גליון 2443 מתאריך 27 ביוני 1984

,עד שתגיעו
תהיה עוגה!״
״אני כבר לא נבהלת מאורחים
המודיעים לי בערב שהם מגיעים
בעוד חצי שעה ומצפים ממני לאירוח׳
מושלם.
הבעיה הזו, השבח לעלית, נפתרה.
איך שאני סוגרת את הטלפון אני
ניגשת לארון שם מחכות לי תמיד -
העוגות של עלית: עוגת שיש, עוגת
צימוקים, עוגת שוקולד או עוגה
אנגלית. אני צריכה רק לבחור.

ההוראות פשוטות וכתובות על
האריזה. מערבבים עם ! /כוס מים
ושתי ביצים(עוגה אנגלית) מכניסים
לתנור וכעבור כ־ 35 דקות יש עוגה
(ההצלחה שלה בטוחה) נפלאה !
מי אמר שמסובך לאפות עוגות
״סליחה רגע, האורחים כבר
מצלצלים בדלת...״

עוגה אנגלית־ כוללתבנית!

וימר י עק בסון ט מיר

מכחכים
סכנה לדמוקרטיה

חברי ברם־שלום מוחים על פסילת
הרשימה לשלום.
פסילתה של הרשימה המתקדמת לשלום
מהווה, לדעתנו, סכנה לדמוקרטיה. הזכות
הניתנת לעסקנים מיפלגתיים להחליט בנושא
חשוב זה לא מתיישבת. עם תפיסתנו את
הדמוקרטיה.
האיזון בין תנועת כן, הדוגלת בחוקי הגזע
נוסח נירנברג, לבין הרשימה, שחרטה על דיגלה
דו־קיום בין שני עמים ריבוניים במולדתם, הינו
פסול מיסודו ויש להוקיעו.
י־ אנו סבורים שכל אזרחי ישראל, הרוצים במישטר דמוקרטי ללא הבדל השקפה פוליטית
והשתייכות מיפלגתית, חייבים להצטרף לאותם
המגנים תופעות אלה.
קיבוץ כרם שלום, החלטת אסיפת חברים

אם ערביה ונכד מרוקאי
נדב, נכדו בן השנתיים של שימעון
פרס, יהיה כוכב שידורי-התעמולה
של המערך.
מה מוכנים הפוליטיקאים לשלם ערב־בחירות?
הכל. אפילו על פרטיותם הם מוכנים
לוותר.
שימעון פרס, כדי לתקן מעט את תדמיתו
המפוקפקת, גייס לשירות מיפלגתו את נכדו בן
השנתיים. מה המיוחד בזאטוט — יש לו מעלות
שאין לילדים אחרים בגילו? לא, אבל יש לו משהו
שאין לסבא שלו: אם מארוקאית.
לפוליטיקאי שהואשם בכר שהוא ממזר של
אם ערביה, נכד כזה הוא נכס אלקטורלי אדיר.
אם הקו הזה ישתלט על מערכת־הבחירות,
יצחק שמיר בוודאי יציג בימים הקרובים לפני
הציבור נכר המתנוסס לגובה 1.95 מטר .
וישחקו הנערים׳ לפנינו.
צבי גושן, תל־אביב

שלא ישתמשו בשמו
של לוחם חירותו
בעיקבות הדיון הציבורי על מתן
חנינה לנאשמי המחתרת, שאפילו
ראש״הממשלה השמיע בו קול,
שורבב שלא בצדק שמו של נתן
ילין־מור.
הטענה שרווחה השבוע היתה בערד כזו: גם
ילין־מור (פרידמן) ,מנהיג לח״י, זכה בחנינה
ב־ ,1949 אחרי שהיה עצור במשך חודשים
בעיקבות רצח הרוזן השוודי פולקה ברנאדוט. אז
מדוע שהטרוריסטים של ימינו לא ייהנו מחנינה
רומה?
ובכן, כל ההשוואה מצוצה מן האצבע, ילין־
מור מעולם לא נאשם ברצח, כי הוא מעולם לא
הועמד לדין. מעצרו היה מכוח תקנות־ההגנה
המנדטוריות. הוא שוחרר מן הכלא כאשר מועצת
המדינה הזמנית הכריזה על חנינה, שבה זכו כל
האסירים והעצירים במדינה, מלבד הרוצחים.
מי שרוצה להבטיח חנינה לנאשמי אירגון
הטרור עוד בטרם נגזר דינם (איפה הסוביודיצה?)
,שלא ישתמש בשמו של לוחם חירות
משה געש, יפו
אמיתי•

רכסדה־ 1במאי
בתגובה למי מריבה (העולם הזה
)20.6.84 מעיר עורך עיתון 77
מחבר המסה העוסקת בערכי העבודה
במקורותינו(״אותו״ מאיר איילי, בלשון הכתוב)
הוא חבר קיבוץ יפעת, מי שהיה ירר המזכירות
הפדגוגית של מישרד־החינוך והתרבות, אחד
מבכירי המחנכים בתנועה הקיבוצית.
המסה עצמה היא קטע מעבודת הדוקטוראט
שלו, שזכתה להערכה רבה.
על פירסום החומר בחוברת הוחלט מתוך
שיקולים מערכתיים טהורים, במיסגרת גליון
מיוחד ל־ 1במאי(מס׳ ,53 — 52 אפריל״מאי 84׳),
אשר הוקדש בחלקו הגדול למסות, למאמרים
ולראיונות המתייחסים לאידיאולוגיה של תנועת
העבודה וליסודותיה, בהווה ובעבר.
יעקב בסר, תל־אביב

המסמר האחרוזבארון החירויות
ביום שבו נפסלה הרשימה המת קדמת
לשלום על״ידי ועדת־מתההמרכזית
הבחירות
(המשך
מעמוד )3

המסיים

גאולה כהן סיסרה מדוע כלה נכנסת
לחופתה, נציג המסד״ל הסתמן־ על
תסילת שמונה־עשרה, רוני מילוא זעק
ממקומו ללא הרף דכרים חסרי־מובן
ויהושוע פורת הסכיר את משמעות
ציכעי הדגל הפלסטיני. העולם הזה
מביא קטעים מפרוטוקול
הישיבה הפרועה, שכה
נפסלה הרשימה לשלום.

כתבת השער הקדמי:

ה עריקים
השבוע נפגש יצחק מו ד עי עם שגריר
זר וסיפר רו, שהוא וקבוצה גדורה שר
ריבררים יפרשו נוהריכוד. אחרי
הבחירות, וירכו עם המערך.
פעירים אחרים בריבררים
מספרים ער מגעים בינם ובין
עז רויי צ מן ז שי מ עון פרס.
כתבת השער האחורי:
חסינות טרועהוא דהבהם? לטרוריסטים הסניגורים הירושלמים של נאשמי
המחתרת היהודית עומדים לטעון
שגית־המישפט אינו מוסמך כלל לדון
בנסיונות הפיגוע גהר־הבית, גהס*
תמכם על חוק מנדא־טורי
עתיק־יומין, בעניין
הקדושים.
המקומות

רק שלמה תורגמן, הרוצח־המתאבד
(בתמונה) ,אשתו הפצועה וחברה הנרצח
ידעו מה בדיוק קרה בדקות שלפני היריה
הראשונה. לקרוביהם של קורבנות האסון
בחיפה יש גירסות שונות על
ן י 0הנסיבות שהובילו אליו. נעמי
אדווה מביאה אותן בלשונן.
המצודה טובעת

ק צן

יאוש, בילבול ומבוכה שוררים במטות
השונים של הליכוד. אפילו הפרובוקציות
של הצעירים ואנשי אריאל
שרום אלוף (מיל׳) מתי סלד מספר בראיון מיוחד
להעולם הזה על יריריו בעבר, יובל נאמן ונעמי
שמר, על יחסיו עם אנשי אש״ף, על ריגשותיו
לנופי הגדה ואומר :״אני לא
השתניתי, כי אני שמרן. כל • 1י ! •1
האחרים הם אשר השתנו!״

שימרת
למות מבושה
יגאל וייסברג, בעבר נוכל מחוכם, ירד
מדוכן־העדים אחרי שסיפר כיצד הונה אותו
יאיר ויינר. מייד אחר־כך נתקף בכאבים
בחזהו ונפטר .״הוא מת
מבושה,״ אמרו אנשים שהכי־רו
אותו ,״כשגילה שמישהו
אותו!״ לרמות הצליח

מסתבים קורא יקר תשקיף במדינה הנדון עלי דפנה אנשים בלונים
יומן אישי
מה הם אומרים -שלמה עמר

ליום הולדתה ה־ 17 קיבלה דנה סינטיה,
דוגמנית מסלול וצילום מ ת חי ל ה, שימ־לת״ערב
שהוזמנה עבורה
במיוחד. עליה ועל עוד
דוגמניות -במדור האופנה.

אברהם תורגמן. יוריק בן־דוד
רפי נלסון, איציק אשכנזי
יורם בן־חרות
שידור תמליץ שידורי הטלוויזיה
בישראל ובירדן

קולנוע -לה טראוויאטה
אנשים בעולם -לולי פרטון.
ליידי די. קארל לואיס
נמר של נייד -תמליץ קריאה
לקיץ

רחל מרחלת על כל העולם
מכתבים לרותי תשבצופן תמרורים
הורוסקופ -מזל סרטן
אתה והשקל
זה היה העולם הזה שהיה

ובואה לבנה
רחורים שחורים
״הם מאוד ממושמעים, שקטים, אדיבים
ואסירי־תודה״ ,מספר ד״ר אריה דקל,
הרופא הלבן מפתח־תיקווה,
שטיפל בחולים
שחורים בדרום־אפריקה
וחי בגן־עדן, עד שנמאס לו.

ונ שית

המדורים הקבועים:

כרמלה זילברמן, בעלת ;מועדון
המועדון התל־אביבי
קל אב \״ שעלה באש,
עמדה ובכתה. מולה עמד מנהל
מועדון אחר וצחק לה בפניה.

ש וי ר ת

הולדת

חלון ראווה
לילות ישראל

המועדון הנועו

לולי

ליבוביץ,

אשת המיליונר,
מאר־הבי

צות־הברית א ת
הל היט החדש. הי א
שאין לה גוף של
דוגמנית, כד אי לה
לבנות גוף ספורטיבי״.

/ש 7בטליון זה:

כ שמנחם בגין ת מך
בנסיגה מהגדה
חסידי סאטמר
מציעים מיקל ט לטרוריסטים פלאטו מגרש א ת
תומכיו מביתו
מזכיר ה כנ ס ת נזכר
שודדים כעזרת
פרחים

מכחכים
(המשך מעמוד )3
הדמוקרטיה בישראל.
אנחנו, שחזינו בפירפורי גסיסתה זה חודשים
ושנים, שיגורנו כי מותה יבוא לה מן הטנקים
שיעלו על הכנסת, רואים כעת כיצד מותה בא לה
בהסכם מיפלגתי.

אנחנו, שראינו את אבירי הסיפוח ושוד־הקרקעות
מתחבטים בניסוחים כדי שלא לעמוד
פנים־אל־פנים עם המסקנה ההגיונית המתבקשת
מתוכניתם — הפיתרון הסופי לבעיית העם
הפלסטיני — כעת רואים אנו כיצד משיגים
הללו את מטרותיהם, בסיועם הישיר של כוחות
ה״פשרה״ כביכול.
אינני נמנה עם הרשימה המתקדמת לשלום,
אבל מניעתה מלהתמודד בבחירות היא פגיעה
ישירה בכל אזרחי ישראל המאמינים עדיין,
שחירות ההצבעה היא חלק ממרכיבי היסוד של
מדינתם.
מי שחשף עצמו
בהצבעה הממארת אינם
הליכוד או המפד״ל:
הללו כבר הביעו בגלוי
את הסתייגותם מאיומי
הדמוקרטיה. אבל המערך,
שהניח לחבריו
ונציגיו להפקיר את
חופש הריעה, בשל רכילות
ביטחונית בלתי־בדוקה,
בידי כוחות
השוביניזם הקנאי, חשף
את פרצופו האמיתי. עוז בכך גילה המערך את
תוכניותיו לרגע שלאחר הבחירות: ממשלת
״אחדות לאומית״ ,המונהגת על פי תכתיבי
הקנאות הלאומנית האפלה, שפירות הבאושים
שלה עומדים היום הזה לפני כס־המישפט.
כל מי שיצביע למען המערך בבחירות הללו
יישא גם הוא באות־הקלון של ביטול הדמוקרטיה
בישראל. שנת 1984 תיזכר בתולדותיה של
מדינת ישראל לדורות, כשנה שבה ננעץ המסמר
האחרון בארון־המתים של חירויות־האזרח
ד״ר אברהם עוז, תל־אביב
במדינה•

נר־תמיד מאחורי בריח
נאשם שני מחברי אירגון הטרור
היהודי הורשע, ודינו נגזר השבוע
לעשר שנות מאסר. הקורא מגיב על
העונש:
טעות לחשוב שבעזרת עונשים כבדים כאלה,
של שנות מאסר רבות, אפשר יהיה לדכא את
דבקותם של הבחורים והבחורות הצעירים, שעזבו
חיים נוחים ועברו לגור ביישובים חדשים,
בתנאים של חלוצים.
ההיפך הוא הנכון — מגמה כזאת יוצרת יתר

להט ודבקות במטרה, ואני משוכנע שדווקא
עכשיו תקבל תנועת ההתיישבות ביהודה
ושומרון תנופה. בית־הסוהר לא יכבה את אש
מנחם להב, ירושלים
האידיאל.
נדמה לי שבילבלתם שמות של כמה מעצורי
המחתרת(העולם הזה .)20.6.84 לא שזה משנה

הרבה, אבל כדאי להקפיד תמיד להדביק את השם
יגאל אבני, רמלה
הנכון לפרצוף הנכיו•
0הקורא אבני צודק. תמונותיהם של
נלעד פלאי, בועז ובן-ציון הנמן מתפרסמות
בעמוד זה שוב. הפעם -בל פרצוף ליד שמו.

ה־ 23 ביולי: סכנה להודו
הרי כמה שיחות שמנהל ראש״
ממשלתנו בימים אלה:
״הלו, אינדירה? כן, זה יצחק. הזדעזעתי
לשמוע על המתרחש בחבל פונג׳אב. כן, גם אני
שמעתי שהפקיסתאנים המנוולים מספקים נשק
וכסף לבדלנים הסיקים. הדבר נגע לליבי. ידוע
לן־ בוודאי, שיש להם כור גרעיני שבו לא
מייצרים טקסטיל. נשקפת סכנה להודו, שאחת
הפצצות תיפול לידי הסיקים, רחמנא ליצלן ...מה,
לא אקטואלי? יש לפעול במהירות, לפני ה־23
ביולי. מי יודע מה יתרחש אחרי תאו״!־ זה!
חוששת? חבל.״
למזכירה :״תני לי את דני ברמן, איפוא הוא
מסתתר, הבחור? וטלפני גם ליעקב מרידור. חשוב
שיהיה בתמונה...״
כל דימיון בין התיאור דלעיל ומה שמתרחש
כיום במטה־הבחירות של הליכוד אינו מיקרי.
תמי וענונו, פתח־תיקווה

מ, אתה, מנחם גולן?
הקורא מגיב על המיכתב הזועם
ששלח כתב מעריב מנחם גולן
לעורכו, שמואל שניצר (העולם הזה
.)20.6.84
קראתי בהנאה רבה
את מה שכתב מני גולן
לעורך שלו. מילים
כדורבנות. אבל משום־
מה, לא דייקתם בחלק
הביוגרפי של הכתב
הצעיר, שהסתפח עתה
לאנשי פירסום קשר
בראל. מני הוא בנו של
כתב בכיר במעריב, רב
גולדשטיין, המוזכר תדירות
כאחד הנאבקים
על תפקיר העורך הבא. גולדשטיין אולי פרט זה יבהיר
יותר את תוכן המיכתב ואת סיבת שליחתו? אני

מקוה שההשמטה שלכם לא נעשה בגלל סיבה
מסיבות אלה.
שלמה רוזנבאום־נרקים, תל־אביב

איר מתמודדים
עם מטורפים?
הפרופסור למישפטים מעירה על
הראיון שנערך עימה (העולם הזה
.)20.6.84
אני מניחה כי הפגישה הראשונה של ארם עם
סיכום ראיון עמו, אף כשהוא אוהד, היא תמיד
חוויה לא קלה, ואני את ליקחי למדתי.
רומה שאין טעם לנסות עתה להעמיד דברים
על דיוקם ולהכניסם להקשרם. רק שתי נקודות
נראות לי ראויות לציון מיוחד:
ראשית: דברים רבים
במאמר נוגעים לנושאים
שאינם קשורים לד
כויות־אזרח בכלל, ולפעולת
האגודה לזכויות־האזרח
בפרט. מכיוון שהמאמר
נועד לתת תמונה
של האגודה, אני
רוצה להזכיר שאת האגודה
יש לשפוט על פי
התבטאויותיה ומעשיה
הרישמיים, ולא על־פי
התבטאויות המיוחסות גביזון לחבריה. המייחד את
האגודה הוא שהיא נלחמת רק עבור זכויות־אזרח
ולא עבור פיתרונות פוליטיים אלה או אחרים. וכי
במאבקה לזכויות־אזרח אין היא מבחינה בין
אנשים לפי דיעותיהם או עמדותיהם הפוליטיים.
שנית: מכל הדברים שנכתבו, ברצוני להתייחס
רק לקטע אחד, העלול לעורר לא רק מחלוקות
של טעם טוב או דיוק, אלא יכול להתפרש גם
כפגיעה בזכויותיהם של אחרים. עלול להיווצר
הרושם כאילו אני מייחסת ״טירוף״ לקבוצה של
מדינאים ישראליים. אין זו דעתי, ופירוש זה הוא
מטעה. יכול להיות שאי-ההבנה נבעה מן העובדה,
שאמרתי כי אסור לפטור אנשים שאין מסכימים
עם דיעותיהם על־ידי כך שמכנים אותם
״מטורפים״ ,כפי שהיה נדמה לי שנעשה בשאלה.
עם ריעות כאלה צריך להתמודד וריעות כאלה
צריך לנסות להבין, בעיקר כשהן מושמעות
על־ידי מיספר לא קטן של מדינאים נבחרים.
כינויים של דברים אלה ״טירוף״ אינו מזמין נסיון
של הבנה והתמודדות, אלא מסביר מרוע אין
להתייחס אליהם עניניית.
פתפ׳ רות גביזון, ירושלים

מה לחדר־ניתוח בבית־הכלא?
שירות בתי־הסוהר התפאר, כי בית־הכלא
החדש בשכם מצוייר כמו
בית-חולים לכל דבר (השבוע -יומן
אירועים.)8.6.84 ,
צר לי להודות, כי הידיעה הזו לא שימחה
אותי. היא הדאיגה אותי מאוד־מאוד.
לשם מה נחוץ ציוד רנטגן חדיש בבית־סוהר?
כדי לבדוק את השברים שנגרמו לאסיר שמעד
בזמן חקירה. במי יטפלו בחדר־הניתוח המשוכלל
שבכלא? בעציר שלקה בקרעים פנימיים תוך כדי
חילוקי־דיעות עם הסוהרים.
אלה החשדות המיידיים העולים על הדעת,
ביהוד על רקע הידיעות הרבות על התעמרות של
סוהרים באסירים.

דבר הקיסר
דובר ההסתדרות מגיב על ידיעה
בתשקיף(העולם הזה ,)13.6.84 תחת
הכותרת :״כתבים כלכליים לדרוס
אפריקה״.
ליריעה שהתפרסמה
בדף תשקיף
הריני להעיר:
א. יציאתו של
הכתב הכלכלי של
דבר דרור שרביט.
לדרובדאפריקזז, נעשתה
שלא בידיעת
מוסדות ההסתדרות.
ב. הנני להודיע.
בשמו של מזכ״ל סולד ההסתדרות, ישראל
קיסר, כי לי ידע מראש
על כוונת הכתב לצאת בשליחות
העיתון דבר לדרום־אפריקה, הוא היה מפעיל
את סמכותו המוסרית למנוע נסיעה זו.
שמואל סולר, תל־אביב
למען למנוע כל חשד או לזות־שפתיים, כדאי
של א להשתמש במיתקניו של בית־החולים
שבכלא שכם. כדאי לשלוח כל עציר או אסיר
חולה לבית־חולים ממשלתי, לטיפולם של
רופאים שאינם קשורים בשירות בתי־הסוהר.
משה יוסח, רמת-גן

״כל עיתונאי יכול לטעות
על פיטורי המפיקה והמגיש של זה
הזמן(העולם הזה .)13.6.84
לנאווה כהן ולרם עברון, שעשו את מלאכתם
נאמנה במשך זמן רב, והביאו אל המסך תוכנית
אינטלגנטית, נעשה עוול כבד.
אני קוראת למנכ״ל רשות־השידור להחזיר את
השניים לתפקידם מייד.
לאה שנשרו, תל־אביב

בסיועי ובתיווכי
מה שנכתב במדור אנשים (העולם
הזה )13.6.84 לא מצא חן בעיני
הקורא.
דברים אחדים שכתבתם מעידים על דמיון
פורה של כתבכם — אך לא בהכרח על זיכרון
מדוייק. העובדות בעניין
הקמת רשימת תל״ם
לקראת הבחירות של
,1981 היו דלקמן:
את רשימת תל״ם
הקמתי אני, בסיוע כמה
חברים, ובהנחיית משה
דיין ז״ל. כלומר, אם
ב״עגלה״ מדובר, הרי
קשה מאד ״לקפוץ״ על
כזאת, בטרם נוצרה...
ליגאל הורביץ היו שובל בתחילה היסוסים מסו
יימים, במישור המדיני,
אם להצטרף לרשימת תל״ם. לאחר שהבעיות
הפרוגרמטיות, שהיו שנויות במחלוקת בין
הורביץ לדיין ז״ל, הובהרו ויושבו — לא במעט
בסיועי ובתיווכי — הורכבה הרשימה, שבה הוצב
יגאל הורביץ במקום השלישי.
זלמן שובל, תל-אביב

כר קיוסק -סניף של בנק

חתפשטות

עוד מעט יהיה צורך להדפיס מילון
עכרי־עברי שימושי חדש, כי למלה
קיוסק תהיה משמעות חדשה.
אתה הולך ברחוב דרום תל־אביבי, באיזור
מגדל שלום. חם לך, אתה מזיע. אתה צמא. ניגש
לקיוסק הקרוב.
על המדף מוצבות 20 — 10 פחיות משקה קל.
אתה מבקש קולה -אין. תפוזים — אץ.
אשכוליות — אין.
מה, זה לא קיוסק? כן, אבל לא מוכרים כאן
שתיה. מה כן מוכרים? ירוקים. רוצה? תגיד כמה,
תקבל.
יופי של מרינה עשו לנו הליכודניקים:
כל קיוסק — בנק.
אבי סרירמן, גבעתיים
העולם הזה 2443

סבים

* בדי

ערב כחירות. קבוצה גדולה של אזרחים ערביים,
בעלי השקפה לאומית, מגבשת מצע כדי להקים כוח חדש
וללכת לבחירות. הם מקיימים מגעים הדוקים עם יהודים.
הם מסכנים את המונופול של המיפלגה הקומוניסטית
ברחוב הערבי ומרגיזים את השילטונות.
ואז, ברגע המכריע, יורדת היד הקשה של השילטון...
לא — אין זה תיאור הדברים שקרו בשבועות
האחרונים סביב הרשימה המתקדמת לשלום. זהו תיאור
של מאורעות שקרו לפני 25 שנים בדיוק, ושאותם תיאר
העולם הזה ( )1.7.59 תחת הכותרת ״נקישה לילית
בדלת״.
אי־אפשר לקרוא כיום מחדש כתבה זו, מבלי להידהם
על־ידי הדמיון המפליא בין מה שקרה אז, בימי שיאו של
דויד בן־גוריון, ובין מה שקורה עכשיו, תחת שילטון
הליכוד. אין חדש תחת השמש, ואין הבדל בין הליכוד
ומיפלגת־העבודה.
ב״ 1959 נפתחה המחלוקת הגדולה בין גמאל עבד־אל־נאצר,
שליט מצריים, שהיה עד אז חביבם של
הסובייטים, ובין המישטר העיראקי החדש, בהנהגת
עבד־אל־כרים קאסם. מוסקווה עברה לקו של תמיכה
מלאה בקאסם. הערבים בישראל, שעבד־אל־נאצר היה
ממטל הצבאי מקויומאיפ-גהדמ אזה וגז הסח !.מדע

נקישה לילית בדלח

,.העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי
המערבת והמינהלה: תל־אביב, רחוב גורדון ,3
טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך
הראשי: אורי אבנרי 9עורך־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנון עורבי כיתוב: ענת
ישראלי וגיורא נוימן צלמי מערבת: ציון
צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה עורכת
דפוס: אהובה קורן ראש המינהלה: אברהם
ביטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה :״הדפום
החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד־ בע״מ
יכולים לשלוח לכנסת לפחות 10 צירים• .גיבוש כוח
ערבי לאומי, שידחוק הצידה גם את מק״יי• וגם את
הקויזלינגים של המיפלגות היהודיות, עשוי לערער את
מאזן הכוחות הישן לא רק ברחוב הערבי, אלא במדינה
כולה. כוח כזה גם יכול לגרום — תוך ניצול עמדתו
הפרלמנטרית — לחיסול הממשל הצבאי, בו תלויים
האינטרסים של גורמים כלכליים אדירים בישראל.
אילו היו הלאומיים שונאי־ישראל מושבעים, לא היה
הממשל הצבאי חושש מפניהם. קל ללחום נגד מרגלים
וחבלנים, אשר כל הציבור העברי מאוחד נגדם. אולם
הפעם קרה משהו שהדריך את מנוחתו של הממשל,
הפעיל את פעמון־האזעקה: תחת הנהגתם של אנשים
מפוכחים החל מתגבש מחנה שאינו רק ערבי־לאומי
נמרץ, אלא גם מתקדם בתפיסתו את בעיות המרחב
וישראל.
כוח זה עלול לעורר הדים עמוקים גם בציבור העברי.
דווקא מפני זה פחד הממשל.
עובדה זו, ששפכה אור על מדיניות הממשל הצבאי,
נתבררה כאשר גילתה השבוע העיתונות העברית, כי
כמעט כל העצירים השתתפו, חמישה ימים לפני מעצרם,
בפגישה פנימית בביתו של אחד מהם בעכו. שם נתקבל
מצע רעיוני, העשוי לפתוח דף חדש בעמדת המיעוט

הערבי בישראל.

לישון
על האיץ

עד באן הקטעים מהכתבה של אז.
היהודי היחידי שהשתתף בפגישה ההיא בעכו הייתי
אני. צירפתי את עדותי לדוח של צוותי־הסיקור שלנו.

הנה הדיווח שלי, כפי שהתפרסם לפני 25
שנים:

הכתבה מלפני 25 שנה
סיפלוני־קפה ומזרנים על הארץ
בעיניהם גיבור לאומי, התחילו לתעב את המיפלגה
הקומוניסטית, שירדה במהרה מנכסיה.
על רקע זה הקימה קבוצה של אישים ערביים גוף
שנקרא ״החזית הערבית״ .באותם הימים היה קיים עדיין
המימשל הצבאי, שהיווה מעין מישטר קולוניאלי לגבי
הציבור הערבי בישראל. הוא החליט לפעול, לפני שהגוף
החדש יכול היה להתארגן למען הופעה בבחירות שנערכו
באותה השנה.
באחד הלילות — תמיד בלילה! — נקשו שוטרים
חמושים על דלתות האישים הערביים, פקדו עליהם
לארוז מייד את חפציהם ולבוא עימם. האישים הובלולמקומות שונים בארץ — בית־שאן, חדרה ועוד.
שם ביקרו אותם צוותי־הסיקור של העולם הזה (אז
קראנו להם ״חוליות כיסוי״) ,שחיברו את הכתבה. היא
היתה, כמובן, יחידה בארץ. שום עיתון ישראלי לא
התעניין אז בעניינים אלה. הכל הסכימו שהשין־בית
והמימשל הצבאי יודעים מה הם עושים, ולבן־גוריון היתה
יד חופשית.

למי צילצלו
פעמוגי האזעקה!

מי שיטרח לקרוא כיום את הכתבה ההיא, יכול
לחשוב שנכתבה השבוע.

הנה כמה קטעים:

ערביי ישראל, המהווים כ־>! 115 מאוכלוסית המדינה,

כיום מהווים האזרחים הער ביים 17$מאוכלוסיית
ישראל.
* * השם הקודם של רק״ח.
העולם הזה 2441

הגענו לעכו מאוחר בערב. חיפשנו את דרכנו
בסמטאות הצרות והעקלקלות של העיר העתיקה,
שראתה את מפלת אחרוני הצלבנים ועמדה מול תותחי
נפוליון הגדול.
בכניסה שמנו לב לצעיר שעמד ממול, ושהתעניין מאד
במעשינו .״עוקבים אחרינו,״ אמר אחד הערבים שבא עמי.
משכנו בכתפינו — הדבר היה מובן כמעט מאליו, ולנו לא
היה מה להסתיר.
אחרי ארוחה ערבית מסורתית החלו הנוכחים —
שכולם, מלבדי, נעצרו השבוע — לגשת למלאכה: לנסח
מצע של חוג רעיוני ערבי־לאומי בישראל. העובדה שאני,
ישראלי עברי, הוזמנתי לפגישה זו, ושנתבקשתי לחוות
את דעתי, היתה סמל לגישה החדשה ששררה במקום. כי
חברי הקבוצה רצו בפעם הראשונה להתמודד ברצינות עם
שאלה, שרוב הערבים הלאומיים משתדלים להתעלם
ממנה: קיומה של ישראל במרחב.
הדיון נמשך כשש שעות. שתינו ספלוני־קפה
בלתי־ספורים. איני יודע אם התקיים אי־פעם דיון דומה.
ברצינות העמוקה ביותר נידונו יסודות היחסים בין
התנועה הלאומית העברית והתנועה הלאומית הערבית,
עתיד המרחב ועתיד ערביי ישראל.
הכוונה לא היתה למצוא נוסחה שתסבר את אוזני
הציבור העברי, מסוג הכרזות הנאמנות של מוכתרים
מכורים ועסקני־מפלגות שכירים. הנוכחים רצו להשתכנע
קודם כל בעצמם בצדקת הדברים, לקבוע נוסח
שיוכלו לייצג אותו בכבוד כלפי ערביי ישראל, וגם כלפי
העולם הערבי, שהם רואים את עצמם כחלק בלתי־נפרד
ממנו.
בשעה ארבע בבוקר שכבנו לישון, זה בצד זה. על
הארץ. אודה שהיתה בלבי הרגשה של התרוממות־הרוח.
כי זו הפעם הראשונה קיבלה קבוצה אחראית של ערבים
לאומיים מצע ברור, הכולל השתלבות ישראל החופשית
במרחב, וכינון יחסי שלום ושותפות בין שתי התנועות
הלאומיות השמיות.
קבע המצע, אחרי שחזר על הכרזת נאמנותם של
ערביי ישראל לאומה הערבית הגדולה: ערביי ישראל יהוו
גשר של שלום בין ישראל ומדינות ערב, אחרי שישראל
תחזיר את זכויותיהם ותביע את נכונותה לפתור את בעית
הפליטים הערביים.
הנוכחים לא יכלו, כמובן, לדעת כי בזאת חתמו במו
ידיהם על פקודת מעצרם והגלייתם. כי ברגע שקיבלו
מצע העשוי לרכוש את לבו של הציבור העברי המתקדם
והאחראי, הם הפכו סכנה חמורה לעצם קיום הממשל
הצבאי.
עד כאן הריווח שלי א ז. כל מלה ממנו יכולה היתה
להיכתב השבוע.

פיתח!
לנו את בתיכם
רוני מילוא וגאולה כהן -בסיוע ם של כמה
מאנשי המערך בוועדת הבחירות
המרכזית -החליטו לפסול א ת הרשימה
המתקדמת לשלום.

אלת כנ עו להם!
הם מנסים לסתום א ת פיותיהם של
שוחרי השלום והשוויון. הם מפחדים מן
השותפות היהודית־ערבית שלנו. הם
רוצים להבטיח מראש כנסת פחדנית
וצייתנית.
המפלגות הגדולות -וגם כמה ק טנו ת -
משופעות בכסף רב. הן ״עובדות׳ עלינו
בעזרת מודעות גדולות, מ טו מ ט מות
ומעליבות. לנו אין אפשרות להת מודד
איתן מעל גבי העיתונים.

פיתחו לפנינו א ת בתיכם • ארגנו
חוגי־בית • התקשרו עם מטה הבחירות
שלנו בתל־אביב, כדי ל תא םאת המועד
ולקבוע א ת המרצים שיבואו תמיד
בצמדים: א חד יהודי ו א חד ערבי.

הרשימה המתקדמת לשלום
טלפונים 659474 :־662457,03־03
תיבת־דואר ,31109 :תל־אביב

היפנוזה
דרך טבעית
להשתחרר מבעיות הרזיה בטחון עצמי
שינוי התדמית העצמית מין
ריכוז וזיכרון

שולה
ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
ובן השתלת ריסים
-1 *77371 7 1ג!לג 8 9
ס ל עוני ס:

284919
__295318
חטז1זלת £3וי 11י1111י1

737634־ 03

הלב ש לו שווה בדיקה!
בן + 35
הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך
שווה את זה .
בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ(ארגומטריה),
בדיקות מעבדה.

מ בון
מויאוחש227

בית הרופאים, ריינס 18 פינת פרישמן תל־אביב
טלפתים 03—244294 ,03-221227 :

גילזיים בסיכסון־
אלבין־אייזנברג
צפויים גילויים נוספיס, לאוו־דווקא נעימים,
סביב פרישתו של מיכאל אלבין מעסקיו של
שאול אייזנברג. שני הצדדים מפשילים
שרוולים, כדי להתכונן לקרב הבא.

ת ט קי ך ממישרד ראש־הממשלה רסיסקאי שניים שעבדו בעבר בלישכת ראש־הממשלה
נמצאים עתה בסיסקאי ובודקים אפשרויות
השקעה במדינת־הבובות שבתוך
דרום־אפריקה.
המדובר במי שהיה שליש צבאי של ראש־הממשלה,
תת־אלוף(מיל׳) אפרים(״פרוייקה״) פורן. גם מי שהיה
מזכיר של כמה ראשי ממשלה, אלי מיזרחי, נמצא שם.

קצץ בכיר במילואים מנסה באחרונה לשכנע
אנשי־צבא בשירות פעיל לנטוש את מישרתם
ולצאת לעבודה במדינות החסות בדרום־
אפריקה, תמורת עשרות אלפי דולארים בשנה.

ציפיה דרוכה במערך
ראשי־המערך ממתינים בדריכות לאפשרות
שממשלת הליכוד תבצע בימים הקרובים פעולה
דרמאתית.
בחוזר שהופץ לראשי מחוזות במיפלגת
העבודה נאמר, שיתכן כי יצחק שמיר יפתיע
י בלתי־שיגרתי או בתוכנית במהלך כלכלית מקיפה ורדיקאלית.
במערך רווחת הדיעה, שהליכוד לא יהיה מוכן
לוותר על השילטון, ולכן לדעתם יש להיערך
להפתעות לא צפויות, דווקא ערב הבחירות.

בגין יצא לטייל?
שוב פורחות השמועות סביב ראש־הממשלה
לשעבר, המסתגר בביתו.
שכניו של מנחם בגין, ברחוב צמח בירושלים, טילפנו ביום
השישי למערכת הטלוויזיה הישראלית והודיעו כי
ראש־הממשלה לשעבר יצא את ביתו במכונית. צוות של
הטלוויזיה, שהגיע למקום, לא הספיק לצלם אותו.

שמועה אחרת אומרת, שבני־מישסחתו נמצאים
כל הזמן לידו ואינם משים ממיטתו.

מי ינחה את העימות?
מנכ׳׳ל רשות־השידור, אורי פורת, עשוי להטיל
את מלאכת ההנחיה בעימות הטלוויזיוני בין
יצחק שמיר ושימעון פרם על יעקב אחימאיר או
על ניטים משעל.
האגודה גגד ה,,עליזים״
אחת התביעות החדשות שתציג
אגודת־ישראל לקואליציה הבאה תהיה
התערבות מישרו״הפנים בסגירת מועדונים
להומו־סבסואליס. האגודה תציב
דרישה זו בתעמולת־הבחירות שלה.

לנאשם המחתרת
הובטח שוש קל

בן־אהרון יחליף
את וחניתו
בלישכת ראש־הממשלה שוררת אווירת־נכאים, המתגברת
ככל שמתקרבות הבחירות. הסקרים, המצביעים בבירור על
ניצחון המערף בהפרש גדול, תורמים בוודאי לאווירה זו.

עדות לאווירה העגומה היא העובדה שיוכי
בן־אהרון, היועץ המדיני ואיש סודו של יצחק
שמיר, נסע דווקא־בימים גורליים אלה לשלושה
שבועות לארצות־הברית. בן־אהרון מבקש
להתמנות כציר המדיני החדש בשגרירות
ישראל בוושינגטון, והוא מבקש לעשות זאת
לפני שיוחלף השילטון.
החוזה המיוחד של בנימין(״ביבי״) נתניהו, הציר
המדיני בשגרירות, פג. נתניהו התמנה לתפקידו
במיסגרת המינויים הפוליטיים של
מישרד־החוץ. עובדי מישרד־החוץ התנגדו
להארכת החוזה עימו, אך הדבר לא מונע
מנתניהו להמשיך ולעבוד כרגיל.
אגב, שלא כפי שפורסם, לא הוציאו ראש־הממשלה
ושר־החוץ צו־ריתוק לנתניהו. נתניהו עובד כרגיל ומפר את
שביתת־העובדים.

המדובר בהעסקת עובדים ופעילים בשכר ובתשלומים
ביום־הבחירות.
מסיבה זו החליטו שופטי ביודהמישפט לתת את ההחלטה
ערב הבחירות ולא אחריהן.

חילופים בדובר צה״ל
סגן־אלוף גיורא פורדס, ראש ענף קשר לעיתונות ביחידת
דובר־צה״ל, נמצא עתה בהשתלמות באנגליה, ובסופה הוא
אמור לעזוב את תפקידו. לסגנו, אבי רגב, נולדה בת והוא
טרוד בענייני מישפחה.

מסיבה זו מחפשים בלישכת־הדובר מועמד
מבחוץ.
שניים שסיכוייהם טובים הם: כגן־אלוף יונה
גזית, דובר צה־׳ל בפיקוד צפון, ורב־כרן יצחק
טוניק, לשעבר ראש־לישבתו של הרמטכ״ל
הקודם, רפאל איתן, והיום מנהל התוכניות
הצבאיות בגלי־צה״ל.
השניים אינם מתלהבים מהתפקיד המוצע להם.

עדלאידע של
בחירות בחל־אביב
פעילי מיפלגת־העבודה בתל־אביב
מתכננים הפגנת בחירות יוצאת-דופן.
יהיה זה מופע עדלאידע שיעבור
ברחובות העיר. הוא יתאר את מחדלי
ממשלת הליכוד בקריקטורות ובתצוגת-
בובות.

ניסן -יועץ לתמ״י
איש הטלוויזיה אלי ניסן שוהה באחרונה שעות
ארוכות במישרדי תמ״י, ומייעץ לראשי
התנועה בענייני תעמולה ותשדירים בטלוויזיה.

כסף סעודי
לתעשיה הקיבוצית
אחד המיפעלים הגדולים של התעשיה
הקיבוצית מחפש באחרונה בחו״ל מימון, כדי
להתגבר על קשיי נזילות זמניים.
בשלב מסויים יצר המיפעל קשר עם ברוקר ישראלי,
שעבד בעבר באחת החברות של שאול אייזנברג. איזור
התמחותו של הברוקר הוא המיזרח־הרחוק. עתה הוא בוחן
אפשרות מימון סיבובי, שסופו בפיליפינים ותחילתו
בסעודיה.

איסור פירסום
ב,,מבט שני״

כשנחתמה עיסקת-הטיעון עם גילעד פלאי, חבר
אירגון הטרור היהודי, הובטח לו באופן לא
רישמי כי העונש יהיה תשע שנות מאכר ורק
מחציתן בפועל. לכן היתה תדהמה
באולם־המישפטיס, כשהשופט גזר על פלאי
עשר שנות מאכר בפועל.

פלאטו יקבע תקדים

תחקירני התוכנית אוספים עתה חומר על פרשיות
שהסעירו את החברה הישראלית, וששאלת איסור־הפירסום
הועלתה סביבן פעם אחר פעם.

רפול מתעניין בדרא״ם

החלטת בית־המישפט העליון בעניין
שוחד־הבחירות, שבו הורשע שמואל
פלאטו־שרון, שתינתן ביום הרביעי השבוע,
תקבע תקדים, שעל־פיו יצטרכו לפעול

מחפשים את זחירי

רפאל איתן נפגש ביום הראשון בערב עם
...של דרום־אפריקה בישראל.

,,אגד״ :מה חוקרים?
שני גורמים במישטרה חוקרים עתה פרשיות
שונות ב״אגד״.
במישטרת חיפה משלימים את תיק החקירה נגד יושב״ראש
מזכירות הקואופרטיב, שלמה עמר, בעניין הציתותים
לביתו של יהושע פרן, המרכז לשעבר של ועדת הפיקוח.
בתיק זה נחקר גם אליהו יפה מירושלים, מנהל
חברות־הבנות של אגד.
ביחידה הארצית לחקירות הונאה מטפלים במרץ בחומר רב
וממוסמך שהובא לחוקרי היחידה, הקשור אף הוא כעמר
וביפה, בעניין פרשיות חמורות ביותר.

שריד מאחורי
מודעת הלאווים
יוסי שריד הוא הרעיונאי והמנסח של
מודעת המערך שפורסמה בעיתוני סוף-
השבוע, הכוללת ארבעה לאויב: לא חזרה
לגבולות 67׳ ,לא עקירת ישובים, לא
משא-ומתן עם אש״ף, לא מדינה פלסטינית.
השבוע
התבטל עימות פומבי שבו
היה אמור להופיע -שריד מול ח״ב מהליכוד.

אחת
התוכניות הקרובות של ״מבט שני״ תיוחד
לנושא איסור-פירכוס שמות־חשודים.

חברי מושבים בצפון הארץ מתכוונים להרעיש עולמות, כדי
למנוע מניסים זווילי להיכנס לתפקיד ראש המחלקה
להתיישבות של הסוכנות, אחרי שנבחר לתפקיד זה על־ידי
תנועת־המושבים.

יריביו פנו לראשי מיפלגת העבודה ולצמרת
הסוכנות, והם מתחייבים לספק חומר שלא
יחמיא לנבחר — הן ציבורית והן אישית.

חדד יודח?
במטה-הארצי ובאגף־המישטרה של
מישרד־הסנים שוררת הדיעה, שניצב רחמים
חדד, אשר מונה רק לפני שבוע כמפקד המחוז
הצפוני, עשוי למצוא עצמו מושעה מתפקידו,
בגלל חקירת יח״ם נגדו.

.במדינה העם נרקומניה וגמילה
תהליך הגמילה היה קצר מדי,
והאזרח ישתוקק למם הפוליטי
כמו נרקומאן בגמילה, המתרגל
בהדרגה לחיות בלי הסם שלו, החלה
ישראל מתרגלת השבוע לחיות בלי
הסמים שהיא רגילה להם: מהדורת־החדשות
בכל שעה והמהדורות
הארוכות של חדשות מבט. היא גם
י~ חיתה בלי הסם הנוסף, שהיא השתוקקה של שידורי־הבחירות
לקראתו:
המיפלגות.
שביתת. עובדי־השידור היתה קשה
מנשוא. אך מיום ליום הוקל הסבל.
אזרחים רבים אף לא חיפשו תחליף
בשידורי הטלוויזיה הירדנית והרדיו
הבריטי, והחלו חיים את חייהם בלי
חדשות בכלל. הם גם סבלו יום אחד
בלי שידור־התעמולה של הבחירות.
התגובות על האפלת־המירקע היו
מגוונות .״ממילא אין למיפלגות מה
לומר,״ התנחם סטודנט ירושלמי.
״כשאין לך מה להגיד, הכי טוב זה שלא
להגיד את זה.״
חברו, סטודנט ערבי, ראה בכך
גזירה של אללה :״הם רצו להשתיק את
הרשימה המתקדמת לשלום ופסלו
אותה, אז עכשיו גם שאר המיפלגות
הושתקו ״.אך אם היה זה עונש מגבוה,
הוא היה קצר.
כמו במיקרים כה רבים, גם גמילה זו
לא תחזיק מעמד לאורך ימים. בית־המישפט
הגבוה לצדק אישר את צווי-
הריתוק, והשיטפון הגדול החל.
במוקדם או במאוחר גם יתחדשו הישראלית והתופעה
החדשות,
המובהקת — פרשת השבוע — שוב
תמלא את חייו של כל אזרח, שיוכל
שוב להתרגש פעם אחת בשבוע
מפרשה גדולה אחת, המסעירה את
המדינה במשך שיבעה ימים, ותיעלם
״-בשבוע הבא כלא היתה (ראה להלן).
פרשות מעל לחוק
אריאל שתן, חברי המחתרת
הטרוריסטית והשר יובל נאמן
עומדים מעל לחוק, ויריביהם
עומדים מחוץ לחוק
מלבד פסילת שתי הרשימות —
רשימת כך הימנית־קיצונית והרשימה
המתקדמת לשלום — עסקה המדינה
בשבוע שעבר בפרשה התורנית:
הדלפת המיסמכים הסודיים במישפט
שהגיש אריאל שרון נגד השבועון

טייס.

בשיא הפרשה הופיע אריאל שרון
בטלוויזיה, מסר את גירסתו. עסקן
צעיר של חרות, משונאי שרון, תימצת
גירסה זו בשלושה פסוקים:
• מעולם לא מסרתי מיסמכים
כלשהם לעורכי־הדין האמריקאיים.
• המיסמכים שמסרתי לא היו
חסויים.
• מסרתי את המיסמכים החסויים
אחרי שקיבלתי היתר לכך מידי
הממשלה.
אפשר היה להתרגש מפרשה זו,
שבה נחשד שר חשוב בממשלה בהפרת
החוק, שבה נחשד איש־ביטחון בכיר
בפגיעה בביטחון המרינה. אך אזרחי
ך-ישראל חדלו מזמן להתרגש למראה
ביזוי החוק.
יותר ויותר מתברר כי בין כל
הסכנות העומדות לפני מדינת״ישראל,
הסכנה הנוראה ביותר היא התפרקות
שילטון־החוק. הולך ומשתרש מישטר
של איפה־ואיפה, של אי־שיוויון גלוי
לפני החוק, של הפקרות ממשלתית
ואדישות ציבורית, של יחס מיוחד
לנאשמים מיוחדים בבתי־המישפט
ובבתי־הסוהר.
פרשת שרון היא רק דוגמה קטנה
לכך. ברור כי שרון ציפצף על החוק
ועל החלטות הממשלה. ברור כי
ראש־הממשלה ואנשיו לא העזו
להפעיל את החוק נגדו. נקבע עתה
העולם הזה 2443

כאין היה מוכן
^ עיתונאי דונלד נאף יש סקופ
) גדול. האיש, שהיה כתב השבועון
טיים בארץ, פירסם ספר על ששת
הימים ששינו א ת פני המיזרח
התיכון. הסקופ החשוב ביותר שבו:
אחרי מילחמת ששת־הימים הציעה
ממשלת־ישראל להחזיר את כל
השטחים הכבושים, מלבד שינויי־גבול
קטנים בלטרון — תמורת שלום.

ממשלת-ישראל היתה אז
ממשלת־האחדות־הלאומית, ואחד
מחבריה החשובים ביותר
היה השר־בלי־תיק מנחם בגין.
גם הוא הסכים להצעה זו,
שהועברה על־ידי שר-החוץ
אבא אבן רשמית לממשלת
ארצות־הברית.
משמע: מנחם בגין היה מוכן לקרוע
מעל המדינה חלקי־מולדת. לפי ההגדרות
העדכניות של ח״ב גאולה כהן,
בטענותיה נגד הרשימה המתקדמת
לשלום, בגין עבר בכר עבירה של
בגידה, על פי סעיף 97 של החוק
הפלילי, שהעונש המרבי עליו הוא
עונש מוות.
גאולה כהן נתמכה בדיעה זו על־ירי
רוב חברי ועדת־הבחירות המרכזית,
ובכללם כל חברי תנועת־החרות של
מנחם בגין.

לסאת!
כמובן, גם מנהיג גח״ל, מנחם בגין. רק
כעבור כמה שבועות החלו לצוף תביעות
ישראליות נוספות, כמו הדרישה
למשא־ומתן ישיר עם הערבים.
במשף שלוש וחצי שנים היתה
החלטה זו, שמעולם לא ניתן לה
פירסום, מונחת כאבן שאין לה הופכין,
מכיוון שהערבים לא הביעו כל נכונות

לכף מימד שני, בעל חשיבות רבה.

השינוי בעמדת הממשלה
בירושלים, שגרם לתוצאות
היסטוריות כה מרחיקות־לכת,
התחולל כאשר נוכחה לדעת כי
אין לחץ אמריקאי לנסיגה.
בארצות-הברית שלט אז הנשיא
לינדון ג׳ונסון, שהסתבך עד לצווארו

של ג׳ונסון. הוא נאלץ לוותר עליה
ולרדת לתהומות הנשיה.

אך הנזק העצום שהוא גרם
נותר אחריו. מתוך דאגה
לקאריירה הפוליטית שלו, דחף
לינדון ג׳ונסון את ישראל אל
דרך הסיפוח — ובכך גרם
בכיה לדורות.
ב־ ,1956 למחרת מילחמת־סיני,
הציג הנשיא דווייט אייזנהואר אולטימטום
לישראל: לסגת מייד מכל
השטחים שכבשה. גם 1956 היתה
שנת־בחירות באמריקה, אך. אייק
היה גיבור לאומי, והוא לא היה זקוק
לקולות היהודים. היה מובטח לו מראש
ניצחון מכריע. לכן נכנע בן־גוריון
לאולטימטום, והודיע מייד כי ישראל
תיסוג מכל כיבושיה — יממה אחת
בלבד אחרי שהכריז על ״מלכות־ישראל
השלישית״ .הנסיגה בוצעה
מבלי להשיג שלום.

ב־ד 196 היו כל מנהיגי־ישראל
בטוחים שארצות•
הברית וברית־המועצות יאלצו
החלטה סודית לגמרי

^ נצרה היחידה בסקופ של הכתב
( 1האמריקאי היא שלא היה בו חדש.
הפרשה כולה פורסמה תחת הכותרת
״סקופ! בגין הסכים לנסיגה!״ לפני
תריסר שנים על־ידי העולם הזה

וזו היתה לשון הידיעה:

אחד הסודות הכמוסים ביותר של
המאבק המדיני על השלום והשטחים,
המתנהל מאז מילחמת ששת־הימים,
היא החלטה סודית של ממשלת־ישראל,
שנמסרה בשעתו לממשלת
ארצות״הברית בידי שר־החוץ, אבא
אבן. בהחלטה זו מביעה ממשלת
ישראל את נכונותה לסגת מכל
השטחים שנכבשו בידי צה״ל במיל-
חמת ששת־הימים.
המיוחד שבהחלטה זו: היא התקבלה
על־ידי ממשלת הליכוד־הלאומי, בה להסכם־שלום עם ישראל. עתה, לאחר
ישבו עדיין שרי גח״ל, בראשותו של הצהרת אל־סאדאת בדבר נכונות מצלוי
אשכול המנוח. ההחלטה התקבלה ריים להסכם־שלום עם ישראל, תחזור
ביום ה־ 19 ביוני ,1967 או בסמוך לו, אותה החלטה, השמורה בידי מישרד־כלומר
— קצת יותר משבוע אחרי החוץ האמריקאי, למישחק הפוליטי.
שהסתיימה המילחמה. באותם ימים
מצד אחד היא תשמש בידי
חששה ממשלת ישראל מלחצים האמריקאים קלף, בלחציהם על ישראל
בינלאומיים ובמיוחד מלחץ אמריקאי, להסכים (בדרום) לנסיגה לגבול
בדומה ללחצים שהופעלו על ישראל המנדטורי, לאור ההתחייבות מיוני
אחרי מיבצע־קדש ב־ ,1956 שיכפו . 1967 מצד שני תשמש החלטה זו נשק
עליה נסיגה מיידית מכל השטחים גם במאבק הפנימי. אם וכאשר תחליט
שנכבשו. באותם ימים טרם גובשו ממשלת-ישראל על נסיגה — דבר
התיאוריות על ״גבולות ביטחון״ ,ולפני שיעורר כמובן התנגשויות חריפות עם
.ממשלת־ישראל ניצבה מטרה אחת גח״ל — ינופפו בהחלטה, שלה היו
ויחידה: השגת שלום עם מדינות־ערב שותפים שרי גח״ל בממשלת הליכוד־אפילו
במחיר ויתור על מרבית ה הלאומי, כדי ליטול את העוקץ מבי־שטחים
שנכבשו.
קורתם.
כתוצאה מכך התקבלה ההחלטה** ,ד כאן הסקופ, כפי שפורסם
שבה הביעה ישראל את נכונותה לסגת
/בהעולם הזה.
תמורת הסכמת הערבים להסכם־שלום הכתב האמריקאי, שחקר פרשה זו
עם ישראל. להחלטה זו היה שותף, במיסמכים סודיים אמריקאיים, מוסיף

ב־ 1968 נערכו הבחירות לנשיאות
ארצות־הברית. למחרת מילחמת ששת־הימים
עדיין רצה ג׳ונסון להציג בהן
את מועמדותו. מכאן תמיכתו המוחלטת
בישראל.
התרגיל הזה היה לשווא. ההתנגדות
למילחמת וייט־נאם היכתה גלים
גבוהים מדי, והם הטביעו את מועמדותו

אותה החלטה אינה מהווה
כיום אלא קוריוז היסטורי. היא
מלמדת שיכול היה לקרות
אחרת, ושתחת לעלות על דרך
האימפריה, הכיבוש, ההם־
תאבות, השחיתות ומילחמת־הנצח,
יבלה ישראל גם לעלות
על דרך אחרת.

פסק־דינם (ראה עמודים ,)15 - 14
אחרי תהליך מגוחך ומופקר, באווירה
של צעקות, היסטריה והפקרות כללית.
כמה ימים לאחר מכן החליט מי
שהחליט כי חברי אירגון־הטרור
היהודי לא יהיו עוד עצורים בבתי־המעצר
הרגילים, ככל עציר אחר
הנאשם ברצח, אלא ייהנו מתנאים
מיוחדים של קטינים, בבית־מעצר
שנבנה במיוחד בשבילם בתל־מונד.
גם האיש שכבר הורשע, בהסכמתו,
בהשתייכות לאירגון־טרור, ושנדון
לעשר שנות־מאסר, לא נשלח לכלא
כמו כל אסיר אחר שנדון לתקופת־מאסר
כזאת, אלא צורף אל חבריו

במחנה־הנופש של הקטינים.
שר עבריין. על פי החוק, ברגע
שבית־המישפט קובע כי אירגון
מסויים הוא אירגון טרוריסטי, כל גילוי
של אהדה או תמיכה בו מהווה פשע.
אולם החוק הזה אינו מופעל כלפי
אירגון־הטרור היהודי ותומכיו, מפונקי
הממשלה. בהסוואה השקופה של עזרה
למישפחות האסירים, קמו אירגונים
ומגביות, שאספו כסף וניהלו תעמולה
גלויה למען אירגון־הטרור.
כל אחד מן העוסקים בכך הוא
עבריין על פי החוק, ובראש כולם שר
בממשלת־ישראל, יובל נאמן, המועמד
מס׳ 1של רשימת התחייה־צומת. הוא

לימד השבוע סניגוריה פומבית על
המחתרת, אחרי שזו הוכרזה רשמית
כאירגון־טרור על־ידי בית־המישפט.
.יובל נאמן, כמו כל גזען ימני־קיצוני,
וכמו אריאל שרון הגרול, עומד
מעל לחוק.

באורח חד־משמעי כי אריאל שרון —
כמו משה דיין בשעתו — עומד מעל
לחוק.
טרוריסטים בקטינים. התופעה
מקיפה כמעט את כל שיטחי־החיים.
השבוע
יצטרך בית־המישפט העליון
של המדינה להחליט בענייניהם של
שתי רשימות, שונות לחלוטין במהותן.
אשר הפוליטיקאים בוועדת־הבחירות
המרכזית פסלו את זכותן להופיע
בבחירות (ראה הנדון) .ועדת־הבחי־רות
הפכה את עצמה למעין בית-
דין־שדה, שבו שימשו המאשימים גם
כשופטים וגם כמוציאים־לפועל של

הסקום ב״העולם הזה״ ()24.2.71
בכייה לדורות
במילחמת וייט־נאם. מילחמה מזוהמת
זו עוררה התנגדות גוברת והולכת
בציבור האמריקאי. בראש המתנגדים
למילחמה עמדו היהודים, ששימשו
כחוד־החנית של המחנה הליברלי
בארצות־הברית.
ג׳ונסון, שיועציו העיקריים היו
מיליונרים יהודיים, וביניהם יהודי
שנשא אשה ישראלית, סבר כי תמיכה
בלתי־מסוייגת בתאוות־ההתפשטות
של ישראל תקהה את התנגדות
היהודים למדיניותו במיזרח־אסיה.

במהרה את ישראל לסגת מן
השטחים שכבשה. מכאן החלטת
הממשלה, שבאה לקבוע
מחיר סביר לנסיגה: שלום
רישמי ומלא.
רק אחרי שהממשלה נוכחה לדעת
כי אין כל צורך להחזיר את השטחים,
וכי אפשר להתנחל בהם מבלי להסתכן
בלחץ אמריקאי, גבר בהדרגה התיאבון,
עד שסיפוח כל השטחים הכבושים,
מלבד סיני, הפך עתה כמעט לתוכנית־מינימום.
מנגנון מיטבה
המנהל
הפגישה הימה סודית אך
..העולם הזה״ היה שם ומדווח
מום הששי, היום בו שירת הרדיו
(המשך בעמוד )8

במדינה
(המשך מעמוד )7
והטלוויזיה שירים בלבד, התקיימה
פגישת חירום חשאית בבית ציוני
אמריקה בתל־אביב, ב־ 11.30 בבוקר.
הפורום כלל את מנכ״ל רשות־השידור,
אורי פורת. וארבעה מתוך
שיבעת חברי הוועד־המנהל של רשות־השידור:
רויד ארמון, נתן ברון, שאול
עמור וקריאל (״דוש״) קרדוש. כולם
משתייכים לימין.
הפגישה זומנה לפי בקשתו של
אורי פורת, שהתלונן במהלכה על
עירבוב־הסמכויות בין תפקידי יושב-
ראש הוועד המנהל, מיכה ינון, ומנכ״ל
רשות־השירור (ראה שידור) .הדיון
לא היה אקדמי גרידא, וגלש לתלונות
פרסונליות על התערבותו של מיכה
ינון בניהול שוטף של הרשות.
למעשה יכול רק יושב־ראש
הוועד־המנהל לזמן את הוועד .״באנו
מתוך נימוס כלפי אורי,״ אמר אחד
הנוכחים בפגישה. חבר־ועד אחר, שזכה
להיכלל בוועד המצומצם שנוצר
בבוקר היום הששי, אמך :״זכותו של
אורי להיפגש עם אנשים ״.גישה
ליברלית זו בענייני ״מיפגשים עם
אנשים״ מקובלת גם לגבי התרעמותו
של מיכה ינון על פגישתו(החשאית?)
של כתב הטלוויזיה, רפיק חלבי, עם
שר־האוצר, יגאל כהן־אורגר. ינון לא
היה מרוצה מעקיפת סמכותו, והעדיף,
כנראה, לדקדק בפרוטוקול ולא לחסל
את השביתה בכל דרך שהיא.
זבולון ילד טוב. במהלך
הפגישה ניסו הנוכחים לגבש אחידות־רעים,
כיצד לחסל את השביתה

סאטמר מבטיח מיקלט מדיני לטרוריסטים היהודיים
ברי אי ר מן הטרור היהודי התרגלו לתמיבה רגתי מצד חוגים

? 1גארץ ובחו׳ל. אן המיכתב שנשלח השבוע להנהלת גוש אמונים
הפתיע, בגלל זהות השולח.
אירגוך הפליטים החרד* הקיצוני רב טו ב המופעל על״ידי חטידי
טאטמר, מציע את עזרתו לעצורי אירגון הטרוד שהם חברי גוש אמונים.
אירגון הפליטים האנטי״ציוני היה זה שהצליח להרגיז את הטובנות
היהודית בווינה, נאשר מתחת לאפם של שליחי העליה העביר את
הבאים מברית״המועצות ישירות לארצות״חברית.
המיפתב. המטווג כטודי והנתוב אנגלית, נשלח ב״ 5ביוני. חתום עליו
מ״ד ניידרמן, מנהל כללי של רב טוב. הוא נשלח להנהלת גוש אמונים
בקריית״ארבע, ותוכנו פורטם גם בשבועון היורדים הימני בניו״יורק
ישראל שלנו.
להלן תוכן המיכתב:
לתשומת ליבכם: אירגון הפליטים רב טוב מוכן לעיין באפשרות של
מיקלט מדיני לחברי אירגונכם, בתנאי שתוכלו לספק מיסמך שיוכיח כי
גוש אמונים הוא:
א. גוף פוליטי מוכר עם מיספר חברים ניכר.
ברשות־השידור לפני שעת־ האפס —
יום הראשון בערב, שבו היו אמורים
להתחיל שידורי־התעמולה לבהירות.
חברי הוועד־המנהל תמכו בתוספת בת
309).לעוברי רשות־השירור. את
תמיכתם זו היה עליהם להעביר לשר
המופקד על רשות־השידור, זבולון
המר. על המר מוטל להתייעץ עם
שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד, המתנגד
מכל וכל למתן תוספת זו, עקב מעגל
הדרישות לתוספות העלולות להשפיע
על המשק. מכאן ואילך אפשריים שני
תסריטים:
(א) המר יקבל את דעת שר־האוצר,
ויתנגד למתן התוספת לעובדי
רשות־השירור.
(ב) המר יתנגד לדעת שר־האוצר,
ויחליט על דעת עצמו על מתן תוספת

בת 30^,לעובדי הרשות.
שני התסריטימסבירים במידה שווה
מכיוון שלמפד״ל, מיפלגתו של המר,
לא עלול לצמוח נזק ישיר לא מהמשך
שביתת עובדי רשות־השידור, לא
מהפסקתה על חשבון שביתות נוספות
במשק .״זבולון משחק את הילד הטוב.
ומעדיף בינתיים שלא להחליט,״
רוגזים נציגי הליכוד בוועד־המנהל.
באוצר, לעומת זאת, מעדיפים
״להחליט, ומהרו״ :באותו היום הששי
בו התכנסה החמישיה הסודית,
התגבשה הצעה באוצר: להתחיל
במשא־ומתן מיידי עם טכנאי רשות־השידור,
ולאו דווקא עם עיתונאיה.
מדוע? מכיוון שבלי טכנאים לא
ניתן להפעיל את תעמולת־הבחירות,

ב. שהם נרדפים על דיעותיוזם הדתיות או המדיניות, ולא בגלל פעילות
פלילית.
אם א תם יכולים לעמוד בתנאים הדל, או לפחות לספק די עובדות כדי
ל מו ת טיעון רציני כזה, הדבר יעזור לנו להיאבק נגד כל בקשות־ההסגרה
האפשריות של חבריכם המצויים בארצות־הברית.
מובן כי אזרחים אמריקאיים שהם חברי אירגונכם הם בעלי זכויות
שונות לחלוטין. ומוזמנים. להתקשר אליט מייד, לסיוע ולייצוג מישפטי.
רב טוב מבקש גם הודעה רישמית, המסמיכה אותו לפעול או לייצג את
חבריכם.
ושוב: רב טוב עומד הכן לעזור ליהודים בצרה. בבל אתר. בלי להתחשב
בהשתייכותם המיפלגתית או בארץ המוצא שלהם.
עד כאן מיכתבם של בעלי כובעי־המיצנפת לחובשי הכיפות הסרוגות.
עתה ממתינים החרדים בארצות״חברית לתשובת אנשי־הגוש. האם
הנסיבות יקרבו בין שני האירגוניסז
לפחות אדם אחד עשוי להזדקק לעזרת רב טוב. זהו עירא רפפורט,
הנציג בארצות־הברית של אמנה -תנועת ההתיישבות של חגוש. הוא
מבוקש לחקירה בעניין אירגון הטרור, ומשום־מה הוא מנצל דווקא עתה
את הזמן כדי להשתתף בסיור מחוף־אל״חוף עם בני־מישפחתו.
ואילו העיתונאים, כך היה נדמה,
חשובים פחות.
מישטרה הכד בגרר אבטיח
״איד תוכיח במישסט
שאגי הרבצתי לד?״
את יום השישי, ה־ 25 במאי. לא
ישכח אחמד אל־חורם משבט אל
אעסם שבנגב לעולם. אל־חורם בן
ה־ ,28 העובד במושב ליד אשקלון כבר
15 שנה, יוצא, מדי יום, עם סיום
עבודתו, בג׳יפ שלו לביתו.
כך. גם נהג באותו היום השישי
האומלל. סמוך לשעה 2וחצי בצהריים
הוא הגיע למחסום־מישטרה בצומת

גבעתי. בריכבו היו 20 אבטיחים
ושלושה קרטוני מלונים .״איש
מישמר־הגבול ישר אמר לי שהסחורה
גנובה, ושאל מאיפה גנבתי אותה״.
סיפר אחר־כך אל־חורם. הוא השיב
ללובש המדים שהזדהה רק בשמו
הפרטי, עזרא, שמעבידו, חיים בז־ארצי,
נתן לו את הפירות והם אינם גנובים.
״הצעתי לו שיתקשר אליו וישאל
אותו״.

עבריינים -אך לא בבית
ומדוע הוא החליט ברגע האחרון לוותר
על חוג הבית הגדול?

^ ההבל הדק
^ של פלאטו

עבדיין־לשעבר חוקיימה
לא כדאי שהעבריינים -
ף מוצאי־השבת הקרובה היה
^ אמור להתקיים אירוע יוצא־דופן
בווילה רחבת הידיים של שמואל
(״סמי״) פלאטו־שרון, שברחוב המגל
בסביון. אלפיים איש ואשה היו אמורים
להתכנס לחוג־בית גדול, שמארגנת
תנועת פ״ש, לבחירת פלאטו־שרון
לכנסת.
למוזמנים הובטחו לא רק נאומים
אלא אוכל כיד המלך. בקיצור, חאפלה
אמיתית גדולה.
אבל במוצאי־השבת הקרובה לא
יתקיים האירוע הגדול, שהיה מדובר בו
רבות.
מדוע הסכים פלאטו־שרון לוותר

ך ן הילת הפרשה באיחוד שהיה
4 1בין תנועתו של פלאטו והרשימה
היהודית־ערבית למען האסיר, שבראשה
עומד רמי חוקיימה.
הצעיר מנתניה, עבריין לשעבר
שהשתקם (העולם הזה ,)16.5.4
החליט לרכז סביבו אסירים לשעבר
ובני מישפחות של אסירים בהווה,
בדרישה לשפר את תנאי־המיחיה
בכלא, להעניק זכות חצבעה לאסירים
ולהקדיש הרבה יותר משאבים
ותשומת־לב לאסירים משוחררים.
ערב הגשת הרשימות לכנסת, נוצר
הקשר בין פלאטו וחוקיימה. על
מידשאות הבית חתמו השניים על
רסכם: חוקיימה, בעל מועדון בנתניה,
הוצב במקום השישי ברשימת פלאטו,
ובתמורה הבטיח לדאוג שציבור
האסירים ובני־מישפחותיהם יצביעו
עבור פלאטו.
לפלאטו יש יחס מיוחד לאסירים.
הוא עצמו מתנודד כל הזמן על חבל דק
שבין חיי ראווה ועושר מחוץ לכלא
ובין שהייה בתא סגור. אלי מסיבה זו
הוא כל־כך התעניין ברשימתו של
חוקיימה.

מנהל סדרת

!זורו 11׳-.

מתוך נימוס

אנם פלאטו־שרון בביתה
יראו את הבית מבפנים זהה: ב־ 30 ביוני מזמין פלאטו את כולם
לסביון.
השבוע, כאשר חוקיימה כבר מנה
אלפיים איש ואשה שהבטיחו את בואם,
הודיע לו פלאטו שרון במפתיע, שהוא
מבטל את המסיבה. חוקיימה ביקש
הסבר, אך לא קיבל. פלאטו הציע
למועמד מס׳ 6ברשימה, שיערוך את
המסיבה באולם. פלאטו מצירו הבטיח
לשלם את ההוצאות.
חוקיימה הסביר לפלאטו, שאין
באפשרותו להודיע בתוך שבוע לכל מי

עבריינים־לשעבר יסתובבו בביתו,
במידשאות ובמישרדי-התנועה, שבקומת
המסד של הבית. פלאטו, כך
התברר, מוכן שעברינים יצביעו למענו,
אך לא שיתארחו בביתו.
חוקיימה התכוון לכנס מסיבת־עיתונאים
ולהודיע על פרישתו
ההפגנתית מהרשימה. אחר כך נמלך
בדעתו והחליט להישאר ולהיאבק
מבפנים. עתה יאלץ ללחום כדי
שפלאטו יממש פרק אחר בהסכם:
הופעה של חוקיימה בתשדיר־הבחירות

חוג־הבית של העבריינים בבית פל א טו -ב1טל!
על אפשרות להציג לפני הציבור את
רשימתו וללחוץ עוד כמה מאות ידיים?
התשובה קשורה בטיב המוזמנים.
כולם, עד האחרון בהם, עבריינים
לשעבר ובני־מישפחותיהם, או קרובי־מישפחה
של אסירים המרצים עתה
תקופות מאסר שונות במיתקני־כליאה
ברחבי״הארץ.
איך הוזמנו כל אלה אל פלאטו

הצעיר מנתניה, שאינו מבין
חוכמות, הפשיל שרוולים ויצא
לעבודה. פלאטו פתח לו את ביתו
והציע לארח, כפי שהוא יודע לארח,
את כל אנשיו של חוקיימה.
העבריין־לשעבר נסע ברחבי הארץ,
ביקר אסירים שהשתקמו ובני־מיש־פחותיהם.
הוא המתין למבקרים בבתי־הכלא
השונים. לכולם הודיע הודעה

שהזמין שמקום המיפגש שונה. הוא גם
ביקש לדעת מדוע לא יוכלו המצביעים
הפוטנציאליים לראות את בית
חלומותיו של המועמד מס׳ 1ברשימה
לכנסת.
מה שפלאטו לא היה מוכן לומר,
שמע חוקיימה מאנשי המטה של
המיליונר מסביון. אלה הסבירו
שפלאטו נבהל מהרעיון שכל-כך הרבה

בטלוויזיה, בדברים למען האסיר.
הכל, אם כן, טוב ויפה, ובא על
מקומו בשלום. אך לפלאטו תהיה בעיה
במוצאי״השבת. מי שלא ישמע על
ביטול המסיבה בווילה של העב־יין
המבוקש מצרפת, יבוא לשם וימצא
שערים נעולים. לשכניו של פלאטו
בשכונת היוקרה מובטח ערב שמח
ביותר.

לאכול אורז. איש מישמר־הגבול
בדק שוב ושוב את ניירותיו של
אל־חורם ואמר לו :״אשחרר אותך רק
אם תגיד לי שזה גנוב.״ כאשר עמד
הבדווי הצעיר על שלו, הרחיק עזרא
צעיר נוסף בן ,19 שהיה ברכב, ואילו
לאל־חרם נתן טיפול מיוחד .״הוא שבר
לי אבטיח בראש, בעט בי בכל הגוף,
דפק לי את הראש באוטו, קשר לי -את
הידיים בחוטי־קש שמצא באוטו,
הכריח אותי לאכול אורז שמצא באוטו
ונתן לי מכות בביצים״.
ארבע שעות נמשכה ההתעללות.
לפנות ערב נלקח אל-חורם לתחנת
המישטרה באשקלון. באמצעות
מכשיר־הקשר אותר בן־ארצי שאי-שר
שנתן לאל־חורם את האבטיחים
והמלונים. רק אז שוחרר בערבות.
אל־חורם, נשוי ואב לארבעה, הגיע
הביתה רצוץ וכואב .״כל הלילה לא
יכולתי לישון. היו לי כאבים בביצים״.
למחרת הוא מיהר לבית־החולים
סורוקה, ושם אחרי סידרת־בדיקות
אישפזו אותו והוא נותח באשכיו.
״מישפט־צדק״ .למחרת שיחתרו
מבית־החולים הוא נסע למקום
עבודתו ובדרך פגש בעזרא. זה אמר לו:
״אל תתלונן עליי! לא תצא איתי
בראש. אף אחד לא ראה אותנו. איך
תוכיח במישפט שאני הרבצתי לך?״
אל־חורם לא הגיב. הוא נסע לבאר־שבע
והגיש תלונה נגד איש
משמר־הגבול שאת שמו האמיתי הוא
אינו יודע. אחר נסע לתל־אביב וסיפר
את סיפורו לעורך־הדין אמנון זיכרוני.
נשלח מיכתב למפכ׳׳ל המושטרה
ואל־חורם מצפה ל״מישפט צדק״.
העול הזה 2443

בזה אחר זה כבים האורות במדינה, ורק בית־המישפט נותר עדיין

הנר חאהו־וו

פני כמה שביעות הגנתי על הדמוקרטיה הישראלית
) בכינוס של עורכי־עיתונים ועיתונאים בכירים, שערך האדם
בווינה.
הייתי אחד משני המנחים בכינוס. השני היה זוהרי טרזי, ראש
מישלחת אש״ף באו״ם, ערבי מירושלים.
התפארתי בכך שלגבי האוכלוסיה היהודית בישראל, הדמוקרטיה
היא מושלמת, ואינה נופלת מזו של בריטניה, צרפת
ואיטליה. הוספתי כי להלכה נכונים הדברים גם לגבי האוכלוסיה
הערבית בישראל, אך למעשה זכויותיה מוגבלות מאוד. ואילו
בשטחים הכבושים אין הדמוקרטיה קיימת כלל, ושם פועל
מישטר של כיבוש.
טרזי, שמישפחתו גרה עדיין בירושלים המיזרחית, הגיב על כך
בכמה מילים סרקסטיות.

חצי דמוקרטיה, הוא אמר, היא כמו חצי הריון. אין
דכר כזה.

למטבע של הדמוקרטיה הישראלית יש שגי צדדים. הצד
האחד, היהודי, הוא אמיתי ויפה. הצד השני, הערבי, הוא ריק וחלק.
אך האם יש מישהו בעולם המוכן לקבל כמטבע עובר״לסוחר
מטבע שיש לו רק צד אחד?
די בכד שצד אחד של המטבע יהיה פגום, כדי לפסול את
המטבע כולו.

לכאורה היה בזה הגיון כלשהו. כל זמן שיש דמוקרטיה
ליהודים, אמרו, המצב יכול להשתנות. היהודים יתנו יד לערבים,
וביחד ישנו את המצב ויכוננו סוף־סוף את הדמוקרטיה המלאה
לכולם.

האמונה הזאת — אמונה או אשליה — הועמדה
עתה במיבחן.
הנה קמה רשימה יהודית־ערבית משותפת. הנקודה העיקרית
במצעה היא הבטחת ״שיוויון מלא לכל האזרחים בישראל —
יהודים וערבים, אשכנזים ומיזרחיים, גברים ונשים, חילוניים
ודתיים׳׳.
ואז מתגלה, לפתע, כי הדמוקרטיה הישראלית כולה לא היתה
אלא חזית כוזבת, שמאחוריה מסתתר בניין מסוג אחר לגמרי.

לא רק לערבים, אלא גם ליהודים.

לא רק לעורד־דין ערבי מחיפה, שנגדו הוצאו לא־פעם
״צווי־ריתוק״ מפני שהיה פעיל בפעולות־מחאה לגיטימיות, אלא
גם לאלוף בצה׳׳ל, לחברי־כנסת לשעבר, למנכ׳׳ל לשעבר של

אם צד אחד של המטכע הוא מזוייך — המטכע

כולו מזוייו־־

ך * אם ישראל היא עדיין מדינה דמוקרטית?
( 1נכון, כל הסימנים החיצוניים של הדמוקרטיה ישנם. יש
בחירות. הולכים לקלפי. יש חופש־עיתונות. אפשר לקיים
אסיפות, להתווכח באופן חופשי. אפשר להתבטא בכלי־התיקשורת.

האם הצורות החיצוניות האלה מבטאות את המהות

האמיתית של המישטר במדינה?

ואולי, חלילה, הדמוקרטיה הישראלית דומה לקוב־כיה
יפה המונחת על המיזנון, כעוד שהשכלול שחי
כו מת מזמן?

^ ש אזרחים בישראל המחייכים למישמע השאלה הזאת.
כוונתי לאזרחים הערביים, הסבורים כי הדמוקרטיה הישראלית
לא היתה קיימת מעולם, מפני שלא היתה קיימת לגביהם.

וזוהי, באמת, שאלה גדולה.

בישראל מגיעה עתה האוכלוסיה הערבית לכדי 17 זהו אחד
המיעוטים הלאומיים הגדולים ביותר הקיימים באיזו ארץ שהיא
בעולם. בשום מדינה אירופית דמוקרטית אין מיעוט כה גדול. אף
השחורים בארצות־הברית, שכוחם הולך וגובר בימים אלה, אינם
מהווים אלא כ־* 10 מן הציבור האמריקאי.
לפי מגילת־העצמאות של מדינת־ישראל, מיעוט זה צריך
ליהנות משיוויון מלא, בלי הבדל לאום, דת וכו׳ וכד. כך כתוב על
הקיר.
זאב ז׳בוטינסקי אמר שאם יהיה במדינה היהודית נשיא יהודי,
סגנו צריך להיות ערבי. וכד וכי.

מהי המציאות?

בכל 36 שנות קיומה של מדינת־ישראל, ובכל 10
מערכות־הבחירות שהיו עד כה, לא ניתנה לאזרחים הערביים
נשיא בית המישפט העליון, מאיר שמגר
בישראל זכות הבחירה החופשית. כל ניסיון של התארגנות ערבית
עצמאית דוכא באופן ברוטאלי, על־ידי מעצרים, צווי־ריתוק,
גירוש מהארץ(.תוך הסכמה קיפוח ושיחוד.
מישרד ממשלתי מרכזי, לאלפי חותמים יהודיים שחתמו על
הבוחרים הערבים הועמדו על־ידי שירות־הביטחוך הכללי לפני
הרשימה, לרבבות שהתכוננו להצביע בעדה או ששקלו אפשרות
הבחירה בין שלוש אפשרויות: להחרים את הבחירות בכלל,
כזאת.
להצביע בעד רשימה יהודית שיש בה זנב ערבי(או רשימה ערבית
זכות ההצבעה החופשית אינה נמנעת רק מכני
נפרדת, שהיא כולה זנב למיפלגה יהודית) או להצביע בעד רק׳ח.
המיעוט הערבי, אלא גם מכני הרוב היהודי.
כפי שאמרה גאולה כהן בוועדת־הבחירות המרכזית, ההצבעה בעד
ולא בחשאי, בהסתר, על־ידי טריק מסויים של המישטרה
רק׳׳ח אינה מפריעה לה, מפני שרק׳׳ח מקבלת הוראות ממוסקווה ,־ החשאית, אלא בגלוי, בפרהסיה, על־ידי קנוניה של הליכוד,
וזה מבטיח את השליטה על חבריה הערביים. רק׳׳ח נמצאת
המערך וגרוריהם במוסד המופקד על האקט הדמוקרטי ביותר
למעשה מחוץ לחיים הפוליטיים בישראל, וקיומה אינו מפריע
במדינה: ועדת־הבחירות המרכזית.
לשילטון. להיפך היא מהווה מעין מעביר־ברק.
צדק טרזי: מטבע שצד אחד שלו מזוייף, כולו מזוייף.
הצבעה חופשית של הערכים — מעולם לא היתה.
או בצורה בוטה עוד יותר: שום סרטן אינו יכול להישאר מוגבל,
דמוקרטיה, שאין בה זכות־בחירה אמיתית ל־* 17 מן האזרחים,
לאורך ימים, באבר אחד בגוף.
קשה לקרוא לה דמוקרטיה. היא דומה יותר לדמוקרטיה
אין הריון חלקי. אין דמוקרטיה חלקית.
בדרום־אפריקה, שבה בוחרים הלבנים בלבד למוסדות השילטון,
ואילו השחורים(המהווים שם רוב) משוללים זכות יסודית זו.
* רתע זה קרה דווקא עכשיו? מדוע לא לפני המש שנים,
< /עשר שנים? אפשר לומר: מפני שבפעם הראשונה בתולדות
ך• ך היה המצב עד כה. ידענו זאת היטב. מחינו על כך פעמים
המדינה קם בה כוח ערבי אותנטי, עצמאי, הרוצה להשתתף
רבות, בעל־פה ובכתב. אך למעשה קיבלו רבים את ההנחה כי
בתהליך הדמוקרטי ובעיצוב פני החברה הישראלית. כוח המבטא
לגבי היהודים, לפחות, הדמוקרטיה הישראלית קיימת.
את האינטליגנציה הערבית החדשה, שהספיקה לגדול ולהתחנך
במדינת־ישראל. כוח שצמח בו־זמנית בגליל ובמשולש, בחיפה
הם האמינו באפשרות של חצי־הריון, או שלושת־ריבעי־הריון,
ובנגב.
או הריון של *.83

אפשר להוסיף: דווקא מפני שכוח ערבי חדש זה החליט —
וזאת היתה ההחלטה הראשונה שקיבל עם הקמתו — להושיט יד
לכוחות הדמוקרטיים היהודיים, ולהקים רשימה משותפת,
המבטאת בעצם קיומה את שילובם.המלא של הערבים בתהליכים
הפוליטיים בישראל.

רשימה כזאת יכולה להשיג הישג עצום — אם לא
בבחירות האלה, הרי בבחירות הכאות.

היא.יכולה לשנות את המפה הפוליטית במדינה. היא יכולה
להשיג שוויון של ממש במדינה, ושלום אמיתי בין המדינה
והפלסטינים.

זה מפחיד — בצדק — את כל הכוחות המתקיימים
על המצב הנוכחי של חוסר־שלום וחוסר*
שיוויון, את מרוויחי-המילחמה וספסרי־ההתנחלות,
את סוחרי־הנשק ומפקיעי־הקרקעות, את ותיקי
השב״ם ויועצי־הסתר למיניהם. כקיצור: את הליכוד
והמערך.
ץ ה נכון, אבל תהליך זה אינו מתקדם בחלל הריק. אין זה
( תהליך מבודד.

זהו חלק מכל מה שנעשה עתה במדינת-ישראל —
כל התהליכים העמוקים שקיבלו תאוצה מאז הפכנו
ב־ 1967 לאימפריה, התהליכים שנכנסו לסיחרור
מטורך בשנים האחרונות.
לא תיתכן דמוקרטיה במדינה שבה פעל במשו שנים אירגון
טרוריסטי רצחני תחת חסות השילטון, בעזרת השילטון ואולי לפי
הנחיית אישים בשילטון, עד שהוחלט מטעמים מעשיים לשים קץ
לפעולתו. עד לאירגון הבא.
לא תיתכן דמוקרטיה במדינה שבה דינו של מוביל 50 מוקשים
לשם הריגת ערבים הוא כמעט כדין בדווי הסוטר את לחיו של ילד
יהודי בריב פרטי.
לא תיתכן דמוקרטיה במדינה אשר לדברי הסמכות המוסרית
העליונה בעולם — אירגון א מנ ס טי — קיימת בה עתה שיגרה
של עינויים בבתי־המעצר, בחדרי־החקירה ובבתי־הכלא. ושבה
הודיעו האסירים (היהודיים!) שבכלא שלה קיימים תאי־גאזים
לצורכי־ענישה.
לא תיתכן דמוקרטיה במדינה שבה עובדים מדי יום 100 אלף
עובדים ״מהשטחים׳׳ ,המנוצלים עד קצה היכולת, שאין להם
הזכות לישון בעיר עבודתם, שאין להם הזכויות האנושיות
היסודיות ביותר של מגורים, הגנה מיקצועית, ביטוח וזכויות
סוציאליות.
לא תיתכן דמוקרטיה במדינה שבה תהליך הברוטליזציה
ממלא מדי יום את עמודי העיתונים, מדינה המחזיקה בשטחים
כבושים על 1.2מיליון תושביהם, שאין להם שמץ של זכות
אנושית כלשהי.
ויתכן שאי־אפשר לקיים דמוקרטיה גם במדינה המוציאה את
פרי־עמלם של אזרחיה על מילחמה מטורפת ללא־סוף, על
התנחלויות מעבר לגבול, על קיום מכונה צבאית אדירה המתאימה
למעצמה גדולה — וכל זה על חשבון העובדים השכירים,
המתקיימים על גבול העוני, תולשלילת זכותם האלמנטרית של
המוני יהודים(רובם מיזרחיים) לקיום הוגן בכבוד.
ומובן מאליו שלא תיתכן דמוקרטיה במדינה שבה מיעוט קטן
של יהודים דתיים — מיעוט קטןיותר מאשר המיעוט הערבי
— מטיל מס על הציבור כולו כדי שבניו ועסקניו יוכלו לחיות
חיי־טפילים מבלי לעבוד, שבה מיעוט זה כופה על הרוב חוקי־דת
שנפשו נוקעת מהם, שבה כל חובש־כיפה יכול לחיות מחוץ לחוק
הפלילי ומחוץ לכללי־הדמוקרטיה.
כל התהליכים האלה, ורבים אחרים, הפח במשך השנים בור
אדיר מתחת למיבנה הדמוקרטיה הישראלית. המיבנה המשיך
לעמוד על תילו, יפה ומעורר התפעלות, אך היה ברור שבמוקדם
או במאוחר מוכרח המיבנה הזה ליפול.

עכשיו הוא קורם תחתיו.

ך ייאורות כבים עתה במדינת ישראל, בזה אחר זה,׳׳ אמר
1 לי השבוע עיתונאי ידוע.

והוא הוסיך בדאגה אין־סוף*:״בית המישפט הוא
הנר האחרון המאיר בחשיכה הגוברת. אס יכבה הנר
הזה — איני יודע מה לעשות.׳׳
בצורה פחות פיוטית, שמעתי השבוע את הרעיון הזה פעמים
רבות.

אוי לדמוקרטיה, התלויה כולה על שערה אחרונה
אחת — בית־המישפט. אך זהו המצב.
יש האומרים כי בית־המישפט אינו יכול להושיע. כי בית־המישפט
הוא מטיבעו חלק של המימסד, ודווקא חלק שמרני. אין
בית־המישפט יכול להיות טוב יותר מאשר המימסד שאליו הוא
שייך.
ויש רבים־רבים שפיתחו בליבם אמונה כימעט מיסטית
בתפקידו של בית־המישפט כמגן הדמוקרטיה. ודווקא האזרחיים
הערביים עולים בזה על כל האחרים.
נחכה ונראה.

דבר אחד בטוח: בית־המישפט העליון הוא עתה
קו־ההגנה האחרון של הדמוקרטיה הישראלית.
החלטתו בעניין הרשימה המתקדמת לשלום תהיה
סימן־דרך היסטורי: לכאן או לכאן.

״אי* אידיא 1 1 3

ה־ . 11 המערך,כבר הגדיל את כוחו
ל־ 50 מנדטים. שני ח״כי תל״ם, יגאל
.הורביץ ומרדכי בן־פורת מהאופוזיציה
התנדנדו בין תמיכה בפרס ובין תמיכה
בבגין. ח״ב התחיה, חנן פורת, נתן
להבין שהוא יתמוך בהצעת אי־האמון
של המערך, שעסקה בענייני משק
וכלכלה, משום שהוא זעם על הנסיגה.
גם ח״ב המפד״ל, אברהם(״אברימל׳ה״)
מלמד, עורר תיקוות. אבל פיסגת
המשא־ומתן היתה עם קבוצת מאוכזבים
כליברלים. היו אלה שר־האנרגיה,
יצחק ברמן, והח״כים דרור זייגרמן
ויהודה פרח. כל אחד מהשלושה היה

לים את סיפור המגעים שהתקיימו
^ מצודת־זאב כבר מדברים על
^ הקואליציה הבאה. בכך אין כל ביניהם ובין וייצמן ושימעון פרס, מאז
הקיץ האחרון. אנשי חרות הוסיפו על
חדש. זה אולי אפילו טיבעי. אך הרכב
כך את מה שהם יודעים. המסר של
הקואליציה הוא המפתיע: מערך +עזר
הדלפות מכוונות אלה הוא אחד: יש על
וייצמן +הליברלים בראשות יצחק
מה לדבר, בעיקר אחרי ה־ 23 ביולי.
מודעי.
השבוע גם נפגש מודעי עם שגריר בין העכשווית
מערכת״היחסים
׳ זר והודיע שהוא וקבוצה גדולה של
הליברלים וחרות היא של שינאה
ליברלים יפרשו מהליכוד אחרי הבחישנוצר
הדדית
עזה ביותר. המישקע
רות וילכו עם המערך.
אצל שתי החטיבות אחרי המאבק סביב
בדיקת הגירסות של קבוצות שונות
קיצוץ מועמדי־הליברלים הריאליים
במיפלגה הליברלית, של אנשי תנועת
לרשימת הליכוד לכנסת, הוא עמוק
יחד ושל ראשי המערך, מעלה את אחד
ביותר.
הסיפורים המרתקים של הפוליטיקה
הישראלית. הוא מובא כאן, לא רק
אם בקרב אנשי חרות מדברים על
להאיר את העבר, אלא בעיקר כדי
הקואליציה האפשרית בחרדה גדולה,
לחשוף את מה שעשוי להתרחש בעוד
הרי שבליברלים אין מתלחשים על כך,
חודש בדיוק.
אלא מדברים בקול־רם. אם בחרות
שלושה גורמים חברו כדי להקים
רואים בכך בגידה, כליברלים מתייחממשלה
חדשה בכנסת ה״ ,10 מבלי
סים לצעד הצפוי, בלדבר מובן מאליו.
להיזדקק לאמונו של הבוחר. עזר
השבוע ״שיחררו״ פעילים בליבר־וייצמן
שאף לשוב למרכז הכוח
הפוליטי, קבוצות שונות במיפלגה
הליברלית לא היו שבעות־רצון
מהיחסים עם חרות; פרס שאף לעמוד
בראש ממשלה, באמצעות תרגיל
פרלמנטרי ולא בזכות תוצאות
הבחירות.
עד חודש אפריל 1982 לא היו
שלושת הגורמים שהוזכרו מעוניינים
בהחלפת השילטון. הימים היו ערב
פינוי סיני ויישובי פיתחת־רפיח. הכל
היו מעוניינים שמנחם בגין, כראש־ממשלה,
ואריאל שרון, כשר־הביטחון,
יבצעו את המשימה וייאבקו במתנגדי
הנסיגה מסיני.
אך האפשרויות הפוליטיות השתנו
מייד אחרי השלמת הנסיגה, שהיתה
החלק האחרון במימוש הסכם־השלום
עם מצריים.

^ הזדמגות להפיל
את הממשלה

אונגו לחץ ער ויצגן

^ חודש מאי ׳82 עשה המערך
₪1ניסיון נועז להפיל את הממשלה.
בשלב הראשון הצליחו ראשי המערך,
בהתערבות פעילה ואישית של פרס,
להעביר למחנה שלהם שני ח״כים
מהליכוד. היו אלה אמנון לין ויצחק
פרץ, שהובטחה להם כהונה גם בכנסת

מאוכזב מממשלת בגין וסיבותיו עימו.
פרח למשל, שהוא ד״ר בחינוך, זעם כל
כך שלא הוצע לו שום תפקיד
ממשלתי, ולו גם תפקיד של סגן שר.
במיסדרונות הכנסת ששם התבשלה
ההצעה להפיל את הממשלה, דובר
ששלושת הליברלים, יהוו חטיבה
חדשה עצמאית, שבראשה יעמוד לא
אחר, אלא עזר וייצמן. בלישכתו של
פרס היו בטוחים שחטיבה כזו תביא
אחריה עוד כמה ח״כים ליברלים
טובים.
פרס ידע שאם לא יצליח לבצע את
זממו, סיכוייו להרכיב ממשלה שואפים
לאפס. חודש לפני כן, בחגיגות
המימונה בגן־סאקר בירושלים, זרקו
עליו עגבניות. הוא חשש שיצחק נבון,
שעדיין לא פרש מתפקידו כנשיא יהיה
זה שינהיג את המיפלגה לבחירות
הבאות.
בסופו של דבר, נכשל המערך
בהצעת אי־האמון (העולם הזה
,)26.5.82 חבריו של פרס סיפרו
שבאותו יום, ה־ 17 במאי, הוא היה
מדוכדך ביותר. הליברלים לא פרשו.
וייצמן נשאר לתקופה נוספת במידבר

הפוליטי, כשהוא מסתפק במכירת
מכוניות יפאניות ואכילת ארוחות־צהריים
באקרופוליס. כל זה נשכח
כלא היה. כעבור שלושה שבועות
פרצה מילחמת־לבנון. המערך תמך
במהלכי הממשלה, ולא הצביע אי־אמון

איך היתה נראית ישראל כיום, אילו
הצליח המהלך של ה־ 17 במאי? קשה
לתת על כך תשובה חד״משמעית. מה
שברור הוא, שאדריכל מילחמת־לבנון
לא היה יושב במישרד־הביטחון.
הזדמנות חדשה להפיל את
הממשלה מבלי להזדקק לבחירות,

נוצרה אחרי הטבח בצברה ושאתילא.
השר ברמן פרש בספטמבר ,1982 על
רקע אי־מינוי ועדת חקירה מישפטית
לבירור הטבח. מאות אלפים הפגינו
בכיכר מלכי־ישראל נגד ממשלת
הליכוד. הודעת בגין על הקמת
ועדת־חקירה ממלכתית הקפיאה את־צעדי
המערך לחצי שנה לפחות.
עד פירסום מסקנות ועדת השופט
יצחק כהן, בחודש פברואר ,1983
התכוננו הכל למהפך הפרלמנטרי
שהיה צפוי עם הגשת דוח הוועדה.
וייצמן נפגש עם ברמן במיסעדת
פלמ״חי בירושלים ובארוחת -הצהריים
הציע לו להפיל את הממשלה באי־אמון
ולהקים רשימה חדשה, שבראשה
יעמוד וייצמן. ברמן הסביר שהוא
מעדיף בחירות ולא מהפך פרלמנטרי.
הוא לא היה שבע־רצון מכך שהוא
וחברים נוספים כליברלים יכניסו את
וייצמן לממשלת המערך, מבלי שלהם
יובטח דבר.
השיחה לא הניבה פירות. מאז לא
נפגשו השניים עוד לדון בנושא זה.
מאותה פגישה שמר וייצמן לברמן
טינה, כפי ששמר טינה לדרור זייגרמו.

כאשר הוא הודיע שהוא יתמודד
ברשימה עצמאית לכנסת ה־ ,11 הוא
מיהר לומר שהיא לא תכלול ח״כים
מהעשירית. הכוונה היתה ברורה.
באותה תקופה רבו הניחושים לגבי
שובו של וייצמן לפוליטיקה. דווח על
פגישות שהיו לו במיסעדות שונות
בתל־אביב, עם אישים שונים בליכוד.
ביניהם עם יועץ ראש־הממשלה
לענייני תיקשורת, אורי פורת.
פירסום הדוח ורצח אמיל גרינצוייג
לא הביאו למהפך המיוחל. וייצמן
נשאר בחוץ והמערך באופוזיציה.
חודשיים אחרי פרישתו מאונס של

שרון ממישרד־הביטחון, קרה משהו
כליברלים. קמה קבוצת מודעי. היא
כללה חמישה ח״כים ועשרות פעילים
וחברי מרכז. על הפרק: הקמת חטיבה
עצמאית. בשלב ראשון בתוך הליכוד
ואחר־כך הכל פתוח (העולם הזה
.)27.4.83
עתה החל סחר־מכר בתוך המיפלגה
בין החטיבות והקבוצות השונות.
מודעי היה בבעיה. מולו התייצב
המנהיג הבלתי־מעורער של המיפלגה— ,
שימחה ארליך.
בתחילת חודש יוני פגש ארליך
בוויצמן. שוב דובר על שיבוצו בליכוד,
דרך המיפלגה הליברלית, כדי לעקוף
התנגדות של יריבים בחרות. השיחות
לא העמיקו. ארליך נפטר ב־ 19 ביוני
,1983 ושוב לא קרה דבר.
וייצמן רמה מזעם
^ יום ראשון, ה־ 28 באוגוסט
,1983 4הוטלה הפצצה הפוליטית
בהא הידיעה לחלל הפוליטי המיפלג־

גם בחוות וגם בדיבורים מדבוים ער נו בגרו: אחו׳ הבחירות
בושו הדיבורים ויקימו קואליציה עם המעון -או בינתיים ברואים
אנשי־חווח והר־בור־ם בושימה אחת, ונגזו עריהם רחץ ביחד
תי. בגין הודיע בתום ישיבת ממשלה
רגילה, שהוא אינו יכול לשאת עוד
בנטל, והודיע על פרישתו.
מרוב התרגשות שכחו רבים שכמה
ימים לפני הודעה זו, נפגש בגין עם
וייצמן. העילה — וייצמן, השובב
הניצחי, שב מביקור פרטי במצריים
וביקש לדווח על כך לבגין. מקורבי
שני הצדדים סיפרו כי הפגישה לא
היתה מיקרית. בגין, שלא שבע נחת
משר־האוצר ארידור, בירר אפשרות עם
וייצמן שזה יקבל את תיק האוצר
(העולם הזה .)31.8.83 גם לשיחה זו
לא היה כל המשך. בגין התפטר.
כשטלפנו אל וייצמן בבקשה שישוב
״הביתה״ ענה :״לשם אני לא חוזר.״
עתה התעורר המערך לחיים. סיעת
המערך בכנסת מנתה 50ח״כים. היא
עשתה כל מאמץ להציג בפני הנשיא
חיים הרצוג קואליציה, ולו רק בת 61
חברים.
המערך פזל לעבר שתי קבוצות
כליברלים. קבוצת מודעי, שכללה את
פרח, בני שליטא, פינחס (״פיני״)
גולדשטיין ופסח (״פייסי״) גרופר.
קבוצה שניה היתה כנופיית הארבעה,
התארגנות אד הוק של מאוכזבי

כנופיית הארבעה נכשלו. הם לא רצו
להיות ראשוני הפורשים. גם מודעי
מצירו לא רצה להיות הראשון. שריר
לא גילה עניין במהפך, ואילו מודעי
סירב לדבר על הליכה משותפת עם
וייצמן.
ב־ 10 באוקטובר 83׳ התברר
שמאמצי פרס מודעי וייצמן לא נשאו
פרי. יצחק שמיר הציג בכנסת את
ממשלתו החדשה. חבריו של וייצמן
סיפח שהוא התהלך באותם הימים
כארי בסוגר. גט שמיר לא סלח לו ולא
קרא לו לדגל.
ממשלת שמיר הושבעה ומייד
התכנסה כדי לדון בנושאים כלכליים.
המשבר הראשון שלה פרץ אף הוא
סביב ענייו כלכלי 72 .שעות אחרי
הקמתה, התפטר ממנה שר בכיר, יורם
ארידור. הסיבה — חשיפת תוכנית
הדולאריזציה שלו, ביוזמתו, באמצעות
מנכ״ל מישרדו, עזרא סדן. סמוך
להתפטרותו נאלץ ארידור לשמוע
באולפן מבט סקופ של ניסים מישעל,
שוייצמן יקבל את תיק״האוצר.
על תיק־האוצר המתפנה קפצו
רבים, בתחילה. מודעי, גירעון פת, שר־המיסחר
והתעשיה וגם וייצמן. הוא

אחרת שהשתתפה בשיחה, היתה האיש
החזק של אגד, שלמה עמר, יושב־ראש
מזכירות הקואופרטיב, שאחר־כך הפך
מס׳ 3ברשימת יחד של וייצמן לכנסת
ה־.11
כעבור כמה דקות הוסבה מנושאים
כלכליים לנושאים פוליטיים. על
הפרק — שובו של וייצמן לתפקיד
ממשלתי בכיר.
אך אם המערך לא יכול היה להושיע
באותו היום, הרי ההזדמנות באה שוב
ממודעי, שדרש להיות שר־האוצר.
שמיר התלבט בין המועמדים השונים
לתפקיד שר־האוצר. נאמנו של מודעי,
גולדשטיין, דיבר עם ראשי־המערך
והסביר שהשאלה העומדת על הפרק,
היא מתי תפרוש קבוצת מודעי.

גכגט

^ למצב־דוח
ך• ין שתי הפגישות שהתקיימו
בין שמיר ושר־האנרגיה פנה
׳מודעי לשותפו־לעסקים של וייצמן,
רמי אונגר, וביקש ממנו שיביא את
וייצמן לירושלים.

בפני אנשי המערך שיפעילו לחץ על
וייצמן .״הוא נכנס למצב־רוח,״ ניתח
אונגר את מה שקרה לאיש־העסקים
מקיסריה. בשלב מסויים שוחחה עם
וייצמן אישיות חשובה ממישרד־הביטחון
ודיברה על ליבו. אך וייצמן
עמד במריו.
בסוף אותו יום קדחתני, שבו
התכנסה חטיבת הליברלים בכנסת פעם
אחר פעם, הם קיבלו בברכה את מינויו
של יגאל כהן־אורגד לתפקיד שר־האוצר.
מודעי אפילו טרח לומר שהוא
לא היה מת על התיק החשוב.
אחרי תקופת מה של רגיעה, חודשו
המגעים בין מודעי ווייצמן, הפעם
בביתו של אונגר. השיחות נמשכו כמה
שבועות, ומה שעמד על הפרק היה
שווייצמן יקח עימו שלושה־ארבעה
ליברלים ויחולל עימם מהפך.
וייצמן התבטא בזילזול ובלשון
עסיסית כלפי כמה מהליברלים
שהוצעו כבני בריתו. עתה היה לו
פרטנר חדש לשיחות. היה זה ח״כ
תמ״י, אהרון אבו־חצירא. וייצמן מחבב
הגשת הצעת המערך הודיע וייצמן על
מאוד את השר לשעבר, שריצה בסוף
הקמת רשימה עצמאית. תמ״י ניסתה
שנת 83׳ שלושה חודשי עבודות־חוץ. לגנוב את ההצגה (העולם הזה
הוא אפילו השתעשע במגעים )11.4.84 וההמשך כבר ידוע.
פוליטיים רציניים איתו. פעם התבטא
השאלה שנותרת פתוחה היא מה
וייצמן בנוכחות פוליטיקאים, שהוא טעם מצאו פעילים מרכזיים במיפלגה
ישאל לדעתו של אבו־חצירא .״נראה הליברלית לשלוף שפן זה דווקא
אם האסיר שלי כבר השתחרר,״ אמר השבוע.
וביקש ממזכירתו לבדוק אם אבו־יש
לכך תשובות רבות המתקבלות
חצירא נמצא בביתו.
על הדעת. אחת מהן היא שהליברלים
מאותתים למערך, שאם תוצאות הבחימתי
החליט וייצמן להקים את
רשימתו העצמאית? קשה להצביע על רות ישאירו את הליכוד באופוזיציה,
תאריך מדוייק. בין חבריו הוותיקים הרי שהליברלים, ברובם הגדול
מעדיפים להיות בקואליציה, גם אם
רווחת הריעה שדחיית שמיר את ידו
המושטת, היא שעודדה אותו לצעידה בראשה יעמוד המערך. מודעי רוצה
לומר שיש לו שפה משותפת עם פרס.
עצמאית.

שחל לחץ על ברמן

מודעי ניהל משא־ומתן השא׳ עס ו״צמן למען אותה המטרה

המיפלגה. היא כללה את יושב־ראש
הכנסת, מנחם סבידור, והח״כים ברמן,
זייגרמן ודן תיכון.
פרס נפגש לשיחה בנושא זה עם
מודעי. משה שחל, ראש סיעת המערך
בכנסת, נפגש עם ברמן, גם בכנסת וגם
במישרדו של שחל בחיפה. אברהם
(״כצל׳ה״) כץ־עוז נפגש עם מקורבי
״ קונצרן שאול אייזנברג, כדי לבדוק
איך תגיב סיעת השר אברהם
(״אברש׳ה״) שריר, לאפשרות של
י מהפך פרלמנטרי והקמת ממשלה
חליפית בראשות המערך. וייצמן עצמו
יזם פגישה עם פרס.
יושב־ראש מיפלגת־העבודה חש
שהסיכויים גדלים משעה לשעה.
מודעי אמר, שהוא יכול להביא עימו
שמונה ח׳׳כים. הוצעו לו תפקיד סגן
ראש־ממשלה ותיק־חוץ. הועלה רעיון
?״*1ן ץייצמן ילך עם הליברלים הפורשים,
יקבל את תיק־הביטחון, ובשלב שני
ן יתמודד בראשם בבחירות לכנסת ה־. 11
אבל התוכנית הגרנדיוזית לא יצאה
אל הפועל.
מאמצי שחל להביא לפרישת

טילפן לשמיר והציע לו את שירותיו.
שמיר דחה אותו בקש, והציע לו
להתחיל את פעילותו בתנועה, כחבר
בסניף.
ברגע זה היו גם מודעי וגם וייצמן
מעוניינים בהפלת הממשלה ובהליכה
עם פרס.
בשבת, שבין התפטרות ארידור
ומינוי שר־האוצר החדש, הזמין וייצמן
לביתו כמה אנשים מרכזיים מהמערך.
הוא רתח מזעם על התנהגות שמיר
כלפיו. הוא גידף את ח״כ חרות הג׳ינג׳י,
מיכה רייסר, שתיווך בחלק מהמהלך.
לווייצמן היה נדמה שרייסר שיטה בו.
לשיחה בביתו של וייצמן הוזמן
שחל. הוא היה אמור להיות המתווך, אך
הכיסוי שניתן לה היה דיון כלכלי שבו
לקח שחל חלק, כיועץ מישפטי.
הנושא: מכירת חלק ממניות סונול
שהיו בידי אחד הבעלים.
שחל הביא לפגישה גם את ח״כ
העבודה, רפי אדרי, מנכ״ל שיכון
עובדים. נוצרה אפשרות שחלק
מהקניה ייעשה באמצעות הפשרת
קרקע לבניה בנתניה. דמות בולטת

מודעי, שאף הוא היה מרוגז, קיווה
בסתר״ליבו שהוא יוכל עוד באותו
היום, ה־ 17 באוקטובר-. ,לפרוש עם
< קבוצתו ולהקים ממשלה חליפית,
כשגם וייצמן נמצא בתוכה. בדרך זו
הוא קיווה להמתיק את טעם פרישתו
מממשלת שמיר.
אנשי מודעי פנו לשחל וביקשו
שגם ראשי המערך יביאו את וייצמן
לירושלים. מודעי רצה להיפגש עם
וייצמן בבית־מלון ירושלמי ומשם
לתאם את עמדותיהם המשותפות.
מודעי ידוע במצבי־הרוח שלו.
מסתבר שגם לוייצמן לא חסרים כאלה.
הוא התעקש לא לבוא לירושלים ולא
להיכנע לתכתיבי מודעי .״תגידו
למיסטר רבלון שאני לא בא,״ אמר
למי שפנו אליו .״הליפסטיק הזה יכול
לעשות לי רק דבר אחד אמר וייצמן
בהתכוונו לתפקידו בעבר של מודעי
כמנכ״ל חברת התמרוקים רבלון.
״כשרציתי הוא לא היה מוכן, עכשיו
הוא רוצה אותי למיקוח עם הגמד,״
סיים וייצמן את דבריו.
אונגר התחנן בפניו. אונגר התחנן

ו״צמן בוסאתהאנשוותעס נוס
בכנסת לא הסתיים נסיון המערך
להפיל את הממשלה. אנשי מודעי רמזו
כל הזמן, שהם רק מחפשים עילה. לא
אחת הם התייעצו עם צמרת העבודה,
על סיבות טובות לפיצוץ הקואליציה.
בשלב מסויים הבין פרס שעדיפה
הקדמת־בחירות על ניסיונות־נפל
להקמת ממשלה חליפית. המערך פעל
להביא לחוק פיזור הכנסת. מייד אחרי

תשובה אחרת נעוצה בדבריו של
מודעי לשגריר הזר. למרות שהליברלים
נאלצים לרוץ לבחירות במיסגרת
הליכוד הרי שהם יפרקו אותו מייד
אחרי כן, משום.שקיימת ביניהם ובין
המערך הבנה, אם לא הסכם חתום:
שהקואליציה הבאה תהיה בלי חרות.

בן־ציון ציטרין
_ 11 יי

ץ*יי הכדל ניכר כבר בכניסה. בבניין
( 1מיפלגת העבודה מקדם את הבאים
שומר גדול־מימדים, שגילח את זקנו
האדמוני. איש לא יכול לעבור דרכו
ולרחרח בנעשה בין ארבעת קומות
מטה־הבחירות של המערך, ברחוב
הירקון 110 בתל־אביב.
במרחק דקות נסיעה במונית,

ברב־הקומות של תנועת החרות רואה
פנים נפולים, חש באווירת־נכאים
ובשקט של בית־קברות. המתנדבים לא
מתדפקים על דלת חדר המיבצעים
המיוחדים, הנמצא בקומה ה־. 13
הפרובוקציות של מטה הדור
הצעיר, שהיושב־ראש שלו, מיכאל
קליינר, השתלם בגרמניה בחימום

לוי אינו רואה מול עיניו את
הבחירות המתקרבות. הוא רואה את
ועידת־חירות, שתכונס — בין אם
הליכוד יהיה בשילטון ובין אם לא —
זמן קצר אחרי הבחירות. מי שרוצה
לשלוט במרכז הבא של חירות, שייבחר
בוועידה, חייב להתחיל לעבוד כבר
היום.

אובעה שבושת דנני הבחירות בטוח הליכוד
בנישרונו -והנר מאשימים את הנר מראש
במצודת זאב שברחוב המלך ג׳ורג׳
,38 יושבים בכניסה חיילי הג״א
רדומים. איש אינו מונע מזרים לטפס
במדרגות מצודת זאב ולראות מקרוב
איך פועל מטה־הבחירות של הליכוד.
הסביר אחד מאנשי הג״א את
השמירה הרפויה :״למי יש עניין לבקר
בבית נטוש?״
ואכן, מי שעולה מקומה לקומה

מערכת־בחירות, אינן מכות גלים.
״אנחנו איבדנו את הבחירות האלה,״
אמר מישהו בכיר במטה אירגון
יום־הבחירות, שהתחנן ששמו לא
יוזכר.
סימן בדוק למצב הקשה של הליכוד
במערכת־הבחירות, שתסתיים בעוד
ארבעה שבועות, ניתן לראות בקופה
הריקה של המטה. בסוף השבוע

השר ניסים
לא קיים

את זה בדיוק עושה עתה לוי. כמובן,
על חשבון ניהול תקין של מערכת־הבחירות.
חיש־מהר
אוכלס המטה באנשי לוי.
עוזרו, אבנר סרוסי, לשעבר מנהל
קבוצת הכדורגל של בית״ר רמלה, הפך
להיות ״האיש החזק של האיש החזק,״
כפי שהוא מכונה במצודה. הוא מסנן
את הפונים ללוי.
יריביו טוענים, שהוא יוצר חיץ בין
ראש־המטה ושאר העובדים בבניין.
ישיבות המטה כבר זכו לאיזכורים
רבים בעיתונות. בעיקר בגלל התפרצויותיו
של לוי ומריבות קולניות בין
הנוכחים .״אילו יכלו, הס היו חותכים
זה את זה,״ אמר פעיל במעלית לפעיל
אחר, שתעה בין 3ז קומות הבניין.
לוי שונא כשחולקים על דעתו,
מעירים לו או מנסים לעוץ לו עצה.
בגלל תכונותיו אלה הוא הספיק כבר
להסתכסך עם רוב חברי מטה־הבחירות.
כשהוצע שמאיר שיטרית יגיש את
התשדירים, כי הוא ״עובר טוב במסך״,
התנגד לוי בטענה שהוא ״צעיר מדי״.
האיש המבוקש ביותר בבניין בעונת
הבחירות הוא הדובר. זה האיש שבא
בקשר עם העיתונאים בארץ ועם
הכתבים מחו״ל, מטפל ביחסי־ציבור
יזומים של המיפלגה ובונה את
תדמיתה, שהיא כה חיונית ערב
ההצבעה.
דובר המטה הקודם, הפירסומאי
דויד ארמון, שהכל חלקו לו שבחים,
יושב ממורמר במישרדו. איש לא פנה
אליו ולא ביקש את שירותיו. אולי
•משוס שהוא חבר המיפלגה הליברלית,
והיחסים בין חרות והליברלים הם עתה
על סף ניתוק מוחלט (ראה עמודים

השר לוי
לא מתפקד
דובר תנועת החירות, יוסי ברון,
אחיו של יועץ־יחסי־הציבור נתן ברון,
נעלם. הוא יטפל בעצרות ראש־הממשלה.
ברון, בעל הכרס הגדולה,
שהוא פוליטיקאי לא קטן, מכיר את
השטח, אבל עתה לא ניתן לו לקחת
חלק במישחק.
בינתיים הוא נאלץ גם לוותר על
חדרו, לטובת שר־התיירות, אברהם

התכנסו ראשי,הליכוד לדיון חירום
בעניין גיוס־הכספים למסע־הבחירות.
התחושה הכללית היתה, שאין טעם
לשקוע בחובות, שאי־אפשר יהיה
להחזירם כאשר הליכוד יהיה באופוזיציה.
תיסמונת קרן תל־חי, שכמעט
גרמה לפשיטת־רגל של תנועת
החירות ולהסתבכות אישית קשה של
מנחם בגין, הילכה אימים בחלל
חדר־הישיבות.
הדג, כרגיל, מסריח מהראש.
מייד אחרי שראש־הממשלה, יצחק
שמיר, גבר על אריאל שרון בהתמודדות
על המקום הראשון ברשימת
הליכוד לכנסת ה־ ,11 הוא הודיע על
מינויו של דויד לוי כראש
מטה־הבחירות.

הס מיוחד ק
במישרד ן

הקרב על
הוועידה

עוזר־שר סרוסי
חוסם את הגישה

מיר לא יכול היה שלא לתת
ללוי את התפקיד המכובד. כל
מינוי אחר לתפקיד זה היה גורם ל־טריקת־דלת
של לוי ולהסתגרותו
בבית־שאן, בצד חידוש הקרבות הפנימיים
בתנועה.
אבל כל חששותיו של שמיר מפני
לוי התאמתו.

(״אברש׳ה״) שריר, התאום הליברלי של
לוי.
וכך נפל התפקיר המבוקש בחיקה
של לימור ליבנת, עובדת מישרד
הפירסום טל ארויו, מצעירות חירות
ובתה של זמרת הימין שולמית ליבנת.
היא כבר הספיקה לתפוס במישרדי
חברת־הפירסום נער־שליח תמים,
והפכה אותו ל״מרגל״ של מיפלגה
יריבה.
יתכן שליבנת הרזה וקצוצת השיער
מתאימה מאוד לתפקיד. אבל העובדה
היא שמקום־עבורתה הוא שגרם את
התמנותה לתפקיד הדוברת וזהו גם
חלק מסיפור ההצלחה חסרת־התקדים
של טל ארויו בתנועת החירות.

סגן־שר דקל
ההמונים לא באים

^ אשר החליטה הכנסת ברוב
^ קולות על הקדמת הבחירות, יק
הוזכרו במצודת זאב שמותיהם של
שני מישרדי־פירסום, שהיו אמורים
לטפל בתעמולת־הבחירות של הליכוד: י
קשר בראל וטל ארויו. לוי רצה
במישרד הראשון. הוא זכר לאנשיו את
הצלחתם בשירות הליכוד במערכת
הבחירות הקודמת.
על ״בגידתם״ ,כביכול, של אנשי
קשר בראל בליכוד, כבר דובר
בהרחבה. משוס־מה, לא הורחב הדיון -י
על הקשר הבל־ינתק בין טל ארויו ;
והליכוד. אילו לא קיבל מישרד טל
ארויו את תקציב־הפירסום של
הליכור, היו צריכים מנהליו, שאין
חולקים על יכולתם המיקצועית

הכוחות הטובים ביותר. אבל, כרגיל
וכצפוי, בפאשלה הראשונה האשימו
אותו.
העניין החל בסיסמה ״המחנה
הלאומי״ .גם במיקרה זה הכל מייחסים
אותה לז׳ורבין. מבלילשאול שוב ושוב
מי אבי הרעיון, די בציון מה שקרה
אחרי כן כדי להבין איך פועלת
המערכת בליכוד. על אישור הסיסמה
החליט ארם אחד — איש חזק ששונא
ויכוחים, החלפת ריעות והעלאת
רעיונות חדשים. לוי הכתיב לאנשי
הפירסום את הסיסמה. אחרי שהסיסמה
עוררה גל נזעם של התנגדות בתוך
הליכוד, לוי אומנם המשיך לתמוך בה
בפה מלא, אבל עוזריו ומקורביו ניסו
לרמוז שהאשם הוא במישרד־הפירסום.

שר טובע
במלל

דוברת ליבנת
ממציאה ברווזים
המעולה, לפשפש טוב־טוב במעשיהם
ולראות היכן הם טעו.
מעולם לא שררה הרמוניה בין
מישרד־פירסום ומיפלגה, כמו בין טל
ארויו ותנועת החירות. מלבד ליבנת,
המועסקת כתקציבאית במישרד,

המפתה.
לפחות אדם אחד נאלץ לפרוש מטל
ארויו בגלל מערכת היחסים המפותחת
כין המישרד ובין ארידור. היה זה הד״ר
ישראל (״רוליק״) פלג, דובר סיעת
המערך בכנסת, שהקים בשותפות עם

ן ין עמולת־הבחירות קשורה, כ!
4מובן, באגף־ההסברה. נציג חירות
באגף זה הוא רוני מילוא. נציג
הליברלים הוא שר־המישפטים, משה
ניסים. עליו אומרים, שגם אם
הליברלים יפרשו מהליכוד, הוא בוודאי
ישאר לצד תנועת החרות.
מכיוון שמילוא, המעיד על עצמו
שאינו מבין גדול בתחום זה, אינו
מקובל על לוי, ומכיוון שניסים רצה
לזכות בכל העוגה, הפך שר־המישפטים
חיש־מהר לראש מטה-
ההסברה בפועל.
עקרונית אין בכל כל רע. מעשית,
משום שהמדובר בניסים, התוצאות

״המחנה הלאומי״ ננשרי הש״וה בוחב האוץ
מתבוקת. הסיורים בגדה עלובים, הנר מחבשים דובו

עובדת שם רחל קרמרמן, אלמנתו של
יוסף (.יוסקה״) קרמרמן, בעבר ח״ב
וגיזבר חירות. היא גם בתו של השר
יעקב מרידור, שלא יכהן בכנסת
הבאה.
ליבנת היא ידידה טובה של רייסר.
קרמרמן נמצאת בקשרים עם יורם
ארידור. יושב־ראש מזכירות התנועה.
אביבה, אשתו של ארירור, זכתה
ליחס מיוחד מצד המישרד, הנמצא
ברחוב הוברמן בתל־אביב. בזמן
מילחמת־לבנון היא אירגנה את מיבצע
מלב אל לב — תרומות לקניית
מיכשור רפואי לבתי־חולים. עזרה לה
בכך ליבנת הצעירה. העבודה התבצעה
ממישרדי טל ארויו.
בין ארידור וראשי המישרד נקשרו
יחסים כל־כך טובים, שהם הציעו לה
להישאר אצלם בתפקיד ניהולי בכיר.
ארידור, מורה בתיכון ביהוד, התלבטה
זמן רב, התייעצה עם בעלה ולבסוף
דחתה באדיבות, אך בצער, את ההצעה

המישרד חברה לייעוץ לתיקשורת
בשם מעוף. כנדוניה הוא הביא עימו
פרוייקטים של חברת העובדים.
כאשר הוא הבין שיצטרך לעזור
במסע יחסי־ציבור למדיניות הכלכלית
הכושלת של ארידור, הוא ׳החליט
לפרוש.

העגומות של המינוי ניראות כבר
בשטח.
ניסים, שהתמקם במישרד טל
ארויו ומנהל משם גם את מישרד־המישפטים,
טובע בים של מלל. הוא
נוהג כמיקצוען, למרות שהבנתו
בתחום זה שואפת לאפס. הוא משקיע

השר שרון
לא תפקידים, לא מיוחדים
ביותר במטה הבחירות. שאר הליברלים
שומרים על פרופיל נמוך. אנשי חירות
דוחים אותם בשאט־נפש.
פחדגות אופיינית

ח״ב קליינר
משתולל

מועמד גדות
לוחם על המסך

חברו של רייסר, הקבלן דויד
(״דודי״) אפל, יכול רק להודות
למישרד״הפירסום, שבעזרת מיבצע
פירסומי מתוכנן היטב הצליח להפוך
את הקבלן שלום אהרון גניש, שותפו
של אפל, לקבלן שמחפשי הדירות
הצעירים עמדו אצלו בתור.
שותף במישרד הוא הפירסומאי
הוותיק והגדול אליעזר ז׳ורבין. על
קירבתו ליצחק שמיר מדברים
במיסדרונות הפוליטיים זמן רב. איש
לא בדק עד היום אם שמועה זו נכונה.
מישרד טל ארויו התארגן מייד
לפעולה. הוא גייס בשוק החופשי את

שעות על גבי שעות בירידה לפרטים
שאין לו בהם כל מושג, וגורם להתמרמרות
אנשי־המיקצוע על התערבותו,
הגדולה מדי לטעמם.
ערב תחילת שידורי״התעמולה
בטלוויזיה, התפוצץ סיכסוך שכבר
התלקח קודם לכן. גירעון גדות, יושב
ראש מועצת המנהלים של מיפעל־הפיס,
היה ראש מטה־ההסברה לפני
שלוש שנים. מאז שהתפטר מאגף
ההסברה, לפני שנה וחצי, על רקע
ויכוח מיקצועי עם יורם ארידור הוא
הגיע למסקנה שהתפטרות אינה
משרתת את העניין. לכן נשאר גדות,

מועמד ריאלי לכנסת הבאה, במטה
תעמולת־הבחירות של הטלוויזיה.
ניסים ואחרים במטה ההסברה לא
מוכנים שגדות יהיה הפוסק הבלעדי
בשידורי־הטלוויזיה, המופקים על־ידי
סירטי רול כבר בפעם החמישית
ברציפות. גדות השתוקק ללכת
הביתה, אך הוא נשך את שפתיו
ונישאר. הוויכוח על הסמכויות לא
הסתיים, אבל גדות זוקף לזכותו
הצלחה ראשונה במאבק: הוא הצליח
למחוק את הסיסמה ״המחנה הלאומי״
מתשדירי הטלוויזיה.
ניסים הוא אולי הליברלי הבולט

^ ט ה הבחירות של מיפלגת
( /₪העבודה מפוצל למטות שיש
בינהם קשר ושיתוף־פעולה, הרמוני
יותר או פחות(העולם הזה .)20.6.84
גם בליכוד יש פיצול, אבל אין כלל
שיתוף־פעולה.
מזה כמה שבועות יושבים חברי
מטה הדור הצעיר ומנסים לגרום
להקזת דם במערכת־הבחירות האנמית.
עד עתה — ללא הצלחה.
בראש המטה עומד קליינר, שמיקומו
( )49 ברשימת הליכוד לכנסת הבאה
מבטיח לו שישאר בחוץ.
מישרד הפירסום העובד עם מטה
הצעירים הוא של יואב אביטל. במטה
חברים גירעון סיטרמן מחירות וגם שני
ליברלים, אמנון מנדה והד״ר חיים
פרלוק, קרוב מישפחה של מאיר
הוברמן, מזכיר המיפלגה הליברלית.
הרעיונאי של המטה הוא יונתן
(״יוני״) שם־אור. לרוע מזלם של
אנשי־המטה, כל פרובוקציה שלהם
אינה זוכה למענה ונשכחת מייד.
הכרזות שהם מפיצים, המודפסות
בסטנסיל, לא מתקבלות כלל ברחוב.
בכרזות אלה, המודפסות בצבעים
שונים, יש בדרך כלל טקסט אינפנטילי
ואיור מטופש.
ראשי־המטה עסוקים רוב זמנם
במריבות על כיבודים. הליברלים,
למשל, מתנגדים שרק קליינר ייצג
^ותם בישיבות מטה הבחירות.
השבוע סוף־סוף הם הצליחו להרגיז.
השמצות שהודפסו בעיתון חד־פעמי
גרמו להתרגשות רבה. קליינר נבהל
(המשך בעמוד )62

1— 13

קטעים מחוך הפרוטוקול המוקלט של הדיון המדהים בוועדת־הבחירות המרכזית -

השבוע יצטרך בית״המיש־פט
העליון של המדינה לקבל בעלת שתהיה
החלטה,
חשיבות היסטורית, מפני
שהיא נוגעת לעצם מהות
המישטר במדינת״ישראל. היא
תצטרך לאשר או לפסול את
החלטתה של ועדת״הבחירות
המרכזית לפסול את הרשימה
המתקדמת לשלום.
בבואו להחליט, יהיה מונח
על שולחנו של בית״המישפט
מיסמך מיוחד־במינו: הפרו טוקול
המלא של ישיבת הוו עדה,
שנמשכה שמונה שעות,
ושנערכה בחלקה באווירה של
צעקות פרועות, נאומים נוסח
מק-קארתי, השמצות והכ פשות.
הפרוטוקול
הזה מונה 124
עמודים של מכונת״כתיבה.
היו דרושים לצוות של ועדת-
הבחירות חמישה ימים מלאים
וביניהם גם יום־השבת -בתוספת שעות נוספות רבות
כדי לפענח את ההקלטה
ולהעלות את התמליל על
הנייר. מכיוון שפרוטוקול זה
הוא, למעשה, כתב״האישום
נגד הרשימה, יכלו פרקליטי
הרשימה להגיש את הערר
ברגע רק לבית-המשפט
האחרון ממש, ביום האחרון
שנקבע לכך על־ידי החוק.
מן הראוי היה לפרסם את
הפרוטוקול הזה במלואו, כדי
שכל אזרחי ישראל יוכלו
להתרשם בעצמם מן הדברים,
מטיבם ומסיגנונם. אך זה היה
ממלא לפחות גיליון שלם של
״העולם הזה״ .על כן נאלץ
״העולם הזה״ להסתפק בפי-
רסום כמה קטעים נבחרים.
להלן *קטעים אלה כלשונם.
אף כי קשה להאמין בכך, זהו
הנוסח המילולי של הפרוטוקול:

ני לא מישפטנית(ולכן) עיקר
הטיעונים שלי לא יהיו רק
מישפטיים, אלא יותר הגיוניים
וציוניים!״ הודיעה ח״כ התחיה גאולה
כהן בפתיחת הישיבה המראתונית
(שמונה שעות) ביום השני שעבר,
כאשר התכנסה ועדת הבחירות
המרכזית לכנסת ה־ 11 כדי לדון
בהצעת התחיה לפסול את הרשימה
המתקדמת לשלום.
34 חברי הוועדה האחרים (ובכללם
שופט עליון אחד, הידר גבריאל בך,
ארבע גברות ושני ח״כים נוספים
(יהודה חשאי ורוני מילוא) ,ששת
נציגי־הרשימה (מוחמר מיעארי, מתי
פלד, יעקב ארנון, כאמל דאהר,
עורר־דין יוסי ברד ואורי אבנרי) וכמה
מוזמני־כבוד (כמו הד״ר מאיר שחם,
המפקח הארצי על הבחירות, ומנכ״ל
הוועדה, מנחם טרלו) לא ידעו מה
מצפה להם.
כהן החלה יורה לכל הכיוונים: היא
גינתה את משה ארנס על שלא פסל את
הרשימה מייד (״הייתי מצפה משר־הביטחון
לשמור על ביטחונה של
המדינה!״) ואחר־כך הודיעה כי היא
״לא בית־מישפט, שאני צריכה להביא
הוכחות.״ היא תסתפק בהוכחת כוונות
ומגמות.
לשם כך העלתה את משה דיין
מהקבר. לדבריה, הוא אמר פעם :״מי
שעיוור הוא לא מי שאינו רואה, אלא

1 4 -ווי ...

מי שלא רוצה לראות!״ וכדי לפקוח את
העיניים לכולם, הודיעה כהן כי
לרשימה המתקדמת ״יש תורה שבכתב
ויש תורה שבעל־פה ויש תורה שבלב,
ואני לא יודעת, אם יש גם(אולי) תורה
של סוד״.
אומנם, הודתה כהן, כי זה עורר את
אהדתה כאשר (המועמד הראשון של
הרשימה המתקדמת) אמר ״האמינו לי
שפי וליבי שווים,״ אבל מה, עורו־הדין
החיפאי מיעארי אינו, בעיניה של כהן,
הגאון(רב אליהו) מווילנה :״כשאומר
את זה הגאון מווילנה, שפיו וליבו
שווים, אני לא אבדוק תעודות ״.אצל
מיעארי, כמובן, היא כן רוצה לבדוק.

בעבודתם היומיומית כחברי־כנסת:
״האם מישהו יכול להבטיח לי שבסיעה
של הרשימה ...מחר לא תיתלה תמונה
של ערפאת ובמכוניות (שלהט
שייכנסו לכנסת לא יהיו עליהם
מדבקות, אש״ף, עכשיו!׳?״
נושא התמונות בכנסת הציק מאוד
לכהן :״בכנסת הזאת יש רק תמונה
אחת, מלבד תמונות של ראשי
הממשלות, תמונה של הרצל ...תמונתו

• מובסות,,אשיו.
עכשיו!״
הרי שגמרה לבדוק את
תעודותיו של מיעארי, נזכרה כהן
כי אכן אמרה פעם ״שהערבים הם חלק
מהנוף של הארץ הזאת,״ אך מייד
מיהרה להוסיף :״אבל זה לא שייך
עכשיו לעניין!״
אחר־כך היא כינתה את אנשי
הרשימה המתקדמת ״סכיזופרנים,״
הודיעה כי ״אורי אבנרי יכול לקפוץ
מהיום עד מחר״ ולבסוף גילתה את
הסכנה האמיתית הצפויה אם החברים
הערביים של הרשימה ייבחרו לכנסת:
״(היום) עדיין, כשחבריה עוברים בלוד,
לכאן או לשם, יכולים להיבדק,
ונבדקים חלק מהם, ומחפשים אותם.
זאת עובדה. כחברי־כנסת — לא עוד!
הם ייהנו מהחסינות שתעמוד להם
לעבור את השלב הזה בלי חיפושים!״
והמצב עלול להיות עוד יותר גרוע

שלא כל־כך נעים לה :״אני גם רוצה
שאנחנו נהיה יפים, אבל קודם כל אני
רוצה שאנחנו נהיה קיימים ״.כי לגבי
כהן קיומה של ישראל לא כל־כך
מובטח אם מיעארי ופלד, למשל,
ייכנסו לכנסת. אצלנו זה, כדבריה, לא
כמו איראן, למשל :״איראן קיימת גם
אחרי חומייני וגם לפני חומייני!״
ובכלל אם תאושר הרשימה,
המינימום הצפוי זה חזרה לגבולות
החלוקה של ,1947 וזה יהיה ״כמו
שמישהו אומר לחברו, אני לא רוצה
שתתאבד, אני רק רוצה שתפסיק
לנשום!״
זה היה כבר יותר מדי לגבריאל בך,
השופט העליון קר״המזג. הוא לא
התאפק עוד וקטע את ח״כית התחיה:
״אני מבקש, אם את יכולה, למקד
ולומר בדיוק במה, בעצם, איזה מטרות
פסולות את מייחסת לרשימה הזאת?״

#לא חווה מסיני

ח״כ כהן
״לקחת את הפעקלך וללכת!״
של ערפאת תיתלה ואף אחד לא יכול
להגיד שלא!״
אחר־כך עברה לתצפיות של שואה,
אם, חלילה, תאושר הרשימה :״יכול
להיות מצב שאנו (היהודים) נצטרך
לקחת את הפעקלך וללכת!״ ולכן
חייבים לפסול את הרשימה, למרות

ן * הן לא נרתעה :״אדוני היושב^
ראש ״,היא סיכמה ,״חז״ל אמרו:
,למה כלה נכנסת לחופה?׳ אין לי ספק,
כולם יודעים, רובם יודעים, למה הכלה
הזאת רוצה להיכנס לחופת הכנסת
והחסינות שלה ״.ואם הנימוק הזה לא
יעזור, כדאי, לפחות ,״לשמוע לקול
הלב״ ולפסול את הרשימה, כי אחרי
הכל המדינה ״נולדה מחלום (ואסור)
שמדיניות של חלום תהרוס אותה״.
הבא אחריה, איש שינוי, הפרופסור
יהושע פורת, התרכז בחברים היהודיים
של הרשימה המתקדמת, מתי פלד
(״בכל זאת היה אלוף בצה״ל...
מראשוני הפלמ״ח״) ,יעקב ארנון(״אני
מכיר אותו ...שכני לשכונת בית־הכרם

נציגי הרשימה המתקדמת בשעת הטיעון בוועדת־הבחירות
ציונים כשרים, עם חותמת

ירד בך
״לא להרים את הקול!״
בירושלים, ציוני״) ,אורי אבנרי
(״חייל ...שנפצע ב־ ,1948 נכה צה״ל״)
ואחר כך לימד את כהן שיעור קצר
בהיסטוריה.
כהן טענה שהאגודה למען
האסיר בישראל, בראשה עומד
מיעארי, פירסמה בחוברת שהוציאה
לאור את מפת ארץ־ישראל בצבעי
אש״ף (לבן, ירוק, שחור ואדום) .האיר
פורת לכהן :״הצבעים (האלה) אינם
מונופול של אש״ף ולא של העם הערבי
הפלסטיני. אלה הם הצבעים הלאומיים
של הערבים, מי שרוצה הסבר ...הירוק
— דיגלו של מוחמר: הלבן — דיגלם
של בית אומיה: השחור — דיגלם של
בית עבאס והאדום — דיגלם של בית
פטימה. הצבעים האלה מופיעים בכל
דגל ערבי. אפשר היה לראות בצבעים
האלה תמיכה דווקא באופציה
הירדנית. הם מופיעים בדיוק בדגל
הירדני״.
אחר־כך ערך פורת חשבון עם שר־ —י
הביטחון, עם החומר החסוי(המחשיד
כמה חברים ערבים של הרשימה) שלא
הגיע לוועדה :״אני מאומן לבחון חומר.
יימסר לי החומר, אבדוק אותו, אשקול
אותו ואגיע למסקנות משלי ...הודעות
של שר־הביטחון, אינני מתבייש לומר
את זה, אינן בשבילי תורה מסיני״.
ושוב עלה משה דיין מהקבר,
כשפורת הוסיף :״גם לא הודעתו של
(שר-הביטחון דאז) משה דיין, ערב
מלחמת יום־הכיפור, שאמר שהכל יהיה
בסדר ואנחנו נפצפץ את המצרים בשש
שעות ולא בשישה ימים.״

#תת־מיקרע ברוו
ירי אמרי, ידו־ הרשימה
\ £המתקדמת, הוכיח כי ידענותו
במקורות אינה נופלת משל גאולה כהן.
בהזכירו כי ביום הקודם נפסלה רשימת
הרב כהנא, הציע אבנרי לחברי הוועדה
לא ליצור איזון מלאכותי(״אם פסלנו
פה, אז בואו נפסול שם, כדי שזה ייראה
יפה משני הצדדים״) והסתמך על נימוק
עתיק. :נאמר פעם על הסנהדרין שאם
הוא דן אדם אחד למוות פעם ב״70
שנה, אז זה סנהדרין קטלני. אני מאוד
מציע שוועדת הבחירות לא תפסוק
בפסילות סיטוניות!״
אבנרי סתר את טענותיה של כהן
אחת לאחת :״אם חבר־כנסת בשליחות
אש״ף מעביר תת־מיקלע דרך נמל
התעופה לוד, הוא בדיוק באותו מצב
כמו לא חבר־כנסת ...אם שירות־הביטחון
יחשוב שחבר־כנסת בנמל־התעופה
לוד יעשה משהו שאיננו
בסדר, אני סומך על שירוודהביטחון
שימנעו את זה.״
ואשר לטענתה כי אם ייבחרו אנשי
הרשימה לכנסת יבקשו להחזיר את
ישראל לגבולות ה־ 4ביוני :1967
.ממתי אסור להציע הצעות בכנסת? -
אין שום עבירה, על־פי חוק, לתבוע
אפילו להעביר את הנגב לזאמביה...
להקים רשימה לכנסת עם מצע,
שרוצים להעביר את הנגב לקניה״.
העיר אבנרי ברוח טובה, ליו״ר

תרגיל באזרחות שבא מבחוץ ונכנס אל תוך
^ /או ל ם הקולנוע הגדול, עמד רגע,
צפה במתרחש והקשיב לנאמר, יכול
היה לחשוב שהוא נמצא בשיעור־אזרחות
כשנושא השיעור הוא שיוויון.
על הבימה הגדולה ישבו בשתי
שורות שלושים איש, כשהם מחולקים
שווה בשווה יהודים וערבים. מאחוריהם,
ועל השולחן שלפניהם, היו תלויים

הכינוס התקיים באולם הקולנוע
בנצרת ביום השבת. כבר בשעות
הצהריים התחילו להתאסף אנשים
ונשים, שבאו להביע את מחאתם על
פסילת הרשימה. הם נכנסו פנימה
והתיישבו בתוך האולם הגדול,
והתערבבו אלה באלה, יהודים וערבים
ישבו בצוותא, נשים וגברים זה ליד זה,
בלונדים ושחורים. לא נותר כיסא פנוי

בימת הנואמים בכינום־המדואה בנצרת
יו״ר קיבוצי ויו־ר פייטן
כשחבר ערבי מתרגם את הנאמר לחבר
יהודי, שלמרבה הבושה לא למד עדיין
ערבית.
שורת הנואמים על הבימה היתה
ארוכה. כולם רצו לדבר, כל אחד רצה
להביע את מחאתו על פסילת הרשימה
בשפתו הוא. ערבים מכל הארץ — מן
המשולש, מוואדי־ערה, מהגליל ומן
הנגב, ויהודים מירושלים, מתל־אביב
ומחיפה.

אך הזמן היה קצר. אחרי שלוש
שעות של נאומים קם יוסי אמיתי, חבר
קיבוץ גבולות, המנחה היהודי של
הכינוס, ואמר שלמרבה הצער אי־אפשר
יהיה לשמוע את כל הדוברים,
בגלל צום הרמדאן. המוסלמים צמים
החודש במשך היום, וכשמגיע הערב
הם הולכים לבתיהם לאכול. לכן, כך
הסביר אמיתי, ברגע שתרד השמש,
יהיה צורך להפסיק את הכינוס, ולתת

לחברים המוסלמים שבין הערבים
ללכת הביתה לאכול, אחרי שלא אכלו
במשך כל היום.
חתם את הכינוס מוחמר מיעארי,
מס׳ 1ברשימה. הוא עבר בקלילות
מעברית לערבית, דיבר בחום אל הקהל
וזכה במחיאות־כפיים סוערות מכל
הבאים, שקמו לכבודו על רגליהם.
קודם לכן קמו לכבוד מתי פלד,
בהיכנסו לאולם.

ראשי־הרשימה מיעארי(יושב) ום לד (נואם)
הנאומים שודרו ברמקול לרחוב
שלטים בשתי השפות, שקראו לשלום
בין שני העמים, לשלום בין שתי
המדינות, ולשוויון לכל אזרחי המדינה
— יהודים וערבים.
הנואמים על הבימה דיברו לפי
הסדר בצורה כמעט מדוייקת — נואם
יהודי שדיבר עברית ונואם ערבי
שדיבר ערבית. את הערב הינחו שני
מנחים — יוסי אמיתי מצד היהודים,
שגלש לפעמים ודיבר בערבית, ולידו
עמד המנחה הערבי, פאוזי עבדאללה,
שהינחה את הערב בצורה פיוטית,
וגלש מדי פעם לעברית.
אך הערב הזה לא היה תרגיל
בשיעור־אזרחות. זה היה ערב מרגש,
שאירגנה התנועה המתקדמת לשלום.
אחרי שוועדת־הבחירות המרכזית
פסלה את הרשימה, החליטו ראשיה
ואוהדיה לארגן כיגוס־מחאה שבו, כך
אמרו, יספידו את הדמוקרטיה.

^ כל פעם שדיבר נואם ערבי,
4אפשר היה לראות זוגות־זוגות
בקהל מרכינים את ראשיהם זה לזה,

הוועדה, השופט בך, שהביע סברה
כאילו מדובר על הכנסת חבר אחד
בלבד לכנסת, מם׳ ,1מיעארי :״כבוד
השופט, הרשה לי רק לתקן דבר אחד.
אנחנו לא מקווים להכניס אדם אחד
״־־ לכנסת. אנחנו בהחלט מקווים שמר
יעקב ארנון (מנכ״ל מישרד־האוצר
לשעבר) ,שהוא במקום החמישי של
הרשימה, יהיה בוועדת־הכספים של
הכנסת הבאה, ואני חושב שהוא מאוד
מוסמך לכרי

בהזדמנות זאת הזכיר אבנרי
לנוכחים :״אני רוצה לומר לכם, שיש
פסק־דין של בית־המישפט העליון —
זה אולי דבר שאין לאף אחד בחדר הזה
— המאשר שאנחנו ציונים. היגשנו על
זה מישפט, שהגיע עד העליון. מר
יעקב ארנון, אלוף מתי פלד, אנוכי
ועוד שלושה אחרים הננו ציונים
כשרים, עם חותמת של בית־המישפט
העליון. אף אחד בחדר אין לו תעודה
כזאת!׳׳

אחד, ורבים עמדו במעברים, או בכניסה
לאולם והקשיבו לנאמר על הבימה. גם
ברחוב הקשן בו עוברים ושבים
לנאומים, ששודרו למרחקים.
הכינוס נמשך שלוש וחצי שעות.
באולם היה חם מאוד, אך איש כמעט
לא העז לקום׳ממקומו. אווירת האחדות
היתה מושלמת.
מזה שנים רבות לא ראתה נצרת
אסיפה כה גדושה ונרגשת — ובציבור
היהודי כבר נשכח זיכרן של אסיפות
כאלה.

^ קיצורים
בשל צום
הלי, מ־ 1500 היהודים והערבים בכינוס נצרת
הערבים תירגמו ליהודים

#קשו התמוהינדי
** וחמד מיעארי תפש את השור
* ) בקרניו, הזכיר כי פרשת אל־ארד
עברה מן העולם לפני 19 שנה ורק
שניים־שלושה מ־ 15 הפעילים של אז
עדיין חיים בארץ :״אני נוסע לפעמים
לנצרת ויש לי חבר שמה, שהוא עושה
גלידה מצויינת, יש לו בית־חרושת
לגלידה. אני הולך אליו, קוראים לו
מנצור קרדוש. אני אומר לו, אבו־

תאופיק, מה שלומך? תן קצת גלידה,
או תמרהינדי, לשתות אצלך!׳ תאמינו
לי, זה הקשר!״
הקטע הרגוע הזה הוציא את ח״כ
רוני מילוא מכליו, והוא זעק :״חשבתי
גם (כשאתה הולך) לאכול גלידה עם
ערפאת.״
מיעארי התעלם מקריאת־הביניים,
שב להסביר את עצמו :״אני איש חוק.
אני עורך־דין במיקרה ...אם יש דבר
אחד שאני הפרתי חוק, עברתי עבירה,

אולי ...עבירת תנועה, חניה ...כולנו לא
מחוסנים מפני זה.״
כשמילוא שוב לא התאפק, התערב
השופט בך, העיר בקדפנות ייקית:
״הרמת קול לא מוכיחה שום דבר. אני
מפסיק לחשוב כשאני שומע את
הדברים בקול. בעיניי, הרמת קול היא
תמיד סימן של חולשה!״
אחריו עלה מתי פלד, שביקש
להתייחס למיסמך החסוי של השב״כ,
(המשך בעמוד )66

הסניגור, חיחשלמ״ס שר נאשמי המחתות היהודית עומדים לטעון
שבית־המישפט אי 1:1מוסמו לד 11 בנסיונות ו;ניגוו 11 בהרהבית

ך* שלב מסויים של מישפטי
* 1המחתרת היהודית נדמה היה כי
האסכולה התל־אביביח של עורכי־הדין
עומדת לזכות בבכורה. עונש־המאסר
של שנה וחצי, שהוסל על ראשון
הנידונים, הצדיק לכאורה את שיטת
עסקוודהטעון של הסניגורים התל־אביביים.
לפתע היה נדמה כי השיטה
של ״מהר יותר — קצו־ יותר־ מוכיחה
או; עצמה. השימה הפרגמטית של
קדצוץ כתב־האישום. בהסכמת התביעה,
והודאה באשמת הביאה לגזר־הדץ
הקל. עורכי־הדין יעקב(״קובה״) הגלר
ושותפו למישרד, משה ישראל, מתל־אגיב,
זרחו לרגע ככוכבי המישפט.
אולם אז בא כרעם ביום בהיר

גזר־הדין של 10 שנות מאסר, שהוטל
על גלעד פלאי, והפך את הקערה על
פיה. המאזניים החלו נוטים, לפתע,
לעבר האסכולה הירושלמית, הדוגלת
בהליכה זהירה ובטוחה, ללא עיסקווד
טיעון חמקנזקות. עורכי־הדין דן אבי־יצחק
ויעקב רובין מייצגים היטב את
האסכולה הירושלמית האיטית, היסודית׳והמפתיעה
בטענות מישפטיות
מבריקות
ב חזי ה
ל מנ דאט
^ ירושלמים כבר רמזו בישיבות
( 1האחרונות כי באמתחתם יש שפן

נסתר, טיעון מישפטי עתיק ונשכח. הם
העלו מתהום הנשיה את דבר־המלך
במועצתו, משנת * ,192 אשר על פיו
אין לבתי־המישפט בישראל סמכות
לדון בעניינים העוסקים במקומות
הקדושים. אי־לכד, יטענו הסניגורים,
אין בית־המישיט יבול לוזך סאשמות
הנוגעות לפיצוץ כיטת־חסלע, שבהן
נאשמים חלק מאנשי המחתרת. על
עבירה זו נידה פלאי לחמש שנות
מאסר.
דבר־המלך במועצתו(המקומות
הקדושים) ,משגת ,192 נדק
פעמיים בלבד.
במדינת־ישראל
ומפיסקי־הדין הללו לא ברור אם הוא
עדיין תקף במדינודישראל, או שמא

בוטל מכללא עם הקמת המדינה.
חמשת השופטים שדנו בפסק־הדין
״חוגים לאומיים נגד שר־המישטוזד,
משנת . 1969 לא הגיעו לאחידות
ריעות בנקודה זו, וכל אחד מהם פסק
אחרת. על כיו־ ילקטו בוודאי הסניגורים
אח הקטעים חנוחים להם מתוך מאות
דפי פ סק הדיין, להחיל אותם על
כיתב -האישתו,
כאשר קיבלו מבריטים את המנדאט
על פלשתיגזמדי, נדרשו על־יד־חבר־הלאוקית
לשמור היטב על
המקומות הקדושים לכל הדתות. לשם
כך חוקק המלך הבריטי במועצתו את
דבר־החקיקה הזד״ האנגלים חששו
שמא בתי־המישפט המקומיים לא יהיו

אמינים וניטרליים דיים, כדי לעסוק
בעניינים העדינים של המקומות
הקדושים ולכן החליטו להפקיע
מידיהם נושא זד״
סימן 2לדבר־המלך קבע, כי כל
עניין אז סיכסוד, הנוגע למקתמת
הקדושי ם לא יידון ל*>־ באר
המישפט; עניינים חשובים אלוז יוכרעו
כידי ועדו! מיוחדת שתמונה בידי כעל
המנדאט.
כדי להגטיוו כי לא יעק* הוראה זז,
של אותו דבר־המלך, כי
קבעי סימן 5
במיקרדז שלא ברוד אם עניין מסויים
נופל בגדר העניינים המנדים בסעיף 7
או א, יכריע בכך הנציב העליון.
הנציב העליון כבר איננו קיים

מיהו עוררהו !,העובי, שמנחות! גומה למהומה באורם חמישנס שר נאשמי אידגוו־חטווך
חובה חוקית להראות לנפגעים את
החומר.

עורכי־הדיו
שתקו

ך יי רוויש נאסר, יליד הכפר טירה
1במשולש, למד מישפטים בלימו־די־ערב
בשלוחה בתל־אביב של
הפקולטה למישפטים של האוניברסיטה
העברית, עוד לפני שהיתה

אוניברסיטה בתל־אביב. הוא סיים את
לימודיו ב־.1969
אחרי שנים רבות של עבודה
מישפטית בתל־אביב, החליט לעבור
לירושלים מפני שזו עיר מעורבת של

יהודים וערבים. ורק אחרי שעבר ופתח
מישרד בירושלים המיזרחית, הבין
שירושלים היא עיר קשה ולאומנית
ושתל־אביב היא עיר קוסמופוליטית.
הוא נשוי ומתגורר בירושלים,
כדבריו :״בין היהודים והערבים.״ על
שמו, נאסר, הוא אומר :״היו לי המון
בעיות עם השם הזה, כשלמדתי בשנות
ה־ 60 ועבד־אל נאצר היה בשיא
תהילתו. לכן, מאז, אני מעדיף שיכתבו
את שמי בסמך ולא בצדי.״
הוא חבר באגודה־לזכויות־האזרח
ובמועצה הישראלית לשלום ישראלי־פלסטיני.
בעבר הופיע במישפטים
חשובים שסוקרו על־ידי התיקשורת.
בין השאר במישפט רשת־הריגול
היהודית־ערבית (אודי אדיב) ,והגן גם
על הנאשמים ברצח יהושע סלומה
בבית הדס ה בחברון.
כיום הוא משמש משקיף במישפט
חברי אירגון הטרור היהודי, מטעמם
של בארים ח׳לף ואיבראהים אל־טאוויל.

מספר
דרוויש נאסר:

פרקליט נאסר מתראיין לפני בית־המישפט
שהצדק ייעשה וייראה

בתחילת יוני פנו אלי איבראהיס
אל־טאוויל ובארים ח׳לף, שני ראשי־הערים
המודחים, כדי שאייצג אותם.
ח׳לף נפגע לפני ארבע שנים מפצצה
שהניחו חברי אירגון הטרור היהודי
במכוניתו. טאוויל ניצל אז בנס.
השניים באו אליי, לפני שנפתח
מישפטם של חברי אימון הטרור, כדי
שאעייין בחומר החקירה, במטרה
לבדוק אם יש מקום להגשת תביעת
נזיקין נגד הנאשמים,
כנהוג במיקרים כאלה, פניתי
לפרקליטות המדינה וביקשתי בשם
שני הנפגעים, לעיין בחומר־החקירה.
הפרקליטות סירבה. הם יטענו שאין

ך• דעתי זוהי החלטה שרירותית.
/ידוע לי שהמישטרה נהגה עד
היום, ללא יוצא מן הכלל, למסור את
חומר־החקירה לאנשים המעורבים
בעניין. זה נוגע לנפגעים בתאונות־דרכים,
או לאנשים המותקפים. המיש־טרה
חוקרת ׳,וכשהחקירה מסתיימת,
הם נוהגים להעביר את החומר, לבקשת
הנפגעים.
אני פניתי לפרקליטות ולא
למישטרה, מכיוון שהחומר כבר היה
בידיהם.
כך הגעתי לבית־המישפט ב־17
ביוני, כמשקיף מטעמם של בארים
ח׳לף ואיבראהים אל־טאוויל. בחוק לא
קיים מעמד של משקיף, לא בישראל
ולא בארצות מערביות אחרות. אבל
מקובל שאדם שנפגע ואינו צד
במישפט, נוהג לבוא לבית־המישפט,
כדי להיווכח שהצדק ייעשה וייראה,
במיקרה הזה אנחנו רוצים לראות שיש
חוק אחד ליהודים וערבים ושיש
שיוויון לפני החוק.
באותו היום באתי מוקדם בבוקר.
מכיוון שאני עורך־דין בעצמי, אני
מרגיש כבן־בית בבית־המישפט, והתיישבתי
בתוך האולם הגדול. אחר־כך
נכנסו הנאשמים והקהל הרב של
בני־המישפחות, הקרובים והאוהדים.
הפרצופים נראו לי מוכרים. חלקם
שירתו במימשל הצבאי ובחלקם
נתקלתי כשייצגתי נאשמיס בבתי־מישפט
בשטחים הכבושים. הופעתי
הרבה והייתי כנראה מוכר להם.
ואז, בשלב מסויים, ניגש אלי שוטר
באזרחי, הציג את עצמו ושאל מי אני.
אמרתי לו שאני עורך־דין. הוא אמר לי:
כולם מצביעים עליך ואתה מקור
לאי־שקט באולם. הראיתי לו תעודת־חבר
של לישכת עורכי־הדין ואחרי
כמה דקות התחילה המהומה בבית־המישפט,
כשהקהל, בני מישפחות
הנאשמים, דורשים שאצא מן האולם.
אני חושש שהשוטר נשלח כדי
לבדוק אם זה באמת אני, הוא עשה את
השירות עבורם.
בעיתונות היה פירסום מוקדם לזה

שראשי־העיריות עומדים לשלוח
למישפט משקיף מטעמם, כך שבני־המישפחות
ידעו שיהיה שם מישהו.
יש לי טענות מאוד קשות נגד
עורכי־הדין, שאת רובם אני מכיר.
ההתפרצות הראשונה היתה מן
הנאשמים. אחד מהם אפילו קם והתחיל
לאיים עליי. אבל עורכי־הדין לא אמרו ״
מילה. ציפיתי שעורכי־הדין ישתיקו
את הלקוחות שלהם, כדי להגן על חבר
למיקצוע. זו היתה השתוללות
פאשיסטית, ומי כמו עורכי־הדין יודע
שיש לי זכות להיות בבית־המישפט
ואיש לא יכול לאסור עליי להיכנס.
התאכזבתי מהם קשות.
גם השוטרים לא התערבו בהתקפה
הפרועה עליי. זה היה סימפטום
לאידיאולוגיה של פעולות הטרור,
שבהם הואשמו נאשמים במישפט.
גם עיתונאים — שאני משוכנע
שרובם אינם שוביניסטים והם נגד
התנהגות כזאת — לא מחו על
ההתנהגות המחפירה של הנאשמים
ובני־מישפחותיהם.
לבוא ולדרוש שערבי לא יהיה נוכח
באולם בית־המישפט, בדיון פתוח
ופומבי, רק בגלל היותי ערבי — זה
שוביניזם.
לעשות דבר כזה בריש־גלי,
בפומבי, בלי להסתיר — כנראה
שהעניין הזה מקובל על החברה
הישראלית. כנראה ששינאת־ערבים
היא אחת ממוסכמות החברה.
בארצות־הברית הקו־קלוקס־קלן
מכסים את הראש ואת הפנים, כדי שלא
יזהו אותם, מפני שהם מתביישים
בגזענות שלהם. כאן זה נעשה
בהצהרות ובקולי־קולות בתוך אולם
בית־המישפט, ואיש מן הנוכחים אפילו

לא הגיב.
לא ראיתי ניצחון בזה שהשופט בזק
התערב והבהיר לנוכחים שזכותי להיות
נוכח באולם, מכיוון שהדיון הוא פומבי.
זה לא היה ניצחון, זו היתה תגובה
טיבעית מינימאלית. היה חסר שבית־המישפט
יגרר לעניין הזה ויוציא אותי
החוצה.
כשהגיעה ההפסקה, נמנעתי מלצאת
למיסדרון, שם התגודדו כל
בני־המישפחות והאוהדים. אני נ ש־^
ארתי באולם. גם כשנגמר הדיון באותו
היום לא הזדרזתי לצאת, כדי לא ;
להיתקל בחמומי־המוח מהמישפחות ;
והמזדהים עם הנאשמים ועם מעשיהם.

פרקליט הגלד
מהר יותר
והוועדה שמזכיר דבר־המלך מעולם
לא הוקמה, ובכל זאת טענו לפני
בית־המישפט העליון בשנת ,1968 כי
דבר־המלך חי וקיים, ומונע התדיינות
על המקומות״הקדושים לפני בתי-
המישפט בארץ. חלק משופטי בית־המישפט
העליון קיבלו קביעה זו,
חלקם דחו אותה, וחלקם קיבלו אותה
למחצה ודחו אותה למחצה.
בתקופת המנדאט הבריטי התעוררו
בעיות לא מעטות בענייני המקומות
הקדושים. הנציב העליון היה צריך

להחליט. לאיזו כיתה דתית הזכות
י לנקות את חלונות כנסיית המולד
בביודלחם, ובאיזו שפה יתפללו ליד
קפלת מיכאל שבכנסיית־הקבר בירושלים.
אך כאשר קמה מדינת־ישראל,
נותרו רוב המקומות הקדושים לשלוש
הדתות מחוץ לגבולותיה. ולכן לא היה
דבר־המלך הזה אקטואלי בשנותיה
הראשונות של המדינה.
רק אחרי מילחמת ששת־הימים,
כאשר נכללו ירושלים והמקומות
הקדושים במדינת־ישראל, חזר דבר־המלך
להיות אקטואלי. כבר כחול־המועד
סוכות ,1968 ,ניסתה קבוצת
מתפללים יהודים לעלות להר־הבית
ולהתפלל שם. במקום היו מתפללים
מוסלמים, שהתנגדו לפלישה לתחומם.
כל רגע עמד לפרוץ סיכסוך אלים,
שהיה מחלל את כבוד המקום וגורם
נזק רב למדינה. איש־מישטרה שהיה
במקום לא איבד את עשתונותיו ומנע
את הסערה, על־ידי כך שציווה על
המתפללים היהודים לעזוב את המקום.
חוגים לאומיים, והמתפללים עצמם,
הגישו בקשה לבית״המישפט העליון
לחייב את שר־המישטרה לאפשר להם
להיכנס להר-הבית לשם תפילה. נציגי
היועץ המישפטי, שייצגו את שר־המישטרה,
טענו כי בגלל אותו דבר־מלך
עתיק, אין בית־המישפט העליון
מוסמך כלל לדון בעניין .״זהו עניין
הנוגע למקומות הקדושים, ואין קדוש
יותר מהר־הבית,״ טענו נציגי המדינה
״ועל כן, על פי דבר־המלד, רק הווע
המון
ערבי זועם בהר־הכית
הר־הבית אינו שפיט!
דה המיוחדת, אשר מעולם לא קמה,
מוסמכת לרון בו.״
נציגי החוגים הלאומיים טענו, כי
דבר־המלך הזה בוטל מכללא עם
הקמת המדינה, כמו שבוטלו הרבה
חוקים ותקנות אחרים.

^ הגציב העליון
יוסף בורג

^ השופט אלפרד ויתקון כתב:
! 1״לדבר־המלך שתי מטרות,

נאסר ואשתו בחתונתם בירושלים
בין יהודים וערבים
מטע השמצות
ני מתכוון לבוא גם לישיבה
הבאה. אני לא צריך לבקש חסות
מן המישטרה. הם צריכים להגן על כל
אחד שנמצא באולם ומותקף.
הם לא יכולים לסגור את האולם רק
לקרובים, מכיוון שזה לא קיים בחוק,
כל זמן שהדיון פתוח ופומבי.
גם הטענה כאילו אני תופס מקום
של בני־המישפחות היא מגוכחת. אני
הרי רק בן־אדם אחד והם הכינו אולם
גדול במיוחד, כדי שיוכל להכיל את
כל הקהל הרב.
ומייד, אחרי כמה ימים, התחיל נגדי
מסע השמצות פרוע. העלילו עליי כל
מיני עלילות שפלות. אני בטוח
שמישהו דחף את העניין. מי שמעוניין
להכפיש את שמי הם החוגים המזדהים
עם קבוצת־הטרור ומעשיהם.
הרי בכל העיתונים הופיעו ראיונות
עם המורים הרוחניים שלהם, למרות
שלא כולם מזדהים עם כל פעולות
הטרור — כולם מצדיקים את הפגיעה
בראשי־הערים.
הם מנסים להטיל בי דופי כעורו־דין,
מפני שייצגתי את הנאשמים

בפעולת בית־הדסה. זה כאילו לומר
שעורכי־הדין שמייצגים היום את
נאשמי אירגון הטרור מזדהים עם
הפעולות שלהם, ושכל עורו־דין
המייצג נאשם ברצח או בשוד מזדהה
עם מעשיו.
זו סתם עלילה. יהודי המגן על
טרוריסטים — זה בסדר. ערבי המגן
על טרוריסטים מן הצד השני — הוא
מזדהה איתם.
בינתיים אני אמשיך לבוא לישיבות
בית־המישפט, ובסופו יחליטו ח׳לף
וטאוויל, לקוחותיי, אם להגיש תביעת
נזיקין נגד הנאשמים. בשלב הזה עדיין
לא החלטנו.
גסהרבגים ידעו
^ רחוב הערבי אין שימחה
^ לחשיפתו של אירגון הטרור
היהודי. כולם חושבים שזהו רק קצה
של קרחון, שהנאשמים קיבלו עידוד
מאנשי־השילטון, ואחד מקרובי הנאשמים
אף אישר זאת בראיון עיתונאי.
הערבים לא מאמינים שהאנשים
האלה יקבלו עונש ראוי, או עונש כפי
שמקבל נאשם ערבי על עבירות כאלה.
וגם כשיקבלו את העונשים, מערכת

הסלחנות והחנינות תופעל והאנשים
ישוחררו בצורה כלשהי. כבר היו
דברים מעולם.
כשמואשמים ערבים ישראליים
בעבירות נגד ביטחון־המדינה, השופטים
גוזרים עליהם עונשים חמורים
במיוחד, ומנמקים זאת בכר שהם אזרחי
ישראל ובתור שכאלה הם חייבים
נאמנות גדולה במיוחד למדינה.
לפי פקודת־הטרור, שנחקקה
אחרי קום המדינה, ערבי המזדהה עם
אירגון טרור או יודע על קיומו של
אירגון״טרור ולא הודיע לשילטונות
— מייד מוגש נגדו כתב־אישום,
ולעיתים קרובות על סמך תקנות
ההגנה לשעת חירום, שהן תקנות
מנדאטוריות וחמורות בהרבה מן החוק
הישראלי.
כאן, לפי הפירסומים בעיתונים,
מתברר שגם הרב משה לוינגר וגם הרב
אליעזר ולדמן ידעו על קיומו של
אירגון־הטרור, ואולי אפילו על פעולותיו,
ונגד איש מהם לא הוגש עד
היום כתב־אישום.
גם כל האנשים והגופים שהתארגנו
לאסוף כספים למען הנאשמים חוזרים
ומצהירים הצהרות, גם הם בעצם
מזדהים עם אירגון־טרור, וגם נגדם לא
מגישים כיתבי־אישום.

האחת לשלול את סמכות בתי־המישפט
לדון בכל עניין בקשר עם המקומות
הקדושים, והשניה, להוציא עניין כזה
אפילו מתחום סמכותה של ממשלת
המנדאט. האיסור לא צומצם לסכסוכים
בין עדתיים, הוא חל על כל עניין
הקשור למקומות הקדושים או למיב־נים
או אתרים דתיים בארץ־ישראל.
חושש אני שמישפט פלילי נגד
מתפרע, משחית, או גנב בבית־כנסת או
כנסיה נופל לאיסור זה.״
ואם אמר השופט, כי עניין פלילי
הקשור למקומות הקדושים איננו
שפיט בגדר דבר־המלך, על אחת כמה
וכמה ניסיון לפגוע בהר־הבית מסיבות
דתיות טהורות. כך יטענו בוודאי
סניגוריהם של הנאשמים בניסיון
לפוצץ את כיפת״הסלע.
המשיך השופט ויתקון :״מיקרה כזה
היה ראובן נגד מדינת ישראל״ .זהו
המיקרה שבו גנבו שני צעירים
ישראליים את כתר־הזהב הקדוש
מראשה של המדונה בכנסיית הקבר,
והתיכו אותו. הם נתפסו, הודו באשמה
ונידונו לארבע וחמש שנות מאסר כל
אחד. סניגוריהם לא ניסו אפילו לטעון
כי העניין איננו שפיט בגלל
דבר־המלך .1924
השופט ויתקון עמד על כך, כי
גניבת הכתר לא נעשתה ממניעים
דתיים, אלא ממטרת בצע כסף ומניעים
פליליים. והוא מזכיר גם את מייקל
רוהאן, המטורף האוסטרלי שניסה
לשרוף את כיפת הסלע בגלל מניעים
דתיים, וממשיך :״אולי יימצא באחד
הימים איקונוקלאסט (מנפץ אלילים)
וישחית כלי־קודש מטעמים שבדת
דווקא.״ בכך חזה השופט, ב־ ,1968 את
מעשי המחתרת היהודית ב־ . 1984 האם
במיקרה זה לא יוכל בית־המישפט לדון
אנשים אלה מכיוון שזהו עניין הנוגע
למקומות הקדושים?
השופט ברנזון, שישב גם הוא לדין,
קבע נחרצות :״מצד שני ברור שלא כל
הנעשה במקום קדוש ...נופל בגידרו
של דבר־המלך. ההוראה של סימן 2
אינה על מעשים פליליים או אחרים,
המבוצעים במקומות קדושים ...בלבד
שאינם קשורים בקדושתם של
המקומות הללו.״ האם ניסיון לפוצץ
מיסגד כדי לבנות תחתיו מיקדש איננו
קשור בקדושתם של המקומות הללו?
השופט שימעון אגרנט, שהיה נשיא
בית־המישפט העליון אז, קבע כי אין
בידי דבר־המלך למנוע שפיטת נאשמים
על פי סעיפים רגילים של החוק
הפלילי, שנועדו במיוחד לעבירות של
הפרעת סדר במקומות הקדושים
וחילולם. שאילמלא כן, לא יהיה שם
לא דין ולא דיין. בעוד השופטים
האחרים מקבלים את דבר־המלך או
פוסלים אותו, הרי השופט אגרנט קבע
כי דבר־המלך איננו תקף לגבי
עניינים של חופש גישה למקומות
הקדושים או חילולם, ועל כן על
עניינים כאלה אפשר ואפשר להביא
את העבריינים לדין. אך דבר־המלך
נותר תקף לעניינים של פולחן וסידרי
תפילה, אשר בהם לא יתערב
בית־המישפט.
תוצאתו של פסק־הדין בעניין
חוגים לאומיים היתה כי בית־המישפט
החליט שלא להתערב בסידרי־תפילה
של יהודים על הר־הבית, והותיר את

הדבר בידי שר־המישטרה. אך מכיוון
שכל שופט נימק את דעתו בצורה
אחרת, קשה מאוד לקבוע מהו הפועל
היוצא של פסק־דין זה לגבי תקפותו
של דבר־המלך משנת .1924 ויהיה זה
כר נרחב לסניגורים הירושלמים
להראות את כוחם.
ב־ 1970 הובא הנושא שנית לפני
בית־המישפט העליון, הפעם בגלל
סיכסוו בין העדה הקופטית והעדה
האתיופית. בחג־הפסחא ניצלו האתיופים
את הזמן שבו לא נכחו הקופטים
במקום, והחליפו את המנעולים בדלתות
הכניסה למקום הקדוש להם, בתוך
כנסיית־הקבר בירושלים. שר־המיש־טרה
התבקש על ידם להחזיר את המצב
לקדמותו, ושוב עלתה השאלה אם
עניין כזה הוא שפיט, או שמא איננו
בסמכות בית־המישפט, בגלל דבר-
המלך.
הנשיא אגרנט התייחס ישירות
לשאלת העבירה הפלילית ואמה,אין
לשלול את סמכותו של בית־המישפט
רק משום שמדצדי הדבירה היו בני

פרקליט ישראל
קצר יותר
עדה דתית פלונית, שהונעו על־ידי
רצונם לעשות דין לעצמם, לשם
מימוש זכויות החזקה ההיסטוריות
שהם טענו להן בכך משמיט, בעצם,
השופט אגרנט את הקרקע מתחת
לרגליהם של סניגורי נאשמי המחתרת.
שכן, המילים שנאמרו ב־ 1970 נשמעות
כאילו חוברו במיוחד לעניין
נאשמי המחתרת היהודית.
במיקרה שבית־המישפט יקבל את
טענתם של הסניגורים, ויחליט כי
איננו יכול לשבת לדין בעניין הר־הבית,
הרי שאת מקומו של הנציב־העליון
תופס היום־לן ערך זה השר יוסף
בורג, שר־הדתות. ואת׳ מקום הוועדה,
שמעולם לא מונתה, ואשר צריכה
לשבת לדין בעניין, תופסת על פי סעיף
29 לחוק יסוד הממשלה — ממשלת־אילנה
אלון
ישראל•

דואוידפנה לרשותכם

בחיקהחישפחההח₪ת

מישרד־האוצר לא יורד לאחרונה
מכותרות העיתונים. הפירסומים
בעיתונות מטעם המערך, ותעמולת־הבחירות
של שאר המיפלגות
(בעיקר תמ״י).
היכן אין הוא מופיע לחלוטין?
בתעמולת־הבחירות של הליכוד,
המסתפקת כרגע בשלל מצטלמים
ומצטלמות למיניהם, המכריזים
בגאוה ״אני מצביע בעד המחן ה
הלאומי!״ אין מסבירים מדוע הוא(או
היא) מצביעים: הסיבה, כנראה,
כל־כך טריוויאלית, לדעת מטה-
ההסברה של הליכוד, עד שאין צורך
לפרט אותה.
בשבוע שעבר התכנסו פורומים
שונים במצודת זאב (שרי הליכוד
התכנסו כמרי יום ו׳ ב־ <09.00 והביעו
את ״אי־שביעות רצונם״ מקו־ההסברה
של הליכוד. שני הנושאים
המוזנחים ביותר מבחינה זאת הם
מישרד־האוצר ופרוייקט שיקום־
השכונות. על כותבים

״מדוע
הפרוייקט?״ מאשים יוסי ברון,
דובר חרות, את העיתונות (אלא את
מי?) בשיחה עם סגן־השר, משה

קצב.

אחד הדברים התמוהים הוא
שאפילו ההישגים הספורים שהושגו
בתקופתו של יגאל בהן־אורגד
באוצר(כגון ירידת הגרעון המיסחרי
של ישראל בע )259 ירדו למחתרת,
יחד עם יוסי שריד. אחרת, איך אין
משתמשים בהם כתשובה לפירסומי
המערך על ״התוכנית הסודית״?
באוצר מודאגים מאוד מהמצב, אך
מקווים שההחלטות, שהתקבלו
בשבוע שעבר במצודת־זאב,
ייושמו עתה. במצודת זאב, לעומת
זאת, טוענים שזו פשלה של דוברות
מחוסר־וחלק
משרד־האוצר,
התיפקוד
הכללי .״בינתיים עוד לא
התחלנו בהסברה,״ אומרים לי במטה־ההסברה
של הליכוד, חודש לפני
שעת־האפס ״עוד לא תפסנו כיוון!״

לוי

ארידור

כמו בימים הטובים
בליכוד) אינה מקרית כלל וכלל.
כמה אישים בכירים בליכוד לא
יתאבלו אם יקח הליכוד חופשה
מהשילטון לארבע שנים(לא ליותר)
ויחזור בסיומן עם צוות־הנהגה שונה.
יורם ארידור, שר־האוצר לשעבר-,
אינו משלים עם התואר המכובד
הנ״ל. בבנייני-האומה, ביריית־הפתיחה
הרעשנית של הליכוד של
מסע־הבחירות — הוזמנו ״שרי
הליכוד״ לעלות לבמה, ומי הקדים
לעלות בין הראשונים, אם לא יורם
ארידור?
ארידור שהצליח לשקם את
תדמיתו וכוחו תוך כמה חודשים
במיפלגתו, בוודאי יכול לחולל
נפלאות תור ארבע שנים. פקידים
באוצר מדווחים לי שמעורבותו
מאחרי הקלעים ניכרת כבר היום.
הכוונה היא לנסיונותיו לטרפד את
מאמצי יורשו, או, כפי שהוא היה
מעדיף לכנות זאת — ״ממלא
מקומו״.
דויד לוי מעדיף שלא להיזכר
בערב שבו זכה אריק שרון ב־־׳429

או־טו־טו: שר״אוצד
בשיטה אמריקאית
מזמן (מאז הבחירות האחרונות)
לא גדשו את לוחות־הזמנים של
השרים וסגניהם שמות של מקומות
נידחים (לגביהם) ברחבי הארץ כפי
שזה קורה בימים אלו.
״עכשיו גזכרתם בנו?״ זה מוטו
החוזר בכל סיור, גם באותם המוגה־

קצב
,זה יהודה ברקן!״
רים כ״סיורים טובים״ על־ידי כוכביהם.
משה
קצב, סגן־שר־השיכון,
נזכר בעיר השניה בגודלה בגוש דן
— ברמת־גן, באווירה ביתית
(רמת־גן נחשבת כמיבצר הליכוד, עם
חריגות קלות) צעד בחור נמוך, צנום,
ברחובות, לחץ ידיים ואמר :״שלום,
שמי משה קצב״...

״לא תפסנו כיוון״? ואולי אישים
מסויימים בחרות דווקא, תפסו כיוון,
ועוד איך? בחיק משהייה ממושכת
המישפחה הלוחמת מסתבר שמכת מבית הפירסומים וההדלפות
(פקידים באוצר) ומחוץ (אישים

תמיכה במרכז־חרות. באותו ערב
הוספד לוי. מאז — צבר כוח וידידים
חדשים־ישנים כגון יורם ארידור.
הברית לוי־ארידור עובדת ככה:
׳ לוי יתגבר ״איכשהו״ על ירידת
מיפלגתו מהשילטון ויעבוד על
סיכוייו לרוץ בראש מיפלגתו
בבחירות הבאות.
איך עושים זאת? את יצחק
שמיר, שהוא עדיין ראש־הממשלה
למי שאינו זוכר, אין טעם לתקוף,
מכיוון שתדמיתו בציבור במילא
אינה מגובשת או מוגדרת. לכן
תוקפים את אנשי שלומו של שמיר.
ומה יותר קל מאשר את השר
המופקד על ה״אין־אוצר״? בכך מחזק
״האיש החזק״ את תדמיתו כמגן
הדפוקים והחלשים.
לפני זמן קצר צוטט באחד
העיתונים קטע מנאום של דויד לוי,
שבו הוא תוקף בחריפות את
כהן־אורגד. עוזרו הצייתן של לוי
התפאר באוזניי :״איימתי על העורך
בדיבה אם לא תפורסם התנצלות !״
והוסיף :״לא צוטטו החלקים
החשובים מנאומו של דויד!״ —
חשובים או לא, הם עדיין חלקים.
באסטרטגיה זו משתלב נפלא
יורם ארידור ״המגלה פעילות
שוטפת בענייני־האוצר,״ כדיברי
פקיד בכיר באוצר.
בקיצור: הברית ארידוד־לוי חזרה
לימיה הטובים. אם נזכור את קיומו
של יצחק מודעי, שנטש אותנו
לכמה ימים לטובת קולומביה,
ו״מועמדותו הטיבעית״ לכהונת שר־האוצר,
אם יצליח הליכוד לשמור על
כסאותיו, ואם הליכוד לא יתפרק
אחרי הבחירות, ונוסיף את דבריו של
פקיד באוצר שאמר לי ״מדוע שלא
נדבר? כולם מדברים! במצודת־זאב,
בממשלה נבין שליגאל כהו־אורגד
אין שום סיבה שבעולם להיות
מוטרד מגד יעקובי: מי שיש לו
חברי־מיפלגה כאלה, אינו זקוק
ליריבים במיפלגה הנגדית.

יצחק מודעי רוצה לכהן כשר-האוצר הבא של מדינת־ישראל,
בממשלת הליכוד או בממשלת־הבערד.
בינתיים, כד מדווחים לי חברי וועדת־השרים לכלכלה, אין הוא מבטל
את זמנו :״מדי פעם יש לו הצעות־ייעול. ובאופן כללי הוא הרבה יותר
פעיל מפעיל״.
ביום הראשון שעבר ניסה מודעי לבדוק את כוחו, והציע שתי
הצעות־ייעול: האחת בענייו מיקדמות הביטוח הלאומי והשניה בעניין
ההפקדה על היבוא.
והרי התוצאות: ההצעה הראשונה נפלה ברוב של שלושה נגד שניים.
כשאחד נמנע. ההצעה השניה נפלה ברוב של ארבעה נגד אחד.
לכל חובבי האריתמטיקה — לא, לא חלה כאן כל טעות: בהצבעה
הראשונד״ נכחו שישה שרים. ואילו בשניה נכחו חמישה בלבד. לאחר
שהתבררו תוצאות ההצבעה הראשונה, העדיף אחד השרים (נחשו מיז)
שלא להיות נוכח.בהצבעה השניה.

כבוד סגן־השר, קטן־קומה, צעד
תחת שני מוטות ענק, שנשאו בגאון
את דגלי ישראל, ושהצליחו להרגיז
את המערכניקים המעטים, שהעזו
להפר את השלווה .״מה — דגל
ישראל, זה רק שלכם?״ הדגלים היו
מיטרד מאוחר יותר. כשהצטרכו
לחפש מונית בעלת גג חזק, על־מנת
להיפטר מהם.
המיגרש יותר ביתי מביתי.
״תצביעו בשבילנו?״ שואל קצב את
המתחככים הנרגשים .״בטח!״
נעצרים ליד בוטיק. אני מרימה
מבטי לשלט שמעלינו, ושמו של
הבוטיק — תאמינו או לא — הוא
לילי שרון.
נוסעים ל״בייבי של משה״,

פרוייקט שיקום השכונות. כאן תופס
את הפיקוד. הכמעט־חבר־כנסת,
מיכאל (מיקי) איתן (מקום 38
ברשימת הליכוד לכנסת הבאה) .קצב
מפרגן לו :״חבר־הכנסת איתן ״.מיקי
מחזיר לו ליקוקים. בקיצור:
אידיליה. הרמקול מכריז מעל
ראשנו, ללא הרף :״משה קצב,
סגן־שר צעיר בממשלת־ישראל,
סגן־השר משה קצב״...
תגובות האנשים שוות בהחלט
כתבה נפרדת: חלקם מתמוגגים
(בעיקר — מתמוגגות) ,ואילו השאר
ספק־נבוכים, ספק — לא מאמינים.
״תגידי,״ עוצרות אותי שתי נשים
מאופרות בשלל צבעי־הקשת ,״זה
מצלמה נסתרת, זה? יהודה ברקן?״

דואר-ישראל עובד, כידוע, לאם. לכן מצאו כמה שרים נכבדים דרכים
להתגבר על כך חודש לפני הכחירות: הם פשוט נעזרים בשירותיה
האדיבים של העיתונות.
ביום הראשון כתב שר־העבודה־והרווחה־והקליסה, אהרון אוזן
מיכתב לשר־האוצר, יגאל בהף אורגד, ובו דרש ממנו לקיים דיון
בוועדת״השרים לענייני כלכלה על המשק המישפחתי־הקלאי. במיכתב
כתב :״אני מקווה ששר״החקלאות יביא הצעות מעשיות. ולא אני מוכן
להביא הצעות משלי. שיביאו לשיפור המצב״.
מה פיתאום נזכר אוזן הנינוח, שקשה מאוד למצאו בלישכתו אחרי
השעה 15.00 באחיו החקלאים מהמושבים? את התשובה אני משאירה
לאינטליגנציה של פסח גרופר.
תוכן המיכתב הגיע לידי העולם הזה באותו היום שבו נכתב. עוד
לפני שהספיק להגיע לידי המוכתב, שר״האוצר. ששמע על קיום המכתב
ותוכנו ממני. בזה הריני מצהירה שהעולם הזה מעמיד את שירותיו
הטובים(והמהירים) לצורך מתן תשובה למיכתב. או כל התכתבות אחרת
בין השרים, עד זד 23 ביולי.

אהבה מסח חרות (ברק )1
ביום שני שעבר עלתה מיגדל־העמק
פעמיים על המפה. שני שרים
כיבדו את עיירת־הפיתוח בנוכחות.:
שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד,
וסגן־ראש־הממשלה, דויד לוי, .
בעצם, הייתי צריכה לדווח על
השניים בסדר הפוך, מכיוון שדויד
לוי הוא איש־כבוד(לעצמו) ,והרעיון,
שהוא אינו הכוכב הבילעדי של היום
פשוט היה בלתי־נסבל.
לוי הגיע באיחור המכבד את
בעליו(איחור בן שעה) לבית ראש־המועצה,
שאול עמוד. כשהלה
התנצל לפניו שעליו לקבל גם את
פני שר־האוצר התרגז לוי ואיים :״אז
אני הולד!״
יגאל כהן־אורגד נאלץ להתקבל
על־ידי עצמו, וסיורו התנהל תחת
צילו המרוגז של דויד לוי, שהגיע
למקום כדי לככב בסירטי התעמולה
של הליכוד לבחירות. כמו כל כוכב
טלוויזיה, היה נתון לוי למצבי־רוח,
וצעק בעצבנות ״אבל למה אתם
מצלמים? עכשיו אני בשיחה
פרטית!״
מכונת־ההסברה של הליכוד לא
הפסיקה לתקתק אפילו לשבריר של
שניה, אם במצלמות סטילס, אם
בצוותי־הסרטה: לוי מדבר עם הרב

גרוסמן( ,הרב שהתפרסם בכך שהוא
נוהג להעביר אנשים מרחבות
הדיסקוטקים לישיבותיו) ,כהו־אורגד
מדבר עם גרוסמן, לוי מדבר
עם שאול עמור, כהן־אורגד מדבר עם
עמור, ל־ו־י ל-א מ־ד־ב־ר ע״ם כ־ה־ן

הנסיונות להפגיש את השניים לא
עברו אפילו את שלב הגישוש. סגן
ראש הממשלה, שר השיכון והבינוי,
ראש מטה הבחירות של הליכוד(ואם
שכחתי כמה תארים — עם כבודו
הסליחה) עזב את ישיבתו של הרב
גרוסמן דקות ספורות לפני שהגיע
לשם כהן־אורגד, והסתלק מתוח

1ינ

מעניין
מה קורה בעניין תביעת־הדיבה
שהגיש המערך נגד חבר־הכנסת
רוני מילוא בגלל התבטאויותיו
על פרשת יעקב לוינסון?
מקורות האוהבים לכנות עצמם
״יודעי־דבר״ מדליפים לי ש״הולך
להיות שמח״ :באי־כוחו של מילוא
מתכוונים לעשות מיצווה, ולהחזיר
(זמנית) לארץ את אחד היורדים
המפורסמים ביותר, אשר ידלין,
העושה עסקים כלשהם בארץ־
השפע.
״הוא הסכים?״ אני מבררת.
בליכוד אין מבינים את פשר השאלה:
״מה זאת אומרת? הוא יקבל זימון
,לבית־ המישפט וזהו!״
| רוני מילוא, מצירו, מבטיח לי
ן בטון מיקצועי, בלתי־מעורב :״יהיה
מישפט מעניין!״

*7/777/* 7777

א־פרופו מכונת־ההסברה המשומנת
של הליכוד, המשלחת את
מצלמותיה־מסרטותיה אחר השרים
באשר ילכו, מתעוררת השאלה: האם
צריך לבקש את אישורם של עובדי
מיפעל, למשל שאיתם נפגש
המצטלם־התורן מחבורת הממשלה,
כדי לכלול אותם במישדרי־הבחירות
של הליכוד (או של כל
מפלגה אחרת)?
השאלה התעוררה בי ביתר
חריפותה לשמע סיפור שסיפק לי
ארכיטקט צעיר, העובד בנמל
יפו. לדבריו, נערכו בנמל, ביום שני
לפני שבועיים, לכבוד ביקורו של
כבוד שר־התחבורה, חיים קורפו.
האדריכל היה אמור לארח את השר,
יחד עם מנהלי הנמל. אלא מאי?
הללו בוששו להגיע (מאוחר יותר
הסתבר שהיו מעורבים בתאונת־דרכים)
והותירו לו את הבימה. הלה
נאלץ להקביל את פני השר בגפו,
ולככב, להפתעתו, לצד השר מול
צוות־הסרטה נמרץ. הסבריו של

שד משהו
ואם ברוני מילוא עסקינן: הוא לא
שוקט על שמריו. יריביו בליכוד
נהגו לעדכן אותי לאחרונה, בשימחה
בלתי־מוסתרת, שאם יאבד הליכוד
את השילטון — הדבר יחסל את
הקאריירות הפוליטיות הן של ראש־הממשלה,
יצחק שמיר, ושל
אנשי־שלומו, כשהשימחה (לאיד)
מתמקדת ברוני מילוא.
מסתבר, שהשימחה מוקדמת מדי,
לפחות כשמדובר באידיאולוגיה
ובלואיליות של אדם כמו רוני
מילוא: לאחרונה הוא מנסה להתקרב
למס׳ 2בחרות, דויד לוי, ונסיונותיו
אלה אינם נתקלים בעוינות.
קורפו כוכב טלוויזיה
הארכיטקט תועדו בצלולואיד מבלי
שביקשו את רשותו, ומבלי שהסבירו
לו לפחות במה דברים אמורים.
כעת מחכה הארכיטקט הסימפטי,
שאגב אינו נמנה כלל וכלל עם
״המחנה הלאומי״ ,לרגע שקלסטרו
יופיע על פני המירקע ויהווה חלק
מתעמולה לגוף שבו אינו מאמין.
לזה בדיוק קוראים :״חייך —
אכלת אותה!״

ד פנ ה

ברק

א!]_ 6ה

שאיפה של טעם מיוחד.
סיגריה ע שי ר ה, ת ע רו ב ת צר פ תי ת מ שו בחת.

עזר נייצמן כרת השבוע ברית־דמים חד שה
ורפאל איתן ניסה את מזלו ער א1ניה.

ן ץ ן ך | 1מחפש מתחת לכן־הנואמים את דפי־נאומו שנפלו לריצפה
\ | ן למעלה מימין) .גם גורלה של ח״כ גאולה כהן, שעלתה לנאום

באותו הכינוס לא שפר עליה, וגם דפי־נאומה נפלו. תנועת התחיה״צומת פתחה את
יובל נאמן שר־המדע,
נסע השבוע למועדון יוקרתי
בהולנד(סם א קזק טיב קלאב)
כרי להרצות על הנם הישראלי
— התקומה והעשיה. בגלל
שביתת עובדי מישרד־התוץ, לא
בא איש מהנציגות הישראלית
לקבל את פניו. היחידי שבא
לפגוש אותו היה אברהם
קיפרמן, מנהל רשות ההשקעות
באירופה. נאמן אמר
למקורביו :״מצער שעובדי מיש־רד־החוץ,
במאבקם על השכר,
מוכנים לפגוע בקשרים המדיניים
של ישראל ולגרום נזק
לתדמיתנו בעולם.״ העיר על כך
אחד ממקורביו של נאמן :״בהרצאתו
לא דיבר השר על האבחנה
שעשה בישראל לגבי מעשי
הטרור של המחתרת היהודית. גם
זה ככל הנראה היה פוגע
בתדמיתנו.״

אחרי תאונת־הדרכים שבה
היו מעורבים עזר וייצמן, נהגו
זאב גדינפלד ויועצו לענייני
תיקשורת, צבי רימו* ,אמר
וייצמן לרימון :״עתה יש בינינו
ברית־דמים.״
מועמד התחיה לכנסת,
רפאל(״רפול״) איתן התראיין
בצהרי יום השישי במועדון
בתל־אביב. כאשר נשאל לאן
נעלמו מנחם בגין ויוסי
שריד ענה :״אני יודע? הם
בוודאי יושבים יחד ומתפללים״.
לרפול יש מיקצוע נוסף.
הוא בעל הסמכה כמפעיל מוטור
מסוג ב׳ באוניית דיזל. בשנת
העולם הזה 2443

1950 הוא עזב את צה״ל, עבר
קורס ולא מצא עבודה בים. לכן
הוא חזר לצבא.
הרב הירושלמי, דויד יגל,
שהוא ראש ישיבה של חוזרים־
בתשובה טוען שהחילוניים
מתייחסים ברוע־לב לדתיים.
יגל, הלבוש בשחורים, הביא
דוגמה לכך. הוא נסע עם ילדיו בתקופה עוד
לתל־אביב,
שגן־החיות היה צמוד לבניין
עיריית תל־אביב. לנהג הוא אמר:
״הורד אותי בגן־החיות ״.ענה לו
הנהג :״איפה שאוריד אותך, שם
זה גן החיות״.
ביישיבת מטה־הבחירות של
הליכוד ביקש ח״כ הליברלים,
פינחס (״פיני״) גולדשטיין,
לדעת מי מופיע בתשדירי
תעמולת הבחירות של הליכוד
בטלוויזיה. אחרי שהתברר לו
שהוא לא יהיה בין המצולמים,
אמר :״אומר בגלוי — אני רוצה
להופיע בטלוויזיה. לפחות כך
יזכרו אותי ״.ענה לו ראש מטה
האירגון, ח״כ חרות, מיכח
רייסר :״אני מוכן לצרף אותך
למקהלת הג׳ינגל של הליכוד״.
פרק שלם מוקדש בסיפרו
של יאיר קוטלר, לא לפיר־סום,
לח״כ הליברלים יצחק
(״זיגי״) זייגר. הוא קרא פרק זה
בעיון רב. את האחרים עדיין לא.
״אילו היה לי זמן לקרוא ספרים,
לא הייתי ח״כ,״ הסביר זייגר.
מנהל מחלקת תוכניות
התרבות והבידור בגלי־צה״ל,

מסע״הבחירות שלה בכינוס באולם אוהל־שם בתל״אביב, ועל־פי ההתכופפויות של ראשי
התנועה הימנית נראה שההתחלה שלהם היתה ברגל שמאל. רפול הוא הנואם המבוקש
ביותר בתחיה, למורת רוחה של כהן. הוא גם יככב בשידורי תעמולת־הבחירות בטלוויזיה.

מולי שפירא, לא העלה על
דעתו שהפקת המופע שירי
סשה ארגוב תעלה על כל
הציפיות, לפחות מבחינת קניית
הכרטיסים. כל צמרת צה״ל
ביקשה כרטיסים למופע שהתקיים
במועדון צוותא, ושהוקלט
לתחנה הצבאית. השחקנית חנה
מרון ביקשה כרטיס והבטיחה
לשבת בכל מקום שיימצא אפילו
במדרגות. שפירא סידר לה
כרטיס. השחקנית, רחל מרכוס,
אלמנתו של נתן אלתרמן
איימה שתבוא גם ללא כרטיס.
שפירא נתן לה את מושבו שלו.
בעיקבות הלחץ הטלפוני
בדירתו של שפירא, הוא הזמין
אנשי אבטחה ששמרו בכניסה,
כדי שמי שלא היה לו כרטיס, לא
ייכנס.
תכיפות ערבי הראיונות
שמנחה באחרונה איתן דנציג
גרמה לו דלקת במיתרי־הקול,
בצירוף הצטננות קשה. דנציג
נשלח לבדיקות בבית־החולים
איכילוב ושם הוא פגש בח״כ
העבודה, אליהו שפייזר. זה
סיפר שבזמן מערכת־הבחירות
הקודמת גם הוא לקה בגרונו,
ובמשך שבועיים רצופים לא
יכול היה להוציא הגה מפיו.
״במיפלגה היו רבים ששמחו על
כך,״ סיים שפייזר את סיפורו.
המנחה יעקב אגמון
גילה שהממשלה כבר החלה
בהכנות לקראת חגיגות יום־
העצמאות הבא .״מדליקי המשואות
בהר־הרצל,״ הוא אמר בחיוך
,״יהיו חברי המחתרת״.

היוקרתי עלה באש. כהן-אורגד החזיק ביד אחת את המיקרופון
וביד שניה נוס״מים, שממנה לגם כדי להרטיב את גרונו. הוא בא
למועדון היוקרתי עם אשתו שרה, שעקבה בדריכות אחר מוצא פיו.

אורה הרצוג מבינה יידיש, ,1בנוו של אורי דין רוצה, בשימעו!
פרס כראש־הממשלה 1אסירים לשעבר משתקמים באילת
בת כמה היא מגישת
תשדירי תעמולת הבחירות של
המערך? באחד העיתונים פורסם
שאתי שילוני היא בת .28
אבל חברים שסיימו איתה את
לימודיהם בתיכון עירוני א׳
בתל־אביב, מחזור תשכ״ח, הם
בני 34 משום מה.
יושב־ראש הכנסת, מנחם
סבידור, שלא יהיה ח״כ בכנסת
הבאה, התייחס לסיסמת הבחירות
המודפסת של המערך .״המערך
הוא התיקווה היחידה של הליכוד,״
חייך סבידור.
גיבורי מישפט הדיבה בין

סגל ושמואל עצמון בבית•
הנשיא, בחגיגות לכבוד יום
הולדתו זד 125 של שלום
עליכם. הרצוג שאל מדוע הוא
לא הוזמן להצגתם ביידיש
הגלגל מסתובב. ענה לו
רודנסקי :״חשבתי שלא תבינו
את השפה.״ הרצוג, בן אירלנד,
דחה זאת בביטול. אשתו, אורה,
בת מצריים מבנות מישפחת
אמבש השיבה ביידיש דווקא:
״אני א־יידישא טוכטר״(אני בת
יידישאית) .השמוליקים -הבינו
את הרמז. השבוע התקיימה
הצגה בנוכחות הנשיא ומוזמנים
רבים. ביניהם נציג ישראל ב־

רשות-השידור, יצחק ליבני,
שבתקופת כהונתו היה ניסיון
להתארגנות קבוצת צופים למען
שביתת־צפייה. הם פעלו לשידורי
טלוויזיה רק במחצית
השבוע, כפי שיזם בזמנו המנכ״ל
הראשון של הטלוויזיה, הפרופסור
אליהו כץ. ליבני
מספר שהניסיון לא הצליח ובעולם
כולו, רק באיסלנד אין
משדרים יום יום.
לעיתונאי אורי דן, מקורבו
של שרון, יש צרות בבית.
בנו, אורון, חייל בשירות סדיר
מעוניין ששימעון פרם יהיה

העיריה לשעבר, גדי כץ, שעקר

הדורת מראה ששמה סילביה המצויין ומיקצועה
בירן

ממסיבה אחת לשניה. אחד שלא
חזר לצפון בבוקר יום ראשון,
הוא הצייר אבי פיילר, שמתגורר
עתה באוהל בחוף אלמוג,
אצל מיכאלו יוצא שארם א־שייך.

במודעה
הוא מורה בתיכון. בירן
היתה בעבר מורה. ב־ 18 החודשים
האחרונים היא משמשת
כמזכירת סניף תל־אביב של
המיפלגה הליברלית.
קילו ממישקלה 19 הורידה רות דיין, לפני שהגיעה
ליוהאנסבורג בדרום־
אפריקה, כדי לפתוח שם סניף
של משכית. חברים לוחצים
עליה עתה לעשות ניתוח פלסטי
בפניה.

? רמתהש רון.

ה או ד חי

ג׳צו

אורח מכובד אחר במסיבות
היה רפי נלסוז, שבא עם בנו
לירון, הדומה לו כשתי טיפות
מים. לירון מנהל עתה את הכפר,
ויחליף את אביו כשזה ייצא
בהפלגה ביאכטה שלו, ביחד עם
דידי מנוסי וחברים אחרים. רק

האם המערך שינה את
עורו? המיסעדן אלי רונן טוען
שהשינוי היחידי שהתחדש שם,
זה שחיים בר־לב מגמגם
פחות.
רונן, שהביא לארץ מפאריס
את הישראלי לשעבר
אלי אמסלם, שהיה מאושפז
שנים רבות במוסד סגור וש־מישרד־הביטחון
הישראלי חשב
אותו כמת, לא שבע נחת
מקבלת־הפנים הצנועה שנערכה
לכבודו .״אם הוא לא היה מאח־קאי,
אלא גרישה סייגין, כל
המרינה היתה עומדת על
הרגליים,״ אמר בזעם המיסעדן
ממקורבי אהרון אבו־חצי*
רא, שפרש ממיסעדת האפרוחים
שלו שברחוב אבן־גבירול
בתל־אביב, בגלל שכר־דירה
גבוה שהתבקש לשלם.
צחוק הגורל. שעות ספורות
לפני שריפת מועדון היוקרה
קלאב \ בילתה בעלת המועדון,
כרמלה זילברמן, עם
חברה, זאב קירשנר, בטיילת
בתל־אביב. כשישב קירשנר
בבית־קפה עם חברים שפגש,
הוא הצית סיגריה ושכח את
המצית שלו על השולחן, כשעזב
את המקום.

מרים תמיר

אשתו לשעבר ובת זוגו בהווה של ניצב
אברהם תורגמן ישבה לצד אשתו של ניצב
דויד קראוס. יהודית, במסיבה לסגל הבכיר של מחוז תל״אביב
שנערכה בבית־השוטר ביד״אליהו, לרגל חילופי מפקדי המחוז. תורגמן
עזב את תל-אביב אחרי שלוש שנות כהונה וקראוס מחליף אותו.
למסיבה באו גם מפכ״ל המישטרה וצמרת מישרד״הפנים, ללא השר

אריאל שרון והשבועון טייס
נמצאים עתה בארץ. שרון שב
למסע-הבחירות ואילו הכתב
שנגדו הוגשה התביעה, דויד
(״דודו״) הלוי עוסק עתה
באיתור חומר על מה שהתרחש
בביירות בין רצח בשיר
ג׳ומאייל והטבח במחנות הפליטים
בצברה ושאתילא.
לנשיא המדינה חיים
הרצוג, אין מזל עם הצלמים
הירושלמים. לא מכבר הופיעו
במישכן שני ילדים שניגנו
בכינור ובפסנתר. הרצוג האזין
לשניים בעיניים עצומות. בהפסקה,
כשפקח את עיניו, ראה
לצידו את הצלמים ודרש מהם
בתוקף שיעיבו אותו.
אחת מעובדות בית־הנשיא,
הפיה וינר, היא אשתו של
השופט המחוזי הירושלמי ישראל
וינר, שגזר השבוע עשר
שנות מאסר על אחד החברים
במחתרת, גילעד פלאי.
לפני חמישה שבועות
התארחו שלושת השמוליקים.

שמואל רודנסהי. שמואל

או״ם, הפרופסור יהודה בלום,
וגם ראש עיריית ירושלים, טדי
קולק ואשתו, תמר, שבאו
באיחור. קולק לא רצה לשבת
בשורה הראשונה, כדי לא
להפריע למהלך ההצגה. הוא
ואשתו נעמדו ליד דלת הכניסה.
מישהו, שישב בסמוך, ראה את
ראש העיריה עומד, ומיהר
להציע לו את מקומו.
אחרי ההצגה הלכו השחקנים
וחלק מהמוזמנים לבר
פינק. המארח היה עורך־הדין
יוסף(״יוסלה״< ויינפלד, המתגורר
עתה בלונדון. סגל ניצל את
ההזדמנות, כדי לספר עד כמה
הוא משתוקק לשחק על בימה
בלונדון. ויינפלד הבטיח כמובן
שהוא יטפל בכך, אך סגל, שבנו
גורי השתלם במישחק בלונדון,
היה פסימי משום מה :״נשות
מיזרחי ובנו של שאול
אייזנברג וגם אגודת שוחרי
האוניברסיטה הבטיחו, וכלום
לא יצא מזה,״ אמר.
שביתות הטלוויזיה התכופות
הזכירו למי שהיה מנכ״ל

ששהה נחו״ל. איבצן היה מרוגז מאוד, כשהתברר לו שהעיתונות
הוזמנה לאירוע. שאל אותו הניצב אברהם תורגמן. :אדוני המפכ׳ל,
אין אפשר שלא להזמין עיתונאים לאירוע מסוג זה ז־ אז ביקש איבצן
מהצלמים שלא יצלמו אותו פעם אחר פעם. כאשר התקרבה אליו
צלמת העולם הזה, כדי לצלמו מקרוב, כשהוא משוחח עם קראוס,
יריבו בנפש, לא התאפק המפכ״ל נעיס״ההליכות והרים את קולו עליה.
ראש־הממשלה הבא. יש לו גם
הסבר מקורי לכך. רן הצעיר
מתגורר ליד פרס .״אני רוצה
שהשכן שלי יהיה ראש־הממ־שלה
ואוכל לומר שאני גר
לידו.״ אך אורון לא יצביע עבור
המערך, וגם לא בעד הליכוד.
הוא יתמוך ברשימתו של יגאל

הורביץ.

אורון נשאל איפה נמצא
אביו .״זה סוד,״ הוא ענה בחיוך.
״אני לא רוצה שתפרסמו.״
כתב דבר בצפון, שימעון
(״שימי״) וייס הוא רווק. לכן,
כאשר ענתה אשה מחדרו
שבקיבוץ אפיקים, ביקשו חבריו
לדעת, אם חל שינוי במצבו
המישפחתי. וייס לא פירש, אלא
רק ציין שהעונה לטלפונים היא
אורנה, נשואה ואם לשניים.
התעלומה הצפונית, אם כן, נותרה
בעינה.
אורחים מהצפון ומכובדי
אילת חגגו במוצאי־השבת שעברה
שני אירועים. פתיחת אגף
חדש במלון נפטון ומסיבה
במלון קיסר לכבוד ראש־

כאשר מלאו ללירון 16 סיפרה לו
אמו, נועה, שנלסון הוא אביו.
מאז הם שמרו על קשר, ומזה
חודש הם ביחד.
אחת המלצריות בנפטון
היתה מוכרת מאוד לאורחים.
זוהי עמידה פימנטל, בת-
טובים שהסתבכה, ריצתה תקופת
מאסר בכלא נווה־תירצה ועתה
משתקמת בעיר הדרומית.
המישנה למנכ״ל רשות
השידור, דויד אדמון, הציע
דרך שונה לנהל את ישיבות
הוועד המנהל. הוא פנה לחברי
הוועד בהצעה, שהם יופיעו
לישיבות שעתיים אחרי תחילתן.
הסיבה — ראשון הדוברים בכל
ישיבה, מנכ״ל הרשות אורי
פורת, מדבר שעה. אחריו מדבר
יושב־ראש הוועד־המנהל מיכה
ינון במשך חצי שעה. אחריהם
מתחילים לשאת את דיבריהם
אנשי סיירת מנכ״ל, ורק אחרי
כן ניתנת זכות הדיבור לחברי הוועד.
במודעות
הליכוד, אני
במחנה הלאומי מופיעה גברת

ערב לפני השריפה באה
למקום לערב ראיונות ח״כית
התחיה גאולה כהן. בעודה
מטפסת לקומה השלישית
בבניין, העירו את תשומת-ליבה
שהיא הוזמנה להתראיין בדיוק
שבוע לפני־כן.
התוכנית זהו זה, שתחדש
את שידוריה ביום השני הקרוב,
צולמה בחלקה בחוף הנופש
החדש בכינרת, לונה גל
בחוף־גולן. אחת הכתבות היתה
על שיט קייאקים בכינרת. אבל
רצה הגורל, וכאשר באו אנשי
צוות התוכנית לצילומים, היתה
הימה סוערת ביותר. אחרי שמזג־האוויר
השתנה מעט הוצאו אל
הכינרת שמונה קייאקים בלבד,
בליווי צמוד של ארבעה סירות
מנוע. בקייאק הראשון ישבו
השחקן שלמה בר־אבא,
ואיש מב ט ספורט, יורם
שימרון. קייאק זה התהפך
ושימרון ובר־אבא צללו למים.
אחרי שחולצו, הסתבר ששימרון
איבד את מישקפיו שצללו למים.
בצילום אחר היו אמורים

ספי ריבלין, שולה חן
וששון גבאי להתנגש כשהם
יושבים בסירות פדלים. אך
התסריט של ענת גוב לא התאים
לתנאי השטח. ההתנגשות
היחידה שהיתה אפשרית היתה
בין גלשני־רוח בלב הימה.
ההתנגשות התבצעה, אך מי
שלקח בה חלק לא היו שלושת
השחקנים.
העולם הזה 2443

מאז נחשפו ברבים דיעותיו

של אברהם(״אברום״) בורג,
הוא הפך למבוקש בקרב חוגים
יהודיים דתיים בחו״ל. עתה הוא
יצא לארצות־הברית כדי לקחת
חלק בהתרמה לקרן ישראל
החדשה, שמקווה להזרים
כספים לישראל שלא דרו
המוסדות והגורמים המקובלים.
רק הסתיים פסטיבל יש
ראל
בירושלים ומנהלו, אביטל
מוסינזון, כבר עזב את הארץ,
לסיורים מיקצועיים. הוא נסע
לאיטליה כדי לצפות בשלוש
בכורות של אופרות, ומשם הוא
ימשיך לאדינבורו.
מי שמצטער על סיומו של
הפסטיבל הוא בעל בית־המאפה
לקרואסונים, שנמצא מול דירתו
של מוסינזון במושבה הגרמנית.
בימי הפסטיבל אירח מוסינזון
בדירתו הגדולה, בכל לילה, חלק
מאורחי ומאמני הפסטיבל.
המסיבות היו נערכות עד אור
הבוקר ומסתיימות בארוחת־בוקר
על טהרת הקרואסונים.
ביום הראשון בבוקר היתה
אמורה להתקיים במועדון ששכן
ברחוב ירמיהו בתל־אביב תצוגת
אופנה של אגודת שמ״ע למען
העיוור. המוזמנות התבקשו לתרום
לאגודה, תוך צפיה בתצוגה
ואכילת ארוחת־בוקר. כשנודע
ביום השישי בבוקר על השריפה,
חיפשה האגודה מקום אחר
לקיום האירוע. ההכרעה נפלה
על קפה פילץ. בעליו של

החירות. הוא מעוניין שהפירסום
הראשון יהיה בגרמניה דווקא,
ועתה הוא מתקשר עם מו״לים
גרמניים כרי לבדוק איך לבצע
את הדבר. קלצ׳ינסקי מבטיח
שבסיפרו יהיו גילויים רבים על
פעולותיו האנטי־נאציות, ובפעם
הראשונה הוא יספר על חלקו
בציד״נאצים בדרום־אמריקה.
הכתב

לענייני־מיפלגות

של הטלוויזיה, ניטים מישעל,
ריאיין הרבה פוליטיקאים. אך
הקשה מכולם היה דווקא שר
הפנים, יוסף בורג. הסיבה:
הד״ר הקשיש מרבה להשתמש
במונחים ביידיש, שאינם מובנים
למראיין חובש־הכיפה.

פסוקי השבוע
• הרב משה לוינגר,
מנהיג גוש אמונים :״כולם
בעדנו. כל העם מאחורינו
ומצדיק את מעשינו׳.

• השר ללא תיק, ארי

שרון, על העיתונאים הישראלים
בניו־יורק, שמסקרים את
מישפטו נגד השבועון טיים:
״ראיתי אותם כמשתפי־פעולה
עם האוייב׳.
• הרב מנחם הכהן על
הנ״ל :״הוא אינו עובר אף פעם
את גבול המותר. אריק עובר את
גבול האסור.״

• המנכ״ל החדש של

גדיי ידסילי נושקת לאביה, הפרקליט צבי לידטקי
1 1 1בעוד בתו השניה, אוטנת, נצמדת אף
היא אליו. לידטקי ערן מטיבה לכבוד הופעת טיפרו החדש נשים
נשים נשים במועדון של בתו גלית, קרמלין -הנמצא בדרום
תל״אביב. האורחים נאלצו להאזין למוטיקת דיטקו מחרישת
אוזניים, מה שלא הפריע לפרקליט לכבד כל אורחת בנשיקה חמה.
בית־הקפה הסכימו לערוך
ארוחת־בוקר זהה לזו שהיתה
אמורה להיות מוגשת במועדון
שנשרף. ביום הראשון בבוקר
התכנסו כל התורמות בבית־הקפה
שמעל לטיילת, אכלו
ארוחת־בוקר של קלאב \ וצפו
בתצוגה של עודד סרוביזור.

הצייר אנדרי קלצ׳ינ
סקי, חבר מרכז חירות, החליט
להעלות בכתב על כל מעלליו
בארץ, מילחמתו נגד הגרמנים
בישראל ובחו׳ל וקשריו בתנועת
העולם הזה 2443

מישרד-האוצר, ניסים ברוך,
על קודמו עימנואל שרון:
״הוא משגע את הציבור.״

• הסופר אמנון שמוש
על ממשלת הליכוד :״ממשלת
הבנק, הטנק והפאנק.״

• יהושע סובול ויעקב

לזר :״מי צריך רשימה מתקדמת
לשלום בארץ מידרדרת לאסון?״
• המשורר יב״י :״במקום
מהפכה סוציאלית מעיצומים
לעיצומים המדינה עוצמת
עיניה.״

מי ר אה? מי שמע?

מישהו ראה את יוסי שריד? מישהו שמע אותו? מישהו יודע מה
קרה לו?
אני ממש חרד.
איך אפשר להסביר את דממת־האלחוט הזאת?
בדרך כלל פועל יוסי שריד על פי הכלל המתוקן של הפילוסוף
דקארט :״אני מדבר, סימן שאני חי!״
יש לו הערה קולעת לכל דבר. תגובה מתאימה על כל אירוע.
תשובה מוחצת לכל יריב.
וכל זה — באיזו מהירות! מהירות הקול ממש.
אדם קופץ מהקומה העשירית של בניין — ועוד לפני שהוא
מגיע לקומה החמישית, יש בעיתון הודעה עוקצנית של יוסי
שריד. אדם קם לנאום בכנסת,
ועוד לפני שהוא מגיע לדוכן —
מופיעה בטלוויזיה תמונתו של
יוסי שריד, בצירוף תגובתו על
הנאום העומד להינאם.
והנה — אלם מוזר.
ועדת־הבחירות המרכזית פסלה
את הרשימה המתקדמת לשלום
— ושקט. יוסי שריד נדם.
אף לא מילה. אף לא הגה.
לא כלום. מפיש. יוק.
עשרות אנשי־רוח ואנשי־ציבור
קמו ומחו. עשרות כתבו,
הצהירו, חתמו על עצומות. הכל שריד הבינו כי הדמוקרטיה הישראלית
הגיעה לקו אדום.
אילו היה יוסי שריד בארץ — היה מגיב תוך חמש דקות. אילו
היה באלסקה או בקאמצ׳טקה — זה היה מאריך את זמן־ההמתנה
להודעתו בשלוש דקות נוספות. אפילו שהה בחללית סובייטית
בדרך לירח — היה משדר את התגובה לפני צאת השעה. כי כזהו
יוסי שריד. שולף מהר. פוגע בול.
והנה — שקט, שקט, שקט.
אני מודאג. ליבי אומר לי שמשהו נורא קרה. מה זה יכול היה
! להיות?
(ואני דואג גם לעזר וייצמן. כזו שתיקה עמוקה. מישהו חתך לו
את הלשון, למיסכן?)

צד״ל משתלט על. צד״ל עורך פעולה נגד. צד״ל הורג מחבלים.
צד״ל מתבצר ב.
ממש כמו צבא אמיתי. כימעט כמו צה״ל.
וכך אפשר למכור לציבור את הלוקש שהנה־הנה אפשר יהיה
לסגת מלבנון ולהשאיר את השטח לצבא נוצרי גדול ומפואר,
בהנהגת גנרל אמיתי לגמרי, שיגן על צפון־הגליל מפני המחבלים,
השיעים, הסורים, ואם יש צורך — גם מפני הצבא האדום. ככה זה
כשיש צבא.
ציניקנים ועוכרי־ישראל יכולים ללכלך ולטעון כי שינוי השם
אינו משנה את טיב החבורה וכי שכירי־חרב לא יהיו צבא אמיתי
גם אם יעניקו לכל חייל תואר של סגו־מישנה ושלוש שורות של
עיטורים ואותות. וכי כל הכוח הזה יתקפל תוך יומיים אם צה״ל
באמת יעזוב את השטח. וכי הכוח השיעי, המאורגן פי כמה יותר
טוב, ושיש לו מוטיבציה הרבה יותר חזקה, ינפנף אז את הצבא הזה
מן הכפרים השיעיים, כשם הוויאט־קונג ניפנפו את שכירי־החרב
המקומיים של האמריקאים (.צבא דרום־ויאט־נאם״) תוך כמה
ימים, אחרי שהאמריקאים הסתלקו.
למזלנו, אין הציניקאנים יכולים להצליח. עם־ישראל הוא עם
מאמין, ואם אומרים לו שצד״ל הוא הכוח היעיל ביותר במרחב
השמי, מילבד צה״ל עצמו, זהו זה.
אז בינתיים נחכה בלבנון. רק עוד קצת. כי או־טו־טו יקח צד״ל
את העניינים בידיים, ואז יוכל שר־הביטחון — משה ארנס או

שם טוב משמן טוב
כל פירסומאי יודע זאת: אם יש מוצר כושל שאינו נמכר
בסופרמארקט, כדאי להחליף את שמו, לעטוף אותו בעטיפה
חדשה, והופ — יש מוצר חדש היכול להימכר בשוק כמו לחמניות
( חמות.
זה נכון גם בפוליטיקה. ועוד איך!
פעם היתה חבורת שכירי־חרב בהנהגת רב־סרן סעד חדאד.
חדאד נשלח על־ידי המנהיגים המארוניים מהר־הלבנון אל הדרום,
כדי להגן על הכפרים הנוצריים שם. ממשלת־המערך שכרה אותו,
נתנה לו כסף ונשק, עזרה לו לשכור חבורה גדולה של צעירים
מקומיים, וכך קמה מיליציה חדשה, עוד מיליציה לבנונית אחת.
אחר־כך כבש צה״ל במיבצע-הליטאני ( )1978 שטח רצוף
בדרום־לבנון, ומסר אותו לחדאד. ממשלת־הליכוד העניקה לו
סיוע אווירי וארטילרי, ובשעת הצורך שלחה גם את הטורים
המשוריינים של צה״ל כדי לעזור לו.
במילחמת־הלבנון נמסר לחדאד שטח הרבה יותר גדול, עד
מעבר לצידון. קמה ממלכה קטנה של ממש. אנשי חדאד, שלא
השתתפו בשום קרב, התהלכו בשטח כמו כובשי־עולם. אבל הכל
ידעו כי אינם אלא מיליציה של שכירי־חרב, המשרתת את
המפקדים הישראליים.
מה עושים? פשוט מאד: משנים את העטיפה.
אלוהים עשה את שלו, וחדאד נפטר. ברגע הנכון. במקום
רב־סרן, בא גנרל אמיתי. אבל זה לא הספיק.
בן לילה הפכה המיליציה של חדאד ל״צבא דרום־לבנוך. ואם
יש כבר צבא ויש גנרל, הגיעה השעה להעניק להם ראשי־תיבות.
בסלאנג הצבאי, לכל דבר חשוב יש ראשי״תיבות.
וכך נולד צד״ל. זה נשמע כימעט צה״ל.
צד״ל זה דבר רציני. לא עוד חבורה של שכירי־חרב. לא עוד
מיליציה מקומית. צד״ל זה משהו. זה כוח.

מתי להתבייש
בין כל שאר הצרות שפקדו את בריז׳יט בארדו בחייה — יותר
מדי כסף, יותר מדי פירסום, יותר מדי מכל דבר — היתה לה צרה
מיוחדת. היה לה קשה לנשק בסרטים. כך היא סיפרה, בסרט
התיעודי המרתק שהוקרן בטלוויזיה שלנו.
אם השחקן מולה היה מגעיל, היה קשה לנשק אותו, אבל אם
היא אהבה אותו, זה היה קשה שיבעתיים. לנשק גבר אהוב לעיני
המצלמה, באופן מיקצועי — זה היה נורא מבייש. כך היא אמרה.
לי זה הזכיר זונה שחורה קטנה, שעימה שוחחתי לפני שנים
רבות בלונדון. היא היתה נערה
יפה מג׳מייקה. לפי הסיפור שלה
— איני אחראי לו, כמובן —
היא היתה אחות רחמניה, שעבדה
בבריטניה ולפני שובה למולדתה
החליטה לצבור נדוניה. כי בבית
רצתה להיות מכובדת, ולהתחתן,
ולחיות באושר ובעושר מאז ועד
עולם.
היא היתה שחורה כפיח,
ובילינו הרבה שעות בדיבורים.
היא שוחחה בגילוי־לב נדיר, וזה
היה מרתק. את רוב הדברים
שכחתי, לצערי.
אבל מישפט אחד נחרת
בזיכרוני.
שאלתי אותה :״האם אי״פעם קרה לך שלקוח מצא חן בעיניך,
שהרגשת כלפיו איזושהי אהבה?״
״כן זה קרה,״ היא אמרה, ואחרי רגע :״ואז נורא־נורא
התביישתי!״

שפתיה של אשה־נערה

מר ,1איפה את?
לפני כמה ימים צילצל הטלפון בביתי. הרמתי את השפופרת
וקול של גבר בלתי־מוכר אמר :״מרים מודיעה כי הדולארים
הוכנסו לבנק״.עוד לפני שהצלחתי להגיד ״סליחה, טעות״ או ״מי זה?״ הוריד
בן־שיחי(אם אפשר לקרוא לו כך) את השפופרת.
הוא לא הקדים לפסוקו פניה כלשהי, וגם לא סיים בברכה
כלשהי. זה נשמע כמו צופן.
סברתי שהיתה כאן טעות במיספר. אך אתמול צילצל הטלפון
ואותו הקול אמר — בלי הקדמות — ״מרים העבירה את הכסף
,להדסה.״ סוף השיחה.
אז אחת מן השתיים: או שהגבר ההוא באמת טועה במיספר —
• ואז, אנא, קרא דברים אלה ומצא את המיספר הנכון.
או שזוהי פרובוקציה כלשהי, אולי לצורך הקלטה ותיוק
בשרות זה או אחר — ואז זה מצחיק.
היי, אתה שם! ״הדסה מחזירה את הכסף למרים!״
הלו הלו!

את הוויכוח, הוא גם סגר בהחלטיות את שימשת־המגן שלו לפני
פרצופי.

יצחק רבין, לא משנה — לתת לחיילי צה״ל את הפקודה לחזור
הביתה. צד״ל יעמוד על מישמר קריית־שמונה.

אור, כורת וישזע
קרה לי אסון. הותקנה בביתי אנטנה, המאפשרת לי לראות את
הטלוויזיה הנוצרית של ממלכת חדאד המנוח.
לחצתי בערב הראשון על הכפתור, וראיתי קאריקטורה של
הטלוויזיה של ינון־פאפו. תשפוכת דביקה של קנאות דתית
נוצרית, מעין אורי זוהר בתריסר תחפושות נוצריות. זמרים השרים
על ישוע. נשים נאנסות שחזרו לישוע. נזירות בלות שהתחתנו עם
ישוע.
אחר״כך באו החדשות. לרגע חשבתי שאלה הן חדשות
מירושלים. היתה זאת תעמולה ישראלית ימנית־קיצונית, בלי
כחל ושרק: חיים הרצוג נואם, יהודה בלום נואם. ולבסוף גם הדגל
הישראלי, בצורה מתוקנת: אדום במקום כחול, ארז במקום
מגן־דויד.
5115

מחשב מנחל
בדרך כלל אני מסתדר היטב עם מחשבים. אני מכבד אותם,
והם מכבדים אותי. אני נזהר מלריב איתם.
פעם, בתערוכת־מחשבים בירושלים, אף ניהלתי שיחה ארוכה
עם מחשב שתוכנת לערוך פסיכו־אנאליזה. היה לו חוש־הומור
נדיר, וניהלנו במשך שעה ארוכה דו־שיח מהנה ואינטליגנטי, מן
הסוג שמזדמן רק לעיתים רחוקות לנהלו עם בני־אדם.
כל זה כהקדמה לתיאור השיחה המרה שהיתה לי השבוע עם
כספומט ברחוב דיזנגוף.
הכנסתי את הכרטיס שלי כרגיל, הקשתי את המיספר הסודי
שלי כרגיל. הוא השיב: טעות במיספר הסודי.
ידעתי שלא טעיתי, אך התאפקתי והקשתי שוב את המיספר.
״טעות במיספר הסודי,״ הוא התעקש, והחזיר לי את הכרטיס.
טוב, כל אחד יכול לטעות, גם מחשב. הכנסתי את הכרטיס
שוב, הקשתי שוב את המיספר הנכון .״טעות במיספר הסודי,״
השיב הכספומט, בנימה של חוסר־סבלנות.
זה נמשך כך כמה פעמים, ואז עשה המחשב מעשה מנוול.
כימעט והייתי אומר: מעשה אנושי. הוא בלע את הכרטיס שלי,
והודיע שאינו מתכוון להחזירו. וכדי לרמוז לי שבזה הוא מסיים

מדוע כל־כך אהבנו אותה, את ב״ב?
היא היתה יפה מאוד. אבל הבד היה תמיד מלא בנשים יפות
מאוד.
ואילו לצעירה זו היה משהו מיוחד. היא הפכה סמל של מין
יותר מכל כוכבת אחרת מבנות דורה באירופה. ובארצות־הברית,
רק מארילין מונרו עלתה עליה.
מדוע? מה היה בה, חוץ מגוף נערי והשפתיים המשורבבות,
שנראו תמיד כאילו הן עומדות במצב־הכן לנשיקה? (אגב,
בטלוויזיה אין לבריז׳יט פה כזה. משמע שלא היתה זאת הבעה
טיבעית, כפי שהיה נדמה לנו, אלא חלק מן המישחק).
קראתי פעם ספר קטן של סימון דה־בובאר על ב״ב, וצירפתי
את דבריה לניתוחים שהושמעו בשעתו עם פירסום סיפרו של
נאבוקוב, לוליטה. הנה התוצאה:
התרבות המערבית יצרה את אידיאל האהבה הרומנטית.
בתרבויות אחרות, אהבה ומין הם היינו הך. התנ״ך שלנו מלא
בסיפורי מין וזימה ושאר רכילויות(תמר אשת ער, אמנון ותמר,
דויד ובודשבע, שיר השירים) ,אך אף באחד מהם אין זכר לאהבה
רומנטית. האהבה היא חושנית. מי שאוהב רוצה להתעלס עם
אהובתו, וזהו זה. הוא הדין באלף לילה ולילה ושאר סיפורי־האהבה
הגדולים של התרבות הערבית.
התרבות המערבית, לעומת זאת, דורשת כי האהבה תהיה
נפשית. המין ממלא רק תפקיד מישני ביחסים אלה, ובאהבה
הצרופה והטהורה ביותר אין המין קיים כלל. דאנטה אהב את
ביאטריצ׳ה, מבלי להתקרב אליה: דון קיחוט לא דיבר מעולם עם
דולצ׳יניאה, רומיאו שכב עם ג׳וליאט רק אחרי מותם.
כל זה היה טוב ויפה כל עוד היתה קיימת הפרדה גמורה בין
המינים, וגבר יכול היה לחלום על אהובתו(ולהיפך) מבלי לפגוש
בה בבית־הספר או בעבודה. אבל אחרי שנפלו כל המחיצות, וצעיף
המיסתורין בין המינים נפל — היכן הרומנטיקה? כאשר נערים
ונערות לומדים יחד מגיל הגן, כאשר הם עובדים יחד ומשרתים
יחד בצבא, כאשר הם נתקלים זה בזה על כל צעד ושעל — איך
אפשר לשמור על הריחוק הדרוש לרומנטיקה?
אך אפשר ליצור מרחק אחר. הוא יכול להיות, למשל,
גיאוגרפי. לצעירה שוודית בלונדית קל יותר להתאהב בצעיר
תימני שחום על חוף תל־אביב, מאשר בסטודנט בלונדי
בסטוקהולם. השוני ברקע ובתרבות יוצר אשליה של מרחק, של
מיסתורין, המאפשר לאהבה הרומנטית לפרוח כמו פעם.
הבדלי־גילים יכולים לבוא במקום המרחק הגיאוגרפי. גבר בן
,65 הנתקל בנערה בת ,18 יעמוד מולה כמשתאה: היא דוברת שפה
אחרת, עולם־מושגיה שונה לגמרי, יש הרגשה מתוקה של זרות,
של מרחק, של סוד, של מיסתורין.
השיגרה היא אויבת הרומנטיקה. אין האהבה מסוג זה יכולה
לפרוח בחיי יום־יום. האהבה בין בעל ואשה היא מסוג שונה
לגמרי. כדי לאהוב אהבה רומנטית, צריך נשוא־האהבה להיות
מחוץ לחיי השיגרה, מחוץ לחיי היום־יום, מעבר לאופק של
הדברים המושגים והרגילים. וגם זה מקל על גבר קשיש להתאהב
בנערונת, או לאשה בשלה להתאהב בצעיר עול־ימים.
בריז׳יט בארדו, בעלת הפה הילדותי, היתה אשודנערה. היא
נתנה לגברים רבים את ההרגשה הזאת של שוני, של
חוץ־שיגרתיות, של מרחק, של מיסתורין. מפני שהיתה כזאת,
יותר מכל מתחרותיה, הפכה לסמל העליון.
בסידרה היא עדיין מעניינת, עדיין יפה. אך המיסתורין נעלמו.
כמה חבל.

ימים

טיול ״קופל״

מחיר לנוסע
בחדר זוגי

ארה״ב וקנדה

כולל טיסות ותוספת עונתית
האריכייציאה 0 1 .08.84 :
15.08.84
29.08.84

25.07.84
08.08.84
22.08.84

$2764 32

צפון מזרח

אמריקה וקנדה

*$ 522

פלאי צפון מערב

ארצות הברית *$ 565 10
פלאי צפוו מערב
ארצות הברית $ 755 13
הפארקים הגדולים
מערנארה׳׳ב וקנדה *$1135 15
אמריקה
$ 1275 19
מחוף לחוף

:-.ל |11111י|

118

ללא תחרות

רק ״קופל״ חברת הנסיעות הגדולה בישראל יכולה להציע לך
את אמריקה במבחר מחירים כזה ובטיולי איכות כאלה !
* המחיר ללא טיסות

פ ר טי םוהרשמהבמש רדי קו פל
ב כל רחב י ה אר ץ ״

פרסומאים *

[ אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...מה הם א

רפיולסון:

.איציק אשכנז:,

יורמבן־חרות:

,.נר הגיברגות חוץ ,.אנשים גחנשים בווידיאו .,בשע שהיהודים באוץ
גוו של עזו ו״צגן!״ אקשן, ושיהיה בצבעים!״ לא גבירים את הזעתר!״

אדם שוכב לו בשמש בחוף ימה המופלא של טבח, שותה
בירה, תופס שלווה ולא חושב על שום דבר -לא בחירות,
לא אינפלציה, לא מחתרת ואפילו לא על זה שהוא צריך
לחזור מחר לתל״אביב. והנה שלוותו מופרעת, עלם ועלמה
בחולצות טי של הליכוד, מטרידים אותו ממנוחתו
ומחלקים לו חומר תעמולתי. ואיפה כל זה קורה, אם לא
במקום הכי פחות פוליטי במרחב -בכפר של רפי נלסון.
אץ ברירה, צריף לקום מהמגבת, לנער את השלווה ולשאול
את רפי נלסון מדוע הוא מרשה לליכוד לעשות אצלו
תעמולה בחוף!
לא נעים, הם באו עם אלי לנדאו, הוא בא עם השיירה של
הליכוד לאילת, לא נעים מאלי לנדאו, אני לא יכול לזרוק אותם.

• אנשים לא רוצים פוליטיקה, רוצים שמש, ים,
בירה ומוזיקה.
נתתי גם לשולמית אלוני להפיץ פה חומר, צריו לתת הזדמנות
שווה לכל המיפלגות. אני בן־אדם לא פוליטי. אני לא מתערב.

• כל מיפלגה שרוצה יכולה לעשות אצלד
תעמולת כחירות על החור?
כל מיפלגה חוץ מעזר וייצמן. אני נוסע להרצליה לעשות חוגי
בית נגד עזר וויצמן, שילמדו להכיר את האופי של האיש הזה.

• ומה יהיה עם החבר׳ה של הליכוד שמפריעים
את מנוחת השוכבים על החוף?
אמרת מפריעים? אני תיכף מטפל בזה! יאללה ליכודניקים,
מספיק! תשימו את הפוליטיקה באוטו ותחזרו לתפוס שמש.

קראתי בעיתון שהרחובות היו סתומים מאנשים ביום
הראשון שבו שבתה הטלוויזיה, קראתי על פקקי״תנועה, על
תנועה חזקה של קונים ביריד ״אדם ומעונו״ ובשבוע״הספר.
למחרת הלכתי לבדוק את העניין הלכה למעשה, הרחובות
לא היו פקוקים, בתי־הקפה לא המו אדם, ביריד־הספר לא
היתה צפיפות יוצאת־דופן ומכל המירפסות, בלי יוצא
מהכלל שמעתי את מכשיר הטלוויזיה פועל: המסקנה -אם
הטלוויזיה הישראלית שובתת, עם ישראל מסתדר גם
בלעדיה, הוא פשוט מעביר לירדן, לבנון, סוריה או מצרים,
או מכניס למכשיר הווידיאו את הקאסטה התורנית.
שאלתי את איציק אשכנזי, עובד בסיפריית השאלה
לווידיאו, מה התרחש בסיפרייתו ביום בו שבתה
הטלוויזיה!
קודם כל, מכרתי 30 מנויים ביום, שזה בהחלט לא רגיל. חוץ
מזה, אנשים שבדרו־כלל באים ולוקחים קאסטה בודדת
ומתלבטים בגלל המחיר הגבוה 600 ,שקל, לא עשו חשבון. אנשים
לקחו שלושודארבעה סרטים במכה, בלי לחשוב על המחיר.

• היו תורים?
מה זה תורים? היה לי פה לחץ אדיר. הייתי מוקף ערימות של
קאסטות. מרוב קאסטות לא ראו אותי.

• איזה סרטים היו מכוקשים?
הכל. תורכית, יונית, שליפות, סרטים כחולים.

• מהו הסרט המבוקש ביותר כסיפרייה?
אוקטופוסי של ג׳ימס בונד.

• ומהם הסרטים הלא-מבוקשים?
סרטים בשחור־לבן. לא תאמיני, אבל סרטים מצויינים כמו
קזבלנקה עם המפרי בוגרט, קלאסיקה של ממש, אף אחד לא י
רוצה. אנשים מחפשים אקשן ושיהיה בצבעים.

במוצאי יום־הכיפורים נהגה סבתא שלי לקחת אותי
למיטבח שלה, ודבר ראשון היתה בוצעת לחם לבן, טובלת
אותו בשמן ואחר־נד בזעתר. כשאני מריחה זעתר, אני
מריחה מוצאי יום־הכיפורים בירושלים. הזעתר, שהוא
תבלין הנעשה מצמח הגדל פרא בארץ, צריך היה להיות לנו
הישראלים מה שהאורגנו לאיטלקים ומה שהצ׳ילי
לדרום־אמריקאים. אבל חוץ מירושלים ומכאלה שקונים
פיתות אצל אבולע׳פייה ביפו, מי בכלל מכיר את הזעתר!
יורם בן־חרות, ממיצפה אלון הגליל, חושב בדיוק כמוני.
פגשתי אותו השבוע הולד ממקום למקום ומחלק זעתר
לאנשים. הוא נתן גם לי, אבל לא הספקתי להגיד ג׳ק
רובינזון ומישהו הרים את הזעתר שלי, מה שמראה שאולי
יש תיקווה שהזעתר יחזור למקום הכבוד שראוי לו על מדף
התבלינים. שאלתי את יורם איזה קשר יש לו ולזעתר!
מה זאת אומרת איזה קשר? אני גר בגליל, נכון? הזעתר גדל בר
בארץ ישראל, נכון? אז יש לי קשר! את יודעת שהשכנים הערבים
שלנו צורכים זעתר בכמויות אדירות, משהו כמו קילוגרם לנפש
לשנה?
את יודעת שאבותינו השתמשו בזעתר לא רק כתבלין לאכילה,
אלא גם לצורכי פולחן וטהרה? ומה אנחנו עושים עם הזעתר —
כלום, שום דבר!

• מה אפשר לעשות עם זעתר, פרט לכך
שמוסיפים אותו כתבלין או משתמשים בו לצורכי
פולחן וטהרה?
אם לבן־ארם יש נזלת והוא סובל מסתימת אף, אז במקום
להוסיף למכשיר אדים עלי אקליפטוס, מוסיפים עלי זעתר ירוקים
והאף נפתח צ׳יק צ׳אק. תאמיני לי, זה ממש פשע שהיהודים בארץ
הזאת לא מכירים את הזעתר.

• אני מבירה.
אז או שאת מעדות המזרח, או שאת ירושלמית.

שרית ישי

שדמה עמר:

אברהם תורגמן:

יוריק בן־דוד:

מיני

״אני וב־סמל בצה״ל ״אם לא הבנת אות׳ ,זה ״בגלל
ואני רמטכ״ל באגד!״ רק בגלל הרגישות שלו!״ ליכלוכים של פוליטיקה!״
״הפעם אתה חייב לבחור אם מביטים קדימה, או הולכים
אחור, הפעם אתה חייב לבחור, הליכוד בדרך הנכונה!״
עברו שלוש שנים ואני עדיין זוכרת את המילים בעל פה,
יודעת לזמזם את המנגינה. הג׳ינגל הזה, כך אמרו בזמנו,
הביא לליכוד ארבעה מנדטים מינימום. סביר היה להניח
כי האיש שכתב והפיק את הג׳ינגל, יוריק בן דוד, יהיה
הפעם מוצף עבודה. סביר להניח שהליכוד יבחר בו לכתוב
שנית את שיר הפירסומת שלו ואם לא הליכוד, הרי חברת
הפירסום ״קשר בראל״ שעשתה בזמנו את הפירסום לליכוד
והעובדת כיום עבור המערך, תנסה לחטוף אותו מייד
לכתיבת שיר הפירסומת של המערך. אבל לא! בירור קצר
העלה כי יוריק בן־דוד, לא נחטף -לא על־ידי הליכוד ולא
על״ידי המערך ובסך־הכל כתב את שיר הפירסומת
למיפלגה קטנה מאוד, יחסית לשתי הענקיות, לשינוי.
שאלתי את בן־דוד איך זה, שלמרות הצלחתו הקודמת הוא
לא כותב עבור הליכוד.
אין לי הסבר, יש כל מיני סיפורים מההפטרה, כל מיני
ליכלוכים של פוליטיקה.

• למה אתה מתכוון ליסלוסים של פוליטיקה?
כששמעתי שטל ארויו הולכים על הליכוד, הגשתי הצעה
לגבי מכלול תשדירי הבחירות לרדיו. הם מאוד שמחו, אחר־כך
הסתבר לי, כי את העבודה קיבל סולו יורמן, שאני הפסקתי לעבוד
איתו לפני שנה.

מס׳ 3ברשימת יחד עשה פותרות בשבוע שעבר,
כשפורסם שכאילו בעיקבות הסתבכותו בפרשת הפיתות
ב,.אגד״ ,עומד שלמה עמר להסיר את מועמדותו מהרשימה
של עזר וייצמן.
לא דובים ולא יער! זה לא עלה אצלי אפילו בצל צילה של
מחשבה. בשום אופן לא, אין לי שום כוונה כזו.

• עבדתם יחד בסחירות הקודמות?
כן, הוא היה הקבלן, אני כתבתי. הסתבר לי כי האדם שאחראי
על ההסברה של הליכוד עומד בתוקף על כך שסולו יורמן יפיק
את התשדירים.

• אולי מקור השמועה הוא בכך שעזר וייצמן
ביקש ממך להסיר את מועמדותך?

• אתה מתכוון לגדעון גדות?
לא רוצה לנקוב בשמות. מה שהסתבר לי, זה שהוא ריבר עם
סולו ישירות דרך המיפלגה, לא דרך מישרד הפירסום. מנהל
חשבונות בשם מוטי יהל ממצודת־זאב אמר לי כי ההצעה שלי
נמוכה ב־ 60 — 70 אחוז מההצעה של סולו ובכל זאת, גדעון גדות
התעקש עליו.

גם הוא לא ביקש ממני, ואני אומר לו את זה באחריות.

• וייצמן מנסה להציג רשימה חדשה, נקיה, והנה
אתה בא, חודש לפני הבחירות, עם מרשה של
ציתותים לא חוקיים, אתה לא חושב שזה יזיק
לרשימה?
הרשימה שלנו היא רשימה נקיה בהחלט. ואני לא מזיק
לרשימה. לכל מי שנמצא במלאכת העשיה יש יריבים. יריביי
בחרו את עיתוי הבחירות כדי לנגח אותי. יריביי עשו ניסיון
להעביר מאבק פוליטי באגד החוצה. יהושוע פרן, הבחור שסיבך,
אמר לי לפני כמה חודשים שהוא יעזור לי במטה־הבחירות בתנאי
שאתן לו תפן!יד באגד. הראיתי לו את הדרך החוצה.

• מר עמר, תסלח לי על השאלה, אצלכם
ברשימה כולם אלופים ותתי־אלופים, מה הדרגה
שלך?
אני רב־סמל בצה״ל ורמטכ״ל באגד.

ביומון ״הארץ״ התפרסמה בשבוע שעבר ידיעה מוזרה.
״ניצב אברהם תורגמן, שסיים את תפקידו כמפקד מחוז
תל״אביב, אמר במסיבת עיתונאים כי את הקושי בעבירות
רכוש הוא מסביר בתנועה של כ־ 60 אלף בני מיעוטים
במחוז וכחצי מיליון בני־אדם המגיעים אליו כדי לעבור
מדי יום ״.שאלתי את ניצב תורגמן האם בני״מיעוטים אינם
בני״אדם!
בני מיעוטים זה ועוד איר בני־אדם. אמרתי שעובדים בתל־אביב
60 אלף בני־מיעוטים, רובם הגדול מהשטחים. ועוברים בעיר
כחצי מיליון בני־אדם, לא כדי לומר שבני־המיעוטים אינם
בני־אדם. בתוך חצי מיליון בני־האדם כלולים גם 60 אלף בני־המיעוטים,
ואם לא הבנת אותי, זה רק בגלל הרגישות שלך.

• נניח שהליכוד רצה את יורמן, איך זה ש״קשר
בראל״ לא לקחו אותך למערך?
לא יודע. למרות שבזמנו קראתי שהם אומרים שכתבתי סקיצה
לשיר הפירסומת של המערך, אני נשבע לך, שכך יהיה לי טוב,
שמעולם לא כתבתי שיר כזה. המיפלגה היחידה שכתבתי לה היא
שינוי.

• אתה מאוכזב?
סך הכל לא! בסופו של דבר, אני מאושר שאני לא כותב
לליכוד. בפעם הקודמת סבלתי מזה, אחרי הכל, אני לא ליכודניק
וחברים שלי ירדו עלי שבגלל השיר שלי הליכוד קיבל ארבעה
מנדטים ושאני הבאתי על המדינה את האסון.

כםק 1הכי יר 1ק
__ ב תל -אבי
פרוייקט דירות יוקרתי
של חברת ״אזורים
בפארק הירקון

םםנ

םכב 1כ
כסב סכם

מכם
< ווא 1ו 1ו < ס < 9 8 1ווו * וי > או < 1ו > ו 0 ^ 1ווו < 8אוו ו 1ו\ 11ז > 0 8ווו ח ח *ו חו < 1ן 1 * 1 .

רמת בנייה גבוהה ביותר.

וו־ 9ו ון 1וו?ן ןרי^?^/יו

$201,000 משכנתא מ״ אחרים׳

אתה לא ״ירוק״ בעניני איכות החיים שלך, וזה אומר
שאתה ומשפחתך מחפשים דירה גדולה, ברמת בנייה
גבוהה ובמקום הכי ירוק בתוך ת״א. כאן בדיוק, בפארק
הירקון, מול כרי דשא ירוקים-ירוקים מציעה לך חברת
״אזורים דירות יוקרה בנות 51/ 2-1 5 ,4 1/2חדרים
הבנויות ברמה שחיפשת, ומכילות את כל הפרטים
המעידים על כך:

ככל שזה נוגע ל״ירוקים״ -אל תדאג! חברת ״אזורים״
עושה הכל כדי שהדירה הנהדרת הזו תהיה בהישג ידך:
אתה מקבל משכנתא על סך $20,000 טבין ותקילין!
״אזורים״ מבצעת לפי דרישתך שינויים בקירות-פנים
ומחיצות -על חשבונה! וזאת בנוסף למחיר נוח ותנאי
תשלום גמישים ביותר.
בוא לגור בדירת האיכות של חברת ״אזורים״ בפארק
הירקון. המקום הכי ירוק בתל־אביב -אצלך בבית!

קרמיקה בחדר המדרגות ארונות מטבח גדולים
ואיכותיים קרמיקה צבעונית במטבח ובשרותים
אינטרקום בכניסה לובי מפואר חימום סולארי ועוד
ועוד.

פרטים :״אזורים״ ,רח׳ קויפמן ,6בית גיבור, מול גן צ׳רלס
קלורבתל-אביב, טלפון 1-2־ .630411,630440 ובמשרד
המכירות באתר הבניה, רח׳ שלום אש ,26
טלפון.490816,651731 :
פתוח כל יום 7.00-9.00ו, יום ר 2.30-9.00ו, מוצ״ש
19.00-16.00

ריצוף פלחי שיש בחדר הדיור וחדר האוכל
דלת בטחון.

אחזקת הבנין־שנת״ם חינם;
וכדי שהדשא שלך יהיה ירוק יותר, וגם של השכן -
חברת ״אזורים״ מעניקה לך מתנה אמיתית, שתחסוך לך
כסף רב וטרחה. היא תתחזק את בנין המגורים במשך
שנתיים ימים -בחינם! זה כולל את הטיפול בגינה,
בחדר המדרגות, במעלית ועוד -אחריות מוחלטת בכל
הקשור לאחזקת הבנין.

אזורים^

חברת בנ״ן עס •סוד איתן

פארק הירקון
איכות מגורים ברמה של אזורים

מתי פרד מסבו ער לדוחו ביוושדם, בציעת! במילהמודהעצמאוח, התקוית בממשלה
בימ ההמתנה למילחמת ששת־הימים, יחס! עם אנש אעדו, יחסיו עם ובל נאמו ונעמי שמו.
ואשותיו נל 3נוב הגדה המערבית ומילחמתו בדמות הסטריאוטיפ של קצין צה״ל
.תובא אמו לי: את
העין של הארי נבו
לא נובל להציל, אבל
אחה שלו לאבר את
שתי העינ״ס׳י

.,הווי׳ עלו ארצה
מאוקראינה, אמי
בתלמה צידת ואבי
ללמוד נגרש״ ׳

״במושל ע?ה דברתי
בעורת מתרגם, אבל
הבנתי מספיק ערבית
נדי לדעת מתי הוא
עושה ר קונצים״

״חנו שלי ואני החלטו
להתפרפר מהבית.
שענו בוננ ת לצמח,
וחברינו סיפרו להורים
שנסענו לספור״

״ערב פחץ מילחמת
ששת־הימים היש לנו
אנשים אחויס ממה
שהיינו נשהסת״מה
המילתמה״

״ער חיש אני ושמו
את טבע־הפווח
שהדל אשי. יש ם
חווים, שרובם חדרו
הרסיס* מתחת לשו״

,גאוופים דד סער

ך א היו לי כל תוכניות לראיץ את מתי
פלד, למרות סקרנותי הטיבעית. הדבר
היה עשוי להתפרש בתעמולת״בחירות
מובהקת. אחרי הכל, אני עובדת בעיתון
שהעורך שלו הוא יושב״ראש הרשימה
המתקדמת לשלום.
אך למרות שאינני חברה ברשימה,
ולמדות שלא היו לי אפילו תוכניות להצביע
עבורה, העדפתי לדלג על האנשים הקשורים
בה, במיטגרת עבודתי. אלא שוועדת־הבחירות
המרכזית, שהחליטה לפסול את
הרשימה, אילצה אותי לבטל את החלטתי
ולשנות את דעתי באשר לראיון עם ד״ר
מתיתיהו פלד.

באתי לביתו שבמוצא, בית יפהפה, על
צלע הר, טובל בירק, כמו שאמר ציון הצלם:
״מרוב עצים לא רואים את הבית ״.בפנים
ריהוט פשוט, רהיטי־עץ, שטיחים על
הריצפה, תמונות על הקירות, שולחן שעליו
מפה לבנה, שני פמוטי־כסר. עוד מעט תרד
ותצטרף אלינו זיקה, רעייתו של מתי פלד,
תדליק את הנרות.
שוחחנו במשך כמה שעות. לא הספקתי
לשאול את כל מה שרציתי לשאול. הזמן
דחק. ניסיתי להבין מה הביא אדם כמוהו -
שהתחנך במחנות־העולים, בפלמ׳יח ובצה״ל,
שהיה מאלופי מילחמת ששת־הימים, אשר
ביום שבו נפרד מהמדים כתב עליו הכתב

הצבאי של ״הארץ״ ,זאב שיף, כי הוא יכול
לפרוש מתפקידו בכבוד -מה הביא איש
כזה, שהיה איש מקובל, מכובד, ללכת אל
הקצה של השמאל הישראלי ולהיות כמעט
מוצא אל מחוץ לחוק על־ידי שר״הביטחון.
זוהי השאלה שהטרידה לא רק אותי,
שלא הכרתי את מתי פלד קודם לכן, אלא
גם רבים אחרים, לאו״דווקא ידידיו
הקרובים. סתם אנשים, העוקבים בדריכות
אחר פרשת פסילתה של הרשימה המת קדמת
לשלום.
מתי פלד ניגוח, חייכן, פתוח -בניגוד
לתדמיתו, בניגוד לאינפורמציה שקיבלתי
מאנשים שדיברו איתו לפניי. ענה על כל

השאלות, אחת לאחת, בלי כל נסיון
להתחמק.
כרבים אחרים, נהנה גם הוא לספר על
ילדותו בירושלים, על בית הוריו ועל פציעתו
במילחמת העצמאות, פציעה שעלתה לו
כמעט בשתי עיניו.
בעת שיחתנו נכחו בבית זיקה, רעייתו
המקסימה, בת למישפחת כצגלסון הנודעת.
אביה היה ראשון שגרירי ישראל בארצות
סקנדינביה, דודתה היתה רחל שז״ר
ובן־דודה הוא שמואל תמיר.
בבית היו עוד הבת, אוסי, שעליה סופר
כאילו רצתה להינשא לערבי ואביה אסר
עליה. פלד מבטל את העניין מכל וכל,

!י! יי וו! !

האלופים, ידידי בעבר
(המשך מעמוד )29
מכחיש אותו. אוסי מציגה לפניי את בעלה.
חיים, מוסכניק ממוצא כורדי, צעיר וחתיך.
״הוא לוקח את הנכדים לעבוד איתו במוסך,
הם משתגעים על זה ״,אומרת לי זיקה. היא
מספרת כי אנשים מנגחים את מתי בעניין
הצייר הערבי, בעוד שהיחסים בין הצייר
וביו בתם מעולם לא התפתחו בכיוון של
חתונה, אלא היו ידידות קרובה.
גם הנכד השובב, גיא, נכח. גיא הוא אחד
משלושת ילדיה של נורית, בתם של מתי
וזיקה פלד. נורית כתבה ספר שזכה לתהודה
רבה, בשם ״אמרתי פאריס שלי היא״ .לזיקה
ומתי פלד יש עוד שני בנים: יואב, הנשוי
להודית, ופעיל מאוד בתנועות המחאה,
ומיקו, שהוא קאראטיסט וחי כיום עם
חברתו בלונדון.
בחדר־עבודתו של מתי יש שתי תמונות
זו לצד זו: תמונתו של דויד בו״גוריון
ותמונתו של עיצאם סרטאווי .״מייד אחרי
שנרצח, מיסגרתי את התמונה ״,מספרת לי
זיקה, שהיא עובדת סוציאלית ועובדת
בבית־ספר לחינוך מיוחד של הזרם הדתי.
היא מספרת, כי מעולם לא חשה בעויינות
בין כותלי בית״הספר, אפילו בזמנים
הקשים ביותר. להיפך. תמיד זכתה באהדה,
לא חשוב מה כתבו על מתי בעיתונים.
היא מספרת, כי מאז שעבר מתי לקצה

העובדה, שבאותן העמדות שבהן אני מחזיק היום,
החזקתי כבר אז. אני תמיד נזכר במה שאמר לי
פעם יעקב ארנון. זה היה ב־ 971נ. חזרתי אז
מלוס־אנג׳לס, שם עשיתי את הדוקטורט שלי
בספרות ערבית. לא היכרתי אז את יעקב היכרות
קרובה. הוא היה מנכ׳׳ל מישרד־האוצר, אני הייתי
אלוף בצה״ל. פה ושם נפגשנו בענייני עבורה, אך
בהחלט לא היו לנו הקשרים שיש לנו היום.
השתתפנו בכינוס שעסק בבעיות השעה, ואני
דיברתי שם ואמרתי את הדברים שאני.אומר
מ־ .1967 אחר כך בא אליי יעקב ואמר לי :״כנראה
מפני שהתחנכתי בהולנד, אינני יכול להבין כיצד
יכול אדם שהתחנך בצבא לדבר כמוך.״

• ובכל זאת, בציבור יש תחושה
כאילו הקרקע נשמטה מתחת לרגליך,
ושאתה אינך נאמן לדוקטרינות שהא
מנת בהן בעבר.

אני שמרן בהשקפות״ ,ויש לי דוקומנטים
מדיוני מטכ״ל, שהתנהלו ב־ ,1967 אחרי מילחמת
ששת־הימים. אינני יודע אם הפרוטוקולים
יתפרסמו בחיי, אך אריק שרון, יצחק רבין, עזר
וייצמן וחיים בר־לב יכולים להעיד בשבועה, כי
ניהלנו ויכוחים אז, כמו שאנחנו מנהלים ויכוחים
היום.
מבחינת המהות והתוכן, כבר אז האמנתי
בדברים שבהם אני מאמין היום, כבר אז החזקתי
באותן העמדות. כעבור שנים, כשעזר וייצמן היה
שר־הביטחון, הודה לפניי שחל בו שינוי גדול,
ואמר לי :״נו, אתה יכול לטעון כנגדי שכבר אז,

אספקה של מיצרכי״יסוד. בחדר הזה ממש ישבו
נציגי מישרד־המיסחר־והתעשיה וביקשו שאתן
להם כמה משאיות, כדי להעביר מוצרי־יסוד.
הנמלים שותקו, מנהל רשות־הנמלים, מנהל
מיפעל ־האשלג. כולם שיחרו לפיתחי בבקשת
עזרה.
אמרתי לממשלה: כמה זמן המשק יכול לעמוד
בזה? כבר עמדנו שבועיים, בעוד שבועיים המשק
יתמוטט. אמרתי לממשלה: אתם צריכים לקבל
החלטה, כלומר, לצאת למילחמה נגד מצריים,
כדי ללמד את ממשלת מצריים שלא נשלים עם
הפרת ההסדר. אני באמת לא יודע איך יכולתי
להגיע למסקנה אחרת.
אחרי שנים אמר מנחם בגין שהוא לא מבין מה
קרה לי. הוא לא הבין, כנראה, על מה דיברתי
באותו מעמד. כי המילים ״כבוד לאומי״ לא יצאו
מפי. אני דיברתי עניינית, ואני לא רואה סתירה
בין שיקולים ענייניים להצעת קו־פעולה לבין
תפיסה הגורסת שצריך לחתור לשלום.

• מספרים שבאותה הרצאה, שנשאת
לפני הממשלה, היית נסער, נרגש
ובוטה, עד בדי כך שהרמטכ׳׳ל דאז,
יצחק רבין, עשה לך סימנים לרסן את
עצמך.

הימים היו מתוחים. אני לא יודע מה האמת
בספר של וייצמן, שהוא זרק את הדרגות שלו על
השולחן של רבין. אני לא הגעתי להיסטריה, אבל
תוך כדי הרצאת הדברים יכול להיות שרבין רמז
לי להרגע. אחרי הפגישה ניגש אליי יגאל אלון
ואמר לי :״אני מסכים לדבריך, אבל לא כך
מדברים עם חברי ממשלה.״ בגין, שעדייו לא היה
חבר בממשלה, אבל הוזמן לפגישה מכיוון שהיה
ברור שהולכים לקראת ממשלת ליכוד לאומי,
ניגש אליי ואמר :״כעת אתה יכול לסמוך עלינו.״
זו היתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי את בגין
מקרוב, והפעם האחרונה שהוא דיבר אליי.

נו, העניינים התגלגלו כך, שכאשר הגיעה
האוניה ליפו, גם אבא ירד ממנה. הוא בוודאי שלא
היה ציוני.
אמא זה סיפור אחר. אחד הסיפורים המעניינים
בחייה הוא, שאחרי המהפכה היא הצטרפה

:(..שעזווייטמהיהשו־ביטחון,
ופא הווה לפלי
שחל ם שזו גזול
ואמלל: נעת אתה-נול
לטעון נגדי שננו א
אחו׳ ששתהימים, אמותליאתהדבדם שאנימבין חיש״
למיפלגה הקומוניסטית. והנה, ביום־כיפור
התקיים כינוס אזורי, והיא, ללא ידיעת הוריה,
התגנבה לכינוס. כשנודע לאביה, כי בתו נסעה
ביום־כיפור, הוא חלה מצער. במהלך הכינוס הזה
נודע לאימי על מחלתו והיא הסתלקה וחזרה
הביתה.
העובדה שהסתלקה מכינוס המיפלגה
הקומוניסטית סיבכה אותה, ואז, בהשפעת אחיה,
שהיה ציוני אמיתי, הצטרפה להחלוץ וברחה
ארצה, כדי שלא להסתבך עוד יותר.

• מה עשו הוריך כשהגיעו לארץ־
ישראל?
הם הגיעו ליפו, הצטרפו לגדוד־העבודה, והיו
שנה במיסגרת של קיבוץ. אבי לא יכול היה
להסתגל, והם השתקעו בחיפה, אך בתוך פרק זמן
קצר עברו לירושלים. שם פתח אבי מיפעל קטן
לרהיטי־עץ, וכל חייו עסק בזה. המיפעל גדל
וגדל, עד שהפך לנגריה די מרשימה.
בשלב מסויים הוא החליט שהוא לא יכול
להיות גם מנצל וגם חבר־הסתדרות, ועזב את
ההסתדרות.

• אתה ואחיך לא נועדתם להמשיך
את דרכו של אביכם בנגריה?

סלד(משמאל) עם רבין(מימין) בסיור בארצות־הברית
״יש לי עבר משותף עם חבריי האלופים, אך אין לנו עניין משותף!״
השני של המפה הפוליטית, פחתו ידידיהם.
רבים הפסיקן להזמיו אותם, ומי שנותרו הם
הידידים הקרובים באמת, שגם אם אינם
מסכימים לדיעות בני מישפחת פלד, עדיין
ממשיכים להיפגש איתם. היא מספרת כי
היא בקשר עם בן־דודה, שמואל תמיר. את
עוזי נרקיס הזמינו לנישואי הבת, והוא בא,
את נעמי שמר הזמינו להולדת הנכד, וגם
היא באה. אך בני״הזוג פלד אינם מבוקשים
מבחינה חברתית כמו בעבר. זיקה מבהירה
היטב, כי אין זה משנה לה.
היא מאמינה בדרכו של בעלה, תומכת בו
בכל ומלווה אותו לא אחת לפגישותיו עם
אנשי אש׳ף בחו־ל. במיסגרת זו פגשה את
רעייתו של עיצאם סרטאווי והתיידדה
איתה. גם היום, אחרי מותו, שומרות
השתיים על קשר, אם כי מצידה של הגברת
סרטאווי הקשר מאופק. היא מוגבלת ואיננה
יכולה לכתוב לגברת פלד כאוות״נפשה. פה
ושם הן מחליפות מיכתבים, שולחות מתנות
זו לזו -פעם צעיף, פעם בושם. בבית פלד
סרטאווי הוא אדם אהוב, ידיד יקר, שנפל
במאבק על השלום.
בבית מישפחת פלד שומעים את ציוץ
הציפורים, רוח ירושלמית קרירה מניעה את
צמרות העצים והכל שקט. שקט שלפני
הסערה.

• אומרים עליך, שעברת מקיצוניות
אחת לשניה.
לא עברתי מקיצוניות אחת לשניה. נשארתי
בעמדות שהחזקתי בהן לפני 16 שנים — זו
האמת ההיסטורית. משום־מה, קצין בצה״ל נתפס
כסטריאוטיפ. אנשים אינם מוכנים לקבל את

אחרי ששת־הימים, אמרת לי את הדברים שאני ׳
מבין היום.״
מה לעשות, הציבור לא יודע. נוצרה תדמית
בציבור שהייתי אתר.

• אולי התדמית הזו נוצרה מפני
שערב מילחמת ששת־הימים היו
שלושה אלופים שלחצו על הממשלה
לפתוח במילחמה עם מצריים: אריק
שרון, אברהם יפה ומתי פלד.

אני לא יכול להעריך מה היתה המוטיבציה
של יפה ושרון ללחוץ על הממשלה לפתוח
במילחמה. יכול להיות שכבר אז היתה להם
מוטיבציה של יוקרה לאומית וכבוד לאומי.
דבריי באו מנקודת מוצא שונה. הצגתי
לממשלה שתי מערכות שיקולים. אחת היתה של
יחסים בין שתי המדינות, שהיה קיים ביניהן
הסדר, שנחתם בשנת .1957 הייתי מודע להסדר,
כי הוא נחתם בעת היותי מושל עזה. ההסדר הזה
התקיים במלואו 10 שנים, והנה, בוקר בהיר אחד,
החליט צד אחד להפר את ההסדר. שום מדינה לא
יכולה לקבל דבר כזה! לולא היתה מתעוררת היום
שאלה דומה, הייתי טוען אותו הדבר.

• כלומר, אם מצריים תפר היום את
הסכמי־השלום, אתה חושב שלא צריך
להבליג אלא להגיב?
אם מצריים תתחיל להפר באופן בוטה —
ודאי! כאשר מדינה שכנה מפירה הסכמים, צריך
להגיב. ניקח למשל, את איסלנד ובריטניה. כאשר
איסלנד הפרה את הסכם־הדיג, בריטניה שלחה
אוניות־מילחמה. כאשר מדינה מפירה הסכם, לא
מתקבל על הדעת שהמדינה הנזוקה תגיב
בהכנעה.
מערכת השיקולים השניה נבעה מכך, שעם
הגיוס הכללי ב־ 1967 נעשיתי הבוס של כל
הפוטנציאל המישקי בארץ. הרכב גוייס, לא היתה

זלמן ארן ניגש ואמר :״הבהרת לי דברים שלא
הבנתי קודם.״ אמרתי לו, שאני מתפלא מאוד.
הרי הממשלה מחזיקה את הרמטכ״ל בישיבות
ממשלה כל הזמן, והוא כמעט שלא בא למטכ״ל.
ואז הוא השיב :״כדברים האלו לא שמענו.״
לא תיכננתי להיות גס ומעליב, הייתי
חד־משמעי. ישראל גלילי אמר לי, שהניתוח שלי
הרשים אותו מאוד.
יכול להיות שהרמתי קול, ושרבין רמז לי
להרגע. טוב, זה לא היה אינצידנט מה גדול.

• ברשותך, נניח לששת־הימיס
ונלך אחורה, לימי ילדותך. נולדת
בחיפה...
זו עובדה טכנית. אינני זוכר כלום מחיפה,
הוריי עברו לירושלים כשהייתי בן .3

• לאן בירושלים?

לאן? זו בעיה. ירושלים היתה אז
שכונות־שכונות, ועברנו משכונה לשכונה. היה
מין נוהג, שבכל מוחארם עברו דירות. היינו
מעמיסים את כל הדברים על עגלה רתומה לסוס
ועוברים משכונה לשכונה. כך שגרנו בזיכרון־
משה, בכרם־אברהם, בגאולה, בנווה־בצלאל.

• איזה בית היה בית הוריך?

שני הוריי עלו ארצה ב־ ,1921 באותה האוניה,
מאוקראינה. אמי היתה ציונית. היא עלתה
במיסגרת של קבוצת חלוץ. .אבי עזב את
ברית־המועצות במגמה לרכוש מיקצוע, ולא
התכוון כלל להגיע לארץ־ישראל.
הוא היה חייל בצבא האדום, נגר במיקצועו,
שהתמנה לקומיסאר והיה אחראי על כמה
מיפעלים בגרוזיה. אמי הבריחה את הגבול והגיע
לכאן באופן בלתי־ליגאלי.
אבי שמע שבסקוטלנד מיקצוע הנגרות הוא
מפותח וברמה גבוהה, ומשיקולים ענייניים
החליט לנסוע לשם ללמוד.
על האוניה הם נפגשו. אמי תמיד היתה
מספרת, שהחלוצניקים התייחסו אליו בבוז. הוא
היה בורג׳ואה, בורגני. היה לו כרטיס ותא, והוא
אכל במיסעדה. החלוצניקים, לעומתו, ישנו על
הסיפון ואכלו מכל הבא ליד.

מתי סלד בם למ״ח
״אני לא סטריאוטיפ של קצין צרז״ל!״
אמי נטתה לעניינים גדולים, לשליחות
חברתית. וככה היא לא חשבה שזה בכלל מעניין
לבחור צעיר או לנער להיכנס לעסק כזה.
אני ואחי מעולם לא עמדנו תחת לחץ. ואומנם,
כאשר אבי הגיע למסקנה שהגיע הזמן להפסיק
לעבוד, לא נידונה מעולם השאלה שאולי אנחנו
ניקח את הנגריה, והוא מכר את העסק.
כך גדלתי בירושלים כמו כולם באותה תקופה
— מחנות־העולים, הכשרה.

• עוזי נרקיס, שהיה איתך במדף
נות־העולים, וגדל איתך בשכונת
כרם־אברהס, סיפר לי כי בגיל תשע
אתה ועוד חבר נסעתם לספרד, להילחם
נגד פראנקו.
זו אגדה. ביחד עם חבר שלי, שכבר אינו
בחיים, החלטנו להתפרפר. אמרנו: נעזוב את
בית־הספר ואת הבית, וניסע לטיול. יעד הטיול
היה קבוצת כנרת.
השנה היתה ,1936 והארץ לא היתה שקטה,
ועצם הנסיעה ברכבת לצמח, ומצמח ללכת ברגל

לכנרת — זו היתה הרפתקה גדולה.כשלא שבנו הביתה, ההורים דאגו לנו וביררו
אצל התלמידים בבית־הספר, והתלמידים העלו
סברה שנסענו לספרד.

• למה דווקא ספרד?

כך הם יכלו להסיק מדברים שאמרתי.
הערכתי מאוד את מילחמת הרפובליקה. וכמובן
שגם בבית תמכו ברפובליקה, ולא בפראנקו.
הילדים הפעילו את הדמיון ואמרו להורים
שנסענו להילחם בפראנקו.
אנחנו נסענו לכנרת, ושם קיבלו אותנו יפה
מאוד, כי להוריי היו שם ידידים קרובים מאוד —
ההורים של נעמי שמר.
מבחינה מסויימת, אני ונעמי שמר גדלנו יחד.
י הם היו באים אלינו, לירושלים, ואנחנו את כלהחופשים עשינו בכינרת. כשנעמי למדה
בירושלים, היא גרה אצלנו בבית.
בקיצור, אירחו אותנו נפלא, עד שלמחרת ראו
ידיעה בעיתון שהלכנו לאיבוד. לא אמרו לנו
דבר, המשיכו לטפל בנו יפה, אבל דאגו שלא
ניעלם מהעיניים. למחרת באו הוריי והחזירו
אותנו הביתה.
אבל לסיפור הזה נוסף עם השנים נופך של
אגדה.

• אתה נמצא גם כיום בקשר עם
נעמי שמר?

• בגלל המרחק בדיעותיכם הפוליטיות?

בלי ספק ממלא תפקיד. היא עזבה את
כינרת, התחתנה. העיסוק שלה אחר משלי,
הדרכים נפרדו. עוד היינו מתראים מפעם לפעם
כידידים קרובים. אלא שהקו שהיא הלכה בו מאז
נישואיה השניים יצר פחות עניין להיפגש. אנחנו

״אני ונעמי שמו גדלנו
מתראים וק במסיבות
משפחתיות. מאז
נישואיה השנ״ס, היא
הלנה בקו שאילץ אותנו
להיפגש נמה שפחותי
עדיין מתראים בחתונות או בבריתות, מוזמנים
האחד לשני.

• מתי התראיתם לאחרונה?

בברית של נכדי השני היא היתה פה עם
בעלה.

• זיקה, רעייתך, סיפרה לי כי הדרך
שבה בחרת הרחיקה אתכם מהרבה
ידידים, היא אמרה שאינכם מוזמנים
במו קודם. כיצד השפיעה דרכך
הפוליטית על יחסיר האישיים עם
חברים?

היו לי חברים בצבא, שאיתם עשיתי דרך
ארוכה. גמרנו שרות, כל אחד הלך בדרכו. אילו
הייתי הולך, כמו רבים מחבריי, להיות
מנהל־מיפעל, יתכן שהקשרים היו נשמרים. אבל

מתי פלד עם אשתו זיקה, בתו אופי וחתנו חיים

מתי איפלנד עם הוריו

״אמי הסתבכה עם המיפלגה הקומוניסטית ברוסיה ונאלצה
הלכתי לכיוון אחר. איש מחבריי לא מתעניין
לפני שנעשה שר. נפגשנו במכללה לביטחון
בסיפרות ערבית.
לאומי, בפאנל שדן בבעיות השעה. זה היה מיפגש
יש לי חברים אחרים, חדשים יותר
תקין בין שני אנשים, שמאוד־מאוד חלוקים
שמתעניינים. אותי, מצר שני, לא מעניינות
בדיעותיהם. אני מוכרח לציין, שהוויכוח איתו,
בעיות של מנהלי־חברות.
שהיה קשה ביותר, התנהל בסגנון של בני״תרבות.
• עם אנשים שהיו קרובים אליך,
אני מציין זאת, כדי להבדיל לחלוטין את
כמו רבין ונרקיס, אתה עדיין נפגש?
הוויכוח הזה מהאופן שבו אני מנהל ויכוח עם
לא נפגשים, שום דבר לא מביא אותנו לזה.
גאולה כהן. ויכוח איתה פרושו או להיגרר
כאשר אנחנו נפגשים באירועים חברתיים, אנחנו
להיסטריה המטורפת שלה, או לא לדבר כלל.
נפגשים כידידים, מעלים זיכרונות, כי יש לנו
ההבדל הוא אולי בגלל העובדה שיובל יודע
עבר משותף. מעבר לזה, אין לי דבר משותף
להעביר דברים בצורה רציונלית, בעוד שעם
איתם.
המטורפת הזו אי־אפשר בכלל להתווכח. עם יובל
• נהנית מפגישת-המחזור שאירגן
זה היה ויכוח קשה, ללא פשרה, אך הוא לא עלה
לטונים של היסטריה.
לפני שלושה שבועות ״ידיעות אח
רונות״
,לצורך תצלום אלופי ששת
הימים?
זה ארך בדיוק 20 דקות, וכולם ניסו להיות
חביבים ומנומסים. מכיוון שחלק גדול
מהמשתתפים לוקח חלק במערכת־הבחירות,
הוחלט מראש שהנושא לא יעלה על הפרק.

• יובל נאמן אוהב להתפאר כי היה
חבר שלך.

הוא היה חבר שלי הרבה לפני שנעשה פעיל
פוליטית. היינו בידידות עוד מ־ ,1948 וכשגרנו
ביחד בצהלה. אחר כך הוא עזב את הצבא ופנה
למדע. כשעזבתי את הצבא, היינו נפגשים
באוניברסיטה. הריחוק והעיסוקים השונים עשו
את שלהם.
כשהתבררה במלוא משמעותה הפעילות
השונה של שנינו, כל עניין החברות איננו קיים
ואיננו מעניין עוד.

• מתי פגשת ביובל נאמן בפעם
האחרונה?

• יובל נאמן גילה
פשיסטיות עוד כשהיה בצבא?

נטיות

צריך להבין: ששת־הימים היתה קו־פרשת־המים
לא רק למדינת־ישראל, אלא גם להרבה
אנשים. ערב פרוץ מילחמת ששת־הימים, היינו
כולנו אנשים אחרים ממה שהיינו כשהסתיימה
המילחמה. המילחמה עוררה אצל אנשים דברים
שהיו חבויים עמוק בנפשם.
הנה, למשל, דיין. לפני המילחמה הוא אמר,
שבבתי־הספר צריכים לתלות מפה של כל
ארץ־ישראל, לא רק של מדינת ישראל. מי שם
לב לעניין? מישהו התרשם מזה?

• עובדה שאתה זוכר.

כנראה מפני שהייתי נוכח, לא יותר מזה. עזר
וייצמן התבטא ברוח של כמיהה לארץ־ישראל
הגדולה. איש לא ייחס לזה משמעות, איש לא
הציע לצאת למילחמה כדי לממש את מפת
ארץ־ישראל.

• מתי הבנת אתה לאן נושבת
הרוח?

הפעם הראשונה שבה תפסתי ממש מה קורה
לנפשם של האנשים, היתה במסיבה שהתקיימה
זמן קצר אחרי המילחמה. המשורר זרובבל גלעד
קרא שיר שכתב, שהוא עומד בלילה על המישמר
בעין־חרוד ושומע את משק מעיינות־המים
שמעבר לגלבוע. לא האמנתי למשמע אוזניי
ושאלתי אותו: ממתי התחלת לשמוע את משק
המעיינות שמעבר לגלבוע?
פיתאום התעורר משהו באנשים, פתאום
ניעורה רוחו של טבנקין: מה שנכבש, צריך
להישאר.
אצל הרבה אנשים המילחמה עוררה קולות
ומאוויים שלא ידעו על קיומם. אפילו בגין לא
תבע אף פעם לצאת למילחמה לכיבוש ארץ־
ישראל הגדולה.

• ובבל זאת, הוא שר ״שתי גדות
לירדן״.
יהושפט הרכבי אמר פעם, כי שתי גדות
לירדן הפך מאידיאל לריטואל.

פלד וסרטאווי בפאריס
.דיברתי איתו אנגלית, והתחכמנו בערבית...״

• מסתבר שבעקבות המילחמה
הריטואל, הטקס, קיבל עוצמה.
בדיוק. להרבה אנשים קרו דברים מדהימים.
אצל יובל נאמן, שהיה בתחילה חסיד גדול של

לברוח לארץ!״
דיין, זה עשה דברים שלא ידעתי על קיומם,
דברים עד כדי כך קיצוניים, שאחרי קמפידייוויד
הוא חיסל את דיין לחלוטין.

• מה עשתה ששת הימיס לך?
עוד בזמן המילחמה, כאשר הסתיימו הקרבות
בגדה המערבית, אמרתי לרבץ: הנה, יש ..לנו
הזדמנות לחסל את הסיכסוך, על־ידי פ&רון
הבעיה הפלסטינית בהתאם לעיקרון החלוקה. כך
נשמיט את השטיח מתחת לרגלי הסיכסוך.

• ומה הוא ענה?
אל תגיד בקול, עוד יחזירו אותנו לגבולות
החלוקה. ואני אמרתי לעצמי: ז־יבונו של עולם!
הרמטכ״ל של היום, עם הניצחונות שלא היו
מיקריים אלא פרי תיכנון מוקדם, איך הוא יכול
להעלות על הדעת שמישהו ידחוק אותנו
לחלוקה?
זו היתה הפעם הראשונה שהעליתי את העניין,
וזו היתה הפעם הראשונה שקיבלתי עליו תשובה.
עד לאותו שלב האמנתי במדיניות הממשלה,
שאמרה שאנו מושיטים ידנו לשלום, ככתוב
בהסכמי שביתת־הנשק. זה היה הזמן הנכון: אש״ף
של אחמד שוקיירי חדל להתקיים, הצבאות
הערביים הובסו ובשטחים היתה נכונות עצומה.
אני זוכר את הכיבוש של נבי־סמואל.
נבי־סמואל היתה פרשה כאובה. ב־ 1948 היא לא
נכבשה, הקרב עליה היה קשה, והיא הפכה
לכישלון צבאי כואב. בששת־הימים הם לא נקפו
אצבע, ואחר כך גילינו שם מיצבורי־נשק שהם
לא הפעילו.
אני זוכר ששאלתי אותם: מה קרה, ב־ 948ז
אי־אפשר היה להכניע אותכם, והפעם לא הרמתם

יובל נאמו וזה חבר שלי
הרבה לכל שנעשה פעיל
פוליטי. משהתבווה
הנשחת השמח של
שנינו, נל עניי[ החבלות
אינו ק״ם ואינו מעניין עוד״
אצבע? הם השיבו :״אז נלחמנו בשבילנו, הפעם
בשביל הבדווים, לכן לא רצינו להילחם.״
זו היתה הזדמנות־פז. המטכ״ל היה אחראי
לשטחים הכבושים, השטח היה באחריותנו.
העליתי את העניין בשיחות מטכ״ל והתפתח
קונפליקט ביני לבינם. ואז החל מסע הרמיה
(המשך בעמוד )61
וההטעיה.

שדור
צל״ש

את הקרב פתח מנהל חטיבת החדשות, יאיר
שטרן, שתקף את עורר מבע מיכאל קרפין,

ש ־ 1ץ 6
• שביתת הטלוויזיה והרדיו בשבוע שעבר
גילתה לתושבי רוב הארץ את מה שתושבי
ירושלים יודעים כבר מזמן: העובדה שמנהלי
ערוץ 6של הטלוויזיה הירדנית יודעים לנהל
טלוויזיה טוב יותר ממנהלי הטלוויזיה הישראלית
בעידן סער־שפירא. במשר שלושת ימי השביתה
שידרה הטלוויזיה הירדנית בערוץ 6סרט מעולה
על ימיו האחרונים של נפוליון בכיכובו של ראלף
ריצ׳רדסון, עוד פרק מהסידרה הנער מהשיחים,
המבוסס על רומן מאת ר׳ה לורנס, ופרק בסידרה
לורד אוליביה, העוסקת בביוגרפיה של לורנס
אוליביה — כולם סרטים שמומלץ למנהלי
הטלוויזיה הישראלית להזמינם לשידור כאן,
בדומה לשאר שידורי ערוץ .6

על שהקדיש שש וחצי דקות מתוך המהדורה
לסיקור פרשת הפסילה.
עורך־המישנה של מבט, רסיק חלבי,
התקומם נגד דברים אלה של שטרן, במילים שזה
זמן רב לא נשמעו בחדר־הישיבות של מבט.
חלבי טען שהטלוויזיה הישראלית משרתת גם
700 אלף אזרחים ערבים, שהרשימה המתקדמת
לשלום היא מעניינם, והם ראויים למידע לא
פחות מתושביה היהודיים של המדינה.
חלבי המשיך והאשים את יאיר שטרן שדבריו
מביעים נטייה להפוך את הטלוויזיה הישראלית
לטלוויזיה גזענית לכל דבר.

מקומונים
• לבימאי צבי גיל ולמפיק המישדר מבט
שני חייב יבין, על תוכניתם שעסקה במקומונים
ובחינמונים, תוך חשיפת חוסר הרמה
האתית המיקצועית המאפיינת את מרבית
העיתונות המקומית, ואת שאר מרכיבי התופעה
ש.ל עיתונות המשמשת כמילוי בין המודעות.
הדיון, בסופו של הסרט, חיזק את החוליות
החלשות שלו, ופרשו לעיני הציבור את הפן של
העיתונות הבלתי־אחראית בישראל.

מאחרי המירקע
שטרן נגד הרשימה המתקדמת למחרת הדיווח הנרחב במבט על פסילת
הרשימה המתקדמת לשלום בידי ועדת־הבחירות
המרכזית, התנהל קרב עליו בישיבת־הבוקר של
מבט.

כוזן תובעת
את סער

הקשר שר ימן
בשמונים הימים הראשונים בתפקידו כיו״ר
רשות־השידור, אגר עורך״הדין מיכה ינון עוצמה,
שבאמצעותה שאף להכתיב את קצב ניהול
הרשות למנכ״ל, אורי פורת.
מיום ליום מעבירה והולכת האווירה בין פורת
וינון, כשהאחרון נדחק לקרן־זווית.
ינון, המתגלה מיום ליום כעסקן־מיפלגתי קטן
וקטנוני, הדואג לענייני שולחו לתפקיד, שר־החינוך־והתרבות,
זבולון המר, רואה לנגד עיניו
אך ורק את המיגזר הפוליטי וההישגי של
המפד״ל וזבולון המר — ולא את טובת המוסד,
שהוא היושב־ראש שלו.
במיסגרת העימות בין העיתונאים והנהלת
רשות־השידור, בדבר השוואת תנאי שכרם של
כתבי הרשות לכתבי העיתונות היומית, עשה ינון
כל שביכולתו, כדי לטרפד את נכונותו ואת
הבנתו של פורת לתביעותיהם של כתבי רשות־השידור.
השיא
בעימותים בין השניים היה כאשר פורת,
הביע נכונות להעלות את שכר כתבי הרשות
ב־ 40 אחוז, שיכוסו מהתקציב השוטף של הרשות.
ינון הכשיל את ההצעה.
כתוצאה מדחיקתו של ינון הצידה, הוא החל
משתף פעולה עם מישנהו, נציג הליברלים,
הפירסומאי דויד ארמון, בניסיון לרכז בוועד-
המנהל רוב, לכפיית עמדותיו של ינון על פורת
— רוב שלא יתכן בהרכב הנוכחי של
הוועד־המנהל.
בצמרת רשות־השידור מכנים את תוכניתו של
ינון כקשר להכתיב לפורת את אופן ניהול
הרשות.

יש מנהר!
שמועה עקשנית המהלכת במיסדרונות
רשות־השידור ובניין הטלוויזיה, טוענת שעניין
מינויו של המנהל הבא של הטלוויזיה סגור ונעול.
על פי שמועה זו, אלכס גלעדי הביע נכונות
לקבל על עצמו את התפקיד, ולוותר על מישרתו
הבכירה בחברת הטלוויזיה האמריקאית אן־בי־סי,
שבה הוא מכהן כסגן־נשיא לענייני ספורט.
מינויו של גלעדי לתפקיד מנהל־הטלוויזיה
עשוי להתבצע מעט אחרי הבחירות. השמועה
טוענת, כי פורת ישתמש בתרגיל מתוחכם
לעריכת מיכרז מיידי, שיבחר את גלעדי
לתפקיד, שלושה חודשים קורם לתום מועד
כהונתו של סער במישרה זו. ומרגע אישור
המיכרז, ייכנס גלעדי לתקופת חפיפה בת שלושה
חודשים, שבמהלכה יתפקד כמנהל־טלוויזיה
בפועל.
לדעת בכירי הטלוויזיה, סער לא יתנגד
להסדר זה, כרי לשמור על תנאי הפנסיה שלו,
כמנהל הטלוויזיה.

מסיקה כהן
הקש האחרון של סער
המפיקה המודחת של מישדר זה
הזמן, עומדת בזמן הקרוב לתבוע לדין
את מנהל־הטלוויזיה טוביה סער.
העילה לתביעתה העתידית של
נאוה כהן, מתייחסת לדברים שסער
אמר, שבהם ייחס לכהן בשידור המריבה,
בו הוצגו גרושתו של יחיאל נגר ובנו,
חוסר־אחריות הגובל במעשה פלילי.
כהן לא תתייצב בתביעתה לבד, ועד
העיתונאים־מפיקים של הטלוויזיה יעניק
לה גיבוי בתביעתה, בתיקווה, שעצם
התביעה עשוי לזרז את העברתו של סער
מתפקידו.
בעוד ארבעה שבועות. ישובו נאווה
כהן ורם עברון לעבודתם בתוכנית זה
הזמן. בהתאם לסיכום המתגבש בין ועד
העיתונאינדמפיקיס ובין מנכ״ל רשות־השידור,
אורי פורת.

לאירגונם, אלא שברגע האחרון, אחרי שחתמו על
חוזה עם הנהלת הרשות. ויתרו על קבלת
התחקירנים לאירגונם — שהרי אחד מסעיפי
ההסכם שלהם עם הנהלת רשות־השידור. היה
שקט תעשייתי לתקופת זמן מסויימת.

איסור כניסה לעיתונאים
הנהלת רשות־השידור החלה חוששת מעיתונאים
הסוקרים את המתרחש בין כותלי רשות־השידור,
הרדיו והטלוויזיה.
עד לאחרונה, נמסרו לידי הכתבים, המואמנים
לסקר את רשות־השידור, אישורי־כניסה קבועים
לרבע שנה.
מנכ״ל הרשות אורי פורת, העביר הוראה
זמנית לדוברת רשות־השידור ירדנה הראל, שלא
להנפיק בינתיים אישורים כאלה לכתבים
המואמנים, ער להודעה חדשה.
בתחנות־שידור בעולם המערבי מקובל,
שכתבים המואמנים לסיקור תחנות הרדיו

קיווה בסתר ליבו להיות גם מנחה מישדר ליל-
הבחירות.
אלא שכוונתו זו של גינת נכזבה, כאשר מנכ״ל
רשות־השידור ועורך מבט מיכאל קרסין,
עמדו על כר שאת מישדר ליל־הבחירות, חייב
להנחות בכיר מגישי הטלוויזיה, חיים יבין.

מוצ״ש־חנזר
לצופי טלוויזיה שיש בכוונתם לצפות
במוצאי־שבת הקרוב ( )30.6במירקע, מומלץ
לרכוש כרטיסי־קולנוע כבר ביום שישי.
הסיבה: שני המישדרים שיובאו על המירקע
הם שידורים חוזרים. הראשון, סרט בשם אהבה
שאינה תלויה בדבר, העוסק בהתפעלותם של
נוצריי, חגורת התנ״ר בארצות־הברית מירושלים,
הכותל־המערבי ובית־המיקדש. הסרט השני
שיוקרן בשידור־חוזר, הוא הדראמה ארוחת
עשר שהוקרנה רק לפני מחצית השנה, וזכתה
בקטילות של הביקורת.

כהז־אורגד נפחד
חברי ועד העיתונאים־מפיקים של הטלוויזיה,
שנכחו בפגישה עם שר־האוצר יגאל כוהן־אורגד,
בנושא מציאת הסדר להשוואת שכרם עם שכר
העיתונאים בעיתונות הכתובה, גילו כי שר־האוצר
נראה להם נפחד ביותר מהאפשרות שהם
ישביתו את מירקע הטלוויזיה מתעמולת
הבחירות לכנסת ה־.11
מתוך שיברי דברים של כהן־אורגד, התברר
לנציג העובדים באותה פגישה, שהאפלת
המירקע לתעמולת הבחירות, תיזקף לרשימת
כישלונותיו של כהן־אורגד.

מנהל מיועד גילעדי
שלושה חודשי חפיפה

בגידת הסטרינגרים
הקבוצה המנוצלת ביותר בין עובדי הטלוויזיה
הם התחקירנים, שהחליטו להתארגן כדי להגן על
שכר מינימום.
אחרי שהתארגנו, פנו התחקירנים אל נציגות
הסטרינגרים(עובדי־החוץ) של הטלוויזיה וביקשו
להתקבל לאירגונם.
הסטרינגרים עמדו לקבל את התחקירנים

והטלוויזיה, מקבלים אישורי־כניסה שנתיים,
שהרי כלי־תיקשורת חייב להיות רגיש לתפקידם
של הכתבים.

יבין מנחה ליר־הבחירות

מפיק מישדר הבחירות (בינתיים) ,רפי גינת,

על ריכוז זה של שידורים חוזרים אמר אחד
מבכירי הטלוויזיה לשעבר :״זה אחד משניים —
או שמנהלי הטלוויזיה אדישים לצורכי צופי
הטלוויזיה, או שיש להם מניות בהתאחדות בעלי
בתי־הקולנוע. הקרנת שני שידורים חוזרים
בערב אחד מעידה על טימטום וחוסר־יכולת
מיקצועית״.
העולם הזה 2443

תוכניות מועדפות
יום רביעי
27.6
• סירטי הנפשה: הדרדסים
5.30 מדבר
עברית) .דח־סבא חושש ש־הוא
מתחיל להזדקן, אבל אהבתו
לשפירית גורמת לו שירגיש
צעיר. אלא ששפירית היא שליחה
של הקוסם הרשע, בלשצאר,
כך שתוכנית הנישואין מתבטלת.

סרטבע: הליטרה
( — 8.02 מדבר אנגלית).
מסידרת הסרטים חיים בטבע
שבהפקת בי־בי־סי. הלוטרה
הוא כלב־נהר, ממישפחת היונקים,
החי במחילות אדמה,
שפיתחן אל מי״הנהרות. הסרט
מביא צילומים מחיי מישפחת
לוטרות ברצועת החוף של איי
שאטלנד.

( — 4.30 מדבר אנגלית).
הפרק -אנשלוס .77 ותיקי
הנאצים הצליחו לפתח תהליך,
שיאפשר להם לשוב וליצור
בתיכפול את אדולף היטלר,
מתוך תא אחד שנלקח מגופו
החרוך. ומי אם לא אשת־חיל
מחבלת בתוכניותיהם.

• סרט קולנוע: קיץ 42
( — 15.10 מדבר אנגלית)
.סיפור זיכרונות רומנטי,
שעלילתו מתרחשת בקיץ שנת
,1942 הקיץ האחרון שלפני
הצטרפותה של ארצות־הברית
למילחמת־העולם השניה. גיבור
הסרט הוא נער מתבגר, היוצא
לבלות עם הוריו במקום־קיט על
שפת־הים. שם הוא מוצא שני
חברים בני גילו ומשתובב עמם
בהנאה, עד שהוא פוגש בצעירה,
שהיא בעיניו התגלמות היופי
הנשי.

שבת

• כדורגל: גמר אליפות
אירופה לאומות
( — 9.00 קריינות עברית)
.שידור ישיר מפאריס,

30.6
• קומדיה: שלושה ב-

ויו הסכינים האווכיס
סרט״תעוז־ה בהפקת בי־בי־סי. המביא אחז -מסיפורי
הזוועה הקשורים בעליית הנאציס לשילשון בגרמניה. שנה
וחצי אחרי שמונה כראש-ממשלה, החל אדולף היטלר חושד
ני ארנסש רם, מנהיגם של ארבעה מיליוני אנשי ס״א, בעלי
החולצות החומות, מתכוון לארגן מרידה נגדו. בליל ה10-
ביוני 1914 הוא הורה על פתיחה בטיהור־דמים. היטלר עצמו
השתתף בפשיטה על בית־המלון שנו התגורר רם. ידידי
הוותיק עד אותי יום. בכלא מיננן נורה רם למוות, ועימו
חוסלו עוד רבים מאנשי פלוגות״הסער. ההוצאות להורג
התנהלו גם בברלין, נניצוחו של הרמן גרינג. בהזדמנות זו
חיסל היטלר חשבינית עם רבים שלא היה להם כל קישר עם
המרידה כביכול, ביניהם ראש״הממשלה לשעבר, קורט
פון-שלייכר. קורט פון־ברדון וגריגור שטראסר. מיספר
הנרצחים ב״ליל הסכינים הארוכים״ נאמד כאלפיים.
סיר יו גרין. העיתונאי הבריטי הוותיק, לשעבר מנהל
בי־בי־סי. שהיה כתב של עיתון לונדוני בברלין, היה עד
לאירועי ״ליל הסכינים הארוכים״ בבירת גרמניה. בעזרתם
של ניצולים מליל־הדמים וכן של נאצים שהיו שותפים
לטבח, משחזר סר יו את הזוועה.
הסרט יוקרן ביום החמישי ( <28.6בשעה .10.55

יום חמישי

י 1ם רביעי 27.6.84

יום שבת 30.6.84

• לילדים: סרטים מצויירים 4.20 שני
הערוצים — 40 דקות — מדבר אנגלית).

• פולקלור: האג׳ מאזן מארח 8.30
ערוץ 30 — 3דקות — מדבר ערבית) .סיפורים
מחיי היום־יום בירדן משובצים באגדות ובמעשיות
בדוויות. והפעם: סיפורים ובעיות המתייחסים לצום
הרמדאן.

מיבחר של סרטים מצויירים חדשים מתוצרת ארצות-
הברית, להנאתם של קטנים וגדולים.

• סרט תיעודי — 10.10( :ערוץ 50 — 6

דקות — מדבר אנגלית) .מדי שבוע מקרינה
הטלוויזיה הירדנית בשעה זו סרט תיעודי, בדרו״כלל
אנגלי, המטפל בנושאים מעניינים בתחום. הרפואה,
החברה והכלכלה.

• סרט קולנוע — 11.15( :ערוץ — 6/3
מדבר ערבית /אנגלית) .בכל מוצאי־שבת בשעה זו

מקרינה הטלוויזיה הירדנית בשני ערוציה שני סירטי
קולנוע כעת ובעונה אחת. מביני השפה הערבית יוכלו
לבחור בסרט המצרי בערוץ ,3ואילו מביני האנגלית
יבחרו בסרט האמריקאי, בערוץ .6

• בידור: סטודיו 00.10( 84 אחרי חצות —

40 דקות — מזמר ערבית) .תוכנית־הבידור
המרכזית של הטלוויזיה הירדנית בערוץ — 3זימרה,
שירה וריקודים לפי מיטב המסורת של לילות ערב.
לאוהבי הזמר המזרחי.

יזם ראשו! 1.7.84
• סידרה הומוריסטית: לא יאמן כי יסופר
( — 9.30 ערוץ 25 — 6דקות— מדבר
אנגלית) .פרקים נוספים בסידרה המרתקת, המוקרנת

יום חמישי 28.6.84

בטלוויזיה הישראלית, המבוססת בעיקר על סיפוריו
הקצרים, בעלי הסוף המוזר, של הסופר רואלד דאל.

• קומדיה בלשית: ברני מילר (— 9.30

ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
על בלש גבוה ומשופם ממישטרת ניו־יורק, הנתקל
במיסגרת עבודתו בטיפוסים משולי החברה: בגנבים,
בצרכני־סמים ובתמהונים. כוכב הסידרה הוא האל לינדן,
ועוזרים לידו השחקנים מקס גיל, רוו גלאס וג׳ק סו.

• רב-מכר: הנער ההרפתקן (— 11.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה

המספרת את קורותיו ואהבותיו של נער אנגלי מהמעמד
הגבוה, אשר נשלח בעיקבות מעשה קונדס בבית-ספר
לאוסטרליד״ להתגורר אצל קרובי־מישפחה, בעלי חווה
ענקית, לפלס שם את דרכו בחיים.

• תיאטרון: מן הבימה אל המסד (11.10

מומלץ ביותר:

ממישחק־הגמר באליפות אירופה
לקבוצות אלופות.

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית

דירה אחת 10.10 מד

אנגלית) .הפרק תחרות
אפייה, שבמהלכו אופה ג׳ק
עוגת מוס־שוקולד לתחרות־אפיה,
שבה הוא מייצג את בית־

— ערוץ — 3מדבר ערבית) .כדי למלא את
שעות־השידור הרבות בימי חודש הרמדאן ולהנעים הזמן
לצופים, נוהגת הטלוויזיה הירדנית לשבץ בשידוריה
הצגות תיאטרון מצריות, שהועלו לא מזמן על קרשי
הבימה המצרית.

יום שני 2.7.84
• סידרה קומית: דוקטור 10.30 ערוץ
25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סיררה קומית
אנגלית, העוקבת אחר הרפתקותיהם של חבורת רופאים
צעירים, שזה עתה עזבו את בית־הספר לרפואה. בתפקיד
הראשי: השחקן ברי איונס.

יזם שישי 29.6.84

• ביוגרפיה: לורנם אוליבייה (— 11.15

• כדורגל 2.10( :בצהריים — שני
הערוצים — 60 דקות — מדבר אנגלית).

ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .לורנס
אוליבייה, אחד השחקנים הגדולים בבריטניה, חגג לא
מכבר את יום הולדתו ה־ .75 לכבוד המאורע הסכים
להתראיין בטלוויזיה ולספר על חייו ועבודתו בתיאטרון
ובקולנוע. בכתבה זו משולבים קטעים נבחרים מהסרטים
שבהם כיכב וראיונות עם אנשים שעבדו במחיצתו.

תחרויות ממיטב הכדורגל העולמי, שהתקיימו בשבוע
החולף. באנגליה ובגרמניה המערבית.

• קולנוע: סרט קולנוע צרפתי (— 6.30
ערוץ — 6מדבר צרפתית) .מדי שבוע ביום

השישי מקרינה הטלוויזיה הירדנית סרט קולנוע צרפתי
באורך מלא.

• סדרת-מתח: מאגנום 11.15 ערוץ 6

יום שלישי 3.7.84

— 50 דקות — מדבר אנגלית) .סידת-מתח
אמריקאית, בכוכובו של תום סאלק, השחקן בעל ההופעה
הספורטיבית הנאה. שהפך בתוך זמן קצר לסמל-המין
בארצות־הברית.
סיפרו.

• מחזה טלוויזיה: ארוחת
עשר (— 11.05
מדבר עברית) .מחזה טל

תוכניות חג( :מ 2.30-אחה״צ — שני
הערוצים) .תוכניון חג מיוחדות, לרגל חג אל־פיטר,
בסיומו של חודש הרמאדן. סרטים מצויירים, קירקס,
הצגת תיאטרון ותוכניות בידור.

שבו המשך סיפורה של מישפחת
יואינג, אחרי התקרית האלימה,
במהלך נישואיהם החוזרים של
ג׳יי־אר וסו־אלן.

לית) .בפרק זימון להעיד עוד
אחת מעלילות הבלש קאלאן,
בכיכובם של אדוארד וודוורר
וראסל הקטר.

וויזיה גרוע, בהפקת הטלוויזיה
הישראלית, שעלילתו מתרחשת
בקיבוץ במרכז הארץ. נעמי,
גיבוך ת המחזה, מבקרת בקיבוץ
שבו היתה חברה בשנות השישים.
להפתעתה היא מגלה
שהתינוקות מתגוררים כיום
בקיבוץ עם הוריהם, ולא בבית-
התינוקות, כפי שהיה מקובל
בזמנה. הגילוי הזה מזכיר לה
אירוע טראומטי שעבר עליה

28.6
שוגון
• סידרה:
( — 10.10 מדבר אנגלית)
.פרק תשיעי בסידרה,
המבוססת על רב־המכר מאת
ג׳יימס קאלוול. רודריגז חושש
מכוחו של בלקתורן, אחרי
שנודע לו כי טורנגה מחזיר לו
את ארסמוס.

וודוורד והקטר: קאלאן
יום שני, שעה 11.00

• תעודה: ליל הסכינים
הארוכים 10.55 מדבר
אנגלית) .ראה מיסגרת.

• דיון בהיליד חוזר
( — 11.10 מדבר עברית).
פרק נוסף בסידרה, שבמהלכה •
חוזר מיכה שגריר לסרטים
שעשה לפני 16 שנה ולגי־בוריהם.

1שישי
29.6

• מותחן:

או׳ניל וגריימם: קיץ 42׳

אשת-חיל

יום שישי, שעה 10.15

תחש המיזוח התיכון(ובט)1
חונניות לימים א -ה (אחד הצהר״)

1.00
1.30
3.00

ח ד שו ת
סי דרה
סרט

4.00
7.00
9.00

מער בון
סי דרה
סי דרה

יום ראשון

• בידור: עוד להיט
( — 8.15 מזמר לועזית).
להיטים מצולמים בסירטי וידיאו,
ממיצעדי הפיזמונים בעולם.

דאלאס
• סידרה:
( — 10.20 מדבר אנגלית)
.הפרק אחרי הכלולות,

יום שני

• בידור: תהילה (8.02
— מדבר ומזמר אנגלית).
הפרק סודות ממשיך להביא
מסיפורי בית־ספר ניו־יורקי

לאמנויות.

קאלאן
• מותחן:
( — 11.00 מדבר אנג־

׳ 1שלישי

• קומדיה. מישהו מטפל
בך 8.02 מדבר
אנגלית) .היה שלום מר
גריינגר הוא שמו של עוד פרק
בסידרה על חנות גדולה בלונדון.

שח־מת
• מותחן:
( — 10.10 מדבר אנגלית)
.סידרת ריגול בריטית
חדשה, בת 6פרקים. גיבורה של
הסידרה הוא השחקן טראנס
קטאמפ, בתפקיד דייוויד אורלי,
ראש המחלקה לענייני המיזרח
התיכון בשירותי הביטחון הבריטיים.

174

קוראים לזה ״אחד־על־השני״ או מראה־השכבות. הכוונה היא לחולצה על
חולצה. קצת קשה להבין איך בקיץ ישראלי לוהט, כשרוצים ללבוש כמה שפחות,
האופנה היא דווקא שתי חולצות במחיר חולצה אחת.
אבל אופנה היא אופנה ולא מתווכחים עם המעצבים, לאחר מעשה. האפשרויות
בנושא זה הן מגוונות כשהרעיון הוא שהחולצה התחתונה היא חולצת טי־שירט
מטריקו ועליה תפורה חולצונת נוספת בסגנון גופייה, העשויה, בדרן־כלל, מחומר
שונה או מודפס בשילובים שונים.
אם נעמיק ונחשוב, נראה כי לדגם כזה יש גם יתרונות: אפשר ללבוש אותו
עד שהוא נמאס או יוצא מן האופנה, ואז לפרום את התפרים וליצור ממנו שתי
חולצות קייציות* .

עחד *111ך 1ו 1חולצה על חולצה. לשם כן לא מוכרחים
\ | 111111 111 1 1 1לקנות חולצות חדשות. אפשר גם ללבוש
ולהתאים את האופנה מתוך מיבחר הבגדים הישנים בארון שבנית.

ר 1ה חולצת טריקו לבנה ומעליה גופיית״רשת, נצבע טורקיז,
* 1111 המחוברת אליה. גיתן להשיג גם נצבעים שחור וורוד. דגם של
גדעון אוברזון לשש־עשרה פלוס. המיכנס הוא ברמודה לבן מכותנה.

שיסלה

לבת 17

יש בחורות. שליום־הולרתן ה־,17
מקבלות מתנה מההורים שעון או
נסיעה לחו׳׳ל. דנה סינטיה, תלמידת
שביעית ודוגמנית מסלול וצילום
מבוקשת, דווקא העדיפה לפנק עת
עצמה בשימלת־ערב חדשה.
לכן היא שמה פעמיה אל מעצב•
האופנה החביב עליה, רפי יעקבזון,

| 7 Iד 111 רשת ומעליה גופיית״קרעים שחורה מטריקו, התפורה בנ ד
1| 1 11 11 IIרשת, של אופנת ליז. צירוף זה, עם מיכנסיים קצרים, יוצר
11 הופעה צעירה, ספורטיבית ואופנתית, כפי שמוכיחה כאן הדוגמנית.

ושמה עינה בשימלת־ערב מפוארת
(משמאל) ,העשויה עור ותחרה,
כשהמחשוף העשיר עדיין משאיר
מקום לדמיון.
מחירה של שימלה סכסית זאת הוא
420 דולר. מה הוא סכום שכזה עבור
דוגמנית מבוקשת? תמורה של כמה
תצוגות־אופנה או כמה צילומי־פרסומת.
אבל לאן תלך הקטנה, עם
שימלה שכזאת, גם היא לא בדיוק
יודעת.

^ חיים הם תיאטרון, ויש להראות
( 1את הצד האופטימי והחיובי שלהם.
כך אומרת מעצבת־האופנה דליה
הרועה, ולכן היא נוהגת לשחק עם
הבדים* הצבעים והצורות ומנסה
להלביש כל אשה בתפקיד ההולם
אותה.
דליה בת וד 29 נולדה והתגוררה
במוצא שליד ירושלים. מאז שהיא
זוכרת את עצמה, כילדה בת ,5היא
עיצבה ותפרה בגדים לעצמה ול־בובותיה.
בגיל 2ז היו הוריה מוכרחים
לקנות לה מכונת־תפירה והיא, כבר אז,
קנתה בדים יקרים וטובים כמו משי
ושיפון ותפרה לעצמה בגדים למסיבות,
ימי־הולרת וחתונות מישפחתיות.
בגדים משוגעים ומיוחדים.
כשהיתה בכיתה ט׳ כבר הלכה עם
שרשרת־זהב על המצח, מגפיים גבוהים
ומיני קצרצר. היום זה מקובל, אבל
לפני 15 שנה, ובפרט בירושלים, זה
גרם הלם להרבה אנשים.
מה שיש בראש. דליה סיימה
את שירותה הצבאי. נישאה, ילדה,
התגרשה ולמדה ראיית־חשבון. היא
עבדה ארבע שנים, עד שנמאס לה
מהמיספרים ואז חזרה לאהבתה הישנה
— לתפירה ולסריגה.
היא התחילה לסרוג לחברותיה
בגדים מיוחדים וסריגים שונים, ראתה
שכולן מתפעלות מהדברים וקונות בלי
חשבון, ואז החליטה לעצב עבור
חנויות־אופנה ירושלמיות.
כאשר ראתה כי טוב בירושלים,
חשבה שכדאי שתרד לשפלה, למרכז
האופנה, וכר הגיעה דליה, לפני שנה,
לתל־אביב והתחילה לעצב עבור
בוטיקים בגדים אופנתיים, אך מיס־חריים
מדי לטעמה.
עכשיו היא רוצה לעצב רק מה שיש
לה בראש, לא להתפשר. היא אוהבת
בגדים נועזים, מיוחדים ורק כמה
מודלים מכל דגם. אין לה סגנון מוגדר,
היא מדגישה. היא נדלקת על בד והוא
מוליד את הדגם.
במו ידיה. הבדים שאיתם היא
עובדת הם ז׳ורז׳טים, כותנה, טריקו
וחומרים פלסטיים מבריקים, פוספור,
שמהם היא מעצבת בגדים בסגנון
החלל והגל החדש, ביגרי שנות
האלפיים.

1י \ 1ף 1והמראה המושלם. כך אוהבת דל־יה
הרועה, מעצבת־האופנה, לראות
את נשותיה -בחליפת״כותנה אופנתית, כובע וכפפות.

ך ד 1ע מעשה ידיה של דליה הסרגנית. חולצת

11 11#י הסריג עבודת־היד עשויה מחוט כותנה
אוורירי ואופנתי. המחיר: מ״ססג דולר. המיכנס הלבן מקרפ.

ך 11ל ך | 1שליץ גבוה, המגלה רגל שרצוי שתהיה רזה
וארוכה. השימלה מכותנה מבד צ׳ינס. השר שרת
והעגילים גם הם מעשה״ידיה של דליה הרועה.

תיאטרון 7717/7

1בצבע ירוק עם סריג מבד משי. עם נוצות ורודות, ליציאה ח-
__ גיגית. מי שרוצה להיראות מהממת ממש תוכל לתקוע נוצות
במקומות אחרים (בשיער, למשל) ותיראה סופר־סופר אוריגינלית.

דליה אוהבת ללבוש ולעצב סריגים.
היא סורגת כל דגם לבד, במו יהיה. היא
משתמשת בחוטי כותנה, משי או
ויסקוזה ומשלבת אותם על פי טעמה,
צהוב ושחור, ירוק וורוד, שחור ולבן,
כשהיא מקשטת אותם בכפתורים
ישנים, צדפים ונוצות.
היא שמה לב לפרטים הקטנים,
היכולים לגרום לאשה להיראות יותר
טוב. הוא מעוניינת לגרום לנשים
לשפר את נתוניהן הטבעיים.
בגד לכל יום. למרות שדליה לא
למדה מעולם עיצוב אופנה או גזירה,
היא זאת המעצבת, גוזרת ולפעמים,
כשהיא לחוצה, גם תופרת בעצמה.
את הכישרון, הטעם הטוב והידיים
הטובות ירשה מאימה. האם אומנם
אחות במיקצועח, אך בשנות ה־ 50 היא
היתה סורגת לחנויות.
דליה נם עושה אבזרים — עגילים,
שרשראות, צמידים, חגורות וכתרים
לשיער, מכל חומר אפשרי, כפתורים
עתיקים, נוצות, פנינים, חרוזים,
ענברים וקרן. היא אוהבת את המראה
המושלם, הכולל גם כובע, כפפות וכל
השאר.
דליה מתגוררת היום בבית שכור
בצהלה, עם בנה אורי בן ה־ 9ועם חברה
לחיים מזה שלוש שנים, שלמה קציר.
שלמה, בן גילה, הוא צלם־אופנה, ואת
מיקצועו רכש באמסטרדם והתמחה בו
בלונדון ופאריס.
ועל דליה גבהת־הקומה, שעורה
לבן וצחור ושערה חום אומר שלמה:
היא אשה מיוחדת, המשנה את דמותה
אלף פעם. בכל לבוש היא נראית
אחרת. ומה הפלא? יש לדליה כל־כך
הרבה בגדים, או כפי שהיא אומרת: יש
לי בגד אחר לכל יום.

נמו ורוד;

1אוברול קיצי מבד טריקו בצבע שחור וורוד. האוברול
הזה מתאים גם לבעלות גוף מלא. כאשר חם(ומתי לא,
בקיץ?) אפשר להרים את המיכנס ולהפכו לשלושת־רבעי או קצר יותר

הקיץ תלבשנה הגברות הנזעזות חולצה שהיא
חזייה ואת ראשיהן יעטפו מטפחות, שיסתירו את הצוואר

חזיה ושוו

מנפרד

מוניק

ק \ 1ךךי 1ך 1הדוגמנית ההולנדית שחיה בישראל כבר
1#1 / 11 יותר משלוש שנים מציגה את מיטפחת־הראש
על המצח. המיטפחת מקוששת בחישוקים, ובאמצע התצוגה
החישוקים נפלו לה על העיניים ויצרו מישקפיים. מוניק היתה משועשעת.

ד ״ 11י ח | י דוגמנית חדשה, מציגה את החזיה של הקיץ.
|# 1 # 11 11 1את הדגמים שהציגו במועדון התל־אביבי
עיצבה רחל בריזן. הדוגמנית שרית דמיר היתה גם היא בין המציגות. היא
והמעצבת הן מכירות ותיקות. רחל נתנה לשרית את העבודה הראשונה.

ומפנק

71/17ב17,

! \ 1ש אמונים נשות המגבית
מאוצוח־הברית
ננגשו עם נשים
שואליות מכל
המיגזוים ועם
נציגתו.שולמית
שמיו, וע״ת
ואשיהממשלה נילי קוקבי

ערביה החיה בשפרעם. היא נציגת
המיגזר הערבי של נעמת. שמה
הודפט בטעות מילי, אבל בכל פעם שפנו אליה היא תיקנה
את הפונים והכריזה ששמה הוא נילי, ולא מילי.
דניאל נים, וגרה
ארוחת־

טענ^ם

וו!ושונים
בבניצבעי
77/01717

דך הפיצות, התחיל להתמחות
1מייצר גלידה בטעמים ביתיים
ושבי הטיילת התל־אביבית ב־
1--גביעים שלהקפוא וה־הגו
אגמון
מתוק

ל | 11ך 1נציגת הגוש ההתיישבותי, פעילת
1 / 1 1התנחלויות ותיקה של גוש־אמו־יחים
הכבושים. היא הגיעה ראשונה אל
נשות המגבית הגיעו לשם.

רפי שאולי ,2 3

הפופולארי ובעל המועדונים התל־
1מרים גביע גלידה, לחיים. בערב נכחו גם
בעלי המועדון המתחרה קלאב יותר מאוחר באותו לילה פרצה שריפה
בקלאב, ונשאר ממנו רק תל חורבות מעלה עשן. מימין: הצלמת הגי לוין.

הגיעה עם אמה, השחקנית
גילה אלמגור, ללקק גלידה.
הגר אוחזת בגביע
בגביע־גליוידה בטעמים של שוקולד, בגנה
ותות, והרבה קצפת גביע זה עלה 1200 שקל, והוא

מטפיק בהחלט לשני אנשים. מחירה של מנה קטנה
הוא רק 700 שקל. בל הבלון הזה נמצא בטיילת של
תל״אביב קרוב לים, שממנו מנשבת בריזה נעימה
וריח המלח ומראה קצף הגלים מושן את המלקקים.

ן 1ך | 1ךןדך היא חגרה של ירדן לווינטון. השתיים הגיעו יחד עט
^ 1 1 /רפי שאולי, הן לא אבלו מהגלידה, אבל נהגו מהמקום
1 1 .1
שעוצב בציבעי גלידה, שהבולטים בהם הם הוורוד והתכלת. הגלים
שבהם מוגשת הגלידה יובאו במיוחד מאיטליה. מימין: טירה רסקין.

ציפי מנשה 1

קולנוע
סרט,
לכבו ש את ל ב הטבחית
לפני כשנה ביקר בישראל אדם בשם מארק
דיימון, שחקן לשעבר, אשר הפך מנהל אחת
החברות הגדולות ביותר בעולם להפצת סרטים,
חברה בשם פי־אס־או. תוך כדי שיחה על
הסרטים החדשים שבהם הוא מטפל, יצא דיימון
מגידרו, והתלהב מגירסה מוסרטת לאופרה של
ורדי לה טראוויאטה .״צריך רק לדעת איך
להתייחס לסרט הזה,״ הוא טען .״בהתחלה באים
לראותו רק אוהבי מוסיקה מושבעים, אבל עד
מהרה נוהרים לשם כל אוהבי המלודראמות,
סיפורי האהבה העצובים, כל הנשמות
הרומנטיות.״ וזאת הוא קבע על פי הניסיון של
חודשי ההפצה הראשונים בארצות־הברית.
״הסרט הזה אינו צריך להיות מיוער לאניני־טעם
או לחוג־הסילון,״ במילים אלה ניסה הבימאי
פראנקו זפירלי לפתות מפיק תוניסאי צעיר,
טאראק בן־עמאר, שישקיע כסף בסירטו .״הסרט
הזה צריך לכבוש את לב הטבחית שלי, רק אז הוא
יכול להיחשב להצלחה״.
זפירלי, שגדל כחניכו של ויסקונטי על בימת
האופרה, ולמד מן הכימאי האיטלקי הוותיק

זמרת הפוסח טרזה סטראטאם והטנור פלאסידו דומינגו בדואט האהבה הראשון של ״לה
לכל הנשמות הרומנטיות
כבר כמה גירסות על גבי תקליטים, הם רשאים
להתרכז בהאזנה להם ״.כאן המוסיקה צריכה
להתאים לסרט, הכל צריך להיות מתואם לקראת
יצירה משותפת.
קפדנות חולנית. בחירתה של סטראטאס
נראתה לזפירלי ברורה למרי מן ההתחלה. זמרת
זו ניחנה, בראש וראשונה, בצורה חיצונית
שמתאימה בהחלט לתפקיד. היא קטנה,
שברירית, חיוורת משהו, רחוקה מן הממדים
האימתניים של זמרות אופרה מן העבר. חוץ מזה,
היא נודעה בקפדנות החולנית שלה בכל מה
שנוגע לגילום תפקיר על בימת האופרה, הן
מוסיקלית והן דראמאטית. היא גם נודעה
בהתנהגותה החריגה, ובין השאר סופר הרבה על
פרישתה, לפני כמה שנים, מן הבימה. כדי לנסוע
להודו לעזור לנזירה טרזה מוכת הנובל) במיפעלי
הצדקה שלה.
״כשבאה לרומא כדי להשתתף בצילומי הסרט,
הזמנתי אותה להתגורר בביתי ׳,מספר זפירלי,
שביתו הוא מקום מיפגש להרבה כוכבים ואנשים
יפים .״אבל היא העדיפה להתגורר בגפה,
להתבשל כל ערב במיץ של התפקיד ולבוא כל
בוקר לאולפן עם חופן של רעיונות חדשים
לגילום הדמות ״.התוצאה של כל הרעיונות הללו
היתה, שבסוף ההסרטה הסתבר שצריך להקליט
את המוסיקה (שהוקלטה, כמקובל, לפני
הצילומים) ,שוב, כדי להכניס גם בה את הממדים

דומינגו וסראטאם משתעשעים על בימת הצילומים
לא לאניני טעם

פלאסידו תמינגו בתפקיד אלפרדו
מערכת של שמועות
והמהולל את האהבה לבימה הלירית, מטפח את
הרעיון לעשות את לה טראוויאטה בקולנוע,
מזה שנים רבות. ליתר דיוק, מאז הוטל עליו,
ככימאי אופרה מתחיל, להכץ את ההצגה כאשר
מאריה קאלאס האגדית בתפקיד הראשי של
וירלטה. השניים תיכננו יחר את הגירסה
הקולנועית, אלא שקאלאס נרתעה ברגע האחרון,
משום שלצעיר האלמוני שעבד עימה, לא היה
שום ניסיון קולנועי קודם.
כמעט בכוח. בינתיים הפך זפירלי לשם
דבר, מעבד שתי הצגות פאר מרהיבות לקולנוע
(אילוף הסוררת ורומיאו ויוליה) ,רוקח
להיטים סוחטי רמעות(אהבת בוסר והאלוף),
קברניט של סדרות טלוויזיה יוקרתיות ויקרות
מאוד, כמו ישו הנוצרי בסידרה האחרונה הזאת
פגש לראשונה את המפיק בן־עמאר, אשר הצליח
לסחוב את ההפקה, כמעט בכוח, לתוניס.
בהתאם לממדים של הפקותיו האחרונות, חשב

פראנקו זפירלי מביים את ״לה טרוויאטה״
לא לחוג הסילון
זפירלי תחילה שיצליח לשכנע את בן־עמאר
שיעשה הצגת־ראווה מבוססת על אאידה.
התוניסאי, שהוא היום רק באמצע שנות ה־30
לחייו, יודע היטב חשבון, גילה עד מהרה שזה
צריך לעלות הון תועפות וויתר על הכבוד. אז
שבה ועלתה התוכנית ללה טראוויאטה, כאשר
במקומה של קאלאס הוצע לקחת זמרת סופרן
אחרת, גם היא ממוצא יווני, טרזה סטראטאם.

אם לגבי התוכנית הקודמת, שוחח זפירלי עם
ליאונרד ברנשטיין על אפשרות של ניהול
מוסיקלי, הרי בהפקה הזאת נפלה בחירתו על
ג׳יימס לויין, אחד המנצחים הגדולים ביותר של
התקופה, ומנהל המטרפוליטאן בניו־יורק.
לויין, מן הצעירים הנמרצים שתופסים מהר עניין,
אמר כבר בהתחלה, שאין בכוונתו להוציא מתחת
ידיו הקלטת אופרה למפונקים .״עבורם הקלטתי

טרזה סטראטאם בתפקיד
מיכתב הערצה מבט דייוויס

שהביאה

סטראטאס

לאולפן
הדרמאתיים ההסרטה.
אשר לפלאסידו רומינגו המופיע בתפקיד
אלפרדו, המאהב הצעיר, הוא אומנם אחד הטנורים
המבוקשים ביותר בעולם, אבל מערכת שמועות
שלמה ליוותה את בחירתו לתפקיד הראשי.
מספרים שטנור צעיר ואלמוני יחסית, לואיס
לימה, שהתאים לדעת זפירלי לתפקיד, משום
שנראה במיוחד כמו האוהב הפוחז הצעיר שהוא
צריך לגלם, נטש את ההפקה לפתע .״קאפריזה,״
טוען הבימאי ,״מיברק של זפירלי טוענים
מקורביו של הטנור. כל זה קרה אחרי שדומינגו
הודיע על נכונותו להופיע בתפקיד הראשי.
טנור אחר אשר עימו התנהל משא ומתן, חוזה
קארראס(שהופיע לאחרונה, על מסך הטלוויזיה,
בטוראנדוט) ,נפסל, כן אומרות השמועות,
משום שלא היה מוכן לשיר אלא מול זמרת שהוא
עצמו יבחר.
אשר לתוצאה, טראק בן־עמאר מאושר.
״ג׳ורג׳ קיוקור התפעל ממנה והוא הרי ביים את
גארבו בהגברת עם הקאמליות(הבסיס לאופרה
של ורדי) ,בט דייויס שלחה מיכתב הערצה
לסטראטאס, על הופעתה בתפקיד הזה ובסופו של
דבר, ההימור צליח.
״גם אלה שאינם אוהבים מוסיקה במיוחד הלכו
לראות את הסרט, וזה קנה־המידה הטוב ביותר
להצלחה.״ ועל כן אין ויכוח, כי קנה־מידה זה
נבחן בערכים אבסולוטיים של דולארים וסנטים,
וזה לא משקר אף פעם.

פסטיבלים
מה היה אילו

בית התפוצות המארגן בימים אלה הקרנת
סידרה של סרטים על נושאים יהודיים, המלווים
בשני סימפוזיונים, צריך היה לחטוף בשתי ידיים
סרט אחד שהוצג בפסטיבל הסרטים בירושלים,
ואשר נדמה כאילו ראוי לסימפוזיון בפני עצמו.
שמו של הסרט במקור היה בסטיליה ובאנגלית
הוא נקרא האיש שברקע.
מי שכתב וביים את הסרט, הוא בחור הולנדי בן
35 בשם רודולף ואן־דן־ברג, שעשה עד היום
סרטים תעודיים, שברבים מהם עסק בזהות
היהודית. הסרט שהוצג בירושלים הוא סירטו
העלילתי הראשון, והדרן שבה הוא מציג את
משבר הזהות של יהודי מתבולל, לכאורה מרוצה
מעצמו ומקיומו, ראויה לתשומת־לב רבה דווקא
אצלנו.
גיבור הסרט הוא מורה בן ,40 בעל מישפחה,
בורגני ממוצע ומרוצה מעצמו, או כן לפחות
נדמה. אלא שהאיש מוטרד מעצם העובדה שהוא

דרק דה־לינט ב״האיש שברקע״
משבר זהות יהודי
יהודי, עובדה שהוא מנסה להדחיק בכל כוחו, כי
ככל בני דורו הוא אינו רואה בדת או במוצא
האתני עניין כלשהו. הוא מוטרד גם מן העובדה
שהיה לו כנראה אח תאום, שאולי שרד מן
המילחמה, אבל הוא לא טרח אף פעם, עד עכשיו,
למצוא אותו, אולי מפני שפחד לעמוד מול
המציאות. וכל הפחדים הללו באים לידי ביטוי
בספר שהוא כותב, מעין רומן היסטורי דמיוני, על
מה שיכול היה לקרות, אילו המהפכנים לא היו
לוכדים את לואי ה־ ,16 כאשר נס לווארן, וכיצד
היה משתנה מהלך ההיסטוריה במצב כזה.
במהלך הסרט, מעמיד ואן־דן־ברג, את גיבורו,
שהוא במידה רבה השתקפות של הבימאי עצמו,
מול כל הנקודות המביכות שאינן נותנות לו

מה לה*ציקוק ולמחתית היהודית?
החגל (אורלי, תל־אביב, ארצות־הברית)
-לסרט הזה שמור מקום
מיוחד בתולדות הקולנוע. אלפרד
היצקוק השתמש במחזה של
ארתור לורנטס, בשומרו על המיגבליות המרחביות של המקור
הבימתי ובנטותו להשכיח מן הצופה את נוכחותה של מצלמת
הקולנוע. זאת, הוא השיג באמצעות סצינות ארוכות מאוד,
שבהן המצלמה מתנועעת בתיחכום רב כדי לעקוב אחר
הדמויות. התיפאורה כולה היתה מורכבת מקירות זזים
ומרהיטים נעים, אשר פינו את המקום למסלול של המצלמה
בשעת הצורך. האורך של כל צילום וצילום מהווה הישג טכני
מרשים עד עצם היום הזה, ועצם העובדה וגם התפרים
המעטים שבין הצילומים (הרי יש גבול לאורך הקאסטה
שאפשר להכניס למצלמת הקולנוע) גם הם עשויים כך שהצופה
לא יחוש בהם כלל.
כל זה משרת מחזה הקרוב מאוד לנושאים החביבים של
היצ׳קוק. זהו הסיפור המפורסם של פרשת לאופולד ולב, כאשר
שני סטודנטים מבריקים מבצעים רצח, כדי להוכיח את
עליונותם על כל הסובבים אותם. במחזה של לורנטס האיש
שלוכד אותם הוא דווקא אותו פרופסור שלימד אותם את
תורת ניטשה, אשר הותירה עליהם רושם רב.
אולי אין זה מחזה מושלם מכל הבחינות, והאתגר הטכני
שהיצ׳קוק נטל על עצמו הטיל מיגבלות מכיווני ביטוי רבים
ולכן גם הכימאי עצמו לא התייחס לסרט הזה אף פעם כאל
יותר מאשר תרגיל מבריק. אבל כאשר רואים אותו היום
מחדש, וברקע הידיעות על המחתרת היהודית ועל ההתנהגות
העליתיסטית של הנאשמים בה, קשה שלא למצוא קשר כלשהו
בין אלה שסבורים כי מותר להם לבצע רצח משום שהם טובים

גריינג׳ר וסטיוארט: רוצח מן העילית
מן האחרים, מבחינה אינטלקטואלית, לבין אלה, שעושים זאת
משום שהם סבורים שהם טובים יותר, בשל המוצא.
אסונות בדרך לניידת
תרגיל לשוטרים מתחילים
(רב״חן, תל־אביב, ארצות הברית)
אומנם השם רומז לקומדיה של
קוליו היגינס עם גולדי האון בתפקיד הראשי, אבל סרט זה דווקא קרוב יותר לאותה נוסחה
של קומדיות משולחות־רסן נוסה טיס ה נעימה או מהרופאים
באהבה. סוג של סרטים שהבימאי ג׳ון ( ה א חי ם בלוז) לאנדיס
הוא המומחה הגדול בהם.
אחרי שהציגו את כל האפשרויות המציקות של אסונות
אוויריים, של מחלות מדבקות, של תאונות״דרכים, של לימוד*
אוניברסיטה וכדומה, הגיע הזמן לטפל בבית־ספר לשוטרים.
אלא שהטירוף והתזזית שאחזו פעם בסימון הזה, כושר
ההמצאה האדיר אשד סיפק בערך פי שניים בדיחות מיכולת
הקיבול הממוצעת של צופה, כל אלה הלכו והידלדלו במידה
רבה, ובסופו של דבר, הבעיה העיקרית של סרט זה היא שהוא
נראה נורמלי מדי.
הנוסחה ברורה: אוסף של לא־יוצלחים, חריגים חברתיים
ובטלנים למיניהם, מתגייסים לבית״ספר לשוטרים, כאשר
הרשויות מחליטות לבטל את הדרישות הפיסיות מן
המועמדים. יש שם ברנש חביב שאינו יודע לקבל מרות, וכושי
ענקי שנמאס לו לעבוד בסידור פרחים, ובעל ממושקף שמוכן
לעשות הכל, כדי להיפטר קצת מרעייתו השתלטנית, בחורה
ביישנית כל־כך שהלחישה היא הקול החזק ביותר שבוקע
מפיה, בת־טובים שמחפשת הרפתקות, פרחח חביב שיודע

ביילי ומאריון רמזי: טפשי ומושחת
לחקות בקולו את האפקטים המוזרים ביותר, ועוד ועוד. כל
אלה, לכאורה, חסרי כל כישרון שהוא לתפקיד של שוטר,
מחזקים את הרושם הזה במשך 90 דקות ואחר־כך, בסוף
דרמאתי, מוכיחים שהם בכל זאת למדו את המיקצוע.
יש בסרט לא מעט בדיחות מבדרות, מהן אתניות, מהן
חזותיות, ומהן סאטירה על המימסד המישטרתי, שהוא גם
טיפשי וגם מושחת. לא כל הבדיחות באותה הרמה, אבל זה
קורה בכל הסרטים מן הסוג הזה.

מנוחה. בנסיעה קצרה לפאריס, שם הוא מחפש
פרטים שיעזרו לו בכתיבת הספר, הוא פוגש
בנערה יהודיה ומורה לראשונה, בפה מלא, שהוא
יהודי. התלמידים בכיתתו מכינים עבודה על
הפלסטינים במיזרח התיכון, ומן התגובה שלו
לעבודתה של אחת התלמידות, הטוענת באורח
חד־משמעי כנגד מדינת ישראל, משתקף הדחף
האמוציונלי של מי שאינו יכול להיות אדיש או
אובייקטיבי.
הוא מבקש מבלש פרטי לחקור אפשרות
שאחיו עדיין חי, הוא לוקח את בנותיו לתפילה
בבית־כנסת ומעלה בכך את חמתה של אשתו,
שאינה יהודיה ואינה רואה כל סיבה ליצירת רקע
דתי לבנות.
לבסוף, ובעצם כך מתחיל הסרט, הוא נוסע
לכפר קטן, על גבול בלגיה־צרפת, שם נאמר לו
שיתכן שימצא את אחיו. הנסיעה, שהיא כאילו
מסע אל תוך הבלתי־נודע, היא הצעד הסופי
שצריך לקבוע את זהותו של האיש.
החשש של הבימאי עצמו מן הצעד הסופי הזה,
(המשך בעמוד )56

ארוארו קנוי: בר הבור גזוז
בלחיצת יד ממושכת ובחיוכים מאוזן לאוזן נפגשו סנטור אדוארד קנדי
והאב גיסי ג׳קסון בבננין האומות המאוחדות. שניהם באו לשאת נאומיהם
בוועידה מיוחדת שפעולותיה מכוונת נגד מדיניות אפליה גיזעית בעולם. למרות
המצב הקודר והתחזית לעתיד, הקודרת עוד יותר, היתה האווירה כמו כשימחה
מישפחתית, אולי משום שבנו של הנשיא קנדי המנוח, ג׳וזן ז קנדי השלישי,
הצטרף אל דודו ומשך אליו את כל הצלמים.

איזאנד יא נישאת רווח בייט -
והתיזמוחז הפירהרמונית מבורו דא
8שרי3ה עם קאואיאן
בעוד דורן ביטי מבקר בישראל ומסרב להתראיין לעיתונות, הגישה
השחקנית איזאבל אדג׳ני תביעת נזיקין נגד העיתונות. בעניין וורן
ביטי, כמובן. השבועו הצרפתי פארי מאץ, יצא בצילומים ובכתבת ענק
שטענה כאילו השנייים, ביטי ואדג׳ני, עומדים להינשא. לטענת
השחקנית הצרפתיה, זוהי עלילה. למה לא? הוא דווקא חתיך
בריס ליינגן, מי שהיה הדיפלומט הבכיר ביותר בקרב בני־הערובה
האמריקאיים באיראן ( 444 יום — בין נובמבר 79 וינואר ,)81 נפגע שוב:
מכונית פגעה בו בשעה שנסע על אופניו והוא נחבל בראשו. ליינגן מכהן
כנשיא המיכללה להגנה לאומית פורט מקנייר בוושינגטון כילי
קארי 34 נגן להקת הרוק הבריטית אולטראווקס, חייב לשלם דמי
נזיקין בסך 39 דולר וחצי לבית־מלון בסאותהמפטון, על פירוק מכשיר
טלפון במשך ויכוח שהתגלע אודות טבילה בעירום במימי הבריכה,
בסופה של מסיבה עליזה, אחרי קונצרט של הלהקה מנהל
התיזמורת הפילהרמונית מברלין, סיטר סירת, ייאלץ לעזוב את
מישרתו, כדי לפייס בין חברי התיזמורת ומנצחה, הרכרט ם וך
קאראיאן. זאת משום שפירת כעצמו לא הצליח להפיג את המתח
שנוצר בין המנצח המהולל ובין חברי התיזמורת. ראש העיר ברלין החליט
להקריב את מנהל התיזמורת, כי לדעתו קיומה של התיזמורת תלוי
בכספי ציבור, והציבור רוצה את קאראיאן. אבל ספק אם פיטורי המנהל
יחזירו את חברי התיזמורת אל החזרות. לפי שעה הם מסרבים לעבוד עם
המנצח. אחרי שזה התבטא בגסות ופגע בכבודם גם מרותי
האמיל, המחליקה על הקרח, לא חמקה מידי שורדים. תכשיטיה, בשווי
של 150,000 דולר, נשדדו מביתה שבלוס־אנג׳לס, ורק מדליית־הזהב
שלה נשארה. אולי בגלל אבירותם של השודדים הסופר סול
בלו, חתן פרס־נובל לסיפרות ב־ ,1976 חזר לעיר הולדתו, לאשין, שליד
מונטריאול, כדי לחנוך סיפריה שתיקרא על שמו. הרבר הוגש לו במתנה
ביום הולדתו ה־ 000 69 בעליו של ירחון פלייבוי הציג לפני
העיתונאים, בחודש נובמבר האחרון, צעיר בן 26 העונה לשם מאד
וילסון והכריז, כי הוא הינו בנו הלא״חוקי מקשר שהיה לו ללא נישואין.
זה התקבל בהחלט על הדעת בהתחשב עם המישפחה המורחבת של
העיתון הידוע והתפוצה של נערות החודש וקשריהן ההדוקים עם בעל
העיתון. עתה מתברר שהבן המוכר כבן אינו מוכר כבן לפי בדיקות־דם
הסכנה שריחפה על בריאותו של השחקן הישיש
שנערכו לשניים
ג׳יימם קמי ( )85 חלפה לפי שעה. הוא אושפז בשל קוצר נשימה
ומשהרגיש יותר טוב שוחרר מבית־החולים בבוסטון ויצא לנופש עם בארברה רעייתו, שהיא גם הסוכנת שלו — מארגי זימרמאן
סטרייסנד שהאוסקר פסח עליה, יכולה להתנחם בפרס שהעניק לה
איגוד הנשים האמריקאי כאשת האומץ לשנת .1984 בנימוקי השופטים
צויין כי סטרייסנד ששרה, שיחקה, הפיקה וביימה את ינטל הוכיחה
אומץ־לב ועיקביות בלתי־רגילים בתנאים מכשילים וכמעט בלתי•
אפשריים. בישראל הגדירה זאת סטרייסנד, בשעתה.מותר לאשה לשיר,
לשחק, לכתוב — אבל לביים, זה כבר יותר מדי בשבילה.׳׳

ליידי די: הסייח ששבה אח לב הנסיכה
אחת העצות המפורסמות ביותר שאפשר למכור לכל
שחקן מתחיל היא: לעולם אל תצטלם בחברת ילדים או
חיות, הם יגנבו ממך את ההצגה. ואומנם, אף אחד מן
הצלמים שעקבו בהתמדה אחרי הזוג המלכותי הבריטי,
הנסיך צ׳ארלם ורעייתו די אנ ה, במידשאותיה הירוקות
של אחוזת וינדזור, לא נשאר מחוסר עבודה, כשהנסיכה
היפנתה אליו את הגב. באותה השעה ישבה ליידי די,

במלוא הריונה, על אפה של מכונית אוסטין־מרטין
(אומנם כן, זו המכונית העממית שהסוכן 007 נוהג
להשתמש בה) כשכל מעייניה נתונים לסייח יפהפה. גם-
הסייח היה מרוכז במלאכתו — הוא לא שעה אל הנסיכה,
כי אם סעד את ליבו בהנאה רבה מדלי שהוגש לפניו.
הנסיכה, שהיתה מוקסמת מן הסוסון הצעיר, ישבה כך שעה
ארוכה, מבלי שאיש יפריע לבדידותה.

גיוליה מיגנס־ג
והנסון: כדמן
בשוחת אריזה
בעיקבות

הצלחתה

המסחררת

בתפקיד כרמן בסירטו של סרנצ׳סקו
רתי, הגיעה הזמרת היפהפיה ג׳וליה
מימפדג׳והנסץ למסע ניצחון,

הכולל שלושה קונצרטים מיוחדים,
בעיר האורות. אף שהיא מתגוררת דרן
קבע בניו־יורק ויש לה שתי בנות —
ג׳סיקה בת השנתיים וחצי ומרטינה
בת העשר וחצי — האריכה את
שהותה באירופה, לפי דרישת בעלה.
כי בעלה ז׳רבה הוא האמרגן שלה,
ובצורה זו הוא מבטיח את האינטרסים
של שניהם גם יחד.
העולם הזה 2443

קאוו רואים: מאה, מאתיים, הופ -ענונו!
אחד הכוכבים האמריקאיים המבריקים ביותר, קארל לואים, עורן
הכנות נמרצות לאולימפיאדה. רבים רואים בו את בעל הסיכוי הרציני
ביותר לתוארי אליפות בריצות קצרות, מאה ומאתיים מטרים, ובקפיצה
לרוחק. במיקצוע הקפיצה הוא שובר בשעת הצילום את שיאיהם של
יריביו, בקפיצת ניסיון של מסלולי התחרויות, שישמשו את האולימפיאדה
הקרובה בלוס־אנג׳לס.

בישראל קוראים לכן ״נשיקה פולנית״ ,אבל בחצר
המלוכה האנגלית העתיקה נהוג לנשק את יד השליט כבר
מימים ימימה. הפעם אין זו רק נשיקה של הנתין למלכתו,
כי אם גם נשיקת בן לאמו. המנשק במיקרה זה הוא הנסיך
הנסי!* צ׳ארלם, והיד שייכת למלכתו, אליזבת.

הנצחת מעמד זה נגעה מאוד ללב האנגלים, אחרי שזועזע
קשות למראה היורש שיצא מגידרו בפגישתו עם אחי
אה־ארד, בביקורו בקמברידג׳ ,ונשק לו על לחיו, קבל ע1
ועדה. אחרי שאמות הסיפים של חצר־המלוכה נעו ברוו
השובבה של הנסיך, שבה הרצינות ותפסה את מקומה בטקס

דוו׳ נוסון:
נוקד טוב
שווה ננל״ס
בריגיט קוישונו: החמה חמה מדי
בריגיט קוישו־נד, מלכת היופי של בלגיה, עוסקת בפולחן־ההגנה
מפני השמש של מיאמי, החמה מדי ליפהפיה בעלת החיוורון האירופי.
בריגיט באה למיאמי כדי להשתתף בתחרות מיס יוניברס, שתתקיים שם
ב־ 7ביולי. יחד איתה הגיעו עוד שמונים ושתיים נציגות של שמונים
ושתיים ארצות שונות, המטפחות את עצמן לקראת התחרות על התואר,
הגורר עימו חוזים מכובדים עם חברות־תמרוקים ומעצבים ידועי־שם מן
העולם כולו.
העולם הזה 2443

דולי סרטון זוכה בנשיקותיים על
לחייה, משני האחים גיב — מוריס
ורובין —בשעת בוקר מוקדמת,
לעיני הצופים של תוכנית הטלוויזיה
בוקר טוב אמריקה. השימחה המשותפת
לשלושה: זכייתם של האחים גיב
בפרס תעשיית הלהיטים המוקלטים,
על פיזמונם איים בזרם, שהוקלט
על־ידי רולי פרטון וקני רוג׳רס,
והיה לתקליט המושמע ביותר על
גלי־האתר בשנה שעברה.

דיזצאים בימים אדה רחזפשת־קיץ בארץ ובחוצדארץ
!לחיילי צה״ל ומילואים שייאלצו לבלות חלק ניכר מחופשת־הקיץ
שלהם בלבני! ,מביא. נמר של נייר״ רשימת ספרים מומלצת

קריאת היץ 1984

מותחנים
חקירהלילית תעשיית סיפרי־המתח המתורגמים לעברית
פרחה במהלך השנה החולפת והם מומלצים ביותר
לקריאת־קיץ.
ו׳ ט׳ טיילור, דיפלומט אמריקאי, החותם על
ספריו בשם־עט, מחמת האיסורים המוטלים עליו
בתוקף תפקידו, חיבר את האיש שהפסיד את
המילחמה, שראה־אור בהוצאת זמורה ביתן,
בתרגומו של חיים גליקשטיין.
שיא עלילת מותחן זה מתרחש בימי המשבר
הבינלאומי של ,1962 שהתמקד בחומת ברלין.
גיבור המותחן הוא דיוויד פאלמר, סוכר
מודיעין אמריקאי לשעבר, המייצג חברה בריטית
במיזרח־ברלין. פאלמר, התפור לפי האב״טיפוס
של החפרפרת, פורש את זוהמת עולם־המראות,
עולם הסוכנים החשאיים, בלא כחל ובלא שרק.
פאלמר מפתח מערכת־יחסים נדירה עם הסוכן
הסובייטי אנדרה סטראקוב, יחסים ההופכים
לדראמה חסרת־תקדים בעולם זה של מחסלים
חסרי־מוסר.
טיילור פורש בסיפרו גם הרבה מהצדדים
הפוליטיים והריפלומאטיים של עולם הסוכנים
החשאיים. עלילת האיש שהפסיד את המיל־חמה
מתרחשת בכמה בירות — ברלין, לונדון,
מוסקבה, פראג. היא מתחילה עם תום מילחמת־העולם
השניה ומתמשכת, לסירוגין, עד למשבר
של . 1962
מותחן המייצג את סוג הכתיבה המודרני יותר
של מותחנים, הוא סיפרו של קלייב קאסלר,
חקירה לילית, שראה־אור בהוצאת כינרת,
בתרגומה של נירה צפריר.
חקירה לילית היא תערובת של מותחן־עבר
ומותחן בידיוני של העתיד, כאשר ציר״העלילה
הראשון מתנהל במאי ,1914 והשני בפברואר
.1989

במרכז העלילה אובדן עצמאותה של קנדה,
במאי ,1914 במיסגרת של אמנה צפון־אמריקאית,
שבה מוותרת אנגליה על זכויותיה בקנדה,
לטובת ארצות־הברית. אמנה זו נעלמת באופן
מפתיע, ולא מגיעה לכדי מימוש.
העלילה מקבלת מישנה תוקף ומתח, כאשר
קנדה של סוף המאה העשרים מצויה במילכוד של
אובדן עצמאות, העשוי לעזור לברית־המועצות
לחסל סופית את ארצות־הברית. כאן מתחיל
מירוץ מרתק לאיתורם של מיסמכי האמנה
הצפון־אמריקאית, שרק הם עשויים להציל את
המערב, מפני השתלטות סובייטית.
מותחן זה פורש מערכת־תושיה של סוכני־ביון
ואנשי״מימשל עד לפיתרון המפתיע, אשר מתאר
לקוראים את סיפורה של רכבת שנעלמה באותו
לילה מיסתורי של .1914
חקירה לילית הוא מהמותחנים המרתקים
שראו־אור בשנים האחרונות בתרגום לעברית.
ספר בלשי מיוחד הוא סיפרו של אלסר
סימונן, אל תגעו בכסף! ,שראה־אור בהוצאת
זמורה ביתן, בתרגומו של אביטל עינבר. אל
תגעו בכסף! הוסרט בעבר, כמדומני, בכיכובם
של ז׳אן פול בלמונדו וז׳אן גאבן. מותחן
צרפתי, בסיגנונו ובלשון הדיבור שלו, שהיא,
במידה רבה, גירסה צרפתית ללשון סיפוריו של
דאמון ראניון האמריקאי,

רומן רומנטי

גן־עון בועו

פאלומינו הוא רומן רומנטי, נטול יומרות
ספרותיות, המתאר עולמה של אשה, המגיעה
למיצוי עצמה בעולם יחסי־הציבור האמריקאי,
שבעלה הוא כוכב־טלוויזיה, המואס בה.
סמאנתה מחליטה לפרוש זמנית מעולם
הפירסום לבית ידידיה החוואים, בקליפורניה, שם
היא עובדת כבוקרת, ופותחת את ליבה לקסמיו
של בוקר חסון, הנמלט מפניה. סמאנתה, החשה
שבוקר זה הוא אהבת חייה, מחפשת אחריו במאות
ובאלפי חוות אחרות, אך אינה מצליחה לאתרו.
כאשר היא שבה, בעל־כורחה, לניו־יורק, ומתחילה
פרוייקט פירסומי, בנוסח איש המארל־בורו
על סוסו, היא נפצעת ולוקה בשיתוק.
משהחליטה, כאשר היא יורשת את חוות
ידידיה בקליפורניה, הופכת סמאנתה את החווה
לחוות־שיקום לילדים נכים ופגועים, ורק אחרי
סיום טראגי ביותר, הכרוך במות בנו של אהובה,
היא מגלה שוב את הגבר של חייה.
פאלומינו הוא רומן רומנטי במלוא משמעות
המילה, בלא יומרות ספרות או תרבות, המוליך
את הקוראים לרמות־הריגשה שלהם.
שחקנית הקולנוע לילי פאלמר חדלה
בשנים האחרונות להשתתף בסרטים, והתמקדה
בכתיבת רבי״מכר מתקתקים, בעלי ייחוד מסויים.
רומן כזה הוא סיפרה עת לחבוק, שראה־אור
בתרגום עברי של אפרת שווילי, בהוצאת
אלישר.
עת לחבוק נפתח בסוחר שטיחים ועתיקות
גרמני, המגיע לביקור תקופתי, אי־שם בראשית
המאה, לתורכיה, ורוכש אצל סוחר תורכי את
אחת מבנותיו לאשה. הוא מייבא את האשה
לגרמניה, שם היא יולדת לו בת ומתה. כעבור זמן,
רוכש הגרמני בת נוספת מאותו סוחר. זו יולדת לו
בן, אולם הסוחר נאלץ להיפטר ממנה ושולח
אותה בחזרה לתורכיה.
ובינתיים עוברת מילחמת־העולם הראשונה,
ואחריה התקופה שבין שתי מילחמות־העולם,
כאשר מערכות־היחסים בץ מרכיבי רומן זה
מסתעפות אל מעבר לגבולות ומתמקדות, ב־

סמאכתה טיילור, אשה יפהם יה, רעייתו של
בוכב טלוויזיה ובעלת עמדה גבירה במישרד
ם ירסום בניו־יורק היתה מאושרת בעולמה, עד
לאותו בוקר שבו עזב בעלה את הבית בטריקת•
דלת. כך כתוב על הדש האחורי של עטיפת
פאלומינו מאת דניאל בטיל, שראה־אור
בהוצאת כינרת, בתרגומה של סמדר שיר.

=^-812 1.^1׳.ע ;-4 1ז 15ז^דזז

הדרגה, בביתו של הסוחר, שהיא גם המספרת,
המתארת את תולדות חייה לרופא צעיר, כשהיא
גוססת בבית־החולים.
עת לחבוק פורש תקופה של יותר מ״ 50 שנה
באירופה, תקופה שבה חלים שינויים במינהגים,
שאותם מצליחה לילי פאלמר לתאר בקווים דקים
ויפים, שלא נפגמים בתרגום הרשלני של הספר.
מי שיוצא בחופש הגדול לטיול, שבחלקו יתנהל
במערכת קווי הרכבות של אירופה, עשוי יהיה
לאתר כמה מהמקומות המתוארים בעת לחבוק.
ספר רומנטי בעל השלכות פוליטיות לא
מעטות הוא סיפרה של בלווה פליין, גן־עדן
בוער, שראה־אור בהוצאת זמורה ביתן, בתרגומה
של נעמה פסח.
עלילת גן־עדן בוער מתרחשת ברובה באי
סנט־פליס, אי בדוי המצוי, כביכול, באחד מהאיים
הקאריביים. זה סיפורו של עולם קולוניאליסטי
הולך ושוקע ומערכות היחסים שבין לבנים כהים
ובני־תערובות.
מרכז העלילה הוא באחוזת אליאתורה,
הניצבת שם כבר כ־ 30 שנה. היורשת הצעירה,
טי, נאנסת בידי נגר קריאולי ונשלחת ביחד עם
אומנתה לפאריס, ללדת את פרי־החטאים, הנמסר
לאימוץ לאומנת. האומנת מגדלת בדם שיניה את
פאטריק, ההופך אחד מצירי הרומן המרכזיים.
האם ממשיכה לניו־יורק, שם היא נישאת
ליורש של שושלת בנקאים ויולדת לו את
פרנסיס, הבן החוקי של שושלת אחוזת
אליאותרה.
פראנסיס מגיע, ביחד עם אשתו מארג׳ורי,
לאחוזה, ומחליט להשתרש שם, בהאמינו כי יש
בידו ליטול חלק בתקופת־המעבר של האי מ־עידן־הקולוניאליזם
לעידן־העצמאות. הוא פוגש
באחיו המולאטי פטריק, מבלי לדעת שזה אחיו,
וחייהם משתרגים למערכת של אהבה ושינאה1,
עד רגע אחד לפני גילוי הסוד, כאשר פטריק
נרצח.
גן־עדן בוער הוא ספר של אהבה ושינאה, של
יריעה ואי־ידיעה, והוא מתאר בכישרון רב את
עולם האיים הקאריביים, על הטוב והנאיבי שבו,
ועל המסוכן שבו.
תחת הכותרת סיגליות החלה, באחרונה,
הוצאת מסדה לפרסם סיפורים רומנטיים מן
החיים, בפורמאט־כיס קטן ונוח.
אחד מהבולטים שבסיפרי סידרת סיגליות עד
כה הוא סיפרה של ג׳יאן רול!? ,נצחון הלב,
בתרגום שפי פז.
נצחון הלב הוא סיפור אהבתם המיוחדת של
סביליה וארגם, בתו של בעל אורוות סוסי־מירוץ,
וגילברט ארצ׳ר, בן למישפחת מיליונרים
ועורכו של ירחון בעל השפעה ומוניטין,
שהתאלמן מגרושתו ומגדל את בתו באחוזתו.
כתוצאה מקשרים בין ססיליה ובין בתו של
גילברט מתפתח בין השניים רומן, שבמהלכו הם
נישאים באופן לא הכי טיבעי, אופן ההולם רומן
רומנטי שכזה.
השוני שבין שני בני־הזוג מוליך אותם לסיד־רת
עימותים, המאיימים על אהבתם ונישואיהם,
עד שברגע האחרון מנצחת האהבה, כפי שהיא
מנצחת תמיד בספרים כאלה.

מומלצים
הצנטוויונים שתי הוצאות״ספרים חברו במהלך השנה
החולפת לשם הוצאה־לאור של מיבחר סיפרי־המילחמה
של המאה־העשרים. תחת הכותרת
אדם בקו האש פירסמו ההוצאה לאור של
מישרד־הביטחון והוצאת זמורה ביתן כמה
ספרי־מופת מילחמתיים.
המרד על חקיין מאת הרמן ריק, בתרגומו
של עמשי לוין, מחזיר לקורא בעברית את
דמותו של קפטן קוויג, שגולם בסרט קולנוע
בידי השחקן המנוח האמפרי ביגארט, ועל

בימת תיאטרון הבימה בידי השחקן מישה
אשרוב.
שיא המרד על הקיין הוא במישפט הצבאי,
המתרחש כתוצאה מכך שקפטן קוויג מקומם
נגדו את אנשי ציוותו, בעריצותו ובהחלטותיו
התמוהות במהלך המילחמה, עד שאנשי הצוות
רואים בו פחדן מטורף.
קפטן קוויג הוא האב־טיפוס לקצין־הצבא,
המנהל את יחידתו בהתאם להוראות הכתובות
בספר, בחוסר תבונה בסיסי. המרד על הקיין
מעמיד במיבחן את מיבנה הסמכות בצבא ומצייר
דיוקן של קצין בלתי־אחראי, המצליח בימי שלום

להעפיל לעמדת הפיקוד שמסכנת את שלום
חייליו בימי מילחמה.
קית, הקצין הראשון באוניה, הוא זה המערער
על סמכות מפקדו ומעורר את הדראמה הימית,
שהפכה נכס־צאן־ברזל של הספרות המילחמתית.
כל מי שאינו מוכן להסתפק בזכר מישחקו
הנהדר של האמפרי בוגארט, בהתקפות הטירוף
שלו, ובעיקר בשתי גולות הניקל שבידו במהלך
המישפט — עשוי לגלות בקריאה ראשונה, או
חוזרת, בהמרד על הקיץ חוויה מרתקת.
סיפור מסוג אחר, ומתרבות מילחמתית שוגה,
הוא סיפרו של הסופר הצרפתי סייאר בול,
הגשר על הנהר קוואי, הבוחן את נושא הדבקות
במטרה בעת מילחמה, עד לכדי אבסורד, המעיד
אולי על שיגעון.
זה סיפורם של חיילים שנשבו בידי היפאנים
במהלך מלחמת־העולם השניה, שהיפאנים מעסיקים
אותם בהנחת מסילת־ברזל למטרות המיל־חמה.
יחידה של שבויים בריטיים מקימה חלק
מאותה מסילה, את הגשר על הנהר קוואי.
בראש היחידה ניצב הקולונל ניקולסון,
שבגירסה הקולנועית של הספר גולם בידי
השחקן אלק גינס. קולונל ניקולסון כופה על
אנשיו הקמה מושלמת של הגשר, למרות מצבם
כשבויי־מילחמה. בו זמנית יוצאת יחידה בריטית
אחרת, שמשימתה להרוס את הגשר.
הגשר על הנהר קוואי הוא רומן של ניגודים
ושל עימות מחד, ושל ניסיון, המועד לכישלון,
לשמור על שפיות־דעת במהלך השבי והמילחמה,
מאידך.
פעם שאלתי מרשל-אוויר מה דעתו על
אנשי טייסת .617 אחרי הירהור מה, אמר, :אני
מניח כי הם היו שווים עשר טייסות אחרות,״
ולאחר מכן הוסיף. :לא, גם זה אינו מדוייק עשר
טייסות אחרות לא היו מסוגלות לבצע את אשר
אלה עשו — כך כתוב על הדש האחורי של
עטיפת הספר פורצי הסכרים מאת סול
בריקהיל, בתרגומו של אריה חשביה.
פורצי הסכרים הוא מיסמך־מילחמה אמיתי,
אודות טייסת ,617 הנחשב אחת מעלילות האמת
של מילחמת־העולם השניה.
זה סיפורה של טייסת, שהוקמה בראשית
1943 לצורך משימה קרבית אחת ויחידה: פריצת
הסכרים הגדולים על הנהרות מונה ואיידר, שהם
מקורות המים העיקריים לליבה התעשייתי של
גרמניה, חבל הרוהר.
בפורצי הסכרים מובא לא רק הווי־החיים
של טייסת אחת ויוצאת־דופן של חיל־האוויר
הבריטי בימי הקרב על בריטניה, על אותם
בודדים, שכה רבים חבים להם, כמאמר וינסטון
צ׳רצ׳יל. זה גם סיפורם של המדענים, שמצאו
את העיקרון הנדיר והיוצא־דופן של יצירת
פצצות מיוחדות שיש בכוחן להפציץ סכרים אלה
ולהביא לשיתוקה של התעשיה הגרמנית־נאצית.
פורצי הסכרים חושף לפני הקוראים גם
מעט מאותו עולם שונה של אנשי הטייסות, קודם
לעידן מטוסי־הסילון, אל אותו רגע נפלא ומרתק,
שבו הוטלו פצצות־המחץ על הסכרים והלאה, על
אוניות־המערכה הגרמניות האחרונות.
הסופר ממוצא יהודי אמריקאי ארווין שו,
שנפטר רק לפני שבועות אחדים, עשה לעצמו

שם עולמי כאשר פירסם את סיפרו כפירי אריות,
אחד מסיפרי־המילחמה האנושיים ביותר בכל
הזמנים, ספר שבגירסתו הקולנועית גילם
מארלין ברנדי את דמותו של הקצין הגרמני
כריסטיאן, הניצב בצד האחר של קווי־האש,
מול הצעיר היהודי־אמריקאי נוח אקרמן( ,אותו
גילם השחקן מונטגומרי קליפט!.
עלילת כפירי אריות מתחילה ב־,1938
כאשר היא פורשת ריוקני־עומק של גיבורי
הרומן הזה, ערב מילחמת־העולם, תוך גיוסם,
חייהם כפרטים וכאזרחים, והפיכתם למכונות-
לחימה, באותה מילחמת בני אור בבני חושך.
במשך יותר מ־ 500 עמודים של תיאורים
מרתקים ממילחמת־העולם השניה, מוליך ארווין
שו את הקורא במתח רב עד לאותה תקרית, של
רגע אחרון של המילחמה, שבה נהרגים נוח
אקרמן וכריסטיאן, בקרב אישי חסר־תוחלת.
תיאור אחר ממילחמת־העולם השניה מביא
ניקולאס מינסארט בסיפרו הים האכזר,
בתרגום ב. מסד, ספר, שאף הוא זכה לגירסה
קולנועית מפוארת.
הים האכזר הוא סיפור המערכה שהתנהלה
באוקיאנוס האטלנטי, כאשר אירופה הנצורה
משוועת לאספקה, ציוד ותיגבורת מארצות־הברית.
באוקיאנוס זה עברו שיירות, שיירות של
אוניות־אספקה, מלוות באוניות משחית ומיל־חמה.
מול שיירות אלה יצאו הצוללות הגרמניות,
שפגעו באוניות הללו בלא רחם.
ניקולאם מונסרט מביא את סיפורן של אוניות
הצי המלכותי הבריטי, בין השנים 1939 ועד תום
מילחמת־העולם, בתיאור שהוא מהמרתקים שנכתבו
אי־פעם לקרבות ים, תוך תיאור-דיוקנם
של זאבי־הים הבריטיים שניהלו מילחמה אכזרית
זו באורכים לכלותם.
האחרון במילחמונים הוא סיפרו של הסופר
הצרפתי ז׳אן לארטגי, הצנטוריונים, שתורגם
לעברית בירי הסופר יהושוע קנז.
הצנטוריונים הוא סיפור מילחמותיה של

אחד מספרי המד״ב היה עולם המכשפות, מאת
,אנדרה נורטון, שראה״אור בהוצאת עם עובד,
בתרגום דורי לבדם. נורטון, המשלבת בספריה
טכנולוגיה ופנטסיה תוך כדי יצירת עולמות
אחרים, מביאה את סיפורו של סיימון
טרגארת, איש צבא ותיק, המצוי במנוסה
מתמדת, הנעתר להצעתו המוזרה של ד״ר
פטרוניום, לעבור מבעד׳לשער־אבן קדום
ומיסתורי, לעולם אחר, עולם המכשפות. זהו
ספר־הפתיחה לסידרת תולדותיה של ממלכת
אסטקרפ.
איזק אסימוב הוא מוותיקי מחברי המד״ב.
בחודש שעבר פירסמה הוצאת מ סד ה חלק רביעי
של סידרת המוסד של אסימוב, תחת הכותרת
פאתי המוסד. סידרת המוסד היא ניסיון של
שיחזור תולדות המין האנושי מבעד להשתק־פותם
בחלל החיצון, עם מידה לא מבוטלת של
פארודיה. סידרת המוסד נחשבת אחד התיאורים
הקלאסיים של סיפרות המד״ב.
סיפור פאתי המוסד מביא את עולם הניגודים,
את העוצמה המנטאלית, המוחית, ובעיקר
היכולת לשלוט, במאבקים שבין המוסד הראשון
למוסד האחר, כאשר אנשי פאתי המוסד ניחנו
בכוח לשלוט במנווטי ספינות־החלל.
עוד מחבר ותיק של סיפרי מדע־בדיוני הוא
רוברט היינלין, שסיפרו, הדלת המוליכה אל
הקיץ, ראה־אור בהוצאת עם עובד. בספר מובא
סיפורו של מהנדס אלקטרוניקה, אביה של
המצאה גאונית, המסולק באופן מתוחכם בידי
שותפיו. הם מרדימים אותו ומקפיאים אותו
למשך עשרות שנים. כאשר הוא מתעורר, לפתע,
בשנת ,2000 הוא מגלה כי ניחן בינתיים בתכונה
המאפשרת לו להזיז את מחוגי־הזמן קדימה
ואחורה, תכונה המאפשרת לו לשוב אחורנית
ולנקום את נקמתו בשותפיו.
ספר נוסף שראה־אור בסידרת המד״ב המעולה
של עם עובד הוא סיפרו של אלכסי סאנשיין,
טק סי בגרות. בספר זה מובא סיפורן של שבע

צרפת, אחרי תום מילחמת־העולם השניה, מיל־חמות
הודו־סין ואלג׳יריה. הצנטוריונים הם אותם
לוחמים מיקצועיים צרפתיים, החיים למען ה־׳
אימפריה
הצרפתית שאינה עוד.
הצנטוריונים, במהדורתו העברית המחודשת,
הוא ספר של מוסר ללוחם הישראלי בלבנון, לוחם
המנהל קרב־מאסף, מול שיטות־לוחמה שאין לו
כל פיתרון כנגדן, לוחם, הנלחם מול רעיונות
שהוא אינו מבין אותם, במילחמה מיותרת.
ההשלכות של מילחמת־העצמאות האלג׳ירית
כמקבילה למאבקם של הפלסטינים, עשויות
להעניק לקוראי הצנטוריונים חומר־מחשבה
מדהים, בעת השירות הצבאי בהרי הלבנון, מול
מילכודי הצד של השיעים והפלסטינים.
הצנטוריונים הוא ספר־מילחמה מומלץ,

ספינות ענקיות, הצולחות את מרחבי החלל,
כשהן מהוות עולם בפני עצמו, עולם המיושב
באנשים המחפשים אחר מקומם ביקום והמסרבים
להתיישב באחת ממושבות־הכוכבים הקיימות.

שהקוראים בו עשויים להשתכנע כי הם משתת־פים
במילחמה מיותרת בלבנון.

מדע בידיוני

מכוש־הזזלל
גם במהלך השנה החולפת המשיכו לראות־אור
! תרגומים רבים של סיפרי מדע־בידיוני בעברית.

במהלך חיפושיהם אחרי עולם־היעד שלהם,
מפתחים תושבי הספינות תרבות משלהם, הממד
קרת בספינותיהם. תוך כדי מסעם הם מגדלים
בנים ונכדים ומעבירים את צאצאיהם במיבחן של
שרידה בעולם עויין, קודם שיתקבלו לחברת
המבוגרים.
כריסטוסר סדיסט אינו שם חדש לקוראי
המד״ב בעברית וסיפרו עולם הפוך כבר ראה־אור
לפני שנתיים. השנה ראה־אור בתרגום עברי
סיפרו מכונת החלל, בהוצאת זמורה ביתן, ספר
שפתיחתו היא בשנת ,1983 כאשר סוכן־מכירות
צעיר נקלע בתום־לב להרפתקה מוזרה ומוצא את
עצמו, עד מהרה, על קרקע זרה ומאיימת, ויחד
עם זאת קרקע מוכרת. מכונת החלל היא על
גבול הפארודיה והמוטאציה שבין מילחמת

העולמות ומכונת הזמן, שפריסט משכיל
להפכה למרתקת ביותר.

זחשנים

פונקנשט״ן ושותי
אחרי מיתקפת סיפרי המדע הבידיוני וסיפרי
המתח, הבילוש והריגול למיניהם, הגיעה, מן
הסתם, שעת תרגומם של סיפרי־הזוועה לעברית.
הוצאת אלישר הירושלמית, שפירסמה את
דרקולה, היא ההוצאה שנטלה על עצמה לגאול
שטח זה של ספרות, בתרגום לעברית, אם כי
רמות התרגום אינו תמיד מהמעולות ביותר.
הרעב, מאת ויטלי שטרייבר, הוקרן ב־גירסתו
הקולנועית רק באחרונה בבתי־הקולנוע
בישראל. ספר זה נחשב המילה האחרונה בנושא
ספרות־הערפדים הבינלאומית.
זה סיפורם של שני בני״זוג ערפדים, המתארים
את חיי הערפדים, מאז ימי האימפריה הרומית ועד
לימינו, ימי נידיורק של שנות ה־.70
עולמם של הערפדים, העומד להתגלות בידי
ד״ר שרה רוברטס, מאיים על אופני וסיגנון
הקיום שלהם, ורק ברגע האחרון מצליחים
לשעבדה למזון הדמים. ספר מאוד לא מומלץ
לחולי־לב, ולאנשים בעלי נטיה להיבהל.
ספר נוסף מאת ויטלי שטרייבר הוא איש
הזאב, שבו מוצג סוג נוסף של מחפש רמים,
אנשי־הזאב התרים ומחפשים ברחובות שוממים
אחר טרפם ...האדם. צמד של שוטרים בעיר
ניו־יורק, הוא קשוח והיא יפהפיה, יוצאים
למירדף עקשני בעיקבות אנשי־הזאב, ובמקביל,
יוצאים אנשי הזאב למירדף אחר רודפיהם. ספר
מעורר צמרמורת של פחד, למי שמוכן להסתכן.
במסווה של רומן־אהבה מובא התרגום העברי
של הספר כללי המישחק מאת אלין רודיק,
ספר שהוא אנטי־רומן־אהבה, סיפורם של בני־זוג,
שבאו באהבה מאוחרת, שכתוצאה ממנה נולד
להם תינוק/ת אנדרוגינוס, ההופר/ת את חייהם
לזוועה, עד שהם מסתגלים למצב חדש זה.
במקביל, אכן מתנהל רומן־אהבה בין ידידי אותו
זוג מוזר זה, ובין בנם/בתם.
ראשית הקלאסיקה של הזוועונים הוא סיפרה
הקלאסי של מארי וו. שלי, פרנקנשטיין או:
פרומותיאוס המודרני, שאף הוא ראה אור
בהוצאת אלישר, בתרגומה של אירים כרעם,
שעשתה בתרגום כבתוך שלה.

זה סיפורו של המדען, השואף להגיע אל
סוד־היקום ולשלוט בסוד־היצירה, סוד נתינת־החיים.
זה סיפורו של המדען, החותר להקים מתוך
שיירי גוויות מיפלצת חיה, היוצאת למסע־ניקמתה.
אלא
שהתרגום הלקוי של הגברת ברעם פוגם
רבות באפשרויות הקריאה של פרנקנשטיין.
פגימות התרגום מתחילות כבר בעמוד הראשון,
בכותרת, המנחה לעיר בשם סנ ט פיטסבורג,
בעוד שבמקור, כותבת מארי שלי על סנ ט פטר־סבורג
שברוסיה, ולא פיטסבורג שבארצות־הברית.

גם בגירסה העברית המסורסת של פרנקנ־שטיין
ישנה מספיק זוועה כדי לעורר סמרמורות
וצמרמורות עד אין קץ.

רול ריבוביץ (מימין) ,אשת המיליונר, הביאה
החדש וטוענת: מי שאיו לה גוו שר דוגמנית,

סצ&נת
בריץ וו ת
חזקה, היא טוענת, ומעידה :״כשאני
הולכת ברחוב, אני מקבלת המון קומפלימנטים.
אומרים: איזה גוף ספורטיבי.
אף אחד לא אומר :״איזה שרירים
מגעילים.״
לולי נולדה בתל־אביב. אביה, ראובן
נרונסקי, הוא טייס אל־על, ואמה,
ס שה רזה איננה סכסית! ה־
אופנה, כיום, בארצות־הברית:
גוף של ספורטאית!״ כך מצהירה
ליאורה (לולי) ליבוביץ, בת ה־,26
שהביאה לארץ את השיגעון הספורטיבי
הלוהט ביותר כיום באמריקה:
התעמלות מישקוליות אירובית.
לולי, תושבת הרצליה, היא בוגרת
אוניברסיטת אטלנטה, ג׳ורג׳יה, בחינוך
גופני. שנה וחצי למדה הדרכת

״הסוס,״ היא נזכרת ,״היה אהבת־חיי
הראשונה ״.יום אחד גנבו לה את הסוס
והיא חיפשה אותו בכל מקום אפשרי.
בין השאר הסתובבה בבתי־מיטבחיים.
המראה שראתה שם גרם לה להפוך
לצימחונית. מישטרת ישראל, אגב,
הצליחה בסופו של דבר למצוא עבורה

התעמלות אירובית ומישקוליות ב־ארדנס־אין,
אחת מרשתות־ההדרכה
הגדולות, הנחשבת כמתחרה הרצינית
ביותר לרשת של ג׳יין פונדה.
לולי הבלונדית, נמרצת מאוד,
מדברת בשטף וממש מקרינה אנרגייה.
כשאומרים לה שהיא פצצת־בריאות,
היא נבוכה. היא, בסך הכל, מנסה
להפיץ בקרב נשות ישראל את תודעת
השרירים. כיום זה סכסי להיראות

| ד 1ך 11111 המיבנה ההורמונאלי של ה!
1114 | 1/1 111 אשה מונע ממנה לפתח גוף
גברי, הסבירה לולי לתלמידותיה בסטודיו ( 84 למע*

גב שרירי

אותו מפתחים בשיטת באדי־בילדינג, אשר עדיין
אינה נהוגה בארץ. הישראלית פוחדת לאבד את
נשיותה וחוששת לפתח את שריריה כמו שעושות נשים בעולם כולו.

4 4 —4

את הסוס. הוא נמצא בפתח־תיקווה.
במשך השנים פקדו את לולי ואת
בעלה הרבה משברים, הם נפרדו פעמים
אחדות לתקופות שונות, אך תמיד חזרו
זה אל זו. בזמן הפרידות יצאה לולי עם
גברים אחרים, ועדי עם נשים אחרות.
״כשקינאתי, תמיד חזרתי אליו,״ היא

לה, משמאל) .אבל במכוני״הספורט בארצות״הברית
אפשר לפתח את הגוף בשיטה דרסטית, כפי שעשתה
פטסי צ׳אפמן (למעלה, מימין) ,עיתונאית ממישיגן.

איבון, מורה לבאלט קלאסי. בגיל 5
יצאה לולי מהארץ עם הוריה וה־מישפחה
נדדה בין דרום־אפריקה,
ארצות־הברית, בריטניה וישראל.
בגיל 17 נישאה לעדי ליבוביץ׳ ,בן
למישפחת מיליונרים ידועה (קשה
ללולי לבטא את המלה מיליונרים .״הם
לא מיסכנים היא אומרת) .היא
החליטה להינשא בגיל כה צעיר, מכיוון
שרצתה לצאת מבית מישפחתה, שבו
אירעו משברים רבים וסיכסוכים בין
אביה ואמה .״וכמובן,״ היא מוסיפה,
״אהבתי את עדי וממילא היינו נישאים
במוקדם, או במאוחר״.
עדי היה אז בן ,18 חייל בשירות
סדיר. הזוג הצעיר התגורר במרתף
בכפר שמריהו, לולי למדה בבית־הספר
ואחרי שעות־הלימודים עבדה כמדריכת
רכיבה על סוסים, כדי לממן
אחזקת סוס שקיבלה במתנה.

מאוצות־הבוית

הרהיט

כדאי לה לבנות גוף ספורטיבי

אומרת. לדעתה, הקינאה היא סימן
לאהבה.
לולי אומרת שעדי הוא.ממש בחור
טוב. חברה׳מן, עם ראש טוב. לא
מרגישים עליו שהוא מיליונר׳ היא
מספרת שתמיד כשיש לה קריזות
וכשהיא יורדת מהפסים, הוא שומר על
קור־רוח ומבין אותה. .בעלים אחרים
לא היו מסתדרים איתי!׳ היא מצהירה.
לזוג ילד בן 3וחצי, עילאי שמו.
לולי המציאה את השם. בתקופות
שחייה בנפרד מעדי, היה עילאי נשאר
תמיד אצלה. היא אומרת שהוא הראשון
בסדר־העדיפויות שלה, לפני בעלה
ולפני העיסוקים הספורטיביים.
כיום עובד עדי בחברת ההשקעות
ח־ל־ב(חיים ליבוביץ׳ ובניו) ,השייכת
למישפחתו.

^ או גלידה
^ או אירובי
^ שנסעה לולי עם בעלה לארצות^
* הברית, השאירה את הסום האהוב
שלה אצל ידידה. הרכיבה תמיד היתה
עבורה דרך להוציא אנרגיה, ובארצות־הברית
היה עליה לחפש דרך אחרת.

שנתפסים לזה — אי־אפשר להפסיק,
וכל הזמן צריך כמויות יותר ויותר
גדולות. כשהג׳וגינג כבר לא הספיק
לה — הגיעה להתעמלות האירובית.
כשהתחילה לעסוק בהתעמלות אירובית,
התחילה לאכול מזון־בריאות
בלבד. .אי־אפשר לעשות אירובי ולאכול
גלידה ׳,היא טוענת.
לולי מתנגדת להגדרה. מחול
אירובי ׳,הנפוצה בארץ. היא מגדירה
את האימון האירובי(שפירושו, בעצם,
כושר סיבולת לב־ריאה — החלפה
מהירה של קצב הנשימה והגברה של
קצב פעימות־הלב) כ.התעמלות אירד
בית׳.
.אין לזה שום קשר למחול,״ היא
מסבירה. לטענתה, מרבית המדריכות
להתעמלות אירובית בארץ פשוט אינן
מתאימות להדריך שיטת התעמלות זו.
רובן, היא אומרת, היו תלמידות של
מישהו ונהיו מדריכות. .הן אומנם
עושות אירובי מצוין ומלמדות טוב,
אבל אין להן ירע על הגוף. הן עלולות
לגרום נזקים גופניים לתלמידות
שלהן. הן רוצות להרשים את המשתתפות
בקורסים שלהן ומקפיצות אותן
עד צאת הנשמה׳.

מישקוליות לנשים

האירוניות, כל אחת במישקל קילו וחצי. ההתעמלות

נעשית לצלילי מוסיקה ונמשכת שעה שבסיומה נר אות
המתעמלות סחוטות ומזיעות. שיטה זו מאמצת
את השרירים יותר מההתעמלות האירובית הרגילה.

לולי(למעלה מימין) ,עם
רותי פיינמן, עוזרת־המדריכה
שלה. לולי למדה באטלנטה, ומאמנת היום את נשות רמת־

השרון במישקוליות אירוביות, שיטה שאינה מפתחת את השרירים בצורה
קיצונית, כמו זו שניסתה רגיי באנאט (למעלה משמאל) מקליפורניה.
מימין, למטה, בעמוד ממול: מלי טליטמן באימון מישקוליות בסטודיו.

לולי עצמה, שלמדה חינוך גופני
באוניברסיטה, אומרת שאינה מרשה
לתלמידות חדשות להצטרף לתרגילים
שהיא מעבירה, אלא אחרי שהשתתפו
בתרגילים למתחילות.
לאחרונה חזרה לולי מארצות־הברית,
עם הלהיט החדש הנפוץ שם•.
התעמלות מישקוליות אירובית. זו
התעמלות הנעשית לקצב מוסיקה
סוערת, בעזרת שתי מישקוליות של
קילו וחצי לידיים, ושתי מישקוליות
בנות חצי קילו על קרסולי הרגליים
(את מישקוליות הרגליים עדיין
אי־אפשר להשיג בארץ).
ההבדל בין התעמלות זו ובין

מלמדת לולי, מזיעות עשרות נשים
ונערות ומאמצות את שרידיהן במשך
שעה, והמאמץ העיקרי שלהן הוא
להחזיק מעמד ולנסות שלא להפסיק.
יש כאלה (מעטות בלבד) ,אשר אינן
עומדות במאמץ הכביר. לולי מתרוצצת
בין תלמידותיה, בקריאות־קרב
ובזעקות, מעודדת אותן ומתקנת את
תנועותיהן.

קליפורניה וומת־השחן
רת שיום אחד נסעה באוטובוס
עד לחלון אנשים רצים.
!ריקה שלטה אז אופנת הג׳וגינג.
היא חשבה שהם משוגעים.
כעבור זמן, כשהחלה משתעממת,
חשבה שבעצם זה שיגעון די נחמד. היא
החליטה לנסות. היא יצאה לרחוב,
קנתה זוג נעלי־ספורט, והתחילה לרוץ.
היא נדלקה על הג׳וגינג ומאז היא רצה
יום־יום.
לולי מספרת שבארצות־הברית יש
מקומות מקסימים לריצה — לאורך
נהרות ובחורשות. המון אנשים רצים
שם וכולם נראים בריאים וחזקים.
הריצה, לדעתה, היא כמו סם. ברגע

ההתעמלות האירובית הרגילה, שעל
בסיסה בנויים התרגילים, הוא בלחץ
שיוצרות המישקוליות על השרירים,
לחץ המחזק אותם, והגורם לשריפת
קלוריות ושומנים גדולה יותר.
השרירים המחוזקים בונים את הגוף, כך
שאשה שמנה יכולה לרזות, ואשה רזה
יכולה להיראות בריאה יותר.
בארצות־הברית קיימת תוכנית של
בניית־גוף לנשים, באמצעות מישקו־לות
של ממש ואמצעים אחרים, ואשה
המתעמלת על־פיה יכולה לעצב לעצמה
גוף שרירי של ממש. בארץ, כנראה,
הזמן לתופעה כזו עדיין לא הגיע.
בסטודיו 84 ברמת־השרון, שם

הבת הגשימה
את חלומות האב
ן״* כרתי הרבה מדריכות־אי־
1 1/ /רובי, ולדעתי לולי היא אחת

הטובות בארץ ׳,אומר חזי עובדיה,
מבעלי הסטודיו.
כיצד קיבלו התלמידות את רעיון
האימון במישקוליותי
לקח קצת זמן עד שנשבר הקרח.
הישראלית פוחדת לפתח את שריריה.
היא חושבת בצורה קיצונית, חוששת
שתאבד את נשיותה.
לולי הראתה לתלמידות פרוספקטים
ותמונות מז׳ורנליס שהביאה
מארצות־הברית, שבהם מצולמות נשים
מושכות ביותר, העוסקות בהתעמלות־מישקוליות.
היא גם הסבירה, שאשה
לעולם לא תיראה גברית, מכיוון
שהמיבנה ההורמונלי שלה שונה מזה
של הגבר. .לי, למשל,׳ אומרת לולי,
.אין מיבנה־גוף של דוגמנית. הדרך
היחידה עבורי להיראות אטרקטיבית,
היא התעמלות ופיתוח גוף ספורטיבי.
גם אופנת־הביגוד כיום בעולם, היא
אופנת בגדי־הספורט. גוף ספורטיבי
הוא הגוף המתאים ביותר לאופנה זו׳.
לאחרונה תקפו רופאים בארץ את
שיגעון ההתעמלות האירובית, וטענו
שהתעמלות זו, הנעשית בהדרכתם של
מדריכים חסרי ידע רפואי, פוגעת
בהרבה אנשים.
לולי מצדיקה טענות אלה. היא
אומרת שכמה מהשיעורים שראתה,
שנערכו על־ידי מדריכות בלתי-
מוסמכות, היו. ממש בדיחה.׳ היא
אומרת שמי שיש לו בעיה בגב, למשל,
או בקרסול, או בברך, עלול להחמיר
את מצבו על-ידי התעמלות בלתי-
נכונה. היא מודאגת מכך שעתה, כאשר
שיטת התעמלות־המישקוליות תתחיל
להתפרסם בארץ, יעברו כל מדריכי
האירובי לשיטה זו, שהיא מסוכנת
הרבה יותר מהאירובית, כאשר היא
מודרכת בידי ארם בלתי־מוסמך.
לולי מספרת על אשה שהתעמלה
אצלה, בשיטה האירובית, ללא כל
תלונה על כאבים, אבל כשעברו
לאימון־מישקוליות החלה סובלת
מכאבי־גב. לאותה אשה היתה כל הזמן
בעיה עם הגב, אבל רק כשהתחילה
לאמץ את השרירים עם המישקוליות
הופיע הכאב. דוגמה זו מסבירה מדוע
אימון־מישקוליות הוא מסוכן יותר.
ללולי שני אחים, מיכאל בן ה־,20
חייל בצה׳ל ופסנתרן, המנגן בלילות
במועדונים, ואיתן, בן ,30 נשוי פלוס
שניים, המתגורר בדרום־אפריקה, שם
הוא עובד כטייס ולומד מחשבים. שני
אחיה הם מופנמים ושקטים ולא
מתעסקים בספורט. כמו אמא שלה. כל
החלומות של אביה על בניו הגברים
התגשמו למעשה אצלה. היא רצה,
שוחה, מתעמלת, ותמיד נראית שזופה

ובריאה׳

יפתח שביט

_ 1— 43

״בדי לבא דג׳ ט
בג ר מני ה
מרצדס 190£
$279

* .לשבוע. ן

בנסיעתך הקרובה
ותגלה שבאדג׳ט הינה החברה השלישית בגודלה בתבל.
כך יעמוד לשרותך כל א חד מ־ 2000 סניפיה, ב־ 85 מדינות
העולם, ב־ 19 ממדינות אירופה וב־ 450 שדות תעופה!

יעד

דג ם

* מ חי ר

ת קו פ ה

פיאסטה או שווה ערך 139/145.בלבד שבוע
שוויץ

בלבד
$ 110.אוסטריה
בלבד
$ 98.גרמניה בלבד אעליה
$ 115.בלבד
$ 135.איטליה

ג א תה השנה לחו׳׳ל ע באדגיט.
הז מן אצל סו כן הנ סי עו ת שלך א ת תכני ת ״סופר אפקט
של ב אדג׳ ט או בכל אחדמ סני פי ב אדג׳ ט בארץ.

באדג׳ט ־ שם שכדאי לשכור
ב אדג׳ ט דרך פתח־ ת קו ה 336126 ,74 תל־אביב

• ״קו מיי.ם,
.כולל מי סי ס מ
ביטוח נזק ר א שוני ודלק.

החכא הרבו מכתח־תיקווה טיבר בחורים השחווים
בדחם־אבויקה וח באו־עדו -עד שנמאס רו

לעחוריס

וווו>יויוווייייוויייוו
ך היות רופא גינקולוג — אומר
/ד״ר אריה דקל, רופא בכיר במחלקת
נשים ויולדות במרכז הרפואי
גולדה בבית־החולים השרון בפתח־תיקווה,
שחזר לא מכבר מדרום־

זאת היתה תקופה מאוד מעניינת
מבחינה מיקצועית. נסעתי להתמחות
בשטח האורולוגיה הגינקולוגית, בנושא
הקשור להפרעות במתן השתן
אצל האשה. נשים לא מעטות, לרוב

הרפואה בדרום־אפריקה היא רפואה
מערבית טובה, מתקדמת ועל רמה
גבוהה מאוד. עבדתי בבית־חולים
הכללי של יוהאנסבורג, שהוא בית־חולים
של לבנים, וגם בבית־החולים
באראגוואנאט שהוא בית־חולים לשחורים
בלבד. זהו בית־החולים הגדול
ביותר באפריקה ואחד הגדולים בעולם,
הנותן טיפול לתושבי העיר סוואטו
(שני מיליון תושבים) .בית־החולים הוא
מחנה צבאי בריטי לשעבר (כמו תל־השומר
אצלנו) ,מכיל 2.500 מיטות
ומטפל בלמעלה ממיליון חולים בשנה.
עובדים בו כ* 650 רופאים, רובם לבנים
ומיעוטם הודים וכושים.
מחלקת נשים ויולדות היא המחלקה
הגדולה ביותר בבית־החולים,
כוללת 450 מיטות ויש בה 24 אלף
לידות בשנה, כ־ 70 לידות ביממה.
כמות הלידות והניתוחים ומיספר החולים
שרופא רואה הוא עצום, והניסיון
שרוכשים שם הוא פנטסטי. לעבוד שם
שנה זה מבחינה כמותית, כמו לעבוד
בארץ חמש שנים.
האוכלוסיה השחורה יודעת שקיים
שירות רפואי טוב, אבל היא לא כל־כן־
מודעת לכך שצריך לפנות לרופא
בשלב ההתחלתי של המחלה, ולכן הם
מופיעים, כאשר המחלה מתקדמת
ובמקרים לא מעטים כאשר כבר אי-
אפשר לעזור.
כל המחלות ברפואת־נשים הקיימות
אצל לבנים קיימות גם אצל
שחורים. אחת המחלות הנפוצות היא
הרחם השרירני(מיומה) ,שהיא התרבות
תאי ריקמת הרחם, הגורמת לגדילת
הרחם לממדים עצומים, עד לגודל
של הריון בן תישעה חודשים. שעה
שאצל נשים המודעות לגופן הנמצאות
בביקורת גינקולוגית שנתית, הרחם
לא תגיע לממדים מדאיגים, אצל
הכושיות הדבר שונה, והן מגיעות
כאשר הסימפטומים קשים מאוד, כמו
דימומים מאסיביים, כאבי־בטן, עצירות,
קשיים במתן השתן ועוד.

לבים מתקדמים מאוד של המחלה והטיפול
בהן קשה ולפעמים חסר תיקווה.
אחרי עבודה של ששה חודשים
במחלקה האורולוגית בבית־החו־לים
הכללי של יוהאנסבורג ואחרי
שלמד והפיק את כל אשר עניין אותו
בנושא האורולוגיה הגינקולוגית, עבר
ד״ר דקל לעבוד במחלקה הכירורגית
למשך ששה חודשים. הניסיון שרכש
בשטח זה הוא עצום, בעיקר בשטח ה־טראומטולוגיה(הפציעה)
.בחדר״המיון
מתקבלים מקרי־פציעה שדוגמתם ראה
רק במילחמת יום־הכיפורים כאשר
שירת בבית־חולים שדה, בסיני.
בית־החולים מטפל בתושבי העיר
סוואטו, אחת הערים האלימות בעולם,
ואת תוצאות האלימות רואים בחדרי־המיון:
סכין בגב או בחזה, קילשון
בעורף, או אדם שחוט מאוזן לאוזן הם
דברים של יום יום. מיקרה מזעזע אחד
החרות בזיכרונו של ד״ר דקל הוא
כושי שהגיע לחדר־המיון כשאבר־המין
שלו בידו. מסתבר שהוא לא שילם
לזונה את שכרה והיא, בלי חוכמות,
חתכה לו אותו. אי־אפשר היה לחבר
אותו בחזרה(״זה לא יד או רגל״).
לבית־החולים הגיעו נשים בלי
פטמות, או עם חצי אף, אחרי מילחמות־
,נשים אכזריות. כששואלים את הפצוע
מי עשה לך זאת, הם אומרים, בדרך־
כלל, מיי פרנר (ידידי) .הם לא
מלשינים זה על זה ומנסים להעלים
עובדות.
על החולים הכושים אומר ד״ר דקל:
״הם מאוד ממושמעים, שקטים, אדיבים
ואסירי־תודה על הטיפול שמקבלים.
הם נותנים אמון מלא ברופא הלבן. אין
דבר כזה אצלם לקלל, לצעוק, לאיים
גשים בלי פטמות

חלה אחרת היא זיהומים באברי
המין הפנימיים של האשה(הרחם,
השחלות והחצוצרות) ,דבר הגורם
להפרעות רציניות בפריון. הנשים מגיעות
עם זיהומים קשים מאוד, כש
וילה
פרטית

או להכות רופא. הם סובלים כאבי!
בשקט ובגבורה.׳
הרדמה בלי דופאיג

^ דרום־אפריקח קיימת אפליו
^ 4,ן גזעית. ישנו קיפוח זועק, בעבור
במשכורת, בתחבורה ציבורית, ב׳
מקומות־בילוי ואפילו בבתי־שימוש
בשטח הרפואי, לדעת ד׳ר דקל, אין
אפליה. השחורים מקבלים את מלו*
הטיפול הדרוש ותמורתו הם משלמיב
מחיר סימלי בלבד, כשני דולר דמי
קבלה, ומקבלים כל טיפול מהוצאח
קוץ מהאצבע ועד לניתוח לב פתוח.
אין להם קופת־חולים, ואת מלוא
ההוצאות מכסה ממשלת דרום(
אפריקה. בית־החולים מצוייר במיטב
המיכשור הרפואי המודרני. החוליב
מטופלים במיסגרת הרפואה שאותו
מכתיב בית־הספר לרפואה של אוניברסיטת
יוהאנסבורג( .״הסיפוריב
כאילו עושים שם ניסיונות בבני*אדם,
היא שטות גמורה!״)
לד״ר דקל היו גם הרפתקות בדרום ז
אפריקה והוא מספר על מיליונר, יהוד
מומר, הארי אופנהיימר, נשיאה של
חברה ענקית בעלת מכרות זהנ|
ויהלומים. אופנהיימר הנהיג את מד[
שנקרא בעברית המלאכים של האר[
או, באנגלית, האריס אנגילס. אחח
לחודש מנדב הארי את מטוסו הפרטי!
מטעין עליו רופאים מתנדבים, מומחי
במיקצועות השונים, ומטיס אוח
לסוף־שבוע לבתי־חולים הנמצא׳
בסוואזילנד, שהיא ארץ חסות ע
(המשך בעמוד 0

על שניים וחצי דונם, שיגעה חדרים, עוזרת וגו
צמודים העומדים לשרותו בל היום. כך גרא
חייו של ד״ר אריה דקל בדרום־אפריקה ולמרות גן־העדן הזה חזר ארצו

^ חןך 1ך 91111 1הילדה ממחלקת־היול־
\ 1 1 11/11 1 111111 דות. .התיידדנו, למרות
הבדלי הגזע והצבע ׳,אומר הגינקולוג ד׳ר אריה דקל.
אפריקה — זה לעסוק ברוב ענפי הרפואה,
במיקצוע אחד: כירורגיה,
אנדוקרינולוגיה(תורת הבלוטות להפרשה
פנימית) ורפואה פנימית ובנוסף,
להביא יצורים חמודים לעולם.

מספר ד״ר דקל:

נסעתי לשנה ונשארתי חמש שנים.

פאציינט ממו שמע^;:

הד״ר דקל. :רובם שקטים, אדיבים ואטירי־תודהד

מעל גיל ,40 הסובלות מבעיות אורו־לוגיות,
המטופלות על־ידי גינקולוגים,
והעיקרית בהן היא איבוד שתן
במאמץ (בריחת־שתן) ,הגורמת אי־נעימות
ואי־נוחות מרובים. הטיפול
במקרים כאלה הוא ניתוחי או תרופתי,
או שילוב של שניהם.

הטיפול היחידי האפשרי, במקרים לא
מעטים, הוא כריתת הרחם והשחלות,
וזה לצעירות בסביבות גיל .25
מחלה נפוצה אחרת היא מחלת
הסרטן, השכיחה מאוד אצל הכושיות,
בעיקר סרטן צוואר־הרחם, שלמזלנו
נדיר בארץ. החולות מגיעות לרוב בש־

בית־החולים

״גאראגוואנאט׳ ניוחאגסגורג הוא לשחוריג
בלבד. זה בית״החולים הגדול ביותר ביגשו
אפריקה ואחד הגדולים בעולם. הוא מטפל ביותר ממיליון חולים בשנה

ההבדל בין טקטיקה לאסטרטגיה

ציפור

חנה עזרא ואכרשה טמיר
אין כוונה
אברשה טמיר (אלוף מיל׳) נודע בעולם בזכות כושרו הפנטסטי
בסטרטגיה, ואם לתרגם זאת למילים צנועות ומובנות לקאצ׳קם כמוני,
יכולת מיוחדת לתכנן מבחינה צבאית רצון פוליטי, או מהלכים צבאיים
גדולים, שיכולים לקבוע עובדות־יסוד בשטח. הבנתם? גם אני לא כל־כך.
טקטיקה היא האמצעי שבו משתמשים כדי להשיג מטרה סטרטגית,
משהו כמו גלולות נגד הריון, כשלא בא לך ללדת. הבנתם? עכשיו גם אני.
נחזור לאלוף. לפני שמונה שנים התגרש מאשתו ורדה, מורה מצויינת
ואהודה מאוד. לשניים היו, ושיהיו בריאים, שלושה צאצאים, ולאחרונה גם
שלושה נכדים. מאז גירושיו נקשר שמו בשמן של נשים רבות, כולל זה
של אמירה תמיר,שעסקה אז ביחסי־ציבור, ומאז נישאה.
כבר הרבה שנים מתנהל רומן בינו ובין חנה עזרא, דיילת ( )28 יפה

באל־על. כל העיר לוחשת שלחנה כבר נמאס. היא היתה רוצה להיכנס
אל מתחת לחופה כשטמיר לצידה. אך מה יואילו הטקטיקות המשרתות
את הסטרטגיה, כשלאלוף סטרטגיה שונה?
דרינג, דרינג.
״את אברשה טמיר.׳׳

.שלום אלופי ורעי, זו המרחלת, ושלומך?״

.נישאים או לא נישאים?״
,אין לי שום כוונה להתחתן. זה על בטוח — לא!״
טראח!
שלה היה נשוי מאיר טפר המכונה טפלה. כבר
יותר משנה שהיא נשואה לאלוף דן שימרון,
האוהב את בנה, מנישואיה לטפלה, כבנו.
בשביל מה צריך קנדי, הנקרא טפלה, בתים
בניו־יורק ובלוס־אנג׳לס? קנדי לא צריך! אז מה
אני מבלבלת? לא מבלבלת, פשוט הסיפור,
שנסעה עם קנדי לקנדה, בטעות היה יסודו, כי
טפלה הוזמו להצגת־הבכורה של סירטו של
ארנון מילצ׳ן היה היה פעם באמריקה
בקנדה. אך לפני כן החליט לבלות כאן חופשה

שרונה מארש
עד לציצים של המתחרות שלה

טפלה באידיש זה סיר קטן וחמוד, בעברית זה
שם של ג׳אבר ישראלי לשעבר, המתגורר היום
בניו־יורק ובלוס־אנג׳לס. נקודה!
מארש זה בכל מיני שפות מיצעד, כמו בשיר
מארש מארש פוטוצקי, בעברית זה הולך לא
נורמלי עם השם שרונה. המנגינה אותו הדבר:
מארש מארש שרונה, מארש מארש שחנה.
נקודה!
אידיוטית זה — בכל השפות — אחת שלא
רואה ומבינה מה הולך מתחת לאפה. ובעברית —
זה אני. נקודה!
מה לא כתבתי כבר על המארש הישראלית
הזו? נשבעת לכם שהכל מא׳ ועד צ׳ .או נגיד
מדני זיתוני ועד לציצים של המתחרות שלה
בתחרות נערת־השעשועים של פנטהאוז. רק
לפני חודש סיפרתי לכם שברחה מהארץ עם
מאהב קנדי, יום לפני שהיתה צריכה להופיע
בתצוגה חשובה של גוטקס. זוכרים?
יותר זה לא יקרה לי. אכלתי אותה בגדול, לא
קנדי, לא בטיח, לא דובים ולא יער.
הגבר שאחריו נמשכה בעבותות כסף היה אחד
משלנו(מיל .).מאיר טפר אכל ג׳ומאס מאותם
העצים כמוכם, ופיצח פיסתוקים בכל יום שישי,
על הברזלים של השכונה. בסוף עשה כאן
קאריירה כרקדן בלהקת כרמון, ואיתה אף נסע
ברחבי העולם.
בין ג׳ומאס ובין ניו־יורק ולוס־אנג׳לס
השתלבה בסיפור חייו נערה בשם דליה. אשה

דני זיתוני
סימן שאלה
קצרה. כשנופשים בארץ אי־אפשר שלא לפגוש
תופעת־טבע כמו שרונה. השניים נדלקו, והיא
נענתה להזמנתו להצטרף אליו לנסיעה. נקודה!
הצגת־הבכורה של סרט של ארנון מילצ׳ן
בקנדה לא לוקח יותר משבוע־שבועיים מקסי־

ענת זמיר
בזרועות הדייר
...וציפי לוין בחברת גליה הירש(לשעבר
מילצ׳ן) ובעלה לשעבר סמי הירש נכנסו
למכונית, כשהם עוזבים את דורן ביטי
בנשף־הסיום של הפסטיבל, שנערך במוצאי־שבת
כשהוא נראה מיוחם ונלהב...
למחרת בבוקר קמה ציפי ומיהרה לבוטיק
בכיכר־המדינה, במרתף מיספרתו של גילי
גמליאלי — אותו הבוטיק שניהלה אשתו
לשעבר( .סיפרתי על זה לפני קרוב לשנה).
עוד לא הספיקה ציפי להרביץ פיהוק הגון,
והטלפון התחיל מצלצל. ירושלים על הקו.
מדברים ממלון המלך דויד. :את ציפי לוין,
בבקשה.״ ולבקשה אי־אפשר לסרב.
וורן ביטי לא חסך בהוצאות הטלפון. ער
שעות־הצהריים כמעט שלא הניח את השפופרת.

מום. לכן המשיכו משם לדירתו המפוארת שליד
חנות הכל־בו המפוארת ביותר בניו־יורק,
בלומינגדייל.
האמריקאים מדווחים ששרונה נראתה קוטפת
כוכבים משמי מנהטן, מאושרת לאללה, מבסוטה
עד הגג.
בואו נעשה קצת חשבון. ראשית, הוא בחור
נאה מאוד. שנית, הוא סימפאטי. שלישית, יש לו
דירה משגעת בניו־יורק. רביעית, יש לו בית
משגע בלוס־אנג׳לס, שבו הכל צבוע לבן.
חמישית, יש לבחור שתי הסוכנויות הגדולות
ביותר בארצות-הברית של טד לפידוס המפורסם,
ואומרים שהחנות בלוס־אנג׳לס היא החנות
היפה ביותר באותה עיר. נקודה! ועוד אחת!
אחרי שבועיים או משהו בניו־יורק, החליטה
שרונה לחזור ארצה, לארגן את העניינים כאן,
לארוז קצת דברים, לתפוס אולי קצת בטן־גב,
כדי לחזור לניו־יורק בכוחות מחודשים, להמשכו
של הרומן הסוער, ואולי מי יודע מה.
כמה זמן היה לוקח לכם לארוז קצת דברים
ולהתארגן ולעשות קצת בטן־גב? יומיים־
שלושה, אולי שבוע, אבל לא יותר. אך לכם לא
חיכה כאן דני זיתוני! עכשיו הגידו בעצמכם, אתם
מבינים את המארש הזו? גם אתם הייתם דוחים או
מבטלים את הטיסה לניו־יורק? סימן־שאלה.

שיחה רדפה שיחה לצים(כך הוא קורא לה) .מדוע
שלא תבוא מייד לירושלים? היא עסוקה בבוטיק,
וחוץ מזה איזה תוכניות יש לו להציע?
ראשית, אמר, ילכו למוסיאון, מצפים לו שם.
שנית, אמר, ילכו למסיבת־עיתונאים, שנקבעה
מראש. שלישית, אמר, ילכו לליאה ון־ליר,
מארגנת הפסטיבל לסרטים. ורביעית, אמר, יחזרו
למוסיאון, כי שוב יצפו לו שם. וחמישית, אמר,
יחזו בסירטו אדומים. ושביעית, היא אמרה,
כשיש תוכניות כאלה היא נשארת בבית
בתל־אביב. זה נשמע ונראה מסעיר יותר.
אז הוא אמר: מדוע שלא תבואי ותשכבי איתי?
אז היא השיבה :״אמא שלך לא חינכה אותך?
איפה הנימוסין?״ והוא הצטדק.
בלילה ישנה ציפי במיטתה בתל־אביב, ואילו
הוא שכב וחלם בירושלים. אך שנתו לא ערבה לו,
געגועים עזים לצים הטרידו את מנוחתו, עוד
לפני קפה־של־בוקר ביום השני דרינגדרנג לה:
״מה יהיה?׳
עד לשעת הצהריים רצו הטלפונים רוץ ושוב.
ב־ 12 הגיע להילטון בתל־אביב, ונערת־חלו־מותיו
הצטרפה אליו.
מאותו רגע ואילך החזיקו ידיים כימעט ללא
הפסקה, וניצוצות עפו באוויר. ראשית רצה
לראות את דיזנגוף, ובלוויית זוג ידידים, יו־יו
מא, הצ׳לן המפורסם, שבא לנגן עם הפילהרמונית,
ורעייתו האמריקאית, החלו תרים
לאורכו ורוחבו של דיזנגוף. הרחוב, האנשים
המחייכים, קצב החיים התוסס ועשן האוטובוסים
הלהיבו אותו. עוברים ושבים זיהו אותו והריעו לו.
אחרים פשוט נדהמו.
אחרי דיזנגוף עשו בן־יהודה. תחילה סעדו
בדן, ארוחה יהודית כשרה למהדרין, וקינחו

71 0 7 § 189

שהוא ידחה את נסיעתו ביום אחד, ותחת לנסוע
לפריס כמתוכנן — אל אהבתו הלוהטת האחרונה
— עד שפגש, כאמור, את נערתנו. גם הצעה זו
נדחתה על ידה. מוטב שייסע מייד, ולא ימתין לה
במלון בחוסר־סבלנות, בעוד שהיא עורכת את
הכנותיה וסידוריה לקראת הנסיעה.
עוד נשיקה, והוא יצא.
זוכרים את עניין הבייבי־סיטר? רגע, שכחתי
לספר לכם שקוראים לו שוקי בן־פורת,
בעלה־לשעבר של ציפי ואבי בנה. גם עתה
הזעיקה אותו לקחת את העניינים בידיים ולטפל
בבן עד שתשוב. למחרת בבוקר, זוהרת ורעננה,
פרחה ללונדון ולבלתי־נודע.
רגע, מה אתם ממהרים? את שוקי כבר
הזכרתי? טוב, מייד נשוב אליו, אך קודם בואו
ונחזור לציפי, אחרי גירושיה משוקי.
האביר על הסוס הלבן, שבזרועותיו התנחמה
מצער הגירושין, עונה לשם רפי — כשקוראים
לו, וכל העיר רצה אחריו — רפי שאולי, גם הוא
אספן כמו וורן ביטי, אך האוסף שלו עוסק יותר
בתחום הבשר, לא הרבה בשר, הרבה עצמות וקצת
בשר, עם שערות בלונדיות למעלה ועיניים
כחולות וחייכניות, ככלל, אך יש גם יוצאות.
הסיפור עם רפי נמשך כשנה וחצי, עד
שבאופק הופיעה בלונדה משגעת שאיננה זזה
מצירו של.רפי — ירדן לוינסון. הופ! שכחתי

לספר שבעלה הראשון, שוקי בן־פורת, ומאהבה
לאחר גירושיה, היו שותפים לעסקים, כך שרומן
זה לא נחשב כרומן ממש, יותר סידור מישפחתי
חמים ונוח לכל המעוניינים.
הופ! עוד אחד, כי שכחתי גם לספר שאחרי
גירושיה נותרה ללא דירה, וכשהסתיים הרומן
בינה ובין רפי, נשארה היא כדיירת שכירה
בדירתו בתוכנית ל׳ ,ובה היא מתגוררת עד היום.
עכשיו תנו לה רגע מנוחה, להדליק סיגריה
ולשתות קפה, ובואו נחזור לשוקי. עזבנו אותו
לפני רגע, גרוש טרי, וחופשי מכל עול. דמות
חדשה מופיעה בדרמה, מלכת־היופי, ענת זמיר,
גם היא, כמו כל השמות שהזכרתי, חתיכה מארץ
החתיכות, וסוף מעשה בחופה וקידושין. אלא
שלהשכים בתל־אביב לקול מכוניות האשפה,
והמראה המלבב של דירת השכן דרו חלונות
ביתה, לא הרנין את נשמתה. איפה קריאת
התרנגול עם שחר, איפה האחו שמול הבית, היכן
שדרת הברושים והקאוזרינות? איכן, כולן במושב
עולש. לאן גררה את שוקי? לעולש! ונער־השעשועים
התל־אביבי הפך למושבניק אמיתי
לכל דבר, מלבד החקלאות, וממתי עוסקים
מושבניקים בחקלאות? מה הם, פריירים?
וכל היציאה הזאת למושב היתה מלווה בחזרה
מדי פעם לעיר, גירושין ביניהם ונשואין מחדש.
לזרוע ולקצור במושב לא הצליח, אך לדוג —

אלה עגת חבוקה בזרועותיו של ר״ר עמי
ויזנסקי.
מי הוא ר״ר עמי ויזנסקי? טמבלים, זה שעמד
לשאת לאשה את בריפטינה פאלוצי, הרוזנת
יורשת המיליונים מניו־יורק, שביקרה כאן לפני
שבועיים, כדי לחפש דגם 84׳ בין חתיכי ישראל,
אחרי שהתאוששה מניתוח מסובך להסרת גידול
ממוחה. זהו העמי שאיתו החליפה ענת את
החפיפה בחפיף.
עם ענת בחפיף עם ד׳ר ויזנסקי, מה עושה
שוקי בן־פורת? אין בעיות! הוא נשאר לטפל בבנו
ניל, כשאם בנו, ציפי לוין מיודעתנו, נוסעת
ללונדון לבקר את חברתה.
או, ופה הסיפור נעשה מעניין לא פחות, כי רפי
המושבניק, זוכרים אותו? ובכן רפי נסע בימים
אלה לחדל, וציפי קבעה לפוגשו בפאריס, אחרי
ביקור קצר בלונדון. נעזוב רגע את פאריס, בה
נמצאים כרגע, עשו חשבון )1( :וורן ביטי, אחרי
שיצא מישראל בדרכו אל ( )2חברתו, שח־קנית־הקולנוע
הידועה, שבינתיים שמעה וקראה
בראש מהדורות־הרכילות בעולם על הנערה
הישראלית שצדה את עינו של מאהבה מ )3רפי
רפאלי, מושבניק ממושב עולש.
ונעבור ללונדון, לשם הגיעה ביום ד שעבר
ציפורה לוין, המכונה ציפי, וגם ציפ, כדי לקנות
קצת שמטעם לבוטיק ולבקר אצל חברתה, חווה
סינקס, ובעלה ישראל.
עד כאן יום רביעי, ומה קרה ביום חמישי?
ובשישי? האם נטש וורן את פאריס ואהבת־חייו
הצרפתיה, וטס ללונדון ואהבת־חייו הצברית?
האם נענתה ציפי לבקשתו, והמשיכה להוליבוד
לצידו? האם תפגוש שם את רפי שאולי וירדן
לוינסון, הנוסעים ביום ראשון אף הם לעיר( .רפי
עוסק לאחרונה בהתלהבות עצומה בכתיבת
תסריטים ).האם ימכור רפי את התסריט לביטי,
והאם תתחרינה ירדן וציפי על התפקיד הראשי?

ציפי לדין וורן ביטי
מהמלון ובחזרה

בעוגות קונדיטורית לונדון. יו־יו ורעייתו נאלצו
בשלב זה לפרוש. בערב חיכתה לסולן הופעה
בהיכל התרבות. זוג־הנאהבים, שבחייהם לא
נפרדו, נפרדו. הוא למלון, לדרנגדרנג לכל
קצווי־תבל, והיא לביתה בתוכנית ל׳ ,לדאוג
לבייבי־סיטר לבנה, לשים קצת ליפסטיק, לק
ומסקארה, להחליף שימלה, והופ, חזרה למלון.
מהמלון יצאו למיסעדה סינית ברחוב הירקון,
שם סעדו בחברת רפי שאול׳ וירדן לווינסון,
ומשם לאבטיחים שבחוף תל־אביב, בלווייתקצת
גבינות מלוחות ורסיסי־טל, כשבשולחנות
הסמוכים יושבת סוכנת השחקנים לביאה הון
וחלי גולדנברג.
כשנפרדה ממנו בשעה 2אחרי־חצות והלכה
לביתה לחטוף תנומה קצרה, נכנסו הולכי־רכיל
לפעולה. כדליקה בשדה־קוצים עברה השמועה,
שרק הכפילה של ציפי נראתה מתרחקת מהמלון,
ואילו ציפי עצמה עלתה לחדרו, לראות את
אוסף־התחריטים היפה שלו, ולהקשיב לקצת
מוסיקה קלאסית על מירפסת המלון. ואולי -כך
או אחרת, בבוקר ב־ ,7כשיצא בדרכו לנמל־התעופה,
נפרדה ממנו בנשיקות וחיבוקים
ובהבטחה להתראות איתו, אם אומנם יצטרף אליה
בלונדון, לשם עמדה לצאת למחרת, אך לא לפני
שהוא הציע שתצטרף אליו מייד, או לחילופין,

עמי ויזנפקי
להתחתן עם הרוזנת

ועוד איך! בחכתו העלה חתיך משגע, בן המושב,
רפי רפאלי שמו, ואותו הכיר-לגרושתו בעבר,
ציפי. התרנגול קרא, הממטרה הישקתה והאהבה
פרחה. יש רומן!
רגע, שכחתי — היה רומן קודם, ואיזה רומן.
רומן! זה שקדם לרפאלי כמושבניק, איש להקת
סנטנה המפורסמת בעולם כולו, מיילל הנסיך.
מדוע נסיך? כי כך הוא אוהב לקרוא לעצמו.
הסיפור הזה לא נמשך שבוע־שבועיים. זה היה
רומן ארוך. השניים התגוררו באותה הדירה שבה
היא גרה עתה. מייקל דאג לצייד את הדירה בכל
הדרוש, החל בכיריים, פריז׳ידר, רהיטים מכל
העולם, ובעיקר בעצמו.
אך, כאמור, מייקל יצא, ורפי המושבניק נכנם.
אך לכי ונהלי רומן סוער, אומנם, עם חתיך
מעולש, הרי הוא צריך גם לחלוב, ולאסוף ביציע
ולהשקות את הפרדס, ובשעות כאלה של בדידות
וגעגועים, אין טוב מקצת שעשועים ובידור. את
אלה סיפק סטודנט צעיר לרפואת־שיניים, צעיר
מציפי בשנתיים־שלוש, צביקד! שמו. וכך עם
המושבניק המתרוצץ הלוך ושוב, ועם הסטודנט
בשעות־הדחק, התגלגלו העניינים חפיף־חפיף.
בואו נעזוב רגע את החפיף, ונשוב לשוקי
וענת. שם החפיפות הסתיימה, ובמקומה באה
חפיפה אחרת. העניינים עלו על שירטון, ובימים

שוקי בן־פורת וציפי
לטפל בילד
האם יתפנה עמי ויזנסקי לסתום סתימות
ולטיפולי־שורש? התסכין ענת לחיות בעיר
הצפופה? האם החל רומן בץ רפי רפאלי לבץ
הכוכבת הצרפתיה הנטושה בפרים? והאם יקבל
צביקה תשע או שבע בבחינה על הפוטוסינטזה
בירקת־שיניים אקוטית? ושוקי? מה יהיה עם
שוקי וניל?
ומה יהיה עלי, מטומטמים, כשאני עובדת
לילות כימים כדי להביא לכם סיפורים כאלה?
על כל אלה — קראו בגיליון הבא, עם לא
אתפגר מקודם. לילה טוב!

ויי 4 9