסטביל היה טוב או רע?
טוב! עובדה שהרוב המוחלט, יותר מ־ 80 אחוז קנו כרטיסים,
וזה מדד ראשון להצלחה לכל דבר.

• מה היה לדעתך המופע הטוב ביו תר?
לינדסי קמפ. מהמם ממש! מהמם! תיאטרון שיש בו הכל: החל
מז׳אנה ועד שקספיר, מקאברט קיטשי ער הסוף ועד מין גברי
ונשי והטרוסכסואלי והומוסכסואלי עד הסוף, הכל עד הסוף, עם
יופי פיסי ובימתי נדיר.

• והמופע הרע ביו תר?
הסקאלה ממילאנו. זה היה כל־כך רע, כל־כך סתמי, התיזמורת
לא היתה תיזמורת, הזמרים עוד פחות, לא היה זמר שיפוצץ את
השכל והכי גרוע היה הבימוי — משהו בסיגנון אריס דה־פיליפ.

• לאיזה מסקנות הגעת בעיקבות הפסטיבל?
שצריך להעביר אותו לתל־אביב! לא יעזור כלום, רוב הקהל
הוא תל־אביבי ואנחנו ארץ קטנה ושלא יגידו לי שבניו־יורק
נוסעים 40 דקות לעבודה, פה זה לא ניו־יורק. הנסיעות לירושלים
היו עינוי, והרבה חברים שלי אמרו לי שבשנה הבאה יקנו פחות
כרטיסים רק בגלל הנסיעות.

• אם הליכוד היה מבקש ממך את הזכות
להשתמש ב שיר, היית מוכר לו?

• אבל את יופייה של ירושלים אי־אפשר להעתיק
לתל־אביב.

אני חושב שלא. את יודעת מה, במחשבה שניה אולי כן, אחרי
הכל אני איש מיקצוע. מובן שהייתי שמח יותר אילו היו פונים
מהמערך, אבל אם הליכוד היה פונה, לא הייתי פוסל את האפשרות
על הסף.

אין ספק שירושלים היא עיר עם קסם. אבל כמעט שלא נעשה
שימוש בחלליה או במקומותיה המיוחדים, ואם מחפשים קימורים
וקשתות אז לנו יש יפו. נכון, הכותל אין לנו, אבל בכותל ממילא
לא עשו הצגות.

מי שלא ראה את תלמידי בתי״הספר היסודיים ביום
שביתת המורים בשבוע שעבר, לא ראה שימחה מימיו. בים
אי״אפשר היה להכניס סיכה, בריכות השחיה היו מוצפות
ואצלנו בשכונה נסעו הילדים באופניים והיו מרוצים מן
החיים. שאלתי את תמי פלד, תלמידת כיתה ה״2־
בבית״ספר ״אלונים״ ברמת״אביב:

• תמי את יודע ת בכלל למה התקיימה שבי ת ת
המורים?
מפני שלפי דעתם, המורים לא מקבלים מספיק שכר.

• ולפי דעתך הם מקבלים מספיק שכר?
לפי דעתי, הם מקבלים יותר מדי.

• למה יו תר מדי?
לא יודעת, ככה יש לי רושם שהם עובדים מעט שעות בשביל
הרבה כסף.

• הצטערת כשהשביתה הסתיימה רק אחרי יום?
בטח שהצטערתי, מצירי שהשביתה היתה ממשיכה עד החופש
הגדול.

שרית ישי

שדור
צל״ג

שעסקה באנשי עין־שמר, הראתה שהתנועה
הקיבוצית, למרות שעברה אף היא מטמורפוזה,
מייצגת עדיין ארץ־ישראל אחרת.

סתימת חורי שידור
• למנהל מחלקת התוכניות של הטלוויזיה
צבי (״צביקה״) שפירא, על הקרנת הסרט
הבכי. הסרט בהפקת האוניברסיטה המשודרת,
מבוסס על סיפור בשם זה מאת אהרון מגד
ובהגשת המבקרת יהודית אוריין. הסרטון, שהוצג
כפרק נוסף בסידרת דיו קן שהטלוויזיה הקרינה
לפני קרוב לשנה, היה סרט לימודי־עיוני, שנועד
לתלמידי האוניברסיטה הפתוחה, המשודרת
בטלוויזיה הלימודית בשעות הצהריים. בעוד
שתלמידי האגניברסיטה המשודרת צופים
בסירטי לימודיהם כשטכסטים תואמים בידיהם,
הרי שצופי הטלוויזיה הכללית חסרים טכסטים
אלה, וההגשה הדידאקטית של הבכי לא הבהירה
להם מאומה מערפילי יצירתו של אהרון מגד.
הקרנת הבכי מבליטה את חורי־השידור שנוצרו
בלוח תיכנון מישדרי־הטלוויזיה בתקופת צביקה
שפירא, ושפירא וסער מעדיפים לסתום חורים
אלה בשידורים חינוכיים, חסרי עניין לצופים
ששילמו אגרת־טלוויזיה, כדי ליהנות מהפקות
הטלוויזיה הישראלית ומישדרי איכות קנויים.
הטכסט של הבכי גובל באינפנטיליות. שמלתה

מאחורי המירקע
צנזורה מוזרה מאזד
עד לזמן האחרון פעלה חטיבת־החדשות של
הטלוויזיה הישראלית, בדומה לכל כלי*
׳תיקשורת אחר, בהתאם להנחיות הצנזורה
הצבאית, ולא בהתאם ללחצים פוליטיים של
הצנזורה הצבאית.
בשבוע שעבר תם כנראה עידן זה בטלוויזיה
הישראלית.
עורך מבט, מיכאל קרפין, שיגר בבוקרו
של יום צוות־טלוויזיה לסקר נושא מסוים, בדומה
לכתבי הטלוויזיות הזרות בישראל ונציגי העיתונות
המודפסת. הכתב חזר למערכת אחר־הצהריים
כשבידו החומר המצולם. בדיקה הראתה שהוא
התאים לקריטריונים הדיווחיים של מבט.
כאשר ראה את הסרט נציג הצנזורה הצבאית
במערכת מבט, הוא המליץ לעורך מב ט שלא
לשדרו. זה שאל את הצנזור אם הוא ממליץ או
מחייב שלא לשדר. הצנזור אמר.ממליץ!״
קרפץ, שהוא בעל הסמכות העריכתית, הבהיר

השביתה הגדולה

עידן השביתות בטלוויזיה רק החל. השביתות עומדות לגבור לקראת תחילת שידור
תעמולת־הבתירות לכנסת, העומדת להיפתח ביום ראשון הקרוב.
בראש השובתים יעמדו כתבי״החדשות, התובעים להשוות את משכורותיהם למשכורות
כתבי העיתונות המודפסת -ובכוונתם להשבית את תשדירי־התעמולה.
לצורך זה התקשרו עובד־ הטלוויזיה הכללית עם עובדי הטלוויזיה הלימודית. כרי למנוע
אפשרות ששידורי־התעמולה לבחירות ייעשו באמצעות מיתקני הטלוויזיה הלימודית.
הנהלת רשוודהשירור הכינה את עצמה למצב זה, והבהירה שיש בכוונתה להפעיל
צווי־ריתוק. נציגי העובדים והכתבים בחנו את ההיבטים הסישפטייס, והגיעו למסקנה כי
הפעלת צווי־ריתוק לא תעמוד במיקרה זה במיבחן של בית-המישפס.
אס בכל זאת יקבלו בתי־המישפס את טענת רשותיהשירור, מפני שהפעלת צווי־חריתוק
נועדה להגן על הדמוקרטיה והבחירות -ימשיכו העובדים וישביתו את הטלוויזיה במהלך
ימי האולימפיאדה. זו. לדבריהם. אינה מגינה על הדמוקרטיה בישראל.

פוליטי של הצנזורה הצבאית, כפי שקרה במיקרה

חד־גדיא
מנכ״ל רשות־השידור גילה בישיבה האחרונה
של הוועד־המנהל את אחת מתגליותיו המדהימות.
התגלית
מתייחסת לתביעותיהם של המפיקים
להגביר את מיספרם של עוזרי־ההפקה שלהם.
פורת גילה כי יש בטלוויזיה יותר מפיקים מכפי
שיש תוכניות, ובין המפיקים מצויץ רבים שאינם
מפיקים כל תוכנית מזה זמן רב. פורת גילה גם
שחלק מהמפיקים והספיקות הם מי שהיו
עוזרי־הפקה, שקודמו מסיבות של ותק לעמדת
מפיקים, מבלי שנמסרו לידיהם הפקות כלשהן.
מינוי עוזרות־ההפקה כמפיקות צימצם את

השמועה, השיב זה בצחוק עליז והבהיר כי לשון
רעה ובעלת־ותק נוהגת להפיץ מן הסתם שמועות
כאלה, בעוד שלו לא ידוע על כך דבר.

פסקול
א 1ז1י הנזגב״ר יומן השבועון של העורכת־לשעבר
אירועים, יעל חן, עומדת לשוב בקרוב לעבודה
בחטיבת-החדשות של הטלוויזיה, ועשוייה לעורר
אצל מנהל־החטיבה, יאיר שטרן, שאלה חמורה
של שיבוץ 0 0על התנהגותו של מנהל
הטלוויזיה, טוביה סער, בסערת השביתות
הפוקדת את הטלוויזיה, אמר אחד מבכירי
העובדים :״סער אינו עושה פאשלות, מי שאינו
עושה כלום, אינו יכול גם לפשל״ 0 0מנכ״ל

מנחה שגריר
ארץ־י שר אל אחרת

פרקליט תמיר
מאגר עוזרות־ההפקה. התוצאה: המפיקים מקיימים
סנקציות כנגד ההנהלה.

טלר חוזר מנהל מבט , לוועד הכתב

סגנית פאר
שמועה אחרונה
השקופה למחצה של אוריין היתה הדבר המרתק
ביותר בסרט. ואילו הטלוויזיה נשארה בבגדי־המלר־החדשים
שלה.

צל״ש
הילוו־ חוזר
ולמפיק
• למגיש מיכה שגריר
ישראל רינר על תוכניתם הילוך חוזר,
שפרשה לפני הצופים מעט מעולמם של שלושה
דורות בקיבוץ עין־שמר. תוכנית זו, בדומה לשאר
התוכניות בסידרה, הם בבחינת מסע־חוזר
לסידרת טלוויזיה שמיכה שגרירי הפיק לפני
כ־ 16 שנה, בימי־הראשית של הטלוויזיה
הישראלית. ניתן לבחון באמצעות המשתתפים
בסידרה הרבה מהפרטים והמיפגעים שעברו על
החברה הישראלית מאז ועד עתה. התוכנית

לנציג הצנזורה הצבאית שיש בכוונתו להקרין את
הכתבה, במהדורת הערב של מבט.
כאן החל מחול־שדים טלפוני. נציג הצנזורה
התקשר טלפונית לצנזור־הצבאי הראשי,
שהתקשר אל מנכ״ל רשות־השידור אורי פורת
ו״המליץ״ שלא לשדר את הכתבה. כאשר פנה
פורת לקרפין, עמד קרפין על שיקוליו. פורת
התקשר עם נציג מערכת הביטחון הנוגע לדבר.
הלה עמר מלכתחילה מאחורי ״המלצת״ הצנזורה״
הצבאית כדי להסתיר מחדלים מסויימים.
אחרי שיחתו שוכנע פורת למנוע את פירסום
הכתבה, והורה לקרפין שלא לז&דרה. אלא
שקרפין סירב תחילה, ואף איים להשבית בשל כך
את מהדורת מבט. ברגע האחרון ממש שוכנע
קרפין על־ידי כמה מכתבי מב ט לוותר, והכתבה
לא שוררה.
השאלה שנותרה פתוהה נוגעת לניצול ה־

למרות התנגדותם העקשנית של
חטיבת־החדשות יאיר שטרן, ועורך
מיכאל קרפין, הם עשויים להיכנע
כתבי־החדשות ולהחזיר לעבודה את
המודח, עופר טלר.
מסתבר כי הוועד, בראשות רפיק חלבי,
שהוא גם עורך־המישנה של מבט, הצליח להשיג
׳החלטה עקרונית על החזרת טלר לעבודה.
במיסגרת ההסדר, העומד להיות מסוכם בימים
הקרובים, ייצא טלר לעבודה בתקופה הראשונה
לחזרתו בליווי כתב ותיק, עד שיימצא כשיר
לשוב ולעמוד ככתב ברשות עצמו.

מאחורי המיקרופון
ל שון רעה מאוד
אחת לכמה חודשים רועשת תחנת גלי צה־ל,
במשך כמה ימים, בגלל שמועה על הסתלקותו
מתפקידו של מפקד־התחנה, רון בן־י שי.
לפני חצי שנה אמרה השמועה שהוא עומד
להתמנות כדובר־צה״ל.
השמועה האחרונה רווחה בשבוע שעבר, היא
תיארה את בן־ישי כמי שהודח מתפקידו בידי
הרמטכ״ל, רב־אלוף משה לוי, המתכוון להציב
במקומו את סגניתו הלא־פעילה, סגן־אלוף
(ייצוגי) עדנה פאר.
כאשר פנה העולם הזה לבן־ישי לאימות

רשות־השידור, אורי פורת, ויועצו לענייני-
טלוויזיה, יאיר אלוני, ממשיכים לנהל בצוותא
את הטלוויזיה, למרות שבחדר מנהל״הטלוויזיה
עדיין יושב טוביה סער, שממנו נלקחו כמעט
כל מרכיבי תפקידו 0 0בישיבת הוועד-המנהל
של רשות־השידור, כאשר נציג־המערך, ד״ר
ישראל פלג, רצה לעורר את תשומת ליבו של
מנכ״ל הרשות, ששוחח עם מישהו באותו רגע,
אמר :״אני רוצה את אוזני המגכ״ל.״

וגמור נחוץ

ככל שמתקרבות הבחירות יורדת
רמת הדיון בישיבות הוועד-המנהל של
רשות*השירור לרמת התרבות של
הכיכרות והשוק.
בישיבה האחרונה הציג נציג הליכוד,
הפירסומאי דויד אדמון. עמדה של
הזדהות עם עובדי הרשות, שלדבריו
החודש את גומרים
״אעם
כמשבורותיהם...״
בנקודה זו שיסע מנכ״ל רשות־השידור,
אורי פו ר ת, את דיברי אדמון
והוסיף; ״הם גומרים -אבל בחוץ תוך
שהוא מתכוון לתלטורות של עובדי
הרשות בכלי-תיקשורת אחרים.
למשמע שיחה זו אמר נציג אחר של
הליכור, העיתונאי נתן ברון :״השיחה
הזאת נישגבה מבינתי.״

העול ם הז ה 2442

תוכניות מועדפות
•ום רביע
2 0 .6

• סרט הנפשה: הדר״
דסים 5.30 מדבר
עברי ת) .דרדסבא נתקף ב־

שי בסידרה, המספר על גירושיה
השלישיים של השחקנית הנוד עת
וכיצד הקדישה את חייה
להגנה על בעלי־החיים, ולמיל-
חמה לכבוד החיים באשר הם
חיים.

• סידרה: שוגון (10.30
— מדבר אנגלית) .פרק
שמיני בסידרה, המעובדת ל טלוויזיה
על־פי סיפרו של
ג׳יימס קלאוול. בפרק זה גדלה
אהבתו של בלקתורן למריקו,
בעוד מריקו מבקשת להפסיק
אהבה זו.

• קומדיה: עשירים
ומושחתים (— 11.15 בפרק אנגלית). מדבר מועדון הספור ט נחרדים מרשל
וקרלוטה מכוונתו של סטנלי
לממן את חברותם של הזוג
ווסטצ׳ר במועדון־הספורט שהם
חברים בו, ונערכים למנוע זאת.

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
יום ר בי עי 20.6.84
• לילדים: מישחקי ילדים 4.55ע רוץ 3
— 25 דקות — מדבר ערבי ת) .תוכנית לילדי ם
בגיל הרך, בהפקה ירדנית, המוגשת על־ידי צמד שחקנים
המסתייע בבובות, כדי לחבב את התוכנית על הילדים
הרכים. בתוכנית משולבים אמצעי המחשה רבים: שירה,
ריקוד, מישחק, סרטים.
• סידרת הרפתקות: בית־מלון 1 1 .1 5
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .זוהר,
דראמה והתרגשות נחשפים במלון האלגנטי ביותר
בסן־פרנציסקו, ס ט גריגו רי, שאורחיו הם בני חצרות־המלוכה,
מבלי״ירח־דבש, אמנים וענקי־תעשיה. הסידרה
עוקבת אחרי חייו של הצוות ותגובותיו להתרחשויות
השונות בכל פרק.

יום חמישי 21.6.84
• בידור: מצרפת באהבה 7.00 ערוץ 6
60 דקות — מזמר צרפתית) .מופע הבידור

המרכזי ש ל השידור הצרפתי בטלוויזיה הירדנית.
התוכנית מציגה זמרים וקומיקאים צרפתים בהופעה לפני
קהל, עם מיבחר שירים חדשים וגם ישנים.

• סידרה דרמאתית: התלוי (10.10

ש*י<ן ען י 1
22.6
• בידור: תוכני תו של
סנדי גאלין (— 9.15
מדבר ומזמר אנגלית).

אמיצים וקשוחיב
יום רביעי, שעה 9.30

חלק שני בתוכניית׳שהוקלטה
באולם ר דיו סי טי בניו־יורק.
סנדי גאלין, מפיק ידוע בהוליווד
ובברודוויי, מופיע בראשונה ב שלוש
התוכניות האלה, בתור
מנחה של ערבי־בידור. הפעם
הוא מארח את הקומיקאי הנודע
מילטון בארל, את בל ט גיופרי
ועוד בדרנים.

ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
אנגלית דרמאתית על איש עתיר נכסים, שנע שו כמה
נסיונות לקפד את חייו( השח קן קולין בלקלי) .כאשר
נעשתה חבלה במכוניתו והיא נפלה מהגשר למים, נוצר
הרושם שהוא טבע, דבר שסייע לו לא מץ זהות חדשה. אז
הוא התחיל לחקור מי רוצה במותו ומדוע.

חם שי שי 22.6.84
• פולקלור: חג׳ מאזן מארח 4.55 ערוץ
— 30 דקות — ערבי ת) .סיפורים מחיי היום־יום
3 בירדן, משובצים באגדות ומעשיות בדוויות. על דרך
המשל והסיפור מנסה התוכנית לפתור את בעיות השעה.

• סידרה קומית: הרופרים 9.30 ערוץ 6
— 25 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה משעשעת
זו, שכבר הוקרנה על מסכי הטלוויזיה הירדנית לפני כמה
שנים, מוקדשת לבני־הזוג רופר (אודרה לי ד לי ונורמן
פיל) ,המוכרים לנו מהסידרה שלו שה ב די ר ה אחת.
בסידרה זו מחלקים מר רופר ואשתו קוטג׳ דו־דירתי עם
מתווך אריסטוקרט ואשתו היפהפיה. ניגודי-האופי בין
שני הזוגות, החיים רלת לי ד דלת, יוצרים את רוב
המעמדים המשעשעים בסידרה, בנוסף למעמדים המוכ רים
לכולנו, שבין מר רופר ואשתו.

איבסן. המחזה עוסק בזעזועים
שעוברת משפחה, כאשר פוגע
בה אסון כבד, עם מות בנה
היחיד.

• סידרה דרמאתית: סייגון 10.10ע רו ץ
50 — 6דקות — אנגלית) .אחרי הסכמי פאריס,
שנחתמו ב־ ,1974 נסוגו האמריקאים מוייט־נאם, השאירו
אחריהם רק קומץ אנשים במטרה לסייע לוייאט־נאם. אך
וייט־נאם היתה עדיין מפולגת, והמילחמה נמשכה במלא
עוזה בין הקומוניסטים בצפון לבין צבאות הדרום. בירת
הדרום היתה סייגון, שבה מתרחשת הסידרה שלפנינו.
הסידרה עוקבת אחרי אורח־חייהם ומעשיהם של בני אותו
מיעוט זר, שנשארו בסייגון, ואת השפעות המילחמה
וקורותיה עליהם.

יום שבת 23.6.84
• סידרה קומית: ג׳ניפר ישנה באן (— 9.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .ג׳ואי
הוא בן עשרה ניו״יורקי טיפוסי, שעבר זה מקרוב
ל הוליווד עם מישפחתו. ביתם החדש היה ביתה של כוכבת
נערצת ורבת־תהילה, ג׳ניפר פדל. צרותיו של ג׳ואי
מתחילות עם הופעתה ש ל. רו ח הרפאים׳ של ג׳ניפר,
המסרבת לעזוב את הבית.

1ום רא שון 24.6.84
• סידרת מתח: כוח מחץ 10.10 ערוץ 6
— 25 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
אמריקאית חדשה, על חוליית שוטרי־חרש הכוללת
ארבעה גברים ואשד״ שאינם נרתעים מכל משימה שהיא.
הם פותרים בעיות הנחשבות מסובכות ביותר, בדרכים לא
שיגרתיות. מככבים בסידרה השחקן רוברט סטאק —
בתור מרפי, ראש החוליה; האשה בחבורה היא רוזי,
השחקנית טרישה נובל; וכן השחקנים דוריאן הירווד,
ריצ;רד רומנום והרברט אדלמן.

יום ש1י 25.6.84
• סידרה לילדים: כפר מעל לעננים (— 7.00
ערוץ 25 — 6דקות — מד ב ר צרפתית) .סידרה
לילדים בגיל הרד, בהפקת הטלוויזיה הצרפתית,
ששחקניה הם בובות.

• תובני ת דיון: דיון לתוך הלילה ( 1 0 .4 5
ערוץ 4 0 — 3דקות — מדבר ערבי ת) .תוכנית
מיפגש עם אישים בעלי עמדה בתחום הפוליטי והחברתי.

יום שלי שי 26.6.84
• סידרת־מתח: הארט וא ש תו (— 10.10
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).
סיררת־מתח משעשעת וקצת דבילית, עם רוברס וגגר
וסטפני פאורס בתפקידים הראשיים.

לית) .הפרק אחרי הכלולות
מספר על היום שלמחרת נישו איהם
החוזרים של ג׳יי־אר
וסו־אלו.

1שני
2 5 .6

• .סידרה: תהילה (8.02
— מדבר ומזמר אנגלית).
הפרק סודות ממשיך בסיפור
חוויותיהם של תלמידי בית־ספר
לאמנויות בניו־יורק.

בינז׳מין: מה קרה לשילה?

• מותחן — סידרה
חדשה: קאלאן (— 10.50
מדבר אנגלית)..

יום שישי, שעה 9.50י
אלרגיה בגלל התפרצות הר־הדרדס.
הדרדסים חושדים בבר־מוח
שהוא משתף פעולה עם
גרגמל. אן לבסוף הם נוכחים
לדעת שאין להאשים בלא הוכ חות.

סרטבע: הלוטרה
( — 8.02 מדבר אנגלית).
• סרט קולנוע: אמיצים
וקשוחים 9.30 מדבר
אנגלית) .עלילת הסרט מת רחשת
בימי המשבר הכלכלי של
שנות השלושים בארצות־הברית.

• 1חמישי
21.6
• סידרה תיעודי ת:
בריגייט בארדו (— 9.30
מדבר צרפתית) .פרק שלי

סרט קולנוע: מה קרה
לשילה 9.50 מדבר
אנגלית) .סרט מתח שנעשה

׳ 1שלי שי

בסיגנון המותחנים של אגאתה
כריסטי.

2 6 .6

• קומדיה: מישהו מט פל
בך 8.02 מדבר בעלים הפרק
אנגלית).

שבת
2 3 .6

מישדוי־הנחיווח
וכנסת הזו

• קומדיה: שלושה ב דירה
אחת 9.30 מדבר
אנגלית) .הפרק הפתעה ליום
השנה בו מכין בעל־הבית, רופר,
הפתעה לאשתו, לרגל יום־השנה
לנישואיהם, אן דומה ששלושת
הדיירים מקלקלים לו את הכל.

החל מיום ראשון () 24.6
ישודרו מדי ערב, בשעה 9.30
בערב, מי שדרי התעמולה של
המיפלגות השונות, במיסגרת
מערכת הבחירות לכנסת
ה־.11

• דראמת טלוויזיה:
אילוף הקטן (— 10.30
מדבר אנגלית) .מחזה ב שלוש

מערכות
מאת

הנריק

דראמה: אילוף הקטן
מוצאי שבת, שעה 10.30

חדשים מביא את סיפורם
המצחיק עד דמעות של עובדי
חנות לונדונית גדולה.

• מותחן: קסלר (10.00

יו ר א שון
2 4 .6
דאלאס סידרה:

( — 10.00 מדבר אנג־

• סידרת־מלל: בהילוך
חוזר 10.50 מדבר
עברית) .תוכנית בהגשת מיכה
שגריר, המבוססת על סידרת
סרטים ששגריר ערך עם דמויות
שונות לפני 16 שנה.

— מדבר אנגלית) .פרק
אחרון בסידרה הבריטית המעו לה,
המתארת כמו בסיפור מתח
את התעוררותו של הפאשיזם והנאציזם
באירופה בשנים האחרר
נות.

,י 1יל י ז

מזה 47 שנים עומד ששוו דיו
העץ -ולפני כן עשה זאת אביו
המישקפיים ביד. כאן, הוא מצביע על
צומת הרחובות אלנבי קינג ג׳ורג /ליד
השוק, היתה כיכר, כיכר מגן דויד.
היה אי־תנועה ושוטרים.
ממול, בנחלת־בנימן ן, היתה חנות
נעלי פיל. לפני כן, היה שם המישרד
של הבריגדה (החטיבה היהודית
הלוחמת של הצבא הבריטי) .כאן, ממש
לידו, שכנה כבר אז חנות הגלידות של
ויטמן.
״אבי ״,אומר ששון ,״מכר מישק־פייס
ברחוב לילינבלום פינת אלנבי.
גם הוא הסתובב עם מישקפיים ביד. אז
היו המישקפיים מתוצרת אמריקה
ויפאן, ומחירם היה שני מיל״.
המוכר מבוכארה. היום, ה־מישקפיים
שמוכר ששון הם מתוצ־רת־חוץ:
טייוואן, איטליה וצרפת .״אני
לא יבואן ״,אומר ששון בן ה־ ,67 יליד

העיר סמרקנד בבוכארה (היום אוד
כקיסתאן הסובייטית) .״אני קונה
אותם אצל יבואנים״.
רוב המישקפיים, כשמונים אחוז,
עשויים פלסטיק, אבל יש גם מזכוכית.
הוא מחזיק פירמות ידועות, כמו
ריי־באן. א מ רי ק אן אופטיק, שזכו־כיותיהן
מלוטשות, במחיר 9,000 שקל,
וגם חיקוי של ק אריר ה מטייוואן.
״מישקפי־האנתיקה חוזרות לאופ נה,״
מסביר המומחה הסימפאתי
והחייכן .״אלה מישקפיים צרפתיים,
מלפני 30 שנה ״,הוא אומר ומצביע על
זוג שמיסגרתו שחורה וזכוכיתו ירוקה
— 900 שקל בלבד.
הכי זול בעיר. והמישקפיים
האירופיים, האופנתיים, מחירם נע בין
900ל־, 400ז שקל, כשהמיסגרות
שחורות, לבנות, אדומות, כחולות

וזולים הם המישקפיים שאפשר
להשיג אצל ששון, על העץ, ב רחוב
אלנבי 53 בתל-אביב. אם מבקשים יפה, מקבלים לפעמים גם הנחה.

אופנתיים וצבעוניים

ך* וצים משקפיים אופנתיים,
יפיס, צבעוניים וזולים? גשו אל 1 ששון, על העץ, באלנבי. לששון
בן־אליעזר אין חנות מפוארת. אין לו
חלון־ראווה מהודר, יש לו בסך הכל גזע
עבות, שעליו הוא תולה את מרכולתו
העשירה — עשרות זוגות מישקפיים,
מכל המינים והסיגנונות, לו ולה.
מישקפיים ב שני מיל. ששון
נמצא במקום הזה בלב תל־אביב, כבר
47 שנה. אז, לפני עשרות שנים, הוא
נזכר, לא היה עומד ליד העץ. הוא היה
מסתובב עם תרמיל ומחזיק את

אנתיקה צרפתית 5 5 :־ 1

לים בני 30 שנה (למעלה) :מיסגרת שחורה, זכוכית

ירוקה, אבל -רק 900 שקל. בתצלום מימין: ששון
בן־אליעזר בכבודו ובעצמו עם לקוחה צעירה ה מודד
ת מישקפיים פאנקיסטיים, בצבע אדום ולבן.

4 * 14*1

ך ץ חתונים וחזיה זאת לא אופנת־
1 1הרחוב, אבל חזיה ומיכנסיים, או
חצאית, או שורטס, זה בהחלט הולך.
אין הכוונה לחזיה הקונבנציונלית.
הכונה היא לחולצה בסיגנון זה, חול־צונת
קטנטונת, קיצית ביותר, עשויה
מכל חומר אפשרי — בד, עור ואפילו
פלסטיק לביש.
גדולתה של חזיית־חולצה זו. היא
שמזה כמה שנים לא נס ליחה. אם יש
לך אחת כזאת, שילפי אותה מן
המגירה, ואם לא — תוכלי לקנותה
אצל טובי מעצבי־האופנה, הכוללים
אותה בקולקציה שלהם גם לקיץ זה.

חזיות חח 1111^1קך 1י 1ך ן 11

\ תלויים על חולצתה של מיכל גטניו, השי
1\ 1 1 - 1 1 /מיניסטית. היא מודד ת מישקפיים המד 11 נירים את סימון גרייס קלי .״לא ידעתי על המקום, חברה הביאה אותי.

י תרון החזה הקטן. עודד גרא,
מעצב־האופנה, תיכנן מערכת לערב,
כשהחולצה היא מאורגנזה שחורה
שקופה והפיתרון לשקיפות היא חול צת
סטרפלס במקום חזיית סטרפלס או
קומבינזון.
גם שוקי לוי, מחברת ניבה, עיצב
מערכת תלת־חלקית מאריג־כותנה
בהדפס התזות בצבעי בז׳ ולבן, כשחזיה
תואמת משמשת כחולצונת מתחת
למעיל הקיץ הארוך. נכון שצריך חזה
לא גרול מדי ולא שופע מדי כדי
ללבוש דגם שכזה, וזאת ההוכחה שגם
לחזה קטן יש יתרונות.
יציאה מירחון־אוסנה. המעצ בת
נורה פרידלנדר נותנת לקהל לקו חותיה
רוגמה אישית, והיא מצטלמת
בחליפה־כותנה ספורטיבית, אלגנטית
ונשית (בתצלום משמאל, למטה)
וחולצת־חזיה מושכת תשומת־לב1.
המעוניינת לעשות נסיון אישי
תוכל לעשות זאת במו ידיה: קהי צעיף
צר וארוך, או פיסת־בד ברוחב של 30
סנטימטר, ובאורך של היקף החזה
פלוס. כווצי במרכז, או פשוט קישרי
קשר במרכז הבד וסיגרי מאחור על־ידי
קרסים, לולאות או גומי.
בתוספת אביזרים כמו כובע,
שרשרת, חגורה וצמידים תיראי כאילו
יצאת מירחון־אופנה צרפתי.

| 1ק 1 1י | 1עיצב עבור חברת ״גיבה״ מערכת תלת־חלקית(למעלה,
1 /משמאל) מאריג כותנה, בהדפס התזות בבד, עם חזיית
|/ 1111
סטרפלס תואמת. השימלה מימין: שילוב של סריג רשת מכותנה.

העךוךל מיטגרת שחורה עם פס לכן, חיקוי איטלקי לפירמה
1 1 1 11 קארירה״ הידועה. המודדת היא מירב, תלמידת תי כון
.״הרבה דוגמניות קונות אצלי מזה. שנים ״,מדווח ששון בגאווה.
וחומות. מיבחר צבעים מספיק.
ומי קונה אצל ששון? ״כולם! נערות,
בחורות, אמהות וגם הרבה דוגמניות,״
הוא אומר בגאווה גלויה:
״יש אמהות שהן לקוחות קבועות
שלי משנים, השולחות את בנותיהן
הצעירות אליי. הן יודעות שאצלי הן
תמצאנה מישקפיים יפים, אופנתיים
וזולים.״
יש לששון גם משקפיים צבעוניים,
בסיגנון פאנקיסטי, במחיר 650 שקל.
אלה מישקפיים עגולים, בסיגנון יוקו

אונו, עשויים מיסגרת־מתכת.
שמו של ששון עובר מפה לאוזן,
מחברה לחברה ומדוגמנית לדוגמנית,
שבררו כלל אינן מסתפקות בקניית
זוג אחד.
ששון מגיע בכל בוקר בשעה תשע
לרחוב אלנבי ,53 אל העץ שלו, שמח
וטוב־לב. הוא מנגב ומצחצח את
משקפיו ותולה אותם על העץ, לפי
סיגנון וצבע .״אני הכי זול בעיר,״ הוא
אומר ,״אין לי לא חנות, לא טלפון ולא
מיסיס, רק עץ עבות, ונאמן.״

1 1 1 1 1ך \ 1עיצב מערכת לערב, של מיבנסיים
11 111 שחורים וחולצת אורגנזה שקופה.
1 111/
אפשר עם חזיית־חולצה סטרפלגס קטנה, בשחור.

1מדגי מ ה ומע
צבת חליפת
כותנה בצבע אדמה. החזיה היא רק תוספת.

נורה פרידלנדו!

בחריין: הננט ייגמר ב־שפפו
המילחמה העיארקית־איראנית, שמשקיפים רבים רואים בה
את המילחמה האימפריאליסטית המובהקת ביותר מאז ,1918
מיקדה את תשומת־ליבם של כלי־התיקשורת העולמיים במיפרץ
הפרסי •.רבים טרחו גם לאזכר את בחריין הקטנה, הרואה את
עצמה כחלק מהמדינות השמרניות מפיקות־הנפט באיזור,
והמאויימת במפורש על־ידי איראן, ובעקיפין גם על־ידי האח
הגדול, עיראק.
אלא ששליטי בחריין הם הראשונים מכל מלכי ונסיכי המיפרץ
העומדים לפני מצב דברים חדש: הנפט שלהם הולך ומתמעט,
ויאזל כליל בעוד 12 שנים בדיוק. מעניין שדווקא אילוץ
לא־סימפאטי זה דירבן את האי הזעיר לתהליך תיעוש מרשים,
שיוציא את בחריין, לדעת רוב המומחים, מתלותה בהפקת הנפט
ויצעיד אותה לעצמאות כלכלית ואף לשיגשוג של ממש.
רווחי אלומיניום. בחריין מפיקה עתה 42 אלף חביות־נפט
ליום. וכמות צנועה זאת יורדת ב־ 5אחוז בכל שנה. הירחון
השמרני סאות. המתמחה בעולם השלישי, מדווח שבחריין
פיתחה את תעשיות האלומיניום שלה, והפכה אחת המדינות
המובילות בעולם בשטח זה.
כבר ב־ 1981 יזמה בחריין את הקמת מועצת שיתוף־הפעולה
במיפרץ, והסתייעה בה למשיכת הון רב, בעיקר סעודי, לתעשיות
החדשות באי. בעיקר המתמחתה בחריין באלומיניום, והיא אחת
המדינות המובילות בעולם בייצור מתכת זאת, ומוצרי לוואי שלה.
חברת האלומיניום הענקית של בחריין, אלבא. נוסדה ב־.1970
הממשלה מחזיקה ב־ 58 אחוז מכלל המניות, ויתרן נמכר לחברות
פרטיות בארצות־הברית, מערב־גרמניה וסעודיה. אחרי שנה קשה
ב־ ,1982 שבה ירדו מחירי האלומיניום בשוקי אירופה וצפוך
אמריקה, החלה תקופת שיגשוג חדשה. ב־ 1983 ייצרה אלבא 170
אלף טון אלומיניום, נהנתה מהשימוש המוגבר במתכת זאת בענף
הבניה והמכוניות במערב וביפאן, ורווחיה גאו ב־ 47 אחוזים לעומת
השנה הקודמת. המלאי במחסנים העצומים של החברה כמעט
שנגמר, ומומחים מערביים סבורים שהיא תוכל להגביר את הייצור
ב״ 17 אחוזים בחמש השנים הבאות.
הידוק החגורה. הצלחת אל ב א גררה תגובת שרשרת

והשקעות עצומות בעיקר במוצרי־לוואי של אלומיניום. חברות
בריטיות, צרפתיות, ואפילו אוסטראליות נכנסו לשותפויות
מכניסות מאוד עם ממשלת בחריין. עד כה נוסדו באי 20 מיפעלים
שונים לאלומיניום, שהכניסו לממשלת בחריין סכומי־עתק
במטבע זר. דוברי הממשלה מטעימים, שכסף זה ישרת את תושבי
האי, משתגיע שנת .1996
בינתיים זכתה חברת הפלדה היפאנית קובה בחוזה שמן 100 ,
מיליון דולר, לבניית מיפעל אלומיניום חדש, גדול מכל קודמיו,
עבור חברת גארמקו, שהיא משותפת למדינות המיפרץ, בחריין,
עיראק (שותפות משמעותית ביותר מבחינה פוליטית) ,עומאן,
כוויית, קאטר וסעודיה.
בחריין, כמו שאר מדינות המיפרץ המאוגדות במועצה
לשיתוף־פעולה, הטילה מס קבוע של 4אחוז על יבוא סחורות
מבחוץ. אבל הסחר בתוך מדינות המיפרץ הוא מוגבל, מדובר
באוכלוסיה של 12 מיליון בני אדם(חוץ מעיראק).
סביר להניח שמדינה זעירה כמו בחריין תאלץ להדק את
החגורה, ולשאת בתוצאות מסויימות, כתוצאה מהידלדלות
מקורות הנפט. עם זאת, אין ספק שממשלת בחריין נערכת היטב,
ובעוד מועד, לקראת המצב החדש. מומחים בריטיים סבורים,

אמריקה, שבהן יש מישטרי דיכוי. גם העולם הזה הקדיש יריעה
רחבה מאוד לנושא זה. הטוענים נגד מדיניות־החוץ הזאת טרחו
להדגיש שני היבטים עיקריים. האחד הוא ההיבט המוסרי: רוב
המדינות האלה משתמשות בסיוע, וגם בנשק, כדי להנציח את
שילטונו של מיעוט קטן על הרוב. במיקרים לא מעטים נוצל ציוד
ישראלי למעשי־טבח, השמדת אוייבים פוליטיים ושבטים אתניים
״בעייתיים״ .לא ייתכן שעם שסבל מגזענות נאצית ישתף פעולה
באורח כל־כך נלהב עם מדינת אפרטהייד כמו דרום־אפריקה,
שמנהיגיה תמכו בנאצים, ואף ישבו בשל כך במעצר במשך שנים
ארוכות.
ההיבט המדיני: לטווח ארוך קיימת סבירות רבה שמישטרי

09111 חסן

* כך הוא קרוי באיראנית, כמובן. בערבית הוא קרוי
המיפרץ הערבי.

מבירות־נשק: שארה
לראשי המערר
האם מתכוון המערך להכריז, במצע-הבחירות שלו,
על הפסקת מכירות־הנשק לדיקטטורות באסיה, אפריקה
ובעיקר באמריקה המרכזית והדרומית? האם מכריז

מצהיר יעקובי
אין סעיף
המערך שאם יעלה לשילטון ייפסקו היחסים המיוחדים
ן עם דרום־אפריקד״ ובעיקר יופסק שיתוף־הפעולה
הצבאי? האם לוחץ השמאל במיפלגה להבטחת סעיפים
כאלה במצע, או שהוא מסתפק בהצהרות גד יעקובי על
הגברת הייצוא הביטחוני׳ (למי?)האם ידוע לראשי מיפלגת־דעבודה, שאם תמשיך
במדיניות כזאת(המבוצעת כבר על־ידי ההסתדרות) היא
מסתכנת בגירושה מהאינטרנציונאל הסוציאליסטי, גם
בהיותה בשילטון?

שעתידה של בחריין מובטח, אלא אם כן ייהפך האיזור כולו
לעיי־חורבות, כתוצאה מהתלקחות אפשרית, ביוזמה עיראקית או
איראנית.

ניקראגוזה: חצי מיליון
לומדים קרוא וכתוב
העובדה שממשלת ניקראגווה החליטה להשתתף באולימפי אדת
לוס־אנג׳לס, בניגוד להדם (המוצדק דווקא) שהכריז עליו
הגוש הסובייטי,למעט רומניה, הפתיעה רק את מי שנוטה להאמין
לתעמולת־הזוועה נגד המישטר הסאנדיניסטי.
ממשלת ניקראגווה נוקטת בקו ניטראליסטי, עצמאי,
במדיניות־החוץ שלה. בכל המיקרים היא מצביעה יחד עם
ממשלות הגוש הבלתי־מזדהה. ב־ 90 אחוז מכלל ההצבעות באו״ם
הצביעה ניקראגווה יחד עם מכסיקו, קניה וניגריה, שאיש לא
האשים אותן שהן גרורות סובייטיות. בנושאים רבים הצביעה
ניקראגווה בניגוד לעמרה הסובייטית, כמו בשאלת אפגאניסתאן
והניסויים הגרעיניים.
בשתי הזדמנויות מפורסמות הצביע נציג ניקראגווה עם
ארצות־הברית נגד ברית־המועצות: בנושא ההתערבות בצ׳אד
ונוכחות האו״ם בקניה.
סועלי־תברואה מתנדבים. גם סיוע־החוץ לניקראגווה
הוא מאוזן 43 .אחוז מכלל סיוע החוץ מגיע מהמערב (בעיקר
אירופה) 37 ,אחוז מאירגונים בינלאומיים (בדרך־כלל בחסות
האו״ם) ורק 23 אחוז ממדינות הגוש המיזרחי. אין להתעלם, כמובן,
מהעובדה שמדינות הגוש הסובייטי מעניקות תמיכה פוליטית
עיקבית לניקראגוח /בעוד ארצות־הברית של רונאלד רגו מנסה
להשמיד את הדמוקרטיה האמיתית היחידה בכל החלק הדרומי
והמרכזי של יבשת אמריקה.
־ סיוע־החוץ תועל ברובו המכריע לקידום חברתי של התושבים.
בין השאר חוסנה כל האוכלוסיה נגד מחלות מדבקות, תמותת
התינוקות ירדה באורח דראמתי, שיעור האנאפלבתיות ירד בתוך
שלוש שנים מ־ 50ל־ 15 אחוז והוא מוסיף לרדת בהתמדה. חצי
מיליון בני־אדם לומדים עתה קרוא וכתוב במיסגרת תוכנית
מאסיבית של חינוך־מבוגרים.
80 אלף בריג אדי סתא (גדנ״עים) פועלים כעובדי־תברואה
מתנדבים. המישטר הקים, מאז המהפכה ב־225 , 1979
מרכזי־בריאות חדשים. כל זאת, בתנאים של דמוקרטיה,
התארגנות אופוזיציונית חופשית, ביקורת בעיתונות השמרנית,
חתירה מתמדת של סי־אי־איי, וניהול מילחמת־הגנה בגבולות
המדינה.

מבירות נשק:
גאווה לראשי הליכוד
בשנים האחרונים התריעו רבים נגד מכירת־נשק וקשירת
יחסים מיוחדים עם ררום־אפריקה ועם מדינות בדרום ובמרכז

קברניט ש מיר
אין בושה
הדיכוי ייעלמו, בדרך של מהפכה, לחץ בינלאומי או שילוב של
שני המרכיבים, כפי שקרה בניקראגווה ובזימבאבווה (רודזיה).
המישטרים החדשים, שיישענו על תמיכה עממית, ינטרו לישראל
על הקשר האמיץ עם המדכאים שהודחו. לטווח ארוך מסכנים
הקשרים האלה את עתידה של ישראל בזירה הבינלאומית, פוגעים
בשאריות שמה הטוב, דוחים את ידידי ישראל בקרב הציבור
הנאור באירופה ובחלקים אחרים של העולם, מקוממים אף יהודים
נאורים נגד המדינה.
רוב המבקרים את המדיניות הזאת סברו, שהיא נובעת מהחטא
הקדמון, המדיניות כלפי הפלסטינים. חוסר־הנכונות לוותר על
השטחים תמורת שלום, והמילחמה הממושכת עם אש״ף, הנתפס
בכל רחבי העולם השלישי כתנועת שיחרור לאומי, יצרו ניכור,
ואף איבה, בין ישראל ובין רוב המדינות הבלתי־מזדהות, מחוץ
לכמה דיקטטורות ימניות. בשני המיקרים, ביחס לפלסטינים
וביחס לעולם השלישי — הגישה היא פאטליסטית. האיבה כלפי
ישראל היא נתון, שיש לחיות עימו ולעצב את הסביבה הפוליטית
לאורו.
כמו ביווני ת עתיקה. היו אנשים ששאבו עידוד מהצנזורה
הכבדה על פירסומים שעסקו בעיסקות מפוקפקות עם מישטרי
הזדון. עד לפני שנתיים אפשר היה לפרסם בנושא זה רק ידיעות
שכבר הופיעו בכלי־תיקשורת בחוץ־לארץ.
מצב דברים זה השתנה במידה רבה בעת האחרונה. המדיניות
הזאת נעשתה יותר גלויה, והביקורת הציבורית עליה עדיין מצויה
בחזקתם הבלעדית של אותם עיתונאים ספורים.
השבוע הסתבר לכל המפקפקים שממשלת הליכוד לא רק
שאיננה מתביישת במדיניות בלתי־מוסרית ובלתי־נבונה זאת, של
אוריינטציה על מישטרי־דיכוי מושחתים, אלא גאה בכך ורואה
בצעדיה נכס במערכת־הבחירות. בפירסום בחירות מהודר, הקרוי
ארבעת דיגלי הליכוד, כותבים המחברים במפורש :״גם ביבשות
אחרות שיפרה ישראל ללא הכר את מעמדה הבינלאומי, וקשרה
קשרים חדשים ואמיצים עם מדינות בדרום־אמריקה ובאפריקה
(לא את הכל ניתן לפרסם).״
ביוונית עתיקה משתמשים באותה המילה׳למונחים ״בושה״
ו״מוסר״ .לקברניטי מדיניות־החוץ של ישראל, ויצחק שמיר
בראשם, אין בושה. ייתכן שהם צודקים בהשערתם, שציבור
הבוחרים שלהם יתייחס למכירות־הנשק (שאותן ״לא ניתן
לפרסם״) בהתלהבות וברצון.

08101^ 1א 01 ון ש\\ /וא*

41 או 0ומס א 1110£א*

11<£מ $1ץ א 111€
אזהרה: מ שרד הבריאות קובע כי העישון 16ו? לבריאות1.

\ ^ 7ט ואו *1( 1ו\/ו

או. קי׳1: .

כבר ניסית?

״סנוב -הוא אל־סבון חדש:
ריחני יותר,חסכוני יותר
ונעים הרבה יותר.
אל-סבון ״סנוב״ אינו משאיר
כל משקע על עור הגוף
בזכות נוסחת 7וויו
ומצטיין בתכונות אידיאליות
לריעמן ברחצה.
״סנוב״ לבחירתך
ב3-בשמים, ובנונזף
״בייבי סנוב״ לתינוק.
סנוב״ ,אין הרגשה טובה יותר.

קולנוע
י שר אל
סוגרים את החנות

לקראת סוף שנת התקציב הקודמת, פשטה
שמועה במישרר המיסחר והתעשיה שבכוונת
השר גדעון פת, לבטל את התקציב לעידוד הסרט
הישראלי שניתן במשרד שלו, בצורה של תמיכה
לפי.מכירה של כרטיסים. פשוט, לא היה סעיף
,כזה בתקציב.
כל מיני גורמים, הקשורים לתעשיית
הקולנוע, נרעשו מאור, ביקשו פגישה עם השר,
ן *-ובאותה הפגישה נאמר להם שאין שום כוונה
לעשות דבר שכזה. הכל הוא רק בגדר שמועה
משוקצת. חוץ מזה, הוסיף השר, את מה שהוא
חושב על הקולנוע הישראלי, מוטב שלא יפרסמו.
חלפו כמה חודשים, התפרסם תקציב המיסחר
והתעשיה ומסתבר שאכן הסעיף לא נעלם, אבל
הוא הפך בריחה עצובה ומגוחכת. כל מה שניתן
לקולנוע במיסגרת המכובדת הוא סכום של 20
מיליון שקל, בשלושה מליון פחות מן השנה
שעברה. חשבון פשוט מראה שמדובר בקיצוץ
שכ־ 60 אחוז מסכום שהיה עלוב מלכתחילה.
במלים אחרות, לרשות הסרטים שיופקו
בישראל בשנה הקרובה, וההערכה היא שיהיו
לפחות 15 סרטים, יחלקו בסך־הכל סכום של
פחות מ־ 100,000 דולר, כלומר כ־ 6500 דולר
לסרט. בעצם, אפילו זה לא, כי הרי מדובר
בתקציב שקלי, כלומר מי שיקבל את הכסף בסוף
השנה, יזכה בערך ריאלי עוד הרבה יותר זעום,
אולי מחצית הסכום בלבד. כלומר בדיוק כמה
שצריך כדי לקנות גרעינים לאנשי צוות
ההסרטה, שלא ימותו מרעב במשך שבוע.
זה מרוקן מכל תוכן את פעולת מרכז הסרט
הישראלי, הפועל במיסגרת מישרד התעשיה
והמיסחר. האומנם כדאי שכל־כך הרבה אנשים,
שיושבים שם במישרות שונות, יבזבזו את זמנם
על חלוקת נדבות מעליבה שכזאת? ן אבל, כמו שאמר השר פת באותה הפגישה
המפורסמת, שבה הבטיח שלא יפגע בתקציב:
״אם אינכם מרוצים, אין לי התנגדות שכל נושא
הקולנוע יעבור למישרד החינוך והתרבות.״
והמבין יבין.
לא שבמישרד החינוך והתרבות המצב טוב
יותר. המנהל האמנותי של המכון לקולנוע, ברוך
י י, דינר, התפטר ועוזב בימים אלה את עבודתו.
הסיבה: תקציב המכון מספיק בדיוק לשלם את
המשכורות של מעט העובדים המועסקים שם
(מדי שנה הולך הצוות ומתכווץ) ואת שכר הדירה
ואין אפילו פרוטה שחוקה אחת כדי ליזום פעולה
כלשהי מטעם המכון עצמו. במצב כזה, אפשר
לטחון מים. ולשם כך, סבור דינר, אין צורך
בעזרתו האישית.
מוסד־יאחר, קולנוע לנוער שטיפל בהנחלת

היה היה
פעם ב טוני ס
אדמה חמה (קלאס
י שראל)
תל־אביב,

ורנואר.
סירסו הראשון של סרז אנקרי הוא סרס
ישראלי לכל דבר, למרות העובדה
שהוא מדבר צרפתית ועלילתו מתרחשת כולה בטוניס. הסרט
צולם בארץ. עם שחקנים ישראלים, והנושא נוגע מ אוד לכל מה
שמתרחש היום במדינה.
סיפורו של אנקרי על מישפחת י הודי ם טוניסאים
שמתפוררת מבפנים, כאשר הבנים מסרבים להמשיך את
מסורת עבודת האדמה של אבות אבותיהם, ומבחוץ. באשר
תנועות השיחרור הערביות מחליטות להיפטר ובעת ובעונה
אחת מכל הזרים שבארצם, צרפתים וי הודי ם גם יחד, מבוסס
על זכרונו ת אי שיי ם. ואמנם, הכל מסופר מבעד לעיניו של ילד
קטן, המתבונן. מצד אחד בסבו, שמרגיש עצמו חלק בלתי נפרד
מן הארץ שבה הוא חי ומן האוכלוסיה שבתוכה, אינו יכול
לתפוס כלל אפשרות של קיום במקום אחר, וי חד עם זא ת
שומר על זהותו היהודית בקנאות רבה. מצד שני הוא מתבונן
באביו ו בדודיו. שמתרחקים במהירות מן הזהות היהודית
ובאותה המידה הם רחוקים גם מן הזיקה לאדמה אשר נתנה
לי שיש את שור שיו העמוקים. המוסריים והנפשיים גם י חד.
תהליך ההתפוררות הכפול הזה מתואר על״ידי אנקרי
בפשטות ובטבעיות רבה. בלי שום ני סיון להצטעצע, תוך אהבה
רבה לדמויות, בעיקר לדמות הסב, שהוא מעין פאטריארך

אלכסיס דיפון -אדמה חמה. נשמה חמה
אשר מעסים כמוהו היום. גם אם י ש ביקורת עקיפה על הבנים,
אין הסרט מתכחש לעובדה שהם קוראי ם נבון את התפתחות
האירועים, אלא שבכך מודג ש ת עוד יו תר הטראגיות של המצב
שבו נתונה המישפחה.
כבכל סרט חדש, י ש גם כאן ע דיין חלקים חורקים, מישחק
מאולץ, עריכה הססנית או חוסר מיומנות. אך עם זאת, אין
ספק שזו התחלה נאה לסרז׳ אנקרי.

אלטע ז אבן
חד ש
כ מד כל ה סיכויי ם

(מוגרגי.

תל־אביב, ארצות־ הברית) -אפילו
טיילור האקפורד, שהצליח להפיח
חיים גם ברומנים שדופי ם ולהפוך
אותם לחוויה המרתקת את הקהל הרחב, כמו קצין וגינטלמן,
לא יכול להציל את המעשיה הזאת מרדידו ת ה.
מעשה בשחקן כדורגל שפוטר מקבוצתו, ו אז בדיו ק הוא
מתבקש על־ידי י די ד מפוקפק לחפש עבורו את אהובתו
שברחה, אשד במיקרה היא גם בתה של בעלת הקבוצה. זה עוד
לא הכל, י ש עוד כל מיני מיקרים ו סיבוכי ם לרוב, ו כדי שזה
ייראה גם מפתה לעין, מתרחש חלק מן העלילה, שעיקרה
מנוסת השחקן והנערה על רקע מכסיקו בחלקיה האכזוטיי ם
יותר.
כל זה נראה מיו שן ועייף להחריד, וזה לא מיקרה. כי העלילה
מבוססת על סרט שנעשה לפני 37 שנים בשם מן העבר. אלא
שאז הסיפור היה פשוט יותר. מובן יותר. מגובש וקצבי יותר.
הבימאי היה זיאק טורנר, שהתמחה ב סיר טי פעולה, השחקנים
היו רוברט מיצים, קירק דאגלס וג׳יין גריר (שמשחקת גם
בגירסה החדשה בתפקיד האם החורגת) ולא היה שום ני סיון
יומרני להפיח מסרים חשובים על שחיתות החברה.
האקפורד נלכד בנראה במלכודת של עצמו. מאיט את הקצב
כדי להגביר תחושת החשיבות של כל העניין, נאחז בנופים
ובתפאודות כדי למלא חללים. ובסופו של דבר, כורע הסרט

ג׳ף ברידגיס ואלכסיס קאראס: חבל עליהם
כולו תחת המעמסה שהשילו עליו. וא שר אין העלילה מסוגלת
לשאת. ג־ף בריג ס, רייציל וו רד וגייימס ווד ס הוכיחו
ב הזד מנויו ת שונות שיש להם בישרון. כאן הם נאלצים לעמוד
במעמדים מביכים מדי מ כדי שיתגברו על האתגר.
עם זאת, צריך לומר ש סיפורי אהבה לוהטת מן הסוג הזה
זוכי ם בדרך בלל להצלחה גדולה בארץ. וי תכן מ אוד שנפתולי
הגברת וו רדוה אדון בריג׳ס י בי או תוצאות דומו ת.

ביו ם קודר
קשה לדאות
ביום בהיר אפשר לראו ת את
דמ שק (בית לסין,

תל־אביב.

שר פת
מספיק לקניית גרעיניס

יסודות קולנוע במיסגרת מועדוני נוער ובתי־ספר
תיכוניים, גווע גם הוא. זה נעשה אמנם בהדרגה.
תחילה נבלע קולנוע לנוער בתוך המכון
לקולנוע, אחר־כך איחדו את התקציבים לתקציב
אחד יותר גדול, אחר־כך הורידו את התוספות
ואמרו שאין עוד כסף לקולנוע לנוער ועתה
פיטרו מן העבודה את המדריך האחרון שעוד עבד
במשכורת מלאה במיסגרת הזאת.
מה נשאר במכון? שאלה טובה. מנהלת
אדמיניסטרטיבית, סיפריה שיש בה ספרן
מיקצועי ופקידה שעוזרת לו, ועוד שתי מזכירות.
מה פעולתו העיקרית של המכון? הוא משמש בית
לקרן הישראלית ל עידוד ס ר טי איכות(פירוש
הדבר, המכון מטפל בניירת של הקרן) ויש בו
סיפריה ענפה על נושאי קולנוע. האם זה אומר
שאין צורך במכון לקולנוע? לאו דווקא, אבל יש
צורך במכון מסוג אחר.
הסוף יהיה שמנחם גולן עוד יאמץ את כולם
וישלח את הפקידים הביתה.
העולם הז ה 2442

י שראל) -אין עוררין על חשיבות
הנושא כאן. מה היא הדרך הנכונה
למצוא שפה משותפת עם שכנינו, מה הוא היחס לאלה אשר
נוקטים יוז מו ת פרטיות משלהם, ולאו דוו ק א חוקיות, לקדם
מציאת שפה כזו, המשבר שבו נתונים אנשי רוח רבים שאינם
יודעי ם לאן לפנות.
הצי־ה היא ש אין בסרט שום דבר מעבר לציון העובדה
שבעיות כאלה קיימות, ונקישת עמדה אוהדת. לא מבוססת
במיוחד, לטובת א חד הצדדים. במיקרה זה. לטובת אלה
שמנסים ליצור קשר עם עמי הסביבה בבל מחיר.
פרשת אודי אדיב מאוזכרת בבירור וב אור חיוב בהחלט,
והעלילה צריכה להתמקד, מצד אחד, בי די ד של אדי ב( שנ קר א
בסרט שרון) .מלחין אשר מתרכז בשילוב מוסיקה מזרחית
ומערבית ואינו מעז לחרוג מעבר לזה, ו מצד שני, על י הודי
בריטי צעיר, שמעמיד פנים כי הוא חבר ורע של החוגים
המתקדמים והפרוגרסיביים הללו, אבל למעשה אינו אלא סוכן
שתול של השב״ב.
מעבר לעובדה שמבחינה אידי אולוגי ת הסרט שיטחי
לחלוטין, גם הדרמה רדוד ה עד כדי כך, שאינה קיימת.
התמשכות ההפקה על פני קרוב לשלוש שנים מורגשת היטב
בסרט, התפרים בולטים לעין, והרצון של הבימאי ערן ריקליס,

מוחמד באכרי ואלי דנקר -שיטחי וכפוי
להצמיח מחומר דר מא תי שמספיק בקו שי לסרט קצר, סיפור
שנמשך שעה וחצי, אינו נושא שום פרי. הד מויו ת כפויות.
הבימאי אבן רו מז לעובדה ש מדובר בעבודת גמר של
סטודנטים, חלק מן הטיפוסים בסרט, בעיקר בתפקידים
הנשיים, מיותרי ם בהחלט, חלק מן הסצינות מתחילות או
נגמרות כאילו באמצע. בקיצור, חבל שנושא כזה מוחמץ
על״ידי עבודה שיטחית.

מלחמת הגאנגסטרים

אחד השיחזורים המדהי ביו

מים והאלימים
בסירשו של ליאונה: גאגגסטרים יורי ם זה על זה במילחמה עקובה מדם.

חוץ מזה, הוא מתעקש להשיב
לשאלות באיטלקית בלבד, ומי שאינו
דובר איטלקית, ממילא בצרות. למרות
הכל, הצלחנו להגיע אליו ובעזרתו
האדיבה של מבקר־הקולנוע, שותפי,
דן פיינרו שהפר המתורגמן־סייען.
באנו לחדרו למחרת הצגת״הבכורה
העולמית של הסרט. הבימאי כבד הגוף
היה שקוע בכורסה, כשהוא עטוף
בגלביה עשויה ממשי ומראהו מראה
של סנדק אמיתי: שעון זהב, צמיד זהב
והבעה של נחת למראה הכותרות
הענקיות שבעיתונים. השיחה לא יכלה
להתחיל אלא בשאלה שבה רן

עדנה נ״נו־ו
מדא״נת אח
הבימא סדג״ו
דיאונה שסיוטו
,,היההיה נעם
באמריקה״ נער
את בסטיבר הסוטים ביוושרים
מאחר שהיה היה פעם באמריקה
היה הסנסציה של פסטיבל קאן השנה,
ברור שהאיש המבוקש ביותר לראיו־נות,
היה הכימאי סרג׳יו ליאונה. התור
של העיתונאים שרצו לפגוש אותו היה
ארוך מאוד והיה ברור מן הרגע הראשון
שרק מעטים יזכו בכבוד. המצב היה
קשה עוד יותר, משום שליאונה לקה
בהתקף־לב שלושה שבועות בלבד
לפני הפסטיבל, ועל כן ביקש לקצץ
את הזמן שהוא מקדיש לראיונות עד
למינימום, ודרש שכל אלה המעוניינים
בראיון יבואו אליו למלון די קאפ

שהיפנו

המפואר, שבעיר אנטיב, מרחק נסיעה
של כמחצית השעה מקאן.

אישית קשור בחוזה עם ארנון מילצ׳ן,
כך שגם אם ארצה להתווכח עם
המפיצים האמריקאים שלי, אצטרך
לפנות לארנון ולבקש ממנו שינהל את
המילחמה בשמי. בארצות שאינן
דוברות אנגלית, יש לי זכות עריכה
סופית ושם ברור לי שהאורך הנכון של
הסרט יהיה שלוש שעות ו־ 50 דקות.
לדעתי, אם האמריקאים יתעקשו
לחתוך שעה מן הסרט ולשנות את
עריכתו, כך שהעלילה תוצג בסדר
כרונולוגי ולא כפי שהיא היום, תוך
מעברים בזמן בין תקופות שונות בחיי
הגיבורים, זה יכול רק להביא נזק

מאחרי הדרישה
המפיצים לקצצו!
אני חייב לומר, שכל מה שידוע לי
על מילחמות הקיצוץ של הסרט, זה
מתוך שמועות וקריאה בעיתונים. אני
א לין

נו ע שדרו ז ג

מרשים אפילו ליד רוברס דה־נירו.

מנוחת הלוחמים

הסרס, הקיצבי והסוער, סצינה בלי דם ויריו ת. הכוכב

רוברס ד ה־נירו בתפקיד ״נודלס׳ וג׳יימס ווד ס,
כשותפו מאקס, מבלים על חוף־הים עם בנות זוגם,
דרליין פליגל(ע ם דה־גירו) ו סיוז די וו לד (עם ווד ס).

לתוצר הסופי. חבל לי על הכסף שלהם,
הם הרי השקיעו כל־כן־ הרבה בסרט,
וזה במידה מסויימת, בעיניי, מעין
מדיניות מאזוכיסטית מצידם.
• א ם כבר מדברי ם על נושאים
השנויים במחלוקת. כמה ב אמת
היה תקציב ה סר ט הזה? יש

הרוכלים, החנויות, הקבצנים והילדי ם השורצים בו בכל שעות היום.
המדברים על 50 - 45 מיליון דולר.
בסך הכל, הסרט עלה פחות מ־21
מיליון דולר. מדוע הם מדברים על
סכומים הרבה יותר גבוהים? משום
שבדרך זו הם רוצים להעלות את עלות
המוצר, לדרוש יותר כסף וכך, אם
הסרט, לטענתם, עולה 40 מיליון, הם
מקווים להרוויח 50 מיליון, הרי
אי־אפשר לצפות מהם שימכרו אותו
בפחות מזה.

• האם לא חששת, לפני תחילת
הצילומים, שעלולות להתעורר

בעיות עם הצגת סרט בקנה־מידה
כזה, ו ב או ר! שכזה?
לא היקה שום סיבה לחשוד
באפשרות של בעיות, משום שהמפי־צים
קיבלו לידיהם תסריט מפורט של
הסרט, ואני; נשארתי נאמן לכל אות
בתסריט. עוד יותר מזה, היות
שהרגשתי שהסרט עשוי להיות ארוך
מדי, החלטתי בעצמי להוציא תריסר
סצינות החוצה, ואז הייתי צריך לבקש
את רשותם, כי לפי החוזה, חייב הייתי
לצלם את הכל. האמת היא אחרת: הם

קורבן המיספויים

סה הסופית של ליאונה עצמו. אליזבת מק־גאוורן,

המגלמת את האשה שגיבור הסרט העריץ כל חייו
וההופכת לשחקנית ידועה, נראית כאן כשהיא
משחקת על בימת תיאטרון את תפקיד קליאופטרה.

קיוו שאפשר יהיה להפיץ את הסרק
בשני חלקים, אבל בשל המיבנה שלו,
הסתבר בסופו של דבר, כי אין זה
אפשרי.

• האם יתכן שגודש הסצינות
האלימות וסצינות המין בסרט
הפחידו את המפיצים האמריקאים
שקיוו לסרט אשר יגיע לקהל רחב
ביותר, וזה כולל גם קהל פוריטני
יותר שמסתייג מסצינות כאלה?

סנדקים צעירים ; 12״ ;

יונים יהודי ם צעירים, הסוחרים במשקאות אסורים.

ך ן 1ךךןןן 1¥ך ן אחרי 35 שנים נפגשים
^ השותפים. שניהם עיי 11
|# 1111
פים, שרידי ם של עולם אשר כל כלליו השתנו מ שן הזמן.

הייתי רוצה פעם אחת ולתמיד
להבהיר את הנקודה הזאת ששמה
אלימות. אני זוכר שאחרי הצגת בעד
חופן דו ל ארי ם בארצות־הברית, בא
אליי עיתונאי לראיין אותי. שעה שהוא
הרכיב את מכשיר ההקלטה שלו, אני
הצצתי בעיתון שלו, מאותו היום,
שנשא בכיסו. בעיתון היתודסידרה של
צילומים שנקלטו על־ידי צלם חובב
תוך כדי ההתפרעויות שהתרחשו
באותו הזמן, בגטאות הכושים בארצות־הברית.
ראו שם שני צעירים כושים
יוצאים מחנות פרוצה, אחרי שבזזו
אותה, ראו מכונית מישטרה מתקרבת,
שוטר מוציא את אקדחו מבעד לחלון
המכונית, יורה בשני הנערים הנמלטים
והורג אחר מהם. בסופה של הסידרה
הצטלם השוטר ליד גופת הנער, בפוזה
שמזכירה צייד בג׳ונגל, המצטלם על
טרפו. בינתיים ,־הספיק העיתונאי
להרכיב את מכשיר ההקלטה שלו,
ושאלתו הראשונה היתה :״מר ליאונה,
מדוע סרטיך אלימים כל־כך?״ ומה
יכולתי להשיב לו, אם לא :״האם ראית

את העיתון שלך היום?״ לדעתי,
הקולנוע משקף את האלימות שבחיים,
ולא ההיפך.

• מה הניע אותך, כאיטלקי,
לעשות את הסרט הזה, שהוא
כל־כך אמריקאי באופיו?
הסופרים שעליהם גדלתי ואשר
עיצבו את אישיותי הם אנשים כמו
האמט, צ׳אנרלר, דוס פאסוס, פיצ׳ג׳־
ראלד או ג׳ק לונדון(באחת הסצינות
בסרט רואים את הגיבור קורא את
מר טין אידן) .מדוע דווקא סופרים
אמריקאים? משום שאלה היו אסורים
באיטליה הפאשיסטית וככל הדברים
האסורים, היה להם קסם מיוחד.
לצד הספרות הזאת, היו גם הסרטים
של אותה התקופה, אשר עוד הוסיפו
את תרומתם להשפעה האמריקאית
עליי. מכאן, ברור שאמריקה ריתקה
אותי מאז ומתמיד, ואני חייב לומר
שמאז הכרתי אותה, אני מרגיש
שאמריקה היא בעצם התגלמות העולם
כולו. בעיניי, אין שום אפשרות למצוא
אמריקאי באמריקה. יש אמריקאי
שהוא אירי, או פורטו־ריקאי, אנגלי,
גרמני, צרפתי או איטלקי, והניגודים
הללו שבין האמריקאים השונים הם
שמעניינים אותי. זה שונה לגמרי מן
היבשת הישנה. באיטליה יש רק
מציאות איטלקית, בצרפת רק מציאות
צרפתית.

• האם זה אומר שאין לך עניין
לעשות סרט שהרקע שלו הוא
(המשך בעמוד )49
אירופה?

מי הוא האיש שכולם רוצים לקצץ את הסרט שלו

ך* עולם הסרטים, שמו של סרג׳יו לאונה
הוא אגדה בפני עצמה. האיש אשר בסרטיו
הראשונים הסתתר מאחרי שמות בדויים, וכך
חתם תחילה על *סרטים היסטוריים מן הסוג של
אור סו ס ומאצייסטה ואחר־כך על המערבונים
הראשונים שלו תוצרת איטליה, זכאי לראות את
עצמו כאבי סגנון קולנועי מסויים, המכונה כיום
״מערבוני ספאגטי״.
תחילה, היה זה כינוי מזלזל לכל הנסיונות
שעשו האיטלקים להשתמש במרחבי ספרד, כדי
לשחזר את המערב הפרוע של אמריקה, תוך
ביטול המרכיב המוסרי והנוסטאלגי של המערבון
הקלאסי, לטובת מנות אדירות של אלימות
מרוכזת. כדי לאחז את עיני הצופים, נשאו
השחקנים והבימאים שמות אמריקאים בדויים,
ולפעמים הובא שחקן אמריקאי, לא כל כך
מפורסם, כדי לככב בהפקות האיטלקיות, שנעשו
בתקציבים זעומים.
ליאונה הפך את הסגנון הבזוי הזה להצלחה
אדירה. תחילה, בסרט בשם בעד חופן דולארים,
שבו השתמש בעלילה של סרט יפאני(יוגיימבו
של אקירה קורוסאווה) ,ובשחקן אמריקאי שהיה

מוכר אך בקושי מסדרות טלוויזיה, בשם קלינט
איסטווד. ההמשך היה להיסטוריה. בעד חופן
דול ארי ם היה אחד הלהיטים הגדולים ביותר של
הקולנוע האיטלקי בשנות ה־ .60 דמותו של
הפרש השתקן, זריז השליפה, הפכה לסימן ההיכר
של קלינט איסטווד, והובילה אותו למעמד של
הכוכב היקר והעשיר ביותר של הקולנוע
האמריקאי כיום, ואילו ליאונה עצמו היה עד
מהרה לדמות נערצת. בעיקבות ההצלחה
הראשונה יכול היה להרשות לעצמו שילוב של
מוטיבים נוספים, בעיקר פוליטיים, בסרטיו
האלימים.
עד מהרה, בסירטי המשך שהמפורסם-ביניהם
היה הטוב הרע והמכוער הפכו סרטיו
לסאטירות ארסיות על איוולת המין האנושי ועל
חוסר התוחלת של מילחמות, מהפיכות, מאבקים
על אידיאלים והעמדת פנים צדקנית, שמאחריהם
מסתתרים תמיד יצר השליטה ותאוות הבצע.
ואז, קרה משהו מוזר. בשיא הצלחתו —
כאשר שיטת הצילום והעריכה שלו, המאופיינת
בהרבה תקריבים של פרטים שונים, הפכה כמעט

קלאסיקה — חדל ליאונה, לפתע, לעשות
סרטים. אחרי בעד חופן דינ מי ט (שיוצג בקרוב
בטלוויזיה) הוא חתם חוזה לעשות את היה היה
פעם באמריקה, וכל עוד לא ניתן ־לו להגשים
תוכנית זו, הוא פשוט דחה כל סרט אחר.
אומנם במשך הזמן הוא הפיק כמה סרטים
(למשל קור אי ם לי אף אחד) שבהם, כך סיפרו,
,ביים יותר מן הבימאי החתום על הסרט, אבל
רישמית הוא שמר על שתיקה קולנועית
מוחלטת.
שמועות, וגם רכילויות. הוא היה לאבי
אסכולה קולנועית שלמה, גם אם לא הכל
מעריכים את הישגיה, ומשום כך ציפו חובבי
האמנות השביעית בקוצר רוח, בפסטיבל הסרטים
של קאן, השנה, לתוצר שהוא בישל במשך זמן רב
כל־כר, ואותו הביא בסופו של דבר אל הבד
בעזרת המפיק הישראלי ארנון מילצ׳ן.
היה היה פעם באמריקה הוא בהחלט מוצר
ראוי לתהילה של ליאונה. במידה מסויימת,
אפשר לראות בו גירסה שונה של הסנדק, כאשר
הגנגסטרים הפעם הם יהודים, ולא איטלקים.

העלילה מתפרשת על פני 35 שנים, היא מתחילה
בכנופיית ילדים הלומדת איך להטיל חתיתה על
הרחוב היהודי בניו״יורק, מתפתחת בתקופת
איסור המשקאות החריפים, ומסתיימת בשנות
ה־ 60 כאשר שרידי הכנופיה שהתפרקה מזמן,
נפגשים שוב. הסרט הוא סיפור הידידות בין שני
גנגסטרים. התפקיד הראשי נועד לרוברט
דה־נירו ומולו מופיע ג׳יימס וודס. ומעל לכל, זהו
שיחזור של תקופה אשר נעשה בקפדנות
ובראווה, שיחזור מרהיב במלוא מובן המילה
שכמוהו יכול לעשות רק הקולנוע.
לקאן הגיע הסרט כשהוא מלווה מערכת
שמועות ורכילויות שונות. האמריקאים רוצים
לקצץ את הסרט לשעתיים ושלושה רבעים,
ליאונה רוצה באורך המקורי (ארבע שעות
ועשרים דקות) ,באירופה יציגו ארבע שעות פחות
רבע. הפסטיבל היה אמור להיות אבן־בוחן. לכן,
כך סברו המציגים, צריך לבחור את הקהל
בקפדנות ולסלק עיתונאים שיעדיפו אמנות על
מיסחר. בסופו של דבר, תחת לחץ, ראו את הסרט
כולם. ומן התגובה, נראה שמחוץ לאמריקה,
הגירסה המקובלת תהיה שלוש שעות ו־ 50 דקות.

ליידי די: הנסיך הקטן גונב את ההצגה
בתיקשורת הבריטית יש כוכב חדש. זה עתה מלאו לו
שנתיים והוא נמצא בכל מקום. בינתיים בליווי הוריו, אבל
לפי ההתמצאות שלו בשטח והביטחון העצמי שהוא כבר
מפתח, עוד מעט יתחיל לפעול בעצמאות מוחלטת. הכוונה
היא כמובן לויליאם, בנם של הנסיך צ׳ארלס והנסיכה
דיאנה, כנראה הזוג המצולם ביותר היום ברחבי הקיסרות
כולה. בתמונה למעלה אפשר להעריך את תושייתו, שעה
שהוא ניצב בין אבא ואמא, כאשר השלושה מפקירים את
עצמם למצלמות העיתונות לפי הזמנה, בגני קנסינגטון
בלונדון, במעין חזרה כללית לקראת חגיגת יום־ההולדת
השני של ויליאם, ב־ 21 ביוני. בתמונה מימין למטה, אפשר
להבחין כיצד הנסיך הצעיר עושה כבר את צעדיו
הראשונים כמנחה בתוכנית טלוויזיה, או אולי ככתב,

והתיקווה היחידה של בית המלוכה היא שלא ישתמש
בכשרונותיו כדי לרווח על בני ביתו, שהם כבר ממילא
חשופים יתר על המידה. ולבסוף, בתמונה מימין, למעלה,
הוא נדחק לתוך התמונה, שעה שאבא ואמא מארחים את
המלכים של ממלכה אחרת, שבאו לבקר אצלם בלונדון.
המלכים הם שני בימאי קולנוע, שמו של אחד סטיבן
שפילברג ושל השני ג׳ורג׳ לוקאס. שפילברג,
הממושקף, מציג בהצגה חגיגית את סירטו החדש
אינדיאנה גיונס, שהוא המשך של שודדי התיבה
האבודה וכבר שובר, כקודמו, שיאי קופה. לוקאס, מזוקן
אבל בלי מישקפיים, כתב את התסריטים לשני ההמשכים
ואף הפיק אותם, ובנוסף לכך, הוא הרי הוגה כל מילחמות
הכוכבים למיניהם.

ר1ז החזיות יחסרו במוסיאו! תואר אחרי 20 שנה הרברט
3נו 1קאריא! משתולל על מה הואשמה פאלונזה פיקאסו?
הפיאות הבלונדיות המתעופפות של הזמרת דולי
פארטון והגיטארה שבעזרתה הלחינה את להיטי ה״קאנטרי׳׳
שלה עומדים להיות מוצגים מוסיאוניים בתערוכת קבע שתיערך
בעיר נאשויל, שהיא כידוע בירת מוסיקת ה״קאנטרי׳׳ .זאת הפעם
הראשונה שהמוסיאון — מוסד שקיים כבר 17 שנים ומנציח
אירועים בולטים בעולם המוסיקה המיוחדת הזאת — יקדיש
תצוגת קבע ממושכת כל־כך לאמן אחד, והדבר נחשב כאות
הוקרה וכבוד מיוחד במינו. מה שייחסר בין המוצגים בתערוכה
הזאת, אלה הם האביזרים המפורסמים ביותר לעיצוב אישיותה של
פארטון, הלא הן החזיות שבהן נחה החזית האדירה שלה
מאדיר סאוויו, מי שהיה המנהיג הראשון של הסטודנטים בחוף
המערבי של ארצות־הברית, אשר החל את תנועות המחאה בשנות
ה־ — 60 כאשר הוביל את חבריו באוניברסיטת ברקלי, ליד סאן
פראנציסקו, במאבק גלוי נגד המישטרה — הצליח סוף כל סוף
לסיים את חוק לימודיו ולזכות בתואר אקדמי. כשהוא כבר בן
יותר מ־ 40 ושערותיו מאפירות קיבל סאוויו השנה תואר בי־איי,
אבל לא מאוניברסיטת ברקלי, אלא דווקא מאוניברסיטת סאן
פראנציסקו, שבעיר הסמוכה השחקן הוותיק ברג׳ ס
מרדית, שהתבקש לשאת נאום לפני בוגרי מחזור בקולג׳ קטן
במדינת ורמונט, הדהים את כל הנוכחים, הורים ותלמידים גם יחד,
בנאומו הקצר. :פרו ורבו ״,הוא המליץ לצעירים. ,לשם כך אנו
חיים על האדמה הזאת מי שסבור שמוסיקת קלאסית הוא

עסק לאנשים רציניים שאינם יודעים מה פירוש שביתות, קנוניות
וסכסוכים, אינו אלא טועה. הרברט פון קאריאן, מגדולי
המנצחים של דורנו, מנהל מילחמת־עצבים כבר שנה שלמה נגר
התיזמורת שהוא בעצם מנהלה הרישמי, התזמורת הפילהרמונית
מברלין. לאחרונה הוא צריך היה לנצח עליהם בקונצרט חגיגי
בעיר זאלצבורג והוא ביטל אותו ברגע האחרון. לא סתם ביטל,
אלא קבע באותו הזמן להופיע באותו המקום עם התיזמורת
המתחרה, הלא היא הפילהרמונית מווינה. כל זאת, משום שלפני
שנה ניסה קאריאן להכניס לתיזמורת הברלינאית נגן קלרניט
צעיר, שהוא רצה מאוד ביקרו, ואילו הנגנים עצמם התנגדו
להפרת הפרוצדורות המוסכמות לקבלת נגנים בתזמורת. לא איש
כמו קאריאן ימחל על חוצפה שכזאת שחקנית הקולנוע
לשעבר פולט גודאר, שהיתה רעייתו של צ׳ארלי צ׳אפלין,
החליטה לאחרונה להשתחרר מכמה אוצרות אמנות שהעיקו
עליה. היא הוציאה למכירה שני ציורים של הצייר המכסיקאי
דייגו ריוורה, והמכירה שברה את כל השיאים של מחירים אשר
הושגו אי־פעם עבור ציור דרונדאמריקאי. על תמונה אחת שולם
סכום של 429,000 דולר, ואילו על אחרת 242,000 דולר. גודאר,
בת ,71 החליטה לשמור לעצמה תמונה נוספת של ריוורה, פורטרט
שלה בצעירותה, אשר תלוי בביתר. בשווייץ פאלומה
פיקאסו, בתו של הצייר הספרדי הדגול, בצרות. אחרי שתיכננה
סידרה של יהלומים יוקרתיים עבור חנות התכשיטים היוהרתית

של ניו־יורק, טיפ אנ מז, נאלצה להודות באחרונה שההשראה
לאחד התכשיטים, דג הזהב, באה לה מספר שבו עיינה קודם לכן.
הווידוי הזה בא אחרי שמחבר הספר קישוטים ועי טורי ם חדשים,
אמן בשם ארתור בייקר, תבע את הגברת פיקאסו לדין על
פלגיאט, והאשים אותה שגנבה ממנו את העיצוב. פאלומה הודתה
שהיא אכן ראתה את הספר לפני שהיא עיצבה את התכשיט, אולם
מנהל טיפאני׳ס פטר את כל הפרשה במחי יד. :שטויות ״,הוא
אמר. ,זו אולי השראה אמנותית, ותו לא דוקטור
קריסטיאן בארנארד, חלוץ השתלות הלב, עומד להיות שכן
שלנו. הרופא הדרום־אפריקאי המפורסם, שנאלץ להניח לסכין
המנתחים בשל מחלת הארתריטים, שאותה לא הצליח לרפא
אפילו בעזרת תרופות טבעוניות וצמחים למיניהם, הוריע על
כוונתו להתיישב באי היווני קוס ולהתחיל בקאריירה חדשה,
כרופא פשוט מן השורה בתי־המישפט האמריקאיים סירבו
להוציא צו נגד פירסום סיפרו של בוב וודו ארד (העיתונאי
המפורסם מפרשת ווטרגייט) בשם החיים הקצרי ם והמטורפים
של גיון בלושי. המבקשת היתה אלמנתו של השחקן, ג׳ודי,
שנאחזה בטענה המישפטית שוודוארד השתמש בצילומים שאין
לו עליהם זכויות. למעשה, טוענת האלמנה שהספר המתאר את
הידרדרותו של הקומיקאי להתמכרות מוחלטת לסמים, מזיק
לזיכרו, מעלה את דמותו בצורה מסולפת ומעוות את האמת, עתה,
היא מתכוונת לכתוב ספר, שבו תציג את האמת לאמיתה.

ה עול ם הז ה 2442

נאנס, ורונאלד רגו: מ׳ מנשק אח מ׳ ולגהי
אין פלא שהתמונה הזאת נראית. כאילו נלקחה
ממלודראמה הוליוודית ישנה. שניים מן המצולמים הם אכן
כוכבים הוליוודיים מאותה התקופה, שבינתיים החליפו
מיקצוע, ולקחו את תפקידם, כמישפחה הראשונה של
אמריקה, ברצינות הגמורה ביותר, עד כדי כך שהם רוצים
להמשיר בה ארבע שנים נוספות. בתמונה למעלה הם

נפרדים, בנמל־התעופה של לונדון, מן השגריר האמריקאי
באנגליה, ציארלם פריים ומרעייתו. היה זה בתום ביקור
של מישפחת רגן באירלנד(ארץ המוצא של אבות אבותיו
ושל רבים מן הבוחרים הפוטנציאליים שלו) ,סיור בחופי
נורמאנרי, במלאות 40 שנה לפלישת בנות־הברית
לאירופה, ומדיונים בוועדה הכלכלית.

קאוולין ממונאקו:
וא חוקי, רא נסיו!
השימחה צריכה לשרור בנסיכות

מונאקו ולא בכדי. הנסיכה קארולין,
שידעה לא מעט מרורים בחייה
הפרטיים, סוף כל סוף הביאה יורש
לעולם, במזל טוב. שמו אנדריאם־
אלברט והוא נולד, במזל טוב, ב־9
ביוני. ואומנם, כלפי חוץ, הכל מחייכים•
מאוזן לאוזן. אבל הבעיות רחוקות
מלבוא על פתרונן. ראשית, הכנסיה
הקאתולית עוד לא הכירה בעובדה
שהנסיכה התגרשה מבעלה הראשון,
פילים דונו, וכל עוד לא הכירה בכף,
הרי נישואיה השניים, לסטפאנו
קאזיראגי, אינם תופסים. זאת
אומרת שאנדריאס־אלברט הוא נסיר
לא חוקי, רחמנא ליצלן. וזה עוד לא
הכל. מסתבר שלפי חוקי מונאקו הוא
אפילו אינו נסיר, כי אביו אינו בן
אצילים כלל וכלל. אז מה יהיה?

סל נומונדו הנן:
נשיקה למנצח
נמיווץ המתאנרים

מישפחת בלמונדו, או לפחות
שני הדורות האחרונים, החליטו
שהתחביב שלהם הוא מישחקים
מסוכנים. הסבא היה פסל מכובד ובעל
מוניטין, אבל האב, שחקן הקולנוע
דאן־פול, הוא מקור לא־אכזב
לסיומיהן של חברות ביטוח, משום
שהוא מתעקש בהתמדה לבצע את כל
התעלולים המסוכנים ביותר בסרטים
שבהם הוא משתתף, במקום להניח
אותם לכפילים שחייהם זולים יותר
משלו. בנו של השחקן, פול, הולך עתה
בעיקבותיו, כשהוא בוחר לעצמו כ עיסוק
עיקרי — נהיגת מכוניות
מירוץ. לא זו בלבד, אלא שהוא מפתח
לעצמו סיגנון אופייני למתאבדים
מיקצועיים, הוא פשוט עושה את כל
הדברים שלא כדאי לעשות, מתמיד
בהם עד הסוף, ולהפתעת הכל, מצליח
ברוב המיקרים. מי שסובלת במיוחד מן
המיקצוע שהוא בחר, היא חברתו
הנוכחית של הצעיר, הנסיכה סטפאני
לבית גרימאלדי, הלא היא מישפחת
המלוכה של מונאקו. בתמונה המצו רפת
היא נושקת לפול אחרי שהשתתף
במירוץ מכוניות מסוג פורמולה .3
העול ם הז ה 2442

וקי הודג:,
המונה הסמיקה
אנדריו, הנסיר השובב של בית
המלוכה הבריטי, ממשיר להיות מקור
לא אכזב לחדשות פיקאנטיות, לדאבון
ליבה של אמו החסודה. לאחרונה
פירסם השבועון הבריטי רב התפוצה
ניו־ז אוף דה וור לד סיפור מפולפל
מאוד, שמספרת דוגמנית בשם ויקי
הודג ,,אשר בילתה עם הנסיך חמישה
ימים לוהטים מאוד באיי בארבאדוס.
״במשו כל החופשה שלו כאן, לא
נפרדנו לרגע, בילינו את כל הלילות
יחדיו בחצר הווילה שבה התגורר״,
מספרת ויקי בגאווה רבה. תמורת
החשיפה הזאת, כך מספרים, קיבלה
הבלונדית החטובה 60,000 דולר מן
העיתון, אבל זה עוד לא מספיק לה.
״עכשיו אכתוב ספר שבו אגלה את כל
האמת,״ היא מבטיחה. מעריציה מקווים
שזה יהיה ספר עם תמונות.

מי שיר
תעלומת ״ערבי טוב״ ופיענזחה החלקי
תיא 1ר המילחמה כטינופת
תרבות הכפיה הדתית
מ שורר עדין מהשוליים פיתגמים תוייכיים
מחליאה

המרכיב הערבי של הגיבור־המספר, עזורי
שרארה, נושא לאשה את בתו של פרנץ

מקור

ערבי מת
את עולם הספרות הישראלי.הפגיז, בחודש
האחרון, ספר תחת הכותרת החלקית ערבי טוב*,
מאת מחבר אלמוגי כביכול, ששמו יו ס ף

שרארה.
ערבי טוב, הוא סיפור בגוץ* ראשון של
ערבי־יהודי, פרי אהבתם של אב ערבי ואם יהודיה
ממוצא גרמני, שהגיח לאוויר העולם בשנת .1950
הגיבור־המספר פותח בהרפתקותיו בקפה
כסית, בבגרותו, וחוזר בתיאוריו לאחור, עד

רוזנצווייג, והשניים מביאים, כאמור, לאוויר
העולם את יוסף שרארה, שאהבתו נחלקת בין
דינה היהודיה ובין ליילה הערביה. הוא מתמקם
בכסית, עובד עבור המוסד ודוחף את אהובתו
דינה להינשא לרמי מכסית. יוסף נמלט
במיסגרת אחד לפעול מישראל, מנסה
מהאירגונים הפלסטינים, נמלט מהם ומגיע
לפאריס, משם הוא שולח את כתב־היד של סיפרו
לישראל.
עם הופעת ערבי טוב בדפוס, החל מסע־הניחושים•
אורות זהותו האמיתית של המחבר,
כאשר רוב המבקרים קראו את דבריו של
המשורר הערבי אנטון שמאס, שכתב :״אם את
הספר כתב ערבי, אני מוכן לאכול את התרבוש

המבקר בני ציפר ערר ספקולציה כפולה
בהארץ, כשהעריד כי מחבר ערבי טוב הוא
המשורר־הגולה מקסים גילן, או הסופר סמי
מיכאל. הגדיל לעשות מדור סקירת־הספרים
בקול ישראל, שידע לקרוא קצת יותר טוב בין
השורות, ולאתר את סיגנון כתיבתו של יורס
קניוק, ולראות בו את מחבר ערבי טוב. קניוק
לא הכחיש זאת, ומאוחר יותר אף אישר זאת.
אין ספק, שמחבר ערבי טוב חתר להיראות,
בעיני הקורא הישראלי, כגירסה מקומית של
הסופר היהודי־צרפתי דו מיין גארי, שפירסם
במשך כמה שנים ספרים תחת שם־העט אמיל
אז׳אר, או להסתתר תחת תעלומה גדולה, ידועה
ואיכותית יותר בעולם הספרות העולמי, תעלומת
ב׳ טראוון, שנודע בסיפרו אוניית המתים.

מחבר קניוק
מלבן אדו ם ב מידבר
מילחמת־העולם הראשונה, שבה הוא פוגש
בפרנץ רוזנצווייג** ,סבו של הגיבור־המספר.
• יוסף שרארה -ערבי טו ב; הוצאת כנרת;
152 עמודי ם(כריכ ה קשת).
** שנה מעט מחבר ערב* טוב, במתכוון או
שלא במ תכוון, כא שר העניק ל סב א ת השם
פרנץ רוזנצווייג, אחד מגדולי הוני-הדיעות של
יהדות גרמניה בראשית המאה ה ,20-מחבר
הספר בובב הגאולה ומתרגם חתניך לגרמנית
בתרגום מודרני בשותפות עם פרופי מרטין
בו בר.

מי מריבה

מהמרים אחרים חשבו שערבי טוב הוא אחד
מילדיו של ג׳ברא ניקולא, ערבי מראשי מצפן,
שהיה נשוי ליהודיה ויוסף שרארה תפור בדמות
אחד הילדים הללו. אחרים הימרו על אחר מילדיו
של האינטלקטואל ועסקן רק׳׳ח סאליבא

חאמים ואורנה מר.
בערבי טו ב מצויה עוד תעלומה, והיא שם
הספר, שדומה כי היה צריך להיות תחת הכותרת
הסארקאסטית ערבי טוב, ערבי מת, ודומה!
שהיה מי שדאג לכך שהערבי מת ייעלם
מכותרת הספר.
באשר לאיכויות הספרותיות של ערבי טוב
דומה שערכו העיקרי הוא בעצם הניסיון להכליא
גיבור ערבי־יהודי במציאות הישראלית, מעשה,
שמאז סיפרו של מידד שיח, שמעו!

־ ״ מידד שיף -שמעון צהסרא, הוצאת נ.
ט ברסקי; 334 ;1951 עמודי ם(כריכ ה קשת).

סוסר־הרסתקן סנדראר
כיסופים של כינים
כאשר הבינוניות אינה פוגמת בעצב היהודי־ערבי
המשוך על כל עמודיו.

תרגום

היד הקטועה
הסופר הצרפתי בלייז סנדראר ( 887נ ו
) 196 הוא אחר המופלאים שבסופרי צרפת במאה
העשרים. הוא מאותם סופרים מחדשים,
שתיאוריהם זורמים במפלי מילים, שאינם
מותירים את הקורא ביצירותיהם אדיש לכתוב.
סנדראר אנארכיסט שהפך למאמין, אב שלא
הכיר כמעט את ילדיו, ידידם של גיוס

אסולינר, ז׳ק קוקטו, הגרי מילר.
סגרראר, שנולד תחת השם פדריק סוסא,
היה אלמוני, עד לאחרונה, לקורא העברי. סיפרו
היד הקטועה* שראה־אור בתרגום לעברית,
• בלייז סנדר אר -הי ד הקטועה• ,עברית:
אביטל ענבר; סידר ת אדם בקו האש; הוצאת
ומורה ביתן; 211 עמודים (כריכה קשה).

קומיסר מרופד מעמיק התודעה היהח־ית

שוחרי הספרות הישראלית, אשר עילעלו בגיליון האחרון של
י הירחון הספרותי עתון ( 77 אפריל־מאי ,)1984 זקפו מן הסתם
את גבותיהם, כאשר תחת הכותרת מסה, פורסם מאמר שכותרתו
היחס אל העבודה והמלאכה בספרות התלמודית. מאת מחבר
בשם מאיר איילי. בתחתית העמוד הראשון של המסה חוח
לקוראים, כי רשימה זו פורסמה שנתיים קודם לכן בחוברת
מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, חוברת ד( ת ש כי ב).
כמו לכל חידה ספרותית, גם לחידת המסה של מאיר איילי
קיים פיתרון, אשר אינו עשוי להוסיף כבוד לעורכי עיתון ,77
שבעבר הלא רחוק הוכיחו את עצמם באומץ ציבורי רב, כאשר
פירסמו את שירה של יונה יולד, שבו הניחה תפילין בערוותה.
מסתבר, כי המישרד שעליו מופקדת סגנית־שר־החינוו*
והתרבות ח״כ מרים גלזר־תעסדז, שהכריזה מילחמד, על שירה
של הגב׳ וולך, ושירים של יצחק לאור ועוד רבים וטובים,
מעניק פרסים לכיתבי־העת הספרותיים, תמורת פירסום של
מאמרים מגמתיים, כמאמרו של אותו מאיר איילי, ששום סיבה
ספרותית אינה מצדיקה את פירסומם בכתבי־עת ספרותיים,
למטרות שטיפת־מוח תרבותית.
מסתבר, כי במישרד־החינוך ובאגף לתרבות ולאמנות שעליו
מופקד תת־אלוף(מיל׳) אבנר שליו, מצוי לבלר ז׳דאנובי, ד׳׳ר
דניאל טדופר, שתפקידו לדאוג לסיבסודם של כיתבי־עת

יי• 44

צהמרא לא נעשה עוד כדוגמתו בסיפורת
הישראלית(על עולם חצוי זה אמר אחד מגיבוריו
של שיף, בסיום של שמעון צהמרא: אם לאדם
כזה אין מקום ם ה, אין זאת, כי המדינה אינה
יכולה לצפות לעתיד. כי שמעון הוא העתיד.
הנה, משום כך ברור לי כי המקום ישתנה, כדי
שיהיה מותאם לשמעונים).
אם להתעלם מהקטעים הקניוקים המוארכים
ובלתי מופסקים של ערבי טוב, לוקה רומן זה
בחוסר־אמינות כרונולוגית, שבתיאורים שונים
מעיד על כך, שמחברו הוא יליד שנות ה־ ,30 ולא
שנות וד ,50 כפי שהמחבר חתר להציג עצמו.
אחד מהקטעים המרתקים בערבי טוב הוא
קטע המתייחס לשיבתו של תושב ערבי לישראל,
והמלכודת שהוא מכין למוכסים הביטחוניים
בגבולות: אחרי חמישה ימים לקחתי ש תי
מזוודות, מלאתי אותן במה שיו תר חפצים
חסרי־ערן שקניתי, רציתי לראות את •המוכסים
מתלכלכים, מעכתי מיץ־תפוזים, על הקוט־בניזונים
הישנים, על ספרים זולים ביוונית,
הכנסתי לכליו מפודהאשפה וחזרתי ארצה
ב.אולימם יק־ .כשיצאתי מן המטוס חיכתה לי
מכונית של משמר־הגבול. לעיני כולם, היחיד
מכל באי הגימבו הענק הובלתי למכונית
ושומר שאל אותי מניין אני בא. אמרתי לו. הוא
קרב אליי, בקלילות הכנים לי מרפק לצלעות
ושאל, פגשת את מור א ת את אבו־זיידף
אמרתי, לא פגשתי אף אחד. הם לקחו אותי
לאמצע האולם. לעיני כל החוזרים הובילו אותי
כאילו הייתי הסיכון הגדול שכולם חיכו לו,
עיניים רבות ננעצו בי, רבים הורידו את
העיניים, אחרים הביטו בי בעניץ, הובלתי לחדר
קטן וחקרו אותי שלוש שעות, פתחו את
המזוודות, קיללו, התלכלכו בכל החרא
שהבאתי, עבדו עלי קטע, ידוע למדי,
מפולקלור התושבים הערביים השבים ארצה,
שמתיחת המוכסים הביטחוניים היא אחת
מהנאותיהם היחידות והמוצדקות.
לקראת סיום ערבי טוב מצוי, בעצם, הקטע
הספרותי האיכותי ביותר בספר, והוא הניסיון של
המחבר־המספר יוסף שרארה, לצבוע מלבן אדום
במידבר, כפסל מושגי, על כל ההשלכות
והסמלים שבכך.
לסיכום: ערבי טו ב הוא עוד מיסמך, שהקורא
עשוי לקרוא בין שורותיו על הכאב הכרוך
בלהיות ערבי ישראלי, כאב, שכל עוד לא תינקה

ממנו החברה הישראלית, יהיה אות־קלון לחברה
כולה. מבחינה ספרותית זה ספר בינוני ומטה,

מדינה ישראל
נזשרד החינוך והתרבות
האגף י׳ 17.ב ולא בנו ת
לי ־ ניי
סר יעקב בסר
ייקחו? ״ 77
ר חוב או.ד-הע 75 0
תל־ א -יג
עלו!! ר ב,

תאריו:

20.3.34

ניספר :

הנדון: תוססת תקציב י ע חון *77
ו 111 קצבוה על האגף להר בו ד. ולאמנות •.חלימה בי*.בהה
ב:.אריך 7.3.84 -לאשר ל״ע תו? 77״ הוספת של 325,000 שקל*
כן אושרה לכס הקצבה נוספת של ־־ 0׳* 250,0 .קל שיזובסחה לכס
ק״ידר׳ דני אלמ רו ג ר .
בברכה,

העתק: אבנר שלו
ד ר׳ דני א ל סרופר
ד ר׳ א בי ג דו ר שחן
מיכה סל
עדי כהן

דן י

/ 0ם גהל האגף לחרבות ו ל
ול א מנו ת

ספרותיים, תמורת פירסום מאמרים מגמתיים, שהם הטפה
ושטיפת־מוח דתית ולא ספרותית.
אחד מפקידי מישרד־החינוך־והתרבות העביר לידי העולם
הזה עותק ממיכתבו של ר׳׳ר דן רונן, סגן מנהל האגף לתרבות
ולאמנות, לידי יעקוב בסר עורך עתון ,77 מיכתב, שפיסקתו
השניה מתייחסת לסכום של 250,000 שקל, שהד׳׳ר דניאל טרופר
העניק כ״הקצבה נוספת״ לעיתון 77 עבור פירסום רשימות
ברשימתו של אותו מאיר איילי.
שיקול דעתו של הד־׳ר דניאל טרופר, המוכן להעניק
סכומי־עתק תמורת פירסום חומר תעמולה תורני(בתנאי שלא
יצויין בתחתית חומר תעמולה זה שהוא חומר תעמולתי, שהרי
עליו להיראות כחומר מערכתי) ,הופך ד׳ר זה, המופקד על
מיליונים רבים של שקלים, קומיסר, העשוי לשבש את מעמדם
של עורכי כיתבי־העת הספרותיים בישראל בעורכים.
תרגיל ד״ר דניאל טרופר (שמיכתבו רצ״ב) מעיד על הרוח
המאפיינת את המועצה לתרבות ולאמנות בעיה זבולון המר
וח״כ גלזר־תעסה והמוציא לפועל שלהם, תת־אלוף(מיל׳) אבנר
שליו.
שוחרי הספרות הישראלית, שיראו בעתיד רשימות אחרות של
מאיר איילי וחמיו בכיתבי־העת הספרותיים, מוזמנים לאתר בהם
את תיסמונת הקומיסר ר׳ ד דניאל טרופר, מעמיק ה £1נ ^ |
היהודית על חשבון משלם המיסים החילוני.

מייצג את כתיבתו הייחודית, כשהוא פורש
מאימיה של מילחמת־העולם הראשונה, וכל
מילחמה אחרת.
היד הקטועה נמנה עם הקלסיקה של ספרות
המילחמה, לא פחות מבמערב אין כל חדש, מאת
אריק מריה רימארק, או הערומים והמתים
של נורמן מאיילר. הספר נפתח במסם רים
שהמיסקדה הראשית שולחת רכבות לנוע
מאחרי הקווים, כדי להטעות את חבושים**
ממול ...סנדראר מביא את סיפור מילחמת־העולם
הראשונה מבעד לעיניו של סנדראר עצמו,
רב־טוראי, וחבריו הלוחמים. את עצמו ואת חבריו
הלוחמים הוא מתאר במילים:
בחושבי על אנשיי, הצנופים בחוריהם
בגיזרת טיולואה, אנחנו מידמים בעיניי לכינים
בראש. מה היו מעשינו שם? מתנו בשיעמום
ונכססנו לנשים. היודעות כינים פיסופים מה
הם? יצורים אנוכיים הן• אך מה ידוע לנו על
הכינה? כשבוחנים אותה בזכוכית־מגדלת, כסי
שרואה אני היום את חבריי, איש־איש בשוחתו,
נראית בל כינה מגושמת וחסרת־תנועה.
אחדות שקופות למחצה, ולהן צלב־ברזל על
הגב — אלה הכינים הגרמניות.
סנדראר מתאר את דיוקן חבריו לנשק, אלה
שרובם נהרגו במהלך המילחמה, את הזיותיהם על
העולם שבעורף, עולם המין והתענוגות. עולם
של מילחמת־חפירות נוראה ופטרולים אלימים,
עולם של עגת־לוחמים, המשותף ללוחמי כל
הצבאות וכל הדגלים:

אחרית־דבר

היותי איש־מישטרה אינה מונעת אותי מלהיות
מנוי על,ערבי־פאריס׳ .אני מכיר את כולכם, את
אפולינר, מקם דאקוב ...קצין־מישטרה, המוריש
לסנדראר את רכושו אחרי שהתאבד, בעוד
סנדראר ידו נכרתת, באחד מימי המילחמה
האחרונים.
היד הקטועה הוא אחד מהחשבונות ה ריאליסטיים
הנוקבים ביותר עם נושא המילחמה,
רומן הפורש את זוועותיה בגבול שבין הריאליזם
לסוריאליזם, וכל מי שעבר קרב של ממש יודע,
כי ראייתו של בלייז סנדראר היא האמת אודות
המילחמה.
לסיכום, היד הקטועה הוא מסיפרי המילחמה
הנהדרים שראו־אור אי־פעם, ספר שאי״יומרתו
לתאר אפוס, אלא סיפור השתקפות המילחמה
בעיני יחיד, הוא גדולתו. גם תרגומו של אביטל
ענבר, לעומת תרגומים קודמים שלו, אינו פוגם
ביופי הספרותי של בלייז סנדראר.
היד הקטועה מומלץ לכל, בארץ שהמילחמה
היא לחם חוקה.

שירה

זוסמן

משורר צנוע ונחבא אל הכלים בדורם של נתן
אלתרמן ואברהם שלונסקי, היה המשורר

נימים אלה עומד לחגוג כתב־העת עכשיו את
השנה ה־ 25 לקיומו, חגיגה שהיא אירוע חגיגי
לסיפורת ולשירה הישראליים.
לפני 23 שנה, כאשר ראתה־אור החוברת
הראשונה של עכשיו, כתב העיתונאי־סופר
ועסקן דו ר הפלמ״ח אהדו* מגד במשא את
הדברים הבאים: גוד ש בזה של סחי ומאום
שעדיין לא ראה כמוהו אור מעולם על דפי
ביטאון ספרותי עברי כלשהו...
במשך 25 שנה של יצירה ישראלית הלך
ונשכח שמו של אהרון מגד, בעוד חוברות עכשיו
הביאו לקורא הישראלי מיצירותיהם של יהידד!

עמיחי, אהרון אפלפלד, דליה רביקוכיץ,
׳מאיר ויזלטיר, יאיר הורביץ, יונה וו ל ך
דליה הרץ, מנחם גן ועוד עשרות משוררים
וסופרים, שאלמלא חוברות עכשיו ספק אם היו
מוצאים בימי המצור הספרותי של דור הפלמ׳׳ח
אפשרות לפרסם את יצירות הביכורים שלהם.
מאחרי כתב־העת עכשיו ניצבת דמותו של
ד״ר גבריאל מוקד, שבמקום לעסוק בקידום
הקאריירה האקדמית שלו, טורח, שנה אחרי
שנה, לקרוא מאות ואלפי כתבי־יד של יוצרים
צעירים, במטרה לגלות ביניהם את השמות של
מחר בסיפורת ובשירה הישראלית.
במאזן של 25 שנה, לעיתים פירסם מוקד
חוברת טובה יותר של עכשיו ולעיתים חוברת
פחות טובה, אך מה שאיפיין את הקו המתמיד
והבלתי נכנע של עכשיו, הוא הניסיון הבלתי־

עודך מוקד
השמות של מחר
חדל לפרסם את השמות של מחר.
במאזן של 25 שנות עכשיו, אי־אפשר שלא
להסיר את הכובע בפני גבריאל מוקד, העוסק
בעריכת כתב־עת זוג באותו להט ומרץ, שהניעו
אותו לפני 25 שנה.

עוד לעניי]!שלתא׳׳ל יוסי אלדו
משיאיו הוא השיר טברי ה בגשם, שיר המביא
תמונות־תמונות כמעט תעודיות, מלאות בכוח
שירי תיאורי. מסע לניבכי נישמת המשורר מתאר
זוסמן, בשירו הופעת המשורר: חיכו לו בדאגה
ופחד /מפאת הליו. חורפי, כבד נ שי מ חי/
במעיל עבה, גרונו עטוף מיטפחת / ,הופיע
ועלה על הבמה או שיר של מסע אוטוביוגרפי,
כמו מים של ט רי אסט לים של יפו, או
שיר־אשכבה למות אביו של המשורר.
שיר מאפיין נוסף לשירת זוסמן הוא עם
המלך העיוור, שיר של אגדה, שבו מספר
המשורר: מלך חוטא ורגום / ,שלח טועה ופגום.
/נמסה בבכי החרב ...או מדיך לקרעים קרעת,
/בחלונות לאפלה...
זוסמן, ששימש שנים כמבקר־תיאטרון, מבקר
רציני, בונה ובוגר בעיתונות, מתייחס באחד
משיריו גם לעולם הבמה, תחת הכותרת ליל
התיאטרון, שבו הוא פותח בעם רדת מסך ברזל
על הבמה /עם שוך סערת מחיאות כפיים /
נשמע קול השלג היורד. כמה /תקופות עברו
מהצהריים נכנסנו אל מערת התיאטרון /
השארנו אור פריך של החורף / ,הכל השארנו
מבחוץ לערבון...

בנמר של נייר (העולם הזה) 23.5.84 ,
תחת הכותרת התרבות של תת־אלוף אלדר.
פורסמה ביקורת להוראתו של קצין־תרבות־ראשי
לצה״ל לעצור את פירסומה של סידרת
סיפרוני תרמיל, שבעריכת המשורר ייטראל
הר, סידרה שהיתה לאחד מהאואזיסים
התרבותיים היחידים של צה׳׳ל, במשך שנות
דור.
בתגובה לרשימה זו. קיבלתי טלפון מאת
הקורא שי, איש קיבוץ נגבה, שסיפר לי כי
אינו יכול לישון מאז שקרא רשימה זו, וכי
עשיתי עוול לתא״ל יוס אלדר. השבתי לו
שתא״ל אלדר עושה עוול לחיילי צה״ל, כאשר
הוא מבטל את סידרת תרמיל, ושאני איני ישן
בלילות (לתיפארת המליצה) מפני שבנגבה,
שהיתה פעם לסמל, מצוי שי, הרואה פסול
בפירסום סידרת תרמיל בידי צה״ל.
לקראת סיום השיחה, הוסיף שי מנגבה,
והודה בחצי פה, שהוא קציך חינוך בצה״ל, מה
שהסביר לי את הגנתו הבהולה על מפקדו,
תא״ל אלדר.
כדי לפייס את דעתו של שי מנגבת התברר
לי ׳בינתיים, כי חידון צה־ל, שהוקרן באחרונה
בטלוויזיה והיה לאחד מגילויי המיליטריזם
החזותי המחרידים ששודרו אי־פעם במירקע,
נעשה במימון צה׳ל וקצין־חינוך ראשי בסכום,
שבו ניתן היה לפרסם, במשך שנה. מרי יום
ביומו, סיפרון בהוצאת תרמיל.

נאד־נפוח היה הסגן שהחליף את זה,
שדאגתי לסילוקו מתפקידו לאחר מגענו
הראשון עימו בחפירות. הוא נראה כפי שמעיד
עליו כינויו, אך פיתולי־מוחו עשויים היו, מן
הסתם, נקניק־דס טהור. נאד־נפוח היה סגן
במילואים ...והלאה הוא מלגלג על הפיתגם
הקנדי האומר גנראלים מתים במיטותיהם,
בהוליכו את הקורא מבעד לאותה מילחמת־חפירות
שדומה לא היתה לה.
סנדראר מגלה אמת נוספת, השווה לכל
המילחמות, את האמת של אלוהים נעדר
משדות־הקרב. הוא מציג קביעות של ראיית
הצד האחר של שדה־הקרב, בהגדרות כמו בתוך
בל גרמני מנמנמת חיה ...ומלגלג על הגנרלים,
המפרסמים אשגרים בנוסח של הם לחמו כאריות,
ושאר תמלילים פטריוטיים, המאפיינים את כל
הצבאות בכל המילחמות.
לקראת סיום סיפרו מגלגל סנדראר עלילה
מופלאה אודות קצין־מישטרה המגיע אליו
מפאריס כדי לחקרו, קצין־מישטרה המעריץ
משוררים, המגלה לו אתה מ שורר דגול, אני
מביר אותך היטב ...מדוע שלא אכיר אותך?

** כינלי לגרמנים.

החזויה הישראלית

״עכשיו״א 25

קצין־חינוך אלדד
מימון חידון מ חריד

עזרא זוסמן, משורר, שמעמדו בעולם השירה
נפגם לא במעט בשל הילת משוררים אחרים,
הילה, שלא תמיד עמדה במיבחן השירה לאורך
הזמן.
שירתו של עזרא זוסמן היא שירה אישית,
גבישית ובעלת ערך, העומדת במיבחן הזמן.
בימים אלה, ראה־אור בהוצאת י חדיו עז ר א
זו ס מן -ילקוט שירים* ,ובו 38 שירים
מפרי־עטו בצירוף הסברים, הערות וביבליוגרפיה.
בעוד המבוא, שחיבר אברהם הגורני, רדוד
ונטול כל הבנת־אמת במשמעויות השירה, הרי
ששירת עזרא זוסמן מרגשת וייחודית, כפי
שהדבר בולט כבר בבית־הפתיחה של השיר ביום
בו תיפגשנה האהבות: יבוא יום וכל האהבות /
ההולכות כאן למטה /תיפגשנה /אי־שם
באפסי השחק ...זוסמן הוא משורר מינורי,
משורר של חוויית היחיד, המתאר תמונות בזיכוך
שירי שפתי השחר, שפתי השלג /נשקוני על
בבת עיני...
בשיריו של זוסמן קיים מימד קולנועי, שאחד
* עזר א זוסמן -יל קו ט שי רי ם; ליקט
והקדים מבוא אברהם הגורני; הוצאת י חדיו;
87 עמודים (בריבה רבה).

קול השלג היורד
שירתו של עזרא זוסמן היא שירה צנועה,
שירה שצניעותה מתגלה בשירו צוואה שבו הוא
כותב בין השאר: המילים היפות ההן /שמתו
בגרונו עמו /האם עליהן לקונן /ולא על בעליו

בסיפרון זה, עם מיבחר שירתו של עזרא זוסמן,
מצויה תמצית שירתו, על איכויותיה, למרות
שהיא נפגמת לא במעט, בדיברי פרשנותו של

אברהם הגורני, וחבל שדיברי המבוא לא
נמסרו לברוך לינק, שפירסם ספר חשוב ביותר
בשירת זוסמן.

תג ר

פתגמי משלי
אחד מהאבסורדים של התרבות הישראלית
הוא היות התנ״ך יצירת ספרות מוזנחת בידי ילידי
הארץ, וזאת למרות שהוא טומן בחובו את
שורשיה ועוצמותיה של השפה העברית, דימוייה
ואפשרויות הביטוי שלה.
באחרונה ראה־אור סיפרון מאת מאיר
רוטנברג, תחת הכותרת הפתגמים שבספר
משלי -פירוש חדש לששים פתגמים* ,ובו
מעט מא;תם אוצרות־ספרות נשכחים למחצה.
רוטנברג פורש בסיפרו ניתוח לכללי התחביר
הנעלמים בפתגמים קשים שבספר משלי, החל
מבן חכם ישמח אב, ובן כסיל תוגת אמו ...פתגם
נודע אחר הוא לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה
תציל ממוות, פתגם שבו חבויות איכויות
שיריות, העשויות להותיר משוררים בני־זמננו
פעורי־פה.
שירה איכותית נוספת מצוייה בפיתגם קורץ
עין יתן עצבת, ואוויל שפתים ילבט או ביש
מתעשר ו אץ כל, מתרו שש והון רב ובלחכם־לב
יקרא נבון, ומתוק שפתיים יוסיף לקח וגם בדברי
נירגן כמתלהמים, והם ירת חדרי בטן.
ניתוחו־פירושו של מאיר רוטנברג ל־60
מפיתגמי משלי, מעידים על עוצמות השפה של
ספר זה, ושאר סיפרי התנ״ך, עוצמות לשוניות
העשויות להציג כל שפה אחרת עלי־אדמות
בעניותה. פירושי הפיתגמים ניתנים בעברית
עכשווית, עניינית ומשכנעת.
דוגמה לניתוחיו של רוטנברג הוא הניתוח
לפיתגם נפש עם קריית עוז, ומתנים כבריח
ארמון, אותו הוא מפרש כ״נפש״ שהיא ורק היא
השומרת על חיי העם, שהיא ״קריית עוד, בעור
שהקריה של אנשי המדון, מחרחרי המילחמה,
היא כ״בריח ארמון״ .את ניתוחו מסכם רוטנברג
בגנות קלי דעת המסכנים את חייו של העם, מה
שראוי ללימודם של כל אותם פריקים דתיים,
שהפכו את התורה קררום לחפור בו ונושאים
באיוולת מעשיהם והתאגדויותיהם סכנה לעצם
קיומנו בארץ. קרי: כל אותם בני גוש אמונים
והמחתרות הדתיות־לאומניות, הנושאים את שם
הדת לשווא.
סיפרו של רוטנברג מומלץ לעיון, לכל אלה
החפצים למצוא אתנחתא קלה בשפריצים הדתיים
הבלתי־חדלים של נושאי דגל הלאומנות הדתית
בארץ.

•מאיר ריטגברג -ה פ תג מי ם שבספר מ שלי;
הוצאת רשפים; 119ע מודי ם(בריב ה רבה).

מנפרד כץ ואה*
אינדיאני ו*3ה, מיד
ונהג־מיווצים, וכעת
״במשך הזמן נהייתי לאלוף אקוו דור
באיגרוף במישקל־נוצה. שקלתי
אז 58 קילו. בכלל, הייתי ספורטאי.
השתתפתי גם בתחרויות רכיבה על
אופניים, ואף נשלחתי במישלחת של
ספורטאים מאקוודור לברלין המיד
רחית. אך עוד קודם התעניינתי, כמובן,
בכל הנוגע לישראל, וגם חטפתי
בשביל זה מכות מאבא, כשקניתי
בשבת עיתונים שהודיעו על כיבוש
במילחמת־העצמאות. ורמלה לוד
״מתי בא המיפנה?״
מהסה אצל זוגה

עם שקל 122 קילו, היום 40
^ פחות. פעם לא היתה לו פרוטה
לפורטד״-היום — מי סופרי היום הוא
דואג לפוליסות־ביטוח. פעם היתה לו
מיסעדה קטנה ועייפה בבאר־שבע,
היום כמה עשרות בארץ ועשרות
בחו״ל. פעם היה לו חיוך ביישני
ומסמיק, גם היום. וזה קצת נדיר: גבר
מצליח ומפורסם, המסמיק כנער:
עיניים שובבות, קטנות, חמדניות,
משקפות תיאבון ורעב.
זהו מנפרד כץ. רואים אותו מאחורי
ההגה של מרצדס סגורה, או אחת עם
גג פתוח, כשסיגר־הבאנה עבה תקוע
בין שפתיו הבשרניות, כשהוא משייט
בין נושאות״דיגלו, פיצריות רימיני
המפוזרות ברחבי הארץ, ובאוניית־הדגל
ריציי, לחוף תל־אביב. חיוך עבה
או רק מרחף תמיד על שפתיו, עם
ניצוץ ממזרי בקצות העיניים.

בעוד חוד׳*ים ימלאו לו .50 אצל
אחרים זוהי נקודת־מיפנה, נקודת־מנוחה
והירהורים על עבר שחלף, על
הווה עייף ועל עתיד אפור. אצלו אין
לכך אותה המשמעות. אז מה אם הוא בן
?50 אפילו למחצית תוחלת חייו לא
הגיע!
לסעוד הוא אוהב לא רק^במיס־עדותיו.
הוא אוהב לבדוק מקרוב את
האוייב, כך שעל קרפלה, קניש, קצ׳קה
וקישקע במיסעדה יריבה ישבנו ופיט־פטנו.
הוא לועס בהתלהבות, נהנה מכל
ביס. אך יותר מכל הוא נהנה לראות את
אורחו נועץ את שיניו בהנאה אף הוא.
״מנפרד, עזוב רגע את הקישקע!
ספר לי על השילוב של יקה ודרום־
אמריקאי, תערובת של מוצצ׳ו ופדנט
אירופי?״
״הילדות היתה בגרמניה. נולדתי
בעיירה קטנה, שבה גרה מישפחתי מזה

מאות בשנים. עיסוקם של בני-
המישפחה היה בענף העורות ובייצור
נעליים. כשעמדה לפרוץ המילחמה,
הוכרחנו כולנו, אבי ואמי, אחי הבכור,
אחי התאום ואני, על־ידי קרוב־מישפחה
לתחנת־הרכבת בברלין״.
״ואיך עזבתם את גרמניה?״
״לקחנו רכבת שיצאה מיזרחה,
לרוסיה. זאת היתה הרכבת האחרונה
לפני שפרצה המילחמה. עברנו את כל
סיביר בנסיעה שארכה שישה ימים,
והגענו למגצ׳וריה, ומשם לקוריאה
ויפאן; ביפאן עלינו על אוניה שנשאה
שם מעניין — הירושימה — ומי חלם
אז מה שיקרה לעיר הנושאת את אותו
שם. באוניה הפלגנו לעבר הוואי, ומשם
לסן־פרנציסקו, ומשם, אחרי תלאות
של שלושה חודשים ארוכים, הגענו
לאקוודור״.
״מכל המקומות?״

״השילטונות שם הסכימו לתת לנו
אשרת־כניסה, אך בתנאי שנעסוק
בחקלאות ולא במיסחר. אבא, שהיה
יקה ממושמע, נשמע, כמובן, להוראות
השילטונות. כך שבהיותי בן שש, ועד
היותי בך ,12 ישבנו בעיירת־שדה,
במרחק של 50 קילומטר מעיר־הבירה
קיטו 50 .קילומטר אז היו כמו 500
היום. היינו מנותקים כמעט. לא למדתי
כלום. גרנו ליד האינדיאנים, תושבי
המקום, דיברתי בשפתם, הקטשוא,
למדתי מהם לדוג, לצוד ולשחות נגד
הזרם, וכמובן, לאכול את מאכליהם,
כגון שורשים. התוצאה — עד היום לא
ראיתי רופא, מלבד רופא־שיניים.
״הייתי טיפוס. מרדני, נעלמתי
לימים מהבית. זה לא היה פשוט. אני בן
למישפחה־חרדית. אמי הולכת עד היום

^ שנסעתי עם משלחת של
*//ספורטאים לברלין המיזרחית,
על האוניה נערכו הרצאות למישלחת,
ונדהמתי מהנימה האנטי־שמית. בו־במקום
החלטתי שאני נוסע ארצה, אך
לא היתה לי פרוטה. כשירדתי
מהאוניה, התחלתי לתפוס טרמפים עד
שהגעתי לנמל גינואה שבאיטליה. כדי
להרוויח קצת כסף, עבדתי בנמל. בלי לות
ישנתי מתחת לעגורנים ומכוניות־הגרר,
עד שזונה, שהגיעה לשם
מאקוודור, אספה אותי לביתה. אחד
מהלקוחות שלה היה סוחר־עתיקות.
הוא קיבל אותי לעבודה בחנותו. אחרי
שלושה שבועות הגיעה אצילה איטל קית
— קונטסה — לחנות, וקנתה
מאדונה יקרה מאוד. אני זוכר שהיא
באה ברולס־רוייס בצבע אפור־כסף.
לפני שיצאה, ביקשה שאתלווה לביתה.
הייתי אז נער בן ,17 היתה לי באקוודור

1\ 1ד 1¥1ך | 1ץ ! ך | בשמגן־דויד מקשט את גגו, נוהג כץ ב-
כירברת־מירוץ דו״אופנית, המתקדמת
\ י >11 1 #11 11/
במהירות, כשהסוס מפעיל רגל קדמית ימנית ורגל אחורית שמאלית.
כשהיה מנפרד
חבר״קיבוץ, הוא הכיר את אליזבט מרטינז, צעירה

״נאמנות לכל החיים״

מצילה. כשיצא מבית־הכלא בגרמניה, אחרי 22
חודשי-מאסר, היא חיכתה לו, למרות גירושיהם,
כשפרחים בידה ודאגה יום־יום לכל מחסורו.

עם שייטל(פאה נוכרית) .בבית הקפידו
אפילו שלא לחתוך נייר־טואלט בשבת
מהסליל, אלא להכינו חתוך מבעוד זמן.
בשר לא בא לפינו במשך שנים רבות,
כי לא יכולנו להשיג בשר משחיטה
כשרה. אמא לא טיילה בשבתות
בפארק של העיירה שמא תשבור
ענפים של שיחים בטיולה״.
״פשוט נקברתם בפינה אפלה.״
״כן. אך כשמלאו לי 12 עברנו
לקיטו הבירה.
״אמא התחילה לרקוח ריבות ולהכין
איטריות מעשה־ידיה, ואילו אני
התחלתי להתאגרף ולהביא כסף
הביתה, כשכל פרוטה נשלחה לאחי
הגדול, שנסע לארצות־הברית כדי
ללמוד שם. היום הוא מדען־חלל
מצטיין ביוסטון שבטכסאס.״
״אחי השני גם הוא מדען. הוא
התמחה בנושא כבלי־חשמל, וכיום הוא
יועץ לכמה ממשלות, כגון ברית־המועצות,
ספרד וישראל. יש לו,
מעבדה פרטית בניו־ג׳רסי, בארצות־הברית״.

חברה
שנפטרה מסרטן־הדם כשהייתה
בת .16 הייתי חסר־נסיון, וכשהייתי
מתאגרף הורו לי שלא לקיים יחסי-
מין״.
״מהליווי לביתה יצא שנשארתי שם
כשנה, עד שנמאסו עליי כמעט חיי
הדולצ׳ה־ויטה, למרות שכסף כבר לא
חסר לי. במקביל נמאסתי גם אני,
כנראה, עליה. היא התחילה להעביר
אותי לחברות שלה, אך שמתי סוף
לדבר, ויום אחד עליתי על אוניה
בדרכי ארצה. סוף־סוף״.
״ישר למיסערות?״
״מה פיתאום? חיפשתי קיבוץ של
יוצאי דרום־אמריקה. הצטרפתי לקבו צה
בגבעות־זייד. חרשתי את עמק בית־נטופה
ועמק-יזרעאל. אחר־כך את אד מות
צאלים, עין השלושה ורוחמה,
כשאני יושב על הטרקטור עם סטן
לאבטחה. היו ימים שבהם עבדתי על
קומביין 22 שעות מדי יממה.
״מאוחר יותר התגייסתי לצה״ל,
השתתפתי ברוב פעולות־התגמול,
וזכיתי באחד הצל״שים הראשונים בין

ההנונות ובות בחייו — הוא היהונו ואסיה מתאגוו ומוגי, קיבוצניק
הוא מתכונן לחלק העיקו׳ שר ח״ו

מילחמת־העצמאות למיבצע־קדש. עוד
בהיותי בקיבוץ הכרתי נערה מצ׳ילי,
שהגיעה בעליית־הנוער — אליזבט
מרטינז. כשהשתחררתי, נישאנו. נישו־אינו
נמשכו 15 שנים, וממנה יש לי שני
ילדים. בת ובן.״
״והקמתם ביחד מיסעדות?״
״איזה מיסעדות! כשהשתחררתי
החלטתי, אומנם, לעסוק במיסעדות.
ידעתי שנושא האוכל הולך תמיד טוב.
ידעתי גם שאם אעבוד שמונה שעות
ביום, אבזבז בתומן את הכל, כי לחיות
טוב תמיד ידעתי. לעשות משהו
בתל־אביב לא היה לי שום צ׳אנס. לכן
החלטתי לפתוח מיסעדה בבאר־שבע.,
המיסערה. בשם צפרא, היתה בשות פות
עם חברים. הגשנו אוכל איטלקי
וצרפתי. הבאנו גם אמנים כמו יפה
ירקוני, צדוק סביר ועליזה קאשי.
המיסעדה לא תמיד הלכה טוב. במשך

״תחילה הייתי בשליחות המדינה
באירופה, בשליחות שאותה סיימתי עם
60 דולר בכיס. פתחתי בהמבורג בעזרת
300 דולר, ששלח לי אחי, מיסעדה
דרום־אמריקאית בשם לוס־אינדיוס.
תוך כמה שנים עמד העסק על רגליו.
אז גיליתי את הפיצות, ותוך זמן קצר
הפכתי למלך של הפיצריות בגרמניה.
מצבי השתנה, רכשתי סוסים, שהש תתפו
במירוצים, הרביתי להמר, וכמובן
רכשתי עוד ועוד מיסעדות.
״וההצלחה האירה תמיד פגים?״
״לא. למרתי במשך הזמן שאחת
מכל שלוש מיסערות שאני פותח
מצליחה מאוד, אחת רגילה ואחת
מפסידה ממש, ושצריך להיפטר ממנה
או לתת אותה במתנה. אי־אפשר
לעשות מיסעדות טובות ומצליחות
בלבד. אומנם, אם בעל ואשה מנהלים

ארבע ם
לפני ס י
שנערכה ד
לחתונתם,מרצ
שני ״ הגיעה במרצדס

אדומה, כשמנפרד נוסע אחריה, במרצדס לבנה.
אומר עליה בעלה מנפרד :״היא כמו נערת־כפר פשו טה
וביישנית מצרפת, וזה מה שאני אוהב אצלה״.

לא חילקתי יהלומים, זה כאילו לתת
אתנן לבחורה. כשרוצים לעשות רושם,
מוטב לקחת אותה לטייל בדרום־
אמריקה. לא איכפת לי לתת לבחורה
כל דבר, אך אני שונא כשמשנוררים
ממני. ככלל השתדלתי לא לאכזב
נשים, כי אני בכלל אוהב כשאנשים
ונשים סביבי מאושרים, ולא איכפת לי
לתת להם, כדי שאומנם ירגישו כך.
לעולם לא אדבר על נשים שאיתן
ביליתי לילה או שבוע, ועם אלה
שהייתי יותר, אשמור תמיד על קשר,
אך לא אספר עליהן.״
״איזה נשים העדפת?״
״אני אוהב נשים עצמאיות, נשים
שמתאמצות כדי לחיות. לעומתן, נשים

בעולם;.
והאינדיאנים^עימו^ ,
דליה
של מנפרד(מימיו) .היא הירבתה לנסוע
שנה נאלצתי לעבוד גם במפעלי ים־
המלח כמסגר, כדי לתמוך בעסק,
ולבסוף אומנם נחלצנו מהקשיים״.
״והתחנה הבאה?״

ששוכבות בקאן על החוף לא מעניינות
אותי בכלל. כשאני עם אשה, אני הוא
שמרגיש מנוצל, כי בסך־הכל אני
מתאמץ מאוד מבחינה פיסית. חשוב לי
מאוד שהאשה תיהנה. היכן, אם־כן,
הניצול על־ידי הגבר?״
״מעניין!״
״ב־ ,1976 כשכבר היו לי 52 מיס־עדות
בהמבורג וסביבותיה, נעצרתי
באחד הבקרים בטענה שלא כל
הכספים במיסעדות עברו דרך הקופות.
כשנעצרתי הייתי האדם הכי פופולרי
בצפון גרמניה. עשו לי מישפט־ראווה
כדי להפחיד אחרים.
״ישבתי בכלא 22 חודשים, בתנאים
(המשך בעמוד ) 54

בתצלום למעלה: דליה לביא(בכריעה, מאחורי שורת
הנשים והתינוקות) בכפר באקוודור, שם בילה מנפרד
בילדותו שש שנים בחברתם של האינדיאנים.

מיסעדה ביחד, לא יתכן שלא יצליחו,
אך אני חייב לסמוך על מנהלים,
וכ 60 מההצלחה תלויה בהם.
״מנהל טוב צריך להכיר את

הקליינטים בשמם הפרטי. עליו להבין
שבכל העולם, בכל המדינות יש מאה
או אלף אגשים שהם השאור שבעיסה.
בארץ קוראים להם בוהימה, בגרמניה
קוראים להם, שיקריה׳ .הם אינם
מבקשים הנחות או משהו, כל מה שהם
רוצים זה שיכבדו אותם, ולקבל
תשומת־לב מיוחדת.״
״הקמת רק פיצריות?״

״החולשה שלי הם הילדים ״,אומר מנפרד.
למעלה: בנו איתן, בן ה־ ,24 עם אחיו הצעיר,
שנולד מנישואיו השניים של מנפרד. למטה: בנו של מנפרד בחברת נכדו.

בנים ונכדים

״לא. ייתכן שהייתי מצליח יותר
אילו הייתי ממשיך רק בסיגנון מסויים
של מיסעדה. אך אותי זה שיעמם. אני
אוהב לנסות דברים חרשים. זה חלק
מהאתגר. לכן פתחתי עסקים בכל מיני
כיוונים. אך עם ההצלחה החלו קשיים
בחיי־הנישואין. אליזבט ביקשה גט.
היו לה בעיות של קינאה, עשתה
סצינות נוראות, עד שנאלצנו להיפרד.״
״ואז התחלת להשתולל?״

ד 11* 1 ״ 1ח ך 1ך 1ץ כץ נראה ת מיד בחברת נשים נאות
11 111 בתצלום, מימין, דליה לביא) .ההעדפה
של כץ :״אני אוהב נשים עצמאיות!״ חשוב לו מ אוד שהאשה תיהנה.

״את רואה — על צווארי תלוי
פיסלון־תליון, יצק אותו פסל צרפתי
ירוע — דאזאר — המלמד פיסול
בסורבון. הוא יצק את התליון מכל
המזכרות ומתנות־הזהב שקיבלתי
מידידות. כך אני מרגיש וחש את כולן.
על גופי.
״הייתי יריד של כמה זמרות
גרמניות, ביניהן דליה לביא. אף פעם

אחו שהסירה את המיטפחת,
החולצה וההזיה, היתה מוכנה
להוריד גם אה הגרבונים, אבר
הבימאי נבהל,. :אם תורידי א;ת
הגרבונים, יורידו לי את הסרב וי
אותה שאומנם מדובר בסרט חדש, אבל
הוא בהחלט לא מותח אותה, היא
הסכימה.
תמורת כל פריט לבוש שהסירה —
מעיל, מיטפחת, חולצה וחזיה — הוא
הושיט לה, מול המצלמה הנסתרת,
סכום כסף. לבסוף נותרה בגרבוני
סטרץ׳ שחורים בלבד, ועם 1800 דולר
ביד.
״יש לי עוד 1000 דולר מיותרים,״
הודיע לה ברקן ,״מה את מוכנה לעשות
למענם?״ אנה אפילו לא טרחה לענות
לו, והחלה מורידה את הגרבונים. יהודה
מיהר לעצור בעדה .״לא, אל תעשי את
זה!״ קרא ,״אם תורידי את הגרבונים,
יורידו לי את הסרט!״ הוא שאל אותה
אם תהיה מוכנה, תמורת סכום כזה,

לעבוד על אנשים. אחרי שהסכימה,
הוא חיבר מיקרופון קטן למיטפחת
שעל חזה החשוף, והיא ניגשה לעבודה.
לאנה פאנין לא היה צורן להתחשב
באף אחד בעניין הזה היא לא דאגה מה
יגידו ההורים, או מה יגיד בעלה,
אלכס.
אנה נולה במוסקווה. אביה הוא
היסטוריון ואמה מורה לצרפתית.
למרות שהאב אינו יהודי, החליטו
בני־הזוג, בזמן ״פתיחת השערים״
ב־ 2ז ,19 לעלות לישראל .״הם אהבו
את ישראל, ורצו לעזוב את רוסיה בכל
מיקרה,״ מספרת אנה ,״לגבי אבי, אני
חושבת שזו היתה הרפתקנות, לעלות
לארץ. שנתיים לפני כן נסעתי עם אמי
לפאריס. אז אישרו יציאה רק לחצאי

החזה £המדינה
**ץ לושת הזקנים שישבו על
ספסל בגן הציבורי נדהמו כאשר
ניגשה אליהם צעירה בלונדית יפה,
חשופת חזה, התיישבה לידם וביקשה
את עזרתם בפתרון תשבץ. הם היו
המומים, אף ניסו להתנהג כאילו
לפניהם תופעה רגילה לגמרי. כאשר
העירומה־למחצה הודתה להם והורתה
לכיוון המצלמה הנסתרת שצילמה את
הקטע, הם כעסו והודיעו שהם לא
מוכנים להשתתף בסרט. לא נותר
לצעירה אלא לחפש לעצמה קורבן
אחר, להדהים גם אותו, ולזכות, בסופו
של דבר, בשיתוף־פעולה מצירו.
הצעירה, אנה פאנין, ירושלמית בת
,21 שיצאה מן העניין ברווח של 2800
דולר, אינה חושבת כי היא עשתה
משהו מיוחד. הופעה בעירום היא מעין
טבע שני עבורה.
״אני חושבת שהבעות פגים ועיניים
הן יותר חשיפה מאשר להראות את
החזה,״ היא אומרת ,״מה זה חשוב איפה
מתפשטים, בנועייבה או בתל־אביב.
התפשטתי בעבר פעמים רבות בחוף
נועייבה, יחר עם ידידים ועם אנשים
זרים, שהתפשטו גם כן. הסתובבתי
עירומה על החוף, וזה בכלל לא הפריע
לי. הכל בסדר, כל זמן שהמישטרה לא
עוצרת אותי.״
מיקרופון במיטפהת
^ ראשון, בינתיים, שהציע לה
1 1כסף תמורת העירום הפוטוגני
שלה היה השחקן־בימאי־מפיק יהודה
ברקן, בזמן צילומי סירטו המתיחה
הגדולה, המוצג בימים אלה על מסכי
הקולנוע במקומות שונים בארץ.
אנה כהת־השיער, שהתקשטה אותו
יום בפיאה בלונדית, הגיעה לתל־אביב
כדי לבקר חברה. ברקן ניגש אליה
ברחוב, הזדהה, וסיפר לה שהוא עושה
מחקר על נכונות האשה הישראלית
להתפשט בפומבי, תמורת כסף,
בשטרות ירקרקים. תגובתה הראשונה
של אנה :״לא רוצה, אתה בטח עובד
עליי.״ היא ראתה את סרט־המתיחות
הקודם של ברקן, והכירה את
התרגילים שלו. אחרי שברקן שיכנע

48 _ 4

מישפחות. לאבי לא נתנו אישור,
מחשש שנברח ולא נחזור.״
אנה השתלטה מהר על השפה
העברית. בכלל, יש לה כישרון מיוחד
לשפות, והיא שולטת מלבד ברוסית,
גם באנגלית, בצרפתית ובאיטלקית.
את האחרונה למדה תיד כדי שהות של
שישה שבועות בלבד באיטליה.
בגיל ,16 בהיותה תלמידה בבית־ספר
תיכון ירושלמי, הכירה, בחברה
שבה נהגה לבלות, את אלכס, בן־גילה.
אחרי שניהלו רומן במשך חודשים
אחרים, החליטו לגור ביחד. הוריה לא
גילו כל התנגדות .״הם בכלל לא
ליברלים באופיים,״ מסבירה אנה ,״אבל
בכל הקשור אליי, הם חושבים שאני
צריכה לעשות מה שאני רוצה. חשוב
להם רק שאהיה מאושרת.״
כעבור שנה עברו לרחובות, שם
מתגוררים הוריו של אלכס, ושכרו
לעצמם חדר .״בעל־הבית היה שואל
אותנו כל הזמן נו, מתי מתחתנים,״
מספרת אנה ,״אני חושבת שהעובדה
שלא היינו נשואים הפריעה לו.״

גאמגות מרצון

* ץ ה שזירז את המחשבות על
*/חתונה היה צו־הגיוס שקיבל
אלכס. היה לו פרופיל גבוה, והם קיוו
שעקב היותו נשוי, לא יישלח למקום
מרוחק, והם יוכלו להמשיך לחיות יחד
כמו קודם. הוריהם חתמו שהם מרשים
להם להתחתן.
כאשר הגיעה לתיכון הרחובותי,
כרי להירשם לכיתה השביעית, נאמר
לה במזכירות שלא יכולים לקבל
אותה, בגלל היותה נשואה .״אחרי
הסירוב הזה נכנס המנהל, והזמין אותי
לחדרו,״ מספרת אנה ,״הוא דווקא
הסכים לקבל אותי לבית־הספר. אמר
שהחיים הפרטיים שלי לא משנים שום
רכר בכל הקשור ללימודים. אבל אני
כבר החלטתי לוותר על הרעיון, בגלל
התגובה במזכירות. חוץ מזה, הוא דיבר
איתי כאילו שהוא עושה לי טובה
גדולה. מה הם פחדו כל־כך, שאקלקל
להם את הבנות? ככה זה נשמע, כאשר
מצהירים ש,נשים נשואות לא לומדות

-דון סר־ג׳יו קזרליאונה

* 111ך ן 1ך [ שלא כמינהגה, בחוף אילת, למשל,
11 #11 התאפקה אנה ולא התפשטה על חוף
ימה של תל־אביב (למעלה) .היא רק ישבה, נהנתה,

בגימנסיה׳ .הלכתי ישר לתיכון אחר,
אקסטרני״.
היא עשתה את בחינות־הבגרות,
ובני־הזוג חזרו לירושלים, מפני ששם
נמצאים כל חבריהם. אלכס הוא
סטודנט למוסיקה, העובד בכל מיני
עבודות מזדמנות, ואנה לומרת
פילוסופיה של מדעי־הטבע באוניבר סיטה.
בשעות
הערב היא עובדת כמארחת
גדול.
בית־מלון של במיסעדה
בשימלת־ערב שחורה ארלשה ובנעלי-
עקב היא ניצבת בפתה, מקדמת בחיוך
את הבאים, לוקחת את מעיליהם,
מושיבה אותם ,,טוזגת להם מים קרים
ואומרת ״תיהנו״ ו״בתיאבון״.
׳לפעמים הקליינטים מנסים להת חיל
איתה. מחמיאים לה ושואלים אם
אפשר להזמינה לארוחת ערב, היא
עונה להם ״אני נשואה,״ וסוגרת עניין.
נכון לעכשיו, היא נאמנה לבעלה,
האם בעלה קנאי? היא אינה יודעת.
איך הוא יגיב אם תספר לו שהכירה
מישהו שמוצא־חן בעיניה ו...י ״טוב,״
היא אומרת ״אני מקווה שלא אהיה
כל־כך טיפשה כדי לברר מה תהיה
התגובה שלו. אני חושבת שהייתי
שומרת את זה לעצמי. אם זה יקרה לו,
אני מקווה שגם הוא ישמור זאת
לעצמו. הוא חתיך, יפה־תואר, ובחורות
מחזרות אחריו. אבל אני לא דואגת״.
יש לה עיניים חומות, יפות, שפתיים

השתזפה. אפילו לא שיחקה במטקות. וכשעקב
תנועה לא מחושבת נחשף שד, לא התרגשה. לעומת
זאת, הקהל כן התרגש ועמד פעור פה ממולה.

מלאות, שאוהבים לתארן כ״חוש־ניות״
,גוף חטוב, גובה 1.65 מטר.
שיערה שהיה עד לפני ימים אחדים
ארוך ושופע, נהרס בידיו של ספר
ירושלמי ירוע, שקצץ בו ללא רחמים
מכל הכיוונים. אמרו לה עליו שהוא
גאון, וזה מה שקרה .״מילא, השיער
יגדל,״ היא אומרת ולא נשמעת עצובה
מדי.
בלי מעצורים

^ נה אוהבת מאוד ממתקים, בעי-
\ £ק ר שוקולד, ומרשה לעצמה כל
מה שמתחשק לה, כולל שלוש כפיות
סוכר בתה. בזכות האנרגיה הרבה שהיא
מוציאה, בלימודי הבאלט הקלאסי
ובכלל, אין היא משמינה .״אני מכורה
לתה,״ היא מגלה ,״לא יכולה בלי עשר
כוסות ביום, לא מסוגלת ללמוד בלי
זה.״ יש בה מתח פנימי, אבל היא יודעת
להרגיע את עצמה. תוך כדי הנאה
מהדברים הקטנים בחיים, כמו מוסיקה,
אוויר צח ופרחים, היא גם מעשנת
חפיסה ביום.
היא לא טרחה לשנות את שם־
מישפחתה עם נישואיה, ופאנין הוא
שמה מהבית .״אני אוהבת את השם
שלי,״ היא מסבירה ,״ברוסיה, אשה
נשואה לא חייבת להחליף את שמה.
לאלכס זה לא מפריע. כשיהיו לנו

ילדים, מתי־שהוא בשנים הקרובות, הם
ייקראו, כמובן, על שמו.״
בשבוע שעבר התקשר אליה יהודה
ברקן והזמינה למישרדו. הוא אהב את
הקטע שלה בהמתיחה הגדולה, ויש
לו תפקיד עבורה גם בסירטו החדש,
קומפוט נעליים, קומדיה בסיגנון־
האמריקאי.
״גיליתי שלבחורה הזאת יש איכות
מדהימה על המסך,״ אומר ברקן ,״היא
מצטלמת נפלא, ומבחינת חשיפה, אין
לה בעיות. משוחררת אמיתית. היא
רואה את הדברים נכון, ולא חושבת
שיש לה סיבה להתבייש בגוף היפה
שלה. זה מאוד נוח לעבוד עם שחקנית
ללא מעצורים. אני זוכר את הבעיות
שהיו בהסרטת מלכת הכביש, בסצינת
העירום עם גילה אלמגור. לי, וגם
לגילה. לקח לה שעה שלמה להירגע,
עד שיכלו לצלם, לא לפני שסילקו מן
החדר את כל אנשי הצוות, פרט
לבימאי, התאורן והצלם.״

(המשך מעמוד )41
לא בהכרח. אבל אם אעשה פעם
סרט באיטליה, לא אוכל לעשות היה
היה פעם באיטליה, לכל היותר
אעשה משהו כמו יהיה פעם
באיטליה.
• בחירתו של רו ברט דה־ נירו
לתפקיד של אדם, במיקרה זה
גאנגסטר יהודי, שהאלימות פורצת
אצלו בהפתעה ומגיעה לעצמה
אדירה, מובנת למדי, כי הוא הרי
הופיע כבר בתפקידים מן הסוג
הזה. אב ל מפתיע לר או ת אותו
בשתי סצינות בעלות העזה מינית
שכמותה לאר או אי־פעם בסרטי ם
בהם השתתף.
אני חייב לומר שאני מעריך מאוד
את דה־נירו ואינני חושב שהוא פיקפק
לפני שתי הסצינות הללו ושאל את
עצמו האם יעשה אותן או לאו. לדעתי,
הוא הבין שזה חלק בלתי נפרד מן
הדמות שהוא מגלם וכך בריוק היא
היתה מתנהגת.
למען האמת, לא אני ולא דה־נירו
ראינו בסצינות הללו משהו חריג
ואסביר מדוע. בסצינה הראשונה,
מדובר כנימפומנית, שהיא בעיניי
הדמות היחידה שמצטיירת תחילה
כדמות שלילית ובמשך הזמן הולכת
ומתבגרת מבחינה נפשית עד שהיא
הופכת תדמיתה לחיובית ונבונה. אני
חייב להדגיש שמדובר כאן בחיוב
ושלילה לא מנקודת־מבט מוסרית
אבסולוטית, אלא מנקודת־ההשקפה
של הסיפור עצמו. כאשר דה־נירו פוגש
אותה בפעם הראשונה, הוא כבר
שמאחוריו׳ מעשי רצח גנגסטר ואלימות לרוב, הוא, יחד עם חבריו,
בעיצומו של שוד שהיא עצמה
איפשרה, והדרך היחידה שאדם כמוהו
יכול להשתמש בה כדי להשתיק את
צעקותיה, הוא לספק לה בדיוק מה
שהיא רוצה. בעיניי, סצינה כזאת היא
פחות אלימה או חריגה מסצינה שבה
דה־נירו רוצח, למשל.
אשר לסצינת האונס במכונית —

מחשבותיו, כאשר היא מתגרה בו
בנשיקה קטנה. ברגע זה הוא מאבר את
השליטה על עצמו ומעל הכל, הוא
תופס שזו ההזדמנות האחרונה שלו
לזכות בדבר היקר לו בחיים, באשה זו,
גם אם זה צריך להיעשות בכוח.
• במסיבת־העיתונאים שערכת,
א חרי הצגת הסרט, קמה עיתונאית
א מרי ק אי ת וטענה שסצינות אלה
עשויות לעורר את חמתן של
הפמיניסטיות בעולם. מה דעתך?
לדעתי, אותה העיתונאית עצמה
אולי זועמת על הסצינות הללו משום
שהיא נפגעה אישית, אבל אל לה
להשליך את תגובותיה על קהל שלם.
למען האמת, כאשר שמעתי את
השאלה, כמעט התעורר בי החשק
להכריז על עצמי כעל שוביניסט גברי,
עד כדי כך נראתה לי שאלה זו
מגמתית.
• לעומת טענת הא מרי ק אי ם
שהסרט שלך ארו ך מדי, יש טענות
נגדיות שהסרט אולי קצר מדי,
וחלקים רבים, שהיו מספקים יו תר
ביסוס לדמויות שבסרט, נותרו על
ריצפת חדר העריכה.
יש משהו מן האמת בגירסה הזאת1.
נכוו שהעריכה הראשונית שלי היתה !
ארבע שעות וחצי׳,ואילו היו שואלים
אותי, הייתי עדיין אומר שאני מעדיף
את הגירסה הזאת. אבל אני עצמי
קיצרתי את הסרט לאורכו הנוכחי, ואני
שומר את החלקים שחתכתי, כדי
לשלב אותם אחר־כך בתוך גירסה
לטלוויזיה. בכל מיקרה, השמועות
כאילו יש חומר ליותר משש שעות
שידור בטלוויזיה, מוגזמות מאור.
• האם אינך חושש שאורך כזה
יבריח את הקהל מן הקולנוע חזרה
למכ שירי הטלוויזיה׳
להיפך. הרושם שלי הוא שהצופים
היום אוהבים סרטים ארוכים, שמהווים
אירוע בזכות עצמו. בסופו של דבר,
הטלוויזיה הרגילה אותם למנות קצו בות
וקצרות בנות שעה כל אחת, של

ברקן אומר שאם אנה׳תצליח גם
בסירטו השני, יש לה עתיד בסרטים. מי
יודע, אולי הוא עוד יגלה שחקנית
חדשה, כפי שגילה בזמנו את קרולין
לנגפורד. אנה עצמה אינה יודעת,
בינתיים, אם היא רוצה להיות שחקנית.
״זאת אפשרות,״ היא אומרת ,״אני עוד
לא יודעת מה אני רוצה.״ בגילה מותר

נעמי רון

בימאי ליאונה(עם כתבת פיינרו)
הצופים אוהבי ם סר טי ם ארוכי ם

ה 1ך 1ה אנה, בנעליים צבאיות, חול *
111
! ! 1111/1 11 /צה צבאית, כובע צבאי וי שנן
חשוף, מתקנת ג׳יפ בצילומי ני סיון לטירטו החדש של

יהודה ברקן, קומפו ט נעליים. ברקן מתפעל מהפתי חות,
חוסר״המעצורים וטבעיותה של אנה. גם בסיר-
טו של זאב רווח, ספר נשים, חשפה אנה את שדיה.

בעיניי, אין זו סצינת אונס כלל. אם
כבר, זו זעקת אהבה ויאוש. מדובר
כגנגסטר קשוח שחשף את עצמו
לראשונה, על כל חולשתו, בפני האשה
שהוא אהב מאז ילדותו. הוא מתוודה
בפניה לראשונה, בסצינת אהבה גרנ דיוזית,
שהיא הדבר היקר שלו בחיים.
לכבודה הוא שוכר מיסעדת־פאר ענ קית
על חוף־הים, הוא עורך לכבודה
את כל השולחנות, ומדליק את כל
האורות, מגייס את כל הצוות, מזמין
תיזמורת שלמה. כל זה לשני אנשים
בלבד, והוא מגלה לה את אהבתו בפעם
הראשונה, וזה קשה לו מנשוא,
בהתחשב באופיו הקשוח. ואז, לא זו
בלבד שהוא נידחה, אלא שהאשה
שהוא אוהב מודיעה לו שהיא עומדת
לנסוע להוליווד ולנתק עימו את
הקשרים, בשל המרחק הפיסי שיהיה
ביניהם. הם נוסעים חזרה העירה
במכונית (שנהגה, דרך־אגב, הוא
המפיק ארנון מילצ׳ן) ,הוא מכונם בתוך

דברים סטנדארטיים, ולדעתי הקהל
היום התבגר, מסוגל לקלוט יותר
ומעוניין לקבל תיאורים מפורטים
מכפי שהיו בעבר.
• מה בקשר לתוכנית שהיתה
לך פעם לעשות גירסה משלך
ל,,כרמך?
דחיתי את התוכנית משום שהייתי
עסוק בסרט הזה. הרעיון המקורי שלי
היה לעשות א׳ת.ן זסרט כולו עם צוענים
של ממש, כאשר זמרים מעולים שרים
את התפקידים בפס־הקול, אבל ה צוענים
משחקים את התפקידים מול
המצלמה, משהו שיכול אולי להזכיר
את כר מן גיונס של פרמינג׳ר. אבל
בינתיים יש כבר מספיק גירסות של
כרמן בשוק. תוכניות אחרות לעתיד
לבוא עדיין אין לי.
• בן כמה אתה היום׳ השמו עות
מדברו ת על כל מיני גילי ם
וישנם הטוענים שעברת את גיל .60
אני יליד ,1929 כלומר אני בן .55

״ ל מג הבש לו ם
נ מו במלחמה !

״אני האחרון שיכולתי לזלזל
בחשיבותו הצבאית של חצי
האי סיני. עם זאת הייתי מוכן
לשלם מחיר גבוה תמורת
השלום -כי אין נוכל להביט
בפני חיילינו ולשלוח אותם אל
שדה הקרב אם לא נשכנע
אותם קוד ם שמיצינו את כל
הדרכים המדיניות שנפתחו
בפנינו לאחר ביקור סאדאת
בי שר אל!״
(עזר ויצמן ״הקרב על השלום״).
ב־ 1978נ ערן משא ומתן לשלום
ולהסדרי ם צבאיים בין י שראל
ומצרים. רבים לא תלו ב כן
תקות רבות. עזר ויצמן, שר
הבטחון של מדינת י שר אל,
״הנץ הידוע״ שהוכיח את עצמו
כמפקד חיל האויר וכראש
אג״ם, היה האיש שדחף ללא
ליאות ואף קירב את הצדדים
כדי להגיע להסכם שלום, מ תון
אמונה שלמה כי ״השלום הוא
הבטחון הטוב ביו תר למדינת
י שר אל!״.

התמעה

לאהדנתלאנ מי ה

הגבוהה ביותר, ומופיע בתיקים חשד
בים ומעניינים, מיצה את עצמו. אין לו
יותר לאן לשאוף ולאן להתקדם. בראש
הפירמידה יש מקום אחד — פרקליט־מחוז.
והתחרות על תפקיד זה היא
נואשת.

איו נייז

ואיו סיכוי

^ ם המינויים החדשים הם
מ י 1תוצאה של פרוטקציה ולחצים
— אני בעד השיטה זאת!״ אמרה בחיוך
פרקליטה תל־אביבית. ואומנם, ש לושת
המינויים האחרונים מתוך
הפרקליטות הם מינויים מוצלחים.

במיסדרון הזה, מתחככים איש ברעהו
מדי יום ועובדים בתנאי־לחץ ועצבנות.
קירבה פיסית זו מביאה לאווירה של
קינאה, תחרות וצרות־עין. תככים
ולחישות הם ענייו של יום ביומו
בפרקליטות.

מינויה של שרה סירוטה, פרקליטת
מחוז־המרכז, כשופטת מחוזית, ומינויין
של ר״ר דרורה פילפל ושל דבורה
ברלינר לשופטות־שלום, נתקבלו ב הסכמה
ובשימחה בפרקליטות.
פרקליטות תל־אביב ופרקליטות־

אבל במועדים קבועים מתגברות
הלחישות לקולות־רעם. במועדי בחי רות
ללישכת עורכי״הדץ מגיעים
התככים לשיאם, וכך גם קורה בכל
עונת מינויים לשפיטה.
משאת־נפשם של כל פרקליט

^ יציאה מהפרקליטות אל
ו 1מישרד עורו־הדין הפרטי היא
סיכון גדול, ואיננה קורצת לפרק ליטים.
הצורך להתמודד עם בעיות
כלכליות, עם לקוחות ועם מזכירות
ופקידים מפחיד מאוד פרקליט
שהתרגל למנגנון האדיר של המדינה
ולמשכורת החודשית בבנק. לכן
יוצאים מהפרקליטות בררך־כלל רק
אנשים צעירים, שעוד לא השקיעו
שנים רבות בעבודה וטרם התקדמו
לעמדה בכירה. מי שהצליח ועלה
בדרגה, נשאר בפרקליטות ובמשך
השנים מתחיל להיות מתוסכל.
״אני כבר לא יודע מה לעשות.
מישרד פרטי אין לי כוח לפתוח, ללכת
לעבוד אצל עורך־דין כשכיר לא נראה
לי, ולהתמנות כפרקליטת־מחוז — אין
לי סיכוי. אז מה הפיתרון?״ אומרים מדי
פעם פרקליטות ופרקליטים שהגיעו
לשיא יכולתם בפרקליטות. הדרך
היחידה הפתוחה לפרקליטים, שהיא גם
מכובדת, וגם מתאימה לכישוריהם, היא
השפיטה. אולם הדרך לכס־המישפט
רצופה קשיים רבים. התקן לשופטים
הוא מוגבל, ועל המקומות הפנויים
מתחרים עורכי־דין פרטיים ופרק ליטים
רבים.
״הגשתי את המועמדות שלי לפני
כמה שנים, קראו לי לוועדת־ראיון,
ומאז לא שמעתי כלום על כל העסק,״
אמרה לי פרקליטה ותיקה. אחרת
התלוננה כי איננה מגישה כלל את
מועמדותה, מכיוון שהיא יודעת שלמי
שאין קשרים או גב של המיפלגה
המתאימה אין כל סיכוי, והוא מבזבז את
זמנו.
חלק גדול מוותיקי הפרקליטות
באים היום לעבודתם בחוסר־רצון
מוחלט. הם משועממים ועושים את
עבודתם בשיגרה וללא כל חשק. חלק
גדול מהם הגישו בקשה להתמנות
כשופטים.
הפרקליטים היחידים אשר יכולים
להיות כמעט בטוחים במינוי

שופטת־מחוזית סירוטה
..תראו איך שופכים את דמה״
לשפיטה, הם פרקליטי־המחוז. הנוהג
והמסורת מזה שנים הוא כי פרקליט־מחוז
מתמנה לשופט־מחוזי אחרי שנות
שירות רבות וטובות.
כך מונתה ויקטוריה אוסטרובסקי־כהן
כשופטת מחוזית, אחרי שכיהנה
כפרקליטה מחוז־המרכז ופרקליטת
מחוז תל־אביב. גם יעקב קדמי, שהיה

פרקליט מחוז תל-אביב, מונה לשופט
מחוזי.
על כן היה תמיד ברור שגם שרה
מחוז־המרכז, פרקליטת סירוטה,
תתמנה יום אחד לשופטת־מחוזית.
״תראו איך שופכים את דמה״ אמרו
פרקליטים שעבדו איתה, כאשר בעונת
הבחירות האחרונה ללישכת עורכי־הדין
הופצה שמועה, שהובטחה
לסירוטה מישרת שופטת על תמיכתה
ברשימתו של מנחם ברגר, סיעת
המיקצוע החופשי. מאז, במשך
חודשים, הילכו שמועות עקשניות
במיזנון בית־המשפט כי סירוטה מונתה
כשופטת, השמועות הוכחשו על ידה
תמיד, ופעם אפילו התלוננה ואמרה:
״איך אפשר למנות אותי, אם מעולם
לא היגשתי את מועמדותי לשופטת?״

אם ארה..מינו״ם שר כהטקציה
ולחץ״ 3 -דא שימשיכו בזה
המרכז לענינים פליליים שוכנות
במיסדרון ארוך אחד, בשורת חדרים
קטנים, בקומה הרביעית מעל לבית־מישפט
השלום. עשרות פרקליטות, מצטופפים ומתמחים
פרקליטים

ופרקליטה הוא להגיע לשפיטה.
מבחינה מסויימת, הצלחה בפרקליטות
מביאה את הפרקליט למילכוד. פרק ליט
שעבד שנים ארוכות בפרקליטות,
הצליח להגיע לדרגה ולמשכורת

שופטת־שלום פילפל
מספרד -ישר ללישכת הנשיא

אוזן ק שג ת
וראש פתוח

בל, כפי שהכל ידעו, זה רק
עניין של זמן. סירוטה היא פרק־ליטת־מחוז
מזה תשע שנים. בזמן זה
הספיקה לעשות הרבה דברים חשובים.
היא היתה חברה בוועדת איתן, שחקרה
את אלימות אנשי־מישטרה, היא ניהלה
בצורה ידידותית ויעילה את פרק־ליטות־המרכז,
והופיעה בעצמה ב הצלחה
ניכרת בכמה מהמישפטים
החשובים של השנים האחרונות.
שרה סירוטה, ילידת רומניה,
מתקרבת לגיל חמישים, אך עדיין
מסמיקה כנערה לשמע מחמאה. היא
אשה נאה, בלונדית האוספת את שערה
לקוקו מתפרע.
בנערותה רצתה ללמוד רפואה, אך
בגלל התנגדות הוריה הלכה ללמוד
מישפטים באוניברסיטה בירושלים.
היא היתה תלמידה ביישנית, דתית
ושקטה.
אבל כישרונה ניכר כבר אז. מעולם
לא עבדה בשום מקום אחר מלבד
הפרקליטות, והופיעה במאות מיש־.
פטים. בשנת 1975 מונתה כפרקליטת־מחוז־המרכז.
סירוטה
נשואה למנהל בית־ספר
(המשך בעמוד ) 54

70 גו 77/׳
777 7
73״ץ7/

עשיתם פעם חשבון כמה ארטיקים אוכלים
הילדים שלכם ליום? לשבוע? לחודש?
תתיישבו עם נייר ועיפרון, תעשו את
החשבון ותיכף תבינו למה אף פעם לא תגיעו

לדירה חדשה או לאוטו חדש. אגב, ארטיק
ממוצע עולה כ־ 70 שקל. אז תתחילו להכפיל.
אני עשיתי את החשבון ונחרדתי. ואז,
כמובן, מייד חיפשתי סיבות טובות כדי לאסור
את המשך קניית השלגונים למיניהם. ההמצאה
הראשונה שעלתה לי בראש היא שזה בטח לא
בריא. אבל הילד שלי לא פרייאר והוא ביקש
הוכחות. החלטתי שזה רעיון נפלא לנסות
ולגלות (בשבילי ובשבילכם) מה מכיל כל
שלגון.
פניתי לטנא נוגה ומהם קיבלתי את
הפרטים הבאים על השלגון החדש החתול
שמיל (אבל המרכיבים הם דומים מאוד בכל
השלגונים ורק הטעמים משתנים) .ובכן, כל
שלגון מכיל חלב משוחזר, סוכר, שמן צמחי,
אבקת־חלב, גלוקוזה, מייצבים וחומרי טעם
וריח. באבקת החלב יש ריכוז גבוה במיוחד של
חלבון חלב ולכן יש בו הרבה קלציום ופוספט.
השלגונים מועשרים בוויטמינים למיניהם
ותכולת החלב בו היא כמו חצי כוס חלב.
שאלתי חבר רופא על כל המרכיבים של
השלגון והוא אמר ״יופי, שיאכלו כמה שהם
רוצים.״
עם האינפורמציה הזאת, לדירה חדשה אני
כנראה לא אגיע, אבל אני לפחות יודעת שחוץ
מההנאה שבליקוק הם מקבלים דברים חשובים.
הרגעתי אתכם?

ו 7שגוו -
ב לי
פו ליטיקה
בבטשה!
זוכרים איך התחלנו ללמוד חשבון? קודם
למדנו ש־ ,2+2=4אחר כך עברנו ל־7=21א.3
כשידענו את זה, הלכנו קדימה ולמדנו ש־246
כפול 132 הם .32.472 והמשכנו הלאה והלאה
לתרגילים מסובכים מאוד. הבעיה היתה, כמובן,
אם פיתאום התלמיד הטוב חלה. שבוע מחלה
בבית היה מחרבן את כל ההבנה בחשבון. כי
בחשבון אתה צריך ללכת צעד אחרי צעד,
אחרת מפסיקים להבין הכל.
אותו הדבר קורה בפוליטיקה הישראלית.
כל יום אני קוראת שלושה עיתונים: עיתון
בוקר, עיתון צהריים ועיתון ערב (שאת
שלושתם, אגב, אני קונה ב־ 8וחצי בבוקר) .שש
פעמים ביום אני שומעת חדשות, וכמובן כל
ערב אני מתייצבת מול הטלוויזיה וצופה במבט
לחדשות. ובאמת, אני די מעודכנת במה שקורה
כאן. ברור לי מה הולך במערך. אני עוקבת
אחרי אבא אבן שפרס עשה לו שטוזה רצינית.
אני יודעת שמי שחשב שיוסי ביילין יקבל
מקום ריאלי ברשימה, אכל אותה. אני די
בקיאה בקרבות ש׳ בש׳ (שמיר בשרון) .עקבתי
בדריכות אחרי משיכת החבל של מודעי מול
השרירים של דוד לוי. עקבתי בחרדה אחרי
פרשת גאולה״רפול, בעניין יתחתנו או לא
יתחתנו, ואפילו יכולתי להבין את התסבוכת
האיומה של המיפלגות הדתיות, כלומר אגודה
שממנה יצאו ש״ס וחי ומצד שני המפד״ל בעלת
שלוש הסיעות: למיפנה, צעירים, ליכוד
ותמורה(וזה מבלי להזכיר את האשה הדתית).
טוב, לא אלאה אתכם בפרטים, רק רציתי
שתדעו שבאמת שלטתי בחומר. ואז, יום אחד
הגיע יום המחלה שלי בשעורי החשבון, בדמות
זוג חברים מחו״ל. הם נחתו בארץ בשעות
הבוקר המוקדמות ומכיוון שנסעתי לנמל־התעופה,
לקחת אותם, לא קניתי את העיתונים.
עבר כל היום והגיע הערב, ושוב בגללם
הפסדתי את מבט לחדשות. למחרת, כאילו לא
קרה כלום, ניסיתי להשתלב מחדש ברזי
הפוליטיקה הישראלית. אבל היה כבר מאוחר
מדי. העיתונים סיפרו דברים שהיו כבר שני
מהלכים קדימה. כל הזמן אני מנסה להשיג את
החומר החסר. אבל זה לגמרי לא פשוט. כל פעם
שאני מנסה להגיד משהו, מסתכלים עלי בעין
עקומה ושואלים ״תגידי את לא קוראת
עיתונים?״ ועכשיו אני נוסעת לשבועיים׳ לחו״ל
ודווקא לארצות שבהן אי־אפשר להשיג עיתון
ישראלי.
לכן, הנה הודעתי הסופית והאחרונה לכל
ידידיי, חבריי והבאים איתי במגע חברתי.
מהיום ועד ל־ 24.7,84 אני אדבר רק על בישול,
וילונות, טאפטים, עד איזה גיל ילדים פולטים
אוכל וכמה הבעל מרוויח. סטייל מטומטמת
למופת. בן־אדם שהפסיד יום אחד של קריאת
עיתונים מגיע לו שישלם את החשבון. אז
להשתמע אחרי הבחירות.

שימו רב!
לפני כמה שנים קיבלתי את תעודת
העיתונאי שלי. כתוב עליה ״מדינת ישראל״
ויש תמונה שלי ויש חותמת ואפילו חתימה של
אדון אחד מרדכי דולינסקי ויש גם סמל עם
מנורה. תעודה אמיתית אשכרה.
מאוד שמחתי והראיתי את התעודה לבעלי.
הוא אמר ״יופי!״ ועשה פרצוף כאילו הראיתי לו
תעודת מיסכן. הכנסתי את התעודה עמוק
עמוק לתוך הארנק שלי ושכחתי מכל העניין.
אמרו לי שהתעודה תעזור לי להיכנס למקומות
שלאנשים נורמאלים לא נותנים להיכנס וגם
אמרו לי שאפשר ללכת לבקר במוסיאונים
בחינם.
מאותו היום שהכנסתי את התעודה לתוך

הארנק לא היה לי צורך בה. לא קרה שלא רצו
להכניס אותי לאיזה מקום(זה מפני שאני עושה .
רושם טוב מאוד בפגישה ראשונה) ובמוסיאון
עוד לא יצא לי לבקר מאז, בישראל. פעם אחת,
בלונדון, הלכתי למוסיאון עם חברה שלי
ועשיתי תוכניות לשלוף את התעודה בכניסה
ולחסוך לעצמי איזה שטרלינג או שניים. אבל
הבריטים האלה אין להם שום כבוד לתעודה
ישראלית ואף אחד לא ביקש ממני להראות
אותה וגם לא ביקשו כסף, המנוולים.
למה אני מספרת לכם את כל זה? נו,
שאלתם? יופי! אז בשבוע שעבר חברה שלי
הלכה להירשם לאיזו בריכת שחיה(היא מאלה
שאוהבים לשחות כל בוקר מרצונם החופשי).
האיש שאל אותה מה שמה ומה מיקצועה.
כשאמרה שהיא עיתונאית הוא אמר שמגיע לה
* 25 הנחה. היא קצת התעלפה, אמרה תודה
ושילמה רק 75 אחוז.
תיראו איזה טוב לב יש לי. הקטע הזה נכתב
ממש בשבילכם, בלי שום טובת־הנאה בשבילי.
אותי גם ב־ 300 אחוז הנחה לא יכניסו למים
הקרים של הבריכות. דרך אגב, אני מציעה גם
לבעלי מיקצועות אחרים להגיר את המיקצוע
לאיש שלוקח כסף. אולי זה יעבוד.

אחד הדברים שתמיד אני מרגישה שחסר לי
מהם — זה עונשים. כמה פעמים כבר אפשר
להעניש ב״לא תיראה טלוויזיה,״ או ״לא תקבל
דמי כיס?״ כמה פעמים אפשר לאסור הליכה
לחברים (שזה עונש לאמהות) וכמה פעמים
אפשר להגיד ״תשכח מהג׳ימס בונד החדש?״
לכן אני תמיד בחיפוש אחרי עונש חדש,
מעניין ומרתיע ככל האפשר. לפני כחודש
מצאתי עונש ממש על רמה. בהתקף בלתי־רגיל
של זעם הורדתי מקיר חדר־הילדים את כל
התמונות של המיפלצות שהיו תלויות שם.
דיוויד בואי, מייקל ג׳קסוו, רוד סטיוארט

ואחרים, שכל אחד מהם היה מיוצג על הקיר
בארבע־חמש פוזות מבחילות שונות.
מאז הקיר בחדר־הילדים לא רק ריק, אלא
גם מאוד מכוער בגלל שאריות הסלוטייפ
שבעבר החזיק את הגיבורים זקופים על הקיר.
כל הזמן עשיתי תוכניות מה לעשות בקיר הזה,
עד שפיתאום ראיתי רעיון נפלא שמישהו אחר
המציא והנה הוא לפניכם. י
כל מה שצריך זה חתיכת בד גדולה(אפילו
סדין ישן) ועוד כמה חתיכות בד יותר קטנות
אבל מכל סוג וצבע אפשריים. את חתיכות הבר
הקטנות תופרים משלושה צדדים לחתיכת הבד

תי קוני
עונ ש

חצו!
חצו! חצו!
זה לא שיש לי הצתה מאוחרת. זה פשוט
מפני שאין לי זמן לקרוא ספרים, מרוב שאני
בל הזמן קוראת על שוסטק ועל מודעי ומה
אמר ציץ׳ לשרה דורון. אז בגלל הבחירות
והאירועים הסובבים אותן, רק עכשיו גמרתי
לקרוא את המתופפת הקטנה, ספרו של ג׳ון
לה קארה.
כל מה שיש לי להגיד על הספר הזה מסתכם

ב: רוצו ותקנו, או רוצו ותגנבו, או רוצו ותשאלו
ממישהו.
אם אומר לכם שבזמן קריאת הספר לא
איכפת בכלל שאין אוכל בבית, שהילדים
מוזנחים, שהריצפה מלוכלכת ושהפוליטיקה
הישראלית זה שיעמום אחד גדול — זה יספיק
לכם.

הגדולה וככה נוצרים כיסים שאפשר לאחסן
בהם החל מפיז׳מה ועד למחברות, ספרים,
צבעים, מיספריים, מישחקים ואפילו סודות.
עכשיו הסדין שלנו פרוש אחר כבוד על
ריצפת הסאלון, ואנחנו כולנו נמצאים באמצע י
תהליך העבודה. תוך זמן קצר (בלי נדר) יהיה

לנו בחדר־הילד־ם קיר יפה ושימושי.
הנה נתתי לכם גם הצעה לעונש וגם הצעה
לתיקונו.

׳למר בתל-אכיג
כמו שגרים כמנהטן.
זה מוז שרציתי תמיד/
״אחרי שהילדים גדלו, והבית הפרטי הפך גדול מדי ־ הבנו, בעלי ואני, שהגיע
הזמן לשנות את צורת המגורים. היתה זאת הזדמנות פז להגשים חלום ישן :
לגור בתל-אביב כמו שגרים בניו-יורק
הדירה החדשה שלנו במגדל דיזנגוף נמצאת 29 קומות מעל לב דיזנגוף -ויש
בה כל מה שצריך: שקט ובידוד מוחלט מהמולת הכרך, שטיחים מקיר לקיר,
מיזוג אויר דירתי, מערכת טלויזי ה במעגל סגור, ריצוף קרמיקה במטבח
ובשירותים ...בקיצור, הכל.
כל פרט בבנין תוכנן לנוחות מושלמת, בסגנון חוצלארץ: סולריום למנוחה
ושיזוף, בריכת שחיה, אולם כניסה עם שומר וחניון לרכב...
וכדי להיות בלב העיר צריך רק לקחת אחת מ־ 4המעליות המהירות אל
מרכז הקניות המודרני בישראל.
מגדל דיזנגוף. תמיד רציתי לגור כך״.

ארזלבע״ב!
מקבוצת

שי מן עו בדי ם

הקבלן הנ7מג:1/

ססו ל ל בונ ה ב 1/״

אזווים ם

חברת בזין ע יסוד איתן

מגדלדימגוף1^.

ח ט 1ץ

2442

מאת
אביגיל ינאי
מאוזן:
) 1ענק אגדי; )5קבוץ בבקעת
הירדן; ) 10 קידומת סקוטית; ) 11
מאכל שטעמו כחפצכם; ) 13
אמונה; ) 14 שניים; ) 15 קומפו זיטור
פורה ( 20 צאצאים 16
משוררת ישראלית; ) 18 לא
לגמרי מבושל; )20 עש; )21 עץ
״לחם הקוף״; )22 ניצוץ; )24 כר;
)25 טרי, רענן; )26 מקום לידתה
של אבישג; )28 נמלטו; )30 יונה;
)31 הוזז ממקומו; )32 ניקב; )34
צמח ביצות רב שנתי; )35 גם׳זו
דרך לגבות כספים; )38 שאלתו
של פיארברג; )39 כזה הוא
התבור; )41 אישה של תמר; )42
חרפה; )43 אבי הגזע האפריקני;
)45 דיבורים; )47 שיירת אניות;
)48 שם כולל לפרקי תהלים
קי״ג — קי״ח; )50 שער, כרך;
)51 קולמוס; )52 בבואה; )54
רקוד קבוצתי אמנותי; )57
חיזורים; )61 מזון; )62 סוסיים
במדינות פרס ומדי; )64 בורא
עולם; )65 מרדות; )66 אסקופה;
)67 סופרת אמריקאית בסין
(ש״מ); )69 אין רע בלעדיו; )70
חרם, איסור; )72 באתי(ראיתי,
ניצחתי); )74 מרפא; )75 בעל
״היושבת בגנים״; )77 חלק
מצנור העיכול; )78 שרף נוקשה;
)81 כבד־פה; )83 פלא; )85 אות,
סימן; )86 גרגרי תבואה; )88
התואר של שליט תוניס; )89
סופרת בריטית (ש״מ)91 ;1
פרפרים ליליים קטנים; )93
תבלין; )95 עיר; )96 מידה,
שיעור; )98 אמצע (בהשאלה);
) 100 חיק; ) 102 נהר באיטליה;
) 103 יום הסטורי בנובמבר; ) 104
קוצים, עוקצים (במדבר ל״ג
נ״ה 105 מחזאי גרמני(ש״פ).

מאוגד:
) 1מייסד תיאטרון ״הבימה״; )2
פרי טיבטי; )3ביגמיסט תנכ״י
מוכר; )4חצי גלון; )6זכרון; )7
מחבר ״שמחת עניים״(ש״פ); )8
כלי עינויים; )9רעל; ) 12 בהם
— בנוסח שירי; ) 15 כלי נשיפה;
) 16 היה היה מלך — באיראן;
) 17 כתם; ) 19 אבנט; )20 מורח;
)21 הסגר; )23 בית; )24 מילת
תנאי; )26 אחת ממשפחות
״השומר״; )27 מפקד מחלקה•,

עממי, ויש להם שלושה ילדים. עורכי־הדין
יודעים כי אם יש להם טיעון
אנושי או מישפטי עבור נאשם, הם
תמיד ימצאו אוזן קשבת וראש פתוח
אצל פרקליטת מחוז־המרכז. היא
מעולם לא ניסתה למצות את ליטרת־הבשר
עבור המרינה. מופיעה כאשר היא
מאידך,
במישפט כתובעת, היא משוכנעת
בצידקתה, ובעקשנות מביאה ל הרשעה.
כך היה כאשר הגישה כתב-
אישום על שוחד נגד חבר־הכנסת
שמואל רכטמן מרחובות. הוא הורשע
ונידון למאסר.

טובים מאוד. אוכל הובא במיוחד
מבחוץ. היתה לי טלוויזיה וקראתי
עיתונים, והאמת היא שהמשכתי לנהל
את העסקים מהכלא. אחרי 14 חודשי״
מעצר נערך המישפט, ופסקו לי ארבע
שנות־מאסר, ונקנסתי ב־ 2.3מיליון
מרקים. אשתי-לשעבר עברה לגור ליד
הכלא, ודאגה לי יום־יום.
״אחרי 22 חודשים שוחררתי. יצאתי
בשעה 2אחרי־הצהריים. בחוץ חיכתה
לי אשתי־לשעבר עם זר־פרחים, וכן
המזכירה וצי של מכוניות עם
עיתונאים. זה היה אחרי ששילמתי
למעשה יותר ממיליון דולר, יותר ממה
שהשופט פסק. המשכתי בעבודה ״ ׳
כאילו לא קרה כלום.״
״היחסים בינך לבין אשתך חרגו
מהרגיל?״
״היחסים בין אשתי לשעבר וביני

ף מ שך

)29 חומר מינרלי; )30 מחבר
האנציקלופדיה לחלוצי היישוב;
)33 נגדע לפתע; )34 מתנה; )36 החזק הסולם

כפיר;
במוסיקה; )40 גבוה; )41 כלי
רתמה לבקר; )44 כרת ערלה; )46
בלל קמח במים; 017 נושא ביתו
עימדו; )49 בלע, אכל; )50
השמיד, כילה; )53 צפור שיר;
)54 אבטיפוס של הבורגנות
האמריקאית (ע״פ ספרו של
לואיססינקלח; )55 יום בספירת
העומר; )56 תפר; )58 יהיר; )59
ים בצפונה של אירופה)60 :

ארבה; )62 מדף; )63 חזר; )66
גויאנה ההולנדית הוא שם
המקום בעבה )68 רקוד רוסי;
)71 להשיג הון בעושק; )73
תכשיט; )76 מתנועע; )77
מקצוע בשטח הדפוס; )79 חבל
ארץ; )80 משפחה בחברון
העתיקה; )82 מרכז; )84 עקרות,
ריקנות; )85 עץ פרי; )87 נחלש;
)90 קו; )92 הוציא מן הסבר(ח); מכשיר מנגינה; )96

באתלטיקה; )97 שיח בר קוצני;
)99 ילוד אשה; ) 101 מילת
בקשה; ) 102 בקר זכר; ) 103 מדד.

קורסי ם
ספרות נשים ־ קוסמטיקה ־ פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות (אפילציה)

סלון ו מביי יו פי
תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול. צביעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה

הכנת כלות
מחירים עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 229388 ,226066 )4

תן טרמפ לחייל

(המשך מעמוד ) 51

(המשך מעמוד )47

ללאמדפקיס,
ללא חנופה

המכון הישראלי ל ספרו ת
נשים קוסמטיקה ופדיקור

דיאנה

— השופטות החדשות—

—זה רק ההתחלה —

שנו ת עבודתה כ-

^ תובעת יצא לה להופיע כמעט
בכל מישפטי הרצח־מתוך״רחמים שהיו
במדינה. היא סיגלה לעצמה ׳ טיעון
מישפטי מיוחד למיקרים אלה. למרות
שהבינה לנפשה המעונה של האם
שרצחה את בנה המפגר או את ילדה
חולה הסרטן, לא ויתרה על כך
שייענשו גם על־ידי המדינה. אולם
תמיד היה בטיעונה לעונש רחמים
ורגישות לסיבלו של הנאשם.
כנהוג, מונתה סירוטה לתפקיד
שופטת־מחוזית, תפקיד שאליו נכס פים
עורכי־דין רבים. פרקליטים שלא
הגיעו לדרגת פרקליט־מחוז, נושאים
את עיניהם למישרת שופט־שלום. שמונתה אחרי
עצמה, סירוטה כשופטת, התחילה לפעול כדי לעזור
לדבורה ברלינר, פרקליטה ממחוז אחר,
להתמנות כשופטת״שלום.
דבורה ברלינר, ילידת־הארץ, ב אמצע
שנות השלושים לחייה, היא
אשה צנועה ונחבאת אל הכלים. היא
אשה ללא מרפקים וללא חנופה. אין
איש בפרקליטות שאיננו מחבב ומכבד
אותה. לפני כחמש שנים הגישה בקשה
למינוי כשופטת־שלום, זומנה לוועדה
ומאז לא שמעה דבר על כך. היא לא
פעלה ולא לחצה, והשלימה עם
העובדה שבלי קשרים לא תתמנה.
פרקליטים המגישים בקשה ל התמנות
שופטים נוהגים לשמור זאת
בסוד. איש איננו אוהב את מבטי
הליגלוג והחמלה כאשר מתכנסת
ועדת־מינויים אחת ועוד אחת ושמו
איננו עולה. רק פרקליט צעיר ונמרץ
אחד, שהגיש את מועמדותו לפני זמן
לא רב פירסם את הדבר ברעש גדול.
הוא היה כל־כך בטוח כי ימונה הפעם,
שהזמין חברים לשתיה לכבוד מינויו.
כאשר התפרסמו, למחרת, שמות
המומלצים, לא היה שמו ביניהם.
סירוטה, שהכירה את דבורה ברליגר
וידעה על כישוריה, דיברה עם כמה
אנשים והפעילה את השדולה הדרושה.
תוך שלושה שבועות בחרה בה ועדת־המינויים.
ברלינר
איננה פנויה עדיין לעבור
לשפיטה, היא נמצאת בשלב ראשון של
אחד המישפטים המעניינים ביותר של
השנה. היא התובעת במישפטו של
שימעון חרמון, עורר־הדין התל־אביבי
הנאשם ברצח ידידתו, כרמלה בלאס.
היא צריכה להמשיך את המישפט עד
תומו, ורק אחר כך תוכל לעבור לכס־המישפט.
הראשונה
שתעבור מהפרקליטות
אל בית־המישפט היא ד״ר דרורה
פילפל מפרקליטות־המרכז. דרורה,
ילידת חיפה, עובדת רק שבע שנים
בפרקליטות. קודם עבדה כמה שנים
במישרד עורר־דיו פרטי, ועשתה את
הדוקטוראט במישפטים בגרמניה.
את פרידתה מהפרקליטות חמה
ד״ר פילפל בנסיעה לספרד וחזרה
ארצה ישר למועד ההשבעה אצל
נשיא־המדינה.
״אומרים ששמגר מטפל כעת
בענייני המינויים לשופטים, וכבר
רואים את ההבדל,״ אומרים מישפטנים
יודעי־דבר. ואם נשיא בית־המשפט
העליון, מאיר שמגר, מתעסק במינויים,
אפשר לישון בשקט.