גליון 2448 מתאריך 1 באוגוסט 1984

האם ידעת שמפחית
אחת של1יפ
אפטר להזכיר יותר מ 7-ליטר מטקה?

ברז 1ם 0ח 0

מכחכים
סוכן האף־בי־איי בכנסת
ישראל הופכת ארץ־מיקלט לחלאת
המין האנושי, והכנסת פותרת את
בעיות הפרנסה שלהם.
לנוכח התופעה המתועבת, מתגנב החשש
ללב: מישטרות העולם כולו ושילטונות־הבריאות
של ארצות־המערב קשרו קשר נגר העם היושב
בציון. בנצלן את חוק השבות, הם מסלקים
לתחומנו את חלאתם המקומית, תחת לטפל בה
בדרכים המקובלות.
ראשון היה הנוכל פלאטו־שרון, שהתקבל
אצלנו בכבוד מלכים, זכה מייד במושב בבית^
המחוקקים. סיפרו לנו שהוא נמלט מידי החוק
י בצרפת — אך מי יודע אם זו האמת? אולי העדיפו
השילטונות הצרפתיים שפרנסתו של פלאטו
תהיה על חשבון משלם המיסים הישראלי, ולא
על־חשבון שירות בתי־הסוהר הצרפתי?
שני הוא הנאצי הקטן מאיר כהנא. למה להם,
לפרקלינזרת רלמישרר־הבריאות האמריקאי,
לשבור את הראש בגלל פסיכופאט, אם אפשר
לשלוח אותו רחוק־רחוק לישראל?
יפה בר־ציון, תל-אביב
איר קרה שסוכן האף־בי־איי בעבר(דרגה זין)
עלה לגדולה וזכה במקום בכנסת? אני מציע
לח״כ רוני מילוא לחקור מהר את העניין, ולברר
אם מאיר כהנא לא משמש את אדוניו
האמריקאיים גם היום. ייתכן מאוד שכניסתו
לכנסת של האיש המתחזה להיטלר תוכננה
על־ידי האגף האנטי־ישראלי במימשל, הרוצה
להכפיש את שמנו בעולם• משה ראובן, יפו
רפול, גאולה, יובל נאמן, משה לוינגר וחברי
מחתרת המרצחים היהודית יכולים עכשיו לנשום
לרווחה. סוף־סוף הם הצליחו לחרוג מהפינה
הבלתי־נעימה שלהם, להיפטר מתדמית
הקיצוניות והטירוף. כהנא קיצוני מהם ומטורף
מהם. על־פי חוק היחסות הישראלי הם עכשיו
דמויות מכובדות, שקולות ותרבותיות. ממש
במרכז המפה הפוליטית.
אם ייבחר לכנסת הבאה איזה ג׳ק מרטש בנוסח
ישראל, יוכל גם ״הרב״ כהנא לגנות אותו, ואז גם

הוא יהפור למדינאי מכובד.
רק הדמוקרטיה והצדק איבדו את כבודן.
פרדי בוש, חיפה

ללכת לעזה
קשה להיות יהודי -ודייג.
לפני שנתיים התארגנו קבוצה שמונה היום
כבר 40 איש, כגרעין להקמת כפר־הדייגיס
הראשון מסוגו בארץ.
הקבוצה שלחה את תוכניות הכפר ל־120
חברי־הכנסת, ומתוכם ענו לנו רק חבר־הכנסת
מרדכי ציפורי, וחבר־הכנסת חיים בר־לב. השאר
כלל לא התייחסו.
התייחסות רצינית אלינו היתה מהסוכנות
היהודית. מר מנוחין ומר גיסין גילו נכונות לסייע
לנו: הם הציעו לנו שטח של 500 דונם, ארבעה
ק״מ מעבר לקו הירוק, ברצועת עזה. על אף
שההתארגנות היא לא פוליטית, גילינו נכונות
להקים ישוב ימי במקום, מאחר שאנו יודעים כמה
קלוש הסיכוי לקבל פיסת קרקע ליד הים בתחום
הקו הירוק. רוב הקרקעות במדינה הן בשליטת
מועצות איזוריות, צה״ל, חברת החשמל, מינהל
מקרקעי ישראל ורשות הגנים הלאומיים,
וההתייחסות של כל אחד מהגופים הללו לאדמות
הלאום היא כאל רכושם הפרטי. אנשי הגרעין,
אנשים שקשרו את גורלם עם הים, יכולים
לדעתם ללכת לעזה.
השלמנו שזהו המצב, אבל מדוע חייב האישור
מוועדת השרים לענייני התיישבות להימשך
כל־כך הרבה זמן?
רומאו גולדהמר, אגודת שבט,
תל־אביב

^ קיבוצניק מעשרת
דימץ פריט מבעדט

מיכתב גלוי למשה ארנס:
אני קורא לך להורות על ביטולם לאלתר של
צו־ההגבלה וצו־הגירוש, שהוצאו נגד אבו־עלי
שאהין, על־ידי המפקד הצבאי של איזור חבל
עזה. הצווים נוגדים את זכויות האדם היסודיות.
אם ישנן האשמות כלשהן נגד אברעלי שאהין,
יועמד נא למישפט ויקבע בית־המישפט את
אשמתו או חפותו.
נגיעה אישית לי עם אבו־עלי שאהין, אף
שמעולם לא ראיתיו או דיברתי איתו. אבו־עלי
שאהין נולד בכפר בשיט, שעל אדמותיו הוקמה
עשרת, שבה התגוררתי מרבית שנות ילדותי
(המשך בעמוד )4
ונעוריי. .

גועליציה

כתבת השער הקדמי:

כהנאצי בכנסת

הדימיון בין תורתו של הח״ב
החדש מ אי ר כ הנ א ובין התורה
הנאצית אינו מיקרי. מי האיש ומה
מניע אותו ן העולם הזה חקר את
עברו ונפגש עם תומכיו לשעבר.

הקרב האמיתי במו״מ הקואליציוני
מתנהל עתה על השאלה מי יכהן כראש־הממשלה
בממשלת א ח דו ת לאומית:
שימעון פרס או יצחק שמירז בינ־תייס,
לפני שהחליטו במי
לתמוך, גובים הדתיים את
התשלום משני הצדדים.

כתבת השער האחורי:

הקורות שחוסמים

יש הרבה ליבלדך ובאסה בעולם הקאסטות,־ אומד הזמרזוהר ארגיב, שנעצר על־ידי המישטרה בחשד של
מעורבות ממרס. אחרי ששוחרר שוחח
עם ה עו ל ם הז ה ושפך את מה שבליבו
על ודים משה יעל חאחים ראובני.

בלי כל ביטוח

עד לפני שבוע היה שוקי ליבוביץ
מיליונר. הוא חלש על אימפריה של ביטוח.
השבוע איבד את רכושו, א ת אשתו ואת
עתידו, מכיוון שרצה להצ־ליה
מהר מדי. הפוליסה שלו
לא כיסתה את הסיכונים.
בעבור חופו זהב
פליקס אבוטבול מנתניה, חחשוד בנסידן
החטיפה של השר הניגרי
לאחיו: הסביר בלונדון,
.רציתי לסתה עסקים ב־ניגריה,
בזהב וביחלומיבד

עם אחו!,,
״אני לא יכול לסדר לי עם אחר, ולכן אני צריך
להתמודד עם העם, לנסות לשנות את דעתו,״

אומר הסופר א״ב י הו שע,
מיוזמי ״מינשר הארבעה״,
שקראו לכינון ממשלה רה־בה,
ממשלת אחדות־לאומית.

ליוה מאוחות

ברכה סטולר ל א חל מ ה על כ ן שיהיו
לה יל די ם. בגיל 46 ילד האתבתה
הבכורה ו הי ת ה היול ד ת הק שי שה בפעם שילדה
ביו תר

הראשונה, ב בי ת־ ה חולי ם
• 1ביילינסון. על אי מ הו ת
מ או חרתמספרת ברכה.

אחרי שיצאה מאל־מוניותה
בדמותה של
כרמן החושנית, היא
זכתה בתפקידה ה־דרמאתי
הראשון, כ דמות
הנשית היחידה
בסר ט החיסול. ב ראיון
מיוחד לעדנה
פיינרו מספרת לאו־רה
דל״סול על עצמה ועל
הדרך שעברה מבימת הרי קודים
אל אתר״הצילומים.

הסולו

דדסול

המחנה היוני מתעלם מן העובדה שהערבים
הישראליים עומדים בין הישראלי הנאור
וההומאניסט ובין שילטון מוחלט של הימין
והאורתודוכסים כמדינה. אך .
בזכות הקולות הערביים .
תתאפשר אולי חסימת הליכוד
בכנסת.

לא למעז
הנחלות
״המולדת שלחה אותו,״ או מרת אפרת,
אמו של יואב שפיגל ז״ל ,״אבל הו אלא
נפל למענה. השוף זה ה מו לדת
שלו דהאם השכולה
תובעת שראש־הממשלה
הבא יקים ועדת־חקירה
לעניין מיל ח מת לבנון.

מיקרה גבול

במשך כמעט שבוע, עד סיום ספירת קולות
החיילים, לא היה גורלם ברור: שני הח־׳כים
מהכנסת העשירית, אלי קולאס (ליכוד),
ויעקב גיל (מערד) היו על
המיליונים שעשתה באמריקה לא עזרו
לציפי וינר לחבב על ילדיה א ת ישראל.
כל מה שעורר בציפי געגועים ושהביא
אותה ארצה לא החזיק את
ילדיה כאן והם העדיפו \ ן # 7
לחזור למיאמי, לאביהם.

הלא־מגח־ שים
דבריו של רפול על היהודיה והערבי
שגורשו מקיבוץ מרחביה, הציגו שוב
את בורותו ו את חוסר־האחריות שלו.

פתף לפל >1ד
הכתפיות -אותן רצועות
במיכנסיים או בשימלה -

התומכות

לא עכשיו יקירתי היא הצגת תיאטרון שבה
מופיעות השחקניות, ביניהן שולה חן
(בתמונה) ,כשהן לובשות בג
דים תחתונים, שסופקו על־ידי
חנות המתמחה באבזרי־מין.

המדורים הקמעים:
:מיבתבים
י בלונים
.קורא יקר
זה הייה העולם שהיה תשקיף במדינה הנדון יומן אישי
אנשים
מה הם אומרים -נעמי רדקו.
חיים מלמד, מרים הגדלמן, מרדכי
וירשובסקי, דני קרמו, זהר כץ

אנשים כעולם הנסיבה קארוליו.
הנסיך אנדריו, הנסיך אלברט

שידוד
זה וגם זה
חלץ ראווה
נמר של נייר איוואן טורגנייב,

יורם קניוק. ולאדימיר מדם

לילות ישראל קולנוע הורוסקום -איי ה
עלי דפנה
תשבץ

בלונים

סאת דניאלה שמי

מכחכים
(המשד מעמוד )3
אבו־עלי בן ה־ 7ומישפחתו נמלטו
ב־ 1948 מבשיט לרפיח. כעת נמצא
אבו־עלי בגלות בדהניה, כפר בדווי
השוכן כק״מ אחד בלבר ממקום מגוריי
הנוכחי — קיבוץ כרם־שלום. דהנייה
איננה מקום מגורי מישפחתו של
אבו־עלי. אסור לו לשוחח עם איש
ותלוי ועומד נגדו צו־גירוש.
אין בכוונתי לקבוע מיהו האשם
בטרגדיה של העם הפלסטיני. כל שאני
מבקש הוא שגודלה של הטרגדיה לא

אחרת

את ״רצון
פרשן העם״.
הגה תשובה מקורית:
אף אם ירצו קברניטי המיפלגות
להיות נאמנים לרצון. הבוחרים, לא
תהיה להם ברירה אלא להפריד בין
הגורם המדיני־ביטחוני לגורם ה־כלכלי־חברתי.
כי זהו רצון הציבור.
הדרך לכך היא הקמת שתי
ממשלות בישראל — ממשלה
מדינית־ביטחונית וממשלה כלכלית־חברתית.
נשיא
המדינה יהיה המתאם בין שתי
הממשלות ובית־המישפט העלייי
יפסוק בבעיות חוקתיות, שיתעוררו
בעיקבות האירגון הכפול של ענייני
המדינה.
עמי ליבנה, עין חרוד, מאוחד

לא להגזים. בבקשה!

מרותק שאהין
בגיל 7
יצמח בעזרת עוולות הבאות לידי ביטוי
בצווי ההגבלה. הגירוש ודומיהם.
רן הורודי, כרם שלום

מרבה פירסום,
מרבה בושות -

כל-כך רע בארצות״הברית
שאפילו שוכחים שם אין
לרכוב על אופניים (העולם
הזה .)23.7.84
המונולוג של מרים לוגאשי,
היורדת החוזרת, הוא באמת מרשים
ונוגע ללב. באמריקה הכל רע, שחורים
מפחידים חוטפים ברחובות תכשיטים,
ישראלים־יורדים עובדים במלאכות
של כושים, יהודים מתחתנים, רחמנא
ליצלן, עם גויות.
כאן הכל טוב. מדברים עם כולם
ברחוב, אפשר להתפרנס בכבוד, את

קפה -יוקו
הקוראה מבקשת לתקן
טעות שנפלה ביחס למיק־צועה
(העולם הזה .)24.7.84
אבקש לתקן טעות חמורה ביותר
בקשר אליי, כפי שפורסמה בכתבה על
המסיבה של שגרירות מצריים לרגל
יום־המהפכה:
אינני קוראת בקפה, אינני מאמינה
בקפה ואפילו אינני שותה קפה, אלא
רק תה עם נענע.

חוזרת לוגאשי
עניין של שיווי מישקל

אסטרולוגית תמיר
אפילו לא שותה
לעומת זאת, אני אסטרולוגית,
גרפולוגית, קוראת בכף־היד ובקלפים.
מרים תמיר, ירושלים

נביחות גיסיו!
אפשר לקחת אותם לשבו עיים,
ואם הנסיון הוא נב חני
מדי -אפשר להתחרט.
באגודת צער בעלי־חיים אפשר
להשיג כלבים וחתולים בריאים ויפים.
יש גם סטר אירי, קיסהונד מקסיקנר,
פוקס״טרייר וחתולים סיאמיים.
אפשר לקחת לשבועיים ניסיון.

הילדה סרידשטיין,

אגודת צער בעלי־חיים.
רח׳ סלמה , 30 יפו

הילדה ליסה פרץ בתשדיר הליכוד

שתי ממשרות
אחרי הבחירות מסביר כל

העבודות השחורות עושים ערבים וכל
הנשים הן יהודיות כשרות.
אבל דבר אחד נראה לי מוגזם:
לוגאשי הסבירה למראיינת שלה,
שב־סז השנים שחייתה בארצות•
־הברית היא שכחה כיצר רוכבים על
אופניים וכאן עליה ללמוד את העניין
מחדש. אז לתשומת־ליבכם: אי־אפשר
לשכוח את העניין הזה. כל רוכב
אופניים יודע, כי מרגע שלומדים
לשלוט בשיווי־ המשקל, התכונה הזו
נשארת טבועה באדם לעד — אלא אם
כן השתבש משהו בגופו.
אז בבקשה, לא להגזים. הטענה הזו
נגד אמריקה נשמעת כל־כר מטופשת,
שבטח המציאו אותה במחלקת־התעמולה
של מישרד־הקליטה.
גני יוסיסוביץ, תל־אביב

סגן א 1סגנית?
בין ג׳ראלדץ פרארו וחנה
זמר.
האם ג׳ראלדין פרר 1מועמדות) לסגן
הנשיא.או לסגנית הנשיא? לפי קריי־נית
הטלוויזיה ולפי כלי תקשורת
כתובים אחדים היא סגן נשיא, אבל לפי
תמונותיה בצבעים ססגוניים אין כל
ספק שהיא סגנית. וכמוה כל קצינה
בצבא, המכונה, סגן׳.
האם אלומה להב־עברון היא סגן
עורך הד החינוך, כפי שכתוב כשער
הירחון? לפי מה שאני מכיר אישית
אותה ואת העורכת (אורה גראל) היא
צריכה להיות סגנית העורכת. האם יו
דויר פדהצור הוא משנה לעורך(דבר)ז
עורכת דבר היאימודעתנו חנה זמר,
פשיטא שדויד מיודענו הוא משנה
לעורכת.
ר״ר ראובן סיוון, ירושלים
העולם הזה 2448

גיליון ״העולם הזה״ ,שראה אור השבוע, לפני 25 שנה,
המשיך לעסוק בפרשת ואדי סאליב, והאשים את צמרת
המיפלגה השלטת בפרובוקציה מתוכננת, שמטרתה
היתה לשבור את האירגון הלוהט למען זכויות יוצאי
צפידאפריקה(ראה: כתבת השער.פרובוקציה בוואדי ם אליב בחלק הקל
של העיתון סופר על פתיחת מועדון־הלילה היפואי.עומר כייאם״ .המועדון
נפתח מול. בית קזנובה״ ,אשר, בימי המנדט, שימש כאכסניה לעולי־רגל
נוצריים, ובעלי המועדון החדש החליטו, לכן, לקרוא למשקה־הבית. קזנובוד
(.פעמיים קזנובה, בבקשה מדור הספורט דיווח על התבוסה שהנחילו
שחייני ישראל בזירה הבינלאומית לשחייני יוון, כאשר שבת שם ששה שיאים
לאומיים, תפסו 12 מקומות ראשונים ב־ 13 מישחים וניצחו בכתרמיים • 6:8
בשער הגיליון: שוטרים מכים באנשי ואדי־סאליב, בלי כל סיבה.

..העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136
העורך הראשי: אורי אבנרי עורך־מישנה: דוב איתז עורך
תבנית: יוסי שנון עורבי כיתוב: ענת ישראלי וגיורא
נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם ביטון
מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ
הדפסה :״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד״ בע״מ

״כדאי לבם לשלוח צוות לביתו
של מנחם בגין ברחוב צמח בירושלים״,
יעץ לנו עמית עיתונאי, חבר מערכת
אחרת .״שמעתי כי הוא עומד לצאת
בבוקר כדי ללכת להצביע!״
חייכנו ולא שלחנו את הצוות. היינו
בטוחים כי מנחם בגין לא ילך להצביע,
כפי שהיינו בטוחים שהליכוד לא
ישלוף אותו ברגע האחרון כמו שפן מן
המיגבעת.
היה לנו על מה להתבסס.
לפני שמונה חודשים פירסם
העולם הזה ( 116.11.83 כתבה על
מצבו של מנחם בגין. אחרי התייעצות

ה 11ו ל 0

ה 1ה

בס־כ׳אטו׳ס

מאבחנים

את מצבו של )
משם בגין עיי

דינ און

״העולם הזה״ 16.11.83

אין שפן
עם כמה מטובי הפסיכיאטרים, ותוך
התבססות על הסימפטומים הידועים,
קבענו אז שבגין סובל מדיכאון
פסיכוטי — מצב נפשי שאינו מונע
ממנו להשיב כמה פסוקים קצרים
בטלפון, אך המונע ממנו כל יוזמה וכל
פעולה.
כלי־התיקשורת האחרים התעלמו
מאבחנה זו, והעמידו פנים כאילו יש
כאן איזה סוד כמוס ובלתי־נתפס. יתכן
כי הציבור לא היה מסוגל או מוכן
לתפוס, כי ענייני המדינה התנהלו
במשך שנים — ובהן שנות מילחמת־הלבנון
— על־ידי ארם שסבל מהפרעה
נפשית קשה ביותר, שהחמירה
בהדרגה. זוהי אכן מחשבה נוראה. אך
אין לברוח מן המציאות.
מכיוון ששאר כלי״התיקשורת
מתקשים מאוד להודות כי העולם הזה
צדק, הם מטפסים על הקירות, תרתי
משמע. בין השאר מטרידים את בגין
בשיחות־טלפון, שהן בגדר התעללות
באדם במצבו.
אני מציע לכל לחדול מהתעללות

תיקו של
כישלונות

בכל מערכת־בחירות מתעוררת
השאלה: מה יכול העולם הזה לתרום?

הרי במוצאי יום־הבחירות זוכים כל
המתמודדים בסיקור שאין כדוגמתו.
המוני עיתונאים מכל כלי־התיקשורת
עטים על מרכזי־המיפלגות כדי לאסוף
כל פירור של מיידע. המוני פרשנים
מנתחים כל חלקיק של עובדה.
נדמה לי כי העולם הזה הוכיח
בשבוע שעבר שיש לו תפקיד ייחודי,
שאין לו תחליף.
פחות מ־ 24 שעות אחרי סגירת
הקלפיות הופיע גליון העולם הזה, ובו
ניתוח יסודי של תוצאות הבחירות. אני
מעז לטעון כי מאז לא אמר אף עיתון
אחד משהו משמעותי, שלא נכלל כבר
בניתוח ראשוני זה.
המושגים שטבענו כבר באותו לילה
— ״תיקו 84 תיקו של כישלונות״
— התקבלו על דעת הכל, ואומצו
על־ידי כמה עיתונים. אותם העיתונים
גס השתמשו, בלי להניד עפעף, במידע
הבלעדי שפורסם קודם לכן בגליון זה,
פרי עבודתם של צוותות־הסיקור שלנו
במישרדי המיפלגות, ובראשם שרית
ישי, ענת סרגוסטי ובני ציטרין,
שנעזרו בצילומיהם פוקחי״העיניים
של ציפי מנשה, ענת סרגוסטי וציון
צפריר.

גיאו-פאשיזס בישראל לפני כמה חודשים פירסמנו
סידרה ארוכה־ארוכה של כתבות
עובדתיות, תחת הכותרת ״ניאו־פאשיזם
בישראל״ .בניגוד להרגלנו,
היא נמשכה על פני יותר משלושה
חודשים.
היו רבים שסברו כי סידרה זו ארוכה
מדי, ואולי מיותרת בכלל. איזה מין
ג׳וק נכנס לראשו של השבועון
המסויים?
נדמה לי שהכל יודו כיום כי ראינו
את הנולד. מילאנו את אחד התפקידים
העיקריים שלמענם קיים העולם הזה:
לא רק לפרש מה שקורה, אלא גם
לנתח את אשר עומד לקרות. כיום
נראים כל פרקי אותה סידרה של דן
עומר כנבואה חיה.
הסידרה עמדה על ״קשר הר־הבית״
— זמן ניכר לפני שנאסרה
מחתרת־הטרור היהודית והתגלה כי
היא עסקה באופן פעיל בתיכנון
הריסתם של קודשי האיסלאם. הקדשנו
תשומת־לב רבה למאיר כהנא
ולחבורתו. לא תיארנו אותם כקוריוז
משעשע, אלא כסכנה מוחשית
למדינה. עמדנו על הקשר בין המרכזים
הדתיים ובין מגמות טרוריסטיות, בין
החינוך בבתי־הספר ובין אירגונים
גזעניים אלימים.
אם גם אתה חשבת אז שזוהי סידרה
מיותרת ,״משעממת״ ,ארוכה מדי —
האם אתה סבור כך גם כיום?

מנחם בגין מציע שלום ו עוני ם

התנויס

הניקאנט, שד הנוונ סוו עזרה זוהו
מדע השתלבות באקלים
מחלקת חיל־רגלים יצאה השבוע
מאילת, למסע ראשון במינו. לפני 20
הצועדים החגורים והחמושים השתרעו
595 קילומטרים, עד מטולה. את הדרך
יעשו במשך חודש ימים, בקצב של 25
קילומטרים ליום. אך לא במרחק או
בזמן היה טמון ייחודו של מסע זה.
למחלקת החיילים נלוו עשרה אנשי־רפואה
ומעבדה ניידת, ובהם היה טמון
סוד המסע.
השאלה שעליה ינסו החיילים
ומלוויהם להשיב, בתום מאמצם
הגופני הממושך: מה השפעת האקלים
על האדם? כיצד מגיב גופו של האדם
בתנאי אקלים שונים? מה כמות המים
הדרושה לו, מה המזון הרצוי?
צבאות רבים בעולם ערכו נסיונות
בשטח זה. אחת התוצאות היותר
ידועות היא המסקנה שאסור להגביל
את כמות השתיה של החייל במסע.
להיפך: יש לעודדה. כתוצאה נעלמו
נוהגים שהשתרשו במשך דורות, כגון
מישמעת־מים ואיסור שתיה.
אולם מחקרים אלה נעשו בתנאי
אקלים שונים מאלה שבישראל, ועל
כן חייבים אנשי המדע בארץ למצוא
לעצמם את התשובות המקומיות על
השאלות.
רצוי: תפריט סיקאנטי. כבר
עתה ברור כי כמות הנוזלים שהאזרח
הישראלי הממוצע שותה, אינה
מספיקה לצרכי גופו. אחת התוצאות:
י מקרים רבים של היווצרות אבנים
בכליות. הצהיר ד״ר עזרה זוהר, ראש
היחידה לחקר השפעת האקלים של
בית־החולים תל־השומר :״אני מאמין
שעלינו לאמץ את התפריט המלוח
והפיקאנטי של הערבים והספרדים. זה
מרבה את הצימאון ודוחף אותנו
לשתות כמויות גדולות של נוזלים —
דבר שהוא רצוי מאוד לגוף״.
מחקרים אלה חורגים מתחום

היעילות הצבאית, כי את הנתונים על
כמות המים והרכב המזון הרצוייים
לחייל בתנאי מאמץ וחום, אפשר
להתאים לצורכי יישוב אזרחי.
דוגמה לכך ניתנה לא מזמן באילת.
בשיתוף פעולה עם מישרד הפיתוח
ערכה היחידה חקר על השפעת
האקלים באילת. גטכרו שתי דירות:
אחת מצויירת במכשיר לקירור אוויר,
השניה רגילה. הוכח כי כושרו הגופני
של הפועל, הנכנס למנוחה קצרה
מאוד בחדר מקורר, עולה באופן מיידי.
השפעה דומה יש לרחצה בים. אם
יפסיקו פועלי הנמל באילת את
עבודתם לרבע שעה ויטבלו בים,
יורגש הדבר בפריון עבודתם.
מיפלגות ליבראליזם לאומי

המועצה הארצית של תנועת
החירות שהתכנסה בבית זיבוטינסקי
החדש ברמת־גן, היתה צריכה לאשר
את מצע התנועה לבחירות. אך לא 11
סעיפי המצע עמדו במרכז האסיפה:
ריתק את כולם נאומו של מנחם בגין.
הוא נכנס לאולם המלא כמנצח

אנשים
• קצת מאוחד, אבל עריץ
טוב: במסיבת החתונה המהוללת
של חצקל איש־כסית לבתו
בגדהודות. ביקש המשורר
אברהם שלונ סקי, שהיה ככר
שתוי כדבעי, מהמלצר חיים
שוחט, עוד כוסית משקה אחת.
״אכל אתה כבר שיכוד כסו
לוט *,אמר לו חיים. השיב
שלוסקי על כ ה. א לו לום היה
רואה אותי היה אומה אני שיכור
כמו שלונסקי!*

אינה הם, הימים ההם^.

מועדון־הלילה היפואי החדש ״עומר כייאם׳ ,כיבדו
את המקום בנוכחותם האמנים שכוכביהם דרכו רק

העולם הזה 1139
תאריך 29.7.1959
בתחרות־איגרוף, נופף בידיו למריעים.
הוא התחבק עם שייח׳ דרוזי, לחץ ידו
של לוחם מחתרת לשעבר, נשק״
באבירות אירופית את ידה של גברת.
האסיפה התחילה. ראש חירות עשה
חשבון עם ראש מפא״י(״יש לו חיבה
כמעט פאתולוגית להיפוכה של
האמת כאשר הכחיש בכנסת כי כתב
אי־פעם מיכתב לבגין, שיקר ביג׳י.
הראיה: מיכתבים בחתימת ידו,
שנאספו בארכיונה של ח״כ אסתר
רזיאל.
תלמידים במקום הראש. הופעתו
של בגין היתה מוקדשת כולה
לנושא אחד: הממשלה הבאה של
ישראל תהיה ממשלה לאומית־ליברא־לית,
בהנהגת חירות.
מה תוכניתה של הממשלה
הלאומית־ליבראלית? קבע המצע:
זכותו של העם היהודי על ארץ־
ישראל, בשלמותה ההיסטורית, זכות
ניצחית היא שאינה ניתנת לעירעור.
על בסיס זכות זו, לדעת חירות, אפשר
אף לחתום על חוזה שלום עם מדינות
ערב. בינתיים אפשריים יחסי שלום,
שבהם יתחייבו הערבים לבטל את
החרם הכלכלי, לחסל את ההסגר הימי
והיבשתי, לבטל את מצב המילחמה.
לפני שהתפזרו הצירים קבע להם
מנהיגם את סיסמת היום: תלמידי
ז׳בוטינסקי במקום ראש מפא״י.

נסוק השבוע
• העיתונאי נתן דונביץ על
הצגת החצות של תיאטרון סמבטיון,
שאליה הוזמנו כאורחות מלכות־המים
והמועמדות למלכת־המים :״ההצגה
היתה מקוטעת מאוד. היו בה רק
חתיכות!״

זה עתה ואשר כל עתידם הגדול עוד היה לפניהם:
חיים סופול (מימין) ,שפצח בשירה אדירה והסתיר
בזרועו את אורי זוהר והזוג אריק לביא (בכובע
מצחיה) ושושיק שני, כשלפניהם ישבה נעמי שמר.

פת במעקב
השר הליברלי התורן, המצוי במעקב כדי לבדוק
אם הוא מקיים מגעים סודיים עם ראשי המערך,
הוא שר התעשיה והמיסחר, גידעון פת.
בסוף השבוע עקבו אחריו יריבים פוליטיים בכביש המוביל
לרמת־אביב, שם אבדו עיקבותיו. במצודת זאב נוטים
להאמין, שהוא היה בדרכו לפגישה לילית עם שר ליברלי
אחר, אברהם שריר, ולא בא לביתו של שימעון פרס.

שלא כמקובל, נהג פת בעצמו במכוניתו,
ועובדה זו היא שהחשידה אותו.

ת ט קי ף
הבחירות להסתדרות -
נובמבר 85
ראשי העבודה מתכננים לדחות את מועד
הבחירות להסתדרות, שאמורות להיערך בחודש
אסריל 85י.
תוצאות הבחירות לכנסת והתפלגות המצביעים
על־פי מוצא ומקום־מגורים מעידים על כך
שצפוי גידול בכוחו של הליכוד בהסתדרות.
מאחורי רעיון דחיית הבחירות מסתתרת
תוכנית להכנה יסודית של המערך בהסתדרות
למאבק נגד הגידול הצפוי בכוחו של הליכוד,
בייחוד אם בראשו יעמוד השר דויד לוי.
על־פי חוקת ההסתדרות, ניתן לדחות קדם
בחירות למשך שלושה חודשים מסיבות
טכנדת. ראשי ההסתדרות יתנגדו לעריכת
בחירות בחופשת הקיץ ובחודש החגים. לכן
התאריך הקרוב בדתר הנראה לעין הוא החורף
הבא. בעבודה מעדיפים את חודש נובמבר.
מזכ״ל ההסתדרות, ישראל קיסר, עדיין לא קבע
את עמדתו לגבי הרעיון.

חוסת הליכוד:
מיליון דולר
חובות הליכוד מסתכמים כיוס במיליון דולר. הם
מתחלקים באופן הבא 300 :אלף דולר חובות
ממערכת הבחירות המוניציפלית האחרונה 350 ,
אלף דולר ממערכת הבחירות לכנסת ו* 250 אלף
דולר מאירגון יום הבחירות עצמו.
לאיש במצודת זאב אין מושג מאין ילקה הסכום לכיסוי
החובות. מגבית־החירום לא ענתה על הציפיות.
הוחלף איש־המיזוודה
סוחרי הדולארים ברחוב לילינבלום
מוכנים להישבע, שהחל מתחילת השבוע
הוחלף איש־המיזוודד״ שסיפק כמויות
גדולות של מטבע זר וגרם לירידת שער
הדולר השחור.
לדבריהם, הוא הוחלף אחרי שזהותו
נחשפה על-ידי צלמי־עיתונות.

סבידור -שגריר בלונדוו דשב־ראש הכנסת הדצא, מנחם סבידור, מגלה
עניץ בקבלת תפקיד דיפלומטי בחדל.
במישרד החוץ שוקלים להציבו בלונדון, במקומו
של השגריר יהודה אבנר. ועד־העובדים עומד
להודיע שהוא לא יתנגד למינוי, שייעשה
במיסגרת המיכסה למינויים פוליטיים.

חיפה: מהיכז
נלסח הכסח?
123 אלף דולר הוא הסכום שהוצא מקופת
העיריה על־ידי אריה גוראל לצורך
תעמולת־הבחירות שלו בבחירות לרשויות
המקומיות האחרונות.
נראה שבתוך חודש יוגש נגד גוראל כתב־אישום בתיק זה,
משום שאחרי־כן, יחול על התיק חוק ההתיישנות. כרגע
נמצא התיק בידיו של היועץ המישפטי לממשלה, יצחק
זמיר.

הכסף שהוצא שלא כחוק נלקח ברובו מתקציב
ניקוי החצרות של תושבי חיפה.
גוראל מתכוון לבקש מהפרופסור דויד ליבאי
לקחת על עצמו את הטיפול בתיק, אם אכן יוגש
כתב־אישום. עובדה זו מעוררת את זעמו של
הדדב החיפאי משה שחל, ממקורבי גוראל
ומיריבי ליבאי.

ביקוש ג 1בר
ל״אינטרפרוך
התביטיר הישראלי נגד מחלת ההדפס,
אינטרפרוך, זוכה באחרונה לביקושגובר. רוקחים מייחסים את העליה
לישראלים שחוזרים מחו״ל ובגופם נגיפי
המחלה.
התכשיר, שבתחילה נועד לריפוי חולי
סרטן, ושרק תוך בדי פיתוחו התברר
שהוא מתאים לריפוי הדפם, משווק גם
לחדל. לארגנטינה הוא משווק בשם
מיסחרי אחר . -סהון־י.

צפויה עליה לרגל של ראשי מיסלגות הימין
לכלא תל־מונד, שם עצורים נאשמי המחתרת.
השבוע יפקוד אותם סגן שר־החקלאות, מיכאל
דקל, והוא הראשון בץ מכובדים אחרים שיבואו
בעיקבותיו.

המדובר בתוכנית הסברה רנדשנתית. יצחק
נבון יתבקש לנהל אותה.

מדוע התפטר הירר?
צפויים גילויים חדשים על התפטרותו המפתיעה של
יושב־ראש ועד עובדי בנק לאומי, שלמה איפרח. הוא היה
מועמד מס׳ 2ברשימתו של מרדכי בן־פורת, ולדבריו
ההתפטרות היא תוצאה של אי־אימון מצד עובדי הבנק
לרשימת בן־פורת.

בהנהלת הבנק רווחת דיעה אחרת על סיבות
ההתפטרות, שהוכרז עליה למחרת הבחירות:
לדעתם, היא קשורה במעמדו של איפרה בבנק.

20,000 שקל
בבנקים האוטומטיים
ראשי הבנקים שוקלים להכפיל את
סכום המשיכה האוטומטיים כד 10,000
שקל ל* .20,000 העידכון הנוכחי אינו
מדביק את קצב האינפלציה.

חניית חינם לשופטים
פרקליט המדינה, יונה בלטמן, עוסק עתה בתופעה מוזרה
בבית־מישפט השלום בחיפה: השופטים קיבלו היתר חניה
בחינם בחניון העיריה הסמוך, בשטח המיועד למכוניות
מחלקת הפיקוח.

בלטמן יבתק את כשרותו של הסדר עתיק־יומין
זה, וצפוי שהוא יורה להפסיקו.
תסיסת שופטים בדרום
בקרב שופטים בנגב שוררת אי-שביעות־רצון
ממינויו לשנה של שופט זוטר. לטענת
השופטים, המדובר במינוי פוליטי, והם לא
מתכוונים לעבור עליו בשתיקה.

לוחצים על רביו
ראשי הליכוד הגיעו למסקנה, שהמפתח להקמת קואליציה
בראשותם או להקמת ממשלת ליכוד לאומי הוא בידי יצחק
רבץ. הוחלט להפעיל עליו לחץ ולהבטיח לו הבטחות
שונות, כדי שיביע בפומבי עמדה שונה מדעתו של
יושב־ראש מיפלזת העבודה, שימעון פרס.

בר־רב: שתיקה רועמת
מזב־׳ל מיפלגת העבודה חיים בר־לב שותק מאז
מוצאי יום־הבחירות. מקורביו מבטיחים שהוא
יאמר את אשר על ליבו מייד אחרי שהתברר מי
ואיך מרכיבים את הקואליציה הבאה.

הנספח הצבאי יוחדה
הנספה הצבאי הבריטי בארץ יוחלף כנראה
בקרוב.

דאגה בצה״ל
הצבעת החיילים לכנסת ה־ ,11 שבה ניתנו
קולות רבים לימץ הקיצוני, מעוררת דאגה רבה
בצה״ל.
התוצאה הראשונה של ההצבעה תהיה מסע הרצאות מקיף
ביחידות צה״ל בנושא הדמוקרטיה וחשיבותה.

עליה לרגל למחתרת

תהיה הקמת מטה מיוחד להסברת מדיניות המערך
בבתי־הספר התיכוניים. ראשי העבודה החליטו לשים דגש
מיוחד על המגע עם הנוער, בגלל דפוסי ההצבעה בקרב
המצביעים הצעירים.

העבודה תסביר בתיכוניים אחת ההחלטות שתובא לאישור לישכת מיפלגת־העבודה

מחסור במומחי דת
במרכזי החרדים בבני־ברק ובירושלים מסתמן מחסור
במומחים לבדיקת כשרותן של תפילין ומזוזות. צפוי ייבוא
מומחים יהודיים מעבר לים.

הראל ישאר
ב״בית ברל״
ח״כ העבודה, אהרון הראל, שואף להישאר מנכ״ל בית
ברל, תפקיד שאליו הוצנח באופן זמני עד תחילת
שנת־הלימודים.

אם יקבל יושב־ראש המיבללה, אבא אבן, תפקיד
בדרג ממשלתי, עשוי הראל למלא גם את
מקומו.
אחת ההחלטות הראשונות שקיבל הראל היתה
שינוי הפורמט המהודר של ביטאון המיפלגה,
.מיגווך.
מעתה הוא יופיע בפורמט צנוע ויצומצמו
ההוצאות להפקתו והשכר המשולם לעובדיו.

אלכוהול למנועי מכוניות בקיבוץ בדרום הארץ עוסקים מומחים בפיתוח
דלק אלכוהולי שישמש כמקור־אנרגיה למנועי
מכוניות. בבראזיל מופק הדלק האלכוהולי
מקני־סוכר, ואילו בארץ מנסים להפיק אותו
מסלק־סוכר. דלק אלכוהולי זול יותר מדלק רגיל.
בבראזיל, בערים שבהן משתמשים בדלק
האלכוהולי, מתלוננים התושבים על ריח חריף
באוויר.

במדינה העם היום שלמחרת
שתי דמויות בלטו השביע:
דמותו המחרידה של בהגא
ודמותו הטראגית של וייצמן
אחרי האורגיה הגדולה בא היום
שלמחרת.
עם־ישראל התעורר משיכרון הבחי־
^ רות, הסתכל בראי והתחלחל.
הרצון הקולקטיבי של הבוחרים
הישראליים הביא לתוצאה שאף בוחר
אחד לא רצה בה.
תיקו גמור.
קואליציה של תיקו. היה זה
תיקו הרבה יותר חריף מכפי שנדמה
ברגע הראשון. כי לא היה זה רק תיקו
בין שני אנשים שאפתניים אך בעלי
כישרון מוגבל, שימעון פרס ויצחק
שמיר. גם לא היה זה תיקו בין שני
גושי־מיפלגות — המערך ולווייניו
מכאן והליכוד וכוכבי־הלכת שלו
מכאן.
זה מול זה עמדו שני מחנות בעם.
היה זה עימות בין הציבור האשכנזי,
שהתרכז ברובו סביב המערך, ובין
הציבור המיזרחי, שמצא ברובו את ביתו
בליכוד.
היה זה עימות בין תפיסה אחת של
ישראל — כמדינה מודרנית, חילונית
וטכנולוגית, ובין תפיסה אחרת של
.ישראל — כמדינה לאומנית, דתית
וכוחנית.
ומכיוון־ שאף אחד משני המחנות
האלה לא היה די חזק כדי למשול לבדו
(ראה עמודים ,)9-8הברירה היתה
נין אנארכיה ובין קואליציה רחבה,
שבה שני הכוחות ינטרלו זה את זה.
דמות אימתנית. במציאות
עגומה זו, שני אנשים הזדקרו מתוך
המערבולת.
האחד היה מאיר כהנא, הפיהרר
י הישראלי (ראה הנדון ועמודים
.)15-12 האיש שהיה עד אתמול רמות
היתולית־למחצה, הפך לפתע דמות
אימתנית.
רק מעטים הבינו כי כהנא אינו אלא
קצה הקרחון, כי הגזענות פשטה
בישראל מזמן. רבים היו מוכנים לתת
לגיטימציה לגופים לאומיים קיצוניים.
שוחרי סיפוח ומחייבי הטרור היהודי,
מתוך תיקווה שהם יהוו מחסום מפני
כהנא. אחרים ניצלו את תופעת־כהנא
כדי להטיף להחנקת חופש־הביטוי של
שוחרי־שלום.
שפיכת התינוק של הדמוקרטיה
הישראלית יחד עם המים המזוהמים
של כהנא היא סכנה חמורה לא פחות
מאשר הרב כהנא עצמו.
דמות טראגית. דמות שונה
לגמרי. שהתבלטה השבוע, היתה
דמותו של עזר וייצמן.
וייצמן נכשל בבחירות. חלומותיו
הוורודים הצטמקו לשלושה מנדאטים.
אך התיקו בין הגושים גרם לכר שהיה
בידיו לפתע הכוח להכריע לגבי עתיד
המדינה.
הוא לא היה מוכן לכך מבחינה
נפשית. ברגע שהיתה דרושה מצירו
החלטה נועזת, חותכת וברורה — הוא
היסס והתנדנד.
זה היה מראה מעציב: עזר וייצמן
יכול לאבד את עולמו תוך כמה ימים
— ולהיכנס להיסטוריה העצובה של
המדינה כמי שמסר את השילטון
במדינה לידי ממשלת־אסון.
תהיה זאת טרגדיה לאיש. אך תהיה
זאת קודם כל טראגדיה למדינה.

הכנסת

רוב מוחלט רגיצים
קפוצה נכבדה מהח״בים
עשויה שלא להתחשב
במישחק הדמוקרטי
בסך הכל נבחרו לכנסת ה־11 46
לאומנים 35 .ניצים 17 ,מתונים 16 ,
יונים, שישה אנשי מחנה־השלום.
המחנה המתון מבחינה מדינית מונה 39
חברי־כנסת ואילו הניצים והלאומנים
יחד מונים 81ח״כים.
(המשך בעמוד )10

המחנה החוסם: ערביי ישראל
ך* אש־הממשלה, יצחק שמיר,
1העיר השבוע, כאילו בדרך אגב,
שהקואליציה הלאומנית־דתית שלו
זכתה ברוב עצום מכלל הקולות
היהודיים שנמנו בבחירות לכנסת
ה־. 11

מבחינות רבות היתה זאת
התפרצות גזענית הרבה יותר
חמורה מאשר ההשתוללות של
הח׳׳ב החדש, מאיר כהנא.

שמיר הוא ראש־הממשלה, ומיון
גזעני כזה של אזרחי־ישראל, שנועד
לתת תוקף לטיעון איכותי־מוסרי
לשמירת שילטונו, מהווה חידוש לא־מרענן.

באזרחיה
הערביים מצביעים מאיכות
ירודה, יש בעיות יותר חמורות מכהנא.
אבל קביעתו הפסקנית של שמיר
מעוררת גם סקרנות. האזרחים הפלסטיניים
של ישראל תורמים לכנסת
כ־ 12 מנדטים. מה הם עשו בזכותם
להצביע? כיצד היתה נראית הכנסת,
אילו החרימו כולם, פה אחד, את
ההצבעה? מהו חובו של הציבור הנאור
בישראל לפלסטינים אזרחי־ישראל?

^ שלום־עכשיו
בלי ערבים

ך* חינה כזאת היא לגיטימית. המ
ע ר בי ם מהווים מיגזר אתני מעניין,
שיש לו בעיות לאומיות, אבל גם
חברתיות־כלכליות, מיוחדות. ישראלים
רבים, שהם גם יהודים, נוטים
לשכוח את התפקיד שהציבור הערבי
ממלא במדינה מבחינה פוליטית.

הערבים עומדים, פשוטו
כמשמעו, בין הישראלי הנאור
וההומאניסט, ובין שילטון
מוחלט של הימין והאורתודוכסים
במדינה.
שמיר יהודים בלבד

פרם

שלושה וחצי מנדטים מערבים
בתרבות הפוליטית המורעלת של
ישראל ,׳84 רק מעטים טרחו למחות.
רוב המשקיפים התייחסו לדברים
האלה בשיוויון־נפש מוחלט. אי־אפשר
להימלט מהתחושה. שכהנא הוא נושא
קל מדי למחאה צדקנ־ת. הוא איש
נתעב, כמובן, ואין לזלזל בסכנות
הרבות האצורות בו.
עם זאת, ההתנגדות לכהנא הפכה
למעין ״איקרית ובירעם״ של המחנה
העצום של הצבועים כישראל. אפילו
הרב משה לווינגר, שאת ההבדלים בינו
ובין הפורע אפשר לאתר רק באמצעות
מיקרוסקופ משוכלל, הופיע בטלוויזיה
הישראלית כנציג המרכז נגר הפאשיזם
(ראה הנדון).

הם זילזלו בערבים!

יו״ר המחלקה הערבית במיפלגת״העבודה, רענן כהן, רואה
בירידה הקלה(באחוזים) של מיפלגתו בקרב הערבים משום הישג.
״הרשימה המתקדמת לשלום עבדה ללא תשתית אירגונית,
אבל כבשה בסערה את הנוער, בעיקר במשולש ״,אומר כהן. הוא
סבור שיותר ממחצית המצביעים החדשים במיגזר הערבי ( 25 אלף
בוחרים) הצביעו עבור הרשימה המתקדמת לשלום.
התחרות בין המתקדמת לחד״ש הגבירה את המוטיבציה
והעלתה את אחוז ההצבעה, ותרמה, באורח אירוני, להצלחתה
היחסית של רק״ח-חד״ש.
כהן מלא התמרמרות כלפי הנהגת מיפלגתו, שלא קיימה את
הבטחותיה להציב שלושה ערבים במקומות ריאליים, ומנעה גם
את המקום הריאלי שהובטח לו עצמו.
״כיצד אני יכול לבקש את קולותיהם של הערבים הישראליים,
כשיש ברשימת-המעיד לכנסת שני זוללי״ערבים מובהקים, כמו
אריק נחמקין ואברהם כץ־עוזז איך ניתן למכור רשימה
שעמדותיה בנושא הפלסטיני כל״כך מעורפלות! הם לא מאמינים
גם למפ״ם. עובדה -בכפר ג׳ת, שבו מתגורר ח״כ-מפ״ם מוחמד
ותד, קיבל המעיד 314 קולות, ואילו הרשימה המתקדמת לשלום
916 קולות!
״אני יכול רק לומר, שהערבים הצביעו לא״פעם עבור ראשי
מועצות איזוריות מהמערך, ואילו אלה העבירו את התקציבים,
שנועדו לכפרים ערביים, לישובים יהודיים. איך אני יכול להסביר
לערבים, שמיצפה, שבו גרות ארבע מישפחות, זוכה בכביש, במים
ובחשמל, ואילו כפר ערבי, המונה אלפי תושבים והקיים מזה מאות
שנים, טרם קיבל שמץ מכל אלה!״

המחנה היוני מסרב להבין או
להתייחס לעובדה הברורה הזאת.
שלום עכשיו הוא גוף ״נקי״ מערבים.
כמעט כל אנשי המערך, ר״צ או שינוי,
הנימנים עם החלק הנאור יותר בציבור,
נרתעים משיתוף־פעולה ממוסד עם
הערבים. דומה שרק מעטים מהם
מודעים לעובדות המועלות ברשימה
הזאת.

סך הכל 51 מנדטים(המצב הנוכחי

בבחירות לכנסת ה־11
הצביעו כ־ 210 אלף אזרחים
ממוצא פלסטיני (מוסלמים,
נוצרים ודרוזים) .כ־ 54 אלה
הצביעו עבור המערך י 65 ,אלף
עבור רק״ח 32 ,אלף עבור
הרשימה המתקדמת לשלום.

סך הכל — 0מנדטים (המצב
הנוכחי — )6
סך הכל רשימות ״חוסמות ליכוד״
(למעט ״אחדות לאומית״)50 :
(המצב הנוכחי — )56

הליכוד זכה רק ב־ 11 אלף קולות,
כחצי מנדט. שינוי קיבלה כ־ 10 אלפי
קולות, רובם מהדרוזים. המפד״ל
קיבלה כ־ 8000 קולות, רשימת עזר
וייצמן רק 6000 קולות. יתר הקולות
התפזרו בין כל הרשימות ובכללן תמ״י,
שזכתה בכמה אלפי קולות בזכות
חלוקת מישרות במישרד־העבודה־והרווחה
ובביטוח הלאומי שהיו בשליטתה.
אפילו ה״רב״ כהנא קיבל כ־110
קולות, כהפגנת מחאה ובוז לדמו־קראטיה
הישראלית כולה. רוב הקולות
למיפלגות היהודיות הקטנות נקנו
בכסף, פשוטו כמשמעו.
ב לי קולות הציבור הערבי. היו
בישראל בסך־הכל מיליון ו־ 800 אלף
אזרחים, שמימשו את זכותם להצביע
בבחירות לכנסת ה־ .11 חישוב זה כולל
גם את קולות חיילי צה״ל. המודד
למנרט אחד היה קטן במקצת.
לפחות תוצאה אחת ניתן לקבוע
מייד, בלי לגלוש לחישובים מסובכים:
שישה נציגי חד״ש והרשימה המתקדמת
לא היו נבחרים. מבלי להתייחס
לתפקידם הייחודי של ח״כים אלה
כנושאי דגל השלום הישראלי־פלסטיני,
ברור שמדובר בסיעות
״חוסמות ליכוד״ ,שאין לחשוד בהן
בשום מגמה לקואליציה עם המחנה
הלאומני, אפילו במיסגרת של ״אחדות
לאומית״.
מעבר לנתון חשוב זה, היו שתי
המיפלגות הגדולות, המערך והליכוד,
זוכות לייצוג שווה בכנסת, סיעות
שינוי ויחד (וייצמן) היו מקבלות 2
מנדטים תחת .3

אסור לשכוח, ולוא רק לרגע,
כך היתה נראית הכנסת בלי
שהגזענות בישראל איננה
נחלתו הבלעדית של כהנא. רוב קולותיהם של האזרחים הערמצביעי
התחייה ומורשה, חלק ביים:
• המערך והקרובות אליו:
ניכר ממצביעי ש״ם ויותר
המערך 46 המצב הנוכחי
ממחצית ממצביעי הליכוד

חלוקים עליו בעיקר בנושאי
שינוי 2המצב הנוכחי — )3
טאקטיקה.
ר״צ 3המצב הנוכחי — )3
במדינה שראש־הממשלה רואה

רשימות-שלום:
חד״ש 0המצב הנוכחי — )4
• הרשימה המתקדמת
לשלום ( 0המצב הנוכחי — )2

לשפויים ולהומאניסטים סיכוי
כלשהו שלא לחיות במדינה
הנשלטת על-ידי לאומנים־דת
יים־כהנא, היא שרירה וקיימת
אך ורק בזכות הציבור הערבי
בישראל.
כאשר קיבלו ראשי־המערך השבוע
את הקו שקבע הימין — שאין להיעזר
בקולות המיפלגות שנבחרו על־ידי

• הליכוד והקרובות.אליו:

הליכוד 46 המצב הנוכחי —

התחייה 5המצב הנוכחי —
.)5יתכן שהתחייה היתה זוכה ב־6
מנדטים, ואז היה הליכוד יורד
ל־.45
מורשה 2המצב הנוכחי —

כך 1המצב הנוכחי — ,1
אבל ללא הערבים היה כהנא,
שקיבל 3.5אחוז בצבא, מתקרב
מאוד למנדט השני!)
סך הכל לאומנים 54 המצב
הנוכחי — 49 מנדטים בלבד!)

• מרכז בלתי־מתחייב:

יחד 2המצב הנוכחי — )3
תמ״י 1המצב הנוכחי — )1
סך הכל( 3 :המצב הנוכחי — )4

• הגוש הדתי:
מפד״ל — 5מנדטים (המצב

וייצמן

כמעט חצי מנדט מערבים

הנוכחי — )4
ש״ס — 4מנדטים(המצב הנוכחי

אגודת־ישראל — 2והמצב
הנוכחי — )2
סך הכל דתיים 11 המצב
הנוכחי — )10

• סיעת יגאל הורביץ —1
(המצב הנוכחי — )1

הגוש הלאומני +הגוש הדתי
היה, אם כן, מונה 65ח״בים, בלי
יגאל הורביץ, סיעת וייצמן
ותמ״י. ברגע זה מונה הצירוף
הזה של לאומנים ודתיים 59
ח״כים בלבד, בולל בהנא. אין
צורך להיות גאון, כדי למצוא
את ההבדלים.
בלי קולות הערבים היה מונה הגוש
חוסם־הליכוד, אפילו בצירוף יחד
ותמ״י, רק 53ח״כים. במצב הנוכחי
מונה אותו הגוש (בצירוף סיעות-
השלום, כמובן) 60 חברי־כנסת.

העובדה שקיים בכלל מאבק
על השילטון במדינה, ושיש
רובינשטיין שני שליש מנדט מדרוזים
הציבור הערבי — הם כרתו את הענף
שעליו הם יושבים. הם נתנו לימין
במתנה את השילטון במדינה. הפחדנות
— ואולי גם הגזענות שלהם — ניצחו

או1השכל•

חיים ברעם

אלה הן האפשרויות להקמת קואליציות, לפי הרכב

ך} דשנים אוהבים לדבר על
״רצון הבוחר״ ,כאילו היה מדובר
באיש אחד, ולא בהצטברות מיקרית
של רצונות שני מיליון בני־אדם. אך

אילו היה קיים הבוחר הדמיוני הזה,
ניתן היה לומר עליו ב־ 1984 שהוא
בעל הומור פרברסי — או שהוא
מטורף.

״הבוחר״ פיזר את קולותיו בין 15
רשימות, מהן 13 קטנות מאוד. מלבר
שני הגושים הגדולים, אין בכנסת אף
מיפלגה אחת העולה על חמישה

מנדאטים. התופעה של ״רשימות
בינוניות״ ,בעלות 10 ער 15 מנדאטים
(בעבר: המפד״ל, רפ״י, ד״ש ועוד)
נעלמה כליל.

בין הרשימות הקטנות, יש שתיים
שהן תופעות חדשות לגמרי בנוף
הפוליטי הפרלמנטרי, ושלכל אחת מהן
תהיה השפעה רבה על ההתפתחויות
במדינה לעתיד־לבוא: הרשימה הפא־שיסטית
של הרב מאיר כהנא (ראה
הנדון ועמודים 8־ )11 והרשימה
המתקדמת לשלום. ששברה את
המונופול של רק״ח ברחוב הערבי
והכניסה לכנסת סיעה יהודית־ערבית *
עצמאית.

אך הפיזור הרב הזה מטעה.
התופעה העיקרית בכנסת
ה־ 11 אינה ריבוי הסיעות, אלא
הקיפאון הגמור בין שני
הגושים.

לא זה בלבד שהמערך והליכוד
עצמם זכו כמעט באותו מיספר
הקולות, אלא שגם הגושים מסביבם
מנטרלים זה את זה לגמרי.
למן הרגע שבו התגבשה תמונת
התוצאות, החלו עסקני כל המיפלגות
רושמים באופן קדחתני טורי־מיספרים
על נייר. מי יכול להקים קואליציה?
אין? עם מי?
הנה האפשרויות המעשיות, המבוססות
על ההרכב הסופי של הכנסת
ה־:11

ן .1ממעולת־מ־עוט
| עור המעוך
^ מערך יש 50 קולות, ובכללם
) קולות ר״ץ ושינוי, המסורים לו
למעשה בלי־תנאי. אם יוסיף לכך עוד
חמישה קולות (למשל: יחד, תמ״י
ואומץ) הוא יכול להקים מייד
ממשלת־מיעוט, בתנאי שהוא מוכן
להזדקק לששת הקולות של הרשימה
המתקדמת לשלום ורק״ח.

מבחינות רבות, זה יכול היה
להיות פיתרון אידיאלי לטווח
קצר. אילו הוקמה ממשלה
בזאת מייד, היה המערך לא רק
חופם סל אפשרות של ממשלה
בראשות הליכוד (״הגוש
החוסם״) ,אלא שהיה מעמיד את
עצמו במצב שבו יוכל לנהל
בניחותה משא־ומתן עם
המיפלגות הדתיות, תוך הורדת
מחירן למינימום נסבל, או אף
עם הליכוד, להקמת ממשלת־אחדות־לאומית
בראשות המערך.
אולם
בפוליטיקה אין ההגיון קובע.
שימעון פרס הזדרז להודיע כי לא יקים
ממשלה שתזדקק לקולות המתקדמת
ורק״ח, ובכך סירס את עצמו. לאחר מכן
הודיע עזר וייצמן שגם הוא לא ישתתף
בממשלה שתהיה תלויה בקולות
המתקדמת ורק״ח.
מבחינה מוסרית, היו אלה הודעות
גזעניות. הטענה האמיתית נגד
ההזדקקות לקולות של שתי רשימות
אלה היא שהן נבחרו בעיקר על־ידי
אזרחים ערביים (אף שכל אחת משתי
הרשימות קיבלה גם כמה אלפי קולות
יהודיים).
פרס ווייצמן חיזרו זה עתה במרץ
אחרי קולות הבוחרים הערביים,
ונציגיהם הערביים לא נמנעו מלדבר
במערכת־הבחירות על מדינה פלסטינית
ואש״ף (ראה עמוד .)7

בקבלז את הנימוקים הגזעניים
של יריביהם, נכנעו פרם -
וחבריו לימין, ויתכן שבכך
מפרו את המדינה לידי הימין.
הקואליציה החוסמת לא קמה
השבוע.
רק״ח הודיעה כי למעשה תתמוך
בקואליציה כזאת בלי תנאי, המתקדמת
העמידה כמה תנאי־מינימום,
שניתן היה לנהל עליהם משא־ומתן.
שתיהן לא התכוונו להשתתף בעצמן
בקואליציה זו, אלא לתמוך בה מבחוץ.

למעשה, היה די בהצבעה
אחת ויחידה להקמת ממשלת־מיעוט
כזאת, כדי להוציא את
הממשלה מידי הליכוד. גם אילו
נפלה הממשלה למחרת היום,
היתה ממשיכה כממשלת־

הכנסת ה־ח
מעבר עד לכיכון ממשלה רחבה
יותר.
אן־ ההצעה ירדה מן הפרק ברגע
שווייצמן הודיע שלא יסכים לכך.
קואליציה־בלתי־קיימת זו של 61
קולות קיימת כיום רק באופן שלילי:
כל עוד תחזיק מעמד, לא יוכל הליכוד
להקים ממשלה משלו.

.2ממשלת
1מעורדת״ם
ץ * כיוון שאין המערך רוצה
^ /ל הז דקק לששת הקולות של
המתקדמת ורק״ח, הוא מוכרח למצוא
להם תחליף, כדי להגיע למיספר־הפלא

היכן נמצאים ששת הקולות
הדרושים?

מבט בדיאגרמה מלמד שהם
נמצאים במפד״ל ובאגודת
ישראל — ביחד. לא די באחת
מן השתיים.
יש משהו מיפלצתי ברעיון של
קואליציה שבה ישתתפו המערך,
שינוי, ר״ץ, וייצמן, אומץ, תמ׳׳י,
המפד״ל ואגודת־ישראל. מכיוון
שקואליציה זו תהיה תלוייה לחלוטין,
ובכל עת, במפד״ל ובאגודת־ישראל,
תגיע בה הכפיה הדתית לשיאים־
חדשים. אנשי ר״ץ כבר התחילו לזעוק,
אך הדבר לא יעזור להם. מי שאינו
רוצה במתקדמת וברק״ח, מוכרח לקבל
את המפד״ל ואגדי, עם כל המחיר
הכרוך בכך.

אילו ניאותו יוסח בורג
ואברהם שפירא, שני המפסידים
הגדולים של הבחירות,
להקים קואליציה כזאת, היו
מקבלים מחיר מרקיע־שחקים,
באישורם של שולמית אלוני
ואמנון רובינשטיין.
ביודעם את כוחם זה, לא מיהרו
בורג־שפירא. היה להם פנאי. הם משכו
את העניין, כרי להעלות את המחיר.
למעשה הוציאו מעין מיכרז :״כל
המשלם יותר, הרי זה משובח. ההנהלה
אינה מתחייבת לקבל את ההצעה
הגבוהה ביותר.״

ן .3ממשלות
ליכוד
ף} צבו יטל הליכוד דומה למצב
1* 1המערך, אך בשינויים מסויימים.
בעוד שהמערך יכול להקים גוש־חסימה,
בהשתתפות יחד, אומץ, תמ״י,
המתקדמת ורק״ח, שיחסום את הליכוד
מבלי להקים קואליציה, אין הליכוד
יכול לעשות זאת. עליו לגשת ישר
להקמת קואליציה.
הקואליציה המינימלית של הליכוד
צריכה לכלול, מלבד כל הליכוד עצמו
ואת שני שותפיו האידיאולוגיים
(התחייה ומורשה) וש״ס(ביחד )52 :גם
את אגודת־ישראל, המפד״ל, יחד, אומץ
ותמ״י(ביחד.)63 :
אם יש וייצמן, יכול הליכוד לוותר
על אומץ ו/או תמ״י. אם אין וייצמן,

המאבק נורו הוא סביב נקודה אחת בלבד: האם שימעוו
נו ס או צחק ש מיו עמוד בו א ש ממ שר ת־האחוו ת
יזדקק הליכוד לתמיכתו של כהנא.

אין להניח כי הליכוד יתנזר
מתמיכת הסיעה הפאשיפטית,
כפי שהמערך מוכן להתנזר
י -מתמיכת המתקדמת ורק״ח.
אצל הליכוד קובע האינטרס,
ואין הוא מהופנט על־ידי יריביו
כמו המערך.
אולם כדי שהעניין יקום, יזדקק
הליכוד קודם כל למפד״ל ולאגו״י. זהו
פאראדוכס אמיתי: המפסידים הגדולים

ביותר בבחירות האלה הם גם המנצחים
הגדולים ביותר. אגו״י הפסידה את
מחצית כוחה, המפד״ל שליש, ואילו
וייצמן הגיע רק למחצית ההישג
שקיווה לו. אך שלושה אלה מחזיקים
את המדינה בגרון.
מעניינת פרשת ש״ס. ראשיה
שונאים את הליכוד, שחבריו הדיחו את
הרב עובדיה יוסף מכהונת הרב הראשי
הספרדי, על רקע מילחמת־חמולות
(חמולת נסים נגד חמולת יוסף) .אד

ש״ס נוטה לליכוד מפני שבוחריה,
דתיים יוצאי־המיזרח, שונאים את
המערך ואוהדים אינסטינקטיבית את
הלאומנות שלוחת־הרסן של הימין
הקיצוני.

* ממשיח
| אחדות לאומית

ך* ל הסיעות הקטנות משחקות
^ באש, כשהן משלמות מס־שפתיים

לרעיון ממשלת־האחדות־הלאומית.

בפוליטיקה הפרלמנטרית
קובע, בסופו של דבר, הכוח
המיספרי. ברגע ש־ 85 קולות
המערך והליכוד יתאחדו, בל
האחרים לא יהיו קיימים.
הפיתוי לוותר על כל האחרים יהיה
גדול. בכל מיפלגה יש לחץ גדול
לחלוקת תיקים ומישרות, ושום עסקן
לא יוותר ברצון על תואר של מיניסטר

לטובת מישהו במיפלגה קטנה,
שקולותיה אינם דרושים לתיפקוד
הממשלה.
לכן יתכן בהחלט שתקום בסופו של
דבר ממשלה של המערך והליכוד
בלבד. השאלה הגדולה היא: מי יעמוד
בראשה?
כבר במהלך הבחירות נאמר,
במישדרי אחת הרשימות הקטנות, כי
(המשך בעמוד )52

שניים מהמועמדים שבילו את הלילה בחרדה
שושנה יושבת מכונסת בעצמה,
רבעים־ושישה מערך, ארב־מדברת
בשקט, בתוך ההמולה של
עים ליכוד 45 ,־45 ,40־41 ,41־
טלפונים, אורחים, צלם ושתי בנותיה.
.44 לגבי חלקים מהאוכלוסיה היו אלה
לפתע היא תופסת את עצמה, שאולי
מיספרים יבשים. לגבי כמה ממועמדי
הגזימה, ומנסה לאזן :״זו לא מטרת חיי
המיפלגות לכנסת היו מספרים קרישבעלי
יהיה חבר־כנסת! אף פעם לא
טיים, שייעצבו את חייהם האישיים. הם
חשבתי על־כך. להיפך, כשהיכרתי
לא ישכחו במהרה את הספרות המשאותו,
לחצתי לכיוון ההפוך״.
תנות הללו.
הרגעים המתוחים ביותר לגבי
שניים מהם היו אלי קולאס ויעקב
מישפחת קולאס היו דווקא רגעי
גיל.
חוסר־הוודאות בבחירות הפנימיות של
הליברלים. שושנה מתארת כיצר ישבה
במכונית וחישבה בכתב־יד רועד את
התוצאות.
הבחירות הפנימיות והקרע הבלתי-
ן יבנסתי למתח־שיא רווקא
ניתן־לטיוח הותירו מישקע עמוק
היוודע
^ //ביו ם החמישי, יום
בליבו של קולאס, שהוא אחד
תוצאות ספירת קולות החיילים.
הקורבנות של המצב .״בלי שום קשר
״מדוע? נאמר שחיילים הם *15
למיקום האישי שלי,״ הוא מנסה להגן
מהאוכלוסיה, או משהו כזה. הם יכולים
על התמרמרותו.
לשנות את התוצאה. זה היה ממשי
״ההתמרמרות היא גם על הצורה
מצחיק! אחרי שכבר התפרקתי מכל
וגם על המיקום. נגעת לי בנקודה
המתח, זה חזר אלי.״
רגישה. מה שעשו צעירי־חרות זו לא משחזר בליכוד) 41 אלי קולאס(מס׳
רחיקה קלה. דחקו אותי מהמקום ה־,31
את רגעיו הקשים. כעת הוא כבר אחרי שהיה מגיע לי על־פי הסכם גח״ל,
הסיפור, שהסתיים לגביו בהפי־אנד.
ל־ .41 זה לא כמו שבני שליטא נדחק
הוא ישוב בלישכתו המאור מהמקום ה־ 30ל־ ,39 דן תיכון נד 28
מרווחת־ממוזגת במיבצר הליברלים ל־ .33 יצחק מודעי נדחק ממקום מס׳ 2
בתל־אביב. שושנה, אשתו החיננית, ל־ :3אני ירדתי ב־ 10 מקומות! ובעצם
והילדות חוגגים איתו.
סולפו כאן תוצאות ההצבעה הפנימית
״נורא
רם: בקול שושנה מהרהרת
במרכז הליברלי.
משונה, חשבתי שיהיו ללימה 35
״תראי, נאמר שמישהו לא אוהב
מנדטים מכסימום, אבל אף פעם לא אותי במיוחד, אבל רצה שאשב בכנסת,
וכך הוא הצביע שאהיה במקום ה־13
(כליברלים) ,שנחשב למקום ריאלי
מאוד בליכוד 31 כשהוא הצביע, הוא
לא ידע שאדחק למקום ספק־ריאלי,״
מוסיף קולאס בלהט, כששושגה,
אשתו, עוקבת בדריכות, תומכת
ומתקנת אותו מדי פעם.
״אני, דווקא, מעורבת. אלי מתייעץ
איתי הרבה. או. יותר נכון, מהרהר בקול
רם בפניי. אני גם חברת־מרכז. נכון
שלא הופעתי הרבה, כשהילדות היו
קטנות, אבל לא נכנסתי למרכז חינם.
עובדים קשה בשביל זה. לא מקבלים
מתנות!״
לגבי מישפחת קולאס הסתיימה
תקופת־המתח בבשורה טובה: ראש־המישפחה
סוגר את רשימת הליכוד
לכנסת ה־ — 11 הוא בפנים. לכן
חשבון־הנפש הוא סלחני יותר.
מי צילצל לדבר איתו בשעות
ח״ב לשעבר גיל
הבלתי־נעימות?
..זה לא אנושי!״
״למען האמת, צילצלו הרבה כדי
חשבתי שאלי לא יהיה חבר־כנסת! אני לברך: השרים, וביניהם מודעי(קולאס
יורעת שזה לא נשמע הגיוני, אבל כר נחשב לאיש סיעת אברהם שריר) ,עמדו
זה היה. לא שראיתי בזה אסון גדול, איתי בקשר. דויד לוי־ ויורם ארידור
עודדו אותי. ראש־הממשלה, יצחק
אבל ...ביום הבהירות הסתובבתי צמוד
אליו במשך חלק ניכר מהיום; ואז שמיר, הופי.ע בקריות (מחוז בחירתו
באמת ראיתי שהליכוד יותר אקטיבי של קולאס) .״בהיעדרי,״ הוא מדגיש,
״הבטיח לתושבים שאני אהיה בכנסת,
בשטח״.
והוא צרק״.
בינתיים יורה קולאס לתוך שפופרת
הטלפוו :״אני לא הייתי על הגבול. הוא
היה אחרי!״
חורש לפני כן התלונן קולאס
טלפונית באוזני עדי אמוראי(מערד):
^ יום החמישי, שלושה ימים
״עדי, אצלנו הכל בסדר. אנחנו פשוט
*לפני הבחירות, נערכה חגיגה בבית
דואגים מה יקרה אס מיכאל קליינר
האדום. הפאב הירושלמי השייך
(מקום )49 ייכנס שוב לכנסת״...
לאחיו של חבר־הכנסת יעקב גיל.
״בסוף החגיגה שרנו את התיקווה,
מספר גיל. התיקווה, נוסח יולי ,1984
״המערך הוא התיקווה היחידה!״
״התכוננו לחגוג ביום השני את
ך* בטחון של ראש המשפחה לא
ניצחון־הבחירות בבית האדום מגלה
1 1היה נחלתם של שאר בני־גיל
(מקום 45 במערך, בעל 44
המישפחה :״בבוקר של היום השלישי,
המנדאטים).
כשהורירו את המנדאטים(של הליכוד)
ביום השני לא חגגו בבית־האדום,
מ־ 42ל־ ,40 נלחצתי,״ מתוודה שושנה.
ולא בבית־גיל. במצודת־זאב דיווחו
״לא העזתי לחשוב על זה עדיין. אפילו
לי באותו יום שהבית האדום נסגר עם
לא סיפרתי לאלי. הוא שמע את זה רגע
היוודע התוצאות .״זה לא נכון!״ מכחיש
אחריי.
״נסענו במכונית בדרך מירושלים.
יעקב גיל .״אנשים פשוט לא באו!״
שם כבר שמענו ברדיו — 38 מנדטים.
כשבוע לאחר מכן מנסה חבר־אז
כבר ממש דאגתי. אבל אלי הוכיח לי
הכנסת היוצא לעכל את רוע הגזירה
בחישובים מחישובים שונים שיהיה
בלובי של מלון דן. חבר־הכנסת היוצא
בסדר״.
גם הוא, אברהם מלמד (מקום שישי

בפגיס
או בחוץ

^ שמיר
^ הבטיח

במפד״ל) ,צועק לו :״מה נשמע, יעקב?
אתה בפנים או בחוץ אויש, שכחתי,
אתה נפלת עם האחרון!״ ניכר
שהמילים פוצעות את גיל, והוא מנסה
לשחזר את אשר אירע בימים
האחרונים.
״הייתי במרוקו, והוועדה המסדרת
סידרה אותי למקום מאוד נמוך. אני לא
מתחרט על הנסיעה. הנושא של
מארוקו חשוב מאוד מבחינה לאומית,
לקחתי סיכון. בעצם לא חשבתי שזה
סיכון: הופתעתי מאוד. אני נבחר־מחוז,
ומיקומי הקודם 36 נתן לי יסוד
להניח שלא אפגע, אלא להיפר —
אקודם.״ השיחה, המתחילה באיפוק
מצירו גולשת באיטיות להיחשפות.
״אחרי החלטת הוועדה המסדרת, אף
אחד לא חשב לבקש ׳רגע, חושבים.׳ זה

במטה. מישפחתו צפתה בטלוויזיה
בבית. האווירה היתה אופטימית, לאור
סקר שניבא 10 דקות לפני־כן פער של
15 מנדטים לטובת המערך.
״זה לא נראה לי אמין, אבל זה תאם
את הסקרים 10 .דקות לאחר מכן:
כגודל הציפיה — גורל האכזבה! נכון
שבמצב של ( 43 ליכוד 46 מערך)
הייתי בפנים, אבל מידגם יכול לעלות
ולרדת. כבר היו דברים מעולם, ואז
התחלתי להבין שאני נמצא במצוקה
אישית. אם כי לא תאמיני — הרי
תכתבי מה שאת רוצה — הצד הלאומי
נראה לי חשוב לא פחות!״
מאוחר יותר הנחית חנוך סמית
מיספרים חדשים 43 43״כאן לא
דאגתי יותר מאשר קודם. זו היתה
הגזמה. הרגשתי בשטח שאנו מובילים.

במדינה
(המשך מעמוד )7
אולם אי־אפשר להסתפק בחלוקה
זאת. כי הנסיבות המיוחדות אחרי
הבחירות יצרו קטגוריית־מישנה חשובה:
מידת מחוייבותם של הנבחרים
לדמוקרטיה. מתוך 46 הלאומנים ניתן
לזהות קבוצה של ח״כים, הרואה בגורל
ארץ־ישראל השלמה מטרה שחשיבותה
גדולה יותר מזו של המישחק
הדמוקרטי.
כמה מהם אינם מעוניינים
בדמוקרטיה בכלל, ואחדים (כמו
אריאל שרון) עשויים להשתמש
בתירוצים צבאיים־ביטחוניים כדי
לצמצם את חירויות־האדם.
המחנות כסיעות. אשר לחלוקת
הח״כים בתור סיעותיהם, לפי
מחנות, כפי שהגדיר אותם העולם
הזה ערב הבחירות (העולם הזה
)18.7.84 מחנה השלום, יונים, מתונים,
ניצים ולאומנים — הרי התמונה
הסופית היא כזאת:
המערך(בסך הכל 11 :)44 יונים 13 ,
מתונים 16 ,ניצים, ארבעה לאומנים.
.הליכוד 12 :)41( :ניצים 29 ,
לאומנים.
התחיה -חמישה לאומנים; מפד־ל
שלושה ניצים ולאומן אחד: ש״ס -שני ניצים ושני לאומנים.
חדיש -ארבעה אנשי מחנה־השלום:
שינוי -מתון אחד ושני יונים;
ר״ץ -שלושה יונים; יחד -מתון אחד,
לאומן אחד ונץ אחה הרשימה
המתקדמת לשלום -שני אנשי
מחגה־השלום.
מורשה -שני לאומנים: אגודת
ישראל -מתון אחד ונץ אחד: תמ״י י-
מתון אחד; אומץ -לאומן אחד; כך -
לאומן אחד.

תל־אביב
חצי צרה
הגבלת המהירות שונתה
מלכודת־הרדאר הוסרה:
ח״ס־לשעכר־ולעתיד קולאם ומישסחתו
..לא העזתי לחשוב על זה עדיין...״
לא אנושי!״
כשנודע לגיל מיקומו 45
האכזבה היתה גדולה (הוא מכנה אותה
״סטירה״) ,אולם לא קריטית. על פי
הסקרים. מקומו היה ריאלי .״אני רוצה
לומר לך: לא התבסמתי מהסקרים, אך
מקומי היה בהחלט ריאלי״.
עם הרגשה פגועה, אך מוראל גבוה,
הגיעו יעקב גיל ומישפחתו ליום השני,
יום הבחירות( .״מישפחתי שוות־נפש
להיותי חבר־כנסת. הם אמנם שמחים
על כר. אר זו לא משאת־נפשם. אנחנו
חווים את החוויותבמשותף.״)
אווירה אופטימית
^ מוטו ׳טלו, שעליו הוא חוזר
1 1כמה פעמים במהלך השיחה, הוא
שתחת להתמרמר כדאי לעבוד כדי
לשנות דברים. דברים — הכוונה
לממשלות.
ממשלה בראשות המערך תעזור
היום גם לעניינו האישי, אם יחוקק
״החוק הנורווגי״ (המחייב כל שר
להתפטר מחברותו בכנסת) .״הובטח
לחוקקו,״ מבטיח(.לעצמו) גיל.
הוא יישם את התיאוריה שלו
והשקיע עבודה בירושלים, עיר מגוריו.
״ביום הבחירות חשבתי לקצור את פרי
עמלנו,״ הוא מחייך בציניות .״זו לא
היתה רק תיקווה. היו לנו גם
אינדיקציות לכך. לא, לא הסקרים,״
הוא צוחק .״ירדתי לסניפים והתבסמתי
מהאקטיביות ששררה שם ״.לנוכח
הערתי על האקטיביות של סניפי
הליכוד, הוא חותך :״לא בירושלים.
אצלנו זה היה אחרת: הליכוד ירד
ב־* ,10 ואנחנו שמרנו על כוחנו, עם כי
ר״ץ, שינוי, ולובה אליאב לקחו קולות
שהם בעצם קולות המערך״.
ב־ 22.00 בליל־הבחירות שהה גיל

אני לא אומר לר שלא היתה ספקנות.״
מערך־הכוחות החזיר את גיל
לתמונה ולכנסת( 45 :מערך) — 40
(ליכוד) .״אבל כבר לא הייתי שקט.
אומנם כולם אפך ו לי אתה בפנים,
אבל ...קולות החיילים דווקא הפתיעו
אותי. לא חשבתי שאחרי כל המילחמה
הארורה הזאת בלבנון יגרפו הרב
(מאיר) כהנא והתחיה כל־כך הרבה
קולות״!.
תקופת הספקות־חששות הסתיימה
ביום החמישי, עם היוודע ספירת
קולות החיילים .״כתבים התחילו
לצלצל אליי. אני מכיר אתכם,
התיקשורת. אז הבנתי שיש כאן סיפור.
לא היו טורחים להתעניין בי, אילולא
היה סיפור!
״מה שאלו אותי? כל מיני שאלות
מסביב: האם אתה עוקב? לא עקבתי, כי
מה זה יעזור? בדרר־כלל אני לא
פאטאליסט״ הוא מתפלא על עצמו.
״רישמית זה נודע לי עשר דקות
לפני שמונה בערב. חשאי צילצל אליי
ואמר לי — נו, אתה כבר יודע
שאיבדנו מנדאט. חבל שזה אתה.״
אני מספרת לגיל שלאמירה זו
שותפים רבים מחברי־הכנסת, ללא
שום קשר לזהותם הפוליטית.
״זה נכון,״ הוא מתלהב־מתנחם,
״עשר דקות לפני הטלפון של חשאי
באו אליי לודמילה ודן תיכון
(ליברלים) ,ואמרו שהם מקווים
שאשאר בפנים. קיבלתי טלפונים
רבים, וככל שהם התרבו כאן הוא
עושה פאוזה מכבידה הבנתי את
גודל האבידה. כלומר: את החשיבות
שאנשים מייחסים לחברות בכנסת. למי
שהגיע לעמדת־כוח קשה פיתאום לא
לממש זאת.״
שאלת עתידו מסתיימת בסימן•

דשנה ברק

בכל יום שישי בצהריים היתה
שיירת מכוניות משתרכת באיטיות
מרגיזה בקטע הכביש שליד שדה־התעופה
דוב, בצפון תל־אביב. כל הנהגים
הקבועים בכביש זה ידעו היטב, כי
המקום אהוב במיוחד על מציב מלכו־דות־הרדאר
של המישטרה. ואכן, בכל
יום שישי, בשעות העומס הכבד של
התנועה, היה שוטר מציב את
מלכודת־הרדאר /מאחורי מכונית
סובארו לבנה, שעמדה על המידרכה.
בתחנת־האוטובוסים, מייד אחרי
הסובארו, חיכתה השוטרת היפה עם
פינקס־ הדוחות.
מכיוון שהיתה זו מלכודת כמעט
קבועה, שהופעלה לא רק בימי שישי
אלא גם בימים אחרים של השבוע, היו
כל הנהגים־ מאטים את קצב נסיעתם
בקטע כביש זה, עוברים את מכשיר
הרדאר וחוזרים למהירות הרגילה
שלהם. רק נהגים שבאו מחוץ לעיר, או
כאלה שנסעו שם בפעם ראשונה,
נתפסו, קיללו ונענשו.
אנחת־רווחה. איש לא הבין
מדוע בחרה המישטרה דווקא בקטע
כביש פתוח זה להגבלת המהירות עד
50 קמ״ש ולהצבת מלכודת־רדאר
קבועה. דוקא בקטע כביש זה אין
כמעט הולכי־רגל. שורת הבניינים של
שיכון למד גובלת רק בצירו המיזרחי
וביתר חלקי הרחוב אין בתים כלל.
זהו קטע ישר והכביש מחולק
לנתיבים רבים ומהירים לנסיעה. לכן
טעו נהגים רבים לחשוב כי זהו קטע
של הכביש המהיר, ושהמהירות
המותרת בו היא עד 80 קמ״ש. נהגים
אלה הם שנתפסו ולמדו על הגבלת
המהירות בדרך הקשה.
השבוע, גילה מישהו במישטרה,
סוף־סוף, כי המלכודת היה חסרת־הגיון
וחסרת־תועלת. תמרור המגביל את
מהירות הנסיעה ל־ 70 קמ״ש הוצב
בתחילת הקטע, וגרם לאנחת־רווחה
מצד הנהגים. אם תוצב מלכודת־הרדאר
שוב במקום האהוב על מפעיליה, היא
תכוון הפעם למהירות מינימאלית של
70 קמ״ש. חצי צרה!

; 1 :1 1 1 1 1 1
סיעת מי״ן -המיפלגה היהודית הנאצית -הפכה עובדה קיימת
ומינו דולן! היטלר כתב את מיין קאמפף
(״המאבק שלי״) כשהיה עדיין מנהיג
של חבורה קטנה וכושלת. בספר לעג ליריביו,
שלא ידעו כיצד לטפל בו.

אותם יריבים הד אז 99 של העם
הגרמני — כל הכוחות הדמוקרטיים
מימין ומשמאל.

מול פני התופעה הנאצית החדשה, הם לא
ידעו כיצד לנהוג. פעם החליטו שהדרך הנכונה
היא להתעלם מקיומו, כרי שלא להעניק לו
פירסומת־חינם. אז היה היטלר מגביר את
הפרובוקציות שלו, עד שהגיעו לממדים
בלתי־נסבלים. החליטו הכוחות הדמוקרטיים
להפעיל נגדו את מלוא כוח החוק, והדבר נתן
למיפלגתו הזעירה של היטלר פירסומת וחשיבות
בלי כל פרופורציה לחשיבותה. כשתפסו זאת,
התעלמו ממנו שוב, וחוזר חלילה.

בעיני איש כמו היטלר, בילבול זה
היה מצחיק. הוא היה גאון בניצול
החולשות של יריבד.

אותנו מארצנו, מן המדינה שהקמנו
בדמנו!
האוייב בשער. המחלה פושטת בגופנו. אך
אנחנו יכולים לקום ולהתגונן. בתוקף.
בהחלטיות. בתבונה.
לשם כך עלינו לאתר את המחלה ואת גורמיה.

ף* ודם כל, נקרא לילד בשמו.

1/מה קרה, בעצם? מה הבהלה?

מאיר כהנא לא הופיע עתה בבחירות בפעם
הראשונה. ב־ 1973 התמודד בבחירות לכנסת
השמינית, וזכה ב־ 12,811 קולות, שהיוו יותר
מ״* .0.8ב־ , 1977 בבחירות לכנסת התשיעית
שגרמו למהפך, ירד כהנא ל־ 4,396 קולות. גם
ב־ ,1981 בבחירות לכנסת העשירית, נאלץ
להסתפק ב־ 5,128 קולות. עכשיו הוא זכה
ב 1.2שהם כ־>*י 0.4יותר מאשר לפני 11 שנים.
אפשר לטעון: לא המיספרים קובעים. קובעת
העובדה שהנה, זו הפעם הראשונה, נכנסה סיעה
פאשיסטית לכנסת.

הוא דוגל בזכות העם הנבחר לגרש עם אחר
מאדמתו כדי להשיג ״מרחב־מחייה״.

לפי הגדרות אלה, תנועת התחייה־צומת
היא מיפלגה פאשיסטית לכל דבר
ואילו היתה מופיעה בזירה האיטלקית
או הספרדית, לא היה איש מפקפק בכך
לרגע.

כהנא הוא יותר מזה. הוא מוסיף למחלה
הפאשיסטית הרעילה כמה סימפטומים, ההופכים
אותה לקטלנית.
אין הוא פאשיסט בלבד, אלא נאצי.
אחד המאפיינים של הפאשיזם הנאצי הוא
היסוד המיני. טוהר הגזע או האומה, חוקי״
נירנברג, סיגנון דר שטירמר.
כאשר מציע הרב כהנא לחוקק חוק פלילי
המטיל חמש שנות מאסר על נערה יהודיה
המקיימת יחסי־מין עם לא־יהודי, הוא עובר את
הגבול בין פאשיזם־סתם לנאציזם.
הנה כי כן, זהו החידוש:

בכנסת ה־ 11 יושבת בפעם הראשונה
מיפלגה יהודית נאצית, בעוד
שבכנסת ה־ 10 ישבה בה מיפלגה
יהודית פאשיסטית.
על כן נדלקו הנורות האדומות — בצדק.

ך* עובדה ש* 22 אלף יהודים בישראל
1 1הצביעו בעד מיפלגה נאצית היא חמורה
מאוד, מה גם שאין אלה עוד אנשי־שוליים בעלי
מיבטא אמריקאי או רוסי. אלא בני־הארץ

^ דמוקרטיה בנויה על מידה מסויימת
\ 1של הסכמה, הגינות, וכיבוד הכללים.
כאשר נכנס לזירה כוח שאינו הגון, שאינו
מכבד כללים, שכל מטרתו היא להפוך את
הקערה על פיה — אין הדמוקרטים יודעים מה
לעשות. הם מתנהגים כמו צי של אוניות־סוחר,
המגלות לפתע שנמצאת ביניהן ספינה של
פיראטים, המניפה את הדגל השחור של
גולגולת־המתים. להתפזר ולברוח? להתקבץ
ולהשיב מילחמה שערה? הן מהססות והשודדים
קוצרים את קצירם.
האגדה אומרת כי הרפובליקה של ויימאר
היתה חלושה, מטומטמת, רופפת, שלא היתה
מסוגלת להתגונן, שנפלה כלי קרב. זוהי תמונה
כוזבת. הרפובליקה הגרמנית לא היתה כוח
מבוטל, היו לה כוחות־מישטרה גדולים וחזקים,
היה לה צבא מיקצועי ממושמע ויעיל
מאין־כמוהו, היו בה הרבה מנהיגים פוליטיים
תקיפים וחכמים. היו בה מיליוני חברים
לובשי־מדים של הכוחות הצבאיים־למחצה של
הקומוניסטים, הסוציאליסטים, השמרנים ועור,
מול פני ״החולצות החומות״ של היטלר.
כוחות אלה לא גוייסו. הרפובליקה התמוטטה
בלי קרב, מפני שכוח־ההתנגדות שלה נהרס
מבפנים, בתהליך ממושך ואיטי.

הסרטן הנאצי אכל בה במשך שנים.
הרפובליקה לא ידעה כיצד לטפל
במחלה זו. כאשר הבינה את הסכנה, זה
היה מאוחר מדי.
לפני 24 שנים כתבתי ספר בשם צלב הקרס,
שבו ניסיתי לתאר תהליך זה של התפשטות
הסרטן הנאצי בחברה הגרמנית — תהליך
שהייתי עד־ראייה לו בשנות ילדותי. סיימתי את
הספר באזהרה מפורשת: זה יכול לקרות כאן!
אז זה נשמע כאזהרה מטורפת. אמרו שאני
סובל מטראומה, ושאני רואה נאצי מתחת לכל
מיטה.

עכשיו הוא עומד לפנינו.
^ חד מידידיי, שקרא את הודעתו השחצנית
של מאיר כהנא על כי הוא עומד לפתוח
באום־אל־פחם מישרד שישלם כסף לכל ערבי
המבקש להגר, הגיב על כך:

״מדוע באום אל*ם חם? מדוע לא
בתל-אביב? ומדוע לערבים? מדוע לא
ליהודים?
״לי אין מה לעשות בארץ שבה מתגבר
הפאשיזם. כיהודי, אני אשנא ישראל פאשיסטית
יותר מאשר כל מדינה פאשיסטית אחרת בעולם.
ישראל פאשיסטית לא תהיה מדינתי. עם יהודי
פאשיסטי לא יהיה עמי. החל במוצאי היום השני
האחרון אני חושב על הגירה. אני חושב על כך
בלי הרף״.

לא, אל נחשוב על הגירה! אל ניתן
לכנופיה זו של פסיכופאטיס לגרש

שאינו מכין זאת כיום, לא יבין לעולם
מה קורה למדינה זו.
^ ש דרך אחרת לבדוק מה קרה למדינה
בעשרים השנים האחרונות, ועל כך כבר דובר
לא מעט.
למחרת ששת־הימים, כאשר קראתי להקמת
מרינה פלסטינית בגדה וברצועה במיסגרת שלום
ישראלי״פלסטיני, הראו הסקרים כי 379!,של
רעת״הקהל היהודית בישראל תומכים בגישה זו.
משה דיין רמז עליה, אלופי צה״ל דיברו בה
בישיבות. המעטים שדיברו אז על גירוש וסיפוח
נחשבו כ״שוליים מטורפים״.
כעבור שנה, כאשר הלך משה לווינגר לחברון,
הוא נחשב על־ידי הרוב המוחלט של תושבי
ישראל כחריג מטורף.

כאשר הרימה גאולה כהן את קולה,
ידעו שהיא הימין הקיצוני-הקיצוני־הקיצוני.
מאיר כהנא, שהחל מתפרסם
אז, נחשב כתימהוני פסיכופאטי תוצ־רת־חוץ.
מאז
קרו הרבה דברים. המישטר הפאשיסטי־גזעני
בדרום־אפריקה הפך בעל־ברית גלוי ורצוי
של ישראל, וגדולי האומה מימין ומשמאל נסעו
לשם כדי לזכות בחסדיו. מישטרים פאשיסטים
רצחניים בכל העולם, מאיראן ועד גואטמלה,
זוכים בנשק ישראלי, ואין פוצה פה ומצפצף.
בשטחים הכבושים, במרחק של כמה
קילומטרים מבתינו, הונהג והשתרש מישטר
שהוא פאשיסטי לכל דבר, וכל צעיר ישראלי
נדרש לקיים מישטר זה במיסגרת מילוי חובתו.
בבתי־הספר התעמק והתרחב חינוך שעירבב
הטפה דתית עם ערכים פאשיסטיים מובהקים.

זהו תהליך עיקבי, ממושך ומתמיד,
המשנה בהדרגה את דמותו של הצעיר
הישראלי, את דמות המדינה, את דמות
האומה הישראלית־היהודית.
עכשיו, כאשר משה לווינגר מופיע
בטלוויזיה, הוא מייצג את האגף ה״מתון״ .התחייה
הפאשיסטית היא מיפלגת־מרכז. נבחרי האוב־לוסיה
הערבית בישראל ומחנה־השלום היהודי
נמצאים ״מחוץ למחנה״ ,גם לפי תפיסת המערך.
ואילו המערך עצמו עומד על גבול הדה־לגיטימציה.
בעוד שנתיים־שלוש יהיה גם הוא
בחוץ, יחד עם כל לווייניו וספיחיו.

ואלו מאיר כהנא הוא בפנים —
מאוד־מאוד בפנים.

פהנא, שרון ומעריצים: האם תיפול הרפובליקה ן
האומנם?
מאז 1981 יושבת בכנסת סיעה פאשיסטית
נבחרת, שקיבלה לפני שלוש שנים 44,700
קולות. זוהי תנועת התחייה. היא לא היתה
מיוצגת רק בכנסת, אלא גם בממשלה. היתה לה
השפעה רבה על מדיניות הממשלה בשטחים
הכבושים.
גם במיפלגות אחרות ישבו אנשים שהיו
נחשבים בכל ארץ אחרת כפאשיסטים לכל דבר,
כגון מאיר כהן־אבידוב.

אם כן, במה החידוש?

ן* חידוש הוא בכך שמאיר כהנא אינו
1 1פאשיסט סתם, אלא נאצי.
יש כל מיני סוגים של סרטן. כולם נוראים. אך
יש סוגים של סרטן שהם נוראים במיוחד.

כל פאשיזם הוא תופעה מחרידה.
הנאציזם הוא תופעה מחרידה פי כמה.
הפאשיזם הוא עיוות מיפלצתי של הלאומיות.
הוא דוגל בהתנשאות של עם אחד על כל האחרים
(״עם אדונים״ ,״עם נבחר״) ,בזכותו של העם
הנבחר לדכא, לשעבד, לגרש עמים אחרים,
שאינם אלא אבק־אדם, תת־אדם, גזעים נחותים.
הוא דוגל בדיכוי המיעוטים, בפולחן האלימות
והמילחמה. הוא בז למישטר הדמוקרטי ולזכות
הרוב לקבוע את גורלו תוך כיבוד זכויות המיעוט.

המפוזרים בכל רחבי המדינה. הם מרוכזים בעיקר
בהתנחלויות, בישובים דתיים ובעיירות של
יהודים מיזרחיים.

אך חמור לא פחות מה שקרה לשאר
6ו 99 האוכלוסיה היהודית בישראל, מה
שקרה למדינת־ישראל עצמה.
בהיכנס הנאצים היהודיים לפרלמנט עוברת
מדינת־ישראל קו אדום, אך לא הקו הראשון —
מזה 20 שנים ו]יא עוברת קו אדום אחד אחרי
השני, כשכל אחד מהם חמור מקודמו.
עברנו קו אדום ממדינה יוצרת ומתגוננת
למדינה כובשת ומדכאת. עברנו ממדינה
דמוקרטית למדינה המקיימת רק דמוקרטיה
חלקית, תוך החזקת מישטר־כיבוש דיקטטורי
מעבר לקו הירוק. עברנו ממדינת־חוק למדינה
הסובלת בקירבה מיעוט פורע־חוק בהתנחלויות
בלתי־חוקיות, שהיו בדיעבד ל״חוקיות״ .עברנו
ממדינה בעלת מימסד דמוקרטי למרינה שיש בה
מיפלגה פאשיסטית גלויה, המשתתפת בשילטון.
ועכשיו עברנו ממדינה שבה שילמו גם
הפאשיסטים לפחות מס־שפתיים לדמוקרטיה
ולשילטון־החוק למדינה שיש בה סיעה נאצית,
המטיפה בגלוי לביזוי החוק, לחיסול הדמוקרטיה,
לטרור יהודי פרטי וממלכתי.

אמרנו עוד בראשית הדרן :,סרטן
הכיבוש מוכרח להתפשט בגון! הציבור
היהודי בישראל ולהרסו מבפנים. מי

ך* דגל השחור של הפאשיזם — דגל
1 1גולגולת־המתים והעצמות הצלובות — עלה
בתורן הישראלי.
מזה כמה שבועות מרקיד מאיר כהנא את
המדינה כולה. בתי״המישפט, כלי־התיקשורת,
המיפלגות — הכל רוקדים על פי המנגינה
הצורמת של חלילו. תוך כדי כך הוא הסיח את
הדעת מן התופעות הפאשיסטיות האחרות, שהן
קצת־קצת פחות צורמניות ממנו, וגרם להענקת
לגיטימציה לגופים שדבריהם היו מעלים
צמרמורת בכל מדינה דמוקרטית אמיתית.

קיימת עתה סכנה מוחשית שישראל
תהיה תוך כמה שנים למדינה
פאשיסטית גזענית — בדיוק כפי
שניבאו אויביה.
זה לא מוכרח לקרות. אבל זה עלול לקרות.
לא נרפא מחלה זו על־ידי חקיקת חוקים,
על״ידי התחכמויות נוהליות, על״ידי הטלת חרם
תיקשורתי. אמצעים כאלה יכולים לעזור להאט
את קצב המחלה, אך הם לא ירפאו אותה. מי
שחושב אחרת, אינו יודע מה טיב המחלה הנוראה
הזאת.
כדי להילחם בה צריך הגוף הנגוע לגייס את
כל כוחותיו ולהילחם על חייו בכל אבר מאבריו
— בגן־הילדים, בבית־הספר, בכלי־התיקשורת,
בבית, ברחוב, בחברה, במיפלגות, בכנסת.
העם יוכל להתגייס כך רק אם יבין את מלוא
חומרת הסכנה: פאשיזם ישראלי יביא להרס
המדינה מבפנים ומבחוץ, לירידה המונית,
לבריחת כל הכוחות הטובים, להינתקות מן העם
היהודי, לבידוד בעולם, לשורה של מילחמות
הרסניות, שתסתיים באבדון גרעיני.
מדינות גדולות, כמו גרמניה ואיטליה, החלימו
מן הפאשיזם אחרי שהוכרעו במילחמה נוראה.

אך אם ישראל תהיה פאשיסטית,
צפוי לה חורבן בית שלישי.

; ן ך*ך ן^3ן ךי 1די ף[ ך 4

ך* אשר הרב בהנא הגיע לישר^
אל, בסוף שנות השישים, הוא
נראה כפארוריה של תגועה פאשיס־טית־גזענית.
בשתי מערכות־ בחירות
שבהן השתתף, בשנות השיבעים, הוא
זכה בתוצאות עלובות, כך גם בבחירות
של . 1981
אלא שחיידקי הפאשיזם, המצויים
בכל חברה, הביאו לבחירתו של כהנא
לכנסת ה־ .11 כך נוסד בגלוי פאשיזם
ישראלי, שאינו טורח להסתיר את אופי
התורה המדריכה אותו.
המקבילות בין אדולף היטלר,
הפיהרר הגרמני, לבין מאיר כהנא, שהוא
פיהרר כחולבן, זהות מדי מכדי שיהיו
תוצאה של מיקריות. במודעותיו
ובפירסומיו קורא כהנא להנהיג
בישראל חקיקה זהה לחוקי־נירנברג
הנאציים; הוא מטיף בגלוי לגרש את
הערבים מישראל ומהשטחים הכבושים;
שומר על הטוהר והכבוד של
בנות״ישראל.
את הצבעים שחור־אדום של
הנאצים המיר כהנא בצבעים צהוב־שחור,
בחולצות שאותן לובשים אנשי
פלוגות־האגרוף שלו, המזכירות את
הס־א(פלוגות־הסעח הנאציות.
גם האינפלציה הדוהרת בישראל
של שנות ה־ 80 מזכירה את האינפלציה

ידי צ׳ורבה. שותפו לאירגון היה מייקל
קינג.
מייקל קיגג לא היה אלא הרב מאיר
כהנא. אחד מתפקידיו הראשונים, במי-
סגרת פעילות־המנע נגד המתנגדים
למילחמה בווייט־נאם, היה להסתנן
לאירגוני הסטודנטים היהודיים, שאיר־גנו
את המחאה למילחמה זו.
בתקופת יועצי מחקר מאוחדים
הסתחרר מאיר כהנא מהעוצמה שרכש
כמקורב לשירותי־הביטחון הפדראליים.
הוא חדל להסתפק בשק הנוצרי
המושאל שלו, ויצר לעצמו זהות
חדשה, כחבר הכנסיה הפרסביטרית
(הסקוטית).
במקביל הקימו צ׳ורבה ונושא־כליו
כהנא את תנועת ה־ 4ביולי(שבא חל
יום־העצמאות האמריקאי) ,שמטרתה
היתה להגביר את התמיכה בקאמפוסים
במילחמת ווייט־נאם.
באותה התקופה ממש התרחש אחד
הפרקים האפלים ביותר בחייו של
מאיר כהנא. למרות היותו נשוי ואב
לארבעה ילדים, חי כהנא־קינג עם
צעירה לא־יהודיה בשם גלוריה ג׳ין
דארגניו, דוגמנית. מאוחר יותר היא
התאבדה בקפיצה מגשר קווינסבורו
בניריורק כנראה בשל קשריה עם
כהנא־קינג.

הו־ דפתל־ ד ק
שהשתוללה ברפובליקה הוויימארית,
אינפלציה שבלעדיה לא היתה התנועה
הנאצית עולה לשילטון בגרמניה. .
הסיסמות שכהנא מפזר בשוקים
ובפיתחי לישכות־התעסוקה זהות
להפליא, לסיסמות ביריוניו של אדולף
היטלר, עד שקשה להאמין כי מדובר
בדימיון מיקרי. סיסמות כמו ״ערבים
החוצה עם ישראל חי!״ ו״מוות
לבוגדים!״ זהות לסיסמות של ״יהודים
החוצה עורי גרמניה!״ ו״ממשלת
בגידה!״ שנשמע בשנות ה־ 20 וה־30
בגרמניה.
סיפור־חייו של מאיר כהנא, המאיים
על אושיות הדמוקרטיה הישראלית,
חושף דמות מעוותת של פאנאט,
המחקה את אדולף היטלר,
מיהו הפיהרר הכחולבן מאיר כהנא?

סונו האו־נ־־א״
** איר בהנא. בן למישפחת־רבנים
!/מצפת, שירדה בראשית המאה
לארצות־הברית, נולד ב־ 1באוגוסט
1932 בפרבר הניו־יורקי פלאטבוש,
בשם מאיר מרטין כהנא.
האב, הרב צ׳ארלם כהנא, אחד
מרבני הפרבר, נתן לבנו חינוך ציוני
מיליטנטי, ושלח אותו לתנועת־הנוער
בית״ר.
מייר אחרי הבחירות סיפרה אמו של
כהנא על הרקע הבסיסי להשקפת־עולמו
של בנה. היא סיפרה שמנהיג
התנועה הרוויזיוניסטית, זאב ז׳בוטיג־סקי,
היפנט את בנה כשהיה בן שלוש,
כאשר התגורר במשך חודש ימים בבית
מישפחת כהנא־האב.
מאוחר יותר, בתנועת בית״ר, היה
מאיר כהנא חניך של שר־הביטחון
הנוכחי, משה (״מישה״) ארנם, שתרם
את תרומתו המשלימה לגיבוש
השקפת־עולמו המיליטנטית של הח״כ
החדש.
תוצאת החינוך לא איחרה לבוא.
ב־ ,1947 כאשר התנהל באומות־המאוחדות
הריון על עתידה של
פלשתינה (א״י) ,זכה מאיר כהנא
בכותרת ראשונה בעיתונות, כאשר
השליך עגבניה רקובה לעבר שר־החו׳ן
הבריטי, ארנסט בווין.
עד מהרה פרש כהנא מבית״ר, אחרי
שהסתכסך עם הנהגת־התנועה, שרבקה
בעקרונות חילוניים, והצטרף לתנועת
בני־עקיבא.
אחר־כך עלה כהנא לראשונה
לישראל וחי כאן במשך שנה, אחרי
שנכשל בבחינות לקבלת רישיון
לעריכת־דין. מאחר שהוסמך כרב, שאף

הוימיון בין תוותו שר מאיו נהנא ובין
התווה הנאצית אינו מיקרי: חוב מבווקלין
למד בשקדנות את דוני התעמולה שר
היטלו וחבורתו ומחקה אותם במודע

לקבל מישרת רב בישראל, אך לא
הצליח. לחבריו בארצות־הברית כתב,
כי הוצעה לו מישרת מרצה באוניברסיטת
בר־אילן הדתית, שהוקמה
באותה העת.
כהנא לא מצא את מקומו בחברה
הישראלית של שנות ה״ .50 כאשר ירד
מכאן לארצות־הברית, נמנה עם מייסדי
השבועון היהודי הקיצוני גיואיש פרס,
שבו הוא מפרסם את מאמריו עד היום.
המחצית השניה של שנות ה־50
בביוגרפיה של מאיר כהנא לוטה
בערפל, כנראה מכוון. סימנים שונים
מעידים על כך, שכהנא ניהל באותה

תקופה חיים מורכבים, גם ברחוב
היהודי של ניו־יורק וגם ברחוב הלא־יהודי.
נקודת־מיפנה
בחייו של כהנא
התחוללה בראשית שנות ה־ ,60 כאשר
פגש באחד מחברי הילדות שלו מרובע
פלאטבוש. החבר, יוסף צ׳ורבה(חורבה),
היה בנעוריו חבר בית״ר, גם הוא תחת
הדרכתו של משה ארנס. צ׳ורבה שימש
מרצה במיכללת חיל־האוויר האמריקאי
באלבאמה, ונודע כמי שיש לו
גישה למקורות־מידע סודיים וקשרים
בחלונות הגבוהים של שירותי־הביטחון
הפדראליים בארצות־הברית.

באותן שנים, כאשר ההסתבכות
האמריקאית בווייט־נאם הלכה וגברה,
היו מומחי הביון האמריקאיים מודאגים
מעוצמת ההתנגדות למילחמה בקרב
הסטודנטים בקאמפוסים. רוב אותם
סטודנטים שהתנגדו למילחמה בווייטנאם
היו ממוצא יהודי. כדי להילחם
במגמה סוחפת זו של הנוער
האמריקאי, השקיעו הסי־איי־איי
והאף־בי־איי הון עתק בהשתלת
סוכנים ובהקמת אירגונים מטעם.
אחד מאותם אירגונים ימניים־
קיצוניים היה מכון פיקטיבי בשם
יועצי מחקר מאוחדים, שהוקם על־

כה אמר כהנא:

• על הסיגות למשבר־הכלבלי בישראל :״אז
איפה הכספים כולם! הערגיס גלעו אותם. לכן
אנחנו נדרשים לשלם כל־כך הרבה עלז לחם, חלג,
תחגורה, שיכון, ומה שחמור יותר -לקצץ בתקציג
הביסחון. תנו לנו א ת הכוח לספל בבעיה הערבית -
ואז יהיה כסף גם לשכונות וגם להתנחלויותו•
על ראש־הממשלה לשעבר, מנחם בגין :״הוא
היה אגדה. היה מיתוס, עכשיו אין כלום. יש רק
בזיונות, תוצרת בגין. האיש הזה שאמר שלא יכרע
בפני בשד ואדם, כרע ברן בפגי כל מנהיג טיפש
בעולם!״
• על הסכמי קמפ-דיוויד :״לא שווים קליפת־השום.
כל מה שכתוב בהם זה רמאית אחת גדולה!״
• על מדיניות־הביטחון של כהנא :״כן, חברים,
השלמתי סדר ברמאללה. ולמה! כי באבן הראשונה
שנזרקה לכיוון שלנו ־ התחלתי מייד לירות צרודות
באוויר. והם ברחו! והם לא שבו לזרוק אבנים! וכך
צריך לפעול!״
• על דמוקדסיה ודיקסמורה בישראל :״אם
יהיו לצידי ארבעים אחוז מהעם, ייתכן שאהיה
חייב -על״פי ההלכה -לתפוס את השילסון בכוח.

צריך לחשוב על זה. בשבילי המדינה הזאת היא לא
ערך עליון. המדינה משרתת את העם, והעם משרת
את אלוהים!״
• על בני־המיעוסים :״כשהערבים ישמעו בוקר
אחד שהרב כהנא התמנה לשד־ביסחון, מה הם
יעשו! יברחו! כמו שפנים הם יברחו אף ערבי
לא יישאר כאן אס הכל יתנהל בשורה בבחירות!״
• על זכותם של בני״המיעוסים לבחור נציגיהם
לכנסת :״זה מה שחסר לנו -שלושים בני־דודים
בכנסת! אנחנו נהיה אבודים. אבודים! לכן אנחנו
אומרים: לגרש, לגרש, לגרש!׳
• על שימת כהנא לגירוש ערביי ישראל. :בשלב
הראשון נפסיק להם את הביסוח הלאומי. נגייס
אותם לשלוש שנים לגדודי״עבודה, לסלול כבישים,
גם למילואים, גם לסלול כבישים, נשים עליהם
פיקוח מיסיס קפדני. הגירוש האחרון. נשלול מהם
את זבות־־הבחירה לכנסת. ומהסשודנסים נדרוש
הצהרת״אטונים. לא לישראל, אלא למדינה
היהודית. אבל זו רק ההתחלה -אחר־כך נגיד
להם: קחו פיצויים ולכו. אם כהנא יגיע לשילמזן -
גם את זה לא תקבלו!׳

שנים מאוחר יותר, כאשר הקים
כהנא את הליגה להגנה יהודית, קרא
לקרן הראשונה לגיוס תרומות לליגה
על־שמה של גלוריה ג׳ין דארגניו. עד
היום, כאשר בא כהנא לניו־יורק,
למסעי״שנור לגיוס כספים, הוא נוהג
להניח פרחים על קיברה ולהתייחד עם
זיכרה.
בראיון שהעניק לירחון פלייבוי
לא הסתיר כהנא את פרשת מייקל
קינג, אך ציין שעשה זאת כדי
להתחקות אחרי מקורות המימון של
האירגון האנטישמי אגודת מ ן בירץ
(הנקראת על שמו של סוכן אמריקאי
שהסתנן לסין ונעלם שם).
באותו ראיון סיפר כהנא על
התקופה שבה שימש כפרובוקאטור
בשירות שירותי־הביטחון הפדראליים:
״בתחילת שנות ה־ 60 הקמנו, חברי
ואני, מכון למחקר. עבדנו הרבה למען
המימשל האמריקאי — מישרר״החוץ,
הפנטאגון. ב־ 1963 ביקשה מאתנו
סוכנות ממשלתית לערוך חקר בקרב
קבוצות קיצוניות, במיוחד בימין
התבקשנו לחקור את אגודת מ ן
בירץ נעשיתי איפוא חבר
באגודה...״
במיסגרת פעילותו המוסווית
באגודה זו, השתלם מאיר כהנא
בעקרונות הנאציזם, בהשקפת־העולם
הפאשיסטית ובדרכי־הפעולה של
תנועות ימניות־קיצוניות.
מעט אחרי מילחמת־ששת־הימים
החל כהנא להריח את הפוטנציאל
התעמולתי הטמון בימ-ן היהודי החדש,
והקים את הליגה להגנה יהודית.
במיסגרת הליגה גילה כהנא ער מהרה
את תכונתו השולטת ביותר: תעלולי
פירסומת וראווה בכל כלי־התיקשורת
האמריקאיים (עיתונות־אלקטרונית ומודפסת)
,כדי לפאר ולרומם את
עוצמתו ה״צבאית״ של הכוח היהודי
הלוחם שהוא מקים באמריקה. כהנא
חתר לגנוב את זרי-התהילה שהיו
לצה״ל אחרי מילחמת־ששת־הימים.

3״ו סאמנו״ יהודי
^ איטר החליט הנשיא ריצ׳ארד
** ניכסון לשבור את הקרח הכינגושי
ולטפח יחסים עם ברית־המועצות,
ניתק מאיר כהנא את קשריו עם שירו־תי־הביון
האמריקאיים (או להיפך),
והמירם בקשרים עם המאפיה —
אירגון־הגג של הפשע המאורגן
האמריקאי.
את קשריו בפנטאגון המיר בקשרים
עם כנופייתו של הגנגסטר הנודע

לשימצה ג׳ו קולומבו, בעליו של
האירגון למען זכויות האמריקאים
ממוצא איטלקי שלא היה אלא
מסווה לאחת מזרועות המאפיה,
מיסגרת אלימה ודומה לזו של הליגה
של כהנא.
קשרים אלה בין כהנא וקולומבו
נודעו בכלי־התיקשורת, ובמקביל
חדלו מערכות־הביון האמריקאיות
לעצום עין לנוכח פעילותם האלימה
של חברי הליגה להגנה יהודית.
הקרקע התחילה לבעור מתחת לרגליו
של כהנא בארצות־הברית.
הקץ לקשריו של כהנא עם
קולומבו בא כאשר ״הרב׳ ניצב לצידו
של הגנגסטר בעצרת פומבית של
האירגון למען זכויות האמריקאים
ממוצא איטלקי, שעה שקולומבו
נורה למוות על רקע מילחמת־כנופיות.
כהנא החל להכץ עצמו לעליה
שניה לישראל. בינתיים פירסם
בארצות־הברית את סיפרו לעולם לא
עוד! ,שכותרתו היתה גם סיסמת
הליגה להגנה יהודית. בספר זה,
שהוא מעין גירסה יהודית של מיין
קאמפף (״מאבקי״) ,סיפרו של אדולף
היטלר, טוען כהנא שלעם היהודי
צפויה שואה נוספת, והפעם ביוזמה
משותפת של הסובייטים והאמריקאיים,
וכי המימסד היהודי בעולם הוא
רקוב ובוגדני. המציל, המושיע והפודה
הוא, כמובן, המחבר, הרב מאיר כהנא,
הרואה עצמו כיורשם של המכבים
ושאר גיבורי האומה בכל הדורות.
• אחת מההאשמות הטיפוסיות,
החחרות ונשנות בלעולם לא עוד! היא
האשמה נאצית טיפוסית: המימסד
היהודי תקע סכין בגב האומה. בסיפרו,
פרט כהנא את זכר השואה לפרוטות
קטנות, תוך שהוא מנסה להפוך אותו
לסוס פוליטי שישרת את רעיונותיו
הזהים והמקבילים לאידיאולוגיה
הגזענית, שהביאה את השואה על העם
היהודי. כדקים רבים מתוך לעולם לא

פצצות־סירחון במופעי אמנים סובייטים
בניו־יורק, בהטרדת נשים וילדים
של דיפלומטים סובייטים ובניסיונות
הצתה ופריצה.
קשריו של כהנא עם הקהילה
היהודית בארצות־הברית נותקו, אחרי
שביוני 1968 הוא הופיע לפני הוועדה
לפעולות אנטי־אמריקאיות, אותה
ועדה של הקונגרס האמריקאי שניהלה
את ציר־המכשפות בארצות־הברית,
בסיוע האף־ביי־איי — אדוניו של
כהנא.
סלידת הקהילה היהודית בארצות־הברית
ממעשיו של הרב כהנא, וחששם
של שירותי־הביטחון האמריקאיים
מהפרובוקציות שלו כנגד המוסדות
הדיפלומטיים של הסובייטים, הביאו
עד מהרה להיווצרותה של קואליציית
מתנגדים, שהותירה לו רק אפשרות
אחת: עליה לישראל בהתאם לחוק־השבות.
הפרובוקטור
של האף־ביי־איי
ומחבר הגירסה היהודית למיין
קאמפף עלה ארצה, במטרה לפתוח את
הפרק הבא של חייו — פרק שבו הוא
הגיע, רכוב על גלי הלאומנות היהודית,
לבית־הנבחרים של ישראל.

• להועיד את בגין
ך* ־ 1969ב א מאיר כהנא, בראש
₪1קומץ מחסידיו, לישראל. עם
הגיעו ארצה זינק מייד לקלחת־הפוליטית
של הרחוב הישראלי, תוך
שהוא נדחק לאגף הימני־קיצוני ביותר.
תחילה הקים גוף צבאי למחצה,
בשם דב (ראשי תיבות של. דיכוי
בוגדים״) .היתה זו גירסה מקומית של
הליגה להגנה יהודית. אחד מסימלי
אירגון זה היה סמל הליגה: אגרוף קמוץ
בתוך מגן־דויד.
בעזרת סידרת תרגילי־ראווה
מתוחכמים הפן כהנא עד מהרה לגיבור
של כלי־התיקשורת, שהעניקו לו

3ט 4א א^סטו.

החל ממחצית שגת 1980 ועד לראשית 1981 ישג
הרב מאיר כהנא במעצר מיגהלי בכלא רמלה, עד
שראש־הממשלה מנחם בגין הורה לשחררו.
בשבעת החודשים שבהס ישב כהנא בכלא
רמלה, חיבר את תורת הגזע שלו, בדומה למורו ורבו
אדולף היטלר, שחיבר בכלא את ־מיין קאמפף׳.
כהצא, בסיפרו -לשבים (קוצים) בעיגיכם״ ,מביא
בליל חטד״הגיון של ציטוטים מתוך התנ׳ך,
העיתונות הישראלית והזרה, ופרקי היסטוריה
משוכתגים ומעוותים, התואמים את צרכיו
ה.,אידיאולוגיים׳.
יחסו של מאיר כהנא ב״לשכים בעיניכם׳ זהה
ליחסו של היטלר ב-מיין קאמפף׳ ל־גזעים
הגחותים׳ ,תוך שהוא ממליץ להחזיקם
ככוח־עבודה חסר כל זכויות, או לגרשם מגבולות
המדינה.
בסיפרו כותב מאיר כהנא:
ערביי ארץ־ישראל הינם פיקחים ואף פועלים טובים. יש למערב צורך באנשים המוכנים לעסוק
בעבודות השחורות והחשובות, שאין עוסקים בהן.
בנוסף לכך חסרים פועלים מוכשרים בתחומי משק
שמים. אם ישראל תערוך סקירה מקפת של צרכיה
המיוחדים של כל מדינה מערבית, תוכל להנהיג
תוכנית הכשרה לערבים בהתאם לדרישות של
מדינות המערב השונות״.
אלא שהאפשרויות הטמונות בהעסקתם של
ערבים במדינתו של כהנא, מחרידות אותו:
האמת היא שהערבים מתחזקים פיסיתכתוצאה מעבודת הכפיים שהם עוסקים בה, ואילו
היהודים נחלשים ומתרופפים. מכאן התקיפות
שבוצעו נגד יהודים בערים בעלות אוכלוסיה
מעורבת״...
פריבילגיות דיווחיות מדהימות.
הגדילה לעשות הטלוויזיה־הישראלית,
שהיתה באותה תקופה בחיתוליה. היא
הפכה אותו עד מהרה לדמות לאומית-,
זימנה אותו לדיונים בתוכניות

ו עי רי ךלךןך 1ן ן אנשי כהנא התכתשו עם אנשי שי״ח (שמאל ישראלי חדש) לפני
1 1 1 /1 .1 1 1 #1/1בניין הכנסת, כאשר כהגא ואנשי כנופייתו ערכו שס הפגנה נגד
אנשי״השלום, שמחו על הזוועות שבוצעו על״ידי אריאל שרון ברצועת-עזה. כהנא עצמו
התחצף כלפי סדרני הכנסת, שגררו אותו בעדינות מן המקום (למעלה משמאל) .הכל היה
עוד! דומים באופן מדהים למייו
קאמפף. גם הברוטאליות הלשונית
של,יצירתו׳ של כהנא חוזרת ומזכירה
את מיין קאמפף.
הדימיון שבין כהנא להיטלר קיים
לא רק בספרים שהשניים חיברו.
בדומה למורו ורבו הגרמני, צעד גם
כהנא מכישלון לכישלון. היטלר נפלט
מבית־הספר התיכון ונכשל בבחינת־הכניסה
לאקדמיה לאדריכלות. הוא
סובב שנים מחוסר־עבודה, עד
שמילחמת העולם הראשונה גאלה
אותו. כמוהו נכשל גם מאיר כהנא
בבחינות לקבלת רישיון לעריכת־דין,
וכרב נפלט מכל קהילה שבה החל
לעבוד.
מילחמת־ששת־הימים העניקה ל־כהנא
הזדמנות פז: הוא ניצל את הגל
הלאומני ליסוד הליגה להגנה יהודית.
ב־ 1968 פתח בסידרת תעלולי־הפירסומת
האלימים שלו, שנעשו
במסווה של הגנה על יהודים —
שכהגנה היתה בעלת ערך אפסי.
פעולותיו הראוותניות התבטאו בהטלת

ערבים החוצה1
על היות היהודים, גזע עליון׳ מוסיף כתנא
בסיפרו:
עם ישראל אינו מאותם עמים קטנים וחסרי־חשיבות, אלא לב ליבו של העולם וסיבת
קיומו. אגו עט שנועד לגדולה, לקדושה ולהקרבה
עצמית, וחזון זה לא יתמעט ולא יסושסש. עם
ישראל נבחר למלא תפקיד גדול, התובע ממנו את
הסגולה והיכולת לדחות בינוניות: הוא ידחה את
הטפל, יבין מה חשוב באמת, ויהיה נכון להקרבה
עצמית כדי להגיע לפיסגת הגדולה*.
את תודת״הגזע שלו, מנסח כהנא בסיפרו
במילים:
.האומה, אוסף שבטים שבעצמם צמחו מבתי׳אב
וממישפחות, היתול מישפחה שיתופית גדולה אחת,
שבניול נקשרו בקשרים מחייבים ביותר -קישרי
דם שם האומה נקרא על ארצה, וזדים שוזגיעו
אליה לא נעשו אזרחיה של הארץ, ולא נעשו
שותפים לבעלות עליה עם התגוררם בתוך
גבולותיה. האומה״המישפחת היא היתה הבעלים
של הארץ, והיא אשד קבעה את חוקיה״...
ניסוח, המזכיר דברים אותם כתב אדולף היטלר
בסיפרו -מיין קאמפף״:
.רק מרחב מספיק כל צורכו על האדמה מבטיח
לאומה חופש קיום בלי להביא בחשבון
,מסורות׳ ודיעות קדומות חייבת התנועה הנציונל־סוציאליסטית
(נאצית) למצוא אומץ ולגייס את
עמנו ואת כוחו למען התקדם בדרך אשר תוביל את
העם הזה ממרחב מחייתו המוגבל הנוכחי אל
אדמה וקרקע חדשים׳...
תודתו של מאיר כהנא, זחה לתורתו של היטלר,
תוך שהוא טמיר רק את ה.יודן ראוס!׳ של היטלר
ב.ערבים החוצה!׳ של כהנא.

טלוויזיה, למרות העובדה שבאותה עת
ייצג רק כמה עשרות ממאמיניו, שעלו
עימו ארצה.
את שדה״המערכה הראשון שלו
בישראל בחר כהנא בקמפוסים האוני
ברסיטאיים.
הוא ייבא לשם את
הטכניקה האלימה, שאיפיינה את
פעולותיו בארצות־הברית.
המטרות הראשונות להתקפותיהם
של אנשי כהנא בקמפוסים היו

חלק מתעמולתו רבת״השנים כדי לחדור לכנסת, תעמולה המחקה את התעמולה הנאצית,
ושהגיעה לשיאה עם פתיחת מערכת״הבחירות של .1984 יתכן שרשימתו של כהנא היתה
נאסרת, כפי שרצה השופט גבריאל בך(עם כהנא, למטה) ,אלמלא גרם בך לכך שגם הרשימה
המתקדמת לשלום תיאסר, דבר שהניע את בית-המישפט העליון לבטל את שני האיסורים.
סטודנטים יהודיים מהשמאל וסטודנטים
ערביים.
השילטונות בישראל חזרו על
המישגה של עמיתיהם בארצות־הברית,
תוך שהעלימו עין במתכוון, מפעולותיו
של כהנא. עד מהרה הגיע שמו
לחדשות בהקשר בלתי־חוקי.
בספטמבר 1972 נעצר קצין־
המיבצעים־לשעבר של האצ״ל, עמיחי
פאגלין, כחשוד בנסיון להבריח נשק
לאנשי הליגה להגנה יהודית
בארצות־הברית ולשותפיהם במאפיה
הניו־יורקית, ובקשירת קשר למעשי־טירור.
.פאגלין, שאחרי המהפך של
1977 מונה לתפקיד יועץ־ראש־הממשלה
לענייני טירור, שוכן עם
מעצרו במלון־פאר תל־אביבי.
הרב כהנא ותנועתו התייצבו
מאחורי פאגלין. הימים היו ימי המתח
הציבורי שלאחר טבח 11 הספורטאים
במינכן. למרות התייצבותם של אנשי
כך ומאיר כהנא מאחרי ניסיון הברחת•
הנשק של פאגלין, לא הובא איש מהם
לדיו•

פיהרר כחול־רבן
(המשך מעמוד )13
פרשת פאגלין מאפיינת את סיגנון
־ פעולתו של הרב כהנא מאז ועד היום.
כלפי חוץ שומרים הוא ותנועתו על
ניקיון־כפיים, אך אינם מכחישים
קירבתם לנלכד. הם גם ״מתייצבים
מאחוריו״ ודואגים לו לסיוע־מישפטי,
כדי להפוך את המישפט לדיון ציבורי,
שבו אפשר להטיף לאידיאולוגיה של
הרב כהנא.
טכניקה זו נוסתה בשנים האחרונות
במישפטו של אלן גודמן, המטורף
שפתח ביריות על מתפללים מוסלמיים
ברחבת מיקדש אל־אקצה, בפרשת
היריות על האוטובוס ברמאללה ובעוד
תריסר פרשיות פליליות אלימות
אחרות.
התגבשותו של גוש אמונים בשנים
הראשונות שאחרי מילחמת יום־
הכיפורים דחקה בהדרגה את הרב כהנא
ותנועתו לשולי זירת הימין המטורף.
כלי־התיקשורת האלקטרוניים היפנו
את הזרקורים אל מנהיגי גוש אמונים.
לכהנא ואנשיו לא נותר אלא להסתופף
בצל תנועה זו, כדי ליהנות מהמוניטין
הציבורי שלה, בתיקווה לנגוס ממאגר
כוח־האדם שלה.
חתימת הסכס״השלום עם מצריים
הביא להקצנה נוספת של גוש אמונים,
שהקים את התנועה לעצירת הנסיגה
מסעי. הקצנה זו הביאה להגברת
תוקפנותו של כהנא, אשר נכשל
בינתיים בשתי מערכות בחירות, שבהן
ציפה לזכות בקולותיהם של אנשי
הגוש.
על האווירה ששררה בחצרו של

״,בגין׳ ,סיפר אותו פעיל, ששירת אז
כחייל בבסיס חיל־האוויר, ,עומד
להגיע לבסיס שבו אני משרת, כדי
לשאת הרצאה. מדוע שלא אכניס לו
משהו לאוכל? אני מוכן לנסות ולעשות
משהו רציני. יש לי קשרים. ואני מוכן
גם לשבת הרבה׳.
״ההצעה, שהדהימה אף את
הקיצוניים לחברי תנועת כך, הועלתה
בכינוס־פעילים שבועי, שבו נכח גם
הרב מאיר כהנא. לשמע הצעתו של
הפעיל השתררה שתיקה של תדהמה.
הרב מאיר כהנא מיצמץ בעיניו
בעצבנות. לפתע קם ממקומו והודיע:
,לאד
אותו פעיל, המשמש כראש האגף
הקיצוני בתנועתו של מאיר כהנא, אמר
ליחזקאלי על תפקידה של תנועת כך:
״התנועה צריכה להקים קבוצת
אנשים שתפעל בסיגנון החולצות
השחורות של מוסוליני, כדי לנסות
ולערער את מוסדות השילטון ולהביא
למהפכה אלימה. לתנועת כך צריך
להיות חלק גלוי, שיעבוד בדרכים
פרלמנטריות, וחלק סמוי, שיפעל
בדרכים אלימות. חלק זה יפעל בעיקר
לגירוש ערבים מהארץ, בשיטות
אלימות ומיידיות...״

תיסמונח חאגרוף
והחנה
י*ץ יטה זו מאפיינת תנועות
** פאשיסטיות וניאו־נאציות רבות
במאה וד :20 אירגון פוליטי. השואף ל־

| \ 1ך ך אשמה רבה נמה שהתרחש
\ 11 11 לאחרונה רובצת על צה־ל, שתרם

את תרומתו להכשרת מאיר כהנא על־ידי הצבתו בלב
כהנא למעשה, כי אימץ לעצמו גירסה
יהודית של פלוגות הסער (ס״א)
הגרמניות. מול 95 אחוז מהיושבים
באולם וייז, הכניס כהנא כשלושים
מביריוניו. המתפרצים התפרעו, קראו
קריאות נאצה וניסו לפוצץ את
האסיפה.
עורך העולם הזה, אורי אבנרי,

רמאללה, נחייל־מילואיס. תמונותיו של בהנא.
כשהוא רודה בערבים, בודק את ניירותיהם ומאיים
עליהם בנשק, הוסיפו יוקרה לאיש, ועזרו לתעמולתו.

השילטון של הליכוד. במאי 1980
נעצרו מאיר כהנא ועוזרו, ברוך גרץ
(המנהל כיום את ענייניו של כהנא
בארצות־הברית) ,במעצר־מינהלי בכלא
רמלה.
במחצית השנה שבה ישב כהנא
בכלא רמלה דעכו פעילויות אירגונו
עד למינימום, ונדמה היה כי האירגון

הוא ניצל שוב באופן מבריק את כלי־התיקשורת
הממלכתיים והבינלאו־מיים,
במהלך פרשת פינוי־ימית. כמה
מחסידיו של כהנא התבצרו בימית,
בבונקר שכונה ״בונקר המתאבדים״.
אוזלת־ידם של שילטונות הצבא גרמו
לכך שכהנא הפך לגיבור האמיתי של
ההתנגדות לפינוי־ימית. את הכתר הזה

אמו שר נהנא מהבאות,. 3 ,זיבוטינסק חיטט את בני כשחיה בן 1
אך איש אינו יודע מדוע התאבדה פילגשו הנוצריה שר המטיף הגזען
הרב כהנא, בשנותיו הראשונות של
הליכוד בשילטון, סיפר בידיעות
אחרונות הסטודנט צדוק יחזקאלי
(כיום כתב הצהרון) ,שהיה שתול
בתנועה, ביחד עם עוד סטודנט, במשך
שמונה חודשים, לשם הכנת עבודה
סמינריונית במדע״המדינה, עבור הד״ר
אהוד שפרינצק.
בפגישה, שנערכה באחד. מימי
ינואר ,1980 שבה נכח יחזקאלי, העלה
אחד הפעילים המרכזיים של כך הצעה
להתנקש בחייו של ראש־הממשלה
בגין:

ביצור מעמדו במיסגרת חוקי־המדינה,
ולצידו אירגון חשאי, השואף להשגת
אותה המטרה באמצעים אלימים
ובלתי־דמוקרטיים.
לקראת סוף שנות ה־ 70 החל מאיר
כהנא בסידרת פעולות, שהעידו כי
אימץ לעצמו עוד פרק מתורת תפי-
סת־השילטון הנאצית: תיסמונת האגרוף
והרובה.
בפברואר ,1979 באסיפה שנערכה
תחת הסיסמה ״אחווה יהודית —
ערבית״ בקמפוס האוניברסיטה
העברית בגבעת־רם בירושלים, הוכיח

שעמד לשאת דבריו בכינוס זה, קרא
לעברו של מנהיג כך :״הייל כהנאד
חצי שנה מאוחר יותר ערך מאיר
כהנא פעולת־תגמול נגד מערכת
העולם הזה. הוא בא ביחד עם אנשיו
לשער הכניסה של בניין המערכת,
כשבידיו ראשו הכרות ונוטף הדם של
גמל. מחווה מוזרה ומגעילה זו היתה
אמורה לשמש עונש לשבועון, לאור
עמדתו בפרשת הרצח שביצע הטוראי
דניאל פיגטו במיבצע־ליטאני.
שיטות האגרוף והרובה של מאיר
כהנא ואנשיו היו עד מהרה לזרא בעיני

עשוי להימחק. הסיבה: כהנא היה
איש־הקשר היחידי בין התנועה לבין
מקורותיה הכספיים בארצות־הברית.
כאשר כהנא נמצא בכלא, דעך זרם
הכספים החיוניים׳ לפעולותיה של
התנועה.
אחת הסיבות שהביאו למעצרד
המינהלי של כהנא היו ידיעות של
גורמי־ביטחון על סליקים של נשק,
שאירגון זה הקים ברחבי המדינה,
במטרה להשתמש בו להשגת המטרות
הרעיוניות של הרב כהנא.
אחרי צאתו של כהנא מבית־הכלא

אדולף 11 בכיכרזת

הציבוריות הישראלית התבתנה עד ליום הבחירות באדישות
מתנשאת על תופעת מאיר כהנא, בדומה לבת־יענה הטומנת ראשה
בחול.
תיאור מאטיפת״בחירות, שערך מאיר כהנא. בביבר אורדע,
ברמת־גן, הביא ב״דבר׳ ,העיתונאי נתן רועי.
הנה קטעים מתוך הדברים שנשא מאיר כהנא ברמת־גן:
.מדינה של דני כץ. דני כץ. אנשים כבר שבחו את השם. דני כץ, ילד
יהודי, עצמאי, ריבוני מחיפה. עיר עצמאית ריבונית ויהודית, ונחטף
על־ידי ערבים מתועבים ימח־שמם ונרצח בדם קר ומחיאות כפיים).
.זה החלום של שיבת ציון! המדינה של דני כץ? לא ולא) מדינה של
עצמאות לאומית. מדינה ריבונית• מדינה של אטתר אוחנה - .גם את
השט הזה שכחו. את השם אמיל זוכרים. זוכרים. זה בגלל הטלוויזיה
האש׳פית שלנו. את זה זוכרים. זה הודות לחיים יבין, שאיננו מבין
דבר וחצי דבר. אבל אסתר אוחנה שכחו בבר...
״...מדינה עצמאית וריבונית. מדינה של נאווה אלימלך. ילדה קטנה
בת 9שנרצחה. המישטרה לא יודעת מי רצח את נאווה אלימלך. רפול
יודע. הרמטכ׳ל לשעבר אומר שידוע לו שערבים רצחו אותה על רקע
לאומני. אנחנו שומעים שילדה בת 9נרצחה, על רקע לאומני, ואנחנו!
שותקים(מחיאות כפיים).
.לא על מדינה של נאווה אלימלך חלמנו. חט ושלום. ונם לא על
מדינה של אוטובוס. אוטובוס שנחטף, לאור היום. על-ידי מחבלים.
חיילת נהרגה. כלי־התיקשורת שלנו זועקים עד לב השמיים. על מה
זועקים כלי־התיקשורת! על החיילת! לא. על שגי הנבלות. ערבים־
מחבלים שחס וחלילה נהרגו על״ידי חיילי צה״ל. חס וחלילה. על זה
זועקים (מחיאות כפיים) .דבותי. עוד זמן קצר יעמידו את החיילים
האלה למישפט והם יקבלו עשר שנים. עשר שנים טובות. כמו שקיבל
הקצין של המחתרת. עשר שנים, אני אומד לבם קבל עם ועדה: לא
מגיע להם מאסר, לא מישפט. מגיע להם צל־ש (מחיאות כפיים).
.״.אני שומע שקצין בצה־ל מקבל עשר שנים, על זה שעשה לבסאם

שכעה. רבותי, כשאני שמעתי שמישהו הוריד את הרגליים של שכעה,
אני קמתי ובשם דמלכותא אמרתה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה
(מחיאות כפיים) .עשר שנים! משה ארגס, אתה מגנה יוסי ...יוסי
שריד״ .אתה שומע! פצצה (מחיאות כפיים) .יוסי, איפה אתה!
(מחיאות כפיים) .באיזה כפר ערבי אתה עכשיו!...
.״״ועכשיו לעניין העיקרי. רבותי, אנחנו יושבים פה במדינה וסרטן
בחיקנו. סרטן בחיקנו. סרטן המתפשט. ושם הסרטן: הערבים.
הערבים בישראל. רבותי, הם מתרבים כמו שפנים (צחוק) ,וזה לא
צחוק. הם מולידים שישה בכרס אחת וזה לא צחוק. זו בכייה לדורות.
רבותי, הגליל היום הוא רובו ערבי. המשולש כבר דובו ערבי. תלכו
ותראו מה קורה ברמלה, בלוד, ביפו, בעכו דבותי, אנחנו עם של
פראיירים. עם לא נורמאלי. ערבי מביא ילד לעולם ומקבל צ׳ק
מהביטוח הלאומי. שני ילדים -שני צ׳קים. עשרה ילדים -עשרה
צ׳קים. ואז הוא מתחיל עם האשה השניה. זה עם שפוי! מי מממן את
הילודה של אויביו! מי מממן!״.
..״הערבים מתרבים ומתפשטים על הפרנסה שלנו. אני נדהמתי
שפגשתי בטבריה איש צעיר. מותק של בחור. נתן שלוש שנים לצה־ל.
הוא גא בזה, נתן שלוש שנים למדינה. אלא מה! הוא השתחרר ושנה
אין לו עבודה. הוא רוצה עבודה ויש עבודה בטבריה. למי! לערבים.
זה העם השפוי! בניו שמשרתים בצה״ל. אלה שנותנים נפש, לאלה אין
עבודה, וערבי. שלא נותן כלום, הוא מקבל עבודה.״״
את נאומו בכיכר אודדע ברמת־־גן, סיים מאיר כהנא בטילים:
.אם ישמעו הערבים שמאיר כהנא הוא שר־הביטחוו יקומו לבד,
יארזו את המיזוודות וילכו(מחיאות כפיים) .רנותי, תנו לי את הכוח
כדי לראות את פניו של יוסי שריד(צחוק) ביום הראשון שאגי אכנס
לכנסת. בנאום הראשון שלי בכנסת אני פונה אל חח׳ב תופיק טובי
ואומר לו: ביום חזה. טובי. התחלת לצאת מהארץ.״ אתה שומע טובי!
(מחיאות כפיים)׳.

הוא הצליח לגנוב מאנשי גוש אמונים,
מתנועת התחיה ומהתנועה לעצירת
הנסיגה מסיני.
מעט אחרי הנסיגה מסיני, אחרי
הריגת ששת בחורי הישיבה מול בית
הדסה בחברון — ביניהם איש־האגרוף
הראשי של כהנא, אלי הזאב
— התגלה סליק על גג ישיבת־הכותל
שברובע־היהודי בעיר־העתיקה בירושלים.
הסליק כלל אמצעי לחימה שונים.
לדיברי חבלני מישטרת הבירה, אמצעי
לחימה אלה ״יכלו להרים את כל
הרובע היהודי.״
יומיים לאחר תפיסת הסליק נתפסו
שני חיילים בשירות־סדיר, חיילים
שהיו קשורים לזרוע הצבאית האלימה
של תנועת כך.
בבחירות לכנסת העשירית ציפה
כהנא לקצור את פרי ההילולים של
מעשיו, ונרשם בוועדת־הבחירות
המרכזית. כהנא, שציפה להיכנס
לכנסת בקולותיהם של מפוני־סיני,
זכה לקיתון צוננים מצירו של יו״ר
ועדת־הבחירות, הד״ר משה עציוני,
שופט בית־המישפט־העליון לשעבר.
עציוני הציע לפסול את הרשימה, תוך
קביעה שמצעה של כך עומד בסתירה
מוחלטת למגילת־העצמאות. בנמקו
את הצעתו, אמר השופט עציוני:
״לא יכול להיות ספק, שרשימה זו
מציעה לא פחות ולא יותר מאשר
הנהגת חוקי־נירנברג, בשינוי זה,
שבמקום שבחוקים ההם היה כתוב
,ארי׳ ,יבוא,יהודי׳ ,ובמקום שהיה כתוב
,יהודי׳ ,יבוא,ערבי
אלא שחבריו לוועדה של הד״ר
עציוני, נציגי הליכוד והמערך, לא
ששו לפסול את רשימתו של כהנא.
בבחירות נכזבה תוחלתו, ורשימתו
זכתה ב״ 5128 קולות, לעומת 4396
קולות שבהם זכתה ב־ ,1977ו־12811
הקולות שבהם זכתה ב־. 1973

• ססיוחמיו ותעמולה
ף ץ וצאות מערכת הבחירות לו
1כנסת ה־ 10 גרמו למאיר כהנא
לשנות את הטקטיקה שלו, במטרה
להיבחר לכנסת ה־.11

כבר במהלך הבחירות לכנסת וד 10
ניתן היה לאתר את כיוון התעמולה
החדש של מאיר כהנא. הוא החל פונה
למחוסרי־העבודה מעדות־המיזרח ב־עיירות־הפיתוח,
שהעניקו לו בבחירות
לכנסת ה־ 11 את המנדט המיוחל.
באפריל ,1981 בראיון להעולם
הזה, סיפר כהנא על מגמותיו החדשות:
״הציבור שלי זה לא דוקא אלה
שבסלונים, אלא עדות המיזרח. המסר
העיקרי שלי הוא לא העניין של
הערבים. לא המסר הערבי. זה יהיה
המסר של העוני. העוני של הרוח.
הגיעו לכאן מאות אלפי יהודים מתימן,
ממארוקו, מבגדאד, והרסו את האנשים
האלה פה. מה שלא עשו המוסלמים
באלפיים שנה, עשינו אנחנו בשלושים
שנה.
״אני ישבתי איתם בכלא רמלה,
באגף ט׳ לבדו היו ארבעה רוצחים
מתימן. אני משוכנע שבאלפיים שנה
לא היו בין יהודי תימן ארבעה רוצחים.
האנשים האלה יבינו גם את המסר
הערבי שלי. יש הבדל עצום בין
בקמפוס והאיש האינטלקטואל מהשוק. האיש מהשוק יודע מה זה
ערבים. הוא חי תחתם. הוא יודע מה
עשו לו ומה הם מוכנים לעשות לו שוב
אם יתן להם הזדמנות״.
בכפיפה אחת עם האיום לפנות
לרובדי אוכלוסיה חלשים, המשיך
והציג מאיר כהנא את ביקורתו על
אושיות המדינה:
״מה שיפיל את המישטר הוא
הסתירה בין הציונות ובין, המדינה
המערבית׳ ,הנה, המיסמך הסכיזופרני
הזה, מגילת־העצמאות: מצד אחד
מדינה יהודית, מצד שני — שיוויון
זכויות ודמוקרטיה, ופיתאום אין הבדל
בין דת ולאום! הזקן שכתב את זה• היה
או טיפש או נוכל. אני לא חושב שהיה
טיפש. הצביעות בולטת פה, אם יש
שיוויון זכויות, אז מותר לערבים
שיהיה להם רוב פה. נכון? אבל מישהו
מוכן לתת להם רוב?״
את מרירותו כלפי גוש אמונים לא
הסתיר מאיר כהנא בראיון זה:
״מה לי ולהם? ראשית, עניין הדת.
אין שום חשיבות לעם ישראל או
לארץ־ישראל בלי התורה. אני חי פה
רק משום שזו מיצווה לשבת בארץ. מה
לי ולאריק שרון, שמביא יהודים
בשבת, באוטובוס, לאלון־מורה? התנחלות
חשובה לי, אבל גם השבת. שנית,
המסר הערבי. אני לא זכיתי להבין את
גאולה כהן, משה שמיר או הפרופסור
יובל נאמן. הם רוצים לספח את יהודה
ושומרון? גם אני. אבל יחד עם השטחים
באים הערבים. הם אומרים: ניתן להם
את האפשרות להיות אזרחי ישראל, או
אזרחי ירדן. מה יהיה אם יבחרו להיות
* ראשיהממשלה הראשון, דוד
בך גוריזן.

ואש נוות

עד 1ת 1של חסיד לשעבר:

כהנא הציע
ל ת לו ת את
בגי! בכיכר ר
ך* כל מדברים עליו, אך מעטים
1 1בלבד באמת מכירים את הרב
מאיר כהנא. מי ששהו במחיצתו וברחו
ממנו כל עוד נפשם בם, ממלאים פיהם
מים.
הראשון הפותח עתה את פיו
והמגלה את כל האמת על הח״כ החדש
הוא הצייר אנדרי קלצ׳ינסקי, חבר
מרכז חרות.
השניים הכירו לפני שמונה שנים.
מאז הספיק קלצ׳ינסקי להיות מזכיר
כללי של כך ,״לעזור לליגה להגנה
יהודית בארצות־הברית ואף לפרוש
בטריקת־דלת ממטהו של כהנא .״היום
אני מדבר,״ מסביר קלצ׳ינסקי ,״כי
כאיש ימין לאומי אני חייב להזהיר את
כולם מפניו. הוא חולה נפש!״
הפגישה הראשונה בין השניים
נערכה בחורף . 1976 קלצ׳ינסקי דאג
אז לפרסם שהוא עומד בראש אירגון
חשאי בשם בל נשכח, שמטרתו היתה
ללכוד פושעים נאצים ועוזריהם בכל
רחבי העולם (העולם הזה .)4.4.84
נראה שפירסומים אלה עשו רושם
כביר על כהנא. הוא יזם׳פגישה עם
קלצ׳ינסקי, וזו התקיימה למרבה
האירוניה בקפה כסית שברחוב דיזנגוף
בתל־אביב. כהנא ביקש מקלצ׳ינסקי
עזרה: הוא ביקש שמתנדבים מבל
נשכח יעזרו לאירגונו האמריקאי
המפורסם,הליגה להגנה יהודית.
״הוא סיפר לי על תופעות נאציות
בארצות־הברית ״.אמר קלצ׳ינסקי ,״וזה
נושא שעליו הייתי מוכן לעזור
לכל־אחד, כהנא הסביר לי שהוא צריך

אזרחי ישראל? להם אין תשובה. לי יש
תשובה: לספח ולהוציא את הערבים״.
באמצע מערכת־הבחירות לכנסת
ה־ ,10 כאשר התברר שח״כ אהרון אבו־הצירא
עושה פלאות בפנייתו לבני
עדות־המיזרח, ערך כהנא את ההסבה
בסיגנון תעמולתו.
כהנא פתח בתעמולה על בסיס

תמוצת־זוועה זו צולמה בחזית מערכת העולם
הזה, כאשר בהנא ערך שם הפגנה. הוא הביא עימו
ראש כרות של גמל, שנטף עדיין דם, וביקש להכניסו למערכת השבועון.

אנשים אמיצים, שיהיו מוכנים לירות
בנאצים בארצות־הברית. גם אני
חשבתי שדינם של נאצים ועוזריהם
הוא אחד: מוות.
״כהנא הסכים לממן נסיעת
מישלחת של אנשים שלי לארצות־הברית,
שיתגייסו לפעולות של הליגה
היהודית בשיקאגו.״
קלצ׳ינסקי התרשם, שאולי יש
לכהנא תומכים בארצות־הברית, אך לא
אנשי־ביצוע. היה נדמה לו שכהנא הוא
איש־דיבורים אך לא איש־מעשים.
השיחה בין השניים עסקה רק
במילחמה בתנועה הנאצית, שהרימה
ראש בארצות־הברית. שיחה זו הניבה
פירות .״על מה שקרה אחר־כך אינני
מוכן להרחיב את הדיבור. בסופו של
דבר, קרו כמה דברים בשיקאגו, אבל
זה לא בגלל כהנא.״

תגמול

נגד הארס
**אז ההיכרות המוצלחת בין
^/ה שניים, הם התקרבו מאוד. ערב
הבחירות לכנסת העשירית, ב־,1981
אף הציע כהנא לקלצ׳ינסקי להיות
מועמד מס׳ 2ברשימת כך לכנסת.
כהנא התחייב אז שאם התנועה תצליח
להכניס נציג לכנסת, תהיה ביניהם
רוטציה אחרי שתי שנות כהונה.
קלצ׳ינסקי דחה את ההצעה, בגלל
השתייכותו לתנועת החרות. אבל
עובדה זו לא מנעה ממנו לקחת חלק
פעיל בתנועה הקיצונית.

גזעני גלוי, המזכיר את סיגנון התעמולה
של עיתון־הרפש הנאצי דר
שטירמר. תעלול התעמולה הבולט
של כהנא באותה מערכת בחירות היה
תצלום שלקח משבועון צה״ל במחנה,
שבו נראתה החיילת המצטיינת לילי
אספיר כשהיא לוחצת את ידו של
מפקד חיל־האוויר, האלוף דויד עיברי.
תצלום זה עבר תהליך של ריטוש בידי
הגרפיקאים של הרב כהנא, והודפס
בראשו של כרוז הסתה. התצלום
בליווית הטכסט המתאים, יצר את
הרושם שהחילת אספיר מקיימת יחסים
עם ערבי.
כוונת כרוז זה היתה להביא לכך את
קולות המצביעים מהציבור החרדי
ומבני עדות־המיזרח, ציבור המתנגד
לשירות בנות בצה״ל. מודעה זו פירטה
בדיוק את כל הדברים העשויים לקרות
לבת ישראל כשרה וחסודה המתגייסת
לצה״ל, שם היא עלולה לאבד את ערכי
המוסר והצניעות היהודיים שלה. היא
עלולה, רחמנא ליצלן, להכיר במיסגרת
שירותה הצבאי נוכרים, ערבים ואנשי
או״ם, ולצאת לתרבות רעה.
החיילת אספיר תבעה לדין את
כהנא ותנועתו, וזכתה בדין.
בשלב זה החל מאיר כהנא פונה
לעבר היצרים השפלים ביותר והפחדים
העמוקים ביותר. כמוהו כמו תועמלני
התנועה הנאצית, שהטיפו נגד חילול
טוהר הנשים הגרמניות בידי היהודים.
בסיפרו לשכים(קוצים) בעיניכם...
שאותו חיבר בתקופה שבה שהה בכלא
רמלה כעציר־מינהלי, מוכיח מאיר
כהנא עד כמה הוא תלמיד נאמן של
מורו ורבו, אדולף היטלר. מן הסתם גם
לקח דוגמה מהיטלר, שחיבר את סיפרו
מיין קאמפף בכלא הגרמני. בספר

הצייר אנדרי קלצ׳ינסקי מוצא בכוח מישיבת
|\ 1ייך
11 מרכז חרות, אחרי שהפריע לנאומו של שמיר.
\1 1 11
השתייכותו לחרות לא מנעה מקלצ ינסקי להתחבר בעבר עם מאיר כהנא.
בקיץ 1980 נעצרו כהנא ומזכירו,
ברוך גרין, על־פי צו מינהלי, לתקופה
ארוכה. אז תפס קלצ׳ינסקי את ההגה
והחל מנווט את פעולות התנועה. אומר
קלצ׳ינסקי :״לא הייתי המחליף של
כהנא, אך באותה תקופה הייתי מגיע
יום־יום מתל־אביב למטה שלהם,
ברחוב אגריפס שבירושלים.״
קלצ׳ינסקי אף נחקר אז על־ידי
מישטרת ירושלים, בעניין השתלטות
אנשי כך על ארמון הנציב .״באו״ם
נשמעו הצהרות חריפות נגדנו, ואני
הסכמתי שיש להגיב על כף,״ אומר
קלצ׳ינסקי.
לדבריו, פעולה זו, ששמו נקשר
אליה, היתה מוצלחת מפני שהיא תוכננה
היטב וכהנא לא היה מעורב בה.
באותה תקופה היה לכך סניף גם
בתל־אביב, בביתו של קלצ׳ננסקי,
ברחוב ישעיהו שבצפון העיר. מכאן
רוכז הטיפול בתומכי התנועה ובחו־תמים
על העצומות לשיחרור כהנא
מהכלא מאיזור גוש־דן כולו.
מעטים יודעים שכהנא החליף את
שם תנועתו בארץ מהליגה להגנה
יהודית לכך בעל כורחו. קלצ׳ינסקי
מספר, שכהנא הוצא למעשה משורות

מטפל כהנא ארוכות ביחסי מין שבין
ערבים ליהודיות. מגייס את כל
ידיעותיו על סטיות־מיניות, ומנסה
להשתמש בהן כבסיס לתוכנית־פעולה
פוליטית, לפי הנוסחה שהוכיחה את
עצמה בגרמניה הנאצית:
״הסטיות המיניות של הערבים
מחוללות מיקרים כגון זה, כאשר
הואשמו חמישה פועלים ערבים בקיום
מישכבי־זכר עם ילדים יהודים מתל־גיבורים
תמורת תשלום ...אין כמעט
ספק שפישעי־מין המבוצעים על״ידי
הערבים בנשים יהודיות נובעים גם
מהמחלה המצויה, אך גם מתופעת
הרצון להתקיף ולהשפיל את האוייב.
ככל שיתרבו הערבים ויגיעו לאיזורים
יהודיים, בה במידה יגרל מיספרם של
הפשעים בכלל, והפשעים המיניים
בפרט, נגד היהודים״.

יזיין אח המדינה
כהנא היה ברור, כי הפחדים
/המיניים הם נשק אלקטוראלי
מצויין, העשוי בעתיד להעניק לו
עוצמה רבה. בשלב זה החליט למקד
את כל תעמולתו בכיוון הקונפליקט
היהודי־ערבי.
את יריית הפתיחה שלו ירה כהנא
בעת שירות מילואים ברמאללה, שם
סובב כשבידו רובה אף־אן שצה״ל
ניפק לו, והטיל אימה וטירור על
התושבים הערביים.
עד לכך היה צלם־העיתונות גדעון
גיתאי, אחיו של בימאי־הטלוויזיה
עמוס(הבית) גיתאי, המסקר את הנעשה
בשטחים עבור העיתונות הפינית.
גיתאי קלט בעדשת מצלמתו את
טוראי(מיל) כהנא. כאשר הבחין כהנא

הליגה בארצות־הברית, ונאלץ לפעול
תחת שם אחר בארץ, משום ששותפיו
האמריקאים אסרו עליו להשתמש בשם
הליגה בארץ. כך הינו קיצור של
סיסמת חרות ״רק כך״.
על מטה כך בירושלים מספר
קלצ׳ינסקי, שהאווירה שם היתה שונה
מאוד מהתדמית שכהנא יצר בציבור.
״תוך זמן קצר הגעתי למסקנה,
שהאנשים שהסתובבו שם היו אז
משתפי־פעולה עם המישטרה או
סוכנים שתולים של השב״ב. היו הרבה
תימהונים אמריקאים, שבדרך־כלל היו
נעלמים אחרי שהיו נפגשים פעם
ראשונה עם כהנא פנים־אל־פנים.״
לדבריו, לכהנא לא היו כמעט
אנשים, מלבד קומץ מצומצם ביותר.
בדרך־כלל הוא לא עשה כלום. רק
יחסי־ציבור והודעות לעיתונות. הרבה
זמן הוא רכב על הגל של טי־אן־טי,
למרות שלא היה לו צל של מושג מי
הם האנשים. אחרי שהוא הצהיר על
קשר איתם, הוצף המטה בסוכני
מישטרה ושב״כ. הם בטח השתכנעו
שהוא לא האיש״.
קלצ׳ינסקי מגלה, שאחד הפעילים
(המשך בעמוד 154
שגיתאי מצלם אותו, הוא אסר אותו.
גיתאי דיווח על כך בהעולם הזה
(!)2321
״אחרי שהוא התחיל להתנגד
לצילום, שאלתי אותו אם זה שטח סגור
לצילום. כשענו לי לא, עניתי שמותר
לי לצלם, הם (כהנא וחברו לדיעה
ולמילואים גורוקוביץ׳) התחילו לקלל
אותי ולאיים עליי, וחברו מקדומים,
גורוקוביץ׳ ,אף היה יותר פעיל ממנו,
איים עליי בנשק ואמר, :נו, צלם!׳
״הם ביררו במכשיר־הקשר מה
לעשות איתי, וקיבלו תשובה שאני
יכול להמשיך לצלם ניסיתי לצלם
את גורוקוביץ׳ ,שעל רובהו היתה
מודבקת התווית אל תעקור נטוע, אך
הוא סוכב את הרובה. במימשל הצבאי
התפאר כהנא שהיה זה יום מעצרים
מוצלח. הוא אמר, :עצרתי 15 אינדיאנים
וגם אחר כמוהו׳ ,והצביע עליי״...
ב־ 1983 גיבש מאיר כהנא סופית את
הטקטיקה שבה דבק גם במערכת
הבחירות האחרונה, והתחיל בפרישת
תאים של כך בעיירות־פיתוח, שבהן
גברה האבטלה כתוצאה מהמדיניות־הכלכלית
של הליכוד.
בסוף ,1983 בירחון הרעיון היהודי,
שבהוצאת הליגה להגנה יהודית,
מתחת לתצלום של צעיר החובק
צעירה״למי איכפת מהתועבה הזאת?״,
הוא סיפר על תלמיד ערבי בבית״הספר
החקלאי מיקווה־ישראל ועל ידידתו
היהודיה.
בהמשך דיווח אחד מנושאי כליו
של כהנא על המתרחש בשכונת
שפירא בתל״אביב:
״מדהים! המחלה חשוכת המרפא
מכרסמת, מרעילה, מתפשטת ומאיימת
(המשך בעמוד )54

יצחק שמיו ושמעון בוס השיבו את בניה
ויקם ..או אבות שביגו( 1מימין) אינה
מו טז: היא תובעת ע!ואש־הממשלה
הבא יקים ועות־חקיוה למילחמת לבנון

שנפלו בלבנון עד לחתימת ״הסכם
השלום״ עם מדינה זו, נאמר עליהם כי
נפלו בעת ״מיבצע שלום הגליל״ .מי
שנפל אחרי חתימת ״חוזה השלום״,
נכתב כי ״נפל בעת מילוי תפקידו״.
אחרי שערוריה קטנה תוקנה התעודה.
אכ״א התנצלו ומיהרו, בעיקבות
פנייתה של אפרת שפיגל, לתקן גם את
תעודות ההוקרה של חללים אחרים.

^ קורבדשווא
^ למחדלים
סגן
^ חדר של יואב מוכן. הוא מסודר
1 1ומחכה. על הקירות תלויים ציורים
ותמונות של ים וגלשני־רוח. מדף
הספרים עמוס בסידרת ספרים חדשה:
מדריד לטיולי ארץ־ישראל. מתחתיו
שתי תמונות גדולות של סיום
בית־הספר וסיום קורס־הקצינים בצבא.
בצד, על מדף אחר, מונחת קופסת־עץ
ובתוכה כל האותות הצבאיים של יואב:
כנפי הצניחה, דרגות הסגן, אותות
הצטיינות ואפילו אות מילחמת הלבנון.
בצידה תצלום גדול של חייל מחייך
במדים.
החייל הוא יואב שפיגל. יואב לא

ישוב יותר לחדרו ולא יספיק לטייל
את כל הטיולים שרצה. נותרו רק
התמונות והמון המון זיכרונות
וגעגועים של אמא שכולה ואח.
כשהגיעה תעודת ההוקרה והזיכרון
מצה״ל, נכתב עליה שיואב ״נפל בעת
מילוי תפקידו,״ אפרת, אמו של יואב,
נדהמה לראות שלא היה כתוב דל
התעודה כי בנה נפל בעת
שלום הגליל,״ כמו שנהוג היה לכתוב
על תעודות של חיילים שנפלו
במילחמה האחרונה. היא ביררה מייד
באגף כוח־אדם בצה״ל. ושם הסבירו לה
את ההסבר התמוה הבא: חיילי צה״ל

יואב

עוסיגל*

זי׳שד (פי 1בעת 4 *9ח$ך ר 1ג-חגזז^
נסב * געסר7גקי>ד. 4
סגן יו * 3עומיגג־־1
שדתב שירית הקבע בלג־ה״ז*.

*תש*ר 1ת 1ב ^ חי ת
חתי
׳ ת ש תי בפתדרית י סז הבה,
*!כין זעסזר תעית, הקדיש עעניי
ייומ^דז/גוחז > 717 דדד 1ד17מ^ד? ד1דוו
בתשר שיג ת חגידיסז י*ג>די עעיג
מסי תר* סעי*? ייחד ת ת1ו.

יו א ב?

האם והאח בחדרו הנטוש של יואב
מילוי תפקידו -איפה י

^ ואב שסיגל נולד ב־ 22 בדצמבר
1961 לאפרת ויהושע שפיגל. אהוד,
אחיו הגדול, היה אז בן .5בגיל 9
התייתמו יואב ואהוד מאביהם.
יואב סיים את בית־הספר התיכון
הימי במיכמורת ואחר־כך התגייס
לצה״ל. הוא התנדב לצנחנים. אחרי
שירותו הסדיר, חתם לשירות קבע.
ביום השנה הראשון למילחמת
לבנון, ב־ 5ביוני ,1983 נהרג יואב
בתאונת־דרכים בעת פעילות מיבצעית
בעין־זחלתא בהרי השוף. הוא היה אז
סגן בקבע ופיקד על יחידת חיילי
צנחנים.
אפרת שפיגל, אימו השכולה של
יואב, הצטרפה לאירגון הורים נגד
שתיקה כשזה קם, חודשיים לפני
שיואב נפל, והיא עדיין פעילה בו.
היא השתתפה בהפגנות רבות ואף
עוררה פעם את זעמם של כמה
חברי־כנסת מן הימין, כאשר כינתה
באחת ההפגנות את הממשלה ״ממשלת
זדון ורשע״ .דבריה אלה שודרו
בטלוויזיה. רוני מילוא, גאולה כהן ובני
שליטא רגזו אז ואמרו שצריד לסגור

את הטלוויזיה, אם היא משררת דברים
כאלה.
גאולה כהן אמרה אז שהגיע הזמן
שהנשים יפסיקו לחשוב בעזרת הרחם
ויתחילו לחשוב בעזרת הראש.
.היא דרשה ממני,״ אמרה אפרת
שפיגל ,״להפסיק להיות אם ואשה.
חיפשתי אז רדד להגיב על הדברים
האלה אבל שום עיתון, מכל מיני
סיבות, לא הכניס את הדברים. רק
מאוחר יותר, ברדיו, כשגאולה כהן
חזרה שוב על הדברים שלה, נתנו לי
אפשרות תגובה.״
ב״ 19 במאי השנה כתבו אפרת
ואהוד (אחיו הגדול של יואב) מיכתב
לראש־הממשלה שמיר, שבו הם
תובעים להקים ועדת חקירה
ממלכתית שתחקור את כל ההיבטים
של מילחמת־לבנון. הם הסתמכו
בדרישתם על העובדות והמיסמכים
שפורסמו הן בסיפרם של אהוד יערי
וזאב שיף, מילחמת שולל והן בסיפרו
של שימעון שיפר כדור של״ג.
העתקים ממיכתב זה שלחו גם למשה
ארנס, שר־הביטחון וליצחק זמיר,
היועץ המישפטי של הממשלה.
תשובתו של ראש״הממשלה בוששה
לבוא והם שלחו אליו מיכתב
תיזכורת. ואז קיבלו את המיכתב הבא
מלישכת ראש־הממשלה, מן התאריך
31 במאי :״קראתי את מיכתבכם מיום
י״ז באייר התשמ״ד, ה־ 19 במאי ,1984״
כתב שמיר ,״בעיון ובתשומת־לב.
״יקירכם נפל למען הגנתה ושלומה
של המדינה, לצידם של בחורים
נפלאים ומסורים אחרים ואני מקווה
שבכר תמצאו נחמה. ברם, הצעתכם
להקים ועדת חקירה איננה מקובלת
עלי.״
בתשובה למיכתב זה כתבו אפרת
ואהוד שפיגל מיכתב נוסף לראש־הממשלה,
שבו הם כותבים בין השאר:
״לפי הבנתנו ותודעתנו ההולכים
ומתבססים, היה יואב ז״ל קורבו״שווא מגלומניים ומחדלים למעשים ואבנטוריים כאחד, של אלה שחקירתם
,אינה מקובלת׳ עליך, ואשר סיבכו את
המדינה במילחמה בלבנון...
״אנו רוצים שתדע, אתה וממשלתך,
כי העובדה, שאין חולקין עליה,
שיקירנו, נפל לצידם של בחורים
נפלאים ומסורים אחרים׳ ,לא זו בלבד
שאין בה כדי נחמה — כפי שהינך
מאחל לנו במיכתבך — אלא דווקא
היפוכו של דבר הוא הנכון. קורבנם של
מאות חללי ואלפי פצועי מילחמת־לבנון
אך מעמיק ומחריף את הכאב
שלנו והזעם שבתוכנו.
״חקירתם המוסמכת והאובייקטיבית
של המהלכים, המעשים
והמחדלים, שהביאו למילחמת לבנון
— וזאת ניתן לעשות רק על־ידי ועדת
חקירה ממלכתית — היא האמצעי
ההכרחי כדי למנוע הישנותה של
תופעה איומה כזו בחיי האומה
והמדינה. בכך, ורק בכך, נמצא את
נחמתנו. כך, ורק כך, נתגבר על
הטראומה של מילחמת שווא וקורבנות
שווא.
״לפיכך נמשיך במאבקנו הציבורי
לכינונה של ועדת־חקירה ממלכתית
לאירועי מילחמת־לבנון, הכנתה
וניהולה, ואנו תיקווה ואמונה כי לא
יירחק היום בו תקום ממשלה בישראל
שררישתנו זו אכן תהיה מקובלת
עליה.״

להזפיר את
החללים
¥מן קצר אחרי כן פנו גם לשימעון
1פרס, יו״ר מיפלגת העבודה,
שידרוש הוא, כראש האופוזיציה,
הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית.
תשובתו של פרס, מן ה־ 13 ביולי היתה
קצרה:
״קיבלתי וקראתי בכאב־לב את
מיכתבך, על צרופיו, מן ה־ 4ביולי
השנה.
״אין ספק שמיבצע של״ג, שנועד
במקורו לאבטח את הגליל ויישוביו —
חרג הרבה מעבר ל־40— 45
הקילומטר ההכרחיים. חבריי ואני
הזהרנו את ראש־הממשלה מנחם בגין,
לבל ייצא למילחמה — אלא יסתפק
בפעולה מבוקרת ומרוסנת, מינימלית.

ך* יום הבחירות הייתי חברה
בוועדת קלפי. כל אותו היום
ישבתי בקלפי ורציתי לראות את יואב
בין המצביעים. חיכיתי לו כל היום. גם
אחרי שהקלפי נסגרה וספרו את
הקולות, עוד חיכיתי ליואב.
זו היתה כמו זעקה איומה: יואב בוא!

״תראה רמי, אלה היו פעם בני־אדם,
עכשיו אוכלים אותם החתולים.״
יואב הקדיש המון מחשבה לחסוך
בחיי־אדם. ייחם לחיים את הערך
העליון. כנראה שהחיים שלו לא היו
שווים פרוטה בעיני האנשים ששלחו
אותו למות בלבנון.
אני רואה את החברים של יואב, בני
גילו, שחזרו מן המילחמה, מנסים
ובונים לעצמם חיים נורמליים. אצלו זה
נפסק. אני לא מקנאה בהם, אבל למה
יואב לא? גם ליואב היו תוכניות
ושאיפות.
כשראיתי בטלוויזיה את השידור
של ליסה פרץ, ממש כאב לי. היה לי
רעיון לקחת את התמונה שלה
ולהעביר על זה באיטיות תמונות
מבתי־קברות. שצלם יצלם את המצבות
בקריית־שאול ויעבירו על התמונה של
ליסה פרץ, שאמרה שהיא כל־כך סבלה
מהקטיושות.
במערך אמרו לי שהחללים זה דבר
קדוש. אבל אני אומרת את זה בתור אם
שכולה. כמה זה הכאיב לי כשהראו את
ההצגה עם הילדה הזאת והאמא שלה.

אברת שפיגר
אועות ער
בנ ה יואב
אני רוצה לראות אותך מצביע, מממש
את הזכות שלף
גם יואב הוא עם ישראל, לא רק הרב
כהנא.
פגשתי הורים בבית־הקברות והם
אמרו לי :״אותנו המדינה הזאת כבר לא
מעניינת יותר. אנחנו לא נצביע
בבחירות.״
אני חושבת שכן צריך להצביע
וצריך לשנות. שהאנשים האלה שגרמו
לבן שלי ולאנשים אחרים את הנורא
מכל, יעזבו את השילטון. אני לא

רק לא
ג׳ובגיק
^ ואב גמר קורס מ״כים וקורס
קצינים בהצטיינות. אפילו כשאיבד
את הנשק בקורס קצינים, בכל זאת

הוא נפל בשירות המולדת
אבד לא דמע! המולדת!
מוכנה לממן אותם במיסים שלי, לא רק
בקואליציה, גם לא באופוזיציה.
אדם שהולך להיבחר לכנסת
למישרה כזאת, צריך להיות נקי מכל
רבב. ולא שמיר, לא שרון ולא ארנס
נקיים.
וכששימעון פרס עונה למיכתב שלי
וכותב שהמערך תמך רק ב־40
קילומטר ובקשר לוועדת־חקירה הוא
כותב :״ועדת״החקירה ההולמת ביותר
הוא העם. הציבור שיחרוץ את דינו
ב־ 23 ליולי — יקבע את אשמתם של
שרון ושמיר ויגזור את מישפטם.״
כשהוא כותב דבר כזה, זו התחמקות
מכל אחריות. זו התחמקות מתשובה.
כתבתי לו שאני חושבת שכל אדם
״התפטרותו והסתגרותו, הן בבחינת
הודאה חד־משמעית, והכרה באשמתו
לגבי התרחבות המיבצע ותוצאותיו
העגומות. לא־כן הדבר ביחס לאריאל
שרון, ליצחק שמיר והשרים האחרים
— המנסים בעזות מצח לסלף את
העובדות.
״ועדת־החקירה ההולמת ביותר הוא
העם. הציבור שיחרוץ את דינו ב־23
ביולי, יקבע את אשמתם של שרון
ושמיר וייגזור מישפטם.״
הוסיף השבוע אהוד, אחיו השכול
של יואב :״כל עניין ועדת־החקירה
ותשובת השילטונות, גם האופוזיציה, זו
הבעיה של החברה הישראלית —
במשך 36 שנות המדינה — יודעת
לעשות מילחמות, לפתח כלי־נשק,
לעשות התנחלויות על חשבוני, לפוצץ
את הכור בעיראק כתרגיל בחירות,
אבל לא יודעים להתמודד עם
התוצאות של המילחמות, לא יודעים
ולא רוצים. אני לא מדבר רק על
השכול, גם על הנכים.
״נשק זה דבר שרואים. שכול זה
דבר שלא רואים. שכול זה דבר שאני
עובר ואני לא יכול להגדיר אותו. זה
מתבטא בחלל הריק שהוא השאיר
אחריו. זה מתבטא בחברים שלו
שבאים, בזה שאמא שלי הולכת בכל
שבוע לבית־הקברות, בזה שאני נוסע
בכל פעם לבית־החולים רמב״ם בחיפה,
כדי להסתכל על מינחת המסוקים, כי
לשם הביאו אותו.

שרץ לראשות־הממשלה חייב לתת
לאנשים כמונו תשובה, שלחתי לו
העתקים של התיכתובת שלי עם שמיר
וזה מה שהוא ענה לי? זו בריחה.
הוא אומר ״העם ישפוט.״ העם שפט
אותו בבחירות.
מנהיג צריך לדעת לקבל החלטות
ולקבל אחריות ולנסות לפחות לטהר
את כל מה שקורה פה, את עניין הצדק
והמוסר. הוא צריך להחליט איזו חברה
תהיה פה. מה המופת שניתן לדור שבא
אחרינו.
ייתכן שזה נאיבי מה שאני חושבת.
ייתכן שאני מתנהגת כמו דון קישוט,
אבל אני לא אוכל לקום בבוקר, אם
אדע שיכולתי לעשות משהו ולא
״החברה, שנקראת בריאה, לא
מבינה את השכול ולא רוצה להתמודד
איתו.
״השבוע נסעתי שוב לרמב״ם ואני
רואה הליקופטר מנמיך טוס, נבהלתי,
כי חשבתי שקרה משהו ורציתי לצעוק
באותו הרגע. אם אני אספר את זה
לאדם ברחוב, הוא לא יבין, הוא יחשוב
שאני משוגע. קשה לי לעבור, קשה לי
לתפקד. זה לא אותו הדבר.
״ואז אני עומד בכיכר מלכי״ישראל
ואני שומע את הגנרליסימו שרון מצית
את הקהל. חשבתי שאני בגרמניה של
היטלר.
״הוא מזכיר את אליאס ח׳ורי, ואומר
,איש של אש״ף׳ וכל הקהל קורא בוז
ומוחא לו כפיים. אני בטוח, שאילו היו
עורכים סקר בקהל, איש לא היה יודע
מי זה אליאס ח׳ורי, אנשים מאבדים את
כושר השיפוט שלהם.
״במלאת שנתיים למילחמה, היתה
באותו המקום הפגנה של שלום עכשיו.
אז עמדנו דום והדלקנו נרות לזכר
הנופלים. שרון שאל למה לא הדלקנו
אז נרות לזכר ילדי אביבים ומישגב־עם.

אני רוצה לספר לו, שאני
שאוהב טיולים, מטייל הרבה ברגל.
פעם טיילתי בגליל והגעתי לאביבים,
הלכתי על הכביש עד למצבה ושם
עמדתי כמה דקות לזכר הילדים. אז
שלא יגיד לי מה זה לזכור את החללים.
הנרות שהדלקנו היו לזכר כל החללים.

עשיתי.
אני מרגישה שאני מקיימת את
צוואתו של יואב, כי הוא היה איש
הצדק המוחלט והעליון. כך תיארו
אותו המפקדים והמחנכים שלו.
הוא היה עומד על הפרטים הקטנים
— קלה כבחמורה — לשמירת הצדק
המוחלט. ובכוח הזה אני רוצה לעשות
מה שאני חושבת שהיה הולם אותו, מה
שאני חושבת שהוא היה רוצה שאני
אעשה.
חברים של יואב סיפרו לי עליו
סיפור: אחרי שהם פרצו למערב
ביירות, הם ראו ערימות של גוויות
וחתולים מתרוצצים ביניהם ואוכלים
מן הבשר. יואב שלי אמר לחבר שלו:

״שהם לא ייעצו לי איך לכאוב את
השכול. אין לאיש זכות לומר בשמי
משהו בעניין החללים — לא לפרס
ולא לאף אחד.
״אנ חושב שכן היו צריכים להזכיר
את עניין החללים במערכת הבחירות
והם לא עשו את זה.
״כשיגיעו למצב שלי, הם יראו מה
זה, ואני לא מאחל לאף אחד שיגיע
למצבי.
״החיים נעצרו באיזשהו מקום,
ואנשים לא מבינים את זה. אני לא מוכן
שאדם כמו שרון, שחי טוב על חשבון
המיסים שלי ושל אחרים, יגיד לי איך
לכאוב על יואב.״

לא ציונות

או מוטיבציה

ף* עלון פלוגה בנובמבר ,1979 עם
^ סיום קורס, כתב יואב, בין השאר,
את הדברים הבאים:
״יודע אני שבשעת קרב, היעד
ייכבש. ישנה רבקות במטרה בצנחנים.
את המשימה נעשה בכל מיקרה, אך
פועל יוצא בעיקבות האמור לעיל —
כי המחיר יהיה כבד וקשה לביטוי
בשורות דלילות אלו.
״פשוט קשה להגיד מוות — זה לא
מצלצל טוב באוזנינו. אך יודעים אנו
שמי שלא שומר על חיילות־פרט
מינימלית נהרג, למרות שהמפקדים
לא הבחינו בחיילות הגרועה שהפגין

הצליח לגמור בדרגת ההצטיינות
הגבוהה ביותר, בלי פרוטקציות. הוא
היה דמות כאריזמטית.
בהלווייה שלו אמר עליו אחד
המפקדים :״הוא היה שמורת־טבע.״
ככה הספידו אותו.
יואב היה בחור סגור. הוא לא היה
מדבר על עצמו. למעשה לא הכרתי
אותו. כל מה שאני יודעת עליו, זה
מסיפורים של חברים שסיפרו לי עליו.
הוא לא היה מסוג המפקדים
שיושבים במישרד, הוא היה יוצר אצל
החיילים רוח של עבודה. בכוח שלו.
הוא היה עובד יותר קשה מכולם, וכולם
היו מתקבצים סביבו.

(המשך בעמוד )18
החייל.
״עמנו הקטן לא יכול להרשות
לעצמו לשפוך נחלי דם בשל אותו
ניצחון פירום מטופש...
״למפקד יש יכולת ביטוי. יש בו
עוצמה גלומה. אותה עוצמה המתגלית
בשעת קרב. אותן שתי מילים שאומר
מפקד בשדה הקרב :״קדימה הסתער!״
וגורם באמצעותן לחייליו לקום —
ללא שום היגיון — מאחורי מחסותיהם
ולהסתער קדימה בידיעה הברורה
שכמה מהכדורים השורקים סביבם
עלולים לפגוע בהם ולחורר בגופם
כמה חורים שיביאו את גופתם לבית־העלמין
הצבאי.
״ובכל זאת הם קמים ומסתערים
והכוח המניע אותם הוא אותו מפקד
הניצב לפניהם. לא ציונות ולא
מוטיבציה. שום מילה אחרת לא תסביר
את התופעה הזאת מלבד רמותו של
המפקד הרץ לפניהם.
״ואותו מפקד צריך לרעת את
חשיבות התירגול המשעמם שלפני
הקרב ומסיבות אלו מעניינים תפקידי
הפיקוד בצה״ל.
״אנחנו נקבע את כמות ההרוגים
והפצועים בקרב הבא.
״אנחנו בוגרי קורס מ״כים.
״יואב שפיגל״.
כך כתב יואב. מפקדיו שלו,
אדריכלי מילחמת־הלבנון, קבעו את
גורלו שלו למות אי־שם בהרי השוף.

ענתסרגוסטי

מדוע נפל יואב?
(המשך מעמוד )17
היתה פעם סידרת־חינוך. הוא היה
קצין צעיר וחדש והחיילים שלו לא
רצו לנסוע לסידרה. הם התחילו לברוח.
הוא ניסה לרדוף אחריהם, בסוף
התיישב על סלע ואמר לעצמו :״או
שאני משתלט עליהם, או שאני לא
אהיה קצין לעולם.״ אז הוא התחיל
לצחוק מכל הסיטואציה, וכל החיילים
התקבצו סביבו. הם ראו שהוא אחד
משלהם, שהוא מבין אותם. הוא הצליח
להשתלט על כל העסק, למרות שחלק
מן החניכים שלו היו יותר מבוגרים
ממנו.
במשך המילחמה בלבנון סיפרו
חברים שלו, שהיו בעיות עם ניווט של
טילים. היו רק 30 אחוזי פגיעה במטרה.
יואב שלי לקח לידיים את החוברות
המיקצועיות באנגלית וישב ללמוד
אותן. למרות שבבחינת הבגרות קיבל

לפה. אני לא יודע אם תצליחו, אבל אם
את מרגישה כך, תלכי ותפגיני״.
הוא היה בעין זחלתא. מה הם עשו
שם בכלל? הם שימשו כוח שיטור בין
הדרוזים והשיעים והנוצרים.
סיפרו לי שכשהם היו במערב
ביירות, הוא עמד בלובי של בית־מלון
הרוס באמצע הלילה. המוראל היה ירוד
מאוד והוא פיתאום צעק :״מה אנחנו
עושים פה?״ כל החיילים הרגישו שהוא
מבטא את הרגשות שלהם. פיתאום הם
ראו שגם המפקדים חושבים כמוהם.
חוש האחריות, על הפיקודים
והחיילים שלו, היה גבוה במיוחד.
כשאלי גבע עזב, הוא אמר שהוא
בהחלט בדיעה של אלי גבע, אבל הוא
לא יעשה כמוהו. מוכרחים לשמור על
האחדות והמוראל בצבא. אם לא הצבא.
אין לנו זכות קיום במדינה.
הוא אמר שהוא מבין את המניעים

אם שסיגל ואותות בנה

.,אני מקיימת את צוואתו של יואב״
רק את הציון ,6הוא ישב ולמד את כל
החומר על הטילים ולימד את החיילים
איך להשתמש בהם, ואז היו 95 אחוזי
קליעה. כשהיה לוקח משהו לידיים,
היה לומד אותו עד הפרט האחרון.
יואב היה בקבע ולפני המילחמה
התלבט אם להמשיך בקאריירה
צבאית. בזמן המילחמה ההתלבטות
נעלמה, הוא החליט לא להישאר בצבא,
אבל עדיין היסס. הוא מאוד אהב את
החיילים ואת המיסגרת. הוא לא חיפש
את החיים הקלים.
הוא תמיד חרש את הארץ בטיולים
ובמסעות. הוא אהב ספורט ימי, היה לו
גלשן והוא היה יוצא לים לגלוש. עד
היום עושים בבית־הספר הימי
במיכמורת, שם למד, תחרויות גלישה
על שמו.
בתחילה חשב להיות על הים.
כשעמד להתגייס לצה״ל, התחננו
בפניו שיילך לקורס חובלים, הוא אמר
שהוא לא יהיה ג׳ובניק שיושב ולוחץ
על הכפתורים. הוא היה צריך להרגיש
את הג׳בלאות תחת הרגליים שלו.
ניסיתי לשכנע אותו שילד לים, אבל זה
לא עזר לי.
לפני הגיוס עבד שלושה חודשים
על אוניה. אמר שאולי בחיים האזרחיים
הוא יעבוד על הים, אבל בצבא לא.
כשהצטרפתי להורים נגד שתיקה,
חודשיים לפני שיואב נהרג, הוא אמר
לי :״אני בצבא קבע, אני לא יכול ללכת
להפגין, תלכי את. את משמשת לי

כשחזר מהמילחמה סיפר שראה מצרים
במידבר ונתן להם את כל המים שהיו
לו במימיה.
יואב לא קיבל ממנו הרבה חינוך,
הוא לא הספיק, כי היה ילד קטן
כשאבא שלו נפטר, אבל אולי הדברים
האלה עוברים בתורשה. כל הדברים
הנוגעים לקדושת חיי־אדם, להו־מאניות.
כשיואב
הלך לצבא, הייתי צריכה
לחתום כדי שילך ליחידה קרבית,
מכיוון שהוא יתום מאב. אמרתי לו אז
שאני אשלח מיכתב לשלישות ואספר
להם שאין לו אבא, כדי שלא יקחו אותו
ליחידה קרבית. הוא אמר לי :״אני אולי
אשרת בקיריה, אבל את לא תראי אותי
בבית.״ אז חשבתי שמוטב שיעשה כמו
שהוא רוצה ושיבוא הביתה וימצא פה
את הפינה החמה. הוא אמר לי שאפשר
גם לצאת לכביש ולהיהרג מאוטו.
היתה לי התנגדות שיתנדב
לצנחנים. גם לצבא היתה התנגדות, הם
רצו שילך לחיל־הים, ישבו איתו שעות
בבקו״ם (בסיס קליטה ומיון) וניסו
לשכנע אותו לא ללכת לצנחנים, אבל
הוא התעקש וניצח אותי ואת הצבא.
הוא היה מאוד עקשן.
הפילוסופיה שלי אומרת שצבא זה
מיקצוע מאוד מסוכן. כל חייל שמשרת
נתון בסכנות. אולי מי שיושב בקיריה
מסתכן פחות, אבל יואב שלי חשב
שהוא יכול לתרום למדינה ושבקיריה
הוא לא יתרום מספיק.
אני פירנסתי לבד שלושה ילדים.
אהוד, הבן הגדול, היה בן 15 כשאבא
שלו נפטר ויואב היה ילד בן .9
כל המשא של עול המישפחה, חינוך
הילדים, דאגה להם ולעתיד שלהם,
הכל נפל על הכתפיים שלי. איש לא
עזר לי וגם לא חיפשתי עזרה מאיש, יש
לי גאווה עצמית. כל מה שיש לי, זה
בעשר אצבעותיי.
עכשיו אנחנו דורשים ועדת־חקירה
שתחקור את כל ההיבטים שהיו
בלבנון. מה שקרה לפני ומה שקרה
בתוך, ואנחנו עדיין בתוך, אנחנו לא
אחרי.
אני לא מוכנה שימכרו לי את
הלוקש: הוא נפל למען המולדת. הוא
נפל בשירות המולדת, כי המולדת
שלחה אותו, אבל הוא לא נפל למען
המולדת. מה זה מולדת? השוף זה
המולדת שלו? משם, מעין־זחלתא, הוא
הגן על קריית־שמונה?
כשאנחנו מסתכלים אחורנית, גם
מילחמת־קדש היתה מילחמת יש־ברירה.
מילחמה כזאת תמיד גוררת
אחריה מילחמת אין־ברירה. היא גררה
אחריה את מילחמת ששת־הימים ואת
מילחמת ההתשה ואת מילחמת
יום־הכיפורים.

לפני שהכנסת ישבה ישיבה ראשונה,
הוא כבר אומר שהוא רוצה מדינה לא
דמוקרטית.
הערבים בתוך המדינה, בתוך הקו
הירוק, הם אזרחי המדינה בדיוק כמוני
ומגיעה להם כל זכות שמגיעה לי.
אני לא חושבת שחיילים שנתנו את
הקול שלהם לתחייה משרתים בלבנון.
חברים של יואב מבקרים פה ואני
שומעת מהם. אחד מהם אמר לי
בפירוש שאם יקחו אותו שוב ללבנון,
הוא פשוט עוזב את הארץ. הוא לא ילך
לבית־הסוהר, הוא יעזוב את הארץ.
הבחור הזה שירת יחד עם יואב
של הצנחנים. בגדוד יואב אהב את הצבא, את המיסגרת,
החיילים, המסעות והתנאים הקשים.
הוא רצה להיות ארם העשוי ללא חת.
הוא העריץ מאוד את מאיר הר־ציון ואת
יוני נתניהו. הוא לא הסכים לדעות
הפוליטיות של הר־ציון, אבל הוא חשב,

שתלך לבית־הסוהר, אני לא רוצה
שתחזור יותר ללבנון!״ הוא ענה לי :׳אל
תבלבלי את הראש.׳ מה שאני חושב זה
דבר אחד, וזה שיש לי אחריות לחיילים
שתחת פיקודי ואני לא יכול להפקיר
אותם, זה דבר אחר לגמרי״.
זה החינוך שהוא קיבל. לקחת
אחריות. הוא לא חשב שככה יונו אותו
וינצלו את הנאמנות שלו ויבגדו בו
בצורה כזאת.
באותה שבת האחרונה שבא מלבנון,
לפני שנהרג, סיפר לי על השבוע
הראשון של המילחמה. הוא סיפר
שהיחידה שלו נחתה באוואלי
והתקדמה צפונה לכיוון דאמור. מישהו
בנגמ״ש שלו פתח את הרדיו והם שמעו
חדשות מקול ישראל. ברדיו אמרו,
שמטרת המיבצע היא 40 קילומטר מן
הגבול הבינלאומי, והם ידעו שהם
נמצאים כבר 70 קילומטר בתוך לבנון.
שאלתי אותו מה הוא חשב באותו

יואב שסיגל בסנימית־מיכמורת
״היו לו תוכניות ושאיפות!״

של אלי גבע, אבל לא יכול לעשות
כמוהו.

צבא זה
מקצוע מסוכן
^ שראינו מה קרה עם חוטפי
^ האוטובוס בדיר אל־בלח, נזכרנו
בסיפור שסיפרו לנו עליו. היחידה שלו
עסקה בטיהורים באיזור שממיזרח
לדאמור. הוא, שהיה קצין, הלך בראש
ואחריו החיילים. הם הלכו בין השיחים,
פיתאום, אחרי שהוא עבר, קפץ
מאחוריו לוחם פת״ח, בחור בן 16 וכיוון
לעברו את הנשק. הוא שמע את נקישת
היריה, אבל למזלו הרובה לא עבד.
יואב הסתובב אליו, והבחור זרק את
הרובה שלו, הרים ידיים ונכנע. שאלתי
אותו אם לא בא לו באותו הרגע להרוג
את הבחור הזה והוא ענה לי :״אמא, אם
הייתי עושה דבר כזה, הייתי נחשב
בעיני עצמי לרוצח.״
נזכרנו בזה כשראינו איך הרגו את
החוטפים של האוטובוס, פיתאום
תפסנו לעצמנו בשערות ואמרנו — מה
קורה עם המוסר בצה״ל? מה קורה עם
הנורמות? יואב שלנו לא היה מסכים
בשום אופן לעשות דבר כזה.
יואב התייתם מאביו בגיל .9אביו
היה לוחם במילחמת העצמאות. הוא
היה בשועלי שימשון. וגם במילחמת
ששת־הימים השתתף, כאיש מילואים.

^ מחדל של יום־כיפורים היה
\ 1מחדל נורא, היתה שגיאה איומה
ונוראית, אבל אחריו קמה ועדת־חקירה.

הונאה ורמאות כמו במילחמת־לבנון
— על זה בוודאי צריכה לקום
ועדת־חקירה. אדם שעשה שגיאה,
צריך לשלם עליה מחיר.
בן־אדם שרימה והונה את האחרים
וזה עלה בחיי־ארם רבים, בנכים
ופצועים ובמישפחות שכולות, מוכרח
לשלם. מה אריק שרון רצה להיות?
נפוליאון? גם נפוליאון ישב בסנטה־הלנה.
ישנם
בהיסטוריה מיקרים של
גנרלים שהפסידו קרב והסיקו את
המסקנות.
וגם אנשים אחרים. אבא אבן למשל.
היה לו מאוד נוח לרכוב על העגלה של
תנועת־השלום, אבל המערך הצביעו
בעד המילחמה.
מנהיג כמו שימעון פרס הוא מנהיג
חיוור. זו התשובה שהוא עונה לי על
מיכתב כזה? הוא התחמק מתשובה
בעניין כזה חשוב ובוער, אז כנראה גם
בדברים אחרים הוא מתנהג כך.
וכהנא שנבחר עכשיו. ככה קם גם
היטלר. גם כשהיטלר נבחר, היתה
דמוקרטיה בגרמניה. אדם כזה, שעוד

יואב שסיגל בלבנון
.הונו אותו וניצלו את הנאמנות שלו
כמוהו, שצריך לתת משהו למולדת.
חודש לפני שהוא נפל, הוא בא
הביתה ואמר לי, זה היה ביום שישי:
״מה שמרגיז אותי זו האדישות של
העם. החיילים נפצעים ונהרגים בלבנון
וכולם נוסעים לחדל, הולכים לים,
מבלים במועדוני־לילה. בנים של מי
אנחנו? אנחנו אנשים זרים וחורגים?״
באותו הזמן הייתי מאוד עייפה
מהמילחמה וחשבתי, שאם עד הקיץ
היא תיגמר, אני אבלה את החופשה
שלי בספרד. כששמעתי אותו אומר את
הדברים האלה, מייד רצתי וביטלתי את
כרטיס־הנסיעה שלי.
הוא סיפר לי שהוא מתפלל תשע
פעמים ביום לצאת מלבנון.
שבועיים אחרי־כן, כשהגיע הביתה,
המילים האחרונות שדיברנו היו,
כשאני אמרתי לו :״יואב, אני רוצה

הרגע. הוא אמר שבאותו זמן הם היו
באמצע הקרבות, היתה אש תופת מכל
כיוון ולא היה להם זמן לחשוב, אבל
יותר מאוחר, בלילה, כשעצרו להתארגנות.
הם התחילו לעכל פיתאום את מה
שהם שמעו ברדיו וחשבו היכן הם
נמצאים באותו הרגע וזה היה נורא.
חלק מן החיילים ראו את זה כערפל
קרב. אבל אני זוכרת מה זה ערפל קרב.
אני זוכרת כשבששת־הימים היה ערפל
קרב, אז במשך שלושה ימים לא
שמענו כלום, לא ידעו כלום. זה ערפל
קרב, אבל לא שקר. פה ממש שיקרו
אותנו.
מאז נפל יואב שלי, עדיין לא הגיע
כל מיכתב תנחומים, או השתתפות
באבל משום גורם מן הדרג המדיני.
איש מהם גם לא טרח לבוא להלווייה
שלו, וגם לא להביע תנחומים בזמן
שישבנו שיבעה.
העולם הז ה 2448

הטריפ של ל1בה
הפרשה העגומה של לובה אליאב היתה פשע — פשע כפול.
הפשע הראשון היה של המערך. לובה רצה לחזור אליו. לראשי
המערך היה חבל על המקום ברשימה, כי התור לכל כסא היה
ארוך. לובה נדחה.
זאת היתה שערוריה. גרוע מזה: זה היה מישגה.
לובה הוא איש מצויץ. לא תמיד קל לסבול אותו, מפני שהוא
מרוכז כל כולו בעצמו. אבל אין.
שמץ של ספק שהוא עולה,
מבחינת איכותו האנושית, על
רוב העסקנצ׳יקים שמצאו בלי
קושי מקומות טובים באמצע
הרשימה.
המשך השערוריה היה של
לובה עצמו.
בבחירות 84׳ היה זה פשע
להתמודד בבחירות, כשמעבר
אחוז־החסימה לא היה בטוח.
התנגדתי לכל מי שהציע לעורר
נקודה זו נגד לובה במהלך
המערכה, מפני שזהו נשק ניבזי.
אליאב
אך בראשית המערכה, כאשר
כמה מידידיי הציעו להקים רשימה בעלת הרכב צר, שלא היה
מבטיח אחוז אחד של הקולות, התנגדתי לכך בתוקף.
ללובה לא היה מלכתחילה צל של סיכוי לעבור את
אחוז־החסימה. רשימתו היתה כולה מעין אגו־טריפ, ומסע
להענשת המערך.
בחיים הפוליטיים אין מקום לעונשים מסוג זה. מה גם
שהמדינה היא שנענשה, מפני שמנדאט יוני אחד הועבר לסיעת
התחיה־צומת.
הוא הדין, אגב, לגבי רק׳׳ח, שסירבה לחתום על הסכם־עודפים
עם הרשימה המתקדמת. איני אוהב את רק׳׳ח, את הנהגתה
הסנילית, את סיעתה הכושלת, את סיגנונה הניבזי, את הזדנבותה
אחרי מעצמה זרה. אך כל אדם שאינו ימני היה מעדיף אפילו ח״כ
נוסף לרק׳׳ח על ח״כ נוסף לסיעת התחיה. סירובה של רק״ח
לחתום על הסכם־עודפים, שהיה מפריע לה בניהול מסע־השקרים
שלה נגד הרשימה שנראתה לה כמתחרה, היה פשע, פשוטו
כמשמעו.

להם שתפקידם הוא להציג לציבור מסר בנוסח :״ראו כמה אנחנו
יפים, כמה אנחנו נחמדים, כמה אנחנו צודקים ׳.הצרה היא שזה לא
מעניין כלל את הציבור. הציבור היה שקוע בצרותיו שלו עצמו.
תעמולה פוליטית טובה היא זו המגדירה תחילה את המטרות
של בעליה (אם יש להם כאלה) ואחר כך שואלת את השאלה
המכרעת: מה מטריד את הציבורי ממה הוא פוחת למה הוא
מקווה? מה מעסיק אותו באמת?
האמנות היא לתרגם את מטרות המיפלגה לשפת הבוחר.
כלומר: להסביר לבוחר איך מתכוונת המיפלגה לפתור את הבעיה
המטרידה אותו.
תעמולה אינה מונולוג אישי או קולקטיבי, נוסח שריד.
תועמלן טוב אינו זה המסתכל בהערצה בראי. תועמלן טוב הוא זה
המנסה להקשיב לרחשי־הלב של הציבור, לקלוט את הדאגות
והתיקוות החבויות. התועמלן הטוב ביותר הוא המשיב על כך

בכנות.
המערך החליט שהפעם עליו להתרכז ברכישת הבוחרים שהיו
מצויים בינו ובין הליכוד.
זאת היתה החלטה נכונה. אך היישום היה אווילי.
כדי לרכוש בוחרים אלה, אסור היה להופיע כליכוד ב׳ ,כפי
שהופיע המערך בניצוחו של יוסי שריד. אסור היה לחקות את
הפיתרונות של הליכוד, כפי שעשו שימעוו פרס, יצחק נבוז

[\1111

1#יוו ״ *ו

#שוו ריו * 1י ״ו

לא מוכרח מערר יוסי שריד רוכב שוב. הוא שוחרר מן המרתף, שבו נמק, ויצא
לאוויר העולם. מדי יום אנחנו שומעים שוב את קולו, חזק וצלול.
אחרי חודשיים של אלם מוחלט, שהיו לגביו גורל מר ממוות, הוא
שב אלינו במר׳דנעורים.
אין הוא מעוניין להזכיר מה עשה בחודשיים אלה, כשהיה כלוא
במרתף החשוך. ובצדק.
הוא ניהל שם את התעמולה האלקטרונית של המערך.
תעמולה שהיתה כל כולה, מתחילתה ועד סופה, שואה
מוחלטת.
האשם אינו בו. אשם מי שהטיל עליו את התפקיד הזה. בין כל
המישגים של שימעון פרס וחבר מרעיו, זה היה אחד החמורים
ביותר.
כי יוסי שריד אינו מבין דבר וחצי דבר בתעמולה פוליטית.
הוא גאון ביחסי־ציבור לעצמו. גם אלופי הפירסומת־העצמית,
כמו שמואל תמיר (מדליית כסף) ותלמידו, אהוד אולמרט,
(מדליית ארד) ,אינם מגיעים לקרסוליו. שריד יודע תמיד למצוא
את הפסוק הנכון שיכבוש את הכותרת באותו יום, ואת העיתונאי
הנכון שיפרסם את הכותרת.
אולם אמנות הפירסום־העצמי אין לה ולא כלום עם אמנות
התעמולה הפוליטית. לרוב זה כמעט דבר והיפוכו.
ולראיה: מצבו של יוסי שריד עצמו. כל אדם יודע שהוא מייצג
דיעה מסויימת מאוד במערך. אך איש לא שמע מעולם על קבוצה
כלשהי במערך, ותהיה קטנה ככל שתהיה, שתתלכד סביב יוסי
שריד.
פרס ושות׳ סברו, כנראה, שאם קוראים מדי יום ביומו את שמו
של שריד בעיתונים, ורואים אותו בטלוויזיה, ושומעים אותו
ברדיו, משמע שהוא מומחה לתעמולה. התוצאה מוכיחה את
ההיפך. התעמולה שניהל היתה מתחת לכל ביקורת.
אומנם, היא לא היתה הרבה יותר גרועה מזו של הליכוד ורוב
המיפלגות האחרות. מלבד כמה חריגים חיוביים, כל התעמולה
הפוליטית במערכה זו היתה מגוחכת. היא לא היתה תעמולה רעה.
היא לא היתה תעמולה בכלל. ברור כי מנהליה פשוט לא הבינו
במה הם עוסקים.
הפוליטיקאים נוטים להטיל עתה את האשם על הפירסומאים
המיקצועיים. אלה, כך הם טוענים עכשיו, קילקלו את הכל. הם
ניסו למכור את המיפלגות כמו שמוכרים סבץ.
זוהי שטות. פירסומאים הם אנשי־מיקצוע. הם יכולים להפוך
מסר פוליטי לשפת המודעה, הסרט או הסיסמה. אך אין זה
מתפקידם לקבוע את המסר, את האסטרטגיה והטאקטיקה של
מיפלגה פוליטית. זהו תפקיד הפוליטיקאים. ואם הפוליטיקאי
מניח תפקידיזה לפירסומאים, הרי הוא מנפיק לעצמו תעודה של
פשיטת־רגל.
חוששני שרוב הפוליטיקאים, שעסקו הפעם בתעמולת־הבחירות,
לא הבינו כלל מה זאת אסטרטגיה פוליטית. היה נדמה

ובעיקר יצחק רבץ. להיפר, היה נחוץ להוכיח לבוחרים אלה
שלמערך יש דרך אלטרנטיבית, המדברת אל ליבם.
הדוגמה החשובה ביותר היא הבעיה העדתית.
אחרי ההתחלה המטופשת של מערכודהבחירות תפס הליכוד
לפתע כי הוא מחמיץ את קהל־היעד העיקרי שלו: הציבור היהודי
המיזרחי. בו במקום המציא סיסמה חדשה(״ישראל השניה אינה
קיימת עוד הוא טען כי תחת שילטון הליכוד השתוו
המיזרחיים לאשכנזים. זהו כזב. אך זה נקלט היטב בקרב ציבור
המחפש עדיין זהות וגאווה, אחרי דור של השפלה.
המערך, לעומת זאת, העמיד שוב פנים כאילו הבעיה העדתית
פשוט אינה קיימת. יוק. בכך הוכיח כי לא שכח ולא למד דבר
במשך שבע שנים. בעיני הבוחר המיזרחי, התחזקה שוב תדמית
המערך כמיפלגה של בוסים אשכנזיים שחצניים.
מה היתה הברירה? המערך יכול היה להזכיר כי העלייה
ההמונית המיזרחית הגיעה לארץ בימי שילטון בן־גוריון. אפשר
היה להודות כיום, בפה מלא, בכך שאכן נעשו אז שגיאות, שהיתה
הפליה בין עולים מאירופה ועולים מארצות־ערב. המערך יכול
היה לטעון כי שגיאות אלה נעשו בתום־לב, בלי כוונת־זדון. אפשר
היה למערך להודות בכך שכיום הבעיה העדתית קיימת, ואפשר
היה להבטיח שייעשה מאמץ כן להתמודד עימה ולהתגבר עליה.
תחת זאת ברח המערך מן הבעיה, כפי שברח מכל הבעיות. היה
נדמה לו שהשמעת דיברי־הבל, והצגת המנהיגים שנמאסו זה
מכבר, עדיפות על מתן תשובה לרחשי־הלב של הציבור.
על כך העניש הבוחר את המערך. אבל האחראים לא נענשו. הם
ממשיכים להיות גאונים תורניים.

תעמולה טובה, יחסית, היתה הפעם למפד״ל (בלי אבל, בלי
אבל) .היא התרכזה (כמו כל תעמולה טובה) במסר פשוט אחד.
במיקרה זה: המפד״ל השיגה בעבר הישגים רבים לטובת הציבור
הדתי. אז היתה זאת מיפלגה גדולה ומאוחדת. עכשיו היא
התרסקה. צריכים לאחד אותה מחדש.
הדבקות במסר פשוט זה, שהיה סביר ונכון ביסודו, היתה
ראוייה לציון.
בפועל זה לא עזר בהרבה, כי הציבור פשוט מאס במיפלגה
זקנה ורקובה זו, שהבקיעים בה נסתמו בטיט שקוף, וכל בוחר ראה
אותם.
גם התעמולה של שינוי ור״ץ היתה טובה. אחרי הפשלות
הראשונות, כגון הקטע המגוחך של שולמית הרצה בשדה,
התרכזה ר׳ץ במסר פשוט וסביר: שולמית אלוני טיפלה במסירות
בענייני דת־ומדינה, זכויות־האזרח וענייני־נשים. לסלט זה נוסף
קורט תבלין של שלום, אך במירה שלא תרגיז איש(לא אש׳ף ולא
מדינה פלסטינית, חלילה) .התעמולה הדגישה נקודות אלה ונחלה
הצלחה, מפני שסיפקה דרך להצביע בעקיפין בעד המערך, מבלי
להצביע בעד ההנהגה הדוחה של המערך.
כך נהגה גם התעמולה של שינוי, שהשמיטה את נושא הנשים
(שהיה תפוס על־ידי אלוני) אך צירפה מועמד דרוזי, שפתח לה
קהל חדש.
התעמולה של הרשימה המתקדמת לשלום היתה מוצלחת
מאוד בציבור הערבי, מפני שענתה שם על בעיות אמיתיות, ונתנה
ביטוי לרחשי־לב עמוקים ביותר של ציבור מקופח ומושפל. מכאן
הניצחון המוחץ שם, שהדהים רבים. היא היתה בלתי־יעילה
בציבור היהודי, מפני שלא מצאה את הדרך לשכך פחדים עמוקים
ביותר(הפחד מפני הערבים, הפחד מפני אש״ף, הפחד מפני השלום
עצמו).
מאיר כהנא הצליח בתעמולת־הזוועה שלו, מפני שהוא מבטא
בצורה הקיצונית והברורה ביותר את הגזענות, הרווחת לאורכו
ולרוחבו של הציבור היהודי בארץ.
ואשר לליכוד ולמערך:
הליכוד ניצל מהתמוטטות, למרות כישלונותיו הנוראים
בכלכלה ובלבנון, מפני שהוא נראה כבית לציבור גדול, ובייחוד
להמוני הבוחרים המיזרחיים. אלה יכלו לכעוס על הליכוד, וכעס
זה נראה לכסילים(ובראשם רוב עורכי הסקרים) כערות למהפך
הכביר הממשמש ובא. אבל — כפי שכבר נאמר — אוהד
בית״ר־ירושלים, הכועס על פשלה של קבוצתו, אינו נוטש אותה.
במישחק הבא יצעק שוב ״יאללה, בית״רר
הקבוצה נותנת לו זהות, והוא זקוק לה יותר מכפי שהיא זקוקה

מי שקיווה כי הרגשת־הבית הזאת תיעלם יחד עם מנחם בגין,
טעה. בגין לא המציא את המוני המיזרחיים. נכון ההיפר: המוני
המיזרחיים המציאו את בגין. הם היו זקוקים לגיבור, למנהיג חזק,
לאבא טוב — ובגין גילם תפקיד זה היטב. הם ימצאו מחר מנהיג
אחר לפי מידתם. מן הסתם יהיה זה אריאל שרון. אך בינתיים, גם
.בהעדר מנהיג כזה, נשאר הבית ביתם. הם זקוקים לליכוד, כפי
שהליכוד זקוק להם.
המערך לא יכול היה למשוך בוחרים אלה אליו, מפני שאינו
מציע להם בית. התדמית שלו היתה ונשארה זו של מיפלגת־מימסד
לבנה, מנוכרת, שקיפחה אותם ואת הוריהם.
יתכן שניתן היה לפתור בעיה זו, אילו השתנה המערך מן
היסוד, אילו התחלפה כל הנהגתו, אילו נוצרה ההרגשה כי הנה
נפתח דף חדש ונוצר מערך חדש, תחת מנהיגים חדשים(וביניהם
מנהיגים אותנטיים של הציבור המיזרחי) ,המכיר בבעיות
והמשתדל להתמודד איתן בכנות. הוא יכול היה לפחות להראות
את הסרטים של מישלחת חברי־הכנסת של המערך שביקרה
במארוקו לפי הזמנת המלך חסן.
זה לא קרה. המערך, שהופיע בבחירות אלה, היה המערך
הישן־נושן, המעורר פיהוק בקרב הנוער, שינאה בקרב המיזרחיים
ותמיכה בלתי־נלהבת אצל האשכנזים הקשישים. מיפלגה ישנה,
מנהיגים ישנים, סיסמות ישנות, מסר ישן.
גם התעמולה הגאונית ביותר לא היתה יכולה להועיל הרבה
בתנאים אלה.
התמונה האמיתית
קרתה לי תאונה מיקצועית.
מישחק התדמיות
השאלה היא, כמובן, באיזו מידה בכלל משפיעה תעמולת־בחירות
על הבוחרים.
נדמה לי שמעט מאוד.
תעמולה טובה מאוד יכולה להשיג הישגים בתחום מוגדר.
תעמולה בינונית אינה משכנעת, לדעתי, אף בוחר אחד.
תעמולת־בחירות אינה יוצרת נכסים אלקטורליים. אין היא
משנה תדמית של מיפלגה. היא יכולה רק לבצר נכס שכבר קיים.
הנכס היסודי של כל מיפלגה הוא התדמית שלה בעיני ציבור
בוחריה הפוטנציאליים. תדמית זו כבר קיימת ערב מערכת־הבחירות,
לטובה או לרעה, וכמעט אי־אפשר לשנות אותה.

אבנרי

בשבוע שעבר כתבתי במדור
זה סיפור על פגישתי עם רחל
אשתי בוונציה. צירפתי לסיפור
תצלום. היה נדמה לי שזה תצלום
של רחל.
נראה שטעיתי. כאשר ראתה
רחל את התמונה היא הזדעזעה.
היא קבעה שזה לא היא, שזה
בכלל לא דומה לה אפילו.
מה אפשר לעשות. טועים
בחיים.
אז הנה תמונה שאושרה
על־ידי רחל עצמה, כך שאין כל
אפשרות של טעות. זוהי רחל
אבנרי האמיתית. באחריות
מלאה.

ביצר יחליט 1ייצמן_ איך ניבא מני פאר את תוצאות
הבחירות 1איך כם עט החמיץ שם 1אל עצם(] את ההצבעה
על שולחנו של עזר
וייצמן מונחות שלוש ערימות
של מיברקים ומיכתבים, שהגיעו
אליו מייד אחרי שהתבררו
תוצאות הבחירות. בערימה אחת
מרוכזים כל המבקשים מוייצמן
שלא יקים קואליציה עם
המערך. בערימה שניה מרוכזים
דיברי הפניות של אותם
הדורשים ממנו שילך דווקא עם
המערך. בערימה השלישית
נערמו המיכתבים והמיברקים
של הדורשים ממנו שלא יסכים
להצטרף לשום קואליציה שלא
תציע לו להיות ראש־ממשלה.
במטה יחד מתבדחים, שווייצמן
המתלבט עשוי בסופו של דבר
להחליט לפי הערימה הגבוהה
יותר.
בינתיים דחה צבי רימון,
יועצו לענייני־תיקשורת של

השחקן שמואל עצמת
הסביר בתשדירי־שירות של
מישרר־הפנים איך יש להצביע,
אבל הוא עצמו כמעט שהחמיץ
את הבחירות. יומיים לפני היום
הגורלי הוא חזר בשעת־לילה
מאוחרת ועצר ברחוב יפת ביפו
כדי לקנות פיתות. שני צעירים
ניגשו אליו ואמרו לו שיש לו
תקר בגלגל האחורי. עצמון הלך
לבדוק, ועד שחזר לתפוס את
מקומו ליד ההגה נמלטו השניים
עם שללם. תיקו וארנקו של
עצמון, ותעודת הזהות שלו.
עצמון מיהר בבוקר יום הראשון
למישרד־הפנים. הפקידים המופתעים
התפלאו שהאיש שהזכיר
לצופים לקחת את תעודת־הזהות
שלהם לקלפי נזכר רק באיחור
שלו עצמו אץ תעודה. עצמון
הסביר את בעייתו, ושלא

הוא, שהמערכונים של ברק
נכתבו עשרה ימים קודם לכן,
על־ידי מני באר, המרבה
להופיע עם ברק. פאר התבקש
על־ידי הטלוויזיה הלימודית
להכין את החומר מראש. הוא
הסתכן, אך לא טעה בהערכותיו.
פאר עצמו אמר אחרי

ח״ב העבודה אבא אבן
חושב, שריבלין יכול לגלם
שלושה תפקידים. לדעתו, הוא
מתאים להיות1גייי־אר, הסנטור

גז מקרוני והרוזן דרקולה.
המראיין איתן דנציג
היה היחיד שהצליח לראיין את
שימעון ברם ערד הבחירות,

קוקיה. פרס השיב שעל ספרים
הוא לא מוותר, וגם בחצות־הליל
הוא קורא. לעומת זאת, את
החיטוט בניבכי השעונים הוא
הזניח לחלוטין.
הפירסומאי דויד ארמון
כבר שינה את כל סדר יומו
בחודש הקרוב. שלא כהרגלו,

פינחס גולדשטיין

ח׳ב הליברלים, היה אחראי מטעם מטה הליכוד על האולם שבו
התרכזו במוצאי יום־הבחירות חשובי הליכוד ואמצעי־התיקשורת.
בשעת לילה מאוחרת, כאשר נודע לעיתונאים כי שמיר עומד להגיע, מיהרו לתפוס מקומות ליד שולחן
הנשיאות. הם חיכו שם במשך שעה ארוכה. מי שלא מיהר לתפוס מקום, היה צוות הטלוויזיה הישראלית.
אנשי הטלוויזיה, שישבו בקצהו השני של האולם, קראו לגולדשטיין וביקשו ממנו לפנות מקום לצוות
שלהם. גולדשטיין חזר למרכז האולם והתחיל לדחוף בכוח ובאלימות את צוותי הטלוויזיה הזרים שעמדו
שם במשך שעה ארוכה וחיכו לשמיר. הוא תקף באופן מיוחד את יהודה חמל, צלם רשת הטלוויזיה
סי־אן־אן האמריקאית, עד שהצליח במשימתו ופינה את המקום לצוות הטלוויזיה הישראלית.

| 1¥ך *1 \ 1ך ירלך* סגן שר־החקלאות, באולם עצמאות במצו־
1 / 1 1דת זאב במוצאי יום הבחירות. דקל
התבקש על״ידי צוות קול ישראל להתראיין לשידור המיוחד שלהם,
הוא, חבש את האוזניות על ראשו, כשהוא מחייך בעונג וממתין.

התוצאות, שיצחק

שמיר

בוודאי רואה את התוצאות
כניצחון גדול עבורו, משום
שהבוחר נתן את קולו לגופים
קטנים.
מהם ראשי התיבות של
ש״ס? מסביר המישפטן התל־אביבי
חייב שמנגד, חובש־הכיפה:
אלה הם שפרדים סומרי
תורה.
ניצב אברהם תורגמן,
המפקד הטרי של המחוז הדרומי
של המישטרה עשה לו נוהג
חדש: מדי בוקר הוא משקה את
הגינה ברירת-השרד המישטר־תית
שקיבל. ברירה ירושלמית זו
התגוררו לפני כן שני מפכ״לים

לא פעם אחת כי אם פעמיים.
מאחורי הקלעים הם שוחחו על
סיכויי־המערך בבחירות. על
הבימה שאל דנציג את פרס, אם
בזמן מסע הבחירות הוא יכול
למצוא זמן גם לשני תחביביו:
קריאת ספרים ותיקון שעוני־

הוא הורה למזכירתו לבטל את
כל הפגישות שנקבעו לו לשעות
אחרי־הצהריים. בשעות אלה הוא
מתכוון לישון. הסיבה: ארמון
רוצה לצפות לילה־לילה בשידורים
החיים מהאולימפיאדה,
ולא להסתפק בצפייה בווידיאו,

— חיים תבורי והרצל
שסיר. כשהיה תורגמן מפקד

ר 1ך | ך \ 1ך ן 11ך שר״החקלאות היה גם הוא מבוקש מאוד,
1^ 1 111 111/במוצאי יום״הבחירות, לשידור ברדיו. גם
הוא חובש אוזניות לראשו וממתין שהטכגאי של צוות קול ישראל
יתן לו את האות המיוחד המסמן את כניסתו של השר לשידור.
וייצמן, את נסיעתו לחדל,
לחופשה שתוכננה להתבצע
אחרי הבחירות. עתה גם הוא
שקוע במשא־ומתן הקואליציוני.
אברהם ברדוגו, עד
רך־הדין הירושלמי, נדהם מהיקף
המימון של רשימת יחד .״בכסף
שהיה לווייצמן אפשר היה
להכניס לכנסת ארבע עיזים״.

כמקובל נהגו בו לפנים משורת
הדין והונפקה לו תעודה בו ביום.
צופי ערב חדש ביום
השלישי האחרון, היום שאחרי
הבחירות, שמעו וראו את החקיין
יוסי ברק כשהוא תיאר את
קשיי המשא־ומתן על הקואליציה
החדשה. הוא נשמע מאוד־מאוד
אקטואלי. מה שלא ידוע

מחוז תל־אביב, הוא נהג לפתוח
את יום־עבודתו בשחיה בבריכת
גורדון. הוא ממשיך במינהגו זה,
ורק החליף את המקום: מדי בוקר
הוא שוחה בבריכת בית־הנוער
העברי בירושלים.
מהי עיסקה סיבובית? ח״כ
שינוי מרדכי וירשובסקי
אומר, שרק באחרונה הוא למד
פרק בכלכלה .״המערך משלם
לגשש החיוור 300 אלף דולר.
200 אלף הולכים למס־ההכנסה,
כדי שיגאל כהן אורגד ישלם
אותם לפסי ריבלין.
וירשובסקי, שרק אחרי
הבחירות הצליח לשוב לאהבתו
הגדולה — האזנה למוסיקה
קלאסית — מאוכזב מעט
מתפקידו הפרלמנטרי .״אומרים
שלתפקיד ח״כ מתלוות טובות־הנאה.
לי יצא שם של אדם הגון,
ומאז איש לא פונה אליי בהצעות
שטובות־הנאה בצירן.״

היא מתגוררת, אלי דיין מאשקלון, שרץ לכנסת במקום השלישי
ברשימת תמ׳י. אלפסיה, בת ה־ ,80 ששמה מרעיד לבבות
מארוקאיים רבים, הניחה במחשוף חולצתה אפילו את תמונתו של
המועמד, בהופעה ציבורית מיפלגתית כשעמדה לידו. אבל תמיכתה
בו לא הועילה. רק 1500 בוחרים באשקלון נתנו את קולם לתמ״י.
העולם הז ה 2448

אחרי השידור־החי. הוא מנחם את
עצמו, שאם כמו״ל היומון
״ חדשות הספורט הוא לא יצא
לראות את האולימפיאדה בלוס־אנג׳לם,
לפחות הוא יוכל לצפות
בה בביתו בשעת האירועים
עצמם.
רקדנית הפלאמנקו דליה
לאו לא העלתה על דעתה
שעיסוקה במחול הספרדי יגרום
לכך שהיא תיזרק מהמלון
המכובד א סקור ט בצירין־ .לאו
נוהגת להתאמן יום־יום במשך
שעה וחצי בריקוד הפלמנקו,
שעיקרו רקיעות חזקות בריצפה.
היא לוקחת איתה לטיולים
^ מישטח אימונים קטן שעליו היא
מתאמנת. משום מה, דווקא
במלון בציריך עברו רעשי
הרקיעות לחדרים אחרים במלון.
האורחים התלוננו לפני הנהלת
המלון על הרעש המוזר, והמנהל
ניצל היעדרות קצרה של לאו
מחדרה, ארז את חפציה וסילק
אותם. כשהיא שבה למלון,
המתינו מיזוודותיה בלובי. היא
מיהרה לטלפן לבעלה, רוברט,
מנהל־השיווק של חברת סאי־

שגב יש מקדם מכירות חדש,
הפועל ללא ידיעתו. סיפרו
האחרון, הישראלים החד־שים־
,1949 נמכר באופן אישי
על־ידי הפנתר השחור מוני
יקים, המזדהה עם כמה פרקים

ח״ב העבודה הצעיר חיים
רמון מאוכזב מאוד מהתקדמות
המשא־ומתן הקואליציוני .״מציעים
כל־כך הרבה לשותפים —
לא יהיה מקום לשרים
מפא״יניקים״.
יושב־ראש ועדת הכספים
של הכנסת היוצאת, שלמה
לורינץ, עדיין מכנס את
הוועדה עד שתושבע הכנסת
ה־ 11 ותורכב ועדת־כספים
חדשה. לורינץ, שהוצא בעל
כורחו מרשימת אגודת־ישראל
לכנסת, היה מרוצה מאוד השבוע
מהתוצאות. בישיבה של ועדת־הכספים,
שהתכנסה ביום החמישי
האחרון, הוא היה מדושן
עונג, בעיקר כשהזכירו לו ששמו
הועלה כמועמד מטעם ש״ס
לתפקיד שר.

11ך 1ך ן 1ך בתו של שימעון פרס אינה מרבה להופיע לצד אביה באירועים ציבוריים. במוצאי
1 #1 11 1 4ן יום־הבחירות היא באה עם בעלה, רפי(במרכז) ,לאולם־העצמאות במלון פלאס• ילזץ,
רופא בבית־החולים על־שם שיבא בתל־השומר. השניים, כמו האחרים, המתינו בדריכות לתוצאות. בין
אלה ששוחחו עם בני הזוג היה הפרקליט התל־אביבי דני שיממן, המקורב למיפלגה. ולדן, המתגוררת עם
בעלה בכפר אז״ר, היא מרצה לפסיכולינגוויסטיקה, באוניברסיטת בר״אילן ובמיכללת בית־ברל.

פסוקי השבוע
• מועמד המערך לתפקיד
שר-האוצר, גד יעקו־בי
:״הופתעתי. ציפיתי שהניצחון
של המערך יהיה החלטי.״

• סגף ראש־הממשלה,
דויד לוי, לראש יחד עזר
וייצמן :״אתה לא יודע מה זה
פוליטיקה? פעם מקבלים סטירה
ופעם לטיפה״.

• העיתונאי אמנון אב-
רמוביץ׳ :״הפעם מונח בכנסת

משה

ף 11| | 1ל | 1לשעבר מפקד מישטרת תל״אביב, בא
11# 11 במוצאי־הבחירות לאולם העצמאות
שבמלון פלאס כדי לראות מקרוב את ראשי־המערך וכל האחרים
שהתכנסו שם לשמוע את התוצאות. טיומקין פגש בכניסה במפקד
המחוז הנוכחי, דויד קראוס, וניהל איתו שיחה מיקצועית. טיומקין
פרש מהמישטרה אחרי שסיים את תפקידו בתל״אביב. עתה הוא
נושא את פניו למישרה הבכירה ביותר במישטרה -מפכ׳ל.
טקס. לרוברט לא נותר אלא
לחייך ולהציע לה שתנסה את
מזלה במלון אחר, ושלא תירקע
מייד עם כניסתה לחדר.
לסופר והעיתונאי תו ם

במערך ״מאשימים״ את
אפי נצר בכישלונם. כשהוא
סגר את האקורדיון, הוא הוציא
למערך את האוויר, טוענים נגדו
בחיוך.

גוש בשר לא כש״ר(כהנא, שרון
ורפול).״

• אברהם שפירא, מנהיג
אגודת ישראל, שאיבדה
מחצית מכוחה :״שניים אלה היום
כמו ארבעה של פעם״.

• העיתונאי שלום רו
זנפלד
:״עם כל־כך הרבה
לשונות מאזניים, שום קוליציה
לא תלקק דבש׳.

• ח״ב העבודה יצחק
רבין, על המשא־ומתן עם
הדתיים :״שמי רבין אך אין לי

\ י ך 1ן1ך* אשתו של עמירם ניר, ראש מטה הבחירות של
1 1שימעון פרס ובתם של בעלי הצהרון ידיעות
11 11
אחרונות, הופיעה במסיבה שערכו שני עמיתיה לעיתון, אילן גטניו
ויוסף(״גיסי׳) ג׳קסון לכבוד מדריך חדש שהוציאו למטייל המאורגן
בחו״ל. המסיבה התקיימה ערב הבחירות, ג׳ודי ענדה לראשה סרט.
יומרה להיות רב״.

• הרב מנחם הכהן:
״בימים אלה טוב שנזכור כי
כאשר מדבריה אצלנו על חכמי
הש״ס, לא מתכוונים לאביי
ורבא.״
ן 1111־ 1מעצבת-האופנה הצעירה(מימין) ביחד עם שותפתה אורסולה גרוס. השתיים ערבו
תצוגת־בגדים מיוחדת במינה בגלריה תת־רמה ברחוב שינקין בתל-אביב. בתצוגה 11111 נתלו בגדים מעשה ידיהן על קירות הגלריה וגם השתלשלו מן התיקרה. חלק מן הבגדים נראים יותר פמו
דקורציה מעניינת, מאשר כמו בגדים פרקטיים המשמשים ללבוש, אך שאר המוצגים בהחלט משמשים גם
כבגדים. השתיים, הלובשות גם הן בגדים מעשה ידיהן, מתבוננות בכובע המונח על בובת גולם.
העולם הז ה 2448

• ח״כ אהוד (״אודי״)
אולמרט, על ח״ב חרות החדש
גירעון גדות, יושב״ראש מיפעל-
הפיס :״אפילו בין קוני־הפיס יש
לי תמיכה רחבה משלו׳.

• ח״כ העבודה יוסי

שריד :״אני כל־כך הרבה
דיברתי בעד המערך בחודש
האחרון, שבסוף השתכנעתי.״

•העיתונאי עמום קינן,
על הסיבות לתמיכתו בממשלת
ליכוד לאומי :״חלפו עברו הימים
הטובים שבהם יכולת עדיין
לבחור בין הדבר והכולרה.״
• המשורר יב״י :״ארס
והרס מהלכים בחוצות שערינו
ואין מתקומם שמשלחם מערי־נו׳.

; הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אובורים״.מה הן *ומרות...כזה ה

מרדכי1ירש1בסקי:

דני קרמן:

זהר כץ:

.נ ר צעקה ער מאיו ..רמה רהטויח את חנוך סמית ת״ת׳ צויו להחליט
כתנא נותנת לו מחד לקרוא את התוצאות?״ בין שלוש מיפלגות!״

כל האנשים השפויים בארץ מדברים השגוע רק על נושא
אחד: מאיר כהנא ו־ 21 אלף האיש שהכניסו אותו לכנסת.
כולנו היינו כל־נן בטוחים שזה לא יכול לקרות, שכעת
אנחנו עומדים נדהמים ושואלים אחד את השני מה אפשר
לעשות. חברי־הכנסת אמנון רובינשטיין ומרדכי
וירשובסקי מ״שינוי״ עובדים כבר על הצעת־חוק
שהחסינות לא תחול על דברי גזענות והסתה. האם זה כל
מה שאפשר לעשות נגד ,,כן״ ,שאלתי את ח״כ מרדכי
וירשובסקי.
אני מאמין שזה פחות או יותר כל מה שאפשר לעשות. מלבד
זאת, צריך למצוא דרך לא להתייחס אליו כאל שייך(למרות שהוא
ח״כ) וצריך מה שפחות לצטט אותו ולצעוק עליו. כל צעקה שלנו
נותנת לו כוח. הוא חי מזה.

• מה הסיכוי של הצעת־חוק, שאתם רוצים
להעביר, לעבור בכנסת?
אני מרגיש שיש לה סיכוי טוב מאוד לעבור. גם במחנה הימני
הם במצב מאוד לא נעים עם התופעה של כהנא. כשאמר יובל נאמן
שאפשר לתאם עמדות עם כהנא, הוא קיבל נזיפה מאנשיו. גם שם
מסתייגים ממנו. למעשה הוא, בצורה פראדוכסאלית, סכנה לרעיון
הימין יותר מאשר לשמאל.

• כמה זמן זה לוקח לאשר הצעת־חוק כזאת?
אני מניח שהכנסת תתחיל להתכנס לקראת סוף אוגוסט, ואם
תהיה הסכמה, אפשר לאשר את הצעת־החוק תוך שבועות.

• תמיד כשדובר על חוק החסינות או אפילו על
צימצום קטן של החוק, קמו לו מתנגדים רבים, מדוע
הפעם זה יעבור, לדעתה
אני מקווה שאנשים מבינים את חומרת המצב והחוק יחול על
גזענות ועל דברי הסתה. באף מקום בעולם אין חסינות כל־כך
מוחלטת לחברי פרלמנט.

• נניח שהצעת־החוק שלכם תתקבל. אז מה?
אם הצעת־החוק תתקבל, אפשר יהיה להגיש נגד דברי גזענות
והסתה מישפט אזרחי או פלילי וגם הדברים יימחקו מהפרוטוקול
של הכנסת, לא יצוטטו בעיתונים ולא יגרמו להד בארץ ובעולם.
אם לא תיתן לכהנא בימה להשמיע את דבריו, לקחת חלק מכוחו.

מערכת בחירות מאוד מאכזבת. כל״כן הרבה מאמצים
הושקעו, כל״כך הרבה כסף וכל־כד הרבה ציפיות ובסוף אין
מגצחים ואין פתרון לכלום. המאייר דני קרמן טוען
שאומנם אין מנצחים, אבל גיבורים יש הרבה מאוד.

• מי, למשל?
על האיש שעשה את הסקרים למערך אני לא רוצה לדבר. הוא
כבר יחטוף. בעניין כהנא ידברו אחרים. עוד גיבור שלהיסטוריה
תהיינה כמה שאלות נוקבות אליו הוא גבריאל בך. אבל אני אדבר
כמובן על ״כוכב הערב״ האמיתי, חנוך סמית. סמית הצליח במשך
שנים לבלבל אותנו בגלל האקצנט שעושה רושם על כסנופילים
כמונו. את מכירה את המישפט הידוע :״הוא נורא חכם, הוא יודע
אנגלית.״ אם התפקיד של סמית זה לחזות בשעה 10.00 מה יהיה
ואחר־כך לשנות את דעתו לפי כל קלפי שמגיעה אליו, אז באמת
לא כדאי להטריח אותו. לקרוא מיספרים גם אני יודע, וחיים יבין
קריין עור יותר טוב. בראשית הערב ניבא סמית תוצאות שכעת
אנחנו יודעים שהן פחות או יותר נכונות. אילו היה מגן במשך כל
הערב על ״התוצאות״ האלה, הייתי מצביע בעדו. אבל מה״פלוס
מינוס קול אחד לכל כיוון״ שלו, הוא כבר הגיע למצב שבו הוא
אמר שהליכוד מוביל ורק בבוקר הסתבר שהתוצאות האמיתיות
דומות למידגם, ואז אמר סמית ״אמרתי לכם?״

• אני רואה שהוא ממש הרגיז אותך?
בוודאי. בערב שכל עניינו לשמוע מפי כל מיני אנשים נבואות
על דברים שבעוד שלוש שעות נדע אותם בוודאות, נאמרים הרבה
מאוד דברים טיפשיים וחנוך סמית, בהחלט, הוביל לאורך כל
הלילה.

• יש לך עוד משהו להגיד?
תרשי לי עוד מילה על הליכוד. אם אחרי הפסד של 7־6
מנדטים הם שמחו כל־כך, אז בטח אם היו מפסידים 14 מנדטים,
אי־אפשר היה לצאת לרחובות.

הנה מצאתי, סוף סוף, בן־אדם אחד שהיה מוכן להודות
כי תשדירי״השרות עזרו לו. לא שינו את דעתו, אבל עזרו
לו לגבש אותה. שאלתי את זהר כץ, בן ה״ ,18 אם העובדה
שהוא מצביע בפעם הראשונה היא שעשתה אותו פחות
החלטי ויותר מחפש אישורים לדעתו.
קודם כל אני מתעניין בפוליטיקה במשך פחות שנים מאנשים
יותר מבוגרים. הבעיה שלי היתה שלפי השקפת עולמי יכולתי
לבחור באחת מתוך שלוש המיפלגות מהמרכז ושמאלה, ומאחר
שלא יכולתי לבחור עבור שלושתן, הייתי צריך להחליט איזה מהן
הכי תואמת את דעותי באופן הכי קרוב.

• וזה מה שתשדירי־הכחירות עשו לך?
כמובן, לא סמכתי רק עליהם, אבל בין שאר הדברים, גם
מתשדירי־הבחירות הוצאתי משהו.

• האם לעובדה שבעוד זמן קצר אתה מתגייס
לצבא, היה חלק בהחלטה שלך עבור מי להצביע?
אני לא חושב. גם אם לא הייתי מתגייס, הייתי מצביע אותו
הדבר. הצבעתי כאזרח ולא כחייל.

• האם הבחירות היו נושא־שיחה בינך ובין
חבריך?
כבר הרבה זמן שזה הנושא העיקרי שלנו.

• והיו הרבה ויכוחים?
לא. כי הדעות היו קרובות מאוד. בסופו של דבר, כולם הצביעו
די דומה, עבור שתי מיפלגות שגם ביניהן אין הבדלים מאוד
מהותיים.

• אתה וחבריך באתם מבתים בעלי רקע פוליטי1
דומה?
בפירוש לא. חלק מהחברים באו מבתים של אנשי ליכוד
שרופים וחלק מבתים של אנשי מערך ושמאלהמזה. אני חושב
שהנטייה הזאת למרכז ולשמאל, אצל אלה שבאו מבתים ימניים,
התחילה אחרי ובגלל מלחמת הלבנון.

• אתה מרוצה מתוצאות הבחירות?
יש מישהו שמרוצה?

או חוי ם ...ח ה הן אומרות ...מה הם אומרים...מה הן אומרות...חה הם <ז

נעמי רדקו:

חיים מלמד:

מרים הנדלמן:

..מה יכולת לעשות, ,הצדק אול נעשה. ,בשנת 1382 בלבד
מלבד להיות המומה י־ אבל הוא לא נראה!״ נעלמו 3628 איש ואשהר
אחרי פירסום תוצאות הבחירות, מחפשים את האשמים,
כמובן. אוהדי המערך המאוכזבים מאשימים זה את זה,
מאשימים את נבון, שלא הסכים להתמודד ומאשימים את
פרס, שלא הסכים לפרוש וכמובן, מאשימים את חברת
הפירסום שלא פירסמה את הנהגת המערך יותר טוב.
בבית־הספר לפירסום ולשיווק של קבוצת ״אריאלי״
לומדים, לפחות באופן תיאורטי, איך יש לשווק ולפרסם
פוליטיקאים. פניתי אל חיים מלמד, מנהל בית־הספר הזה,
ושאלתי אותו מה לא נעשה שאפשר היה לעשות, או איפה
נכשלו.
האמת״היא שצריך היה להפעיל יותר כלים שיווקיים, כדי
לפלח את השוק של הבוחרים לפלחים השונים ולעבוד על כל
פלח לחוד.

• תוכל לתרגם את זה לעברית, בבקשה?

אומרים על מערכת״הבחירות האחרונה, שהיתר: הוגנת
ונקייה ובלתי״אלימה. שלא הלכו מכות בכיכרות ולא עשו
תנועות מזרחיות לשמעון פרס. אבל לפי דעתם של כמה
ממכריי, לא נעדרה האלימות גם הפעם, רק שהיא הופעלה
נגד אזרחים בודדים. לחברה אחת שלי הורידו את
הסטיקר של המערך מהמכונית ובאותה הזדמנות גם קרעו
לה (בסכין, כנראה) את צמיגי המכונית. גם נעמי רדק
צוחקת בעצב כשאומרים לה שלא היתה אלימות הפעם.
נעמי מספרת:
נכנסתי למכונית שלי והתחלתי לנסוע. תוך כדי נסיעה ראיתי
— שמישהו שם לי סטיקר של הליכוד על השמשה. ברמזור הראשון
הוצאתי את היד וניסיתי להוריד את הסטיקר. על ידי ברמזור עמד
אוטו ובתוכו שלושה בחורים שנראו דווקא נחמדים. אחד מהם
שאל אותי למה אני מנסה להוריד את הליכוד ועניתי לו שזה בגלל
שאני לא אוהבת ליכוד. הוא שאל אותי אם אני רוצה מכות.
חשבתי שהוא צוחק וחייכתי אליו, תוך כדי קימוט הנייר
שהצלחתי להוריד מהשמשה. באותו רגע הוא יצא מהמכונית,
התקרב אלי, שבר את האנטנה של המכונית לשניים וזרק אותה

לריצפה.

• מה עשית?

מה יכולתי לעשות? עד שהבנתי מה קורה, הוא כבר נסע משם

והשאיר אותי המומה.

• כמה עלה לד לתקן את האנטנה?
עוד לא עשיתי את זה. כדאי שיישאר סמל למערכת־בחירות
בלתי־אלימה.

קהל המטרה היה כלל הבוחרים הישראלים. אבל הקהל היה
מורכב מפלחים שונים, למשל דתיים, יוצאי אשכנז, יוצאי מזרח
וכר. לא צריך לדבר בבת אחת לכלל קהל־המטרה, אלא לדבר אל
כל פלח בשפה שלו. לדעתי, המערך פיספס באסטרטגיה
השיווקית־פירסומית שלו, בכך שאת עיקר הדגש הוא שם
בהנמקה רציונאלית, שבמילא הוא היה חזק בה, ופחות מדי הוא
לקח בחשבון את הבניפיט האמוציונאלי עבור הבוחר. הטעות
הזאת בולטת על הרקע הזה שהמערך, למעשה, פנה אל הקולות
הצפים שדווקא הם זקוקים יותר להדגשת הצד האמוציונאלי.

• איך עושים את זה?
כמו שעשה הליכוד. הם עבדו על פחד משלטון המערך.

• אתה לא חושב שיש׳ הבדל ביו קהל-היעד של
המערך ובין קהל־היעד של הליכוד, לפחות כגושים.
ואולי לא אותם הדברים משפיעים עליהם?
אני מסכים שיש הבדל בין שני הגושים, אבל גם המערך וגם
הליכוד לא פנו אל אלה שהקולות שלהם מובטחים, אלא דווקא
אל הקולות הצפים.

• איזה עוד טעויות נעשו?
אני חושב שנעשה שימוש מופרז מאוד בטלוויזיה. כאן,
למעשה, היתה הפאשלה הגדולה. לא כל מה שטוב לאמריקה טוב
גם כאן. הטלוויזיה היא גדולה, מאיימת ולא אישית. ואנחנו, כאן,
נשארנו באיזשהו מקום מעדיפים את המכולת הקטנה והאישית
על הסופרמרקט האמריקאי. הטלוויזיה מדברת אל כולם ולא
לפלחים, פלחים של האוכלוסיה ולפי דעתי זה לא מתאים.

• מה לגבי שיווקם של אישים. איך פירסמו את
פרס, לדעתך?

לא טוב. אני הייתי מבליט במיוחד את השגיו בעבר
ובהתייחסות לעתיד, הייתי מבליט את היכולת שלו להתאים את
עצמו לצרכים השונים בחברה. את התעלותו מעל הספר של רבין,
את הנכונות שלו ללכת שוב לבית־שמש, אחרי ניסיון העבר, ועוד
דברים שהיו מראים אותו באור אחר. יש לי הרגשה שהצדק נעשה,
אבל לא נראה.

בשבוע שעבר קמה בארץ אגודה לאיתור נעדרים. את
יו״ר האגודה, מרים הנדלמן, ראיתי בהצגת הבכורה של
הסרט ״רחל לינדסי נעדרת׳ ,ששם נשאה דברים. שאלתי
את מרים אם הבעיה הפכה למגיפה גם בארץ וכבר צריך
להקים אגודה.
אני לא יודעת איזה מיספר הופך להיות מגיפה. מאז קום
המדינה יש בארץ 150 נעדרים, שעד היום לא מצאו אותם ולא את
גופותיהם. מובן שהמיספר הוא גדול בהרבה יותר, אם לוקחים
בחשבון את אלה שנמצאו אחר־כך מתים.

• מתי כן־אדם שיצא מכיתו הופך להיות נעדר?
אדם הופך להיות נעדר כשהמישפחה שלו פונה למישטרה
והמישטרה מתחילה לפעול. המישטרה לא פועלת לפני תום 24
שעות משעת היעלמו. לגבי ילדים קטנים הזמן יותר קצר.

• כמה נעדרים יש כשנה אחת כארץ?
בשנת 1982 נעלמו 3.628 איש, מתוכם 900 ילדים צעירים.
רובם נמצאו יותר מאוחר בריאים ושלמים. חלק מהם נמצאו מתים
ואחדים לא נמצאו כלל.

• מה התפקיד של האגודה שלכם כעניין. אתם
במקום מישטרה?
בהחלט לא. המישטרה מחפשת את הנעדרים בחוץ ואנחנו
נותנים סיוע למישפחות, שאגב, עוברות סבל בל־יתואר. אנחנו
נותנים להם סיוע פסיכולוגי, סיוע בסידורים שונים, אנחנו
מתחקרים אותם ובזה, לפעמים, יכולים לעזור למישטרה. היו
מיקרים עצובים, שבהם נתנו טיפול למישפחה אחרי גילוי הגופה
של הנעדר.

• האם יש אנשים המועדים להיעלמויות?
זה יכול לקרות, כמובן, לכל מישפחה, אבל במישפחות שבהם
היחסים בין ההורים והילדים לא טובים יש סיכויים רבים יותר
להיעלמויות של ילדים. היינו רוצים להגיע למישפחות כאלה
לפני ההיעלמות, אבל אנחנו רק בתחילת הדרך.

• מי עומד מאחוריכם?
הבעיה היא שאף גוף לא עומד מאחורינו. פנינו למישרד־הפנים,
למישרד־הרווחה, למישרד־המישפטים ולעוד מישרדים
וביקשנו שיתנו חסות לנושא. כולם אמרו ״יופי, יופי״ ,אבל אף
אחד לא עזר ממש. זו גם הסיבה שאני מתראיינת ולמעשה
מבקשת את עזרת הציבור במתן חסות ובכל עזרה אחרת. בסופו
של דבר, אף אחד לא מחוסן מטרגדיה כזאת במישפחתו.

• אם מישהו מוכן להירתם לעניין, לאן עליו
לפנות?
שיפנו אלי. מרים הנדלמן, טלפון 582206־ ,03 ואני מודה
לכולם מראש, בשמי ובשם מישפחות הנעדרים שיזמו והקימו את
האגודה.

דניאלה שמי

חוטפי השד הניגר בלונדון: שניף־חוב? 1
אנשי־עסקים? אידיאריסטים? שריח המוסד?
התוצאה אחת: מאסד אחד בכלא הבריטי!

אח לוסיאן אבוטבול

..אני לא מאמין שזה באמת קרה׳
ך* מנו בבוקר ביום ראשון
1/וקראנו בעיתון שאחד בשם
אביטל, מנתניה נעצר בלונדון בחשד
לחטיפתו של איזה שר ניגרי. פליקס
לא החליף אף פעם את שמו לאביטל,
וגם כתבו שהוא בן ,44 פליקס הוא בן
.33 אז בהתחלה לא קישרנו את
השניים. רק אחר־כך, כאשר העיתונים
התעקשו שזה איש־עסקים מנתניה,
ושמו אבוטבול, התחלנו להאמין
שמדובר באחי ״,סיפר לוסיאן(פינחס)
אבוטבול (תבל) ,אחיו הבכור של
פליקס.
״לא ידענו שום דבר הנץ ממה
שכתבו בעיתונים, ולכן גם לא ידענו
מה לומר לעיתונאים שבאו אלינו, הם
ידעו יותר מאיתנו. כדי לברר מה
העניינים טילפנתי לאחותי בפאריס.
פליקס נסע מהארץ ביום שלישי
הקודם, והיה צריר להיות אצלה
בפאריס, כמו שנהג תמיד כשנכנס
לקנות בגדים לבוטיק שלו.
״אבל אחותי אמרה שפליקס לא
נמצא אצלה ולא היה בכלל בפאריס.

ביקשתי ממנה שתיסע מייד ללונדון
ותברר. עוד באותו יום היא טסה
ללונדון ולקחה שם עורך־דין יהודי,
הוא ברר בסקוטלאנד־יארד שמדובר
באמת באחי.
״אז התקשרתי עם עורך־הדין שלנו
בארץ, אהרון בן־שחר, וביקשתי ממנו
לבוא איתי ללונדון. אני דובר רק
צרפתית ולא יודע אנגלית ורציתי
שיהיה איתי עורך־דין שאני סומך
עליו, כדי שיעזור לי לעשות הכל
בשביל אחי,״ המשיר לוסיאו.

^ אין עבי

פלילי!

^ אשר צבאו העיתונאים על
( ₪הבית ובית־הקפה של מישפחת
אבוטבול בנתניה, מייד אחרי שנודע כי
פליקס חשוד בחטיפתו של השר
הניגרי לשעבר אומרו ריקו, סירבו
בני־המשפחה לדבר איתם. הם לא ידעו
מה לומר לעיתונאים ולא רצו בחשיפה
ובפירסום.

אסתר וסליקם אבוטבול
.רציתי קשרים בניגריה, כדי לפתח שם עיסקי יהלומים׳
אולם כאשר שוחח לוסיאן עם אחיו,
פליקס, בכלא בלונדון, ביקש פליקס
שהמישפחה תדבר עם העיתונות
ותסביר שלא עשה את המעשה תמורת
בצע־כסף .״תעשה כתבה בעיתון ותגיד
שאני לא צריך כסף ואני לא שכיר־חרב,
כמו שכתבו עליי בעיתונים.
עשיתי את זה כי רציתי קשרים
בניגריה, כדי לפתח שם עיסקי־יהלומים,״
אמר פליקס לאחיו הבכור.
מישפחת אבוטבול מרובת־הנפשות
עלתה לישראל בשנת 1970 מצרפת.
הם עלו על נשיהם וטפם 36 .איש
בסך־הכל. מאחר שהיו להם קרובים
בנתניה התיישבו שם והחלו בודקים
את השטח. הם הביאו איתם כסף
מצרפת וחיפשו כיצד להשקיעו בארץ.
חלק מהאחים והאחיות לא הצליחו
להתאקלם בישראל וירדו לקנדה
ולצרפת. היתר נותרו כאן, קנו בית־קפה
ברחוב הראשי של נתניה, פתחו
בוטיק לבגדים מול בית־הקפה וחנות
תכשיטים בפסאז׳ שליד הים.
כל בני״המשפחה היו שותפים בכל
העסקים. הם הצליחו יפה, מכיוון
שעבדו בעצמם ועשו את הכל במו
ידיהם.
״פליקס היה מתכנן את העסקים
וגם מעצב את הפנים שלהם, ואני הייתי
עוסק בשיפוצים. כך שיפצתי את
המיסעדה ברחוב הרצל ואת הדירות
שקנינו לעצמנו,״ אומר לוסיאן.
פליקס ולוסיאן שירתו שניהם

בצה״ל בתקופת מילחמת יום־
הכיפורים והם משרתים במילואים.
שנתיים אחרי שהמישפחה עלתה
מצרפת הכיר פליקס את אסתר, צעירה
בלונדית חטובה ממוצא דרום־
אמריקאי. הם הכירו בבית־קפה בנתניה
י והתאהבו.
ב־ 1983 התחתנו ושנה אחר כך נולד
להם בנם הבכור.
דירתם של פליקס ואסתר, ליד
שפת־הים בנתניה, מדברת בעד עצמה.
הריצפה מרוצפת בשיש איטלקי לבן,
הרהיטים הם ממיטב האופנה והעושר
ניכר בכל דבר.
גם את דירת־הפאר הזו תיכנן
פליקס, ואחיו ביצעו את העבודה
הפיסית .״הוא לא היה צריך כסף, כמו
שכתבו בעיתונים ופגעו בנו. גם כתבו
שיש לו עבר פלילי. זה לא נכון, לאף
אחד מהאחים אין עבר פלילי. אני
הייתי מעורב כמה פעמים בקטטות
בבית־הקפה, אבל אף פעם לא בסמים
או בפריצות או בגניבות,״ אומר לוסיאן
ומבקש שהדבר יתוקן בכתבה
הנוכחית.
״השמיצו גם אותי וערבו את
הילדים בכתבות האלה. אני לא יודעת
למה צריך היה לעשות את זה,״ מוסיפה
אסתר, המרבה לשתוק.
״כאשר פליקס נסע בפעם הזאת
לפאריס, הייתי חולה, היה לי
סינוסיטיס ואפילו לא ראיתי אותו לפני
שנסע. אבל ידעתי שכל שנה הוא נוסע

במדינה

נסח׳

דרכי־אדם
שיבח על אי־תנועה

לפני 11 שנה נידון רוני קראנץ
למאסר־עולם על רצח גיסו. הוא
שוחרר מהכלא לפני חצי שנה ומאז לא
מצא שיכון. על כן התנחל, לפני
שבועיים, על אי־תנועה ביפו, בשדרות
ירושלים.
בראיון שנתן לעיתונאים אמר
דברים שונים שהרגיזו את אשתו
לשעבר, והיא באה לאי־התנועה, כדי
לשוחח איתו. לדברי המישטרה תפס
קראנץ גרזן ואיים לרצוח אותה. בגלל
עברו הוא נעצר מייד.
כאשר הובא קראנץ להארכת
מעצרו בבית־המשפט, החל משתולל
והשופט ציווה להאריך את המעצר
לארבעה ימים עד שיהיה לו סניגור.
עורר־הדין דרור מקרין קיבל את
ההגנה על קראנץ וערער על החלטת
המעצר. הדיון התנהל בפני השופט
יוסף חאג׳־יחיא, ולפתע הגיע לאולם
ויקטור תייר, ראש רשימת עמך. תייר

ארבע־חמש פעמים לצרפת, לקנות
קולקציה חדשה לבוטיק שלו. ולכן
היה ברור לי שגם הפעם הוא נוסע לשם
י* כך. אף פעם לא נסע ללונדון. לא היה
לו מה לעשות שם בכלל!״
לוסיאן הזמין את העולם הזה
לעבור ולראות את החנויות והעסקים
המשותפים לכל המישפחה. המיסעדה
ביזה ערוכה בשולחנות מכוסים
במפות אדומות, הומה אנשים. מולה
עומד ריק הבוטיק שפליקס סגר רק
לפני זמן קצר.
״הוא רצה להפוך אותו למיספרה,
מכיוון שאחותי קרול חזרה רק עכשיו
לארץ מצרפת והיא ספרית, אז פליקס
רצה לפתוח לה שם מיספרה ״.אומר
לוסיאן ומציג את האחות קרול, בלונדית
לבושה בשימלת מלמלה לבנה
ובמגפיים כחולים.
משם פנינו לפסאז׳ שליד הים, שם
נמצאת חנות התכשיטים ריבקה. שגם
היא סגורה כבר שנתיים :״תכשיטים זה
עסק שעובר על דולארים, וכאשר
התחילו העליות הגדולות של הדולר,
אז כבר לא היה כדאי לייבא. כי
העסקים לא הלכו. פליקס סגר את
החנות, אבל הוא השאיר את כל הציוד
בפנים. כי זאת חנות השייכת לנו,״
אומר לוסיאן.

,פדי לפתח
יתסיס׳

^ ני עד עכשיו לא מאמין שזה
באמת קרה. כאשר הגענו
לאנגליה, אמרו לנו שלמחרת יהיה
^ מעצר של הישראלים בבית־המישפט.
אחרי חיפוש על גופנו ובתיקים נתנו
לנו להיכנס לאולם, שהיה מופרד
מבית־המישפט בלוח־זכוכית גדול,

ויקטור תייר
עודר לעציר מיסו
אבל לא לעצמו

אסתר׳אבוטבול השבוע

,השמיצו גם אותי ועירבו את הילדים״
ושמעו את מה שנאמר בפנים דרך
רמקולים.
״אז ראיתי את פליקס בפעם
הראשונה, והוא עשה לי תנועות
להראות שהוא בסדר. אנחנו חששנו
בהתחלה שהמישטרה האנגלית אולי
מכה או פוגעת בעצירים, כי זה עניין
פוליטי, אבל ראינו מייד שהוא בסדר.
״באותו היום קיבל רק עורך־הדין

בן־שחר רשות לראות את פליקס
בביתזהמעצר, הוא שוחח אתו ואמר כי
למחרת נוכל גם אנחנו לראות אותו.
״כאשר באנו לבית־המעצר שאלו
אותי רק מי אני. כאשר אמרתי שאני
אחיו לא עשו בעיות. הכניסו אותנו
לחדר נפרד עם פליקס. זה נראה לי
מוזר, כי ראיתי שכל העצירים האחרים
נפגשו עם בני״המישפחה באולם אחד
גדול. אני חושב שהם עשו זאת כדי
להקליט אותנו ולשמוע את השיחות.
״שאלתי את פליקס למה עשה זאת,
כי שמעתי שהוא כבר הודה במישטרה.
הוא אמר, :רציתי לפתח עסקים
בניגריה, אני מתמצא בזהב ויהלומים.
סיפרו לי שזה אדם עבריין ושגנב הרבה
כסף מניגריה וברח עם הכסף.׳
״שאלתי את אחי אם הוא עשה את
זה בשביל המדינה, כי כבר כתבו דברים *
כאלה בעיתונים, והוא אמר שלא. הוא

בני־המישפחה. את הרופא לב שפירא
אין איש מבני־המישפחה מכיר כלל.

^ הילדים
לפלא

^ וא אב כל־כך טוב, שזה משהו
1 1/ /יוצא מהכלל. כל יום היה חוזר
מהעבודה בבוטיק הביתה, לוקח את
הילדים והולך איתם לבריכה או לים,
ואחר־כך יוצא לרוץ איתם לעשות
ספורט.
״כשדיברתי איתו בכלא, הוא ביקש
ממני לא לשכוח לקנות מתנה,
אופניים, לבנו הקטן ליום־ההולדת
שלו, שחל באוגוסט. הוא גם ביקש
שנלך לשלם עבור כרטיס־הטיסה שלו,
שעוד לא שילם עבורו לסוכן-
הנסיעות ״,אומר לוסיאן בחיוך עצוב.
״אני לא יודע מה יהיה, אבל אני

אבוטבור אגו, :גגות׳ נבו את
הענווה ויסות׳ רמת הביתה, אבר
רא רצית רהשאיו אח בוס רבוד

מיספרה בשביל האחות

אמר שעשה את זה רק כדי לפתח
לעצמו יחסים עם הניגרים״.
לוסיאן היה נרגש מאוד בפגישה עם
אחיו :״אחותי בכתה מרוב התרגשות
ואני צחקתי. שאלתי אותו מה קרה,
והוא רק הוסיף ואמר שהוא בעצם כבר
גמר את חלקו בעבודה, זאת אומרת
בחטיפה, והיה צריך ללכת הביתה, אבל
הוא לא רצה להשאיר את ברק לבד
ולכן נשאר איתם.״
איש מבני״המישפחה איננו מכיר
את אלכס ברק, הצעיר הישראלי השני
שנעצר יחד עם פליקס. אמנם גם הוא
בן־נתניה, אך רק כאשר הגיע לוסיאן
ללונדון וראה אותו, נזכר במי מדובר.
פניו של ברק היו מוכרות לו מנתניה,
אך הוא מעולם לא דיבר איתו.
גם אחיה של אסתר אומר כי הוא
ידע רק שברק עסק ביהלומים יחד עם
אביו, שהוא יהלומן ידוע בעיר. ושמע
עליו שהוא בחור מצליח מאוד. איש לא
ראה אותו אי־פעם ביחד עם פליקס,
ומעצרם המשותף רק הגביר את תמיהת

רוצה כעת להגשים את הדבר האחרון
שפליקס התחיל לעשות לפני שנסע.
הוא היה במשא־ומתן עם אשה אחת
שיש לה דירה במרכז העיר. הוא רצה
לשכור את הדירה כדי לפתוח שם
בית־כנסת על שם אבא שלנו, שמת
לפני שנתיים. זה לא יצא, כי האשה
דרשה סכום גדול, אבל אולי אני
אצליח להשלים את מה שהוא התחיל,״
אומר לוסיאן.
ההרגשה המתקבלת ממישפחת
אבוטבול, היא, כי זאת מישפחה הדוקה
מאוד. האחים והאחיות קשורים זה לזה
גם מבחינה עיסקית וגם מבחינה
מישפחתית. לוסיאן, הוא הבכור בארץ,
רואה את עצמו כראש המישפחה. הוא
כבר קנה כרטיס־טיסה לאסתר, כדי
שתיסע בשבוע הבא לבקר את בעלה
בבית־הכלא, והוא מתכנן בעוד חודש
לקחת גם את הילדים לראות את
אביהם, אם פליקס לא יתנגד שהילדים
יפגשו אותו בכלא.

אילנה אלון

חותם תייר

הוא לא יסתובב
הבטיח לשופט כי הוא ייקח את
האחריות לעציר, יעזור לו לקבל
עבודה ודירה וידאג שקראנץ לא
יסתובב ביפו. תייר עצמו חתם על
הערבות בסך 15 אלף שקל, שהטיל
השופט על קראנץ.
זה היה פשוט מעשה טוב נוסף של
תייר, ששבוע לאחר מכן קיבל בבחירות
לכנסת רק 700 קולות ונשאר,
כרגיל, בחוץ.

סביז בראש
הקסמים לא עמדו
לסעל הסטייקייה
כשתקסוהו ללא סיבה
חמש דקירות רקר יואב חיים את
יהודה צדוק, בעל סטייקייה, המכונה
״יהודלה הקוסם״ .לא היתה כל סיבה
להתנפלות זו, ואיש לא הבין מדוע תפס
חיים סכין גדולה מעל שולחן
הסטייקייה ונעץ אותה בכוח רב בראשו
של הקוסם. אחרי הדקירה החמישית
נשברה הסכין וחודה נשאר נעוץ
בראשו של הנתקף אשר, למרבה הפלא,
הצליח לברוח מהמקום, כאשר ידיו
מכסות את ראשו שזב דם רב.
גם כאשר נס הקוסם מהמסעדה,
המשיך חיים לרדוף אחריו כשהסכין
בידו ורק התערבותם של אנשים זרים,
שהכניעו את התוקף, הצילה את חייו
של בעל הסטייקייה.
התובעת, יהודית אמסטרדאם,
הגישה כתב־אישום נגד חיים והאשימה
אותו בגרימת חבלה חמורה בנסיבות
מחמירות. הסניגור, מנחם רובינשטיין,
העלה את הטענה כי מאחר שלא היה
כל מניע לתקיפה, וחיים היה מאושפז
קודם לכן בבית־חולים לחולי־נפש, יש
לשלוח אותו לבדיקה פסיכיאטרית.
הוא ביקש מבית־המשפט לדחות את
המשפט עד אחרי קבלת הדו״ח

הפסיכיאטרי.

איפה אפשר
לאכול א מחה
סינית טוגה
ולא יקרה ו
(התשובה במהופך)

א״* 1׳ ז ז 1 0

החיים

ךמתת שהיא מתגרשת ממני
בשעה הכי קשה בחיי, אני לא
שומר לה טינה. היא היתה כל־כן־ טובה
אליי, כל־כן־ נהדרת ואני כל־כך אוהב
אותה — שלא אעמיד מיכשולים
בדרכה ״,אומר יהושע (״שוקי״)
ליבוביץ, ובעיניו נוצצת דימעה.
שוקי הגיע להעולם הזה לראיון,
מייד אחרי ששוחרר ממעצרו, בערבות
של חמישה מיליון שקל, ואחרי שבילה
את הבוקר בבית־הדין הרבני כדי לתת
גט לאשתו, לאה.
״לפני כמה שבועות עוד הייתי
מיליונר ומצליחן. היה לי הכל. פיתאום
אני מוצא את עצמי בלי מישפחה, בלי

גם אשתו הראשונה, שהיתה איתו
במכונית, נפצעה. פניה הושחתו
בתאונה וכל שיניה עפו מפיה.
כאשר הסתיימו הניתוחים, גילו
הרופאים כי הוא סובל מסרטן. כרתו לו
כיליה והוא קיבל נכות של 100 אחוזים
בגרמניה.
תחת לשלם לו את הרנטה
החודשית, הוחלט כי ילך ללמוד
מיקצוע על חשבון הממשלה הגרמנית.
שוקי בחר בביטוח ונסע ללמוד בבית־הספר
של חברת־הביטוח אליאנס.
אחרי שלמד שנה הפך סוכן־ביטוח
בחברה והיה סוכן מצטיין.
הוא היה הישראלי היחיד מבין 17

רמי שבוע היה שוק ריבוביץ מיליונר הוא חרש ער אימט־יה
שר ביטוח. השבוע איבו את הכר: את ומשו, את אשתו ואת
עתידו, מכיוון שוצה רקטץ גבוה מד; ולהצליח מהו מד!
אשה, בלי בית ובלי עתיד. אבל הדבר
שעליו אני מצטער ביותר זאת אשתי,״
אומר שוקי, שניכר בו כי טרם
התאושש מהמעמד בבית״הדין הרבני.
מי שהיה עד לפני שבועות אחדים,
סוכן־ביטוח מצליח הוא גבר שמנמן בן
,33 בעל עיניים כחולות והבעת־פנים
מעוררת אמון. כאשר מדברים איתו
מבינים מדוע סמכו עליו כל־כך הרבה
אנשים וקנו אצלו ביטוודחייט וכיצד
הצליח במשך שנתיים לבנות לעצמו
את אחד המישרדים המשגשגים
במדינה בתחום הביטוח.
להתיד מחירים

**ץ וקי נולד בישראל להורים ש־ניהלו
את הקיוסק בבריכת־גורדון,
בתל־אביב. הוא סיים את
שירותו הצבאי, התחתן ונסע לגרמניה,
אל הוריו, שכבר היגרו לשם.
הוא עבד שם בכל מיני עבודות
מזדמנות, כמלצר ובפועל.
ואז קרתה לו תאונת־דרכים קשה.
הוא נהג מכונית כאשר נתקף לפתע
התקפת עיטוש עזה. לרגע עצם את
עיניו ומצא את עצמו עטוף על כמה
עמודי־־ברזל של גשר־רכבת. פצעיו היו
אנושים. כל החלק הימני של גופו היה
שבור ומרוסק. ניתוחים קשים וחודשים
בבתי־חולים החזירו אותו פחות או יותר
לתיפקוד סביר.

אלף סוכני החברה גברמניה, וזכה כמה
פעמים במדליית־הזהב של החברה.
באותה תקופה נולדה לו ולאשתו,
אחרי עשר שנות נישואין, בתם
היחידה. אבל היחסים ביניהם כבר
הידרדרו למצב כזה שהם התגרשו מייד
אחרי הולדת הילדה.
ב־ 1981 חזרו האשה והילדה
לישראל, ושוקי נשאר בגרמניה
והמשיך שם את עסקיו.
מכיוון שעסק גם בביטוח ימי, היו לו
כמה לקוחות ישראליים. שוקי מתייעץ
עם עורך־דינו, ציון אמיר, כדי לדעת
אם מותר לו לגלות את שמותיהן של
החברות הישראליות שעבורן עסק
בביטוח בחו״ל, והוא מספר כי היו אלה
החברות עיט וסאייטקס.
בגלל ביטוחים אלה היה בא מדי
פעם לארץ, וכך הכיר את אשתו
השניה, לאה. הוא התאהב בה, החליט
לחזור ארצה ולשאת אותה לאשה.
ב־ 1982 חזר לארץ ומייד התחתן עם
לאה. הוא פתח מישרד־ביטוח בתל־אביב
והחל מחדש קשרים ישנים.
״הלכתי למכרים ותיקים של הוריי
עוד מבריכת־גורדון,״ מספר ליבוביץ,
״וכך הגעתי לאריק לביא ושושיק שני.
אשתי הכירה את שייקה מהגששים,
וגם הם הפכו להיות הלקוחות שלי.
אחר כך הגיעה אליי כל מישפחת בנאי
וגם הפנטומימן יורם בוקר.
״השמועה עברה מפה לאוזן שאני
נותן שירות טוב ואני גם זול מיתר

סוכני־הביטוח, וכך גדל המישרד שלי
במהירות.
״לאשתי יש מישפחה בחיפה, והם
עזרו לי לקבל שם לקוחות ופתחתי
מישרד גם בחיפה. היו לי אז חלומות
גדולים. רציתי לעשות עסקים,
להתפתח ולהתרחב. קיוויתי לפתוח גם
סניפים בירושלים ובאר־שבע ולהיות
גדול מאוד״ ,הוא מספר.
כדי לרכוש לקוחות ניסה לעשות
ככל יכולתו. בגרמניה יש חוק האוסר
להוריד את הפרמיות, ולכן אצל כל
סוכני־הביטוח תשלום הפרמיה הוא
זהה. התחרות שם מתמקדת רק על טיב
השירות של הסוכן. אבל בארץ יש עוד
דרך לתחרות: שוקי חתך מחירים. הוא
היה נותן 20 אחוז הנחת־סוכן, כסף
שבא, בעצם, מכיסו.
בתחילה עבד עם כל חברות־הביטוח
ואחר כך בעיקר עם חברת מיגדל. הוא
חלם להתקשר עם חברת ביטוח מקנדה
ולהגדיל עוד יותר את עסקיו. בעיקרון
חשב, כי אם ירחיב את מעגל־המבוטחים
יוכל להרוויח גם אם יעבוד
על רווח מיזערי.
הוא גם רצה לבסס את עסקיו על
שמו הטוב כנותן שירות נאמן .״היו
יכולים לטלפן אליי ב־ 2בלילה אם
היתה בעיה, ואני הייתי בא ופותר אותה
במקום.״
כחלק מהשירות המהימן, היה נוהג
לשלם מייד כל תביעה שהיתה
מאושרת בקבלה .״מי שהיה מביא לי

קבלה, הייתי משלם לו על המקום.
הרבה פעמים חברת־הביטוח היתה
משלמת לי את הסכום אחרי כמה
חודשים, אבל לפעמים היא לא הכירה
בתביעה הזאת ולא שילמה אותה בכלל,
ואני לא הייתי לוקח את הכסף בחזרה
מהקליינט. ככה הפסדתי הרבה כסף
במימון וגם מכיוון שחברת־הביטוח
־לפעמים לא שילמה לי,״ מספר שוקי.
לאחרונה הצליח להשיג ביטוח של
כמה חברות גדולות, אשר לכל אחת
מהן היו מאות עובדים. החברות הללו
לחצו לקבל תנאים יותר טובים
לעובדיהן, ושוקי היה מוכן ללכת
לקראתם .״חברת־הביטוח נתנה לי
אפשרות לשלם בשישה תשלומים,
אבל אני נתתי להם לשלם לי ב־12
תשלומים. את הריבית לבנק שילמתי
מכיסי, וזה היה המון.״
כך התחילה הסתבכותו של הסוכן.
ידידים פושטי עוד
**ץ וקי, שבא מגרמניה, לא הבין
\6 /כל־כך את תנאי החיים והכלכלה
בארץ, ורצה לקפוץ מהר מדי גבוה מדי.
בתחילה הכל היה טוב :״הרווחתי המון
כסף, אפילו קניתי דירה בכיכר המדינה
ב־ 200 אלף דולר. אבל כאשר הריבית
התחילה לאכול אותי, נאלצתי לוותר
על הדירה, ושילמתי 12 אלף דולר דמי
ויתור.

״לפני חצי שנה התחילה לפתע
תחרות פרועה בשטח הביטוח. כולב
לחצו לקבל הנחות. מכיוון שרציתי
לשמור על הקליינטורה, התחלתי
לקחת הלוואות מאנשים פרטיים, וזו
מה שגרם בסוף, לנפילתי״.
המלווים הפרטיים, שהיו כולם
ידידים, דרשו ריבית נשכנית. עבור
הלוואה של 14 אלף דולר, התחייב
שוקי להחזיר אחרי חודש סכום של 22
אלף דולר. הוא לא עמד בכך, חוב אחד
כזה החזיר ואת השני לא הצליח לשלט
אז פנה אל ידיד שהכיר עוד כאשר חזר
ארצה.
שוקי חזר לישראל באוניה, מכיוון
שהביא איתו את מכונית המרצדס
המהודרת שלו. על האוניה הכיר אח
מאיר נוימן, סגן־אלוף שהיה אז בהליכי
שיחדור.
נוימן ושוקי הפכו ידידים טובים.
כאשר נזקק לכסף באופן דחוף, פנה
שוקי לנוימן ידידו וביקש ממנו
הלוואה. הקצין בדימוס הסכים להלוות
לשוקי 45 אלף דולר, בתנאי שאחרי
שישה שבועות יקבל בחזרה 70 אלף
דולר.
תנאי ההלוואה של הידידים היו
פשיטת־עור לכל דבר.
את ההלוואה מנוימן קיבל שוקי
ב־ 23 ביוני והתחייב להחזירה ב־4
ב־אוגוסט. נוימן דרש ביטחונות
להלוואה ולשוקי לא היה מה לתת. על
(המשך כעמוד !)48

אנדויו.
הרו ושוה,
שלושה מוססטוים
מניח טוב
מי גורם לנסיך אנדריו, בנה
של המלכה אליזבט השנייה
לצחוק במלוא פית שתי הרודניות
שלו ליידי הלן היפהפיה
וליידי שרה.
שתי הצעירות, אינן אלא בתו
של הדוכס קנת, דודה של
המלכה, ושל הנסיכה מארג־רט,
אחותה של המלכה. הן
נהנות משני העולמות. מתואר
אצולה מכובד מחד גיסא, ומן
החרות לחיות את חייהן לפי
רצונן מאיח־ גיסא. שרה(מימין)
מעדיפה לנהוג במכונית מדגם
מיני מיינור, למרות שיש לה
מכונית רולס־רוייס. ואילו הלן
(במרכז) מעדיפה על פני שתי
המכוניות את הנסיעה ברכבת
התחתית. אשר ללבוש — שתיהן
מעדיפות את המראה הזרוק
על פני המלתחה העשירה שבארון.
אנדריו בעצמו טוען שהוא
מאושר לדעת שאין לו. סיכוי
לחבוש כתר על הראש. אותו זה
מצחיק.

וובוטה גלום -הגבות מריו שאיננה אלא גבו
גברת יפהפיה זו, העונה לשם רוברטה גלוס, היא הדוגמנית המצליחה ביותר
היום בריו דה ז׳נרו. ועוד למעלה מזה. שמה המקורי אינו אלא לואיס רוברטו
גאמבין מירידה ויש לה עבר גברי בהחלט.

נאולה ואלבום -לחתונת הנסך על אופנוע
הנסיך אלברט מבלגיה ורעייתו סאילה היו מאז
ומעולם חברי כבוד כחוג הסילון של בתי המלוכה
האירופיים. אהובי נפשם של המלך בודואין והמלכה
פאביולדז חשוכי הילדים. השניים מגדלים את פילים,

יורש־העצר לבית המלוכה הבלגי, ומעדיפים היום את
השקט והפרטיות, על פני התפקידים הרישמיים שבהם
הירבו לעסוק בשנות נעוריהם היפות ביותר. בני הזוג
חגגו את חתונת הכסף באפודות ובטיול על אופנוע.
העולם הז ה 2448

ואנסה ו־ויאמס:
מיס אמויסת
ים ואחו
כתר המלכות הוא עניין כבד מדי,
כך החליטה מיס אמריקה, ואנסה
ויליאמם, והעדיפה להוריד אותו יחד
עם כמה פריטי לבוש אחרים לטובת
הזהב הכבד יותר. התמונה שבה היא
נראית במערומיה (מימין) אינה אלא
אחת מסידרה של צילומי עירום
המפארת את ירחון המין האמריקאי
פנטהאוז, שבגללן נאלצה להיפרד מן
התואר בבושת־פנים. בתמונה משמאל
נראית ואנסה טרם הכתרתה כמלכת
היופי של ארצות־הברית, בשעת התחרות
הראשונה על התואר שהתקיימה
בספטמבר 83׳ באטלנטיק
סיטי, שבניו־ג׳רסי. ואנסה עשתה
בשנה זו דרו ארוכה כשצלמי
פנטהאוז בעקבותיה בלי לאות. שנה
בדיוק מאז צעדה על המסלול
לראשונה, תפאר את עמודיו הפנימיים
,של הירחון עם עבר של מלכה.

1ב.ב. עשתה זאת שוב מימי מתה משוף
| סמים צוואתה המאונסיסטית שר וידיאו חרמ1
ממשלת צרפת העניקה חנינה לסוסה ולסייחה שנועדו לטבח, בעיקבות

פנייה של הכוכבת בריזייט בארדו. בארדו, הידועה בעבודתה המסורה
להצלת בעלי־חיים ביקרה לפני כארבעה חורשים בבית־המיטבחיים
בניצה, עיר הקרובה למקום מגוריה סן־טרופז, שבדרום צרפת, וזועזעה
לראות מישלוח חדש של סוסים שהגיעו מפוליו שנועד להישחט עבור
תעשיית בשר״סוסים >הירוע כמעדן בצרפת) .ביניהם היתה סוסה שילדה
סייח כמה ימים אחרי הגיעה לבית־המיטבחיים. בארדו פנתה לאל!
בורגרין־דיבורג, מפיק תוכנית הטלוויזיה ארץ החיות וביקשה ממנו
לחטוף את האם ואת בנה מבית־המיטבחיים. ואומנם, הוא ועוד שניים
מחבריו ניסו לעשות כן, אבל נסיון החטיפה נכשל. ב׳ב׳ פנתה בקריאה
נרגשת למישרד־החקלאות הצרפתי, ואיימה כי.לפני שתהרגו את הסוסה
תצטרכו להרוג אותי.״ ואומנם, המישרד נכנע ללחצה הרציני של הכוכבת,
והודיע שאחרי טיפול רפואי מתאים, יעזבו האם והרך הנולד את
בית־המיטבחיים לגן החיות הסמוך לאחוזתה של בריז׳יט מחיאות
כפיים סוערות בהתחלה וקיתונות של בוז בסוף. זו היתה קבלת־הפגים
שהעניקו מבקרי המוסיקה האיטלקים להפקתו החדשה של הכימאי
הבריטי היוצא־דופן קן ראסל, לפי האופרה של סוצ׳יני לה בוהם,
שהוצגה כפסטיבל המוסיקה במאצ׳ראטה. העלילה, המתרחשת במקור
במאה ה־ ,19 מספרת על אהבתה של מוכרת פרחים למשורר עני. הנערה,
מימי, מתה לבסוף משחפת. ראסל, שהעביר את המערכה הרביעית לשנת
,1984 הניח לגיבורה המחודשת למות מעודף מנת הירואין, כשהיא מוקפת
בחבריה לבושי מיקטורני־עור ופורטים על גיטרות חשמליות. העיתון
המילאנזי הידוע איל גיורנאלה הגיב בטיעון, כי להזמין בימאי זר כדי
להציג את עיבודו האישי למוסיקה איטלקית, כמוהו כאילו הזמינו אשף
! מיטבח מאוגנדה להכין פיצה בנאפולי. העיתון קבע, שראסל הוא אישיות
בלתי רצויה באיטליה, ושכדאי ללוותו בנימוס, אך בתקיפות, אל מעבר
הגבול הקרוב מארק תאצ׳ר, בנה ( )30 של ראש ממשלת
בריטניה מארגארט תאציר, הודיע בראיון עיתונאי, כי כל מי שמצפה
ממנו להודעת אירוסין, עם קארן פודסטון, בתו של איל־נפט מטכסאס,
עשוי להתאכזב. גם הגברת פורסטון טוענת שעדיין אין זה סוף פסוק. אף
גייימם סטוארט
שמארק עבר לגור בטכסאס מאז חודש אפריל
הסיר את הלוט מעל פסלו של הפארטנר הידוע ביותר שהיה לו מעודו: ג׳ון
(האיש שירה בליברטי ואלאנס) ויץ. בפסל שנעשה בידי הארי
ג׳קסון, מעוצבת דמותו של ויין כשהוא רכוב על סוס, בגובה 6.6מטרים,
והוא מוצב בבוורלי הילס, קליפורניה, לא רחוק מאחוזת ויין. בטקס נכחו,
מלבד 500 מוזמנים מעולם הבד, כל שבעת ילדיו ו־ 23 נכדיו
האמנית לי קראסנר, אלמנת הצייר ג׳קסרן סולוק, הורישה את רוב
רכושה(הנאמד ב־ 10 מיליון דולר) לאמנים מוכשרים במצוקה. את הזכות
לחלוקת התמיכה הפקידה בידי ידידי הצמד, גדאלד דיקלר ויוג׳ין
— ליליאן הלמן, הסופרת השמאלנית הידועה, ששימשה תאו בשעתו מטרה לרדיפות מק׳ארתי, הורישה חלק מאחוזתה (בשווי של
ארבעה מיליון דולר) לסופרים בעלי נטיות מארכסיסטיות. צוואתה של
הסופרת, שנפטרה ב־ 30 ביוני בגיל ,79 מצווה מענקים בשווי של 400.000
.דולר לבימאי מייק ניקולם, לסופר ג׳והן הרשי, לתסריטאי פיטר
פייבלמן, ולכמה חברים אחרים. חלקה האחר של הירושה ישמש להקמת
קרן נוספת על שם מאהבה של הסופרת, הסופר ראשיאל האמט.

העולם הז ה 2448

הנסיבה קאוולין: בשדה אל הגיזוה ואל צו האוננה

תצוגת אופנת החורף של בית דיור לשנת 84־85
הצטיינה בהופעות מרשימות של דוגמניות מסלול ובהופעה
זוהרת של הנסיכה שבקהל, קארולין ממונאקו. הנסיכה
שבאה לחזות בתצוגה בפאריס, לראשונה מאז ילדה את בנה
אנדריאה, כבר הוכיחה שליטה בקאלוריות ונשאה מבט

אוהד לשמלות שתוכל ללבוש בחורף הבא. את האירוע חגגו
גם המעצב הראשי לבית דיור, מארק בוהן, שדגמיו
חביבים ביותר הן על הנסיכה והן על הדוגמנית האמריקאית
הזוהרת, גדי הול, המיטיבה ללבוש את יצירותיו, כפי
שאפשר לראותה, במלוא טעמה, משמאל.

שידור
צר־ג
בודרוטק
• למפיק מישדר ליל־הבחירות לכנסת ה־,11
מפיק כולבוטק רפי גינת. במישדר זה נכנס
גינת לנעליהם של המפיקים הבכירים של הטלוויזיה
בעבר, דן שילון, יאיר אלוני ואלכם
גילעדי, שהפיקו בעבר הרחוק הפקות־ענק
מורכבות, עם נקודות־שידור רבות, היה זה
כישלון מרגע פתיחת השידור והתקלות שליוו
את מדגם־הבחירות של הטלוויזיה, שנערך בידי
חנוך סמית (שכבר בבחירות לכנסת ה־סז, ב־מידגם
הטלוויזיוני, הוכיח שנס ליחו המקצועי),
דרו קטעי־הביניים של המצלמה הנסתרת
(קנדיר־קמרה) שהיו מביכים ואוויליים. גם מחשב
הבי־בי־סי, שהובא לצורך הפקת מישדר־הבחירות,
ושבמהלך הלילה נעשתה לו פירסומת
סמויה השווה עשרות אלפי דולארים, לא מילא
את הציפיות שתלו בו. דווקא מישדרי יום־
המחרת של הערוץ המתחרה, הטלוויזיה הלימודית
במהדורת־היום של ערב חדש, היו בעלי
דימיון דיווחי, שנעדר במישדר ליל־הבחירות של
הטלוויזיה הכללית, שנראה כהעתק דהוי של
מישדרי־הבחירות לכנסת ה־ 9וה־סז. נקודת־האור
היחידה במישדר ליל־הבחירות היה השרר
הוותיק חיים יבין, שהציל את המעט שניתן היה
להציל במיומנותו המיקצועית. את כישלון
מישדר זה יש לזקוף גם על חשבון מנהל־הטלוויזיה,
טוביה סער, שהעדיף להציב בראש
הפקת־ענק זו את גינת, המשולל כישורים
חדשותיים.

צל״ש
עולם אחר
• למנחה ולמרואיין של התוכנית דברים
בגו, שנערכה בלילה שלמחרת ליל־הבחירות,
ושהראתה לצופי הטלוויזיה שמדינת־ישראל
אינה רק קהל עסקני מצודת זאב והבית
האדום ברחוב הירקון. המראיין צבי ינאי

(עורך מחשבות) והמרואיין הפרופסור חיים הררי
(מכון וייצמן) דנו על עולם הפיסיקה העיונית,
והציגו את אי־האונות של דור אחד באנושות מול
אותו עולם של חלקיקים, שעליו הוקם היקום.
הררי פישט את המורכבים שבמרכיבי עולם
הפיסיקה. השיחה התרבותית שבה והציגה במשך

המעיד לשילטון משמעה היה שינוי המערכת
המנהלת את רשות־השידור, תוך כוונה של
מציאת מנכ״ל חדש לרשות.
תוצאות הבחירות, והאפשרות של הקמת
״ממשלת־אחדות״ או ״ממשלת־ליכוד־לאומי״,
ייצבה את מעמדו של פורת בתפקידו כמנכ״ל
הרשות.
פורת, שביקש רק חופשה של מחצית השנה
ממערכת ידיעות אחרונות, עשוי עתה להאריך.
את חופשתו לשנה(במיקרה של הקמת,ממשלת
ליכוד לאומי״) תוך חשש שבאוקטובר תיערכנה
בחירות חדשות. במיקרה ותקום, ממשלת־אחדות״
,יאריך פורת את חופשתו לעוד ארבע
וחצי שנים.

בהדרגה מאמצים נציגי הליכוד
בוועד־המנהל של רשות־השידור את
לשון־הדיבור שאיפיינה את נציגיהם
בוועד־המנהל הקודם (מרון את פאפו).
בישיבת הוועד־המנהל התייחס נציג
הליכוד. נתן ברון, להופעתו של נציג
המערך בוועד־מהנהל, ד״ר ישראל
(,רולי״) פלג, בטלוויזיה הלימודית.

פרשת רבדל
דוברת מישרד־האוצר, אריאלה רבדל,

כתבת חדשה רבדל
שיקולים מוזרים
מחצית השעה את העולם האחר, רב־המשמעויות,
שהקלפיות הן כלום לעומתו.

מאחרי המירקע
תשדת־ביטוח ישרת
עד לרגע שידור מימצאי הקלפי הניסיונית
של רשות־השידור, היה עתידו של מנכ״ל
הרשות, אורי פורת תלוי על בלימה. חזרת

מ חוייבו ת ל״דרדלה״

ששימשה בעבר כדוברת רשות־השידור, עומדת
לסיים בקרוב שנת־השאלה מרשות־השידור
לאוצר, ולשוב לעבודתה ברשות.
רבדל שסיימה בשנה שעברה בהצטיינות
קורס־כתבים של קול ישראל, סיכמה עם עורך
מבט מיכאל קרפין, שהיא תשתלב במיסגרת
מבט ככתבת לענייני־רווחה.
אלא שעל דרכה של רבדל נערמים קשיים
מכיוון בלתי צפוי: מנכ״ל הרשות, אורי פורת,
מתנגד לכך.
ניגוד העמדות בין קרפין לפורת בעניינה של
רבדל הביא לכך שמנהל הטלוויזיה, טוביה
סער יתאים את עצמו לכיון הרוח הנושבת מחדר
המנכ״ל בטלוויזיה, הסמוך לחדרו. סער הודיע
מיד לקרפין כי רבדל, שעברה קורס כתבי־רדיו,
אינה יכולה להיכנס לתפקיד של כתבת•
״טלוויזיה. הנחייתו של סער עוררה גיחוכים בקרב
עובדי חטיבת־החדשות של הטלויזיה, שרק
בחודשים האחרונים קלטו כמה כתבי־רדיו,
שעברו קורס כתבי־רדיו בלבד, ולא קורס של
כתבי-טלוויזיה(ביניהם: עמנואל חלפרין, בן
אחותו של מנחם בגין, מקול ישראל, אבי
ברזילי מגלי צה־ל ואחרים).
על רקע מחלוקת זו עשוי להיפתח סיכסוך
חדש בין עובדי חטיבת־החדשות להנהלת רשות־השידור.
כתבי־החדשות עשויים לטעון ששיקולי
קבלת כתבים למבט הם מעניינם של עורך מבט,
קרפין, ומנהל חטיבת־החדשות יאיר שטרן,
ולא של מנכ״ל הרשות.

הקרב ער הכבוד
בישיבה האחרונה של הווער־המנהל, כאשר
הודיע מנכ״ל הרשות, אורי פורר] ,על כוונתו
להחזיר למירקע את התוכנית זה הזמן עם
המפיקה נאווה כהן והמנחה רם עברון,
התפתח עימות חריף בינו לבין חברי הוועד־המנהל,
המגלים באחרונה נטיה ליטול לעצמם
חלק פעיל במלאכת הניהול והעריכה של הטלוויזיה.
בראש
המתנגדים להחזרת כהן ועברון ניצבים
שני נציגי הליכוד, הפירסומאי דויד אדמון

ונתן ברון.

אלא ששניהם הכעיסו את מנכ״ל־הרשות,

ליל־הבחירות עלה 200 אלף דולר
אתיקה מיקצועית וקיום הבטחות אינם מאפיינים את צמרת הטלוויזיה הישראלית בשנים
האחרונות. בליל־הבחירות הפתיע מנהל הטלוויזיה, טוביה סער, במאבק שניהל נגד מנהל
חטיבת־החדשות של הטלוויזיה, יאיר שטרן, ומפיק מישדר־הבחירות, רפי גינת.
מישדר ליל־הבחירות עלה לרשות־השידור 200 אלף דולר. שעיקרם הושקעו במידגם
הטלוויזיה. בהתאם לתיכנון, נועד לשרת בוזמנית את קול ישראל ואת הטלוויזיה.
בסיכומים לקראת המישדר נקבע שבשעה רבע לעשר בלילה ימסור מנהל חטיבת-
החדשות של טלוויזיה טלפונית, בצופן, את מימצאי המידגם ליגאל רום, מנהל חטיבת-
החדשות של הרדיו, כך שהרדיו והטלוויזיה ישדרו בוזמנית את מימצאי סירגם רשות-
השידור.
התקלה הטכנית בשיקלול המימצאים הכניס את שטרן ואת גינת ללחץ. מנהל הטלוויזיה
נאלץ להרגיעם ולהשיבם למסלול. כאשר תוקנה התקלה, סירבו שטרן וגינת למסור את
המימצאים למערכת החדשות של קול ישראל. ברגעי־לחץ אלה, כאשר תבע סער מעובדיו
לעמוד בהתחייבותם כלפי קול ישראל, סירבו שטרן וגינת להתייחם אליו והעליבו אותו.
במטח העלבונות שיגר שטרן את ה״דרדלה׳׳(קללה השגורה דרך־קבע בפיו) לעבר סער.
רק כאשר הפעיל סער את סמכותו נאלצו שטרן וגינת לקבלה. אז מסר סער את המימצאים,
בלא צופן, ישירות בטלפון לאנשי קול ישראל.
עדים לעימות שבין סער לשטרן וגינת היו מגכ״ל רשות השידור, אורי סירת, ועוזרו
לענייני־טלוויזיה, יאיר אלוני.

ה״ויקפה״
של ברון

חבר־ועד ברון בעיה ברון, בליגלוגו על פלג, :פלג הופיע
בטלוויזיה הלימודית, ואחרי זה מייד
דיברו על זיקפה...״
החברים האחרים בוועד המנהל לא
הבינו את ההומור של ברק. אחר מהם
לחש לשכנו. :לברון יש, כנראה,
בעיות.״

פסקול

פאפו החדש
שכרו של חנוד סמית, עבור שירותי הס־טאטיסטיקה
שלו למידגם רשות־השידור, בליל־הבחירות
לכנסת ה־זז, היה 8000 דולר
• • חבר־הוועד המנהל, נתן ברון, פירסם
במהלר מערכת־הבחירות בידיעות אחרונות טור
יומי לסקירת תשדירי־הבחירות של המיפלגות,
והוכיח בו, כמו בטיעוניו בישיבות הוועד־המנהל,
את אי־בקיאותו במדיום הטלוויזיה. הוא מצרף לה
עמדות ימניות־נציות שהביאו לו בקרב עובדי
הרשות את הכינוי ״פאפו החדש אחד
מקורבנותיו האחרונים של ברון, בישיבות הוועד־

סטטיסטיקן סמית
8000 דולר ללילה
שהבהיר להם חד־וחלק שזכותו של הוועד־המנהל
היא לייעץ, ולא לנהל. או, במילים אחרות :״אני,
כעורך־ראשי של הטלוויזיה, אחליט מי יגיש את
זה הזמן. תפקידכם הוא רק לייעץ לי.״
כאשר העימות התפתח יותר ויותר, התברר
שתביעת אנשי הוועד־המנהל היא שלפחות
תוכנית אחת של זה הזמן תופק בהנחיית מתי
גולן ומפיק אחר, כפיתרון של כבוד.

המנהל, הוא מנהל קול ישראל, גידעון לב־ארי,
שברון מאשימו בהיעדרות שיטתית
מישיבות הוועד־המנהל כאשר התפוצצה
פרשת ד״ר אברהם דיסקין, עורך־הסקרים של
המערך בבחירות, חיככו כפיים כמה מעובדי קול
ישראל הבכירים. מסתבר שבמערכת הבחירות
של 1981 ניהל דיסקין עבור הרדיו כמה סקרים,
שהוכחו כחסרי כל קשר למציאות האלקטורלית.
העולם הז ה 2498

בוא גם אתה לטעם ט ל מרלבן רו־הסעם של אמריקה
1!.זז ^ ג 7

ח 6ז 1ן;ן

הסיגריה המבוקשת
ביותר בעולם
ח! 1\/13016

אזהרה: משרד הבריאות קובע כי-העי שון מזיק לבריאות

אלבס אנרינינל • ממני א1יר לרכב

״אלכס אוריגינל״ -מזגן שמתוכנן מפותח
ומיוצר לכל סוג מכונית בנפרד.
תוצר הנדסי מתוחכם של טכנולוגיות רכב
ברמה עולמית עם מוניטין והכרה
בינלאומיים.

מזגן שהושקעו בו עשרות אלפי שעות אדם
ומכונה 15 ,שנות התמחות בלעדית
במזוג אויר לרכב ו 30-שנות נסיון בהנדסת
רכב.
מזגן שעמד בהצלחה בכל תנאי האקלים ומזג
האויר־בכל העולם בסוגי הרכב השונים לאורך
מליוני קילומטרים -ממדבריות אוסטרליה

ועד המרצדסים שדוהרים על אוטוסטרדות
אירופה.
מזגן שהוא אבי הנדסת מיזוג-אויר-לרכב
בישראל -פורץ דרך עולמי־ שאיפשר למזג
מכוניות גם בנפח מנוע בינוני וקטן, בעזרת
המנתק האוטומטי -המצאה מקורית
ובלעדית שרשומה בפטנט מס׳ .27433
״אלכס אוריגינל״ -מפעל לתפארת-
אחת משלוש החברות השולטות באירופה
במיזוג אויר לרכב.
שם אחד. שם שאומר הכל.

״אלכס אוריגינל״.

אלכס איריגינל • נחמי אייר לרבב

ליכטנזון צרפתי

״אלכט אוריגינל״ ־ מזגנים לרכב
רח׳ עשר טחנות 12 רמת-החייל, ת״א
טל 03-491112 .
פיתוח, תכנון, ייצור, התקנה ושרות־הכל
תחת גג אחד.

טעם העולם הגדול.

יי לז ץ או רנג

מויייי ^ ל א

דימו!.זממו גי״״י^^י ;-

ק שר בתיול 4שות•

מה שפירא להרצתן שמתם לב שהזנחנו את עניין ההצעות
למתנות? זה פשוט מפני שנגמר לי כל הכסף על
קייטנות ועל לונה פרק ועל ארטיקים, ולכן לא
קניתי לאף אחד שום דבר.
אבל אמרו לי שזה לא פייר להתייחס לכולם כמו
אל עצמי. אולי לכם דווקא יש כסף, ואולי
מתחשק לכם לקנות מתנה למישהו?
תדעו לכם, שהפעם אתם קונים מתנה סטייל
בית הנשיא. שיידע לו האדון הרצוג, שמה שהוא
יכול לקנות לחברים שלו, נשיאי העולם, גם
אנחנו יכולים לקנות לחברים שלנו.
חברת שטיחי כרמל(כן, של אברהם שפירא.
מה לעשות?) הוציאה לשוק סידרת שטיחי קיר
אמנותיים בעבודת יד. השטיחים הם בגודל של
מ׳׳ר או יותר מזה, והם מעוצבים על־ידי אמנים |)
ישראלים ידועים כמו רוזנטליס, אייזנשר, יוסי
שטח ואחרים.
כל האינפורמציה הזאת לא היתה מגיעה
אליכם (לפחות לא דרכי) ,אילולא באה לבקר
אותי חברה משוודיה. היא עשתה מס?דקניות
ברחבי הארץ ובסופו התיישבה מולי למשך שלוש
שעות, כדי להראות לי תוצאותיו.
משטיח הקיר האמנותי היא התלהבה במיוחד,
ואפילו אמרה ש 120 מחיר השטיח) נחשב
בשוודיה ממש זיל־הזול.
שיכנעה אותי השוודית שלי ואמרה לי לכתוב
על זה בעיתון כרי שכולם ידעו. אז כתבתי.
לא צריכה צרות עם ארצות קרות.

תשדירי שירות לחופש הגדול
השבוע גמרו רוב הילדים את הקייטנות שלהם והם מתחילים את
החופש בן 24 השעות, מדי יום. קחו שני ואליומים ונמשיר הלאה.
כדי לעבור שבוע בן שבעה ימים, שכל אחד מהם עמוס ב״ 24 שעות,
צריף להחליט החלטות ולעשות תוכניות. אז הנה התוכנית הפרטית שלי,
המתייחסת לילדיי, ואולי תצליחו לקבל ממנה איזה רעיון.
יומיים בשבוע(לפי בחירתם) רואים טלוויזיה בבוקר. יומיים בשבוע —
הולכים לים או לבריכה (ואם אפשר עם הסבתא, או האבא, או האחות
הגדולה או אפילו עם אמא של חבר) .וביומיים האחרונים של השבוע
נסחבים עם ההורים לעבודה שלהם, כרי שיראו שאנחנו לא מלקקים שם
דבש.
כל זה עד הצהריים, כמובן. את עניין אחרי־הצהריימים לא פתרנו,
והאמת היא שכאן יש בעיה. אם אומנם שמעתם לעצותיי הבזבזניות, הרי
שכבר ראיתם את כל המופעים והסרטים בארץ, ועד שלא יוחלפו בטריים,
אין מה לראות.
ו ל כ ן(וגם בגלל אי־אלו שיחות עם מנהל הבנק שלי) החלטנו
(אני) שצריך לעשות דברים חשובים שלא עולים כסף. אצלנו הדבר החשוב
של השבוע יהיה צביעת חדר־הילדים. סיוד הקירות, צביעת המשקופים
והכונניות, ניקיון יסודי של החדר, השלכת גרוטאות הצעצועים, הדבקת
הספרים הקרועים וכו׳ וכו׳.
לא איכפת לי בכלל כמה זמן זה ייקח. כל יום הוא רווח נקי בשבילי.
י רק תיזכרו, שלא צריך לרחם על הקטנים, כי גם הם לא מרחמים עלינו.
חיזקו ואימצו כי יש תיקווה. בסוף הם כולם מתחתנים ועוזבים את
להשתמע בשבוע הבא.
הבית.

רזטב רוטב
תרדוף

שרום
כל אחד מאיתנו מעריץ מישהו. יש שמעריצים
את בריג׳יט בררו, ויש שמעריצים את וודי אלן.
יש שמעריצים את דוסטוייבסקי ויש שמעריצים
את בטהובן. יש גם כאלה שמעריצים את מנחם
בגין או את אריק שרון.
אני הערצתי את גבי ראודור. בחור אלמוני,
מושבניק מבן־שמן, בעלה של אסתר׳קה, אבא של
שלוש בנות.
הכרתי אותו לפני כשמונה שנים. מאז לא
התראינו הרבה מאוד. פעם בחודשיים שלושה.
מאז שהכרתי אותו הוא היה חולה. הכליות שלו
לא תיפקדו. הוא עבר השתלה אחת ואחרי כמה
שנים עוד אחת. בץ ההשתלות הוא קיבל כמויות
אדירות של תרופות, שהרסו לו לאט לאט את כל
המערכת החיסונית של הגוף. היו לו כמה
התקפי־לב והיה לו סרטן־העור ואולי היו לו עוד
דברים שלא ידעתי עליהם. גבי היה הבחור הכי
חולה שהכרתי — בגופו, והאיש הכי בריא
שהכרתי — בנפשו.
הוא טיפל בתרנגולים ובעצי התפוח,
ובטרקטור שנשבר ובצינורות שהיה צריך
להעביר ממקום למקום. אבל מחקלאות בלבד
כנראה קשה גם לחיות וגם לאגור כסף לילדים
לזמן שלא יהיה להם אבא. אז גבי עבד גם מחוץ
למשק. לפעמים שמונה שעות ולפעמים כפול
מזה.
גבי ידע שאשתו תהיה אלמנה צעירה ובנותיו
תישארנה יתומות. אבל לא היה לו זמן להקדיש
לזה יותר מדי מחשבה. הוא עבד מהבוקר עד
הערב וכשלא עבד הוא לקח את המישפחה
לטיולים, למסיבות, לפיקניקים. הוא הצחיק
אותם עד דמעות. הוא שיעשע אותם. הוא הדביק
את כל הסובבים אותו במצב־רוח נפלא. אולי

מצב־רוח שיכול להיות לבן־אדם שכל בוקר ;
כשהוא קם, ברור לו שהוא ניצח את מלאד־המוות
בעוד יום אחד.
הוא לא נתן לאף אחד לשאול יותר מדי ;
שאלות ולהתעסק בענייני הבריאות שלו. על ;
שאלות מהסוג ש ל. איו אתה מרגיש?״ הוא ענה >
תמיד.שגעון, מחר אנחנו נוסעים לטיול!״

כדי שלא תזלזלו במתכונים שאני מעבירה
לכם מדי פעם, בואו ותשמעו איך אני משיגה
אותם. ואם אחרי התיאור הזה מישהו מכם עוד
מעוניין לקנא בי — בבקשה.
לפני כחצי שנה הייתי מוזמנת לארוחת־ערב
במקום מפואר וסנובי מאוד. היה אוכל טוב מאוד
ובמיוחד מצא חן בעיני רוטב נפלא שהיה שפוך
על מנת דגים יוצאת מן הכלל.
אבל במקומות סנוביים ומפוארים, כידוע, אף
אחד לא מתנדב למסור לך את המירשם. אחרת
איך היו ממשיכים לשמור על סנוביות?
המקסימום שהיו מוכנים להגיד לי שהרוטב הוא
רוטב טרגון(תבלין שיש גם בארץ).
אולי בן־אדם אחר היה נעלב. אני לא. רק
נשבעתי לעצמי, שלא רק שאני אמצא את
המירשם של הרוטב, אלא גם אפרסם אותו ברבים.
שאלתי איזה מאה איש ואף אחד לא ידע. פניתי
לחברות הכי בשלניות שלי ועברתי על עשרות
סיפרי בישול. כלום. אבל אני, הרי את הסנובים
החלטתי לדפוק. אז המשכתי בחיפושי. פניתי גם
לחברתי שלי שבדרון, שהיא בשלנית דגולה

ואכלנית ידועה ואפילו היא אמרה שאין לה. אבל
שלי הבטיחה שיהיה בסדר.
ואכן, לפני ימים אחדים קיבלתי ממנה את
המירשם המבוקש, שהגיע אלי דרך הבום של
שלי, מר צוקרמן, שהיה בשליחות בצרפת והביא
אותו הישר מימסעדת סטפני בפאריס. נו, עכשיו
יש לכם כבוד?
רוטב טרגון (נפלא עם דגים ואפשר אפילו
עם ביצים קשות)
כוס גדולה של יין סוביניץ לבן ״
2כפות פטרוסיליה קצוצה
2כפות טרגון טרי קצוץ, או כף עלי טרגון
יבשים(יש בכל חנות תבלינים)
2כפות בצל קצוץ
את כל זה מרתיחים בכלי קטן מנירוסטה
בערך 10 דקות. מסננים הכל במיסננת דקה
ולוחצים קצת על התבלינים. מה שיצא מהמסננת
הוא תמצית של עשבי תיבול.
חלק ב:
מכינים רוטב בשמל (כף קמח על חמאה
ואחו־כך מוסיפים חלב ומבשלים עו שמסמיך).
כשהבשמל מסמיך מכניסים לתוכו את ווטב
הטרגון ולערבב היטב. נותנים לכל העסק לבעבע
שתי דקות. מורידים מהאש. מוסיפים עוד קצת
פטרוזיליה קצוצה ר 50 גרם חמאה רכה.
את כל היופי הזה שופכים על דגים מאודים
ומגישים לשולחן.
לא הייתי טורחת על מתכון כל־כך ארוך, אם
הוא לא היה שווה. פאריס, רבותי, פאריס׳

אם מישהו התעניין באמת מה קורה איתו, היה
צריו לפנות לאשתו, בזמן שגבי לא בסביבה <
ולשאול. ממנו לא יכולתי לדעת כלום. הוא סירב £
בעקשנות לדבר על הנושא. לא היה לו זמן לבזבז.
החיים שלו קצרים מדי וצריו להספיק לחיות את
המקסימום.
ביום שישי האחרון פגשנו אותו. הוא טפח לי י
על השכם ושאל. יש איזה בדיחה טובה באזור
תל־אביב?״ שתינו קפה, התווכחנו על הבחירות.
כלומר, כמה שאפשר בכלל להתווכח עם בן־אדם
שכל הזמן מחייך. רצינו שיישאר לאכול איתנו
ארוחת־ערב, אבל הוא אמר שאין לו זמן, כי הוא
צריו לסדר סידורים למחר, וגם לפי דעתו במילא
לא היה לנו מספיק אוכל בשבילו, אמר בחיוך.
הוא אהב לאכול. הוא אהב לצחוק, הוא אהב
לעבוד, הוא אהב לטייל בארץ, הוא אהב את
המישפחה שלו ואת החברים. הוא אהב את החיים :
אהבה גדולה ואינטנסיבית, ורצה להספיק לחיות
מה שיותר.
למחרת פגישתנו הוא יצא לטיול רגלי, עם
מישפחתו בנחל זוויתן. מוקף בבנותיו ובאישתו,
מול הנופים שאהב, נפל גבי ומת. כמה חודשים
לפני יום הולדתו ה־.42
כנראה זה נכון שאלוהים לוקח אליו את היפים
ביותו, פשוט מתוך אנוכיות. אבל הפעם הוא ו י) הילדה הקטנה והחמודה הזאת יצאה לטייל
עשה חסד כשלקח אליו את גבי מנוף נחל זוויתן ! 1 ,ברחוב דיזנגוף. לא ברור איך היא התרשמה
, :מהרחוב הכי נוצץ בתל־אביב, אבל מה שברור
ולא מתוך מיטה לבנה של בית־חולים.
השורות האלה הן במקום שלום, שלא הספקתי ! שהרחוב התרשם ממנה ומהעגלה שלה, ואפילו
! צילמו אותה ונתנו לי את התמונה.
להגיד לו כשראיתי אותו יום לפני מותו.

מבוקשים[]1111
ריר1ה עם עגרה־רור

אני(שיש לי קשרים בהתיישבות העובדת)
כבר ראיתי כמה וכמה עגלות־לולים כאלה, כי
הקיבוצניקים המציאו את הפטנט הזה כבר מזמן
ועשו אותו במסגריות שלהם. אבל עכשיו
ההמצאה הגיעה אפילו להורים העירוניים.
הורי הילדה הקטנה מתבקשים להתקשר אלי
ולספר לי איפה הם קנו את העגלה־לול וכמה זה
עלה להם, כדי שאני אוכל להעביר את
האינפורמציה הזאת לכל ילדי ישראל, שגם
יוכלו לראות את הרחובות מזווית מאוזנת.

דניאלה שמי

בונה סטולו רא חרמה ער 13־
שיהיו רה דדים. בגיר *5רדה
את בתה הבנווה והיתה היורדת
הקשישה ביותר שירדה בנעם
הראשונה בבית־החורים ב״רינסוו

ף 1ך 1ך 11ך | 1כד התייחסו הרופאים ל-
! 1/111 /עובדה3 ,י ברכה סטולר
1 1 .1
ילדה לראשונה בגיל .46 לדבריה איש לא עשה מכך

עניין. היא לא קיבלה הוראת מיוחדות, איסורים
מיוחדים או טיפול מיוחד. גם כיום רבים סיכוייה
להרות שוב, אם כי ברכה מסתפקת בבתה, נטע־לי.

הפכה היולדת הקשישה ביותר שילרה
אי־פעם בפעם הראשונה בבית־החולים
ביילינסון.
תופעת הנשים אשר יולדות בפעם
הראשונה בחייהן בגיל מבוגר יחסית
נפוצה מאוד לאחרונה במערב.
האגדה כי אשה היולדת בפעם
הראשונה אחרי גיל 38 עלולה להביא
לעולם ילד לא נורמלי, או בכלל
עלולה שלא להיכנס להריון, נפוצה,
בשנים האחרונות, לכל עבר. המהפכה
המינית ומהפכת שחרור האשה עשו

^ רכה סטולר לא חלמה כי בגיל
46 * 6תהפוך אם לתינוקת. היא
ויתרה כבר מזמן על הרעיון להיות אם.
היא היתה עסוקה בבניית הקאריירה
שלה, בנישואין כושלים ומאחוריה היה
הריון לא־רצוי, שנסתיים בהפלה
מלאכותית.
אך יום אחד, לתדהמתה, בישר לה
הרופא כי היא הרה ללדת. ברכה,
גרושה טריה שזה עתה עלתה לישראל
והתגוררה עדיין במעון־עולים, היתה
אובדת־עצות. ידידה, לארי, שאותו
הכירה במעון־עולים, היה נחוש בדעתו.
על שניהם להינשא ולהביא את הילד
לעולם.
גם לארי התגרש לא מכבר מאשתו,
שלה היה נשוי במשך עשר שנים.
ילדים לא נולדו לו מנישואין אלה,
והוא החליט, אחרי הגירושין, לשנות
אווירה ולעלות לישראל. כאן, ב־מעון־העולים
שבבית ברודצקי ברמת־אביב,
הכיר את ברכה שעלתה גם היא
מקנדה. שמה היה אז ביאטריס. היא
החליטה לעברת את השם.

העגק יזה
35-1טי ל(

גתל־א
כמו במגו?,ץ
ך ודנם סטולר, מתווך בתים וקר/קעות
במיקצועו, וברכה קרשאו
נישאו. חודשים ספורים לאחר מכן
נולדה בתם הבכורה, נטע־לי. ברכה

משהו לנשים. רבות מהן מעדיפות
לפתח קאריירה, להינשא בגיל מבוגר
ורק אז ללדת ילדים.
גני הילדים של מנהטן, ניו־יורק,
מלאים בילדים קטנים שאמותיהן בנות
40 ויותר. תופעת הנערה הצעירה
הדוחפת עגלת־תינוק הולכת ונעלמת
מעל מדרכות מנהטן. כמו במנהטן, כך
בתל־אביב. נשים רבות מעדיפות
להינשא בגיל מבוגר יחסית וללדת את
ילדן הראשון בתחילת שנות ה־.30
לא מכבר ילדה המשוררת רחל
חלפי בת בכורה בגיל .44 זאת היתה
סנסאציה אצל כל מכריה והדליקה אור
ירוק אצל נשים שעדייו חולמות ללדת
ילדים, על אף גילן המבוגר.
קיימת כיום תופעה של לידה־ללא־נישואין
אצל רווקות, הפוחדות לאחר
את הרכבת. נשים רווקות המגיעות
לגיל 35 מחליטות להיכנס להריון
מכיוון שנדמה להן כאילו אין להן
סיכויים להתחתן בתוך שלוש השנים
הקרובות ואז תהיינה מבוגרות מדי
מכדי ללדת ילדים.
והנה, בא המיקרה של ברכה סטולר,
שילדה לראשונה בגיל ,46 ונותן
תיקווה לנשים רבות.

אבא בן 53

לורנס סטולר, בעל מישרד־תיווך,
עלה מקנדה לפני
חמש שנים ופגש את ברכה במעון העולים ברמת״

אביב. הוא היה נשוי קודם שנים רנות, אך לא נולדו
לו ילדים. נטע״לי היא בתו היחידה והוא מספר
לכולם כמה הוא משוגע אחריה והוא גם מוכיח זאת.

^ יסודה של ברכה טוב׳ מכדי
להיות אמיתי. היא לא חלמה
להיות אם, היא לא רצתה להיות אם.
היא פשוט נכנסה להריון וזה קרה לה.
מישפחת סטולר מתגוררת בדירה
שכורה ברחוב השופטים פינת רובנוב
בתל״אביב, חדר־האורחים מלא בצעצו־עיה
של נטע־לי ובערימות חיתולי־נייר.
הכלב רוקי רובץ על הרצפה,
נטע־לי זוחלת בין הצעצועים ומעסיקה
את עצמה במישחק עם רוקי, תינוקת
יפהפיה ועירנית, בעלת עיניים כחולות
כים.
ברכה סטולר, שהיא כיום בת 47

פלוס, נראית צעירה בשנים רבות
מגילה האמיתי. היא לבושה בשימלת־בית
אדומה, פניה נקיים מקמטים והיא
אינה מבינה למה עושים עניין
מהעובדה שילרה בגיל כה מבוגר.
סיפורה של ברכה מתחיל לפני חמש
שנים, מייד אחרי גירושיה ועם עלייתה
לארץ, והיא מספרת :״לפני חמש שנים
התגרשתי מבעלי, והחלטתי לבוא
לישראל כי פה יש לי יותר קרובי-
מישפחה מאשר במונטריאול. הייתי
נשואה שלוש שנים ושלושה חודשים

שנים ולא היו לו ילדים. הוא בן־ארם
נפלא. מאוד רגיש, סנטימנטאלי ונוצר
בינינו קשר. יום אחד גיליתי שאני
בהריון. הייתי מופתעת, הרי הייתי בת
יותר מ־.45
״הרופא, לעומת זאת, לא הניד
עפעף. כל היחס שלו להריון שלי היה
שזה מאוד נורמאלי להיכנס להריון
בגיל 45 ובכלל לא משהו מיוחד.
להיפך. הוא אמר לי שהוא מכיר נשים
רתיות היולרות בגיל .50 בכלל, כל
תקופת ההריון לא התייחסו אלי כמו

לעצמי ״אלוהים ארירים, אני אשה
מבוגרת, איר אני אסתרר עם תינוק.
אני הרי יכולה להיות סבתא שלו.״
״הגיע יום הלידה, לא היו לי צירים.
הרופא המליץ על ניתוח קיסרי בגלל
הגיל. באמת שאף אחד לא התרגש מזה
ששברתי שיא בבית־החולים. הרופאים
סיפרו לי שנשים דתיות יולדות בגיל
50 ובאמת, יחר איתי במחלקה שכבה
אשה שילדה את ילדה העשירי בגיל

״זה לא פשוט להיות אמא לתינוקת

עיניים כחולות

גדולות ומשגעות יש לנטע״לי, שהיא תי נוקת
יפהפייה. נטע־לי נולדה לברכה ולורנס
סטולר כהפתעה גמורה. היא תינוקת חייכנית, היוצרת קשר בקלות.
אבא לארי נמצא במישרדו, שם
כמעט שאין מילימטר בלי תמונה של
נטע־לי וברכה. הוא גאה בילדתו .״זוהי
התינוקת היפה הנורמאלית והמשגעת
ביותר בעולם,״ הוא אומר בגאווה .״היו
כאלה שאמרו לנו שאין סיכוי
שהתינוקת תהיה נורמאלית בגלל
הגיל המבוגר של אשתי. שטויות!
נטע־לי כל־כך נורמאלית ובריאה שזה
תענוג.״

ולא היו לי ילדים. כשהייתי בת ,38
נכנסתי להריון ועשיתי הפלה מלאכותית.
כולם אמרו לי שאני עושה שגיאה
וכי ההריון הזה הוא הסיכוי האחרון שלי
לילרים.
״׳לא יהיו לך יותר ילדים׳ אמרו לי.
אבל אני הייתי מאוד לא מאושרת
בנישואי והחלטתי שמוטב שלא יהיו
לי ילדים, מאשר להיתקע בנישואין
שהופכים אותי לאומללה.
״במונטריאול הייתי מזכירה מיש־פטית
ובשלב מאוחר יותר עברתי
בנכסי־דלא־ניידי.
״הגעתי לארץ. היה זה ביקורי
השלישי בישראל. נשלחתי למעון־
עולים בית־ברורצקי ברמת־אביב. לא
ירעתי לאיזה כיוון ילכו חיי, ואז הכרתי
במעון את לורנס.
״אם אגיר שהוא נדבק אלי כמו
דבק, זה יהיה בלשון המעטה. הוא איש
ענק, גדל־מימדים, אבל בעיני עצמו
הוא רזה וגבוה ומתנהג כמו רוק הדסון.
התחלנו לצאת ובתקופה ההיא הוא
הצליח להוריד 35 קילו ממישקלו.
״אמרתי לו — אם אתה רוצה לצאת
איתי ברצינות, תסתכל עלי. כמה שאני
רזה היום, הייתי אז בחמישה קילו
פחות. הייתי מאוד מטופחת. מאז
שנולדה נטע״לי אני קצת מזניחה את
עצמי, כי אני כל הזמן בבית. אבל אז
היה לי מאור חשוב להיראות טוב. הוא
באמת השתרל והוריה מעט במישקל.
״לארי היה נשוי קורם במשך עשר

אל תופעה מיוחדת. בדיקות שגרתיות.
שום דבר מיוחר.

״אני יכולה
להיות הטבתא!״
רציתי להתחתן, לא

/ /ץ רציתי להישאר בהריון, אבל
אמרו לי שבגילי זה קצת מסוכן
לעשות הפלה. בקיצור, לבסוף התחתנו,
כשאני בחודש השביעי.
״ההריון היה נורמאלי. עליתי כל
יום לקומה שלישית עם סלים
מהסופרמרקט, הזזתי את המקרר,
עשיתי כל מה שאסור. כי לא היה מי
שיגיד לי מה מותר, מה אסור. לא היתה
לי אמא לידי שתפנק אותי ותשגיח
עלי.
״באמת לא רציתי להיות בהריון, זה
לא היה חלום שהתגשם, בשבילי זה
היה באד ניוס (חדשות רעות) .זה לא
היה בתוכנית שלי בכלל, וחשבתי

בגיל .46 כבר אין לי הסבלנות שיש
לאשה צעירה בת .26 נכון שיש לי
עזרה לכמה שעות, אבל, בדרו־כלל,
יריי כבולות. כל היום אני עסוקה עם
התינוקת.
״שלא תביני אותי לא נכון, אני
מאושרת עם נטע־לי. היא תינוקת
משגעת ועושה לי הרבה נחת. אבל,
במבט לאחור, אני חושבת שהרבה יותר
נכון ללדת בגיל צעיר מאשר בגיל
מבוגר.
״יש לי קרובי־מישפחה, זוג צעיר,
הם עושים נסיונות שהיא תיכנס להריון
ולא מצליחים, ואני אומרת כמה חבל
שדווקא אני, שלא תכננתי ללדת,
נכנסתי להריון והאשה הצעירה הזו
שכל־כך רוצה, לא נכנסת. הם מתים
שיהיה להם ילד ואין להם. לפעמים אני
מרגישה אשמה. לא רציתי ילרים ויש

״הסיכויים שלי להיכנס להריון
עדיין קיימים, לכן אני משתמשת
באמצעי־ר עה. אומנם אסור לי לקחת
כדורים נג, הריון בגלל הגיל, אך יש
אמצעים אחרים שמותרים לי. הרופאים
אומרים שאני יכולה בקלות
ללדת עוד שלושה ילדים עד שאהיה
בת ,50 ואלוהים עדי שמספיק לי ילדה
אחת.״
כל אותה שעה שאמה מספרת את
הסיפור, מתרוצצת נטע-לי הקטנה
ומשמיעה קולות, מורטת את שיערותיה
של אמה וד רשת תשומת־לב.

לארי פורץ בבכי של אושר כשהוא
מהבר על נטע־לי. הוא אינו יכול
לעצור בעד דמעותיו. האיש הענק הזה,
הר־ארם של ממש בוכה כמו ילד קטן,
כשהוא מדבר על הדבר הנפלא שקרה
לו בגיל .53 אם זה היה תלוי בו, יש
להניח שהיה שמח להגשים את נבואתם
של הרופאים ולהביא עור שלושה
ילדים לעולם, עד שימלאו לרעייתו

ש7״ק0
עס מ דנו
**ץ לייקם זה ביידיש מה שנקרא
** בעברית כתפיות. פעם השתמשו
בכתפיות אלה גברים זקנים, כדי
לתמוך במיכנסיהם, שלא יפלו. היום
הפכו כתפיות אלה ללהיט אופנתי.

| \ ך ן 1ך | 1זה הדגם שהביאה
1 1 .1 1.1שלומית אמיר לעב*
מה מפאריס. זה אופנתי וחדשני.

בארץ עדיין לא ניראות נערות
ונשים המשתמשות בכתפיות, אבל
בפאריס כל מי שחושבת את עצמה
לאופנתית, ואלה רוב הצרפתיות,
מתהדרת לה בבגד מכותף שכזה,
בשימלת כתפיות, בחצאית כתפיות,
במיכנסי כתפיות, באוברול כתפיות

ובכל מה שניתן לרכוס לכתפיות. לא
חשוב הבגד — העיקר שיככבו בו שתי
כתפיות קצרות או ארוכות, צרות או
רחבות. מכל חומר המתקבל על הדעת,
כשהאבזם מוזהב, מוכסף או עשוי
פלסטיק.
כיסים על חגורה. הדוגמנית
שלומית אמיר ייבאה לעצמה, בביקורה
האחרון בפאריס, דגם כזה. זאת שימי
לת־כותנה בצבע חאקי, בעלת מחשוף
נדיב המתמשך כמעט עד הטבור,

בצירי הבגד שסעים חושפי רגליים
וכיסים חיצוניים התלויים על חגורה.
כדי לא להגזים בהופעה הפרועה,
נמכרת שימלת שלייקס זו בתוספת
חולצונת קטנטונת בצבע שחור, ב־סיגנון
חזיית הסטרפלס, וכך לובשים
אותה עם סנדלים שטוחי עקב, כי זה
חלק מהאופנה החדשנית.
בראש אינדיאני עיצבו ירדנה
ואילנה שימלת־שק רחבה ושמוטה,
באורך הברך, כאשר הכתפיות עשויות
מהחומר האופנתי קאוצ׳ו — -הגומי
השחור. לכתפיות מחובר אבזם, שבו
משתמשים לקצר או להאריך. הדגם
נוח ללבישה, להסרה וגם לכביסה.
חשיפת הטבור. גם באופנת
פרש דוהרים בעיקבות אופנת חו״ל.
הראייה: אוברול מכווץ, אורך המיכנס
,7/8צבעים לוהטים (אדום, טורקיז,
צהוב וכל השאר) .מתחתיו יש חולצת־טריקו
תואמת וכתפיות לבנות, הנרב־סות
בשני כפתורים.
האוברול מזכיר קצת את פועלי־הבניין
של פעם ואת הסיירים של היום.
גם אוברול חושף־טבור, בעל
כתפיות ארוכות־ארוכות, מתאים למי
שאוהבת לחשוף חלקים בגופה. חלקו
התחתון הוא כפול: מכנסיים וחצאית
בסיגנון הסינר. רוצות — אפשר
ללבוש את הבגד ללא כתפיות.
לבעלות הידיים הימניות, הראש
החושב, הדמיון והרצון הטוב: לא
מוכרחים לקנות בגד כזה, אפשר
לקנות את הכתפיות בחנות לצורכי־תפירה
— מכל חומר שהוא, מכותנה
או מגומי — ולהצמיח לבגד. אפשר
גם לעשות, לבד בבית, מפיסת־בד
המתגלגלת במגירה ללא שימוש.
גוזרים את האורך והרוחב הרצוי,
תופרים תפר מכונה או תפר נסתר
ומחברים למיכנסי הג׳ינס, או לכל בגד
אחר, באבזם או בכפתור או שניים.

| 1ו ך | 1אוברול כותנה וכפתורים מיוצר בכל
| 11 1ציבעי האופנה על־ידי אופנת פרש. ה־מותניים
מודגשות בכיווצים, הכתפיות נרכסות בכפ־

תורים וחולצת טריקו קצרה מתחת מנסה את החזה.
יתרון הכתפיות הוא שהן יכולות לשמש כל בגד -
מיכנסיים, חצאית ואפילו שימלה שמבקשים לרעננה.

שפיץ למטה=
וגצידיה פתחים לחשיפת הגוף.

71111171 מיבנס־אוברול בצבע לגן ומשולבת גו חצאית. מתחתיו
| 111111 אפשר ללבוש חולצת־כותנה מקומטת ותואמת. הניתנת
לקשירה מעל השבור. כשחם אפשר פשוט לקפל את המיכנס כלפי מעלה.

111־ 11171 חצי שחור, חצי לבן; חצי ארוך, חצי קצר -כן נראה החלק העליון
^ 1X11 11 הא״סימסרי. אלה הם בגדים משוגעים וסופר־אופנתיים. כוכבה ומאיה
ראו אותם בפאריס. הן התלהבו מהאופנה הזו והחלימו לחזור ולייצר בגדים כאלה כאן•

! י ! שרוך בשרוכים עם כל דבר. אם נמאס
191 11 מחולצה צמודה וכתפיות אפשר תמיד להסיר
את הכתפיות או לנסות ולהופכן לחגורה. או לשוס.

ןעךיךןךןךןןןעו \ ךןןך כן נראית החליפה הגדולה, הרחבה והזרוקה של גנימד,
| 11111\ / 11 1 המזכירה מאוד את סגנונה של מעצבת״האופנה הלבנונית
נורמה קאמלי. החגורה רחבה ובגזרה א״סימטרית, עשוייה תיפורים ומדגישה את המותניים.

הפסנס של הכתפיות באופנת ראש אינדיאני.
#1111 הגומי, שהוא אביזר אופנתי, משמש לא רק
לתיקים, נעליים וחגורות, אלא גם בשילוב האופנתי הזה.

פשוט לעצב בגד משולב. קניתי בדים והעזתי.״
בסתיו שעבר נסעו השתיים להינ/גיזרת
הכתפיים והכריות הגדולות
והגבוהות הן בסיגנון מעצבת־האופנה פש בפאריס :״כשראינו את האופנה
הלבנונית נורמה קאמלי. הגיזרה הצרה, מהלכת ברחובות ומוצגת בחלונות־הנשית
והמחניפה, מזכירה את מעצב־ הראווה, נדלקנו והחלטנו להתחיל
האופנה הצרפתי קלוד מונטנה, והגז לעשות אופנה בעצמנו.
״חזרנו לארץ עם דיעה נחושה —
רות הרחובות והזרוקות, בצורתן ה־מסוגננת,
מזכירות את מעצב־האופנה לקנות בדים ולעשות בגדים. חיפשנו
שם לחברת־האופנה שלנו, והחלטנו על
היפאני קנזאי ומומוטו.
כל השילובים האלה יחדיו שייכים גנימד, זה שם הלקוח מהמיתולוגיה
לשתי בחורות צעירות, כוכבה דוידוב היוונית: זאוס, מלך האלים, חשק
ומאיה נעמן. עד לפני שנה היו השתיים בגנימד וחטף אותו לאולימפוס, שם
הפך אותו לשר־המשקים.
עד הקרסול. הבגדים של כוכבה
ומאיה הם בגדים לבישים ומאוד נוחים.
הקו הוא פונקציונאלי ואוונגארדי
והבגדים עשויים מברי פוטר קיציים,
כותנה ובדי־גבינה. הצבעים השולטים
הם בעיקר שחור, לבן, כחול, בשילוב
ירוק או אדום.
״אנחנו,״ אומרת מאיה ,״מתות?ל
הצבע השחור, ועל־פי־רוב, לבושות
בצבע זה.״
כשהן מתבקשות להגדיר את סיגנון
עיצובן, אומרת כוכבה :״הקו הוא הכל.
גם צר וגם רחב, מדגיש כתפיים ומחמיא
לישבן, קשירות סכסיות בכתפיים
דמויות אלמוניות בשטח האופנה. או באימרת־הבגד, למטה״.
מכל דגם הן מייצרות 5ו יחידות,
כוכבה, חיפאית שחורת־שיער, נשואה
ליצחק דוידוב. לפני נישואיה היא לא יותר. זאת החלטה שלהן. הן אינן
היתה מזכירתו. מאיה, בת קיבוץ גן־ רוצות להציף את השוק.
את הדגמים הן מוכרות לבוטיקים
שמואל גבוהת־הקומה, נשואה לקבלן
טובים, המעודכנים באופנת־חוץ.
תל־אביבי, לו ילדה את ביתם תות.
והמחירים? כמו כולם. לא זולים.
שר־המשקים. כוכבה ומאיה
הכירו אחת את רעותה לפני שנתיים 120 .רולר לשימלה או לאוברול,
חצאית — 70 דולר: חולצה — 40
הן התיידדו וחלמו ביחד חלומות.
מספרת כוכבה :״תמיד תפרתי דולר: בין השאר מכיוון שהאורך, נא
לעצמי כל מיני בגדים מיוחדים. לא לשכוח, הוא כמעט עד הקרסול, כך
מעולם לא למדתי תפירה, גזירה או שהדגמים צורכים הרבה בד. ובד,
תדן ונות. פשוט היו לי רעיונות בראש. כידוע, הוא מיצרך יקר.

לבךי

לבא לג

ב נג ר מניי׳ 7
מרצדס?190

$279
ל ש בו ע

ל מיו ח ד

^ודץ^׳ך
ל רי ב ון
בדוק השווה

ותגלה שבאדג׳ט הינה החברה השלישית בגודלה בתבל
כך יעמוד לשרותך כל אחד מ־ 2000 סניפיה, ב־ 85 מדינות
העולם, ב־ 19 ממדינות אירופה וב־ 450 שדות תעופה!

יעד

דגם

״ מחיר

תקופה

פיאסטה או שווה ערך 139/145.בלבד שבוע
שוויץ
וו וו בלבד
$ 110.אוסטריה
וו וו בלבד
$ 98.גרמניה
וו וו בלבד
אעליה
$ 115.וו

בלבד
$ 135.איטליה
גאתה השנה לחו״ל ע באדג׳ט.
הז מן אצל סוכן הנ סיעו ת שלך א ת תכני ת ״סופר אפקס״
של ב אדג׳ ט או בכל אחדמ סני פי ב אדג׳ ט בארץ.

ב אדג׳ ט דרך פתח־ ת קו ה 336126 ,74 תל־אביב .

ראש מי

יי־ללז

קן אצילים רומאנטי ג1סח טורגנייב בארץ נית! לשנחר
על עילום־שם ה״אגדה של תנועת הפועלים היהודית״
קריאת־קיץ

סאטירה רומאנטית
הסופר הרוסי בן המאה שעברה, איוואן ס׳
טורגנייב, בן־אצילים, חי את רוב שנות בגרותו
מחוץ לתחומי רוסיה הצארית. כל ימיו היה נתון
תחת שליטתן של נשים. הראשונה היתה אמו
העריצה, ששלטה ב־ 500 אריסיה ביד קשה.
בבגרותו היה נתון לשליטתה של זמרת אופרה
פאריסית, פאולה ויארדל, שהיתה נשואה

סופר טורעייב
איוורור רוחני
לאחר, ולמרות זאתי טורגנייב היה מסור לה במשך
כל חייו.
מעט מהקריעה האישית שלו, בין תרבות
מערב־אירופה לתרבותה של רוסיה, פורש
טורגנייב בסיפרו המעולה קן אצילים* ,שראה
אור באחרונה, בתרגום נהדר לעברית. קן
אצילים הוא סאטירה רומאנטית, המציגה את
יצר ההתמערבות הרוסי עד לאבסורד, ובחזרה אל
מורשת השמרנות הרוסית.
* איראן ס. טורגנייב -קן אצילים; עברית:
נילי מירסקי; הסיפריה לעם; הוצאת עם
עובדי; 192 עמודים (בריבה רבה).

ציטוטו!

בימים אלה, של חיים קשוחים ונוחים, יש
בחוויה של קריאת רומאן מעולה זה של טורגנייב
משום איוורור רוחני, שעיקרו חוויה רומאנטית
מרתקת, של אהבת גבר נשוי ומבוגר לנערה
צעירה וטהורת־נפש.
טורגנייב משרטט את הרקע המישפחתי של
גיבורו, האציל לאברצקי, כמה דורות לאחור,
דרך אביו האנגלומאן, המחנך את בנו בצורה
לקויה, תוך שהוא פורש את כל עיוותי המישפחה,
שהיו אופיניים למדי בקרב בני האצילים של
רוסיה במאה שעברה.
הנסיך לאברצקי התאהב בימי לימודיו
בוארוארה פאבלוכנה בת ה־ ,19 למענה הוא
פורש מלימודיו ועוטפה בכל טוב. אלא
שווארוארה הופכת עד מהרה לאשה בשלה
שאיבדה את תומתה, והיא מעודדת את האציל
לאברצקי לעזוב עמה את רוסיה, למען החיים
הטובים בטרקליני פאריס, עד שיום בהיר מגלה
לאברצקי בחדרה פתק ממאהבה.
כעבור שלושה ימים הוא נוטשה בפאריס,
ובמקום לשוב לרוסיה הוא נוסע לאיטליה, תוך
שהוא מורה למנהליו העיסקי^ם להקציב סכום
חודשי לכלכלתה של אשתו ולכלכלת בתם.
לאברצקי מתייסר שנים בייסורי־נפש
באיטליה, עד שהוא שב לרוסיה, לאחוזותיו. אך
בדרכו, בעיר הקרובה לאחוזותיו, הוא פוגש
בקרובה רחוקה, ליזה (במשך שנים רבות נהוג
היה בצרפת ובאנגליה לכנות את קן אצילים
בשם המושאל ליזה) ,מתאהב בה נואשות, למרות
שבגיליהם יש הפרש של שנים רבות.
כאן מתחיל המעגל השני של הסיפור: מסעו
של טורגנייב, באמצעות גיבורו לאברצקי, אל
התום הרוסי, תוך שהוא מקדים בו במיספר שנים
נכבד את טולסטוי, שפיתח לדרגת אמנות את
אהבתו למוז׳יקים הרוסיים.
לאברצקי מתחיל במאבק עם פאנשיין,
ארוסה הכמעט־ודאי של ליזה, במטרה לזכות
בחסדי אהבתה. במקביל מתחיל כאן מסע של
לבטים רוסיים, לבטים של תום וטוהר, שהסיפרות
הרוסית עמוסה בהם עד לעייפה, לבטים
המעניקים לסיפרות זו אחד ממאפינייה.
טורגנייב מוליך את לאברצקי מבעד למבוך
הסבל והייסורים של אציל נשוי, המנוע לשאת
אשה כל עוד אשתו בחיים. ואז, ביום בהיר, הוא
מגלה במדור רכילות בעיתון מחוצלארץ שאשתו
הלכה לעולמה. וכאן הוא שוטח את לבבו באוזני
ליזה, ואף מחבקה חיבוק שבגניבה. לאברצקי
וליזה מתחילים כאן את מסלול הייסורים המוסרי,
כאשר לפתע, מבין המתים, מגיעה בחזרה
לאחוזתו רעייתו וארורה, ביחד עם בתם, כורעת

על ארבע, ומבקשת ממנו מחילה. היא מגיעה עד
מהרה לבית־הקרובים, שם מצויה ליזה, ומצליחה
להוציא מלאברצקי הבטחה שלא יסלקה.
לאברצקי נכנע לסירובה של ליזה, אשר
בייסורי אהבתה אליו, ובידיעה כי היא הפדות
היחידה לנפשו המיוסרת — פורשת למינזר, שם
היא מעבירה את חייה.
קן אצילים הוא סיפור רומאנטי בלא
האפי־אנד, סיפור רגיש, שעל כל שורה ושורה
שבו כרוך חוט מעודן של סיפרות קלאסית,
במשמעות החיובית שלה.
קן אצילים הוא ספר מומלץ ביותר לקריאה
באתרי־החופש הקיציים, שהרי קצב עלילתו הלא
מהיר, מרתק ומודרני, עשוי להביא הגאה
לקוראים. גם תרגומה של נילי מירסקי,
שבאחרונה תירגמה עוד יצירות מהקלאסיקה
הרוסית, היא מעולה, מהמעולים שהשפה העברית
ידעה בשנים האחרונות.

זיכרונות

מנהיג הבונד
במדינת ישראל העכשווית, שבה חושפים
השכם והערב את השורשים והרקע של אוכלוסיה
אחת, מתוך האוכלוסיות היהודיות הקיימות בה,
אוכלוסיית יוצאי ארצות ערב, נעשה בשיטתיות
העוול של הכחשת שורשיה של אוכלוסיית יוצאי
ארצות אירופה, הכחשה המעוררת לעיתים
תחושה, שאלה הגיעו ארצה במיקרה בלבד.
באחרונה הגיע לידי ספר הנושא את הכותרת
ולאדימיר מדם -האגדה של תנועת הפועלים
היהודית, זיכרונות* ,ספר שהוא מהלומה
תרבותית מזעזעת.
הספר הוא זיכרונותיו של אחד ממנהיגי הבונד,
תנועת הפרולטריון היהודי של מיזרח אירופה.
בפרקים הראשונים של זיכרונות מדם מצויים
כמעט כל המרכיבים המאפיינים את דור
המהפכה־הרוסית, אותה ספיירה מהפכנית שהשפיעה
על עיצוב עולמם, כאשר אצל מדם שאלת
חקר השורשים היא בעלת עומק וכנות מדהימים.

ויותר, עד שיום אחד, בגימנסיה, קרא לו אחד
התלמידים: מדם, יהודון מצורע! — קללה
המהדקת יחסו׳לחבריו היהודיים. לאחר לימודיו
בגימנסיה יצא מדם ללמוד רפואה בקייב, שם הוא
הגביר את מעורבותו במיסגרות מהפכניות,
ולאחר קריאת הקפיטל של קארל מארכס הוא
עבר ללמוד כלכלה־מדינית. בשנת 1899 נטל
מדם חלק בשביתה הפוליטית הראשונה ברוסיה,
שביתת סטודנטים, שביתה שהוליכה אותו
לראשונה לבית״הכלא.
בשלב זה הצטרף מדם עם חבריו לתנועת
הפועלים היהודית (הבונד) ,ופתח לא רק
בפעילות נלהפכנית מלאה, אלא בפירסום רשימות
בבטאוני הבונד, ואף בעריכת חלק מהם. עד
מהרה הפך מדם לחבר הוועד (הקומיטט) ,תוך
שהוא מביא את נוסח השבועה של הבונד, שאותה
חיבר המשורר־מחזאי אנסקי: נשים ימיננו על
לבבנו ...מדם מספר על הויכוחים בשאלה
המהווים יהודים אומה, או לא? ,ושאר בעיות של
הלאומיות היהודית, שהעסיקו את הרחוב היהודי
המהפכני באותה עת.
מדם שוב נאסר ועבר כמה בתי־כלא, גנב את
הגבול לגרמניה והגיע לברן, שווייץ, שם הוא
השתלב במושבה היהודית המהפכנית, פגש
בסטודנט צעיר בשם חיים וייצמן, שהיה נוהג
להגיע לברן, כדי לפגוש בארוסתו. בברן הפך
מרם לפעיל המרכזי של הבונד, והוא מתאר את
פגישתו בעורך האיסקרה, מהפכן בשם
ולאדימיר לנין (בחיצוניותו לא עשה רושם
טוב ...פניו הביעו תבונה, אך לא שאר־רוח. בעיניי
הצטיירה מייד דמותו כדמות סוחר־תבואה
רוסי מנהיגים מהפכנים נוספים שמרם פגש
הם סליכאנוב וגם מארטוב.
בדיקה רפואית גילתה למדם, שבשל מחלת־

בהדרגה הפכה סביבתו של מדם ליהודית יותר
* ולאדימיר מדם -האגדה של תנועת
הפועלים היהודית; זיברונות; עברית: פסח
בן-עמרם; הוצאת י״ל פרץ 367 ,עמודים
(בריבה קשה).

עוד על ״עילום שם״ ו, פרשת קני1ק״

טיעון אחד, אותו המטיר העיתונאי־מחבר
יורם קנייל! במהלך הפרשה המכונה פרשת
ערבי טוב - ,הפרשה שבה זכה לפירסומת
לא-מכובדת בסופר, בשל שם העט יי סד
שרארח שקניוק נטל על עצמו — טיעון
שקניוק השמיע ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונו.
הידע ..בארין הזאת אי־אששר לשמור על
־עילום־שם־ כפי שדומין גאדי יכול היה
לשמור על •עילום־שמו׳ המושאל, אמיל
אז־אר, בצרפת...־
אלא שגם טענה מגוחכת זו של קניוק
אינה עומדת במיבחן המציאות־זזתרנותית
הישראלית, מה עור. שהמו״לים של ערבי
טוב(הוצאת כינרת) עמדו בכבוד על הגנת
אלמוניותו של המחבר קניוק.
צחוק־הגורל הוא, שכמעט באותו שבוע
שבו פידסם קניוק ברבים את טענתו בגנות
אווירת הגיטו התרבותי בישראל, גיטו שבו
לא ניתן לשמור על עילום־שס, ראה אור
ספר־מאמרים גרוע, תחת הכותרת חותם
אישי. מאת רמות משולי הספרות: א״ב
יפה. אחת המסות, לזכרו של סופר נסתר.
לדיוקנו הסיפרותי של הסופר
ז בן־י שי, ששם־העם שלו, המנוח אהרון ־*שמואל, היה בעבר הסיפרותי

הרחוק חידה סיפרותית בת כמה וכמה
שנים. וכך כותב על כך א״ב יפה:

סו פ ר קגיוק
טענה מגוחכת

רבים תהו. שאלו עצמם ואת הפריה*
חקרו ובלשה מי האיש המסתתר מאחורי
החתימה ׳אהרון בר־שמואל־? במי לא חשדו
באותו פרק זמן? ועלו סברות כי בעל
המאמרים הוא הסופר הירושלמי א.ז.
אשכולי, ואולי אהרון ראובני, דשמא שלמה
מצח, וודו שהפליגו בהשרותיהם עד חיים
הזז, והיו שייחסו את אבהות המאמרים
לאברהם שלונסקי עצמו ...הרבה קולמוסים
נשתברו סביב סוגיה זו, הרבה שיחות נסבו
בבתי־הקפה הסיסדותיים ובמועדונים על
עניין זד״ ובמשך שנים רבות נשארה זהותו
של בר־שמואל בחינת סוד כמוס. מדד
השמור ביותר בספרות העברית
בת־זמננו. גם במערכת ׳משמרי (היומון
המיפלגתי שקדם לעל המישמריו לא ידעו
מיוד בעל ׳בשבילי הפנתיאוך. שלונסקי היה
נועד עם בעל המאמרים במקום־סתד, ולא
הדח באחד מבתי־הקם ה שהיה רגיל לשבת
בהם עם חבריו, ותמה כי רק עורבו הראשי
של העיתון היה בסוד הדברים. אפילו
הגיזבר. שהיה מצד על סירעון שבר־הסופרים.
לא ידע מיהו אחיה בר־שמואל
והיה כותב המחאות בלי למלא את שמו
האזרחי של הסופר...

מהפכן מדם
עוול שיטתי
כליות לא יעבור את גיל וד ,30 מה שהפכו למסור
יותר לרעיון המהפכני, שבמיסגרתו הפך עד
מהרה למרצה מבוקש בקהילות המהגרים
הרוסיים. הוא נבחר למזכיר הלישכה המרכזית
של הבונד מחוץ לרוסיה. למרות מהפכנותו
הצרופה, התמסר מדם ללימוד תורת המידות של
שסינוזה, שהפך לספר המאזן לקאפיטל של
מארכס.
עד מהרה הפך מדם לכוכב של הבונד, תוך
שהוא הגיע למקומו בהנהגת האירגון, והוא מתאר
את הכינוס המיפלגתי, שבו ייצג את הבונד, כינוס
שבו התפלגו הנציגים הרוסיים לבולשביקים
ומנשביסטים, פילוג שהותיר אותותיו עד
למהפכה הרוסית. מדם הגיע גם כמשקיף
לקונגרס הציוני השישי בבזל, והלאה ב־,1904
כנציג הבונד לקונגרס הסוציאליסטי הבינלאומי
באמסטרדם.
מדם שב לפעילות בתוככי רוסיה, ומתוך
זיכרונותיו שבה ונפרשת התמונה המפוארת של
תנועה מהפכנית זו, שהיתה תנועה מתנגדת
ברחוב היהודי לתנועה הציונית, אך בלטה דווקא
בעממיות שבת __

ד! שמר

חניתה נמנעה מלהיפג ש
גם בממלכת הי 1פי יש פילוג
עם קארי? ולאה פלט שר בדל ל א באה לתצזגה שלא מברה

הברוגז של
הדוגמניות

ך11־ 1ך 1ך 1111111ך הדוגמנית הוותיקה יה־
14 ^ 4 ^ 1111 411 מפתיעה, מדי פעם על המסלול,
ביופיה, היתה צריכה להשתתף בעימות שלא
התקיים. היא ישבה בסוף והאזינה לחברתה הדוגמנית.

ק \ 1ך | 1ך 11ח ך 1הדוגמנית, שהיא גם מורה
ו | #1411 1 | 1לדוגמנות, היתה היחידה
שדיברה באותו ערב. היא דיברה על אידיאל היופי, על
הזוהר שבמיקצוע ועל נערות צעירות בנות 12 שנים.

תעו רםהתחתון
דנה סטיניה

דוגמנית צעירה בת ,17 שהיא דוגמנית צילום
ומסלול מבוקשת. סטיניה הקטינה גם הספיקה
להיות שחקנית בסרט ובסירטי פירסומת. בערב שנערך בבית״קפה
תל״אביבי בחצר, נכחו באי בית״הקפה, שלא היו דווקא יפים וזוהרים.

׳ 1ך | 1הדוגמנית מדגמנת בגד״ים, שלאחר״מכן הוצע למכירה
| 1לבאי בית״הקפה. שרי היא דוגמנית מסלול ותיקה, והיא
לפי הנתונים של קארין, אידיאל היופי הישראלי. האנשים שנכחו בתצוגה,
לא עטו על הבגדים שהוצעו למכירה, אלא המשיכו לשבת ולשתות קפה.

42 - 1

.לא עבשי 1יקירתי״ היא ההצגה המועלית
השחקניות בבגדים תחתוניים. שאותם רכשו

התה יוגב

שחקנית צעירה שזה לה התפ קיד
הראשון בתיאטרון. היא
בוגרת בית״הספר לאמנות הבימה בית־צבי. הלנה היא
מזכירה שנופלת ברשת הבוס, שמנצל את תמימותה.

שורה חן

השחקנית אינה מופיעה כל ההצגה
בבגד שאיתו היא נראית בצילום.
במהלך ההצגה היא לבושה בשימלה מכופתרת של
מזכירה אנגלית. היא מורידה אותה רק לשתי דקות.

דל ליטני

הזמר שמופיע
בפאב זו ארץ
וגם היועץ האמנותי של הפאב,
מחזיק בידו כוס משקה בסידה.

1 | 1ךקךךך 1היא בראזילית לשעבר, ונמצאת בארץ גבר 16
1 111 11 11/שנה. היא סמלת, ובוגרת המדרשה לאמנות
ברמת־השרון. היא נשואה לישראלי ואם לבן. היא לא ביקרה בברזיל מאז
שעזבה את ארץ הסמבה, אבל כשמגיע זמר בראזילי לארץ, היא כמו כל

הישראלים רצה לראות אותו. לידה בתצלום הזמר הבראזילי ג׳ילברסו
ג יל, שהגיע למסיבה הבראזילית חצי שעה אחרי שנחת בנמל״התעופה
בן־גוריון. הוא היה מוקף בראזילים לשעבר, שהיום הם ישראלים לכל
דבר, ורק דבר אחד הם לא שכחו מארץ מוצאם -את המוסיקה.

הי שואוי ס ע בו אזיו
חגגו את נסנוינד הגיא!
עם נטירה ושעועית

עבש׳יו בו־זיאג1רון ן הישראלי, א שר בה מופישת
במיוחד בחנות תל־אביבית ל א בי ! רי מייו

בו אזי ל
של ישראל

ו /ווו /ו שזה לה התסקיד ה־שני
בתיאטרון. את התפקיד הראשון עשתה בהצגת
נשות טרויה, שכתב חנוך לוין. זה היה כרטיס הביקור

הספיקו להכיר את מיוחס. עכשיו היא משחקת את
האשה הבוגדת, שבסוף ההצגה מסתבר לה שהיא גם
נבגדת. את ההצגה כתב המחזאי האנגלי ריי קוני.ן

אחד מבעלי זו ארץ אוחז ביד אחת כוסות יין
ובשניה בקבוק יין תוצרת ישראל. את כל זה הוא
הביא לשולחנו של הזמר הבראזילי, שהוחלט לערוך לו הכרות עם המשקה
הישראלי. לכבוד הזמר הוכנה בימה, שעליה עמדה בראזילית״לשעבר.

שלומי פילו

ציפי מנשה

ראווה דו־סור
ש ה נו מנידים
אותה עו מן עד
ה בד מסבות
ועדנה כ״נח עד
תפקידה הדואמת
הואשוו כשחקנית
דנד דנו ודנו

ברמן שאיש לא מביר

וילי הוא עככר שנלכד בתוך מאורתו
הכפרית. אי״שם בספרד שטופת השמש
משיגה אותו ידו של בראדוק, רוצח בשכר.
וילי ידע שכך יקרה לו יום אחד. הוא הלשין
על חבריו, שותפיו לשוד בימים הטובים
שעברו, והם, משיצאו מן הכלא שכרו
מיקצוען כדי לחשפו ולהביאו אליהם ל־מאדריד
בכוונה לחסלו שם.
כך יאה וכך נאה למי שבוגד בחבר ה. אבל
זה עדיין לא עושה סרט לסרט מיוחד.
ו״החיסול״ (במקורו האנגלי ״דה היש״) של
הבימאי שטיבו פרירס, הוא בכל זאת סרט
מיוחד. מה שעושה אותו כזה הוא בראש
וראשונה העובדה שווילי הוא טרף יוצא־דופן,
שעבד על עצמו פסיכולוגית לרגע שבו
יגיע המחסל לפרוע את החוב המובן מאליו.
לא זו בלבד -וילי הוא השחקן טרנס סטמפ,
אחד השחקנים המעניינים של הבד האנגלי,
הרוצח השכיר הוא השחקן ג ון הרש, שמתגלה
לנו כאן בדמות האיש הרע, וההפתעה
הגדולה היא הצלע הנשית הלא שיגרתית
הנקרית בדרכם.
צלע זו ששמה בסרט מאגי, היא בת ערוכה
הנחשפת על-ידי בראדוק אחרי
שחיסל את מאהבה המזדקן שעמד בדרכו
להביא את ״הטרף״ הביתה. השחקנית אינה
אלא לאורה דל סול, או כפי שכולם מכירים
אותה, כרמן של קארלוס סאורה על הבד.
זהו תפקידה הראשון הדראמתי בכלל,
ובפעם הראשונה היא באה לקאן, חלון־
הראווה המטורף והמטריף של הקולנוע. יפה
כפי שרק רקדנית ספרדיה גזעית יכולה
להיות, מצוננת עד לשד עצמותיה כפי שאך
אשה צעירה סחוטה מעייפות יכולה
להרגיש. היא מתוקה, גלויית לב, ועיניה,
מפאת החום, נוצצות שבעתיים.
״את הקאריירה שלי אני חייבת לקארלוס
סאורה ולכוריאוגרף שלו, בן זוגי ב,כרמן׳,
אנתוניו גאדס. הם גילו אותי בתיאטרון הסאר־סואלה
במאדריד, שם רקדתי. טילפנו לי ועשו
איתי חזרות במשך ששה חודשים. רק אז קרא לי
סאורה ואמר לי, :את היא כרמך. פשוט, כך״.
• סאורה בעצמו טען שבמשך שנים
ארוכות חיפש את ׳כרמן שלו, ואת ענית על

כל מישאלותיו.
״זה באמת מוזר. כי למעשה, אני הייתי הראשונה
בגל־החדש על הבד ועל הבימה. אחר־כך
התפתחה האופנה האחרונה שבה כרמן חדשה צצה
בכל מקום״.
• עתה, כשאנו נפגשות פנים אל פנים
מפתיע אותי לגלות שאת בהירה הרבה יותר
מדמותה של כרמן. האם אלה צבעייך
האמיתיים! האם שינית דמות למען כרמן או
שעתה שינית עצמך למען התפקיד בסרט
החדש!
״סאורה היה זה ששינה את חיצוניותי לפי
שרכיו. דמותה של כרמן היתה מעוגנת היטב
בדימיונו. תחילה חשב שכרמן צריכה להיות
צועניה וניסה לעצב אותי כצועניה. שבוע אחרי
שבוע שינה את טעמו ואמר כי בעצם כרמן צריכה
להיות נערה רגילה. אבל הצבעים הכהים היו

לאורה דל־סול בתפקיד מאגי(למטה עם ג׳ון הרט)
לא דומה לי

תוצאה של איפור. אנתוניו היה שחום הרבה יותר
ממני וכדי להשיג שיווי מישקל אסתטי החליטו
להכהות גם אותי. את עורי, את שערי, את הגוונים
בכלל.״
• בינתיים הפקיד סאורה תפקיד נוסף
בידייך, בסירטו החדש ביותר. האם שוב
תרקדי בו!
״לא. סאורה נתן לי את התפקיד הראשי
בסירטו החדש עם ז׳ראר רפארדייה, שאיננו סרט
מחול כלל וכלל. זוהי עלילה דראמתית. אני
משחקת תפקיד של מורה בבית־ספר, נשואה ואם
לילדה בת שנתיים. לביתנו בא איש קשיש
ואומלל השחקן הספרדי הידוע פרננדו גומז,
המבקש להתאבד אחרי שרעייתו מתה. אני
אוהבת מאוד את בעלי, אבל מנסה להשלות את
האורח, כי אני אוהבת אותו, כדי להעיר בו את
התאווה לחיים. זהו משולש־אהבה מוזר, שאת
סופו איני יודעת כי קארלוס סאורה לא סיפר לי
עדיין את הסוף, ואולי הוא בעצמו אינו יודע אותו־עדיין״.

האם את רוקדת עדיין!
״כן, אני רוקדת, אך לא בסרטים. רק אם אמצא
משהו חשוב לפחות כמו כרמן אשוב לרקוד.
• איך אירע המיפגש בינך ובין ס טיבן
פרירס, בימאי הסרט הזה!
״בצורה פשוטה למדי. התאורן של כרמן עבד
עם פרירם על ליהוק ובחירת אתרי הצילום
במאדריד. הוא הפגיש בינינו. בתוך ארבעה ימים
קיבלתי ממנו את תפקידה של מאגי״.
• איך הצליח להסביר לך את התפקיד!
״בקושי. האנגלית שלי עלובה מאוד והוא
בריטי שאינו יודע אף מילה ספרדית. אבל תוך
כדי הצילומים הצלחנו להגיע להבנה יוצאת מן
הכלל, ללא מילים. אני התלהבתי מן התפקיד, כי
ראשית כל הוא תפקיד חזק מאוד. מאגי היא אשה
שאיננה מוכנה לקבל את מר גורלה. חוץ מזה היא
בסופו של דבר האשה היחידה בסרט. עובדה
שעושה את התפקיד לכדאי מאוד״.
• האם מאגי דומה לך משהו!
״כן. היא אשה חזקה מאוד וגם אני אשה
חזקה״.
• אמרת שהבאת רעיונות משל עצמך,
האם אפשר לראות במאגי, האשה החזקה
והסוערת שמצליחה להערים בכוח החיים
שלה על הרוצחים הקשוחים בעולם את בת
דמותה של לאורה!
״כלל וכלל לא. אני שונה ממנה לגמרי, כמו
שבעצם אני שונה לגמרי מכרמן. קודם כל איני
אשת רחוב ומעולם לא הסתבכתי בסיפורים
שכאלה. הרי אני בת יחידה להורים, שניהם
רקדנים מפורסמים, וגם אני התחלתי לרקוד, יחד
איתם, בהופעה מיקצועית מגיל . 15 היום אני בת
,22 וזו השנה הראשונה, מאז כרמן, שאינני עובדת
יחד איתם. אנחנו חברים טובים, הלא אבי בסך
הכל בן .40 לא מזמן רקדנו ביחד — הוא את דון
חוזה ואני את כרמן בהפקה עבור הטלוויזיה
האיטלקית. למרות שאנו קרובים מאוד אני
עצמאית ותמיד הייתי כזאת, בדיעותי, ובאורח־החיים
הפרטי שלי. גם אם אני אוכלת בביתם, אין
זאת אומרת שאני. לא חיה את חיי. מאז היכרתי
את סאורה פגשתי את בנו ואנחנו חיים יחד וטוב
לנו מאוד. היום הוא מטפל בכל ענייני המיקצו־עיים
אחרי שפיטרתי את הסוכן שלי.
• שאלה בנאלית: האם כרמן שינתה את
חייך!
״זו הפעם ה־ 444 ששואלים אותי — וגם אם
את אומרת שזו שאלה בנאלית אענה על כך
בתשובה בנאלית — כן. כרמן שינתה את חיי
לגמרי. לא את האופי שלי כאדם ולא את
רצונותיי. אני בדיוק אותה לאורה שאוהבת
לשבת בבית בשקט ולעשות מה שמתחשק לה.

קולנוע
מזזווה לשפילברג
סרטים היום שלפני
האם מישהו תהה פעם מאין שאב סטנלי
קובריק את השראתו לקומדיה המקאברית שלו,
דוקטור סטריינגילב, שיילר לראות סרט תעודי
אשר יוצג בקרוב בארץ, בשם קפה אטומי. עוד
יותר מזה, אילולא השתמש כבר קובריק בשם
כיצד למדתי לחדול מדאגות ולאהוב את
הפצצה כשם מישנה לסרט שלו, אי־אפשר היה
למצוא שם הולם יותר לסרט החדש.
כיצד יכול להיות שסרט משנות ה־ 80 מהווה
השראה לסרט שנעשה 20 שנה קודם לכן? הרי זה
אנאכרוניזם. כמעט, אבל לא לגמרי. כי קפה
אטומי מהווה אוסף מרוכז של קיטעי יומנים,
סירטי הסברה, ראיונות מצולמים וקיטעי תעודה
צבאיים, שצולמו כולם בין סוף מילחמת־העולם
השניה, לאמצע שנות ה־ ,50 כאשר אימת השואה
הגרעינית היתה בשיאה. הצגת כל הקטעים הללו,
זה בצד זה, ללא תוספת מילת הסבר אחת, מקרינה

בעקבות האוצר הרומנטי וגת,
תל־אביב, ארצות־הברית) -ג׳ואן
וילז־ר היא מחברת רומנים רגי־מכר
למשרתות, סופרת מצליחה
החיה בגפה בניו״יורק, ונוסה לשקוע מדי פעם בפעם בהזיות
רומנטיות שבהן היא מתאהבת בגיבורים הדמיוניים, שיצרה
בעצמה. יום בהיר אחד היא גאלצת לרדת לקולומביה,
שבדרום־אמריקה. כדי לחפש את עקבות אחותה שנעלמה.
וכך, בקפיצה אחת, היא עוברת מן הסביבה המוגנת
והמסודרת שלה בעיר. אל לב הג׳ונגלים ואל הרפתקות
מסמרות שיער, ההולמות להפליא את אופי הסיפורים שהיא
נוהגת לכתוב. היא אף מוצאת גבר כלבבה. פרא־אדם בלי
התחייבויות ובלי קשרים, אשר מצטרף למסעותיה לא מתוך
מניעים הומאניסטיים ואפילו לא רגשיים, אלא מתוך רדיפת
בצע, תרתי משמע.
כל זה ביחד, יוצר סרט שמזכיר במידה רבה את נוסחת
הפלא של אינדיאנה ג-ונס ואת סטיבן ספילברג, ואיו צורך
להתפלא מאחר שהבימאי, בוב זמקיס, גדל והתפתח בצילו של
ספילברג. חוץ מזה. התסריט דומה להפליא למחצית הראשונה
של סרט בשם קרח ירוק שהיה הרבה פחות מוצלח ולא הוצג
אף פעם בארץ. מה שנותר מאותו סרט, מלבד הסיפור, זח גם
הנבל הראשי.
מבלי להיכנס לכל פרטי המירדף על פני כל מדינת קולומביה
אחרי אוצר של איזמרגדים, ובמיוחד אבן אחת מסנוורת,

סינר ודאגלס: בתנועה מתמדת
אפשר לציין שהשילוב שבין פעילות, הומור ואתרי צילום
מרהיבים ופראיים. עובד כאן היטב. הסרט, ועימו הקהל,
נמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת.
מייקל דאגלס. שלא רק הפיק, אלא גם מופיע בתפקיד
הראשי, יכול היה למצוא שחקן מבריק ממנו לתפקיד, אבל אינו
מפריע. ואילו קאתלין טרנר. שלהטה כולה בחושניות של כחום
הגוף מגלה כאן כישרון קומי בלתי מבוטל. באמריקה זה היה
להיט גדול, יש להניח שזח יקרה גם כאן.

לגרד
את הבעיה
רייצ׳ל לינדזי נעדרת (גורדון.

מישקסי ״אני אוהבת את אייק״
לראות שחורות
את אותו ההומור השחור והמחריד שמאפיין את
הסרט של קובריק. ומאחר שזה חי אז באמריקה
(היום הוא חי באנגליה) ,היה בוודאי חשוף לגלי
התעמולה הזאת שניתכו עליו מכל צד.
קרוב ל־ 30 שנה נדמה היה שמאזן האימה הוא
יציב כל־כך, עד שאימת הפצצה נשכחה מעט.
בעיות מסוג אחר העסיקו את העולם. אלא
שבשנים האחרונות, עם צמד אקדוחנים המנהלים
את שתי המעצמות הגדולות, הסבירות של לחיצה
שרירותית על הכפתור הולכת וגדלה מדקה
לדקה. מכאן, שיש בהחלט מקום לסרט כמו קפה
אטומי.
מה מנסים צמד האחים קווין ופירס ראפרטי,
ושותפתם למבצע, ג׳יין לודר, להוכיח בסרט זה?
התשובה לא כל־כך פשוטה. מצד אחד, מדובר
כאן בדרכים שבהם השתמש הממשל האמריקאי
כדי להרגיל את הציבור למחשבה שיש פצצה,

תל־אביב, אנגליה) -מה שעשוי
§היות מרתק על מסך קטן, תוך
כדי שיחה עם השכן ולגימת
כוס־קפה, נחשף לא פעם. אולי נשל גודל המסך ואולי בשל
תנאי ההקרנה השונים, כמאמץ זעום ושטחי להתמודד עם
נושאים גדולים ורציניים.
סרט טלווויזיה זה, לדוגמה, מתיימר להציג את התעלומה
של הילדים הבורחים מביתם עוד בשנות העשרה המוקדמות
שלהם, ומחפשים לעצמם פרנסה עצמאית משלהם. ליתר דיוק,
מדובר בילדה בת 11 שנעלמת יום בהיר אחד. ללא שום הסבר
סביר, ונאביה המתעקש לחפש אותה ללא הרף, למרות
שהתהליך של החיפוש דומה יותר מכל למציאת מחט בערימת
שחת.
אבל, מאחר שמדובר בסרט, לא זז בלבד שהאב מוצא את
הילדה, הוא מצליח, תוך כדי החיפושים, להיתקל אפילו ברומן
קטן עם אשה, שגס בנה נעלם באורח דומה. תוך כדי
ההתקרבות בין השניים מוזמן הקהל לעקוב אחר תהליכי
המחשבה המיוחדים שהורים במצב כזה מפתחים לעצמם,
והתנודות המתמידות שבין תיקווה לייאוש.
התסריטאי סטיבן פוליאקוב רצה מאוד, כנראה, להישאר
בגבול המודע, ולכן נמנע בעקשנות ממתן כל הסבר שהוא
למתרחש על המסך, עד כדי כך שבמרבית הזמן מתקבל
הרושם שהכל שרירותי ומיקרי.

תלמידי בית־ססר מתרגלים התגוננות מפני הם צצה
איך לאהוב את הפצצה
העולם הז ה 2448

קייט הארדי -קטן מדי למסך גדול
גם אס אפשר להניח שאדם המחפש את בתו ואינו יודע
אפילו היכן להתחיל, יעבור תקופות ארונות של חדלון ותהייה
חסרת תוחלת, אין טעם להעביר תחושות אלה אל הסרט. ני אז
מבריחים את הצופה, במקום להעמיד אותו מול בעיה חברתית
חשובה. וגם אם יכול להיות שבמקרים רבים אין הסבר מניח
את הדעת למעשה של הצעירים, והם עצמם אינם מבינים זאת
די הצורך. הרי ברגע שפוליאקוב משאיר את המצב כך גם
בסרט, כל מה שהוא עושה, זה להזכיר שיש בעיה כזאת.

לאפשרות שפצצה זו אינה תיאורטית בלבד, אלא
ניתנת גם לשימוש מעשי, ומעל לכל, לרעיון
שאם אמריקה משתמשת בפצצה, סביר להניח
שביום מן הימים תצטרך גם לעמוד בפני העובדה
שאויביה משתמשים בה נגדה.
כדי להגיע לחומר הנכון, נברו השלושה
במשך אלפי שעות צפיה בכל הארכיונים וה־גינזכים
שמצאו ברחבי ארצות״הברית, כאשר הם
נעזרים בניסיון קודם שהיה להם בהפקת סרטים
רומים, הבנויים על אותו העיקרון.
החומר שדלו עשוי להיחשב לגרוטסקה
מטורפת, אילולא מדובר באינפורמציה שגובשה
בכל הרצינות והופצה בכל הרצינות על־ידי
מימשל אחראי לכאורה, של הגדולה במעצמות
תבל. מול ההפצצה והזוועות של הירושימה,
מוצגים בזה אחר זה פול טיבטס הטייס הראשון
שהטיל את המטען הגרעיני על יפן, ומאז מצא
לעצמו מפלט בתוך האלכוהול והטירוף, וטייס
אחר, זה שנשלח לנאגאסקי, והתייחס לכל העניין
כאל מבצע ספורטיבי מרתק, משהו כמו הבקעת
שער בכדורגל (בדיוק כמו הטייס של קובריק
בדוקטור סטריינגילב).
מה אפשר לומר, כאשר מול ההרס המוחלט
וחסר הפשרות של הפצצה, המוטלת נסיונית, על
אי מרוחק באוקיאנוס השקט, מביאים סרט
הסברה שבו חיילים אמריקאים מסבירים לילידים
של אותם האיים מדוע עליהם לעזוב את מקומם,
והם, כך טוען הקריין בסרט התעמולה, מקבלים
(המשך בעמוד )54

האסטרולוג שכינויו היה ״חרובל״ ,חילק
את 30 הימים של כל מזל והתאים לכל יום
בחודש טיפוס אחר. בני מזל אריה ימצאו
שבכל יום ישנן תכונות יוצאות״דופן
המאפיינות דווקא את היום שבו נולד.
- 22.7אדם שצפוי למכות גורל, סובל, אן
משאיר שם להיסטוריה. זמן מה אין
באפשרותו להתקדם, וכאילו הוא הולך
לאיבוד, לבסוף הוא צף ועולה על השטח.
- 23.7אדם שרוב חייו אינו יודע על
סגולותיו הנעלות. סגולות העושות אותו
לאדם פופולרי וחשוב בחיי העם, עלול
להחמיץ מיקצועו בחיים.
- 24.7ביום זה טמון סוד. התפתחות
איטית של הנעלה והנשגב. יליד יום זה הוא
תלמיד בעל דמיון לוהט והתלהבות בוערת
והודות לכך תהיינה גם שגיאותיו גדולות,
אבל אם יש לו שליטה עצמית, הוא יברף את
דורו.
- 25.7אדם פעיל, תמיד בתנועה, שאינו
נותן לעשב לצמוח תחת רגליו. מעשי ועושה
תמיד לתועלת עצמו והאחרים. איש-

עסקים, שממבט ראשון רואה מה מביא
תועלת ומה לא.
- 26.7אדם שיסבול רבות. עוזב את
מולדתו בתנאים קודרים. כדאי לו לחיות
חיים שקטים ויציבים, ולהתרחק מכל מה
שנושא אופי ספקולטיבי. לא לקבל מישרה
ציבורית, שיש בה אחריות רבה.
- 27.7אדם בעל ייעוד מסויים, מיוחד
במינו ובלתי רגיל. אם התנאים בלידה
ובסביבה טובים, יהיה שליט על אנשים
שעליהם הוא עולה פיסית, רוחנית ומוסרית.
- 28.7מעלה זוהרת שאין כמוה. חדור
קרן־שמש מן השמשות שמסובבות עם
השמש שלנו. מסמל את הטוב והנשגב. בעל
אינפורמציה נבואית, השולטת על המופלא
והנהדר, וממלאת את הנפש בתפארת
שמימית.
- 29.7אדם שאינו מזיק, מסתדר, אבל
נמנע מתשומת״לב הציבור בצורה טיבעית.
יודע להתגונן ונראה תמיד כמתגונן.
- 30.7יום שמבשר נזקים רבים. יש בו
הרבה תוקפנות, אומץ ורוח לחימה.
- 31.7אדם העוסק בחקלאות, ויבזבז
הרבה זמן וכוח על דברים בלתי מעשיים
שלא יביאו תועלת.
- 1.8בגרות בגיל צעיר. אדם המבטיח
הרבה ומניחים שיתפתח לגאון, כי בנעוריו
יש לכך סימנים, אבל בגיל מבוגר לא יצא
מזה כלום.
- 2.8תאריך משופע במזל. מי שנולד
ביום זה יצליח בכל מעשיו. מכריו יאהבוהו
ויעריכוהו, אך לא יזכרוהו הרבה אחרי מותו.
- 3.8אי־שביעות רצון. אדם שלעולם לא
מקבל דבר כנתון, נכנס לפרטי פרטים, לא
תמיד ישר וכך חושב גם על האחרים.
מסתכסך, מנדנד וגורם תככים.
- 4.8מעריץ את היפה והנעלה.
אידיאליסט. עוסק בנסתר וענייני דיומא
יהיו זרים לו לגמרי.
- 5.8טיפוס של אדם ממוצע של העולם
המודרני, אוהב ומתמסר לתענוגות ולבידור.
גינטלמן רגיל.
- 6.8אדם בעל סגולות נפלאות. יכול היה
לתרום רבות לעולם, אך במקום זה מעסיק
את עצמו בספירות נמוכות, בעניינים
ילדותיים חסרי ערך, ונתון ללעג החברה.
- 7.8אפשר להרוג אותו, אך לא לנצח

אותו. הוא לא יקבל את השקפות הכזב של
דורנו. חי בחוג משלו ונהנה מתענוגות
מיוחדים. אפשר לומר עליו, שהוא בלתי
מנומס ובלתי מלוטש, אבל זה לא יעשה כל
רושם עליו.
- 8.8איננו אדם רגיל. הוא עלול להיות
ממוצא נחות, אך יעלה בדרגה גבוהה.
החיים מצטיינים ביובש וביציבות רבה.
בתחילת דרכו לא ישימו לב אליו, אך הודות
לאומץ הטבעי, יבוא בציבור.
- 9.8הנולד ביום זה לא צריך להיות
מדוכא לעולם. צפוי לפיתויים, אך אינו צריך
לפחד מכלום -לחם ומים מובטחים.
- 10.8איש שחייו מישגה מושלם וכל
מאמציו לא מעלים דבר. אל תתייאש, תלמד
את ההורוסקופ שלך במדוייק.
- 11.8כוכב״היום עולה באופק. מי שיש
לו מעלה זו, יגיע לדרגה גבוהה.
- 12.8אדם המרגיש את עצמו מכובד
ביותר, כשהוא יכול לשרת מישהו. רוצה
להועיל לאנושות הסובלת. זו מטרת חייו.
השמש הזו היא מחוץ למסלול, קרניה
טובעות חותמן במעלה זו.
- 13.8מסמל אדם בתפקיד מנהיג
בתנועה גדולה. מייסד חברה או בית־ספר
לפילוסופיה.

השבוע תרגישו את עצמכם מתוחים, מבלי
יכולת להבין את הסיבה. במקום שבו אתם
עובדים עלולים להיווצר
קשיים. אתם
מחפשים דרך חדשה
ומנסים להשפיע בכיוון
של שינויים, אולם אלה
שעובדים איתכם אינם
מוכנים להאזין לרעיו-
נותיכם ולהתחשב בהם.
אלה מביניכם
שמבלים כעת בחופשה,
יאלצו לוותר על כמה
תוכניות שהיו חשובות להם. נסו לא להגיע
להתנהגות קיצונית, מצב ז ה ישתנה בקרוב.

השבוע תיאלצו שוב להיכנס להוצאות
גדולות ובלתי מתוכננות. רכישות חדשות
לבית או עבור המיש־פחה
עלולות להכניס
אתכם לדאגה וחרדה.
ב־ 3וב־ 4בחודש רצוי
| לתת תשומת־לב מיו חדת לדור הצעיר ב־מישפחה;
ילדים קטנים
יהיו זקוקים להשגחה
מיוחדת. ב־ 5וב־ 6בחודש
תוכלו להתחיל
בפרוייקט חדש בעבודה
ואף להצליח בו. מה־ 7בחודש תוכלו לחנות
מפגישות רומנטיות שיביאו לתוצאות מקוות.

סיכסוכים עם ידידים קרובים עלולים התחום המיקצועי מאוד יעסיק אתכם. ב1-
להעכיר את האווירה סביבכם. אל תהססו. ובד 2בחודש יחיה עליכם להחליט אם לקבל
לבצע החלטות. כעת ההצעה
שבה השכר אינו
זמן לקחת את העניינים
מספיק אך היא מענ י׳
לידיים ולבצע. החלטות
יינת או עבודה שהפיתוי
קשות אי־אפשר לדחות
בה הוא רק השכר. עדיף
יותר, מאחר שאתם
לא למהר ולתת תשובה.
עלולים להפסיד הזדמ ספטמבר
יהיה חודש *
נויות שלא יחזרו על
טוב לבצע בו שינויים *
ח אזנ״ס
דרסטיים. ה־ 2ווד* 4
עצמן. ה* 3וה־ 4בחודש

עלולים לדלדל את הבחודש
עלולים להביא *
תקציב. נסו אז להימנע
לאי־הבנה ביניכם ובין *

מקניות ואף לא לחתום
הסביבה, אל תמהרו *
על כל התחייבות שהיא ביומיים אלה. ה 5-להאשים. רצוי להמתין לזמן טוב יותר, כדי *
וה 6-יהיו נעימים ומתאימים לנסיעה. להוציא את הדברים החוצה. מומלץ לנוח* .
מדים בנימינ׳

מזל החודש:

או יה
מיהנובני ובנותהמזלער
ב׳ יום הולדתם

$י1וון!

השבוע
אתם עסוקים בשינויים ביתיים,
מארגנים את הדירה מחדש, חושבים על
מעבר לדירה אחרת או
על שימי המקום של מיבצעים הרהיטים.
מסוג זה סוב להתחיל
ב־ 5בחודש. לפני כן
עלולים לצוץ קשיים,
שאותם לא הבאתם
בחשבון. בני מישפחה
מבוגרים יותר׳ עלולים
לקלקל לכם את מצב״
הרוח ולהביא אתכם
להתלבטויות קשות. עדיף להימנע מלהתייעץ
עם מי שמעורב בעניין. תחליטו בעצמכם.

אפשר לומר כל דבר על התקופה הנוכחית,
אך אי-אפשר להתלונן שמשעמם לכם כעת.
פגישות יומיומיות עם
אנשים שונים מגוונות
לכם את החיים, אם כי
לא נראה שקל לכם
האחרונה. בתקופה אורחים עשויים לבוא
ולהוסיף לכם עבודה,
אך נראה שאתם עצמכם
תרבו בנסיעות
ובהיכרויות חדשות בתקופה
הקרובה. ה1-
ו״ 2בחודש טובים במיוחד לפגישות רו מנטיות.
תהיו פופולאריים בתחום החברתי.

השבוע לא יהיה קל עבורכם. עומס רב
ואחריות נוספת מושלים עליכם ויהיה
עליכם להתמודד עם
הכל, מבלי יכולת לחלק
את הנטל עם מישהו
אחר. בתחום העבודה
רצוי לא להחליט דבר.
ברגע זה. כל החלטה
עלולה להתפרש שונה
ממה שאתם מבקשים
1 1 להעביר. ה־ 3וה־ 4בחודש
יהיו במיוחד קשים.
קשורים
אך הקשיים
בעיקר לבני מישפחה אחרים. ה־ 5וה6-
בחודש הם ימי הנאה מרומנטיקה.

אתם חשים את עצמכם חלשים עצבניים
ונוטים לדיכאון. כל התקופה האחרונה אתם
נתונים ללחצים רבים.
ואלה לא עוזרים לכם
לצאת ממצב־הרוח הקודר
שבו אתם שקועים.
החולשה הפיסית
שאתם חשים משפיעה
עליכם ואינכם חשים
שיש לכם מרץ לעבוד
ולהספיק את המתכונת

22 בבאסנפג זטסמטב ר?-הרגילה. טוב יהיה
לחפש לעצמכם חברה
עליזה ולהתרחק ממקומכם הקבוע. חופשה
תשפר את המצב גם אם אין לכם חשק.

:1חוו0

- 14.8אדם בעל נטיות חקלאיות.
יתקדם, אם יעסוק בחפצים או בעלי-חיים
בעלי צבע לבן.
- 15.8אדם שאוהב בידור ומותרות. אך
השמש אינה זורחת תמיד, וגם היום הארוך
ביותר מסתיים בלילה. מכל מקום, הנולד
בעל כשרונות וטעם טוב.
- 16.8אדם שמתקדם הודות לדברים
הרגילים ביותר בעולם. יתעשר על״ידי
אותם דברים שאנשים אינם חושבים אותם
לראויים לתשומת-לב.
- 17.8בעל מעלה זו צריך להימנע
ממקומות נמוכים (מרתפים, מערות וב דומה)
,להתנועע במישור גבוה ככל האפשר,
ולישון בקומת־בית עליונה ולהתגורר
דרומה ממקום הולדתו.
- 18.8הנולד יתקדם, אם יעסוק
בפרוייקטים שבאים מתוך האדמה. מושב
שכל חייו לא ייסע ולא יעשה שום שינויים.
- 19.8אדם בעל כישרון. נאלץ לעסוק
בעיסוקים אחרים, שאינו מוכשר להם
ושאינם נותנים לו שום סיפוק.
- 20.8אדם בעל שכל מעמיק ביותר, רצון
עז ושיפוט בשל. אדם שנוטה לעסוק בנסתר.
- 21.8אדם זה נוטה לקחת סיכונים
וחייב תמיד להיות עירני ומודע למעשיו.

השבוע מתחיל בקשיים לא מעטים. ג־ 1וג״2
בחודש אתם עלולים להרגיש לא טוב ואף
להסתכסך עם הסביבה.
נדמה שכל העבודות
הלא נעימות מוטלות
עליכם מכיוון שאינכם
יכולים לנער מעל עצמכם
את הרגשת האחריות.
כל דבר שאתם
רוצים לבצע נתקל בקשיים;
נדמה שמגבילים
אתכם מכל עבר.
אל תילחמו. תנו לימים
אלה לעבור. השבוע הבא יאיר יותר פנים
אליכם. ב־ 5בחודש תשמעו בשורה טובח.

מתיחות ביניכם ובין הסביבה שבה אתם
חיים, עלולה להביא אתכם להחלטה
קיצונית ומהירה טדי.
נסו להימנע מלהיכנס
לעימותים עט ידידים
או עם עמיתים ל עבודה.
הצעה מעניינת
עשויה להגיע במפתיע
מהמקום הפחות צפוי.
ב־ 5וה־ 6בחודש תהיו
מלאי מרץ ותוכלו לפעול
לקידום תוכ-
ניותיכם. נסיעה לחו׳׳ל
עלולה להידחות. כמו כן מיכתבים, וידידים
שלהם אתם מצפים עלולים להתעכב.

מ י הזוג מתנהגים בצורה מוזרה ואתם *
אינכם יודעים איך לנהוג בהם. טוב יהיה *

להתרחק למיספר ימים

ולהמתין ליוזמה מצדם.

ברגע זה רצוי להתחשב

בדעתם. ידידים מחו־ל

עומדים להתארח אצל ׳4

בקרוב, תוכלו לה-

עזר בהם בקשר לתוכ-

ניותיבם כעבודה. ב *
שטח
הרומנטי לא יהיה

קל. הרווקים שביניכם

אינם רווים נחת מההצ-
לחות. אל תרגישו מתוסכלים, התמונה עוד ן!
תשתנה. בני מאזניים ותאומים מתאימים* .

בתחום העבודה יוצעו לכם הצעות מפתות *
אך ברגע זח אין לסמוך על המזל, ובדאי *

לנתח היטב את הסיבה *
להצעה. יש להימנע מ *
להיגרר אחרי הצעות *

מפתות שהתועלת שלהן *:
לעתיד מעוררת פיק־ *

פוקים. ויכוחים עם בן-

הזוג בנושאים כספיים *
עלולים להביא לאי *
רועים בלתי־צפויים ול *
עצמות רבה. רצוי להי *

מנע עד כמה שאפשר *

מלהתחכך עמם בתקופה זו. שיחה גלויה עם
ידיד טוב עשויה לעזור לכס רבות .

פוינט

בין א ם תשובה
חיובית היא מ שמחת
ובין א ם היא מדאיגה,
את מעוניינת לדעת
זאת מהר
ובדיסקרטיות.
פרדיקטור הוא מתקן
קטן, פשוט וחכם
שפותח לאחרונה
במעבדות שפארו
אינטרנשיונל בהולנד

והפך למוצר הנמכר ביותר מסוגו
בארה׳ ׳ב, צרפת;
אעליה ויפך הוא
היחידי המשיב לך
כבר לאחר 24 שעות
מיום אחור הווסת
באם את בהריון או

השימוש בפרדיקטור

קל ופשוט. אמינותו גבוהה מאד(מעל
)990/0ועיצובו ייחודי.
את בודקת בעצמך,
והדיסקרטיות חשובה
לך, הלא כן?
המחיר? -פרדיקטור
עולה רק מעט יותר
מכרטיס קולנוע.
כדאי לך להחזיק

אחד בבית. מי יודע,
אולי תזד ק קי לו.
להשיג בכל
בתי-המרקחת.

ה פצ החכ מי בע־־מ. אלנבי 103ת ״ א

פרדיקטור נותן דך תשובה מהירה

החיים זה לא חברת־ביטוח

י טיולים נהדרים

(המשך מעמוד )27
כן גנב פינקס צ׳קים מחברת־הביטוח
מיגדל וזייף צ׳ק כביטחון .״אבל
וידאתי שהוא לא יכול לגבות את הצ׳ק
בעצמו, אלא רק דרכי, ואני עד אז
אשתדל להשיג את הכסף,״ אומר שוקי.
״כתבתי כי הצ׳ק הוא למוטב בלבד,
וכתבתי אותו על שמי. נתתי אותו
לנוימן כצ׳ק־ביטחון בלבד.״ אולם
משהו העלה חשד בליבו של המלווה.

במסלולים המרתקים ביותר!

אירופה -
ארד!״ב,ק1דר!1מכסיקו
המזרח הרחוק ־ 34 יום $3,395
דרום אמריקה 31-יום $3,895
סביב העולם 45-יום $4,299
8־ 30 יום החל מ$599 -

־ 26־ 32 יו החל מ$2,538 -

~ להורים

חוברת עם פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות!

שנות נסיו!

11׳ 6

6 /רו ת ק >

05ע 0ז

במחיר הסביר ביותר!
(עם אפשרות לתשלומים)

הארגון,התכנון והביצוע ע״י אירופה טורם דחי בן ירודה 100ת״א טל1 .2 4 3 2 2 7 .

המזגן התקלקל י
מגן.קור

שרותי קירור ומיזוג

רחוב דב ח ח 7חולון

ט ל סוו

טלפון ו $ 0ו $ $

קשר אלחוטי איתורית 738111 מגוי 8555

^ מה ימים אחרי מתן ההלוואה,
וזמן רב לפני מועד הפירעון, בא
נוימן למישרדו של שוקי וחקר אותו
על הצ׳ק .״היה לי מצפון לא נקי וסיפרתי
לו את האמת. אמרתי לו שהצ׳ק
מזוייף, אבל אני אחזיר את הכסף.״
מאותו רגע לא עזב נוימן את שוקי
לנפשו.
״הוא היה צמוד אליי כל הזמן. והוא
כנראה ראה מהמיסמכים שקיבלתי
מחברת־הביטוח מיגדל שלא מגיע לי
סכום כזה גדול, כמו שהיה רשום בצ׳ק
שנתתי לו.״ נוימן היה מלא חרדה. הוא
הבין כי סיכן את כספו ללא כל
ערבויות .״תשיג לי את הכסף בחזרה
מיד!״ צעק על שוקי והכריח אותו
לטלפן מייד, בנוכחותו, להוריו
בגרמניה, ולבקש מהם להלוות לו את
הכסף.
זה קרה ביום השישי, ה־ 13 ביולי.
שוקי טילפן להוריו, אבל הם אמרו
כי בגלל סוף השבוע הבנקים סגורים,
והם לא יוכלו לברר את העניין אלא רק
ביום השני בבוקר.
כיום הראשון בבוקר הופיע נוימן
במישרדו של שוקי, יחד עם גיסו, חיים
קישלינסקי. השניים החתימו את שוקי
על מיסמכים שבהם העביר להם את
הבעלות על כל דבר שהיה לו, כולל
מכוניתה של אשתו. הם גם דרשו
לקחת את המכונית מייד, והוא נתן
להם אותה.
״אני לא יודע מדוע הסכמתי, אבל
כשהוא עמד מולי ודפק על השולחן
והשיניים שלו התחילו לקפוץ —
צריך להיות בסיטואציה הזאת כדי
להבין אותי. אבל אז עוד לא חשבתי
שאזדקק למישטרה.״
לפני שנוימן עזב את המישרד, הוא
איים על שוקי ואמר לו :״אתה תישאר
במישרד כל הלילה ותנסה להשיג את
הכסף, שלא תעז לצאת כי אני אברר
אם אתה במישרד!״
שוקי טילפן לאשתו, אמר לה כי
המכונית התקלקלה והוא מסר אותה
למוסך, וכי בגלל עומס־העבודה ייאלץ
לעבוד כל הלילה, ונשאר לישון
במישרד .״לא רציתי לספר לאשתי
שום דבר, כדי שלא להדאיג אותה,״
הוא אומר.

היא התשובה!
• שרות מהיר ומקצועי למזגני־אוויר מכל הסוגים
• יעוץ, מכירה והתקנה
• מזגני־חלון ומוגנים מפוצלים
אפשרות בתשלומים
שוטרות כמו היפיות

ך• יום השני בבוקר חזרו הנושים
• 4למישרד. הפעם היו נרגזים עוד
יותר, וציוו עליו לטלפן לגרמניה.
הוריו אמרו כי טרם סיימו את
הבירורים, ושני הנושים החלו מוציאים
מהמישרד כל חפץ בעל ערך. הם לקחו
את מכונות־הכתיבה ומכונות־החישוב
ואת המזכירה האוטומטית. הם עשו
מהומה כל־כך גדולה, שמזכירתו של
שוקי נבהלה וברחה מהמישרד.
״אחרי שהם גמרו עם כל זה, הם
התחילו איתי באלימות. המ׳הרימו עליי
שולחן והדביקו אותי לקיר. אחד היכה
אותי במאפרה על היד ועל הראש
והשני היכה אותי בכתף. עד עכשיו
הכתף שלי עוד כואבת ״,אומר שוקי.
במהלך המהומה הזאת טילפן אביו
של שוקי, אך הבן אמר כי איננו יכול
לדבר כרגע. נראה כי האב, שידע את
המצב, הביו מה קורה וטילפן מייד
למישטרת תל־אביב. בתוך דקות
אחדות צילצל הטלפון שנית. מישהו

הציג את עצמו כקצין מישטרה ושאל
את שוקי אם שני האנשים עוד נמצאים
איתו במישרד ואם הוא יכול לדבר.
למשמע תשובותיו של שוקי, אמר
האיש :״זה בסדר, אנחנו נטפל בזה
מייד.״
לא עברו דקות מעטות ו־15
שוטרים התפרצו למישרד .״היו ביניהם
שתי בחורות, שהיו לבושות כמו
היפיות. אני זוכר שכאשר הבטתי קודם
לרגע דרך החלון, ראיתי אותן
מסתובבות ליד המישרד ברחוב, אז אני
חושב שהמישטרה הציבה מארב כבר
קודם,״ מספר שוקי.
השוטרים עצרו את כל השלושה -ר
ושמעו את סיפורם. נוימן וגיסו שוחררו
אחרי זמן־מה בערבות ושוקי נשלח
למעצר .״מייד טילפנתי לעורך־הדין
שלי, ציון אמיר, והוא היה נפלא. הוא
בא מייד, עזר לי ועודד אותי ובסוף,
כאשר המישטרה ביקשה 15 ימי־מעצר,
הוא הצליח להוריד את זה
לשיבעה ימים.״
שוקי נחקר והודה׳ מייד במישטרה .
כי גנב את פינקס־הצ׳קים ממיגדל

פרקליט אמיר
.,הוא היה נפלא!״
וזייף את הצ׳ק. מאחר ששיתף פעולה
עם המישטרה וחקירתו הסתיימה,
נעתר השופט יורם גליו לשחרר את
שוקי בערבות של חמישה מיליון שקל.
״הוא חושב שאני מיליונר, מאיפה יהיה
לי לשלם את זה? אמרתי לציון אמיר,
שאם אני צריך לחזור לבית־המעצר,
אני חותך את הוורידים, לא יכולתי
בכלל לחשוב על זה.
״אבל הוא הצליח לסדר את העניין
והחליף את ההפקדה לערבות של
חתימה בלבד,״ סיפר שוקי.
״עוד כשהייתי במעצר, קיבלתי
הודעה שאשתי הגישה בקשה לגט
ברבנות והיא רוצה להתגרש ממני כבר
היום. יצאתי אתמול מבית־המעצר
בצהריים ולא היה לי אפילו כסף
לאוטובוס. חשבתי לעצמי שפיתאום,
בגיל ,33 אני מוצא את עצמי בלי כלום,
מתחת לקו האפס.
״הבוקר הלכתי לרבנות כדי לתת
גט ללאה. אני כל־כך אוהב אותה, שאני
איכשהו מבין מה היא עושה. היא לא
רוצה להיות מעורבת בחובות שלי,
ולכן היא רוצה גט כמה שיותר מהר.
אני לא אעמוד בדרכה.
״באנו לרבנות והרב שאל אם אני _!
מוכן לתת לה גט. אמרתי שכן, אבל
הוא ראה שמעיניי זלגו דמעות.
״הרב חשב שאני נותן גט בגלל
לחץ או אילוץ, ולכן שלח אותנו בחזרה
הביתה ואמר לנו לחזור בצהריים.
מכאן, ממערכת העולם הזה, אני הולך
לתת לה את הגט״.
לפתע החל איש־העסקים לבכות
בכי־מרורים. הוא כבש את ראשו בידיו
והתייפח. מכל האימפריה שאיבד הדבר
היחיד שהיה חשוב לו היתה אשתו.

אילנה אלון
העולם הז ה 2448

א( ברהם) ב(ולי) י הו ש ע, מיוזמי, מינשר הארבעה״ ר׳כינון ממשרתי
אחדות־ראומית, מסביר מדוע הו!ג בעד ממשרה כזאת, מגנה את, הצביעות
המפ״מית״ ,מובו ער ההקצנה ימינה שחרה בעם וער הדוו דהירתם בתופעת כתנא

התוצאה החשובה ביותר, לעניות דעתי,
מהכרוז שפירטמו עמוס עוז, א״ב יהושע,
חיים גורי וס׳ יזהר בעד ממשלת אחדות
לאומית בראשות המערך, היא ההשפעה
העצומה שהיתה לכרוז. על אף תוצאות
הבחירות, עליית הימין הקיצוני ועל אף
כניסתו של הנאצי כהנא לכנסת, עדיין יש
לאנשי רוח השפעה על העם הזה.
אפשר להתווכח עם הכרוז, להסכים או
להתנגד לו, אך מדבר אחד אי אפשר
להתעלם -בארצות״הברית זה לא יכול היה
לקרות. אם היה סול בלו קם ואומר את מה

שיש לו להגיד על מישטרו של רגן, או על
מועמדותו של מונדייל, היה לכל היותר זוכה
בראיון בתוכגית הקוריוזים של ג׳וני
קארסון. פה זכה הכרוז שהוציאו ׳בעת
הסופרים לידיעה בראש מהדורת ה! ,־שות,
והארץ כמרקחה.
גם מילחמת סופרים, שאינה מרבה
חוכמה, התלוותה להוצאת הכרוז. כנגד
הארבעה התייצבו שמונה בראשות נתן .
וקפה שטרן בתל־אביב חוגג.
הרחק מהמולת קפה שטרן, בבית מקסים
על צלע הר הכרמל, צופה אל הוואדי ומשקיף

אל הים, נמצא ביתו של הסופר א׳׳ב יהושע.
אנחנו נפגשים שם לשיחה. כל נושא
שאינו קשור בפוליטיקה אינו אפשרי
במעמד זה, כל ניסיון שלי לתהות על קנקנו
של יהושע כסופר, אינו מוצא לו דרך, הסופר
מנווט את השיחה אל הפוליטיקה ואין זו
השעה גם לדבר עליו עצמו, על אישיותו,
ילדותו ומישפחתו. לכן אני מוצאת את
עצמי יושבת בחדר־הקבלה של אשתו,
הפסיכיאטרית של ״בולי״ ,כפי שהוא מכונה
בפי ידידיו, ומקשיבה לדבריו כשהוא מנסה
לשכנע אותי בחשיבותה של ממשלת

אחדות לאומית ברשות המערך.
בולי, כך דומה, מאמין בלב ונפש כי אכן זו
הדרך היחידה. הוא מאמין שבפנים אפשר
יהיה לעשות הרבה יותר מאשר בחוץ. הוא
שבמיסגרת שירותו במילואים נפגש עם
אלפי חיילים, נשמע אופטימי, מאמין כי ניתן
לשנות את דיעותיו של הנוער שהצביע
התחיה ותמך בכהנא. רק חינוך, הוא אומר
לי, רק שיכנוע, בשום פנים ואופן לא ניכור,
בשום פגים ואופן לא התעלמות.
הוא מציע לארגן מישמרות־מחאה של
גוש־אמונים ושלום עכשיו נגד הרב כהגא.

אין לי ע אחרו־(המשך מעמוד )49
נשמע כמו חזון אחרית הימים! לאו דווקא.
אנחנו יוצאים לחצרו של הבית, אל פיסת
הרשא שעל צלע ההר. פה, בצל העצים, נמצא
צריף שוודי מיניאטורי, חדרו של הסופר.
כאן הוא כותב את יצירותיו שזוכות בדרך-
כלל בהצלחה עצומה. כאן, בחדרון הקטנטן,
נמצא שולחן־הכתיבה שלו, מול החלון
הצופה אל הוואדי והים .״כאן״ ,הוא אומר
לי. ,זו חלקת אלוהים הקטנה, פה הכל נקי
יותר, עד שהטינופת מגיעה לפה מהשפלה,
היא מתמוססת בתוך הוואדי׳.
בולי יליד ירושלים, בנו של אב ס״ט ואם
ממוצא מארוקאי. עזב את עיר הבירה בשנת
1967 מאז הוא גר בחיפה עם רעיתו מיקה
ושלושת ילדיהם. הילדים מעורים בפוליטיקה.
גם האשה, שהצביעה לובה
אליאב והבת שהצביעה רץ. האמצעי מבקש
מאביו למתן מעט את עמדותיו השמאליות
לטעמו. אני אומרת לו -אתה רואה, גם הבן
שלך נוטה ימינה. הוא מביט בי ואומר :״חס
וחלילה, אנחנו לא ניתן לו•
אפשר היה לצפות מם, יזהר
ומחיים גורי שייצאו בקריאה להקמת
ממשלת אחדות לאומית. קצת תמוה
שגם אתה הצטרפת לקריאה שכזו.
אני לא יודע מדוע את אומרת את זה. ס׳ יזהר
הוא יונה כמוני ועמוס עוז הוא לא פחות יונה
ממני. עושים לו עוול גדול. הרי ביוני 67׳ הוא
דיבר את הדיבורים הגדולים ביותר נגד הסיפוח.

• מה מביא אדם כמוד שנחשב שמאלי

טילפנתי ליוסי שריד והוא אמר לי — לד על זה.
ועמוס טילפן לשולה אלוני, והיא אמרה לו — לך
על זה.

• ומי טילפן למפ״ם?

מפ״ם הנרקיסיסטית, המישפחה הזו העובדת
התמימה, היא לא הולכת על זה, כי היא מפחדת
מממשלת אחדות. בממשלת גולדה, בין השנים
67־ ,74 כאשר נבנו כל ההתנחלויות הכי גרועות,
כמו קריית־ארבע, מפ״ם לא פחדה. אם מפ״ם
היתה קמה אז ועוזבת את הממשלה, יכול להיות
שדברים היו משתנים. ומפ״ם הזו, שלא רוצה
ממשלת אחדות לאומית, מדוע היא לא פרשה
מממשלת האחדות הלאומית שהביאה לשיתוק
הלאומי ב־73׳י עכשיו, כשצריך להציל את
המערך — לא את המערך כמיפלגה, המיפלגה
לא מעניינת אותי, אלא את התיזה של המערך —
היא לא משתפת פעולה.

• של מי היה הרעיון להוציא את
הקול קורא?

אפשר להגיד ששלי. פרופסור גרשון שקד
טילפן אלי ודיברנו, ואז טילפנתי לעמוס והצעתי
לצאת בקריאה, והוא אמר לי — בטח, אתה צודק.
ואז עמוס טילפן ליזהר ופרופסור שקד לחיים
גורי, וכך נולד הנייר.

• מדוע, אם כך, פרופסור עמוס שקד
מהאוניברסיטה העברית לא חתום על
הנייר?
מכיוון שהעברנו את הנייר דרך לישכתו של
פרס. חשבנו שמדובר על פניה למיפלגת העבודה
מטעם חברי המיפלגה, ועמוס שקד הוא לא חבר
מיפלגה.

• מי ניסח את הכרוז?
אני, את הטיוטה הראשונה. הקראתי אותה

לא יודע מי ניסח את זה, אבל כך מגסחים? הם
יכולים לא להסכים, אבל למה לכתוב ״מביש,
תיעוב.״ זו הרי המחלה הכי איומה בשמאל —
אוכלים אחד את השני. כמו שלובה אליאב אמר:
עקרבים ופתנים.
אם אני מעורר תיעוב אצל נתן זך, אז איזה
ביטוי נשאר לו בשביל כהנא, ואילו מילים נותרו
לו לרפול? מה יש כאן להשתמש במילה תיעוב?
זה קומם אותי. צריך אומץ־לב ציבורי, כמו
שאמרנו כבר אלף פעם לדבר עם אש״ף, אבל
צריך גם אומץ־לב ציבורי לקום ולשבור את
הטאבו בתוך השמאל.

• אינך חושש כי ממשלת אחדות
לאומי תשתק את השמאל?

אם השמאל חושב שהוא ישותק, משמע הוא
חושב שהוא חלש. מה אומרים לי חברים
המתנגדים לממשלת אחדות לאומית? המערך
ילך לאיבוד, ייטמע בליכוד. מה יש, אנחנו לא
יכולים להתמודד עם הליכוד? מה יש, עמדותינו
אינן מספיק מציאותיות? יוסי שריד אינו יכול
להתמודד עם רפול ולהשפיע — לא על גאולה
כהן, כי עליה אי אפשר להשפיע — אבל אולי על
זבולון המר.

• אתה מתפלא שאנשים פוחדים
שהמערך ייטמע בליכוד, והרי על פי מה
שהוצג בתעמולת הבחירות המערך
אינו שונה בהרבה מהליכוד ואולי כאן
הסכנה.

אם את באמת חושבת כך, אז על אחת כמה
וכמה. אבל אני לא חושב כך, למרות תעמולת
הבחירות ולמרות לשונו המתונה והעלובה של
המערך, ולמרות טשטוש העמדות שלא הצליח,
אני חושב שבמערך חלה התפכחות עצומה.

• על איזו התפכחות אתה מדבר,
כאשר המערך לא נתן לשריד להופיע
אפילו פעם בטלוויזיה, וכל אחד ידע
שהוא בעצם האיש הכותב את
התשדירים. על איזו התפכחות אתה
מדבר, כאשר רבין הציג את מצע
הביטחון של המערך, שכמעט לא היה
שונה מהמצע שהציג ארנס בשם
הליכוד?
במובן הזה את צודקת. אני לא מדבר על
תדמיתו של המערך, זה באמת מגוחך שהמערך
מסתיר את שריד מהטלוויזיה, אבל כשפרס הולך
לעימות עם שמיר, שריד הוא היועץ הראשי שלו.
את צודקת שזה לא אמין. אבל אני אומר לך —
ומתוך היכרות עם האנשים — בר־לב, יעקובי,
גור נעשו יותר יוניים.

• גם פרם?

בעומק ליבו, פרס הוא הרבה יותר יונה ממה
שהיה ב־ 1970 ולכן יש לו כזו מערכת־קשרים
עמוקה עם יונים.

• ואתה רוצה להגיד לי שגם רבין
הוא בסתר ליבו יונה?

רבין לא. רבין הוא אדם נוקשה בכלל, ומאוד
נוקשה בעמדותיו הניציות. אבל אני אומר לך,
שאני מאמין שנכון הוא בעד מדינה פלסטינית.
מה את חושבת, שבסתר ליבו הוא לא מוכן לדבר
עם אש״ף? ודאי שכן.

״בולי״ בחדר־העבודה שלו
,אני לא נותן למציאות להשפיע על כתיבתי!

בדיעותיו, להסכים לממשלת אחדות
לאומית עם הליכוד?
תוצאות הבחירות היו שוק נורא. לא יודע אם
אנשים מבינים את זה. הרי לליכוד ביחד עם ש״ס,
התחיה, המפד׳׳ל, מורשה וכהנא, יש רוב מוחלט
בציבור היהודי. הרי רוב הצעירים בצבא נתנו רוב
לליכוד ולתחיה. זה ברור לגמרי, רוב העם נוטה
ימינה. בליל הבחירות, בשעה ,2המפה היתד,
ברורה — הם הרוב. ואז ישבתי מול הטלוויזיה
ואמרתי לעצמי, הם הרי יקימו ממשלת ליכוד
שתהיה תלויה בכהנא, והמערך ילך לארבע שנות
אופוזיציה נוספות, ובינתיים הם ימשיכו את
ההתנחלויות ה׳מטורפות שלהם והמערך לא יוכל
לעשות כלום.

ליזהר ועמום, והם תיקנו. אני הייתי מעדיף
שעמום ינסח. הוא הרי בר־ניסוח מובהק, אבל היה
לו כאב־ראש. החלטנו להעביר את הכרוז דרך
שירותי לישכתו של פרס, והסכימו.

• מה היתה תגובתו של פרס?

חיובית, כמובן.

• מה דעתך על תגובת הנגד של דן
מירון, נתן זך, מאיר ויזלטיר וחבריהם?
בעיקר תגובתם של דן מירון ונתן זך. לא
מאמין שוויזלטיר ניסח כך את הכרוז. אם את
שואלת אותי, זו היתה תגובה מבישה. באמת שאני

• האם לדעתך צריך המערך להצטרך
לממשלת אחדות לאומית גם בראשות
הליכוד?

הראשות צריכה להיות של המערך, היא
מגיעה לו בהיותו הסיעה הגדולה ביותר, בכנסת.
תביאי בחשבון שראש־ממשלה של אחדות
לאומית הוא לא ראש־ממשלה במובן של מנהיג,
הוא יותר יושב־ראש. ממשלה כזו תנהל עניינים.
למעשה, הכנסת תעבור לממשלה, כך שתפקידו
של ראש״הממשלה הוא בעצם לנהל את
העניינים, לא להיות מנהיג.

• כלומר ממשלת אחדות לאומית
בכל מהרה, גם בראשות הליכוד?
אני לא יודע. אני אומר שזה אפשרי. אולי
בתנאים של רוטציה. נניח שיגידו — בסדר,
ראש־הממשלה יהיה מהליכוד, אבל תיקי
הביטחון, החוץ והאוצר, יקבל המערך. מה זה רע?

• אתה יודע שזה לא אפשרי.
לא חשבתי על אפשרות שהליכוד ירכיב את
ממשלת האחדות הלאומית. לא התייעצתי עם
איש. בשלב זה, העמדה של הכרוז היא
שהממשלה שתקום תהיה בראשות המערך.

• נניח לרגע למערך ולליכוד, מהו
לדעתך תפקידו של סופר בימים אלה?
אני יושב בימים אלה באמצע כתיבת רומן,
ומקלל את עצמי על המעורבות שלי בכל דבר
שאינו קשור בכתיבתי, אבל זה חזק ממני. מה אני
צריך את זה, אני צריך להכריז הכרזות? אני
בסך־הכל סופר. ובכל זאת. מה שאני אומר כנראה
משמעותי, אחרת למה זה עורר תהודה כזו.
תאמיני לי, שבאמריקה, כל מה שסופר אומר
בעניינים כאלה זה לא רלוונטי. סופר הוא חלק
מהבירור והאמנות, ופה — ואני אומר את זה
לטוב ולרע — יש משמעות לדבריהם של
אנשי־רוח, אני בעצמי נדהם מהאפקט שדברינו
עוררו. תאמיני לי, לא רציתי את זה. אני לא
מחפש להשפיע, אבל כנראה שאני משפיע,
כנראה שלדבריהם של אנשי־רוח עדיין יש
השפעה, וזה מטיל עליך תפקיד.

• על מי לדעתך זה משפיע?

גם אז היינו הולכים על זה, בלי כל קשר.

בוודאי, הרי זה אבסורד להאמין שווייצמן
ישב עם וילנר ומיעארי, זה ברור לגמרי שהמערך
לא יכול להרכיב ממשלה, ובכלל, קיים גורם יותר
עמוק. המסר של הבוחר. רצונו של העם הוא
אחדות לאומית. שני המחנות חייבים לצאת
מהתיקו, ואז קיימת אפשרות, או לא לדבר זה אל
זה בפרלמנט ולנסות להפיל זה את זה, או לשבת .
יחד ולמצוא דרך לפריצת־דרך.
ישבתי מול הטלוויזיה ושאלתי את עצמי האם
למהפך הזה של פריצת־הדרך יוביל המערך, או
שהוא ייגרר. ולכן אמרתי, חובה שהמערך יוביל
את העסק והשמאל ילך על זה. ואז החלטנו לצאת
עם הכרוז ולהתיר את הטאבו לשריד, אלוני
ולאחרים. ואני אומר לד, לפני שכתבתי את הכרוז

שר־החוץ. הוא ידחוף למשא־ומתן כזה, הוא יביא
הצעה, העניינים יזוזו. אז מה כדאי יותר —
לשבת באופוזיציה ולהיות אימפוטנטים, או
לשבת בממשלת אחדות לאומית, שאולי אולי
אולי תשנה פה דברים?

קודם כל, זה גרם לתחושה של קתרזיס אצל
הרבה אנשים שקראו את תוצאות הבחירות כמוני.
נדמה לי, שהכרוז הזה היה כמו היתר של הרבנים,
פיתאום הרגישו שיש היתר ושעכשיו מותר
לאכול חזיר. למעשה, הכרוז הזה מופנה אל
השמאל, אל אנשינו. ומפחיד אותי שהמערך ילך
לממשלה בלי השמאל, ואת הכרוז הזה הפניתי.״,
לשמאל ואליו זה הגיע, וזה היה חשוב. אנשים
הרגישו שממשלת אחדות לאומית בראשות
המערך היא צורך היסטורי, שנחוץ לעם הזה.

• ואם יוסי שריד או שולה אלוני היו
אומרים לכס לא ללכת על הכרוז?

הפתיעה אותי המהירות שבה הוא התפרסם.
אני לא רגיל לזה. אני לא עובד עם כלי־התיקשורת.
והתהודה עצמה הדהימה אותי
במיוחד, כי הרי מה זה חשוב מה שא״ב יהושע
חושב. למי זה איכפת. אבל כנראה שאיכפת. אולי
זה קרה כך מפני שהסרנו טאבו, הפלנו מחיצה.

אמרתי בעצמי לאנשי מפ״ם — קחו את תיק
המישטרה. תראו את כהנא. את יודעת מי הצביע
כ ח חלק גדול מהשוטרים. בחולדה הצביע אדם
אחד כך. שאלתי את עמוס עוז איך יכול להיות
דבר כזה? אז הוא אמר לי — השוטר ששמר על
הקלפי זכאי להצביע בקלפי, והוא הצביע כך. אני
לא מדבר על הקצונה הגבוהה, אני מדבר על
הדרג הנמוך. תראי איך הם מתנהגים כלפי

לא, וזה גם לא היה חשוב. כי הכרוז הופנה
לשמאל ומטרתו היתה להתיר את הנדר, ולכן היה
חשוב לי יותר לדבר עם יוסי שריד, ועמוס דיבר
עם שולה אלוני, ושניהם נתנו לנו את האדקיי.

• ב־ 2בלילה היה ברור לך שהמערך
לא יוכל להרכיב קואליציה?

• איך היית משכנע את מס״ם
להצטרף! לממשלת אחדות לאומית,
איזה תיק היית מוסר לה?

• הוא דיבר איתכם?

• איש מצמרת העבודה לא טילפן
אליכם בעניין הכרוז?

להקים ממשלת אחדות לאומית בשביל זה?
ממשלה כזו תמנע אקט של סיפוח, אי־אפשר _
לדעת אם ממשלת הליכוד ביום מטורף אחד לא
תחליט לספח את יהודה ושומרון.
ממשלת אחרות כזו תתחיל במשא־ומתן עם
ירדן. וייצמן, שהוא איש שלום יותר מפרס
ומרכין, ודאי יקבל על עצמו את תפקיד

ערבים, תראי איך הם מתנהגים בהפגנות של
השמאל, המישטרה כולה ימנית.
אני רוצה שיהיה שר־מישטרה ממפ״ם. זה
חיוני היום, כדי לעצור את כהנא. זה תפקיד
השמאל, לדאוג שהאיש הזה לא ישתולל, אז לא
כדאי שתהיה בשביל זה ממשלת אחדות לאומית?
רק בשביל לעצור את כהנא.
ברור לגמרי, שאם תהיה ממשלה כזו, המערך
ידחוף לצאת מלבנון והליכוד לא יתנגד. הוא
תמיד יוכל להאשים את המערך, אז לא כדאי

•בימים אלה האם אתה מרגיש
שאתה שייך לעם?

לא רק שאני מרגיש שייך לעם, אני חייב
להרגיש שאני שייך לעם, וזה אולי ההבדל ביני
ובין חבריי שחתמו על הכרוז ובין אלה שחתמו
על הכרוז המתנגד. זה העם שלי. אני שייך אליו,
אני לא יכול לסדר לי עם אחר, ולכן אני צריך _
להתמודד עם העם, לנסות לשנות את רעתו ״
ולעמוד מולו ולהובילו בדרך אחרת. אני יכול
לבוא לנוער שלם שהצביע לתחיה ולכהנא,
ולהגיד לו אתם לא בני תרבות בשבילי? הרי כך
נוצר פאשיזם. על־ידי התעלמות לא נשיב את