גליון 2450 מתאריך 15 באוגוסט 1984

המחיר 450 שקלים (כולל מע־מ)

מיסטר 2450

י־׳ז אב תשמ״ד15.8.1984 ,

האם ידעת ש־מפחית
אתת של זיפ
^ ר מ > ?יסר?ז טקה?

להכ ני1
ב רזו ספח1

מכוזכים
להפסיק לכתוב ער אביו
בתו של יגאל וייטברג המנוח, שנפטר
מהתקף־לב אחרי שרומה בידי נוכל,
מוחה על הכתבה בעניינו (העולם
הזה .)27.6.84
הופתעתי לגלות מאמר אודות אבי, יגאל
וייסברג ז״ל, תחת הכותרת ״למות מבושה״.
חשבתי לתומי, שלפחות אחרי מותו יניחו לו
ולמישפחה, ויפסיקו לכתוב מאמרים וסקופים
למיניהם אודות עברו של יגאל וייסברג ז״ל. מה
גם שהרבה פרטים במאמר הנ״ל אינם נכונים
ואינם מדוייקים, וזאת הוכח כבר בעבר
־במישפטיו הפליליים. גם כאן, כמו במאמרים•אחרים שנכתבו אודותיו בעבר, היו מישפטים
רבים המשמיצים ומלגלגים על אבי ז״ל. אין זה
יאה לעשות כדבר הזה לאדם לאחר מותו.
סבלנו דיינו בעבר הלא־רחוק מהפרשיות
שאבי היה קשור בהן, ואנו נושאים מיטען ריגשי
עצום בקשר אליהן עד היום הזה. מן הצדק יהיה
להיעתר לבקשותינו ולהפסיק לכתוב על אבי ד ל
סקופים מרעישים, הממשיכים לגנותו.
אני מבקשת לפרסם מיכתבי זה בעיתונכם,
שרון וייסברג״ ראשון לציון
כלשונו•

שישר בהיסטוריה
הצרפתים הקימו ־ חזית עממית
שעצרה את המיפלצת. האם גם
בישראל זה אפשריז
די תמוה שרק היום כולם קופצים על הנושא
ששמו מאיר כהנא, כאילו תופעה זו נפלה
מהשמיים. אבל לא כהנא ולא פינקלשטיין
מנצרת עילית, לא הג׳וקים של רפול ועוד ועוד
דוגמות רבות נולדו היום. הגברת גאולה כהן,
בכניסה למישכן נשיאי־ישראל, לא גינתה, חס
וחלילה, את הרב המטורף מברוקלין, אלא רק את
שיטותיו, שלא מצאו חן בעיניה. גם יובל נאמן,
שר בממשלת ישראל, לימד סנגוריה על ריעותיו
של כהנא, וקודם לכן חיפש צידוקים
לטרוריסטים מגוש־אמונים.
נאמן, יוסף לווינגר, גאולה כהן והרב כהנא
דומים להפליא אחד לרעהו, כמו במישחק.מצא
את ההבדלים׳ ,והבדלים אין. כי כולם יוצאים
״אותו כור־היתוך שממנו יצא הפאשיזם, שהביא
י פו א ה על אירופה כולה.
אנשים שחווו פאשיזם על בשרם באירופה,
נרדפים מארגנטינה וצ׳ילה — כולם יחד, עם כל
האנשים בעלי הרצון הטוב בארץ, צריכים לצעוק
במאוחד •.כאן לא יהיה פאשיזם! כאן הם לא יעברו!
לא חולצות צהובות, לא כומתות ולא כיפות
בשלושה צבעים מורעלים ירימו את ראשם.
כדי לעצור את המטורפים צריו לעשות את
שעשו הצרפתים ב־ ,1936 כאשר משלושה צדדים
של ארצם צמחה מיפלצת פאשיסטית. הם הקימו
חזית עממית ואמרו: כאן לא! בצרפת זה הצליח.
הם ידעו לשים הצידה את כל המריבות, את כל
ההבדלים, ונוכח הסכנה פעלו ביחד.
אני פונה לכל אלה שיקרים להם החופש
והדמוקרטיה, הרוצים לשמור על צלנדאנוש,
שיפעלו ביחד. שכל אנשי הרצון הטוב, ללא
הבדל ריעות והשתייכות מיפלגתית או תנועתית,
יעשו יד אחת ויגידו בפה מלא: כאן לא תקום
מלכות החושד!
אני פוגה אליכם ומתחנן: לכו כולכם ביחד,
בחזית רחבה ככל האפשר — נגד שינאה, נגד
גזענות, נגד דמי, נגד הרס וחורבן. לכו ביחד עוד
היום, כי מחר יהיה מאוחר מדי. כי מחר האגרוף
הקמוץ שיוצא מחולצה צהובה יפגע גם בכם —
כי חשבתם אחרת, כי אהבתם את הטוב שבאדם,
כי פתחתם את הדלת לפני הגר והנרדף.

ידי ביכונסקי, טיבעון

בץ דאלאס!ספר־הספרים
מותר, רצוי והכרחי לנזוף בעם!
מאז הג׳ינגל המפורסם. העם החליט שותים
עלית״ ,לא נשמעה בארצנו אימרה כה שדופה
ודמגוגית כמו. העם רוצה ממשלת אחדות״,
שעליה חוזרים מנהיגים ופוליטיקאים.
אץ בנמצא רצון קולקטיבי של עם, וזה בנוי
מרצונם של כל פרטיו. אין בנמצא בוחר אשר
חישב חישוביו ושילשל הצבעתו לקלפי מתוך
רצון מודע לקיים. ממשלת אחדות׳ ,אלה הם
שיקולים פוליטיים בדיעבד, ועל כך כל אחד
מאיתנו נענש עתה.
י־ מותר וחובה להענישנו על שאננותנו. עם
שדוחה את לובה אליאב ומכניס לכנסת את מאיר
כהנא, חייב להתייסר בשוטים ובעקרבים: עם
שתוכניות הטלוויזיה בעלות שיעור־הצפיה
הגבוה ביותר שלו ח דאלס, שלושה בדירה
אחת ובני היל הוא עם משתטה, שאיבד את
(המשך בעמוד )4
ממשלת מומחים

כתבת השער הקדמי:

717777ן111

ההצעה האחרונה הנמסרת במיסדרומת ח־פוליטייים:
הקמת ממשלה של רוב הסיעות,
שהתיקים בול יחולקו לכי הכישורים. למט״
שלה כזו ייכנסו עזר וייצמן(ביטחון{ ,אבא
אבן(חוץ) ,יגאל הורביץ(אובר) ו דוי ד לוי
(עבודה ורווחה) .יוסף בורג,
המומחה לבל דבר, יהיה,
מובן מאליו, ראש־חממשלה.

בחוץ נערכה הפגנה של קומץ מתנגדים עיקביים
לגזענות, ובתוך אולם המליאה חגג מאיר כהנא,
מחקה הנאצים, את ניצחונו. כמה ח״כים אך
לחצו את ידו. מעידותיו של היו״ר־שר־הם־
נים־הדתות, יוסף בורג,

6 ^ 7 1 1רק הגבירו את הרושם
שכהנא ביקש לעורר.

דרבי חרות
בצל הדיונים המייגעים במלח המלך דויד
בירושלים מתכוננים דויד לוי ואריאל שרון
לקרב המכריע ביניהם על
הנהגת תנועת החרות. חיים
ברעם מנתח את יחסי הכוחות
הקיימים בין המחנות בתנועה.

כתבת השער האחורי:

777/73.שיו ג ת/
7׳ בנסו!״

פרס בכל

כרמלה זילברמן, בעלת המועדון היוקרתי
״קלאב איי״ ,בילתה 12 ימים במעצר, בחברת
זונות ונרקומניות, בחשד של מעורבות
בהצתת מועדון היוקרה התל־ונו

£ 7אביבי .״זה היה נורא,״ היא סיפרה
ל״העולם הזה״ על חוויותיה שם.

במשך שבוע שלם נערכו מיפגשים
קדחתניים בין המערך וכל הסיעות
האחרות, ללא כל פרי. המסקנה היחידה
מהמשא־ומתן: למיפלגת העבודה אין
עקרונות, אין עמדות ואין דרייטות,
מלבר אחת
— ששימעון יהיה פרס
ראש־ממשלה.
נשים מתחת
לגלימה

ושואלים: מתי יבול לבוא אלייך
קלייגסד מספד דב תבורי, ראש
עיריית סתח־תיקווול, שעירו עומדת
וני. גדאיון
במרכז המו־־מ הקואליציוני. בראיון הוא הזה להעולם
מבסיח שלא להיכנע
ללחצי ההוגים הדתיים.

ב־ ,1930 אחרי מאבק מישפסי קשה,
זכתה רוזה גמצברג ברשיון
עריכת־דין והיתה לעורכת־הדין
הראשונה בארץ. בעקבותיה באו
נשים נוספות וכיום מונה
פרקליטות המדינה 10
נשים וגבר אחד בלבד.

סרסור בלילה
מיבצע תפיסתו של שלום קורצקי תוכנן
על־ידי המישטרה כמיבצע צבאי, אך החשיכה
פעלה לטובתו של האיש
שנחשד כי הוא סרסורה של
גאולה סינלן־טוב, ובית־המישפט
זיכה אותו מהאשמה.

סוטים וחוזרים
עונש אינו מרתיע אותם. מייד עם
צאתם מן הכלא חוזרים סוטי־המין על
העבירות שבהן הורשעו
ואפילו באותן השיטות
ממש. מה מניע אותם?
אוננה לשבוע
מיבחר עצום של ביגדי
בוקר, ערב וביגדי־ים,
כולם תוצרת הארץ,
עוצבו לאחרונה במיוחד
לקראת שבוע האופנה,
שייפתח בירושלים.
א ם יצליח מיבחר זה לעניין את 200
הקניינים שיבואו מחו־ל,
1תצליח ישראל להישאר על
מפת האופנה העולמית.

״ירון סבל, ראה דברים איומים בבית. עכשיו הוא
נוקם בנו. הוא צריך תשומת־לב ואהבת׳ אמרה
להעולם הזה שולה סוויסה, אמם של
שלושת הילדים מראשוך לציון
| 1ך /שהדאיגו את המדינה כולה
ונמצאו לבסוף בפארק־הירקון.

היסטריה במוות

ר יי ן

״בתחילת דרכי דפקתי
על דלתות, לא ריחמו
עליי וכמעט שלא קנו,־
מספרת חיה רן, הגננת
שעזבה א ת הקיבוץ והפכה ציירת מצליחה.

חצי מיליון איש נהרו לפארק הירקון
לחזות בהופעתה האחרונה של כוורת
המחודשת. ילדים שלא ידעו את כוורת
עד לפני חודש, נכנסו להיסטריה —
התעלפו, צרחו, תלשו שערות וניסו
להתנפל על הכוכבים. האם במשד
חודש התאהבו עד כדי כך
בלהקה, או שגודל האירוע
שילהב את בני־הנוער?

המדורים הקמשם:
מיבתבים
זה היה העולם הזה שזירה
קורא יקר בלונים תשקיף במדינה הנדון -השרברבים
עלי דפנה
יומן אישי אנשים כמג הם אומרים -מוקה קריגר,
עוזי גינדי, שלמה ניצן,

עמירס ט מבוי ם, מנ ח ם סבידור

זה וגם זה
לילות ישראל
אנשים בעולם -אן ב אנ קתפט
ומל ברוקס, שילה ו קארלוס
קולנוע , -העדרי של אילמז ג תי
תשבץ תמרורים
הורוסקופ -אריה שידור רהל מרחלת על כל העולם
הלון ראווה

ממזכי

וה חיה העובס הי ה שהיה
גיליון. העולם הזה״ ,השבוע, לפני 25 שנה, הגיש
לקוראים את הניסוי הראשון בארץ לחזות את תוצאות
הבחירות(לכנסת הרביעית) בעזרת הכלי שהוא המציא,
.הקלטי הנסיונית״ .התוצאות בביבר מוגרבי, בתל־אביב,
היו 45.7למיטלגות המרכיבות את הליכוד של היום (אז תנועת החירות
ומיטלגת הציונים הכלליים) ו־4ו 44.8למערן־ של היום(ראה גם שער־הגליון) •
כתבת אמצע־הגליון דיווחה ען מישאל בץ גברי ישראל, על התנהגותם
במחזרים. בין הנשאלים: מיסעזץ צעיר 32 אייבי נתן, שהתטרסם יותר מאוחר
בשטחים אחרים, ושהסביר :״בגלל חוסר אבירותם של הגברים שלנו, בוגדות
נשים רבות בבעליהן עם גברים המראים להן שמץ של אבירות:״#בשער
הגליון: מנחם בגין, כשהכותרת המלווה שואלת ..בכמה תעלה חירות
(בבחירות)?״

ט״ס איננו נהג־משאית
מנקד המחוז מחנש משרוקית צבא חריש עמוק בשמיים
בבסיסי חיל־האוויר התכוננו
השבוע לחוג את יום החיל ה־ . 11 שלא
כבשנים קודמות, לא תוכננו שום
נשפי־ענק. להקי ווטורים לא שולחו
להפגין להטוטים יקרים בשמי
המדינה. קבע מפקד חיל״האוויר, אלוף
עזר וייצמן :״פעמיים בשנה זה יקר.
מספיק היה ביום־העצמאות. אנחנו גם
קלקלנו את הקהל. להוציא 12
מטוסים, זה לא יעשה רושם על אף
אחד. פחות ממאה, זה כבר לא הולד!״
במקום מיפגני־ראווה יכול היה
חיל־האוויר להצביע על כמה הישגים
חסרי־ברק, אך חשובים. הגדיר זאת
קצין־מטה, בעל עבר חקלאי :״אפשר
לקרוא לזה חריש עמוק!״ התוצאה:
מצב יציב, כפי שלא ירע החיל מאז
היווסרו. ער לפני זמן קצר, למשל,
פקדה את החיל מכת התפטרותם של
טייסים. לרוב הוקסמו הטייסים
הצעירים על־ידי התנאים הנוחים יותר
שמציעות אל־על וארקיע.
כיום ירד אחוז הטייסים המתפטרים
לממדים אפסיים, וכאשר מחליט טייס,
בכל זאת, לעזוב, אין בכר זעזוע לחיל
כולו. כאשר הוצאות אימונו של
טייס־סילון הן קרוב ל־ 400 אלף לירות
(בשנת :1959כ־ 225 אלף דולר) ,מהווה
יציבות זו גורם חשוב במיבנה החיל.
״אני פשוט לא מסוגל להבין איך
יכול טייס לשבת עשר שעות
בבריטניה ולטוס עד ניו־יורק,״ סיפר
טייס קרבי ,״זה כמו לנהוג אוטו־משא.
זה לא בשבילי, בעד שום הון
שבעולם״.

שונים בארץ, ראיתי כיצד פרשו את
הדגל הלאומי מעל ובחזית שולחו־הנשיאות
או דוכן״הנואמים. נוהג זה
פסול ...אסור לתלות על הדגל הלאומי
כתובות, שלטים, או סיסמות, ולהניפו
במקום שהוא עלול להתלכלר. אסור
להשתמש בו לצורכי פרסום״.
במלים אלה פירסם השבוע היומון
חירות, במדור פירקי הדר, תגובה
נזעמת על שימוש לא־נכון בדגל
הלאומי.
הרשימה פורסמה בעמוד הרביעי
של גליון ערב־שבת. באותו גליון,
בעמוד השלישי, פורסמה תמונתו של
מנהיג תנועת החירות נואם מעל במה,
בפני המוני חיפה. צורת הבימה:
ארבעה מוטות עץ, מלכיכם מתוחים,
בצורת ריבוע, ארבעה דגלים לאומיים.

הקלני׳ הנסייניג! עול
השלס הז ה בפעולה

מיכתביס רחת׳
ההגיון הנשי
במדור ההתכתבויות, מיכתבים
לרותי, המשיכה רותי לחלוק את
הגיגיה עם הקוראים. הפעם, היא
ניסתה לעמוד בעזרת הדגמות
מתאימות, על מידת ההיגיון. שבו

הטייסים לראות בחיל־האוויר גם בית,
גם קאריירה. לשם כר אף הוקמו
שיכונים נאים בשדות־התעופה. הקשר
עם העיר רפה, הקשרים אל החיל
התהדקו.
חיל־ההכרעה. את תוכנית הצי
טיידותו של חיל״האוויר רואה עזר
וייצמן כר :״חיל־אוויר השוקט על
שמריו, סופו שיהיה חיל־אוויר מדרגה
שנייה. מול מיג 17 של רע״ם
(הרפובליקה הערבית המאוחדת, שמה
של מצריים באותם ימים) ,טס עתה
בישראל סופר־מיסטר״.
וייצמן, צבר צעיר 37 חניר
חיל־האוויר הבריטי אינו נבדל משאר
מפקדי חילות־האוויר בעולם: הוא
מאמין כי בתנאי־המילחמה הקיימים,
נתונה ההכרעה בידי חיל־האוויר.

מלכה לחו׳ל

יפהפיר פתח״תיקוואית בת ,20
״את רגל המדינה אסור לקשט היתה מועמדת למלבת המכביה,
ואסור לשנות בכל צורה שהיא. יש אן צדה, בעיתון, את עינו של צעיר
להציבו להניפו רק בצורתו המקורית, אמריקאי עשיר, שהציע לה נישובלי
כל שעטנז. בשבועות האחרונים אין בדואר וצירף להצעה כרטיס־נכחתי
באסיפות־בחירות במקומות טיסה. הכרטיס נוצל על־ידי נירה.

מחשבתו ואת דרכו: עם שהנושא
המעניינו בעיתון הוא מדור הכורסה
ירד מן הפסים; עם שהפסיק לעבוד
והחל להרוויח(ולא להשתכר) הוא עם
שאם לא יימצא מי שיעצרו, ידרדר
במידרון וירסק את כל אבריו.
אצל נביאי־ישראל לא קראנו על
רצון העם, ולא ראינו מצידם כניעה
מוחלטת מפני רצונו .״עם הספר
והתנ״ך״ (לא הדתיים, המאמינים בו
אמונה עיוורת) — מוטב שיעיין מפעם
לפעם בדיברי הנביאים.
דן יהם, תל־אביב

העימות בזטד,
אר פילוג לא חל
הקדב

הי עו ד

נו ל

העולם הזה 1142
תאריך 19.8.1959 :
משתמשות הנשים:
אשה אומרת לבעלה :״טוב, נעשה
פשרה: אני מוכנה להודות שאני טועה,
אם אתה מוכן להודות שאני צודקת.״
טיפוסי יותר הוא המעשה באשה
שהיתה חולה. בעלה היה בחור טוב
והתנדב לשלוט קצת במיטבח. אבל
הוא לא מצא את. התה. הוא חיפש,
חיפש, ולבסוף שאל את אשתו :״איפה

המדיניות הנוכחית היא לעודד את

הצד השני

(המשך מעמוד )3

•אורחי מלון השרון בהרצליה
התפלאו לראות ביום ראשון השבוע
את מרו״רם מאד. שגרירת קנדה
בישראל, חוצה במרוצה את לובי
המלון ומחזיקה בידה מגבת. אותה
פליאה היתה מנת־חלקם של אורחי
מלון אכדיה השכן, כשראו אותה
שעה את יעקב די הו 6ספסר,
המזכיר השני בשגרירות הולנד
וממלא מקום השגריר. ממלא בקבוק
ממי בריכת־השחייה במקום. עוד
יותר התפלא.שוטר, כשאותה שעה
נעצרה על ידו מכוניתו של מפקד
המישטרה במחוז תל־אביב, ע מו ם
בך־גוריון, אשר ביקש מהשוטר
להשאיל לו את משרוקיתו. כל
השלושה רק היוו חלק קטן מצוותות
של עשרות אנשים, רובם ככולם
אנשי הסגל הדיפלומטי שפשטו
בסביבת הרצליה לחפש כל מיני
חפצים מוזרים. כמו צפרדעים. מגבת
ממלון אבדיה, משרוקית של שוטר
או ספר של יעל דיין. היה זה במסגרת
מישחק שנעה־ במסיבת יום־
הולדת חגיגית, שנערכה לשלושה
מעוברי השגרירות האמריקאית.
התה, יקירתי? אינני מוצא אותו!״
״אינני מבינה מדוע אינר מוצא אותו,״
באה התשובה, בליוויית אנחה עמוקה,
״הוא ממש מול עיניר, על המדף,
בקופסת הקקאו שעליה מודבקת
התווית גפרורים״.
רוצים עוד? בבקשה. האם שמעתם
על אותה בת טיפשעשרה שאמרה
לחברתה, שהתכוננה לצאת לפגישה:
״שולה, תאחרי, אם לא תמהרי.״ ״לא,״
אומרת שולה ,״כבר אמרתי לגדעון
שאאחר, אז יש לי עוד המון זמן!״
״יקירי,״ אמרה אשה לבעלה ,״האם
כובעי מונח ישר?״ ״כן, כן!״ השיב הלה
בקוצר־רוח .״הוא ישר בהחלט. ועכשיו
מהרי. כבר איחרנו ״.״מצטערת,״
הגיבה אשת־חיקו ,״אם כר אני
מוכרחה לחזור. כובע זה לא נועד
להיחבש ישר״.
עוד יצור חמוד, שלא היה לה דבר
בראש מלבד הכובע שמדדה לעיני
בעלה, אמרה :״זה לא עלה פרוטה.
הורידו את המחיר מעשר לירות לחמש
לירות, אז קניתי את זה בחמש הלירות
שחסכתי״.

הקוראה כועסת על דיווח
תחת הכותרת ״פילוג גם
בממלכת היופי״ (העולם
הזה .)1.8.84
לידיעתכם: אין פילוג בממלכת
היופי, כפי שכתבתם. ולמה בעצם
שיהיה? לעומת זאת קיים חופש״ביטוי
מופרז, חסר רסן וטעם טוב, בעיתונות
הכתובה. זה בא על חשבונם של אנשים
חפים מפשע, שכל פישעם הוא עצם
היותם מפורסמים. איך אפשר להסיק
מסקנות מבלי לבצע תחקיר ומבלי
לבדוק את אמיתות הפרטים?
הדברים שנכתבו במדור לילות
ישראל הם השמצה לשמה. ביני ובין
חניתה צנטגר, לא היה כל עימות
ובוודאי שלא עימות באמצעי־התיקשורת.
זאת לא הרמה שלנו.
ולנושא העימות שהיה אמור

שימחה הקופאי לאדון לורנצו לחם
ונזיד־עדשים, כלומר שלושים ושניים
מיליון לא״י. ואז לא רצה לורנצו
ללחום לאיסור הפלות וגירודי עוברים.
מישהו סיפר אז לכותב עיתים של
הארץ כי רוצים לגזול מלורנצו את
כיסא היו״ר של שולחן הממון ...ושני
ה״לוחמים״ ,פרוש ולורנצו ,״זיכו״ את
אגודת־ישראל בתואר המלבב.סוחטת
ממון״.
לפני שנים אחדות ידעו כולם, כי
אגודת־ישראל לוחמת למען עקרונות
של אמונה. ופרוש ולורנצו חוללו
מהפך בתדמיתה של אגודת־ישראל.
אבל לא כולם רודפי שלמונים, כמו
פרוש ולורנצו. עוד נשארו עובדי השם
באמת, ובזכותם נזכה מהרה לקבל את
פני הרוכב על החמור.
ד״ר חיים צבי קורניק, תל־אביב

13ל ג 1ל ת
ב כי פ ה
צביקה שיין מרמת־גן מציע
שהמישטרה תעצב ׳שלט שעליו
יצוייר רימון־יד עטוף בכופיה,
כדי להזהיר עוברים ושביס
שליד השלט מטפלים בחפץ
חשוד (העולם הזה .)25.7.84
בראוו! רעיון מצויץ!
אבל אם כבר מדברים על
כיסוי־ראש, כדאי שהמישטרה
תעצב גם שלט נוסף: שתי
עצמות צלובות וגולגולת
חובשת כיפה סרוגה. שלט כזה
כדאי להציב ליד מוסדות דת
ובתי מנהיגים בשטחים הכבושים,
למען ידע כל אזרח כי אלה
הם מקומות המועדים להתנכלות
של טרוריסטים יהודיים.

מיקי ויתקין, נתניה

לאתי יש סינמן אסתטי
קוראה דונסקי
אנשים מפורסמים
להיערך בגן־השיקמים, בין הגברת
לאה פלטשר מצד אחד. וחניתה ואני
מצד שני: חצי שעה לפגי האירוע
׳ הודיעה הגב׳ פלטשר שאין ברעתה
להופיע בעימות, ולכן גם אני ראיתי
את הופעתי בעימות כמבוטלת.
המראיין הפציר בי להישאר, כדי
לפצות את הקהל ששילם מכספו ובא
לראיון בנושאי אופנה ודוגמנות. לאור
הנסיבות החליטה חניתה שאין טעם
להשתתף, יחד איתי, בגלל הסיבה
הפשוטה שבינינו אין עימות, וממילא
דבריי בערב זה יהיו גם בשמה.
קארין דונסקי, תל־אביב

מעשה נורא
בשקלים ובחמור
למה נחלה אגו״י כישלון
בבחירות!
בס״ד
האשמים הם שני הח״כים המצ־ליחנים
של אגודת ישראל — פרוש

איד אפשר להשוות את
מגישת תשדירי״הבחירות
של המעיד לצמד ריבליו־פרמינגר!
(העולם הזה
.118.7.84 ,11.7.84
בראשית מיכתבי ברצוני לציין את
ההנאה והידע שאני מפיק מגליונות
העולם הזה, המהווה לדעתי חומר
מעולה לחינוך פוליטי, הנחוץ כל־כך
לנוער שלנו.
נותר לי רק להצטער שכה מעטים
מבני גילי(| )16 קוראים בו דרך קבע.
כמערכניק שרוף (גם מחיפה וגם
מהבית) אני חייב להודות שאתם
תורמים במידה רבה לאיזון, עיצוב
וגיבוש דיעותיי, שבאופן טיבעי עוד
יעברו כנראה שינויים לא מעטים.
דווקא בשל כל האמור לעיל,
נפגעתי במידה רבה כשקראתי בשני
גליונות רצופים ביקורת מעליבה —
ולא מוצדקת, לדעתי — על מגישת
תשדירי־הבחירות הטלוויזיוניים של
המערך, השחקנית החמודה אתי
שילוני. איני מוצא מקום לביקורת על
סיגנונה (״מתחנחן״ וכדומה, כתבתם),

קריינית־תעמולה שילוני
כמעט מושלמת

קורא קורניק
שימחה הקופאי
ולורנצו. שניהם מכרו את נישמותיהם
לשטן, בעד שיקלי-נייר. הם חדלו
ללחום בשביל הדת, ובמקום זה היו
עובדים בשביל בוכטות של שיקלי־נייר.
ובתחילת שילטון בגין נתן

משום שלדעתי תאם בצורה כמעט
מושלמת את צורת הפניה והמסר של
המיפלגה לציבור, והבדילם — באופן
שרק הוסיף כבוד לכל אדם מתורבת
והגיוני — מהרישעות הכפולה
והמעוררת גועל בהתנשאותה של
הצמד ריבלין־פרמינגר.
בנוסף לכך, תרמה שילוני
לאסתטיות הכללית של אולפן המערך.
ירון מורבסקי, חיפה

• • 1ג לי ב ו ־ שזאס בי ב ו •

,.העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136
העורך הראשי: אורי אבנרי עורך־מישנה: דוב איתז עורך
תבנית: יוסי שנון עורכי כיתוב: ענת ישראלי וגיורא
נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון
מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ
הדפסה :״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד״ בע״מ

באחד הימים, כאשר יגאל לביב
בד עדיין בהעולם הזה כחוקר
לכלי, הוא טילפן לי באופן בהול
:יקש לבוא אלי מייד.
ביושבו על מירפסת דירתי סיפר לי
סודי־סודות ידיעה מרעישה שהגיעה
ליו: שהשופטת במישפט־הדיבה של
צלאל מיזרחי נגד הארץ ״נקנתה״.
וא הציע שנקדיש לכך את שער
גליון הבא של העולם הזה.
אחרי ששמעתי מה בפיו׳,פרצתי
צחוק. הבעתי את דעתי שהמידע
!הובא לו הוא מופרך מיסודו, שאין לו
זמץ של תימוכין, ושבעיניי הוא
גוחך. לא זה בלבד שאיני מוכן
פרסמו, אלא שאני מזהיר אותו מפני
־פומו בכל מקום אחר.
^ ה לי שאי־אפשר להעלות על
דעת חשד חמור משיחור של שופט.

עיתונאי לביב
נקמה

מידע כזה מערער את אחד מיסודות
המישטר הדמוקרטי ושילטון־החוק:
האמון ביושר האישי של השופטים.
י -אילו היה מגיע אליי מידע אמין
מסוג זה, הייתי פונה תחילה אל
שר־המישפטים ותובע ממנו לחקור
־להסיק מסקנות. רק אילו שוכנעתי כי
יש קשר־השתקה לגבי מידע מהימן
ובדוק, הייתי מקבל על עצמי את
האחריות לפירסומו.
אינני מרבך בעלמא. פעם הזמין
אותי שר־המישפטים, יעקוב־שימשון
שפירא, באופן בהול לביתו בשבת.
ף מהתי לסיכת ההזמנה הבלתי־שיגרתית.
בווילה שלו בשדרות בן־
גוריון גילה לי שפירא סור כמוס:
שמישהי האשימה את השופט המחוזי
אליעזר מלחי בקבלת שוחד. השר
עשה הסכם ג׳נטלמני עם עורכי
היומונים, שלא יפרסמו את העניין עד

שתיערך חקירה מוקדמת. הוא פנה אלי
באותה הבקשה. אם יוכח בבדיקה שאין
יסוד לחשד, טען, איך יוכל האיש
להמשיך ולשפוט אחרי שהדבר
פורסם?
בדרך־כלל אני מסרב להצטרף
לקישרי־השתקה, אך במיקרה זה נראו
לי הנימוקים.
שאלתי אותו מי האשה שהעלתה
את החשד. הוא אמר שזוהי עורכת־דין
בשם יונה סופר.
פרצתי בצחוק. הכרתי את הגברת.
אני זוכר את המלים המדוייקות
שאמרתי לשפירא :״אני לא הייתי
מרשיע כלב על סמך דבריה של יונה
סופר.״
אחרי חקירה הועמד מלחי לדין,
והדבר פורסם. ברבות הימים, אחרי
מישפט ארוך ומייגע, זוכה מן האשמה
של קבלת שוחד, ומאז הוא פועל
כעורך־דין פרטי.
מכוער ואכזרי

בקיצור: אני סבור כי לביב נהג
בחוסר־אחריות משווע, כאשר פירסם
את המידע הכוזב בירחון שלו. אין לי
טענה כלפי השופט חיים שפירא,
שהרשיע אותו ב״זילות בית־המשפט״
(איזו מילה איומה!) על פי סעיף .255
העונש של שלושת חודשי מאסר נראה
לי די חמור, אך איני יכול להתווכח על

השערוריה מתחילה בשלב הבא.
כאשר שופט מטיל שלושת חודשי
מאסר, הוא מתכוון למה שנקרא
״עבורת־חוץ״ ,ולא למאסר בפועל. על
אחת כמה וכמה כשמדובר באדם
הנשפט לראשונה, שאינו פושע מועד.
על פי שיטה זו בילה אהרון
אבו־חצירא את שלושת חודשי המאסר
שלו בביקורים במישטרת בית־רגון,
ויש דוגמות ללא־ספור לנוהג זה. אך
כאשר היתה המישטרה צריכה להמיר
את מאסרו של לביב בעבודת־חוץ,
סירבה. לביב נכלא ברמלה.
אין שמץ של ספק לגבי הסיבה: זוהי
נקמה של קציני־מישטרה בעיתונאי,
שמירר את חייהם במשך השנים. נראה
כי המישטרה אך המתינה להזדמנות,
והנה זו באה.
טענת המשטרה, שלביב הורשע
בעבר על עבירות מסוג אחר, ושתלויים
נגדו חשדות על עבירות אחרות, אינה
רלוונטית. ההרשעות הקודמות היו
ידועות לשופט, והחשדות החדשים לא
עמדו במיבחן של מישפט. כל אזרח
הוא חף מפשע, עד שהורשע כדין.
זוהי פרשה מכוערת, וגם אכזרית.
היא מציגה את מפקדי המישטרה,
ובראש וראשונה את שר־הפנים יוסף
בורג, באור דוחה מאוד.
יכול מישהו להתפתות לחשוב:
ואולי בכל זאת צדק לביב במה שאמר
עליהם?

בלומנטל, ח״כ הכנסת ה־( 10 מטעם המערך):
שהמערך יסכים להיזקק לקולות רק״ח להקמת
ממשלה צרה, תמורת הסכמתה של ברית־המועצות
לאפשר ל־ 50 אלף יהודים להגר
לישראל.

רבץ מתארגן
ת |£ 1קלך
פיחות גד 1ל בקרוב?
בסוף השבוע רווחו שמועות עקשניות על
פיחות קרוב בשיעור של 40 אחוז, ועל קביעת
שערים שונים לדולר.
צמרת מישרד־האוצר ובנק־ישראל הופצצו בטלפונים של
אנשי משק וכלכלה רבים, שביקשו לברר את נכונות
השמועות.

למרות ההכחשות החד־משמעיות עדייו רווחת הריעה
שצעד כזה צפוי בקרוב.

אולטימטום שד
מפ״ם לפרס
מפ״ם עומדת להודיע לשימעון פרס כי לא
תצטרף בשום פנים לממשלת אחדות לאומית,
גם אם פרם יעמוד בראשה.
הדבר בא על רקע אמונתה של מפ״ם שפרס עומד להסכים
לרעיון של רוטציה בראשות הממשלה, בתנאי שהוא יהיה
ראש־הממשלה הראשון. אין לכך סיכוי אם מפ״ם לא תהיה
חלק מן המערך.
במפ״ם שוררת מרירות כלפי יוסי שריד, שהכניס אותה,
לדעתה, למצב מביך, כאשר קרא לה לתמון בממשלת־אחדות.

,מחתרת
אבר בנ אד
ברדיו תל־אביב
יריבות קשה שוררת בין מנהלת
מחלקת החדשות של .,קול ישראל״
בתל־אביב, שרה פרנקל, וכתבים בכירים
ברדיו בקריה.
פרנקל, לשעבר כתבת לענייני מים־
למת, המקורבת לחרות, שהתה חמש
שנים בארצות־־הברית כקונסול לענייני
עליה. רק לפני זמן קצר נכנסה לתפקידה
החדש. והיא עדיין בתקופת ניסיון.
מערכת היחסים בינה וביו הכתבים
התערערה בתוך זמן קצר, והללו האשימו
אותה בפניה באוזלת־־יד מיקצועית.
עתה החריף המאבק. יריביה שפכו מים
במגירות שולחנה, הצמידו סיבות לכיסא
שעליו היא יושבת והטביעו סימנים של
כף־יד מאיימת על אחד הקירות בחדרה.
בעיקבות מילחמה פסיכולוגית זו זכו
יריביה לכינוי ״מחתרת אברבנאל״ ,על שם
בית־־החולים הפסיכיאטרי בבת־יים.
הנעשה ברדיו תל־אביב מעורר
התרגשות רבה ברשודדהשידור, ומנהל
הרדיו. גידעון לב־ארי, עוקב אחרי הפרשה
מקרוב.

מד 1ע קפץ ״רפ1ל״
לא במיקרה טעה רפאל״רפול״ איתן במושב
הפתיחה של הכנסת וקם ממקומו כדי להצהיר
אמונים, כאשר ירא יושב־הראש, יוסף בורג,
בשמו של מיכאל איתן מחרות.
רפול הוא כבד־שמיעח. מי שחשף עובדה זו
אחרי ישיבת הכנסת היה עזר וייצמן.

קולות תמורת יהודים
הצעה ספק־רצינית ססק־היתולית יש לנפתלי

יצחק רבין ייצא בתוך זמן קצר בהתקפה גלויה
על שימעון פרס, אם הוא יבשל בהרכבת
הממשלה בסיבוב השיחות הראשון.
רבין ממהר לצאת לקרב, אחרי שנודע לו
שמוטה גור מתכוון אף הוא לתקוף את פרם.
רבין חושש שבמיקרה כזה הוא יאבד את
הסיכוי להישרד, אחרי שהצמרת תתבקש לפנות
את מקומה.

המפד״ל נגד
תחנוח־הדללו
אחד התנאים האולטימטיביים שהמפד״ל הציגה
לפני ראשי המערך, כתנאי להצטרפות
לקואליציה בראשות שימעון פרם, היה סגירת
כל תחנות־הדלק הפועלות בשבת.
להפתעת ראשי המפד״ל, אנשי המערך לא דחו מייד את
הדרישה.

ביח־דין
לשב״ב !למוסד
שר־המישפטים, משה נימים, מינה את
עשרת חברי בית־הדין, שידון בעבירות
מישמעת של עובדי שירות*הביטחון
הכללי והמוסד למודיעין ולתפקידים
מיוחדים.
אחד השופטים יהיה עמום מנור,
לשעבר ראש השביב. אב־בית־הדין יהיה
השופט המחוזי יצחק שבתאי.
המינוי ייכנס לתוקפו בשבוע הבא.

עסקים בקולומביה
חברות ומתווכים מישראל העמיקו את קישרי
המיסחר עם ממשלת הולומביה.

שדולה נגד איבצן
ח״ב הליברלים בני שליטא מארגן שדולה בין ח״כי הכנסת
ה־ ,11 שתתבע את פיטורי המפכ״ל, אריה איבצן. השדולה
תדרוש להחליפו בניצב צבי בר, ראש אג״ם במישטרה.

הצרחה ביטחתית
מיבשור ביטחוני ישראלי רגיש זוכה כאחרונה
להצלחה רבה
המיכשור, שכבר הוכיח את תקינותו בגבולות אחרי הארץ, יימכר בקרוב ישירות
שהיצרן הישראלי החליט לפתוח שם נציגות
מיסחרית.

לאן חותר פואד
בין עזר וייצמן ובנימין(״פואר״) בן־אליעזר לא שוררת
אחדות־דעים בשאלה עם מי חייבת יחד ללכת לקואליציה.

פואד תומך בהצטרפות לממשלה בראשות
הליכוד, אפילו תהיה זו ממשלה צרה.

סוחרי־נשק י שראליים
בטלוויזיה האנגלית
הטלוויזיה המיסחרית האנגלית(״אי. טי. וי.״)
מכינה כתבת תחקיר מקיפה על סוחרי־הנשק
הישראליים, המוכרים את מרכולתם בעולם
השלישי.
הכתבה, שתשודר בקרוב, תכיל מידע חדש
ומפתיע.

י שראלים נחקרים בלונדון מישטרת לונדון חקרה באחרונה ארוכות
שלושה ישראלים, המתגוררים בעיר דרך קבע.
הם נשאלו על חלקם בהברחת־נשק למרכז
אמריקה. השלושה, שותפים בחברה לספנות,
קשורים לספינת־נשק שנתפסה לפני חודשיים
בחופי סיציליה.
בשלב זה נשמר שמם של הישראלים בסוד, וכך
גם עניין החקירה עצמה.

הנ שיא תקף
צלמת־עיתונחז
נשיא המדינה, חיים מייצוג, תקף
צלמת־עיתונות שהמתינה השבוע בבית־החולים
על שם שיבא בתל־השומד, ליד
הביתן שבו אושפזה אשתו, אורה.
הצלמת המתינה לבואו כדי לצלמו
בעת ביקור אצל רעייתו, שנקעה את רגלה
ואושפזה לניתוח קל. הרצוג הבחין
בצלמת ליד חדרה של רעייתו, רץ
לקראתה, משך בכוח את שתי המצלמות
שהיו תלויות על צווארה ודרש בקול רם
שלא תעז לצלם אותו ואת רעייתו.
יחסיו של הרצוג עם הצלמים
הירושלמים, המוזמנים לבית־הנשיא,
התערערו כבר לפני כמה חודשים. הללו
שקלו בזמנו הטלת חרם מאורגן על צילום
אירועים במישכן, אחרי שהרצוג סנה
אליהם בצורה מעליבה.
עתה, אהרי הפרשה האחרונה, שוקלים
הצלמים הירושלמים שוב את מערכת
יחסיהם עם בית״הנשיא.

הקצינים יפרדו מהמדיב

נראה ששני הקצינים הקשורים במחתרת, רוני
גילה ושלמה לווייתן, יאלצו להסיר את מדיהם.
בצה״ל אין כל כוונה להמתין עד לסיום מישפטע
ולאפשר להם לשרת עד אז.

איזמי ה תפטרו ת ב אוצו
הממונה על התקציבים, אהרון פוגל, איים
בהתפטרות, אך חזר בו אחרי מאמצי־שיכנוע
כבירים, שהפעיל עליו שר־האוצר.

יגאל כהן־אורגד הצליח להביא את פוגל למישרד ממישרד
פרטית בכלל בזכות חברותם הקרובה. פוגל הסביר
שההמתנה המתמשכת בנקיטת צעדים כלכליים דרמאתיים
פוגעת אנושות בסיכויי הבראת המשק. התפטרותו היתה
מהווה מכה קשה לכהן־אורגד.

חרדים מאיימים
על שיני קורק
חרדים ירושלמים דאגו להודיע לראש העיריה,
טדי קדלק, שהם ישברו את שיניו כדי שלא יוכל
לאכול.
החרדים הזועמים על קולק, שאכל במיסעדה בירושלים
בערב התישעה באב, פנו לראשי מיפלגת העבודה בעיר
והסבירו כי זה העונש הראוי לו.

שינרים במחוז דרום
תת־ניצב רחמים קומפורט, מפקד מישטרת
מרחב ירושלים, העוזב את תפקידו, יתמנה
לסגנו של מפקד המחוז, ניצב אברהם תורגמן.
צפויים שינויים פרסונליים נוספים במחוז.

דן שמר חלה
בגלל מחלתו של דן עומר, שלקה
בהתקף־־לב, לא יופיע לפי שעה מדורו
,.נמר של נייר״.
עם החלמתו המקווה, יתחדש המדור
כסידרו.

במדינה
העם

ה אופ צי ה האחרונה:

מחברו! תיפתח הרעה
הליכוד ירק בפגי המעיד
— וזה העמיד 8גי0
כאילו יורד בהגיון גשם
שלושה מאורעות הקדירו השבוע
את שמי ישראל — ושלושתם
התמקדו בחברון.
תחילה נערך בחברון טקס ברברי,
. .שהזכיר את העידן השחור של ימיי
הביניים. היתה זאת הלווייה לקרעי־ספרים,
שנמצאו פזורים. קבורת ניירות,
ולא גם דפים של סיפרי־תפילה, כאילו
היו בני־אדם, היא עבודת־אלילים מן
הסוג הגרוע ביותר.
בהלווייה הופיעו זה לצד זה כמה
אישים, שעצם הופעתם במשותף מוכיחה
כי חזית הקנאות הלאומנית־גזענית
התרחבה מאוד. לצד מאיר
כהנא, שהטיף לגירוש ה״ישמעאלים״
במילים מקפיאות״דם, הופיעו משה
לווינגר מגוש־אמונים, אליעזר ולדמן
מהתחייה ודוב שילנסקי מתנועת־החרות.
כל אלה ניסו עד כה להעמיד
פנים כאילו מפרידה תהום בינם ובין
כהנא. בהלווייה התגלתה האמת
לאמיתה: הם פועלים לפי הכלל האומר
״לצעוד בנפרד, להכות ביחד.״
מייד לאחר מכן קיבלו המתנחלים
את פניו של גיבור חוזר: מנחם ליבני,
הנחשב כראש מחתרת־הטרור היהודית,
והמואשם בשורה ארוכה של
מעשי רצח וחבלה. ליבני, הנמצא
בפנסיון תל־מונד כאורח מכובד של
שר־הפנים יוסף בורג, קיבל חופשה כדי
להשתתף בחגיגת בר־מיצווה של בנו
במערת־המכפלה. זו הפכה, כמובן,
להפגנה של אירגון־הטרור.
מייד לאחר מכן שיגר משה ארנס,
שר־הביטחון, התנחלות חדשה נוספת
ללב העיר חברון. בכך פרש את חסותו
על הגורמים המהווים עתה את חברון
היהודית: הנאצים של מאיר כהנא,הפאשיסטים של לווינגר וולדמן,
הטרוריסטים של ליבני והפרובו•
קמורים של גוש־אמונים.
מאלון עד כהנא. מטרת התרגיל
היתה, כמובן, לתקוע יתד בעגלת
המשא־והמתן להקמת ממשלת־אח־דות־לאומית,
בראשות המערך. השלמת
המערך עם מעשה זה, בעצם הימים
שבהם מתנהל המשא־והמתן בינו ובין
הליכוד, גובלת במאזוכיזם.
קשה לטעון שזה לא הגיע למערך.
לוי אשכול היה בשילטון, כאשר עלו
אנשי לווינגר לראשונה לחברון
והקימו בה התנחלות שהיתה אז
בלתי־חוקית, תוך ביזוי צה׳ל. יגאל
אלון היה השר הראשון שרץ אל
המתנחלים, כדי לברך אותם ולחזק את
ידיהם.
עכשיו מהווה ההתנחלות הקנאית
בחברון מורסת־מוגלה, המסכנת קודם
כל את חיי המערך. בכך יש לפחות
צדק פיוטי.
טבנוקואטיס האופציות אוזלות במציאות. אם
הליכוד ימנע מן המערך להקים
ממשלת״אחדות, ואם המערך אינו
מסוגל להקים ממשלה צרה ואינו
רוצה להקים ממשלת־מיעוט, ואם גם
הליכוד אינו מסוגך לכך -מה נשאר!
אפשר לפזר את הכנסת ולהכריז
על בחירות חדשות. אך ברור לכל
בר־דעת כי בחירות כאלה לא ישנו
דבר, אלא רק יביאו לתזוזות בקרב
הגושים הגדולים עצמם (ראה הנדון).
לכאורה אפסו האופציות. אין
מוצא.

אך ישנה אפשרות אחת, שאיש
עדיין לא חשב עליה. היא נוסחה לא
פעם בארצות אחרות, כאשר הגיעו
לקיפאון מוחלט, או כאשר שעת־חירום
חייבה אמצעים מיוחדים,
ששום מיפלגה לא היתה מוכנה לקבל
על עצמה את האחריות להם.
האופציה: ממשלה טכנוקראטית
לשעת־חירום.
פירוש הדבר: הקמת ממשלה,
שאינה משקפת את יחסי״הכוחות
הפוליטיים, אלא המורכבת מאנשים
שנבחרו על פי כושרם האישי בלבד.

לממשלה זו מוקצב זמן מוגדר כדי
לפתור את הבעיה שגרמה לשעת־החירום.
במשך זמן זה היא תנהל את
ענייני המדינה, כאשר המיפלגות
הקיימות מעניקות ילה את הגיבוי
הפרלמנטרי הדרוש לקיומה.
בתום התקופה -או אחרי פיתרון
הבעיה הבוערת -מתפטרת ממשלה
זו, ומחזירה את הכדור למישחק
הפרלמנטרי הרגיל.
המעלות של פיתרון זה: ממשלה
כזאת יכולה לבצע מהלכים בלתי־פופולריים
בשטח הכלכלי, שיש

ביטחון

אוצר

וייצמן

הורביץ

ראש־הממשלה בורג עליהם הסכמה, אך ששום מיפלגה
אינה מופנה לשאת באחריות להם.
השרים נבחרים על פי יכולתם, ולא
על פי השתייכותם למיפלגה או
לגודל מיפלגותיהם. ממשלה כזאת
יכולה לזכות באמון ציבורי רחב.
בעמוד זה נעשה ניסיון לשרטט
את ההרכב האפשרי של ממשלה
כזאת. מובן שזוהי רק דוגמה אחת
מני רבות. בראש הושם אדם ניטרלי,
בעל״ניסיון רב, היכול לתפקד כיו-
שב״ראש. שלושה התפקידים הבכירים
נמסרו לטכנאים מנוסים. שאר
התפקידים נמסרו לאישים מיפלג-
תיים מתאימים, מכל ציבעי הקשת,
ללא הסיעות המעוררות ויכוח חריף
(כך, התחיה, הרשימה המתקדמת,
אגודת־ישראל ורק׳ח) .שאר הסיעות
מיוצגות, אך לאו דווקא לפי
ההירארכיה הקיימת בהן, או לפי
יחסי״הכוחות הפרלמנטריים.
אין סוף למיספר ההרכבים
האפשריים של ממשלה כזאת, מה גם
שאפשר לשתף בה גם מומחים
שאינם חברי״כנסת (דבר שנמנע
בדוגמה הנתונה).

מדע

אנרגיה

פנים

עבודה ורווחה

חינוד

פרס

ארנס

רובינ שטיין

לוי

בר־און

קואליציה

הסטריפיטיז הגדור
שמיר שיחק פ8ר0
מישהק •מל חתול
ועכבר, והזמן אוזל

38 שנים עברו מאז שחדרו חבלני
אצ״ל למרתף האגף הדרומי של מלון
המלך דויד, והכניסו שם למיטבח
כדי־חלב שהכילו מיטעני־נפץ רבי־עוצמה.
האגף, שבו התאכסן מרכז
השילטון הבריטי בארץ, התמוטט כולו.
כמאה אזרחים, בני שלושת העמים
* ושני המינים, ניספו.
השבוע ישב בחדר הסמוך של האגף,
׳ שנבנה מחרש, ראש־המיבצעים של
לח״י. הוא לא עסק בחומר־נפץ. תחת
זאת השתעשע במישחק של חתול
*ועכבר. המטרה: למשוך את המערך
באף, למנוע ממנו כל אפשרות להקים
ממשלה, ולהציג אותו עירום ועריה
מקץ 21 הימים שהיקצה הנשיא
לשימעון פרס.
יצחק שמיר, איש לח״י ואיש המו־
(המשך בעמוד )8

תחבורה

תיירות

תעשיה ומיסחר

יעקובי

גור

מודעי
מישפטים פרץ

ליבאי

במדינה

מגג

₪ 77/007ו! 1ק ₪ש ז/ל׳ס;

,.ש׳מעון פופ -
ואש ₪שוח ישוא1״
** וד לא ראיתי פוליטיקאי;
//צ המשקיע כמות כזאת של
מאמצים מרוכזים כדי להצדיק
את השם הרע שיצא לד —
הערה מפוכחת ואכזרית זאת
כוונה השכוע כמיסדרונות־הכנסת
כלפי ירד מיפלגת
העבודה, שימעון פרם.
רק שלושה שבועות עברו מאז יום
הבחירות לכנסת ה־ ,11 ופרס כבר
הצליח לבזבז חלק ניכר מהאשראי
הציבורי שהוא רכש לעצמו בעמל
מפרך, במשך שבע שנים ארוכות
וקשות.

פרם, וצוות יועציו, הוכיח
לציבור הרחב, ששום דבר אינו
מעניין אותו, מלבד השילטון.

הקביעה הנחרצת הזאת, כביכול,
אינה טעונה הוכחות רבות. הכל יודעים
שהיו״ר מגלה סימני חולשה, עצבנות
וחרדה, מתרפס בגלוי לפני עסקנים
גדולים וקטנים, המאיישים את ציוותי
המו״מ של הליכוד והדתיים.
מעבר לכל החישובים האישיים,
והעובדה שהוא נושא על גבו מיטען די
כבד של שותפים מסוגם של יצחק נבון
ויצחק רבין, אין מנוס מהקביעה שפרס
קובע את הפרופיל הציבורי של המערך
במשא־ומתן. הוא נושא באחריות
אישית לעובדה, שהמערך — או ליתר
דיוק, מיפלגת העבודה — הוא השותף
היחידי במגעים הקואליציוניים, המפגין
קבל־עם ועדה העדר מוחלט של
אפס קצהו של עיקרון.
פרס מוכן לשתות את כל כוסות
התרעלה שמגישים לו, ואת הנסכים .
הדתיים והלאומניים המוגשים בהן.

ב* 724,074 קולות.
לכל הרשימות האחרות יש יותר
מחוייבות לקהל הבוחרים, או לסמכות
מוכרת אחרת. רק מיפלגת העבודה
אטומה לחלוטין לרחשי־לב הציבור
הקרוב אליה. באותה שיטה אנטי־דמוקרטית
עצמה, שבה הורכבה
הרשימה לכנסת. מתנהלים הדברים גם
היום.

במיפלנות האחרות פועל העיקרון,
הבולט מאוד בפוליטיקה
הישראלית בשנים האחרונות:
קיים מעין הסכם בלתי-
כתוב בין הנבחרים ובין הבוחרים,
הכופה על הנציגים
מינימום של מחוייבות, ומכתיב
קווים אדומים במו׳־מ. רק
למיפלגת העבודה, תחת פרם,
אין שום קווים כאלה.
ניתן לסכם שהליכוד אינו מוכן

לסגת ממדיניות ההתנחלויות, אלא
להתפשר על כמה נקודות קטנות
בנימוק של אילוץ כספי.
שר־הביטחון, משה ארנס, הודיע
בפירוש מעל מירקע הטלוויזיה,
שהמערך אינו מעלה כלל את נושא
ההתיישבות ״בלב חברון״ .הסיבה לכך
היא כפולה: פרס רוצה לרצות את
הליכוד, אבל גם את המפד״ל וש״ס,
המפגינים ניציות קיצונית לכל אורך
המו״מ. ראשי הליכוד מגלים מחוייבות
למרכזי המיפלגות שלהם, לעומת
הניציות המקובלות שם.
אפילו הליברלים אינם מעזים —
לעת־עתה — לסטות ולנהל
משא־ומתן גלוי עם המערך, מפחד
הבוחרים. בגידת הליברלים עשויה
להתרחש בשלב מאוחר יותר, אם
עצביו הרופפים־משהו של פרס יעמדו
לו עד אז.

גם התחיה דואגת לנתח הבשר
הקואליציוני שלה. אבל לא בכל מחיר.
אין ספק שקנאי התחיה ייצמדו לרעיון
ההתפשטות הטריטוריאלית ו״ריסון״
הפלסטינים בשטחים בכל מחיר.
הם בפירוש מאמינים בדרך זאת,
וגם חשים מחוייבות לבוחריהם. אחרת
יפסידו את רובם המכריע לטובת
מורשה וכך.
עמדת מורשה היא קיצונית עוד
יותר, והם חותרים בגלוי לממשלה
לאומנית־דתית צרה, בהנהגת הליכוד.
חיים דרוקמן אינו מתפשר, חרף בעיותיו
עם הפלג של פאג״י במורשה.
גם המפד״ל קשובה היטב לקהל
בוחריה. המנהיגים, חרף השינאה
והתככים ההדדיים ביניהם, מודעים
לאפשרות של בחירות מוקדמות בשלב
זה או אחר של הקדנציה הנוכחית. אין
בדעתם להפסיד בוחרים נוספים לימין
הקיצוני.

ומהי הדרך הישראלית
הקלאסית להשגת יעד זה?
הופכים בעצמם לימין קיצוני.
הד״ר יוסף בורג עבר מהפך ניצי
עצום בשבע השנים האחרונות, והצגת
זבולון המר ויהודה בן מאיר כיונים היא
נלעגת.
המושגים פשוט השתנו. מי שתומך
רק בהתנחלויות בכל השטחים הכבושים.
אבל מסתייג מאירגון הטרור
היהודי ומרצה חפים מפשע, נחשב
אצלנו רודף שלום כרוני.
כל קואליציה שירכיב המערך, צרה
או רחבה, מונעת כל התקדמות לקראת
שלום, ועמדות המפד״ל מעידות על

הדבר נכון ביתר־שאת באשר לש״ס.
שליחיו נמצאים עתה במצב ממש
אידיאלי. הרב אליעזר מנחם שך והרב
עובדיה יוסף מעדיפים את הליכוד
מטעמים דתיים. ח״כי ש״ס וקהל
בוחריהם מעדיפים את הליכוד גם —
ואולי בעיקר — מטעמים לאומניים.
התוצאה היא אחת: ברגע זה
מפגינים ארבעה הח״כים החדשים של
ש״ס את מחוייבותם המוחלטת הן
לרבנים הגדולים(מועצת חכמי־התורה
והרב הליטאי שך< ,הן לגבי ציבור
בוחריהם, שדיעותיו הפוליטיות הן בין
הליכוד לכך.

התנחלויות? בבקשה. עיבר•
יים? בוודאי. שיוויון לרפור־מיים
ולקונסרווטיביים בתחום
הדתי? מה פיתאום.
התירוץ והזילזול

שלא כדרכו מגלה פרס קוצר־רוח
הולך וגובר כלפי כל מי שמערער על
הטקטיקה, שנועדה להכתיר אותו
כראש־ממשלה .״שימעון פרס, ראש
ממשלת ישראל,״ בחמש מילים אלה
מסתכם כל המסר האידיאולוגי של
הרשימה שזכתה לפני 24 ימים

^ אגודת״ישראל העניינים קצת
יותר מסובכים. הרב מנחם פרוש,
שהוא נץ, כפוף דווקא לרב
היוני־כביכול שך. לעומתו אברהם
שפירא, שהוא הרבה יותר מתון,
ומתגאה בקירבתו הפוליטית למערך,
(המשך בעמוד )62

ביום הראשון: גור, בר-לב, רבין
רק דבר אחד מעניין

(המשך מעמוד )7
סד, הוא רב־אמן במישחק סבלני מסוג
זה. החיוך חסר־הרגש לא מש משפתיו.
אקדח צעצועים. מול אתגר זה
התגלה פרס בכל חולשתו.
במשך שנות־דור רדפה אחריו
הטענה שהוא רב־אמן בתככים
פוליטיים, מאניפולטור ומושך בחוטים,
״חתרן בלתי נלאה״ כדיברי יצחק רבין.
בימים אלה מפריך פרס טענות אלה
בהצלחה. מסתבר שהוא רחוק
מלהצליח במלאכת התככים והמאני־פולציות,
הדרושה כדי להקים ממשלה
בתנאים אלה.
כללי המישחק הם פשוטים
בעיקרם. כדי להקים ממשלת־אחדות
בראשותו, צריך פרס להוכיח לליכוד
שהוא יכול להקים ממשלה גם בלעדיו.
בהעדר יכולת כזאת, הוא דומה לשודד
המאיים על הקופאי באקדח־צעצוע —
כאשר הקופאי יודע זאת.
במצב זה ניסה פרס באופן נואש
למצוא שותפים לקואליציה מצומצמת.
אך הוא לא העז להכניס לאקדחו את
התחמושת היחידה שיכולה להיות לו:
הנכונות להיזקק לקולות הרשימה
המתקדמת ו /או רק״ח. ואילו־הרתיים,
שהפכו חיוניים לגביו, הצטרפו
למישחק החתול והעכבר, כגורי־חתולים
הלומדים מאמא־ליכוד.
מצע ומרור. ככל שגבר יאושו
של פרס, כן מיהרה מיפלגתו לפשוט
את מחלצותיה הרעיוניות. מעולם לא
קרעה מיפלגה את מצעה במהירות כה
רבה, זמן כה קצר אחרי הבחירות.
״את המצע הזה אפינו במידבר״,
לעג פרס לעצמו, כאשר יוסף בורג
דיבר, בציניות האופיינית לו, על ״מצע
ומרור״.
״אפילו החברים שלנו לא קראו את
המצע,״ הרגיע יצחק נבון.
״אתם היחידים שקראתם את מצע
המערך,״ השלים יצחק רבין.
גם בשיחה עם ש״ס ניסו אנשי־המערך
להתגונן מפני החשד הנורא
שהם דבקים, חס וחלילה, במצע שלהם.
״המצע הזה הוא בלתי־רלוונטי,״ אמרו,
״לאור תוצאות הבחירות.״
משמע: המצע הרעיוני של מיפלגה,
הפונה אל המוני הבוחרים, רלוונטי רק
עד לסגירת הקלפיות. פוליטיקאים
רבים חושבים כך — אך רק מעטים
מוכנים להודות בכך בפה מלא, בלי
בושה (ראה מיסגרת).
כהנא או וייצמן. סטריפ-טיז זה
לא יעזור למערך. אין לו תחמושת,
והליכוד יודע זאת. בטכסיסים שונים
הוא מושך את הזמן עד לגמר 21
הימים, והוא מוכן להמשיך בהם גם
במשך 21 ימים נוספים, אם הנשיא
יאריך את הזמן העומד לרשות פרס עד
לגבול ההיתר החוקי.
ואז מה?
המערך מקווה כי הנשיא, חיים
הרצוג, ייכנס לתמונה ויפעיל את
סמכותו המוסרית, כדי להכריח את
הליכוד לנהוג בניגוד לאינטרס שלו.
בחיים הפוליטיים, אין לכך סיכוי רב.
י אנשי־המערך משוכנעים כי שימעון
פרס יקפוץ, בסופו של דבר, על
המציאה של רעיון הרוטציה, שהוצע
על־ידי המפד״ל. לפי רעיון זה, יכהן
פרס במשך שנתיים כראש ממשלת־האחדות,
תוך התחייבות מוקדמת
למסור את התפקיד לשמיר בתום

תקופה זו, לשנתיים הבאות.
להסדר אין בסיס חוקי, אך אין הוא
סותר את החוק.
אולם כאשר יסכים לכך פרס, הוא
עלול להיווכח שגם ויתור זה לא יעזור
לו — הליכוד פשוט יסרב לקבלו,
מכיוון שהוא משוכנע שאין לפרס
תחמושת נוספת.
כאשר ייאלץ הנשיא להטיל את
התפקיד של הרכבת־הממשלה על
שמיר, יקנה הליכוד את קולות הדתיים
בכל מחיר שיידרש. אז יוכל להקים
ממשלה של 60 קולות, בתוספת קולו
המכריע של האיש שחגג השבוע את
פריצת דרכו לכנסת: מאיר כהנא.
יתכן שלא יהיה צורך בכך. אנשי
הליכוד משוכנעים כי במצב כזה לא
יתקשו לרכוש גם את עזר וייצמן, ובזה
תסתיים הפרשה.
העולם הזה 2450

1 1זונ1״1 1ייי 1י ^ ז
אץ תו־ופ ת־פ אטנט. שינוי שי ט ת־ ה ב חי רו תראי שנ הדבר
הכנסת תיבחר בנפרד, על פי השיטה היחסית
הקיימת. במשך ארבע שנים יהיה קיים שילטון
יציב, ואילו הכנסת תפקח על השילטון, תחליט
על התקציב ותחוקק את החוקים, מבלי להפריע
לנשיא לנהל את המדינה,

גם לשיטה זו יש מעלות ומיגרעות.

^ בואי לדבר על שיטת הבחירות, אני נאלץ
₪ 1להיזקק שוב לסיפור ישן:
איכר בא בפעם הראשונה לעיר הגדולה. הוא
מציץ דרו חלון ורואה אשה הפותחת ברז.
״טיפש שכמותי!״ קורא האיכר ,״כל חיי אני
הולך לבאר, שואב מים בעמל רב וסוחב את
הדליים הכבדים הביתה!״
הוא ניגש לחנות, קונה ברז מבהיק וממהר
הביתה. שם הוא תוקע את הברז בקיר ופותח
אותו. ומה רבה אכזבתו כששום מים אינם פורצים
ממנו.

הופעה משותפת בבחירות אינה מבטיחה
אחרות מעשית, וגם לא את חיסול תופעת
הסחטנות. הדבר מוכח ברגע זה בעליל על־ידי
מפ״ם. היא חלק של המערך, אך היא מתנגדת
למהלכים מסויימים (למשל: ממשלת־אחדות
בהנהגת הליכוד, ואולי גם בהנהגת המערך).
מיפלגת־העבודה חייבת להתחשב בה, כאילו
הופיעה בבחירות בנפרד.
כל הוויכוחים המתנהלים כרגע בין הסיעות,
היו מועתקים פשוט אל תוך הסיעות עצמן,
וגורמים לאותן התוצאות.

שיטת־הבחירות דומה לברז שבקצה הצינור.
היא יכולה לווסת במיקצת את הכוחות
הפוליטיים הקיימים. אך אין היא יוצרת כוחות,
ואין היא משנה אותם.

ך רבים יש
תרופה־פאטנטאחרת. זהו רעיון
) המתהלך בארץ כרוח־רפאים מזה שנות דור:
בחירות אזוריות.
בחירות אזוריות נוסח בריטניה הן בעלות
מעלות ומיגרעות, כמו כל שיטה.
מעלותיהן ומיגרעותיהן הן שני הצדדים של
אותו המטבע. השיטה מעניקה למיעוט גדול

האיכר לא הבין כי לא בברז העיקר,
אלא במערכת־המים. כאשר יש מים
בצינור, די גם בפקק פשוט בקצה
הצינור. כשאין צינור־מים, גם הברז
המתוחכם ביותר לא יעזור.

שיטת־הבחירות המושלמת ביותר
לא תצלח, אם מערכת הכוחות
הפוליטיים אינה מאפשרת שילטון
דמוקרטי תקין. וכאשר הכוחות
הפוליטיים המצויים פועלים כראוי,
מהותה של שיטת־הכחירות משנה אך

כמה סימפטומים היו משתנים. אך
המחלה היתה נשארת כמות שהיא.

האישיות במחוזות, ושאר המקומות מחולקים בין
הרשימות, כך שבסופו של דבר נשמר הייצוג
היחסי המלא. אך יש שם חסימה של חמישה
אחוזים, שהומצאה במיוחד כדי לבלום את דרכם
של הניאו־נאצים. הירוקים שברו את המחסום
הזה, הליברלים עלולים להיעלם בבחירות
הקרובות, והמישטר אינו יציב יותר מאשר
בארצות אחרות.

^ ילד הונהגה בארץ׳ שיטה איזורית כלשהי,
היו הבחירות מביאות לתוצאות הבאות:

גוש גדול של הליכוד, גוש דומה של
המערך, וכאמצע גוש דתי קטן, שהיה
קוכע מי ימשול, תמורת מחיר ענקי.

גוש רביעי היה קם במיגזר הערבי, ויתכן שגם
הוא היה מסוגל להכריע.

והמחיר: זרמים חשוכים כציכור
הישראלי היו נשארים מחוץ למעגל
הפרלמנטרי. קכוצות של פאשיסטים,
שמאלנים, עדתיים ודתיים היו נואשים
מן הכנסת ומפנים את מירצם למאכק

זוהי שטות גמורה.

מי שסבור שיש לו תרופת־פאטנט
לבעיה זו הוא שוטה.
גרוע יותר: הוא בורח מבעיה עמוקה, כאובה,
ואולי קטלנית, אל תוך עולם של טכניקה
אלקטורלית. הוא מחפש את הברז המושלם,
הפותר את כל הבעיות.

ן* ש המציעים

תרופת־פאטנט

בצורת

אחוז־החסימה.
אפשר להעלות את משוכת־החסימה לשניים,
שלושה או ארבלה אחוזים. רוב של 61 חברי־כנסת
יכול לעשות זאת בהרמת ידיים.
מה תהיה התוצאה לגבי הקיפאון הנוכחי?

אפם.

.אילו היתה קיימת בישראל חסימה של —
נניח — שלושה אחוזים, היו הפאשיסטים
מקימים לקראת הבחירות גוש (למשל: התחיה,
כך ומורשה) ,ואותו הדבר היה קורה גם במחנה־השלום.
הדתיים היו מתאחדים בגוש טכני אחד,
שהיה מתפרק יום אחרי הבחירות. לווייני המערך
היו מצטרפים אליו, כפי שהצטרפה אליו שולמית
אלוני למחרת הבחירות של . 1981
עזר וייצמן היה מצטרף לימין או לשמאל, או
היה מקים גוש עם שינוי.
אז מה?

התוצאה הסופית, לגכי הקמתה של
ממשלת חדשה, לא היתה משתנה
במאומה. עדין היו עומדים זה מול זה
שני גושים שווים.

אך יש כשיטה זו משהו מפחיד על
רקע המציאות הישראלית. המחיר הוא
מתן סמכות רבה מאוד בידי אדם אחד.

ך* מדינה בעלת דמוקרטיה יציבה, כמו
* ארצות־הברית, שבה הדמוקרטיה מתחילה
עוד בקהילה ובבית־הספר, ושורשיה מגיעים
עמוק־עמוק אל רבדי המסורת האנגלרסכסית
מלפני מאות שנים, אין חשש רב לגבי מתן סמכות
כזאת בידי איש אחד. הוא נבחר, הוא עומד לדין
הבוחרים, הוא צריך להיבחר מחדש או לפרוש.

בארץ שלנו שבה שורשי הדמוקרטיה
צעירים ורופסים, ולמעשה הם
כמעט בכחינת נס, זוהי שיטה מסוכנת.

נניח שבבחירות 1984 היה מתייצב בסופו של
דבר אריאל שרון מול יצחק נבון, ושרון היה מנצח
על חודם של אלף קולות. במשך ארבע שנים יכול
היה אז לנהל את המדינה כמעט כאוות־נפשו,
והסוף מי ישורנו. ומי היה תוקע לידינו שהנשיא
הנבחר היה באמת פורש בבוא העת מרצונו, ומוסר
את השילטון ליורשו?

נמעט
**אז הבחירות לכנסת ה־ ,11 עוסקים הכל
//בצנרת, תחת לעסוק במים האמורים לזרום
בהם.
הפוליטיקה הפכה לעניין של שרברבות. אם
אך יתקנו את שיטת־הבחירות, אם אך ימצאו את
שיטת־הבחירות האידיאלית, יבואו על תיקונם
כל החוליים שהתגלו בבחירות אלה, החל
בקיפאון הלאומי וכלה בפלוגות־הסער של מאיר
כהנא.
הרפובליקה של ויימאר, כך מסתבר לפי הנחה
זו, נפלה מפני ששיטת־הבחירות שלה לא היתה
טובה. הפאשיזם ניצח באיטליה בגלל בעיה של
שרברבות. הקיפאון הפוליטי בישראל הוא תוצאה
של תקלה טכנית.
הבחירות לכנסת ה־ 11 גילו שיש בארץ שסע
עמוק. אין זה עניין טכני, שיש לו תיקון טכני.
זוהי תהום שנפערה בין שני חלקים של
הציבור הישראלי; תהום עדתית, אידיאולוגית,
רוחנית וריגשית. שני החלקים האלה שווים ברגע
זה בגודלם ומנטרלים זה את זה לגמרי. זוהי
המציאות.

המעלה הגדולה היא שגם אם יש שני גושים
המנטרלים זה את זה בפרלמנט, יהיה מובטח
ניהול תקין של המדינה בידי ממשלה שתוכל
לתכנן את מעשיה לתקופה של ארבע שנים,
מבלי לסבול מזעזועים תכופים. ואילו הכנסת,
שתמשיך לשקף את כל מיגוון הריעות
והאינטרסים בציבור תוכל לפקח עליה למנוע
חריגות ולנהל תוך כדי כך את הוויכוח הלאומי.
יש לי נטייה רבה לשיטה הזאת. נדמה לי
שהיתי הראשון שהעלה אותה על סדר־היום
הלאומי. עוד ב־ 1966 הצעתי לתנועת העולם הזה
— כוח חדש לאמץ אותה במצעה. היה זה אחד
המיקרים שבהם לא קיבלה תנועה זו את דעתי.

אך גם שינוי דראסטי כמו הנהגת
השיטה הנשיאותית בצורה זו או
אחרת, לא היה משנה את המצב
בישראל מעיקרו.
כדי לפעול באורח דמוקרטי היה הנשיא צריך
לקבל את אישור הכנסת לתקציב, לחוקים
הרצויים לו ולמעשיו. בכנסת היה נשאר השסע
בין שני מחנות מאוזנים, כשהדתיים בתווך.
מעמד של רוב, בעודה מקפחת ציבורים גדולים
על־ידי צימצום דראסטי של ייצוגם הפרלמנטרי,
או על־ידי הוצאתם מן הפרלמנט בכלל.
בבריטניה עצמה גוברת הדרישה לעבור לשיטה
היחסית.

המעלה היא שהשיטה עוזרת להקמת
שילטון יצים, דכר שכל דמוקרטיה
זקוקה לו. המיגרעת היא שהיא לאין
שיעור פחות דמוקרטית מאשר השיטה
היחסית.

יש עוד מעלות: במדינה גדולה ורבגונית היא
דרושה כדי להבטיח ייצוג לאיזורים בעלי
אינטרסים שונים. בישראל היא תביא לייצוג
הרבה יותר גדול של עדות־המיזרח. היא גם יוצרת
קשר הרבה יותר חזק בין הבוחרים ובין הנבחר.
אולם כל אלה הן מעלות יחסיות. בבריטניה
רמת הנבחרים אינה עולה על רמת נבחרינו,
וציבור הכסילים מיוצג בפרלמנט הבריטי על פי
גודלו, ואף מעבר לזה. חרף כל התיאוריות תלוי
גורלו של הנבחר בבריטניה במנגנון־מיפלגתו לא
פחות מאשר בארץ. המנגנון קובע, בסופו של
דבר, מי יהיה המועמד בכל מחוז. לאישיות
מבריקה, שאין לה גיבוי של המנגנון, יש סיכוי
קטן מאוד להיבחר. וינסטון צ׳רצ׳יל הגדול נכשל
בראשית דרכו כמה פעמים בנסיונו להיבחר
לפרלמנט, מפני שלא היה לו גיבוי. כזה.

כמציאות של ישראל קיימות
כחירות אישיות דווקא כאמצעות
השיטה היחסית. עזר וייצמן, שולמית
אלוני, אמנון רוכינשטיין (וגם אני
כשעתו) נכחרו על בסיס אישי. קרום
לוודאי שלא היו נכחרים אילו היתה
קימת כארץ השיטה האזורית.
יש כל מיני שיטות ביניים. בגרמניה, למשל,
יש בחירות אישיות המשולבות בבחירות יחסיות.
חלק מן המושבים מתמלאים על פי הבחירות

חוץ־פרלמנטרי. הקרם היה עובר
לרחום, ואולי גורם לשפיכות־דמים.
יש להבין כי השיטה האיזורית לא צמחה
באוניברסיטות, ולא הומצאה על־ידי פרופסורים,
אלא התגבשה לפני מאות בשנים, כאשר המישטר
הפיאודלי, שהיה ״איזורי״ מטיבעו, פינה את
מקומו לעידן הדמוקרטי. הנהגתה במדינה קטנה
כישראל, שהיא כולה משולה לעיר בינונית
בארצות־הברית או לרובע אחד של ניו־יורק,
תהיה מעשה מלאכותי.

אבסורד גמור הוא להניח כי יש כה
כדי לרפא את המחלה העמוקה של
הדמוקרטיה הישראלית.

ך* רופת־פאטנט מסוג אחר לגמרי היא
ן *השיטה הנשיאותית.
בארצות־הברית נבחר ראש־הממשלה (הקרוי
נשיא) בבחירות ישירות. די לו ברוב קטן של
קולות כדי להיבחר.
(זוהי התיאוריה. למעשה אין זה בדיוק כך.
העם בוחר בחבר־בוחרים מצומצם, וזה עשוי
לשבש את התוצאות במידה מסויימת).
הנשיא מקים ממשלה, שאינה זקוקה לאישור
הפרלמנט. הפרלמנט נבחר בבחירות נפרדות.
בשני בתי הקונגרס האמריקאי יכול לשלוט רוב
של מתנגדי הנשיא. חלוקת־סמכויות קפדנית
יוצרת איזון בין הממשלה, הכפופה לנשיא בלבד,
ובין הפרלמנט.
בצרפת נבחר הנשיא בבחירות אישיות, והוא
הממנה את הממשלה, אך זו זקוקה לאמון
הפרלמנט, שנבחר גם הוא בנפרד.

כישראל ניתן להנהיג שיטה
נשיאותית ״נקיה״ :העם יבחר בבחירות
ישירות את הנשיא. אם יקבל קול אחד
יותר ממתחרהו ישלוט במדינה במשך
ארבע שנים.

^ ין תרופת־פלא. אין נסים. אלף שרברבים
\ 1חרוצים, שכל אחד מהם נושא בתואר של
פרופסור לחוק קונסטיטוציוני, אינם יכולים
להוציא מים מברז שאינו מחובר למערכת.
שום שיטה לא תרפא שסע, הקיים במציאות.
ניתן להתגבר עליו רק על־ידי ניהול מאבק
רעיוני, חינוכי, יומיומי. אין זה רק עניינם של
פוליטיקאים, שהם בסך־הכל כקצף על פני המים.
זהו מאבקם של משוררים וסופרים, עיתונאים
ומחנכים, אנשי חזון ורוח.

המאבק הזה יוברע בניבכי התודעה
הציבורית, ובסופו של דבר יגבר מחנה
אחד. כאשר ישתנו יחסי-הכוחות, ישת־קח
המצב החדש ככל שיטת-בחירות
שהיא.
הוא הדין לגבי האשליה ששינוי שיטת־הבחירות
יעצור את מיצעד הפאשיזם. הלאומנות
המעוותת, הגזענות, הקנאות החומייניסטית
צומחות מקרקע החיים הלאומיים. קרקע־הצמיחה
שלהם הוא הבית, גן־הילדים, בית־הספר,
הצבא, כלי־התיקשורת. שם זירת המאבק, שם
הוא יוכרע.

מי שמאמין כי התחכמות כלשהי
בשיטת־הבחירות, המצאה טכנולוגית
כלשהי בצנרת האלקטורלית, יכולות
לעצור תנועה פאשיסטית אמיתית,
אינו יודע מה הוא שח.
הפאשיזם צמח במדינות שהיתה בהן שיטת־בחירות
יחסית ובמדינות שהיתה בהן שיטה
איזורית. בסיפרו שכבר הזכרנוהו לאחרונה כמה
פעמים, זה אינו יכול לקרות כאן! תיאר
סינקלייר לואיס את עליית הפאשיזם בארצות־הברית,
והוכיח כי דווקא המישטר הנשיאותי
מקל על כך מאוד.
אין בריחה מן המציאות. אי״אפשר לגבור
עליה בדרך של תרופת־פלא. יש להתמודד עימה.
יש לנצחה.

אש״פיסטיס! בוגדים!״ צעק מאיו נהנא דענו אנשי רק״ח, ונו נתח כמצופה את הצגח

אשלה רדסה פאשלה. היושב^!
ראש הזמני, יוסף בורג, לא ידע בין
ימינו ושמאלו. מדי פעם פרצו הח״כים
הוותיקים והחדשים בצחוק.
כאשר הודיע כי הגיע תור התיק-
ווה, לא הבינו הח״כים שההודעה
נועדה למקהלה הכחולה־לבנה, שהתייצבה
לצר הבימה. הח״כים התחילו
לשיר. אחרי כמה צלילים רפים של
הח״כים, רובם חברי־המערך. שיסעה

הכל מחדש (״אהרון אבו־חצירא, אבא

אחד המצהירים הראשונים, ח״ב
חדש, הכריז בקול גדול ופאתטי
״מתחייב אני!״ כאילו הוא האיש
החשוב ביותר בעולם — והבית כולו
פרץ בצחוק רועם וממושך.
בורג, שמילא את תפקיד הידר
בתור זקן חברי־הכנסת (למרות שזה
נוגר סעיף מפורש בתקנון. האוסר על
חבר־הממשלה לכהן כירח התבלבל

החגיגיות. חשוב יותר היה מה שקרה
מאחורי הקלעים.
עוד לפני שהכנסת נכנסה לתפקידה,
פעלו שני הסכינאים התורניים
של המערך והליכוד. לפי מסורת ברית
באדר־עופר (אברהם עופר נפטר מזמן,
אך יוחנן בארר הזקן הופיע, כשהוא
מלא מרץ ועליצות ותפס את מקומו
באולם בין הח״כים־לשעבח. משה
שחל וחיים קורפו החליטו שלא ייבחר
יו״ר. כך שהשר בורג ימשיך לכהן

1| 1חןדןך י ך 1ך ך | הרנ חיים דרוקמן, איש מורשה,
ע 11 >1 1 1 /1 1 #11 1111 סוסה על שיכמו של שותפו הרוחני,
אריאל שרון. למטה: יצחק פרץ, איש ש״ס, ליד רפול ומאיר וילנר.

עם כניסתו לכנסת. איתן ושמיר ישבו יחד בישיבות
הממשלה, שבהן הוחלט בשעתו על מילחמת״הלבנון.
בכנסת דנו רוב הח״כיס על הקמת הקואליציוו.
אותם המקהלה ופתחה בשיר מחדש.
כאשר קרא היו״ר לח״כים להצהיר
אמונים, התחיל מזכיר־הכנסת לקרוא
בשמות הח״כים (״אהרון אבו־חצירא,
אבא אבן ואלה ענו. כנדרש,
״מתחייב אני ״.רק אז נזכר מישהו
שבכלל לא קראו באוזני הח״כים את
נוסח ההצהרה, כך שלא ידעו כלל למה
הם מתחייבים. הנוסח נקרא, ואז התחיל

בין. תפקידיו הרבים ופנה אל מזכיר-
הכנסת, שמואל יעקובסון המזוקן,
בלשון ״מזכיר הממשלה

ועדה מסדרת
את מין ולס פאשלות קטנות אלה לא
\ £היו חשובות, אף שהעיבו על

כיו״ר זמני, תוך הפרה גלויה של
התקנון והסדר הדמוקרטי התקין
(״הפרדת רשויות״) .הם הקימו ״ועדה
מסדרת״ לפי שיטת הפרוטקציה —
כל הסיעות החביבות עליהם הוכנסו
פנימה, כל האחרות הושארו בחוץ, בלי
קשר לגודלן. כך גם לגבי סדר־הישיבה
הזמני באולם־המליאה: סיעות קטנות
וחביבות(כגון מורשה והאגודה) הושבו

ובכורה שלו בישיבה הראשונה של הכנסת ה־וו, בשעה שבחוץ נערכה הפגנה נגדו
בשורה הראשונה, סיעות בגודל דומה,
אר לא־חביבות (כגון הרשימה המתקדמת)
הושבו בשורה הרביעית.
הבעיה העיקרית היתה לגבי מיקומו
של מאיר כהנא. קצין־הכנסת. יצחק
בן־גל, חשש שמא יגרום למהומות. ואף
לתיגרות־יריים. לכן יצר חיץ אנושי
בין כהנא, שהושב בשורה האחרונה
מאחורי הליכוד ובין הסיעות האנטי־גזעניות.
שהושבו במרחק של עשרה
מושבים, בין המערך והליכוד.

הדבר הוכיח את עצמו כאשר פרצה
מילחמת־הצעקות הראשונה בין כהנא
ורק״ח, על רקע הדרישה של התחיה
לדון בענייני היהודים בברית1המועצות.
הקומוניסטים וכהנא החליפו
צעקות, אן היו רחוקים מדי זה מזה
מכדי לעבור לשפה מעשית יותר.
כהנא עצמו היה עלוב למדי. כאשר
י ישב במקומו הזמני — המקום שבו
ישב בשעתו שמואל פלאטו־שרון —
י לא בלט יותר מאשר הנוכל מסביון.
בלי חבורת הבריונים סביבו. לא היה
כהנא מרשים.
בדרכו לכנסת הפריח כהנא נשי־קות־אוויר,
בהבעה מפחידה של בוז
ומשטמה. לאלפי המפגינים נגד
הגזענות. שציפו לו לפני הכנסת(ראה
עמודים .)13-12 הוא התיישב
במקומו מתחת ליציע־העיתונות,
כשסיכה מצמידה את כיפתו השחורה
לשערו הדליל. שכנו לספסל, יגאל
הורביץ. לחץ את ידו בקרירות. מועמד
הליכוד לכהונת יו״ר הכנסת. מאיר
כהן־אבידב, קרן כולו לעומת חברו
לרוב ההשקפות, לחץ את ידו בחום.
העיתונאים ביציע העמום עד לעייפה
עקבו אחרי כל תנועה שלו.

יתכן שלא היה מעורר בכלל שום
רושם ביומו הראשון בכנסת. אלמלא
התחכמויותיו הכפייתיות של בורג.
כאשר הגיע תורו של כהנא להצהיר
״מתחייב אני״ .אמר הח״כ הגזעני את
המילים הדרושות, אך הוסיף פסוקים
מספר תהילים. בורג שיסע אותו ותבע
ממנו לחזור ולהגיד ״מתחייב אני״.
כהנא שוב אמר זאת, והוסיף שוב
תהילים. כך זה חזר כמה פעמים.
ובינתיים הספיק כהנא לצבור את כל
הפירסומת שהיה זקוק לה, כדי לעשות
רושם על תומכיו הפרימיטיביים.
התנהגות היו״ר לא העידה על
תבונה רבה. אילו סבר כי דברי כהנא
אינם תואמים את החוק, יכול היה
להמשיך בסדר־היום ולקבוע כי כהנא
לא קיים את החוק, ועל כן אינו נהנה
מזכויות של חבר־כנסת (משכורת,
זכות־דיבור וכי) .אם סבר כי ההצהרה
של כהנא תופסת על־פי חוק, היה זה
טיפשי לתת לאיש פירסומת־בחינם
על־ידי התכתשות נוהלית.
שגיאה זו הצטרפה לשאר הפאשלות
של בורג .״אני כבר מתגעגע
למנחם סבידור!״ הודה ח״כ ותיק של
המערך בתום הישיבה.

אלופים מקיר
אל קיר
^ עומת התנהגותו של בורג,
< המאוהב בעצמו, בלט נשיא־המדינה
בהופעתו הטובה.
חיים הרצוג ניצל את ההזדמנות כדי
להגיד לכנסת כמה מישפטים חריפים.
שהיו לבושים כמוהו בלבוש אלגנטי.

ך 1 1ך1| 1ו 1ץ ץ 1ךעזר וייצמן מברך את מתי פלד, חברו
^ \ 1111111 11111 1למטכ״ל של ששת־הימים. משמאל: מרדכי
בר־און, לשעבר קצין־החיניד הראשי של צה׳ל, בין מנחם פרוש ורפול.

| ך * 1ך ז 1י ח 1ך 1אחרי נאומו המצויין של הנשיא,
| #111 11 נשא יוסף בורג נאום מתחכם,
שלא זכה בהקשבה. רבים ראו בכהונתו של בורג

כיו־ר זמני פגיעה בתקנון הכנסת, האוסר על
חבר־הממשלה לכהן גם כיו״ר בית״המחוקקים.
התצלומים בעמוד זה: ז אב אקרמן( ,ישראל סאן)
הוא דיבר בתקיפות רבה נגר הגזענות,
הפוגעת בדמוקרטיה, וכל אחד הבין כי
הדברים מכוונים אל מאיר כהנא — אף
שלא הזכיר אותו בשמו.
הרצוג עמד על העובדה שיותר
מעשרה אחוזים מחברי־הכנסת הם
קצינים בכירים, שהצטיינו בשרות
ביטחונה של המדינה, והרגיש כי
קצינים אלה מפוזרים לכל רוחב
הבימה ,״מן הימין ועד השמאל.״ היה
ברור שהוא מתכוון לרב־אלוף (מיל),
רפאל איתן, מימין. ולאלוף(מיל ),מתי
פלד, ברשימה המתקדמת, כשהוא
מגנה בעקיפין את הקוראים להחרמת
הרשימה.
יחר עם עזר וייצמן. יצחק רבין,
מוטה גור ואחרים, יכלו רפול ופלד
לחגוג מעין פגישת־מחזור של צמרת
צה״ל בששת־הימים.
בפינת הוותיקים בירכתי האולם
ישבו ח״כים קשישים, שבעבר הלא־רחוק
שלטו בכנסת ביד רמה•.
מפא״יניקים יודעי־שילטון, כמו יוסף
אלמוגי. יצחק קורן ומשה ברעם; טובה
סנהדראית מהמפד״ל, אברהם שכטרמן
מחרות.
ראש המוסד לשעבר. איסר הראל,
נראה שחוח, כמעט רפה. קשה להאמין
(המשך בעמוד )62

בעד־המצטו הגיעו-או הם
לא היו ובי ם -הב ם הכירו
1ה את זה מבעמים קודמות
ך* מפגינים עמדו בשמש צהריים
1 1חמה, בצירי הכביש המוביל אל
הכנסת. על דש ביגדם נשאו מרבקה
צהובה שעליה נרשם ״אל תגיד לא
ידעתי״.
אנשים שאיכפת להם עמדו מאחורי
מחסומי־המישטרה והניפו שלטים נגד
הגזענות. הם עמדו בשקט וחיכו לאיש
האחד והיחיד המסמל את הסרטן
שהתחיל להתפשט במדינה.
האווירה היתה קשה. המשתתפים
הרגישו שזו תקופת הכרעה. בני־נוער

צעירים, חלקם בחולצוור כחולות של
תנועת־נוער. עמדו צמודים לזקנים.
גברים ונשים נשאו בידיהם שלטים נגד
פאשיזם דוגמת הנאצים. חלק מזקנים
אלה היו בעצמם קורבנות של
הפאשיזם הנורא ביותר. הם ראו אותו
מתחיל לאט, בתנועה שולית נלעגת.
והם ראו את תוצאותיו המחרידות.
אחדים מן המשתתפים, שניצלו מן
השואה. באו ביום השני השבוע
להתריע מפני שואה חדשה, העלולה
להתרחש כאן בארץ נגד הערבים.

7ה 1י ו 11\ 11 1ידיו | להפגנה נגד הגזענות
11 1 1/ ^ 1 11 באו גברים ונשים מכל
הגילים. היו שם בחורים ובחורות צעירים, נערים

ונערות החברים בתנועות הנוער, ולצידם זקנים,
חלקם מניצולי השואה, שמחו נגד כהנא ושכמותו,
ובעד עצירת הפאשיזם שאת תוצאותיו חזו על גופם.

ו חו תוו,
( א ב או
| ךךמאיי כהנא בא במכונית
ו שכורה עם נהג, סמוך לשעה
.:הוא חלף על פני המפגינים, כשהאנשים משני

צידי הרחוב קראו לעברו קריאות בוז. כהנא לא
התרגש מהעניין, אלא להיפך -נראה כאילו הוא
מרוצה מתשומת־הלב, ומתייחס לנן כאל פירסומת.

אנשיו של כהנא תיכננו לבוא
בקבוצה וליצור פרובוקציה נגד
המפגינים ולגרום לריב.
אנשי מישטרת ירושלים באו
בכוחות מתוגברים למקום, מחשש
לאלימות המונית. מחסומים הוצבו בכל
מקום. שוטרי מישמר־הגבול סיירו
בכל האיזור.
המתח היה בשיאו, כאשר כרוז של
המישטרה ביקש מן המפגינים
להתרחק, מכיוון שנתגלה חפץ חשוד.
המפגינים התרחקו, חבלן מישטרתי
דהר למקום במכונית מיוחדת, חבש
קסדה לראשו ולבש אפוד־מגן. הוא
ניגש לשקית הניילון שהיתה מושלכת
על הארץ, בחן אותה בזהירות. אחרי

וכשעבר כהנא על פני המפגינים
! מד הפאשיזם בדרכו לכנסת.
קראו המפגינים קריאות לעבדו. הוא עצר את ריכבו

סע! סע!:

כמה דקות של מתח הוברר. שהחפץ
אינו מסוכן. המפגינים חזרו למקומם.
אירוע החפץ החשוד חזר על עצמו
עוד פעמיים במשך השעות שהמפ־~ל
גינים היו במקום. אך בכל פעם הסתיים
בלא כלום.
הכל היו מתוחים לקראת בואו של
כהנא. הוא בא לבדו, נוהג במכונית
שכורה. רק שניים־שלושה מביריוניו
הופיעו וצעקו לעבר המפגינים הנזעמים.
אך לא היו כל תקריות חמורות.
המפגינים עמדו בשקט, נשאו
שלטים בידיהם, כשחברי־הכנסת
החדשים והישנים עברו על פניהם
והציצו בהם מתוך המכוניות הממוזגות.
כשנודעו תוצאות הבחירות לכנסת

וביקש לענות למפגינים, אך השוטרים צעקו לעברו:
סע! סע!״ כדי שלא יתפתח ריב מילולי, או אף פיזי.מימין: אחד מאווזדיו של כתנא צועק סיסמות.

ה־ ,11 רעש חלק מן הציבור בארץ.
״איך זה ייתכן?״ אמרו רבים ,״שגזען
ופאשיסט כמו כהנא נכנס לבית־המחוקקים
הישראלי?״ רבים שלחו
מיכתבים נזעמים למערכות העיתונים.
חלק ניכר של הציבור הישראלי
רעש וגעש במשך 20 הימים האחרונים,
מאז הבחירות ועד לתאריך השבעתם
של 20ז חברי הכנסת ה־. 11
עד שהגיע יום פתיחת הכנסת.
קבוצת אזרחים אירגנה את הציבור
השפוי בארץ, הצליחה באופן נדיר
לרכז סביבה את כל תנועות השמאל

חם אל רחבת הכנסת בירושלים, היה
מאכזב מאור.
רק לפני כמה ימים יצאה קבוצת
סופרים בקריאה רמה למען הקמת
ממשלת אחדות לאומית. הם רצו לכל
אמצעי־התיקשורת, התראיינו בכל
מקום. אחד מהם אף-מיהר ללישכתו
של יצחק שמיר, ראש־הממשלה, כדי
לשוחח איתו בארבע עיניים ולבקש
ממנו לפעול למען ממשלת־אחדות. הם
צעקו, רגזו, הטיפו והתחננו. אך ביום
כזה, כאשר התארגנה הפגנה למען
עניין חשוב ביותר, איש מהם לא

1־ ןךןןך 111 1ך 11 טדי קולק, ראש עיריית״ירושלים, היה היחידי
11 ^ 111 מאנשי־הציבור שבא להניע את מחאתו, מלבד
חברי־הכנסת שחתמו על העצומה ונכנסו פנימה למליאה לטכס הפתיחה.
למיניהן, חדשות וישנות, תחת סיסמה
אחת: נגד הגזענות והפאשיזם. קבוצה
זו שלחה נציגים למישטרה, כדי לבקש
רשיון להפגנה מול הכנסת. הרשיון
ניתן. מודעות גדולות הופיעו בכל
העיתונים היומיים, במשך כמה ימים
שקדמו להפגנה.
המישטרה עצמה, שבדרך־כלל
יודעת להעריך מראש את מידת
ההשתתפות בהפגנות כאלה הכינה
מבעוד מועד כוח גדול של שוטרים
ואנשי מישמר־הגבול, כמות רבה של

הטריח את עצמו לבוא.
הקבוצה שהתארגנה לצורך העניין
והמכונה אזרחים נגד גזענות, הכינה
כרוז שכלל פסוק מתוך מגילת־העצמאות,
פסוק שהכריז׳ כי במדינה
לא תהיה אפליה על רקע דת, גזע ומין.
הם רצו להחתים את חברי־הכנסת על
הצהרה זו. הם צילצלו מראש לכמה
חברי־כנסת, לאותם חברי־כנסת
שנראו, לפחות, ליברלים, אם לא יותר
מזה, וביקשו מהם לחתום ביום השבעתם
גם על עצומה זו.

1 *1111 11 *1חלק מן המפגינים נשאו סיסמות המזהירות את העס
! 1111 1 1 /בישראל מפני חזרה על הפאשיזם של הנאצים, שהתחיל
בצורה דומה לצורה שנה מתחיל עתה בישראל הפאשיזם של בהנא

111111171ך 1 1מכוניתו של הנשיא, חייב
#111 11 111111ן הרצוג, שלוותה נאופנועיב
חלפה על פני המפגינים. לפני הכניסה לרחבת הכנסר
תגובתם של
מחסומים, אלות, קסדות, כלי־רכב
הנכבדים היתה
שונים, מכשירי״קשר ואמצעים אחרים
זיגר טען, כי הו
למניעת אלימות והפרות הסדר. אך
קבוצת האזרחיג
בשעה היעודה, שבה אמורה היתה
ליד דוכן ההחת!
ההפגנה להתחיל, הסתבר שכל
התחזיות התברו. מיספר האנשים צחק לעברם וני
אבנר חי שאקי
שבאמת היה איכפת להם להפגיז נגד
מן הליכוד ואהו
כהנא, ושיכלו להטריח עצמם ביום קיץ

חיכו לו שישה רוכבי סוסים, שנשאו את נס־הנשיא
והם ליוו אותו פנימה אל מיסדר הכבוד ומנגני החצוצרות.
למטה משמאל: אחד מאנשי כהנא צועק
מחברי־הכנסת כלל לא התייחסו.
ההפגנה הסתיימה, חגוי״הכנסת
?מפתיעה. יצחק
־ב להזדהות עם נסעו להם לבתיהם, מכונית אדומה
כהן־אורגד עבר הגיעה מאי־שם מקושטת כולה
תכלבמחתימים, בסרטים ופרחים. חתן וכלה באו
ם אשתו. כך גם להצטלם, כבכל יום, על רקע כנסת
ד״ל, משה קצב ישראל. הכל ממשיך כרגיל, כאילו
חצירא. אחרים דבר לא קרה.

במשך שבוע שלם נערנו המיפגשז

נפ & ש

ך 114ך שימעון פרס מנסה לצאת החוצה.
! 1^ #1בתום כל אחת מן הפגישות המארא־תוניות
היו המוני העיתונאים והצלמים מתנפלים על

הפוליטיקאים היוצאים ויוצרים פקק בכניסה.
בתמונה: פרס מנסה להשחיל את עצמו מאחורי גבו
של אחד המקליטים, שחסם את פתח היציאה.

יתנו כלום ולא יקבלו כלום.
אפילו העיתונאים הרבים שצבאו
ומילאו את המיסדרון הצר של הקומה
השביעית, לא היו במתח. שום דבר לא
עניין אותם, פרט לעובדה המעיקה
שלא היה מיזוג־אוויר במיסדרון והיה
חם מדי. גם בתוך החדר פנימה,
בחדר־הישיבות, לא היתה אווירה
מתוחה. השלישיה, הרביעיה, או
החמישיה הפותחת של מיפלגת
העבודה ישבו בתוך החדר וקיבלו
אנשים ומישלחות לפי התור, כמו אצל

וו ם

למהדרין, מכיוון שחלק ניכר מן
ה״נפגשים״ היו דתיים כאלה עם
כיפות, או מחמירים יותר עם
שטריימלים וקפוטות.
ככל פעם שנגמרו שעתיים, נפתחה
הדלת לרווחה ו״הנפגשים״ יצאו החוצה
כשהם נושמים לרווחה. בתוך שניות
קפצו כל העיתונאים והצלמים
ממקומם(״סוף סוף יש איזשהו אקשן!״)
ועטו על היוצאים. כל עיתונאי, כל
צוות טלוויזיה, תפס לעצמו מרואיין
והתחיל להפגיז אותו בשאלות,

מנחם פרוש מאגודת־ישראל(למעלח)
ואבנר
שאקי מהמפד״ל (בתצלום למטה).

שני ירושלמים

מרדכי (״מורל׳ה״) בראון (מימין) ,מס׳ 2
ברשימת רץ המורחבת ויצחק נבון
(משמאל) ,שניהם ירושלמים, לוחצים ידיים משני צידי השולחן. השולחו

* * וד רגע והכרוז היה מכריז ושואל:
^ ״ מ י עוד לא נפגש השבוע עם מי?״
לפי קצב הפגישות אפשר היה לחשוב
שעברה כבר שנה מאז הטיל נשיא־המדינה,
חיים הרצוג, את הרכבת
הממשלה על שימעון פרס. כדאי
להזכיר שהדבר היה רק ביום הראשון
בשבוע שעבר. אנשי מיפלגת העבודה
ניהלו את רוב פגישותיהם במלון זץ
בתל־אביב, סמון־ לבית־המיפלגה. כל

זה, פרט לפגישות פנימיות, כלומר עם
מפ״ס, שאיימה חדשות לבקרים
שתפרוש ממיפלגת העבודה אם...
ביום השלישי השבוע, התקיימו
הפגישות בקומה השביעית במלון דן,
בחדר הצופה אל הים. המעלית הקטנה
היתה עסוקה רוב שעות היום. אלה
סיימו את פגישתם וירדו למטה, אחרי
שלא קיבלו כלום ולא נתנו כלום,
ואלת לעומתם, עלו לפגישה שבה לא

היה רחב מדי, לכן היו צריכים השניים ממש להשכב עליו כדי שידו של
האחד תנע בידו של השני. בפגישה שהיתה למיפלגת רץ עם המערך נכחו
גם רן כהן, שולמית אלוני, שימעון פרס ויצחק רבץ (מאחורי נבון).
פסיכיאטר, לכל מיפלגה הוקצבו
שעתיים על השעון, אחר־כך מייד,
חיכו הבאים בתור. גם המיפלגות
הקטנטנות (של חבר־כנסת אחד,
בניגוד לסתם מיפלגות קטנות של
שניים ושלושה ח״כים) קיבלו אותה
כמות זמן כמו האחרות — שעתיים
למיפלגה. במהלך. השעתיים האלה
קיבלו הנפגשים מיץ קר, קפה ותה
וקצת עוגות הכל כמובז כשר

שבמילא לא היו לו תשובות עליהן,
מכיוון שכלום לא קרה בשעתיים
האלה בתוך החדר פנימה. התשובות
של כולם היו כמעט זהות לחלוטין
משהו בנוסח :״היתה פגישה מעניינת
(לפעמים הוסיפו גם, גלויית־לב׳)
שוחחנו על הרבה נושאים חשובים
(לפעמים בא פירוט כללי ביותר של
נושאים כלליים ביותר) ,אבל עדיין לא
הגענו לסיכומים סופיים. ברור רק דבר

ן אואתוניים -ושום שיא לא נשבו

מה יש להגיד? יגיב ־ ;
חד המיפגשים הרבים שבהם נכח השבוע. התיק-

אחד — דרושה ממשלת אחדות לאומית.״
ביום
המיפגשים השני שנערך
במלון דן, שוב התכנסו גדולי המערך
בחרר הקטן בקומה השביעית אך אחרי
זמן קצר ביותר, עוד לפני שהגיעו
ה״נפגשים״ הראשונים, יצאו מן החדר.
״יורדים לים־סוף!״ אמרו לעיתונאים
הנדהמים. מסתבר שגם בחדר למעלה
התקלקל מיזוג־האוויר וכל החבורה
ירדה למטה, לאולם הנקרא ים־סוף, שם
המשיכו את פגישותיהם.
בו־זמנית התנהלו בירושלים שיחות
מאותו הסוג נדייק׳ אך הפעם עם
השלישיה (הרביעיה) הפותחת של
הליכוד, במישרד ראש־הממשלה. גם
לשם עלו לרגל חברי המיפלגות
הקטנות והקטנטנות, גם שם חזר
הסיפור על עצמו והתשובות היו זהות:
״רוצים ממשלת אחדות לאומית״.
ובין פגישה עם קטנים כאלה
וקטנטנים אחרים, מצאו הגדולים זמן
להפגש ביניהם• אך פגישות כאלה
נערכו במקום מכובד, בעל היסטוריה
עשירה — מלון המלך דויד
כך עבר שבוע שכולו חיוכים,
לחיצות ידיים, והרבה הרבה דיבורים
שלא הובילו אף אחד לשום מקום.

שורת, כרגיל, התנפלה עליו ומייד נשלחו לעב רו
עשרות מיקרופונים, אך לא היו שום סיכומים
שהוא יכול היה לבשר עליהם לאומה או לעיתונאים.

*111ךרך 1בנימין(״פואד״) בן־אליעזר נראה כאילו הוא שם
1111\ 111 #11 את ידו על ראשו של אברהם (״אברשה״) תמיר.
למעשה הוא נשען על הקיר, וזווית הצילום יוצרת את הטעות האופטית.

׳מעלה או למטה?

עזר וייצמן, שבא לפגישה עם
המערך י, נכנס למעלית עם רפי
!דרי. וייצמן התעכב אחרי שחבריו כבר עזבו, מכיווו ששכח משהו בחדר.
!נהיג ״יחד״ חזר פנימה אל חברי המערך, בירר מה ששכח לברר וחזר
מעלית. חבריו למיפלגה כבר ירדו והוא נותר עם רפי אדרי מן המערך.

אברהם שפירא יוצא ממכוניתו
הגדולה, כשהוא לבוש רק בחולצה
ובחזיה, ובלי כובע לראשו, בגלל החום הכבד.

חם! חם!

מאחוריו, בתוך המכונית, מושיט לו נהגו את
המיקטורן. בתמונה מימין: יגאל הורוביץ בפגישתו
עם המערך, כשיצחק רבץ מסתכל עליו מרחוק.

מתכתני

למאבק המכריע
אנשי לוי הסבירו להעולם הזה
שמנהיגם שומר לעצמו שלל מגוון של
אופציות אינסופיות, ושאין לו כל סיבה
לפחד מממשלה בראשות פרס.

• ס השבוע חזר סגן ראש־הממשלה
ושר־הבינוי־והשיכון,
דויד לוי, להתחשבן עם חבריו, שרי
חרות.
מחזה די שיגרתי, למען האמת. מאז
דצמבר ,1983 שבו התחילה מערכת־ההשמצות
היזומה נגד לוי (העולם
הזה ,)7.12.83 חוזר החזיון הזה ונשנה,
חרשים לבקרים. הדפום הפך כבר
לשיגרה תקשורתית ופוליטית.
באחד העיתונים —־או בכמה מהם

לוי שוקל ברצינות את האפשרות
שהוא יכהן כשר־החוץ
בממשלה בראשות פרס, שלח
את אנשיו לבדוק את הנעשה
במישרד זה, ואן הבטיח
למיכאל קליינר, שלא נבחר
לכנסת ה־ ,11 שהוא ימנה אותו

למנכ״ל מישרד־החוץ!
קליינר, הזועם על הדחתו מרשימת
הליכוד לכנסת (״מכיוון שלא רציתי
להתקשר עם אנשי־שרון, בניגוד
להחלטות מחנה לוי. אחרים לא נהגו
כמוני!״) תולה תיקוות רבות במימוש
הבטחתו של לוי.
גודלגופח ציפויי

^ נשים אחרים ממחנה לוי הסבי^
רו שלוי אינו חושש גם מהליכה
למידבר האופוזיציוני.

— מופיעה ידיעה הפוגעת בדויד לוי
מבחינה פוליטית ואישית. לוי הנרגש
רץ לשרי חרות, מקונן על־כך
ש״שופכים את דמו.״ מקורביו מחפשים
בקדחתנות את האשם. ראש־הממשלה,
יצחק שמיר, המודע היטב לכוחו של
לוי במרכז חרות, והחושש מאוד מפני
ההתחברות הבלתי־נמנעת בין סגנו
ובין אריאל שרון, מרעיף על לוי

ממשלה צרה בראשות המערך
תהפוך את לוי לדמות
הציבורית הפופולרית ביותר
בישראל. הוא יישא את לפיד
השיוויוז החברתי ושכבות•
המצוקה, וימשיך לפרוט נם על

ה ^נ דו ל
שבחים ומילות־ארגעה. לוי מתפייס
— עד ההתפרצות הבאה. אבל בינתיים
הוא צובר ואוצר כמויות עצומות של
עברה וזעם.

גם הפעם החשוד העיקרי
הוא רוני מילוא.
המיני־פרשה החדשה פרצה עקב
פירסום באחד הצהרונים, שהאשים את
לוי בנסיון לטרפד ממשלת ״אחדות
לאומית״ עם המערך.
לוי יודע היטב, שסיסמת האחדות
מקובלת כיום בציבור, ואפילו יפי־נפש
כמו עמוס עוז רצו לקאנוסה
שבירושלים, והביעו תמיכה נרגשת.
לוי זעם, מכיוון שיש לו באמת מה
להפסיד מכל מסע ציבורי נגדו. הוא
פוליטיקאי שאפתן מאין כמוהו,
ועוזריו המסורים, אבל נטולי חוש־הביקורת,
הצליחו לשכנע אותו, שהוא
הולם כל מישרה שילטונית. העובדה
שהוא נעדר כישורים של שר־חוץ,
ושבקיאותו בנושאי־ביטחון היא זעומה
מכדי להיות ראש־ממשלה (או שמא
אפילו שר־ביטחון?) ,רק מתדלקת עוד
יותר את ריצת האמוק האי־רציונלית
שלו לתפקידים כאלה.
עוזרים בכירים ביותר של לוי
האשימו השבוע את יו״ר סיעת הליכוד
בכנסת, רוני מילוא, בהשתלת־הידיעות
על עמדת לוי בענייני הקואליציה, כדי
להכפישו ולפגוע בתדמיתו הציבורית.

לדעתם חושש דווקא מילוא, יותר מכל
חבר אחר בחטיבת־חרות בכנסת,
מהקמת ממשלת אחדות לאומית,
בראשות שימעון פרס.
ההסבר של אנשי דויד לוי הוא יותר
ממעניין. אם יקים שמיר ממשלה רחבה
או צרה, הוא יוכל לבחור לעצמו את
השרים, או לפחות את נציגי הליכוד
בממשלה. זכות זאת קיימת במסורת
הפוליטית של ישראל, ומעוגנת במידה
רבה גם בחוק.

בהסכם הזה היו חריקות רבות.
מלבד דויר מגן 39 איש־שרון מוצהר
שזכה בתמיכה מדהימה במרכז, ששובץ
במקום ה־ 14 ברשימת הליכוד (לפני
מילוא, ששובץ במקום ה־ ,)15 עשו גם
יהושע מצא הירושלמי 53 איש לוי,
וראש מועצת עפולה, עלי עובדיה (,)39
עיסקה עם שרון, ונבחרו גם בקולות
תומכיו. גם הח״כ הגזעני ביותר בכנסת

הנימה הלאומנית. שילוב כזה•
במציאות הישראלית מהווה
״קומבינציה מנצחת״.

הקרוב בכל עמדותיו לשרון, הבהיר
להעולם הזה שכך אומרת חוקת
תנועת־החרות. אין כל מכניזם אחר
לבחירת שרי־התנועה.
החשבון של קליינר היה ברור,
וקשה מאוד להפריכו :״רוני יוכל
לקפוץ עד השמיים, אבל אין כל ספק
בתוצאות התמודדות כזאת במרכז
חרות. דויד לוי ייבחר בנקל כמועמד

לוי מדבר בגלוי על אפשרות
שהליכוד ישתלט על ההסתדרות,
בדרכו לניצחון מזהיר בבחירות לכנסת
ה־ ,12 שיהיו, לכל הריעות, בחירות
מוקדמות.
במחנה לוי דיברו על הכשרת

שמיר יוכל לנטרל את לוי
ואת שרון, גם באמתלה שעליו
להתחשב בשותפים לקואליציה
שבראשותו.

בכל ממשלה שיקים שמיר, תהיה
לרוני מילוא השפעה מסויימת, אם כי
לא מכרעת. היחסים בינו לבין אנשי
לוי ושרון הם גרועים ביותר, קרובים
לשינאה של ממש.
מילוא שיתף פעולה. אומנם, עם
יריבו, ח״כ מיכה רייסר, מראשי
מחנה־לוי, כדי לבלום את שרון. היה זה
אחרי ששרון נחל הצלחה מדהימה
בהתמודדות עם שמיר על המועמדות
לראשות־הממשלה, ואיים על המרכז
שהוא יכניס לפחות 15 תומכים לכנסת.
ה״איום״ המטופש הזה, האופייני
מאוד לשר־הביטחון המודח, הביא
לשיתוף פעולה זמני בין אנשי״שמיר
ודויד לוי.

לוי ושמיר
האם יוכל שמיר לנטרל א ת לוי ושרון ד
אגשים נמו הח־ג החדש מירושלים, יהושע מצא, היו וחצים
שאריאל שרון ודויד לוי יחלקו ניניהם את השילטון גמיפלגח.
לדעתם, יוכל דויד לוי להינחר נמזנ״ל ההסתדרות, ואילו שרון
יהיה ראש״הממשלה. תחזית זאת תתבצע אחרי שתקום ממשלה
ערה. בלתי־פופולרית, בראשות שימעון פרס. וגדממיקה של
הידרדרות נלבלית והסתה מאורגנת, בניצוח לוי ושרון.
אנשי מדע-המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים,
הקרובים ברובם למערך, מתייחסים לאפשרות בזאת ברצינות
רבה, וחלקם אף שוקלים פגיה לפרס להעדיף הלינה לאופוזיציה
ונינון ממשלה צרה בראשות הלינוד.

ה־ 11 מחוץ למאיר כהנא, מאיר
כהן־אבידב 58 נעזר במחנה שרון,
ולמעשה הצטרף אליו באורח רישמי
למחצה.

שיתון־הפעולה הזה עם מילוא
הגיע לסיומו. עתה חושש
מילוא שאם יסכים הליכוד,
אחרי מיקוח קשה, לממשלה
בראשות פרם, תועבר למרכז
חרות ההכרעה על איוש תיקי
הביטחון והחוץ!
ח״כ מיכאל קליינר. איש לוי.

התנועה לתפקיד שר־החוץ, ואריאל
שרון יזכה במישרד הביטחון.״
ח״כים אחרים, ששוחחו השבוע עם
העולם הזה, הביעו את הסברה,
שהכרעה כזאת במרכז־חרות תביא
לפרישת שמיר מהפוליטיקה. בכך
ידעך גם כוכבו של רוני מילוא, ח״כ
ממולח, אבל שחצן, הלוקה ביחסי־אנוש
גרועים ביותר. ספק אם יהיה לו
סיכוי כלשהו לזכות בראשות ועדה,
ובוודאי שהוא ״יוזז״ מראשות סיעת
הליכוד בכנסת.

אישיות ״משלנו״ לתפקיד מזכ״ל
ההסתדרות כדי שהמנהיג עצמו יתפנה
למערכה העיקרית, כיבוש מחודש
ומתוגבר של השילטון במדינה.

רוב הסיעות הימניות-
דתיות, מחוץ לליכוד יעדיפו
את לוי על שמיר, שבל ויתוריו
לדתיים נעשים רק מטעמי־קואליציה,
והוא עצמו קרוב
מאוד להשקפה אתיאיסטית
מובהקת.
לוי הבין כבר מזה זמן רב, שעליו

להתנער מכל תדמית יונית, כדי
להימנע מגורל נוסח מרדכי ציפורי,
שר־התיקשורת הרחוק מכל ״ותרנות
מדינית״ ,אך ששילם בכל זאת מחיר
יקר על התנגדותו לאריאל שרון.
רוב מצביעי ש״ם יחגגו בהתלהבות
את ניצחונו של לוי. בתנועת־התחיה
מעדיפים רפאל איתן וגאולה כהן את
לוי על פני שרון ,״הבלתי־אמיף. גם
חיים דרוקמן, מנהיג מורשה, רואה בלוי
את אחד מבוני ארץ־ישראל, הקשור
בכל נימי נפשו למסורת. הימין המאוחד
יתמוך ברובו הגדול במנהיגותו של
לוי, בעיקר אחרי תקופה קצרה של
שילטון כושל של המערן־ ,בראשות
מנהיגות חלשה, וביתרון פרלמנטרי
כל־כך קטן.
התנחלות גרבת-עמון

*חיחות־הדעת של לוי ומחנהו
( היא, אולי, קצת מוקדמת. בינתיים
חותר גם שרון לקבל את הסכמת
המערך למינויו כשר־הביטחון בממשלת
פרס. כאן המיכשולים הם אדירים.
בשלבים הראשונים של המו׳׳מ שפע
שרון חיבה וידידות כלפי אנשיהמערך.
אלה פשוט נדהמו.
״שרון נחשב בעינינו ממש כאוייב־המערך
מס׳ ,1״ אמר להעולם הזה ח״ב
בכיר ממיפלגת־העבודה .״לפתע הוא
הופיע כאיש אחר. הוא תמיד הגעיל
אותי, ותחושה זאת לא השתנתה. אך
לתדהמתי הוא מסוגל להפיק מעצמו
משהו הדומה לקסם אישי. הוא ממש
שיווע לאותות של הכרה מצידנו. פרס,
שהיה הקורבן העיקרי להשמצותיו
הפרועות של שרון בכיכרות, היה,
כמובן, הראשון שקרן חזרה לעבר
שרון. לא רק שפרס הוא אדם שאינו
יכול לעמוד בפני אותות־ידידות. גם זה

נכון. אלא שהפעם הוא חותר לראשות־הממשלה,
ומוכן לעשות ממש הכל
למען המישרה הזאת. אם צריך לחבק
את שרון — הוא יעשה זאת בכישרון

אך תוך כדי המשא־והמתן החל
שרון להבין שאין בכוחו של פרס לספק

את הסחורה. יתכן שפרס היה מוכן
להפקיד בידי יוזם זוועת־לבנון, מוקע
ועדת־כהן, את מישרד־הביטחון, אבל
אין כל אפשרות להעביר החלטה כזאת
במערך ובמיפלגות הנלוות׳ .
דווקא ידידו (כמעט סוכנו) של
שרון במערך, יצחק רבץ, עומד עתה

בדרכו.

רבין מעדיף דווקא ממשלת־שמיר,
שבה יכהן הוא עצמו
כשר־הביטחון.
אין כל קושי לגייס את התנועה
הקיבוצית נגד שרון, וקשה להאמין
שיוסי שריד, מפ״ם, ר״ץ ושינוי יבלעו

ההיערכות בחטיבת חוות נכנסת ה רוח
את חברי הסיעח ניתן לחלק
לתומכים באחד הצדדים במ אבק
של היום, ולתומכים־בכוח, א ם
יבול שמיר.
.1יצחק שמיר 69 מחנה
שמיר. יתמוך בלוי נגד שרון.
.2דויד לו 47 מתנה לוי,
יתמוך בלוי.
.3משה ארגש .)59( .מחנה
שמיר. יעדיף. בחירוק שיניים, א ת
לוי.
.4אריאל שרון 56 תמך
בשמיר נגד לוי. יתמוך, כמובן,
בעצמו.
.5יגאל כהן-אורגד 47 מחנה
שמיר. יתעב א ת אנשי לוי, עשוי
לתמוך בשרון.
.6יורם ארידור 51 תמך
בשמיר, כיום קרוב. שוב, למחנה
לוי ויתמוך בו נגד שרון.
.7אליהו בן־אלישר 52 תמך
בלוי. וימשיך לתמוך בו נגד שרון.
.8משה קצג 39 תומך זהיר
בלוי. הי ח סי ם ביניהם אינ ם
אידיליים. יתמוך בלוי נגד שרון,
בעיקר מטעמים חברתיים־אידי־אולוגיים.
.9דויד
מגן ( )39 תמך ויתמוך
בשרון. שונא א ת לוי.

.10 רמי מילוא 35 איש שמיר, כיום מזוהה רישמית עם מחנה
יתמוך, לבסוף, ב ש תן נגד לוי.
שרון.
.11 מאיר שיטרית 37 ראה
.20 חיים קופמן 50 תמך בלוי
משה קצב.
נגד שמיר חרף היותו סגן שר־
.12 דג שילנטקי 60 תמך
האוצר, ימשיך לתמוך בלוי.
בלוי, אך קרוב בדיעותיו לשרון.
.21 יהושע מצא 53 איש־לוי
עשוי להצטרף אליו. בדינמיקה
מוצהר, הקרוב כל־כך בדיעותיו
מסויימת.
לשרון. עד שיש להניח שיעבור,
.13 מיכאל דקל 64 איש
בסופו של דבר, למחנה שרשמיר,
יצטרף, בתנאים טסויימים , ,ה בי ט חון המודח. רוצח באיחוד
דווק א לשרון נגד לוי.
ובחלוקת ה שילטון בין אנשי שרון
.14 מיכה רייטר .)385 איש לוי,
ודויד לוי.
יישאר נ א מן לו בכל״תנאי.
.22 עלי עוגדיה 39 מאנשי
.15 גידעון גדות 43 איש לוי. לוי שנבחרו גם בקולות שרון.
שקשה לחזות כיום א ת עמדתו עשוי לתמוך בשרון מול לוי.
.23 דן מרידוד 37 מזכיר-
אם יתמודד לוי עם שרון.
הממשלה לשעבר. איש חמימסד
איש

.16 חיים קורפו (
בתנועה, תמך בשמיר, אבל יצטרף ללוי שיצטרף
מחנה שמיר, יתכן
לדויד לוי נגד שרון.
בעיקר עם יריבו בסניף ירושלים.
.24 עוזי לנדאו 41 ראה דן
יהושע מצא. יעבור. כצפוי. לשרוו. מרידור.
.17 מרים תעסה״גלזר (,)55
.25 מיכאל איתן ) 405 עושה*
קרובה חברתית למחנה לוי, אבל דברו של רוני מילוא. יצטרף לכל
בתנאי ם
עשויה,
מסויימים. מחנה שבו י מצא ״הבוס״ א ת
לתמוך גם בשרון.
עצמו.
.18 אמל נאצר״אל־דין (.)54
אשר לאנ שי לע־ם: יגאל כהן
איש ה מימ סד החת תי, אך יש יתמוך בשרון; אהוד זיולמרש
להניח שיתמוך בשרון.
יצטרף למנצח. וכך יעשה גם
.19 מאיר כהן־אגידב 58 אליעזר שוסשק.

צפרדע ענקית כזאת, אחרי הצפרדעים
הקטנות יותר שכבר בלעו ויבלעו.
שולמית אלוני ואמנון רובינשטיין
מתעבים את שרון בכנות, אבל גם
השיקול הציבורי־אלקטורלי שלהם
הוא ברור.
שיקול זה מביא בחשבון את
האפשרות לבחירות מוקדמות. בוחרי
שינוי ור״ץ עשויים להצביע עבור
רשימות שלום עיקביות יותר, אם
יצביעו שליחיהם עבור שרון, השנוא
על כל הבוחרים השפויים במדינה.
מועמדותו של שרון לתפקיד שממנו
הודח בשל זוועות צברה ושתילא, היא
ק אזו ס בלי אמיתי. פרס מבין שאין
לכך צל של סיכוי, ולקראת סוף השבוע
התחיל גם שרון להבין את המציאות
הטרום־קואליציונית.

בכך אפשר להסביר את
העובדה ששרון, שהיה שקט
בתחילת המשא־־והמתן, הפך
מיליטאנטי לפתע, והתחיל
להציג עמדות קיצוניות בשטח
המדיני וההתנחלותי. אחד
ממקורביו אמר שספק אם יש
בכך כדי להכשיל את המו ימ.
״פרם מוכן להקים התנחלות
ברבת־עמון, תמורת הסכמת
הליכוד שהוא יהיה ראש
הממשלה. מימי לא ראיתי
תופעה כזאת.״

המצוזון

^ ב כנ סתה 12-

^ אן קיים כבר ניגוד־אינטרסים
* ברור בין לוי לשרון. לוי יוכל
לעשות חיל בממשלת אחדות, וגם
להיאחז במציאות של אופוזיציה,
לבנות לעצמו מוקדי־כוח אדירים.
לאריאל שרון יש, אומנם. סיכויים
(המשך בעמוד )62

של שר־האוצר בנידון הוציאו את
נציגי הוועדה מכליהם ומחדרם.
אחד־אחד הם התייצבו לפני
התיקשורת, שניהלה את סדר־היום.
״עכשיו תוציא את דן תיכון,״ שיגרו
הכתבים הוראות לחבר־הכנסת, חיים
רמון (מערך) .חבר־הכנסת היוצאת,

או: מהי צוואה? סוף עוגת הכספים לאחרונה נפוצו שמועות ופירסומים בדבר התנגדותם הצפויה של שני
הליברלים, דן תיכון ואריאל ויינשטיין, לתמיכה בעמדת אגודת־ישראל
בקשר לחוק ״מיהו יהודי״ .על פי פירסומים אלו, נובעת התנגדותם של השניים
(לא פחות ולא יותר!) מצוואתו הרוחנית של מנהיג־המיפלגה המנוח, שימחה

ארליך.

אינני בקיאה במורשתו של ארליר, אר ידוע לי שבחוגי האגודה הביעו פליאה

ארליך
מה אמר ר׳ לרבי י
רבה על מכת הפירסומים, וייחסו אותם ״לגורמים אינטרסנטיים, שמטרתם
לחבל!״
לחבל במה? במשא־ומתן־הקואליציוני, המתנהל בינם ובין הליכוד, על אף
החלטתו של נשיא־המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על שמעון פרס.
על־שום־מה הביעו רבני האגורה פליאה? מכיוון שבידיהם מידע שונה
לחלוטין על עמדתו של ארליך בנושא: מסתבר שבפגישה סודית, שנערכה בבית
פרטי בין ד׳ שימחה לרבי מגור, בהשתתפותו של הכל־יכול, ר אברהם
שפירא, הבטיח ארליך לתמוך בחוק ״מיהו יהודי״ ,ועל כן ״זוהי מורשתו!״
מסבירים לי באגודה.
כעת נסב הוויכוח, לא על ״מיהו יהודי״ אלא על ״מהי צוואה״.

פגי שות
צמרת אוצר

המטרה המוצהרת: הקמת ממשלה.
הזמן: הקצוב ביותר. למעשה, זהו אמור
להיות מירוץ (או אפילו — מיעוף)
נגד הזמן.
דרך הביצוע: פגישות, פגישות,
ויחסי־הציבור של מלונות דן והמלך
דויד פורחים.
מה קורה בפגישות? ניקח רק אחת
לדוגמה, והאמינו לי שהמידגם הוא
מיקרי ביותר.
המדובר בפגישת צמרת המערך
(הסוף־כל־סוף־מועמד לראשות הממשלה,
שמעון פרם, שני היצחקים
לחוץ ולבטחון, ואחרים) תמ״י(יותר
נכון: מה שנשאר ממנה —
חבר־הכנסת, אהרון אבו־חצירא,
חבר־הכנסת לשעבר אהרון אוזן,
והחבר שנותר בחוץ, אלי דיין).
הפגישה נמשכה שעה ורבע. מה
דובר בה? ״שום דבר מיוחד,״ מדווחים
לי שני הצדדים, ומצטטים דו־שיח
שנמשך שתי רקות בדיוק, ותכנו:
תמ״י הביעה תמיכה בממשלת־אחדות־לאומית.
זהו!
מה עשה הפורום הנכבד־נרחב
הזה במשך שאר הזמן שהוקצב לו?
״אה...נו, את יודעת איך זה: אכלנו
עוגות, שתינו קפה, ריכלנו ...מה עוד?
צפינו 10 דקות במבט לחדשות
בטלוויזיה צוחק אחד המשתתפים.

על הבלגן ואי־התיפקוד במישרד־האוצר,
בתקופת־כהונתו של יגאל
בהך אורגד, כבר נכתבו כל המילים
האפשריות.
בעיקבות התלונות שהלכו וגברו
בחתת על נושא זה, פנה אורגר לאהד
מחבריו המעטים, חבר מרכז־חרות דם
הרץ, וביקשו לכהן כיועצו.
.יגאל צריך עזרה?״ קבעה האשד
שתמיו״איתו, והמינוי נכנס לתוי.<$
היועץ יעץ מה שי?ץ, וגילה
שהאינפלציה הדוהרת שחקה אפילו
מושגים כמו חברות. נוכחותו במישרד־האוצר
הצטמצמה פלאים, ולנוכח
פליאתי הסביר לי. :אני לא עובד שם
יותח מי כמוך יודע מדוע וממתי —
יום־הבחירות. יגאל פשוט ביקש ממני
שאני אמשיך להיכנס ולצאת, כדי
שלא ידברו״...
עוזר אחר, דני דרך. ותמנה (או
לא — העניין נתון לוויכוח פתוח)
כסמנכ״ל הבנק לפיתוח ותעשיה. גם
הוא התבקש להופיע מדי פעם ב־מישרת
הקודם במישרד־האוצר,
שעדיין לא אדיש מחדש. הנימוק
הפורמלי :״לעזור לשר״ ,מקורות
באוצר טוענים ש״דני עוד לא
סמנכ״ל!״ מתי יהיה? ״כשיגמור להיות
עוזר לשר.״״

ביום הרביעי, בשעה 10.00 בבוקר,
שקקה הקומה השלישית בבית־אסיה
בתל־אביב חכ״ים, עיתונאים, צלמים.
על מה המהומה?
היתה זאת אחת מישיבותיה
האחרונות של ועדת־הכספים של
הכסת ה־( 10 שתיים נוספות התקיימו
ביום החמישי והראשון, וכללו
מסיבת־פרידה ליושב־ראש הוועדה,
שלמה לורינץ) ,שהתקיימה, בניגוד
למינהגה, ברוב עם ותיקשורת. אפילו
האיש הבודד לכנסת ה־ ,11 אהרון
אכו־חצירא, הפתיע את הנוכחים,
כשביצע הופעה היסטורית (והיסטרית
מצד התיקשורת) בבניין. הוא, אמנם,
הגיע לוועדה מסיבותיו שלו, אך הפך
עד־מהרה לכוכב החדר והמיסדרונות
(שם התרוצצו נציגי התיקשורת).
על סדר היום היתה בקשתו של
שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד, מה־3
באוגוסט. היא הופנתה ל״כבוד הרב״
(שלמה לורינץ) .״הנידון: הקפאת כוד
אדם והתקשרויות בחברות ממשלתיות״.
אחת
מהתבטאויותיו האינסופיות .׳
אמוראי היכן ז מדוע?
אברהם מלמד, התמקם בלובי, ולא
חדל מלהתראיין ולטלפן לסירוגין. גם
שר־האוצר, שהתמקם בסמוך לחדר־הוועדה,
לא החמיץ מיקרופון או כל
אביזר תיקשורתי אחר. בין עיתונאי
לבין עיתונאי נוסף, הוא זימן אליו
אחדים מחברי־הוועדה(עדי אמוראי
מהמערך, יגאל כהן מהליכוד) והזין
אותם ב״נתונים חיוביים״ ,כפי שדווח
לי בחיוכים רבי־משמעות.

אחר מפלאי־המיסתורין שהעסיקו
את חברי ועדת־הכספים, בתום שתי

מיסמך היסטורי

הגיע לידי מסמך שנכתב בשי־תוף־פעולה
היסטורי בין מנהיג תמ״י,
אהרון אכו־חצירא, ושר-האוצר,

יגאל כהן־אורגד.

מעשה שהיה כך היה: בסוף ינואר,
בעת המשבר שאליו הטילה תמ״י את
הממשלה, נחת אבו־חצירא בלישכתו
של שר־האוצר הטרי, שחגג אז מלאת
שלושה חודשים לתפקידו רם־המעלה.
המשבר נבע ממניעים סוציאליים
טהורים, ואבו־חצירא החליט לחלץ
(ולהיחלץ) את הממשלה מהמצב
שאליו קלע אותה.
לכן הוא שלף פתק משולחן שר־האוצר,
ורשם בחיפזון שלושה עקרונות
מפתיעים בגמישותם. לדוגמה:
״אנו מעמידים לעצמנו כמטרה להחזיר

את רמת הקיצבאות לשכר הממוצע
בשנים הקרובות״ .כלומר: תמ״י לא
הכתיבה לוח זמנים מגביל או מחייב
במיוחד.
כהן־אורגד הסתייג פעמיים בלבד
הוא צייר בפתק כוכב, ותחת ״לצמצם
את השחיקה״ כתב בכתב־ידו ״להקל
את השחיקה״ .הוא הוסיף הבהרה
שמדובר בקיצבאות הביטוח הלאומי
״למישפחות ברוכות ילדים״.
זהו! אבו־חצירא סבר לתומו
שהמשבר כבר מאחריו, והמתין להדפסה
מיידית של המיסמך שהוסכם על
כל הצדדים. לפתע פיתאום, יש מאין,
המתמלא שולחנו של שר־האוצר
בפתקים לבנים, שעליהם הורדו
תמלילים בלתי־מובנים. אחרי כמה

המיסמך ככתב־ידם של אבו־חצירא ואורגד
כוכבים בשמיים

הישיבות הרצופות השבוע: לאן
נעלמה הצעודהתקציב לישיבות
חב״ד?
נושא ההקצבות לישיבות חב״ד הוא
בעל ערך היסטורי(ומשפטי!) עשיר.
אנשי חב״ד עתרו באפריל לבית־המישפט
הגבוה לצדק, וזכו בעתירתם.
בעיקבות זכייתם, נאלץ היועץ
המישפטי לממשלה, יצחק זמיר,
לנסח קריטריונים, שעל פיהם יינתן
הכסף לישיבות חב״ד. ניסוח הקריטריונים,
כך נאמר לי על-ידי חברי
ועדת־הכספים, מוכן מזה שבוע ימים.
על פי הנוהל, יכולה ועדתהכספים
לדון רק בהצעות המוגשות לה על־ידי
מישרד־האוצר. שמועה עקשנית באוצר
טוענת שההצעה כבר נוסחה.
אם כך, היכן — ומדוע — עוכבה?
בקשר למקום הימצאה, קם חבר־הכנסת
עדי אמוראי(מערך) במהלך
הישיבה והציג שאלה זו ליושב־ראש
שלמה לורינץ. הלה ענה לו קבל
עם ועדה ״ההצעה, עדיין, לא הגיעה
דירי!״ מכיוון שיש להניח (או לפחות
לקוות) שלורינץ לא הסתבך בשקר
בפורום כה מחייב מסתבר שההצעה
אכן עוכבה באוצר.
נעבור לחלק המעניין יותר: מדוע?
ובכן, בעת שנעשים מאמצים רשמיים,
על פי החלטת נשיא־המדינה, מצירו
של שימעון פרס, להקים קואליציה
בראשותו, אין הליכוד שוקט על
שמריו, ומאמציו המחתרתיים להקמת
קואליציה בראשותו קדחתניים לא־פחות.
חלק חשוב ממאמצים אלה
מושקע לכיוון מה שנותר מא־גודת־ישראל:
אכרהם שפירא ומנחם
פרוש. אין ישיבותיהם סובלות,
חס־וחלילה, מבעיות תקציביות כמו
אחיותיהן, ישיבות חב״ד. כמיטב
המסורת הקואליציונית, הכסף זורם
לישיבות האגודה בקצב משביע רצון
וממון, דבר שאינו מונע בעדם
מלהתנגד לקצב דומה של הזרמת
כספים לישיבות חב״ד. על זה בדיוק
נאמר בספר״הספרים ״ואהבת לרעך

חוגים במערך העלו את הסברה
המאוד־הגיונית שהצעת התקציב
לישיבות חב״ד עוכבה אי־שם,
בעיקבות לחצים שהופעלו מל־מעלה־למעלה.
כל זאת׳,כדי שלא
להרגיז את השותף הקואליציוני
הפוטנציאלי, אגודת־ישראל.
באוצר דוחים (אלא מה כל רמז
או השערה בכיוון זה. באשר לשאלה
המתבקשת לאור זאת היכן, אם כך,
ההצעה?
דקות של תרהמה הסתבר לנוכחים
שאורגד מתעקש לנסח את המיסמך
״שוב, למרות שהסכים לתוכנו ולניסוחו
דקות אחדות קודם לכן.
״המיסמך יגיע אליכם מאוחר
יותר,״ הבטיח לנציגי תמ״י, ושלחם
למישרד העבודה והרווחה, השוכן
בסמוך למישרדו. חלפו שעות,
הממשלה כולה עמדה בסימן שאלה,
ואילו המיסמך בושש להגיע.
בשעה 18.00 התקיימה ישיבת־חירום
של הקואליציה באחד מחדרי-
הכנסת, סיבת החירום — היעדר
מיסמך מוסכם על דעת כל הצדדים
לפיתתן המחלוקת(המיסמך המוסכם,
שנוסח בבוקר אותו יום, עדייו לא
הגיע לידיהם של ראשי תמ״י).
״מה בדיוק הבעיה?״ לחש השר,
יצחק מודעי, לאהרון אבו־חצירא,
שישב לצידו .״מציתו — אץ כל
בעיה!״ הפתיע אבו־חצירא, ושלף את
הפתק שנוסח שמונה שעות לפני כן
במשותף על־ידו ועל־ירי שר־האוצר.
מודעי העתיק את העקרונות
שנוסחו בפתק, שאני מעמידה
לרשותכם, קם, והציע הצעת־פשרה
גואלת. ההצעה התקבלה ברוב קולות,
כולל זה של שר־האוצר — אותה
הצעה שנוסחה בחופזה ב־ 10 בבוקר
— וכך ניצלה (זמנית) הממשלה.
באוצר מכחישים :״זה לא היה
בדיוק ככה״...
סוף דבר: אחרי שעות־מתח מיותרות
של כל מרכיבי הקואליציה,
הגיע המיסמך למחרת היום למישרד־העבודה־והרווחה,
שם הוא מתויק עד
עצם היום הזה-.

דפנה ברק

אד1דו\

אם אתם משקיעים קצת דמיון בתכנון הסלון שלכם — בואו לבחור
מזנון ב״וורדר*.
תוכלו להתרשם מהדגמים החדשים מתוצרת הולנד, שבדיה ואוסטריה
בעיצובים מקוריים במיוחד ורמת גימור מעולה.
המחיר — מתחרה בתוצרת הארץ. כל השאר — בלעדי ל״וורדו״.

נא לפנות ל
ו ״ ידדרי -ד ׳ ו ־ ךסררךרדך ־ לרסו ׳ שעות הפתיחה 13.00-9.00 :ו מ . 20.00—16.00-בי מי ם

ר־ ר׳ רו־ד
שלישי ושישי ת . 1.\ 00-0.00 -ב מו צ״ ש 21.30-18.30
1/ 1 1 11 1 1
— 1 1 1 1 1.ג ו —1111 1

מחדשת את הכביש

צג בי קו ר ת אלק טרוגי ופיקוד מו מיל מערכות
מערכת הידרו־פניאומטי ת
הודו ת למערכת ה היד רו־ פני או מ טי ת מגדיל ה סי ט רו אן החיוניו ת.
0.8 .^.א ת רשת ה כ בי שי ם בי שראל. על ידי הזז ת
ב מרכז לו חהמ כווני ם לנגד עיניו של הנ הג נמצא
ידי ת תוך כדי נ סי עהמת רו מ ם מרכב ה מ כוני ת
ש ר טו ט הנ ד סי של ה מ כוני ת ובו מ סו מנו ת
בהתאם לצורך ו ה סי ט רו אן נו סעת בכל הדר כי ם -
המער כו ת ה חיוניו ת (מעצורים, מי ת לי ם וכר).
ס לו לו ת או בל תי ס לו לו ת -עוברת ב לי טו ת או
בקר האלקט רוני ת עו קבתאחרת קינו תהמער כו ת
ש ק עי ם מבלי לשפשף אתה מרכב.
ומד לי ק ה נורית אז הרהבמקרה של תקלה איזו ש הי א.
ה סי ט רו אן 0.8 מ עני ק ה לך אתה הרג שה שאתה
נוסע בכל דרך מ שוב שתכ מו על ש טי ח, ו כ אי לו
כל המת גי ם להפעלת המער כו ת מ רו כזי ם ב־2
הכבי ש נסלל מ חד ש.
ס ט לי טי ם מ שני צידי ה הג ההמאפש רי ם הפעל ה
רק ח ב רו ת כ מו רול ס־ רוי סומרצדס יכלו להר שו ת
מיי די ת ונו ח ה, על ידי מגע ב ק צו תהאצב עו ת בלבד,
לעצמן לרכוש א ת הז כו תלהשתמשבחלק
מבלי ל הו ריד י דיי םמה הג ה.
מהמערכתה הי ד רו־ פני או מ טי ת ה בל עדי ת
סי ט רו אן 0.3 תג רו ם לך הנ אהו חוויי ת נ היג ה שלא הכרת
ל סי ט רו אן ולשלב או תהב מערכו ת ה היגוי
והמע צו רי ם שלהן.
הנך מוזמן לנ סי ע ת מבחן.

דוד לובמסקיבעיה
ת״א, שונצינו ,16 טלי 333214-9ירושלים. המלך דוד ,24 טל׳ 224467-8-9

בתוך הצוללת הוורודה

ליבי ל־ 36 חברי־הכנסת, שכהונתם הסתיימה השבוע, ובראשם
היו״ר מנחם סבידור. אני יודע מה עובר עליהם. לי זה קרה
פעמיים.
בפעם השניה זה היה קל. התפטרתי מרצון אחרי שנתיים בלבד,
על פי הסדר־רוטציה שאני עצמי הצעתי אותו. לא נהניתי
מתקופת־הכהונה האחרונה שלי.
והפעם השניה שונה, כמובן, מן
הפעם הראשונה.
אך כאשר פרשתי מן הכנסת
בפעם הראשונה, אחרי שמונה
שנים בתפקיד, זה היה קשה.
הרגשתי כאדם נבגד. ואחרי
כהונה רצופה של שמונה שנים
הפרידה היתה קשה.
קשה לבן־תמותה רגיל
לדמיין לעצמו את עולמו של
חבר־כנסת. זהו עולם מנותק,
מנוכר, סגור.
זה מתחיל במישכן הוורוד סגידור עצמו. הוא הוקם, בכוונה, במרחק
מן העיר, בניגוד לבניין הקודם, ששכן במרכזה. לאולם המרכזי אין
חלונות. מיזוג־האוויר לעולם אינו פועל כהלכה, והאוויר במקום
דחוס וחסר־חמצן. הבניין כולו דומה לבניין מן הסוג שהקים
מאוזולוס מלך קאריה לפני 2400 שנים לזכר רעייתו, ארטמיזיה
המלכה, ושנקרא על שמו מאוזוליאום.
לפעמים היתה לי ההרגשה שהכנסת היא צוללת נייחת,
המונחת על קרקעית של ים, רחוקה מכל יבשה.
עובדי הבניין מפנקים את הח״כים. כל ח״כ הוא מלך. משרתים
אותו, מקבלים את פניו בכבוד. כעבור זמן־מה מאבד הח׳כ את
חוש־המידה לגבי חשיבותו האמיתית (ולרובם לא היה כזה גם
קודם לכן) ומתחיל לראות בעצמו ארם נשגב מרבבה.
הזכויות המיוחדות המוענקות לח״כים מוסיפות להרגשה זו של
עליונות. החסינות, שאין לה חשיבות רבה בחיי יום־יום, ממלאה
תפקיר עצום בעולמו הנפשי של הח״כ. הידיעה ששום שוטר אינו
יכול לנגוע בו, שאי־אפשר לחסום את דרכו, שכל הרשויות
יתייחסו אליו כאל ארם מיוחד, שלעולם לא ייתבע לעמוד בתור
בשום מקום — כל זה משפיע על האופי.

של דיברי־הכנסת בכוננית. ומי קורא אותם?
וקשה מכל: נעלמת ההרגשה שהוא שותף לעשיית ההיסטוריה.
לעבור מן הכנסת לוועד־הפועל של ההסתדרות או לסוכנות
היהודית — הרי זו נפילה איומה. ואם אין לח״כ תפקיד חשוב
לשוב אליו, הוא מרגיש כמי שנופל ממיגדל גבוה אל האין.
711£ £1117 07 711£ £0/^0 18 4,
0017£,
80X 111 0 אתא * £101 ^ 0א
עזבתי ס
לא /י 0 £ 1
הזה 0.א1
העולם £ 0
לי היה מזל. באתי אל הכנסת מן ; א .4
העולם הזה בהיותי בכנסת, וחזרתי אל העולם הזה. מעולם לא

היתה לי אשליה כי תפקידי בכנסת חשוב מתפקידי בעיתון.
£10117,
מנמל־בית זה יצאתי אל הים הפרלמנטרי בצוללת הוורודה,

ואל נמל־הבית חזרתי.
על המצב כיום בישראל אפשר לשאול(וזוהי תרומתי לאוצר
גם כך זה היה קשה למדי. מה יעשו הח״כים־לשעבר המיסכנים,
המישחקים על נושא זה)8 £7 ££ 0 7 711 7 ? :יד*מ?*ו
הנופלים עתה מן הרקיע, ואין להם מקום לנחיתה רכה?

ייתכן כי הרעיון כא להם מחרוז מפורסם של המישפטן הסקוטי •:
הגרי ארסקין מלפני מאתיים שגה. הוא התלוצץ על חוקי־התנועה
בבריטניה שציוו על הכירכרות והפרשים לנוע בצד השמאלי של

הדרן־ ,וכתב:

אלצי !

הצילו! מישהו יודע מה זה שמאל?
לא מכבר רואיינתי ברדיו על ההקבלה הקיימת, כביכול, בין
רשימת הרב כהנא והרשימה המתקדמת לשלום. מחיתי על

רוחות חדשות מנשבות בארץ. גם בעיתון הארץ.

יש לי סנטימנט מיוחד לעיתון הזה, כי פעם עבדתי בו.
בשלהי מילחמת־העצמאות, אחרי פציעתי, כתבתי מאמר ובו
תקפתי את הריעה, שהיו לה אז מהלכים בחוגים מסויימים(דוברם
העיקרי היה איש השומר הצעיר דווקא, אבא קובנר) :שחייל אינו
יכול להילחם היטב אם אינו שונא את האוייב. על סמך נסיוני
בחטיבת גיבעתי, כתבתי כי נכון ההיפך: החיילים הטובים ביותר
הם המכבדים את האוייב, אותם שהמניע העיקרי שלהם הוא אהבת
המולדת.
שלחתי את המאמר לעיתון־הערב של הארץ, יום־יום, שאליו
שלחתי דיווחים קרביים במשך כל תקופת המילחמה( .דיווחים
אלה הפכו לאחר מכן לספר בשדות פלשת .)1948 התגובה היתה
מפתיעה. בנימין תמוז, עורך הצהרון, העביר את המאמר לגרשום
שוקן, עורך הארץ. שוקן פירסם את המאמר ושלח לי מכתב
לבית־ההבראה בגיבעת־ברנר, שבו הציע לי להצטרף, אחרי
החלמתי, למערכת הארץ.

שום אדם אינו הופך פוליטיקאי, אם אינו מחונן במידה גדושה
מאוד 7טל ביטחון עצמי. תוך זמן קצר בכנסת (והוא קצר עד
להדהים!) ביטחון עצמי זה מרקיע שחקים. יש 120 יחידי־סגולה,

וזהו זה.
החשיפה לתיקשורת מוסיפה לתיסמונת זו. הח״כים אוהבים
לשמוע את עצמם, ואחרי שנים של דיבורים בישיבות מיפלגתיות
אינסופיות הם בטוחים שכל מילה היוצאת מפיהם היא בעלת
חשיבות היסטורית. מה גם שבצד יושבת קצרנית ומנציחה כל
פליטת־פה. העיתונאים מדווחים בהרחבה על מעשיו ודבריו של
הח״כ, ולרוב הם מעלימים ביודעין את המציאות — שח״כ פלוני
הוא כסיל, שח״כ אלמוני הוא טרדן חסר־תקנה, שח״כ שלמוני
מייצג בעיקר את האינטרסים הפרטיים שלו כעורך־דין או כיועץ
כלכלי.
ח״כ זריז יודע לקשור קשרים מיוחדים עם העיתונאים. הוא
מוכר להם מידע המגיע׳לאוזניו בישיבות הוועדות (האמורות
להיות סודיות) ,ותמורתו הוא מקבל פירסומת רצופה. כל ח״כ
יושב בבוקר, עובר על כל העיתונים ומחפש את שמו.
בין הח״כים עצמם נוצרת אווירה מיוחדת. על המירקע נראים
הח״כים כשהם מתקוטטים, גוערים איש ברעהו, משמיצים
ומכפישים זה את זה. הצופים היו נדהמים אילו ראו את היריבים
כעבור חצי שעה יושבים בצוותא במיזנון, כשהם מתלוצצים זה עם

120 הח״כים הם מישפחה. הם נתקלים זה בזה מדי יום(אם הם
טורחים לבוא למישכן) במשך ארבע שנים. הם אוכלים ביחד,
יושבים ביחד בישיבות, מבינים איש את האינטרסים של רעהו.
אחרי זמן כה רב ביחד, דומים הח״כים לחבריה של יחידה
קרבית, או חברים לתא בכלא. הם יודעים כל פרט איש על רעהו.
< כל אחד יודע את מעלותיו ומיגרעותיו של כל אחד אחר. כבר
אחרי השבוע הראשון יודעים מיהו נודניק, ששומר נפשו ירחק
ממנו; מי נחמד מבחינה אישית, חרף דיעותיו; מי החכם, מי
המעטים שכדאי להקשיב להם. אין לזה שום קשר עם ההשתייכות
המיפלגתית.
נוצרות ביניהם ידידויות, החוצות מיפלגות(כמו זו שבין אהוד
אולמרט ויוסי שריד, שמאחורי גבם קוראים להם ״מקם את
מוריץ״) .אפילו הקומוניסטים, שהם ״בחוץ״ מבחינה פוליטית,
זוכים ביחס קורקטי מצד עמיתיהם.
(יהיה מעניין לראות מה יקרה למאיר כהנא מבחינה זו. האם
המישפחה תקבל מאחרי הקלעים, במיזנון, גם נאצי יהודי?)
ובעיקר: לח״כ נדמה כי הפעולה בכנסת חשובה מאין כמוה,
שכאן מתקבלות החלטות הרות־גורל, שהוא שותף לעשיית
§ ־ ההיסטוריה. זוהי אשליה, כי ההחלטות האמיתיות מתקבלות לרוב
במקומות אחרים, הכוח הפוליטי האמיתי מצוי במוקדים אחרים,
רשויות השילטון מתעלמות לעיתים קרובות מן הכנסת
וממעשיה.
אבל הח״כים אינם מודעים לכר. אפשר לשמוע ח״כ המדבר
במשך שעות על נאום שנאם, מה בדיוק אמר, ומה בדיוק השר ענה
לו, כאילו יקר*0ו בעור אלפיים שנה את הנאום, כפי שאנחנו
| קוראים את נאומי קיקרו.
כל זה נגמר ברגע שמסתיימת הכהונה. בדלילה,
במהירות־שיא, הופך הח״כ, המורם מעם, לאחד העם. אם לא
הצליח להטביע את חותמו על תודעת הציבור, יילד כעבור שבוע
ברחוב ואיש לא יכירנו. הנאומים הגדולים, המעשים הגדולים,
יישכחו תוך שנייה. לא נותר מהם דבר מלבד הספרים הכחולים

בורא פרי הארק

השוואה זו, פרי המצאתה של גאולה כהן ושותפיה, הידידים־
המתחרים של כהנא.
המראיין הימהם במבוכה .״אבל כהנא הוא הימין הקיצוני, והאם
יש מישהו יותר שמאלי ממך?״ שאל.
חשבתי שאינני בטוח אם אני בכלל שמאל. זה תלוי בהגדרה.
מה זה שמאל?
המושג נובע, כמדומני, מסדר־הישיבה בפרלמנט הצרפתי,
כשהסוציאליסטים ישבו משמאלו של היו״ר, והשמרנים מימינו.
מאז מקובל באירופה לדבר על שמאל וימין על רקע הגישות
החברתיות. מי שרוצה בשינוי המצב לטובת השכבות המקופחות
הוא שמאלי, מי שרוצה לשמור על זכויות־היתר של העשירים הוא
ימני. יש, כמובן, הרבה הגדרות אחרות, אך זהו התוכן הממשי. רוב
פלגי השמאל (לא כולם) פיתחו גם גישה חיובית כלפי
אחוות־העמים הבינלאומית (״אינטרנציונליזם״) ,אך זהו פרט
מישני.
בארץ אין למושגים אלה שום משמעות. מישהו קבע כי מה
שקובע הוא היחס לשלום עם העולם הערבי. אם אתה רוצה בשלום
— אתה שמאלי. אם אתה רוצה בשלום עם הפלסטינים, אתה
שמאלי קיצוני, שמאלן ר״ל. אם אתה רוצה בסיפוח שטחים
ובהתפשטות המדינה, אתה ימני.
כך נוצרים אבסורדים. אני מכיר אדם שהוא ריאקציונר מושלם
בענייני פנים, אך התומך בשלום — והוא נחשב כשמאלן מסוכן.
יכול אדם להיות בעל גישה מתקדמת מאוד לגבי זכויות האדם
(היהודי) ,אך נגד השלום — ולהיחשב כקנאי ימני קיצוני.
פעם היה זה באופנה להיות שמאלי, ואיש לא היה מוכן להיות
ימני. אני זוכר נאומים נרגשים של אנשי תנועת־החרות בכנסת,
שהכחישו בזעם את הטענה שהם ״ימניים״ .גם מנחם בגין מחה על
הגדרה זו. כיום המצב הפוך. איש אינו רוצה להיות שמאלי, או אף
בחברת אנשים שמאליים. אלוקים ישמור!
מה אני? כאשר שואל אותי אורח אירופי או אמריקאי, המורגל
במושגים הנהוגים בארצות המערב( ,וגם שם משמעות המושגים
שונה מארץ לארץ) אני אומר שבענייני פנים אני מגדיר את עצמי
כליברל שמאלי מודרני. אני מוכן לקבל סוציאליזם ליברלי
והומאניסטי. אך בארץ המושגים משובשים. בעוד שרק״ח הכריז
עלי רישמית כעל אנטי־קומוניסט חולני, מאמינים אנשי־ימין
רבים שאני קומוניסט לכל דבר, מפני שאני סבור שהשלום טוב
לישראל.
אץ למושגים אלה משמעות רבה בעולם של ימינו, ובישראל
אין להם משמעות כלל. הם מתאימים יותר למישחקי־מלים. כך
קראתי השבוע בעיתון כי במערך מאמינים ששימעון התחיל את
מאמציו להרכבת הממשלה ״ברגל ימיך. הכותב לא היה מודע
לאירוניה. הוא צדק בעל כורחו.
באנגלית יש הרבה סיסמות על נושא זה. אחת הסיסמות
הפוליטיות הטובות ביותר ששמעתי אי־פעם היתה של
מיפלגת־העבודה הבריטית, שהכריזה באחת ממערכוודהבחירות
כי ,711£ £ 7 18 £10117 וגם 17 18 :־ 711£ £101

.וכך היה. כעבור כמה שבועות התייצבתי במישרדו של שוקן,
ונדהמתי לשמוע את הצעתו: שאכתוב את המאמרים הראשיים
בעיתון. היה זה כבוד רב בשבילי, צעיר בן ,25 שלא עבד קודם לכן
כעיתונאי מיקצועי. ידעתי להעריך את התפקיד ונשארה לי חיבה
להארץ, גם כשהחלטתי לפרוש ולקבל לידיי את העולם הזה,
שהיה שייר עד אז לאורי קיסרי.
קיסרי סיפר לי אחר־כך שהיה לו ויכוח עם שוקן. בוויכוח טען
קיסרי שנולדתי להיות פיליטוניסט. כך התרשם אחרי שכתבתי
כמה פיליטונים בהעולם הזה.
שוקן, לעומת זאת, הגיע
למסקנה שאני פובליציסט, ועל
כן חשב עלי כאשר נודע לו כי
הד״ר משה קרן, כותב המאמרים
הראשיים בהארץ, עומד לפרוש
לחופשה ארוכה, כדי למלא
תפקיד דיפלומטי בארצות״
הברית.
קרן היה הדמות האידיאלית
של הישראלי היפה. הוא היה גבר
נאה, תמיר, בעל מחוייבות
עמוקה לעקרונותיו, הומאניסט,
ליברל, בלתי־ניתן לשיחוד. הוא
היה יוצא־גרמניה, שירת בצבא
הבריטי במילחמת־העולם, ובצה״ל במילחמת־השיחרור. הוא תרם
תרומה מכרעת לגיבוש הארץ כעיתון ליברלי נאור, שהושווה
לא־פעם לניו־יורק טיימס.
במשך כמה שבועות עבדתי לצידו, כשהוא כותב את המאמר
הראשי ״הראשון, ואני את השני. כשעזב נשארתי במקומו, עד
שהובא איש חדש, ולטר גרוס(החותם בשם ״פולס״).
מדוע אני מספר את כל אלה? מפני שלאחרונה מעסיק אותי :
הארץ מאוד. משהו קורה לעיתון הזה — אותו הדבר הקורה :
למדינה כולה.
נקח סתם יום של חול, יום ר, ה־ 8באוגוסט . 1984 נראה מה
נמצא בו:
בעמוד הראשון, מתוך תשע ידיעות — שתיים מוקדשות
לפאשיסטים. האחד, בהבלטה באמצע העמוד :״נאמן יבקש כנראה
לאשר תוכנית להקמת עוד התנחלויות ״,עם תצלומו של נאמן
במלוא הדרו, כנאה למיניסטר רציני. למטה, במיסגרת מיוחדת
לצורך הבלטה :״כהנא: לא צריך לדבר על דו־קיום עם רוצחים

זוהי מהדורה מהוגנת של תורת המחתרת הטרוריסטית) ,ידיעה על ן
הסרת הלוט ממצבות לוחמי אצ״ל וידיעה נוספת על מאיר כהנא ,־,
בתוספת תצלומו, בראש המדור ראיתי שמעתי.
בעמוד 3יש תשע ידיעות, מהן שתיים על פאשיסטים :״כהנא 1
הפריע לתפילת נאמני הר־הבית,״ בתוספת תצלום גדול של כהנא
עם גרשון סלומון, והידיעה ״שילוח תוקף את מזכיר הקיבוץ הדתי ;
התומך בהקפאת ההתנחלויות,״ בתוספת תצלומו של צבי שילוח:: ,

יי>׳י<1

איך פורסמה ברחבי העולם תמ 1נת 1שר שימעון פרס
ליד הכותל 1מדוע יפרוש יצחק רגין ם הם שא־ 1מת- , 1
הסתיימה תקופת האידיליה
בין ראשי מיפלגת העבודה.
יצחק רבין כבר הודיע למקורביו
שהוא יפרוש מהמשך
המשא-ומתן שמנהל שימעון
פרם להקמת ממשלה חדשה, אם
ימשיך פרס לפתוח כל מישפט
שלו, בשיחות עם נציגי המים־
לגות הדתיות בצמד המילים
.בעזרת השם״.
השר יום!? בורג,
שהתראיין השבוע במוקד, בא
מוכן לראיון. הוא התכונן לשאלה
בדבר גילו המופלג והכין
רשימה ארוכה של מנהיגים
שהיו מבוגרים ממנו והמשיכו
לכהן בתפקידיהם, כולל המנהיג
הצרפתי זורז׳ קלימנסו, שנבחר
לתפקיד ראש־הממשלה בגיל

כתום השידור, פנה אליו
אחד המראיינים ואמר לו
שהראיון היה טוב. ענה לו בורג:
.כשנותנים לי מחמאה, אני לא
מאמין־במאה ועשרים אחוזים.״
באחת הישיבות האחרונות
של ועדת־הכספים היוצאת אירח
יושב־הראש שלמה לורינץ
את המגכ״ל החדש של הבנק לפיתוח
התעשיה, יום!? שריג,
שפרש מבנק־ישראל. ישיבות
ועדת־הכספים בתל־אביב נערכות
במישרדי הבנק לפיתוח
התעשיה בבית־אסיה. הנוכחים
בישיבה ניצלו את הופעת
שריג, כדי להודות לבנק על
האירוח שבו הם זוכים. ח״ב
העבודה, חיים רמון, טען
שהכיבוד הוא מצויין, אבל קבל
על כך שכמות הבייגלך המובאת

לח״כים מעטה מדי. רמון התייחס
בדבריו לשני חבריו לוועדה.
יצחק (״דגי״) זייגר ואריאל
ויינשטיין מהליברלים, היושבים
קרוב למגש הבייגלך. הם
מחסלים אותו ומשאירים לרמון
רק כריכים. העיר על כך
ויינשטיין. :אבל אנחנו משאירים
לכם את החורים בבייג־לך.״
כתב
גלי־צה־ל, יעקב
איילון, היוצא לניו־יורק, שם
ישמש ככתב התחנה הצבאית,
זכה בהפתעה של ממש במסיבה
שערכו לו חבריו בתחנה, לפני
עזיבתו. כתבי גלי־צה״ל במקומות
שונים בארץ ובחו״ל שידרו
אליו הודעות זהות, המביעות
התרגשות ממינויו ומאחלים לו
הצלחה.

\ 1ך ך 1ר ך 111111 1ך \ 1וחבריו למיפלגה, משה אלפדט ושימעון סירוקה. שפירא מצא דרך
\ \ 1 > 1111 1111 1^ 1ו מקורית להגדיל את מיפלגתו הקשנה -החברים פשוט עומדים ליד הראי
ואז המיפלגה גדולה פי שניים. בתמונה, מצד שמאל, נראים שוב אלפרט וסירוקה בראי. השניים לא זבו
להיבחר כחברי־כנטת, מכיוון שמיספר חברי האגודה ירד׳ אך הם ממשיכים להופיע ולנהל משא־ומתן.

|| 1דך ןן ך 111ך 1־ ף|| ך באחת מן הפגישות הרבות שהיו השבוע. בתמוגה מימין גראית יד המח־
1114 111 111 1זיקה מכשיר מוזר. זוהי ידו של צלם הטלוויזיה הישראלית, המחזיק בידו
מכשיר מיוחד למדידת אור. אחרי שסיים למדוד את האור, ניגש חזרה למצלמה ורק אז התחיל לצלם.

בתמונה ליד הכותל. התמונה הגיעה
לעיתונות אחרי מסע מסיד של הצלם
משה מילגר ״.העובד בסוכנות הצילום סיגמא. ביום הראשון
בצחריים, שמע מילנר במיבזק החדשות, כי שימעון פרס ביקר
בכותל המערבי, מייד אחרי שקיבל א ת המינוי מן הנשיא. מילנר ידע
שהוא חייב להשיג את התמונה לסוכנות שלו. הוא טילפן מייד לכל
צלמי העיתונות בירושלים, כדי לברר מי צילם את התמונה. התברר
לו שאיש מהם לא צילם. הוא ביקש מאחד מהם לגשת למתל, לבדר
אם יש שם צלם. השליח ניגש לכותל, ותשובתו היתה שלילית. מילנר
לא התייאש, הוא לקח א ת דפי זהב של ירושלים וצילצל לכל חנויות
הצילום, אך גם משם לא נושע, איש מהם לא צילם את פרס ואיש לא
ידע מי צילם אותו. מילנר טילפן ללישבתו של פרס, אך שם אמדו לו
שהיחידי שיודע מי היה הצלם הוא דובר המיפלגה. יוסי ביילין, אך
הוא היה בישיבה. אחרי כמה טלפונים ללישכה. גילו לו כי שם הצלם
הוא אורי ישראל. מילנו• ,באנרגיה מחודשת, טילפן שזב לכל חנויות
הצילום בירושלים, אך איש לא הכיר צלם בשם כזה. לבסוף נזכר
מילנד בצלם ותיק בשם ברזילי, שאשתו עובדת כצלמת בכותל. הוא
טילפן אליה כמוצא אחרון והיא אכן הכירה את הצלם והסבירה לו
שהוא כלל לא ירושלמי, אלא דמלאי. היא גם נתנה לו מיספר טלפון
של הצלם, אך הסתבר שהטלפון שונה מזמן. אחרי שבירר ב־,14
קיבל מיספר טלפון חדש והתקשר אליו. שם הסתבר כי הטלפון הוא
של אמו של הצלם. .ביקשתי לדבר עם אור* ׳,סיפר מילנר. ,ידעתי
שאם אומר לאמא שאני עיתתאי, היא לא תיתן לי את מיספר
הטלפון שלו בביתו, לכן אמרתי לה שהוא צילם את החתונה שלי
ואני רוצה תמונות ׳.לבסוף קיבל את מיספר ייטלגון של הצלם
בביתו, אך האחרון הגיע הביתה דק בשעה ערב מאוחרת ויצר קשר
עם מילנו* .מילנר נסע אליו מייד לרמלה והסביר לו במה העניין.
הצלם רצה סכום גבוה, כי זכר את סיפור ההצלחה של חברו הצלם,
שצילם לפני כמה חודשים את בוב דילן ליד הכותל בתמונות
בלעדיות, מהן עשה אחר־כך הון כסף. לבסוף התפשרו על המחיר
והצלם ניגש להוציא את הסרט מן המצלמה. תנאי הכרחי בעיסקה
היה, שמילנר יפתח את הסרט ויחזיר לו אותו למחרת בשמונה
בבוקר, מכיוון ששאר התמונות על הסרט היו תמונות של בר־מיצווה.
כך הגיעה סוף״סוף התמונה של שימעון פרס לעיתונות.

הקולנוען שאול דישי
אינו מחמיץ שום פסטיבל־סרטים
שאליו הוא יכול להגיע.
על אחת כמה וכמה פסטיבל שבו
מוקרן סרט שלו. עתה יש לו
בעיה. ביום שישי הוא קיבל
מיברק מקנדה ובו מספרים לו
מפיקי פסטיבל סרטים יוקרתי
שם, שסירטו, הסוף, יוצג במים־
גרת הפסטיבל. דישי לא יוכל
להגיע מפני שביום ראשון
הקרוב הוא מתחתן עם חברתו

מזה עשר שנים, אילנה עופרי,
עורכת־דין במיקצועה.
לא שוכחים לבררן מדו
טופז את פליטת־הפה המפורסמת
שלו ערב הבחירות הקודמות.
כאשר הוא שמע שאייבי
נתו עורך מסיבה בביתו, הוא
׳טילפן וביקש לבוא. בעל ספינת
קול השלום הסביר לו שהוא
אינו יכול להיענות לפנייתו,
משום שבמקום יהיו כמה מאנשי
מיפלגת העבודה שעדייו לא
העולם הזה 2450

סלחו לו על הביטוי האומלל
״צ׳חצ׳חים״.
מעמסת שידורי ליל־הבחירות
בטלוויזיה נתנה את
אותותיה גם במפיק רפי גינת.
אחרי השידור המארתוני ובתום
עבודה מאומצת של שלושה
חודשים, הוא אושפז לבדיקות
בבית־החולים שיבא בתל־השומר
ושוחרר אחר־כן־ לביתו.
לסגן ראש עיריית תל־אביב,
דב בן־מאיר, יש נוהג
משונה. בכל הישיבות בעיריה
שהוא נוכח בהן, הוא רושם כל
מה שנאמר בפינקס שחור גדול.
בישיבת ההנהלה האחרונה, שבה
דיבר ממלא־ מקום ראש־ה עיריד״יגאל גריפל, לא התאפק זה
ושאל את ח״כ העבודה :״אתה
(ויליאם) שיקספיר? אני לא
יכול לומר מילה בלי שאתה
רושם!״ בן־מאיר רשם גם דברים
אלת ולא הגיב.
גם אריאל שרון לא
האמין בניצחון הליכוד בבחירות
האחרונות. ערב ההצבעה הוא
ביקר בבאר־שבע והתארח ב־פיצריה
במרכז העיר, שאותה
מנהל נהגו לשעבר. שם הוא פגש
בעיתונאי הבאר־שבעי הוותיק
יצחק שתיל, חבר תנועת

נגנבו קנה אותם בחזרה בשוק,
במחיר זול במיוחד. השבוע היא
ביקרה בשוק ואחד הסוחרים
סיפר לה ששני צעירים הביאו
למכירה שני כדים גדולים. הם
סיפרו שמצאו אותם במכונית
בעלת מיספר זר. הסוחר ברק את
הסחורה ומצא בתחתית הכדים
את שמה של גור. עתה מנהלת
גור עם הסוחר משא־ומתן על
החזרת הכדים, שנשכחו בתא
המיטעו.
המנכ׳׳ל בפועל של הצהרון
ידיעות אחרונות, ארנון
(.נוני״) מהם, קיבל מיברק
ממנחם בגץ. ראש־הממשלה
לשעבר בירן־ אותו לרגל הולדת
בתו הד ס.
הזמר מאיר אריאל זוכה
בפופולריות רבה במקש לא
צפוי. בדוכן קאסטות בשוק
הכרמל בתל־אביב הוא מושמע
כל הזמן בלהיטו ילדתי שלי,
והמוכר סיפר שהקאסטה של
אריאל נמכרת טוב יותר מקא־סטות
של כוכבי־זמר מיזרחיש.
בחדר החדשות של הרדיו
בתל־אביב יודעים כבר בשעה 4
וחצי אחר־הצהריים מהו שער
הדולר השחור. מזה שבועות,
בכל יום באותה השעה מטלפן

1*1ך | 11ל *11111 ראש עיריית הרוגע הרביעי בפאריס, שהוא ממוצא יהודי, בא לחופשה קצרה בארץ
1 1 1 1 / 1 /נ /בליוויית אשתו מישל. פינל, הנוהג לבוא ארבה בכל שגה לשבועיים ומכיר היטב את
תל״אביב, בא לבית״הקפה החדש בפואייה של תיאטרון הבימה. שם הוא פגש ביחיאל קדישאי, לשעבר
ראש לישכתו של מנחם בגין, שטעד את ליבו במיטעדה החדשה שנפתחה במקום (ראה לילות ישראל).

• ח״ב העבודה יצחק
נבון :״בשבת כל־אחד יכול

מיספר הטעויות, הייתי כבר
בראש המדינה.״

לקחת לו איזה תיק שהוא רוצה.
אני נוסע עם הבן שלי לקיבוץ
שדות־ים.״

נשאר רק דור הנופלים״.

• השר בלי תיק אריאל
שרון, לראשי המערך :״בנינו

כל־כד הרבה ישובים וחסכנו
מכם את הצורך להחליט עכשיו
על ישובים חדשים.״

• הרב מנחם הכהן:

״מיום שנכנסה המפד״ל בבריתו
של הליכוד, נימולה פעמיים
ונתקיימה בה הברכה זה הגדול
קטן יהיה.״
• ליפה פרץ, בת ה־12
מקיריית־שמונה :״הצעירים זה
ליכוד. הליכוד נתן הרבה דחיפה
לצעירים, למישפחות נזקקות
ולשכונות.״

• הסופר דן בן־אמוץ:

״המערך הוא התיקווה היחידה
של הליכוד.״
• ח״ם עזר וייצמן :״כולם
עושים שגיאות. אם מיספר
ההישגים שהיו לי, היה כמו

• קבלן־הקולות יעקב
חלפון :״דור הנפילים הלך.
• ח״ב המערך גד יע־קובי
:״זה נכון שרוב ראשי
התעשיה הפרטית תמכו במערך
בבחירות האחרונות.״
• המשורר יב״י. :כיסאות
ארורים, מה סוד קיסמכם
ששום עכוזים אינם מרפים
מכם.״

• ראש עיריית תל־אביב
שלמה(.צ׳יץ׳״) להט:
״העברתי את בעלי-החיים מגן•
החיות לספארי, כי מקומן של
החיות ברמת־גן ושל בני־האדם
בתל־־אביב.״

• ראש עיריית ירו
שלים,
טדי קולק, שסעד
במיסעדה בליל תישעה באב:
״לא הייתי מודע לכך שאסור
לאכול בבית מאכל.״
• הנ״ל06 :־׳8 3 6ז 1״

11 11110ץ ק מי שהיה שר״המישפטים בממשלת המערך ונעלם לכמה שנים מן הזירה הפוליטית,
| / 1 1 1 11 שב אליה לאחרונה והיה שותף פעיל במגעים בין המיפלגות השונות במאמץ להקים
ממשלה. צדוק נראה כאן בזווית מיוחדת שיוצרת עיוות מטויים שבו נראה הגוף גדול והראש קטן.
החרות משכבר הימים. בין
השניים התפתחה שיחה בענייני־דיומא,
שהופרעה על־ידי עוברים
ושבים שביקשו חתימות משרון.
לאחד מהם לא היתה פיסת־נייר,
והוא תלש צ׳ק מפינקס־הצ׳קים
שלו וביקש משרון שיחתום על
הצ׳ק. שתיל מיהר לקחת את
הצ׳ק לידיו וכתב עליו :״48
מנדטים לליכוד.״ שרון סירב
לחתום על הצ׳ק.
השחקן גידעון זינגר
י-קוצר הצלחה רבה מעל בימות
וינה, זו השנה השניה ברציפות.
השבוע הוא קיבל מהארץ מיכתב
פיטורין מתיאטרון הבימה.

גור

הפסלת אילנה
הבחינה שתא־המיטען במכונית
המרצדס שלה נפרץ, אבל היא
לא זכרה מה היה שם. בעיקרון,
גור נוהגת כשכניה ביפו העתיקה
ובמקום לדווח למישטרה על
פריצות וגניבות היא יודעת
שאפשר למצוא את השלל
בשוק־הפישפשים. שכנה, הצייר,
שלמח צפריר, שרהיטיו
העולם הזה 2450

אלמוני המציג את עצמו כמנדל
מלילנבלום ומוסר מהו השער.
הוא לא טעה מעולם, והשער
שמשודר ביומן הכלכלה אחרי
השעה 5תואם לדיווח שלו.
התרגשות רבה התעוררה
בסוף־השבוע בין עורכי־דין,
כשהבחינו במודעה קטנה ובה
נאמר שניתן לרכוש הדפסה
שניה ממהדורה רביעית של הספר
סדר הדין־האזרחי שכתב
נשיא בית־המישפט העליון
המנוח, יואל דסמן. את הספר
מוכר ב־ 120 דולר בנו הג׳ינג׳י,
אמיר. במשך שנים נהגו תלמידי
הפאקולטות למישפטים,
שניסו לשווא לקנות עותק של
הספר, לצלם את כולו, בניגוד
לחוק. באחרונה פגש הפרקליט
התל־אביבי, חיים שטנגר,
בזוסמן הבן במיסדרונות בית־המישפט
המחוזי בירושלים. הוא
סיפר לו, שכאשר הוא היה סטודנט,
הוא שלח מיכתב לזוסמן
וביקש את רשותו לצלם את
הספר כולו מבלי לפגוע בזכויות
יוצרים. זוסמן ענה קצרות ש
צילום
כל הספר אסור בתכלית
האיסור ובעבר כבר הגישו
מו״לים תביעות נגד מי שעשו
כך. שטנגר סיפר לזוסמן ש־בעיקבות
מיכתב זה, הוא החליט
שלא לנהוג כאחרים ולא לצלם
את הספר.
מקהלת קא מר אן הוזמנה
לפסטיבל מקהלות ברומניה.
כאשר הגיעו חבריה לנמל־ התעופה
בבוקרסט ביקשו שוטרי
מישטרת הגבולות שהבאים
ישלמו מס־נמל. הישראלים
הסבירו שהכל שולם מראש, אך
הרומנים עמדו על שלהם.
המנצח אבנר איתי נענע, שלף
מכיסו את ארנקו ושילם את
מס־הנמל של 42 חברי המקהלה.

פסוקי השבוע
• יהושע סרבול ויעקב

לזר בחותם. :הברירה: ממשלה
צרה או ממשלה צרת־רבים.״

• ח״ב תמי אהרון אבר־חצירא
:״היום אני איש-תמים

וישר־דרד.״

דודו טופז

חגג במיטעדה סינית בכפר־שמריהו 100
הופעות להצגתו פליטת פה. טופז קיבל
מבעל״המיטעדה, משה צור, מצלמת פולארויד, בפי שנהוג לתת שם
לכל מי שחוגג במקום יום־הולדת. טופז התבדח שהוא יצלם את
עצמו בסיבוב הופעות שהוא יערוך בקרוב בארצות־הברית.

/לנ ד,

לבאדג׳ ט ־

בגומגיר׳
מרצדס 90£נ

$279
ל שבו ע,

י גי מי גוזד

^סודץ^ך
בדוק השווה

י הזויז לי

ותגלה שבאדג׳ט הינה החברה השלישית בגודלה בתבל.
כך יעמוד לשרותך כל אחד מ־ 2000 סניפיה, ב־ 85 מדינות
העולם, ב־ 19 ממדינות אירופה וב־ 450 שדות תעופה!

יעד

דגם

* מחיר

תקופ ה

פיאסטה או שווה ערך $ 139/145.-בלבד שבוע
שוויץ
וו וו בלבד
אוסטריה
$ 110.וו וו בלבד
$ 98.גרמניה
וו וו בלבד
$ 115.אנגליה
וו וו בלבד
$ 135.איטליה
ג אתה השנה לחו״ל עם באדגיט.
הזמן אצל סוכן הנסיעות שלך את תכנית ״סופר אפקס״
של באדג׳ט או בכל אחד מסניפי באדג׳ט בארץ.

באדג׳ט ־ שם שכדאי לשכור.
באדג׳ט דרך פתח־תקוה 336126 ,74 תל־אביב .

דב חבורי, ראש עיריית פתח־תינוווה, שמעשיו שמדים במרכז המשא־ומתן
הקואליציוני, מספר על ילדותו במלאבס ומילחמתו בדתיים, מבטיח
שלא להיכנע להם ולא לאפשר למיפלגת־העבודה להתערב בענייני עירו
,אבא נוח לוקח אותנו
בשבח אחוי־הצהו״ם
לאמי בלידה בקפה
,קודש, ש נותח החוויה
של חשבת״

.ישבתי במידרמב עם
חבו. פיתאום החרדים
התחילו לזרוק ל׳ מילה.
לא הגבת־ אז ש
חוימו ושלמו!״

,החודים מטלפנים
לאשתי ושואלים, :מתי
מ־ לבוא אל״ו
ק מ טיי ולבתי בת
ה־4ז שולחים סוסו״

.לא באים לקולנוע
,וונל׳ ממי שמא
מיושן, והנסאות
חורקים. אנחנו מפנים
אוחו לוב־הינל״

.אל לא אבא של
ליסה, אף אבא של
ליאת. ליסה נכנסה
להיסטריה כשדיברו

.אני לא מלו לקולנוע
,הינד ני אני לא
מושגע לקולנוע. אבל
אני מלו לפעילויות
של מועווו מופת״

^ 11ה( ש 3 -וזנ חווד ח|
| שלבתה תי קוו ה!
דומה פי מאז שירו המפורסם של אריק
איינשטיין על יואל מוישה סלומון לא דובר
כה רבות בעיר פתח״תיקווה.
אין ספק. היה זה ראש־העיריה הדינאמי,
דב תבורי, ששם את מלאבס על המפה
וכמעט אין שבת שבה לא מוזכר
בכלי״התיקשורת קולנוע, היכל׳ ,שהפך
בית״הקולנוע הידוע ביותר בארץ.
דב תבורי קיבל אותי לראיון בלישכתו
בשעה 6.45 בבוקר. אם אומר בי מעולם
קודם לכן, באף מיקצוע שבו עבדתי, לא
התחלתי את היום בשעה כזו, לא תהיה זו
הגזמה. בעוד אני מנסה להשאיר את עיניי

פקוחות לפחות במחצית השעה הראשונה
של הראיון, היה ראש״העיריה עידני ודינאמי
ביותר. הוא, בניגוד לי, מתחיל את הבוקר
שלו בשעה .5דוברו העגלגל דן בן־בנען
מחרה מחזיק אחריו. שניהם ביחד הזכירו לי
את דון קישוט וסנשו פנשו. לפחות דבר טוב
אחד יצא מכל הסידור הזה, הדרן לפתח־תיקווה,
בניגוד לפעמים אחרות, היתה
פתוחה לתנועה, איזה משוגע נוסע לשם ב־6
וחצי בוקר?
דב תבורי הוא אדם של עקרונות.
עקשנותו רבה והיא שהביאה לו אוייבים
רבים, אן יחד עם זאת גם מעריצים רבים.

העקשנות שהוא מגלה בפרשת קולנוע
״היכל״ היא בהחלט בלתי״רגילה ובלתי־פשרנית.
הוא -הילד שהגיע לפתח״תיקווה
בהיותו בן ,6ביחד עם אביו הקים שם את
תחנת מכבי־האש -לא ייתן לקומץ חרדים
לשבש את אורחות חייה של עירו ולא יניח
להם להסיט אותו מהשקפת עולמו.
את הרב סלומון, רבה של פתח־תיקווה,
הוא מכנה.רא ש ישיבה קטנה ולא חשובה.
מי הוא בכללן״ הוא שואל כמעט
בשאט־נפש. הוא אינו חושש לספר על
ביטויים מעליבים שנוקטים החרדים בלפי
אשתו ובתו, ביטויים שהעלו סומק אפילו

בלחיי וצרמו אפילו לאוזניי, שבבר שמעו
הרבה דברים. אין זה יאה לחזור על ביטויים
אלה כאן.
תבורי -אחיו של מי שהיה מפכ׳ל
מישטרת ישראל, חיים תבורי, נשוי ואב
לשלושה -נחוש בהחלטתו לא לוותר
לדתיים ויהי מה. ב תון מועצת״העיר שלו
אין לו חסידים רבים. גדול מתנגדיו הוא
אלחנן ויניצקי, הידוע בכינויו העיתונאי
אלחנן ניצן. ויניצקי, חובש הכיפה, התפרסם
כ״איפה ויניצקי״ בבחירות הפנימיות
שהתיזיימו בתנועת החירות לבחירת
המועמד לראשות המיפלגה. הוא מכנס

״אני ראש־הממשלה של פתח־תיקווהר
(המשך מעמוד )25
מפינות עיתונאים, מנגח את ראש־העיריה
וממרר את חייו.
אך ראש״העיריה לא נבהל, ני ח ד עס
דוברו (כל דימיון בין דן בן״ננען הדובר,
לבין ארי בן־ננען גנור. אקסודוס׳ מיקרי
בהחלט) הוא נלחם בסחנות־הרוח הדתיות.
הדובר שלו בונה את תדמיתו של ראש־העיריה,
שומר על קשר קבוע עם עיתונאים
ומדליף סיפורים. לא אחת, מרוב להיטות,
הוא מזיק לראש־העיריה יותר מאשר מועיל

כעת אומרים שתבורי משבש את
המשא־ומתן הקואליציוני שמנהל המערך
עם המיפלגות הדתיות. תנורי מוכן
להישבע, כי לא רביו, לא פרס ולא נבון, ניסו
להגיד לו שירפה בעניין קולנוע. היכל״.
נדמה לי שגם אם יאמרו לו, יהיה קשה לאלץ
אותו לפעול בניגוד להשקפתו. אך אסור
לשכוח, כי תבורי הוא בראש ובראשונה
וקודם לכל פוליטיקאי, והוא בעצמו אמר לי
שהפוליטיקה גמישה וכי אורחות־חיים
משתנים בהתאם לקונססלציות פוליטיות.
אז נחיה ונראה.

• מר תבורי, האם אתה יליד
פתח־תיקווה?
לא. אני יליד תל־אביב. הגעתי לפתח־תיקווה

שחיה את חייה. מאחר שכילד הייתי במוקד
הפעילות הציבורית, שכן אחד המוסדות של
מלאבס היה תחנת מכבי־האש אז ידעתי היטב מה
מתרחש. כל המי ומי היה להם קשר למכבי־האש,
אם כחברי הנהלה, אם ככבאים מתנדבים, ואני לא
זוכר שהיתר, אי־פעם התנגשות עם הדתיים.

אנחנו היינו מנסים ליישם את חוויות גיבורי
הספרים בחיי היום־יום, איפה לילדים של היום יש
תנאים ליישם חוויות בצפיפות הנוראה שהם חיים
בה? ולא רק הילדות היתה נפלאה בפתודתיקווה,
אלא גם הנערות, תנועת־הנוער.

• האם יש לך חברות שקיימת מאז
ועד היום?

בוודאי יש בין חברי כאלו שאנחנו בידידות
עוד מאז הילדות. קורה לי לא אחת שאני פוגש
מישהו והוא אומר לי: אני זוכר אותך מפתח
תיקווה, כשהיינו ילדים.
הייתי קצת שובב, אבל בנוסף הייתי גם הבן
של מפקד מכבי־אש. את יודעת מה זה היה,
כשאני הרשיתי לילדים לעלות על האוטו של
מכבי-האש, שלא לדבר על זה שהייתי מרשה
לצלצל בפעמון. אחר־כך, כמו כל נער מלאבסי
מבית טוב, הייתי בתנועת הנוער העובד, שהיתה
שונה מתנועת־הנוער של היום באשר היא.
היינו עומדים ליד מועצת־הפועלים ומנהלים
ויכוחים על הקונגרס הסוציאליסטי ועל
אידיאולוגיה. את יודעת איזה ויכוחים היו בין
הנוער העובד ובין השומר הצעיר וגורדוניה? איזה
צעקות עד לב השמים על משמעות הערכים
ואהבת הארץ. טוב, זה היה סמל התקופה, אני לא
אומר שזה חייב להיות כך בהכרח גם היום.
אחר־כך התגייסתי ל״הגנה״ ולחמתי במילחמת•
העצמאות ובכל מילחמות ישראל. בעצמאות
שרתתי בגדוד 51 של חי״ש. אחר־כך עברתי
לגדנ״ע, כי אחי נפצע בעיר העתיקה והיתה

• האם הדתיים התגוררו במעורב
עם החילוניים, או שהיו להם שכונות
משלהם?

תמיד היה כפר אברהם, אבל מעבר לכפר־אברהם
הם התגוררו בכל העיר.

• והיום?
כפר אברהם התרחב ויש קיריית הרב סלומון,
אבל אני לא בטוח שגרים שם רק דתיים, ופרט
לקטע שבחזית בית־הכנסת ברחוב חובבי ציון, אף
קטע לא נסגר לתנועה בפתח־תיקווה בשבת. אני
זוכר, שגם כשהייתי ילד, היה הקטע הזה של
בית־הכנסת סגור בשבת.
בתקופה ההיא היה בעיריה שלב של החלפת
דורות וזה לא היה פשוט. בדרך כלל אנשים
צומחים בתוך המערכת. פה עמד להתחולל מהפך.
ראש־העיריה הקודם היה מבוגר מאוד ויחד איתו
פרשו כל חברי מועצת־העיריה, כולם מטעמי גיל.
שקלתי את ההצעה ולמדתי שאני הולך לקראת
תפקיד מלא אתגרים. החלטתי לקפוץ לסמבטיון
והסכמתי.

• היית מזביר־עיר אנונימי, שבא
ממישרד־החינוך. איך הצלחת לזכות
בבחירות?

• מדוע דווקא קולנוע ״היכל״ הדליק
את הדתיים עד בדי כך. האם הם חימשו
תירוץ?
בעשר השנים האחרונות הקולנוע לא היה
פתוח.

• מדוע?

מכיוון שבקונסטלציות פוליטיות שונות
משתנים אורחות־חיים. לפני 10 שנים כשנזקקו

ניבאו לי כישלון מוחלט. היו אלו בחירות
אישיות, ומנסיוני אני יודע כמה סקרים משקרים.
הסקרים, כולם בלי יוצא מהכלל, העדיפו את
יריביי מהליכוד בעשרות אחוזים, אבל התוצאה
ידועה. ניצחתי את הסקרים.

• מילדותך בפתח־תיקווה אתה
זוכר בעיות עם הדתיים?
בעיות עם הדתיים — אף פעם לא.

• לפתח־תיקווה באמת מעולם לא
היתה תדמית של עיר דתית.

שוטרים ומפגינים דתיים לפני הקולנוע בליל־שבת
״שאבעס! שאכעס!׳
בהיותי בן .6אבא, משה תבורי, שהיה מייסד
מכבי־האש בתל־אביב, בא לכאן כדי לייסד את
מכבי־האש של פתח־תיקווה. למעשה, אבא בא
לכאן חצי שנה לפנינו והתגורר בגפו. אנחנו היינו
נוסעים בשבתות לבקר אותו. זו היתה נסיעה
שנמשכה שעה ורבע. הייתי מוציא את נשמתי
באוטובוס הישן, שהיה מדיף ריח של בנזין
ומתנהל באיטיות בדרך לא דרך.
פתח״תיקווה היתה אז מושבה קטנה עם הרבה
חול. היינו מתרוצצים יחפים בחולות. השקלים
היו מגיעים לחלונות הבית, צורחים וצועקים.
כולם הכירו את כולם בפתח־תיקווה. היתה אז
חברות שהיה לה אופי שונה מהחברות של היום.
היתה לי ילדות שהיתה מלווה בחוויות
בלתי־נשכחות. כל שכונה היתה אוטונומיה בפני
עצמה. אני גרתי בשכונת מכולת, בעצם לא רק
בשכונת מכולת. בתקופה ההיא עברו דירה כל
שנה, שנתיים. אני זוכר שהיתה קבוצת ילדים
שהיו מושפעים מאוד מהספרים שקראו, והיתה
להם אופציה לממש את החוויה הספרותית. יכולנו
לחפור מערות ומיבצרים, לנהל קרבות. לילדים
של היום לא ניתן מה שהתאפשר לנו אז בחולות.

9אילו ספרים השפיעו אז על ילדים
בגילך?
אני אפילו לא בטוח אם השמות יגידו לך
משהו. אני זוכר שכשהבאתי את הספרים האלה
לבני הבכור — ספרים שנורא אהבתי ורציתי
שייקרא אותם גם הוא — אז הוא לא כל־כך
התלהב. איזה ספרים את שואלת? בת
מונטסומה, פרש בלי ראש, באש ובחרב,
המבול של סנקביץ׳ .זו היתה ספרות מלאת מתח
וחוויה. הילדים של היום לא מתעניינים בספרות
הזו. כשילדיי היו קטנים, קראו את חסמבה. כמה
שלא ניסיתי לחוות את חסמבה עם ילדיי, לא
הצלחתי.

26 1

מדיניות של למנוע יותר מנפגע אחד במישפחה
אחת, והמשכתי את השירות במילואים עד לפני
שנה וחצי, כאשר שוחררתי מטעמי גיל.

• היית איש מישרד־החינוך, איך
בעצם התגלגלת לפוליטיקה?
לא התגלגלתי. בנסיבות שלנו, פוליטיקה
צריכה לעניין כל אחד. אם אתה מעורב באורחות
חיינו, אז אין סיבה שלא תרצה להיות מעורב
בהתהוותם.
מאז ומתמיד הייתי איש מיפלגה. רוב שנותיי
עבדתי אומנם במישרד־החינוך, הקמתי את של״ח
והייתי המפקח על פעולות הגדנ״ע בשילוב עם
החינוך החברתי.
עוד בצעירותי הייתי מזכיר המישמרת
הצעירה בפתח־תיקווה. ומובן שבכל בחירות
לעיריה, הייתי תמיד מעורב. הגעתי לעיריית
פתח־תיקווה בתפקיד מזכיר העיר.

גם היום היא לא ידועה כעיר דתית, אני מבקש
ממך! מה פיתאום פתח־תיקווה עיר דתית? אבל
מובן שיש פה דתיים. יש מקום בארץ שאין בו
דתיים? אני לא זוכר ששרר בפתח־תיקווה נוהג
של הגבלה על אנשים דתיים. אני זוכר עוד
מתקופת היותי ילד בתי־קפה פתוחים בשבת. אני
זוכר את קפה קורסו. זה היה שם דבר.
היו מייצרים שם גלידה ואבא היה לוקח אותנו
בשבת אחר־הצהריים לאכול גלידה וזו היתה
החוויה של השבת. והציפור הכחולה -איזה
בית־קפה זה היה. רק העילית ישבה שם. אני זוכר
שהיינו עומדים מול הקפה ומסתכלים על האורות
הכחולים שהאירו אותו. ומתחת לקולנוע היכל
היתה הפעילות של בית ארלוזורוב, ובקולנוע
הדר תמיד התקיים עונג שבת והלכנו לשמוע
הרצאות.
אני גם זוכר שלימדו אותי בבית, שלא נאה
ללכת עם סיגריה ליד בית־הכנסת, וזה היה מפאת
הכבוד ההדדי, ובאמת, כשהייתי נער והתחלתי
לעשן, הייתי מועך את הסיגריה 50 מטרים לפני
בית־הכנסת או לא מדליק סיגריה בכלל, אם
הייתי יודע שאני צריך לעבור ליד בית־כנסת.
אבא, יליד רוסיה, שלא היה אדם דתי, הקפיד
ללכת כל שבת לבית־הכנסת ואנחנו היינו
הולכים איתו כל חג ומועד, וידענו לכבד את
ריגשות הדתיים. אבל מישהו הפריע לי לנסוע
באופנים בשבת? או לשחק כדורגל? תמיד שיחקו

• כדי להרגיז את הדתיים?

חס וחלילה. לא העליתי בדעתי׳להרגיז את
הדתיים. הרשיתי לפתוח את הקולנוע בליל שבת,
כי על פי השקפת עולמי, אני לא רואה בזה חילול
השם.

• אך הדתיים, שהם מרכיב
באוכלוסיית עירך, רואים בכך חילול
השם.
אני מסכים שאם מישהו רואה בזה חילול השם,
אז לא צריך לפגוע ברגשותיו, ולצורך העניין,
הרשי לי להיות רגשני ופאתטי ולהגיד, שאחרי
ככלות הכל אחים אנחנו. ובכן, כשהמחלוקת בין
אחים היא על רקע של אמונה, קשה לשכנע ולכן
אני לא מחייב איש לחלל שבת. מי שלא רוצה
לחלל שבת, שלא יילך לקולנוע בשבת. איש לא
מכריח אותו.

• אכל האמונה הדתית אומרת
שבני־ישראל ערבים זה לזה. כלומר, אם
אתה מחלל שכת, כאילו אחיך הדתי
חילל שכת גם הוא.
אין טעם להעמיד פנים. המנהיגות הדתית
יודעת היטב על הנהירה של תושבי פתח־תיקווה
לערים אחרות, כדי לספק את צורכי הבידור
שלהם. והנהירה הזו היא כל־כך מאסיווית וכל־כך
רבת היקף, ואפשר להאשים בקלות את הרבנים
שמפני שהם לא מאפשרים לתושבי פתח־תיקווה
להתבדר בעירם, הם גורמים לחילול שבת, כי
התושבים נוסעים במכוניותיהם לערים אחרות
ולא רק שמבזבזים את כספם, אלא גם מסתכנים
בתאונות־ררכים.

• טענתם של החרדים היא, בי
העובדה שקולנוע ״היכל״ פתוח כשבת,
מפריעה להם לקדש ולכבד את השבת.

• מדוע בעצם עזבת את מישרד־החינוך?

לא נכון. טענתם העיקרית היא באמת
שישראל ערבים זה לזה ואם אני מחלל שבת, אני
איענש, אך העונש יחול גם עליהם. הם לא
אומרים שהרעש מפריע להם, הם אומרים ישראל
ערבים זה לזה. אבל האם ישראל לא ערבים זה
לזה, כאשר אדם נכנם למכוניתו ונוסע לתל־אביב
בשבת לראות סרט?

אני מאמין שכאשר אתה עוסק בחינוך, זה רע
מאוד לשקוע בשיגרה, ואחרי 21 שנים שבהן
עסקתי בחינוך, חשבתי שכדאי שיבואו להחליף
אותי כוחות קצת יותר רעננים.

• צעירים?

אמרתי רעננים, כי אני תמיד מרגיש את עצמי
צעיר. בקיצור, עזבתי את מישרר־החינוך ובאתי
להיות מזכיר־העיר. ראש־העיריה היה אז
פיינברג. באותה תקופה חגגה פתח״תיקווה 100
שנה להיווסדה והיו חגיגות שיגעון, ותרמתי להן
רבות. אולי בגלל זה באו חברים טובים ואמרו
למה שלא. תהיה ראש־עיר? האמת היא שלא
חלמתי להיות ראש־העיריה, אבל מאחר שהציעו
לי, שקלתי את ההצעה וזה לא היה פשוט, כי
ההצעה היתה מבחינתי הפתעה.

לקואליציה עם הדתיים, מישהו אמר ליד השולחן
לסגור את הקולנוע ומישהו הסכים. אני חשבתי
שהקולנוע צריך להיות פתוח.

• הם מאשימים אותך שאתה חוטא
ומחטיא את הרבים, ועקב כך מכנים גם
אותם לקטגוריית החוטאים.
כדורגל בשבת, אבל אז האיצטדיון היה בלב העיר
ולא כמו היום, מחוץ לעיר, והיו שלוש קבוצות:
הפועל, מכבי, ובית״ר. בפתח־תיקווה נפתחו
לפני 40ו־ 50 שנה בריכות־שחיה והן היו פתוחות
בשבת.
תמיד היתה בפתח־תיקווה אוכלוסיה דתית,

הפרשנות שלהם לא מקובלת עלי. איש לא
מכריח אותם לחלל שבת. קשה מאוד להתווכח
איתם, כי העמדות שלנו נחרצות, כל אחד
בעמדתו. אני לא כופה עליהם את חטאיי והם לא
יכפו עליי את אמונתם.

• ובכל זאת, איך אתה מסביר את זה
שמהפגנה נגד חילול השבת הפכה
פרשת קולנוע ״היכל״ להיסטריה של
הדתיים?

• והם מוכנים לעבור את עבירת
תחום המושב למען ההפגנה?

אל תשכחי שהם עושים את זה למען השבת,
והשבת קודמת לכל.

• האם סגירת קולנוע ״היכל״ היא
בבחינת טאקטיקה שאתה נוקט כדי
להרגיע את הרוחות?
ודאי שלא! קולנוע היכל עומד על תילו כבר
50 שנה. הוא שייר למועצת־הפועלים ובלי כל
קשר לשבת תבעתי מהמועצה שהקולנוע יהיה
ראוי לשמו. זהו מיבנה ישן, שיש לו חלל גדול
וכיסאות לא נוחים. אני רוצה שהוא יהפוך
לרב־היכל, כמו קולנוע רב חן. שיהיו בו שלושה
אולמות, עם כסאות נוחים, ויציגו בו שלושה
סרטים בו־זמנית. זה שזה נפל היום, כשיש
הפגנות של הדתיים, שטויות. אני לא מתרגש, לא
מהדתיים ולא מהשיפוץ.

• ובכל זאת, יש הטוענים כי אתה
מתעקש לחינם על קולנוע ״היכל״.
ממילא כמעט לא באים אנשים לצפות
בסרטים של ליל שישי ובשביל מיספר
כזה מצומצם של צופים כדאי היה

מאות שעות של ויכוחים עם רבנים אני צובר
לזכותי, ואני אומר להם שאני לא רואה את עצמי
חוטא ושלא ישחיתו את דבריהם בהטפות־מוסר.
ואני מסביר להם שלא מקובל עליי שבשל
התפתחות היסטורית בעם היהודי, קפאה
השמרנות. אני אומר להם שהגדולה בתורה, שאין
בעיניי יפה ממנה ושהיא נאדרת ונהדרת
והומאניסטית, היא שאפשר לפרשה ושהתחילו
לפרשה מיום שניתנה. ואני אומר להם, שכאשר
כתוב ״לא תבעירון אש בכל מושבותיכם״ הכוונה
היתה שכדי להבעיר אש צריך היה לצאת ליער
ולקושש עצים ולסחוב את העצים הביתה
ואחר־כך לעבוד קשה כדי להדליק את האש, ואז
היתה השבת מחוללת, כי במקום לנוח הבן־אדם
היה עובד כדי להדליק את האש ואחר־כך כדי
לשמור עליה. אבל היום, כשאני לוחץ על המצית
האלקטרוני שלי, או על מתג החשמל ,׳איפה יש
כאן עבודה?
אבל הם רוצים להישאר קפואים בתפיסתם.
שישארו. אני לא מוכן שהם יכפו עלי את
השקפתם, כי בשבילי התענוג הגדול ביותר הוא
לנסוע עם מישפחתי לפיקניק בשבת, ומה הם
רוצים, שאני לא אסע רק מפני שהפסיקו לפרש
איזה פסוק לפני מאות שנים?
אני יושב ומדבר איתם, ואחד האדמו״רים
אומר לי מאז שהאמוראים נסתלקו מן העולם, אין
מי שיפרש את התורה. וכאן בעצם מסתתמות
טענותיי. וכשאני אומר לו — מדוע לא יפרשו
אחרים? הוא אומר — יש דברים שלא שואלים
עליהם שאלות. וברגע שהוא מעלה טיעון כזה,
אנחנו חוזרים אל הבעיה העיקרית, האמונה, שיש
בה יסוד פאנאטי, שאין בה יכולת להתפשר עם
אנשים אחרים.
היו לי פגישות מאוד מעניינות עם רבנים
ואדמו״רים, ומה שקורה, שגם כאשר הם מגלים
פתיחות — לא ויתור, אבל פתיחות — ברגע
שזה יוצא החוצה: הם חוזרים בהם מהדברים
שאמרו לי בארבע עיניים. פיתאום הרבנים האלה
הנאורים, שהבינו על מה אני מדבר כששוחחנו
בארבע עיניים, מתחילים לזרוק מישפטים כמו
״שבת קודשנו״ ו״ייהרג ובל יעבור״.

• האם ניסית לדבר איתם פנים אל
פנים, בצורה תרבותית?

יש פה אוכלוסיה יחסית קטנה של חרדים.
בקריטריונים של בחירות אין להם אפילו את
המינימום של 1.700 קולות, כדי להכניס נציג
לעיריה. כשיש פה הפגנה הם מגיעים מבני־ברק
משימחת־משה ומגני־תיקווה. פה, בפתח־תיקווה,
יש רק כמה מאות מישפחות חרדיות.

תבורי לפני קולנוע ״היכלי
״עוד יהיה נחמד!״
סרט, כמו בקולנוע רב חן בתל־אביב, אלד גם
לסרטים.

תאמיני לי, שיכולתי לגרום לכך שתתארגנה
הפגנות נגדיות. מה זו בעיה בשבילי להביא הנה
50,000 איש שמתנגדים לכפיה הדתית ולעשות
הפנינג. אבל אני לא מעוניין. לדעתי, ההפגנה של
ר״צ מיותרת לחלוטין.

אני רוצה בכל ליבי שתקום קואליציה. מי
שאומר שאני מפריע, לא מכיר אותי. קודם כל,
צריך להחליף את הממשלה ומייד, אז שאני
אפריע להחלפת הממשלה?

על עקרונותיו.
שמעתי שיש אזרחים בפתח־תיקווה שהת־

• קיימת טענה כאילו אתה,
בעקשנותו עם קולנוע ״היכל״ ,מפריע
לשימעון פרס להקים קואליציה עם
הדתיים?

• ובכל זאת, אתה מתעקש על
קולנוע ״היכל״ ומערים קשיים על
מיפלגתד?

לסגור את ה״היכל״ ולהחזיר את השקט
לפתח־תיקווה.
שטויות! אנשים לא באים להיכל מאותה סיבה
שאמרתי לך קודם. הקולנוע ישן ולא נעים

אני לא יודע מי סיפר לך את הסיפורים האלה.
אני שומע כל הזמן את הרכילות הזאת, אבל לא
שמעתי אותה באופן ישיר מאף גורם מוסמך.

• נניח ששימעון פרס יבוא אליך
ויגיד — תבורי, אתה צריך לוותר
בקולנוע ״היכל״ ,אין ברירה. כיצד
תנהג?

לא צריך לוותר בקולנוע היכל. לדתיים יש
דרד משלהם לוותר. הם מוצאים פירוש למה שנוח
להם. אספר לך מה שסיפר לי אחד האדמו״רים
כשבאתי אצלו לדבר על היכל. הוא סיפר לי את
הסיפור על התלמיד החכם שתקף אותו ייצרו
והלך לבית־בושת וקיים יחסים עם זונה. דבר
חמור ביותר. באו אל הרבי ואמרו לו: מה עושים
עם התלמיד חכם? קרא אליו הרבי את התלמיד,
ושאל אותו: מה קרה לך? אמר לו התלמיד. רבי,
תקף אותי היצר והייתי צריך. השיב הרב: צריך,
צריך. והוציא הלכה, הקובעת כי תלמיד חכם
שתקף אותו ייצרו, ילבש שחורים שאיש לא
יכירו, ויילך לעיר סמוכה, ששם איש לא מכירו
ויספק את צרכיו. את רואה, גם אצל הדתיים,
כשצריך צריך. אז לא צריך להיכנע להם כל־כך
מהר.

שזה יציק גם להם.
היום אני מנוע מלנהוג בצורה חופשית בעיר
שלי, כי הם מטרידים אותי בכל מקום. אבל אני
אטפל בהם. לא אברח מהרחוב ואצא בדלת
צדדית, כי אם אעשה זאת, הם ישיגו בדיוק את מה
שהם רוצים.

• איזה סוף אתה צופה לפרשה
הזאת?

עם ישראל הוא עם חכם. אנשים יתפכחו.
בקבוצה הקטנה יחסית של הגרעין הפאנאטי,
צריך לטפל בדרכים לא שיגרתיות. אין לך מושג
כמה הם מטרידים אותי בכל שעות היום והלילה,
אם זה בניבולי־פה או במיכתבים.

• גם בשבת הם מטרידים אותך?
בשבת יש לי יום מנוחה. הם נהגו לבוא עם

• אינך מוכן אפילו ללכת לקראתם,
לא למכור כרטיסים בשבת, למשל?

תנועה מיזרחית של מפגין דתי בליל־שבת השבוע
,צריך לדעת לטפל בנבלות האלה!,
אלה הרי טאקטיקות שלהם. בנודאי שיש מי
לראות בו סרטים. הוא גדול מאוד וחורק. לכן
שמתנגד מתוך אמונה עמוקה לפתיחת קולנוע
משפצים אותו, כדי שיבואו יותר אנשים. סיבה
היכל, אבל כל ההיסטריה הזו נובעת
נוספת לכך שאנשים לא באים לראות סרטים, היא
מהטאקטיקה של הרבנים, שרוצים לקיים את
כי יש כאלה שלא נעים להם לעבור את חומת
מיסגרת ההפגנה, ואם לא יהפכו את זה להיסטריה, י האדם לבושת השחור שצועקת ״שאבעס
קיימת סכנה שאנשים לא יבואו. ישנה הקבוצה שאבעס״ .אבל יש כאלה שלא איכפת להם. הנה,
החרדית, המכנה את עצמה ״קומנדו׳ .הקבוצה הזו בתי הלכה עם חברותיה לראות סרט בהיכל,
נלחצת למחסום וצועקת ״תבורי נאצי״ ,מסביב למרות הדתיים.
• מדוע אתה אף פעם לא הולך
לקומנדו מתגודדים הדתיים שבאים במיצוות
הרבנים. אדם דתי, גם בקרב אוכלוסיית הכיפה לקולנוע ביום שישי?
מכיוון שאני לא משוגע לקולנוע. אבל אני
הסרוגה, כשהרבנים שלו מבקשים ממנו לבוא
ולהפגין, אומר — בשביל השבת אני אצא בהחלט הולך לפעילות של מופת שמתקיימת
להפגין.
בליל שישי בבניין קולנוע היכל, לא רואה סרט,
• האם המפגינים החרדיים כולם אבל משתתף בהרצאות ובסימפוזיונים. אולי
כשהקולנוע יהיה משופץ ויהיה נעים לראות בו
תושבי פתדדתיקווה?

אני מוכן שלא ימכרו כרטיסים בשבת, אבל זה
לא מקובל על הרבנים בפתח־תיקווה. הם טיפסו
על עץ גבוה ולא יודעים איך לרדת ממנו. מי זה
בכלל הרב סלומון? הוא היה פה איזה מנהל ישיבה
קטנה. מינו אותו כרב של פתח־תיקווה, כי חשבו
שהוא ישב בשקט ולא יעשה צרות. תגידי לי, הרב
פרנקל הרגיז פעם מישהו בתל־אביב, רב פעם עם
חלק מהאוכלוסיה? הרב לאו יושב שביתת שבת
ברמת־גן? אומרים לי סטאטוס־קוו. מה זה
סטאטוס־קוו? אני לא מודאג. עוד תראי, אנחנו
מתלבשים על הקולנוע, מחליפים כסאות, עוד
יהיה נחמד מאוד בקולנוע היכל אחרי השיפוצים.

• ואתה לא מודאג מהסלמה של
הפגנות הדתיים?

כושר ההסתגלות של הדתיים רציני מאוד. הם
יודעים לעשות יפה מאוד את החשבון של מה
ירוויחו ומה יפסידו.

• אבל אצלם זה עיקרון?

אצלם זה עיקרון, ומה אצלי? אם אני סוגר את
קולנוע היכל, אני צריך לוותר על עיקרון שהוא
בשבילי השקפת־עולם. אני לא פוחד, לא מאדון
ויניצקי שמכנס מסיבות עיתונאים ולא מהדתיים.
בזמן שהם מפגינים אני הולך למועדון מופת. לא
מדיר את רגליי מפעילות תרבותית בליל־שבת.
בינתיים, מי שרוצה ללכת לקולנוע, צריך לעבור
את גוש האדם שצועק ״שאבעס׳ ,אבל אל תדאגי.
עוד יבוא יום שתושבי פתח־תיקווה ילכו
לקולנוע בלי הלווייה הזו.

רמקול ליד ביתי. פה התערבו השכנים וסילקו
אותם. יום אחד ישבתי עם חבר מועצת־העירייה
בבית־קפה במדרחוב. לא עברו שלוש דקות והם
התחילו להטריד אותי. אזרחים רצו להרביץ להם.
ממש מנעתי מהם בכוח, אבל בבית־הקפה כבר לא
יכולתי לשבת.
תארי לך שאני רוצה לשבת עם אשתי בבית־קפה.
זה לא אפשרי, במילים אחרות, אני לא אזרח
חופשי בעירי.
יש הטרדות בלי סוף. היו יותר קשות. היום זה
טלפונים ומיכתבים. פעם זה היה יותר גרוע. אני
לא רוצה לספר על סוג ההטרדות, ביטויים, שאני
מתבייש לחזור עליהם. כמובן שבן־זונה זו ממש
מילת־חיבה לעומת יתר הביטויים. הם מסוגלים
להרים טלפון לאשתי ולשאול אותה ״מתי יבוא
אליך קליינט״ או להגיד לבתי בת ה־ ,14 שעונה
על הטלפון :״אני יכול להיות הסרסור שלך״.

• הבת שלך נבהלת מההטרדות
האלו?

אני לא אבא של ליסה. אני אבא של ליאת.
ליסה נכנסה להיסטריה כשמישהו דיבר איתה
בטלפון, אבל זו ליסה של הליכוד. ליאת, בתי, לא ,
(חמשך בעמוד ש<1

הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אוחרות...כזה ה

מוקה קריגר:

,א ת הא שה מעניין
נמה בעלה מרוויח!״
פרשת יוסלה שומכר היתה המפורסמת שבכולן, אבל כל
כמה זמן נחטפים ילדים מאמס או מאביהס ואחרי עבודת
בילוש הם נמצאים. רק בשבוע שעבר נמצאו שני ילדים
שנחטפו מאמם בצרפת. מסתבר שבמקרים רבים נפתרת
הבעיה על״ידי חוקרים פרטיים ולא על־ידי המישטרה.
מוקה קריגר, שגילה את שני הילדים במוסד בארץ, מספר:
האם בצרפת פנתה לעורך־דיו צרפתי, ההוא פגה לעורן־־דיו
ישראלי וככה התיק הגיע אלינו. מייד פתחנו בחקירה שהעלתה
כי האב ביקש לקבל מעמד של תושב ארעי. מכאן ידענו שצריך
להתמקד בקונסוליה הצרפתית ובמישרדי ממשלה, שסביר היה כי
יפנה אליהם. באנו במגע מיידי עם קרובי מישפחה בארץ,
ובאמצעות כיסויים שונים מצאנו את הילדים במוסד ילדים בארץ.
הודענו לאם ובזה נגמרה עבודתנו.

• האם מישרדי ממשלה באים בדרך כלל
לעזרתכם?
בפירוש לא. הם מוצאים סיבות רבות מדוע לא לעזור לנו
ובעיקר הם מסתתרים מאחורי חוק הגנת הפרטיות. האיגוד
הישראלי שלנו פנה כבר אין־ספור פעמים בבקשה לשיתוף פעולה
עם מישרדי ממשלה ועם המישטרה, אבל תמיד סרבו לנו.

• אם כך, איך אתם מסתדרים?
יש לנו שיטות משלנו שמטעמים מובנים לא נוכל לפרטן כאן.

• לא מזמן קראתי כתבה ב״מעריב״ שבה נאמר
׳מאנשי מישטרה רבים מוכרים מידע לחוקרים

פרטיים תמורת כסף. זו השיטה?
בארץ פועלים כ־ 150 מישרדי חקירות. כמחציתם חברים
באיגוד ועליהם חלים כללי אתיקה מחמירים ביותר. לפי מיטב
ידיעתי, אלה לא קונים מידע מהשוטרים תמורת כסף.

• אני מכינה שמיבצע גילוי שני הילדים מצרפת
היח אחת המיבצעיס הקצרים שלכם. יומיים עבודה.
איך עושים את זה?
בשביל להיות חוקר פרטי טוב. ולהצליח צריך 20 אחוז
אינטליגנציה 20 ,אחוז אינטואיציה ו־ 60 אחוז מזל. במיקרה הזה
היה לגו הכל.

• במה כעיקר מתעסקים החוקרים הפרטיים
כימים אלה?
בעיקר בריגול תעשייתי ובחקירות כלכליות.

• נגמר עידן חיפושי הבעלים הבוגדים?
היום מעניין את האשה הרבה יותר כמה כסף יש לבעלה,
מאשר עם מי הוא בוגד בה.

עוזי גינדי:

שדמה ניצן:

..הקונים נבו מזמן ..שידורי האולימפיאדה הם
מבולבלים מהמחירים!״ בשביל מניאקים אמיתיים!״

יתרות המטבע של ישראל ירדו אל מתחת לקו האדום,
החוב הלאומי גדל, האינפלציה עולה. בקיצור קטסטרופה
כלכלית. מה זה עושה לאזרחו אולי קונים פחות יצירות
אמנות, אולי פחות תכשיטים, אולי פחות נסיעות לחו׳ל.
אבל, האם ממשיכים לאכול כרגילז שאלתי את עוז גינדי,
בעל סופרמרקט ברחוב בן־יהודה בתל״אביב, האם הקונים
שלו מתרגשים בכלל מהמצב הכלכליו
הקונים כבר מזמן מבולבלים לגמרי. אף אחר לא יודע מה זול
ומה יקר. ומפני שהם מבולבלים הם נצמדים לתאריכים. היו כמה
העלאות ב־ 1בחודש. מאז, כמה ימים לפני ה־ 1בחודש, הם
מתחילים לאגור סחורה. השיא כמובן היה לפני הבחירות, שאז
אנשים שבדרו״כלל קונים חבילת סוכר ובקבוק שמן, ביקשו 20
חבילות סוכר ו־סז בקבוקי שמן. זה הגיע אפילו לידי כך שאנשים
קנו פי שלושה לחם ממה שהם קונים כרגיל.

• מלכד האגירה הזאת, האם חלו שינויים בחרגלי
הקניה של הלקוחות שלך?
חלו. היום קונים הרבה פחות שימורים תוצרת חוץ. חושבים
פעמיים על כל קופסת טונה, על כל ליפתן אננס, אבל לפי הניסיון
שלי, גם זה יעבור. זה תמיד שבוע טראומות עם שיחות מאוד ערות
בענייני מחירים ואחר־כך מתרגלים ומתחילים שוב לקנות כרגיל.

• ומה עם קניית ירקות וסירות, גם כאן יש עליות
וירידות?
כאן יש דבר שהקונים, משום מה עוד לא שמו לב אליו. מחירי
הפירור. והירקות משתנים לגמרי מתחילת השבוע לסופו. בתחילת-
השבוע הכל זול יותר ב־30־ 40 אחוז ואנשים לא קונים יותר כדי
לשמור לסוף השבוע. אני לא יכול לגשת לכל לקוח ולהסביר לו
את זה, אבל חשבתי שבמשך הזמן ישימו לב בעצמם.

הטלוויזיה משדרת את האולימפיאדה לתוך הלילה.
כולם שמחים מאוד, אבל כנראה רק מעטים מאוד צופים
בכל המישדרים. שלמה ניצן הוא אחד מהם -כל לילה עד
סוף השידורים.

• אתה אוהב את כל ענפי הספורט?
יש ענפי ספורט שאני אוהב במיוחד, אבל אני יכול לראות כל
! ספורט בשימחה. נכון שאם ב־ 5בבוקר היו מעבירים מישחק גולף
ארוך, בטח הייתי נרדם מול הטלוויזיה.

• לא מפריע לך להיות ער כל הלילה?
אני התכוונתי לאולימפיאדה הזאת. עשיתי תוכניות. כל בוקר
אני ישן עד 11 לפני הצהריים, כדי לאסוף כוח ללילה הבא. אגב,
גם את התקצירים שבין 8ל־ 9אני לא מפסיד.

• אז מה עשית בט׳ באב, כשלא היו שידורים
מהאולימפיאדה?
מה זאת אומרת? ראיתי ירדן, כמובן.

• עסקת פעם כספורט?
עסקתי בקריאה על ספורט וכשהייתי יותר צעיר הכרתי את
כל השמות ואת כל השיאים האתלטיים בעולם. אף פעם לא
עסקתי בספורט ממש, אבל תמיד אני מאוד מתעניין.

• מה עשתה לאולימפיאדה הזאת העובדה
שהרוסים והמיזרח־אירופיים לא משתתפים?
בענפים שבהם הרוסים מצטיינים זה פגע. התחרויות היו פחות
מעניינות. בהטלת כידון, למשל, השיאים שהשיגו עכשיו הם
בכ־ 20 מטר פחות משיאו של האלוף המיזרח־גרמני. אבל בענפי
ספורט שלרוסים אין מה להגיד בהם, העדרותם לא שינתה כלום.

• אתה מכיר הרבה אנשים שרואים טלוויזיה כל
הלילה?
לא. זה בשביל מניאקים אמיתיים של ספורט.

• כלומר, אתה טוען שבאופן כללי לא השתנה שום
דבר כשנה האחרונה בהרגלי הקניה של הקונים?

• אם אתה מניאק כזה, למה לא נסעת לשם ממש?

כן השתנה. כולם קונים הרבה יותר עוף מאשר בשר, והרבה
יותר בשר קפוא מאשר בשר טרי. מלבד זה, ההבדלים קטנים. הרי
בלי אוכל אין כוח אפילו להתלונן.

הרבה יותר נעים לשבת בבית ולראות הכל, מאשר להיות
בלום־אנג׳לס ולראות תחרות פה ותחרות שם. בעניין הזה,
הטלוויזיה היא ממש פצצה.

דני גרמת:

,.אני הבסקת להופיע,
אבר המשכתי להתקיים!״

ע מי ר ם טננ סי ס:

מנ חםס בידנ ר:

,נשיהודם גאון הופיע ,.אני לא חבר שרה,
התרוקנו הרחובות!״ ודא מזדהה איתם!״

יותר מרבע מיליון בני־אדם האזינו לשירתו של יהורם
גאון בפארק הירקון. השבוע יופיעו שם חברי להקת
״כוורת״ וגם להם יאזינו בוודאי אלפים רבים של תושבי
תל־אביב. כל זה ניתן בחינם על״ידי עיריית תל״אביב. מה
עושים אירועי החינם האלה למקומות הבילוי האחרים
בתל־אביב, האם יש ירידה בקניית כרטיסים -שאלתי את
עמירם טננבוים, מנהל ״החמאם״ ביפו.
בדיוק הרגע עשיתי כמה שיחות טלפון בעניין זה. אני כולי
רותח.

• מדוע זה מרתיח אותר, שאזרחי תל־אביב
מקבלים בידור כחינם?
דני גרמת, זמר שהיה הרנה בחדשות לפני חמש */נים
ונעלם, יצא השבוע עם תקליט חדש. שם התקליט
.רדיו־אקטיני׳ והוא בולל שירים שנכתבו והולחנו על״ידי
הזמר עצמו. אני מתארת לעצמי שמדורי המוסיקה יעסקו
בתקליט החדש, אותי עניין במיוחד מה קורה עם זמר
שנעלם. נ מה הוא מתעסק, איזה מיקצוע הוא מחפש, ממה
הוא מתפרנס. את כל השאלות האלה הפניתי לדני גרנות.
לפני חמש שנים הפסקתי להופיע ולהוציא תקליטים, אכל לא
הפסקתי להתקיים. חיברתי מוסיקה, כתבתי מילים לשירים,
הקלטתי דברים באולפן. כדי להיות זמר טוב ומוסיקאי טוב, צריך
לעבוד קשה מאוד.

• ומכל מה שהזכרת עד כאן, הרי לא מתפרנסים.

זה נכון שמבחינת פרנסה אלו היו שנים קשות. עשיתי
ג׳ינגלים ואשתי עבדה וככה התקיימנו. לא ברווחה, אבל מתוך
הכרה. הזמינו אותי פה ושם להופעות, וזה יכול היה לייצב את
התקציב המישפחתי, אבל אני סירבתי. הרגשתי שאני עדיין לא
טוב מספיק לפי דעתי, ולא רציתי לעשות פשרות מפני שאני
צריך להתפרנס.

• ועכשיו אתה מרגיש מוכן?
עכשיו אני מרגיש ש״רדיראקטיבי״ זה הכי טוב שיכול לצאת
ממני.

• אני מכינה שחיכרת גם את המילים וגם את
הלחנים, שרת את השירים וניגנת את הקטעים
האינסטרומנטליים. אז מה אתה, זמר, משורר, מלחין,
נגן?
קשה לי להגדיר. אולי נגיד שאני מוסיקאי, שיש לו גם מה
לומר והוא גם שר יפה ומנגן טוב. איך זה נשמע?

אנחנו כולנו מקבלים מנדט מעיריית תל־אביב להיכנס
לאוונטורות, כדי שלאזרח התל״אביבי יהיה איפה לבלות. אנחנו
מתבקשים לארגן מופעים ולהחזיק מקום פתוח בימי שלג ובימי
קור ובחמסינים, כשאין הרבה קהל, ואז, כשבאה עונת השנה עם
הפרוספריטי הגדול ביותר, קם לנו מתחרה בדמותה של עיריית
תל־אביב, ונותנת בחינם לכל תושבי תל־אביב את מה שאנחנו׳
מתפרנסים ממנו. ולא רק זה, אלא שהיא מארגנת את האירועים
ביומיים הכי טובים של השבוע. ידוע לכולם שכל הענף שלנו
נמצא בשפל. אם יש קהל, זה בעיקר בימי שישי ושבת, ואז באה
עיריית תל־אביב וגוזלת לנו את הקהל.

• בערב ההוסעה של יהורם גאון, ממש הרגשתם
את זה?
בתל־אביב, כאשר 250 אלף איש הולכים למקום אחד,
מרגישים את הוואקום ברחובות ולא רק במופעי בידור אחרים.

לא זכור לי בעבר מיקרה ש״ 20 חברי־כנסת ביקרו קבוצה
של אסירים או עצירים. ההיפן הוא הנבון. אסירים
מתלוננים שחברי״כגסת אינם מתעניינים ואינם מבקרים
בבתי-הסוהר. שאלתי את יו״ר הכנסת, מר סבידור, מה
דעתו על הביקור ההמוני הזה.
אני רוצה לומר לך, שכיו״ר הכנסת תמיד חתרתי למתן חופש
כניסה לחברי״כנסת לבתי־סוהר, וכאשר היו קשיים או שמו
מיכשולים, התערבתי וגרמתי לכך שיתנו להם להיכנס. בשלב
מסויים היה לי ויכוח עם היועץ המישפטי ועם שר־הפנים, באיזו
מידה בית־הסוהר הוא מקום ציבורי או לא, לצורך חוק החסינות.
אז הוצאה הוראה שכל ביקור מחייב אישור שהח״ב הרוצה לבקר,
לא יפריע לתהליך החקירה. ואם אכן יש חשש שהביקור יכול
להפריע לתהליך החקירה, לא יתנו להם להיכנס.

• מדוע אתם לא מתאגדים ומנסים לדבר עם
העיריה, שאולי תשנה את הימים?

• ודווקא במיקרה הזה, כאשר רובם עצירים, זה לא
יפריע?

אין לנו מה לדבר עם העיריה, כי היא רואה בזה שירות
לאזרחים, אבל היא שוכחת שתוך כדי השירות הזה, היא כורתת
ענף שלם של אנשים שפרנסתם בכר, אמרגנים, מפיקים, שחקנים,
זמרים וכל הנספחים.
אנחנו לא מצליחים להתאושש ממכה אחת וכבר ניחתת עלינו
השניה. רק בחודשיים האחרונים היו חגיגות פתיחת הטיילת, שלוו
בהופעות חינם, פסטיבל ישראל, ועכשיו ערבי הקיץ הפתוחים בגן
הפיסגה ביפו והאירועים בפארק הירקון.

אני לא מכיר את הפרטים ואני לא חוקר. האנשים שנותנים את
האישורים צריכים להחליט בזה.

• אז תעשו משהו?
אין ספק שנצטיר לעשות משהו, רק שתפסת אותי מוקדם
מדי ועדיין אני לא יודע איך ומה נעשה.

• כלומר, נראה לד כסדר ש־ 20 חברי־כנסת
הולכים לבקר קבוצה מאוד מסויימת של עצירים?
אני לא רוצה להתייחס לזה מזווית־ראיה פוליטית. מהיבט של
יו״ר כנסת, אם זה לא מפריע לחקירה זכותם לבקר.

• אם כך, מדוע אתה לא ביקרת אותם?
יש אנשים שבאו לשם לבקר כחברים של העצורים, יש שבאים
להזדהות ויש שרואים בביקור הזה מיצווה. אני לא שייך לאף אחת
מהקטיגוריות הללו, אז אין לי מה לבקר אותם.

דניאלה שמי

אילו המלט היה יושב בקפה תיאטרון הבימה.
לא היו לו שאלות במו להיות או לא להיות. הוא היה יושב בשעות \ תערב לא רחוק מהפסנתרן, פורס לעצמו דג שמך ושוכח מהצרות.
אחר בך היה נפגש עם חבר ם על הבר לבוסית לילית לפני^שהיה לוקח טקסי לטירה.אנחנו היינו מפסידים מונולוג חשוב. הוא היה נהנה.

פתוח מ 10 -בבוקר ועד
ה שעות הק טנו ת של הליל ה.

לאחי

.גיל חן
ברכות חמות בהגיעך למיצוות
עלה והצלח בכל מעשיך
ואל ת^כזב ^ת הוריך

לשרותך 24 שעות ביממה

מאחל

דורון

38 38 לבעלי כרטיסי אשראי בלבד

מודעות בטלפון

לכל העתונים

״ ^ בכר טי סי אשראי במחירי המערכתי

הלב ש(ו שווה בדיקה!
בן + 35
הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך 11311 שווה אח זה .
בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ (ארגומסריה),
בדיקות מעבדה.

תל־אביב3

ד ב רי או ת
בית הרופאים,ריינס 18 פינת פרישמן
טלפונים 03-244294,03-221227 :

0X15 £6$א 1ס
41א 0וז 4א £8ז או
158* 61110

ויזה

•עוראכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סור ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־03

העולם הזה 2450

נם זה...וגם זה...וגם זה 1...גם זו

כבר סיפרתי לכם שיש לי כל מיני סוגי
חברות. סוג אחד זה האנטי־עקרות־בית. אלה
שלא יודעות לעשות חביתה וגם גאות בזה.
לאחת כזאת היינו מוזמנים לפני כמה ימים.
לפני שהולכים לבקר אותם אנחנו, בדרו״כלל,
אוכלים ארוחת־ערב טובה, כי בבית שלנהם אין
אף פעם כיבוד. הם לא מודים בקיומו של הדבר
הזה. מקסימום מקבלים שם בירה קרה וקצת
4מקלות מלוחים (ולא חשוב שלפעמים יושבים
שם חמש שעות) .אבל, למרות זאת, הם אנשים
נחמדים מאוד ומעניינים ואם באים אליהם על
בטן מלאה, אפשר בהחלט להנות איתם ולהעביר
ערב משעשע.
והנה הפעם, באמצע הערב קמה חברתי
האנטי־עקרת־בית, הלכה למיטבח והביאה
צלוחיות יפות ובהן גלידה. היתה הפתעה
מסויימת, אבל נרגענו, כי באמת במשך הזמן
מותר לכל אשה ללמוד איך קונים גלידה בחנות
ואפילו איך מחלקים אותה למנות ושמים אותה
על צלחות קטנות. אלא שהפתעות תמיד הולכות
בזוגות. על כל מנת גלידה היה שפוך מין רוטב
כתום סמיך וטעים באופן יוצא מן הכלל. זה כבר
היה הלם, כי הרי ידוע שרוטב אי־אפשר לקנות
מוכן. אני מייד זינקתי למיטבח והתחלתי לתחקר
את החברה מה זה. היא ניסתה את כל
ההתחמקויות האפשריות, אבל אחרי חצי שעה
של לחץ ונירנודים, נשברה וגילתה לי את הסוד.
גבירותי עקרות־הבית(אפילו הטובות ביותר),
בואו ותצטופפו כאן, פטנט כזה אני לא מביאה
לכן כל יום. הרוטב הנפלא הזה בטעם תפוזים,
שבאמת הפך את הגלידה למעדן מיוחד, הוא
פשוט פודינג תפוזים ששמים אותו בתוך צינצנת
בבית־מרקחת, תחת השם ״אוכל תינוקות של
גרבר״.
עוד היום תיכנסו לבית־מרקחת, תיקנו אחד
ותטעמו ומייד אחרי שהשתכנעתן שרוטב כזה
קשה מאוד לעשות בבית, תעשו כמוני, תיקנו 20

בעל כורח

זוכרים שבשבוע שעבר הבטחתי לכם
הפתעה? יש!
שלחתי את שני הילדים שלי מהבית. אחה
לאחי באילת ואת השני להוריי בירושלים. זח
מפני שהיה לי שכל לפזר את המישפחה של*
בארץ, עוד לפני שנולדו הילדים.
מה שאתם תעשו השבוע עם הילדים שלכם, זה
אותו הדבר. או שהשבוע, באופן יוצא מהכלל!
תמציאו לבד בילויים של אחרי־הצהריים, אני
בחופש, עד להודעה חדשה, או עד שקרובי[
יתמוטטו.

את המתכון הזה קיבלתי מחבר שהוא טבח:
מעולה עם חוש אסטתי מאוד מפותח. בכל דברי
שהוא מכין קשה מאוד לדעת אם הוא יותר טעים;
או יותר יפה. בגלל הצורה היפה מתאים כדור
הגבינה הזה לאירוח, כשעל ידו כמה קרקרים
טובים ובקבוק יין מקורר.

כדור גבינה וחמניות

צינצנות ופתרתן את בעיות האירוח של הקיץ. היא אמרה שאם אזכיר את שמה כמישהי שהגישו
רציתי להודות לה כאן על הרעיון הנפלא, אבל אוכל טוב, היא תירצח אותי.

המיצרכים הדרושים 1 :חבילה גבינה לבנה;
(אבל מאלה שעטופות בנייר ולא בתוך גביע) <50 ,
ג״ר חמאה, כפית חרדל או שום כתוש 2 ,כפות
קוניאק, כ־ 20 זיתים ללא גלעין, חתוכים
לטבעות 50 ,ג״ר גבינה צהובה חריפה ומגורדת,
חצי כוס חמניות מקולפות(אפשר לקנות בחנויות
פיצוחים).

ל א פו ל
געת לי ת

הלחצים הם שהופכים אותנו לבני־אדם
בינוניים וממוצעים. מי יכול לעמוד מול לחצים.
בלתי פוסקים של ילדים נודניקים ושל דעת־קהל•י

שלא מבינה בשום אופן למה יש סרבני־ים
ובריכות שחיה.
שנים שאני מחזיקה בתואר הבן־אדם הכי לבן
בתל־אביב ואני מבסוטה. אבל הם לא! הם רוצין ם
את כולם רטובים ושזו&ים בקיץ. כל יום הם
פותחים עוד ים אחד ועוד בריכת שחיה אחת,
ופאר מים ומגלשות מים, ומה לא? הכל כדי
לשבור את החלטתי לא להירטב.
אז נשברתי כמובן. לקחתי את הילד וגם חברה
שלי לקחה ילד ונסענו לפארק המים בקיבוץ נוח
ים(על־יד עתלית) .חשבתי שבאזור הזה לפחות
אף אחד לא מכיר אותי ואף אחד לא ייעמד על ידי
בפוזה של טרזן ויפליט ״מה זה הצבע שלך?״
בדרך הסברתי לחברה שלי (ספורטאית מהסוג
שלי) שאנחנו נוסעות לסבול. אמרתי לה שבטח
הכל שם נורא מסוכן וכל הזמן נצטרך להשגיח

מלא, פיטריות וצימוקים ברוטב חמוץ מתוקי
שהיה טוב מאוד. על השולחן הם הניחו צלחת ענ;
סלט גזר חריף, פלפלים אפויים בתחמיץ וסלג
חצילים. שני בקבוקי שתיה קרה ושני מוו!
שוקולד טוב מאוד, גמרו את הארוחה 3,900 .הכי
ביחד.
אם לא היו מסתובבים שם 20 אלף זבובי
עתליתיים מצויים, זה היה בילוי אמיתי. אב
באמת אסור להיות מפונקים, זבובים יש בב
מקום.

על הילדים, ובטח יהיו מיליון אנשים צעקניים
שכל אחד מהם יביא 10 ילדים בלתי ניסבלים,
ובוודאי יהיה נורא חם ונזיע ולא יהיה מה לשתות.
בטח אמרתי לה עוד כמה דברים כי ראיתי
שהיא קיבלה דיכאון איום. תוך כדי התיאור
הגענו למקום. מיגרש חניה גדול מאוד ולא היתה
בעיה לחנות סמוך לשער. מייד בכניסה ראינו
שיש בית־קפה ענק כולו מוצל וכבר רווח לנו
קצת. לבשנו בגדי־ים בתוך מלתחה מסודרת
ונקיה והלכנו לבדוק את מידת הסכנה
שבמיגלשות הנוראיות. מול אחת(גובה 12 מטר)

לילדים גדולים ואמיצים והאחרות לילדים יותר
קטנים ופחדנים, יושב מציל שעובד 60 שניות
בדקה. הוא לא זז מהמקום והכל נעשה תחת עינו
הפקוחה והמשרוקית שלו. נרגענו. השארנו את
הילדים שיחליקו כאוות נפשם והלכנו לראות
איך זה בבריכת השחיה. גם שם יושב מציל עם
רמקול, ששואל מי הילד של מי ומשגיח הכי טוב
שאפשר. יש עוד בריכה אחת לילדים ממש
קטנים שלא יפריעו לגדולים. בכל השטח
מפוזרים המוני כיסאות־נוח וכמיספר כיסאות־הנוח
גם שימשיות.

אופן ההכנה: מערבבים את כל החומרים, מלבד
החמניות, ומכניסים את כל העיסה למקרר לפחות
למשך שעה. מוציאים מהמקרר, עושים כדור?
גדול ומגלגלים אותו בתוך הגרעינים.
מי ששונא גרעיני חמניות או לא מוצא אותם
בחנות שלו, מקולפים, יכול לעשות אותו הדבר
עם שקדים או אגוזים שבורים.

המקום נקי מאוד והבי חשוב שקט שקט 600 .
איש היו יחד איתנו ואף אחד לא צעק. הלכתי
לבדוק איזה מין אנשים הם אלה והסתבר שהם
דווקא דוברי עברית. לא הצלחתי לברר מה קרה
שם, אולי האקוסטיקה מפזרת את הקולות.
קיבוצניק שפגשתי שם סיפר לי שאת
המיגלשות הם הזמינו אצל מומחים שוודיים והן
עומדות בתקן השוודי שהוא אף יותר מחמיר
מהתקן האמריקאי לדברים האלה.
דמי־כניסה לכל היום 1,800 שקל למבוגר
ו״ 1,500 שקל לילד. אפשר לבוא רק אחרי־הצהריים
ואז זה פחות.
למרות כל תלונותיי, אני מוכרחה להודות,
בלבד כבד מאוד, שגם לילדים וגם לנו היה יום
מהנה מאוד.

מינרלים זעסקים פ 1רחים בתיאטרון הבימה״ ,שבו
נפתתה מיסעדה חרשה ומזערית הצגה חד שה

מעצבת־אופנה מצרפת ובעלת בית־אופנה
שנקרא אלכ סי ס דשרסאק, שהוא בית־אופנה
המשווק בגדים המיועדים לגברים בלבד. מוניק, הנמצאת בחופשה בארץ,
לא ביקרה בהצגה, היא היתה בצד הפורח של ״הבימה״ -המיסעדה.

מוניק לאונו
תירגם את ההצגה מאנגלית לעברית. את ההצגה
כתב דויד מאמס. אלמגור לא אכל שום דבר ממה
שהגישו המלצרים האדיבים במיסעדת הבימה, הוא הסתפק כל הערב
בכוס סודה. הוא עדיין שומר על גיזרתו הרזה, שאותה השיג במאמץ רב.

דן אלמגוו

*יין

גיסים ארוג

1המחזאי ביקר בשני המקומות, ראה את
המגדלים הפורחים, שהופכים ללוהטים, ואחר־כך
גם ביקר במסעדה החדשה, הפתוחה לקהל הרחב משעות הבוקר עד
השעות הקטנות של הלילה (אבל ביום שישי בערב המיסעדה סגורה).

ניוןך ת | 1 | 9נכנס בריקוד למועדון, אחר־
> 1 גן, כהרגלו, מתחבק ומת1

נשק עם כולם, לא רק עם הגברים. משמאל: הפנטו־מימאי
חנון רוזן, שכל הערב רקד כשכוס בידו.

[ ך ך 1ך 1יוסי הוא מעצב״אופנה
מתחיל, שרקד במשך
11 1 1
כל המסיבה העליזה שבה ניתנה
הבירה חופשי ועל חשבון הבית.

השחקן (מימין) מניח א ת ראשו על
1011
1^ 111 1/1כתפו של לינדזי קמפ (באמצע).
משמאל: הרקדן משה אפרתי נושק ללינדזי. השלושה
נפגש־ במסיבה העליזה שנערכה במועדון שירוקו, לשעבר

־/לגיז׳

תסמל חעו 3היה
השחקן העליז דינה׳
ק71ב, שחגג עם
השחקנים -הקהל
הרב שחינה רו
לא ינוד להתאבק
והשת נ ו עוו
למי שהוא הופיע

| 1ך | 111ה שחקנית שלפני שבועות א ח די ם הזכירה לעם
\ ! 1ו | ישראל, במסגרת תשדירי התעמולה. לחשוב על

ז ה׳ ובתשדיר האחרון אף ביקשה מפורשות. :תצביעו זה* .אבל זה כנראה
לא היה זה ועל מכוניתה היה מודבק סטיקר של ...ר׳צ. תחשבו על זה.

הקרמלין. המועדון נמצא בשוק לווינסקי, בדרום
תל״אביב. המסיבה נערכה לכבודו של ליגדזי, שהוא
אורחה של הנהלת להקת בת־דור, שהזמינה אותו לקיים
סדנה. כשהגיע האורח למקום המסיבה היו כולם שתויים.

צי פי מנ ש ה

סארי ה״ :כדה דשנה אחת ברבו
זאת היא התמונה האחרונה מנישואיהם של סאלי דיי וריציארד גרטון,
השחקן הוולשי המנוח שנפטר ב־ 5באוגוסט בז׳נבה. התמונה צולמה בטקס
הנישואין של ברטון וסאלי, שהתקיים לפני שנה וחודש בלבד, בלאס וגאס, ב־3
ביולי. היא היתה אשתו הרביעית־חמישית של ברטון, שהיה נשוי תחילה לסיביל
ברטון, אחר־כך פעמיים לליז טיילור ובאמצע לכוכבת סוזאן האנט.

מי היו ששת המונלאיס שיחקבדו עדיו׳ בראנה הנשיא !>1נני ח־ הדבן?
סינאטוה ודן מוטי! העדי אח שבו הקאזינו
חמשת המכובדים שיזכו השנה בערב הצדעה במרס קנדי
שבוושינגטון הם הזמרת לינה הורן, הבדרן דני קיי, המחזאי ארתור
מילר, המלחין ג׳יאן קארלו מנוטי והכנר אייזיה שטרן. החמישה
נבחרו, במסגרת המסורת שהחלה בשנת ,1978 תודות לתרומתם בהעשרת
חיי התרבות של האומה האמריקאית. הנשיא רגן ורעייתו ננסי יקבלו את
פניהם חגיגית בבית־הלבן. האירוע כולו נועד להתקיים ב־ 2בדצמבר
התיזמורת הפילהרמונית של וינה הסכימה לנגן בניצוחו של
הרברט פון קאראיאן בפסטיבל זאלצבורג, אחרי שהתיזמורת
הפילהרמונית של ברלין סירבה לעשות כן, בהחרימה את המנצח עקב
תקרית עם נגנית הקלארניט (בינתיים עזבה האמנית את התיזמורת).
התיזמורת מברלין הודיעה להנהלת הפסטיבל, כי לא תכבד את תאריכי
הקונצרטים שיועדו לה ב־ 28 וב־ 27 באוגוסט וכל הנסיונות לפייס בינה
ובין המנצח בן ה־ 76 לא עלו יפה ילד־הפלא העומד מאחורי אי־טי
ואינדיאנה גיונס ישפיע מכשרונותיו גם על המסך הקטן. זהו סטיבן
שפילברג 36 שחתם על עיסקה עם רשת הטלוויזיה אן־בי־סי ובה
יכהן בתפקיד של מפיק־בפועל לסידרת מדע בידיוני בשם סיפורים
מדהימים. שפילברג התחייב להפיק לפחות 44 אפיזודות בנות חצי שעה
כל אחת מיכתב שכתבה הכוכבת המנוחה מרילין מונרו ללי
שטראסברג בשנת 1961 ובו היא מבקשת ממנו לשחררה מבית מרפא
לחולי״נפש, נמסר לאלמנתו על־ידי בית־מישפט במנהטן. אנה
שטראסברג, אלמנתו של המורה הדגול (אולפן השחקנים) ,פנתה
לערכאות, אחרי שהתברר לה כי עומדים למכור את המיכתב במכירה
פומבית קבוצת תיאטרון בארלינגטון שבטכסאס עמדה להעלות
את מחזהו הידוע של אדוארד אלבי מי מפחד מווירגייניה וולף,
כדראמה של שני זוגות הומו״סכסואלים. היא נתקלה בהתנגדות נמרצת
של המחזאי, חתן פרם פוליצר, שהגיב :״אילו רציתי לכתוב מחזה על
הומו־סכסואלים הייתי עושה זאת בעצמי ועוד מתנודות מנצחי
התיזמורות בעולם: ג׳ון ויליאמס ( )52 שהתפטר לפני חודשיים
מהמישרה שמילא במשך חמש עונות, כמנצחה של תיזמורת הטיילת
מבוסטון, יישאר על מישמרתו. השמועה על התפטרותו הורידה את המורל
בקרב חברי התיזמורת ויצרה חרושת פרשנויות, כאילו היחסים בין חברי
התיזמורת רעועים. אי לכך החליט המלחין־המנצח להמשיך בתפקידו
מיס אמריקה החדשה, סוזט צ׳ארלס תדגים את כישוריה
האחרים בסידרת הטלוויזיה של אי־בי־סי, לאהוב. זה יהיה תפקידה
הדראמתי הראשון, אחרי שמילאה את תפקידה הרישמי הראשון כנושאת
תואר היופי הרם של ארצות־הברית, בגזרה את הסרט של מרכז קניות חדש
באלאבמה. בינתיים, הודיע הירחון פנטהאוס, שבעטיו נאלצה
מיס־אמריקה לשעבר לוותר על תוארה, כי בנובמבר הקרוב יפרסם סידרה
נוספת מתמונותיה של המלכה שפרשה ואנסה ויליאמס
הקאזינו של גולדן נאגיט הוטל באטלנטיק־סיטי נתבע לשלם קנם של
25000 דולר על כך שהפר את כללי המישחק למען הזמרים פראנק
סינאטרה ודין מארטין. עובדי הקאזינו טענו כי השניים השתוללו
והכריחו אותם לעשות כן, ואף פגעו בהם והשתמשו במילים בוטות.
סינאטרה, למשל, יצא מכליו בעת המישחק בקאזינו, משהקרופיה
הדרום־קוריאנית סירבה לעשות מה שדרש, ועל כן העליב אותה וצעק
עליה. לכי בחזרה לסין ׳.את הזמרים לא ניתן להעניש, כי לא עברו
מפורשות על שום חוק מדינה.

אליזנט המלכה־האם: המונה הקשישה מ תו שר ניח המלונה האנגלי,
הנחשבת לאשה הצעידה בדוחה מכל נשות הנחו
אף שהיא עומדת לחגוג החודש את יום הולדתה ה־,94
נחשבת המלכה האם מרי, אמה של המלכה אליזבט
השניה, מלכת אנגליה בפועל, לאשה הצעירה ביותר
ברוחה בחצר־המלוכה הבריטי. לא רק שהיא משתתפת
קבועה בכל החינגות, הטקסים והחופשות המלכותיות של
בית המלוכה כולו, ומעולם לא החמיצה אף שימחה
רישמית ראויה לשמה באירופה, היא ידועה במיזגה הטוב
ובהתנהגותה הרעננה. אפשר כמעט לומר עליה, שהיא
״שובבה״ ולעולם אינה נראית מדוכדכת או קיצרת רוח.
נוסף לכך, היא מקפידה לחדש את מלתחתה בכל פעם
שהיא מופיעה בציבור, ואין כמו אוסף הכובעים העליז
שלה, כולם בצבעי פאסטל זוהרים. כל אימת שמישפחת
המלוכה מתקבצת לטקס כלשהו, היא בולטת בצבעים
הרעננים שלה ואינה מתחשבת כלל בגילה המופלג.

בתמונה זו היא נראית בשעת ביקור שערכה במרכז של
נופש לצעירים בלבד. אחרי שהתיזמורת ניגנה לכבודה,
לא עצרה את עליצותה והגיבה :״איני יכולה לעמוד בפני
קסמי הקצב שלכם ״.סימון לואים, נגנית צעירה בת 13.
הושיטה למלכה האם, אלמנתו של המלך ג׳ורג׳ החמישי,
את המאראקס שלה, והמלכה האם בלי להסס כלל הפגינה
את יכולתה בליווי התיזמורת במאראקס. האמנית הצעירה
התפעלה מן הקונקורנציה וקראה בהתפעלות :״הרי הור
מלכותה באמת מנגנת היטב, ממש לפי הקצב!״ בהתחשב
בכך שאיש מבני מישפחתה אינו ידוע בכשרונותיו
המוסיקאליים, כי אם דווקא בשטחי התעניינות אחרים,
כמו ציד או מירוצי סוסים, הרי זוהי בוודאי האישיות
המקורית ביותר שיש היום לחצר באקינגהאם, ויש להניח
שיום הולדתה יהיה באמת יום־הולדת שמח.
העולם הזח טצ 4׳<

או נאנסוופס ומר
נהסס :׳דודדנש
מ טווו בהחלט
האויבים שלהם חושבים שהם
מטורפים. ידידיהם בטוחים שהם
מטורפים. כבר שלוש שנים הם
משפצים, הורסים ושוב מתקנים
את ביתם החדש בלוס־אנג׳לס,
ואת יום־השנה ה־ 20 לנישואיהם
בחרו לחגוג בסיור במקומות
היפים של אירופה — רומא —
פירנצה — פאריס, כדי לחזור
בתום הסיור ללוס־אנג׳לס
ולהמשיך לשפץ את הבית. אי
באנקרוסט, שקצרה את עיקר
תהילתה על הבימה בהעושה
נפלאות היא רקדנית מעולה וגם
קומיקאית מחוננת, ואפשר היה
לעמוד על כשרונותיה המגוונים
בסירטו האחרון של בעלה. את
ההומור של מל ברוקם, הנושא
סממנים יהודיים אופייניים,
מכירים למרחוק, ואין זה פלא
שבחר להצטלם דווקא על פסל
בוורסאי. מי שאירחה את הזוג
האמריקאי בצרפת היתה הזמרת
הוותיקה לין רנו. וברוקס,
שהתפעל מיכשדון הבישול
שלה, לא היסס להכריז כי״ורסאי
ומיטבחה של לין רנו מבטאים
בצורה הטובה ביותר את רמתה
של התרבות הצרפתית.״

המזנה סילוויה וחמלו סאור גוססאב:
חסות מומחית יאססדה
הספורטאים השוודיים לא יכלו ליהנות מחסות נכבדה יותר: המלך קארל
גוסטאב ורעייתו היפהפיה סילוויה היו האורחים המכובדים ביותר שבאו
לצפות בריצת 100 המטרים של המישחקים האולימפיים. מי שעוקב אחר הזוג
המלכותי השוודי יודע שכזו שימחה הם לא יחמיצו.

שילה וקאדלוס: האהבות הגדולות הם נמו העצים הגדורים
דניאל ז״יבוט: זהירות-קונקותציה!
לפני 18 שנה בדיוק החליטו לשים קץ לתוכנית הטלוויזיה של שעות
הצהריים, שהגישה בקביעות ברשת הטלוויזיה הצרפתית ט־אף 1ובגללה
כונתה בפי עשרה מיליון מעריצים מאדמואזל מידי (מידי היא דרום צרפת).
עתה היא חוזרת בתוכנית חדשה של הרשת המתחרה כמובן, אד מוטב שתיזהר
מתחרות אחרת — הכלבה החמודה שלה, העונה לשם טיפילום. כבר נאמר
כי אסור להצטלם בחברת כלבים וילדים, הכובשים בחביבותם את המסך.
העולם הזה 2450

זה התחיל כסיפור אהבה קלאסי ופשוט: ביום אחד בהיר
של מאי חצתה צרפתית את האוקיאנוס לניו־יורק ומאז לא
שבו חייה להיות כשהיו. חודש אחר־כך, במונטריאול, הם
נפגשו שוב וחשו כאילו לא נפרדו מעולם. עד היום הם
ביחד: שילה, הזמרת הצרפתיה האהובה כל־כך על בני
העשרה, וקארלום, הדוגמן היפהפה המקשט בדיוקנו
ירחוני־אופנה מאירופה ועד קנדה. הרומן היה קשה לביצוע
והתנהל בטיסות טראנס־אטלנטיות תכופות. אומרים כי
רומנים בין כוכבים הם השכירים ביותר, ההיסטריים ביותר
וגם הקצרים ביותר, אבל הרומן הזה היה קשה שבעתיים.

כשקארלוס השתתף בסירטי פירסומת בברמן ובמיני
נאלצה שילה להקליט באיי באהאמאס. בתום עבודה ז<
היו לשניים יעדים חדשים, וגם הם לא יותר קרובים האו
לשני. היא פנתה לסנט־טרופז, שם החלה מופיעה ז
להקתה זניט, שעה שהוא נאלץ לחזור לניו־יורק. ובכל ז:
הצליחו השניים, יחד עם בנה של שילה, לודו, לבל
חופשה משותפת בקליפורניה, חופשה שגנבו בין הטיסו
וכאשר נשאלו השניים איך יעמדו בפני הפירוד הבא, ן
בנימה פילוסופית :״העצים הגדולים כמו האהבות הגדול
— הם בעלי שורשים ועשויים לעמוד בפני כל הסערוו

קולנוע סרטים סרט בהתכתבות
מפיצי הסרטים בישראל זהירים מאוד. חמש
שנים נדרשו עד אשר השתכנעו להציג בארץ את
העדר של אילמז גיני. וגם אז הם נקטו ביוזמה
הנועזת הזאת, רק משום שסירטו המאוחר יותר,
יול, זכה בפרס בפסטיבל הסרטים בקאן והפך
להיט גדול, כאשר הוצג בישראל. עכשיו אפשר
כבר להעיז ולהציג גם את העדר.
מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. אם כי קשה
להבין את ההיסוסים הרבים, כי בסר הכל, העדר
הוא סרט קל יותר לעיכול, לפחות מבחינת
המיבנה שלו, מיול, הסיפור שלו פשוט וליניארי
יותר ונדמה כאילו הוא מעביר את אותו המסר
שהיה כלול ביול בעוצמה גרולה יותר ובחריפות
רבה יותר.
העדר הוא הסרט הראשון של גיני, אשר
נעשה בהתכתבות. הכוונה לכך שאם גיני ביים
סרטים קודם לכן, בכוחות עצמו, הרי מן הרגע
שהושלך לכלא, בעוון רצח, שהוא טוען כי לא
היה אלא הגנה עצמית, נמנע ממנו לעשות זאת.
אומנם, בין כותלי הכלא כתב שני תסריטים, אבל
לדעתו עיוותו האנשים שהשתמשו בהם את
כוונותיו, ללא הכר. עם העדר נהג אחרת, נתן
לבימאי זקי אוקטן הוראות מדוייקות ומפורטות
ער הפרט האחרון, ומשום כך הוא מתייחס לסרט

הכלה השנואה ב״העדד׳
חינוך ארכאי

מביסים גדורים
תקציבים גדולים
שערוריות גדורות
הוליווד אינה מסתדרת בלי שערוריה קטנה
אחת מזמן לזמן. השערוריה האחרונה, ולא
כל־כך קטנה, קשורה להפקת סרט שמאיים
להיות בין היקרים ביותר שנעשו עד היום,
וזאת ללא סיבות מובנות לעין די הצורך.
שם השערוריה הוא קוטון קלאב. זה שמו
של סרט חדש שמפיק רוברט אוואנס ומביים
פראנסיס פורר קופולה, ומחירו, כך מספרים,
עומד לעבור את גבול 60 מיליוני הדולארים.
תחילת המעשה בתסריט שכתב מאריו
(הסנדק) פוצו על מועדון מפורסם בהארלם,
שבו נפגשו כל המי ומי של עולם הפשע,
הניו־יורקי בשנות ה־ .20 אוואנס, שכבר עשה
הרבה מאוד כסף מסיפור של פוצו(הוא היה
מנהל הפקות של פאראמונט כאשר הופק
הסנדק) ,החליט שזו הזדמנות נאותה עבורו
להתחיל בקאריירה של בימאי, אחרי שהיה
שנים רבות כל כך, ובהצלחה גדולה כל״כך,
מפיק. צריך אולי להוסיף במאמר מוסגר, שהוא
היה פעם גם שחקן, אבל במיקצוע ההוא, לא
צלחה דרכו במיוחד.
אוואנס חיפש משקיעים ומצא מייד שכסף
של נפט ערבי יכול לזרום לכיוון שלו. עדנן
חאשוגשי האגרי הציע תחילה כמה מיליונים
קטנים ואוואנס כבר התכונן לגשת למלאכה.
אלא שחאשוגשי מצא בינתיים עניינים אחרים
לענות בהם, וכפיצוי ערך לאוואנם מסיבת
פרידה. מזה אי־אפשר להפיק סרט. אחר־כך
באו האחים דומאני הלבנוניים, שהתפתו
לתוכנית כאשר נאמר להם שסילבסטר
סטאלונה עומד להופיע בתפקיד הראשי. אבל
הכסף עדיין לא הספיק ואז הסתבך אוואנס עם
גברת נחמדה, שהציעה לו הרבה כסף, אבל
שכחה למסור לו כי הכסף בא מסחר קוקאין.
ואלה עוד לא כל הצרות. אוואנס רצה
להתחיל בעבודה, אבל ראה שאין לו תסריט
כמו שצריך. קראו לקופולה, הצלע השלישית
בנוסחת הפלא של הסנדק, אמרו לו שיכתוב
תסריט, הוא כתב אותו, ועד מהרה הסתבר
שהוא יצטרך גם לביים אותו, כי אוואנס אינו
מסוגל או אינו רוצה או שהמשקיעים אינם
מסכימים, שיתמודד עם חומר יקר כזה, בניסיון
הביכורים שלו.
קופולה אומנם רקח כמה כשלונות קופה
מצלצלים לאחרונה, אבל את התנופה שלו לא
איבד. מייד פרש תוכנית גרנדיוזית להפקה,
כאשר הוא מנסה להכתיב לא רק לעובדים
עימו, אלא גם למזג־האוויר. בשלב מסויים
פוטר מעבודתו וכמעט תבע את ההפקה לדין,
אחר״כך הוחזר. את סטאלונה החליף ריצ׳ארד
בהם היה ברדלס הזהב בפסטיבל הסרטים
בלוקארנו.
עלילת הסרט מתרכזת סביב מישפחת רועים
כורדית (מוצאו של גיני ממישפחה דומה לזאת,
אבל מן הפרולטריון העירוני) שנעה ונדה עם
אוהליה באזור השומם והמרוחק של אנאטוליה,

כוכבנית דיאן ליין
כל השמועות הרעות
גיר, שמולו מופיעה דיאן ליין, בת ( 18 כשהיתה
צעירה יותר הופיעה באהבות קטנות של
ג׳ורג׳ רוי היל) .הסרט, כך מספרים, עומד
לצאת בקרוב לאקרנים. המומחים טוענים
שאין שום דרך שבה יוכל להרוויח חזרה את
כל מה שבוזבז עליו.
אוואנס, שהכניס בו, כך הוא טוען, את כל

בשלושת בניו, דאג להשיא כל אחד מהם לבנות
של שבטים יריבים, כדי להשליט משהו בדומה
לשלום ביניהם. שלושת הבנים מנסים להשתחרר
מן הרודנות המישפחתית, אבל חריפה במיוחד
היא ההתנגשות עם הבן שרוצה לעזוב את מאהל
המישפחה, לקחת עימו את רעייתו שאינה

הכלה מתכוננת לצאת לדרן־
דעות קדומות
כאילו ביים אותו בעצמו, כאשר אוקטן בעצם
אינו הרבה יותר משלט־רחוק.
סרסים בינלאומיים. על מעלליו של גיני,
על עימותיו הפוליטיים עם המימסד התורכי, על
ההערצה שבה זכה במולדתו כשחקן, שנים רבות
לפני שהחל לעשות בעצמו סרטים, אין טעם
לשוב לדבר כאן, הרי הכל דווח בפירוט, כאשר
הציגו בישראל את יול. מצד שני, כדאי מאוד
להתעכב דווקא על התכונות המאפיינות את
הסרט הזה, שהיה הראשון אשר קבע את שמו של
גיני ברשימת היוצרים החשובים באירופה, וזיכה
אותו בסידרה של פרסים בינלאומיים, שהראשון

בתחילת הסרט, ויוצאת לקראת חלקו השני,
למכור את עדרי הכבשים שלה בעיר הגדולה.
המישפחה הזאת מציעה את כל העימותים
האפשריים שאפשר למצוא בחברה פרימיטיבית
מן הסוג הזה. האב. פאטריארך השולט ביד רמה

מצליחה להביא לעולם ולד חי ומדממת כל הזמן,
ולדאוג לה לטיפול ולהחלמה.
שונא את כלתו. כל מה שעורר התפעלות
גדולה כל״כך ביול נמצא כאן במצב גולמי ובלי
שום פשרות אינטלקטואליות או נסיונות

כספו הפרטי, הוא פושט רגל. לאחרונה, כך
מספרים, חזר להצטלם כדוגמן, ממש כמו
שעשה לפני שעלה לגדולה. ללמדכם
שנוסחות פלא אינן עובדות בקולנוע. לא
תמיד. אלא אם כן קוטון קלאב יהיה להיט
גדול כל כך, שהוא יזים את כל השמועות
הרעות שמקיימות אותו.

לרמיזות פוליטיות. כאן מציג גיני בצורה בוטה
ביותר את הניגודים שלדעתו גורמים לטרגדיה
של העם התורכי. העולם הפרימיטיבי שממנו אין
גיבוריו מצליחים להשתחרר, פרימיטיבי עד
כדי־כך, שאבי המישפחה שונא את כלתו שינאה
עזה כי לרעתו היא מביאה מזל רע במישפחה,
ואותה הכלה, אחרי כל המאמצים הרבים שנעשים
כדי להביאה לרופא, מסרבת להניח לו לערוך בה
בדיקות, כי זה מנוגד לכל חוקי הצניעות שבה
גדלה ועליהם חונכה.
אבל הפרימיטיביות הזאת באה לידי ביטוי גם
בהרבה מובנים אחרים: תלאות הדרך שבה צריכים
האב ובניו לתמרן דרך כל המערכות המושחתות
של פקידי המימסד, כדי שיניחו להם להוביל את
העדר ברכבת, מאנאטוליה הרחוקה לעיר
הגדולה. המיפגש שבין אנשים פשוטים אלה
שחיו כל חייהם במידבר, ובין כרך סואן ומרופט,
שבו הם הולכים לאיבוד ואין איש אשר יושיע או
ידריך אותם.
עוד יותר מכפי שזה היה ביול יש לדמויות
כאן תשתית אנושית עמוקה מרגשת, כנה, אבל
יחד עם זאת, יש בהם חולשה נוראה אשר אינה
מאפשרת להם להרים ראש, לא רק נגד אדם
מסויים, אלא בעיקר נגד מינהגים מסויימים,
מוסכמות מקובלות, שבגללן הם ממשיכים
לדשדש בביצה ובסופו של דבר נופלים קורבן
לכל אותם דברים שאינם מסוגלים להבין.
חיבה אמיתית. ככל שכל אחת מן
הדמויות בסרט הזה יכולה להיות מרגיזה,
מעצבנת, יוצרת רתיעה, הרי בסופו של דבר,
אי־אפשר שלא לחוש באנושיות העמוקה שלה,
העולם הזה 2450

בחיבה האמיתית שרוכש לה גיני, ואולי בכך
גדולתו בסרט הזה. מה שיכול היה להיות
מלודראמה באנאלית, מקבל, בזכות רגישות זו,
ממדים של טראגדיה אמיתית ועמוקה.
אולם כאן המקום להחמיא לא רק לגיני, אלא
גם לאוקטן. ככל שניתן להעביר הוראות בכתב או
בעל־פה, מתסריטאי לבימאי, הרי בסופו של דבר,
עינו של האיש בשטח, היא שקרובה למצלמה,
היא שקובעת את המראה הסופי של הסרט, את
עוצמתו החזותית, מעל ומעבר למלים הכתובות,
למצבים הדרמתיים הנמצאים בתסריט ולדיא־לוגים
הנאמרים בעל־פה, ואוקטן עשה בסרט הזה
עבודה מרשימה. הוא הצליח להביא את השחקנים
למידה בלתי רגילה של התמסרות לתפקידיהם,
ההתפרצויות הדרמתיות התכופות הן משכנעות
ואמינות, כפי שאפשר לראות רק לעתים רחוקות,
אבל יזתר מזה, אוקטן ניחן בעין חדה, התופסת
משהו גבל־זאת זז
סאווארוג >פאי תל־אביב. אנגליה)
-חמסרה המוצהרת עול תס רס
הזה. היא לרכז שוב א ת תשו•
מת-הלב סביב הבעיה הכאובה של
חמילחמה לזכויות-האדס בברית-המועצות ותוצאותיה העגומות.
בחירת דמותו של אנדרי סאחארוב כנושא לסרט מובנת
מאליה, לא דק משום שהוא מנהיג הליגה לזכויות ה אר ס
בברית־המועצות. אלא גם משום שהוא הד מו ת המוכרת ביותר
כיום. בין כל אלה הפועלות היום מאחרי מסך הברזל, וגורלו
הפך כבר לעניין שחורג בהרבה מסתם פעולת מחא ה פוליטית.
את רוב העובדות וקורותיו של האי ש יכול הצופה
האינטליגנט* .העוקב אחרי החדשות. לדעת מראש. באשר
לדמותו של האיש -גולד והתסריטאים שלו נזהרו היטב שלא
להצביע אפילו על צל א חד בדמות הזאת, או בדמות אשתו,
ילנה בונר. הם לא ניסו לחדור אל מעבר לעובדות היבשות
והפשוטות וסיפקו תמונה חלקה. שבה הטובים מצד אחד,
הרעים מצד שני, והחלשים. באמצע.
אין ספק שההצצה למישפטי הראווה למיניהם והמעקב אחר
הטכניקה שבה מתנהלים מי שפטיס אלה. גם בה יש מן
התועלת, אם הצופה לא מתעניין בדרך־בלל בנושא. אחרים
ודאי מודעים בבר מזמן להצגה הגדולה והיו רוצים לדעת יותר.
אבל אין בסרט הזה תשובות ליותר מזה.
דבר דומה אפשר לומר גם על המי שחק של גיייסון רובארדס
ושל גלנדה ג׳קסון. מיקצועי, ומלוטש. אשר לכמה מהנחות

מפר צמרת
הב חיר ה הנכונה

את המאפיינים של חיים במידבר מצד אחד,
וקולטת את פני העיר הגדולה, באותה מידה של
נאמנות. צריך לומר שבסרט זה, כמו גם בסרט
הבא שביים לפי תסריט של גיני, האוייב, הוא
הצליח לקלוט סצינות רחוב כמעט כמו
הניאוריאליסטים האיטלקיים, סצינות שבהן
נדמה כאילו אין זה עוד סרט עלילתי שאנו צופים
בו, אלא תעודה על פניה של תורכיה היום. העדר
מוסיף גם כמה סצינות מרשימות של המסע מן
השממה לכרך, אשר מעידות על כך שלאוקטן יש
חלק לא מבוטל בהצלחת הסרט הזה.
מי תרם מה? .בחרתי את אוקטן, כי הוא
לדעתי אחד הבימאים הטובים ביותר שיש היום
בתורכיה״ טען גיני, כאשר שאלו אותו כיצד העז
להפקיד תסריט בידי אדם זר, אחרי שהתאכזב
פעמיים קודם לכן. .היינו שנינו אסיסטנטים של
בימאי ותיק בשם אטיף אילמז, ידעתי איך הוא
עובד על סרט והייתי משוכנע, שאם אתן בידיו
תסריט טוב, הוא יוציא סרט טוב״.
אשר לצורת העבודה. :מישטר אצ׳וויט איפשר
באותו הזמן לאוקטן לבקר אותי לעתים קרובות
בכלא. היו לנו שיחות ארוכות מאוד על הסרט, מה
עוד שנדמה לי כי זו הפעם הראשונה שבה כתבתי
תסריט במלוא מובן המילה. קודם לכן, כאשר אני
עצמי ביימתי, הייתי מסתפק ברישומים כלליים
בלבד, הפעם מצאתי לנכון לכתוב את הכל

(אלנבי

היסוד שמעלה הסרט -יש שאפשר לקבל אותן בלב שלם.
לדוגמה ההנחה האומרת כי ככל שיקימו רעש במערב. ירגישו
השילטונות במוסקוה מבוכה רבה יותר.
מצד שני כאשד באים לטעון כי אין שום הבדל בין מה
שקרה בימי סטאלין להיום. נדמה שיש בבל זא ת הגזמה בעניין.
בימי סטאלין, היו מעמידים את סאחארוב מזמן לקיר ויורים
בו, .היו ם הוא רק נשלח לגלות. זי אינה הדמוקרטיה
בהתגלמותה, אבל משהו בבל זאת זז.

תל־אביב.

ישראל) -זאב רווח רוכב שוב
באחת הקומדיות האופייניות שלו.
יש לו תפקיד כפול שהוא תפר
לעצמו, היא יכול להרשות לעצמו להפגין לראווה את כל מערכת
העוויות המגוונות שהוא פיתח לעצמו במשך השנים, ואם
לשפוט לפי תקדימים, זה בדיוק מה שמעריציו מצפים ממנו.
ובשביל זה הם רוכשים את הכרטיסים לסרטיו.
העלילה) הפעם מדובר בשני אתים תאומים. א חד פועל-
ניקיון בבית־התעשיה, ותוך כדי עבודתו, הוא נתקל בכספת
פתוחה. מלאה עד אפס מקום בדולארים מן השוק השחור.
בהיותו מטופל בילדים לרוב ובהכנסות מעטות בלבד. הוא
אינו עומד בפני הפיתוי, אבל כראוי לאיש שהוא בעצם הגון,
למרות חסיוד־הכיס. הוא נכנס מייד לפאניקה. מה עושים!
פונים לאח התאום. זה שלא נראה באופק בבר שנים רבות.
האח הפך בינתיים לספר צמרת ולדמות פעילה מ אוד בקהילה
העליזה, ורק משום שדם אינו הופך למים, הוא מסכים להושיט
יד לשלומיאל ולסדר א ת העניינים.
אין צורך להסביר שמן הרגע שהוא מתערב בפרשה, יש כל
מיני סיבובים מכל הסוגים. רומנטיים פליליים וסתם טפשיים.
אי״ההבנות נערמות עד לב השמיים. כי הרי כל סרט של רווח.
ובמיוחד הקומדיות שלו. ניתן לכנות בלי הרבה בעיות

בפירוט רב, לא להשאיר שום דבר לא בהיר,
אפילו המיבנה הפנימי של הצילומים צויין בתוך
התסריט״.

גמדה גיקסון וגיייסון רובארדס: מיקצועי

?אב רווח: ל א מזלזל ול א רשע
•קומדיות של טעויות״ .אין זה מתוחכם במיוחד ואין זה שנון.
אבל רווח אינו עובד בשביל הקהל של וודי אלן יש לו קהל
משלו. ואם הבל שקוף וברור ודי פשטני. לפחית צריך לציין
לזכותו של השחקן־בימאי, שיש לו הרבה יותר חיבה מן
הממוצע הישראלי לבני מינו, הוא איני מזלזל בהם יאינו מלגלג
עליהם ברשעות. וזי כבר מעלה לא מבוטלת.

שוב, כמו ביול, קשה יהיה לדעת מה בדיוק
תרם כל אחד מן השניים לסרט. אבל למי זה
בסופו של דבר איכפת, אם התוצאה עומדת על
רמה גבוהה?

ההיסטורית כי אם להתייחס לכל העניין כמו אל
׳ספר הרפתקות שקראנו בילדותנו. והעיקר, אין
רגע אחד משעמם.
תדריך חובה לראות:
ת ל ־ א בי ב: אינ די אנ ה גיונס והמיקדש
הארור; שובו של מרטין גר; לה טר אוויא ט ה;
הרומן שלי עם אנני; ח תונ ת הדמים.
ירושלים: אינ די אנ ה גיונס והמיקד ש הארור.

תל־אביב:

פרימיטיביים בסידטו של גיני ״העדר״
ניגודים ומילחמו ת

העולם הזה 2450

לה טראוויאטה> :לב ,1
איטליה) :גם מי שאינו משוגע לאופרות יוכל
ליהנות מסרט יפה זה שיש בו גם אסתטיקה
קולנועית לשמה וגם ביצוע מוסיקלי נדיר
ומישחק הולם. תרזה סטראטאס כויולטה
החולנית ופלאסידו דומינגו כאלפרדו המאוהב
קצר־הרוח מעולים.
* * שובו של מרטין גר (חן ,2.
צרפת) :אחד הסרטים היפים ביותר שעשו
הצרפתים בעת האחרונה על תגובתה של החברה
והמישפחה נוכח אדם שנעלם וצץ שוב ביום בהיר
אחד בכפרו.
* * אינדיאנה ג׳ונם (תל־אביב,
ארצות־הברית) :סרט זה, המוצג בשלוש הערים
הגדולות, הוא קולנוע מרתק ומשעשע גם יחד.
אין צורך לקחת ברצינות רבה את האמת

העדר בא העירה
בעוצמה משכנעת

ך יך1ן ך*ךיך לך יך יך ב־ :1975 השתקפות, ציור קולאז׳ של אשה
| 1 111 1 1 / 1111 המסתכלת על עצמה במראה. בציור אפשר
לראות את נצנוצי הגראפיקה של רן שטיימה את לימודיה בטכניון.

דחיי 1ר ד 1כך נראית, במציאות(ל-
| 1 1 -1 ! 11 1 1 .1מעלה) ,חיה רן, הציירת,
המתגוררת בטבעון עם בני מישפחתה. למטה: ציור

הנערה ובובתה. אומרת רן, בגילוי״לב. :לא היו לי
בובות בילדותי. ואולי יש לזה השלכה עד היום׳.
היום רן בת ה־ 35 היא ציירת מצליחה ומבוקשת.
** ה לציירת ולרבי כאשר הרב של
*/טבעון, יהודה זילברשטיין ראה
את ציוריה של חיה רן, הוא התרשם
מסגנונה והציע לה לכתוב כתובות. כן,
כתובות לחתן־כלה, עם טקסט תיקני
ומסורתי, בסגנון כתובה עתיקה על
נייר קלף ובצבע מים.
כל כתובה היא חר־פעמית מבחינת
מוטיב הציוד המעטר אותה. ואסור מכל
וכל שתהיה שגיאה, ולו הקטנה ביותר,

הגננת נקינוץ
שלמדה גראפיקה
בטנניון חננה
לצ״ות מצליחה
ואם יש, רחמנא ליצלן, צריך להתחיל
את כל העבודה מחדש.
נבירה במחסן. חיה רן הטב־עונית
היא קיבוצניקית לשעבר שמקורותיה
בחולון, בשיכון־פועלים, ומאז
שהיא זוכרת את עצמה היא מציירת.
כבר בבית־הספר העממי היא ציירה
לכולם בכיתה. זה היה הכייף שלה.
מילדות נמשכה לאמנות, למרות
שבבית־הוריה לא החזיקו סיפרי אמנות
ולא היתה תודעה של ביקור
במוסיאונים. כילדה נהגה לגזור
ולאסוף ציורים של פנים מעניינים

| 11 ך י 1ד 1ן רקדן, ליצן, מוקיון, את כל אלה מציירת רן. נושאי הבימה
1/1 / 1 |#לפני המטך ומאחוריו מעניינים אותה: ההתרגשות,
התיסכול, הקינאה, האינטריגות וגם מחיאות־הכפיים של הקהל.

מעיתונים וספרים שמצאה בנבירותיה
במחסן. אחר־כך השתמשה בקטעים
אלה בעבודות הראשונות שעשתה,
בקולאז׳ים.
היא זוכרת את ׳עצמה מתבוננת
בסקרנות באנשים, בפניהם, בבגדיהם
בקפלי־חצאית ואפילו בסיכה שעל
דש־הבגד. היום היא קושרת את זה
להתמקדות שלה בפרטים בציור.
״שבי וציירי!״ חיה היתה נחלאית
בקיבוץ סאסא, שם היא פגשה את דן,
שהיה נחלאי כמוה. השניים נישאו, חיו
חמש שנים בקיבוץ ושם נולדו להם
שני ילדיהם. בקיבוץ שימשה חיה
כגננת וכציירת הפלאקטים למסיבות
ולאירועים ודן שימש כרכז הדייג
ועסק בצילום.
יום אחד החליטה חיה שהיא רוצה
רק לצייר ודן החליט שהוא רוצה
ללמוד ארכיטקטורה.
הם עזבו את הקיבוץ, עם שני
הילדים הקטנים, והגיעו לטכניון
בחיפה, לשכונת סטודנטים. חיה למדה
גראפיקה בערב ועבדה כגננת בבוקר
ודן למד ארכיטקטורה.
כל אותה תקופה היא לא הפסיקה
לצייר. מה שבלט אז בציוריה היו צבעי
השחור ולבן שהקבילו למצב־הרוח

ע 1ך ״ 1ך 1ע ף 1ן מלאה ועמלה, כך
1111111ג ו \ 1י 11 #אוהבת הציירת חיה
רן מטבעון את נשותיה. העשב הירוק הוא סימבול

לילדותה. לא טתם טימבול, אלא טימבול הפוך או
אולי מפצה. ני ילדותה של רן עברה עליה בחולות של
חולון. היא גדלה בשינון הפועלים ומשם -לקיבוץ.
שלה. החיים נראו לה אז בצבעי שחור
לבו•
באחד הימים הזמינה לביתה,
לשיחה, אם של ילד מגנה. האם ראתה
את ציוריה, התרשמה מהם עמוקות
ואמרה: מדוע את לא מוכרת אותם?
בתמיהה ובנאיביות שאלה חיה: למי?
אחרי שלושה ימים צילצלה אותה
אשה והודיעה לחיה: יש לך תערוכה
בגלריה גראפיקה ( 3בחיפה) ,שבי
וציירי!
הצלחה אדירה. באותם ימים

עם בירה שחורה. התערוכה
הבאה היתה בנוייה על מוטיבים של
תיאטרון, של מה שקורה מאחרי
הקלעים ועל ההתרחשויות על הבימה,
על השחקנים ועל יחסם בינם לבין
עצמם.
עד אז היו בציוריה עומס עצום של
דמויות. היום היא יצאה מזה ומתחילה
לנפות ולהשליך את מה שמסביב :״אני
כבר לא מפחדת מדף חלק ודמות אחת
שעומדת בור
העובדה שלא למדה מעולם ציור,
גרמה לה להגיע לשיטה וטכניקה
מיוחדות שאף מורה לא היה מסכים לה,
כי זו גישה המנוגדת לצורת הלימוד
הקונבנציונלית.
חיה מציירת בטכניקה מעורבת,
בצבעי מים מיוחדים, הנקראים צבעי
לומה. היא מערבבת אותם, במקום עם
מים, עם בירה שחורה. לצבע הזהב היא
מוסיפה חלמון של ביצה, הנותן ברק
מיוחד לצבע.
היא עובדת בצבעי־מים בשיטה
שבה עובדים עם צבעי טמפרה ושמן,
שיכבה על גבי שיכבה.
מי שחושב שציור בצבע״מים צריך
להיות זול יותר מצבע־שמן טועה,
אומרת חיה. שמן אפשר כמעט תמיד
למחוק בשיכבה נוספת, אך בצבעי־מים,
אם טועים, צריך להתחיל את
הציור מחדש.
ריח של אוכל. חיה מציירת כל
יום לפחות שמונה שעות, ביום וגם
בלילה. אין לה פנאי וראש לבישולים.
פעם חיממה סיר ריק שהיה בו רק רוטב
בלי אוכל. בעל אחר היה אולי כועס על
אשתו שזאת ארוחת הצהריים שהכינה
לו, אבל דן רן אמר לילדים: יופי,
לפחות יש בבית ריח של אוכל.
חיה מתגוררת בטבעון, בבית הנמצא
בתוך בוסתן. חזית הבית ערבית,

1ז 1ך ך | ו 1עתה, כשהיא בבר עומדת לפני
11111 1-1 1 11 תערוכת הציוריס הרביעית שלה,
מרשה לעצמה הציירת חיה רן להעלות זיכרונות, על קשיי הראשית.
ילדה חיה את בנה השלישי, וגם סיימה
את הטכניון. אחד המורים אמר לה: אל
תתעסקי בשטויות האלה (הוא התכוון
לגראפיקה) ,תעופי עם כל מה שיש בך!
כך הגיעה חיה ב־ 1980 לתערוכתה

״בתחילת דוני
דנקת ער ולשת,
לא ויחמו על״
ונמעט ולא קנו...״

נשים נשים;

1במיניאטורות יפהפיות. מי !
מין למטה, במיסגרת משושה,
ציור הנקרא אחותי הקטנה. צבעי אקוורל, בגווני חום,

בז׳ ,ורוד. למעלה: ראש ילדה יפה, כפי שרואה אותה
חיה רן. למשה משמאל: שוב מופיע מוטיב הילדה
ובובתה. את ציוריה מציירת רן במרתף ביתה.

הראשונה. היא נקראה ילדות שלישית
והיתה בנויה מציורים של צילומים
ישנים של בני מישפחתה בצורה מאוד
סימלית. זאת היתה הסתכלות פנימית
אל עצמה, מין פסיכואנליזה אישית.
היתה זו עבורה תערוכה מאוד
מתישה, נבירה בעבר. להפתעתה,
ולשמחתה, נמכרו כל הציורים ובעלי
הגלריה הצטערו מאוד שלא היו לה
עוד ציורים.
תערוכה ראשונה זאת תרמה הרבה
לבטחונה העצמי כציירת. שנה לאחר
מכן ערכה תערוכה נוספת, אנשים
אחרים( ,בגלריה 13 וחצי ביפו) .גם
התערוכה הזאת היתה הצלחה ארירה.

במיטבה ובחדר־המגורים פעורים
לרווחה חלונות גדולים, הממלאים את
הבית באור (פרי תכנון הבעל, כמובן).
בחדר האורחים ספה פרחונית בצבעי
ורוד וירוק מבד אנגלי, בפינה שידה
עתיקה, שלושה ציורים מעשי ירי חיה
תלויים על הקיר וממול ספרייה ענקית
ודומיננטית עמוסת ספרים, בעיקר
אמנות ושירה.
בריחה למרתף .״הצייר לאונרדו
דה־וינצ׳י הוא התנ״ך שלי,״ מודה חיה.
היא הושפעה ממנו רבות, גם בבחירת
הצבעים, החום והזהב. היא גם ממשיכה
ללמוד בלימוד עצמי, בעיקר מתוך
ספרים, ומציירת היום, בעיקר, דמויות
של נשים או בובות. היא מציירת
במרתף ביתה (״מקום מצויין לבריחה
ולהיות עם עצמי!״)
חיה רן ,35 ,שחורת שיער ומסופרת
בסגנון הקארה, בעלת עיניים בצבע
השקד, לבושה באופנתיות מאופקת
כבר יכולה להעלות וכחנות :״לפני
כמה שנים, בתחילת דרכי, עברתי
בבתים, ברבי־הקומות של חיפה, כדי
למכור את ציוריי. אז, בקושי, פתחו לי
את הדלת, הסתכלו עליי בחמלה
מעורבת בבוז ולא קנו כמעט. היום,
כאשר אני מצליחה ופותחת עוד מעט
את תערוכתי הרביעית, בגלריית
המצודה בקיסריה, הרבה אגשים
מחפשים את קרבתי וחברתי.

אורנה גלזן

— 39י1

הנשים הס ת ערו על היעד הגברי
ביו תר בארץ -ואחרי שני דורו ת

11! 1 11*1 ?111111י ח |יי אמר בזמנו השופט חיים
י ו \ 1ש 1 / 1\ / 1 1כהן לעורבת־הדין הצעירה
ויקטוריה אוטטרובטקי״נהן(בתמונה למעלה עם השופט בנימין כהן).

הדור שניצח

שרה סירוטה (למעלה) ,מונתה לשופטת
מחוזית אחרי שהיתה פרקליטת מחוז־המרכז.
לפני שבועיים מונתה עורכת־הדין עדנה ארבל(למטה) לפרקליטת״מחוז.

הזח־ג 711
הגדיש

^ סניגור הביט בעיניים נוצצות
1 1מזעם לעבר התובעת הצעירה.
בשאלתה האחרונה הצליחה למוטט
לגמרי את בניין ההגנה שבנה הסניגור
במאמצים רבים כל־כן־ .עיניו של
הסניגור שוטטו בקדחתנות, כדי
למצוא משהו שיסיע את דעתם של
השופט וחבר־המושבעים מהצלחתה
של התובעת. עיניו נפלו על ארנקה,
שהיה מונח על דוכן־התביעה. בתנועה
מכוונת, שנראתה תמימה מאוד, הפיל
הסניגור את הארנק על הריצפה וצפה
בסקרנות בחפצים שנפלו מתוכו
והתפזרו ברעש על הריצפה. אחר־כך
התכופף באיטיות, התנצל, ואסף את
החפצים אחד אחד. הוא הרים שפתון
והציץ בו בעניין, הסתכל בפודריה
המהודרת ואחר־כך הרים לאט לאט את
נרתיק כלי־האיפור.
זו היתה דרכו של הסניגור להעביר
אל חבר־המושבעים את סלידתו
מהעובדה שאשה משמשת כתובעת
מטעם המדינה. טרריס ט. אולנדר,
התובעת הצעירה, עמדה סמוקה מזעם
ובושה, כאשר הסניגור עשה את
התרגיל הנבזי. היא היתה רגילה לכך
שעורכי־דין, שופטים ואפילו עורכות־הדין
המעטות שהיו אז, סלדו מהעובדה
שאשה משרתת בפרקליטות. היא גם
התרגלה לכך, שאחרי כל מישפט שבו
הופיעה היו המושבעים פונים אליה
מייד בתום המישפט ושואלים אותה
כיצד התגלגלה למיקצוע מוזר כל כך.
הדבר היה בארצות־הברית בשנות
ה״ ,20 וטרריס אולנדר היתה האשה
הראשונה שעבדה במישרד התובע
הכללי בלוס־אנג׳לס ונהגה להופיע
במישפטים פליליים. היא כתבה על כך
ספר, המתאר את דרו היסורים שעברה
בגלל היותה אשה יחידה במיקצוע
גברי.
מאז עברו כ־ 60 שנה ובישראל שוב
אין מיקצוע עריכת־דין נחשב
למיקצוע גברי. לפני שבועיים אישרה
הממשלה ללא כל היסוס את מינויה
של עורכת־הדין עדנה ארבל לתפקיד במקום מחוז־המרכז, פרקליטת קודמתה, עורכת־הדין שרה סירוטה,
שמונתה לשופטת מחוזית. מיספרן של
הנשים בתביעה הכללית עולה היום
עשרת מונים על מיספרסישל הגברים
המעטים שעוד נותרו בה. את התמיהה
שהביעו בשנות ה־ 20 למראה אשה
המופיעה כתובעת, מביעים כיום
בישראל למראה גבר העובד
בפרקליטות.
אבל גם בישראל נחשב מיקצוע
עריכת־הדין לפני שנים לא רבות
למיקצוע גברי מובהק, ונשים הופיעו
בבתי־המישפט רק בעבודת קצרנות
ופקידות, אך לא כעורכות־דין. האשה
הראשונה שהשיגה רשיון עריכת־דין
בארץ־ישראל, אחרי מאבק ממושך
ודרמאתי, היתה רוזה (שושנה)
גינצברג.
סיפורה של רוזה גינצברג נכלל
בספר על תולדות לישכת־עורכי־הדין
בארץ, שאותו עומד להוציא בקרוב
העיתונאי גבריאל שטרסמן.

מחמת המין
ך* וזה גינצברג היתה בתו של
1מרדכי בן הילל הכהן, הזכור היום
בעיקר כאביו של רויד הכהן דל. היא
נולדה ברוסיה בסוף המאה שעברה.
אביה ושאר מישפחתה עלו לארץ

בתחילת המאה הזו והיא נותרה
בשווייץ, שם למדה מישפטים. ב־1917
נישאה רוזה בציריך לשלמה גינצברג,
בנו של הסופר הנודע אחד־העם.
בשנת 1922 עלו רוזה ובעלה לארץ
והיא החלה מנהלת את מאבקה להשיג
רשיון עריכת־דין. כל פניותיה נדחו
בטענה שהחוק מתיר רק לגברים
לעסוק במיקצוע הזה. מאבקה הביא את
העניין למודעות ציבורית, ואביה של
רוזה עזר לה מאוד במילחמתה.
באותה תקופה התקיים בין היהודים
בארץ מוסד שנקרא ״מישפט השלום״.
זו היתה מערכת כעין־מישפטית, לשם
הסדרת בעיותיהם המישפטיות של
היהודים שהסכימו לכך. זו לא היתה
מערכת רישמית ולא היה לה כוח
להוציא את פיסקי־דינה לפועל.
ב־ 1927 התקיימה ועידה של מערכת
משפט השלום ובראשה ישב אביה של

אולם שנה לאחר מכן, ב־,1930
תוקנה הפקודה. בתיקון נאמר כי.ל א
יהיה אדם פסול מחמת מינו לקבל
רשיון עורך־דין או לעבוד במיקצוע
של עורך־דין״ .ההגבלה היחידה
שנותרה בחוק היתה כי נשים לא
תוכלנה להופיע בפני בתי־הדין
השבטיים. רוזה גינצברג זכתה ברשיון
המיוחל, והיתה לאשה הראשונה בארץ
שזכתה ברשיון לעריכת־דין. .
אולם עוד כאשר מיקצוע עריכת־דין
נחשב למיקצוע גברי בלבד, ונשים
טרם זכו לקבל רשיון עורך־דין, היו
כבר כמה נערות בארץ שחלמו לעסוק
במיקצוע. היה זה רק טבעי כי בתו של
השופט היהודי הראשון בתל־אביב,
יצחק נופך, תרצה ללכת בדרכי אביה.
כאשר סיפרה חמדה נופך־מוזס לאביה
השופט, כי היא רוצה ללמוד מישפטים
שמח מאוד.

הטגיגורית ־־
* ד הראשוגה

ך י| 1ך 1מרים גן*פורת, כיום
| 1 #11 #אחת משת• הנשים
היחידות בבית״המישפט העליון.
רוזה, מרדכי הכהן. הוועידה דנה
בשאלה אם יש מקום לנשים במערכת
זו ודעת הרוב היתד, חיובית. כי זכות
אחת לנשים ולגברים״ .בשנות ה־30
ככר שימשו כמה עשרות נשים
כשופטות במערכת מישפט־השלום.
ב־ 1928 התקיימה בארץ הוועידה
הארצית הראשונה של עורכי־הדין
היהודים ובין יתר החלטותיהם קבעו
כי. :הוועידה דורשת מהממשלה
להרשות לנשים עורכות־דין לעבוד
במיקצוע לפני בתי״המישפט בארץ״.
אולם כל ההחלטות הללו לא עזרו,
וזקן השופטים דאז סירב גם הוא לרוזה
גינצברג והיא פנתה לערכאות.
עורכי־הדין שלה, שהיו מן הנכבדים
בארץ, טענו שיש הפליה כנגד הנשים,
מאחר שהמלה ״ א 0 £ £הכתובה
בפקודת עורכי־הדין ,1922 היא
אותה מילה בדיוק הנמצאת בפקודת־הרופאים.
ובכל זאת נותנים השלטונות
רשיונות לנשים העוסקות ברפואה,
ומסרבים לתת רשיונות לעורכות־דין.
בית־המישפט העליון, שדן בתביעה,
קבע כי המילה ״זל? £11801״
בפקודת עורכי־דין פירושה גבר, והיא
איננה כוללת אשה. תביעתה של רוזה
נדחתה.

ך ן מדה נוסד־מוזס עלתה לארץ
1ועם אמה הרופאה בשנת . 1913
אביה שנשאר בתורכיה נאלץ להתעכב
שם עד אחרי תום מילחמת־העולם
הראשונה ואז עלה לארץ ופתח מישרד
עורכי־דין. אחר־כך הפך שופט שלום
ובשנת 1922 החליט כי יש צורך
בבית־מישפט שלום גם בתל־אביב.
הבריטים התנגדו לכך, אולם הוא ניצח
וב־ 1923 מונה לשופט שלום ראשון
בעיר העברית תל־אביב.
כאשר שמע השופט מפי בתו, כי
היא רוצה ללמוד מישפטים ב־,1928
לא ריפה את ידיה, למרות שירע כי
עדיין אין אשה יכולה לקבל רשיון
עריכת־דין בארץ־ישראל. מכיוון
שבאנגליה היו לימודי המישפטים
יקרים מאוד, ומכיוון שהמישפט שילטון בתחילת
בארץ־ישראל
הבריטים היה עדיין מבוסס על
המישפט התורכי שהוא בעיקרו
מישפט צרפתי, נסעה חמדה נופך
ללמוד מישפטים בשווייץ.
היא החלה את לימודיה בז׳נבה
ב־ .1928 מבין כל התלמידים שלמדו
איתה מישפטים היו רק שש נשים
ובתוכן אף לא אחת מארץ־ישראל
מלבדה. היו אומנם כמה צעירות
מהארץ שלמדו בג׳נבה אך הן למדו
מיקצועות שנחשבו אז נשיים יותר.
ב־ 1929 נפטר אביה של חמדה בגיל
צעיר. מצבה הכלכלי של המישפחה
השתנה והיא נאלצה ׳ לוותר על
תוכניתה. היא נסעה לאנגליה, כדי
לעבוד שנה במישרדו של עורך־דין
אנגלי ולהשתלם במישפט האנגלי.
באנגליה גילתה כי המיקצוע איננו
סגור בפני נשים, היו כבר נשים לא
מעטות שלמדו ועסקו שם בעריכת־דין,
אולם רובן לא הופיעו בבית־המישפט
ולא היו באריסטר, אלא
סוליסיטר, המיקצוע המישפטי של
עורכי־הדין שאינם זכאים להופיע
בבית־המישפט באנגליה, אלא לעסוק

בו צ ר

כב שו אותו
בענייני חוזים והכנת תיקים מישפטיים
בלבד.
בשנת 1933 חזרה חמדה נופן־־מוזס
לארץ ועשתה סטאג׳ במישרדו של
עורך־הדין אברהם גורודצקי, שהיה אז
ראש לישכת עורכי־הדין בארץ. לא
היה לה כל קושי למצוא עבודה. אבל
בדרן־־כלל היו נותנים לה להכין חומר
מישפטי ולא להופיע בבתי־המישפט.
ב־ 1933 קיבלה רשיון, שמיספרו היה
בערך ,400 כלומר זה היה מיספרם של
כל עורכי״הדין בארץ באותה תקופה,
כולל עורכי־דין ערבים ואנגלים. והיפה הצעירה
עורכת־הדין
השתוקקה לעסוק במישפט פלילי. היא
נמשכה לסוג זה של מישפטים, ואומנם
המישפט הראשון שבו הופיעה היה
מישפט של גניבת עגילים. לקוחה
י טענה, כי כאשר חפפו את ראשה
במיספרה, הניחה את עגיליה על
הדלפק ושכחה אותם שם. כאשר באה
לקבלם מאוחר יותר אמרו לה
בעלי־המיספרה כי לא מצאו כל

אמר מזפיר המועצה המישפטית
דאז, עורן־הדין אפרים סלנט
(בתמונת המחזור חובש פיאה של באריטטר) לחנה אבנור הצעירה שבאה

״חבל על הכסף ד

עגילים. חמדה נופן־־מוזס הגנה על
בעלי־המיספרה. היא חקרה את
המתלוננת, אשר הודתה כי כאשר
הסירה את עגיליה לא אמרה על כך
מלה לבעלי המיספרה ולא ביקשה מהם
לשמור על העגילים, ואף לא שילמה
להם דמי שמירה .״על פי המישפט
העברי שומר חינם פטור מאחריות,״

סיכמה הסניגורית הצעירה ובית־המש־פט
מצא את הנאשמים זכאים. פסק־דינו
של השופט צדקיהו הרכבי היכה
גלים בתל־אביב הקטנה.
כאשר נישאה לעורן־־דין, המשיכה
חמדה נופן־־מוזס לעבוד יחד עם בעלה.
היא הפסיקה לעבוד רק לפני שנים
אחדות, כאשר בעלה נפטר ממחלת
הסרטן.
ב־ 1928 התחילה את לימודי
המישפטים שלה עוד נערה צעירה
מארץ־ישראל. נועה קראוזה, בתו של
מנהל בית־הספר החקלאי מקווה־ישראל,
לא היתה אומנם קשורה
קישרי מישפחה לעורן־״דין או לשופט,
אבל היא רצתה בגלל סיבות
אידיאולוגיות, ללמוד את המיקצוע.
בגיל 17 וחצי, כאשר סיימה את
לימודיה התיכוניים, נסעה ללמוד
בצרפת. מכיוון שצרפתית היתה
שפת־האם שלה לא התקשתה

לשלם עבור השיעורים. הוא חשב ני המיקצוע לא נועד לנשים. בתמונת
המחזור אפשר לראות גם את שר״המשפטים לשעבר חיים צדוק (שני
משמאל בשורה העליונה) ועורך־הדיו אוריאל גורני(למשה, קיצוני מימין).

בלימודים וסיימה את לימודיה בפאריס
ב־ . 1932 בכל קיץ נהגה לבקר בארץ
ובאחת החופשות התייעצה עם רוזה
גינצברג, שקיבלה כבר את הרשיון.
היא זוכרת כי רוזה יעצה לה לא ללמוד
את המיקצוע, מכיוון שזה מיקצוע
קשה מאוד בארץ.

לא לגעת
בפטף
חר שסיימה נועה את לימודיה
\ 1בצרפת, נוכחה כי תיאלץ ללמוד
גם מישפט אנגלי כדי לעבוד במיקצוע
בארץ. היא נסעה לאנגליה והחלה את
לימודיה למיקצוע הבאריסטר, התואר
הקשה והיוקרתי באותה תקופה. היא
היתה האשה היחידה מארץ־ישראל
שלמדה משפטים באנגליה. יחד איתה
למר גם עורך־הדין אפרים סלנט,

הראשונה ״ מ 2ג
בתמונהלמטה:אחרי קבלתהרשיון.

עורכת־הדץ חמדה נופך מוזס
היתה בין הראשונות בארץ
שזכו לרשיון. משפר הרשיון שלה היה כ* ,400 בלומר

בת־השונט

שבזמן שקיבלה את הרשיון לא היו בארץ יותר מ״400
עורני״דין. היא למדה בשוויץ והשתלמה באנגליה.
אביה, יצחק נופך( ,בתמונה על הקיר) היה שופט.

שכיהן אחר״כך כמזכיר המועצה־המישפטית
בארץ.
נועה זוכרת כי בעוד שבצרפת נשים
רבות למדו מישפטים, הרי באנגליה רק
מעטות למדו לתואר באריסטר. בסים־
ריית האוניברסיטה היו שתי קפיטריות,
האחת מיועדת לנשים והשניה לגברים.
כאשר נכנסה הסטודנטית הצעירה
לראשונה לקפיטריה הלא נכונה, הורו
לה בנימוס לעבור לבית־הקפה השני,
המיועד לנשים.
״למרות שלא ידעתי אנגלית כל־כן־
טוב, עברתי את כל הבחינות בפעם
הראשונה. לא נתקלתי בכל יחס של
הפליה או צרות עין, אבל כמה בחורים
אנגלים חסונים שנכשלו, כאשר אני
עברתי את הבחינות, לא יכלו לסלוח לי
על כך ״,היא מספרת.
ב־ 1935 חזרה לארץ וקיבלה רשיון
כעורכת־דין. מיספר הרשיון שלה היה
בסביבות ה־ .600 היא היתה אז
עורכת־דין יחידה שהיתה גם באריסטר
(המשך בעמוד )42

2450

תטבץ
מאת
אביגיל ינאי
מאוזן:
)1אות ההצטיינות באולימפיאדה;
)5טרוף, שגעון ()10 ;)3,3
בכי תמרורים; )11 נהר באירופה;
)13 אינו פקח; )14 רשע; )15
סימן בכתב לטון מוסיקלי; )16
בהשאלה — מערכת קווי יסוד;
)18 לא כאן )20 :מילה המשנה
טעמה ע״פ האינטונציה; )21
בהסכמה כללית ( )22 ;)3,2ידית;
)24 אריה; )25 מקווה מים רבים;
)26 צעיר לאחר נשואיו; )28
מנגנון להגדלת כח העבודה
בהאטת התנועה; )30 סימן; )31
רהט; )32 כדור האדמה; )24
שאינו מבני ברית; )35 חנה, שכן;
)38 מלכותו של עוג; )39 הגיל
למצוות; )41 אמונה; )42 צייר
צרפתי אימפרסיוניסטי; )43 עוף
דורס; )45 דרך, צורה; )47 זאת
היא; )48 עובר אורח; )50 רכוש,
קניין; )51 מרכז, תווך; )52 פתחו
של הר געש; )54 הקרניים
הסמויות המוקרנות מחמרים
רדיו אקטיביים; )57 תאריכון;
)61 קידומת הולנדית; )62 חלון,
אשנב; )64 האות המחברת; )65
נאד; )66 עיר ראשית ביחס
לערים הקטנות שבסביבותיה;
)67 רקב; )69 משפחה, בית־אב;
)70 אטום נושא מטען חשמלי
חיובי; )72 ישנה את שנתה; )74
הרכב אישי של מנהלה; )75
עובד עבודת הקודש בבית
אלוהים; )77 שקע במים; )78
תשלום עבור כלה בארצות
המזרח; )81 הנח! )83 קיים; )85
אשמדאי; )86 כינוי לחלק בשר
שמן ועבה; )88 אויב; )89 פריצת
מעצור; )91 מאכל צנע; )93 צמח
צעיר; )95 בהשאלה — קול
רעש גדול; )96 השיב נפשו
לבוראו; )98 בסיס; )100 מתגורר;
)102 צונן; )103 הקצה העגלגל
שבביצה; )104 מי שהוא בעל
המאה — כך אומרים ()105 ;)3,3
חוסר הגיון, אינו מתקבל על
הדעת, תורה בלוגיקה.
מאונן•:
)1הנוזל המזין את נימי
העלים; )2לא עוד; )3עיר
עתיקה בארץ; )4מסמר; )6סופה
של אות; )7מקום החלציים; )8
כח רב; )9מלך אדום(בראשית ל׳
ל׳׳ה); )12 רק, אך, כי־אם; )15
תותח לא רתע; )16 אבן־טובה;
)17 צפיפות, לחץ; )19 פטיש; )20

אינו עובד; )21 פיננסי, השייך
לאוצר המדינה; )23 מחפש; )24
עצם בפינו; )26 אוסף של דברי
ערר; )27 סיעה; )29 קו אחד בין
שתי נקודות; )30 הבעה; )33
שמנת מחלב שנחמץ; )34
בהשאלה — קדרות, זעף; )36
פקפוק, חוסר החלטה; )37 לבסוף שנכנס הספורט לאולימפיאדה; )40 יהיר; )41
שבט בישראל; )44 בבואה; )46
שמא; )47 נקי; )49 מקום מעצר
לפושעים; )50 כסות לרגל; )53
כינוי למלר המשיח באגדה
התלמודית (שמו של חדש אב);
)54 בן לעם גרמני עתיק שמוצאו
מסקנדינביה; )55 מאכל שהיו בו
כל הטעמים — במדבר; )56
קידומת צרפתית; )58 בדקדוק
— אות המהפכת עבר ועתיד;

)59 סככה מעצי חורש; )60 פתח
דבר; )62 אינו מכניס דבר מאכל
לפיו; )63 נישא; )66 אחת
מארצות הממלכה המאוחדת; )68
בהשאלה — ממד, יחס, שעור;
)71 גרור, נכנע; )73 מטבע
ומשקל בימי קדם; )76 כך; )87
בקר; )79 פרח נוי הפורח בנקיקי
סלעים; )80 חסר־כל; )82 שליח;
)84 מזון; )85 חומר מופק מעצי
האלון לתעשיית פקקים; )87
בדרגא נמוכה יותר; )90
שקערורית; )92 אבן תחתונה
באבני ריחיים; )94 שם ספרו של
בירד, חוקר הקוטב; )96 אל
המלחמה הרומי; )97 יוקר
המחייה ביחס למשפחה ממוצעת;
)99 אחד השוואים; )101 עמית;
)102 מרה קטנה, שעור מינימלי;
)103 כבש.

המלון הישראלי לספרות
ושיס קוסמטיקה ופריקור
קורסים מקצועיים גרמה גבוהה ל:
• ספרות נשים • קוסמטיקה ואפור • סדיקור • מניקור
• אפילציה (הוצאת שיער לצמיתות)
השתלמויות
• מנון ליופי וסלון תסרוקות חדישים ל:־
תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים,
טיפול פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות ובשעוה .
והבנה לבחינות.
הסמכה ממשרד העבודה
30 שנות נ ס מן והישגים בהדרכה מקצועית!

באירופה

תעודותלמסיימים

ת״ א, דיזנגוף ( 190 יודפת )4

29388 226066

הקרב על הגלימה
(המשך מעמוד ג)4
והיתה זכאית לחבוש את הפיאה
המיוחדת ואת הגלימה המסורתית של
הבאריסטר. המסורת האנגלית אומרת,
כי בגלל כבודו הרם, אין הבאריסטר
מזהם את ידיו בכסף. ולכן נתפר בשולי
גלימתו כיס מיוחד, אשר לתוכו היו
הלקוחות משלשלים את מטבעות הזהב
שבהם שילמו את שכר הטירחה. בכך
נבדלת גלימת הבאריסטר מגלימת
הסוליסיטר, שיכול היה לקחת כסף
בידיו.
העולם הזה ביקש לצלם את
הגברת קראוזה בגלימה ובפיאה
המיוחדות שלה, אך מכיוון שהיא עדיין
עובדת גם היום במיקצוע, פנתה
לשאול את ועדת־האתיקה של
לישכת־עורכי־הדין אם מותר לה
הדבר. ועדת האתיקה התירה לה
להתראיין רק לגבי התקופה שבה
למדה מישפטים באנגליה, בתנאי שלא
תספר על מישפטים שבהם הופיעה ולא
תעשה לעצמה פירסומת אישית.
לישכת עורכי־הדין גם סירבה להתיר
לעורכת־הדין הוותיקה ביותר, המתקרבת
לשנתה ה־ ,80 להצטלם עם
הגלימה והפיאה עבור העיתון.
מלבד נועה קראוזה, היו עוד כמה
עורכות־דין שעלו מאנגליה ואשר היו
זכאיות לחבוש את פיאת היוקרה. אבל
אף אחת מהן לא היתה ילידת הארץ.
עורכות־הדין הראשונות הללו
מספרות, כי מעולם לא נתקלו בהפליה
או בלגלוג גברי עקב מיקצוען. אולם
אף אחת מהן לא הגיעה לפיסגת
המיקצוע ולא שירתה בשירות־המדינה.
הן עסקו בעיקר בענייני חוזים
ותביעות אזרחיות והתעניינו בעיקר
בענייני אישות ובזכויותיה של האשה
על פי הדת והחוק בישראל. רוזה
גינצברג, שנלחמה כל״כר לשם קבלת
הרשיון, התאכזבה כנראה מהר
מהמיקצוע והפסיקה לעסוק בו.
קשה היום לבדוק אם מוצאן הרם
של עורכות־הדין הראשונות הוא שגרם
ליחס הטוב אליהן ומה היה קורה להן
אילו באו מבתים צנועים יותר.
הדור שבא אחריהן כבר הגיע
להישגים גדולים הרבה יותר. נציגתו
של דור זה היא חנה אבנור, כיום נשיאת
בית־המישפט המחוזי בתל״אביב. היא
בתו של עורן־דין שנודע מאוד גם
במיקצועו וגם כאחד מפעילי הישוב
הציוני. למרות זאת, לא רצתה חנה
הצעירה ללמוד מישפטים. כאשר
למדה בגימנסיה הרצליה רצתה להיות
עיתונאית, ואף ערכה את עיתון
הגימנסיה. אולם אביה שיכנע אותה, כי
תוכל להיות עיתונאית גם אם תלמד
מישפטים, והיא עשתה זאת. כאשר
סיימה את הגימנסיה, עברה את בחינות
הבגרות הממשלתיות שנדרשו כידי
להתקבל לשיעורי המישפט שנערכו
אז בירושלים.
אביה של הגברת אבנור, עורך־הדין
נחום ניר־רפאלקס• עלה מרוסיה
בשנות ה־ .20ב־ 1927 עבר את הבחינות
לעורכי־דין זרים ופתח מישרד מצליח
מאוד בתל־אביב. הוא היה גם חבר
בוועד הלאומי.

ף * ,1939 כאשר סיימה חנה אבנור
4את הגימנסיה ורצתה להירשם
ללמוד מישפטים, נדרש ממנה סכום
של 12 לירות כדמי לימוד. סכום זה
היה אז כמשכורתו של פקיד במשך
חודשיים והיא ביקשה לשלמו
בתשלומים. הדבר לא התאפשר לה
והיא הגיעה ביום האחרון ובידה הסכום
המלא .״חבל על הכסף״ אמר לה,מי
שהיה מזכיר המועצה־המישפטית דאז,
עורן־הדין אפרים סלנט ,״זה לא
מיקצוע לאשה!״
נ כנס* נ חו ם ני רי רפאלקס

הפרלמנט רי ת
ל הי סטו רי ה
הו טבעה מו שג
ה מ דינ ה, כאשר
קואליציית ניר״ .הי הזהכאשרכל
ה סי עותבכנסת עשו ידאחת נגד
ה סי עההג דו ל ה ביו ת ר. מפ א״׳ .ובח רו
ירר לכנסתמחב רי סי עהקטנה,
נירירפאלקס שייצג א ת מפ״ם.

בכתתה של הגברת אבנור היו
תלמידים רבים, יהודים וערבים, ורק
ארבע נשים. שלוש מהן נשרו במהלך
הלימודים וחנה אבנור היתה האשה
היחידה שקיבלה רשיון עריכת־דיו
במחזור של שנת . 1945 יחד עימה
קיבלו רשיונות גם שר־המישפטים
לשעבר, חים צדוק, הפרופסור אביגדור
לבונטין, האחים התאומים אוריאל
גורני וירוחם גורניצקי, אמנון
רוזנשטיין ועוד עורכי־דין נודעים.
בתמונת המחזור, שצולמה למרגלות
בית־המישפט העליון בירושלים,
אפשר לראת את חיוכה הרחב של
האשה היחידה לבושת הגלימה
וצווארון הסרטים הלבן. לידה, בפיאה
של באריסטר, ניצב עורו־הדין אפרים
סלנט, שהצטלם עם המחזור בתוקף
תפקידו כמזכיר־המועצה המישפטית.
אחרי סיום לימודיה וקבלת־הרשיון,
החלה חנה אבנור לעבוד במישרדו של
אביה. הוא ניצל זאת והטיל עליה מייד
את ניהול המישרד. הוא עצמו יצא
לעסוק בענייני ציבור והיא מצאה את
עצמה עם מישרד משגשג על כתפיה.
״הרגשתי די מסכנה, כמו מישהו שזרקו
אותו למים ואמרו לו לשחות. הייתי
צריכה לנהל את המישרד כולו בלי
ניסיון קודם,״ היא מספרת. אבל הכל
היה בסדר, חוץ מהלקוחות שלא
האמינו כי הבחורה הצעירה היא
עורכת־הדין, ודרשו בתוקף לראות את
עורך־הרין הגבר.
בתקופת המנדאט לא היו נשים
עורכות־דין בשירות המדינה, וכמובן
שלא היו שופטות. מדינת־ישראל
הכניסה נשים למישרד־המישפטים
מייד עם הקמתו. חנה אבנור היתה בין
הראשונות. יחד איתה החלה את
עבודתה שם גם השופטת ויקטוריה
אוסטרובסקי־כהן והשופטת העליונה
מרים בן־פורת.
בתחילה עסקו הנשים במישרד
המישפטים בחקיקה ולא הופיעו
בבתי־המישפט כתובעות. כאשר
ביקשה ויקטוריה אוסטרובסקי־כהן
לעבוד כתובעת ולהופיע במישפטים
פליליים, אמר לה חיים כהן, השופט

שופטת עליונה נתניהו
השופטות עוד מעטות
העליון בדימוס, כי אצלו נשים לא
תעסוקנה במישפט פלילי. היא נאלצה
לעבוד במישרד־המישפטים במחלקת
האפוטרופוס הכללי, ושם היתה
מופיעה בעניינים אזרחיים. אבל זמן
קצר אחר־כך הצטרפה לפרקליטות
תל־אביב ויחד עם חנה אבנור ומרים
בן־פורת עסקו בכל עבודות המישרד.
כולן הופיעו במישפטים פליליים
ואזרחיים ועבדו בדיוק כמו הגברים
במישרר.
גם עורכות־הדין מהמחזור הזה
טוענות כי לא הרגישו מעולם בהפליה
על היותן נשים. אבל לכל אחת יש
סיפור פיקנטי משלה, על לגלוג גברי
זה או אחר. בהשוואה לסיפרה של
טרריס אולנדר נראה כי פלשתינה־א״י,
היתה מדינה מתקדמת הרבה יותר
וקיבלה את שילובן של נשים במיקצוע
המישפטי הגברי בהבנה וסובלנות יותר
גדולה מאשר בארצות־הברית.
השנים עשו את שלהן, היום
משרתות שתי נשים בבית־המישפט
העליון, מרים בן־פורת ושושנה נתניהו.
נשים אחרות מונו לשופטות מחוזיות
ושופטות שלום, אך כאן עדיין ניכר
ההפרש הגדול בין נשים לגברים.
מיספרם של השופטים גדול בהרבה
ממיספרן של הנשים השופטות. לעומת
זאת, פרקליטות המדינה היא כמעט על
טהרת המין הנשי.
העולם הזה 2450

חמרורים
נחוג יום־הולדתו ה־ 59 של
מאיר שמגר, הנשיא השביעי של
בית־המישפט העליון. שמגר, בנו של
מהנדס ונכדו של ספק־הנשק להגנה
עצמית ליהודי דרום־רוסיה בראשית
המאה, נולד בדאנציג (גדאנסק של
היום) ולמד מישפטים באמצעות
הדואר, כשהיה עציר השלטונות
הבריטיים במחנה באריתריאה, שאליו
הוגלה, אחרי שנתפס, בהיותו איש
אצ״ל, כשהוא מלווה חבר פצוע לרופא
ירושלמי. שמגר, הידוע בפסקי־הדין
המחמירים, המנומקים והארוכים שלו
(פסק־הדין בנושא הטלת מס־ערך־
מוסף בשטחים הכבושים השתרע על
123 עמודים) היה בעבר הפצ״ר ולאחר
מכן היועץ המישפטי לממשלה.
נחוג יום־הולדתו ה־ 60 של
אריאל עמיעד, יליד בן־שמן ואב
לשלוש בנות. עמיעד, בנו של רוקח
שהיה למנהל תחנת־הנסיונות החקלאית
בן־שמן, עיברת את שמו אחר
נפילת אחיו, עמיחי, בעת פעולת
תנועת המרי העברית נגד גשרי הגבול
בצפון, שנתיים לפני הקמת המדינה.
עמיעד היה מפקד חיל־הקשר של
צה״ל, מנכ״ל מישרד־החקלאות, סגן
׳ראש עיריית תל״אביב(מטעם המערך)
ומנכ״ל חברת החשמל.
נחוג 4בירושלים יום־הולדתו
ה־ 71 של מנחם בגין, מי שהיה
במשך שש שנים ראש־הממשלה הששי
של ישראל והמסתגר, זה כמעט שנה,
בביתו.
נחוג 4בתל־אביב, יום־הולדתו
ה־ 90 של לווין קיסנים, מחבר סיפרי
ושירי ילדים. קיפניס, בנו של חזן
מאוקראינה, שעלה ארצה בגיל ( 19 כדי
ללמוד ציור בבצלאל) היה שומר
כרמים, כורת עצים למאמץ המילחמתי
התורכי של מילחמת־העולם הראשונה
ולאחריה מנהל בית־יתומים בצפת,
לפני שהחל יוצר את מבולו (800
סיפורים 600 ,שירים 100 ,ספרים).
קיפניס, שהשתמש בשמות־עט אין־
ספור(בין השאר: יגאל ספרא, אבטליון,
ל. חריזי, ק .ניצני, ל .שמיר) ,חיבר, בין
השאר, את סבא של אליעזר, סלינו
על כתפינו, רקפת, אל ראש ההר!
נפטר 4בירושלים, בגיל ,78
אברהם אבו־שושן, מורה, מנהל
בית־מידרש למורים ומחבר סיפרי
ילדים, שהתפרסם בגין המילון שנקרא
על שמו ושעל הכנתו שקד 12 שנים.
מילונו, המילון החדש, יצא במהדורתו
הראשונה בחמישה כרכים והורחב,
לאחר מכן, לשבעה, והוא השלישי
בסידרת המילונים העבריים(אחרי אלה
של אליעזר בן־יהודה ויהודה גור) והוא
המקיף בהם, בהכילו 70 אלף ערכים.
נפטר 4בירושלים, בגיל ,78
הרב ד״ר לואיס יצחק רבינוביץ,
לשעבר סגן ראש עיריית ירושלים
(מטעם הליכוד) ,שהיה ידוע יותר כרבה
הראשי של ג׳והאנסבורג הדרום־
אפריקאית. רבינוביץ, יליד סקוטלנד,
שימש כרב הצבאי הראשי של כוחות
בריטניה במיזרח תיכון ולאחר מכן של
כוחות הפלישה לאירופה . 1944
בדרום־אפריקה גם שימש כפרופסור
לעברית באוניברסיטת ויטוואטרסט־ראנד
היוקרתית.
נפטר 4בירושלים, בגיל ,85 מראשוני סיקובסקי, אמיל הצינקוגראפים בארץ (יוצרי הגלופות
לשם הדפסת תצלומים בעיתון או
בספר) ,ארבעה ימים אחרי פטירת
אשתו בת ה־ 83 מריס, רופאה
במיקצועה, שלה היה נשוי 60 שנה.
פיקובסקי, יליד פינלנד, היה המו׳׳ל
של כתב־העת המצוייר הראשון בארץ
(המיזרח )1930 ,והכין, לפי הוראת
השילטונות, בימי מילחמת״העולם, את
הגלופות להדפסת שטרות־הכסף של
לבנון, סוריה וירדן והמושבה הצרפתית
כוטי בחוף ים־סוף.
נפטר 4בפאריס, בגיל ,88
הבאתן גייימם דה־רוטשילד, טייס
קרבי עוד בשנת ( 1914 ומראשי
חיל־האוויר הצרפתי ב״ ,)1940 שמעולם
לא התעניין בעיסקי־המישפחה, אך
ידע ליהנות מהם, בעיקר בשטח גידול
סוסי־מירוץ, יינות משובחים וגברות.
בגיל 70 נשא לאשה צעירה בת ,26
סדרנית־קולנוע במיקצועה.

יום קווצק׳(משמו
כחייל וכא1רח< נאש
שחי ער תחיה 1
חש והשונט האמין
** יבצע תפיסתו של שלום קור־
1* 1צקי תוכנן על־ידי המישטרה
כמיבצע צבאי. תפיסתו של סרסור
׳ והרשעתו בבית־המישפט הן מן
־ המשימות הקשות ביותר, ולכן ניסו
השוטרים הפעם להציב מארב לסרסור
ולתפוס אותו על חם.
גאולה סימן־טוב, זונה ותיקה בת
,20 התלוננה במישטרה, כי הסרסור

שוטרת וקרמן
נעלמה ברגע הקריטי
שלה מזה שנה וחצי, קורצקי, מכה
אותה, מאיים עליה באקדח ולוקח את
כספה. היא ביקשה את עזרת המישטרה
כדי להיפטר ממנו.
בלילה סגרירי של אוקטובר ,1983
:יצאו שלושה שוטרים לעבר המקום
שבו נהגה גאולה לעבוד, מול בית
הספר החקלאי מקווה־ישראל. שלושת
השוטרים התחבאו בניידת שעמדה
מרחוק בחשיכה והשוטרת יונה וקרמן
התחבאה באחד הצריפים שהיו במקום.
לפתע קרתה תקלה. אחד הלקוחות
[שניגש לעשות את צרכיו בחשיכה,
גילה את הסמלת וקרמן. היא לא איבדה
את קור־רוחה ואמרה לו כי היא
מתחבאת במקום מהסרסור שלה. היא
הצביעה לעבר סרסור שישב בסביבה.
הלקוח הגברתן שאל :״את מפחדת
מהסרדין הזה?״ והציע מייד את עזרתו.
השוטרת קרת־הרוח הצליחה לתמרן
כך שהלקוח עזב אותה לנפשה כשהוא
משוכנע שהיא פרוצה.
בינתיים הגיע לשטח גם שלום,
שגאולה השאירה לו הודעה לבוא
למקום ב־סז בלילה. המישטרה הכינה
צרור שטרות כסף מסומנים, שאותם
נתנה מראש לגאולה. היא דחפה אותם
לקופסת הסיגריות שלה, שם היתה
נוהגת להסתיר את כספה. כוונת
השוטרים היתה לעקוב אחר המתרחש
ולתפוס את קורצקי, כאשר הוא נוטל
את כספה של הזונה.
גילוייה של השוטרת וקרמן אומנם
לא הזיק למבצע, מכיוון שהיא התמזגה
בנוף האנושי ואף דובבה את קורצקי,
ששאל אותה אם לא קשה לה לעבוד
במיכנסי ג׳ינס הדוקים. השוטרת ענתה
לו, כי ״כאשר לחברה שלך יהיה כל־כך
הרבה ניסיון כמו לי, היא תוכל לעבוד
גם בתור שק־שינה״.
אולם כאשר הגיע הרגע הקריטי
| והכסף עבר מיד ליד, לא ראה ואת איש
מהשוטרים. רק כאשר התחילה גאולה
לצעוק ״תעזוב, תעזוב״ ,הסתובבה
השוטרת וראתה את השניים אוחזים
בקופסת הסיגריות ומושכים אותה כל
אחד לעברו. השוטרת ניגשה למקום,
הזדהתה ועצרה את קורצקי. יתר
השוטרים בניידת לא הצליחו לראות
דבר בגלל החשיכה.

סרסור.

שלום נעצר ונאשם בסרסרות לזנות
וחיים על רווחיה של זונה. הוא הכחיש
זאת בכל תוקף. בבית־המישפט
התברר, כי גאולה לא התחילה את
הקאריירה שלה כנערה עובדת אצל
שלום. היא הודתה כי עבדה בזנות מגיל
צעיר ואף ילדה ילד שאיננה יודעת מי
אביו. את הילד מסרה לאימוץ.
לדבריה, פגשה את שלום באמצעות
ידיד משותף כאשר היתה בחודש
השמיני להריונה. והם עברו להתגורר
יחד בבאר־שבע, שם המשיכה גאולה
לעבוד במיקצועה, כדי לזרז את
הלידה.
לפי גירסתה התחיל שלום להכותה
אחרי הלידה, כדי שתחזור לעבוד .״הוא
כיבה עלי סיגריות על הגוף ואיים עלי
באקדח,״ העידה בבית־המישפט.
שלום סיפר כי הכיר את גאולה
כאשר היה לקוח שלה. הוא ידע
על עיסוקה בזנות אך הדבר לא הפריע
לו להתרועע איתה ולבוא לקחתה
לבילויים אחרי שסיימה את עבודתה.
הוא התקשר אליה מאוד ואף לקח
אותה להתגורר בבית אביו. כאשר גילה
האב במה עוסקת הנערה סילק את
השניים מביתו.

סאה שלום, שאהב את גאולה, תיכנן
לשאתה לאשה ואף הבטיח לה זאת.
אולם בלחץ מישפחתו נאלץ לחזור בו
מהבטחתו, וזו לדבריו הסיבה שגאולה
העלילה עליו את הסרסרות.
שלום סיפר, כי מעולם לא היה זקוק
לכספה של גאולה. הוא עבד והשתכר
היטב. סניגורו, עורך־הדין סמי יונה

מיגור יונה
לא צריך רווחים

הביא לבית־המישפט את מעבידו של
שלום, דויד סירי, והוא סיפר כי שלום
עבד כבונה במות ובנה כל חודש כעשר
במות וקיבל את שכרו בהתאם. שלום
גם עבד בעיתות הפנאי בנגריה
והשתכר גם שם. גאולה הודתה כי היו
משתמשים בכספה כאשר יצאו לבלות
יחדיו או כאשר לגו בבתי־מלון.
מאחר שהוכח בבית־המישפט כי
בני־הזוג התגוררו יחד תקופה העולה
על שבועיים חלה על הגבר הנחת
החוק, כי הוא חי על רווחיה של זונה,
וכי עליו היה לסתור הוכחה זו. העדות
היחידה שהיתה נגדו היתה עדותה של
גאולה. היא דיברה בשטף ובלהט
ועשתה על בית־המישפט רושם של
בחורה חזקה שאיננה ניתנת להשפעה
בקלות.
שלום, לעומת זאת, נראה לבית־המישפט
בחור חלש והססני, שגימגם
בעת מתן עדותו. בית־המישפט התרשם
כי לשלום יש בעיות תיקשורת עם
אנשים ובעיקר עם נשים, וכי הוא
ביישן, ולכן, כאשר התנהגה אליו הזונה
בחביבות, הוא נשבה בקסמיה והתקשר
אליה.
לגבי מארב המישטרה קבע השופט,
כי מכיוון שהשוטרים לא הצליחו
לראות מה בדיוק קרה ברגע הקובע,
יתכן שיש מקום גם לגירסתו של
הנאשם, כי גאולה דחפה לידיו לפתע
כרגע מסויים את קופסת הסיגריות
שהיתה נוהגת לתת לו לשמירה מפעם
לפעם, ובטרם ידע מה קרה התנפלו
עליו אנשי־המישטרה.
״אי לזאת, יתכן בהחלט גם מצב של
בחורה שעוסקת בזנות אך יש לה חבר
שאיננו חי על רווחיה,״ קבע השופט.
״המתלוננת בעצמה סיפרה כי בעבר
עבדה ללא סרסור, מרוע אם כן תיקח
לה כעת סרסור כדי שיקח את רווחיה?״
שאל השופט וזיכה את הנאשם.

הורוסהוס מרים בניכזיני

מזל החודש

האווירה מתוחה
ואין שקט נפש ומנוחה בימים אלה או יותר נכון בחודש זה
במיוחד, האווירה מתוחה ואנשים רבים
אינם מרגישים רגועים, ואינם מצליחים
לזכות במעט שקט נפשי ומנוחה. בני מזל
אריה, שהחודש הוא חוד ש ימי־ההולדת
שלהם, אמורים למצוא סוף סוף מרגוע
וליהנות מהתקופה שמבטיחה בדרך״כלל
מצב״רוח יותר טוב. ובכן, מה קורה כעת ומה
הסיבה למצב זהו א ת זאת ננסה להסביר
כאן ואולי ייקל עליהם, אם יבינו מה הם
הגורמים לקשיים. השמש שהיא שליטת מזל
אריה, מאפיינת בדרך־כלל המון אנרגיה,
התלהבות, אופטימיות ושימחת״חיים.
אולם השנה, שלא כבשאר השנים, מעיב צל
על השמש.
כוכב שבתאי שנמצא במזל עקרב יוצר
קרינה קשה לשמש. דווקא כעת, כשהשמש
במזל אריה(המזל שבו היא שולטת) אנשים
אינם חשים בטוב ומושפעים קשות ממצב
הכוכבים. א חד הסימנים הבולטים הן
הטמפרטורות הירודות שהיו בתחילת חודש
אוגוסט. כל זמן שסטורן והשמש היו בקשר
של 90 מעלות, מזג״האוויר היה קריר יח סי ת

* השבוע לא יהיה משעמם או שיגרתי, כל דבר
* שיקרה ישאיר א ת חותמו לתקופה ארוכה
וייזכר עוד זמן רב

אחר-כך. בשטח הרו *
מנטי
מובטחות הצ *

לחות.
בני המין השני

יימשכו אליכם ויהיו

מעונייגים בקירבתכם.

תוכלו כעת ליזום פגי *
שות
ולהתחיל בקשרים

חדשים. לעומת זאת,

בשסח הכספי מצבכם

אינו מעודד־
** רצת שתהיו ווזידים בחו*איתיבם. ג מ קו ם
* העבודה צפויה אי-הגגה, גגיגע לעתיד.

יון שבוע לא קל מצפה לכם. ה־ .25 וה־סך יהיו
*י מעייפים ולכן כד אי שתחסכו בכוחותיכם
** והשתדלו להרבות במנוחה.
ה־־/נ וה־ 0נ
* בחודש יהיו מוקדשים
׳* לטיפול בביתכם, לא
1רצוי לבצע טיול ב*

יומיים אלה, מאחר
* שצפויות תקלות או
** אפילו סכנות בדרכים.
* הפתעה בשטח הכספי
** צפויה לקראת ה־ 20 או
* ה~ 21 בחודש. בשטח
ן הרומנטי מתפתחים כעת סיכויים טובים
* להצלחה. אתם תהיו הרבה יותר פופולריים

* השבוע יימשך כמו המתכונת של השבועות
* האחרונים, נדמה שבכל מקום צצים מכרים

קרובים וידידי ם שאת 1 קיומם כמעט שכחתם.
111
אל דאגה, הם זוכרים

אתכם ואם תרצו או לא

צפויים ביקורי פתע

בביתכם. התכוננו מב *
עוד
מועד, אולם מומלץ
* 111 לבצע נסיעה או לצאת

לחופשה ולהתרחק מכל

ההמולה. ה־ 17 וח־$נ
בחודש לא יהיו קלים,

אתם עלולים להרגיש לא טוב, אולם ממחה

! ושינה יכולים לעזור לכם לשפר א ת המצב.

לעונה זו. סטורן מסמל קור ובהחלט גרם
לתופעה זו. הדיסהרמוניה בין הכוכבים
השפיעה על כולם ולא רק על האריות. שור,
עקרב ודלי יוכלו להעיד על עצמם שזה היה
להם א חד מהחוד שים הקשים בשנה זו. גם
לבני המזלות האחרים היה קשה.
כוכב מרס נמצא אף הוא במזל עקרב ויצר
זווית קשה לשמש. הוא זה שהביא לתאונות,
טביעות ואסונות אחרים, שעליהם הרבינו
לשמוע בחודש האחרון. אנחנו נתרכז בעיקר
בהשפעתו הקשה של סטורן על השמש.
סטורן הביא להתפתחויות קריטיות
בדברים החשובים ביותר. ההרגשה היתה

שמישהו נלחם נגדנו. מילחמות פנימיות
וחיצוניות. קשה להגיע להישגים בחוד ש זה,
והרגשת המוגבלות חזקה ביותר. מי שמנסה
לפעול מרגיש שכוחות חזקים ממנו עוצרים
אותו, והוא תלוי באנשים שמשום מה
חוסמים א ת דרכו. אי-אפשר לפעול בצורה
חופשית. לא פעם חשים די כ דון ודיכאון,
בעיקר בגלל ההרגשה שכל הכוחות נסחטו
ואין יותר מרץ להמשיך. לא כד אי לצעוד נגד
הזרם. מי שיהיה סבלני ויחכה שהתקופה
תעבור, יוכל לחדש את הכוחות הדרושים לו
להמשך הד רן. תופעה נוספת היא -הכניעה
עניעים מיקצועייס יעסיקו אתכם בתחילת
השבוע. יהיה עליכם לקבל החלטה תשובה.
המתאים למתן תשובות
או לקבלת ה חל טו ת נסו
לדחות זאת בשלושה
שבועות כמו כן, רצוי

לא לבצע כל צעד
דרסטי בכל מה שקשור
לכספים. השיפוט שלכם
*ף סצזי־ססן
עלול להיות מוטעה
לחלוטיו בימים אלה.
אינכם יכולים לראות
את התמונה בשלמותה וזה עלול לסכן
אתכם ואף לסבך אתכם באופן קשה.

שבוע מ אוד מו ס ס מצפה לכם, אתםמ טי ם
להתרגז במהירות ולהתפרץ על הסביבה ולא
ת מיד בצדק. ב״$ג או
ב-פג בחודש אתם
עשויים לקבל מיכתב
או שיחת טלפון מחז־ל.
זה יגרום לכס שימחה.
יתכן שבקרוב תזכו
לארח בביתכם ידי די ם
מחו־ל. למרות חוסר
המחות, זה ישפר א ת
מצב-הרוח. ה־ 7ג וה־פג
ימים ק שים במיוחד

__ מביניכם עבורכם, היו זהירים. ביחוד אלה
שמהנים ^ מתכונמס לבלות על שפח־הים,

תקופה לא קלה עוברת עליכם כעת, ענייני
בריאות מעסיקי אתכם לא מעט. אתם או
בני מישפחתכם. סובלים
מבעיות שונות,
ואתם אינכם מצליחים
להגיע ליום אחד ללא
דאגה. אתם נוטים
להסתכסך עם הסביבה
הקרובה, כל דבר ק טן
מרגיז אתכם ומעורר
בכם את יצר הביקורת
22 בא1ג 1סט -
22 בספטמבר
החזק אצלכם בין כה
וכה. אתם עלולים
לאבד חפצים חשובים, מפתחות של הדירה
או של המכונית וכן מיסמכים או תעודות.

זיזי*

סטוון
הוא זה שגום באחוונה לתאונות,
לטביעות ולמילחמות הפנימיות בארץ 1

לסמכות. ההרגשה היא שמישהו שולט בך.
הבוס, הממשלה, ההורים או כל אחד אחר
שנמצא בעמדה שקובעת לגביף, לא מכבדים
את הרעיונות שלן ולא מתח שבים בד ע תן.
חשוב לא לברוח ממאבקים -צריך לחפש
דרך מקורית שבה אפשר יהיה להתבטא, מי
שנלחם ללא תיכנון וללא מחשבה צפוי

מראש לכישלון. אין טעם להתחמק
מוויכוחים, אך רצוי לשלוט היטב בכל מה
שנאמר ולהימנע מהתפרצויות זעם.
תקופה זו(הכוונה בעיקר לחודש אוגוסט)

תקופת נסיו!
ומימון רבני המזל
קשורה למה שעבר עליכם לפני 7שנים.
פרוייקטים, שהוחל בהם אז עוברים כעת
השבוע מתחיל במצב״רוח אופטימי. ה* 5ג
וודפג בחוד ש עשויים להפגיש א תכ ם עם
ידי די ם ישנים וחד שים.
ובעיקר אלה מביניכם
שזקוקים למעט רומנטיקה,
יוכלו להמת
מחיזורים של בני המין
השני. חשוב לא ל תכמ
תוכניות גדולות לעתיד
הרחוק. מ א חד שהב טחו
ת שניתנות כעת
אי ק אמורות דווק א
להתקיים. בענייני אה בה
רצוי לשמור על סודיו ת עד כמה שאפשר.
כל התפת חו ת של קשר חד ש הי א שלילית.

שבוע קשח מצפה לכם בעיקר בכל מ ה
שקשור לתחום המיקצועי. יחיה עליכם
לעבוד קשה ולשים לב
למה שקורה בסבי־בתכם
הקרובה. הזדמנות
לקידום צפויה כעת.
אך היזהרו מלחתחייב
לקבל על עצמכם תפקיד
שאינכם בטוחים בו
במאת האחוזים. טעויות
בשיפוט עלולות
להביא לחרטה מאוחר
יותר. ידידים שעליהם
אתם סומכים עלולים לאכזב א תכ ם בימים
אלה, אל תמהרו להתייעץ עימם בענייניבם.

בתקיפה זו אתם עסוקים בנסיעות או
בתיבנון תובגיות לנסיעה, אל תתפלאו א ם
מדי יום יתעוררו בעיות
שומת ומשונות. אין

סינוי שעניינים מסוג

בצורה
זה יתנהלו

שקטה ומסודרת. הת־רגזויות
רבות צפויות,
בעיקר בגלל אי-הבנות,
שלבם ושל אלה שעימם

א תם נמצאים במגע. 83511 במקום העבודה מנ סים
לחתור מתחתכם. אל
תמהרו לתת אמון וגי ד קו היסב כל הצעה
שאתם מקבלים, כי מעוגייגים לחבשילכם.

את המשבר הרציני הראשון שלהם. זו זיזיהתנסו
ת קשה ביותר מכיוון שרוב הדברים !
שבהם עס קתםב״ 7השנים האחרונות, זיזיהוכיחו
א ת עצמם והתנהלו בצודה חלקה1* .
הבעיות שנוצרו כעת באות במפתיע, כשלא *
ציפו להן כלל. זה מערער את הביטחון ויוצר
חרדות באשר לעתיד.
למעשה, אפשר ל ה תייח ס לתקופה זו כאל
תקופת ניסיון, הכל עומד למיבחן -זה הזמן
לבדוק א ת ערכם של הדברים, מה שווה ומה
מיותר. מה שלא יוכיח א ת עצמו ייכשל ולא
יחזיק מעמד. הבעיה היא שקשה לשפוט את
הדברים מבפנים, אי-אפשר לראות הכל
מנקודת״ראות אובייקטיבית. הסכנה היא
שאדם יכול להתעלם ממציאות שאינה
נעימה ולסרב לראות א ת האמת. ואז, בעוד
7שנים עלול הכל להיהרס והמצב יהיה
קטסטרופלי ויביא לחורבן. חשוב לדעת
לחסל דברים בזמן ולהיפטר מכל מה שלא
שווה. לצעוד הלאה ולשים דגש על הדברים
שכן הצליחו ושיש להם סיכויים.
כדי שאפשר יהיה להגיע להצלחה מלאה
בעוד 7שנים, חשוב לבחון א ת הדברים וגם
אם נראה שנכשלת במיספר דברים -כד אי
להתייחס לכך כאל מיבחן. כל מה שלא
מסתדר, כד אי לעזוב ולהשקיע א ת האנרגיה
בדברים אחרים. לדוגמה -חיי מישפחה
משובשים או י ח סי ם מעורערים עם בן־הזוג.
כל דבר כזה דורש בדיקה נוספת. אפשר
לשים א ת הדגש על קאריירה או על בניית
בית או על כל דבר אחר שישמש תחליף
וייתן פיצוי על הקשיים. אחד הדברים
הפגיעים ביותר בתקופה זו היא הבריאות.
אם אינך בריא זו ההוכחה שאתה לא ב ד רן
הנכונה. בריאות לא טובה אצל בני אריה,
ת ת בט א במיחושים בגב או בבעיות לב.
ואילו אצל המזלות האחרים באזורים
הרגישים שלהם. במצב זה חשוב לנסות
לעשות הכל כדרוש, ולא לבצע שינויים
דרסטיים -פשוט לעבור א ת התקופה עד
כמה שאפשר ללא פגיעה.

מצב־הרוח אינו מן הטובים בימים אלה,
אתם חשים כבדים ומדוכאים, עניינים
כספיים גוורמים לכם
לדאגה. ומה שחמור
יותר -מ י מישפחח
מאשימים א תכ ם ודור-
שים שתעניקו להם יותר
תשומת-לב.חשוב שתנוחי
ותתרחקו מע ט
מכולם. א ם אפשר צאו
לחופשה ונסו לחמר
אנשים חדשים. התקשרויות
עם אנשים מאר צות
אחרות, אינן אמורות להחזיק בממד, אך
בהחלט יכולות לשפר ולאזן א ת מצב־הרוח.
* י־בתקופה
זו אתם אמורים לחינות לבלות
ולפגוש בסכרים קרובים וידידים, שינעיסו
א ת זמנכם. אילם לא
הכל מתרחש לפי המ*
תוכנו, ועניינים שונים
עלולים לעכב אתכם.

במקום העבודה, צפו *

יות
התרגזויות לא

מעסות, שוב מתעלמים

מרעיונותיכם, ומנסים

להשפיע עליכם לבצע

שינוי שאינו לטובתכם.

בני הזוג מ סי ם לריב
ולהסתכסך איתכס, אך נסו להתנער מכל *

רגש אשמה, ולעמוד על זכותכם לחופש.

שבוע די מוזר מצפה לכם, בתחום הרומנטי
צפויות הכרויות חד שות אולם אלה אינן *
יכולות להיות יציבות *
או להחזיק מעמד, לכן *
אל תבנו על כך ואל *

תפתחו תיקיות גדולות 11 .
האכזבה. עלולה להיות

גדולה מאוחר יותר. כל *
קשר תוכלו לשפוט רק
בעוד שלושה שבועות* . 1 היזהרו במה שאתם
מגלים, לא כל אחד 1 :
ראוי לאמתכס. הפעילו *
את האינטואיציה והיו עירניים. בתחום *

הכספי צפויה הפתעה ב~ 15 או ב י 1 6בחודש. י !

טעם העולם הגדול.

קשר בתיזל&שותי

טעם העולם הגדול.

_ ״מלך פתודתיקחהר

(המשך מעמוד )27

נבהלת כל־כך בקלות. יש לה אבא שמסביר לה
ומתדרך אותה,.אבל להגיד לך שזה נעים, לא. זה
לא נעים. היתה לנו שיחה בבית. שאלתי את
אשתי ובתי אם הן רוצות שנחליף את מיספר
הטלפון. הסכמנו שלא. בתפקידי, כראש־עיריה
זה לא מקובל על הדעת, שאכנע לאיומים שלהם.

• ובכל זאת, צריך למצוא פתרון
לסכסוך?
הפתרון טמון ברבנים. החסידים השוטים
ניזונים מהשראת הרבנים שלהם. הם עושים
דברים לשם שמיים, במיצוות הרבנים, דברי
אלוהים חיים.

• נפגשת לשיחה בנושא עם הרב
סלומון?

ישבתי איתו שש שעות בארבע עיניים בווילה
של ידיד שלו בסביון, ואין עם מי לדבר. אין להם
כבוד. בעצרת יום־השואה הם הפריעו. הקהל רצה
לקרוע אותם.

• הם ניסו לפגוע כך פיסית?

כשאני יוצא מפתח העיריה, הם זזים החוצה,
כשאני נכנס לאוטו הם נעשים גיבורים ומתחילים
להשתמש בביטויים, שתסלחי לי על הביטוי,
בבית־זונות לא משתמשים בביטויים כאלה.
אבל להתקרב אליי הם לא מעיזים, הם פוחדים
ממני, רואים שאני לא נבהל מהם. לא אחת, כשהם
נטפלים אליי, אזרחים מבקשים ממני להזמין
מישטרה. אני לא מסכים. לא רוצה לתת להם
הרגשה שהם נחשבים בעיניי.

• מה בדיוק אירע בהלווייתו של
החייל שנהרג בלבנון. האמנם התבקשת
על־ידי המישפחה לעזוב את
ההלוויה?
כראש־עיריה באתי לכבד את בן עירי שנפל.
היתה שם חבורה של נבלות, שהתחילו להשתולל
ולהגיד כל מיני דברים.

• מדוע, אם כך, לא הנחת את הזר
על קבר החייל והסתלקת?
לא הסתלקתי. נשארתי במסע ההלווייה עד
תומו. המישפחה ביקשה לא להניח זרים בגלל
תשעה באב, אז לא הנחתי את הזר.

•ול א עזבת את המקום בכעס?

כלל וכלל לא. מה פיתאום? עמדה לידי
עיתונאית של הארץ ושמעה כיצד ניגשה אליי
רופאה, שאני מכיר היטב. הרופאה נדהמה
,מהתקרית. אין זה מקובל אצל אנשים דתיים
לחלל את כבוד המת, והיא אמרה לי: אולי כדאי
שתלך, כדי שלא תיווצר מהומה. אני, כמובן, לא
הלכתי, אבל העיתונאית דיווחה שהלכתי בכעס.
הרבנים צריכים לתת סייג להתנהגות חסידיהם
השוטים. מה פירוש שבהלוויה של חייל קבוצה
של ארבעה אברכים, שבחייהם לא הריחו צבא,
משתוללים שם בחוסר תרבות, מטרים ספורים
מהמקום שבו נמצאת המישפחה רכונה על הארון,
כואבת ודוממת?
התקרית הזו אינה תקרית יחידה. וזה בעיניי
חמור מאוד, למרות שאין זה ביטוי של כל
האוכלוסיה הדתית. זה חמור מאוד..

שידור
צ ל״ג
• ליצחק בן־נר ויוסי עבאדי, עורכי
התוכנית במצב הנוכחי בגלי־צה״ל. התוכנית
אמורה להיות מתחרה לתוכנית יומן השבוע של
קול ישראל. העורכים ייגעו את קהל המאזינים
בראיונות ארוכים ומשעממים של פוליטיקאים
מכל הסוגים, שלא אמרו דבר ולא חידשו דבר
לגבי ״מעשה המרכבה״ של הקואליציה החדשה,
אלא עסקו בחישובים אריתמטיים, שנפשו של
הציבור קצה בהם זה מכבר.
יומן אירועים של הטלוויזיה הצליח להתעלם
מן הנושא הקואליציוני הנדוש ועבר לדבר על
נושאים אחרים.

מאחרי המירקע
נקמה מתוקה
הטלוויזיה הישראלית שידרה בשבוע האחרון
כמה וכמה כתבות הנוגעות למילחמת־הלבנון.
הראשונה והמפורסמת שבכולן היתה זו שבה הציג
החייל את ידו המגואלת־בדם ואמר לקהל
הצופים :״זוהי לבנון!״
עוד באותה המהדורה שודרה כתבה נוספת
מבית־החולים רמב״ם בחיפה, שאליו הגיעו
הפצועים. כמו שמשה שלונסקי, הכתב הצבאי
של הטלוויזיה, שהיה במיקרה בנבטיה כאשר
נפצעו האנשים, כך עמום כרמלי ,״כתבנו
בצפון״ ,היה במיקדה באותו היום בבית־החולים
רמב׳ים בחיפה, ואץ לשדר את הבאת הפצועים
אל חדר־המיון.
אבל המשימה בעיר הגדולה, בתוך שטח
ישראל, לא היתה כל־כך קלה. אנשי צה״ל,
האחראים על מינחת המסוקים ליד בית״החולים
רמב״ם, ניסו למנוע מצוות־הטלוויזיה לצלם את
הכתבה וגיסו להפריע. הכתבה צולמה ושודרה
למרות זאת עוד באותו הערב. דבקות במשימה.
למחרת שוב הגיע כרמלי לבית־החולים
רמב״ס, שוב הגיעו פצועים מן החזית, הפעם
ממיקוש בגיזרה המיזרחית. כרמלי ראיין את
הפצועים. לא עבר זמן רב והגיע צילצול מאיים
מיחידת דובר־צה״ל בתל־אביב .״אם תצלם
ותראיין את הפצועים, אתה עלול לסבך אותם
במישפט צבאי!״ אמרו לכרמלי. מדוע? כי לחייל
אסור להתראיין בלי אישור של דובר־צה״ל.
האיום לא הועיל, ולמחרת שוב הגיע כרמלי
אל בית־החולים, ושוב ראיין פצועים, הפעם
פצועי מיטען־צד.
אך מתקפתו של צה״ל נגד הטלוויזיה לא
הסתכמה בחזית אחת. בו זמנית הודיעו גם בבניין
הטלוויזיה בירושלים על מורת־רוחם מן הכתבות
על הפצועים( .התירוץ חיה שהן נעשו ללא אישור
הדובר).
כאילו לא די בכך, בערב שבו הגיעה למערכת־החדשות
בטלוויזיה הידיעה על התפטרותו(או

• נחזור לעניין הקואליציה. מה
יקרה אם מיסלגתך תיאלץ אותך לסגור
את קולנוע ״היכל״?

• עד היום הצליחה אגודת ישראל,
למשל, להשיג כל מה שרצתה. יותר
מכל מיפלגה אחרת הגשימה את
מצעה. מדוע אתה חושב שאם היא
תדרוש את סגירת קולנוע ״היכל״
בשבת, היא לא תשיג זאת?

העולם הזה 2450

כ־ 09.30 התכנסו שישה אגשים במישרד־הפירסום
של דויד ארמון, למה שהוכרז
כ״ישיבה סגורה״ מה פירוש. סגורודי סגורה
לפני מנכ׳׳ל הרשות, אורי פורת, לפני מנהלי
הטלוויזיה והרדיו. פתוחה — לפני ארבעת
נציגי הליכוד בוועד(דויד ארמון. נתן גרון,
שאול עמוד. וקריאל גרדדט< ונציג
המערך עמידם ניר.
הישיבה אורגנה כמבצע צבאי לכל רבה
בחשאיות מוחלטת, תוך כדי אירגון מיבצע
הטעיה (זימת ישיבה נוספת נוחה— :
להמשך היום) .מטרת הישיבה הסודית: קריאה
לסדר את המנכ׳ל. מדוע? מפני שהעז
להשתתף במסיבת־העיתונאים שאירגנה הנה־לת
רשות־השידור. במהלך המסיבה הובהרו
כמה אמיתות בקשר לאולימפיאדה, שלא חיו
נוחות לחברי הוועד. ראשית, שלא בוזבזו(כפי
שטענו־הדליפו החברים הנכבדים) לחלוטין
כספים מתקציב הרשות למיבצע, מכיוון
ש־ 500 אלף דולר הוענקו לרשות ממישרד־האוצר
במיוחד למטרה.זו, ו* 200 אלף דולר
נוספים נתקבלו ככספי חסות מחברות
מיסחריות. העלות הסופית של האולימפיאדה
היא 660 אלף דולר. מבאן, שהפסדי הרשות
אינם אלא ...רווח נקי. פרט לכך, הדס פורת,
במהלך מסיבודהעיתונאים, את טענת ארמון,
ש״אנשים מאחרים לעבודה, מכיוון שאינם
יבולים לקום בבוקר, אחרי שצפו בטלוויזיה כל
הלילה,״ ארמון עשה סקר טלפוני, שעל־פיו
אחוז הצפיה במישדרי־האולימפיאדה הוא
נמוך,״ הסביר פורת .״אם זה נכון, כיצד תולים
את האחוז הגבוה של האיחורים לעבודה
באולימפיאדת אם אחוז הצפיה נמוך־?״
היושב־ראש, מיכה ינון, הגיע בדחילו
ורחימו למישרדו של ארמון, שהפך למטה*
חיתם של רשוודהשירור. שם הוא קיבל
שטיפה על שהעז לשתף פעולה עם המנכ״ל
ללא אישור הוועד. ינון תתנצל נואשות
וגימגם; ״אולי הייתי צריך להתייעז איתכם.״•
כדי להיות בסדר עם בולם, קרא היו״ר
הנזוף לחברי הוועד להפסיק את מילהמווד
היוקדת והזכיר להם את החיוב שכשידורי
האולימפיאדה.
ב*.00ו , 1הוחלט על שיפור אווירה. לכבוד
מה? לכבוד ישיבה מס׳ .2

•שיבה מס׳ - 2

השבוע חל קרע חמור בין מיכאל קרפין,
עורך מבט, לבין רפיק חלבי, עוזרו ויושב־ראש

• המערך היה זה שהתחיל לתת
לדתיים.

פרס לא דיבר איתי. יכול להיות שהוא יהיה
ראש־ממשלה, אבל בעיר שלי אני ראש־הממשלה
ואף אחד לא יכול להתערב לי בעבודה.

ישיבה מסי ן

מירחמת קרפיז בחלבי
(או להיפר)

האגודה השיגה, כי היה מי שנתן.

• אומרים שפרם ביקש ממך לרדת
לעת עתה מעניין קולנוע ״היכל״.

הוועד המנהל של רשות־השידור הפג׳ המד2 לאחרונה מקוריות שאין כדוגמתה? .
ממיקום ישיבותיו, רדד תרירוון ן* ,ודת ניהולן,
וכלה בפירסומים תסרי־התקדים אודותן.
ביום הרביעי האחרון התקיימו לאור מצבה
החמור של רשות־השידור שתי ישיבות:

ישיבה זו כבר עברה למישור יחסי־הציכור
של נתן כיון בבית ציוני אמריקה. בשעה
12.00 בדיוק הגיעו משתתפי הישיבה
הראשונה. נוספו אליהם גם הסנכ״ל ומנהליה
הבכירים של הרשות, שלא ידעו על קיומה של
הישיבה הראשונה. על־פי הנוהג, מתקיימות
ישיבות הוועד־המנהל בבית כלל, בירושלים,
ולא במישורי פרסום ויחסי־ציבור, הנמצאים
בבעלות פרטית.
הישיבה אבן נפתחה בטונים מינורים. כפי
שהוסכם בסוף הישיבה שקדמה ל ת מנכ״ל
הרשות סקר את מצבה הכלכלי החמור של

את המילה ייאלצו תמחקי מהמילון. אין כוח
בעולם שייאלץ אותי. שיסביר לי — כן,
שישכנע, שילחץ, זה כן, אבל שייאלץ — אין כוח
בעולם! אני ראש״עיריה בסמכות החוק. אין ראש
מיפלגה, שיכול לבוא ולהגיד ראש־העיר לא
מוצא חן בעיניי, אני אקבע בשבילו. ואני מודיע
לך שעד היום, בכל המשאים והמתנים בנו^א
הקואליציה, ענין קולנוע היכל לא עמד בראש
הדברים. צריך לדעת לדבר עם הדתיים. לא צריך
לוותר להם.

צריך לחיות ביחד. אנחנו לא נלך לרב על
קוצו של יוד. הם לא יפוצצו את הקואליציה על
קולנוע היכל. אני מבטיח לך נאמנה, שאף אחד
לא דיבר איתי ואף אחד לא שאל אותי בנושא
קולנוע היכל.

נל ישיבות הוועד המנהל

כתב גולדשטיין
אילת זאת שחיתות
פיטוריו) של הקצין שנתן דרגות־קבע לחבריו,
ואנשי מחלקת־החדשות התקשרו עם דובר־צה״ל
כדי לאשר את הידיעה, היא עוכבה ״משום מה״
עד השעה 12 בלילה, ורק אז הותרה לפירסום.
זה נשמע כמו נקמה מתוקה.

ועד־העובדים בטלוויזיה. מעשה שהיה כך היה:
מיכה לימור יצא לחופשה שנתית. את זה
יודעים, מכיוון שלא הופיע כבר שבועיים על
המסך בהשבוע — יומן אירועים. מי שנקרא
להחליפו היה שימעון טסלר. עד כאן הכל
בסדר.
טסלר הציע שאורי גולדשטיין יסע עם
צוות לאילת, להכין כתבה על העיר הדרומית. גם
זה עדיין בסדר.
כשקרפין שמע על כך, התרגז מאוד (בלשון
המעטה) .הוא צעק מייד שזו שחיתות, וכי הדבר
לא ייתכן.
וכל זה למרות שהכל יודעים שכשאורי

חבר-ועד אדמון
מישפטיחבריס למנב־ל
הרשות ובעיות אחרות: אבטלה סמוית ציוד
בלתי־כשר, אולפנים לא תקינים ועוד.
הסקירה הסתיימה בקריאה לחברי הוועד
לפעול לגיוסם של שני מיליון דולר לרשות.
שגור? התשובה־ .״יש כל מיני דרכים...״
מטרת המגבית! בניית אולפן הטלוויזיה
המתוכנן לבנייני האומה.
גישת הוועד נראתה, אמנם. קונסטרוקטיבית,
אך בסוף הישיבה קיבל הוועד המנהל
החלטה דרמתית בעלת חשיבות לאומית:
״מעתה ואילך ינסח הוועד המנהל בעצמו את
הודעותיו לעיתונות לאחר ישיבותיו,
ויושבראש הרשות יעבירן אישית לעיתונות.״
עמירם ניר(מערך) ונתן ברון(ליכוד) ינסחו
את ההודעות. ואילו היושבראש, מיכה ינון,
הורד בדרגה ומונה כדובר הוועד. .הוא יהיה
אחראי על הפצת ההודעות.״ הודיע הוועד.
על החלטה הרת־גורל זו לא פורסם דבר
בהודעה שניסחו הצוות ניר־ברון לעיתונות.
הטלוויזיה הישראלית הכינה סידרה קומית
על חיי המילואים. כל זה ידוע ומוכר.
צילומי-הסידרה, בת 12 הפרקים, הסתיימו
והיא תוקרן על המסך הקטן החל בספטמבר.
גם זה ידוע.
שמה של הסידרה עבר גילגולים רבים. הוא
התחיל במילואים. מילואים. עבר לאנשים
במילואים (אולי להיפר) ,ואולי בינתיים
שינתה הסידרה את שמה שוב.
אך עוד לא עלה הפרק הראשון על המסך,
עוד לא קיבל את תגובתם של הצופים, כנר
מתחילים בטלוויזיה לעבוד על 12 פרקים
נוספים לסידרה. אולי תוך שינוי חלק מצוות
השחקנים.
עובדי טלוויזיה רבים ליוו את עושי
הסידרה בעבודתם וצפו בפרקים הערוכים
והמומים לשידור. הם טוענים כי הסידרה אינה
טובה, ואין טעם להמשיך ולצלם פרקים
נוספים.
גולדשטיין יוצא לעשות כתבה, הוא מביא בדרך
כלל כתבה מעולה.
קרפין טילפן לטסלר וביקש למנוע את
נסיעתו של גולדשטיין לאילת. טסלר מצירו לא
התכופף ואמר לו :״אם אתה לא סומך על
שיקול־דעתי, אני לא עורך את היומן.״ קרפין לא
נשאר חייב וענה לו בזריזות :״אז אל תערוך!״
טסלר :״אתה לא תגיד לי מה לעשות! אני
נמצא כאן לפניך!״
רפיק חלבי, ששמע על כל הסצינה, פנה
לקרפין בכעס :״איך אתה מדבר? אתה נשמע כמו
דיקטטור!״
קרפין המחומם ענה לו מייד :״אתה מצירי
יכול ללכת לכפר שלך!״
וכך קרה ששימעון טסלר לא ערך ולא הגיש
את היומן האחרון, וחלבי, שעבד עד כה כעורך
מישנה במבט, נטש גם הוא את עמדתו והתרכז
רק בסרט שהוא עושה למבט שני על האלימות
במיגרשי־הכדורגל.

55 אלף איש השתוללו, בכו, התעדנו, נמחצו ושאגו בקונצרט ההמוני שר

איתה, אך קל היה להבחין בין מי
שמילמל את המילים מכיוון שאינו
יורע אותן ובין מי שמכיר את המילים
בעל פה.
אלה שהכירו את המילים, בני ה־25
פלוס, זוכרים את להקת כוורת, והם
אלה שהעניקו אז, לפני עשר שנים,

ללהקה את הצלחתה הבלתי רגילה,
אלה היו גם אותם שגדשו את הופעת
הבכורה המחודשת שהתקיימה לפני
חודש בהיכל התרבות והריעו ללהקה
ממושכות.
אן כיצר אפשר להסביר את ההיסטריה
של הילדים? ומדוע התעלפו

חזיז ורעם:

[מעריץ חדש של להקת כוורת אוחז בידו בחזיז
1שהשליך לאחר מכן לעבר הבימה. החזיזים פגעו
בקהל שישב ליד הבימה, והיתה סכנה ממשית ני תתלקח שם אש.

סין עם נפלא כזה!״ קרא
/ /ר ! בהתרגשות ראש עיריית
תל־אביב, שלמה(צ׳יץ< להט ,״אין קהל
נפלא כזה!״ והמישפט הבא שהתבקש
היה ו״אין קהל היסטרי כזה ״.מה
שהתרחש בפארק הירקון ביום ראשון
בערב הוא נושא הטעון עיון ומחקר של
פסיכולוגים חברתיים.
חמש מאות וחמישים אלף איש, על
פי אומדן המישטרה, גדשו את פארק
הירקון בתל־אביב, והריעו במשך
שעתיים ללהקת כוורת המצויינת,
שחידשה ימיה כקדם והוכיחה בפעם
האחרונה. כך לפחות נאמר על־ידי גידי
גוב, כי לא היתה ולא תהיה להקה כמו
כוורת בתולדות הפופ הישראלי.
הכל היה נפלא. מזג־האוויר היה
נפלא, פארק הירקון הוא מקום נפלא,
הקונכיה האקוסטית מספקת אקוס־

טיקה נפלאה, גם פקקים לא היו מי
יודע מה, ראש־העיריה היה נפלא. דני
סנדרסון, גידי גוב, יוני רכטר, אפרים
שמיר, יצחק קלפטר צ׳רצ׳יל, אלון
אולארצ׳יק ומאיר פניגשטיין היו
נפלאים.
רק דבר אחד לא היה ברור: מאיפה
שואב העם הזה את ההיסטריה שלו.
אחרי ככלות הכל, רוב רובו של הקהל
לא הכיר את להקת כוורת עד לפני
שהחל מסע הפירסום להופעותיה
המחודשות של הלהקה. היו שם בני־נוער
בני ,14 ,12ו־ ,16 היו גם בני
עשרים. אלה וגם אלה היו ילדים ממש,
כאשר הלהקה זכתה בהצלחה
המרשימה והבלתי־נשכחת שלה לפני
עשר שנים. והנה, כבמטה־קסם גדשו
הילדים את פארק־הירקון, והריעו
ממושכות ללהקה. רבים שרו ביחד

וני סנדוסון

מנהיג להקת כוורת, ההוגה
_ והמיימי-של הלהקה המצו־יינת,
מרביץ קטע סולו גיטארה על הבימה. למטה על

הדשא שבקירבת הבימה, היכן שרק לבעלי אישורים
מיוחדים ניתן לשבת, ישבה אשתו נעמי, עם בנם
הקטן, שצפה בתדהמה בביצועיו של אביו הכשרוני.

ן ץן 1ך: ק צעירה היסטרית פו
1ערת פיה וצועקת כש
שוטר ואיש ביטחון מפנים אותה,

להקת ״כוורת״-רובם התוודעו ללהקה רק לפני חודש
דני סנדרסון היה מחובר לגיטארה
שלו, מצחיק בהופעתו הוודי־אלנית,
האיש הזה שיזם, הגה וביצע את רעיון
להקת כוורת, הוא בעצם מנהיג
הלהקה. רוב שירי הלהקה הם פרי עטו.
רק בתוכנית השניה ניתנה אפשרות גם
לאמנים כמו אפרים שמיר, אלון
אולארצ׳יק, יוני רכטר וצ׳רצ׳יל
להתבטא. להומור המטורף שהמציא
סנדרסון לפני עשר שנים, לא נמצא עד
היום ממשיר בעולם הבידור הישראלי.
למטה, על הדשא, כשהוא מחזיק
קסדת אופנוע בידו, ישב מנחם
זילברמן ושר ביחד עם הלהקה את כל
השירים. מנחם היה גם הוא מראשוני
להקת כוורת. הוא אומנם לא היה אף
(המשך בעמוד )57

| ^ ך 111 ךיךוך 111 נישאת בזרועותיו של רב*
\ 1 1 ! 1 1 /1 1 /1ו פקד מישטרתי. המצב ה*
ניע לידי כן, שקצינים בכירים פינו את המתעלפות.

1111¥1לחו | ך י מועברת מעבר לגדר שהפ־רידה
בין מאות האלפים
| 1 1 1 9 9 1/
לבימה על־ידי שוטר. בשטח הבימה טופלו המתעלפות.
למראה הלהקה נערות צעירות, מהדור
שלא ידע את כוורת? אף גברת בת 25
או יותר לא התעלפה למראה תנועותיו
החינניות של גידי גוב ולמראה דילוגיו
המרנינים של אלון אולארצ׳יק? מה אם
כר גרם להיסטריה? האומנם התאהבו
בני התשחורת בלהקה במשף החודש
שבו היא מופיעה ומשגעת את הארץ?
כלום יתכן כי לשידורים הבלתי־פוס־קים
של שירי הלהקה ברדיו יש השפעה
עצומה שכזו?
סביר להניח כי אף אחת מהתשובות
אינה נכונה, סביר להניח כי עם ישראל
הוא עם היסטרי המחפש סיבות
להיסטריה. סיבות למסיבות. וכוורת
אומנם סיפקה סיבה, ועוד איזו סיבה.

^ יודע לשיר
ריף היה להביט בשבעת־הבחו־
1ריס על הבימה ולנסות לנחש מה
עובר עליהם למראה הקהל הגרול
והעצום. גידי גוב סירב להאמין אפילו
למראה עיניו. יום קודם לכן אמר כי
יבואו בערך שלושים אלף איש,
כשראה את ההמון הרב אמר בעומדו
על הבימה כי מרובר במאה וחמישים
אלף איש .״אף פעם לא עשיתי מערכון
למאה וחמישים אלף איש,״ הפטיר.

ראש עיריית תל־אביב מנסה להיכנס למכונית
האסירים שהובילה את הלהקה. צייץ׳ נאחז בדלת
וניסה לטפס על המכונית, אך הנהג התניע וראש־העיר נפל מהמכונית.

צ יץ׳ בחוץ

צלס־סורנו גרנות
,פיתיון לטיפשותי
**ישהי כתבה על תיבת־הדואר
^ /ש ל צלם הפורנו דניאל גרנות,
״זהירות, רוצה זיונים.״ הכותבת צדקה
רק חלקית. אילו רצה רניאל גרנות
מגעים מיניים עם נשים, לא היה צריך
להיכנס לכל הסבך של מודעות
בעיתונים, הכנת רקע והסתכנות
בפלילים. הוא יכול היה, תמורת אותו
סכום כסף שהוציא על הונאת נערות
תמימות ולכידתן ברישתו, להשיג את
שירותיהן של פרוצות, ולקבל סיפוק
מיני למכביר. מה שהריץ אותו השבוע
שוב אל הסתבכות עם החוק, היה דחף
חולני המניע סוטי־מין ומסבר אותם
שוב ושוב באותן עבירות.
לפני ארבע שנים, בהיותו עדיין
עולה חדש בארץ, פירסם גרנות
מודעות בעיתונים, שבהן הזמין נערות
יפות כדי להצטלם באופן נועז. הוא
הבטיח תשלום נדיב עבור שירותיהן.
כאשר הגיעו הנערות למישרדו במרכז
תל״אביב, מצאו מישרד מכובד למראה.
בתחילה היתה אפילו מזכירה, שישבה
בחדר הקדמי והדריכה את הבנות לגבי
הנדרש מהן. היא הראתה להן אלבומי
תמונות, כדוגמה, והסבירה להן את
התנאים הכספיים.
גרנות, שהיה אז בן ,56 נראה צעיר
בהרבה מכפי גילו, ועשה רושם של
אדם עדין ותרבותי. הוא הסביר לבנות
שהסכימו להצטלם לפי התנאים הללו,
כי התמונות מיועדות לקטלוג היוצא
בגרמניה ושנועד להציג תמונות
ארוטיות של נערות מטיפוסים שונים.
הלקוחות, המציצים בקטלוג, יכולים
להזמין את התצלומים הנבחרים על
ידם, תמורת תשלום. מכיוון שבקטלוג
הנוכחי לא היו טיפוסים של גערות

ישראליות, התנדב גרנות לספק מיצרך
זה לחברה, תמורת תשלום.
לגרנות, שהוא אדם משכיל, היו גם
הסברים אמנותיים־פילוסופיים למעשיו.
הוא סיפר לנערות, כי סוג זה של
אמנות קיים כבר מאות שנים, וכי גם
ליאונרדו דה־וינצ׳י נהג לצייר נערות
בתנוחות ארוטיות ולהציג את היופי
המיוחד שבהן.

מגט ארוטי
פעמיים
ך* מודעות הצליחו מעל למשו־
\ 1ער. מאות נערות, בעיקר בגילים
,15— 14 הגיעו לדירתו של גרנות.
חלק גדול נסוג מייד, כאשר ראה את
התמונות־לדוגמה שהציגו לפניהן, אך
רבות אחרות הסכימו. השיטה שהמציא
גרנות כונתה על־ידי השופט שמואל
קווארט ״פתיון לטיפשות״ ,אך פעלה
בהצלחה מרובה. נערות רבות תמימות,
תאבות״בצע, או חסרות מעצורים,
הסכימו להצטלם.
גרנות היה מצלם אותן תחילה
בבגד־הים שהביאו מהבית, אך מייד
היה אומר כי הגיזרה או הצבע של
בגד־הים אינם מתאימים למטרתו. הוא
הציע לנערות שני צעיפים שקופים,
כדי להתעטף בהם במקום בגד־הים.
לנערות הוקצתה פינה בחדר, שהיתה
לכאורה נסתרת מעיניו של הצלם, שם
יכלו להתפשט ולהתלבש בפרטיות.
אולם בפינה זו היתה מוצנעת מצלמת
וידיאו, אשר צילמה את הנערות, בלי
ידיעתן, בכל תנועה אינטימית שלהן.
כאשר חזרו לחדר וישבו על הספה,
חיה הצלם מזיז אותן לתנוחות שונות

ונוגע בכל חלקי גופן. הוא אמר להן, כי
כדי להשיג את המבט הארוטי בעינים
ואת הביטוי הארוטי של הגוף, עליו
להביאן למצב־הרוח המתאים. הוא היה
מנשק, מלטף ולפעמים אף הגיע למגע
מיני מלא עם הבנות. כל אותו זמן שבו
צילם אותן במצלמתו בגלוי, צילמה
אותן בסתר גם מצלמת הווידיאו שלו.
היו נערות שפרצו בבכי וברחו
מהמקום. אחרות חיכו נבוכות לסיום
הצילומים ולא חזרו לשם עוד. אבל
היו גם נערות שנהנו, ביקשו תשלום
עבור התמונות וחזרו מרצונן שוב.
גרנות אסף לעצמו אוסף מרשים של
תמונות־עירום מסוגים שונים, של
מאות נערות, רובן קטינות. ברשותו
נמצאו גם 150 קאסטות וידיאו, שבהן
הסריט את הנעשה בחדרו.
בית־המישפט מצא אותו אשם בכמה
מעשים מגונים בקטינות, בעילת־קטינות
והשגת תמונות־עירום וסירטי־וידיאו
במירמה. בית־המישפט גם קבע
כי איכותן של התמונות שצילם גרנות
היתה ירודה ביותר ולא יכלה לשמש
לצרכים מיסחריים .״הצילום היה
לסיפוק יצרים פרטיים של הנאשם,״
קבע השופט קווארט. גרנות נידון
לשנתיים מאסר בפועל ושנה מאסר על
תנאי.
לא מזמן שוחרר גרנות, המתקרב
לגיל ,60 ממאסרו. השבוע נעצר שוב.
הפעם פירסם מודעות שבהן חיפש
דוגמניות לציור. גס הפעם הבטיח
תשלום גבוה עבור שעתיים של
דוגמנות. מסתבר, כי השיטה עבדה
בהצלחה מרובה גם הפעם. תורים של
״דוגמניות״ צבאו שוב על פתח הבית
בגבעתיים, שם מתגורר כיום ״הצייר״.
הוא קיבל את הנערות לראיון והחל
כנראה נוגע בהן, כדי להשיג את
האפקט הדרוש לו לצורך הציור.
מה מריץ אדם לא צעיר,
אינטליגנטי, ובעל אמצעים, שוב ושוב
אל זרועות הנערות והחוק? מדוע לא
קנה גרנות את המין והעירום אצל
פרוצות, בסכום נמוך יותר וללא סיכון?
נראה כי התשובה איננה מיוחדת
לגרנות. הוא רק אחד מצבא גדול של
סוטי־מין, השבויים בידי יצריהם, ואינם
יכולים לשלוט באופן רציונאלי
במעשיהם.
סוטי־המין הרגילים מופיעים בכרוניקה
העיתונאית כמעט מדי יום.
גברים המוצאים את סיפוקם המיני
באינוסן של נשים ונערות, במעשים
מגונים בילדות וילדים, בחשיפה מינית
ברחוב ובסוגים אחרים של סטיה
מינית, אנשים אלה יכולים להיות
פתטיים או מסוכנים וקטלניים. שלמה

,חליווה מייצג את הסוג השני של סוטים
בצורה קיצונית.

הצעת הסירופ
גשפהה
וליווה הוא גבר נאה וחסון. לא
( 1היה לו כל קושי להשיג נערות
שתתמסרנה לו מרצונן. היו לו חברות
וידידות שאהבו אותו ונמשכו אליו.
אבל כבר משנת ,1969 כאשר היה
עדיין חייל בשירות חובה, הסתבך
בעבירות של תקיפה על רקע מיני.
בגיל 21 הסגיר אותו אביו למישטרה

בגלל מעשים מגונים שעשה חליווה
בנערה שהיתה באותו זמן חברתו. הוא
נידון לשנתייים מאסר על תנאי.
אולם העונש איננו מרתיע אנשים
מסוג זה. אילו יכלו לחשוב בהגיון
ולשלוט על מעשיהם, לא היו מגיעים
כלל לביודהמישפט. כאשר הם
נתקפים בדחף הסוחף אותם, אין הם
מסוגלים לחשוב על העונש או על
התוצאה הקשה של המעשה, הם

מרוכזים אך ורק בדחף המניע אותם.
חליווה חזר למעצר בטרם עברה שנה
ממישפטו הראשון, והפעם נאשם בשני
מיקרי אונס. הוא עשה הסכם עם
התביעה, הודה באונם אחד ובמעשה
מגונה, אחד, ונידון לשבע שנות מאסר.
הוא ריצה בפועל חמש וחצי שנים
ושוחרר ב־. 1975
גם אחרי כל המעשים הללו מצא לו
נערה צעירה שהעריצה אותו ואהבה
אותו, קרובת מישפחה בשם אילנה
אברג׳יל, שאיתר. נהג במשך ארבעה
חודשים כג׳נטלמן מושלם. היא
הופתעה מאוד, כאשר הגיעה המיש־טרה
ועצרה אותו בחשד של אונס ורצח

שתי נערות. המישטרה ייחסה לו את
רצח ליאונור בן־לולו מטבריה ועירית
יעקבי מקיבוץ מעגן־מיכאל. גוויותיהן
העירומות של השתיים נמצאו בחודשים
אוקטובר נובמבר 1975 באיזור
המועד לפורענות, י שבין קיסריה
לנתניה.
המישטרה לא הצליחה להשיג
ראיות מספיקות לשני מקרים אלה, אך
בינתיים התברר כי חליווה נאשם בכמה

וכמה מיקרי אונם אחרים. השיטה
שפיתח היתה שיטת הטרמפים. הוא
נהג לחכות בטרמפיאדות ולהציע
לנערות ללוותן לביתן. מישפטו נקבע
לנובמבר ,1976 אך הוא הצליח לברוח
מבית־המישפט ונעלם למשך שבוע.
הוא הקפיץ את מישטרת־ישראל,
שערכה חיפושים ומארבים לאנס
הנודע בכל חלקי הארץ. גם בבריחתו זו
הצליח לחזור על סטייתו ואנס תיירת
שלקח טרמפ במכונית. את המכונית
גנב קודם לכן מאשה נכה.
חליווה נתפס לבסוף והואשם גם על
האונס הנוסף שביצע בבריחתו. הוא
נידון בבית־המישפט המחוזי בירושלים

המחוז הששי בבודאפשט במהפכת
.1956 לדבריו, ברח אחרי המהפכה
לגרמניה, ושם שמע כי בהונגריה הוצא
נגדו, גזר״דין מוות, בהעדרו. לדברי
גרנות מיקצועו פיסיקאי ומהנדס והוא
מצלם כבר 40 שנה. הציונות כבשה
אותו אחרי ביקורו של סאדאת
בירושלים. וזה היה הגורם לעלייתו
לישראל.
הוא הסביר לבית־המישפט, כי הצילומים
שבהם עסק הוא סוג חדש של
אמנות, וכל צילום מעולה כזה שווה

ל־ 25 שנות־מאסר. בית־המישפט העליון
הפחית את עונשו ל־ 20 שנה.
כבר במישפטו זה הציע סניגורו של
חליווה, כי יבוצע סירוס בנאשם
בהסכמתו. אולם מכיוון שלא היה
תקדים למעשה דראסטי כזה בארץ,
נשכחה ההצעה.
כיום שוב עומד חליווה כנאשם
בבית־המישפט על רצח החיילת אורלי
דובי, בחודש נובמבר ,1983 כאשר היה
בחופשה מבית־הסוהר.
לא כל סוטי־המין מעוניינים באונס
או במגע מיני רגיל. חלקם הופכים את
הפעולה לעניין מסוכר ומתוחכם,
ובונים סביבו מערכת מסובכת של
שקרים, מזימות ותככים. נאשם קבוע
כזה היה עמי, גבר צעיר ונאה,
שהשיגעון שלו היה להתחזות לקצין־
ביטחון בצה״ל. הוא היה נוסע במכונית
בכבישי הארץ ואוסף טרמפיסטיות.
תמיד העלה על ריכבו אן־ ורק חיילות.
הוא היה משוחח איתן בידידות וחוקר
אותן על מעשיהן בצבא. בדרך־כלל
היה מצליח להוציא מהן כמה פרטים
סודיים על יחידתן או תפקידן ואז היה
מציג את עצמו כקצין ביטחץ־שדה
ומעמיד בפני הנערות את ההצעה
הבאה :״או שאהיה נאלץ להסגיר אותך
לממונים עליי ותעמדי למישפט צבאי
על גילוי סודות, או שתסכימי כי אכה
אותר ואצליף בר, כדי שתלמדי את
הלקח ולא תגלי יותר סודות צבאיים.״
חלק גדול מהנערות הסכימו למכות
פרטיות, וכר השיג הגבר את סיפוקו.
הוא נתפס פעמים מיספר וריצה את
עונשו בכלא שוב ושוב. אולם מאומה
לא עזר, הוא היה חוזר לסורו מייד
כאשר השתחרר מבית־הסוהר. גם
השיטה לא השתנתה מעולם, תמיד היה
קצין־ביטחון, והקורבנות היו חיילות.
הפתרון אשר נמצא לבסוף, היה
הגלייתו של עמי מן הארץ, למדינה
שאין בה חיילות.

סוטיםדגיל ים אונסים
ונוגעים בילדים. המתוחכמים
מוצאים שיטות מיוחדות
סכומי כסף גדולים. הוא ציין כי הוא
הולך בדרכיו של ליאונרדו דה־וינצ׳י,
שצייר כבר לפני מאות שנים ציורי
עירום ארוטיים של נשים. הוא הסביר
כי השתמש בצעיפים ולא בביקיני,
מכיוון שהביקיני המקורי היה בעצם
מורכב גם הוא משתי מיטפחות, ורק
עקב התיעוש שבייצור המוני, שונתה
הגיזרה. הוא לא הבין כיצד מדינה
מתקדמת ומודרנית כמו מדינת־ישראל
יכולה לראות בעין רעה צילומי עירום
תמימים של נשים.
״הרי זו לא פרס של חומייני,״ טען
בלהט בבית־המישפט. הוא סיפר
בשיכנוע עצמי, כי רוב הבנות שהצטלמו
אצלו היו חסרות כל ניסיון
בצילום והוא היה חייב להדריך אותן.
״אין בארץ אף צלם שמשלם לדוגמניות
מתחילות, להיפך, דורשים מהן
סכומי כסף גדולים עבור צילומים, ואני
הייתי משלם עבור צילומים מוצלחים,״
הצהיר.
הוא הסביר לבית־המישפט את
השיטות השונות שנקט כדי להשיג
בפניהן של הנערות את ההבעה הארוטית
המתאימה לצילומי הקאטלוג.

^ נישואיו
^ עם קורבן
ך בר אחר, שהשיג את הנשים שלו
^במירמה ובהתחזות, היה משה גור,

אנס חליווה
מאונס לאונס
שנהג להציג את עצמו בפני נשים
ונערות כרופא גינקולוג. במשר השנים
פיתח את השיטה והשיג לעצמו עזרים
שונים, אשר שיכנעו את קורבנותיו
באמינותו. במכונית שבה נהג היו
מפוזרים תמיד עלונים רפואיים
וספרות מיקצועית אחרת, סטטוסקופ
ומכשירים רפואיים ביצבצו מנרתיק
שהיה על הכסא האחורי.
כאשר לקח טרמפיסטית היה
מתחיל מייד לשוחח איתה על בעיותיה
הרפואיות וחותר לשיחה על מחלות־מין
ובעיות נשיות. הוא היה מציע

תלה כמה דוגמות של בגדי נשים
אלגנטיים. הוא היה מציע לנשים
למדוד את הבגדים היפים, ואז היה
עושה בהן מעשים מגונים. גור הורשע
בשנה שעברה על־ידי השופט משה
חסון, ונידון למאסר. היה זה כבר אחרי
שורה ארוכה של הרשעות קודמות על
אותו רקע.
גם גרנות וגם גור מסרו עדות בפני
בית־המישפט וסיפרו על חייהם ועל
המגיעים למעשיהם גור נולד
למישפחה מרובת ילדים, וסבל כנראה
מרגשי־נחיתות חריפים. כבר בנערותו

עונש אינו מרתיע אותם. מ״ד עם
צאתם מן הניא הם חוזוים ער
העבירה -באותה השיטה מגש

מתחזה גור
בדיקה גינקולוגית

״לפעמים על-ידי נשיקות, ואם זה לא
הספיק אז על ידי מגע־מיני, אבל לפני
כן שאלתי אותן אם הן מסכימות לכו!•״
את עברו הפלילי בשטח זה גילה
גרנות לבית־המישפט במו פיו. הוא
סיפר כי הסיבה שהשתמש בצילומי
הווידיאו הנסתרים היתה מכיוון שחשש
כי הבנות תנסנה לסחוט ממנו כספים
בטענה שאנס אותן .״זה מכיוון שבגרמניה
ב״ 1974 הואשמתי בשני
נסיונות אונס. חברה שלי, שלא רציתי
לשאתה, האשימה אותי באונס תחת

לנערה בדיקה על המקום. היה עוצר
את המכונית במקום עזוב, מטה את
מושב הכסא ומושיב עליו את הנערה.
אחרי שהיה מבצע כביכול־בדיקה היה
קובע את הדיאגנוזה ומציע לה טיפול
ותרופות. הוא היה כל־כך משכנע,
שכמה מקורבנותיו, שלפניהן הציג את
עצמו כד״ר משה משיח, התקשרו
לרופא האמיתי בשם זה, בבית־החולים
תל־השומר והזכירו לו כי הבטיח
לבדוק אותן גם בבית־החולים.
מפעם לפעם היה גור מגוון את
השיטה. לפעמים היה מפרסם מודעות
בעיתונים ומציע את עצמו לנישואין.
בדרך זו הכיר נשים רבות, אשר חלקן
התאהבו בו ונתנו לו את כל כספן, כדי
להינשא לו. אחרי שנישא לאחת
מקורבנותיו, היה מפרסם את המודעות,
כדי להשיג מזכירות למישרדו.
במישח־ הכק חדר־הלבשה קטן ובו

החליף את שמו ממורים עזורי לשם
משה גור. למרות שהוא חסר השכלה
פורמלית, נהג להציג את עצמו בכל
מקום כמהנדס, רב־סרן או רופא. הוא
חשש שאנשים ונשים שיכירו אותו
כפי שהוא באמת לא יוכלו לאהוב
ולכבד אותו ויבוזו לו. על כן חיפש
תמיד תואר ואישיות שאולה שתרומם
אותו ותשיג עבורו את ההערכה
והכבוד שאישיותו שלו לא נראתה לו
ראויה להם.
,הוריי היו זקנים ולא נתנו לי אהבה
ותשומת־לב,״ העיד בבית־המישפט,
״הבעיה שלי זועקת לפתרון. נוסו נגדי
כבר דרכי מעצר ואני מבקש אפשרות
לשקם את עצמי מבחינה נפשית
וחברתית,״ התחנן בפני בית־המישפט.
סיפורו האישי של גרנות מרתק
לא פחות. הוא הציג את עצמו כיליד
הונגריה, אשר היה קולונל ומפקד

איומי אקדח. זוכיתי לחלוטין במישפט,
אבל מאז פחדתי כמו ילד שנכווה
ברותחין. אילו היה לי אז וידיאו, לא
היתה יכולה להעליל עליי את
המיקרה,״ סיפר לשופט.
״אילו רציתי להשיג הנאה מהבנות,
הייתי יכול להשיג זאת תמורת תשלום
ולא היה לי צורך ברמאות, יש לי כסף
ושילמתי גם לנערות שלא שכבתי
איתן כלל. כאשר אני זקוק למשהו, אני
קונה אותו. אני משוגע לתמונות, זה
ההובי שלי. אני לא שותה ולא מעשן,
אני מצלם! אני גם נזקק לנשים,״ הודה
הצלם המזדקן. הוא חילק לעצמו הרבה
מחמאות על כושרו המיני וביצועיו
בשטח זה, וטען כי הביא הרבה נשים
לאורגזמה הראשונה בחייהן.
הוויכוח האחרון בין התובע במיש־פט,
עורך־הדין אברהם לנדשטיין,
והסניגור צבי לידסקי נסב על 150
הקאסטות שאותן החרימה המישטרה.
בקאסטות אלה הנציח גרנות את
ביצועיו עם הנערות שהצטלמו אצלו.
הוא ביקש מהמישטרה להחזיר לו את
הקאסטות. אולם התביעה ראתה בהן
חומר פורנוגרפי וביקשה את השמדתן.

אילנה אלון

בואו נעשה לכם מיבחן זיכרון. מי זוכר סיפור על
דיילת ראשית, שניהלה רומן עם קפטן
באל־עלז רגע! כולם זוכרים, כי כמעט כל דיילת
ראשית ניהלה רומן עם כמה קפטנים.
שאלה יותר קשה. מי זוכר דיילת ראשית
שניהלה רומן עם קפטן, בעוד שהיא נשואה
מאוד בבית? כל הכבוד! הורידו את האצבעות.
׳שאלה קשה עוד יותר: מי זוכר מיקרה׳של
דיילת ראשית שחיממה מיטתו של קפטן
בחו״ל, אך שהרגיזה דיילת זוטרית, וזו רצה
לספר על־כך לבעלה של השונמית? מה קרה
לכם? איפה הזיכרון? טוב, אתן שם בפינה, שלוש
נקודות לכל אחת מכן.
ועתה השאלה הכי קשה: מה קרה לדיילת
הראשית אחרי שנודע לבעלה סיפור הרומן? נכון,
הורידו כולכם את האצבעות, הוא באמת החטיף
לה מכות. אך מה עוד קרה? לא זוכרים! בואו
אזכיר לכם, הוא קרע את דרכונה, או החרים אותו,
כדי שלא תוכל לטוס עוד. אפס נקודות, טמבלים.
ועתה לשאלה שלי. מה קורה ביניהם היום?
כשהיא אושפזה בעיקבות צעדי־המחאה של
בעלה, אושפז אף הוא במחלקה אחרת בבית־החולים,
כשהוא סובל מהתקף־לב קשה(כבר סבל
פעם מהתקף) .אך לאחר שחזרו מאישפוז
ומטיפולים, התחילו העניינים לחזור לאט״לאט
לסידרם. שלום־בית הושג, והיום היא מסתובבת
בגאווה, כשכרסה בין שיניה 10 .נקודות
למרחלת!

לא כל העם, מדובר הפעם רק בחלקו, לאותם
הנקראים דליה רבין ואבי פילוסוף.:
הרומן ביניהם אינו חדש, ומדי פעם נפוצו
שמועות שאוט־טו־טו הם מגיחים לרבנות. ובכל
פעם הוכחשה הידיעה מחדש.
גם הפעם לא ילכו לרבנות. אף החל בתחילת
שנת־הלימודים הקרובה יקימו קומונה בהרצליה־פיתוח.
אבי משפץ עתה את הווילה שרכש שם,
ודליה ושני ילדיה יצטרפו אליו.
גם דליה וגם אבי חוששים קצת מנשואין
נחפזים, והמגורים המשותפים במשך כמה
חודשים, לפחות, ויתכן שאפילו יותר מזה, יטעו
בהם הרגשת בטחון ויוליכו לחופה שברבנות.
קשה לאמת את הסיפור באמצעותו של אבי או
דליה. שניהם שומרים בקפדנות על פרטיותם, אך
כמה מבני־המישפחה הקרובה אישרו בשיחות עם
ידידים את צעדם הקרוב של השניים.
בלוגדה במושב

אניגמה

כבר התחלתי לדאוג. חודש עבר, ואת ציפי
לוין לא הזכרתי, ומיספר קוראי המדור החל יורד
פלאים. תני להם את ציפי ויחזרו למדור — אמר
לי העורך בכעס, או ש...

בעוד כחודש יתחיל סיבוב נוסף במילחמה

אנאבל ממשיכה בהופעותיה כדוגמנית־צמרת.

הממושכת בין אנבל טמיר ובעלה, אלי ותוך כדי עבודתה הכירה את הזמר איתן
מסורי, מהופעות משותפות בערבי־זימרה
ץ טמיר.

ציפי לוין
על הסו ס

ררינג, דרינג.
״את ציפי, בבקשה.״
״רק רגע!״ ענה קול גברי וסקסי.
״האלו!״ עלה קול בלונדי עם עינים כחולות
על הקו.
״שלום ציפי, זו המרחלת.״
״״זו שוב את?״ בזעם.
״רק רציתי לברר את השמועה שאת מתחתנת,
מותק,״ בנימה מעשית.
״זה נכון ״.בחוסר רצון.
״עם רפי רפאלי מהמושב?״
״נכון.״
״יופי שיגעון ״.בשמחה פורצת .״ומה עם וורן
ביטי?״ בזהירות.
״כבר שכחתי מי זה בכלל.״ במחאה.
״איפה תופסים את הג׳אבר, להחליף איתו
מילה?״
״קחי! רברי איתו,״ הצעה.
״האלו?״ הסקסי.

עד היום אני זוכרת את עטיפת התקליט[ ,
שנדמה לי שעשה היסטוריה, שנמכר
במיספרי־שיא, גם בארץ וגם בין יהודי התפוצות[ .
על עטיפת התקליט הופיעו שני הזמרים# ,
צעירים, יפים ומייצגים — אותנו, את כולנו — 1

את הצברים. קראו להם אז רן ונעמה.
שני הצברים היפים מהצמד כבר מזמן אינם 1
חיים בארץ. נעמה־נחמדדהלנה הגדל 9
נשואה למוסיקאי בגרמניה, ואילו רן אלירן [
יושב כמעט כל השנים, מאז שיצא התקליט^ ,
בארצות־הברית. סופר כישרוני יכול היה לכתוב ^
ספר מרתק על התמורה שחלה בצברים שאיבדו
את קוציהם. בסט״סלר אמיתי.
בארץ מבקר עתה רן, ועושה מאמצים לשאת ^
את אשתו לאשה, נשמע מוזר? אבל זה בדיוק כך1 .
אחרי שהיה בעבר נשוי לנערה ניו־יורקית >
יפהפיה והתגרש ממנה, הכיר גרושה ישראלית[ ,
שרון, שעברה במועדון המערה, כשבמועדון 7
התנהלו מכירות פומביות. כשבאו רן ושרון ארצה 1
לפני כחודש, הביאו איתם סוד שמור מכל 1
מישמר: את דבר נישואיהם האזרחיים שם1 ,
ביו־יורק. ומאז הם מנסים לקבל גושפנקה של 1
הרבנות כאן, ולהעמיד חופה כדת משה וישראל[ .
מדוע נישאו תחילה בנישואין אזרחיים? (
מצאתם את מי לשאול! חפשו אותם והציגו את [
השאלה הקשה לשניים. כשתקבלו תשובה, תנו 1
לי צילצול. גם אני סקרנית.

בזמנו 1

המילחמה מתמשכת כבר על פני שנים רבות,
והסיפור על כשרות נישואיהם או אי־כשרותם
כבר נדון אפילו כאן, אצלנו, במדור.
אלי טמיר מנסה לפסול את כשרות נשואיו
לאנבל, בטענה שלא היתה יהודיה, למרות
שהציגה את עצמה ככזו. ואילו היא טוענת שאלי
ידע במרוייק את מצבה הלגלי מבחינת הרבנות,
ואף סייע לה בעדויות שסיפקו ידידיו ברבנות על
רבר יהדותה.
אך עיקר המילחמה עתה מתנהל על אחזקת
בתם של השנים. בית־המישפט המחוזי פסק שזו
תוחזק על״ידי האב, אחרי שאלי טען שאנבל אינה
ראוייה לשמש כאם, בגלל אורחות־חייה. אנבל
מערערת על פסיקת בית־המישפט, ואילו אלי
מנסה לבטל כליל את נשואיו אליה. הקרבות
יתחדשו בחודש הקרוב.
לאלי העניינים קצת בוערים. זה זמן רב שהוא
חי עם הזמרת אילנית, וזו אף מגדלת את בתו.
הוא רוצה, סוף־סוף, לתת גושפנקה רשמית
לחייהם המשותפים,

ובתצוגות־אופנה. רומן של ממש התחיל
להתפתח, וזה קרוב לחודשיים שהשניים אינם
נפרדים זה מזה.

אולי בגלל הצורך הדוחק יותר של אלי
לחיסול הפרשה הארוכה, יהיה עתה מקום לפשרה
בין הצדדים, ונוכל לראות את קיצה של הפרשה
בקרוב.

,שמעתי שאתם מתחתנים, שיגעון,״ סקסית
״ותגורו במושב, ותגדלו תרנגולות?״
״הכל מלבד פרות ותרנגולות. נגדל סוסים.״
הוא מסביר.
״שם, במושב עולש?״ אני ממשיכה.
י ״כן ״.הוא עונה ,״במושב לא מקצים
יחידת־משק לרווק, צריך להתחתן.״
״ומה עם שוקי בן־פורח״״ אני מחטטת,
בעלה הראשון של ציפי, וחברו הטוב של רפי
רפאלי.
״מאה אחוז, גם הוא פה במושב, הוא חבר טוב
,יופי, ובהצלחה ״.אני נמסה,

אנבל טמיר

איתן מסורי
המילה האחרונה של הזמר

01111111110 01010101
חתונה
אם לאצילים דם כחול, מה ציבעו של רם
המצליחנים? תלוי איפה בודקים. אס הבדיקה
תעדר בניו־יורק, צבע דמם יהיה ירוק, כצבע
הדולר. האצולה שם היא בעיקרה אצולת־ממון,
ורוזנים ודוכסים הם בעלי הארנק הטפוח ביותר.
מלכת־החברה שם היא, ללא ספק, דיאנה
וורילנד. למסיבות שהיא עורכת מוזמנים רק מי
שנשאו חן מלפניה, ובעלי דם ירוק בראשם. אך
לא רק. יש מקרים שגם פלבאים, עם ארנקים
פחוסים, מוזמנים על־ידה. אך במיקרה כזה עליהם
לבלוט ולהצליח בתחום אחר, כגון ציור, פיסול או
אופנה, ולפעמים גם בספרות או בשירה,
בתיאטרון ובבלט. ולפעמים, אך באמת רק
לעיתים נדירות, בגלל משהו שאינו ניתן
להגדרה, שקשה להצביע עליו, ההופך אלמוני,
מישהו שהיה בשוליים, נושא לסימפטיה של
דיאנה. ואז, ומאז, גורלו ועתידו מובטחים.
בועז מזור, אחיה של יהודית, הוא אחד
מאותם שבהם נתקלה דיאנה. אך בעוד שיהודית
מככבת היום בחברה האמריקאית, בגלל שילוב
של יופי ותכונות אישיות, הכוללות בעלים

בועז מזור
ידידות מתאימה
עשירים מאוד, הצליח בועז ונשא חן בעיניה של
דיאנה.
כשהגיע לארצות־הברית בא אל הבלתי־ידוע.
שם ניסה לממש את רצונו לעסוק בתחום האופנה.
בהתחלה כדוגמן. באמצעות דיאנה פגש את
אוסקר לה־רנטה, מעצב־האופנה מס׳ 1של
ארצות־הברית, מעין כריסטאין דיור אמריקאי,
והיכרות זו הוליכה לקשר מיסחרי. כיום מנהל
בועז את הבוטיק של דה־לה־רנטה בניו־יורק
בשדרה השביעית. האופנאי מוכר את יצירותיו
באמצעות בוטיקים, הנושאים את שמו, בערים
החשובות.
מאז אין בועז נעדר מחוגי הסוסייאיטי שם.
השפות הרבות שהוא דובר רק הוסיפו למעמדו,
ובכללן השפה העברית במיבטא אמריקאי כבד.
הטלוויזיה האמריקאית מסקרת, כמובן, את
מסיבות־הפרמיירה של דיאנה וורילנד, שהיא
פטרונית של האופרה המטרופוליטנית, וכך גם
שורבב שמו באמצעי־התקשורת.
אנדי וורהול, הצייר המפורסם ביותר
בארצות־הברית והמתעד את ניו־יורק לא רק
בציוריו, אלא גם באמצעים אחרים כגון ספרים,
הוציא עתה ספר נוסף על העיר, ופרק שלם בו
מוקדש לבועז, לצידם של דמויות אחרות
הבולטות שם בשטח, כגון ביאנקה גייר,
אשתו־לשעבר של זמר האבנים המתגלגלות,
וגם ורדי אל׳ ,הגאון התורן של הקולנוע
האמריקאי.
כאן, בעיר הצפופה החמה והמחניקה, אין
מכירים כל־כך באצולת הדם־הירוק הניו־יורקית,
ולכן לא ייפלא שבועז לא הגיע לביקור־מולדת
זה יותר מ־סו שנים. מי ישים עליו כאן קצוץ?
ככה זה.
מיהן העולות
כפורחות?

התוגה
חתונה זוכרים כולכם את רינה דמון, אחת
התאומות שקישטו את דיזנגוף? נוסף לקישוט
דיזגגוף למרה גם להכין את התלבושות לסרטים,
והיא עסוקה במיקצועה בעיקר בסרטיו של

להלן דיווח חודשי על זללניות, שטעמו קצת
יותר מדי מהשמרים, ומאז כרסן הולכת וטופחת.
לאה לופטין, שכעסה עליי על שריווחתי
על נשואיה עם אריק רודיק, חיפשה ללא־הרף
את המדליף כדי לנקר את עינו. עתה תאכל אותו
חי בלי מלח, אם תגלה את זהותו או זהותה.
ניצה שאול היא השניה. מי ששכח, זאת

מנחם גולן.
בעבר נשענה רינה על זרועו של אנדי,
בעלה, צעיר אמריקאי משגע, שהיה נשוי
קודם־לכן ליורשת אמריקאית עשירה, כשגם הוא
עצמו מלייאן לא קטן.
אחרי גירושיהם נשא לאשה, בעיקבות רומן
מעופף, את רחל פרי, גרושתו של צדוק
קראום, אחיו של שמוליק. רחל היתה אם לבת
כשהתגרשה, והיתה גם בחודשי־הריונה
האחרונים כשהסתים תהליך־גירושיו של אנדי
מרינה רמון. זמן קצר אחרי נשואיהם נולדה בתם.
בינתיים זרמו הרבה מים בירקון, ואנדי
חובב־האופנועים, המטוסים והמסוקים נפרד
מרחל. הפרשה הסתיימה בגירושין.
לפני שבוע צילצל הטלפון בביתה של רינה
רמון. אנדי היה על הקו. הוא נמצא
בארצות־הברית, ואולי היא יכולה להיות מותק,
לגשת לרבנות ולבקש העתק מתעודת־הגט
שלהם? רינה יכולה להיות מותק, והבטיחה
שתטפל בעניין ותשלח את התעודה.
אחרי שעתיים צילצל הטלפון בשנית.
ניו־יורק על הקו. צעיר דובר־עברית הציג את
עצמו כאחיה של הכלה החדשה של אנדי. האם
תוכל רינה להשיג את העתק תעודת־הגט
במהירות? האהבה לוהטת, וכדאי לסגור עניין
במהירות. או־קיי, הבטיחה רינה, התעודה תישלח.
אחרי שעה שוב צילצול, תל־אביב על הקו.
בעלת חנות־דגים בצפון, משהו כמו סוף דיזנגוף,
על הקו. בתה עומדת להינשא לאנדי. האם תוכל
רינה לגשת לרבנות...
רינה ודאי תשלח את התעודה, ומשם תיגש
לרחוב בזל, להזמין את הכבאים. להבה כזאת! או
ששוב מיקרה־הצתה, עם משהו בחודש השביעי?

ינה דמון
נקמה

מאזי־טוף! דיר הנוי, דיו הנוי
הנסיך שנולד במונאקו שוקל 3850 גרמים ואורכו 53ס״מ, עיניו כחולות ושערו בלונדי. החצרנים
והחדרניות קוראים לו כמו אבא ואמא סיריל־חי. סיריל ייקרא ויוכרז שמו בכניסות חגיגיות, חי
כשיקראו לו לעלות לתורה בבר־המצווה, חי בן הנרי יעלה לתורה...
זהו, וחוץ מזה הוא חזר ארוז ומחותל עם הוריו לארץ־הבחירה שלהם — ישראל. הודות לחי זכה סבא
זימן באזרחות מונאקו, שאינה מוענקת שם בקלות רבה, ורק עם הולדת הדור השלישי בנסיכות זוכה
הדור הראשון באזרחות. ובשביל אזרחות כזו — כיף לא־נורמלי לשלם, ולפיכך שכר הסבא וילה,
שעדיין לא הסתיים בניינה בהרצליה־ פיתוח, עבור כלתו אנדה ובנו הנרי, תמורת סכום פעוט של
4500 דולר לחודש. זה לא הרבה, הבריה, כי בריכת־שחיה כלולה במחיר, וכך גם הגינה, המשתרעת עם
הווילה על דונם שלם.
מובן שראשי המדינה שיגרו פתשגנים ומיברקים לברך על הולדת הרר, ובראש המברכים
ראש־הממשלה בדימוס, מנחם בגין, וראש־המדינה המיועד(עוד מעט גם בדימוס?) שימעון פרם.

ניצה שאול
מה קרה?

גיניפד תבורי
למה נסעה?

סיריל־חי זימנד
תמורת 4500 דולר לחודש
מתנות? כבר הביאו, הרבה! במונאקו יש חנות אחת כלבד העוסקת בהלבשת ילדים כגיל כזה, ובעלי
החנות הדריכו את רוכשי המתנות באי,ה מתנה לבחור, כדי שלא יהיו,החלפות״.
את פדיון־הבן יערכו כאן ב־ 22 באוגוסט במלון השרון, ועם הנרי יצליח במזימתו — תראו באיזור
הרצליה זיקוקין די־נור בסיגנון לוס־אנג׳לס. אם ישחק מזלכם, יזמין אתכם הנרי לראות את סרט־1
הווידאו שצילם מהלידה כולה. סרט לא־גורמלי!
מתנות? כמובן, שרשרת־זהב מיוחדת לאנדה.

הקטנה שלנו שהכניעה את קסלר, והנשואה
לגיטריסט דורון.
והשלישית היא גיניפר תבורי, שברחה,
כידוע, עם בנו של •טימי תבורי, אחרי שזה לא
דאג בריוק לחזור בלילות. הם השלימו, והתוצאה:
היא שוב בהריון. אך מה עושה הניסיון לבן־אדם?
מה שבטוח בטוח: היא נסעה בימים אלה עם הבן
לביקור אל הוריה, הנמצאים במדינת יוטה
בארצות־הברית. כולנו, כמובן, מקווים שהפעם זה
רק ביקור.

איפה אפשר
לאכול ארוחה
פינית שובה
ולא יקרה ז
(התשובה במהופך)

וולוווונף
גבוהים
ן ך 1ך 1עם ידידה לחיים מזה שש שנים זאביק קירשנר, ששלח לה
! 11 1לתא״המעצר עיתונים כשבין הכתבות הוסיף בכתב ידו
מילות אהבה. על מעשה זה ננזף זאביין, והוזהר שלא לעשותו שנית.

מעור, נעלתי נעלי־עקב גבוהות,
הצטיידתי בשתי שמלות־ערב, אחת
של עודד גרא, ושימלה אחת של
ארמני, התנהגתי כאילו אני הולכת
להופעות.
לקחו אותי לתחנת־המישטרה
ברחוב הרכבת. עוד לפני זה הספקתי
לראות את זאביק, שהיה חסר־אונים,
רושם את מיספר מכונית־המישטרה
שבה נלקחתי. הוא לא התנהג כאילו
נעצרתי, אלא כאילו נחטפתי.
הושיבו אותי שם שעות על ספסל.
לבסוף הוכנסתי לחדר. שאלו אותי
סתם שאלות בלי שום קשר להצתה.

אז אמרו לי שהם אומנם לא חושבים
שאני הצתתי את המועדון, אבל הם
בטוחים שאני יודעת משהו שקשור
לאחי, ואת זה הם עומדים לגלות.
בערב הובאתי לתא־בודד. הסוהרת
לקחה ממני את הכל, כשהיא מחייכת
בזילזול ומעירה :״מה את חושבת,
שהגעת לבית־מלון?״
גודל התא היה יותר קטן מחדר־האמבטיה
בביתי. היתה בו אסלה
ערבית, מין חור לבית־שימוש. כשהורדתי
את המים, כל החדר הוצף. לא היה
מפסק־לחשמל.
ישבתי על המיזרן ופרצתי בבכי.

היתה לי הרגשה שנגמרו לי החיים.
הכי פגע בי שאני, שלא היכרתי
פושע בחיי, הילדה המרובעת מבית
פולני שניגנה בילדותה שמונה שנים
על פסנתר ורקדה כמו כל ילדה טובה
ארבע שנים אצל מיא ארברטובה,
ששרה במקהלת עיריית תל־אביב —
בקיצור, הילדה הטובה של השכונה —
הוכנסה לבית־מעצר אחד עם זונות
ונרקומניות.
לא עצמתי עין כל הלילה. בחוץ לא
חדלו הצעקות. לא ידעתי מה השעה כי
בין השאר לקחו ממני גם את השעון.
המלה היפה ביותר בכלא היא כפרה.
הצרחות היו מזעזעות, כשהסוהרות
מקללות לא פחות מהעצורות.
ב־ 6בוקר קיבלתי ארוחת־בוקר:
חצי ביצה, כשעליה נערמת חצי כפית
ריבה, גבינה ולחם.
עד היום אני לא זוכרת איד עברו
עליי שלושת הימים הראשונים. מה
שאני זוכרת זה שלא הפסקתי לבכות.
חייתי רק למען הפגישות היום־יומיות
שלי עם אמנון זיכרוני. הם הצילו את
חיי.