גליון 2449 מתאריך 8 באוגוסט 1984

חדשמ ״עלית״

עוגת שוקולד
מ שפחתית

וימו־ יעקבסוו טמיר

שלא תגמר גם אחרי שכל הילדים
יתנפלו עליה. עוגת שוקולד משפחתית
(גדולה) של עלית. זוהי עוגת שוקולד
נפלאה מ ״עלית״ שעושה את
השוקולד הטוב ביותר בארץ.
לגוון את העוגה עם
קצפת׳ קר ם שוקולד וגלידה ־
מה שתרצי. לבחירתך עוד
עוגות טעימות לא פחות:
עוגת שיש, עוגת צימוקים,
עוגה אנגלית
ועוגת לימון. כולן עלית.

מכחכים
הבוז לנאצי,
הברכה לדמוקרטי
לאור ההצהרות הגזעניות והפא-
שיסטיות של הרב כהנא התכנסה
המועצה המקומית אוס״אל״פחם
ביום 25.7.84 וקיבלה את ההחלטה
הבאה:
המועצה המקומית ותושבי אום־אל־פחם מביעים
את זעמם ושאט־נפשם מההצהרות הגזעניות
והפאשיסטיות העומדות בניגוד מוחלט ליסודות
הדמוקרטיה הבסיסיים.
אנו מבטיחים לרב בהנא שאנו נישאר בארצנו
לעדי־עד, כי שורשינו עמוקים באדמתה מזה
אלפי שנים, וכי ההצהרות הגזעניות לא יפחידונו
— הן רק יחזקו את רוחנו והאחזותנו במולדתנו.
כהנא והנוהים אחריו יודעים היטב כי תושבי
אום־אל־פחם עתירי־הנסיון יידעו להשיב לו
בתקיפות ובאופן חד־משמעי יותר מאשר בעבר.
אנו תובעים מהשילטונות לשים קץ להצהרות
הגזעניות ולקטוע אותן בעודן באיבן.
אנו פונים ליועץ המישפטי לממשלה להגיש
תביעה מישפטית נגד הרב כהנא.
׳הצהרותיו של הרב כהנא פוגעות בריקמת־היחסים
הקיימת בין אזרחי־המדינה, והצהרות
אלה גורמות נזק בל ישוער לדו־קיום בין שני
העמים. אנו מזהירים מתוצאות נסיונו של הרב
כהנא להיכנס לכפרנו.
אנו מברכים את הכוחות הדמוקרטיים הנאורים,
שעמדו בכבוד בפני ההצהרות הגזעניות,
ומחזקים את ידיהם בבירכת יישר״כוח.
בשם המועצה,

האשם מחאמיד,
ראש־המועצה, אום־אל־פחם

פרס הביתה!
לטובת המיפלגה שהוא חבר בה,
מציע הקורא לטלק את היו׳ר.
מערכת הבחירות היקרה וההרסנית לכנסת
ה־ 11 היא כולה פרי אמביציה אישית של שימעון
פרס. מלכתחילה רצה להצטרף לממשלת ליכוד
לאומי עם שמיר, וכשראה שעת־כושר — עמד
בראש המהלכים להקדמת הבחירות. הוא עשה
זאת, בין השאר בעזרת שני גורמים: עיתונאי־חצר
(״יונייטד פרס״) וסוקרי־חצר. סוקרי החצר
הודיעו לו שסיכויי המערך טובים. עיתונאי־החצר
אמרו ׳ לו שהוא נראה יפה בטלוויזיה. שתי
הקבוצות אמרו לו את מה שהוא רצה לשמוע,
וכנראה עלה בעזרתם לשכנע את חבריו למיפלגה
לצאת למסע ההימור הגדול. בסוף הוא עצמו
התפתה להאמין במה שאמרו לו שומעיו. יש לומר
לו: בלי אבל, מר פרס, הגיעה השעה ללכת
הביתה.
אריה יבלונובסקי, רמת אפעל

כתבת השער הקדמי:

ח>>ם עול ספורט
ההזדמבזת האחרונה
ארבע פעמים המתעד שימעון פרס על מישרת
ראש־הממשלה ונכשל. הנסיון החמישי,
הוא יודע, יהיה נם האחרון.
אב לא יצליח הפעם לה,י״
כיב ממשלה, יבוא בכד הרין
על הקאריידה הפוליטית שרו.

עוד קוד שהוכרזה מדינת ישראל, שאף
חיים גלובינסקי לשלוח לאולימפיאדה
מישלחת ספורטאים מישראל. מאז הפך
האיש למוסד בחיי־הספורט בארץ ו־בעולם.
הוא מספר על הדרך
שעשה עם הספורט הישראלי
ומבכה את הכישלונות הצור־בים
של ישראל בספורט.

כתבת השער האחזרי:

יהודית אצל המלכה

יהודית מיזרחי־מזור־טאובמן, שהתחילה דרכה
כנערה תל־אביבית, הגיעה בגיל 40 אל ה
פיסגה: הנשיא רונלד רגן הצטלם בחברתה, המלכה
א ליז ב ת סעדה איתה, הירחון הצרפתי ווג
הקדיש לה עמוד, ירחון אמריקאי

לעשירים הקדיש לה 10 עמודים,
ובעלה, המיליונר האגדי, מחזיק

למענה שלושה בתים ומטוס.

הש״סקנים
הבחירות לכנסת
ה״ 11 העניקו מנהיגים
חדשים לצינור
הספרדי החרדי חדשות ודמויות
לנוף הפוליטי. הע סקנים
של תנועת
ש״ס, כמו יצחק פרץ
(בתמונה) ,מבטאים
אדיבות ונועם כלפי הפרט,
אך תוקפנות כלפי הציבור,
והם לאומנים קיצוניים.

הרסו 71א״ם
מיבחר הרשעזת

77/7777/7/7/777/
מזכ״ל ההסתדרות, ישראל קיסר, מתכוון
לעשות סדר בביתו. הוא יתמודד על קולות
הנהגת מישטר
הבוחרים המיזרחיים על־ידי וע 1וגו נ
של צניעות, מניעת ראוותנות
ושינויים בבניין הוועד הפועל.
העסקנים כבר משקשקים.

1ה בו קךות
בשנת 1960 הופיע סיפרו של
אורי אבגרי,, ,צלב הקרס׳/

שבו ניסה המחבר להסביר
לדור שגדל בארץ אין יכול
היה לקרות שבמדינת־תרבות כמו גרמניה תגיע לשילטון תנועה

חלגריה בישראל
ימי הקיץ מזמנים סכנות לילדים לא
רק בכבישים, אלא גם באולמות
הקולנוע.
כמה אפשר להתרוצץ בחופי הים ובלונה־פרקים?
צריך לגוון את הבילויים של הילדים
בחופשת הקיץ. לכן לקחתי השבוע את נכדתי בת
הארבע וחצי לסרט ישראלי, שהוגדר כ״סרט לכל
המישפחה״.
שם הסרט: בסיס סבבא.
לא עברו יותר מ־סז דקות עד שהתברר לכל
יושבי האולם — כולם מבוגרים בליוויית ילדים
קטנים — שהמדובר בסרט זימה מבחיל, לפי
מיטב הוולגריה הישראלית.
איפה הצנזורה? איפה ההגינות? האם למען
בצע כסף מותרת כל מירמה?
אגב, מה שהספקתי לראות — יצאתי אחרי
כמה דקות — אינו מזיק רק לילדים. אני חושבת
שהוא פוגע גם בטעם הטוב של המבוגרים, כמוני.
ציונה רביץ, נתניה

הכנסת אורחים
ביד קשה
ככה ייעשה לאיש המעז להחרים
טקס עליה לקרקע (שלו).
אחד המוכתארים של אבו־דיס העז להחרים את
! טקס העליה לקרקע של התנחלות נאות־
~אדומים, למרות שהוזמן לאירוע. איזו חוצפה:
המימשל האזרחי הגיב מייד כפי שהיינו
מצפים ממי ששומר על כבודנו הלאומי: הוא
הדיח את המוכתאר הבלתי־מנומס מתפקידו.
(המשך בעמוד )4

שלג לוהט

התיאטו־ח
של החיים

עירית שלג אינה
חוששת ממוסכמות. ליצור כשרצתה
קשר עם משה
איבגי ,״התחילה״
איתו, כשהיא רצתה
ללדת ילד ללא
חופה וקידושין היא
עשתה זאת (עם
איבגי) והיא מגדלת
את בתה דנה. כשהיה צורך
הופיעה בעירום בקולנוע .״צריך
ללכת עם הדברים עד הסוף,״
היא אומרת ואמנם הולכת.

תיאטרון אל-חקוואתי שבירושלים
המיזרחית מציג את הווי הכיבוש
בעזרת סיפורים עממיים. המכות
שקיבלו השבוע השחקנים
מידי השוטרים חזקות
הרבה יותר ממה שהם
מציגים על הבימה.

הסדורים הקבושם: מיבתגים קודא יקר
זה היה העולם הזה שהיה
תשקי!* במדינה יומן אישי
הנד,ץ אנשים עלי דפנה תמרורים נמר •טל נייד — אמיר. שניצלר
מה הם אומרים — מאיר פלבסקי
יצחק בן־אהרון, יואל ידלובקר, שאול
דרבי. אורי פורה״ אלה אלתרמן

הווי אנשים בעולם — קאתרין דנב,
ג׳והני האלידיי. נאטלי באי,
מירי מאתיה. דין מרטין,
מארצ לו מאסטרויאני

חלון ראויה
קולנוע —

סטרימרס. סאחרוב

זה וגם זה
הורוסקופ —
מזל אריה
יטידדר לילות ישראל
-חל מרחלת על כל העולם

אם יחליטו השופטים ששימעון חרמון שיקר,
האם יוכל להחליף את הגירסה שלוז האם
בין הרשעה ברצח וזיכוי ישנה אפש רות
שלישית: הרשעה בהריגה
בשגגה ז אילו הפתעות
עוד טומן מישפט הרצח
של כרמלה בלאס בחובו!
וטובה לגמרי
במסיבה לסיום
העונה, הושלכה
ציפי פינס, מנהלת
באר־תיאטרון
שבע,
לתוך בריכת־השחיה,
והבימאי מיכה לבינסון
הוציא אותה משם על כתפיו.

בסתר

האם נחשבים הבשמים, החולצות ושעון־היה־לומים
שקיבלה פזית שוחד, והאם נתנה שירות
עדיף ללקוחותיה בבנק, שהעניקו לה מתנות
אלה? באילו נסיבות נחשב אדם
כמקבל־שוחד מסבירה אילנה
אלון במדורה חוק בצד.

סוף המישחק
הוא היה מגדולי
שחקני התיאטרון
והקולנוע בעולם.
שמו לא סר מטורי
הרכילות במשך בעיקר שנים,
בקשר לנישואיו
וגירושיו עם ליז
טיילור. הוא קיבל
מיליון דולר לסרט
ואת התפקידים
המרתקים ביותר
על הבימה ועל
הבד. אך כל אלה
לא מנעו מריצ׳ארד ברטון
את ההתמכרות לאלכוהול.
השבוע מת השחקן
הוולשי הגדול בגיל .58

ב לנני ם

מאת דניאלה שמי

מכתבים
(המשך מעמוד )3
לאחר מעשה ניסה הסורר לתרץ את
היעדרותו הפוגעת בכך, שההתנחלות
קמה על אדמות כפרו. אבל נציגי
המימשל דחו בבוז תירוץ אווילי זה.
כידוע, חזרנו לארצנו אחרי אלפיים
שנה כדי ללמד את הפראים את
הילכות הכנסת האורחים שלנו. מי
שמסרב להזמנתנו — אין דרך אחרת
להנחיל לו את ערכינו אלא ביד חזקה.
פנינה פיין, ירושלים

המדינה בדרך
מי יגלה עפר מעיני ד״ר
כנימין זאב הרצל, שחזונו על
המדינה בודד מתגשם בימים
האלה, במלאות 80 שנה למותו,
בצורה משונה זו של נהירה
לחדל — אמר לי השבוע רעי
מא־ר מדן, חבר האקדמיה ללשון
העברית, נשמעו על פוונתי
להפליג לונדוגה לשבועיים.
ד׳ר ראובן סיוון,
ירושלים

אחרי החיים, היא מתעללת גם בשוכני
עולם־האמת. הכבוד הגדול שנפל
בחלקו של אשכול יילך וייקטן מחודש
לחודש, עד שלוי בן דבורה יהפוך
למטבע של כסף קטן.
איזה לעג לזיכרו של האיש, שהקפיד
שהאינפלציה השנתית לא תעלה
בשום מיקרה על *!10
בתיה טולידאנו, ערד

״אין לי הוכחה״
הטופר קבע שהשוטרים הם
שהצביעו ״כך״ (העולם הזה׳
.)1.8.84 עכשיו הוא מצטער.
בראיון התבטאתי בצורה בלתי-
אחראית כלפי המישטרה, וציינתי
שלפי דעתי המישטרה בדרגיה הנמוכים
היא ימנית.
כמובן, אין לי כל הוכחה לקביעה זו,
ואני מצטער שהעליתי בכלל את נושא
המישטרה בהקשר הבחירות.

אומנם הרעיון שלי הוא אוטופי, אבל
אולי בכל זאת כדאי לתת את הדעת
עליו: הייתי מציעה למערך לצרף
לקואליציה שלו ח״כ ערבי (סוף־סוף
צריך פעם להתחיל לתת לערבים, שהם
היום * 17 של האוכלוסיה, נציגות
בממשלה) ,וערבי מהימין דווקא, כדי
לשבור את התנגדותו של עזר וייצמן
לשבת בקואליציה עם ״מיפלגה אנטי-

קורא יהושע מצטער התבטאות זו נבעה, כנראה, מהפחד
שעוררה בי היבחרותו של כהנא .
א״ב יהושע, חיפה

חי־כ נאצר־אל־דין
יסכים או לאי
ציונית״ .בממשלה כזאת בוודאי היתה
תומכת מבחוץ הרשימה המתקדמת
לשלום, וגם רק״ח.
קואליציה כזאת יכלה להיות מורכבת
כד: מערד :44ר״צ ;3שינוי :3
מפד״ל :4יחד :3תמ״י ;1הורביץ :1
ח״כ ערבי .1סד הכל 60 :ח״כים.
שישה קולות חוסמים, בנוסף ל־60
הנ״ל, היו מונעים הפלת הממשלה.
נורה פלטינוביץ, תל־אביב
• בימי( יש רק ח״כערבי אחד -
אמל נאצר אל־דין מחרות. האס
הוא מסכים!

אשכור רא היה מאמין
המדד רודף אחרי השטר.

ח״כי ליכוד, מיכה רייסר ומיכאל קליינר, בליל התוצאות, ב״מצודת-זאב׳

מתוך השאור
כרוניקה במדור הכלכלי של
אחד העיתונים היומיים:
א־גה פארבן דורשת מ בנק
שווייצי 100 מיליון
מרק״.
חברת הכימיקלים הקטנה, שעד
לפני 40 שנה היתה אחד מענקי התע־שיה
בגרמניה, ייצרה ב׳מהלך מילחמת
העולם השניה את הגז הרעיל שבו
נחנקו למוות מיליוני בני־אדם במח־נות־ההשמדה.

תום המילחמה הוכרזה החברה
כאירגון פושע, פורקה למרכיביה וחשבונות
הבנק שלה בשווייץ הוקפאו.
המיבנים האדירים שלה במרכז פרנקפורט
הוחרמו, ועד היום הם משמשים
את מטה הצבא האמריקאי בגרמניה.
איש לא זכר שחברה מיסחרית בשם זה
עדיין קיימת.

קריקטורה של הקורא תמיר שפר

תקציב של
לפני 20 שנה, כשלוי אשכול המנוח
שימש שר־האוצר, הוא לא היה מאמין
שיבוא יום וידפיסו את דיוקנו על
שטר. בוודאי לא על שטר כל־כך גדנל
5000 שקלים.

הסכום הזה — אז 50 אלף לירות
— היה בערך תקציבו השנתי של
מישרד ממשלתי קטן.
אבל האינפלציה דוהרת לא רק

שנה בשטר אחד
כעת, כמו מתור השאול, היא
הופיעה לפתע בחדשות. רואי־החשבון
ופרקליטיו של מלאך־המוות דורשים
בשמו את הכסף. את דמי־הדם.
אם יזכה בכסף, הוא יזכה גם בטיהור
שמו, ויוכל להרחיב את עסקיו המשג־שגים.
אחרי הכל, יש לו נסיון וידע רב,
ורבים ישמחו לנצל את שירותיו.
משה נאמן, רמת גן
העולם הזה 2449

יה היה 09103ה 1ר שהיה

ב לי

הכתבה של ענת סרגוסטי על
לילי שרון (העולם הזה )257.84
עוררה את זעמם של כמה קוראים,
וביניהם של לאה שווארץ מאשקלון,
שפנתה אליי אישית.
״הכתבה הזאת הדהימה אותי,״ היא
כתבה ,״איד אתה, כאדם הקשור
בתנועה הדוגלת בשלום ובשיוויון,
מרשה למישהו בעיתונר לכתוב
שיר־הלל כזה לאשתו של מנהיג המזוהה
עם אנטי־שלום ואנטי־ שיוויון?״
עם כל הכבוד לקוראה שווארץ,
נדמה לי שיש כאן אי־הבנה.
העובדה שעורך העולם הזה קשור
בתנועה פוליטית מסויימת אינה
לעניין. כפי שכתבתי במדור זה לפני
שבועיים בלבד, לא היה העולם הזה
מעולם ביטאון של תנועה פוליטית
כלשהי, ואין הוא מתכוון להיות כזה גם
בעתיד. את ידיעותיי האישיות אני
מבטא במקום המיועד לכך: במדור
האישי שלי.
העולם הזה הוא שבועון־חדשות,
המסקר כל דבר חשוב ומעניין במדינה.
הוא מתאר מה שיש: את האנשים, את
המאורעות. אם הוא סבור כי לילי שרון
היא אישיות מעניינת, שהציבור רוצה
לדעת אודותיה, העולם הזה מתאר
אותה באובייקטיביות מירבית.
העולם הזה אינו ניטרלי בין טוב
ורע. מאז ומעולם הוא לוחם בהפליה
ובקיפוח, בגזענות ובקנאות מכל סוג
שהוא; יש לו סטנדרטים הומאניסטיים.
אך אין הדבר משפיע על יחסו לגופים
פוליטיים ולבני־אדם.
.מי שסבור כי חברי מערכת זו
עשויים מעור פוליטי אחד, היה מתפלא
לשמוע את הוויכוחים הסוערים המת
לקחים לא־פעם בישיבות המערכת.
הריעות חלוקות שם על כל נושא
שבעולם. ואני מקווה שזה גם יישאר

האם דומה העולם הזה כיום
לרועה הצעיר שהבהיל את בני הכפר
לעיתים קרובות בקריאות ״זאב! זאבי״
— וכאשר בא זאב אמיתי לא האמינו
עור לקריאות־האזהרה שלו?
נדמה לי שאין זה כך. על כל פנים,
לא בכל מה שנוגע לסכנת הפאשיזם
בישראל.
מזה שנים רבות מזהיר העולם הזה
את הציבור כי אין מדינה בעולם
המחוסנת מפני סכנת הפאשיזם, וכי
דווקא בישראל יש כמה נתונים שהיו
צריכים להדליק אצלנו אור אדום.
היו שראו בכך שיגעון אישי שלי,
תוצאה של טראומה שבה לקיתי
בילדותי, כאשר הייתי עד־ראיה
לעליית הנאציזם בגרמניה. אני עצמי
לא ראיתי בזה שיגעון כלל. להיפר:
דווקא מפני שראיתי כיצד עולה תנועה
בלתי־אנושית כזאת בעם שהיה עד אז
עם תרבותי בה״א הידיעה, מלווה אותי
החשש שזה יכול לקרות בכל מקום —
וגם כאן.
ב־ 1955 קיבלתי על עצמי לכתוב
שורה של סיפורים עתידניים, שתיארו
אפשרויות שונות לגבי דרכה של
ישראל. באחד הסיפורים האלה תיארתי
את עלייתה של תנועה נאצית
ישראלית. בליוויית ציורים של שמואל

7יני ב1
בק הצעיר, שאחד מהם מופיע בגליון

כאשר נלכד אדולף אייכמן, כתבתי
סידרה בת 12 כתבות על ״אייכמן: איש
ותקופתו ״.במאמר האחרון (העולם
הזה )17.8.60 העליתי את השאלה אם
זה יכול לקרות בישראל.
כתבתי אז :״בשולי החיים
הציבוריים קיימים בארץ כמה פלגים
ואישים בעלי סימני־היכר נאציים
חלקיים ...סבירה יותר האפשרות
שהיטלר ישראלי ינסה לאמץ לעצמו
סיסמות מהווי הפלמ״ח וההתיישבות,
שיתעטף באיצטלה של, חלוציות
חדשה׳ .שיטיף לדיכוי המיעוטים
ולשינאת הערבים.
״איני מנסה לומר ברגע זה כי עליית
היטלר ישראלי קרובה לוודאי, או
אפילו בעלת סיכוי רב, אך אני רוצה
להדגיש כי הדבר אפשרי, וכי האזרח
הישראלי מצווה לעירנות לגבי
המתרחש בביתו, כמו אזרח כל מדינה
אחרת״.
סידרה זו שימשה בסיס לסיפרי צלב
הקרס, שהופיע באותה השנה, ושבו
הרחבתי את הדיבור גם על אפשרות זו.
אחד מפרקי הספר מועתק בגליון זה
(ראה עמודים 21־.)19
חזרתי לנושא זה אחרי מילחמת
ששת־הימים, כאשר קמה התנועה
למען ארץ־ישראל השלמה. תחת
הכותרת הפשוטה ״פאשיסטים״ (העולם
הזה )17.4.68 ניתחתי את המגמות
המתפתחות בארץ. כתבתי אז :״מאז
המילחמה(ששת הימים) רואה המדינה,
זו הפעם הראשונה בתולדות הישוב
החדש, את עלייתם של כוחות
פאשיסטיים אמיתיים. אנשים שעוד
אתמול עוררו רק גיחוך עולים עתה על
בימות מכובדות וזוכים בהקשבה
רצינית. קבוצות ששום אדם הגון לא
היה רוצה, עוד אתמול, להיראות
בחברתן, משתלבות עתה בתנועות
ציבוריות מכובדות.
״כל זה רחוק עדיין מהפיכה
פאשיסטית. אבל הסכנה הרימה את
ראשה — חובה היא להפעיל את
פעמוני־האזעקה...״
חזרנו לנושא זה פעמים רבות.
עכשיו מבינים רבים שלא היו אלה
אזעקות־שווא, שצירוף המילים
״היטלר ישראלי״ אינו בלתי־אפשרי.
אילו התייחסו בשעתו לאזהרות
ברצינות, יתכן שהסכנה היתה נבלמת
בעודה באיבה. עכשיו זה מאוחר מאוד
— אך עדיין לא מאוחר מדי (ראה
הנדון).
אשה פרטית

יש אנשים ונשים השונאים
פירסומת. אחת כזאת היא רחל חלפי.
בגליון האחרון הוזכרה רחל כמעט
באקראי, בכתבה על אשה אחרת
שילדה את ילדה הראשון בגיל .46 תוך
כדי כך הוזכר כי חלפי ילדה בפעם
הראשונה בת בהיותה בגיל .44
רחל נזעמה על הפירסום. ראשית
כל, זו לא בת אלא בן. שנית, היא מוחה
בזעם על הגיל שהוקצב לה. אין היא
מוכנה להגדיר את גילה המדוייק, אך
הוא נושא מיספר קטן יותר. ושלישית,
היא בכלל לא רוצה שיכתבו עליה.
אז סליחה.

גיליון ״העולם הזה״ הביא, השבוע לפני 25 שנה, דוח
נוסף על התפתחות מאורעות ואדי־סאליב, בשבוע
החמיישי אחרי פרוץ מרד המארוקאים :״אחרי הסערה —
פחד כתבה אחרת ,״חיבוקים, בקבוקים ופיקפוקיס״
(שהתעופפו בין מישלחות ישראל וערב) סיפרה על פסטיבל הנוער השמאלי
בווינה, בירת אוסטריה • ח בן־אמוץ ראיין את עצמו, לרגל הופעת אחד
מספריו, וגילה מה כתב לו משה שמיר בהקדשה לסיפרו(״מה עם עשר הלירות
שאתה חייב לי, חתיכת חרא בשער הגליון: שופטת־השלום הראשית של
חיפה, מרים שטרקמן־ורלינסקי, שאותה ביקשו נאשמי ואדי־סאליב לפסול
מלשבת בדינם, מכיוון שהודיעה :״מי שיבוא לפניי, בבית־המישפט, ויאמר
שדופקים אותו מפני שהוא מארוקאי, יקבל עונש כפול — אם יימצא אשם. כי
הם מכניסים את הפירוד בעם: לא אסבול שאנשים יכריזו עצמם כמארוקאים!״

המיקוח של הקאויקטווה הזהה
מדוע צויר להחליף את ההימנון
עיתונות
דה־גולרכל
״לעזאזל!״ קרא ביום שני השבוע
קריאל(״דוש״) גרדוש, קאריקטוריסט
מעריב, כאשר נטל לידיו את גליון
ידיעות אחרונות מאותו יום ,״לכל
הרוחות:״ הפליט אותה שעה רענן
לוריא, קאריקטוריסט ידיעות אחרונות,
כאשר עיין בגליון מעריב.
מה שעורר את זעמם של שני
הקאריקטוריסטים הפוליטיים של
ישראל, היתה הקאריקטורה שהופיעה
בעיתון המתחרה. שתי הקאריקטורות,
שהתפרסמו בעת ובעונה אחת, לא רק
שהיו דומות מבחינת נושאן —
הצטרפותה של צרפת למעצמות המייצרות
פצצה אטומית — אלא שהנושא
גם הומחש וצוייר על״ידי אותו
הרעיון ובצורה הגראפית, כאילו צוייר
על־ידי אותו אדם עצמו(דה־גול מחזיק
בירו זר, הנושא את הכתובה הפצצה
ודופק בדלת המועדון האטומי).
מי גנב ממי? קוראים שראו את
שני גיליונות עיתוני־הערב לא יכלו
שלא לשאול את עצמם את השאלה: מי
גנב ממי? אחדים הניחו כי היה זה
שיתוף־פעולה בין שני הקאריק־טוריסטים
המצטיינים של ישראל
(שהתחילו את הקאריירה שלהם מעל
דפי העולם הזה) ,שהוליד את אותו
הציור עצמו בשני העיתונים.
אולם האמת היתה שהציור הזהה
נולד בלי שום קשר בין השניים. סיפר
דוש :״בערב שלפני הפירסום בחרתי לי
את הנושא. זה קורה הרבה פעמים שיש
דמיון בין הקאריקטורות. הרגשתי שזה
אולי פיתרון קל מדי, אבל הייתי עייף
מכדי לחפש פיתרונות אחרים.
אמר רענן :״כשראיתי את הציור של
דוש, היתה המחשבה הראשונה שלי
איך הגיע הציור למעריב:
הוסיף דוש :״בעצם, אני גנבתי את
הרעיון מקאריקטורה ישנה שלי. לפני
כמה שנים, כשרוסיה פוצצה פצצה
אטומית, ציירתי משהו דומה לזה.״

דווקא לא רצו ההורים שתיהפך
לרקדנית מיקצועית, וביקשו שתרקוד
להנאתה בלבד.
רינה לא ויתרה, היא הסבירה לרב
משתאה, מידידי אביה שומר־המסורת:
״הריקוד הוא תכונה מישפחתית
אצלנו. סבא שלי היה רקדן מצטיין
בשימחת־תורה״.
סולם ללא ריב. כשהוקמה להקת
בימת־מחול, הפכה רינה לאחת
הכוכבות הראשיות. מורתה, רינה גלוק,
גם ניצלה את שהותה בארץ של מלכת
הבאלט מרתח גראהם, כדי לקדם את
הקאריירה של רינה שיינפלד. היא
צורפה לקורס המיוחד שערכה גראהם
בארץ ובסופו אף זכתה לסטיפנ־דיית־לימודים
לאוניברסיטה המפורסמת
לאמנות, על שם גיולייארד.
לא היה זה ההישג היחיד של רינה.
השבוע, לפני יציאתה לארצות־הברית,
היא הצביעה על הישג אחר, חשוב לא
פחות: היא הרקדנית היחידה שזכתה
להצלחה גדולה ושעברה את כל שלבי
ההתקדמות האמנותית מבלי לריב עם
רקדניות בכירות אחרות.
רינה תחזור לארץ בעוד שנה,
ותצטרף למורות רינה גלוק ורינה
שחם. ההסבר :״לבצר את שילטון
הרינות על הבאלט הישראלי!״
מיכתבים תחום הגיל

בעיתון הארץ פירסמה האוני

״העולם הזה״ 1141
12.8.1959
ברסיטה העברית מודעה שבה היא
מחפשת מרצה מדעי. בין יתר פרטי
המיכרז מציינת המבקשת כי על
המועמד להיות בעל ניסיון וותק, אך
לא מעל לגיל .40 ברצוננו לציין כי
דרישה זו היא אבסורד גמור: שהרי
בגיל 35 לערך גומר אדם את הכשרתו
למישרה אקדמאית. בקשתנו היא
להעמיד את האוניברסיטה העברית על
אי־הצדק, אי־המוסריות ואי־החוקיות
בבקשה זו.
׳ שבתי רון־אל, יו־ר איגוד
העובד הקשיש, תל־אביב

נסוק׳ השבוע
• הקומיקאי האמריקאי גזרג׳
גיסל, אחרי שחזר מביקור בישראל:
״ישראל צריכה להחליף את הימנונה
השקט והאיטי. אין עוד מקום להימנון
המדבר על תיקוות. כל התיקוות
התגשמו.״
• העיתונאי אורי סלע, בעת
הצגה מאולם ההצגות התל־אביבי)
אוהל״שם :״כל זמן שלא יהיה כאן
מיזוג״אוויר, צריך לקרוא לאולם הזה
לא אוהל־שם, אלה אוהל־חם!״

שירטון הרמות
לפני 14 שנה לפתה יד אימהית את
זרועה הכחושה של רינה שיינפלד,
הממררת בבכי, והביאה אותה אל
מורת־הריקודים מיא ארבטובה. כי
הוריה של הילדה בת ה־ 7שמעו
שהריקוד יעזור להתפתחותה הגופנית
של בתם, רצו להעניק לה ״קצת
גימנסטיקה״ ,על אף המאמץ הכספי
הכרוך בכך.
לא היה זה המאמץ היחיד
שהשקיעה מישפחת שיינפלד באותן
השנים. קשה יותר היה לשכנע את
רינה לבקר ברציפות בשיעורים וללוות
אותה למורתה, כדי שלא תישאר
לשחק ברחוב עם חברותיה. האם ניצחה
במילחמה, הבת המשיכה לרקוד.
סבא היה רקדן. המיפנה
בקאריירה של רינה חל בערב מיוחד,
שבו ראתה את הופעתה של רינה גלוק,
והחלה עובדת בהדרכתה. אך עתה

וגה

אליזבט קנופקה היתה, כפי שנהגו לומר בעשור
הראשון לקיום המדינה, הסטריפטיזאית הראשונה
״אחרי אלפיים שנה״ .היא היתה עולה חדשה מפולין, אחות מעשית
נמיקצועה, בת ,18 שקלה 45 קילו והופיעה תחת השם האמנותי ליזה
רודארט במועדון־הלילה חינגא־בר (שליד שוק הכרמל גתל־אביב).

במדינה העם החייל האדמוני
הוא הרים כף־יד מגואלת בדמ
חברו ואמר: זוהי לבנון;

באנית הפאר הגדולה 1_1_£ 1.4080 וו-ו /\0

( 24,000 טוו)

במשך כמה שניות הוא הופיע על
המירקע, לעיני מאות אלפי הצופים:
החייל העברי האלמוני.
זה עתה טיפל בחברו, שנפצע
אנושות על גג של בית בשוק של
נבטיה, במרכז דרום־לבנון. אחרי
שהחייל הגוסס הוטמן באמבולנס,
נשאר החייל ברחוב, בלב העיר
השיעית העויינת. שם שאל אותו
כתב־הטלוויזיה לדעתו.
החייל הרים את כף ידו אל מול
המצלמה .״זוהי לבנון!״ הוא אמר.
וכדי שיובן המסר היטב, הוסיף :״זהו
צבע אדום!״
הוא לא הספיק לרחוץ מידו את דם
חברו, ההרוג מס׳ 588 של המילחמה
המקוללת.
יש משהו מדאיג? כמו מיטב
החיילים הקרביים בכל העמים ובכל
הדורות, היה מסוגל להתייחס למצב
בהומור צבאי .״אני לא רוצה שהאמא

יתכן שמקור האדישות הוא
בהרגשה של הציבור כי הפוליטיקאים
— אנשי הליכוד, המערך וגרוריהם
באחד — עומדים מול המצב
חסרי־עצות. הדיבורים על ״נסיגה
כאשר ייווצרו תנאי־ביטחון להגנה על
צפון־הגליל״ הם בירבורים, ואין צורך
בחוכמה רבה כדי להביז זאת.
בניין קלפים. ראשי המיפלגות
טוענים כי הנה קם ״צבא דרום הלבנון״,
בפיקודו של שכיר״חרב לבנוני, וזה
יקבל על עצמו בהדרגה את עול
השמירה על הגליל.
זוהי שטות גמורה. צבא כזה של
שכירים יכול היה אולי לשמור על
רצועת־אדמה צרה, כפי שעשה רב־סרן
סעד חדאר בשעתו, בעזרת הסיוע
וההתערבות המאסיבית של צה״ל. אך
שום חבורה של שכירים לא תוכל
לשלוט בארץ נרחבת, בעלת אוכלוסיה
שיעית קנאית וחמושה. כאשר ייסוג
צה״ל, יתקפל צבא זה כבנייו־קלפים.
צה״ל יצטרך להישאר במקום לנצח —
או לצאת בלי ערובות של ממש.
זהו מה שקרה לאמריקאים בדרום
ויאט־נאם, וזה מה שיקרה לישראל
בדרום־לבנון. השאלה היא רק מתי זה

9ימים מרתקים גדושי חוויות ועניו !
תקופת השייט: אוקטובר 10־ 8ו. מ חי ר השייט מ־ $685
(הנחה של 500/0־ 7 5 0/0לילדים עד גיל .) 12

טיסות מיוחדות לנבואה וחזרה ב אל־על במחיר $325

הפלגה מגנואה ועגינה בנמלי:
קאן ברצלונה פלמה דה מיורקה ולטה (מלטה)
קטניה (סיציליה) נפול׳ גנואה

סיורים מודרכים באוטובוסים ל:
ריביירה הצרפתית, ניצה וסונטה קרלו ברצלונה ומונסרט
מערת הנטיפים 0 6 4 0 8בפורטו קריסטו
טאומינה והר הגעש אטנה חורבות פומפיה הר הגעש וזוב
אמלס׳ וסורנטו ש״ט לאי קפר׳

לרשותך באניה:
בריכות שחיה סיפוני שיזוף עם כסאות נח משחקי סיפון בינגו
תזמורות לריקודים זמרים וזמרות קוסם דיסקוטק חנות פטורה
ממכס קולנוע חדר למשחקי קלפים אולמות בידור סאונה

שפע של מזון מ שו בחו מגוון ( 6ארו חו ת ביו ם).
עלון עם פרטים מלאים והרשמה בכל משרדי הנסיעות
הארגון, התכנון והביצוע ע״׳ :

אירופה טו רסבע״ מ
רה בן יהודה , 100ת״ א
ל 240147,240148 .־ 0 3

^ו\> ,וו/זן

תדחפה

החייל האלמוני

יד אדומה
שלי תראה את זה,״ אמר בחצי־חיוך,
יקרה, וכמה חיילים ישראליים יובאו
״אם יש משהו מדאיג, תחתוך את זה.״
לקבורה עד אז.
לבנון נשארה ככף־ידו של החייל
מה יכול היה להדאיג אם יהודיה,
האלמוני — יד מגואלת בדם.
הרואה את בנה בליבה של ארץ כבושה,
שונאת ומתקוממת, כשהוא נמצא על
מישמרת אבודה, חסרת תכלית
ותוחלת?
החייל האלמוני לא צעק, לא
התקומם, לא שפך את מרי שיחו על נזילחמות הנערים
הפוליטיקאים חסרי אומץ־הלב המסרבבניין
מיפלגת־העבודה, ברחוב
בים להסיק את המסקנה מן המצב. כמו
הירקון בתל־אביב, נשמו השבוע
חיילים בכל התקופות, הוא נשאר על
לרווחה. לא רק משום שנשיא־המדינה,
מישמרתו, כשהוא נושא בסבלנות את
חיים הרצוג, הטיל על יושב־ראש
תוצאות הטימטום של אחרים, ממלא
המיפלגה, שימעון פרס, את תפקיד
פקודה, מקטר ואינו מתפוצץ.
הרכבת הממשלה, אלא בעיקר משום אחרת בגיזרה
למחרת היום נפל,
שסוף כל סוף פורק מטה־הבחירות של
בלבנון, הקורבן מס׳ :589 אריה
פרס, וחבריו התפזרו לבתיהם.
בויארסקי.
מייד אחרי שהוחלט על הקדמת
על מיזבח מולך. כמו אותו חייל
הבחירות קרא שימעון פרס לעמיהם
אלמוני, עם־ישראל כולו אינו מתקוניר
וביקש ממנו שיעמוד בראש
מם. ממשיך לסבול ולהקריב את בניו
מטה־הבחירות שלו.
על מיזבח המולך של מילחמת־הלבנון
כניסתו של ניר ללישכתו של פרס
זוהי מחלה ישראלית. כאשר קורה
עוררה מתיחות רבה בבניין.
משהו נורא, קמה תחילה זעקה, נשמעת
כאשר שימש ניר בתפקידו הודלף
מחאה. אלה דועכות בהדרגה, ובסוף לא
לא אחת שהוא מבקש להיות מזכיר
נשארה אלא השלמה פאטאליסטית עם
הממשלה. פרסולוגים טוענים שהשבוע
הרעה המתמשכת.
רבו סיכוייו של ביילין, ד״ר
הציבור התרגל לקורבנות הלבנון,
למדע־המדינה באוניברסיטת תל־אביב
כאילו היו קורבנות של תאונות־דרכים.
ומועמד מס׳ 54 ברשימת המערך׳•
מלבד מישפחת הקורבן התורן
לכנסת, להיות מזכיר־הממשלה הבא.
וסביבתו, איו איש מתרגש עוד. הנושא לתפקיד שממתינים אחרים כמעט לא עלה במילחמת־הבחירות,
בלישכת ראש־הממשלה, אם וכאשר
וכנראה לא השפיע על הצבעת איש.
ישב שם פרס, הם ראשית לכל
הציבור היהודי לא הצביע בעד
אפלבאום הנאמן, הסטודנט ברוך
המיפלגות שהתנגדו למילחמה מאז
אסקרוב שהובא על־ידי ביילין למטהו
יומה הראשון.
של ניר ונשאר עתה במיפלגה לצידו
מאחורי המסר הזה של אדישות,
של ביילין, הד״ר לתיקשורת ישראל
נערכו בארבעת החודשים האחרונים
(״רוליק״) פלג, מרכז ודובר סיעת
בחיילי־צה״ל, התנקשויות 250
המערך בכנסת וחבר הוועד המנהל של ולאחרונה
גבר הקצב לשלושה ביום.
רשות השידור, הוא כבר רמז שלא
מיספר הקורבנות הוא עניין של מזל
יסתפק בתפקידיו הנוכחיים אם המערך
בלבד.
יהיה בשילטון.

מיפלגות

העולם הזה 2449

מרכיבי הקואליציה החדשה, ורק אז יחליט על
המשך דרכה של פא״י.
ורדיגר רמז שהוא ממתין להצטרפות של
אגודת־ישראל למערך, ואז הוא ימהר להתחבר
אליהם.

רפזל בעד גיוס מפגרים
תוג 1נ ־ ץ ״ 589 מיספר הרוגי צה״ל בלבנון הגיע ביום שני
השבוע ל־ .589 מיספר הפצועים שנפגעו
מראשית המילחמה הוא ,3479 מיספר הנעדרים
הוא ארבעה והשבויים — שלושה.

הליכוד נגד הרצוג
החלטתו של הנשיא, חיים הרצוג, להטיל על
שימעון פרס את הרכבת הממשלה, עוררה זעם
רב ביותר בלישכתו של יצחק שמיר.
הדברים שנשמעו במישרד ראש־הממשלה ביום הראשון,
אחרי שיחת־הטלפון בין הרצוג ושמיר, חרגו מכל כללי
המישחק הפוליטי המקובל.

ראשי הליכוד יטענו שהנשיא משרת, בעצם,
אינטרסים מיפלגתיים, ובכך ינסו לש?נע את
נציגי הסיעות הקטנות להכשיל את נסיונו של
פרס להרכיב ממשלה.

שרן־.,חדשות״ לאיתפוטר יוסי קליין, עורך הצהרון.חדשות״ ,לא
יתפוטר.
קליין שקל לאחרונה התפטרות, אחרי
שההבטחות שהבטיח לגבי תפוצת
הצהרון לא התממשו, והצהרון השיג רק
חלק קטן מן התפוצה שציפה לה. אולם בעל
העיתון, עמוס שוקן. שיכנע את קליין
להישאר לפי שעה בתפקידו.
חברים אחרים של המערכת משמיעים
באופן פרטי ביקורת חמורה על תיפקודו
של קליין, ואחד אך התבטא שכדאי היה
.לשלחו״ לחר״ל.

שמיר ינטרל את לוי
יצחק שמיר מתכוון לנטרל את דויד לוי ולמנוע
ממנו למשוך בחוטים סמהלבים הקואליציוניים
הקרובים.
שמיר נתמך בעניין זה, באופן חד משמעי,
על־ידי משה ארנם, החושש שמהלכי לוי, עתה,
מכוונים לקראת כיבוש צמרת התנועה.

שריר לעסקים פרטיים

שר־התיירות, אברהם שריר, בבר בודק
אפשרות חזרה לעסקים פרטיים, אם יאלץ לוותר
על תפקידו.
שריד מעוניין לעסוק בנושאים הקשורים
באחרונה הוא ניהל שיחות בעניין עם כמה ידידים, חברי
המיפלגה. באותן שיחות העלו רעיונות שונים לעסקים
עתידיים.

פילוג במ 1רשה

הוריהם של נערים מפגרים בירושלים יפנו
בקרוב לרפאל איתן ויבקשו שימלא
הבטחת־בחירות שלו, שהוא יעשה לגיוס
מפגרים לצה״ל ושיקומם במיסגרת שירות
צכאי.
בפגישה שקיים רפול עם ההורים הוא תיאר בפניהם את
הצלחת פרוייקט גיוס נוער־השוליים לצה׳׳ל, והביע את
דעתו שפרוייקט גיוס המפגרים בשיכלם יצליח לא פחות.
העיתונאים הורחקו מזיגל
מפכ״ל המישטרה, אריה איבצן, אינו
מאשר לעיתונאים לשוחח עם ראשי
צוותים במחלקה לחקירות־־הונאה במטה־הארצי,
הרוצים להכץ כתבות על
תיקי־חקירה ביחידה אחדי סיום ההליך
המישפטי.
בעבר ניתן היה לראיין חוקרים •טל
בנימץ זיגל, כמקובל, באמצעות דובר
המטה־הארצי.

לוח־זסנים למנוע
ה״לביא׳
בחודש אוקטובר 1986 ימסר לחיל־האוויר
המנוע הראשון של ה״לביא״ ,ואז יחלו ניסויי
הטיסה של מטום־הקרב המשוכלל.
המנועים לניסויים אלה יגיעו לארץ
מארצות־הברית כבר בדצמבר הקרוב,
ולמהנדסי החברה האמריקאית ״סראט אנד
ויטני״ יהיה חלק מרכזי בהרכבתם.
אחר־כך יקבל על עצמו מיפעל ״מנועי
בית־שמש״ את מלאכת ההרכבה, ובסוך שנת
1988 יתחיל מיפעל זה לספק בעצמו את
המנועים לקו הייצור של ה,.לביא״.
מיפעל ״מנועי בית־שמש״ ככר חתם על חוזים
עם קבלני־מישנה, שיעזרו לו בייצור המנוע
1120 בארץ.

״הימין החדש״ לכהנא
קבוצת ״הימין החדש״ של מיכאל קליינר
ואביגדור אסקין עומדת להודיע על השתלבותה

בתנועת ״כך״ של הרב מאיר כהנא.
לא ברור אם כל אנשי קבוצת קליינר־אסקין יצטרפו
לכהנא.
הדוחף הראשי לאיחוד הוא אסקין.

מישלחת לקניה
מישלחת של תנועת ״המיזרח אל השלום״
יוצאת בשבוע הבא לקניה לכינוס בינלאומי
שנושאו קשר בין דת ופוליטיקה.
התנועה מורכבת ממיזרחיים, הדוגלים בהשתלבות במרחב
ובזירוז ההסדר בין הישראלים והפלסטינים.

וולטרס תראיין בירושלים שדרנית הטלוויזיה האמריקאית המפורסמת
ברברה וולטרם תערוך בירושלים סידרת
ראיונות עם הצמרת הפוליטית הישראלית.
הראיונות ייערכו באולפן מיוחד, שהוקם
בסוויטה במלון ״המלך דויד״ בבירה.

מתרבים הסיכויים לפילוג במורשה.

וולטרס באה לארץ ביום השני דרך גשר־הירדן. היא שהתה
כמה שבועות במצריים, לבנון וירדן.

חבריו של הח״כ החדש־ישן, אברהם ורדיגר, מנהיג פועלי
אגודת־ישראל, גורסים שהמשך השותפות עם מצ״ד של
הרב חיים דרוקמן וחנן פורת תוביל את הזרם הדתי המתון
להתאבדות פוליטית.

בזעסים על הנגיד

ורדיגר החליט להמתיז טד שיתברר מי יהיו

בכירים בבנק ייטראל רותחים מזטם טל

התנהגותו של הנגיד, משה מנדלבאום,
בחודשים האחרונים.
לטענתם, בגלל אוזלת״ידו מידרדר מעמדו של הבנק בקרב
הצמרת הכלכלית. הבכירים ממתינים לכינונה של ממשלה
חדשה, כדי להביא לשולחנה את טענותיהם.

מתיחות בתק,
,תוצאות הבחירות יצרו תיסכול רב בתנועה
הקיבוצית המאוחדת. ישנה מתיחות בין
האיחוד והמאוחד, ושוב מדברים על הפער
האידיאולוגי שבין שני הזרמים.
באיחוד יש הטוענים שאברהם(״כצל׳ה״) כץ־עוז מנסה
להשתלט על כל הקופה, על חשבונו של יוסף פרלמוטר.
במאוחד מודאגים שאם יעקב צור יקבל תפקיד ממלכתי,
יווצר חלל בהנהגתם.

ברונפמן יגביר פעילות
נשיא הקונגרס היהודי העולמי, אדגר ברונפמן,
יגביר את מעורבתו הפוליטית בארץ. הוא ינצל
את מעמדו הבינלאומי כדי לעזור
למישרד־החוץ כמיפגשים עם אישים שונים
בעולם.

איבצן אחרי קראוס
אריה איבצן עוקב מקרוב אחרי חקירתו של
רב־פקד יוסך קראום, ראש לישכת החקירות
במישטרת־חיפה, החשוד בקבלת טובות־הנאה
וחריגות־בניה גדולות בביתו בקרית־חיים.
איבצן מודע לנזק לתדמית המישטרה שגורמת
פרשה זו.
גם מפקד המחוז הצפוני, רחמים חדד, מגלה
עניין רב בנושא, אם כי מסיבה אחרת.
חדד הורחק ממחוז הצפון, אחרי שטייח חקירות נגד אנשי
מישטרה, ועובדה זו אף דווחה בבית־המישפט המחוזי
בחיפה.
עתה חושש חדד שאם לא יפעל מייד, שוב יטענו כנגדו
יריביו שהוא מטייח חקירות נגד לובשי־מדים.

הצפה בדולארים מווייפים ריבוי הסוחרים החדשים בשוק לילינבלום הביא
להצפה בדולארים מזוייפים.
חלק מהסוחרים אינם מסתפקים עוד בבדיקה שיטחית של
השטרות הירוקים. הם הצטיידו במכשירי גלאי דולארים
מזוייפים ועורכים את הבדיקה המיקצועית לפני ביצוע
העיסקה.

חקירת הבנקאיות
ב בי !
בנקאים בתל־אביב הביעו השבוע את
חששם שהגשת ביתבי־אישום פליליים נגד
ארבעת ראשי הבנקים הגדולים בעניין
התארגנות קרטל לא״חוקי ביניהם היא צעד
ראשון של היועץ המישפטי יצחק זמיר
נגדם.
הפרופסור זמיר דרש לפני חצי שנה,
בוועדת השרים לענייני בלבלה, הקמת
ועדת־חקירה שתיבדוק את כל היבטי
פרשת המניות הבנקאיות. לדעת הבנקאים
לא מן הנמנע שנושא זה יועלה עלייידי זמיר
בקרוב מאוד.
כדי להקדים תמסה למכה מכינים
הבנקאים שדולה בכנסת ובמישרדיהאוצר
כדי לבטל את רוע הגזירה.

הלוויתן דיבר
המיפנה בחקירת רציחתה של הצעירה אורלי ביטון
מבת־ים, לפני שנתיים, והעלמת גופתה התאפשר אחרי
שאחד מליוויתני הפשע הגדולים, המרצה עתה עונש מאסר
ממושך, פתח את פיו ומסר מידע חיוני למישטרה.
גם במישטרה לא זכור שעבריין כה מפורסם שיתף פעולה
לגילוי רוצחים.

מיל חמה לחיים 11113*31״]
מעוז סרס לוחם על חייו הפוליטיים.
ההזדמנות הגדולה, שהוא המתין לה
במשך • 30 מנה, ניתנה לו סוך־סוך. לסי כל
הסימנים, זוהי ההזדמנות האחרונה •מלו.
אולם הגורל האכזרי, הרודף אותו בכל שנותיו
בפוליטיקה, לא הירפה ממנו גם הפעם. האיש שהושווה
נעבר לסיסיפוס ולטאנמאלוס, אנשים שהאלים היווניים
קיללו אותם ונקטו בהם. עומד גם עתה לפני קללה

אכזרית•

נימיא־המדינה הטיל עידו הימבוע לנפות
ולהרכיב ממשלה. אך התנאים שבהם הוטל
עליו התפקיד הופכים את ביצועו כמעט
בלתי־אפשרי.

שימעון פרס עומד לפני ארבע אופציות. וכל אחת מהן
היא, כמעט, נגדר אייאפשרות.
הארבע:
• ממשלת אחדות לאומית.
• ממשלה עם הליברלים.
• ממשלה עם הדתיים.
• ממשלת־מיעוט.

מבחינתו, כל האפשרויות האלה רעות.
השאלה היא רק מהי הרעה ביותר.

• אחוות: מימות בתאים
ך * מראית־־עין, ממשלת־האחדות היא הסבירה ביותר.
/יש בחיי המדינה מצבים, כאשר לפתע מתאחד העם
כולו סביב סיסמה כלשהי, ההופכת בדלילה לפרה
קדושה.

לעיתים קרובות, זוהי פדה מטופשת.
הדוגלים בה משלמים מס״טפתיים לרעיון
אווילי, אם מפני שאינם מבינים אותו, אם מפני
שזה פופולרי.
רעיון כזה היה מסירת תיק־הניטחון למשה דיין ערב
מילחמת־ששת־הימיט במחיר של הכנסת מנחם בגין
לממשלה. דיין לא תרם כמעט דבר למילחמה, והממשלה
עצמה היתה צרה צרורה. אך אי־אפשר היה לעמוד מפני
הלחץ ההיסטרי של הציבור וכלי־התיקשורת.
כיום הרעיון הוא שוב ״אחדות לאומית״ .איש אינו מעז
להטיף נגד אחדות. מפני שזה לא יפה. מי רוצה להיראות
פלגן? הבעיות העומדות לפני המדינה הן קשות.
ההחלטות החייבות להתקבל קשות אף הן. נוח לחשוב
שיש תרופת־פלא לכל: ממשלת״אחדות. הרבה אנשים
טובים ותמימים, ולאו דווקא חכמים. השמיעו השבוע
קריאה זו.

למעשיה זהו רעיון מטופש. דווקא קבלת
ההחלטות הקשות תהיה בלתי־אפשרית
בבמשלת־ האחדות.

בממשלה שבה יהיה מקום לכולם, מן התחייה ועד ר״ץ,
לא יהיה די מקום אף לאחד.

הסיכויים: קלושים.

?•נולים: לא עכשיו
**וגן שפרם היה רוצה להקים ממשלה עם
^•/הליברלים. תוך גרימת פילוג בליכוד. יתכן מאוד
שיש כליברלים יסודות חשובים שהיו רוצים בכך.

אולם במצב שנותר, אץ לכך שום סיכוי
ברגע זה. הליברלים אינם מסוגלים לקבל
החלטות קלות, ועל אהת כמה וכמה החלטות
קשות מסוג זה.

הסיכוי אומנם קיים — אך דק בטווח רחוק יותר. אילו
היתה קמה ממשלת־פרס. בלי הליכוד, היה נוצר הסיכוי
לפורר בהדרגה את הליברלים, שאין להם חשק לשבת
באופוזיציה• מה גס שבאופוזיציה יגבר כוחם של אריאל
שרון ו/או דוד לד והם ישתלטו על חרות.

בסיכוי מיידי — אופציה זו אינה קיימת
למעשה.

9הדח״ם: דוושות קארקסיזו
ץ שום סיכוי לשימעון פרס להקים ממשלת־אחדות
\ 1בראשותו, אם לא יוכיח קודם לכן שהוא מצליח
להקים ממשלה מצומצמת. רק אז הוא יוכל לשבור את
חומת ההתנגדות של הליכוד.

אך לפי כל הסימנים, גס זה כמעט בלתי•
אפשרי.

ממשלה כזאת, שלא תהיה תלויה ברשימה המתקדמת
ונרק״ת, תהיה זקוקה לשישה קולות דתיים (נוסף על
ה־ 50 של המערך, ר״ץ ושינוי, השלושה של עזר וייצמן
ושני הנודדים שיל ייגאל הורביץ ואהרון אנדחצירא).
אגודת ישראל, שהיא מיפלגה רצינית, כבר רמזה
שהיא מוכנה לכך, אך המפד״ל משתעשעת בסישחקי
האתדות־הלאומית, והודיעה שלא תשתתף בממשלה
קטנה יותר. בכך רוצה המיפלגה הפוכה למצוא חן בעיני
הציבור, להתחרות עם ש״ס ומורשה הלאומניות ואולי גם
להתגבר על חיכוכים ותככים פנימיים.
גם בתנאים הטונים ביותר כמעט אי־אפשר יהיה
להושיב בממשלה אחת את אגודת״ישראל ומפ׳ם, יוסף
בורג ושולמית אלוני. זאת תהיה קאריקטורה.

אולם קאריקטורה זי היא במעט התיקייה
האחרונה של שימעון סרס.

אם לא יקים ממשלה כזאת תוך כמה ימים, תתגבר
הקריאה לסילוקו ולהקמת ממשלה קטנה בהנהגת
הליכוד. שבה ימצאו כל הדתיים מיקלט בטוח. אולי
יצליח הליכוד אז לשבור ו/או לקנות את עזר וייצמן
ולהקים ממשלה.

למשל: כרי לצמצם את התקציב ולהקטין את
האינפלציה, יש צורך להחליט על צימצש דראסטי של
תקציב״הביטחון. חיסול הנוכחות בלבנון, הקפאת
ההתנחלויות להלכה ולמעשה. בממשלת־אחדות לעולם
לא תהיה הסכמה על כך.
הדבר היחידי שממשלה כזאת יכולה לעשות הוא
להמשיך במדיניות הנוכחית, ולהטיל את מלוא המחיר על
האזרח חסר״הישע, תוך צימצום קיצוני של רמת־הסחייה
שלו, לטובת המילחמה וההתנחלות. ספק אם בכך דווקא
רוצים כל המרימים עתה את קולס למען
ממשלת״האחדות.
כמעט כל הפוליטיקאים הקוראים בקולי־קולות
להקמת ממשלה כזאת מתנגדים לה בליבס. הדתיים
יפסידו בממשלה כזאת את כל השפעתם, כי הם יהיו
מיותרים בה. במערך מתנגדים לכך חלקים גדולים
(מפ״ם< ,יחד עם המיפלגות־ הגרורות(ר׳׳ץ ושינוי) .מפני
שממשלה כזאת תלך בהכרח בכיוון הפוך לדיעותיהם.

}י ש, כמובן, אפשרות הרבה יותר פשוטה״ אך גס היא
כמעט בלתי־אפשרית.
פרס יכול היה להקים תוך כסה ימים ממשלת־מיעוט,
שתזכה בתמיכה חד־פעמית של הרשימה המתקדמת
ורק״ח. המתקדמת העמידה לכך כמה תנאים שאינם
בלתי־סביריט ורק״ח לא העמידה שום תנאי.
אילו הקים פרס ממשלה כזאת. היה יוצר במכה אחת
עובדה קיימת. השילטון היה יוצא מידי הליכוד. לאחר
מכן יכול היה פרס לגשת בתנופה לעבודה השילטונית. או
לנסות להקים ממשלה רחבה יותר. כאשר יהיה ברור
שהוא הצליח להקים ממשלת יהיה לו הרבה יותר קל
להשיג שותפים חדשים במחיר זול.

אילו רצה הליכוד באמת בממשלת־אחדות בהנהגת
פרס, הוא היה מסיים את העניין תוך יממה. הוא היה
משאיר למערך את ראשות־הממשלה ותיק״האוצר. נוטל
לעצמו את תיקי החוץ הביטחון ואת תואר
סגדראש־הממשלה. תנאים אלה. או דומים להם מאוד.
נתונים מראש.

מייד אחרי הבחירות, בהיסטריה של הרגעים
הראשונים. הכריז פרס שלעולם לא יקים ממשלה שתהיה
תלויה בקולות המתקדמת ורק׳ח. בכך הצטרף
למחול־השרים של גאולה כהן, שביקשה להוציא שתי
מיפלגות אלה אל מחוץ למחנה, כדי להגביר את כוחו של
האגף הלאומני הקיצוני.

אך המיביטול העיקרי הוא הליכוד.

אולם הליכוד רואה את הקשיים העומדים
לפני פרס ואינו מוותר עדיין על הסיכוי שפרס
ייכשל, מתוך תיקווה כי אז יטיל הנשיא את
התפקיד על יצחק שמיר.
למען הסיכוי הזה מוכן הליכוד לסחוב את העניין כלי
סוף וליצור משבר ממושך. בסופו, כך הוא מקווה, יגיע
תורו.
ברור כי ראשות־הממשלה היא היעד העיקרי של כל
אחד משני הגושים. לראש־הממשלה יש סמכויות רבות,
אישיותו היא הדומיננטית בממשלה. מיפלגתו היא
״מיפלגת השילטוך בעיני הצינור והעולם.
לכן יתקשה פרס מאור להרכיב ממשלת־אחדות
בראשותו, נם אם הוא מוכן לערוך מכירה כללית לגבי
העקרונות והתיקים. מה גם שהמערך והליכוד צריכים
שניהם לשמור על המיפלגות־הגרורות הקשורות עימם,
מכיוון שהם עלולים להזדקק להן מחר.

מיעוט: חנו׳ האסוו

אולם כמו אדם החותך לעצמו את היד״ שבר
פרס עצמו את האפשרות הזאת — אולי
האפשרות המעשית היחידה שהיתה לו.

בחולשת־האוסי האופיינית לו הצטרך פרם
למחול זה, מבלי להבין שהוא נכנם למלכודת
שהטמינו לו אויביו. אחריו הלך,
בחולשת־אופי דומה, עזר וייצמן.
כיש יהיה קשה מאוד לשניים לחזור בהם
מהצהרותיהם המטופשות. ולעלות על הדרך הסבירה
היחידה העומדת לפניהם. מחול־השדים נגד שתי
הרשימות עלול להיות למחול־המוות של תיקוות פרס.
אך יתכן כי ברגע האחרון, כאשר יווכת לדעת כי
בשבילו זוהי שאלה של חיים ומוות פוליטי, ישנה פרס את
טעמו ויקבל את הקו שנקבע על־ידי נשיא המדינה,
כאשר סירב להפלות בין הרשימה המתקדמת, רק׳׳ח וכל
שאר המיפלגות הלגיטימיות, שזכו בקולות הנוחר
הישראלי, בלי הבדל לאום, דת וגזע, מלבד מיפלגה בעלת
אופי גזעני־נאצי מובהק.

זהי עלול להיות המיבהן העליון והאחרון של
שימעון פרם.

הילה 191־ 1*1 1 1 1 1שימעון פרס, בהגיעו למלון המלך דויד
1 11/ _ 11 1#1 1 1 / 1 1לפגישה עס ראש הממשלה יצחק שמיר.
בתצלום נראות המנורות על התיקרה כאילו הן הילה לראשו של פרס.
**ץ ימעון פרס, במיקטורן כחול
ובמיכנסיים בהירים, חייך חיוך
רחב וקם מעל הספה. הוא העיף את
מבטו למטה, לעבר עמיתו יצחק שמיר,
אך זה הזדרז גם הוא לקום ממקומו.
שימעון שלח חיוך רחב ליצחק, הניח
יד של פטרון על כתפו ושאל
במתיקות :״מה תשתה יצחק?״
יצחק, מצירו, היה נבוך משהו נוכח
התנהגות ״בעל־הבית״ המופרזת מדי
לטעמו, של שימעון פרס וענה
חלושות :״אולי תה. כן, תה בבקשה.״
״תביא לנו פעמיים תה ואולי גם סודה.״
זרק פרס לברוך אסקרוב, עוזרו הזריז.
הפגישה במלון המלך דויד נקבעה
לשעה 4אחרי־הצהריים, ביום השני
השבוע. יום קודם לכן קיבל שימעון
פרס מנשיא־המרינה את תפקיד
הרכבת הממשלה, שם פתק בכותל
ומיהר לתל־אביב להתייעצויות.
שימעון פרס הגיע ראשון למלון
המלך דויד עשר דקות לפני השעה
ארבע. הלובי של המלון כבר המה אדם.
זמן רב קודם לכן התחילו להתקבץ כל
המתפרנסים מאירועים מסוג זה.
ראשונים הגיעו כמובן אנשי הביטחון
(עם מכשיר־הקשר באוזן) בדקו את
השטח ותפסו עמדות ברחבי הלובי
המהודר. אחריהם התחילו להגיע
העיתונאים, אחד אחד ובקבוצות,
ותפסו מקומות מול פתח הכניסה של
המלון.

פרס בא בוולבו לבנה, ירד ממנה
ונכנס דרך הדלת המסתובבת. כשראה
את עדשות המצלמות מכוונות מולו,
לבש על פניו חיוך רחב, ספק בשל
המצלמות, ספק בשל התיקווה
שאו־טו־טו יהיה אולי סוף סוף ראש־הממשלה.
ליד הפתח חיכו שתי בחורות
בשמלות לבנות, שהחזיקו בידיהן
זרי־פרחים ומעטפות לבנות. בתור
המעטפות היו מיכתבים המיועדים
לפרס ושמיר, והמבקשים מהם למנוע
את הפילוג במחנה הציוני ולהגיע־לפיוס
לאומי.
פרס, שלא בדיוק הבין איך הגיע
זר־הפרחים לידו, ולא בדיוק הבין איזה
גוף נתן לו אותם, החזיק את הפרחים
בידו השמאלית וצעד באון לעבר
המעלית. המצלמות תיקתקו ופרס
נבלע במעלית ועלה לקומה השניה.
השעה 4חלפה, ורק אז התחילה
תכונה שניה בין אנשי הביטחון.
ראש־הממשלה מגיע. מכונית השרד
האפורה עצרה ליד הדלת המסתובבת
ושמיר מיהר פנימה כשהוא מקבל
בדיר זר־פרחים ומיכתב. שמיר נראה
כאילו הוא מרגיש לא בנוח בפוזה
החדשה, כשהוא זה המוזמן לפרס,
שקיבל את תפקיד הרכבת הממשלה
החדשה.
שמיר נבלע בזריזות בתוך המעלית
שעמדה במשך שעה ארוכה במקומה,
מחכה לאישיות רמת המעלה.

בך• ״ ש ב
נ1להכסא
השניים נפגשו בקומה השניה,
בחדר .228 על השולחן עמדה קערת
פירות העונה בשלל צבעים, לידה
היתה מונחת צלחת גדולה ובתוכה
עוגת־קרם טריה ועליה הכתובת
באנגלית 1 0כ פרס
ושמיר התיישבו על הספה הרכה וחייכו
אל הצלמים. הם לא דיברו ביניהם
ומיעטו להסתכל זה על זה. כעבור כמה
דקות של שקט, שבו נשמע רק
תיקתוק המצלמות, העז אחד
העיתונאים לשבור את המתח וביקש
מהשניים להתייחס אחד אל השני,
שמיר חייך חיוך של מבוכה ופנה אל
פרס. פרס מצירו צחק צחוק רחב יותר
ופנה אל שמיר.
כעבור דקות אחדות הוצאו
העיתונאים מן החדר והשניים יכלו סוף
סוף לקיים את פגישת ארבע העיניים.
העוזרים ואנשי הביטחון הרבים
יצאו גם הם מן החדר הקטן אל
המסדרון הצר. הדלת ננעלה והשניים
נשארו לבדם. מישהו לקח איתו את

המפתחות והדלת לחדר ־הכניסה
נשארה נעולה .״איפה המפתח?״ שאל
אחד מאנשי הביטחון בבהלה. כמה
שניות של פאניקה קלה והמפתח נמצא
בכיסו של ברוך אסקרוב, עוזרו של
פרס, שהחזיק בידו גם את זר־הפרחים
שקיבל פרס דקות ספורות קודם לכן
מן הבחורות בלבן ולא ידע מה בדיוק
הוא צריך לעשות איתם.
השניים נשארו סגורים בחדר זמן
רב, כשהעיתונאים הרבים שחיכו למטה
ערכו ביניהם ספקולציות שונות
ומשונות על המתרחש בתוך החדר
הסגור.

חגר-הפגסת
פרס
ף* ין מישחק שש־בש אחד לשני
^ העלו אפשרויות שונות של
חלוקת התיקים בתוך ממשלת אחדות
לאומית כשזו תקום.

לא קידה

בתמונה נראה כאילו יצחק שמיר
קד קידה למנהיג המערך שימעון
פרס, אך שמיר לא קד לפרס, אלא בדיוק ברגע הצילום

תיירים מבוהלים שחזרו למלון מן
הבריכה, לא הבינו מה ריכז את כל
אמצעי התיקשורת דווקא במלון

התרומם ממקום מושבו על הבורסה שמאחריו. לידו
שימעון פרס מביט עליו, לפני שהשניים שלחו את
העיתונאים החוצה ונשארו לשיחה בארבע עיניים.

שלהם. הם לא הבינו על מה ולמה
המהומה, וכששמעו שראש־הממשלה
הנוכחי והבא יושבים בקומה השניה

לבכות ליד הכותל המערב

^ פי לי המחוודז המגוחכת של מרכיב־הממשלה
שימעון פרס — ״התפילה״ בכותל — אין בה
כדי להסוות את המצוקות האמיתיות שלו.
פרס ( )61 אכל הרבה מרורים בשבע השנים
האחרונות. הוא עלול להיזכר כהן בנוסטאלגיה של
ממש. לעומת הצפוי לו בחורשים הקרובה! שנותיו
כמנהיג האופוזיציה ייראו כפיקניק תמים. דרך
היסורים רק מתחילה.
המיכשולים החיצוניים הצפויים לו ידועים(ראה
מיסגרת) .אפילו הניסיון המוצלח־יחסית שלו ושל
מקורביו לתמרן את המפד״ל נגד ש״ס, כשהפרס
הגדול הוא מישרד״הדתות, עדיין אינו מבטיח את
הפידות המקווים.
את העניינים בליכוד מנהל דויד לוי. לפיטפוטים
בעיתונות על עליית ק תו של ראשיהממשלה יצחק
שמיר אין על מה לסמוך. למעשה מגיע עתה לשיאו
תהליך ניטרולו ההדרגתי של שמיר.

לוי, ושיתפו הפוטנציאלי אריאל שרון,
לא יניחו לשמיר להתפשר עם פרס על
השכונם. הם אינם חוששים מכמה הודשיס
באופוזיציה.

ניתוח נכון הביא אותם למסקנה שעליית הכוחות
הלאומנייס־פופוליסטיים בעם, בראשותם היא בלתי־נמנעת.
החיוך הנינוח של לוי בטלוויזיה בתחילת
השבוע היד״ לשם שינוי, טיבעי. הוא יהיה אחר המנצחים,
בכל מיקרה.

הפכגה:
ך * ת ע לו מ ה הג דו ל ה היא עמדתו של ח״כ יצחק
| 1רבין.
הצהרתו העקרונית, התקיפה והנלהבת בזכות
ממשלת ״אחדות לאומית״ לא הפתיעה במיוחד. ידוע
לכל שרבץ קרוב מאור לעמדות הליכוד בכל
הנושאים העומדים עתה על הפרק. חזון אחרית־הימים
של שלום עם ירדן אינו אקטואלי, לכל הריעות.
תוכנית המערך היא בלתי־קבילה לחלוטץ גס בעיני
המלך חוסיין. איש אינו מצפה מהמלך להתייחס אליה
ברצינות. הנשיא האמריקאי, רונלד רגן. מנוטרל
לפחות עד מועד הבחירות בנובמבר . 1984 עד אז אין
לצפות לבל לחץ, ולוא גס מילולי, מוושינגטון.

רבין מבין, שאם פרם יצליח להרכיב
ממשלה עם הליכוד, בראשותו, ייאלץ הוא
לוותר עד תיק־הביטחון.

גס תיק־החוץ, שהובטח ליצחק נבון, בסכנה. נבון
איבד אומנם את רוב מניותיו במיפלגה, אבל דווקא
עובדה זאת ממריצה אותו להיאבק, כמידת יכולתו
הנפשית. על גורלו הפוליטי.
נבון שייך עדיין לשלישייודהצמרת, מכיוון שפרס
אינו יכול להרשות לעצמו להדיחו בשלב זה, ולבודד
את עצמו מול רבין. אם נבון יקבל את אחד משלושת
התיקים המדיניים המרכזיים, הוא יוכל לשמור, אולי,
על חלק ממעמדו. בכל מצב אמר הוא ייעלם בהדרגה,

מצמרת המיפלגח, אפילו אם יודח שימעץ פרס,
במוקדם או במאוחר.
רבץ הוא המהווה את הבעיר, העיקרית של פרס
ברגע זה. אנשיו כבר תידרכו את המקורבים בכלי־התיקשורת.
פרס מוצג כאנוכי, שתאווודהשילטון
מעבירה אותו על דעתו. עבור הגשמת ״תוכניות
תנועת־העבודה״ ,כביכול. מוטב למערך לזכות בתיקי
החוץ והביטחון, טוענים אנשים בכירים ביותר
במערך. שמיר איננו הברירה הגרועה ביותר. הוא
שמח, דתן גיבוי לתרופות כלכליות דראסטיות.

כדאי להשאיר לליכוד את ראשות הממשלה
ואת האוצר, ולזכות מיהול המדיני*
כיטהדני של המדינה.

״אחרי ככלות הבל, בנושא הכלבלי־חברתי קיימת
תמימות־דעים מוחלטת בין המערך והליכוד. בץ גד
יעקובי ובין יגאל כהן־אורגד. מה איכפת למערך,
שאנשי הליכוד ידאגו לאוצר, וישניאו את עצמם על
הציבור? שהליכוד יאכל את הדייסה החברתית־כלכלית
שהוא עצמו בישל!״
אנשי פרס, לעומת זאת, פורטים על סנטימנט
בפול. הם מציגים לראווה את הרקורד של פרם
משקם המיפלגה, שזכה גם למעין חנינה מדעת־הקהל.
הם מציינים, כמובן, שתנועת־העבודה לחמה׳
למען ״הגמוניה״ נגד הליכוד. השילטון במדינה
משתקף בדמותו של דאש־הממשלה, ובך מקבל אותו
גם הציבור.
״אס לא יעמוד פרס בראשות הממשלה,״ אמר אחד
ממקורביו להעולם חזה .״יהפוך הליכוד למיפלגת
השילטון הטיבעית בישראל. קיימת סכנה שדווקא
ההקצנה הרבה מימינו של הליכוד תעמיד אותו ואת
מנהיגיו כמרכז המפה הפוליטית בישראל, כפי
שהיתה מפא״י בשנות ה״ 50 ותחילת שנות וד.60
מאיר כהנא ותומכי אירגון־הטרור בתנועת התחייה
העניקו לליכוד את הלגיטימאציה הסופית. מעדו של
איש־חרות כראש־הממשלה יטשטש את רישומו של
הכישלון הממשי שהליכוד נחל בבחירות לכנסת.
הימץ לא הובס. אבל הליכוד הפסיד כ־ 12 אחוז מכוחו.
לא יתכן שהפרס יהיה ראשות־הממשלה׳.

העוכדה המרתקת כאמת היא לא הטיעון
האנטי-ליבודאי הזה, אלא הכתובת.
עוזרו של פרס לא הטיה אותה נגד הליכוד,
אלא כלפי יריבי היו״ר כ תוך מיסלגת
העבודה. זהו רק קצה הקרחון של הוויכוח
המר. שעוד יסרו״ן.
מרד הפמעט-צעיייס

ך • כך לא מסתיימות, כמובן, צרותיו של פרס
כמנהיג־מיפלגה וכמרכינדממשלם

קבוצה גדולה של ח״בים שאפתניים מדור־ההמשך
של המיפלגה אורבת לכל צעד
•טלו, אוצרת התמרמרות קשה. אשר כופה
לפרוץ החוצה.

אנשי דור־חהמשך בסיעת־המערך בכנסת התחילו
להתארגן עוד לפני הבחירות. בפגישות הבלתי-
פורמליות בץ ראשי הקבוצה החוקה הזאת החל
מסתמן האינטרס המשותף לכל מנהיגיה: קיצו של
השילטון הבילעדי של אוליגארכיית הארבעה במיפ־לגה.
העובדה ששימעון פרס. יצחק נבון, יצחק רבץ
וחיים בחלב לא נועצו באיש לפני הרכבת הרשימה
לכנסת״ הבהירה לאישים רבים. שראו עצמם כחלק
ממעצבי רמות המיפלגה, שהם נטולי כל עוצמה
פוליטית.
הכישלון היחסי בבחירות הגביר. כמובן, את עוצמתה
של הביקורת. כימעט בל חברי־הקמצה, גם מי
שלא השתתפו בפועל בהתארגנויות פנימיות. חאים
את עצמם מועמדים לתפקידים בכירים בממשלה או
בוועדות־הכנסת.
דווקא הקשיים הרבים בהרכבת הממשלה, לאור
תוצאות הבחירות, ריסנו במידת־מה את אנשי
דור־ההמשד. הם מבינים היטב שאין חרבה מה לחלק.

עם זאת, התערער אימונם בכל צוות
ההנהגה, ברי יוצא מהכלל, ולעובדה זאת
יהיו השלכות, אשד יקשו מאוד על שימעון
פרם.

מדובר, בין השאר, בכמה ח־׳כים שהובטח לוס
לפני הבחירות, תפקיד של שר, כמו רפי אדרי,)47(.
עוזי ברעם 47 מיכה חריש 48 אברהם כץ־עוז(,)51
יעקב צור 47 משה שחל 50 וכן ח׳כים בכירים
אחרים כמו נאווה ארד 46 עדי אמוראי 50 מנחם
הכהן ( 452 שבח וייס !.)49
גם אבא אבן ואהרן הראל עשויים להערים קשיים
על היו״ר, בכיקרה של הראל מדובר גס בנושאים
עקרוניים, הקשורים בדיעותיו היוניות של הח׳ב (.)52
בעל העבר הרפ״יסטי.
אין לקבוע שבל החבורה הזאת תתקומס כאיש
אחד, ובוודאי שלא רק על רקע של חלוקת מישרות.
רובם חולקים על ההנהגה בסוגיות של איחאולוגיה.
טקטיקת סיגנון ומנהיגות. אין לוס צבע משותף
בנושא הביטחוני־מדיני.
קיימים גם נסיונות של ״הפרד ומשול״ ,כדי לנתק
מהחבורה כמה מנהיגים בולטים, בעיקר את ח״כ שחל,
שהוא מקורב במיוחד לפרס.

אך אין ספק שאנשי דור־ההמשך משק*
פיס ברגע זה את תיככולם העמוק של
חברי-המיפלגה מאוזלת־ידה של ההנהגה.
שהפגינה לאורך כל מסע־יהבחירות מבוכה
ואובדן*דרך.

אישיות בבירת שהיתה יכולה להימצא נישכרת
ממשבר המנהיגות איבדה אף היא גובה. הכוונה
למוטה גור, בשל עצם היותו יו׳׳ר מטה הבחירות. עם
זאת אץ להוציא מכלל אפשרות אח הצטרפותו,
בנסיבות מסויימות, לחבורת דוחההמשך.

החזית הפנימית שתיכפה על פרס בעתיד
הקרוב היא קשה וסבוכה, ממש כמו
החזית החיצונית, ואולי עוד יותר.
חיים ברעם

ואמורים לרדת למטה בתוך זמן קצר,
מיהרו להביא את מצלמותיהם. ותפסו
גם הם מקומות טובים מול פתח
המעלית. הורים אמריקאים זריזים אצו
להלביש את ילדיהם במיטב ביגדיהם,
אולי יזכו לתמונת מזכרת עם גדולי
האומה(הישראלית כמובן).
הזמן חלף והעיתונאים, באין עניין
אחר לעסוק בו, התחילו לראיין אחד
את השני.
ההימורים על מישחק השש־בש
באחד השולחנות המריאו לשחקים,
והפגישה עדיין לא הסתיימה.
לבסוף, אחרי השעה 6בערב, קפצו
פיתאום כל צבא הצלמים, הטכנאים
והעיתונאים ממקומותיהם כמו לפי
פקודה. קוביות השש־בש התעופפו
באוויר, הם דחפו את התיירים הנדהמים
לצדדים, הזיזו את הכורסות המרופדות
של המלון לכל עבר, הם דחפו בכוח כל
דבר שעמד בדרכם ותפסו את
מקומותיהם ליד פתח המעלית.
טקטיקת הסיום של שני הגדולים
היתה הפוכה. הפעם יצא שמיר ראשון.
הוא חייך חיוך. של תיקשורת, עצר
לרגע ליד העיתונאים והתחיל לדבר.
כאן ניתנה לו הזדמנות הפז להחזיר
לפרס כגמולו, על כי העז להתנהג
אליובפטרונות. הוא עשה זאת בקטן,
אך בהדגשה :״חבר־הכנסת פרס ואני,״
פתח שמיר את דבריו כשהדגש על
,חבר״הכנסת׳ ״קיימנו פגישה ממושכת,
ממצה, גלוית־לב וחופשית על הקמת
ממשלת אחדות לאומית. הסכמנו שלא
לפרסם את תוכנה ופרטיה. השבוע
ייפגשו צוותי המשא־ומתן של שתי
המיפלגות להמשך הדיונים. קרוב
לוודאי שזה יהיה ביום החמישי.״
שמיר חייך עוד חיוך קל והתחיל
לנוס החוצה כאילו בבהלה .״אולי
משהו באנגלית?״ קראו לעברו נציגים
מחו״ל, אבל הוא רצה רק להסתלק
מהמקום, כאילו פוחד משאלות
שיופנו לראש־ממשלה מבישות לשעבר.
פרס לעומתו, שירד דקות ספורות
אחריו, ניגש בגאווה אל העיתונאים
ואמר :״מר שמיר ואנוכי ניהלנו שיחה
שנמשכה למעלה משעתיים. שיחה
מאוד גלוית־לב שכיסתה את רוב
הנושאים המעסיקים את מדינת
ישראל. השיחה לא נשאה אופי
פורמלי״...
הוא השיב לשאלות ששאלו אותו,
הוא ענה גם באנגלית, בשקט, בפירוט,
כאילו מנסה לשמור את הרגע, את
הימים, כשהוא עדיין זה שעליו מוטל
התפקיד להרכיב את הממשלה, מחר
הכל יכול להשתנות, אם לא יצליח
בתפקיד.
בדרכו החוצה אף הסכים להצטלם
עם ילדה אמריקאית זהובת שיער
ותכולת עיניים. הוא יצא החוצה כמו
מלך, בינתיים• עגת סרגוסטי

עע 5^0סססס ץ±וס* 0
מישבן נשיאי־ישראל הוא מעין נאת־מידבר במציאות הישראלית,
שוררת בו אווירה מיוחדת. שאינה משתנה מנשיא לנשיא.
אך כל נשיא שונה, כמובן, מקודמו.
הזדמן לי לבקר במישכן(ובצריף שקדם לו) בימי כהונתם של
ארבעה נשיאים.
בפעם הראשונה, כאשר הוזמנתי אל כבוד הנשיא כדי למסור
את דעתה של סיעת העולם הזה — כוח חדש על הרכבת הממשלה
החדשה, קיבל את פניי הנשיא
זלמן שזר. הוא חקר אותי ארוכות
לגבי שם־ מישפחתי המקורי,
וחיפש בהיסטוריה היהודית
עיקבות למוצאו. כעבור ארבע
שנים הוזמנתי אליו שנית, ואז
התווכחנו על הצעתי להטיל את
התפקיד של הרכבת־ הממשלה
על יצחק רבין( .זה היה
בלתי־אפשרי, מפני שרבין לא
היה אז כלל חבר־כנסת. אבל זה
שימש לי כהפגנה נגד גולדה
מאיר, שבינה וביני שררו יחסים
של תיעוב הדדי צרוף).
איני זוכר הרבה על
תקופת־כהונתו של אפריים קציר. יצחק נבון הכניס למישכן
אווירה של נינוחות ספרדית עם גינוני התרבות המיזרחית האהובה
עליי. אופירה הוסיפה על כך, כמובן, גופך מיוחד משלה.
כאשר הוזמנתי השבוע אל חיים הרצוג, הבחנתי במשותף וגם
בשונה. הסיגנון של הרצוג מצטיין בחוסר־פורמליות ובגישה
עניינית. הוא מזכיר לי תמיר קצין בריטי — לא רק בחיצוניותו,
אלא גם באופיו. קצין בריטי אינו שואף להיות מבריק(ואם הוא
כזה, הוא משתדל מאוד להסתיר זאת) אלא להיות הוגן, לשמור על
ס ,0 0 0לזכות בשבח העליון0 0 0 0 :
^י .5 9 0
אני סבור שהרצוג התנהג בימים האחרונים, כשהנסיבות הטילו
עליו תפקיד מסובך ובלתי־צפוי, בטאקט, באומץ־לב, בהומור,
בהגינות ובתבונה. איני חייב להסכים עם כל הערכותיו והכרעותיו
אך אני שמח מאוד שבתקופה זו הוא יושב במישכן.
איני יכול לספר מה דובר בפגישה, כי לפני סיומה הסביר לנו
הנשיא, בחיוך עדין, את כללי המישחק. כלשונו :״בצאתכם, אתם
יכולים למסור לעיתונאים המחכים בחוץ כל מה שאמרתם, וגם מה
שלא אמרתם. אבל לא מה שאני אמרתי״.

יתכן שאחת הסיבות לכך היא שאצלנו אפשר להצליח יפה גם
במאמץ מינימלי. מי שמצליח לחבר חמישה פסוקים המכילים
פחות מחמש שגיאות הוא עיתונאי מדופלם, וחותם בגאווה את
שמו תחת כתבותיו — זכות שעיתונאים בחו׳׳ל ממתינים לה
במשך שנים רבות. מי שיודע לרקוד מבלי להסתבך ברגליו הוא
רקדן, מי שיכול לשבת על סוס מבלי ליפול ממנו הוא פרש. אפשר
להגיע לשיא בכל מיקצוע תוך זמן קצר ואחרי הישג קלוש. אם
כן, למה לעמול, להתמסר, למתוח את אחרון השרירים, לפתח את
מירב הכישרון?
אין לזה שום קשר עם גודל המדינה. כאשר גרו בפירנצה בעת
ובעונה אחת חצי תריסר גאונים, היתה העיר קטנה ממעלות־תרשיחא.
אומרים
שזה שונה בשטח המדע. אך ידיד־מדען אמר לי,
שמדעני ישראל מצטיינים רק כשהם בחו״ל, שם, באווירת
התחרות של הרווארד ואם־איי־טי, הם משיגים את הישגיהם.
כשהם חוזרים לארץ, הם שוקעים בביצה של בינוניות, עד לגיחה
הבאה.
סברנו פעם שזה שונה בצה״ל. המילחמה הפכה לספורט
הלאומי שלנו, ובה אנחנו מצטיינים. איש לא יאמר זאת אחרי
מילחמת־לבנון, שעליה ניצח מישהו כמו רפול, ושבה ירדה רמת
ההישגים לשפל חסר־תקדים.
גם בשטח הדתי, האותיות ש״ס מתייחסות ליצירת חבורה
חדשה של פוליטיקאים סחטנים, ולא ליצירת תלמוד חדש.

א ו די * ב נ די

המרחק מקו האש
קראתי באיזה מקום שהאחוז הגבוה־יחסית שקיבל מאיר כהנא
בצבא שונה לפי סוג היחידות: ביחידות־העילית קיבל מעט,
ביחידות־השרותים קיבל הרבה.
זה לא הפתיע אותי כלל. על סמך נסיוני במילחמת־הלבנון
יכולתי לנחש זאת בביטחון מוחלט.
חרוטה בזיכרוני חוויה שהיתה לי באחד מביקורי בלבנון,
זמן־מה אחרי פגישתי עם יאסר ערפאת בביירות. סיירתי לאורך
קו־האש בביירות והתארחתי אצל תריסר יחידות קרביות שונות.
בכולן התקבלתי בשימחה על־ידי קצינים (מתת־אלוף בנמל־התעופה
ועד הסרן שפיקד על עמדת המוסיאון, שהיתה אז
הקידמית ביותר) וטוראים, ששאלו אותי בסקרנות על רשמיי מן
הצד השני ושהזמינו אותי לשתות עימם קפה.
בדרך חזרה נתקעתי בפקק־הענק הרגיל בלב צידון, ושם
גילתה אותי יחידה של ג׳ובניקים שבאה ממול באוטובוס. הם
כמעט ערכו לי מישפט־לינץ׳ .כאשר התחילו לנענע את המכונית
שלי ולדפוק עליה, סולקו על־ידי קבוצה של חיילים קרביים
שהזדמנו למקום.
הפאשיזם אינו משגשג במקום שבו שורקים כדורים. הפטריוטיזם
הרעשני גדל כגודל המרחק מחזית־האש. הוא חזק ביותר
אצל מי שמשוחרר בכלל מריח האש: פסיכים ואחרים, שלא גוייסו
מעולם, והחייבים להוכיח את גבריותם על־ידי ברוטאליות שאין
בה סכנה.
כך זה בכל הצבאות, וכך זה גם אצלנו. מבלי לפגוע בידידיי
אנשי השק״ם, אני בטוח כי קל יותר למאיר כהנא לעשות נפשות
ביניהם מאשר בין צנחנים.

איפה התיקווה, איפה?
אני יושב מול מירקע הטלוויזיה, מסתכל באלופת־שחיה
מתנשפת באושר ובאצן השר חרישית׳ את הימנון מדינתו, ושואל
את עצמי שוב ושוב: היכן אנחנו, לעזאזל?
מהי הסיבה לכך שאיננו קיימים על המפה האולימפית? מדוע
אנחנו צריכים להתבייש מול מדינות כמו רומניה והולנד?
יש כל מיני תירוצים. אין תקציב. חסרים מיתקנים. בית־הספר
אינו מקדם. ועוד דיברי חנטריש מסוג זה.
יש די מיתקנים טובים בארץ. ואילו היה מורגש הצורך, היה
נמצא גם התקציב, כפי שנמצא להתנחלות אריאל. ואילו היתר,
לכך דרישה ציבורית אמיתית, היה זבולון המר נערך לחינוך
ספורטאי כמו ללימוד התלמוד.
ישראל אינה מדינה אולימפית, מפני שהרוח האולימפית היא
רוח של התחרות עד הסוף, חתירה בלתי־נלאית לשלמות, השאיפה
האישית להצטיינות. כל זה אינו קיים בישראל. לא בספורט ולא
בשום שטח אחר.
בישראל, הישג של 90 נחשב כהצלחה מסחררת בכל
השטחים, והרוב מסתפקים גם ב־* .50 שום דבר אינו נעשה
בשלמות — לא במוסך, לא בצבא, לא באוניברסיטה — ואכן, גם
לא בתיקשורת.

מה גורם לכך? האקלים החם? דילדול משאבי־הכוח הלאומיים
האמיתיים, והחלפתם בסיסמות לאומניות?
איני יודע. אני יודע רק שבאולימפיאדה לא הושמעה
התיקווה.

אסרי הפריחה הראש1נה
בעיתוני ישראל אפשר לקרוא לעתים קרובות שפלונית, אשה
מבוגרת, נפלה קורבן לשודדים, והיא בת .75
חוששני שגם השפה העברית נפלה קורבן למעשה שפל זה.
לפי מילון גור, בגרות היא ״יציאה מתקופת הילדות ובוא
לתקופת האיש.״ שנאמר :״בגרות מוציאה מידי אב ״.אשה בת 75
בוודאי התרחקה מעט מן השלב הזה. גם הצרפתי האדיב ביותר
יצטרך להודות שהיא עברה את שלבי־הפריחה הראשונים( .אני
ממהר להוסיף, מפני עין הרע, שזה נכון גם לגבי גבר).
אם כן, מניין המינהג שהשתרש בשנים האחרונות אצל רבים
וטובים, ברחוב ובכלי־התיקשורת, לדבר על ״מבוגר״ כשהכוונה
היא לאיש בגיל־העמידה, ל״קשיש״ ,ל״זקן״ ואף ל״ישיש״?
נדמה לי שהסיבה נעוצה באי־הרצון להשתמש במלים אלה,
המעלות לנגד עינינו גרוטאות אנושיות על סף הקבר. לא נעים
לומר על כבוד השר שהוא ״זקן״ ,ועל השחקנית המהוללת שהיא
״קשישה״ ,ואף על המנהיג־בדימוס שהוא ״ישיש״.
מה עושים? אינני יודע. אבל נדמה לי שזה בכל זאת קצת
מצחיק להגיד על יצחק בן־אהרון ( )78 או מאיר יערי ( )87 שהם
״מבוגרים״.
הינדנבורג שמעתי ברדיו שהפרופסור אפריים אורבך טילפן לנשיא
המדינה, חיים הרצוג, וביקש ממנו שלא לקבל לפגישה את מאיר
כהנא. בסוף השיחה אמר הפרופסור לנשיא מילה אחת: הינדנבורג.
פרשן הרריו הוסיף על כך מירע למאזיניו, שהשם הינדנבורג
אינו נהיר להם. פאול פון־הינדנבורג, הוא הסביר, היה נשיא
גרמניה. אחרי שהיטלר ניצח בבחירות, סירב הינרנבורג למסור לו
את תפקיד ראש־הממשלה, אך לבסוף שוכנע על־ידי יועציו ומסר
את התפקיד למנהיג הנאצי.
זה מדוייק כמו הרבה דברים המתפרסמים בימינו בכלי־התיקשורת.
העובדות
הן כלהלן:
בינואר 1933 הגיע המשבר הפוליטי והכלכלי בגרמניה לשיאו.
במדינה לא היתה ממשלה יציבה, ובפרלמנט לא היה רוב שניתן
היה לסמוך עליו. בהעדר אפשרות אחרת, הטיל הנשיא בן ה־85
את תפקיד ראש־הממשלה על אנשים שהיו מקורבים אליו. ואלה

משלו באמצעות צווים לשעת־חירום, בחסות הנשיא.
הכל הבינו שמצב זה אינו יכול להימשך, ושיש להקים ממשלה
יציבה. אך היו ריעות שונות לגבי הפיתרון.
המיפלגה הגדולה ביותר במדינה היתה המיפלגה הנאצית, אך
לא היה לה רוב. להיפך, בבחירות של נובמבר 1932 חלה בפעם
הראשונה ירידה בכוחם של הנאצים. הם איבדו שני מיליון קולות,
לעומת הבחירות שנערכו רק ארבעה חודשים לפני כן, שבהם זכו
ב־> 3791 של הקולות.
הציבור החל פונה עורף להיטלר, מפני שלא הצליח להגיע
לשילטון. הפלד־מארשאל פון־הינדנבורג, אציל גרמני זקן, גיבור
מילחמת־העולם הראשונה, בז להיטלר מעומק ליבו, והסכים רק
בקושי לקבל את פניו .״לטוראי־הראשון הצ׳כי הזה אתן לכל
היותר את תיק הדואר!״ אמר( .היטלר לא היה צ׳כי, אלא אוסטרי.
אך מבחינתו של אציל פרוסי יהיר, לא היה בכך הבדל גדול.
הפיהרר אכן היה טוראי־ראשון בחזית המערבית במילחמת־העולם
הראשונה).
ברגעים המכריעים החל מישחק של תככים סביב הנשיא. שני
מקורביו, שהוא מסר להם חליפות את תפקיד הקאנצלר (ראש־הממשלה)
,היו העסקן השמרני־הדתי פראנץ פון־פאפן והגנרל
קורט פון־שלייכר. שלייכר הגה תוכנית לפלג את התנועה
הנאצית, להתקשר עם מתחריו של היטלר במיפלגה ולהקים מעין
ממשלת־אחדות־לאומית בהשתתפות אישים בכירים מן המחנה
הסוציאל־דמוקרטי, המרכז והנאצים, בלי היטלר. מתחרהו, פוך
פאפן, שראה בכך סכנה למעמדו, הציע הצעה הפוכה: להפקיד את
תפקיד הקאנצלר בידי היטלר, אך למסור את כל התפקידים
הבכירים בממשלה לאישים ימניים לא־נאציים, חסידי־הנשיא. כך,
חשב, אפשר ״לאלף״ את היטלר, למסור לו את השילטון
למראית־עין בעוד שהכוח הממשי יישאר בידי קבוצת מקורבי
הנשיא.
תוכנית זו התקבלה. התפקיד נמסר להיטלר בלי שום בחירות
חדשות. רק חודשיים אחרי שנכנס ללישכת ראש־הממשלה נערכו
בחירות. בינתיים שרפו הנאצים את בניין הרייכסטאג והפעילו
טרור מאסיבי נגד כל מתנגדיהם מימין ומשמאל. העסקנים
שביקשו ״לאלף״ אותו מצאו את עצמם במחנות־ריכוז. ובכל זאת:
גם בבחירות של מארס 1933 לא זכה היטלר ברוב מוחלט, ונאלץ
לקיים את הקואליציה עם השמרנים.
הייתי אז בן ,9ואני זוכר את הדברים היטב. אני זוכר גם את
הבדיחות הרבות שרווחו אז בגרמניה על הנשיא הזקן.
למשל: ראש לישכת־הנשיא אכל סאנדוויץ׳ והשאיר בטעות
את נייר־העטיפה על שולחנו של
הנשיא. כשבא לאסוף את הנייר
,זה היה מאוחר מדי: הנשיא כבר
חתם עליו.
או: ביום ניצחונו של היטלר
ערכו הנאצים תהלוכת־לפידים
אדירה בברלין, וזו עברה מתחת
לחלונו של הנשיא. כשראה
המוני את פון־הינדנבורג
הצועדים, לובשי המדים החומים,
שאל את מזכירו :״היכן לכדו
שוב כל־כך הרבה שבויים
רוסיים?״
אך עליית הנאצים לשילטון
הינדנבורג
לא היתה בדיחה. היא הביאה על
העולם זוועות שלא יתוארו. חשוב לזכור שהדבר לא קרה באווירה
של דראמה היסטורית, אלא באוירה של תככים עלובים של
עסקנים מסוג ג׳.

גבר כחוד־עיניים
הוא דמה לקצין ס״ס בסרט הוליוודי. גבר יפה־תואר, תמיר,
בעל עיניים כחולות. והוא אכן היה קצין ס״ס.
זה היה בסוף שנות ה־ .50 חזרתי לאירופה בפעם הראשונה מאז
שנטשתיה כילד. התופעה הנאצית העסיקה אותי מאוד. ידעתי
שבאחד הימים איאלץ לכתוב ספר על עליית הנאציזם, כדי
להשתחרר מן המועקה הזאת.
רציתי לדבר עם נאצי. אדם אחד, נורמלי, בשר ודם, שיסביר לי
כיצד הפך נאצי, ומדוע.
אבל לא מצאתי נאצי. הסתבר לי שמעולם לא היה קיים אף
נאצי אחד. הכל התנגדו לנאצים בסתר־ליבם. הכל הצטרפו
למיפלגה הנאצית מתוך אונס. הכל מילאו רק פקודות.
פעם ישבתי בגרמניה בחברת ידידה צעירה, והעליתי את
הבעייה .״רוצה לדבר עם אדם שהיה קצין בכיר בס״ס?״ שאלה.
״ועוד איך!״ השבתי.
הצעירה הרימה את שפופרת הטלפון, חייגה ואמרה :״אבא,
יושב אצלי פה ידיד מישראל. הוא היה רוצה לדבר עם אדם שהיה
בס״ס. אתה מוכן להיפגש איתו יופי, אז בעוד שעה בקפה״...
וכך, כעבור שעה, ישבתי ביחידות מול הגבר כחול־העיניים.
הוא סיפר לי את סיפורו במלים פשוטות, בכנות. מה הרגיש
כשהיה צעיר מובטל, בים של מובטלים, איך מאס בדמוקרטיה
הבלתי־יעילה, איך היטלר נראה לו כגואל, כיצד שמח להתקבל
לס״ס רב־היוקרה ולעשות בו קאריירה, כיצד השתנו דיעותיו
כאשר נוכח לרעת שגרמניה מפסידה במילחמה, כיצד נודע לו על
השמדת היהודים.
היתה זאת שיחה מרתקת. הבינותי הרבה דברים שהיו סתומים
בעיניי עד אז. האיש סיפר כיצד נאסר על־ירי האמריקאים בתום
המילחמה, כיצד נחקר ארוכות וכיצד שוחרר לבסוף, כשהסתבר
שלא היה קשור בפישעי־מילחמה.
השבוע שמעתי שהאיש נפטר, כאזרח שקט ושומר־חוק. היה
מעניין לדעת מה הוא חושב על מאיר כהנא.

אל תפחד מהכהנא שבכנסת. פחד מהכהנא שבדיבה

ה כ הנ א
ל תפחד מפני הכהנא שבכנסת.

\ ו פחד מפני הכהנא אשר בתוכך פנימה.אל תפחד מפני 25,907 הישראלים, שהצביעו בעד מאיר כהנא
בבחירות האחרונות, ושהעניקו לאיש־הזוועות את המעמר של
נבחר־העם.
פחד מפני מאות האלפים, החושבים כמוהו, אך שהצביעו בעד
מיפלגות המסתירות את הכהניזם שלהן מאחורי מסך של צביעות
.מתחסדת.

פחד מפני עצמך.
ן־פול סארטר המנוח אמר פעם שאין אדם שאינו גזען.
( השאלה היא רק אם. אדם מנסה להכיר בגזענות
שבו, להילחם בה ולהתגבר עליה, או שמא הוא
מתעלם ממנה ונכנע לה.
הנה לך ניסוי פשוט:
אתה נוהג במכונית בכביש. מכונית הנושאת את התווית ח׳
(חברון) חותכת את דרכן בצורה פרועה. האם אתה מסנן בין שיניך
מילים כגון ״נהג אידיוט״ או כגון ״ערבי מלוכלך״?
(וזה חל, כמובן, גם על תגובות בנוסח ״אשכנזי מטונף״,
״צ׳חצ׳ח מחורבן״ ,״דוס ארור״ ,״אשה מטומטמת״ ,וביוצא באלה
ביטויים, השמים את הדגש על השתייכותו הביולוגית של הנהג
השני, ולא עליו כעל פרט).

ש ב תו כ ך!
ראשי שלום עכשיו נתקפו בשעתו בהיסטריה, כאשר מפגין
יהודי בודד הניף באחת ההפגנות שלט, ובו הדגל הלאומי
הפלסטיני לצד דגל ישראל. זה לא!
אך אם יש פסול בדיגלו של העם שעימו רוצים, כביכול,
לעשות שלום — עם מי רוצים, בעצם, לעשות שלום?

^ בה ננתח את דרך חייו של חיים ישראלי(או חיים רוזנברג,
\ 1או חיים אבוטבול) ,מצביע כך.
הוא נולד בבית שבו דיברו על הנאצים בשינאה, אבל גס
בהערצה תת״הכרתית. הם ידעו מה הם עושים, ימח שמם. הם ידעו
להשיג כוח ולהשתמש בכוח.
הוא הלך לגן־הילדים שבו חגגו בכל יום שני וחמישי חג
כלשהו, בליוויית הסבר מתאים. בפסח דפקנו את המצרים,
ובחנוכה את היוונים. ביום־העצמאות דפקנו את הערבים
והאנגלים, ובפורים את הפרסים. בל״ג בעומר דפקנו את הרומאים,
ולולא שינאת־החינם בין היהודים היינו דופקים אותם גם בתישעה
באב.

לא לחינם אמר עמום עוז בשעתו כי הוא חצוי בין
גוש־אמונים ושלום עכשיו. יתכן שרצה לומר כי
השכל שלו בשלום עכשיו, אך ליבו בגוש־אמונים.

בנפשו של הילד הרך נוצר בליל של מילחמות
וניצחונות, בלי סדר והבדל: תמיד הם התנפלו עלינו,
תמיד דפקנו אותם בעזרת השם — ערבים ויוונים,
מצרים ואנגלים, תורכים ורומאים — ולא חשוב
באיזה סדר.

עם עצמנו?

תמיר חששתי כי כמה מראשי מחנה־השלום עומדים לפני
הראי ואומרים: כמה אנחנו יפים! אנחנו רוצים בשלום מפני
שאנחנו טובים, אנחנו יפים, אנחנו עליונים, אנחנו מוסריים! אנחנו
לא כמו הערבושים המטונפים, הרוצחים, המחבלים!״

ולא לחינם אמר לפני שנה א״ב יהושע :״ערביי שראל הם
מיעוט נסבל. נכון, יש בעיה. הם הולכים וגדלים. יחד עם ערביי

תהיינה דיעותיך המודעות כאשר תהיינה, קרוב
לוודאי שתתפוס את עצמך מפליט הערה גזענית.

הגזענות מושרשת עמוק בליבנו. יתכן שמקורה עוד בימי
האדם הקדמון, ואולי אף בעברנו הביולוגי, כשהיינו קופים, או י יונקים פרימיטיביים, או דגים.
ההתפתחות האנושית כיסתה תהומות אלה שבנפשנו בשיכבה
דקה של תרבות, של אידיאלים אנושיים כמו סובלנות, שיוויון,
אחוות־אדם.

די במשבר קטן ביותר כדי לקרוע כיסוי דקיק זה.
כל חייל קרבי, שהיה במילחמה, ראה זאת במו עיניו.
הפאשיזם הוא התפרצות של האינסטינקטים החייתיים שבנו.
_ הוא בוקע מניבכי ליבנו האישי והקולקטיבי, כמו לאבה רותחת
מניבכי האדמה. הוא קורע את השיכבה הדקה של האידיאלים
האנושיים, שבנינו בעמל של אלפי שנים, ומשליך אותנו בחזרה
אל תוך התהום, שממנה טיפסנו.
זה לא בא מבחוץ. זה בא מבפנים.

שם נשלח לגדה או לעזה, ונאמר לו שהערבים הם אנשים
נחותים, הזוממים לרצחנו, ושהם ״מבינים רק את שפת הכוח״.
שצריכים לנהוג בהם ביד קשה, כנאה לתת־אדם, לטרטר אותם,
מדי פעם להכות אותם, תמיד להשפיל אותם, ובמיקרה הצורר גם
לירות בהם.

השטן אינו גר בגיהינום. הוא גר ב קי ר בנו.

אל תזלזל בו. הוא מסוכן. הוא החיה שבאדם. החיה
שבתוך כל אחד מאיתנו.

זה יפה ומרגיע. אבל, למרבה הצער, אין זה נכון.
אפשר לומר :״בסדר. זה לא רק אחוז אחד. לדיעותיו של הנאצי
הזה שותפים בליבם גם רוב בוחרי התחייה ומורשה, רוב בוחרי
ש״ס, רבים מבוחרי הליכוד וגם כמה וכמה מבוחרי המערך. זה
מחריד. אבל זה עדיין מיעוט בעם. מולו עומד המחנה השפוי
הגדול, השונא את הגזענות״.
גם זה מרגיע, איכשהו. וגם זה אינו נכון.

הגזענות קיימת גם במחנה השני, הרואה את עצמו
כסמל השפיות והקידמה.

הטענה העיקרית של היונים בזכות ״פשרה טריטוריאלית״
היא בנוסח :״איננו רוצים ערבים בישראל. לכן צריכים להחזיר את
השטחים המאוכלסים בצפיפות בערבים״.
זוהי טענה גזענית מובהקת. ואל יגידו שזהו ״טכסיס״,
״טאקטיקה״ ,שזוהי הדרך ״למכור את השלום לגזענים״.

אין מניחים קותלי־חזיר באיטליז כשר, כדי למשוך
אליו לקוחות.

י ^ -ין מאות האלפים, שהשתתפו בהפגנות שלום עכשיו
^ למען כל הדברים הטובים, לא היו מעולם אף מאה מפגינים
ערביים. אלה לא הוזמנו. הם לא שותפו מעולם בנאומים מעל
הבימה.
מרוע? הרי ההגיון אומר כי האזרחים הערביים, שהם ישראלים
לכל דבר ושיש להם זיקה לאחיהם בצד השני, אמורים להוות את
הגשר לשלום. ובכל זאת, אין הם נקראים להפגנות של היהודים
-היפים.

התירוץ הוא :״צריכים להשפיע על היהודים.
הערבים יכולים רק להפריע לכך.״
כך נוצר מחנה־שלום שהוא ״נקי מערבים ״.וממילא גם
מחנה־שלום שהוא נקי מכל רגש עמוק, מכל תוכן אמוציונלי,
שאין לו שירים ואין לו גייסות של נוער, המבוסס כולו על סיסמות
שכלתניות, בלתי־מושכות ובלתי־אמינות.

בבית־הספר היסודי למד את ההיסטוריה של עמנו מתוך
התנ״ך. בגיל 10 הוא שמע כי אלוהים ציווה לנו להרוג בסיטונות
את כל עמי הארץ, על נשותיהם וילדיהם. המורה לא הסביר לו
שזהו סיפור בלבד, שהדברים לא התרחשו כך מעולם, ושזה משקף
השקפות מלפני יותר מ־ 3000 שנים. הדבר נלמד כתורה מסיני,
כהיסטוריה אקטואלית, כמסר אקטואלי לימים אלה.
לאחר מכן הוא לומד כי דויד המלך הקים ממלכה ממצריים עד
צפון סוריה. לא נאמר לו שזהו סיפור מפוקפק ביותר, וכי הדברים
לא היו מעולם. הוא רואה מפות של ממלכת־ישראל מן היאור ועד
הפרת, כאילו ממלכה כזאת היתה קיימת אי־פעם — ולמעשה
כאילו ממלכה זו היתה קיימת תמיד.
בשיעורי ההיסטוריה הוא לומד שהגויים דדפו ורצחו את
היהודים בכל דור ודור, בכל אתר ואתר, שההיסטוריה אינה אלא
שרשרת בלתי פוסקת וחובקת־עולם של פוגרומים ושואה. ארצות
ותקופות שבהן לא נרצחו במיקרה יהודים, פשוט אינן קיימות.
ומה הפלא? הגויים היו תמיד שטופי־זימד* וכל מוסר מהם
והלאה. מה שיש להם מבחינה מוסרית, הם גנבו מאיתנו. כל
האנשים הגדולים בכל הדורות היו יהודים. כי היהודים הם עם
מיוחד, עם סגולה, עם נבחר, עם עליון. לכן העולם כולו נגדנו,
אבל לנו לא איכפת.

אחרי שספג תורה זו במשך 18 שנים. יוס־יום,
באיצטלה דתית או באיצטלה ״חילונית״ ,בעזרת
הורים ומורים שסברו בי כך מנחילים ״ערכים״ ,גויים
הצעיר לצבא.

מאיר כהנא אינו יושב בכנסת. הוא יושב בתוכו פנימה. הוא
מנסה להתפרץ החוצה, להשתלט עליך, על חייך ועל מרינתו.

^ פשר לומר :״מה קרה, בעצם? אחוז אחד של הציבור
\ 1הישראלי בתר במועמד נאצי. זה לא נעים, אבל זה גם לא
׳ נורא. בכל מדינה יש אחוז אחד של נאצים. למה שלא יהיה
אצלנו?״

כל מי שרואה אותו שם יצטרך לשאול את עצמו
מדי יום: מניין זה בא?

אין מקום לרגשות אנושיים כלפיהם, כי הערבים
אינם בני־אדם. ג׳וקים. עכברים.
כהנא מסולק בהפגנה לפני הכנסת: מניין זה בא!
הגדה זה פיתרון דו־לאומי. ובעיניי זו קללה, זה אסון ...תראה איך
(הפלסטינים) רצים כעכברים מסוממים מארץ לארץ ...די לנו
להיות שתולים בתוך הבטן השמנה של העם הערבי ...אני רוצה
שנוכל לדבר בינינו בלי שערבי יהיה באמצע. אני רוצה בנקיון של
זהות יהודית. לזה התפללתי.״
כהנא, האומר את אותם הדברים, מגיע למסקנות אחרות. אך
האם המסקנות חשובות יותר מאשר ההנמקה והסיגנון? או שמא
ההנמקה והסיגנון, האמורים לרצף את הדרך לגן־ערן, מובילות
בהכרח לגיהינום?

האס מיקרה הוא שדווקא שני אנשי־שלום מדופלמים
אלה הם הרצים בתשוקה ובתאווה אל.,האחדות
הלאומית״ עם אנשי־הדמים, מחוללי המילחמה בלבנון
ומקימי ההתנחלויות?

^ תכן שיש ברכה מסויימת בהופעתו של הכהנאציזם
מעל לפני האדמה.
אינני מתכוון לברכה שיש בכך לפאשיסטיס האחרים, המציגים
את עצמם עכשיו כמלאכים צחורים בהשוואה אליו. משה לווינגר
לא הפד שפוי, וגאולה כהן לא הפכה הגיונית ויצחק שמיר לא הפר
יונה מפני שנאצי גלוי הופיע על הבימה.

הברכה היא בכך שאנחנו רואים עתה את הסכנה
מול עינינו, בלי כחל ושרק. צעיפי ההסוואה נפלו.

אנחנו רואים לפנינו את הגזענות, כמות שהיא, ואנחנו נאלצים
להתמודד עם תופעה זו. איננו יכולים עוד לטעון שזה צמח על עץ
זר, שכהנא הוצנח ארצה על־ידי האף־בי־איי בכרטיס חד־כיווני.

25 אלף מצביעי בך לא באו מכוכב אחר. הם צמחו
מתוך קרקע המורדת הזאת. במקום שהם צמחו, שם
יצמחו עוד רבים אחרים.
תודות לכהנא, איננו יכולים להתעלם מעובדה זו. הוא יישב
עתה בכנסת, כתיזכורת יומיומית.

:ומך ^ו 1ד #

בגיל 21 שוחרר חיים ישראלי מהצבא, אדם מושלם בעל
השקפת־עולם שלמה.
האם זה פלא שהוא מצביע בעד מאיר כתנא ודומיו?

ואולי להיפך — האין זה פלא ממש אם אינו
מצביע בעדם?
ך ו מדתו של מאיר כהנא בכנסת באה להגיד לכולנו:

^הקרב על ישראל התחיל.

אין זו מליצה. אנחנו מצווים להילחם על עצם קיומה של
ישראל, שבה נוכל לחיות, שבה נרצה לחיות. גרמניה של היטלר
ננטשה על־ידי טובי העם הגרמני — תומאס מאן ווילי בראנד
הנוצרים. כמו אלברט איינשטיין וזיגמונד פרויד היהודים.
מישראל־של־כהנא יברחו טובי הציבור הישראלי. כפי שיוחנן
בן־זכאי ברח מירושלים הנצורה שבה שלטו הקנאים המטורפים.
,הקרב על ישראל החל, והוא לא יתנהל בכנסת. בכנסת לא
יוכרע דבר.

הקרב צריך להתנהל במקומות שבהם מצויים
השורשים: בגן־הילדים, בבית-הספר, בכלי-התיק-
שורת, בצבא, במישטרה, בשרותי־הביטחון ובגופים
אחרים, הנגועים במחלה.

ואל ישלה את עצמו איש שהקרב על בית־הספר הוא פשוט,
שדי במחיקת פסוק פה ופסוק שם. דרושה מהפכה טוטאלית
במערכת־החינוך, תוך גניזת מרבית סיפרי־הלימוד והכוונת
מרבית המחנכים. בצבא דרושה רפורמה עמוקה לא פחות. ואשר
למישטרה ולמישמר־הגבול — דרוש הרקולס חדש כרי לטפל
בהם.

ולינגטון, הגנרל שניצח את נפוליון, אמר :״את
הניצחון בקרב של וטרלו הישגנו סמיגרשי-הספורט
של בתי-הספר שלנו.״ הקרב על ישראל יוכרע
בכיתות בתי־הספר.
אך הקרב האמיתי אינו בין בני־אור ובני־חושך בכיתה או
במחנה או במערכת, אלא בין אור וחושך בלב פנימה.

האוייב האמיתי אינו הכהנא אשר בכנסת. האוייב
האמיתי הוא הכהנא אשר בתוכך.

1 1 1 X 1

ש 1ו * *יו ן י

70*00

ח״בים פרץ וסינחסי

הרוצחים הם שבויים ובני־מעלה
ך* ״כ מנחם פרוש התרווח ב(
1כיסאו, והתבונן ישר בעיני הכתב
הצעיר שישב מולו .״כל הנושא הזה
של רבנים ספרדיים הוא מוגזם מאוד.
ההורים מבני עדות־המזרח מעדיפים
מורים אשכנזיים!״
זה היה ב־ ,1982 ופרוש היה חזק
וניחוח־דעת.
קשה להאמין שפוליטיקאי מנוסה
כמו פרוש הבין, שהערה כזאת תתפשט
כאש בשדה־קוצים. הוא היה אמון על
50 שנות פעילות ציבורית, ועל
התייחסות עיקבית, מבטלת, כלפי
יהודי המיזרח.
הם סיפקו, אומנם, קרוב ל־ 55 אחוז
מכלל המצביעים של אגודת־ישראל,
אבל עובדה אריתמטית זאת לא הקנתה
להם זכויות כלשהן.

מישרד ש״ם בירושלים
ארץ־ישראל וכסאות

טו~56ר*לי*:

נ*3י־£-הדמדי

״מדוע אין ספרדים במועצת־גדולי
התורה?״
״זה בלתי־אפשרי. כל הדיונים שם
מתנהלים ביידיש!״
אלפי הספרדים שהתחנכו במוסדות
התורניים של אגודת־ישראל אכלו את
היחס הזה במשך שנים רבות. לא רק
התעלמות, אלא גם התקלסות.
הרב יוסף מלמד מראש־העין היה
אמור להיכנס לכנסת התשיעית
בעיקבות הסכם־רוטאציה. אנשי
האגודה מצאו סיבות ותירוצים
מההפטרה, ולא קיימו.
אשראי־האמון הידלדל עד תום.
המרירות ואפילו השינאה, ביצבצו מכל
עבר.
אחרי הבחירות, כשמטה ש״ס התמלא
חוגגים עטורי־ניצחון — ארבעה
מנדטים — קלט אחד העסקנים את
קולו המוכר של מנהיג אגודת־ישראל,
אברהם שפירא, במקלט הרדיו. בחדר
הושלך הס. ח״כ שפירא, בקול שהתאכסנה
בו ענווה פיתאומית, אמר שאין
לראות בתוצאות הבחירות מפלה ליהדות
החרדית .״אחרי הכל, אנשי ש״ס
הם אחינו.״

הדממה הכבדה התחלפה
בתרועות צחוק .״לפתע אני
מגלה שיש לי אח״ ,אמר מנכ״ל
הרשימה, הרב יעקב כהן.

קידה פאן ן
^ שבוע האחרון עדיין חגגו
( 1ש״ס. הטון הפך יותר מינורי, אבל
עדיין בוטח, מלא עליצות ותיקווה.

אנשי הרב עובדיה יוסף,
האב הרוחני של ש״ס, גילו

ל״העולם הזה״ שח״כ אהרון
אבו־חצירא התקשר, וביקש
להצטרף לסיעת ש״ס בכנסת!
מועצת חכמי התורה, הגוף
החדש שהוקם על־ידי הרב יוסף
כדי להנחות את הפוליטיקאים
שנשלחו לכנסת, סירב לקבל
את מנהיג תמ״י.
״עברו הפלילי הפריע לכם?״
״לא! מה שהיה היה. הוא פשוט איננו
חרדי דיו, כדי להיות איש ש״ס.״
התופעה החדשה הזאת, לפחות
בפוליטיקה כל־ארצית, הביכה את רוב
הפרשנים. מה קורה כאן? ניצים או
יונים? קנאי דת או סובלנים ומתונים?
האם הרב עובדיה יוסף הוא הקובע
היחידי בכל הקשור למהלכי הסיעה
הפרלמנטארית הגדולה יחסית?
המבוכה הגדולה הניבה הרבה פרשנויות
סותרות, שרק נבירה מעמיקה
יותר מניבכי ההוויה החדשה הזאת
יכולה לישב אותן במידה מסויימת.
בעיקר מביכה הגישה הסובלנית,
כביכול, של ש״ס. בני־הישיבות הספרדיים
הם נעימי־הליכות בדרך
כלל, ואין למצוא אותם בקהל מיידי־האבנים,
מכי-החילונים או היורקים
על בנות חשופות. האם אפשר להסיק
שהם יתפשרו בקלות יתרה, ויוותרו על
חקיקה דתית?
התשובה לשאלה הזאת היא
שלילית. הסובלנות של ש״ס מכוונת
כלפי היהודי כפרט. לרבנים הספרדיים
יש כישרון מיוחד לקרב לבבות, לסלוח
לחריגות מקיומן הקפדני של המיצוות.
צאן־מרעיתם של הרבנים הוא ברובו
״מסורתי״ .כלומר: יהודים מיזרחיים
שומרי״כשרות, המבקרים בערב שבת
ובחגים בבית־הכנסת, אבל שאינם
מחמיצים את תוכניות הטלוויזיה

4המופלאים של ש״ס
• הרב יצחק פרץ 4$ ,יליד מרחץ, גויר
מדרשיית. מעם־ בפדדס-חנה וישיבת-חברון
החרדית. עבר מהפך מציוני-לאומי לחדד ה מי ס
עליימת ההלכה. רב ראשי עול רעמה סגיל ( 24 רב
העיד הצעיר בעולם) ,בוגר ישיבת הדייגים ״חזון
עובדיה׳ ואחד מראשיה. מייסד אירמן בני-תורה,
המפעיל בוגרי״ישיבות ספרדיים בעיקר במשא
הפוליסי ובהחזרת מער־שוליים בתשובה. לאומן,
אוהד זהיר של מאיר כהנא, תומך בהתגחלויות,
רואה באסירי הס תר היהודי -שבויים״ ו״בגי־מעלה״
.יקבל דעת החכמים במשא המדיני, אבל
יוכל גט לתמרן את חיוגים שבהם. פיקח, מקסים
בהליכותיו, בעל חוש מבעי לפוליסיקה.
• הרב רפאל פינחס׳ ,44 ,יליד אפגינסתאן,
עסקן עדתי מיקצועי, סגן ראש עיריית נצי-ברק, נץ,
אך המשא המדיגי שולי עבורו. שידת בוגה״ל. למד
בישיבות שונות, כולל. חזון איש׳ בבגי־ ברק.
מייסד הרשימה העצמאית למועצת בגי־ברק, ח״י,
שהתאחרה לקראת הב חי תתלמסת עם ש׳ס
הירושלמית. איש-מעשה. שניהל מיפעל״יהלומים

טישפחתי, נחשב כ״שלמה לורנץ׳ של ש׳ס, שידאג
לתיעול התקציבים לכומבות הנכונות.
• הרב יעקב יוסף׳ ,34 יליד ירושלים, ראש
ישיבת ״מידדש ספרד״ ,המכשירה רבנים לשירות
בקהילות ספרדיות בחו׳ל, נץ אינססינקסיבי, אבל
חי בהשפעת אביו. נחשב ״גדול בתודה׳ .כדוב
חבריו, מנומס להפליא ונעים־־הליכות. מבחינה זאת
תהווה סיעת ש׳ס כולה חידוש מרענן בכנסת. לפי
הסכם רוטאציה. יפנה יעקוב יוסף את מקומו
למגכ׳ל ש״ס, יעקב כהן, מועמד מס׳ ,5שהוא לאומן
ירושלמי טיפוסי.
• הרב שיממון בן־שלטה ,43 .יליד תימן,
״בוגר״ מעברת ראש״העין, התמחה ב״החזרה ב תשובה״
,חש בבשרו את קיפוח הישיבות הספר דיות
בגוש דן על־־ידי עסקני אמדת״ישראל. ראש
רשת״הישיבות -תודה ושלום: הפועלת בבני־ברק,
נס־׳ציונה וראש״העין, והמקיימת קורסים דתיים
לנועד־שוליים גם במקומות אחרים. לאומן קיצוני,
אבל גם כפוף מבחינה ריגשית ורוחנית לדעת
חכמי״התורה.

בשבת, ואף צופים נלהבים במישחקי
הכדורגל.

אין כל דמיון בין יהודים אלה
ובין ציבור מצביעי האגודה
מהעדה האשכנזית. הרבנים
הצעירים של ש״ס הם חלק
בלתי־נם רד מהציבור הזה,
מבינים אותו, משתייכים אליו
מבחינה עדתית ומישסחתית,
אולי אפילו אוהדים — באורח
פאסיבי, כמובן — אותל

בירושלים, שבה למד הרב יצחק פרץ,
סיפרו האברכים בהנאה מרובה על
שליחו של הרבי מלובאביץ, מנהיג
חסידי חב״ד, שביקש מאנשי ש״ס
להתנות את כניסתם לכל קואליציה
בשינוי הגדרת. מיהו יהודי׳׳ בחוק־השבות.
הרב עובדיה יוסף ואנשיו
קיבלו את השליח במאור־פנים, הזכירו
לו שהרבי מלובאביץ׳ הורה לחסידיו
להצביע עבור. מורשה״ והרב חיים
דרוקמן, ושרק מועצת חכמי־התורה

״לפתוח עליהם באש׳׳
הרב ניסים י׳ ראש ישיבה ל.חוזרים בתשובה״ בירושלים. מעביר שיעורי־מוסר,
הכוללים נושאים פוליטיים, בישיבת־העלית של עובדיה יוסף. ,חזון
עובדיה״ בשכונת קטמון כירושלים.
הרב י׳ שונה לחלוטין מהאברכים המתונים, המנומסים ושופעי הקסם
המאכלסים את.חזון עובריה״.

הוא לאומני־דתי, חומייניסט מובהק לבל דבר. הוא פותח
במונולוג ארוך, מתלהם. אין ספק שהוא קרוב יותר לאנשי*
השורה בש״ם מאשר מקורבי עובדיה יומך, הנשבעים לקיים
את הנחיותיו בכל מחיר:

אין לש״ס ברירה אלא לתמוך בליכוד 50 .אחוז ממצביעינו הם חרותניקים.
יוסי שריד ושולמית אלוני הורסים ומקלקלים כל הידברות בין ש״ס ובין
המערך. רק היהדות תקבע מיהו יהודי. מי אומר ששרות צבאי הופך נכרי
ליהודי? הדרוזים לא משרתים?
הרפורמים הם טפשים, המגיירים גויים עבור 25 דולר. הייתי
בארצות־הברית וראיתי זאת במו עיניי. אריק שית צודק, כשהוא אומר שכולם
קמים נגד מאיר כהנא, אבל מקבלים רשימות שביקשו את תמיכת ערפאת.
למה לא קמים נגד השמאל והערבים, וצועקים רק מ ד כתנא? הייתי רוצה
שתיפגשו עם כהנא, הוא יהודי מצויין!
אריאל שתן הוא אדם גדול. אני מזמין אותו תכופות לישיבות שלי.
אתם לא מכירים את הערבים. הם רוצים לשחוט את כולנו. כל העולם
מצפצף על דם יהודי, ועוזר לערבים. חבל שגס יהותם עוזרים לאוייב, כמו
הפרופסור הזה. לייבוביץ, שהוא רשע מרושע.
אשר לנעשה ביהודה ושומרון: וייצמן והמערך. בחולשתם כלפי הערבים,
אשמים במחתרת היהודית. לא יתכן שערבים יזרקו אבנים על יהודים, צריך
לפתוח מייד באש, ולהרוג כמה מהם, ויהיה שקט! ועדת־החקירה להורגי
הפלסטינים באוטובוס היא מעשה־טירוף. התאבדות. הוא הדין בוועדה לטבח
בלבנון(הכוונה לוועדת־כהן לחקירת זוועות צברה ושאתילא) .דם יהודי נשפך
כמו מים, ולשמאלנים לא איכפת. אתה זוכר את חוסיין היקה הוא לא הרג
אלפי מחבלים? אני בעד עונש־מוות לכל ערבי שיפגע ביהודים. זה טוב גם
לערבים. תו ילמדו לשבת בשלווה, כמו ב־ ,1967 כשהם תלו תחתונים לבנים
לאות כניעה.

שאלנו אותו אם הוא תומך ללא סייג במאיר כהגא.

הוא איש נפלא. צריך להכיר אותו. אין מה לפחד ממנו. הוא לא מסוכן. עם
זאת, אני חולק עליו בשני דברים:
• לא הכל צריך לומר בקול רם. יש אוייבים לעם ישראל, יש עולם. צריך
להיזהר ולחכות לשעת״כושר.
• יש להרחיק רק את תומכי האוייב, ולהניח למי שיושב כשקט.
הבעיה היא לא כתא אלא השמאלנים, שאינם מבינים את צרכי עם־ישראל.
קיים איש גדול אחר. אריק שרון. הוא יודע מה טוב לעם ישראל.

לרב ניסים י׳ יש גם היעה ברורה באשר למעמד האשה.
הסיכום שלו היה מוצא תומכים נלהבים בעיר הקדושה קום,
מעוזו של האיית־אללה חומייני:
לא בכדי ממשילה התורה את האשה לגפן. כמו שמהענכים סוחטים יין,
מהאשה סוחטים ילדים! מקומה של האשה הוא בירכתי הבית, כעזר לבעלה.

קבוצות כדורגל ׳.אין בכך כדי
להביאם לוויתור עקרוני כלשהו
על הדוקטרינות של היהדות
האורתודוכסית בכל הנוגע
לשילטון ההלכה במדינת־ישראל.
הגישה
הפוליטית״דתית של אנשי
ש״ס זהה לזאת של אגודת־ישראל. הם
מתנגדים לכל הפרדה בין דת ומדינה,
ואף לוויתור מיזערי ליהודים רפורמיים
או קונסרווטיביים. הם חרדים לשמירת
השבת, תומכים בחוקי כפיה דתית
(אומנם בטקטיקה מעודנת יותר מזאת
של האגודה) ,ומסרבים לוותר על
עליונות חוקי ההלכה על חוקי
מדינת־ישראל. גם הם, כמו אנשי
האגודה, נוטים לנצל את הלימודים
בישיבה כדי להשתמט משרות צבאי.
כך עשה, באורח אישי, המועמד
הראשון של ש״ס, הח״כ הטרי יצחק
־פרץ 45 שלא שירת אף יום אחד
בצה״ל.

מדובר כאן, ללא סם ק,בקנאי
דת במישור העקרוני והממלכתי,
שיש להם גישה סובלנית,
גמישה ואפילו שובה־לבבות
במישור האישי־פרטני.

אבל ניצחונם הגדול בבחירות
לימד אותם, שיש לשמור על טקטיקה
פוליטית נבונה, כדי למנוע את ניט״
רולם בידי הדתיים האשכנזים, המנוסים
מהם בהרבה.
בישיבת הדיינים חזון עובדיה

תכריע בנושא ההצבעה בסוגיית ״מיהו
יהודי״.
האברכים סיפרו להעולם הזה
שמנהיגי ש״ס הבהירו לחסידי חב״ד
שהם אינם טיפשים.

לא עולה כלל על דעתם
לנטרל את עצמם, ולהישאר
באופוזיציה. ש״ם נחושה בדעתה
לקחת חלק בחלוקת המשאבים,
להקים קריות מיוחדות,
ישיבות חדשות, להיות אימפריה.
אין כל משמעות להישג
הפוליטי שלהם במידבר האופוזיציוני.

*אסור
להתגרות
באומות״
ך * נושא המדיני מסובך הרבה
1 1יותר. רבני ש״ס, ובתוכם אפילו
עובדיה יוסף, מקבלים את סמכותו
הרוחנית של הרב מנחם אליעזר שך,
ראש הזרם הליטאי באגודת־ישראל. גם
״ענק רוחני״ אחר, הרב יעקב קנייסבקי
הישיש, שהוא בעל השפעה אדירה
ביהדות החרדית, תמך בגלוי בש״ס.
שני רבנים אלה, וגם עובדיה יוסף
עצמו, חינכו את הקאדרים שלהם
בישיבות חינוך פחות או יותר ״יוני״.
האברכים שעימם שוחח העולם הזה,
הגדירו את עצמם כקרובים יותר
למערך מאשר לליכוד מבחינה מדינית.
עובדיה יוסף מטיף, מאז מילחמת

ששת־הימים, ש״אסור להתגרות באומות״
,ושיש היתר הילכתי לסגת מהשטחים
הכבושים מטעמי פיקוח־נפש,
ולקבל את דין המדינאים ואנשי־הצבא
בנושא זה.
בישיבת חזון עובדיה, שבה מתחנכת
העלית של ש״ס, מקבלים את
דברי הרב ללא היסוס. גם החרם של
הרב שך על העיר עימנואל בשטחים
הכבושים מקובל עליהם. כל עשרות
תלמידי־הישיבות, הרבנים והעסקנים
ששוחחו עם העולם הזה, בכללם בני
מישפחתו של הרב יוסף, טענו שהם
מעדיפים את הליכוד בשל עמדתו
בנושא הדתי, ולא בנושא. המדיני.
הארס והגופרית שנשפכו שם בנדיבות
מרובה על ראשי הציבור היוני נבעו רק
ממקור אחד: עמדותיהם בנושא הדתי,
תמיכתם ברפורמים או ב״מחלל השבת
מפתח־תיקווה״ .ההתבטאויות האלה
מעוררות תהיה: האומנם יש סיכוי
שש״ס תנקוט עמדות יוניות בכנסת
ה־ ?11 תעדיף את המחנה הקרוב
למערך, על הליכוד הלאומני?
ובכן, הסיכויים לסיעת ש״ס יונית,
או אפילו מתונה, הם יותר מזעומים.
עיתונאי בכיר אומנם קבע, שהרב
עובדיה יוסף הוא ״משמאל לר״צ
ולשינוי, וקרוב יותר לחד״ש והרשימה
המתקדמת,״ אבל הקביעה הזאת היא
נמהרת ומוטעית .״היוניות״ של ש״ס
שמורה למיקרי פיקוח־נפש. כלומר,
אם ייכפה על ישראל הסכם הכרוך
בנסיגה, היא לא תתמוך בעמידה על
קידוש־השם. אבל היא לא תהיה
דינאמית• .

בתנאים הנוכחיים של ישראל
תתמוך ש״ם בכל מילחמה
שעליה תחליט הממשלה, לא
תצא נגד ההתנחלויות, ותהיה
חלק בלתי־נפרד מהאגף הימני
של הקונסנזוס הלאומי.
שדון רפול,פהנא

^ סיכום הקצר הזה, של עמדת
1 1החכמים עצמם, הוא בבחינת
הנחיה כללית בלבד. מנקודת־ראות
מיבנית״חברתית, נתמכת ש״ס על״ידי
ציבור לאומני־ניצי ושונא זרים מאין
כמוהו.
ראש החץ הרוחני־פוליטי של ש״ס
מורכב כולו מרבנים בני עדות המיזרח,
אבל רוב התומכים, הפעילים והמצביעים
הם ״בעלי־בתים״.
בלי להבין את המושג הזה, אין כל
אפשרות לחזות את צעדיה הבאים של
ש״ס. בעלי־הבתים הם מבקרי בתי•
הכנסת ואוהדי־התנועה, שאינם ״כלי
קודש״ (רבנים או תלמידי ישיבות),
ן אלא הדיוטות.

לפחות מחציתם הם מצי
ביעי-חרות לשעבר, והיתר, גם
מי שקיבלו את הוראת הרבנים
והצביעו עד היום עבור אגודת*
ישראל, הם מעריצים מושבעים
של מנחם בגין, אריאל שרון,
רפאל איתן ואף מאיר כהנא.

מנהיגי ש״ס מבינים היטב, שעשרות
אלפי מצביעיהם ינטשו את התנועה,
אם זאת תתחבר עם המערך
השנוא, או תנקוט עמדות יוניות
בכנסת.

״הורים מז ר חיי ם מעדיפים מורים אשכסיים״

גם הרבנים עצמם בולעים
בקושי את תורת יוסף והרב
שך, ונוטים לימין מבחינה
ריגשית.
מתוך ארבעה חברי־הכנסת של
ש״ס (ראה מיסגרת) ניתן לסווג את
הרב יצחק פרץ והרב שימעון בן־שלמה
כלאומנים־קיצוניים, ואילו הרבנים
רפאל פינחסי ויעקב יוסף (בנו של
עובדיה יוסף) הם ניצים.

מידיה את הגישה למקורות־מימון
כמעט בלתי־מוגבלים, שמהם נהנתה
עד כה רק אגודת־ישראל השנואה.
עובדיה יוסף מתעב את שר־המישפטים
משה ניסים, שהדיחו מכהונת הרב
הראשי הספרדי, בשל שינאה מיש־פחתית
נושנה בין מישפחות ניסים
ויוסף. הוא מתעב באותה המידה את
הרב שהחליפו ברבנות הראשית,
מרדכי אליהו, איש מובהק של משה
ניסים. אך הוא אינו שואף אישית
למישרת שר הדתות או הרב הראשי.
הוא נחוש בדעתו לשלוח את נאמניו
למלא מישרות אלה, ומישרות אחרות.

שבירותה ויחסיותה של
״היוניות״ של ש״ם, הלאומנות
הנלהבת של רוב חברי-השורה,
והקירבה לליכוד בנושא הדתי
השליטה במוקדי עוצמה סו־מנטרלים
במידה רבה את ליטית־דתית, הנקמה במקפחים
הסיכוי, שש״ס תלך עם המערך . .האמיתיים והמדומים, חשובה
עם זאת, ש״ס קשובה מאוד לכל יותר מאשר הנושא הפוליטי.
אפשרות קואליציונית, ולא תשמוט

מועצת חכמי הת1רר.
המועצה היא מוסד חדש, שקם לקראת ייסודה של רשימת־ש״ס.
היא חותרת למעמד מועצת״גדולי־התורה באגו־י, והשפעתה
על העסקנים וחברי-השורה היא רבה. אגל לא מוחלטת.
המנהיג הוא הרב הראשי לשעבר עובדיה יוסף ,73 ,המקיים
זיקה רעיונית לרב שך.
החברים האחרים:
• שלום בהן ,60 ,ראש ישיבת ״פורת יוסף״ .בעל השפעה אדירה,
תלמיד נאמן של עובדיה יוסף.
• שבתאי אסון ,57 ,ראש ישיבת.ראשית חכמה״ בעיר העתיקה
בירושלים. לאומן קיצוני.
• שימעון בעדני ,45 ,יליד תימן, חניכו של שלום כחן, ראש
ישיבת ״תורה וחיים״ בבני-ברק.
במועצה המורחבת מצויים עוד 13 רבנים, וביניהם הרב האגדי
ראובן אלבז ,43 ,יליד מרוקו, נואם דמגוגי ממדרגה ראשונה, איש
שהחזיר לדת אלפי בני-נוער משכבות״המצוקה, מנהל רשת
ישיבות ל״בעלי תשובה״ ,לאומן קיצוני.

עובדיה יוסף הוא אומנם בעל
סמכות עצומה בש״ס, אבל איננו שליט
בילעדי. הוא חייב להיוועץ בשלושת
חבריו למועצת החכמים (ראה מיס־גרת)
ובנושאים עקרוניים ב־ 17 חברי
המועצה המורחבת.
יד הלאומנים תגבר בש״ם, במוקדם
או במאוחר. דווקא סובלנותה לפרט
החילוני-מסורתי, ופתיחותה לסנטימנט
הלאומני של ציבור תומכי חרות, מבטיח
את שרידותה של התנועה לזמן
ארוך מאוד.
ש״ס תמשיך להוות מוקד־משיכה
לבוחרים מקרב עדות־המיזרח, ותמנע
מחרות מלהתרחק ממדיניותו הפרו־אורתודוכסית
של מנחם בגין. הגורמים
החברתיים, שנשאו את ש״ס על כפיים
והנחילו לה ניצחון מזהיר בבחירות
לכנסת ה־ ,11 יקבעו את אופייה לא
פחות ממועצת־חכמי־התורה.

מיפלגה לאומנית חדשה תפסה
את מקומה בכנסת.
חיים ברעם

יושב־ראש הכנסת העשירית,
מנחם סבידור, עובד
עתה קשה מאוד. הוא מכין את
מושב הפתיחה של הכנסת ה־.11 לחלוקת דואגת לישכתו ההזמנות ולתיכנון מדוייק של
כל פירטי הטקס, שייערך ביום
השני הקרוב. אך סבידור לא
יוכל, על־פי כללי הטקס, לקחת
בו חלק. מכיוון שהוא לא נבחר
לכנסת ה־ , 11 הוא ייאלץ לשבת
בשולי המליאה, כח״כ לשעבר.
בגלל היעדרו של סבידור,
יידרש זקן הח״כים, יוסן! בורג,
לנהל את ישיבת הפתיחה. זו
הפעם השניה שבורג בן ה״75
משביע את הח״כים. בטקס
הפתיחה של הכנסת העשירית
חישבו ומצאו שח״כ הליברלים
צבי רני זקן מבורג. אך מכיוון
שרנר — שלא נבחר לכנסת
ה־ — 11 אינו שולט היטב בשפה
העברית, ניתן גם אז הכבוד
לבורג.
שלמה לורינץ, ח״כ
אגודת־ישראל, שלא התמודד

לכנסת ה־ ,11 מנצל את הימים
עד פתיחת מושב הכנסת
החדשה, לקיום ישיבות אינטנסיביות
של ועדת־הכספים של
הכנסת היוצאת. לורינץ, יושב-
ראש הוועדה, יכנס את הישיבה
האחרונה במישכן הכנסת ביום
ראשון אחר־הצהריים, ומייד
אחרי כן יערכו לו חבריו לוועדה
מסיבת־פרידה.
אווירה רגועה שררה
בבית־הנשיא, כאשר קיבל חיים
הרצוג את נציגי סיעות הכנסת
לשיחות הכנה, לפני שקיבל את
החלטתו בדבר המועמד להרכבת
הממשלה החדשה. כאשר ישבו
אצלו אנשי המערך הוא סיפר
להם, שבאותו הבוקר הגיע לידיו
הנייר הרישמי של תוצאות
הבחירות. פנה אליו הח״כ
הירושלמי עוזי ברעם :״כבוד
הנשיא. בדוק, היטב־היטב. אולי
ישנה טעות ויעקב גיל
(המועמד מס׳ )45 בכל זאת נכלל
בכנסת?״
כשהיו אצל הנשיא אנשי

מה חיפש הנשיא בסיס ם הו־ישמי שד תוצאות
הבחירות, כיצד חותה שרה שמר כמעט בדייקנות
את ההצבעה ועד מה רבים במיפלגת העבודה
הליכוד התנהלה שיחה בענייני
מסורת. ח״כ הליברלים פינחס
(״פיני״) גולדשטיין סיפר,
שהוא בא מבית מסורתי ולכן הוא
מחזיק באופן קבוע כיפה בכיס
השמאלי של מיכנסיו ומימחטה
בכיס הימני. העיר לו הרצוג:
״אנו הפוכים לחלוטין. אצלי
נמצאת הכיפה בצד ימין
והמימחטה בצד שמאל״.
הפרופסור למדעי המדינה
שבח וייס עסוק בימים אלה
עד מעל לראש. ח״כ העבודה
החיפאי מפרסם מדי יום לפחות
מאמר אחד באחד העיתונים,
העוסק בניתוח אקדמי של
תוצאות הבחירות. וייס, אגב,
מחזיק בתואר ״החזאי המדוייק״
של תוצאות הבחירות. חמישה
ימים לפני הבחירות הוא פירסם
מאמר בעיתון דבר, שבו חזה את
התוצאות לכנסת ה־ . 11 לחזית
של המערך ר״ץ ושינוי צפה וייס
50 מנדאטים, מבלי להתחייב

1 | ¥ך ך *ך 111ן 1הממונה על שגרירות מצריים בישראל,
41 1 / 4מחזיק בידיו עותק של העיתון ה־
1 # 1 1 11#1
כווייתי אל־ראי אל־עאם (.הדיעה הכללית׳) ,שבו התפרסם ראיון
איתו. בסיוני קיבל את העותק כמתנת יום־הולדת מאורח שבא
לברכו ממחלקת החדשות בערבית ברדיו. את המסיבה ערכה
לכבודו האופנאית שושנה בן־צור (למסה מימין) ,כשלצידה עזרה
אשתו של בסיוני, נגואה (למסה משמאל) .מועד המסיבה נדחה
בשלושה ימים ונערך במוצאי שבת בבית בן־צור שב״מיגדלי־פינקס׳
בתל־אביב, מכיוון שבמועד המקורי היה בסיוני בשליחות במצריים.

דדי ל ך 4רקדנית״בטן אמריקאית, בעלת השם המיסחרי ״סהר״ ,היתה ההפתעה שהכינה
| / 1 1 #111 4 1מארחת מסיבת יום־ההולדת של מוחמד בסיוני, האופנאית שושנה בן־צור. כאשר
רקדה גולדמן, ישבו בסיוני ואשתו, נגואה, סמוך לרחבת הריקודים וליוו במחיאות״כף את ההופעה. לכבוד
בסיוני, שחגג את יום הולדתו ה ,46-הזמינה בן־צור עוגה. היא ביקשה שהברכות ייכתבו עליה בערבית.
העוגה המעוטרת בבירכת ״עד ״120 נכתבה בידי אחד הפועלים מהשטחים הכבושים, העובד בקונדיסוריה.

לחלוקה הפנימית ביניהם. גם
לליכוד הוא חזה במדוייק את
התוצאה. הוא טעה רק ביחס
שבין ש״ס ואגודת־ישראל,
כאשר לשתיהן נתן שישה
מנדטים, אבל חילק אותם שווה
בשווה. וייס נשאל השבוע כיצד
קרה שדייק. הוא הסביר שבכל
קורס פתיחה לחקר החברה
הישראלית שהוא נותן באוניברסיטה
הוא נוהג להזהיר את
תלמידיו, שבכל מחקר חברתי
בארץ, אם האינטואיציה סותרת

את המחקר, הרי שמשהו לקוי
במחקר. לדעת וייס, רק תלמידה
מצטיינת שלו, הד״ר שרה
שמר, שערכה הפעם סקרים
לליכוד וצפתה כמעט במדוייק
את התוצאות, למדה היטב את
שיעורי־הבית שלו.
וייס, המתמחה בחקר
המישטר בישראל, ניסה ערב
הבחירות הקודמות להציע את
שירותיו לראשי המערך. הוא
נדחה אז משום שהשתייך
למחנהו של יצחק רבין. הפעם
העולם הזה 2449

מינויו של ראש עיריית נצרת
תחת אורי פורח.
נכדיו של שר־הבריאות,
אליעזר שוסטק, אינם הולכים
בדרכו של הסב. אחד מהם,
סיני, הוא מפעיל ציוד־שמע
ותקליטים בחתונות ובאירועים
מי^פחתיים אחרים.
ח״כ העבודה יחודה
חשאי, שלא יכהן בכנסת ה־,11
יוכל להתפנות עתה לתחביבו
הישן, צילום. הוא כבר הכשיר
את כל הציוד שלו לעבודה
מאומצת החל בשבוע הבא. עתה
הוא יתרכז בפיתוח.

ואומה וייצמן

נאה עם בעלה עזר למסיבת יום־
ההולדת לכבוד בסיוני. היא לבשה
שימלה מהודרת תוצרת׳ מ שכית ועל זרועה היה תלוי תיק עור
מהודר, שאליו הוצמדה מדבקה מתקופת הבחירות :״אני מאמין
בוייצמן״ .וייצמן אפילו לא הבחינה שהסשיקר מודבק על תיקה.

הוא לא פנה שוב לפרס והביט
הסקרת
ב״מחלת ממרחק הלאומית,״ כדבריו, שבה הכל
סוגרים ל״משיחי הסקר׳,
ליסה פרץ אינה יורדת
מהכותרות. בקרוב היא תחגוג
את בת־המיצווה שלה, ואמה
שושנה (״שוש״) מתכוונת
להזמין לקיריית־שמונה את
גדולי האומה לאירוע המיש־פחתי.
העיתונאי
נתן ברון
ממורמר מאוד באחרונה. ברון,
אחיו של יוסי, דובר תנועת
החרות, עשה מאמצים רבים כדי
להגיע לרשות־השידור. לבסוף
הצליח להתברג כחבר הוועד־המנהל,
ורק עתה הוא מקטר על
תנאי העבודה. המשתתפים
בישיבות הוועד־הפועל אינם
מקבלים שכר, ועל כר מתרעם
ברון.
חברי להקת הכל עובר
חביבי נוהגים לבלות במשך כל
השנה ביחד, לא רק בהופעות.
עתה, כשיצאו לחופשה שנתית
לחדל, החליטו לנסוע כל אחד
למקום אחר. יובל דור
ושלומית אהרון נסעו לאיטליה,
עמי מנדלמן ואשתו
נעמי נסעו ללונדון ולויקי
1־ רוטשטיין ואשתו אניטה
נסעו לברזיל.
בכל התקופה שבה לא ידע
ח״כ הליברלים בני שליטא מה
יחליט לגביו היועץ־המישפטי
לממשלה, הוא הירבה לבקר
בבית־המיפלגה ברחוב אבן־גבי-
רול בתל־אביב ולבחון את חוזק
השדולה שלו, למיקרה שיזדקק
לו. מאז הודיע הפרופסור יצחק
ך זמיר שתיק שליטא נסגר סופית,
נעלם ראש המועצה המקומית
מנחמיה מבית המיפלגה.
למרות שהאולימפיאדה
בלוס־אנג׳לם עדיין לא הסהעולם
הזה 2449

תיימה, כבר הגיע מני פאר
לכמה מסקנות, שאותן הוא מציע
לבצע כאשר יישלחו המשתתפים
הישראליים לאולימפיאדה
הבאה. לדבריו, לאור
הישגי השחיינים הישראליים
בבריכה, יש לשגר איתם בעתיד
גם מציל צמוד.
לסופר יג א ל (״חסמבה״)
מוסינזון יש הסבר מבדח על
ממשלת המעבר של הליכוד.
אשה באה לפסיכיאטר וסיפרה
שבעלה אינו מתפקד. הפסיכיאטר
הציע לה שתיתן לו בכל
ארוחה שבע־כפיות של דבש־דבורים.
אחרי שבוע היא שבה
מבוהלת לפסיכיאטר ואמרה:
״עכשיו לא רק שהוא לא
מתפקד, הוא גם מזמזם.״ הסביר
מוסינזון :״גם הליכוד אינו
מתפקד. הוא רק מזמזם״.
הנספח לענייני־עיתונות
של שגרירות מצריים בישראל,
מחפוז עבד אל־על, נהג
להופיע בתדירות גבוהה בערבי
ראיונות ולהתראיין בשפה העברית.
בשלושת החודשים האחרונים
גדם קולו. הסיבה —
מישרד החוץ המצרי הורה לו
שלא להתראיין בגלל הבחירות
שעמדו בשער. עתה הוא קיבל
אישור מקאהיר, שהוא כבר יכול
להתראיין.
כיצד הגיע ראש המועצה
המקומית מיגדל העמק, שאול
עמוד, למסקנה שח״כ חד״ש
תאופיק זיאד יהיה מנכ״ל
רשות־ד,שידור? בישיבה של
הוועד־המנהל של הרשות הציע
נציג המערך. הד״ר ישראל
(״רוליק״) פלג, לגבש החלטה
נגד שידור דיברי הסתה של הרב
מאיר כהנא על המסך הקטן.
עמור, נציג הליכוד, הסביר
שצעד כזה יגרור אחריו את

דובר מישטרת תל־אביב,
•גן די גונן, ניצל חופשה בת
שבועיים שהגיעה לו, ויצא
ללונדון.
איך חוגגים פרידה מתפקיד?
יושב־ראש ועד עובדי בנק
לאומי, שלמה איפרח,
שהודיע במפתיע על פרישתו
סיים את תפקידו בארוחת-
צהריים עם שני חברי ועד אחרים
במיסעדה בכרם־התימנים. במהלך
הארוחה הם עוד הספיקו
לסיים טיפול בכמה ענייני-ועד
בוערים.
מגכ״ל בית ברל הפורש,
ניטים אלמוג, ידוע כדייקן
וכמי שמופיע בזמן לפגישות
שהוא קובע. השבוע הוא איחר,
שלא כהרגלו, לפגישה בצהריים.
באיחור של 45 דקות הוא הופיע
וסיפר שנאלץ להוביל פצוע
לבית־חולים
מתאונת־דרכים
קפלן, ליד רחובות.
כלכלני המערך, גד יע־קובי
ועדי אמוראי, שלקחו
ביום החמישי שעבר חלק בדיוני
ההכנה בין שתי המיפלגות הגדולות
לשם הקמת ממשלת
אחדות לאומית, בתחום הכלכלה,
שבו הם שולטים, עשו שיעורי-
בית כנדרש. באותו בוקר הם
נפגשו בקפה אכסודוס בתל-
אביב ותיאמו ביניהם עמדות
ונושאים לדיון.

£559י *

§ * 11ד ד דן

| | ךןץקךך. ן | 1ראש עיריית תל־אביב, מחזיק בידו כיסא
1^ 1 1 / 1 1 / 1 / 111 שאותו הוא מקרב למכשיר טלוויזיה כדי
להיטיב לצפות בו. להט אירח את חברי מועצת״העיריה, העובדים
הבכירים בעיריה ועיתוגאים, ביום שהוקדש לפעילות קרן תל־אביב
לפיתוח. בשעת־צהריים, אחרי ארוחה דשנה בגני־התערוכה, הוצגו
לפני המוזמנים שני סירטי וידיאו קצרים על פעולות הקרן. צ יץ׳ קם
ממקומו, לקח את כיסאו, ועבר לקצה האולם, שם הוצגו הסרטים.

פסוקי השבוע
• ראש הממשלה יצחק

שמיר, לסופר עמוס עוז:
״כשאני מהלך ברחובות ירושלים,
אני נזכר בחוויית המצור
ובמה שקרה בימי בית שני ואני
חושש, שמא כל הדברים הללו
יתרחשו שוב.״

• המיזרחן יוסי אמי

על עוז :״מלך הקרנפים״.
• מנהיג מם״ם יעקב
חזן, המתנגד לממשלת אחדות
לאומית :״עדיף להיות באופוזיציה
עם ראש זקוף מאשר
בקואליציה על הבירכיים.״

• הסאטיריקן יהונתן

גפן :״חצי העם הצביע בעד לחם
וחצי בעד שעשועים״.
• הרב מנחם הכהן :״אם
לא נרסן אותו מבעוד זמן, הוא
עוד יאכיל אותנו כהנא וכהנא.״

• המיליונרית ליליאן
ויין־שלום, מתומכי תמ״י, על
המנהיג הרוחני של ש״ס :״גם אם
השם יסלח לרב עובדיה יוסף —
אני לעולם לא אסלח.״

• השחקן אשר צר
פתי
:״אני חייב להריח את
הזיעה החמצמצה של האדם
שיושב לידי. אם אני מריח
דיאודורנט הוא מפסיק לעניין
אותי.״

• איש־העסקים מוניה

1 1ידןךך | 1ד 1בנו של הזמר־מיסעדן בגי אמדור־
11 11 1#11 סקי, חורץ לשון מול המצלמה. הבן

בא עם אמו, מיקי, אשתו לשעבר של אמדורסקי־האב, להופעה
מיוחדת של שני צמדים -הפרברים והדודאים -שנערכה במועדון
החמאם. אסף הכיר את כל השירים והצטרף בשירה לצמדים.

שפירא, אחרי פיצוץ מכוניתו:
״אני מניח שזה היה פיגוע חבלני.
קשה לי לחשוב על רבר אחר.״
• הנ״ל, על עיסוקו :״אינני
איש־עסקים. אני עוסק בחינוך
נוער.״

חברי וסובלני. הוא אינו מתנשא והתנהגותו
פשוטה וצנועה. הוא רגיש
לביקורת ובעיקר זו המופיעה בעיתונות.
אבל בכל מה שנוגע להסתדרות
הוא יורע היטב מהו הכוח הנמצא בידיו,
הוא מודע לסכנות האורבות להסתדרות
ולחברת העובדים, והוא מצליח,
לעת עתה, להתגבר על מרבית הקשיים.

לזכות
בתפקיד, אך לשווא. אומרים
שגס ראש האגף לתרבות, נחום פסה,
מאוכזב. גם הוא קיווה.
עתה מתפנה קיסר לערוך בדק־בית
— מושג השגור על לשונו — ואותו
הוא מתכוון ליישם באירגון הענק
שעליו הוא מופקד.
מגהלים מגקדי-עימים
<ל הלוח בחדרו של המזכ״ל
מצויין חודש אפריל הבא, שאינו

בכמעט 64 אחוז מקולות הבוחרים.
הליכוד קיבל פחות מ־ 27 אחוז-.אבל
הכל מודעים לסחף שחל בקרב תומכי
המערך. למרות זאת, עניין הפירוק
נדחה עוד בדיונים הראשוניים, גם
בגלל הקשיים המישפטיים הכרוכים
בכך וגם בגלל העובדה הפשוטה, שאז
יהיה צורך לתת לליכוד את חלקו
היחסי ברכוש. לכך איש במערך אינו
מסכים.

קיסר מסביר את העליה בכוחו של
הליכוד בהסתדרות בהבעת־מחאה של
העובדים. עד לכניסתם, באמצעות צו

סס 303ת
ואש המעוך חוששים מבני אובדן
הם חורים היקוות ההסתדוות ברמומות שר קיסו מה הוא
מתכנן? מי מתנגד? מדוע?
ך* בוקר שאחרי מפח־הנפש עם
^ היוודע תוצאות הבחירות, החל
ישראל קיסר את יום־עבודתו כרגיל.
הוא לא לקח חלק בפגישות ובדיונים
על הקמת הקואליציה. עתה, הוא
התפנה סוף־סוף, להקדיש את כל
מירצו לענייני ההסתדרות.
כאשר נבחר קיסר, לפני שלושה
חודשים, אחרי מהומה ארוכה, לתפקיד
המזכ״ל, היה לו ברור שהוא רוצה

לראות הסתדרות אחרת, שונה מזו
שבראשה כיהן ירוחם משל.
גם במערכת ההסתדרותית היתה
ציפיה לשינויים ולהפחת רוח־חיים
בבניין הוועד־הפועל. אבל הבחירות
שעמדו בשער אילצו את קיסר להאיט
מעט את קצב השינויים והריענון.
עכשיו הוא משוחרר מהמיגבלות. הוא
יוצא לדרר•
קיסר ( )53 הוא איש נעים־הליכות,

קיסר במרכז מיפלגת־העבודה
קיסרות עממית שתציל א ת קולות המיזרחיים

פרס עם קיסר
צחוק צחוק, אבל...

קצב־עבודתו הוא רצחני. הוא
מקשיב לרחשי־ליבם של חבריו ומנהל
דיונים באופן דימוקרטי. אבל נדמה
שבסופו של דבר הוא יכריע לברו בינו
לבינו. הוא נמנע מלהתייעץ עם ראשי•
האגפים, ופועל למעשה לבדו.
לאן חותר קיסר?
ההחלטה הראשונה שלו אחרי
שנבחר על־ידי הוועד־הפועל לתפקיד,
היתה שלא למנות לעצמו סגן. קיסר,
למוד הסבל ממעמדו כיורש בתקופת
משל, שרדה בו והתעלל בו לא מעט,
אינו מתכוון למנות לו סגן.לפחות
שניים התאכזבו מכך מרה. האחד הוא׳
חבר הוועדה המרכזת, גירעון בן־
ישראל, שכירכר.סביב קיסר בתיקווה

רחוק כלל, כתאריך הבחירות למועצת
ההסתדרות.
כפי שפורסם לראשונה במדור
תשקיף(העולם הזה ,)1.8.84 שוקלים
ראשי־העבודה לדחות את מועד
הבחירות, עד לחורף . 1985 בדיקת
התפלגות המצביעים למערך מעוררת
אצלם את החשש מפני אובדן קולות
רבים בין הפועלים דווקא.
קיסר עדיין לא נתן את דעתו על
כך. לעומת זאת, הוא שלל הצעות
מהצד השמאלי של המערך לפרק את
ההסתדרות, כדי למנוע סכנה של
השתלטות סיעת תכלת לבן על
הוועד־הפועל.
בבחירות הקודמות זכה המערך

של בית־מישפט, בשנת ,1965 הצביעו
מאוכזבי מפא״י בהסתדרות לאחרות־העבודה
ולמפ״ם. קיסר גורס, שמצביעי
תכלת לבן באו מתוך ההסתדרות,
והליכוד עצמו כבר שינה את הטקטיקה
שלו. גם הליכוד כבר אינו
דורש את פירוק ההסתדרות והפרדה
בין משק־העובדים ההסתדרותי ובין
האיגודים המיקצועיים.
אומר קיסר :״פירוק, והקמת הסתדרות
נפרדת אינם ריאליים. יש להילחם
על קולו של הבוחר כדי שימשיך ז להצביע עבורנו״.
איך עושים זאתי קיסר קורא
לחבריו :״תעירו ותעוררו ״.את שלו
הוא כבר אומר ועושה.
בתחילה מתרכז קיסר בטיפול
במשק העובדים המעסיק 277 אלף
עובדים.
בשלב ראשון הוא החליט להימנע
מעזינויים פרסונאליים. הוא הסביר,
שאין לו כל כוונה לפגוע בבכירים
שנבחרו לקאדנציה שלמה. וגם על
אלה שלא מונו לקאדנציה, הוא מעדיף
שלא לגעת. הוא אינו מעוניין להיראות
כמי שמחסל חשבונות ולהעמיד לעצמו
יריבים אישיים.
בנוסף לזאת, אין קיסר מעוניין במהומות
כתוצאה מהדחות, במיוחד לא
בשנת־בחירות.
יותר מכך: במקום המועמדים הטיב־ ־
עיים להדחה אין כוחות רציניים אחרים
במשק ההסתדרותי או הפרטי היכולים
להחליף אותם, או שיסכימו לעשות
זאת.
אבל ללא כל קשר לכך, הוא יוצא
חוצץ נגד שיכבת המנהלים מנקרת־העיניים.
אחרי בדיקת המצב בשטח,
הוא הגיע אומנם למסקנה: המנהלים
בחברת העובדים הם עממיים יותר
ובזים לגינוני־הטקס. כדבריו, הם
שונים מדומיהם במשק הפרטי. לדעתו,
משק העובדים חייב לשמש דוגמה
למשק הפרטי בענייני שכר וצניעות,

ולא להיפך.
הוא דוגל בגישה של דוגמה אישית.
״אני משתדל להראות בדרך התנהגותי
שאפשר להיות מנהל גדול מבלי להיות
בעל רכב גדול,״ נוהג קיסר לומר,
כשהוא מתכוון למכוניות האמריקאיות
המפוארות של שיכבת־המנהלים הבכירה,
שאינה לרוחו. קיסר עצמו נוהג
במכונית פיאט 131 משנת־ייצור
. 1979
הרוח החדשה שהכניס קיסר -
להסתדרות תשפיע גם בכיוון זה, כך
הוא מעריך, הרבה יותר מהר מש־חושבים.
שילטונו
בהסתדרות כבר זכה לכינוי
:״קיסרות עממית״ .שם זה הוא
11111111**1——8ד1;-

מיואשים
ריינר נגד היררים
סיוון גביש מתנער

כלומנטד ספיחי לוינסון

שילוב בין שם־משפחתו ובין אורח־חייו.
תזוליו עובד
לאט
^ אשר נכנם קיסר לתפקידו, היו
( ₪הכל בטוחים שהוא ישאיר בידיו
את תיק האגף המיקצועי ויותיר את
חיים הברפלד כממלא־מקום. קיסר
הסתפק בתפקיד החדש, ומיהר למנות
את הברפלו תחתיו. אך למרות שהבר־פלד
הוא סימפאטי ועסקן משופשף,
עולים האיגודים המיקצועיים לכותרות
ומאיימים על שלמות ההסתדרות.
פסה מאוכזב

לא מכבר עשו זאת שני ראשי
איגודים. היו אלה יצחק רז, מזכיר
איגוד המהנדסים, ויעקב אוניקובסקי,
מזכיר הסתדרות המח״ר (אקדמאים
במדעי הרוח והחברה) .הם הודיעו על
כוונתם לפרוש ולהקים איגוד מיקצועי
עצמאי — הסתדרות עצמאית של
המהנדסים והאקדמאים.
קיסר כבר הודיע, אולטימטיבית,
שאם הם יפרשו, הוא יקים איגוד
מיקצועי זהה בתוך ההסתדרות.
מהו הרקע לסיכסוך, שהוא רק
בתחילתו?
במשך שנים דורשים שני איגודים
אלה הכרה חריגה בהם ובתוספות
הייחודיות שהם תובעים. לפני שירוחם
משל פרש, הוא השאיר לקיסר פצצת־זמן
קטנה, כאשר הטיל על דני רוזוליו
לעמוד בראש ועדה שתיבחן את
דרישות המהנדסים.
רוזוליו, מזכיר חברת העובדים.
אינו בקי ברזי הבעיה, ובנוסף לכל הוא
עובד לאט. ברור שכל החלטה שיוציא
לא תביא לרגיעה, כי אם להיפך. אם
יחליט לטובת המהנדסים, יקפצו
ההנדסאים- ,ובראשם זלמן שיינקמן,
יריביהם משכבר הימים. אם יחליט
לרעת המהנדסים, הם עלולים לממש
את איומם ולהתמקם בבית המהנדס
ברחוב די״זנגוף בתל־אביב, לצד
הארכיטקטים והאינג׳ינרים.
שיינקמן כבר הזהיר, שהוא יתמודד
בראש רשימה עצמאית בבחירות
הקרובות. כמוהו עשויים לעשות גם
אליהו רף, מהסתדרות הפקידים,
וראובן בן־עמי, המייצג את עובדי־המדינה.
כרגע
הכל רואים בהברפלד את
הגורם למתח, וחלק ממזכירי־האיגודים
אף אינם מדברים איתו.
קיסר מודאג מאוד מפרישה
אפשרית של איגודים מיקצועיים. כל
איגוד שפורש והופך להיות בר־שיח
עצמאי עם הממשלה על תנאי־שכר
מחליש, לדעת קיסר, את כוח־המיקוח
שלו. חברים בוועד״הפועל העירו את
תשומת־ליבו, שמאחורי יוזמה זו עומד
הליכוד. הוא אינו רואה הכל בצבעים
של שחור ולבן .״יתכן שהליכוד עשה
הון מהסיכסוך.״ הסביר קיסר לחבריו,
״אך הליכוד לא יצר אותו ואין לו
אחיזה גדולה באיגודים״.
על פרישת משל מתפקידו העיבה
פרשת יעקב לוינסון. קיסר מבקש
מחבריו לפתוח רף חדש ולא לדוש שוב
ושוב בפרשה. הוא מודע לכך
שהמישטרה חוקרת בעניין ושיש
סבירות שעוד כמה דמויות־מפתח
במשק ההסתדרותי יעשו כותרות
בגלל חקירה זו. אבל הוא החליט לא
להתעסק עוד בפרשה,
כשהוא אומר שהוא לא מוכן
להתייחס לזה, פירושו של דבר שהוא
לא ידיח את מי שהיו מעורבים בעניין.
היחסים בין קיסר ולוינסון היו
מצויינים. אולי אפילו יותר מכר אבל,
מסתבר, שגם יחסיו עם המנכ״ל הנוכחי
של הבנק, גיורא(״ג׳ורי״) גזית, טובים
ביותר.
קיסר דוחה בביטול את הריעה
הרווחת, שאחרי שפרשת לוינסון
תירגע, ייערפו * ראשים בבנק
הפועלים. קיסר מתרשם מהתנהגותו
העממית של גזית, שלא צמח במשק
ההסתדרותי.
בעיקבות אירועי השנה האחרונה
הוא החליט להעניק יחס מיוחד לבנק.
לדעתו, עומדות לפני הבנק הגדול
שתי בעיות מרכזיות. האחת: שיקום
התדמית, כך שיהיה ברור כי הוא כפוף
לאינטרסים של חברת העובדים.
השניה: המצוקה הכלכלית, שהיא
תוצאה הן של המצב המישקי, הדומה
לזה שממנו סובלים הבנקים הגדולים
בארץ, והן של בעיות ספציפיות של
בנק הפועלים הנובעות מהיותו הבנק
של משק העובדים.
קיסר גורס שכל מנהל של סניף
בנק פועלים שונה מעמיתו בבנקים
המיסחריים האחרים. גם את סניף הבנק
רואה קיסר כחלק משליחות של משק
העובדים, והוא מטכס עצה כיצר להביא
רעיון זה לידי מימוש בתוך הסניפים
עצמם.
ראשי חברת העובדים והבנק
שוקדים עתה על תוכנית הבראה

מקיפה, שלדעת קיסר תיתן את
אותותיה בקרוב. הוא עצמו עדיין לא
נכנס לסוגיית אמפ״ל, מעמדה
ועיסקיה בחרל. בעניין זה הוא סומך הן
על הבנק והן על מזכיר חברת
העובדים, רוזוליו, ובקרוב, כשיתפנה
לכך, יקדיש זמן לדיונים על חברת
ההשקעות של הבנק בחו״ל.

הטפרים של
,שיכון עובדים״
^ ודד של ירוחם משל עדיין
1מטיילת בין חדרי הוועד הפועל.
הוא מחזיק ברשותו מיסמך, בכתב־יד,
שעליו חתום ישראל קיסר, ובו מובטח
לו ״תפקיד מישקי״ — כלומר תפקיד
יושב״ראש מועצת־מנהלים של חברה
הסתדרותית.
משל, היושב בארכיון תנועת־העבודה,
עדיין ממתין לתפקיד.
כאשר נכנס קיסר לתפקידו, דובר
שרוזוליו יהיה בין הראשונים
שיתבקשו לפרוש. קיסר דוחה גם
רעיון זה בביטול. הוא נותן למזכיר, בן
קיבוץ כברי, גיבוי מלא.
משבר אחר שממנו מתאושש המשק
ההסתדרותי הוא פרישתו, כמעט
מאונס, של מנכ״ל הסנה. איתן

מרוצים
דוזוליו פצצת־זמן

אבניאון. לעזיבתו של אבניאון, חסיד
הניהול הראוותני, שקיבל פיצויים
נכבדים, נתלוו טענות בדבר ניהול
כושל, ואף רינונים על חוסר ניקיון־
כפיים. קיסר סבור, שהחילופים
בהסנה ייצבו את חברת־הביטוח
ההסתדרותית ויפתחו בה דף חדש.
אחת ההחלטות הראשונות שכבר
הוסכם עליה, ושרבים הסיכויים
שתתבצע בקרוב, היא ההחלטה על
המיזוג בין סולל בונה ושיכון
עובדים.
על מיזוג זה דובר כבר שנים. ויש
על כך הסכמה עתיקת־יומין. הוכח
במיספרים, שהמשק ההסתדרותי
ירוויח הרבה יותר אם כוח הבניה של
סולל בונה ישולב באתרי הבניה של
שיכון עובדים.
מנכ״ל שיכון עובדים, רפי אדרי,
שהוא גם ח״כ ושהיה מועמד העבודה
לתפקיד שר״השיכון, הייה חייב לבחור:
כנסת או שיכון עובדים. ההחלטה
היתה קשה. המוצא, כרגיל, היה פשרה.
אדרי הודיע על כוונתו להתפטר
מתפקיד מנכ״ל. סוכם בינו ובין קיסר
ורוזוליו, שהוא יקבל את ראשות
מועצת־המנהלים של שיכון עובדים.
מינהלת חברת העובדים עומדת
לדון בקרוב בשלבי האיחוד ובצורתו,
אבל אדרי, כך מסתמן, יעשה כל מאמץ
למנוע מינוי מנכ״ל דינמי ועצמאי.
במשך זמן רב הוא נמנע מלהתפטר
ולממש את החלטת מרכז העבודה
בדבר מניעת ״כפל־התפקידים״ .נראה
שגם עתה הוא יעשה בעיות.
אדרי. שרבים הם יריביו גם בוועד־הפועל,
הוא היחיד בין המנכ״לים
הבכירים שנוהג במכונית וולבו
המצויירת במכשיר קשר, לעומת
מנכ״לים אחרים הנוסעים במכונית
מדגם פז׳ו .505 הוא יודע שקיסר אינו
שבע־רצון מהליכותיו ומהתנהגותו.
לא מן הנמנע שבקרוב ידרוש קיסר
עריכת בדיקה קפדנית יותר בסיפרי
שיכגן־עובדים, ויתרץ זאת בחשיבות
הבדיקה ערב המיזוג הצפוי.
שיכון עובדים תצטרף לענק סולל
בונה, שיש בו זרוע קבלנית, חטיבות
מיפעלים מגוונים וגם סרב ארצות
חוץ, שהסתבכו בהפסדים גדולים
בניגריה, בגלל חילופי המישטר שם,
וגם בקאמרון.
שרגא רוטמן, מנכ״ל סולל בונה,
היה אחד מחברי ועדת־השניים שחקרה
בתחילת פרשת לוינסון. גם עליו נאמר
לא אחת שהוא ילך הביתה. היום כבר
לא מדברים על כך. רוטמן, הנוהג בפזיו
משנת ,׳80 נהנה מתמיכתו של קיסר,
המדבר עליו באהדה רבה.
לעומת זאת בטוחים בסולל בונה
שאהוד שילו, מנהל סרב ארצות חוץ,
לא יהיה האיש שיחליף את רוטמן
כאשר זה יפרוש בגיל הפרישה, בעוד
שלוש שנים. אשתו של שילו, רחל,
היא דוברת כור.
החבר השני של ועדת־השניים,
עמירם סיוון, יושב־ראש מועצת־המנהלים
של תיעוש -עוד אחד
ממרכיבי חברת העובדים -קיווה
לקבל תפקיד בכיר בכור, כסמנכ״ל.
נראה שהוא יאלץ להסתפק בתיעוש,
אך רק לזמן קצר.

מודאגיס

ד!ברם לד
איגודים פורשים!
אדרי סולל בונה ומאיים
שוקולד בסמנכ״לים שינשפו בעורפו, ולכן הוא
לא רוצה בסיוון.
גביש, שהיה אלוף פיקוד־הדרום
בימי מילחמת ששת־הימים, זוכה
להערכה רבה בלישכתו של קיסר. הוא
משבח אותו, את צניעותו ואת
הליכותיו. גביש, הציג השנה מאזן
ריווחי, שבלט על רקע מאזני־הפסד
של כל השאר, הצליח להשתחרר
יושב־ראש של מהאפוטרופסות
מועצת־המנהלים שלו, בלומנטל, ח״כ
הכנסת העשירית. בלומנטל לא
השתתף, למשל, במסיבת־העיתונאים
של כור, שבה הוצג המאזן. בלומנטל
עצמו מעורב בדרך זו או אחרת בספיחי
(המשך בעמוד )52
בלי דרום אפריקה גדת יחסים מצויינים
גביש מאזן ריווחי

^ סוף תקופתו של משל הועלה
רעיון שיושבי־ראש מועצות־מנהלים
של מוסדות ההסתדרות לא
יוכלו לעבוד באותו המוסד ולקבל
מקופתו משכורת. טענו בזמנו כנגד
משל, שהוא רוצה להכשיר לעצמו את
תפקיד יושב־ראש מועצת־המנהלים
של בנק הפועלים. כידוע, אולי בגלל
המיפנה הטרגי בפרשת לוינסון, משל
לא קיבל התפקיד.
באחרונה התקבלה במינהלת חברת
העובדים החלטה ברוח רעיונו של
משל. כרגע היא פוגעת ביושבי־ראש
מועצות־המנהלים של בנק הפועלים,
כור ותיעוש, כלומר: באפרים ריינר,
בנפתלי בלומנטל ובסיוון, שלא יוכלו
להישאר בתפקידם הנוכחי זמן רב.
מנכ״ל כור הנוכחי, ישעיהו גביש,
סמנכ״ל בעבר, הוא המנכ״ל המוביל
בחברת העובדים. הוא לא רוצה

בן־ישראל
מאוכזב

בלי

שחקו הנערים
לפנינו
״אני מציע שלא יהיו הדלפות!״
המציע היה ראש־הממשלה, יצחק
שמיר, במיפגש הבינגושי מערך־
ליכוד.
ההצעה התקבלה ברוב קולות
ורעשים אחרים. בסיומו של המיפגש
עלו אנשי־המערך לקומה הרביעית של
מלון המלך דויד, שבו נערך
המיפגש. שם נמצא חדר־המילחמה של
היושב־ראש, שימעון סרס. משם
נעשו טלפונים לאהרון אבי
חצירא, יגאל הורוביץ ונציגי
מפ״ם. כשירדו חיים בר־לב וגד
יעקובי בחזרה ללובי, הוקפו בעיתונאים,
שהוזנו במהירות הראויה־ לציון
בפרטים שונים ומשונים מהמיפגש.
החלה מיתקפת־שאלות :״מה יש
לכם לאמר על מה שאמרו דויד לוי,
יצחק מודעי וכך קרה שדווקא
נציגי המערך נאלצו לעמוד מאחורי
הצעתו קל מנהיג הליכוד, ולהכריז
״תוכן הישיבה לא נועד לפירסום!״

יעקובי
פיהוקים להלן דיווח מפורט ממה שהתרחש
בוועידת־הפיסגה:
ביום חמישי ב־ ,17.00 הם התייצבו
כולם במלון המלך דויד: שישה מכל
צד — המערך והליכוד לצורך הדיון
הכלכלי .״איזה דיון!״ התרעם חבר
השישיה הפותחת של המערך ,״אלה הן
שיחות מוקדמות ביותר לצורך
הנימוס.״
שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד, לעומת
זאת, תלה תיקוות אדירות בכינוס-
נימוס הזה. למעשה, הוא ראה בו
חגורת־הצלה להמשך כהונתו, והביע
באוזניי אופטימיות מפתיעה בהצלחתו.
המערך הוא התיקווה היחידה של
כהן־אורגד: אם ירכיב את הממשלה,
כפי שהוטל על מנהיגו בתחילת
השבוע, יגרום להחלפתו הטבעית של
אורגד במיסגרת חילופי־השילטון. אם
יצטרף המערך לממשלת־אחדות־לאו־מית:
אזי, בכל קונסטלציה אפשרית,
בממשלה בראשות שימעון סרס —
אם תורכב בתום הסיבוב הראשון או,
אחרי כמה סיבובים בראשותו של
יצחק שמיר — יוותר תיק־האוצר
בידי הליכוד, מכיוון ש״תיק־הביטחון
מובטח ליצחק רבין,״ כפי שמסבירים
לי במערך. אורגד 7 ,בליכוד, מעדיף
להתעלם מהשישיה הקודמת לו
בליכוד, הכוללת מועמדים טבעיים
לאוצר כגון יצחק מודעי(מיספר )3
או מועמדים סרבניים (בעבר!) כמו
דויד לוי. משיחותיי עימו הבנתי
שהוא מאמין בהמשכה הטיבעי של
כהונתו.
אורגד אינו מקורב לתבשילי
המיטבח הפוליטי ואינו נפגש עם
אנשי־המפתח במצב שהתהווה. הוא
מסוגר שעות-על גבי שעות בלישכתו,
ומאמין שאם יפתיע ויוכיח פיתאום
תיפקוד בשטח (לישכתו) — יוותר
בתפקידו ללא שום קשר למעמדו
המיפלגתי הרופף. ולתדמית־הכישלון
שדבקה בו.
לאור כל אלה, למד שר־האוצר
היטב את תפקידו, ושיחק אותה
במשך...

נ18 --

כאן נחלקות ריעות המשתתפים בין
שעה־ושלושת־רבעי לבין שעתיים.
״מזל שהיו הפסקות אוכל ושתיה
במהלך ההופעה,״ התבטא חבר־משלחת
המערך ,״אחרת הייתי נשבר.״
חבר אחר באותה מישלחת הוסיף:
״נכון, ההרצאה היתה, כמובן, מבול
בלת,
אבל חייבים להודות שהיתה

עניינית, בניגוד להרצאתו של גד
(יעקבי).״
למעשה נלחם אורגד על חייו
בפורום בלתי־מתאים זה. המילחמה
הופסקה מדי פעם לצורך הפניית
״שאלות ענייניות״.

רוצה להיות שר!

נכון, עוד אין קואליציה, ושום
ממשלה המניחה את הדעת לא נראית
באופק הרחוק. אבל מה יש? יש
מועמדים למכביר! מועמדים למה? נו,
באמת...
בתחילת השבוע הודיע לי אחד
מ־ 13 המאושרים, שזכו לייצג את
הליברלים בכנסת ה־ :11״אומרים —
לא אני אומר, אלא אומרים — שיש לי
סיכוי להיות שר.״ ידידנו, שעליו
״אומרים״ ,אינו נמנה דווקא על
הרביעיה הפותחת, אבל נניח לזה.
בסוף השבוע גיליתי מועמד נוסף
לתיק בממשלה הבלתי־ברורה לחלוטין
כרגע .״הוא רוצה להיות שר!״
הודיע לי חבר-הכנסת מאיר בהן־
אבידוב .״הוא,״ הכוונה ליוסף רום,
יריבו משכבר הימים של כהן־אבידוב
בחיפה. רום כבר היה אמור להתמנות
כסגן־שר הממונה על ענייני הגליל. לא
ברור לי מה זה בדיוק — ״ענייני
הגליל״ ,מכיוון שרום עצמו העדיף
להרצות לי על אי־תיפקוד הממשלה
והצורך במינהל ציבורי תקין .״ניהלתי
על־כך שיחות ארוכות עם מנחם בגין,״
מאשר רום את אמירתו־האשמתו של
אבידוב :״הוא רץ לנדנד לבגין בכל
הזדמנות ״.ומה אירע? ״לצערי, בגין
נכנס אז לנושא השלום משיב רום,
״והפסיק את הטיפול.״
מי שטירפד את הפיכתו של רום
לסגן־שר, מאוחר יותר, לא היה אלא
המטרפד המסורתי (בעיקר בעניין
השידוך התמיד אקטואלי: יצחק
מודעי־משרר האוצר) גדעון פת,
שר־התעשייה־והמיסחר, שהגליל נכלל,
משום־מה, במסגרת סמכויותיו,
שבהן לא אבה לקצץ.
נכון לעכשיו, עומד רום לזכות
בתואר המכובד ״חבר־כנסת במיל׳״,
אחרי שנכשל בנסיונו להשתלב
בסוד העניינים
בשבת שעברה התפרסמו בכלי־התיקשורת
התבטאויות מרירות של
ליברלים על אי־שיתופם (ביחוד של
מנהיגם — יצחק מודעי) במגעים
הראשונים להרכבת קואליציה, בראשותו
של הליכוד.
אברהם שריר, יריבו של מודעי
במיפלגה, נחפז לפרסם הודעה ברוח
מנוגדת .״מגעים כאלה מתנהלים
מטבע הדברים בארבע עיניים, ואין
מקום ליותר אנשים ״,אמר לי שריר,
והוסיף ״לי אין טענות!״
״הפירסומים לא פורסמו בשמי, ולא
היו על דעתי,״ הודיע לי בזעם מודעי.
״הם פורסמו על־ידי מי שהיה לו עניין
לפרסמם, ועשה על גבם יחסי־ציבור
לעצמו!״ מקורביו של מודעי, אף טרחו
להדליף לי ש״יצחק היה בסוד
העניינים מההתחלה: ראשית, הוא לא
היה אורח בלתי־קרוא בחדרו של
ראש־הממשלה בליל הבחירות, אלא
הוזמן! ושנית, הוא שניהל את המגעים
המוקדמים לפגישת יצחק שמיר עם

בשביעיה הראשונה בבחירות בחרות
ופרש מהמירוץ. הסיבות נעוצות
ב״בחילה מהכיסאולוגיה״.
הבחילה נעלמת, כנראה, כשמדובר
בכסא מאוד מסויים, המצוי בקריית־הממשלה
בירושלים .״זה שלא נבחרתי
לכנסת — זה רק מכשיל אותי מלכהן
בתפקיד ראש־ממשלה. אה, כן, ובתפקיד
סגן־שר. זה לא מכשיל אותי
מלהיות בתפקיד ביצועי!״ תפקיד
ביצועי, דהיינו: שר! ליתר דיוק, שר
למינהל ציבורי תקין.
נשמע טוב? את ההברקה הזאת
השמיע רום באוזני ראש־הממשלה
היוצא, יצחק שמיר, מייד אחרי
שפרש מהמירוץ לשביעיות .״שמיר
ענה לי שהוא יודע שאני מועמד
(להיות שר) ויקח זאת בבוא הזמן
בחשבון.״
גם חובשי כסאות אחרים שמעו על
מאוויו של איש־הטכניון. ביניהם:
משה ארנם ודויד לוי .״שוחחתי
עם שמיר לפני כמה ימים. לא, לא
בארבע עיניים — בשתי אוזניים.
כלומר: טלפונית. לא, לא שוחחנו על
מועמדותי, אלא על הצורך באחדות
לאומית וייעול המערכת. צריך נשימה
ארוכה — אמרתי לו.״

רום
נידנודים נרחף לפגישות ללא הזמנה (למשל:
נחיתתו המפתיעה בסוויטה של שמיר
בליל־הבחירות) הוא מנסה להבריק
בציניות :״מה, את כותבת סיפרי
היסטוריה? אנציקלופדיות? מה זה
מעניין אותך עכשיו? אני אומר לך
שאני בעניינים!״
בתמ״י וב״יחד״ ,לעומת זאת, פרצו
בצחוק אדיר על פעילותו הסודית של
מנהיג הליברלים למען תיאומה
המסובך של פגישת שמיר־וייצמן.
״שטויות! הליברלים נמצאים לחלוטין
מחוץ לעניינים!״ הגיבו, והחזירו אותי
לליברלים, הנמצאים לגמרי בענייניהם
שלהם :״שריר לא יהיה שר!״ מהמר
איש קבוצת־מודעי .״אני אומר לך,״
הוא ממשיך בחלוקת תיקי־ה״אין־
ממשלה״ ,״שפרט למודעי ולמשה
גיסים — הסיכויים הטובים-ביותר הם
של גרופר, מכיוון ששריר אינו אהוד
על שמיר. מיקומו במיפלגה — מס׳ 3
— אינו קובע!״

עזר וייצמן.״

מודעי עצמו מאשר באוזני :״אני
נמצא בסוד העניינים!״
באשר להאשמות יריביו, על כי

גרופר

סיכויים
והכוכבים הנתונים
מירב
(האסטרולוגיה חוגגת בימי־בחירות)
מצביעים, כרגע, לטובת קואליציה
(מצומצמת או מורחבת) בראשות
המערך. אם יכשלו הנסיונות להקמת
ממשלת אחדות לאומית, נמצאים
המפתחות לדלת לשכת ראש־הממשלה
בכיסה של המפר״ל.
משתתפי-הפגישה בין ראשי
הליכוד לראשי המפד״ל דיווחו לי
שהתרשמותם מדבריהם של מנהיגי
המפד״ל היא שהמפד״ל תלך עימם
(המדליפים היו, כמובן, שרי הליכוד,
אם עוד לא הבנתם מתוכן ההדלפה) אם
לא תקום ממשלת־אחדות. להדלפה
מגמתית זו יש חיזוק בחדרי־החדרים
של המפד״ל: אישיות בכירה במפד״ל,
הבהירה לי שאף־על־פי שנטיותיה
הכמעט־רישמיות של מיפלגתו הן,
כיום, לכיוון המערך — עשויה לחול
הפתעה, והמפד״ל תהיה זו אשר תעניק
ליצחק שמיר את ראשות־הממשלה.
כיצד? רפאל בן־נתן מנסה
להושיב את מס׳ 6ברשימה, אכרהם
מלמד, על אחד מכסאות הממשלה.
אומנם, כסאו של זבולון המר צמוד
אליו באשר יילך( .הכיוון האחרון היה
שווייץ!) כלומר: מלמד, תאמינו או לא,
מאיים על כסאותיו הבלעדיים של
שר-התמיד, יוסף בורג. המאבק
מקבל מישנה תוקף לאור ההתמרמרות
על בורג, לגבי תהליכי הרכבת הרשימה
לכנסת.
וכאן מתחילה התסבוכת: מלמד
הצהיר בעבר הצהרה שקשה לחזור
ממנה — בראשות הליכוד! הצהרה
שעלולה לעלות לו (ולמיפלגה
הפייבוריטית עליו — המערך) ביוקר!
בורג, הבקי ברזי הפוליטיקה (במיקרה
שלו, נכון יותר לאמר כי הפוליטיקה
בקיאה ברזיו) עשוי להעדיף לרחוף את
רסיסי מיפלגתו לחבור עם טלאי
הליכוד. שר־החינור־והתרבות, שחזר
ארצה ביום הששי, לפני כניסת השבת,
יעדיף שלא לכלות כוחותיו/במאבק עם
בורג. חוץ מזה, קהל מצביעיו הוא ימני,
ויש לטפחו, אחרת גם הסיסמה ״בלי
אבל!״ לא תשכנע בוחרים להצביע
מפד״ל.
בעיה נוספת היא בעיה מס׳ — 7
חבר-הכנסת יהודה בן־מאיר,
שייאלץ להוסיף השבוע לתוארו את
המלה הכאובה ״לשעבר״ .״מה עושים
עם יהודה?״ מסביר לי בן־שיחי,
״אי־אפשר למנותו כסגן־שר, מכיוון
שאינו חבר־כנסת. שר — זה יותר מדי!
על שני התיקים גם לא חסרים קופצים.
מה נשאר? מחפשים תפקיד מכובד
ופנוי, המתאים לו ...נכון, ניחשת —
שגריר ישראל באו״ם! בכך גם שולחים
אותו הרחק — הרחק ממרכז העניינים.
״זהו, מסתיים ההסבר,״ כעת כולם
מרוצים! כולל הפרופסור אבנר
שאקי, המכבד את המקום מס׳ 4
במפד״ל, והידוע כימני־קיצוני. לכן,
במילא, הוא יעדיף להצטרף לליכוד.
נשאר דויד דנינו — אותו פשוט אין
שואלים.
במערך לוקחים בחשבון אפשרויות
אלה :״אנחנו משקיעים עכשיו את
מירב מאמצינו בסניפים. בסניפים של
המפד״ל,״ מסכם מישהו בספק־תקווה,
ספק־דאגה את המצב.
אגב, שריר נדחק למקום השלישי,
למרות שצבר את מיספר הקולות
הגדול ביותר בבחירות הפנימיות
במרכז־מיפלגתו, עקב הסכם מוקדם
בינו ובין מודעי. על פי ההסכם, שובץ
המפסיד בקרב על ראשות המיפלגה
אוטומטית במקום השני, וכך זכה ניסים
לנס.
בקיצור: בחרות, בתמ״י וב״יחד״
קיימת תמימות־דעים על״כך שהליברלים
מחוץ לעניינים. גם כליברלים
קיימת תמימות (רעים) :מודעי מרוצה
מכך שהוא בסוד (העניינים) ,ושריר
מרוצה ככה סתם.
אידיליה!

דפנה ברק

תמרורים

נחוג בלוס־אנג׳לס יום־הולדתה
ה־ 24 של נילי דרור, סייפת וחברת
מישלחת ישראל לאולימפיאדה. דרור,
תלמידת מכון וינגייט (שנה שלישית)
,מסייפת מגיל 9והשתתפה כבר
באולימפיאדת מונטריאול ב־ ,1976 שם
דורגה במקום ה־ .34 בלוס־אנג׳לס כבר
הגיעה דרור למקום ה־( 17 רבע גמר
ברומח).
נחוג יום־הולדתו ה־ 66 של
שמואל שניצר, העורך הראשי של
מעריב. שניצר, יליד הולנד ובן
מישפחה ברוכת״ילדים (היו לו 12
אחים ואחיות) ,התחנך בישיבה, למד
בבית־ספר למיסחר ועלה ארצה, ערב
מילחמת־העולם כמעפיל. אחרי תקופה
קצרה כפועל בפרדסים, פנה לעיתונות.
במשך השנים גם הירבה לעסוק
בתרגום(בין הספרים שתירגם: יומנה
של אנה פראנק).
נחוג בירושלים יום״הולדתו
ה־ 81 של אליהו אילת, מי שהיה
השגריר הראשון של ישראל
בוושינגטון. אילת, בנו של סוחר־עצים
באוקראינה, עלה ארצה בגיל 23
וביקש להתיישב בעבר־הירדן המזרחי.
לשם כך ניסה את כוחו, כפועל״בניין,
בעמאן שבדרום ירדן, עת בנה שם
חיל־האוויר הבריטי קסרקטין. לאחר
מכן שהה במשך חודשים רבים, במסווה
של חוקר גרמני, בקרב שבט בדווי. הוא
למד ערבית באוניברסיטה העברית
בירושלים ובאוניברסיטה האמריקאית
בביירות והיה, לבסוף, לאיש המחלקה
המדינית של הסוכנות היהודית. הוא
האיש אשר קיבל מידיו של הארי
טרומן, אז נשיא ארצות־הברית, את
הכרת ארצות־הברית במדינת ישראל,
דקות אחדות אחרי שהוכרז על הקמתה
במוסיאון תל־אביב.
נחוג בקיים קוד, מסצ׳וסטס,
ארצות־הברית, יום־הולדתה ה־ 94 של
רדד קנדי, אם הקנדים, הרתוקה
למיטתה כשהיא מחוברת לבאלון חמצן
זה חודשים רבים, אחרי שלקתה בשבץ.
מששת הילדים שילדה נותרו בחיים *
שניים בלבד, בתה פאטרישיה
(לאופורד) ובנה, אדוארד, הסנאטור.
בנה הבכור נפל במילחמת־העולם; שני
בניה, הנשיא והמועמד לנשיא נרצחו
ובתה הצעירה נפטרה במוסד למפגרים.
נפטר בוורמונט, ארצות-
הברית, בגיל ,52 מהתקף־לב, תוך כדי
ריצת ג׳וגינג, ג׳יימס פיכם, האיש
שהכניס את הג׳וגינג לתודעת
האמריקאים, עת פירסם, לפני 17 שנה,
את סיפרו, הספר השלם של הריצה.
פיכס הפיק מן הג׳וגינג תועלת
משולשת: הוא הרוויח יותר ממיליון
דולר מסיפרו; הוא הפחית 27 קילו
ממישקלו (מ־ 99ל־ )72 והוא חדל
ממינהג העישון שלו (שתי חפיסות
ליום).
נפטרה בפאריס, בגיל ,65
משטף־דם במוח כתוצאה של מעידה,
ז׳אן מודיליאני, מורה לאיטלקית
ובתו של הצייר היהודי אמידאו
מודיליאני, בעיצומן של ההכנות
לעריכת תצוגת־ענק של ציורי אביה,
במלאת 100 שנים להולדתו.
נפטר בתל־אביב, בגיל ,79
חיים ויין, עסקן ספורט ותיק, שהחל
את דרכו בספורט כחבר מכבי(בגיל
)12 ברוסיה, ארץ הולדתו. ויין, סגן יו״ר
הוועד האולימפי, ולשעבר יו״ר
התאחדות הספורט, סיפר על חייו
(פועל בניין, מורה להתעמלות, מארגן ,
המכביות וקופת־חולים מכבי) בסיפרו ׳ *
שראה אור לאחרונה, סיפורו של אדם
פשוט.
נפטר בעת ביקור בירושלים,
בגיל ,79 מהתקף־לב, לואים בלונז־פילד׳
איש עסקים קנדי, שתרומתו
ותרומת אחיו, ברנארד, אפשרו את
הקמת איצטדיון בלומפילד ביפו.
נפטרה בתל־אביב, בגיל ,80
רבקה ארידור, מחברת סיפרי
ילדים, אמו של שר־האוצר השלישי *!-
של ממשלת הליכוד, יורם ארידור
ואלמנתו של דוד ליברמן, איש הימין,
אשר נעצר, בימי המנדט, בכלא עכו
בעוון פעילותו נגד מדיניות ההבלגה
של היישוב היהודי, בימי מאורעות
הדמים של שנות ה־.30

# 713

בשנת 1960 הופיע סיפרו של אורי אבנרי ,״צלב הקרס״ ,שבו ניסה המחבר
להסביר לדור שגדל בארץ איד יבול היה לקרות שבמדינת־תרבות במו גרמניה
תגיע לשילסון תנועה מיפלצתית במו המיפלגה הנאצית. חסיפת אדולף אייכמן
עוררה אז בארץ עניין מחודש בתולדות הריין השלישי. אולם בעוד שרוב
הבותבים התרבזו בשואה היהודית, שאירעה בשנים האחרונות של חמישסר
הנאצי, סבר אבנרי בי לציבור הישראלי חשוב דווקא להבין את השנים שקדמו
לעליית היטלר לשילשון ואת שנותיו הראשונות בשילסון. בפרק האחרון של
הספר ניסה אבנרי לבדוק אם יבולה לקום תנועה נאצית בישראל. פרק זה מועתק
כאן במלואו וכלשונו, כפי שפורסם לפני 24 שנים. אין צורן בשינויים ותוספות.
שה זקנה, שנשדדה פעם על־ידי
פורץ, אשר הסתתר מתחת
למיטתה, שוב לא תשכב לישון מבלי
להסתכל תחילה מתחת למיטה. נדמה
לה כי פורץ נוסף מוכרח לבחור גם הוא
במחבוא זה. לעולם לא יעלה על דעתה
כי הגנב הבא עלול להתחבא דווקא
בארון, או מאחורי הדלת.
זאת הדוגמה אותה כראי לזכור
כשניגשים לשאול את השאלה
המנקרת בכל לב למיקרא תולדות
הנאציזם: האם זה יקרה שנית? היקום
אי־פעם אייכמן חדש?
הנאציזם הוא מחלת־רוח לאומית.
הוא יכול לקרות שנית. אולם אין הוא
חייב להופיע שנית באותו מקום
ובאותה צורה שבהם נתגלה בפעם
שעברה. אין כל חוק הקובע כי גם
הנאציזם הבא יהיה גרמני, או שיניף
ברמה את דגל צלב־הקרס דווקא.
האנושות עדיין דומה לזקנה.
המסתכלת מתחת למיטה.
כאשר פסיכופאט גרמני אומר
בבית־מרזח כי יש לשרוף את היהודים

שנותרו בחיים, מרעידים דבריו את
מיתרי־הזיכרון של האנושות. כאשר
קבוצות ניאו״נאציות מארגנות מיבצע
עולמי של ציור צלבי־קרס, בעזרת
גברברים המחפשים פורקן ופירסומת,
נדלק אור אדום של אזהרה ברחבי־העולם.
אומנם,
אסור לזלזל בקבוצות ניאו־נאציות
אלה. הן מהוות אינטרנציונל
מאורגן היטב, בעל שלוחות בעשרות
ארצות, והן מנסות — כמו היטלר
עצמו — לרתום את הסוס
האנטי״קומוניסטי לעגלתן. כאשר
פסיכופאט אמריקאי בשם רוקוול
משמיע נאומים אנטי־שמיים בווא־שינגטון,
וכאשר בריונים של מיפלגת
מוסליי מכים בבריטניה מדינאי כושי,
אין לעבור על כך לסדר היום, כאילו
היתה זאת הלצה של ילדים.
גם מעשיו הראשונים של אדולף
היטלר לא נראו בשעתו אלא
בתעלולים ילדותיים.
אולם אסור לתת לדמויות מגוחכות
ומבהילות אלה לרתק את כל

תשומת־הלב. אלה רק חיקויים עלובים
של היטלר, לא היטלרים חדשים. ואילו
ההיטלר החדש יכול לקום בכל עת,
בכל ארץ, בכל צורה. כמו מכשיר
ראדאר, המסתובב במעגל של 360
מעלות כדי לגלות אוייב העשוי
להופיע מכל עבר, כן חייבת העירנות
האנטי־נאצית של האנושות להיות
דרוכה להופעת היטלר חדש במקום
בלתי־צפוי.
מה תהיה דמותו? מה תהיה
לאומיותו? איזה רעיונות ישמיע ואיזה
דגל יניף? מראש, לא תיתכן שום
תשובה על כך, זולת אחת: קרוב
לוודאי, כי למראית עין לא יהיה לו
שום דמיון להיטלר הראשון.
לכן אין ללכת שולל אחרי דפוסים
חיצוניים. רק היודע להבדיל בין
המעטה החיצוני החד־פעמי של
הנאציזם הגרמני, לבין המהות הפנימית
האמיתית שלו, יהיה מסוגל להבחין
בעוד מועד בהיטלר החדש, כאשר
יופיע במעטה חיצוני שונה.
(המשך בעמוד )20

״מהומה בכנסת״ -ציור זה של שמואל בק הצעיר הופיע ב״העולם הזה״ לפני 29 שנים, ב־2
ביוני .1955 הוא ליווה סיפור עתידני של אורי אבנרי, שבו תיאר כיצד נכנסת סיעה נאצית
יהודית לכנסת וגורמת בה מייד למהומות ולתיגרות־ידיים. עלילה עתידנית זו, שהיתה
אמורה לפי הסיפור המקורי להתרחש ב״ ,1975 עלולה עתה להתגשם בישראל של .1984

אותם״ — אימרה שגורה זו אינה
הלצה, אלא הגדרה של אחת
מתכונות״היסוד של הנאציזם.
• כל נאציזם זקוק לסיסמות שיש
בכוחן לעורר התלהבות קיצונית, להט
דתי, שיכרון המוני. תוכן הסיסמות אינו
חשוב — חשוב רק שאפשר למות
בעדן. אדם אינו שש למות למען
תוספת־יוקר או למען סובסידיה לייצור
חלב — אולם הוא שש למות למען
״רייך שלישי״ ,״חופש — שיוויון —
אחווה״ או ״עליה חופשית — מדינה
עברית!״ ככל שהסיסמה רחוקה יותר
מחיי היום־יום האפורים, כן גדל כוחה
לעורר התמסרות קיצונית מסוג זה.
• כל נאציזם זקוק לאוייב. השלום
הוא מוות לנאציזם, כי בשלום איו

הבדל זה אינו עניין של הופעה
חיצונית בלבד. הוא מהותי.
תנועה הדוגלת בתפיסה מוסרית,
יכולה לתקן את עצמה, גם אחרי ביצוע
פשעים חמורים. היא יכולה ליצור
ולבנות. אך תנועה הדוגלת מראש
בתפיסה בלתי־מוסרית, מוכרחה
להוביל בעיקביות אכזרית אל הפשע.
אין היא יכולה לבנות מאומה.
אילו הבין זאת העולם בראשית
צעדי הנאציזם, או לפחות אחרי פירסום
הספר מיין קאמפף, יכול היה לנקוט
באמצעי־הדיכוי האכזריים שהם מוצדקים
והכרחיים במיקרה כזה.
יש חוק בינלאומי הקובע, כי כל
מדינה רשאית לדון ולהוציא להורג -ק
שודד־ים שנפל לידה, אפילו לא פעל

נר ישואד חייב לשאור את
עצמו: האם השואה הנאצית הבאה
תמצא אותנו רא בדמות הקורבנות,
ארא בדמותם שר המדכאים?
4 46)06מ!1>8$ $

60 81158106)11־£*81*1

31066*480186460
} 3£3/) 0 . 43ו0ז 1101
?14:11^*1־£34 88 >^*1
$ז*)16א * 30־^180061
6־<< 101*1ן361־*דזי>>8134

:048 1925 101-׳*

0836־ 411ז101-1060 14

( ) 611* )58ן *2$*3ו * 1א

מס* ^101200, 416 8*8
<460 5611*1
)*0 1סומ 81
)86861461־5 00161

5*011160,181)018111)161
(64061) 31(. 016 88

0 4300 $681*81ו 1(61<3
1זתו 0))041/60־)561(1
1 .1( 16ק !׳0161)1<0
681616׳!ט?*1*4166 80 £6

!קק1)16110־3:61־884031
430 *318 668) 6106ז68י
8)3ס>200,\130 ן קז*:ז^

3 **)6ק ס^ 368£01

חבורת תימהונים 7
פלוגת״הסער הנאצית. בתקופה ההיא, בראשית שנות

(המשך מעמוד )19
אכן .,.דרוש ראדאר מסוג חדש, מעין
מכשיר מכ״ם — מגלה כוונות־ומהות.
תנועה מהפכנית אמיתית, כמו
הקומוניזם, למשל, אינה יכולה להופיע
אלא בלבוש אחד. אפשר להכיר את
הקומוניזם בכל מקום, כי הוא דומה
לכל קומוניזם אחר, באמונותיו
היסודיות, בשיטותיו ואף בסיגנונו.
קיים הבדל הנובע משוני הרקע
הלאומי, המשפיע בהכרח גם על
הדוגלים ברעיון בינלאומי.
לעיתים קרובות אף מנסים קומוניסטים
להסתיר את סימני־ההיכר
הבולטים שלהם, לצורר הקמת איר־גוני־הסוואה.
אולם אפילו שיטה זו היא
אחידה, וקל להכירה.
מכאן, שאם יקום מחר לנין חדש
בספרד, טיטו חדש בפאראגואי, או מאו
חדש בתאילאנד, לא יהיה כל ספק
לגבי זהותו.
אולם הנאציזם אינו תנועה
מהפכנית מסוג זה. אין הוא קשור
באידיאולוגיה מסויימת. להיפך, אחד
מסימני־ההיכר העיקריים שלו הוא כי
הוא בז בעומק נפשו לכל אידיאולוגיה,
ולא רואה בה אלא מכשיר תעמולתי
— מכשיר הנבחן אר ורק על פי
יעילותו. לרוב מנסים ההיטלריס
הגדולים והקטנים להתעטף באצטלה
של ״אנשי־מעשה״ ,הבזים ל״פיטפו־טים
אידיאולוגיים״ ,השוברים ״כבלים
רעיוניים״.
הדבר מאפשר להם לא רק להופיע
בעיני ההמון כחברה׳מנים המסוגלים
״להוציא את המדינה מהבוץ״; הוא
מחפה^גם על אי־יכולתם הרעיונית,
מאפשר להם כושר־תימרון קיצוני

ה״ ,׳20 נחשבו הנאצים כחבורת בריונים ותימהונים.
איש לא העלה על דעתו שישתלטו על העם הגרמני,
שהגדיר את עצמו כ״עם המשוררים והוגי״הדיעות״.

ומחניף לשכבות היותר־מטומטמות.
מכאן שאין לחפש את סימן־ההיכר
של הנאציזם במיסגרת רעיונית
מסויימת. הנאציזם הגרמני דגל
בתורת־הגזע, כפי שגובשה בגרמניה
בדור הקודם. בתקופה אחרת, בארץ
אחרת — ואפילו בגרמניה עצמה —
עלול נאציזם חדש להופיע באדרת
אידיאולוגית הפוכה, ואף לדגול
באנטי־גזענות קיצונית. אם כן, במה
אפשר להכירו?

..בפירו תי ה ם
תכירו
^ שוע הנצרתי אמר, בשעתו,
״בפירותיהם תכירום!״ מכיוון
שאסור לחכות עד שהנאציזם החדש
יספיק להניב את פיריו המורעל, יש
להיאחז בסימני־היכר מוקדמים יותר.
הרשימה הבאה של סימני־היכר, שהיא
בהכרח שיטתית ופשטנית יכולה
להצביע לפחות על הכיוון הכללי:
• כל נאציזם משתמש בסממנים
דתיים. הוא מתיימר להיות בעל האמת
האחת והיחידה, שבה יש להאמין בלהט
קנאי. על כן הוא יוצר אליל, העומד
מעל לפרט, והתובע מן הפרט
להשתעבד לו לחלוטין. האליל יכול
להיות ״המדינה״ ,או ״הגזע׳ /או
״האומה״ ,או כל מיבנה קיים או דמיוני.
מהותו אינה חשובה. חשוב רק שהוא
עומד מעל לכל ביקורת הגיונית, שאין
הוא קיים כדי לשרת את האדם, אלא
שהאדם חייב לשרת אותו.
• כל נאציזם זקוק לפולחן המנהיג.
יתכן כי ועדה של כמה אנשים אפורים
מסוגלת לנהל את ענייני המדינה ביתר

יעילות מאשר מנהיג יחיד, המוכה
שיגעון־גדלות. אולם ועדה אינה יכולה
להלהיב, ואין היא יכולה לנצל (או
לספק) את הצורך באבא, את הצורך
בהזדהות עם מישהו גדול וחזק, הקיים
בתת־הכרתם של כל אדם וכל עם. מי
המנהיג? איו כל כלל. הוא יכול להיות
טוראי־ראשון במדים, כמו היטלר, או
גנרל בדימום, או אפילו פרופסור
לכלכלה כמו סאלאזאר הפורטוגלי.
אפילו עסקן מיפלגתי בלוי יכול
להיפר במרוצת הזמן למנהיג אלוהי,
שהעם חייב לסגוד לו.
• כל נאציזם מדגדג את
רגש־העליונות של ההמון שאותו הוא
משעבד. לא חשוב כיצד הוא מגדיר
המון זה — כעם נבחר או כגזע עליון.
חשוב רק כי הוא נותן לפרט המדוכא
וחסר־הישע את האפשרות להזדהות
עם דבר גדול, מזהיר, שופע־כוח.
באותו רגע הוא מפקיר את עצמו
לשרירותו של מישטר מדכא ומשעבד.
• כל נאציזם חייב לדכא מיעוט
מסויים. להיטלר היו היהודים שלו,
וקשה לתאר מטרה אידיאלית יותר
לשילהוב שינאת־ההמון. כי האנטישמיות
היא בעלת שורשים חזקים
ועתיקים בתרבות המערב. אולם
נאציזם אחר יכול להיטפל לכל מיעוט
אחר — שחורי־עור או ג׳ינג׳ים,
קומוניסטים או באהאיים. המיעוט אינו
נרדף בשל עצמו. הוא נרדף מפני
שהרוב במישטר הנאצי זקוק למטרה
ברורה לשינאה ולהתעללות, מיעוט
כלשהו, אשר אפשר לזהות אותו עם כל
המיגרעות אשר בעל תסביך־נחיתות
מרגיש בקיומן בתוך עצמו .״לולא היו
קיימים יהודים, היה היטלר ממציא

לדרוש קורבנות קיצוניים מן הפרט,
איו לקיים מתח גבוה, אין לקיים
מישטר־חירום, חוקי־חירום וטרור
פנימי. לכן דרוש אוייב ״הזומם
לכלותנו״ ,אויב המעמיד כביכול
בסכנה את עצם הקיום הלאומי — ואם
אוייב זה מראה, חס ושלום, נטיה
כלשהי להתפשר, יש לדרבן אותו
להחרפת המאבק. היטלר פחד תמיד פן
ינסו אוייביו לפייסו, והוא ראה בעין
זועמת אפילו את כניעת הצ׳כו־סלובקים
במינכן. כי אוייב המנסה
לפייס ולכרות שלום, נוטל מן המישטר
הפאשיסטי את אחד מתירוצי־הקיום
העיקריים שלו. מכאן הסממן הבא:
• כל נאציזם מטפח פולחן של
״מערכת הביטחון״ .הוורמאכט הוא
קדוש. כל המותח עליו ביקורת, הריהו
בוגד שפל שיש לחסלו. הפוגע בכבוד
הצבא הוא פושע מתועב. כי צבא זה
אינו מכשיר תועלתי להגנה עצמית
במקרה של התקפת־אוייב, אלא
עמוד־תווך אידיאולוגי של הדת
הפוליטית השלטת.
חלק מן התכונות האלה קיים בכל
תנועה מהפכנית, ואולי אפילו דרוש
כדי לחולל, בעיתות משבר, את
השינויים המדיניים והחברתיים הקיצוניים
הדרושים להצעדת האנושות
קדימה. אולם קיום כל התכונות האלה
יחדיו, במזיגה מסויימת ואופיינית, הוא
היוצר את המהות הנאצית של התנועה.
לכן כוזבת הטענה כי אין למעשה
הבדל בין הנאציזם והקומוניזם —
טענה שקנתה לה מהלכים בארצות־המערב.
שתי התנועות אומנם רמו זו
לזו בכמה תכונות חשובות, בייחוד
בתקופת הטרור של סטיאלין. אולם זה
דימיון מטעה. יכול אדם להתנגד
לקומוניזם באותה חריפות שבה הוא
מתנגד לנאציזם — אך חייב הוא
להכיר בשוני המהותי בין השניים.
הקומוניזם נושא באידיאלים
מוסריים (ולא חשוב כאן אם אומנם
הגשים אותם או לאו) .הוא חותר — או
מתיימר לחתור — לקראת מצב, שבו
יהיה גורל הפרט טוב יותר, בחברה
אל־מעמדית שתקום לאחר הדיקטטורה.
אין הוא מתעלם מן האדם, אלא
טוען כי כל שאיפתו ליצור עולם חדש,
שבו ישפר גורל האדם. אפילו נעשו
מעשים נוראים בשם אידיאל זה, הרי
לא איבד צלם אנוש.
הנאציזם, לעומת זאת, דגל בגלוי
ברעיון בלתי־מוסרי ובלתי־אנושי
בתכלית. הוא שלל את זכות״הקיום של
היהיר, גם של היחיד הגרמני. הוא הטיף
לרצח־עמים גלוי, בטענה כי זכותו
וחובתו של החזק להשמיד את החלש,
מתוף הסתמכות על חוק הברירה
הטיבעית של צ׳ארלס דארווין.
מוסר־הג׳ונגל של הנאציזם לא נחבא
אל הכלים, לא הסתתר מאחורי
אידיאולוגיה הפוכה, אלא הפך עיקרון
מקודש.

השודד נגר אוניותיה שלה.
כי שודד־הים הוא אוייב כל
האנושות, וחובת כל מוסד אנושי
להשמידו באשר הוא. אותו עיקרון
מוסרי חייב לחול על כל המטיפים
לשינאה גיזעית: כל ממשלה חייבת
לפעול נגדם ולחסל את יעילותם,
אפילו לא היה החץ המורעל של אותם
מטיפים מופנה דווקא נגדה.
אילו הובנה אמת זו ב־ ,1923 יתכן
שהיו ניצלים מיליונים שאבדו בשואה
הנאצית. אם תובן ב־ ,1961 יתכן
שתציל מיליונים קרבנות של שואה
עתידה, שמקורה יכול להיות בכל ארץ
מארצות העולם.

• בי ת־ ספר
לדי ק ט טורי ם
ף* שי א ימי־הזוהר של הנאציזם,
פירסם הסופר האמריקאי סינק־לייר
לואיס ספר שעורר הד רב בארצו.
שמו היה, בלשון סגי נהור, זה לא יכול
לקרות כאן! הוא תיאר כיצר זה יכול
לקרות בארצות־הברית — כיצד עולה
דיקטטור אמריקאי ומקים שילטון־
אימים בארצו, הכל בדרן־ חוקית
בהחלט ומבלי להפר את החוקה. לואיס
ביקש להזהיר את האנושות: זה יכול
לקרות בכל מקום, אפילו בדמוקרטיה
החופשית ביותר.
אותו רעיון בוטא על־ידי האנטי-
פאשיסט האיטלקי המבריק, איגנא־ציו
סילונה, בספר שנון מאוד בשם
בית־הספר לדיקטטורים. היה זה
מחקר מעמיק למדי שנכתב בצורת
רו־שיח ביו מנהיג נאצי אמריקאי לבין
מומחה אירופי לפאשיזם. הנושא:
השיטות שיש להשתמש בהן כדי
להשליט את הנאציזם באמריקה.
הנאצי האמריקאי הזכיר את
״המיצעד לרומא״ של מוסוליני ואת
שריפת הרייכסטאג בגרמניה, ושאל,
איזה מאורע דרמאתי יכשיר באמריקה
את הרקע להפיכה נאצית.
המומחה הציע שתי אפשרויות:
לפוצץ את אנדרטת החרות, או לגנוב
את האפר של החייל האלמוני. במיקרה
הראשון יטעו הדיקטטור כי הקומו־-ן
ניסטים ביצעו את התועבה, ואחרי
ההפיכה האנטי״קומוניסטית יוכל
לבנות את הפסל מחדש ולהנציח את
עצמו על הבולים כ״מחזיר החרות״.
במיקרה השני יוכל לארגן מיצעד
ארצי חגיגי להחזרת האפר לעיר
הבירה, ולנצל מיצעד זה לצורך ביצוע
ההפיכה.
בצורה הומוריסטית זו המחיש
סילונה את אחת התכונות העיקריות-
של הטכניקה הנאצית — ההתבססות
על סנטימנטים קיימים, וניצולם
לצורך מטרה שהינה היפוכם הגמור.
היטלר הגרמני הטיף לדיקטאטורה, כי
העם הגרמני נטה מטיבעו(ואולי עדייו

נוטה) למישטר של מרות. אולם היטלר
אמריקאי אמיתי(בניגוד לפסיכופאט
אווילי כמו רוקוול) יבין כי אידיאל
החופש מושרש עמוק בתודעה
האמריקאית. על כן יציג עצמגכמציל
החופש מפני כוחות השיעבוד. הוא
יטען כי הוא נאלץ להקים ריקטאטורה
כדי להציל את אמריקה מידי שוחרי
הדיקטאטורה, וכי זה, כהכרח חולף,
שרות נאמן לחופש.
ג׳ו מק־קארתי המנוח, אף שהיה רק
נאצי חלקי וחובב, הלך מבחינה זו
בדרך הנכונה.
היטלר עצמו שנא את הרעיון
הסוציאליסטי מעומק נפשו, כמעט
שינאה גופנית. שינאה זו הטביעה את
חותמה על כל זיכרונות־הנעורים שלו,
כפי שהועלו על־ידו במיץ קאמפף.
אולם בבואו לייסד את מיפלגתו,
הבין כי המוני גרמניה נאמנים
לסוציאליזם וכי דווקא הסוציאליזם
מלהיב אותם. לכן אימץ לעצמו, אחרי
היסוס קצר, את הסיסמה הקדושה.
האיש שמטרתו העיקרית היתה לשבור
את תנועת־הפועלים הגרמנית ולקבור
את הרעיון הסוציאליסטי, הכריז על
עצמו כעל ״סוציאליסט לאומי״ ,קרא
למיפלגתו ״מיפלגת פועלים״ .הוא
צעק כי קארל מארכס היהודי זייף את
הרעיון הסוציאליסטי, וכי הוא, היטלר,
יגשים את הסוציאליזם ״הגרמני״,
״האמיתי״.
אילו היה קם כיום היטלר חדש
במרכז אירופה, קרוב לודאי שלא היה
משתמש עוד במושג ״סוציאליזם״,
שאיבד בינתיים הרבה מכוחו להלהיב
ולהצית יצרים, אחרי שתנועת־הפועלים
האירופית נכשלה בצורה כה
מחפירה במאבקה נגד היטלר המקורי.
עתה היה היטלר בוחר לו, מן הסתם,
מושג קיצוני יותר. למשל :״נציונל־קומוניזם״
או ״קומוניזם אירופי״ .הוא
היה מתיימר להקים כוח שלישי
בעולם, נגד הקאפיטליזם הרקוב ונגד
הסטאליניסטים שבגדו בקומוניזם
״האמיתי״ .הוא היה מטיף למישטר
שיתופי ״אמיתי״ ,״ברוח תרבות
אירופה״.
דבר אחד בטוח לגמרי: היטלר
החדש היה מגדיר את עצמו כאנטי־נאצי
קיצוני, מגנה בקולי־קולות
את שיטות היטלר המקורי, שופך
רמעות על קיברה של אנה פראנק.

בשאיפתם להסוות את מהותם על־ירי
שם האומר את ההיפר ממה שהם רוצים.
כל מיפלגה שהתפלגה ממיפלגה אחרת
קוראת לעצמה ״תנועה מאוחדת״ או
״תנועת האחדות״ .כל תנועה ריאקציונית
נוטה לקרוא לעצמה ״סוציאליסטית״
,או לפחות ״סוציאלית״ .פלג
שכל שאיפתו להשתלב במישטר ישן,
מקפיד לכלול בשמו את המילה

אם מיפלגה נקראת בשם ״ראדי-
קאלית״ ,יש לחשוד בה שהיא מתונה
ושמרנית. ומיפלגה הקרויה ״כללית״
קיימת, בררו כלל, לשם שמירת
הפריבילגיה הפרטית של קומץ
אינטרסנטים. כך זה בעולם — וגם
בישראל.
יש לכך כמה וכמה סיבות. כל אדם
רוצה להיות מה שאיננו. הוא הדין לגבי
מיפלגה. יתר על כן, כל מיפלגה חדשה
משתדלת לנחש מה תהיה האשמה
העיקרית שתוטח בפניה, ומבקשת
לקדם את פני הרעה על־ידי שם
שיקהה מראש את העוקץ. אצל
הפאשיסטים למיניהם, ובראשם
הפאשיסטים השייכים למין הנאצי,
הפכה תופעה מקובלת זו לשיטה
מחוכמת. אפילו השם ״פאשיזם״ עצמו
כוזב. הפאשוס, צרור של קנים מסביב
לגרזן, היה סמל החוק ברומא העתיקה.
ואילו הפאשיזם האיטלקי, כמו הגרמני,
שאף לחיסול עצם המושג מדינת־חוק.

• היטלו־ 1שרא די
ך* א 0ישנה אפשרות שיקום אי(
1פעם נאציזם ישראלי? האם יכול
היטלר הבא להיות עברי, בן מדינת
ישראל?
עצם הרעיון נראה אבסורדי. לכל
ישראלי שני היו קרובים שהושמדו
בידי הנאצים. אומה שהרגישה על גופה
את מוראות הנאציזם כיצד תוליד
מתוכה נאציזם משלה?
לרוע המזל, אין נסיון כזה מהווה
חיסון. אולי אף להיפך. ההיסטוריון
הבריטי ארנולד טוינבי טוען, לא בלי
צדק, כי הנרדף נוטה מטיבעו לחקות
את רודפיו. על כן חייב כל ישראלי
לשאול את עצמו בכל הרצינות את
השאלה :״האם זה יכול לקרות כאן?
האם יכול לקרות כי השואה הנאצית
הבאה תמצא אותנו לא בדמות

תנועה הדוגלת בתכישה ברחי־מוסוית,
מוכרחה להוביל אר הנשע!
קרוב לוודאי כי היה מאמץ לו סמל כמו
ה־ ¥של צ׳רצ׳יל, או מיגדל־השמירה
של דאכאו, כדי להבליט כי מטרתו
העליונה בחיים היא לקדש מילחמה על
כוחות הנאציזם והפאשיזם. שם טוב
לתנועה נאצית חרשה יהיה ״הליגה
האנטי־נאצית״ ,או ״ברית משוחררי
מחנות־הריכוז״ או ״תנועת ההתנגדות״.
היטלר
אמריקאי, לעומת זאת, היה
מתחשב ברעיון היוזמה הפרטית,
השולט בתודעה האמריקאית (למרות
שבמציאות הכלכלית האמריקאית של
ימינו, אין רעיון זה אלא פיקציה).
היטלר אמריקאי היה מתיימר להיות
אנטי־סוציאליסטי ואנטי־קומוניסטי
קיצוני. הוא היה טוען כי הבוגדים
רוזוולט, אייזנהואר וקנדי שללו
מאמריקה את תחושת־ייעודה, נתנו
לסוציאליזם מוסווה לשבור את
המוראל שלה, וכי על״כן דרוש מנהיג
י י שיעניק לה דגל חדש ומישמעת
לאומית, כדי לעמוד בהצלחה
במילחמת־החופש נגד הפושעים
האדומים.
תנועה כזאת היתה מכנה את עצמה
בשם כמו ״מיפלגת החופש״ או
״התנועה הניאו־ליברלית״ .כיום נראית
אפשרות כזו רחוקה, אך היא לא תיראה
כך אם תעמור ארצות־הברית במיבחן
כפול של משבר כלכלי חמור ושל
עליית־כוח מפחידה של ברית־המועצות.
אז תיווצר היסטריה של
פחד, ורמגוג מוכשר יוכל לנצל אווירה
זו כפי שעשה זאת היטלר בשעתו.
מובן שאין הנאצים בודדים

הקורבנות, אלא בדמות המדכאים?״
שמא אותם האנשים המזהירים אותנו
השכם והערב בפני ״גטו ורשה חדש״
בישראל, משתדלים ליצור גטו בשביל
הזולת?
בשעתו נפוצו שמועות עקשניות כי
היטלר הוא ממוצא יהודי. מעולם לא
נמצאה כל הוכחה לטענה זו. יותר
מעניינת היתה טענה אחרת, שהושמעה
לא פעם בחוגים השמרניים של
פרוסיה, שסלדו מהיטלר. אלה טענו כי
הסיגנון הבומבאסטי, התעמולה הצעקנית
והתיאטרליות המופרזת של היטלר
מתאימים יותר לבן־המיזרח מאשר
לגרמני — כי בפרוסיה הועלו תמיד
על נס אנשים שקטים, צנועים,
מאופקים, בעלי שליטה עצמית.
טענות דומות הושמעו לא פעם נגד
הקומפוזיטור החביב על היטלר,
ריכארד ואגנר, שנחשד כבעל דם
יהודי.
היו שפיתחו רעיון זה וטענו, כי כל
עיקרי התורה הנאצית לקוחים
ממסורת היהדות. מי המציא את
תורת״הגזע, אם לא עזרא הסופר,
מחוקק חוקי־נירנברג המקורי נגד
נישואי־תערובת? מי המציא את רעיון
״העם הנבחר״ ,והדביק לכל שאר
העמים את כינוי־הבוז ״גויים״? מי כתב
ספרי מלומדים על כך שכל יוצרי
התרבות בעולם, משפינוזה ועד
איינשטיין, היו בני גזע עליון אחד?
בקיצור: האם הנאציזם איננו יהדות
הפוכה?
ריעות כאלה הן כיום בחזקת קוריוז.
אולם בינתיים קמה מדינת ישראל,

?11*11 111 *114 ציור אחר של שמואל בק, ש־
| #1 1תיאר את המציאות בסיפורו

העתידני של אורי אבנרי משנת .1954 מישמרות
נולדו צבא ישראלי ומימשל ישראלי,
שהעלו גורמים נפשיים חדשים,
העשויים להכשיר את הקרקע
לפאשיזם. בארץ אין מסורת דמוקרטית
אמיתית. קיימים בה חוקי־חירום,
מעצר מינהלי, מימשל צבאי, צנזורה
פוליטית. ומדי פעם מורגשים געגועים
ל״איש חזק״ ולדיקטטורה. בשום
מדינה במערב לא קיים עוד פולחן
אלילי כה חזק למיסגרת הממלכתית
כמו בישראל, והמילה ״מדינה״ היא
כיום המילה המלהיבה ביותר בשפה
העברית.
בשולי החיים הציבוריים קיימים
בארץ כמה פלגים ואישים בעלי
סימני־היכר נאציים חלקיים. אולם
דומני שאם אי־פעם יקום היטלר
ישראלי, לא יבוא דווקא מחוגים אלה,
חסרי־הכישרון. סבירה יותר האפשרות
כי היטלר ישראלי ינסה לאמץ לעצמו
סיסמות מהווי הפלמ״ח וההתיישבות,,
שיתעטף באיצטלה של ״חלוציות
חדשה״ ,שינסה להציל את ״האופי
המערבי״ של המדינה, שיטיף לדיכוי

יהודיים בודקים תעודות של ערבים, שחוייבו לשאת
טלאי ירוק ועליו האות עין, ולגור בתחום־מושב.
הדברים נכתבו 13 שנים לפני כיבוש הגדה המערבית.

המיעוטים ולשינאת הערבים.
פרשת־לבון שפכה אור על כמה
ממוקדי־הסכנה בישראל. נסתבר
סופית כי אומנם קיימים בישראל
חוגים, הקרובים לשילטון, המטיפים
לפולחן המסוכן של קדושת הצבא
ומערכת־ הביטחון. אותם החוגים גילו,
בשיא הפרשה, שהם מוכנים לפתוח
במסע בלתי־מרוסן של פולחן המנהיג,
ער כדי העלאת הטענה שהמדינה
תאבד אם המנהיג האחד־בדורו ינטוש
את ההגה.
אותם החוגים חוזרים השכם והערב
כי ״האוייב זומם לכלותנו״ — וכאשר
האוייב היה שקט מדי, דאגו לעוררו
בעסקי־ביש.
הס המטיפים לקיום חוקי־החירום
הרודניים — מיסגרת חוקית,
המאפשרת כבר כיום להקים בישראל
מימשל דיקטאטורי ללא צורך בשינוי
תחיקתי.
ואולי חשוד מכל: אותם חוגים
מגלים אהדה אינסטינקטיבית לכל

חוגי הימין הקולוניאליסטי והמיליטריסטי
בעולם.
אין להפריז בהערכת סממנים אלה.
לחוגים אלה חסרה עדיין השקפת־עולם
פאשיסטית מגובשת, אשר
בלעדיה לא יתכן להקים מישטר
פאשיסטי מובהק. אולם הם מהווים
כבר עתה סימפטום מדאיג. הצועד את
הצעד הראשון בדרך זו, עלול לצעוד
גם את הצעד השני והשלישי — או
להכשיר את הקרקע לבאים אחריו,
העלולים להתגבר בימי מצוקה
כלכלית או משבר פוליטי.
זה יכול לקרות כאן! זה אינו מוכרח
לקרות מחר, ואינו מוכרח לקרות
בכלל. אולם זה יכול לקרות —
החומריים י והרעיוניים והתנאים בישראל כשרים לכך יותר מאשר היו
בגרמניה של . 1928 העירנות האנטי־פאשיסטית,
כמו הצדקה, חייבת
להתחיל בבית.
אל ניטול קיסמים או קורות מבין
עיני רעינו, מבלי ליטול את הקיסם
מבין עינינו.

להשאר בארץ ולבלות ^ בחד

...ועוד מחזירים

״נופש ישראלי״ של ״קופל״ מציע לך חופשה ב״סונסטה״
מלון 5הכוכבים היחיד באילת -במחיר מבצע $199 לאדם בחדר זו גי( ל א כולל מע״מ)
כולל ארוחת בוקר ישראלית, מינימום 6לילות!
ועוד הפתעה -״קופל״ מחזירה לך הוצאות הדלק של נסיעתך לאילת (עם הצגת קבלות) עד $50 להזמנה!
בתוספת של $49 לאדם (לא כולל מע״מ) בלבד תוכל לטוס לאילת ואנו נדאג להעברה למלון.
הזמן חופשתך* ב״סונסטה״ מביתך, באמצעות כרטיס אשראי
חייג ״טלנופש״ 03 146121 או בוא לכל אחד מסניפי ומשרדי ״קופל״ בארץ.
*(למעט התקופות -ערה״ש תשמ״ה, סוכות, חנוכה, חג המולד וערה״ש האזרחי).

לבעלי כרטיסי אשראי ״ויז ה״ ״ישראכרט״ או ״דיינר ס קלוב״ 10 תשלומים דולריים שווים ללא ריבית!

לחופשות הגדולות צא עם הגחלים
(א) קופל טורם -גונש עזראל #

קיי פרסומאים א

המשותף ר״חייד
אחות אחת במיטה ואחות אחת על הכיסא
האמיץ שחיק, ד,,חשמלית ושמה תשוקה״ וד״בית־קברות למכוניות׳
שירה

לגרד בחרס
אהרון אמיר, שפירסם בימים אלה קובץ
שירים נוסף, תחת הכותרת חזנס* ,הוא מתורגמן,
מנושאי־כליו של המשורר יונתן רטוש בתנועה
הכנענית, שאינו מסוגל כמעט, זה קרוב ל־40
שנה, לסלק משירתו את השפעתו החזקה של
מורו ורבו.
השפעה זו ניכרת היטב בקובץ שיריו החדש
של אמיר, הממשיך בשירבוט הרטושיזמים, כמו:
השעה /הרגע /ניקודים לשעון־החול /וכלים
ממנו /כאשר /ניקוו.״ ,רטושיזמים, החסרים
את הברק הייחודי של רטוש ואת אישיותו
המשוררית של אמיר עצמו.
השפעת רטוש על אמיר בולטת עשרת מונים,
כאשר מדובר בשירי אהבה כנענים, אם לסווג
שירים אלה כז׳אנר בפני עצמו, ובשיר־החיקוי
הרטושי, על עלמות שיר כותב אמיר לו את
לי, בת /בל עוד לא מת /הן בך אהיה, או
בחריזה־הכנענית של אמיר במשכיל לבני קורה,

שית שבו. בין שירים אלה נימנים שתי אחיות
(שתי אחיות הן. שתי אחיות. בכירה וצעירה.
אחת במיטה, אחת /על כיסא. אחת מכאן ואחת
משם. אחת שכבר הוציאו לה /כמעט כל מה
שאפשר להוציא מבפנים, ואחת שהוציאו לה /
רק אבר אחד או שניים והטוב שבשירי אהרון
אמיר (בכל ספריו) רחיצת רגליים בכנסיית
הארמנים (מורודדרך מגלגל בלשונו ביום
אביבי /ומספר לקהל גרמנים ממושמעים/ ,
יגעי-חום ותאבי־אינפורמציה במילחמת־העולם
הראשונה /שחטו התורכים ושאר
מוסלמים /מיליון וחצי ארמנים /ברחבי
הממלכה העות׳מאנית שיר, המעורר שאלה
אחת ויחידה: מדוע רגיש אהרון אמיר בכנעניותו
לכאב השמדתם של הארמנים בידי התורכים, תוך
שהוא מתעלם מהשמדתם של יהודים, בין,כנען׳
הקדומה ל,ישראל׳ העכשווית. וזו הצביעות
האידיאולוגית, המכסה על שירת אהרון אמיר,
שמאחריה מתגלה שירת יונתן רטוש, החיה
וקיימת בשירת אמיר.

תרמם

תסביר איקדוס

משורר אמיר
מתהום השיכחה והנפטלין
שבו הוא כותב, בלשונו הגירגשית: בכו בכה /לו
לגוחה /באבם־כוח /גם הבוכה /אין בו מתום,
חריזה שאינה עומדת במיבחן של אמינות שירית.
קובץ־שיריו של אמיר_מוציא מתהום השיכחה
והנפטלין השירי שלו את שירת ארץ העברים,
שיר שפורסם בסוף שנות ה־ 40 בכתב־העת
הכנעני אלף, שיר־אידיאולוגי מהסוג שגם רטוש
לא העז לחבר, שיר, שהוא בבחינת ניסיון ליצור
תמצית־שירית של האידיאולוגיה הכנענית +
פאתוס כגעני־משיחי, שקשה למצוא בו ערך
שירי של ממש. אמיר כותב בשירת ארץ
העברים, בהכלאה של שירת וולט ויטמאן
בארץ־הישימון לת׳ ס, אליוט ובכתבי
אוגרית, כאשר התוצאה היא נפל־שירי. כותב
אמיר בפואמה זו: בהוד־ארגמן־ותבול יבוא
ובתבארת־ידר־מטע ובגאון /בתי־קומה
ודיממתו דיממת הזרע הניקלט ודיממת הנבט
בניבטו ודיממת /שתילים בצמיחתם/ .
דיממת ארץ כי תתן יבולה ועץ בי /יעשה פריו
ואשה אחרי-לדת ואהובה אחר־דודים/ .
ודיממת־קטנות־ויומיום כבושה ונמוכת־רוח.
הלא ככה /דרך הגדולות אשר מעולם...
ובסיומת: יום נגוה נוגה ארצי על רקב עולם
נישחת / .יום גאון־צהרי־אומה ואירע־צהרי־קדם
/ .יום־תבלת וארגמן. הוא יום עבר
הגדול / .אני רואהו בא / .על סיפו גהרתי
ואשתחו. איזה בבל״ת שירי.
את שירת יונתן רטוש, שאהרון אמיר הוא
בכיר מחקיה הוא מביא לכדי אבסורד. בכמה
משירי הקובץ, הצליח אמיר להשתחרר מעבותות
התפיסה התת־הכרתית שלו לדמות״האב הרטו־
• אהרון אמיר -חרס; הוצאת זמורה ביתן;
76 עמודים(בריבה קשה).

יהיה תסביך אדיפוס רב־עוצמה כפי שיהיה,
כמעט מן הראוי להמציא. תסביך איקרום׳ ,על
שמו של הצעיר האומלל שנפל לים ומת לאחר
שבמעופו התקרב יותר מדי לשמש ...כותב
מייקל קורדה, בסיפרו הצלחה! שתורגם
החודש לעברית, ועיסוקו במשמעויות השונות
של ההצלחה בחיים.
סיפרו של קורדה פורט לפרוטות של מילים
את משמעויות ההצלחה, תוך פירוט הדרכים
השונות להגיע להצלחה. הוא ממיין את המראה
המתוק של ההצלחה, השפעת ההצלחה על נשים.
קורדה מבסס את התזות שלו על האימרה שום
דבר אינו מצליח כמו ההצלחה, תוך שהוא מבסס
זאת על גלריה כמעט בלתי־חדלה של מיליונרים
מצליחנים, שהצליחו להגיע לפיסגת־העולם, על
כל הנאות החיים של גזע המצליחנים.
קורדה מוסיף נדבך נוסף להנחות שלו,
בהתבססו על דיברי דודו, מפיק הקולנוע
המפורסם: דודי המנוח, סיר אלכסנדר קורדה,
היה לווייתן רודף תענוגות, שהשאיר שובל
מיבשת ליבשת. הוא נהג לומר תמיד, שהגישה

* מייקל קורדה -הצלחה!; עברית: יואש
מייזלר; הוצאת זמורה ביתן; ׳ 256 עמודים
(בריבה קשה).

הרציונלית היחידה להצלחה היא להתאוות
למעדני החיים וללמוד מוקדם למה אתם באמת
׳מתאווים. מה שדירבן אותו להצלחה היתד,
התשוקה לרכוש זוג מגפיים בצבע שנהב ומקל
הליכה עם גולת הזהב...
תיאוריה מקורית לעולם המצליחנים מביא
קורדה האחיין מגלריה של מפסידנים, שרק
הפסדיהם הפכו אותם בסופו של דבר למצליחנים.
בין אלה הוא מונה את וינסטון צ׳רצ׳יל
(גאליפולי) ,הגנרל יוליסס גראנט, ג׳ורג׳
וושינגטון ואחרים, שלהם הוא מצרף, בציניות,
את האימרה שקע לפיסגה!
הצלחה הוא ספר מומלץ לכל השואפים לכוח,
שההצלחה עשויה להעניק להם, בתיקווה שלא
יפלו בתסביך איקרוס ויישרפו מהצלחתם.

זיכרונות

״אוהד במידבר
תיאטרון האוהל ז״ל היה בעבר של חולות־הזהב,
תיאטרון שצמח מתוך תרבות־הפועלים של
ארץ־ישראל המנדטורית. אלבומו של שומר
מורשת תיאטרון זה, יהודה גבאי, תיאטרון
,אוהל׳ סיפור המעשה* ,מביא בצילומים
ובכיתובים את סיפורו המיוחד של תיאטרון זה.
סיפור האוהל נפתח בתרפ״ו־ 926ז, בהצגת
בכורה של נשפי פרץ ( 19 במאי ,)1926 במיסגרת
הסטודיה הדרמתית של ועדת התרבות המרכזית
של ההסתדרות, דרך ייסודו של קולקטיב
תיאטרוני, שבו חברו בין השאר: יהודה גבאי,

והצמא, חשמלית ושמה תשוקה ועד להצגה
האחרונה בית־קברות למכוניות לאראבל.
זיכרונותיו של יהודה גבאי, מי שליווה את
האוהל במשך כל שנותיו, פורשים את הייחוד
שהיה לתיאטרון פועלי ישראל ועוד מיסמכים
וביקורות מתקופה של תיאטרון מהייחודיים
שהיו בארץ הזאת.
האלבום תיאטרון, אוהל סיפור המעשה,
טומן בחובו, עד כמה שאפשר באותיות
ובתצלומים, את ריכוז אחת מחוויות התרבות
הייחודיות של הארץ הזאת.

מומלץ

שניצלו וינאי
לפני שנים אחדות הקרינה הטלוויזיה
הישראלית סידרה שהופקה על־ידי הבי־בי־סי,
על־פי סיפוריו של הסופר הווינאי־יהודי ארתור
שניצלה, תחת הכותרת וינה .1900
שניצלר הוא סופרה של וינה, סוף המאה

זאב ברבן, לוסיה שלונסקי, אברהם
חלפי, שמואל מיקוניס (מאוחר יותר ח״כ
מק״י) ,דבורה קסטלנץ, מאיר מרגלית,
שמחה צחובל, לאה דגנית ועוד שמות

החרוטים על כותל־המיזרח של התיאטרון העברי.
בסידרה מרהיבה של תצלומים, המלווים בכיתוב
ענייני ותמציתי, פורשים בנימין תמוז
ושלמה טנאי את סיפור המעשה של האוהל,
תוך פירוט הצגות כיעקוב ורחל, ירמיהו,
ר־או־ר (המחזה שהביא לעולם את המילה
רובוט) ,שאפי, בשפל, אופרה בגרוש, החייל
האמיץ שווייק, ה א חי ם אשכנזי, הקמצן,
סדום, פישקה החיגר, שילטון החושך, המלך
ליר, נשי וינדזור העליזות, המכשפה, תמר
אשת ער, הנערה והכושי, דרך הטבק, ג׳וני
בלינדה, גם הוא באצילים, ויקטור, הרעב
• תיאטרון, אוהלי סיפור המעשה; עורך:
יהודה נבאי; הוצאת מפעלי תרבות וחינוך;167
עמודים(תבנית אלבומית +תצלומים).

מי מריבה וליאון יוויס בהאג׳ של הליכוד
ליא,ץ יורים, מחבר רומך־המתיקה אכסודוס, נמנה עם אותם סופרים סכריניים הוליוודיים,
הנגררים אחרי צמתות של מאבקים לאומיים(יהודים, איריס ועור בהגה וכהנה) ,כשהוא משתמש
בשיקוי-בתיבה ספרותי של אהבה, אלימות, יצרים והרבה קיטש.
באחרונה ראודאור בארצוודהברית דלילוז ספרותי נוסף פרי־עטו של יורים, תחת הכותרת
החאג ,,שגיבורו הוא הקונפליקט הישראלי־־פלסטיגי, תוך נקיטת צד אחד בלבד של הקונפליקט,
בנוסח של תשדיו״שירות של הליכוד.
יורים פותח את סיפח בשנת ,1929 כאשר קבוצה של חלוצים יהודים מייבשים ביצת צפונית
לירושלים ומייסדים ישוב חקלאי, לצידו של כפר ערבי בשם טאבת. גיבור הרומן של יוחס הוא
אי ברא הי ם אל־ שו קרי אל־ו ע בי, היורש את תפקיד אביו כמוכתאר הכפר, ונותר מנהיגו עד
לשנת ,1956 עם מותו במחגודפליטים פלסטיני בגדה המערבית.
הביקורת הספרותית בארצות־זזברית, שבשנים האחרונות למדה פרקים לא מעטים על מצבו של
הערבי בישראל ובשטחים הכבושים חגגה בהשמצות על חורבות כתיבתו של יוריס. הביקורת
תיארה את כתיבתו ככתיבה מבולבלת האשימה את יוחס בשירטוט חיי הכפר הפלסטיני באור
שלילי, תוך הצגת האיסלאם כתרבות רעה ושלילית.
ב״ 600 עמודי החאג׳ פורש יוחס, לחבח הביקורת האמריקאית דייסה של כתיבה דלילה,
גלריה של דמויות שאינן קורסות עור וגיחס. תוך הצגת עמדות שאינן רחוקות מחעות הרב
סי מ א. הסופר אוו אן ה אנ ט ר, שביקר את סיפח של יוחס במוסף לספרות של ניו־יורק טיימס,
קבל כנגד המחבר בץ השאר. :סד יוח ס מנסה לחקור בספר את סלסטץ הרוגשת, בתיקח־האחת
מעט אוד על המבוי הס,תו* הפוליטי והדתי באיזור ז ת אולם על אור זה מוטל צל הריקות
המשוחדות של מחברו. עד כי הנמר מאבד את כוחו ומהימנותו כדומן ובסיפור אובייקטיבי של
אותו מבוי סתום החאג״״ אינו ח מן גחל. הוא אפילו איננו ח מן טוב...

סופר שניצלר
סנטימנטליות ארסית
שעברה וראשית המאה ה־ .20 קובץ סיפורים של
שניצלר, תחת הכותרת שובו של קזנובה*.
ראה־אור באחרונה. הקובץ פורש את אותו עולם•
מופלא, ששניצלר השכיל להנציחו בסיפוריו.
סיפורי ארתור שניצלר פורשים עולם של
אבסורדים, החל בסיפור למות, שבו מסופר על
שני בני זוג, כאשר הגבר מתבשר על מותו הקרוב,
והוא יוצא למקום־נופש ביחד עם אהובתו, וכאשר
הם שבים לווינה, מתברר כי הרופא שבישר לו את
הבשורה הלך לעולמו. סיפור פאתטי ונוגע ללב
הוא סיפור־הכותרת שובו של קזנובה, שבו מספר
שניצלר על קזנובה הזקן והמרוט, בררך לעירו
ונציה, אשר משלם, כדי לבלות לילה במחיצת
אשה שנפשו חשקה בחסדיה.
סיפוריו של שניצלר הם בבחינת שניצלר
סיפרותי בשרי, המצופה בעיסת קמח וביצה של
סנטימנטליות ארסית, המגיעה לשיאה בשניצל
הווינאי של הסיפור חגו של שחקן, שבו מסופר
על שחקן שהתמחה בתפקידי חייל ז׳ ,החולם
להיות כוכב הבימה, שחבורת ציניקנים זוממת
לו מחיאות־כפיים ותשואות על תפקיד־המישנה
שלו, מה שמביא להתאבדותו, לא לפני שהכוכבת
האמיתית של ההצגה מתאהבת בו.
שובו של קזנובה הוא ספר מרתק, שמבין
שורותיו מתייצבת לה תמונת־העולם של וינה
בימי שיאה, כאשר שימשה בירת כלא־העמים של
אירופה.
ספר מומלץ ביותר.
• ארתור שניצלר -שובו של קזנובה; עברית:
צבי ארד; הוצאת זמורה ביתן(בריבה קשה).

דן שמד

ה הם אומד•...מה הן אומרות...מה הם אומר מה ה! אומרות...מה 1

מאיר פלבסקי:

יצחק בו־אהרו?

יואר ירד! בקר:

השכן שר הדנה־ היה , -הקיבוץ איננו מ חוסן ״שאיבת־השומן איננה
נו ס בראשות המערך!״ מכני :1לתי־ שנו ״ם!״ מיועדת רסתם שמנים!״

הנה אכזבה קשה לכל השמנים בארץ, ששמעו על השיטה
החדשה של שאיבת־שומן מהגוף, וקיוו לפתרון בעייתם:
ד״א יואל ידלובקר, שחזר ארצה אחרי השתלמות אצל
הד״ר ג׳רר אילוז, ממציא השישה, מספר:
שאיבת־השומן איננה מיועדת לאנשים השוקלים 100 קילו
ורוצים לשקול .50 השיטה עוזרת רק לאנשים שיש להם מיצבור
שומן חריג במקום מסויים בגוף, או לכאלה שרזו אחרי דיאטה
ונשאר להם מקום אחר בגוף שבו השומן אינו יורד. המכסימום
שאפשר להוריד בשאיבת־השומן הוא 3קילו.

מי צייד אסטרולוגים ועורכי סקרים למיניהם, אם
במרכז מיפלגת״העבודה יושב לו חכר המרכז, מאיר
פלבסקי, שהתראיין במדור זה בדיוק לפני שנה ואמר לי:
״המיפלגה בראשות שימעון פרס לא תגיע לשום מקום!״

• אני מבינה שתוצאות הבחירות לא מפתיעות
אותך.
בוודאי שלא. אני חוזר וטוען כבר שנים, שפרס לא מסוגל
לנצח. הפעם גם אין לו כל התירוצים שהיו לו ב־( 1977 שהוא קיבל
מיפלגה הרוסה) או ב־( 1981 המתנות שארידור חילק לעם,
הדמגוגיה של בגין והפצצת הכור בעיראק).
הפעם בגין לא השתתף, בראש הליכוד עומד מנהיג אפור,
המצב הכלכלי גרוע, יש מילחמה בלבנון, ואפילו בתוך
מיפלגת־העבודה נמנעו ההתמודדויות. ולמרות כל תנאי הפתיחה
הטובים, הפסדנו את הבחירות.

• איך זה פועל?
השיטה בנויה על התיאוריה של ד״ר אילוז, שתאי־השומן
מתרבים בגוף עד גיל ההתבגרות. אחר־כך הם רק גדלים וקולטים
שומן. לכן, כששואבים ומסלקים את תאי־השומן האלה, הם לא
חוזרים עוד לגוף. השיטה שלו היא להמיס או לפרק את השומן
על־ידי הזרקה של תמיסה היפוטונית ואחר־כר, בעזרת צינורית
החודרת למקום, שואבים החוצה את השומן שהומס.

• כלומר, אתה מאשים איש אחד?

• אני מבינה שהבעיה העיקרית אחרי שאיבה
כזאת היא מה קורה לעור.

יש, כמובן, עוד בעיות. אבל הבעיה הגדולה היא שהציבור לא
מוכן לקנות את פרס — ולא יעזרו אלף מישרדי־פירסום.

• ואם פרם ילך, יתחילו ההמונים לעבור למערך?
לא צריך המונים. צריך עוד שלושה־ארבעה מנדאטים כדי
לשנות את התמונה. ואני משוכנע שאת זה נקבל אם פרס ילך
ויבוא במקומו מישהו אחר.

• מי, למשל?
אחד משני היצחקים, או אפילו מישהו אחר.

• מה אתה, כחבר מרכז־המיפלגה, עושה כדי
לשלוח את פרם הביתה?
אני, ורבים אחרים כמוני, התחלנו לנהל שיחות בעניין זה.
אנחנו מנסים ליזום התארגנות שבמיסגרת הגופים הקיימים
יבקשו מפרס לפנות את מקומו.

• מה הסיכויים שלכם להצליח?
כמו שאני מכיר את המיפלגה — הסיכויים קלושים. אבל
צריך לנסות, אחרת אפשר לומר שהמיפלגה ויתרה על סיכוייה
לשלוט. כל הזמן פחדנו שלליכוד יש איזה שפן שהם ישלפו ברגע
האחרון. הסתבר שהשפן שלהם היה פרס בראשות המערך.

הבטחתי לעצמי באופן חגיגי לא לכתוב אף מילה על
מאיר כהנא ולהתעלם מקיומו, למען שלוות נפשי הפרטית.
אבל לא יכולתי בשום פנים ואופן להתאפק מלשאול את
יצחק בן־אהרון איך הוא מסביר את העובדה, שכהנא קיבל
קולות בקיבוצים כמו חצור, אפיקים, איילת״השחר,
בית״זרע, גניגר, גברעם, חולדה, עין־חרוד, פלמחים,
רמת״יוחנן, שפיים ועוד רבים אחרים.
מטורפים ובלתי־שפויים נמצאים בכל מקום בעולם, והקיבוץ
איננו מחוסן מפניהם. מלבד זאת, דעי לך שבכל קיבוץ הצביעו
כמה וכמה אנשים שלא גרים בו כבר שנים, ורק כתובתם לא
שונתה במישרד־הפנים. בקיבוץ שלי, גיבעת־חיים מאוחד,
הצביעו 60 איש שהם לא חברי־משק.

• ואתה חושב שדווקא אלה נתנו את קולם
לכהנא?
לא עשיתי מחקר על זה. אין לזה ערך ולא מישקל, שבכל אחד
מהקיבוצים שהזכרת הוא קיבל קול אחד. ייטב לכולם אם לא
ידברו על זה בכלל.

נכון. ולכן חשוב מאוד לבדוק את הגמישות של העור לפני
השאיבה עצמה. אחרת יזדקק החולה לעזרתו של מנתח פלסטי,
אחרי טיפול השאיבה. אבל אצל אנשים בעלי עור גמיש אין בעיה.
העור מתכווץ לאט־לאט ולא נשארים עודפים.

• כמה זמן אחרי השאיבה חוזר אדם לפעילות
יומיומית?
אחרי 24 שעות הוא יכול לחזור לעבודה. אבל תוצאות רואים
רק אחרי שישה שבועות. עד אז המקומות שמהם נשאב השומן
נראים רע, כי הם מפתחים בצקות ואפילו שיטפי־דם.

• מה הסיכונים של תהליך כזה?
הסיכונים קטנים בהרבה מטיפולים אחרים נגד שומן, אבל
סיכון יש בכל הרדמה.

• כמה ניתוחים כאלה כבר עשית?
כעשרים. חלק מהם אצל ר״ר אילוז, במירפאתו בפאריס.

• כמה עולה שאיבת־שומן בארץ?
הרבה יותר זול מאשר בחו״ל. בין מאה לחמש מאות דולר.

! אומר׳...מה הן אומרות...מה הם אומר הה הן *ומרות ...ה א

שאזל דרבי:

אדה אלתרמן:

אורי פזרת:

,מישורהבניס נמעט שלא. מ ,שנענשים עבשיו ,.בעובי־ה שיוה עדיין
מא שו ושיתות־נשק!״ הם צופי הטרוויזיהר שוים את. ערב באי!״

דוחות המישטרה מראים כל כמה חודשים על גידול
בפשיעה. יותר מיקרי שוד, רצח, אונס. הגידול הרב ביותר
בפשיעה הוא באיזור המרכז. כיצד מתגונגים האזרחים
בפני המכה הזאתו שאלתי את מנהל מחלקת הנשק של
חברת להב, שאול דרבי אם יש התנפלות של אזרחים על
כלי־נשק להגנה עצמית.
אני הולך לאכזב אותך מאוד. כמעט לא קונים נשק בכלל. וזה
לא מפני שאנשים לא רוצים, אלא מפני שאי־אפשר לקנות נשק
ללא רשיון ממישרד־הפנים, ובמישרד־הפנים כמעט שלא
מאשרים רשיונות כאלה.

• מי הגה את רעיון החידוש?

• מה זאת אומרת, לא מאשרים. האם אין איזה
חוק מי רשאי לשאת נשק?

נחצ׳ה היימן, שעזב את הארץ בזמן הפסטיבלים, וכשחזר
הרגיש בחסרונם. הרעיון שלו התקבל בהתלהבות גדולה על־ידי
היוצרים והמבצעים כאחד.

אני לא יודע אם זה חוק כתוב. אבל השר שלמה הילל, בזמנו,
אמר כי כל אזרח שיש בידו תעודת־יושר ושלא סבל מבעיות
פסיכיאטריות, זכאי לשאת נשק במדינת־ישראל. אבל במישרר־הפנים
הוצאו כל מיני הגבלות שחוסמות את החוק הזה.

• תסבירי לי מדוע ״הללויה״ ,שזכה באירוויזיון,
איננו זמר עברי?

• אם אני, כאזרחית, תושבת תל־אביב, היכולה
להציג תעודת־יושר מכקשת נשק להגנה עצמית, לא
יאשרו לי?
איז לר כמעט שום סיכוי, אלא אם כן את יכולה להוכיח שאת
נוסעת בשטחים. היה אצלי לא מזמן אדם, שהוא אזרח עובד צה״ל
^ כבר 30 שנה. הוא ביקש לקנות אקדח וסירבו לו. הוא פנה לממונה
~ ע ל רישוי הנשק בארץ, ושם נאמר לו שהוא לא עומד
בקריטריונים. הוא התעקש ופנה למבקר־המדינה, ועכשיו הם
מתכתבים.

• מה עם נשים בודדות, הגרות לבד ומפחדות
משודדים — להן מאשרים?

קראתי בעיתונים שהתוכנית האהובה עליי, זה הזמן,
חוזרת לטלוויזיה. ביום השני בערב התפניתי מכל עיסוקיי
והתיישבתי מול המסך לראות את רם עברון. אבל לא קרה
כלום. מייד טילפנתי לאורי פורת ושאלתי אותו מה קורה.
הוועד המנהל דן בזה עכשיו. הם ביקשו דיון, וזו זכותם.

• מה הסיכויים שלי לראות את התוכנית שוב?

בשום אופן לא. מרשים להן לקנות גז מדמיע, שגם עבורו
צריך רשיון.

סיכויים טובים מאוד. אני מאוד מקווה שאנשי הוועד המנהל
יבינו, שאי־אפשר לוותר על שניים מהמוצלחים ביותר מבין
העובדים. הם עברו עבירה חמורה ושילמו עליה את מלוא המחיר.
מי שנענש עכשיו הם צופי הטלוויזיה, שללא ספק לא מגיע להם
עונש.

בעיקר לאנשים העובדים בשטחים או לגופים ולמוסדות. וגם
זה הולר ופוחת מיום ליום.

• ואם בכל זאת הוועד המנהל לא יאשר את
שידור התוכנית מחדש?

גז מדמיע עולה 19 דולר ואקדחים יש החל מ־ 120 דולר ועד
ל־ 700 דולר. רק רשיונות אין.

הם לא יכולים להרשות לעצמם לעשות את זה. יותר נכון,
הטלוויזיה לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על התוכנית
המצויינת או על שני הכוכבים, נאווה כהן ורם עברון.

• אם כך, למי אתם מוכרים נשק?
• כמה עולה גז מדמיע וכמה עולה אקדח ממוצע?

אחרי 15 שנה של היעדרות, חוזר אלינו פסטיבל הזמר
העברי במתכונתו הישנה. הפסטיבל יהיה חלק מאירוע
כולל, שיערך בערד ב־ 13 וב־ 14 באוגוסט. בימאית האירוע
כולו היא אלה אלתרמן, ואותה שאלתי מדוע החליטו
לחדש פסטיבל, שאותו ביטלו כבר לפני 15 שנה.
האמת היא שמעולם לא היתה החלטה לבטל אותו. פשוט
קישרו אותו לאירוויזיון האירופי, וככה הוא הפר פחות ופחות
עברי ויותר ויותר מנסה להצליח בשוק האירופי.

איכשהו זמר עברי זה מה שמחזיק מעמד וששרים אותו
בערבי־השירה בציבור, שהיתה להם פריחה מחודשת בשנים
האחרונות. ובערבים האלה שרים עד היום את ערב בא ואת אודם
תפוח ולא את הללויה. כנראה, יש געגועים לזמר ההוא.

• מי ישתתף בתחרות השנה?
השנה זו לא תהיה תחרות. כל 14 השירים הוזמנו מראש אצל
מלחינים ידועים ותמלילנים ידועים. אם הפסטיבל יצליח, כמו
שאנחנו מקווים, אז החל מהשנה הבאה הוא יחזור להיות פסטיבל,
שבו מתחרים שירים על המקום הראשון, וכל אלמוני יוכל לשלוח
שיר.

• מי יהד המבצעים?
דווקא אלה שלא מזוהים עם האירוויזיונים למיניהם. מזי כהן,
נתן כהן, גיא מרוז, חני ליבנה ועוד רבים וטובים.

• אני מבינה שהפסטיבל יהיה גולת־הבותרת של
שני ימי שירה ומוסיקה. מה עוד יהיה?
יהיו הופעות רבות של להקות־זמר, הופעות של להקות־רוק,
הופעה של להקת־הנח׳׳ל, שגם היא מחודשת. תהיה הרבה שירה
בציבור ואפילו תערוכת כיתבי־יד של משוררים, אשר תרמו
תרומה נכבדה לזמר העברי במשך השנים.

דניאלה שמי

פעמים ביום ולבקש ממנה טובות
קטנות. הוא לא שכח לפצות אותה על
כל מה שהיתה עושה בשבילו. מפעם
לפעם הביא לה בקבוק בושם מיוחד, או
חולצה של אופנאי ידוע.
אחרי שנתיים ככספרית מונתה
פזית כמנהלת מחלקת־עובר־ושב. היא
כבר לא ישבה ליד הקופה, ולא היה לה
מגע רצוף עם לקוחות, אבל כולם זכרו
אותה, וכאשר התעוררה בעיה היו
פונים אליה ומבקשים את עזרתה.
יום אחד פנה חנוך אל פזית, סיפר
לה שהיא מוצאת חן בעיניו כבר זמן רב,
ואולם כעת התגרש מאשתו והוא
מבקש שפזית תצא איתו.
פזית לא ידעה כיצד לנהוג. מצד 9
אחד היה חנוך גבר נאה ובעל מעמד,
והיא היתה בטוחה כי יקח אותה לבלות
במיסעדות הטובות ביותר ובמועדוני־הלילה
המפוארים. אבל הוא היה קשיש
ממנה, היא ידעה שמבחינתה זה לא
יהיה רציני. היא התייעצה בחברתה
הטובה, יעל, שעבדה גס היא בבנק,
ויעל העלתה את השאלה :״אבל הוא
לקוח של הבנק, את חושבת שזה בסדר
לצאת איתו?״
פזית צחקה .״מה אני, מנהל הבנק?
אני יכולה לגלות לו סודות מהחדר? מה
זה משנה שהוא לקוח? אם לקוח ימצא
חן בעיניי, אני לא יכולה להתחתן איתו
מכיוון שהוא לקוח של הבנק?״ יעל
הודתה כי זה לא נשמע הגיוני.

עדות הנחתום
^ תל־אביב הודו שני פירסוט־
* אים בכירים, כי שנה אחרי שרכשו
כל אחד מכונית מחברת־מכוניות,
שערכו לה באותו זמן מסע־פירסום
נרחב, עמדו על טיבה האמיתי של
המכונית, מיהרו למכור אותה בהפסד.

חינוך באח!
ן * נתניה עצרה המישטרה שתי
*1קטינות בנות ,13 אחרי שהודו כי
פרצו, בזו אחר זו, לחמש חנויות, ונטלו
מהן 20 זוגות עגילים, תישעה קלמרים,
שש חבילות צבעים וארבעה עטים
כדוריים.

בגלל חום! צלולואיד
^ פתח־תיקווה קיבל ראש ה-
* עירייה, הנלחם לפתיחת בית־קולנוע
מקומי בערבי־שבת, מכתב
רצוף קללות מארצות־הברית, שקילל
אותו בעברית מליצית, החל מעוכר
ישראל וכלב סרוח ררך בזוי ומבוזה
עד הבטחה שעד מהרה בניו יתייתמו,
אשתו תתאלמן והוא עצמו ייקבר
קבורת חמור.

נא לא לעשן!
ף* חירות, מושב בשרון, הודיע
* חקלאי המתמחה בגידולי ירקות
ופירות חריגים, כי הצליח לגדל חסה
אדומה, חסה מרירה, תפוזונים ננסיים,
לימונונים ננסיים, חמציץ למרק
בורשט ופסיפלורה להכנת תרופות
להרגעת־עצבים, אף נכשל בנסיונו
לגדל אונדיב — חסה דמויית סיגארים
קטנים.

ממו־אנג
ף* אילת ממשיכים להגיע המחאות
* של יורד החי באוסטרליה,
והמתקרא בן־ציון המיזרחי התשיעי,
אחרי שהבטיח לראש־העיריה כי הוא
יתרום לפיתוח העיר. הוא מציף את
גיזברות העיריה בהמחאות־שי של
מיליוני דולר כל המחאה, למרות
שעשרות ההמחאות ששלח עד כה מאוסטרליה,
והמסתכמות ביותר מ־250
מיליון דולר, חזרו כולן מהבנקים,
מכיוון שאין להן כיסוי.

יבשו
ף* נצרת הסביר אזרח ערבי מדוע
* היו, מלכתחילה, סיכויי הליכוד
בבחירות לכנסת, קלושים במיגזר הערבי:
אותיות ההיכר לרשימת הליכוד,
מחל, פירושן בערבית; בצורת.

עיסקת־חדיפץ
^ תל־אביב החליט בעל חנות*
ירקות לתרום את חלקו לתיקון
המצב במשק, תלה על חנותו שלט
שהכריז :״אני ירקן, לא יקרן!״

חדשות שליליות
ף* תל־אגיב הודה נהג, בבית*
המישפט לתעבורה, כי בשעת
פקק־תנועה הניח עיתון על הגה
מכוניתו והתקדם כך, תוך כרי קריאה,
עשרה מטרים, הורשע על-ירי השופט
ורשיון־הגהיגה שלו נשלל ממנו
לעשרה ימים, יום כנגד כל מטר של
נסיעה.

שיעורי מלאכה
ף* באר־שבע הקציבה העיריה
^ עשרות מיליוני שקלים כדי לתקן
את הנזקים שגרמו בריונים, בשנת־הלימודים,
לבנייני החינוך בעיר,
ושכללו אלפי שמשות מנופצות 6000 ,
כיסאות שבורים, אלפיים שולחנות
הרוסים וכמה מאות ארונות מנותצים.

שוחדץ!ו
מתנת אהבה
לקוחות קבועות, היו נוהגות להביא לה
מתנות קטנות כאשר חזרו מנסיעה
בחו״ל, וגברים היו לפעמים מביאים
מתנות גדולות יותר.
חנוך היה אחד הלקוחות הקבועים
והמכובדים של הסניף. הוא היה
בעל עסק פרטי וניהל בסניף־הבנק גם
את חשבונו הפרטי וגם את חשבון
העסק שלו. מכיוון שהיו לו הרבה
פעולות בבנק נהג לטלפן לפזית כמה

פזית התחילה לצאת עם חנוך, והכל
היה כפי שהיא ציפתה. הוא באמת לקח
אותה למיסעדות־יוקרה ולכל המקומות
שהיו״ח 1״ בתל־אביב, אבל היא
נוכחה לדעת כי צדקה גם בחלק השני
של נבואתה. חנוך לא מצא חן בעיניה
כגבר, והיא ידעה שהעניין ייגמר מהר
מאוד.
אבל בינתיים המשיך חנוך לטלפן
בכל יום כמה פעמים גם בענייני
עסקים. מפעם לפעם ביקש ממנה כי
תעכב צ׳קים כדי שלא יפרעו כאשר
לא היה כסף בחשבונו, ופזית עשתה
זאת, מכיוון שידעה כי הוא לקוח טוב
ויש לו קרדיט בבנק. חנוך גם ביקש
את התערבותה כדי להשתדל אצל
מנהל הסניף להגדיל את האשראי שלו,
ופזית עשתה זאת.
יום אחד בא חנוך לסניף ונתן לפזית
מעטפה סגורה .״יש כאן כרטיס־טיסה
לרומא. אני נוסע ביום ראשון. אם את
מוכנה, אשמח אם תצטרפי אלי,״ אמר

פזית מיששה את המעטפה בתמיהה
ושאלה :״מה פתאום?״
חנוך השיב לה כי היא מאוד מוצאת
חן בעיניו, וכי הוא רוצה בחברתה. פזית
ביקשה יומיים כדי לחשוב ואז השיבה
כי אינה רוצה לנסוע איתו. חנוך הצליח
להסתיר את אכזבתו ושאל בקול חביב:
״טוב, אז מה את רוצה שאביא לך
מרומא?״ פזית חשבה רגע ואמרה:
״אולי שעון חדש?״ היא חייכה. וחזרה
לעבודתה.
כאשר חזר חנוך אחרי שבועיים
מחו״ל, הגיש לפזית קופסה קטנה
עטופה בנייר מוזהב. בפנים, על רקע
קטיפה אדומה, נח שעון־פלטינה יקר,
מעוטר ביהלומים. פזית החווירה
ורצתה להחזיר את השעון מייד לחנור.

זית חלצה את הפקק המחוטב
* מבקבוק הבושם הצרפתי, והריחה
אותו. הבושם החדש שקיבלה הבוקר
מצא מאור חן בעיניה. היא התיזה כמה
טיפות על אוזניה והחזירה את
בקבוק־הזכוכית המעודן למדף המלא
בקבוקים דומים. לפזית היה אוסף גדול
של בקבוקי בושם צרפתי, שקיבלה
ב ל קו חו ת ידעו להעריך את
מלקוחות הבנק שבו עבדה.
לפני שלוש שנים השתחררה פזית 1 1עזרתה ונדיבותה. נשים, שהיו
מצה״ל בדרגת סמלת. היו לה חלומות
לכבוש את העולם, לצוד אריות
מדור להבהרת זכויותיו המישפטיות של האזרח. אין מדור זה מתיימר לתת ייעוץ משפטי
באפריקה ולאלף פילים בקירקס. אבל
ספציפי. בבל מיקרה יתכן הבדל בגלל שוני בעובדות או בפירוש שאפשר לתת לעובדות אלה.
זה לא התגשם. אביה השיג לה עבודה
בבנק, בשכונת־היוקרה הסמוכה, והיא
שיכנעה את עצמה שזו רק עבודה
זמנית, עד שתאסוף די כסף כדי
להגשים את חלומותיה.
לא כל אדם המקבל מתנות עבור פעולות
לביטוח לאומי ,״בנק ישראל״ ועוד מוסדות
אחרי השבועות הראשונים, שהיו
דומים.
שהוא עושה לטובת נותן המתנה, יכול
קשים מאוד, התרגלה פזית להררי
להיות נאשם בקבלת שוחד. החוק מגדיר
הטפסים והניירות, והחליטה שבעצם
בדיוק את זהותו של אדם שיבול בגדר
אולם גם הגדרה זו אינה ממצה. בסעיף 290
היא נהנית מאוד מהעבודה בבנק.
תפקידו לעבור את העבירה של שוחד וצפוי
(ב) מרחיב המחוקק את הגדרת העבירה גם
מכיוון שהיתה זו שכונת־יוקרה, היו
לשבע שנות מאסר. ההגדרה ניתנת בס׳ 290
לגבי עובדי תאגידים המספקים שירות
רוב הלקוחות עשירים ואדיבים. הם
לחוק העונשין .1977
לציבור. הגדרה זו אינה ברורה דייה, וכמה
קיבלו באהדה את הפקידה הצעירה
פסקי־דין מפרשים אותה ועוסקים בה.
והיפה, שחייכה לכולם וניסתה לעזור
״עובד ציבור״ היא ההגדרה הניתנת בחוק
כמיטב יכולתה.
לאדם היבול לעבור עבירת״שוחד. בל מי
לאחרונה ניתנו שני פיסקי־דין, הקובעים כי
אחרי תקופת־ניסיון וכמה קורסים
שעובד בשירות המדינה נכלל בהגדרה זו.
פקידי״בנק נכללים בהגדרה של ״עובדים
קצרים, הוצבה פזית ליד אשנב
בסעיף 2לחוק־העונשין יש רשימה ארוכה
בתאגיד המספק שרות לציבור״ ,ועל כן
ושימשה ככספרית. מכיוון שהיתה
של אגשים, הנחשבים על״ידי החוק
קבלת מתנות מלקוחות כדי לעשות פעולות
חביבה מאוד באופיה ענתה לכל
לעובדי־ציבור, אלה הם חיילים, עובדי
עבורם הוא בגדר של קבלת שוחד, ופקידי
שאלות הלקוחות גם בטלפון, היתה
רשות מקומית, מועצה דתית, המוסד
הבנק צפויים לעונש הקבוע בחוק.
מבררת עבורם את מצב היתרה בחשבון
וגם ביררה לפעמים את מצב חשבון
.הפת״ם או הפק״ם שלהם, למרות
שהדבר הצריך הליכה ובירור אצל
פקיד אחר.

* 49 מתגה קטגה
עם יהלומים

תדריך

פזית לא רצתה בשש! הפלטינה. אך הלקוח־המחזר התעקש
אבל הוא עצר בעדה .״אל תהיי ילדה,״
אמר לה ,״יש לי המון כסף, ואני נהנה
לתת לך מתנה. את תמיד נחמדה אליי,
גם כשאנחנו יוצאים לבלות וגם
בתפקידך בבנק, ואני רוצה להודות לך
על־ידי מתנה קטנה״.

מתן שירו מ ס
עדיפים

**ץ בועיים אחר־כך נודע בבנק
כי החברה של חנוך עומדת לפני
פשיטת־רגל. זה הסביר לפזית מדוע
ביקש ממנה חנוך לעכב כל־כך הרבה
צ׳קים בשבוע האחרון. היא אומנם

עשתה זאת כמה ימים, אבל אחר־כך
הביאה את העניין לפני מנהל־הסניף,
והוא הפסיק את האשראי, והזמין את
חנוך לשיחה. בשיחה גילה מנהל־הבנק
את הקשרים המיוחדים שהיו לחנוך עם
פזית, ואת המתנות היקרות שקיבלה
הפקידה שלו מהלקוח. המישטרה,
שחקרה את חנוך עקב הסתבכויותיו
הכלכליות, עלתה גם היא על הנושא
והגיעה אל פזית.
פזית עמדה נרגזת ומופתעת, כאשר
איש־המישטרה לקח בידיים גסות את
אוסף בקבוקי הבושם העדינים, ושם
אותם במיזוודה קטנה. הוא לקח גם את
החולצות היקרות שקיבלה במתנה,
ואת שעון־הפלטינה המהודר. חוקר־המישטרה
אמר לפזית, כי היא חשודה
בנטילת שוחד מלקוחות הבנק, כדי
לתת להם שירותים עדיפים.
פזית לא הכחישה כי קיבלה מתנות
מחנוך ומלקוחות אחרים בבנק, אבל
טענה כי המתנות מחנוך היו מתנות של
מחזר, ולא ניתנו עבור שירות בנקאי
עדיף. היא גם הכחישה כי נתנה שירות
עדיף ללקוחות שנתנו לה מתנות, אלא

העידה כי היתה חביבה ויעילה לכל אמיר, טענה כי פקיד־בנק איננו נכלל
בין האנשים המנויים בסעיף 290 לחוק
לקוחות הבנק.
הפרקליט שקיבל את התיק מ־ העונשין, ולכן איננו יכול לעבור את
המישטרה קרא את החומר בעיון. הוא העבירה של שוחד. סעיף 290 קובע
שלקיחת שוחר על־ידי עובד ציבור
ידע שזה לא יהיה תיק קל. לולא ניתנו
לפני חודשים אחדים שני פסקי־דץ־ הינה עבירה. עובד ציבור מוגדר בסעיף
מפתח בנושא, שקבעו כי גם פקיד־בנק 2לחוק וברור, כי עובד בנק איננו כלול
הוא מהאנשים הכלולים בעבירת ה בסעיף זה. אולם סעיף ( 290ב) מוסיף
שוחד, היה גורלו של תיק השוחד של וקובע שלצורך העבירה של לקיחת
פזית נידון לסגירה וגניזה. אבל ה -שוחד, ייחשב כעובד ציבור גם מי
תקדימיט הללו הביאו להגשת כתב־ שעובד בתאגיד המספק שירות לאישום
נגד פזית בעבירה של נטילת ציבור. לתוך הגדרה זו ניסתה הפרקשוחד
מלקוחות כדי לתת להם שחתי־ ליטות להכניס גם את עובדי הבנקים.
השאלה המישפטית שעמדה בפני
בנק עדיפים.
השופט שדן בתיק לא התלבט יותר י השופט היתה האן בנק הוא ״תאגיד
בעניין אחריותו של פקיד־בנק בעבי המספק שירות לציבור״ כהגדרת החוק.
רת שוחד. הוא הסתמך על שני פסקי־ השופט קובע, כי לא יעלה על רעתו
דין של בית־המישפט המחוזי בתל־ של איש, שחברה סתם המנהלת רשת
אביב, שניתנו לאחרונה על־ירי ה חנויות למימכר צורכי הלבשה למשל,
שופטים חיים דבורין ועמוס זמיר. תיחשב לתאגיד המספק שירות
בפסקי־דין אלה הורשעו פקירי־בנק לציבור. כוונתו של המחוקק, כאשר
בעבירות שוחד דומות. חבעיה היחידה קבע את עבירת השוחד היתה לשרש
שעלתה בעניינה של פזית היתה ה את המינהג המגונה והמזיק של שוחד,
שאלה העובדתית: האם ניתנו המתנות ולכן הרחיב את הגדרת החוק גם על
של חנוך כמתנות מחזר לאהובתו, וכך גופים ותאגידים שהם יותר מחברות
גם התקבלו על־ידי פזית, או שמא היה
זה שוחד נסתר מצידו של חנוך, אשר
ביקש להשיג טובות הנאה מיוחדות
בבנק?

ניתוח מישנטי
^ ינואר השנה הורשע משה מנ־צור
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב
בעבירה של נטילת שוחד, עבירה
על סעיף 290 לחוק העונשין .1977
מנצור היה פקיד אשנב בבנק איגוד
בסניף בורסת־היהלומים ברמת־גן. היהלומן
יצחק היימן ניהל את עסקיו
בסניף בנק זה. בשנת 1978 נתן
היהלומן לפקיד־הבנק קרטון סיגריות
אמריקאיות, שתי חולצות ושעון־ יד.
לדברי התובעת במישפט, עורכת -הדין
זהבה נקדימון, לקח הפקיד את
החפצים האמורים כשוחד בעד פעולה
הקשורה בתפקידו, וכדי לתת שירות
עדיף להיימן על פני לקוחות אחרים.
בפסק־דין המנתח את הפסיקה
והחוק קבע השופט עמוס זמיר, כי
אומנם עבר הנאשם את העבירה
המיוחסת לו, ודן את הפקיד למאסר על
תנאי למשך שמונה חודשים.
הסניגורית, עורכת־הדין שולמית

פרטיות גרידא.
בפסק־הדין של בית־המישפט העליון
(ע״פ 472/74 פדי כ״ט ()301)2
נקבע כי תאגידים שמכוח זכיונם או
מטבע ברייתם הם מספקים שירותים
לכלל הציבור, כמו חברת־החשמל או
הקואופרטיבים לתחבורה, הם תאגידים
המספקים שירות לציבור ונכללים בהגדרת
החוק. בפסק־דין חדיש משנת
( 1981ע״פ 624/81 פד״י ל״ו ()376 )4
נסקרה הבעיה בצורה רחבה מאוד. שם
עמדו על כוונתו של המחוקק ומצאו כי
מועצת־הפועלים היא תאגיד כזה וכן
החברה פי־גלילות בע״מ. וזאת מכיוון
שעיקר תכליתו של התאגיד הזה נועד
כדי לספק שירות לציבור. ואומר בית-
המישפט :״אין הגדרת החוק מחייבת
מתן־שירותים לציבור, אלא שירות
יכול להתבטא בפעילות ולוא גם
פנימית, המביאה תועלת לציבור״...
על פסק־רין זה הסתמך השופט
זמיר כאשר קבע כי גם הבנקים בישראל
הם חלק מהמערכת הפיננסית
הלאומית :״יש להם תפקיד מרכזי
בהרצת המשק הלאומי. למדינה ול
ציבור
החי במדינה יש עניין רב
בבנקים כגופים כספיים. בית־המישפט
בתוך עמו הוא יושב וידוע גם ידוע, כי
האוצר ובנק ישראל ״משתמשים״
בבנקים המסחריים כשליחיהם לעניין
תוכניות החיסכון השונות שמציעה
המדינה לתושביה ...כאשר קיים
אינטרס לאומי ציבורי להבריא את
הכלכלה בארץ ...מהווים הבנקים,
כגופים הפיננסיים הגדולים, חלק
אינטגראלי מהמערכת הפועלת לייצוב
המשק והכלכלה.״ וכל הפעולות הללו
הן מחוץ לתפקידו הרגיל של הבנק
בנתינת שירותים בנקאיים לציבור
לקוחותיו. הבנקים חייבים לתת שירות
לכל דורש, שכן סעיף 2לחוק הבנקאות
קובע, כי תאגיד בנקאי לא
יסרב לתת שירותים בנקאיים לכל
לקוח שהוא. מכל אלה מוציא השופט
את המסקנה כי בנק הוא תאגיד
המספק שירות לציבור, ועל כן נכלל
בהגדרת סעיף ז< 29 לחוק העונשין
ופקיד בנק הלוקח מתנות כדי לתת
שירות עדיף, צפוי לעונשים הקבועים

בחוק•

אילנה אלון

דין מאו־טין: קונצרט צדקה ב.,מון ן דוד״
ריח חריף של נוסטאלגיה ומיץ־תפוחים ליוו את הפרמיירה של דין מארטין
בצרפת. נוסטאלגיה — כי מארטין איננו בדיוק הצעקה האחרונה בעולם־הבידור,
וכן גם אורחיו — ביניהם המוסיקאי אדי בארקליי, מיוזמי האירוע. למרות
הקאריירה הארוכה שלו, הרי שזו הפעם הראשונה שדין מארטין מופיע בצרפת,
ודווקא במולן רוז. זו גם הפעם הראשונה שבכוסות הוויסקי של אלף הקרואים
נמזג מיץ־תפוחים ולא שאמפניה. הסיבה למסיבה היתה קונצרט שערך מארטין
לטובת ילדים מפגרים. ההכנסות מהכרטיסים — אלף דולר כל אחד — נועדו
לתרומה. האירוע היה מן המפוארים שנערכו לאחרונה בעיר־האורות, ומארטין בא
למחרת לחזות במופע מסורתי של המולן רוז׳ — סוף־סוף צריך גם להיות תייר.

מאוצרו מאסטוואנ׳:
הנעלם הנא —
עוד גיסו שר נ־דאנרלו
מארצ׳לו

השחקן האיטלקי
מאסטרויאני מתמחה בגיבוריו של
לואיגיי סיראנדלו. בתמונה זו הוא
נראה יחד עם הכוכבת קאתרין בדג,
שתהיה בת־זוגו בסירטו החדש של
מאריו מוניצ׳לי (מצידה השני של
הכוכבת) ,בעיבוד מוסרט לסיפרו של
פיראנדלו מאתיה פאסקל. סירטו
האחרון של מאסטרויאני היה גם הוא
לפי מחזה של פיראנדלו, הנרי
הרביעי והיה אחד הסרטים המעניינים
ביותר שהוצגו בפסטיבל הסרטים
האחרון של קאן, בבימויו של מארקו

בלוקיו.

ץ לי ליובימוב: הבימאי הגולה הופך למנהל בגולה
הבימאי הסובייטי הידוע יורי ליובימוב, שבמשך שנים לא איפשרו לו
להעלות את מחזותיו בברית־המועצות, ניצל הזדמנות של ביקור בלונדון, ולפי
מיטב מסורת העריקים לא חזר הביתה. בשבוע שעבר התמנה למנהל התיאטרון
העירוני של בולוניה — מישרה בעלת עמדה והשפעה לא מבוטלת באחד ממעוזי
האינטלקטואלים באיטליה.
העולם הזה 2449

קאתוין רגב:
מטווומו
ב,נובר אובזהואטו״
לא רק בישראל יש בקיץ עונת־מלפפונים,
כי אם גם בצרפת. השבועון
הנחשב לעילית העיתונות הצרפתית
השמאלנית, נובל אובזרוואטר החל
מפרסם רומן. בהמשכים מאת ז׳אן
שרנסואח ז׳וסלין, בשם מארי
מאדלן והפירחחים, שאינו אלא
סיפור וימה ואלימות על דיילת־אוויר
ועל הרפתקותיה עם גברים שונים.
גיבורת הסיפור, כך טוען המחבר,
עוצבה על־פי דמותה של הכוכבת
היפהפיה קאתרין מ ג. רגב חתמה
על חוזה מיוחד לשחק את דמותה של
מארי מאדלן על דפי העיתון, בצילומים
של הלמוט ניוטון. מי אמר
שרק לעיתוני פוטו־רומן יש זכות
לפרסם רומנים למשרתות?

גיוהני ונאטאל׳ :אחו׳ סינוו אהבה במציאות
יבוא גם סיפור אהבה על הבד
מי שינה את ג־והני האלידיי? שואלות הילדות בצרפת. הסוכן שלו, גי
שאגה? לא ולא. נישואיה של אשתו לשעבר, סילבי ורטן, הגרה עכשיו הרחק
בלוס־אנג׳לס? לא ולא. בנו דויד? לא. אשתו המתוקה החדשה(בתמונה) ,נאטאלי
באי? גם כן לא. לורה שינתה אותו. מי זו? אהבה חדשה? לא ולא. זוהי בתם
התינוקת של נאטאלי באי וג׳והני האלידיי, שבגללה, כך טוענים ידידיו, לא רואים
אותו עוד?מקומות־ציבור בלילות. ג׳והני הפך לילד טוב והוא יושב כל ערב בבית.
תחת רוק הוא שר לה שירי־ערש ותחת להתנדנד הוא מנענע לה את העריסה. מי
שמחפש תסריט לסיפור אהבה — יכול בהחלט לקחת מהם דוגמה.

החיייגוות מברלין עדיין בווגז עם|
קאואיאן אוצרות נאפוליאון
נמשים מהים שליד אלכסנדריה
התיזמורת הפילהארמונית של ברלין עדיין ברוגז עם המנצח הרברט
סוף קאראיאן. התיזמורת סירבה לנגן בניצוחו בפסטיבל זלצבורג, אף
שזה האירוע המוסיקאלי היוקרתי של השנה. המריבה בין פון קאראיאן
והתיזמורת החלה לפני 19 חודשים, כאשר המנצח קיבל לשורותיה נגנית
קלארינט בשם סאבין מיאר, ללא אישור התיזמורת. מאז פוטרה
הנגנית, אבל המריבה בעינה עומדת, ואיש לא הצליח לפשר בין המאסטרו
הגרמני והתיזמורת, שאינה נוחה ממנו ונרו שאגאנו, נגר בדימוס
הגר בברונקס, הוא הזוכה הגדול ביותר של כל הזמנים בלוטו הניו־יורקי.
פאגאנו זכה ב־ 20 מיליון דולר. פאגאנו — סב לנכדה בת חמש ואב לשני
בנים, שמעולם לא ידעו עושר — צפה בהודעת הזכיה שלו על המסך
הקטן. .בדקתי, בדקתי, בדקתי ובדקתי — ועדיין איני מאמין.״ את הסכום
לא יקבל בפעם אחת, אלא בתשלומים בסשך 21 שנים. בכל שנה יקבל
952.000 דולר פחות מס. זו פנסיה נאה הנסיך לואים נסוליאון,
קשיש בן ,70 נצר למישפחת בונאשארטה, יחנוך מוסיאון שבו אוצרות
הצי של גפוליאון בונאפארט, שטבע ליד אלכסנדריה. קבוצה משותפת של
צוללנים מצריים וצרפתיים עסקה בשליית האוצרות והעצמים, שנמצאו
ב־ 13 כלי־שיט, שטבעו באבו־קיר לפגי 186 שנה ועוד אוצרות
שטבעו — בארי קלישורד משוכנע כי חרב מוזהבת ששלה ממימי
קייפ״קור, מאסצ׳וסטס, מעידה על הימצאותה של אוניה פיראטית שטבעה
במקום בשנת ,1717 ושמה וידה. הארכיאולוגים שבדקו את החרב טרם
אישרו את הנחתו בדבר מציאותו של אוצר, העשוי להגיע ל־ 400 מיליון
דולר בזהב, שלפי ערות היסטורית נמצאו ברשות רב־החובל של וידה.
בלק 00 בלמי. אם אכן יש מקום לתיקווה, יעשו הכל כדי להעלות את
השלל הזמר ג׳רי לי לואים סובל מתאונת סקי־מים: הוא שבר את
רגלו השמאלית, כשהחליק על אגם שליד ביתו בנסביט, מיסיסיפי מהפיכה״ בליכטנשטיין: הנסיך סראנץ־יוזף השני יעביר את
סמכויותיו הרישמיות כשליט הממלכה הזעירה ביותר בעולם לנסיך־הכתר
אדם. פראנץ יחף הוא בן 78 ואדם — בן .39 עד עתה היה פראנץ־יוזף
השליט הוותיק ביותר בעולם, אחרי הקיסר הירוהיטו היפאני
הנסיך הבריטי צ׳ארלם הודיע כי אף שאשתו, ליידי דיאנה, אוהבת
מאוד תאומים והיתה רוצה מאוד בתאומים, הוא בכל זאת חושש שהיא
מצפה, בקרוב, רק לילד אחד. ליורש־הכתר הבריטי ולרעייתו יש כבר ילד
אחד, הנסיך ויליאם בן השנתיים שופט כית־המישפט העליון
בלוס־אגג׳לס, לורנס וודינגטון, פסק כי ג׳ון דרק, הבימאי שביים את
אשתו בר דרק בבולרו, חייב למסור את כל תמונות ההפקה, אלף במיספר,
לידי חברת קנון(של מנחם גולן ויורם גלובוס) ,אחרי שחברת מ־ג־מ,
שאמורה היתה להפיץ את הסרט, סירבה לעשות כן, אחר־ שקיבל דירוג
כסרט פורנוגרפי. דרק סירב למסור את התמונות, בשל סיכסוך כספי.

העולם הזה 2449

מיו״ מאתיה:
הילדה הטובה
נפרדת מהוריה
החדשה המרעישה ביותר את הצרפתים
אינה קשורה בכלכלה
הצולעת של המדינה וגם לא בראש־הממשלה
הצעיר והיהודי שלה -לוח
ם אביוס. היא קשורה באלילת
ההמונים מידיי מאתיה הקטנה,
שצניעותה המיובאת ממישפחה מרובת
ילדים באביניון הפכה למיזבח קדוש
כמו — כמעט — האפיפיור. ובכן,
בשורה מרנינה: מיריי מתחתנת, ואפילו
אבא ואמא כבר חוגגים איתה את
המאורע בעוגה ענקית, המוצגת
לראווה( .לפי המיטבח המסורתי של
אביניון יש להניח שכדאי לקבל את
המירשם מאמה של מיריי, הנראית
איתה בתמונה) .שמו של החתן המאושר
הוא אנדרה שאסאן, והוא איננו
כומר כלל, כפי שרבים ציפו, כי אם
ברנש ספורטיבי, האוהב לשחק
כדורגל, לרכוב על סוסים ולשחות.
אומנם, בצרפת הוא עדיין אלמוני
לחלוטין, אבל כדאי לשאול עליו
במכסיקו — שם הוא אישיות מרכזית
ביותר בשדה התעשיה והממון. זה
שידוך!

השוק מוצו בביגדייאונגה לגברים, מתוצרת הארץ וחוצות

כדאי להיות
ס 14€ז 1 |0

ן* עם היתה לגבר הישראלי בעיה:
^ 2מה ללבוש, כיצר להיראות ואיפה
לקנות. השנה הפכה הבעיה הזאת
לבעיה מסוג אחר. השוק מוצף בבגרים
יפים, אופנתיים וחתיכיים לגבר.
תעשית־האופנה נתנה את רעתה על כך
שכיסו של הגבר הישראלי הוא לא
פחות טוב משל האשה, והתחרות על
כיסו קשה.

מייצרים בארץ אופנה, מייבאים
מחו״ל, יש מכל טוב. בכל פינה בעיר
הגדולה תל־אביב קיימות חנויות־אופנה
יוקרתיות: לבגדי־יבוא ולעשירים
— בכיכר־המדינה; כל השאר
— בשיירה השביעית של דרום
תל־אביב.
גם בלב־דיזנגוף יש חלונות״ראווה
המדברים אל לב הגבר. ברחובות קינג

תוצרת איטליה.

חליפה ספורטיבית ג ל לי
של בוקר והיא מתאימה לבילוי על המירפסת ואפילו לקבלת״אורחים.

\ 1 1111 *0ר י * 1ך| 1של מערכת לבוש, תוצרת
1 1-1 1 4 | 1411 1/הום. מדגיס קמיל ניקרג.
החולצה הספורטיבית מבד־כותנה משובח בצבע כחול.

\ 1ךיךך 1כך נראה הצווארון החדש של
1י | 11 חולצת הגבריס מתוצרת סיגמאן
הישראלית. הצבעים: טורקיז ולבן. הבד: כותנה.

בגד״ים ביקיני בכחול,
לבן, טורקיז. המדגים:
מישל. גיזרת המיכנס יוצרת אשליה של רגל צרה

וארוכה. מחירי ביגדי״הים לגבר הם השנה מ״2,500
שקל עד 5,500 שקל, תלוי במיקום החנות. ברחוב
קינג ג׳ורג׳ בתל־אביב זה זול, בכיכר״המדיצה -יקר.

לייקרה צמודה

גוו־ג׳ ,אלנבי ונחלת־בנימין יש חנויות
קטנות ופחות זוהרות, שם ניתן למצוא
בגדים יפים במחירי־הזדמנות. המשותף
לכל החנויות הוא הפיכת הגבר הישראלי
לאופנתי. והוא יודע שאופנת

ך 1חוך חולצת טי בלבן,
114111-1אדום וכחול. סידור
נהדר לגבר, לימי הקיץ החמים.

הג׳ינס וחולצת הטי־שירט כבר פסה

רגליים סכסיות. היום, כשהגבר
יוצא עם אשה, הוא חייב להתאים את
עצמו אליה ולשנות את תדמיתו
הקודמת. לא עוד גבר חסר״טעם, שלא
איכפת לו. עליו להיות אפ־טו־דייט.
הבגד עושה את האדם, גם את הגבר.
יש גברים שבחליפה הם נראים
כחתנים, בחולצה ובמיכנסיים ספורטיביים
הם ספורטאים, ובשורטס —
אצנים.
המיכנסיים הקצרים, השורטס,
תופסים מקום נכבד אצל הישראלי
המצוי. במזג־אוויר קיצי ושרבי כמו
שלנו אין יותר נוח ממיכנסיים קצרים
ומאווררים. למי שיש רגליים ארוכות
ויפות, זה יכול להיות אפילו סכסי,
אמרו כמה מחברותיי למראה רגלי
הכדורסלנים הזרים.
נכון הוא שמנהל מישרד לא ירשה
לעצמו לבוא במיכנסיים קצרים
למישרד, אבל מוכר בחנות לביגדי־ספורט,
נהג אוטובוס או מונית, יכול
להרשות לעצמו תענוג ונוחיות כאלה
ביום קיץ לוהט. והמיבחר רב ביותר.
קיימים מיכנסיים קצרים בכל הצבעים
והגיזרות — גבוהות ונמוכות — ומכל
סוגי הבד, כותנה, ג׳ינס, סאטן, ניילון
וסריגים קיציים. החולצות תואמות את
המיכנסיים, וכן מצוי מיבחר עשיר של

ך | 1ך \ 1ך 1ה \ 1ך 1החיה האוסטרלית היא הסמל המיסחרי של
\ 4 1 1 4 #111ו 1 1חברת דניאל אקסל. החולצה ספורטיבית,
עשויה סריג ומפוספסת בצבעי העוגה -כחול, לבן, אדום, שחור וחאקי.
חולצות כותנה וטריקו, בעלות שרוול
או חסרות שרוול.
תחתון פנימי. חברת הום
מאמינה במערכות לבוש לגבר. הוא לא
צריך להתאמץ ולחפש בארון מה
להתאים למה, והוא לא צריך לרוץ
לרעייתו, כדי שתעוץ לו עצה מה
ללבוש.
המערכות של הום הצרפתית כוללות
חולצות אריג מבד־כותנה, מבדים
חלקים, פסים ובדוגמות שונות. המיכנ־סיים
תואמים בצבע והגיזרה היא
קלאסית או עם פנסים. בהום חשבו גם
על הישראלי הגלשן, בין אם הוא באמת
כזה או סתם מתיימר, המסתובב על
החוף כרי להפגין את גופו.
ביגדי החוף של הום כוללים מגוון
רחב של ביגדי־ים ומיכנסי־גלישה
(סרפים) ,בעלי תחתון פנימי, היכולים
לשמש לגלישה או לבגד־ים,
כשחולצות טריקו, בצבעים זהים,
משלימות את המראה.
חידוש נוסף הן חולצות בעלות
שרוול רגלן, עם הדגשים בכתף
וחולצות טי בשילובי בדים של כותנה
ולייקרה.
צבעים נועזים. המעדיפים את
האופנה האיטלקית יוכלו למוצאה

111ן 11 לגבר: הדוגמה למעלה יכולה לשמש
| 1 / 1מיכנס לבית, בגד־ים לחוף, או תילבושת
מרשימה לגולש החובב, בציבעי שחור, אדום, לבן.

יתרונו העיקרי של הבגד שהוא עשוי מבד ניילון
ומסיבה זו הוא מתייבש מהר ונראה תמיד חדש.
מייצרים ממנו חולצות, מיקטרונים ומיכנסיים.

בחנות בנטון, בלב־דיזנגוף. בבנטון
משווקים אופנה ספורטיבית בסיגנון
יוניסכס, לגבר ולאשה.
לבנטון 3000 חנויות בעולם,
והמוניטין שיצאו לה הוא בשל האיכות
והאופנתיות של מוצריה, הנמכרים
באירופה, בארצות־הברית וגם בבחריין
שבשולי סעודיה.
בחנות, שנפתחה לאחרונה בתל־אביב
יש פריטים יפים ורבים. המייחד
את ביטון הוא שכל פריט מיוצר ב־32
גוונים .״אבל לארץ לא מגיעים כל
הצבעים,״ מסביר חזי דגני, בעל החנות,

״משום שבארץ השוק קטן וצריך
לבחור את הדגמים והצבעים בזהירות
רבה, כדי שיענו על טעמו של הגבר
הישראלי״.
בבנטון יש חולצות פולו חלקות או
מפוספסות, בציבעי לבן, אדום, כחול או
ירוק — ב־ 7,000 שקל. יש חולצות טי
ב־ 4,000 שקל; חולצות־כותנה, שגיז־רת־הצווארון
שלהן מיוחדת, בצבעים
נועזים, כמו אדום, חאקי, טורקיז,
במחיר 7,600 שקל.
מיכנסי־כותנה עם פנסים, בשלל
(המשך בעמוד )33

^ 11111 חולצה קיצית ופרחונית
1X1111 בגווני אדום וצהוב מבד
כותנה, בעיצוב רפי יעקבזון.

^ שבוע העיד עורך־הדין שימעון
1 1חרמון על יחסיו עם כרמלה בלאס
ומעשיו ביום הרצח. בזה התחייב
לגירסה מסויימת, המרחיקה אותו.
לחלוטין מהרצח ומכל ידיעה עליו.
השאלה המישפטית הנשאלת היא:
אם ידחה בית״המישפט את גירסתו של
חרמון ויקבע כי שיקר, האם יוכל
סניגורו, הפרופסור דויד ליבאי, לטעון
כי לאור הראיות בתיק יש מקום

רק לאשר אבהות. אך לא לסתור אותה.
אז החלטתי לחשוף לפניה מידע
אישי, שאני משתדל להסתיר(כאן באה
פיסקה שנאמרה בדלתיים סגורות,
ואשר ממנה משתמע כי הנאשם איננו
יכול להיות אבי ולדה של הנרצחת.
...היא איבדה את עשתונותיה וצעקה
עלי ״מנוול! מדוע הסתרת זאת
ממני?״ עניתי לה שאני לא חייב למסור
לה פרטים אישיים. היא נראתה נבוכה

אם יחליטו השופטים
ששימעון חרמון
(משמאל) ישיקר -
האם-יוכל להחליף
אתה גי רסה 1

האם בין ה ושעה
ברצו\ 1ןיכ1וי
ישנה אנשוות
שלישית! 1 :ו שעה
בהויגו־! בשגגה?

לקבוע שלא היה כאן רצח, אלא הריגה
או גרימת־מוות־בשוגג בלבד?
שימעון חרמון, עורך־דין דתי, גרוש
ואב לשנים, נאשם ברצח ידידתו
כרמלה בלאס בחודש יולי .1983 הרקע
לרצח, לפי טענת התביעה, הוא הריונה
של כרמלה, שאמרה כי חרמון הוא אבי
ולדה.
חרמון הכחיש מהרגע הראשון בכל
תוקף כל קשר לרצח. כאשר התגלתה
גופתה השרופה של כרמלה בבור
בחורשת זיתים ליד ביר־זית, היה חרמון
בטיול בחו״ל עם אשה אחרת. כאשר
הודיעו לו על מותה של כרמלה, סירב
להקדים את שובו ארצה וחזר רק אחרי
שהתייעץ בפאריס עם עורך־הדין
מנחם רובנישטיין. כאשר חזר לישראל,
בתחילת אוגוסט ,1983 מסר למישטרה
גירסה על מעשיו ביום הרצח. השבוע,
מעל דוכן־העדים, חזר חרמון על
גירסתו זו כמעט מלה במלה.
וזוהי גירסתו של חרמון, בקיצורים
והשמטות אחדות. הגירסה ניתנה ב־29
באוגוסט 1983 באוזני רס״ר אלברט
וקנין. חרמון לא סמך על איש כי יכתוב.
באמונה את דבריו ולכן כתב את עדותו
בכתב־ידו.
יזו לשינה: הכרתי את כרמלה
בלאס לפני מיספר שנים. היא נשלחה
אליי כלקוחה בענייני מקרקעין. סמוך
לסיום הטיפול בעניינה טילפנה אלי
וביקשה להיפגש, כדי לברר כמה
שאלות. היא אמרה לי כי מצאתי חן
בעיניה, והיא מעוניינת להישאר אתי
בקשר אישי.
יצאנו יחד בערך חודשיים־שלושה
ונפרדנו. אחר כך חודש הקשר שוב
לפני שנתיים, כדי לנסוע לחוץ־לארץ
יחר. זו היתה נסיעת־קיץ בלבר, וכל
אחד נשא בהוצאותיו. כשחזרנו ארצה,
שוב נפרדנו, ומאז לא היה בינינו כל
קשר אישי.
בבית המישפט סיפר חרמון כי
הפעם האחרונה שקיים יחסים
אינטימיים עם כרמלה היתה ב־,1981
ערב נסיעתם לחו״ל. במשך הנסיעה,
סיפר, לא קיימו יחסים, מכיוון שהוא
לא רצה בכר. הם אמנם ישנו באותו
החדר ואף באותה המיטה. אר לא קיימו
יחסים מכיוון שהתחמק מכר בטענה
שהוא עייף.
הפגישה האחרונה בינינו היתה
בחתונת אחותה של כרמלה. היא
טילפנה אליי וביקשה שאבוא לחתונה.
סירבתיד־ אבל״היא אמרה ־ שאחותה
בעצמה ביקשה להזמין אותי, ואם לא
אבוא היא תיעלב ותראה בכר פגיעה
אישית, אס לא אבוא להשתתף
בשימחתה.
אחר־כר היו בינינו עוד מיספר
מועט של פגישות על רקע כלכלי.
כרמלה החזירה לי את החוב מהטיול
בתשלומים. מתאריר מסויים באמצע
שנת 1982 לא ראיתי את כרמלה ולא
שמעתי ממנה דבר.
בתחילת שנת 1983 התקשרה
כרמלה והתלוננה שהיתה חולה מאוד.
היא סיפרה ששכבה בבית־חולים
וביקשה שאערוף אצלה ביקור־חולים.
התחמקתי מלבקר אותה, כי לא רציתי
לחדש את היחסים בינינו. אמרתי לה
•שאני עסוק מאוד בעבודה.

ואמרה :״אם כך, אין לי כל ברירה, ואני
אפנה לאב האמיתי.״ היא לא רצתה
למסור לי את שמו, ורק אמרה שלא
רצתה בו כאבי ילדה. אמרתי שעבורי
הפגישה הסתיימה ועמדתי ללכת.
כאשר רציתי ללכת היא שאלה אותי
אם אוכל לתת לה טרמפ לתל־אביב
לסביבות היכל־התרבות. אמרתי לה
שאני בדרכי לרמת־השרון, שזה בדיוק
בכיוון ההפוך, אבל היא הפצירה בי, ואז
לקחתיה להיכל־התרבות.
וכעת אחזור לסיבות שבגללן
ניתקתי את יחסי עם כרמלה )1( .מכיוון
שלא התאהבתי בה )2( .היא סיפרה לי
שיש לה עבר עם כעשרה גברים)3( .
היא התחילה לדבר על חתונה. לכן
החלטתי לסיים את היחסים איתה, ובכל
פעם שהיא התקשרה ביקשתי שתניח
לי. אבל היא ניסתה לשוחח איתי על
נושאים שונים שאינם קשורים להריונה.
היא טילפנה כמה פעמים,
ובאחת הפעמים החלטתי שאני יכול
לנצל את השיחה לטובתי. מכיוון
שעמדתי לנסוע עם בחורה אחרת
לחוץ־לארץ לחמישה שבועות, והבחורה
עמדה על״כך שיהיה לנו תיק
עזרה־ראשונה, החלטתי לבקש מכר־מלה
שתכין עבורי תיק כזה. ביקשתי
ממנה תיק עזרה ראשונה סטאנדרטי,
שזוג יכול להיזדקק לו במשך חמישה
שבועות.
אחר־כך, כשהיא טילפנה פעם
נוספת, אמרתי שאבוא אליה ביום ששי
בערב, אחרי ארוחת השבת, כדי לקחת
את התיק.
ב־ ,9.7.83 אחרי ארוחת־ערב עם
הוריי וילדיי, נסעתי אל כרמלה לקחת
את התיק. לאותו ערב קבעתי עם
בחורה אחרת שאתקשר איתה יותר
מאוחר. כשבאתי אל כרמלה הבנתי
שהיא התכוונה. לארח אותי, אבל
אמרתי לה שיש לי תוכניות לערב
ושאני צריך לחזור לתל״אביב. כשרציתי
ללכת ביקשה ממני טרמפ לסביבות
היכל־התרבות. מכיוון שאני
גר בסביבה זו, לקחתי אותה איתי.
כשהגענו לתל־אביב היא אמרה
שהיא צמאה ורוצה לשתות משהו
בדירתי. עלינו לדירה ועשיתי לה קפה.
אני החלפתי בגדים והתכוננתי ללכת.
אבל פיתאום היא אמרה שהיא לא
מרגישה טוב ושיש לה לחץ־דם גבוה.
היא ביקשה שאעשה לה הגבהה לראש
ואתן לה כדורים שהיו בארנקה. נתתי
לה כוס־מים ואת הארנק, והיא התפשטה
ונשארה רק בתחתונים וחזיה,
ושכבה במיטתי. אני יצאתי למירפסת
וישבתי על כסא־נוח לראות טלוויזיה.
נרדמתי במירפסת והתעוררתי׳ רק
השכם בבוקר. לא צילצלתי לבחורה
השניה כי קיוויתי כל הזמן שכרמלה
תלך ואני אוכל להמשיך בתוכניותיי.
אבל נרדמתי והתעוררתי רק בבוקר.

הורג ב שגגה?
לפני כארבעה חורשים טילפנה
אליי כרמלה בשעות לפני־הצהריים
ואמרה שיש לה משהו חשוב לדבר
איתי. ביקשתי שתאמר זאת בטלפון,
אר היא לא רצתה. לחצתי עליה, לבסוף
אמרה לי שהיא בהריון. שאלתי אותה
מה הקשר אליי? והיא ענתה ״אתה
האבא ״.פרצתי בצחוק ואמרתי לה
שקרה לה נס מרים הבתולה, שכן מזה
כשמונה חודשים לא היה בינינו כל
קשר, ויחסי־אישות לא היו בינינו
למעלה משנה. שאלתי באיזה תאריך
התעברה, ואחר־כך אמרתי לה שאבוא
אליה תוך ימים ספורים. רציתי לראות
איך היא משקרת לי בפנים. באותו יום

סיפרתי על כך למיספר אנשים, כשאני
מתייחס לכך כאל בדיחת השנה.

,התפשטה
ושכבה במיטתי׳
^ חרי יום־יומייס ביקרתי בביא
ת ה. שאלתי איך היא מעזה לטפול
עליי במצח נחושה דבר שהיא יודעת
שאין לי כל קשר איתו. תשובתה
הפתיעה אותי. היא אמרה לי :״נכון
שלא היה לי קשר איתך בתקופה
שהריתי, ונכון שהיה לי אז חבר
ששכבתי איתו באופן קבוע, אבל הילד

זקוק לאב ואני אדאג שיהיה לו אב!״
היא אמרה לי שרשמה ביומנה את
תאריך המגע האחרון בינינו על פי
חישוב הימים אחורנית, היא אמרה
שאחרי שהרופא קבע מתי התעברה,
היא דיפדפה ביומן אחורנית ועשתה
חישוב של התאריך שבו היה הביוץ,
וכתבה את שמי ביומן. כלומר, היא
שיחזרה את ההיסטוריה. אמרתי לה
שהיא יודעת כי אוכל לבקש בדיקת
רקמות ואז אוכיח בקלות שהילד לא
שלי. אבל היא אמרה שהיא תדאג
שיהיו ראיות נסיבתיות שאני האב,
ולכן בית־המישפט לא יתייחס לבדיקת
הרקמות, היא אמרה שבדיקה כזו יכולה

להוריד את התכשיטים נשות הפרקליטות בעת שיחזור הפשע במקום מציאת הגופה
טיפות דם מן האף

^ מתי כשבת בבוקר מוקדם
^<|מאוד, מכיוון שישנתי במירפסת
והאור היה ישר בעיני. הערתי את
כרמלה ואמרתי לה שנהגה איתי שלא

— כדאי להיות נבר —
בהגינות, וביקשתי ממנה להתלבש
וללכת. כרמלה התלבשה וכאשר יצאה
אליי למירפסת, ראיתי שמטפטף לה
דם מהאף. הערתי לה על כך והיא
ניגבה את הדם. היא אמרה שזו עליה
בלוזץ־הדם, ושוב נשכבה במיטה
ואמרה שאיננה מרגישה טוב. היא
התאוששה אחרי 10־ 15 דקות, ביקשה
לעשות מיקלחת כדי להתרענן ואז
אמרה שהיא מרגישה מצויין וירדנו
לאוטו.
רציתי לקחת את הכלב שלי איתנו,
ולכן הייתי צריך לפנות את המכונית
שלי, כי היא היתה עמוסה באביזרים
של הסירה שלי ובתיקים מישרדיים,
והכסא האחורי היה מורכן. כדי להרים
את הכסא כך שהכלב יוכל לשבת,
התחלתי לפנות את הדברים מהאוטו
למישרד שלי, שנמצא בקומה הראשונה
של אותו בניין, וכרמלה עזרה לי.
היא היתה בחורה טובה ורצתה לעזור.
אני לקחתי את הדברים הגדולים, והיא
באה אחרי עם הדברים הקלים. היא
הביאה את השנאי (הטרנספורמטור
הקטן, שעליו נמצאו כמה כתמי דם).
הגבהנו את הכסא, לקחנו את הכלב
ונסענו. כרמלה ביקשה לנהוג, ואני
נתתי לה את המכונית. אבל לפני שהיא
התניעה, אמרתי לה שזה אוטו חדש,
ולפני שמתחילים לנסוע צריך לבדוק
שמן. ירדנו מהמכונית והראתי לה איך
בודקים שמן ואז נסענו לביתה. היא
אמרה שהיא מרגישה טוב, ולכן נתתי
לה לנהוג.
כאשר הגענו לביתה ועצרנו את
הרכב היא התלוננה שוב על זה שהיא
מרגישה לא טוב ואמרה שהפעם נדמה
לה שזה הפוך, זה לחץ־דם נמוך. עלינו
לדירתה. היא שכבה על המיטה
וביקשה שאעשה לה הגבהה, הפעם
ברגליים. היא ביקשה גם כוס־קפה,

וסיפרה לי שהיו לה כבר בעבר ירידות
חדות של לחץ־לדם.
ניסיתי להשפיע עליה ללכת לרופא
או לפחות לבית־החולים וולפסון,
ששם עבדה, ושם יקבלו אותה בחפץ־
לב גם בשבת, אבל היא אמרה שלא
צריך, והכל יסתדר. היא רק אמרה
שהיא חשה מחנק וביקשה שאוריד את
השרשרת מצווארה ואת השעון מידה.
היא גם ביקשה שאנתק את הטלפון, כי
בכל יום־שבת בשעה 8בבוקר היא
נוהגת לאכול ארוחת־בוקר עם הוריה,
והפעם לא היה לה כוח, והיא לא רצתה
לאכול איתם.
זה היה תישעה ימים לפני העלמה
של כרמלה, ומאז שעזבתי את דירתה
לא ראיתי אותה יותר וידי לא היתה
במעשה־התועבה הזה!
עד כאן העדות. בהמשכה הכחיש
חרמון כי ראה או שמע מכרמלה אחרי

(המשך מעמוד )31
צבעים, יש שם ב־ 10,000 שקל.
חגורות־עור ב־ 1,300 שקל, חגורות
פלסטיק ב־ 800 שקל. עניבות צרות,
מכותנה סרוגה, ב־ 1,300 שקל וגם
כובעי־קש — הכל לגבר האוהב
הופעה מושלמת.
גם בביגדי־ים תוצרת איטליה
מתמחים בבנטון. הללו עשויים
לייקרה או ניילון, ומחירם בין 3,500
ל־ 5,500 שקל. המהדרים בהופעתם
בים יוכלו לרכוש קיטבג מחומר

כרמלה בשווייץ
באותו החדר, באותה המיטה
מועד זה. הוא נתן אליבי מלא. והזכיר וניסה להיפטר מגו^תה של כרמלה
שמות של גברים ונשים שאיתם נפגש מחשש פן יתגלה פשעו.
כאשר יבוא המועד לסיכומי ההגנה,
בליל־הרצח, ואשר חלקם הגדול העיד
כבר בבית־המישפט, ושמם נאסר יהיה על הסניגור, הפרופסור ליבאי, כי לאפשרות גם להתייחס
לפירסום.
מכיוון שכרמלה נרצחה, ולא סיפרה בית־המישפט לא יאמין לעדותו של
מה קרה לה ברגעיה האחרונים, וחרמון חרמון. השופטים כבר שאלו כמה וכמה
מכחיש כל קשר איתה בימים שאלות שהעידו על ספקות מסויימים
האחרונים לחייה, ואין כל עדי־ראייה באמינותו של הנאשם. שאלות רבות
לרצח, נשענה התביעה כולה על נגעו בעניין תיק־התרופות שביקש
עדויות נסיבתיות. התובעת, דבורה לקבל מכרמלה.
״האם יתכן שאדם, שכרמלה
ברלינר, עשתה עבודת־נמלים, כאשר
קשרה כל חוט וחוט מהעדויות למארג העלילה עליו עלילת־אבהות לפני זמן

קצר, ואשר ניסה בכל תוקף להתחמק
ממנה ומכל מגע איתה, היה מוכן לחדש
את היחסים והקשרים רק כדי לקבל
ממנה תרמיל עזרה־ראשונה, שאפשר
לקנות בכל בית־מרקחת בסכום לא
גדולי״ שאלה זו שבה וחזרה מפי
התובעת ומפי השופטים בווריאציות
שונות במהלך עדותו של חרמון. מה גם
שחרמון ידע כי תיק עזרה ראשונה כזה,
נתבקש כבר מידידה אחרת, שהיא
רוקחת במיקצועה.
אם ידחה לבסוף בית־המישפט את
גירסתו של חרמון, וימצא כי הוא אשר
גרם למותה של כרמלה, וכל עדותו
היא שקר, האם יהיה די בראיות
התביעה כדי להוכיח רצח בכוונה
תחילה, או שמא יכולות העדויות
שהוגשו לבית־המישפט להתיישב גם
עם הריגה או גרימת מוות ברשלנות?
האם יתכן כי כרמלה אומנם נפגשה עם
חרמון באותו ערב, התפתחה ביניהם
קטטה, ובדם חם היכה אותה הגבר מכה
אשר גרמה למותה? או אולי נפלה׳
כרמלה מהתקף של לחץ־דם ונפגעה
בראשה במדרגה או בחפץ קשה אחר
ומתה? האם יתכן כי הסתרת הגופה
ושריפתה היו רק צעדים היסטריים של
אדם שמצא את עצמו לפתע עם גוויה,
וחשש מפני מישפט־רצח? האם יתכן
שרק אז נולדה בראשו התוכנית
להסתרת הגופה, למרות שלא הוא אשר
רצח אותה?
שאלות אלה יכולות לעלות רק אם
בית־ המישפט יחליט כי עדותו של
חרמון, המנתקת כל מגע בינו ובין
כרמלה ביום הרצח, אינן מונעות ממנו
מלהעלות את הגירסות החלופיות
להגנתו.
המילים שאמר חרמון לאחיו בקשר
לערי־ מיקלט, יכולות להתפרש גם
ככוונה להישאר בחוץ־לארץ עד
שיתפסו את רוצחה של כרמלה, וגם
במובן התנ״כי של ערי מיקלט למי
שהרג בשוגג. נראה כי במישפט
המרתק ביותר במדינה עוד טמונות
אילנה אלון
הפתעות•

מלא וברור, המאשים את חרמון ברצח
בדם קר של כרמלה במנעול ההגה של
מכוניתו, שנעלם אחרי הרצח.
התובעת גם קישרה בין מחצלת,
שנמצאה על גופתה השרופה של
כרמלה, וכמה שערות־כלב שנותרו
עליה, ובין מחצלת דומה שהיתה
לחרמון ושערות כלבו — דובי.

^^ נד ם חס:

ך* תביעה אינה מתיימרת לדעת
( 1בדיוק מה קרה ברגעי הרצח, או
אפילו מתי בדיוק והיכן רצח חרמון את
כרמלה. אבל היא מנסה להתבסם על
הראיות הנסיבתיות, על הכחשתו
הטוטאלית ועל שריפת הגופה והניסיון
להעלימה, ולטעון כי חרמון הוא שרצח

חרמון וכרמלה באירופה
כל אחד נשא בהוצאותיו

חולצת־סריג מפיקה
גם קיטבג, גם מגבת
פלסטי, שמחירו 800 שקל, או
תיק־מגבת לנשיאת חפצים. התיק
עשוי בחלקו הפנימי מגבת ומבחוץ בד
ציבעוני. בשעת־רצון הוא נפתח על־ידי
שני רוכסנים, ומשמש כמגבת !
להשתרע עליה בשפת־הים.
מחירים סבירים. רפי יעקבזון,
שעיצב עד כה ביגדי־נשים, החליט
לתת את הדעת ולהשקיע ממירצו גם
לטובת הגבר. בקיץ זה הוא עיצב
קולקציה עשירה לגבר, הכוללת
חלקים, מבדים חולצות־כותנה
מודפסים ופירחוניים, המתאימים
לאקלים הישראלי. הבד טיבעי וסופג
והדגמים נוחים וקלילים.
ניתן להשיג אצלו גם מיכנסיים
ארוכים ותואמים בגיזרה ישרה,
כשהחידוש העיקרי, האירופי, הוא גומי*!
במותנים — כך שכל מ־כנס יכול 1
להתאים לכל מירה, מ־ 38 עד .42 רעיון !
הגומי עוזר על כל דיצריך למצוא |
מיכנסיים למידתו.
רפי יעקבזון גם עיצב מיקטרונים
לקיץ. הם בסיגנון בלוזון, עשויים
כותנה בצבע אחיד, שחור, לבן, כחול או
אדום, ומותאמים למיכנסיים שבקו־לקציה.
והמחירים? ״סבירים ״,הוא
אומר ,״יותר נמוכים ממחירי הדגמים
לנשים״.
שילובים ׳מעניינים. לאוהבי
תוצרת כחול־לבן מייצרת חברת 1
מנהטן חולצות העונות על כל
הדרישות, מבדי־כותנה, ויסקוזה ורשת.
הצווארונים בסיגנון סיני, מכופתרים או
רגילים.
לכל חולצה מיכנס תואם. אין צורך
לכתת רגליים, להתאים את החלק
העליון לתחתון או להיפך. רוב יצרני
האופנה מעדיפים להקל את המלאכה |
על המתלבש ודואגים למערכות
מוכנות.
מראה זה משלב אופי ספורטיבי עם
מראה מהודר. לחולצות.אלה מיכנסיים
קלאסיים.
בחולצות הניילון ובמיכנסי הניילון
התואמים בולטת החריגה מן המראה
השמרני, המקובל. המערכות לשעות־הפנאי
גם מציגות אפשרויות בלתי־מוגבלות
לשילובים מעניינים. כל
מערכת מורכבת מכמה פריטים,
שאותם אפשר ללבוש בנפרד או
בווריאציות אחרות.
חברת גלי נותנת את הטון בשטח
אופנת הספורט והלבוש בשעות הפנאי.
שפע בלתי־נדלה של פריטי לבוש,
בעיצוב מקורי וחדשני של שוקי לוי,
ובצבעים מרהיבי־עין, מאפיין את
אופנת הספורט של גלי.
את מקומן של חולצות הפולו
המוכרות, מטריקו מפוספס ובעלי
צווארון לבן, תפסו חולצות פולו
בסריגת פיקה אוורירית, בשילוב של
טריקו עם כותנה בוהקת, בתוספת
כיסים מלוכסנים או עיטורים אחרים.

קולנוע
סרטים
מה זה סטרימרס?
מדי פעם בפעם, כאשר אין מפיצי הסרטים
בישראל מצליחים לדלות תירגום מרתק ומיסחרי
לשם המקורי של הסרט, כדי למשוך את הצופים
לאולם, הם מחליטים לוותר על המאמץ
ולהשתמש בשם המקורי. כך וה יקרה בקרוב,
בסרט בשם סטרימרס, שכוונתו המקורית היא
לכל כך הרבה דברים שונים, עד אשר נדמה כי
איו אפשרות למצוא לו מקבילה בשפת עבר.
מעבר לתרגום המיידי, שכוונתו פסים של נייר
או בד, והו גם כינוי למיצנח שלא נפתח. ומאחר
שהעלילה כולה מתרחשת בביתן אחד של בסיס
צבאי, בין ששה חיילים, שני סמלים ותיקים,
ארבעה טירונים שעומדים להישלח לחזית
בוויאט־נאם, הרי למשמעות השניה יש הרבה
יותר תוקף.
השם הוא, כמובן, משל. אין בסרט אפילו
צניחה אחת לרפואה, ואף אחד מן המשתתפים
אינו נופל קורבן לתופעה הנרמות בשם. אבל
כולם גם יחד נמצאים במצב של מי שהושלך
ממטוס כשמיצגח על גבו, והנה לפתע מסתבר לו,
שהמיצנח אינו נפתח, והוא נותר תלוי בין שמיים
וארץ, חסר ישע.
ישר לחזית. הסרט מבוסס בנאמנות על
מחוה של דייויד רייב, שנכתב והוצג בברודווי
בשנת ,1966 כאשר מילחמת וויאט־נאם פסקה
להיות אפיזודה חולפת והפכה למציאות קרה
ומאיימת עבור האוכלוסיה האמריקאית .״עד או
היו כאלה שסברו כי שנתיים בצבא, זה דווקא לא
רע לעיצוב האישיות,״ אומר הבימאי רוברט
אלטמן .״זה היה אולי טיפשי במקצת, אולי אפילו
מטריד, אבל לא נורא כל־כך, כל עוד לא היתה

אמריקה, מעורבת ישירות במילחמה. אבל כאשר
הטירונים התמימים הללו מצאו את עצמם מול
מציאות שבה הם עומדים להישלח היישר לחזית,
הסתבר להם שטעו בחשבון והחלו מוחים בטענה
כי התגייסו לצבא, אבל לא למילחמה.״
וכאן בא המשך המשל. כי כמו הצנחן שקפץ
מן המטוס ומיצנחו לא נפתח, כך כל אותם
החיילים שהתגייסו לצבא כדי לפתור בעיות
אישיות, פסיכולוגיות או סוציאליות, מוצאים את
עצמם מושלכים למילחמה יוקדת שלא חלמו
עליה כלל.
רוברט אלטמן, שעשה את אחת הפארסות
המקאבריות ביותר על חדוות המילחמה, הלא הוא
הסרט מאש, החליט 17 ,שנים אחרי שהמחזה של
רייב הוצג בניו־יורק, להעביר אותו למסך, משני
טעמים עיקריים .״ראשית, מאז עליית רגן,
ארצות־הברית מעורבת יותר ויותר באמריקה
הלאטינית ובאפריקה, ואני חושש מאוד שהמצב
של ויאט־נאם עשוי לחזור על עצמו. שנית,
הרגשתי צורך להגיב על מה שעוללו למאש
בטלוויזיה האמריקאית.
״לפני 15 שנים, כאשר עשיתי את הסרט,
אפשר היה עדיין למצוא מפלט בתוך השתפכות
של טעם רע, לגרום לכך שאנשים ייצאו מחייכים,
אפילו צוחקים, מבתי־הקולנוע, ובדרכם הביתה
ישאלו את עצמם לפתע מה היה כל כך מצחיק
במה שהם ראו. אולם סידרת הטלוויזיה
שהתבססה על הסרט, הפכה אותו לתעשיה
ממוסחרת.
״זאת היתה אחת הסדרות המצליחות ביותר
בתולדות הטלוויזיה האמריקאית, וזאת למרות
שהיא הביאה במשך יותר מעשר שנים את
המילחמה לטרקלין הפרטי של כל אזרח, בצורה
מעוקרת, מגוחכת, בלי אף טיפת דם אחת.

סאחארוב הקולנועי(ג׳ייסון רובארדם) וסאחארוב במציאות
הצבעה ברגליים

מרגיזים אה הרוסים

ברית־המועצות אינה מרוצה מהפצת סרט חדש, שהוצג לאחרונה
בהצגות בכורה חגיגיות בכל רחבי העולם. הסרט, ששמו סאחארוב,
דורך על כמה יבלות כואבות ביותר של ממשלת מוסקווה. למען
האמת, הרוסים רגזו כבר מן הרגע שבו התחילו לצלם את הסרט,
והפעילו את כל כובד המישקל שלהם על ממשלת פינלנד, שלא
תרשה את צילום הסרט בתחומה, כי אחרת זה ייחשב לפגיעה במדינה
ידידותית. בהיות מצב פינלנד רגיש מאוד בכל הקשור לקשריה עם
ברית המועצות, היא ביקשה אחר כבוד מן המפיק הרברט ברודקין,
שיילך לחפש לו אתרים אחרים שישמשו לו׳ כתחליף למוסקווה.
פתרונו של ברודקין, בסופו של דבר, נמצא לו באוסטריה, כאשר
את סצינות־הפנים הוא צילם באולפנים בריטיים, כשהוא נעזר בצמד
סווה וקארן קרייג(הבעל הוא אחראי לשידורי בי־בי־סי ברוסית) ,אשר
סייע בעבר גם ליוצרים אחרים לעצב אווירה סובייטית אותנטית. מי
שנעזר בהם לאחרונה היה ג׳ון שלזינגר בסרט הטלוויזיה שלו אנגלי
בניכר(על המרגל ברג׳ס).
אבל למען האמת, האותנטיות של התפאורה היא בעלת חשיבות
מישנית בסרט הזה. לכל היה ברור, מן הרגע הראשון, שעיקר המיבצע
של הבאת סיפור המדען הסובייטי הגדול, אנדרי סאחארוב, אל המסך,
נעוצה בעצם אישיותו, ובמאמצים הרבים שנעשים היום במערב
למשוך תשומת־לב לגורלו ולגורל אשתו, הנתונים בגלות בעיר
גורקי.
הקהל שיילך לראות את הסרט לא יגלה כנראה דברים חרשים,
שלא ידע עליהם קודם לכן, כי הרי פרשת סאחארוב היא אחד
הנושאים שאינם יורדים מן הכותרות של העיתונות בשנים האחרונות.
מצד שני, הליכה לסרט מתפרשת על־ידי רבים כהצבעה ברגליים בעד
שיחרורם של המדען ושל אסירים פוליטיים אחרים, ונגד מישטר של י
ריכוי חופש הפרט.

ואכן, הסרט משתדל בקפדנות רבה שלא לחרוג מן העובדות
הידועות לכל ולא להפוך את סיפור סאחארוב לרומנסה קולנועית
רגילה. מישפחתו הנמצאת בארצות־הברית(היא הורשתה לעזוב אחרי
הפעלת לחץ בינלאומי גדול) השתתפה באספקת הנתונים אשר
שימשו לכתיבת התסריט, והסרט מתחיל, בזהירות רבה, מן השלב שבו
סאחארוב כבר מוכן נפשית למחות נגד כל העוולות שהוא מגלה
סביבו, כלומר הוא נמצא במצב חריג לבני מעמדו, אשר מנותקים
בדרך־כלל מכל מציאות שאינה קשורה ישירות לבעיותיהם
המיקצועיות.
מעניין שהשחקן ג׳ייסון רובארדס, המגלם את התפקיד הראשי
בסרט, טוען, שאילו התאפשר לו לשאול את סאחארוב שאלה אחת,
היה מבקש לרעת מה הניע אותו לצאת החוצה מן העולם המוגן
והבטוח שלו, כלומר, מה קרה לו בדיוק לפני שמתחילה עלילת הסרט.
ואילו גלנדה ג׳קסון, המגלמת את ילנה״בונר, אשתו השניה של
סאחארוב, שהיתה חברתו לדרך בכל המאבקים שלו, תוהה אם ילנה
חשה אי־פעם את הרחף להניח לכל המאבק הסיזיפי הזה ולבחור בחיים
נוחים וקלים יותר, לא רק לה, אלא לכל הסובבים אותה.
עד כמה יכול סרט כזה לעזור, כאשר כל ההפגנות והמחאות
וההכרזות הפוליטיות לא הצליחו להושיע לזוג האידיאליסטי הזה
ולאחרים שמצבם אף גרוע יותר? התשובה טמונה בסרט עצמו, כאשר
באחת הסצינות שבהן נפגש סאחארוב עם ״סירובניקים״ אחרים,
מסבירים לו המנוסים יותר, שככל שיקום רעש גדול יותר במערב, כך
גרל הסיכוי שדברים ישתנו במזרח. לא מייד, לא בבת אחת, אבל בכל
זאת. לראיה: ילנה בונר הורשתה לצאת בזמנו מרוסיה כרי לעבור
ניתוח עיניים באיטליה (באותה הזדמנות נסעה לסקאנדינוויה כרי
׳לקבל!*ת פרס נובל לשלום בשם בעלה שלא הורשה להתלוות אליה
למערב) .אם כך, המצב בכל זאת אינו לגמרי אבוד.

הנבלים היו תמיד כהי־עור עם עיניים מלוכסנות
ולא היתה שום הצדקה לעשות כל זאת, מלבד
הרווח הכלכלי.״
לא יעשו סידרה. למען האמת, היו כאלה
שטענו, גם אחרי הסרט של אלטמן, למרות כל
חריפותו הרבה, כי הוא מציג את המילחמה
כמשעשעת מדי. ואולי היום, בסטרימרס, הוא
בא לחסל סופית את החשד שמא גם הוא אשם
בתעמולה מיליטאריסטית, גם אם זה היה בהיסח
הדעת, בוודאי לא בכוונה. דבר אחד ברור:
מסטרימרס לא יעשו סידרת טלוויזיה, ואין כאן
אפילו שניה אחת שבה זוכים הצבא, או המילחמה,
למילה אחת טובה.
אבל, טוען אלטמן, מה שמשך אותו לסרט, הוא
הרבה יותר מן המילטאנטיות הפוליטית שלו.
״המחזה כתוב כל־כך טוב,״ הוא אומר ,״עד אשר
בכל פעם שנדמה כאילו הוא עוסק בבעיה
מוגדרת אחת, מייד נחשף פן אחר, מרתק לא
פחות, הזוכה לטיפול רציני. אפשר לאחוז במחזה
הזה מכל קצה שהוא, הוא יצירה מושלמת בפני
עצמה. בעיקר משום שהדמויות אינן סתם סמלים,
אלא יצורים חיים, אמיתיים ומשכנעים״.
אומנם, די מפתה להתייחס לכל אחת מן
הדמויות כאל אב־טיפוס: בן הדרום המשכיל, בן
הצפון בעל הנטיות ההומוסכסואליות, הכושי
שמרסן את מרדנותו ולעומתו הכושי ההופך את
המרדנות לתירוץ שמאחוריו ניתן להסתיר הכל,
חייל ותיק שהמוות אורב לו לאו דווקא
בשדה־הקרב, וחייל ותיק אחר שמוצא את המוות
בצורה טפשית, גם מחוץ לשדה־הקרב. ששת אלה
סגורים בתוך ביתן אחד, מתבשלים בתוך המיץ
של עצמם, והתוצאה היא לא רק אספקלריה של
החברה האמריקאית, אלא גם טרגדיה אנושית
מזעזעת שנוגעת לכל אחד מן הששה בנפרד.
המילחמה והתאונה. אם בשלבים
הראשונים, ניתן להניח כי מדובר כאן בחרדה
העמוקה של צעירים שעומדים להישלח אל מול
פני המוות, הרי בהדרגה מסתבר שיש כאן רבדים
רבים נוספים: העימות בין מושגי מוסר שונים, הן
אצל הלבנים (הסטודנט מן הדרום מול
ההומוסכסואל מן הצפון) ,הן אצל השחורים(אותו
רחוב אלים יכול להוליד מקופח נצחי שכל
מטרתו בחיים היא נקמה, ומולו מקופח לא פחות,
שמנסה באמצעות פשרות להתגבר על הקיפוח).
בהמשך הסרט מסתבר, שלמצב הכלכלי
שמתוכו בא כל אחד מן הששה (למעשה הסרט
מתרכז בארבעת החיילים, שני הסמלים מופיעים
בו פחות) יש חשיבות מכרעת בצביעת העימות
ביניהם. ולקראת הסוף, מגיע הסרט גם
להתמודדות עם המוות עצמו, המיקריות,
האכזרית והאווילית שבו, הסתמיות המפחידה
שלו. כל זה בא לידי ביטוי לא רק בשני מעשי
רצח אלימים בתוך הביתן, אלא גם במונולוג
בלתי־רגיל, אולי אחד הקטעים היפים ביותר
בסרט, שבו מספר אחר הסמלים(ג׳ורג׳ דז׳ונדז׳ה),
בצורה מפורטת מאוד, השתלשלות של תאונת־דרכים
קטלנית, ותגובת הצופים בה.
העולם הזה 2499

מעניין שאחד משני התנאים שהתנה המחזאי
רייב, לפני שחתם על הסכמתו לעיבוד הסרט
לתסריט, היה שמירת הסצינה הארוכה הזאת,
שבאה למעשה אחרי מקרי הרצח וכביכול אחרי
שיאה הדרמאתי של העלילה .״אני מאושר שהוא
דרש זאת בחוזה,״ טוען אלמן ,״אחרת יתכן
שחברות ההפצה היו דורשות להוציא את הסצינה
החוצה, כי זה לא הולם למוצרים שהם רגילים
לקבל.״
לגבי אלטמן סטרימרס הוא המשך לכיוון
חדש שנטל על עצמו הבימאי הזה, שונה לחלוטין
מכל מה שהרגיל את מעריציו קודם לכן. אם שמו
של אלטמן, לפני שנים, הזמין מייד הרהורים על
קולנוע חופשי, מאולתר, קולנוע שבו לצופה
מוגש בליל מורכב הן בתמונה והן בצליל, והוא
צריך לברור לו את החשוב לו, הרי מזה כמה שנים,
עם התעניינותו המתחזקת בבימת התיאטרון,
השתנה הסגנון לחלוטין. וכך, סטרימרס הוא
סרט ממש כפייתי, מן הבחינה הזאת, סרט שבו
אלטמן עובד על הדגשת כל פרט, על הבהרת כל
תנועה, אינו מניח לצופה שום יוזמה פרטית
משלו, מוביל את המצלמה בקפדנות כדי שתראה
אך ורק את החיוני ביותר.
אם בתחילת הקאריירה שלו, הסתכסך הבימאי
עם המימסד ההוליוודי משום שהוא הניח לשני
שחקנים לדבר על המסך בעת ובעונה אחת, ובכו
היקשה על הקהל את הבנת הנאמר, הרי הפעם
הטכסט ברור עד לפסיק האחרון.
אשר למישחק בסרט, צריך להתחיל בציון
העובדה שבאופן יוצא מן הכלל החליט פסטיבל
הסרטים בוונציה, בשנה שעברה, להעניק לכל
ששת השחקנים בסרט, את פרס המישחק הטוב
ביותר. החלטה חריגה זו באה בשל העובדה
שהששיה הזאת פועלת כצוות מושלם, מתואם
להפליא וקשה להעלות על הדעת מישהו שהיה
משתלב כאז טוב יותר, זאת למרות שמדובר

סז ל חן
ה מי לחמה
תל־אביב.
חייל הלילה (לב
ישראל) -הסרט המוזר ומה של
דני וולמן יכול להוכיח עד כמה
מיזוכו להיגרר אחדי השקפות
עולם פוליטיות. כאשר אתה אמן, ועד כמה מעוות יכול לצאת
ההטגר האמנותי שניתן להשקפות הפוליטיות.
אין צל של ספק כי דגי וולמן מסתייג מן הטירוף המילחמתי
שאוחז בחלק מן העם היושב בציון, מן הרעיון שגברתמת
עשויה להיות אידיאל בחיים ומכל אלה שעושים מן העניין
פולחן. אלא שהסתייגותו גדולה כל־כך. עד אשר הוא פשוט
בוחל בגיבור שלו, שנופל קורבן לכל המיתוס המזוייף הזה,
ומרוב בחילה, אין הוא מצליח אלא להציג מיפלצת, יצור
מעוקם שצריך לאשפז או לחסל אותו אבל אין בו כדי לרמוז
לחיה המסתתרת בפני רבים וטובים שהתנהגותם מאופקת
יותר.
כך קורה שזאב, הבחור שלא התקבל לצה״ל ומשום כך הוא
מתנקם בצבא, כשהוא לובש מדי ערב מדים ויוצא לרצוח
חיילים אחרים, הוא בעצם תוצר של בעיה פסיכולוגית, של אב
שתלטן, של חוסר אט, של חיגוך מטופש. הרומן שהוא מנהל
במשך הסרט עם סטודנטית המתפרנסת כמלצרית, לא ניתן
להבנה, אלא אם כן מניחים שגם היא סובלת מבעיות נפשיות,
כפי שרומזת לרגע סצינה שבה היא מודדת את מדיו ומלטפת
את כלי ההרג שאותם הוא מסתיר באחת המגירות בביתו.
כל זה מנוכר, תיאורטי ולא מגע לצופה. הן משום שהדמויות
אינן שלמות די הצורך והן משום שאין בכוחם של השחקנים
להשלים, בעזרת אישיותם. את מה שחסר בתסריט. צרה

זאב שמשוני: להתנקם בצבא
אחרת היא העובדה שהסרט אינו יכול להחליט אם בדעתו
להיות סרט מתח -על כך הוא מוותר די מהר כאשר הוא חושף
את זהות הרוצח* ,סרט אימים -אלא שמעדכת״היחסים פין
הרוצח לנערה לא מתפתחת אף פעם לכיוון שצריך להדאיג אח
הצופה; או תעלומה שעיקרה כיצד יילכד האשם -אלא שלשם
כך צריך היה לראות שיש מ* שמעוניין ללכוד אותו, וזה חסד
בסרט. יתכן שגם בנקודה זו קיים רמז למצב הקיים בארץ:
מיפלצות משתוללות ואין עושים מאומה כדי למנוע זאת.
כקביעה פוליטית. זה בהחלט הגיוני. כתחבולה דרמאתית, זה
לא עובד.

מישל רייט ומיציל ליכטנשטיין
הומוסכסואל שחור, הומוסכסואל לבן

מישל רייט בסירטו של אלטמן. סטרימרס׳
הכל בחיים הי א הנקמה
להיעלמו של אדם במאה 71־ 6ז ושובו לכפרו בתום
במה שנים. כיצד מגיבה ההברה, המישפחה,
מנשה והמסית
לד! טראוייאטה ( ל ב ,1איטליה)
סרס יפהפה חזותית ומוסיקאלית. פראגקוחובח לדאות:
זפירלי מעניק לאוסרה של ורדי את מכסימום
אינדיאנה

מרטין של שובו
ת ל־ א בי ב:
האסתטיקה בעזרת שני זמר־ם שוש גם שחקנים
גיונס וחמיקדש הארור; לה טראוויאטח; מוכשרים — תרזה סטראמאס ופלאסידו דומינגו.
חתונת הדמים.
חתונת הדמים (תכלת, ספרד):
ידו ש לי ם: אינדיאנה ג׳ונס.
קארלוס סאורה מצלם חזרה של אנתוניו גאדס
תיט ה: אינדיאנה מנ ס.
ולהקתו ומשיג אפקט תיאטרלי וקו־לנועי כעל
עוצמה מיוחדת במינה על פי מחזהו של לודקד-

תל-אג*ג

שובו •טל מ ר טין נד ( חן ,2צרפת;
מוצג גם בקולנוע תפארת בהרצליה ובקולנוע
לילי ברמת־גו< .ההפתעה הגדולה העולמית.
בדומה לסערה של מאזורסקי גם זה פלא קופחי
חסר־תקדים שלא הצליח בשום מקום בעולם כמו
שהצליח בישראל. זוהי דרמודמתח מסביב
העולם הזה 2449

.אינדיאנה ג־וגם והמקדש

הארור (תל־אביב /תל־אביב; ארצות־הברית;
מוצג גם בכפיר בירושלים, ו ב חן
בחיפה) מיפגן מרהיב של מעבדת הקולנוע
המטורפת ביותר בתעשייה זו של סטיבן
שפילברג. לסרט זה באים להלום, לצהול, לצחוק
ולהימתח ולא, חס וחלילה לחשוב.

מיצ׳ל ליכטנשטיין מציל חייל המנסה להתאגד
הצבע הצבא והצביעות
בשחקנים אלמונים יחסית. את ג׳ורג׳ דז׳ונדז׳ה
אפשר אולי לזכור כבעל הפונדק שפו מסתיים
צייד הצבאים ואת מיטשל ליכטנשטיין
(ההומוסכסואל בסרט) ראו כבן דרום קנאי
באלופי המשמעת, אבל נרמה כי אף פעם לא זכו
להזדמנות טובה יותר להפגין את׳ יכולתם.
ולבסוף, כל מי שיאמר כי הסרט הזה אמריקאי
מאוד, לא יטעה. אכן, הכל בו מושרש בתוך
החברה האמריקאית בכל מרכיביו. אבל מי

שיטען כי זה נוגע אך ורק לאמריקה, יטעה טעות
חמורה. החיילים המוצאים את עצמם בצבא
בצנחנים בלי מיצנח, שינאת הכושים ללבנים,
הפחד מן ההומוסכסואליות החבויה בתוך כל אחד
ואחד, העימות בין סוגי חינוך שונים ובין סוגי
מרדנות שונים, המוות השרירותי והתנהגות
הסביבה מול מוות כזה, כל אלה יש להם
מקבילים, ועוד מקבילים ברורים מאוד, גם
בחברה הישראלית, למשל.

אם שעה אחת
של בישול במטבח
הורסת לאשתך
את כל היום...
למטבח ולשרנתים

המזגן התקלקל?
מ גן. קו 1

שתתי קי רו רומיזוג

רחוב דב חוז 7חולה

טלפוו ו 6 0ו $ 8

קשר אלחוטי איתורית 758111 ממי 8555

ל מ כי ר ה

מצלמה 1¥א $01 וידי או
? 00־ !.וטייפ סוני ניי ד
כולל חיבור לח שמל

הי אהת שו ב ה!
• שרות מהיר ומקצועי למזגני־אוויר מכל הסוגים
• יעוץ, מכירה והתקנה
• מזגני־חלון ומזגנים מפוצלים
אפשרות בתשלומים

ט ל פון 70448 :־052
ב ש עו ת ה בו ק ר

לשרותך 24 שעות ביממה
0338 3 8 3 8

לבעלי כרטיסי אשראי בלבד

העולם הוה 2449

חיי ם ג לו בינ ס קי, בן ה־ ,82 מרווה את הסנווט הישואל מראשיתו. הוא מסבו
על מישלחות ישראל לכל האולימפיאדות, אסון מינכן, אולימפיאדות הנועלים
לפגי קום המדינה, ומבנה את הכישלונות הצורבים של ׳שואל בסטוט

.יא יודע ימה אנחנו
יא מצריחים יתג־ע
והישגים. השקענו
מיריוניס בספווטאיס
שנסעו ללוס־אנגילס״

״ לעוווא

.,אסחו שחמוחב הזוה
נשיא הנושר
באויימפיאזת מינכן.
חני שנאיטז להפסיק,
נעח היא יא נסעו*

הווו ! 1ע ם

! ב ס פו רטא

ת לי ו ני ם

האו לי מ פי אדה

להתחרות עם נבחרת האוניברסיטה האמכשמלאו
לו 80 שנה והוא הגיע לגבורות,
ריקאית. ביחד עם שלונסקי והילל דן הקים
הוציא הוועד האולימפי הישראלי חוברת
נבחרת כדורגל ב ,1922-שהתחרתה בבאר־לכבוד
חיים גלובינסקי. בחוברת זו כותב
שבע נגד האנגלים.
עסקן הספורט יצחק אופק על חיים
היה זה שוב גלובינסקי שליווה את
גלובינסקי, כי הוא מוסד ולא בן־תמותה.
המישלחת לאולימפיאדת מינכן ועקב
דומה כי הגדרה זו של האיש קולעת יותר
מקרוב אחר האסון שהתרחש שם.
מכל, כי אם יש מי שמכיר את הספורט
חיים גלובינסקי נחשב מוסד לא רק
הישראלי ומלווה אותו מראשיתו ממש, הרי
בקרב המקורבים לספורט בארץ, הוא מוסד
זה חיים גלובינסקי.
הוא ליווה את מישלחות ישראל לכל, גם כשמדובר בספורט הבינלאומי, שמוכר
וידוע לכל עסקן ספורט ברחבי העולם.
האולימפיאדות, לחם למען השתתפות
אומרים לא אחת כי עקשנותו ודרכי הנועם
מישלחת ישראלית באולימפיאדת לונדון
מייד עם קום המדינה, לא הצליח, אן הצליח שלו סייעו לישראל להשתתף במישחקים
בינלאומיים יותר משעשה זאת כושרם של
להכניס מישלחת לאולימפיאדה שהת הספורטאים.
בקיאותו של גלובינסקי,
קיימה ארבע שנים לאחר מכן, בהלסינקי.
כדבריו של יצחק אופק, היא בתחום יחסי
עוד לפני קום המדינה ליווה מישלחת
הספורט הבינלאומיים של ישראל באירופה,
לאולימפיאדת הפועלים שהתקיימה בווינה.
באסיה ובארצות־הברית.
ביחד עם מישלחת הכדורגל נסע לביירות

הוא נולד ב 1902-בפולין, עלה ארצה
ב ,1920-וב 1922-נמנה עם חבורת העמק.
הוא היה מראשוני ״סולל בונה״ ועבד כמנהל
המחלקה לסלילת כבישים.
לבד מאולימפיאדת הפועלים בווינה
השתתף גלובינסקי גם באולימפיאדה
השלישית של פועלי ציכוסלובקיה, שהת קיימה
ב־ 1934 בפרג. לקבלת־הפנים שערך
שר-החוץ אדוארד בנש הגיע גלובינסקי
לבוש במכנסיים קצרים. ב״ 1936 עמד
בראש מישלחת ״הפועל״ לאולימפיאדה
האנטי״נאצית שהתקיימה בברצלונה ואשר
התבטלה לבסוף בגלל פרוץ מילחמת-
האזרחים שם. בין השנים 1954 - 1938
שימש כנשיא ההתאחדות לכדורגל.
במילחמת־העולם השניה התנדב לצבא
הבריטי ונפל בשבי הגרמני. מאז קום
המדינה ועד היום הוא מלווה את ישראל

בכל האולימפיאדות, מאז 1952 הוא משמש
כגיזבר הוועד האולימפי הבינלאומי. הוא
בן־בית בוועד האמריקאי למען הספורט
בישראל ומשמש כנציגו בישראל. הוא
יושב־ראש מועצת ההימורים ותרם רבות
לבניית מיתקני ספורט ושיפור הספורט
בארץ. אין כמעט תחום בספורט הישראלי,
שאין לו יד ורגל בו.
רק לאולימפיאדת לוס-אנג׳לס לא נסע.
הוא לקה בליבו ורופאיו אסרו עליו את
הנסיעה. כעת הוא יושב רתוק לכורסה
ושואב את האינפורמציה מעל מ סן
הטלוויזיה. הוא אינו מחמיץ אף מישחק
וכלל לא מתחשב בשעות יוצאות-הדופן
שבהן משודרים האירועים.
קשה לו להסתיר את אכזבתו מ״הישגי״
הספורטאים הישראלים, הוא עצמו מרגיש
כאילו עשה ככל שביכולתו לאפשר

.לשווא השקענו מיליונים בספורטאי האולימפיאדה ר
לא יכירו באף ועד ולא יתט למרינה הצעירה
להשתתף באולימפיאדה.

• מתי התאחדו שני הוועדים
האולימפיים?

ב־ 1951 התאחרו הוועדים. ב־ 1952 השתתפה
לראשונה מישלחת מטעם מדינת ישראל
באולימפיארת הלסינקי.

• לבד מהוועד האולימפי של
״מכבי״ והוועד האולימפי של ״הפועל״
היה לפני קום המדינה גם ועד אולימפי
פלשתינאי?

נכון, אבל הוא לא היה פעיל ולא היתה לו כל
השפעה.

• אתה יכול לספר לי על המישלחת
הראשונה לאולימפיאדת הלסינקי
ב־?1952
כן. זו היתה מישלחת יפה, שמנתה 32 איש
וכללה קבוצת כרורסל ואת אילנה ויטנברג ותמר
שוחמכר בריצה וזריקת כרור ברזל, והיה טבק
בריצה. כשניגנו התיקווה והעלו את הדגל לתורן
הרגשתי שניצחנו במילחמה. זו היתה הרגשה
נפלאה לראות את דגל ישראל מתנוסס על
התורן. ואני, שנלחמתי כל־כך הרבה שנים כרי
שישראל תשתתף באולימפיארה, התרגשתי
מאוד.

• ב ,1956-כשהתקיימה האולימפיאדה
באוסטרליה, פרצה מילחמת
סיני. האם באולימפיאדה זו השתתפה
מישלחת מישראל?
באולימפיאדת מלבורן 1956 ,
היינו הכוכבים!״(המשך מעמוד )37
לספורטאים להגיע לרמה נאותה. אץ לו
הסבר לבשלונות, לבד מתרוץ קלוש. שיתכן
כי הגורם הוא בכך שהצבא קוטע את אימוני
הספורטאי.
ביום שבו ראיינו את חיים גלובינסקי הוא
היה מדוכדך. ידירו ועמיתו חיים ויין שכב
על ערש דוויי, למחרת היום הלך לעולמו.
״כל החברים מסביב מתים ״,אמר תוך
שהוא מהנהן בראשו .״אבל אתה תחיה עד
מאה ועשרים ״,השיבה מזכירתו וסיפרה כי
כמו אריה הוא מתייצב מדי בוקר ב־7
בעבודתו, מפוכח כנער צעיר ועושה עבודתו
קודש, תמורת שכר סמלי של דולר אחד
בשנה.

• מר גלובינסקי, מתי השתתפה
מישלחת מארץ־ישראל בפעם הראשונה
באולימפיאדה?
מה אני אספר לך היסטוריה של 60 — 50

..באולימפיאדה
באוסטרליה קיבלו
אותנו נמו מלכינו.
הנסיך פיל־פ לחץ את
ידי וביקש שאספו לו
מה קווה בחזית
מילושת־נתי־שנה?
בשנת 1928 נסעה מישלחת שלנו לביירות,
לשחק כדורגל נגד הנבחרת של הקולג׳
האמריקאי. זה היה תקופת המאורעות ובקולג׳
למד הבן של נאששיבי, שהיה ראש עיריית
ירושלים. ואז בלילה, הוא והחברים שלו חתכו לנו
את כל המושבים באוטובוס והכניסו מים
לרדיאטור. הרקטור של הקולג׳ היה ממישפחת
דורג׳ של האוטומובילים, אז כדי שלא יתפרסם
מה שקרה ויוציא שם רע לקולג׳ ,הוא שילם לנו
את כל הנזקים.
ב־ 1931 נסעתי עם קבוצת הפועל לאולימפיאדת
הפועלים בווינה. כל זה לפני קום
המדינה. ב־ 1948 רצינו להשתתף באולימפיאדה
שהתקיימה בלונדון. היות שלא היינו מדינה לא
נתנו לנו להשתתף. הזמינו אותי עם מי שהיה
מפקח על הספורט, יהושע אלוף ז״ל, כאורחים.ואז, בעזרת האמריקאים, נלחמנו שיתנו לנו
להשתתף. לא עזר. בארץ היתה בעיה. היה פילוג
והיו שני ועדים אולימפיים, אחד של הפועל ואחד
של מכבי והוועד האולימפי אמר שכל זמן
שהוועדים לא יתאחדו ויהיה ועד אולימפי אחד,

כן, קבוצה יפה. אבל זה לא היה פשוט, בדיוק
פרצה המלחמה ואני נסעתי לירושלים לבן־גוריון
ושאלתי מה עושים. הוא תיכף החליט — קח רגל
ועוד שניים שלושה ספורטאים וסע. אז לא היתה
ברירה. השארנו את קבוצת הכדורסל מסכנים
בבית, ונסענו — יואב רענן, שושנה ריבנר,
קושניר והדגל. הגענו לאוסטרליה, קיבלו אותנו
יפה מאוד, היתה התלהבות גדולה גם של היהודים

״עבשיו לוקחים ביחד
עם מישלחודהסמוט
גס פסיכיאטרים. במינכן
אנחנו, העסקנים, חיינו
הפסיניאטדיס׳׳
וגם של האוסטרלים. צעקו לנו למה לא הבאנו
את חמשת אלפים השבויים המצריים. היינו
הכוכבים של האולימפיאדה, האובייקט הגדול.
אני זוכר שבקבלת״הפנים הבעל של המלכה,
הנסיך פילים, התעכב לידי שאספר לו מה קורה
בחזית. אמרתי לו — הוד מעלתך, אין לנו זמן.
עומדים פה עוד מאה איש ומחכים. נו, ואחר־כך
השתתפנו באולימפיאדות יפאן, מכסיקו, רומא
ומינכן הטרגית.

התמדה. היא ואני היחידים שקיבלנו מדליות. גם
אני קיבלתי מדליית כסף בעד התמדה בעבודה.
עשו פה טקס. היה יפה מאוד. ההחלטה להעניק לי
את המדליה התקבלה בישיבה חגיגית של הוועד
האולימפי הבינלאומי, שהתכנס ברומא, זו מדליה
רצינית.

״הרוסים התנהגו א מו
הכי בסדר. למרות
שמולס את השתתפותנו באולימפיאדת מוסקבה,
החדוו לנו אח בל
הנסוי. לאמריקאים
ולמדים לא החזירו אך
פרוסה־
• אחרי מינכן השתתפת באולימפיאדת
מונטריאול ואחר־כך נסעת
להכץ את אולימפיאדת מוסקבה. כיצד
התייחסו אלין• הסובייטים?
לפני שהאמריקאים החליטו על החרם?

אז קיבלתי הזמנה מהוועדה המארגנת והגעתי
למוסקבה. ישר קיבלתי חדרים, הכל היה מוכן.
יש לי במוסקבה ידיד מהוועד האולימפי שם,
שאני נפגש איתו תמיד באירועים בינלאומיים.
שמו דימיטרי, והוא אמר לי עוד לפני שקיבלתי
את ההזמנה — גלובינסקי, אל תפחד. אתם
תשתתפו באולימפיאדת מוסקבה. אני אקח על
עצמי שישראל תשתתף. והוא עמד בהבטחה,
וכשהגעתי לשם הוא קיבל אותי יפה מאוד ועזר
לי לארגן את הכל. ואז בא החרם של האמריקאים
ואנחנו כמובן הצטרפנו לאמריקאים, למרות
שבאופן אישי לא הסכמתי לכך. היה לי חבל מאוד
מאוד שלא נשתתף במוסקבה. הכינונו חוברת
מיוחדת לכבוד האולימפיאדה על הספורט
הישראלי וכשהגעתי למוסקבה חילקתי עשרות
חוברות כאלה ברוסית, אנגלית ועברית.
אני זוכר שבבדיקה הבטחונית האיש פתח את
החוברת ויש שם תמונה של הרוסי סרג׳י בלוב.

ביטחון מיוחדים,
הישראלים?

כדי

להגן

הם התנהגו איתנו הכי יפה. אספר לך סיפור.
אנחנו שילמנו בעד האנשים שעמדו לנסוע.
אחר־כך הם לא החזירו את הכסף לאמריקה
ולקנדה, לנו הם החזירו את הכסף עד הפרוטה
האחרונה. אני מוכרח לציין שאוי ואבוי אם לא היו
מחזירים. הרי.שילמנו בשביל 60 איש.
באמת, הכל היה יוצא מן הכלל, באתי
למוסקבה, דאגו לכל פרט, במיוחד בקשר
לאמצעי־הבטיחות. הם לא שיתפו אותי בזה, אבל
תסמכי עליהם שהם־ היו נוקטים אמצעי בטיחות
הכי בטוחים. במובן הזה לא דאגתי בכלל.

• זוהי הפעם הראשונה מאז נוסעת
מישלחת ישראלית לייצג את ישראל
באולימפיאדה, שאתה לא נוסע איתה.
מדוע?
נסעתי לקונגרס של האינטרטוטו בלוס־אנג׳לס
וקיבלתי התקפת־לב, מאז הרופאים
חושבים שהאקלים של לוס־אנג׳לס לא טוב
בשבילי. היות שאני לא יושב בשקט, אלא
מתרוצץ ודואג ומכין, נכנסה גם אשתי לתמונה,
וזו הפעם הראשונה שאני לא נמצא שם. הייתי
רוצה שיהיו לנו שם יותר הצלחות. אני עוקב אחר
השידורים כל יום, גם מאוחר בלילה. אני שם את
השעון ומתעורר בשביל לצפות במישדרים.

• איך אתה מסביר את זה שאנחנו
לא מצליחים להצטיין באולימפיאדה?
אינני יודע. אנחנו לא מסוגלים להוציא
כוכבים. ועושים מאמצים, באמת. הפעם עשו
מאמצים יוצאים מהכלל כדי שנצליח. מה לא
עשינו, הבאנו מומחים שהכינו את הספורטאים,
לא חסכנו בכך, גם לא במחנות, או בנסיעות. לא
יודע, כנראה שהשיטה לא טובה. צריך לאמן את
הספורטאים מגיל יותר מוקדם ולא לסמוך על
ניסים שיקום איזה כוכב.

• מה לא בסדר בשיטה?

אני אגיד לך את האמת, אצלנו זה מצב מיוחד.
אצלנו גם הנוער, כשמכינים אותו, ומשקיעים בו,
ויש לנו עתודה, האימונים שלו נשברים, כי הוא
הולך לצבא, ואם הוא בכושר הוא הילד ליחידה
קרבית ואז המפקד שלו לא להוט לשחרר אותו
לאימונים. זה ההסבר היחיד שיש לי. הנוער פשוט
נשבר, כשהוא מגיע לצבא. אחרת, אין הסבר. הרי
עשינו מאמצים על־אנושיים, בנינו אצטדיוני
אתלטיקה מעולים, השקענו המון כסף
במיתקנים, בבריכות־שחייה, מועצת־ההימורים
עוזרת בכל מקום ומקום. הנה, ראי לאיזה הישגים
הגענו בפיתוח הטניס. תראי איך זה תפס, שוב, מי

• מה אתה זוכר ממינכן?
מינכן התחילה יפה מאוד. באותו לילה גורלי,
כשנפרדתי מהקבוצה אחרי שהלכנו ביחד להצגת
כנר על הגג עם רודנסקי, היינו במצב־רוח טוב
מאוד. אני גרתי במלון מחוץ לכפר האולימפי,
הגעתי למלון, לא הספקתי לשכב והודיעו לי
שיש איזה דבר. היה לי אוטו צמוד עם חייל
גרמני. כשהגענו לכפר, כבר אי״אפשר היה
להיכנס. זו היתה טרגדיה. הם הרגו את ויינברג,
והגרמנים עשו את הפאשלה עם ההליקופטרים.
זה היה נורא. כל הלילה הייתי בתור המטה שניהל
את המשא־ומתן עם ראש המישטרה ועם
שר־הפנים גנשר. ההרגשה שלי לא היתה טובה.
עמדנו כל הזמן בקשר עם גולדה. איש מיוחד
מהש״ב בא בטיסה מהארץ, אבל הגרמנים לא נתנו
לישראלים לפעול והסוף היה לא טוב.
דרשנו מהוועד האולימפי הבינלאומי להפסיק
את המישחקים. הם הפסיקו ליום אחד ונערכה
אזכרה המונית לחללים וזה הכל, אחר־כך עברו
לסדר היום והמשיכו כאילו כלום לא קרה. היו רק
מעט ספורטאים מסקנדינוויה, הולנד וגרמניה,
שהפסיקו את השתתפותם. אנחנו ארזנו את
החפצים וחזרנו ארצה עם הארונות. מה אני אגיד
לך, היום לוקחים עם כל קבוצה פסיכיאטרים. אז,
במינכן, אנחנו העסקנים היינו צריכים להרגיע
את הספורטאים.

• אתה זוכר כיצד התנהגה אסתר
שחמורוב?
היא היתה ילדה צעירה. היא מאוד נשברה.
באולימפיאדת מינכן היא היתה בשיא שלה. חבל
שנאלצה להפסיק. את יודעת, אסתר לא בכושר
כעת. מה היא צריכה להיות בכושר, היא כבר
קיבלה מדליה מטעם הוועד האולימפי על

בחדר העבודה שלו בתל־אביב
עיטורים ודיפלומות מקיר לקיר
לוחץ את היד של בארי לייבוביץ׳ על דוכן־
המנצחים באליפות אירופה לכדורסל בטורינו.
הרוסי הסתכל על התמונה, צחק ונתן לי להעביר
את החוברת.
באמת הצטערתי. אחר־כך, כשהשתתפתי
בקונגרס ספורט בבאדן באדן, בא אליי דימיטרי
ואמר: נו, גלובינסקי, הבטחתי לר שאסדר לר את
מוסקבה ובתמורה אתה סידרת אותי. אמרתי לו:
אתה יודע שרצינו להשתתף ולא היתה לנו
ברירה. אז הוא ענה: אני יודע שאתם לא אשמים.
נו, מה לעשות גם בספורט הכל פוליטיקה.

• כשהכינותם את נסיעת המיש•
לחת הישראלית נהטו הרוסים אמציזי

יודע אם אותם נערים שכל־כר מצטיינים בטניס
ימשיכו להצטיין גם כשיגיעו לצבא.
אני גם חושב שאין לנו מוטיבציה להצטיינות.
אנחנו כל־כך מפגרים אחרי ספורטאי אירופה
ואסיה. היה לנו שדה שהצלחנו בו יפה מאוד,
מישחקי עמי אסיה. השתתפנו בהרבה מישחקים
בטוקיו, בטהראן, בבנגקוק, ואנחנו תמיד היינו
צ׳מפיונים בכדורסל, שחייה, אתלטיקה, אבל
הערבים הצליחו להוציא אותנו מעמי אסיה.
אנחנו עוד לא מוותרים. אנחנו עוד נחזור
למישחקי עמי אסיה. אני עצמי לוחם יותר מ־40
שנה בקשר למישחקי הים־התיכון, הם מתייחסים
אלייך כאילו את הידיד הכי טוב שלהם, מוכנים

לדבר על הכל, חוץ מאשר מישחקי היס״התיכון.
אבל אל יאוש, עובדה שהצלחנו, למרות הערבים,
להשתתף במישחקי־הים התיכון בכדורסל. זה היה
בזמן שג׳ונס היה מזכיר הכדורסל הבינלאומי
והוא היה היחידי שלא פחד מהערבים. הוא הצליח
להכניס אותנו לכדורסל ומאז אנחנו שם.

• במשך השנים הארוכות שבהן
אתה מלווה את הספורט הישראלי, האם
נתקלת בססורטאי שהיו לו סיכויים
להפוך לכוכב בינלאומי?

שחמורוב היתה בעלת סיכויים רבים, והיה גם
יואב רענן שהצטיין בקפיצה למים, והיה טבק,
והיה קושניר. כולם, בלי יוצא מן הכלל, היו בעלי
סיכויים. הצרה היתה שהם עלו והצליחו להגיע
עד נקודה מסויימת ונעצרו.

• וכיום, בדור הצעיר של הספור־

1 1948 נשקמה
הגותה, ולחמס נדי להשתתף באולימפיאדת ח נון
לא נחה חב ני בארץ
היו 18י 1ד ס
אולימפיים, אחד של
ג עי ואהד של
הפועל־טאיס,
אתה רואה מישהו שאתה יכול
להגיד שכדאי להשקיע בו, כי הוא יכיא
לישראל כבוד באולימפיאדה?
אני לא רואה כרגע שום דבר, אני באמת
מאוכזב מאוד ממה שקורה בלוס־אנג׳לס. חוץ
מהבוקסר יהודה בן חיים, שהוא בחור צעיר. וגם
פה יש טרגדיה. את יודעת שהפועל מתנגד
לבוקס מכיוון, שלפני שנים כשהתחילו לפתח את
ענף הבוקס, לא ידעו את החוקה והיו הורגים אחד
את השני וזה לא היה הומאני, אז אנשי הפועל
התנגדו לספורט הזה. ולכן רק מכבי מטפלים
בבוקס והטרגדיה היא, שלא מטפלים בענף
הבוקס מספיק ברצינות. יתכן שעכשיו, אחרי
שבן־חיים הגיע להישגים, ישנו את היחס.

• ומה עם השייטים. גם הם היו
התיקווה הישראלית בלום־אנגילם?

השייטים — הלוואי שהיו יוצאים טוב. מה
שאנחנו הכנסנו בהם, אולי מיליונים. הם קיבלו
כל הזמן כמה כסף שרצו, והיו גם ספונסרים,
חברות שנתנו כסף. עשינו כל מה שאפשר היה
לעשות למענם. מה עוד אפשר היה לעשות?

• מי מממן את פעולות הוועד
האולימפי בישראל?

• וכמה עלה לשלוח את המישלחת
לאולימפיאדה?
עוד לא עשינו חשבון. אל תשכחי שהפעם
אנחנו מקבלים כסף מארצות־הברית. הוועדה
שלנו להכנת האולימפיאדה אירגנה ארוחת־ערב
ביחד עם אנשי האוניברסיטה העברית והובטחו
לנו בארוחה הזו 100.000 דולר. זה צריף לכסות
את ההוצאות.

• מה אתה יכול לספר על הטיפול
באלמנות מינכן. היית, כמדומני, שותף
פעיל בעזרה שניתנה להן?

עזרתי כמה שיכולתי. האלמנות קיבלו את כל
הזכויות המגיעות להן דרך הממשלה וביטוח
לאומי. לא הצלחתי להכניס אותן לקטגוריה של
אלמנות צה״ל, אך הן מקבלות בערך אותן זכויות.
מגרמניה הן קיבלו דרו הצלב האדום הגרמני
דמי־ביטוח שחולקו ביניהן. וכל שנה אנחנו
מארגנים אזכרה לקורבנות מינכן ודואגים שלא
ישכחו את הטרגדיה.

• איך הגעת לעיסוק בספורט?
כשהגעתי לארץ, בשנת ,1920 מפולניה,
התחלתי לארגן פה את קבוצת הכדורגל
הראשונה. זה היה בבאר־שבע ב־.1922

• היו אז יהודים בבאר־שבע?

הוועד האולימפי קיבל השנה ממועצת•
ההימורים סד של 112 מיליוז שהל.

היהודי היחידי בעולם

היו יהודים. בנינו את בית־הקברות הצבאי
בשביל הבריטים. קראו לנו חבורת העמק. היינו
הילל דן, אברהם שלונסקי, חיים גלובינסקי
ואחרים, ושיחקנו כדורגל נגד האנגלים.
אחר״כך, כשהגעתי העירה, התחלתי לארגן
מרוצי אופניים בהפועל והתחלתי להיות עסקן
וייצגתי את הארץ־ישראלים בהתאחדות הכדורגל
הבינלאומית. במשך שנים הייתי יושב־ראש
התאחדות הכדורגל ובהתאחדות הספורט
עשיתי מהפכה. הוצאתי את הכדורסל והפכתי
אותו לעצמאי.

• וספורטאי לא היית?
הייתי שוער כדורגל ורוכב־אופניים. אני
אוהב את הספורט. המיקצוע שלי זה כבישגיק.
עבדתי 48 שנים בסולל בונה. אני מקבל פנסיה,
ופה בוועד האולימפי אני מקבל דולר לשנה.

..ב־928ו נסענו לביירות,
לשחק כדורגל ננד
נבחרת המכללה
האמריקאית. הבן של
נאששיב׳ ,שלמר שע
קרע תו את בל
הכיסאות באוטובוס,
ורגניס מזו לרדיאטור־

עם דאני קיי, באיצטדיון רמת־גן 1957 ,
מתווך בין אנגלים וסקוטים

• אתה רא חושב לפרוש?
רציתי כבר לפרוש, אבל לא נותנים לי.

• על הקיר אני רואה את אות גור־אריה.
היית שבוי בשבי הגרמני?

בדרך־כלל הוועד האולימפי ממומן על־ידי
הספורטוטו, מועצת־ההימורים ורשות הספורט.

• מה התקציב השנתי של הוועד
האולימפי?

מקבל מדליית־כסף מהוועד האולימפי הבינלאומי

על העבודה בסולל בונה ויתרתי, על העבודה
בספורט אני לא אוותר לעולם. אני בן ,83 וכל
בוקר אני מגיע ב־ 7בבוקר למישרד ועובד עד
אחת, ואם יש צורך אז יותר.

את רואה את האות, יש אותו רק לארבעה
אנשים בארץ — לחנה לוין, שהיתה ראש עיריית
ראשון־לציון והיתה חיילת באי־טי־אס; לירושלים
סגל; לנשיא חיים הרצוג ולחיים גלובינסקי.

• כיצד נשבית על־ידי הגרמנים?

זה היה ביוון, היינו במלטה, בקצה הפולפונז.
הברירה היתה או להיכנס לים או להיכנס לשבי,
אז נכנסנו לשבי. הייתי סרג׳נט מייג׳ר, אחראי על

800 חבר׳ה.

לצלב האדום, קיבלנו זכויות של שבויי מילחמה
לכל דבר. היינו 1500 שבויים ארצישראלים ואני
הצלחתי להוציא מהגרמנים פיצויים של כמה
מיליוני מארקים למענם. היינו השבויים היחידים
בעולם שקיבלנו כסף מהגרמנים.

• איך הצלחת להוציא מהם כסך?
הם עשו שגיאה. פעם שמו אותנו בהתחלה
לחוד ואת האנגלים לחוד, וזו היתה הפליה על פי
אמנת ז׳נבה. והיתה סכנה שניפול בידי האס־אס.
על סמך זה הצלחנו לקבל פיצויים.

• חיים גלובינסקי, מה עוד אתה
מתכוון לעשות למען הספורט הישראלי?
הרופאים
אומנם אסרו עלי לנסוע ללוס־

• כיצד היה היחס של הגרמנים
לשבויים הארצישראלים?

היחס שלהם היה תלוי מהתחלה בנו. אנחנו
ידענו לעמוד על כבודנו בצורה כזאת שהם קיבלו
רספקט. הם חשבו שאנחנו איזה צוענים, עד
שהבינו שאנחנו אנשים עם כבוד. סירבנו לדבר
אף שפה פרט לעברית, למרות שהיו בינינו
בחורים שלא הבינו עברית, כי איך שהם הגיעו
לארץ שלחו אותם לסארפאנד, ומשם לאירופה.
אני זוכר שהייתי מתרגם לעברית את דבריו של
הקצין הגרמני והוא אמר לי — מה אתה מתרגם,
הם הרי יודעים גרמנית טוב מעברית, אבל אני
התעקשתי ביחד עם האחרים על עברית.
במחנה השבויים עסקנו בספורט. אני הייתי
חבר באמפייר ג׳ים קומיטי. היינו מארגנים
מישחקי כדורגל נגד הקנאדים, האנגלים
והסקוטים. כשהיו סכסוכים בין הסקוטים
והאנגלים, תמיד הייתי מתווך. עיקר ענפי
הספורט במחנות בשלזיה ואחר־כך בבוואריה היו
כדורגל ושהיה.

• האם הגרמנים התייחסו אליכם
כאל שאר שבויי המילחמה?

עם אסתר שחמורוב במישחקי אסיה בבנקוק 1970 ,
״היה לה סיכוי להצליח באולימפיאדה!•

בהתחלה לא, מכיוון שהיינו יהודים, אבל
אחר־כך כשנרשמנו כשבויים והשמות הועברו

אנג׳לס, אבל הנה אני נוסע לאירופה, לקונגרס.
אני מתכוון להמשיך לפעול למען הספורט
בישראל, לשתף את הספורטאים בכמה שיותר
מישחקים בינלאומיים, להשקיע יותר כסף במיתקנים
ואולי אזכה לראות באולימפיאדה בעוד
ארבע שנים ספורטאי ישראלי, שהגיע סוף סוף
להישג בינלאומי.

איפה אפשר
לאכול ארוחה
שיצית שובה
ולא יקרה ו
(התשובה במהופך)

אחרי החמאם-־
אין נ בו לאו ללכת

תשדירי שירות לחופש הגדול
( פיקה׳)

לפני כמה חודשים החלטתי שהמופע הבא
שאכתוב עליו יהיה המופע שיתחיל בדיוק בזמן
.שרשום על הכרטיסים. עמדתי בגבורה בהבטחתי.
קחו לכם כמה שגיות כדי להגיד בקול רם: ברוך אתה השם אלוקינו
עובדה שלא שמעתם ממני על שום דבר, בזמן, שהגיעגו לזמן הזה, עברו כבר חמישה שבועות מתוך השמונה.
האחרון.
אם אתם רוצים לעבור בוקר מצחיק ממש, לכו לכל־בו־שלום. יש שם
מוסיאון השעווה (שילדיי מתעקשים משום מה לקרוא לו ״מוסיאון
אבל אמש שברתי את הנדר. גם מפני שכנראה
שום דבר בארץ הזאת לא מתחיל בזמן, וגם מפני ׳ השואה״ .פרויד בטח כבר היה מסביר את זה) .הילדים יראו שם את טל
שפשוט נהניתי ואני רוצה שגם אתם תיהנו.
,ברודי ומיקי ברקוביץ בגודל טיבעי. יראו גם את גולדה מאיר, הדומה
ערב של הפרברים ושל הדודאים בחמאם י לטרזן, ואת טרזן, הדומה לשימעון פרס. העניין שהדמויות הן בגודל טיבעי
הוא בשבילי בדיוק מה שרשם לי הרופא, בימים 1מאוד משעשע את הילדים(שלי) ,והם מתעניינים מאוד מי האנשים האלה.
׳ מתוך כולם בחרנו חמש דמויות, רשמנו אותן על נייר ובבית פתחנו ספרים
אלה של הרכבת קואליציות.
נכנסים לחמאם אחרי יום עבודה, הכולל ] :וקראנו ביחד מי הם היו ומה הם עשו. בשביל דור שרואה את פסל־השעווה
בורג נוטה יותר להיכנס לקואליציה עם המערך < ,של משה דיין ושואל איזה שירים הוא שר, זה אפילו סיור חינוכי מאוד.
אחרי הצהריים: טלוויזיה, ארוחת־ערב ו...פיפי ולישון.
אבל שאקי לוחץ לכיוון הליכוד. ווייצמן עוד לא
החליט לאן הוא מושך, ולכן יש בעיה איך יגיעו
יזם ה׳ 9.8
בלעדיו ל־ .61ש״ס הולכת איתנו או איתם?
מתיישבים על הכיסאות של החמאם,
בבוקר טלוויזיה, או ים, או מישחק כדורגל בחצר( .אין לכם חצר? צר
עצבניים ועייפים, ואז הם עולים לבימה, צמד ) לי עליכם!) אחרי הצהריים אפשר סרט. יש עכשיו כמה סרטים יפים מאוד
הפרברים (יוסי חורי ואורי הרפז) ,ונותנים לך י בשידור חוזר. סינדלרה, מרי פופינס, חתולים בצמרת ועוד. אם הילדים
שלכם מבוגרים מגיל ,7הכניסו אותם לקולנוע וחכו להם עם חברה
נוק אאוט אדיר בשירו של נתן זך ראיתי ציפור
רבת יופי. אחר־כך באים עוד שירים יפים: בבית־קפה סמוך, על כוס־קפה, סיגריה ופיטפוטי נשים. הם ייהנו ואתן
ומוכרים, וכמובן הרבה מוסיקה ושירה דרום־ י תיהנינה. הפחד שיקרה להם משהו בתוך אולם־הקולנוע קיים רק בפעם
יהראשונה. אחר כך מתרגלים.
אמריקאית.
מחיאות־כפיים סוערות והפרברים מפנים את
יזם 10.8 ׳1
הבימה לצמד הדודאים (ישראל גוריון ובני
מסבירים להם שבגלל חוקי הרבנות הראשית אסור להוציא כסף בימי
אמדורסקי) ,שמייד נותנים לך סימנים שאתה
צעיר. שרים על שדות בית לחם ועל הדרך אל | שישי ושבת. שיסתפקו בישיבה בבית ובעזרה במיטבח. הילדים הפרטיים
! שלי ממש מאושרים כשנותנים להם לבשל משהו. העבודה לוקחת להם
האור ומחממים לך את הנשמה חזק חזק.
בסוף ארבעתם על הבימה. קופצים קצת < ,שלוש שעות של תענוג. אחר כך אנחנו מנקות את המיטבח במשך 20
מנגנים ושרים. מחרוזת שירי־רועים ישראלים ן דקות. שווה.
ושירי־עם אמריקאים. החליל, ערב של שושנים
שבת 11.8
ושבוע האחווה. הם גומרים את הערב בשיר
הבידיוני כשיבוא שלום והקהל מריע, מריע
מי שלוקח את הילדים שלו ואת עצמו לים בשבת, שיאכל את זה לבד.
ומריע.
לא אני הצעתי לכם את זה. לנו(הגרים בתל־אביב) יש פטנט הרבה יותר
טוב, זהו הספורטק של תל־אביב, ואני מאמינה שלכל עיר המכבדת את
כל הדיבורים האלה של ״אחרי הבחירות צריך
עצמה יש משהו דומה. הילדים הולכים לשם בשבת בבוקר(תמיד עם אבא),
,ללכת מכאן״ ,״אי־אפשר להמשיך לחיות בארץ
יחד עם כהנא״ — נפסקים. מי ששדות בית לחם
׳עדיין מרטיט את ליבו אין לו לאן ללכת.

לשחק כדורגל וכדורסל ולראות איך האמריקאים מהשגרירות משחקים
בייסבול. הם חוזרים הביתה אחרי שלוש שעות חצי מתים, וזה מסדר לכל
המישפחה את ארוחת הצהריים של שבת. אחרי הצהריים יש סופרגירל
בטלוויזיה, ואחריה יכולה כל המישפחה ללכת למיסעדה זולה ולאכול
ארוחת־ערב. ככה נגמר יום שהוא באמת מנוחה(להורים).
׳ 1א׳ 12.8

יזם ד׳ 8.8

חברה סיפרה לי שבמוסיאון ישראל בירושלים יש תערוכה משגעת
של ״פרסים״ (זה מה שהיינו אוספים פעם) .ליד התערוכה יש סדנאות
לעבודה עצמית, והילדים יכולים לעשות הדבקות שונות, ציורים
והרכבות. אנחנו נוסעים לראות את זה ביום־ראשון. אם אתם רוצים,
תצטרפו. אם לא — חכו לדיווח איך היה.

יזם ב 13.8
יום הסבתא והסבא והדודים והדודות. כל אחד שיקח את הילדים ליום
שלם — יבורך. אל תגידו לי שאין לכם אף אחד שיסכים לקחת את
הילדים, כי תיכף אני שולחת אתכם לאיזה קורס ליחסי־אנוש. ובכל זאת,
אם אין אף אחד ממש, אפשר לשלם לילדה מתיכון, והיא תסכים להיות
בייבי־סיטר.

יזם ג 14.8
למי שיכול לקחת יום חופש פה ושם — זה רעיון לא רע בכלל. אני
מעמיסה על המכונית את שני הילדים שלי, את חברתי הטובה ואת בנה,
וכן כמות אדירה של אוכל נייד, כמו סנדביצ׳ים, ביצים קשות, פירות
וירקות. בקבוק תרכיז מיץ (ברז מים יש שם) ותרמוס גדול עם קפה
(לאמהות) .ככה אנחנו נוסעים עד ליער הראשון. במיקרה שלנו זה יער
בן־שמן. אני ממליצה על העניין, כי הוא נוסה בעבר ומאוד הצליח.
מאחר שאני בעצמי המצאתי את זה ואף אחד עוד לא שמע על הרעיון,
היער ריק לגמרי בימי חול. אנחנו(האמהות) שוכבות על הארץ וקוראות
את עיתוני סוף־השבוע, והילדים רצים, מתרוצצים ומשחקים כדורגל,
מחבואים ותופסת. כל חצי שעה אמא תורנית קמה, סופרת את הילדים
וחוזרת לקרוא. ב־ 6חוזרים הביתה. האמהות רגועות, הילדים עייפים נורא
(מצב אידיאלי) .רוחצים אותם טוב מהבוץ שנדבק אליהם, וכשרוצים
לדחוף אותם למיטה מתברר שהם נכנסו לבד. אבל תיזכרו — רק בימי
חול. בשבת זה סיוט.
צפו לשבוע הבא — יש לי הפתעה בשבילכם.

״1יג:׳ 3

י^יי

משניציד האינפלציה
המילה הכי משומשת בארץ(מלבד קואליציה,
ואצל1יקט1ר ביו שלישי

ואפילו לבן וגבינה לבנה, לעובדות חברות־התעופה(שתמיד
שומרות על דיאטה).
בצהריים זו חגיגה משתנה. כל יום יש מיני
בשרים על האש וגולשים וקציצות וסלטים
שונים, אבל יש ימים שבהם יש הפתעה נוספת.
בימי הראשון, למשל, יש מיבחר גדול של
ממולאים ופשטידות. בימי השני יש אוכל יהודי
ובימי השלישי יש קוסקוס.

הנה מיסעדה שאני כותבת עליה בשימחה
י רבה. עשר שנים מחיי אכלתי בה כל יום
ארוחת־בוקר. עשר שנים שתיתי בה כל יום עשר
כוסות־קפה ולפחות שלוש פעמים בשבוע אכלתי
:בה ארוחת־צהריים.
אבל לא היה במיסעדה שום דבר מיוחד
שאפשר היה לכתוב עליו(מלבד היחס האישי,
המחירים הסבירים והאפשרות לשלם מתי שיש).
עכשיו, כשהם פרצו קירות ושברו חלונות
והכניסו ריהוט חדש ותפריט חדש — אני מתה
להיות הראשונה לדווח לכם.
בסוף הפסאז׳ של בניין אל־על, ברחוב בז־יהודה
,32 נמצאת המסעדה של ויקטור. בבוקר
הם מגישים קפה(נהדר) וסנדביצ׳ים וקרואסונים,

אני אתעכב על היום השלישי, כמובן, שזה
היום האהוב עליי. על השולחן שמים שלוש
צלחות קטנות, שבאחת מהן יש סלט גזר חריף,
בשניה סלט ירקות בכמון ובשלישית חמוצים
שונים. ליד זה מגיע אחר כבוד הקוסקוס הנכבד,
כשלידו חתיכת בשר צלי או שתי קציצות (לפי
בחירתו) ,וכמובן קערת מרק־ירקות וחומוס, כדי
להרטיב את מנת הקוסקוס.
משביע כמו שרק קוסקוס יכול להיות, וטעים
כמו שרק תוניסים יודעים לעשות קוסקוס. הכל
ביחד 1,500 :שקל.
אז מה אתם עושים ביום השלישי הבא ב־1
בצהריים? אני שם, כמובן.

אולי) היא אינפלציה. וכדי שכולם יבינו במה
בדיוק מדובר, כל פעם שאני רואה איזה
אינפלציה קטנה במערומיה, אני מבקשת
מהצלמת שתצלם אותם.
הנה הדוגמה האחרונה: מהוצאת זמורה שלחו
לי ספר. כתבו על צד אחד של המעטפה את השם
והכתובת, ולא נשאר מקום לבול. אז הם הדביקו
את הבול על הצד השני. תיראו את הבול ומייד
תבינו מה זה אינפלציה, ולא תישאלו עוד שאלות.

הורוס הוס

זי האצבע
השלישית טוב שתהייה שווה *
בגודלה לאצבע הראשונה (המורה) .השוויון
בין שתי אצבעות אלה הוא סימן לאישיות

מאוזנת, בעלת ביטחון והערכה עצמית.

״האם משתלם לי לעשות זאתז״ זוהי

השאלה הנשאלת על ידי אנשים אשר

אצבעם השלישית מתכופפת לכוון השנייה.

הללו תמיד נמצאים בעמדת-הגגה. הם

פוחדים שכל מה שיעשו או יאמרו -יסתיים

באובדן או באי־נעימות. אינסטינקט ה¥
שמירה
על עצמם הוא כל-כך חזק עד¥ ,

שכמעט מגיע למימדים שיש בהם כדי
זילהטיל
מום.

.מרי ם
1בנימי!,

מזל החודש

איזוו השמש
בנו היד

קמיצה שהיא
ארוכה מהאצבע
המורה מעידה ער
נטייה להימורים

לבני מזל אריה כשרונות רבים ומגוונים,
המתפרשים על שטחים רבים. במעט כל
אחד המשתייך למזל זה מכיר את יכולתו
הגבוהה לבצע כל דבר בצורה טובה
ומושלמת.
בני אריה מתאימים ונמשכים לכל תחומי
האמנות והספרות. כמו כן, מתאים להם
לעסוק בחינוך.
אם צריך לתקן דבר״מה -הם לא צריכים
ללמוד איך לתקן. יש להם חוש מיוחד,
העוזר להם להסתדר עם כל דבר.
שפע״הכישרונות שבו הם מבורכים, לא
תמיד מביא להם ברכה, משום שלעיתים
קרובות הם אינם מנצלים את כישרו־נותיהם.
הכל בא להם בקלות, לכן אינם
חשים בצורך להשקיע מאמץ כדי להתקדם
בשטח מסויים ולהגיע להישגים. הם קוצרים
שבחים בכל מעשי ידיהם, ולעיתים זה
מקלקל אותם וגורם להם לזלזל בכישרו-
נותיהם־הם.
בכף היד קיים איזור המשתייך למזל
אריה. איזור זה נקרא איזור־השמש, או
איזור אפולו, הכוונה לקמיצה (האצבע ה שלישית,
אצבע הטבעת) ולגיבעה שמתחתיה,
הנקראת גיבעת-השמש, וכן לקו שרץ
מול אותה אצבע, לאורך היד, וגם הוא נקרא
באותו השם -קו השמש.
באיזורים אלה ניתן לראות מי הוא

המוכשר באמת, מי מנצל את כישרונותיו,
ומי מקל ראש בהם ואינו משקיע בהם.
באצבע זו ניתן לראות את עולמו הפנימי

של האדם, הקשר שלו אל אנשים, כוחות־היצירה,
שיטחי האמנות, וכישורים שאינם
קשורים בכוח-הרצון.

אי-הבנות במישור הריגשי עלולות להכניס
אתכם למתח. בחיי-הנישואין כדאי לנהוג
ביתר מתינות, ולא
לאבד את הסבלנות
כלפי בן-הזוג. יש לנהוג
בטקט ובדיפ-
לומוטיה, ולבלוע את הנאמרת הביקורת
על-ידי השותף. בתוך
זמן״מה המתיחות תרד, שוב יחזור והכל לשיגרה הרגילה. פגישות
עיסקיות חשובות
כדאי לדחות בכמה שבועות, אם
אפשר, ואם לא -יש לשים לב לכל פרט.

ההרגשה הכללית אינה טובה ביותר. יתכן
שתיאלצו לשחות בבית כמה ימים, בגלל
בריאותיות.
בעיות
*8ך זקד5ן 62ג*
השגיחו על עצמכם 5רע ואל תזלזלו במצבכם.
בני שור אינם אוהבים

להודות כאשר הם
אינם חשים טוב אך
הפעם עליכם להשגיח
על עצמכם, בשטח הרומנטי
צפויות אכזבות
-כדאי לנהוג
בכפפות של משי ולא
להסיק מסקנות מהירות. מצב הכוכבים
מקשה על חיי־האהבה, לכן רצוי לחכות.

השבוע יתחיל במצב״רוח די עליז, תרגישו
את עצמכם יותר חזקים ובעלי מרץ מחודש.
רצוי לא לתכנן נסי-
עות קצרות השבוע,

מאחר שצפיות אב•

זבות מנסיעות. מבחינה
חברתית עליכם
להיות זהירים בכל

מה שאתם אומרים,
שכן קרוב לוודאי
ו ז 1 .1.11-
שהתחרטו מאוחר יו־
£31930
תר על כך שאמרתם
*״• וי ז! 1ח י
יותר מכפי שהתכוונתם.
המצב הכספי משביע רצון, השבוע
תוכלו לקחת יוזמה ולהעז לבצע פעולה.

בתחילת השבוע אתם עלולים לחרגיש
עצמכם חלשים ועייפים, רצוי שתנוחו ואל
תתכננו לעצמכם מיפי
גשים חברתיים או
נסיעות לשם בילויים.
יומיים מאוחר יותר
שוב תחושו יותר טוב,
ותוכלו לבצע את כל
מה שתכננתם. בט־קום־העבודה
עלול להיווצר
לחץ, שיגרום
לכם להחליש בצורה
חפוזה ונמהרת ולגרום
לכם להתפרץ על עמיתים לעבודה ולומר
להם את כל מה שהצטבר עד עתה.

השבוע תתחילו סוף־סוף לחוש בהקלה
ממצב-הרוח הקודר והמתוח שליווה אתכם
לאחרונה. הסיבות למתח
מתחילות למ• —^ן__ .
פיתרונן, את צוא
אולם יהיה עליכם
להקדיש תשומת־לב
רבה מן הרגיל לבן־
הזוג, שהתנהגותו אי נה
מובנת לכם וגו רמת
לכם אי־שקט
מבחינה כספית יהיה
עליכם להקפיד שלא
לבזבז את כספכם -ההוצאות המרובות
שהיו לכם לאחרונה דילדלו את כיסכם.

מצב־הרוח שלכם כבד ודי קשה, אתם
מודאגים כמעט מכל דבר, וכועסים בקלות
על אנשים הקרובים
לכם. במקום־העבודה
לא מוכנים להתחשב
לק- וללכת בכם
ראתכם, רצוי לבקש
למרות חופשה
שתיתקלו בקשיים לא
מעטים בקשר לבקשה
עומד
בן־הזוג זו לבלות את החופשה
6 3 2312191
לבדו, בחוץ־לארץ או
אפילו בארץ, רחוק מהבית. נסעו להירגע
ולחדש קשרים ישנים עם ידידים מנוער.

תוכניות הקשורות גחוץ-לאדץ עשויות
להעסיק אתכם בתחילת השבוע, יתכן
שתוכלו לצאת בקרוב
לביקור בארץ אחרת,
אולם זה יגיע נל״כך
במפתיע, שאפילו כעת
אינכם מסוגלים
להאמין שזה אכן יקרה.
ידידים ותיקים
עלולים לאכזב אתכם
קחו זאת בקלותונסו להדק את ה קשרים
עם אגשים
שהכרתם לא מזמן. במת מאזניים יוכלו
להרשות לעצמן לקנות להן בגדים חדשים.

אתם ממשיכים להתלבט בקשר להצעות
שקיבלתם במקום־העבודה. שימו לב שלא
לקחת על עצמכם
יותר מדי -יתכן
שמציעים לכם הצעה
הנראית מפתה, אולם
ההתערבות של הממוע
לו ל ה
נים עליכם
לעכב אתכם ולעצור
את התנופה ורעיונות
חדשי שתרצו להכניס.
מיכתב שתקבלו
מחדל ישמח אתכם
ויתן תיקווה חדשה. יתכן שעוד השנה תמצאו
את עצמכם נוסעים לחו־ל ונהנים מבילויים.

השבוע תוכלו לפעול רבות כדי לקדם את
ענייניכם החומריים. תרגישו את עצמכם
יותר חזקים ומוכנים
להתמודד עם אתגרים
חדשים. במקום-
הזמן זה העבודה
להציע רעיונות ותוכ-
ניות חדשות לאנשים,
או אפילו לבקש הע-

לאה במשכוית. חיי־החברה
יהיו מאוד
מהנים, צריך להשקיע

פחות מאמץ, אנשים
יבקשו את חברתכם וקירבתכם ויזמינו
אתכם למסיבות ולבילויים משותפים.

נ ביד אינטלגנטית, אצבע שמש ארוכה *י(יחסית
לראשונה) הוא סימן מבשר טובות, ן
לאותם שהקריירה שלהם קשורה באמנויות יי

ציבוריות,
הבידור הקל, מכירות ופירסום:

הם בעלי כשרון למשוך אליהם את תשומת

הלב ולרכוש כבוד ותהילה לעצמם וללקו ¥

חותיהם
ומפיקיהם.

אולם ביד חלשה, לאצבע ארוכה כזאת?

משמעות שונה לגמרי. בעליה נמצא תמיד

בחיפוש אחרי תישבחות ותשומת לב, כדי?
לפצות את עצמו על הרגשה סמויה של אי
התאמה. הוא מתרברב ומשתוקק לעשות ז ן רושם גדול על ידי כך שהוא מתלבש בסימון
רעשני ונוצץ ומתפאר בהצלחותיו. כשיין
האצבע
נוטה פנימה כלפי כף היד, סימן
שבעליה סובל מאכזבות תמידיות בצד
הריגשי. כשהאצבע ארוכה מהראשונה, יי*
(המורה)
ומגיעה כמעט לגודל האצבע ה־זי(המשך

בעמוד? ) 48

הפל מתנהל בכבדות. העניינים אינם הולכים *
לפי המתוכנן, בעיות שונות בתחומים שונים *
גורמות לכם לעייפות *
ולהרגשת״אכזבה. גך *
שטח הכספי עליכם
להיות זהירים מאוד -
אל תלוו מכספכם
בתקופה זו, ואל תסב־נו
את כספכם בשום
צורה אחרת. בני־מבוגרים מישפחה גורמים
דאגה נוספת,
ונדמה כאילו לעולם
לא תמצאו לעצמכם מנוחה. נסיעה שתיכ־ננתם
לבצע עלולה להידחות או להתבטל* .

סוף־סוף תוכלו להרשות לעצמכם לנוח .
ולהתרחק מכל החובות וההתחייבויות *
שהעסיקו אתכם לאחרונה.
בשטח הרומנטי
ילך לכם -בני
המין השני מגלים
בכם עניין ומעוניינים
ליצור קשרים יותר
רציניים. אולם כל
קשר שיווצר בתקופה
זו עתיד להחזיק מע 1 -׳
מד לא יותר מחודש
כדאי, לכן וחצי.
להתייחס לכך בקלילות, ולא להבטיח דבר.
בשטח הכספי מצבכם אינו יציב ביותר.

אתם רוצים לנוח. אך אמכם יכולים להרשות
לעצמכם. אתם נאלצים לעבוד קשה ולקחת *
על עצמכם עבודות של *
מישהו אחר, כדי ל־ *
הקל על המעמסה של *
מבחינה *
האחרים.
בריאותית רצוי שתש־ *
גיתו על עצמכם. איני *
חזקים ...

במיוחד וסטים לחלות במחי־ *

תהיח 1
רות. הבטן

רגישה במיוחד, לכן 31126130 רצוי להקפיד על תזו־ *
נה נכונה השבוע, ולהימנע מאכילת אוכל *
כבד מדי. השטח הרומנטי עלול לאכזב* .

שידור
צל״ש
רגע של אמת
של הטלוויזיה, משה

• לכתב הצבאי
שלונסקי, שהביא למירקע את ידו המגואלת
בדם של חייל בלבנון, שטיפל בחברו שנהרג
בנבטיה. היה זה רגע של אמת, כפי שרק
הטלוויזיה יכולה לספק, שבא בשיאה של כתבה
של שלונסקי, שהגיע למקום הפיגוע דקות
מעטות אחרי התפוצץ רימון־היד (ראה
במדינה).

אולימפיאדה וברברת
• למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית,
על שידור־ישיר של מישחקי אולימפיאדת
לוס־אנג׳לס, במישדרים לתוך הלילה.
למרות התנגדותם של חברי הוועד־המנהל של
רשות־השיתר (דויד אדמון ונתן ברון),
שהציגו את שידור מישחקי האולימפיאדה

החעד המחבל

אותם עובדים מוסיפים שזוהי הסיבה לכך
שארמון השקיע מכיסו הפרטי סכום־עתק
לעריכת סקר״הצפיה בלילות למישדרי הטלוויזיה.
תוצאותיו עשויות לסייע לחיזוק עמדותיו
של ארמון נגד מדיניות השידורים הישירים של
הטלוויזיה הישראלית. שינוי מדיניות זו עשוי
להשפיע על תפוצת חדשות הספורט.

אין זה סוד שנציגי הליכוד בוועד המנהל (דויד אדמון, נתן ברון, קריאל (.דוש״)
גרדוש ושאול עמור) אינם מרוצים מדדו תיפקודו של המנכ״ל, אורי סורת.
כתוצאה מאי־שביעות רצון זו, תבעו נציגי הליכוד בוועד־המנהל את קיום הישיבה
האחרונה של הוועד בדלתיים סגורות, בלא נוכחות צמרת רשות־השידור, כמקובל.
בישיבה זו (שכתוצאה ממנה החלו עובדי הרשות לכנות את הוועד המנהל בשם
הוועד־המחבל) התחולל עימות, שפרץ בדציבלים שלו אל מחוץ לדלתות אולם־הישיבות של
הרשות בבניין כלל בירושלים.
למחרת בבוקר התחילו להסתנן החוצה כמה דברים מהעימותים שהתרחשו בישיבה, שדנה

לגיטימציה לגזעגותו
בישיבת־הבוקר של מערכת מבט, כאשר עלה
לדיון נושא הדיווח על מאיר כהנא ואנשיו, ייצג
עורן מבט, מיכאל קרפין, עמדה, שצידדה
ביצירת משוואה בין תנועתו של כהנא והרשימה
המתקדמת לשלום.
כאן התפרץ סגנו של קרפין, רפיק חלבי:
.בתוך כל אדם ישנה מעט גזענות. הפרשה הזאת
של כהנא מעניקה לאנשים כאלה כאן לגיטימציה
לגזענות שלהם כלפי הרשימה המתקדמת
לשלום. הלגיטימציה הזאת נעשית בסיגנון ציני
של השוואה, שאין לה כל בסיס במציאות, בין הרב
׳כהנא לבין מוחמר מיעארי ומתי פלד!״
בניגוד לדיווח שיקרי בצהרון חדשות, לא
החליט פורום־החדשות של הרשות להגביל את
סיקור הרשימה המתקדמת, והצעה כזאת כלל לא
נדונה.

.פרס ישראל״ תפזר

כתב ג־טל(עם רותי אסטליין)
על חשבונו הפרטי
כ״ביזבוז כספים״ ,ראוי לשבח מנכ״ל הרשות
אורי פורת על החלטתו, המעניקה לצופי
הטלוויזיה הישראלית חלק באירוע ספורטיבי
וחדשותי, המשודר בו זמנית ברוב תחנות־הטלוויזיה
במערב.
שדרי מחלקת הספורט של הטלוויזיה
מתחלקים לשתי קבוצות. יש שדרים העומדים
במשימה, המצליחים להוסיף לדיברי פרשנותם
ודיווחם את מימד המילה המצטרף לתמונה הרצה
במירקע. כתבים אלה, יורם ארבל, משה
גרטל ואורי לוי — מצליחים בעזרת בקיאותם
המיקצועית בענפי־הספורט השונים, לסבר את
עיני הצופים גם במיקצועות ספורטיביים שאינם
מקובלים בארץ, ולהוסיף דיברי־רקע ההופכים
את הצפייה בקטעיהם למרתקים. לעומתם עומד
ניסים קיוויתי, בעברית המיושנת ובגישת־החאלטורה
שלו. שיא שידוריו של קיוויתי היה
כאשר שחיינית יהודיה זכתה במדליית־זהב, והוא
אמר לצופים ״אילו היתה עולה ארצה — היתה
יכולה לזכות במדליית״זהב עבור ישראל!״ כאן
שיסעו הפרשן לענפי השחייה, יוסף טצקי:
.בארץ אין בריכות־שחייה, שבכוחן להכין
שחיינים למדליות זהב!״ לעילגות ולברברת של
קיוויתי מצטרף השדר דני לבנשטיין.
פרט מפליא: השדר המוכשר גרטל, שהיה
בעבר אלוף הארץ בשחייה, נסע ללוס־אנג׳לס על
חשבונו, בעוד ששרר כושל כניסים קיוויתי נסע
על חשבון רשות־השידור.

אחת לכמה שנים מעניק מישרד־החיגוך־
והתרבות את פרס ישראל במיקצוע הטלוויזיה.
לפני שנים, זכו בפרס מפיק ניקוי ראש, מרדכי
קירשנבוים, ואנשי צוות־ההפקה של תוכנית
סאטירית זו.
גם השנה החליט מישרד־החינון להעניק פרס
במיקצוע הטלוויזיה, על תרומת הטלוויזיה
לתרבות הישראלית.
אלא שהפרס הוגבל לסידרה דרמתית מקורית
בת כמה פרקים. הגבלה זו משולה להענקת פרס
ישראל בספרות לסופר של. מונוגרפיה של
מחתרת אצ״ל או לח״י.
כאשר פירסם מישרד־החינוו־והתרבות את
המיפרט לפרס, העלו עובדים רבים של הטלוויזיה
חיוך על שפתיהם. הסיבה: הפרס תפור למידותיו
של הבימאי ניסים דיין, מי שביים את הסידרה
מישל עזרא ספרא ובניו עבור הטלוויזיה.
אותם עובדים הבינו שהניסוח של הודעת
הפרס נועד לחסום אפשרות, שוועדת־השופטים
תעניק את פרס־ישראל, לבימאי הסידרה
התיעודית עמוד האש, יגאל לוסין.
אותם עובדים הביעו תמיהה על כך שמנכ״ל
הרשות, אורי סירת, שתפקידו הוא להגן על
האינטרסים של עובדי הטלוויזיה, לא פנה
למישרד־החינוך ותבע את הרחבת מעגל
האפשרויות לכל סדרות הטלוויזיה של השנים
האחרונות.

גול! במסר -ס1ף ו
אחת הסיבות להחלטתו של אורי ם ורת
להחזיר למסך את רם עברון בתוכנית זה הזמן
היא, לדיברי עובדים בכירים בטלוויזיה, שפורת
אינו מוכן לראות עת המירקע את עורך־המישנה
של הארץ, מתי גולן, בתפקיד מנחה התוכנית.

חבר־ועד אדמון
״שפליז.נבל״! ״דו־פרצופי״ז.,אפס״ז
בהחלטתו של פורת להחזיר לעבודתם את נאווה כהן ורם עפרון, עורכת ומגיש זה הזמן.
עובדי־הטלוויזיה הבכירים סיפרו כי מנכ״ל הרשות, פורת, כינה את סגן הידר, דויד ארמון.
בכינויים ״שפל!״ ו״נבל!״ בעוד שארמון החזיר לו. :דו־פרצופיד ו.אפס!״
בדיקת שיחזור של העולם הזה גילתה שאכן דובר בישיבה בטונים גבוהים, אך לא
בניסוחים שהרעישו את בניין הטלוויזיה לדיברי אחד מבכירי הרשות, אמר פורת בתום
הישיבה. :ארמון הוא אדם שנמצא באופוריה, מכך שפירסוס ארמון יכול לעסוק בפירסום
ארמון. הסקר המטופש שהוא עשה על הצפייה במישחקי־האולימפיאדה בטלוויזיה הוא קלון
למיקצוע הסקרים!״
תגובתו של ארמון. :גם אם אורי פורת יגיד עליי את הדברים הכי קשים בעולם, אני לא
אשיב מילים מעליבות שכאלה. אני מוכן להשיב לו לגופו של עניין!״
כך או אחרת, צמרת רשות־השידור ממתינה לתוצאות הקרב שמנהלים נציגי הליכוד נגד
המנכ״ל, אשר מונה על־ידם לתפקיד.
לפרסם מאמר משמיץ על 100 הימים הראשונים
שליפורת כמנכ״ל הרשות.
ידיעות תמימות־כביכול, המתפרסמות במדורי
השידור של הארץ, מהוות למעשה התקפות
שיטתיות וחריפות על פורת.

ריסי בירר?
במיקרה של הקמת ממשלת אחדות־לאומית,
מתגבשת במערך מדיניות לתבוע את פיטוריו של
יו״ר הרשות המפד״לי, מיכה ינון, ומינויו של
המנכ״ל לשעבר, יצחק ליבני, כיו״ר הרשות
במקומו.
מומחי התיקשורת של המערך טוענים שלא

מאחרי המירקע
דג 1ד אינטרסים

עמדות מסויימות שהציג חבר הוועד המנהל,
נתן ברון, במיסגרות שונות של הוועד־המנהל,
עוררו את חמתם של עובדי־הטלוויזיה. הם
מתכוונים לפנות ליועץ־המישפטי לממשלה,
ולטעון כי קיים ניגוד־אינטרסים מובהק בין ברון
ובין רשות־השידור.
עובדי הטלוויזיה טוענים כי ברון, המנהל
בית־ספר לעיתונאות, לטלוויזיה ולתיקשורת
בתל־אביב, עשוי לשרת את בית־הספר הפרטי
שלו במיסגרת עיסוקיו בוועד־המנהל.
לטענה זו מצרפים העובדים טענה של ניגוד
אינטרסים לגבי המישנה־ליו״ר, הפירסומאי דויד
אדמון, שהוא בעליו של יומון־הספורט חדשות
הספורט. אותם עובדים קושרים זאת להתנגדותו
של ארמון לשידורים הישירים של הטלוויזיה
ממישחקי האולימפיאדה.
העולם הזה 2449

עורך לוסין
יש פרס ויש דיין
גולן, ששמו הוזכר כמחליפו של עברון בשיא
המשבר של זה הזמן, מנהל מעל דפי הארץ
מילחמה עקבית בפורת. במיסגרת התקפה זו
איפשר גולן לחבר הוועד־המנהל, נתן ברון,

ייתכן כי מיפלגה המיוצגת בכנסת על־ידי ארבעה
מנדטים, תשלוט במוסר חשוב כרשות־השידור.
לדעתם, האיזון ליבני-פורת עשוי לשפר האווירה
ברשות.

בכוונת אנשי המערך ליצור מצב קבוע של
חלוקת תפקידי הידר והמנכ״ל בין הליכוד
והמערך, כך שיאזנו איש את רעהו בעמדת־כוח זו .
בעתיד. סיבה נוספת לתביעתם של אנשי המערך
נעוצה בעובדה שינון אינו מתפקד במשך שלושה
מתוך שיבעה ימים בשבוע, כשהוא נעדר
מתפקידו.
ינון, לעומת זאת, טוען שאי־אפשר כלל
לפטרו, מפני שעל פי החוק הוא מחוסן מפני כל
התערבות בתקופת־כהונתו.

פסקול
.ק! אונידיך חוזר!
לסיירת הכתבים המובטלים של מבט עומדים
להצטרף עוד שני כתבים: ויקטיר נחמיאס,
השב משליחות בצרפת, ויגאל גורן, החוזר
מחופשה־ללא־תשלום בת שנה שמועה
עקשנית בין כתבי מבט טוענת, כי ימיו של
משה שלונסקי ככתב״צבאי הגיעו לקיצם, וכי
יש בכוונת עורך מבט להביא במקום שלונסקי
כתב־צבאי צעיר מגלי צה־ל מנהל מחלקת־הדת
בטלוויזיה, איש הרדיו מרדכי סרימן,
שתוכניותיו בטלוויזיה מטיפות לכיוון עמדות
גוש־אמונים, זכה בימים אלה בכינוי חדש בקרב
עובדי הטלוויזיה: חומייני 0 0לרשימת
מחזיקי הביפרים ברשות־השידור הצטרף החודש
נהגו של מנכ״ל הרשות, גבי אוחנה • •
לשוחרי סידרת־הטלוויזיה הבריטית המעולה, קו
אונידין, בשורה משמחת. סידרת־המשך של קו
אונידין חזרה למירקע. אך הסידרה אינה מוקרנת
על מירקעי הטלוויזיה הישראלית, אלא בערוץ 6
של הטלוויזיה הירדנית, מדי יום שישי, בשעה 10
לפי שעון ישראל אחרי העימות החריף,
שהתחולל בין מנכ״ל הרשות, אורי מורת, ובין
נציגי הליכוד בוועד המנהל, הופתעו אלה כאשר
פורת הודיע להם שאין בכוונתו לנסוע ללוס־אנג׳לס,
כפי שתיכנן, כדי ללמוד את מערכות
התיקשורת המורכבות (לוויינים) המופעלות
באולימפיאדה. נציגי הליכוד, שקיוו לנצל את
ימי היעדרו של פורת, שיגרו אליו את חברם,
שאול עמוד, ראש מועצת מיגדל־העמק, כדי
שזה ישכנע את פורת לנסוע למרות הכל. עמור
ניכשל בניסיונו זה.

שירים ישראליים, להטוטי־רחוב1ק1סמים כחול־לבן יתארחז במשך
שמע בערד. במיסגרת הנסיון לחדש את הפסטיבל הישראלי
ובינתיים נערכה ביפו. בגן ביתו של נחום היימן, מסיבה לכבוד פתיחת הפסטיבל

אריס חדיר

(יושב) המלחין ותמלילן, ה משתתף
באופן פעיל באירגון
כתב מוס
הפסטיבל, אף
מוסיקה מיוחדת לקראת המאורע.

הוא מקיש כוסית עם הזמר איציק בכר (למעלה).

\ 1ך ך 1ק ך 1ך ראש מועצת ערד הגיע למסיבה שנערכה
\ 11111111 11 1^ 1ביפו, לכבוד פתיחת הפסטיבל. בערד יש
15 אלף תושבים, והמועצה החליטה לשעשע אותם, בתקציב של 70 אלף
דולר. את השאר השיגו מיוסי פרוס, איש אמנות לעם(יושב ליד שוחט).

כרמלה מנשה״״״-יד^
נטפל אליה בכל הזדמנות. בפעם האחרונה היה זה
בבית סוקולוב, כשאחד מאנשי כהנא צעק לעברה.

יון 1

שום ה״מן

המלחין והאחראי על פסטיבל
ערד. הוא ערך את המסיבה
לפתיחת הפסטיבל בגן ביתו שביפו. היימן קיבל
תעודת־כבוד מקוסמים, שהופיעו לפני המוזמנים.

הדשא שר השכן
הוא י 7־ 77ן * 7 /7 7

אלא הביאה כיסא שעליו ישבה. מימין: הזמרת לאה
לופטין, אשתו של אריק רוריד. לאה לא תופיע בערד.

באר-שבע
רטובה לגמרי

1¥1ךןל די ך 1ך ך 1בימאי תיאטרון באר־שבע, קופץ לבריכה,
| 1177 1 / 11 ! #1במסיבה שנערכה לכבוד סיום העונה. הוא
לבש מכנסי־התעמלות קצרים. בהשראת האולימפיאדה ערכו השחקנים
תחרות שחיה -הם שחו פרפר, חזה וחופשי. כולם הגיעו למשרה ביחד.

שנח התיאטרון בביות־הנגב חסתיימה,
והשחקנים באו צפונה והח שב בבו־נה
בה הם שחו פונו, חזה וחופשי

111111ן 11ןךן מנהלת תיאטרון באר־שבע, הוש־
^ 1 /1לכה לבריכה עוד לפני שהספיקה

להסיר את החצאית מעל גופה. היא הובאה מקצה
הבריכה על כתפיו של הכימאי מיכה לבינסון, כי הכינו

לה הפתעה -עוגת״יום־הולדת. את העוגה פרסה פינס
כשהיא עדיין רטובה. את הפרוסה הראשונה היא
העניקה לבימאי המרטיב. השחקנים הבאר־שבעיים
בילו כל הערב בתוך הבריכה, כמו באמבטיה.

י 1ח י 1*11171 שחקן ותיק בתיאטרון באר־שבע,
17111 /הוא בן היחידים שגם גר בבאר־ 171 שבע. הוא עבר לתומו ליד הבריכה, אבל חבריו לא
ויתרו ומשכו אותו לתוך המים. הוא התנגד, אד הם היו

חזקים יותר ורבים יותר, ובתוך דקה הוא מצא את
עצמו במים, כשהסנדלים על רגליו והמישקפיים על
חוטמו. אחרי הטבילה הראשונה הוא הוריד את
כל הבגדים הרטובים ונשאר לבוש בתחתוניו בלבד.

ך 1ץ 1ך 1דןד 1ש ך 1ך ן שחקנית עולה מרומניה, הנמצאת בארץ
! 7 1 - 1 /1 | 7 117 11 1שיבעה חודשים, משחקת גם היא בבאר־שבע.
היא היתה בבגד־ים וכל הזמן היא בילתה בתוך הבריכה. כל מי
שעבר ליד הבריכה מצא את עצמו בתוך המים. הזהירים ישבו רחוק.

ציפי מנשה

במדינה
תל־אביב
טביעה דפי הספר
המצילים והעיריה
עסוקים בסכסין־ עבודה
והמתרחצים טובעים
מאחרי המיספרים היבשים, המסכמים
סטטיסטיקות של טביעות בים,
מסתתרים סיפורים טרגיים של אנשים
שקיפדו את חייהם. בשבוע שעבר
בלבד נקטעו חייהם של שיבעה איש.
״אלה קורבנות שווא ״,אומרים
מצילי חופי תל־אביב .״קורבנות של
מילחמה בלתי נגמרת בינינו ובין
העיריה״.
מבט מהיר על טבלת מיקרי
הטביעה בעונת הרחצה בשש השנים
האחרונות מגלה עקומה מוזרה. הטבלה
מתחילה משנת ׳ 78 שבה היו 7מיקרי
טביעות בתל־אביב 79 80 ;3
82 :16 — ׳81 :11׳ — 6ו־83׳ — 10
מיקרי טביעה. מסתבר שבשנת 1980
התחיל סיכסון־ רציני בין עיריית
תל־אביב ובין המצילים. בשנה זו סגרה
העיריה כמה תחנות־הצלה וצימצמה
את כוח־האדם בתחנות האחרות.
הירידה המדהימה במיספר מיקרי
הטביעה בשנת ,1982 היתה בגלל
מילחמת הלבנון. בשנה זו החליטו
המצילים, שלא להחמיר את סיכסון־
העבודה שלהם בגלל המאמץ
המילחמתי. אך הסיכסוך לא הסתיים
והוא התחדש שנה אחרי־כן ונמשך עד
היום.
כל 150 מטר. בעלון למציל
שמוציא מישרד־הפנים, נאמר בין
השאר :״בכל תחנת הצלה גדולה ימצאו
בשעות הרחצה לפחות שלושה
מצילים, שלפחות שניים מהם בדרגת
מציל אחראי ...בעונת רחצה תהיה
במקום רחצה מוכרז תחנת הצלה אחת
לכל 150 מטר חוף רחצה, אלא אם קבע
מפקח הרחצה אחרת, ובלבד שתהיה
תחנת הצלה אחת לפחות באותו. מקום
מוכרז.״
בשנים האחרונות ניסתה עיריית
תל״אביב לקצץ באופן דרסטי הן
במיספר תחנות ההצלה בחופים והן
במיספר המצילים בכל תחנה, למרות
חוק הסדרת מקומות רחצה.
בכל שנה, בוזמש השנים האחרונות,
אחרי שהמצילים מכריזים על סיכסוך
עבודה ופותחים בעיצומים, מגיעים
שני הצדדים לבית־הדץ, המגיע איתם

העבודה של המצילים .״זה בפירוש
תוצאה של שביתת המצילים.״ אומר
אברהם הניג, חבר ועד המצילים
והמציל בחוף שרתון לדתיים .״השנה
פוטרו 20 מצילים זמניים והמצילים
הנותרים אינם עומדים בעומס שעות
העבודה הנוספות.״ הוא ממשיך.
חוף הרחצה בשעת השיא, בזמן
השיא של העונה, כשכל תלמידי
בתי־הספר בחופשות, היה השבוע
כמעט ריק לחלוטין .״אנשים פוחדים
לבוא לים ״.אומרים המצילים ומסתכלים
על החוף הריק.
מישפט הסוזוקי של רבלון

לימיז המלכה
>10ן

וסו^ס/ן(.

וזו מזו ! 11 ממי מ ׳* 7מסממ-מן <• 0/111111ן!01>!10

//ו,7חק 1716\¥1111680/8

שתיים טועגות
לסרס הגדול
ובית־המישסט יכריע
החיילת נשמעה מאושרת. היא
טילפנה לחברת־התמרוקים רבלון
והודיעה כי פתק־הזכיה במכונית
סוזוקי נמצא בידה. היא סיפרה כי
מצאה אותו בתוך בקבוק שמפו
שקנתה בשק״ם .־ וכי היא תבוא
למישרדי רבלון כדי לקבל את
המכונית. היא השאירה בידי הפקירה
וירה קונפורטי את מיספר הטלפון
שלה ואת שמה.
עבור חברת רבלון זה עמד להיות
סיומו של מיבצע־פרסים גדול, שבו
פתחה בחודש מאי השנה. בין מאות
הפרסים שחולקו לקונות השמפו היה
רק פתק אחד המזכה במכונית סוזוקי.
אולם, למחרת, טילפן אדם שהציג
עצמו כמפקדה של החיילת, ואמר
לגברת קונפורטי כי בוצעה פריצה
לחדרה של החיילת ותיק־הזכיה נגנב.
הוא אמר כי חיילים רבים בבסיס ראו
את הפתק בידי החיילת לפני הפריצה,
והנערה אושפזה בבית־חולים.
המישטרה הצבאית נכנסה לתמונה
והחלה חוקרת בעניין. אחד החיילים
שטען כי ראה את פתק־הזכיה בידי
החיילת, הוזמן למישרדי רבלון, שם
הראה לו החוקר את תצלום פתק־הזכיה
וחקר את החייל על פרטי הפתק שראה,
לדבריו, במו עיניו.
גם כשוק הכרמל. כשבועיים
אחרי הודעתה של החיילת פנתה אשה
נוספת לחברת רבלון וטענה כי בידיה
נמצא הפתק הזוכה. היא הביאה אותו
לגברת קונפורטי וסיפרה כי מצאה
אותו בבקבוק שקנתה בשוק הכרמל.

מו יא/0עס,1ו

! 1ך 1 *1111ך1ך היא יפהפיה נודעת,
1 1דוברת שבע לשונות,

ילידת ישראל והיתה אספנית אמנות נלהבת עוד לפני

)* 6 7 1 * 110 מוס־ז״/

שנישאה לאיל״הממון טאובמן.״ כך אומרת ההקדמה
של הירחון האמריקאי, המציג את יהודית מזור במיב־חר
בגדי לבן לעוגה, על פני כתבה של עשרה עמודים.

טבוע בחוף תל־אביב
,.אנשים פוחדים לבוא לים״
לפשרה שמקבלת תוקף של פסק־רין. הפתק נבדק ונמצא מתאים למקור. על
״אבל אחרי ה־ 31 באוגוסט בשנה גבו כתבה פקידת רבלון את מיספר
שעברה ״,אומרים המצילים ,״העיריה תעודת הזהות של האשה, החזירה לה
לא קיימה את ההסכם.״ לפי הסכם זה אותו, והבטיחה להתקשר בימים
הוחלט שכל סיכסוך מצילים יובא מייד הקרובים.
לוועדה פריטטית.
מאחר שטרם התקבלו כל תוצאות
לא עומדים בעומס. השנה מהמישטרה הצבאית, לא ידעה חברת
התחילה עונת הרחצה כרגיל, בחודש רבלון מה לענות לאשה שחזרה ותבעה
מאי. כשראו המצילים שהעיריה אינה את המכונית. על כן נקטה בצעד
מגיעה אל שולחן הדיונים, הכריזו על מישפטי נדיר. עורך־הרין של החברה,
סיכסוך עבודה באמצע יוני. בשבועות רפאל גרינפלד, פנה לבית־המישפט
האחרונים הם נוקטים עיצומים המחוזי בתל־אביב וביקש הוראות כיצד
ועובדים ״לפי הספר״ מן השעה 7לנהוג. הוא צירף את תצהירה של וירה
בבוקר ועד ל־ 2וחצי אחרי־הצהריים. קונפורמי על עובדות המקרה והשאיר
כך קרה שבשבוע האחרון בלבד טבעו את ההחלטה למי למסור את המכונית
שיבעה אנשים, כולם אחרי שעות בידי בית־המישפט.

יהודית והכוכבים

ליד שולחן עם כל המי ומי במיסעדת היוקרה הניו-

יורקית מורטימר, כשלידה, כשמלה הלבנה, הכוכבת
האנגלית ג׳ואן קולינס, שהופיעה בחודש שעבר,
בעירום מלא, בפלייבוי והראתה מה זה צעירה בגיל .50

מה לדבר. זאת השנה של
יהודית. החודש היא תפסה מקום
של כבוד במהדורה הצרפתית של ווג,
ירחון־האופנה של כל המי ומי. היא
ובעלה קישטו את מרכזו של עמוד
היוקרה של ווג, המיקבץ.

ן ץ 1ךךט 111־ *111ן?! קטע מעמוד ירחון האופנה ווג, המדווח על
1 1ן | 1 11 1 1המשתתפים במסיבת החודש בניו־יורק.
למעלה משמאל: בעלה של יהודית, אלפרד טאובמן, כשלפניו בתו ובנו.

בעמוד זה מופיעה מדי חודש
המסיבה של החודש שעבר, המסיבה
בה״א היריעה, כמובן. והפעם היתה זאת
מסיבה בניו־יורק, במיסעדה מורטי־מר,
שהיא כלשון ווג ״אין״ ,כפי שרק
אפשר להיות ״אין״ בניו״יורק.
בחודש שעבר קישטה יהודית את
שער ירחון העשירים האמריקאיים,
טאון אנד קאנטרי(בתרגום חופשי:
בעיר ובכפר) ,שהקדיש ליהודית
כתבת־שער של עשרה עמודים וגם לא
שכח לציין על השער עצמו, כי המדובר
בגברת אלפרד טאובמן, יפהפיה
בת־זמננו.

ן וו ןךןןךרךךן 1כן הופיעה יהודית מזור על שער ירחון היוקרה
11 1| / 1האמריקאי טאון אנד קאנטרי, המיועד לעשי111111
רים,
מסוג אלה המחפשים, כלשון מודעות״הלוח, בית ב־ 650 אלף דולר.
שמיכות־ם רווה. עכשיו היא
כבר התקדמה עוד צעד אחד בפיסגה.
היא ישבה, בארוחת־ערב, לימין המלכה
אליזבת, כשבעלה ישוב משמאל
למלכה.
כיצד הגיעה יהודית מיזרחי, הנערה
מרחוב ארנון 17 בתל־אביב, לשבת
לימין המלכה בבאקינגהאם? אולי
מכיוון שהאנגלים אוהבים שכל דבר
השייך להם יישאר תחת עינם הפקוחה,
ובוודאי כאשר מדובר בנכס לאומי, כמו
ממלכת המכירות הפומביות סאותיבי,
שאותה לקח, מתחת לאפם, בעלה מזה
שנתיים של יהודית, אלפרד טאובמן בן
ה־.58