גליון 2445 מתאריך 11 ביולי 1984

העוד ה1היי חושו* את

מכחכים
י דמוקרטיה של בוחר אחד
העם רוצה אתה תי קוו ה הי חי ד ה -
הסקר לשילטון!
כל המיפלגות מבזבזות הון־עתק על
תעמולת־בחירות עקרה ומעליבה (מכספנו —
כספי המיסים!) ,מורטות את עצבינו בציפיה
דרוכה לתוצאות ומשבשות במשך שבועות
ארוכים את החיים הנורמליים במדינה.
תמיד היה מקובל כי זוהי תופעה הכרחית,
המתלווה לדמוקרטיה. וכי כיצד ניתן לקיים את
שילטון העם, אם אין שיטה בדוקה אחרת לברר
את דעתו ורצונו?
יש פיתרון. בעוד כולנו דרוכים לשמוע את
התוצאות, יושבים להם סטטיסטיקאים ומומחים
לסיקרי־דעת קהל, החוזים את התוצאות מראש.
לרוב אינם טועים, ואם כן — הרי זה רק באחוזים
בודדים. מדוע שלא תפנה הכנסת לחוקרים
אובייקטיביים, אשר ישכללו את שיטת הסקרים
ויחליטו מה יהיה הרכבה של הכנסת הבאה?
אפשר להטיל את המשימה על הלישכה
המרכזית לסטטיסטיקה, כי היא גוף שאפשר
לסמוך על יושרו. ראש הלישכה, המיומן בעריכת
סקרים מדעיים, יהיה הסקרן הראשי(יש מילה
כזו?) ,והוא יהיה בעצם הבוחר האחד והיחיד, כי
בידו תופקד זכות־ההצבעה של כל שאר
האזרחים.
כך נחסוך כסף רב, נחדש לכל העמים הלכות
בהפעלת דמוקרטיה ונהיה פטורים מעונשה של
מערכת־בחירות מתישה• רחל טמיר, חיפה

0ל מי להסקרן אין ע דיין בעב רי ת
המשמ עו ת ש מיי חסתלהה קו ראה. ל עו מ ת
זאת. שמו של מנ הלה לי שכההמר כזי ת
לסטטיס טי קההואמשהסיקרון.

אני מאמץ
חרוזי םבדיד לקלפי.

כתבת השער הקדמי:

ויוה ליד שושנה בוץ
ק בו וחד נגד הליכוד
במחקום הצבאי שליד קבר רחל נקטע טיולם
של תושבי מחנה־הפליטים
דהיישה, ואחדים מן המטיילים
הגיעו פצועים לבית־החולים.

ה מו ע מדו ת
לאן?

שתיהן היו אל מוניו ת והחלו ב או ת ה נקוד ת־זינוק
-ת חרו ת מלכ ת־ ה מי ם של העולם
הזה, ב־ .1971מ אז -הא ח ת, פנינה רוזג־בלום,
הגשימה חלומן של נערות רבו ת
והפכה נערת הזוהר מסי 1
של ישראל, ואילו השניה,
איריס דווידסקו ( ב ת מונ ה)
הידרדרה בנ תיב הס מי ם.

שומר השערות

אמת בפירסום

אני ומישפחתי, ששכלנו את יקירנו במילחמת
הלבנון המיותרת, פנינו בכתב אל מר יצחק שמיר,
ב״ 19 במאי 1984 בדרישה להקים ועדת־חקירה
ממלכתית, שתחקור את כל אירועי מילחמת
הלבנון, את האירועים שקדמו למילחמה ואת כל
האנשים והגופים האחראים לה. בפנייתנו זו
הבאנו ציטוטים מתוך הספרים מיל חמת שולל
מאת זאב שיף ואהוד יערי וכדור של״ג מאת
שמעון שיפר — שני ספרים המהווים
כיתבי־אישום חמורים ביותר כלפי השר שרון
והאחראים האחרים למילחמה זו.
אחרי ששלחנו כמה תיזכורות, נתקבל בביתנו
מכתב תשובה, החתום על־ירי ראש ממשלת
ישראל, מר שמיר. וזו לשון המיכתב, שהודפס
בתאריך ה־ 31 במאי ,1984 ואשר משום מה נושא
חותמת דואר מתאריך :26.6.84
מישפחת שפיגל היקרה,
קר א תי א ת מי כתבכם מיום י״ז באייר
התשמ״ד, ה* 19ב מ אי ,1984 בעיון ובתשומת־לב.

קיר כס נפל למען הגנת ה ושלומה של
המדינה, לצידם של ב חו רי ם נ פל אי ם
ומסורי ם אחרי ם, ואני מ קוו ה שבכך ת מצאו
*י תמה. ברםה צע תכ םלה קי ם ועדת־חקיר ה
^ יננהמ קו בלת עליי.
בכבוד רב
יצחק שמיר
מיכתב זה כמוהו כעלבון צורב, שכן מר שמיר
אינו מוצא לנחוץ לנמק את סירובו להקמת ועדה
כזו. זהו היחס שלו אנו זוכים מהממשלה וממדינת
ישראל בעבור הקורבן שהקרבנו על מיזבח
״התכנית הגדולה״ של אריאל שרון וקברניטי־המילחמה
האחרים.
יי לכן, בקשה לי למר שמיה אנא ממך, הורה
לחבורת המוחות ולפירסומאים שמיפלגתך
מעסיקה, ללמוד את כל החוקים המתייחסים למה
שנקרא אמת בפירסום.
אהוד שסיגל, רמת־גו

הנקמה
שד יונה
מדו עטרחה יונה קלי מובי צקי, מז כי ר תו
לשעבר של מנחם בגין, להודיע ל צי בו ר
הי שר אלי בי לא תצביע
ע בו ר הליכוד — בי יצחק
שמיר ה עליב או ת ה!

במודעה של ..המחנה הלאומי
הליכוד״ ,המפרסמתאת מר שמיר
יצחק, כ תו ב כן.. :עם ישראל כולו
ח שוב לו. חייו של כל אזר ח וע תידו
של כל ילד י ק רי ם לליבוי׳ (ידיעות
אחרונות, יו ם ו׳ .)29.6.84

כתבת השער האחורי:

גם מ שני שאה ב שנית לא הצליחה שושנה עופרי
להחלץ מידיו של בעלה הראשון שמעון מזרחי.
הוא לאחדל לרדוף או ת ה לדבריה,
ו הדברי ם הגיעו עד כדי מכות,
יריות ופיצוץ

לעזר וייצמן אנו מאמיניס/אצלו הלב והפה
שווים/.שנתיים ישב חסר מיליס/ועתה מלא הוא
נאומים/,אשר כלום לא אומרים/,בן גו-ריון ובגין
בעיניו דומים/ועם ישראל עדת כסילים.
צבי גנדלסמן, רמת־השרון

מייד אחרי השידור הדו מ א תי של לי ס ה ואמא, שו שנה
פרץ, נז כ ה בה קורבנותיה. ה עול ם הזה ע שה את
שהליכוד הי ה צייד לע שו ת לפני השידור:
הוא חקר את הגירסוח הסוחרו ת שלה על
עברה והתחקה אחרי הצ׳קים שפיזרה.

עליל דו ת ה, עלנ שו אי הועל חיי ה
ב ב די דו תמספרת עופרה בורלא־אדר,
ב תו שלה סו פ ר יהודה
בורלא, שבעלה ארנון

אדר נפ טרה שבוע.

קינאת

הלסביות

.רציתי לעשות איתה סולחה. אמרתי לה:
בחורות יש כמו זבל, קחי את מי שאת
רוצה הסולחה לא נתקיימה. תחת זאת,
קיפחה בת־שבע חזן א ת חייה ומיכל אלימה במריבה אלקיים נאשמת בכך שרצחה
אותה.

על שערותיו של כלב תלוי ועומד פסק דינו
של שמעון חרמון הנאשם ברצח כרמלה בלאס.
מכידון שכד היד צורך למצוא בלדר מהימן
ומקובל, לשם הטסתן של שע־

רות גורליות אלה לכרייה נד
ארצות־הברית. והוא נמצא.

יונה. ששי

הגדול
של פלאטו
כיצד הצליח פל א טו שרון לצאת
ללבנון, מה עשה שם וכיצד חזרי
לראשונה נחשפים פרטיו
של הנסיון להחזיר את
השבויים הישראליים -
עוד תעלול של פלאטו.
השילוש הלאומני
כישלון של ממ שלת מערך־ליבראלים, א ם
אכן ת קו ם כזו, יסלול א ת הדרך לממ שלה
שבראשה יעמדו אריאל

השאו

דויד

שרון,
ארידור, כשס בי בםי תלכד

השחקנית יונה אלי־אן
מספרת על ילדותה
ביפו, על עליות
וירידות בקאריירה
שלה, על יחסיה המיוחדים
עם בעלה ש שי ק שת ועל
מעורבותה הפוליטית ותהו־שותיה
לגבי החיים בארץ.

לוי

ויורם

״המחנה הלאומני״.

המדורים הקבועים:
מיכתבים קורא יקר תיטקייי במדינה הנדת עלי דפנה אנשים כלונים
יומן אישי
מה הם אומרים -פנחס תבין,

מרים עמיאל. יוסי פאר, שרגא
שדה, תמי מוסינזון, יוסי עבדי
שידור תמליץ שידור הטלוויזיה
כישראל ובירדן
חלץ ראווה

עולם
זה וגם זה
אגשים כעולם־-רונאלד

ק טן -אר צו ת־הבריוג צרפת

רגן,מארגר ש
תציר, גיון מקנרו; רו ברט מיצים

גמר של נייד
לילות ישראל
קולנוע -סיי ט קפ שאו
מיכתבים לרותי תשבצוסן רחל מרחלת על כל העולם תמרורים הורוסקום -מזל ס ר טן
אתה והשקל
הווי
זה היה העולם הזה שהיה

הדוגמנית עם
הכלבלב חוגגת
יום־הולדת
כשכלב־השעשועים שלה בידיה
אירחה הדוגמנית שלומית
אמיר את ידידותיה במסיבת
יום־הולדתה.

מכוזבים
עד קוצן שר יוד
במדור אנשים (העולם הזה )20.6.84

פורסם שמו של המיסעזץ -אבל
בשיבוש קל.
גם אני הייתי במסיבה של רימון בן־יקיר,

אותי. אבן סוציליסט? אני לא מאמין! גם אני רוצה
יואב פרי, ת ל -א בי ב
לראות את ההוכחה!
בבקשה. צי לו ם ה מו דעה. ה כו ללתאת
שמו של אבאא בן ( אז: אובדי סו לו מון אי בן.
ס טו דנ ט בן ,)23 מו פי ע בע מו דזה.

כדאי להפסיד בגלל זנב?
ובייחוד שזנב זה לא בא כלל לעולם!

בן־יקיר(מימין) וידיד במסיבה
היכן פניו!
ונדמה לי שאתם דווקא נהניתם. אז מדוע
קיצצתם יוד בשמו והסתרתם את פניו?
עמוס אילן, תל־ אביב

ל קו ראהמ או כז ב: ת מונ תו של בן־יקיר,
לצידו של בועז אפלב או ם, יועצו של שי מעון
פרס -בע מו דזה.

גם הוא בסוציאליסטים
כדי להזים את האשמות מתנגדיו
משמאל, הטוענים שהוא שמרן, יש
לאבא אבן מיסמן המוכיח שהוא
סוציאליסט (העולם הזה .)4.7.84
״לפגישה עם העולם הזה הביא אבא אבן
צילום של מודעה המספרת על דיון במועדון
הוויכוחים היוקרתי של אוניברסיטת קיימברידג׳,
שבה הגן על הסוציליזם נגד השמרנים, בצוותא
עם הפרופסור האנגלי האגדי הארולד לאסקי.״
כן כתבתם, שחור על גבי לבן.
אולי אתכם שיכנע המיסמך לחלוטין, אבל לא

• ברפובליקה הקטנה שלאראפיה* הכל
כמרקחה. ממשלת הרפובליקה התגלתה
כממשלה שלומיאלית, שכל מעשה לא צלח
בידיה — מילחמה, כלכלה, חברה ומריניות־חוץ.
דעת הכל שראשיה של
ממשלה זו הם חבר לא
יוצלחים, אם להתבטא
בלשון המעטה, וטיבעי
שהגה השילטון יעבור
לאופוזיציה.
אלא מה? בראש
האופוזיציה עומד מנהיג
בשם פרסאוס, איש ותיק
ועתיר ניסיון, יש לו רק
חיסרון אחד: כמחצית
מאוכלוסיית רפובליקת
הננס מאמינים שלאיש
יש זנב, לא עלינו, וכל
עוד החצי עומד באמונתו — לא תזכה האופוזיציה
ברוב.
זה מכבר נעשו ניסיונות נואשים להוכיח
לציבור שלאמונה אין כל יסוד. פרסאוס אף מוכן
לעבור בדיקות של מומחים. מפעם לפעם מופיעה
תמונתו בבגד־ים, בבריכת השחיה שליד מקום
מגוריו: אך ללא הועיל. האמונה חזקה מההוכחה.
אכן, כבר טענו רבים וטובים שלפנינו שריד
מימי־הביניים. אך אם הציבור מאמין בכך, על כל
הכיעור שבדבר, אולי שפרסאום יעשה חושבים
ברגע האחרון ויעביר את השרביט לשני ברשימה,
שאיננו חשוד בזנב?
האומנם כדאי להפסיד בבחירות בגלל זנב,
ובייחוד זנב שלא בא לעולם?
* בג ר מני ת נן ע דן של שו טי ם.

אלי ענתבי,

אחר הצהריים. חברתי לעבודה העירה לילדה,
שצריך לומר שתבואנה ולא שיבואו, אליי ולא
אצלי. כשנכנסנו לחדר חמורים הערתי למורה:
אל נא תפריעי את הילדות האלה מדיבורן, כשאין
צ 1רך בכך. במקרה זה מדברות הילדות בלשון
חכמים, שהן שומעות מפי אבותיהן ההולכים
בערב, בשובם מעבודתם, לבית המדרש לשמוע
וללמוד דברי תורה ומדרש. בלשון חכמים אין
אומרים תבואנה לרבות אלא לעולם: הנשים
יבואו, הקטנות יאכלו והארוסות יינשאו,
וכן מעדיפים את מלת היחס אצל על אל: הלכתי
אצלו, בא א צ לו, גוזרני עליך שתבוא אצלי
במקלך ובתרמילו ביום הכיפורים שחל להיות

בחשבונן.

היית עד למיקרה של התעללות בבעלי־חיים?
פנה אלינו!
צער בעלי חיים, רח׳ שלמה ,30 יפו,
טל׳ 03 - 827621

השורשים נרקבים
בפתח־תיקווה
ההתרחקות מהיהדות תביא למיל״
חמת־אחים.
אני אזרחית ישראלית, בת ,39 חילונית לגמרי,
אך יחד עם זאת קשורה לשורשים שלנו ורואה
ביהדות את מרכז הווייתנו והסיבה לקיומנו.
אני קרובה של הרב משה רוזן, רבה הראשי של
יהדות רומניה. אולי מכאן נובע הקשר שלי

א ס 1א

אצלו בביצועו,
פזמון כגון תלכי
במנגינתו ובמלותיו, עשוי למזג עדות, לאחד

,\1, ! 938.זז מ׳!• זאז !1.

0 6 1 3 3 1 :6

1 ^ 11*51:

^ , 19 3׳}־18111 ]; 11( 1121

.111.ק -\ 1 8.15

) 8001311501 3:8ק ) 3 0 0 0ס ס
1101 )0 )1

) 110

11115 1101150ז ! ח^ 1

)10511*31 (10

10־! 01

פ תח־ תיקווה

יד לכלב
גם בעלי״חיים זקוקים להגנה.

״1£111£)1 0 1 0 .
£ 1:.ש 11ס 1 0ש1ו 1וו 111111ו £

.שי)ש 11ס )^(1166115׳ 0

ענ!1 1ש 0 3ק 0ז £

ז 1) 1

ע> 0 3 6 <( 1ק ק 0

אבד כלבך? ראית בעל־חיים עזוב או פצוע?
1,ו 0ק 8ו 0 ) 7 ז;< 1151 1

ז1ו;שק 11 (9111 5ו 0 011! 10׳( 511ו ש עו 6 11

ז 681ק (9111 3

כ 12\ £ 0 £ 1ו1

)011) 111.

הזמנה לוויכוח על סוציאליזם ()1938
א בן ה סו צי א לי ס ט! ממש ק שה להאמין!
והמעורבות שלי למה שקורה במדינה, למרות
שאני לא דתיה. דווקא בגלל זה אני חושבת שאני
מאחדת את שני הפלגים, ויש אפשרות שנהיה עם
אחד, מאמין, ולאו דווקא דתי פנאטי.
אני חושבת שההתרחקות מהאמונה בהשם,
ולאו דווקא מהדת — התרחקות המתבטאת במה
שקורה בשבועות האחרונים בפתח־תיקווה —
חותרת תחת שורשינו, תחליש את כוחנו ותביא
עדה סריקה, ב ת־י ם
למילחמת־אחים.

מגיע לז, תלכי אצל!
מגיע לו לפיזמון החדש ״מגיע לו״ כל
השבח והתהילה.
שירם של דויד ברחה (לחן וביצוע) ויהונתן
גפן(מלים) מושמע בימים האלה בכלי התקשורת
האלקטרוניים(נא להרבות להשמיעה) ומושך הוא
לב כול, לא רק בזכות
מנגינתו היפה וביצועו
המושלם של דויד ברחה
אלא גם בזכות הניסוח
העברי הקולע של יהונתן
גפן ובזכות המלים
החוזרות תלכי א צ לו(ולאו
דווקא אליו) .
נזכר אני אירוע שאי־רעני
בהיותי מנהל בית־ספר
לבנות בשכונת ימין
משה שבירושלים. ילדה ברוזה אחת קראה בהפסקה
לחברתה: תגידי לחנה ולמזל שיבו או א צלי

סגנונות, ולעקור דעות קדומות בלשון יותר
מהרבה מאמרים והטפות ודרשות.
ד׳ר ראוכן סיוון, ירושלים

בהעולם הז ה 14.7.82 התפרסמה כתבה
על קורותיה ודמותה של אסתר אליאשווילי
מאשדוד. במיסגרת הכתבה נכללו גם
טענותיה של אסתר כנגד בעלה דאז, גבריאל
אליאשווילי.
למיקרא הכתבה חש עצמו מר
אליאשווילי נפגע, והוא מכחיש בכל תוקף
את טענותיה של אשתו דאז. העול ם הז ה
מבהיד כי בפירסום הדברים לא ודתה כל ^
נקיטת עמדה לגבי נכונות הטענות הללו,
אשר נטענו במיסגרת הליכי״גירושין.
העול ם הז ה מצטער על כ ן שעקב שימת
הרגש על דמותה של אסתר לא נתבקשה
תגובתו של הבעל לאותן טענות.
ל העולס הז ה לא היתה כל כוונה לפגוע
במר אליאשווילי והוא מצטער על בן שמר
אליאשווילי חש עצמו נפגע בעיקבות
הכתבה.
ה עול ם הז ה משתתף בשימחתם של מר 1
גבריאל אליאשווילי ורעייתו החדשה ומאחל
להם הצלחה.

העולם הזה 2445

.,העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי
המערבת והמינהלה: תל־אביב, רחוב• גורמן ,3
טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך
הראשי: אורי אבנרי י עודך־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנון עורכי כיתוב: ענת
ישראלי וגיורא נוימן צלמי מערכת: ציון
צפריר ענת סרגופטי וציפי מנשה עורכת
דפוס: אהובה קורן ראש המינהלה: אברהם
סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה., :הדפום
החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גדי בע״מ

ביום מותו של ייגאל ידין נזכרתי באחת החוויות
המרגשות שהיו לי: פגישתי עם אמו, חסיה פינסוד־סוקניק.

היה לפני 25 שנים. באחת השיחות הפליג יוסי ידין
בשבח אמו, ועורר בי חשק עז לראיין אותה. איני יודע איך
שיכנע אותה יוסי, אך באחד הערבים מצאתי את עצמי
בביתו, כשחסיה מפליגה אל העבר הרחוק. זה היה נפלא.
רשמתי את הדברים בקדחתנות, כדי שלא להפסיד אף
מילה אחת. אך למחרת היום טילפן לי יוסי ידין והתנצל:
חסיה מבקשת שלא לפרסם את הדברים. מובן שנעניתי.
רק כאשר נפטרה ב־ , 1968 בגיל ,78 פירסמתי אותם
(העולם הזה .)10.1.86
אולי כדאי לפרסם כאן לפחות חלק מהם.
אחרי שסיפרה כיצר נאסרה ברוסיה הצארית בגלל
פעילות ציונית־שמאלנית, וכיצד הצליחה להשתחרר
ולבוא לארץ, המשיכה על דרכה בארץ.

הנה קטע מהסיפור:
באותו הזמן יצא גם ליפא סוקניק מבית־הסוהר.
היינו חברים ברוסיה במשך שש שנים. היינו יחד
באגודת חובבי שפת העבר. האגודה התאספה בשבת,

חסיה סוקניק וייגאל יהין
.לא רוצה שייתלו אותי!״
כרי לדבר עברית. הוא למד בישיבה עד גיל . 16 הוא בא
לאגודה, ושם הכרנו.
הגעתי ליפו ביום שישי, ונסעתי ישר לירושלים, עם
החפצים. הנסיעה ארכה ארבע שעות. ליפא חיכה לי
בתחנת״הרכבת בירושלים.
״לאן נלך?״ שאל.
״ישר לכותל!״
היתה שקיעת־החמה, יפה כמו שיכולה להיות שקיעת־החמה
בירושלים. כשראיתי את אודם השקיעה, צף
בזכרוני סיפורה של אמא, על חורבן בית־המיקדש. בלי
גוזמה, בעיני־רוחי ראיתי את אורם התבערה של בית־המיקדש.

ברחוב עמדו מושיטי־יד בסחבות. אמרתי לליפא:
^ ״עכשיו אני מבינה את דברי אחד־העם, שאמר שאם
תיחרב ארץ, יבואו עזרא ונחמיה ויגאלוה, אבל אם ייחרב

ליפא גמר את הגימנסיה כתלמיד אקסטרני. למרות
שכבר היה מורה ברוסיה, הוא למד בארץ בסמינר, ונתן
שיעורי־ערב.
בשנת 1913 התנהלה בארץ מילחמת־השפות. אגודת
עזרה הגרמנית פנתה למישטרה התורכית, ואילו
הסמינריסטים והגימנזיסטים הציבו מישמרות כדי
^ שהמורים לא יוכלו ללמד גרמנית. גם ליפא שמר.
בא ז׳נדארם תורכי. היתה התכתשות. השוטר רצה
לאסור את ליפא. השוטר תפס בשיכמיה שלו, אבל ליפא
ברח.

״העברים״ הזמינו אותי לנהל סמינר עברי לגננות. אז
קראו לי אנשי עזרה ואמרו לי :״החוזה שלך נגמר. לפי
החוזה, מגיע לד 500 מארקים כדי לחזור לביאליסטוק״.
אמרתי שאני לא נוסעת .״אבל לפי החוזה את צריכה
לקבל את הכסף,״ הם אמרו .״תעשי איתו מה שאת רוצה.״
הקדשתי אותו לקניית ציוד לגן העברי.

עוגש-מוומ לאבא התחתנו בשנת ,1914 בזמן המילחמה. החתונה
היתה בבית פרטי, בתל־אביב. אני גרתי אז בחדר, והוא גר
בחדר עם יצחק יציב (שפיגלמן) .היו נוהגים להתאסף
בחדרי, ברחוב החבשים בירושלים, ולערוד בלילה טיולים
להר־הצופים. ברנר היה נלווה אלינו לא פעם.
באותם הימים הייתי מדריכה את הגננות, כמורה
ראשית. ליפא גמר את הסמינר, ועבד גם הוא כמורה.
התחילו ימים קשים. התורכים, שלחמו ברוסים החליטו
לגרש מן הארץ את כל האזרחים הרוסיים. ליפא ואני לא
רצינו לעזוב. לכו לקח ליפא את האזרחות העות׳מאנית.
אבל אז קראו לו לשרת בצבא. הוא הלך לקונסול הגרמני,
וזה נתן לו תעודה, עם נשר גדול, שבה נאמר כי הוא
״תושב אזור־כיבוש גרמני״ ,כי ביאליסטוק היתה אז
כבושה בידי הצבא הגרמני. התעודות היו על שם ״ברכיה״,
כי ליפא החליט לקחת שם עברי.
כשנקרא ליפא לצבא, נסענו לתל־אביב. זה ארך לילה
שלם. תל־אביב היתה אז איזור צבאי. ראיתי על הקירות
מודעות, שהודיעו כי כל מי שחייב גיוס ואינו מתייצב,
יוצא להורג.
ניגשתי לדויר ילין, והוא יעץ לנו שליפא לא יתייצב.
באותם הימים גירשו את כל התושבים מתל־אביב.
ליפא נשאר עם קומץ אנשים לשמור על העיר. היתה לו
תעודה על שם אחר, והתעודה הגרמנית. אני נשארתי
בירושלים.
לבסוף הוא הצטרף אל הגולים בכפר־סבא. הוא יצא
בלילה. ידעתי שזה מסוכן מאוד, ולא ידעתי אם הגיע
בשלום. הלכתי לסמינר ולימדתי על ״ערך הצעצוע
בשביל הילד״.
אז ילדתי את ייגאל. הוא נולד בחודש השביעי. ליפא
לא בא לברית־המילה. קבענו שנפגש ברחובות, אני אבוא
לשם מירושלים, והוא מכפר־סבא.
כשנפגשנו היה ליפא חולה בטיפוס־בהרות. הוא נדבק
כאשר נסע לקנות נשק בכפרים ערביים. במשך כמה ימים
קדח בחום. לא היו רופאים ברחובות. יעצו לנו לנסוע
לירושלים.
שכרנו עגלה. נסענו כל הלילה — עגלון יהודי, ליפא,
אני וייגאל, שהיה בן ארבעה חודשים. לא פגשנו נפש חיה
בכל הדרך, רק כוכבים וירח. ליפא היה בלי הכרה,
והרגשתי שכולו מכוסה זיעה. נתתי לעגלון את הילד
להחזיק, והחלפתי לליפא את הבגדים.
כשהתקרבנו לירושלים, שאל העגלון :״יש לו נפוס
(תעודת־זהות, בתורכית)?״

אמרתי שאין לו.
״אז שיירד! אני לא רוצה שיתלו אותי.״
ליפא ירד, והלך ברגל עד חורשת שנלר. אמרתי לו
שיישב שם ויחכה. בינתיים הלכתי והבאתי את הילד
הביתה. אחר־כך חזרתי אליו ולקחתי אותו.
כל זה היה לטובה, כי באותו לילה ערכו חיפושים
ברחובות, בגלל ניל״י. חיפשו גם בבית־המלון ששהינו בו.
חוץ מזה, טוב שליפא היה חולה, כי אחרת לא הייתי
יכולה להחזיק אותו בבית. התחבאנו בעליית״גג.
בלילה דפקו על הדלת. חשבנו שזוהי המישטרה
התורכית. אבל זה היה יציב. הוא התחבא עימנו.
בבוקר, לפני בוא העוזרת, אמר :״תני לי בגדים של
אשה.״ הוא לבש אותם, וכך יצא והתחבא בבית בודד, ליד
המיפקדה התורכית, שם לא חיפשו.
נשארנו כבית. כשהדלתות נעולות בבריחים. שמעתי
רעש בחוץ. ליפא אמר :״הם כבר בורחים.״
פתאום דפקו על הדלת. ליפא ירד ופתח. היו שם
.חיילים תורכיים מיסכגים, שביקשו לחם. נתנו להם.
בבוקר פתח ליפא את השער. ראש־העיר הלך ברחוב
עם דגל לבן, להיכנע.
אמרתי לליפא :״אל תלך. אולי יחזרו התורכים
ויתנקמו בנו.״ אך הוא הלך בכל זאת לראות.
הוא היה עד־ראייה, כשמסרו את מפתחות העיר
ירושלים לאנגלים.

זיוה תלם

עיצוב:
תמרה יובל

מזמינה אותך

לחדר התצוגה החדש
בביתה בהרצליה־פיתוח
בואו לפגוש תחת קררת־גג אחת
א ת מעצבי ה אופנ ה העילית בישראל:

גי פולופ תמרה יובל
רפי יעקובסון מרים ונילי
ה מכי רהתתקייםבבית זיו התלם

רח׳ דוד המלך ,10 הרצליה־פיתוח, טל 72976 .־052
ששי 13.7.84

שבת 14.7.84

14.00- 10.00
19.00- 16.00

10.00-14.00
16.00-19.00

הופיע זה עתה!
בהוצאת גמיר

מילים

מאת ז׳אק פרוור
הטקסט המלא!

להשיג בחנויות הספרים המובחרות
הפצה ראשית: בית עלים, קרל נטר ב, תל־ אביב

בית־ספר ״אורלי״
לספרות גברים ונשים
ת״א, רחוב המלך ג׳ורג׳ 89
טלי )03( 284919 ,295318
מודיע

ופתחים קורסים
לספרות וקוסמטיקה
גברים ונשים לחודש ימים
מחירי הזדמנות ללקוחות:
* ת ס רו ק ת
700ש׳
* צבע
* ס ל סו ל
250ש׳
* ת ס פו ר ת
* פ סי ם
2000ש׳
* ה חל ק ה
המחירים לפי אייד השיער -
250ש 2000ש,
2000ש

במקובל באגודת ישראל מתחיל עתה, בו
זמנית, מסע השמצות מאורגן נגד תעשיין
השטיחים בענייני דת, פוליטיקה ועסקים.

הנוצרים למיתקפת הסברה
נציגי הכוחות הלבנוניים הנוצריים, שיושבים
בנציגות בירושלים, פתחו באחרונה במסע
הסברה מקיף בישראל.

רוינסון ובגין -
שפני הדיכ 1ד
השפנים שהליכוד מפץ לשבוע האחרון של
שידורי״התעמולה קשורים ליעקב לוינסון
ולמנחם בגץ.
בעניץ לוינסון מכין הליכוד תשדיר מפורט,
שבו תוכח הטענה שלוינסון לא לקח אגורה
לכיסו, ושכל הכספים שעל ייעודם חלוקות
הדיעות, הועברו למיפלגת העבודה.
תחקירנים מטעם הליכוד כבר אוספים חומר
מתועד וממוסמן• למטרה זו.
ב״מצודת זאב״ רווחת הדיעה, שהליכוד יעשה
שימוש דרמאתי במנחם בגין, בקולו או
בתמונתו, סמיד ליום־הבחירות.

שמגר שקד התפטרות באחת הישיבות האחרונות של ועדת
המינויים ׳לשופטים פרץ ויכוח הריח,
בקשר למינויו של אדם מסויים בשופט
מחוזי. בל שלושת השופטים העליונים,
חברי הוועדה, התנגדו למינוי זה. גם אחד
מנציגי לישכת עורבי־הדין הצמח*
לשופטים׳ אך יתר חברי הוועדה, הפד
ליטיקאים, הכריעו את הבן! בעד המינוי.
האישור גרר אחריו כעם גדול של
השופטים העליונים. נשיא בית־מישפט
העליון, מאיר שמגר, שקל התפטרות
מהוועדה, כמחאה.

מכובדים במישפט הטירור לפחות שניים מהסניגורים של אנשי אירגון
הטרור היהודי עומדים לזמן, כעדי־הגנה
במישפט, אישים מצמרת המדינה, שתמכו
בחברי האירגץ ועודדו אותם.
אם יתנגדו לכד הנאשמים, מאיימים הסניגורים
להתפטר מייצוגם בבית־המישפט.

באמצעות ה סו כנו ת הלבנוני ת הנוצרית הם מפיצים את
דיבריהם, בעל־פה ובכתב, בעלון איגרת מלבנון, שבו
מופיעים הדברים גם בעברית.
מישרד־החוץ מסייע לנציגות במישלוח החומר ובאיתור
כתובות הנמנעים.

מדוע נחטף הניגרי
מתרבים הסימנים שמעורבותם של שני
הישראלים בניסיון־הנפל להעביר מלונדון
לניגריה את אומרו דיקו, השר לשעבר, היא
על רקע כספי.
לא יהיה זה מפתיע, אם יתברר שגורם מסויים שניגריה
חייבת לו כסף רב על עבודותיו שם, הסכים ליטול על
עצמו את החטיפה, כדי להביא בדרך זו, לכך שממשלת
ניגריה תחזיר לו את החוב שמגיע לו, ונחשב כחוב־אבוד.
ריברדים נוברים באשפה
בבניין המיפלגה הליברלית עסוקים עתה הכל בניקוי כללי
של המישרדים והניירת, כהכנה לקראת פיצול אפשרי של
המיפלגה, מייד אחרי הבחירות.

פחי הפסולת המבוקשים ביותר הם אלה
שיוצאים מחדרו של גיזבר המיפלגה, צבי
רנר. הסיעות השונות במיפלגה מנסות בדרך
זו ללמוד על היקף ניכסי המיפלגה והמקומות
שבהם מופקד הכסף.

ברגשט״ן בחוץ
חיים ברגשטיין, מגיבורי פרשת יעקב לוינסון,
לא מצליח להשתחרר ממנה.
ברגשטיין, אחיו של איש הביטוח, איתן אבניאון, משמש
אובייקט לחקירת היחידה לחקירות־הונאה במטה הארצי,
שמטפלת בתיק לוינסון.
ואם לא די בכך, הפסיקה חברת כלל את העסקתו של
ברגשטיין אצלה, כיועץ.

השותפות מתפרקת
שותפות בין חטיבת האלקטרוניקה של ״כור״
וקיבוץ יזרעאל בתחום ייצור אביזרים
אלקטרוניים מתקרבת לסיומה, אחרי שצברה
הפסדים רבים.
זהו כישלון נוסף של חטיבת האלקטרוניקה.

פסק זמן ללרר

מילחמות בעבודה

הנהלת מישרד־הבריאות רמזה בצורה ברורה
לד״ר טוביה לרר, להפסיק את מעורבותו
הפעילה במילחמה בעישון.

התחדשו הקרבות האישיים בין כמה מעובדי
המטות בבניץ מיפלגת העבודה, אחרי רגיעה
של שבועיים.

יתכן שהסיבה לכך היא עדויות מוסמכות המצויות בידי
צמרת המישרד, המעלות חשש שלרר היה מעורב
בתאונות־דרכים דווקא אחרי שהפסיק לעשן, בעוד הוא
טוען, שעישון גורם תאונות.

צפויים חילופי האשמות פומביים עוד לפני הבחירות,
וגילויים על הבטחות דומות, שניתנו לכמה פעילים בעת
ובעונה אחת.

מתערער מעמד שפירא מעמדו של ח״כ אגודת ישראל, אברהם
שפירא, התערער מאוד באחרונה.
יש הטוענים בחצרות יריבות שהוא לא הצליח ליצור את
הקשרים המתאימים עם ראשי העבודה, ומסיבה זו עשויה
האגודה להישאר מחוץ למעגל ההשפעה בקואליציה הבאה.

איפה א״זגברג?
נשמעות גירסות סותרות על מקום
הימצאו של המיליארדר היהודי־יפאני,
שאול אייזנברג. יש הטוענים שהוא אמור
להגיע לביקור עסקים, יש הגורסים שהוא
ביקר ועזב, ויש הטוענים שהוא לא יבוא
בלל בעת הקרובה.
אייזנברג עצמו שהה באחרונה בארץ
בשל סיבות מישפחתיות, שאינן קשורות
לעיסקי הקונצרן שלו.

שי -כתב זר
העיתונאי נחמן שי, יועצו של שר־הביטחון משה ארנס,
לענייני תיקשורת, מסיים את חוזה העבודה שלו בחודש
אוגוסט, והוא אמור לשוב לעבוד בטלוויזיה.

שי עוסק עתה בבדיקת אפשרות לעבוד
כעיתונאי בארץ, של עיתון זר מהמכובדים
ביותר.

מחול שדים באל על
ההדלפות הרבות שהגיעו באחרונה לעיתונות,
על הנעשה מאחורי הקרעים ב״אל על״ גרמו
מחול־שדים בחברה.
ההנהלה מנסה, בדרכים שונות ומגוונות, לגלות את מקור
ההדלפות.

דרישה לחנינה כללית מנהיג התנועה למען האסיר, רמי
חוקיימה, התחיל להחתים בני־מישפחות
של אסירים על עצומה שתוגש למיפלגה
שתרכיב את הממשלה הבאה.
הממשלה תתבקש להבריז על חנינה
גדולה לאסירים, בצעד ראשון לפיתרון
בעיית הצפיפות בבתי־הבלא.
השבוע פרש חוקיימה, בטריקת דלת,
מרשימתו של פלאטו שרץ, שבה היה
מוצב במקום חששי.

נובחזת מישטרתית בצפון בכבישי צפון־הארץ מורגשת באחרונה
נוכחות מאסיווית של המישטרה. הניידות
אינן עוסקות רק בתפיסת עברייני תנועה אלא

בתפקידים נוספים.

מאפיות יוק1
״הברת העובדים״ הטילה וטו על רעיון
ש״כור״־מזון תרכוש מאפיה גדולה של אחד
הקיבוצים. היוזם, בנימין גיבלי, לא הצליח
לשכנע שהעיסקה בדאית.

חקירה סביב קבלני
מידע אנונימי מפורט, שהגיע באחרונה הן
למישטרה והן לנציבות מם־ההכנסה, מפרט
פרשיות של מתן שוחד וטובות־הנאה, מעילה
באמון והשתמטות מתשלום מם של מיספר
קבלנים גדולים בגוש דן.
במידע מוזכרים אנשי־ציבור במיגזר העירוני,
שעזרו לקבלנים.
לא ברור אם המישטרה ומחלקת החקירות של מס־ההכנסה
ייכנסו לפעולה עוד לפני הבחירות.

מישוזקי בילנש במצודה הפעילים הליברליים במטה הבחירות של הליכוד
הפכו מטרה למעקב ולציתות.
בחרות מבקשים לדעת בדרך זו על מהלכי קבוצת השר
יצחק מודעי, דווקא ערב הבחירות.

פשיטות בנתב״ג
בקרוב עומדות להתבצע פשיטות ראווה של מישטרת־הגבולות
על הישראלים הייצאים בנמל התעופה בן־גוריון
כדי לחשוף הברחות מט״ח לחדל.

החלטה עקרונית על כך כבר נתקבלה ועתה
מחכים לעיתוי המתאים.

במדינה העם האח־גיר. המסוכנת
מה יקדם למה: ידם הבחירות
או מות הכלכלה הישראלית?

ארם מוטל על הארץ, כשעורקיו
חתוכים.
הדם נשפר ויוצר סביבו שלולית
אדומה.
חייו תלויים במירוץ שבין בוא
,האמבולנס, שדוהר לקראתו כדי
לחסום את דמו ולהציל את חייו, ובין
קצב אובדן הדם.
כזה היה, השבוע, מצבה של
הכלכלה הישראלית.
דמה נשפך מעשרות פצעים
פתוחים. הממשלה הדפיסה כסף
כמטורפת. הכסף נשפך למילחמה
ולהתנחלות, למותרות ולייבוא, בקצב
גובר והולך. האזרחים נדבקו מן
הטירוף הממשלתי, והחלו גם הם
משליכים כסף לכל עבר.
השאלה האחת שריחפה על הגוף
הגוסס היתה: האם תחזיק הכלכלה
מעמד עד ליום הבחירות, כך שניתן
יהיה להצילה למחרת היום, או שתגיע
עד אז למצב של מוות קליני.
חודש אחד! לגבי העתיד — אם
ישנו — יש בכר לקח פשוט: שום
מדינה במצבה של ישראל אינה יכולה
להרשות לעצמה מערכת־בחירות כה
ארוכה.
אין בישראל ממשלה פטריוטית,
שתוותר על יכולתה להמטיר כסף על
האזרחים ערב־בחירות. מיפלגה נואשת,
העומדת על עברי־פי־פחת,
תשתמש תמיד בכל האמצעים כדי
׳ 1להימנע מגורל מר ממוות: אובדן
השילטון.
כך נהג המערך בעבר, וכך נוהג
הליכוד כיום.
האלטרנטיבה היא קיצור תקופת־הבחירות
למינימום ההכרחי. מערכת־הבחירות
הנוכחית מוכיחה כי חודש
־־ אחד מאז קבלת החוק לפיזור הכנסת
מספיק בהחלט. אילו היתה תקופת
השידורים בטלוויזיה מתקצרת בחצי,
היה זה אן מועיל לטיב ההסברה, וחוסר
עוגמת־נפש. מיפלגה שיש לה מה
לאמר — וגם מיפלגה שאין לה —
יכולה לאמר זאת במיספר מצומצם של
שידורים, הודעות־בכתב ואסיפות.
האורגיה הנוכחית של דיברי־הבל,
תעלולים וגימיקים, היא תענוג יקר
מדי למדינה. יתכן שאינה יכולה
לעמוד במחיר זה .׳

אנשים בארגזים

שכיר־חרב הוא אדם מגעיל
מה דינה של מדיגה שלמה
העוסקת בפף?

שני הישראלים המפורסמים ביותר
בעולם נמצאו בארגזים.
היו אלה שני אנשי״מיקצוע בענף
העומד עתה בראש האמנויות הישראליות:
הביון. הם עסקו בבריטניה
בחטיפתו של מדינאי ניגרי מושחת,
אשר ממשלת־ארצו רצתה לקבלו
בחזרה כדי להעמידו לדין ולהכריחו
להחזיר את הכסף שהבריח לאירופה.
אחד מהשניים הוא מומחה לסימום
קורבנות — רופא מרדים. השני הוא
חוטף מיקצועי.
שכירי־חרב או ...עיתונאי
העולם, שנתנו לאירוע זה סיקור מירבי,
לא התפלאו למצוא בו ישראלים.

^ א ז חטיפת אדולף אייכמן, יצא
ך ל שי חמי ־ הביון הישראליים שם של
מזמחים להעברת חטופים מסוממים

בשיטות שונות.
השאלה ששאלו עיתוני בריטניה
והעולם את עצמם היתה: בשם מי פעלו
השניים?
הגירסה הראשונה היתה כי אלה הם
שכירי־חרב, אולי אנשי־מוסד לשעבר.

אך התנהגותם של כל הצדדים ויי המעורבים הטילה ספק בגירסה זו.
ממשלת־ישראל לא מיהרה לגנות את
השניים.
עיתוני בריטניה הסיקו מכך מסקנה
פשוטה: שהשניים אינם שכירי-חרב
פרטיים, אלא אנשי המוסד הישראלי,

שנשלחו מטעם מדינת־ישראל לעזור
לשירותי״הביון של ניגריה.
עזרה לרצח. יתכן שלפני דור
היתה אפשרות כזאת מעוררת פליאה.
לפני 20 שנה נודע בצרפת כי עזרו הישראליים
שירותי־הביון
לעמיתיהם המארוקאיים לחטוף את
המדינאי המארוקאי הגולה בר־ברקה,
שנחטף בצרפת ושעיקבותיו נעלמו
מאז. אין ספק שנרצח.
הדבר התפרסם בעולם, אן נגנז
בישראל. שבועון ישראלי, שהעז
לפרסם את הדברים בניגוד להוראות
הצנזורה, נסגר, ועורכיו נאסרו.
אז עדיין נראה הדבר כחריג תמוה.
אך מאז השתנו המושגים.
שירות להשכרה. מקובל כיום
בעולם להניח כי שירותי־הביון של
ישראל פועלים במיספר רב של מדינות
למען אינטרסים זרים, כמעין שירות
להשכרה.
הדבר חמור שיבעתיים, מפני שכמעט
בכל מקום מופעלים הנשק
והשרותים הישראליים לטובת מיש־טרים
דיקטטוריים מושחתים (זאיר),
נגד מרידות של מעוטים מדוכאים(סרי
לאנקה) ,למען קיום שילטון רודני של
מעוט(דרום־ אפריקה) ,או למען הפלת
ממשלה חוקית שאינה נכנעת
לארצות־הברית(ניקאראגואה).
לאחרונה הצביע אחד העיתונים
המכובדים ביותר בעולם על פרק חרש:
מעורבותה של ישראל בפעילות נגד
מילחמת־השיחרור של הטאמילים ב־סרי־לאנקה.
הטאמילים, עם דרום־
הודי, מהווים מיעוט חשוב באי הסמוך,
שנקרא פעם סיילון. הם תובעים שם
את זכויותיהם מידי ממשלה סרבנית
ומדכאת.
לפי גילוי העיתון הבריטי, ישראל
העמידה לרשות הממשלה את
שירותי־הביון שלה, לצורך אימון
השירותים של סרי־לאנקה במילחמה
במחתרת, בחקירת אסירים, בשיטות
עיקוב וגילוי, ועוד. העיתון זיהה. את
הישראלי הממונה על כך, לדבריו, ואף
את כתובתו.
הכחישה את
ממשלת-ישראל
הדברים מכל וכל, אך ממשלת
סרי־לאנקה עצמה הורתה בהם
בעקיפין ובחצי־פה.

הקוב על הירושה
^ היו קוראים שיחשבו שמאמר כזה
שייך לאוגוסט . 1984
רק פרשנים מעטים מטריחים את
עצמם לחשוב ברצינות על העידן
החדש שיתחיל ב־ 24 ביולי, יום אחרי
הבחירות.
לא מדובר בנבואות־זעם כלכליות נתונה אינה
שהתגשמותן
— בספיחים אלא
— במחלוקת הפוליטיים המיידיים של תוצאות׳
הבחירות.

נאיביות זאת איננה נחלתם
של עסקני תנועת החרות. רובם
כבולם עוסקים כבר עתה
בהכנות מדוקדקות למאבק־האיתנים,
שיתחיל בעוד כשבועיים:
המילחמה על הירושה.
מעבר לזילזול הפומבי בסקרים,
מבינים ראשי חרות שאין׳להם סיכוי
גדול במיוחד להרכיב את הממשלה

שכיר־חרב הוא אדם מגעיל: איש
המוכן לשפוך דם שלא למען ההגנה
על עצמו, ואף לא למען האינטרסים
של עצמו, אלא תמורת בצע־כסף.
כאשר מדינה שלמה הופכת לשכירת־חרב,
זה מבחיל שיבעתיים.
הישראלי הרגיל, השקוע בענייני
יום־יום, ועתה גם בקרנבל של
הבחירות, אינו מקדיש תשומת־לב
למה שנעשה בשמו ברחבי העולם.
בל מיני טרור. הפעולה בלונדון
היתה פעולת־טרור במלוא מובן
המילה. הופעת שמה של ישראל
בהקשר זה, כמדינה שאזרחיה מפעילים
טרור לא רק נגד הערבים שתחת
שילטונה, ולא רק על־ידי חטיפת
ספינות בלב ים, אלא גם כטרוריסטים־
להשכיר בשירות אינטרסים זרים,
הופכת למגוחכת את יומרתה לעמוד
בראש המאבק העולמי נגד הטרור.

לא רק האישים הקשורים
בשמיר יובסו, אלא האסכולה
השמרנית בחרות פשוט תיעלם
בכוח מוביל בתנועה.
שלושת הפופוליסטים הגדולים
— דויד לוי, אריאל שרון ויורם
ארידור — יישארו במרכז
הזירה, כבעלי-ברית או כאויי־בים
לחיים ולמוות.
גם עתיד היחסים ביניהם תלוי
בצביונה של הממשלה הבאה. כלומר,
באורח אירוני למדי יחזיק דווקא
שימעון פרס את המפתחות האמיתיים
לעתידה של תנועת החרות.

דויד לוי ויורם ארידור ינסו
להשתלט על המיפלגה המאוחדת.
בחוגי חרות טענו באוזני העולם הזה,
שגם אנשים כמו אהוד אולמרט ואפילו
רוני מילוא ינסו לטפס על מרכבתו של
לוי.
היריב העיקרי הוא אריאל שרון.
שר־הביטחון המודח בונה לעצמו
מרכזי־כוח אדירים במוקדי־חרות
בסניפים ובמרכז. לזכותו עומד לא רק
עברו הביטחוני, אלא גם, בעיקר, המסר
הקיצוני שלו, שהוא פופולרי ביותר
בקרב החברים.
דווקא העובדה שקברניטי־חרות
מנסים להעלים אותו מעיני הבוחר,
דובר הלאומנות
ס ם תקום ממשלת־אחדות־לאו־
\ 1מי ת, בהנהגת המערך, זה יעכב
לזמן רב את התפוררותו של הליכוד,
כוח־המיקוח של. הליברלים ושל

לוי

שרון

יטרפד

ינצח

עבודה שחורה. שאלה גדולה
היא איזה עניין יש לישראל להכריז
מילחמה על עם גדול וחשוב, כמו
הטאמילים, שלא הרע לה מעולם. את
אותה השאלה אפשר לשאול לגבי
תריסר עמים אחרים, הנרדפים עתה
על־ידי ישראלים, המשרתים מישטרים
שונים ומשונים.
הדבר נכון במיוחד לגבי ניקארא־גואה,
במרכז אמריקה, שבה מופעלת
ישראל על־ידי ממשלת ארצות־הברית.
הסיבה היחידה לכך: דעת־הקהל האמריקאית
מתנגדת למילחמה המזוהמת
שמנהלת ארצות־הברית שם נגר
מישטר מתקדם, אחרי הפלת עריץ
מגואל־בדם שהיה אחד מקוני־הנשק
ישראל. מאחר של העיקריים
שהקונגרס האמריקאי אסר על
ממשלת ארצות־הברית לפעול שם,
ביקשו האמריקאים את ישראל לעשות
את העבודה המלוכלכת במקומם
תמורת-תשלום הולם.

במיפלגה תלויה בעיקר בסמכותו
כראש־ממשלה ומחלק תפקידי־ביצוע
קבינטיים. בהעדר סמכות כזאת, הוא
נשאר עם רוני מילוא ומיכאל דקל,
שני ח״כים השנואים — בצדק — על
רוב חברי הסיעה בכנסת. אנשים כמו
יגאל כהן־אורגד ומשה ארנס ינוטרלו
לחלוטין בלי מישרדי האוצר והביטחון.

לחלוטין את השמרנים בראשות
חרות. לא רק שמיר, אלא
גם כהן־אורגד וארנם ירוסנו,
ינוטרלו ומישקלם יהיה כימעט
מבוטל.
שמיר יתפטר
הקטנות
ארידור יסתייג
הבאה. השתתפותם בשילטון אחרי
הבחירות מותנית בכינונה של ממשלת
״אחדות לאומית״ ,כלומר מערך־ליכוד.
כל מיבנה שילטוני אחר ישאיר את
חרות בחוץ.

אם ירביב המעיד את
הממשלה הבאה, וישתף בה,
ככל הנראה, גם כעשרה ח״כים
מהמיפלגה הליבראלית, יתפטר
יצחק שמיר מתפקידו כמנהיג
חרות בתין• שבועות ספורים.
יש להניח שהוא יפרוש גם
מהכנסת, ייעלם כליל מהחיים
הציבוריים, ויירשם בהיסטוריה
המדינית של ישראל כאפיזודה
לא-מרנינה ולא־מרגשת
במיוחד.
המחתרת ועובד״המדינה איש לשעבר, בתפקידים בכירים במוסד,
אינו בנוי למאבקים פרלמנטריים
כראש־סיעה אופוזיציונית גדולה.
שמיר הוא נואם עלוב למדי, שגם
התמחותו בכיכרות בגין־בגין לא הפכה
אותו לדמוסתנס. גם השפעתו

יקטן

במידה
המיפלגות ניכרת.
עם פרישתו של שמיר, ייאבק רויד
לוי על תפקיד שר־החוץ וסגן־ראש־הממשלה,
ואילו אריאל שרון יתומרן
וינוטרל במידה רבה. יתכן שהוא אף
יקים סיעת־אופוזיציה לקואליציה
מערך־ליכוד ושזו תצטרף בסופו של
התהליך לתנועת־התחיה.

ממשלת-אחדות-לאומית תשמור
על מעמדם של השמרנים
בחרות.

למרבה האירוניה תומכים רוב
במיפלגת־
״הסוציאל־דמוקראטים״
העבודה בעמדות שמרניות ביותר
בנושא הכלכלי. לגד יעקובי ולעדי
אמוראי יש שפה משותפת עם יגאל
כהן־אורגד ועם משה ארנם. לכן עשוי
דויד לוי לשקול את טירפודה של
קואליציה כזאת. הוא יוכל, אומנם,
להבטיח את מעמדו האישי, אבל גם
עלול להישאר גנרל בלי חיילים.
שותפו הטבעי, יורם ארידור, וגם
תומכיו האחרים, עלולים להסתייג
מממשלה שתנקוט מדיניות קשוחה
כלפי ״השכבות החלשות״ ,וכלפי
הציבור הרחב בכללו. ברית בין דויד
לוי ובין כמה אישים, המזוהים היום עם
שמיר, היא אפשרית, בתנאי שיימצא
עבורם נתח שילטוני מתאים. ספק.
אם תקום, לעומת־זאת, ממשלה של
המערך עם הליברלים, יהפוך הליכוד
למיפלגה פוליטית מאוחדת, בהנהגה
בלתי־מעורערת של חרות.

התפתחות

כזאת

תחסל
ארנם ינוטרל
עומדת לזכותו, יש להניח שהוא יופיע
יותר בשידורי־הטלוויזיה של הליכוד,
אבל הוא מבין כבר היום, שאת הדחתו
מכלל מקבלי־ההחלטות במערכת־הבחירות
הוא יוכל לנצל לטובתו. הוא
לא יהיה שותף ״במחדל״ של התבוסה
האפשרית בבחירות, יהפוך לתל שכל
הפיות פונים אליו.

כל מקורבי שרון, ששוחחו
השבוע עם ״העולם הזה״ ,טענו,
במידה רבה של צדק, שאי•
אפשר לבבוש את תנועת•
החרות בעזרת מסר חברתי
גרידא. הלאומנות היא הדלק
המניע את תנועת־החרות,
ודוברה העיקרי ביום הוא שרון.
מאבק־איתנים לוי־שרון עשוי
להסתיים בתבוסה מפתיעה(אבל צפויה
למי שקשוב לתהליכים, ולא רק
לכותרות) של הח״כ מבית־שאן. הוא
ואנשיו מודעים לעובדה הזאת, ולפחות
אחד מהם, ח״כ מיכאל קליינר, מקדיש
עתה את מיטב עיתותיו לגישור פער
(המשך בעמוד )60

היא ניסתה לכוון אותנו שוב. גם הפעם
לא מצאנו את הכתובות שהשאירה לנו.
מכיוון שהקדשנו למסע זה של איתור
קרובים שלושה ימים, החלטנו לבדוק
בשגרירות האמריקאית באתונה. הם
לא שמעו על רב־החובל שנהרג
בארצות־הברית ונקבר באתונה.
עד כאן דיברי רובינשטיין.
בעיקבות פרשה זו ניתקה רובינשטיין
את הקשר עם שושנה פרץ.
לאחותה של רובינשטיין סיפרה
פרץ בלחש, בסודי־סודות, שבעלה הוא
איש מאפיה אמריקאי, בעל קאזינו
וספינת־שעשועים, ושהיא נמלטה
ממנו עם בנותיה. בהזדמנות אחרת היא
הציגה את בעלה־לשעבר כנשיא
ה בונ ד ס בארצות־הברית.
לדבריה, היא השאירה אחריה רכוש
רב מעבר לים, אחרי שחייתה שם ברמת
חיים גבוהה ועשתה חיים משוגעים.

אם ובתה מקרית־שמונה הצליחו
לעשות את הבלתי״יאמן: הן האפילו
על כל הבעיות הלאומיות. השכיחו את
המילחמה בלבנון, את האינפלציה ואת
שאר כישלונות הליכוד.
מזה שבוע ימים עוסקת המדינה
כולה בשאלה אחת ויחידה — מיהי
שושנה פרץ?
איך הצליחה אלמונית מעיירת־פיתוח
להסיט את כל הוויכוח הציבורי
התוסס מבעיות השעה לחיטוט
כמעט־בלשי בעברה; איך הפכו חייה
ומעשיה של מורה אלמונית לאנגלית
לנושא שיחה בכל בית בישראל?
זהו העניין המדובר ביותר עתה.
תחילתו בבת, ליסה, שהופיעה ביום
הראשון שעבר בתשדיר תעמולה של
הליכוד (ראה מיסגרת) .היא הותירה
רושם כביר על כל הצופים, לצד
ספקנות לא מעטה. אבל במערכת
הבחירות, שבה כל צד מייצר
שערוריות חדשות לבקרים, עניין זה
היה חולף ונשכח במהרה, אלמלא האם.
כעבור שלושה ימים כבשה האם את
המסך. גם היא הדהימה את הצופים.
אבל הרושם שהותירה באותם שצפו
בתשדיר הליכוד היה כאין וכאפס
לעומת מה שהתרחש אחר כך.
אין כל ספק; הופעתה הטלוויזיונית
של שושנה פרץ, שנעשתה בהסכמתה
המלאה, היא שגרמה לכל מה שמתרחש
עתה. עברה המפוקפק, לצד דיברי
ההבל שסיפרה בשידור המרגש, פתחו
תיבת־פאנדורה.
אם לפני שבוע שמחה האם להופיע
בכלי־התיקשורת ולספר בדיות, הרי
שהשבוע, אחרי שמכל עבר זרמו
לדבריה
חד־משמעיות הכחשות וסיפורים מרתקים על עברה, היא לא
שיתפה עוד פעולה עם העיתונאים
שביקשו ממנה תגובה.
רק באיחור היא הבינה כי לחשיפה

לפני ארבעה מיליון צופים יש שני
צדדים.
העולם הז ה ערך חקירה מיוחדת
משלו, במקומות שונים בארץ, על
המורה הנאה שכבשה את מירקע
הטלוויזיה. שושנה ובני־מישפחתה
סירבו להאזין לדברים ולמסור את
גירסתם. העולם הזה מצירו השמיט
פרטים שונים, הנוגעים לצינעת־הפרט,
או כאלה העלולים לפגוע שלא בצדק
בילדי המישפחה.
הגירסה שתובא להלן מתבססת על
שיחות עם אנשים שונים שהכירו
אותה, בני מישפחה ואחרים, שנפלו
ברשת שפרשה לפניהם.

רב־הובל
ואיש מאפיה
י את, שושנה פרץ?
)/בשידור הטלוויזיה הדרמאתי
סיפרה שושנה שהיא ילידת קיבוץ,
בית השיטה. המראיין, ח״כ אהוד
אולמרט, הבליט עניין זה, כדי להראות
כי שושנה נפלה קורבן לתנועה שהיתה
לה בית ומישפחה.
אבל שושנה לא נולדה כלל בבית־השיטה.
האשה בת ה־ 38 שהתה בקיבוץ
תקופה קצרה ביותר — שבועיים
בלבד! — בשנת ,1980 ועזבה תוך
עימות ואחרי שהשאירה חובות. קרובת נמצאת
בבית־השיטה
מישפחה שלה. זוהי אחותה החורגת,
שהיא בת לאב אחר. בבית השיטה
סירבו להתייחס לפרשת שושנה פרץ.
תעודות חשודות
סבלאם מעשיה מעבר לים לוטים
\ £בערפל, הרי שגם מעשיה בארץ,
כששהתה כאן לסירוגין בשנות ה־,70
אינם ברורים כלל.
בחודש יולי 1981 היא ניסתה
להתקבל כמורה לאנגלית בקיבוץ
גינוסר שעל שפת הכינרת.
בחודש זה להטה האש בגבול הצפון.
רק כמה שבועות מאוחר יותר נכנסה
לתוקפה הפסקת־האש, שהסכימו עליה
ממשלת ישראל ואש׳׳ף. בשבועות אלה
היו שושנה ושתי בנותיה רחוקים מקו־העימות.
בקיבוץ
גינוסר היא מילאה שאלון
אישי וטפסים אחרים.
כבר לפני שלוש שנים חשדו חברי
הקיבוץ שמשהו מסריח בעניינה של
שושנה. השבוע, כאשר היא פרצה
לתודעה הציבורית, הם שבו ובחנו את
הפרטים שמסרה אז ואת המיסמכים
שצירפה.
כך, למשל, היא כתבה שהיא שירתה
בצה״ל תישעה חודשים בלבד, עד
תחילת שנת , 1970 והשתחררה כסרן

״אנו רוצים לשכוח את העניין ואפילו
לא להזכיר את שמה,״ אמרה מישהי
בשמה של קרובת־המישפחה.
היכן אם כן נולדה שושנה? נראה
שהיא נולדה דווקא בקפריסין. הוריה
התגרשו בגיל צעיר. האב התחתן עם
אשה אחרת ומתגורר מאז בתל־אביב.
הקשר המישפחתי של האם לבית־השיטה
נוצר כאשר היא נישאה לחבר־לשעבר
בקיבוץ.
את בית־הספר היסודי השלימה

( ,)9מנישואים קודמים. כל בת היא
מאב אחר. הבן השלישי שחר, בן השנה,
הוא מגבי פרץ, ונולד בקריית־שמונה.
שתי הבנות נולדו מעבר לים.
מה עשתה שושנה בחו״ל? היכן היא
היתה? מה עבר עליה שם? איש אינו
יודע פרטים אלה בוודאות. בכל מקום
היא סיפרה סיפור אחר״ .סיפוריה אינם
מצטרפים לסיפור־חיים אחד, אלא
לרסיסים, חלקם סותרים זה את זה.
היא סיפרה שאבי שתי הילדות,

אסתר (״אתי״) רובינשטיין, גילתה
באקראי שאין שחר לדיברי פרץ על
בעלה היווני.
רובינשטיין, שהופיעה בשבוע
שעבר בתשדיר המערך שלא אושר
לשידור, היא מורה בנצרת־עילית
ומתגוררת בעיר מזה 16 שנה. בעלה
הוא עובד מדינה בכיר. השבוע היא
ניאותה לתאר את הפרק היווני בחייה
של שושנה פרץ.

כר המדינה מונות עליה. השמועות מילאו
את האוץ,, ,השלם הזה ,,חושו את האמת
שושנה בתל־אביב. בגיל עשר היא
בבית־סבתה, להתגורר הועברה
שהתגוררה אף היא בתל־אביב. אצל
הסבתא היא בילתה חמש שנים.
בגיל 15 עזבה את הארץ. אחר־כך
שבה כדי ללמוד באוניברסיטה ושוב
חזרה לחדל.
שמות המישפחה הרבים שלה
אינם חלק ממסכת־הונאה מכוונת
ומתוכננת. כשנישאה ליווני שונה שמה
לקוצואניס, וכשהתחתנה עם בעלה
הנוכחי, גבריאל פרץ, היא הפכה להיות
שושנה פרץ.
שם־מישפחה אחר שאימצה במהלך
חייה, גם הוא כנראה בעיקבות נישואין
כושלים, הוא שוורצקוף.
יש לה שתי ילדות, ליסה ( )12 וסיסי

בעלה, היה רב־חובל יווני, בשם
קוצואניס, ומכאן שם מישפחתה. היא
סיפרה בהתרגשות שהוא היה בן
למישפחת מיליונרים ביוון, וכאשר
נהרג לעיניה על סיפוו אוניית־משא,
כשמנוף מחץ אותו למוות, שילמה
המישפחה את הוצאות הטסת האשה,
הבנות והארון במטוס מיוחד מניו־יורק
לאתונה.
כשבאה שושנה להתגורר בנצרת־עילית,
ב־ , 1979 היא סיפרה שבעלה
הנוצרי רכש למענה דירה דווקא
בנצרת, בגלל הקשר הדתי שיש לכל
נוצרי לעיר זו.
לסיפור זה לא נמצא חיזוק. להיפך.
הוא התגלה כבלתי־נכון.
חברתה לשעבר מנצרת־עילית,

סיפרה רובינשטיין:
בתקופה שהכרתי את שושנה
התכוונו, אני ובעלי, לצאת לסיור ביוון.
שושנה דוברת יוונית וגם אני, כך
שיכולתי לשוחח איתה בשפה זו. היא
אמרה שהיא מאתונה, אך היא דיברה
בניב כפרי בולט.
כששמעה שאנו נוסעים, היא ציידה
אותנו ברשימת כתובות של בני־מישפחתה
העשירים מצד בעלה המנוח,
המתגוררים באתונה. אנו קנינו להם
מתנות, היא עזרה לנו לבחור אותן. היא
אפילו עזרה לי לארוז את החבילות.
באתונה התחלנו לחפש את
הכתובות שמסרה לנו. לא הצלחנו
לאתר שום כתובת ושום קרוב־מישפחה
שלה. בשיחת־טלפון לארץ

לא פחות ולא יותר. על־פי בדיקת חברי
גינוסר ברישומי הצבא, אין קיים
מיספר אישי ואין רישום שם של חיילת
כפי שהיא ציינה בטפסים שמסרה
לקיבוץ•
במקום אחר ציינה שבשנת 1970
היא סיימה הלימודים לתואר ראשון
באוניברסיטת חיפה, בחוג ללשון
ולספרות אנגלית. ברישומי האוניברסיטה
שעל הכרמל, אין מופיע כלל
שמה, בכל אפשרויותיו השונות.
בגינוסר היא מסרה תעודה המעידה
שהיא קיבלה בארצות־הברית, ב־, 1970
תואר ראשון בחינוך. השם שנרשם
בתעודה היה סוזן רחל שוורצקופף.
תעודה זו עוררה חשד. אם שושנה פרץ
היתה בעלת התעודה, הרי שהיא לא
היתה יכולה באותו הזמן גם ללמוד
בחיפה וגם לשרת בצבא. מה גם
שמחלקת החינוך של עיריית ניו־ג׳רסי
איננה מוסמכת לתת תוארי ב״א0 ^ 1׳ .

ד• זדי ימיסמך
פרט מעניין נוסף ק שוי
אחר, ששלחה בנובמבר 1980 לבית־הספר
לחימוש בצריפין, כשביקשה
להתקבל שם לעבודה כמורה לאנגלית.
היה זה מיזכר שנחתם על־ידי מ׳
שטמפר, מנהל היחידה לתנאי שירות
של עובדי־הוראה, שבו הוא כתב
בכתב־יד ששושנה נחשבת בעלת תואר
ראשון לכל דבר, תואר שאותו קיבלה
בארצות־הברית. משום־מה, כתב־היד
של שטמפר דומה לכתב־ידה של פרץ,
המופיע בשאלון שאותו מילאה כמה
חודשים מאוחר יותר בגינוסר.
המיסמך המצולם ממישרד־החינור
(המשך בעמוד )10

^ ציבור ראה את ליסה פרץ
1בשירות הליכוד רק ביום הראשון
שעבר. אבל הרומן בין הליכוד והילדה
המקסימה, בעלת כושר המישחק
הפנטאסטי, החל כבר לפני חודשים.

לפני ארבעה חודשים נערכה
בקריית־שמונה עצרת של תנועת
אצב״ע, שקראה למתן ערבויות לקריה
בכל הסדר נסיגה מלבנון.
ליסה הופיעה לפני הנאספים וקראה
לפניהם שיר מפרי־עטה. הופעתה
שבתה את לב הקהל.
באירוע השתתף פעיל ליכוד
מקומי, שימעון עשור, צעיר דתי,
מזוקן ונעים־הליכות. עשור הוא עורן
המקומון שכונתון השייך לפרוייקט
של שיקום־השכונות.
עשור התרשם משושנה, מכושר־כתיבתה
ובעיקר מכושר־הביטוי שלה.
השלב הבא היה רק טיבעי.
ליסה החלה עובדת בשכונתון.
כמה שבועות אחר כן בא לעיר
הצפונית צוות של הליכוד, כדי לצלם
אנשים שיספרו על אימי ירי-
הקאטיושות בעבר. במרכז־העיר פגש
הצוות, שלווה על־ידי עשור, בליסה.
גם אלמלא הפגישה המיקרית ברחבת
המרכז המיסחרי של העיר היה עשור
מגיע לליסה. הוא התכוון, לדבריו,
לפנות להוריה, שאת זהותם לא ידע,
לשאול אם הם מקורבים לליכוד ואם
יתירו לה להצטלם.
ליסה התראיינה בטיבעיות. הצוות
צילם ושב לתל־אביב. בזמן הקרנת
החומר שצולם בצפון התברר, שקולה
של ליסה לא נשמע, משום שהיא
צולמה ברחוב, ומשאיות צה״ליות
שעברו בכביש הראשי גרמו לשיבושים
בפס־הקול.
הצוות שב שוב לקריית שמונה.
בליוויית עשור הם פנו לילדה. היא
צולמה שוב, בתנאים אידיאליים
במיקלט, בהופעה מבויימת היטב.
ליסה, שלא שמעה רעש של טילי
קאטיושה אלא יום אחד, תיארה באופן
יוצא מן הכלל מה חש מישהו שחי
שנים במיקלט.
עשור פנה להורים וביקש את
הסכמתם לשידור הקטע. האם התנגדה
בתחילה, אחר־כך הסכימה, כששוכנעה

נ ו הגיעו ריסה
ואגה אל החשדו
על־ידי עשור שזכותה של הילדה
להביע את דעתה.

^ טלפונים
בלילה

^ חרי שידור התשדיר, ביום
ראשון שעבר, היה מצב־הרוח
באולפני הליכוד מרומם ביותר. הצילום
של אנשי חברת הסרטים רול היה
באורן של עשר דקות. מתוכו שודרו
רק שלוש דקות לא הדרמאתיות
ביותר.
כבר בשלבי העריכה של הסרט
אמרו אנשי מטה־ההסברה של הליכוד
זה לזה, שיש להם משהו גדול ביד.
רק אחרי השידור, בעיקבות
ההתפתחויות, התברר לאנשי־המטה,
שתיאורי הקאטיושות של ליסה תאמו
אולי סיפורים מארץ הפלאות, אך ספק
אם היתה להם אחיזה במציאות.
לפני השידור לא בדק איש את
אמיתות דבריה.
באותו הלילה מיהר עשור לבית
המישפחה. הטלפון, לדבריו, לא פסק
מלצלצל. היו שבירכו והיו שגידפו.
לטענתו, היו כאלה שהזדהו במתגוררים
בקיבוצים בסביבה, ושאמרו
למישפחה שאת הרומן שלה עם
הקיבוצים היא גמרה.
עשור מספר, שבאחת השיחות
טילפן מישהו, שהציג את עצמו כדובר
המערך בצפון, פגע בילדה וגרם לה
לבכי. בשעת לילה מאוחרת ניתקו

בני־המישפחה את מכשיר־הטלפון, אך
הפרשה לא שכחה אלא להיפר.
למטה ההסברה של המערך
באולפנים ה מ או ח די ם בהרצליה החל בילדה שהמדובר
מידע, זורם המתגוררת במרכז הארץ, שהיא
שחקנית בעלת כישרון נדיר ואינה
קשורה כלל לקריה.
היתה זו חצי אמת. ליסה אכן
התגוררה בעבר ביחד עם אמה ואחותה
במקומות שונים בארץ, אבל אנשי
המערך בקריית״שמונה יכלו לבשר
לצמרת המיפלגה שהילדה אכן גרה
בעיר. גם הם לא נזכרו שליסה לא היתה
בעיר כאשר נחתו שם הקאטיושות
באופן שיטתי.
ביום השני שעבר הפכה ליסה
לגיבורת כלי־התיקשורת. ביום השלישי
התפרסמו בעיתונים היומיים
ראיונות שנערכו איתה. התברר שאמה
ודא בת־קיבוץ, עובדת בהוראה
בקיבוץ, תומכת במערך, שהאב הוא
איש ליכוד, שהיא כבר דיגמנה
במודעת פירסומת לביגדי־ילדים
ושהיא אמרה את מה שאמרה ללא כל
תמורה כספית, ממש מהלב.
ההורים אפילו רמזו שהם ישמחו אם
הליכוד יתן לבתם אפשרות להופעה
נוספת בטלוויזיה.
בינתיים היו רבים בצפון שתמהו על
הופעת הבת בתשדיר הליכוד דווקא.
מי שהיה בקשר של ממש עם
המישפחה היה הסופר אמנון שמוש, בן
קיבוץ מעיין־ברוך, הסמוך לקריה.
ביום השני אחרי הצהריים שהה

צוות טלוויזיה של המערך בצפון-
הארץ. הוא הובהל לבית המישפחה
ונעשו כל ההכנות לצילומי־האם
בתשדיר המערך.

גצרדיונגד,
^ בטלוויזיה בעד
מה שהתרחש באותן שעות
סיפר עשור :״הם הפעילו עליה
לחץ שתופיע ותדבר נגד הבת שלה.
שתגיד שיש עוד צד למטבע. איימו
עליה שיגלו דברים על עברה, אם
תסרב להופיע. אני ביקשתי ממנה שלא
תצטלם. אז היא נכנסה ללחץ.״
בסופו של דבר לא צילם הצוות של
המערך דבר.
אם תיאורו של עשור נכון, הרי
שהוא שהיה צריך לגלות עניין
בסיפורים כביכול על עברה.
אבל בליכוד הרי לא מתעניינים
בקטנות. הם החלו להפעיל עליה
מכבש!
ח״כ הליכוד אהוד(״אודי״) אולמרט
שוחח איתה טלפונית. בני־המישפחה
היו נרגשים מאוד. זמן קצר אחרי
השיחה התבקש עשור לשלוח את כל
בני־המישפחה במונית על חשבון
הליכוד לכפר המכביה.
בני מישפחת פרץ הגיעו לאולפנים
בכפר־ה מכביה ביום השלישי לפנות
ערב. כל צמרת הליכוד באה להציץ
בבאים.
סיפורי האם על האיומים שהופעלו
כביכול נגדה, על כך שפוטרה

מבית־ספר קיבוצי בגלל הבעת דיעה
של הבת וסירובה לצאת נגד הבת
התרגשות ואמון בקרב עוררו השומעים.
במטה הליכוד חשו, לראשונה, שהם
לא רחוקים מניצחון בבחירות.
לתמונה נכנס אולמרט, שלא רצה
להחמיץ את השידור הדרמאתי. אחרי
שיצחק שמיר והשר משה ניסים שוחחו
אישית עם הילדה ואמה, החלו
הצילומים.
בני־המישפחה נשארו ללון בתל־אביב
במלון רמאדה, על חשבון
הליכוד. למחרת, בצהרי יום הרביעי,
הם שבו למחניים בטיסה, שם חיכתה
להם מונית שהזמין עבורם עשור,
שלקחה אותם לביתם בקריית״שמונה.
מה שקרה ביום הרביעי האחרון
בלילה, אחרי השידור, לא ישכח זמן
רב. דיברי האם וחשיפתה בטלוויזיה
הוסיפו שמן ל״מהימנות״ דיברי הבת.
ראש ממשלת ישראל, שר־המישפטים
שלה, ח״כים ואנשי ציבור
של הליכוד פינו את המסך לשידור
ראיון עם אשה שלפני כן הם לא הכירו
כלל. הם לא ניסו לבדוק כלל מיהי
ומהי, מה עברה ואם היא דוברת אמת.
איש מהם לא זכר שרק לפני
שלושה שבתות היא דיברה ביומן
השבוע ברדיו נגד הליכוד, וטענה
שהוא מערער את היחסים בין
העירוניים והקיבוצניקים. כשכתב קו ל
ישראל בצפון, חיים הכט, חיפש
מועמדים לכתבה, היא הציגה עצמה
כמזוהה עם המערך ושמחה להופיע
ברדיו.
אילו ביקש המערך למצוא סיבה
נוספת מדוע הליכוד חייב ללכת, הוא
יכול היה להיתלות דווקא באוזלת־היד
והרשלנות המדהימה של צמרת בכבודו וראש־הממשלה
הליכוד,
ובעצמו, ולשאול אם בדרך רומה הם
מטפלים בבעיות אחרות במדינה.
אחרי השידור שהוגש על־ידי
אולמרט, לא הפסיק הטלפון לצלצל
באולפני םהמ או ח די ם דווקא, וגם
בבניין מיפלגת־העבודה.
ברירת מישפחת פרץ שהה עשור.
טילפנו לשם כאלה שבירכו וגם כאלה
(המשך בעמוד )62

סי את. שושנה פרץ?
(המשך מעמוד )8
צורף על־ידה לשאר הניירת שמסרה
למזכירות הקיבוץ.
דומה שאם שוררת אי-בהירות לגבי
מעשיה ער שנת , 1979 הרי שמאז יש
מידע רב יותר על אודותיה, והכל
בזכות שלום חנוך, תושב נצרת־עילית,
ששושנה פרץ חייבת לו 2,450 דולר.
כאשר היא הפילה אותו בפח, הוא
החל לחקור אודותיה.

הצ׳קים של
הבלונדית
ץ ץדוע גילה

חנוך עניין בשושנה

חנוך היה איש צבא־הקבע במשך
שנים רבות. בסוף שנות וד 70 הוא פרש
לגימלאות ופתח בעיר חנות לרהיטים.
בתחילת מילחמת־לבנון הוא סגר את
העסק, חזר לשירות פעיל בצה״ל, היה
שנה וחצי בלבנון ועתה הוא שוב
גימלאי.
חנוך נהיה אף הוא גיבור תשדיר

המערך שנפסל. החומר שהוא ריכז
בידיו היווה שלד לכל כתבת התחקיר
של המערך.
השבוע, בחווילה שלו בנצרת־עילית,
סיפר חגור• על היכרותו עם
שושנה פרץ. י

סיפר הניד:

יום אחד פנו אליי מנהל בית־הספר
גלעד והמזכירה, הציגו לפני את
שושנה וביקשו שאעזור לה ושאמכור
לה רהיטים בהקפה.
הסכמתי. היא השלימה את ההזמנה
וחתמה על שטרות. הרהיטים עלו אז
1,250 דולר.
השטרות חזרו. זה הרגיז אותי, אבל
מה שהרגיז אותי יותר היה העלבון
שחשתי. היא הצליחה בתוך שלושה
שבועות לעבוד עליי.
זמן קצר אחרי שרכשה את הרהיטים
היא באה אליי בבהלה ואמרה לי :״אתה
מוכרח לעזור לי! אתה מוכרח להציל
אותי! באו לעצור אותי!״
התברר לי שבאו שוטרים מנצרת,
אמרו שיש נגדה רישום שהיא
עבריינית נמלטת ועומר ותלוי נגרה

צו־מעצר מבית־המישפט בחיפה על
הפצת צ׳קים ללא־כיסוי. מפקד התחנה,
אברהם שרוני, הסביר שחייבים לעצור
אותה.
מכיוון שהיא נטעה בי תחושה של
אשה מעוררת אימון באופן יוצא מן
הכלל, אמרתי לו שיש כאן בוודאי
טעות. כאשר היא הבחינה שכוונותיו
של הקצין רציניות, היא צעקה :״לא
באזיקים! לא באזיקים!״
החלטתי לעזור לה. הודעתי לקצין־
המישטרה שאני אסע איתה אישית
לחיפה, כדי לעזור לה לפתור את
בעייתה.
סגרתי את החנות, נסענו לחיפה
וניגשנו לתחנת־המישטרה. שם הציג
לפני החוקר כמה תיקים של צ׳קים
שהיא חילקה, שחזרו ממקומות שונים
בארץ. החוקר אמר לה :״את מוכרת לי
נורא.״ היא אמרה לי בלחש :״שרק לא
יהיו לי צרות עכשיו.״ בסופו של דבר
הוא לא נזכר מאיפה הוא זכר אותה.
החוקר הקשיש גבה ממנה עדות.
משם נסענו לבית־המשפט, שם
התנדבתי מרחמים לחתום על כתב-
ערבות, כדי לשחרר אותה, והתחייבתי
לשלם את כל הצ׳קים שחזרו.
הסכום הכולל שהילוותי לה, כדי
להחזיר חובות, היה 1,200 דולר.
עד כאן דבריו של חנוך.
מזכירת בית־הספר גלעד בנצרת,

הציבור בטיב השידורים
(להבדיל מתוכנם) ,הן התפטרו
מתפקידן הציבורי. למעשה
שולטים בשידורים חבורה של
״אנשי מיקצוע״ אנשי־סרטים
מיקצועיים ונספחיהם.

קריינית־המערך אתי שילוני ותמונת פרץ
מ ת חנ חנו ת ומזוייפות
ך ן שדירי־הבחירות של המיפ־
4 1לגות נועדו, לכאורה, להבהיר את
הנושאים העומדים־לדיון בבחירות. אך
במערכת הנוכחית הפכו התשדירים
עצמם נושא מרכזי, וכמעט עיקרי,
העומד לדיון.
גרמה לכך שורה של פאשלות
מבישות של שתי המיפלגות הגדולות.
על הידרדרות שקונן אדם
החקלאות התגלה כחקלאי משגשג,
שמישפחתו רכשה כמה משקים
בתקופת־הליכוד.
אשה שהתלוננה ש״אינה גומרת את
החודש״ התגלתה כאשת־עסקים מצליחה,
בעלת שתי מכוניות.
ילדה שהדגימה בצורה מבהילה את
סיבלה תחת מטר הקטיושות בקריית־שמונה
התגלתה כבת מרכז הארץ,
שהגיעה לקיריה רק לאחרונה, וש
פנים
כאילו אלה הם אנשים
אמיתיים, המדכרים מלם אל לם
על צרותיהם האמיתיות, הן
הועמדו כמערומיהן.
איך זה קרה?
השתוללות וין
^״אג שי המיקצוע״
^ יכת הפאשלות נעוצה בתו־פעה
שהתגברה בשנים האחרונות,
ושהגיע לשיאה במערכת־בחירות זו:
העברת התעמולה מידי המיפלגות
עצמן ל״אנשי־מיקצוע״.
אנשי־מיפלגות אמורים להיות
בעלי חוש ציבורי. כאשר יש להם
האפשרות לבחור בין שידור מוצלח,
שיתנקם למחרת היום במיפלגה, ובין
שידור פחות מוצלח אך סולידי, הם

לאלה לא איכפת במאומה מה תהיה
ההשלכה הציבורית של הסרטים. מה
שחשוב להם הוא שהסרט עצמו יהיה
בעל איכות מיקצועית, ושיהיה מוכן
בזמן. לעיתים נדמה שהם מוכנים
בהחלט להפסיד קולות בשפע, אם
יובטח להם שהסרט שלהם יזכה בפרס
בינלאומי וגם מיפלגות קטנות אינן
מחוסנות מפני נגע זה, והמסר שלהם
מיטשטש.
אין זה קל להפיק סרט־בחירות. אם
רוצים לראיין אנשים ברחוב, אפשר
להסתבך. אי־אפשר להקרין על
המרקע את דבריו של עובר־אורח, אם
לא הוזהר מראש כי הוא מופיע בסרט
מיפלגתי, ואם אינו חותם על הסכמתו
להופיע.
אנשים ברחוב גם אינם ששים
להופיע בתשדירי־בחירות ולהזדהות.
צוות מיקצועי יכול לבזבז שעות
בחיפוש אחר מועמד מתאים ומסכים.
משום כך עברו כל המיפלגות
לשיטה של רמאות. כאנשים־ברחוב
מופיעים נהגו של השר, אשתו של
עסקן מיקצועי, עובד־הניקיון של
מישרד המיפלגה, וכר. כל אלה
מופיעים על המירקע, מדברים בפאתוס
על מה שקרה להם, כביכול, ומסתירים
רק את העובדה האחת הקובעת: שהם
שייכים למישפחה.
יתר על כן, הצוות עומד תחת לחץ
כביר לגמור את העבודה ולספק

יהודית בורשטיין, היא שערכה את
ההכרה בין שושנה ואתי רובינשטיין.
שושנה מוגדרת על־ידי שתי הנשים
כאשה מושכת ושובת־עין. היא היתה
בלונדית וחטובה. המזכירה הכירה
אותה כשהיא באה לרשום בבית־הספר
את ילדיה. הן התיידדו, ואז נוצרה
ההיכרות עם רובינשטיין, הגרה
בשכנות לבורשטיין.
שושנה הציגה עצמה כאלמנתו של
יווני עשיר. היא הסבירה שמיטען גרול,
שבו חפציה יקרי־הערך, עומד להגיע
מארצות־הברית, ולכן אין לה דבר. שתי
הנשים מיהרו לעזור לה בכל אשר
יכלו. אחר כך הסבירה להם שושנה
שסיכסוך מישפחתי מונע ממנה, זמנית,
לקבל את חלקה בירושה הגדולה.
״יום אחד,״ סיפרה רובינשטיין
להעולם הזה ,״היא אמרה שהמיטען
שלה הגיע לחיפה. היא נסעה לשם.
בשעת לילה מאוחרת היא שבה וסיפרה
בהתרגשות שהמיטען הגיע כשהוא
מרוסק לחלוטין ושהיא מיהרה לפנות
לעורך־דינה בחיפה, כדי לברר מה ניתן
לעשות כדי לקבל פיצוי לפחות על
חלק מרכושה•״
מסע החובות

ושנה לימדה זמן קצר באולפן
בעיר נצרת־עילית. אחר־כך

הבל מבויים, הבל אחיזת
עיניים. מכיוון שהמיסלגות
מסתירות זאת, הן נתפסות
בקלקלתן — פעם זו ופעם זו.
מכיוון שמבחינה זו אין כל הבדל
בין שתי המיפלגות הגדולות, אפשר
היה להניח כי ייעשה ביניהן הסכם
אילם שלא לבדוק זו את סחורתה של
זו, המסריחה באותה המידה. אך אין
להם גם השכל לכך. וכך באים מדי פעם
ה״גילויים״ על הרמאויות הקטנות, הן
של זו והן של זו.
בידור 2לי 2ל
¥הו מישחק מגוחך. אך הוא
( אופייני למערכה כולה.

למיפלגות הגדולות, וגם
לחלק נכבד של המיפלגות
הכינוניות והקטנות, אין מה
לאמר.
אין הן מוכנות להציג על המירקע
את עמדותיהן האמיתיות, בגלל ארבע
סיבות לפחות:
• אין להן שום עמדות.
• נקיטת כל עמדה שהיא היתה
מפלגת את אוהדי המיפלגה ודוחה
ממנה בוחרים ימניים או שמאליים,
דתיים או חילוניים.
• יש למיפלגה עמדה בלתי־פופולרית,
שמוטב להסתיר אותה
בתקופת־הבחירות.
• בין שתי המיפלגות הגדולות אין
שום הבדל משמעותי, ואף אחת מהן
אינה מעוניינת לגלות זאת.
כך באו הפאשלות. באות הבדיחות

מי צעדהפאש לו ת
מעולם לא שמעה אף התפוצצות של
קטיושה אחת.
לכאורה היו אלה פאשלות חס־רות־חשיבות.
החקלאות מידרדרת, גם
אם חקלאי פלוני מצליח. המוני
השכירים ״אינם גומרים את החורש״,
גם אם אשה אחת מסתדרת יפה. בעיית
הביטחון בגבול הצפוני היא נושא
חשוב לדיון, גם אם ילדה אחת המציאה
בדמיונה היוצר סיפור בדיוני.

אך כל תעמולה זקוקה לאמינות.
אילו אמרו המיפלגות שהן
מעלות על המירקע שחקנים
מיקצועיים או חובבנים, לא היה
הדבר מזיק• אד כאשר העמידו

אמורים לבחור בדרך השניה. שהרי
גורלם האישי קשור בגורל המיפלגה.
קרוב לוודאי שאף אחת מן
הפאשלות האלה לא היתה מתרחשת,
אילו היו השידורים מופקים על־ידי
המיפלגות עצמן. במיקרה כזה היו
בודקים היטב את הרקע של כל אדם
המופיע על המירקע, שוקלים את
יכולתו לעמוד בביקורת חוזרת של
היריב, ומוותרים על מיקרים מפוקפקים.

אולם
המיפלגות איבדו מזמן
את השליטה על ההפקות.
במאמציהן הנואשים להגיע
לשלמות טכנית, ולהרשים את

למכונה את הסחורה שהיא זקוקה לה.

כמו מולך הבולע את הבנים,
בולעת הטלוויזיה כמויות אדירות
של חומר, ויש מירוץ
מתמיד למלא את המיכסה.
בקצב זה אין כל אפשרות
לבדיקה אמיתית וממצה, מה
גם שלאנשי-המיקצוע זה לא
כל־כך איכפת. דאגתם היחידה
היא להפיק סרטים יפים בכמות
מספקת ובלודדהזמנים הרצחני.

הסיבות האלה מצטברות ויוצרות
את הסחורה, כפי שהיא מופיעה
מדי יום על המירקע.

התפלות של הגששים, שאיש אינו
מספיק לכתוב להם חומר הראוי
לרמתם. כך באות ההופעות המבחילות
של ספי ריבלין, הדוחות כל אדם מלבד
האוהדים הצרופים והפרימיטיביים
ביותר של הליכוד. כך באות הקרייניות
המתחנחנות והמזוייפות של המערך
והליכוד, העולות על העצבים יותר
ויותר.
האם משנים תשדירי־הטלוויזיה אף
את הצבעתו של בוחר אחד? הדבר
מוטל בספק חמור. כשהם מתנהלים
ברמה זו ובצורה זו, הדבר מוטל בספק
חמור עוד יותר.

זהו בידור קלוקל, ותו לא.

פשוט נמלטה מעבודתה. היא עשתה
זאת זמן קצר אחרי שבאה אליה עובדת
סוציאלית של העירייה וביקשה לקחת
ממנה את שתי הבנות, בטענה שהיא
מתעללת בהן.
חברותיה בנצרת יכלו להעיד על
האלימות שבה היא נהגה בשתיים. פעם
אחת הן היו עדות לכך שהיא קרעה
מעל גופה של ליסה את שימלתה
והיכתה אותה בעזרת קבקב. במיקרה
אחר היא הענישה את סיסי הקטנה
באלימות פיסית אכזרית ביותר,
בנוכחות זרים.
זמן קצר לפני כן היא פנתה
לחברותיה, ביקשה שיגנו אליה מפני
אלמוני הרוצה להתנכל לה ולבנותיה.
אחר־כך התברר, שהיה זה נגר
חיפאי שהביא לה חלק מארונות־מיטבח
שהזמינה ושלא קיבל את כספו.
הוא התלונן נגדה, ובעיקבות כך באו
אחר־כך לעצור אותה בנצרת־עילית.
בשלב זה נקל ע שלום חנוך לפרשה
ונפל קורבן לתעלוליה.
אז החל חנוך במירוץ אחריה.
היו לו כמה סיבות טובות לכך. היא
היתה חייבת לו תמורת רהיטים, היתה
חייכת לו חוב אישי והוא גם היה סקרן
לגבי אישיותה המוזרה.
שושנה ביזבזה כל סכום כסף שהיה
בידה. מפעם לפעם היה ביתה מתמלא
בכל־טוב — ומייד מתרוקן. היא אהבה
לקנות בשמים ובגדיים חדשים.
כשעזבה את נצרת, היא מכרה את
הריהוט שעליו לא שילמה לחנוך,
משום שלא היה לה פרוטה.
חנוך רגז מאוד כששמע השבוע
ששושנה טוענת כי היא שילמה לו את
כל הכספים שהיתה חייבת לו.
אחרי שהוא שיחרר אותה בערבות
בבית־המישפט, הוא יצא איתה לסבב
בקריות לתשלום חובותיה. עד היום
הוא מחזיק בידיו צ׳קים שאותם פדה.
שושנה לא שילמה לו, לדבריו, מאומה.
להלן חלק מאותם תשלומים:
הוא שילם לחנות סינדרל ה לביגדי
ילדים בקריית־מוצקין סך של 2290
לירות. ב בנק די ס קונ ט בקרית״ים הוא
שילם חוב בסך 809 לירות. לבעל־הבית
שאצלו התגוררה, צבי גליקזליג
מקריית״ביאליק, רחוב קרן היסוד, הוא
שילם את מלוא החוב — כמה מאות
לירות.
חנוך שילם חוב לחנות ביגרי אופנה
א מיל בקרית־ים בסך 4000 לירות —
חוב מחודש פברואר . 1979 בחיפה,
בחנות לביגדי עור, ברחוב הרצל, הוא
שילם חוב של 1200 לירות, בחנות
הלבשה של כיתן, ברחוב יפו בחיפה
הוא שילם חוב של 507 לירות,
ובפרפומריה ברחוב הבנקים — חוב
של 189 לירות.
כמו־כן שילם חנוך חוב למיפעל
ס ב רינ ה בצפון, בסך 2100 לירות. היו
אלה ארבעה צ׳קים ששושנה נתנה, אך
אף לא אחד מהם כובר.
צ׳קים אחרים שלה, שלא שולמו
על־ידי חנוך, נמצאו במישטרת זיכרון־
יעקב ובמישטרת קריית־חיים.
כאשר החל חנוך לחפש אחריה, הוא
גם גילה בני־מישפחה קרובים ורחוקים
שלה.
בת־דודה בחיפה, הנשואה לסוכן־
ביטוח אמיד ומתגוררת בווילה גדולה
על הכרמל, ביקשה מחנוך שלא יטריד
אותה בענייני שושנה פרץ. כאשר
הגיע כתב העול ם הז ה לביתה, היא
סירבה להתייחס לקשר המישפחתי
שלה, וביקשה שלא לדבר על הפרשה.
בתל־אביב מצא חנוך את אביה של
שושנה. גם הוא סירב להתערב. גם הוא
סירב לדבר עם ה עול ם הזה.
בחיפושיו אחריה נתקל חנוך
במיספר של טלפון בתל־אביב, שלידו
היא היתה אמורה להיות. בריקה
הראתה שזהו מיספר־טלפון של
מירפאה פרטית לבריאות־הנפש,
במרכז העיר.
האם היתה שושנה בעבר בטיפול?
האם היא היתה מאושפזת? זאת בני־המישפחה מכחישים
בתוקף.
השבוע נפוצה שמועה שהטלוויזיה
הישראלית צילמה את שושנה פרץ
בשנת ,1979 במוסד טיפולי במרכז
הארץ. הכתב שלו יוחסה, כביכול,
הכתבה, הכחיש מכל וכל סיפור זה.

לשעבר, שלום חנוך שפרץ חייבת לו ממון רב; ויהודית בורשטיין, מזכירה בבית״הטפר
בעיר, שהיתה הראשונה שעימה קשרה פרץ קישרי ידידות כשהגיעה לנערת. בתשדיר
שנפטל הוצגו עדויות ומיסמכים שחיזקו את הסיפורים שטיפת הדוברים על פרץ.

! 111111ד 1ו ן 1ןןך * שלושת תושבי נצרת־עלית שהתראיינו לתשדיר המערך
#14-44111 1 11111111 בענייו שושנה פרץ, שנפטל לשידור על־ידי השופט
גבריאל בן. מימין, אטתר רובינשטיין, מורה בבית־טפר בעיר; במרכז, טוהר הרהיטים
אבל שאלת האישפוז מתקשרת גם
לחזרתה של שושנה פרץ לארץ בשנת
. 1979 בני־מישפחתה טענו אז לפני
1חנוך, ששושנה ברחה מארצות־הברית
י אחרי שהוצא נגדה צו־אישפוז.
בנצרת היא התגוררה בסך הכל חצי
שנה. משם היא עברה לבית־הספר
כדורי. מפקח חינוך בנצרת־עילית
מצא לה מקום עבודה ואף עמד
.להתחתן איתה. הנישואין בוטלו, אבל
העבודה נשארה. בכדורי היא עבדה
תקופה קצרה, אבל שבה לסורה. באותו
הזמן היא הפיצה צ׳קים ללא כיסוי
בחנויות שונות בעפולה, עד שהסוחרים
בעיר סירבו לקבל מעוברי כדורי אלא
מזומנים בלבד.
בבית־הספר כדורי היא הכירה
עובדת שבעלה היה קצין בצבא־קבע.
כאשר בכדורי נפרדו ממנה. סידר לה
הקצין עבודה בבית־הספר לחימוש
בצריפין. אז היא עברה להתגורר ברירה
שכורה בבאר־יעקב והתגוררה שם עד
סוף חודש יוני . 1981 שם היא הציגה
עצמה כאלמנת קצין צבא בכיר.
בבאר־יעקב היא קראה על המישרה
הפנויה בקיבוץ גינוסר והגיעה לצפון.
לא רק התעודות שלה והשאלון
שמילאה עוררו את חשדו של מזכיר
הקיבוץ, עוזי ואליש. גם בגינוסר החלו
הבעיות הפינאנסיות המוכרות. בעיר
טבריה היא הפיצה צ׳קים ללא כיסוי
בחנויות ובבנקים. המישטרה דיווחה
לקיבוץ שהיא מציגה את עצמה בכל
מיני מקומות בשמות בדויים.

השגה השקטה
ביומי
ך* יא רכשה חפצים רבים ולא
1 1שילמה עבורם גם בצרכניית
הקיבוץ. מזכירות המשק גם הבחינה
ביחסה לילדותיה, והגיעה למסקנה
שאין לה מקום במשק — לא כמורה
ולא כחברה־מועמדת.
עוד לפני שהיא הגיעה לנצרת, שנה
לפני כן, הסתובבה שושנה פרץ באיזור
הצפון. היא התגוררה בקריית־חיים
בחברת נגר שעזב למענה את אשתו
הבלונדית. יחסים אלה לא הסתיימו
בנישואין. שושנה נהגה לספר שהיא

הפעם הבאה שבה הוא ראה אותה
היתה בתשדיר־הבחירות, ששודר ביום
הרביעי האחרון.
לקריית־שמונה הגיעה שושנה
ושתי בנותיה רק בחודש אוקטובר
. 1981 לתאריך זה יש חשיבות גדולה
ביותר. בראיון הטלוויזיוני של ליסה
בתשדיר הליכוד היא תיארה בצבעים
שחורים את ימי שהייתה בקריה, עד
שצה״ל כבש את דרום לבנון. ליסה
סיפרה בהתרגשות על שהותה הארוכה
במיקלטים.

קרובת־מישפחה של מכובדים ושל
אנשים שהכירה באקראי. בין השאר
סיפרה שהיא עבדה כמזכירתו האישית
של הד״ר ראובן הכט.
בקריות נפוצה השבוע שמועה
ששושנה פרץ, כשהיתה בלונדית
וצעירה בכמה שנים טובות, היתה
קשורה לאישיות פוליטית מקומית,
מהימין דווקא. אבל כל מי שיכול היה
להוסיף פרטים על כך סתם את פיו.
כאשר עזבה פרץ את גינוסר, איבד
חנוך את הקשר איתה.
הוא איתר אותה אחר־כך בקריית־שמונה,
במיקרה.
סמוך למילחמת לבנון ראתה אותה
בת עירו, אתי רובינשטיין, צועדת
בצעדה מקומית בעיר. היא סיפרה על
כך לחנוך. הוא ויתר על הרעיון לנסוע
לשם ולבקש את כספו .״אשתי הציעה
לי שאתייחס לכסף כאל כסף אבוד,״
אמר חנ1ך.

האמת היא מדהימה: בקיץ של אותה
שנה, אחרי כמה שבועות של מתיחות־שיא
בצפון, שכללה ירי משני הצדדים,
הוסכם בין ממשלת־ישראל והנהגת
אש״ף על הפסקת־אש. מאז ועד חודש
יוני , 1982 שבתחילתו פרצה מילחמת־לבנון,
לא נחת פגז קאטיושה אחד
בקריה.
בהשפעת התעמולה הממשלתית
שכחו רבים עובדה ואת, אך תושבי
העיר הצפונית זוכרים עדיין היטב,
שהשנה שהיתה בין קיץ 1981 ופתיחת
מילחמת־לבנון היתה השקטה ביותר
מזה שנים שידע גבול הצפון.
בשנה זו התגוררו שושנה פרץ
ובנותיה בקריית־שמונה.

ובכל זאת, חודש אחרי פרוץ
המילחמה, כשקיבל חופשה, הוא יצא
לביתו דרך קריית־שמונה. שם הוא
איתר את דירתה וביקש את כספו.
בעלה, גבי פרץ, הקשיב לשיחה ולא
הוציא הגה מפיו. בסוף השיחה לא ראה
חנוך כסף.

לשכוח. כל קאטיושה היתה עבורי כמו
תקיעת סכין בלב. סכין שהשאיר
אחריו פצע עמוק...״
באותו מעמד מרגש היא אמרה :״אני
רוצה שכל איש בקריית־שמונה יילך
עם אותו פרצוף כמו של ילד בתל־אביב.״
ליסה,
אם כן, דיברה על הפגזות
רבות של קאטיושות. היא חוותה רק
את הקאטיושות שנחתו על העיר
במשך פחות מיממה, ערב כניסת צה״ל
ללבנון. הפגזות אלה היו תגובה
להפצצת חיל־האוויר בלבנון.
נראה שאת הלילה הזה היא לא
יכולה לשכוח!

* *י שליווה את שושנה וילדיה
* /בעיר היה שמואל אוחנה, היום סגן
ראש עיריית קריית־שמונה מטעם
המערך. כשהכיר את פרץ — או בשמה
הקודם, קוצואניס — הוא שימש
כמנהל מיפעל המתכת ההסתדרותי
ר מי ם של כור בקריית־שמונה.
אוחנה, שזה עתה החלים מהתקף־
לב, סיפר שמנהל בית־הספר המתמיד

בנקל או מי

יל*1ו 11אלגו1ימ 8 23/

רזיב ימי**

1422315

*5 0 0

ר 1י צ׳ק א חי מתיך עשרות
! 1י 1י י 11
14 ^ 111^ 1 11 4של שושנה פרץ. מלפני
ארבע שנים. היו לה חשבונות־בנק בכל הבנקים

1111י 71111 11¥1דוגמת חמימה של שושנה פרץ על צ׳ק
1141111111 1111 1111 שחזר, משנת . 1979 אז היא חממה בשם
מישפחתה הקודם, קוצואניס. צ׳ק זה, במו אחרים, הועבר להוצאה לפועל.

•0*0*04

5ינ; 2 3־ 4 4 ?.י ׳

הגדולים והצ׳קים פוזרו בתקופות קצרות על ימין
ועל שמאל. רובם הגיעו להוצאה לפועל. בעלי צ׳קיס
אחרים ויתרו על התשלום מתון רחמנות או יאוש.

שושנה פרץ מיהרה להסביר השבוע
שהיא וילרותיה ירדו למיקלטים בגלל
אזעקות־שווא וכוננויות־ספיגה, לצד
תרגילי ירידה למיקלטים, שהיו בעיר.
בקריה אין זוכרים שהשנה השקטה
היתה רצופה בתירגולת־מיקלטים.
בכל מיקרה, גם אם היא ירדה עם
ילדיה למיקלטים, הרי שתיאורי
המיקלט של ליסה הם אולי מרגשים
ביותר אבל אינם קרובים כל־כך
למציאות — אלא אם כן היא ישבה
במיקלט אחר, ולא בזה של ביתה.
יתירה מזאת, ליסה סיפרה על
ישיבה של ארוכות תקופות במיקלטים, כשהיא מתכוונת למעשה
לתקופה שבה היא שהתה בקריה, ושבה
לא ירדו התושבים למיקלטים לשהיה
ממושכת.
בשידור בטלוויזיה ואחריו אמרה
ליסה :״את ההפגזות האלה קשה לי

בקריה, שהוא בית־ספר דתי, פנה אליו
ושאל אם יש לו מקום למזכירה
השולטת באנגלית.
אוחנה ענה בחיוב, ואז אמר לו מנהל
בית־הספר שהוא מכיר אם לשתי בנות
הלומדות בבית״הספר, המחפשת עבורה,
והיא בוודאי תתאים למיפעל.

על מה שהתרחש אחרי כן
סיפר אוחנה:
נפגשתי איתה. היא סיפרה על
מצבה הקשה, על כך שהיא לימדה
בבית־ספר כדורי, שהיא שולטת
בהרבה שפות, שהיא מעוניינת לצמוח
בעיר״פיתוח ולהקל על סיבלן של
בנותיה. על עצמה סיפרה שהיא גרושה.
קיבלתי אותה לעבודה. היא החלה
לעבוד ב״ 2בפברואר . 1982
אחרי שבועיים הופיעה המישטרה
במיפעל. השוטרים טענו שהיא הפיצה
צ׳קים ללא כיסוי במקומות שונים
בארץ. קראתי לה וביקשתי לדעת אם
יש אמת בדברים. היא אמרה לי:
״שמואל, הבט, היה לי מצב קשה, לא
יכולתי לכסות את החובות. עכשיו אני
עובדת ובוודאי אוכל לשלם. אולי
תעזרו לי?״
העם היהודי הוא עם מאוד
סנטימנטלי. זה היה מיפעל של כור,
ואנו מצווים על עזרה לזולת. קלטתי
אותה. נתתי לה מיפרעות, עזרתי לה
לשלם חובות וחשבתי שהסיבוכים
שהיו לה בעבר הסתיימו.
אבל אחרי חודש שוב הופיעו
שוטרים, ושוב עם צ׳קים ממקום אחר.
שוב עזרנו לה.
אחר כך היא באה אלי וביקשה
שאפתור לה בעיות אחרות. היא לא
מסתדרת עם השכנים, לא יכולה לגור
בשכונה, הילדות לא מסתדרות. היתה
לי דירת מיפעל פנויה, נתנו לה אותה
בשכירות. אבל הצרות לא נגמרו.
הופיע אצלי בעל חנות לנעליים
מרחובות, שטען שהיא חייבת לו כסף.
אחריו בא מישהו מחדרה עם סיפור
דומה. בית־חולים פוריה בטבריה דרש
שהיא תשלם דמי־אישפוז: בנוסף לכר
אמר לי מנהל המחלקה שאצלו היא
עבדה כי היא לא מתאימה לו. הכרחתי
אותו שישאיר אותה אצלו. פשוט
ריחמתי עליה.
כדי להקל עליה להחזיר את
בנק •לאומי

עי 1וכבניס
-זסדנוך רי כז

היריד

לישראל

בערבו! סוגב?

0 .3 0ו• 29

רש ו נ
מגבו ממזידיש לכס רגוז״ מה את משפרות הרשומים מסח שלא גאו לידי גוביינא:
ס פ מי

חיבגו אה השב מגס
ל״י בסר דכה הוג או ת משלה!

סמע בל׳׳י

זה(-סרעיו

גמיזיפת
ו*י*? .ביס

ל 5 .1 1 .7

;ו ענ היודי -ניס

ס? 12 4י 5

ד*־*נד< ;ור-י^גים

ננק לאמי ל ^ יאי -בערכת פוג!

\-ר.ז דליי

התחייבות

אחד מדפי חשבונות השטרות, שחייבת פרץ לסוחר
לשעבר מנצרת עילית, שלום חנוך. השטרות לא 19 כובדו, אך חנוך לא פנה לבית־המישפט, מפני שידע שפרץ לא תובל לשלם.

מי את. שושגה פרץ?
(המשך מעמוד )11
חובותיה דאגנו שתלמד אנגלית את
העובדים אחר־הצהריים, אחרי שעות
העבודה.
ע ד כאן דבריו של אוחנה.
אבל המציאות טפחה על פניו של
אוחנה.
התברר שיש לה תיק פלילי על

מנצרת־עילית, לקח על עצמו לשלם
את כל חובותיה.

בלי לדעת
אנגלית!
חרי חופשת לידה, שבה היא
> 1ילרה ילד לגבי פרץ, החלה

ח \ י \ ח ה 1י \ 1ח זמן קצר לפני שסיפרה
1-1 111 1111 1111ו ו | שושנה פרץ את סיפו*
רה בתשדיר, היא שוחחה עם ראשי הליכוד. משה

ד י 11ך | 1חזית דירתה של מישפחת פרץ גרחוב יצחק שדה
1.1 1 1 . 1ן בקריית־שמונה. הדירה נמצאת בקומה ראשונה. לפני
המירפסת יש גינה קטנה, שאותה משקה האב גבריאל באדיקות.
הכאת ילד בבית־הספר היסודי מגינים
שבעיר. לכן עברו שתי הילדות, כבר
בתחילת שהותן בקריית־שמונה, לבית־ספר
אחר. במיפעל עצמו אי־אפשר היה
להמשיך ולהעסיק אותה. היא פוטרה
ב־ 15 ביוני . 1982
אבל אוחנה החליט שלא להפקיר
אותה.
שושנה סיפרה לו, שהיא מקורבת
לשו^ר־הצעיר. הוא קישר אותה עם
סניף מפ״ם בקריה. כך הפכה שושנה
לא רק למקורבת למיפלגת־העבודה,
כפי שהיא טענה, אלא גם לחברה
במפ״ם.
(באחרונה, אגב, נרשמה שושנה
לסניף התחיה־צומת בקירית־שמונה).
התפקיד שהוצע לה היה ניהול בית־החבר
ה בקריית־שמונה. היא ניגשה
לבחינות בוועד־הפועל ונכשלה.
אחרי־כן הסתדרה בעבודה במיב־ללת
תל־חי, שם אף הכירה את מי
שאחר כך נישאה לו, גבריאל (״גבי״)
פרץ. הוא עבד שם כאחראי תחזוקה של
מעונות־הסטודנטים. פרץ ( )32 צעיר
משושנה בכמה שנים טובות. הוא רזה,
ממושקף ומשופם.
למרות שכבר לא עבדה ברמות,
היא המשיכה להתגורר בשכירות
בדירת המיפעל. ברחוב טרומפלדור,
עד שנת ,׳83 גם אחרי שנישאה.
מקום עבודה קבוע לא היה אופייני
לשושנה. היא עברה בבית־ספר הנשיא
בקריית־שמונה, אחר־כך עבדה תקופה
קצרה במתנ״ס המקומי.
מי שעזר לה מאוד בתקופת שהייתה
בעיר הצפונית היה גבר המתגורר
דווקא בחיפה. היה זה שמואל שגב,
קצין המיבחן שהצליח לאחד את כל
תיקי ההוצאה־לפועל החדשים שהוצאו
נגדה, ולגרום לכך שלא יוטל עליה
בבית־המישפט עונש של מאסר בפועל
על הפצת צ׳קים ללא כיסוי. היא
חוייבה רק להיות בפיקוחו של קצין־
מיבחן.
בסיבוב מישפטי קודם״ הצליחה
שושנה לחמוק מעונש כשחנוך, הסוחר

שושנה עובדת בבית־הספר האיזורי
בכפר־בלום.
היא הועסקה שם בחטיבת הביניים
כעוזרת־הוראה, ולקראת סוף שנת־הלימודים
הנוכחית היא ביקשה לעבוד
במישרה מלאה. הובהר לה שאין מקום
אלא לרבע מישרה. היא לא הסכימה.
ב־ 22 במאי שלח לה מנהל בית־הספר
דודי(״דודי״) טוקר מיכתב־פיטורין.
כאשר סיפרה שושנה בשידור
הטלוויזיה הדרמאתי שהיא פוטרה
ממקום עבודתה בקיבוץ מפני שלא
הסכימה לדבר נגד בתה בתשדיר־תעמולה
של המערך, לא היה לדברים
אלה שחר.
המיכתב הוצא אליה עוד לפני
שהבת צולמה לתעמולת־הליכוד.
המיכתב, שהציג הליכוד בתשדיריו הכולל האחרונה,
במוצאי־השבת
ריברי־שבח מטעם בית־הספר לשושנה,
ן וצא בסמוך להודעת־הפיטורין, והוא

ניטים, מימין, ישב לצידו של הבעל, גבריאל פרץ,
ביניהם ישבה האחות טיטי, ולידם האם. לצידו של
ראש״הממשלה, יצחק שמיר( ,משמאל) ,ישבה ליסה.

ע 1גליח 1111¥1ר | 1 1קטע ממיכתב ששלחה פרץ לשלום
\ | 11111.11111/1 ! 1 4חנוך מנצרת-עלית, שלו היא חייבת
אלפי דולארים. ממיבתביה עולה שידיעותיה בשפה אינן מן המשופרות.

השקר הגדול
רשת הילדה ליסה פרץ. שגרמה להתכתשות בין
המערך והליכוד. מלאה בשקרים קטנים.
אך אלה חשובים פחות מאשר השקד הגדול,
המתחבא מאחורי פרשה זו.

לשקר זה שותפים המעיד והליכוד כאחד.

לא היו

קטיושות
ך יי די להצדיק את החלטתו לפלוש למדינה שכנה.
**כדי להשליט בה דיקטטורה של בדחסות (בשיר
אל־ג׳מייל) ,לסלק ממנה מדינה יריבה(סוריה! ולהרוס
את התשתית הלאומית המדינית והחברתית של אש״ף
(״תשתית המחבלים״) ,המציא הליכוד שקר גדול.
השקד הזה אמר כי בקיריית־שמונד״ מהריח ובשאר
ישובי הצפון חיו התושבים בפחד מתמיד מפני
קטיושות. ובילו את חייהם במיקלטים.

האמת הפשוטה היא כי במשך 11
חודשים לפגי מילחמת־הלבנון הושגה
הפסקה גמורה של מעשי״האיבה. בתקופה זד
לא נפלה אך פצצה אהת של קטיושה על
ישובי הצפון.
הפסקת־האש נבעה מהסכם שהושג, באמצעות
שליח אמריקאי, נין אש׳׳ף ובץ ממשלת־ישראל. אש״ף
קיים את ההסכם הזה במדוקדק, והפגץ בדרך זו שחיתה
ליאסר ערפאת שליטה על כל פלגי האירגון,
הפסקה זו הופרעה פעמיים על־ידי פעולות יזומות
של ממשלת״הליכוד, שהפציצה את ביירות בלי שום
סיבה מוצדקת. בשני המיקרים נמנע אש״ף מתגובה
חריפה. הוא נהג בך מתוך ראייה מפוכחת של האינטרס
שלו; הוא לא רצח לספק לאריאל שרון את האמתלה
המבוקשת לפלישה המתוכננת.

משום כך לא יכלה הילדה ליסה פרץ
לשמוע אך פצצה אחת של קטיושה בזמן
הקצר שחיתה בקיריית־ישמונה לפני המיל־חמה.
הפסקודהאש
הופרה על־ידי ממשלת־־חליכור ביום
השישי. ה־ 4ביוני . 1982 לשם כך ניצלה את ההתנקשות

בחיי השגריר הישראלי בלונדון, שלא בוצעה כלל
על־ידי אש״ף אלא על־ידי אויבי אש״ף(עדיין לא ברוד
מי עמר מאחוריהם) .חיל־האוויר נשלח להנחית
סכת־רצה על ביירות המערבית. הכוונה היתה במפורש
להכריח את כוחות אש״ף להגיב ולהפציץ את
ישובי־הצפון, כדי ללכד את הציבור הישראלי מאחורי
ההחלטה לצאת למילחסה.
ואכן, הפרובוקציה המתוכננת הצליחה. אש׳׳ף הגיב
כפי שהגיב, והמילחמה החלה, כמתוכנן מראש.

במשך כל היום — דד 5ביוני נהרג רק
אדם אחד כגליל כולו. היה זה חייל שנסע
בככיש, ושנפגע במיקרה.

השקמס קמים
על בעליהם
* ה היה השקר הגדול של הלימה. שבא להצדיק
( את מילחמתו של אריאל שרון.
אבל המערך היה שותף מלא לשקר זה. ביודעו היטב
את האמת. תמך המערך בהחלטת הליכוד לצאת
למילחמה. אף שידוע כי הפלישה באה בעיקבות
פרובוקציה מתוכננת של ממשלודהליכוד, קראו
מנהיגי מיפלגת־העבודה במוצאי־שנת. ה* 5ביוני,
לשגר את צה״ל אל תוך ל מון.

המעיד היה שותף מלא גם לפיכרוק
השקר של 40 הקילומטרים. ראשי המעיד
ידעו היטב שלא שרון ולא בגין עומדים
להיעצר בקילומטר ה* ,40 ובי מטרות*
המלחמה שונות לחלוטין, ואינן קשורות כלל
בשלובדהגלל.
מסכת־השקרים של פרשת ליסה פרץ אינה אלא
המשך ישיר וע מר לשקרים הגמלים והעכוריס של
המילחמה.

במידהמפדיימת. יש בכך עונש היסטורי:
השקרים, שהמערך היה שותף להט קמים
עתה על המעיד. הם מתנקמים כמי שעזר
לייצרם.

ניתן כמקובל לכל עובד העוזב את
המוסד.
ליסה קיבלה הודעה שלילית על
שיבוצה בחטיבת־הביניים של בית־הספר
בכפר־בלום, כמו עשרות ילדים
אחרים, עוד לפני שהצטלמה לתשרי־רי־הליכוד,
דירתה
הנוכחית של שושנה, ברחוב
יצחק־שדה, היתה פתוחה תמיד לפני
שכנים ואורחים. היא נהגה לקבל
ידידים ואורחים בחמימות. הבעל היה
עסוק כל הזמן בשיפוץ הדירה,
הנמצאת בקומה הראשונה של בית
טיפוסי בשיכון גדול.
לאיזה כיוון תפנה פרץ בפרק הבא
בחייה?
ערב השידור הדרמאתי בטלוויזיה
היא פנתה לקיבוץ של השומר הצעיר
והתעניינה לגבי עבודה כמורה. נקבעה
לה פגישה, אבל היא דחתה אותה
בטענות של בריאות. אחר כך הופיעה
בטלוויזיה. מאז השתנו חייה.
בשום מקום מהמקומות שבהם
עברה פרץ בשנים האחרונות היא לא
הציגה תעודת־הוראה כמקובל. תמיד
היה לה תירוץ לאי־המצאת התעודה
המבוקשת.
יתכן שהסיבה לכך נעוצה בעובדה,
שהיא אינה מורה כלל.
עיון במיכתבים שכתבה, באנגלית
דווקא, מוכיח שרמת ידיעותיה בשפה
זו אינה גבוהה בהרבה מדרגת ידיעתו
של תלמיד בבית־הספר היסודי. י
תלמידים בצפון הארץ שלמדו
אצלה סיפרו בסוף השבוע לעיתונאים,
שבשיעוריה היא דיברה על הכל,
בעיקר על עצמה, על עברה ועל
תוכניותיה, ומעט מאוד על החומר
הלימודי שאותו נדרשה ללמד.
אבל בשני דברים היא בכל זאת
הצליחה.
תמיד היא רצתה להתבלט. היא
עשתה זאת בצורה הבוטה ביותר.
שנית, היא הצליחה למקד את
תשומת־הלב הציבורית לעוד פן של
ההוויה הישראלית, ערב הבחירות של

בן־ציון ציטרין

137־ 11
מנגנוך החושך נזעם ח־ק״ח נתקפה בפאניקה. מדוע?

מהסוס 1ע 1ב ר
ף* מילחמת״בחירות זו תוכרע שאלה
חשובה: האם הגשש החיוור עולה על ספי
ריבלין, או להיפך. האומה תתחלק בה לשני
מחנות: מחייבי הילדה ליסה פרץ ושולליה.
אר מאחורי מסך זה של ריברי״הבל, מתרחשים
דברים חשובים, שיטביעו את חותמם על המדינה
בשנים הקרובות.

יתכן שהמעניין ביותר הוא הופעתו
של הציבור הערבי־ישראלי כגורם
חשוב בחיים הפוליטיים.
^ דיעבד יתמהו רבים מדוע התאחרה
^ תופעה זו עד שנת . 1984

האזרחים הערביים מהווים עתה״/״17
מאוכלסיית ישראל. לכנסת ה־ 11 הם
ישלחו 12 חברי־כנסת.
גם הפער בין שני מיספרים אלה חשוב 17* .
של האוכלוסיה ימלאו רק * 10 ממושבי הכנסת,
מפני שקרוב למחצית האוכלוסיה הערבית היא
מתחת לגיל־הבחירה. משמע: זוהי אוכלוסיה
צעירה, המתרבה במהירות, ושמישקלה במדינה
יילד ויגבר.

בלתי־נפרד ממערכת־השילטון הבצורה
מפא״י בתקופת בן־גוריון.

ך* דבר ל א השתנה גם אחרי שאוכלוסיה זו
1 1החלה מתרבה בקצב מהיר.
דאג לכך מנגגון-החושך.

למעשה היתה קיימת במדינה, מאז
יומה הראשון, ממשלה חשאית,
ששלטה בחייהם של האזרחים הערביים
שילטון טוטאלי.
איש לא גילה מעולם את הרכבה של ממשלה
זו ואת מיקומה. היא היתה מורכבת משליחים של
שרותי־הביטחון, המישטרה, של מישרדי־ממשלה
שונים ושל הגוף המיסתורי שנקרא ״יועץ ראש־הממשלה
לעניינים ערביים״ .קצה הקרחון היה
״המימשל הצבאי״ ,שהיה קיים בארץ עד . 1966
ממשלה זו הכריעה — בחשאי, בעל־פה, ללא
כל ניירת — על כל פרט בחייו של כל ערבי:
בניית כביש לכפר, חיבור כפר לרשת המים
והחשמל, שליחת בת של מוכתר לסמינר למורות,

היא נשארה אבר מדולדל, בלי חיים פנימיים
אמיתיים, ולמעשה נשארה מחוץ לחיים המדיניים
של המדינה.

המאוויים של ״ערביי־ישראל״ התנקזו
בה, מבלי לסכן את השילטון ושאיפותיו.
לפעמים עלתה קצת, לפעמים ירדה
קצת — וזה לא היה חשוב לאיש, מלבד
עסקניה.
זה היה המצב עד הבחירות לכנסת העשירית,
ועד בכלל.

ץץה השתנה?
^ /שום דבר פיתאומי לא קרה. זה רק
נראה כך, מפני שתהליכים איטיים
והדרגתיים הגיעו לשלב שבו חברו
ויצרו מצב חדש.
מה קרה לפתע?

גורם כמותי: מיספר האזרחים הערביים הלך
וגדל, והגיע עתה לכמות ששוב אי־אפשר לשלוט
בה באמצעים הפרימיטיביים שלימנגנון־החושך.
אין מדינות דמוקרטיות רבות בעולם המערבי

איך זה קרה שבמשך 10 מערכות־בחירות
מילאו הקולות של אוכלוסייה זו
תפקיד כה קטן, עד כי היוו תופעה
שולית?

זאת היתה תופעה בלתי־צפוייה.
כאשר החליט האדם על חלוקת הארץ,
היוו הערבים קרוב ל 50 של
האוכלוסיה גם בשטח הקטן שהוקצה
למדינה היהודית.

כל האינטליגנציה הפלסטינית, המעמד
העשיר והשיכבה הפוליטית הסתלקו כבר
בראשית המילחמה. במדינה נותרה אוכלוסיה
פלסטינית ללא מנהיגות מדינית וחברתית,
אוכלוסיה של פלאחים, שנאחזו בציפורניהם
באדמתם. רק פה ושם נותרו כמה איים של
השיכבה המשכילה, כמו בנצרת, שם נמנע ברגע
האחרון גירוש כל האוכלוסיה, תודות
לאומץ־ליבו המוסרי של קצין יהודי־קנדי, מפקד
החטיבה הכובשת, שהפר פקודה בעל־פה של
דויד בן־גוריון והגן על האוכלוסיה בעיר אחרי
שנכנעה.
לכן, במערכות־הבחירות הראשונות לכנסת,
היתה האוכלוסיה הערבית מדולדלת, חסרת
מנהיגים, נפחדת ומדוכאת. היא הצביעה כפי
שהצטוותה להצביע על־ירי המושלים הצבאיים,
כולם אנשי מפא״י וגרוריה. הם היוו חלק

^ ין זה פלא שעל נסיון זה נערכת התקפה
פרועה משני הצדדים, שהיה להם אינטרס
מושרש בקיום המצב הקודם: מנגנון־החושך
(באמצעות שר־הביטחון וועדת־הבחירות המרכזית)
ורק״ח.

שאר אזרחי ישראל ישאלו את עצמם
שאלה פשוטה ועניינית: האם זה טוב
למדינה או רע?
התשובה על כך תלוייה, כמובן, בשאלה מהי
טובת המדינה.
מי שדוגל בדיעותיהם של רפאל איתן ומאיר
כהנא יראה בתופעה זו אסון. מדינה שיש בה
מיעוט לאומי גדול, בעל הכרה לאומית, המבקש
להתבטא ולרכוש השפעה — הרי זה ההיפך
מבקבוק שיש בו ג׳וקים מסוממים. אין היא
מתיישבת עם הדימוי התנ״כי של מלכות־ישראל,
שקמה על בירכי הג׳נוסייד של ״עמי הארץ״,
שנותרו מהם לכל היותר חוטבי־עצים ושואבי־מים.

שיחה שקיים שר״הביטחון עם ראשי
הרשימה המתקדמת לשלום, בעיקבות
הדרישה של מנגנון־החושך לפסלה, היה רגע
אחד של אמת.
אחרי החקירות וההתנצחויות, כאשר הסביר
אחד האישים הערביים את בעיית המיעוט
במדינה, הפליט משה ארנס הערה — ספק
לעצמו, ספק לנוכחים. בקול מהורהר אמר :״יש
כאן באמת בעיה שלא חשבנו עליה — שיש 700
אלף ערבים במדינה היהודית.״

^ אשר התפזר העשן של מילחמת־העצמאות,
נותרו במדינה החדשה ב־100
אלף ערבים בלבד.

התוצאה האיכותית היתה חשובה
לא פחות מן הכמותית.

הכל היה מוכן להופעת־הבכורה של
גורם ערבי-ישראלי עצמאי ואותנטי,
המבקש להשיג עמדות של ייצוג
והשפעה במדינה, ובראש וראשונה
בכנסת. וזהו בדיוק מה שקרה בבחירות
. 1984

אך מי שחושב על ישראל כעל מדינה
דמוקרטית של המאה ה־ ,20 עשוי
להגיע למסקנה אחרת.

התשובה היא כמותית ואיכותית כאחת. היא
נוגעת להיסטוריה של המדינה עצמה.

אחוז זה גדל עוד יותר, כאשר התפשטה
המדינה במהלך אותה מילחמה. לפי התוכנית
היתה המדינה צריכה להיות יהודית מבחינת
מהותה, אך דו־לאומית מבחינת הרכב
אוכלוסייתה.
בחודשי־המילחמה הראשונים ביקשו המנהיגים
הערביים להוכיח כי הערבים אינם יכולים
לחיות תחת שילטון יהודי, ועל כן עודדו בריחה
ערבית. באותה תקופה התאמצה דווקא ההנהגה
היהודית להוכיח את ההיפר, מחשש פן ישנה
האדם את החלטתו ויחדש את הרעיון להקים
בארץ מישטר של נאמנות בינלאומית.
אולם באביב ,1948 כאשר הסתבר כי המדינה
היא עובדה קיימת, השתנה הקו. הנהגת היישוב
״עודדה״ בריחה ערבית, וזה הפך מרכיב חשוב
בכל מהלכי המילחמה. הרוב המכריע של
האוכלוסיה הפסלטינית, שהיתה צריכה לחיות
במדינת־ישראל, מצאה את עצמה בתום המילחמה
מחוץ לגבולותיה, במחנות־פליטים ובגלות, ושם
היא נמצאת עד עצם היום הזה.

באש״ף ובעולם הערבי מבינים עתה שישראל היא
עוברה קיימת, ושאין כל טעם להתעלם מקיומה,
השפיעה אף היא על הערבים החיים בתוכה.
הקריאה המסורתית של החוגים הערביים
הלאומניים בישראל להחרים את הבחירות הפכה
אגאכרוניזם.

זוהי בעיה שמדינת־ישראל לא
התמודדה עימה מעולם. מנגנון־החושך
חסך לה את הטירחה הזאת.

ילדות יהודיות וערביות השבוע, בפיקניק ביער־עירון
קבלת רשיון לטרקטור ורשיוך ייבוא, מעצר
ושיחרור בנים, ועוד ועוד.
היו למנגנון זה כמה מטרות עיקריות. אחת
מהן היתה לאפשר את הפקעתם של שטחים
עצומים, שהיו בבעלות ערבית, כדי להעבירם
ליישובים יהודיים. מטרה אחרת היתה למנוע כל
פיתוח ממלכתי של הכפרים הערביים, שלא לדבר
על הקמת כפרים חדשים.

אך המטרה הראשונה במעלה היתה
למנוע בכל מחיר את התגבשותה של
מיפלגה ערבית-ישראלית עצמאית
ואותנטית.

כל נסיון כזה נחנק באיבו, ולעיתים בצורה
ברוטאלית. מי שהרים ראש נענש מיד באלף
ואחת צורות, הוא ומישפחתו. ואם זה לא עזר,
נעצר האיש לפי תקנות־החירום הבריטיות, עד
שנכנע וויתר.
הדבר היה קל יחסית, מפני שבתקופה ההיא,
ימי־הזוהר של הנאצריזם, לא היו ערבים בעלי
הכרה לאומית(והרי רק אלה היוו ״סכנה״) מוכנים
להכיר רשמית בקיום המדינה ובגבולותיה. על
רקע זה אישר גם ביודהמישפט העליון את
מניעת הופעתה של רשימת אל־ארד.

מכלל זה הוצא רק גורם אחד: רק״ח
(או, בגילגולה הקודם, מק״י).
גם היא נרדפה לא מעט, אך בסך־הכל היה
מנגנון-החושך מוכן להשלים עם קיומה, בבחינת
הרע במיעוטו, כשסתום־ביטחון. בהיותה תלוייה
כל־כולה במוסקווה, לא יכלה רק״ח להתקבל על
דעת־הקהל היהודית או לשמש כגורם ערבי
אותנטי.

שבהן יש מיעוט לאומי כה גדול.

הגיע הרגע שבו נוצרה ברירה
פשוטה: לתת לערבים אלה את מקומם
במדינה, או לוותר רשמית על אופיה
הדמוקרטי של ישראל גם בגבולות הקו
הירוק.
גורם איכותי: ערבי שנולד ביום הקמת
המדינה הוא כיום בן 36 וחודשיים. בישראל קם
דור חדש של מנהיגים טיבעיים, משכילים,
אקדמאים, שהתחנכו בבתי־הספר ובאוניברסי־טות.
דור זה שואף עתה לביטוי פוליטי וחברתי.

יתכן שעובדה זו חשוכה אך יותר מן
הגידול הכמותי.

גורם מדיני: בשנים שבהן היה קיים ניכור
הדדי מוחלט בין המדינה והאזרחים הערביים, לא
היה קיים לחץ חזק גם מצד הערביים לייצוג
עצמאי במוסרות המדינה. ואילו הדור החדש,
שגדל במדינה, מכיר בקיומה ובחשיבות
התהליכים הפוליטיים שבה.
יש גם השפעה חיצונית, שאי־אפשר להתעלם
ממנה. בקרב העם הפלסטיני גדלה תנועה
לאומית חדשה, בהנהגת אש״ף, שזכתה בהכרה
בינלאומית רחבה. עמידתה בקרבות ביירות
וטריפולי, שזכתה בציון מפי קציני־צה״ל
ופרשנים צבאיים בישראל, השפיעה אף היא.

כשם שמדינת-ישראל זקפה את
קומתם של יהודי ארצות־הברית
וברית־המועצות, כן זיקפו תהליכים
אלה את קומת הפלסטינים שהם אזרחי־ישראל.

מגילת״העצמאות
קבעה כי ישראל היא
״מדינה יהודית״ ,אך היא קבעה גם שישרור בה
שיוויון גמור בין כל האזרחים, בלי הבדל גזע
ולאום.
אין סתירה בין שני הפסוקים. בישראל יש רוב
יהודי־ישראלי, ועל כן היא יכולה לשמש בית
לאומי לעם זה, לבטא את אישיותו ותרבותו
ולהגשים את מאוויו. אין זה סותר את קיומו של
מיעוט לאומי גדול, בעל זהות לאומית ותרבותית
אחרת, שגם לו הזכות לבטא את תרבותו וזיקתו
הלאומית. דווקא זאב ז׳בוטינסקי כתב על כך
הרבה.

ארצות-הברית היא מדינה אנגלו-
סכסית דוברת אנגלית, מבחינת
תרבותה וזהותה, אך יש בה חופש
לבליל של קבוצות אתניות.

זה יתכן רק במדינה דמוקרטית באמת, שבה
שומרת חוקה נוקשה על זכויות־האדם, שיש בה
הפרדה גמורה בין הדת והמדינה, שבה הכל שווים
לפני החוק, ושבה עומדת האזרחות מעל
להבדלים גזעיים, לאומיים, דתיים ועדתיים.
בתנאים של ישראל, הדבר מחייב גם פיתרון־
של־שלום לבעיה הפלסטינית.
המילחמה המתמשכת בין ישראל והעם
הפלסטיני היא האמתלה (או הסיבה, לדעת
אחרים) לקיפוח הערבים בישראל. בהיותם חלק
מן העם הפלסטיני, וברחשם אהדה טבעית
לאחיהם שמעבר לקו הירוק ובפזורה, הם נתפסים
על־ידי ישראלים רבים כ״גייס חמישי
פוטנציאלי״.
השלום ישנה מצב זה מעיקרו. הוא ישמיט את
הקרקע מתחת לחסידי ההפלייה. הוא גם יביא
בהכרח לשינוי דמותה של ישראל.
על דמותה זו של ישך אל נטוש המאבק. לא רק
(המשך בעמוד )60

העובדה שכימעט כל המנהיגים החשובים

.,וצי1ו לצאת
לטיול בנומר
ביום החג,,,
מסבוים נוסע
האוטובוס. או
הם הגיעו
לבית־החולים

הריצפה והתחלתי לבכות. חלק
מהבחורים שהיו לידי רצו לקרוא
לאמבולנס שיבוא לקחת את הפצועים.
״אחר־כך הביאו אותי לבית־חולים
בבית־ג׳אלה והחיילים באו והתחילו
לצעוק שצריך לחקור את כל מי שהיה

״הם באו אלי ושאלו אותי שאלות:
בת כמה אני, מי אחראי עלי, מי היה
איתי בטיול ומי אירגן את כל הטיול.
״אחרי שלושה ימים בבית־חולים,
חזרתי הביתה. עדיין כואב לי במקום
שנפצעתי, אני עדיין לא חופשיה
לגמרי, אבל יחסית בסדר״.

1 !7דרח 7
ן* אטמה בת ה־ 12 היתה נרגשת
מאוד ביום השלישי שעבר. בפעם
הראשונה עמדה לצאת לטיול בצפון
הארץ, בצד השני של הקו הירוק. זה
היה יום חג. ,היום הרביעי של עיד־אל־פיטר.
הצעירים
במחנה־הפליטים דהיישה,
אותם הדואגים לנקיון המחנה, לעזרה
לתושבים, לבניית תעלות־הביוב,
אירגנו השנה, כמו בשנה שעברה, טיול
גדול לתושבי המחנה. בשנה שעברה
לא הצטרפה פאטמה לטיול. הפעם כן.
הם עמדו לנסוע לאזור הכרמל, והיא
שמחה מאור.
היא קמה מוקדם בבוקר, יחד עם
אחיה ואחיותיה, התלבשה, סירקה את
שערותיה הארוכות, זירזה את אמה
שתדאג לקטנים.

מבעד לחלון ראתה פאטמה את
מחנה־הפליטים הצפוף מתרחק ממנה.
הס התקרבו לעיר בית־לחם. האוטובוסים
נסעו לאט. התנועה על הכביש
בשעה הזאת של הבוקר לא היתה
צפופה במיוחד. רק מכוניות פועלים
שנסעו לעבודה בישראל. וכמה
מכוניות של צבא.
השיירה הקטנה עברה את בית־לחם.
משמאל ראתה פאטמה את הבית
העתיק, בעל הכיפה העגולה, ועליו
השלט בעברית: קבר־רחל. על הגג
עמד חייל אחד ולמטה, ליד הכניסה,
ישבו שני חיילים משועממים, לכתפם
רובים גדולים והם ליוו במבטם את
שלושת האוטובוסים.
סמוך לקבר־רחל היה מחסום צבאי,
לידו עמדו כמה חיילי מישמר־הגבול.

שם, חזרנו בחזרה למחסום שליד
קבר־רחל. החיילים שהיו שם עלו על
האוטובוסים והורידו את כל הבחורים
הצעירים למטה. בכל כמה דקות עלה על מישמר־הגבול של הקצין
האוטובוס ואמר שאנחנו צריכים
לחכות ושאסור לנו להמשיך בדרך.
הוא צעק עלינו. בינתיים ראיתי את כל
הבחורים הצעירים עומדים למטה
בשמש ומחכים.
״ואז הקצין עלה שוב על האוטובוס,

תפס את אחד הבחורים הצעירים
שישבו שם והתחיל לצעוק עליו
ולבעוט בו בלי שום סיבה. הילדים
באוטובוס התחילו לבכות ולצעוק ואז
כולם רצו לרדת מן האוטובוס. הם ירדו
ועמדו סביב הקצין החייל ואז הוא
התחיל לירות עלינו ברגליים ובריצפה.
כולם נבהלו והתחילו לרוץ ולברוח.
חלק ברחו לתוך האוטובוס. אני פחדתי
מאוד.
״נפצעתי בבטן מרסיסים ונפלתי על

עד כאן סיפורה של פאטמה חסיין.
אחרים, שהיו ב״טיול״ שלא התקיים,
סיפרו סיפור דומה. במחנה־הפליטים
דהיישה קיימת קבוצת צעירים.
המתנדבים לבצע כל מיני עבודות
פיתוח ועזרה במקום. הם בנו את
מערכת־הביוב של המחנה, הם עוזרים
לתושבים נזקקים, הם סללו את
הסימטאות הצרות והם אירגנו השנה,
כמו בשנה שעברה בעיד־אל־פיטר,
טיול לתושבי דהיישה ותושבי

..קצין מישמו־הגבול ערה לאוטובוס,
תפס את אחו הבחורים, צעק
עליו ובעט בו בלי שום סיבה
האוטובוסים חיכו על הכביש
הראשי. הם לא יכלו להיכנס פנימה
לתוך המחנה, מכיוון שהדרכים נחסמו,
כעונש, לפני זמן רב. להתלבש פאטמה כשסיימה ולהתארגן, ובני־מישפחתה היו מוכנים
גם הם, יצאו לדרך לכיוון האוטובוסים.
השעה היתה 6בבוקר. השמיים היו
תכולים והשמש כבר להטה ובישרה
יום של חמסין.
פאטמה עלתה לאוטובוס ותפסה
מקום ליד החלון, שלושת האוטובוסים
התמלאו בתוך זמן קצר. היו שם הרבה
מישפחות עם ילדים. ואז ניתן האות
והאוטובוסים יצאו לדרך. דרך חדשה,
שהיתה זרה לרוב הנוסעים.

האוטובוס שבו ישבה פאטמה עם
בני־משפחתה היה הראשון בשיירה.
הוא עבר את המחסום והמשיך בנסיעה
צפונה לכיוון ירושלים. ואז, אחרי כמה
מאות מטרים, נעצר. הנהג והיושבים
באוטובוס שמו־לב כי האוטובוסים
האחרים אינם ממשיכים אחריהם. הנהג
העמיד את הרכב בצד הדרך והנוסעים
ישבו וחיכו. אחרי כשעה החליטו לחזור
ולברר מה עלה בגורלם של שני
האוטובוסים האחרים.
״חזרנו למחסום,״ סיפרה פאטמה
בהתרגשות ,״ואז לאינו ששני האוטובוסים
האחרים התעכבו שם. כשאנחנו
הגענו, לקחו את כולנו למימשל הצבאי
בבית־לחם. אחרי 10 דקות שהתעכבנו

1ל 1ידהךך | 1י י סיפרה עיישה אל־יי4
11 1 1\ 111 יי 1 1י סג׳די. היא היתה •
עדה לאירוע שהתרחש ליד קבר־רחל, שבמהלכו

נפצעו חמישה איש מנוסעי האוטובוסים, ביניהם בנה
מחמוד בן ה״ . 18 לידה בתמונה: הבן איימן ( )8והבת
זיינד 11 שהיו גם הם בין נוסעי האוטובוס.

בית־צחור. הטיול היה מתוכנן ליום
* אחד, לאזור חיפה והכרמל.
כשהגיעו למחסום הצבאי שליד
קבר־רחל, כך סיפרו, עצרו אותם חיילי
מישמר־הגבול במקום וביקשו מהם
להישאר באוטובוסים. הם שאלו אם יש
בידיהם אישור מן המימשל הצבאי
לנסוע לתוך תחומי מדינת־ישראל.
״מכיוון שהתכוונו לנסוע רק ליום
אחר,״ אמרו הצעירים במחנה הפליטים,
״ולא התכוונו להשאר שם בלילה,
ידענו שלא דרוש רשיון״.
אבל הטיעון הזה לא עזר. החיילים
עיכבו את האוטובוסים במשך שעתיים.
הם בדקו את נוסעי האוטובוסים אחד
| אחד, וערכו בדיקה של תעודות־הזהות

התרגזו. הילדים הקטנים התחילו
לבכות וכולם ירדו ביחד למטה, כשהם
שואלים את הקצין לאן הוא לוקח את
הבחורים הצעירים. הוא לא ענה, הוא
פשוט דרך את הרובה שלו והתחיל
לירות, ואז נפצעו פאטמה הילדה ועוד
ארבעה בחורים צעירים. הם נפלו על
הארץ וירד להם הרבה דם. אנחנו
נבהלנו ורצינו לקחת אותם לבית־החולים.
הקצין, חיים שמו, פשוט ירה
בבחורים אחד אחד. ראשון נפצע חאלר
מחמוד איברהים 20 אחריו צאבר
תאיים עצבון ( )20 מבית־צחור. אחריו
ירה באכרם שעבאן עטאללה ()23
מדהיישה, אחריו במחמוד אסג׳אדי () 18
ולבסוף בפאטמה מחסיין בת ה־ . 12 הוא

״החייל היכה אותי!״

ללה, אמו של אכרם (בתמונה מימיו) .קצין מישמר-

התקרית. בא קצין של מישמר־הגבול
עם שישה חיילים. הוא רצה לקחת את
אכרם למעצר. אך הרופא המטפל בו לא
הסכים. הוא הסביר לקצין שהבחור
פצוע-וכי הוא צריך לעבור ניתוח. אחרי
ויכוחים איתנו ועם הצוות הרפואי הם
ויתרו.
״בפעם השניה הם באו ביום החמישי
בצהריים. בא הקצין בשם חיים, אותו
הקצין שירה בהם. הוא הופיע מלווה
בחיילים ובשוטרים בשלוש מכוניות.
חלקם נשארו בחוץ וחלקם נכנסו איתו
פנימה לתוך החדר.
״בחדר היינו כל המישפחה: אני
ואמו ואחיו. הוא התחיל לצעוק שהוא
רוצה שכולם יצאו החוצה.
״יצאנו החומה והם סגרו את הדלת.
מבעד לדלת שמענו כל מיני צעקות.
לא הבנו מה הם מדברים בדיוק, רק
שמענו צעקות.
״אחרי רבע שעה יצא הקצין
והשאיר שני חיילים לשמור על הדלת.
הוא הלך לרופא ואמר לו שהוא רוצה
לקחת את אכרם. הרופא הסביר לו
שהבחור צריך לעבור סידרת צילומים

הגבול בא לקחת את בנה מבית״החולים אל המעצר.
כשניסתה להוריד את בנה היכה אותה, לדבריה,
הקצין ופצע אותה. משמאל: אבי העצור, שעבאן.

וטיפולים וכי הוא אינו יכול עדיין
לשחרר אותו. ואז הם חזרו שוב לחדר,
הביאו כיסא־גלגלים ולקחו את אכרם
בכוח. כשהם הורידו אותו מהמיטה,
התחיל לרדת לו דם. הוא היה עדיין
פצוע.
עד כאן סיפורו של עטאללה, אביו
של אכרם הפצוע.
סיפוריהם של כל נוסעי האוטובוסים
חוזרים על עצמם. הגירסות
דומות מאוד. בעיתונים שהופיעו הידיעות בישראל היו קצרות. דווח על אירוע
שבו נתקלו כוחות־הביטחון בקבוצת
נערים סדהיישה ושבמהלכו נפצעו
חמישה איש.
תגובת כוחות״הביטחון היתה יבשה
ויכולה היתה להתאים לכל אירוע אחר
המתרחש בשטחים הכבושים :״כמו
בכל אירוע של הפרות סדר והתפרעות,
שבו יש שימוש בנשק חם, ערכו
כוחות־הביטחון תחקיר מקיף של
נסיבות והשתלשלות האירועים.
״תחקיר זה כלל בין השאר את אנשי
נהגי את וכן
מישמר־הגבול

פצוע ועצור

אכרם שעבאן עטאללה, בן ,24 נפצע בין
רגליו ובמותניו. הוא נלקח הישר אל המעצר.
לדברי המישפחה לא אישר זאת הרופא, מכיוון שנדרשו לו עוד טיפולים.
שבידיהם. ואז החליטו לקחת את כולם
למימשל״הצבאי בבית־לחם.
אחרי רבע שעה בבניין המימשל,
אמר להם המושל הצבאי שאין מה
לעצור אותם וכי הם יכולים לחזור
למחסום הצבאי.
הם חזרו לשם שוב, בליווי ג׳יפ של

גם ירה לכיוון האוטובוס וכמה שמשות
נשברו.
״הקצין לא נתן לנו להתקרב
לפצועים כדי לקחת אותם לטיפול,
לכן היינו צריכים לעבור בכוח.
״שאר האנשים נלקחו לבניין
המימשל־הצבאי, שם לקחו את

.,הוא פשוט דוו את הרובה שלו
והתחיל לירות. הילדה ועוד ארבעה
בחורים נפלו על הארץ..״

] מישמר־הגבול, והחיילים ביקשו מן
! י 4הבחורים לרדת מן האוטובוס.
״הכל נעשה תוך צעקות ואיומים״,
סיפר אחד הבחורים מדהיישה.
״החיילים אפילו היכו ובעטו באלה
שירדו למטה וחיכו בשמש. היה יום חם
ואנחנו לא הבנו למה הם עוצרים אותנו.
גם בשנה שעברה אירגנו טיול כזה ולא
היה דרוש שום רשיון מן המימשל, כדי
לעבור את הקו הירוק. החיילים אפילו
איימו שיירו עלינו, אם לא נעשה מה
ף שהם אומרים לנו. אחר־כן־ שמענו שהם
מבקשים תיגבורת, שישלחו להם עוד
חיילים לעזרה.
״ואז, כשהוא בא לקחת את הבחורים
מן האוטובוס השלישי, כל האנשים

הפרטים שלהם ומאוחר יותר קראו
לכמה מהם לחקירה״.
הפצועים הובלו לבית־החולים על
שם המלך חוסיין בבית״ג׳אלה. ביום
החמישי באו אנשי מישמר־הגבול,
אנשי־מישטרה ואנשי המינהל־האזרחי,
כדי לגבות עדויות מן הפצועים. הם גם
באו כרי לעצור את אכרם שעבאן
עטאללה, שהיה פצוע מנתזים בין
רגליו ובמותניו.
סיפר שעבאן עטאללה אל־עיסא,
אביו של אכרם, שהיה נוכח בבית־החולים
כאשר באו לשם כוחות־הביטחון:
״בפעם
הראשונה הם באו ביום
השלישי בערב, כמה שעות אחרי

1*1111*11ךךף | 1הילדה פאטמה חסיין ( )12 נפצעה בבטנה מנתזי
הכדורים. פאטמה הובלה לנית״החולים, שם 11 נחקרה על״ידי אנשי מישמר״הגבול ושוחררה רק כעבור שלושה ימים.

האוטובוסים הערביים, שהיו עדים
למהלך האירוע.
״מתחקיר זה מתברר: א .לא היה
שימוש בכוח ו(/או התעללות ביושבי
האוטובוס. כוחות־הביטחון במקום
פעלו לפי הנוהלים הקיימים לאירוע
מסוג זה, כולל הירי שבוצע בהתאם
להוראות ושכתוצאה ממנו נפגעו
מנתזים חמישה צעירים.
״ב. האוטובוסים לא נעצרו באופן
שרירותי, אלא על בסיס מידע מוקדם,
שלפיו בין הצעירים באוטובוסים, היו
מיספר מסיתים שהתכוונו לארגן
מהומות והפגנות במיגזר־הערבי בתוך
תחומי ישראל.
״ג. הורדת הצעירים מהאוטובוסים
והובלתם למיגרש־חניה סמוך ולא
לבניין־המימשל, כפי שטענו, נועדה
כדי להפריד בין המסיתים לשאר
הצעירים.
״ר. הירי, על־ידי קצין מג״ב,
התבצע רק כאשר הצעירים החלו רצים
לעבר קצין מישמר־הגבול במקום, תוך
השמעת קללות ואיומים שיהרגו אותו.
כאשר להערכת הקצין נשקפה לו
סכנת חיים, ירה יריה אחת באוויר ושני
כדורים לעבר הקרקע. בעיקבות הירי
עצרו המתפרעים, כאשר חלקם בורחים
מהמקום וחלקם חוזרים לאוטובוסים.
כתוצאה מהירי נפצעו קל מנתזים
חמישה מנוסעי האוטובוסים.
״כאמור, מהלך האירועים זה אומת
הן מתחקיר אנשי מישמר־הגבול והן
מערות נהגי האוטובוסים שהיו במקום
כל מהלך האירוע.
״בעיקבות האירוע נעצרו שלושה
מהחשודים, כמסיתים שניסו לתקוף
את קצין מישמר־הגבול והועברו
להמשך חקירה.
״אחד מהעצורים נעצר בבית־החולים,
רק אחרי שניתן אישור לכך
ממנהל בית־החולים ועוברה היא כי
בחור נוסף שרצו לקחת אותו לחקירה,
לא נעצר מכיוון שמנהל בית־החולים
לא אישר״.
אילו היה אירוע כזה מתרחש בתוך
תחומי הקו הירוק בין יהודים, היתה
הארץ מזדעזעת. העיתונים היו יוצאים
למחרת בכותרות ראשיות, היו שולחים
כתבים לשטח לאסוף עדויות.
אך האירוע התרחש כלפי ערבים,
פליטים מעבר לקו הירוק, כשהעיתונים
והטלוויזיה עושים, כאילו בכוונה,
יד אחת כרי להשתיק את העניין.
הדבר נגמר בהודעה היבשה של
המקורות הביטחוניים :״כמו בכל
אירוע של הפרות סדר והתפרעות שבו
יש שימוש בנשק חם, ערכו כוחות־הביטחון
תחקיר מקיף״...
אירועים מסוג זה הפכו לשיגרה
משעממת. מה זה חשוב אם נפצעו עוד
כמה ערבים (שברוב המכריע של
המיקרים אין להם אפילו שם).

ענת סרגוסטי

החזות השבויים הזכירה נושה
נשכחת. שנוטיה נחשבים נאו
לואשונה: התעלול של בראטו־שווו
(מימין במסיבה) בעניי! השבדים
השיבה בחיוב שתשחררם, כתגובה
לבקשה, כדי לצבור לעצמה קרדיט
אצל הצלב האדום כבעלת תשובות
חיוביות לבקשותיו.
אלוף(מיל׳) משה נתיב, ראש אכ״א
לשעבר, סותר את גירסת המקור
הצבאי, ומבהיר שהדיינים שוחררו
בבחינת ״שלח לחמך על פני המים״.
ואכן היתה הרגשה של החמצה בקרב
מישפחות השבויים, והן הביעו את זעמן
על כך. אולם המידע על גופות החללים
הגיע חצי שנה לאחר מכן בכל זאת.
נתיב אינו מוכן להתחייב על כך שזהו
פועל־יוצא של שיחרור הדייגים.
ריבוי הגירסות בצה״ל מפתיע.
באמצעי־התיקשורת התפרסמו ידיעות
על מעצרו של פלאטו־שרון,
שפעל בלבנון על דעת עצמו בנסיון
לשחרר את השבויים, תוך כדי ניצול
העניין לעסקיו הפרטיים(אחת השמועות
טענה, שפלאטו מקים בלבנון
בנק, שמועה שאותה לא הכחיש, אך
טען שעיקר עסקיו באותה תקופה
התמקד בנסיון לשיווק יינות בלבנון).
פלאטו הוחזר, אחר כבוד, ארצה,

ך* רבי־הטיפול בהחזרת שבויי
1מילחמת לבנון לבתיהם מעוררות
את הדימיון מצר אחד ויכולות לשמש
חומר לכתיבת ספרים. הפרטים הניתנים
לפירסום כבר עתה, מעידים על
מורכבות הבעיות, הטיפול בהן
וספחיהן:
בחורף 1983 יירט פטרול של חיל־הים
הישראלי ספינת־דייגים בלב־ים.
שני הדייגים נכלאו במחנה אל־אנצאר.
זמן קצר לאחר מכן הובא לידיעת
ישראל, באמצעות מי שהיה אז ראש־לישכת
קנצלר אוסטריה ברונו
קרייסקי, שהיה שליחו של קרייסקי
במשא־ומתן שניהל עם הסורים, ששני
הדייגים הם קרובים של מוצטפא
טלאם, שר־ההגנה הסורי, וכי הסורים
מעוניינים בשיחרורם.
היתה זו הפעם הראשונה שנוצר
בסיס לעיסקת־חבילה כלשהי עם
סוריה: ישראל תשחרר את שני
הדייגים, ובתמורה תמסור סוריה מידע
ותאפשר זיהוין של גופות הישראלים
הנמצאות בידיה.
הסיפור הזה לא היה נחשף אילמלא

התפוצצה, כמה שבועות לאחר מכן,
פרשת שמואל פלאטו־שרון. פלאטו
הסביר בשלל צבעים ושפות, שהבעייה
שעמדה במרכז ״פרשת הדייגים״ היתה
שיחרור עגונות.
״קישקוש,״ מבטל את דיברי פלאטו
קצין בכיר לשעבר בצה״ל: מסתבר,
שקיימת בעייה עם עגונה אחת. שאר
ארבעת הנעדרים הם חיילי־חובה,
רווקים. על כל• פנים, סוף הסיפור,
על־פי פלאטו שרון, הוא שישראל
החזירה את הדייגים והקשר בין
ישראל לסוריה נותק.

שיווק-ייגות
גלגגון
^ גירסה שנמסרה על־ידי מקור
נ 1בכיר בצה״ל אומרת שמדי פעם היו
משחררים אנשים ממחנה אל־אנצאר
לאחר שהוכח שאין להם קשר או
שייכות לארגונים הפלסטיניים. מכאן
שיכול להיות שהבקשה מהצלב האדום
באה אחרי שהדייגים נכלאו, וישראל

פלאטו אחרי הפרשה
קבל ת־פני חמה

פעילותו

בעניין

ובזה נסתיימה
השבויים.
פלאטו כינה את רב־סרן אבי בהט,
שעזר לו להגיע ללבנון• ,יהודי טוב״.
שילטונות הצבא חשבו אחרת
והגישו נגד בהט תישעה סעיפי־אישום.
ביניהם: עזרה לפלאטו לצאת מהארץ,
כאשר חל נגדו איסור יציאה מהארץ,
בגין תישעה חודשי־המאסר שהיו
תלויים נגדו בשל עבירות בחירות,
מסירק מיסמכים מסווגים לידיו של
פלאטו־שרון ומעילה כספית בסך
1800 דולר מסך 3000 הדולר שאליהם
היתה לו גישה במיסגרת תפקידו.
בהט, מישפטן במיקצועו, הודה בכל
סעיפי־האישום וניסח בעצמו את
הודאתו המישפטית.
גירסתו של פלאטו לעניין• :יום
אחד,״ מספר פלאטו בדרכו התיאטרלית
,״הטלפון מצלצל בביתי ואדם
מציג עצמו: שמי אבי בהט. הייתי רוצה
להיפגש איתן־.״ פניות כאלה, ובעיקר
כספיות, מתקבלות בביתו למאות,
לדברי פלאטו״שרון, ומכאן שיש
תהליך סלקציה.

״באיזה־ עניין? שאלנו,״ משחזרים
פלאטו־שרון ועוזרו, רוני צפריר .״אני
מטפל בשבויי צה״ל בסוריה ולבנון: יש
שישה שבויים בידי אש״ף ושניים בידי
ג׳יבריל, ומספר שבויים בידי סוריה.
כמו כן, יש כמה — לא ידוע בדיוק —
גוויות בידי הסורים.
״אני נמצא בקיראון, ואני יכול לבוא
אליכם מייד,״ הוא הוסיף. ואכן, אחרי
כמה דקות הוא הופיע והציג את עצמו
כראש מדור ביחידה לאיתור־נפגעים.
כיצד לא תמהו פלאטו ועוזרו
שהצבא פנה אליהם דרך דרגים כה
נמוכים? מדוע לא היתה פנייה
רישמית?
הם מסבירים הסבר סתום, שבדיקה
מצידם העלתה שהאדם אמין. מה היה
טיב הבדיקה? ״התקשרנו למיספרי־הטלפון
שהוא נתן לנו ווידאנו שאכן
ניתן להשיג אותו בהם. פרט לכך, הוא
בא להיפגש עימנו במדים,״ מסביר
רב־סרן(מיל׳) צפריר ששירת, בזמנו,
גם הוא ביחידה לאיתור־נפגעים.
״כשאבי יצא, התחלנו לחשוב מדוע
פנו דווקא אלינו ״,ממשיך פלאטו

הפשיר הקרח ואמרתי לו: אדוני,
שסוריה תיתן שלושה שמות של שבויים
הכלואים באל־אנצאר, שג׳יבריל
יתן — שלושה, וערפאת — שלושה,
ותוך שעתיים מרגע שאני מוסר את
השמות — הם נוחתים בביירות
להוכחת הכוונות הרציניות שלנו.
״חזרנו לישראל לדווח על קשר כזה
חשוב,״ סוגר פלאטו עניין. למי הוא

הגבול בראש־הניקרה, הסתבר שאלוף־
מישנה שהיה אמור להתיר את כניסתם
ללבנון, נמצא בג 1ר ה טו ב ה במטולה,
וסגן־אלוף שהיה במקומו לא ידע
מאומה על העניין. פלאטו ירה
בביטחון :״תתקשרו לצה״ל.״ לדבריו
נוצר קשר עם לישכת ראש אכ״א
והאישורים אכן התקבלו. תגובתו של
משה נתיב :״שקר וכזב!״

ויזות $* 5וע
ישראל

גז דינ ת

משרד הפי\מ
היייו־י׳״ייאה

לגסיעה אתו*/ .

סלאטו־שרון
פנטזיונר

ופותח בשורת טפיחות עצמיות על
השכם :״קודם כל ישנה פרשת
מוזמביק,״ וכאן הוא נכנס לתיאור
ססגוני של דרן־ שיחרורו של טייס
ישראלי שמטוסו הופל בקירבת
מוזמביק, והוא נפצע והואשם בריגול.
פלאטו השקיע כספים בעיסקת
החלפת עצורים אמריקאית־רוסית,
והטייס שוחרר.
״אפילו משה ריין אמר שפלאטו
הצליח,״ מתלהב פלאטו, ומביע
השערה, שאולי בגלל קשריו עם
העיתונאי הרוסי ויקטור לואיס ואולי
בזכות קשריו עם עורך־הדין הגרמני
המטפל בעיסקות החלפות עצורים
בינלאומיות( .עורן־״הדיו הגרמני טען
לפני חודשים אחדים שאינו מקיים
יותר קשרים עם פלאטו. זה לא
מתרגש :״בטח, אלא מה? הוא יספר על
הקשרים שלו איתי? זה סודי!״)

ר ש אי ל•
ולש הו ת

תיקד הון יתר
שקוב

.-חתימה.

03- 1983־־ 17
ד ןיןןנ 7ןזךזתגמ? £ז ז ^

פיטיס־ביקוד
בביירות
^ ש סבירות גבוהה ביותר שגורמים
בכירים מרב־סרן בהט ידעו
על שליחותו של פלאטו. אולם יכול
להיות שבשלב מוקדם פנה בהט
לפלאטו ביוזמה אישית, שנבעה או
מרצון כן לנסות לפתור את בעיית-
השבויים בכל ד רו שהיא, גם אם אינה
מן המקובלות, או משאיפה להישגים
שיביאו לקידומו האישי, או מהזדק־קותו
הדחופה לכסף.
בהט ביקש קרוב למיליון לירות
ממזכירו של פלאטו. צפריר ענה לו
שיחשוב על ההשלכות החמורות של
הבקשה. מאוחר יותר מעל בהט בסכום
של 1800 דולר. נכון לאביב 1983 היו
1800 דולר שווים כמעט מיליון לירות,
והדמיון המפתיע בין שני הסכומים
אומר דרשני.
אך פלאטו התכוון במילא לנסוע
ללבנון לצורך עסקיו הפרטיים וכבר
קודם לפגישה עם בהט, פנה למישרד
התעשיה והמסחר בבקשת אישור-
יציאה ללבנון.
בהט, כראש מדור ביחידה לאיתור־נפגעים,
היה זריז יותר, הוא קיבל
היתר־יציאה מהארץ עבור פלאטו־שרון,
עקב מעורבותו בטיפול להחזרת
שבויים. באמצע מארס ׳83 יצאו
השניים את הארץ בצורה ליגלית, דרך
ראש־הניקרה.
ך• כיצד ייתכן שגורמים בכירים
ך במערכת המישפטית ידעו על פעילותו
של פלאטו ואילו המערכת הצבאית
מתכחשת לידע זה? נתיב מסביר שבהט
פנה בשלב מסויים אליו ולעורך-
הדין אריה מרינסקי (שטיפל אז
בנושא השבויים) בהצעה להפעיל את
פלאטו־שרון, ושניהם התנגדו. כיום
הוא יודע, שפניית בהט באה אחרי
שפלאטו כבר פעל בנושא. הוא אינו
<~מתכחש לאפשרות, שאולי גורמים
בכירים מבהט ידעו על הפעלת פלאטו
בעניין, ונרמז שנערכה חקירה בעניין,
וכי הוא, אישית, הסיק ממנה כמה
מסקנות מעשיות, את מי לשתף באיזה
מידע.
כשהגיעו בהט ופלאטו לתחנת־

אישור־היציאה של סלאטו ללבנון
לצורך ע ס קי ם פר טיי ם
מרוע חשב פלאטו שהוא יצליח, י דיווח? לבהט. מדוע לא לגורם בכיר
במקום שרבים וטובים (קרייסקי,
יותר? הוא גם מגלה שנעשה ניסיון
הצלב ה אדו ם) נכשלו? הוא נעלב:
ליצור שוב קשר עם לאחור, מכיוון
״אני יודע שבכל עיסקה שמקבלים,
שהוא הרג שלושה ישראלים. מתי?
צריך גם לתת. הובטח לי שאת כל
לפני 20 שנה. והוא היחידי שיודע על
. 5000 שבויי אל־אנצאר ניתן להחליף
מקום קבורתם. פלאטו לא הבין מדוע
בשבויים.
זה כל־כך חשוב לישראל לדעת את
״שאלתי את אבי בהט: מהי ההוכחה
מקום קבורתם, אבל הסבירו לו.
שאני מייצג את המדינה? והוא ענה:
אחרי שבועיים, הוא קיבל לדבריו,
ברגע שתיצור קשר עם אישיות
טלפון מאיש־הקשר שלו :״בואו, יש
כלשהי, בקש שיתנו לך חמישה, עשרה
על מה לדבר.״
שמות משבויי אל־אנצאר ושעתיים
הפעם לא הסכים פלאטו לנסוע
מהרגע שתעביר את השמות אלינו,
טלפונית, הם נוחתים בביירות וזה יהיה
כרטיס־הביקור שלך!״

במסוק,
לא במכוגית

ף^סבם סלאטו בארבע שפות
*(/יידיש, צרפתית, אנגלית ועברית)
את מאמציו הבלתי־נלאים בחיפוש
אחר קשר עם אישיות פוליטית:
״החוכמה זה לא ליצור קשר עם ידידי
ישראל, מכיוון שלהם אין קשרים עם
הפלסטינים. חיפשתי קשר עם שונא־ישראל
מושבע. והיה לי מזל! סנדקו
של בנו של חבר טוב שלי, אנחנו כמו
אחים, הוא פוליטיקאי נוצרי, החי
במערב״ביירות. הנוצרי היחידי החי שם
בין המוסלמים. הוא נחשב אחד
מחמשת המנהיגים הבולטים בלבנון.״
היה זה פואד לאחור, יו״ר ועדת־הביטחון
בפרלמנט הלבנוני. תגובת
קצין צה״ל בכיר :״פלאטו הוא
פנטזיונר! הוא נפגש עם עיתונאי
צרפתי, אז מה?״
משה נתיב, לעומת זאת, מאשר
שפלאטו דיווח על קשריו עם לאחור.
ממשיך פלאטו :״סודרה לנו פגישה
למחרת בבוקר, בשעה .9האיש היה
קר, מסוייג, אחרי שלוש שעות שיחה

במכונית(״זה לא נוח״) ודרש מסוק, ואז
החלו הבעיות.
מדוע? ״קינאה, על כך שהשגנו
תוצאות. פנינו למזכירתו של שר־הביטחון,
משה ארנס, בקשר למסוק,
והיא הפנתה אותנו לעורך־דין
מרינסקי, שאותו אנחנו לא אוהבים
(מרינסקי היה התובע במישפט שניהלו
ישעיהו בן־פורת ושולמית אלוני נגד
פלאטו־שרון) .הוא תבע מיכתב וטרק
את הטלפון.״
קצין שישב בחדרו של מרינסקי
בזמן שיחת־הטלפון טוען שהשיחה לא
נסבה בעניין המסוק, אלא בעניין
ניסיונותיו של פלאטו לעזור בפרשת
השבויים, ועל כך נענה שיעלה את
הצעותיו בכתב. על כל פנים, שתי
הגירסות מצביעות על ידיעת גורמים
במערכת על פעילותו של פלאטו
בשלבים מוקדמים מכפי שפורסם.
״ביום ששי,״ מספר פלאטו,
״התקשר אבי ואמר, :ביום ראשון יש
לכם (לצפריר ולפלאטו) מקומות
במטוס.״׳ והוא מפרט; אירועים ששיח־זרו,
למעשה, את פרשת ראש־הניקרה.
לא שורייגו להם מקומות ורק טלפונים
ללישכת ראש אכ״א ולמדור איתור־נפגעים
הסדירו את העניין. הם לא טסו
בחשאי, כפי שפורסם, אלא בחברתם
של אנשי־תיקשורת(אהוד יערי וקריין
הטלוויזיה הערבית) וקצינים בכירים.
״הגענו לדאמור, נסענו במכונית
של ידיד עד לביירות, התאכסנו במלון
במזרח העיר, יחד עם נציגי התיק־שורת.
כולם ירעו מהי מטרת שליחותנו.
איך אני יודע? כולם אמרו לי
,שלום, פלאטו׳ ולא התעניינו מה אני
עושה שם.
״בצהריים עמדנו לצאת לבקאע,
לצורך התחלת המשא״ומתן ולקבלת
שמות השבויים שהם מבקשים לשחרר

כבונוס, וכמובן, כדי לראות את
השבויים (הישראליים)! בחמש דקות
לפני 12 מתקבל טלפון מדובר צה״ל,
,תחזרו מייד הביתה!׳ איך אני מסביר
את זה? זה היה מיקרי.״
את המיקריות הזאת הוא לא כל״כך
מסביר וגם את שאר הפרטים בנוגע
למשא־ומתן הוא אינו יכול לספק
מכיוון שפלאטו חתום על הצהרת־סודיות
בנושא זה.
כששב ארצה התקבל בקבלת פנים
חמה(עובדה המאושרת על־ידי גורמים
בצה״ל) ודיווח לקצין בדרגת אלוף־
מישנה, שהפגין שביעות־רצון מהישגיו.
פלאטו,
שהתכוון לחזור לביירות,
ניסה להתקשר עם גורמים בצבא, כפי
שסוכם עימו, לטענתו, ואלה התחמקו.
משה נתיב מאשר את העובדה שלא
רצה להיפגש עם פלאטו. מקורות
בצבא מוסיפים כי הובהר להם
שבלבנון צוחקים על כך ש״ישראל
השתמשה באיש הזה.״
משה נתיב אף מוסיף.,שפלאטו יצר
קשר עם הורי השבויים ושיכנעם שיש
ביכולתו להביא לשחרור בניהם והם
הפעילו עליו לחץ אדיר .״אחד
מההורים סיפר לי שפלאטו אמר שיש
ביכולתו להביא לו מיכתב מבנם.
אמרתי לו, :שיביא׳ ואני מחכה עם עצם
היום הזה.״
פלאטו, לעומת זאת, חש מרירות:
״עד היום אני בקשר עם המנהיג
מלבנון.״ כששואלים אותו מדוע לא
ניסה לפעול שוב בנושא השבויים
התפרץ צפריר :״מה אנחנו — ישוע
הנוצרי? אם נתנו לנו סטירת־לחי,
נגיש את הלחי השניה?״
״לא, לא, לא,״ חותך אותו פלאטו
שרון :״אנחנו כן ישוע הנוצרי!״

ל כ בו ד
סד בןב בי
מנ ה ל לסבת מסהר רתעסיה

חיפה

ב מסגר תניריוןלפ תו ר ב עי תסירוקיינרח ומ שקאות תו צר ת ה אר ץ, יזמתי יזקמת
חברה לסירוק מסקאו תריינדדהנ ״ ל בארץ ובחו ״ ל .
ל צו ר ך זה אנו בריב•! ובהן עת ברמל סדר תי אסר פערנייניסויכולים לספק לנרכפויות
גדולותסליינותרמסק או.:,
אניס בו ר יזדמגי־ :ייזי עס ה גו רמיד לזבהאימיב בלבנון אהיה ססרגללהס די ריצ 1א
כ סו תגדולהסליי גרה ופסקאות.
ל צו רךזה אבקשכב להבלי־ ,על ב הן איסורלנסועללבנון לי ולעוזריה דו ברערבית.
ל ה לן הפר סי םהאיסייםסליוסלעוזרי :
ס מו אלפלאסר -סדרן, כ תו ב תן סגל , 23סביוןח. ז 1*7 6 130
ח ז קי הצפריר, כ תו בו ::צה״ל 1פ תח -תקר ה ת. ז . 7713121-2 .

הבקשה של סלאטו לייצוא יינות ללבנון
אפילו משה דיין אמר

מנחם, שוב הביתה!

חבו״הכנסת אליהו בן־אלישר,
לשעבר מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה
ושגריר ישראל במצריים, וכיום יושב-
ראש ועדת־החוץ־והביטחון של הכנסת,
התארח בחוג־בית במיגדל־העמק.
אם אחת הבעיות המאפיינות חוגי־בית
היא שהם בבחינת ״לשכנע את
המשוכנעים׳׳ ,בחוג בית זה היה הקהל
כל״כן־ משוכנע, עד שבן־אלישר
השתדל לשכנע פחות. בשכונה, שהיא
גאוות הליכוד, ושתמונותיה נכללות הן
בתשדירי־השרות של הטלוויזיה והן
הליכוד, של בשירורי־התעמולה
התגלתה ארץ־ישראל היפה. הבעיות
הבוערות, שהעסיקו את קהל השוט־עים־משמיעים,
היו:
• איר למנוע מערבים לרכוש
דירות במיגדל־העמק?
• מדוע שופטים את נאשמי
המחתרת היהודית בחומרה?
• מרוע יושבים בכנסת ״כלב כמו
יוסי שריד, וכלבה כמו שולמית

אלוני?״

״אתם הופכים את הכנסת לכלביה!״
העיר אחד הנוכחים, לצחוקם הרועם
של חבריו.
בקיצור: אחר הערבים המבעיתים

כ ך זה נחתם כשנכנס דב הרץ, עוזר שר־האוצר,
כהרגלו מדי יום ששי בצהריים,
לבי ת־סוקולוב — מצא שם כמה
עיתונאים חסרי־סבלנות (ביניהם:
אמנון נדב ויסיק חלבי) ואת אורי
סוית, מנכ׳׳ל רשות־השידור.
מה הם עשו שם? חיפשו את שר־האוצר.
מדוע?
בידי אורי פורת היה הסכם
מוכן לחתימה עם העובדים־העיתונאים
ברשות־השידור. על ההסכם כבר עבר
מנכ״ל מישרד־האוצר, ניסיס ברוך,
אך הלה סירב לתמוך בו, מבלי
ששר־האוצר יראה אותו.
״אני בכלל לא מבין מה זה עניינו
של שר־האוצר,״ אמר לי אחד הנוכחים
הזועמים. מחלוקת על הפרשנויות
השונות ל חו ק רשות השידור: האם
הסמכויות הבלעדיות הן בירי ״השר
המופקד על רשות־השידור״ (נכון
לעכשיו, זהו שר״החינוד־והתרבות,
זבולון המר, שעליו עיקם אחד
הנוכחים את פניו :״עזבי אותו, הוא לא
בענייניסי) או שיש לשר־האוצר
סמכויות בתחום התקציב של הרשות.
על־כל־פנים, לבסוף איתרו את
שר־האוצר, שנאם לפני חברי־המועדון
(לא זה שנשרף הפעם, אלא זה שנשרף
בפעם שעברה — של רפי שאולי).
פורת תפס את שר־האוצר בדרכו
לישיבת־מטה־תל־אביב של הליכוד,
שאותה החליט ראש־הממשלה, יצחק
שמיר, לכבד בנוכחותו.
יגאל כהן־אורגד הוא באמת בחור
רציני, מלא כוונות טובות. אבל מה?
בלתי־מאורגן לחלוטין ולכן, תחת
למחות על ההנחתה הבליזי־מתוכננת
של אורי פורת, ולדחות את הטיפול
בעניין אחרי ישיבת המטה, או,
לחליפין, לדחות את ישיבת־המטה
ברבע שעה ולהקדיש עצמו לעניין
רשות־השידור — לקח עימו את פורת
בנסיעה בה שתי דקות לבניין המיפלגה
הליברלית(שם ממוקם מטה תל־אביב).
בזמן הנסיעה לא נפתר, כמובן, מאומה,

בן־אלישר
כלב כמו שריד
שנכחתי כרם לאחרונה, וכל זאת
באווירה טובה, הומוריסטית. וזה הפחיר
אותי עוד יותר.
ומה מחפש המון שואט? מנהיג!
״איפה בגין?״ קוננה אשה גדולת־ממדים
.״למה הוא לא אומר לנו משהו?

לפחות משהו אחד! הוא חייב לנו את

אליהו בן־אלישר, נציגו של מנחם
בגין בעיני קהלו, מפני שעבד עימו
כמנכ״ל מישרת, מצא לכך תשובת־פלאים,
שספק אם המנהיג, בכבודו
ובעצמו, היה מעלה אותה על דעתו.
״אני רוצה לאמר לכם ״,אמר
בן־אלישר ,״יוחנן גדר, שאני מאוד
מעריך ומכבד אותו, סוגר את רשימת
הליכוד במקום ה־ . 120 אבל, אם כל
הכבוד: מנחם בגין זה לא יוחנן בדר! או
שהוא מנהיג מס׳ , 1או שלא!״ אתה
הבנת את זה, יוחנן?
ההסבר לא בדיוק הפיס את רעת
השומעים, שהמשיכו להקשות .״אבל
למה הוא לא אומר משהו?״
הנה משהו שאמר שאול עמור,
ראש המועצה :״נודע לי שבאחד
הקיבוצים השכנים, אני לא אגיד לכם
איזה, אבל הוא קילומטר אחד לידינו...
יש כלב שקוראים לו בגין!״ כאן באה
פאוזה ממושכת, לצורך התאוששות
הקהל .״ביררתי,״ המשיר עמור ״ו...
הסתבר שזה נכון. אני יכול להודיע
לכם שהעניין חוסל!״ הוא הודיע לקהל
החוגג.
הכלב, בעליו, או השם?
אזרח למען הליכוד מיכה מיימון —

נא להכיר:
״אזרח למען הליכוד״.
בהיסטוריה הקצרה שלו ( 37 שנים)
הוא הספיק להיות אזרח •למען
הפנתרים, של״י ותמ״י — ואם שכחתי
מיפלגה כלשהי, איתה הסליחה.
התחנה שלפני־האחרונה שלו היתה
מיפלגת תמ״י, שקמה ברעש גדול
בבחירות הקודמות, וששימשה מיפלט
למחפשי־דרך שונים. מחפשים מה?
דרכו של מיימון, למשל, הובילה אותו

בניגוד לציפיותיו של פורת. הוא שלח
את פורת בחזרת לבית־סוקולוב,
וניסה לטפל במקביל בחצי מבעיות
המדינה. גירסת האוצר, לעומת זאת,

ברוד
כל העמדו ת תפוסו ת
טוענת ששר־האוצר סירב לטפל
בבעיות רשות־השידור עד תום ישיבת־המטה.
ופורת, שהיה בין הפטיש לסדן,

החליט לחכות על רעת עצמו.
התוצאה: בבי ת־סוקולוב ישבו
חברי ועד־העיתונאים של רשות־השידור
כשהם מעוצבנים (״חכי, חכי
עד הבחירות! כהן־אורגד יחכה עוד
שעתיים לראיון.״״ צעק עלי אחד מהם)
וחיכו עד בוש בערב־שבת לאו־קיי
משר־האוצר, שהיה עסוק בניהול מטה
תל־אביב, שעסק בעניינים שברומו של
עולם, כגון: איך שולפים את מנחם בגין
מתחת לסדיניו?.
בינתיים כלואים מנחם בגין
והעיתונאים, גם יחד: זה במיטתו, ואלה
בבית־סוקולוב .״יש גבול לכל
התבזות!״ כעס אחד העיתונאים. יגאל
כהן־אורגד הציע, מצירו, שאורי פורת
יתקשר עימו בערב. פורת סירב לשלח
את מישלחת העיתונאים ללא הסכם
חתום. והפעיל לחץ.
השעה :16.30 בחדר הסמוך
לישיבת־המטה חיפשו את מנכ״ל
משרד־האוצר, ניסים ברוך. איך
מחפשים? ב־ 14״כל העמדות תפוסות.
נא המתן ותיענה לפי התור״ .ממתינים,
ומקבלים שתי מישפחות ברוך
בירושלים. לבסוף הגיעו (טלפונית)
לביתו של המנכ״ל. נשמו לרווחה? לא,
הוא לא בבית. לא ניתן לאתר אותו עד

דויד לוי, מיכה רייסר, רוני
מילוא, דויד מגן, משה קצב, דב
שילנסקי. דומני שזה הדבר היחיד
המאחד כיום את רסיסי הליכוד: כולם
דיברו עם מיכה מיימון.
הוצעה פעולת הצלה ראוותנית,
שקוראים לה ״אזרחים למען הליכוד״.
הביצוע הוא בקנודמידה מרשים פחות.
אך מה שחשוב הוא שמיימון קיבל את
מבוקשו: תקציב, מישרד, מזכירה
וכיוצא באלה.
מאז כולם חיים באושר: דובר
מישרד־העבודה״והרווחה על מישרדיו
ומזכירותיו, ו״אזרח למען הליכוד״ על
מישרדיו ושירותיו. התקציבים זורמים
מתמ״י והליכוד *ם יחד.
שיגעון!

7זל>חה,
טעות!

יעילות באוצר
כיצד מתמנים דירקטורים למועצות מנהלים?
העניין פשוט בתכלית אם אתה קרוב לצלחת. גם אם סיכוייך
להתחלף בסוף החודש הם לא־מבוטלים.
בשבוע שעבר. בעת המושב המיוחד של הכנסת, ישבו במיזנון
חברייהכנסת משה עמידב (מליאת רשות־השידומ ים הרין,
המייעץ לכל מי שמוכן להקשיב לו (דישמית, מקשיבים לי
שר־האוצר, יגאל בהן־אויגד, וסגן שר־הש־בוו־והבינוי, משה
קצ )3ואריאלה רבזיל, המדברת בשם מישרד־האוצר( .במצודת
?אב מייחסים חלק מיחסי־הצכור הגרועים של המישרד
לכישרוגותיה ).הרץ התלבט בקול רם בקשר לאחד המועמדים
שהומלצו לו לכהן במועצת־מנהליס מסויימת.

הוא בחור סוג״ חרץ עמירב את גורלו.״כן. כן, בחור רציני ״.חיזקה הדוברת שלא פסקה לדבר זב״גושאים
שאינם מעניינה ״.התעצבן חבר״כנסת מהליכוד) את דעתו.
״מה בנוגע אליך?״ שאל הרץ את עמירב .״מעוניין?״
עמירב, הסתבר, היה מעוניץ דווקא. בעניין המוסיאון.״ אבל מה?
צריך המלצה.
״אץ בעיות!״ פסקה רבדל .״תפנה למזכירה שלי מחד בבוקר, והיא
תוציא מייד מיכתב־המלצה.״
הס כל־כך יעילים — אז מה רוצים מחג מפקידי־האוצד?

ובכן, מיימון עשה ״רגע חושבים״.
הרגע הזה נמשך שלושה חורשים,
שבמהלכם הספיק להיפגש עם עורכי־עיתונים,
שקל תוכניות מתוכניות
שונות, עד שהחליט להירתם לעזרת
המחנה הלאומי.
ההירתמות הזו לא היתה חינם,
כמובן. בתמורה ציפה לשילובו באחד
המקומות הבלתי־ריאלייט. המחנה
הלאומי הוא כיוס לאום מאוד מפולג,
ולכן חלקים שונים במחנה מכרו לו
ש״בדיוק איחרת את הרכבת״ .יורם
ארידור, לפחות, היה הגון ואמר לו
כבר מלכתחילה :״אינני חושב שזה
כדאי״.
מיימון לא החמיץ אף אפשרות
אחת: הוא דיבר עם אריאל שרץ,
מיימון לשכות וטלפונים
ללישכה המצויירת בשתי מזכירות,
טלפונים, תקציב (הכולל שהייה
במלונות־יוקרה ברחבי ארצנו, שופעת
המרחקים הארוכים) .לעיסקה הזו
קוראים, אגב ,״דובר מישרד העבודה
והרווחה״.
בינתיים התחיל מיימון לחשוב על
המשך דרכו הפתלתלה. מדוע? ריש־מית,
הוא לא מרוצה משליטתו
האבסולוטית של אזזרון אבו־חצירא
במיפלגתו, ומתרגיל הקדמת
הבחירות, שהעניק הזדמנות־פז למערך•
ממישרד־העבודה־והרווחה
מדווחים
לי, לעומת זאת, שעברו אי־אלה
חתולים שחורים (ביניהם: אשר
אוחיון, מנכ״ל המישרד, ותיקווה
דז־ה׳ מנהלת הלישכה) בין השר,
אהרון אוזן ובין דוברו, שהספיק
לכהן קודם לכן גם כעוזרו.
השר עצמו הבהיר לי כמה פעמים
בארבע עיניים :״לי אין דובר! כשאני
רוצה לדבר — אני מדבר!״

בשבוע שעבר ביקש ממני חבר־הכנסת
בני שליטא לשנות את נוסח
הצהרתו באוזני תת־ניצב בנימין
זיגל. במקום ״חינכת רור של חוקרים
מנוולים ושקרנים״ ביקש לומר :״חינכת
דור של חוקרים, החושביט אותנו,
אנשי-הציבור, למנוולים ושקרנים״.
עקב טעות שחלה בדפוס נשמט

שליטא
ל א קדוש־מעונה

אחרי השעה . 17.00 השאירו לו הודעה.
בסביבות השעה ,17.00 משנגמרה
ישיבת־המטה, צילצל כהן־אורגד
לפורת, הציע לו לפזר את אנשיו
לביתם וליצור עימו קשר טלפוני
בהמשך הערב. הבעיה, הסתבר, היתה
שפורת פלט במכוניתו של שר־האוצר
משהו מעורפל ברבר שביתת־טכנאים,
העלולה לפרוץ עם חתימת ההסכם עם
העובדים העיתונאים( .״לא נכנענו להם
ולא נתנו להם גרוש יותר!״ מבהירים
באוצר) .כהן־אורגד שעיכל את
משמעות ההערה רק מאוחר יותר, רצה
לברר היטב על מה הוא חותם.
סוף דבר: ממש, ממש ב״שניה ה*60
של הדקה !7־ ,״90 כמו בסרטים,
התקשר מנכ״ל מישרד־האוצר, ניסים
ברוך, עם שר־האוצר. באורח פלא אותר
גם יורם שחל, הממונה על השכר.
״תגיד לאורי שהוא יכול לחתום על
ההסכם,״ הורה שר־האוצר לעוזרו.

התיקון ונשאר הנוסח המקורי. אני
מצטערת.
ביום הרביעי התקשר איתי שליטא,
כשהוא מלא טענות ומענות. על
הטעות שנפלה? גם.
עיקר המסר היה ״עשית ממני צחוק!
מפינחס גולדשטיץ ( חברו ועמיתו
למיפלגה הליברלית) עשית קדוש
מעונה, וממני עשית בדיחה!״
ומה בקשר לתיקון הטעות, העילה
שבגללה התקשר? ״תכתבי שהיתה
טעות, אבל תכתבי שבדיעבד. בני
שליטא לא מסתייג מכך שחוקרי־המישטרה
מנוולים ושקרנים״.
אז בשביל מה שיופיע תיקוך
הטעות בעיתון?
זה מזכיר לי, משום מה, חבר־כנסת
שתמונתו הופיעה לאחרונה במדור זה
וששאל אותי נונשלנטית, יום לפני
פירסום התמונה :״מי בוחר את
התמונות למדור? יש לך מה להגיד
בזה?״

המערך גנב קטע מהצגתו של ד 1ד 1טופז
ושייקה לוי פוחד להיכנס ל שכונת התיקחה
לבררן דודו טופז אין
מזל עם המערך. ערב הנחירות
הקודמות הסתבך עם פרשת
הצ׳חצ׳חים ומאז מאשימים אותו
בכך שהמערך לא הרכיב את
הממשלה. עתה הוא שוב נמצא
בעימות עם אנשי המערך. השבוע
הוא צפה במישדרי התעמולה
של המערך ונדהם לגלות
את גברי בנאי, משלי״
נ שיית הגשש החיוור מבצע קטע
י היתולי, שבו מופיע טופז כבר
חודשים רבים. הקטע שטופז
מופיע בו במופע החדש פלי ט ת
פה הוא פארפרזה על המישפט
שהפך מטבע לשוני :״חיים,
תדליק את האורות ״.אצל טופז
זה נשמע כך :״את הכלכלה בנינו
ב״81׳ ,השקענו בהתנחלויות,
השקענו בישיבות, השקענו
בווידיאו. לבנון — לא פחות
חשוב! — מה זה השקענו? בנינו?
— אתה שותף? — תראה, אני
הצבעתי ליכוד? הצבעתי! אז אני
שותף — .רוצים קצת אור?
בבקשה. מרידור — תדליק את
האורות בבקשה.״ ואז משתררת
חשיבה על הבימה. טופז הבחין
שבנאי אמר כמעט אותם דברים,
הוא החליט לא להגיב, אך מיהר
להוציא את הקטע מתוכניתו.
עתה הוא שילב שם את המערכון
על אלברט פירות, שמוכר את
הפירות הרקובים של הליכוד.
לפני הופעתו של טופז
ביום השלישי השבוע בהיכל־התרבות,
הוא פנה למטה
א מני ם סו פ רי ם ואנשי־רוח
של מיפלגת העבודה וביקש
שהמיפלגה תיתן את חסותה
לאירוע. בקי פריישטט,
האחראית על המטה, הסבירה
י -שמערכת־היחסים בין טופז
והמיפלגה היא מאוד רגישה
ומסיבה זו לא תיענה בקשתה

צלמי סירטי התעמולה
בטלוויזיה של המערך עמלו
קשה גם כאשר הם צילמו את
מזכ״ל ההסתדרות, ישראל
קיסר בנמל אשדוד. התשדיר

שרטה להט

ראש״עיריית תל־אביב, ואברהם (״אבר-
ש׳ה״) שריר, שר־התיירות, נעזרו בידה של
מזכירת ראש־העיריה כאשר הם טיפסו לבימת״המכובדיח בחוף״
ימה של תל״אביב. הם השתתפו בטקס פתיחת קטע נוסף של הטיי
>*זזדן
ת$א 1מ׳ת

עזו וייצמן

בא באיחור של שעה לכינוס ארצי של פעילי
שכונות ועיירות״פיתוח של תנועתו החדשה.
הכינוס התקיים במלון בתל־אביב בסוף־השבוע. בשעה היעודה נכחו
באולם רק עשרה איש. אז בא וייצמן, הסביר שהוא ממהר לכינוס
בנהריה ונשא נאום קצר, לפני פחות מ״ 30 פעילים. בין־השאר הוא הביע
את תיקוותו שגם בשנה הבאה ירכשו מכוניות חדשות ולא משומשות.
העולם הזה 2445

עצמו כבר שודר לפני שבוע, אך
מה שהצופים לא ידעה היה
שכאשר התברר למצולמים שהם
יככבו בסרט תעמולה של
המערך, הובעה התמרמרות רבה.

אחר-כך, כשבא קיסר למישרדי
המוכסים שהיו בשביתה, קידמו
את פניו בקריאות :״בגין! בגין!״
לפני כחודש יצא שר־משה
(״מישה״)
הביטחון,
ארנס לביקור בארצות־הברית.
צוות תעמולת הבחירות של
הליכוד שיגר אחריו צלמים, כדי
להנציח לתעמולת הבחירות
הטלוויזיונית הופעות של ארנם
לפני הקהילה היהודית שם.
כאשר שמעו במערך על כך, הם
מיהרו לשגר ללא כל הכנה
מוקדמת את אבא אבן
לניו־יורק, כדי להצטלם מול
יהודים, גס במקרה זה לצורכי
תעמולה. אך מכיוון שביקורו של
אבן לא הוכן כראוי, התקשה
צוות הצילום לצלם את אבן
בכינוס רב־משתתפים. בינתיים
לא הקרינו שתי המיפלגות את
עלילות נכבדיהם מעבר לים.
צוותי המשא־ומתן, שדנו
בדרכים לסיום שביתת עובדי
חברת־החשמל קיוו לשמוע מ־שר־האנרגיה,
יצחק מודעי,
מתי הוא חוזר ארצה מסיור
בקולומביה. ברדיו דווח על
הפיכה בבוליוויה השכנה. הגיב
יושב־ראש ועד עובדי חברת־החשמל,
יורם אוברקוביץ׳:
״הוא לא ישוב כל־כך מהר.
בינתיים הוא עושה מהומות
בדרום־אמריקה״.
בערב הדיון המכריע
ביקשו עיתונאים רבים לדעת
היכן תתקיים הפגישה. הדובר
הנמרץ, אברי רביב, הזמין
לחדרו במישרדי החברה ברחוב
החשמל בתל־אביב, את העיתונאים
שבאו לשם כדי לסקר
מקרוב את מהלך הדיונים. הוא

כיבד אותם בשתיה חמה
ובחטיפים, ומדי פעם דיווח להם
על מה שמתרחש בפנים.
בחדר־הדיונים ניגש ממלא־ -
מקום יושב־ראש ועד־העובדים,

לעבוד בשביל הליכוד. צפיר
ענה לו :״כל הכסף שיש לליכוד,
ושיהיה לו אי־פעם, לא יוכל
להביא אותי לידי זה שאעשה
משהו למען הליכוד״.

לת שנושקת בדולפינריום. בדיוק לפני שנתיים פתחו השניים את
הקטע הראשון. ההבדל בין שני הטקסים היה שהפעם השתתף
ונאם גם סגן ראש עיריית תל״אביב מטעם המערך, דב בן״מאיר.
אך בין שני קטעי הטיילת אין הבדל. הם משלימים זה את זה.
אשר כהן לחלון ופתח אותו.
בחוץ הוא שמע רחש. הוא פנה
בבהלה לרביב :״היה פה עיתונאי
מאחורי החלון ״.רביב הציץ
בשעונו. השעה היתה שלוש
לפנות בוקר .״חוץ מכתב
גלי־צה״ל שנמצא בחדרי, אין
כאן שום עיתונאי,״ אמר רביב
אך ליתר־בטחון הוא הלך בעצמו
לבדוק. בחצר חברת־החשמל
מתגוררת כבר כמה חודשים
כלבה שהמליטה באחרונה
שלושה גורים. רביב מצא שרק
היא הסתובבה בחצר. הוא שב
לחדר־הדיונים ואמר לכהן :״אני
מכיר רבים שחושבים עיתונאים
לכלבים. אבל אתה הראשון
שמחשיב כלב לעיתונאי״.
מנכ״ל חברת־החשמל, י צ חק
(״חקה״) חופי, ישב בחדרו
בריגעי-השיא של המשא־ומתן
והמתין לתשובת־העובדים. באוויר
ניכר המתח. הוא פנה
למזכיר החברה ועוזרו, פינחס
(״פיני״) מיארה ושאל אותו:
״למה לא תביא לבנים?״ כשהוא
מתכוון לגרעינים לבנים. מיארה
יצא עם רביב לתחנה־המרכזית,
כדי למצוא את הגרעינים
המבוקשים. בדרך הביע רביב את
דעתו שחופי רגיל לפיצוחים עוד
מתקופת היותו בצבא. בחוזרם
לחדרו של המנכ״ל הם שטחו על
השולחן את מרכולתם. אחרי
שחופי פיצח את הגרעץ הראשון,
הוא פנה לנוכחים :״עכשיו אני
מרגיש כמו בוזנדל (חדר
מילחמה) ,שם פיצחנו״.
ערב שידור תעמולת־הבחירות
התקשר המפיק המוסיקאלי
סולו יורמן לבררן״
חקיין טוביה צפיר והציע לו

זמר אחר שסירב לשיר
בג׳ינגל של הליכוד הוא ששי
השת. מי שכן הסכימה לליכוד,
לתדהמת חבריה, היא הזמרת
דפנה ארמוני, חברתו של
שלום חנוך.
שייקח לוי, מספר שמאז משתתף החיוור שהגשש בתעמולת־הבחירות של המערך
בטלוויזיה, הוא מדיר את רגליו
ממיסערות־השיפודים שבשכו־נת־התיקווה,
ומסתפק בבילוי
לאורך הטיילת בתל־אביב.

שולה חן
השחקנית וששון גבאי רותחים מזעם על
ספי ריבלין. הם הקליטו איתו
14 תוכניות בטלוויזיה הלימודית
במימון מי שרד־התחבורה. כע ת,

בגלל השתתפותו בשידורי־התעמולה
לא תשודרנה התוכניות.
בין
האמנים יש כאלה
ש״מבינים״ את ריבלין. הוא בונה
וילה ענקית בנחלת־יהורה וזקוק
לכסף. מכיוון שהתשלום שהוא
יקבל מהליכוד אינו מספיק לו,
הוא מופיע במועדון סטריפטיז
יפואי ביחד עם אפי בן

ישראל ונתן נתנזון.

בפועל המנכ״ל
ידיעות אחרונות, ארנון
(״נוני״) מוזם, בנו הבכור של
בעל הצהרון נוח מוזס, עמד
להינשא למיכל עפרון, בת-
דודתה של ליהי חנוך, בטקס
מפואר במלון אכדיה, שאליו
הוזמנו 3000 איש, בכללם כל
צמרת המדינה. אלא שבדיוק
ביום החתונה היתה מילחמת־לבנון
בעיצומה. מישפחת מוזס
החליטה לבטל את הטקס

מהו ריקוד הבר״קדוס, מה עושה אהוד יערי במיכתבים
שנשלחים אליו וכמה עולה חג מיכנסיים בפאריס
המפואר וערכה חופה מישפחתית
בבית הורי־הכלה. כדי לפצות את
אלה שלא הוזמנו לחתונה אז,
החליטו המתסיס לערון־ קבלת־פנים
ענקית לרגל הולדת הנכדה
הדם, בתם של נוני ומיכל.
קבלת־הפנים תתקיים שבוע
לפני הבחירות, הפעם לא
באבריה, אלא בבית־סוקולוב.
הדס, אגב, נולדה בחודש
השמיני, כפג.

אמן הלהטוטים, צ׳אן
קנסטה שוב בארץ. הוא היה
אמור לצאת לסיבוב־הופעות
מלונדון לארצות־הברית, בחסותו
של המפיק הישראלי,
אברהם (.פשנל׳י) דשא, או
נותן החסות הציע לו שתחת
ביקור בארצות־הברית יבוא שוב
לארץ. הפעם מתגורר קנאסטה,
שכבר עבר את גיל ה־ ,60בסוויטה
מפוארת במלון לחוף-
ימה של תל־אביב, לא במלון שבו
הוא לן בפעם הקודמת. הוא
מקווה ששוב תגענה אליו
בחורות צעירות, שאליהן יש לו
חיבה מיוחדת. כדי לזרז את בואן
.הוא בישר מראש לכמה ישראלים
על הגעתו הצפוייה.

אברהם

מעברו של ניצב
תורגמן ממחוז תל־אביב
למחוז־הדרום של המישטרה
אילץ אותו ואת אשתו־לשעבר
מריס תמיר, בת זוגו הנוכחית,
לעקור ממגדלי דויד בתל־אביב
לירושלים. אך תמיר שהיא
אסטרולוגית, גרפולוגית, קוראת
בקלפים ובכף־היר, לא מסרה את
הדירה במיגדלים המפוארים.
פעמיים בשבוע היא תישהה שם
לצורכי עבודתה.

לא חתומות בעניינו. הצעירים
מסרבים לעשות אפילו זאת.
שני חוזרים־בתשובה מפורסמים
נישאו ביום החמישי
באולם המלון החרדי רמת תמיר
בירושלים. הכלה היתה תלמה,
גרושתו של השחקן שלמה
וישינסקי והחתן מנחם רגב
הגרפיקאי והמאייר. וישינסקי
היתה ראשונה שחזרה בתשובה,
ורגב שחיזר אחריה, חזר גם הוא
בתשובה. לחתונה באו חברים
חילוניים של בני״הזוג, לצד
חוזרים בתשובה מפורסמים.
מתל־אביב באו הזמר שלום
חגיד והמפיק שלו, מיכאל
תפוח, הבדרן דורי בן־זאב
והשחקנית שולה רווח, הפסיכולוג
מיקי רייטר שגמל
אמנים אחדים מסמים, והפיר־סומאי
יורם ברנע שבא ביחד
עם אשתו עתליה. הצלם אבי
גנור צילם את החתונה, שבה
בלטו מהצד הדתי הרב איקא
ישראלי, הרב מרדכי (״פופיק״)
ארנון וראשי ישיבת אור
שמח. ברנע סיפר לפופיק,
שמזמן הוא לא ראה שימחה
גדולה כל־כן־ .פופיק ענה לו
שגם כשהוא בא בפעם הראשונה
לחתונה חרדית, הוא התרשם כך.
כאשר ראה ברנע שהגברים
רוקדים כל הזמן, הוא המציא
במקום את השם החרדי לריקוד
הברייקד אנס: ברייקדוס.
ראש מטה־הבחירות של
המערך, מרדכי(״מוטה״) גור,
ביקר במערכת על המ שמר
והותקף על כך שנציגי המערך
בוועדת הבחירות המרכזית לא
עמדו כאיש אחד לצד הרשימה

יציקת התכשיטים. השבוע, בעת
ביקור בחירות מטעם תמ״י,
במיפעלי יהלומים בנתניה, פגש
אוזן בחוואני קג׳ג׳ שהיה
המורה שלו ליציקת תכשיטים
בשנת . 1944
דני בסן, זמר להקת

1ך 1ץךן \ 1ן י 1ך 1נהגו של יצחק רבין מביא למסהו של המועמד לשר־הביסחון ארבעה
•1 1 1 1111 # 1 1 1 1בקבוקי טודה שרכש בקפה״מיטעדה הבית־הלבן, שנמצאת בצמוד לבניין
המיפלגה ברחוב הירקון. בעלי המקום תלו על קיר הבית הלבן תצלום דיוקן גדול־מידות של דויד בן־גוריון.
זמן קצר אחרי שפתחו את בית-הקפה הוקדמו הבחירות ומאז הומה המקום באנשי מיפלגת העבודה,
עיתונאים, עוברי״אורח סקרניים וסתם תיירים, שצופים מקרוב בכל המכובדים שיושבים שם.

רחל דיין

באה ישירות מחו׳ל לכינוס נוסף של במה, שעל״שם בעלה המנוח, משה דיין, שנערך
כמינהג המסורת ביום השישי בוקר, במלון רמת״אביב. נושא הכינוס הפעם היה ענייני
כלכלה והנואמים היו שר-האוצר הנוכחי, יגאל כהן־אורגד, שר״האוצר״לשעבר, יגאל הורביץ ושר־האוצר
המיועד של המערך, גד יעקבי, שאליו נלוותה אשתו נלה (משמאל) .כהן־אורגד איחר ושני המתדיינים
האחרים שיערו שהוא חושש לבוא. כשבא, מיהרו לאפשר לו לפתוח את הכינוס, שאותו אירגן זלמן שובל.

ראש עיריית חיפה, אריה
גוראל, נותן באחרונה יחס
מיוחד לאנשי התיקשורת בעירו.
מכיוון ששמו הוזכר בקשר
לפרשיות לא-נעימות, הוא מזמין
ללישכתו עיתונאי אחרי עיתונאי,
יושב עם כל אחד
ביחידות, זמן ממושך, ומתאר
בפניו את הישגיו ומעלותיו. אבל
אין לו הצלחה רבה. הוותיקים
מעבירים למערכותיהם ידיעות

המתקדמת לשלום. גור הזכיר
לנוכחים, בתגובה, שמפ״ם נמנעה
בהצבעה בכנסת על הצעת
אי־האימון של חד״ש נגד ה־מילחמה
בלבנון, ביום השני
למילחמה. אך גור שכח לציין
שהוא הצביע נגד אי־האימון.

שר העבודה־והרווחה, אהרון
אוזן, שלא יהיה ח״כ בכנסת
הבאה היה בעבר תכשיטן. עוד
בתוניס הוא השתלם בתורת

תיאטרון. רק ראו את בסן, והם
שכחו את כל מילות השירים
שידעו בעל־פה. בסן נאלץ
לחתום להם על אוטוגרפים,
והמעבד, אלדד שרים, ביקש
ממנו שישב מול חבורת הצעירים
וירגיע אותם.

דווקא ערב הבחירות. השבוע
הוא ריאיין את ח״כ העבודה
יצחק רבין. מאחרי הקלעים
פנה דנציג אל רבץ והסביר לו
שהוא מתקשה לדבר .״אני
אשאל קצר ואתה תענה
באריכות,״ הציע לו המראיין.

שהתפרקה, עדיין
תי סלם
פופולארי בין הצעירים. עתה
הוא משתתף בחזרות ליוסף
וכותונת ה פ סי ם שתועלה שוב
בתיאטרון הקא מרי. במחזמר
שבו מופיע בסן כיוסף, מופיעה
מקהלת ילדים מבית־ספר א ל־חריזי.
במשך שבועות הם
התאמנו בבית־סיפרם בלימוד
הטכסט ורק השבוע הם השתתפו
בחזרה ממשית על בימת ה
ותיקי
לח״י נכחו בהק־רנת־ניסיון
של עותק־עבודה של
הסרט החרש זעם ותהילה,
שביים אבי נשר. בהקרנה
שנערכה בשבוע שעבר מתואר
מאבקם האלים של תא צעירים
בלח״י נגד הבריטים. אנשי הסרט
נעזרו בוותיקי לח״י, כדי לשחזר
במדוייק את התקופה. למרות
שבהקרנה זו לא נשמעה המוסיקה
ולא אפקטים קוליים
התרגשו מאוד הנוכחים ממה
שהוצג בפניהם. אנשל ששילמן׳
ראש ארכיון לח״י, סיפר
שכאשר פנה אליו נשר, הוא
חשש לשתף עימו פעולה, מכיוון
שלשניים ריעות פוליטיות
מנוגדות, אך אחרי שצפה בו
הגיע למסקנה שהסרט מאוזן
והוגן. מהנדס־הפצצות של לח״י,
אליהו אלוני, נדהם מכך
שבסרט השתמש הכימאי בבקבוקי
מולוטוב, כפי שהשתמשו
בהם אנשי לח״י. השיטה
ששיכלל אז אלוני מנעה פגיעה
במשליך הבקבוק. ואילו חנה
ארמוני, קשרית בלח״י, גילתה
שהקשרית בסרט, חנה אזולאי
עבדה על מכשיר קשר כמעט
זהה לזה שהיא עבדה עליו, לפני
כמה עשרות שנים. בבירור
שנערך אחרי ההקרנה התברר
שתחקירני הסרט איתרו את
המשדר המקורי בסדנת־עבודה
של מתקן רדיו בתל-אביב.
כתב הטלוויזיה לענייני
ערבים, אהוד יערי, מתייחס
באופן לא רגיל למיכתבים
שכותבים אליו צופי־הטלוויזיה.
הוא משתדל להיפגש עם כל מי
ששולח אליו את דבריו, כדי
לתהות על קנקנו וכדי להשכיל.

איתן דנציג
המראיין עדיין לא החלים מדלקת
במיתרי־הקול שפקדה אותו,

רבין נאלץ לאכזב את דנציג :״גם
אני איבדתי את קולי בימים
האחרונים. לכן אתה תשאל
בקצרה ואני אענה בקצרה.״
יום לפני־כן ראיין ת ציג
את השרה ללא תיק, שרה
דורון. היא הבינה לבעיות גרונו
של המראיין. את כום־התה
שהוגשה לה העבירה לדנציג כדי
שילגום גם ממנה. כאשר הוא
התחיל לשאול, היסתה אותו:
״אני כבר יודעת את ההמשך. אל
תמשיך לשאול, הנה אני כבר
משיבה.״

ג׳קי 1

שיר ה מענ טז ת של
מקיימן הגיע עד ל תי א ט רון
העירוני בחיפה. במסיבת הסיום
להצגה הניצול רקדו המוזמנים
בפאב ה מ קו ם בעיר הכרמל
קאסטות. שירי לצלילי
השחקנית הוותיקה, גיטה
לוקה, התרגשה משירו של
מקייטן ולשמע המילים רקדה
את המענטזת.

יהושע סובול
המחזאי יצא השבוע לגרמניה בליוויית
אשתו עדנה, כדי להיות נוכח
בבכורת מחזהו גטו, שמועלה
באולם התיאטרון בברלין. הכימאי
שם הוא סטר צאדק.

שיחת יום השישי ש עבודו
בקפה שטרן ברחוב דיזנגוף העימות היתה
בתל־אביב
המחודש בין הד״ר גבריאל
מוקד והפרופסור מנחם פרי,
סביב הגילויים ליד פודהאשפה
סמוך לביתו של פרי לפני כמה
שבועות. מישהי פנתה למוקד
וביקשה לדבר איתו בעניין
כלשהו. הוא הסביר נמר צו ת-,
שלא לעניין :״על זה בדיוק
אנחנו עכשיו מדברים. מה רוצה
פרי ממני?״

העולם הזה 2445

ב לוני ם

הפתעה ציפתה לאריה
יכץ, התאורן הראשי של
ז התיאטרון הלאומי הבימה. הוא
׳ שחה בבריכת מלון בתל־אביב לתחתית הצלילות ובאחת הבריכה גילה שטרות ירקרקים
וכרטיס־אשראי. כעבור זמן קצר
אותר התייר שאיבד את כספו.
3־ הוא אפילו לא הבחין בתחילה
שהונו הצנוע נעלם במים.
באסיפת בחירות בקיריית־גת,
עיר מגוריו ועסקיו של
תעשיין הטכסטיל, ישראל סולק,
סיפר אהרון אבו־חצירא
שבאחד מביקוריו בפאריס הוא
נכנס לחנותו של יצרן בגדים,
כדי לקנות חליפה חדשה. אחריו
נכנם תעשיין טכסטיל חשוב
מישראל. אבו־חצירא סירב
לגלות את זהותו. בחנות בחו׳ל ושמע בפינה עמד הוא
שהתעשיין הישראלי מציע זוג
מיכנסיים בשמונה דולר. ח״כ
תמ׳י חישב מהר ומצא שבארץ
הם עולים יותר. .מה שעשיתי

תקופת ערב־הבחירות בחו״ל.
ביום הרביעי לפני שבועיים הוא
שב ממסע איסוף תרומות באר־צות־הברית,
עבור קרן תל־אביב
לפיתוח, שנמשך שבועיים וחצי.
ביום שישי האחרון הוא יצא
לעשרה ימים לאירופה, שוב כדי
להתרים עבור העיריה.

סאת דניאלה שמי
חוק הגנת
החסכונות,
זה כלום!

פסוק• השבוע
• ח״ב העבודה שימעון
סרס :״קריאות עידוד מביכות
אותי יותר מעגבניות רקובות׳.

• חייב העבודה, יצחק
רבין, על אריה(.לובה״) אליאב:
.למזלנו, הוא לא חבר המערך. זה
מה שהיה חסר לנו, שתועמלני
הליכוד יראו תמונה של ליובה
נפגש עם נציגי אש״ף. זו היתה
יכולה להיות סגולת פלא
לכישלון המערך׳.
הנ׳ל:

• אליאב,
״אפילו אם ישמיצו אותי יומם

בשבוע הבא
אביא את חוק
המשך תשלום המשכורות לעובדים!

ואזל 11:1־ *11 אשתו של מזכ׳ל ההטתדרות הטרי, ישראל
# # 1 /1ן 11/קיטר, היתה אחת האורחות המכובדות
במטיבה חגיגית שערכו נשות נעמ׳ת לטיום מגביתם השנתית.
קיטר, שבאה בתחילת הערב החגיגי, ניצלה את ההזדמנות, כדי
להצטלם לצידה של מזכ׳ל נעמ׳ת, מאשה לובלטקי (משמאל).

כשירדתי מהמטוס, היה לברר
כמה מבקשים בעד אותו זוג
אבו־חצירא סיפר בארץ״,
לשומעיו. לדבריו, המחיר בארץ
היה 50 דולר.
הבדרן גדי יגיל ואשתו
בילהה עדיין לא יודעים למי
הם יצביעו. לכן החליט יגיל
לקנות לו ולאשתו שני ביגדי־ים:
.משום שאנחנו קולות צפים׳.

דובר עיריית תל־אביב,
רוני רימון, גילה שרעיון
הדולריזציה אינו חדש בארץ.
רימון, שהוא גם יועצו לענייני
תיקשורת של ראש־העיריה,
י שלמה (.צ׳יץ׳״) להט, דיפדף
לצרכים אקדמיים בגיליונות
דבר והארץ משנת . 1930 את
עינו צדה הצעה למנויים בחו״ל.
בדבר נקבו במחירים דולריים:
ך ארבעה דולר לרבע שנה.
בהארץ נקבו בלירות שטרלינג,
לירה אנגלית אחת לתקופה זהה.
צ׳יץ׳ עצמו מבלה את רוב

העולם הזה 2445

ולילה, אני אלך איתם ואתמוך
בממשלה בראשותם.״

• ח״ב שינוי, אמנון
רובינשטיין. :לא התמכרתי
לפוליטיקה, ואוכל להפסיק את
ההתעסקות בה בבת אחת, בלי
שום יסורי גמילה׳.
• הרב מנחם הכהן. :מה
שפוליטיקה עושה לבן־אדם:
עזר, שהיה אלוף הטסים בעל־קולי,
נושם ונושף ורץ בקושי
במהירות הקול.״

אמנון

• העיתונאי

אברמוביץ, למשה ארנס:
.אולי הוא לא יודע, אבל
שר־ביטחון צריך למנוע מיש־פחות
שכולות, לא לבקר׳.

• הקולנוען שאול די־שי.
:הקטעים של(גבריאל) בך
פועלים נגד המערך״.

• המשורר
לא ימחל
למחל׳.

יב״י. :העם
לאמת ולא

שר־האוצר יגאל כהן־אורגד

כואת ג. י פי ת
כל יודעי ם כי ה תרופות מ הוו ת
פתרון לי חי דתז מן קצרה, או לםל טוו ח
הארוך הן מ חלי שות א ת הנוף, שלא
לדבר על סכנ תההתמכ רו ת לתרופות
שהיא בעיה שכבר דובר בה רבות. ה מ
ס קנ ההמתבקשתאם כך הי א שהגוף
לא או ה ב תרופות ה מ בו ס סו ת על חו מרים
כי מיי ם. הו אמס תד ר הרבה יותר
טוב עם חו מ רי ם טבעיי ם שבולמים לטוו
ח ארוך א ת ההרג שות הל א־טובו ת
שלנו. בגלל סליד ה מ תרופו ת כי מיו ת
העדיף חלק נכבד מן ה או כ לו סי ה לסבול
ב שקט ולהמ תין עד יעבור זעם...

מוד? ם א׳
״ק 5מ גאאתת?
לגוח של
הנויטד
ם תאום ומרגיע בתשישות

תרו#ות •לא לצערנו אינן קיימות,
מת • כן קיי ס הוא מוצר • פו ת ח והופק
במעבדות מפעל ״גליל״ ח ס מו ק ם ליד
חמכוורות • ל קבוץ ״*סיר״ *בצ1ון.
המוצר חמכונח ״מזון מלכות״ ,הוכית
עצמו לאחר סדרת מ חקרי ם רצינית כמוצר
בעל סגולות מריא.
מזון ה מלכו ת הו א מזון טבעי ט הו ר
שהשפעתו הנ הדר ת על גופנו הו כחה
במחק רי ם מדעיים וב שטח. עריסות סב־׳
תבי ה תו ד ה של אז ר חי ם מכל הארץ
ה מונ חי ם במשרדי מפעל גליל של קבוץ

טוב, אפילו יותר יפי ם״ ,הי א חו תמת
בברכה ״ היו ברוכים עם תוצרתכם 1״

שיפור ב תי פ קו ד ה מיני
לו קו ראהסק רן ו ד אי שואל א ת עצמו
מ ה יש במוצר חז ה ש מיי ח סי ם לו סגולות
מרפא כל כך רבות: כ מו הגברת
און, שיפור ב תפקוד ה מיני, סיו ע בהגברת
כושר הריכוז ושיפור כללי בהרג־שח.

שמיר,
ה ם העדות ה טו ב ה ביותר ל אי כותו
יו צאת הדופן של המוצר ה טבעי
הז ה.
אנ שים מ ספרי ם ב מכ תבי ה ם על שפור
ב מראה, שפור בתאבון, בכושר הריכוז,
השפעה טו ב ה ומרגיעה על ילדים, שלא
לדבר על מבוגרים שדיווחו על מרץ
מחוד ש בעקבות שימוש במזון ה מלכו ת.
אחתה הו כ חו ת ה חיו ת לסגולותיו ה נפלאות
של המוצר, הו א סיפור ה של
חי פ אי ת המגולל במכתב ה תו ד ה ששלח
ה לקבוץ שמיר. הכותבת מ ספר ת כי
אחת הצעירות ב מ שפח ת ה זכ ת ה במ קו
ם עבודה חדש. הצורך ל הוכי חאת
עצמה גרר ע מו מתח נפשי. הבחורה
החלה לרדת במ שקל בצורה מב הילה,
היא איבד האתהתא בון וח שה בת שישות
גדולה ועצבנות מופרזת. הכו תב ת
נזכרה כי שמעה מ ש הו על מזון מ ל כו ת
והח לי ט ה לנסותו. וראהזה פלא, כעבור
י מי םאח די םמת חי לתה שימו ש
במזון נעלמו כל ה סי מ פ טו מי ם .״ ה בחורה
החלה לאכול״ ,מ ספר ת הכותבת,
״ומצב רו ח ה השתפר בהרבה. מ אז ה ח לו
כל בני ה מ שפ ח ה לה שתמ ש במזון ה מלכות.
ההרג שה הכללית של כל אחד
מבני ה מ שפ חהה שתפרה לבלי הכר,
בעיות עיכול ופעילות קי ב ה השתפרו,
יש לי הרו שם שאנו נ ראי ם ה רג ה יו תר

אתהש אל ה חזו שאלו גם בקבוץ
שמיר לפני 26 שנת. דוד י הו ד אי, חבר
ו תי ק בקבוץ, מי שייסד א ת המפעל
״גליל״ ה מייצר א ת מזון ה מלכו ת, נח שף
לנושא לפני 26 שנה כשפגש כוורן
ששכב אז בבית חו לי ם ליד מי ט ת בנו
שחלה. ב מהלך ה בי קו רי ם הצליח או תו
כוורן לנרות אתסק רנו תו של י הו ד אי.
״ אתם מוכ ר חי םלהת חי ל ל הפי קאת
המוצר הז ה״ ,אמר בל ה ט או תו כוורן,
״ מכיוון שיש לכם כוורת אני יכול
ל הב טיח שלא תצטערו״ .י הו ד אי חזר לקבוץ
והחל לעניין אתהח ברי ם בנושא.
הצעד הרא שון הי ה י צי א ה לסיור ל מודי
בחו״ל, בו ביקרו בכל מרכזי ״ מזון המלכו
ת״ הח שובי ם בעולם וחזרו עם
מצבור ידע רחב.
ב או תהעתהח לו מגדלי הדבורים
ו ה אנ טי מו לוגי םלה תעניין במזון המל כות.
ה ם היו ערים לעובדה כי זהי
הסזון סבו סוזגת הדבורה חמלכח,
ש היא ס קו ר ה חיי םשל • ה כוו ר ת. כל
כוורן חובב יודע שאורך חיי ה של המלכה
הו א כחמ ש שנים בעוד שאורך
חיי ה של דבורה הו א שלושה חוד שים.
נם העובדה כי ה רי מהה מיו עדת למ לוך
בכוורת ניזונ ה כל הז מן אך ורק
ממזון מלבות, עזרה למעורים בנושא
להח לי ט. כי כד אי ל ח קו ר ולבדוק מ הו
ה מזון ה מיו ח ד הז ה. אנשי רפוא ה ר
ביוכי מ אי ם גויי סו לעזרה ו ביחד עבדו
על מיצוי ה חו מ ר הידוע בכינויו ״מזון
מלבות״ .הי הזה תהליך ממו שך ו מיי גע,
או לםה תג ליו ת בסוף התה לי ך הבהירו
כי אכן הי ה כד אי ל ת הו ת על
קנ קנו של ה חו מרה מיו ח ד הזה.
שיתוף הפעולה בין רופ אי ם פנימיי ם,
ביוכי מ אי ס, ו אנ טי מו לוני ם, ה בי אאת
מזון המל כו תלמב חן הר,פואה. ה תו צ או ת
הרא שונות הו כי חו שמזון המל כו ת מ שפיע
על נוזלי הגוף, ב מיו ח ד על ת אי ם חיו ניי
ם שנפגעו עקב מחלה, חול ש ה וכד׳...
ה תו צ או ת היוו חיזו קלמחק רי ם הבינל
או מיי ם מוע*> ש ח קפ ר ס מו בעולם. ד ר

גמא לכך הי א ספרו של ד״ר שרם :
נעורים לאורך י מי ם (בהוצא ת דביר),
שבו הו א מ תי חסל מזון ה מלכו ת :״ ה צעתי
חו מרזה לק שי שים רבים ונוכ ח תי
כי ה ם התרעננו, הילוכ ם נעשה מאוש ש
יותר וג מי שו תם רבתה...״

יצוא, מ ל כו תי, ל אי רו פ ה
א ג!נסי קבוץ שמיר מ תיי ח סי ם למפעל
גליל כמפעל חיי ם. במשך שנים א רוכו ת
של עבודה מ או מצת בנו ת ש תי ת רחבה
ובעלת איכו תלהפקת מזון ה מלכו ת.
ציוד מ תו חכם ביותר ש קיי ם היו ם בעולם
מצאאת דרכו למפעל הקבוץ.
כיו ם מ פי קי ם ב״גליל״ אתה חו מ ר היקר
הז הכמעט ללא מנע יד. ה ש לי ט ה
על היצור נמצאת אך ורק בידי אנ שי
קבוץ שמיר ש מ תיי ח סי ם לעבודתם ברצינות
וביסודיו ת. מי קו מו ה מצוייר של
הקבוץ (ליד רמת הגולן) מ הוו ה סי ב ה
נוקפ ת ל איכו תו של מזון ה מלכו ת. כוו רות
הקבוץ מ מו ק מו ת ב שטח בר, ש טח
נ קי מכל ח די ר ה של מפגע א קולוגי כל
שהוא, ה אויר שם נ קי וצלול. א ת הצוף
מוצצות הדבורים מפ רחי בר. עבוד ה חו
מר ל מזון אכי ל נע שית ללא כל תוספו
ת כי מיו ת. ערבוב הדבש עם מזון
ה מלכות, ש הוא עיקר העבוד ה נעשה
עפ״י נו סחא סו די ת שבנו היצרנים,
הו א ה סו ד הפרטי
הערבוב המק צו עי
של קבוץ שמיר.
בתום תהליך ההפקה עובר המוצר
בקורת טי ב ו אי כו ת במעבדות המ שוכ ללות
של המפעל. בשנים האח רונו ת
מ שתלב ביצור הדור הצעיר של קבוץ
שמיר. נ ח מי סגל, בוגר כלכלה חקל אי ת,
שהקדי שאת עצמו לנושא ב־ 12ה שנים
האח רונו ת. ביחד עם י הו ד אי ואח רי ם
פיתח א ת נו שא היצוא. כיו ם רוכשים
א ת מזון המל כו ת של קבוץ שמיר
ארצות רבות בעולם, ביני הן: אי ט לי ה,
נורבגיה, הולנד, יפן, או ס ט רי ה, גר מני ה
ואנגליה.
שני פרסים שוכנים ברוב כבוד במפעל
הקבוץ ; פרס אי כו ת המוצר, ופרס ה הו
מוגניו ת. מנ ח לי המפעל שומרים בקנ
או ת על •קשר עם קהלהל קו חו ת.
שאלונים שהוכנסו ל א ריזו ת ה מוצרי ם
זכו לת שובות עתירות מחמ או ת מן ה ק
הל. הכל מ עי די ם על שיפור כללי
בהרגשה, ו פ תי ר ת בעיות גופניות ספ ציפיות.

ט ענ ה הי חי ד ה •העולה בהק שר למוצר
הי א מ חי רו הגבוה י ח סי ת. או ל ם
אפשר ל הבין זאתמללתה ליך ההפקה

המורכב של עבוד וייצור ה חו מ ר. בעצם,
אםנ תיי ח ס לעובדה כי ה כ מו ת הנדרשת
המה כפי תאחת ליו ם בלבד, נ מצא׳
כי מדובר ב הו צאה סביר הבהחלט.
דוג מא חי ה נו ספתל אי כו ת של ה מוצר
הי א שרה נ ח מן (ראה ת מונ ה) ,מי
שני סתהוהתלהבה -ממזון המל כו ת עד
כדי כן שהפכ ה ל היו ת א שת י ח סי ציבור
מרצון — לכל מ קו ם א ליו הי א
מגיע ה הי א טו רחת לקפר על סגולו תיו
של המוצר הפל אי הז ה. א ת מזון המל כו
ת ני תן לה שיג כיו ם ב חנויו ת טבע,
ב תי מרקחתובחלקמרש תו ת ה שיוו ק.

פ ל אי ה ,,פו לני ת ״
מדברים על מזון מלכו תקשה
שלא ל הזכיר א ת הפולנית, מוצר נוסף
שמפיק קבוץ שמיר, ה מ כי ל בנוסף ל-
מזון המל כו ת גם אבקת פרחים, אבקה
של פרחי פולן בתפזורת. בעולם ה תזונ ה
הביולוגי ת נח שב הפולן כ מזון נדיר בהרכבו
ה מנוון. הו א מכיל כ־ 30א חוז
חו מצות

א מינו

(חלבונים),

א חוז

פ ח מי מיו תטב עיו ת (סוכרים ועמילנים),
14א חוזי ם חו מ צו ת שומן בלתי רוויות,
ריכוז עצום של מינרלי ם וי סו דו ת קו ר ט,
ה חו מ רי ם
וי ט מיני ם ם 3 . £
ה מ חז קי םאת בלי הדם ומונעים ורידים
ומחירים.
אנ שי תזונ ה ו רופ אי ם בעולם כולו
מתלה בי םממע לו תיו ה מו פ ל או ת של ה־פולן.
הפולן הו א מזון ב רי או ת מעול ה
ויש לו ה שפעה נ הד ר ת על הגוף.
בחוברת שכתב ה חו קרא לן קיי א ס
מצרפת, ריכז המחבר חו מר על ה ה שפעות
ה מ טי בו ת שיש לפולן. בין ה שאר
הו א מציין שיפורים במק רי ם של משקל
עודף ושל מ שקל נמוך, בבעיות עיכול,
עצבים, סניליו ת, גידול, הריון וכו ח נברא.

פקת הפולן נע שית עפ״י מי טבהמ סורת
המק צו עי ת של קבוץ שמיר. בנוסף
לשני מוצרים (פלאי ם אלו, משתקמ פעל
גליל נ ם דבש ב אריזו ת רגילות וכן
יערות דבש ( חלו ת דבש).
בעידן ה טכנולוגי של היו ם אנו עו שים
חסד לגופנו כ שאנו מזיני ם או תו ב חו מ רים
טבעיים. כד אי לנ סו תאתה מו צ רי ם
ש מפי קי ם ה מו מ חי ם מקבוץ שמיר.
לכל פניה ל מידע נו סף יי שלח לכ ם
פרוספקט. יש לפנות למחלקתההד רכה,
מכוורת ״גליל״ ,קיבוץ שמיר, ד.נ.
גליל עליון.

לשחק בקאקא

המערך מביא למירקע את נינה מיזרחי, שאינה גומרת את
החודש. אתה מוכרח — מערך.
הליכוד מביא למירקע את דודו גלילי, שאשתו וילדיו נהרגו
על־ידי פצצת קאטיושה בנהריה. הליכוד זה אני.
המערך מודיע שעסקני הליכוד איימו לחטוף את ילדיה של
נינה מיזרחי, אם לא תחזור בה פומבית.
הליכוד מספר שראשי המערך איימו לשרוף את ביתו של דודו
גלילי, אם לא יופיע למחרת־היום בשידורי המערך.
המערך מגלה שדודו גלילי לא חי בנהריה אלא ברמלה,
שאשתו יושבת בנווה־תירצה בעוון גניבת תכשיטים ושמסר את
ילדיו למיסיון.
הליכוד מגלה שנינה מיזרחי היא בעלת בית־בושת, שיש לה
שלוש וילות, שתי מכוניות קאדילאק ובריכת־שחיה.
המערך חושף כי הליכוד הוא ששתל את נינה מיזרחי אצלו,
ושהיתד, למעשה המאהבת של שר בממשלת־הליכוד, שנסע עימה
להונולולו על־חשבון משלם־המיסים.
הליכוד חושף כי דודו גלילי הוא ראש רשת של מיסחר
בהרואין, שמימן את המערך ושגויים למשימתו הפרובוקטיבית
על־ידי קצין בכיר במישטרה, הפועל בשרות המערך.
המערך מגלה כי אותו קצין־מישטרה, שהתיימר לפעול בשמו,
הוא אהובו של ח״כ הליכוד, המקיים עימו יחסים הומו־סכסואליים
מזה שמונה שנים.
הליכוד קובע כי נינה מיזרחי, שהתלבשה על השר, גוייסה
למעשה על־ידי איש בכיר במוסד, שנשתל שם על־ידי המערך.
המערך...

מטורפים בהתנחלותם. מסביבנו מתמוטטת הכלכלה, אנחנו
עומרים על עברי־פי־פחת של משבר שיהרוס את חיינו — ואנחנו
ממשיכים לממן מטורפים אלה.
לא הם זקוקים לכותונת־כפיה. אתה זקוק לה. אתה ואני.

לא אצלם, בבקשה
מספרים שבשעה שביקר וילי בראנד בארץ, הראו לו גם את
היכל ה ת רבו ת על־שם מן.
בראנד נלהב מאוד .״זה יפה מצידכם, היהודים, שהקדשתם
בניין כל־כך מפואר לגדול הסופרים הגרמניים, תומאס מאן!״ קרא
בהתרגשות.
״זה לא בדיוק כך,״ אמרו המארחים הנבוכים .״זה לא על שם
תומאם מן, אלא על שם תיאודור מן.״
״תיאודור מן?״ תמה בראנד .״מה הוא כתב?״
״הוא כתב את הצ׳ק,״ הסבירו המארחים,
נזכרתי באנקדוטה זו כאשר נתקלתי השבוע שוב בשמו של

1¥וויו /ו רוו-ו

שישר מפי ערפאת
יצחק נבון אומר שאסור לדבר עם יאסר ערפאת, מפני שהוא

״מרצח״.
נבון? נץ? מי היה מאמין!
מי? יאסר ערפאת היה מאמין. עובדה.
לפני שנה וחצי, כאשר נפגשנו עם ערפאת בתוניס, התגלגלה
השיחה גם למיפלגת־העבורה שלנו. התחלתי להסביר מדוע היא
זזה ימינה, לעבר הימין הקיצוני.
הוא הפסיק אותי — והסביר

״כדי לחזור לשילטון ״,אמר
ערפאת ,״שימעון פרס צריך
לרכוש את הקולות הנמצאים
בינו ובין הליכוד. כדי להשיג
אותם, הוא צריך לדבר בשפת
הליכוד. הוא לא צריך להשיג
קולות מהשמאל, מפני שחברי־הכנסת
של המיפלגות השמאליות
יצביעו ממילא נגד הליכוד,
ויתמכו בהקמת ממשלה של
המערך. לא תהיה להם ברירה״.
חוקי הפוליטיקה הם שווים
בכל מקום. פוליטיקאי מנוסה בארץ אחת מבין בנקל את הבעיות
של פוליטיקאי מנוסה בארץ אחרת. ויגידו על ערפאת מה שיגידו
— אין בעולם הרבה פוליטיקאים ממולחים ממנו.

מי המשוגעים,בעצם?

ראיתי בטלוויזיה כתבה מצויינת של אורי גולדשטיין על ישוב
חדש בלב הגדה המערבית.
לא היה ספק: יושבת שם חבורה של משוגעים דתיים, שמקומם
במוסד סגור (דתי) ,מכיוון שהם מהווים סכנה לעצמם ולזולתם.
הבירבורים המיסטיים הפסבדו־רתיים, השינאה הגזענית החשוכה,
הנכונות הנחושה לגרור את עם־ישראל למילחמה־השמדה,
הצדקת הטרור היהודי מפי איש־המישטרה המתנחל — כל אלה
אינם מותירים ספק לגבי שפיותם.
זוהי המחשבה הראשונה ואז באה המחשבה השניה.
המתנחלים משוגעים? אולי. אבל הגיעו לשיא־הנורמליות
בהשוואה לממשלת־ישראל.
ממשלה המוציאה מיליוני דולארים על נקודה מיותרת זו,
והבונה וילות לקבוצת מטורפים דתיים בלב אוכלוסיה ערבית,
כאשר הכלכלה מתמוטטת, כאשר האינפלציה דוהרת לקראת
— 100095,זוהי ממשלה מטורפת. היא זקוקה לכותונת־כפיה.
דקות מעטות בלבד לפני שידור הכתבה, הופיעו על המירקע
מיטב הכלכלנים של המדינה ודיברו על הצורך לקצץ באופן
~ דראסטי את תקציב הממשלה ,״לחתוך בבשר החי״ ,לגרום
לאבטלה המונית — משמע, לרעב ממש למישפחות רבות. והנה
מראים כיצה נקברים מאות מיליוני שקלים באדמודהטרשים,
להקמת ישוב שאין לו שום הצדקה כלכלית, להנחת רשת
כבישים, חשמל ומים, למתנחלים שלכל אחד מהם יש דירה
מפוארת בירושלים. ולצורך הגנתם של ארבע מישפחות של
מתנחלים מגוייסים חיילי צה״ל, נקראים אנשי־מילואים לנטוש
את בתי־החרושת, תוך תשלום מלוא משכורותיהם.
ממשלה משוגעת, שכל חבריה משוגעים. כל פסיכיאטר היה
מוציא להם תעודה בלי בעיות.
זוהי המחשבה השניה. ואז באה המחשבה השלישית.
המתנחלים האלה שפויים, וחברי הממשלה הזאת שפויים,
בהשוואה אלינו.
כי אנחנו משלמים את החשבון. אנחנו משלמים מדי יום ומדי
חודש מיסים בסכומי־עתק, מהגבוהים ביותר בעולם כולו, כדי
לקיים חבורה זו של מטורפים בממשלה, וכדי לקיים חבורה זו של

תיאודור מן, המכהן עתה כנשיא אחד האירגונים הגדולים של
יהודי ארצות־הברית.
כעת נטוש באמריקה מאבק מר סביב בתי־הספר. רוב חברי־הקונגרס
החליטו, בעידודו של הנשיא רונלד רגן, שיש לאפשר
את קיומן של אסיפות דתיות בבתי״הספר, מחוץ לשעות
הלימודים.
באמריקה יש חוקה. בחוקה כתוב שיש לקיים הפרדה מוחלטת
בין הדת והמדינה. משום כך אסור לערוך בבתי־הספר תפילות
מאורגנות, ואסור גם ללמד בהם לימודים דתיים. היוזמה החדשה
באה לעקוף את האיסור הזה, בטענה שהכוונה היא רק לנצל את
בנייני בתי־הספר למטרות ציבוריות.
תיאודור מן יצא חוצץ נגד היוזמה הזאת. הוא כבר איים שאם
תתקבל, יפנה אירגונו לבית־המישפט העליון. בארצות־הברית
יכול בית־המישפט לבטל חוק, אם הוא נוגד את החוקה.
מן טוען שאם יקיימו בבתי־הספר אסיפות דתיות, ולוא גם
מחוץ למיסגרת הלימודים, יפעיל הדבר לחץ חברתי על הילדים
להצטרף. ולגבי היהודים בארצות־הברית, הפרדת הדת מן המדינה
היא עיקרון קדוש.
אצלם. לא אצלנו.

מי דא טזב
לפני ארבעים שנה הופיע בארץ כתב־עת הומוריסטי בשם
סיכו ת. איני זוכר ממנו אלא קאריקטורה אחת. עומדים שני
תימנים זקנים, ואחד אומר לשני :״אני לא מבין — פעם הוא
מולו־טוב, ופעם הוא מו־לא־טוב.״
השם מולוטוב, שצץ השבוע מתהומות הנשיה, חרוט על לוח־ההיסטוריה
של המאה ה־ .20 שמו האמיתי של האיש הוא
ויאצ׳סלאב מיכאילוביץ׳ סקריאבין. אך השם שאימץ לעצמו,
מולוטוב, הוא שנכנס לעשרות שפות מסביב לכדור־הארץ. כי על
שמו נקרא הקוקטייל שאינו מוגש בשום מסיבה ,״קוקטייל־מולוטוב״
— הנקרא בעברית ״בקבוק מולוטוב״ — והוא מושלך
עתה מדי פעם על חיילי־צה״ל בשטחים הכבושים.
נדמה לי שהשם השתרש לראשונה ב״מילחמת־החורף״ ,היא
ההתקפה של ברית־המועצות על פינלנד ב־ . 1939 איני יודע מדוע
נקרא הנשק האנטי־טאנקי הפרימיטיבי הזה דווקא על שם
שר־החוץ הסובייטי, משרתו הנאמן של סטאלין. יתכן שהפעים,
שזרקו את הבקבוק על הטנקים הסובייטים, ביקשו לשלוח מסר
לשר־החוץ במוסקווה.
אך מבחינה היסטורית, הונצח שמו של איש זה דווקא על־ידי
אחד המיסמכים הנתעבים ביותר של המאה הזאת — הסכם
ריבנטרופימולוטוב.
נדמה לי שאך מאורעות מעטים השפיעו על בני־דורי יותר
מאשר הסכם זה בין שני הרודנים המגואלים־בדם, אדולף היטלר
האוסטרי ויוזף ויסאריונוביץ׳ דז׳וגאשווילי הגרוד, המכונה

סטאלין( .השם המקורי של מישפחת היטלר היה שיקלגרובר, אך
אביו או סבו שינה את שמו).
ההסכם שנחתם על־ידי מולוטוב ויואכים פון־ריבנטרופ,
סוחר־השמפניה השחצן והמטופש שהיה לשר־החוץ של היטלר,
גרם במישרין למילחמת״העולם השניה. שני הדודנים חילקו
ביניהם את פולין ואת מיזרח־אירופה כולה. סטאלין נתן להיטלר
את האו־קיי לפלישה לפולין ולמילחמה במערב. בעיוורונו
התהומי לא הבין כי המגמה האמיתית של היטלר היא לכבוש את
ברית־המועצות עצמה, להשמיד עשרות מיליוני סלאווים(אחרי
היהודים) ולפתוח מרחב עצום זה להתנחלות גרמנית. עבור עיוורון
זה שילמו ( 20 ואולי )30 מיליון אזרחים וחיילים סובייטיים
בחייהם.
ההסכם שם בדלילה קץ לתנועה הקומוניסטית הבינלאומית.
עד אז היו מיליונים רבים במערב, שראו בברית־המועצות את
התיקווה האחרונה, המחסום בדרכה של המיפלצת הנאצית. אחרי
שעברה התדהמה הראשונה(ומי יכול היה להאמין שהקומוניסטים
והנאצים יושיטו יד זה לזה?) גאה בעולם כולו גל אדיר של זעם.
האלים הכזיבו. החלום נגוז. האידיאליסטים נטשו את המחנה
הקומוניסטי בהמוניהם, ונותרו רק העבדים הנרצעים, הסוכנים
ובני־האיוולת, כמו קומץ אנשי פק״פ בארץ־ישראל(שהפכו לאחר
מכן למק״י, ולאחר מכן לרק״ח).
אלה המציאו תירוצים רבים לבגידה המונומנטלית. התירוץ
המפורסם ביותר: אחרי הסכם־מינכן, שבו ניסו מדינות־המערב
להפנות את הנאצים מיזרחה,
חשש סטאלין מפני קנוניה
נוספת בין היטלר והמערב. על כן
כרת את הברית הצינית, שהים־
נתר, את הנאצים מערבה.
מבחינה היסטורית, זה פשוט
אינו נכון. מינכן אכן היתה
מעשה־נבלה, ויתכן שהיו בליבם
של מנהיגי המערב מזימות
כאלה. אך בקיץ 1939 התפכחו
גם מנהיגי בריטניה וצרפת. הם
ידעו שאין להם ברירה אלא
לעצור את היטלר במו ידיהם. הם
שלחו מישלחות לסטאלין. מולטוב סטאלין היה יכול לכרות עימם
ברית צבאית, לעצור את היטלר, למנוע את מילחמת־העולם,
להציל את חייהם של הרבה עשרות מילין ני בני־אדם, וביניהם
שישה מיליון יהודים.
מולוטוב היה המכשיר שלו. אחרי מות פטרונו, היגלו אותו
היורשים למונגוליה החיצונית, שם כיהן כשגריר, כביכול.
אחר־כך נעלם. השבוע חזר. האיש בן ה־ 94 הוכנס שוב לשורות
המיפלגה הקומוניסטית הסובייטית, שממנה גורש בשעתו, והדבר
פורסם ברבים.

המודיע של רם
הסרט הבריטי המצויין על רצח ארנסט רם, מפקד
פלוגות־הסער הנאציות, שהוקרן בטלוויזיה הישראלית, החסיר
פרט חשוב אחד.
הסרט מתחיל בתקופה שבה כבר היה רם מפקדו של הפלוגות,
שמנו כ־ 300 אלף איש, ערב עליית הנאצים לשילטון. אך איך
התחילו היחסים בין רם והיטלר?
ניתן לומר שהיה זה רם שהמציא את היטלר, למחרת
מילחמת־העולם הראשונה. רם היה אז סרן בצבא־הקבע,
קצין־מוריעין במטה פיקוד הצבא הגרמני במינכן. בתפקיד זה
פיקח על המיפלגות הפוליטיות ועל קבוצות־השוליים במחוז.
לשם כך העסיק מודיעים. אחד המודיעים האלה היה חייל קרבי,
שהחלים זה עתה מעיוורון.
לדבריו, התעוור זמנית בעיקבות
פגיעה בגאז מרעיל. יש הטוענים
כיום שהיה זה עיוורון היסטרי.
החייל הזה, אחד אדולף
היטלר, נשלח לרגל אצל קבוצה
לאומנית קטנטנה ,״מיפלגת
הפועלים הגרמנית״ .במהלך
התפקיד העז היטלר להשתתף
בוויכוח, גילה לתימהונו שהוא
נואם מחונן, השתלט על
המיפלגה, שינה את שמה
והתחיל לעשות קאריירה. כעבור
זמן־מה זכר את מעסיקו־לשעבר,
ומסר בידו את הפיקוד
על פלוגות־הסער שהקים כדי להגן על אסיפותיו וכדי להפעיל
אמצעי־טרור נגד יריביו.
כבר כתבתי פעם שיש דמיון מוזר, כמעט מדהים, בין קטע זה
בדרכו של היטלר ובין השלב המקביל בדרכו של מאיר כהנא. איש
זה נשלח על־ידי אף־בי־איי האמריקאי לרגל אחרי קבוצות
יהודיות ימניות. כשעסק בכך, עלה על דעתו שהוא מסוגל לעשות
בעצמו קאריירה כמנהיגה של קבוצה כזאת, וכך הקים את הליגה
להגנה יהודית — פלוגת־הסער היהודית האמריקאית, אמה של
תנועת כך.
בראשית דרכו היה היטלר סקנדליסט קטן, מגוחך בעיני רבים.
ראשי הימין הגרמני לא רצו לנגוע בו, ואף קבוצות הימין הקיצוני
נרתעו מכל קשר עימו. ההמשך ידוע.

חה הם אומר•...מה הן או מ רו ת ...מ ה הם אומרי ם...הה הן אוהרו ת...הה

פנחס תבין:

מרים עמיאל:

יוסי פאר:

״החוק הזה דונק את ..אם תיפול ממשלת ,.לא מנחידים אות׳
המדינה עדחשבון האורח!״ הליכת ־ !אני אשתוק!״ אנשים לא־ישרים!״

ככל שמתקרב׳ ה־ 23 ביולי עולה המתח בין תומכי
המיפלגות השונות. מה שקורה בין ספי ריבלין לבין הגשש
החיוור הוא כמעט אלגנטי לעומת מה שקורה בתוך בתיהם
של זוגות שכל אחד מהם תומך במיפלגה אחרת. ככה זה גם
בביתה של מרים עמיאל מירושלים. היא תומכת במערך
ובעלה הוא ליכודניק שרוף.
אנחנו כל היום צועקים האחד על •השני. ברור לשנינו שאף אחד
לא ישכנע את השני, ובכל זאת קשה להתאפק, כשאת רואה
שבעלך לא מבין כלום. אני מביאה לו עשרות דוגמות על מה
שעשה הליכוד במשך שבע שנות שילטונו — והוא מתעלם. יש
להם בעיה, לאנשים האלה. אין להם האומץ להגיד שטעו. אמרתי
לו שאפילו בגין הודה שהוא טעה(בדרך שלו) ,ואפילו מזה הוא לא
משתכנע.

• איך אתם גומרים את המריבות, אס בכלל?
כשאני מתעייפת ורוצה להפסיק לריב ולצעוק, אני רק אומרת
את דעתי על אריק שרון. אחרי זה יש שקט, כי בעלי מתמוטט.

בענייני כלכלה אפילו הליכוד יכול לשכנע אותי. הנה
הבטיחו לי שלעולם לא יפגעו בחסכונות שלי, אם במיקרה
אצליח לחסוך משהו.
האמנם לעולם, או שאין שום בעיה לחוקק חוק שיבטל ׳
את החוק להגנת החסכונותן
שאלתי את המישפטן פנחס רובין, מרכז ועדת הכלכלה
והמיסוי בלישכת עורכי־הדין.
אפשר יהיה לבטל את החוק רק ברוב של 61 חברי״כנסת
שיצביעו על שינויו, אבל במצב הפוליטי של היום, לא יהיה קל
לאסוף את הקולות האלה.

• כלומר, לסי דעתך החוק הזה יחזיק לעד?
מזה בדיוק אני מפחד. החוק הזה ״דופק״ את המדינה על חשבון
האזרח. אין לי ספק שהוא לא יוכל להחזיק לטווח ארוך. המדינה
הכניסה את עצמה למצב בלתי־נסבל. הדרך היחידה כדי להשאיר
מרחב־מחיה לממשלה, שלא על דרך תיקון החוק, היא בלכידת
הכספים שמשתחררים מתוכניות־חיסכון. במילים אחרות — ביום
שתשתחרר תוכנית־חיסכון, ממש באותו יום יגידו שהכספים
האלה חייבים במס.

• אז החוק טוב, או לא טוב?
הבעיה שלו שהוא טוב מכדי שיחזיק מעמד.

• תמיד היו ביניכם מריבות בעניינים פו לי טיי ם?
תמיד היתה אי־הסכמה, אבל ככל שהבחירות מתקרבות,
אי־ההסכמה הופכת למשהו קשה וקולני מאוד. אני לפחות יכולה
להגיד על עצמי שאינני פנאטית. אחרי יום־הכיפורים חשבתי,
באמת, שצריך להעניש את המערך. אפילו עבדתי בהתנדבות
בשביל הליכוד.
אבל היום ראיתי מה זה ליכוד ומה הוא יודע לעשות. אי־אפשר
להגיד שלא נתנו להם צ׳אנס, אבל עוד צ׳אנס — זה מסוכן מיד.
רק צריך להסתכל מסביב ולראות מה הם עשו לארץ הזאת.

• במי תומכים שאר בני־המישפחה, ילדיכם
למשל?
הילדים שלנו עוד קטנים והם תומכים במי שנותן להם יותר
חולצות או כובעים. אבל אחי גם הוא ליכודניק שרוף. הוא היה
שנים בצבא־הקבע, אבל עזב, כי נמאס לו מלבנון. ואחרי שהוא
אומר בפה מלא שנמאס לו מלבנון, הוא הולך ומצביע לליכוד. מה
כבר אפשר להגיד לו?

• את חושבת שאחרי הבחירות יחזור השקט
למישסחה שלכם?
אני מוכנה להתחייב כאן, שאם תיפול ממשלת הליכוד — אני
לא אתווכח יותר על כלום.

השבוע פגשתי את יוסי פאר, בן ,35 סגן־אלוף (מיל )
שמשתחרר מצה״ל לפני שנה, אחרי 16 שנות־שרות
בתפקידי״פיקוד. יוסי הוא יליד הארץ, גרוש, ובצעירותו
קיבל חינוך דתי.
מה עושה בחור כזה כמס׳ 3ברשימתו של פלאטו־שרון ן
האם הוא תמך בפלאטו־שרון גם בפעם שעברהו

בפעם הקודמת הצבעתי לתל״ם, ובפעם שלפני זה הצבעתק
למפד״ל.

• אז תסביר לי איך מהמסד״ל, דרך תל״ם, אתה
מגיע דווקא לסלאטו־שרון.

יש לי משיכה לאנשים מיוחדים. עסקתי באירגון ערבי״
ראיונות והתגלגלתי לביתו של סמי(פלאטו״שרון) כדי להזמין!
אותו להופיע אצלי. שוחחנו זמן־מה, ואחרי יומיים מצאתי את!
עצמי מס׳ 3ברשימה שלו וגם מזכיר כללי של המיפלגה.

• זה נשמע הכי־סחות רציני שאסשר.

למה לא רציני? הוא חיפש מישהו עם רקורד — ציבורי,
פוליטי או צבאי. לי יש רקורד צבאי.

• טוב, נניח, הוא מצא מה שהוא חיפש. מה אתה
מצאת אצלו?

יש לי נטיות פוליטיות. עשיתי חישוב מהיר, והתברר לי שבכל
מיפלגה אחרת, עד שהיה מגיע תורי להשמיע את דבריי, היה לי

כבר זקן ארוך ולבן לגמרי.

• כלומר, אתה רוצה כיסא, ולא כל־כך איכפת לך
למי הוא שייך.

תיראי, לפלאטו אין מצע אידיאולוגי, כך שאין לי בעיה של
הזדהות אידיאולוגית. בבעיות חוץ וביטחון ממילא יקבעו או
הליכוד או המערך. אבל המצע החברתי של פלאטו הוא מאוד
לרוחי, כי הייתי שותף לתיכנונו ולכתיבתו.

• לא הפחידו אותך הסיפורים שהאיש לא לגמרי
ישר?

באופן עקרוני, לא מפחידים אותי אנשים לא ישרים, וחוץ נע!י
לי אין הוכחה שהוא לא־ישר.

• מה הסכויים שלך להיכנס לכנסת?
אנחנו עובדים על שלושה מנדטים. אבל גם אם סמי ייכנס
לבדו, זו הצלחה בשבילי, כי אני מזכיר המיפלגה.

*ומרים...מה הן *ו ח רו ת ...מ ה הם אומרים...חה הן *ומרות...כזה הם א

שרגא שדה:

תמי מזסינחן:

י1סי עבאדי:

,.החובש הגדור אחו מד 11.. ,הוגשה מחורבנת, שנל .,התכנית, במצב הגונח״
צר י ו לקצר אותו!״ אידיוט ינוד לסדר אותו!״ מיועדת ללא־מתרחצים!״
השביתות התכופות בטלוויזיה וברדיו הגבירו, ללא
ספק, את ההאזנה לגלי־צה״ל. ככה הגעתי, במיקרה, לשמוע
את תוכניתם של יוסי עבאדי ויצחק בן־נר ,״במצב הנוכחי״,
המשודרת מדי שבת בין סג ל־ 12 בצהריים, והמטכמת את
אירועי השבוע האחרון. אחרי התוכנית שאלתי כמה
חברים מה דעתם על דבר מטויים שנאמר שם. התשובה
הכללית היתה ״בשבת ב״סג? כולם הרי בים״.
שאלתי את יוסי עבאדי מדוע כדאי לעמול ולעבוד על
תוכנית ארוכה ומגוונת כזאת ואחר־כך לשדר אותה כשכל
עם ישראל שוחה בים.

מיליון תלמידים יצאו לפני ימים אחדים לחופשת־קיץ
בת חודשיים. ידוע כי להורים לילדים החופש הזה הוא
סיוט. איפה להשאיר את הילדים בבקרים, איך לדאוג שלא
ישתעממו, איך לשלם סבומי־ענק (בדולארים) עבור
קייטנות ועוד צרות מצרות שונות. אלא שמה אנחנו לא
נעשה לטובת הילדים שלנו. אבל האם חופשה בת חודשיים
היא אומנם לטובת הילדים?
את שאלתי הפניתי לפסיכולוג החינוכי שרגא שדה.
התשובה היא לא. החופש הזה ארוך מדי. אני לא הראשון
שאומר את זה. כבר דובר לא פעם על קיצורו או על חלוקתו
לחופשות קצרות יותר.

• מדוע זה לא טוב לילדים?
חופש ארוך כל־כך מוציא את הילדים מהמיסגרת. בהתחלה זה
כמובן נחמד ומהנה אבל יותר מאוחר הילד עצמו מתחיל
להשתעמם, נוצרות מריבות בתוך המישפחד״ נוצריס ריגשי־אשמה
אצל ההורים שלא יכולים להקדיש חודשיים לילדים, וככה
נוצר מצב שגם הילדים וגם ההורים גומרים את החופש הגדול
בהרגשה של ״ברוך שפטרנו״ .והחזרה ללימודים עם הרגשת
המתח של סוף החופש בהחלט מזיקה הרבה יותר.

• אם כן, מה האורך האידיאלי של החופש,
לדעתך?
אני חושב שחופשה בת חודש אחד היתה נותנת למערכת כולה
את מה שהיא מצפה לקבל. גם התלמידים וגם ההורים היו מרוצים
ממנה הרבה יותר ומפיקים ממנה רק את הדברים הטובים.

• מדוע אתה אומר שגם המורים הד מרוצים
מחופש של חודש אחד?
גם המורים הם הורים, ובחופש הגדול יש להם אותן הבעיות
כמו לאחרים.

זו שאלה קשה. אבל יש לי תשובה עליה. מלכתחילה התכוונו
לעשות תוכנית יוקרה ולא תוכנית פופולארית. תוכנית שתהיה
מעין יומן־שבוע רציני ומכובד.

תלמידי״התיכון שיצאו לחופש הגדול פשטו על הערים
הגדולות, בחיפו ש א חרי ע בו דו ת מז ד מנו ת, שימלאו א ת

ארנקיהם בשקלים אחדים. גם תמי מוטינזון בת ה*15
חיפשה עבודה כזאת.

• ורציניים לא מתרחצים בים?
בטח שלא. הם שומעים רדיו בשבת. אגב. בשבת אחת הייתי
בים ושמעתי את התוכנית משוררת דרו הרמקולים לקהל
המתרחצים. אבל זו לא דוגמה, כי זה היה בחיפה.

• עשיתם איזה סלך של אחוזי־האזנה?

רצינו להרוויח כמה שקלים לדמי־כיס. הלכנו, בת־דודתי ואני,
לבתי־הקפה ברחוב דיזנגוף ושאלנו אם יש להם איזה עבודה
בשבילנו. בבית־קפה אחר, בדיזנגוף פינת פרישמן, אמרו לנו שיש
עבורה: לנקות שולחנות ולמכור גלידה. הוא שאל כמה כסף אנחנו
רוצות ואמרנו לו שחברה שלנו, שכבר השיגה עבודה רומה,
מקבלת 300 שקל לשעה.
הוא התווכח קצת ולבסוף התפשרנו על 250 שקל לשעה.
עבדנו שלוש שעות והוא אמר שמספיק להיום, ושנבוא מחר
לעבודה. באנו למחרת היום ואמרו לנו שכבר לא צריך אותנו, כי
הם מצאו מישהו אחר. ביקשנו שישלמו לנו את המגיע, אבל אמרו
שנחזור בעוד יומיים לקבל את הכסף.
חזרנו אחרי יומיים, ואז אמרו שבדיוק אין להם כסף בקופה
ושנחזור אחרי שעתיים. נורא נעלבנו, אבל לא היתה לנו ברירה
אלא לחזור.
כשחזרנו, זזוציא בעל המקום 750 שקל מהקופה ונתן את זה
לשתינו. הייתי המומה. אמרתי לו, שבפירוש סיכמנו שכל אחת
מאיתנו תקבל 250 שקל לשעה ולא שתינו ביחד. אבל הוא צחק
עלינו. יצאנו בהרגשה שרימו אותנו כי אנחנו קטנות.

• לתוכנית יש שני עורכים. יצחק בן־נר ואתה.
איך זה לעבוד בשניים?

לא. אסור להתייאש. מה שצריך לעשות זה להביא את אחד
ההורים בפעם הראשונה, כדי שגם ההורה ישמע את התנאים, וכדי
שבעל המקום לא יחשוב לו שאפשר לסדר ילדים. זה די מחורבן
להסתובב בעיר בהרגשה שכל אידיוט יכול לסדר אותך.

כמובן שלפעמים זה מסבך את העניין, אבל מצד שני זה פותח
כל אחד משנינו לדברים שהשני מתעסק בהם. בן־נר ואני שונים
מבחינות רבות — גיל, רקע, צמיחה בעיתונות. אני מושך יותר
לענייני חדשות והוא מושך יותר לענייני הנפש. אני מאוד מקווה
שזה יוצר שילוב טוב.

• התייאשתם, תפסיקו לחפש עוד עבודה?

כן, עשינו. יש * 15 האזנה וזה הרבה מאוד לתוכנית מהסוג הזה.
זה בדיוק כמו אחוז ההאזנה ליומן־השבוע, בקול ישראל. את
צריכה להבין שאין לנו רצון בתוכנית כזאת להתחרות ברשת ג׳.

• מה נותנת תוכנית כזאת בסוף־השבוע לאדם
הקורא כל יום עיתון או שניים וגם בסוף־השבוע הוא
קורא את כל הקילוגרמים של הנייר?
לאדם הקורא רק עיתון אחד זה נותן עוד אינפורמציה. לאדם
הקורא שני עיתונים או יותר התוכנית יכולה לתת רק זווית אחרת
של הדברים. יותר פיקאנטית, לפעמים, או חידוש בצורת הטיפול
— ואני מקווה, שגם עומק מסויים, שקשה להשיג בידיעה
בעיתון.
כתב כלכלי יכול, למשל, לתת ספקולציה מסויימת כתוספת
לדברים שנאמרו ונכתבו במשך השבוע. התוכנית צריכה לתת
אולי תחושה של ערך מוסף.

דניאלה שמי

חדש! לרגל הביקוש בואינג ארקיע לאילת !
עכשיו תוכלו לטוס לאילת גם במטוס בואינג מרווח הממריא משדה התעופה
בן־גוריון -ולאחר 30 דקות בלבד אתם בעולם אחר.
אילת קורצת לכם עם שלל מסעדות, פאבים, דיסקוטקים, חופים משגעים, תיירים מכל
העולם וחוויות בלי סוף. קחו לעצמכם פסק זמן -וסוסו ארקיע לחופשה באילת.

באיזה מלון אתם בוחרים?
החבילה כוללת 2לינות וארוחות בוקר עשירות במלון וטיסה הלוך ושוב מתל־אביב,
ירושלים או חיפה*

מלון 3כוכבים החל מ־ $132
אמריקנה, בקעת הירח, א ל מוג ים, אדו מי ת .

מלון 4כוכבים החלמ־ $ 1 4 8
נפטון, מוריה, קיסר, לרום, הסלע האדום, לגונה, גלי אילת, גני שולמית, מלכת שבא,
המלך שלמה.

מלון 5כוכבים החל מ־$191
אביה סונסטה.
המחיר בתוקף עד 5.9.84ו
*מחיפה בתוספת 6ו 5
אפשרות להארכת השהות במחירים מוזלים, הנחות לילדים. המחיר ליחיד בחדר זוגי
וכולל מסים ומ.ע.מ.
התשלום בשקלים לפי שער הדולר היציג ביום התשלום.
פנה עוד היום ל סוכן הנ סי עו ת שלך או למ שרדי ״ ארקיע:,
ת ל ־ אביב: מרכזהזמנות, ט ל 3222 .ו , 03-4ר ח׳ פ רי ש מן וו
3טל .03-233285 .י רו ש לי ם: מרכז כלל, טל.02-225888 .
ן * /חיפה: רח׳ העצמ או ת ,84 טל ,04-643371 .נ תנ י ה: כיכר
/העצמ או תוו, טל . 053-40734 .קריתשמונה: פסג׳ מלון הצפון

,20 /טל .067-40245,44234 .א רי א ל: א של ה שומרון,

טל.03-966841 .

קוי ת עו ס ר•.ו!ו ר אנ*,יםבע ~ ח

השחקנית יזנה א לי א! מסבות ער רדותה בים, במישבחה ממוצא סדני,
ער הקאו״וה שרה, חסיה הברתי־וגירים עם בערה שש קשת, משונותה
הפוליטית וחחושותיה רגבי החיים בארץ וער הערכים עליהם היא חוננה

היא מחזיקה את הקהל שעה וחצי,
כשהיא לבד על הבימה. הם עוקבים אחריה
בעיגיהם דרוכים לכל מלה, שהיא מוציאה
מפיה. גם אם הטקסט אינו מבריק במיוחד,
היא גורמת לקהל לצחוק, לדבר או לשתוק.
שחקנית אחת על הבימה -יונה אליאן.
היא עשתה דרך ארוכה מאז שמנהל
התיאטרון הקאמרי, שייקה ויינברג, אמר לה
שהיא ״מקשטת״ את תיאטרונו. עשרות
תפקידים ראשיים בעשרות מחזות,
בסרטים רבים. כיום יונה אליאן היא ללא
ספק הכוכבת הצעירה של התיאטרון
והקולנוע הישראלי.

היא מתגוררת עם בעלה, ששי קשת ועם
בנם אריאל, בקוטג׳ מקסים ברמת־אביב.
את זמנם הפנוי הם מבלים בגן הקטן של
הבית, את רוב זמנם בכלל הם מבלים אחד
עם השני. האגדה על חייהם המשותפים
המאושרים כנראה איננה אגדה, כי אם
מציאות.
בהצגה חגיגית של ״מורה שיגעון״ ,הצגת
היחיד של יונה, שאחריה התקיימה חאפלה
עם ג׳קי מקייטן במרתף העליון של ״בית
לסין״ ,צריך היה לחפש את ששי קשת
בנרות. הוא היה שם, אבל השאיר את
הבימה כולה לאשתו. היא היתה כוכבת־

הערב. בניגוד לבעלים־שחקנים אחרים, הוא
לא נדחף. הוא נתן ליונה לנהל את העניינים,
לשיר, לרקוד, לשמוח. רק לקראת סוף הערב
גילו אותו הצלמים ליד הבאר, שותה כוסית
בלי לעורר תשומת״לב: ששי קשת באמת
מפרגן לאשתו יונה אליאן.
אנחנו יושבות בגינה מתחת לשימשיה
הצבעונית. היא יפה מאוד, יופי בשל, של
אשה בשלה. השעה מוקדמת מאוד. זה עתה
התעוררה. פניה נקיים מאיפור והיא קורנת
אישיות. כל בוקר היא מתעמלת במרתף
ביתה ביחד עם קבוצת נשים ובהדרכתה של
המורה להתעמלות ציפי וינר. היא מודעת

היטב לגיל הנותן אותותיו, ומטפחת את
עצמה.
יונה אליאן גדלה ביפו בבית הוריה, נהג״
מונית וזבנית. היתה לה ילדות יפהפיה. היא
לא היתה מודעת אז, לכד שהיא גדלה בעצם
בשכונת״עוני. באותה שכונה ממש צמח
חבר״הכנסת חיים דמון. הם היו חברים בכל
תקופת התיכון והצבא.
בניגוד לשחקנים אחרים, היא לא
מתעניינת אד ורק בקאריירה שלה. חיי
המישפחה קודמים, ומעל לכל סיפור
האהבה ממבט ראשון שניצתה בינה ובין
ששי קשת על בימת הסרט ״נורית״ .על

״לא טוב רמות בעד ארצנו ר
כי המערך פנה אליה. כעת היא שמחה שלא
התפתתה להשתתף בתעמולת הבחירות.
מה שהיא רואה בטלוויזיה מגעיל ומפחיד
אותה. את דיעותיה הפוליטיות היא לא
שומרת לעצמה ופה ושם כבר חטפה איומים
שעוררו בה חרדה, אך לא גרמו לה לסגת
מעמדותיה. יש לה דיעות ברורות, יש בה
כאב וכעס ועצב, הרבה עצב, על מה
שמתרחש במדינה. היא מבטיחה להביע את
תחושותיה בעבודתה בתיאטרון, על
הבימה.

• מתי בעצם הבנת שאת רוצה
להיות שחקנית?
אני מנסה להיזכר. בכיתה ו׳ או ז׳ דיברו אצלנו
בבית־הספר על חוג דרמאתי ואז אמרתי שאני
רוצה להשתתף בו. היה לנו מדריך, שחקן צעיר
בשם אילן רייכר, שנעלם אחר־כך מהתיאטרון,
והעלינו את א חי גיבורי ה ת היל ה בקולנוע
איל ת ביפו, שכבר לא קיים היום. מאוד
התרגשתי. כשהייתי צריכה ממש לעשות החלטה
בהכרה, ולחשוב מה אני רוצה להיות כשאהיה
גדולה, בחרתי בתיאטרון ונרשמתי לאוניברסיטה,
אבל אז נורא נבהלתי והלכתי ללמוד פסיכולוגיה,
כאלטרנטיבה.

• ספרי לי על הילדות שלך ביפו.

גרנו מאחורי בית־החולים דגיאני, שם
נולדתי. זו היתה שכונה של בתים ערביים יפים.
עכשיו הרסו את כל השכונה, רק הבית שלי
נשאר, כי הורי מכרו אותו לעיריה שהפכה אותו
לבית־כנסת. מדי פעם אני נוסעת ליפו, עוצרת
ליד הבית ובוכה מנוסטלגיה. היתה לי ילדות יפה
מאוד, לא היתה תחושה של מצוקה או עוני.
יפו היתה פרדסים ושכונות שכונות, בשכונה
שלנו היו המון בולגרים ופולנים. גדלתי בחצרות
של הבולגרים ולמדתי לאהוב כל מה שקשור
בהם, את האופי שלהם, האוכל שלהם, ההתנהגות
שלהם. היתה לי ילדות עם הווי של שכונה של
ילדים ושל מבוגרים שב־ 7,6בערב מוציאים
כיסאות לדדך הכורכר, יושבים ותופסים מנוחה

לפני שהשמש שוקעת.

החברות של צפון תל״אביב היו משהו בלתי
ניתן להשגה. פעם רצינו מסיבה משותפת עם
החבר׳ה של צפון תל־אביב, לראות איך זה שם.
היו לנו דמיונות פרועים על החברה האלה.
שלחנו נציג והם אמרו שהם לא מוכנים להזמין

אנעום וזמזו עוי.אמה: מיסננה, שברח
טיפולים ולא נכנסת
למדן׳
את החברה מיפו. זו היתה אכזבה איומה. תיארנו
לנו בדמיון מי יודע מה הולך במסיבות שלהם.
בכלל, תל־אביב היתה בגדר חלום. כל־כך קרובה
וכל־כך רחוקה. אני זוכרת את הנסיעה הראשונה
שלי לתל־אביב, עם חברה באוטובוס. נסענו
לאלנבי, לפינה של המישלט לאכול צ׳יפס
ונקניקיות בתוך לחמניה וכל־כך התרגשתי. זה
היה הבילוי הראשון שלי בתל״אביב והאטרקצייה
הגדולה, הלונה פארק הכי גדול בעולם, לעלות

• מה אמרו ההורים על המיקצוע
שכחרת?
סיפרתי שגדלתי בבית ערבי עם באר בחצר
ותרנגולות והודו ועצי־פרי בגינה, שם גרנו עם
סבא וסבתא שלי ולכן דיברתי פולנית לפני
עברית. רק בגן למדתי עברית. ההורים שלי תמיד
עבדו. אבא היה עד לפני כמה שנים נהג־מונית,
אמא תמיד עבדה כמוכרת באיזשהו מקום. אמא
שלי אשה יפה נורא, עם הגיל היא נראית יותר
טוב, אני תמיד מסתכלת עליה ואומרת לה שאני
מקווה שזה עובר בירושה. אם מילחמת־העולם
השניה לא היתה מתערבת להורי בחיים בצורה
אכזרית כל־כך, הם בוודאי היו אנשים אחרים,
במיקצועות אחרים. הם עברו את השואה, אבא
איבד את כל מישפחתו, מלבד כמה אחים. מגיל
16 ברח ממקום למקום ופירנם את עצמו ואחיו.
אמא באה מיארוסאר ואבא בא משדלוף. הם
נפגשו בפולניה ואחר־כך בגרמניה, שאליה ברחו.
כשפרצה מילחמת־העצמאות אבא התגייס ועלה
ארצה, ואמא רצה אחריו עם שני הוריה. אבא חיכה
לה חצי שרוף בבית״חולים. הוא נפצע באחד
.הקרבות.

• את קשורה להורים?
אני מאוד קשורה אליהם. ישנו תהליך מאוד

קשה לי לחשוב על זה כעל מיזוג־גלויות, היה
מיזוג, בוודאי שהיה, אבל הוא נוצר בלי כוונה.
היתה אינטגרציה בלי לעשות אינטגרציה.

היה לי מזל!״(המשך מעמוד )27

• הח״ב חיים דמון שגם גדל כיסו,
סיפר כי חבריו לילדות צמחו להיות
לוייתני פשע. גם לחברייך זה קרה?

חתונתם הודיעו במהדורת החדשות. יש
להניח שאילו היתה בארץ טלוויזיה כשהם
התחתנו, היו בוודאי מנציחים את האירוע
ב״השבוע יומן אירועים״ .היתה החתונה של
המדינה. שניהם היו צעירים, לוהטים ויפים.
שניהם העסיקו את טורי הרכילות. ברוב
המקרים מסתיים ספור כזה כבלון
שהתפוצץ, אך לא במיקרה של מישפחת
קשת. אצלם קרה ההיפך -עם השנים הם
התבגרו ביחד, הבשילו והיחסים נעשו
טובים ויפים עוד יותר.
אפשר לפגוש אותם בכל מקום תמיד
ביחד, הם עוקבים בדריכות זה אחר
הקאריירה של זו. מנהלים את ביתם
במשותף, כשכל •אחד משניהם נושא בעול
ענייני הבית במידה שווה.
יונה אליאן היא אשה חכמה, מקסימה.

היא לא חיה בגן־עדן של שוטים, אינה
מסתפקת בזרי-הדפנה. יש לה מה להגיד גם
בעניינים פוליטיים והיא משתדלת לבחור
את תפקידיה, כך שיהיה בהם רמז למה
שהיא חושבת. כך, למשל, גילמה את
אהובתו של מוסוליני במחזה -ועידת
פיסגה־ וב״מורה שגעון״ היא בועטת בכל מה
שמימסדי ואומרת באמצעות המורה
המטורפת את כל מה שהיא חושבת על
הערכים שעליהם חונכה.
היא ערה וקשובה למתרחש. לאחרונה
התפרסם כאילו הציעה את עצמה למערך
כתועמלנית בחירות. יונה מכחישה ומספרת

• מה היה היחס שלכם לנוער של
צפון תל־אכיב?

• היתד, כשכונה תחושה של מיזוג
גלויות?

אליאן בתחילת הקאריירה

אני לאודעת איו זהיצא י מהפה, אבל
כשאמה לי ששש׳ קשת,
אלידמעו, ישחק מולי
ב,נוף ת/אמשי:אייוזה
היה לפחות מוטי
פל״שרד

להרגיש את האדמה. לצאת החוצה יחף כמו שאני
הייתי יוצאת כשהייתי ילדה.
במיסגרת של בני־נוער היו בילויים של חברות -
מבית־הספר.

אחר״כך עשיתי הצגה לשניים עם יצחק חזקיה,
שעודד ביים, יום אחדמ תעוררי ם בצוותא
הישנה. את זוכרת את צוו ת א הישנה, ברחוב
מאפו, עם העמודים? אדם היה קונה כרטיס
להצגה בא ומוצא את עצמו יושב מול עמוד. זה
היה שיתוף־הפעולה הראשון בין צוותא
ו הק א מרי וגם כאן, הייתי שחקנית מתחילה,
וכבר הצגה לשניים.

לוייתני פשע אני לא יודעת, אבל שנים אחרי
שעזבתי את יפו פתחתי יום אחד עיתון וגיליתי
שילד ששיחקתי איתו בשכונה הוא רוצח. גדלנו
לא רחוק מהגטו, את יודעת מה זה הגטו?

זה מחריד, כשאני חושבת על זה היום, אבל
כך קראנו לזה כשהיינו ילדים. כל השכונה
שמרחוב יפת עד הים נקראה הגטו הערבי.
בלילות היינו יוצאים למילחמה עם אבנים
וכסאות. הילדים הערבים נגד הילדים היהודים.
היום זה נשמע נורא, אבל כילדים זה היה חלק
מהווי החיים שלנו.

• כל ילדי השכונה שלך הלכו
לתיכון?

רובם. הלכנו לתיכון עירוני ז׳ .מיפו עצמה,
לאו דווקא מהשכונה שלי, יצאו די הרבה אנשים
מפורסמים: איציקו רחמימוב זכרונו לברכה, לבנה
פינקלשטיין, ניסים עזיקרי, חנה לסלו. הזכרת
קודם את חיים חיים רמון ובכיתה שלי משה
אוננה. ועד היום אני אוהדת של מכבי יפו.

• היית חברה של חיים רמון?

היינו חברים חמש שנים. הוא למר כריאלית
ואני בהומאנית. היינו חברים גם כשהיינו בצבא.
שנינו שירתנו בקיריה. הוא בחיל־האוויר ואני
בקיריה. הוא היה יפה כמו אליל־קולנוע והיה
מבריק בצורה בלתי־רגילה. תמיד ידעתי שיצא
ממנו משהו.

• ואת תמיד היית ילדה יפה?
נדמה לי שתמיד אמרו איזו ילדה יפה, אבל
אומרים את זה על כולם לא? לעומת זאת, היו
תקופות שהייתי מאוד לא יפה. הכל יחסי.
האידיאלים של היופי משתנים.

• איך הד הנעורים ביפו?
אני זוכרת שהיה יפה נורא. ביפו היה רחוב
ראשי אחד, שדרות ירושלים. כולם הכירו את
כולם. בשבת היו מתלבשים יפה והולכים לטייל
לאורך שדרות ירושלים. כאשר ששי ואני
מדברים על הילדות שלנו — וששי גרל בקיבוץ
.ואין ספק שילדות בקיבוץ היא נהדרת ומקסימה
— אני מוצאת שהילדות שלי לא היתה פחות
נהדרת ומקסימה משלו. היינו כל היום משחקים
בשדות ובפרדסים, ולאורך שדרות ירושלים היתה
גלידת מסטיק אחת ופלאפל אחד. והיינו נפגשים
בשבת בקולונע צליל. אחת הסיבות שעברתי
לגור מדירה לבית, היא שהבן שלי, אריאל, יוכל

יונה עם אכיה ואמה
,אבא היה נהג־מונית ואמא זבנית!׳
ולרדת במדרגות הנעות שבכיכר מגן*דוד. זה היה
חלום.

• שם מישפחתך מהבית היה יונה
גליצקי. מי שינה את שמך לאליאן?
כשבאתי לקאמ רי זו היתה תקופה משונה.
ביקשו אז לשנות שמות לועזיים לשמות עבריים.
חשבתי לעצמי איזה שם אבחר. כשלמדתי
באוניברסיטה עבדתי כדיילת־קרקע באל־על,
כדי-לממן את הלימודים. יום אחד הזדמן לי לטפל
בילדה שטסה ללא ליווי הורים. קראו לה אליאן.
אהבתי את השם והחלטתי לאמץ אותו.

• זה נכון שעודד תאומי היה האיש
שגילה אותך?
עודד תאומי היה המורה שלי למישחק בחוג
לתיאטרון באוניברסיטת תל״אביב. זה היה חוג די
אומלל לאלה שרצו להיות שחקנים. בכיתה שלי
למדו למשל הילל מיטלפונקט וציפי פינס, כך
שזה היה באמת מקום לכאלה שרצו ללמוד
תיאטרון בתיאוריה. המורה למישחק היה עודד.
במהלך הלימודים חיפש התיאטרון הקאמ רי
שחקנית ראשית לביוגרפיה. עודד הביא אותי.
הייתי איומה. זה היה אבסורד.
הייתי בת 20 והתפקיד היה של אשה בשלה
בת ,40 אשה המנהלת את חיי בעלה. לקבל
תפקיד כזה מוביל, של אשה בשלה וחזקה, בגיל
.20 קיבלתי ביקורות רעות מאוד וחטפתי בעיטה
איומה.

• ומה עשתה לך הבעיטה הזו?
אני לא יודעת אם זה עשה לי כל״כך רע.
הבעיטה הזו מריצה אותי עד היום. כשאתה מקבל
מכה על ההתחלה, זה עושה לך משהו.

• בעיטה יכולה גם לגרום לסגת.
לא לי. אותי הבעיטה הזו הריצה קדימה. מייד

יפה. אתה מאוד קשור כשאתה ילד, אחר־כך אתה
מורד ומנסה להיפרד, וכשאתה הופך להורה
בעצמך, אתה שוב נקשר. פיתאום אתה מבין מה
זה הורים. עכשיו אני מאוד מאוד קשורה, גם אל
הורי וגם אל אחותי הצעירה ממני, צביה, שהיא
בחורה יפהפיה. כרגע היא מתגוררת אצלנו בבית.
אמא שלי בעצם היתה שחקנית. יש תמונות שלה
כשחקנית בלהקות חובבים. יכול להיות שאם לא
היתה בדור האומלל הזה, היתה היום שחקנית.
היא אשה כל־כן־ יפה.
שאלת קודם מה הם אמרו על כך שבחרתי
במיקצוע של שחקנית. הם אף פעם לא אמרו
כלום. כשהלכתי להיות שחקנית כולם סביבי
התנגדו. מנהל בית״הספר התיכון קרא לי לשיחה
ואמר — מה את עושה, את תלמידה כל־כך טובה,
את מבזבזת את עצמך. את צריכה להיות דוקטור.

• למעשה, היה לך מזל. כבר
בתחילת הקאריירה תפקיד ראשי, לא
נאלצת לכתת רגליים בתיאטרונים
ולהתחיל מלמטה.
היה לי מזל, אבל זה לא אומר שלא עברתי
משברים. קיבלתי תפקיד ראשי בהן ל א
תי ק ח הו עמך ואחרי שתי עונות קראו לי
להנהלת הקאמ רי ואמרו שהם נאלצים לפטר
אותי בגלל צמצומים. וכשמפטרים, את מי
מפטרים — את הצעירים. אם הם יצטרכו מישהי
צעירה לתפקיד ראשי, אז באופן מקרי הם יקהו
אותה מהאוניברסיטה. אני זוכרת שמנהל
התיאטרון, שייקה ויינברג, אמר לי אז מישפט,
ששנים נשאתי בתוכי ולא סלחתי לו עליו. עכשיו
באמת אני לא נוטרת לו, כי עכשיו זה כבר לא
משנה. הוא אמר ״אני דווקא שמח שאת מקשטת
לנו את התיאטרון ״.המילה הזו, מקשטת. הוא
בטח שכח שהוא אמר לי את זה דקה אחרי שדיבר־איתי.
אבל בשבילי זו היתה עוד בעיטה, ועוד איזו׳

בעיטה, ובשלב כזה מוקדם של הקאריירה שלי.
,היום, כשאני מדברת עם שחקן צעיר שקיבל
ימיכתב פיטורין — אני חכמה ואני אומרת לו —
תיראה זה קרה לכולנו, וכל אחד צריך להילחם
על חייו וככה זה. אבל אז, כשזה קרה לי, זה היה
מאוד קשה, אבל זה מה שמריץ אותי עד עכשיו.

• וכאן בעצם מתחיל ספור האהבה
של חייך ואת פוגשת בששי קשת.
או, זה סיפור יפה. קצת לפני שפיטרו אותי
מ הק א מרי הציעו לי לשחק בסרט בשם נורית.
לביאה הון, הסוכנת שלי, הביאה לי את
התסריט. אמרתי לה — מה זה, איזה מן תסריט זה,
אני באה מהאוניברסיטה, מסטניסלבסקי,
^מהקאמרי, ואת רוצה שאני אשחק בזבל הזה?
לא. מה פיתאום. אני לא יכולה לעשות את זה. ואז
שאלתי אותה ומי ישחק איתי? אמרה — ששי
קשת. אמרתי לה — מה, אליל־הנוער הזה, מה
פיתאום, לא בא בחשבון, זה לא רציני. .והכי
מצחיק, ואני לא יודעת איך יצא לי, אמרתי —
לפחות אם זה היה מוטי פליישר.
עד היום אני לא יודעת אין אמרתי את זה.
בקיצור, ממש לא רציתי לעשות את הסרט ואז
פגשתי אצל לביאה את העיתונאית טלילה
בן־זכאי והיא אמרה לי! ״אל תהיי טיפשה, אם
הסרט לא יהיה טוב, לא ידעו שעשית אותו בכלל,
אם הסרט יהיה שלאגר, אז פיתאום כולם ידעו מי
זו יונה אליאן.״ זה עבד והלכתי לעשות את הסרט.
ורק דברים טובים יצאו לי מהסרט. אף פעם
אי־אפשר לדעת, קודם כל. הכרתי את ששי וזה
| הכי חשוב. אחר־כן־ התפרסמתי בעיקבות הסרט
י הזה, ולשחקנית זה חשוב.

• זו באמת היתה אהבה ממבט
ראשון?
לדעתי כן. את יודעת איך זה. כשעושים סרט
מגיע אוטו, לוקחים אותך מהבית, גרתי אז עם
נלה, היום אשתו של גד יעקובי באבן־גבירול.

״יצאו די הרבה אנשים
מכורסמים מינו.
ניסים עזיקרי, חנה לסלו,
ואפילו חבר־מסזז אחד,
חיים דמון״
ישבתי באוטו, מאוד רצינית וקראתי את שירה
של עגנון, מגיעים לרחוב פרישמן ועומד בחור
וזה ששי. כמו שהוא עמד שם אז, זה ששי ביישן
נורא, מכוסה לגמרי במישקפיים כהים ומעיל עם
,צווארון מוגבה, לא רואים כלום, רק את האף. עד
היום הוא כזה ביישן. נכנס לאוטו ולא מדבר איתי.
הגענו לסרט, ואחת הסצינות הראשונות היתה
סצינת מיטה. זה היה סרט של גורג׳י לכל
המישפחה, שגם ילד בן 5צריך היה לראות אותו.
אז עשינו סצינת מיטה, כשאני במיכנסיים ובחזיה
מתחת לסדין. זה היה נורא. תארי לעצמך, שנינו
שוכבים במיטה, בלי להכיר אחד את השני, נורא
צעירים ונורא ביישנים, וכמה שאני ביישנית,
ששי פי שבע.

הביאו תמונה כזאת ענקית של הפוסטר של
נורית. ששי ואני במרגרינה. אני זוכרת שלחשתי
לששי — החברים שלנו לא יסלחו לנו בחיים.
אבל האיש כל־כן־ השתדל. היו שם המוני אנשים
וצלמים ועיתונאים. זה היה משהו שלא היה
בשליטתי בכלל.

• מספרים עליך ועל ששי, שאין
ביניכם קינאה או עצבים, רק פירגון
הדדי. איך זה יבול לקרות בין שני
שחקנים, שהם בדרך־כלל בעלי אישיות
אגוצנטרית?
על באמת? אין. בחיי שאין! אני יודעת שזה
נשמע לא אמיתי, אבל אנחנו מפרגנים אחד לשני
עד הסוף. אולי מפני ששנינו מצליחים. זה עובד
כששני בני־ארם הם חברים. כשחברות של שני
בני־אדס עובדת, לא משנה מה המיקצוע שלהם.

• איך זה עובד אצלכם.
יכול להיות מפני שאנחנו באותו מיקצוע, יש
אפשרות לשנינו להבין נכון אחד את השני. זהו
מיקצוע מטורף, שיש בו מצבי־לחץ לפני
פרימיירות, או הצגות חגיגיות, מיקצוע מטורף
עם עליות וירידות. ומפני שגם ששי במיקצוע
ועובר בתורו את אותו הדבר, אז הוא מבין מה
עובר עלי, ועובר את זה יחד איתי. באותה מידה
אני מבינה אותו. כל אחד בתורו מקבל טיפול
מהשני.
יש עוד דבר. אשת שחקן שאינה במיקצוע,
עובדת מ״ 8עד .4ב־ 6בא אוטו ולוקח את בעלה
להצגה. הוא חוזר ב־ 2בלילה. מתי הם נפגשים?
שעות־העבודה שלנו חופפות. יש לנו הרבה
בקרים ביחד, שנינו בנויים כך שבסוף כל
הדברים, אחרי הכל, מה שבאמת חשוב לנו זה
המישפחה והבילוי הכי טוב שלנו הוא בבית.
שנינו שבעים מבילויים, לכן לא תראי אותנו
במסיבות או בפרימיירות. אנחנו מבינים שאחרים,
שלא קשורים למיקצוע, לא מבינים שהכל מישני
— הבילויים, הטלוויזיה, הפירסום העיתונאים
הכל משני. בסופו של חשבון, כשאתה מתפנה
לחשוב על החיים, אתה יודע שזה לא העיקר.

• כשפגשת את ששי הוא היה
אליל־נוער מאוד פופולרי. כיום הוא
הפסיק להיות אליל־נוער. איך זה
השפיע על החיים שלכם?
ששי לא עבר משבר מפני שהוא הפסיק
להיות אליל־נוער. הוא יודע מה שהוא רוצה. הוא
ידע שיש לו כישורים נהדרים, שר נהדר, משחק
נהדר, רוקד נהדר. הלוואי שהייתי יכולה לשיר
ולרקוד כמוהו. הוא מצא מסלול נהדר, שהוא
מאוד מאושר בו, המחזמרים. והוא הרבה יותר
מאושר בזה. ממה שהיה מאושר כאליל־נוער.

• בכל זאת, כיום הוא לא סטאר במו
שהוא היה אז.
מה זה סטאר? מבחינתו הוא מאושר יותר
כיום. נכון שהיה מאושר יותר בברודווי, אבל
אנחנו גרים בארץ. בברודווי הוא יכול היה להיות
סטאר גדול.

• הוא לא רוצה יותר להקליט? היו לו
בעבר כמה שירים מאוד פופולריים.
לקח לו הרבה שנים להחליט שהוא רוצה
להקליט, וכעת הוא עומד להקליט שניים שלושה
שירים.

• אולי תקליטו ביחד?

יונה וששי קשת בחתונתם
מציאות או אגד ה
הלוואי. אבל אני לא יודעת לשיר. הלוואי
שידעתי.

• לקח לכם הרבה שנים עד שנולד
לכם ילד.
אנשים כבר ריחמו עלי. אמרו — מיסכנה,
עוברת טיפולים. אבל אני אמרתי — לא אלד עד
שארגיש שאני מאוד רוצה את הילד הזה, עד שלא
ארגיש שבגלל הילד פיספסתי משהו. ובאמת
הייתי באמצע חלו ם ליל קיץ כשנכסתי להריון,
וזה לא היה איכפת לי שאני מפסידה סרטים
והצגות, וכן באמת זה היה טוב יותר לכולם, גם
לילד וגם לנו.

• .את רוצה עוד ילדים?

״כל שבוע יש אצלנו
בביתישיבת־מטה.
מתכננים מ׳ יוצא לאיזו
הצגה ומתי, ומי יישאר עם

• מה קורה עם הילד, כשאתם
עובדים?
כל שבוע, בתחילת שבוע, יש ישיבת מטה,
כמו במטה הצבאי. פורשים את לוח ההצגות
ומכינים את מערך הכוחות. ביום זה וזה ששי נוסע
לכאן, צריך לדאוג לבייבי־סיטר או להודיע
לאמא שלי או לאחותי. ביום כך וכך יונה נוסעת
לכאן, ששי לא עובד, הוא נשאר בית. וכך אנחנו
מכינים לוח עם מערכת לוגיסטית. ביום יש פה
אשה שדואגת.

• מה היחס של הילד למיקצוע של
שניכם ולעובדה שאתם מסורסמים?

• יש לך חברים שחקנים?
החברה הכי טובה שלי היא נאווה סמל, אשתו
של נועם סמל, מנכ״ל תיאטרון חיפה. היא לא
שחקנית, היא ונועם באים לפה, אבי קורן ושולה
חן חברים שלנו. רוב הערבים אנחנו מבלים פה
בגינה, בשקט הזה.

• אתם כל הזמן ביחד?

• ועל סצינת המיטה הזו יש אגדות.

כן. רוב שעות היום אנחנו ביחד, אם אפשר.
עושים הכל ביחד, גם קניות.

מה זה אגדות, הבימאי אמר אקשן והתחלנו
להתמזמז הכי צנוע, והסצינה צולמה במיוט,
כלומר בלי קול. גורג׳י, הבמאי, נתן הוראות
וכשראינו את התצלומים אחר־כר, שמענו אותו
אומר תכניס את היד לפה, תכניס את היד לשם.
האגדה מספרת שהוא אמר קאט בפעם הראשונה
לא הפסקנו, אמר קאט בפעם השניה לא הפסקנו,
אמר קאט בפעם השלישית לא הפסקנו, ואז כולם
עזבו את החדר.

• גס כשאת הולכת לקנות בגדים?
אני לא הולכת לקנות בגדים. אני קונה באופן
אקראי, אבל קניות בסופרמרקט בטח עושים
ביחד. בכלל, ששי מתחלק איתי בעבודות הבית,
כי מטבע הדברים, כשאני יוצאת להצגה והוא
נשאר בבית, הוא משכיב את הילד. בכלל, הוא
עושה בבית באותה מידה שאני עושה. בלילות
שהוא עובד, אני נורא אוהבת לבשל. כשהוא
בבית, אני מעדיפה להיות איתו.

• ולמה את קוראת לזה אגדה?

כי אני לא זוכרת אם זו היתה מציאות או
אגדה. הכל ביני ובין ששי התחיל שם, בסצינה
הזו. בשנת . 1972 אחרי. חצי שנה שבה חיינו
כחטא, החלטנו להתחתן והסיפור על החתונה
׳״*נורא מצחיק. החלטנו להתחתן והיה לי קרוב
׳ שעבד במלון פ אן א מ רי קן בבת־ים, שהיה אז
מלון חדש. ששי ואני היינו לוהטים בשוק, והם
החליטו שהם יעשו לנו את החתונה תמורת
יחסי־ציבור ושאנחנו לא רק שלא נשלם, גם לא
נתערב.
עשינו את החופה עם המישפחה, ואני זוכרת
שהגענו לאולם הגדול, הזמנו הרבה אנשים, אבל
הגיעו פי שבע ואנשי המלון היו נורא נחמדים
ואמרו לנו תראו מה הכנו. אני זוכרת שנכנסתי
״ לאולם ולא האמנתי למראה עיניי. בחיים שלי לא
ראיתי דבר כזה. הם הכינו קישוטי פרחים
וערימות של פירות וכל טוב, וכל הטבחים עמדו
בשורה עם המדים שלהם, והיה שם טבח שאמרו
לנו שהוא הכין לנו הפתעה מיוחדת, ופיתאום

רק עכשיו אולי הוא מתחיל להבין מה כרוך
במיקצוע שלנו. כשהיה קטן נורא, התגובה שלו
על הטלוויזיה היתה מדהימה. הוא פתח עיניים
גדולות כאשר ששי ואני היינו על המסך, הביט
בטלוויזיה, הביט בששי ואמר אבא אבא. הביט
בטלוויזיה ואמר אמא, הביט בי ואמר אמא. הוא
לא הבין איך זה כפול. אחר־כך הוא פיתח לעצמו
תיאוריה, שכל ההורים עובדים בטלוויזיה. כשהיה
בן שלוש הלך עם ששי לדיזנגוף והם עברו ליד
בית־ספר ובדיוק נגמרו הלימודים וכל התלמידים
התנפלו על ששי וביקשו חתימות. אריאל בטח
לא הבין, אבל סידר לו משהו בראש. יום למחרת
הלר עם ששי בשדרות נורדאו וראה שלושה
ילדים. הצביע על ששי וצעק לילדים ששי קשת,
ששי קשת. הוא רואה אותנו בטלויזיה, הוא רואה
אותנו בסירטי וידיאו, הוא רואה אותנו בתמונות
בעיתונים. אני רק מקווה שזה יסתדר לו טוב
בראש, שזה לא יעשה לא דברים לא טובים. הוא
יודע מיליונים של שירים, ורואה את כל ההצגות
של ששי ואת רוב ההצגות שלי. ל מור ה שיגעון
לא לקחתי אותו. הוא ראה חזרה ושמע אותי
צועקת, באנו הביתה ואמר :״את מורה לא טובה,
כי את צועקת. זה עשה לו משהו לא טוב. עכשיו
יש שתי אפשרויות, או שיהיה שחקן וזמר כמו
אבא, כי כך הוא אומר שהוא רוצה להיות, או
שתהיה לו ריאקציה והוא יבעט, כי זה יהיה לו
יותר מדי.
זה לא קל ויש בעיות. הוא אף פעם לא חוגג
את פורים או את חנוכה כמו כל הילדים. תמיד
שבוע אחרי או שבוע לפני. פעם לקחתי אותו
למדינת־הילדים וזה היה נורא. הילדים הטרידו
אותי והוא נכנם ללחץ. כך שאני לא מסוגלת
ללכת איתו למקומות בילוי של ילדים, כי תיכף
מתנפלים עלי, והוא מרגיש שהוא לא הולך עם
אמא פרטית משלו, אלא עם מין אמא ציבורית.

• את מעורבת פוליטית?
יש לי ריעות, אבל אני לא פעילה. בכלל, בזמן
האחרון נכנסתי לשיתוק, אם היו לי מחשבות
לפעול, עכשיו אין לי חשק. כי מערכת־הבחירות
מעוררת בי גועל.

• זה נכון שהצעת את עצמך
למערך?
לא, להיפך. הם פנו אלי ואמרתי אולי,
באיזושהי ררך. אבל כל מה שקורה עכשיו מעורר
בי גועל, ואם יש לי משהו להגיד, אני אומרת את
הדברים באמצעות הצגות שאני עושה, הצגות
כמו ועידת פיסג ה ומורה שיגעון.

• מה את אומרת?

ששי, יונה ואריאל קשת
המישפחה ב מ קו ם הרא שון

דברים שכואבים לי.
(המשך בעמוד )54

שידור
צר־ג
חיילים לתשדיר־פירסום
• למוטי קירשנבאום, על תשדיר-
שירות אינסופי לכותב־השירים מאיר אריאל,
שהוא מעין מהדורה ביד שניה של ליאונרד כהן.
לא זה בלבד שתשדיר־שירות זה היה חסר כל
ערך חדשותי, ולכן לא היה מקומו בהשבוע -

דרות בטלוויזיה מסייעות למיפלגת־השילטון
בהצגת אידיליה על המירקע.

הערוץ הדת,
• לטלוויזיה הלימודית ומהדורת חדשו־תיה
ערב חדש, בהנחייתו של העיתונאי הוותיק
גירעון רייכר, ששימשה כלי־פירסומת לשר
הממונה על הטלוויזיה הלימודית, איש המפד״ל
זבולון המר. המישדר הביא פירסומת מוזרה
למיפעל תל״י (תוכנית־לימודי-יהדות) של
מישרד־החינוך־והתרבות המפד״לי, שמטרתו היא
העמקת החינוך הדתי, לתלמידי החינוך החילוני־כביכול(כללי)
.תעמולה מוסווית זו לשר־החינוך
מקבילה לדיווחים נוספים של ה טלוויזיה
הלימודית על פעלי המפד״ל והמר. השר נוהג
לשבת בבניין הטלוויזיה־הלימודית ברמת
אביב ולנהל משם את מסע הבחירות של
מיפלגתו.

ה ל! ל ף

האה רוו

של הליכוד
תרגיל־התעמולה האחרון של תועמלני-הליכור מתוכנן לשבירת המסורת של ביטול
תעמולת-הבחירות ביום הבחירות עצמו. תרגיל זה נראה. בעיני תועמלני הליכוד, כנסיוך הצלה
של הרגע האחרון.
עסקני הליכוד מחזיקים בכיסם הבטחה של ראעדהממשלה ב די מוי מנחם בגין, שייצא.
השכם בבוקר הבחירות, למלא את חובתו האזרחית. הדבר עשוי, לדעתם, לשמש אות להגברת

מאחרי המירקע

מיסמך סער

כתב קירשנבאום
חיילים לשירות אישי
יומן אירועים, אלא שהיה ארוך מעבר לכל מידה
סבירה. שערוריה מיוחדת היא שמותר כיום לנצל
לצורך פירסומת ספק־ציבורית ספק־מיסחרית
כמו זו סירטי־מילחמה של חיילי צה״ל, האסורים
לשימוש בשידורי־בחירות של מיפלגות רציניות,
כאשר אזרחי ישראל נקראים להכריע בין שלום
ומילחמה.

חזק(ן) הבחירות
• לחוק־הבחירו ת ולחוק רשות־השידור,
ההופכים את הטלוויזיה הישראלית, במהלך
החודש האחרון של מערכת־הבחירות, לקריקטורה
תיקשורתית. חוקים אלה, המונעים שידור
והקרנת מועמדים של המיפלגות המתחרות
בבחירות, יוצרים במשך 30 יום, במהדורות מבט,
מסך חדשותי לבן, המגיע לכדי אבסורדים של
גיחוך. במערכת הבחירות של , 1981 בפגישת
אנוור אל־סאדאת ומנחם בגין בשארם־אל־שייח׳,
צולמו רגליהם של המנהיגים(החוק אוסר להציג
את פני המועמדים) .במערכת הבחירות הנוכחית
הגיע שיא האבסורד באי־ריאיונו של הפרוס׳
אפריים קציר, לשעבר נשיא־המדינה, אחרי
תפיסתו ושיחרורו בידי הקג״ב. הסיבה: היותו
במקום ה־ 120 ברשימת־המערך לכנסת. במקביל,
אין ספק כי מהדורות-חדשות־המרציפן המשו
בקרוב
עומד לראות אור מיסמך מדהים,
העשוי להעמיד את הטלוויזיה על ראשה ולהביא
לאובדן מאחזי־ניהולו האחרונים של מנהל
הטלוויזיה, טוביה סער.
במיסמך, המכונה ״מיסמך סער״ ,עומדים
להתפרסם כל מחדליו של סער במשך תקופת
ניהולו את הטלוויזיה, ובכללם נסיעותיו
לחוצלארץ, ביקורת על שיקוליו המיקצועיים
ומחדליו המרובים, מאז כניסתו לנעלי
מנהל־הטלוויזיה.
מאחרי המיסמך עומדת קבוצת עובדים
ותיקים בבניין הטלוויזיה, במחלקת־התוכניות
ובמחלקת־החדשות. עובדים אלה ליקטו את
החומר בחודשיים האחרונים, פרט לפרט.
הסיבה להתארגנותם של עובדים בכירים אלה
טמונה בקשר ההדוק שבין סער ונציג הדרג
הפוליטי המנהל את רשות־השידור, יו״ר הרשות
מיכה ינון. זה היה בשעתו הקול המכריע
בועדת המיכרזים לטובת סער, והעובדים רואים
בקשר ההדוק שביניהם את תעודת־הביטוח
שמחזיק סער לקדנציה נוספת כמנהל.
העובדים סבורים שאחרי עוד קדנציה אחת
שכזאת ולא יישאר זכר ושריד לטלוויזיה
הישראלית. תיקוותם נעוצה בעובדה, שמאז
כניסתו לתפקיד של מנכ״ל־הרשות, אורי
פורת, התערער מעמדו של סער כמנהל
הטלוויזיה. פורת נאלץ, בעל־כורחו, לבלות את
מרבית זמנו בחדר שהוקצה לו בבניין הטלוויזיה,
שם הוא מתפקד כמנהל טלוויזיה בפועל.
למרות כניסתו המאסיבית של פורת לתפקידו,
עדיין חוששים עוברים אלה מכך שסער יפעיל
שדולה פוליטית, כדי לחדש את מינויו. בכוונתם
למנוע זאת בכל מחיר.

נהגים, סבלים,
האורנים ועיתונאים
קהל הצופים, שאינו מודע לוועדי־העובדים
הרבים הפועלים בבניין הטלוויזיה, אינו יודע את
מי מייצג ועד־העובדים־המשולבים, שהתחיל
להשבית את המירקע אחרי תום שביתת ועד
העיתונאים והמפיקים.
ועד־העובדים־המשולבים מקיף את בתבניות
הטלוויזיה, סבלי הטלוויזיה, תפאורנים, תאורנים,
נהגים וכל שאר המיקצועות שאין להם נגיעה
כלשהי למיקצוע העיתונות.
בין השאר הוא מציג את הדרישה שכל עובד

£838
1 בישיבת הוועד־המנהל של רשות־זזשידור
התלונן נציג המערך בוועד-המנהל, ד״ר
ישראל פלג( ,מי שמופקד גם על שידורי-
התעמולה בטלוויזיה של מיפלגתח, על
,הציצים, שהליכוד מראה במיסגרת תשדירי
הבחירות!״
נציגי הליכוד בוועד־המנהל התקוממו
למשמע הערותיו של פלג, והישיבה הפכה עד
מהרה למהומה קולנית.
כאשר שקטה קצת המהומה, הציע יועצו של
המנכ׳׳ל ונציב־התלונות של רשות-השידור.
ארי אמר. :מה רע כזה? שהליכוד יראה את
הציצים שלו, והמערך את הביצים שלוי

דאש-ממשלדדבדימוס בגץ ומגב׳׳ל סירת
ומה הי ה עושה עורך העולם הזהז
.שורותיהם של מצביעי הליכוד. הנחתם של תועמלגי־הליכוד היא שתחנות־השידזר של קו ל
ישראל וגלי צה״ל ישדרו את יציאתו של בגין מביתו במהדורות־החרשות ומיבזקי-התדשות,
ובכך ישפיעו השפעה של הרגע.האחרון,ע.ל מצביען ס רבו ע
כאשר נשאל מנכ״ל הרשות, אורי פורת על-ידי ה עול ם הז ה?!ל אפשרות זו הוא השיב:
.אם בגין ייצא לבחור, בבוקר הבחירות, יהיה בדבר זה משום ידיעה חדשותית מהמעלה
הראשונה, בשל המיסתורין האופף בשנה האחרונה את ראש־הממשלודלשעבר, התבדלותו
והסתגרותו. אני חושב שגם אילו היה עורך ה עול ם הז ה יושב על כיסאי, היה מורח לדווח על
יציאתו של בגץ לקלפי.״
כזה יזכה תוך עשר שנות־עבודה בטלוויזיה
במעמד של עיתונאי בדרגה .8קרי: משכורת של
עורך.

טרחיזיר. פירסומית
תיאבונם של מנהלי ה טלוויזיה הלימודית
הולך וגדל משביתה לשביתה אצל האחות
הגדולה, הטלוויזיה הכללית.
׳ אחרי שביתות־הטלוויזיה האחרונות, התחילה
הטלוויזיה הלימודית לשדר תשדירי־שירות,
בנוסח של אלברט פירות, שהיו עד כה נחלתה
הבילעדית של הטלוויזיה הכללית.
פסקול מגב ד רשות האי־שידור
אחרי חידוש שידורי הרדיו והטלוויזיה, ביום
השישי, עם ריצוי תביעותיהם של עיתונאי
ומפיקי רשות״השידור, אמר נציג הכתבים
והעורכים של הרשות, יואל רקם :״הקפדנו

לפתוח את שידורי הרדיו והטלוויזיה, עם תום
השביתה, לפני כניסת השבת, תוך התחשבות
מירבית ביו״ר הרשות, מיכה ינון, שהוא דתי
באמונתו גם התחנה הצבאית, גלי-
צה״ל, מחזיקה שידורי־דת משלה, במקביל
לשידורי־הדת של קול ישראל. במישדר, במוסדי״1
יום־השבת, אמר אחד מאנשי הרבנות הצבאית על [
חללי מילחמת־הלבנון כי הם ״עלו בסערה
• • במדינות־התרבות, שבהן
השמימה״...
מוקרנים הפרקים של דאלאסלמתקד מי ם
הגיעו כבר לנקודה שבה נעשה ניסיון לרצוח את
בובי יואינג. אמו מיס אלי, נחטפת ונקשרת
בצרור־דואר מנכ״ל רשות־השידור, אורי
פורת, מקפיד בכל אחת משביתות הרדיו
והטלוויזיה לשכנע את השובתים שיקרינו
תשדירי״מוסיקה או סרטים־קלים, מחוץ ללוח־ק
המישדרים הקבוע מראש, ושלא ילבינו את
המסך. כאשר נשאר פורת לסיבה המניעה אותו
לשדל את השובתים, אמר :״אני מנכ״ל רשות־השידור,
ולא מנכ״ל רשות האי־שידור.״

העולם הזה 2445

תוכניות מועדפות

המקובל כיום. הסרט מרחיב על
עניין הפער שבין ההחלטות
הקרות, המתקבלות אצל המפקדים
הבכירים במיפקדה שבעורף,
לבין התוצאות הישירות שבשטח.
מככבים: מאלקולם מק:
דואל, סיימון ווארד, פיטר פירת׳,
ג׳ון גילגוד, כריסטופר פאלמר,
טראוור האוורד, ריצ׳ארד ג׳ונסון
ואחרים. בימאי הסרט: ג׳ק גולד.
שנת ההפקה. 1976 :
הודעה לוח־מישדרים
מומלצים זה, יהיה
תקף במיקרה שלא
יהיו שיבושים או
השבתות של עובדי
רשות־השידור.

יום חמישי

יום רביעי

12.7
שוגון
• סידרה:
( — 10.10 מדבר אנגלית
ויפנית) .פרק עשירי בסידרה,

11.7
• הנפשה: הדרדסים
( — 5.30 דיבוב עברי).

המבוססת על רב־מכר מאת
ג׳יימס קלאוול. בפרק זה נודע
למריקו ולבלקתורן על קשר
שבו מעורב אישידו — קשר
לרצוח את אחד מהנוצרים היושב
במועצת העוצרים.

הדרדסים חושבים בטעות, שיש־נוני
נוטה למות. הם מחליטים
להעניק לו כמה ימים מאושרים
ולמלא את כל מישאלותיו. ביש־גדא
מוצא מגילת־סתרים שהע־ניקה
לדרדסים כוחות מיוחדים.

׳ 1שישי

• ברט טבע: לחיות
בקור 8.02 מדבר
בעלי־חיים
אנגלית).

13.7

ממישפחות שונות סיגלו עצמם
לחיים בתנאי של קור קשה.

• ברט קולנוע: דייזי

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
יזם שבת 14.7.84

יום רביעי 11.7.84

• לילדים: מישחקי ילדים 7.10 ערוץ 3

י 25 דקות — מדבר ערבית) .תוכנית לילדים בגיל הרך, בהפקה ירדנית, המוגשת על־ידי צמד שחקנים,
המסתייע בבובות, כדי לחבב את התוכנית על הילדים
הרכים. בתוכנית משולבים אמצעי המחשה רבים: שירה,
ריקוד, מישתק, סרטים ועוד.

• בידרה קומית: שלושה בדירה אחת
( — 9.30 ערוץ 25 — 6דקות — מדבר
אנגלית) .פרק נוסף בסידרה הקומית המוצלחת,
המספרת על קורותיהן של שתי נערות — ג׳נט (ג׳ויס
דויט< וכריסי(סוזן סאמרס) — שותפן לדירה, ג׳ק (ג׳ון
ריטח, שכניהם ומשכירי-דירתם הזוג רופר (נורמן פל
ואודרה לינדלי) ,והסיטואציות הקומיות הנוצרות כאשר
שתי נשים וגבר חולקים דירה אחת בשכנות לזוג שמרן.

יום חמישי 12.7.84

• בידור: שעה עם זמרים צרפתייס (7.00
— ערוץ 60 — 6דקות — מזמר צרפתית).
חגיגה לאוהבי השנסון הצרפתי. בתוכנית: זמרים
צרפתיים מפורסמים ופחות מפורסמים, בשירי פולקלור
ואהבה.

• בידרה דרמאתית: האיש התלוי (10.10
— ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).

סידרה אנגלית על איש עתיר־נכסים, השחקן קולין
בלקלי, שנעשו כמה נסיונות להביא את מותו. כאשר
נעשתה חבלה במכוניתו והיא נפלה מהגשר למים, נוצר
הרושם שהוא טבע, דבר שסייע לו לאמץ זהות חרשה
ולהתחיל לחקור מי הוא שרוצה במותו ומדוע.

דראמה שעובדה לטלוויזיה על־פי ספרה של ארית הודון,
רשימות מן הטבע. הסידרה מספרת את קורות חייה של
הסופרת ואורח־חייה בכפר, שהוביל לכתיבת הספר.

• ברט קולנוע — 11.15( :ערוץ — 3/6
מדבר אנגלית /ערבית) .בכל מוצאי שבת בשעה
זאת מקרינה הטלוויזיה הירדנית בשני ערוציה שני סירטי
קולנוע בעת ובעונה אחת. יודעי הערבית יוכלו לבחור
בסרט המצרי בערוץ ,3ואילו מביני האנגלית יבחרו בסרט
האמריקאי. בערוץ .6

יום ראשו? 15.7.84

• סידרה דרמאתית: מלחמה ושלום (10.10
— ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).
עיבוד נוסף לטלוויזיה של יצירתו בת־האלמוות של
טולסטוי. מיועד לכל אותם אנשים עסוקים, שמעולם לא
קראו את הספר עקב חוסר זמן, ולכל אותם שקראו ורוצים
להתענג שנית על איכות ורמה ששוב אינן מקובלות היום.

• סידרת מתח: ביימון את ביימון (11.15
— ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).

סידרה בלשית, בכיכובם של שני השחקנים ג׳ימסון פרקר
וג׳ירלד מקרני, בתור שני בלשים הפועלים בעיר
סאו״דייגו שבחוף המערבי של ארצות־הברית. עיר זו
קרובה לגבול מכסיקו, על כן חלק גדול מפירקי הסידרה
עוסק בחשודים במעשי החטיפה, שוד ורצח, המנסים
להתחמק משילטון החוק על״ידי בריחה אל מעבר לגבול.

יום שני 16.7.84

ין שישי 13.7.84

• כדורגל ( 2.10 בצהריים — שני
הערוצים — 60 דקות — מדבר אנגלית).
תחרויות כדורגל ממיטב הכדורגל העולמי, שהתקיימו
בשבוע החולף, באנגליה ובגרמניה המערבית.

• בידרה דרמאתית: קו אונידין (— 10.10

ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרת
דרמה יוקרתית בהפקת בי־בי־סי. שהוקרנה על מסכי
הטלוויזיה הישראלית לפני כמה שנים. הסידרה בכיכובו
של פיטר גילמור, מספרת את סיפור חייו ומאבקיו של
ספן צעיר, בדרכו מתפקיד נער־סיפון פשוט עד להקמת
קו אוניות הנושא את שמו.

• סידרת מתח: רמינגטון בטיל (— 11.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
הזוכה להצלחה בארצות־הברית. עומד במרכזה גבר נאה
כוכבים רבים שאותם הכיר, בחלקם הלקוחים סיפורים מחייהן של ג׳ודי גארלנד
וכוכבת הסרט נטאלי וור. רוברט
רדפורד מגלם את דמותו של
כוכב יפה־תואר, הכובש את ליבה

• סידרה ביוגרפית: יומן אשה (— 9.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .זוהי

• קיטש: בפינת האהבה 11.15 ערוץ 6
— 50 דקות — מדבר אנגלית) .פרקים חרשים
מתוך הסידרה הפופולרית(ראה /ראי בשידורי הטלוויזיה
הישראלית, ביום שלישי).

יום שלישי 17.7.84

• בידרה תיעודית: וגנר 11.15 ערוץ 6
— 5 0דקות — מדבר אנגלית) .ריצ׳רד ברטון, סר
לורנס אוליביה וונסה רדגרייב מככבים בוגנר. הפקה
גדולה זו מציירת ביופי רב את חייו של הגאון רב־הכישרונות.
ריכרד וגנר הוא אדם שנאהב באותה מידה
שהוא נשנא, נערץ ומבוזה, נחשב נבל וגיבור. מעל לכל
הוא היה רומנטיקן חסר תקנה, שהרומאן שלו עם בתו של
המלחין פרנץ ליסט עולה על אהבת רומאו ויוליה.

שבת
14.7

• דראמה:

יום ראשון
15.7

המביד

• בידור: עוד להיט
( — 8.15 מזמר אנגלית).
קיטעי סירטי וידיאו ממיצעדי
הפיזמונים בבריטניה ובארצות־הברית.

דאלאס

בידרה:
( — 10.20 מלבר אנגלית)
.בפרק מ סי ב ת ברב קיו
עוד אחת מההתכתשויות הסכרי־ניות
נוסח בירת־הנפט, דאלאס.

יום שני

ווד: דייזי
יום שישי, שעה 9.15
כמעט שאין מקום עלי־אדמות
שבו אין הם יכולים לחיות. על
בעלי־חיים אלה מספר סרטבע
נוסף, מהסידרה הבריטית חיי ם
בטבע. שאותה מנחה רייוויד
אטנבורו.

• ברט קולנוע: סיפורו
של טייב קרבי (— 10.10
מדבר אנגלית) .הסרט מספר
על תולדותיה של יחידה בר־א־ף(
,חיל האוויר הבריטי המלכותי)
,שבסיסה בצרפת, בימי
מילחמת העולם הראשונה.
מושגי לחימת האוויר בתקופה
ההיא היו שונים לחלוטין מן

( — 9.15 מדבר אנגלית).
בהוליבוד של שנות השלושים
מתגלה יום אחד נערה אלמונית
בת ,15 והיא הופכת בן־לילה
לכוכב. בשל הפער העצום בין
התנאים שבהם היא צריכה לחיות
ולעבוד, לבין שאיפותיה של
ילדה בגילה, היא מוצאת עצמה
משועבדת לכללי־חיים שאין
היא מצליחה לעמוד בהם. מבקר־הקולנוע
גאווין לאמברט כתב
את התסריט, על״פי רומן שאותו
חיבר, תוך שהכיר היטב את
החיים בהוליווד. הוא נעזר
בעובדות רבות מחייהם של

תחנת המיזוח התיכון(ובמן)
תוכניות לימים א -ה(אחרי הצהויים)
1.00 חדשות
1.30 סידרה
3.00 סרט

16.7
• בידור: תהילה (8.02
— מדבר ומזמר אנגלית).

4.00 מערבון
7.00 סידרה
9.00 סידרה

פרק נוסף בעלילותיהם של תלמידי
בית־ספר לאמנויות בניו־יורק.

קאלאן

מותחן:
( — 11.00 מדבר אנגלית)
פרק נוסף בסידרת המותחנים
הבריטית, המספרת על עלילותיו
של סוכן חשאי בריטי קשוח.

יום שלישי
17.7
אניס ומק׳קסטל: המבוך
מוצאי־שבת, שעה 11.05
של הנערה־הכוכבת. כריסטופר
פאלמר מופיע בתפקיד מפיק
סרטים קשוח ורות גורדון
בדמותה של האם הצעירה.
הכימאי הוא רוברט מאליגן
והמפיק הוא אלן פאקולה. שנת
ההפקה. 1966 :

• בידור: ספינת האהבה
8.02 מדבר
אנגלית) .סידרה סכרינית, ה

— 11.05 מדבר אנגלית)
.דראמה אנגלית בהפקת

מביאה עלילות אהבה קיטשיות
המתרחשות על ספינת טיולים
אמריקאית חוזרת למסך.

גראנדה. קתרין שבה עם בעלה
ובתה דייזי, בת השמונה, הכפרית באחוזה להתגורר שהיתה שייכת להוריה, שבה
חייתה בימי ילדותה.

גיבוריה הם מכוחות המישטרה
והביון הבריטיים.

שח-מת
• מותחן:
( — 10.10 מדבר אנגלית)
.סידרה חדשה, שגם

נישואין בשנות 11־80
הטקסים משתנים, הכלות משתנות וגם הלבוש
משתנה. בשנות ה־ 50 לבשה הכלה החסודה שימלה צרה,
בסגנון הצ׳רלסטון, מחשוף צנוע, שרוולים קצרים
וגלימה ארוכה, רחבה ולבנה מבד סאטן בוהק וכך נכנסה
לחופה. היום 30 ,שוי מאוחר יותר, שבים אל אותו הסגנון
המחוכי הצמוד י תבליט, כשהשינוי הוא במחשוף הנדיב,
ששכח צניעות מה היא. כבר לא מתכסים בגלימה,
מספיקה ההינומה וטול קטן ושקוף על הכתפיים, שנעלם
מייד כשהרבי מסובב את גבו.
לעולם ועד עד הפעם הבאה. היום, בעידן
נישואי האינסטאנט, אין צורך להשקיע כספים מיותרים

ומאמצי־מדידה אצל התופרת או מעצב־האופנה.
בפאריס, הדואגת לחירושי־האופנה של הקיץ,
מתחתנים כך: הכלה לובשת בגד־ים. שלם, כמובן. לא
ביקיני(כדי לא להגזים) .צבעו לבן והוא עשוי פאייטים
(לעשירות) או לייקרה חלקה לעניות, טול ארון, ארון
ומתפתל, פרחי־שדה או פלסטיק לשימוש עתידי.
החתן שוכר ׳חליפת־שרד ופראק לשימוש חד־פעמי
וכך נישאים לעולם ועד עד הפעם הבאה והזוג הטרי שם
את פעמיו לירח־הדבש בריביירה, שם יכולה הכלה
להשתמש בבגד־הים בשימוש חוזר או להיפטר ממנו,
כשאר חברותיה לשיזוף.

ל 1י 1י 711111 1היו הכלות מופיעות
111111 מתחת לחוסה בשמלות

מלמלה ואורגנזה לבנות וצרות, כשהן עוטות גלימות.

| 1ד 11ך ן הצרפתיה מתחתנת כשהיא לובשת
1 111 בגד־ים מתחת לשובל הארון, שאותו
אפשר להסיר מייד עם תום הטקס ולקפוץ למים.

עיטור סאטן

ופנינים קטנות מקשטים את החולצה אשר
עוצבה על״ידי מעצבת״האופנה שרה מילר.
החולצה מצוייה במיבחר צבעים ומחירה הוא 60 דולר לחולצה.

סר>ג

בעור חלק
עור טוב הוא מתנה מהקדוש־ברוך־הוא, כל עור צריך
לשמור, לטפח, למרוח ולהזין.
להיות רזה זה יפה ואפנתי. מי שנולדה ככה, אשריה
וטוב לה. מי שלא, נאלצת להתענות בדיאטות למיניהן
ואז, אם התוצאה אומנם מושגת, האישה איבדה ממשקלה
והיא כבר נכנסת לבגד שמירתו ,38 תוצאות־הלוואי,
לעיתים, לא מאחרות לבוא.
העור אחרי הדיאטה אינו כבר כתמול שלשום.
פיתאום מתגלים באזורים מסויימים, בחזה, בבטן,
בירכיים או בשוקיים, סימנים בהירים, סימני־מתיחה של
העור. גם כתוצאה מהריון עלולים להיווצר סימני־מתיחה.
סימנים המופיעים עקב המתיחה הפתאומית של העור,

כשהסיבה, במיקרה זה, היא העלייה במישקל והשינויים
הקיצוניים בנפח העור. הסיבים האלסטים בעור פשוט
נשברים.
נתל מי״השסיר. לאחרונה מופצים תכשירים
למניעת סימני־המתיחה בעור, בין אם מהריון או מהרזייה:
טוניליק, תחליב לגוף, וליידי פיצפון. טוניליק מיוצר
על־ידי חברת ט ר אנול הצרפתית. לדבריה, המרכיבים
היחודיים הפועלים בתחליבים הם נוזל אמניוטי (נוזל
ממי״השפיר) ,מרכיב ביולוגי טבעי ועשיר בחלבונים,
אנזימים וחומצות אמיניות, המעניק לעור לחות ועוצר
את התייבשות העור.
נוזל מי־השפיר ממריץ את חילוף החומרים בעור
ועוזר לשמירת המים בשכבות העליונות של העור. הוא
גם מכיל ויטמין אי הידוע בתכונות הריכוך שלו וכן נוזל
שומני־חלבוני, החודר לעור בקלות ולפיכך נעים ונוח
לשימוש. הצרפתים ממליצים להשתמש בטוניליק
בתקופת ההריון ולאחר הלידה ובהרזייה פתאומית
ובטיפול לעור יבש עדין ופגוע. למרוח פעמיים ביום
בתנועות סיבוביות, וגם אחרי כל רחצה.
התחליב אינו שמנוני וריחו נעים. הוא נמכר בבקבוק
פלאסטי, המכיל שמינית ליטר ומחירו 1,950 שקל.
חומרים טבעיים בריכוז גבוה. המוצר הישראלי
הוא של חברת הל טיס. קרם־הזנה לגוף בתקופת
ההריון. הקרם מקל על הרגשת המתיחות בכל חלקי
הגוף. הוא נספג בעור בקלות ומשאיר אותו רך, גמיש
וקטיפתי. הוא מכיל חומרים טבעיים בריכוז גבוה כמו
ויטמין אי, קולוגן, פרוטאין, תמצית פלצנטה ועוד
תמציות טבעיות פעילות, העוזרות לזרימת הדם. יש
להשתמש בקרם כמה פעמים ביום, לפי הנוחיות. מחיר
הקרם 2,980 :שקל, במיכל של חמישית ליטר.
להמס את הקשרים. אומר רופא, כירורג פלאסטי,
על תכשירים מעין אלה: סימני־המתיחה תלויים בדבר
אחד ועיקרי — באלסטיות של רקמת החיבור העורית.
ככל שהריקמה אלסטית יותר, העור יכול להימתח יותר
מבלי שהסיבים עצמם יקרעו.
במידה שחלק מהסיבים נקרעים, הם אינם מתחדשים
ובאותו אזור, ששם ריקמת החיבור חלשה ודקה, נותרים
סימני־המתיחה הלבנים. כדי למנוע היווצרות קריעת־הסיבים,
צריך שהתכשיר יחדור אל העור וימים את
הקשרים בין הסיבים, יזין אותם וירכך אותם.

סריג לקיץ כבר הפך אופנה מקובלת
בארץ. פעם עורר הסריג אסוסי־אציות
של חורף, של לבוש בסגנון זקן.
היום הסריג לקיץ הוא המילה האחרונה
באופנה.
אצל מיטב מעצבי־האופנה ה־פאריסאים
והאיטלקים אפשר לראות
מערכות שלמות של סריגים, חולצות־גופייה,
חולצות חשופות־כתפיים,
סריגים מרושתים, חולצות, חצאיות,
שמלות ואפילו מיכנסיים קצרים.
החומר שממנו נסרגים הדגמים הוא
חוטי־כותנה, סאטן ומשי. חוטים אלה
מתאימים לאקלים קיצי, הם אינם
מחממים, מונחים יפה על הגוף, יציבותם
וצורתם אינה משתנה אחרי כביסות
רבות.
שמנת, אפרסק, חאקי. סריג
אפשר ללבוש על כל דבר ובכל שעות
היום. חולצת־סריג מכותנה לבנה
תיראה חתיכית על מיכנסי־ג׳ינם כחולים,
חולצת־סריג בצבע בננה תבלוט
על חצאית שחורה צרה.

111*11111 הסוודר למעלה הוא כעל שרוולים
| 7 # 0קצרים וציבעו חאקי. אפשר ללבוש
חולצת טריקו לבנה ואפשר גם לעשות גטיונות.

ך 11ד ה הטריג הזה עשוי חוט כותנה
1 11/י 11 ^ 11 בצבעים לבן ואפור. נעים למראה
ונעים למגע. הסריג מיוצר על״ידי בית־האופנה פיצי.

סריגי 84׳ תואמים, כמובן, את כל
צבעי הקיץ ואפשר למוצאם בגווני
לבן, שמנת, כחול, אדום, בננה, אפרסק,
ירוק, חאקי וחום בהיר.
שרה מילר, מעצבת הסריגים התל־אביבית,
עיצבה סריגים קיציים יפהפיים,
בשלל צבעים, בעלי מחשוף
נדיב, שרוולים קצרצרים כשקישוט
כלשהו, מעשה־ידיה, מעטר את הבגד.
פרח־סאטן בצבע תואם או שרשרת
פנינים קטנות ועדינות, התפורה ל־אימרת
המחשוף ומשתלשלת ממנו.
מהירי הסריגים הם בין 50ל־60
דולר, תלוי בחומר שממנו סרוג
הסוודר.

11ת 1סריגים מחוט כותנה לקיץ (למעלה)
1 1בצבעי לבן. צווארון: סירה, וי או ניקי
בתצלום מימיו: סריג במראה הרשת

הפאריטאי. בתצלום משמאל: שני חלקים מטריג
אדום דמוי״פשתן. מצוי גם בשחור ובבז׳ .העיצוב של
האופנאי הישראלי גרי מליץ. המחיר 100 :דולר.

4י 1י 1ל מסריג בצבע שחור,
11 1/111 /בעיצוב צרפתי. גזרה
צרה, המחמיאה לדקיקות.

אוצות־הבוית: הפיספוס האחרון של גיקסון
קשה שלא לרחוש אהדה מסויימת למועמד הדמוקראטי
השחור לנשיאות ארצות־הברית, ג׳סי ג׳קסון.
הוא לא יהיה נשיא, או סגן־נשיא. את זה ידעו הכל, עוד לפני
המירוץ הגדול. אבל ג׳קסון, לדעת רוב־רובם של המשקיפים,
העלה את קרנם של השחורים בארצות־הברית, העניק להם ביטוי
פוליטי רהוט, הגביר את ביטחונם העצמי, תרם — יותר מכל
פוליטיקאי אחר בשנים האחרונות — לתחושת־העוצמה שלהם.
תהליך הפוליטיזאציה החד והברור, שפקד את 20 מיליוני
השחורים, עם הופעתו של ג׳קסון על הבימה המרכזית של החיים
הציבוריים האמריקאיים, הוא בלתי־חוזר. ייתכן שג׳קסון עצמו
ייעלם, במוקדם או במאוחר, ושכוכבים חדשים יבצבצו בהדרגה
תחתיו. אך את עובדת מרכזיותם של השחורים בפוליטיקה

ג׳קסון עצמו, בעזרתה האדיבה של השדולה היהודית המימסדית.
עסקנים אלה התלבשו על ג׳קסון מהרגע הראשון. אילו היה איזה
מוסלמי שחור קנאי, המשלח מסרים פרו־חומייניסטיים, ומטיף
להשמדת מדינת ישראל, היו מגיבים כלפיו בביטול. דווקא
מתינותו והכרתו המופגנת גם במדינת ישראל, ואפילו בצורכי
ביטחונה, הניעו את גלגלי מערכת־ההסתה האדירה נגדו.
עבור היהודים המימסדיים היה ג׳קסון מעין עיצאם סארטאווי
שחור, איש המציע אלטרנטיבה סבירה וקבילה למדיניות
ההתפשטות של ממשלות ישראל. הם היו נחושי״החלטה לעצור
אותו בכל מחיר.
טינה הדדית. פוליטיקאים אמריקאיים רבים מכירים היטב
את מסעות הדיסאינפורמציה של השדולה הפרו־ישראלית.
כמה מהם, אנשי ם בעלי־עמדה_בציבור האמריקאי, נוטרים מאז
לישראל. העובדה, ועוד יותר המיתוס, של העוצמה היהודית, עוד
יפגעו בציבור היהודי האמריקאי כבומרנג. אבל ג׳קסון היה רגיש
הרבה יותר. מאז הדחתו של שגריר ארצות־הברית באו״ם, אנדרו
יאנג, בלחץ יהודי, גבר המתח בין השחורים ובין יהודי אמריקה. גם
תהליכים חברתיים עמוקים, שהיטו יהודים רבים מהעמדה
הליבראלית המסורתית אל השמרנות, תרמו לניכור בין שתי
העדות.
סירוג תקין .:הלחץ בו נתון ג׳סי ג׳קסון גרר אותו לשורה
של שגיאות חמורות ביותר. לא רק הכינוי ״חיימיס׳ כלפי יהודי
ניו־יורק, אלא גם שורה ארוכה של התבטאויות בסיגנון, שהצביע
על כך שהוא איננו מצליח לשמור על קור־רוחו נוכח הפרד
בוקציות הבלתי־פוסקות.
השבוע סירב ג׳קסון להסתייג מהשתוללותו האנטישמית
המפורשת של אחד מאנשיו, לואיס פרחאן, שהגדיר, בין השאר,
את היהדות כ״רת־ביבים׳ ושיבח(אומנם ״בכמה הסתייגויות׳) את
אדולף היטלר. ג׳קסון חזר מביקור בקובה ומשיחה חשובה עם
פידל קאסטרו. כל העיתונאים דרשו ממנו להגיב על דברי פרחאן.
הוא סירב בכל תוקף לגנותם, ובכך שיחק הישר לתוך ידיהם של
ראשי המימסד הפרו־ישראלי.
חבל שאת הטקטיקה והאידיאולוגיה הזאת הוא לא למד

החיצוני של מדינות אמריקה המרכזית והדרומית. הסיעון
והצעקנות גבלו בהיסטריה. חוב של 350 מיליארד דולר. בראויל
חייבת לנושיה 93 מיליארד דולר, מכסיקו 90 מיליארד, ארגנטינה
45 מיליארד, ונצואלה ״רק׳ 35 מיליארד. מידת האמינות, או חוסר

9111

ה| 11

האמינות, של המישטרים השונים נקבעת, כאילו, על־ידי נכונותם
או יכולתם לשלם. הנושים מוצגים כמעט כפילנטרופים, או
לפחות כמשקיעים תמימים, הזכאים לתשואה הולמת.
אך מצויים כלכלנים רואי״נכוחה, הסבורים אחרת. לדעתם יש
להוקיע את מנהיגי מדינות העולם השלישי, על מאמצים מוגזמים
לעמוד בנטל חובות־החוץ. במערב מרבים לדבר על קארטל של
חייבים, אבל נמנעים מלדווח על קארטל הנושים. מנהיגי
המדינות העשירות דואגים היטב לעצמם, מטילים על מדינות כמו
בראזיל או מכסיקו עול אדיר של ריבית משתקת, ממש נשך,

מועמד ג׳קסרן
מה שמומר ליהודים, מותר גם לשחורים!
האמריקאית הוא כבר קבע בשטח. מה שמותר למיעוט היהודי
(שהוא רק כרבע מהשחורים מבחינה כמותית) ,מותר גם לשחורים.
דמות מקובלת. מצעו הפוליטי של ג׳קסון אינו שונה•
בפרטיו מזה של כל מיפלגה סוציאליסטית אירופית, וקרוב לזה
של מחנה השלום בישראל. ג׳קסון מדגיש את זכויות הפלסטינים,
אבל עומד בפירוש על זכויות ישראל לשלום ולביטחון.
תוכן וסיגנון נאומיו של ג׳קסון רחוק ממהפכנות ראדיקלית.
הוא חותר, כמובן, לשיחרורם התרבותי והפוליטי של בני עמו,
בעיקר במדינות הדרום בארצות־הברית, ולשילובם במערכת
הפוליטית הכללית. לצורך זה ערך מיבצע מוצלח ביותר לרישומם
של עשרות אלפי בוחרים שחורים בפינקס״הבוחרים שהיו עד
השנתיים האחרונות מנוכרים, כמעט בלתי מודעים, לכל סיכוי, או
יתרון, הנובע מהשתתפות פעילה בבחירות.
שני המועמדים הדמוקראטיים האחרים, וולטיר מונדייל וגארי
הארט, הבינו במהלך המירוץ, שאסור להם להחרים את ג׳קסון. כל
מחווה כלפיו נבדק בשבע עיניים על־ידי הבוחרים השחורים,
המהווים חלק נכבד מכלל חברי המיפלגה. אחרי היסוסים רבים
התחילו השניים להופיע עם ג׳קסון בעצרות ובשידורי טלוויזיה,
שהוקרנו בכל רחבי ארצות־הברית.
הכומר חשחור הצעיר ( )41 הפך דמות מקובלת, גם בקרב
אנשים שמתנגדים לדיעותיו בחריפות. כלי־התיקשורת בארצות״
הברית הביאו אותו לכל בית אמריקאי. הוא הפך דמות מוכרת,
והשקפותיו הפוליטיות נעשו מוקד לוויכוח סוער, אך לגיטימי.
להעכיר רק
את התחושה הכללית, ש״ג׳קסון הגיע׳ ,יכולי להע

נשיאי ברזיל(פיגואירידו, ממושקף) מכסיקו(דה־לה־מדריד) וארגנטינה(אלפונסין, משופם)
יש קארטל של חייבים, אין קארטל של נושים׳
מסארטאווי, שהקפיד לגנות בכל תוקף כל ביטוי, שנרף ממנו ריח
אנטי־יהודי. הפיספוס האחרון של ג׳קסון עלול לדרדר אותו
לשוליים, ולסכל את רוב השגיו האישיים. אך את פריצת־הדרך
שלו כבר אי־אפשר לסכל. יהודי ארצות־הברית ייאלצו להדבר עם
מנהיגים שחורים מוכשרים ואמיצים, הדוגלים במצע זהה לזה של
ג׳קסון.

חובזת־חוין: העניים
נותנים לעשירים
כלכלנים אמריקאים הירבו לעסוק בשבוע שעבר, בחוב

צרפת: סימפטום התבננויל המוקדח
כוכב נבחרת צרפת בכדורגל, מישל פלאטיני, רחח השבוע
בצרפת. פלאסיני, ומ שחק בקבוצה האיטלקית יובנטוס, הוא
אליל אמיתי בצדפות שזכתה בשבוע שעבד בתו*־ אלופת
אירופה בכדורגל, לראשונה בתולדותיה.
הטלורזיה הצרפתית מלווה אותו גם באיטליה, וכל שעריו
בליגה האיטלקית מוקרנים לעתי מיליוני צופים נלהבים
בצרפת.
פלאטיני מגלה עניין רב בפוליטיקה, הרבה מעל הממוצע
המקובל לשחקני כדורגל. עוברה זאת הביאה לחיזורים רבים
אחריו מצד כל המיפלגות הפוליטיות, הרואות בו נכס
אלקטוראלי ממדרגה ראשונה.
משקיפים ראו בכך חלק מהאופנה החדשה בצרפת, לגייס

בדרנים ואמנים לפוליטיקה. הזמר והשחקן איב מונסאן, שהיה
בעבר איש שמאל מובהק, הפך לאחרונה דמות פוליטית
בולטות בעלת גוון פופוליסטי סמויים•
בינתיים דחה פלאטיני את כל הפניות. הוא סיפר
לעיתונאים שבדעתו להקדיש את השנים הבאות לקאריירה
המיקצועית שלו, שהיא עתה בשיאה. יומטוס משלמת
לפלאטיני סכומי־עתין ואין ספק שהצלחתו המסחררת בגביע
אירופה לאומות. תכניס לו כסף רב נומי.
אינטלקטואלים צרפתיים מהשמאל הירבו, השבוע. לנתח
את פרשת החיזור אחרי פלאמיני, וראו בה סימפטום נומי של
האכזבה הגדולה שמנחיל לצרפתים מ שיא הסוציאליסטי,
פדנסוא מיטדאן, שעלה לשילטון כשהוא נישא על גלי
התלהבות עצומים, והקדיח את תבשילו.

תובעים מהן לנקוט בצעדים מוניטאריים, המנציחים את העוני
והפער החברתי.
את העובדות המעניינות באמת, מסתירים מידיעת הציבור
באורח פחות או יותר שיטתי. הנתונים הבלתי־נוחים מוסווים היטב
על־ידי מערכת מתוחכמת של נימוקים, תירוצים, צנזורה פנימית,
אפילו דמגוגיה שיקרית. רק יחידי סגולה בוחרים להביא את
האמת בפני הציבור, בדרד־כלל מטעמים פוליטיים־אידיאולוגייה.
מיליארד דולר לחודש. השבוע רווח על נאומו של נשיא
הבנק העולמי, א׳ ו׳ קלאוזן, בפני פורום בכיר של מנהלים
אירופיים בשווייץ. קלאוזן הודיע למאזיניו הנדהמים, שהעליה
התלולה בשערי הריבית, והירידה במתן הלוואות חדשות למדינות
המתפתחות הביאה ל״העברת־הון שלילית של 21 מיליארד דולר
בשנת ׳. 1983 במונחים פשוטים יותר פירוש הדבר הוא, שהארצות
העניות העבירו לבנקים במדינות העשירות 21 מיליארד דולר
יותר מאשר קיבלו. כמעט שני מיליארד דולר לחודש!
קלאוזן, שהוא בעצמו איש בעל השקפה רכושנית מובהקת,,
הדגיש שעבורו מובן מאליו שמשקיעים זרים יקבלו יותר כסף
מאשר השקיעו. עם זאת הוא הסביר, בחומרה רבה ,״שאין לדרוש
כבר בשלב מוקדם זה ממדינות עניות להעביר למערב משאבים
בשיעור כל־כך גדול׳.
מדוע מניחים מנהיגי המדינות המתפתחות לשערורייה כזאת
להימשך, מבלי שיפעילו את מלוא השפעתם, הפוליטית־סטראטגית־כלכלית?
אפשר רק לשער שרוב המנהיגים, הפקידים
והגנראלים במדינות אלה משוחדים באורח שיטתי על־ידי
ממשלת ארצות־הברית ואירגונים אחרים, המייצגים משקיעים
זרים.
מי שמכיר את מישטריהם של נשיא בראזיל ג׳ואו פיגאירידו,
ונשיא מכסיקו מיגל דה־לודמדריד, לא יופתע במיוחד מקביעה
כזאת. אשר לראול אלפונסין, הנשיא החדש יחסית של ארגנטינה
הדמוקראטית — הכל מבקשים לתת לו ליהנות מהספק. הוא עוד
עשוי לחולל שינוי, ולעמוד בתקיפות רבה על זכויות ארצו, נוכח
הלחצים הסחטניים של המשקיעים הזרים.

חיי בר ע

לאקי סטרייק
נסה אותה עכשיו [36013 עו

מגיע לד דיוק ככוו בחילופי
וספל תה אמיתי

־מ שמחת, אדימ ת של ג׳נטלמן אנגלי
...לפני שאתה מגיע ללונדון

נסיון של 36 שנו ת טיס ה, צי מ טו סי ם חדיש, דיוק מבצעי מ ה טו בי ם בעולם ושרות מעולה.
אל על — כי לך מגיע ל היו ת מאושר.

אופל חווסה
״הגה הזהב״

לקחה את התואר ויצאה ל״הוצה״ ב ת שנה באירופה. עכשיו
היא בארץ.

קור ס ה״ הי א׳פ הפי ה א מי תי ת:קו מפ ק טי ת -אךמ הו ח ת
להפליא ונושאת בנוחיות מירבית חמישה נוסעים ומטען רב.
ה״קורסה״ אמינה ומשוכללת, כמו שרק ״אופל״ יכולה להיות.
תמצא בה אביזרים שחסרים במכוניות קו מפק טיו ת אחרות.

בנוגע לחסכון, ה״קווסה״ האירודינמית מציגה נתונים
מרשימים: היא גומעת 21.2ק״מ בליטר דלק* ! אך חסכון
ב״אופל״ לעולם לא בא על חשבון הנוחות וההידור .״אופל־

קורסה ח־ד -לראשונה, מכונית
קומפקטית בעיצוב סלוני

פאר ההנדסה הגרמנית

מיד׳ שנה מעניקים מומחי התחבורה של העיתון הגרמני ״בילד
אמ זונטאג״ את התואר :״הגה הזהב״ .הגה הזהב של שנת 82
ש״ך ל״אופל קורסה״ .חבר השופטים הילל את ביצוע׳ המנוע,
*ת השילדה הבטוחה ואת אמצעי הבטיחות שלה, שכמותם
תמצא רק במכוניות יוקרתיות וגדולות ממנה .״אופל קורסה״

יותר אופל לליטר

ליאו גולדברג בטיימ
הנוניע להצלחת אופל בישראל

דגם ה־ 1 .8 .של ״קורסה״ הוא חידוש עולמי ב תחו ם מכוניות
ה־סססו 1200 -סמ״ק. זו הפעם הראשונה שמכונית בנפ ח
מנוע כה קטן מופיעה בעיצוב המרשים, המאפיין מכוניות
גדולות ויוקרתיות. לבחירתך ״אופל קורסה״ עם מנוע 1000 או
200ו סמ״ק ועם 2או 3דלתות. אל תחמיץ את הבכורה !
* ב־ 90 קמ״ש בתנאי ניסוי של ביהח״ר.

# .טז ש £אז

סז או?8) 1.1/181

מ שרד רא שי: ת ״ א ד רן פ ״ ת ; 65 דרך פ ״ ת , 86 טל.03-251374 .
ירו שלים: שלומציון ה מלב ה , 15 טל.02-234536,231798 .
חיפ ה: ד רן יפו , 132 טל 04-530281-5 .
סובן: בי ת ה מכוני ת, יפו , 19 טל 04-512251 .

גם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וג
בגלל חופז דולארים
כמו שהבטחתי לכם, אתם עוד תשמעו הרבה
זמן על החוצלארץ האחרון שלי. אז בואו ונתחיל
מהתחלה ואולי גם אתם תרוויחו עצה ששווה
הרבה כסף.
כאשר קניתי את כרטיס הטיסה במישרד־נסיעות
מסויים, ביקשתי שידאגו לשכור עבורי
רכב שיחכה לי בזאגרב (יוגוסלוויה) ושאחרי
שבוע ימים אוכל להחזיר אותו בוונציה
(איטליה) .הפקידה בסוכנות־הנסיעות ביררה
בשבילי את הפרטים בחברת ההשכרה הרץ
והסתבר שמכונית מסוג רנו 4עולה 189 דולר
לשבוע. אבל מפני שאני מבקשת לקחת את
האוטו בארץ אחת ולהחזיר אותו בארץ אחרת,
אני צריכה לשלם תוספת קטנה של 300 רולר
(שלוש מאות דולר — לא טעות) .הדבר, כמובן,
נראה לי בלתי־הגיוני לגמרי והחלטתי לברר את
העניין בעצמי.
ברחוב הירקון, על־יד כיכר־אתרים יש מישרד
של הרץ. נכנסתי ושאלתי את הפקידה אם
המידע שיש בידי נכון. הפקידה אמרה שכדי
לדעת את המחיר, אני צריכה ללכת למרכז
שלהם, ברחוב החשמונאים (נדמה לי) .ביקשתי
שתתקשר למרכז ושתחסון־ לי את הדרך לשם,
אבל הפקידה אמרה שהיא צריכה לשמור את
קווי הטלפון פנויים בשביל לקוחות(מעניין למה
היא חשבה אותי, למעריצה?)
משם הלכתי הביתה. אלא שהדרך לבית שלי
עוברת ברחוב הירקון ושם פיתאום ראיתי שלט
של חברת אוויס. נכנסתי, ושאלתי את אותה
השאלה. הפקיד אמר שרק במרכז שלהם יוכלו
לתת לי תשובה מדוייקת ולכן הוא חייג מייד
למרכז, ונתן לי לדבר איתם בטלפון.
באוויס אמרו לי שמכונית לשבוע תעלה לי
200 דולר והתוספת עבור החזרתה בארץ אחרת
היא 65 דולר. הזמנתי דרכם מכונית והלכתי
הביתה. אבל בבית לא הייתי שקטה. פשוט לא
יכולתי להאמין שיש הבדל כל־כך גדול בין שתי
חברות. מהבית טילפנתי להרץ ושאלתי אם
אומנם נכון שהם לוקחים 300 דולר, עבור החזרת
רכב בארץ אחרת. מהמרכז ענו לי שזה לא נכון,
הם לא לוקחים 300 דולר, הם לוקחים 310 דולר.
לעולם אל תשלמו אגורה אחת לפני שאתם
בודקים את המחיר אצל המתחרים.
אגב, קטע זה נכתב אחרי הנסיעה שלי. אוויס
בזאגרב ובוונציה היו נחמדים ואדיבים, האוטו
היה מצויץ ואת הפרש המחיר, בסך 234 דולר,
הוצאתי על דברים אחרים.

תשדירי שירות לחופש הגדול
קוראים שיש להם ילדים מעל גיל ,15 קוראים שאין להם ילדים בכלל
וקוראים שמסתדרים נפלא עם הילדים הנהדרים שלהם ואין להם שום
בעיה בעולם בחפש הגדול — מתבקשים לעבור לדף אחר בגליון זה.
ואתם, הורים לילדים קטנים ומציקים, שבשבילכם החופש הגדול הוא
צרה צרורה, מריטת עצבים וביזבוז כל החסכנות, תצטופפו כאן על ידי. מי
מבין אתכם כמוני ומי יעזור לכם, אם לא אני?(לא, זה לא קטע מתשדיר
השרות של ויקטור תייר).
מהשבוע ועד ל־ 1בספטמבר 84׳ שהוא יום הגאולה, אנסה לעזור לכם

שבת 14.7
הדתיים שיישארו בבית, מפני שלא קל להיות יהודי. בכמה וכמה ערים
גדולות יש הצגות תיאטרון ואפילו קולנוע בשבת ב־ 11.00 בבוקר
(ש.ש.ש. שלא ידעו על זה) .ארוחת־צהריים טובה ומנוחה. אחרי־הצהריים
משדרת הטלוויזיה סידרה יוצאת מהכלל, בשם מס עו ת בזמן ילר ובחור
צעיר נופלים לתוך מקומות לאורך ההיסטוריה ומנסים לפתור בעיות.
מעניין מאור ואפילו, אם תסלחו לי, חינוכי.

יוסא׳ 15.7
איזה ילד יוותר על הסרט בריי קדנס. לא ראיתי את זה, אבל הילד שלי

ולעצמי לעבור את החופש הגדול בשלום. טוב, מספיק פתיחות. בואו
וניגש לעבודה.־
השבוע של העול ם הזה נפתח תמיד ביום רביעי והשבוע, זה נופל
בדיוק על ה־ 11 ביולי. לכן נתחיל מהתאריך הזה. אגב, אני מתייחסת
אליכם כאל אנשים נורמאלים ומכאן ששלחתם את כל הילדים שלכם
לקייטנות בבוקר וכל הבעיה מתחילה רק אחרי־הצהריים.

יוםר׳ 11.7
ביום ד׳ משדרת הטלוויזיה את הדרד סי ם ואף ילד מהשורה לא יוותר
עליהם. כדי לקצר את ההמתנה לשעת השידור, אני מציעה לקחת את
הילדים לים(ילדי תל־אביב, חיפה, טבריה ואילת — ילדי הערים היבשות,
שיסדרו את החדר ויקראו ספר).

יוםה׳ 12.7
ילדי כרמיאל ילכו לראות את הצגת הילדים פנ סו שהיא הצגה יוצאת
מהכלל לילדים והפתעה נעימה מאוד להורים. שני שחקנים מוכשרים
ופנטומימאי אחד גאוני, שעושה עם הגוף שלו דברים מעוררי פליאה
ממש, הלא הוא חנוך רוזן, שכולנו מכירים אותו כבר מהטלוויזיה.
ילדי תל־אביב וירושלים שילכו לראות את הסרט ח בו ר ת אופני
^ \ 8סרט הרפתקות על חבורת ילדים באוסטרליה. קצת מתח, קצת
פחד, קצת צחוק והרבה מרוצי אופניים.

>ו 0ר 13.7
זה יום שלא צריך לבזבז כסף. אחרי הצהריים יש טלוויזיה ואחר־כך

מתרחצים, לובשים בגדים נקיים ומחכים לשבת המלכה. בערב תנו להם
לראות את מבט, שיראו לתוך איזה ארץ מעניינת הבאתם אותם.

חזר מהקולנוע מאושר לגמרי. הסרט מוקרן בירושלים, בתל־אביב, בחולון
ובפתח־תקווה.
לילדי טבריה אני מציעה לצאת פשוט לרחוב ולראות את מופע
הגלגלטרון שהוא ה ח תול שמיל על גלגלים. מופע לילדים המוצג חינם
בכל רחבי הארץ במשך כל החופש הגדול. ייחודו בכך שהוא תיאטרון
הממוקם על משאית, המביאה לילדים סיפור, הצגה, שירים מוכרים, קוסם
ולהטוטים שונים. אזכיר מופע זה שוב כשיגיע למקומות אחרים.

יוסב׳ 16.7
יש המון טלוויזיה לילדים. אחרי הטלוויזיה אפשר פשוט לקחת אותם
לאכול פיצה וגלידה וככה לגמור עם ארוחת־הערב. הנה הלך עוד יום.

>ו 0ג 17.7
די. אין כסף ואין סבלנות לשעשע אותם יותר. ביום ג׳ נשלח את כל
הילדים לסבתא או לאחות או לגיסה שהם יטפלו בהם יום אחד. בשבוע
הבא נחפש קורבן אחר. אגב, ביום ג׳ בערב, אל תשכחו לקנות גליון חדש
של העול ם הזה, שבו נמשיך לפרט לכם איך לעבור את החופש בשלום.

מי ש הו

חו שב

בתא־הדואר שלי במערכת, מצאתי לפני זמן
מה פיסת־נייר שעליה כתוב. ל שני הילדים של
דניאלה שמי, אני מצרף מיספר בולים, שאני
מקווה כי ימצאו עניין בהם.״ על החתום היה א׳
ש׳ ובתוך פיסת־הנייר היו כמה בולים מסין,
סינגפור, עיראק, סודאן, בורמה ואפילו כווית.
תודה רבה לך א׳ ש׳ ,נעים לדעת שמישהו זר
לגמרי חושב עליך. אגב, אתה רוצה כמה
קטבעות מיוגוסלוויה?

יש לי הרגשה שראיתי כבר כמה ספרים כאלה
בעבר. אבל ראיתי גם 300 סוגי קרמים 500 ,סוגי
עוגות ו־ 200 הוראות סריגה לסוודרים, ועל כולם
כתבתי. אז למה לא לכתוב על ספה
קוראים לו כמובן להי שאר צעירה א חרי
גיל 40 והוא נכתב על־ידי ברברה אדלסטיין
(הוצאת תירוש) .הספר מדבר קצת על
הפסיכולוגיה של הגיל הזה, קצת על רפואה,
קצת על קוסמטיקה, קצת על הרזיה, איך לעשות
סכס בגיל מבוגר ועוד ועוד.
מי שעוד לא קראה ספר כזה, שתתחיל מייד.
כולנו הרי מגיעות ל־ 40 במוקדם או במאוחר. מי
שקראה כבר יכולה להעביר את הספר הלאה
ולהמשיך לקרוא ספרי מתח, בשביל להגביר את
האנדרנלין בדם, שהוא כידוע, שומר את
הבן־אדם צעיר ותוסס.

ושד באות! עניין
מי מאיתנו לא חושבת שיום יבוא והיא תלך
לפלסטיקאי ותבקש ממנו לעשות לה מתיחת

פנים. יש נשים שכבר נמצאות באמצע תהליך
הבירור של אצל מי עושים, כמה זה עולה, האם
זה כואב ואיך זה נראה אחר־כך.
במיוחד עבור אלה שכבר מוכנות מבחינה

נפשית, אבל עוד לא עשו את הצעד הגורלי ועוד
לא נשכבו על שולחן־הניתוחים, הוציאה חברת
לנ קו ם לשוק, קרם מיוחד למתיחת העור
ולעצירת תהליך ההזדקנות. הקרם נקרא פורטה
ויטל וקופסה אחת שלו עולה 34.000 שקל. לי
באופן אישי זה נשמע יקר, אבל מי שמוכנה
להוציא אלפי דולארים לניתוח, אולי כדאי לה
לנסות. תכתבו לי אם זה הצליח.

דניאלה שמי

בלבדי לב אדג׳ע בגרמניה מרצדס 190£
$279
.לשבוע.

ובמיוחד
ר זלחו״ל!

שמדובר

בנסיע תך הקרובה
בדוק השווה

ותגלה שב אדג׳ ט הינ ההחברהה שלי שית בגודלה בתבל.
כך י ע מוד ל שרותך כל אחדמ־ 2000 סניפיה, ב־ 85מ דינו ת
העולם, ב־ 19מ מ דינו ת אי רופ ה וב־ 450 שדו ת תעופה!

יעד

דג ם

* מ חי ר

ת קו פ ה

פיאסטה או שווה ערך $ 139/145.-בלבד שבוע
שוויץ
וו וו בלבד
$ 110.אוסטריה
(1 וו בלבד
$ 98.גרמניה וו אעליה
בלבד
$ 115.וו
בלבד
$ 135.יי

איטליה

גאתה השנה לחו״ל עם באדג׳ט.
הז מן אצל סוכן הנ סי עו ת שלך א ת תכני ת ״סופר אפקט״
של ב אדג׳ ט או בכל אחדמ סני פי ב אדג׳ ט בארץ.

באדרט -שם שכדאי לשכור.
ב אדג׳ ט דרך פתח־ ת קו ה 336126 ,74 תל־אביב .

*לא כוללמיסיס מקומיים.
ביטוח נזק ר א שוני ודלק

מיסמר אנושי: עדותה המזעזעת של מיכל אלקיים(מימיו)
הנאשמת ברצח בת־שבע חזו(משמאל) על רקע אהבת־נשים
ך * שה היה להאמין, כי מיכל
אלקיים, שניצבה על דוכן־העדים
מחייכת וקורצת לקהל, נאבקה שם על
חייה. למרות שהיא נאשמת ברצח בדם
קר של בת־שבע חזן, לא נראתה
הנאשמת נפחדת כלל. היא שוחחה
בתנועות ידיים עם צעירה שישבה
בקהל הצופים ומפעם לפעם חייכה
חיוו ציני.
מיכל היא בחורה צעירה שגדלה
במוסדות ובתי־כלא. היא לסבית
מוצהרת וגאה על כך. גם המניע לרצח
היה, כנראה, קינאת־נשים. למרות
הרקע האומלל של הנאשמת היה
מעניין לשמוע כיצד היא מתבטאת
בקלות ובשטף ומביעה את עצמה
בבהירות. היא סיפרה:
היכרתי את בת־שבע חזן לפני חמש
שנים, בבית־הסוהר. אף פעם לא היינו
חברות, אבל בגלל ששתינו לסביות,
היינו מסתובבות באותה חברה בתל־אביב.
הלכנו לאותם מקומות ונפגשנו
באותם מועדונים.
לבת״שבע היה הרבה כסף והיא לא
היתה צריכה לגנוב או לעשות את
השטויות שאני צריכה לעשות בשביל
כסף. להוריה יש עסקים וכסף והיה לה
קל לקנות בחורות במתנות, סמים,
תכשיטים ובילויים. היא יכלה להזמין

גלית התקשרה, אבל אמרו לה
לזבת־שבע כבר לא היתה בבית כמה
ימים ודואגים לה. זה עשה לי רע. אז
הבנתי שבת־שבע נשארה שם, כי לא
היה מי שיציל אותה, מכיוון שלא
עוברים שם אנשים.
הלכתי עם גלית לכל מיני
מועדונים, שאלנו כל מיני אנשים, אולי
מישהו ראה את בת־שבע. הסתובבתי
גם ליד המועדון שבו עובדת אחותה,
חשבתי אולי אראה או אשמע משהו.
אבל אחותה התנהגה בטבעיות, היא
שתתה וצחקה. לתחנה המרכזית
החדשה לא התקרבתי.

אותן לגור בהילטון או לקחת אותן
לחוץ־לארץ. היא נתנה להן כל מה שהן
רצו.
כשאני ישבתי בבית־הסוהר היא
היתה שם מפני שדרסה איזה זקן והרגה
אותו או פצעה אותו. זה היה עניין של
תאונת־דרכים. אני, רוב החיים שלי
בבתי־סוהר ובחורות שיצאו ונכנסו
לכלא סיפרו לבת־שבע עלי והיו
אומרות לה :״מיכל, מיכל ולי סיפרו
שבת־שבע אומרת שהיא מקווה שאני
לא אשתחרר מבית־הסוהר כי היא
מפחדת ממני, מפני שהבחורות אוהבות
אותי יותר ממנה, למרות שאין לי כסף.

* ;,אג> אהתוד
* את מי 3לד
ני השתחררתי מבית־הסוהר
\ £בערר באוגוסט 1983 ואז בת־שבע
ראתה שכל הבחורות שהיא קנתה להן
בגרים, זהב ויהלומים וסידרה להן
דירות, עזבו אותה והלכו אתי. אני ל<.
יודעת למה, אבל בחורות אי־אפשר
להחזיק בכוח.
בת־שבע קינאה והתחילה להפיץ
בעיר ״אני אחתוך את מיכל, אני אסדר
שמישהו יחתוך אותה אני, אישית,
לא שמעתי ממנה, אבל אנשים היו
רואים אותי יושבת בקפה והיו מספרים
לי :״מיכל, שמעת? בת־שבע היתה כאן
והיא אמרה שתחתוך אותך, שתרצח
אותך, שתשלם לאנשים דולארים כדי
שיחסלו את החשבון שלה איתך.״
איזה שבועיים לפני שמתה, הייתי
אתה בדירה של ג׳קי. ג׳קי זה בחור
שיש לו חנות של זהב ויהלומים ברחוב
אלנבי, על־יד הבוטיק של הבגדים
שהיה לבת־שבע. והם, היו להם עסקים
יחד. אני הייתי בדירה עם גלית מזרחי
ולא ידעתי שבת־שבע מאוהבת בגלית.
באותו ערב אני לא שמעתי כלום,
הייתי מסטולית מפרודורמול וישנתי.
רק אחר״כך סיפרו לי שבת־שבע לקחה
מהמיטבח סכין גדולה והחביאה אותה
בחגורה שלה. היא עשתה את עצמה

;/היי תי

^ גודא מסטולית!״
*\חרי כמה ימים עזבתי את גלית
\ £והלכ תי להסתובב ברחובות. התמונה
של בת־שבע עלתה לי כל הזמן
בראש. חשבתי אולי היא פצועה, מה
קרה לבת־שבע?
שאלתי בחורות, הומואים וקוק־סינלים,
אבל אף אחד לא ראה את
בת־שבע. אז חשבתי שבת־שבע עוד
שם ואולי היא מתה. התקשרתי למוקד |
של המישטרה ואמרתי להם שיש גופה

כאילו היא הולכת לישון, כדי שאחרי
שכל הבחורות שהיו בדירה ילכו לישון
היא תוציא את הסכין ותדקור אותי.
באותו ערב היו בדירה עוד חמש
בנות. בת־שבע התווכחה עם גלית, הם
רבו על כסף ועל אהבה. אחר־כך סיפרו
לי שגלית אמרה לה שהיא אוהבת
אותי. כשג׳קי ראה שבת־שבע החביאה
את הסכין הוא לקח אותו ממנה.
למחרת הלכנו מהדירה. אני לקחתי
את גלית ואת יפה מרדכי. ידעתי
שבת־שבע רוצה להתנקם בי, אבל אני
רציתי לעשות איתה סולחה. מה איכפת
לי מהבחורות? -אמרתי לה :״בת־שבע,
קחי את הבחורות, תני להן כסר

״בחורות יש כמו זבל!״
הלכנו לכיוון התחנה המרכזית
החדשה. יצא לנו ללכת לשם כדי
לעשות סולחה ולהריח לבן. לבת־שבע
היה גם הרואין וגם ספידים, היה לה גם
רצפט לכדורים שקיבלה מרופא
(בית־החולים) א בר בנ א ל. היא אמרה
לי שאחרי שנגמור את הסמים נלך
לפרוט את הרצפט. בדרך היה בינינו
ויכוח על השמ> 1ות. והיא אמרה שהיא
אוהבת את גלית. היא סיפרה שהיא
קנתה לגלית הרבה בגדים ונתנה לה
כספים ולקחה אותה למקומות בילוי.
היא אמרה לי שהיא רוצה שאני אנתק
את הקשרים שלי עם גלית. הסברתי

טות מהמכות בגב ובידיים והייתי
מלאה־דם. הלכתי לת״א וישבתי בקפה
דיצה בדיזנגוף ושתיתי קפה. אחר־כך
רציתי לקנות בגדים כדי להחליף את
שלי שהיו מלאים דם. נכנסתי לכמה
חנויות וקניתי בסוף בגדים, אבל לא
לבשתי אותם, השארתי אותם בשקית
ונשארתי עם הבגדים שלי. קניתי את
הבגדים בכסף שלי, כי לבת־שבע לא
היה כסף. היה לה רק זהב. לקחתי ממנה
את הזהב שלה, שרשרת וצמיד.
אחר־כך הלכתי לגלית ואמרתי לה
שרבתי עם בת־שבע. לא אמרתי
שרצחתי את בת־שבע ולא אמרתי
שהרגתי אותה, רק שרבתי איתה. היא

היא ישבה על הברזלים בתחנה המרכזית.
,,רצית לעשות איתה סולחה. אמדת לה:
בחורותש כמו זבל, קחי את מי שאת רוצה
ותמשיכי לגדל אותן, אני אסתדר גם
בלי כסף ״.אבל הן היו בורחות ממנה.
ביום המיקרה, ה־ 6באוקטובר , 1983
הייתי בתחנה־מרכזית, הייתי יושבת
על הברזלים יחד ע ס ברוכין דוד
והחברה שלו. אני מכירה את ברוכין
כבר הרבה שנים, כי הוא סוחר של
פרודורמולים ואני קונה ממנו כבר
שנים. אני לוקחת כדורים כל יום, כל
כמה שעות. באותו יום הייתי מסטולית
לגמרי. ראיתי את בת־שבע עוברת על
המידרכה ממול. היא אמרה לי :״מה
נשמע?״ ואני שאלתי אותה על
השמועות ששמעתי שהיא רוצה
להתנקם בי .״זה נכון,״ היא אמרה ״אני
הפצתי את השמועות האלה, הם לא
משקרים.״ שאלתי אותה אם היא לא
רוצה לעשות סולחה .״זה לא עניין
לריב בגלל בחורות ״,אמרתי לה,

לה שאין לי יחסים אינטימיים עם
גלית, כי היא לא הטעם שלי. אבל היא
לא האמינה לי. אמרתי לה שאת
הקשרים שלי עם גלית אני לא אנתק,
כי היא ידידה שלי ואני ישנה אצלה, כי
אין לי מקום לישון.
התחלנו להתקוטט, היא הרימה
ידיים ראשונה ואני החזרתי לה.
הרבצתי לה כמו שהיא הרביצה לי והיא
נפלה. קרה מה שקרה, ואני לא יודעת
מה זה, אבל זה היה יכול להיות להיפך.
היא היתה יכולה לעמוד כאן, במקומי,
ואני יכולתי להיות שם, במקומה.

^ ;;לקחתי ממגה
את הזהב!״

^י א נפלה וזרקתי אותה לבור.
( )ואחר כך הלכתי משם. היו לי שרי
שאלה
למה, ואני אמרתי לה :״זה בגלל
הסיפור שבת־שבע אוהבת אותך ואת
לא רוצה אותה.״
שרפתי את הבגדים שלי, אבל זה
היה לפי הצעה של גלית. אני לא רציתי
לשרוף את הבגדים. למה אני אשרוף
בגדים אחרי כל פעם שאגי רבה עם
בחורה? אבל גלית שיכנעה אותי שדם
לא יורד מהבגדים, אז שרפתי אותם,
את התכשיטים מכרתי למחרת, אבל
הייתי מסטולית ולא זכרתי איפה
מכרתי אותם. באותו רגע לא חשבתי
מה יהיה אם בת־שבע תבוא לבקש את
התכשיטים שלה בחזרה. אבל אחרי
יומיים אמרתי לגלית להתקשר לאמא
של בת־שבע ולשאול אותה איפה היא.
חשבתי שאולי היא בבית־חולים, או
באיזה מקום, וחשבתי שנלך לדבר
איתה.

של בת־שבע חזן בתחנה המרכזית.
התקשרתי למישטרה, כי זה הציק לי.
לא התכוונתי להרוג אותה ורציתי
שיקברו אותה. אם הייתי מתכוונת, אז
לא היו מוצאים את הגופה גם בעוד
עשר שנים! בטלפון לא הזדהיתי, כי
פחדתי.
אחר־כך שמעתי שהמישטרה מחפשת
אותי בגלל רצח בת־שבע חזן. לא
ניסיתי להתחמק, התקשרתי ושאלתי
אם מחפשים אותי והם אמרו שכן.
ידעתי שיעצרו אותי להרבה זמן
ושאלתי אם להביא סדינים, אבל הם
אמרו לי שזה רק לחצי שעה ואחר־כר
אני הולכת הביתה. קניתי סמים, שיהיה
לי, שלא אכנס לקריז, והחבאתי אותם
בתחתון. באמת אף אחד לא חיפש עלי,
אפילו בכיסים לא חיפשו לי. כשבאתי
למישטרה הייתי נורא מסטולית, אז
ביקשתי שיתנו לי לנוח קצת. בהתחלה
הם לא רצו והתחילו ללכלך עלי. אמרו
לי לסבית מסריחה ואני החזרתי להם
לכלוכים, אז הם הבינו שאני מסטולית
ונתנו לי לנוח, לפני שחקרו אותי.
החוקרים הראו לי אבן גדולה,
מלוכלכת בדם והם אמת לי שזה בערך
חצי האבן שבה הרגו את בת־שבע. הם
שאלו אם זאת האבן בה הרגתי את
בת־שבע, ואני אמרתי שאני חושבת
שכן. הם שאלו אם שרפתי את הבגדים,
ואני אמרתי שאני חושבת שכן. האמת
היא שהייתי מסטולית כל־כך בזמן
המריבה עם בת־שבע שלא זכרתי
כלום. בו־אדם שלוקח פרודורמולים,
זה בן־אדם בלי הכרה. כאשר הגענו
לתחנה המרכזית, יחד עם המישטרה.
לעשות שיחזור, לא זיהיתי את המקום
הם הראו לי אבן וביקשו שארים אותה
הרמתי וזרקתי אותה, אבל האמת שאני
לא זוכרת מה קרה עם האבן, וזה הכל
מיכל סיימה את עדותה ומצפה
להחלטת בית־המישפט שיקבע אם היא
אשמה ברצח ועונשה מאסר־עולם, או
ימצא אותה אשמה בהריגה, ויקבע לה
עונש קל יותר.

)• 11*1111ב של ס

הנשיא וגו: סאריוה נוספת לנשיא־שחקוי
הנשיא רונאלד רגן, במצב־רוח מרומם, עוזר לתמי וין, זמרת הקאונטרי־אנד
וסטרן, לשיר בפיקניק ההמוני שנערך למרגלות הבית הלבן, לרגל יום־העצמאות
של ארצות־הברית. שם השיר ששררה תמי לנשיא: עליך לעמוד לצד האיש שלך.

מוסיקאי צעיו רסרארן ביובל חריף רגוגוו׳

קירק ווגואס בהפקת בניו

השגת היא

ונו,

נשוט מאניאקית מיקצועית

כיצד הופך דימיון למציאות? בתחילה היה לסו־אלן מאהב טלוויזיוני,
צעיר ממנה, בסידרה ד אל א ס. עתה יש ללינדד! גדיי ( )43 אחד שכמותו
גם במציאות — שמו פול קוסטאנזו ( )32 והוא מוסיקאי. השניים חיים
ביחד מאז ספטמבר, מועד שבו הסתיימו 21 שנות נישואיה של הגיבורה
כשזימר לפני 11 אלף מעריצים במילאנו, התלהב אלטון ג׳ון עד
כדי כך שקפץ מעל לפסנתר אל הבימה. אלא שלמרבה הצער הוא לא
העריך נכונה את המרחק, וצנח אל מושב התיזמורת. חבול קלות ונדהם לא
מעט זחל החוצה והודה :״אילו לפחות יכולתי ליפול באמצע השיר אני
עדיין עומד(הלהיט האחרון שלו זכור הסיפור על אותו מארק
וילסון, שטען כי הוא בנו האובד של יו הפנו״ ,עורך ירחון פלייבוי,
וטענת האב־כביכול כי בדיקות־דם העלו שאין הוא יוצא,חלציו כלל. ובכן,
סיפורי ״יום האב״ טרם כלו. בראיון נדיר באותו הנושא טען הפנר, כי הוא
משוכנע שאמו הבלתי־מזוהה עדיין של מארק בוודאי לא טעתה בכוונה
בזהותו של האב. אבל, אין זה חשוב מי הוא היום — חשוב מי היה האיש
ואיזה אופי היה לו, ולכן כדאי להתבונן בו, כדי לערוך לו מעין מיבחן־
אופי. אבל בגלל אופי, כידוע, עדיין לא זוכים בירושה של כמה מיליונים
9 0 0גרגורי פק אוהב פילפל חריף מאז ילדותו בקליפורניה, כשגדל
על בירכי המיטבח המכסיקאני. זהו אחד הנושאים המשותפים לו ולמנצח
זובין מהטה, שקונצרט שלו עם התיזמורת הפילהרמונית הישראלית
הוא עומד להנחות בלוס־אנג׳לס (כל ההכנסות קודש ל אוניבר סי ט ה
העברית) .אלא שפק מצפה בתמורה שמהטה יביא לו חופן של פילפלים
חריפים, כפי שהוא נוהג כל אימת שהם נפגשים. פילפלים חריפים אלה,
מגינתו הפרטית של מהטה, הם לדעתו של פק החריפים ביותר בעולם.
אלא שהפעם, וזה פק כנראה אינו יודע עדיין, צפויה לו אכזבה נוראה.
״הז׳קט שאני עומד ללבוש,׳׳ גילה מהטה ,״אינו מכיל את אותו כיס סודה מייקל שיש לי בדרך־כלל, ושבו אני נושא את הפילפלים׳׳
ג׳קסון עומד להופיע בסרט חדש, שאת תסריטו כותב טוס (פל שדנס)
הדלי. הנושא: בית־קפה בניו־יורק, שיושבים בו טיפוסים שונים, שלכל
אחד מהם חלום משלו. ג׳קסון יגלם דמותו של נער המנסה לשנות את קולו
לצליל של גבר בוגר. האם יש בכך רמז אישי יש הסבורים
שוונדי או׳ ויליאמס היא השד משחת של עולם־הרוק. פעם קפצה
מתוך מכונית ק א די ל ק דקות ספורות לפני שזו התנגשה בבימה,
שהתפוצצה. בסרטון הווידיאו האחרון שלה, הארורים, נהגה
אוטובוס־תלמידים דרך קיר של תפאורות טלוויזיה. בסירטון האחרון שלה
אל ה חיי היא יוצאת מתוך מכונית פתוחת־גג, נאחזת בחבל מתנדנד,
שנועד להרים אותה אל תוך מטוס במעופו. בתוך שניות עתידה המכונית
העמוסה בחומרי־נפץ להתקע בקצהו של סלע ולהתנפץ באוויר. והכל
ביום עבודה אחד .״איני מנסה להרוג את עצמי,׳׳ אומרת ונדי ,״אני פשוט
מאניאקית מיקצועית עכשיו, כששני בניו, מייקל ( )39 ופיטר
( ,)28 הם מפיקי סרטים מצליחים, מקווה קירק דוגלאם לחזק כמה
קישרי־מישפחה .״אני רואה פריצת־דרך רצינית בכך ששניהם מוכנים
לעבוד עימי,״ הודה השחקן בן ה־ .67״לא יכולנו לעבוד ביחד, עד ששניהם
חשו ביטחת בקאריירות הנפרדות שלהם.״ בעודו תר אחרי פרוייקט
משותף עם מייקל, הוא עובד עם פיטר(מפיק הסרט פלץ׳ ,בכיכובו של
צ׳אבי צ׳יי על סרט טלוויזיה בשם עמוס, כשקירק מעצב דמותו של
שחקן בייסבול לשעבר, בן .80 השניים מתכננים גם הסרטה חוזרת של
שבעה ימים ב מ אי 1964 כשקירק מתכוון לחזור על תפקידו המקורי
בסרט־הקולנוע.

000

מאדגוט 1חאצ־ו: בתולת

מארגרט תאצ׳ר, ראש־ממשלת בריטניה, לבושה
בשימלת־ערב אלגנטית, בעלת שרוולי־תחרה, בנעלי־ערב
מעודנות ובכפפות לבנות, מוכנה ומזומנה לקבל
ראשי־ממשלות ושרי־מדינות, בדרך כלל ממין זכר. היא

הברזל בין חודי הנידונים
עומדת בסלון המקושט בכלי נשק עתיקים בארמון
קנסינגטון. מעל ראשה יש סידרה של רובים מכודנים,
ולצידם שורה נוספת של חרבות עתיקות — הכל מבריק
ומשומן. לעולם אין לדעת לאיזו עזרה היא עלולה להזדקק.

העולם הזה 2445

(יון מ9נוו: הניצחון נמעט נו ח מן היו״ם
האלוף המגן על תארו בווימבלדון אינו אלא וכיון
מקנרו, ברגע של מעוף, כשהוא נופל לארץ והמחבט
נשמט לו מהידיים. היה זה רגע לא נעים במישחק מבריק

של מקנרו נגד האמריקאי בי ל סקאכלרן, מישחק
שתואר על־ידי מקנרו כמישחקו הטוב ביותר במשו
המישחקים. מקנרו הביס את סקאנלון . 1:6—3:6-3:6

ריציאוו, סטינו וציאוו נ..צוות המונתו״
וובוט מיצים: ענשיו הוא 9191 ינתר שתוביל אותו, אום גם־ווח, שגונו
אינו נושא את האלנוהול והוונאים אינם יודעים אם ״ונא וחווטין
אחת התמונות האחרונות של רוברט מיצים, בטרם
היכנסו למרכז־לגמילה שעל שם בטי פורר, היא תמונה
שבעבר חזרה על עצמה לא אחת: השחקן הקשיש, שיכור
כלוט, אחרי סיבוב משקאות במסיבות ליליות, אינו מסוגל
למצוא את דרכו לביתו או למכוניתו, ונאלץ להסתייע
בכתף של חבר. מיצים היה ידוע בשתייתו המופרזת,
ובהשפעת תכונה זו גם בפטפטנותו החולנית. הוא הסתבך
לא אחת בתיגרות־ידיים ובקרבות־שפתיים, אחרי שגידף

העולם הזה 2445

והשמיע נאצות, פוליטיות ואישיות, בלי להתכוון. מכריו
לא יצאו אף פעם להגנתו, וטענו כי הוא חסר־אחריות, אבל
מה שיוצא מפיו בשעה שהוא שתוי הוא בעצם האמת שלו,
שהוא, ביסודו, אדם גס״רוח. אלא שעם הגיל חדל הגוף
לשאת את האלכוהול. כשנכנס לטיפול של גמילה
בעיקבות נסיונה של ליז טיילור באותו המוסד, לא יכלו
הרופאים להבטיח לו כל מועד אפשרי לסיום הטיפול.
מצבו היה מן הקשים, ואין לדעת אם אכן יירפא לחלוטין.

היא נועדה להיות האשה השניה בהיסטוריה שתעשה את המיבצע הנועז ביו)
של האדם: לעזוב את כדור־הארץ ולטוס לחלל. למעשה, לפני שנה בדיוק י*
הלן רייד בחללית, ותפקידה היה להפעיל את הידית שהוציאה את חללית־ו[
מחללית־האם. שנה אחרי כן, ב־ 18 ביוני, ציפתה גיודית רזניק להזדמנות ש
היא היתה צריכה לצאת ממש מן החללית, ולא להסתפק בהפעלת ידית.
כל זאת עמד להתרחש עשרים שנה אחרי שוואלנטינה טרשקד:
האסטרונאוטית הראשונה(הסובייטים כינו אותה.קוסמונאוטית עזבה את או
ברית־המועצות בדרכה לחלל. בינתיים היא מצפה, יחד עם ששת חבריה הנבחו
להזדמנות הבאה, אחרי שבגלל תקלה הם קורקעו ולא יצאו למשימתם. בין ט
החלל העתידים לרחף מסביב לכדור הארץ יש עוד שלוש נשים — אנה פיל
קאתי סאליבן וריאה סדון, הממתינות כל אחת לתורה. הניסיון מל
שהצפיה היא ארוכה מאוד, ולא תמיד תלויה בכישרונה וביכולתה של המועס
כי אם בצירוף של נסיבות ותנאים מורכבים למדי.

של 20 שנות נישואים לפירוד
נציב־הערכים פוחד מרעיה חדש וממשורר סח
חינוך תיכון ח !1ללאומנות הדיאלקטיקה של אפלטזו
קריאת־קיץ

הזוג מיפל

ג׳ון אפדייק, מחשובי הסופרים בארצות-
הברית, הוא סופר בעל יכולת מדהימה לתיאור
הרגעים הקטנים בחיים.
באחרונה ראה־אור ספר מתורגם נוסף של
אפדייק לעברית, דרך רב ה מדי* ,שהוא אסופה
של סיפורים קצרים, המשרטטים דיוקן של חיי
זוג, במשך עשרים שנות נישואים, מרגעי האהבה
המרטיטים בראשית הררך, ההתפוררות ההדרגתית,
האדישות ועד לפירוד.
התמונות שאפדייק מביא מחיי הזוג מיפל, הן
תמונות רגישות, המצויות בפינות החיים של
כמעט כל זוג נשוי, אותן פינות אפלות של
שיגרה, שיעמום, הרדמה הדרגתית — עד לרגע
הפירוד, בחלק מהמיקרים, או השכחת האפתיה
ברוב המיקרים.
מראשון הסיפורים, שהוא שלג יורד בגריניץ׳־
וילג, הנחשב כיום לקלסיקה של הסיפור״הקצר
האמריקאי, דרך מ חזר א ח רי אשתו, הנפתח בהו
אהבתי. כן. הנה אנחנו יושבים לנו כאן, על־גבי
מרישי־ריצסה חמים, רחבים, למרגלות הקמין
המוסק, והילדים בינינו, בחצי־גורן, וכולנו
אוכלים סיפורים המתארים את תשתית
ריקמת חיי״הנישואים של בני הזוג מיפל,
חלומותיהם ותקוותיהם לעתיד, לביצור אהבתם.
בסיפור תרו מ ת דם, שעלילתו מתרחשת
תשע שנים מאוחר יותר, מתחילים להתגלות
הבקיעים, תיאור קפדני של כפיית הגברת מיפל
על מר מיפל, כאשר ריצ׳ארד מכנה אותה,
בסארקזם, זיאן ד ארק. והלאה, סיפור המעיד על
המשך התמוטטות היחסים. בסיפור מיטו ת
נפרדות ברומא, מתוארים יחסיהם, הגלויים
והמתפוררים, בתיאורים כמו. :הייתי יכולה לנסוע
כאוטובים הזה לעולמים, אמרה ג־ואן בקול,
וריציארד חש מדקרה של כאב, בעלות בו זיכרון
מן הימים שבהם שבעו נחת זה עם זו, כיצד
הודתה יום אחד שהיתה לה תחושה של גירוי
* גון אפדייק -דרך דבר, מדי; עברי ת: מ איר
ויז ל טי ר ; הו צאתז מו ר ה בי תן; 170ע מו די ם
( ברי בהק שה).

החוויה הישראלית

מיני כאשר הבחור הצעיר בתחנת-הדלק,
שניגב את החלון הקדמי ב תנועו ת חזקות
וסיבוביות, גרם לעירסול קל של המכונית
שישבה בה...
סיפור בעל נימה פארודית, על תנועת־המחאה
האמריקאית, מובא במיצעד בחוצות בוסטון,
הנפתח בלתנועה לזכויות האזרח נודעה השפעה
מבריאה על ג׳ואן מיפל ...ובמיצעד היא פוגשת
את הפסיכואנליטיקאי שלה מפעם, וריצ׳ארד את
המדריך שלו מהשיעור מאפלטון־ער־ראנטה
בהרווארד. במצעד חושקת ג׳ואן להאזין שוב
לקולו של מרטין לותר־קינג, כשוד ריציארד
אומר לה, בסופו: איד י ד ל ^ יןותי בצורה
בזאת? איך יכג&סיי יס י ל האומלל
כ ׳2£ם המקפיא
והחולה הזה
ולהאזין לנא ־ י ר ^ ג ד ופשיםש•

קתדרה 31

סופר אפדייק
שפתון בטעם תעשייתי
הנישואין למטרת גירושין במישרד־הנישואין
ושאר תמונות מאוד אמריקאיות, מעולם הפלסטיק
והבתים הקטנים שמעבר לגיבעה —
תמונות של מיליוני אזרחים, שג׳ון אפדייק מצייר

החוברת החדשה של ק תדר ה שמיספרה 31׳,
ממשיכה ומביאה פרקים מתולדות ארץ־ישראל
פרקים, שהם תמצית ממחקרים חדשים
בנושא זה.
תחת הכותרת ארץ־ישראל ב תקופ ת הברונזה
התיכונה :2יישובים ו אוכלוסי ה
מביאים מגן ברושי ורם גופנא את ניתוח
חלוקתה של ארץ־ישראל בתקופה המכונה גם
הכנענית התיכונה (בקירוב 2000־ 1550 לפני
הספירה) ררך מיון האתרים שכנר נתגלו מתקופה

רחל חכלילי, ברשימתה האם שימש אלף־
בי ת במשמעות,מאגית׳ כבר ב מא ה הראשונה
לספירה? ,בוחנת באמצעות מימצאים ארכיאולוגיים
את המשמעויות המיסטיות־מאגיות של
כתובות האלף־בית בקברים ובקמעות.
זאב רובין, ברשימתו מאק סי מו ס בישוף
ירושלים וכהונתו על רקע מאבק כנ סיו ת
קי ס רי ה וירושלים על הראשונות במאה
הרביעית, מביא פרק מראשית התבססותה של
הכנסיה הנוצרית בארץ־ישראל, כשהוא מפרט את
המערכת הנוצרית הרחבה בארץ, כמה דורות
קודם למסעי־הצלב.
במן, הגיאוגרפיה הקדושה׳ ל״כתיבת
ארץ־ישראל׳ בוחן אריה גראבויס את
התמורות בתיאוריה של ארץ־ישראל על-ידי
צליינים במאה ה־ . 13 הרשימה מלווה במפת־

קתדרה 31

; עורכים: יעקב שביט, יו ר ם
צפ ריר וי שראל ברטל; הו צאת יד יצחק בן
צבי; 188ע מו די ם ( ב רי ב ה רבה).

גור־אריה בחנות חרסינה

מתוך גימגומי לישכת הנציב גור-אריה
התברר, עד מהרת שגור־אריה אינו מסוגל
להתמודד התמודדות אינטלקטואלית עם מצב,
שבו אזרחיו, מהדרג השני. מתחברים עם
אזרחים מהדרג הראשון. אין ספק, ששיקוליו
ועצותיו של הנציב/יועץ בנימין גור־אריה
נובעים מתוך תסביכיו ותיסכוליו, ולא מתוך
שיקול רציונאלי ענייני.

כתבי־עת

בהתבגמ טעם

המתכת ...מפעם לפעס ת ריצ׳ארד
טיפל, הזמין כתרים לכל הטוחנות בפיו ...ומגלה
את התמקדותו באלינור דנים, א שתו ארוכת
הרגליים של סוכן־מבירות של איגרות־חוב
עירוניות ...ובחזרה מאחת המסיבות האמריקאיות
שלהם, המכונית מתנגשת בעמוד חשמל,
וג׳ואן יוצאת להביא גרר, בעוד ריצ׳ארר נותר
לצידה של אלינור, עד אשר ב תנוע ה חזקה
להפתיע מן הירכיים ומעלה, פנתה אלינור
וחיבקה אותו. לחייה היו רטובות; לשפתון שלה
היה טעם תעשייתי. בתורו אחר מותניה, אחר
הקימורים הקטנים של שדיה, גישש דרכו
במעבה אריגים. הם היו חבוקים...
תחת הכותרת המאהב שלך צילצל מובא
סיפור המתאר שלב נוסף בניכור ובהתרחקות
שבין בני-הזוג מיפל. והלאה לסיפור ה מ תנ ה
לילית, כאשר ריצ׳ארד שומר על הילדים בבית,
בעוד ג׳ואן חוגגת. ובסיפור א רו ס משתולל,
מבקש ריצ׳ארד בקשות כמו ספרי לי על מל
הגברים שלך.
בסיפור סובלימ ציו ת מגיע רגע־האמת: בני
הזוג מיפל הגיעו לכלל הסכמה כי מכיוון
שחיי־המין שלהם הם הנקודה הכאוכה היחידה
בחיי-הנישואים שלהם, מוטב שיוותרו עליהם;
על חיי-המין, לא על הנישואין ...ובסיפור
נפרדים מגיע הפרק הבא, שבו זולגות דמעות
מעיניו של ריצ׳ארד, כאשר ג׳ואן מספרת לו את

אחד מגדולי המחדלים של שבע שנות
שילטון הליכוד היה בכך שלא מצאו אישיות
איכותית לתפקיד יועץ ראש־הממשלה לעניינים
ערביים.
התוצאה למחדל זה הגיעה לשיאה בהצבתו
של פקיד מהדרג השלישי, בשם• מימין
גוי ״ א די ה , ,למישרת יועץ ראש־הממשלה
לענייני ערבים.
ככל שחימם בנימין גור־אריה יותר את כיסא
היועץ, הוא הפך מיועץ לנציב לענייני ערבים
נציב׳ שעצתו האחרונה היתה זו שהביאה
לניסיון הממשלתי המאורגן למנוע את הופעת
הרשימה המתקדמת לשלום במערכת הבחירות
לכנסת וד. 11

ראיה לרמת שיקוליו של הנציב/יועץ
בנימין גור־אריד״ עניינה היה בפחדו התת־

החלטתה להיפרד, בעוד ילדיהם שותפים לתמונה
זו. וריצ׳ארד אומר לילדיו שאין אנו אוהבים זה
את זו ...וג׳ואן מוסיפה: ובייחוד, תמיד אהבנו
את ילדינו.״
וביתרת הסיפורים מתאר אפדייק את
המאהבת, זו המתמלאת קינאה, כאשר ריצ׳ארד
מתנה אהבים שוב עם ג׳ואן, תיאור נטילת ניירות

בספר זה, תמונות אמיתיות מהחיים המתאימות
גם לבני זוג בישראל, אם כי בתפאורה אחרת.
תרגומו של מאיר ויזלטיר נקי וקריא. דרך
רב ה מדי מומלץ לבני זוג, היוצאים לבלות את
חופשתם, כספר, העשוי לבחון מערכות־היחסים
שביניהם.

יועץ גור־אריה
עצת א חי תופל

הכרתי ממורשתו של המשורר הישראלי
ראשד חופיין. שמת בנידיורק.
ב־ 21 ביוני , 1982 בעוד כוחות צה״ל בנמל־התעופה
של ביירות שודרה הידיעה הבאה
במהדורת בחצי היו ם של קו ל ישראל,
שדיווחה על נסיונו של הנציב בנימין גור־אדיה
למנוע הקמת קרן להנצחת מורשתו הספרותית
של ראשד חוסיין. וכך שידר קו ל ישראל:
מר גוד־אריה אמד בי גם לפני שלוש שנים
התנגד שנציג אחר של אש־ף, ראשד חוסיין,
שמת בארצות-הברית, ייקבר בארץ! ולאחר
שנקבר כאן, אכן הפך קיברו לפעילות
לאומנית ואף הוקמה קרן להחיות את
המורשת שלו...
איזו איוולת מצידו של הנציב, שאינו מבין
את תפקידה של השירה הערבית-ישראלית,
ובעיקר של שירת ראשד חוסייז, למצוא גשר
של הבנה תרבותית בץ העמיס. יעיד על כך,
מאמר הלל, שפירסס לפני כסה חורשים
המשורר נתן זך בשבחי ראשד תוסיין.
פרק אחר ממורשתו של ראשד חוסיץ הוא
תרגומו המעולה מעברית לערבית, את שירת
ביאליק, הנלמדת בסקטור הערבי. מורשת,
שמן הסתם, הנציב גור־אריה מתנגד לה.
עוד כמה נציבים ברמתו של בנימין

משורר חוסיץ
תרגום בי אליק
גור־אריד* והחברה הישראלית תיהפך לחברה
של אפרטהייד מלא.

העולם וירושלים במרכזה, משנת ,1225 שנמצאה
בתור כתב־יד לאטיני של ספר תהילים, מפה

המשמשת גם כשער מעוצב להפליא של החוברת.
למפה זו מצורפות עור כמה מפות, שבאמצעותן
־־אמצעות מידעים אחרים, מפרט גראבויס את
— י מראשוני הפרקים במיפוי ארץ־ישראל.

תרבות־העבר הישראלי, חוברת שהיא בבחינת
מסע במינהרת זמן אל העבר.

פ רנ ק ל מביא ברשימתו את פירוט
־׳־ישראל בספרמסע מגרבי,
י־מגרביה של אל־עבדרי, ספר
^ ־ א ב־ 25 בחודש ד׳ו אל־קעדה,
׳•׳,דצמבר )1289 ממארוקו
למידעים הקיימים
ועל ארץ־ישראל גופה

קיבוץ מקום

ע*-׳ס/״ן וז וועז 1\/ו
אליצור, המביא את ההתייחסויות במקורות
שונים על הכפר הערבי השוכן ליד
ירושלים, שלפי המסורת, שימש מושב לשמואל
הנביא. שלמה הרמתי, חושף אחת מדמויות
העליה הראשונה ברשימתו ישראל הלוי טלר -
מד קדק־רפור מ א טור מאנשי העליה הרא שונה,
דמות מראשוני הבלשנים של העברית
המודרנית, ששימש כמורה במושבה רחובות, והיה
בעל הצעות לפישוט הדקדוק העברי המסורתי.
מיסמר מרתק הוא המיסמך שלושה שבועות

פרופ׳ עמיה ליבליך חוזרת בפעם השנייה
על פטנט אמריקאי מוכר, פטנט של עירוב חומר
מחקרי-תיעודי העוסק בקבוצת אנשים, ברייתו,
והצגתו בצורה ספרותית, המעניקה מימד מרתק
לאותה קבוצת אנשים, מימד שמיסגרת מחקרית
גרידא לא היתה מעניקה לו.
אחרי שעשתה זאת לצה״ל בחיילי בדיל על
חוף ירושלים, חוזרת עמיה ליבליו ועושה זאת
לתנועה הקיבוצית, בסיפרה קיבוץ מ קו ם•.
קיבוץ מקום, מביא סיפור חתך עומק וזמן של
קיבוץ בעמק יזרעאל, חתך שהוא גם חתך
היסטורי של התנועה הקיבוצית. בחלק הראשון,
תחת הכותרת י מי ם ראשונים, פורשת ליבליך
את סיפור הדור הראשון, דרו הקמת הישוב,
קליטה, הגנה וביטחון והפרופיל של מישפחת
אייסמן. באמצעות פרקים אלה נוצרת תמונת
התשתית של הקיבוץ.
בחלק השני מובא אחד מהטראגיים שבסיפורי
התנועה הקיבוצית, סיפור הפילוג, בראשית שנות
ה־ ,50 שבו עוברים גיבוריה של ליבליו מקיבוץ
מולד למקום, תוך שהיא פורשת את גירסות
המתפלגים, ומביאה לקורא את סיפורה של
מישפחת דור, שהיא המייצג הקולקטיבי לדור
השני בתנועה הקיבוצית.
החלק השלישי של קיבוץ מ קו ם הוא פרק
ההווה, שבמהלכו נפרשות בעיותיו של הקיבוץ
בימינו, בחברת השפע המדומה הישראלי, תוך
התמקדות בנושאים של אינדיווידו אלי ס טי ם
בקיבוץ, בעיית ה עוזבי ם ועולמו של, הדור
הצעיר׳.
קיבוץ מקום, הוא אחד מאותם ספרים,
שמקומם על מדף הספרים של ארץ־ישראל,
כספר הפורש חתיכה ממשית ביותר של החיים
הישראלים והחוויה הישראלית, בלא יומרות
ספרותיות, מה שמעניק לו עוצמה רבה, עוצמה,
שסופרים רבים, שהתאמצו לתאר את חיי הקיבוץ,
נכשלו במציאתה.

שירה

--נגדעצב

נתן זך,

זייפן שפירא
.מע טמהמ סוו ה

ברא שית תרע־ח -מיומנו של שמואל יהודאי
המובא בידי זאב צחור. זה קטע בעל ערכים
ספרותיים רבים, מתוך יומנו של איש העליה
השניה, שנוהל בעקביות במשך 51 שנה, מאז
עלייתו ב־ 1913 ועד סמור למותו ב־. 1964
בחוברת מתייחס מחבר המאמר לערכים ההיסטוריים
של יומן יהודאי, יומן, שמתוך העיון
במעט הקטעים מתוכו, המתפרסמים בחוברת,
ניתן ללמוד, שערכו רב למיפויים של פרטים
רבים בתולדות הארץ במשך שנות רישומו של
יומן זה.
מיכאל ארן מספר ברשימתו על הזיכיונות
ונפ ט בארץ־ישראל על
לחיפושי אשלג
ראשית חיפושי המחצבים בין השנים 1921 עד
ל־ , 1927 כאשר הדמות המרכזית בהם היא דמותו
של משה נובומייסקי, מי שמאוחר יותר היה
מייסדם של מיפעלי האשלג בים־המלח. והלאה
לסיפורה של חברת הפוטאש וראשוני העובדים
בים־המלח והמגעים עם שילטונות המנדט
הבריטי בנושא פיתוח מחצבי הארץ.
תחת הכותרת הער ה לביוגראפיה של משה
וילהלם שפירא, סו חרה עתיקו ת מירושלים
ולזיופיו מתייחס יעקב שביט, הפורש עוד
מעט מהמסווה של פרשת המומר שפירא, מי
שזייף כנראה את ח ר סי מו אב ואת הקטעים
מספר דברים, שהביאו, בסוף, להתאבדותו. את
הערתו מלווה שביט בסידרה של תצלומים של
המומר שפירא ובני מישפחתו.

לסיכום, בדומה לשאר חוברות קתדרה, גם
חוברת זו, היא בבחינת נכס צאן ברזל של

ספר שיריו החדש של המשורר
.אנטי־מחיקון* .שב ומזכיר שמשורר זה הוא
משכמו ומעלה, מעל לרמת השירה הנוצרת בארץ
במהלך שנות המדינה.
בקובץ שירים זה קיימת בגרות שירית, שהיא
גם הבגרות של השירה הישראלית, נכון לעכשיו.
כבר בשיר־הפתיחה, ה ק אזינו בבת־גלים;
אפריל ,1983 משרטט זך תמונת־מצב, שהיא
משל ונמשל לחברה הסובבת: בית־מדרגות
מושתן הרכה שנים, שבו המלחים מתערבים...
כאשר הוא, המשורר, נמשך להזיכרון הפותח
מגירות, לא לו שירת זך באנטי־מ חיקון
היא שירה של משל ונמשל כאשר המשל הוא
הזוקן והירוקת שכיסו את פני החברה הישראלית.
במחזור הכותרת אנ טי־ מ חיקון מלגלג זך על
הפירמידה של בר בורכוב, פירמידה שהחלו־צים
שאפו להפכה, תוך העמדת העם היהודי כעם
נורמאלי התהפכה הפירמידה היהודית והוא נסל
מן הגג, כפי שזך מתאר בשיר בלי שם סידרת
שיברי תמונות מחיפה העובדת, חיפה, שבה ישב,
בימי מילחמת־העולם השניה, הסופר הגרמני־יהודי
והקומוניסט ארנולד צווייג. בשיר זה
פורש זך תמונת־מצב מהעבר, של חלום חדש,
בקרב החברה הייקית של חיפה דולפוס ושושינג,
היכן אתם? /מי יגלה עפר מעיניכם ...ובתמונה
העכשווית, הוא מנסה את חיפה: עיר פצועה,
קרועה, צרועה / ,עיר יפה, גם את שותקת? /גם
לך אין מה לומר?...
בשיר הבא, מן ה מרפס ת, דומה שזו מתאר
את עצמו בנעוריו כאינטליגנט מעורב כן 13
דובר גרמנית / :זו היתה דרך טובה /להסתבך
בצרות, נער הרואה, לעיתים, מץ מזג־אוויר כזה,
אירופי...
בשיר מ או ח ר מדי חוזר זך עם שליטתו

*עמיהליבליך
336
* נתן)ך;אנטי-סחיקון;הוצאתהקיבוץ-
ם ; כ רי כ ה רכה).
המאוחד;93 עמודי
קימץ מקלס; הו צאת שזקן;ע מו די ם; ב רי כ ה רכה).

מי מריבה

הבבל׳׳תהחינוכי של ולבר

בוגרי מערכת החינוך הישראלית בעשור השנים האחרון, בימי שרי החינוך אהרון ידלין
וזבולון המר, הם המוצר הדליל ביותר, שמערכת זו הוציאה מתוכה, מאז ראשית הישוב היהודי
בארץ, בסוף המאה שעברה.
אחת הסיבות העיקריות למוצר הדליל הזה של מערכת-החיגוך, זו הירידה ברמת המורים
המאיישים את המערכת, מורים שהם מבצעיה
של טכנולוגיית חינוך, טכנולוגיה שאינה
מחנכת לערכים תרבותיים. מורים אלה הצליחו
להוריד את החינוך לתרבות ולספרות לתחתית
סולם הקדימויות.
בימים אלה עומד להיכנס לתפקידו יצחק
ולבר כמזכ״ל הסתדרות המורים. בראיון
שהעניק ולבר הוא המחיש שכפני המורים פני
מזכ״לם החדש.
מהי בשורתו החינוכית של ולבר הנ״ל? יותר לחנך שצריך סבור אני לעבודת־כפיים, ואולי אף כחובה מסויימת
בבר מגיל גן־הילדים ...לדעתי, יש להנהיג
שבוע לימודים בן חמישה ימים, והיום השישי
יוקדש לסיוע בתעשיה, כחובה שתוטל על כל
התלמידים. זאת המטרה לקרב אותם לאותה
מערכת תעשייתית, שבסופו של דבר
מפרנסת את המדינה...
איזו איוולת מטופשת, המעוררת את הקורא
להזיה, שבמקביל עשוי אותו ולבר לחנוט את
גווייתה של גולדה מאיר, להציבה בתפקיד
ראש־הממשלה, ולהחזיר את ארץ־ישראל־העובדת,
אותה חצי־דיקטטורה של הפינקס
האדום ושאר הבלי החינוך לעבודה.
מרכיב נוסף לבבל״ת החינוכי של ולבר,
שהוא פה לציבור המורים, בקביעה: ישראל
היא ארץ קולטת עליה וטרם נוצרה תרבו ת
ל החזיר א ת ארץ־ישראל העובדת
חינוך ו תרבו ת ישראלית בכלל ...מה שמעיל
על ניתוקו המוחלט של מזכ״ל המורים החדש
מהמתרחש בארץ, שיש לה כבר תרבות, גם בלא עזרתו של אותו ולבר.
ולבר, הטוען שאין תרבות ישראלית והמתכנן להקים קומסומול ישראלי, שבו יעבדו ילדי
ישראל עבודת כפיה בתעשיה — מעיד על כך, שמיפלגת העבודה הנוכחית מדיפה עדיין אותו
ריח סטאליניסטי של מפא״י ההיסטורית, וצעירי עסקניה לא למדו שום לקח היסטורי.
מוטב לאותו ולבר, שימצא פיתרון לחלקם של המורים, לאותו מוצר של מערכת החינוך.
לאותו מוצר דליל, שחינוכו מספיק. ,כדי להתמלא התלהבות באותה תרבות־כיכרות ישראלית.
שמייסדה היה דויד בן־גוריון, ממשיכו מנחם בגין ויורשה העכשווי אריק שרון.
הלשונית המדהימה, בשורות כמו: שלוש פעמים
חרף החורף, הכל רמזים או בשיר היד, אותו
הוא פותח בהיד שהכתה בזכוכית /ניפצה את
השמשה ונחתכה /היא היד שנצרכה לפצעה /
כמו לתחבו שת שבה נחב שה...
מעט אירונה סארקסטית מצויה בפתיח לשיר
נגד ק ס מי ם, שבו משתעשע זך, בצירוף של שמו,
מצבו של האדם ופינחס שדה, וכותב: השיר
אונס אתכם לשמוע /פרטים על מצבו של

שדומה ששום משורר ישראלי טרם השכיל
לתאר.
את החמלה לעתיד מבטא זך במה שהוא מכנה
בכותרת השיר נגד עצב, שבו הוא מתאר תמונות
מתוך ההווה, כמו: עצב הוא תיקשורת המונית,
/מסך קטן המגמד צורות גדולות...
למרות תמונות העבר הרצות כסרט תיעודי
אישי והחרדות מפני העתיד, מתועלים מרכיבים
אלה בשירה עכשווית, שעיקרה במחזור השירים
בינתיים, ובו כמה שירי־אהבה, מאוד אישיים,
שירים כאלה שהשירה הישראלית שכחה טעמם.
בשיר הכותרת הוא כותב בינתיים היא חוזרת
אלי בכל ע ת אישן בחלומי ...או בשיר אחר: על
סף הבכי בכי /ומעבר לבכי בבי /ובאשר אלך
תלכי /ובאשר תלכי בכי ...או שיר אהבה
לכלב מת, תחת הכותרת קבר, ובחזרה לאהבת
אדם ויש אדם אוהב אדם אחר /באהבה צומחת
בלילות /אשר לא תיפגם לא תחסר /גם בעבור
ימים אחר לילות ...ולאהבת־אשה, אותה הוא
מנסח בשיר כמוסכ ם: ראי, כפי שהבטחנו זה
לזה / ,לא שינינו דבר והעולם /עוד נהדר
כשהיה...
תחת כותרת המחזור השני והשלג, שהיא
הרמז גלוי למילחמת הלבנון, דם בשלג, מביא זך
מחזור של שירים בעלי נגיעה למילחמה ארורה
זו. כבר בשיר הפתיחה חיפה: ערב הפלישה
ללבנון, מתאר זך תמונת־מצב של ערב־המילחמה
ברמקול /נעמי שמר, הפעם בלי חיוך דשן...
מילחמה, שאותה מגדיר זך, כמצב היסטורי הזמן
ירד מהפסים / ,אבל אנחנו לומדים לחיות עם זה
וזו רעה גדולה ...הטבח במחנות צברה ושאתילא,
בא לכדי ביטויו בשיר על הרצון לדייק, שהוא
בבחינת עיר ההריגה נוסח זך, שיר הנפתח בואז
היתה הגזמה גדולה במניין הגוויות / :היו שמנו
כמאה והיו שמנו סמאות /תה אמר ספרתי 36
נשים שרופות /וחברו אמר לא צדקת, כי רק
אחת־עשרה /והמישגה מכוון הוא ופוליטי...

האדם שדה תך. בשיר אחר, אין ברירה, הוא
חוזר לתמונת המצב של התפוררות המאפיינת את
החוויה הישראלית: גם בארץ הזאת ידענו /
תקוות אחתת, לא ריאליסטיות / /בימים
הרעים ההם /לפני הימים הרעים ממש. שורות
שהן בבחינת חזיית הנולד, אותה ממשיך זך
כבימים הרעים ההם /לפני הימים הרעים ממש
/של אריק שרון והרב כהנא ...שיר שהוא שיר
פוליטי מחריד, בגדר נבואה מחרידה, נבואה,

תחת הכותרת שיר לגוני עורך זך חשבון
היסטורי עם גוני הרניק, שבין חפציו נמצא
השיר חרטה ממך ומחבריך אני לומד את
אומץ־הלב /שחסר לי בגילכם / :שהייתי
עכשיו לתלמידכם / ,שהייתי עכשיו לתלמידך,
/שלקחת אתך את שירי למילחמה / ,אני אוסף
אלי את מותך / .אשתדל להיות ראוי לו.

משורר זך
עיר פצועה, קרועה, צרועה

אנ טי־ מ חי קוו ראוי להיות במדף הספרים של
השפויים בארץ לא שפוייה זו.

זקוק דחוף למודעה?

לגזור ולשמור

הרשימה המתקדמות לשלום

לשרותך 24 שעות ביממה

622828 .623311־03

קז ירוק בטלחיו^

לבע לי מ ־ טיס׳ אשר אי בלבד

י 1די 11 ,ביולי
יום שב ת 14 ,ביולי
יום די 18 ,ביולי
יום ו׳ 20 .ביולי, בערבית
יום שב ת 21 .ביולי

ק 1יר 1ק בהדי! יום יום יום יום
יום

ה׳12 ,
ו׳13 .
א׳15 ,
ג׳17 .
א׳22 ,

ביולי ()14.35-14.00
ביולי ()14.35-14.00
ביולי ()18.35-18.05
ביולי ()14.35-14.00
ביולי 18.35-17.05 בערבית

שימו־לב לדבריו של יזהר טמילנטקי(ט. יזהר):
״ברור ר ק זה -ה שאלה הפלס טיני ת הי א סי ב ת המילחמות.
ה שאלה ה פל ס טיני ת צריכה להיות נפתרת. אז י שקוט הגבול,
הגבולות ישקוטו, גבול, כל הגבולות. ומעבר לגבול הפי סי לא
ייתבעו עוד בני רד 19 למות רחוק מביתם, בתחיל ת דרכם, כדי
לקיי ם גבול שאי־אפשר לקיימו אלא רק למות עליו ...אחת
משתיים לפנינו כעת: או להוסיף לדחוף סתומי־מח שבה וללכת
להמית ולמות, או להתחיל לחשוב ולנסות למצו א דרך־חיים.
חציית גבול לבנון הוכיחה א ת סוף דרך הכוח. חציית גבול
המח שבה ה ת קועה -הנה הי א פתוחה לפנינו...״

אנחנו חצינו את גבול המחשבה התקועה.
הצטרפו אלינו -למען ישראל אחרת!
ה מ ען להתקש רו ת
659474־ 662457 ,03־;03
ת.ד ,31109 .ת״א

סוסום חודשה
בטלפון
( (3העתונים
03*229353

.שי ל ך ״ מדיקול בע׳מ

מודעות בטלפון
לכל ה ע תוני ם

^ בכרטיסיאשר אי ב מ חי רי המערכתי

$ 011(8י £1א01
* 1א 0וז* אז תז4וו
ם ז1$8* £11

^ •שרתכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־03

.ס״ ^ 01001״ ^ 1148־

אחיות ופיזיוטרפיה פרטיים
טיפולים ושמירות בבית ובבית החולים
יעו׳ן ׳ לדיאטהרפואית
טפול מקצועי ומהימן ע*י צוות מניסה

סיעוד ק שי שים, ליווי חולים ונכים בארץ ובחו״־ל
הדרכ ה יטיפול בתיניק וביולדת. ליווי טיולים בארץ ובחו־ל.
הדרכ ה ו טיפול בפגים ילדים ומבוגרים עם בעיות בריאות.

להזמנות

ולפרטים 24 -

רח׳ קרליבך ,41ת״א

שעות ביממה .

28 07 50

העולם הזה 2445

במדינה

מי יוביל את
שערות הכלב
מדע השחיר באוקיינוס

מי יצר את המחשב
הראשון בארץ ומי
המציא את השימה
לריכוז מיץ־הדריס?
״הגיעה השעה לעזוב את האמבטיה,
צריכים לשחות באוקיינוס,״ היתה
אימרת־כנף חביבה על חיים וייצמן,
האיש הגרול של הציונות השפויה,
המדען ונשיאה הראשון של מדינת
ישראל.
ההזדמנות לעשות שימוש מעשי
באימרה זו באה לווייצמן כאשר
המיליונרים היהודיים־אנגליים זיו
( מר ק ס אנד ספנס ר) ביקשו להנציח
את זיכרו של אחד מבני המישפחה,
דניאל, שדרכו לקאריירה מדעית
נקטעה במותו, בגיל צעיר, בשנת
, 1933
ידיד המישפחה, וייצמן, הציע
לזיווים להקים ברחובות, אז מושבה
נדחת בשולי הנגב השומם, מכון מחקר
לכימיה ולחקלאות, על שם דניאל זיו.
ההצעה נתקבלה וכך הונח, 1 9 3 0 ,
היסוד למה שהיה עתיד להיות מכון
וייצמן למדע.
בראשיתו היה המכון עסק צנוע
ביותר, כפי שנזכר אחיו של דניאל זיו,
מרכוס, הוא הלורד זיו מברימפטון:
״שני מיכנים קטנים וחצי תריסר
מדענים מוקפים מידבר, ללא דשא,
ללא פרחים, ללא עצים (ורק) תנים
המייללים בלילות.״
מחשב ושמו גולם. במהומה
של ערב הבחירות לכנסת ה־ 11 לא
התייחסו רבים ליובל ה־ 50 של המכון,
שהפך בינתיים לאחד ממכוני־המדע
הנכבדים בעולם.
מיומו הראשון, כאשר לא רק

**עין מיכרז הוצע לפני שבועיים
בבית־המישפט, כדי למצוא מלווה
מהימן לשלוש׳ שערות של כלב. השערות
נמצאו על גופתה של כרמלה
בלאס, שנרצחה לפני כשנה. התביעה
טענה כי שערות אלה באו מגופו של
הכלב דובי, דוברמן שחור וגדול,
השייר לעורו־הדין שמעון חרמון.
חרמון נאשם בבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב ברצח כרמלה בלאס, שהיתה
חברתו.
לפני שבועיים (העולם הז ה
)20.6.89 הביאה התובעת דבורה
ברלינר לבית־המישפט עד מומחה
מאנגליה, שהעיד על מקורן של
השערות. בישראל לא נמצא מומחה
בעל רמה מספקת לבדיקה כזו, ולכן
נשלחו השערות, בדואר הדיפלומטי

תואמות להפליא את דגימת השיער
של הכלב דובי, שנשלחה גם היא
בדואר הדיפלומטי.
בחקירה נגדית, שערך הסניגור
פרופסור דויד ליבאי, הודה העד כי אין
דרך לקבוע בביטחון מוחלט כי השערות
שייכות לכלב מסויים ולא לכלב
אחר. הוא גם הסכים כי מדע בדיקות
השיער איננו מושלם כמו מדע טביעות
האצבע.
אך נראה, כי גם הצלחה זו בחקירה
הנגדית, לא סיפקה את הסניגור
ולקוחו. מייד אחרי סיום העדות, ביקש
הסניגור את רשות בית־המישפט
לשלוח את השערות לבדיקה נוספת.
מאחר שבארץ אין מעבדה מתאימה,
הציע הסניגור כי השערות תשלחנה
׳ למעבדות האף־בי־איי בארצות־הברית.

בלדר סיין
ממעבדות ס קו ט לנד־י א רד

סניגור ליבאי ובלדרית־מוצעת ניצה ליבאי
אל מעבדות האף־בי־איי
טל מדינת־ישראל, למעבדות הסקוט־זינד-יארד
האגדי באנגליה, ושם נערכה
הבדיקה.

בלדי מהימן ומקובל

ף* מומחה, שהובא לשם כר
1 1במיוחד לישראל, על חשבון התביעה,
העיד בבית־המישפט כי מחמש
השערות שנמצאו על הגופה, שלוש

חיים וייצמן(ואשתו ורה)

ה תני ם ייללו בלילות
חובב תנ״ו ואחד הנציבים העליונים
הבריטיים הבודדים שנטו חסד לבניה
היהודית בארץ• ,עסק המכון גם במדע

שהרבות
* לא־יהזדיאחרשע שיתוהיהחתן למען המכון ברא
פרסנובללכימיה,הגרמניריבארד
שון שהצליח
שטטר,המדען הרא ויל לייצרקוקאין במעבדה.

טהור וגם במדע שימושי, שתרם רבות
לפיתוח החקלאות והתעשיה. החל
ממציאת שיטה לריכוז מיץ־הדרים
(לייצוא) וכלה במחקר כימותראפי,
שהכשיר את הקרקע לתעשיית
התרופות, שיתרונה בכר שהיא זקוקה
לכמויות קטנות יחסית של חומרי־גלם.
מאוחר יותר, כאשר המכון התרחב
והחל עוסק כמעט בכל מדעי־הטבע
והמדעים המדוייקים, היה זה מכון
וייצמן שפיתח את הוויצאק, אחד
מתריסר המחשבים הראשונים בעולם,
ובמשר שנים, המחשב היחיד בארץ.
הדור השני של מחשבי המכון כבר
זכה בשמות יותר עבריים: גולם א׳
וגולם בי.
100 אלף חיות. הסכון היה

את הוצאות הבדיקה והנסיעה תממן,
כמובן, הסניגוריה.
התובעת לא התנגדה לבקשה, היא
רק התנתה את המישלוח בכך, שהשערות
תלווינה על־ידי בלדר מהימן
ומקובל על כל הצדדים. לשלגש
השערות שנמצאו על הגופה אין כל
תחליף. אם תלכנה לאיבוד, או
תוחלפנה בררו, ישבש הדבר את כל
המישפט. לכן חשוב כל כך מי יהיה
נושא השערות.