גליון 2444 מתאריך 4 ביולי 1984

חרטמ״עלית״

צו ג ת טו קדלד
מטפח תי ת

שכל הילדים יתנפלו
עליה. עוגת שוקולד משפחתית(גדולה) של
עלית. זוהי עוגת שוקולד נפלאה מ״עלית״
שעושה את השוקולד הטוב ביותר
י. אפשר לגוון את העוגה עם
קצפת, קר ם שוקולד פירות וגלידה ־
מה שתרצי. לבחירתן עוד עוגות
טעימות לא פחות: עוגת
שיש, עוגת צימוקים,
עוגה אנגלית ועוגת
לימון. כולן עלית.

וימריעקבסון טמיר

מכוזבים
איפה ארידור?

המעשה הדרמאתי שיחזיר
הליכוד לשילטון.
בליכוד מתרוצצים כולם ומחפשים אחרי
טריק של הרגע האחרון: איר להטות את לב
הבוחר, שהסקרים מוכיחים כי הוא רוצה להעניש
את הליכוד על מחדליו.
יש אומרים, שהממשלה צריכה לביים מתיחות
עם סוריה; יש אומרים, שאריק שרון צריד
להשתולל בכיכרות; יש אומרים, שצייד לשפר
את תדמיתו המחוקה של. ראש־הממשלה, יש
_ אומרים, שצייר להפציץ איזה כור גרעיני
בסביבה.
על רעיון אחד, פשוט, שנוסה בהצלחה בעבר,
הם לא חשבו: להחזיר את ארידור.
הארידור הזה שווה לליכוד עשרה מנדאטים
טובים. הוא כבר הוכיח זאת ב־ .1981 ואם הליכוד
לא ישתמש בו, ישתמש בתמונתו המערר,
בתשדירי הבחירות שלו — כביכול כדי לתקוף
את הליכוד.
הקרנת תמונתו של קוסם הטלוויזיות
והדולריזאציה תביא למעיר את השילטון
בקלי־קלות.
ד״ר תיקווה זמיר, פתח־תיקווה

מחזרים אחרי הזכרים

הרשימות שכחו את המצביעות.
המעיינת בחומר־התעמולה של המיפלגות
והרשימות השונות נתקלת בתופעה אופיינית,
החוזרת פעם אחרי פעם: אמני־התעמולה וגאוני־הפירסום
שוכחים את המצביעות!
העלונים השונים מנוסחים כולם בלשון
זכר־נוכח, כמו ״זכור״ ,כמו ״הצבע״ ,כמו ״אתה
יכול להאמין״ וכר.
האם אנחנו חיות בשוייץ? האם אין לנו זכות
בחירה? או אולי אין המיפלגות מעוניינות
בקולנו?
אני כבר גמרתי אומר בנפשי — ואני מציעה
לכל הנשים לנהוג כמוני — את קולי אתן
לרשימה הראשונה שבחומר־התעמולה שלה
תפנה גם אליי, כשווה בין שווים.
ענת סריג, ירושלים

ידיו

כתבת השער הקדמי:

ס ל אד־אקצה
להנציח המיסגדים, רגע לפני הפיצוץ
הבא.
על הבולים של דואר־ישראל מעולם לא
ראיתי תמונה או ציור המתאר את תרבות
האיסלאם. אני מציעה שהשירות הבולאי ידפיס
בול שעליו תמונת המיסגדים, מיסגדי הר־הבית
— לאות של רצון טוב וכבוד כלפי אזרחי ישראל
י המוסלמים ואחיהם בכל העולם.
גילה סטונצין, חולון

נשיא ב₪צ1

בלשי הקרב המגושמי בזזדאי לא העלו
בדעתם כי הם שמדים לגר1ם לתקרית
בעלת הד שלם .,הם נשלחו למשימה
שיגרתית -לתפוס פעילים ציוניים
שהתכנסו בלנינגרד -ועצרו

את אפרים קציר הנרגש.
הנשיא הרביעי של ישראל.

1₪ו של

77/ 707/7

במו ידיו העניק שימעון פרס את
הבכורה ליריבו הוותיק, יצחק רבין.
החלטתו לנקוט בקו תעמולה ניצי־קשוח,
ימני יותר מזה של
הליכוד, תתנקס בו בתוך
מיפלגתו אחרי הבחירות.

האם הנערה השברירית, נאווה סיאם, היא אכן
מסצחת־כסם ות קשוחה, החברה בכנופיית
עבריינים מועדים, כסי שטוענת
ן 7המישטרה, או שמא אינה אלא
קורבן של נסיבות?

סי נטרף
א ת הם 1עד1ן?
צוות מיוחד של המישטרה מנסה לגלות
מי הצית את קלאב איי. האפשרות
שההצתה נעשתה, כביכול, על רקע
ניסיון לזכות בכספי הביטוח מתבררת
כבלתי־סבירה, אחרי שבעלת המועדון
נחקרה בגלאי־שקר. נח־קרת
גם האפשרות שהיתה
זו חבלה של מתחרים.

אח או סניג? 1

האם השיחה שקיים שימעון חרמון עם אחיו
מאיר, שהוא עורן־־דיו במיקצועו, ושצולמה
בחשאי על-ידי המישטרה נחשבת שידזה בין
עורר־דין ולקודד? התשובה לשאלה זז

רב־זיוף

אבו
בלי אגרוף

חסידי הרבי מסאטמר לא יבלו להבליג. מישהו
כירסם כי אירגונם, רב טוב, מציע עזרה
לגוש־אמונים.. .זהו זיוף של הסוכנות
היהודית!״ מכריז מזועזע
מקור בכיר ביותר בחצרו של

הרבי הניו־יורקי.

פרשת

אחרי שנגזלה ממנו המועמדות
המובטחת לתפקיד שר־החוץ, אחרי
שנושל מכוחו והשפעתו, אוזר אבא
אבן אומץ ומאיים, בראיון ל״העולם
הזה״ :״אני ואהרון הראל
נתנגד לממשלת מערד־ליכוד
-עד לפילוג!״

״אני !1x1
קאסטות! ״

מה הקשר בין הציתות לשיחות*
הטלפון של העיתונאי החיפאי דני
שדה ובין חקירת המישטרה בענייני
חברת הבניה של זכריה
דרוקר? מדוע מודאג
ראש עיריית חיפה?

הצח

לחיות

מיכתנו של הקורא (העולם הזה
)13.6.84״לא הובן נכון״.
בניגוד למה שמשתמע ממיכתבי הקודם, אינני
תומר ברשימה המתקדמת לשלום, מכמה סיבות:
כי אש״ף הוא דיקטטורה צבאית בדרר;
כי ערכו של חוזה־שלום(כמו שזה שהיה קיים
בין עיראק ואיראן) הוא אפס, כפי שמוכח עכשיו
במיפרץ־הנפט;

כי חשבתי על הפלסטינים גם דברים טובים,
עד שקראתי את דיברי הגזען אורי אבנרי על

הלבנונים — והתבלבלתי. במה הפלסטינים
טובים מהלבנונים?
כי מבחינה מוסרית סוריה מדורגת מתחת
לדרום־אפריקה;
כי היטלר אמר פעם :״תותחים לפני חמאה.״
אבל הוא לא היה מעז לקנות טנקים ומטוסים
ד־ בזמן שעמו חסר־הנעליים נמק בבילהרציה.
מנהיגי מצריים מטורפים יותר מהיטלר.
כי סכנת המילחמה היא פונקציה ישירה של
ההיחלשות של ישראל, לכן ויתורים יקרבו את
פנחס כהן, בנימינה
המילחמה.

יו״ר הנהלת מוסיאון הארץ מגיב
על הכתבה בעניין אוסף אפרים
ארדה (העולם הזה .)3.6.84
הכתבה איך תל־אביב קוברת את
אוצרותיה מבוססת כולה על עובדות לא נכונות,
ומכאן שהיא כולה בטעות ומטעה את הקוראים.
(המשך בעמוד )4

המנצח: ובין

כתבת השער האחורי:

התבלבלתי

טעם המוסיאון

רוב ימי חייו ניבאו לו גדולות ונצורות.
אך בשייגאל ידין, האריסטוקרט
מרחביה, התפתה לבסון? להיכנס
לפוליטיקה, הוא הפך

לאחראי לכישלון האומלל
ביותר בתולדות ישראל.

״זמר קאסטות זה אחד
שאין לו כסף, ואין מי
שיפיק בשבילו תקליט,״
מסביר הזמר ג׳קי
מקייטן בראיון גלוי לב
לשרית ישי. עוד הוא
מספר על מילחמתו
בשיתוק הילדים, על מפיקי הקאסטות. על
התיק־במימסד מאבקו שורתי
ומכריז :״אני אוהב
ערבים. הם מעריצים שלי!״

דמישנט הבוחר

הכימאי דני ליטאי לקה בהתקף־לב
חמור, התאושש וחזר לפעילות, וכעבור
שלוש שנים לקה בשטף־דם
במוח. עכשיו הוא לומד
לדבר, לאכול וללכת -
ורוצה להחליף מיקצוע.

סית־המישסט העליון היה עסוק
השבוע בענייני בחירות: בעירעורן
של כך והרשימה המתקדמת הוא
החליט כי על הבוחר לקבוע את מקומן
בכנסת, בעירעורו של
שמואל פלאטו־שרון הוא
החליט שמקומו בכלא.

הסדורים הקבועים:

המיובאות

הן אוהבות את השמש הישראלית ואת
הגברים הישראלים, ומעצבי וצלמי האופנה
אוהבים אותן. כך הופכות היפהפיות
הרוואגן
כז׳אנט
מחרל,
(בתמונה) ,וכלתו של הסופר
הרמן ווק, לדוגמניות.
מיבתבים קורא יקר
תשקין? במדינה הנדון -בני אור ובני חושך
עלי דפנה אנשים בלונים
יומן אישי
מה הם אומרים -מני פאר.
מיריי כהן. דב יודקובסקי,
בני גאון, זכריה לירז, דובי זלצר

שידור

מדריך שידורים -בישראל ובירדן

חלון ראווה

עולם קטן -בריטניה,
דרום־אפריקה, קוסטה־ריקה

תשכין קולנוע -מותו של ג־וזף לוסי
אנשים בעולם -זולה באד,

פאקו אוזידה, פול בלמונדו
נמר של נייר -חנוך ברטוב,
יורם קניוק. הנרי מילר

חוק בצד

לילות ישראל -לנשים בלבד

זה וגב זה מוסיקה רחל מרחלת על כל העולם הווי תמרורים
הורוסקופ -מזל סרטן
מיכתבים ל מ תי
אתה והשקל
זה היה העולם הזה שהיה

מכחבים
(המשך מעמוד ל)
אוסף ארדה נרכש בשקלים בסכום השווה ל
27,000 דולר. לקליטתו של האוסף במוסיאון אנו
זקוקים לסכום כסף גדול
מזה עבור מיבנה, מיזוג
אוויר, ריהוט, כרטוס,
מיון וכר.
השימוש י על־ידי הציבור
באוסף, כמו באוספים
אחרים שברשותנו
(אוסף אברהם סוסקין,
שימעון קורבמן ואחרים)
,הוא על־פי נוחלים
שהעתקנו ממוסדות־תרבות
אחרים בישראל
(מוסיאונים וסיפריות), זאבי והתעריפים הנדרשים
עבור התמונות הם העלות הריאלית ואף פחות
ממנה.
מכאן, שההגדרות על ״תגמולים שמנים
שהתצלומים יכניסו״ או ״תשלום כספי מפולפל״
הן לא במקומן. גם ההערה על ״מה טעם במוסיאון
שאוצרותיו נאגרים במרתפיו, קבורים בתיקים
ואיש אינו רואה אותם״ היא ההיפר מהאמת.
רחבעם זאבי, תל-אביב

רציחות בסיגנח סובייטי
71 השאלות של העולם הזה (,)5.6.84
בקשר לרצח שני חוטפי האוטובוס
מתל־אביב לאשדוד, הזכירו לקורא
את ימיו בצבא האדום.
יותר משש שנים הייתי בצבא האדום,
והשתחררתי רק שנתיים אחרי שנסתיימו קרבות
מילחמת העולם השניה. מתוך זה השתתפתי
במשך שנתיים בקרבות נגד הגרמנים, בקו האש
הראשון.
קיבלנו אז פקודה שלא לקחת בשבי אזרחים
סובייטיים — כמו אוקראינים, קירגיזים, טטרים
ואפילו רוסים — שלחמו נגד הצבא האדום, אלא
לחסל אותם במקום.
בסוף 1946 השתתפתי בקרבות נגד
״הפרטיזנים״ (כפי שהם כינו את עצמם)
הליטאיים — קרבות שנערכו על אדמתם.
למעשה, הם לא היו לוחמי־חופש אלא רוצחים,
ששחטו מישפחות ליטאיות שלמות, אשר שיתפו
פעולה עם השילטונות.
את מה שראיתי אז לא אשכח לעולם. שוב
קיבלנו פקודה לא לקחת שבויים .״לחסל!״ היתה
הפקודה.
לצערנו הרב, העבודה הזו נמשכת עד היום
באפגאניסתאן, על־ידי אותו צבא אדום.
פסח לאור, קריית־ביאליק
עניין רצח ארלוזורוב, שאירע לפני יותר מ־50
שנה, נראה לממשלה יותר חשוב מרצח השבויים
שחטפו את האוטובוס. הרצח הראשון הצדיק
הקמת ועדת־חקירה ממלכתית, בעוד שבחקירת
הרצח השני, הטרי, כשניתן לברר פרטים אצל
עדים אובייקטיביים שהיו במקום, כשידוע למי
שצריך לדעת מי הם האנשים שלכדו את
השבויים — הוחלט להסתפק בחקירה פנימית
של מערכת הביטחון, כשהממונה עליה הוא קצין
שצמח מתוך המערכת.
לאור המיקרה הזה, תמהני אם לאמירה
״העולם כולו נגדנו״ יש על מה להסתמך. אולי
כדאי לבדוק היטב אם בעניין זה לא הופרו כמה
מיד לוי, לימה, פרו
לאווים•

בול וינגייט
השבוע יוצא בול לזיכרו של מיוד-
גנרל אורד וינגייט ,״הידיד 1903
.)1944
לווינגייט היו שני שמות פרטיים, ולצערי
הודפסו על הבול בסדר הפוך. אין זו אשמתו של
השירות הבולאי: הטעות בופיעה לראשונה בספר
שפורסם לפני עשרים שנה, ומאז הועתקה פעמים
רבות.
הגיעו הדברים לידי כך, שמתרגם סיפרו
החשוב של כריסטופר סייקס אורד וינגייט(או
העורך של התרגום) ״תיקן״ את שמו של וינגייט,

בישראל״) .מילחמות אינן פועל יוצא של
הרפתקנות ונכונות לסיכון, לשמו, אלא של
תחושת איום.
השאלה כמובן, האם האינסטינקטים הנשיים
הנוטים להעלות את סף־ הרגישות לאיום פועלים
בדרך־כלל לטובת פוליטיקה שקולה. אינני
יכולה לקבוע כאן דיעה פסקנית, אך יש לזכור, כי
אנו חיים בעולם מסוכן שבו, לעיתים,
האינטואיציה הנשית עדיפה על ההגיון הגברי
עדנה שטדלר, רעננה
הקי•

פסולת בחירות
טיסמות העבר בראי ההווה.
כרעיונאי במישרד־פירסום גדול בתל־ אביב
אני שולח לכם ״פסולת״ בחירות, המבוססת על

חתימת ידו של וינגייט
בהוצאה העברית. זה מזכיר את הסיפור על תרגום
המלך ליר ליידיש לפני שנים רבות, שעליו כתב
המתרגם :״שייקספיר — מתורגם ומשופר״.
אני מציע כי אם יש לכם הזדמנות להזכיר שמו
של וינגייט, תכתבו פשוט: אורד וינגייט.
אברהם עקביה, חיפה
0הקו ר א עקביה הוא מחבר הספר עס
ותגייס בחבש, שהתפרסם בעברית בשנות
הארבעים. הו א צירף למיבתבו פקסימיליה
של ח תי מ ת אורד צירלס וינגייס מ~.1943

סף האיום של ה1קבה
בקטע נשים לא עלינו טען אורי
אבגרי(העולם הזה )10.6.84 כי שלוש
הנשים הבולטות בפוליטיקה של
תקופתנו -גולדה מאיר, אינדירה
גאנדי ומארגרט תאצ׳ר -עלו
לגדולה בגלל לאומנות קיצונית.
העורר מציין עובדה זו דווקא על רקע האיחור
בקליטתה הפוליטית של האשה בתפקידי
מנהיגות. במהותן, כך ניתן להניח, נשים כאמהות
לילדים היו חייבות להיות דווקא שוחרות שלום.
לדעתי, ההסבר לעמדתן
הפוליטית של שלוש
הגברות הנ״ל ושל נשים
בכלל שונה מההסבר
המוצע על־ ידי אורי
אבנרי. כל המכיר את
התנהגותה של חתולה המיניקה
את גוריה, או
לביאה השומרת על
צאצאיה יווכח, שסף-
האיום בהתנהגותה של
הנקבה רגיש יותר מזה
של הזכר, כלומר — מאיר הנקבה, דווקא מהיותה
אם לצאצאים, פיתחה רגישות לאיום חיצוני מעל
ומעבר למקובל בין זכרים.
קרוב לוודאי שגם אשה בפוליטיקה ממשיכה
את תפקיד האם(על דבורה הנביאה נאמר :״אם

האם יכבדזהז באזיקים?
מה יקרה לקורא אם ינטה
לפגוע ברב לוינגרז
רוב המתנחלים המשתייכים לגוש־אמונים
מסכימים, שהנסיון לרצוח את ראשי־העיריות
בגדה המערבית היה חיובי וחיוני, כי חברי הוועדה
להכוונה לאומי שואפים להקים מדינה פלסטינית,
ולכן הם מסוכנים למעשה ההתנחלות.
האם מותר לי להתארגן
כדי לנסות לפגוע ברב
משה לוינגר, באליקים
העצני, ברבנים אליעזר
ולדמן, אריאל ודומיהם,
אם מוסכם על רבים
כמוני שהם עויינים את
המעשה הציוני ומסכנים
את עצם קיומה של
מדינת ישראל, אינם מקבלים
את חוקי הכנסת,
מזלזלים בסמכות הממשלה
ועלולים להמיט לוינגר שואה על ילדינו?
מה יהיה עונשי, אם אתחיל לגנוב ממחנות
צה״ל נשק וחומרי־חבלה? מה יהיה דיני אם אנסה
לפוצץ בתי־כנסת בהתנחלויות?
האם הציבור החילוני, שוחר מדינת ישראל
נוגבולותיה המדיניים, יעלה לרגל לבית־כלאי?
האם גם אז לא יכבלוני באזיקים?
דן יהב, תל-אביב

הסיסמה הקודמת של הליכוד :״הפעם אתה חיי}
נמרוד ב1רוש, תל־אביב
לבחור״.

לשתק הכל
בהמשך למיכתבו ״למוות אין שידה״,
(העולם הזה )16.5.84 מציע הקורא
מתכונת אחרת ליום הזיכרון לחללי
צה״ל.
בין השעות ,13.00— 11.00 שבהן נערכות
האזכרות הממלכתיות, יש לשתק את כל
הפעילות במדינה — עבודה, תחבורה, כלי־תיקשורת
וכדומה. צפירה בת שלוש דקות תפתח
ותסגור את זמן האבל הלאומי.
זיכרם של חללי צה״ל יקר לנו מכדי שנדבר
בו מילים גבוהות ונזמר בו מנגינות.
דן וייס, חיפה

אוטובוסים לקלפי
נהגי התחבורה הציבורית מנצלים
את מקום עבודתם לתעמולת
בחירות של הליכוד.
לאחרונה נתקלתי בתופעה המקוממת, שנהגי
דן מדביקים באופן פרטי מדבקות תעמולה של
הליכוד בתוך האוטובוסים.
זכותי, כמשתמשת בתחבורה הציבורית,
לנסוע באוטובוס חופשי מתעמולת הליכוד או כל
מיפלגה אחרת.
אני קוראת לציבור הנוסעים למחות ולפעול
נגד תעמולה בתחבורה ציבורית. אני קוראת גם
להנהלות הקואופרטיבים דן ואגד, להורות
לנהגים להסיר לאלתר את תעמולת״הבחירות
באוטובוסים.
אני פונה בזה בבקשה גם ליועץ המישפטי של
ועדת הבחירות לכנסת, לפעול כנגד פעולה
בלתי־לגיטימית זו.
סילביה אשרוב, תל־אביב

כיסאות

איבצן

מפכי׳ל המישטרה החליף את
$8ק ד מחוז תל״אביב, האם הוא
דואג לכיסאו שלו או לטובת
המישטרה?
אריה איבצן, מפכ״ל המישטרה, העביר את
ניצב אברהם תורגמן מתפקידו כמפקד
מחוז תל־אביב, ומינה במקומו את ניצב דויד
קראום. חילופי התפקידים נעשו בסמוך
מאוד לפרשת אסף חפץ המפורסמת, דבר
היכול לרמז כי איבצן דואג לכיסאו יותר
מאשר לסדר במישטרה.

משד, אד,דדן, רמת־נן

נזישרד בלי רא ש
הבילבול-מוח של מישרד־הבריאות
יכול לגרום מיגרנה.
לפני שלושה חודשים הוציא משרד־הבריאות
חוזר לכל בתי־המירקחת, שבו אסר עליהם למכור
תרופות מסוג אופטלגין וטמיגרן ללא מירשם
רופא.
אחר כך הופץ חוזר אחר, בו לא נאסרו תרופות
אלה.
לפני חודש שוב הן נאסרו, ויומיים אחר־כך
התבקשו בתי־המירקחת ״להקפיא״ את החוזר
האחרון.
כבוד שר־הבריאות, אני צרכן מושבע של
כדורים נגד כאב־ראש, והחוזרים שלך מעצבנים
אותי. לא, אל תבין אותי לא נכון. אני לא מתמכר
לכמוסות. אני זקוק להן רק בימי חמסין. אבל אם
תמשיך לבלבל את המוח לרוקחים ולמשתמשים,
יש סכנה שאפתח מיגרנה כרונית.
״גלעד נוימן, תל־אביב

פרצופים ש ר ערב בחירות
הזהירות -חובה
עיריית רחובות עשתה זאת. מדוע
לא ילכו בעיקבותיה עיריות אחדותן
דבריו של נהג מנוסה עוררו בי הרגשה דחופה
לבוא בטענות על הנעשה בתחום התאונות,
הרבות מדי.
לפי דעתי, חייבים לשים לאורך כל הרחוב
שלטים שיקראו למניעת תאונות.
הכתובות במבואות העיר רחובות חקוקות
עדיין בליבי :״חיים ברגע או רגע בחיים׳.
הזהירות חובה.
דויד קוברינסקי, תל־אביב

פניו המעוותות של ״המחנה הלאומי״
מעוותות את חינוך הפעוטות והשלי-
שיה המצחיקה אינה מובילה.
בכל פעם שאני רואה את פניו של ספי ריבלין
על המירקע, אני חשה חלחלה. לא רק בגלל
הצורה הוולגארית והאגרסיבית שבה הוא מנסה
להעביר את מסריו השרופים של הליכוד, אלא
בגלל הידיעה שהאיש הזה, שאינו יודע אלא
לעוות את פרצופו בצורה פרמיטיווית ביותר, הוא
כוכב קבוע בתוכניות־הילדים, ושפניו המעוותות
הופכות חלק מהמיטען ה״תרבותי״ שרוכשים
ילדינו באמצעות הטלוויזיה.
דליה סרימן, חיפה

כעבור שבוע הופיע בעיתון המטכ״ל, במחנה, כתבת
גדולה על ביתן .19 היא שיבחה וקילסה את הרמטכ״ל,
ייגאל ידין, העושה ימים ולילות למען הנכים. רק למחרת
היום הותר לנו לפרסם את הכתבה שלנו, כך שהופיעה
אחרי כתבת במחנה.
למדנו באותן פרשות משהו על אופיו המורכב של ידין
(ראה עמודים .)9-8הוא היה — לצד מעלותיו — אדם
יהיר, רגיש מעין כמוהו לתדמיתו, ולא כל־כן־ חכם.
ס בי ם ״

סיי

הגברת מאחרי ההנפקה של גינדי

;/אלוהים
לשילטון בחרתנו״

אחרי התפטרותו מתפקיד הרמטכ״ל, בעיקבות

סיכסוך עם שר״הביטחון דויד בן־גוריון, מיעטנו להקדיש
לו תשומת־לב.
יחסינו עם ייגאל ידין עברו במשך השנים תהפוכות
שמו הוזכר בכתבה של העולם הזה)28.6.56( ,
רבות.
שחשפה לראשונה את קיומה של קבוצת־צעירים
כחייל במילחמת־העצמאות, הערצתי את ידין. הוא
שהתארגנה מאחורי גבו הרחב של בן־גוריון, ושזממה
נחשב בעינינו כקצין־מיבצעים מצטיין. בוויכוח ההיסלהפעיל
בארץ מישטר מסוג חדש. עם קבוצה זו נמנו, כפי
טורי בין אסכולת־הפלמ״ח ואסכולת הצבא הבריטי,
שכתבנו אז, שימעון פרס, שהיה מנכ״ל מישרד־הביטחון;
שהסעיר אותנו בימי המילחמה, הוא צידד — כמו כמעט
אהוד אבריאל, שפעל במיסגרת מישרד־החוץ: ייגאל ידין,
כל החיילים הקרביים — באסכולת־הפלמ״ח. כמי שלחם
שעסק במרע; ועוד. לא הזכרנו את דמות־המפתח:
בלטרון, הערכתי אותו גם על שום התנגדותו להתקפה על
הרמטכ״ל דאז, משה דיין. הצנזורה פסלה את שמו.
אתר זה.
כתבה זו חזתה מראש את המאורעות שהסעירו את
ההתנגשות בינינו החלה מייד אחרי שקיבלתי לידי את
הארץ בעשר השנים שלאחר מכן: מיבצע־סיני,
עריכת העולם הזה, באפריל . 1950
פרשת־לבון, ההתנגשות בין מפא״י ובן־גוריון, הקמת
היינו אז במערכת קבוצה של חיילים קרביים
רפ״י.
ששוחררו לא־מכבר מצה״ל. צה״ל היה יקר לנו, אך הוא
עצם חשיפתה מעל עמודי העולם הזה, בטרם עת,
לא היה בעינינו פרה קדושה, כפי שהיה אז בעיני כל
קיצצה את כנפיה של החבורה. לא לשווא הגדיר אחר
העיתונים האחרים, שעורכיהם היו קשישים מאירופה. היו
מחבריה החשובים ביותר, הממונה על שרותי־הביטחון,
לנו זיכרונות טריים, וסברנו כי אין זו רק זכותנו, אלא גם
איסר הראל, את העולם הזה בסיפרו כ״אוייב מס׳ 1של
חובתנו, למתוח ביקורת על צה״ל.
החלטנו להעמיד בספק את שרות־החובה של הבנות המישטר״.
ידין לא הצטרף בסופו של רבר לרפ״י, ונשאר בצד.
בצה״ל. כתבנו על כך כתבה וצילמנו תצלומים, שהראו
מדי פעם הזכירו את שמו כמועמד לתפקידים רמים. כך י
את ביזבוז זמנן של הבנות, המשמשות כקישוט במישרדי
למשל, בימי־החרדה ערב מילחמת ששת־הימים, הוזכר
צה״ל והמנוצלות לעבודות־עזר בלתי־נחוצות.
שמו כמועמד לתפקיד ראש־הממשלה ו/או שר־הביטחון,
הגשנו את הכתבה לצנזורה, וזו העבירה אותה
שיושיע את המדינה.
לרמטכ״ל, ייגאל ידין. זאת היתה שערוריה כשלעצמה.
חייכנו תמיד למישמע רעיונות כאלה, כי היתה לנו
הערכה מפוכחת יותר לגבי האיש. לכן, כאשר קם ידין
והקים את ד״ש, היה העולם הזה העיתון היחידי במדינה
שחזה מראש את התוצאות. מי שיעלעל כיום בגליונות
העולם הזה מאותה התקופה, עשוי להתרשם שכתבו
אותם נביאים.
הנה, למשל, הכתבה הראשונה בסידרה על ד״ש
(״אלוהים לשילטון בחרתנו״) שהופיעה בהעולם הזה
2.3.77 חודשיים וחצי לפני בחירות ״המהפד״.

עם יציאתה של חברת אברהם גינדי לבורסה,
מינתה הנהלת החברה את הגב׳ יהודית להב
לתפקיד מזכיר החברה.
יהודית להב מילאה בחברה תפקידים
ניהוליים ובשנה האחרונה שימשה כעוזר
למנכ״ל החברה.

כתם אז ״העולם הזה״:

רב־אלוף ידין
.לכן המשכיל בעת ההיא יידום!׳
ידיו שלח אליי את דובר צה״ל, משה(״מויש״) פרלמן, וזה
הודיע לי חד וחלק: אם נפרסם את הכתבה, יכריז צה״ל
מילחמה עלינו.
מובן שלא נכנענו, והכתבה פורסמה (העולם הזה
.129,6.50 עוד באותו יום ביטל צה״ל את ההזמנה
השבועית לעותקי העולם הזה, שהיו מחולקים עד אז
לחיילי צה״ל מרי שבוע. ידין, כמו הגנרל הבריטי סר
אוולין בארקר, החליט ש״יש לפגוע ביהודים במקום
הכואב להם, בכיסם ״.ואכן, הדבר גרם לנו לנזק כספי כבד.
אגב, החרם הזה על העולם הזה לא התבטל עם
התפטרותו של ידין. הוא נמשך עד עצם היום הזה — דבר
המלמד הרבה על אופיה של הדמוקרטיה הישראלית.
ההתנגשות השניה שלנו עם ידין באה זמן קצר לאחר
מכן. בתל־השומר (אז תל־ליטווינסקי) היתה מחלקה
לנכי־צה״ל משותקי־אברים — ״ביתן 19״ הנודע. באחד
הימים הזמינו אותנו הנכים באופן בהול. הם שטחו לפנינו
סיפור מזעזע על הזנחתם בידי שילטונות צה״ל. בכתבה
הוזכר גם שמו של ידין.
כחיילים קרביים אך אתמול, ראינו חובה לעצמנו
לשמש פה לחברינו האומללים. כתבנו כתבה גדולה על
ביתן ,19 ושלחנו אותה לצנזורה. ושוב חזרה השערוריה.
הצנזורה ״עיכבה״ את פירסום הכתבה. מכיוון שהיה
מאוחר מדי להחליפה בכתבה אחרת, הופיע באותו שבוע
גליון העולם הזה ( )11.1.51 כשאחד מעמודיו ריק,
מלבד הסיסמה התנ״כית מספר עמוס :״לכן המשכיל בעת
ההיא יידום!״

הדבר חייב להיאמר בבירור, בצורה חדה ונוקבת, כי
הוא בנפש המדינה: אין שום דבר ב״מצעה״ של ד״ש,
בסיגנונה, בהרכבה ובזהות מנהיגיה, המונע ממנה
להצטרף מחר לקואליציה עם הליכוד והמיפלגות
הדתיות.
הדבר סביר לא פחות מאשר האפשרות של הצטרפות
לקואליציה עם המערך. כפי שיסתבר בהמשך סידרה זו,
הוא סביר עוד יותר.
״זרו״ זורע, הפטרון של גוש־אמונים, חסיד ארץ־
ישראל השלמה והגורם ל״יום האדמה״ העקוב־מדם, אמר
זאת השבוע בפה־מלא. הוא פסל לחלוטין את הרעיון של
הליכה עם המערך.
אמנון רובינשטיין, איש הימין בכל רמ״ח אבריו,
שהקים בשעתו את תנועת־שיגוי במגמה מוצהרת להקים
אלטרנטיבה ימנית, אומנם אמר השבוע שהוא רוצה
להרכיב את הממשלה בעצמו. אבל הוא הוסיף ואמר
באותה נשימה עצמה כי המטרה העיקרית של ר״ש היא
להוריד את המערך מן השילטון. נובע מכך כי בין שתי
האלטרנטיבות המעשיות, הוא יבחר באלטרנטיבה של
קואליציה עם הימין.
וזוהי הסכנה האמיתית, הנובעת מתנועת ד״ש: שהיא
תקח בטענות־שווא קולות מן המערך ומן המרכז ותיצור
בפעם הראשונה בתולדות חמדינה אפשרות ריאלית של
שילטון ימני.
אפילו תשיג ד״ש רק עשרה מנדאטים, יכול להיות
בכך די כדי ליצור רוב יציב לקואליציה שתכלול את
הליכוד ואת כל המיפלגות הדתיות. מיפלגות אלה זכו,
בבחירות האחרונות, ב־ 54 מנדאטים. אם תקח ד״ש לפחות
שיבעה מנדאטים מהמערך, ל״ע ור״צ — ייווצר רוב
לקואליציה כזאת.
מה תהיה דמותה?
לכל אדם שוחר־שלום, בעל גישה הומאנית וליברלית,
יהיה זה מישטר של סיוט. ענייני החוץ, השלום והמילחמה
יהיו מסורים בו בידי מנחם בגין. ענייני״הפנים יהיו
מסורים בידי המיפלגות הדתיות. ענייני הכלכלה יהיו
מסורים בידי האנשים העומדים מאחרי ד״ש — ועל כך
עוד ידובר בהמשך הדברים.
אין שמץ של ספק שקואליציה כזאת תוכל לקום, אם
חלוקת המנדאטים בכנסת התשיעית תאפשר זאת.
כלומר: אם לא יהיה בידי סיעות־השלום הכוח למנוע זאת.

שולה

ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
וכן השתלת ריסים

י״,׳ד׳מי 7ג׳יג 89
/טיעודס:
284919
^ 295318

הוו1תלח1.1ו*1*^11 וי<

היפ 1זזה
דרך טבעית
להשתחרר מבעיות
הרזיה בטחון עצמי
שינוי התדמית העצמית מין
ריכוז וזיכרון

737634־03

בית־טפר ״אורלי״

לספרות גברים ונשים
ת״א, רחוב המלך ג׳ורג׳ 89
טל׳ )03( 284919 ,295318
מודיע נפתחים קורסים
לספרות וקוסמטיקה
גברים ונשים לחודש ימים

מחירי הזדמנות ללקוחות:
* תסרוקת
700ש׳
* צבע סלסול 250ש׳
* תספורת
* פסים
2000ש׳
* החלקה

250ש׳
2000ש׳
2000ש׳

-המחירים לפי אורך השיער -

וטירה, זכתה רק״ח ב״ ,30.6?!,ואילו הרשימה המתקדמת
ב־* 37.2מקולות הבוחרים.

תנג 14ץיך
דיכ 1ד ;32 -
מערך 52 -
רוב הסקרים, הנערכים עתה על־ידי הרשימות
הקטנות המתמודדות לכנסת, מצביע על פער
גדול ביותר בין הליכוד והמערך.
המערך זוכה בערך ב־ 52 מנדטים, ואילו הליכוד
זוכה בץ 32ל־ 35 מנדאטים בלבד.
גם הסקרים הנערכים על־ידי שתי הרשימות
הגדולות מצביעים על תוצאות דומות.
סגן ראש־הממשלה, דדד לד, התבטא
במטה־הבחירות, שאם הליכוד ישיג יותר מ*35
מנדטים זה יהיה ניצחון בלתי־צפוי.

רבין הבטיח לאראל

חוקרים שונים חושדים, שפירסום המיבצעים היה מצביע
על כיוון פוליטי ברור מאוד של פגיעה באופוזיציה.

האלוף(מיל׳) שלמה אראל, המבקר החדש של
מערכת־הביטחון, שהוא איש חרות ותיק, אינו
בטוח שהליכוד ישאר בשילטון אחרי הבחירות.
לפני מינויו הוא פנה ליצחק רבין, המיועד
לתפקיד שר־הביטחון מטעם המערך, אשר
הבטיח לו בי המבקר לא יוחלף במיקרה חילופי
שילטון.

אבטחה פרטית
במועדונים

בעיקבות מינויו של אראל מתפנית מישרת יושב־ראש
מועצת־המנהלים של מיספנות־ישראל. נעשים ניסיונות
לשדל את אברהם בלס, מנכ״ל המיספנות, לחזור בו
מהתפטרותו. בלס, אף הוא איש חרות, התפטר בגלל יחם
מתנכר מצד הממשלה.

זיגל חוקר בהסתדרות
אנשיו של תת־ניצב בנימץ זיגל ממשיכים
בחקירת תיק יעקב לוינסון. באחרונה הם ביקוד
באחד הקונצרנים ההסתדרותיים.

רעיונאי סגיריורק ללר
העיתונאי לשעבר אורי אורן, העובד במישלחת
הכלכלית בניו־יורק, הובהל ארצה כדי לשמש
רעיונאי לציוד של דויד לוי במטדדהבחירות של
הליכוד.

מה הציע בן־ארישר?
ד 1לר בחירזת =
450 שקר
הדולר הנסחר בשוק־השחור יגיע ביום
הבחירות ל־ 450 שקל לכל הפחות, כך
סבורים בנקאים, המביעים חשש שהפער
בין השער הרישמי והלא־רישמי יהיה
בתוך כמה ימים 50 אחוז.
בשוק לילינבלום גובר בימים האחרונים
הביקוש ללירות סטרלינג.

פעילים נוטשים
את הליכוד
עשרות פעילים בשכר, העובדים
במטזדהבחירות של הליכוד, נטשו את עבודתם
בשבוע האחרון, מכיוון שעד עתה טרם סוכם
עימם מה יהיה שברם, ועדיין לא שולמה להם
משכורת עבור יותר מחודש עבודה.
המשבר הכספי החמור במטדדהליכוד נותן את
אותותיו בתחומים נוספים.
כעוס היערכות גדול, שהיה אמור להיערד בצהרי
יונדהשישי הקרוב נוזיכל־התרבות, נוטל מחוסר תקציב.
כאשר ביקר יצחק שמיר בשכונת־התיקווה בתל־אביב
בשבוע שעבר, הצליחו הפעילים לגייס רק 25 חולצות
טריקו של הליכוד, ונתנו אותן רק למי שחתמו כי ילבשו
אותן בזמן ביקור שמיר בשוק.
המשכר הכספי הביא להפחתה עד 70 אחוז בכמות החומר
המודפס שמפיק המטה.

הבהלה ברק״ח
בגלל ערפאת
רק״ח שלחה שליחים דחופים לחדל, בדי לשכנע
את יאמר ערפאת, במישרין או בעקיפין, לחזור
בו מהצהרה שמסר השבוע בעיתון הניו־יורקי
החשוב ״וילאג׳ ווים״.
בתשובה לשאלה אם הוא רואה שינויים חיוביים בישראל,
שיאפשרו כינון שלום, השיב ערפאת :״כן. חשוב מאוד
שבפעם הראשונה משתתפת בבחירות לכנסת רשימה
ערבית־יהודית, הדוגלת בהקמת מדינה פלסטינית
עצמאית.״ כדי למנוע כל טעות, הוסיף העיתון הערה
שהכוונה היא לרשימה המתקדמת לשלום.

שעות נוספות ויוצאים למיבצעים רבים. אך

שלא כפי שהיה מקובל בעבר, נמנעים
שילטונות־המס מלדווח לעיתונות על פעולות
אגף־החקירות.

עכשיו מתבררים פרטים נוספים על נסיעתו של
אליהו בן־אלישר לקאהיר.
אנשי מישרד־החוץ טוענים, כי בשיחותיו שם הציע
בן־אלישר שהשיחות על האוטונומיה יתנהלו בקאהיר
בלבד, כדי לזכות לפני הבחירות באיזושהי מחווה מצד
המצרים.
התגובה המצרית לפיתיון זה, לפי שעה: המתנה.

בעלי מועדונים, פאבים ומיסעדות בצפון
תל־אביב מתארגנים כדי לשבור שירותים של ~ -
חברת אבטחה, אשר תשמור על עיסקיהם
בשעות הלילה, בעיקבות שריפת מועדון
היוקרה ״קלאב ,4׳׳.

איסור עישון בישיבות רבנים בירושלים ובבני־ברק יוזמים
איסור עישון בישיבות ובבתי־מידרש
בימיה־זול, בטענה שהעישון מפריע ללי*
מוד־תורה.

שביתה בכלא
חברון הסתיימה
השבוע הסתיימה שביתת אסירים ביטחוניים
ופליליים בכלא בבניין המימשל הצבאי בחברון.
השביתה נמשכה שנה שלמה, מכיוון שהאסירים לא קיבלו,
לטענתם, את התנאים המינימליים המגיעים להם. במיסגרת
השביתה היתה שביתת־רעב חלקית ושביתת
ביקורי־מישפחות. השבוע נכנעו שילטונות הכלא לחלק
מדרישות האסירים.

מיהו האדם השלישי?

רעידת אדמה ב,,כלל״

האדם השלישי המבוקש בקשר לאחד הפיגועים של אירגון
הטירור היהודי הוא דמות ידועה לא פחות מהעצורים
האחרים. נראה, שלא במיקרה, הוא לא נחקר עד היום.

באי־בניין ״כלל״ ברחוב דרויאנוב בתל־אביב
מעידים, שהכל שם ממתינים לרעידת אדמה
פרסונאלית, תוך שינויים במיבנה הקונצרן.

התחיה בשידורי לבנ1ן
פעילי צומת בגליל ניהלו משא־ומתן עם תחנת
הטלוויזיה הנוצרית בדרום־לבנון, כדי לשדר
באמצעותה לתושבי הגליל תעמולת בחירות
של התחידדצומת.
ההודעה, הן של ועדת־הבחירות המרכזית והן של היועץ
המישפטי לממשלת האוסרת תעמולה באמצעי שידור זרים,
נועדה בין השאר לסכל את יוזמת אנשיו של רפאל איתן.

תיכון יזרדים בנידיורק
הסוכנות היהודית תפתח בשנת הלימודים הקרובה בית־ספר
תיכון לילדי היורדים כנידיורק, כדי לענות על הדרישה
לחינוך יהודי לא דתי.

המערך נגד
השלב השני
החל מהשבוע יתחיל המערך לתקוף את השלב
השני של מילחמת לבנון, מעבר לקו 40
הקילומטר הדמיוני.
פעילים בסניפים לחצו על מטה־ההסברה של המיפלגה
לצאת נגד הליכוד בכל מה שקשור להתארכות המילחמה,
המצור על ביירות וההתנגשות עם הסורים, שאין להם ולא
כלום, לדעתם, עם ההגנה על ישובי הגליל.

בכל הראיון הארוך לא הזכיר ערפאת אף במילה
אחת את עצם קדמה של רק״ח.

מה חוקרים
במס־ההכנסה?

במישאל שערך המקומון צומת השרון בכפרים טייבה

חוקרי מם־ההכנסה עובדים בשבועות האחרונים

הסנונית הראשונה, השינויים בכלל מחשבים, היא רמז
למה שיקרה בעתיד.

בנקאים ללא אשראי
למרות הכחשות חוזרות ונשנות, נתקלים ראשי
הבנקים בקשיים גוברים והולכים בגיוס אשראי
בחו״ל. שיעורי הריבית שהם משלמים גדלים כל
הזמו, וההלוואות ניתנות לזמן קצר של לא יותר
משלושה חודשים.
מילחמת מילוא בקליינר
רוני מילוא מפעיל עתה את כל השפעתו
לסילוקו של מיכאל קליינר ממטה הדור הצעיר
של הליכוד.
מילוא טוען, שמיבצעי המטה גרמו נזק לתדמית הליכוד,
ושגם ראש־הממשלה, יצחק שמיר, גורס כך.

אשת השופט
ביטלה תלונתה
אשתו של השופט החיפאי שהוכתה על־ידו
(״העולם הזה״ )23.5.84 ביטלה באחרונה את
התלונה שהגישה במישטרה, בלחץ בעלה.
האשה אושפזה בעיקבות המכות, אחרי שביקשה מבעלה
הסבר על יחסיו עם מישפטנית אחרת.

פעילות בתנועה הפמיניסטית בחיפה עשויות
לחשוף בקרוב לפני הציבור את פירטי המיקרה
וזהות המעורבים בו, למרות שאשת־השופט
אינה משתפת איתן פעולה.
הפמניסטיות טוענות, שלא יתכן ששופט המכה
את אשתו ישפוט במישפטי־אישות.

במדינה העם פיראטים של בחירות

מעל למעולה כדלה
התנוסס דגל שהדר —
ועליו גולגולת־מתים
ושתי עצמות שלובות
.יש פקודות שעליהן מתנוסס הדגל
השחור של אי־החוקיות!״ קבע השופט
במישפט רוצחי כפר־קאסם. ויש
פעולות שעליהם מתנוסס הדגל
השחור של שודדי־הים, בעל גולגולת־המתים
והעצמות הצלובות.
פעולה כזאת בוצעה השבוע בים
הפתוח, בין קפריסין וביירות. אוניית־נוסעים
קפריסאית נעצרה בלב־ים
על־ידי חיל־הים הישראלי, והובלה
לחיפה. שם נעצרו תישעה נוסעים,
וניתן לספינה ולשאר נוסעיה לחזור
למסעם.
דג גדול. לפי ההסברים המגומ־גמים
והמשוערים, פעלה ממשלת־ישראל
על פי מידע כוזב או מוטעה.
היא חשבה ללכוד על סיפון האוניה דג
גדול, אר הדג לא היה.
לפי אחת השמועות: קרלוס
האגדתי, ששמו הופיע בספרים רבים.
ממשלת־הליכוד לא יכלה לעמוד
בפני הפיתוי להשיג ערב־הבחירות
הצלחה סנסציונית, שהיתה מרעישה
את הארץ והעולם. אולי חשבה שזה
יבוא במקום הפצצת הכור הגרעיני
בעיראק, ערב הבחירות הקודמות.
לשם כך היתה מוכנה לבצע פעולה
שהיא, לכל הריעות, פעולה פיראטית
מובהקת — הפרה של החוק
הבינלאומי ואקט של איבה כלפי לבנון
וקפריסין.
הצדקה לטרור. השאלה היא אם
יש הצלחה כלשהי, שיש בה כדי לפצות
מדינה על הנזק החמור שהיא גורמת
לעצמה כשהיא מבצעת פעולה
^פיראטית.
התעמולה הישראלית בכל העולם
מתארת את ישראל כמדינה מם׳ 1
הלוחמת בטרור הבינלאומי. חטיפת
ספינה בלב־ים אינה שונה מכל פעולת־טרור
אחרת, והיא מתאימה לכנופיה
מחתרתית, אך לא למדינה ריבונית.
כדי להצדיק את עצמה, פירסמה
הממשלה השבוע רשימה ארוכה של
מעשים פיראטיים דומים שבוצעו
ממשלות״ישראל
על־ידי בעבר ובראשן ממשלת־המערך. אך העובדה
שגם בשטח זה אין הבדל בין הליכוד
והמערך אינה משנה דבר.
אם יחזרו מחר גורמים עויינים
לחטוף מטוסים ישראליים, או מטוסים
הטסים לישראל או ממנה, הם יוכלו
לטעון כי אין שום הבדל עקרוני
ומעשי בין חטיפת ספינות בלב־ים ובין
חטיפת מטוסים באוויר. כאשר ישראל
מורידה את עצמה לדרגה של איר־גון־טרור,
היא משחקת במיגרש של
האוייב.
דג סרוח ומלקות. על כל פגים,
הפעם התקיים שוב הסיפור היהודי
הישן על האיש שגם אכל בסוף את
הדגים הסרוחים וגם ספג מלקות. שום
דבר לא הושג, ובמטה־הבחירות של
הליכוד גובר הייאוש.
אך הדבר צריך להדליק נורה
אדומה: אין דבר שהליכוד אינו מסוגל
לעשותו בימים שנותרו עד הבחירות,
אם יידמה לו שזה יעזור לו להחזיק
^ בקרנות־ המיזבח של השילטון.

יחסים מרחביים
אסר לעזרת שמיר

ייי

מי היה מעוניין
בחילופי השבויים דווקא
בעיתוי זה — ומדוע?

מדוע הוחלפו השבויים השבוע —
פחות מחודש לפני הבחירות?
העיתוי אינו יכול להיות מיקרי. אין
שום סיבה אחרת להבשלת העיסקה
דווקא עכשיו.
השאלה היא: האם נקבע העיתוי
(המשך בעמוד )10

ך* ידיעה היתה מרעישה: אפריים
1 1קציר, מי שהיה נשיאה הרביעי
של מדינת־ישראל, נעצר בברית־המועצות,
כאשר ניצל את ביקורו
המדעי שם לפגישה עם פעילים
ציוניים.
קציר, שנולד ברוסיה ב־ 1916 בשם
קצ׳לסקי, עשה מה שעשו רבים וטובים
לפניו: לנצל כל אפשרות של שהות
בברית־המועצות כדי לבוא במגע עם
יהודים.
מוסדות ציוניים בישראל פיתחו
טכניקה שלמה כיצד לעשות זאת.
המוזמנים המעטים מישראל לארץ־
הסובייטים מקבלים על־ידם תידרוך
ממצה, ולומדים טכסיסים שונים כדי
ליצור מגע כזה. אין הם מקבלים רק
כתובות ומיספרי״טלפונים, אלא נאמר
להם גם להסתובב ברחובות כשבידיהם
תיקים של אל־על, בעלי אותיות
עבריות בולטות, עיתונים ישראליים,
וכדומה. הם מתבקשים גם לגשת
לבתי־הכנסת. אפיקורסים אנטי־דתיים,
כמו שולמית אלוני, מצאו את עצמם כך
בבתי־תפילה.
הדברים בלטו בשנה שעברה, כאשר
הוזמנה מישלחת ישראלית למוסקווה,
באמצעות רק״ח. במישלחת היו, בין
השאר, ח״כ שולמית אלוני וח״כ אהרון
הראל, וגם האלוף (מיל׳) מתי פלד.
במישלחת פרץ ויכוח: בעוד שפלד סבר
כי יש להימנע ממעשים העשויים
להתקבל כפרובוקציה, מיהרו אלוני
והראל לבית־הכנסת, כשבידיהם תיקי
אל ע ל שם נכנסו לוויכוח מר עם
הציונים, שהתנפלו עליהם מפני שהעזו
למתוח ביקורת על מנחם בגין.
היהודים התגלו כתומכים קיצוניים
ביותר בממשלת־הליכוד, ורבים הזדהו
עם ריעות התחיה. אלוני והראל חזרו
לבית־המלון מושפלים, והתקבלו שם
בחיוך אירוני על״ידי המארחים הסובייטיים.

משחק
חתול
ועכבר

ך* שאלה היא עקרונית ופרגמטית
1 1כאחת. האם אורח מישראל,
המוזמן על־ידי שילטונות ברית־המוע־צות,
צריך לעסוק שם במגעים עם
תאים ציוניים, מסורבי־עליה וחבריהם?
ברית־המועצות ניתקה את יחסיה
עם ישראל ב־ ,1976 כביכול על רקע
מילחמת ששת־הימים. אך רבים
סבורים, כי הסיבה האמיתית היתה
אחרת: נוכחות השגרירות הישראלית
במוסקווה, שניהלה שם תעמולה
ציונית גלויה ומוסווית, הדאיגה את
הקג״ב.
הקג׳׳ב הוא המנגנון המרכזי של
הדיקטטורה הסובייטית. השפעתו
עולה לאין שיעור על זו של מישרד־החוץ
הסובייטי, למשל. תפקידו הוא
להחניק באיבו כל ניסיון של אופוזיציה
פוליטית או אידיאולוגית. ומבחינה
אידיאולוגית, הציונות היא אחת
האוייבות העיקריות של הדיקטטורה
הקומוניסטית.
יתר על כן, הציונות נושאת בחובה
חומר־נפץ מסוכן עוד יותר למיבנה
המישטר. ברית״המועצות מורכבת
מעשרות עמים ועממים. הנטיות
הלאומיות של אלה מוחנקות אך
בקושי, ועלולות לפרוץ בכל רגע. אין
סכנה המהלכת אימים על השילטון
הקומוניסטי יותר מאשר סכנת הלאומנות,
שאיפת־הפרישה וגם שאיפת־ההגירה
של בני העממים האלה.
כאשר עם אחד — היהודי — מרים
ראש, מזדהה עם אידיאולוגיה לאומית
ועם מדינה זרה השייכת למחנה אוייב,
מעודד הדבר אוטומטית עממים אחרים
במדינה. ההגירה היהודית ההמונית,
שהתאפשרה במשך כמה שנים, עוררה
שאיפות דומות אצל בני־עמים אחרים.
כל זה הביא להחלטת הקג״ב לנתק
את היחסים הדיפלומטיים ולפתוח
מחדש ברדיפת הציונים. .שירות־הביט־חון
הסובייטי, הידוע בחשדנותו הקיצונית,
רואה בכל ציוני מרגל
פוטנציאלי למען שירותי־הביון של
ישראל וארצות־הברית.
המוסרות הציוניים והישראליים
הגיבו על כך באותו המטבע. הם
מנצלים כל נקיק ובקע בחומה

מישפחת קציר: פתיחת תערוכתה של
נינה קציר, אנגלית עם חיוך,
בירושלים. תערוכה זו, קרמה עור
וגידים במשך שנה ארוכה, נועדה
לעזור בלימוד השפה האנגלית, והיתה
ה״בייבי״ של נינה. היא השתדלה מאוד
לקיים את פתיחת התערוכה לפני
הנסיעה למוסקווה. זמן קצר לפני
הנסיעה, בראיון להעולם הזה, אמרה
נינה קציר :״העובדה שהזמינו את
אפריים, למרות שהיה נשיא מדינת־ישראל,
חשובה כשלעצמה.״

אכו״ם ונינה קציו התרגשו
מאוד לבני הנסיעה. או
השבוע. כאשר נעצו עדיו
הקג״ב, התוגש שד ותו

הסובייטית כדי להחדיר לשם חומר־תעמולה
ציוני, לפעמים באיצטלה
דתית ולפעמים באיצטלה לאומית.
נמצאו לכך שיטות רבות ומתוחכמות,
אשר הקג״ב מכיר אותם היטב. זהו
מעין מישחק של חתול ועכבר.
השאלה היא אם כדאי לישראל
לנהל את המישחק הזה. יש בו, בלי
ספק, כדי לעודד את הקבוצות
הציוניות הקטנות, העומדות בגבורה
אישית רבה בלחץ זה. אך יש בו גם כדי
למנוע כל שינוי לטובה ביחסים בין
ישראל וברית־המועצות, כגון חידוש
היחסים הדיפלומטיים. בעניין זה יש
ניגוד ברור בין האינטרס הציוני
והאינטרס של המדינה.

שמלות
^ למוסקווה פרופסור אפריים קציר היה
( 1נרגש ביותר. למרות היותו נשיא
מדינת־ישראל לשעבר, ואף על פי
שהוא מורגל בקונגרסים בינלאומיים
ונחשב כאורח־כבוד בכל אירוע הקשור

למדע, הבין הפרופסור כי העובדה
שנשיא מדינת־ישראל־לשעבר מוזמן
לכינוס האגודה האירופית לביוכימיה,
שעמד להתקיים במוסקווה, היתה בה
חשיבות רבה.
הוא עצמו הירבה לציין עובדה זו
באוזני מכריו. נכון אומנם כי המישלחת
שיצאה לכינוס מנתה מאה איש,
מדענים ממכון וייצמן, מהאוניברסיטה
העברית, מאוניברסיטת תל־אביב
ומאוניברסיטת בר־אילן, אך
איש ממדענים אלה לא נשא בעבר
בתפקיד ממלכתי מהמעלה הראשונה
בישראל.
קבוצת המדענים, שיצאה לכינוס,
יצאה באשרה קבוצתית, שניתנה
בשגרירות ברית־המועצות בווינה.
בעוד שהפרופסור קציר מיהר, אחרי
התקרית עם הקג״ב, לעזוב, וטס
לפאריס, נשארה הקבוצה במוסקווה
ויצאה לטיול מאורגן שתוכנן מראש.
מישפחת קציר התרגשה מאוד
מראש. נינה אף הכינה כמה שמלות
במיוחד לנסיעה, שבאה שבועות
אחדים אחרי אירוע חשוב אחר בחיי

בגלל
ג ץ סוגדת

א פ ריי ם קציר לא היה הנציג
הראשון שהגיע ללנינגראד
מישראל, ושניסה להיפגש עם פעילי־עליה
ועם יהודים. גם אייבי נתן, שהיה
שם לפני חודש, ניסה להיפגש עם אידה
נודל. הסובייטים סירבו לאשר לו את
הפגישה. לטענת נתן היתה זו
השחקנית ג׳ין פונדה שגרמה לכך.
פונדה שהתה בברית־המועצות שבועות
אחדים קודם לכן, נפגשה עם
נודל. כשחזרה לארצות־הברית כדי
לגייס קולות יהודיים למען בעלה, תום
היידן, המתמודד על מישרת סנטור
מטעם מדינת קליפורניה, כינסה
מסיבת־עיתונאים, סיפרה על הפגישה
עם נודל ו״השמיצה״ ,כהגדרת הסובייטים,
את ברית־המועצות.
אייבי מספר כי העיתוי שלו היה
גרוע, מכיוון שבאותם הימים, שבהם
שהה במוסקווה, יצא רונלד רגן
בהצהרות מפוצצות כי ארצות־הברית
יכולה לשגר בעשר דקות טילים
שיגיעו למוסקווה. הסובייטים היו
מחוממים על רגן, ולא רצו לשמוע על
פגישה של אדם מן המערב עם אידה
נודל.

שידים
של אצ״ג

ף* אותו הזמן שבו שהה אייבי נתן
₪1במוסקווה שהתה שם גם מישלחת
שחקנים, חברי אמ״י, שבאה להשתתף
בכינוס בינלאומי של שחקנים
שהתקיים במוסקווה. בעוד שאת אייבי
נתן לא תידרכו, במישרד־החוץ, נלקחו
השחקנים לפגישה ממושכת במישרד,
שם קיבלו הנחיות מפורשות כיצד יש
להתנהג במוסקווה.
חברי המישלחת, אילי גורליצקי,
שלמה בר־שביט, גילה אלמגור ויצחק
ברקת, יצאו לכינוס. את פניהם קיבל
דוקטור סובייטי לתיאטרון בשם
מתייה, מומחה למחזאות עברית. האיש
דיבר עברית על בוריה, הכיר את
ההיסטוריה של כל אחד מהשחקנים.
עד כדי כך היה מעודכן, שידע שאילי
גורליצקי וגילה אלמגור היו נשואים
בעבר. האיש ידע איזה מחזות מוצגים
בארץ, מיהם השחקנים הפופולריים
בארץ, והיה מעודכן כאילו הוא חי
בתל־אביב.
עם מתייה, שהיה ללא ספק איש
הקג׳׳ב, עברה קבוצת־השחקנים קוריוזים
רבים. בין היתר אמור היה להיות
במישלחת ג׳וקי ארקין, מפעילי אמ״י.
משום־מה לא אושרה נסיעתו של
ארקין על־ידי הסובייטים. כשביררו
השחקנים אצל מתייה מדוע הושאר
ג׳וקי בארץ, השיב להם :״אצלנו
במוסקווה לא אוהבים כאלו שהסתבכו
במישפטים עם קטינות!״
קוריוז אחר היה כאשר אילי, שהוא
מהמר־בורסה מובהק, פגש באייבי נתן,
שהגיע אך זה מישראל, וביקש לדעת
מה המדד. אייבי השיב :״גבוה״ .כמה
גבוה? — שאל אילי. היה זה מתייה
שנתן את התשובה המדוייקת.28,8 :
השחקנים לוו על־ידי מתייה לכל
מקום, מילבד מקום אחד. הם נפגשו עם
יהודים. איש מקבוצת השחקנים אינו
מוכן לקרוא לקבוצת היהודים, שעימה
נפגש, מסורבי־עליה או אפילו פעילי־עליה.
הפגישה
היתה מעניינת. היהודים
ביקשו מהשחקנים לקרוא באוזניהם
שירים של אורי־צבי גרינברג. בין חלק
מהיהודים ובין אחד מנציגי הקבוצה
התפתח ויכוח פוליטי, שעבר את גבול
הנימוס שבין אורחים למארחים.

הציבור פשוט קם והתמרד ־
נגד המסקנות. מרד חסר־תקדים
ומוזר זה גרם לרעידת־אדמה.
הוא שטך מן השילטון
את גולדה מאיר ומשה דיין —
בניגוד מוחלט לכוונותיו של
ידין ועמיתיו.

ן* וא מת ערב הבחירות לכנסת
| 1ה ־ ,11 שבהן עשוי הליכוד —
אולי! — לאבד את השילטון.

היה בכך משהוסימלי כי הוא
היה האיש שהעלה את הליכוד
לשילטון.

הוא נקבר בין הרוגי מילחמת־הלבנון.

לימים
התגלו עונדות תמוהות
לגבי הדוח. הסתבר כי ידין הוא שהציע
את עצמו לוועדה, וכך צורף אליה
על־ידי אגרנט. הסתבר גם שעוד לפני
כן הציע ידין את עצמו לגולדה מאיר
כמועמד לתפקיד שר בממשלתה. הלכו
ורבו החשדות כי בבואו לשפוט את
המילחמה ואת ראשיה, היה ידין ׳ר
מושפע לא־במעט על־ידי האמביציות
האישיות שלו.
ברור כי לירין ולעמיתו, חיים
לסקוב (שהיה חייב חוב־כבוד אישי
למשה דיין) ,היתה השפעה מכרעת על
הוועדה, שכל שאר חבריה היו אזרחים.
כרמטכ״ל לשעבר, בעל עבר מפואר,
הנחיל ידין את דעתו לחבריו. מאז הוא
נחשב כמי שהכתיב לוועדה את
המסקנות.

גם בכך היה משהו סימלי. כי
לולא העלה את הליכוד לשיל־טון,
יתכן שלא היו מאות
ההרוגים האלה נהרגים.
אילו ניבא מישהו לפני עשר שנים
כי זה יהיה תפקידו העיקרי בתולדות
המדינה, היו הכל נדהמים. ויותר מכל
— הוא עצמו.

•האציל מרחביה
^ משך דור שלם נחשב ייגאל
ידין כסמל החוכמה, העיקביות
והיושר במדינת־ישראל.
כאשר נואשו הכל מן המימסד
הפוליטי, וחיפשו אדם טהור, שיוכל
להחזיר את המדינה לדרך־המלך, היה
צץ שמו כמעט מאליו. מאז ראשית
שנות ה־ 50 ועד ,1977 לא עברה שנה
מבלי שתפרח בה שמועה אחת או
שתיים שהנה־הנה עומד ייגאל ידין
לקבל לידיו את הנהגת המדינה.

18 8

• אנ א נ עו מקטרת
י*ץ עתו הגדולה של ידין הגיעה
* * במאי ,1977 כאשר נערכו
הבחירות לכנסת התשיעית.
כמה חודשים לפני כן נטל ידין
יוזמה, שאמורה היתה לשנות מן היסוד
את פני המדיניות הישראלית. הוא
הקים מיפלגה. .

כמו שארל דה־גול בכפר
קולומביי־לה־דיז־אגליז, בשנים
הארוכות שבהן המתין בסבלנות
לקריאת האומה, כך ישב
ידין בביתו ברחביה, עסק
במדע והמתין.

למאות אלפי ישראלים היתה
זאת בשורה של גאולה. הם
מאסו בשני הגושים הגדולים,
המערך והליכוד. הם חיפשו
משהו חדש, אותנטי, רענן.

דה־גול אכן נקרא. בצר לה, פנתה
אליו האומה הצרפתית המיואשת. על
צרפת איימה אז מילחמת־אזרחים,
בעיקבות מילחמת אלג׳יריה. דה־גול
נקרא לשילטון, בתוך כמה שנים
שיחרר את צרפת מעברה הקולוניאלי,
העניק עצמאות לאלג׳יריה, חולל
רפורמה יסודית במיבנה המימסד
המדיני. הוא התגלה כאחד המדינאים
הגדולים ביותר של המאה ה־,20
הוגה־דיעות מעמיק ומנהיג בלי־חת.

מבחינת הטכניקה של יחסי־ציבור,
ד״ש היתד, התגלמותו של חלום. היא
התאימה בדיוק למצב־הרוח של
הציבור הוותיק בארץ, שיכבת הנה־ 1
לנים, העשירים־החדשים האינטלקטד ׳
אלים השבעים, שהתגבשה במרוצת
השנים במדינה זו. זהו קהל שמרני,
הפוחד מפני כל שינוי.

כאשר הוכתר ידין כמועמד
לתפקיד ״דה־גול הישראלי״ ,היו

ו גווי ה
הכל בטוחים שהוא ימלא
תפקיד דומה.
כמו דה־גול, שהציל את כבוד
צרפת במילחמת־העולם השניה. היה
גם ידין עטור תהילה. במילחמת־העצמאות
הוא היה אחד הקצינים
המצטיינים, ואולי המצטיין מכולם.
בתפקידו כקצין־המיבצעים של ההגנה
וצה״ל, ניהל למעשה את המילחמה.
הרמטכ״ל הרישמי, יעקב דורי, היה
חולה מאוד, וברוב השעות הקריטיות
של המילחמה לא תיפקד.
היה זה ידין שעמד לצד בן־גוריון
ותיכנן את מהלכי המילחמה. המפקדים
הקרביים רחשו לו אמון בלתי־מוגבל.
באותה מילחמה, שבה עמדה המדינה
הצעירה על נפשה ממש והיתה צפויה
לכליה, התגלה ידץ כמצביא מעולה,
שהבין את יכולתה וצרכיה של המרינה,
ותיכנן את המהלכים בכישרון פרגמטי,
מבלי לדבוק בחוכמת־הספרים ובנס־יונס.
של צבאות אחרים.

לימים, כאשר חדרה יותר
ויותר לתודעת הציבור ההכרה
כי ידין אינו אדם חכם, רבו
הספקות. רבים שאלו את
עצמם: איך זה יכול להיות
שאדם שהיה כה נבון ב־,1948
יהיה כה בלתי־נבון ב־?1978
ניתנו על כך תשובות רבות,
שנדונו בלי־הרף במסיבות־הקוקטייל

ד״ש לא עסקה בשום דבר שהיה
שנוי־במחלוקת. היא התעלמה לגמרי
מן הבעיות האמיתיות של המדינה.
תחת זאת התרכזה בבעיות שעל פני
השטח — ושמשום־כך בלטו לעיני כל
— והציעה להן פיתרונות מכניים
משכנעים. למשל: שינוי שיטת־הבחירות
כתרופת־פלא לכל המחלות.

של הצמרת. גירסה אחת: משהו קרה
לייגאל. הוא היה חכם, אן חכמתו
נטשה אותו. גירסה אחרת: הוא היה נבון
כאיש־צבא, בנסיבות המיוחדות של
,1948 אך לא היה מסוגל לתפקד
כפוליטיקאי, הזקוק לתבונה מסוג
אחר. גירסה שלישית: ידין לא היה חכם
מעולם, אך בקרב המפקדים הקרביים
של ,1948 שהיו כולם אנשים פשוטים,
חסרי־השכלה ובלתי־אינטלקטואליים,
כמו יגאל אלון ויצחק רבין, בלט ידין
כאינטלקטואל צעיר, צבר משכיל,
אריסטוקראט מבני האצולה האינטלקטואלית
של רחביה.
כך או כך: שמו של ידיו צץ שוב
ושוב כמועמד לגדולות. כאשר התפטר
דויד בן־גוריון מתפקידו ב־ ,1963 שקל
את האפשרות להעביר לידין את
תפקיד ראש־הממשלה ושר־הביטחון.
כאשר גברה במדינה החרדה במאי
,1967 ערב מילחמת ששת־הימים,
פשטה תחילה הדרישה כי לוי אשכול

ימסור את תיק הביטחון לידין. רק
לאחר מכן צץ שמו של דיין.

אילו עמד ידיין עד הסיח בפני
הפיתוי, והיה נשאר ברחביה,
היו הכל גומרים עליו השבוע
את ההלל ומחליטים שהנה מת

אורי אבנרי
גאון, שעשוי היה להושיע את
המדינה.
אסונו של ידין היה בכך שהוא
העמיד את עצמו במיבחן, והקים
לקראת הבחירות של 1977 את ד״ש,
התנועה הדמוקרטית לשינוי. ואז
התגלה לעיני כל כי האיש רחוק
מלהיות גאון־הדור. ככל שהמשיך

בדרכו הפוליטית, כן בלטו חולשותיו,
וכן דהו מעלותיו^ .

8ידיו ומסע
האגונאוסים
^ נורה האדומה היתד, צריכה
1 1להידלק כבר בשלהי מילחמת
יום־הכיפורים, כאשר כיהן ייגאל ידין
כאחד מחמשת חברי ועדת־החקירה
הממלכתית שבראשות השופט משה
אגרנט, נשיא בית־המישפט העליון.
מעולם לא היתה ועדה כה בכירה,
שמסקנותיה נדחו בצורה כה ספונטנית
ומוחצת על־ידי הציבור. כאשר פורסם
הדוח והסתבר כי הוועדה הטילה את כל
האשמה למחדלי המילחמה על
הרמטכ״ל, דויד (.דדו״) אלעזר
וקציניו, בעוד שלא הטילה שום אשמה
על הדרג המדיני, אירעה התפוצצות.

הבשורה של ד״ש היתה,
למעשה: אנחנו רוצים לשנות
את הכל, בתנאי שהכל יישאר
אותו הדבר.

במקום העסקנים המיפלגתיים
שנמאסו, ריכזה ד״ש גרניטורה של
אלופים, אנשי שירותי־ביטחון, אנשי־עסקים
מצליחים ושאר סימלי־ההצלחה
של החברה האשכנזית
השלטת.
ועל הכל סוככה דמותו של דה־גול 1
הישראלי, הגנרל בעל־המקטרת,
המדען בעל השם העולמי, האיש :
שסימל את ספרא־וסייפא. אילו היה |
תועמלן מבריק צריך להמציא מנהיגי
לתנועה כזאת, לא יכול היה להר כי ב ^
קלסתרון מושלם יותר. התוצאות
הוכיחו כי הרשימה אכן מיצתה את כל
הפוטנציאל שלה.
ב־ 1965 זכתה רשימתו של דויד כן*
גוריון בעשרה מנדאטים בלבד, למרות
שהיו בה כוכבים כמו ״הזקן״ עצמו,
משה דיין, שימעון פרס, יצחק נבון
ואחרים. ב־ 1977 זכתה ד׳׳ש ב־15
מנדאטים, הצלחה חסרת כל תקדים.

איר! עמד ידיו עד הסוף בטי חביתו ונשאו
בוחביה היו הכר גומרם עליו השבוע את ההלל
ומחליטים שהנה מת גאון, מושיע המדינה
202,265 אזרחים שמו
בקלפיות את הפתק ״יש״ .מסעי
הניצחון הגדול של ידין יכול
,היה להתחיל.

הסוס הטרויאני
ך* שידור של מוצאי יום־הבחירות
^ תפסה המצלמה תמונה מוזרה.
אחרי שהנציחה את השימחה במטה
הליכוד, ואת דיכאון־המוות במטה

שמואל תמיר. איש זה, שכבר הרס לפגי
כן כמה מיפלגות מבפנים, השתלט
במהרה על המיפלגה ועל ידין עצמו.
ד״ש לא נשארה באופוזיציה, הדבר
לא היה כלל אפשרי, כי רוב צמרת ר׳׳ש
היתה מורכבת מאנשים שאצה להם
הדרך, אנשים שלא התכוונו לבזבז את
זמנם במאבק פרלמנטרי, ששאפו
לשילטון. אמנון רובינשטיין, שסלל
את הדרך לד׳׳ש והנושא במידה רבה
באחריות למה שקרה, נשאר בצד. ידין,
תמיר ואחרים הפכו שרים. ידין עצמו
אף התמנה לסגן ראש־הממשלה.

המנהיגות. בזירה הפוליטית חש עצמו
כאדם טובע. הוא איבד את השליטה.
מול פני הפוליטיקאים הממולחים,
אמני־התככים, היה אדם נאיבי, חסר־ישע.
יותר ויותר השתעבד למפיסטו־פלס
הפרטי שלו, שמואל תמיר.
.הסוף היה שד״ש התפרקה לרסיסים.
אחרי תקופת־כהונה אחת בלבד לא
נותר ממנה שריד וזכר, מלבד הרסיס
הקרוי שינוי, שהמשיך להסתובב
בכנסת כשבר־כלי. כמו בלון מלא
אוויר חם, שהתפוצץ, נעלמה ד׳׳ש מן
המפה כלא היתה.

במצריים;

ויגאל ידין (משמאל) בביקור במיקדש אבו״סימבל
1העתיק במצריים. ידיך נטע לביקור במצרים מייד אחרי
חתימת חוזה השלום, כשהיה טגנו של ראש-הממשלה מנחם בגין.

השבוע, כאשר נפטר ייגאל
ידין, שבע שנים בלבד אחרי
ניצחונו האדיר, התקשו רבים
בישראל אך לזכור שאי־פעס
היה קיים דבר שנקרא דיש.

• עיוור הצבעים

הקבר הפתוח מיגזג??-
הגיע אליו מסע ההלוויה הצבאית. ליד קיברו של

המערך, עברה למטה ד״ש.

סביר היה להניח שאחרי
ניצחון כביר כזה ישררו שם
הששון והשימחה. אך המצלמה
הנציחה לרגע את ראשי ד׳׳ש,
כשהם יושבים כאבלים.
מה קרה?
בל החשבון של ידין וחבריו היה
בנוי על התיקווה כי אף אחד משני
הגושים הגדולים לא יוכל להקים
ממשלה בלעדיהם: הם התכוונו להיות
לשון־המאזניים — לשון גדולה ועבה.
אך קרה משהו בלתי־צפוי: הליכוד
נחל גם הוא ניצחון חסר־תקדים. הוא
זכה ב״ 150 אלף קולות יותר מאשר
המערך. הוא יכול היה להקים את
הממשלה לבדו, תוך הסתייעות בדתיים
בלבד.

כוח־המיקוח של סיעת־ד׳ש
ר־הגדולה
והמפוארת היה שווה
לאפם.

בחורי ד׳׳ש לא שאלו את עצמם
מראש ממי תיקח ד״ש את הקולות,
ועם מי תרכיב קואליציה — שגיאה
שבוחרי עזר וייצמן עלולים לחזור
עליה הפעם. כאשר התפזר האבק,
הסתבר כי ד׳׳ש לקחה את עיקר
קולותיה מן המערך ולווייניו הקטנים,
ר׳׳ץ ול׳׳ע. הוא הרס את המרכז, והותיר
את השדה לימין הקיצוני( .ראה
איגרת העורך בעמוד .)5
אחרי הבחירות הוסיף חטא על
פשע. ערב הבחירות נאלץ ידץ,
באי־רצון רב, להכניס למיפלגתו
החדשה את הסוס הטרויאני המנוסה,

הרב״אלוף מונח שלט הנושא את מיטפרו האישי
של ידין, את שמו ואת תאריך פטירתו. ידץ נקבר
בחלקת חללי מילחמת הלבנון, בירושלים.

*ץ עולם לא הביא אדם בעל רצון
^ /כ ל־ כ ך טוב רעה כה רבה על
המדינה. אם אי־פעם היה אדם שהמחיש
את הכלל ש״הדרך לגיהינום רצופה
בכוונות טובות׳׳ ,הרי היה זה ייגאל
ידין.

בחייו היה ידין עיוור־צבעים. אשתו,
כרמלה, היתה נוהגת לסמן את חלי־פותיו,
עניבותיו ומתנותיו בפתקים,
שסימנו את צבעיהם וקבעו מה תואם
את מה. נראה כי העתיק את תכונתו זו
לחיים הפוליטיים.
כרמלה הנבונה והאהודה גם מנעה
ממנו, במשך שנים רבות, לעבור
לפוליטיקה. רק אחרי מותה הטראגי,
ממחלה קשה, הוא עשה את התפנית
הרת־האסון.

עם מותו שכחו רבים את
הרפתקתו הפוליטית האומללה,
וחזרו אל ידין המקורי, המצ־ביא־הארכיאולוג.
בכך עשו לו
חסד רב.

היתה זאת שגיאה אישית
נוראה.
מבחינה פוליטית, הנחיל ידין את
השילטון לליכוד. אף שניסה לעצור פה
ושם את הממשלה החדשה בדרכה
להרפתקות, הוא פרץ את הסכר. מנחם
בגין השתלט על המדינה, ובמשך שש
שנים הרות־אסון הוביל אותה, בסיחרור
גובר, להריסת הסכמי קמפ־דייוויד,
לסיפוח השטחים הכבושים, להתנחלות
שהתפשטה כסרטן, להרס המשק
הלאומי, ובסוף למילחמת־לבנון. חלק
מהדברים קרו כבר אחרי פרישת ידץ,
אך הזרע נזרע כבר בממשלה שבה כיהן
עד הרגע האחרון, אחרי שווייצמן ודיין
כבר פרשו.

אך היתה זאת גם שגיאה
אישית קטלנית. בתפקידיו
הרמים התגלה ידין ככלי ריק.
לא היה לו מה לתרום.
כהוגודדיעות פוליטי היה אפסי.
השקפת־העולם שלו, שהתגלתה גם
בעבודתו המדעית והסיפרותית, היתה
שמרנית־באנאלית, רדודה וצרת־אופק,
תוצרת ארץ־ישראל העובדת. כארכיאולוג
השתדל להוכיח כי התנ׳׳ך צודק.
התקופות הלא־יהודיות בתולדות
הארץ, הכוללות את רוב הזמן, כמעט
שלא עניינו אותו. הוא היה לאומן מתון,
בלתי־קנאי, שמרני.

הוא לא היה דה־גול ישראלי,
אלא מהדורה ישראלית של
הפלד-מרשל פאול פון־הינת־ברג.

עיקר מירגעותיו היו בשטח

החפירה האחרונה

הקבר. הארון נישא על כיתפי שמצה אלופי צה־׳ל.

שצה־ל
ההלוויה כולה אורגנה על-ידי הצבא. מכיוון שצה ל
הקפיד על השבת, החלו ההכנות רק ביום וראשון הראשון לאחר-הצהריים1 .
הריים.
בבוקר, ולכן נדחתה ההלוויה

במדינה
(המשך מעמוד )7
על־ידי דמשק או ירושלים?
האם הסכימה ירושלים לתנאים,
שלא הסכימה להם עד כה (כגון
אי־הצמדת השבויים, שהיו בידי
הסורים, לשבויים שהיו בידי אחמד
ג׳בריל) — כדי לזכות בהישג כלשהו
לפני הבחירות?
האם יזמה דמשק מהלך שהיה עשוי,
לדעתה, לעזור לליכוד?
דוגמת סאדאת. ערב הבחירות
הקודמות עשה אנוור אל־סאדאת
מעשה, שהדהים את שוחרי״השלום
בישראל: הוא הסכים להיפגש עם מנחם
בגין. פגישת סאדאת־בגין באופירה
היתה תעמולת־בחירות מובהקת, ואכן
שודרה בטלוויזיה רק במיסגרת
שידורי־הבחירות של הליכוד.
סאדאת לא היה טיפש, והוא ידע מה
שהוא עושה. היה נדמה לו שבגין קרוב
לו יותר מאשר שימעון פרס: שאם
יעזור לליכוד להישאר בשילטון יתחיל
הליכוד לבצע את הסכם קמפ-דייוויד.
בזה טעה. יתכן גם שחשש שמא לא
יפנה המערך את כל סיני.
בחודש שעבר ניסה הליכוד לחזור
על התרגיל. יצחק שמיר שלח את
אליהו בדאלישר לקאהיר, כדי לשכנע
את חוסני מובארכ להיפגש עם שמיר
לפני הבחירות. מובארכ סירב באדיבות.
כמה אישים בינלאומיים התקשרו
עימו, כדי להניאו מכל מחשבה על
צער כזה, שהיה עלול להאריך את ימי
הליכוד בשילטוז.
ציר ירושרים־דמשק. נראה כי
המצב בדמשק שונה.
בניגוד לקאהיר, שאינה מסתירה
עתה את תיקוותה שהמערך יגיע
לשילטון, מעוניינת דמשק כי הליכוד
ימשיך לעמוד בראש ישראל. לאסד
המפוכח יש כמה וכמה סיבות סבירות
לכה

להניח לאש״ף, בהנהגת יאסר ערפאת,
להרים ראש ולנהל מדיניות עצמאית,
שתוביל להקמת מדינה פלסטינית
עצמאית בגדה וברצועה.
• אחיו של אסר, ריפעת, נפגש
כמה פעמים עם אריק שרון, לפני
מילחמת־הלבנון וגם במהלכה. בין
השניים הושגו הבנות רבות, שהיו כולן
מכוונות נגד ערפאת.
חרב פיסיות. השאלה היא אם
בתנאים אלה ניתן היה ללחוץ על
סוריה עוד יותר, כדי להשיג את
שיחרורם של שני השבויים של ג׳בריל.
ג׳בריל הוא סוכן סורי, והוא כפוף
למרות דמשק.
יתכן שהליכוד לא היה מעוניין
בכך. שיחרורם של שני שבויים אלה
היתה בלי ספק כרוכה בשיחרור מאות
רבות של אסירים ביטחוניים מן הכלא
הישראלי. מהלך כזה עשוי להיות
בלתי־פופולרי, ולספק נשק למערך
— ועל כן לא היה רצוי.
גם חילופי-השבויים השבוע היו
פחות פופולריים מכפי שקיוו.
הנסיונות לערוך פסטיבל תיקשורתי
לא הצליחו. הפוליטיקאים, שניסו
לתפוס טרמפ על האירוע — משה
ארנס, שמואל תמיר וגם, משום־מה,
לובה אליאב — חזרו כלעומת שבאו.
חילופי־שבויים, כתעלול של בחירות.
הם חרב־פיפיות.
עיתונות הקרב ער השבדים

אחרי שגחלצו מידי
האוייב הבורי, נחלצו
השבויים גם מידי
האוייב הסנימי
הדגלים התנופפו ברוח הקלה של
אחרי-הצהריים, דגלי ישראל ובצידם

שבוי יוחנן אלון בתוך המהומה בשדה־התעוסה
השבויים וגם כרי להצטלם ולהתראיין
לעיתונות מקומית לעיתונות־חוץ.
ואז החליט מי שהחליט שהתיק״
שורת לא תסקר את האירוע, והתחיל
מיררח פראי.
רקות ספורות לפני שנחתו המסוקים,
שהביאו את שלושת השבויים,
נלקחו בני־המישפחה באוטובוסים לקצה
אחר של שדה־התעופה, כשאחריהן
דולקות מכוניותיהם של שר־הביטחון
ושל הרמטכ״ל.
אמצעי־התקשורת, אחרי שהתעש־תו
מן ההלם, הבינו שמישהו עושה להם
תרגיל מכוער, ועומד לבצע את כל
החגיגה בלעדיהם. חיש־קל העמיסו את
ציוד־הצילום על כתפיהם, והחלו רצים

השוטרים רדפו
נשבר ציוד־צילום, תיקי־מצלמות עפו,
וצלמים ספגו חבטות.
אפילו בני־מישפחותיהם של השבויים
החוזרים הצטרפו לחגיגה הכללית
נגד התיקשורת, והתחילו לצעוק
על העיתונאים.
ראשון ירד מהאוטובוס אריאל
ליברמן והתחיל לרוץ על מסלולי
ההמראה של שדה־התעופה, כשהוא
מנסה לברוח מהמצוד.
אחריו ירד בהיסוס סרן גיל פוגל,
טייס חיל״האוויר. או את יציאתו מן
האוטובוס חסמו אנשי המישטרה
הצבאית, שהיו חרוצים מדי ולא נתנו
לאיש לזוז. שוב התכתשות עזה ביניהם
לבין הצלמים. פוגל ניצל ונס לצריף.
אחרון ירד יוחנן אלון, תוך כדי
צעקות שלו ושל בני מישפחתו
״תסלקו מפה את העיתונאים!״ קרא
קרוב מישפחה של אלון לעבר אנשי
המישטרה, ואלה, כמו קיבלו פקודה,
אצו להסתער על הצלמים הרבים
שרדפו אחרי אלון, תוך כדי חרפות
ומכות.
תור זמן קצר הצליחו החיילים להבריח
את השבויים החוזרים ולהחביא
אותם בתיו צריף שעמד בקצה אחד
המסלולים. המשימה הצבאית בוצעה.
מישהו מהעיתונות הזרה ביקש
בשם כולם להיכנס פנימה לתוך הצריף.
אולי בכל זאת יוכלו להנציח את
המאורע. אך התשובה היתה שלילית
וחד־משמעית. אלה החליטו לוותר על
המאבק, הגישו מחאה חריפה לדובר-
צה״ל ועזבו את המקום בכעס.
נשארו העיתונאים הישראלים,
שקיוו כי אולי בכל זאת יתנו להם פרור
מן העוגה הלאומית החשובה.
ואכן, אחרי שעה ארוכה של המתנה,
עשה צה״ל טובה לעיתונאים והירשה
להם להיכנס בזוגות״זוגות אל תוך
הצריף הקטן, כמו לתיבת־נוח. כמה
קליקים מהירים והחוצה.
הבחירות היכה יוסי את יוסי

כדי לגזול מנדמיב ישירות
מן הליכוד מחז? יוסי שריד
במערך את התודעה הגיצית

הקרובים צעקו
• סוריה חיה מן המילחמה.
כמדינת־העימות היעילה היחידה, היא
מקבלת הון־עתק מסעודיה ומשאר
מדינות״הנפט, החוששות כי נפילת
מחסום זה יחשוף את שדות״הנפט לפני
צה״ל. הליכוד מבטיח שהמילחמה
תהיה ניצחית.
• המערך דוגל באופציה הירדנית.
ירדן היא האוייבת המושבעת של
סוריה, גם כאשר חלה, כאילו ,״התקרבות״
בין השתיים.
• לשליט הסורי ולממשלת־הליכוד
יש אינטרס משותף שלא

דגלים של חיל־האוויר. לפני הדגלים,
על הרחבה, הוקמה בימה קטנה, ולידה
שולחנות עמוסים בכל טוב, אוכל
ושתיה.
הכל היה מוכן, לקראת אחד
המאורעות החשובים והמשמחים בחיי
ישראל — שיחדור השבויים מהכלא
הסורי.
עשרות רבות של עיתונאים וצלמים
הגיעו במיוחד כדי לסקר את טקס
קבלת״הפנים בשדה״התעופה הצבאי.
גם מחותנים אחרים של השימחה
באו למקום, כדי לקדם את פני

אחרי האירוע הבורח מהם.
ראה מי שראה את ההתקפה
המתקרבת של אמצעי-התיקשורת,
והחליט שהם האוייב. תוך זמן קצר צצו
מאי־שם כמויות של שוטרי המיש־טרודהצבאית
(״אנחנו רק מבצעים
הוראות״) ,יצרו שורה חיה סביב
השבויים ובני־מישפחותיהם ומנעו
בכוח מן הצלמים להנציח את האירוע
המשמח.
משימה אלימה. המיפגש. בין
הצלמים ובין אנשי המישטרה הצבאית
היה אלים וחסר־פשרות. בעיקבותיו

מודעת ה״לאווים״ הגדולה של
המערך, המטילה איסורים על משא-
ומתן עם אש״ף וחוסמת אפילו •את
הדרך למגעים כלשהם עם ירדן, נוסחה
על־ידי ח״כ יוסי שריד.
שריד הוא אחד ממעצבי הקו הניצי
במערכת־ההסברה של המערך, הפונה
ימינה. לאחרונה ניסח את עמדת
היונים, הדוגלים בנימת־תעמולה זאת,
סופר דבר, הד״ר יורם פרי, הנחשב
כיונה קיצונית במושגים מפא״יניקיים.
פרי טען שכדאי למערך לזנוח במשך
חודשים אחדים את מצעו המקורי,
ולגזול כמה מנדטים ישירות מהליכוד.

אם מצביעים יוניים יחליטו,
כתוצאה מכך, להצביע בעד רשימות־שלום,
כגון ר״ץ או הרשימה המתקדמת
לשלום, העניין היוני רק יימצא נשכר.
אין ספק שגם שריד, השומר על
שתיקה יחסית כלפי חוץ, אך הממלא
תפקיד חיוני במטה״ההסברה של
המערך, מסכים לרעיון הזה.
משקיפים יותר אובייקטיביים
סבורים, שקו־ההסברה הנוכחי משקף,
למעשה, את דיעותיהם של רוב פעילי
המערך בסניפים. יתכן שיוסי שריד
מבזבז עתה תקציבי־עתק כדי לחזק
בתוך המערך תודעה והילכי-רוח,
שיקשו עליו לתפקד כ״יונה מימסדית״
כבר בעתיד הקרוב ביותר.
ביטחון בסיס בטייוואן

רדיו מקין מסמר נד ן|
ישראל מאמנת במאייוואז*״
אנשי צבא ממדינות בעלות
מישטרים דיקטטוריים
האם מקיימת מדינת־ישראל בסיס
צבאי סודי בטאייוואן, שבו מתאמנים
חיילים וקצינים מדרום־אפריקה
ומארצות העולם השלישי?
כך לפחות טוען רדיו פקין בשפה
האנגלית.
בשידור, שנקלט השבוע בלונדון,
טען הפרשן הסיני שישראל מאמנת
בבסיס זה אנשי צבא ומישטרה
מהפיליפינים, אינדונסיה, תאילנד,
טאייוואן, וכן קבוצות נבחרות
ממרכז־אמריקה, ובכללם המורדים נגד
המישטר בניקראגואה. הפרשן טען
שחיילים ואנשי השירות החשאי
הדרום־אפריקאי, המכונה בוס, עוברים
אף הם אימון מתקדם בטאייוואן.
תוכנית־האימונים, לדיברי רדיו
פקין, כוללת ״לוחמה נגד טרור״,
בשיטות וגם באמצעים אלקטרוניים,
שפותחו על־ידי מערכת־הביטחון
הישראלית. החיילים מכל המדינות
האלה — שהמכנה המשותף היחידי
שלהם הוא מישטר דיקטטורי של
מיעוט, בעל אוריינטציה פרו־אמרי־ -
קאית — לומדים, בין היתר, איך לאתר
תחנות־שידור מחתרתיות. לדברי
הפרשן נרצחו אלפי בני־אדם, ובכללם
בני שבטים אינדיאניים בגואטמלה,
על־ידי ״בוגרי״ הקורס הישראלי
בטאייוואן. דיווחו עיתונאים בריטיים,
להעולם הזה על השידור ברדיו פקין,
יש בו
לא רק כדי לקלקל את ההתקדמות _
המסויימת שהושגה ביחסי ישראל-
סין־העממית, אלא גם נזק עצום לשמה
של ישראל ולעתיד יחסיה עם בני
העמים ,״הנהנים״ עתה, כביכול, מסיוע
ישראלי.
העולם הזה 2444

1ען ר־1־־ 1 1

ייי

על ס פ סל אחד בבית־המישפט

* 1ח1ו טר

¥ה היה מביך. זה היה מעליב.
ו ישבתי על ספסל בית־המישפט העליון.
בספסל הסמוך ישב ״הרב״ מאיר כהנא.

שוחרי־השלום היהודיים והערביים
התערככו עם הגזענים חובשי-הכיפות.

אלה גם אלה לחמו את אותה המילחמה:
המאבק על זכותם להשתתף בבחירות.
בחוץ השמיע כהנא הבטחות שותתות־דם.
אחרי שייבחר לכנסת יעשה דברים נוראים
לערבים ולבוגדים כמונו. ואילו בתוך האולם
נאלצנו להיאבק ביחד, מכיוון שבית־המישפט
איחד את עירעורינו מטעמים מישפטיים.
הזאב הטורף והטרף המיועד ישבו יחדיו. אותם
המבקשים להקים מחנות־ריכוז ואותם שנועדו
להיכלא בהם. מגרשים בכוח ומגורשים בכוח.

בני־אור ובני־חושך יחדיו, בצד
האחד של המיתרס, ואיש פרקליטות-
המדינה בצד השני.
הטענות שהשמיעו פרקליטינו — סוללה
מבריקה של מישפטנים, בעלי הכרה מוסרית
עמוקה — עזרו במישרין גם לרב כהנא לתקוע
את יתדו בבניין־הכנסת.

אכן, מצב קפקאי.

שלושה קציני־צבא נאציים צעירים, שהטיפו
לבגידה. בעדותו הבטיח היטלר כי יעלה
לשילטון רק ״באמצעים חוקיים״.

הוא גם הבטיח שאחרי שיגיע
לשילטון, יוקם בית־מישפט נאצי, ואז
״הראשים יתגלגלו על הארץ״.
רקליטו של כהנא אמר בבית־המישפט
^ שאסור להדביק לו את התואר ״גזעני״ .יש
הבדל תהומי, אמר, בין הגזענות ובין מאבקו של
כהנא ״לשמירת האופי היהודי״ של המדינה.
כהנא עצמו כתב בתצהירו בבית־המישפט כי
יש הבדל עיקרי אחד בינו ובין תורת הנאצים: כל
ארם יכול להתגייר ולהיות ליהודי לפי ההלכה,
בעוד שאיש לא יכול היה להצטרף לגזע הארי
לפי תורת היטלר.

זהו ״ההבדל העיקרי״ .משמע: בנקודות
החשובות האחרות יש זהות בין
תורת־היטלר והבשורה על-פי כהנא.

למעשה, אין זה אלא הבדל בלשני בלבד. נכון
שכהנא אינו ״גזעני״ במובן המילולי של המילה,
המעלה את עיקרון הגזע כבסיס בלעדי להפליה.

נאצי, לא פסבדו־נאצי, לא ניאו־נאצי,
אלא נאצי, פשוטו במשמעו.

אם יש להניח לארם כזה להשתתף
\ 1בבחירות לכנסת?
במהלך הדיון היה לי הרבה זמן להרהר בכך.
לא קינאתי בשופטים שהיו צריכים להכריע

בענייו זה•

אך כמוהם, הגעתי גם אני, בלב דואב,
לתשובה שאי־אפשר למנוע זאת.

יהיה זה אבסורד גמור אם אסור להשמיע מעל
דוכן הכנסת דברים שמותר גם מותר להשמיעם
בריש גלי ברחוב, בכיכרות, בעיתונות, בטלוויזיה
וברדיו.

אם רוצים לשים קץ לתורת-הארס
של כהנא, המקום לכך אינו בוועדת־הבחירות
המרבזית. המקום לכך הוא
בחוק.
בושה וחרפה היא שבשנת קיומה ה־ 37 אין
במדינת־ישראל חוק האוסר הטפה לשינאה
גזענית, מן הסוג הקיים במדינות רבות, ובראש
וראשונה בגרמניה.

יצרו אותו אותם חורשי־מזימות בוועדת־הבחירות,
שעשו קנוניה משותפת על־פי העיקרון
המקודש של ״שמור לי ואשמור לך״ ,יר
מלוכלכת אחת רוחצת יד מלוכלכת שניה.
עסקני־המערך, שעזרו לליכוד לפסול את
הרשימה המתקדמת לשלום, ועסקני הליכוד,
שעזרו למערך לפסול את כהנא.
וליתר דיוק: אנשי הליכוד שעזרו למערך
ולרק״ח להיפטר מן הרשימה המתקדמת, ואנשי
י המערך ורק״ח שעזרו לליכוד ולתחיה לסלק את
כהנא.

הנסיון של ועדת־הבחירות מוכיח.
ואפשר לומר: דמוקרטיה הזקוקה לחוק כזה
— החוק לא יעזור לה. דמוקרטיה שחוק כזה
יעזור לה, אינה זקוקה לו.
^ ך מעבר למיבחן התיאורטי, קיים המיבחן
המעשי. האם חסימת דרכו של כהנא לכנסת
היתה משנה את המצב?
בפסק־הדין השנוי־במחלוקת לפסילת רשים־
תם של אנשי אל־ארד לפני 19 שנים, דיברו
השופטים על ״דמוקרטיה מתגוננת״ .הם הביאו
כהוכחה ניצחת את נסיון הרפובליקה הגרמנית
של ויימאר. הנאצים, כך אמרו, השתמשו בכללי
המישחק הדמוקרטי כדי להרוס את הדמוקרטיה.
הם השתתפו בבחירות לרייכסטאג, בעודם
מטיפים בגלוי לחיסול הרייכסטאג עצמו.
הרפובליקה נפלה מפני שדבקה בכללי הדמוקרטיה,
ולא התגוננה כראוי נגד מהרסיה.

אבסורד גמור הוא להניח שניתן
להשאיר שליש של העם מחוץ
לפרלמנט, או שזה משנה משהו.

אלמלא היו הנאצים מצויים ברייכסטאג, לא
היה הדבר משנה כהוא זה את יחסי־הכוחות.
המאבק על עתיד גרמניה לא התנהל באולם
הרייכסטאג, אלא ברבבות רחובות ובמיליוני
בתים. ברייכסטאג ראו רק את התוצאות.

האם זה טוב או רע לדמוקרטיה
הישראלית?

כהנא(משמאל) ואבנרי במיסדרון בית־המישפש העליון

כהנא רוצה ״להזיז״ את כיפת־הסלע ומיסגד
אל־אקצה בכמה מאות מטרים. בליל־הבדולח
הזיזו הנאצים את כל בתי־הכנסת בגרמניה בדרך
פשוטה ומאירה־למרחוק. לפני כן שרפו את
הרייכסטאג.
כהנא אומר שהוא רוצה להשיג את זה ״בדרך
חוקית״ .הוא ילך לכנסת, ועל פי חוק הכנסת
יבוצעו כל הדברים האלה.
ב־ 930ז העיד ארולף היטלר במישפט נגד

לא הגזענים היו מוצאים את עצמם
בבית-הסוהר, אלא ״בוגדים״ ,״עוברי
ישראל״ ,״אש״פיסטים״ ,״תבוסתנים״.

שנה לפני עלותו לשילטון, בבחירות של
מארס ,1932 זכתה מיפלגתו של היטלר כ־11
מיליון קולות, שהיוו * .30.1כעבור חודש,
בבחירות לנשיאות, זכה היטלר ב־ 13 מיליון
קולות, שהיוו .36.8*,
באותה שעה מנו פלוגות־הסער הנאציות 400
אלף חברים — מהם רבים שהיו מגוייסי־קבע,
ושחיו על חשבון המיפלגה.

קנוניה זו סוכלה על־ידי בית־המישפט העליון,
המעוז האחרון של הדמוקרטיה הישראלית.
כתוצאה מכך ניתן גם למאיר כהנא ולחבורתו
להשתתף בבחירות הדמוקרטיות.

כהנא רוצה להביא להסתלקותם של

י* הערבים מבל שטח ארץ־ישראל. כך
רצו גם הנאצים, שדיברו תחילה על
גירוש למדגסקאר, ואחר-כך מצאו את
הפיתרון הסופי.

האם היתה הכנסת מחוקקת חוק שהיה מוציא
אל מחוץ לחוק את גאולה כהן עצמה, יחד עם
יובל נאמן, הרב ולדמן, מאיר כהן־אבידוב, רפאל
איתן ודומיהם?
סביר יותר להניח שבבואם להגביל את זכות
הדיבור וההטפה, לא יפנו את מירצם לביעור
הגזענות, אלא לביעור כוחות־השלום, המטיפים
להתפייסות היסטורית בין ישראל ופלסטין.

עם כל הכבוד לשופטים, קביעות אלה
הן מופרכות. ליתר דיוק: הן תמימות.

ולדיוק רב עוד יותר: המזימה של
כולם ביחד למנוע את הופעת הרשימה
היהודית־ערבית, השוברת את ״הקונסנזוס
הלאומי״ ,תוך שימוש ברב כהנא
כבאליבי.

^ מהלך הדיון הביא נציג התביעה שורה
ארוכה של ציטטות, המוכיחות כי אין כמעט
שום הבדל בין הנאצים, ערב עלותם לשילטון
ובשנים הראשונות של שילטונם, ובין חבורת
כהנא.
כהנא תובע לשלול את האזרחות מ־ 700 אלף
האזרחים הערביים של ישראל, שהם *17
מאוכלוסיית המדינה. אדולף היטלר קבע,
בתוכנית הרשמית של מיפלגתו(״ 25 העקרונות״)
ששום אדם שאין לו ״דם גרמני״ לא יוכל להיות
אזרח המדינה.
כהנא תובע להטיל חמש שנות־מאסר על כל
אשה יהודיה המקיימת יחסי״מין עם ערבי, ועל
כל ערבי המקיים יחסי־מין עם אשה יהודיה( .מה
עם גבר יהודי הבא על אשה ערביה?) זהו העתק
מדוייק של חוקי־נירנברג של היטלר ורעיון
״חילול הגזע״.

ועדת־הבחירות המרכזית היא
בבואת הכנסת היוצאת. בוועדה שלטו
רוני מילוא וגאולה כהן, ואלה שלטו גם
בכנסת עצמה.

אך האם הוא מצדיק את האינקוויזיציה הספרדית,
בימי טורקמאדה הנורא, שאיפשרה לכל יהודי
ומוסלמי להתנצר, תחת להישרף על המוקר? והרי
גם הגיור אינו זכות המוקנה לכל אדם.

מה יגיד כהנא אם שני מיליון ערבים
יודיעו מחר על נכונותם להתגייר, כדי
לחזור לבתיהם על פי חוק השבות?
במהלך הדיון הביא פרקליטו של כהנא שורה
ארוכה של ציטוטים מן התנ״ך, כדי להוכיח כי
כהנא הוא הפועל על־פי ההלכה. בציטוטים אלה
מדובר על ״זרע הקודש״ — מושג גזעני למדי.
גירוש הנשים הנכריות בימי עזרא ונחמיה היה גם
הוא מעשה גזעני מובהק, שלא הותיר לנשים אלה
את האפשרות להתגייר כהלכה.

אין ספק — והדבר חייב להיאמר בלי
כחל ושרק — שהתנ״ך כולל קטעים
גזעניים מובהקים. אלה נלמדים ביום
בבית-הספר הישראלי כתורה מסיני,
ומחנכים דור חדש של חסידי־בהנא.

רק מורים מעטים מעזים להגיד את האמת:
שגזענות זו תאמה מושגים פרימיטיביים מלפני
2500 שנה, והם מתועבים בעיני האדם המודרני
הנאור, יהודי ולא־יהודי כאחד.
אך כל מישחקי־המילים •האלה מיותרים
לגמרי. מי שמדבר בימינו על ״גזענות״ ,אינו
מתכוון דווקא לפרטי ההלכה הנאצית או
הררום־אפריקאית. הוא מתכוון לכל מישטר
המפלה בין אדם לאדם מטעמים של לאום, דת,
גזע ועדה, ולכל תנועה המטיפה לכך.

מבחינה זו, כהנא הוא גזען. לא כמעט

מדינת-ישראל מתיימרת להיות
המדינה של שארית־הפליטה, מדינת
הקורבנות של הנאציזם. אך בישראל
מותר להטיף לתורת הנאציזם —
בתנאי שתהיה מכוונת כלפי לא־יהודים.
אילו
היה קיים בישראל חוק לאיסור הגזענות,
ואילו היו קיימים הרצון והכלים להפעלתו, היו
הרב כהנא וחבר מרעיו יושבים בכלא זה מכבר,
ולא היה שום צורך למנוע מהם בשיטות פסולות
את ההליכה לכנסת. כל מילה היוצאת מפיהם
היתה מהווה פשע.
טענתי תמיד כי ״הוגי הריעות״ הנאציים
אחראים לאושוויץ ולדכאו יותר מאשר הקלגסים
הקטנים, שהפעילו את תאי־הגאזים ומרתפי־העינויים,
ושהוצאו להורג אחרי המילחמה.

הפרופסורים שכתבו את הספרים
המלומדים על ״עם האדונים״ ,העיתונאים
והנואמים ששיכנעו את
מיליוני הגרמנים לקבל את בשורת
היטלר, היו אשמים לא פחות — ואולי
אף יותר — מאשר אדולף אייכמן.

ל נתעלם מן הסכנה הכרוכה גם בחקיקת
י ) חוק מסוג זה.
את החוק מחוקק הרוב בכנסת. איזה חוק יכול
להיחקק נגד הגזענות בכנסת, כאשר סגן
היושב־ראש שלה קורא לנקר עיניים ולרטש
בטנים?

מ אי־!

הדמוקרטיה הגרמנית מתה מפני
שלא היתה חשובה כמעט לאיש
בגרמניה, מפני שאיש לא היה מוכן
להגן עליה, ולא כל שכן למות למענה.
היטלר ביטא את מצב-הרוח הגרמני,
שהשתלט אז על חלקים גדלים והולכים
של העם הגרמני.
אם קיימת סכנה כזאת גם בישראל?

( 1ודאי שהיא קיימת!

יתכן שכהנא נתעב יותר מכולם, מפני שהוא
אומר בפה מלא, ובלשון בוטה, את אשר חושבים
עתה חוגים רחבים בישראל.
האם באמת יש הבדל בינו ובין גאולה כהן?
האם ״הג׳וקים המסוממים״ של רפאל איתן,
המועמד מס׳ 2של התחיה, באמת שונים מן
״התת־אדם היהודי״ של היטלר? האם סיגנונו של
כהן־אבידוב באמת שונה כל־כך מסיגנונו של דר
שטירמרי האם הטרוריסטים היהודיים, שתיכגנו
את פיצוץ המיסגדים של הר״הבית ועריכת טבח
המוני באוטובוסים, שונים מכהנא, מפני שהם
עושים בשקט, והוא הטיף בגלוי?

אין ספק שיש כיום בישראל מיעוט
חזק של גזענים, שיש לו אחיזה בכמה
מיפלגות, ודריסת-רגל כמעט בכולן.
תחת לעמוד על תופעה זו, ולהתמודד עימה,
מופנה הזעם נגד מאיר כהנא, הקיצוני ביותר
במילים. הוא משמש כמעביר־ברק, כמעט
כתימרון־הסחה.

בעוד הכל מסתכלים לעברו, בתיעוב
ובסלידה, מתפשט הסרטן הגזעני
בגופנו הלאומי מכיוונים רבים אחרים.

מ מו

נשהם ושבים ער שלושה
כיסאות גדולים ושני קטנים,
קיבלו שובט׳ בית־המישפט
את החלטתם ההיסטורית

ח|1ך 1 1ו 1שמואל פלאטו״שרון ואישתו אנט בכניסה לבית1
! /המישפט העליון בירושלים. כשניכנס פלאטו״שרון

חייך לתיקשורת, כשיצא, היה חיוכו של האסיר המיועד קפוא ומאולץ.
ך ץ ריסר צילצולי פעמונים קטעו
^ 1את הדיון המישפטי הארוך. הנוכחים
באולם בית־המישפט העליון
הציצו בשעונים — השעה היתה אחת
בצהריים. הנזירים בכנסיה הרוסית,
המתגוררים בחלק האחר של הבניין
המפואר, לא קיבלו את שעוו״הקיץ של
מדינת־ישראל.
ביום הרביעי השבוע היתה פעילות
רבה בבית־המישפט העליון בירושלים.
כבר בשעות המוקדמות של הבוקר
התחילו להתאסף בפתח הבניין הגדול
כל בעלי־הדין השונים ואוהדיהם.
צלמים ועיתונאים תפסו את מקומם
בכניסה הראשית של בית־המישפט.

בעורם עומדים וממתינים, התחילו
להגיע למקום מכוניות אוטוביאנקי
קטנות וזריזות, ששימשותיהן מכוסות
בתמונות־פורטרט של שמואל פלאטו־שרון,
מי שחיכה באותו היום לפסק־הדין
של בית־המישפט העליון. אלה
ביקשו מבעוד יום רשיון מן המישטרה
לערוך הפגנה בפתח בית־המישפט, אך
ההפגנה נערכה ליד הפתח האחורי של
הבניין.
בזריזות רבה ניגשו פעילים נמרצים
אל אנשי התיקשורת, שעמדו וחיכו
לבואו של הרב מאיר כהנא ולבואם של
נציגי הרשימה המתקדמת לשלום,
ובתוך זמן קצר גררו את כל התיק-

ההמונים מחנים

פלאטו״שרון באו
בבוקר ואירגנו הפגנת תמיכה ליד הפתח האחורי של

שורת אל צירו השני של הבניין.
שם, מן הפתח שדרכו נכנסים
כדרר כלל רק השופטים והאסירים,
הכינה מישטרת־ישראל כמה מחסומים,
שמאחוריהם היה אמור לעמוד המון
המפגינים בעד פלאטו־שרון.
הללו באו במכוניות הקטנות.
מישהו הביא ערימה גדולה של שלטים
כתובים בכתב־יד, והתחיל לחלק אותם
לבאים. ההמולה היתה רבה.

הסוללה המנצחת £״

יעצי׳ 3 2

אביגדור פלדמן, המתמחה דובי חנין(מאחור) ,אמנון זיכרוני ויוסי ברד.
_ 1 2י*

בניין בית־המישפט. הם נשאו בידיהם שלטים, חלקם
עם דיוקנו של פלאטו־שרון ועל חלקם נכתב, למ של
:״פלאטו -אנחנו אוהבים אותך -חיפה!׳

יוסי פאר, מזכיר המיפלגה של
פלאטו ומועמד מס׳ ,3לבוש בחליפה
שחורה ובחולצה לבנה, אירגן את
הפעילים מאחורי המחסומים, כשהוא
מנופף את ידיו באוויר, כאילו היה
מנצח בתיזמורת פילהרמונית. הפעילים
באו בחמישיות, דחוסים בתוך
מכוניות האוטוביאנקי הזעירות —
חמישה בכל מכונית. כשנחלצו מן
המכונית, מיהר יוסי פאר לתת להם

שלטים וכיוון אותם אל מעבר ל־מחסומי־המישטרה.

״פלאטו

* אגהגו א>מך ך
ס למים שהתקרבו אל הקבוצה
הקטנה שמעו מאחורי גבם את
פאר קורא לחבריו :״חברה! תעמדו

הפעמוניס
חמישה כיסאות

שופסים, אך באולם היו רק שלושה כיסאות גבוהים

בורא נרי השוונס

הרב מאיר כהנא יצא באמצע הדיון
המישפסי מן האולם וניגש למיזנון.
שם קנה בקבוק משקה וביחד עם אוהדיו בירך על בקבוק השוופס.

ישר, תיישרו את השלטים —
מצלמים!״ והחברה התייצבו, ישרו את
הגב, מתחו את הידיים למעלה וחיכו
לקליק.
מהכתוב על השלטים ניתן היה
לחשוב שכל המדינה עומדת מאחורי
שמואל פלטרשרון. :פלאטו, אנחנו
איתך — תל־אביב!״ .פלאטו, אנחנו
איתך — בת־ים!״.פלאטו, אנחנו איתך
^ — חיפה!״ ועוד ועוד.
״ אך פלאטו עדיין לא הגיע. הפעילים
עמדו בדלת האחורית.
.אולי תיגש לראות אם הוא לא
נכנם בדלת השניה!״ אמר פאר לאחד
הפעילים, כשהוא מעלה אפשרות
אכזרית שפלאטו״שרון ידלג על כל
הפגנת־התמיכה וייכנס דק־ הפתח
האחר של בית-המישפט.
אך פלאטו לא איכזב. אולי רק קצת.
הוא בא אומנם מן הפתח האחורי,
כשהוא מנסה לחייך אל התיקשורת.
לידו צעדו אשתו היפה, אנט, בשימלה
אופנתית אדומה בוהקת, וכמה מעוזריו.

פלאטו שלח חיוך זריז אל המפגינים,
שבאותו הרגע עמדו מאוד־מאוד
זקופים וקראו קריאות, חלף על פניהם
במהירות וצעד לעבר המדרגות, ותוך
שניות נבלע בבית־המישפט, כשהוא
מותיר את אוהדיו מאחור, מאוכזבים
ונדהמים.
הם לא ידעו מה בדיוק הם צריכים
לעשות. הכל נגמר כל־כך מהר. חלקם
עמדו עוד דקות ארוכות עם השלטים
מונפים בידיהם, לא מבינים מה בדיוק
קרה בדקות האחרונות.
אך הם הצליחו להתארגן חיש־מהר
בחזרה, קיפלו את השלטים ועברו לצד
השני של בית־המישפט. ואז, כשהגיעו
לשם, כבר היה פלאטו־שרון בדרך
החוצה. השמועה הגיעה, כמובן, לפניו:
שלושה חודשים בפועל!
פלאטו־שרון נכנם לבית־המישפט
מן הפתח האחורי, אסף שלושה חודשי־מאסר
ויצא מן הדלת הקידמית. הכל
נגמר תוך דקות ספורות.
הוא יצא מן הבניין מלווה באשתו.

שני המועמדים הרא שונים
של הרשימה המתקדמת
לשלום׳ עוין הדין החיפאי מוחמד מיעארי

יהודים ועונים

מכוניתו המהודרת כבר חיכתה לו,
כשמנועה פועל. הוא ניסה לחייך
נואשות לצלמים שחיכו לו, אך לא
התעכב, מיהר להיבלע בתוך המכונית
ונסע בזריזות, כשהוא מותיר מאחוריו
את אוהדיו ההמומים.
לא לזה הם ציפו. הכל היה מוכן
לאותו היום. תוכנן לפלאטו סיור מקיף
בירושלים, תוכננה מסיבת־עיתונאים.
הכל היה מושלם, עד שבאו השופטים
וקילקלו את המסיבה.
שולה(.אני המזכירה שלו צעירה
בלונדית ויפה, נותרה עם ערימת־ניירות
ביד ופה פעור. היא לא ידעה
להשיב לעיתונאים הרבים לאן הלך
־מעבידה.
הפעילים התחילו לשאול האחד את
השני מה קורה עכשיו.
אך בעודם עומדים שם ומתלבטים,
הגיעו אוהדים חדשים ודחקו את אלה
לעבר של שיבחה.

שעליהם ישבו השופטים מאיר שמגר, מרים בן־פורת
ואהרון ברק. מימין לכיסאות אלה היו שני כיסאות
קטנים, שעליהם ישבו מנחם אילץ ומשה בייסקי.

לים. בתוך דקות ספורות קילפו את
פתקות־התעמולה הכחולות של פ״ש
והדביקו במקומן, על קיר האבן של
בניין בית־המישפט, את הפיתקות
הצהובות שלהם. :כהנא — כי הוא
משלנו!״
מישהו העיר להם כי אסור לעשות
תעמולה בבית־המישפט, וכי אסור
להדביק מודעות־בחירות על קירות
בית־המישפט. התשובה היתה מהירה:
.מה יש, לפלאטו מותר?״
הרב מאיר כהנא היה בתוך אולם*
המישפטים, אך אוהדיו עמדו למטה
בשמש, כשבידיהם שלטים, מוכנים
לרגע שייצא אליהם.
מישהו מן הנוכחים שצפו בהם שאל

לתומו. :למה הגיעו כל־כך מעט
פעילים?״ ואחד מן הפעילים הספורים,
חבוש כיפה וציציות מתנופפות מתוך
מיכנסיו הכהים, ענה. :נו, מה אתה
רוצה? כל השאר בבית־הסוהר!״
אולם בית־המישפט עצמו, בקומה
השניה של הבניין, בדיוק מעל לראשם
של הנזירים הרוסיים, המה מפה לפה.
על דוכן־השופטים, מתחת לתיק־רת־עץ
חומה־כהה וסמל המדינה היו
חמישה כיסאות. שלושה כיסאות גדולים,
בעלי מישענת גבוהה ומרשימה,
ועוד שני כיסאות־עץ קטנים, פשוטים,
וכנראה לא נוחים במיוחד.
במרכז, על כיסא גדול ונוח, ישב
(המשך בעמוד )17

השאר
^ בבית-הסוהדד

^ אוהדים החדשים היו פעילים
1 1של תנועת כך. אלה הסתערו
במהירות, דחקו את אנשיו ההמומים
של פלאטו״שרון וכבשו את הרחבה
שלפני בית־המישפט העליון בירוש
(משמאל)
וד ר מתי פקד. סימין: זיקה פ7ד,
מתי. בתמונה מימין: ראש תנועת.כך׳ ,הרב מאיר
כהנא, עם פעיליו בפתח בניין בית-המישפש.

הרב מאיר כהנא יצא מאולם כית-המישם
מייד אחרי שניתנה ההחלטה שאיפשרה
לרוץ לכנסת, כשהוא זורח ועל פניו המזוקנים חיוך מאוזן לאו

לרוץ למסת

פרס קילקל לאבן שנה מצויינת_ ,
עתירת־הישגים, שחיזקו מאוד את
תביעתו למישרד־החוץ. מישאלי דעת־קהל
קבעו, שהוא המועמד הפופולרי
ביותר למישרה, יותר מכל אישי
המערך והליכוד גם יחד. סיפרו זכה החדשה, הדיפלומאטית בביקורות מזהירות. מועדון יוקרתי
בשם אגודת הבמה הבינלאומית
בחר בו כבנואם הטוב ביותר בעולם.
(אבן לא שמע מעודו על המועדון הזה.
בזהירות האופיינית לו ביקש מאחותו,
המתגוררת בארצות־הברית, לבדוק אם
לא מדובר במתיחה. האחות דיווחה
שהמועדון והבחירה הם רציניים _
ומקובלים. רק אז העז אבן לחגוג את
הבחירה, שגרמה לו, כמובן, קורת רוח
רבה).

^ דו־קיום:
׳ עצם וגרון

ן * וא הקליט סידרת־טלוויזיה,
! 1בהנחייתו, על תולדות העם היהודי,
שתוקרן בארצות־הברית מחוף־אל־חוף
ותאדיר עוד יותר את יוקרתו
העצומה בארץ זאת.
גם ביקורו במצריים, באפריל ,84
היה מוצלח ביותר. הוא התקבל בכבוד
רב על״ידי נשיא־מצריים, חוסני
מובארכ, נאומיו בערבית ובאנגלית
שודרו ודווחו בכלי־התיקשורת. את
מאזיניו המכובדים, אנשי האקדמיה
והפוליטיקה הגבוהה בקהיר, הרשים
בהברקות טיפוסיות כמו :״מדינות
מתנהגות בתבונה אחרי שמיצו את כל
האפשרויות האחרות,״ או ״פשרה היא
עניין שמסכימים עליו, אחרי
שנשבעים לא לקבלו.״
בסך־הכל דיבר כאיש מערך
וכ״ציוני אדוק״ ,האשים בקיפאון 1
המדיני את הפלסטינים, את ירדן, את
ארצות־הברית ואת ממשלת הליכוד,
הוציא מכלל האשם את מצריים ואת
המערך, ובכך יצר מעין שותפות עם
מאזיניו.
אבן הביע זעזוע מהתפארותו של
ראש־הממשלה, יצחק שמיר, שאם .
יינתנו לליכוד עוד שנתיים, לא יהיו,״!
על מה לנהל משא־ומתן. את דו־הקיום,
כביכול, בשטחים הכבושים, הגדיר
כמצב הקיים בין העצם (הפלסטינים)
ובין הגרון(ישראל).
כל ההברקות האלה, הצלחותיו
במסעות־ההסברה שלו בחו״ל, מעמדו
כאחד המדינאים הידועים בזירה
הבינלאומית כולה, לא עמדו לו נוכח
צרכי השרידות של שימעון פרם. שיחה
אחת במיסעדת שמש בירושלים עם
נבון הספיקה כדי לשלול ממנו את
הסיכוי למישרד־החוץ האהוב עליו.
לא היתד, זאת הפעם הראשונה.
ביוני 1974 הטיל מרכז מיפלגת־העבודה
על יצחק רבץ, אוייב

^ פני כחודש ימים נחל אבא אבן
69 תבוסה אישית ופוליטית
מכאיבה.
ידידו ובעל־בריתו הוותיק, שימעון
פרס, הפר בפומבי הבטחה פומבית
לא־פחות, שהעניק בעבר לאבן:
למנותו כשר־החוץ, אם יעלה המערך
לשילטון. פרס הודיע שהתפקיד מיועד
ליצחק נבון, הנשיא לשעבר, שוויתר
על ההתמודדות על ראשות הממשלה.
אבן הגיב בזעם רב. הוא הודיע שלא
ישתתף בממשלת־פרס, ביטל את
תפקיד סגן־ראש־הממשלה כ״מעמד די
זוטר״ .אבן דחה בבוז את תפקיד
שר־ההסברה שהוצע לו, רמז בבירור
על הנזק שייגרם לישראל בשל
הוויתור על שרותיו.
תוך ימים מועטים הבין אבן את
המציאות החדשה, הוריד פרופיל. הוא
ניאות למינוי של סגן־ראש־הממשלה,

תבע לספח למישרד־ההסברה את
רשות־השירור ואת גלי צה״ל, נוסף על
הסברת־החוץ. הוא מודע לכך ששר־החוץ
החדש עלול להתנגד להעברת
סמכויות למישרד־ההסברה, ולהשתמש
בנימוקים החותכים מפיו של אבן
עצמו, כשגולדה ביקשה להעבירו
לגלילי.
ההשלמה שלו עם המערך החדש
במיפלגת־העבודה, שנישלה אותו
מעמדת מנהיגות כלשהי, היתה מהירה,

כמעט חלקה.
אבן פשוט איננו בנוי למאבקים
ממושכים. רק מעטים האמינו לנימוק
הרישמי שלו, הצורך להאבק בליכוד
תוך אחדות־שורות. רוב המשקיפים
הנידו שוב בראשם, בשילוב הקלאסי
של ביטול והערכה שאבן מעורר בהם.
אבן שוב נרתע ממילחמה. מה עוד
חדש?

אוברי

אבא אבן נולד בשם אוברי סולומון איבן(בית
דגושה) ג־ 191$בקייפטאון, דרום־אבריקה.
במשך השנים שמס את שס־הבמייס סולומון,
אבל עדיין ידוע בעולם המערבי בשם הלועזי שלו,
אובדי איבן. בל ידידיו מבנים אותו בשם אובדי, וזו
מעין סיסמת״גישה. המעידה על חיברות קרובה עם
האיש תסגוד הזה, שאיננו נסול סנוגיזם קל.
אבן למד בהצטיינות בקיימבדידג׳ הסוערת של
שנות ה־ .30 שבה בעל השמאל המרבסיסטי ואף
הקומוניסטי בהצלחה רבה, נוכח עליית הנאציזם,
הביוס בלבי גרמניה, ומילחמת־האזרחים בסברד.
זבה בתואר מ׳א ודוקטור לסברות ולמישפטים,
התמחה גם בשבות אוריינטאליות בביירות
ובקאהיר, נשא לאישה את סוזאן היפה לבית
אמבש, אחותה של רעיית הנשיא אודה הרצוג.
אבן שירת בקצין־מודיעין בצבא הבריטי

ג־946ג, הצטרף בכוכב צעיר למחלקה המדינית של
הסוכנות היהודית, היה חבר המישלחת של
הסוכנות לעצרת־האו״ם ההיסטורית, שבה הוחלט
על חלוקת הארץ והקמת ישראל. היה נציג קבוע
של ישראל באו״ם, ובמשך 10 שנים כיהן בתפקיד
הכפול של שגריר באו״ם ובוושינגטון.
הוא חזר לישראל לקראת בחירות ( 1959 לכנסת
הרביעית) ,נחל עם מפא״י הצלחה גדולה (49
מנדטים) .היה שר חינוך -כושל -בשנים , 63- 60
וסגן-ראש*מטשלה -די אנתימי -ב״. 65 - ׳64
בשנים 1965 עד 1974 היה שר־חוץ ת חת לוי
אשכול וגולדה מאיר, אכל מרורים רבים בגסיונותיו
למתן את מדיניות־החוץ של ישראל.
מאז 1974 הוא חבר־כנסת מהשורה, חבר
בוועדת־החוץ־והביטחון. שוהה חודשים אחדים
בשנה בחו״ל. אבן הוא איש אמיד ביותר, שצבר הון
רב מהרצאותיו ומספריו. הוא שולט, באורח מושלם,
טרשים ומבריק בעברית, אנגלית, ערבית, פרטית,
צרפתית וספרדית.

וותיק ומר של אבן, להרכיב ממשלה.
רבין הציע את מישרד־החוץ למפקדו
בפלמ״ח, יגאל אלון, שנעתר להצעה,
למרות שהבטיח במפורש לאבן שלא
לעשות כן. בלחץ ראשי מפא״י הלך
אבן לביתו של רבץ, שהציע לו את

מישרד־ההסברה.
טיגה מהולה בהערצה

ך י* תב רבין בפינקס שרות, בברד
* טאליות האופיינית לו, :הלא כל
השנים, בתפקידו כשר־החוץ, היה איש,
שמסביר מדיניות של אחרים, ולא איש
המחשבה המדינית.״ זאת היא דווקא
הגדרה די קולעת של אבן, חרף
העובדה שלעומת רבץ ה״אנליטי״
עצמו, אבן הוא הוגה מדיני מקורי ובעל
שיעור־קומה.
אבן סירב בתוקף לרבץ, מה גם
שראש־הממשלה החדש לא הציע לו
סגנות. רבין מסכם את הפרשה, ללא
הירהורי חרטה, :לא החשבתי את
סגולותיו המדיניות, ודעתי לא
השתנתה גם היום. אבן שמחוץ
לממשלה לא המעיט מערכה.״
ההדחה מהממשלה גרמה נזק מועט
לאבן. הוא המשיך להעניק לגיטימציה
.מתונה״ לעמדה הסיפוחיסטית ביסודה
של המערך. אנשי ליכוד אמרו עליו,
בטינה המהולה בהערצה, שהוא היה
מסוגל להציג באו״ם את צברה
ושאתילה כמעשה הומניטרי.
בפומבי הוא המשיך להצהיר, שהקו
הירוק אינו מחוק אומנם, אך
למיפלגת־העבודה אין מחוייבות אליו.
ההיפך הוא הנכון. יש לה, טעמים
ביטחוניים והצדקות מישפטיות,
מדיניות וביטחוניות לדרוש ולקיים
גבולות בני־הגנה״ .כתביו, מאמריו
ונאומו ברחבי העולם מוצפים ממש
בהצהרות כאלה, תמיד בנימה מתונה,
ותוך הקפדה מדוקדקת להטיל על
הערבים את ההאשמה על אי־התקדסות
לשלום.
כל זה לא מנע ממנו להיות בין
מייסדי ודוברי המרכז הבינלאומי
של שלום במיזרח התיכון, להציג
אותו כארגון־גג של כל י תנועות־השלום
בישראל.
אבן בוחר להתעלם מהעובדה,
שעמדותיו הפומביות ואף עמדתו
האמיתית בנושא ירושלים, מהוות
מיכשול בלתי עביר לשלום במרחב.
בראיון עם העולם הזה הוא מבטל את
חשיבות כל ההצהרות האלה (מחוץ
לנושא ירושלים) ,ורואה בהן רק
עמדות־פתיחה במו״מ. אבל דבקותו
הנחרצת בסיפוח ירושלים המיזרחית
על 100 אלף הפלסטינים שבה איננה
מאפשרת שלום כלשהו, לא רק עם
הפלסטינים, אלא גם עם ירדן, או ערב
הסעודית. אין ספק שאבן מודע לכך.
אבן אינו מקפיד בכל המיקרים על
היושר האינטלקטואלי. היריעה קצרה,
והדוגמות מופיעות בכל ספריו
ומאמריו. שני מיקרים אופייניים:
• במאמר ביומון דבר, במאי 82׳,
הוא הכחיש שממשלת גולדה מאיר,
שבה כיהן כשר־החוץ, דחתה את
גישושי נשיא־מצריים סאדאת לשלום,
,שום דבר לא נדחה וסאדאת לא
גישש,״ כתב אבן. בשיחתו עם העולם
הזה נשאל על הסיפור המופיע בסיפרו
של הנשיא חיים הרצוג(שהוא גס גיסו
של אבן) מילחמת יום־הדין. הרצוג
סיפר שסאדאת שיגר כתב אמריקאי
לגולדה, והציע לה לקיים שיחות־שלום.
גולדה סירבה אפילו לשמוע.
אבן, בלא הניד עפעף, אישר בשיחה עם
העולם הזה את הסיפור המרשיע
והמדהים הזה.
• במאמר במעריב, ביוני 83׳,
ביקש אבן להפריך את הגירסה כאילו
הצביע המערך בעד מילחמת־הלבנון.
הוא הביא סידרה ארוכה של נימוקים
פורמאליסטיים, כדי לשכנע את
הקוראים, שהכנסת לא התבקשה כלל
לאשר את פתיחת המילחמה. בכך הוא
ניסה לטשטש את העובדה שהוא עצמו
וכל חברי מיפלגת־העבודה בכנסת
(חוץ מיוסי שריד) הצביעו נגד הצעת
אי־האמון של חד״ש, ובכך העניקו
תמיכה פרלמנטרית ברורה לתוקפנות
בלבנון. עצם האקט של אבן, וכמוהו גם
נסיון־ההטעייה לו, הם אופייניים.

פנים אל פנים עם אבן:

״אתנגד לנומשלת־אחדות עד פילוג!״
ך פגישה עם העולם הזה מופיע אבא אבן במצב רוח מצויין. הוא
) התאושש, ככל הנראה, מהדחתו מתפקיד מועמד המערך לתפקיד
שר־החוץ, ומגיב על תהפוכותיו של הירד, שימעון פרם, בבדיחות עוקצניות,
.לא לפירסוס״.
״טיבעי הדבר,״ הוא אומר. ,שהגבתי קשה אחרי שפרס הודיע שהתפקיד
שמור לנבון. אחרי הכל, מישרד־החוץ הובטח לי פעמים רבות, אני מיקצוען
מובהק בתחום זה, בעל מוניטין בינלאומי. אבל כרגע עליי להתגייס למאבק
העיקרי נגר הליכוד. אני גם מבין שפרס היה נתון בלחץ אדיר. זאת היא אולי
הבעיה העיקרית שלי. כאינטלקטואל אני מיטיב להבין גם את בעיותיו
והתלבטויותיו של הצד השני...״
במיגרש״הבית שלו, בלובי המפואר, אך השמרני, האנגלי מאוד, של מלון
המלך דויד, נראה אבן צעיר בהרבה מגילו, שופע ביטחון והומור, גאה
בהצלחה הרבה שסיפרו הדיפלומטיה החדשה נחל בקרב עיתוני״היוקרה
במערב. את קיטעי העיתונות (גארדיין, אובזרוור, ניו יורק טיימס דיילי
טלגראף) הוא המציא להעולם הזה בעוד מועד, אפילו סימן קטעים נבחרים
בדיו צהובה. הוא היה מוכן לשאלות בוטות, הדורשות ממנו הבהרות מעבר
לדיפלומטיה הרגילה שלו. כמה מתשובותיו היו יותר ממפתיעות.
העולם הזה. :האם תסכים, בתנאים כלשהם, למדינה פלסטינית עצמאית?״
אבן. :המציאות הנוכחית אינה מאפשרת זאת, מכיוון שאש״ף לא שינה את
עמדותיו ופועל נגד ישראל.

״עם זאת, דיברתי פעמים רבות על מעין בנלוכם, ואח יאסר
ערפאת הזכיר אפשרות בזאת. הרשני להזערך, שבנלוכם
מורכבת משלוש ישויות ריבוניות.״

העולם הזה. :האם תסכים, בתנאים כלשהם, למו״מ על שלום עפאש״ף?״
אבן. :אני שלם עם הניסוח במצע המערר, מכיוון שהסירוב לשוחח עם
אש״ף הוא מנומק. מכאן משתמע שהפלסטינים עצמם יכולים לבטל, בפעולות
ובהצהרות מדיניות, את הנימוקים המונעים כרגע משא־ומתן עימם. שלום
עושים עם אויבים. אני מטיל ספק אם עראפת אומנם רוצה שלום. הצהרותיו
עד היום אינן מספקות. אין ספק שיש לאש״ף מפתח חשוב להערכות הפנימית
בישראל. אם עראפת יחקה את אנוור אל־סאדאת — ישתנה הכל בישראל.
לפני יוזמת סאדאת לא היו מצליחים לגייס רוב להחזרת כל סיני. ויתור על
אידיאולוגיה השוללת את קיום ישראל, והתנערות מהטרור, יחוללו שינויים
מפליגים בעמדת הציבור בישראל כלפי הפלסטינים.״
העולם הזה. :מה יחסך לאפשרות של ריבונות ערבית במיזרח ירושלים,
ביקעת הירדן, גוש עציון ורמת הגולן, בתמורה לשלום אמת?״
אבן, :רק ירושלים איננה עומדת למיקוח. כל הנקודות הטריטוריאליות

כמו רוב חבריו המתונים, לא רצה
אבן במילחמת״הלבנון, ואף פעל נגדה
לפני יום־הפלישה הגורלי ביוני .1982
בחינה מדוקדקת של כל התבטאויותיו
ביוני מעלה, שבדיעבד הוא תמך
בשלבים הראשונים של המילחמה,
נמנע מלתקוף אותה בשיא האופוריה
של השבועיים הראשונים אבל דרש
בתקיפות את הפסקת פעולות־האיבה
עם תום השלב הראשון.

נגד

^ ה״בו0וד>>ה״
** י שנקט עמדה כזאת רשאי או־לי
להשתבח שלא תמך בהרפתקה
הלבנונית במלואה, אבל לא להעמיד
את עצמו תחת המחנה, שהתנגד לשרון
מהרגע הראשון. עמדות כמו אלה של

אבן, והצבעות כאלה בכנסת, הם
שאיפשרו את הפריצה ללבנון, ואת כל
הפשעים שאירעו לאחר מכן, גם כאלה
שגרמו לאבן זעזוע קשה וכן.
בשלב מאוחר יותר מתח אבן מעין
קו־הפרדה בין שלב א׳ של המילחמה,
ער ה־ 13 ביוני, שהיה. חיוני
ועתיר־הישגים״ ,ובין שלב ב׳ ,המשך
המילחמה, המצור על ביירות והפריצה
לביירות המערבית, שהיו.הרי־אסון.״
בסוף קיץ 82׳ הוא עדיין הילל את
״ההישגים המצויינים״ של המילחמה.
עד ה־ 13 ליוני, אמר אבן(למעריב),
הבטחנו את שלום הגליל, ניפצנו את
הטילים הסוריים־סובייטיים, הנחתנו
מכה קשה על הצבא הסורי, פגענו
אנושות במחבלים, גרמנו להגברת
אמינותה של ישראל וכוח־ההרתעה
שלה. זה בדיוק הזמן לחזור הביתה,
ולעסוק בחינוך, בבנייה, בתעשייה

האחרות, שאותן תובע עתה המערך, הן נושא למשא־ומתן עם הערבים.
תוכניות המערך הן עמדת־פתיחה למיקוח הקשה והממושך, שיאפיין את
הדיונים עם הערבים. אסור להתחיל את המו״מ מהסוף, ואיני רואה קדושה
בגבולות ,67 אבל רק ירושלים היא קו אדום עבורי.״
העולם הזה, :ותוכנית־אלון? האם היא איננה אולטימאטיבית?״
אבן, :לא. אין לי כל ספק שמיפלגת העבודה תחרוג באורח משמעותי
מתוכנית זאת, במיסגרת מו״מ עם הערבים. אנחנו מוכנים למשא־ומתן עם ירדן
בלי שום תנאים מוקדמים, ומבלי לדרוש מחוייבות מכשילה מראש להסכמי
קמפ־דייוויד. הליכוד מעמיד תנאי זה, כדי למנוע כל אפשרות למגע רציני עם
ירדן.״
העולם הזה. :מדיניות החוץ. של ישראל, ובעיקר נושא מכירות הנשק
והתיאומים הצבאיים, כלפי מרכז־אמריקה ודחם־אפריקה. ,נראים לך כשינוי
או כהמשך? במה תתמוך בקבינט החדש?״
אבו, :אני מתנגד לתפקיד האסטראטגי המופרז שישראל ממלאת עתה.

״האמריקאים דחפו אותנו לשירותים גלובאליים, המזיקים
לאינטרס הישראלי. ישראל חייבת להישאר כוח איזורי בלבד.
״לא נוכל להינזר ממכירות נשק, אבל יש להיזהר יותר, לא לתמוך
במילחמות־ריכוי. אני בעד פיתוח היחסים עם דרום־אפריקה. אינני מעודכן די
הצורך כרי להגיב על היחסים הצבאיים עם מדינה זאת.״
העולם הזה :״ואם נאמר לך, שישראל משגרת כמויות גדולות של נשק
לדרום־אפריקה, ומאמנת את צבאה?״
אבן :״זאת תהיה הפרזה בלתי־רצויה.״
העולם הזה :״כיצד תגיב אם פרס ירצה להרכיב ממשלת־אחדות־לאומית
עם הליכות״
אבן. :אולי העניין הכלכלי ידחוף לכך את המיפלגה. אני מתנגד לכך
באורח עקרוני. הדמוקרטיה מחייבת חלוקה בין קואליציה לאופוזיציה. אני גם
מתנגד לשיתוק המדיני הנובע מממשלה כזאת. הקו האדום שלי איננו רק
סיפוח, אלא גם המשך השליטה על מיליון וחצי פלסטינים. אתנגד לקואליציה
עם הליכוד בכל תוקף״.
העולם הזה :״יצא לך שם של ותרן, פשרן, אפילו פחדן. למה אתה מתכוון
במילים,בכל תוקף׳?״
אבן :״סיכמתי על כך עמדה משותפת עם ח״כ אהרון הראל. אנחנו לא נלך
לממשלה כזאת — עד לפילוג!״
העולם הזה :״רק הראל, או גם אתה? תלך לפילוג על הנושא הזה?״
אבן :״גם אני — ועד לפילוג!״
ובקליטת עליה.

• קשה שלא לשאול את אבן:
״מה זה ״הבטחנו״ ,״ניפצנו״,
״הנחתנו״ ,״פגענו״ ,״גרמנו״.
וגם התשובה היא מוכנת
מאליה :״הצבעתי נגד הצעת
האי־אמון בנושא המילחמה?
הצבעתי! כתבתי על ״ההישגים״?
— כתבתי! אז אני

שותף!״

לעומת זאת ניתן לראות
באבן מבקר עיקבי, הריך ואך
שנון ונוקב, של כל הפעולות
אחרי השלב הראשון, שנעשו
בלבנון. הוא גילה רגישות רבה
להיבטים האנושיים, הוקיע את
הפוליטיקאים שגילו אדישות
לגורלם של האזרחים הלבנוניים
והפלסטיניים שניספו,
נפצעו וגורשו על־ידי אריאל

שרון.
ביולי־אוגוסט 82׳ הוא כבר יצא נגד
אנשי המערך, מסוגם של ח״כ רב
בן־מאיר ואימרי רון, שהתקפלו לפני
שרון. הוא יצא נגד ה״בופורייה״ ,כך
כינה את האופורייה אחרי כיבוש
הבופור (בלי קורבנות, כפי ששיקר
שרון למנחם בגין) ,הוקיע את חרות
.שתמיר התנגדה להפסקת כל
המילחמות״.
הוא הגדיר את ״מילחמת ביירות״
כאסון כבד, לעג בפה מלא להשוואה
הנלוזה של בגין בין ערפאת ובין
היטלר, בין המצור על ביירות למצור
על ברלין, טען שראש־הממשלה
.משפיל את זכר השואה״.
בהדרגה הוא התחיל להכות על חטא
ההסכמה עם הליכוד בשלבים הראשונים.
המערך, כמו ארצות־הברית. ,חטא
בתמימות״ כאשר האמין שהמילחמה
תסתיים אחרי 40 הק״מ. אחרי הטבח
במחנות הפליטים הוא כתב רשימה
מצויינת בשם המפולת ובה הוקיע
חברי מיפלגת־ העבודה שהתמוגגו
מהישגי בגין ושרון, וייעצו לעלות על
השיירה (של ההתלהבות מהמילחמה)
בשם הפרגמטיות המפא״יית. הוא פעילי שרוב בכך השתבח
מיפלגת״העבודה.שללו את המסע על
ביירות מראשיתו ועד סופו״ .אבל גם
במאמר זה הוא עדיין מהלל את
השלבים הראשונים של הפלישה.

^ לא מפיס,
ולא אפון
^ ודש מאוחר יותר, באוקטובר
ו 821׳ ,הוא הציג עת עמדתו
המעודכנת, שהיא גם הסיכום העכשווי
שלו על מילחמת־הלבנון. הוא רואה בה
ביצוע של שורת החלטות הרות־אסון,
נגד עמדת האופוזיציה ותוך התעלמות
מההסכמה הלאומית. ההתקדמות אחרי
״הבטחת שלום הגליל״ ,המצור על
ביירות, הפריצה לביירות המערבית,
וההחלטה להתיר לפלנגות להכנס
למחנות הפליטים הביאו לכישלון ,
מדיני ומוסרי עצום למדינת-ישראל1 .
באותו קיץ וסתיו רוויי־דמים
המשיר יריבו הגדול של אבן, יצחק

אבן: האיש שנדפק
(המשך מעמוד )15
רבץ, לתמוך בשרון, ואף להעניק לו
עצות חינם, בלתי־הומגיות, כמו לסגור

וולטיר מונדייל, בשום פנים לא גארי
הארט, ובוודאי שהוא מתחלחל מעצם
איזכור שמו של ג׳סי ג׳קסוז,

הוא איננו מייחל עוד לניסים -
הוא רק מקווה למנוע הידרדרות
את המים לנצורי רייי ז. אבן לא חשך
את שיבטו מרבץ זכיר את תמיכתו
בהפצצות על קהיר ב־ ,1970 וניהל

מצד שני הוא הרבה יותר מציאותי
מרוב המדינאים הישראליים בנושא
הסובייטי, מדגיש את שמרנותם של

אבן בביתו
איש אמיד ביותר, איננו נטול סנוביזם
הרוסים, דביקותם במדיניות האימפריאלית
של הצאר, ומבין שגם בידם יש
מפתחות חשובים לשלום ישראלי —
ערבי.
כמה נקודות חשובות מעמדותיו
המדיניות לוקטו מסיפרו הדיפלומטיה
החדשה והן מאשרות את
שמרנותו, וחורגות מכל עמדה
המקובלת כיום בסוציאל־דמוקראטיה
האירופית:
• על אירופה: הזנחת הכוננות
של אירופה למילחמה קונבנציונאלית
(לא גרעינית) היא אחת התעלומות
הגדולות של העולם שלאחר המיל•
חמה.

• על פירוק־נשק חד־צדדי:

אבן במרכז מיפלגתו
הצבעתי! הצבעתי! כתבתי? כתבתי! אז אני שותף!
פולמוס לוהט עם כל הניצים במערך
על המשך תמיכתם בשרון.
הוא המשיך להטיף נגד סיפוח
הגדה, ואף גינה את שקריו של בגין,
שניסה לספר שכוחות ישראליים יוכלו
להישאר בשטחים אחרי חמש שנות
האוטונומיה, בניגוד להסכמי קמגד
דייוויד, המדברים רק על סידורי-
ביטחון כלליים.
שלהי שנת 82׳ ותחילת 83׳ הישרו
עליו הלוך־רוח של חשבון נפש.

הוא הודה שהוא מצטער על
חלקו במניעת סיוע אמריקאי
למצריים בבניית סכר אסואן
(החלטה שהניעה את עבד
אל-נאצר לפנות לסובייטים,
ושינתה את המפה המדינית
במרחב).
הוא הדגיש את תלותנו הרבה
כאמריקאים, ואת העצמאות היחסית
של הערבים העשירים יותר לעומת
ישראל, ציין בפסימיות קיסינג׳רית
טיפוסית, שהוא איננו מייחל עוד
לניסים, ורק מקווה שיוכל למנוע את
התדרדרות המצב לאסון גדול עוד
יותר.

אבן הוא מדינאי מקובל
באירופה. השבוע חזר מכינוס
ראשי האינטרנציונל הסוציאליסטי
בשפילד, אנגליה. פרם
שלח אותו בנציגו, בנסיון
(מוצלח) לפייס אותו. אבן חזר
מאושר. הוא הטיף לנציגים
האירופיים על העדר סולידאריות
ביניהם, מנע (באורח טיפוסי)
החלטה נגד ממשלת
ישראל, והצליח להעביר במקומה
החלטה שתתמוך במדיניות
מיפלגת העבודה, כפי שהוא
הציג אותה.
הוא נמנע, כמובן, לציין שהוא
תומך. בעירנות״ אמריקאית כלפי
ניקארגואה. את זה ניתן לומר בכל
פורום ישראלי, אפילו השמאל בישראל
הוא פרו־אמריקאי, אבל לא בכינוס
סוציאליסטי אירופי. קשה לומר שהוא
תומך נלהב במיליטנטיות של רונאלד
רגן. בזירה הבינלאומית הוא מעין
שמרו מתון, נוסח לינתו ג׳ונסוו או

צריך להיות תמים כדי להאמין שהסובייטים
ישלמו עבור מה שניתן לקבל
חינם.
• על חימוש גרעיני: האפקט
של העוצמה הגרעינית הסובייטית הוא

אבן על 11 רבץ. ר פ 1ד, פרס!קיסיגג ר

הפולקלור

והשלכותיה הגלובאליות והאיזוריות ׳.גולדה פטרה אותו
בתנועת־יד מזלזלת. שום דיון כזה לא נערך.
גם נפרשת התנגדותו למינויים של יצחק רבץ, ואחרץ
גם שימחה ריניץ, לתפקיד־המפתת של שגריר באר-
צות־הברית, בתקופת כהונתו כשר-החוץ, גילה אבן ץ ת1־
משמץ של הססנות. את התנגדותו לרבץ הוא הסיר אתרי
לחץ משולש(לוי אשכול, פינחס ספיר. גולדה מאיר) .את
דיניץ הוא תקף בעיתונות, ואף אמר לו שהוא. איננו
המועמד שלד, אך לבסוף נשבר מחמת לחצה של גולדה.
שנינותו של אבן היא בריטית טיפוסית, ולא תמיר
מצאה מסילות לליכם של העסקנים המץ רודאירופיים
ויורשיהם הצבריים המחוספסים, המאיישים בהמוניהם את
מחנה תנועת העבודה.
כמה ממיטב תיציו של אבן הופנו כלפי הצברים מדור
תש׳׳ת. פרי של ניכור הדדי, שתוצאותיו היו לא־פעם
קשות ביותר עכור האנגלדסכסי הסופר־רגיש.

אבא אבן חי בישראל ברציפות רק מ־ , 1959 עם שובו
מעשר שנות כהונה בארצות-הברית ובאו׳׳ם כשגריר. עוד
לפני כן היה חלק בלתי־נפרד מהפולקלור הישראלי.
אפריים קישון נהג לתאר בהתפעמות את נאומיו הנפלאים
באו׳׳ם, ואת נציגי האומות אחוזי-התדהמה, המעלעלים
במילונים אנגליים עבי-כרס, בדי להבין את שיפעת
המילים הנדירות, שהפיקה לשונו העשירה של אבן.
האגדה המפורסמת ביותר על אבן קשורה בשמו של
ראש־הממשלה הראשון של ישראל, דויד בדגוריון. כסו
משה שרת. התנגד גם אבן למיבצע סיני ב־ ,1956 וראה בו
מעשה הרפתקני מסוכן. כשגריר באדם הוא הגן עליו
באורח מבריק, ורק אחר־כך שלח מיברק־מחאה נזעם
לנדגודיון. תשובתו של ראש־הממשלה כבר נכנסה
• אבן על אריק שרון:
להיסטוריה. .גם לי היו כמה ספקות.׳׳ כתב בך גוריץ. ,עד
.שרץ הוא הפיל היחידי בהיסטורית הלוקח עימו לבל
שקראתי את נאומו הנפלא במועצת-הביטחון, והשתכמקום
את חטת־החרסינה הניידת שלהנעתי
לחלוטץ בצידקת המילחמה.׳׳
בירושלים ממורים על אבן אגדה מוצלחת עוד יותר,
• אבן על יצחק רבין, אחרי פירסום סיפרו
שאינה •תעה עדיין לציבור הרחב. ב־ 1963 התפלגה רפ׳׳י של רבין..סיי-קס שתת״:
ממפא׳׳י-על רקע פרשת־לבון. אבן נשאר במפא׳׳י. והירבה
.עדיין לא קראתי את כל הספר בעיון, ולכן עוד
לתקוף באסיפות־בחידות את בדגודיץ, שעמד בראש מוקדם להסיק. שאץ בו אפילו מילה אחת אמת.״
רשימת רפ׳י. מטה־הבחיחת של מפא׳׳י בירושלים החליט
.רבץ האוייב המושבע ביותר של עצמוי לא כל זמן
לשלוח את אבן לנאום בשפה הפרסית, בעצרת מיוחדת שאני חיי
של יוצאי איראן, מבוגרים. אכן תקף בחתפות רכה את
• אבן על קברגיטי מילחמת-הלבנון, בגין
״הזקן׳׳ ,בפרסית קלאסית יפהפיה. כמה עקיצות מושחזות. ושרון:
הועתקו מחצרו של המלך דרייווש, בזמן מילחמתו
.שני האנשים הפחות-צנועים והפחות־ענווים שחיו
הנואשת נגד אלכסנדר מוקדון.
אי-ם עם. עליהם אמת חדל, :מי שיש בו גסות־רוח, שבינה
הפרסים הזקנים האזינו בפה פעור. בהערצה מופגנת, מייללת עליו׳.״
למרבה הרעה הם לא הבינו אפילו מילה אחת. רק השם
• אבן על רפול:
העברי ״בו־גוריץ׳׳ ,שחזר על עצמו עשרות פעמים היה
.הרסטכ״ל רפאל איתן טוען שפרט לקוסטה־ריקה
מוכר. הם גם הגיבו בהתאם. בכל פעם שאבן השמיע את איש לא הכיר בישראל בגבולות 67׳ .יש להזכיר לו
שם בדגוריון, מחאו זיקני-העדה כף בהתלהבות רבה.
ששר-החוץ הסובייטי. אנדריי גרומיקו, הצהיר באחרונה
שנינות בריטית טיפוסית. אבן ידוע יותר שוב שגבולות יוגי 67׳ הם לגיטימיים. המסקנה המתבשנינותו
מאשר באומץ־ליבו המופלג. בתחילת 1970 בקשת היא. שהרסטכ״ל אינו תמיד בקיא מושא שהוא דן
הוא ביקש ליזום דיון בסיעת המערך בכנסת על מושא בו.״
הפלסטיני. ראש-הממשלה, גולדה מאיר, זעמה על
יחסו לשימעון פרס שונה, חרף הכעס על כגידתו
ששר־החוץ שלה מעז להעלות בעייה של ע מ שלגבי החרשת הוא מסתפק בכמה שנינויות עובר במהירות
דידה אינו קיים כלל ועיקר. היא קראה לאבן, ושאלה
להנרי קיסינג׳ר ו״נזכר* ,לגמרי במיקרה, בהגדרה
אותו, בנוכחות עסקני מערך, אם אומנם הוא רוצה לדבר
שנועדה לתאר את שר־החוץ האמריקאי לשעבר:
כסיעה על הפלסטינים. אבן נסוג. :לא התכוונתי
קיסינג׳ר אינו משקר מתוך הכרח, אלא מבץ ץ שזהטבוע באופיו.״
לפלסטינים,׳׳ גימגם- ,אלא לבעייה המיזרח-תיכונחת

יותר פסיכולוגי מאשר פוליטי. הוא
נועד לנתק את אירופה מארצות־הברית.

על המילחמה הקרה: רק
סטאלץ אשם.
• על דו-קיום בשלום: דיפלומטיים
מערביים חייבים תמיד להטיל
ספק בהצהרות־שלום סובייטיות, אלא
אם כן הן מקדמות אינטרס של ברית־המועצות.

ע ל הרתעה גרעינית: בעיה
הגרעיני היכולת להשמיד את האוייב
באורח מוחלט, והכושר לשאת ולתת
עמו, הם חיוניים באותה מידה לשמירת
השלום.
• על פירוק החימוש: אינו
מעשי. אי אפשר לעצור קידמה
טכנולוגית. הכוח הגרעיני אינו מושך
מבחינה מוסרית, אך הוא יותר מעשי
בפירוק נשק.
כל העמדות שלו בנושא הבינלאומי,
ובעיקר ביחסי המעצמות
והנשק הגרעיני, מעמידות אותו באורח
נחרץ בצד הימני הקיצוני של המפה
הפוליטית בעולם המערבי. בנושא זה,
וכן ביחסו העויין למדינות הבלתי־מזדהות,
הוא אינו שונה בהרבה
ממדינאים ימניים אחרים, כמו חיים
הרצוג ואפילו שימחה דיניץ.

אומץ־לב

^ ויתד חופשיות
>^בן אינו מרבה להתבטא
\ £בנושאי־פנים. הוא אמר להעולם
הזה שאיננו מעוניין לחזור לתפקיד
שר־החינוך, בו נשא בשנות ה״ .60 עם
זאת, חברותו במיפלגת העבודה ״איננה
מיקרית כמו זאת של דיניץ והרצוג.׳׳
הוא הביא לפגישה עם העולם הזה
צילום של מודעה מ־ ,1938 המספרת
על דיון במועדון הוויכוחים היוקרתי
של אוניברסיטת קיימברידג׳ ,בה הגן
על הסוציאליזם נגד השמרנים, בצוותא
עם הפרופסור האנגלי האגדי, הרולד
לאסקי.
עם זאת, ביקורתו על מפא״י
ההיסטורית היא ליבראלית. .המיפלגה
נטתת לריכוזיות, ולהתערבות רבה מדי
בענייני הפרט״ הוא היה רוצה מאוד
בקואליציה של מערך־שינוי־ליברא־לים.
קרוב מאוד, בעצם, בכל עמדותיו
לח״כ אמנון רובינשטיין.

קשה ׳לקבוע אם הקאריירה
הדיפלומטית העשירה של אבן
אומנם נגמרה. רבים סבורים
שעוד נכונו לו עלילות,
ומציינים שהוא מתבטא בשנה
האחרונה ביתר־אומץ לב
וביתר־חופשיות. אבל את
ההצהרה המפורשת שלו
ל״העולם הזה״ ,שהיא בלתי
אופיינית אבל חשובה לאין
שיעור מבחינה פוליטית,
אי-אפשר לקחת חזרה, מבלי
לאבד את שארית האמינות.
אבא אבן הצהיר, באורח בלתי
משתמע לשתי פנים, שהוא ילך
לפילוג, אם פרס ירכיב ממשלת
אחדות לאומית.
חיים ברעם
או?וי• י

לםיצילצל1

(המשך מעמוד )13
השופט מאיר שמגר, נשיא בית־המישפט
העליון. מימינו, גם היא על
כיסא גבוה ונוח, ישבה סגניתו,
השופטת מרים בן־פורת. לימינה, שוב
על כיסא נוח וגבוה, ישב השופט אהרון
ברק. מצירו השני של שמגר ישבו שני
שופטים עליונים נוספים, על כיסאות
עץ קטנים וקשים: השופט מנחם אילון,
מי שהיה מועמד למישרת נשיא־המדינה,
ולשמאלו השופט משה
בייסקי.
מולם ישב קהל רב ומגוון. היו שם
גברים ונשים בכיפות ובשביסים, חסידים
של הרב מאיר כהנא. חלקם ישבו
במשך כל הדיון המישפטי, כשספר־תהילים
קטן בידיהם, והם קוראים ממנו
בדבקות, כשהם מתנועעים בלהט
קדימה ואחורה. רובם דיברו ביניהם
באנגלית.
לידם ישבו נציגי הרשימה המתקדמת
לשלום. אלה לא היו רבים ולא לוו
בקהל רב של אוהדים נושאי־שלטים.
עוד לפני שהתחיל הדיון המישפטי,
כבר היה האולם הגדול הומה אדם. את
רוב המקומות תפסו אנשיו של כהנא
והעיתונאים, שבאו לשמוע דיון
מישפטי היסטורי: האם ייפסלו שתי
הרשימות — תנועת כך והרשימה
המתקדמת?

ברכה
על השוופס

^ אשדן טען עורו־הדין מאיר
1שכטר, בשם תנועת כך. כהנא ישב
באולם מוקף אוהדים, כששאר אנשיו
מחכים למטה. כשגמר שכטר לטעון,
יצא כהנא מן האולם, כשעל פניו חיוך
גדול ורחב. הוא הוקף מייד באנשיו,
שליוו אותו לכיוון מיזנון בית־המישפט.
שם קנה בקבוק שתיה ובירך
על השוופס.
כשירד למטה, כבר היו אנשיו
מוכנים כששלטים צהובים גדולים
בידיהם. הם הקיפו אותו מייד מכל
״_ עבר, כשהם מסובכים עליו בסיסמות:
הצבע כך!
מאי־שם הגיח גם יצחק שמואלי,
חבר אצ״ל לשעבר, המפגין המקצועי.
בידיו היו שני שלטים מאולתרים,
שציינו כי זכותו של כהנא לרוץ
לכנסת. שמואלי התייצב מייד לצידו
של כהנא, כשהוא מפציר בצלמים
להזדרז, מכיוון שהוא ממהר.
בידו של שמואלי היה מוכן שלט
נוסף להפגנת־היחיד הבאה שלו באותו
היום. כשסיים להצטלם עם כהנא,
אץ־רץ לבית״המישפט המחוזי בעיר־המיזרחית,
שם אמור היה להימשך
באותה השעה מישפטם של חברי
אירגון־הטרור היהודי, ולא מפגין
כשמואלי יוותר על האפשרות לומר
את דברו במקום שבו נמצא ריכוז גדול
של אמצעי־תיקשורת מן הארץ ומן
העולם. הצטלם ונעלם.
כהנא העניק ראיונות קצרים
לעיתונאים. הוא נשמע אופטימי.
ובתוך אולם בית־המישפט המשיך
הדיון הארוך (ראה הנדון) .השעה
היתה כבר שעת צהריים.
עורכי־הדין אמנון זיכרוני ואביגדור
פלדמן טענו בשם הרשימה המתקדמת
לשלום. כשסיימו, ניתנה רשות הדיבור
לעורך־דין רנאטו יאראק, שטען בשם
המדינה וניסה להגן על החלטת
ועדת־הבחירות המרכזית לפסילת שתי
הרשימות.
היה חם באולם־המישפטים. חלונות־ח*
העץ הגדולים היו פתוחים לרווחה,
ומבערם נשקפה חצר המינזר הרוסי,
איזור סגור לישראלים.
יאראק ניסה לגייס את כל הטיעונים
המישפטיים והציוניים, והדיון
התארך. השופטים התחילו לנוע באי־שקט
בכיסאותיהם, מעיפים מבטים
חטופים על השעונים. הם ניסו לרמוז
ליאראק לקצר, והוא המשיך.
יאראק. :את הנקודה הזאת אני אס—
יכיר מאוחר יותר, ביתר אריכות.״
השופטים החליפו ביניהם מבטים
מבוהלים.
שמגר :״המלים, יתר אריכות׳
מפחידות אותנו״.
יאראק המשיך בטיעוניו, ואז אמר:
״נשאר לי לסיום...״

וביו מחכה
לפרס(בפינה)
^ תחילת השבוע קראו ראשי השלבים האחרים, הגדולים
*מטה־ההסברה של המערך את והמשמעותיים יותר, נועדו
העיתונים היומיים, והגיבו בחיוך של למטרה חשובה יותר: נבון
שביעות־רצון. ההתקפה שלהם בשי -נערך למאבק המכריע על
דורי־התעמולה בטלוויזיה על שר־האו־ הנהגת מיפלגת-העבודה.

צר־לשעבר, יורם ארידור, היתה מוצלחת,
והאפילה במידה רבה על הרושם
העגום שעשו שידורים קודמים.
גם רוב העיתונאים תומכי־המערך
המשיכו להגן עליו בטוריהם, מבלי
להסתייג מהקו הניצי הקיצוני שבו
נקטו כל הדוברים המרכזיים, וביניהם
יצחק נבון. כמה פעילים קראו את
מאמרו של ב׳ מיכאל בהארץ על בדרן
הליכוד, ספי ריבלין, וגיחכו בקול רם.
״מה מיקי רוצה מריבלין?״ שאל פעיל
מרכזי את העולם הזה ,״ההתנהגות
שלו דווקא עיקבית. אם הוא לעג
להתנחלויות ולמתנחלים בניקוי ראש,
אין פלא שהוא נגד המערך. אנחנו הרי
מופיעים כגדולי מרחיבי גבולות
ישראל, ורבין תוקף את הליכוד על
הנסיגה מפיתחת רפיח!״

ואכן, כפי שצפה ״העולם
הזה 20.6.84 הפך יצחק רביו
לכוכב הבלתי־מעורער של
מערכת־ההכברה של רשימת
״אמת״ .מפ״ם מוצנעת מעין
רואה, נבון ממלמל מילמולים
של בלום, ואילו המועמד לתפקיד
שר-הביטחון סוקר את גבולות
הארץ, ומבטא ברהיטות
בלתי־צפויה את דיעותיו ואת
דיעותיה של שושנה ארבלי-
אלמוזלינו.
העדנה שפקדה את רבין כבד־הפה
ועילג־הלשון אינה מיקרית. הקו שלו
מנצח במיפלגה לאורך כל החזית, ורק
עסקנים אפורים, שמרוב עצים אינם
מסוגלים לראות את היער, יוכלו
להתעלם מהמשמעות הפוליטית של
הניצחון הזה לטווח ארוך.

,רוצים

ט את רגין!״

ך בון מיהר גם הוא לקפוץ על הע־
^גלה. בניגוד למיתוסים, אין לו שום
ריעות יוניות במיוחד. הוא רפ״יסט
מהשורה, המגוון את עמדותיו בכמה
ניואנסים קצת יותר הומאניסטיים.

השבוע הצהיר נבון שהוא
מתנגד לבל משא-ומתן עם
אש״ף. הוא הגדיר את יאכר
ערפאת כ״מרצזד, ורמת הסיג
נון והניתוח שלו היו פרימיטי
ווייס להחריד, חרף הטון המדוד
שלו, מורשת דורות של מלמדים
ירושלמיים.
משקיפים מדיניים לא גילו עניין
רב בדיברי נבון. עוד ״טיל בחירות״,
שנועד למשוך את קולות המתלבטים
בין הליכוד ובין המערך.

הטיל החדש שירה נבון הוא
רב־שלבי. רק חלקו הראשון,
הגלוי והמיזערי, בא לסייע למי
ערכת-הבחירות לכנסת ה. 11-
לשופטים נדלק אור בעיניים,
ויאראק המשיך.
יאראק :״אני חושב שטענתי הכל...״
השופטים מתחילים לארוז את
הניירות על שולחנם.
יאראק :״אולי בכל זאת אוכל
להרחיב בנקודה זאת...״
שמגר :״כשאתה אומר להרחיב,
בכמה זמן זה נמדד?״
לבסוף סוכם שאת יתר טיעוניו יביא
יאראק למחרת בבוקר, כשכולם יהיו
רעננים ועירניים.
הקהל באולם הגדול התחיל
להתפזר, כשאנשיו של כהנא מחפשים

כל מי שנוכח בעשרות כינוסי־פעילים
בכל רחבי הארץ חזר משם
כשהוא מצוייר במסקנה נחרצת אחת:
הלוך־הרוח בקירבם הוא ניצי, לעיתים
אף ניצי-קיצוני .״את יוסי שריד צריך
להחביא לא רק מהמתלבטים בינינו
ובין הליכוד, אלא גם מרוב פעילי
מיפלגת העבודה,״ אמר להעולם הזה
חבר מרכזי בסיעת־המערד בכנסת.
רק בחוגי אינטלקטואלים וקיבוצניקים
יוניים אפשר להפעיל את יוסי.
החבר׳ה שלנו הם ליכודניקים, לא
פחות מהליכוד עצמו״.

ההשלכה של מסקנה כזאת
בשטח היא ברורה בעליל. מכל
רחבי הארץ זורמות פניות
בלתי־פוסקת למטה המערך,
ובהן הבקשה המפורשת בטון

פרס מופיע כנטל, כאישיות ציבורית
מיסכנה ומושמצת, שיש להגן,
לסוכך עליה מפני הציבור.

תחת מנהיג לאומי תקיף,
המבקש להחליף שילטון כושל,
מנסים מסבירי המערך לשוות
לפרס אופי אנושי. תחמושת
עצומה מבוזבזת במאמץ האדיר
הזה להאניש את מנהיג•
המיפלגה. מכירת פרם לציבור
היא מתגוננת ומתנצלת. פעילים
רבים, הנאלצים להתמודד
בשטח, רוטנים על ההשלכות
הגרועות של עצם מיהומו
פרם מפגיע ומלא דחיפות :״רוצים
את רבין!״

טרמפים לחברון ולקריית־ארבע.
למחרת, ביום החמישי, שוב ישבו
השופטים באותו הסדר באולם בית-
המישפט, הספון כולו עץ כהה. עורכי-
הדין נכנסו אף הם ולבשו איש־איש את
גלימתו השחורה.
אחרי שגמר רנאטו יאראק, בא־כוח
המדינה, את טיעוניו ובאי־כוח הצדדים
השמיעו גם הם את סיכומיהם, יצאו
השופטים להתייעצות קצרה. בשלב
הזה כבר היה ברור כי ההחלטה לא
תידחה ליום הראשון, שהיה המועד
האחרון לנתינת פסק־הדין, אלא תינתן
באותו היום. מישהו סיפר כי השופט

השד יצא
מהבקבוק

ף חודשים האחרונים פגע פרס
^ כמעט בכל תומכיו.
אין ספק שחברי״הכנסת, אנשי
דור־ההמשך, היו ברובם המכריע נאמני
פרס, ורובם התנגדו לרבין. כיום אין הם
חשים אליו מחוייבות מיוחדת, ועלולים
להיכנע ללחץ האדיר מהפעילים
בשטח, להמליך את רבין במוקדם או
במאוחר.

הטקטיקה של המערך —
למשוך קולות ישר מהליכוד —
עשויה לתעל עשרות אלפים
של בוחרים יוניים לרשימות
הקטנות. תופעה כזאת תהיה,
כמובן, תוצאה ישירה של הקו
הניצי שהבליט את רבין, אבל
דווקא פרם ישלם את המחיר.

ישלם את מחיר התבוסה
האיש המופנם הזה, הימני־קיצוני,
שיודעי־דבר נוהגים להשוותו לרי־צ׳ארד
ניכסון מבחינה אישית ופוליטית
כאחת, הפך לסופר־סטאר תעמולתי.
כבר היום ניתן להגדיר תופעה
זאת כמאפיין העיקרי, והחשוב ביותר
לטווח ארוך, של מערכת הבחירות
לכנסת ה־וז.
רבין עצמו, שיחס התיעוב שלו
לשימעון פרס לא השתנה, מרשה
לעצמו לנהוג ביריבו באיפוק בלתי־אופייני.
הוא חי בתחושה, שיו״ר־המיפלגה
הוא גמור ומנהל עתה את
קרב המאסף שלו. רבין, נבון, ורבים
אחרים, מחכים לפרס בפינה.
מצבו האישי של פרם במערכת־הבחירות
הזאת הוא אומלל במיוחד,
חרף ״המוראל הגבוה״ המפוברק שלו.
״חבריו״ ,נבון ורבין, מופעלים על־ידי
מטה־ההסברה כנכס תעמולתי ופוליטי
של המיפלגה.

בבית־הנשיא, ואילו רבין התחנף למצ־ביעי־הליכוד
באורח עיקבי ומתמיד,
ואף הפך יועץ מתנדב של אריאל שרון,
בחודשים השחורים של המצור הברוטלי,
הבלתי־אנושי, על ביירות.
עם זאת, הגירסה הפופולרית על
פרס ״הבלתי־אמין״ איננה נעדרת יסוד.
נבון יאסוף א ת פירות הניצחון

בראש הרשימה. מסע־ההש-
חרה נגדו הצליח.
מצבו של פרס מדגים את חוסר
הצדק המשווע הקיים בתרמיות
פוליטיות. אין ספק שהוא יותר מוכשר,
יותר הגון, יותר אנושי ואפילו יותר
נאור משני יריביו בצמרת העבודה.
הטענה שלו, שהוא שיקם את המיפלגה
אחרי המפולת של ,1977 צודקת
בהחלט. נבון בילה את השנים הקשות

אהרון ברק היה אמור לנסוע במוצאי־השבת
לוועידה בינלאומית בארצות־הברית,
וכי דחה את נסיעתו כבר
פעמיים בגלל דיוני־הבחירות. אותו
המקור הוסיף, כי גם השופט שמגר
אמור לנסוע לחו׳׳ל, כך שלא נותר
לצדדים אלא לחכות להחלטת
השופטים.
בינתיים מילא הקהל את המיס־דרונות
המקומרים של בית־המישפט
העליון. חלקם, מאנשי הרב כהגא, עוד
עסקו בקריאת פירקי־תהילים של
הרגע האחרון, האחרים הסתודדו עם
הרב.

״אם לא נגיע ל־ 52 המנדטים
המיוחלים, יאלץ פרס להתפטר בתוך
כמה חודשים. אחרת ניאלץ לחכות ער
המשבר הממשלתי הראשון,״ אמר
להעולס הזה ח״כ ששמו הוזכר בקשר
לתפקידים בכירים בממשלה הבאה,
״ניצחון בבחירות יזקף לזכותם של
רבין ונבון. כישלון לחובתו של פרס!״

שימעון פרם מוצא את עצמו
במילכוד ללא-מוצא. ערב
הניצחון האפשרי על הליכוד,
הוא עומד לאבד את פירות
הניצחון. הוא נותן את ידו
לתעמולה הלאומנית של מטה
המערך, מבלי להבין שהוא
הופך, במו ידיו, את יצחק רבין
לכוכב עליון.
פרס שיחרר את השד מהבקבוק,
וייאלץ לשלם את מלוא המחיר.

חיים ברעם
כעבור זמן קצר קרא פקיד בית־המישפט
לצדדים להיכנס לאולם.
הודעת השופטים היתה קצרה
וחד־משמעית — הם מאפשרים לשתי
הרשימות להתמודד בבחירות לכנסת
ה־ .11 נימוקי ההחלטה יינתנו בשלב
מאוחר יותר.
עיני כולם ברקו משימחה. הנוכחים
יכלו בקושי להמתין עד צאת השופטים
מן האולם ואז התנפלו הכל זה על
צווארו של זה בנשיקות וחיבוקים.
כמעט והתערבבו חובשי־כיפות ולוב־שי״ציציות
בערבים אזרחי מדינת־ענתסרגוסטי
ישראל.

האיש
הבח־ד
ל שבח1

שירת הברבור
ביום הראשון, ב־ 09.30 בבוקר, היתה אמורה להתקיים בבית הפרקליט
פגישת־חירום של חברי הוועד־המנהל של רשות־השידור. הפגישה נועדה
לחסל את שביתת־העיתונאים ברשות־השידור.
בינתיים הצליח אורי פורת, מנכ״ל הרשות, ששבע מרורים והדלפות
משיבעת חברי הווער־המנהל(העולם הזה דיווח בשבוע שעבר על פגישה
סודית בהחלט של ארבעה מחברי הוועד) להפתיע הן את ״שיבעת המופלאים״
והן את שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד.
״אין זה מתפקידיו של הוועד־המנהל לנהל משא־ומתן עם העובדים! ובקשר
לשר־האוצר — מה זה עניינו, בעצם?״ אומרים לי ברשות־השידור.
עניינו או לא — בליל שבת, בשעה ,19.30 הופתע כהן־אורגד לשמוע
שידורים בוקעים ממכשיר־הרדיו בביתו, וביקש ש״אורי פורת יתקשר איתי!״

בהן־אורגד
שירת הברבור
מרוע הוא לא התקשר בעצמו? התשובה נעוצה, כנראה, בענייני הירארכיה.
פורת בישר לו שעיתונאי רשות־השידור נכנסו למשא־ומתן עקב ההסכם
שהושג בבוקר של אותו יום בעיתונות המודפסת.
התוצאה: המירקע התמלא נוסטלגיה, והעלה מנבכי הארכיון להקות כמו
גזוז וחלב ודבש.
״סידרנו אותם!״ אמרו לי בסיפוק בבניין הטלוויזיה .״אותם״ — הכוונה
לחברי הוועד־המנהל ולשר־האוצר, המתנגד להעלאת שכרם של עיתונאי
רשות־השידור. כהן־אורגד, אגב, סבור משום־מה שדעתו חייבת להתקבל על
דעת השר המופקד על רשות־השידור, זבולון המר .״זה מעוגן בחוק!״ הוא
מבטיח לי ,״בסעיף ״!23
״זה דווקא מעוגן בסעיף ,24״ חולק עליו מקור בכיר ברשות־השידור ,״ושם
כתוב שצריר להתייעץ עם שר־האוצר. לא מעבר לזה! לשר המופקד על
רשות״השידור יש סמכות להחליט על העלאת משכורות העובדים, והוא יכול
למצוא לכר תקציב העומד לרשותו, אם האוצר מתנגד.״
על כל פנים, נכון לעכשיו זבולון המר עסוק בגיבוש דיעה על ״מה טוב
ליהודים(מפד״ליים)״ .מיכה ינון עסוק במילחמת־סמכויות עם אורי פורת.
כהן־אורגד מנסה להנפיק הישגים(אם כך ניתן לכנות כיבוי־שריפות) סמוך
לשעת־האמת של מח״ל, אורי פורת מנסה להציל. הוועד־המנהל מתכנס
ומדליף לסירוגין.
כולם מפתיעים את כולם ברשות־השידור ומחוץ לה, ואילו המירקע ממטיר
שירה — שירת הברבור.

גגהבית דורו
גולדשטיין הדלפות והשמצות
אווירת הנכאים במצודת זאב
כבר הפכה מזמן לעובדה. כשהעניינים
על סף פירוק — הם לא
דופקים עד אחרון הפרטים.
אחד הסימפטומים של המצב הוא
— 1 8י

מכת־ההדלפות, שעליה מתלונן חבר־הכנסת
פינחס גולדשטיין (ליברלים)
במיכתבו מה־ 28 ביוני לראש
מטודהליכוד, דויד לוי. בין היתר
כתב גולדשטיין :״בשני עיתונים
פורסמו בימים האחרונים דברים
שהשמעתי בישיבת־מטה מורחבת.
במטה שלנו נמצאים, כנראה, שני
סוגי אנשים: אלה העובדים, וחלקם
העובד קשה ביותר, וחלק העוסק
בהדלפות ובהשמצות.״
תוכנו של המיכתב, שנכתב
בבוקרו של היום החמישי שעבר,
הובא לידיעתי על־ידי אחד מנושאי־כליו
של דויד לוי(החוצצים בינו ובין
״עמך״ במצודת זאב) כבר בצהרי־היום,
עוד בטרם הגיע לשולחנו של
המכותב.
נביא הזעם, גולדשטיין עצמו,
נדהם ממהירות הגשמת חזונו, ואישר
באזניי את סיום מיכתבו :״לא
אשתתף יותר בישיבות המטה
המורחב! לא אשתתף בפורום
המדליף!״
אם ככה — תעבור בית, פינחס!

עו>זזת
ה>ום
במהלר ההצבעות על הקריאות
השונות לקבלת החוקים שנועדו
״להיטיב עם העם״ ,תפס שר־האוצר,
יגאל כהן־אורגד, את חבר־הכנסת
עדי אמוראי, הנמנה עם ראשי
הצוות הכלכלי של המערף. בשיחה
במיסדרון הכנסת לא חסר מאמצים
בהסברת המניעים לחקיקת החוק
להגנת המשקיע.
מדוע יזם שר־האוצר את השיחה
הדחופה, אף על פי שהיה ידוע
שהמערף יצביע בעד החוק?
״חששתי מההסתייגויות שעלול
המערף להכניס לחוק.״
במערך, לעומת זאת, מפרשים
יוזמה זו לגמרי אחרת: כהן־אורגד
מבין שאלה ימיו האחרונים כשר־אוצר,
ולכן חשוב לו שמי שיעצבו
את המדיניות הכלכלית בשנים
הבאות — יידעו להעריך את
עמידתו בפני הלחצים המאסיביים
של חבריו-למיפלגה, המרגישים
שהשילטון נשמט מידיהם .״חשוב לו
שנעריך את העובדה שהוא היה
אחראי עד הסוף!״ נושאים במערך
דברים לזיכרו.

ה א רו,
ה ע 1ל ם
הז ה?
בצהרי היום החמישי התנהלה
שיחה טלפונית בין חבר־הכנסת בני
שליטא ובין תת־ניצב בנימין
זיגל, שהטיל את מוראו על כל
השאפתנים והקארייריסטים למיניהם,
עד לפיצוץ ״אפרסק״ ,חילופי
המפכ״לים והשקט שבא אחרי
הסערה.
בטרם השקט, כללה הסערה גם
את חבר״הכנסת שליטא, שהואשם
בלקיחת ״שוחד מיני״.
״הרעיון היה לפרסם את ההודעה
על הורדת האשמות נגדי ממש סמוך
לבחירות,״ מסביר לי שליטא. מדוע?
״כדי שלא אוכל להופיע בטלוויזיה,
במוקד למשל, בגלל חוק־הבחירות.״
שליטא מאמין באמת ובתמים
בתיאוריה שלו. באמת קילקלו לו:
ההופעה הנכספת במוקד היתה
מסודרת מראש בינו ובין יוסף
רשות־השידור
מנכ״ל
לפיד,
לשעבר. שליטא מוסיף בציניות,
האופיינית למעמדו :״בימים שקדמו
להחלטת היועץ המישפטי בענייני,
קראתי כל עיתון שהוא. ידעתי שאם
יחליטו להעמיד אותי לדין, תהיה
הדלפה על־כך לעיתונות, ואם לא —
תהיה הודעה קטנה על כך באחד
העמודים האחוריים.״
ההיסטורי, לטלפון נחזור
״ביקשתי — תכתבי שדרשתי! —
את כל החומר (תיקי המועצה
במנחמיה) בחזרה. אל תשכחי לכתוב
שאני תובע ודורש!״
מה עוד אמר שליטא בשיחה
הטלפונית בינו ובין העולם הזה,
סליחה, ובין זיגל?
״לא אסלח לך על־כך שחינכת
דור שלם של חוקרים מנוולים
ודוברי־שקר!״

בבוקרו של היום הרביעי השבוע
צילצלה למערכת העולם הז ה
שולה. שהיא לכל מי שיש לו
פערים בהשכלתו, מזכירתו של

סמואל פלאטו״שרין.
שולה ביקשה — מה וה ביקשה?
התחננה שנבוא למסיבת־העיתונאים
של ״סמואל׳ ב־ 18.00 בערב. משלא
נתקלה בהתלהבות מצירי העלתה
על הקו את חובב־התיקשורת בכבודו
ובעצמו, ששיסף אותי בריגשי
אכזבתו ומרירותו מפסק־הדין הסופי
(אחרי אי־אלה פסקי־דין בדרך
שנסחבו שנים) שנגזר עליו באותו
בוקר — שלושה חודשי מאסר
בפועל.
־כדאי לכם לבוא הערב למסיבה.
(מסיבה־לעיתוגאים, למי שהספיק
לשכות) יהיה שם סקופ!״
כל-כך סקופ, שפלאטו לא
התאפק, וסיפר לי את תוכנו כבר
נד 1.00ז בבוקר :״שתלתי סו פעילים
בכל מיפלגד* ואני הולך — אין־
אומרים? — לתבוע את מי שאני
יכול. מה? כן, אחרי ה* 23 ביולי.
בינתיים, יש לנו הוכחות נגד וייסמן
והמפד״ל! הוכחות למה? שהם שילמו
לפעילים!״
וכמה שילם פלאטו לעשרת
הפעילים שהוא תרם לכל מיפלגה?
זה מזכיר לי שכמה ימים אחרי
שנגזר פסק־הדין של א ה רין
א גי ״ ח צי ר א (־אנחנו הברים״
מצהיר פלאטו, למורת רוחו של
אבו-חצירא) אפר לי פלאטו בביטחון
מלא ״הוא לא יישב! וגם אני — לא!״
בעתיים טפחה המציאות על כספו.
יום לפני הופעת-הבכודה של אבו*
חצירא בבית־דגון, התעורר פלאטו
שוב לחיים והל! אותי בטלפון
בהתרגשות :״איר? איך הוא עשח את
זה?״ כשהבהרתי לו שעבודות-חוץ הן
פריווילגיה של אנשי* שנגזר
עליהם פסק-דין בן שלושה חודשים
בפועל ופחות — הוא הגיב באכזבה:
״*זה אז היו תלויים נגדו תישעה
חודשי מאסר בפועל, שהומר עתה
לשלושת)
בינתיים חוא השיג *נ מטרתו,
ונכנס לסקטור המכובד של. עו בד״
חוץ״ .אולם אין הוא מרוצת ״דונס כי
נוט דיס תו מי,״ ת א מבקש ממני.
זה באמת ־לא נחמד׳ מה שעשו

שליטא
מלב ג7ן ר>>וז
המלך (אחד מהשניים) הגיע
לביקור ממלכתי בקריית־אתא. במה
שהיתה אמורה להיות עצרת־המונים,
אך התקיימה באווירה די אינטימית
(״קריית־אתא היא לא איזור שלנו״,
מסבירה לי השרד! דורון) ניסה
אריאל שרון לשכנע את המי
שוכנעים :״אני לא אוהב את סיסמת־המערך,
אנחנו התיקווה היחידה!״
כאן הוא הרביץ גיחוך קל .״מי
התיקווה היחידה? שימעוז פרס?״
אריק הלהיב את האוהדים
השרופים. בשוליים — יש אדישות,
ואילו על הבימה יושבים חבר
אנונימיים־משועממים, מכובדים ומאיר כהן־אבידוב שחילץ
עצמו מהאנונימיות בעזרת כמה
אימרות שפר הזכורות־לטוב.
שרון מתייחס לכך :״כולם
התנפלו על מאיר כהן. אני, אולי,
הייתי אומר זאת אחרת אבל״...
כהן־אבידוב הפסיק לחטט באף,
והתמלא סיפוק.
שרון קצת אינטימי
״נבון היה נשיא נחמד,״ חילק
אריק ציונים.
״הוא נשיא!״ מחו בקהל.
״היה נשיא נחמד!״ התעקש
אריק הגדול ,״אבל עסקן קטן!״
הקהל לא אוהב זאת.
״לא אמרתי זאת בציניות,״ הבהיר
לי אריק למחרת ,״הוא באמת היה
נשיא נחמד.״ הוא נהנה להשמיע שוב
את אימרתו.
הוא התייחס לכל הנושאים
האפשריים :״כלכלה׳ — נו טוב,
במישור הלאומי יש קצת בעיות.״
בבוקר שלמחרת הוא היה פחות
סלחני .״את שמה לב מה קורה?
אנשים הפסיקו לעקוב בכלל אחרי
המחירים. זה ממש לא יתכן!״
ישראל השניה — יוק! אין דבר
כזה :״במיגדל־העמק היו 60 סטודנטים,
והיום 100 בבית־שמש
הוא ירה ספונטנית. שעה לאולם כשצילצלתי
לפני־כן,
בטיבעון, שם נתן אריק הצגה
ראשונה באותו ערב, שמעתי
טלפונית :״בבית״שמש היו--
— סטודנטים, והיום --״
אפילו בתיאטרון הלאומי אין נותנים
יותר מהצגה אחת בערב. אריק שיחק
אותה שלוש פעמים בערב אחד:
טיבעון(הנחשבת כמעוז של המערך,
כפי שהסבירה השרה) קריית־אתא,
וקריית־ביאליק.
אין ספק — הוא מיקצוען.
ההופעה הסתיימה. כוחות־הביט־חון
נערכים 80 :שוטרים (״עור לא
היתה אבטחה כזו!״ אומרים לי
במישטרת קריית״אתא) על 40
אוהדים שרופים .״לא יעזור להם
(למערך),״ תפסה אותי אשה זועמת,
״אנחנו היינו צ׳חצ׳חים, ונשארנו
צ׳חצ׳חים! מעולם לא היה לנו כל־כך
טוב!״

חוקרים מנוולים

דפנה ברק

ביתוון*.איות 03-231460.
הנהובתלאנשינושיודטיסלאובדאילהגיט
נא לצלצל בין השעות 09.00-13.00 לחב׳ שיבן. חב׳ שיבן בע״מ. רח׳ אנסוקולסקי 9ת״א, טל .03-227498 ;03-231460 :אילת, בית נוף, ת.ד ,733 .טל.059-74452 .

מיהן המרואיץ הבלש 1של יעקב אגמון, מאיזה עימות חשש
ד 1ד 1טופז, ומי יצביע עסו־ הרשימה הסבסואל־דנחקרטית?
להתקפה כזו לא חיכה ח״כ
העבודה, גד יעקובי. הוא
הופיע בחוג־בית בשכונת־התיק־ווה
בתל־אביב. בשלב השאלות,
מייד אחרי הרצאתו הקצרה, תקפה
אותו אחת הנוכחות .״גם בזמן
המערך וגם בזמן הליכוד היתה
אינפלציה. רק שבזמן המערך
חילקו את זה בין העשירים והיום
מחלקים את זה בין כולם״.
יעקובי לא ידע מה להשיב.

האלקטרונית שלו מנוגנת
מוסיקה קלאסית והוא חובב
מושבע של קול המוסיקה.
בביתו נמצא אוסף ענק של
תקליטים קלאסיים.
השבוע נפטרה צביה
דורון, אמה של השחקנית
דינה דורון. הבת נזכרה כיצד
אמה עודדה אותה להיות
שחקנית מיקצועית. כאשר דורון
למדה מישחק בארצות־הברית,
עבדה אמה כשמרטפית ואת
הכסף העבירה לבת, כדי שזו לא
תצטרך לעבור בזמן לימודיה.
האם התרגשה עד דמעות פעם
אחת בלבד: כשבתה הופיעה
בדמותה של אנה פרנק
בברודווי.
מה באמת אמר הפרופסור
יגאל ידין דקות לפני שמת?
אחיו, השחקן יוס ח (״יוסי״)
ריווח שאחיו, הארכיאולוג, אמר

בבוקר יום השישי התקבלה
הודעה במישרדו של
המראיין יעקב (.יענקלה״)
אגמון, שאחד ממרואייניו,
יחיעם בן־ארי, בלש פרטי,
לא יוכל להופיע על בימת מופת
בנצרת עילית. בעור אגמון מנסה
לברר במישרדו של בן־ארי מרוע
הוא לא יוכל להופיע, צדה את
עינו ידיעה בעיתוני יום השישי
שעל פיה, בן־ארי, מרואיין
מבוקש, נעצר כחשוד במיסחר
בסם קשה. בערב, בנצרת, אמר
אגמון לקהל, שקרא במודעות
שבן־ארי יופיע :״המרואיין הבא
שלי לא יכול להופיע כאן. עתה
מראיינת אותו המישטרה. אבל
במקומו החלטתי להביא לפניכם
מישהו שיש בו שילוב של סיפורי
בלשים וענייני מישטרה.״
אגמון הציג לפני הקהל את
הסופר יגאל (״הסמבה״) מי־

רקובה, לא זכתה לעלות על
בימות רבות. ערב הופעתה
באולם התיאטרון בוואדי־סליב
בחיפה, נפרץ המחסן שבו היא
איכסנה את תיפאורת ההצגה.
רשם־קול ששימש אותה להצגה,
המבוססת על מחזותיו של חנוך
לוין, וחלקי תיפאורה נגנבו.
אבל בכל זאת, יש לה שתי סיבות
אחרות להיות שמחה: בנה בכורה ן
מתחתן השבוע, ואילו היא *י
קיבלה הודעה משמחת, שתיאטרון
בית ליסין יעסיק אותה
גבריאלי,
הקרובה. בשנה שהשנה האחרונה לא האירה לה
פנים בכל מה שקשור לעבודה,
רוותה נחת מההודעה.
מאז שהחלה מערכת הבחי
רות,
כאשר מגיע עזר וייצמן
לביתו בשעת לילה מאוחרת,
שואלת אותו ראומה :״עזר,
באיזה שוק ביקרת היום?״

סינזון.

אחרי מוסינזון הופיע הזמר
אריק לביא. על הבימה ישב
המרואיין הראשון, גד יעקובי.
לביא פנה אליו :״שלום גד,
בשבילי אתה משורר ולא פוליטיקאי.״
שאל אותו יעקובי:
״אתה רוצה שאקרא לך ח״כי״
ענה לו לביא :״גד, לא מתאים לך
לקלל.״
בליכוד כבר מצאו להם
שם: משבר של״ש — הלא הם

יצחק שמיר, דויד לוי,
ואריאל שרון. הסיבה: עצרת

הסיום של הליכוד לפני
הבחירות. שמיר ביקש שעצרת
הליכוד המרכזית תיערך בכיכר
מלכי ישראל במוצאי־השבת,
יומיים לפני הבחירות. אך המקום
כבר הוזמן על־ידי התחיה. נציגי
התחיה הציעו לליכוד לערוך
עצרת משותפת תחת הסיסמה:
כל המחנה הלאומי, אך לוי
מתנגד לרעיון. הוא תומך רווקא
בעצרת־המונים ביום הרביעי.
שמיר, לעומת זאת, רוצה?צרת
במוצאי״שבת, ואם לא בכיכר

1ן 1ך ך 1הופיע במוצאי״שבת לפני אמנים ואנשי-
11 1-1ריח במלין אסטור בתל-אביב. לפני ש־ 111 יושב״ראש מיפלגת״העבודה פתח בנאומו, ניגשה אליו השחקנית
לילית נגר, ושאלה אותו כמה שאלות. פרט, שעישן סיגריה קנט.
החזיק אותה דלוקה מאחורי גבו, כמוטתרת, כל זמן שדינר איתה.
מלכי ישראל, אז בפארק הירקון,
או ברחבה שלפני היכל הספורט
ביד־אליהו. במטה־הבחירות של
הליכוד לא נפתרה הבעיה. שרון
מוכן להופיע במוצאי־שבת, אם
יתנו לו להופיע גם ביום רביעי,
אבל לוי מתנגד להופעת שרון
באמצע השבוע.
ביום השלישי הבא יופיע
הבדרן דודו טופז, לראשונה
בחייו, במופע יחיד בהיכל־התר־בות
בתל־אביב. טופז, שהתרגש
היטב מרכישת הכרטיסים המוקדמת
להצגה הסאטירית פליטת־פה,
נדהם לגלות שבאותו הערב
אמור להיות מוקרן בטלוויזיה
העימות הטלוויזיוני בין יצחק
שמיר ו שי מ עון פרם. מפיק

מגדה מוחמד אחמד

היא מזכירתו של הממונה
בשגרירות המצ-
רית נתל-אביב, מוחמד בטיוני. היא למדה עברית באוניברסיטת
קאהיר, ובשגרירות שברחוב בזל בתל-אביב היא מתחילה את
יום־העבודה בקריאה מהירה של בל העיתונים בעברית. היא
מקטלגת את הידיעות הקשורות בשגרירות המצרית או במצריים.

המופע, רפי שחר, מצא לכך
פיתרון: קהל רוכשי הכרטיסים
יוכל לצפות בעימות מעל מסך
ענק שיוצב על הבימה. אחרי כן
תנתח הסטטיסטיקאית מינה
צמח את העימות, ואף תערוך
מישאל בין הצופים באולם. רק
אחרי כן.יעלה טופז לבימה.
לכבוד ההצגה ה־ 200 של
יונה אליאן, מורה שיגעון,
היא החליטה לערוך מסיבה
ולהזמין את כל מי שהופיעו
לצידה בקאריירה הבימתית
שלה. רק אחד לא הוזמן: השחקן
שרגא הרפז, שנמצא עתה
במעצר.
ימי הבחירות מקשים על
פוליטיקאים רבים, שנאלצים
להיחשף בפני הציבור. כך גם
היה גורלה של ח״כית העבודה
אורה נמיר. במוצאי־השבת
האחרונה היא צעדה ברחוב
דיזנגוף וחילקה כרוזים של
המערך לעוברים ושבים. הכרוזים
היו קרובים לליבה של
יושבת־ראש ועדת החינוך של
הכנסת. מערומי הליכוד הוצגו
כתעודת גמר של בית־ספר,
כשליד כל תחום מצויץ הציון
אפס.
הכל כבר יודעים שהשר
אריאל שרון בילה ביום השלישי
שעבר עם לילי בקונצרט של
התיזמורת הפילהרמונית בהיכל־התרבות.
,שבו הופיע הכנר
יצחק פרלמן. מעטים, לעומת
זאת, יודעים, שמי שדיבר עימו
ממושכות בהפסקה, הפירסומאי
דויד אדמון, לא היה שם
במיקרה. ארמון, שבא לקונצרט
עם בת זוגתו איה מייזלם, הוא
חובב מוסיקה קלאסית. הקסטות
שבמכוניתו הן על טהרת
המוסיקה הקלאסית, במזכירה

\ 11ך ך 11ך 1כשהוא בתחתונים בלבד, מציג לפני הקהל את
1111 1 - 11\ 1בת״זוגו, יונה אליאן, אחרי שהרטיב אותה ואת
עצמו. השניים מופיעים במחזה מהומה על לא מאומה בתיאטרון
חיפה. באחת ההופעות, שלא כמתוכנן, הדגים רווח לקהל, איד אפשר
להצליח להשניא את בני־הזוג זה על זה. לשם כך הוא השתמש
בדלי-מים. אבל המים לא השפיעו על הידידות שבץ השחקנים.
שהוא אינו שומע את הדופק
שלו. בכסית, ביום השישי, היה
מישהו מוכן להישבע, שידין
אמר :״יהיה מה שלא יהיה, שרק
אריק שרון לא יהיה בממשלה
הבאה״.
את יום הולדתו ה־ 60 חגג
ידין במהלך מערכת־הבחירות
של ד״ש, בשנת . 1977 באחת
מישיבות המיפלגה נכנסו חברים
והפתיעו אותו אז באיחולי ״עד
״.120
המזל אינו מאיר פנים
לשחקנית מרים גבריאלי.
הצגת היחיד שלה שש, שעה

הסכסולוג עמי שקד
גילה כמה הם לקוחותיו בעבר
ובהווה. הוא אמר שאילו היה
מקים רשימה סכסואל דמוקר־טית
ורץ בראשה לכנסת, היו כל
מטופליו מצביעים עבורו. הוא
היה מקבל, כך הוא מעריך, שני
מנדטים.

שר־האוצר יגאל כהן־
אורגד גילה שלהיות שר זה לא
עסק כלכלי טוב כל־כך .״בחודש
האחרון הירווחתי רק אלף שקל
יותר מאשתי,״ הוא אמר. שרה
כהן אורגד היא מנהלת בית־ספר
באריאל.
העולם הזה 2949

גור

הפסלת אילנה
מגובסת. במהלך שיפוץ בית
חדש ביפו היא שברה את רגלה.
אביהם החורג של ר פי
וטדי שאולי, שנפטר השבוע.
מצא את מותו במיזרח הרחוק.
הוא עבד כקפטן באוניה, ויחד
עם גופתו יגיע לארץ רפי
שנמצא בלוס־אנג׳לס.
דקות לפני שעלה על
הבימה, כרי להנחות ערב
ראיונות בקאנטרי־קלאב בבת־

היתה להם ביקורת עליו. שהוא,
שלא כהרגלו, עונב עניבה.
בן־פורת מיהר לסכם עם בימאי
סרטוניו, רון (״דוני״) אסולין,
שבחצי מהמישדרים יופיע בן־
פורת בעניבה ובחציים בחולצה
פתוחה.

פסוקי ה שבוע
• ח״ב חרות יורם ארי
דור :״צריך להזכיר את שלושת

ךףןןן 11ן ך | 1ציירת תיפאורות בטלוויזיה הישראלית וגסר־
! | 1 1111 11 טיס ההליטה לנצל את זמנה הסגוי ולצייר
ציורים רחבי־יריעה בטיגנון חוברות הקומיקט. השבוע היא קיימה
תערוכה בת יומיים בביתו המרווח של חברה לעבודה בטלוויזיה,
ברוד אבולוף בירושלים. התערוכה הפכה למסיבה עליזה של
הירושלמים. שרון היא חיפאית במקורה ולדבריה- :גליתי מרצון
לירושלים.׳ לכבוד האורחים הדגימה הבלונדית בת ה* ,25 כיצד היא
מחזיקה סיגריה ליד ציור דומה שלה, שבה מבקש הגבר אש.
ים, נפרם תפר במיכנסיו של
המחנה איתן תציג. המרואיין
הראשון, אליהו בן־אלישר,
יושב־ראש ועדת החוץ והביטחון
של הכנסת, שהבחין במבוכתו
של דנציג, סיפר לו על מיקרה
דומה שאירע לו בחו״ל. הוא
המתין בנמל־התעופה של שי־קאגו
לבואו של מנחם בגין.
כשהתכופף נקרעו מיכנסיו.
ההבדל הוא שאז החור היההרבה יותר גדול, אבל ראו אותו
מעטים, ואילו כאן רואים רבים
את החור הקטן שבמיכנסיר״.
שלי שבדרון, אשת
יחסי־הציבור של אחת מחברות
היינות המובילות, שבה מסיור
בחו״ל ובידה מד־חום ליין. עתה
היא בודקת את רמת הקרירות
של כל בקבוק שהיא מזמינה. יין
שלא עומד בדרישות הקור שלה,
מוחזר למיטבח.
כנען זה שמה של בתם של
העיתונאית־תחקירנית נורית
מאנה והסופר־עיתונאי דן
עומר מירושלים. היא מצטרפת

לעתליה ולנימרוד.

ראש־עיריית ראשון־לצי־ון,
מאיר ניצן, שב מביקור
.ברומניה, לשם נסע עם אשתו
נעמי. ניצן, יליד רומניה ביקר
במולדתו, בפעם הראשונה מאז
עזב אותה כנער, במיסגרת
אירועי 40 שנה לשואת יהודי
רומניה. ניצן סייר בתשעת ימי
הטיול ברחבי המדינה, והבטיח
שהוא לא ישוב לראות אותה
פעם נוספת. זכרונותיו מהעבר,
כך הוא טען, היו נעימים יותר
ממה שראה עתה במו עיניו.
אוהדיו של מרדכי בך
סירת, באור־יהודה, בירכו אותו
על מישדרי התעמולה שלו, אך
העולם הזה 2444

הפאי״ם של המערך: פרוטקציה,
פינקס־חבר, פחד. וצריך שהפ״א
הרביעית, פרס, לא יסתיר לנו את
שלושת הפאי״ם.״

• יהושע סרבול ויעקב

לזר, בחותם :״למה מזהירים כל
הזמן את ארידור שהוא עלול
להסתבר בעסקיו בסיסקאי ולא
מזהירים את סיסקאי שהיא
עלולה להסתבר בעסקיה עם
ארידור?״

• יושב־ראש מיפל•
גת־העבודה,שימעון פרם:
״בבחירות הקדמות היו לי
כאבי־ראש. עכשיו, בגלל ההליכה
הרבה, אני סובל מהרגליים.״

• העיתונאי אמנון אברמוביץ׳
,על הנ״ל :״מעולם
לא היה הסבא של נדב קרוב
כל־כך לכיסאו של הסבא של
יריב.״
• הנ״ל :״את פרס מצלמים
בפולורויד ואת בגין ברנטגן.״
• בנימין זאב בגין, בנו
של בגין לשאלה מה קורה
לאביו :״לא אהיה חור־המנעול
של הבית ברחוב צמח ״.1

• ח״ב חרות, רוני מילוא
:״אני לא רוצה להגזים, אבל
אפילו באסיפות הטובות של בגין
לא ראינו כל־כך הרבה אלפי
אנשים כמו אתמול אצל שמיר.״

• הגשש החיוור ישר

(״פולי״) פוליאקוב :״שום
מעצמה לאורך ההיסטוריה לא
הסכימה להיכנס למדמנה
הלבנונית ומה אנחנו — יש לנו
רזרבות של חיילים, אנחנו דומים
לצבא הפרוסי?״

• הבדרן ספי ריבלין
בתשדיר תעמולה בטלוויזיה:
״אתמול ראינו שתי שלישיות.
שלישיית הגשש ושלישיית
החיוור.״

11*0י ם
^ וז האח רי ^

שמילוא וגור 7
חתמו על האמנה
לבחירות הוגנות!

סאת דניאלה שם,

קין והבל אחים היו. קין הרג את הבל. אלוהים אמר לו: קול דמי
אחיך צועקים אלי מן האדמה. וישם אלוהים לקין אות. מאז אנחנו
מדברים על אות״קין.
אם אלוהים עדיין מתערב בעניינים ומפקח על המתרחש כאן,
הוא היה ממציא עכשיו את אות״הבל.
את האות הזה היה שם לכל האחראים לתעמולת־הבחירות.
קין הרג אדם אחד, והיה זה פשע נורא.
מנהלי התעמולה של הבחירות הורגים אומה שלמה
בטימטומם. הם הורגים את הדמוקרטיה הזקוקה לוויכוח אמיתי.
גלוי וכן על הבעיות, הסכנות והסיכויים העומדים לפני המדינה.
ועל הפיתרונות השונים המוצעים על״ידי המתמודדים בבחירות.
ואילו אנחנו קופצים מפרק ד׳ של ספר בראשית, המספר על
פרשת הבל, ישר אל פרק ז׳ ,המספר על המבול.
ארובות השמיים נפתחו ומבול של דיברי הבל יורד על הארץ.
ויהי המבול ארבעים יום של מערכת־הבחירות על הארץ. ויגברו
המים העכורים של התעמולה מאוד מאוד, ויכוסו כל ההרים
הגבוהים אשר תחת כל השמיים.
אחרי מבול זה של תיפלות ואיוולת, כזב ורמייה — מה יישאר?

אממן זימר1
ופינחס רובינשטיין
בין כל תשדירי־הבחירות, האחד שדיבר ישר לעניין היה של
אמנון רובינשטיין.
דוגרי. בלי חוכמות. מילים כדורבנות.
מילחמת־הלבנון. כאסח. זוועה. מילחמה איומה. מטורפת.
ומול מילחמה זו — איש אחד. אמנון רובינשטיין. הוא התנגד.
הוא הטיף נגדה. הוא עורר את הציבור נגדה. הוא נאם נגדה
בהפגנת־המונים.
מילים כדורבנות. אבל, למרבה הצער, מילים שאינן תואמות
את האמת.
אמנון רובינשטיין תמר במילחמה הזאת בכל ליבו. הוא הצביע
בעדה בהצבעה המכרעת — והיחידה! — שהיתה בכנסת בימים
הראשונים — הצבעת־האימון
לממשלת בגין־שרון־רפול, שנערכה
ביום ה־ 8ביוני .1982
שעה קלה לפני ההצבעה
הודיע מנחם בגין מעל דוכן
הכנסת, בתום נאום־התשובה
שלו, כי מי שיצביע נגד אי־האמון
יביע בכר תמיכה בהחלטת
הממשלה לצאת למילחמה.
אמנון רובינשטיין הרים את
ירו והצביע בעד המילחמה. חברו
לסיעה, מרדכי וירשובסקי ,״לא
השתתף בהצבעה״ .גם הוא לא
הצביע נגד המילחמה, והוא גם
לא נמנע מהצבעה .״אי -השתתפות בהצבעה״ היא הצורה המתונה
ביותר של הסתייגות.
ביום ה־ 8ביוני, וביומיים שקדמו לו, נהרגו מאות מחיילינו,
נוסף על אלפי הלבנונים והפלסטינים. הם לא היו נהרגים אילו
ידע הליכוד כי סיעת המעיד (כולל ר׳ץ) ושינוי יצביעו נגד
המילחמה. אי־אפשר לצאת למילחמה כאשר יש מיעוט מאסיבי
של 57 חברי־כנסת המתנגד לה.
נכון, אמנון רובינשטיין התחרט לאחר־מכן, ושינה את דעתו. זה
מותר. אומנם, אין זה מחזיר לחיים את המתים, אן זה מעיד לפחות
על התפכחות. מודה ועוזב — ירוחם.
אלא מאי — אל יופיע איש כזה בדיעבד כמי שהיו לו העוז
והתבונה לקום ולהתנגד ברגע שנחשולים אדירים של התלהבות
מילחמתית הציפו את הארץ. אל יעמיד פנים שהתנגד למילחמה
ברגעים המכריעים — בלילה של ה־ 5ביוני, כאשר המערך קרא
לצה״ל לפלוש ללבנון, ביום ה־ 6ביוני, בהצבעה של ה־ 8ביוני.
יקום־נא ויכריז: טעיתי. היתה זאת טעות חמורה מאין כמוה.
אני מצטער עליה. אולי זה אומר משהו לגבי היכולת שלי לתפקד
בעיתות משבר.
יקום־נא ויודה: היו אחרים שלא טעו, שהעזו להתנגד כבר אז.
אני מסיר לפניהם את הכובע. אולי הם מתאימים יותר ממני לייצג
את מחנה־השלום, כי הם הוכיחו שאפשר לסמוך עליהם דווקא
לעת משבר.
כל זה בסדר. אך אדם המטיף להגינות, והמבקש להפוך את
עצמו לסמל היושר הציבורי, אל לו לזרות חול בעיני הציבור
ולסמוך על קוצר זיכרונו.
שמא ייאמר עליו, כדברי ינאי, שהוא עושה מעשים של זימרי
ומבקש בקלפי שכר של פינחס.

אני בסיפרי ההיסטוריה
השבוע הפסדתי את מקומי בהיסטוריה. וזה מרגיז.
ידענו כי העירעור שהגישה הרשימה המתקדמת לשלום נגד
ועדת־הבחירות המרכזית יהווה תמרור בתולדות המישפט
הישראלי. כל המשתתפים בדיון — השופטים עצמם, הפרקליטים
והצדדים — היו מודעים לכר שפסק־הדין של חמשת השופטים,

יהיה אשר יהיה, יהווה מיסמך מישפטי היסטורי, ויילמד
בבתי־הספר למישפטים במשך שנים רבות.
הייה לי ידיד, עורך־דין בשם יעקוב ירדור(ירד צרויה, רי״ש
צרויה) .הוא היה יליד רומניה, מאנשי לח״י, ידידו הקרוב של נתן
ילין־מור. כאשר הקמתי, יחד עם ילין־מור ואחרים, ב־ 1956 את
״הפעולה השמית״ ,הצטרף גם ירדור. הוא היה עורך־דין. הוא
השתתף בחיבור המעשר העברי, שהוא אבי־אבות כל
תוכניות־השלום של כל תנועות־השלום שקמו בישראל מאז.
הפעולה השמית קיימה מגעים עם חוגים רבים בקרב הציבור
הערבי בישראל, ובין השאר גם עם האנשים שהקימו את קבוצת
אל־ארד(״האדמה״) .ניסינו להשפיע עליהם לאמץ לעצמם מצע
שיכיר בפירוש בזכות־הקיום של מדינת־ישראל ובזכות
הפלסטינים להקים מדינה משלהם לצר ישראל. לצערי לא
הצלחנו בכך, וההמשך ידוע. אל־ארד הוצעה אל מחוץ לחוק.
למרות זאת החליטו אנשי אל-ארד להשתתף בבחירות לכנסת
השישית. בניגוד לדעת בית־המישפט דאז, האמנתי כי היה זה
מצידם צעד כן של השלמה עם קיום ישראל. ירדור התנדב לפעול
כבא־כוח הרשימה, שהיתה, כמובן, כולה ערבית.
כתוצאה מכך נכנס ירדור להיסטוריה. הרשימה נפסלה על־ידי
ועדת״הבחירות, והגישה עירעור לבית־המישפט. בית־המישפט

אודי אבנר

את החברים הערביים בפח. עשיתי קנוניה עם משה ארנס. קשרתי
קשר עם שופטי בית־המישפט העליון. בקיצור, איש איום.
אך את הטענה המוחצת ביותר נגרי השמיע ח״כ תופיק טובי
באסיפה פומבית אצל הבדווים בנגב. הוא אמר שאני הפכפך.
אין לי ברירה. אני נאלץ להודות באשמה זו.
אני מקנא באדם בלתי-הפכפך כמו תופיק טובי. הוא יציב. הוא
איתן. הוא דבק בדעתו באש ובמים.
למשל: כאשר מוסקווה התנגדה להקמת המדינה היהודית,
טובי תמך במוסקווה. כאשר מוסקווה שינתה את טעמה בן־לילה
ואנדריי גרומיקו נאם בזכות הקמתה של מדינה יהודית, טובי תמך
במוסקווה.
כאשר סטאלין שלח לנו נשק במילחמת־העצמאות, טובי תמך
במוסקווה. כאשר סטאלין הכריז כעבור שנה כי ישראל היא
יצירת־כפיו של האימפריאליזם, וכי הרופאים היהודיים שלו
מנסים להרעילו, טובי תמך במוסקווה. כאשר קבע ניקיטה
כרושצ׳וב כי סטאלץ היה באותם הימים חולה־רוח, וכי ההאשמות
נגד הרופאים היהודיים היו עלילות שפלות, טובי תמך במוסקווה.
כאשר הקרמלין תמך בגמאל עבר־אל״נאצר, טובי תמך
במוסקווה. כאשר הקרמלין תמך בעבד־אל־כרים קאסם, אויבו
המושבע של עבד־אל־נאצר, טובי תמך במוסקווה.
כאשר מוסקווה העלתה על נס את יאסר ערפאת, טובי תמך
במוסקווה. כאשר מוסקווה איפשרה לחאפט׳ אל־אסד להשתתף
בטבח הפלסטינים בתל־אל־זעתר, טובי תמך במוסקווה. כאשר
הניחה מוסקווה לאסד להסתער על טריפולי כדי להרוג את
ערפאת, טובי תמך במוסקווה.
וכן הלאה. עמדה עקבית, ללא שום תהפוכות. קו ישר כסרגל.
בלי זיגזאגים.
ואילו אני — אדם הפכפך הנני. כאשר מוסקווה עושה משהו
טוב, אני תומך במוסקווה. כאשר מוסקווה עושה משהו רע, אני
נגד מוסקווה. כאשר ארצות־הברית עושה משהו טוב, אני תומך
בארצות־הברית. כאשר ארצות־הברית עושה משהו רע, אני נגד
ארצות־הברית. כאשר ממשלת״ישראל מחזירה שטחים ומפרקת
התנחלויות תמורת שלום, כמו בסיני, אני תומך בממשלת״ישראל.
כאשר ממשלת־ישראל מספחת שטחים ומדכאת את תושביהם,
אני נגד ממשלת־ישראל.
מה לעשות? כזה אני. אדם הפכפך ללא תקנה. אני ממש מקנא
בתופיק טובי.

גאולה כהן
בעד מ 1סק 11ה
דחה את העירעור בפסק־דין היסטורי, ברוב של שני שופטים
(לנתי וזוסמן) נגד אחד(חיים כהן) .פסק־הדין מעורר ויכוח עז עד
עצם היום הזה, בייחוד בקרב המישפטנים, ומצוטט בכל
סיפרי־הלימוד תחת הכותרת ״ירדור נגר ועדת־הבחירות
המרכזית״.
יש הבדל עצום בין אל-ארד ובין הרשימה המתקדמת לשלום,
ובית־המישפט העליון הכיר השבוע פה־אחד בהבדל עצום זה. אך
גם היא נפסלה, וגם היא הגישה עירעור לבית־המישפט העליון.
מכיוון שאני מכהן רישמית כבא־כוח
הרשימה, נשא העירעור את
שמי.
קיוויתי על כן שגם אני אכנס,
כמו ידידי ירדור, לסיפרי
המישפטנים. מה גם שהשם
ירדור הועלה עשרות פעמים
במהלך הדיון הארוך, כשכל
הצדדים מבטאים אותו בצורות
מוטעות: ירידור, יארדור, ועוד.
אבל אותי קיפחו בצורה
נוראה.
בית־המישפט החליט לחבר
יחד את העירעור שלנו ()3/84
עם העירעור של רשימת כך,
שהוגש לפניו 2/84 על העירעור ההוא חתם אחד בשם נאמן.
עכשיו צפויה לי הסכנה שגם פסק־הרין יהיה משותף, ויישא
את השם ״נאמן ואחרים נגד וערת־הבחירות המרכזית״.
אז אני שוטח את בקשתי לפני השופטים: אנא, אנא הפרידו!
אני לא רוצה להיות ״אחרים״ .תנו לנאמן את אשר לנאמן, ואל
תגזלו את חלקי הקטן בדפי ההיסטוריה. הקדישו לרשימה
המתקדמת פסק״דין נפרד, כדי שהדורות הבאים ילמדו על ״אבנרי
נגד ועדת־הבחירות המרכזית״.

אדם הפכפך
כל הבליסטראות הנוראות של רק״ח מכוונות ברגע זה אלי
אישית. מדי יום מקדיש לי אל־איתיחאד, ביטאון המיפלגה,
שלושה־ארבעה מאמרים.
אני פאשיסט. אני פושע־מילחמה. אני סוכן השב״ב. היפלתי

וא־פרופו רק״ח:
הפרוטוקול של ועדת־הבחירות המרכזית, שדנה בפסילת
הרשימה המתקדמת לשלום, הוא מיסמך היסטורי. אני מקווה
שיימצא נדבן שיממן את הוצאתו לאור בשלמותו, כחוכרת־לימוד,
על כל 124 עמודיו.
יש הרבה פנינים בחוברת מאלפת זו. אחת מהן נוגעת לרק״ח.
בלהט הוויכוח נשאלה גאולה כהן על־ידי אחד מחברי־הווערה
מדוע היא רוצה לפסול את הרשימה המתקדמת, ואינה מבקשת
לפסול את רק״ח. הרי רק״ח מתיימרת לדגול, כמו הרשימה
המתקדמת, בשלום המבוסס על דדהקיום בין ישראל ומדינה
פלסטינית, בעיקבות משא־ומתן עם אש״ף, הנציג הלגיטימי
הבילעדי של העם הפלסטיני.
והנה תשובת גאולה כהן, לפי הרשום בעמוד 22 של
הפרוטוקול המוקלט:
ח״כ גאולה כהן אני רוצה לעבור לטענה שהרי סוף־סוף
יש כבר רק״ח כזאת, המדברת על הנציג הלגיטימי שהוא אש״ף.
(התשובה על) הטענה הזאת(היא)
שקודם כל, רע אחד לא מצדיק
רע שני. זה האל״ף. בי״ת: אם יש
פרצות, אז לא צריך להגדיל
אותן, אלא צריך לסתום אותן.
(אך) בכל זאת יש הבדל. רק״ח
היא תנועה של האידיאולוגיה
המארכסיסטית־קומוניסטית,
שהיא מכוונת על־ידי מוסקווה.
זו מעצמה בינלאומית״.
ח״כ רוני מילוא :״אם מחר
מוסקווה תסיר את החסות
מאש״ף, אז גם רק״ח תסיר אותה.
בסיכסוך בין אבו־מוסא לע־רפאת.
עד שמוסקווה לא קבעה
עמדה. גם רק״ח לא קבעה עמדה״.
זה נשמע כבדיחה, אך יש בזה היגיון. גאולה כהן וחבריה אינם
חוששים מפני מיפלגה שהיא ״מכוונת״ ,לדבריה, על״ידי מוסקווה.
היא בטוחה שמוסקווה, כמו ארצות־הברית, אינה מעוניינת בשלום
ישראלי־ערבי. אבל היא חוששת מפני פלסטינים עצמאיים,
הרוצים בשלום, והנותנים את ידם לכוחות־השלום היהודיים. כי
תנועה כזאת עלולה להוביל אל השלום, והשלום פירושו סוף
רעיון ארץ־ישראל השלמה.
כמו על כל מעשיה של גאולה כהן, רפאל איתן, אריאל שרון
ודומיהם אפשר לאמר, כדיברי שקספיר: זהו שיגעון, אבל יש
שיטה בשיגעון הזה.

לחוברת זאת של העולם הזה
מצורף קטלוג דגמי

נורדמנך ה־84

...כשמצידו השני
פוסטר צבעוני מפואר

שיווק ושירות

אספא אלקטרוניקה

מודעות בטלפיו

שילך ״ מדי קול בע״מ

לכל ה ע תוני ם
* ^ בכרטיסיא שר אי ב מ חי רי המערכתי

יעו>ן

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

סיעוד קשישים, ליווי חולים ונכים בארץ ובחו־ל.
הדרכה וטיפול בתיניק וביולדת. ליווי טיולים בארץ ובחו־ל.
הדרכה וט־פול בפגים ילדים ומבוגרים עם בעיות בריאות.
להזמנותולפרטים ־ 24שעותביממה .

רדו׳ ק ר לי ב ך ,41ת ״ א

לדאוו /א ן /אידוסהבדרך

העולם הזה 2444

לדיאטה

רפואית

טפול מ ק צו עי ומהימן ע׳־י צוו ת מני ס ה

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

אחיות

•עוראס־ט

/\ 1א 0וז^ אמ 6ז או
סז*£11 זו5ו

ופיזיוטרפיה

פרטיים

טיפולי ם ו שמירות בבית ובבית ה חולי ם

5 011(8מ£א01

גורסום

.סז 0011 וס^

28 07 50

הטובה

יותר מהר,יותר נוח, יותר כדאי,יותר אירופה
פרטים במשרדי הנסיעות.

ז הם או מ רי ם ...מ ה הן או מ רו ת ...מההם אוחו ה ה הן אומרות...כזה £

מיריי כהן

דב י 1דק1בסקי:

,,קראת בעיתון שאני ״רוב הגוסעיו 0שלי ״בזמן שביתת הטלוויזיה
חוזרלטלוויזיה יה ׳ 1בא ן • 1צ ביען!״ עלתה תמצת העיתוזים!״

הבל בחירות בשבועות האחרונים. אפילו הבידור עוסק
בבחירות. ביום ו׳ התחילו מני פאר וטוביה צפיר להופיע
ב״חמאם״ בערב״ראיונות של דמויות פוליטיות, אשר נקרא
״שעשועי בחירות״ .שאלתי את מני פאר, אם הוא לא חושב
שכבר נמאס לקהל מענייני הבחירות, ושהוא לא ירצה
להתעסק איתם גם בשעות הערב, תמורת כרטיס כניסה
ל״חמאם״!
להיפך. אני חושב שהקהל מגורה בעניין הזה עד הסוף, ושהוא
נהנה מאוד להתעסק בו. אנחנו ננצל את הערב כדי לעשות
מישאלים בתוך הקהל. מעין מיני ממני מני. לפי הקהל נדע בסוף
הערב מי יזכה בבחירות.

• אתה לא מפחד לעלות על מוקשים עם קהל
המגורה עד הסוף?
אני מביא לשם דמויות פוליטיות מכל גווני הקשת. בפעם
הראשונה מופיעים שריד, אולמרט ורובינשטיין. כך שלאף אחד
בקהל לא תהיה הרגשה שהוא מקופח.

• אתה חושב שמהיום ועד יום הבחירות יהיה
לפוליטיקאים מהשורה הראשונה, זמן כדי לבזבז
אותו על 500 איש באולם קטן?
אנחנו מזמינים את כולם. מי שיבוא יתקבל בכוס־יין
ובשאלות. מי שלא יבוא, יהיה מיוצג על־ידי כשרונות החיקוי של
טוביה צפיר ועל־ידי הטכסט שמאיר שליו שם לו בפה. יש להניח,
שלאחר שאנשים ישמעו על־ידי מי הם הולכים להיות מיוצגים,
פשוט יעדיפו לבוא בעצמם.

• יהיה בערב שלכם משהו מלבד פוליטיקה?
יש בכלל משהו מלבד פוליטיקה היום בארץ? הרי גם בית״ר
ירושלים זה הרכב פוליטי:

• קראתי בעיתון שאתה חוזר לטלוויזיה.
גם אני קראתי בעיתון.

הרבה מיפלגות מודאגות מכך שביום הבחירות יחסר
להם קולם של האזרחים הנוסעים לחופשות קיץ בחו״ל. לא
יודעת למה כל מיפלגה חושבת שדוקא בוחריה הם
הנוסעים. שאלתי את סוכנת״הנסיעות, מיריי כהן, האם
הנוסעים שהיא מכרה להם כרטיס נסיעה לחו״ל, התייחסו
בכלל לתאריך ה־ 23 ביולין
בהחלט כן. הרבה מאוד אנשים ביקשו לסדר להם טיסה החל
מה־ 24 ביולי ואם אי־אפשר היה, אז הם ביקשו לא יותר מוקדם
מאשר ה־ 23 בערב. אחרים תיכננו את חופשותיהם, כך שיחזרו
ארצה עד ליום־הבחירות.

• כמה זה הרבה אנשים?
לא ספרתי אותם בדיוק, אבל אני בפירוש יכולה להגיד שרוב
הנוסעים לחדל דרכי, יהיו כאן ויבחרו. יש כנראה מודעות גדולה
מאוד לעניין.

שבועיים רצופים היתה שביתה בטלוויזיה וברדיו. מה
עשה עס״ישראל, המכור לחדשות משודרות בכל שעה, כדי
להרוות את צימאונו לידיעות? הסתפק בעיתונים, כנראה.
שאלתי את ראש מערכת ״ידיעות אחרונות״ ,דב יוד־קובסקי,
אם תפוצת עיתונו עלתה בזמן השביתה.
היתה עליה קלה. משהו כמו * 5בימים רגילים וכ־ 10 אחוז,
ואפילו קצת יותר מזה, ביום חזרת השבויים מסוריה.

• מה עם עיתוני ם ון5־השבוע?
במילא לא הספקנו להדפיס די, כי את השבועון אנחנו מדפיסים
כבר בתחילת השבוע.

• ידוע שבאשר אנשים מתרגלים לעיתון, קשה
להם מאוד להפסיק ולקרוא אותו. אתה חושב שאותם _
10־ד 5יישארו קוראיהם גם אחרי השביתה?
אני מקווה מאוד שהם יישארו, אבל זה לא יהיה אחראי מצדי
להתנבא על כך.

או מ די ם ...מ ה הן או ח רו ת ...מההם או ם רי ם ...מ ה הן א! ח רו ת ...חההם<

בני גאון:

זכריה לירז:

דובי זלצר:

,.דממת כ־וסומת מרדת
אם אתהמתחרים ! ״

,,טנאו שרתויסו
ספינו ת על הכינרת!״

,,אולי אם הטלוויזיה
הירדנית תשלם לנו!״

חזרתי ארצה בעיצומה של השביתה הגדולה וחיכיתי
לראות את כולם מדוכאים עד עפר. שום דבר כזה. כולם
נראו מאוד מבסוטים. ובכל זאת, הרי לא יתכן שאף אחד
לא הפסיד מהשביתה בטלוויזיה וברדיו. אמרו לי שבטח
חברות מיסחריות הפסידו הון עתק, מפני שלא שידרו את
שידורי״הפירסומת ברדיו. שאלתי את בני גאון, ראש
איגוד המפרסמים, אם אכן יש הפסדים.
אומנם המפרסמים הפסידו שבועיים של פירסום, אכל הזכות
לפירסום נשמרת. כך שכסף ממש לא הלך לאיבוד.

• ומלבד כסף שכבר שולם, יהיו נזקים אחרים?
קשה להעריך נזקים ישירים בחישוב לטווח קצר. כשיש דממת
פירסום, היא כוללת גם את המתחרים. אני משער שלטווח ארוך,
זה יכול להביא נזק של חוסר עידוד הצריכה.

• מה קרח עם חברות שערכו מיבצעים מיוחדים
והזמינו ג׳ינגלים מיוחדים לתקופה מוגבלת. אם
התקופה עברה, הלך גם מיבצע הפירסום?
אפשר תמיד להזיז את מיבצע הפירסום. אומנם יש איזה רצף
פירסומי שנקטע אבל אם מדברים על פירסום כולל, אין נזקים
גדולים.

מי בכלל צריך לנסוע לחו״לן מה חסר כאן! פסטיבל
ירושלים, שבוע הספר, תשדירי תעמולת הבחירות, שביתה
בטלוויזיה והנה בשבוע הבא פסטיבל ענקי בטבריה. מה
יכול פסטיבל בטבריה להציג, להראות ולעשות, שלא עשה
כבר פסטיבל ירושלים חודש לפניו, שאלתי את זכריה לירז,
מנהל ויוזם פסטיבל כינרת, המתחיל ב״ 9ביולי ונמשך
שבוע.
זה פסטיבל שונה לגמרי מזה שהיה בירושלים וגם מאחרים
שהיו פה ושם, ברברים רבים. אבל העיקרי שבהם הוא התייחסותנו
לקהל. אני מאמין באמונה שלמה. שהקהל הישראלי הוא קהל
טוב, תרבותי, מנומס, נקי ונחמד. מה שצריר, זה לתת לו את
ההרגשה שגם הוא חשוב ולא רק איזה אמן מיקרי העומד על
הבימה. בין שאר המופעים והאירועים של הפסטיבל, יש גם
תיאטרון לאדם אחד. איש בודד אחד יכנס לתוך צריח בן 1800
ושם, שחקן אחד יעשה לו תיאטרון. לא חשוב כמה אנשים יספיקו
לראות את המופע הזה. חשוב רק כמה כל אחד מהם יהנה. בזה
אנחנו מאותתים באופן לגמרי ברור: כל הכבוד לכל האמנים, ובכל
זאת הקהל שלנו הוא העיקר.

• והבדלים נוספים?
הבדל נוסף הוא מיקום האירועים. לא יערכו מופעים על בימה
מרכזית וכולם ירוצו וידחפו כדי לראות משהו. אנשים יוכלו
לשבת בערב באיזו מיסעדת־דגים מיקרית, ופיתאום הם ישמעו
ברמקולים מוסיקה ומולם, על הכינרת, יפתחו 12 ספינות בריקוד
טנגו ימי. גילינו גן סקוטי בלב טבריה, שעד היום לא היה פתוח
לקהל. גן שנראה כמו טיבולי, וגם שם יהיו אירועים.

• כמה אמנים יגיעו לפסטיבל שלכם?
כ־ 600 אמנים, מכל מין וסוג, יבוא כדי לשמח את הקהל. להקת
הבאלט הלאומית מהולנד, יהורם גאון, תיאטרון כורדי, חינגה
טוניסאית, הגבעטרון והתיזמורת הסימפונית ועוד רבים וטובים
שאין לי אפשרות להזכיר את שמם.

• כמה יעלה לאזרח ישראלי לשהות בבית־מלון
בטבריה בשיא העונה?
לכל׳מלון מחיר אחר כמובן, אבל בתקופת הפסטיבל כל י
המלונות בעיר הורידו את מחיריהם ב־ 40 אחוז לפחות.

העורך שלי פתח את הטלוויזיה בתחנה הירדנית בזמן
שביתת הטלוויזיה שלנו, ולרגע אחד התבלבל. על המסך
הופיעה מקהלה גרמנית ושרה את שירו הידוע של יהורם
גאון ״רוזה רוזה״ בשפה הגרמנית .״מעניין מי סחב ממי את
השיר ״.הוא אמר לי ואני הפניתי את שאלתו לדובי זלצר, מי
שהלחין את ״קזבלן״ ,שבו הושר השיר ״רוזה רוזה״
לראשונה.
אף אחד לא סחב את השיר. חיים חפר ואני חיברנו אותו.
ב־ 1973 הוצג הסרט קזבלן בגרמניה והשיר מאוד מצא חן בעיני
הגרמנים. הם פנו אל חפר ואלי וביקשו את הזכויות. השיר תורגם
על ידם לגרמנית, ובעזרתו של זמר מיזרח־גרמני הפך השיר
ללהיט גדול מאוד בגרמניה.

• שילמו לכם עבור הזכויות?
בוודאי. יש הסכמים בינלאומיים בעניינים כאלה. קיבלנו כסף
ואנחנו ממשיכים לקבל. עכשיו, כשאת אומרת שהשיר הושר גם
בטלוויזיה הירדנית, אולי ישלמו לנו גם משם.

• היו עוד שירים שלך שתורגמו לשפות אחרות
והפכו להיטים גדולים?
עוד שיר של חיים חפר ושלי היה להיט גדול מאוד בספרד
ובדרום־אמריקה. זה היה השיר המילחמה האחרונה וגם הוא
נקנה על־ידי הספרדים. לא מזמן סיפר לי יהורם גאון שהוא שמע
את אותו השיר מושר בתורכית בתורכיה. אבל מתורכיה לא ביקשו
רשות, לא דיווחו וגם לא שילמו.

דניאלה שמי

ימים

טיול ״קופל״
וקנדה ארה״ב
כולל טיסות ותוספת עונתית
האריכי יציאה 01.08.84 :
15.08.84
29.08.84

25.07.84
08.08.84
22.08.84

מחיר לנוסע
בחדר זוגי

$2764 32

צפון מזרח

אמריקה וקנדה

522

ומדאי צפון מערב

ארצות הברית 565 10
פלאי צפת מערב
*$ 755
ארצות הברית 13
הפארקים הגדולים
״ערנ ארה״ב וקנדה ׳$ 1135 15 אמריקה מחוף לחוף
׳$ 1275

^0 11

ללא תחרש

רק ״קופל״ חברת הנסיעות הגדולה בישראל יכולה להציע לך
את אמריקה במבחר מחירים כזה ובטיולי איכות כאלה !
* המחיר ללא טיסות

פ ר טי ם ו הר שמהבמ שרדי קו פ ל
בכלרח בי הארץ

פרסומאים <*

לאמריקה הגדולה טוס עם הגדולים־ קופל נסיעות>#<$

ג׳ קי מ קיי טן, זמו־הקאסטות, מספר על מילחמתו בשיתוק־הירוים, מאבקו
במימסו התיקשוות׳ ,מסביר את המוסיקה שהוא נותב, מסכו על עולם אמרגני
וזמרי הקאסטות, וטוען שמשלם ן*א תמו בתמ״י וגם לא במיפלגה אחות
..באחי ואודם ואומי
01 שיו עי ביו חן,
והם אמדו ד, :זה
ונרו ש ומים שאבא
קיטש, שיו מיוחד

..האוזן האשכנזית לא
וגילה יובע שן
המיזווד, נמו שהאוזן
המיזוחית לא יכולה
ו שוג ל לשחם חנוך

.,איו הזמרים המיזוח״ס
ומיס שישמיש אשם
בוויו, נשהמיליס של
השיו־ם שלהם בחובם
בענוית משובשת?•״

:ונדם 7 711 חחת|
7מ 1מ) 91 טות! י
צריך ללכת פעם לחתונה שבה מופיע ג׳קי
מקייטן כדי לדעת שימחה מהי. האיש הזה,
היושב בכיסא־הגלגלים, מצליח לעורר
מתים בהתלהבות שלו. הוא מסוגל לסחוף
את הקהל, לגרום לו לעזוב את הבורקאס
והרבע״עוף ולהרקיד אותו עד השעות
הקסנות של הלילה.
גיקי מקייסן, אחד ממלכי הקאסטות של
התחנה המרכזית, הוא סיפור הצלחה של
אדם שנאבק במר גורלו ויכול לו.
בניגוד לזמרי״קאסטות אחרים, הוא אינו
ממורמר, אינו כועס ואינו רוצה שום דבר
מהמימסד התיקשורתי. רק שיתנו לו לשיר.
התלונות שלו הן כלפי המימסד של עולם

הקאסטות, שהוא ככל״הנראה עולם מסועף
ומסובן, שלא הכל מתנהל בו בגלוי. קשה
להוציא מג׳קי מקייסן פרסים מדוייקים על
המתרחש בשכונת־התיקווה, שם מתנהלים
העניינים, על המתרחש במישרדם של
האחים ראובני -שהם הפטרונים,
האמרגנים, המפיקים והמפיצים של זמרי׳
הקאסטות.
קשה להוציא ממנו מילה אחת על אביהו
מדינה, המתיימר להיות דוברם של ״זמרינו
המדוכאים״ ,למרות שבין המילים ובין
השורות ניתן ללמוד, כי ג׳קי מקייסן אינו
רואה באחים ראובני או באביהו מדינה את
נציגיו.

דירתו שבשכונת תל״נורדאו בנתניה היא
סמל של הצלחה. התקרה עשוייה נטיפים־
נטיפים. שולחן־זכוכית כבד במרכז החדר,
רהיטי רחוב הרצל מפוארים וחדישים,
מכשיר־סלוויזיה, מכשיר״וידיאו ומכשיר־הקלטה
ענק, שלו הוא קורא בחיבה ״הווקמן
שלי״.
ג׳קי מרותק לכיסא״גלגלים, מקבל אותנו
בתחתונים, כשביטנו משתפלת מ תון
מיכנסיו. הוא אוסר עלינו לצלם אותו
בכיסא־גלגלים. אנחנו ממלאות אחרי
הבקשה.
מאוחר יותר באותו הלילה, כשאנו
מצלמות אותו בחתונה, התצלום בכיסא־

הגלגלים הוא בלתי־נמנע -ג׳קי מופיע
כשהוא בכיסא״גלגלים.
הפעם הראשונה שבה נתקלתי במקייסן
היתה בעת חגיגה המונית, שהתקיימה
בשכונת התיקווה. קבוצת הכדורגל של
השכונה זכתה באליפות, או משהו כזה.
מקייטן נישא אז על כפיים ושיגע את
ההמונים.
אחר כן צפיתי בו במבט שני, ורק
לאחרונה ראיתי אותו בסרט החדש קאסח
שם, ביחד עם כל זמרי הקאסטות שלהמדינה, הוא מרביץ את שירו הפופולרי
מענטזת.
ג׳קי אינו אוהב להתייחס לנכות שלו, אינו

״מפים עלי להיות ומר קאסטותר
(המשך מעמוד )27
מרבד לדבר עליה, מתרגז כשאני חוזרת
ושואלת אותו שוב ושוב איך הוא חי עם
העובדה שהוא מוגבל פיסית. הוא מבקש
ממני להבהיר, כי העובדה שהוא מרותק
לכיסא־גלגלים נובעת מכך שנפל. נדרך־
כלל הוא נעזר במכשיר־הליבה. אלא שיום
אחד הוא ניעור בבוקר וידו נרדמה, סירבה
להתעורר. הוא הלך לבדיקות בבית־חולים,
נפל מכיסא־הגלגלים ושבר את רגלו
המשותקת. בכל מיקרה אחר היתה
ההחלמה מהירה יותר, אלא שאצל מקייטן
היא ארכה זמן רב. חודשיים היה מרותק
לכיסא״גלגלים. כשהוא מתקשה להיעזר
ברגליו החלשות, עקב מחלת שיתוק־הילדים.
כרגע הוא עדיין מרותק לכיסא, אך
מקווה להחלים במהרה.
הטלפון בדירתו מצלצל ללא הרף.
״מדברים מדירתו של הזמר המהולל ״,הוא
עונה לטלפון. גברת אחת מזמינה אותו
לשימחה מישפחתית. הוא נוקב במחיר -
1000 דולר. הגברת אומרת לו :״בחייו,
תעשה הנחה. בעלי נכה צהי׳ל ״.״בעלך נכה.
צה״לד הוא אומר לה ,״אז זה יעלה לכם 1300
דולר״ למהו ״למה גם אני נכה, ואין לי

צפיתי בהקרנה של הסרט קאסח. התמונה
היתה כמעט סוריאליסטית. הגעתי לבניין
אולפני ברקי בגיבעתיים, והחניתי את
המכונית. בזו אחר זו הגיעו מכונית
אמריקאית לבנה שמתוכה יצא חופני כהן,
אחריה הגיע ועצרה בחריקת״בלמים מכונית
מרצדס אדומה, שמתוכה יצא זוהר ארגוב.
לא הספקתי להגיד ג׳ק רובינזון ועוד מכונית
אמריקאית ענקית חנתה על המידרכה,
שמתוכה יצא משה חיים.
הם אוהבים מכוניות אמריקאיות
ואוהבים את החיים. הם יודעים לשיר מכל
הנשמה. יש לכמה מהם קולות פעמונים, ויש
במוסיקה שלהם משהו אותנטי מדליק.
קשה לי להבין כיצד אדם הנוסע ליוון
ונשפך מצלילי־הבוזוקי, לא נהנה בארץ
מצלילי העוד; כיצד אדם הנוסע למצריים
ומחפש מוסיקה ערבית, לא נהנה מלינדה
לינדה.
דומני שהמוסיקה של זמרי־הקאסטות
היא המוסיקה האותנטית שלנו. ואומנם,
באחרונה חלה פתיחות בכל שכבות״הציבור,
גם זו האשכנזית, למוסיקה הזו. בסיום
שנת״הלימודים, בבית״ספר שרובו ״אשכנזי״
ברמת־אביב, כיכבו חיים משה עם למדה
וזוהר ארגוב עם הפרח בגני וג׳קי מקייטן עם

לבד. התחלתי בהודית ופרסית, מוסיקת־פולקלור.
זה מה שהיה צריך בשביל הקהל. הוא
אהב את זה.
לא יכולתי להתחיל עם מוסיקה כתובה
ומעובדת, הייתי זקוק לגימיק כדי שהקהל יקבל
אומי. פולקלור פרסי והודי היה הגימיק. הקהל
אהב את זה.

• ומתי
ופרטית?

הפסקת

לשיר

הודית

ככה, לאט־לאט. הקהל למד לאהוב אותי
והתחלתי לשיר את המוסיקה שלי, את המוסיקה
שאני אוהב.

• אתה מגדיר את המוסיקה שלך
במיזרחית?

לא, אני מגדיר אותה כמוסיקה ישראלית
עברית. מוסיקה מיזרחית היא מוסיקה של
פולקלור — תימנית, פרסית׳ — כזאת שאבא
שלי וסבא שלי הביאו מתימן ושרים אותה
בתימנית. אבל אם אני שר ״אשאל אלוהי יגאלה
שבויים,״ זה לא מיזרחי, זה עברי, המילים הן
בעברית. את לא יכולה להגיד על שיר כזה שהוא
פולקלור.
יש המוסיקה של הדעסה, שזה פולקלור, שזה
שירים בתימנית עסלי. המוסיקה שאני שר היא
ישראלית .״לא תוכל אדם לגעת ולא לחזות״ זה
עברית. רק פשוט האשכנזים — שאני חס
וחלילה לא שולל אותם, כי אני לא גזעני ולא
מפריעה לי שום עדה, האשכנזים יש להם בעיה.
בעיה הם לא אשמים בה, הם באו מהמערב, והרבע
טון של המוסיקה המיזרחית צורם להם, ובצדק.
את לא יכולה לכפות על הבן־אדם מוסיקה. זה
עניין של זמן. אם ישמיעו את השירים האלה
יותר, הם יקלטו אותם יותר. זה שכעת הם לא
אוהבים את המוסיקה הזאת, זה נובע מזה שלא
משמיעים את השירים ברדיו.

• סבלת מהעובדה שחלית בשיתוק
ילדים?
לא, מה פיתאום? אני נראה לך אחד שסובל?

• ילדים הם לעיתים אכזריים מאוד
כלפי חריגים.

אני נראה לד אחד שיכולים להתעלל בו? אני
שפטתי את הילדים. מה זה ילדים אכזריים? זה
תלוי איך אתה מתנהג. אני בסדר עם כולם, אז אין
צ׳אנס שמישהו לא יהיה בסדר איתי, וכך זה היה
עוד כשהייתי קטן.

• מתי התחלת להופיע?

הייתי בגיל ,18 הוריי נסעו והשאירו אותי
לבד בבית. באותו יום השכנים לקחו אותי
לחתונה. הגענו לחתונה, התיזמורת התחילה לנגן
והשכנים ככה אומרים לי :״יאללה, בוא תשיר,
בוא תופיע.״ בהתחלה זה היה סתאלבת, יעני בא
להם להסתלבת עליי, לעשות ממני צחוק. הם רצו
לעשות ממני צחוק ואני עשיתי מהם צחוק.
התחלתי לשיר. ראו הילד לא מזייף, שולט
בתיזמורת, ואז החלטתי סופית: אני אהיה זמר
מיקצועי.
התחלתי ללכת לחתונות לא מוזמן, עובר פה,
גומר פה עובר שם. ככה הייתי מתפלח ונכנס
לחתונה קושר קשר עם התיזמורת, יחסים,
אהלן־אהלן, תיק תק תק מה העניינים, רוכש ככה
את האמון שלהם ואז מבקש מהם לשיר.
בהתחלה ככה הם מסתלבטים עליי, אחר כך,
כשאני מתחיל לשיר, הם מבקשים ביחד עם
הקהל שאשיר עוד שיר ועוד שיר. יאללה,
שלושה שירים והדרן.
ככה התחלתי בקאריירה. בהתחלה לא מוזמן,
אחר כך כבר שילמו לי כסף.

• מה שרת?
יוונית בעיקר.

• יש לך תלונות נגד הרדיו?
לי אין כלום נגד הרדיו, כמו שאין לי כלום
נגד האשכנזים. לא משתלם לשנוא. יש זמרים
ששונאים אשכנזים ופולנים. אמרתי להם הרבה
פעמים, שזה לא משתלם, בסופו של דבר. קחי
אותי, למשל. אני יורד לעם ומטיף כל הזמן,
שאסור לשנוא ואסור להיות גזעני. למה לשנוא
את האשכנזים? למה לשנוא את הרדיו ואת
השדרים שלא משדרים שירים מיזרחיים?
אני אף פעם לא התלוננתי. אני מאמין שאם
אני אבוא לשדר ואתלונן למה הוא לא משדר את
השיר שלי, הוא יעשה לי דווקא. אני לא מכיר אף
שדר, ואם מישהו מחליט להשמיע את ג׳קי
מקיימן — אהלן וסאהלן. ישמיע — ישמיע, לא
ישמיע — שיהיה בריא. סך הכל, מה אנחנו?
בני־אדם שעושים חאפלות. ואללה, תאמיני לי
מה זה החיים? מה אני אגיד לך, כל שבוע יש יום
ראשון, וכל יום ראשון הוא אחר.

מקייטן עם ה״ווקמך שלו
יש כאלה שכותבים מוסיקה. אני מקליט מוסיקה!׳
מוסדות מאחורי גבי שיתמכו בי. אז אני לא
רוצה לרחם על בעלך ולא רוצה שבעלך ירחם
עליי.־
בסוף הם גומרים על 700 דולר. ג׳קי עשה
לה הנחה, הבטיח לה שהוא ינחה, ישיר
דיסקו, מיזרחי, עברית, הודית, יוונית,
פרסית. כל טוב. היא לא רוצה דיסקו. הכל,
רק לא דיסקו.
אחר־כך מצלצל אחד יעקב, אמרגן. הוא
רוצה את גיקי להופעה. גיקי אומר לו 800 -
דולר. יעקב האמרגן אומר לו :״הרגת אותי״.
״הרגתי אותך ד משיב לו ג׳קי ,״אז תשתה
מים קרים ״.למה כל״כך ביוקר, מנסה לשאול
יעקב. וג׳קי משיב :״למה זה מיפעל, ויש להם
כסף. חתן־כלה הייתי עושה הנחה, הייתי
לוקח 600 דולר. אני מופיע כל הערב
בהנחיה, בידור שיגעון ושירים. תן לי
להרוויח!״ אחר כך הוא סיפר לי שהוא שונא
אמרגנים. הם מרימים טלפון ומרוויחים
מאה דולר, שהוא יכול להרוויח לעצמו.
הוא סיפר לי שהוא מרבה להופיע
בהתנדבות לפני אסירים, ובעיקר בפני
ילדים לוקי שיתוק״ילדים. הוא שר להם,
מדבר איתם.
״יש פה מעון של אילנשלפוליו, אני בא
לילדים, עושה להם ככה שימחה, הם הולכים
על זה, יודעים שאין להם מה להפסיד כבר.
אני מדבר איתם. אומר להם: תקחו דוגמה
ממני -אלוהים נתן לי עוצמה בתור נכה,
שאנשים אין להם בתור לא נכים. אני
בשיחת־טלפון יכול להפעיל את בית אסיה.״
בערב, בחתונתם של איציק ואילנה
אברהם, בכפר״סבא, אני רואה איך הוא
מפעיל 500 איש, איך הוא מרכז סביבו גדודי
מעריצות, היודעות את כל המילים של שיריו
בעל־פה. אני רואה אותו יושב בכיסא־הגלגלים,
לבוש בחולצת״טי אדומה, מבסוט
עד הגג, נהנה מכל רגע על הבימה.
כמה ערבים לפני הפגישה עם מקייטן,

המענטזת -מה שמראה, שאולי המוסיקה
היא שתצליח בסופו של דבר, אולי־אולי־אולי,
לגשר על פני הפערים.

• כמה שנים אתה שר?

לא יודע, ואללה, אולי מגיל אפס. מאז שאני
יודע אלף־בית.

• אתה יודע לנגף
לא יודע לנגן, יודע מה אני רוצה מעצמי
במוסיקה, בלי תיאוריה. לא למדתי מוסיקה, אבל
אני יודע מוסיקה לא פחות טוב מכל אתר אחר
שלמד. המוסיקה אצלי באה מהלב, מבפנים. אני

.אג׳ אוהב ערבים. הם
מעריצים שד. אל מוכר
קאסטות בגרה ואדי!
במצריים״
ככה לבד יושב עם עצמי, והמוסיקה יוצאת לי,
ככה, לבד.

• אתה קורא תווים?

• אינך זקוק לתווים בעבודה?

לא, בשביל מה אני צריך תווים?

• אתה מלחין, לא?

כן, אני מלחין ככה לעצמי, יושב מול הווקמן
— את רואה זה הווקמן? — שר לעצמי
דירלידדדדה, באה לי מנגינה, פותח את הטייפ,
מקליט את המנגינה. חלאס, לא צריך תווים.
אחד רושם מוסיקה, אחד שר מוסיקה. אני שר.

• ספר לי איד התחלת להלחין.

• אתה שר מאז שהיית ילד. מתי
התחלת לשיר בצורה מיקצועית?
אני אספר לך את תולדות־החיים שלי. בגיל
עשרה חודשים חליתי בפוליו, שיתוק־ילדים.
בגיל שש עברתי ניתוח בבית־חולים אסף
הרופא. כל הילדים שהיו חולים בפוליו במחלקה
בכו ורצו את אבא ואמא שלהם לידם. אני
התעוררתי מהניתוח התחלתי לשיר.
כל הזמן שרתי. חצי שנה שכבתי בגבס, מכף
רגל ועד ראש — ושרתי. נו, וכר, כששכבתי
בגיל שש בבית־החולים ולא יכולתי להזיז שום
איבר, רק את הפה שכל הזמן שר, היה לי זמן
להחליט מה אני רוצה מהחיים.

• בגיל שש החלטת מה אתה רוצה
מהחיים?
כן. הלכתי ללמוד ונשארתי כיתה. גרנו
בשכונת בן־ציון בנתניה, ולמדתי בבית־ספר דתי
של האגורה. כל הזמן הייתי מקבל מכות.

• מהילדים?

לא, מהמורים הדתיים האלה. אם מישהו לא
רוצה ללמוד, אין אצלם אפס — מרביצים מכות.
נו, הבנתי בראש שלי שפרופסור לא אהיה,
ארכיטקטק לא אהיה, ארכיבישוף בטוח לא אהיה
— אז החלטתי שאני אהיה זמר.

• במישפחה שלך יש ארכיטקטים?
לא, אבל יש לי אח אחד מנהל־חברה, אח אחר
בעל מיפעל ליהלומים ועוד שלוש אחיות, כולן
נשואות לבחורים על הכפאק. אבא שלי היה מוהל
ואמא שלי, שתחיה, תמיד היתה עקרת־בית.

• ועד היום היא אופה לחם בתבון?
ככה, לפעמים, בעיקר היא טוחנת את החיטה
ללחם באבני־ריחיים, שתהיה בריאה.

• מה פירוש השם מקייטן?
במיקצוע החייטות יש גזרן ויש משהו כמו
תדמור — איך קוראים לזה?

• תדמן.
תדמן. המישפחה שלי זה מקייטן, יעני תדמן.
סבא שלי היה תדמן בתימן, היה מעצב חליפות,
והמיקצוע הזה עבר במישפחה מדורות. הרבה
שואלים אותי אם אני ממוצא סקוטי, יעני ג׳ק מק׳
קייטן.

..א3י לא פוליטי,
הליכוד רצה ישלם ל׳
הון־עתק תמורת תעמולת
בחירות, וסירבתי״
• מאיפה ידעת יוונית?
הייתי שר ככה מחארת, ולא היו מרגישים.

• מה זה מהארת?
יעני: ממציא. הייתי ממציא מילים, בגלל זה
שרתי ביוונית, למה בעברית לא יכולתי לחארת.

• תן לי דוגמה איך היית מהארת.

לא יכול. זה נשמה, אני לא לוחץ על כפתור.
זה עניין של שנים שאני שר ככה מהלב, אז את
רוצה שאני אחארת לר כר, ברגע?

• איך היית הולך מחתונה לחתונה?
אתה הרי מרותק לכיסא־גלגלים.
לא הייתי מרותק לכיסא, זה רק עכשיו, כי
נפצעתי. היה לי מכשיר־הליכה, הייתי מוגבל.
אבל זה לא היה משמעותי, אף פעם לא עשיתי
מזה עניין. התגברתי, רציתי להתגבר והצלחתי.

• איך נלחמת במיגבלה שלך?

דחיתי אותה לצד, התנהגתי כאילו שזה לא
קיים. לא כאילו — את רואה, זה לא קיים. אם את
נכנסת בי ומכירה אותי, ראש־בראש, את יודעת
שהאיש בכיסא־גלגלים זה לא אני.
אומרים שאני נכה, אבל אני לא נכה. מישהו
אמר לי פעם :״תגיד, ג׳קי, אתה לא מתבייש
לעלות עם כיסא־גלגלים על הבימה?״ אמרתי לו:
״חביבי, אני לא עולה עם כסא:לגלים על הבימה,
אני עולה עם עצמי על הבימה, העוצמה שיש לי,
חביבי, היא עוצמה שאין להרבה אנשים העולים
בלי כיסא־גלגלים לבימה.״
תעשי לי טובה, אל תעשי מהנכות שלי עניין,
כי היא באמת לא עניין. הנכות שלי מתה לפני
שנים, ומי את שתעירי מתים? מה. פיתאום
שתכתבי על זה, מה פיתאום שתצלמי אותי
בכיסא־גלגלים.
היום בערב תבואי לחתונה. אני ארד מהכיסא,
אפילו אם יהיה קשה. אני אשיר בלי הכיסא. לא
רוצה לעשות עניין מהנכות שלי. אף פעם לא
עשיתי.

• שרת בחתונות בהתנדבות. מתיי
הפכת לזמר שאנשים קונים את
התקליטים ואת הקטטות שלו?
ככה, הייתי שר בחתונות, עד שיום אחד
החבר׳ה מלהקת העוד אמר :״ג׳קי שר טוב, בואו
ניקח אותו, נפתח צוות.״
נכנסתי ללהקת העוד עם הגיטאריסט יהודה
קיסר. כשרצו לעשות מהלהקה הצגה בקולנוע,
לא הסכמתי. זה הוריד מהמקוריות. רצו תיפאורה,
בגדים, אמרתי: זה מתאים להצגה ישו כוכב
עליון. אנחנו באנו מהמקורות, מהשכונה, אנחנו
אין לנו ראש לזה.

לא הסכימו לדיעה שלי אז פרשתי. וככה
התחלתי להופיע לבד, בחתונות, בחאפלות
בבר־מיצווה.

• אתה אוהב להופיע בחתונות?
מת על זה, מה זה תענוג! זה עדיף לי מלהופיע
באולם.

• ממה בדיוק אתה נהנה כשאתה
מופיע בחתונה?
אני מחכה לשעה שש בערב לצאת ולהגיע
להופעה. יש לי תיזמורת, להקת שיגעון, ואיך

״הייתי בן ,6שנבח׳
בגבס מנו וגל שו
ואוו!,היה לי זמן לחשוב.
אמותילשגמ:
אני אהיה זמר״
שאנחנו עולים על הבימה ואני מתחיל לשיר —
מה אני אגיד לו — מה שקורה אצלי זה אורגזמה
נפשית.
אני נהנה מזה, לא יודע בכלל איך אני שר. אני
אין אצלי לשיר בשביל מה שכתוב, אני שר
אותנטי, מה שיוצא יוצא — ואני משתדל שלא
יפריעו לי.
אני אוהב חתונות. זה יותר חי, זה שתיה, זה
אוכל.

• לא מסייע לד שבזמן שאתה נותן
את הנשמה על הבימה — אנשים
אוכלים, שותים ומדברים?
מפריע לי — מה פיתאום מפריע לי? מה זה
החיים, אם לא לאכול, לשתות ולשמוח.
אני בא לאולם רואה את החבר׳ה משאירים את
הפולקעס בצלחת, תיכף קמים לרקוד, ליהנות.

לא מעניין אותם האוכל.
יש בחתונות שני סטיילים: יש סטייל של
באים לאכול, יש סטייל שבאים לרקוד. אם אני
בא לחתונה וקולט שהקהל יבס...

• מה זה יבם?

יבש. אני נכנס עם עצמי לראש, שר עם עצמי.
רוצים — יהנו, לא רוצים — שיהיו בריאים.
בדרו־כלל הראש שלי מדליק אותם. תבואי
היום לחתונה, תראי״מה זה חאפלה, תראי איו כל
המישפחה רוקדת: אבא, אמא, סבתא, ילדים. כולם
על הרגליים. כשאני נותן להם את מענטזת,
השימחה עולה עד לב השמיים.

• כמה זמן אתה מקדיש לכתיבת
שירים?
מה זה כמה זמן? אין זמן. אני ככה יושב בראש
טוב, בא לי שיר, אני לוקח את הווקמן, מקליט.
בא לי רעיון, מפזם לי אותו, מקליט — ככה
בראש יפה.

• למה אתה קורא .,ראש יפה״ —
לראש מסטול?

לא מסטול מסמים או משתיה, ראש יפה זה
מסטול מהמוזה. אני מקליט. אלה שיודעים תווים,
כותבים. אני מקליט. אחר כו אני בא לזה, חוזר
על זה עוד פעם, עוד פעם, ממשיך ומוציא יצירה.

• למנגינה שאתה כותב אתה
מתאים מילים?
יש שירים שכתבתי לפי המנגינה ויש מנגינה

שכתבתי לטקסטים. אני כמעט שלא כותב
מילים. ניסיתי פעם, כמו בשיר אמירה, שכתבתי
על מישהי. כתבתי שטויות, ככה מהלב, כי זה
סיפור אמיתי שקרה לי: יום בהיר נסעתי להופיע
בסיני /פגשתי שם חיילת שמצאה חן בעיניי /
אחרי שנה עזבה אותי פיתאום /חזרנו לתל־אביב
לחדרי /ומצאתי את אכזבתי.
את רואה — שטויות. ראיתי שאני כותב
שטויות, אמרתי: נעזוב את זה, בא נתמקד במשהו
שאתה יודע.
התחלתי לקחת את המילים לשירים מקרוב
מישפחה שלי, שלמה קישון, שכתב לזוהר ארגוב
את סיימתי מילואים. הוא גם כתב לי את
השלאגר ההיסטורי שלי מענטזת.

• אתה לא חושב שמענטזת היא
מילה קצת צורמת?
זה לא עניין של מילה צורמת או לא זה עניין
של גימיק — ועובדה שזה עבד.

• איד הקלטת את הקסטה הראשונה
שלד?
יום אחד החלטתי לעזוב את הבית. אמא שלי
אמרה לי :״יה איבני, אתה לא יכול לחיות לבד,
אתה לא תצליח להסתדר לבד.״ אמרתי לה: אמא,
את לא יודעת שהאגזוז של החללית נמצא בי,
והוא עומד להתפוצץ.
בתקופה ההיא אמרתי לעצמי: אם אני לא
מקליט, אני גומר את עצמי. נמאס לי להופיע
במקומות שאני לא מוזמן. רציתי להיות זמר
רשמי. אמרתי לאמא שלי: תביאי לי כסף
להקליט. אמרה לי :״בתנאי שאני אבוא איתו
לאולפן ״.פחדה שאבזבז את הכסף.
בסוף לא הסכימה לתת לי כסף ועזבתי את
הבית.
יהודה קיסר ומשה עוזרי החליטו להשקיע בי,
והקלטנו — תתפלאי לשמוע, בטריטון, ישר על
רמה, יעני ישר לאולפן טוב, לא מאולתר.
ואז שמע עליי מאיר ראובני, מהאחים ראובני,
והציע לי להקליט תקליט סטייל ציון גולן, יעני
תימנית. אמרתי לו: בתנאי שגם השיר שלי
אלינור יהיה בתקליט. לא הסכים. אני את
אלינור כתבתי והשיר הזה היה חשוב לי מאוד,
וכשהוא לא הסכים, אמרתי לו שלום והלכתי.
יום אחד אני מגלה שזוהר ארגוב האלמוני
הקליט את אלינור. השיר הזה עשה אותו כוכב.
אמרתי לעצמי: שיהיה בריא. אלינור זה אומנם
השיר היחיד שכתבתי, אבל זוהר ארגוב זמר
תימני, אני זמר תימני — מה, אני אכשיל אותו?

יאללה, ניתן לו צ׳אנס.

• איך הגיע השיר ״אלינור׳ לידיו של
זוהר ארגוב?

לפני שש שנים ישבנו על הבר והכתבתי לו
את המילים. הוא נדלק על השיר. השיר הזה הוא
על חברה שלי אלינור, שהשם המקורי שלה הוא
צביה :״אלינור את יפה כמו מלאך /ופנייך יעידו
כך /בלעדייך לא שווה כל העולם /אלינור, אני
פה לבד ישן ועליך רק חולם.״
אז זוהר עשה את השיר והשיר תפס. באתי
לראובני עם קסטה מוכנה שהיפקנו אותה בששת
אלפים לירות באולפן מאולתר, ארבעה טרקים
בבית בקרית־אונו. אמרתי לו: קח, תפיץ. וזהו.
ככה התחלתי.

• מה זה בדיוק זמר־קאסטות?
זה מושג שהלבישו עלינו. זה מרגיז אותי. מה
זה זמר־קאסטות? זה זמר שקשה לו להשקיע
בהפקת תקליט, שאין לו מי שישקיע בו כמו
שהשקיעו בחתונה לבנה של שלום חנוך או
בדייוויד ברוזה. זה זמר־קאסטות.

זמר מקייטן בביתו
״אני לא נכה! אני רק נראה כנכה!״

• זמרי־קאסטות קובלים נגד היחס
של המימסד התיקשורתי.
אני לא קובל, ואלה שבוכים — שייבכו עד
מחר. מה זה יעזור להם?

• איד אתה מסביר את העובדה,
שזמרי־הקאסטות נעשו פופודארייס
בזמן האחרון גם בקרב קהל אשכנזי?
את ״אהבת חיי״ שומעים כיום בהרבה
בתים ו״לינדה לינדה״ ,שהוא שיר
בערבית, הוא כמעט חובה בכל מסיבה,
שלא לדבר על ״המענטזת״ שלך ועל
״הפרח בגני״ של זוהר ארגוב.
ואללה, מה אני אגיד לך, זו תופעת־טבע. אולי
זה אופנה, לא יורע איך להסביר את זה. אפילו
אופנה זה לא המילה המתאימה. אולי כי יש עודף
זמרים, משמיעים את המוסיקה יותר ברדיו, אז
האוזן האשכנזית התרגלה לשמוע. אולי מפני
שהמילים בעברית יפה, אולי מפני שאשכנזים
באים לחתונות ושומעים את המוסיקה.
יש חתונות שאני מופיע בהן, שהחתן הוא
אשכנזי והכלה תימניה, והיא אומרת לו :״אני לא
מתחתנת בלי ג׳קי מקייטן!״
אולי בגלל זה, ואללה, לא יודע. אבל מה זה
חשוב? העיקר שהמוסיקה הזאת, שהיא
מוסיקת־נשמה, מתקבלת. זה מה שחשוב, לא?

• אני רוצה לחזור לעניין של
זמר־קאסטות. איך מתנהלים העניינים,
מה התהליך ען עובר זמר ההופך
לזמר־קאסטות?

יש זמר, בא לאולפן. מקליט יש אחד, אין לו
תקציב. אבל מה? הוא מת להקליט. בא לאחים
ראובני — יש כאלה שהם משלמים להם כסף
תמורת ההקלטה יש כאלה שהם אומרים להם:
אנחנו נפרסם אתכם, נפיץ אתכם וכל הלאחמה
שהם מוכרים לאנשים.

• מה זה לאחמה?

יעני דאווין, סיפור. בקיצור, באים האחים
ראובני, לוקחים את המאסטר של ההקלטה,
משכפלים, מוכרים אותו לסוחרי־הבאסטות של
הקאסטות, ואלה מוכרים אותו לאנשים.

אני מקבל פיקס מראש. את השאר האחים
ראובני מרוויחים.

• אומרים שכל עולם־הקאסטות
מתנהל כמו עולם תחתון. אומרים
שבשטח הזה יש הרבה איומים
והפחדות.
אני לא יודע, לא מתמצא בזה ולא מכיר.

• בעולם של זמרי־הקאסטות, זמרים
עולים ונופלים במהירות עצומה.
מדוע?
זה הקהל בוגדני. הזמר נשאר אותו הזמר. אבל
הקהל, אלה יסטור, אי־אפשר לסמוך עליו.

• יש תחרות בץ זמרי־הקאסטות?
לא יודע מה עם הזמרים האחרים, אף אחד. אני

אמן, ובאמנות אין תחרות.

• איך זה אצלכם אם מישהו נופל —
עוזרים לו?
אני עוזר לאנשים שנופלים — לא יודע איך
האחרים.

• זה נכון שאצל זמר־קאסטות סמים
זה חלק מהעניין?

אני מנסה להוציא לך את המושג הזה
זמר־קאסטות. למה, זמרים אשכנזים לא מעשנים?
את מצחיקה אותי. זמרי־קאסטות מעשנים סמים?
למה? ככה מלכלכים עלינו.

• איזה זמרים אתה אוהב לשמוע?

..זמו קאסטות זה אחו
שאיו ח נסו ואין ג׳
שיפיק בשבילו תקליט,
אז הוא מקליט קאסטוח״

• מי הוא כיום מלך הקאסטות?
לא יודע, אל תשאלי אותי. אני יכול להגיד
לך, שלפני חודש שאלתי אצל מוכר באסטה אחד,
והוא אמר לי שמכר איזה 20 אלף קאסטות שלי,
וזה רק אחד. אני לא מדבר על אחרים, או על
ירושלים ועל הגדה המערבית.

• במה אתה מרוויח מ־20,000
קאסטות?

גידי גוב, אסתר שמיר, נורית גלרון יהודית
רביץ.

• אריק איינשטיין?

בחייאת, הצחקת אותי עכשיו. אריק איינ־שטיין
ללא ספק הוא הגדול מכולם. מה אני צריך
להגיד לך את זה, זה לא ברור? שלום חנוך הוא
(המשך בעמוד )39

שדור
צל י ש
מדינה כקריקטורה
• לתועמלני כל המיפלגות על מישדרי־תעמולת
הבחירות, המשקפים יותר מכל את
מצבה התרבותי והאידיאולוגי של מרינת־ישראל,
נכון לעכשיו. מישדרים אלה, המגיעים לשיאם
במאבק הקריקטוריסט, בין הגשש החיוור ובין
ספי ריבלין, מעידים על הרדידות המאפיינת הן
את המערך והן את הליכוד, קשה לדמיין
שמערכת־הבחירות בארצות־הברית תתנהל בין
ג׳רי לואיס ובין בוב הופ, או שהבחירות בצרפת
יתנהלו בין לואי דה־פינס ובורביל. הטרגדיה היא
שהמצע האידיאולוגי של המערך הוא ברמה של
הגשש החיוור, והמצע של הליכוד ברמה של ספי
ריבליז•
תשדירי המיפלגות האחרות, כמו שולמית
אלוני הפוסעת בראש מחנה ענק של 30 איש,
ואהרון אבו־חצירה המעלה הגיגים על
מורשת ישראל בעבודת־חוץ מתחת לתצלום
הסאלי־באבא, ואמנון רובינשטיין כרמוס־תנס
בגימגומו מעל בימת־הכנסת, ויובל נאמן
מוסר את הכדור לרפאל איתן המוסר אותו
לגאולה כהן המוסרת אותו לרב בעל ניב
אמריקאי, אחד מרבני המחתרת של גוש־אמונים
— כל אלה הופכים למיסמך חברתי מדהים של
המרינה כקריקטורה, בדימדומי הבית השלישי,
כאשר תצלומי מצדה מהאוויר הם אחד מסימלי
סירטוני הליכוד.

של״ג הלכנו!
• לטלוויזיה הישראלית, שהקרינה בכל
שעות־השידור שאינן בחסות ועדת־הבחירות
המרכזית לבחירות לכנסת ה־ 11 תיזכורת חיה
למילחמת־הלבנון — של״ג טלוויזיוני. שלג זה
חסר לציבור משלמי אגרת־הטלוויזיה את
הייסורים של צפיה במהדורות־חדשות קלוקלות,
חד־צדדיות ומוכתבות מלמעלה, בצנזורה
פוליטית של המנהלים הימניים. השלג
הטלוויזיוני שיחרר את הצופים מצפיה בתוכניות־בידור
סכריניות, תוכניות־דת על חוזרים
בתשובה, סדרות־טלוויזיה קנויות ומיושנות, וכל
שאר התחלואים המכונים בימים כתיקונם
״הטלוויזיה הישראלית״.

בדרן פולי

בדרן ריבלץ
גירי לואיס מול בוב הופ

והתרבות, זבולון חמר, כשר המופקד על תיק השידור לתקופה של עוד שנה וחצי, מתבשל
רשות־השידור, ויגאל כהן־אורגד הם בעלי־הבית בחוגי המערך, הנוגדים לענייני התיקשורת
הממשלתיים של הרשות.
,והטלוויזיה, הרעיון להצמיד אחר הבחירות לרון
על סמך הנחה הגיונית זו סיכם פורת מה נחמן מישנה נוסף למנכ״ל, שינשל אותו ממרבית
שסיכם עם שר־החינוך, וקיבל את ההבטחות סמכויותיו, עד לתום חוזהו עם הרשות.
שקיבל. במקביל קיבל פורת, ביחד עם נציגות
עיתונאי רשות־השידור, הבטחות דומות משר־ קפלנסקי במקו ג 1י ט״1
האוצר.
מנהל מחלקת־הדראמודוהמוסיקה של הטללאור
ההבטחות שניתנו לו, הבטיח פורת, כי וויזיה, איילון גויטיין, עומד לשלם את מחיר
ברגע שבו ייחתם הסכם־המיסגרת בין ההסתדרות כישלון פסטיבל־האביב בטלוויזיה הישראלית.
והממשלה, יושווה שכרם של עיתונאי הרשות
גויטיין עומד לפנות בקרוב את מקומו
לשכר העיתונאים בעיתונות המודפסת.
למפיקה הוותיקה והבכירה, נעמי קפלנסקי,
מלמדת רון נחם!
אחרי שנחתם ההסכם הזה, הבהירו כל הגורמים שנמנתה עם יוצרות סידרת עמוד האש.
האשם האמיתי בהשבתת רשות־השידור(רדיו
הממשלתיים הנוגעים בדבר. לפורת, שאסור לו
להעניק לעוברי־הרשות את התוספות שהוא ״שק בתחת״
וטלוויזיה) אינו מנכ״ל הרשות, אורי פורוד גם
לא עיתונאי־הרשות בראשות רפיק חלבי,
הבטיח להם, באישור הוועד־המנהל של הרשות.
במהלך המשא־ומתן בין עובדי רשות־השידור
ואפילו לא יו״ר הרשות, עורו־הדין המפד״לי
התוצאה: הכתבים כינו את פורת שקרן.
ובין מנכ״ל הרשות, אורי פורת, הגיב נציג ועד
מיכה ינון.
הסיבה להתחלקות זו של פורת נעוצה ברון העיתונאים־מפיקים של הטלוויזיה, רפיק
את האשם על השבתת כלי־התיקשורת
נחמן. קודמו בתפקיד, המישנה־למנכ״ל שלמה חלבי, להצעה של פורת במילים :״שק בתחת!״
האלקטרוניים הממלכתיים יש להטיל על
עבאדי, נהג ערב חתימת כל הסכם־מיסגרת,
פורת נרחם, שאל את חלבי :״איך אתה מדבר
המישנה למנכ״ל הרשות, רון נחמן, עובד
לערוך שיחות־גישוש באגף־התקציבים של אלי?״
התעשיה האווירית לשעבר, המופקד על
האוצר, ובעוד חצי תריסר מחלקות ממשלתיות
חלבי :״ביקשת שננהל את המשא־והמתן
הלוגיסטיקה הכלכלית של רשות־השידור.
וגופים איגודיים שסולמות השכר שלהם קשורים בצורה חברית, שנדבר כמו חברים, אז אני מדבר
מנכ״ל הרשות, פורת, שכיהן במשך שנים
לאלה של עובדי רשות־השידור, עד שתמונת־ אליך כמו אל חבר.״
רבות כיו״ר ועד עיתונאי ידיעות אחרונות, היה
המצב היתה ברורה. ואז, במיסמך שהכין למנכ״ל,
פורת הגיב בחיוך והמשא־ומתן נמשך עד
אמון על ניהול משא־ומתן בשמם של עיתונאים.
הגדיר לו את גבולות המשא־ומתן.
לסיומו המוצלח.
עם פרוץ המשבר ברשות־השידור האמין כי
רון נחמן לא הכין את שיעורי־הבית שלו, ואף
שימש כמכשלה בשלבים שונים של המשא־ומתן משבר גינת
תביעות העיתונאים צודקות, ברובן, ויש להשוות
הדחתו של מיכאל קרפין, עורך מבט,
את שכרם של העיתונאים בכלי־התיקשורת
עם העובדים.
פורת הבין זאת רק באיחור, וסירב לכן לחתום מעריכת החלק החדשותי־דיווחי של סיקור
האלקטרוניים לשכרם של העיתונאים בעיתונות
על צו־הריתוק לעובדת מחלקת־ההגשה, חנה ליל־הבחירות לכנסת ה־ 11 בטלוויזיה, בגלל
המודפסת.
קלופפר. הוא כפה על רון נחמן לחתום על הצו. מאמר שפירסם בהארץ(ובו קטל את טיבם של
פורת, שהיה רגיל בידיעות אחרונות לשאת
מאחר שנחמן, שהיה מועמדו של׳יורם ארילור תשדירי־הבחירות) עשויה להשבית את סיקור
ולתת עם בעלי־העיתון, נוח מוזס ודוב
לתפקיד המישנה־למנכ״ל, קשור בחוזה לרשות־ ליל־הבחירות. כל כתבי מבט, בלא יוצא־מן־
יורקובסקי, יצא מתור ההנחה ששר־החינוד־הכלל,
מאוחדים בסירובם לשרת בליל־הבחירות
תחת ניהולו של מגיש כלבוטק, רפי גינת.
אחת מטענות הכתבים היא כי אין הם מוכנים
לתפקד מבחינה מיקצועית תחת גינת, שנגדו
מתנהלת חקירה על עבירות של טוהר־כפיים,
שחלקן פורסמו בעיתונים.
אך י את האיום המפורש, על השבתת דיווחי
אם הליכוד ינצח בבחירות (תועמלניו מאמינים עדיין שהגלגל עשוי להסתובב) ׳.יבצעו
ליל־הבחירות, יגישו כתבי מבט רק כמה ימים
עבקניו תוכנית לסגירתה של הטלוויזיה הישראלית לתקופה של שנה אחת.
קודם לבחירות.
לאנשי־הליכוד פשוט נמאסה הטלוויזיה במתכונתה הנוכחית. בכוונתם להפעיל את
מערכת החקיקה. שהביאה לפירוק המוביל הלאומי אל־על, כדי לפטר את כל 1600 עובדי
כתבים ו/או שליחים
רשות־השידור, ולהתחיל בהקמתה של רשות־שידור חדשה, המבוססת על חוק רשות־שידור
בקרב עיתונאי רשות־השידור, שאינם
שונה — שתתאים יותר את הגישה השילטונית הפופוליסטית של הליכוד.
מצליחים לזכות במיכרזים על מישרות כתבים
כדי למנוע מצב -של דממת-שידורים במהלך אותה שנה, תקבל הממשלה החדשה החלטה
בחוץ־לארץ, קיימת מסורת. הם מנצלים את
בדבר מסירת תיפעול הרשות למישרד ראש־הממשלה, תוך ניצול מיתקני הטלוויזיה י
קשריהם עם מוסדות־הציבור, שאותם הם סוקרים
הלימודית וגלי צה־ל. מחלקת־החדשות של הטלוויזיה הזמנית תופעל נידי כתנים, חיילים י
בתוקף עבודתם העיתונאית, ומבקשים מהם
בשירות־סדיר של התחנה הצבאית, בעור שאת הסרטים וסדרות הטלוויזיה תספק הטלווידה
מישרות של שליחים.
הלימודית. תוכניות בידור מקומיות ושידורי מגזינים יימסרו בקבלנות לחנרות״הפקה
בין הכתבים, המשמשים כיום כשליחים
פרטיות, שיבצעו זאת תמורת כסף.
בחו״ל, בולטים: אלישע שפיגלמן(ארצות־שידורי בלא שגבייתה
הטלוויזיה, אגרת תבוטל
מהתוכנית״
במהלך
השנה, לד מתברר
הברית) ,ויהטור נחמיאם (פאריס) ודן
רשות-השידור. תהיה בלתי״חוקית.
סמאמה (לונדון) .לכתבים אלה עומדים
להצטרף בקרוב כתב־הטלוויזיה אבי אנגיל

מאחורי המירקע

א חי מ אי ר
ו ה דו ג מני ת
בסיור שערכו מנהלי חטיבות
ומחלקות ברדיו ובטלוויזיה במיפעליה
של חברת סאייטקס, העוסקת
בחידושים טלוויזיוניים, ריתק *ז ראשי
החטיבות והמחלקות -עכבר׳ אלקטרוני,
המסוגל, בין השאר. להוריד פריטים
מתוך תמונה המוצגת על המירקע
ולהציבם במקום אחר.
כאן שאל שרר־הטלוויזיה והכתב
הפרלמנטרי, יעקב אחימאיר, את
מדריכי־הסיור. :מה היתה הבקשה של
קבוצת עובדי־הרשות שביקרה במיפעל
לפנינו?״
התשובה: להפשיט את הדוגמנית
שבתמונה מבגרית

(מכסיקו) וכתב קול־ישראל אליהוא בן־און

(אוסטרליה).
פסקול הערוץ האירתי.
הסיבה לכך שעובדי הטלוויזיה הלימודית
לא שבתו ביחד עם עובדי קול ישראל
והטלוויזיה הישראלית לשיפור תנאי עבודתם
ושכרם היא פשוטה למדי. בהסכמי־השכר שלהם
צמודים עובדי הטלוויזיה הלימודית לסולמות־השכר
של הטלוויזיה הכללית, כך שעובדי
הטלוויזיה הכללית מוציאים את ערמוני השכר
עבורם מתוך האש הבדיחה המהלכת
במיסדרונות הטלוויזיה הישראלית :״מה עושה
עכשיו בשעות הערב שלו המנכ״ל הקודם, טומי
לפיד?״ התשובה :״הוא צוחק מול מירקע
הטלוויזיה ואומר לעצמו, :והם אומרים שבימי
היתה הטלוויזיה הגרועה ביותר בישראל!׳ ואז
הוא עובר מהשלג בישראל לסרט בירדן!״ 0 0
מנהל־הטלוויזיה, טוביה סער, יצא בשיאו של
משבר השבתת הטלוויזיה, ביחד עם מקורבו רפי
גינת, לבילוי חופשת סופשבוע באילת, והשתתף
שם בערב־ראיונות, שבו סירבו השניים לשבת על
בימה אחת עם העיתונאי יגאל לביב. אחד
מראשי רשות־השידור הציע להעביר את חדרו
של סער לאילת, ביחד עם עובדי לישכתו. אותו
עובד אף הציע לקרוא ללישכה זו בשם ״הערוץ
האילתי״.
העולם הזה 2444

תוכניות מועדפות
הודעה לוח־מישדרים
מומלצים זה, יהיה
תקף במיקרה שלא
יהיו שיבושים או
השבתות של עובדי
רשות־השידור.

יום רביעי

אנגלית) .סידרה קומית בידורית
בת 13 תוכניות, בכיכובו של
השחקן־הקומיקאי האנגלי בני
היל. היל, הנחשב לבררן
רב־אמצאות, מופיע במערכונים,
בשירים ליצניים ובסירטונים,
הרודפים זה אחר זה בקצב מהיר,
בשילובם של אמנים אורחים.
סידרה בהפקת חברת תמז.

יום שיש•

• סרט קולנוע: ההודאה
( — 9.15 מדבר צרפתית).

ביש גדא מוצא אבן המסוגלת
להראות את העתיד, והדבר
משבש את חיי הדרדסים.

יזם רביעי 4.7.84

• סידרה רומנטית: הוטל 11.15 ערוץ 6
50 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה

אמריקאית משעשעת, המבוססת על רב־המכר של ארתור
היילי. העלילה מתרחשת במלון־פאר ס ט גריגורי בסן
פרנסיסקו, אשר רק בעלי ממון ואנשים מפורסמים זוכים
להיכלל בין אורחיו. כפי שאפשר לצפות, החיים בבית־המלון
הומים כמו כוורת, תוססים וססגוניים. טיפוסים
שונים פוקדים אותו בחפשם אחר הנאות, הרפתקות־אהבים,
בגידות ...משתתפים: ג׳ימס ברולין — מנהל
המלון, קוני סלקה — אשת־יחסי־הציבור.
• בידור: אורות וכוכבים 11.30 ערוץ 3
— 30 דקות — ערבית) .בידור עם שורה של
אמני־צמרת בשדה הזמר, המישחק והמוסיקה הערבית.

י1ם חמישי 5.7.84

• בידוד: המופע של מוצאי שבת (10.30

— ערוץ 30 — 6דקות) .תוכנית־הבידור השבועית
של הטלוויזיה הירדנית. שירה, זימרה וריקודים,
בהשתתפותם של אמנים ידועי־שם.
• אינפורמציה: בשולי החדשות 10.50
ערוץ 25 — 3דקות — ערבית) .סיקור מורחב
של אירועים חברתיים ואמנותיים, שהתרחשו במשך
השבוע החולף.

יום ראשו! 8.7.84

• דוקומנטרי: לקראת שנת אלפיים (9.55
— ערוץ 15 — 6דקות — אנגלית) .סידרה
דוקומנטרית קצרה, המתארת בורוד את עולם המחר על
שיכלוליו, המצאותיו והישגיו.

• סידרת מתח: כוח מחץ 11.15 ערוץ 6
— 50 דקות — מדבר אנגלית) .סיררה
אמריקאית, שבמרכזה חוליית שוטרי־חרש, הכוללת
ארבעה גברים ואשה, שאינם נרתעים מכל משימה שהיא.
בדרכים לא שגרתיות הם פותרים בעיות הנחשבות
למסובכות ביותר. מככבים בסידרה: השחקן רוברט סטאק
— בתור מרפי, ראש החוליה, האשה בחבורה היא רוזי,
השחקנית טרישה נובל, וכן משתתפים השחקנים: דוריאן
הירווד, ריצ׳רד רומנוס והרברט אדלמן.

• קולנוע: סרט קולנוע אמריקאי (— 11.15

• סרטבע: על דרקונים
ושפיריות 8.02 מדבר
אנגלית) .סרט מסידרת ה
ערוץ
— 6מדבר אנגלית) .כמדי שבוע בשעה זו,
מגישה הטלוויזיה הירדנית בערוץ הלועזי סרט קולנוע
חדש יחסית, שפרטיו נשמרים בסוד עד סמוך למועד
הקרנתו.

סרטים חיים בטבע, שבו מתוארות
השפירית ורעותה שוות
הכנפיים.

יום שני 9.7.84

• סידרה לילדים: כפר מעל לעננים (— 7.00
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר צרפתית) .סידרה

יזם שי שי 6.7.84

• פרט קולנוע: איש
חצות 10.10 מדבר
אנגלית) .סלייד( ,בארט לאני

קסטח, איש מישטרה לשעבר,
שב לעיר אוניברסיטאית בדרום־
קרוליינה, כדי להתגורר עם ידי־

יום שבת 7.7.84

• חידון: חשוב וזכה 8.00 ערוץ — 3
60 דקות — מדבר ערבית) .שעה של חידונים
ושעשועונים, בהנחיתו של המגיש הפופולארי ריפעת
שאהין. התוכנית על שילוב של ידע ומזל. לזוכים פרסים
יקרי ערה כולל כרטיסי״טיסה.

• הנפשה: הדרדסים
( — 5.30 מדבר עברית).

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית

• לילדים: פלאש גורדון ( 11.40 בבוקר —
שני הערוצים — אנגלית) .סידרת ילדים
מונטן: ההודאה

יום שישי, שעה 9.15
הכימאי היווני קוסטא גאוורס
מביא בסרט זה את סיפורו האישי
של ארתור לונדון, אחד מראשי
המימשל הצ׳כוסלובקי עד ל־מישפט
רודולף סלנסקי וחבריו,
כפי שסופר בסיפרו האוטר
ביוגרפי.

שבת

• ספורט: מגזץ ספורט 8.15 ערוץ 6

פופולארית זו, שהוקרנה בזמנו בישראל וזכתה להצלחה
רבה, חוזרת אלינו, והפעם מעל מסר הטלוויזיה הירדנית.
הצופים מוזמנים לצפות בהרפתקותיהם של פלאש גורדון,
ידידו ד״ר זאקרוב ודייאל היפהפיה, הנוחתים בכוכב לכת

— 15 דקות — מדבר צרפתית) .תוכנית
המגישה לצופה לקט מאירועי הספורט בשבוע החולף,
בצרפת ובעולם.

• סרט קולנוע — 7.00 ( :ערוץ 80 — 3
דקות — מדבר אנגלית) .בכל יום שישי במקביל
להצגת הסרט הערבי בישראל מציגה הטלוויזיה הירדנית
סרט לכל המישפחה, בדרו״כלל דרמה עלילתית-
מישפחתית או מערבון, ממיטב הווי המערב הפרוע.

ידועים ומפורסמים מכל ארצות ערב מגישים שירים,
מערכונים, ובדיחות להנאת הצופים.

עיייו•

• בידור: ערב חופשי 11.20 ערוץ — 3
40 דקות — מדבר ומזמר ערבית) .אומנים

יום שלי שי 10.7.84

• בידור: שבועון הטלוויזיה (— 11.10
ערוץ 50 — 3דקות — ערבית) .מגזין בשידור

• סרט דוקומנטרי: צרפת היום 8.15
ערוץ 15 — 6דקות — צרפתית) .מבט על חיי
הרוח, הכלכלה, התעשיה והמדע בצרפת של ימינו.

ישיר המארח מפיקים, בימאים, אנשי טלוויזיה, קולנוע
ותיאטרון, המספרים על עבודתם ואף מציגים קטעים
מתוך התוכניות המתבשלות באולפנים.

קומדיה:

לילדים בגיל הרך, בהפקת הטלוויזיה הצרפתית, ששוד
קניה הם בובות.

• פולקלור: זרקור 10.30 ערוץ 30— 3
דהות — מדבר ערבית).

שלושה

יום רא שון

לנקסטר: איש חצות
יום רביעי, שעה 10.10

׳ • בידור: עד סופ (8.15
— מזמר אנגלית) .תוכנית

דו קוורץ (קאמרון מיטשל) ו־ג׳ויד
וילינג׳ר(ג׳ורי לורי) ,אחרי
שריצה עונש־מאסר כתוצאה
מיריה שירה במאהבה של אשתו
לשעבר.

שבה קטעי וידיאו של להקות״
קצב נבחרות, בסירטי־רקע ל־

להיטיהם.

• סידרה: דאלאס
( — 10.20 מדבר אנגלית)
.בפרק אחרי הכלולות

יום חמי שי

עוד התפתחויות בקרב בני
מישפחת יואינג הבלתי־נלאית
ויריבה, אחרי כלולותיהם החוזרים
של ג׳יי־אר וסו־אלן.

• סידרה: שוגון (10.10
— מדבר אנגלית ויפא־נית)
.פרק עשירי בסידרה

עלילתית, המבוססת על רב־המכר
של ג׳יימס קלאוול. בפרק
זה נודע למריקו ולבלקתורן על
קשר שמעורב בו אישידו, קשר
שכוונתו לרצוח אחד הנוצרים
שבמועצת־העוצרים. מריקו מוסרת
את המידע הזה לכומר
אלביטו, ובתמורה מבטיחים לה
הישועים שידאגו לשלומו של
בלקתורן. האראסמוס מושטת

לאנג׳ירו ובלקתורן שם פעמיו
לאוסקה.

• סידרה חדשה: בני
היל — 10.50( .מדבר

• מותחן: לא יאומן סי
יסופר ( 11.10־ אנגלית).

1.00
1.30
3.00

הפרק בריקדאנס מביא עוד
אחד מסיפורי ההווי של בית־ספר
לאמנויות ולמוסיקה כניו־יורק.

• מותחן: קאלאן
( — 11.00 מדבר אנגלית)
.עור פרק בסידרת ה־מותחנים
הבריטית.

יום שלי שי
10.7
• קומדיה: מישהו
מטפל בך 8.02
מדבר אנגלית) .פרק נוסף
בסידרה המביאה מהווי העובדים
בחגות־כולבו גדולה בבריטניה.

סידרה חדשה: בני היל
יום חמישי, שעה 10.50

בדירה אחת (— 10.10
מדבר אנגלית) .שם הפרק

תחנת המיזרח התיכן(לבנו)1
תוכניות לימית א-ה(אחרי הצהויים)
ח ד שו ת
סי דרה
סרט

— מדבר ומזמר אנגלית).

4.00
7.00
9.00

מער בון
סי דרה
סי דרה

קפה או תה, גיק, שבו כיצד
נישבה ג׳ק בקסמיה הפתלתולים
של אהובתו לשעבר. ניסיונותיהן
של קריסי וג׳נט לפקוח את עיניו
בעניין כוונותיה אינם עולים
יפה.

• הצגת־יחיד: אדמונד
קין 11.05 מדבר
אנגלית) .הצגת־יחיד שבה
השחקן האנגלי בן קינגסלי
(,גאנדי״) מציג בביצוע ויר־
.טואוזי את דיוקנו של השחקן
השקספירי הנודע, ארמונה קיץ,

דה־סוטו וסטאמם: שחמת
יום שלישי, שעה 10.10

יום ש1י

• בידור: תהילה (8.02

• מותחן: שחמת
( — 10.10 מדבר אנגלית)
.תחת הכותרת מישחקי
מילחמה עוד פרק בסידרה
החדשה, בכיכובו של טראנס
סטאמפ.

שלושה אופנאים התמסדו לעיצוב ש;

דדך ^
מעצבים אביזרים
**ץ געון חדש הגיע לארץ:
*/אביזרים, אביזרים, על כל בגד
ועל כל לבוש, גם אם זו שימלת טריקו
קטנה וזולה. בגד בלי אביזרים הוא כמו
מאכל בלי תבלינים, אומרים
מעצבי־האופנה. האביזר מוסיף חיים
לבגד ומאפשר לאשה להיות המעצבת
של עצמה.

\ 1ך 11ךךןךז 1ך לשימלת־ערב שחורה ונד
\ 11-111 11 - 11 הודרת בעיצובו של ניסים
מזרחי, איש בית האופנה. ראש אינדיאני׳ .האביזר

אינו ניתן להעברה לשימלה אחרת וקבוע במקומו.
המחיר לקומבינציה (שימלה פלוס אביזר) הוא 200
דולר. לא זול, אבל מעניין. באמריקה זה עולה יותר.

פלסטי, עבודת־יד בצבע שנהב שבתוכו משולבים

אבנים נוצצות. מחירו של הסט 50 :דולר. משמאל: על
המעצב ניסים מזרחי מדגימה הדוגמנית חגורת־גומי
שחורה ורחבה. המחיר של החגורה 20 :דולר.

לצוואר ולזרוע צ* ,גצי =
32 — 1

שלושה אופנאים ישראלים, רפי
יעקבזון, שוקי לוי מגלי, וניסים מזרחי
מראש אינדיאני עיצבו אביזרים עבור
קולקציית בגדי־הקיץ שלהם. האביזרים
תואמים לבגדים, כך שאשה יכולה
להתלבש מכף־רגל ועד ראש ולצאת
מבית־האופנה כשהופעתה מושלמת,
אין היא צריכה יותר לכתת את רגליה
ולחפש נעל תואמת לחליפה שרכשה
ותיק שישלים את המראה הכללי.
נחש או פיל. רפי יעקבזון אומר
שחשיבות האביזר הוא בכך שאפשר
ללבוש בגד שגיזרתו נקיה ופשוטה
ובעזרת האביזרים ליצור את הסגנון
המבוקש. לדוגמה, חגורה, אם היא
נכרכת במותניים, היא מדגישה את
המותן. אם בירכיים, היא מדגישה את

האזור הזה. הרוצה להדגיש את אזור
החזה, מצליבה חגורה או שתיים על
החזה.
רפי עיצב לעונה אביזרים העשויים
בעיקר עור כשהסטים הם תואמים, כמו
סנדלים, חגורות ותיקים מאותו חומר.
החגורות רחבות ומה שמייחד אותן הוא
העור המעולה בצבע חלק או

בטכסטורה של עור נחש או פיל.
האבזמים גדולים ועשויים מתכת.
התיקים גדולים או קטנים. הגדולים
הם סופר־אופנתיים, בסגנון ילקוט
בית־הספר, מרובעים, נוחים ומכילים
הרבה. מחירם 75 100 דולר).
התיקים הקטנים תלויים על חגורה
ופותרים את הבעייה היכן לשים את
התיק כשנמצאים בדיסקוטק או
במסיבה. התיק תלוי על המותניים
ומשמש חלק אינטגרלי של החגורה.
זוהי אופנה צעירה ושימושית.
חגורות מן הסוג הזה, עשויות עור
בצבעי לבן, אדום, צהוב, שחור, ירוק
וחום במחיר מ־ 35 עד 50 דולר.
מילאנו ופאריס. את הסנדלים
האוריגינליים שנראו, בתחילת העונה,

זולקציות מושלמות הכוללות אביזרים העולים במו בגדים

1111 ¥1־ 11121 מעור, יחד עם חגורה ותיק תואם
| 1 11/ן מדגימה תמי טסלר, גם היא תל מידתה
של לאה פלטשר. משמאל: המעצב רפי יעקב־

זון עם בובה וחגורת־עור מיצירותיו. הקיץ נמכרים
האביזרים במחירים כמו של הבגדים. רוב התצלומים
בשני העמודים האלה הם של הצלמת שלי קצורין.
בירחוני האופנה האירופאים אפשר
להשיג עכשיו אצל רפי יעקבזון. אלה
סנדלים שטוחי־עקב, אווריריים ומאוד
נוחים. הם נקשרים על־ידי שרוך,
המחזיק היטב את הרגל. הם עשויים
עור, גם הסוליה וגם הביטנה. המחיר:
70 דולר.
המגף־סנדל הקיצי מבוסס על אותו
עיקרון, אלא שהוא גבוה יותר ונרכס

כמעט מתחת לברך 80 .דולר. הסנדלים
האלה אינם מיובאים, הס מיוצרים עבור
רפי בארץ. הרעיונות מרומא, מילאנו
ופאריס, אך בתרגום של רפי.

ך 1ף 1ך \ 111ך 1של אופנת גלי, בעיצובו של שוקי לוי כולל תיק, מגבת,
^ 1\ 1 1 1 1נעליים, גרביים ומגיני־זיעה וניתן לקנותו במיבחר
הצבעים הבאים: כחול, לבן או אדום. למי שאוהבת להראות טפורטיבית.
הוא מעצב גם חגורות ותיקים,
שמחירם נמוך יותר והם עשויים רשת
בצבע בז׳ ,המשולבת בעור חום.
החגורה רחבה וארוכה, כך שהיא יכולה
להיקשר פעם או פעמיים מסביב לגוף.
מחירה 7000 :שקל.
מי שרוצה, יכולה להשתמש בחגורה
בתור צעיף או מיטפחת ואפילו לעשות
ממנה תרבוש לראש.
מחיר תיק הרשת הגדול — 75
דולר. היום מחיר האביזר הוא כמחיר
הבגד. האם אין זה מוגזם?
מסביר יעקבזון: מוצר טוב
עולה הרבה. החומר הוא יקר, העבודה
יקרה, ואצלי אין מאס־פרודקשן,
אצלי לא יראו את כל נשות תל־אביב
באותם האביזרים.
מה כדאי יותר לקנות, כשהתקציב
מוגבל, אביזרים או בגדים? מעט מזה
ומעט מזה, סבור המעצב. האביזר עושה
את הבגד והבגד את האביזר.

ן* תורןך מדגימה מיכאלה
1| / 1^ #חולצת טריקו של
גלי. מימין: המעצב שוקי לוי.

טט לא יקר של חגורה ותיק מרשת, בצבע בז׳,
בשילוב עור חום בעיצוב רפי יעקובזון. המדגימה
היא רונית קוטטין, תלמידתה של מדריכת הדוגמניות לאה פלטשר.

ושת זולה

התחלה התחלתית. שוקי לוי,
מעצב־ האופנה של חברת גלי גם הוא
בין חלוצי־האביזרים: כדי להשיג
שלמות־ מראה דרושים אביזרים. כל
בית־אופנה המכבד את עצמו מעצב
אביזרים.
לוי התחיל בעיצוב אביזרים
שימושיים כמו גרביים, מגיני־זיעה
למצח, לריצה ולטניס, תיקי־טניס,
תיקים לשעות הפנאי וחגורות.
(המשך בעמוד )68

שילטונות־המכס בבריטניה הורו לאחרונה למוכסים, בנמלים
ובשדות־התעופה, לא להעמיד לדין עבריינים, הנתפסים עם
כמויות קטנות של חשיש ״לשימוש עצמי״.
הוראה זאת גרמה לסערה ציבורית בלונדון. פוליטיקאים
ועיתונאים שמרניים הביעו אכזבה מרה מהעובדה, שליבראליזציה
כזאת התרחשה דווקיא תחת מרגרט תאצ׳ר, שהתחייבה להחזיר
לבריטניה את הערכיים המחמירים, הוויקטוריאניים, בכל הנוגע
לערכי־מוסר.
תומכי תאצ׳ר נחלו מפח־נפש קשה בשנה שעברה, כשנכשל
נסיונם לחדש את עונש״המוות. גם המסע הנמרץ נגד

לתיגבור רציני, מבלי להשתמש בהליכים המישפטיים היקרים
וגוזלי־הזמן.
כמויות גדולות מאוד. מישפטנים בריטיים ידועי־שם
תקפו בחריפות את הנוהג החרש, לאו דווקא מטעמי שמרנות. הם
גורסים שרשויות המכס עברו, למעשה, על החוק, והפכו את
החזקת החשיש למעשה כמעט־חוקי, מבלי שהדבר זכה
לגושפנקה של הפרלמנט. מדוע מחזיקי חשיש בנמל־תעופה
משלמים קנס מינהלי, ואילו מחזיקי אותה כמות עצמה בבריטניה
מועמדים לדין ואף צפויים למאסר? מישפטן בכיר אף אמר שאין
להקריב את החוק הבריטי ל״עצלותם הידועה לשימצה של עובדי
המכס.״
העיתונות הבריטית האשימה את המכס, שגם כמויות גדולות
מאוד של חשיש אינן גוררות העמדה לדין בשל מחסור בכוח־אדם.
כף נפטרים גם סוחרים ומבריחים מועדים בקנס כספי. אין לשכוח

את מעורבות אירגונו בדרום־אפריקה, המאיימת על מעמדה
הבינלאומי של ההסתדרות דווקא יומון ההסתדרות, דבר, פירסם
בשבוע שעבר על יוזמות כלכליות של כור, בשיתוף עם קיבוץ
של התק״מ, לוחמי־הגיטאות(!) ההכחשה של הקיבוץ היתה
יותר גרועה מהפירסום עצמו: לוחמי־הגיטאות איננו שותף, רק
מקיים יחסי־סחר עם יורשי המנטליות הגזענית הנאצית
האירוניה הסימלית הנוראה אינה מסתכמת רק בטיבעם של
שליטי דרום־אפריקה. המושג גטו רווח גם במרינה זאת והוא
מתייחס לרובעי השחורים בערים הגדולות שחורים אלה אינם
גרים עדיין בתחומי המושב, משתכרים אחוז קטן ממשכורתם של
הלבנים, כשהם מעניקים שירות אדיב לתיירות מסוג העיתונאים
האורחים מישראל או עובדים בפרך במיכרות הפלדה, עבור כור.
בגטאות האלה, דוגמת סוואטו שליד יוהאנסבורג, נמצאים
לוחמי הגטאות האמיתיים של ימינו. מרד הגטו של שנות ה־80
יתרחש שם, וכל איש ישר ונאור בעולם יריע להם, כפי שעשה
למורדי גטו וורשה. קיבוץ לוחמי־הגטאות נותן ידו לדיכוי, ושום
בירבור ציוני לא יסיר את הכתם הזה.

הפיליפינים:
ניפוץ ילקנט־הכזבים

וווי 0

חסן

שמדובר רק במבריחים שנתפסו, בעוד הרוב המכריע של נוסעים,
העוברים בנמל־התעופה של לונדון עוברים במסלול הירוק, מבלי
שאיש יחפש במטענם.
רשויות המכס אינן מתרשמות במיוחד מהסערה הציבורית. הם
הורו להרחיב את הנוהל המקל, ולהחיל אותו על מקומות נוספים.
שדולת האנטי־מתירנות מנסה למנוע את הרחבת הנוהל, ולוחצת
ישירות על ראש־הממשלה, המושפעת מהם, בדרן־־כלל. אין
לדעת אם מרגרט תאצ׳ר תתערב ישירות בנושא. בלי התערבות
כזאת תהפוף בריטניה לאחת המדינות המקילות ביותר בנושא
העברת חשיש לשימוש אישי.

כל אדם משכיל ונאור בפיליפינים יודע היטב מי רצח את
מנהיג האופוזיציה בנינו אקינו, בשדה״התעופה של מאנילה. כל
העדויות כולל של עיתונאים זרים שליוו את אקינו והיו נוכחים
במקום הרצח, מצביעות על כך שאנשי כוחות־הביטחון של הנשיא
פרדיננד מארקוס, רצחו את אקינו, וירו, מיר לאחר המעשה,
באסיר בעל מוניטין מפוקפק, כדי להלביש עליו את המעשה
המתועב.
מאז התארגנה והתגבשה יותר האופוזיציה נגד מישטרו של
מארקוס. כוחות־הביטחון שלו הפכו יעד מקובל לשיגאה ולבוז.
כמעט כל אנשי־הרוח בפיליפינים, שלא לדבר על מיטב הנוער
במדינה זאת עויינים את מארקוס. משקיפים זרים סבורים, שחרף
התמיכה האמריקאית ונאמנותם הקנוייה של כוחות־הביטחון,
סופו של הנשיא ומישטרו כבר מסתמנים באופק.
אין אימון באובייקטיביות. מארקוס עצמו מודע היטב
לחומרת מצבו. בין שאר צעדיו להישרדות מישטרו, הוא מנסה

ראש־ממשלה תאצד
איפה הערכים הוויקטורייאניים
הפורנוגראפיה איננו זוכה להצלחות דראמתיות. מיספר מועדוני
הסרטים הכחולים ירד אומנם׳ אד עובדה זאת רק הצדיקה את
ההנחה המתירנית, שפורנוגראפיה משגשגת דווקא במחתרת.
השפעת הדת בבריטניה היא אפסית, ורוב בני האי יכולים
לעבור את כל חייהם, מבלי להזדקק לשירותיה של הכנסיה אפילו
פעם אחת. המתירנות הרישמית החדשה בנושא החשיש היא ממש
הקש האחרון עבור הציבור השמרני, מבטאיו ומנהיגיו.
קנס לא־גדול. אלא שהסיבה למדיניות החדשה אינה קשורה
כלל במתירנות פיתאומית, שתקפה את מישטרה של תאצ׳ר.
רשויות המכס הגיעו למסקנה שאין עוד בכוחם לאכוף את החוק
בנושא הסמים הקלים. אלפי אנשים נתפסים, בכל חודש,
כשבכליהם חשיש. כוח־אדם עצום נדרש כדי להגיש תלונות
רישמיות. להעיד במישפטים. השטף ההולד וגובר פשוט הכריע
תחתיו את המוכסים. אחד ממנהלי בית״המכס בשדה״התעופה של
לונדון, היתרו, אמר בפשטות שהוא זקוק לכוח־אדם כפול בגודלו,
כדי להתמודד עם מבריחי החשיש הקטנים.
ההליכים החדשים הם פשוטים להפליא. העבריינים הקטנים
משלמים קנס לא־גדול במקום, החשיש שלהם מוחרם, והם
חופשיים ללכת לדרכם. עבריינים בעלי דרכון זר אינם מגורשים,
וגם לגביהם מסתפקים בתשלום הקנס. קופות. המכס זוכות

דרום־אפריקה:
ל11 שינגט1ן דרך ירושלים
שילטונות מדינת האפרטהייד משקיעים מיליוני ראנדים
במסע יחסי־ציבור, הכולל גם פיתויים שונים לנציגי כלי־התיקשורת
מישראל. אפילו המניע לצ׳ופרים האלה אינו נקי
ממנטליות אנטישמית. יורשי האידיאולוגיה הנאצית, תומכים
פעילים באדולף היטלר שאף נכלאו על כד בבתי־הכלא, שולטים
היום בפרטוריה. הם סבורים שיהודי ארצות־הברית שולטים
בפוליטיקה ובכלכלה האמריקאית. הדרך הקלה ביותר לליבם של
היהודים שם, עוברת בישראל. כף הם אומרים להיאבק בשדולה
השחורה, הלוחמת בהם בחירוף־נפש.
שיטה זאת — יחסי־ציבור בוושינגטון דרך ירושלים — נחלה
הצלחות מסויימות, והיא מזינה עוד יותר את המיתוס האנטישמי
בדבר העוצמה היהודית. עיתונאים ישראליים רבים הוזמנו
באחרונה לדרום־אפריקה, מדינה המקיימת מישטר מזוויע של
דיכוי. אפליה גזענית פוליטית. אישית. חברתית וכלכלית.
אירוניה סימלית נוראה. מזכ״ל ההסתדרות החדש,
ישראל קיסר, אינו מעלה כלל על דעתו להיענות לאתגר, ולחסל

קוסטה־ריקה: קיתונות של ביקורת
שילטונות קוסטה-ריקה הכריזו לאחרונה על מצב חירוס,
בעיקבות התבוסות הקשות שנוחלים אנשי הגרילה של אדן
פפמורה, ההרפתקן שבגד במהפכה הסאגדיניסטית. ולוחם בה
בעקשנות רבת רוב הסיוע לפסטורה הוא־ישראלי.
בשבוע שעבר תקף הצבא הסאנדיניססי את אנשי פסטורה,
וגרם להם אבירות כבדות. לפי פירסומים שמקורם בקוסטזדריקה
נהרגו ונפצעו יותר נדססו אנשי מחתרת פאסטורה עצפו ואחד
מבכירי מפקדיו, נפצעו קשה בסוף מאי.
בהתקפה האחרונה של צבא ניקראגוואה נפצע קשה גם אחד
מעוזריו של פסטורה הידוע בכינויו טאדאו. ממשלת קוסטוד
ריקד״ בדירבון אמריקאי, מגישה סיוע לוגיסטי ו״הומניטארי״
לבוגדים, אבל משתדלת להימנע מחידוד מיותר של היחסים עם
ניקראגוואת לקוסטה־ריקה אין צבא (והיא אף זכתה בשל כף
לפרס נובל לשלות שערכו ירד בשנים אחרונות) אבל כוחות זרים
עושים מאמץ לחזק את המיליציות במדינה זאת ולהפכם לצבא.
איום ע ל היציבות. כוחותיו של פסטורד, טועניע שה־

סי־אי־איי בגד בהת מכיוון שוט סירבו לשתף פעולה עם אנשיו
של הרודן המודח אנאסטסיו סומוסת המרוכזים כהונדוראת
פאסטודה עצמו רואה *ז כוחותיו כנושאי־הדגל של המהפכה
האמיתית לעיתון הרישמי של אירגוגו ניתן השם קולו של
סאנדמו, על שם הגנראל האגדי, שנרצח על־ידי מישפחת
סומוסה. עם זאת הוא מודע היטב לעובדת שפעולתו נגד המישטר
הסאנריניסטי בניקראגווה משרתת את ארצות־הברית.
הסתירה בעמדותיו של פסטורה היא מגוחכת אי־אפשר
להעמיד פגים של לוחם אנטי־אימפריאליסטי ובעת ובעונה אחת
להתלונן על העדר סיוע מספיק של הסי־אי־איי.
שילטונות קוסטודריקה סבורים שאירגונו, בעצם, מחוסל, והם
עושים מאמצים דיפלומאטיים רבים כדי למנוע את הצפת ארצם
נכוחות מחתרת ימניים חדשים, המורמים מאנשי המישמר
הלאומי של סומוסה. הסיוע העקיף של קוסטודריקה לחתירה נגד
ניקראגווה זוכה לקיתונות של ביקורת בקרב האינטלקטואלים
והסטודנטים, ומאיים על היציבות היחסית במדינה זאת

מזכ״ל קיסר
היכן חיים לוחמי־הגטאות
לטהר את עצמו ואת אנשיו מההאשמה על רצח אקינו. לשם כך
הוא הקים ועדת־חקירה רישמית שנועדה ״למצוא את הרוצחים״.
אנשי אקינו ובני מישפחתו מתייחסים לוועדה בחוסר אימון
מוחלט.
השבוע נחל התרגיל של מארקוס תבוסה פומבית נוספת נשיא
התאחדות עורכי־הדין בפיליפינים, מישפטן נשוא־פנים בשם פול
גונזאלס, החליט להתפטר מחברותו בוועדה ״אחרי התלבטות
נפשית ורוחנית קשה״.
גונזלס ביקש למחות על העובדה, שנשיאת הוועדה, קוראזון
אגראווה, סירבה להרשות לו לחקור את אחד העדים בחקירה
נגדית שקריו של העד, שבא לחפות על הרוצחים אנשי מארקוס,
היו בוטים ובלתי־מתוחכמים. גונזאלס היה מסוגל לנפץ את
ילקוט״הכזבים הזה תוך שניות אין ספק שהגברת אגראווה הבינה
זאת היטב, ומנעה את החקירה הנגדית במיכתבו לאגראווה, שזכה
לפירסום עצום בפיליפינים ובכלי־התיקשורת העולמיים, מדגיש
גונזאלס ש״איני יכול להמשיך להשתתף בתהליך, הזוכה להתעניינות
ציבורית כה ערה, אחרי שאיבדתי כל אימון באובייקטיביות
שלו.״

חיי בר ע

ביוון והאיים השעון הרשמי הוא שעון
השמש ...הזמן זורם לאיטו ונוסך בך
שלווה נפלאה. סביבך פרצופים
מחייכים תמיד וטרדות היום יום
הרחק מאחוריך.
לכן כל זמן הוא הזמן המתאים לקפוץ
לחופשה ביוון והאיים. יוון תמיד
מקבלת אותך בחיוך ופורשת לפניך את
קסמיה: לטייל בין העתיקות, לתפוס
שלווה באיים, לטעום משמחת החיים
של היוונים: כל אלה מחכים לך קרוב
קרוב ובמחיר נמוך.

חובות צבעונית חינם י

עם אולימפיק ליוון החלטה נבונה!

חוברת צבעונית מהודרת על אפשרויות
הנופש והטיול ביוון -חינם לכל
דורש, בסוכנויות הנסיעות
או ב״קדמוס״.
טל 33/4 286648 .־2964־.03

אולימפיק יוצאת ליוון יום יום
בטיסת בוקר נוחה. אתה נוחת
לפנה׳׳צ באתונה, ומשם ממשיך
ליעדים אחרים.

? 016606ס 6ח! 1ו41 ^ 1ח *{!0ח)61ח71161

מגיע לד שכוס כמו ב״לוכר״ ,כ׳
...לפגי שאתה ט

דור כמו ב״לידו״ ובושם ׳גרפתי
.יע לפריז

ש 107 * 2 * 7 _1ר

נסיון של 36 שנות טיסה, צי מסוסים חדיש, דיוק מבצעי מהטובים בעולם ושרות מעולה.
אל על -כי לך מגיע להיות מאושר.

הום ומואה-קיץ צרפתיבאופנה

גי תסמער כו תתד מי ת

״כופים עלי להיות זסר קאסטותר
(המשך מעמוד )29
יוצר טוב, הוא בית־חרושת למוסיקה
טובה. אני שומע את המוסיקה שלו, אני
אוהב אותה.

• אני יודעת שלא כל מי
ששר שירים בסיגנון מיזרחי
אוהם את המוסיקה של שלום

תראי, המוסיקה שלו מרגיזה את
האוזן המיזרחית כמו שהמוסיקה
המיזרחית מרגיזה את האשכנזים.

• את המוסיקה של זמרי־הקאסטות
שומעים בגדה
המערבית כמעט מכל בית-
קפה. בהרבה בתים בני עדות
המיזרח שומעים מוסיקה
ערבית. איך זה שהמוסיקה לא
הצליחה לגשר בינינו, איך זה
שעדות המיזרח אולי יותר מכל
עדה אחרת שונאים ערבים?
מי אמר לך ששונאים? אני לא שונא
ערבים. יש לי חברים ערבים. את
יודעת כמה מעריצים ערבים יש לי? מי
עובד במיטבח של החתונות — ערבים.
רק אני מתחיל את המעוול בערבית

מה זה מעוול?

יעני, את הסידרה של השירים
בערבית, כולם כמו זבובים מתרכזים
בדלת, עוזבים את העבודה. ואללה אני
עושה להם טוב על הנשמה, הם מתים
על השירים שלי. אני יודע שהם קונים
קאסטות שלי לא רק בעזה ובשכם.

• אתה מעורב פוליטית?
חס וחצץ!

• התפרסמה ידיעה בעיתון,
שאתה וזמרי־קאסטות אחרים
תשתתפו בתעמולת הבחירות
של תמ״י אתם תשירו
ואבו־חצירא יסביר.
פעם ראשונה בחיים שלי שאני
שומע על זה. אנשים עושים הכללות.
אמרו שכל זמרי־ הקאסטות הם אוהדי
הליכוד. אני לא אוהד הליכוד, אני
אנטי־פוליטי, לא מערך ולא ליכוד.

• אז לא תשתתך בבחירות?

אשתתף,
למה לא אשתתף? אני
מצביע פז — אירגון נכי ישראל.

• ומה עם הקאסטות של
תמ״י ואבו חצירא?
אני רוצה לראות שהשיר שלי יהיה
בקאסטה הזאת. הנה, אני מטלפן תיכף
לראובני, לידך, ואומר לו להוציא אותי
מהעסק. חסר לו שאני אהיה בעסק הזה,
אני לא אוהד של תמ״י.

• פנו אליך׳מאחת המים
לגות בדי שתשתתף בתעמולה
תמורת כסך?

פנו אליי מהליכוד, רצו לשלם לי
סכום־עתק. לא הסכמתי. אני זמר, אני
אמן, אותי לא קונים בכסף.
תגידי לי את: זה לא פדיחה
שמשתמשים כך בגשש ובספי ריבלין?
תראי לאן הכסף של המיפלגות הולך.
הם לא מתביישים?

• למה אתה לא אוהב את
הכינוי זמר־קאסטות?
כי זה מושג לא יפה.

• איך היית רוצה שיקראו

הזמר ג׳קי מקייטן. את יודעת מה!
אפילו לא הזמר, יאללה, תורידי את הא
הידיעה — מספיק ג׳קי מקייטן, זמר.
עכשיו בואי אני אשמיע לך איך
זמר־קאסטות שר את יצאנו אט.
יפה או לא? עכשיו בואי תשמעי
איך זמר־קאסטות שר על ג׳ון לנון :״כל
הפרחים שבדרכים זוכרים תפילתך אל
השלום /הזמן ממהר ימים חולפים/
אתה הופך להיות חלום /ג׳ון לנון.״
נו, אז לא חבל שאני אקבר במוסיקה
מיזרחית?

• למה לא משמיעים את
השירים בסיגנון הזה ברדיו?

זמר מקייטן
האגזוז של החללית
אפילו במצריים. הגיע אליי מיכתב
ממצריים. אני מאמין שאותו דבר עם
זוהר ארגוב ועם חיים משה. מיכתב
הערצה כתבו לי ששמעו את הראיון
שהיה לי ברדיו בערבית, עם שפיק
סאלמן.

• אתה דובר ערבית?

לא. הוא ראיין אותי ותרגם מעברית
לערבית.

• מה עשתה לך תוכנית
.,מבט שני־ בטלוויזיה, שהיית
אחד מכוכביה?
הרימה לי את המחיר.

• זה הכל?

לא, זה נתן לי ביטחון. אל תראי
אותי מדבר איתר ככה חופשי. פעם היו
באים לראיין אותי — הייתי נהיה צרור
מהתרגשות.
תשאלי אותי למה אני מקשיב
ברדיו.

• למה אתה מקשיב ברדיו?

אני מת על שעתיים משתיים ונכון
לעכשיו, ואני שרוף־שרוף־שרוף של
מה יש. אני בכלל מעריץ של גלי
צה״ל.
תשאלי אותי מה אני אוהב
בטלוויזיה?

• מה אתה אוהב לראות
בטלוויזיה?

יומן ארועים. למה? זה היום היחיד
שאני יכול לראות טלוויזיה. אני לא
עובד ביום שישי, אני לא מחלל את
השבת.
העולם הזה 2444

אני רוצה להגיד לך משהו. יש
כאלה מתלוננים, שלא משמיעים אותם
ברדיו. ואני אומר להם: בצדק לא
משמיעים אתכם. העורך אפילו לא
מקשיב לשירים, למה? כי הטקסטים זה
שטויות, העברית זה לא עברית, מילים
בלי קשר, העיקר שיהיה חרוז. בא עורך
מוסיקה, שלמד מוסיקה ולמד עברית,
ואומר: מה? אני את כל הלימודים שלי,
את כל הידע שלי, אזרוק לפח אם אני
אשמיע את השיר הזה.
ואני אומר: בצדק לא משמיעים
שירים בעברית משובשת. קחי אותי.
ראיתי שאני לא כותב שירים טוב.
הלכתי לבן־אדם שיכתוב לי מילים. כך
צריך להיות.

• ולמה אחרי שהלכת לאדם
הכותב מילים, לא משמיעים
את השירים האלה ברדיו?

באתי לראובני עם השיר על ג׳ון
לנון. אמר לי :״זה זבל!״ ״אמרתי לו:
איר אתה אומר דבר כזה? הוא אמר לי:
״חביבי, אל תקשקש עם ג׳ון לנון.
תכתבו לי שירים בסיגנון קיטש, עם
עוד, שיר מיזרחי, לא עם עיבוד
מערבי.״

• מה התפקיד של אביהו
מדינה בתעשיית־הקאסטות?
לא יודע.

• יש הרבה דברים שאתה
לא יודע.
נכון, אולי מפני שאני טמבל.
אני יודע רק דבר אחד: כופים עליי
להיות זמר־קאסטות, ואני בתור זמר
רוצה להתקדם. ומי שרוצה לרמוס
אותי או לגנוז אותי, אין לו סכוי, כי אני
ג׳קי מקייטן ולי יש עוצמה, ויום אחד
— אני מבטיח לך — יקנו קאסטות
שלי לא רק בתחנה המרכזית, אלא גם
בדיזנגוף.

מאת
אביגיל ינאי
מאוזן:
) 1כלל עולמי; )5שמו של הגבור
הפלמי אשר שימש נושא
ליצירות של גתה ובטהובן; )10
סימן מקובל להתווית כוון; )11
מכיוון; )13 אחד משבטי ישראל;
)14 .רע, בן המשפחה; )15 בקשה
לי; )16 שם כולל לבעלי חיים
קטנים, בים או ביבשה; )18 המון,
קהל רב; )20 גוי לשעבר; )21
לימריק; )22 ממהר; )24 נשיא,
עב; )25 עדין; )26 כלי דיש; )28
שאנן; )30 משקולת של בדיל או
עופרת, תלויה על חוט; )31
מלחין גרמני(ש״מ); )32 כינוי
לסוג של חיידקים; )34 קמצן(ח);
)35 מאורת אריות(מ); )38 כמו,
בהשוואה ל )39 אות, סימן על
בגד; )41 מתגורר; )42 מחל על
זכותך!; )43 מילת שלילה; )45
גבול, תחום בין ארצות; )47 די;
)48 פתרון, פירוש; )50 רווח,
פתח; )51 זמן; )52 אחוריים; )54
קובץ ספורים לילדים של הסופר
האיטלקי דאמיציס; )57 נעים
לאוזן; )61 חיית טרף; )62 גמל
צעיר; )64 אפשרי רק ישר אחד
כזה בין שתי נקודות; )65 ממנה
יצאו ראשוני המייסדים של העיר
תל־אביב; )66 לא כבד; )67 טהור;
)69 גשר מן החוף אל הים; )70
לכל אחת כמוה יש קוף; )72
עצמה, כח; )74 שם כולל
לחרקים חסרי רגלים וחסרי צבע
(ח); )75 מקל; )77 מדינאי צרפתי
בוגד בעמו (ש״מ); )78 מקום גרמניה מושב. ממשלת
המערבית; )81 אריה; )83 שני
עמודים בספר; )85 תוספת
בראשי תבות, ליד שמו ושל אדם
חי; )86 סבר, נטה לדעה; )88 תם
כוחו; )89 אהל אינדיאני; )91
אחת הגפיים; )93 אבדה
לטרומפלדור במלחמת קרים;
)95 כלה ונעלם; )96 עלה על פני
המים; )98 בסולם התווים; )100
קריאת צער; )102 גוף; )103 סוף;
)104 שמה הפרטי של האחות
הרחמניה הבריטית הדגולה,
במלחמת קרים; )105 מבצרים,
מצודות, ושמה של שכונה
ירושלמית.
מאונך:
)1התכופף; )2קל דעת; )3
התייפחות; )4כסף ישראלי די
ישן; )6מזל; )7עצר, חשך; )8
בבקשה; )9רטיבות; )12 אחת
מפרד״ס; )15 בן־אדם; )16 סוג
של דע )17 ראש עיריית
ת״א־יפו; )19 חגורה להידוק
הגוף; )20 מקום לגידול עצים
שונים; )21 ישוב כפרי בשפלת

יהודה; )23 נושא משרה
ממשלתית; )24 גברת במשפחת
תיישים; )26 פרי סובטרופי; )27
מדרך ענבי יין; )29 בית לתרנגול
ולמשפחתו הענפה; )30 מטרה
שהציב אדם לעצמו, או שהציבו
אחרים בפניו; )33 מכרסם
ממשפחת היונקים; )34 גרזן
קטן; )36 הוגה דעות ישראל
(ש״מ); )37 כליון, השמדה; )40
מילת הבאה לרבות; )41 עם 41
מאוזן — כמו קוץ; )44 סופר
אידי (ש״מ); )46 שם כולל
ליונקים שוכני מדבריות; )47
ידיד; )49 כפן; )50 באופן בלתי
צפוי; )53 תבואת השדה הצומחת
מאליה, וגם שיר של המשוררת
רחל; )54 שרפרף נמוך; )55
אביון; )56 כלי קבול; )58 מילת
המעטה; )59 האותיות העבריות

שמוצאן מן השפתיים; )60 אדם
לבוש קרעים; )62 ממציא
הטלפון; )63 סוד; )66 בירת
נפאל; )68 שם כולל לספרים
האחרונים בתנ״ך; )71 אזמל,
מפסלת; )73 מדינאי וסופר רומי;
)76 פרפרים קטנים מזיקים
לבגדים; )77 שבט מיהודי
אתיופיה; )79 וירוס; )80 אות
ומופת; )82 משפחה חברונית
בתקופת המקרא; )84 שן
במפתח )85 :פנורמה; )87 צווי
ליחיד מהשרש רוד; )90 בגלגל
המזלות; )92 שיח בר בעל פרחים
גדולים ואדומים; )94 ישוב חוף
בשומרון; )96 מיץ הפרחים; )97
לא הרבה; )99 תבלין; )101
מטבע עובר לסוחר במזרח
הרחוק; )102 נחשול; )103
התווית דרך.

המכון הי שר אלי לספ דו ת
1שי קוסמטיקה ופדיקור
קו ר סי ם
ספרות נשים ־ קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות (אפילציה)

* סלון ומכון יופי
תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה
הכנ ת כלות
* מחירים עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 2 2 9 3 8 8 , 2 2 6 0 6 6 )4

חותו עוד
בהשתייכות למיפלגה הקומוניסטית.
ולכן כאוייב האומה. במיקרה זה, היה
למק־קארתי בסיס: לוסי אכן היה
מקורב למיפלגה, הוא ביקר בשנות
ה־ 30 בברית״המועצות, אפילו ביים שם
מחזה של קליפורד אודטס, והביע את
אהדתו למהפכת אוקטובר, אחרי ששב
לאמריקה.
העובדה ש־ 15 שנים הפרידו בין
ביקור זה ובין חקירותיו של הסנטור
הידוע לשימצה, לא הפריעה לאיש.

נגר הגוענות ובער השלום, הספיקו
בעיני מקארתי, כדי להוכיח שלוסי אכן קומוניסט להיות מוסיף ומרעיל־בארות.
הוא הוזמן להעיד בפני הוועדה
לפעולות אנטי־אמריקאיות, שעה
שהוא שהה באיטליה וביים שס סרט
(באמריקה כבר לא העז איש להפקיד
בידיו תסריט) .משלא הופיע, נמצא
חייב והבין שמוטב שיישאר באירופה.
פליט אחר מאותה תקופה, התסריטאי
קארל פורמן(שאף הוא הלך לעולמו
בשבוע האחרון) ,היה האיש שעזר
ללוסי להתאקלם באנגליה, ולמצוא
עבודה בטלוויזיה, אומנם במלאכות
ששנא, אבל שהיה בהן די כדי
להתפרנס.
בשנות ה־ 50 החל לוסי מביים
סרטים באנגליה, תחת שמות בדויים.
משום שהמפיקים ביקשו להפיץ
סרטים אלה בארצות־ הברית וחששו
שבשמו שלו, ייאסרו הסרטים להצגה
שם. שמו החל מופיע שוב על המסכים,
כאשר מצד אחד, נחלש שיגעון־
הרדיפה של האומה האמריקאית, ומצד
שני, החלו מבחינים בערכים האמיתיים
המסתתרים באישיות זו.

ג׳וזף לוסי מביים את סידני לומט וגייימם לידן ב־1938
התחלות בתיאטרון

מעמדות שונים, בני עמים שונים או
תרבויות שונות. זה עתיד היה להיות
נושא מרכזי בסרטיו בשנות ה־60
וה־ ,70 שעליהן מתבססת עד היום
תהילתו.
אחרי שערוריה רבתי שליוותה את
הסרט אווה, שנחשב על־ידי רבים
(כולל השחקנית הראשית בו, ראן שקוצצה ליצירת־מופת
מורו)
באכזריות על־ידי המפיקים, האחים
חאקים, הוא פותח בסידרה של תמונות
מרתקות המוקדשות למיבנה של
החברה האנגלית: המשרת, תאונה,
המקשר. לצידם, הוא עשה סרט
אנטי־מיליטריסטי קיצוני כמו למען
יידעו. הוא הירשה לעצמו נס־ונות
סגנוניים כמו מודסטי בלייז חזר

הבימא ג׳וזו
לוס(למעלה)
מ׳ שעשה את
.המקשר,
..למש דעו
.,דון גזבאי״
סוטי מוכת
אתרם מת
כגיל 75

גלנדה גיקסון והלמוט גרגר ב.,אנגליה הרומנטית״
הבורגנית והאנרכיסט

טופול ב״גליליאד
השוואה ללוטון

מי שעקב אחר סרטיו של ז׳וזף לוסי
׳ 30 השנים האחרונות, ולא טרח
:רוק את קורות חייו, עשוי לחשוב,
כידה רבה של צדק, כי מדובר באחד
:ימאים הבולטים של אנגליה אחרי
לחמת־העולם השניה. אולם לוסי,
חלך לעולמו לפני שבוע, בגיל ,75
׳ה יליד ארצות־הברית, אמריקאי
והותו ובאופיו, איש אשר בילה את
;?חצית השניה של חייו באירופה, לא
תוך בחירה, אלא מכורח המציאות.
הוא עזב את מולדתו, כפי שעשו
ד כמה אמנים ידועים בתחילת שנות
׳ ,50 בשל רדיפות הסנטור
ק־קארתי, שבעיניו נחשד לוסי

גיולי כריסטי ואלן בייטם ב״המקשר׳
האריסטוקרטית והאיכר

עבודותיו בתיאטרון, לעתים קרובות
בשיתוף־פעולה עם ברטולד ברכט,
כאשר המחזאי שהה בארצות־הברית
(גם הוא הסתלק משם הודות לסנטור
הפעלתן) ,וסרט ראשון כמו הנער בעל
השערות הירוקות, שהיה סרט סימלי

סרטים מאותה התקופה כמו פגישה
מקרית או הרוצח, מעידים כבר על
סיגנון קולנועי מלוטש, על שימוש
אלגנטי ביותר בתנועות המצלמה, על
גישה חזותית מעוצבת היטב, משולבת
באיבחון דק של יחסים בין בני

לעסוק בקומוניזם ברציחתו של
טרוצקי ולא שכח את אהבתו
הראשונה, הבימה, בסרטים כמו בית
הבובות, גליליאו (הוא ביים את
המחזה עוד בניו־יורק, כשברכט לצידו
וצ׳ארלס לוטון בתפקיד הראשי) ולאחרונה,
רון גייובאני.
האינפורמציה המפורטת והיסודית
ביותר על חייו של לוסי ועבודתו
נמצאת בספר שכתב מבקר־הקולנוע
הצרפתי, מישל סימן. למען האמת, אין
זה בדיוק ספר, אלא ראיון מאראתוני
עם הכימאי, שבו מתעכבים בקפדנות
רבה על כל השלבים השונים, הן בחייו
הפרטיים והן בעבודתו האמנותית.
סימן עומד להוציא לאור בקרוב
(ואולי זה כבר הופיע) ספר שני, ובו
ניתוח מדוקדק של כל אחד מן
הסרטים, בפני עצמו, מנקודת־ מבט
ביקורתית.
מתיר סיפרו הראשון של סימן, הרי

כמה ציטטות של ז׳וזף לוסי על
הסרטים שעשה, על האנשים שעימם
עבד ועל קולנוע בכלל:

#על בימוי
אינני מאמין שהייתי מגיע
להישגים שאליהם הגעתי בקולנוע,
ללא הניסיון הקודם שהיה לי
בתיאטרון. בעיניי, מטרת האמנות לא
היתה אף פעם שיחזור מדוייק של
החיים. האמנות מספקת את ההדגשות
הנכונות בתוך השיחזור הזה, והמרכיב
התיאטרלי בקולנוע הוא זה שעזר לי
לעצב את הדברים בצורה ברורה ובלתי
מעורערת יותר.
כאשר אני עושה סרט, איני יוצא אף
פעם מן ההנחה: הנה זה נושא שהולם
לקו היצירה שלי, ראוי שאעשה אותו.
אם אומרים לי שסרט כמו מר קליין
הוא סיפור על מסע׳,שבסופו מגלה
הגיבור את זהותו האמיתית, וזו תופעה
שחוזרת ברבים מסרטיי האחרים, איני
יכול אלא להסכים. אולם זהו תפקיד
הביקורת להבחין בקווים שכאלה. אם
שואלים אותי בנדון, אני יכול לאשר או
(המשך בעמוד )46

קולנוע סרט,
גמילת! שר מומו
קדחת של סרטים קצרים אחזה באחרונה
בקולנוע הישראלי. עשו מארתון אחד בפסטיבל
ירושלים, עושים עוד מארתון בתל־אביב, חילקו
אפילו פרסים לסרטים המצטיינים של השנה. אם
לשפוט מתוך מה שהוצג בטקס חלוקת הפרסים,
הרי השופטים חיפשו בכוונה רבה סרטים
רלוואנטיים ואף מצאו אותם. בוקיטו ולחץ,
הראשון תיעודי והשני עלילתי, אומנם מאוד
רלוואנטיים, אבל גם מאוד מחוספסים. בשני
המקרים ברור, שעושי הסרטים היו טרודים מדי
במסר, מכדי להקפיד על הצורה.
שני סרטים אלה זכו כבר בסיקור במקומות
שונים, גם במיסגרת העולם הזה, אך סרט אחר,
שלא זכה בפרס ואף לא בציון־לשבח, היה הסרט
שבו הוקדשה תשומת־הלב הרבה ביותר לצורה,
לשימוש בשפה קולנועית ולניסיון של עידון.
הכוונה היא לסירטו הראשון והמוזר של יהונתן

שפילברג

כוכב עלייו
איגדיאצה ג׳ונס והמיקדש
הארור ותל־אביב. תל־אביב אר־צות־הברית)
-מיפגן ראווה ענק זה
של טכניקה קולנועית מבריקה.
מוכיח פעם נוספת, אס היה צורך בכך. שילדי הפלא הצעירים
של הוליווד שולטים בצורה מושלמת במיקצוע שלהם. עוד
יותר מזה, חם גם יכולים להרשות לעצמם כל טירוף העולה על
דעתם, הן משום שהטירופים שלהם מוצאים חן בעיני הציבור,
והן משום שככל שיעלו הטירופים הללו, תמיד יכניסו חזרה
עשרת מונים יותר.
סטיבן שפילברג ממשיך באן בקו של שודדי התיבה האבודה,
משתמש שוב בפרופסור לארכיאולוגיה ההרפתקן אינדיאנה
ג׳ונס, ומשליך אותו, כפי שעשה גם בפעם הקודמת, לסידרה
של אירועים מסמרי שיער ומעלי חיוך גם יחד, שמוטחים בפני
הצופה בקצב מסחרר, כאשר אין אפילו שניה אחת של פנאי,
לנוח בין סכנת מוות אחת לשניה.
אם בסרט הקודם התרכזו מעללי הפרופסור בפירמידות של
מצריים שצולמו בטוניס, הפעם זה מתרחש במיקדשי הודו
והארמונות המסתוריים של נסיכיה שם. שצולמו דווקא
בסרי־לאנקה. שוב, החלק המיסטי הוא כבד מאוד. לשם שינוי
לא מדובר כאן בארון הברית, אלא רק בחמש אבנים אגדיות
אשר יחדיו, עשויות לתת כוח ללא מיצרים בידי כת רצחנית
ומסוכנת.

קייט קאפשו וקיי הוי קוואן: רועדים בצמרת
אין לצופה כל חשק להרהר באמינות של הסיפור, בהיגיון
שיש בו, או במוסר-ההשכל. כל אלה חסרי כל משמעות
במיקרה הזה. כל מה שצריך לעשות הוא לקבל את הזמנתו של
שפילברג לעולם התעתועים המרתק שלו, למחוא כפיים
להאריסון פורד ולקייט קאפשו, שנכנסה כאן לנעליה של קארן
אלן. בלי שום בעיות, ולשכוח מן הבחירות, ומכי שאר הצרות.
אם קולנוע של בריחה, אז מר שפילברג הוא דוקטור בעניין.

מבאך
לפ ח

צור צווייעבום כזרח ליפשיץ
הצנום של השמנה

סגל, חופשתו האחרונה של זרח ליפשיץ.
סגל הוא, כמובן, מומו הגדול שמשכיב את כל
הבנות באסקימו לימון וצאצאיו. הוא מסוגל
להיות גם שחקן מוכשר בהחלט, כפי שהסתבר
בנגוע, ועתה יש סממנים, כי גם מאחרי המצלמה
יהיה לו מה להציע.
הסרט מבוסם על סיפור קצר של הסופר
האמריקאי ג׳יי׳ די׳ סאלינג׳ר, והוא מתמקד במע־רכת־היחסים
המוזרה בין המינים והדורות, שסופר
זה הירבה לעסוק בה כל־כך. אין ספק שסגל לא
יכול היה למצות, את האווירה האמריקאית
המיוחדת שבמקור, או את הכישורים המיוחדים
שבשפתו הספרותית של סאליגג׳ר.
מה שחשוב הוא, שלהבדיל מרוב הצעירים
הישראליים שמתחילים לעשות סרטים וחדורים
בחשיבות השליחות שלהם, עד שאין להם זמן
כלל לעסוק בקטנות כמו סגנון ודמיון חזותי, סגל
טרח דווקא בנקודות הללו.
מן הסצינה הראשונה של הסרט ברור שהוא
מתכנן כל מיבנה של תמונה עד לפרט האחרון
שלה, הוא מנסה לזרוע, בצורה חזותית, תחושת
זרות משונה, שמזכירה לעתים את ציוריו של
מאגריט, ובהקרנה טובה (לא כמו זו שהיתה
בסינמטק תל־אביב) ,קשה שלא להתפעל מאיכות
הצילום. סגל אף נטל על עצמו אתגרים מסוכנים,
כמו סצינה ארוכה מאד של דיאלוג בין שתי
נשים, שנעשית ברצף אחר ללא שום חיתוך, הוא
בחר טיפוסים שנוכחותם חשובה יותר מכל(חנה
רוט כאשה המבוגרת ובריאת הבשר, שנשואה
לדור צוויגנבום הצעיר ממנה בשנים, הרזה
והכחוש).
אם יש עדיין פינות חדות בסרט, והמישחק
אינו מבוקר תמיד (בעיקר זה של צוויגנבום),
והחזותי משתלט לעתים על הנושא עד כדי כך
שיש הרגשה כי יותר מדי נעשה למען הרושם, זו
בכל זאת התחלה מבטיחה.
תדריך חובה לראות:
תל״אביג: שובו של מרטין גר, לה
טראוויאטה, זליג, החבל, חתונת הדמים,
ארוחה עם אנדרה, הנשף.
ירושלים: לה טראוויאטה, נאראימה,
הנשף.
חיפה: זליג.
העולם הזה 2444

כאסח (אלנבי. תל־אביב ישראל)
זו חאלטורה לקיץ שנועדה לנצלאת גלי האהבה המקבלים את
התופעה המיוחדת ב״בופ־ הישראלי,
המכונה זמרי קאסטות. העלילה מספרת על עלייתו
ונפילתו של זמר קאסטות כזה. תוך השמעת תרבה מאוד
שירים, מפי הרבה מאוד זמרים, שאין להם שום קשר לסיפור.
במקביל, יש כאן שדרן אשכנזי שמעדיף באך ושירי-מולדת על
השירים של החברה. רעייתו הגזעית שיודעת מה זו שימחת
חיים אמיתית, ידידו העיתונאי שמוכן להקדיש קצת מחשבה
לחיות המזמרות המוזרות. ומזדנבת צהובה ששוכבת רק לפי
צווי״האופנה. הסיפור קטוע. שטותי ואין לי סוף. והיחס
לדמויות הוא מעליב ולעגני. גם בשיא ימי הבורקאס לא
התייחסו לקהל בכל־כך הרבה זלזול. האשכנזים הם יורמים
צבועים. הספרדים הם בחורים טובים כשאינם מסוממים,
ביריונים, עלוקות או סתם ראויים לרחמים.
במיסגרת כזאת ברור ששימחת העניים כשימחה אמיתית,
וכל סממן של תרבות הוא אחיזת־עיניים. הפיזמונים.
הנדחסים בזה אחר זה. בביצועים שונים, ללא כל קשר לעלילה.
מצולמים בצורה השגרתית והמשעממת ביותר, בלי טיפת
דמיון. ואיש לא חשב שכאשר מצלמים רקדנית-בטן, כדאי
פעם להראות גם את הגוף כולו בפעולה, ולא לבודד בכל פעם
אבר אחר, כאילו מדובר בנכה שיש בה משהו פגום.

חופני: הקסטה של המדינה
עם זאת, ברור שכל מה שייכתב כאן או בכל מקום אחר
חסר כל חשיבות. מעריצי זוהר ארגוב (שהודבק בתחילת
ובסוף הסרט בשרירות מוחלטת) ,חופני כהן. גיקי מקאייטן
וחבריהם. ישמחו כל־כך לראות את אליליהם על הבד, לשם
שינוי. שכל המחאות יהיו חסרות ערך בעיניהם. צריך רק
לקוות שאף אחד לא יטרח לחפור במסר של הסרט הזה. מעבר
למוסיקה.

א לי ט ה
ל עניי ם
בגידות בדיו (שחף. תל־אביב.
ארצות־הברית) -סטאנלי דונן
היה פעם אביר הקולנוע המוסיקלי
באמריקה, מי שעשה סרטים כמו
שיר אשיר בגש וגם מאוחר יותר, כאשר חלפה האופנה הזאת,
הוכיח שכוחו במותניו. בסרטים כמו חידון בחרוזים ושניים
לדרך. כיצד הידרדר עד לקומדיה האומללה הזאת. קשה
לדעת.
יש בה כל הסממנים של הוליווד ישנה, מדיפה ריחות נפטלין,
בתוספת הוליווד החדשה, המתערטלת והמגמגמת. של
סירטי־טיפש־עשרה. מה שאין בה, זה טעם. או סיפור, או עניין
כלשהו.
העלילה עוסקת בשני ידידים היוצאים לבלות חופשה
משותפת בריו, יחד עם בנותיהם המתבגרות. הבת של הידיד
האחד, הגרוש, מתלבשת על הידיד השני. שיש לו בעיות בחיי
הנישואין, כאשר המתירנות של הכרך הברזילי הגדול, קיצבי
הסמבה והחוף לאור הירח, צריכים לעודד רומן זה בין גבר
שמתחיל להתייבש ובין נערה שלא הבשילה.
כדי להוסיף להמצאה הבנאלית הזאת. שהשראתה נשאבה
מתוך סרט צרפתי של קלוד ברי, קצת פאפריקה, מתהלכת
המתבגרת עירומה ככל האפשר.
ראשית התחבולה שביסוד העלילה, היתה אולי נסבלת
לפרק קומי קצר בטלוויזיה. אבל לא יותר. שנית מייקל קיין,

מישל ג׳רנסרן ומייקל קיין: אבא או סב אי
בתור המאהב המזדקן, מעור רחמים בהתפתלויותיו חסרות•
הישע. האם יש עוד מי שזוכר כי זה היה פעם אלפי הגדול,
שניתר ממיטה למיטה: אבל גם כך הוא עדיף על התוקפנות של
טישל ג׳וזף בולוניה, או על מישחקן המצחיק של מישל ג׳ונסון
(המפתה הקטינה) ודבי מור (בתו של קיין המתקוממת מול
מעשה הזימה) ,שצריכות לשוב מהר לגריז שם ביתן ומבצרן.
אפילו ריו היתה יפה וכובשת יותר בעבר. אז מה קרה לדמן:

בול בלמנורו: מבט מתוסכל של נהג שניפסל
סול בלמונדו(במרכז) שולח מבט מתוסכל ורווי עצב
לעבר משאת נפשו — מסלול המירוצים של המירוץ
הגדול במונטה־קרלו. הוא היה צריך להיות שם, נוהג
במכונית פורמולה 3ותחת זאת מצא את עצמו מתבונן
במירוץ מן היציע. כל מאמציו להתגבר על תקלות שונות
וטעויות טכניות, שהתגלו במנוע מכוניתו, עלו בתוהו

פאקו אודוה: ניקמת הפו באחורי המאטאדוו
זה קרה בזירה של מאדריד: אחד המאטאדורים המהוללים ביותר בעולם, סאקו
אוז׳דה השתעשע בפולחן האכזרי של הרגזת הפר. הוא התכונן להנחית על החיה
הפצועה את מכת־המוות האחרונה, כשהיא הסתובבה לפתע והפתיעה את
המאטאדור, המרקד את ניצחונו הבטוח, בנגיחת קרניים אדירה, הישר, לתוך
אחוריו. אוז׳דה מצא את עצמו זרוק על העפר במרחק של מטר וחצי פצוע ומוכה
בהלם. אוז׳דה, שהתכונן להופיע בקורידה השנתית הנערכת בנים, שבדרום צרפת,
ייאלץ להיעדר מן הזירה עוד זמן רב, אך את מקומו הזדרז למלא מאטאדור מפורסם
לא פחות — אל קורדובס, אחד הגדולים בלוחמי־השוורים.

ונארה באו־אצ״ :המלכות משתעשעות
במישחק המלכים
בעוד שלוס־אנג׳לס מתכוננת בהילוך מואץ לקראת היריד האולימפי הגדול
|עולם, ורבים מתושביה מתכוננים לערוך את חופשת״הקיץ שלהם מחוץ לגבולות
1עיר ומעדיפים לחזות במישחקים מעל המירקע, הרחק מן ההמון הסואן, מתכוננת
|יר אמריקאית אחרת לאירוע עולמי מסוג שונה: בחירת מיס יוניברס. הפעם
!תחרות על התואר 83 יפהפיות מהממות, שהגיעו למיאמי מכל קצות־תבל. בעוד
נמלכת היופי של שוודיה נמנעת מן השמש הקופחת של פלורידה(העולם הזה
| )27.6.8מאריכות מיס איטליה ומיס גרמניה, הנראות בתמונה זו, את אמבט
2מש שלהן, כשהן מטפחות את היופי ובו בזמן מחדדות את השכל. כך מתבוננת
*מאלה באראצ׳י, מלכת היופי של איטליה, חומת העין והשיער ביריבתה
|גרמניה, בריגיטה ברקס, ובמהלך הבטוח שלה על לוח השודמת.

והוא נפסל למירוץ, יחד עם חברי הצוות שלו. לשווא ניסו
חברים לנחמו :״בהזדמנות הבאה.״ פול, שכל מעייניו
נתונים להפגנת מיקצועיות עילאית על מסלול־המירוצים,
היה מדוכא וסחף-בעצבותו את חברתו, הנסיכה סטם אני,
ואת הנסיר אלברט, אחיה, שנראה זועם באופן בולט
(משמאל: חובש אוזניות ופוכר ידיים).

,,נעו׳ החור חוזים דנית הרבו אשפי המיטבח
רמיצעד־הנווטות המידוץ הגדור ער תו אחת
מדוע מונים רהתגוש בבוית־המועצות*
נערי החוף שגורשו מן הבית הלבן על־ידי מי שהיה
מזכיר המדינה לענייני־פנים, ג׳יימם רוט, חוזרים אליו
לחגיגות וד 4ביולי, יום־העצמאות של ארצות־הברית,
ובכבוד רב. יורשו של ווט ויליאם קלארק הודיע על כך
חגיגית. קבוצת הזמר הידועה משכה להופעתה
בוושינגטון בשנת ׳ 80ו־ ׳ 81 מאות אלפי מעריצים, מה
שלא נשא חן כלל בעיני ווט. הוא טען שהלהקה הביאה
בכנפיה יסודות לא רצויים וקילקלה את החגיגיות, של
המעמד הנעלה. תחת נערי החוף העדיף הבית הלבן בישנה
שעברה את ויץ ניוטון, זמר המופיע דרך קבע בקאזינו
בלאם־וגאס. אם כי ווט ניסה לחזור בו מן האיסור, וזאת רק
בהשפעתם של ננסי רגן, אשת הנשיא, מייקל דיבר,
מנהל הבית הלבן וג׳ורג׳ בחט, סגן הנשיא, כבר היה
מאוחר מדי והנערים התחייבו להופעה אחרת ביום זה.
השגה יהיו הם ולא ווט בבית הלבן, שכן בינתיים ווט
הועבר מתפקידו כליל. למרבה הצער, אחד מהם לא יוכל
להופיע, זהו דנים וילסון, שמת, לא מזמן, בתאונת
טביעה מחרידה מלך ספרד, חואן קארלוס.
שלמד באוניברסיטת הארווארד, אך מעולם לא סיים בה
את לימודיו, עומד בראש רשימת מקבלי תוארי דוקטור־כבוד,
במיקצועות שונים, עם היפתח שנת הלימודים
וד 333 של האוניברסיטה העתיקה, והמיוחסת כיותר
בארצות־הברית. קארלוס, בן ה־ ,46 שהכתרתו ב־1976
סימלה את החזרת הדמוקרטיה לספרד, קיבל תואר של
״דוקטור־כבוד למישפטים״ וברשימת המכובדים הנוספים
נמצאים גם טדי קולק. ראש עיריית ירושלים: המוסיקאי
בני גודמן: ההיסטוריונית, כלת פרס פוליצר,
בארברה טובמן: בעל פרס נובל לכלכלה סיר
ויליאם ארתור לואים; וחתן פרס נובל בפסיכולוגיה,
סיר אנדריו סילדינג האקסלי חמישה־עשר
אשפי מיטבח מן הידועים בעולם הרימו תרומה של 200
אלף דולר למיצעו״הפרוטות, תוצאה של ארוחה בת 11
מנות שנערכה לכבודו של קרייג קלייבירן, העורך
הגאסטרונומי של העיתון האמריקאי הידוע ניו־יורק
טיימס. איסוף הכספים אורגן בידי סייר סרניי, אשף
צרפתי ומחבר הטור של עיתון זה, אנין־הטעם של 60
הדקות, שרץ משולחן לשולחן והאיץ במוזמנים ששילמו
500 דולר לארוחה ״לאכול הכל״ .השבחים הנלהבים
ביותר הוענקו לאו דווקא למיסעדן בצרפת כי אם לפול
פרודהום, אשף המיטבח במיסעדת ק־־סול בלואיזיאנה
דייוויד קייפר, מגדל־עופות מאוהיו ערך מסע
על אופניים, מקליפורניה לניריורק, שנמשך 17 ימים

וחמש שעות. קהל מצומצם, אבל נלהב, ציפה לו ליד בניין
אמפייר ס טיי ט והחוואי בן ה״ 28 היה מאושר. לא היה זה
מסע במיסגרת האולימפיאדה, אבל היה זה ניצחון אישי
מרשים, כי קייפר בן ה־ 28 הוא בעל רגל אחת בלבד. את
רגלו השניה איבד לפני שמונה שנים, כשהאופנוע שעליו
רכב התנגש במכונית. ב־ 1980 ערך קייפר את מסעו
הראשון באופניים לאורך 300 מילין בחוף הפאסיפי.
שנתיים מאוחר יותר גמע מרחק גדול פי חמישה, בין
בוסטון ומיאמי, ועתה הרחיק לכת עד כאן. בין הצוות
המלווה אותו והמונה ששה אנשים כלולה גם אשתו, בטי
המנצח זובין מהטד! הוסיף מינוי נוסף לכיתרו
— הוא ינהל את פסטיבל מאגייו מוסיקאלה בפירנצה,
במשך שלוש עונות רצופות, החל מן השנה הבאה. מהטה
יירש תפקיד נעלה זה מריקארדו מוטי, מנהל תיזמורת
פילדלפיה, שיעבור להיות מנהל לה סקאל ה במילאגו,
החל ב־ .1985 פסטיבל המוסיקה בפירנצה נוהל השנה
על־ירי המלחין לוצ׳יאני בדיו בתחרות
המוסיקלית הבינלאומית השנתית ה־ 17 במונטריאול
הגיעו שלושה פסנתרנים סובייטים לשלושת המקומות
הראשונים: אקאטרינה סארנצבה בת ה־ 22 היתה
בחירת השופטים לפרס הגדול של 10,000 דולר. יורי
רוזום, בן 29 וטאטיאנה קלימובה, גם היא בת ,22
זכו במקומות השני והשלישי. המנצחים זוכים גם בחוזי
הופעות בקנדה ובניו־יורק, לבד מן הגמול הכספי
במרכז פומפידו שבפאריס, עומרים להציג, החל בשבוע
זה, אוסף ענקי הכולל יותר מ־ 200 רישומים, בשחור־לבן,
שצייר מארק שאגאל בין השנים 1907־ ,1983 כולל
רישומים לתיפאורות שהכין לתיאטרון היהודי במוסקווה
בתחילת שנות ה־ .20 כל זה כדי לחגוג את יום הולדתו
ה־ 97 של שאגאל יורשי סקוטורה החליטו
לאמץ את המערב אחרי הנטיות הסוציאליסטיות הברורות
שהיו לנשיא המנוח של גיניאה. לקראת ביקורו הקרוב
של הנשיא החדש, הקולונל דיארה טראורה, בצרפת,
הזמינה המדינה את חברת הפירסום של אוליכיה דאפו
(בנו של יצרן המטוסים, מארסל דאם ו< להכין תדמית
מחמיאה לאורח מפאריס היומון הסובייטי
פראוודה איבחן סיבה נוספת לגל הגירושין ההולך
ומתעצם בברית־המועצות. הסיבה — התורים הארוכים
בחנויות. הנשים נאלצות לעמוד שעות רבות על רגליהן,
כתוצאה מכך הן מקבלות ורידים נפוחים וכאשר הן
חוזרות מאוחר מדי הביתה, הן מוצאות את בעליהן בחברת
כאלה שלא צריכות לעמוד בתור.

העולם הזה 2444

גיוד׳ 1וסון
ומארט־נה
]אבראטילובה:
האלופות וא ׳ודווח
או המחתות
מארטינה

נאבראטילובה

(בתמונה מימין) יצאה להגן על תוארה
בווימלבדון (בנגד איימי הולטון),
בהחלטה לנצח — ובהחלטה נוספת,
שלא להעמיד פנים. בשני המיגרשים
היתה ידה על העליונה. היא המשיכה
בסידרת ניצחונות, שעה שאת העידוד
סיפקה לה אהובתה, שצפתה בה מן היפהפיה היציע, ג׳ודי נלסון׳
מיוסטון, טכסאס.
שלא כבילי גייין־קינג, שהסתירה
בשעתו את נטיותיה הלסביות, חששה
להיחשף בפומבי פן תזיק ליחסי
הציבור שלה, עד שחברתה תבעה אותה מארטינה יוצאת
למישפט,
נבראטילובה בראש מורם ומכריזה,
קבל עם ועדה, כי אין לה כל עניין
בגברים. נלסון, שאינה משה מצידה של
האלופה, מצאה את עצמה מוקפת
בצלמים שהפריעו לחזות במישחק,
ובחיוך של הבנה, פשוט, קמה לה בנחת
ועברה לשבת במקום נוח יותר.

זולה באד:
ללא אזדחוח
אבל בנעליים

קול מק־פארלנד: מוטב לאבד רגל מלאבד כלב
קול מק־פארלנד עשה מעשה מרחיק לכת — הוא זינק מתחת
לגלגלי־רכבת נוסעת כדי לחלץ את כלבו האהוב, נובל. הוא הציל
את הכלב, אך איבד את חצי רגלו השמאלית. הוא היה בהכרה מלאה
בשעה שהוציא את הכלב ,״גולדן ריטריבר׳ שובב ופזיז, שלא ברור
בדיוק מה גרם לו לחצות את הפסים שעה שהרכבת הגיחה שועטת.
העולם הזה 2444

זוהי אחת התמונות הנדירות של
האצנית זולה באד, בנעליים לרגליה,
כשהיא מסיימת בהצלחה את מירוץ
הניצחון למרחק של 1500 בביר־מינגהאם,
אנגליה. כזכור, ריתקה אליה
זולה באד, האצנית ילידת דרום-
אפריקה, הנוהגת לרוץ ברגליים יחפות,
את תשומת־לב העולם כולו, כשהחליטה
לוותר על האזרחות הדרום-
אפריקנית שלה ולהתחרות במיקצו־עות
האולימפיים בתוך נבחרת אנגליה.
זולה העדיפה את המיקצוענות הבינלאומית
על הזהות הלאומית שלה,
ואחרי שאימצה לעצמה את האזרחות
הבריטית קפצה בן־לילה לשורת הספורטאים
הטובים בעולם.

שבת אי

ע 1ד ער
איך חנוך בר טוב הרג בספראת מתי מגד
י 1ס ף שד אר ה +העורך ש ה שליך א ת הרום! שד יעקוב
ל א שפ ה +אהרון אמיר מסרסאת הגרי מירר

ם ק 1ר

בסוף הבוטוב
חנוך ברטוב — עיתונאי, עסקן תרבות
ותיק, סופר־חצר (.דדו״) וסופר לעת מצוא —1
פירסם החודש רומן, תחת הכותרת באמצע
הרומן* שגיבורו הוא בן־זמנו של הפרופסור
והסופר מתי מגד, שהחליף לפני כמה שנים את
נופי ישראל בנופי ארצות־הברית, שם הוא חי.

מחבר ברטוב
חד־ממדי

באמצע הרומן הוא עוד אחד מאותם
ניסיונות ספרותיים סינתטיים, של סופרי
דור־הפלמ״ח, שמזה שנות־דור אין להם מה לומר,
• חנוך ברטוב -באמצע הרומן; הספריה
לעם; הוצאת עם עובד; 381 עמודים (בריבה
רבה).

החוויה הישראלית
קיים משהו דוחה בטענותיו של המחבר

יורם קניוק — שהתחזה תחת השם יוסך
שרארה, בניסיונו לתאר מעט מעולמם של
ערביי ישראל בסיפרו ערבי טוב. דומה.
שניסיון ההסתתרות תחת פסבדונים (שם־עט)
מקורו בחוסר של אומץ־לב אזרחי, לקום ולספר
את סיפורם ישל ערביי ישראל תחת שמו.
אחרי שנתגלה ברבים כי קניוק הוא יוסף
שרארה, הוא הטיח ברדיו, בטלוויזיה ובמעריב
האשמות כנגד התרבות הישראלית, שהיא
קטנה !פרובינציאלית ולכן נבצר ממנו
להסתתר תחת שם־העט יוסף שרארה.
מאחר שהתרבות הישראלית אינה התרבות
היחידה הקיימת עלי־אדמות, מן הראוי להביא
דברים של הוגודהדיעות הגרמני ארתור
שופנהאור על מחברים המסתתרים תחת
פסבדונים. כפי שהובאו בסיפרו הגיונות
יראודאור בתרגום לעברית בהוצאת שוקן):
ולסיכד, ראשית כל רבד, בדין שתיקרע
כסית־עמיים אשר בכל רמאית ספרותית. זה
עילום־השם. למינהג זה, שנהגו בכיתבי־ העת
הספרותיים, שימשה האמתלה. שיש בו
בעילונדהשם לשמש תריס לסוקר הישר,
המשמש מזהיר ומתריע לקהל, בפני זעמם של
המחבר וחסידיו...

שופנהאור מגייס למיתקפתו במחברים

והם אומרים זאת ברומנים הדומים אחד לשני,
והרואים אור לרוב בסידרה לעם של עם עובד.
רומנים עמוסים בפזילה לארצות־הברית ולשוק
הספרים שלה, ללא הכישרון הספרותי שהשוק
האמריקאי תובע.
שם גיבורו החדש של ברטוב הוא בלפור
שו״ב, שם סימלי ושקוף, שהוא ראשי־תיבות
לשוחט ובודק, המחבר לא שם ליבו, כי הוא
שוחט באמצעותו את שאריות כישרונו הספרותי.
בלפור שו״ב הוא כמעט פרופסור־לשעבר
ועורך־ספרותי בהווה באחד היומונים, היוצא
לשנת־שבתון, כדי לחבר את הרומן הגדול שלו.
באמצעות בלפור שו״ב מבטא המחבר את
תיסכוליו כלפי עולם האקדמיה ועולם
העורכים־הספרותיים.
בן אחד של בלפור שו״ב הוא חוזר־בתשובה
למחצה, ובתו חיה עם יורד בארצות־הברית. יום
אחד מוזמן בלפור בידי עסקן אמריקאי, בשם
מורטון שילדקרוס, למסע־הרצאות במרכזים
קהילתיים יהודיים בארצות־הברית, כדי להגן על
תומתם הציונית של יהודי ארצות־הברית מפני
תעמולת אש״ף. אחרי לבטים חד־מימדיים מחליט
בלפור להעתר להצעה, אך לא לפני שהוא מצית
את היצר המיני שלו, שכבה בתש״ח, ומגדיר את
דור הסופרים הצעירים בארץ כמהומתנים
צעירים, שנפשו אומנם סלדה מהם, משיערם
המגודל, ממיכנסי־הגיינם המהוהים שלהם
ומדיעותיהם התבוסתניות...
באמצע הרומן הוא ספר מחריד, מבולבל
ובלתי ניתן לקריאה. המחבר, חנוך ברטוב, נוהג
בספר זה כמחבר מתחיל, שאינו מודע למיגבלות
עקרוניות של כתיבת רומן.
בלפור שו״ב, מי שפירסם אי־שם בשנות ה־40
המאוחרות רומן, שהיה בעל הצלחה יחסית באותה
עת, ונמחק מרשומות הספרות העברית — הוא
בן־דמות ספרותי לחנוך ברטוב, על אף היומרה
להעניק מחיקון זה למתי מגד, המוכשר עשרת
מונים מברטוב, ומאחרים שביו סופרי הפלמ״ח.
קטעים שהם משיאי הגיחוך של הספרות
בישראל בשנים האחרונות, הם פירקי מסעו של
הגיבור ברחובות תל־אביב הישנה, מסע שהוא
חיקוי חסר דימיון וכישרון למסעו של
ליאופולד בלום בחוצות דאבלץ ביוליסס של

גייימס ג׳ויס.

כרוח הרומנים המבולבלים של סופרי
הפלמ״ח בראשית שנות ה״ ,60 מעמיס ברטוב על

קורא באמצע הרומן בילבולת של המשכיות,
מחרוזות של בילבולי קטעי עבר והווה, המעידים
על חוסר יכולתו להתמודד בסיפור ישיר. כמו
אדם שאינו יכול להישיר מבטו, כך גם ברטוב
כסופר אינו מסוגל להישיר כתיבתו.
קטע מעורר גיחוך הוא הקטע שבו מוליך
ברטוב את גיבורו(מגד) לפרשיית־אהבים לוהטת
עם קצינת צה״ל. פרשיה שאין בה שמץ של
אמינות. באחד משיאי קטע זה מתאר ברטוב את
החוויה המינית של גיבורו: כולו חץ מתפרץ
להיירות לתוך הסגן־מישנה.״
לגיבור יש בן ושמו נימרוד, שברטוב מרצף

פיידלר, עורכת באחד מבתי־ההוצאה בניו״יורק
וסוכנת ספרותית שבלפור שו״ב שיגל אותה
בהיותה נערה, בעת סיורו הראשון בארצות•
הברית.
בפגישתם החוזרת של קארן ובלפור, היא
מקליטה אותו במשך ימים בדירתה, כשהוא מספר
לה את ״הרומן הישראלי הגדול״ המשתרע על
פני 24 קסטות של טייפ. ואם ישאל הקורא, כיצד
הצליחה קארן להקליט את בלפור —
בחדר־האורחים, חדר־השינה או בשירותים
שבדירתה — הרי שדימיון המחבר פותר זאת
עבורו. קארן ירשה מבעלה דירה רק מם י איייך
אייץ־ נודע לי דבר קיומה של דירה זו, והנחתו
היתה שיש בה מערכת ציתות והקלטה...
ואחרי שגילינו שכל הדירה כולה ממותקנת...
איזו איוולת של סופר, וחוסר אמינות מחריד.
את סוד האחים מגד, אהרון ומתי, מגלה חנוך
ברטוב החל בעמוד ,268 בפרק הו, מאיר, מאיר.
מאיר הוא אהרון מגד ובלפור הוא מתי מגד. גם
פרשת־חיים מרתקת זו, שבין האחים מגד,
מועלית בעטו של חנוך ברטוב בשיעמום
המאפיין את כתיבתו ובחוסר כישרון לשמו.
ברטוב מתאר עימות ידוע שבין האחים בלשון
כתיבה סינתטית ובנאלית.
בראיון שהעניק באחרונה מתי מגר באחד
העיתונים על מערכת יחסיו עם אחיו אהרון, הוא
סיפר בין השאר: אני לא מסתיר, שכאשר יש

מתי מגד
עימות ידוע
את הספר במיכתבים אליו, והוא זה המעבד את
כיתבי אביו, אחרי מותו בקליפורניה.
חנוך ברטוב אינו מסתיר במהלך סיפרו את
כוונותיו ורעיונותיו למצוא לעצמו פינה, על
מדפי ספרים נשכחים של ארצות־הברית, עם
הכותרת חנוך ברטוב בשפה האנגלית. לשם כך,
הוא הכניס בסיפרו את דמותה של י!ארן

ארת 1ר ש1פנר.א 1ר של יזרם קניוק
בעילוס״שם את ז־אן ז׳אק יי סד: עוד רוסו
אמר בהקדמתו להלואיזה החדשה. :בל אדם
ישר חותם את שמו מתחת לדברים שכתבי.,.
את בוזו למחברים בעילום־שם מסכם

בעל״פפבדונים קנידק
לחתוך את השם!

שופנהאור במילים:
ואשד לספרות. הרי כל זמן שאץ איסור
כזה, מצווה על כל הסופרים הישרים להתאחד
ולבלי לשקוט ולא לנוח ולפדסס ברבים יום יוס
את בהם העצום לעילום־ השם ולהכניס בכל
הדרבים את הדעת ללבבות. שהביקורת
עלומת־השם אי־כבוד ודא והדסה ...כל
הכותב בעילופ״השם ומתפלמס בעילום־שם
הרי העיד בעצם מעשהו, שמבווגתו לדמות
את הקהל, או לפגוע בכבודם של אחדים, כלי
כל חשש סכנה לעצמו.
...עילום־שס הוא סעשה־תרמית ספרותי,
חובה לתת עליו בקול. :אי אפשר, נוכל
שבמותו, להודות לזה שאתה אומר על אחרים
— בלום את פץ* הטמא אם בן. אץ זה
אלא נבלה ומעשזדדשע הדומים לטביעת
מטבעות מזוייסות, המסירים מעל ראש
עושיהם את העט-,ה של אדם כשר לעולמי
עולמים...

את תחושת תבוז של שופנהאזר לכותבים
נעילוס־שס, נטלו גס מנחי תוכניות הטלוויזיה
ערג חדש וקלעים, שאיחלו ליורם קניוק,
שלא יתאבד, כרומן קאדי, אבי הפסבדונים
של אמיל אז־אר. גם מדור זה, מאחל לקניוק
שלא יתאבד, וזאת מבלי לגרוע מהבוז
להסתתרותו תחת שם־זזעט יוסף שרארה.

אהרון מגד
אהבה משותפת
שני אחים, והאם לוקחת את שיריו של האח
הבכור (אהרון) לביאליק, להראות לו כמה הם
ים ים, אז האח השני, בן ,9מקנא. אני מודה שגם
בהמשך, האח הרציני, הסופר המצליח, גרם לי
לקנא ...באותו ראיון סיפר מתי מגד, על
סיפור־אהבה משותפת בין שני האחים מגד ובץ
אידה צורית, כיום רעייתו של אהרון מגד.
אידה צורית היתה חברתו של מתי, שישב בכלא
הבריטי, מה שהעביר אותה לידיו של אהרון
מגד, סיפור ידוע למדי בחוגי הספרות הישראלית.
על פרשיה זו, כותב ברמזים שקופים
למרי, ובאטימות, חנוך ברטוב בסיפרו:
רק כעבור שנים, אחרי שגנב את ליבה של
אהליבמה, אחרי שניצל את היותו באיטליה,
כדי לעשות ואת בשקט, ביסודיות, אולי בלי
שהעלתה כלל על דעתה איך טווה סביבה
העכביש הזה את קוריו, רק אז התחלתי לראות
את מעמד הצגת שית הראשון של מאיר שדב,
כפי שאני מתאר עכשיו. לא קודם. הייתי או בן
חמש־עשרה, בחמישית, ו שית הראשון בדם ום
של אחי היתשלמי ...וכמה עמודים קורם לכן,
מספר נימרוד, בנו של בלפור/מתי בראשו

_ הולמים דיבוריו הגסים של אביו על דודתו
שהזדיינה נפשית וגום נית עם אחיו הנערץ•״.
מקבילית נוספת בצמדי האחים שו״ב ומגד,
המבהירים שאין מקום כלשהו לטעות, מצויה
בפירוט העובדה, שבנו של בלפור שו״ב בארץ
ובתו יורדת בארצות־הברית, כפי שהדבר במציאות
של ילדיו של מתי מגד.
לסיכום, באמצע הרומן הוא רומן גרוע, אף
יותר מפצעי בגרות שבו סיפר ברטוב על עצמו
(בתרגום לאנגלית נקרא סיפח הבריגדה
החמישית) .באמצע הרומן הוא מהספרים
המקוריים החד־מימדיים ביותר שראו״אור
בעברית בשנים האחרונות. אין ספק, שברטוב
חסר את הכישרון להתמודד עם נפש נפתלת
כנפשו של מתי מגד, כפי שנכשל בכך א׳ ב׳
יהושוע, שגם בסיפרו גירושים מאוחרים היה
ניסיון להתמודד עם נפשו של מתי מגד. אך בעוד
שא׳ ב׳ יהושוע נהנה לפחות ממעט מיומנות
ספרותית, הרי תכונה זו חסרה בסיפרו של ברטוב.
כל שנותר לקורא הוא להמתין לסיפרו
האוטוביוגרפי של מתי מגד, הרומן מם, שאותו
השלים באחרונה בארצות־הברית, רומן הנפתח
במילים: הידיעה על מותו של מתי מגד הגיעה
אליי בזמן היותי בניו-יורק...
למזלם של קוראי הספרות הישראלית, מצויים
במדינה כ* 20 מכקרי־ספרות, שעליהם מוטלת
החובה לקרוא את באמצע הרומן של חנוך
ברטוב, שהרי איש אינו כופה על הקוראים־בכוח
לקרוא רומן גרוע זה, שהוא מלאכותי, לא אמין,
חסר אישיות לשונית ותיאורית. באמצע הרומן
אינו מומלץ לקריאה.

מי מריבה
בתל־אביב מצוי יצור מוזר, המוכר בשם
אשפתון. כינוי זה דבק בו. אחרי שהתפרסם
לפני כשנתיים ימים. בגילוי מיסמכים צבאיים
באחד מפחי-האשפה של תל-אביב. מיסמכי
צבא מסווגים. שעוררו שערוריה לא מבוטלת.
בימים אלה, חשף האשפתון שערוריה
נוספת והפעם ספרותית, המעידה על אופיו, של
לפחות אחד העסקנים החשובים ביותר של
הספרות הישראלית, ר׳׳ר מנחם פרי׳ עורך
סימן קריאה ומרצה באוניברסיטת תל־אביב.
האשפתון(החפץ לשמור על עילום־שמו)
נוהג, כאמור, לחטט בפחי־אשפה, והוא הגיע
לפדדהאשפה ליד ביתו של ר׳׳ר מנחם פרי, שם
מצא.גנזים׳ רבים.
בין הדברים שמצא האשפתון ליד ביתו של
הד״ד פרי, היה גם כתב-היד של סיפרו האחרון
של הסופר המנוח יעקב שבתאי, בצירוף
הערותיו של המחבר, הערות אלמנתו והערות
העריכה של מנחם פרי — מי שדאג לפירסום
סיפרו של שבתאי בסידרת סיפרי סימן
קריאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
ליד הרומן של שבתאי נמצא צמר שירים.
של עורך מרור הספרות במעריב. המשודר
משד! בך־שאול, המתגורר במרחק כמה
בתים מביתו של מנחם פרי. בץ הרומן והשירים
נמצא רומן בכתובים של גברת בשם רות סלד,
ויומן פרי-עסו של הסופד המנוח שלמו!
צמח, בצירוף מיכתב של בתו, הגב׳ עדד,

ה״אשפתוך חנשף את מוחם פרי
כאשר התקשרתי לביתו של ר׳׳ר מנחם פרי,
על־מנת לקבל את תגובתו, השיבה לי אשתו. כי
הוא אינו נמצא בימים אלה בארץ וכי -שוב
בעוד שבועיים.
כאן אולי המקום להעיר, שלפני שלוש

צמה.

תרגום
לא כל תרגום שרואה־אור בעברית, הוא חגיגה
לשוחרי הספרות.בארץ. תרגום שיש בו עלבון
לקורא הישראלי וזילזול בדרישותיו, הוא קובץ
סיפוריו של הסופר האמריקאי הנרי מילר
חצות וחצי* ,שראה־אור באחרונה, במהדורה
חדשה, בתרגומו של המשורר הכנעני אהרון

צרור נוסף שנמצא באשפתו של הד׳׳ר פרי
הוא צרור שירים של ד׳׳ר עוזי שביט, מרצה
לספרות באוניברסיטה שבה מרצה פרי. לצרור
השירים של הד׳ר שביט מצורף מיכתג שבו
מבהיר שביט לפרי, בי למתת עיסוקיו
המחקריים הוא חוטא בכתיבת שירים, ורצ׳׳ב
כמה מפריי כתיבתו.
לצידם של צרורות אלה שמצא האשפתון
באשפתו של הדיר פרי, היו גם חרוזים של
החרזן פרין בנאי. שהוא איש כתב-העת
הנגרי לזה שפרי עורך, כתב־העת עכשיו.

חצות וחצי, הוא מעשה של סירוס לשוני
וענייני בכתיבתו המיוחדת של הנרי מילר, כתיבה
משוחררת ואישית, העמוסה בדימויים משוחררים,
שאהרון אמיר כיפתרה והפכה למכנוענעת,
עד שהקורא העברי אינו יכול למצוא בה חפץ
כלשהו.
אין זו הפעם הראשונה שאהרון אמיר מוכר
להוצאת כתר ספרים שתירגם בשנות ה־ 50 אשר
איכות תרגומם אינה עומדת במיבחן העברית של
שנות ה־ .80 קדם לתרגום זה תרגום סיפרו של ,
ג׳ורג׳ סימנון, השלג היה שחור, שאיבד כל
משמעות סיפרותית בהדפסה המאוחרת שלו.

מתורגמן בינוני(אמיר נוהג לשרבט בתרגומיו
מילים בעלות קונוטציה כנענית קדומה, שאינן
נקלטות בבינת הקורא) .אמיר חוטא לכתיבתו של
מילר, כבר בסיפור הראשון של הקובץ, אצל
החייטים. מתחת לשם הסיפור *,שראה־אור
בראשונה בקובץ סיפוריו של מילר, אביב שחור,
מופיע, בדומה לרוב סיפורי מילר, גם מוטו. מוטו,
אשר משום מה חסר במהדורתו המתורגמת של
אמיר.
סיפור נוסף, שאהרון אמיר משמיט את המוטו

מילר ב״מעניוד
אמיר.

מופר ״מכנוענך מילר
שערוריה תרגומית, זלזלנית ולא קפדנית
חצות וחצי הוא דוגמה להתעללות של
* הגרי מילר -חצות וחצי; עברית. אהרון
אמיר; הוצאה כתר; 222 עמודים(כריכה רכה).

של הנרי מילר מפתיחתו, הוא הסיפור לתוך חיי
הלילה, שבאנגלית, הוסיף מילר אחרי המילה
לילה גם שלוש נקודות שאמיר השמיט.
אמיר העדיף למחוק את המוטו מהגירסה
העברית, ולא ברור באיזו זכות, שהרי הוא רק

עורו סדי
אין ועדת־אתיקה
שנים, התקשר אלי הד״ר מנחם פרי. וסיפר על
רומן של המשורר דויד סיגל. שהוא עמד
לפרסם בסידרת סימן קריאה. אלא שהרומן,
אחרי שסודר בדפוס, הוצא ממנו, כאשר הסיכה
היא, שלידיו של פרי הגיע כתב־היד המקורי

מתורגמן, ולא מחבר הטכסטים אותם חיבר הנרי
מילר.
פרק נוסף במחדלי ושערוריות התרגום של
אהרון אמיר, הוא בקטע שאמיר העניק לו את
הכותרת גביע של נקטר, קטע מתוך סיפרו של
הנרי מילר הענק איש־מארוסי. בקטע זה פיצל
אהרון אמיר קטעים מתוך טכסט רצוף של מילר,
והעניק להם כותרות כיד דמיונו המתורגמני
הטוב.
רמת תרגומו של אהרון אמיר היא זלזלנית, לא
קפדנית, וכאמור, אינה עומדת במיבחן של 30
השנה, מאז ראה הספר אור לראשונה בעברית.
מוזר לגלות, שהוצאת הספרים כתר, המתיימרת
להקפיד על רמת ואיכות הספרים שהיא מפרסמת,
אינה מקפידה ככגון אלה, ואינה מעמידה
עורך מיקצועי לבדוק את רמת האמינות של
תרגומי אהרון אמיר, שהרי יש להוצאה אחריות
כלפי הקוראים המשקיעים מכספם ורוכשים את
הספר.
כמו כן, מוטב להוצאת כתר שתלמד מהוצאת
זמורה ביתן, שרק באחרונה פירסמה סידרה של
ספרים, שכבר פורסמו בארץ בשנות ה־— 50
ביניהם המרד על חקיין לחרמן ורק, כפירי
אריות לאירווין שאו — והעדיפה תרגום
עברי עכשווי על התרגום הקיים, למרות שהדבר
היה כרוך בהוצאה כספית גדולה. מה עוד,
שהוצאת כתר לא הפחיתה ממחיר המהדורה
העכשווית של חצות וחצי, את מחיר התרגום
המיושן המשומש והקלוקל של אהרון אמיר.
אם במהדורה הראשונה של חצות וחצי* היה
קסם כלשהו, קסם ציוריו של בצלאל שץ, שהיה
גיסו של הנרי מילר, הרי שבמהדורת 984ז של
כתר נמחק. גם הקסם הזה. גם פתח הדבר של
אהרון אמיר, ואחרית הדבר תחת הכותרת פסיפס
מיליריאני, שבהם מערב אמיר ביומרה חסרת־כיסוי,
את דמו בדמו של הנרי מילר — דוחים ,
תחת למשוך.
לקורא הישראלי המעונין לקרוא דוגמות
אמיתיות מכתיבתו של הנרי מילר, מומלץ
* הגרי מילר -חצות וחצי; עברית: אהרון
אמיר; רישומים: בצלאל שץ; הוצאת צוהר; 239
עמודים (כריכה קשה).

של פוגל, והמרחק שבין המקור נוסח פוגל. וכץ
הרומן שראה-אור בשנות ה־ 30 בעריכתו של
אשר ברש הוא תהומי — ולכן יש בכוונתו
לפרסם רומן זה, בגידסתו המקורית, ולא

בגירסתו הערוכה של ברש.
על חוקרי הספרות הישראלית בעתיד.
להודות לאשפתון, שגילה כפח-האשפה של
מנחם פר• את כתכ-היד המקורי של יעקוב
שבתאי, כדי שאחד מהם יוכל לפרסמו בעוד 30
או 40 שנה, בלא תיקוגי-העריכה של הד׳׳ר
מנחם פרי.
סיפור זה מעורר מחשבות בנושא האתיקה.
בעוד שלעורכי־דץ יש ועדת־ אתיקה, וכך גס
לרואי-החשבון, לרופאים ולעוד בעלי
מיקצועות חופשיים — הרי שבעולם הספרות
האקדמי אץ כל ועדת־ אתיקה. ואם היתה
ועדת-אתיקה לחוקרי ספרות, אין ספק.
שוועדה זו היתה מוקיעה אח הר־ר מנחם פרי
מקירבד״ — שבן איזו זכות יש לו להשלץ־
בפודהאשפה שלו כתב־יד של יעקוב שבתאי,
או יומן של שלמה צמח, או שידים של משה נדשאולי באן, אולי, המקום להעיר, שפרי, שהחל
עוסק באחרונה בחיבור תפריטים באחד
העיתונים שצצו באחרונה כפטריות לאחר
הגשם, למד מן הסתם ממינהגם של הטבחים,
המשליכים פסולת אל הפח, בהתעלמו מה־מיטבה
היהודי, שתיפארתו היא על בישול
משאריות של מזון.
נראה כי תבשילי הד׳׳ר מנחם פרי אינם
שונים מתבשילי הספרות שהוא רקח כשנים
האחרונות.
לסיכום, מאחד שאץ לסופרים ולפרופסורים
הראוי, מן ועדת־אתיקה, לעברית ששר־מחינוך־והתרבות יסלק מייד את ר׳׳ר
מנחם פרי מכל הוועדות הציבוריות של
המועצה לתרבות ולאמנות שבהן הוא יושב
— שהרי מי שאץ לו כבוד לכיתבי-יד של
סופרים מתים — אסור לו לשבת בוועדות
המסבסדות סופרים חיים.

לרכוש את סיפרו חוגו של סרטן שראה־אור

בתרגומן של שולה עפרוני ועדנה ר,ורנ־פלד,
בהוצאת סדן, ואת ימים שקטים בקלישי
שתורגם בידי יותם ראובני, וראה־אור בהוצאת
יתד. אין ספק, שתרגומים אלה
המשוחררים מהכנעניזמים של אהרון אמיר,
מריקים לקורא הישראלי, את סיפורי הנרי מילר
בעברית אמינה וברצף חווייתי הולם.
מהדורת חצות וחצי נוסח אהרון אמיר, ראויה
להיגנז, או לעבור עריכה, תיקונים ושיפורים, כדי
שתהא תואמת את רמת התרגומים לעברית, של
אמצע שנת .1984

ביבליוגרפיה

ערביי ישראל
מיסמך מעניין בחומר הביבליוגרפי־מחקרי
שחובר על ערביי ישראל, ראה־אור בהוצאת
המרכז היהודי־ערבי של אוניברסיטת חיפה,
בעריכתו של ר׳׳ר סמי סמודוד ,*,כנספח
למחקרם של סמיחה וקיבילפקי על הערבים
בישראל.
ביבליוגרפיה זו מקיפה כמעט את רשימת כל
המחקרים והמאמרים המדעיים והלא-מדעיים,
שראו־אור במשך שנות קיומה של המדינה,
בנושא בעיותיהם החברתיות של ערביי ישראל.
מתוך הביבליוגרפיה בלבד ניתן ללמוד, כי מחקר
רב הושקע בהבנת המתרחש והעובר על ערביי
ישראל, בידי חוקרים ערבים ויהודים, מחקרים
הבוחנים פנים רבות של העובר על המיעוט
הערבי ישראלי.
אין ספק שביבליוגרפיה זו עשויה לשרת
ולשמש כל מי שחפץ ללמוד על המיעוט הגדול
הזה, ולדעת מהן בעיותיו.
• סמי סמוחה -מחקר חברתי על הערבים
בישראל; :1982-1977 ביבליוגרפיה; הוצאת
אוניברסיטת חיפה; המרכז היהודי־ערבי,
המכון לחקר ולימוד המזרח־התיכזל; 100
עמודים (כריכה רכה).

_ ם 1ת 1של ענק

(המשך מעמוד )40
להכחיש בדיעבד. אשר למר קליין,
לדעתי, ההנחה הנ״ל היא נכונה.

#עלשחקנים
אני סבור שחיוני לבחור שחקנים
מתוך הכרה קרובה של אישיותם.
אחרת, לא יצליחו להתמודד עם
התפקיד שמופקד בידיהם, אלא אם כן
מדובר בשחקנים בעלי נסיון מיקצועי
ארוך ועשיר במיוחד, כמו צ׳ארלס
לוטון, למשל. השחקנים האחרים
חייבים, לרעתי, כדי לעצב דמויות,
להשתמש בחוויות אישיות ובניסיון
העבר הפרטי שלהם. כך למשל דירק
בוגארד, לא היה מתגבר על תפקיד כמו
המשרת, לדוגמה, שהיה שונה לגמרי
מכל מה שעשה קודם לכן, אילולא
ניצל אספקטים מסויימים של חייו ושל
אישיותו הפרטית, שלא באו לידי ביטוי
אף פעם, קודם לכן.
צ׳ארלס לוטון היה שחקן בלתי־רגיל,
בעל רגישות נדירה, סהרורי,
סומך על אינטואיציה אבל מאוד
אינטליגנטי, מרגש ביותר כשהוא
מאופס היטב בתפקיד, אבל חסר
מישמעת, ולעתים מתקשה להחזיק

סנטור מק־־קארתי
רדיפה אחרי 15 שנה
בהישגים שהם כבר בידיו. הוא היה
נדיב מאוד, ברגשות ובכסף, כאשר חש
עצמו מעורב. במצב אחר, יכול היה
להיות קטנוני, קמצן ונבזי ורעייתו
(השחקנית אלזה לאנקסטר) היתה
מפליאה בתכונות אלה עוד יותר ממנו.
ביחד, היוו צמד יעיל מאוד בשטח הזה.
נראה לי שההשוואה בין לוטון
וחיים טופול(ששיחק את גליליאו של
ברכט, עבור לוזי. בקולנוע) אינה
הוגנת. בכל זאת, הייתי אומר
שבסך־הכל, הביצוע של טופול היה
טוב מזה של לוטון, אשר סבל מעליות
וירידות בתפקיד זה, אולם טופול לא
הצליח אף פעם להגיע לשיאים של
לוטון.

• ער דיוק בוגאוו
כאשר ראיתי בפעם הראשונה את
דירק בוגארד על המסך, הרגשתי שאני
חייב לעשות איתו סרט. באותה
התקופה עדיין לא חתמתי על סרטיי
באנגליה, ועבדתי על תסריט שנכתב
על״ידי שני אמריקאים אחרים, שהיו
במצב דומה לשלי, קארל פורמן
והארולד באכמן.
המפיק המיועד של הסרט אמר לי
שבוגארד, שהיה אז אחד הכוכבים
המבוקשים והיקרים ביותר באנגליה,
לא יסכים להופיע בסרט בעל תקציב
דל כל־כך, עבור אנשים שאינם יכולים
אפילו לחתום את שמם. אבל אני בכל
זאת התעקשתי, צלצלתי אליו ובקשתי
להיפגש עימו. הוזמנתי לאחת מן
הדירות המפוארות׳ הרבות שהיו לו
בלונדון, ואז אמרתי לו :״אני יודע שיש
לנו הרבה בעיות, שהתסריט אינו
מוצלח כל״כך, אבל פורמן יתקן אותו
(למען האמת, לא תוקן לעולם);
התקציב אומנם דל, אבל אני יכול
להסתדר. נאמר לי שהיותי ברשימה

השחורה של הוליווד אינה מפריעה לך.
אז אולי בכל זאת אתה מוכן לבוא
לראות סרט קודם, שעשיתי, לפני
שתחליט?״
הוא בא, ראה, היה מוקסם והסכים
להופיע בסרט(באנגלית היה שמו של
סרט זה הנמר הרדום) .כל מצבי
באנגלית השתנה מרגע זה, אבל צריך
לומר, שגם מעמדו של בוגארד השתנה
בעיקבות הפגישה בינינו. אבל אנ
מודה שללא עזרתו, יכול מאוד להיות
שזה היה סוף הקאריירה שלי( .בוגארד
הופיע בסך־הכל בחמישה מסרטיו של״
לוסי, ושבהם הצליח לשנות תדמיתו
מזה של מאהב יפה־תואר, לזה של
שחקו אופי ממדרגה ראשונה).

• ער האוורדבינטו
דירק בוגארד הציע לי לביים
תסריט שכתב המחזאי הארולד פינטר
על סמך נובלה של הסופר רובין מוהם,
בשם המשרת. למען האמת, אני עצמי
הצעתי את הסיפור לבוגארד עשר
שנים קודם לכן. פינטר הכין את
התסריט עבור בימאי אחר, מייקל
אנדרסון, היה זה תסריט מבריק, אבל
חסר יציבות, מלא עליות וירידות.
רכשנו את הזכויות מאנדרסון והתחלתי
לעבוד עם הארולד על התסריט.
ערכתי לעצמי רשימות מפורטות לפני
שיצאתי להיפגש עם בוגארד, פינטר
והסוכנים שלהם, בבית מלון.
באותה תקופה, קשה לומר שפינטר
היה צנוע במיוחד, אולי משום שלא היה
בטוח כל־כך במה שהוא באמת. הוא
מייד הכריז שאיננו רגיל לכתוב לפי
טכסט שנותנים לו ושהרעיון אינו
מוצא חן בעיניו. הוא חשש שאנסה
לשנות את הנושא של התסריט, ובה
בשעה, חזר הסוכן של בוגארד כל הזמן
על החשש שבכוונתי לעשות סרט
הומו־סכסואלי, שעשוי להרוס את
התדמית של לקוחו. זה היה ערב קשה,
שבו כולם, חוץ ממני, הירבו לשתות
(היתה זאת אחת התקופות היבשות
בחיי) .בסופו של הערב, כאשר נדמה
היה שהמשרת לא ייצא עוד לפועל,
ביקשתי את פינטר שיחזיר לי את
הרשימות שהבאתי כדי שיעיין בהן,
קרעתי אותן לגזרים ואמרתי לו :״בוא
ניפגש מחר בצהריים ונתחיל הכל
מחדש, נעבור על התסריט דף אחרי
דף ״.כך עשינו, ובכל 14 השנים שחלפו
מאז, ובהן שיתפנו פעולה כמה פעמים,
לא היו בינינו עוד שום אי־הבנות
רציניות( .מלבד המשרת, התאונה
והמקשר, הכינו השניים יחד גירסה
מונומנטלית של בחיפוש אחרי הזמן
האבוד לפי פרוסט, שלא יצא אף פעם
לפועל. התסריט של פינטר יצא לאור
כיצירה בפני עצמה).

#השאלון שר בווסט
לבסוף, כמה מתשובותיו של לוסי
לשאלון המפורסם שהמציא הסופר
הצרפתי מארסל פרוסט, אשר טען
שבעזרתו אפשר לאבחן בדיוק את
אופי המשיב.
הסופרים האהובים עליי: פרוסט,
הנרי ג׳יימס, תומאס הארדי, ג׳וזף
קונראד, ארית וארתון, סטנדאל,
פאטריק וייט.
המשוררים: הסונטות של שקספיר
וקיטס:
הגיבורים הספונותיים: נוסטרומו
(קונראד) ,גליליאו (ברכט) ,הקונסול
(מתחת הר הגעש של מאלקולם
לאורי) ,ז׳וליאן סורל (מאדום ושחור
של סטנדאל).
הגיבורות הספרותיות: קליאה
(לורנס דארל) ,גברת סולאריו(מחבר
לא ידוע) ,אנה קארנינה(טולסטוי).
המלחינים: מאהלר, מוצארט, באך.
הציירים: ואן גוו, מונה, בונאר,
מאגריט, פרנאן לג׳ה.
גיבורים מן ההיסטוריה: לינקולן,
לנין, ז׳וריס איוונס (בימאי סירטי
תעודה הולנדי).
גיבורות היסטוריות: מרי מלכת
סקוטלנד, הסופרת ג׳ורג׳ אליוט,
גיבורת עידן התמימות של ארית
וארטון.
סיסמה בחיים . :האמת היא
קונקרטית(הגל).

אחיו שר הנאשם נוצח(למערה: משמאל, בעת
ביקוד במקום הכשע) ניסו את הנאשם בכלא
וטען שהוא סניגורו -האם השיחה איתו חסותי
ן * מציאות התעלתה מעל כל
\ 1דמיון, כאשר יצרה את מסכת
העובדות המוזרה במישפטו• על
עורך־הדין שימעון חרמון. הוא נאשם
ברצח חברתו, כרמלה בלאס. בחודש
יולי .1983 המניע לרצח, כפי שהועלה
על־ידי התביעה. היה הריונה של
כרמלה, שאותו לא רצתה לסיים.
יחד עם שימעון, עומד לדין גם אחיו
הצעיר, מאיר. מאיר איננו נאשם ברצח
כרמלה, אלא בעבירה הקלה יותר, של
סיוע לאחר מעשה, על כך שהשמיד
ראיות השייכות למישפט. התביעה
מייחסת לו את השמדת מנעול מכונית
הסובארו של אחיו, שלדברי התבי־עה
היה מכשיר הרצח.
יום אחרי רצח כרמלה, נסע שימעון
לטיול בחו״ל. הוא שהה שם כחורש
ימים, וחזר ארצה רק אחרי שנודע לו
על הרצח. עוד בחו״ל הוא נפגש עם
עורך־הדין מנחם רובינשטיין והתייעץ
איתו בקשר למיקרה.
שני האחים הועמדו לדין והם
כופרים בהאשמות, ומנהלים את אחד
המישפטים המרתקים ביותר שהיו אי

פעם בישראל.
אחרי שורת טענות מישפטיות
מרהיבות, שהעלה הסניגור, פרופסור
דויד ליבאי, עלתה השבוע טענה
נוספת, שהיא מעניינת ועקרונית.

עבד של
המישפחה

שני האחים חרמון הם עורכי־דין
במיקצועם. שימעון, הבכור, הוא ותיק
יותר, ועוסק בעיקר במישפטים
אזרחיים ובהעברת דירות בטאבו. כך
גם הכיר את כרמלה. קורבן הרצח. אחיו

פרקליט ליבאי
יותר מדי סניגורים

הצעיר, מאיר, הוא עורך־דין רק
שנתיים. וגם הוא עוסק אך ורק
בעניינים אזרחיים.
בטרם נסע שימעון לחדל, מסר
לאחיו הצעיר ייפוי כוח כללי, לייצג
אותו. זה היה מינהג קבוע בין האחים,
כאשר אחד מהם נסע לחו״ל. הסיבה
לייפוי־כוח כזה היא לאפשר לאח
שנשאר בישראל לפעול בתיקים של
אחיו ולהופיע בבית־המישפט ובמיש־רדים
ממשלתיים עבור אחיו.

ן* אשר התגלתה גופתה של
כרמלה, אחרי שהיתה נעדרת
כשבוע ימים, ביקשה המישטרה לחקור
את שימעון חרמון, אר הוא לא היה
בארץ. הגופה נמצאה לבסוף בבור ליד
ביר־זית, כשהיא שרופה למחצה
ועטופה בשרידי שטיחון.
כאשר ביקשו אנשי המישטרה
לחקור את מאיר ברבר שיחותיו

פרקליט רובינשטיין

חת חסויה שיחה

עס עורר

הטלפוניות עם אחיו לחדל, סירב מאיר
לענות, בטענה כי הוא מייצג את אחיו,
ולכן יש חסיון לשיחות שניהלו
ביניהם. טענה זו לא נראתה לצוות
החקירה, במיוחד לקצין׳מישל חדאד,
שהיה ממונה על החקירה. הוא הצהיר
מייד, באוזני מאיר, כי אינו נוטה לקבל
את טענתו זו והוא יבדוק אותה.
מהרגע שחזר שימעון לישראל
ונעצר בנמל־התעופה, ביקש אחיו
להיפגש איתו. חדאד סירב, ואמר לו כי
הוא אינו רואה בו את סניגורו של
שימעון, וכי לשימעון יש סניגור אחר,

בתנועה ובלחש וניסו להתכתב
ולהעביר פתק שהוגש לבית־המישפט
כראיה בתיק. המישטרה כמובן צותתה,
הקליטה וגם הסריטה את הפגישה
ביניהם.
בית־המישפט הטיל איפול על תוכן
השיחות ועל התיקשורת בין האחים
בפגישתם זו ובשתי שיחות טלפון
שהוקלטו ביניהם ואשר אותן מבקשת
התובעת דבורה ברלינר׳להגיש כראיה
בתיק.
הסניגור; פרופסור ליבאי, מתנגד
להגשת חומר זה. לדבריו נערכו שיחות

החיסיון הניתן לדברים ולמיסמכים
המוחלפים בין עורך־דין ולקוחו שיש
להם קשר ענייני לשירות המיקצועי
של עורך־הדין, הוא עתיק יומין, קיים
כבר אלפי שנים. במישפט הרומי
התייחסו לעורך־הדין, שהיה בדרך־
כלל עבד של המישפחה, כאל אחד
מבני־המישפחה, ועל כן נאסר עליו
להעיד נגד בני ביתו. באנגליה הפך
העבד לג׳נטלמן, ומיקצוע עורר־הדין
הפך למיקצוע יוקרתי, אשר לבעליו
מעמד מיוחד, הנותן לו חסינות
מיקצועית.

נאשם־ברצח שימעון חרמון
העברת פתקים
לוותר על חסיון זה. אם אין הלקוח
מוותר על החסיון אין כל אפשרות
להכריח את עורן־־הדין לגלות את
סודו. לא לישכת עורכי־הדין ולא
בית־המישפט יכולים לפתור את
החידה, מכיוון שפיסקי־דין רבים אמרו
במפורש כי זכות החסיון איננה של
עורך־הדין, אלא של הלקוח, שעבורו
נחקק הסעיף. כל עוד אין הלקוח
מוותר, אין עורך־הדין יכול לפתוח את
פיו.
אפשר לחייג

סניגור רובינשטיין, חוקר חדאד ותובעת ברלינר במקום הפשע
״לא הכרתי בא ח כבסניגור!״
עורן־הדין מנחם רובינשטיין, המתמחה
במישפטים פליליים, שגם נסע להיפגש
עם שימעון בחו״ל, וגם ביקר אותו

אלה בגדר מיפגש בין עורך־דין
ללקוחו, ועל כן, אם גם נאמרו או
הוחלפו ביניהם דברים מפלילים, הרי

במשך השנים העניק החוק חסינות
דומה לעוד כמה בעלי מיקצועות,
אולם אף אחד מבעלי מיקצועות אלה

ף פני חודשים אחדים התעוררה ,
/שאלה מעניינת מאוד, כאשר
לקוח הפקיד בידי עורכת־הדין שלו
מיסמך שנחזה להיות רישיון יבוא.
חוקרי המישטרה טענו כי המיסמן־ הוא
מזוייף, וכי הם עומדים לפתוח בחקירה
פלילית לגביו. עורכת־הדין סירבה
למסור את המיסמך, בטענה כי הוא
חסוי. לישכת עורכי־הדין גם היא לא
פתרה את הבעיה, ורק העלתה את
האפשרות, כי במיקרה שהלקוח מנסה

התייעץ בו כבעורך־דינו, ולכן יש לו
חסיון. ומיכוון ששימעון, האח, איננו
מוכן לוותר על חסיונו זה, אין כל דרך
להכריח את מאיר לגלות מה נאמר
בשיחות אלה.
השאלה היחידה היא, אם אומנם
שימש מאיר באותה תקופה כעורו־הדין
של אחיו, או לא. התביעה טוענת,
כי השניים נפגשו ושוחחו כאחים ולא
כעורן־״דין ולקוח ,״יהיה זה מצחיק
לקבוע כי שימעון, שהוא עורך־דין
כבר כעשר שנים יבקש מאחיו, שהוא
עורך־דין צעיר ובלתי מנוסה, לייצג
אותו בעניין פלילי מסובך וחמור כמו
רצח ״,טוענת התביעה, וחוות־דעת זו
אף נתנה לקצין חדאד, כאשר שאל על

״מותר לאדם לשכור לו כמה עורכי־דין
שירצה ״,טען הסניגור .״ומאיר הוא
אשר ראג לשכירת עורכי־דין נוספים,
מנוסים יותר, שגם הם ייצגו את אחיו״.
הפסיקה לא נתקלה מעולם במיקרה
כזה שכן הוא מעולם לא עלה בפני
בית־מישפט. במיקרה דומה, של אדם
שהתייעץ עם ידיד, שהוא גם עורך־דין
במיקצועו, קבע בית־המישפט כי אם

האם המישטוה נקטה תחבורה, כאשו נתנה דשני האחים לחשוב שהם נפגשים
כשוו־דיו ולקוח, וני שיחתם חסרה ולא תוכל ושמש נגדם בשד שהאזינה והקליטה
במעצר בארץ בכל יום.

המישטרה ערכה חיפוש במישרדו
של שימעון ובדירתו, ואף קיימה
ציתות לשיחות הטלפון שניהלו שני
האחים. החוקרים חשדו במאיר, כי הוא
מנסה לעזור לאחיו להעלים ראיות.
כאשר הסתיימה החקירה באמצע
חודש ספטמבר, נעצר גם מאיר. הוא
נאשם בכך שהשמיד את מנעול־ההגה,
כדי להעלים את מכשיר הרצח. מאיר
הכחיש זאת בכל תוקף. עוד באותו יום
שוחרר מאיר ממעצרו, בגלל סיבות
רפואיות. מאיר חולה במחלת־כליות
קשה, המצריכה את אישפוזו׳לשם
דיאליזה כמה פעמים בשבוע.
יום אחרי שנעצר מאיר, הסכים סוף
סוף חדאד, להרשות לשני האחים
להיפגש ולשוחח ביחידות. שני האחים,
שהם עורכי־דין, שמעו כבר בוודאי
הרבה על תחבולות המישטרה בעת
הפגשת עדים או נאשמים. מן
ר -המפורסמות הוא כי המישטרה מקליטה
בסתר שיחות שמנהלים השורים, כדי
• ^ לשאוב מהן ראיות נוספות למישפט.
על כן נראה כי שני האחים כמעט שלא
שוחחו ביניהם. הם בוודאי חששו
מהאזנת סתר, והם הביעו את עצמם

ויי

שהם חסויים, ואינם ניתנים להצגה ־ אין לו חסינות כל־כך מושלמת כמו
לעורך־הדין. סעיף 48 לפקודת הראיות
בבית־המישפט, בלי ויתורו של הלקוח
(נוסח חדש) ,1971 מתיר רק ללקוח
על חסינות זן,

מדור להבהרת זכויותיו המישפטיות של האזרח. אין מדור זה
מתיימר לתת ייעוץ משפטי ספציפי. בכל מיקרה יתכן הבדל
מלל שוני בעובדות.

תדריך

החוק הישראלי נותן חסינות לדברים ולמיסמכיס שהועברו
בין עויז״דיו ולקוחו, שיש להם קשר ענייני לשירות המיקצועי
שניתן על״ידי עורד״הדין.
יש עוד במה בעלי מיקעועות שהחוק נותן להם חסינות חלקית
לגבי דברים הנוגעים לשירותיהם, אלה הם רומא. פסיכולוג.
וכהן־דת. אולם לשלושת אלה אין החסינות מלאה, ובית•
המישפס יכול להחליס, פי למען עשיית הצדק. יש לוותר על
חסיון זה, ועל הרופא הפסיכולוג או הפוטר, לגלות לבית*
המישפס את חומר״הראיות הנדרש.
החסיון הניתן לעורך־דין שייך בעצם ללקוח. נד הוחלס
בפיסקי־דין רבים. ועל כן ויתור על חסיון כזה יכול להעשות
אך ורק על־ידי הלקוח, ולא על־ידי עודך״הדין עצמו. כאשר
הלקוח איננו מוותר על חסיון זח, אין כל גוף היכול לגרום

לוויתור עליו.

להשתמש בעורך־הדין לשם ביצוע
עבירה, לא יחול על כך חסיון.
חסיונו של עורך־הדין מובלט עוד
יותר, כאשר עוברים על שאר סעיפי
החוק, הנותנים חסיון מוגבל לרופא,
פסיכולוג וכוהן־דת. שלושת אלה גם
הם אינם חייבים לגלות בבית־המישפט
דברים שנודעו להם עקב טיפולם
בלקוח, אם הדברים הגיעו אליהם תוך
כדי עבודתם. גם במיקרים אלה, אם
יוותר הלקוח על חסיונו, מותר לרופא
או לכהן לגלותם בבית־המישפט. אך
גם כאשר הלקוח איננו מוכן לוותר
במיקרים אלה על חסיונו, עדיין יש
לבית־המישפט תרופה.
אם ראה בית־המישפט, כי הצדק
מחייב לגלות דברים אלה, הוא יכול
לצוות על הרופא, הפסיכולוג וכהן־
הדת לגלות את הסוד לבית־המישפט,
למרות התנגדות הלקוח.
במיקרה של עורך־דין, אפילו
בית־המישפט אינו מוסמך לחייב אותו
לגלות את סודו, כל זמן שהלקוח
מתנגד.
מאיר חרמון מתנגד לגלות
בבית־המישפט את תוכן שיחותיו עם
אחיו, מכיוון שהוא טוען/כי אחיו

השיחה היתה בגדר שיחת ידידים, אין
בכך עדיין כדי להפוך את היחסים
ביניהם ליחסים שבין עורך־דין
ללקוחו. אם יחסים כאלה קיימים
אומנם גם בין שימעון ומאיר יש לבדוק
במערכת מסובכת של עובדות וכוונות
בין הצדדים.
בינתיים נערך בבית־המישפט
המחוזי מישפט זוטא בשאלה אם יש
לקבל את תמלילי השיחות בין האחים,
כחומר ראיה במישפט. מישפט זוטא
נערך בדרך־כלל, כאשר הסניגוריה
טוענת כי הודאות של נאשם אינן
קבילות בגלל סיבות שונות, החל
ממכות שקיבל הנאשם כדי לדבר ועד
פיתוי או תחבולה שנקטה המישטרה
כדי להוציא מהנאשם את הודאתו.
הסניגור טוען כי המישטרה נקטה
תחבולה כאשר נתנה לשני האחים
לחשוב שהם נפגשים כעורך־דין
ולקוחו, וכי שיחתם חסויה ולא תוכל
לשמש נגדם, בעוד שבעצם האזינה
המישטרה וגם הקליטה את השיחות.
נראה כי תוצאת המישפט תלויה
מאוד בתוכן שיחות אלה, שהתביעה
רוצה להכניס כראיה, והסניגוריה רוצה
אילנה אלון
להשאיר בחוץ.

!וו 4 7

משלח חושה,
הצגות חדשות, ואנירו
טבח מעורה מאיוונה, בנווה־צדק

הכר מחד ש

ך 1ן ד 1ל |י 1ךןה שחקנית ואשתו של השחקן מישר אשרוב
ב ( 1111 1111 /בתמונה) מעניקה לבעלה נשיקה, ומשכנעת אותו
שהגיע הזמן ללכת. מישה ישחק בנראה בתיאטרון נווה״צדק. בילהה
מגדלת בינתיים את בתם המשותפת וגם משחקת בתיאטרון ילדים.

1*111דןדך השחקן יופיע בבית לסין בתפקיד ראשי בהצגה,
1| # 4 1שבה יהיה עליו לגלם דמות של הומו״טכסואל

מתלבט, שחי עם אשה ומגלה את נטייתו לבני מינו. זהו מחזה אמריקאי
שבימים אלה מתורגם לעברית. משמאל: המלחין והמעבד אריק רודין.

השחקנית נירה רבינוביץ. שתיהן נתונות בגבם. עדה
נפלה מכיטאה, כשעלתה להוריד טפר בביתה ונירה

נפגעה כשעשתה תנועה לא נכונה בהצגת טנזי.
השתיים שמחו למיפגש. את המזון למטיבה טיפקה
המיטעדה הצמודה לתיאטרון, שבה מועטק טבח
ממינכן, הנחשב לטבח המעולה ביותר שנמצא בארץ.

צי פו רני העם

השחקנית והזמרת, באה בגפה
| 1ךןד
| 1 1 11 #1111 למטיבה בנווה־צדק. בעלה, אבי
קורן, עובד בימים אלה על הצגה חדשה, שתועלה
בהבימה, על פי הטיפור מאחורי הגדר של ביאליק.

לידה: רותי לרמן, הרקדנית ואשתו של השחקן אילי
גורליצקי, שגם הוא ישחק בנווה״צדק. משמאל:
השחקנית יונה אליאן. בראש התיאטרון תעמוד
מרים עציוני, שהפיקה בעבר הרבה הצגות תיאטרון.

אודה הוצוג

אשת הנשיא דוחה את הציפורן שמגישה לה
אחת המתנדבות של עם יפה. כשציפורן תחובה
בפיה היא מושיטה יד לדחיה. הרצוג היא היושבת״ראש של האגודה,
שהתכנסה השבוע בקולנוע לב ,1בתל־אביב, לחזות בטרט לה־טרוויאטה.

_ הגברים מתבשטיס
והנשים הישואויות
נשארות צוננות

רנ שי ם
ברבר

111111 ך ל בצילום למעלה זהו לגי, דמות מוכרת במועדוני־
11111111 1.111 הלילה. לני שהוא רקדן, ניסה בהופעה לפתות את
הגברות. הוא זכה רק במחיאות״בפיים ובקריאות הידד. למטה, הרקדנית
ציפור איזין שהגיעה לישראל מלונדון, מאומנת בהופעות במועדונים.

| ל \ ךךןן בתחילת המופע
11 1.41111 מופיע לני בביגדי
גברת. הוא מוריד את הבגדים בכל
שיר, אך לא נשאר עירום לגמרי.

ן ן \ ויוון מארגנת ערב־הנשים במועדון שבלול בתל־אביב.
41 #11 1141111 היא הזמינה את חברותיה לחזות בגברים מתפשטים,
וחושבת להפון את הערב למסורת, פעם בשבוע. עד לפני שבוע
היתה שוש מדריכת־הספורס במועדון היוקרתי השרוף קלאב איי.

מחופש למלאן. בואי הוא אחת
האהבות הגדולות ביותר של לני.

ך 1| 1ך הדוגמנית באה אף היא
1לערב־הנשים. היא ישבה
במרחק רב מהבימה. כל הנשים
הביסו על ההופעה בהערצה.

ך \ 11ך אופנאית צעירה, ש־
1 11\ 1הגיעה לישראל היישר
מלוס״אנג׳לס. היא מכינה דגמים
בלעדיים, שנוטים לסימון יפאני.