גליון 2451 מתאריך 22 באוגוסט 1984

המחיר 450

מיספר 2451

חדש מ״עלית״

עוגת שוקולד
משפחתית

וי מ רי עקב סון ט מי ר

שלא תגמר גם אחרי שכל הילדים
יתנפלו עליה. עוגת שוקולד משפחתית
(גדולה) של עלית. זוהי עוגת שוקולד
נפלאה מ ״עלית״ שעושה את
השוקולד הטוב ביותר בארץ.
אפשר לגוון את העוגה עם
קצפת,קרם שוקולד וגלידה ־
מה שתרצי. לבחירתן עוד
עוגות טעימות לא פחות:
עוגת שיש, עוגת צימוקים,
עוגה אנגלית
ועוגת לימון. כולן עלית.

מכתכים

כתבתהשערה קד מי;

מי יהיה ה אי ש?
פעם בשנה, בראש השנה העברי,
בוחר העולם הזה את -איש השנה׳.
כמה קוראים הציצו בלוח וגילו כי
המועד קרוב.
בהנחה כי שימעון פרס, האיש שכל־כך הרבה
שנים ניסה וניסה. בכל זאת יצליח — ויתמנה
ראש־ממשלה — כדאי שתתחילו לרכז את
החומר הביוגרפי עליו.
יוסי גבריאלי, חולון
אין מועמד מתאים יותר ממאיר כהנא. כולם 4 מתייחסים אליו כאל צעקן קיצוני, מחקה עלוב
של אדולף היטלר. אך הח״כ החדש מאיים לגנוב
בבחירות הבאות את מצביעי ש״ס, התחיה,
המפד״ל והליכוד. בטקטיקה שבה הוא נוקט, הוא
יצליח לגרוף שמונה מנדאטים ולהפוך לאיש
החשוב ביותר במדינה! העולם הזה, שתמיד חוזה
ראשון את ההתפתחויות, צריך לשים לב אליו
כבר עכשיו.
רוני שר־אבי, חיפה
...יצחק שמיר. הוא מכהן בתפקיד החשוב
ביותר בישראל כבר תישעה חודשים. בלי הרבה
רעש ומבלי שנשים אליו לב, הוא מצליח לבצע
,את האידיאולוגיה שלו. לפי מצב העניינים כיום,
נראה שהוא ימשיך במלאכה זו — בתואר
ראש־ממשלה או בתואר סגן — אבל ממדיניות
ההתנחלויות הוא לא ירפה!
ציונה לוי, תל־אביב
אני מציע את הרב יצחק פרץ. הוא מסמל את
המהפכה המיזרחית בארץ, מהפכה שתיתן את
אותותיה לא רק במישור הפרלמנטרי...
דני גלזר, תל־אביב

עב 1ד ת־ צ 1ו ת
טוב שמן טוב משם טוב.
אני קוראה קבועה ונאמנה של העולם הזה,
אבל יש משהו שמפריע לי כבר הרבה זמן: כתבות
המתפרסמות ללא שמו של העיתונאי שכתב
אותן. מדוע זה קורה? האם אין זו זכותי, כקוראה,
י לדעת מי כתב את הכתבה?
רעיה גד, תל־אביב.
• כל וליון של ד,עילם רז ה הו א פרי של
עבודת־צוות, ולכן, מלבד המדורים האי שיים
ומיקרים מיוחדים, אין מציינים א ת שמות
הכותבים.

דע תו שרפ חדז
בצניעותו הרבה החליט מחבר
המיכתב הבא להישאר אלמוני, ולכן
לא חתם את שמו.
לאורי אבנרי ושות׳ ״המחבלים הרוחניים״:
הנכם אוהדי הערבים ושונאי ישראל, העוזרים
לכל אויבי העם היהודי, אשר מטרתם להשמיד
אותנו ולזרוק בים!
אתם אוהבים (ואף מחבקים ומנשקים את
היטלר הערבי בימינו: את יאסר ערפאת) +
ותמשיכו לנשק אותו ואת עוזריו הרוצחים לא רק
בפרצוף, אלא גם בתחת!
הדה־גנרל המטומטם והפחדן, מתי פלד, שלא
היה לוחם בחיים המחורבנים שלו אלא ראש
אפסנאות — ג׳ו בני ק בלבר — בכל ארץ אחרת
היו מורידים אותו בדרגה, לא רק עד טוראי, אלא
היו מגרשים אותו מהצבא (דוגמת דרייפוס!)
וזורקים אותו לבית־סוהר למאסר־עולם (לכל
הפחות)!
אתם יותר גרועים מהערבים, כי אתם בוגרי
העם שהייתם שייכים עליו בצעירותכם! לכו
לאהובת ארצותיהם: לארצות ערב, או אפילו
לרוסיה, שגם הם אוהדי הערבים ושונאי ישראל!

מנוולים — לכו לעזאזל!

פני הדו ר כפני הזנב
בבית־החולים בתל־השומר נולד
תינוק בעל זנב 12 ,ס״מ אורכו -
בעיתונים.
אחרי שהופרד עודף הריקמה מגופו של הרך
הילוד, הוא עשה דרכו למערכות העיתונים
היומיים, העניק ריאיונות בלעדיים, כישכש ופיזז,
.ואפילו קפץ לרגע לכותל, להטמין שם פתק.
״להיות (זנב לאריות) או לא להיות (ראש
לשועלים)?״ התלבט ידידנו בקול רם, אל מול פני
האומה .״סוף זנב לתליה!״ הגיב מייד פובליציסט
ותיק, שראה כבר הרבה זנבות בחייו.
אין מה להגיד: בהופעתו הסנסציונית הוא
ממש הציל את המדיה, שנמצאו בשיאה של
(המשך בעמוד )4
עונת־מלפפונים.

״הבטן שלי פיופוה!״
בצמרת המעיד מתגבשת בסודי־־סודות
ההצעה להקים קואליציה עם ש״ם ושני
החייבים המיזרחיים כמפד״ל — אבנר
שאקי ודויד דנינו. אם אבן
יתבצע הרעיון, יהיה זה
בופה של המם ד״ל וסון8
האשכנזית.
מנהיגותה
הבורג הניצחי

כתבת ה שער האחורי:

שר־הפנים. המישטרה, האוטונומיה וזקן
חברי־הכנסח״ יום!ז בורג, הוא שבשבת־רווו של
הפוליטיקה הישראלית. הוא תקוע במקום אחד
ומסתובב עם כל שינוי קל בכיוון הרוח. אך
ישנו עיקרון אחד שאליו צמוד
£ [ 1בורג לאורך כל הדרך —
עיקרון טובתו של בורג עצמו.

מתח״כמים
הדמוקרטיוד היא״ עניין* רציני מרי מכדי
להשאירה בידי חברי־כנסת. את זאת הוכיחו
באחרונה כמה ח״כים, ובראשם ה״מאכערים״
חיים קורפו ומ שה שחל, שהתחכמו לתקנון
והצליחו ל שתק את הפרלמנט
הישראלי באמצעות כמה תרגילים
מכוערים ובלתי־חו־קיים
של עסקני מיפלגות.

בת>ם
בחול
מי שכבר חזר מחרל ולא נסע לכינרת, ומי
שכבר נ מ אס לו מהמשא־ומתן הקוא ליציוני,
יכול היה להשתתף

במישפטו של שלמה חליווה, הנאשם
ברצח החיילת אורלי דובי, מתבססת
התביעה במעט רק על ראיות
נסיבתיות: כתם של זרע
^ 9 ^ .וגרגרים בעלי הרכב כימי
מיוחד על מעילו. האס
אלה יספיקו להרשעה!

מישפטו של אסף
חפץ הוא כמו מיל־חמת
לבנון -זה
נמשך בלי סוף, אין בו מג•

״אני עוד
אחזור לשם ר
״חשבתי שאנחנו לוקחים בקלות את הבחירות.
ריכזתי את נושא השכונות והייתי בטוח
שיצביעו אמת,״ מספר יעקב גיל, ח״כ לשעבר,
מועמד מס׳ ,45 שכמעט נבחר
₪ £גם הפעם. הוא מבטיח להרעיש
שמיים וארץ —ולחזור לכנסת.

הנו דו רי םהק בו עי ם:
מיכתבים
זה דדה העולם הזה שהיה
קורא יקר בלונים תשקי!? במדינה הנדון -רוח נכאים תמרורים יומן אישי -מדליה לברברת
אנשים

איריס דוידסקו נעלמה. היא לא נמ צאת
בבי ת־ ה חולי ם גהה, לא יצאה לחו״ל, לא
נעצרה על־ידי המי שטרה ולא מתגוררת
בדיר תה. איש אינו יודע היכן היא, מלבד,
אולי, אבי הוספק־ ה ס מי ם שלה. האם יש
קשר בין ברי חתה ובין בואו
לארץ של אורי גלר, אהובה
# 1 1לשעבר, המשגשג באמריקה,
בעוד היא נ מק ה כאן בסיבלה!

זרע וגרגרים

חשוד
! ׳ 111־ ) ןןןןן

לימור פרידמן בת ה־ .16 שנפרה ם ן
הקורה בלוס־אנג׳לס, טוענת שפול קהל של
15 אלף צופים איבדה לרגע את העשתונות:
״הבטן שלי פירפרה, הרגליים רעדוו־ באוזני
העולם הזה היא ם בטיחה:
למרות הכל. אני מתכוננתלאולימפיאדה הבאה בסיאולו־

מצא מליטי

״כל הרצון שלי
היה לאומי, עוד דרכי מתחילת
כילד קטן. כל השאר מתבטל לעומת
עיקר העיקרים,״ אומר יהושע מצא,
הח״כ החדש של חרות,
שהפוליטיקה היא תמצית
חייו וראש מעייניו.

מה הם אומרים -יהודית דרורי,
מוקי מלצר, לאורה טולדו, ארדון
רובינשטיין, דויד רודי, אסף שמי

זה וגם זה
לילות ישראל
חלון ראווה -רומא מתלבשת שידור תשכצוסן
עלי דפנה
רחל מרחלת על כל העולם
אתח והשקל
הורוסקופ -מזל אריה: מאיר כתנא

לקראת
ז;דיי

האם מובילה התעוררות התודעה
הלאומית הגרמנית להקמת הרייך
הרביעי? הידיעה על הזמנת ראש
ממשלת גרמניה המיזרחית לביקור
בגרמניה המערבית עוררה דאגה בעולם
כולו, החרד שמא הזמנה זו
^ £ 9היא צעד ראשון לאיחודה
• # 1מחדש של גרמניה, הביריון
המפחיד את כל אירופה.

1 £777/ 7/777א
נוצצים שד
המישטרה פרצה כספות בבורסת היהלומים,
כדי להוכיח שהיהלומנים רימו ביחד עם
הבנקים את בנק־ישראל. היהלומנים
הנזעמים מאיימים:
״נעביר את הבורסה לחו״ל!״

רוב הישראלים חוסכים
פרוטה לפרוטה
כדי לנסוע לחדל.
אך הסנובה האמיתית
מוצאת ים כחול, שמש
ויכולת להשתזף בעירום
9דווקא בחופיה של י טאבה.

מכתבים

זה היה העובש הז ה שחיח
(המשך מעמוד )3

גליון ״העולם. הזה״ ,שהופיע השבוע לפני 25 שנה,
הקדיש חקירה נרחבת, תחת הכותרת ..מדינה בתור
מדינה״ ,לממלכת הקרן־הקיימת־לישראל, שהיתה ב־1959
(לפני שהאדמות שברשותה הועברו למינהל
מקרקעי־ישראל) בעלת הקרקעות הגדולה במדינה, שעליהן ישבו, ב־600
ישובים כפריים, יותר מחצי מיליון אזרחים. בחקירה סופר, בין השאר, גם על
המנהל הראשון של הקוץ־הקיימת, מנחם אוסישקין, שדאג לכך כי רחוב מרכזי
בשכונת רחביה הירושלמית ייקרא על שמו בעודו בחיים, וגם הקפיד על בך
שפועלת־ניקיון, מצויירת בסולם ובדלי, תעבור מדי ערב שבת ברחוב ותמרק
את השלטים הנושאים את שמו בקרנות הרחוב שלו • כתבת השער דיווחה
על יציאתו מן הכלא של דויד יעקובוביץ, שנשפט בשנת 1949 למוות(בתקופה
שבה טרם בוטל עונש המוות) ,על אונם שלווה במעשה רצח בלב תל־אביב.
הוא יצא לחופשי עשר שנים ויומיים אחרי שנשפט, מאחר שעונש־המוות
הומר ב־ 15 שנות מאכר, שמהן נוכה השליש המקובל ועליהן התוספו שני ימי
מאכר, בגין נכיונו להבריח סיגריות לבית־הכוהר • בשער הגליון: אני חף
מפשע!״ קרא דויד יעקובוביץ בצאתו מן הכלא.

״העולם הזה״ מגרה את הקשו האישי
בין נוגוויון רההנו בוובסוד.ונר
מיני וברים׳ מצמיח שעוות ער קדחת
ה ספינכ סללא סוד
מישרדי־החוץ בכל העולם יודעים
כי ישראל דומה, לעתים, לילדה
קפריזית. הם למדו להתייחס אליה
בסבלנות. השבוע עמדה סבלנות זו
במיבחן רציני.
גרמו לכך חופשתו של דויר
בן־גוריון, שעלה על האונייה תיאודור
הרצל והפליג בה לנופש בחוף צרפת.
היתה זאת חופשה רגילה מאוד. אולם
בישראל, שבה קיים בחוגים מסויימים
שיגעון־הסודיות, אי־אפשר היה לפרסם
זאת.
הכל נשאר בסור, עד שהעניין
התפוצץ בצרפת, דבר שהיה מובן
מראש. מייד עלה ים־הניחושים על
גדותיו. כי ערב מיבצע סיני ביקר ביג׳י
באורח סודי בצרפת, כדי לקבל הנחיות

איש הצ׳יטה

לפעולה. ייתכן שבישראל היה מישהו
מעוניין בחשד כזה, כדי להפחיד את
עבד אל־נאצר באופן ילדותי. אולם
מישרד־החוץ הצרפתי. המנסה לפייס
את עבד אל־נאצר, כדי לבודד את
מורדי אלג׳יריה, הגיב בזעם.
בסך־הכל הזכירה הפרשה כולה את
הבדיחה אודות היהודי שעלה לרכבת
בלבוב ושאל את שצנו לאן הוא נוסע.
״לפינסק,״ השיב הלה .״רמאי!״ התרגש
הראשון ,״אתה אומר לי פינסק, כדי
שאחשוב שאתה נוסע לפלונסק. אבל
אני יודע שאתה באמת נוסע לפינסק!״
שינוי־ערכים. העול הזה.
שלא יכול היה לפרסם את הידיעה
(מטעמי צנזורה) הכניס אותה בשבוע
שעבר במדור תצפית (תשקיף של
היום) ,במלים :״צפה לשינוי ערכים
יסודי בהשקפתו של דוד בן־גוריון על
חוזה־הציונות תיאודור הרצל. למרות
הסתייגותו האישית של ביג׳י מכל
הקשור בדמותו של הרצל, דבר

האורח החדש שהגיע לגן־החיות של תל״אגיב•
(שבשנת 1959 עדיין שכן מאחורי ככר מלכי
ישראל. ליד בנייו העיריה של היום) היה צ׳יטה, נמר״הציד האפריקאי,
החיה המהירה בעולם. את הצ׳יטה הביא לתל־אביב מישה פינזילבר
(בתצלום) ,יהודי רומני שגידל בטגגגיקה (טנזאניה של היום) חיות טרף.

הכוח להרכיב ממשלה לאומית־ציונית
יחד עם הליכוד והתחיה. חלק מכם
נתקף מורך־רוח ופיק־בירכיים נוכח
עמדתו הנחרצת של עזר וייצמן נגד
ממשלה בראשות הליכוד. בשנים
האחרונות נוכחנו לדעת כי זיקתו
לארץ־ישראל דעכה, עד כי כבתה
לחלוטין.
האם ייתכן כי נחרצותו של האיש
הזה ללכת בקו תבוסתני של כניעה
לתכתיבים מצריים־אמריקאיים תוביל !
גם אתכם ללכת שבי אחרי דרכו 1

המתעתעת?
ממשלת אחדות לאומית בראשות
הליכוד — כן.
עזר וייצמן כשר־חוץ וכבעל הכוח

מעונשו של המיקרה הרפואי המוזר
יכול להציל אותנו רק מיקרה מוזר עוד
יותר. כמו, למשל, לידת תאומים
סיאמיים. אל דאגה, גם זה יקרה.
הניתוח המסובך הכרוך בלידתם
מתבצע בימים אלה ממש במלון המלך
דויד בירושלים. כאשר ייצאו התאומים
האלה (לראשונה מזה אלפיים שנה)
ללובי של המלון —בעלי שני ראשים,
לב אחד ואין ספור ידיים לרגליים —
יועם באחת זוהרו של מיודענו הזנב.
הוא יחזור למקום הראוי לו: צינצנת
פורמאלין באחד מבתי־הספר לרפואה.
תחיה יעקובי, כפר־סבא

ב די עהצ לו ל ה
״העולם הזה״ 1143
תאריך 26.8.1959 :

נשק השבוע
• ירסן! אלמוגי, יושנדראש
מטה״הבתירות של מפא׳י, על
ועדת-המינויים של מיפלגתו:
״זאת לא ועדת״מינויים — זאת ועדודעינוייסד שהתבטא בהתנגדותו הנמרצת. בשעתו,
להעלאת עצמותיו של הרצל
ארצה, יוודע בקרוב על קשרים אישיים
הדוקים שקשר ראש־הממשלה עם
מיפעל הנושא עליו את שמו של
הרצל״.

מי זקוק לבדיקה דחופה
במישרד״הבריאותז תשובת
התליין־המתנדב למיכתבו
של מייק נבון (העולם הזה
.)18.7.84
מייק נבון כותב מגרמניה:
״כשלחמנו לעצמאותנו למען כך
לחמנו? שיוכל להישאר בגרמניה?
לאור מיכתבו יש לבדוק את מי
צריך לשלוח לבריקה במישרר־הבריאות.
אני, אישית, מעדיף שיישאר
בגרמניה וייבדק שם. חבל על כספי
משלם המיסים הישראלי.
לגופו של עניין: במוקדם או
במאוחר יהיה צורך כתליין במדינת
ישראל. ואני, כיליד הארץ, שעבר את

קוראים הרצל ובלפור חקק
בטרם יהיה מאוחר
להכתיב את דרכה של הממשלה —

התשובה היא לאו. לא״ו — לעצור
את וייצמן.
בטרם יהיה מאוחר.
הרצל ובלסור חקק, מבשרת ציון

שחור הוא יפה

בנק ישראל מסתער על |
השקל ישער הדולר השחור ן יורד.
אם זה ימשיך כך, תצטרך ממשלת |
ארצות־הברית לנקוט בפעולה תקיפד,,
לשיקום תדמיתו של המטבע שלה,
שעד לאחרונה היה פופולארי מאוד
בישראל, הקהילות היהודיות בעולם
יקימו קרן מיוחדת לתמיכה בנפגעי י
לילנבלום והספסרים יאלצו לשכור את 1
שירותיהם של מישרדי־פירסום. אם הם
יזדקקו לג׳ינגלים, אני יכול להציע
להם כבר עכשיו שניים :״שחור הוא 1
יפה״ ו״שחור מקיר לקיר הוא הקרקע 1
האיתנה שלך״.
כל הזכויות שמורות.
אבי דרורי, תל־אביב

דרכי אדם
צלב הכ ר ס
עוברים ושבים נעצרו בתמיהה ליד
חלון גדול באחד הצריפים שבשכונת
נורדיה(מקומו של דיזנגוף סנטר של
היום) בלב תל־אביב. המודעות התלויות
בחלון הבטיחו ללקוחות
להגשים את מיטב חלומותיהם, לתקן
את כל פגמיהם הגופניים והרוחניים.
המבטיח: אליעזר פריד 40 יליד
ראש־פינה.
בעברית רעועה הציע פר־ד את
סחורתו: החזרת הצבע לשערות מלבינות,
ללא שימוש בצבעים מלאכותיים;
הצמחת שערות על קרחות;
החזרת הנעורים, העלאת והורדת
המשקל, ללא הרעבה והתעמלות.
לא היה זה העיסוק היחידי של
פריד. הוא הציע לאנשים סקרנים
להביא תמונות וכתבי־יד של ידידים
ולשמוע מפיו מה אופיים האמיתי
וכוונותיהם הנסתרות, של הידידים.
ולחובבי אמנות היה לו להציע משהו
נוסף: תמונות, פרי מכחולו.
איפה יש כמוני? ״אני מוכשר
מאוד ״,הודה השבוע פריד, בלי שמץ
של בושה ובכנות מדהימה .״כבר בגיל
22 נחשבתי כפרופסור לכל מיני
דברים. הכשרונות שלי התפתחו
בשטחים רבים ״.פריד, הנחשב בעיני
עצמו גאון, הדפיס על חשבונו ספר
בשם הרופא הטבעי, אך אינו מצליח
להסביר מדוע אין הספר נמכר.
כיצד הוא מטפל בכל הפגמים
השונים של הזולת, זה עניינו שלו. הוא
מוכן לגלות רק טפח משיטותיו: על
הקרחות הוא מורח חומר מיוחד עשוי
מצמחים, פטנט שלו. כעבור זמן קצר
צומחות השערות המיוחלות.
אפילו היה מגלה את הפטנט שלו,
לא כל אחד היה יכול להשתמש בו .״יש
לי השפעה אישית עצומה על האיש
שמקבל ממני טיפול ״,מסביר פריד.
וכך הוא מתאר את יכולתו האישית
העצומה לגבי אנשים שצריכים
להשמין או לרזות :״שני סוגי האנשים
האלה מקבלים את אותו הטיפול
כמעט ״,מודה פריד ,״רק השפעתי
האישית עוזרת לאחד לגדל את כרסו
ולשני — להוריד אותה:״

קורא גימילי
לתלות את האפיפיור!
כל מילחמות ישראל, חוזר על הצעתי
בדיעה צלולה, ומוכן להתנדב
למשימה.
באשר לנשיא ארצות־הברית או
לאפיפיור: אם הם היו מתנהגים ועושים
את מעשיו של ראש־המחבלים, גס
אותם הייתי תולה ברצון.
ברוד גימילי, פתח־תיקווה

סוף־סוף גילה לנו שר־האוצר מי !
האחראי לירידה החמורה ביתרות !
המטבע הזר. אין זה אלא עודד שחר,
הכתב הכלכלי החרוץ של הטלוויזיה,
שבישר לציבור לפני הבחירות כי עומד1
להתרחש פיחות (מבט לחדשות, יום1
שבת .)18.8.84
טוב באמת שהתגלה האשם. עתה !
רק נותר לחקור מה חלקו של הדסק
הצבאי בהתארכות המילחמה בלבנון,
האם אין הכתבים לענייני רווחה
אחראיים למצב המחפיר של המוסדות
למפגרים, ומה בדיוק חלקם של
הכתבים לענייני התנחלות באירגון
המחתרת הטרוריסטית בשטחים.
דפנה גלעדי, גבעתיים

דא״ - 1ל ע צו ראת וייצמזו לראשי גלוי מיכתב
המיפלגות הדתיות (מפד״ל,
ש״ס, מורשה, אגו״י) ,לראש
תנועת תמ״י ולראש תנועת
אומץ.
תוצאות הבחירות העניקו לכם את

העולם הזה 2451

ב לנני ם

סאת דניאלה שמי

.,העולם הזה״ ,שבועון החרשות הישראלי המערכת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדו ,3 :מל 232262/3/4 03 תא־דואר 136
העורך הראשי: אורי אבנרי עורך־מישגה: דוב איתן עורך
תבנית: יוסי שנון עורכי כיתוב: ענת ישראלי וגיורא
נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנימה
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סימון
מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו׳׳ל.. :העולם הזה״ בע״מ
הדפסה.. :הדפום החדש״ בע־מ, תל־אביב הפצה.. :גד״ בע־־מ

בשבת לפני שבועיים ישב דן
עומר לבדו בדירתו בשכונת אבו־תור
בירושלים ועבד. זה עתה סיים כתיבת
קטע על רפאל איתן, והתחיל בכתיבת
כתבה ממצה על נשיא־המדינה, חיים
הרצוג. לפתע צנח ואיבד את הכרתו.
הוא לקה בהתקף־לב קשה.
כאשר חזרה אשתו, נורית, הביתה
כעבור כעשרים דקות. היא הזעיקה
אמבולנס והחלה בהנשמה מלאכותית.
מזה שבועיים שוכב דן עומר
בבית־החולים הדס ה שעל הר־הצופים,
כשהוא חסר הכרה. יש תקופות שבהן
הוא מגיב איכשהו, וכנראה גם שומע.
אך כרגע אין עדיין לדעת מתי יחלים
ויחזור למלוא פעילותו הענפה. כולנו
מאחלים לו זאת בלב שלם, ואני בטוח

מקאמות בעיתון. כן, בלי נרקוזה עשו
את הסירוס. נידמה לי ששם השיר
באמת היה ׳בלי נרקוזה׳ .אז זה
טוהר־נשק? על זה אולי יגידו: זה לא
נשק, זה מיספריים, מיספריים זה לא
רציני ...שמע, ממילחמת״השיחרור אני
יכול להביא לך אלף דוגמאות. טוהר־נשק?
נו, באמת!״
חיים חפר חשף למעשה סקופ כמוס
הנוגע לרפול בימי־הפלמ״ח שלו.
כאשר נתפס ערבי, כשהוא נועל
נעליים שהיו שייכות, כנראה, לאחד
מנופלי הל״ה, הפשיט אותו רפול
עירום, הזמין את הבנות לראות והכניס
את האיש לכוורת־דבורים.
מי שהציל את הערבי היה ה״פו־ליטרוק״
והקומיסאר הפוליטי) ,בני

ח״כ איתן

כתב עומר
התקף־לב
שמצטרפים לאיחולים אלה גם יריבים
שהוא לא חסך מהם את שבט ביקורתו.
אולי יהיה זה נאה לפרסם כאן את
הקטע האחרון שכתב לפני ההתקפה.
ביקשתי ממנו לברר את האמת
העובדתית לגבי ההאשמות ההדדיות
זה החל כמעט במיקרה. הפיזמונאי
חיים חפר התריס כלפי רפאל(״רפול״)
איתן ויובל נאמן, במקאמה שכתב, כי
הילד הזה (מאיר כהנא) ״כולו שלכם״.
רפול לא התמהמה ואמר ברדיו: מה
אתה מעמיד פני הומאניסטי הרי
בפלמ״ח סירסו ערבי. ורפול התייחס
כבר בעבר ל״סירסנוך יא מוחמר״.
מייד השיב לו חפר: נכון, אבל היתה
לכך הצדקה, כי הוא אנס יהודיה. חפר
<?א הסתפק בכך ופירסם את אחד
מהסיפורים הכמוסים של הפלמ״ח
במילחמת ,1948 ואמר לרפול: לו אין
זכות־דיבור, כי במילחמת 1948 לכרת
ערני שנעל נעליים אוסטרליות
(שאותן נעלו אנשי־הפלמ׳ח) ,הכנסת
אותו לכוורת־דבורים והשארת אותו
שם עד שמת.
ב״שיחות עם רפול״ שערך ישעיהו
בן־פורת בידיעות אחרונות ( 13 מאי
1983 הרחיב רפול את סיפורו של
מוחמר ואמר שכחת כבר, שהיה
מיקרה שסירסו ערבי במיספריים, מפני
שהיה חשוד בתקיפת בחורה בעמק
בית־שאן? ועוד כתבו על זה שיר: ומי
כתב את השיר? זה שהיום כותב

דבש(ת)
מהרשק, דמות ססגונית, חבר־קיבוץ,
שהיה קצין־התרבות של הפלמ״ח.
העדות היחידה לסיפור הכוורת
בכתובים מצוייה בסיפרו של שלמה
שבא, בני רץ. בעמוד 235 מספר שבא:
״בקרבות נתפס לוחם ערבי
בבית־ג׳יז. הפקודה היתה לחקור אותו,
כדי לגלות פרטים על האויב, ולא
דיבר. לבסוף ניזרק אל כוורת־דבורים,
התענה בעינויים קשים עד שמת.
האנשים שהיו נוכחים באותו מיקרה,
גם אם לא השתתפו בעצם המעשה, צפו
ולא הגיבו.
״היה מי שטען: היו אלה הגח״ל
(גיוס־חוץ־לארץ, עולים חדשים).
שאלתי וחזרתי ושאלתי, עד שנתחוור
לי שהיתה זו, כנראה, מחלקה של
ותיקים, מושבניקים וקיבוצניקים
ובני״הארץ, והיו שם גם בנות. והכל
שתקו.
״שאלתי אחר: כיצד יכול היה
לקרות מעשה כזה?
״והוא אמר לי שהיה זה תוך קרבות
רבים, שחברים נהרגו בהם, האנשים היו
עייפים וחושיהם קהים, והם קיוו שאם
ידבר הערבי, יימנע דם נוסף.
״משנודע הדבר לבני (מהרשק)
השתולל וצעק. מישהו אמר ׳כאילו
אותו עקצו הדבורים׳ .הוא אמר שזו
בגידה בשעת־מילחמה.
״עד כאן הסיפור. את סופו לא
הצלחתי לגלות. האם נשפטו האנשים?
אינני יודע״...
עד כאן החומר שהכין דן עומר.
הוא קרא לו ״הדבשות) של רפול״.
שר״החקלאות פסח גרופר ושר״התיירות אברהם שריר

אגמון מסיים בסוף השנה שלוש שנות־כהונה, והוא זכה
לביקורת חיובית ביותר מפי ראשי ההסתדרות.
אחת הבעיות המרכזיות שיעמדו על הפרק היא שאלת
סיבסוד התיאטרון על־ידי ההסתדרות, בהיקף הדומה
לסיבסוד תיאטרונים אחרים על־ידי המדינה והעיריות.

ישראל פרד לחרד
ראש העיריה לשעבר של רמת־גן, ישראל פלד, ייצא
בקרוב לחדל כשליח הסוכנות היהודית. פלד היה באחרונה
מועמד לתפקיד מבקר־הסוכנות.

מוסיאון ברמת־גן
משקיעים ותורמים אמריקאים עומדים מאחורי
המוסיאון לאמנות ישראלית, שיוקם ברמת־גן.

לא מחליטים בצהיל

המוסיאון ימוקם במיבנה נטוש של בית־חרושת ברחוב אבא
הילל.

אי־הוודאות השוררת לגבי זהותו של
שר־הביטחון הבא גורמת לעיכוב בקבלת
החלטות חשובות במטה הכללי של צה״ל.
ההחלטות הן בתחומים שבהם חייב המטכ״ל
לקבל את גיבויו של השר לאורן־ זמן.

התפתחות ב״אליאנס״

ארידור מתחזק
חיים קשים צפויים ליגאל כהן־אורגד
בוועדת־הכפפים הזמנית של הכנסת. יורם
ארידור, שהפך למעשה למרכז סיעת הליכוד
בוועדה, מתכוון להטריד את כהן־אורגד ללא
הרך.
ארידור פועל עתה להבטיח, שאם הליכוד יישב
ליד שולחן הממשלה, הוא יקבל תיק כלכלי.

אבו־חצירא מגייס כסף
ודב תמ״י, אהרון אבו־חצירא, ינצל את ביקורו
הקצר כפארים כדי לאסוך כסך לכיסוי הפסדי
תמ״י בבחירות האחרונות.
לאבו־חצירא מזומנת פגישה חשובה עם יהודים
מיזרחיים משווייץ, שיבואו במיוחד לצרפת כדי
להיפגש איתו.

בקיעים בנזפ״ם
הח״ב לשעבר של מפ״ם, אימרי רון, יכנס בקרוב
את ראשי התעשיה הקיבוצית, כדי להפעיל לחץ
על מפייס שלא לפרוש מהמערך, ולתמוך
בממשלה רחבה ובמינוי שר־אוצר בעל
סמכויות רחבות.
רון יוצא לפעולה כדי לבלום את לחצם של חברי מפ״ם
העירוניים, הגורסים שמפ״ם עצמאית, אשר תחדור
לוועדי־עובדים גדולים, היא הערובה לעתיר המיפלגה, ולא
המשך השותפות עם העבודה.

חרד-יו ק
אחד הסעיפים החסויים בתוכנית
הכלכלית של המערך הוא הטלת הגבלות
חמורות על היוצאים לדוו״ל.
הרעיון המועלה הוא הקטנה חמורה של
ההקצבה ליוצאים. ואולי אך הגבלת
היציאה שלא למטרות עבודה — לפעם
אהת כשנה.

העוזרים הפרלמנטריים
יתאחד!
עוזרים פרלמנטריים ותיקים מתכוונים להקים ועד־פעולה
משותה, שיפעל לניהול משא־ומתן על הטבה ניכרת
בתנאי־שכרם.
חלק מהעוזרים כבר הודיעו, שהם ינקטו בפעולות חריגות
אם לא תהיה היענות לפנייתם.

בתחילת ספטמבר יתקיימו שתי אסיפות כלליות,
בתל־אביב ובניו־יורק, של ׳בעלי העניין במיפעל לצמיגים
אליאנס. צפויות התפתחויות מעניינות הן מבחינת הרכב
ההון והן מבחינה פרסונאלית במיפעל השייך לכור.

תמיכת המתקדמת
בהילל -בספק
אין כל ביטחון שהרשימה המתקדמת לשלום
תתמוך כבחירת שלמה הילל לתפקיד ידר
הכנסת. בלי קולותיה, אין רוב לבחירה.
לאנשי הרשימה יש הסתייגות מהילל, מפני שכיהן
כשר־המישטרה ב״יום־האדמה״ ,שבו נהרגו שישה אזרחים
ערביים. עד כה לא הביע הילל חרטה על כך.
יתר על כן, הרשימה זועמת על כי המערך לא פתח עימה
בהידברות רצינית על הבחירה, והיא מתכוונת לקבוע את
עמדתה רק אחרי הידברות יסודית כזאת.

גינס ב״שטרך
המתעניינים הראשונים בשבירת בית*
הקפה..שטרן״ ברחוב דיזנגוך בתל־־אביב.
שנסגר השבוע, מעוניינים לפתוח במקום
חנות למכירת מיכנסי גיינס ואופנה זולה
לצעירים. בשיטת הבאזאר.

תיירנים נגד קורפו
גורמי תיירות ישראלים וזרים כינסו השבוע
אסיפת־חירום סודית, שבה החליטו לצאת
למילחמת־חורמה נגד השר חיים קורפו ונגד
מישרד־התחבורה.
המשתתפים בפגישה החליטו להפעיל את כל
כובד מישקלם כדי שהאחריות המיניסטריאלית
לענייני התעופה תועבר למישרד־התיירות.
הנוכחים החליטו להתייצב מאחורי השר
אברהם שריר.
הם.אף סיכמו, שכל אחד מהם יפקיד ערבות כספית גבוהה,
למימוש ההבטחה למילחמה מישפטית ופירסומית נגד
קורפו ומישרד־התחבורה.

פיצויי אבניאון
לדיון חוזר
אחת הפעולות הראשונות שתבצע
יושבת־הראש החדשה של ועדת־הביקורת
המרכזית של ההסתדרות תהיה דיון מחודש
בפיצויי הפרישה של מנב״ל ״הסנה״ לשעבר,
איתן אבניאון.
בשעתו נותר העניין ללא טיפול, מכיוון שיושב־הראש
שפרש, ניסים בכר, שהה בשווייץ כנציג חברת העובדים.
והוועדה היתה משותקת.

אנסו! לכהונה שניה
בחודש הקרוב תקיים מועצת־המנהלים של
..בית־לסין׳ דיון לגבי דרישותיו של המנכי״ל,
יעקב אגמון, בעניין המשך העסקתו בתפקיד.

צ יץ בעמדת זינוק
שמו של ראש עיריית תל־אביב, שלמה(.צ׳יץ״׳)

להט, מוזכר לעיתים קרובות כמועמד לכהונת
שר. שמו עלה בשיחות על הרכבת הממשלה
הבאה, שמקיים המערך הן עם הליכוד והן עם
הסיעות הקטנות.
צייץ׳ עצמו שומע בהנאה גדולה על ההתעניינות בו.
במיפלגה הליברלית טוענים, שהוא נמצא עתה בעמדת

זינוק מצויינת לתפקיד פוליטי בכיר.

היקב בלוס־אננילס
בלוס־אנג׳לס קמה אגודת ידידי היקב — מועדון תרבות
של הימין, בניהולו של ח״כ חרות מיכה רייסר. ובהשתתפות

פעילה של איש־העסקים מיכאל אלבין.
רייסר מתכוון לגייס שם כסף, המיועד להקמת בית־היקב.
עד עתה נאסף סכום לא־גדול.

קיצוץ־שבר
ב,,חדשות
שכרם של העובדים בחדשות יקוצץ
ב־ 20 אחוז. בעל היומון, עמוס שוקן, הודיע
על כך באפיפת״הידום שכינס ביום שני
אהד הצהריים.
בשעתו משך. חדשות״ עיתונאים ממערכות
אחרות אליו בהבטחת משכורות
גבוהות על פי הוזים מיוחדים.

״פירוצי״ תוצרת הארץ
חברת האופנה האיטלקית הידועה פירוציי התירה לנציגיה
בארץ לייצר בישראל את ביגדי החברה, תחת לייבא אותם.
עתה מחפשים הנציגים חברת קונפקציה גדולה לשם ביצוע
העיסקה.

סיירת־שיטור בירושלים סיירת שיטור חדשה הופעלה בירושלים.
השוטרים מפטרלים בשטח, בעיקר באיזורי
תיירות ובצמתים מרכזיים, במתכונת פעולה
של שוטרי־מקוך.

מעקבים במטה הארצי
שוטרים המשרתים במטה הארצי בשייח־ גיארח
בירושלים והעוזבים את הבניין בשעות היום,
מעוררים סקרנות גדולה אצל חבריהם לעבודה,
ואחרי חלקם אך נערך מעקב מאולתר.
הסיבה: באחרונה פורסם מידע רב על המטה הארצי, וצמרת
המישטרה בטוחה שהמדליפים עושים זאת בשעות העבודה
מחוץ לבניין.

מילחמת עצבים קואליציונית צפוי שבוע של הדלפות מכוונות בכל הנוגע לשיחות על
הקמת קואליציה.
כתבים מיפלגתיים ופוליטיים מוצפים במידע כוזב על
הצלחות או כשלונות במגעים.

שניים מבכירי הכתבים החליטו, ליתר זהירות,
להקליט את קולות הדוברים עמם, כדי לוודא
שהדובר הוא אכן מי שהוא מתיימר להיות.

,,יורדים על השבוע״ חוזר ^
המופע הסאטירי יורדים על השבוע ישוב
לבימות בתוכנית אקטואלית בחודש הבא.

ירידה במחירי
המשומשות

מסתמנת ירידה גדולה במחירי המכוניות
המשומשות.
סוחרים בענף צופים הצפת השוק במכוניות משומשות
בחודשים הקרובים, בגלל הצעדים הכלכליים הצפויים.

במדינה העם עניין שלבסד
המדינה רעשה לא כגלל
הממשלה, לא כגלל
המיפלגות, לא כגלל
הכלכלה. אלא כגלל
עניין חשוכ הרכה יותר

המדינה רעשה.
* לא בשל הכלכלה שהתמוטטה,
שאיימה לקבור תחתיה את האזרח.
לא בשל המערכת הפוליטית, שלא
היתה מסוגלת להגיע להרכבת
ממשלה.
לא בשל שיתוק הכנסת על־ידי
קנוניה של עסקנים.
אלא בשל עניין הרבה יותר חשוב,
שנגע לליבו של כל אדם בישראל:
כישלונם של ספורטאי ישראל באולימפיאדה
של לוס־אנג׳לס (ראה עמודים
46־.)47

נערה בשם מי כ ל
האם,,מיכל״ היתה קיימת —
ואולי לא היתה ולא
גכראה, אלא משל היתה?

הדמות המיסתורית ביותר בישראל
היתה השבוע צעירה — או אשה, או
נערה — בשם מיכל.
אם אכן זה היה שמה.
מיכל זו היא שהודיעה למישטרה
שהיא חושדת שמכונית, החונה במרכז
ירושלים, היא מכונית־תופת. המישט־רה
התייחסה אל ההודעה כאל תורה
מסיני, מיהרה למקום, פתחה את
המכונית, גילתה את הפצצה ופירקה
אותה. לדבריה נמנע פיגוע שעלול היה
להרוג עשרות אזרחים.
את האחריות למעשה קיבל עלעצמו אירגונו של אבו־מוסה, סוכנו של
נשיא־סוריה ואויבו המושבע של יאסר
ערפאת.
ואילו מיכל נעלמה כאילו בלעה
אותה האדמה — כאילו לא היתה ולא
נבראה, אלא משל היתה.
המצאה לשם חיפוי? אזרח
רגיל, המציל את הציבור מאסון, אינו
מתבייש בכך. הוא שמח לזכות
1בתהילת ההכרה הציבורית. מה גם
שעדותה של מיכל היתה דרושה
למישטרה, כפי שזו הודיעה.
מהו פיתרון התעלומה?

נטש

בכנסת
^ מילה ״פוטש״ היא גרמנית(
1שווייצית, ואין לה תרגום מרוייק
בשפות אחרות. בעברית רגילים
לתרגם אותה כ״הפיכה״.
כאשר מדברים על ״פוטש״ עולה
תמונה של טנקים, המקיפים את
הפרלמנט כרי לאפשר לקבוצת־קצינים
או למחתרת מהפכנית לתפוס
את השילטון.

בישראל הוכח השבוע שאין
צורך בטנקים, כדי לשתק את
הפרלמנט. ניתן לעשות זאת
באמצעות שורה של תרגילים
מכוערים של עסקני־מיפלגות.
ועוד דבר הוכח השבוע: ששיתוק
הכנסת אינו מעורר התרגשות ציבורית.
ההתעניינות מוגבלת לציבור קטן.

^• 4קנוניה
^ בפילה
ך* הפיכה נגד הכנסת ה־ 11 בוצעה
( 1עוד לפני שנכנסה לתפקידה.
ניצחו עליה שני ה״מאכערים״ של
הליכוד והמערך: חיים קורפו ומשה
שחל.
לפני כינוסה של כנסת חרשה
מקובל להקים ״ועדה מסדרת״ בלתי־רישמית,
המורכבת מחברי כל הסיעות.
ועדה זו, האמורה לשקף את הרכב
הכנסת, כפי שנבחרה, מכינה את כינוס
הכנסת.
קורפו־את־שחל ראגו להקים ועדה
מסדרת, שאינה משקפת את הכנסת
נאמנה. לשם כך הוציאו, בתירוצים
תפלים, כמה מן הסיעות מהוועדה.

כדי לבצע זאת היו זקוקים לשי־תוף־פעולה
מצד האיש שהיה אמור, על
פי חוק, לנהל את הישיבה הראשונה:
זקן חברי־הכנסת. למזלם הרב, נמצא
האיש האידיאלי למשימה זו: הד״ר
יוסף בורג, מנהיג המפד׳׳ל, שר־הפנים
(האחראי למישטרה ובתי־ הסוהר) ,שר־הדתות
והממונה על שיחות־האוטונומ־יה.
בורג,
ציניקן מוחלט הדואג אך ורק
להאדרת מעמדו (ראה עמודים
10־ ,)11 קיבל את הרעיון בלי בעיות.
כאיש־מיפלגה מובהק, היה מעוניין —
כמו קורפו ושחל — בשיתוק הכנסת,
כל עוד מתנהל המשא־ומתן המורכב
להקמת ממשלה חדשה. כמו קורפו היה
מעוניין שהממשלה הקיימת, שהיא
ממשלת־מעבר, תוכל לנהל את
ענייניה ללא הפרעה וביקורת מצד
הפרלמנט. כמו שחל היה מעוניין
שהתככים המסובכים, הכרוכים בהקמת
הממשלה החדשה, יתנהלו במחשכים,
מבלי שהכנסת תטיל עליהם אור.

כף נוצרה השערוריה הפרת-
התקדים — ישיבת הפתיחה
של הכנסת ה־. 11

^ בפלוגת
מג״ב
^ שיבה זו, שנערכה ביום השני
שעבר(העולם הזה )15.8.84 היתה
פסולה מראשיתה ועד סופה. בין השאר:
• היא נוהלה בידי אדם שהוא

היושב־ראש, כפי שכל כנסת חדשה
חייבת לעשות לפני כל דבר אחר, אחרי
השבעת חברי־הכנסת, מנע בורג את
בחירתו. הוא רצה להמשיך ולנהל את
הכנסת בעצמו.
• בניגוד להוראות התקנון, מנע
בורג באופן שרירותי מחברי־הכנסת,
שביקשו לשנות את סדר־היום כדי
לתקן פגם זה, להעלות את הצעותיהם.
תחת זאת נתן לגאולה כהן להעלות
הצעה מקושקשת לסדר היום על מצב
יהודי ברית־המועצות.
על־פי התקנון, יכול כל חבר־כנסת
להציע הצעה לסדר הישיבה. אחרי
שהודיע על כך בכתב ליו״ר, ניתן
למציע להשמיע את ההצעה מעל
הדוכן. בורג התעלם מחובה זו וסתם את
הפה לחברי־הכנסת מתי פלד ומוחמד
מיעארי.
• בורג נעל את הישיבה מבלי
לקבוע תאריך לכינוסה מחדש.

כך נוצר מצב שלא יתואר
במדינה דמוקרטית: הכנסת
יצאה מכלל פעולה, כאילו נתפס
הבניין על־ידי פלוגה של צה״ל
או מישמר־הגבול.
אסימון למישהקיס
^ כל 10 הכנסות הקודמות, נבחר
* ₪היו״ר בישיבה הראשונה של
הכנסת החדשה. הדבר היה כה מובן

את הכנסת או לנהל את פעולותיה.

לא היה קיים אדם שהיה
מוסמך למלא שורה ארוכה של
תפקידים חוקיים, כגון מילוי
מקומו של הנשיא בשעת-
הצורך.
כל זה היה נוח לשתי המיפלגות
הגדולות, שהיו עסוקות במישחקיהן
הקואליציוניים המסובכים. הן היו
מעוניינות שמקום יו״ר־הכנסת יישאר
ריק, כדי שיהווה אסימון נוסף על
שולחן הרולטה הקואליציונית. גם
המערך וגם הליכוד התכוננו למכור
תפקיד זה כפרס נוסף לאחת
המיפלגות, תמורת תמיכה בקואליציה
זו או זו.
היה דרוש בור גמור, כמו חיים
קורפו, כדי להגיד זאת בפה מלא. הוא
טען כי אסור לבחור ביו״ר הכנסת, כל
עוד אין ממשלה — וממילא יש לדחות
את הבחירה. מובן שההיפך הגמור הוא
נכון: כל כנסת בוחרת את הידר שלה
ביומה הראשון, ורק אחר־כך היא ניגשת
לתהליך של הרכבת הממשלה הבאה.
כלומר: יו״ר הכנסת נבחר תמיד
בשעה שאין ממשלה קבועה, כאשר
שולטת במדינה ממשלה שנבחרה בימי
הכנסת הקודמת(״ממשלת מעבר״).
הרעיון שתפקיד יו״ר הכנסת הוא
סחורה במיקוח הקואליציוני פסול
מעיקרו, כי הוא הופך את הכנסת כולה
לגוף המשועבד לממשלה. העיקרון

נ־שואו אין צווו בקבוצת הודונלים נרי לשתק אח
הננסת-ל שם נו ך נשלושה עסקני־דינוגות
לאחר מכן ניגשו לעשות את
ההיפך מן המשימה שהיתה
מוטלת עליהם: הם תיכננו את
אי-הפעלתה של הכנסת.
לשם כך הכינו סרר־יום לישיבה
הראשונה, שהיתה צריכה להתכנס
על־פי חוק. עיקר דאגתם היתה לעשות
שני דברים, שאין להם תקדים בהיסטוריה
הפרלמנטרית הישראלית:

לא היתה זאת התעלומה היחידה.
לדבריה בטלפון, חשדה מיכל במכונית
^ פני שחנתה בצורה עקומה. אך
לירושלים, ובארץ כולה, חונות מדי יום
מאות מכוניות בצורה עקומה וב״חניה
כפולה״ ,מפני שנהגיהן נחפזים למקום
כלשהו ולא מצאו חניה סדירה. מדוע
התעורר החשד שלה?
היו לתעלומה כמה פיתרונות
אפשריים:
• למיכל היה מידע מוקדם על הכוונה
לבצע את הפיגוע. אם כן, מניין בא
|_לה מידע זה? האם היתה שייכת
לקבוצה האחראית לפיגוע? ואם כן,
האם היא בכלל יהודיה, כפי שהיה
נרמה?
• מיכל חשדה במכונית מפני
שראתה את יושביה, כאשר יצאו ממנה.
אם כן, מדוע אינה מזדהה?

סת אחרי ישיבת־הפתיחה החגיגית.

קורפו
דרוש בור גמור

• למנוע את בחירתו של
יושב־ראש הכנסת.
• למנוע את הפעלת הכני

חבר־הממשלה, רבר האסור בפירוש
לפי תקנון־הכנסת, והנוגד כל הגיון
דמוקרטי.

כמישטר דמוקרטי־פרלמנ־טרי,
הכנסת עומדת מעל
לממשלה ומפקחת עליה. זהו
אחד מתפקידיה העיקריים.
כאשר כפופה הכנסת לרצונו
של חבר-הממשלה, היא הופכת
לחותמת־גומי בידי השילטון,
כמו במישטר קומוניסטי או
סאשיסטי.
• תחת לגשת מייד לבחירת

ח״כ אבן
לא להישאר תקוע

מאליו, עד כי לא נקבע בחוק מפורש.
לידר הכנסת יש שתי קבוצות של
תפקידים חשובים:
• הוא המכנס את הכנסת וקובע
את סדר־היום שלה, ואחראי לעבודת
הבית.
• הוא ממלא תפקידים לפי כמה
וכמה חוקים. למשל: הוא ממלא את
מקומו של נשיא־המדינה בהיעדרו,
מעניק רשיונות להפגנות ברחבת־הכנסת,
קורא בשעת הצורך למישטרה
להגנה על הכנסת (בדרך־כלל אין
למישטרה הרשות להיכנס לתחום
הכנסת) ,ועוד.
לזקן חברי־הכנסת אין אף אחת מן
הסמכויות האלה. למעשה, על־פי
חוות־הדעת המאלפת של היועץ
המישפטי של הכנסת, צבי עינבר (מי
שהיה הפרקליט הצבאי הראשי) ,אין לו
שום סמכות חוץ מאשר ניהול הישיבה
הראשונה של הכנסת, עד לבחירת
היו״ר.
כך יצר המשולש שחל־קורפו־בורג
מצב חסר־תקדים וללא־נשוא:

• הכנסת לא תיפקדה
לחלוטין. היא גם לא היתה
בפגרה (כי איש לא החליט על
כך) .היא פשוט יצאה מכלל
פעולה, והשאירה אחריה חלל
ריק.
9לא היה מי שמוסמד לכנס

של הפרדת הרשויות מחייב דווקא את
ההיפר: שלא תהיה שום זיקה בין
בחירת יו״ר־הפרלמנט ובחירת הממשלה,
שהיא הרשות המבצעת.
דלתות פתוחות
ר תכן שהמצב של שיתוק הכנסת
היה נשאר על כנו במשך זמן ניכר,
אלמלא נקטה הרשימה המתקדמת
לשלום ביוזמה מכרעת: היא פנתה
לבית־המישפט הגבוה לצדק.
בעתירה, שנוסחה על־ידי המישפטן
המבריק, אביגדור פלדמן, ממישרדו
של עורך־הדין אמנון זיכרוני, ביקשה
הרשימה שבג״ץ יורה על שני צעדים:
• סילוקו של בורג מתפקיד הידר
הזמני, בגלל היותו חבר־הממשלה.
• בחירה מיידית של יו״ר קבוע
לכנסת.
לא היה לאיש ספק כי עתירה זו אכן
תצליח. בורג, שנוכח לדעת כי הקרקע
נשמטת מתחת לרגליו, נקט בטכסיס
אופייני: הוא העמיד פני תם, פנה אל
היועץ המישפטי לממשלה, יצחק זמיר,
בבקשה שיחווה את דעתו.
זמיר לא היה זקוק לזמן רב כדי
להשיב. הוא קבע, בעקיפין, שהרשימה
המתקדמת צודקת בעתירתה,

במדינה הכנסת
הא ם תי ש רו ד
ה־? 11

הכנ ס ת

הכנסת לא תחזי? מעמד
אפילו שנה אחת —
ככורים ח״כים ועיתונאים
ישיבת הפתיחה של הכנסת ה־11
הותירה טעם מר בפה. בלטו הפאשלות
של היו״ר יוסף בורג (העולכ 1הזה
.)15.8.84״המנוול״ הראשון שיצא
מפיו של מאיר כהנא, הקנוניות חסרות
הבושה נגד הסיעות האנטי־מימסדיות.
העולם הזה שאל חברי־כנסת
וכתבים פרלמנטריים על סיכוייה של
הכנסת הזאת להחזיק מעמד.
האם תישרוד קאדנציה מלאה?
התוציא. לפחות, את שנתה הראשונה?
• צבי ישראלי ( קו ל ישראל:1
הכל תלוי בהקמת ממשלת מערך־
ליכוד, ואף היא עשויה להתפרק. עם
זאת. אינני צופה בחירות בקרוב מאוד.
• יעקב אחימאיר (הטלוויזיה
הישראלית) :בשלב זה קשה לחזות.
הכל תלוי ״בממשלת אחדות״.
• ח״כ יוסי שריד: כן! הם
יסתדרו ביניהם. אני צופה שהכנסת
תכהן קאדנציה מלאה.
• ח״ב שבח וייס: לח״כים רבים
יש אינטרס שהכנסת דווקא תחזיק
מעמד. בעיקר מדובר בסיעות הקטנות,
המשחקות את המישחק הקואליציוני,
ובקנוניות שלהן. כל העניין דומה
לקאזינו. קיימת גם תחושה חזקה, שלא
ייצא לאף אחד שום דבר מבחירות
מוקדמות.
• דדב יגאל כהן: מקווה שלא
יהיו בחירות. יש בכך משום הכבדה
עצומה על המשק. המאבק בין
המיפלגות הוא עקר, ויש להתאחד
במיסגרת של ממשלת אחדות.
• אמנון ליי(חדשות) :יש סיכוי

לטוב
שהכנסת לא תוציא אפילו שנה
אחת. לדעתי אין למערך שום סיכוי
להקים ממשלה צרה. גם לליכוד סיכוי
קטן, אם עזר וייצמן ימשיך לדבוק
בעמדותיו העכשוויות. בשני הגושים
קיימת התנגדות רבה לממשלת
״אחדות״.

• ח״כ מאיר כהן־אבידב:
תלוי בליכוד לאומי. אין כל הבדל ביני
לבין לפחות 30ח״כים מהמערך! מה
ההבדל׳ ביני ובין שושנה ארבלי־אלמוזלינו?

ח״כ משה שחל: אם לא תקום
ממשלת מערך־ליכוד, יהיו לכנסת
חיים קצרים במיוחד.
• מיכל רפאלי (דוברת ר״ץ):
אינני יודעת. אני חוששת שדווקא
הליכוד יצליח להרכיב ממשלה, שאולי
תחזיק מעמד זמן מסויים.
• גירעון רייכר (ידיעות אחרונות)
:הכנסת לא תוציא, כנראה, את
שנתה. מבחינה מסויימת זה חבל. עם
כל חסרונותיה, היא התחליף היחידי
לטנקים מסביב לבניין ראש־הממשלה.
• ח״כ חייקה גרוסמן: לדעתי,
הכנסת הזאת לא תחזיק מעמד אפילו
שנה אחת.

• ח״כ מרדכי וירשובסקי:

רצוי מאוד שהכנסת הזאת לא תחזיק
מעמד, אבל בנסיבות הנוכחיות אין
לדעת. עדיין מוקדם לשפוט.
• ח״כ חיים רמון: יש לי ספק
רב אם היא תחזיק מעמד אפילו שנה
אחת.

מיפלגות
ר״ץ: משבר רא שון
מה השום יומר: הפסקת
ההתנחלויות או צימצום
הכפיה הדתית?
סיעת ר״ץ בכנסת כבר שרויה

ח״כים בר־און, אלוני וכהן

עם שרון נגד הדתיים, או עם הדתיים נגד שרון?
במשבר. הח״כ הטרי, רן כהן, אל״מ
(מיל׳) וחבר קיבוץ גן־שמואל, יכנס
השבוע את חבריו הקרובים. פורום זה,
המורכב כולו משרידי אנשיו של כהן
בתנועת מוקד, קורא לעצמו ״מועצת

כהן כבר מאיים לפרוש מר״ץ.
חבריו של רן הם, ברובם, אנשי־שלום
טובים. חלקם מתח ביקורת קשה
על התנהגותו במילחמת לבנון(״יריתי
אלפי פגזים״) ,אבל הלך עימו לאורך
כל הדרך, מתוך נאמנות אישית.
מאז הוא נמצא במעין מיבחן
מתמיד. לחבריו של כהן יש התנגדות
נחרצת להליכה לממשלה עם הליכוד.
גם העמדה הנוכחית של ר״ץ, תמיכה
ב״ממשלת אחדות״ בראשות שימעון
פרס, אינה מקובלת עליהם כלל ועיקר.
כהן שרוי בלחץ מתמיד שלא להצביע
עבור ממשלה שבה ישתתפו אנשים

גזים ב ת אי ם-
במדינת היהודים
רק ישראלים מעטים עקבו בחשומת״לב כלשהי אחרי
הוויכוח הציבורי המר אודות השימוש מ ז מדמיע, צורב
ומסוכן, כדי לדכא אסירים כמדיגת-ישראל. הדיו של
הורכוח הזה הגיעו לכנסת, וזכו גס לטיפטופים קלים
נכלי-התיקשורת.
קשה לומר שקמה זעקה של ממש. ולא ניחן לדווח על
הפגנות של אזרחים נזעמים נגד חוסר-האנושיות והכתמת
שם ישראל.
אבל, כרגיל, קשר-השתיקה הזה נשבר בחוץ־־לארץ.
עיתוני העולם עסקו ועוסקים בפרשה המכוערת הזאת
בהרחבה ובהבלטה. הקישור של שימוש בגז נגד בני״אדם,
והפעלתו בידי יד,ודים, הוא פיתוי ששום עיתונאי אינו
מחוסן נגדו. מה גם, שלפחות במיקרה זה העובדות
מדברות בעד עצמן. וחושפות מציאות מדכאה•.
החודש העלה כתב השבועון הבריטי סאנדיי טיימס.
דייוויד בלונדי, את סיפורה של האסירה הביטחונית הנכד״
נעמה אל-חילן. הכלואה בביתיהסוהד לנשים. כווה
תירצה. אל־הילן תיארה טצר היא, ועוד 34 אסירות,
הותקפו על־ידי חיילים בגז בתוך תאיהן. הגז גרס
להתעלפויות, הקאות. התכווצות שרירים כוויות קשות
בכל חלקי הגוף. שיער אחת האסירות גשר כולו.
נוזל צהבהב. אל־חילן .32 ,היא ערביה מג׳בליה
שליד עזה. היא חברת החזית העממית לשיחדור פלסטין,
ונאסרה ב־ 1972 ליד ביתה, כשזרקה רימון על חיילי
צה־ל. ידה הימנית נקטעה בפיצוץ. היא שוחררה אחרי
חמש שנים עקב מצב בריאותה הקשת אך נאסרה שוב
ב־ .1981 ונכלאה בעוון גיוס חברים לקבוצות אש״פיות
ברצועת־עזה.
באוקטובר 1983 פתחו האסירות הביטחוניות הערביות
בנווה תירצה בשביתה. הן סירבו לבשל עבור הסוהרות
שלהן. האסירות הערביות הופרדו מחברותיחן היהודיות,
נכלאו בתאים.
הן הגיבו בזימרה עזה של שירים לאומיים.
ב־ 8בערב הופיע ליד התאים חייל במסיבה וריסס את

התאים בנוזל חסר־צבע. השפעתו ודתה בינונית,
לא־חמורה, והאסירות הגיבו בזעקות ובסיסמות נגד
האימפריאליזם והציונות.
כעבור 20 דקות הופיעו שוב החיילים, והפעם היה
בידיהם מיכל־גז גדול, שריסס לעבה נוזל בצבע צהבהב.
הן חשו נחנק. בבחילת כולן הקיאו, זעקו, סבלו
מכוויות ברגליים ובגב. אל-חילן ניסתה להידחק
לבית־השימוש הקטנטן, אבל הגז הגיע גם לשם. היא
התעלפה לזמן ממושך. כעבור 13 דקות הופיעו החיילים
שוב, וריססו כפעם השניה בנוזל הצהוב. כל האסירות
סבלו מכוויות קשות, ואחת מחן איבדה את שיער ראשה.
רק למחרת הגיעה אחות בשם חגה שמואל, והאסירות
קיבלו טיפול רפואי. נעמה אל-חילן סבלה במשך זמן רב
מצרידות, כאבים בגרון ובעיניים, ומהרגשת תשישות.
שימעון מלכד״ איש מישרד־הפניס הודה שידו על
האסירות ב* 31 באוקטובר 1984 גז מטיפוס .0 *5אך טען
שהן ״היכו סוהרות״ ולא היתה ברירה. מלכה אף הכחיש
שריססו אותן בתוך התאים.
גירסתו של מלכה הוכחשה על־ידי חברי־כגסח שחקרו
בפרשה. ח״כ הליברלים אלי קולאם אישר, שהנשים היו
בתוך התאים כשנעשה השימוש בגז. עם זאת, טען
שהחיילים ריססו ״כמות קטנה״ והשימוש בגז ״חיה כדין״.
ח״ב תופיק טובי, לעומת זאת, סיפר שריח הגז היה
כל־כך חזק, שאפילו כעבור שבועיים דמעו העיניים
והפנים האדימו. סימני הריסוס ניכרו באסירות שהתקשו
לנשום. טובי הגדיר באוזני כתב סאנדיי טיימס את
השימוש בגז כ״בלתייאנושי״.
בלונדי מדווח ששר־הפנים, הד ר יוסף בורג, אישר,
בתשובה לשאילתה בכנסת. ששם הגז שנו השתמשו
הסוהרים או החיילים הוא -א 8£ס & ס-ןמססאר & ס
1181£א 0א/\ 1.0ן\ .2 .\£לדברי בורג פותר להשתמש
בגז הזה כדי לדכא מהומות.
בורג הדגיש. בציניות האופיינית לו, ש״ידוע שאסירים
כלואים בתאים. ומשתמשים בו, כשיש צורך, גם בתאים.״

כמו משה ארנס, אריאל שרון או ״בונה
הגדה״ ,דויד לוי. מה גם שברור לכל,
שממשלה כזאת תהיה ניצית מאין
כמוה.
מה שרע לשפירא. עמדת
״המימסד״ של ר״ץ שונה לחלוטין.
תנועה זאת סובבת את אישיותה של
ח״כ שולמית אלוני, בעיקר בנושאים
הקשורים בכפיה דתית. לחלק ניכר
מתומכיה אין ריעות נחרצות על
השטחים הכבושים או השלום, ורבים
מהם אינם חורגים מהקונסנזוס הלאומי
בנושאים אלה.
אלוני יצאה, אומנם, בשצף־קצף נגד
קדושת רעיון ״האחרות הלאומית״,
והוקיעה אותו כ״אנטי דמוקרטי״ .אך
היא עצמה, ורוב אנשיה, נמשכים
לאפשרות לנטרל במידה רבה את
הסחטנות הדתית, אם תקום ממשלת
מערך־ליכוד.
״החשבון הוא פשוט,״ אמר איש
צמרת ר״ץ ,״הדתיים יהיו מיעוט
בממשלת־אחדות. כוח המיקוח שלהם
יירד. לכן מתנגד לכך כל־כך הפיקח
שבחבורה, ח״כ אברהם שפירא
מאגודת־ישראל. בדרך־כלל, מה שרע
לשפירא ולאגודת־ישראל — טוב לנו,
ולכל האזרחים החילוניים במדינת
ישראל״.
משקיפים אחרים סבורים, שההערכה
הזאת היא פשטנית משהו .״לדעתי
יתחזקו מאוד הדתיים בממשלת
אחדות,״ אמר ח״כ בכיר ממפ״ם .״שתי
המיפלגות הגדולות אינן מאמינות
האחת לשניה. ממשלה כזאת תהיה
ממשלת־מארב הדדי. אנשי מיפלגת־העבודה
ינסו להדק את הקשרים עם
הליברלים, שני הצדדים ינסו להוכיח
לדתיים שהם תומכים בדרישותיהם
בלב שלם, ולא רק מתוך כורח
קואליציוני.
״שימעון פרס, יצחק שמיר ודויד
לוי ימשיכו לשמור לעצמם את
האופציה של ממשלה צרה. בעיקר
אמורים הדברים בפרס. אם הוא יצליח
להרכיב ממשלת־אחדות, הוא יעשה
הכל — והכוונה ממש לכל דבר —
כדי לרצות את הדתיים. יכול להיות
שהמערך ישלם מחיר זול יותר עבור
ממשלה צרה גם הגוש הדתי. בכלל,
עדיף אולי שהליכוד ירכיב ממשלה
כזאת, ואנחנו}תכונן לבחירות להסתדרות
ולכנסת!״
תיקווה בלתי־מבוססת. דיעה
זו איננה מקובלת בר״ץ, שחלק ניכר
מחבריה הבכירים איננו מתוחכם
במיוחד מבחינה פוליטית. השינאה
לדת ולדתיים, בצירוף התיקווה
הבלתי־מבוססת, שהליכוד יעזור
למערך לנטרל אותם, מניעה אותם
לתמיכה בממשלת־אחדות.
שולמית אלוני חייבת להביא
בחשבון את עמדתם. עבורה ועבור
מרדכי בר־און, הח״כ החדש השייך
למימסד של שלום עכשיו, הגלולה של
ממשלה עם הליכוד היא קשה, אבל
יתכן שהיא תבלע אותה.

רן כהן אינו יכול להרשות לעצמו
לנקוט עמדה כזאת. במגעים עם ראשי
המערך הוא הודיע מפורשות, שיעדיף
לוותר בנושאים דתיים, ובלבד שלא
יוסכם עם הליכוד על הקמת
התנחלויות חדשות. עמדה זאת, בצירוף
הטמפרמנט הידוע של כהן, עלולים
לגרום לקרע מוחלט בר״ץ, כבר בחודש
הראשון לכהונת הכנסת ה־. 11

ה ש די שי השדשדי
11 ראשזי של׳׳י
המקורית התפזרו בכמה
מיפלגות — שלושה 1
מהם נבחרו לכגמת |
שלושה ח״כים שנבחרו לכנסת ׳ 1
ה־ 11 היו חברים בהנהלה הראשונה| ,
המקורית, של מחנה של״י. באורח
טיפוסי לתנועות השמאל והשלום בער ׳״
לם כולו, מייצגים השלושה שלוש
רשימות שונות.
• אלוף (מיל׳) מתי פלד, המייצג |
את הרשימה המתקדמת לשלום.
• יאל״מ (מיל׳) רן כהן, שנבחר
מטעם ר״ץ(ראה לעיל ויומן אישי).
• יאיר צבן, שכיהן בכנסת הקודמת,
וששובץ שוב ברשימת המערך, כאיש
חטיבת מפ״ם.
מתוך 11 חברי הנהלה הראשונה של
של״י(שהוקמה ערב הבחירות לכנסת
התשיעית במארס ,)1977 נכללו
תישעה ברשימות מועמדים לכנסת גם
בבחירות האחרונות, לכנסת ה־. 11
חמישה מהם (מתי פלד, ואליד צאדק
חאג׳־יחיה, יעקב ארנון, אורי אבנרי
וחיים ברעם) הופיעו ברשימה !
המתקדמת לשלום. יאיר צבן וסעדיה ן
מארציאנו הופיעו ברשימת המערך, רן
כהן בר״ץ, ואילו אריה (״לובה״) אליאב |
התחרה על קולות הבוחרים ברשימה
עצמאית, אישית, שסימנה דף.
רק שני חברי הנהלה, אל״מ (מיל׳) 1
מאיר פעיל ועורך־הדין אמנון זיכרוני,
לא הופיעו ברשימה כלשהי. עם זאת,
בלטו שניהם בבחירות האחרונות.
זיכרוני ייצג את הרשימה המתקדמת
לשלום בבג״ץ המפורסם נגד ועדת־הבחירות
המרכזית, שהעניק לרשימה
זאת את הזכות להשתתף בבחירות.
מאיר פעיל תמך ברשימות־השלום
שמחוץ למערך, ובעיקר ברשימולי^

המתקדמת.
גם מי שמילא תפקיד של סגן
וממלא־מקום בהנהלה, מיכה מיימון,
זכה לפירסום מסרים במערכת
הבחירות. מיימון, שייצג בשל״י את
הפנתרים, ניהל פלירט פורה עם תמ״י
שהעניקה לו את תפקיד דובר
מישרר־העבודה־והרווחה. הוא הריח
היטב את קיצה של תמ״י, ובעיקר את
העדר סיכויי פטרונו, השר אהרון אוזן, ז-
לזכות במישרה שילטונית כלשהי,
והלך סוף־סוף אחרי נטיית ליבו
האמיתית. מיימון קרא לבוחרים
להצביע עבור הליכוד.
העולם הזה 2451

1111־ ! 1

צרור שלם של ספרים ומאמרים מנבאים לישראל רודנות פאשיסטית. מדוע?
הציבור היהודי-המיזרחי׳והדור היהודי
הצעיר.

^ אז הבחירות ירדה רוח־נכאים על המחנה *.
* 1ההומאניסטי בישראל.

למיקרא הדברים של טובי ודגיו,
אפשר לקבל את הרושם שמחנה זה כבר
הובס במאבק על ישראל.
אחד הנציגים המוכשרים של מחנה זה, אמנון
דנקנר, מבטא רוח זו במדורו(שעבר לאחרונה
מהארץ לדבר) .לפני שבועיים פירסם סיפור־סיוט
עתידני, המתאר את ישראל של מחר
כמדינה פאשיסטית־דתית, לפי מיטב הרעיונות
של מאיר כהנא. תיאור קודר זה מצטרף לסיפרו
של עמוס קינן(בדרך לעין־חרוד) ,המתאר את
ישראל בדיקטטורה צבאית־פאשיסטית, ולסי־פורו
של בנימין תמוז(פונדקו של ירמיהו) ,שבו
מתוארת ישראל־של־מחר כרותות רתית.
אותה רוח משתקפת במדורים רבים של
אנשים אלה ועמיתיהם.
מסע־החנופה של עמוס עוז וחבריו לגוש־אמונים,
ועלייתו־לרגל של עוז ליצחק שמיר,
מוסיפים לאווירה זו.

המסקנה: הקרב אבוד. ישראל עלתה
ללא־תקנה על דיו המובילה לדיקטטורה
ולפאשיזם. ניצחון הימין הוא
סופי. כל השאר אינו אלא שאלה של
זמן.
האם יש לאווירה זו תימוכין במציאות?
ן ץ וצאות הבחירות לכנסת ה־ 11 אינן
4 1מצדיקות אווירה זו, לפחות כשמדובר על
המיספרים היבשים.
הנה העובדות:
בבחירות לכנסת ה־ 10 זכה ה״ימץ׳ ב־51
מנדאטים ( 48 ליכוד 3 ,התחיה) .בבחירות לכנסת
י*;־ 11 זכה גוש זה ב־ 47 מנדאטים בלבד ( 41 ליכוד,
5התחיה 1 ,כך).

משמע: ה״ימיך הלאומני (״המחנה
הלאומי״) הפסיד ארבעה מנדאטים.
הגוש הדתי זכה בבחירות לכנסת ה״10
בסך־הכל ב־ 13 מנדאטים ( 6מפד״ל4 ,
אגודת־ישראל 3 ,תמ״י) .גם בבחירות לכנסת
ה־ 11 זכה גוש זה ב־ 13 מנדאטים ( 4מפר״ל4 ,
ש״ס 2 ,אגודת־ישראל 2 ,מורשה 1 ,תמ״י).

משמע: הגוש הזה לא עלה ולא ירד.
כוחו עדיין נופל מן העוצמה שהיתה לו,
למשל, בכנסת ה־ 11( 6מפד״ל 4 ,אגודת־ישראל,
2פועלי־אגודת־ישראל, בסך־הכל :)17 ובכנסת
ה־ 12( 7מפד״ל 4 ,אגודת־ישראל 2 ,פועלי־אגודת־ישראל,
בסן־הכל .)18
הגוש ה״שמאלי״ זכה בבחירות לכנסת ה־10
בסר־הכל ב־ 54 מנדאטים ( 47 מערך 2 ,שינוי1 ,
ר״ץ 4 ,חד״ש) .בבחירות לכנסת ה־ 11 זכה ב־56
מנדאטים ( 44 למערך 3 ,שינוי 3 ,ר״ץ 2 ,הרשימה
המתקדמת ו־ 4חד״ש) .משמע: הגוש הזה עלה
ב־ 2מנדאטים.
באמצע מצויות עתה הסיעות המרכזיות3 :
לסיעתו החדשה של עזר וייצמן 1 ,לאומץ,
בסך־הכל ( 4תחת 2שהיו קודם לכן לתל״ם).

לכאורה מראים המיספרים בי ה״ימיך
הפסיד ארבעה מנדאטים, המרכז
הרוויח 2מנדאטים, ה״שמאל״ הרוויח 2
מנדאטים.

לפי החשבון הזה, היתה בבחירות של יולי
1984 תזוזה קלה שמאלה — מן הימין אל המרכז
ואל השמאל.

בלומר, התוצאות לא היו צריכות
ן^־־וביל אומנם להתפרצות של שימחה
מחנה ההומאניסטי, אך לפחות לאום
טימיות מתונה.
לבחינת מיספר הקולות נראית התמונה
ב־ 1981 זכה הגוש ה״שמאלי״ ב־865,466
קולות, שכללו את המערך, ל״ע, ר״ץ, שינוי,
רק״ח, רשימת הבדואים ושתי הרשימות הערביות
שהיו קשורות במערך (שלא עברו את אחוז־החסימה)
.ב־ 1984 זכה גוש זה ב־ 951,694 קולות,שכללו את המערך, ר״ץ, שינוי, רשימת אליאב,
רק״ח והרשימה המתקדמת..

תוספת נטו לשמאל 86,228 :קולות.
ב־ 1981 זכה הגוש ה״ימני״ ב־768,769
הקולות של הליכוד, התחיה וכך(שלא עברה אז
את אחודהחסימה) .ב־ 1984 זכה גוש זה
ב־ 770,246 קולות של אותן הרשימות.

תוספת נטו לימין 1477 :קולות
בלבד.
הגוש הדתי זכה ב־ 1981ב־ 229,100 קולות
— המפר״ל, אגודת ישראל, פועלי־אגודת־ישראל
(שלא עברה את אחוז־החסימה) ותמ״י.
גוש זה זכה ב־ 1984 בסך־הכל ב־ 237,604 הקולות
של המפר״ל, אגודת־ישראל, תמ״י, מורשה וש״ס.

פאשיסטיים מובהקים, כהנא הוא בכל זאת משהו
חדש.

הציבור כולו הרגיש שקרה כאן
משהו חריג. אין זה שינוי בלבד. זוהי
מוטאציה.

התופעה השניה קשורה ביחס לרשימה
המתקדמת. כאשר נכנעו המערך וגרוריו לטרור
המילולי של הלאומנים ולחולשת הרוח שלהם
עצמם, וניסו להוציא את הרשימה המתקדמת אל

שני מיגזרים אלה חשובים מאוד לגבי העתיד,
כי אלה הם שניים מבין שלושת המיגזרים
הנמצאים בסימן של עליה מיספרית( .השלישי
הוא הציבור הערבי בישראל).
האוכלוסיה המיזרחית צעירה מן האוכלוסיה
האשכנזית. בצורה אכזרית אפשר היה לומר כי
בכל שנה מת שנתון אחד שבו יש רוב למחנה
ההומאניסטי, וגדל שנתון שבו יש רוב למחנה
הלאומני.

הוא הדין, כמובן, בדור הצעיר.
ההצבעה בצה״ל מלמדת על העתיד.

״אומנם, במידה מסויימת יש חפיפה סטאטיס־טית
בין שתי התופעות. מכיוון שהיהודים•
המיזרחיים מהווים רוב בדור היהודי הצעיר, הרי

תוספת נטו לדתיים 8,504 :קולות.
משמע: בעור שהגוש הימני והגוש הדתי לא
זכו בשום תוספת משמעותית של קולות, ועל כן
ירדו באחוזים (הימין מ־> 4091ל 379 הדתיים
מ־ 11.85),ל 11.4הרי הגוש ה״שמאלי״ קיבל
תוספת די נכבדה, ועלה מ־* 44.7ל־י^.46
רשימה זו אינה כוללת את הרשימות שבאמצע
והבלתי־מוגדרות, כגון יחד, תל״מ, אומץ,
פלאטו־שרון ועוד.

המסקנה: התמונה רחוקה מלהיות כה
מחרידה ומדהימה כפי שנדמה.
^ ם כן, מניין רוח־הנכאים?
הסיבה המיידית היא האכזבה. אחרי
מילחמת״לבנון וזוועותיה, אחרי התמוטטות
המשק הישראלי תחת שילטון הליכוד, אחרי
פרישתו של מנחם בגין ציפו הכל לתזוזה גרולה
לעבר המערך. תזוזה כזאת לא היתה. מכאן
האכזבה.
אך יש גם סיבות עמוקות יותר. כי המיספרים
אינם מגלים את כל הסיפור.

בתוך הגושים קרה משהו.
הימין אומנם איבד שלושה אחוזים וארבעה
מנדאטים, אך בתוך הימין עצמו חלה תזוזה גדולה
ימינה. הליברלים מחוקי״הפרצוף, המוחזקים
עדיין כחטיבה מתונה־יחסית, נשחקו. בליכוד
השתלטה עתה חרות לחלוטין.

הליכוד כולו הפסיד שני מנדאטים
לתחיה הפאשיסטית. ומעבר לה צץ
ראשו של מאיר כהנא.
בתוך המחנה הדתי התזוזה משמעותית לא
פחות. אגודת־ישראל, המצפצפת על ארץ־ישראל
השלמה (ולמעשה על המדינה הציונית כולה)
ירדה לחצי, ועיקרו של מחנה זה עבר לסיעה
החדשה, ש״ס, שהיא לאומנית־קיצונית. המפד״ל
איבר עוד מכוחו המדולדל, לטובת רשימת־מורשה,
שהיא כה לאומנית־קיצונית עד כי אפשר
היה לשייך אותה, בעצם, למחנה הלאומני.
ב״שמאל״ היתה נטישה המונית של המערך
לטובת ר״ץ ושינוי, שהן שמאלה מן המערך,
וקמה הרשימה המתקדמת לשלום, שזכתה
בקולות ערביים רבים שניתנו בעבר למערך
ולגרוריו (נוסף על בוחרים ערביים רבים שלא
הצביעו בעבר כלל, וכחצי־אחוז מרק״ח).
תמונה זו יכולה להצדיק, לכל היותר, את
הריעה כי חל קיטוב מסויים, כשהמחנה הלאומני
נהיה לאומני עור יותר, ואילו במחנה ההומאניסטי
התחזקו הסיעות היותר עיקביות.

גם זה אינו מצדיק את רוח הנכאים.

^ אווירה הפסימית ניזונה משתי תופעות,
\ 1שיש להן חשיבות לגבי ההתרשמות מן
התוצאות.
הופעתו של מאיר כהנא בכנסת, אחרי שעבר
את אחוז־החסימה (שאליו הוא התקרב מאוד
בבחירות לכנסת השמינית) אינה רק שינוי
כמותי, אלא גם איכותי.

הופעתה של סיעה נאצית בכנסת
אינה תופעת־שוליים, גם אם היא כזאת
מבחינה מיספרית. זוהי מהות חדשה
בכנסת, המביאה את ההקצנה הלאומנית
לידי ביטוי מסוג חדש.
גם אם לוקחים בחשבון שבכנסת הקודמת
הצדיקו אנשי התחיה, הרב דרוקמן וחלק
מהליכוד את הטרור היהודי ודגלו ברעיונות

אמנון דנקנר(מצייר מגן־דוד וצלב־קרס במסיבה חברתית)
מחוץ לתחום, שם נמצאת רק״ח מזמן, הם תרמו
תרומה מכרעת לציור תמונה של תזוזה ימינה.
מתחת לכל הרבדים האלה יש רובד
\ £ע מו ק יותר, הגורם לפסימיות הקודרת
במחנה ההומאניסטי. ולא בכדי.

זהו הרובד הדמוגראפי.
כאשר מנתחים את המגמות הגדולות, חשובה
לא רק השאלה ״כמה הצביעו״ ,אלא גם השאלה
״מי הצביע״.

למחנה הלאומני היה יתרון ניכר
בשני מיגזרים של קהל-הבוחרים:

עדיפות המחנה הלאומני במיגזר המיזרחי
משתקפת בהכרח גם בקרב המיגזר הצעיר, ושתי

התופעות הן היינו חך).
עד כה אפשר היה להשתעשע באשליה כי
הציבור המיזרחי מצביע בעד הליכוד מפני שהוא
אוהב את מנחם בגין אישית, או בגלל רוגז זמני
על המערך.

בחירות 1984 הוכיחו כי אץ זו
תופעה זמנית, ואין היא תלויה באיש
אחד. הציבור המיזרחי מצא בית
בליכוד, מזדהה עימו ונאמן לו גם
בתנאים השים.

1 ״1 9 ^5731י 3ךךןף

(המשך בעמוד )56

אורי א בנ רי ע ל

השר הממונה על דיוני האוטונומיה: עם סאדאת
המשא־ומתן־ מת

ן* אשר הטיל עליו מנחם בגין את
^ ניהול שיחות האוטונומיה, התמוגג
בורג מאושר.
לאחד ממקורביו אמר אז :״הגעתי
לפיסגה שלי. אני בן ( 71 אז) .אני
שר־הפנים (החולש על המישטרה
ובתי־הסוהח, ושר״הדתות. עכשיו
הוטלה עלי האחריות לנושא הלאומי
החשוב ביותר. כראש המפד״ל לא
אוכל להיות ראש־הממשלה. הגעתי
לשיא הקאריירה שאני יכולתי להגיע
אליה!״

זו היתה טעות. כי זאת היתה
כמעט ההתחלה של הקאריירה
שלו. מאז עולה בורג ועולה
ועולה.
הוא נשאר האחראי לענייני הפנים,
המישטרה, בתי־הסוהר, הדתות והאוטונומיה.
אך הוא גם ״זקן חברי־הכנסת״
,והיה נדמה לו שהוא ימשיך
לנהל את הכנסת במשך זמן רב, ויכהן
גם כממלא־מקום נשיא־המדינה.
״עכשיו הוא צריך להיבחר גם
כנשיא בית־המישפט העליון וכרב
הראשי, כדי לאחר בידיו את כל
הסמכויות ״,התלוצץ אחד החכ״ים
במיסדרון, בתום ישיבת־הכנסת( .שאותה
ניהל בורג בתערובת אופיינית של
יהירות, התעלמות מן התקנון והכללים
וחוסר־ידיעה משווע של החומר).
יתכן שגם הערכה זו אינה ממצה את
הפוטנציאל של האיש. פה ושם כבר
נשמעת, בחצי־פה, ההצעה לבחור
בבורג כבמועמד מוסכם לראשות־הממשלה,
אם ראשי המערך והליכוד
לא יוכלו להסכים ביניהם על אחד
מהם. כבר ברור כי בורג הוא האיש
שיקבע מי יהיה ראש־הממשלה הבאה.
בגיל 75 נראה כי אין גבול למה שהוא
יכול להשיג.

מצטיין? היכן טמונים כישוריו
וכישרונותיו המיוחדים?

• אדוינו הניזיונוח
יותר לקבוע היכן אין
1/כישרוגותיו טמונים, ובמה אינו
מצטיין.

יוסח בורג אינו בונה של
בוהות פוליטיים. ההיפך הוא
הנבון.
כאשר היה למנהיג העליון של
המפד״ל, הוא קיבל לידיו מיפלגה
פורחת, בעלת ייצוג נכבד בכנסת
(ראה עמודים 12־ ,)13 סניפים
שופעי־חיים, התיישבות עובדת. היא

היתה הענק בזירת הפוליטיקה הדתית,
ובהשוואה אליה היתה גם אגודת־ישראל
גמדה. הכל ידעו שעל פיה
יישק דבר במדינה.
בתקופת מנהיגותו של בורג
התמוטט כל הבניין הזה. אחרי שורה
של מפלות מוחצות, ירדה המפד״ל עד
כדי שליש של כוחה המסורתי. היא
בכנסת הנוכחית אחת משלוש סיעות
קטנות בנות ארבעה מנדאטים, אחרי
תנועת־התחייה. כבר בכנסת הקודמת
עלתה עליה אגודת־ישראל בכוחה
הממשי להשיג דברים. בכנסת הזאת
מאפילה עליה מיפלגה חדשה, ש״ס.

זהו סיפור של כישלון ממאיר
— אך הוא לא פגע כמלוא
הנימה במעמדו של יוסח בורג

בורג הוא תופעה, הוא פנומן
פוליטי ואנושי. נטוות סביבו
בדיחות ואגדות.
מהו סודו של האיש?

המליסיקא־ המושלם
השר הממונה על המישטרה
מכות ועינויים

ף* אשר מגיע אדם למעמד כזה
בחיים הפוליטיים, אין לייחס זאת
למיקרה.
יכולה להיות להצלחה כזאת רק
סיבה אחת: התאמתו המוחלטת של
האיש לזירה הפוליטית בכלל, ולזירה
הישראלית בפרט.

כדי להיות פוליטיקאי כל־כך
מצליח, צריך אדם להיות
פוליטיקאי מושלם.

השר הממונה על בתי־הסוהר(ברמלה)
מצב בלתי־הומאני

ואכן, אין לבורג אח ורע בחיים
הפוליטיים של ישראל, לא מבחינת
הכוח ולא מבחינת אריכות־הימים
הפוליטית.
כמה פעמים היה נדמה שהנה,
או־טו־טו, יריביו יתגברו עליו. והאיש
יישלח לגימלאות? כמה פעמים
התברר, למחרת היום, שיריביו הם
שהוכו שוק על ירך?
כמה פעמים הסתבך בורג בפרשות
מפרשות שונות, כגון פרשת אפרסק,
וכעבור זמן קצר התברר שלא רק שלא
נפגע במאומה, אלא כוחו אך גבר והוא
הדיח בנקל את החוקרים?
מי שרוצה ללמוד משהו על כללי
הפוליטיקה הישראלית (ואולי גם
העולמית) ,על התכונות הדרושות
לאדם כדי להצליח בה, על מהות
האישיות הפוליטית בכלל, כדאי לו
לבחון את אישיותו של איש זה.

במה יכולתו? במה הוא

בורג כיו״ר הכנסת(עם הנשיא)
וגם שופט עליון ורב ראשי

כדי לתפוס זאת, יש להביו את
המלאכה הקרויה פוליטיקה.
פוליטיקאי אינו אמור להיות הונה־ריעות.
אינטלקטואל. מייסד־תורה,
נביא, מדינאי או כיוצא באלה.

הפוליטיקאי הוא בעל-מלא-
כה. כשם ששרברב עוסק
בצנרת, ונגר בעצים, הפוליטיקאי
עוסק בחומר־הגלם של
מיקצועו: הכוח הפוליטי. הוא
ברבור לדבר שילטון.
הוא שרברב של צנרת הכוח. הוא
צריך להביו מניין זורם הכוח הפוליטי,
ולאן. הוא צריך לדעת לייצר רהיטים
פוליטיים ולתקן אותם. כחשמלאי, הוא
יוצר את החיבורים. אין הוא צריך
לדעת איך לייצר חשמל, אלא רק איך
להעביר אותו בחוטים, איך למנוע קצר,
ולתקנו אם ישנו.
כמו כל בעל־מלאכה, אין הפוליטיקאי
זקוק לשאר־רוח. אך הוא
זקוק לסבלנות, להבנת החומר
ולשליטה בכללי המלאכה. אומן
אמיתי, אומן מלידה, נחון בחוש
השישי, ביכולת להבין את החומר
בקצה־אצבעותיו. זה נכון גם לגבי
האומן הפוליטי.
מכיוון שהפוליטיקאים מנהלים את
ענייני־המרינה, מכריזים מילחמות,
מקבלים החלטות כלכליות גורליות
וקובעים את גורלו של כל אזרח לשבט
ולחסד, נדמה לציבור שהם אנשים־
עליונים, בעלי חוכמה בלתי־ מוגבלת,
אנשים שהם משיכמם ומעלה.

הציבור חייב להאמין בכך,
אחרת היה משתגע.

לא וואה, לא מונו, לא שומע :׳וסך בורג, הציניקן העליון, מתאים את עצמו לכל ווח
ובכוחו. כמעט שניתן ילאמר:
נהפוד הוא.

ואבן, בכך אין דומה ליוסך
בורג.

האם יוסף בורג הוא כוח אינטלקטואלי.
הוגה־דיעות מבריק וחדשני?
ההיפך הוא נכון. בורג נאם רבבות
נאומים בחייו, וכולם מלאים במישחקי־מלים,
לשון־נופל־על־לשון ומה
ד־שנקרא בעברית ״שנינות״ .אך איש
י אינו יכול לזכור אף מישפט אחד שלו
שיש בו מחשבה מקורית כלשהי. על
כל נושא שהוא.
בראיונות ובנאומים מצטיין בורג
בחוסר מוחלט של רעיונות, ביכולת
להתחמק מכל שאלה, שלא להשיב על
שום טענה או שאלה רלוונטית. הוא
דומה למה שהיה בעבר: מורה־גימנסיה
מתחכם. המסוגל לגבב התחכמויות
העושות רושם על נערים ונערות.
בציבור הדתי, האמור להעריץ
עילויים, גדולים־בתורה והוגי־דיעות
מוסריים, בורג הוא בעל מישקל״זבוב.

בעלי־הזיכרון אינם צריכים להתאמץ
הרבה כדי לזכור את בורג כיונה
שביונים. בימים ההם נחשב כדוגמה
אופיינית של יהדות־גרמניה המתונה
וההומאניסטית, שהוציאה מתוכה
אישים פוליטיים ישראליים כמו פינחס
(פליקס) רוזן ופרץ (פריץ) ברנשטיין.
זה היה קל. הפועל־המזרחי, ואחר־כך
המפד״ל, היו מיפלגות מתונות
מאוד. מנהיגם, חיים משה שפירא, היה
יונה, אדם פיקח. מתון ושפוי.
במאבקים הגדולים שבין דויד
בן־גוריון ומשה שרת, בממשלות של
שנות ה־ 50 תמך שפירא בדרך־כלל
בשרת המתון נגר בן־גוריון הרדיקלי.
קשה להאמין כי בורג של אז,
תלמידו של שפירא, היונה שליגלג
ללאומניס, הוא אותו הבורג שביקש זה
עתה להכניס למפד״ל את חנן פורת
וחיים דרוקמן, המטיף בלהט עילאי
להתנחלות בכל רחבי ארץ־ישראל,
המוכן למסור עכשיו את המדינה לידי
הליכוד והתחייה.
האם יכול אדם להשתנות עד כדי

זה לא הפריע לקידומו. ושוב:
נהפוד הוא.
ואולי בורג הוא אדמיניסטרטור
גאוני, מינהלן בחסד?

גם כאן נכון ההיפך. אין לו
זמן ואין לו חשק לנהל שום דבר.
הוא אוהב לטייל בחו״ל. ואת
זאת הוא עושה בהרחבה.
אין דבר הכפוף לאחריותו של בורג
המתפקד כראוי.
שיחות האוטונומיה עלו בתוך זמן
קצר על שירטון, והן מהוות את
הכישלון הדיפלומטי החמור ביותר
בתולדות ישראל. המצרים כל־כך
התרגזו על בורג ועמיתיו, עד שהם
הפסיקו את השיחות גם להלכה,
והכריזו על ״שלום קר״.
אי־הסררים במישרד־הפנים הם
:שס-רבר. אין רשות מקומית בארץ
^!אינה מגנה בחריפות את המישרד,
שבו חוגגת הביורוקרטיה, ההופכת את
נבחרי הציבור המקומיים לנערים־שלי־חים.
אשר לטוהר הנוהלים במישרד,
כבר נאמר הכל בפרשת אפרסק.
מאז שהועברה המישטרה לסמכותו
של בורג, היא הולכת מדחי אל דחי.
תהליך הברוטאליזציה של המישטרה
התל הרבה זמן לפני כן, ואין להטיל את
האחריות להתחלתו על בורג. אך
**דווקא בשטח זה הניבה הציניות של
בורג את פירות־הבאושים ־המחרידים
,ביותר שלה.
בשנים האחרונות התגלה לעיני כלשקיימת עתה במישטרה שיטה קבועה
של הכאת אסירים ועצירים. השפלות

ועינויים, הפוגעת בכל הסוגים —
יהודים וערבים. פושעים מועדים וסתם
אזרחים שהסתבכו על לא עוול בכפם.
כולם זוכים, פחות או יותר, לאותו
הטיפול.
לבורג לא איכפת. גם לא כאשר
פירסם האירגון אדיר־היוקרה, אט־נסטי.
דוח הקובע שבישראל נהוגה
עתה שיטה של עינויים.
זהו גם המצב בבתי־הסוהר, הכפופים
לבורג. המצב הבלתי״הומאני בבתי־הכלא
של ישראל הוא חרפה. אם זה
מטריד את בורג, הוא לא הראה זאת אף
במילה אחת.

זה היה מטריד אותו, אילו זה
הפריע לקידומו. אך מאחר
שזכויות־האדם אינן מעניינות
במעט איש בישראל, אין זה
מפריע לבורג כלל.
נעדמואנה שרשירטון
^ 0כן, במה טמון כישרונו המיוחד
\ £ש ל איש זה? מה הופך אותו
לפוליטיקאי המושלם?

אך האמת רחוקה מאוד מחלום זה.
רוב רובם של הפוליטיקאים המיק-
צועיים הם אפסים אנושיים. טיפוסים
אפורים, שאילו הוגש להם רעיון מקורי
על צלחת לא היו יודעים מה זה.
בעלי־מלאכה אמיתיים כמו רוני
מילוא, משל שחל, אהוד אולמרט
ודומיהם הם אנשים משעממים מאוד.
אלמלא היו כאלה, אילו היו בעלי
שאר־רוח וברק אינטלקטואלי, לא היו
מגיעים לאן שהגיעו, מפני שהיו
מעוררים חשדות, קינאה, שינאה
והתנגדות.

הפוליטיקאי אינו מחנך־ את
הציבור ואינו מנהיג אותו. מי
שמסוגל לכך, שוב אינו פוליטיקאי,
אלא משהו הרבה
יותר מזה.
אנשים כמו וינסטון צ׳רצ׳יל
ופראנקלין דלאנו רוזוולט היו גם
פוליטיקאים, אך בראש וראשונה היו
מנהיגים, מדינאים, כמעט נביאים. הם
היו אמנים, לא אומנים.
אמן גדול מבין, כמובן, גם את כללי
האומנות הכרוכה במיקצועו. צייר גדול
מבין את הצבע ויודע להשתמש בו. אך
מי שמבין בצבעים בלבד אינו צייר,

אלא צבעי. וזהו, בדיוק, ההבדל בין
המדינאי הגדול ובין הפוליטיקאי.
המדינאי מחנך, מדריך, הולך
בראש, מוכן ללכת למידבר.
הפוליטיקאי יודע באופן אינטואיטיבי
מה רוצה הציבור לשמוע, והוא
משמיע זאת.

המדינאי, המנהיג, יוצר את
הרוח. הפוליטיקאי מתאים את
עצמו למשב הרוח.

כאימרה האמריקאית הידועה:
״מדינאי הוא מי שחושב על הדור הבא,
הפוליטיקאי חושב על הבחירות
הבאות״.

שבשנת החח
^ וסך בורג הוא שבשבת־הרוח
הלאומית. יתכן שזהו מוקד כישרונו
המיוחד.

שבשבת־רוח צריכד להיות
בעלת מישקל קל. אחרת לא
תסתובב.
שבשבת־הרוח תקועה למקום אהד,
ומסתובבת עם כל שינוי קל שבקלים
בכיוון הרוח.

בוודאי שלא. שבשבת-רוח
אינה משתנה כאשר היא משנה
כיוון. היא קבועה במקום
אחד.
יוסף בורג הוא האדם העיקבי
ביותר במידנת־ישראל. הוא נשאר
נאמן, ללא סטייה קלה שבקלה,
לעיקרון־היסוד שלו.

עיקרון זה הוא טובתו של
יוסך בורג.

• מלו מר 3הציניות
^ ל בעל־מלאכה פוליטי הוא
*ציניקן גמור. לולא היה כזה, לא
יכול היה לתפקד כראוי.
בעל־המלאכה הפוליטי צריך להיות
קשוב לרחשי־הלב של הציבור ולסגוד
להם, הן כאשר הציבור צודק, הן כאשר
הציבור שוגה שגיאה נוראה. הוא צריך
להשמיע באוזני הציבור מה שהציבור
רוצה לשמוע, גם אם אלה הם דברים
טפלים. או אף מטורפים. רק ציניקן
מסוגל לזה.

הוא 1
בורג אינו ציניקן סתם. וא

מלך מלכי הציניקנים. הוא היה

בורג
(המשך מעמוד )11

זוכה במדליית־הזהב בכל תחרות
עולמית במיקצוע זה.
הוא יכול לגנות את הטרור היהודי
ולהתרפס לפני הטרוריסטים. הוא יכול
להתנגד להתנחלויות ולהטיף להן כצו
אלוקי. הוא יכול לקרוא לאחדות
לאומית כדרך יחידה להצלת המדינה,
ולמנוע אותה באלף ואחד טכסיסים
גאוניים. איו גבול.
ציניות כזאת היא, אולי, כישרון
מלידה, מתת שמיים. היא סוד
לאריכות־ימים, ובעיקר לאריכות־ימים
פוליטית. וככל שהפוליטיקאי מאריך
ימים, הציניות שלו גוברת. יתכן שאין
אדם יכול להיות פעיל בחיים
הפוליטיים במשך יותר מעשור שנים
מבלי להידבק בציניות זו.

אם כן, הרי אריכות-ימיו
הפוליטית של מירג היא נכס
כשלעצמו. היא הגדילה את
הציניות הטבעית שלו לממדים
מונומנטליים, המעוררים השתאות.

משאבים
בלתי־נידלים לתוך החינוך
הדתי, והוגבר החינוך הדתי־לאומני גם
במערכת״החינוך ה״כללית״ .זה התחיל
עוד בתקופת־כהונתם של שרי־החינוך
מטעם מפא״י, וזה גבר שיבעתיים תחת
שרי־חינוך מן המפד״ל.
בוחריהם של מאיר כהנא, גאולה
כהן וחנן פורת גדלו בחממה זו, וכמוהם
בוחרי מאיר כהן־אבידוב, יצחק פרץ
ורפאל איתן.

מי שמסיים מערכת זו כמעט
אינו יכול שלא לחשוב על
הערכים כעל ג׳וקים מסוממים
וחיות דו-רגליות, ועל ה.,גויים״
כעל תת-אדם שטופי-זימה.
לפני כמה ימים שידרה הטלוויזיה
עימות פאתטי בין שני מחנות דתיים.
היה זה עימות מפוברק, שאינו קיים
במציאות. כי מול כמה פרופסורים
קשישים, כמו אפריים אורבך,
הממשיכים במסורת ההומאניסטית
היהודית־דתית של מרכז־אירופה, ניצב
המחנה האדיר. של הנוער הדתי, אנשי
ישיבות־ההסדר, חניכי בית־הספר
הדתי, תנועת־הנוער, ההתנחלות, המוני

הנשק הסוד שנותו ביו* המש־ו:
לשבוו את המכד״ל ודמסוו את נל המימסד
הדתי בידי הספרדים של ש״ס והמפד״ל

הזו 3ו ו, ה

האחרונה
ך* שבועות האחרונים הולכת
וגוברת הטינה, שרוחשים ראשי
מיפלגת־העבודה למנהיג המפד״ל
שר־הפנים והדתות, הד״ר יוסף בורג.
השר הקשיש, ששירת תחת כל
ראשי ממשלות־ישראל, מתקלס בגלוי
בשימעון פרס ובחבריו, ויורה בהם
חיצים הנחשבים, לפחות בעיניו,
כהתגלמות השנינות. העובדה שהמם־
ד״ל יצאה מהבחירות עם שיא שלילי
של ארבעה מנדטים בלבד (ראה
מיסגרת) ,איננה מרשימה אותו
במיוחד. הוא זורק לעבר מנהיגי•
העבודה אימרות־כנף, הנאספות בשקדנות
ראויה לציון על־ידי מלקטי
הפיקנטריה בעיתונות היומית .״המצע

העבודה .״המוניטין שלו בציבור, שלא
היו מוצדקים מעולם, הוא בירידה,
אחרי הופעתו הנלעגת בישיבת־הפתיחה
של הכנסת ה־( 11 העולם
הזה.)15.8.84 ,

״הדרך לכך היא אחת ויחידה.
יש לנו קלף אחד אדיר, שטרם
הובן על־ידי הפרשנים בעיתונות
היומית. זהו הקלף
העדתי.
״עד כה קיימות, בעצם, שתי סיעות
במפד״ל. שלושת הח״כים שלהם מצד
אחד, וח״כ אבנר שאקי — הליכודניק
— מצד שני.

״דווקא הם רופי שאקי הוא
המפתח להרכבת קואליציה

ניציות בנושא המדיני (וכי
התוכנית של המערך איננה
ניצית?) .כפעם הראשונה מאז
קום המדינה, ינוטרלו הדתיים
האשכנזיים מכל מוקדי־הכוח
המסורתיים שלהם.
״בורג וזבולון (המר) ייזרקו לאופוזיציה,
ויחגגו שם בחברת אברהם
שפירא ומנחם פרוש מאגודת־ישראל,
חיים דרוקמן ואברהם ורדיגר ממורשה,
אליעזר ולדמן וגרשון שפט מהתחיה.
״זאת תהיה מהפכה אדירה, שהציבור
החילוני איננו מסוגל להבין אותה.
התקציבים, ועדת״הכספים, ההזרמה
לישיבות, הרבנות הראשית, המועצות
הדתיות, מישרד־הדתות — כל

בורג והיועץ המישפטי זמיר
וחוץ מהכל גם ירר הכנסת?
״השילטון משחית, והשילטון המוחלט
משחית באופן מוחלט,״ אמר הלורד
אקטון. זה נכון גם לגבי אורך תקופת
השילטון. השילטון משחית, וככל
שאדם נמצא בשילטון זמן רב יותר, כן
משחית השילטון את אופיו. האגו־מאניה,
הנרקיסיזם, האהבה־העצמית
של בעל השילטון־הארוך הן תופעות
בלתי־נמנעות.

אורך תקופת שילטונו של
בורג כבר היה לאגדה. המחיר
נראה לעין. ולא בורג הוא
המשלם את המחיר הזה.

• הגוום ויוצריו
**ץ בשבת־הרוח ששמה בורג
* /מראה את כיוון הרוח במחנה
הדתי, שעבר מכיוון יוני־מתון לכיוון
לאומני־קיצוני.
איך זה קרה?•
האם מהווה בורג קורבן של תהליך,
שלא היתה לו שליטה עליו?

גם אמתלה זו אינה יכולה
לעמוד לו.
השינוי הרה־האסון של כיוון הרוח
הדתית בישראל הוא תוצאה של
מערכת־החינוך הישראלית, ובמיוחד
מערכת־החינוך הממלכתית־דתית.

מאז שהגיע בורג לראשונה
לכנסת סיימו 33 שנתונים את
מערבת-החינוך הזאת —
ומשנה לשנה גברה הלאומנות
הגזענית־דתית של השנתון
השוטף על זו של קודמו.
בורג וחבריו עמלו קשה כדי
להשיג זאת. תורות להם נשפכו

הציבור הדתי המיזרחי — בקיצור, כל
המחנה הדתי בישראל, מלבד כמה
שרידים יפים ואומללים, ההולכים
ונעלמים.

זהו הגולם, שהקימו בורג
וחבריו, המהר״ל המודרני. אלא
שבניגוד לאגדה, אין שום דרך
לשתק את הגולם הזה. הוא קם
על יוצריו.

• הנחונת על הקיר
* ה ו העונש האלוהי. לפי הת־
( פיסה הדתית, או העונש הטיבעי,
לפי התפיסה המודרנית.
הגולם היה אינו שייך עוד לבורג.
בורג יכול 1המשיך עוד זמן־מה
במישחקיו, ול. יוד עוד כוח וכיבודים,
אבל זמנו עבר. כתובת כבר מופיעה
על הקיר.

המחנה הדתי של מחר לא
יהיה שייך עוד ליוסף בורג
ודומיו. הוא יהיה שייך למאיר
כהנא.
נגזר על יוסף בורג, האיש שחי כמה
שנים תחת שילטון הנאצים בגרמניה,
ושאחת התעודות הרבניות שלו נושאת
את חותמת צלב־הקרס של הרייך
השלישי, לראות במו עיניו כיצד הוא
הוציא מתחת לידיו, בארץ־ישראל,
תנועה נאצית יהודית.

אילו היה אדם אחר, היה אולי
מתאבד. אך יוסף בורג, מלך
הפוליטיקאים, אינו מניד עפעף.
הוא פשוט מסיק את המסקנות,
מתאים את עצמו לרוח החדשה
ומנסה לנצלה במיפרשיו כדי
להפליג הלאה.

מזכיר בן־נתן
צעקה אחרונה
האנטי־רתי שלכם ״,התריס בורג
לעומת פרס, רבין ונבון, המתקפדים
בכיסאותיהם ,״הוא מצה ומרור, מצע
ומריבה״.
ההנאה שלו מההתקפלות הטוטאלית
של מנהיגי־המדינה בעבר
(ובעיני עצמם גם בעתיד) היא עצומה,
אבל איננה מונעת ממנו מלנקוט
עמדות ניציות תקיפות וחד־משמעיות.
מנהיגי המערך ממולו ממשיכים לחייך,
אפילו להתרפס, אבל השינאה כלפיו
בוערת ממש, כפי שלא היתה מעולם.
כמה מהם מנסים עתה לטמון לו
מלכודת מחוכמת, מרופדת היטב.
״הגיע הזמן להרים את בורג,״ אמר
להעולם הזה מקור בכיר במיפלגת־

צרה-יחסית בראשות המערך.
אם נצליח לשכנע את שאקי
ואת ח״כ דויד דנינו להיפרד
מבורג, יתכן שגם חכ״י ש״ם,
חרף בוחריהם הלאומניים,
יסכימו להצטרף אלינו. אין
צורך לומר, שמנהיג תמ״י,
אהרון אבו-חצירא, ירוץ לכל
תרגיל נגד בורג. שאקי יגשים
את חלומו הישן ויהיה שר-
החינוך. לשיים ניתן את מישרד־הדתות,
ודנינו, ידיר המועצות
הדתיות, יקבל את הפגנות
במישרד זה. הפיתוי לדתיים
מקרב עדות המיזרח יהיה ממש
עצום, למרות העמדות ה־

הנכסים האדירים האלה יוצאו מידי
צבא העסקנים האשכנזיים, ויועברו
לידיים מיזרחיות.
״המהפך של 1977 יחוויר לעומת
הצעד ההיסטורי הזה. אנו מטפטפים
את התוכנית הזאת טיפין־טיפין
לאישים כמו הרב עובדיה יוסף מש״ס,
וגם לשאקי ולדנינו בעצמם.
״לבורג והמר אין כל תשובה למהלך
הזה. זאת היא גם הסיבה לכך שבורג
משחק כל־כך על הקלף הניצי. הוא
רוצה להקשות על שאקי — שהוא
באמת לאומני מטורף — על הצעד
הגדול הזה. נוכל לשכנע את שאקי,
אולי אפילו להעניק לו חופש־הצבעה
בנושאים מדיניים מסויימים.

מהליכוד, ואידיאולוגיה ברורה
בזכות ארץ ישראל השלמה.
אנשים אלה ישלטו, במוקדם או
במאוחר במיפלגה כולה.״

מועמד שאקי
שוחד בצורת תיק־החינוך ז
״בין כה וכה הכתיבו תוצאות׳
הבחירות שיתוק מוחלט בנושא
השלום. אם תהיה יוזמה רצינית של
רונלד רגן, אחרי שייבחר בנובמבר
לקאדנציה שניה כנשיא ארצות־הברית,
נוכל ללכת לבחירות חדשות.
לכן אנו זקוקים לארכה נוספת מהנשיא
חיים הרצוג, וגם נקבל אותה.״

התוכנית הזאת, שיש לה
סיכויי הצלחה מסויימים (אם
לא תוכשל על־ידי להיטותו
הבלתי־מרוסנת של פרם לזכות
בראשות־הממשלה בכל צירוף!

קוק, והפך אותו לדמות ציבורית.
״הוא לא למד את ליקחי האסון הזה,
וגרם עכשיו במישרין להצנחתו של
אבנר שאקי. האיש הזה, שאקי, מתנהג
כאילו היה נפוליון, ויצא מכל שליטה
מנגנונית או מיפלגתית. כל זאת,
כשיהודה בן־מאיר, פרלמנטר מוכשר
והמוח שמאחורי כל הצלחותיו של
המר, נוטרל לחלוטין והוצא מרשימת
המפד״ל לכנסת.
״המר תמיד בגר בחסידיו. לפני
הבחירות הצהיר שלא ילך עם בורג
וסנט בכל חסידיו שדיברו על אחדות

קשה להתווכח עם החשבון הזה,
שהוא אמין ונכון. אבנר שאקי טען,
בשבועות האחרונים, שיותר מ־70
אחוזים ממצביעי המפד״ל הם מקרב
ערות־המיזרח. הוא אמר דברים כאלה
כרי לתגבר את תביעתו לתפקיד שר
למועמד דתי־לאומי־מיזרחי — כלומר,
הוא עצמו.
משקיפים אובייקטיביים יותר
חולקים על קביעה זאת .״לא יתכן,״
אמר להעולם הזה פרשן לענייני־מיפלגות
,״שש״ס ותמ״י ביחד יקבלו
חמישה מנדטים, אם כל־כך הרבה
יהודים מיזרחיים הצביעו עבור
המפד״ל.״ עם זאת, אין ספק שיותר
ממחצית הבוחרים למפד״ל אינם
אשכנזים. הלחץ מלמטה. אילץ את
ראשי שתי הסיעות הקובעות במפד״ל,
הצעירים ולמיפנה, להכניס שלושה
מיזרחיים בחמשת המקומות הראשונים
ברשימה לכנסת.
בורג והמר האשכנזיים הובילו
במקומות הראשון והשני. בורג הבטיח
עשרות פעמים להתפטר, אבל איש
אינו מאמין לו. הוא תמיד יחלץ בעזרת
אימרת־כנף כגון ״לא דיברתי על
פרישה. אנשים גדולים מדברים על
אידיאות, אנשים קטנים מדברים על
אנשים אבל שלושת המקומות
הבאים אויישו על־ידי ספרדים.
אבנר־חי שאקי, שהיה סגן־שר
החינוך, הוצב במקום השלישי, דויד

מי א>3ר שהם מתונים?
מנהיג הוונדל עו הסוור היהודי:
• מסי 1ברשימת המפד״ל. הדיר יוסף בורג 75 שהוא גם
השר הממונה על המישטרה ועל שירות בתי״הסוהר:
״הלכתי לבקר את 25 עצורי״המחתרת, כי אלה 25 מטיפוס אחר לגמרי.
הם לא מעולם הפשע. הלכתי ואינני מתבייש.

..מה שדחה אותם למעשים, זה חיבור יטל שני גורמים:
אהבה גדודה לארץ־ישראל והפחד היומיומי שהאשה
והילדים יוכלו להיפגע על-ידי אבן.
״זה יצר קומפלקס(תסביך) נפשי עמוק. האווירה של לגור שם, להרגיש
מיעוט. להיות מותקף — זה יצר משהו״.״
• מם׳ 2ברשימת המפד״ל, זבדלון המר 48 שהוא גם השר
הממונה על חינוך ותרבות במדינת־ישראל:
״אני מכיר אישית רבים מהנאשמים.

״אישית אני מאוד מכבד אותם ואוהב אותם כבני־־אדם.
לא חלמתי שזה יכול לקרות. אלה אנשים שאוהבים את
המולדת, ורוצים שיהיה פה טוב.
״לפעמים, גס אהבה מקלקלת את השורה. ככל אופן, זה לא דבר כללי של
המחנה, או טעות כוללת של הדרך״.
כחידון מסוג של ״מצא את ההבדלים,״ אפשר היה לטעון ששר־החינוך
חושף הסתייגות מסויימת ממעשי־הטרור. בזכות הערות כאלה זכה לתואר
של מתון מפי משקיפים תמימים. האנשים ששר־החינוך ״מכבד ואוהב״
אותם, הנאשמים. כץ השאר, ברצח תלמידים בבית־סיפרם. בהטלת מומים
קשים בנבחרי־ציבור, בתיכנון רצח המוני של ילדים. נשים וגברים
באוטובוסים, במזימה לפוצץ את מיסגרי האיסלאם בהר־הבית, ולהביא בכך
שואה ודאית על מדינת ישראל.
הד״ר בורג, לעומת זאת. זקן־הכנסת. שר, מנהיג־מיפלגר״ יו״ר־כנסת
זמני. אינו מביע אפילו הסתייגות צנועה, צבועה משהו, נוסח המר.

ב לי אבד, בליחבל -
זה סו פהשלוזמפד ״ ל?
ובכל מחיר) מתפרסמת כאן
בפעם הראשונה.

טוף האיש
ההזק

ך* מיפלו״ה

הדתית־לאומית

1 1זכתה ב־ 75,530 קולות בבחירות
לכנסת ה־ .11 מומחים לענייני מיפל־נות
סבורים, שהיא מיצתה בזאת את כל
בוחה, בקרב הציבור הקרוב לה.
אחד מראשי המפד״ל, ששוחח
במשך שעות ארוכות עם העולם הזה,
הביע את הריעה שמיפלגתו זכתה
בשלושה מנדטים מבוחרים המעדיפים
קואליציה בראשות הליכוד, ורק מנדט
אחד מאוהדי המערך.
״אנשים כמו רפאל בן־נתן(״האיש
החזק״) או מבקר־המיפלגה צבי
ברנשטיין, בעל הטור ביומון של
המפד״ל, הצופה, מייצגים את הדוד
ההולך ונעלם במיפלגה. הם חולמים
על חידוש ״הברית ההיסטורית״ עם
המערך, ואינם רואים שהמציאות
השתנתה. כל הדיבורים של בן־נתן,
כאילו ירדנו בעטיו של שיתוף־
הפעולה שלנו עם הליכוד — הם
שטויות חסרות־שחר. אם נלך הפעם
עם המערך, נפסיד 90 אחוז מהנוער
שלנו לטובת חיים דרוקמן, מנהיג
מצ״ד במורשה.
״העיתונאים בנו את זבולון המר.
פעם מציגים אותו כפוליטיקאי מזהיר
ן_ וממולח, בהזדמנויות אחרות כיפה־נפש,
אפילו כיונה. נכון שההתבטאויות
שלו, ההתלבטויות הפומביות כביכול,
הפכו אותו לאיש השנוא ביותר בגוש־אמונים
ובהתנחלויות. אבל העיתונאים
שוכחים, שהוא הביא למפד״ל את חיים
דרוקמן, גייס את הרב צבי יהודה הכהן

המפד״ל. ברגע האחרון, כשהוא ובן־
מאיר כמעט הקימו רשימה עצמאית
בשם גשר, הוא התקפל, הצטרף לכל
הקנוניות של אנשי סיעת למיפנה.
״צריך לזכור שרוב המתונים
במפד״ל, אנשים כמו משה אונא
הקשיש, הקדימו בכמה שנים את דוד
גלם. הם מצביעים כבר יותר מ־סז
שנים עבור המערך. תמונת מצביעי
המפד״ל היא מעין תמונה מוקטנת של
המצב במדינה כולה. האשכנזים
הוותיקים, שהם מיעוט פוחת והולך
מבחינה ביולוגית, מעדיפים את
המערך.

״רוב הצעירים, וכמעט כל
מצביעי המפדייל מקרב עדות־המיזרח,
רוצים בראשממשלה

ח״ב־לשעבר בן־מאיר ושר המר
בגידה כפולה ומכופלת
דנינו, איש־אירגון במיפלגה ויו״ר
המועצות הדתיות, הופיע במקום
הרביעי. יוסף גואטה 48 נציג תנועת
המושבים, החליף את חבר־הכנסת
אליעזר אבטבי, גם הוא איש המושב
הדתי, שהתחרה בהצלחה בלתי־מבוטלת
על התואר ״הח״כ החיוור

ביותר בכנסת ה־סו״ ,שבו זכה לבסוף
ח״ב־האגודה שמואל הלפרט.
האשראי של המפר״ל אוזל והולך.
יהורה בן־מאיר, ד״ר לפסיכולוגיה, נץ
שקצת התמתן, איבד את עולמו בכל
מקום, ומדבר על שותפות עם המערך
לכאורה מתוך נימוקים אידאיים, אבל

עלייתם וירידתם של הדתיים־הלאומיים
מנהיג המפד״ל. הר״ר יוסף בורג, טוען לזכות־בעלות
על המטבע ״מיבר פקר תרחק.״ צופי־הטלוויזיה שמעו
אותו, אומנם, מדקלם דבר־שנינות זה, בזוזיוזות־הדעת
הטיפוסית שלו. זה קרה כחודש לפני הבחירות.
שר־הפנים והדתות ידע היטב שגורל מיפלגתו מונח על
כף המאזניים, הלעג לסקרים לא היה אלא מס־שפתייס
הפגנת ביטחון עצמי לצריכת המונים.
אחרי הבחירות אין הפרשנים וקוראיהם נזקקים
לסקרים או למעשי־איצטגנינות נוסח חנוך סמית
הטלוויזיוני. המספרים מדברים. ברהיטות רבד״ בעד
עצמם•.

הדתיים הלאומיים בכנפות ישראל:

• הכנסת דד 16 — 1מנדטים (יחד עם
החרדים).
• הכנסת ה־ 10 — 2מנדטים(הפועל המיזרחי
— .8המיזרחי 2
• הכנסת דד 11 — 3מנדטים.

הכנסת ה־ • 4י 2ו מנדטים.
הכנסת ה* 12 • 5מנדטים.
הכנסת ה* 11 • 6מנדטים- .
הכנסת ה־ 7י י 12 מנדטים,
הכנסת ה־ 10 • 8מנדטים.
הכנסת ה* 12 — 9מנדטים (הכנסת וד9
היתה כנסת המהפך, שבה עלה מנחם בגין לשילטון).
• הכנסת ה־ 6 — 10 מנדטים(כולל ח״כ חיים
דרוקמן, שפרש וייסד את מצ״ד. כנסת זאת כללה גם
שלושה ח״כיס מתמ״י. ואת חנן פורת ברשימת התחיה).
• הכנסת ה־נ 4 — 1מנדטים (גם מורשה
הדתית־לאומית בתוספת פאג״י הכניסה שני ח״כים. שני
רתיים־לאומניים נוספים נבחרו ברשימת התחיה:
אליעזר ולדמן וגרשון שפט. כן נבחר גם אהרן
אס״חצירא מתמ״י. שהוא מתון יחסית והמגדיר את
עצמו כדתי־לאומי).

למעשה מתוך מניעים אישיים.

הרומאן שלו עם הציבור
המשיחי בישראל נגמר. ב־
״יהודה ושומרון״ משמיעים
המתנחלים באוזניו את הסיסמה
המבריקה הבאה :״יותר
חשוב עתיד יהודה ושומרון
מאשר עתיד יהודה וזבולון.״
מלמד ובורג ניסו למשוך את חנן
פורת התמים והקנאי לברית איתם,
ונגד המר ובן־מאיר, העניקו לו את
מפתחות המפד״ל, מכרו לו את כל
האידיאולוגיה בפרוטה, ואז ״החליפו
את המנעולים״.
לכל אלה אין עוד מה למכור
בציבור הדתי. אם המפר״ל תישאר
מחוץ לקואליציה, היא אבודה, ולכן
עליה לשחק על הקלף הניצי, כדי
למנוע ברית שאקי־ש״ס־מערך.
בכל מיקרה היא תעלם, בהדרגה,
מהזירה — יחד עם היהדות הדתית־לאומית
המתונה, לפחות במיסגרת
האירגונית הקיימת. הסחורה שמוכרת
מורשה היא באמת יותר אותנטית.

אחרי הקנוניות המכוערות
שאיפיינו את הרכבת הרשימה
לכנסת, אמר אחד יהודה שירין,
קבל־עם וכלי-התיקשורת :״זאת
מיפלגה? זה גועל נפש!״
חיים ברעם

המישטוה בוצה את הנסבות בבווסה
נוי והוכיח שהיהלומנים והבנקים שרחם רימו את
.בנק שואל :,והיהרומנים מאיימים רבהח מן האוץ

ץ ה יכול לקרות כבר מחר: בג(
יין בורסת־היהלומים. הנמצא על
גבול תל־אביב ורמת־גן, ייסגר על
מנעול ובריח. המישרדים יינטשו.
היהלומנים יסגרו את מיפעליהם,
הפזורים ברחבי־הארץ, ויפטרו אלפי
עובדים. הם יוציאו את כספם מהבנקים
וימכרו את כל ניכסיהם בארץ. מאות
מהם יעברו למרכז היהלומים באנטוורפן
שבבלגיה. אחרים ימצאו מיקלט
בלונדון ובניו־יורק. מיעוטם יסעו
לחפש עבודה במיזרח הרחוק.
על הבניין הגבוה ישאר למזכרת
עולמים השלט :״ישראל — מס׳ 1
בעולם בייצור וייצוא יהלומים״.
נשמע בלתי״מציאותי? דמיוני?
לא כד חושבים הנכנסים והיוצאים
בבניין המפורסם, שאגדות קשורות בו.
השבוע התבטאו הגדולים בענף שהם
שוקלים ברצינות את העברת מרכז
העסקים שלהם אל מעבר־לים. אחרים
ביכו את הענף ואמרו שהוא מחוסל,
וממילא לא תהיה להם ברירה אלא
לחפש את מזלם ופרנסתם בשדות זרים.
מדוע נפלה רוחם של מגלגלי
המיליארדים?
הדוברים, שהעדיפו לשמור על
אלמוניותם מחשש לעינא בישא, תלו
את הקולר להתמוטטות הקרובה
במישטרת־ישראל. מזה חודשים מסתובבים
אנשי־מישטרה במדים ובלבוש
אזרחי בבניין הכורסה. יהלומנים הוזמנו
לחקירה במישרדי המטה הארצי
לחקירות־הונאה, הנמצאים ביפו. היו
גם מעצרים.
אך הקש ששבר את גב־הגמל היה
צו שהוציאה המישטרה, ב־ 12 באוגוסט,
לתפיסת יהלומים של יהלומנים

מכובדים ומפורסמים, שהיו מונחים
בכספות של סניף בנק דיסקונט
בכניסה לבניין הבורסה.

ן* ינתיים החליט בית־המישפט,
^ במעמר שני הצדדים, להקפיא את
בדיקת ערכם של היהלומים, עד
לשובם של ראשי הענף מחופשה

בחו״ל, בתחילת חודש ספטמבר. אבל
כל מי שקשור לענף היהלומים יורע,
שהעתיד צופן בחובו רק שחורות
לענף.
חוקריו של זיגל ביקשו לבדוק
הלכה למעשה דיעה הנפוצה בקרב
המקורבים לענף היהלומנים. דיעה זו
קובעת, כי היהלומנים והבנקים
הסוחרים עם היהלומנים חברו יחדיו
לרמות את בנק־ישראל, לזכות באשראי
ממשלתי מסובסד. הדרף לכך
היא ניפוח ערכם האמיתי של היהלומים,
המצויים בחבילות הנמסרות
לשמירה בבנק, או בנאמנות, ברישומים
המופיעים עליהן, כשהן מוכנסות לכספות
למישמרת.
בצו שהוציאה המישטרה אצל שופטת
השלום הניה שטיין נכללו שמות
של יהלומנים ופירמות מבוססות, לצד
אחרים, שהפסידו כספים רבים בשנתיים
האחרונות, והשקועים בחובות
לבנקים, ואפילו כאלה אשר כמעט
שסגרו את מישרדיהם.
מיהן החברות שנגדן דרשה המיש־טרה
צו הקפאת מצב היהלומים
בכספות היהלומנים בבנק דיסקונטי
מי עומד מאחוריהן?
• נגה -בראשה עומד ריצ׳רד
שוחט. בעבר היא שימשה למעשה בנק
פרטי — מעין מסלקה — בתוף
הבורסה, שעזר בעיסקות מימון
יהלומים. מאז שהוחלה חובה על
היהלומנים לניהול ספרים, פסקה
שיטת התשלומים באמצעות פיתקי־

נועם נעצר לא מכבר בחשד־שווא
של מתן שוחד למנהל סניף בנק דיס־קמ
ט בבניין הבורסה, רוני דרוויש. הוא
שוחרר אחרי שנחקר על מכירת חנות
במחיר נמוך לאשתו של דרוויש בבניין
נועם.
• פז -עסק מישפחתי של בן־ציון
ופינחס פוזיילוב ובני מישפחה אחרים,

הפוזיילובים ובנק דיסקונט. ברשותם
מלטשות, והם גילגלו בכל יום בבנקים
סכומים של מאות מיליוני דולארים.
כף הם הפכו ליצואנים גדולים. הם
העסיקו אלף עובדים.
כאשר החל גל פשיטות־הרגל, היו
הכל בטוחים בבניין הבורסה
שהפוזיילובים יפלו עם כל השאר.

התחייבות, והתשלומים נעשים באמצעות
הבנקים.
כיום נגה כמעט משותקת. היא
עוסקת, אם בכלל, ביצוא עבור פירמות
אחרות, שאינן מתעסקות ביצוא
יהלומים. לא דווח על חובות של נגה
לבנקים.
• אורה -זוהי שותפות מהגדולות
בארץ. השותפים הם זאב מוסקוביץ׳
ומרדכי נועם, שהם בעלי בניין נועם
במשולש היהלומים ברמת־גן. חברה זו
היא מגדולות החייבים לבנקים.

יוצאי בוכרה. החברה חייבת כספים
רבים לבנקים. אף מצבה הפיננסי הוא
איתן. למישפחת פוזיילוב רכוש
דלא־ניידי.
עיסקי האחים פוזיילוב שיגשגו
כבר לפני שנים, בבניין הבורסה הישן.
ברחוב אחוזת־בית בתל־אביב. האחים
ניהלו את עיסקיהם מתור סניף בנק
דיסקונט בתקופה שרק בנק איגוד
מימן את עיסקות היהלומנים.
אחר כר, כאשר בנקים אחרים נכנסו
לעיסקי־יהלומים, נוצר קשר בין

עובדה היא, שיהלומי פז היו חייבים
סכומים רבים לבנקים, בסדר גודל של
עד 80 מיליון דולר• אד הם מצליחים
לעבוד ועדיין נחשבים לבטוחים,
הגונים ורציניים בענף.
עיקר חקירותיה של המישטרה
בימים אלה מתמקד בעיסקי מישפחת
פוזיילוב.
• פיספיגו -בראשה עומד יהודי
בלגי עתיר־נכסים. בבלגיה היא נחשבת
לחברת בנייה גדולה ביותר. נציג
החברה בארץ הוא חיים פינק. חובותיה
לבנקים בארץ הם ממוצעים, והיא
יכולה לעמוד בהם.
• סינדיאם -חברת־בת של
היהלומן המנוח יוסף גולדפינגר. בנו
ממשיך באותם עסקים. לחברה הון־
עתק וחובותיה לבנקים הם פעוטים.
• תרשיש -חברתו של שלמה
סולימני, יוצא בוכרה המתגורר
בנתניה. הוא תעשיין יהלומים גדול,
בעל סניף מכירות גדול בארצותג*
הברית. הוא ובנותיו מנהלים את העסק
המישפחתי.
באחרונה גרמה לו השלוחה הניו־יורקית
צרות צרורות. אחד מלקוחותיו
פשט את הרגל, וסולימני הפסיד סכומי
כסף גדולים. ואם לא די בזה, התבצע
שוד נועז במישרדו בניו־יורק. נשרד
שם סכום של קרוב לחמישה מיליון
דולר.
• לגזיאל -חברתו של דניאל,.
לגזיאל, נשיא תעשיית היהלומים
בארץ. מצבו הפינאנסי איתן, אין לו
חובות לבנקים.
• סט אר פולישינג -זוהי חברת
היהלומים הפרטית הגדולה בעולם.
בראשה עומד המולטי־מיליארדר ליאו

כך זה התחיל
פרשת היהלומן ליאו זיגמן
עלולה לפתוח תיבת פאנדודה,
שתזעזע את היסודות של תעשיית
היהלומים הישראלית.
ושתטיל צל בבד על המערבת
הבנקאית, ששיתפה פעולה עם
היהלומנים -במילים אלה
נפתחה נתבת־סקופ של העולם
חזה (ג .<2.8.2$שעסקה בגילוייו
של זיגמן על המתרחש מאחורי
הקלעים בבורסת היהלומים ה ישראלית.
זמן
קצר לפני שזיגמן נמלט
מהארץ, הוא מסר את גירסתו
להעולם הזה. ביום מסתבר
שתיאורו, שאז נראה פנטסטי,
תואם לחלוטין את גירסת
המישטרה ובנק-ישראל ביחסם
למערכת היחסים הסבוכה שבין

היהלומנים והבנקים הפועלים
בבורסה.
לימינו של זיגמן התייצב הד׳ר
יעקב ויינרוט, פרקליט חובש־ניפה
מבני״ברק, בעל מישרד
גדול בביבר מלכי-ישראל בתל־אביב.
ויינרוט, מרצה למישפטים
באוניברסיטות בר-אילן ותל-
אביב, הפך מאז למגינם של
מרבית פושטי-הרגל בקרב ה יהלומנים,
ולנושא הדגל במאבקם
נגד הבנקים.
שנתיים ויותר אחרי שזיגמן
מסר את גירסתו, נכנסה היחידה
לחקירות״הונאה לעובי״הקורה.
פרשת תפיסת היהלומים בכספות
בנק דיסקוגט, בשבוע
שעבר, לצורך הערכה מוסמכת
של שוויים, היא שלב מתקדם

פרקליט ויינרוט
גירסת היהלומן
בחקירה זו, שרבים ממתינים
לתוצאותיה -יהלומנים, בנקים,
בתי״טישפט בארץ ובחו״ל וחב־רות-ביטוח
-בל אחד וסיבותיו
עימו.
הסכומים שבהם מדובר הם
בסדר־גודל של מיליוני דולא-
רים.

היהלומנים אף החזירו טובה
לבנקים, ועזרו לנפח את המניות
הבנקאיות — בעזרת כספי האשראי
שקיבלו בבנקים,.
כל זה היה טוב ויפה בתקופת פריחת
הענף. כאשר החלו להיבקע בו סדקים,
ערך היהלומים ירד והיהלומנים נדרשו
להחזיר את חובותיהם לבנקים, התברר
שביטחונות שהיו לבנקים כנגד ההלוואות
שניתנו ליהלומנים לא הספיקו.
בשלב
זה נאלצו הבנקים לדרוש
מהיהלומנים שישיבו להם את היהלומים
שאמורים היו להיות בחבילות
הנאמנות.
על מי שלא היה לו כסף או יהלומים
לכיסוי הגירעון העצום, לחצו הבנקים
בכוח רב. הם אף פנו בסיטונות
לבתי־המישפט, כדי להשיג מעשה
פשיטת־רגל בסדר־דין מקוצר כנגד
היהלומנים, בטענה שהם הפרו את

על־ידי היהלומנים פושטי־הרגל ל־חו״ל.

שיכול להכריע אם הנאמנות
היתה כשרה או שהיתה פיקציה היא
המישטרה. איר היא השתרבבה לעניין?
במשך שנים היתה הבורסה ליהלומים
שטח אכס־טריטוריאלי לגבי המיש־טרה
ואף לגבי שילטונות־המס. תיק
זיגמן היה הראשון שהגיע לאנשיו של
בנימין זיגל.
בתחילת שנת 1981 הובא למישרדי
היחידה חומר רב על מערכת היחסים
המסועפת והמוזרה בין הבנקים וה־יהלומנים
(העולם הזה .)19.1.83

הקפריסי — קשר של הברחות לארץ
וממנה באמצעות מטוסים קלים שטסו
ב)ין ישראל וקפריסין.
! אחד העצורים שימש בלדר של
יהלומן גדול בבורסה. היחידה לח־
__קירות־הונאה אף חשפה בנק פרטי של
דולארים ושיטת הברחות לחדל של
שני בכירים בתדיראך.
בין אנשיו של זיגל הוחלט כבר אז,
שהיעד הבא יהיה בניין הבורסה. מי
שעזר להוציא את התוכנית אל הפועל
היה סגן מנהל סניף בנק דיסקונט
בבורסה, דני אשכנזי, ש״הועזב״
ממישרתו אחרי שהסתבך בעסקים לא

אנשיו של בנימיו דגל(למעלה) בתתו את הנסבותשד
בן־ציוו פוז״לוב (משמאל) וחבויו-וארה זועקים:
היהלומנים לא יישארו במדינה שבה פותחים נסבות!
חובת הנאמנות — הפרה שהיא עבירה
פלילית.
זיגמן ופושטי־רגל אחרים בדרך היו
צריכים להוכיח שהנאמנות לא היתה
אלא פיקציה, ובכר למנוע מהבנקים
אפשרות לתבוע אותם בתביעה
אזרחית. אך מה שהדאיג יותר את
היהלומנים בצרה היה סכנת אישום
פלילי נגדם מצד בנק־ישראל, על
הפרת חובת נאמנות.
כיום־יש 40 פושטי־רגל, החייבים
לבנקים סכומים בסדר גודל של 250
מיליון -דולר. רובם מיוצגים על־ידי
עורך הדין הד״ר יעקב ויינרוט.

הבקשה לפתיחת הכספות
הקש ששבר את גב הגמל
פישמן. החברה היא הלקוח הגדול
ביותר של סינדיקט היהלומים בלונדון.
עד לפני שנה הם היו היצרנים הגדולים
ביותר בשוק המקומי, והעסיקו 6000
עובדים. לפני תישעה חודשים הם
הודיעו על סגירת החברה בארץ, בגלל
סיכסוו מתמשך עם מישרד המיסחר
והתעשיה. עילת הסיכסוו: שאלת
מימון וביטוח שער דולר ליצואני
יהלומים.
הנציגות הישראלית של החברה
הגדולה סבלה מבעיה נוספת. שמועה
עקשנית, שקבלני־מישנה ישראליים
רימו את האנגלים ונהגו להחליף
סחורה טובה שקיבלו לעיבוד בסחורה
מדרגה ב׳ .עוברה זו, בנוסף להתערערות
הכללית בענף, הביאה את החברה
להפסדים ולחובות גדולים לבנקים
כאן.
כיום הם עוסקים בעיקר במיסחר
ביהלומים.
• אל־אס־אל -זוהי חברת־בת
של ליאו פישמן מסטאר פולישינג,
המפיצה חומרי־גלם. גם היא, כמו
^החברה האחרת של פישמן, קשורה
קשר בל־ינתק לסינדיקט בלונדון.
• פרלמן־פרלב -המדובר בחברה
של הרילר אשר פרלמן, שהוא נציג
מורשה של הסינדיקט לאבקות יהלומים
וליהלומי תעשיה. בעבר הוא
היה שותף באחד משני הבנקים
הפרטיים שפעלו בבורסה. פרלמן הוא
סוחר סולידי, מבוסס היטב, ועד כמה
שידוע, אינו חייב כספים לבנקים.

אשראי

^ לגגקאיות
^ די להבין את המתרחש עתה
^ בבורסה, אי״אפשר שלא לשוב

בקצרה לפרשיות הגדולות שהסעירו
את הבורסה מאז תחילת שנת .1981
היהלומן ליאו זיגמן (ראה מיס־גרת)
אכן פתח תיבת פאנרורה.
היהלומן בעל היקף העסקים הנרחב
הסתבך בחובות עם הבנקים הישראלים.
ערב בריחתו מהארץ, זמן קצר
לפגי שהמישטרה הגיעה אליו, הוא
תיאר את התרגיל הבלתי־חוקי המקובל
בענף הנוצץ.
על־פי זיגמן, התרגיל פעל כך:
בנק־ישראל מגביל את האשראי
שיכולים הבנקים לתת ליהלומנים, כדי
למנוע את התמוטטות הבנקים בשעת
צו ה ואת אובדן כספי המפקידים.
הבנקים והיהלומנים חברו יחדיו
כדי לעקוף הוראות אלה ולהגדיל את
האשראי — הן כדי להגדיל את ריווחי
הבנקים והן כרי לאפשר ליהלומנים
לשחק בסכומי־כסף גדולים יותר.
כל יהלומן חייב, על־פי הוראות
בנק־ישראל, להפקיד בסניף הבנק
בבורסה יהלומים שערכם הממשי עולה
באחוז מסויים על סכום ההלוואה
הניתנת לו.
הבנקים רשאים למסור ליהלומנים
את היהלומים בחזרה, בצורת נאמנות,
כדי שהיהלומן יוכל למוכרם. היהלומן
חייב להחזיר את היהלומים בתוך זמן
קצוב או להחזיר את תמורתם לכיסוי
האשראי, אם הצליח למוכרם.
כדי לעקוף הוראה זו של בנק־ישראל,
נהגו בנקים מסויימים לרשום
ערך פיקטיבי של היהלומים שהופקדו
אצלם, ולא לרשום כלל את פרטיהם
המדוייקים, כדי למנוע את גילוי
התרגיל.
לעיתים לא היו כלל יהלומים
בנמצא. ההפקדה והמסירה בחזרה
למפקיד, בצורת נאמנות, היו על נייר
בלבד.
קשר קסריטץ

ושטי־הדגל ממתינים בצי•
§4פיה דרוכה לתוצאות בדיקת
המישטרה בכספות היהלומנים. אם אכן
יתברר שהנאמנות היא פיקציה, הרי
שאז יוכלו לתבוע את הבנקים על
עוגמת־נפש ופגיעה ממשית ב־עיסקיהם,
בעיקבות תביעת הבנקים
נגדם והפיכתם לפושטי־רגל.
לא רק פושטי־הרגל ממתינים
בפתח. גם חברות־הביטוח ממתינות
בציפיה דרוכה. נציג חברות־הביטוח,
יחזקאל בייניש, עוקב בעניין רב אחרי
ההתפתחויות. אם אכן יתברר שה־נאמנויות
היו פיקציה, יוכלו חברות•
הביטוח לא לשלם את ביטוחי
הנאמנויות, ואף לתבוע מהבנקים את
מה ששולם על נאמנויות שהוברחו

חומר דומה הגיע ליחידה בעיקבות
סיכסוך בין הבנקים והשותפות וייס את
וולף.
החקירה התנהלה, כרגיל, בעצלתיים.
כדי להוכיח את מה שביקשו
זיגמן וחבריו להוכיח, היה צריך לפשוט
על הבורסה, לחקור בכירים בבנק-
ישראל ובמערכת הבנקאית — שלא
לדבר על ראשי הענף.
מכיוון שהיהלומנים התלוננו על
התמוטטות הענף, לא רק בגלל
פשיטות־הרגל, אלא גם בגלל המשבר
בעולם כולו, ומכיוון שחקירה רצינית
לא היתה יכולה להתבצע ביחידה
הארצית לחקירות־הונאה, שהכל נעשה
כדי להחניקה — לא היה נראה שתהיה
תפנית דרמאתית בעניין הונאת
היהלומנים והבנקים.
כמו תמיד, התפנית באה די
במיקרה.
בחודש אפריל השנה נעצרו כמה
וכמה חשודים במעורבות בקשר

חוקר שגיא(שני מימין)
תצהיר בבית־מישפט בניו־יורק

בנקאיים עם כמה מהיהלומנים שהכיר.
אשכנזי העלה על הכתב את מה
שידע, ואולי גם את מה שחשב שידע.
המידע שלו שימש חומר־גלם מצויין.
על החקירה הופקד אריה שגיא, ראש
אחד משלושת המיפלגים אצל זיגל.
היעד היה בנק דיסקונט.
אפריל נעצר רוני בתחילת דרוויש, מנהל סניף
(״ריימונד״)
הבורסה של בנק דיסקונט.
מעמדו של דרוויש שונה ממעמדם
של מנהלי בנקים אחרים. היקף עסקיו
של סניף הבורסה של דיסקונט שקול
כנגד כל הסניפים האחרים של הבנק
הפרטי הגדול. מעמדו של דרוויש זהה
למעמד של עוזר מנכ״ל הבנק.
דרוויש היה עצור 15 יום. הוא.
שוחרר וחזר לעבודה בסניף הבנק,
כשהוא נהנה מגיבוי מלא מצד הנהלת
הבנק. עד היום לא הוגש נגדו כתב-
אישום.
בבקשה למעצרו החשידה אותו
המישטרה בסידרת עבירות חמורות
ביותר לכאורה.
הוא הוחשד בסעיפים הבאים:
קבלת שוחד מלקוחות הבנק: נתינת
אשראי מוזל למקורביו, כנגד קבלת
טובות־הנאה; הונאת בנק־ישראל על־ידי
מתן אשראי מסובסד, על חשבון
משלם המיסים, ליהלומנים שלא עמדו
בקריטריונים למתן אשראי של בנק־ישראל;
עצימת עין מול העברה לחו״ל,
בניגוד לחוק, של מאות מיליוני
דולארים מסובסדים: מתן נאמנויות,
שנדרשו לצורך אשראי מסובסד, מבלי
שהיו כלל יהלומים בעין: הערכת־יתר
של יהלומים, לשם מתן אשראי גדול
וזול יותר ליהלומנים.
אבל שיאה של בקשת־המעצר היתה
טענת המישטרה, שנתגלתה רשימה
מיוחדת שאותה ניהל דרוויש, ושממנה
עולה כי לקוחות מסויימים נהנו
מאשראי רב יותר מאשר אחרים.
המישטרה אומנם חקרה עשרות
יהלומנים והסתובבה בבניין ובסניפי־הבנק
בבניין, אבל עתה, אחרי חמישה
חודשים, לא נראה שיש ממש בפרשת
(המשך בעמוד )59
הרשימה.

ויעה קטנה גומה לזעזוע מסביב לעולם, והעלתה מחדש את החשש
הווו מכני גרמניה מאוחדת, חזקה ועצמאית בריבה שר איושה

ונ: דויסשתד איבו
אנ ס?

שלם. ארצות־הברית דיכאה ביד רמה
כל ניסיון של גרמניה המערבית לפתח
מדיניות עצמאית משלה (למשל:
בסיכסור הישראלי־ערבי) .ובשעה
שעברו זעזועים קשים על הונגריה,
צ׳כוסלובקיה ופולין, נשארה גרמניה
המיזרחית נאמנה למוסקווה כמו רק״ח
בישראל.
שתי המעצמות יכלו לאמץ לעצמן
את הבדיחה היהודית העתיקה על שני
הפריצים :״אם תכה את הגרמני שלי,
אכה את הגרמני שלד״...
בשנים הראשונות של החלוקה עוד
נשמעה ברמה קריאות ל״איחוד
מחדש״ ,בייחוד בחוגי הימין בגרמניה
המערבית. אולם במשר השנים
השתתקו גם קריאות אלה. הכל הבינו
כי החלוקה היא עובדה לצמיתות,
מכיוון שכל ניסיון לשנות את המצב
עלול לגרום למילחמת־עולם שלישית,
שתחריב את גרמניה כולה. תחת
הקאנצלר וילי בראנט החלה ״המדיניות
המיזרחית״ ,שהיתה מבוססת על
השלמה עם החלוקה ועל קיומן של
שתי גרמניות.

בחוגים של הוגי-דיעות החלו
מדברים לא רק על שתי
מדינות, אלא גם על שני
לאומים גרמניים חדשים, בעלי
תרבויות שונות המתרחקים זה
מזה במהירות.

ז׳ור שלם של גרמנים מאס
בלאומיות הגרמנית, שהצמיחה את
אדולף היטלר ואת ההרס הנורא של
המולדת הגרמנית. הסיסמות הלאומיות
היו מילים גסות, נחלתם של מטורפים
חסרי־תקנה. העבר הגרמני, הספרות
הגרמנית, השירה הגרמנית — כל אלה
זוהו עם תקופת־היטלר, ואיש לא רצה
לשמוע עליהם.
הדור הראשון שלאחר־המילחמה,
האנשים והנשים שנולדו בשנות ה־,׳40
מאסו במורשה הגרמנית. בגרמניה
המערבית חלמו חלומות אמריקאיים,
רקדו לצלילי הפופ ולבשו ג׳ינם.
במיזרח דיברו על בניית הסוציאליזם.
השמות הגדולים של העבר הגרמני היו
פסולים גם פה וגם שם.

אולם בינתיים נולד דור
חדש. לגבי בני הדור הזה
היטלר הוא עבר רחוק, דבר ־־׳י
שאינו נוגע להם, ושאין הם
אשמים בו, אף לא בעקיפין. רבים שישראלים וכמו מחפשים ״שורשים״ וחוזרים
״אל המקורות״ ,כך התחילו
גרמנים צעירים לחפש את
המקורות והשורשים שלהם.
תיר כדי כר הם מגלים כי ההיסטוריה
הגרמנית רחוקה מלהיות סיפור
שחור של זוועות ודיכוי הזולת.
בשתי הגרמניות התחילו צעירים

:1945 חיילים סובייטיים מניפים את הדגל האדום מעל לבניין הרייכסטאג בברלין
למנוע איחוד בכל מחיר
^ ידיעה היתדד קטנה, כמעט
1 1חסרת־חשיבות. אן היא הדליקה
את הנורות האדומות בכל רחבי
אירופה. מנגנוני־האזעקה הופעלו
בעולם כולו.
היה זה כאילו גילה סייסמוגראף
רחשוש קל שבקלים בהר־געש. שגרם
בעבר לאסונות נוראים. כל הגרים
כסביבה התחילו לחשוש, כאילו כבר
נשפכה הלאבה הגועשת מן הלוע.

אלמלא היתה ישראל עסוקה
בצרותיה, היתה גם כאן נשמעת
קריאת־אזעקה.
הידיעה שגרמה לזעזוע זה: ראש־ממשלת
גרמניה המיזרחית, אריר
הונקר הקומוניסטי, הוזמן לערוד
ביקור פרטי במקום־הולדתו, בגרמניה
המערבית.
זה הכל. אבל זה מספיק. במוסקווה
יצאו מן הכלים. בוושינגטון הזדעזעו.
בפאריס, בוורשה, בלונדון, בפראג
התכנסו מדינאים מודאגים כדי לדון
במתרחש.

בדימיונם שמעו הכל את
הצלילים הנושנים :״דויטש־

לאנד, דויטשלאנד איבר אלם,
איבר אלם אין דר ולט.״״

״תכה את
הגרמני שלי
^ איטר התמוטט הריין השלישי
בדם ואש, גמלה בלב המנצחים
החלטה אחת: לעולם לא תקום עוד
גרמניה מאוחדת בין צרפת ופולין.
מאז נאבקות שתי מעצמות־העל זו
בזו בכל המישורים, ולא פעם הגיעו
לעברי־פי״פחת של הרס גרעיני הדדי.
אר בדבר אחד ויחידי הן נשארו
מאוחדות לגמרי: שלא להניח לגרמנים
להתאחד. מבחינה זו אין הבדל בין
ברית־המועצות, המחזיקה את כוחותיה
בגרמניה המזרחית, ובין ארצות־הברית,
שכוחותיה מצויים על אדמת גרמניה
המערבית.

שני הגייסות האלה אינם
ערוכים רק זה נגד זה. יש להם
משימה משותפת: למנוע את
איחוד גרמניה.

כי פעמיים במאה ה־ 20 התגרתה
גרמניה המאוחדת בעולם כולו, והגיעה

עד לסף הניצחון. פעמיים כבשה נתחים
נכבדים מכל שכנותיה, וביניהן רוסיה
וצרפת. פעמיים היו דרושים מאמצים
כבירים, ונהרגו מיליונים, עד
שהעוצמה הגרמנית הוכרעה.
כדי למנוע הישנות הסכנה הזאת
החליטו שלושת הגדולים של המחנה
המנצח במילחמת־העולם השניה —
פראנקלין דלאנו רוזוולט האמריקאי,
וינסטון צ׳רצ׳יל הבריטי ויוסף סטאלין
הסובייטי — לחלק את גרמניה לעד.
במשן קרוב ל־ 40 שנה היה נדמה כי
פיתרון זה אכן מחזיק מעמד. חלו־קת־גרמניה
הפכה לא רק עובדת־קבע,
אלא אף התעמקה והלכה. חיילי שתי
הגרמניות ירו איש ברעהו. המישטר
הקאפיטליסטי במערב היה אוייב־בנפש
למישטר הקומוניסטי במיזרח.
״קהיליית־הברית הגרמנית״ במערב
הפכה יותר אמריקאית מאמריקה,
מבחינה כלכלית ותרבותית לא פחות
מאשר מבחינה מדינית .״הקהיליה
הדמוקרטית הגרמנית״ במיזרח הפכה
סופר־קומוניסטית, אדוקה אף מ־ברית־המועצות.
מבחינה
פוליטית היה השיעבוד

מזכי־־חמיפלגה הונקר
ביקור פרטי לגמרי
רבים למאוס בשיעבודם למעצמות־על
לא היה מה לפחד. רק מטורף יכול
זרות, ולהיזכר שוב בגרמניותם. מטבע
היה לדבר עוד על ״איחוד מחדש״.
הדברים, החלו מסתכלים לעבר גרמניה
והנה, לפתע, כל הפחדים
השכנה, ולחלום על ניטראליזם בין
הישנים צצו מחדש, כאילו 40
הגושים.
שנה לא היו.
זהו כמעט תהליר מקביל — ויחד
מה קרה?
עם זאת הפון.
בגרמניה המערבית החל התהליר
החדש למצוא את ביטויו בתנועה נגד
ף חימוש הגרעיני. סביב הטילים הארה
דבר פשוט: הזמן חלף, מריקאיים, שהוצבו על אדמת גרמניה,
התלקח קרב־איתנים, שהתקשר עם
והזמן עשה את שלו.

בין הדוב
והנשר

המילחמה בזיהום הסביבה, המאבק
4לצדק סוציאלי ודברים טובים אחרים.
זוהי תנועה אותנטית גדולה, שצמחה
מלמטה. אחד מביטוייה הוא מיפלגת
הירוקים, שהפכה למיפלגה השלישית
בגודלה במדינה.
תנועת־השלום הגרמנית קיבלה
צביון אנטי־אמריקאי חריף, ועל כן
הוחשדה לא פעם כאילו היא פועלת
בשליחות הסובייטים. אך מחוץ
לסוכנים הקומוניסטיים, שחדרו אליה
מדרך הטבע, זוהי תנועה גרמנית

המארכסיזם הוא תורה גרמנית, וכי
קארל מארכס לא חלם מעולם שתורתו
תתגשם דווקא ברוסיה, שבה ראה ארץ
מפגרת. בעיני קומוניסטים גרמניים,
יש לקומוניזם תכונות גרמניות
אופייניות — סדר, מישמעת, אירגון,
תיכנון.

כל הגרמנים תמימי דיעה כי
גרמניה המיזרחית היא ״יותר
גרמנית״ מאשר המערבית.
תחת המישטר הקומוניסטי נשמר
הסיגנון הגרמני בחיים האזרחיים ו־

תלמיד בגרמניה המיזרחית
עדיין: גרמניה האמיתית!
אמיתית. היא מתנגדת למה שנראה לה
כניסיון של מדינה זרה — ארצות־הברית
— להילחם למען המטרות
האנוכיות שלה על אדמת גרמניה, תוך
סיכון חייו ורכושו של העם הגרמני.

לפחד הזה יש שורשים
עמוקים מאוד בהיסטוריה
הגרמנית.

באותה שעה עצמה קמה תנועה
*דומה בגרמניה המיזרחית. היא בולטת
פחות, מפני שהיא צומחת בתוככי
מישטר דיקטטורי.
גרמניה המיזרחית עניה משכנתה
המערבית, כי הסובייטים לא השקיעו
בה רבר, בניגוד לאמריקאים בצד
שלהם. להיפן, המיזרחיים נאלצו
לעבוד עבודת־פרך כדי להשביע את
הדוב הרוסי.
בכל זאת הפכה גרמניה המיזרחית
מעצמה כלכלית, אחת מעשר הגדולות
בעולם, ורמת־המחיה בה עלתה
בהתמדה. ככל שהתעצמה, כן גדל בה
הבוז לאחות הסובייטית, הבלתי־יעילה
והכושלת מבחינה כלכלית.
לקומוניסט גרמני קשה לשכוח כי

הצבאיים. הצבא המיזרחי דומה ל־וורמאכט
יותר מאשר הצבא המערבי,
בעל הגינונים האמריקאיים. מבחינת
הדיבור, הלבוש, האוכל, הספרות והמוסיקה
— המיזרח קשור יותר לעבר
הגרמני, הטרום־נאצי, מאשר המערב.
יש לכך גם סיבה פסיכולוגית. במערב
שלט במשך דור רגש־האשם על
פישעי הנאצים. המיזרח, לעומת זאת,
ראה בעצמו המשך למיפלגה הקומוניסטית,
שהתנגדה להיטלר בכל
שנות שילטונו. אף שהקומוניסטים
הגרמניים היו מעטים, וההתנגדות
קלושה, התבססה גרמניה המיזרחית
על זיכרון היסטורי זה. על כן לא ניתקה
את עצמה מן העבר, כפי שקרה
במערב, וגם לא שילמה שילומים
לישראל.
אחרי 40 שנה מרגישים כנראה
רבים בגרמניה המיזרחית שהגיעה השעה
להרים ראש ולתבוע מידה של
עצמאות. אחרי שיוגוסלאוויה וסין
הקומוניסטיות הלכו בדרכים עצמאיות,
ואחרי שרומניה החלה מנהלת
מדיניות עצמאית, ואחרי השינויים

״צעירים״ בגרמניה המיזרחית: תזמורת ״הנוער הגרמני החופשי״
כמו בדיחה יהודית ישנה
שחלו בהונגריה ובפולין, החלו גם
אנשי גרמניה המיזרחית להשתנות.

הנטיה הטיבעית היא להת
קרב
אל האחים ממערב לגבול
השותת־דם, אותם שהעיתונות
הסובייטית התחילה להתקיף
בשבועות האחרונים בסיגנון
הפרוע ביותר כמי שמבקשים
״נקמה״ ,וכמי שמבקשים להקים
את הרייך הרביעי.
גרמניה מעל לכל

בוז לסובייטים הכושלים

^ שביל גרמני, המעורה בהיס־
* 1טוריה של עמו, אין חידוש במצב
הזה. כל זה כבר קרה בעבר, ולא פעם
אחת.
יש בעבר הגרמני מעין מחזוריות
היסטורית. כשם שההיסטוריה היהודית
מכירה את המחזור של גלות־תקומה־התאבדות״חורבן־גלות,
כך מכירה ההיסטוריה
הגרמנית את המחזוריות של
חלוקה־שיעבוד־שיחרור־איחוד־ניצחון־
התמוטטות־חלוקה.
גרמניה היתה האומה הגדולה האחרונה
באירופה שהגיעה לאחדות לאומית
(מלבד איטליה) .בשעה שספרד,
צרפת, בריטניה ורוסיה היו מאוחדות
מזמן, והקימו אימפריות גדולות, עדיין
היתה גרמניה מחולקת לעשרות
ממלכות ונסיכויות, בפסיפס מטורף,
חסר סדר והגיון.
כמו גורל כל העמים, נעוץ גורלה
של גרמניה בגיאוגרפיה. גרמניה שוכנת
בלב אירופה. אין לה גבולות
טיבעיים, המצויירים במחסומי־טבע
כמו הרים גבוהים, מידבריות וימים.

היא פרוצה מכל עבר לפני שכנותיה
החזקות.

לשכנים אלה היה תמיד אינטרס
חזה מאוד למנוע או. איחודה
של גרמניה, לטפח בגרמניה
פילוג ופירוד, כדי למצוא
על אדמתה סוכנים וגדורים.
יתר על כן, בגלל תנוחת גרמניה,
שהיא ברובה מישור גדול במרכז אירופה,
היה נוח לכל עמי אירופה ללחום
את מילחמותיהם על אדמתה. לשיאה
הגיעה הטרגדיה הזאת במילחמת
שלושים־השנים ( 1618 עד ,)1648
שהיתה לא רק מילחמת־אחים גרמנית,
אלא גם מילחמה בין כל מתחריה
ושכניה של גרמניה, ששלחו את
צבאותיהם להילחם על אדמתה. בר ס
שלושים השנים הנוראות היתה גרמניה
כולה עיי־חרבות, שליש העם הגרמני
הושמד ושני שלישים משיטחה
הוחרבו. אסון זה השאיר בתודעה
הגרמנית צלקת עמוקה, בדומה לטראומה
של השואה בנשמה היהודית.
מסקנת הגרמנים, אחרי טראומה. זו,
היתה: יש לאחד את גרמניה ולהקים
צבא חזק, שיהיה מסוגל להגן על
האדמה הגרמנית מכל עבר ולהוות
מעין מחסום חי, במקום הר וים. משימה
כפולה זו נפלה, בדרך הטבע, על השבט
הגרמני הגדול ביותר: פרוסיה. המלך
הפרוסי, איש־המילחמה פרידריך הגדול,
הפך לסמל ההיסטורי של מגמה

למרות זאת עברו יותר מ־ 200 שנה,

שוב: דוי טשתד איבר ארס?
(המשך מעמוד )17
אחרי מילחמת שלושים־השנים, עד
שקמה גרמניה מאוחדת. שנקראה בפי
הגרמנים ״הרייך השני הרייך הראשון״
היה קיים בימי הביניים, והיה
מפולג ורופף).
במשך 200 שנים אלה היו מיל־חמות,
ניצחונות ומפלות. הנסיכים
התנגדו לאיחוד בכל כוחם, כי כל אחד
מהם רצה לשמור על כוחו וזכויותיו.

— פו טשב כנ ס ת —

המערב בפראנקפורט־על־נהר״מיץ או
אזרח המיזרח בפראנקפורט״על־נהר־אודר.
הסממנים
הראשונים להתעוררות
התחושה הלאומית המשותפת ניכרים
זה מכבר. במערב גוברים הדיבורים על
״גרמניה האחרת״ — זו שבמיזרח,
המעוררת סקרנות. אנשי־השמאל רר
צים לתמוך ב״מתנגדי־המישטר״ במיז־רח,
אנשי־התעשייה מחפשים שם

אילי־התעשיה השולטים במערב
גרמניה התחילו להפר בגלוי את פקודות
האמריקאים. בניגוד להוראות
וזשינגטון תמכו בהנחת צינור־ענק,
המוביל גז טיבעי סובייטי למערב.
עכשיו הם מאיימים בחקיקת חוק
מיוחד, שיאסור על חברות גרמניות
לציית להוראות החרם האמריקאי על
יצוא טכנולוגיה מתקדמת לגוש הקומוניסטי.
מנהיגי־המיפלגה
במיזרח, מצידם,
מנצלים את מאבקי־הכוח הסמויים
בקרמלין כדי להשיג מידה של עצמאות.
פראבדה ואחיותיה מגנות
בטונים גבוהים את ה״נקמנות׳ של
גרמניה המערבית, ומזהירות מפני כל
התקרבות אליה. אך תוכנית הביקור
של הונקר במערב לא בוטלה.

המטוטלת זזה שוג

אינו מצפה להתפחות דר־מאתית,
שתשנה בדלילה את מפת
אירופה ומאזן־הכוחות העולמי. אך
רבים חשים שהמטוטלת הגרמנית
החלה לנוע בכיוון חדש.
בשעתו היה שארל דודגול הראשון
בין מדינאי המערב שחזה מראש את
המרד של סין בברית־המועצות, ושטען
כי זאת תהיה התופעה החשובה ביותר
במחצית השניה של המאה ה־ .20 לפני
כן חזה וינסטון צ׳רצ׳יל את הקרע בין
יוגוסלאוויה וברית־המועצות.

מילחמת שלושים השנה: חייל רוצח אזרחים
הטראומה של השואה

זוהי עובדה שיש לה משמעות
גם כיום: המאבק הגדול
לאיחוד גרמניה לא היה, בעיקרו,
מאבק..ימני״(במושגים של
ימינו) ,אלא דווקא מאבק
.,שמאלי״.
הקריאה לאיחוד גרמניה ולהתעוררות
לאומית באה דווקא מפי משוררים
והוגי״דיעות שוחרי־קידמה,
ליברלים, ואחר־כך סוציאליסטים.
האינטליגנציה, הפרופסורים ,״יפי-
הנפש״ ,תנועות־המחאה בגרמניה היו
״לאומיות״ ,ורצו בגרמניה מאוחדת,
בעוד שהריאקציה, בעלי זכויות־היתר,
הנסיכים והגנרלים שמרו על
הפילוג ונהנו ממנו. מאבק זה הגיע
לשיאו ב־ , 1848 כאשר קמו הבורגנים
כדי לכפות על ״הנסיכים״ חוקה
דמוקרטית ודוכאו בכוח.
השיר המפורסם ״דויטשלנד איבר
אלס״ (״גרמניה מעל לכל״) ,שהיה
לימים להימנון לאומני, נולד על רקע
זה. היתה זאת קריאה של משורר
מתקדם להעמיד את האינטרסים של
גרמניה בכללותה מעל לאינטרסים
של הנסיכים והמלכים.

שווקים. ואילו במיזרח גוברת האהדה
ל״תנועת־השלום״ שבמערב.
שתי הגרמניות משחקות בהצלחה
רבה ברגשות של מעצמות־העל, החולשות
עליהן. במערב מוצגת הנטיה אל
המיזרח כחלק מן המאמץ המערבי
לקעקע את האימפריה הסובייטית,
ולמצוא מסילות אל לב גרמניה המיז־רחית,
כדי לשחררה מעול הקומוניזם.
במיזרח מוצגת הנטיה אל המערב
כתמיכה במתנגדי הטילים האמריקאיים
ובשוחרי ה״דטאנט״ — שהיא
מילת־קסם במיזרח.

אולם בשתי המעצמות התחילו
האנטנות לקלוט סימנים
מדאיגים.

כיום אפשר להינבא כי חוקי־היסוד
של ההיסטוריה הגרמנית
פועלים שוב. הלאומיות
הגרמנית שהיתה רדומה במשך
יותר משנות-דור ב־עיקבות
הזוועה הנאצית, מתחילה
להתעורר.

הנטיה הטיבעית של שתי הגרמניות
להיעזר זו בזו כדי להגיע למידה
כלשהי של עצמאות תתחזק אף היא.
לגבי היסטוריונים, אץ בכך פלא.
הוכח מזמן כי התודעה הלאומית של
העמים היא כוח כביר, ולא בנקל ניתן
לדכאה לאורך ימים 40 .שנים היא
תקופה ארוכה, ואין ספק כי הבריחה
הגרמנית מן הלאומיות מתקרבת לסיומה,
וכי התהליך הנגדי כבר התחיל.

השאלה רק אם היא תוביל
שוב להגזמה שתזעזע את העולם,
כפי שחוששים בעלי־הזיכרונות,
או שהפעם תתבטא
הלאומיות החדשה במושגים
חיוביים, כגון שלום, ניטרליות
ומניעת השואה הגרעינית.

הגיייון
של אירופה

היתה לכך תוצאה חשובה: כנציג
הממשלה, לא התכוון זמיר להופיע
בבית־המישפט ולטעון נגד העתירה.
בכך סולק בורג, למעשה, מתפקיד
היו״ר.

בו זמנית נקט נשיא•
המדינה, חיים הרצוג, יוזמה
בלתי-רגילה. הרצוג, המתגלה
מיום ליום יותר כנשיא פעיל,
המוכן למלא את החלל הריק
שנוצר בצמרת המדינה, קרא
אליו את משה שחל, והביע את
דאגתו מאי־בחירת יו״ר ומאי־כינוס
הכנסת.
ביום השני השבוע עמדו שלושת
השופטים של בית־המישפט העליון,
בראשות הנשיא מאיר שמגר, לדון
בעתירת הרשימה המתקדמת. כדי
לקדם את פני הרעה הודיע נציג היועץ
המישפטי, עורך־הדין רנאטו יאראק,
כי בורג יפנה את מקומו לזקן חברי־הכנסת
שאינו שר. הוא גם הודיע כי
מוסדות הכנסת ניגשים להפעלתה.
על־סמך הודעה כפולה זו יעץ
שמגר לעותרים לוותר על עתירתם, אך
הוסיף רמז עבה: אומנם אין הוא חפץ
במצב שבו תפעל הכנסת תחת אימת
בית־המישפט, אך אם לא תמלא הכנסת
את תפקידה בהקדם האפשרי ,״פתוחות
דלתות בית־המישפט לפני העותרים.״
היתה זאת הזמנה להגיש עתירה חדשה,
אם לא תבחר הכנסת ביו״ר קבוע.
באותה שעה התכנסה הוועדה־המסדרת
במרתף הכנסת. למעשה
הוכרע הקרב עוד לפני פתיחת
הישיבה: פעולת הרשימה המתקדמת,
קביעת בית־המישפט והתערבות נ־שיא־המדינה
עשו את שלהם. הוסכם
על הכל, כי תפקידו של בורג הסתיים,
וכי את תפקיד זקן חברי־הכנסת ימלא
הבא בתור: אבא אבן, יליד ה־2
בפברואר 1915 בקייפטאון, דרום־
אפריקה( .בורג נולד ב־ 31 בינואר
1909 בעיר דרזדן במיזרח־גרמניה.
הוותיק שבחברי־הכנסת, תופיק טובי,
נולד רק ב־ 11 במאי ,1922 בחיפה).

אך באן התלקח הקרב החדש.
אומנם. שחל שינה את טעמו והציע
כי היו״ר ייבחר מייד בישיבה הקרובה,
ושזו תכונס בשבוע הבא. נראה כי שחל
היה בטוח כי מועמד המערך, שלמה
הילל, ייבחר.
לעומת זאת רצה קורפו לכפות על
אבא אבן שלא לכנס את הכנסת ולא
להביא לבחירת יו״ר קבוע, עד אשר
תוקם הממשלה החדשה. הוא רצה
שהאסימון יישאר מונח על שולחו־המישחקים.
אולם
היועץ המישפטי לממשלה,
זמיר, והיועץ המישפטי של הכנסת,
עינבר, קבעו שניהם שאי־אפשר
לכפות דבר על אבן. יו״ר הכנסת — גם
זמני, במיקרה זה — חופשי לגמרי
בקביעת סדר־היום של הכנסת. הוא
לבדו מוסמך, על־פי התקנון, להחליט
מתי לכנס את הכנסת, ומה יהיה
סדר־יומה. כמו בורג לפניו, אין אבן
מוסמך למלא תפקידים המוטלים על
יו״ר הכנסת בחוקים השונים, אך הוא
מוסמך למלא את תפקיד היו״ר לגבי
עבודת הכנסת עצמה.

אבן הוא איש-מיפלגה, ויש
להניח כי יפעל על סי רצון
מיפלגתו. אך יש לו גם אינטרס
אישי: הוא חושש מאוד שאם
יתחיל למלא את תפקיד הידר
הזמני, יגבר עליו הלחץ לקבל
את התפקיד הזה לצמיתות —
בך שייצא ממעגל המועמדים
לתפקיד שר-החוץ, ולממשלה
בכלל. לבן הוא מעוניץ להביא
באופן דחוף לבחירת ירד קבוע.

ך* אשר קם סוף־סוף ״הרייך השני״
^ של גרמניה המאוחדת, בשדה•
הקרב של המילחמה בצרפת (,)1870
הוא צבר במהרה כוח כלכלי אדיר.
הלאומיות הפכה ללאומנות שלוחת
רסן.

כמו נער שצמח מהר מדי,
והתחזק יותר מדי, הסכה גרמניה
המאוחדת הבריח של
אירופה. היא התמוטטה אחרי
מאבק־איתנים במילחמת־העו־לם
הראשונה.
בעיקבות המילחמה הושפלה גרמניה,
נקרעו ממנה שטחים מכל הצדדים,
אך המדינה לא חולקה. ההשפלה
והמשבר הולידו את היטלר ואת
מילחמת־העולם השניה, ומאז חזרה
גרמניה למצבה הקודם: מדינה מחולקת
בלב אירופה, שדה־קרב פוטנציאלי
לאמריקאים ולסובייטים.
גרמני צעיר ומשכיל, המצוי בתולדות
עמו, יעמוד בנקל על הדמיון.
מבחינה זאת לא חשוב אם הוא אזרח

(המשך מעמוד )7

אחרי כל התככים, הקנוניות וההת־מקחויות,
יתכן מאוד שזה אשר יקרה.
אך בינתיים ביזו העסקנים את הכנסת,
השפילו אותה עד עפר והוכיחו תוך
כדי כך שהדמוקרטיה הישראלית אכן
עומדת על כרעי תרנגולת.

בורגנים נגד צבא המלך
הלאומיות היתה של השמאל

שר צרפתי אמר פעם
שהמילחמה היא עניין רציני
מדי מבדי להשאירה בידי
הגנרלים. השבוע הוכח כי
הדמוקרטיה היא עניין רציני
מדי מכדי להשאירה בידי
חברי-הכנסת.
חמחרים נחוגו בטווינסבורג, אוהיו,
ארצות־הברית, על־ידי אלף זוגות תאומים,
במשך יומיים, חגיגתיים התאומים.
טווינסבורג(שפירוש שמה בעברית:
עיר־התאומים) קרואה על שם
התאומים אהרון ומשה וילקוכס, שהתיישבו
במקום לפני 167 שנים, נשאו
שתי אחיות, ילדו מיספר זהה של
ילדים, נפטרו באותו יום, מאותה מחלה,
ונקברו בקבר אחד.
נחוג יום־הולדתו ה־ 60 של
פסח גרוסה, שר־החקלאות, יליד
תל-אביב, נכדו של בעל הכרכרה שבה
הובל הרצל, בעת ביקורו בארץ, בסוף
המאה הקודמת, לירושלים ובנו של
רצען ריתמות לבהמות. גרופר גדל,
בסופו של דבר, בעתלית, כאיכר
המתגאה על כך שאחת מכתפיו נמוכה
מרעותה בגלל הכוח שהיה צריך
להפעיל על המחרשה שבה חרש,
בנעוריו, שמונה שעות ביום. גרופר,
שהיה כמה פעמים ראש מועצת עתלית
וסגן שר־החקלאות(שמחה ארליך היה
השר) הוא אב לשלושה בנים: דורון
והתאומים דויד ויהונתן.
נחוג יוכדהולדתו ה־ 61 של
שמעון פרס, בעיצומם של נסיונותיו
להרכיב ממשלה. פרם היה מזכיר
הנוער העובד בגיל ,25 מנכ״ל מישרד
הביטחון בגיל ,32 סגן שר־הביטחון
בגיל ,37 שר־התחבורה בגיל 47 ושר-
הביטחון בגיל .51
נחוג יום־הולדתו ה־ 66 של
קספר (.קאפ״ו ויינברגר, שר-
ההגנה של ארצות־הברית, מישפטן לפי
השכלתו ואיש־עסקים לפי ניסיונו,
שעלה מחבר בית־המחוקקים המקומי
של מדינת קליפורניה לממונה על
התקציב ולמישרת שר הבריאות,
החינוך והסעד בממשלת ריצ׳ארד
ניכסון. ויינברגר, קצין־מודיעין(בדרגת
סרן) בחזית היפאנית במילחמת־העולם,
גילה עוד בצעירותו עניין
בפוליטיקה, כאשר היה קורא, מדי יום,
בהיותו תלמיד בית־הספר התיכון, לשם
תענוג, את דברי הקונגרס, הסטנוגר־מה
היומית של ישיבות בית־הנבחרים׳
האמריקאי.
נחוג יום־הולדתו ה־ 75 של
ד״ר(לכלכלה) ראובן רודולף הכט,
בעל ממגורות דמן בחיפה ולשעבר
יועצו האישי(ללא שכח של ראש־הממשלה
מנחם בגין. הכט, יליד בלגיה
שגדל בשווייץ ושנישא ביוגוסלביה,
בשבוע שבו פלשו אליה הנאצים, הוא
בן מישפחת מפעילי ספינות על נהר
הריין ומאחסני תבואות כממגורות,
שקיבל בשנת ,1950 מממשלת ישראל,
זיכיון ל־ 51 שנה להפעלת הממגורות
בחיפה• (ולאחרונה באשדוד) ,דרכן
נשאבות מן הספינות כשני מיליון
טונות גרעיני מזון ומיספוא לשנה.
נפטר במוסקבה, בגיל ,55
טיגרן פטרוסיאן, מי שהיה בגיל 34
אלוף העולם בשח־מת(לאחר שגבר על
מיכאיל בוטביניק) .פטרוסיאן, יליד
גרוזיה, עסק גם בעיתונאות שח־מת
ואף פירסם ספר(שח*מת ופילוסופיה)
אך במיוחד נודע בהקפדתו לשמור
מרחק מאמני שח־מת שערקו מברית־המועצות
כבמקרהו של ויקטור
קורצ׳נוי, שאת ידו סירב פטרוסיאן
ללחוץ לפני מישחק על אליפות
העולם ואף ררש שי1קצו לו חדר־אוכל
וחדר־שירותים בנפרד מקורצ׳נוי.
נפטר בתל-אביב, בגיל ,81
יעקב אבא, מראשוני התיאטרון
העברי, שהחל את דרכו כשחקן
התיאטרונות הסאטיריים הקומקום־ בתיאטרון המשיך
והמטאטא,
המסחרי(כנר על הגג) וסיים את ימיו
כסדרן בכניסה לתיאטרון הבימה.
נפטר בסטראדפורד־און-
איוון, באנגליה, חודש לפני יום־
הולדתו ה ,90-ג־ון בואינטון
פריסטליי, סופר אנגלי פורה
(למעלה מ־ 30 ספרים) ,שנודע במיוחד
בשיחות־ הארגעה שלו בבי־בי־סי של
לונדון, בימי מילחמת-העולם. רבים
מספריו של פריסטליי, שנישא שלוש
פעמים, ושהפך מקצין קרבי של
מילחמת־העולם הראשונה למתנגד
נמרץ של החימוש הגרעיני, תורגמו
לעברית והיו לרבי־מכר של הוצאת עם
עובד בשנות וד ( 40 או ר יום בשבת).

מדליית־זהב לברברת
אין ספר שישראל היתה יכולה לזכות בנקל במדליית־זהב(וגם
כסף וארד) באולימפיאדה, אילו היה שם ענף־ספורט המבוסס על
השריר האחד שבו טמון כל כישרוננו הלאומי: הלשון.
לפני האולימפיאדה, בזמנה ואחריה, הופעל השריר הזה במרץ
בלתי־נלאה. יתכן שספורטאינו, מאמנינו ועסקנינו אינם
מצטיינים כל־כן־ במיקצו־עות
פרימיטיביים כמו
שחייה, סיף והרמת־ מישקו־לות,
כדרך הגויים, אך
בהפעלת הלשון — אין
כמותם! כל אחד שיאן עולמי
ואולימפי.
שאל אחד מהם מדוע לא
הצלחנו באולימפיאדה כמו
זאמביה ואיסלאנד, ובלי
מחשבה שניה הוא ימטיר
עליך מטר של הסברים,
שלעומתם מחווירים להטוטי
ההתעמלות של הנערות
הרומניות וכושר־ההתמדה

של הגברת השווייצית.
מי לא אשם?
הממשלה אשמה! אלה מה?
העיתונאים אשמים! מובן מאליו!
אלוהים אשם! האקלים אשם! הערפיח אשם! הגעגועים הביתה
אשמים! כולם אשמים, חוץ מן הספורטאים, המאמנים, העסקנים,
שהיתה להם החוצפה התהומית לנסוע על חשבוני ללוס־אנג׳לס
ולבזות את דגל־המדינה.
ואילו אני הייתי רוצה במדליה עלובה אחת של ארד. אחת !
ואל יבואו אלי כל יפי־הנפש, ויטענו כי קביעה זו היא סטייה
שוביניסטית איומה. וגם לא המטיפים נגד עיליתנות (או
״אליטיזם״ ,בלשון אקדמית טהורה).
כן, בפירוש: אני רוצה במדליה של ארד. ולמרות שאיני
המעריץ הכי גדול של התיקווה, אני רוצה שינגנו את התיקווה
באולימפיאדה, ששיאן ישראלי יעמוד על המיתקן המשולש
ויצדיע לדגל הכחול־הלבן העולה בתורן.
ומדוע? לא רק מפני שאני נעלב, כישראלי, כאשר כל ההר
הספורטאי של ישראל אינו מסוגל להוליד אפילו עכברון עלוב
אחד. זה מרגיז, בהחלט, אבל לא זה העיקר.
העיקר הוא — וכבר אמרתי זאת במדור זה — שמצב הספורט
אינו אלא סימפטום של מחלה לאומית כללית: חוסר־ההצטיינות
בכל שטח שהוא, אי־הנכונות של היחיד להתאמץ כדי להשיג,
חוסר התמריץ של האדם להתמודד עם עצמו ולהגיע למשהו
שאיננו תפל ועקר ובינוני ואפרורי. מבחינה זו אין הבדל בין
ספורט וספרות, אמנות ופוליטיקה, עיתונות וצבא. דיבור במקום
מאמץ, שוויץ ורושם במקום הישג ,״סמוך עלי״ במקום אחריות.
כן, גם צבא. ודיברי־ההבל של הפרופסור בתוכנית מוקד,
כאילו אנחנו שיאנים עולמיים במרגמות ובתותחים — גם להם
אין על מה לסמוך. האם יש באמת הבדל בין לוס־אנג׳לס
וסולטאן־יעקב? בין לימור פרידמן ורפאל איתן?
אבל לדבר אנחנו יודעים. ועוד איך! חיים ומוות ביד הלשון.
אותו מאמן זריז־הלשון בתוכנית מוקד, שידע להסביר את הכל
ולהאשים את הכל ולדבר על הכל — הוא השיאן הישראלי
האמיתי.
הביאו לאולימפיאדה ענף של ברברת — והתיקווה תנוגן
והדגל הכחול־לבן יעלה!

אלמלא באוגוסט 1984
השאלות המעניינות ביתר בהיסטוריה הן השאלות המתחילות
במילים ״אילו״ ו״אלמלא״.
למשל: מה היה קורא אלמלא קמה בסוף מאי 1967
ממשלת־אחדות־לאומית?
הנה הפרטים העיקרגים, למען הקוראים שהיו אז תינוקות, או
שלא נולדו עדיין:
באמצע מאי נודע כי נשיא מצריים, גמאל עבד־אל־נאצר, ריכז
במפתיע צבא גדול בחצי־האי סיני. כעבור שבוע הוא הכריז
שהטיל הסגר על אילת, ושמיקש את מיצר־טיראן(זה לא היה,
אגב, נכון) .כאשר החלה ישראל מגייסת את צבא־המילואים,
נשמעו בעולם הערבי איומים מקפיאי־דם בהשמדת ישראל.
בארץ גברה חרדה נוראה. בדיעבד הוכח כי לחרדה זו לא היה
כל בסיס, כי לישראל היתה גם אז עליונות צבאית כבירה• כמה
אנשים במטכ״ל אף חיכו בכליון־עיניים לאמתלה טובה לפתוח
במילחמה. אבל הציבור לא ידע זאת, וגם לא הכנסת והממשלה.
החרדה היתה עמוקה וכנה.
כמו תמיד במצב כזה, נשמעה הקריאה לאיש חזק. ראש־הממשלה
ושר־הביטחון, לוי אשכול, לא היה בעל כריזמה. לציבור
היה נדמה שזהו איש חלש, הססן, מגמגם, ובעיקר — אדם שאין
לו מושג בענייני־ביטחון.
היה ברור שתפרוץ מילחמה. היא נתפסה כמילחמה על עצם
קיומה של ישראל. הממשלה דחתה את ההכרעה, בין השאר כדי
לקבל או־קיי אמריקאי. ובינתיים גברה ברחוב תנועה ספונטנית
למסירת ראשות־הממשלה ו/או מישרד־הביטחון בידי מנהיג
למוד־מילחמה.
תחילה התעופפו בחלל שמות רבים: דויד בן־גוריון (שהיה
באופוזיציה) ,יגאל ידין, יגאל אלון, שימעון פרס, משה ריין.
בהדרגה התמקדה הדרישה סביב אדם אחד: דיין,•.
בתוך הממשלה היו לחצים חזקים על אשכול לוותר על
תיק־הביטחון ולמסור אותו בידי אלון, המצביא המצטיין ביותר

במילחמת־העצמאות. אשכול לא רצה להיכנע. הוא דחה את
ההכרעה מיום ליום.
במיקרה עמדתי אז במגע יומי עם אלון, בגלל עניין אחר,
וחזיתי בדראמה מקרוב. ביום הרביעי בשבוע באתי למישררו של
אלון, ומצאתי אותו במצב־רוח מרומם: הוא היה בטוח שקיבל
סוף־סוף את המינוי. כעבור 24 שנות דיברתי איתו שוב, והוא היה
אדם שבור. הסתבר כי בינתיים הוחלט למסור את התפקיד לדיין.
באותו ערב הוקמה ממשלת־אחדות־לאומית: דיין היה לשר־הביטחון,
מנחם בגין ויוסף ספיר הליברלי צורפו לממשלה כשרים
בלי־תיק.
גולדה מאיר מזכירת מפא״י, התנגדה לכך עד הרגע האחרון, גם
כאשר נערכו לפני משרדה ברחוב הירקון 110 הפגנות של נשים
(״הנשים העליזות של וינדזור״ ,כפי שכינו אותן אז) .גולדה אמרה
שאין לה צורך בשותפים לניצחון.

מסתבר כי שמו של ראש־הממשלה לשעבר, אהוב השכונות,
קיבל עתה משמעות זו.
אני מתאר לעצמי שבעוד אלפיים שנה יישבו היסטוריונים
ופילולוגים וישברו להם את הראש מה משמעותה של קריאה זו.
מה זה ״בגין״? פרופסור פלוני יטען שיש לזה מקום אשורי עתיק,
שעבר אל השפה העברית באמצעות הארמית, ואילו דוקטור
אלמוני יוכיח בלהט כי ״בגין״ משמעו ״בגלל, מחמת״ ,והקריאה
היא קיצור של ״בגין ה׳״ ,כך שיש לראות בה מעין הודייה לשם
יתברך.
מלומד אחר יטען שמקור המילה באנגלית, שפה שהיתה
מקובלת אז בעולם, ומשמעות הקריאה היא :״להתחיל! להתחיל!״
סטודנט אחד קטן יתערב בוויכוח בדחילו ויאמר שאולי היה
קיים אי״פעם אדם בשם בגין — אך איש לא ישים לב לתיאוריה
מגוחכת זו.
אולטימט1ם ביער בן־שנזן

אין ספק שגולדה צדקה. אילו החליטה ממשלת־אשכול על
פתיחת המילחמה מבלי להקים את ממשלת־האחדות, לא היה
משתנה רבר בששת־הימים. בראש צה״ל עמד המטכ״ל הטוב
ביותר שהיה לו מעולם, המילחמה היתה מתנהלת בדיוק כפי
שהתנהלה, ובסערת הניצחון לא היה איש זוכר את משה דיין ו/או
מנחם בגין, שהיו נשארים עסקנים אופוזיציוניים, בשולי
המאורעות.
האם היה משתנה משהו למחרת המילחמה? אלמלא קמה
ממשלת־האחדות, האם היתה ממשלת־אשכול מסוגלת לנצל את
ההזדמנות ההיסטורית החד־פעמית להמיר את פירות־הניצחון
בשלום?
אשכול עצמו היה רחוק מלעלות על דרך השלום. על כך אני
יכול להעיד בעצמי, כי הצעתי לו ביום החמישי של המילחמה
לפנות לאלתר במחווה דרמאתית אל העם הפלסטיני: מדינה
פלסטינית תמורת שלום. כעבור כמה ימים דיברתי עימו על זה
בארבע עיניים. הוא לא חלם על כך.
יגאל אלון, שר־העבודה, התגלה אז כלאומן קיצוני, ואיש
בממשלה לא עלה עליו מבחינה זו — גם לא מנחם בגין. הוא ניסה
להיות יותר ניצי מאשר משה דיין, שנוא־נפשו, והתחרות זו
עיוותה את כל מחשבותיו.
ובכל זאת — הנוכחות של בגין בממשלת־האחדות חיזקה
באופן מכריע את המגמות הסיפוחיסטיות, סיפקה ללאומנים
הסוציאליסטיים חיזוק רעיוני ומנעה כל מחשבה אחרת. בשבועות
ובחודשים המכריעים אחרי המילחמה, כאשר התגבשה והתקשתה
התודעה הלאומית, וכאשר עלתה המדינה על פסי הסיפוח, מילא
בגין תפקיד חשוב מאוד.
פסים אלה הובילו עד הלום. ממשלת־האחדות העניקה
לגיטימציה לימין הקיצוני, שנראה לפתע כמרכז מתון. האיש בגין
זכה באהדה רבה. חבריו החדשים בממשלה הוקסמו על־ידי
נימוסיו, הגינותו הקולגיאלית וחזותו הרציונלית. לולא ממשלת־האחדות
של ,1967 לא היה בא המהפך — ובוודאי לא ב־. 1977
מכל הבחינות, הקמתה של ממשלת־האחדות־הלאומית
ב־ 1967 היתה אסון לאומי.
כיום, כאשר דן המערך שוב בהקמת ממשלת־אחדות־לאומית,
כדאי לו להרהר במאורעות מאי . 1967 כדי שלא יהיה בשנת 2000
צורך לכתוב מאמרים שיתחילו במילה ״אלמלא

בגין! בגין!
כאשר נפזקו העיצומים של עובדי המיטען בנמל־התעופה
בן־גוריון, פרצו הנוסעים השמחים בקריאות ״בגין! בגין כך
סיפרה כותרת בעיתון.
מובן שאיש מהם לא העלה על דעתו כי מנחם בגין,
האסיר־מרצון מרחוב צמח בירושלים, קשור בצורה כלשהי
בעיצומים ובהפסקתם. היתה זאת סתם קריאה של התלהבות
לשמע הידיעה הטובה, אחרי עינויים ממושכים.
לפני שני דורות היו נוסעים אלה קוראים ״הידד!״ ולפני דור
״כיפאק היי קריאה שמקורה המדוייק לוטה ערפל( .אולי
זוכר מישהו איך חדרה קריאה זו לפלמ״ח ולצה״ל?)

שמעתי ברדיו ראיון עם חבר־הכנסת הטרי רן כהן, ולא ידעתי
אם להתרגז או לצחוק.
כהן ירק בפני כל חבריו־לשעבר בשל״י והודיע שהוא ״בז״
להם. את עצמו הציג בענווה כאיש־עקרונות דגול, הלוחם
מילחמת־מיצווה למען העשוקים והמדוכאים.
לשמע מילים אלה עלתה לנגד עיני תמונה מסויימת מאוד. לא
הייתי מעז לתאר את המעמד כאן, מחשש פן יחשדו בי שהמצאתי
אותו, אלמלא היו לו כה הרבה עדי־ראייה־ושמיעה.
של״י נולדה ערב הבחירות של ,1977 בהתאחדות של כמה
פלגים. בישיבת־הייסוד הוסכם מי יהיו ארבעת מועמדיה
הראשונים: לובה אליאב, מאיר פעיל, אורי אבנרי וסעדיה
מרציאנו, לפי סדר זה. הוטל על אדם אחד — יעקב ארנון, שהכל
כיבדוהו וסמכו עליו — להחליט לבדו על דירוג כל שאר החברים
ברשימה.
כעבור כמה ימים הביא ארנון את החלטתו. החבר הערבי, ואליד
צאדק, הוצב במקום ה־ ,5רות דיין במקום ה־ ,6רן כהן במקום ה־7
ואמנון זיכרוני במקום ה־.8
בשבת שלאחר מכן ערכו חברי של״י פיקניק המוני ביער
בן־שמן. באמצע אירוע עליז זה ניגש אלינו רן כהן ותבע שנקיים
מייד ישיבת־חירום של הפורום המוביל״
באי־רצון מסויים נענינו. התרחקנו מן החוגגים וערכנו
ישיבה־בעמידה בין העצים. השתתפו בה אליאב, פעיל, ארנון,
פלד, אני, ועוד שניים־שלושה חברים.
רן כהן פנה אלינו ותבע לשנות את מקומו ברשימה. הוא הביא
לכך נימוק מיוחד במינו. תחילה חשבנו שהוא מתלוצץ, אך כאשר
נוכחנו לדעת שהוא מדבר ברצינות גמורה, גברה המבוכה בלב
כולנו. לא ידענו כיצד להגיב.
וזה היה סיפורו: זה עתה הוא התחתן בשנית(ראינו את אשתו,
צעירה בלונדית מהקיבוץ) .כאשר סיפר לה שדורג במקום ה־7
ברשימה, היא הגישה לו אולטימטום: אם לא יוקדם למקום ה־,6
היא תתגרש ממנו. הוא פשוט לא יוכל לחזור הביתה, אם לא יוזז
קדימה.
החל ויכוח גדול. בגלל אופי הנימוק, אי־אפשר היה לדבר
בצורה חופשית, בלי מבוכה. בסופו של דבר נחלצנו מן המצב
המביך על־ידי כניעה לדרישתו. רות דיין הסכימה לעבור למקום
ה־ ,7ורן כהן הוצב במקום ה־ .6כשהודעתי על כך לזיכרוני, הודיע
שהוא פורש מתנועה שבה מתנהלים העניינים ברמה זו.
ההמשך ידוע: של״י זכתה בשני מנראטים. לפי שיטת
הרוטציה, מסר לי לובה את מקומו, ואני מסרתי אותו הלאה
לצאדק. פעיל ויתר על מקומו למרציאנו, וזה ברח עימו מייד. כהן
לא נכנס.
לקראת הבחירות של 1981 הזיז כהן שמיים וארץ כדי לזכות
במקום הראשון. כשלא הצליח בכך, מנע את הרכבת הרשימה עד
השניה האחרונה. כתוצאה
מכך הוצב במקום ה־,3
והרשימה לא עברה את אחוז
החסימה.
אחרי אינטרמצו קטן
כמפקד התותחנים שהפגיזו
את ביירות, חזר רן הביתה
ופילג את של״י. אף אחד
מכל הנוכחים באותו מעמד
מביש ביער בן־שמן לא הלך
איתו. את הקליפה הריקה
מכר לשולמית אלוני תמורת
מקום בכנסת. ואכן, השבוע
ראיתי אותו, יחד עם אשתו
הבלונדית והבן הקטן
במיזנון הכנסת, מאושר עד מעל לגג. סוף־סוף הגיע.
מובן שאין זה הסוף. באותו שידור ברדיו כבר הספיק לזלזל
בשני שותפיו הנוכחיים. על אלוני אמר שהיא התרכזה רק בענייני
זכויות־האזרח, בעוד שהוא, איש הקיבוץ שלא היה יום אחד בחייו
עובד שכיר, יילחם למען המוני השכירים מזי־הרעב, וישנה את
ר״ץ מעיקרה. אחר־כך השמיץ את המגעים עם אש״ף שאליהם הוא
מתייחס ב״בוז״ — אף שמס׳ 2.ברשימה, מרדכי בר־און, חזר לא
מכבר ממסע ארוך של הופעות משותפות עם אנשי אש״ף
בארצות־הברית.
המשך יבוא. התערבויות עדיין מתקבלות.

כיצד נחשף סודו של וייצנזן, איזה תיק קיבל
יהודה בן־מאיר זאיזה שם מוצע לאורי לזברני

עזר וייצמן בא בשבוע
שעבר לפגישה סודית עם הנשיא
חיים הרצוג שעניינה היה
בקשתו של וייצמן לדעת אם
הנשיא יטיל על שימעון פרם
פעם נוספת את תפקיד הרכבת
הממשלה, אחרי שייסתיימו שלושת
השבועות, או שיטיל את התפקיד
על ראש־הממשלה יצחק
שמיר. אבל הסוד נתגלה די
במיקרה. ליד מישכן־הנשיא
עברה דמות פוליטית ידועה
מהאופוזיציה, ראתה את וייצמן
וכך נחשפה הפגישה הסודית.
כ א הנוכחים במסיבת
הפרידה שנערכה ליושב־ראש
היוצא של ועדת-הכספים, שלמה
לורינץ, שלא יכהן בכנסת
ה־ ,11 הירבו לשבחו. לורינץ
הסמיק מאוזן לאוזן, כאשר דובר
על הגינותו, מתינותו, התחשבותו
ואופן התנהגותו. גם
שר־החקלאות, פסח (״פייסי״ו

בעל המישרד, תיק גייימס בונד
מהודר.
בתשדירי המפד״ל שודר
קול גברי מפחיד שהזהיר את
הבוחר הדתי שלא להצביע
לרסיסי מיפלגות דתיות. עתה
מסתבר שהיה זה חבר להקת
הכל עובר חביבי, עמי

מעבירים את כל ההחלטות
בקולות של שנינו?״ נגיד בנק
ישראל, הד״ר משה מנדל־באום,
שנכח במסיבה שנערכה
במישכן הכנסת, לא יכול היה
שלא לפרוץ בצחוק. גם האחרים
חייכו מרוב בושה. התערב ח״כ
העבודה, אברהם (״כצל׳ה)
כץ־עוז ואמר ללורינץ :״אל
י תיפגע! הוא מתכוון לברך אותך״.
ואחר־כך פלט בשקט :״חמור
הגרופר הזה.״

מנדלמן.
חבר־הכנסת הליברלי אריאל
ויינשטיין ננזף שלא בצדק. הליברחטיבת בישיבת
לים
בכנסת, הובעה התרעמות
נגד ח״כי המיפלגה שמסרו הודעות
לעיתונות בגנות הכינוס
הנפרד של חברי חטיבת חירות
בלישכת ראש־הממשלה. ויינש־טיין
ביקש רשות להגיב ופתח
בסיפור המפורסם על שר־ המיש־טרה
המנוח שלום בכור
שיטרית. כאשר היתה הבריחה
הגדולה מכלא שאטה, בסוף
שנות ה־ ,50 נמתחה עליו ביקורת
קשה בכנסת. שיטרית יצא
למיסדרון ושאל בקול :״למה
כולם מותחים עלי ביקורת? עד
שלא היתה בריחה לא ידעתי
שיש בית־כלא בשאטה?״ המשיך
ויינשטיין :״עד שלא קראתי
בעיתונים שמצטטים אותי תוקף
את כינוס חטיבת חרות, לא
ידעתי כלל שזו התכנסה.״
הפירסומאי יורם ברנע
פגש את מתאם הפעולות בלבנון,
אורי לוברני והציע לו לשנות
את שמו לרגל עיסוקו. ברנע
הציע לו את השם אורי

ח״ב־המפד״ל לשעבר,

יהודה בן־מאיר, זכה בתיק
מסוג גייימס בונד חדש, למרות
שהוא לא נכנס לכנסת ה־,11
שימש בן־מאיר כראש מטה־ההסברה
של המפד״ל בבחירות
האחרונות ולכן היה במגע
יום־יומי עם אנשי פירסום
איילון, שערכו את מסע־הפירסום
של המיפלגה. במהרה
הבחינו אנשי המישרד, בישי־

לובנני.

גד יעקבי

בבואו להתייעצויות המשותפות -ליכוד״
מערך -ביום השישי. ההתייעצויות היו של
הצוותים הכלכליים של שתי המיפלגת הגדולות. משמאלו של יעקבי
נראה פנס תאורה של הטלוויזיה הישראלית. אנשי הטלוויזיה באו
למקום בשני צוותים -צוות של מחלקת החדשות בעברית וצוות של
מחלקת החדשות בערבית. אך לשם חיסכון השתמשו שני הצוותים
בציוד־תאורה אחד. לכן העמידו את הפנס באמצע המיסדרון,
כששני הצלמים ושני המקליטים עומדים בקצהו ומחכים לבאים.

מי שהיה רובר לישכת
מיפלגת העבודה, עומרי
מריאן, ודוברו האישי של פרס,
יוצא לסיור השתלמות בן ארל״י
שבועות בארצות־הברית^<6 ,
הסטייט־דיפרטמנט. אחה*
מחו״ל, הוא לא יש&ס •<551ש
המיפלגה ברחוב ה^ס׳״ו סא
^ נ!.1לז*א ^
בתל־אביב.
שר החיניו,1^ ,אי 1שיו*

זבולון המר׳

פרידמן היא היי
אלית

ומוח שמו

סופרת הילדים והנוער מנסה לתפוס
תנומה בעת דיון ציבורי שנערך בתיאטרון
הבימה בעד ונגד השמעת יצירותיו של המלחין הגרמני ריכרד
ואמר בארץ. עומר, אישתו של מנכ״ל הבימה שמואל, שאף ישב
לידה, אכן הצליחה לנמנם ואפילו אורות הפלאש של המצלמה
שכוונה אליה לא העירו אותה. אחר־כך העיר אותה בעלה מתנומ־תה,
והשניים עזבו את הפואייה שבו נערך הדיון, וירדו לבית״הקפה.
גרופר החליט לתרום את חלקו
למסכת הברכות, הוא פנה בלשון
חברית ללורינץ והזכיר לו
נשכחות מהתקופה שבה גם הוא
היה חבר ועדת־הכספים .״אתה
זוכר, לורינץ, איך שאני הייתי
חבר בוועדה היינו רק שנינו
מדייקים ובאים בזמן. ולפני
שאנשי המערך היו באים הייינו

בות־המטה המשותפות, שבן־
מאיר מתקשה לפתוח ולסגור את
תיקו. הוא היה מכה בחוזקה על
גב התיק כדי שייפתח וגם כדי
שייסגר. עתה, משהסתיימו הבחירות,
ערכו אנשי מישרד
הפרסום ומטה ההסברה של
המפד״ל מסיבה, ובן־מאיר הופתע
לקבל מידי אורי אילון,

״לימור פרידמן מ 0

ך ך\ | 10 | 1י |ך ך תופס את כיסאו של מזכ״ל ההסתדרות, ישראל קיסר, זוכה
שמאל ובלחיצת יד חברית ממזכיר חברת־העובדיס, דני רוזוליו׳
ב ! 11ן #4 11
כור מזון, חטיבת המזון של כור, נהג כחתן בחתונתו, במסיבה שנערכה במיפעל שמן במיפו
חנוכת מוסיאון תעשיית השמנים בארץ. ג׳יבלי, לשעבר מנכ״ל שמן, אף היא של חברת 1
להקמת המוסיאון. מרוב התרגשות על הכבוד שנפל בחלקו, התיישב על הכיסא שלא
העוכ

בתו של האלוף (מיל ).רחבעם זאבי (מימין) באה עם בנה
מנישואיה הקודמים לבני קלסר, להופעת הפרידה של להקת
;שבת ביו כל המכובדים האחרים, בני מישפחה, בכירים בעיריה
המתארת
לום־
אומרים על
רוצה להצליח,
הזמן. הנפילה
היא שמיספר 3
שאלוי, שנבחר
ייים לרשימה,
׳.ר, אם המפד״ל
זושהי קואליצ־לכלי
חובש־לוין,
הוזמן
של אחד
הבכירים בארץ.
טילפן לאישתו
וביקש לרעת
שיוגש במסיבה יהיה
בשלילה הודיע
הוא גם מרביץ־
מדי שבוע הוא מלמד
בבית־הכנסת בית־אל
שבצפון תל־אביב.
העורך האחראי של הארץ,
מתי גולן, התרגש מהתדמית
הימנית שלבשו לפתע עמודי
החדשות של עיתון הבוקר, מאז
שנודעו תוצאות הבחירות. גולן
הוציא חמר לעורכי־הלילה וביקש
שיקפידו על דמותו הליברלית
והלא־ימנית של העיתון.
עורך-הדין, אריה ציר־טוק,
חבר תנועת החרות שהתמודד
בחודש מאי השנה על מועמדות
הליכוד לראשות־ הממשלה
עדיין לא נרגע מתוצאות
אותה הצבעה .״קיבלתי שמונה
קולות, שניים שהצביעו עבורי
אני כבר יודע את זהותם. אני
עדיין מחפש את ששת התמימים
האחרים.״

שמואל פלאטו שרון
אינו מבין מדוע הוא לא נכנס
הפעם לכנסת .״קיבלתי יותר
נשיקות מכל פוליטיקאי אחר,
אבל כנראה שנשיקות לא
מביאות קולות,״ קונן המיליונר
מסביון, וביקש להוסיף באותו
עניין :״אני אוהב להגיב על
הצלחה, לא על הפסדים״.
אלמוני טילפן לקיבוץ

^-גן־שמואל וביקש לשוחח עם
| ח״כ ר״ץ החדש, רן כהן. הוא
י ! הזדהה כאיש תנועת כך, והזהיר
את כהן, שאם הוא יתקוף בפומבי
את הרב מאיר כהנא, אזי
תחזור על עצמה פרשת אמיל
* גרינצווייג. כהן לא התרגש,
אך החליט להאריך בשיחה. הוא
ז ניהל אותה בקור־רוח ולבסוף אף
הצליח להוציא מהמטלפן את
_ שמו ופרטים מזהים נוספים.
במשך שנים נהג שימעון
בר לרשום במחברת עבת־כרס
קטעים מספרים שהתרגש מהם,
ולעיתים גם מהירהורי ליבו.
העולם הזה 2451

אחרי מותו חיפשה אשתו
שושנה, דרך להנציח את זיכרו.
השבוע היא הוציאה לאור,
בשיתוף פעולה עם התיאטרון
הקאמרי, חוברת־זיכרון ובה
קטעים נבחרים מהמחברת
הפרטית של בר. לחוברת היא
קראה ,״הירושה התרבותית של
שימעון.״
בחוברת מופיע בכתב־ידה
של החרזנית והמלחינה נעמי
שמר, שיר הכתר השרביט
והגלימה. צופי תוכנית ההוקרה
לשחקן שמואל (״מולה״)
רודנסקי ששודרה בטלוויזיה
בחג השבועות שמעו את השחקן,
משה בקר, שר את השיר
לכוכב־הבימה הקשיש. שמר היא
חברה טובה של שושנה בר. היא
סיפרה לה שאחרי שסיימה
לכתוב את השיר היא הגיעה
למסקנה שהשיר מתאים במיוחד
לבר. היא שלחה לאלמנה את
כתב־היד והסכימה שהוא יופיע
בחוברת־הזיכרון.
אסון בתיאטרון העירוני
חיפה. נעלמה תוכנית העבודה
של התיאטרון לשנה הקרובה.
עומרי ניצן, המנהל האמנותי
של התיאטרון בילה את חופשת
הקיץ עם אישתו. רינה,
כלכלנית בכירה בבנק לאומי,
במסע־באירופה. בחניית־לילה
בברצלונה פרצו אלמונים את
ריכבם של בני־הזוג ניצן וגנבו
את תיקו של הכימאי. בתיק היו
מיסמכים שונים חסרי־חשיבות,
אך גם דבר־מה יקר־ערך רק
לבעליו. היתה זו תוכנית הרפרטואר
המלאה של התיאטרון
לשנה הקרובה, שבה נכללו
שיבוצי השחקנים בכל ההצגות,
מועדי החזרות וסידורים טכניים
אחרים, חשובים ביותר. השבוע
התקיימה ישיבה ראשונה של
הנהלת התיאטרון שכונסה כדי
להכין את עבודת התיאטרון
לשנה הקרובה. ניצן נאלץ
להסביר לנוכחים שבשלב זה הוא
לא יוכל לתת להם מידע רב.
המחזאי המצליח יהושע
סרבול, התבשר ערב יציאתו
לאנגליה, שמחזהו גטו המועלה
בברלין יוצג בחודש דצמבר
הקרוב גם בהמבורג. שני
ישראלים־לשעבר מככבים בו:
אסתר עופרים בתפקיד זמיר
הגטו והקלריניסט גיורא
פיידמן, לשעבר נגן התיזמורת
הפילהרמונית. .
סובול ישוב לארץ להצגה
אחרונה בהחלט של נפש יהודי
שתועלה בתחילת החודש הבא.
ההצגה תהיה מחווה לשחקנית
דליה שימקו, שיוצאת לשנת
לימודים באנגליה..המשתתפים
בהצגה החליטו לתרום את שכרם

ועיתונאים, שקיבלו תווי נגיסה,.בתפקיד״ וישבו ליד הבימה. לא הרחק ממנה ישנה ענת
גוב. אישתו של הזמר גידי גוב, עם שני ילדיהם, הבת דניאל והבן יותם. בסביבה הקרובה
ישבו עוד בני מישפחה של חברי הלהקה, שבאו לצפות בהופעת ההמונים בפארק הירקון.

באותו הערב, כדי להגדיל את
כמות המזומנים ששימקו תיקח
איתה לשם.
האסטרולוגית מרים תמיר,
שותפו לחיים של מפקד
מחוז־הדרום של המישטרה, אברהם
תורגמן, החליטה לעשות
משהו כדי להרזות. היא יצאה
לשבועיים של הרזייה אינטנסיבית
באנגליה ומקוה שהפעם
היא תצליח לעמוד בפיתויי
המזון\.
ידידים מכירים רק בעת
צרה. בעלת־מועדון קלאב איי
שנשרף, ברמלה זילברמן,
הופתעה לגלות שמי שמתעניינת
עתה בשלומה ודואגת
לה, היא הדוגמנית פנינה
רוזנבלום. השתיים הכירו
בשנה האחרונה וזילברמן שמחה
לגלות שהיא רכשה חברה
נוספת.
הספר מאקס דהאן עדיין
מרצה את עונשו בכלא על חלקו
בקשר ההירואין שנחשף. בחופשות
שהוא מקבל, כל חודשיים,
הוא שב לעבוד במיספרה שלו
ברחוב אבן־גבירול בתל־אביב,
ועתה הוא ממתין להפחתת
שליש מעונשו, כדי לשוב
לעבודה במישרה מלאה.

פסוח, השבוע

• ח״ב חרות, מאיר כהן
אבידוב על הנ״ל :״מאיר כהנא

• יושב־ראש מיפלגת
העבודה, שימעון פרם
ביום הולדתו :״בביולוגיה

מוכן לעזור לערבים לעזוב
תמורת הרבה כסף. יהודי מעולם
לא דיבר על השמדת העם
הערבי.״

השגתי כבר את וד ,61 בפוליטיקה
— אני עדיין מקווה.״

• ח״ב הליברלים, בני

שליטא, על השאלה מדוע לא
חתם על עצומה נגד הגזענות:
״חתימה שלי היא מעין הודאה
שלמדינת ישראל יש כוונה
לגרש ערבים.״

• ח״ב מורשה, חיים
דרוקמן, על הנ״ל :״העצומה מיותרת מיותר.״

וחוק

נגד

גזענות

• ח״ב חרות, אליהו
בן־אלישר, על הנ״ל :״יש לי
כלל ברזל: אינני חותם אף פעם
על שום עצומה ולא מצטרף
ללובי כלשהו.״

• ח״ב התחיה, רפאל
(״רפול״) איתן, על הנ״ל :״לא
ראיתי את העצומה. מה זאת
אומרת אם יפנו אלי לחתום
עליה? אם לסבתא יהיו גלגלים
תשאלי אותה על גזענות.״

• ח״ב לע״ם,

אהוד

אולמרט על הנ״ל :״כח״כ אני
מקבל עצומות, לא מפנה אותן.
ח״כים חותמים על עצומה, זו
תופעה מצחיקה.״
• הרב אליעזר שך :״מה
הם עושים שם בלבנון? ואם הם
כבר שם, אני רוצה שלפחות
יניחו תפילין. יגידו כמה פירקי
תהילים.״

• דדב העבודה, אבא

אבן על המצב :״כבר רואים את
המינהרה בקצה האור.״
• המשורר יב״י :״ערבי
טוב זה ערבי חי!״

• הרב מנחם הכהן:
״האצ״ל חוזר לתקופת הפורשים
ולפיצוץ קינג דיוויד, מפא״י
חוזרת לימים של הפתק.״

• יהושע סובול ויעקב
לזר, על טדי קולק :״מי שאכל
בתישעה באב — יאכל אותה כל
השנה.״

שמואר וודנסקי

מתחבק עם המלחין הוותיק שמואל פרשקו (במרכז) ,שחיבר בעבר
שירים לתיאטרון המטאטא וללהקת הצייזבטרון. רודנסקי שר אז
במטאטא שיר של פרשקו, קורפורל וקורפורלית, ומאז לא התראה איתו. בשבוע שעבר נערכה מסיבה
נוספת בשרשרת המסיבות של שלושת השמוליקים, לרגל הצגתם הגלגל מסתובב, במיסעדה בטיילת של
תל־אביב. אחד השמוליקים. שמואל סגל(משמאל) זיהה בבית־קפה סמוך את פרשקו והשלושה התחבקו.

הפנים החדשות
יהושע מצא התחיל את דונו בלח,״ ,ה
רחם בשילומים והגיע לאגף הקיצוני
*¥ל דלת הכניסה נמצאת עדיין
ז^מידבקת־בחירות :״צעירים זה
ליכוד״ .למטה, על הפנס, בדיוק מעל
מיספר הבית, כתוב: בית־מצא. ואכן זה
בית. מדרגות תלולות מובילות
למעלה, משני הצדדים גינה פורחת
במידרון. הרבה צמחי נענע, השאר
פרחים. משמאל, מתחת לסוכת גפנים
שפירותיה מתחילים להבשיל, אני
מוצאת את רחל ויהושע מצא, מנסים
להשתלט על עיתוני השבת.
הבית, בית אבן ירושלמית גסה,
שוכן בגיבעת המיבתר (״ברחוב הכי
שקט״) ,שכונה הנמצאת בצפון־מיזרח
ירושלים ואשר נבנתה זמן קצר אחרי
מילחמת ששת־הימים, שבה נכבש
השטח. עיריית ירושלים חילקה את
השטח לחלקות והאנשים זכו בהן לפי
הגרלה, תמורת סכום שהיה אז נמוך
יחסית. מצא הגיע למקוט בגל השני.
כולם מכירים אותו בירושלים
כ״מצא מהעיריה״ ,עכשיו הוא גם

׳11333 333 3₪ 3

הווים בחתונה

יהושע מצא עם הוריו שמו ויונה מצא, ביום
חתונתו ב־ .1963 המישפחה של יהושע חיה
בארץ כבר 13 דורות וכל הזמן הזה בירושלים. אביו של יהושע נפטר.

חבר־כנסת, בפעם הראשונה .״אני
עצמי לא מתרגש,״ הוא אומר בשקט
ובמיבטא מיזרחי עדין ,״אני מתרגש
רק בשביל אמא שלי בת ה־ ,90 שזוכה
לראות את בנה חבר־כנסת״.
בשבילו כל העניין הוא המשך
טיבעי לחייו עד כה, בעיקר בעיריית־ירושלים
ובסניף תנועת חירות בבירה.
מצא הוא ירושלמי ותיק(״כבר 13
דורות״) ,גאה ונאמן.
מצד אימו הוא ממישפחת פרנס,
מישפחה ספרדית ידועה בירושלים,
שהיתה ממונה על חיי הקהילה ״אז זה
כלל פעילות סביב בתי־הכנסת
ובתי־הקברות״.
מצד אביו, שאבי אבותיו עלה לארץ
מיונינה שביוון, גם כן קיבל חינוך של
עסקנות. סבו הקים בזמנו את בית-
הכנסת הראשון בעיר־העתיקה, שהיה
מחוץ לרובע היהודי. היום זה אתר־תיירות
מפורסם.
מישפחה שנמצאת דורות רבים
בירושלים ״דורות של עסקנות ציבורית
יהודית טהורה ביישוב ארץ־
ישראל,״ אומר יהושע .״העסקנות
אצלי מושרשת בדם, זו לא מלה
שלילית. עסקנות לשמה היא טהורה,
נקיה, וצריך לעסוק בה. אם אין
עסקנים, אי־אפשר לעשות למען
המרינה״.
מצא, האחרון מארבעה בנים, נולד
בימין־משה בירושלים, אחרי שהמיש־פחה
עזבה את העיר־העתיקה. הבית
היה מסורתי״ לא חרדי .״אבא היה הולך
לבית־הכנסת, הוא חבש כיפה ובבית
שמרו על כשרות. אנחנו,״ אומר מצא,
״כיבדנו את זה כמובן.״
כילד קטן נשלח לחדר .״למדתי
יחד עם כולם סביב החכם, כולם מספר
תורה אחד וכולם קוראים מסביב. לכן,
עד היום, אני מסוגל לקרוא מכל צד.
החכם היה מחזיק את השוט — ואני לא
אומר זאת לצורך המליצה — ואנחנו
היינו חוטפים ממנו מכות יבשות
וכואבות בשוט המיובש.״
אחר־כך עבר יהושע לבית־הספר
אליאנס, ושם, לקראת סוף לימודיו
בבית־הספר, גוייס ללח״י :״יום אחד,
לקראת סוף שנת הלימודים, באה
בחורה לבית־הספר, לקחה אותי הצידה
בהפסקה, הסבירה לי מה העניין וכך
הצטרפתי ללח הוא אז היה בן 13
וכבר פעיל ומזוהה פוליטית.
בתיכון למד בבית־ספר סוציאליסטי

חיבוק שר בגין

מנחם בגין ויהושע מצא (מוטתר
מאחוריו) מתחבקים, כשבגין היה ראש־הממשלה״
.מלפנים יצחק שמיר ולמעלה תמונתו של זאב ז׳בוטינטקי.

והיה שונה מכל חבריו, הוא היה כלח״י.
כשקרא בן־גוריון לסלק את אנשי
המחתרות, סולק גם יהושע מבית־הספר,
אך המשיך להיות חבר לח״י.
אחר־כך חזר ללימודים. בפעם השניה
הופסקו לימודיו בזמן מילחמת
העצמאות, כשיצא למחנות של הלח״י
ועזר לאירגון בתפקידים שונים, כנער
מתבגר, אחרי המילחמה סיים את
לימודיו והתגייס לצה״ל.
קשה לדבר עם יהושע מצא על חייו
הפרטיים, מכיוון שהפוליטיקה שולטת
בהם מתחילת הדרך. כל נקודות־הציון
בחייו הן נקודות־ציון פוליטיות
4ציבוריות. מגיל צעיר ביותר, ותמיד
בצד הימני של המפה.
בתחילת שנות ה־ ,50 כשהתחוללה
בארץ סערה סביב הסכם השילומים עם
גרמניה, הצטרף יהושע לתנועת
החרות. איך? ״פיתאוס, יום אחד,
מצאתי את עצמי בהפגנה ואחר־כך
באופן טיבעי ביותר הלכתי לחרות.״
מאז הוא שם.
״עד היום אני לא מסוגל להכניס
הביתה אפילו סיכה מגרמניה. למרות
שאני בן למישפחה ספרדית שנמצאת
בארץ כבר דורות רבים, ואני רחוק
באופן אישי מקורבנות הנאצים, אני לא
מסוגל לדרור באדמת גרמניה. באחת
השנים הראשונות לנישואיי יצאתי עם
אשתי לטיול באירופה. היינו בג׳נווה
בשווייץ, בחלק הגרמני. זה היה בלילה,
בתחנת־הרכבת, שמעתי את הצליל
הגרמני באוזניים ולא יכולתי לסבול
אותו, למרות שזו גרמנית שווייצית(אז
לא ידעתי) ,שמעתי שצועקים ברמקול
׳האלט! האלט!׳ זה הזכיר לי את

מישפחת מצא. יהושע עסוק בעסקנות
יום ולילה ורחל מנהלת את הבית
ומגדלת את הילדים, ארבעה במיספר
— שלוש בנות ובן. כשאני שואלת
אותה אם היא עובדת, היא מגחכת
ואומרת :״בבית זה לא מספיק?״
מצא מדבר על הפוליטיקה ועל
הפעילויות שלו כמו תלמיד ששינן
היטב את שיעורו .״תמיד הפוליטיקה
נראתה לי העסק הטוב ביותר שצריך
לעסוק בו למען עם ישראל ״,הוא אומר
ואפשר לראות שהוא מתכוון לזה.
ב־ 1965 נבחר לראשונה למועצת
עיריית ירושלים ומאז הוא שם .״אני
וטדי התחלנו לכהן ביחד,״ הוא גזבר
בחיוך ,״באותן תקופות לא היו צעירים,
כולם היו זקנים או מבוגרים מאוד. אני
הייתי אז בן 34 והצעיר שבחבורה.״
ארבע שנים אחר־כך נבחר כסגן
ראש־העיריה וכממלא מקומו. עשר
שנים אחרי״כן חשב שהוא חזק מספיק
כדי להתמודד מול טדי קולק על
ראשות עיריית ירושלים, אבל נכשל.
הפעם החליט לרוץ לבחירות בתוך
מיפלגתו וללכת לכנסת. למה רק
עכשיו? ״האמת היא, שכאשר הייתי
סגן ראש־עיריה וממלא מקום לא
רציתי. כשהמיפלגה שלנו היתה
באופוזיציה, אני הייתי בשילטון. אני
לא רגיל לחיי אופוזיציה. אני איש
שילטון ועשיה. הייתי ממלא מקום
ראש־עיריה והייתי עסוק בעשיה
ובשיפור פני העיר 10 .שנים עסקתי
בתיכנון ובניה של השכונות מסביב
לירושלים.
״לא היה לי עניין ללכת לכנסת.
אילו רציתי, אני לא חושב שהיתה

לא עוזר במ7 ^ 5= 1

קידיו הציבוריים הרבים אין לו פנאי לעזור בבית.

אבל בכל בוקר הוא קם בשש וחצי ומכין לבנו הקטן
כוס תה עם חלב. כל שאר עבודות הבית והטיפול
בילדים נופלות על כתפיה של אשתו, רחל מצא.
משהו. כמעט כלום. בתקופות שבין
לבין,״ הוא מנסה בכל זאת לשלוף׳
משהו לא פוליטי ,״כשפרשתי מסגנות
ראש־העיר ב־ 79׳ ועד 81׳ הקמתי חברה
לייבוא דברי אמנות מן המיזרח הרחוק.
אני לא רגיל לשבת בחיבוק״ידיים.״
וכך היה נוסע לבדו לארצות
האכזוטיות, ורחל נשארה לטפל
בילדים בבית. שרידים מן התקופה הזו
מפארים את חדר־המגורים של
מישפחת מצא: פסלים, כלים מעץ
מגולף, משנהב וממתכת, הכל
עבודת־יד.
והשלב הבא? שוב אורו עיניו, אפשר
לחזור לרבר על פוליטיקה .״השלב
הבא,״ הוא עונה במרץ ,״להצליח
בכנסת למען עם ישראל.״ בפיו לא
נשמעים הדברים כמו מליצה, הוא
באמת מאמין בהם .״אני רוצה למצוא
את עצמי בתפקידי ביצוע. מה הלאה?
— קשה לדעת.״
״אני רואה במה שאני עושה
שליחות. אני מקריב למען המדינה. זה
(המשך בעמוד )40

היא אומרת ,״אנחנו מתייעצים על
הדברים, אבל זה הולך כך: פיתאום הוא
בא הביתה ומביא עוגה יפה ואומר לי
׳בואי לשתות קפה.׳ נו, אז אני אומרת
לעצמי — מי יודע מה הוא רוצה
עכשיו. אבל בסך־הכל זה בסדר. אם זה
מה שמספק אותו והוא מרוצה — אז
אני גם מרוצה. ועכשיו שנבחר להיות
חבר־כנסת? הוא ימשיך לא להיות
בבית כמו קודם״.
גם הבנות הולכות אחרי אבא(אסתר
בת ה־ ,19 חיילת בצבא, סיגלית בת ,16
אילה בת ה־ )12 ואומרות :״כל מה
שאבא יעשה, שיהיה בהצלחה.״ אחת
מהן אף היתה פעילה בסניף השכונתי
של הליכוד במערכת הבחירות
האחרונה. הן מתמצאות בפוליטיקה
ולא מחמיצות מהדורת חדשות.
״חס וחלילה,״ אומר יהושע ואינו
צוחק ,״שלא תיפול אחת מהן למחנה
השמאל. רק זה חסר לי — התבוללות״.
וחוץ
מפוליטיקה? אני מנסה שוב,
נואשות .״קשה לומר שחוץ מזה יש

י | ה ע 1ה טדי קולק (משמאל) עם
111111\ 111 יהושע מצא ורחל אשתו 1 ושתי בנותיהם אסתר וסיגלית, כשנבחר מצא
הסרטים שראיתי על מחנות־הריכוז
ועל הנאצים.
״אמרתי לאשתי :׳אנחנו, עוזבים
מייד.׳ ודבר ראשון בבוקר נסענו
לשווייץ האיטלקית״.
מרגע שהצטרף לחרות הוטלו עליו
^׳-תפקידים שונים. הוא לא מופתע
שהגיע דווקא לתנועה זו .״הבית היה
בית ימני שומר מסורת. גדלנו על
אהבת ארץ־ישראל, לא מעט בזכותו
של אבא.״
היום יהושע אינו אדם דתי. הוא
אינו חובש כיפה לראשו, יש לו רק
קרחת גדולה ובוהקת וזוג עיניים
כחולות ענקיות.
הוא מספר על חייו הציבוריים בסדר
_ כרונולוגי רצוף, זוכר מה עשה בכל
שלב ושלב.
״אם תשאלי אותו מתי נולדה אחת
הבנות,״ אומרת רחל, אשתו, בציניות,
״הוא לא יודע. אבל הוא זוכר בדיוק
מתי נבחר בפעם הראשונה לעיריה.״
וכך מתנהלים הדברים בבית

לתפקיד סגן ראש עיריית ירושלים וממלא מקום
ראש״העיריה ב״ .1969 שדי קולק ויהושע מצא
התחילו את תפקידם בעיריה ביחד ועבדו זה בצד זה.

בעיה, אז היו ועדות מינויים בתנועת
החרות, ואני היתי חבר ועדה כזאת, כך
שיכולתי להיכנס בקלות״.
הוא ניסה להתמודד על מקום
בכנסת לפני שלוש שנים, אך לא
הצליח. עכשיו הצליח מאוד .״כבשתי
בסערה את המקום ה־ 15 בפאנל ומקום
בשביעיה השלישית.״ בכנסת הוא
נמצא במקום טוב באמצע — .32
ההחלטה לרוץ לכנסת גמלה בו
אחרי שסיים את דרכו במועצת העיר
כסגן ראש־עירייה והיה ליושב־ראש
מועצת־המנהלים של חברת שיכון
ופיתוח.
״האמת היא,״ הוא אומר ,״שמבחינת
תנאים היו לי בשיכון ופיתוח תנאים
מצויינים הרבה יותר ממה שאני יכול
לקבל בתור חבר־כנסת, וזה כלל אוטו
ונהג ומשכורת טובה.״
הכל סביב הפוליטיקה. גם החברים,
מטבע הדברים, כך הוא אומר, הם מתוך
המיפלגה וכשלא, הוא משתדל שלא
לדבר איתם על פוליטיקה, כשהם

מדברים הוא שותק, כך הוא נח מחיי
היונדיום.
ושוב חוזרים לפוליטיקה, כי זה מה
שהוא אוהב וזה מה שהוא יודע ואלה
הם חייו .״אני מאוד אוהב את
הפוליטיקה, אני חושב שטובים צריכים
לעסוק בנושא הזה. אני חושב
שהמדינה שלנו היא עדיין מדינה
שבדרך, היא עדיין לא התייצבה וצריך
פוליטיקאים טובים.
״אני שייך למחנה ארץ־ישראל: גם
ירושלמי, גם בית של אנשי מחתרת, גם
העיר העתיקה. אנחנו שורשיים בארץ
הזאת. אצלנו זה טבוע בתוך הדם״.

הלאומיות

^ עגייו שברגש
>^ני מנסה לחדור קצת יותר,
>£לקלף את הקליפה של העסקן
הפוליטי — ואין. אפילו רחל, אשתו,
מקבלת את הדברים כמות שהם .״כן,״

חונושים והיממה

(תכלה 1 לה תמוגה מחתונה מישפחתית
בתרנושים1 .

במרכז) ,כשהגברים
נה1 .
יהושע על ברכי אימו(קיצונית שמאלית) .התמונה צולמה לפני 50 שנה,

11 יווי

מה הם אומרים...הה הן בוחרות...מה הם אומר, ם...חה הן <יוובזרות...מח

יהודית דרזרי:

מוקי מלצר:

,,בנר בעם בתוספות ״הישראלי הפראייר משלם ..הונה אנשים רא מנידים
ר׳ שעוות שיבה!״ כל ס [1131 שנדרש1״ את השם זלמן שניאוו!״

כמעט בל מהדורת חדשות נפתחת, בזמן האחרון,
ב״פיגוע בלבנון נפצעו שני חיילי צה״ל ״,או ב,,חייל צה״ל
נהרג היום בלבנון ״,או ב,,שלושה פיגועים נמנעו היום ״.אני
מאמינה שלכולם נצבט הלב בכל פעם כזאת, אבל מה קורה
בלבבות של אמהות לחיילים המשרתים בלבנון, שעליהם
מדובר במהדורות החדשות!
יהודית דרורי היא אם כזאת, ואותה שאלתי אין חיים
עם זה.
בכל מהדורת חדשות מתוספות לי כמה שערות־שיבה בראש.
לפעמים אני חושבת לעצמי שמהדורת חדשות אחת אני לא
אשמע, אבל זה לא הולך. היד מדליקה את הרדיו או הטלוויזיה
באופן אינסטינקטיבי. כנראה שאנחנו בסך־הכל מזוכיסטיות.

• האם לא מתרגלים לעובדה שהבן בלבנון ולא
מפתחים מנגנוני־הגנה, בנוסח ״לו זה לא יקרה״?

הבעיה היא, באמת. שאין שום מנגנוני־הגנה, ופשוט חיים בפחד
מתמיד יום ולילה, במשך חודשים ושנים. פה ושם כדור הרגעה
מסדר את הראש, כשהדאגות הן בלתי־נסבלות.

• ואיך ממשיכים לתפקד באופן רגיל במצב
כזה?

החיים שלנו בבית השתנו מאז שבני משרת בלבנון בקו הראשון.
אנחנו כמעט שלא יוצאים בערבים, כי אולי הוא יטלפן. לא עושים
שום תוכניות לסופי־השבוע, כי תמיד יש תיקווה שהוא יבוא
לחופש. לפי דעתי, האישיות שלי השתנתה מאז שהוא בלבנון.
סדר־העדיפויות שלי השתנה. שום דבר, בעצם, לא נראה לי חשוב,
רק שהבן יחזור בריא ושלם וחי. ובינתיים מחכים לטלפון.

• והוא מטלפן הרבה?

פעם בשבועיים בערך. לפני זמן מה היתה תמונה במעריב שבה
הראו חיילים מטלפנים הביתה. בתמונה הופיע בני המחזיק
שפופרת־טלפון. כשחזר הביתה שאלתי אותו למי הוא טילפן, כי
זה לא הגיע אלינו, והוא סיפר שבזמן הצילום הטלפון בכלל לא
היה מחובר.

• בעלך, שהוא קצין במיל׳ ,שירת גם הוא
במילחמות והיה הרבה פעמים במילואים. לא למדת
להסתדר עם הפחד והדאגה?
דאגתי גם לבעלי במשך שנים. אבל אי־אפשר להשוות שום
דבר בעולם לדאגה לילד שלך, כשאת יודעת שבמשך 24 שעות
ביום הוא חשוף לכדורים, לרימונים ולזוועות האחרות. זו דאגה
הרבה יותר חודרת לעצמות וכואבת.

• מה קורה כשהבן בא הביתה לחופשה?
בימים האלה אני חוזרת להיות האשה שהייתי בעבר. אני שמחה,
צוחקת, מחייכת, אני מתחילה להחשיב דברים טרוויאליים, כל
קליפות החרדה נושרות ממני,
כל זה עד שהוא חוזר לשם שוב.

הייתי באילת בשבוע שעבר, ושלא כמו בפעמים
הקודמות, כמעט שלא שמעתי שפות זרות. מייד טילפנתי
אל סגן ראש עיריית אילת לענייני תיירות, מוקי מלצר,
ושאלתי אותו: מה קורה 1למה התיירים לא באיסן
האמת היא שבאוגוסט תמיד רוב התיירים באילת הם ישראלים.
תיירות־החוץ מתחילה בספטמבר, אבל כבר עכשיו ברור שתהיה
ירידה גדולה בתיירות החוץ, למרות כל הפירסומים המכחישים
זאת.

• מה הסיבה לכך?
הסיבה העיקרית היא שערי־המטבע. רוב התיירות לאילת היא
מאירופה, ולתייר האירופי הארץ הזאת יקרה מאוד. הבירה
הכי־יקרה בגרמניה עולה 2:2מארק, והבירה הכי־זולה באילת
עולה 3מארק. בשנז־אליזה, בפאריס, עולה פחית קולה 4.5
פראנק ובאילת 9פראנק. אנחנו מדינה לא נורמאלית.

• שערי המטבע זו לא בעיה חדשה.

נכון מאוד. זו בעיה בת שלוש, ושלוש שנים כבר מתעלמים
ממנה.

• אולי זו לא הסיבה היחידה. מה עם רמת
השירות בארץ, מה עם ההגבלה על טיסות־השכר,
למשל?
בעניין טיסות־השכר הבעיה שלנו היא הכי־קטנה, כי רוב
התיירות שמגיעה ישירות לאילת בטיסות־שכר היא לא תיירות
מעורבת. בעניין השירות, הדיבורים הם מוגזמים. לפי דעתי,
השירות הוא לא רע, וגם צריך לזכור שהתייר האירופי מגיע הנה
בעיקר בשביל השמש, החום והים, ומאלה יש בשפע.
לפי דעתי, עניין השירות הוא בפירוש לא בעיה מרכזית.
כשהתייר חוזר הביתה הוא מספר שישראל היא ארץ יקרה. אסור
לנו להתעלם מהבעיה של המחירים. הכל יקר. המיסעדות,
החנויות, הקיוסקים, בתי־הקפה. אומנם הישראלי הפראייר משלם
כל סכום שאומרים לו בלי לשאול שאלות, אבל התייר האירופי
איננו כזה. הוא יודע בדיוק כמה כל דבר עולה בארצו, והוא כל
הזמן עושה חישובים של מה כדאי לקנות.

• יש לך סיתרונות להצלת התיירות באילת,
ואולי בארץ בכלל?
יש לי המון פיתרונות, אבל אין כאן הנהגה שיכולה להגיד —
זו הדרו וכמה צריך לעשות.
צריך לשכנע את מוכרי־השירותים לתיירים, שבמחירים
הגבוהים הם כורתים את הענף שעליו הם יושבים. צריך להסביר
להם שאם הם מוכרים 100 בירות בערב או 20 בירות, ההוצאות
שלהם הן אותן הוצאות. ואם הס לא מבינים את זה, אז פשוט צריך
להכריח אותם להוריד מחירים.
אני מציע למי שנוסע השנה לחו״ל לנסוע לפלמה ולראות איך
זה עובר שם. שמונה מיליון תיירים בשנה לא באים בחינם. בפלמה ־.
בעלי־העסקים הבינו, או שהכריחו אותם להבין, שכמות התיירות
עושה את הכסף — ולא המחירים הגבוהים.

• מה התפוסה של בתי־המלון היום באילת?
קרוב ל 50 וכל התוכניות לבניה חדשה הוקפאו.

אורחת מאוד מיוחדת בארץ היא הרקדנית לאורה
טולדו, בתו של המשורר זלמן שניאור, שחיה בספרד
ומצהלת בית־ספר למחול. שאלתי את הגברת טולדו כיצד
התגלגלה לספרד.
אני נולדתי בצרפת וחייתי שם עד גיל .11 אחר־כך ברחנו
לארצות־הברית דרך ספרד.

• ולא גרת בכלל בארץ?

לא. זה שלא באתי הנה זה בגלל אמי, שלא אדבר עליה, כי היא
כבר מתה. אבל העובדה היא, שהגעתי ארצה בפעם הראשונה
בשנת ,1960 כאשר הובאו הנה עצמות אבי לקבורה. בפעם ההיא
נישארתי כאן שנה והופעתי באיזה 40 קיבוצים בתוכנית שלי.
אבל כאשר הצעתי את עצמי כמורה לריקוד, הסתבר שאף אחד
לא צריך כזאת. חזרתי, אם כין, לניו״יורק, ומייד התקבלתי
למטרופוליטן אופרה.

• איך הגעת לריקוד ספרדי דווקא?

התחלתי בבלט קלאסי, אבל קרצתי לפלמנקו ולריקוד ספרדי.
אחרי שכבר הייתי רקדנית בלט מאוד ידועה, התחלתי ללמוד אצל
ויסנטה אסקורדו, מחשובי המורים לריקוד ספרדי. אחרי שגמרתי
ללמוד אצלו נסעתי לפאריס ושם הוצגתי לפני אנטוניו, שהוא גם
היום הרקדן הספרדי הכי־ידוע בעולם.
הצטרפתי ללהקה שלו ורקדנו כמעט בכל בירות העולם.
אחר־כך חזרתי לניו־יורק ועסקתי גם בכוריאוגרפיה. עשיתי את
הכוריאוגרפיה לאיש למנשה המקורי.

• אבל לא את חתומה על זה.

נכון. זה בגלל העובדה שבאותה תקופה לא היו לי חמשת
אלפים דולר כדי ללכת לעורך־דין שיתבע את עלבוני.

• איפה את חיה היום?

כבר 25 שנה שאני חיה בספרד, ומשם אני נוסעת בעולם. יש
לי בית־ספר למחול במאדריד.

• אינך מדברת עברית. מכאן אני מסיקה שלא
קראת את יצירות אביך.

לדאבוני, את הרוב לא קראתי. רק המעט־מעט ש תו רג פ-י•
לאנגלית ולצרפתית. זה כאב שאני מרגישה תמיד.

• וזאת לא סיבה מספקת ללמוד את השפה?
אי־אפשר להספיק הכל בחיים. כבר מאוחר מדי בשבילי ללמוד
שפה חדשה.

• יש לך מישפחה בארץ?
אין לי מישפחה בכלל. יש לי אח שיושב בקליפורניה ואפילו
לא בא לאזכרות של הוריי. מזמן לא ראיתי אותו, והוא חדל להיות
מישפחה.

• מה את עושה עכשיו בארץ?
באתי לאזכרה ה־ 25 של אבא. וכאן פגשתי רקדנית נפלאה
בשם סילביה דוראן, וכנראה שנעשה דברים ביחד.

• את יודעת שאביך נחשב משורר מאוד חשוב
כאן?

חשבתי ככה, אבל אני פוגשת הרבה אנשים צעירים שלא
מכירים אפילו את שמו.

חם או מרי ם ..מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...מה ה

ארדון רובינשטיין:

דויד רודי:

אסף שמי:

..עודו ארנוהור נוגע ,.אגשים צודקים הם ,,נבו גמרתי לעשות את
בנר חרקה טובה!״ בדוו־נרר אגטי־פאט״ם!״ נר הניונים שר החובש!״

אפילו ריצ׳רד ברטון הגדול מת מאלכוהול, או בעזרתו.
האלכוהול הפך למכה קשה בארצות רבות בעולם. אצלנו
הבעיה היא עדיין בחיתוליה, אבל בכל זאת היא בעליה
מתמדת, ולכן כדאי לדעת קצת פרטים.
שאלתי את הרופא ד״ ר ארדון רובינשטיין איזו כמות של
אלכוהול מתחילה לגרום נזק לגוף.
קשה מאוד לענות על השאלה הזאת באופן מדוייק. הרכה
פעמים זה תלוי במיבנה גופו של האדם ובמצב בריאותו. יש
אנשים שמפתחים נזקים אחרי כוסית אחת ליום, ויש אחרים
שכמות גדולה מזאת לא תשפיע עליהם במיוחד, לפחות באופן
מיידי.

• אם פאציינט שלך ישאל אותך כמה מותר לו
לשתות בלי שהדבר יזיק לבריאותו — מה תגיד לו?

אגיד לו שלאדם ממוצע שתי כוסיות ביום לא יגרמו נזק, אבל
כמות גדולה מזאת כבר תתחיל להביא נזקים.

• מה בדיוק עושה האלכוהול לגוף?

הוא פוגע בכל חלקה טובה: בכבד, בלב, בכליות, בלבלב,
במערכת העיכול, בפוריות, וכמובן — אין ספור פגיעות במערכת
העצבים.

• עד כדי מוות?

בפירוש כן. אפשר למות מדימום במערכת־העיכול, שנגרם
מעודף אלכוהול, מהצטמקות הכבד, מדלקת הלבלב ומפגיעה
בשריר״הלב.

• האם האלכוהול הסד כבר לבעיה בישראל?

בהשוואה לארצות־הברית ולמדינות מסויימות באירופה אנחנו
^ קטנים מאוד 201),.מהפונים לחדר מיון אמריקאי באים עם בעיות
^ ש ל עודף אלכוהול. אצלנו יש מיקרים בודדים ממש.

• אבל דובר לא סעם על עליה מתמדת בכמות
צריכת האלכוהול בארץ.
יש אומנם עליה של שתיה בקרב הצעירים, אבל זה לא מתקרב
נכלל לדרגה של מכה. עדיין לא צריך לדאוג.

• האם אדם ששתה 15 שנה והפסיק — תחזור
אליו בריאותו?
מה שניזוק בגוף — ניזוק. אבל הוא יחזור לתפקד כאדם

נורמאלי מבחינה מנטאלית.

• האם יש מיספרים מדוייקים של אלכוהוליסטים
־־ בארץ?
אחת הבעיות הקשות באוכלוסיה יהודית היא לקבל
אינפורמציה מהימנה על כמות האלכוהול שהחולה שותה. יש
נטיה ברורה להפחית, כנראה מסיבות סוציאליות, ולכן אני מסופק
אם יש מיספרים מרוייקים ואמיתיים.

מיטפר תאונות הדרכים, מיספרי ההרוגים והפצועים,
עולים נכל שנוע נצורה מטורפת. כנר כרור לגמרי שלא רק
נאינפלציה אנחנו הראשונים נעולם. ככישים כמו שלנו,
ואפילו יותר גרועים, ראיתי נכמה וכמה ארצות, ומכאן
שהאשמה העיקרית היא ננהג הישראלי.
מה לא נסדר אצלו -שאלתי את הפסיכולוג ד״ר דויד
דודי.
אני מניח, שאם מאוד משתדלים אפשר למצוא כל מיני סיבות
וצידוקים, אבל לדעתי, הסיבה העיקרית היא שהנהג הישראלי,
כמו האזרח הישראלי, הוא חסר נימוס. דבר ראשון שהוא רוצה זה
להיות צודק, ואנשים צודקים הם בדרך כלל אנטי־פאטיים. על
הכביש צריך להיות נימוסי, ולא צודק.

• אולי תסביר, מדוע לדעתך הוא לא נימוסי?

התרבות בישראל היא תרבות מאוד צעירה. הישראלי כבר
הפסיק להיות אירופי או אסיאתי או אפריקאי, והוא עדיין לא הפך
להיות איש תרבות ישראלי.

• כולם כאן לא מתורבתים?
תתפלאי לשמוע, שבתוך מכונית על הכביש גם הדוקטורים
שלנו ועורכי־הדין שלנו הופכים להיות בריונים. יש בנו תוקפנות
סמויה גבוהה מאוד.

• אבל זה בוודאי נגרם ממשהו, אולי מהמצב
הביטחוני והכלכלי, אולי ממזג־האוויר הקשה
בחודשי הקיץ.

צדקנות זו התכונה הכי גרועה בעולם. מי שרוצה, תמיד ימצא
לעצמו צידוקים. אני כבר אמרתי לך את דעתי, שהבעיה
הכי־גרולה היא חוסר־התרבות וחוסר״הנימוס. מלבד זאת, צריך
לזכור שמכונית נותנת תחושת כוח עצומה לאדם. כמה שהאדם
יותר חלש — הכוח הזה משנור אותו יותר.

• מה אפשר לעשות, אם כן, כדי להפוך את הנהג
הישראלי לאדם תרבותי, ואולי בכך להציל את חייו?
צריך להתלבש על הנושא הזה ברצינות. צריך לעשות הרבה
תוכניות רדיו וטלוויזיה בנושא. צריך לכתוב על זה בעיתון. צריך
להעסיק הרבה פסיכולוגים, כדי שיעשו תוכנית איך להקנות
לאדם הישראל/חוקי תרבות והתנהגות נאותים ומתחשבים. צריך
לטפטף לו כל הזמן שלהיות ותרן זה לא בהכרח להיות פראייר.
יש עכשיו קורסים כאלה שנותנים לנהגים לא זהירים. הם לא
שווים כלום. מלמדים שם מה שכבר כולם יודעים. גם שם צריך
לשנות את תוכנית הלימודים ולשים דגש על איך לא לרצות
לנצח על הכביש, בכל השיטות שאפשר לגייס לעניין זה.

אנחנו כל״כך עסוקים בבעיות שלנו, שאיננו שמים לב
לבעיות של אחרים. ציבור גדול של אזרחים קטנים וכמעט
שווי־זכויות התחיל להתלונן בימים אלה. אחד מהם הוא
בני בן ה־ ,9אסף, שקם עכשיו כל בוקר וצועק ״נמאס לי
מהחופש הגדול!״

• למה נמאס לך?
החופש הגדול הוא כיף, כי עושים בו המון דברים מהנים שלא
עושים כל השגה. קמים מאוחר, הולכים להמון סרטים והצגות
ומופעי־בידור, מבקרים חברים שגרים במקומות אחרים, רואים
טלוויזיה עד מאוחר ועוד הרבה דברים טובים.

• א ז מה רע בזה?
העניין הוא שכבר גמרתי לעשות את כל הכיופים של החופש.
ראיתי את כל הסרטים שרציתי, ביקרתי את כל החברים,
ובשבועיים האחרונים זה נהיה סתם ניג׳ס. כבר אין לי מה לעשות
ואני משתעמם, ואתם מתעצבנים וצועקים וכל העסק נהיה גועלי.
אם כבר יוצאים לאיזה מקום, זה סתם בשביל לצאת מהבית
ולהשתעמם בחוץ.

• שנת הלימודים מתקרבת. מה דעתך לחזור על
חומר הלימודים?

השתגעת? מישרד־החינוך קבע חופש של חודשיים כדי
שחודשיים בול לא נלמד כלום.

• אם נמאס לך מהחופש, זאת אומרת שאתה
שמח לחזור ללימודים?

לא בדיוק. אני שמח לחזור לסדר־יום קבוע. במשך השנה אין
כל־כך הרבה ציפיות לבילויים. אם לוקחים אותי לסרט בשבוע זה
ממש פרס, בעוד שבחופש, פחות משלושה סרטים בשבוע אני
מרגיש דפוק. את מבינה? בזמן הלימודים אין לי זמן להשתעמם.

• אז הכל בסדר. ביום הלימודים הראשון תפתר
הבעיה שלך לגמרי.

בטח. בשעתיים הראשונות של יום הלימודים הראשון אני
אהיה נורא שמח. בשעתיים האחרונות כבר אתחיל לספור כמה
ימים נשארו לי עד החופש הגדול. אני מכיר את עצמי. בעיקר אני
אוהב שינויים.

דניאלה ש מי

מישבט חבץ (מימין) .
הוא נמירחמת הלבנון:
זה החחיר נ־ם* קיימ,
נמשו נרי 110 ונסור
רא היה מנצח, אלא
וק מנוצחים -
כראיות. אם אומנם אמר חפץ בשיחות
אלה לעיתונאים ראובן שפירא מדבר
ויוסי׳ בר מידיעות־אחרונות. את מה
שמיוחס לו, הרי שבית־הדין חייב
להרשיעו באשמה.
אולם, למרות פשטות׳ העניין,
הצליח הסניגור, דן כהן, הידוע ברוח
הלחימה שלו ובהמצאותיו המישפ־טיות,
לסבך את הפרשה ולהשאירה
במשך חודשים אחדים בראש מיצעד
החדשות. כל העניין החל בחודש מרס
השנה, כאשר המישטרה רכבה על גל
של הצלחות. היא גילתה את כנופיית
ליפתא ועצרה את מי שנאשם ברציחתו
של אמיל גרינצווייג. המפכ״ל היה
מסוחרר מההצלחות. כאשר פורסמהידיעה במעריב. כי כנופיית ליפתא
נעצרה רק שנה אחרי שכל החומר
אודותיה היה בידי המישטרה, וכי לא
היתה כאן הצלחה מסחררת אלא סתם
פאשלה, התרגז המפכ״ל עד איבוד
העשתונות.
אבי רז, שפירסם את היריעה
במעריב, הסתמך בבירור על מקור
בכיר במישטרת תל־אביב. אותו מקור
מסר כי היחידה המרכזית בתל־אביב
העבירה את כל החומר על כנופיית
ליפתא למישטרת ירושלים שגה לפני
מעצרה של הכנופיה, ובמשך כל הזמן
הזה לא טופל העניין כלל.
באותו יום שבו פורסמה הידיעה׳,
נערכה בבוקר ישיבה בלישכתו של
מפקד מחוז תל־אביב דאז, ניצב אברהם
*ץ דוע נפסלו כל־כך הרבה
^ /שופטים במישפטו של אסף חפץ?
מדוע נמשך המישפט הפשוט
והשיגרתי הזה יותר מחצי שנה ורק
השבוע הסתיימו ראיות התביעה? רבים
תמהו מה מטרת הדחיות הרבות
שביקשו הנאשם חפץ וסניגורו דן כהן.
הסיבה כפי שאפשר לשער היתה
הציפיה לבחירות לכנסת.

חפץ יודע כי כל זמן שאיבצן ובורג
עומדים בראש הפירמידה,אין לו סיכוי.
הוא קיווה כי הבחירות יהפכו את
השילטון במדינה, בורג יוחלף בתפקיד
כשר הפנים והמישטרה, במקומו יתמנה
שר הדש, אולי פרופסור דויד ליבאי,
מהמערך, ואז תשתנה כל הקונסטלציה.

נאור כמו ליבאי היה בווראי

שלושת הנעלבים;י ^7

1 1\ 1¥3־11־ 1\ 1 1ף | ף | ראובן שפירא מדבר לא היה שבע״רצון
14141 11 11111 1מהחלטת בית־המישפט להשמיע את
השיחה. מאחר שלא ידע כי הוא מצותת, דיבר מבלי לנסח את דבריו.

איבצן, המפפ׳ל, מצאו עצמם נעלבים מהכינויים
ששילח בהם אסף חפץ בשיחות פרטיות עם
עיתונאים. בית״הדין החליט לקבל את ההקלטות.

קד מחוז תל־אביב, יוסף בורג, שר״המישטרה, ואריה
עושה סדר במנגנון המישטרה, ממנה המישטרה. מאז חודש מרס, עברה
מפ״כל חדש, ומסיים בכבוד את פרשת השעייתו של חפץ מזמן את 40
חפץ. אולם בינתיים נראה כי כל הקילומטר שהוקצו לה מלכתחילה.
החיפושים הללו לא התאמתו. בורג הפרשה הפכה לכדור־שלג אדיר
נותר עוד יותר צמוד לכיסאו ואיבצן גם המאיים לסחוף בעיקבותיו קציני
הוא איננו מוחלף.
מישטרה בכירים וגם את המפכ״ל.
כאשר אמר יהודה וילק, התובע
מבחינה מישפטית, נראה היה
במישפטו של סגן־ניצב חפץ, ביום מראש, כי לחפץ אין כל סיכוי. הוא
ששי את המילים ״אלו עדיי״ נראה היה נאשם במסירת מירע מישטרתי
כי מה שהתחיל כהשעייתו של קצין לעיתונאים. השיחות הללו הוקלטו
עקשן, הפך למילחמת לבנון של בסתר, והוגשו לבית־הדין המישמעתי

תורגמן. בישיבה השתתפו קצינים
נבחרים בודדים, וחפץ התלונן על כך
שבירושלים לא טיפלו בחומר כנופיית
ליפתא. כל אחד מהאנשים שהיו
בישיבה, כולל מפקד־המחוז עצמו,
יכלו להעביר את הידיעה לעיתונאי.
כאשר התקשר איבצן, מלא זעם,
לתורגמן ושאל אותו מי הדליף את
הידיעה לעיתונאי, לא היתה לתורגמן
תשובה. בכעסו, החליט המפכ״ל
לעשות צעד חריג. הוא כתב במו ידיו

צו להאזנת־סתר נגד ארבעה קצינים
שהשתתפו בישיבה.
על פי חוק האזנות־סתר יכול
המפכ״ל במקרים דחופים להוציא צו
כזה ל־ 48 שעות בלבד, כאשר יש חשד
לעבירת פשע. צו זה חייב להיות
מאושר אחר־כך על־ירי נשיא בית־מישפט
מחוזי, אחרת איננו תקף. מטרת
הצווים היתה לגלות את מדליף הידיעה
לעיתונות.
48 שעות אחרי שהוציא המפכ״ל
את צו־הציתות, שלח את סנ״צ זכריה
בנאי לנשיא בית־המישפט המחוזי
בירושלים, כדי לקבל צו ציתות כדין.
בנאי היה מצוייר בשלושה מיסמכים,
המידע המודיעיני על כנופית ליפתא,
שהיה בידי המישטרה, גליון של עיתון
מעריב, שבו התפרסמה כתבתו של רז,
וצו הציתות הזמני של המפכ״ל. נשיא
בית־המישפט המחוזי שמע את ההסברים,
קרא את המיסמכים והחליט
לאשר האזנת־סתר למשר שבוע ימים
בלבד, ולא למשר חודש כפי שביקשה
המישטרה.
השיחות שהוקלטו הועברו למם־
כ״ל. בשיחותיו של חפץ עם העיתונאים
לא נמצא אישור כי הוא זה
שהעביר את המידע הראשוני לאבי רז.
אולם הוא שוחח עם העיתונאים
בחופשיות ואישר להם, כי כל מה
שנכתב בכתבה נכון.
מכיוון שלא עלה על דעתו כי
מישהו מצותת לקצין מישטרה בכיר
כמוהו, השתמש חפץ בשלל ביטויים
עסיסיים שבהם כינה את מפקדיו
בשמות גנאי שונים. גם שר־המישטרה,
יוסף בורג, כונה בשיחות אלה בכמה
כינויים גסים. הפגיעה האישית במם־
כ״ל ובשר, היתה בוודאי חלק מהשיקולים
הבלתי־רציונאליים להשעות
את חפץ מן המישטרה.

שהוא פנה לבג״ץ, וביקש להכריז כי
השעייתו של חפץ מן המישטרה איננה
חוקית. אולם אחרי דיונים החליט
הבג״ץ, כי ההשעייה חוקית.
המישפט נמשך והסניגור חקר את
כל עדי־התביעה חקירה צולבת. הוא
הציג לניצב תורגמן את השאלה אם
מעולם לא שוחח עם עיתונאים בניגוד
לתקנון המישטרה, וקיבל ממנו את
התשובה כי מפקד המחוז אכן עשה זאת
כמה פעמים.
תגובתו של המפכ״ל על שיחות
אלה היתה נזיפה חמורה, אך לא
השעייה. הסניגור הצהיר בחקירתו כי
המפכ״ל מצותת גם לניצבים, וכי צותת
גם לתורגמן עצמו. הסניגור גם רמז כי
למפכ״ל יש תיקים אישיים סודיים על
קציני־מישטרה ובהם חומר נגדם
שאיננו נמצא בתיקים הרישמיים של
המישטרה.
כאשר הסתיימה חקירת עדי־התביעה,
ביקש התובע להכניס כראיה
את סלילי ההקלטות ותמליליהן. הסניגור
התנגד. הוא טען כי צו־הציתות
שהוציא המפכ״ל לא היה חוקי, ולכן
אין להשתמש בהקלטות שנעשו על
פיו. כמו כן טען הסניגור כי גם צו
הציתות שהוציא נשיא בית־המישפט
המחוזי פגום, מכיוון שאיש״המישטרה
אשר ביקש אותו היטעה את השופט.

^ תיקים
^ סודיים

^ מילהמה
פרטית

ם ציפה מישהו כי חפץ יקבל
\ 1את ההשעיה בכניעה, ויצא לשנת
) > 4החופשה שתיכנן לעצמו כדי לעבוד
בפיליפינים בחברה המספקת שירותי•
ייעוץ והגנה לנשיא הפיליפינים,
פרדיננד מרכוס, איננו מכיר את חפץ.
הגבר שהוא יוצא יחידה קרבית
מובחרת, ומי שהקים את היחידה
למילחמה בטרור, פתח במילחמה
פרטית נגד משעיו. הוא העביר מייד
לצידו את העיתונות והטלוויזיה ושכר
את עורך־הרין דן כהן, העשוי ללא חת.
אחרי שהיועץ־המישפטי החליט כי
אין מקום להעמיד את חפץ לדין בפני
בית־מישפט רגיל, אלא להעמידו לדין
בפני בית־הדין המישמעתי של המיש־

שוב עם עיתונאים

הקצין יהודה וילק מונה לתפקיד התובע במישפט על״ידי
ראש אנ״א במישטרה, ניצב בנימין בולאי. הוא ביקש
מבית־המישפט לתקן את הפרוטוקול ולמחוק הצהרות של הטניגור.
טרה בעבירת מישמעת בלבד, החל
המאבק המישפטי.
הרכב השופטים הראשון, שבראשו
עמד ניצב דויד קראוס, פסל את עצמו
מייד אחרי שהועלתה הטענה כי קראוס
מזוהה כתומך בנאשם. המישטרה לא
ביזבזה זמן, וניצב בנימין ברלאי, ראש
אכ״א במישטרה, מינה הרכב חדש.
אז ביקש הסניגור לפסול את הקצין
אלכס איש־שלום מתוך ההרכב, מכיוון
שברצונו להזמינו כעד הגנה במישפט.
איש־שלום נפסל. במקומו מינה ראש

ליד העיתונאים שהצטופפו לידם במישפט. רוכן ב
אכ״א
את נתן שי והמישפט החל שוב.
אולם הסניגור העלה טענת פסילה,
וביקש משי להתפטר מתפקידו כשופט,
מכיוון שבשיחות פרטיות הביע
כבר דעה על אשמתו של חפץ. שי בחר
להתפטר מתפקידו.
בית־הדין המישמעתי מורכב כיום
מתת־ניצב לוי שאול, נשיא ההרכב,
והשופטים ניצבי־משנה משה שדה־אור
ומשה ברודו.
מלבד פסילות השופטים נתבקשו
על־ידי הסניגור דחיות רבות מכיוון

אמצע ירון דקל מגלי״צה״ל ולידו עומד יוטי בר מידיעות
אחרונות. בחולצה לבנה, כשגבו למצלמה, ראובן
שפירא מדבר, שגם הוא הוקלט בשיחה עם חפץ.

ך* ישיבה של יום שישי, שבה
1 1אמורים היו השופטים לתת את
החלטתם בעניין קבילות הסלילים
היתה ישיבה חשובה מאוד. הנאשם ידע
היטב כי אס תדחינה טענות הסניגור
והסלילים יתקבלו כראיה, יסתום הדבר
את הגולל על ההגנה. מה שנאמר
בסלילים יגרום כנראה להרשעתו של
חפץ בעבירה שבה נאשם.
אולם מכיוון שהישיבה של יום
שישי היתה הישיבה האחרונה שבה
הביא התובע את ראיותיו, היתה ישיבה
זו חשובה מאוד גם לתובע ולמפכ״ל.
וילק, ביקש מבית־המישפט לתקן את
פרוטוקול דץ יונים ולהוציא מתוכו
הצהרות שונות שנתן הסניגור.
לכל מי שישב באולם היה ברור אלו
הצהרות הרגיזו את צמרת המישטרה,
ומי עומד מאחרי בקשתו המוזרה של
התובע. הצהרותיו של דן כהן, כי
המפכ״ל מצותת לניצביס ואוסף תיקים
סודיים נגד קצינים בכירים הרגיזה
ופגעה בצמרת המישטרה. ולכן היה
כנראה מי שדאג שהתובע, יבקש
למחוק הצהרות אלה מהפרוטוקול.
בעוד התובע מבקש מבית־הדין
לתקן את הפרוטוקול, הציץ הסניגור
לעבר שורות הקהל וראה שם חוץ
משלל עיתונאים, רק קצין מישטרה
אחד, ניצב בנימין ברלאי, ראש אכ״א
במישטרה. מאחר שראש אכ״א לא
גילה קורם לכן כל עניין במישפט ולא
כיבד את בית־הדין בביקוריו, עורר
הדבר סקרנות אצל הסניגור שקם
ושאל את בית־המישפט ״מה עושה כאן
הקצין ברלאי? למיטב ידיעתי לא הוזמן
לכאן כעד?״
אולם עוד בטרם הצליח הסניגור
לפתח את הנושא, קם ברלאי ויצא את
האולם. עיתונאית זריזה שך צה
בעיקבותיו הצליחה רק לראות את
מכוניתו העוזבת במהירות את המקום.
בריחתו המבוהלת של ראש אכ״א
עוררה מחאה קשה מצד הסניגור. כהן
הצהיר כי הוא רואה בין רעה את
נוכחותו של נציג המפכ״ל בישיבת
בית־הדין שבה ניסה התובע לשנות את
׳הפרוטוקול .״ראש אכ״א הוא הממנה
את השופטים ואת התובע. הוא החותם
על כתב־האישום והוא גם זה האחראי
לקידומם של הקצינים. לכן אפשר
לראות בנוכחותו בבית־הדין לחץ מכוון
על התובע ועל השופטים. ומכיוון
שהצדק צריך גם להראות, אמר
הסניגור כי הוא שוקל אם לבקש את
פסילת ההרכב, בגלל נוכחותו של
ברלאי באולם.
למרות שהשופטים קבעו כי יש
לקבל את סלילי ההקלטה כראיה, נתנו
לידיו של חפץ ניצחון קטן. בהחלטה
המשתרעת על שמונה עמודים,

והמלאה תיקונים ומחיקות, קיבלו
השופטים את טענתו של הסניגור כי
צו־הציתות של המפכ״ל איננו תקין.
״כבר הכרענו וקבענו כי היתר המפכ״ל
לבצוע האזנת־סתר לא עמד בדרישות
החוק,״ קבעו השופטים, ולא פרטו
מדוע.
האם טעה המפכ״ל, כאשר הוציא
צו־ציתות למשך חודש ימים, כאשר
בסמכותו לעשות זאת למשך 48 שעות
בלבד? או שמא טעה כאשר הוציא צו
ציתות לעבירה שהיא עוון בלבד, ולא
פשע, כפי שמפרט החוק.
השופטים שאזרו אומץ להצהיר כי
צו המפכ״ל איננו עומד בדרישות החוק
לא מצאו כוח לפרט את טעויות
המפכ״ל. הם גם הפכו את החלטתם זו
לחסרת תוצאה ממשית; מאחר שקבעו
כי הצו שנתן נשיא בית־המישפט
המחוזי תקף וחוקי, ועל פיו אפשר
לקבל את הסלילים והתמלילים.
השבוע, ביום ראשון, שמע בית-
הדין את הסלילים ואת כל מה שאמר
בהם חפץ לעיתונאים. המילים ״גמד
מרושע״ ״ננס״ ו״השמוק עם הכיפה״
שנאמרו על הגבוהים בדרגה מחפץ
אומנם אינם חלק מהאישום נגדו, אך
בוודאי ישפיעו על השופטים שהם
אנשי מישטרה הדוגלים׳ במישמעת
וסדר. אולם חפץ לא היה היחידי באולם
שדבריו אווררו בפני בית־המישפט.

ן | יףך. ח ראש אכ״א, ניצב בני !
* 1 1 1מין ברלאי, שבא לפקח
על המישפט ונאלץ להסתלק.
גם העיתונאים יוסי בר מידיעות
אחרונות וראובן שפירא מדבר, ישבו
באולם והקשיבו בחרדה לכל מילה
שהשמיע הרשם־קול. כאשר דיברו עם
קצין המישטרה בחודש מרס לא שיערו
כי הם מוקלטים והשיחה הפרטית
שניהלו עם חפץ תמצא את דרכה
להרבה אוזניים אחרות. מאחר שגם הם
אמרו בשיחות כמה וכמה דברים שלא
היו אומרים בריש גלי, שקלו העיתונאים
פניה לבג״ץ כדי לאסור את
השמעת דבריהם בפני בית־המישפט.
אם כי רק חלקו הראשון של
המישפט הסתיים, וכעת יגיע מועד
עדי־ההגנה, נראה שכאשר תסתיים
פרשת חפץ ייצאו כולם מותשים, ואיש
אילנה אלון
לא ינצח•

מתנה כל בוקר.. רק נדאג לספ ק את
540 ואנו
העיתוחו^משך חודשיים המוקדמות בשעות הבוק 2
לכתובתן ח [$1שתמסור לנו
^ ^£25 בלבד
תמורת 5,175
(מחיר מהל למתנה
10,350 שקל) עם במקום העיתון הראשון ישלח כר טיס
ברכה^ י/עם פרטי שולח השי.

הארז

הארז

הארז

לאבוד ניתאשה״גו
באילת על ולוח!

טוב, אז הגענו לאילת. מה יש לעשות שם
מלבד פולחן שמשימים (פחם) ביום ומיסעדות
בערב? כלום! אז זה בדיוק מה שעשינו שם
שלושה ימים.
אין הרבה לספר על עניין הים ובריכות־השהיה.
את זה אנחנו(לפחות אני) עושים בשביל
הילדים, תחת הכותרת ״הקרבה״ .והאמת היא,
שזה לא פחות ולא יותר מהנה אותי מאשר ללכת
איתם להצגת דרדסים.
למעשה, הדבר היחידי הטוב שאפשר להגיד
על השמש השורפת של אילת, זה שהיא מוציאה
את כל האנרגיה של הילדים, וכשמגיע הערב הם
מתקפלים למיטות בלי לצפצף אפילו. או אז
אנחנו, המבוגרים, מתלבשים יפה והולכים לבלות
באיזו מיסעדה ממוזגת־אוויר.
על שלוש כאלה אדווח כאן.

מסעדת לה קוקי, או הקונכיה, אצל
רוברט — איך שקוראים לה; היא מיסעדה

י צרפתית הכי טובה באיזור המידבר הישראלי.
הלכנו לשם, אלא מה? אוכל טוב, שירות נחמד
מאוד של מלצר עולה חדש מצרפת, שעוד לא
הספיק להתקלקל.
אם לא הייתי רואה את החשבון, הייתי ממליצה
על המיסערה. אבל ראיתי אותו, את החשבון.
קשה שלא לראות דבר כל״כך ענקי. ובכל זאת,
מה שהתברר לי זה שהמיסעדה הזאת היא בוודאי
המיסעדה עם חוש־ההומור הכי גדול באילת.
ביקשתי להזמין מנת שרימפס אבל מייד
הסבירו לי שאין להם שרימפס, כי הם כל־כך
ביוקר בעונה זאת של השנה, עד שהם לא יכולים
להרשות לעצמם לקנות אותם. לפי׳ החשבון
ששילמנו הם יכולים, לפי דעתי, לקנות אוניה
שלמה שרימפסים מצופים זהב.־זהו.
דג הזד!ב — זו מיסעדה במרכז־התיירות
החדש של אילת, והיא באמת חגיגה לכל
אוהבי־השרצים למיניהם. בגלל כמות הספגטי
האדירה שאכלנו בצהריים עם הילדים, הגענו
למיסעדה על בטן חצי מלאה, והיתה לנו בעיה.
אבל האדון מרסיאנו, בעל המיסעדה, אמר שבטן
חצי מלאה זו לא בעיה, וכי במיקרה כזה יש גם
בטן חצי ריקה. הוא אמר שאפשר להזמין רק מנות
ראשונות, ושאל אם אנחנו מוכנים לסמיר עליו
בעניין זה. הסכמנו. אל השולחן הוגש מגש ענק
(באמת ענק) ועליו שלושה סוגי שרימפס
ושלושה סוגי קלמארי. את המגש קישטו רבעי
ביצים קשות, רבעי עגבניה, חתיכות לימון, זיתים,
חסה וצלוחית עם רוטב בשביל הדברים היבשים.

זה נכון שבגלל הקמצנות נסענו לאילת (אני
ושני ילדיי) באוטובוס ולא באווירון. בכל זאת,
בשביל בן־אדם מהיישוב, יש עדיין הבדל בין
37,350 שקל(מטוס) לבין 3,500 שקל(אוטובוס).
והנה, תדעו לכם שהקמצנות משתלמת.
כשנוסעים במטוס צריך לקחת מונית לשדה־התעופה,
וצריך להיות שם שעה לפני ההמראה.
אחר־כר טסים ומתנדנדים במשך שעה (בגלל
כיסייאוויר, אמרו לי) ,וכשנוחתים באילת צריך
עוד לחכות למיזוודות.
לעומת זאת, באוטובוס של אגד זאת באמת
חוויה. האוטובוס מאוד מרווח ומאוד מקורר. יוצא
בדיוק בזמן(הלם!) ,הילדים מוצאים להם מייד
חברים והם מבלבלים את המוח האחד לשני
ומחליפים ביניהם מישחקים אלקטרוניים. יש ברז
של מים קרים ויש נוף משגע מהחלונות.
הנוף של המידבר תמיד עבד עליי יותר מכל
היערות של הכרמל ומחוף הים של נהריה. יש
איזה הרגשה של איתני־טבע, שאף אחד לא
הצליח לשנות אותם במשך כל הדורות. בכל פעם
שאני נוסעת באוטובוס לאילת אני נדבקת לחלון,
מסתכלת ונהנית.
הפעם, בעזרת הילדים שלי ומה שעושים להם
סירטי המרע הבדיוני, מצאנו את עצמנו בטיול
על הירח .״אם תסגרי לרגע את העיניים ותחשבי
על האסטרונאוטים שהלכו על הירח, חזק־חזק,
ואחר כך תפתחי את העיניים, פיתאום תיראי את

לשולחן. ארוחה נהדרת והמחיר סביר מאוד. צי
מומלץ על־ידי שלושת הלבבות שהתענגו שם: .
מרחבה — זו המיסעדה המארוקאית של צ
מלון סונסט ה והיא ממוקמת בבניין קטן על יד׳;.
המלון. גם כאן המחיר הוא מפולפל, אבל אב
נתייחס לערב כאל ביקור במארוקו ולא כאל 1
ארוחה — זה כדאי. המקום יפה להפליא, מקושט :/י
במיטב הקישוטים המארוקאיים, כלי־אוכל |
שעושים תיאבון לאכול בהם, מלצרים לבושים ^
בסיגנון מזרחי הדור, וככה הם משרתים אותך.
בכניסה מתקבלים על־ידי בחורה צעירה ויפה, י
לבושה בבגד מארוקאי מסורתי, המכבדת אותך ן
בכוסית של חלב־שקדים ובתמרים יבשים. מראים ׳
לך את אוסף התבלינים שבהם מתבלים את :
האוכל שעוד מעט תאכל. מושיבים אותך על;
כיסא נוח מאוד, ואז המטעמים מתחילים להגיע
— דג אילתית עם צלפים על מצע של סלט תרד,

עצמך ממש הולכת לידם,״ אמר לי הבן שלי.
עשינו את הנסיון וזה הצליח. ישבנו שלושתנו
צמודים לחלונות והיבטנו החוצה. ממש נוף של
הירח! איך אף פעם לא חשבתי על זה? כל כמה
קילומטרים ראינו רחוק־רחוק איזו מכונית
צבאית עם אנטנות גבוהות, וזה התאים בדיוק.

לא קשור לעניץ
לאנשים מסויימים יש מינהג מגונה להתלונן
כל הזמן. אצל המבוגרים שביניהם זה תמיד קשור
איכשהו לנוסטלגיה. הגברים מתלוננים שה־מילחמות
של היום זה לא המילחמות של פעם,
והנשים של היום זה לא הנשים של פעם, ומה
שהם מרוויחים עכשיו זה כלום לעומת מה שהם
הרוויחו פעם.
לעומת הגברים, הנשים מתלוננות שהבגדים
של היום זה לא הבגדים של פעם, והילדים של
היום זה זבל לעומת הילדים של פעם, והנימוסים

״מרחבה״ -ביקור במארוקו במחיר מפולפל
היו שם שרימפסים עם שקדים ברוטב נפלא,
והיו שרימפסים מטוגנים, וגם כאלה קרים
לטבילה ברוטב. היו קלמארי מצופים בפירורי־לחם
ומטוגנים בשמן עמוק, והיו קלמארי ברוטב
שום, ועור אחד ברוטב אחר וטוב. ליד המגש
הונחה סלסלה שבה חצאי לחמניות חמות בחמאה
ושום, וליד הכל ניצב בקבוק יין מקורר( .אגב,
במיסעדות האחרות נותנים יין בטמפרטורה של
החדר. איכשהו נדמה לי שמי שהמציא את החוק
הזה לא התכוון לטמפרטורה של חדר באילת
׳ בחודש אוגוסט, אבל נעזוב את זה).
אחרי שטרפנו את המגש המופלא הזה, כל מה
שהיה חסר לנו זה פרי טרי, וזה בדיוק מה שהגיע

של היום זה בכלל דבר שלא קיים.
וכו׳ וכו׳ וכר.
הגברת המסויימת שעליה אני כותב עכשיו־.:
מתלוננת על הכל. בין השאר היא מבלבלת את
המוח כבר שנים שהספגטי שהיו עושים פעם, י;
ושהיה להם טעם של בית ולא של בית־חרושת, י
פשוט נעלמו — והספגטי של היום זה משהו •
נורא. הגברת דיברה ודיברה ונידנדה לכל העולם

בראת!!!

למרות שאין ממשלה ואין כנסת ואין ועדות
פרלמנטריות ואין יו״ר בכנסת, ולמרות המצב
הביטחוני האיום והמצב הכלכלי הקטסטרופאלי,
למרות הירידה וחוסר העליה, ולמרות שכל
העולם נגדנו; למרות כל זאת אנחנו עושים
דברים גדולים וחשובים.
איזה עם נפלא אנחנו, איזה אנשים אמיצים
ואיזה שרים גאוניים יש לנו.
הם עשו את זה! אנחנו נראה לגויים האלה. מי
זה בשבילם ן 1,£ט?.1£8מהיום והלאה רק
$8 1\ 1ט 1£1רבותיי!
קם והיה הדבר:
כל הכבוד לשר הידוע8 * 7 ׳ 5 815

מוח ברוטב עגבניות, מיבחר קובות וסיגארים
מארוקאיים, שישה סוגי סלטים, החל מסלט גזר
חריף וסלט סלק ופילפלים חריפים אפויים
ומושרים בתחמיץ. אחר־כך המנות העיקריות,
שכל אחת מהן יותר טעימה מהשניה: צלעות כבש
בתוספת קישואים ממולאים. עגל בשזיפים
ובפטריות, קוסקוס עם שלושה סוגי בשר. אולי
היו עוד דברים שלא ראיתי, כי השולחן היה עמוס
בכל טוב. ביקשתי מהשף שישלח לי את המתכון
של המוח ברוטב, וברגע שהוא יעשה את זה
תתחילו לחגוג גם אתם בבית.
שתינו שלושה בקבוקי יין ויצאנו משם אל
אוויר הלילה החם שיכורים מיין ומטעמים. אולי

בכל פעם כזאת צעק איזה ילד ״הנה חללית של
האויב, הסתתרו!״
עוד לא הספקנו לגמור ליהנות מהמסע בחלל-
״וכבר הגענו לאילת. למזכרת נשאר לי ציור של
בני, גיא, בן ה־ ,6שתיעד את החוויה.
יופי של נסיעה, לאנשים בעלי קצת דמיון.

מכונת הספגטי

וביחור לחברות שלה. בסוף כבר ממש אי־אפשר
היה לסבול את השטויות שלה, והחברות החליטו
להתארגן ו״לדפוק״ את הנודניקית. הן אספו
ביניהן כסף ונתנו אותו לחברה אחרת, שבדיוק
נסעה לחדל. החברה חזרה מחו״ל ובידה מתנה
נפלאה לחברה המנדנדת: מכונה מיוחדת לעשיית
ספגטי בבית.
לא היתה לה ברירה אלא להיכנס למטבח
לשעות ארוכות מאוד, ולהתחיל לייצר איטריות
מכל הסוגים. עכשיו היא מתלוננת כמה החיים
לא ארוחה שאדם ממוצע יכול להרשות לעצמו | של עקרת־הבית בימינו הם קשים.
פעם בשבוע, אבל ליום־הולדת או ליום־נישואין 5
אין מקום יותר טוב מזה לבלות — לפחות לא ,,
בחצי הארץ שמתל־אביב ומטה.
ולסיום רק הערה אחת, שנראית לי חשובה:
כשאני יוצאת בערב למיסעדה טובה, אני
זוכרים את תמונתה של הילדה הנחמדה
מתכוונת לאכול טוב וגם לנוח ולבלות. את
העומדת בתוך לול־עגלה? ביקשתי מהוריה
הילדים שלי אני אף פעם לא לוקחת, כי עם
להתקשר איתי ולהגיד לי איפה קונים את הפלא
הילדים אי־אפשר לבלות. אז לוקחים בייבי־סיטר,
הזה. האבא של הילדה התקשר, וקודם כל אמר לי
משלמים לה די הרבה כסף ויוצאים מהבית כדי
שלדבר קוראים ״עגלול״(שם רשום) .עוד הוא
לא לשמוע את הציפצופים שלהם ואת המילה
סיפר לי, שהוא בנה את הדבר היפה הזה בנגריה
״אמא, אני רוצה!״ ואם את הילדים שלי אני לא
שלו, ואחרי שראה כמה זה הצליח, התחיל לייצר
רוצה לירי בערב במיסעדה, לא כל שכן אני לא
את ה״עגלולים״ למכירה.
רוצה ילדים של אחרים. אולי בעלי המיסעדות
אפשר לקנות את זה בכל חנויות שילב בארץ,
המפוארות, שאדם משאיר בהן שליש משכורת,
ואפילו אצלו בנגריה, ברחוב רוחמה 14 ביפו.
יחוקקו איזה חוק שלילדים קטנים ונודניקים
המחיר לצרכן — 128 דולר החתיכה.
אסור להיכנס למיסעדות אחרי 8ערב? מה אתם
תודה.
אומרים?

עידכון

תלמיד־ הסטוויו של ניסן נתיב חגגו את סיום הלימודים
ואת ההצגה המצליחה שלהם, המוצגת בבית וסין

דורון צפרים

ן התגלית החדשה של התי־
1אסרון, מופיע על הגימה
בתפקיד הראשי בהצגת כולם היו בני חוץ מנעמי,
בדמות איש שרוצה להיות ראש־ממשלה. ההצגה היא

סאטירה שנכתבה על״ידי שני צעירים בוגרי אוני ברסיטת
תל־אביב, יוני פלהב ודניאל לפין, ועוסקת
בנושאי דת, צבא, מימסד ואהבה. כל הכרטיסים
להצגה כבר נמכרו מראש, למי שמעוניין לדעת.

׳ 1עורן יחד, עיתון
! שמגיע בימי שי׳
השתפרו נורא באוכל ״,הוא אומר ת
כיבד בו את יושביו הקבועים של 1

זדה 1ך ן 1ן ך 11 שחקן ארמני בן ,25 שגר ברמלה. בהצגה הוא
| 1\ 1 11\ 1 11 11 משחק בתפקיד עצור, שנמצא במחסן משגת
.1948 לידו הזמרת סנדרה ג׳ונסון, שהיא מורה בסטודיו של ניסן נתיב.
השחקנים הצעירים חוזים (בתמונה למסה) בסרט וידיאו של ההצגה.

נעם אבירם:

ן משחק בהצגה את הגנרל לפידות, המזכיר בקווי
1דמותו את הגנראל המוכר לישראלים, הלוא הוא
רפאל(״רפול״) איתן. מימין: אטה גירסרו, מגלמת בהצגה מחזאית שרוצה
לדחוף קדימה את הקאריירה שלה. משמאל: השחקנית בילהה דורון.

הסופרים והמשוררים שמ
את קפה שטרן, באו להיפרד1
קראו ידיעה קצרה באחד הצה
בית־הקפה נסגר. אחרים, ש׳
לפגוש חברים ונתקלו בדלת ק
שהמקום להשכרה. הם באו ל
הרגיל של יום שישי ולהעביר1
שהתפרסמו במוספי השבוע.
לסופרים ומשוררים קבע הס
הוא שהחליט שהסופרים ישב!

היה המום שכשראה שבית״הקפה
מצלצל ומחפשים אותי כאן, ויש ל

|| 11 הסתפק בארטיק מהק־
1111 יוסק. כשעבר במקום ציפ-
נף בידו והסביר שהמקום מיועד להשכרה.
אחר״כד נפרד והלך.

נק״ם (התנועה הקיבוצית המאוחדת),
לתל-אביב, היישר לקפה שטרן. .הם
ז מבקבוק שהשחקן, יענקלה בן־סירא
*:הקפה שנאלצו לשבת על המידרכה.

אים ביום שישי
ית״הקפה. חלקם
:ים שגה נאמר כי
ידעו זאת, באו
רה ושלש המודיע
מות את הוויסקי
ן ורות על השירים
מ מקום המיפגש
ר גבריאל מוקד.
קפה שטרן. מוקד

י, הגיע לשטרן, כמו
:הרי יום שישי. הוא
גור. :בטח הטלפון
ודעות מכל השבוע

מנחם זילברמן

בא על הקטנוע לחפש את רוני סומק, אחרי

לטלפון. מצחם הוא תושב אילת, שמרבה לבלות בתל־אביב. הוא בא
לשכנע את התל״אביבים לשנות כיוון ולרדת לדרום, לעיר מגוריו.

1ך! ך 11 היא לא שייכת לקבוצת
^ 1הסופרים והמשוררים,
היא בסך־הכל חיילת שקיבלה חופשה
ליום שישי וקבעה שם פגישה עם חברה.

לא בא ביום שישי מסיבות מישפחתיות ואלה
שנתקלו בדלת הסגורה הלכו אליו הביתה, כדי
שיקבע מקום מיפגש חדש. שטרן הוקם בסוף שנות
ה־ .50 בבקרים ישבו בו בעיקר אנשים מבוגרים,
והייקים שבהם לא ויתרו על השסרודל ועל הקפה
של אחרי־הצהריים. ביום שישי בשבוע שעבר
צילצל הטלפון בשטרן, אך לא היה מי שירשום את
ההודעות עבור הסופרים והמשוררים. הם ישבו על
המידרכה, והמתינו לאלה שקבעו איתם פגישה.

שהמלצרית קיבלה בשבילי ׳.רוני קנה בירה, התיישב
וחיכה. .כולם באו לפגוש אותי, הם יודעים איפה למצוא
אותי ״,אמר. משמאל: המשוררת ציפי שחרור, הגיעה לקפה
הסגור עם עיתון שבו התפרסם שיר שכתבה.

יענקלה בן־סיוא^ד;;,

בקבוקי״יין לשבת. הוא עצר ליד החבורה העצובה,
של כותבי השירים ושל קוראיהם ומבקריהם, אשר

נפגשים שם בקביעות מדי יום שישי, ונידב בקבוק יין
אחד .״קחו ילדים, סגרו לכם את הגן, תשתו לזכר
שטרן.״ בן־סירא ביקש להצטלם על רקע בית־־הקפה
הסגור, ואמר לנוכחים גם מילות פרידה אחרונות.

יגאל מוס*1זון

כל יום שישי בשעה ג
ליד בית״הקפה. אחו״כך הוא הולד לשחק
שח״מת עם טומי לפיד. מימין: הסופר זיני פרנקל.

ציפי מנ שה

בסתיו 1984
^ ש בנות־מזל המגיעות בזמן
הנכון למקום הנכון. כזו היא ציפי
חן, מעצבת־האופנה התל־אביבית,
שביקרה לאחרונה בתצוגות האופנה
העילית, שהתקיימו ברומא. תצוגות
אלה נקראות אלטה מודה.
פתיחת התצוגות התקיימה במלון
המהודר והמפואר אקסלסיור, הנמצא
במרכזה של רומא. השתתפו בתצוגה
20 אופנאי־עילית איטלקיים, שהראו
את מיטב יצירותיהם בערב זה. במסיבת
הקוקטייל שנערכה לפני התצוגה נכחו
אנשי־אופנה מכל העולם, איטלקים
מבתי־אצולה, שחקנים וכוכבות
קולנוע, עיתונאים ואנשי טלוויזיה.
זה היה האירוע הראשון והנוצץ
בסידרה תצוגות האופנה ברומא.
למחרת נערכה בווילה בורסה תצוגה
מרהיבה של האופנאית האיטלקית
מיילה שיין. המופע המרהיב ארך שעה
וחצי. הופיעו בו מיטב הדוגמניות
האיטלקיות, האירופיות והאמריקאיות,

שהדגימו ביגדי בוקר עילית, לנשים
שזמנן בירן להסתובב בבקרים כלובים
מפוארים של בתי־מלון, כשהן עוטות
על גופן חליפות־בוקר, חצאיות צרות
וארוכות מלינן, עם ז׳אקטים גדולים
וארוכים, כשמתחתם מבצבצת חולצת
משי רכה.
אותה הגברת, בשינוי אדרת, תיראה
בערב בקימלת פאייטים או בשימלה
ארוכה משיפון בצבע כחול מחשמל,
ירוק בוהק, שחור או לבן, כשאבנים
טובות גדולות וצביעוניות מפארות את
הבד עצמו.
גיזרה של אנטנה. הפרוות גם
הן לא נשכחו. הדוגמניות בעלות לבשו הרגליים׳ הבלתי־נגמרות
ביגדי־גוף שחורים צמודים, ועליהן
פרוות מכל הסוגים, המינים, האורכים,
כשגון החום הוא השולט. גם כמה
שימלות־מעיל עשויות פרווה הוצגו
לקהל האורחים, ללמדכן שמי שמאסה
באריג תוכל להתהדר בחורף זה

191X1־ 0 *1111191 במישבצות־ענק, בצבעים
41111/1 1 /1 .1ן על רקע כחול ופסים אדו*
מים ולבנים. החליפה המשובצת, בסימון האיטלקי,

111*1111 711 * 1111 אלטה מודה האיטלקית: שימלת ערב עשוי
11 #מבדים בוהקים ונוצצים, בעיצוב אוסנו 1 חדשני, המיועדת לאותן שהממון מצוי בידן. בל דגם מיוצר לפי הזמנו

עשויה שני חלקים, חולצה ששרווליה עטלפיים, צוו״
ארונה גבוה וכתפיות בצידיה. החצאית צרה־צרה וא־רוכה־ארוכה.
המחיר יקר־יקר והדוגמנית יפה״יפה.

1 *111 | 1 *1 9 | 1צווארון גבוה מבד צמר
#111 1 1 111 111ן נקי, ביטים גדולים וסו*
רים באלכסון. מימין: חליפת פפיטה בשחור־לבן.

בשימלת־פרווה.
גם המדרגות הספרדיות של פיאצה
דה־ספאניה במרכז רומא לבשו חג מזה
שלושה ימים. האיטלקים טרחו ובנו
מאות מושבים מסביב לכיכר, והאיזור
נסגר לכלי־רכב. הדוגמניות שהציגו
את יצירות החורף הקרב היו חלקן
מולאטיות בצבע השוקולדה, בלונדיות

סקנדינביות, יפאניות ואירופיות.
המשותף לכולן היתה גיזרה של אנטנה
— גובהן נע בין 185ל־ 190 סמ׳ ,והן
היו דקות ורזות. כולן עד אחת
קצוצות־שיער עד העורף, השיער
משוך אחורה, כשהג׳לי המרוח בשערן
מעניק להן ברק. איפורן לבן, בסיגנון
המסכה, המשווה לפניהן מראה
תיאטרלי ונוכחות בימתית.
גילן של הדוגמניות היה בין 18
ל־ — 20 צעירות ומצליחות.

״הבגדים ׳,אומרת ציפי חן, מעצבת
האופנה הישראלית ,״מקבלים פרופורציות
אחרות על דוגמניות גבוהות
כאלה.״

11• 1 1 ! 0וסוו^ ,
תצוגה המרהיבה, נכחה ציפי חן.

נהג בכספות לבנות! התצוגה
בכיכר הספרדית נערכה על המדרגות
עצמן, וכך הילכו הדוגמניות על
עקבים גבוהים וירדו במדרגות
בזהירות רבה, בקומה זקופה כשהראש
מורם. המוסיקה היתה קיצבית
ופאנקית, וחלקה קלאסית רועמת.
הצללית של סתיו חורף 84־ 85 היא
ארוכה, וכוללת הרבה חצאיות באורך
הקרסול, עם שסעים מכל הצדדים.
לערב יש חולצות משי וגורגט,
עשירות בבד, והשרוול עטלפי.
השמלות בסיגנון מעיל בעל כפתורים
גדולים.
הצבעים השולטים הם שחור, לבן,
שילוב של שניהם, חום־חמרה משולב
בסגול, כחול חשמל, שחור עם הרבה
ורוד, פוקסיה עם ירוק דשא, אדום
וצהוב משולבים בשחור.
המוזמנים היו לבושים במיטב
מחלצות האופנה, ביגדי־ערב ארוכים
ונוצצים ופאייטים רבים. בקהל נראו
גם שייח׳ים ערביים לבושים בכופיות
ובגלביות, עם נשותיהן רעולות־הפנים,
שרקות ספורות קודם לכן הגיעו
למקום במרצדסים מהודרים מלווים
בנהג בעל כפפות לבנות.

^ | 1| 1ךיך 11*1 7ך ך שופעת בד טאטן מבריק בצבע שחור, והרבה
1 1 1 1 # 11 #11 111 עיטורים וטילטולים מתחרה. הכתפיים
נראות כמו כנפי״ציפור. כפפות ארוכות מטאטן ישלימו את ההופעה

מראה מושלם:

1שימלה צרה באורך של
1מתחת הירכיים ומתח תיה
מיכנסיים, חגורת עור רחבה, כפפות שאל, כובע

ועגילים -כך נראות לא רק הדוגמניות, אלא גם
המיטיבות להתלבש. משמאל: האופנה האיטלקית
ברוב הדרה -כובע פרווה לעשירות שקר להן.

אספקה
מיידית
עד גמר המלאי
חברת קריסטל מציעה
9דגמים של מקררי ווירפול
האמריקאים החלמ־ 16 קו ב
עד 26 קוב( 449 ליטר 726 -ליטר),
2דלתות 3108 .ץ, 3106 8
3דלתות(דלת שרות)
תא הקפאה עליון או תחתון.
מגוון צבעים ושיכלולים
חדישים ביותר.

שרות קריסטל 24 שעות
ביממה.

להשיג ב־ 10 תשלומים

הבי ת של״ כולוקרי

ססל

להשיג ב: קריסטל -רח׳ החלזון 12 רמת־גן, באולם התצוגה של קריסטל ברח׳ גאולה 40 תל־אביב, טל 03-657262/3 .
וכן בחנויות המובחרות ובמרכזי השיווק.

חלב שלושווה בדיחה!

בן -1-35
הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך
מ בון
שווה את זה .
בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ (ארגומטריה),
בדיקות מעבדה.

= נולד לכם בן

מסיבות ברית וחתונות
המוצלחות ביותר

בבית הרופא

עם הגן היפה

לבריאות ]2 !77§ 1

בית הרופאים,ריינס 18 פינת פרישמן תל־אביב
טלפונים 03-244294,03-221227 :

•ז י.י.י.י.י.י

תל־אביב, רחוב הפטמן 1
המשרד פתוח: בשעות 19-17 ;13-10
טלפונים 92:3244 ,298772 ,722314 :

העולם הז 2451 9ז

עקב גיל, מסי *5בושימת המעון לכנסת, שיא הצריח רהיננס, מדם־ ער
אנזבתו הקשה ממנהיגי מיברגתו, מסבו ער רדותו נחניו השומו הצע!־ בשרת־אחיס,
ער חסים עם ועי גירה, נאשם המחתות וסוסי שנחתו, ומבטיח רחזוו לכנסת

..אני 111111111 ,אח 1X1
נדי להרחיק את ומד
מציפורני הימין 15)1(11׳,
הפסדתי את המנדאט
בגול אותו הנוער

במדורו ״יומן אישי״ כתב אורי אבנרי לפני
שבוע על תחושתו של חבר־כנסת שגמר
קדנציה ולא נבחר שנית. כשפגשתי השבוע
את יעקב גיל, מס׳ 45 ברשימת המערך
לכנסת ה* ,11 ניתנה לי ההזדמנות להבין על
מה דיבר אבנרי.
דומה שתחושת״הכאב על העוול שנעשה
לו אינה מרפה מגיל אף לרגע. האיש שלפני
שלוש שנים נכנס בפעם הראשונה בחייו
לבית״הנבחרים, במקום ה־ 36 המכובד,
נדחק הפעם בתרגיל מלוכלך למדי של
מנהיגי המערך למקום ה־ 45 ברשימה. כמס׳
2אחרי עוזי ברעם במחוז ירושלים של
מיפלגת העבודה, היה בסוח כי המקום ה״40

מובטח לו. כך לפחות סוכם בין שימעון פרס
ועוזי ברעם. הוא נסע בשקט למארוקו,
במיסגרת מישלחת הח״כים המפורסמת.
כשחזר, נדהם לגלות כי הוצב במקום ה־.45
הוא קורא למה שאירע לו באותו יום ״חלום
בלהות״ .למרות הכל, עדיין היה משוכנע כי
יזכה להיכנס לכנסת. אך הבוחרים רצו
אחרת. גיל, האיש שכל חייו הקדיש לעבודה
עם נוער, הוכשל דווקא על״ידי הצעירים. היו
אלה חיילי צה״ל שלקחו מהמערך את
המנדאט ה־ 45 של גיל והעניקו אותו לגרשון
שפט מהתחיה.
כעת מנסה גיל להיאחז בעור שיניו
ובציפורניו בחוק הנורווגי. הוא מוכן אפילו

לפטר את כל הנהגת המיפלגה, ובלבד שהוא
יהיה בכנסת. הוא נשבע, שאם לא יחוקק
החוק הנורווגי -ימרוד במלכות וימריד את
חבריו, ויחדיו יעזבו את המיפלגה.
למען האמת, לא הגיע לגיל להישאר
בחוץ. גיל, בן למישפחת גילה הירושלמית
הוותיקה, היה חבר־כנסת שהתבלט
בפעולתו בוועדת־החינוך של הכנסת. הוא
גם עשה רבות למען מיפלגתו, הצליח
להחדיר אותה לתוך קיני״הליכוד בשכונות
הקטמונים בירושלים, הביא למיפלגה
פנתרים שחורים לשעבר וחברי תנועת
האוהלים, כמו ימין סוויסה, יעקב יונה
וסעדיה מרציאנו, הביא לנצחון המערך

בהסתדרות המורים. הוא היה בטוח
שמישהו במיפלגה רושם כל זאת, ובבוא
היום ציפה לגבות את החוב.
אך הפוליטיקה אכזרית היא, ויעקב גיל
הוא אחד מקורבנותיה. גיל, יליד שכונת
נחלת״אחים, הוא בהשקפותיו יונה צחורה.
הוא היה בין חברי־הכנסת שגורשו בגז
מדמיע מפתח ביתו של מנחם בגין אחרי
פרשת צברה ושאתילא; הוא תומך נלהב של
שלום־עכשיו, ומצהיר לא אחת כי הוא בעד
החזרת שטחים תמורת שלום.
הוא צמח בקן נחשולים של השומר
הצעיר, שאיגד בתוכו חברים משכונת נח״
לת־אחים, שהיתה מעוז בית יר, אצ״ל ולח״י.

החניכים ש לי ה צ בי ש נגדיו
(המשך מעמוד )35
היה זה נסיון נועז ובלתי״שיגרתי של השומר
הצעיר, שנשא פרי, להגיע לבני השכונות.
הוא היה חבר קיבוץ מגידו, ועזב בגלל
אפליה לטובה של חברה מהקבוצה הפולנית
שהקימה את המשק. איש של עקרונות.
הוא נשא לאשה אשכנזיה, וילד שלושה
בנים.
מישפחתו ידועה מאוד בירושלים: אחיו,
אלי גיל, הוא לוחם ותיק ואחד מגיבורי
הבוהמה של העיר. בנו של דודו, רוני
גילה, הוא אחד משני הקצינים המעורבים
בפרשת המחתרת. יעקב גיל חזר בשיחתנו
יותר מפעם אחת והדגיש, כי גילה הוא חריג
במישפחתו.
כעת, אחרי שלא נבחר לכנסת, הציעה לו
מיפלגתו לרכז את נושא הנוער במיפלגה.
הוא מאמין גדול בנושא. האיש שהיה מנהל
אגף הנוער והספורט בעיריית ירושלים
מקורב לנושא, והוא מאמין כי חינון יקרב
את בני עדות המיזרח למיפלגת העבודה.
כעת הוא מפשיל שרוולים ועומד להיכנס
עמוק לתוך העבודה הקשה המצפה לו. יחד
עם זאת הוא מאמין, שבתון פרק־זמן קצר

לשמוע ממנו ממקור ראשון מה בדיוק קרה. אני
יכול להגיד לך, שכל הפרשה הזו היתה אכזבה
קשה ועוררה תדהמה בקרב המישפחה. המישפחה
שלנו לא חונכה על קיצוניות. להיפך, היא חונכה
כמה שיותר לפייס. לוותר. זה הדבר המרכזי
בחינוכנו. גורלנו כולנו, אנחנו ובנינו, על הבנה,
סובלנות ואהבת־האדם, על התייחסות לזולת.
החינוך הזה הונחל לנו מאבות אבותינו, לפעמים .
עד כדי תפיסה של נאיביות.

במיקרה שלנו הצליח השומר הצעיר להנביט זרע.
הוא לא חיכה שאנחנו נבוא אל הקן, אלא שלח
אלינו, לשכונה, מדריך שמצא אותנו והבין, כי
תפיסת השומר הצעיר של מרד הבן לא תעבוד
אצלנו, לכן הוא הגיע אלינו ביחד עם ההורים.

• את רוני גילה, בנו של בן־דודד,
היכרת מקרוב?
מקרוב לא. פעמיים־שלוש נתקלתי בו
בשיחה. השיחה האחרונה שלנו התקיימה דווקא
באירוע מישפחתי עצוב, על קיברה של אחת
מבנות המישפחה. היה לי ויכוח איתו. הוא דיבר
בצורה קיצונית כלפי האוכלוסיה הערבית,
ותהיתי איך אדם כזה, הנושא תפקיד כזה, נוקט
בסיגנון ובמחשבה כאלה. אך מעולם לא יכולתי
לנחש כי האיש ינקוט יוזמה מעבר לביטוי
שבעל־פה.
אחי, שהיה יותר קרוב לרוני, התאכזב קשות.
עם זאת, אני לא יכול להגיד מה בדיוק קרה לו.
דבר אחד אני יודע: צריך להחזיר אותו למוטב.
יהודי, גם אם חטא — יהודי הוא. דבר אחד צריך

המדריך שלנו, יוסף מיוחס, הקדיש לעניין
ימים ולילות, וכך הקימונו את קן־נחשולים,
שהיה בנפרד מקן־מרכז, ששכן מול קולנוע
תל־אור. ושלא כמו בקן־מרכז, לא נפגשנו
לפעילות של יומיים בשבוע, אלא נפגשנו מדי
יום, מתוך מגמה של פעילות אינטנסיבית
לקרבנו להשומר הצעיר.

היו לנו ויכוחים קשים, עד לגבול המותר.
ב־ 1948 המצב הקצין, כאשר אצ״ל ולח״י היו
הפורשים מצד אחד, ואנחנו המימסד מצד שני.
כאן זה הגיע למצבים של עימות.
אני זוכר שיום אחד נהרג אחד מאנשי לח״י
ליד שייח׳ באדר. הם חשדו משום־מה בבני
מישפחתי. באו לבית אבינו, לקחו את אברהם,
יצחק ויעקב — שלושת האחים — למחנה
שלהם, וחקרו אותנו שתי וערב, בשיטות
המחתרת.

• מה זה שיטות המחתרת?

,אם לא יבצעו את החוק הנורווגי, אעזוב את המיפלגהד
ביותר יתוסף בחזרה התואר ח״כ לפני שמו.
הוא מתגעגע לכנסת באמת ובתמים, וכואב
הלב לראות מה עשתה לו העובדה שהוא
נשאר בחוץ.

• אתה בא ממישפחה מושרשת
עמוק בירושלים.
האבא שלי עלה לירושלים מסוריה, בשנת
. 1900 הוא*דיה בן . 13 פה פגש את אמא שלי,
שהיא דור רביעי בארץ. המישפחה שלה היא
ממוצא אורפלי, כלומר אי־שם בין תורכיה וסוריה
— אור״כשדים, כפי שקראו לה בתורה.
אבא בנה את ביתו בנחלת־אחים. למעשה,
הבית שלנו היה הבית הראשון שנבנה בשכונה.
בעיקבותיו עלו ארצה שיבעת אחיו ואחיותיו,
והתרכזו בשכונה סביב בית אבי.
אבי אהב מישפחה גדולה. לו עצמו היו שלושה
בנים ושבע בנות, והיפה מכל היה שההורים ירעו
לנתב לכל אחד מעשרת ילדיהם את נתיבותיו
באין מפריע, ויחד עם זאת לבנות את הדבק היוצר
את הסולידאריות המישפחתית, המושרשת אצלנו
עמוק.

להיות ברור: רוני מבודד בתוך המישפחה
בהשקפותיו.

• נולדת בנחלת־אחים, שהיא מעוז
הימין מאז ומעולם. איד קרה שאתה
יונה בהשקפותיו, איך קרה שבשכונה
שבה צמחו לפני 1948 קינים של אצ״ל
ולח״י, צמח גם גרעין של השומת
הצעיר?
בסך הכל, שתי מישפחות בנחלת־אחים —
מישפחת יפת ומישפחת גילה — היו באמת
קרובות בנטיותיהן להגנה ולא לאצ״ל וללח״י.
אני הרחקתי לכת עוד יותר והלכתי להשומר
הצעיר.

• איך הגיע השומר הצעיר לשכונה?
להשומר
הצעיר היה אז ראש פתוח. הוא שלח
שליח, יוסף מיוחס, שהצליח לשכנע שלושים

• באמת כל אחד מבני־מישפחתד
פנה לכיוון שונה. אחרת אי־אפשר
להסביר שבמישפחתך צמח וגדל רוני
גילה, אחד משני הקצינים המעורבים
בפרשת המחתרת היהודית.
רוני הוא בנו של בדרור. אם אגיד לך,
שכאשר נודע לבן־דודי כי בנו היה מעורב
בפרשה, אכזבתו היתה עמוקה, אנקוט בלשון מאז המעטה. בן־דודי הוא איש
קום המדינה.
אם יש בזה נחמה פורתא, אני יכול להגיד
שבחברה פתוחה כשלנו גם בתוך מישפחה יש
הבדלים בזיקה. בנו של בן־דודי הוא בהחלט יוצא
דופן במישפחתנו. רבים מבני־המישפחה הם
תומכים של שלום־עכשיו, חברים בתנועות
השמאל ובני קיבוצים.

• אם כך, תני גילה הוא חריג?
הוא יוצא־דופן. לא פגשתי את רוני כדי

צעירים וצעירות מהשכונה והקים איתם ביחד את
קן־נחשולים.
להשומר הצעיר היתה אז תוכנית־עשור, והיא
היתה טובה מבחינה חינוכית. למרות שהתנועה
היתה אז בלתי־גמישה, ומדריך לא היה בן־חורין
להעביר פעולה, אלא לפי הדוקטרינה, דווקא

לפני 1948 המישטר הבריטי היה נוקשה. מי
שסטה טיפה מהנורמה — נתפס, הועמד למישפט
והיה לו קצין מיבחן. דבר נוסף: עד 1948 רמתם
של השכנים האשכנזים לא בלטה במיוחד באיכות
חייה. היא בלטה באיכותה האינטלקטואלית, לכן
התחושה היתה של התבטלות לפני
האינטליגנציה — אני לא מלומד, אז אני לא
ראוי ליותר ממה שהישגתי.

• בהגנה, שרוב חבריה היו אשכנזים,
היתה אפליה לרעת בני עדות־המיזרח?

איך הסתדרת כחניך השומר
הצעיר, המקורב להגנה, עם יתר צעירי
השכונה?

גיל(מימין) בכנסת, ליד רמון ושריד(באמצע אברהם שפירא)

חברתיות, שאנשים הסתפקו במה
שיש?

עיניים קשורות במיטפחת וידיים קשורות
לאחור וזאפטות. בי, למען האמת, לא נגעו, כי
סיפקתי להם אליבי והם האמינו לי. אבל אחד
מאחיי היה בפלמ״ח, והוא ספג את רוב המכות.
אחי הגדול, שהיה איש־החבלה של ההגנה, היה
מוכר להם מקודם. הם כבר נתקלו בו, וגם הוא
חטף מכות.
טוב, היוצרות התהפכו כעבור זמן קצר, כאשר
ריכזו את אנשי־המחתרות, ומנחקרים הפכו אחיי
לחוקרים מטעם ההגנה והפלמ״ח.

• מהשכונה נשלחתם כגרעין לקיבוץ
בית-אלפא. כיצד קיבל הקיבוץ
האשכנזי את הגרעין הספרדי מירושלים?

אבל אל תשכחי שהיו מעט מאוד בני
עדות־מיזרח, כי הרוב הגדול הלך לאצ״ל וללח״י.
למען האמת, גם בקיבוץ לא הרגשנו אפליה מצד
המאגרים, אלא מצד הנוער. אני, למשל, קיבלתי
תפקיד של מרכז ענף־הדיר, למרות שלא הייתי
בן־משק. בסך־הכל, בית־אלפא היתה חממה.
אבל היתה בכל זאת אפליה בינינו ובין ילדי
המוסד. אנחנו רוב הזמן עבדנו, ולמדנו מעט. ילדי
המוסד רוב הזמן למרו, ועבדו מעט. אני לא זוכר
שזה הפריע לנו, אולי מפני שנושא הלימודים היה
כבד על רוב חברי הגרעין, אחרת אני לא מבין
למה התקוממנו.
בסך־הכל היינו אסירי־תודה על כל מה שעשו
לנו.
אל תשכחי שהגרוי שקיבלנו בבית־אלפא היה
שונה מזה שקיבלנו בשכונה. נוספו לנו סולמות
נוספים של יחסי אדם ועבורה, מקומה של
ההשכלה כערך — גירויים חשובים שלא הגיחו
לנו ער שלא הגענו לסיפוק מבחינה אינטלקטואלית.
והנה, ראי: מחברי הגרעין אחר הוא
אם־איי בעבודה סוציאלית, אחרת מנהלת
בית־ספר בבאר־שבע, עוד אחד מפקח על
המוסיקה בעיריית ירושלים, אחר מפקח על
פעולות־תרבות. בסך הכל, כל זה קרה בגלל
החממה הקיבוצית שאליה נקלענו מהשכונה.

• היית בקיבוץ בתקופת מותו של
יומך סטאלין. אבל כבד נפל על
הקיבוצים של השומר הצעיר. אתה בכל
זאת באת מרקע אחר. איך הרגשת אז?
לא קיבלתי את כל הסמלים של השומר
הצעיר באופן פשטני, בוודאי שלא את מותו של
סטאלין.
יותר מכך — עזבתי את קיבוץ מגידו מפני
שלא הסכמתי עם איפה ואיפה שעשו שם. הייתי
חבר מזכירות הקיבוץ וקיבלנו החלטה שמי
שייפר הוראה של סדרן עבודה — יועף
מהקיבוץ. לימים, חברה מהגרעין של נחלת־אחים
— שהיתה במיקרה חברתי האישית — מרדה
בהחלטת סדרן־העבודה, ובהצבעה הרמתי יד
להוצאתה מהקיבוץ. עברה חצי שנה, וחברה
מההכשרה הפולנית שהקימה את הקיבוץ מרדה
— ואז פיתאום התחילו בקיבוץ להגיד אה, בה,
מה. אמרתי: מה קורה פה? לפני חצי שנה סילקנו
חברה שלנו, למה אתם עושים איפה ואיפה? עוד
באותו היום קמתי ועזבתי את הקיבוץ ונסעתי
לירושלים.

זה היה נורא. זו היתה חוויה אכזרית
וטראומטית. בני הקיבוץ הישוו אותנו, בני עדות־המיזרח,
לערבים. נחשבנו בעיניהם פרימטיביים.
לא ויתרנו, הלכנו איתם מכות. הביטויים שלהם
היו ממש גזעניים.
־ • כיצד התגלגלת לעבודה עם נוער?
האמת היא כי נערך בירור בקיבוץ, ובני הנוער
הגעתי מהקיבוץ לבית הוריי וקיבלתי
ננזפו. המבוגרים התייחסו אלינו אחרת לגמרי. החלטה, שלא אקבל אף עבודה זולת עבודה עם
מאשר הצעירים.
נוער בשכונות. קיבלתי רבע מישרה בעירייה.
• האם לפני 1948 היתה לעדות־באותה
תקופה התקיים מישפט״קסטנר, והיתה
המיזרח בארץ תחושה עמוקה של
לי הזדמנות לעקוב אחר המישפט.

קיפוח, כמו שיש להם ביום?

התחושה לא היתה עמוקה. היתה תחושה
מובנת שהם טובים יותר, כי הם משכילים. טיבעי
היה שהם היו יותר מתקדמים. התחושה הזו היתה
פאטאלית.

• האם היתה תחושה של רגש־נחיתות
כלפי האשכנזים?
לא נחיתות, אבל התבטלות. גרנו לא הרחק
מרחביה, שם התגוררה האריסטוקרטיה בכבודה
ובעצמה. המרחק בין נחלת־אחים ורחביה היה,
למרות הקירבה הפיסית, כמו בין שמים וארץ.
אבל זה לא הביא לשינאה ולאיבה.
לעומת זאת בשנות החמישים, כאשר פונו
תושבי נחלת־אחים לשיכונים בקריית־היובל,
החלה תחושת הקיפוח, כאשר העשירים בנו
וילות ברחוב שמריהו לוין, ממש מתחת לאף של
שיכוני המפונים. אני זוכר שאליעזר ליבנה, אז
ח״כ של מפא״י, בנה וילה ברחוב שמריהו לוין,
שנחשבה אז מפוארת, ונדרש כתוצאה מכך לעזוב
את מפא״י. היום, מי שאין לו וילה נדרש לעזוב.
היה אז פרופסור פרנקנשטיין, שחקר את
העוני, המופרעות והפרימטיביות. הוא חש את
הדברים על בשרו באופן מוחשי, מפני שמפוני
נחלאות התנכלו בצורה אלימה לווילות. ופה
בעצם התחילה האנארכיה שבאה לבטא את זעם
בני־השכונות על אי־השיוויון בחברה.

• איך אתה מסביר את זה שלפני
1948 כמעט שלא היו מחאות

• מה היה יהסס לשואה של בני-
הארץ בני עדות המיזרח, שקרוביהם לא
נפגעו בשואה?
אני התוודעתי לנושא השואה הודות לתהליך
החינוכי בבית־אלפא.

• וקודם לא?

• השואה לא נתפסה על-ידכם
באסון לאומי?
זה לא נתפס כאסון לאומי, זה נתפס כאילו מין
גורל כזה, גורל עמנו.

• לא חשתם שותפות גורל?

אני חושב שבזמן שהדברים התרחשו לא היינו ״ •
מודעים להם. חיינו פה את חיינו כרגיל. העלימו
מאיתנו מה קורה באירופה, הישוב לא היה מעורה.
רק אחרי המילחמה, כשכלי־התיקשורת חשפו את
מה שקרה, כשהתחילו להגיע הניצולים
הראשונים לקיבוצים — רק אז תפסנו מה בעצם
קרה.
השומר הצעיר החשיב מאוד את השואה,
ונערכו על הנושא סימפוזיונים. אני זוכר שערכנו
מישפט על חירבת חיזעה של ס. יזהר, ואני הייתי
הקטיגור, והבאתי את מראות השואה בנאום -
הקטיגוריה שלי, ואמרתי: אל לנו לשנוא ולעשות
לאחרים את אשר עשו לנו.
עוד אז, כשהייתי עול בימים, אמרתי לחברים:
גם אם הערבי הוא אוייב, אנחנו לא יכולים לפתח
כלפיו שינאה. הערכים של אהבת האדם באשר

הוא, היו נר לרגליי מאז ועד היום. אני לא יכול
לסבול כשאדם אחד מדבר אל חברו מתוך
עליונות, ולא חשוב אם הוא כורדי או ערבי.

בהסתדרות המורים והכפלנו את מיספר המורים
התומכים בנו.

• ובמיפלגה שלך
שעשית את בל זה?

יודעים

• נחזור לסעילותד עם הנוער.

הייתי קורבן לרצון המנהיגים להפיג את
המתח בינם לבין עצמם, ואני האמנתי שפעילותי
הפרלמנטרית המקפת ופעולתי המיפלגתית
יעמדו לי.

..אם אתן שמקי! אמו
שנהנא צודק, אבי
אי־אפשו דשם את
הונוים שהוא אומו,
צויר והביא את וה
למי מוסוות המיפיגוד

• וכתמורה קיבלת את המקום ה־,45
כלומר נדחפת מהמקום ה־ 36 ברשימה
לכנסת הקודמת...

התחלתי לנהל מועדון באחד האיזורים הכי־עזובים
בעיר, בשייח׳־באדר. היום שוכן במקום
מלון הילטון. אז זו היתה שכונה שלא היו בה
כביש או מים זורמים — כלום.
ניהלתי את המועדון על־פי שיטת מורי ורבי,
יוסף מיוחס. הלכתי אל בני־הנוער, דיברתי אל
ליבם. לימים, כשהתמניתי מנהל אגף הנוער
בעיריה, הפך מיוחס לאחד מעובדיי. בו־זמנית
עשיתי בגרות אקסטרנית ולמדתי בבית־הספר
לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית.
ב־ 1964 התחתנתי עם בחורה אשכנזיה, אבל
נחמדה. אחר כך נקראתי לפקח על מועדוני
הנוער של העיריה. מרדכי איש שלום הציע לי
להקים לישכת־נוער, וכאן פיתחתי רפוסי־עבודה
חדשים בקרב הנוער.
קיבלתי יחידה של 21 עובדים. היום יש
ביחידה הזאת 900 עובדים. הקמתי מועצת נוער
עירונית, שלקחה על עצמה שני אתגרים: לארגן
את פסטיבל הנוער ואת בירת הנוער. במועצה הזו,
שהעיקרון שלה היה שהנוער יפעיל את עצמו,
ישבו בני־נוער ערבים ויהודים, דתיים וחילוניים.
הקימונו 60 בתי־תלמיד 30 ,בתי־נוער ו־54
מועדוני זקנים. אירגנתי את מישרות מדריכי
חבורות־רחוב — 50 מישרות כאלה — והקימונו
אפילו יחידה לאמנות פלאסטית.
הרגשתי שאני עושה נפלאות בקרב הנוער.

• וטדי קולק תמך בך לאורך כל
הדרך?
הגדולה שלו היא בכך שלא רק שלא הפריע,
הוא נתן גיבוי מלא.
לפני שבוע פגשתי אותו לשיחה. הוא מאוכזב
מהנוער לא פחות ממני, הוא מוטרד מאוד מהנטיה
של הנוער ימינה, מחוסר הסובלנות ומההקצנה.
הוא אמר לי :״תראה, יעקב, פיתחנו מערכות־תרבות
למענם, אבל איפה הם ואיפה הערכים?״
ובאמת, כל אותם ערכים שהנחלתי להם בעבודה
כל־כך קשה — לאן הם נעלמו?

• אולי הם נעלמו כשעזבת את כל
מה שעשית למענם והלכת לכנסת?
גם בכנסת לא זנחתי את הנוער. עסקתי
בענייניו בנושאי חינוך הקרובים לליבי,
ובו־זמנית עסקתי באיגוד המיקצועי על דרך
האידיאולוגיה. נתתי יד להטיית הבחירות
בעירית ירושלים מאישיות למיפלגתיות.
התמניתי כראש האגף לאיגוד מקצועי וטיפחתי
הקמה של גופים מיפלגתיים במקומות עבורה.
עשיתי מהפכה בקרב המורים, גייסתי מורים
למיפלגה, הקימונו תאים של המיפלגה

לפני הבחירות איש לא האמין שהמקום ה־45
הוא לא ריאלי. נפגעתי אומנם מהעובדה
שמוקמתי במקום כזה ונדחפתי אחורה, אך ההנחה
היתה שאכנס לכנסת, ואז מקומי ברשימה כבר לא
יהיה חשוב, חשוב שאני בכנסת.

• אומרים שהשגיאה שלך היתה
ששמת את בל הביצים בסל של נבון.
לא, תופתעי, אבל שמתי את כל הביצים בסל
של שימעון פרס. האמנתי כי אי־אפשר לגרום
לזעזוע על־ידי עימות בינו לבין נבון. אמרתי: אם
פרס יפנה מקומו מרצונו — בסדר. אבל עימות
— זה לא:

• כל אחד מאנשי ההנהגה דאג
לאנשיו. איך זה שפרם לא דאג לך?
הוא חשב שיפצה את חבריו בבוא העת,
כשיהיה ראש־ממשלה. לכן היה גמיש עם
האחרים, וזו היתה טעות טראגית.

• נאמר לי כאילו עוזי ברעם,
שאמור היה לדאוג לך אצל ההנהגה,
נאלץ לנסוע לחדל, כדי לטפל בבנו
החולה. לפני שנסע, אמר לנבון שידאג
לך. נבון אמר,.יהיה סדרי׳ ולא דאג.
נבון צריך היה לדאוג לעוזי — ולא דאג.
אליהו שפייזר דחק את רגלי עוזי, ושפייזר הוא
איש של פרס. נבון, אם את שואלת אותי, לא דאג
לאף אחד. לפי דעתי, הוא דאג רק לעצמו.

• עוזי נסע לאמריקה, אתה נסעת
למארוקו. האמנת שהעניינים יסתדרו
בלי שתהיה קרוב לצלחת?
אני על מארוקו לא הייתי מוותר. היו כאלה
שביטלו את הנסיעה, שמא יבולע להם. בדיעבד,
הם צדקו. אני לא חששתי שיבולע לי. הנסיעה
לארץ ערבית היה חשובה בעיניי גם במחיר
הסיכון שלי עצמי. אני יודע שרחוק מהעין רחוק
מהלב, ואני יודע שצריך לארגן קבוצות־לחץ.
אבל אני בחרתי בדרך האחרת — החלטתי
להשאיר את ענייני למצפון התנועתי. עוזי ואני
התמודדנו נגד שעונה איש בבחירות חשאיות.
378 מתוך 400 חברים באו להכריע מי יהיו
שלושת המועמדים הראשונים לכנסת כנבחרי
המחוז. עוזי נבחר ראשון, אני שני. לא האמנתי
בחלום־הבלהות שלי שירחיקו אותי ממקומי.
ההיסטוריה לא מראה דבר כזה, שחבר־כנסת יוזז
כל־כך הרבה מקומות אחורה.

מרואיין גיל
.קשה לתאר את גודל האכזבה במישפחה מרוני גילה...״
תגובה קשה. למען האמת, אמרתי בליבי —
בוודאי שיש. יבוצע החוק הנורווגי, מצפון
כל מה שאעשה יזיק לעניין, וממילא גם לי.
המנהיגות יעיק עליה. הם יחפשו דרך להכניס
אותי לכנסת.
• ניסית לדבר עם פרם?
• שימעון פרם לא הצליח שלוש
היו שלושה שבועות שלא דיברתי איתו. רק
ערב הבחירות יצא לנו לדבר, והוא אמר לי שהוא פעמים להביא את המיפלגה להצלחה
טעה, אבל מה זה חשוב? העיקר שאני אהיה מכרעת בבחירות. אינך סבור כי עליו
בפנים. זה נכון, הוא האמין ואני האמנתי בהרבה לפרוש?
אם פרס ירכיב ממשלה, הוא יהיה ראש־מעבר
ל־ 45 מנדאטים.
האינדיקציות שלי בשטח נתנו לי להאמין הממשלה הטוב ביותר אחרי המטיאורים — ואני
שהפעם אנחנו עושים את זה בקלות. אני היכרתי לא כולל את בגין ביניהם, כי הוא נכשל כישלון
את העסק מקרוב, אני עבדתי בשכונות, חמור כראש־ממשלה, והצליח להכניס פירוד
בקטמונים. ואנחנו בבחירות האלה עשינו מה בעם. אם יש שינאה בין העדות, אז על אחת כמה
שלא עשינו מעולם, הצלחנו לפרוץ אל מעוזי וכמה הוא נתן לגיטימציה לשינאת ערבים.
אנחנו קוצרים כעת את זרע הפורענות של
הליכוד בקטמונים עם עצרת גדולה שאירגנתי.
סיגנון שילטון־בגין, שנתן ליצרים להתגבר,
שנתן לעם הזה את כל הסמלים המשיחיים
והמיסטיים, שתפסו כל חלקה טובה על חשבון
ההיגיון הצרוף והבריא.
לא, בגין הוא לא מטיאור.

• למה, לדעתך, פרם יהיה הטוב
שבראשי־הממשלה?
ראיתי איך הצליח להקים את המיפלגה
מחרש, אחרי הנפילה של .1977 איך ממיפלגה
מתפוררת הפך אותה לגדולה שבמיפלגות
הכנסת. הוא יכול היה לעשות עוד יותר, אילמלא
כירסמו בדמותו. אני יכול לכעוס עליו אישית על
מה שעשה לי, אבל ראיתיו כמי שיכול לאחות
זרמים. אחר במקומו היה מנפץ את התנועה
לרסיסים.

• ואם לא יצליח להרכיב ממשלה?

• יתכן שנבון נקם בך על שלא
תמכת בו.
לא יודע. אני יודע שעוזי הבין שיש לי עמדה
עקרונית שאסור להתמודד, כי הנזק של 1981
היה טראומתי. עוזי סמך על נבון ופרס, כי היה לו
סיכום עם פרס שלא יזיזו אותי ממקום 40 בגלל
לין ופרץ, אך בשום אופן לא יותר למטה. אחרי
הסיכום הזה הוא נסע לאמריקה והטיל על מזכיר
המחוז, עמנואל זיסמן, לדאוג לי. אבל על הוועדה
המסדרת אי־אפשר היה להשפיע. הם היו
באילוצים, ומה שהכריעו הכריעו, והם הכריעו

• מה היתה תגובתך כשנודע לך
מקומך?

הצלחנו להרכיב שילטי אמת במירפסות. את
יודעת איזה מהפך זה היה? ועובדה, בקטמונים לא
ירדנו.

• גם לא עליתם.
המערך ירד בכל הארץ, בקטמונים לא. זו
פריצה, אות לבאות.

• אתה מאמין באמת שזה אות
לבאות?
ועוד איך! זו לא אמונה עיוורת. תשאלי את
יעקב יונה וימין סוויסה, הם היו מראשוני
המארגנים של העצרת לחקיקת חוק נגד גזענות,
הם בני קטמון, וזה תהליך. תאמיני לי, שזה עוד
יגיע. קטמון עוד תשנה פניה. אני מכיר את
השכונות מקרוב, אני מכיר את הנוער של
הקטמונים, איש לא מכיר אותם טוב ממני.

• עשית כל־כך הרבה למען הנוער
הזה. האין זה אבסורד שדווקא הנוער
הוא שלקח מנדאט מהמערך, העניק
אותו לתחיה, ואתה נשארת בחוץ?
כשנודע לי שאני בחוץ, החלטתי שאני הולך
לנוער, למרות הכל. נכון, פעלתי רבות למען
הנוער וקיבלתי ממנו סטירת־לחי אישית, ולכן
אני רואה כעת חובה קדושה להרחיק את הנוער
מציפורני הימין הקיצוני. פה צריך לעשות המון
כדי שהדברים ייבלמו.
הציבו אותי כעת בראש אגף הנוער של מרכז
המיפלגה, אני עומד להקים צוות־חשיבה שינסח
מסר ברור, פשוט וסוחף. אני הולך לשכונות, אני
הולך לאתר מנהיגים ולהכשיר אותם, אני עומד
להופכם לנושאי־הדגל, לשותפים. לא חודש לפני
הבחירות, אלא ארבע שנים לפני הבחירות. אני
רואה בזה שליחות עליונה.
.בשכונה הלכו כולם לאצ״ל וללח״י. אנחנו הלכנו להגנה •
אין לך תוכניות לחזור לכנסת?

המציאות תחייב לא רק אותו, אלא את כל
ההנהגה, להסיק מסקנות. הוא לבד יבין שלא יוכל
לעצור את הכוח של הדינמיקה של המיפלגה
לשנות את פניה באופן דראסטי. אני מאמין שלא
רק פרס — כולם, כל ההנהגה לא תוכל להמשיך
כאילו לא קרה כלום.

• נניח שההנהגה תפנה את מקומה.
מי יכול להחליף אותה?
מנהיגים צומחים.

• תן שמות:
לא רוצה, רוצה לתת צ׳אנס לפרס, לא רוצה
לתקוע מקל בגלגליו.

• אתה נחשב ליונה צחורה. אילו
היית עושה יחסי־ציבור לעצמך, היו
בוודאי מגלים שאתה יונה יותר מיוסי
שריד. איך אתה יכול לשבת במיפלגה
אחת עם אריק נחמקין, שאמר לקבוצת
עיתונאים בליל הבחירות כי יש דברים
שמאיר בהנא צודק בהם?
שילמנו מחיר בתנועת־המושבים, מפני שלא
נלחמנו די בדעות האלה, ולא הכרענו שתנועת־העבודה
לא יכולה בשום פנים ואופן לגלות אפס
קצהו מרעיונותיו של כהנא. אני מזועזע
מהאמירה של נחמקין, אם אומנם אמר כך, ולפי
דעתי צריך להביא את זה למוסדות המיפלגה.
נחמקין, כמו משה דיין, מאמין שתנועת־העבודה
יכולה להיות פה ושם ועוד לצפות
שיתמכו בנו.
כילאיים אסורים מהתורה, ואני אומר את זה
למרות שאני בא מתורת השומר הצעיר. אנחנו
חייבים להיות נוקבים ובהירים בהתבטאותנו,
צריכים להדגיש שוב ושוב כי תנועת״העבודה
הציונית סוציאליסטית פתחה שעריה לפני
ערבים, זה צריך להיות מעל ומעבר לכל ספק —
אחרת זה נוגד את התנועה.
אני אומר שצריך להתחיל מלמטה, אצל
הנוער. אם לא נעשה ארבע שנים בקרב הנוער
של עדות״המיזרח, נאבד אותו לנצח. אני מכיר
את הנוער הזה, הוא בנוי על אמוציות ולא על
(המשך בעמוד )38

1— 37

—י החניכים ש לי ה צ בי ש נגדיו
(המשך מעמוד )37
היגיון, וככל שהמחנה הימני יתחזק
ואנחנו לא נהיה בשילטון, הבעיה
תחריף.
אנחנו חייבים לחדור אל לב הנוער
של עדות־המיזרח ולהטות אותו אלינו.
השקפת־עולמנו קרובה אליו יותר מהשקפת
הימין, ובוודאי שיותר מהש־קפת־עולמם
של הליברלים שבליכוד.
אני מאמין בחינוך פוליטי לנוער. שיסודו
אהבת־האדם.

• אתה מכיר היטב את בני
עדות־המיזרח. מה מושך אותם
ימינה?

באנית הפ אר הגדולה 4 0 * 1.£ 14080
( 24.000 טוו)

סמלים חיצוניים, ארץ־ישראל שלמה.
זה הצד האמוציונלי. בפועל הם
הסובלים העיקריים משילטון הימין.
125 לא מבינים את הנקרא, וכולם
עדות־המיזרח. סגרו להם את השירות
הפסיכולוגי ואת שירות־ההזנה, והם
מצביעים ליכוד.

• למה הם לא מרגישים
שעשו להם את זה?

בחודש האחרון הליכוד הזרים
מיליארדים לכיסים. פיתאום אנשים
תפסו שהם יכולים לנסוע לחו״ל,
להמיר דולארים בעזרת כרטיסים
פיקטיבים למצריים ולהרוויח שלושת
אלפים דולר נטו ביום. מה זה היה רע?
היה גם הביטחון שהמערך יזכה ברוב
גדול, שהפחיד את האנשים. הם אמרו:
לא צריך לתת להם יותר מדי קולות.
מגיע להם לנצח אבל לא בגדול.
והיה הגורם האמוציונאלי. אנשים
באו לקלפי, נכנסו מול הפרגוד והיד
שלהם מיאנה ללכת לאמת. הם הזיעו,
התרגשו ובזו לעצמם — אבל לא יכלו
להצביע.

• האם בני עדות־המיזרח
מחשיבים פחות את החינוך
מאחרים?

בשביל חלקם בית־ספר הוא מקום
להיות בו. מה את מצפה מהורים
שבקושי גמרו בית־ספר? ועל זה לא
דיברו במערכת־הבחירות. כל חייל

האמוציות מדברות אליהם. הם
רואים בזה גזירה מהשמיים. זו גישה
פאטליסטית.

• בבל זאת הם מתמרדים.

האינטליגנטים שצמחו בתקופת
המעיר מתמרדים. מאיר שיטרית
המדוכא מיבנה — מתי הוא קיבל
תואר באוניברסיטה, בתקופת הליכוד
או המערך?

9ימי מרתקים גדושי חוויות וענין !
תקופת השייט: אוקטובר סו. 18-מחיר השייט מ־$685
(הנחה של

ס/ס50־/ 0ס 75

לילדים עד גיל .) 12

טי סו ת מיו ח דו ת לגנוארי וחזרה באל ־ עלבמ חי ר $325
הפלגה מגנואה ועגינה בנמלי:
קאן ברצלונה פלס ה דה מיורקה ולטה(מלטה)
קטניה (סיציליה) נפול׳ גנואה

סיורים מודרכים באוטובוסים ל:
ריביירה הצרפתית, ניצה וסונטה קרלו ברצלונה ומונסרט
סערת הנטיפים * 0 8 4 0בפורטו קריסטו
טאומינה והר הגעש אטנה חורבות פוספיה הר הגעש וזוב
אמלפי וסורנטו ש״ט לאי קפר׳

לרשותך באניה:
בריכות שחיה סיכוני שיזוף עם כסאות נח משחקי סיפון בינגו
תזמורות לריקודים זמרים וזמרות קוסם דיסקוטק חנות פטורה
ממכס קולנוע חדר למשחקי קלפים אולמות בידור סאונה

שפעשל מזון משובחו מגוון ( 6א רו חו ת ביו ם).
עלון עם פרטים מלאים והרשמה בכל משרדי הנסיעות
הארגון, התכנון והביצוע ע׳ י :

אירופה טורס בע״מ
ררו׳ בן יהודה , 100ת״א

0ל03-240147,240148 .

הויחפה 1

155555::
!£08006101(651

• בכל זאת המערך זרק
אותו.
נפשית הוא קרוב אלינו יותר
מאשר לליכוד. אני לא מבין איך דויד
לוי מעז להגיד להם שהליכוד גרם להם
להרגיש שווים, כשבבית־שאן יש 500
מובטלים.

• 500 מובטלים בבית־שאן,
ובכל זאת הצביעו ליכוד.
למה?

אני אגיד לך למה. קחי את
המיפלגה שלי, הלכה והוציאה מהכנסת
שישה חברי־כנסת. מי נזרק? יעקב גיל,
רפי סוויסה, רענן נעים, מיכאל בר־זוהר
ואורי סבאג.

• זה במיקרה.
הכל במיקרה. אבל זה מלמד על
חוסר התבונה של הוועדה המסדרת.
כעת זורקים לי את זה בפנים.

• איך אתה מסביר את
שינאתם העיוורת כמעט של
בני־עדות המיזרח לערבים?
איפה שיש קרובים יש יריבות. גם
בפוליטיקה השמאל נלחם אחד בשני.
ככה זה. המסר של האדונים מוצא חן
בעיני עדות־המיזרח מאז שהערבים
התחילו להחליף אותם בעבודות
הבזויות. הם מרגישים אדונים עליהם,
והם עושים להם, לערבים, את מה
שעשו להם קודם. את מה שעשו לנו
נעשה להם — זה המסר.
כל זה מקבל חיזוק מסיסמות הימין
בכלל, ואלה של בגין בפרט: ארץ־
ישראל השלמה, אהבת־הארץ. סמלים.
רק סמלים. איך דיבר בגין? ״בעזרת
השם״ ,ו״ברוך השם״ .הוא פנה אל הסף
הנמוך והוא קלע למטרה. הוא ידע מה
שהוא עושה. וגם רפול יודע מה שהוא
עושה כשהוא מדבר על ג׳וק מסומם.
הוא נותן לגיטימציה לתחושות, לאמוציות.
כי הם מתרגמים את הדברים
כפשוטם, והתוצאה היא ההתנהגות הזו
כלפי האוכלוסיה הערבית.

• איך אפשר ללחום בזה?
כמו שאני נלחם. אמרתי להם:
תרעו לכם שמה שאתם עושים פה
לערבים יעשו לקרובי מישפחתכם
במארוקו. כך תנהגו וכך ינהגו כלפיכם.
אתם תשרפו את הר־הבית והם ישחטו
את קרוביכם בארצות־ערב!
ובנוסף צריך לשים את הדגש על
החינוך. להקים בתי־ספר ברוח ערכי
תנועת־העבודה. וכבר הקימונו שניים
בירושלים וליכודניקיב רושמים לשם
את ילדיהם.
משיחות אתם אנ־ מרגיש שהרוח
נושבת לכיוון שלנו. שיש על מה
לדבר, שיש סיכוי. י ק צריך להגיע
לליבותיהם, וכבר עשינו חלק מהדרך.

• מה, אס כך, קדה בקלפי?

מרואיין גיל
,.כך תנהגו וכך ינהגו כלפיכם!״
חמישי הוא חסר השכלת־יסוד, ולהם
לא איכפת. כל זמן שיש להם אוכל
ווידאו לא מעניין אותם שבית־הספר
חסר, שאין בית־תלמיד, שחסר חינוך
מוסיקלי.
פגשתי אותם. אמרתי להם 10,000 :
שקל בחודש עולה לי שיעורי פסנתר
לבת ׳שלי, אבל אתם אף פעם לא
תחשבו שהבת שלכם צריכה חינוך
מוסיקלי:
זה עצוב להגיד אבל 705 מבני
עדות־המיזרח הם תומכי ליכוד, וזה
כוחו. הוא ניזון מהבורות והנבערות.

• ואם תהיה בכנסת, תפעל
לביעור הגבערות והבערות?
אל תישמעי לי ספקנית. את לא
מכירה אותי, אני יכול להיות מהפכן.
קיבלתי את החלטת החוק הנורווגי
כפשוטה. אם לא יבצעו את ההחלטה,
אני אהיה הראשון שימרוד במלכות
ואמריד את כל החברים. אני אחזור
לכנסת ואני רוצה שכל החברים שהוזזו
אחורה יחזרו יחד איתי: אורי סבאג,
בייגה וגדי יציב.
לדעתי, עם כל הכבוד, שישה שרים
צריכים להתפטר. ואני אומר לך —
חוק נורווגי או לא חוק נורווגי —
שרים צריכים להתפטר. אפילו במחיר
שקדנציה אחת הכנסת תתנהל
בלעדיהם.

• אתה רואה את הכנסת
בלי יצחק רבין?
היו דברים מעולם. מה יש? שישב
שנה וחצי ויכתוב ספרים שלא יזיקו!
העולם הזה 2151

שידור
צל״ש

הוועד המתייעץ

מאחרי הקלעים

מ שע שע

אי־אמחו

• לניסים מישעל, עורך מוקד, על תוכנית
משעשעת על הספורט הישראלי והאולימפיאדה.
מישעל השכיל להביא לאולפן שישה אנשים,
שכל אחד מהם ייצג צד אחר של הוויכוח הסוער
סביב המישלחת הישראלית לאולימפיאדת

ארבעת נציגי הליכוד בוועד־המנהל של
רשות־השידור זועמים על הפירסומים בעיתונות,
המציגים אותם כגוש הנאבק במנכ״ל הרשות,

אורי פורת:

״בישיבה הסגורה, שהתקיימה בתל־אביב
(שעליה דיווח העולם הזה) היה זה דווקא
עמירם ניר, נציג המערך, שהביע עמדות
קיצוניות ביותר,״ דווח להעולם הזה, הישר
מהפורום הסגור. ניר, הסתבר, הציע להביע
אי־אמון באורי פורת כמנכ״ל הרשות, על רקע
השתלשלות העניינים בפרשת זה הזמן .״הוועד
המנהל לא צריך להיות חותמת גומי של
המנכ״ל!״ התבטא ניר, שהקפיד, אגב, להחזיק
יחסי קירבה עם פורת ומישפחתו עד לאחרונה.

המרמתערב או לא?

עורן־ הלסרין
איך לא לחדש כלום
לוס־אנג׳לס, וסביב הספורט הישראלי והישגיו
בכלל. צורת הוויכוח באולפן חשפה את מצב
הספורט בארץ.

מ שעמם

צל״ג

• לעימנואל הלפרין, עורך השבוע -
יומן אירועים, שהצליח להציג לפני הצופים

שמועות פרועות ידעו לספר, השבוע, כי
זבולון המר, החליט עם שובו לארץ, להתערב
בסיכסוך המתמשך בין דוד אדמון ונתן ברון,
חברי הווער־המנהל, ובין אורי פורת, מנכ״ל
רשות־השידור.
הסיכסוך, שהתנהל הן בישיבות הוועד־המנהל,
הן במיסדרונות רשות־השידור, ובעיקר מעל
דפי־העיתונים, הצריך, כך טענו ברשות, התערבות
של מישהו מלמעלה. מישהו כזה יכול
להיות, כמובן, שר־החינוך, המופקד על רשות־השידור.
ביום
השישי שעבר התקיימה פגישה
משולשת בלישכתו של המר, בבניין הטלוויזיה
הלימודית ברמת־אביב. בפגישה השתתפו, מלבד
המר, גם מיכה ינון, יו״ר הוועד המנהל ואורי
פורת, מנכ״ל רשות־השידור.
מפיצי השמועות התעקשו כי זימון השניים

לאור הריווהים הישירים בהעולס הזה מהישיבות הסגורות של הווער־המנהל, החל
מסע־לחישות(ומריבות) בין חברי־הוועד: מיהם הסדליפים?
הוחלט להפסיק את הפורומים הקרויים. :ישיבות סגורות״ .כעת עברו שינעת חברי הוועד
ל״התייעצויות״ .ביום הרביעי לא היתה ישיבה סגורה אחת, אלא שלוש(!) התייעצויות:
• ההתייעצות מסי 1היתה במכוניות בדרך לירושלים. העליה לבירה היתד.
בקומבינציות שונות: שאול עמוד ונתן כדון(ליכוד) חברו יחדיו. עמירם ניר הגיע לחוד.
כל השישה (מלבד ישראל פלג — מערך — הנמצא בשירות מילואים) התנקזו
ביוקרתיות־רבתי למלון הילטון וכך באווירה של חמישה כוכבים, התנהלה —
התייעצות מהי :2זו היתד״ כנראה. התייעצות רבת־חשיבות, שכן ארכה שעה תמימה.
כתוצאה איחרו משתתפיה לבניין כלל. שם אמורות היו להתנהל ישיבות הוועד״ן מנהל
המקוריות. בטרם עברו גילגוליס מגילגולים שונים. מהותן של שתי ההתייעצויות הראשונות:
חילוקי־דיעות בין השישיה הפותחת: חלק מחברי־הוועד רצו להגביר עור יותר את הטונים
הצורמים בבניין כלל ולנזוף במנכ״ל הסורר.
.אמנם אץ לכך השלכה מעשית. אך יש לכר אפקט ציבורי־פירסומי!״ הסביר להעולם הזה
אחד המשתתפים, ברצינות גמורה. השאר משכו לכיוון הפוך — הורדת הטונים ומיתון
האווירה. פתק בעניין המחלוקת אף הועבר לאורי פורת, במהלך הישיבה(הרשמית) .המסר
בפתק הבהול :״איך הצלתי אותך משאר חברי הוועד׳״ על החתום היה המציל בה״א הידיעה,
הבר הוועד-הסנהל. פורת לא התרגש, ו.הגיב בשחצנות אופיינית,״ דווח להעולם חזה.
הישיבה התנהלה על מי מנוחות(אי לא — מיספר הגירסות כמיספר המשתתפים^ ואז הניעה
ההתייעצות מם׳ :3בסמוך לסיום הישיבה. קם אלוף־התארים ברשות, דויד ארמון,
והציע ש״הוועד המנהל ייצא להתייעצות וכך קמה כל הכבודה — שישה במיספר —
ועברה לחדר אחר לצורך ״התייעצות חירום׳.
זו נמשכה 10 דקות, שבתומן חזח המתייעצים לחדר״הישיבות. פורת הזועם. שנותר עם
הנהלת רשות־השידור בחדר הישיבות הפתוחות, הודיע שבעתיד, באם ירצו חברי הוועד״המנהל
הנכבדים להתייעץ — יקח הוא את חברי ההנהלה להתייעצות נגדית., .מכיוון שיש לנו נושאים
רבים להתייעץ בהם. יימשכו הת־יעצויותנו זמן רב, בטרם נחזור לישיבה הבטיח לפורום
הסגור והפתוח כאחד.

סטטוס קח בי! קרפיז לחל בי
אחרי שיחה ממושכת, שקיימו בארבע עיניים
עורך מבט, מיכאל קרפין, וסגנו, רפיק חלבי,
החליטו השניים להפסיק את הריב ביניהם
(העולם הזה .)15.8.84 קיום השיחה בין השניים

אחד מאנשי־המחלקה הציע שתקציב רשות־השידור
צריך לבוא ממישרד־הבריאות, ולא
ממישרד־החינוך, מכיוון שבמחלקה כולם
מטורפים.

מה שבט1ח...
אחת מתופעות־הלוואי של מאבק־היוקרה בין
הוועד המנהל של רשות־השידור ובין מנכ״לה.
הוא צירופה של רוחמה, מזכירתו של אורי
סורת, לישיבות הוועד המנהל.
ביום הרביעי, לפני שבועיים, הפתיע פורת את
חברי הוועד, כשהופיע בלווייתה והתעקש על
נוכחותה בישיבה. העילה הרישמית לשיתופה:
״כדי שתרשום את פרוטוקול הישיבה.״
הסיבה האמיתית, מסבירים מקורביו של פורת,
״שאורי ישמור על שרידי שפיותו בבית־המשוגעים
הזה: שתהיה לפחות עדה אחת למה
שמתחולל שם. ברוחמה ״,הם מוסיפים .״אין

עורך קרסין

עורך־מישנה חלבי

היתה חברות -

-ואיננה עוד!

מהדורה משעממת. הלפרין הביא אוסף של
כתבות, שלא חידשו כלום, לגבי המגעים
הקואליציוניים חסרי־המוצא.

71770,,

בהמ שכים
הוויכוח הסוער כאולפן מוקד,
שהתחיל בשידור התוכנית על הספורט
(ראה לעיל) .נמשך עוד שעה ארוכה
אחריו. יעקב וישניה, מאמרההתעמלות
של נבמרודישראל. המשיך להטיח דברים
קשים בעיתונאי הארץ יהושע
שגיא. הלה, מצירו, לא נשאר חייב וענה
לו. רק אחרי מאמצים בלתי-נלאים של
שלמח גנרי, בימאי מוקד, הופסק
הוויכוח זמנית.
גנון הצליח לשכנע את הצדדים
הניצים לעזוב את האולפן, ולהמשיך את
הוויכוח במונית בדרך לתל־אביב.

העולם הזה 2451

ללישכתו של השר מקורה בסיכסוך. אך האמת
היא כי מטרת הפגישה היתה שונה לגמרי.
ביום השבת, לפני שבוע, שודרה ברדיו ידיעה
של חיים הבט, כתב קול ישראל בצפון, שלפיה
קיימת בצה״ל תוכנית לנסיגה מלבנון בתוך
חודשיים. הידיעה, שהסתמכה, לדברי הכט, על
מקורות צבאיים מהימנים, עוררה סערה בארץ,
ובעיקר בדרגים המדיניים.
בישיבת הממשלה ביום הראשון לפני שבוע
הטילו חבריה על שר־החינוך לבדוק את הנושא.
לשם כך זימן ללישכתו את פורת וינון, כדי לברר
אם היריעה, שהגיעה וששודרה, עברה את כל
הבדיקות הנדרשות במיקרה זה.
פורת נתן גיבוי מוחלט לכתב־הרדיו
ולמחלקת־החדשות בקול ישראל, וטען כי הללו
פעלו ללא דופי.
הסיכסוך עדיין בעינו. נודע כי עובדים בכירים
ברשות־השידור מתארגנים להביע תמיכה
פומבית באורי פורת, במאבקו נגד חברי־הוועד
ברון וארמון. העובדים טוענים כי לא ייתכן ששני
אנשים אלה, מתוך שיקולים אופורטוניסטיים,
יפגעו בעבודה השוטפת של המנכ״ל. לדברי
אותם העובדים, מי שצריך לנהל את הרשות הוא
המנכ״ל, והם לא יסבלו מעורבות אישית של
חברי־הוועד בעבודתם השוטפת.

התאפשר רק בתיווכם של שני חברים ב־

מחלקת־החדשות, מוטי קירשנבאוס וניסים
מישעל. קרפין וחלבי אומנם לא השלימו, או

— כפי שהתבטא אחד מאנשי מחלקת־החדשות:
״השניים לא יחזרו לאותה חברות שהיתה
ביניהם ״.אך הם החליטו להפסיק בינתיים את
הריב, מכיוון שפגע בעבודה השוטפת.
חלבי, מצירו, הודיע למקורביו כי הוא מתכוון
לעזוב את תפקיד עורך־המישנה של מבט
לחדשות, ורוצה להכין כתבות להשבוע -יומן
אירועים ולתוכנית מבט שני, העומדת לחזור
בקרוב אל המירקע, אחרי חופשה־מאונס בשל
חוק הבחירות.
הריב בין מיכאל קרפין לרפיק חלבי לא היה
היחידי בזמן האחרון. בתקופה הקצרה שבה
מחליף מיכאל קרפין את יאיר שטרן כמנהל
מחלקת־החדשות(שטרן נסע לתקופה של חודש
לארצות־הברית) ,הצליח קרפין לריב ולהסתכסך
עם שימעון טסלר (באותו הריב עם רפיק
חלבי) ,עם אחוד יערי ועם חנן עזרן. הוא
הודיע לעזרן כי עליו, לחזור ולהיות כתב־שטח,
ולא להסתפק רק בעריכת החדשות הקצרות
בלילה.
במחלקודהחדשות שואלים מדוע מצליח
קרפין ליצור מתיחויות בינו ובין אנשי
מחלקת־החדשות.

חבר־ועד ניר
לא חותמת־גומי
לחשוד שאינה אובייקטיבית, מכיוון שהיתה
מזכירתו הנאמנה של המנכ״ל הקודם, יוסף

לביד.״

נוסעים. נוסעים
נסיעה טובה! למי? לחבר הוועד־המנהל, נתן
ברון, הנוסע לארצות־הברית לצורך ״השתלמות״.
השתלמות
פירושה ביקורים בתחנות־טלוויזיה
שונות. כרטיסי־הטיסה ובתי־המלון ימומנו אומנם
על־ידי ברון עצמו, אך עמיתיו לוועד מדווחים
שברון דורש לעצמו מימון הוצאות־אש״ל.

יהו שע מצא

(המשך מעמוד )23
לא קורבן אישי. זו הקרבה בחיים
הפוליטיים. אנשים לא יודעים שחיים
פוליטיים הם קשים מאוד. הכל למען
המיפלגה, למען המדינה. אין חיים
פרטיים. אני מקריב כי זה מה שאני
רוצה.
״כל הרצון שלי היה לאומי, עוד
מתחילת דרכי כילד קטן. כל השאר
מתבטל לעומת עיקר העיקרים״.
יהושע מדבר בשקט, אך בהחלטיות,
ובעיניו הכחולות אור. אני שואלת אם
לפעמים הוא מתרגז וצועק. כאן בא
חיוו גדול של רחל, ויהושע עונה:
״מאוד! צועק ומעבר לצועק. אני כועס
ורב ומרים את הקול. אני קל מאוד
להתרגזות. אבל יש לי תכונה טובה —
זה חולף לי בשניות ומייד אני שוכח על
מה רבתי.״
אני מנסה להבין ממנו, כבן
למישפחה ספרדית ותיקה, מפורסמת
ומושרשת, איך זה שהמיזרחיים הם
ימניים ברובם, ואיך זה שלא הגיעו
לשילטון ממש.
״ההכרה הלאומית אצלם זה דבר
שברגש,״ הוא אומר, ואפשר לראות את
הדברים עליו עצמו .״אין מחשבות של
כדאי ולא כדאי. יש בהם הקרבה. הם
מייד נקראים לדגל, לקבוצה.
״ההנהגה הספרדית היתה תמיד
יותר רוחנית. הספרדים היו החכמים,
שלא הגיעו למנהיגות חיצונית והם
עדיין כאלה. תנועות השיחרור באו
מאירופה, לא מארצות ערב (טרומי
הספרדים,
ז׳בוטינסקי).
פלדור,

מאת
אביגיל ינאי
מאוזן:
)1חתיך של חתן ()3
)3״הצעקה האחרונה״ של הבוחר
הישראלי ()4,2,3
)9בכל מקום באיטליה טוב לחפוף
את הראש ()4
)10 דרכה של התנועה הישנה,
אורים ותומים היא לממשיכיה ()4
)13 קוף ופר בסירה אחת ()3
)14״.״והייתם כאלוהים יודעי

)15 ראו מה גנב המלט מ״שתום
העין״ — מלים, מלים, מלים ()4,4
)17 זה מה שהמשורר גילה
בתל־אביב ()4
)18 השפורים שחלו במראיה מחד,
הוליכוה שולל מאידד ()4
)20 למרות קינתו של האב המסור
נגמר הכל בהצלחה ()3,2,3
)22 בגבור עליו תאוותו, הוא ממהר
אל ביתי ()5

)24 נהגו להתפשט מן העטיפה ()3
)25 הביאו מקנה ובית אל המקום
הנטוש ()4
)26 גם הוא במשחק כאחד החברה
של דן ()4
)28 מדוע התעקשו דוקא על רז
ופרמינגר? ()7
)29 מרפא ל־ 27 מאונך (.)3
מאונך:
)2ילדים רבים סטו אל אהלו ( )3מ.
)4הדפיס אלף! ()4

)5כדי להיות חביב הבוחרים, צריך
ללקק לפעוטות עד כדי געל נפש

)6סנדלים למידות קטנות? ()6
)7המתגושש זכה בפנינה ()4
)8המוקשים(המסוכנים?) הפזורים
למאות על חוף הים ()5
)9אחרי מאמצים קשים יצאו
ה־י״בניקים לחופש עם 21 מאונך

)11 זה אות שאין אתה עתיד ()2
)12 שני בני אצולה מוצאים את
השעה מתאימה לתענוגות ()4,5
)16 היו לה 150 טעמים ויותר

למצוא עבודה דוקא במאורת
אריות ()8
)19 הכתובת על התחנה האחרונה
מוכיחה שאין לו כבר מה לומר

)21 יש שם תערובת של חגקן,
חמצן, מימן, אדי מים ועוד)5( ..
)22 הוא זורח כשהוא רץ אחרי אשה

)23״לעולם אין לדעת״ מיהו
באמת מחזאי חשוב ()2
)24 את כל המעמסה לקח על עצמו

)27 חפש לו מרפא ב־ 29 מאוזן (.)3

ח״כ חדש מצא
..אכסידנט פוליטי־

לשרותך 24 שעות ביממה

0338 38 38

לבעלי כרטיסי אשראי בלבד

מודעות בטלפון
לכל ה ע תוני ם

בכרטיסיאשר אי ב מ חי רי המערכתי

ח>>ג ופרסם מודעתך
בכל עיתוני ישראל

8ע ם $סזו 0
* 1אסוז*4זן 0ז4וו
סז 58* £11ו

שרות ת.ד. ללא תשלום -חגיה חופשית במקום

לבעלי כרטיסי אשראי:

ויזה, ישראכרט, דיינרס
טלפונים)03(296662 ,280666 :

ויזה

ישראכרט

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

לעומתם, באו מארצות שלא היו בהן
מהפכות והם התרכזו בהנהגה רוחנית
ובבניית מוסדות תורה. כך קורה
שהמנהיגים הם אירופיים ומי
שהצטרפו אליהם הם אלה שהחוש
הלאומי טבוע בתוכם. שני עמים
שהופכים לעם אחד.״
ובלי לשאול את השאלה המעסיקה
את כולנו בימים אלה הרי אי־אפשר,
ומה עם כהנא? אני שואלת.
״זה אכסידנט פוליטי. היה אכסי־דנט,
בבחירות הבאות הוא לא יקרה. יש
ממנו הסתייגות טוטאלית. הביריונות
הזו של כהנא צריכה להיעלם. עם
ישראל לא אוהב בידיונים״.
יהושע מדבר ובן־הזקונים שלו,
אמיר, הופך בינתיים את הבית במרץ
רב .״את הילד הזה,״ הוא אומר ומסתכל
עליו בחיבה ,״קיבלתי במתנה ליום־
ההולדת ה־ ״.50 היום אמיר בן ,3בן־
זקונים אמיתי.
מצא אינו מרבה לעזור בבית, אין לו
זמן לכך. הדבר היחידי, והוא מספר
עליו בגאווה :״כל בוקר ב־ 6וחצי אמיר
בא ואומה ׳אבא תה!׳ ואני קם ומכין לו
תה עם חלב.״ את כל השאר עושה רחל,
ויהושע עסוק בעסקנות פוליטית.
חבר־כנסת חדש, עסקן ותיק ומשופענת
סרגוסטי

העולם הזה 2451

המצרים טוענים
שנא ל צו ל ה סיג
אח ע מ דו תי ה ם
בטאבהמ פני
ש ח ״ לי הםואו
את הי שראליות
הערומות והמוראל
שלהם נ פג ע
בדווי, שבו מגיש שייד׳ איבודים קפה
שדור עם דל.
.צדק מי שאמר, שכדי להשתזף
בעירום לא צריך לטוס עד סאן־טרופז,
אפשר לדסיר את דחלק דעליון בדופיד
דחוליים של אילת. בנות ישראל
דמגיעות בעיקר מאיזור דשפלד, לא
עושות תשכון לעצמן או לשכנים, דן
מתערטלות בתופשיות מפתיעד ומפ־

ך* נוב, באילת כבר דיית? כך
נדגו לשאול, בשנות ד־60
דמאודרות, כשעם ישראל גילד את
קפריסין, איי יוון ואת דצ׳רטרים
דזולים לאירופד. אז נדחקד אילת
לקרן־זווית ודועם זודרד. דיום דשתנו
דיוצרות. דנסיעד לחוץ־לארץ דולכת
ומתרתקת מדישג ידו של דישראלי.
דמיסים, דדיטלים ומחיר דדולר
המרקיע שחקים, מחייבים למצוא•
אלטרנטיבד מקומית לנופש בחו״ל,
ולערוך בדק־בית באתרי־הנופש
דישראליים.
אילת עונד על כל כללי־דנופש

ע מו נוסע לספרד
ול א״ יוון -א ו
הסמבה האמיתית
מתאספת בחוף ט אב ה
דמקובלים. יש בד שמש, ים, מיסעדות

ובתי־מלון אין ספור.
מאחר שאני דוגלת באיכות, לא
בכמות, העדפתי לשהות שלושד ימים
כמלון־פאר בן חמישה כוכבים, ולהש־
׳רות את עצמי שאני. בריביירה
האיטלקית או הצרפתית, שבמיקרה
נקלעו אליה הרבה דוברי עברית.
הבחירה נפלה על סונסטה, שהוא
הלהיט המקומי, השוכן כעשרה
קילומטרים ממרכז העיר ונמצא באזור
טאבה. זהו נווה־מידבר, שבו עצי דקל,
צימחיה טרופית עשירה, בריכת־שחיה
שמימיה צלולים, חוף־ים פרטי ומאהל

מבלה אריאלה הוד התל״אביבית.

\ #1x11 11111 11 1ממורת 25 דולר יכול להרגיש כל
11/1
אחד כמיליונר, ביאכטה המפוארת, הכוללת שצי סיכוני שיזוף, סאלון

מהודר, חדר״שינה ורוד ומערכות מוסיקה ווידיאו לבדר את הנופשים,
לאחר ששבעו מהארוחות הדשנות. היום ״המשוגע׳ מתחיל בשעה עשר ^
בבוקר ונגמר בארבע אחרי״הצהריים. בעלי המזל חוזרים עם שלל דגים1 1 .

חונשת הזמו

אריק סיני וידידתו הקבועה שירדו לאילת נדי להיגפש ולזמר
במלון סונסטה. שלובי זרוע העדיפו הזמר וחברתו את החוף

הפרטי והאקסקלוסיבי של המלון, שתו קפה במאהל הבדווי והירבו לדבר ולהתבדח.

קירות את דמוקיהן לשמש המשזפת,
פולחן יום־יומי של מה בכך.
למבקרים בחוף שרתון בתל־אביב,
אצל דבוש בהרצליה ואצל רפי נלסון
באילת יש משהו משותף — כולם
רוצים לפגוש את היפים והיפות,
ומחפשים הזדמנות לראות ולהראות.

כך הם מבלים את זמנם בבטן־גב בחוף
הכמעט־ציבורי של רפי נלסון, ובחוף
הפרטי של סונסטה.
היו שם הזמרים אריק סיני ויגאל
בשן. עמליה שטן נראתה בביקיני
מיזערי, כשחגורת משי יקרה כרוכה
על מותניה. עמית הבלונדית התבשלה

דירה באילת!

עמליה שטן מבלה את חופשת הקיץ באילת. למישפחת שטן
!דירת״פאר בעיר הדרומית, שם לנה עמליה בלילות, וביום
משתזפת. עמליה באה לאילת בחברת שני ילדיה, ובעלה מצטרף אליה בסופי השבוע.

בשמש, שלי בר־ניר חשפה את שדיה,
מעצב״האופנה של בגד עור, אילן לוי,
הנראה כמו דוגמן בעצמו, הציג לראווה
את גופו בבגר־הים בסגנון הסליפ,
כשבלונרית צעירה, סטודנטית במיכ־ללת
שנקר צמודה אליו. גם אריאלה
הוד הצעירה והשופעת הפגינה גוף

חטוב ומושלם בבגד־ים מינימלי
מנומר. ד״ר מייק שילון, הגינקולוג
הגרוש המבוקש והמזוקן, הפגין
נוכחות שזופה ופנויה.
לאלה שמאסו בצליית עורן בחוף,
ציפתה חוויה פרטית ביאכטה פרטית
א־לה אונאסיס, מין ספינת אהבה

הנושאת אותך הרחק מן ההמון הסוער,
וכל זאת תמורת 25 דולר, ההופכים
אותך בין־רגע למיליונר בהרגשה.
היאכטה השייכת לעמי בן־צבי נקראת
סו אלן.
מייד בכניסה ליאכטה נוסך הצבע
הלבן הרגשת עושר ואושר. בסאלון

שת המד־מת וסח עד חתיכת אך מה
ואילו החתיכות מכשות שס נאירוהיה זה קטע של הריביירה הצרפתית,
נשרפות, ניצלות, זוללות ומפלרטטות

ך 1ך 1ך היאברניסהיפהפיה, בת ה״.20
|# 1/111 גובהה 180ס־מ. עיניה כחולות.
שיערה שחור והיא מזכירה את ברוק שילדס.

אביה של ברניס הוא בימאי הסרטים המתגורר
בקליפורניה, רפי נוסבאום, שביים את מיצרי טיראן
וחולות לוהטים. מימין למטה: מלון סונסטה.

המפואר ספות קטיפה בצבע בז׳ ,שטיח
מקיר לקיר בצבע בורדו, ומערכת
סטריאופונית, טלוויזיה ווידיאו לשם
הבידור. בר־המשקאות מציע מיבחר
של משקאות ועל שני סיפוני השיזוף
מיזרונים רחבים. בקבינה הענקית
קירות ורודים ומיטה זוגית עם כיסוי
תואם, לכל מי שהתעייף מהחום ורוצה
לפוש קמעה. הכל ממש כמו בסרטים.
במו במאדוקו

תענוג ההפלגה מתחיל בשעה 10
בבוקר. העליה ליאכטה נעשית
במארינה השוכנת _ במרכז העיר.
מפליגים לפיורד ולאי־האלמוגים,
יורדים לחוף, מצטיידים בשנורקלים
ובמסכות ומקבלים הדרכה היכן
לצלול. חובבי הדייג מקבלים ציוד
ומצפים לייבול לטוב.
בצוהרי היום מוגשת על היאכטה
ארוחת־צוהריים עשירת קלוריות,
הכוללת מיבחר בשרים, סלאטים ושאר
מעדנים, ולסיום אבטיח קר ומתוק
וקפה מעורר. אחר־הצוהריים חוזרים
שזופים, עגלגלים ומאושרים.

למכורים לגלשני־הרוח אילת היא
אחד המקומות האידיאלים לספורט זה,
מפני שרוח תמידית נושבת במיפרץ
ומאפשרת גלישה במשך כל שעות
היום. אין צורך להביא את הציוד
מהצפון, אפשר לשכור אותו בכמה
מועדונים המצויים לאורך החוף.
גם מי שאינו יודע לגלוש ורוצה
לנסות — זה הזמן והמקום.
מורים ומורות צעירים וחתיכים
מלמדים את הטירונים לתפוס גלים
בכוחות עצמם, מבלי ליפול.
הכישרוניים שבכם יוכלו לעשות
זאת תוך כמה ימים.
מי שחשקה נפשו לצנוח ולא היה
בחיל־הצנחנים יוכל לעשות זאת
באילת, בתנאי שהוא יודע לעשות
סקי־מים. סירות המירוץ גוררות את
הגולש על סקי־המים כשלכתפיו
מחובר מיצנח. ככל שגוברת מהירות
הסירה, מתמלא המיצנח אוויר ובסופו
של דבר מתרומם הגולש מעל המים
לגובה של 10 מטר. הרגשת הריחוף
היא עילאית, בפרט לאלה שאין להם
פחד גבהים.
כשהסירה מאטה את מהירותה צונח

171 0 1*1צן | 1י היא אריאלה הוד בת ה״,22
! \ 1 1 1 1 /ו | 1 #סטודנטית בשנה שלישית
בחוג לביולוגיה. היא רוצה לעסוק במחקר. אריאלה

החליפה כל יום ביקיני אחר, פעם מנומר ופעם ורוד.
בימי חופשתה היה פולחו השיזוף עבורה ערן עליון.
״צבע מוקה זה השיגעון שלי!׳ (צילמה: מיכל רותם).

1ך | 1ך 1ך>1ש לעמת ארד בת ה־ 25 מרמת״השרון. עינת
^ 11 11 מתעתדת ללמוד חיניד גופני בסמינר הקיבוצים.
י וו ן
הביקיני השחור מדגיש את צבע עורה השזוף ואת גופה החטוב.

ומה בערבים? העיר אילת משופעת
כידוע במיסעדות־סיניות, איטלקיות,
מיזרחיות וצרפתיות — לאורחי מלון
סונסטוז לא נותנים סיבה מספקת
לצאת מהמלון ולשחר למזון, שם עשירות ארוחות־ערב מציעים וטעימות בסגנון הבר־בי־קיו ליד
הבריכה, או אוכל מרוקאי במיסעדה
מרחבה, שתפריטה אותנטי ומוגש עם
כל גינוני הטקס, כולל התזת מי־ורדים
וטעימת ״ברוך הבא״ ,הכוללת שתיית
חלב־שקדים וטעימת תמרים טריים.
הפאר וההדר, ההגשה והשירות
מזכירים את המיסעדות המרוקאיות
האמיתיות הקיימות רק בצפון־
אפריקה.
בשעות הערב מרנין הדיסק־ג׳וקי
את אורחי המלון במוסיקת דיסקו
קיצבית ער אור הבוקר, כשבכל ערב
מופיע בחצות אמן אחר. כשחוזרים
הביתה אחרי שלושה ימים כאלה,
מסתכלים בראי ומגלים שהתוכנית
הקרובה היא דיאטת רצח, כשהמטרה
היא להוריד את הקילוגרמים המיותרים,
מזכרת מימי הכייף.

הגולש לאיטו על המים.
לזוגות הרוצים לכייף ביחד או
להורה עם ילדו, נועדו הקיאקים. אלו
סירות־משוטים קטנות עשויות פיברגלס
ובהן שני מושבים, אחד מאחורי
השני, המאפשרים לשני חותרים
ליהנות מחתירה תוך התמודדות עם
גלי־הים. אומנם לא במתכונת החתירה
״במעלה הנהר״ ,כפי שהפגינו ברט
ריינולדס וג׳ון ווייט בסרט גברים
במלכודת, אבל יש אתגר.
גם סירות פדאליס ניתן לשכור.
אלה סירות קטנות, המיועדות לשניים
וכדאי לדעת מראש שעבודת הרגליים
היא העיקרית בסירות אלה. הפעלת
הסירה דומה לרכיבה באופניים —
מפעילים את הפדאלים וכך מתקדמת
הסירה. שייט בסירה כזאת הוא תענוג
אמיתי כשהמיפרץ ׳שקט וגלי־הים
רגועים.
כל הפעולות הספורטיביות הללו
מבטיחות לכם שלא תחזרו הביתה עם
עודף מישקל גם אחרי אכילה מוגזמת
ומופרזת, שהיא הספורט העיקרי
אורנה גלזן
בחופשות.

א 1ך 1 1ו \ 1ך 11ך בך נראה חוף־הים הפרטי
11111\ #1 1 /1בטאבה, אזור הגבול הנתון
במחלוקת בין ישראל ומצרים, אצל רפי נלסון ובמלון

סונסטה. המון צעירות שזופות, דקיקות וחטובות,
הלבושות נולן בבגדי״ים זעירים מסוג ביקיני. מי
שיחפש וימצא אחת בבגד״ים שלם, יקבל פרס.

תגלית השבוע: חיים קא 31מ!

די! זה נמאס!

״די, נמאס לי מהשיחות האלה״,
התבטא השבוע אחד מנציגי המערך
לפגישות הצוותים הכלכליים מערך־
ליכוד .״המטרה היא להרוויח זמן.
הליכוד לא רוצה לאפשר לנו לגמור
משהו לפני תום 21 הימים שניתנו
לשימעון פרס,״ הוסיף חברו לצוות.
אולם מכיוון שאף אחד מהצדדים
לא יכול להרשות לעצמו להיות אשם
בטירפוד המאמץ הלאומי להפגין
אחדות — הדברת נמשכת, אלא
שעברה מבתי־מלון של חמישה כוכבים
(מינימום!) לכנסת (יום רביעי)
ולבית־אסיה (יום שישי).
המעבר הדראסטי נעשה ביוזמתו
של ראש הצוות הכלכלי של המערך,
גד יעקובי, שטען ש״זו שחיתות
מיותרת!״
שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד,
הסכים עימו, והציע את מישרדו כבימה
להופעות, אך יעקובי התעקש על בימה
ניטרלית, וכך היה. יעקובי תבע גם את
אי־שיתופם של קצרניות, דוברים,
עוזרים ושאר מתחככים, כדי שהשיחות

יוכלו להתנהל עניינית, ללא פזילה
לתקשורת.
ענייניות הן אכן היו. גס פזילה
לעברה של התקשורת לא היתה, כי אם
מבט ישיר. כי מהי הצגה ללא קהל?
ביום הרביעי היה דויד לוי הכוכב
הפרובלמטי התורן :״הוא היקשה
מאוד!״ התלוננו הן במערך, הן בליכוד.
המיסמך שהכין יעקובי בשעות הקטנות
של הבוקר היווה את סלע־המח־לוקת.
משתתפי הליכוד תבעו פירוט־יתר
של דרכי־הביצוע, בעוד שנציגי־המערך
התעקשו על פירוט קווי־יסוד
בילבד. אחד משלישיית הצמרת של
המערך אמר לי השבוע :״בפשלות
הכלכליות הם (הליכוד) רוצים שניקח
חלק, אבל בתחום המדיני — הם
מתנחלים בלי הסכמתנו...״
י המסך ירד ועלה בחזרה ביום
השישי, ב־ ,10.15 בבית־אסיה. הפעם
דרך כוכבו של יצחק מודעי. הוא
היקשה קושיות רבות בקשר ל״מיסמך
יעקובי״ ,שהתחלק לשני חלקים:
קווי־יסוד ומדיניות. הנה לקט מהשא
לשעבר

״מרדכי, תחליף את החולצה,״
מבקשת רבקה בן־פורת מבעלה,
השר וחבר־הכנסת (״ 17 שנה!״ הוא
מונה) לשעבר, שהפך בימים אלו אדם
פרטי. הבקשה היא לצורך הצילומים.

מהווה ניגוד חריף לסביבה.
הוא מנסה לעכל את השינוי בחייו:
״מסתבר שלא היו יותר מ־ 6000 איש
שהיו מוכנים ללכת איתי,״ הוא מסביר
( ,5876 למען הדיוק) ,וממשיך לחטט

בן־פורת
להחליף את החולצה
היא עצמה נרתעת מהמצלמה .״מה זה
שייך לי?״
בן־פורת, מנהיג התנועה להתחדשות,
גר בבית דו־קומתי צנוע,
בעיירת־הפיתוח אור־יהודה. הוולוו,
מזכרת לימי היותו חבר בממשלה,

בפצעיו :״מצביעי הליכוד ותומכיו
הענישו אותי(על שעזב את הממשלה),
ואילו תומכי המערך לא גמלו לי ...א...
איך אני מסביר זאת? הם לא מתרגשים
יותר מדי מערכים!״
ערכים = מרדכי בן־פורת. גם שלו־

לות :״איך אתם מתכוונים לעסוק
בצמיחת המשק?״ או ,״למה אתם
מתכוונים, כשאתם אומרים קרקעות
הלאום?״
כוכב המערכה הקודמת, דויד לוי,
הפגין מצב־רוח סלחני, ונתן הצהרה
בומבסטית בסיגנון האהוב על בוחריו,
בדבר הצורך בהקמת ממשלת־אחדות־לאומית,
הצהרה שלא תאמה בדיוק את
רוח הצהרותיו הקודמות. בכלל,
התיאום בין נציגי המימשל היה רחוק
מלהרשים: בעוד מודעי תבע פירוט
דרכי־ביצוע בכל תוקף. הסתפק כהן־
אורגד בתביעה להתוויית קווי־יסוד.
* גד יעקובי ביקר את המתרחש
(והמתמשך) באמרו לנוכחים :״המשבר
מעמיק, המשק בוער! ואנחנו עוסקים
בסימפוזיונים שלא יובילו לשום
מקום ...בואו נתחיל לעסוק בעיקר!״
סיכום המערכה: הוחלט לקיים
מערכה נוספת .״נפגשים ביום שני,
ב־ ,16.30 בכנסת — ליד מיזנון
החכ״ים,״ הודיעו ממישרדו של אורגד
למישרדו של יעקובי.

שרימס
גש>> 0

תגלית השבוע — יש לנו
סגן־שר־אוצר! בחיי שיש! גיליתי אותו
במו עיניי — והוקסמתי.
המונח ״סגן שר״ הוא פרובלמטי
דיו, גם מבלי להתייחס ספציפית
לנפשות הפועלות. חיים קאופמן
נחשב בעבר כאחד ה״מאכריס״ החזקים
של חרות, שפעל רבות למכירתו
המוצלחת של יורם ארידור לראש־הממשלה
לשעבר, מנחם בגין, כשר־האוצר.
בגין קנה את ארידור בעיסקת־חבילה
עם כהונה נוספת בראשות
הממשלה. ואילו קאופמן מונה לתואר
הבעייתי — סגן־שר־האוצר. קושרי
קאופמן מחלה קשה מאוד
כתרים לתואר זה לא חסרים, כגון:
חבר־הכנסת עדי אמוראי (מערך),
בן־כיתתו של ארידור (״גס בין הורינו
שררו יחסי קירבה!״) שדיבר ״עם יורם
ואביבה(ארידור) בנושא״.
על כל פנים, המינוי נכנס לתוקפו,
והעניינים זרמו כרגיל ער לאוקטובר
האחרון, שאילץ במשבריו (מניות
הבנקים, דליפת הדולריזציה לעיתונות)
את ארידור להתפטר מתפקידו,

ביום הראשון, בשעה ,1400
התתמלא מלון רמדה רנסנס
בירושלים בפרצופים נבחרים: השרה
שרה דורון זימנה את עמיתיה־לסיעה,
שעשו זאת — הצליחו
להתברג לכנסת ה־ — 11 לקפה
וסימפטיה.
אמורים היו להגיע כל נבחרי
הליברלים — 13 במיספר. הגיעו
עשרה בלבר. נבחר מס׳ ,13 אלי
קראום, העדיף להיות בחו״ל מאשר
ברמדה רנסנס, ואילו השרים גידעון
פת ואברהם שריר נעדרו ככה
סתם.
האם מטרת הכינוס היתה להוות
קונטרה לכינוס נבחרי־חרות בלישכת
ראש־הממשלה, ביום השישי שקדם
לכך? הגירסה הרישמית היא ״לא״
רבתי :״היה יום־השנה לאבא של אלי
(קולאסז, ולכן הכינוס נערך אחרי
הכינוס של חרות, ולא לפניו, כמתוכנן,״
מסביר לי אחד המשתתפים.
״אבל נכון שהרעיון היה דומה״...
מחייך משתתף אחר.
עשרת הליברלים בחרו את נציגיהם
לוועדות הכספים (אריאל ויינש־טיין,
דן תיכון ויצהר, זייגי) וחוד־

וביטחון(פינחס גולדשטיין) .שלושת
הנעדרים מהמסיבה — נעדרים גם
מהוועדות שנבחרו באותו פורום.
האווירה היתה, מדווחים לי, של
שביעות־רצון עצמית: המארחת סיפרה
לאורחיה על המשך מגמת השותפה,
חרות, לצמצם את נציגות הליברלים.
הפעם נפל הפור על ועדת־הכספים.
יצחק (״זיגי״) זייגר הוזעק בדחיפות
לישיבת חטיבת־הליכוד, שם התבקש
בעדינות (״רמזו לי,״ היה המינוח
המדוייק של השרה) לוותר על מקומו
בוועדה. כאן הפגינה נציגת המין החלש
שרירים והצהירה :״השלושה האלו —
ויינשטיין, תיכון וזייגר — הם
שהחזיקו את ועדת־הכספים!״ לכן,
סיימה דורון, הם ממשיכים להחזיקה
עד עצם היום הזה.

מיאליות: הוא מנסה להמחיש את
ערכיו על ידי שיחזורה של ״הפעם
היחידה שהדלפתי!״ כמובן שדווקא
בפעם יחידה זו הסתבר מיהו המדליף.
״ביקשתי מהכתב שלא לפרסם את
הידיעה עד לישיבת הממשלה ב־ס,120
ומה אני שומע ברדיו ב־ס?110״ נכון,
ניחשתם: הכתב לא שמע בקולו של
מרדכי.
״נאלצתי להודות לפני הממשלה
— אני הדלפת הוא מזדעזע
מהסיפור של עצמו, ושואל בהבעה
תמימה להחריד :״ומה עם המדינה?
להיכן נעלמו הערכים?״
הפיכתו ל״שעבר״ באה לו בהפתעה
גמורה :״האולמות שלנו היו מלאים.
בבונטון ברמת־גן, יש 500 מקומות־ישיבה
— היו 700 איש שעמדו!״
התנועה להתחרשות ציפתה לשני
מנדטים ״היו לנו סקרים״...
השעה 22.00 של מוצאי יום־

הבחירות העמידה את מנהיג התנועה,
בן־פורת, לפני מציאות אחרת: שליש
מנדט בקושי! ״רק בבוקר זה חדר אלי
— שאני כבר לא חבר־כנסת,״
מישפחתו הגיבה ביתר מהירות
וזעם. אשתו, בעלת החזות המושבניקית,
מכנה את תוצאות־הבחירות
״כפיות טובה״ ,ומוסיפה לקצוף :״אינני
חושבת שמרדכי הפסיד — אלא
הכנסת הפסידה! אדם כמוהו, שהגיע
להתיישב באיזור מצוקה. לובה
אליאב ישב לו בקיריית־שמונה, ואני
זוכרת איפה, אבל תמיד חזר
לתל־אביב. אנחנו גרים פה כבר א.״30
(כאן מתפתח ויכוח בין השניים) שנה״.
ביטויי הזעם והתיסכול מחפשים
אפיק. סמוך לדלת־היציאה מסננת בתם
של בני־הזוג לעברי ולעבר הצלם :״אני
לא מצטלמת לעיתונות המלוכלכת
הזאת!״
זהו — יש! העיתונות אשמה!

ושלה מאלמוניות את יגאל בהן־
אורגד.
ראש־הממשלה הטרי, יצחק
שמיר, קרא אליו בדחיפות את
קאופמן, איש־שלומו של דויד לוי —
יריבו, והפציר בו לחזור בו משיקולי־פרישה.
שמיר אף הבטיח לקאופמן
סמכויות שיהפכו את תואר ה״סגן״ —
לתפקיד. אורגד, אגב, הסביר בהזדמנויות
שונות את השיקולים, שהכריעו
בעד השארתו של קאופמן בתפקידו,
כ״הומאניים״ —קאופמן חלה במחלה
קשה ביותר והבריא ממנה! צעד מאוד
הומני מצירו של אורגד. ללא ספק.
בינתיים מצא את עצמו קאופמן
(שהתמודד כמה שבועות קודם לכן עם
אורגד רדיופונית, כשהוא נואם בעד
דויד לוי, ואילו אורגד מדבר בעד יצחק
שמיר בהתמודדות על ראשות־הממש־לה)
במצב קשה.
מאז ירד קאופמן למחתרת, ונעלם
כליל מאמצעי־התיקשורת. קיומו לא
בא לידי ביטוי ביחסי־הציבור הצולעים
של האוצר.
הניסיונות לנטרלו מפעילות מפתיעים
במקוריותם .״המישחק הוא כדלקמן״
,מסבירים לי באוצר ,״כביכול,
יומן הפגישות של יגאל פתוח לפני
חיים, והוא יכול להיכנס לכל ישיבה
שיחפוץ. אך במציאות — עסקות
רבות -בין ראשי־האגפים לשר נסגרות
ללא ידיעתו, כך שאינו יכול להתעדכן
כהלכה. נוסף על זה, את יודעת איך זה
עם יגאל: ישיבות מתבטלות ונקבעות
באותו בוקר, מתחילות באיחור של
שעתיים, לא נגמרות — הדברת
נמשכת לתוך השעות הקטנות של
הלילה בחוסר־תכליתיות מובהק...״
כלומר: לסגן־השר יש אפשרות
להשתלב בחגיגה, או לנסות לתפקד
בשפיות.
במקביל נאלץ קאופמן אף
להתמודד עם מחלתו.
השבוע, אחרי שחזר מחופשה
פרטית בחו״ל, החליט לנקוט יוזמה
לשיפור המצב הבלתי־נסבל. ביום
הרביעי, בשעה ,21.00 ניצל את
מדיניות הדלת הפרוצה של אורגד
ונכנס לחדרו. קאופמן, שגם כך נטל
פרטיזנית (״מאין ברירה!״ מדגישים
חבריו הרבים) משימות וסמכויות, דרש
נושאים שיהיו בסמכותו. לבסוף נמצא
פיתרון־פלאים: החברות הממשלתיות.
חוץ מזה הוחלט שקאופמן ייצג את
מישרד־האוצר בכנסת. מטרה סמויה
נוספת בשיחה היתה ״ניקוי שולחן״ —
משימה בלתי־הגיונית במיקרה של
אורגד. והאמינו לי, זוהי עדות מיד
ראשונה.
הסיפור, אומנם, מסתיים באווירה
אופטימית, אר אני לא צופה לו
הפי־אנד — ״לנושא שהזכרת קודם
לכן — חיים קאופמן — אני לא רוצה
להתייחס!״ הודיע לי שר־האוצר, ובזה
הוא בעצם אמר את הכל.
תחי האתיקה!
ביום השישי עיינתי בידיעות
אחרונות ומה רואות עיניי? הפלא
ופלא! המיסמך (מיסמכם של אהרון

אבו חצירא וייגאל כהדאורגד)

שפירפמתי במדור זה בשבוע שעבר
— התפרסם כסקופ בילעדי של
ידיעות אחרונות. איזנור העולם
הזה? יוק!
במערכת העולם הזה מתוייקים
שלושה פתקים. מהם מורכב המיסמך.
עורך העולם הזה בחר לפרסם דווקא
את החלק הראשון. שיקוליו. הסתבר
השבוע. מעצבים גם את עמודי ידיעות
אחרונות. גם בעיתון זה פורסם באופן
מיקד־ לחלוטין — אבל מה זה מיקרי!
— אותו החלק של המיסמך, שלושה
ימים אחרי הפירסום בהעולם הזה.
ממש מחמם את, הלב.

דפנה בדק

במדינה

גורודיש לחברת
אברהם גינדי

מי שטרה
ש לי ט א נגד ברודו
החייב שזוכה מכל חשד
הכריז מסע-צלג ג3ד
צמרת המישטרה
ומי שעמדו גגדו

מישפטו של אסף חפץ, בבית־ הדין
המישמעתי של המישטרה, ייזכר בגלל
כל מיני סיבות. אחת מהן היא דרישתו
התקיפה של הפרקליט של חפץ,
השופט המחוזי לשעבר, דן כהן,
משופטים שונים במישפט שיפסלו את
עצמם(ראה עמודים 27־.)26
הפעם בא לעזרתו, באופן לא
בלתי־צפוי, ח״כ הליברלים בני שליטא.
הלה הטיל את כל כובד מישקלו כדי
להדיח מכס־השיפוט, במישפט החשוב
כל־כך, את ניצב־מישנה משה בדודו
מהמטה־הארצי.
לשליטא יש חשבון ארוך עם בדודו,
שאותו הוא מפרט במיכתבים ובתז־כירים
רבים שהוא שלח באחרונה
לצמרת המישטרה ולמישרד־הפנים.
שליטא עצמו היה מעורב בהתכתבות
בעניין ברודו כבר בשלהי שנת
. 1979
מעצר בהול. זמן קצר לפני כן
נעצרו ל־ 48 שעות במישטרת חולון
דויד שימעוני ושוקי טל, בעלי עסק
לפנסי־תאורה מרחוב נחמני בתל־אביב.
הם נעצרו בהשפעתו הישירה של
ברודו. על סמך מה הם נעצרו? לא
ייאמן, אך עילת המעצר ניתנה רק כמה
שעות אחרי המעצר.
שימעוני וטל נעצרו ב־ 14 בנובמבר
בשעה 12.45 ומהחלטת הכליאה עלה
שהיא מבוססת על תלונתו של אחד,
שלום שלתיאל, שהיה חייב לשניים
כסף עבור עבודה שביצעו בביתו
ובמשך זמן רב התחמק מתשלום החוב.
אבל התלונה נגבתה ממנו רק בשעה
17.55 באותו היום. השופט המחוזי דויד
בר־אופיר שדן בתיק. וזיכה את
שימעוני הביע פליאה מכך. בר־אופיר

דגמי־סתיו ל״יריד האופנה׳
שלושה אנ שי עסקי ם
ממפקד המחוז, ניצב אברהם תורגמן,
שיסיק את המסקנות כנגד בתרו. גם
תשובות לתזכיריו הוא לא קיבל.
אחר־כך הועלה ברודו בדרגה והועבר
למטה־הארצי,
שלוש שנים אחרי המיקרה זכה
שליטא לתשובה מהמישטרה.
תת־ניצב מיכאל בוכנר, הממונה על
הביקורת ותלונות הציבור במישטרה,
כתב לשליטא ששלתיאל התלונן נגד
שימעוני וטל עוד לפני מעצרם. אבל
הפלא ופלא, לא עלה בידיו של בוכנר
לאתר תלונה זו שלא הובאה בפני
השופט בר־אופיר. אבל בוכנר טוען
שישנם אנשי־מישטרה בתחנת חולון
שזוכרים היטב ששלתיאל הגיש את
תלונתו עוד לפני מעצרם של השניים!
בוכנר העיר לברודו את מה שהעיר,
אבל שליטא לא נרגע.

ניצב־מישנה ברודו
חשבון ארוך

גרס ששלתיאל ניצל את מעמדו באגף
המישטרה שבמישרד־הפנים, הגיש
תלונה טלפונית למפקד״המרחב,
י ברודו, וכך נולד המעצר התמוה.
השופט קבע :״אינני סבור שהעניין
הצדיק מעצר כה בהול ודחוף כפי
שנעשה כאן ובטרם נגבתה תלונה
כדין. ראוי להביא עניין זה לידיעת
_ מפקד המחוז על מנת שייתן דעתו על
אירועים אלה.״
הודעה פומבית. שליטא, חברו
של שימעוני, שאחר־כך נחקר אודות
טיב קשריו עם הח״כ ממנחמיה, דרש
העולם הזה 2451

עתה משהתברר שבדורו, שהוא אחד
השופטים במישפט חפץ — הוא
מנאמני המפכ״ל אריה איבצן, ומפקד
המחוז הדרומי, אברהם (״תורגי״)
תורגמן — הגיע שליטא למסקנה,
שחפץ לא ייצא טוב מתחת ידו של
ברוח. מכיוון ששליטא כבר הודיע
פומבית שהוא יפעל להדחת המפכ״ל
ולמינויו של ניצבצבי בר במקומו, הוא
החליט גם לעשות כדי שהעניין ייצא
לפועל. תיק ברודו, ששליטא מפיץ
עתה בין העיתונים הוא רק תחילת
הדרך.
שליטא מלא מרץ בימים אלה, אחרי
שהיועץ המשפטי לממשלה, הפרופסור
יצחק זמיר, החליט לסגור את כל תיקי
החשדות שהועלו נגדו לפני שנתיים
וחצי. הוא התחייב ל״שגע״ את
המישטרה מעל דוכן הכנ&ת. עוד לפני
שהוא נכנס לוועדת הפנים של הכנסת
ה־ ,11 הוא כבר מרעיש שמיים וארץ.

עסקים
תחת קורת גג אחת
להתלבש מכן! רגל ועד
ראש — ובחצי המחיר
המשבר הכלכלי מעיב על יצרני
_ומעצבי האופנה. הסתיו בפתח, ואין

איש יודע מה הוא צופן בחובו מבחינת
המכירות: האם ילכו ויפחתו? האם
תצמצמנה הנשים בקניית ״המותרות״
הנקראים בגדים?
הקולקציות כבר גמורות, ובתי־האופנה
רק מצפים לקונות.
גם להרוויח. שלושה אנשי
עסקים, אורי צור, אברהם דיין ויצחק
תמיר, חשבו ומצאו פיתרון שממנו יהנו
כל הצדדים: המעצבים והלקוחות,
המוכרים והקונים: הפיתרון הוא קיום
יריד אופנה, ראשון מסוגו בארץ,
שיערך בתחילת חודש אוקטובר
הקרוב.
בחול־המועד סוכות, במלון קאג־טרי
קלאב בתל־אביב, יתרכזו 80
יצרני אופנה לנשים ולגברים, יצרני
אופנה ספורטיבית, אופנת עילית,
ביגדי ילדים, הנעלה ואביזרים
משלימים, הכל תחת קורת גג אחת. הם
יפגישו שם את הקהל הרחב, את קנייני
רישתות השווק ואת בעלי החנויות
והבוטיקים מכל רחבי הארץ עם
תוצרתם. המארגנים צופים לאלפי
מבקרים.
ביריד ישולבו אירועים רבים
ומגוונים: יערך נשף פתיחה, יהיו
תצוגות־אופנה של החברות המציגות,
הדגמת דגמים על־ירי דוגמניות
ודיילות מכירה.
לקראת היריד יופק קטלוג־אופנה,
שיכלול את רשימת המציגים. תלושי
הנחה של כל מציג ותלושי השתתפות
בהגרלות.
אבל אלה רק המתנות הקטנות
שינתנו לקהל.
הכניסה לשטח היריד תהיה ללא
תשלום. העיקר הוא, שיהיו הנחות כבר
בתחילת העונה על רגמי הסתיו והחורף
החדשים, הנחות.בשיעור של בין ׳20
ל־ 50 אחוז.
איך אפשר לעשות זאת בתחילת
העונה? ״פשוט מאוד,״ מסביר יצחק
תמיר ,״אין פער תיווך. התשלום
במזומן, ולכן הנחה אפשרית.״
למשבר הכלכלי, מסתבר, יש גם
צדדים חיוביים. כשמצב השוק אינו
כל״כך ורוד, מסתבר לפתע שאפשר
לחתוך בצורה דראסטית את פער־התיווך,
להוריד מחירים באופן רציני
וגם להרוויח. מי העלה בדעתו אפשרות
כזאת לפני כמה חודשים?

לתפקיד המנכ״ל בחברת אברהם גינדי מונה בימים
אלה תא״ל(מיל ).יואל גורודיש.
החברה בונה בהקף גדול מאות יחידות דיור, שטחים
מסחריים ואתרי נופש במרס הארץ. הצטרפותה של חברת
אברהם גינדי בע״מ כחברה בבורסה ושינוי מעמדה לחברה
ציבורית נותן בידה מנוף אדיר להתרחבות והתפתחות
נוספת.
יואל גורודיש, בן ,46 יליד
ירושלים, תלמיד ישיבת ״עץ
חיים״ ,בוגר קורס קציני
שריון בצבא ארה׳יב, סיים
את המכללה לבטחון לאומי
ולמד הסטוריה כללית
באוניברסיטת ת״א. השתתף
עם חטי 7במבצע סיני, היה ק.
אג״ם של חטי 7במלחמת
ששת הימים, מפקד גדוד
טנקים בגיזרת המיתלה
במלחמת ההתשה, מפקד חט׳
שריון במלחמת יום הכיפורים
(טנקים רוסיים).
לאחר מלחמת יום הכיפורים מונה לתפקיד מפקד אוגדת
שריון בגיזרה הדרומית. צויין לשבח במלחמת ששת הימים
וקיבל עיטור אות המופת.
משוחרר מצה״ל 5שנים ועוסק בענף הבניה. שלוש שנים
מנהל חברת פניה פרטית בצפון הארץ. בשנתיים
האחרונות ניהל את חברת הבניה הדר טבריה, אשר
עוסקת בבניה פרטית, ציבורית, בתי מלון, בתי נופש,
פרוייקטים תיירותיים ומסחריים. חבר ההנהלה והמועצה
בעיריית נצרת עילית ופועל במסגרת יהוד הגליל להקמת
ישובים בפועל.

האולפן ללימוד
מקצועות הטלויויה
היום נפתחת ההרשמה למועד ג׳
לקורס הכנה במקצועות הטלוויזיה בתחומים
כדלהלן:

הפקה בימוי כתיבה
צילום תסריטאות איפור
הגשה טלוויזיונית
מתקבלים תלמידים בעלי השכלה תיכונית לפחות.
במסגרת הקורס יערכו התלמידים הפקות
לטלוויזיה במערכת במעגל סגור.

משן הלימודים:
6חודשים, פעמיים בשבוע בשעות.21.00-18.00 :
ההרשמה במשרדי האולפן ללימודי הטלוויזיה,
רח׳ בלוך 26 תל־אביב( ,קומת קרקע) ,בשעות
.19.00-16.00 ;13.00-10.00
טלפונים 221633 :־240660 ,03־03
• מספר המקומות מוגבל •

תן טרמפ לחייל

לימור פרידמן גומה לזעזוע כאשו מעדה
הואשוו. היא מסבות לראשונה עד חוויותיה

הוגל״ס

ועדו

את הבית על פיו. לבסוף נמצא
גזר״העיתון בארנקו.
הוא שומר על העדויות העיתונאיות
בלהט רב, אבל הוא גם זוכר במרירות
את האיזכורים שאינם מחמיאים
במיוחד :״כתבי־הספורט בישראל אינם
מבינים דבר וחצי דבר בהתעמלות־נשים,
והם עושים עוול ללימור
ולחברותיה. הנה!״ הוא קורא נרגז,
״כתבו עליה שהיא נפלה מהמיזרן, וזה

ך 1ימוד פרידמן, ג׳ינג׳ית ירוקת־
/עיניים בת ,16 היא נערה ככל
הנערות בגילה. מישפחה ממוצעת.
אמא פרידמן גננת, האב עובד בחברת־מחשבים.
שניהם
מחזקים את ידי הבת, גאים
כי לימור אינה ככל הנערות בגילה,
היא קורצה מחומר של מתמודדים: יש
לה אמביציה, כושר־התמדה, חריצות
שלא יודעת לאות, וכן הקרבה למען
הדבר האחד שהיא משוגעת לו.
חיי מישפחת פרידמן מתרכזים
סביב הקאריירה הספורטיבית של בתם.
הם מדברים בהתלהבות ובלהט רב.
לימור פרידמן יכלה להיות כל
ילדה, גם הילדה של השכן וגם האחות
של מישהו מאיתנו, אלא שבגיל שלוש
כבר הפכה מיזרנים בבית, התגלגלה
באוויר, קפצה קפיצות־סוס מעל
שולחן האוכל. אי־אפשר היה להתעלם
מכר שהיא איננה ככל התינוקות
בגילה.
שלחו אותה למכון רובי השכונתי,
ושם כבר הבינו שהיא צריכה להתפתח
במיסגרת גדולה ותחרותית יותר. משם
הגיע להפועל, וכעבור כמה שנים
לווינגייט.
אילו נולדה ברומניה, או בברית־המועצות,
בוודאי היתה עושה את
ילדותה בפנימיות מיוחדות, המכשירות
אלופים בלבד.
אבל בארץ התנאים אחרים. לימור
הולכת לבית־ספר רגיל ככל הילדים,
ואת שעות אחר־הצהריים היא עושה
באימונים במכון וינגייט. כאשר היא
חוזרת מאימוניה, היא צריכה להכין
שיעורים.
ההורים עומדים לצידה, קצת מצרים
על כך שללימוד שלהם אין חיי־חברה,
שהיא מעולם אינה הולכת למסיבות,
לים או לסרט.
לימור צוברת נקודות כדי להיות
אלופה, והמחיר שהיא ומישפחתה
משלמים הוא כבד. חייהם מתנהלים על
פי סדר־היום הספורטיבי של בתם.
״צייר עצבים של ברזל!״ אומרת
אביבה אמה .״בימים שלפני תחרויות

יי4 6 -

אי־אפשר בכלל לדבר איתה. היא מאוד
עצבנית ומופנמת, אנחנו עוזבים אותה
לנפשה. היא מעדיפה להתמודד עם
המתח הנוראי לבד״.
בדקה המישעים
* פ אחותה בת הארבע־עשרה של
^ לימור עוסקת בספורט. את
השאיפה להיות אלופה היא רכשה
מאחותה. היא שחיינית טובה, אבל
התחרות בענף הזה היא קשה יותר.
אבא פרידמן מקפיד לשמור על
קיטעי העיתונות שבהם הופיע שמה
של לימור. הוא מתעקש להראות קטע
אחד כזה. במשך שעה ארוכה הוא הופך

הונה תיקווה

גילי דרורי (מימין) ולימור פרידמן בלוט־אנג׳לט.
דרורי היא סייפת. חברי״המישלחת
הישראלית היו מלאי תיקווה כאשר נטעו לתחרויות, אך אינזבו.

ןןךי \ 1ך 1114 \ 11 \ 1לימור עם אביה מרדני, איש״מחשגיס,
ועם אמה אביבה, גננת. ההורים ראו בגיל

מוקדם שהילדה מוכשרת לספורט ושלחו אותה להתאמן. כיום, כשהיא

פשוט שקר! ובמקום אחר כתבו שהיא
נפלה מהטבעות, כאשר אין בכלל
תרגיל כזה.״
לימור מחייכת במבוכה .״אני בכלל
מתעלמת מהעיתונות, הם כותבים _ !

פנטזיות,״ היא אומרת. כשחזרנו לארץ,

אני וכל הספורטאים, לא ציפינו
לקבלת־פנים כזו. העיתונאים ממש
התנפלו עלינו. אבל אני לא מצטערת
שנסעתי. למדתי הרבה, ואני מקווה 1 להשתפר.״
בארון שבחדרה היא שומרת על
תצלומים, קיטעי העיתונות והמדליות
הרבות שזכתה בהם במהלך הקאריירה
שלה.
החדר מסודר ונקי, דומה לחדרים
של ילדים רבים אחרים בני־גילה, אלא
שבארון של לימור יש עשרות מדליות
ואותות־הצטיינות מכל הסוגים, ועל
השידות מוצבות תמונות ממוסגרות

של לימור על הקורה•
בארץ אין מתחרים ללימור, וזה
דווקא מקשה על התפתחותה הספורטיבית.
היא נוסעת מדי שלושה־ארבעה
חודשים לארצות אירופה, שם

היא מתאמנת ומתחרה עם אלופות
ברמה שלה.
הוריה מגחכים .״בתוכנית מוקד
לפני כמה ימים, אמר אחד העיתונאים
שהספורטאים לא צריכים לנסוע
כל-כך הרבה לחו״ל, שישארו בארץ
כמה שנים. אבל איך הם רוצים שיגיעו
לרמה אולימפית? עם מי יתחרו? ממי
ילמדו?״
לימור נוסעת פעמים רבות, כאשר
היתה בת 12 שהתה שיבער, חודשים
בגרמניה, עם מאמנים גרמניים. אפילו
שבזמן הזה לא למדה לימודים סדירים,
היא השלימה את לימודיה ולא פיגרה.
לימור תלמידה טובה גם בבית־הספר.
למעשה, לא היתה צריכה להגיע
לאולימפיאדה בלוס־אנג׳לס, מכיון
שבתחרויות המוקדמות שנעשו בהונגריה,
דורגה ישראל במקום ה״ .20 לפי
דירוג זה היתה זכאית לשלוח רק
מתעמלת אחת לאולימפיאדה, והזכות
הזו נפלה בחלקה של ננסי גולד־שמידט.
היא ייצגה את ישראל, על אף
העובדה שאיננה חיה בארץ, אף כי יש
לה אזרחות ישראלית.
ננסי חיה באמריקה ומתאמנת אצל
מאמן שטיפח כבר כמה אלופות־עולם,
למשל את ג׳וליאנה מק־נמרה.
״ננסי מתעמלת טובה!״ מספרת
לימור, היא הגיעה להישגים טובים,
היא עלתה לגמר ואף זכתה במקום
ה־ 31 בדירוג הכללי, אבל גם אותה
השמיצו בארץ.

כבר ספורטאית מן השורה, ההורים עוזרים לה ומעודדים אותה לכל אורן
הדרך, באימוניה הקשים והיומיומיים. לימור מבלה את רוב זמנה
באימונים, ורק אחרי־כן מתפנה ללימודיה, שגם בהם היא מצטיינת.