גליון 2453 מתאריך 5 בספטמבר 1984

חדש מ ״עלית״

עוגת שוקולד
משפחתית

חד ש מ עלי ת

וימו־ יעקבסון טמיר

עוגת שוקולד
^ שלא תגמר גם אחרי שכל הילדים
יתנפלו עליה. עוגת שוקולד משפחתית
(גדולה) של עלית. זוהי עוגת שוקולד
י. י נפלאה מ ״עלית״ שעושה את
השוקולד הטוב ביותר בארץ.
אפשי לגוון את העוגה עם

קצפת,קרם שוקולד וגלידה ־
ן מה שתרצי. לבחירתך עוד
1עוגות טעימות לא פחות:

עוגת שיש, עוגת צימוקים;
עוגה אנגלית
ועוגת לימון. כולן עלית.

רזנ

ת לי האנג
תמנג

מכחכים
איש תשמ״ד
מי יקשט את שערו של גיליון העולם
הזה בראש השנה!
בבואכם לבחור את איש־השנה של שנת
־ תשמ״ד, אני מקווה שתשימו לב גם למשמעות
החבויה בשמה של השנה. השורש שמ״ד מתאים
באופן מרהים לאיש שסימל יותר מכל את הכיוון
שאליו הידרדרה ישראל בשנה האחרונה: מאיר
יהלומה שימשי, באר־שבע
כהנא.

אני מציע את שימעון פרס הבלתי־נלאה,
המגלגל את הסלע בסבלנות לראש ההר. וחוזר
ומגלגל אותו בכל פעם מחדש, ועוד פעם ועוד
פעם — מבלי להתלונן כשהסלע מידרדר
לתחתית. חתרן או לא, אמין או לא, עיקבי או לא
— 41 יש משהו מרתק בגורלו של האיש הזה,
*שהנשיא הטיל עליו להרכיב את הממשלה הבאה.
דויד כץ, תל־אביב
אני מציעה לכם לחרוג הפעם מהמסורת,
ולבחור שני אנשי״שנה: צמד התאומים הסיאמיים
שימעון פרס ויצחק שמיר. וזאת מהסיבה הבאה:
שניהם הבינו כי אם ייפרדו, יבוא מייד הקץ על
הקאריירה הפוליטית של כל אחר מהם, אך אם
יתאחדו — יוכלו לנהל את ישראל ללא כל
הגבלות, מלבד אלה המתחייבות מההסכם ביניהם.
רחמים זיו, חיפה
...מנחם ליבני, מנהיג המחתרת היהודית. גם
המתנגדים וגם המזדהים מסכימים, שפעולות
המחתרת והחשיפה שלה היו האירוע החשוב
ביותר בשנה החו לפת• ציפי ישועה, ירושלים

^פני הדור בפ1י ה שביתה

המורים משתוקקים להאריך את
חופשת״הקיץ.
הכל נזעקים בשל מצבו המיררדר והולך של
החינוך בארץ. המדינה שקועה בבעיות־יסוד
קשות ביותר, אבל המורים — מי שאמורים
להוביל את החינוך ולהעמיד דורות חדשים של
אזרחים טובים — עוד לא הספיקו ״להתאושש״
מן החופש הגדול וכבר מאיימים בשביתה.
דווקא עכשיו?
במקום להירתם מייד לחריש עמוק בשדה
החינוך — דבר שעלה כתביעה ספונטאנית
״ במיגזרים שונים של הציבור ,״לאור״ בחירתו של
י כהנא לכנסת — עסוקים המורים בדאגה
למשכורותיהם ולתנאיהם האישיים.
אכן, פני הדור כפני מוריו.
מרים שמואלי, כפר־סבא
גם אני, אילו הייתי מורה, הייתי שובתת. מדוע
לא? המורים אינם צריכים לדאוג לילדיהם,
שאינם נמצאים בבוקר בבית־הספר. הם —
המורים עצמם — הרי נמצאים בבית ויכולים
לשמור על הילדים ואפילו ללמד אותם בבית.
אבל לנו, העוברים האחרים — אין סידור לילדים
המושבתים. אנחנו איננו יכולים לשבת איתם
בבית ובוודאי שלא ללמד אותם.
ליאורה כהן, בת־ים

הצבעתי מערך״
הקורא זיהה את תמונתו בדיווח על
ההפגנה נגד מאיר כהנא בשערי־הכנסת
(העולם הזה .)15.8.84
ליד תמונתי כתבתם שאני אחד מאנשיו של
כהנא, שבאו להפריע להפגנה של הוועד נגד
גזענות.
רצוני לומר: אין אני מאנשי כהנא, ובבחירות
האחרונות הצבעתי מערך.
אני ערכתי במקום הפגנת־יחיד, שאמצעי
התיקשורת התעלמו ממנה לחלוטין, במתכוון.
הפגנת־היחיד שלי היתה נגר המפגינים הצבועים,
שרובם היו אשכנזים, אשר אינם מתביישים
להפגין נגד הגזענות, כשהם עצמם מתנשאים
כלפי עדות־המיזרח בכל התחומים, ושותקים
^ כאשר האפליה היא לטובתם.
דבר נוסף: היו ביניהם הרבה אנשים מקיבוצים,
ושתי שאלות לי אליהם: מה עם הערבים
״הפראיירים״ שעובדים אצלם במחיר זעום? ומה
הם אומרים על בני הנוער הקיבוצי, שרבים מהם
הכריזו, כי הם מצדדים בגירוש הערבים מהארץ,
ודיברו בסיגנון לא פחות חריף מזה של מאיר
כהנא?
לסיום, רצוני להזכיר לכם את תוכן השלט
שנשאתי בהפגנה, ושממנו התעלמתם, כמו שאר
אמצעי־התיקשורת :״ומה עם ההתנשאות
והאפליה של האשכנזים כלפי עדות־המיזרח?״
(המשך בעמוד )4 .

3הירד
את אבו?

כתבת ה שער הקדמי:

בסיעת המערך לא דיברו השבוע
בשיבחו של אבא אבן: בתחילה הכין
את עצמו למישרת יו״ר הכנסת, למרות
שהתפקיד הובטח כבר לשלמה הילל,
מתוך תיקווה שמתחרהו יוותר. אך
הח״כים ששמעו על הבגידה בהילל
הודיעו, כי לא יצביעו בעד
אבן, והוא נאלץ להסיר את
מועמדותו בבושת־פנים.

הארנבת החדשה
של שימ ש! פרס
סידרת גילזיים מדהימה של ..השלם הזה׳ על המתרחש׳ מאחורי הקלעים
של המשא־ומתן: הידיעה על הסכם תנז י־ליסד היתה ברזה. יצחק שמיר לא
רצה לפוצץ את ההסכם ולא התכוון ברצינות להקים 27 התנחלויות, אריאל
שרו! רוצה בכל מחיר להיות שר תחת שינזשן פרס, דויד לוי מנסר. לטרפד
ממשלה רחבה. ושימעון פרס למוד האכזבות שולף

ן ארנבת חדשה מכובש: ממשלת מערך־ליבררים. לרא
חרות. האם ייאלץ לבלוע את כובעו פעם נוספת?

כתבת ה שער האחורי:
להיות אשה

היכה שגוושה

הס!ב
יהודית רב־ץ *בינתה תיב־יקת ייצאה בתקליט
חריט.. .גיליתי בעצ מי •־כרת מסייינזת. החלטתי
להיות איבה עד הפוך, אומדת הזמרת, המס•
פיית על ילהיתה בבאי״טבע.
על התפתחותה כזמרת רעל ה־יבינו•
העצים •בהל כאייבייתה.

תורת
הכ״סות
משה טוג, אי ש־ה
מי שטרה שלחם ב־כייסי־
ה אר ץ, רוצ ה
לכ תו בספר על כל שי טו ת־ ה כיי סו ת
הי דו עו ת לו. אלאש הו אמהסס: אין כיי ס
בי ש ראל היוד ע כל־כך הרבה סו דו ת
^ ^ 9מי ק צו עיי ם כ מו הו -ולה־
| 1ך, גיש ל עב רייני ם ספר־לי־מוד
פ שוט לאמתחשק לו.

״את לא דליה לביא!״ צעקו השוטרים
הגרמניים על מירה שחר, השפילו אותה,
האשימו אותה כי עבדה במינכן ללא
רשיון, וגירשו אותה ליש־ראל.
היא חושדת כי יורד

ישראלי, שבעבר דחתה את
חיזוריו, הוא שהלשין עליה.

מה באמת
קרה בכפר אוסיאדנחם מטר אבנים ניתך מלמעלה, ענני גאז
מדמיע התפשטו למטה. הקרב היה
בעיצומו. מה שהחל כהפגנה ערבית
יהודית נגד הפאשיזם, הפך

לעימות אלים בין אזרחים
ושוטרים. כיצד זה קרה?

מזכ״ל ההסתדרות, ישראל קיסר, החליט
להקים ועדה פנימית שתבחן ותבקר את
מוסדות הביקורת ההסתדרותיים, כדי להבטיח
שלא יצמח יעקב לוינסון חדש. אך ברגע
^ ^ 9האחרון הוא נבהל — ומינה
צוות של אומרי־הן, המבטיח
שלא תהיה שום ביקורת.
יהלומים מות הסנדק ואפר

לא רבים התאבלו השבוע על מותו של פיר•
גימאיל, מייסד הפלאנגות. הטרגדיה הלבנונית
נוצרה במידה רבה ביוזמתו של הרוקח שהעריץ
את היטלר, שהוליך שולל את
הסורים והישראלים והשאיר
אחריו מילחמת־אזרחים נמשכת.
שואב השומנים, מעשה זמיר

גם בארץ כבר אפשר לרזות כמעט בן
רגע. ה עו ל ם הז ה ראה וצילם א ת שאי־בת־ה
שומן הרא שונה שבוצעה בי שראל
על־ירי ה מו מחההאמ ריק
אי שהמציא מבונה
חד שה לביצוע ני תו ח זה.

קיסו חסו
ביקוות

יוסף הרנוי, הנ אשם ברצח
ב שנ ס, ב טו ח שי צחקז מי ר
מ תנכל לו כי הוא מ תנ חל.
.,הבל יזום מלמעלה ״,ני ס ה
לשכנע אתה שופטים.

היהלומן אלברטס בג טוען, בי שני
שותפיו -הב דור סלן א מנון א בי רן ו אביו
גזלו ממנו ב מיר מה ח מי שה מיליון דולר ולא הו תי רו
מרכושו אל א עפר ואפר.

הילדה

המדורים הקבועים: מיכתבים קורא יקר בלונים תשקיף במדינה עלי דפנה
הנרין השמאלן הנוראי
יומן אישי
אנשים
מד הם אומרים. שימשו! שושני
מנשה דווידזון יונה שימשי מרדכי
קופ מיכאל שני ירדן ליינסון

זה וגם זה
לילות ייטראל
חלין ראויה שבוע האופנה תשבצופן הורוסקופ מזל בתולה שידיי אתה והשקל תמרורים יחל מ-הלת על כל העולם
הווי
זה היה העולם הזד ׳טהיד

חתונת הקצנת

בין דוכנים עמוסי גלידה וקצפת באו
בברית־הנישואין עופרה בתו של מיקי
שטראוס, איש מוצרי־החלב ודן בנו
של שלמה (צייץ) להט, ראש עיריית
תל־אביב. בחתונה שנער־
^ 9 ^ .כה יבנהריה נכחו 1500
^ 0אורחים, וביניהם גם
שימעון פרם ועזר וייצמן.

מכחכים
והמשך מעמוד )3
אגב, אני יודע, אפליה והתנשאות

הורא מלול
גם המערך, ג הליכוד
יש גם במערך, שבו בחרתי, וגם בדויד
מלול, ירושלים
ליכוד•

משנה אם יש רווחים, אם אין. הרווחים
של המיפעל הם גורם מישני. כמובן
שצריך לשאוף לריווחיות, אולם זו
איננה תנאי לקיומו של מיפעל. הצורך
החברתי והלאומי צריך לעמוד לפני
הריווחיות.
יש תחומים ביטחוניים, התיישבותיים
ותעסוקתיים, אשר בהם הקיום,
הייצור והמוצר עצמו חשובים למדינה
ולאנשיה הרבה יותר מהריווחיות. היא
רצויה, דרושה, אולם לא הכרחית ולא
צריכה לקבוע את גורלו של מיפעל
כלכלי ואחר כישראל.
למשל, כל משק השירותים אינו
בנוי על ריווחיות, ותפקידו הוא לספק
שירותים נאותים לאזרח.
עמי ליבנה, עין־חרוד מאוחד

הריווחיות לא מעל לכל

הליברל והרוצחים

בשולי המשבר הכלכלי
יתנהלו בוודאי גס ויכוחים
פילוסופיים. להלן היריה הראשונה:
הפילוסופיה
הכלכלית הקפיטליסטית,
הנהוגה בישראל שנים רבות,
מבוססת על הרווח כגורם מרכזי
וקובע. אם יש למיפעל רווחים —
קיומו מוצדק, אם אין לו רווחים —
דינו סגירה, פיטורין ואבטלה. חיוניותו
למדינה בתחומים אחרים איננה
נחשבת. רק הרווח.
פילוסופיה כלכלית־חברתית זו יש
לשנות מן היסוד. הגורם המרכזי
בכלכלה ובחברה צריך להיות: קיום
בכבוד של כל אזרח מעמלו. ואין זה

את סימון עלילות־הדם
המציאו אנשי־כמורה ב־ימי״הביניים.
כיום משתמש
בו ח׳כ ליברלי.
כאשר התבקש ח״כ אוריאל לין
לסייע במאבק נגד ההסתה של מאיר
כהנא, הוא הגיב בהצעה לפעול גם נגד
מה שקרוי בפיו ״ריבוי מעשי הרצח
שבוצעו על־ידי ערבים על רקע
לאומני, כדוגמת רציחתם של נאווה
אלימלך, דני כץ, מאיה זינגר, אורלי
דובי, דפנה כרמון ואחרים.״
תמהני, מניין שאב ח״כ לין את
האינפורמציה הזאת. הנאשם ברצח
אורלי דובי הוא יהודי: רוצחיה של
מאיה זינגר לא נתפסו, והאנשים

יד מדריכה !מבחנת

כמה אגשים נשמו בוודאי לרווחה. מעכשיו הם
יכולים לשחק את מישחקם החנפני והלקקני, מבלי
שמישהו יקלקל להם את השורה.
עד עכשיו, כאשר חשבו אנשים אלה, המגדירים
את עצמם כאנשי״סיפרות, לגמור עניינים בינם לבין
עצמם. שם אותם דן עומר ללעג והעמידם במקום
הראוי להם. אלה המורגלים ב״שמור לי ושמור לך -
היום אתה זוכה בפרס הספרותי ואני יושב בוועדה
הממליצה ומחר להיפך־ -לא יכלו לסבול את היושר
המיקצועי של עומר והעלילו עליי עלילות־כזב.
בכל כוחם ניסו להוכיח, כי גם עומר ניתן לקניה.
ייתכן. מה שברור, שאותם ניתן לקנות הרבה יותר
בקלות והרבה יותר בזול. נכון, גם לעומר היי אנשים
כמו פנחס שדה, עמוס קינן ויהודה עמיחי -שבהם כמעט שלא נגע לרעה, אך הוא עשה זאת
מתוך שיקולים ענייניים.
אין כמעט אחד, שחיצו הדוקרני של עומר לא
פגע בו. הוא עורר את הסיפרות מתנומתה, הכניס
פילפל בכמה נרדמים והוכיח, כי מדור סיפרותי
יכול לעניין לא רק את הכותבים בו.
אני, לפחות, חב לו חוב של כבוד. עכשיו, אחרי
שהחזיר את נישמתו לזה שנתן לו את שנינותו
ואומץ־ליבו, אני יכול לומר את שבחיו. אולי הייתי
צריך לומר לו אותם עוד בחייו.
שנעצרו ונחקרו על־ידי המישטרה
בקשר לרצח הזה היו יהודים; גם רוצחי
נאווה אלימלך לא נתפסו, והמישטרה
הכחישה בתוקף את דיברי רפאל איתן,
שטען כי נאווה אלימלך נרצחה על־ידי
ערבים; וכאשר לדני כץ — אכן,
בביצוע מעשה רצח זה מואשמים
ערבים, אך המישפט עודנו מתנהל.
וכידוע, קובע החוק הישראלי כי
הנאשם הוא כבחינת חף־מפשע אלא

מו ת! שלנמר
כשישבנו, בקיץ ,1980 בחדר-
העבודה שלו (ונראה היה כי
החדר, בין אלפי הספרים, עם
פינת הכתיבה ליד החלון, הוא-
הוא הבית, העיקר, ושאר חלקיו
שלוחות מישניות, חשובות פחות)
דיבר על ההתקף הראשון.
הוא נראה חיוור מאוד,
שחימות עורו הטיבעית כמו נמוגה
עם החולי(״אני ייקה״תימני״),
הרזון המסויים מאוד כאילו אמר
הכל, וגם בקולו היה שינוי. ישבתי
די קרוב והוא נראה סחוט, אפילו
נפחד משהו.
תמיד אומרים במיקרים כאלה שזהו אות-אזהרה,״ אמר,
כדובר לעצמו בלבד- ,אתה יודע,
אולי אני באמת צריך להאט את

הוא אף־פעם לא האט את
הקצב.
כל-כך הרבה רשימות, טורים,
יותר מדי עיתונים, תחקירים
לגורמים שונים, שיחות ברדיו,
חברות במערכות (לא רק סיפרו-
תיות) ,המירוץ הקדחתני להוסיף
עוד ספר למדף, הידידויות,
התיכנונים, כל זה נגמר עכשיו.
איש אינטנסיבי כזה; דומה
היה כאילו אמר (והוא אמר לי
זאת לא פעם) :״או בלהט, או -
לא-כלום ״.איזה מירשם בדוק
לנסיון האפי להיטיב בהישגים,
לשאוף אל הפסגות; ואיזה
מירשם בדוק לבערה המהירה,
מהירה-מדי, כמו אצל כל אלה
הנופלים על מישמרתם.
וכלים לא היה זה הוא עצמו
שסיפר וכתב, בדברי הימים של
הסיפרות כפי שנצפו על־ידי דן
עומר כי המשוררים בוערים
מהר, מתים צעירים פארפרא־זה
על ניסוחה הידוע יותר של
עדנה סנט־וינסט-מיליי ,״אני נר,
בועד בשתי קצוותיו״.
למות צעיר. איזו טרגדיה ל

קרוביו,
אבידח ללא מוצא ויחד
עם זאת -וזה נורא לכתוב את זה,
אבל צריך -כמה אופייני. האיש
הצנום והאמיץ הזה היה, קרוב
לוודאי. הראשון לאשר זאת.
אולי, באמת -ארץ אוכלת.
ולא רק בשדותיה. עכשיו, כבר
ידענו. גם בשדות אחרים.
כמו אצל קאמי, שאותו אהב
והחזיק כמופת(ואשר אף הוא מת
צעיר, בשיאו, בתאונה מטופשת)
היתה השמש הגדולה, שאותה
אהב כל-כך, נוראה ורבת-חסד,
בעת ובעונה אחת.
וכאן, בארץ השמש, ישב עומר
וקדח את שורותיו על החלום
הישראלי, העולה באש.
אצבעותיי ממאנות לרשום לו
הספדים או ׳הערכות׳ -מייד
עולות פניו המזוקנות (כל-כולו
שיער) וצוחקות אותו לעג מר
וצורב, שהיה מסימניו המובהקים
ביותר. אף־על-פי-כן אני מוצא
חובה לרשום, לציין, כי דן עבד
תמיד כנגד הזרם. היתה זו
אמונתו החריפה (לעיתים נוקבת
מדי, נוקבת לריק) ,שכל האמנים
צריכים לעבוד כך -ורק כך.
והזרם, כידוע, מתעב את אלה
שאינם נסחפים במימיו, אינם
שטים וניגרים -כמוסכם,
כמצווה. ואז, כרגיל, הזרם עויין
אותם, מבקש לטבע, לאבדם -
את היחידים, את המתנגדים -
בין מימיו הגועשים. ו״הזרם״ -
ואתה יכול לתת כאן כל מטבע
שתבחר: המימסד, האקדמיה,
קליקות-הסיפרות, החברה -היה
במיקרה הטוב אנטגוניסטי מאוד
לדן.
הוא היה בוטה מדי, או ״ריא ליסטי״
מדי, כה שונה \אחר מה-
מימרחים ה־סטייקטוראליים־,
השטף המימי של> סיחים, ע! פילים,
התייפייפוי. נ מתפייטות
בפרוטה ו״מארגים עדיניס-מור-

כבים של סימבוליקה׳ ,שהם כל בך,,
,עכשיו״ ,מרביתה״מהותה של
מה שמכונה הסיפרות העברית.
ו״הזרם׳ בחר לטבע בצורה ה ישנה,
האלימה, האופיינית לו: הם
התעלמו ממנו, או שלעגו לו וני-
אצו. קרבות״חצר ברמה של בוץ־
עומר זקוף, נחוש, בלתי־נסוג
קרסוליים, מחול שדים של טיס-
ני־נייר של להק תככן, שכמעט
מעולם אינו מגביה עוף.
אכן, הוא אסף אותם ב״גא-
לונים״ .האמת הפשוטה שהיה
איש ריב ומדון. וכך, אכן, ראה
את עצמו .״יש לי מריבה עם ה-
סיפרות העברית ״.כתב לי באחד
ממכתביו, מריר ומאוכזב, דחוי -
אבל זקוף, נחוש, בלתי-נסוג.
ממשיך בשלו.
הוא כתב שירה אנרגטית, חריגה,
מלאת המיית נפשו, שהיתה
כולה אהבה לסיפרות(וכי מי יכול
לריב את ריבו אם לא האוהב

דן עומר קטל את אחד מסיפריי בקטילה,
שנראתה בקריאה ראשונה כאכזרית. לאחר ההלם
וקריאה חוזרת בביקורתו הבנתי, כי לא האכזריות
שיחקה פה אלא האיכפתיות. הוא הבין, מן הסתם,
כי יש לו כאן עסק עם אדם, שלא ייעלם מחר מנוף
הסיפורת. לא כל מבקר היה מקדיש לכותב אלמוני
חצי מדור עם תמונה וכותרת ענקית.
את הספר האחרון שלי שיבח בצורה יוצאת מן
הכלל, ולדעתי אף מוגזמת. גם במיקרה זה, כמו
קודם, היה עומר מבקר הסיפרות היחידי שהתייחס
לסיפרי. האחרים אפילו לא טרחו לציין את פירסום
הספר במדורי הספרים החדשים בעיתונות.
דן עומר היה המבקר היחידי ש״היה בשטחי׳,
שחש את הדופק, שהיה חלק ממציאות סיפרותית
אמיתית. הוא לא הירשה לעצמו להתעלם מכותב
צעיר, שפירסם את סיפרו הראשון בגיל 20 וחצי.
הוא ידע כי הוא חייב להתייחס לכותב.
חבל שדן עומר איננו עוד. חבלישנעלמה יד

מדיי ״3ימכימת•

יגאל גלאי,

תל-אגיב

• הקורא גלאי הוא סופר ועיתונאי. סיפרו
האחרון: דברים בגליה.

אם הורשע על״ידי בית־המישפט —
ודין זה חל על הנאשמים האלה בדיוק
כמו על הנאשם ברציחתה של אורלי
דובי.
דבריו של ח״כ אוריאל לין,
המאשים את הערבים בביצוע מיספר
רב של מעשי־רצח, מבלי שיהיה לו כל
בסיס וכל הוכחה לטענות אלה, מהווים
למעשה הסתה גזענית חמורה, המזכירה
את עלילות־הדם נגד היהודים.

האמיתי, המסור!) ופרוזה חזקה,
מפוכחת, שהיתה לא״מעט חדש נית,
נועזת בהמראותיה. וכל יום
רביעי בשבוע היה הנמר שלו נוהם
מעל דפי העולם הזה, מתחשבן,
מלטף, מסתתר בבוש, שוב מגיח,
נוגס, אבל תמיד בשליחות יער-
העד, הירוק-תמיד, של הסיפרות.
איש עתיר-ידע, מפתיע בהת־רשמויותיו,
שהיה גם חבר טוב -
ואין לך דבר נדיר מזה בבריכה
הנמוכה שהיא קרת הסיפרות
שלנו. כשהתחלתי מפרסם את
ספריי, היה הוא הראשון (ובין
הבודדים) ששם לב -ושידע
לבטא את שימת־הלב הזו(אותה
נעדר הוא-עצמו עד לאחרונה),
שאין חיונית ממנה, אוויר-
לנשימה, לסופר הצעיר באשר
הוא .״הדבר הנבון ביותר אצלך,
אריק ״,אמר, כמי שמכיר שעצה
טובה. אשר אצלו שוב אינה ניתנת
לביצוע, כבר נלקחה ויושמה,
״שאתה רתוק מכל זה, זאב בודד,
מנוע מהחרבונות, האהבה העצמית,
השחיתויות הקטנות והמגוחכות,
כל מה שהוא ליד
הסיפרות״.
רציתי לומר לו -ואמרתי זאת
אז, בקיץ הגורלי של 80׳ -כמה
חבל שאינך עושה כן. אתה עצמך.
כי זו הרי, אחרי הכל, כל התורה
כולה, בשתי מילים :״אתה עצמך״.
כל השאר -חסר חשיבות, או
מישני. או עיסוקם של האחרים.
אבל -כרגיל -היתה חובת
ההתפרנסות, והיצר, והיו גם הצדדים
האחרים של אישיותו
המגוונת.
הנחמה האמיתית, הראויה,
מומלצת לכל מי שהכירו או מבקש
להכירו עכשיו(פוסט־מורטם)
היא הספרים הלא״מע־טים שהשאיר, יכולתו האמיצה
והחרוצה להספיק. עד שכרע ליבו
בפעם השניה -לתמיד.

אריה קרישק, חוליו
• הקורא קרישק הוא העורך
הראשי לשעבר של הוצאת הספרים
בתר ומחברם של שיבעה ספרים.
ביניהם: עושה שלום, האיש שבקיר.

אוריאל לין הוא חבר המיפלגה
הליברלית. אם אלה הם ה״ליברלים״

ח״ב לין
כמרים וליבראל
של מדינת־ישראל, מצבנו כנראה חמור
אד ם הלר, תל־אביב
מאוי ׳

תחתונים קטנים
מסקנות נדודוח
מעשה נורא אירע לקורא
ברחובה הראשי של חולון,
והוא מיהר להריץ פתשגן
למערכת.
תמהתי לאן נעלמו גבולות החוצפה
והבושה, כשראיתי לאור היום שלוש
נערות בגיל 15 מטיילות ברחוב
הראשי של חולון, כשאחת מהן לובשת
תחתון־מיקרו, מהסוג שמדגימות
דוגמניות־צילום מפוקפקות.
כשהכריז אברהם שפירא, השומר
המפורסם מפתח־תיקווה :״זה נוער, זה?
זה בררה!״ הוא טעה רק בדבר אחד —
לא הנוער בררה אלא מחנכיו, הוריו
מוריו ומנהיגיו.
אכן, כל הכבוד לנו, בני עם־התנ״ך,
צמודי המזוזות, אור לגויים!
ישראל בר־דג, חולון

בל הכבוד ל״זהו זה״

שעות נעימות של בידור
לכל המישפחה.
אחת הצורות הפופולאריות ביותר
לבילוי זמנם של הילדים בחופש הגדול
היתה הצפיה בטלוויזיה. מתוך השפע
שהוצע על המירקע אני רוצה לציין א ת.
התוכנית זהו זה, ששודרה פעמיים*
בשבוע (ופעמיים בשידור חוזר) .כל
הכבוד לעושי התוכנית. הם הצליחו
לספק שעות נעימות של בידור
והרחבת־אופקים לכל המישפחה.
בעיקר הצטיינה התוכנית בחריגה
מן הבנאליות והשמאלציות, המאפיינת
לא פעם תוכניות־ילדים, ובהומור
מקורי ומרענן.
חנן אלאור, חיפה
העולם הזה 2453

בלתים

סאת דניאלה שסי

• בלי בנ/׳\ 1א דיניב•2
,,העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה:
*י תל־אביב, רחוב גורמן ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136
העורך הראשי: אורי אבנרי עורך־מישנה: דוב איתז עורך
תבנית: יוסי שנוז עורבי כיתוב: ענת ישראלי וגיורא
נוימן צלמי מערכת: ציון צפוייר ענת סרגוסטי וציפי מנשה
־עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון
מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ
הדפסה :״הדפום החדש״ בע׳־נז, תל־אביב הפצה :״גד־ בע״מ

קרוב ל־ 25 שנים, כשנקראה עדיין
שולה תבור.

מספרת שולה:

אחד הקשרים האנושיים המרגשים
חודש אלול נכנס — ושוב
ביותר שהיו לי, במיסגרת העבודה
מזדקרת שאלה, שהתייצבה לפנינו 33
העיתונאית שלי, היה הקשר שיצרתי
פעמים קודמות: מי הוא איש״השנה?
עם איריס רוידסקו.
השנה קשה בחירה זו יותר מרגיל.
גיליתי אותה בדיוק לפני 15 שנה.
לכן אנו מעוניינים יותר מתמיד לשתף
היה זה כשהגעתי לכפר הירוק, שבו
אותך בהכרעה.
למדה, כדי לחפש את הנערה היפהפיה
״ י אנא, חשוב. אילו היה זה תלוי רק
ששמעתי עליה רבות.
בך: במי היית בוחר? מיהו האיש או
אחרי שהוכתרה כמלכת המים
האשה, הישראלי או הזר, הצעיר או
1971 בטקס שהייתי אחראית לו,
הקשיש, אשר השפיע, לדעתך, על חיי
המשכתי לשמור על קשר הדוק עם
האדם הישראלי יותר מכל אחר, לטובה ־ הנערה.
או לרעה, והמסמל את ההתפתחות או
ב־ 1975 פירסמה איריס ספר״שירים
המאורע החשוב ביותר של תשמ״ד?
בשם דברים שאינם. היא כתבה
חשוב־נא וכתוב לנו.
בהקדשה ״לשולה, אינני יודעת — אם
לא היית קיימת — הייתי מגיעה לרגע
זה — בו אני מקדישה לך, בהוקרה,
הערכה ואהבה רבה, איריס.״
לפני כמה שנים עזבתי את הארץ.
הקשר שלי עם איריס נותק. כשחזרתי
אין זה מקובל שהעולם הזה
והתחלתי לעבוד שוב בהעולם הזה,
מקדיש לנושא אחד שני שערים
ניסיתי למצוא את איריס. איריס פשוט
רצופים. מה גם כשאין הנושא עומד

גערה ושמה
איריס

איריס דוידסקו עם שולמית יריב ()1971
.בהוקרה, הערכה ואהבה רבה...״
ברומו של עולם ואינו נוגע לגורל
המדינה.
אבל זה קרה בשבועיים האחרונים.
לפני שבועיים הופיע דיוקנה של
איריס דוידסקו בשער האחורי(העולם
הזה ,)22.8.84 בלוויית שתי המילים:
״איפה איריס?״ בכתבה קצרה נאמר כי
^ מצבה של איריס נואש, ושאחרי טיפול
לגמילה מסמים קשים היא נעלמה מן
האופק.
שבוע לאחר מכן הוקדש חלק מן
השער האחורי לאותו הנושא. שוב
הופיע תצלומה של אירים — והפעם
תצלום מעודכן — ונאמר כי איריס
מספרת על חוויותיה מבתי־חולים
לחולי־נפש.
על הנסיבות שגרמו לכך מספרת
שולמית יריב, שהתחילה בקאריירה
העיתונאית שלה בהעולם הזה לפני

נעלמה. חיפשתי אותה בכל מקום.
לבסוף הגעתי לפסיכיאטר שטיפל בה
בבית־החולים אברבנאל. הבנתי
מדבריו שמצבה קשה. אז פניתי
בקריאה מעל גבי העתון, בשער אחורי:
איפה איריס?
למחרת פירסום הכתבה הגיעה
איריס לביתי, כשהיא מלווה על־ידי
אביה. זר־דליות יפהפה היה בידה. היא
וזיתה נרגשת והתלוננה שבמשך
השנים רדפה אותה העיתונות. לולא
שמעה שחזרתי, לא היתה יוצאת
מהאלמוניות, שאותה כפתה על עצמה
כדי לשקם את חייה.
הראיון שלי איתה נערך בהפסקות,שבהן פרצה בבכי. הווידוי שלה זיעזע

אותי מאוד.

מלישכת דובר צה״ל בתל־אביב, כממונה
תיקשורתי בדרום־לבנון, במיסגרת
יחידת־הקישור שם.
כתוצאה מכך גדל היקף הפירסומים בארץ
ובעולם על צד״ל — צבא דרום לבנון — ועל
מפקדו, אנטואן לאחד.

פרשת חפץ שניה
במטה הארצי בירושלים מתרוצצת שמועה
שמפכ״ל המישטרה, אריה איבצן, עומד
להסתבך בפרשת ״אסף חפץ מם׳ 2׳ — גם
הפעם סביב האזנות חוקיות, שיעוררו זעם רב
בציבור.
מסיבה זו הפסיקו רבים מהמשרתים במטה
הארצי לשוחח בענייני עבודה אפילו בטלפון
שבביתם.

חזית ממורמרים בעבודה ראש מטה הבחירות של המערך, מוטה גור,
עומד לצאת בקרוב בהתקפה גלויה על שימעון
פרם.
גור זועם על כך שהוא הוצא ממעגל מקבלי ההחלטות
וצוות המשא־ומתן של העבודה. לדבריו, לא יתכן שפרס
יגולל עליו את האשמה לתוצאות הבחירות ויתעלם מחלקו
שלו במפלה.

לגור יצטרך, בהתקפה אישית על פרם, גם אבא
אבן, שנאלץ לחזור בו בבושת פנים מרצונו
להיות יושב־ראש הכנסת.

אבן גורס, שפרס הוליך אותו שולל שלוש פעמים בארבעת
החודשים האחרונים, החל מהרחקתו מתפקיד המיועד לתיק
החוץ. הוא החליט לשבור את הכלים ולתקוף את פרס
חזיתית.

שושנה פרץ -
שליחת בית״ר
בחו״ל?
שושנה פרין, אמה של ליסה פרין,
ביקשה לברר אם היא תוכל לצאת עם
מישפחתה לשליחות בחר־ל, מטעם
תנועת־הנועד של בית״ר.
פרין עדיין לא פנתה בדרך המקובלת
ליושב-ראש העולמי של האירגון, שלמה
גרביין. אך גם אם היא תעשה כן, קטנים
סיכוייה לזכות בתפקיד מסוג זה, מפני
שהיא אינה בוגרת תנועת בית״ר ואין לה
רקע תנועתי.

שרון אולץ לנסוע

פורשי זינל יושתקו

אריאל שרון נאלץ כעל־כורחו לצאת לניו־יורק,
להמשך מישפט־הדיבה שהוא מנהל שם נגד
השכועון ״טייס״.

אגף־החקירות של המישטרה שוקל להחתים כל
חוקר ביחידה־הארצית לחקירות־הונאה על
מיסמך, שבו הוא יתחיים שלא לשוחח עם
עיתונאים, גם אחרי פרישתו מהיחידה של
בנימין זיגל.

מאחורי הקלעים ניסו פרקליטיו לדחות את הדיון למועד
מאוחר, עד אחרי סיום הדיונים על הרכבת הממשלה.
השופט אברהם(״אייבי״) סופר הציע, ששרון יבוא ב־14
בספטמבר, אך שרון לא הסכים לתאריך זה, שבו עשויה
להיות מוצגת ממשלה חדשה.

השופט האמריקאי איים בדחיית התביעה, אם
שרון ימשיך לזלזל בבית־המישפט האמריקאי,
ולכן הוא מיהר לצאת השבוע לארצות־הכרית.

האגודה נגד
ישיבת 0 1
היחסים המתוחים בין אגודת־ישראל
וש״ס כבר באים לידי ביטוי בחלוקת
טובות־ההנאה שבל מיפלגה מעניקה
לבוחריה.
חברי מועצת עיריית באר־שבע מטעם
האגודה מסרבים לאשר פתיחת ישיבה של
חוזרים בתשובה, המקורבים לש״ס. הנימוק
שלהם הוא שהישיבה קרובה מדי למיקווה
העירונית, וקיים חשש שהיצר הרע יפקוד
את החוזרים בתשובה והם יציצו ברוחצות
במיקווה.

השבר למישמרת הצעירה השבוע ייבחר אפרים(״זיגי״) זינגר למזכיר
הארצי של המישמרת הצעירה של
מיפלגת־העבודה. הוא מועמד מוסכם, שיחליף
את ח״ם חיים רמון.
זינגר היה שבוי במשך שמונה חודשים בידי
הסורים במילחמת יום־הכיפורים. תפקידו
האחרון: יושב־ראש המישמרת־הצעירה של
תנועת העבודה הציונית.

דובר ישראלי לצד ל
צה׳יל מינה באחרונה את רב־סרו דני ליש.

בדרך זו מקווה המישטרה למנוע מהציבור קבלת מידע על
חיסולם של היחידה ושל התיקים הרגישים שמצויים
במישרדיה.

תיתכן פניה לערכאות של פורשים, כדי לבחון
את חוקיות המיסמך.

מאחורי הפרוייקט עומד איש־העסקים הישראלי
דויד(״דודו״) מור, הנציג הכלכלי של זאיר
בארץ, ומועמד מם׳ 43 ברשימת הליכוד לכנסת.
חברת ההפעלה תירשם בדרום־אמריקה.

איגזד השידזר
האירופי לארץ
ב־ 16 בספטמבר יתקיים בירושלים כינוס של
איגוד השידור האירופי.
הקונגרס, שיימשך שלושה ימים, נערך בכל שנה במדינה
אחרת מחברות האיגוד. בכינוס משתתפים חשבים
ואנשי־כספים, וזו הפעם הראשונה שהוא נערך בישראל. עד
כה לא נערך כינוס כזה בארץ, בגלל החרם הערבי.

המשתתפים באים על חשבונם, ורשות־השידור
דואגת רק לסיורים, לאירגון אולם ולארוחת־ערב
חגיגית לבאים.

בוקר טוב ישראל
במיסגרת שידורי־החורף של הטלוויזיה
הישראלית, נמצאת בתיבנון תוכנית־בוקר
שתתחיל בשש ו־ 30 ושתבלול חדשות וראיונות
קצרים עם אנשים, דוגמת התוכנית האמריקאית
״בוקר טוב, אמריקה״.

לנדסברגר משתחרר
העבריין הישראלי יורם לנדסברגר, השפוט
בהולנד על מעשה שוד, ישתחרר מכילאו
מקרוב. עדיין לא ברור אס ינסה לשוב ארצה.

.,השיירה״
לבית־המישפט -
,.השיירה״ — מיבצע הבחירות הפרטי
של השר אריאל שרון — עשויה להגיע
בקרוב לבית הדן לעבודה. פעילים בשבר
שנסעו ב״שיירה־ בחודשי יולי עדיין לא
קיבלו את שברם. הם הודיעו שיפנו
לערכאות.

הבנקים שבים לפרסם

חקירה ביחידה המרכזית

המאזנים החיוביים החצי־שנתיים של הבנקים
יביאו בקרוב לגידול בהיקף הפירסום שלהם.

היחידה לחקירות פנים כמישטרה — היח״ם —
משלימה חקירה נגד קצין ביחידה המרכזית
בתל־אביב החשוד בהעלמת ראיות מסלון ידוע
למוצרי־חשמל בתל־אביב. הראיה שבה מדובר:
קוססת־גפרורים מלאה בחשיש.

הירידה בפירסום החלה לפני קצת פחות משנה, בעיקבות
משבר המניות הבנקאיות.

הקצין עבד בעבר בזמן חופשתו באותו סלון.

הפדרציה בקשיים
הפדרציה הספרדית מצויה באחרונה בקשיים
רבים. אחת התוצאות של קשיים אלה: סגירת
מישרדים של הפדרציה במקומות שונים בארץ.
הקשיים נובעים הן מירידת כוחה של תמ״י והן
מה״ברוגז״ של המיליונר ניסים גאון עם ממשלת
ישראל.

מתיחות קוליץ־אונגר
צורת החצטרפות של ״יחדי למערך יצרה
מישקעים אצל שני אנשי־העסקים המקורבים
לעזר וייצמן, דויד קוליץ ורמי אונגר. בצמרת
״יחד״ אומרים, שבין השניים עבר חתול שחור.

ישראלים מתפעלים
מטזסי זאיר
חברה בינלאומית, שבראשה עומדים ישראלים,
תתפעל את חברת התעופה הלאומית של זאיר.

נשלל רישיון האלוף
רישיון הנהיגה של האלוף(מיל׳) שלמה אראל,
לשעבר מפקד חיל־הים, נשלל בגלל
עבירת־תנועה של נהיגה במהירות־יתר, זו
הפעם השניה בשנתיים האחרונות.
אראל, לשעבר יושב־ראש מועצת המנהלים של
מספנות־ישראל, פנה באמצעות סניגורו לבית־המישפט
וביקש דחיה, כדי לנסות ולבטל את גזר־הדין בדרך
מינהלית.
האסירים נגד המחתרת
״הוועד למען האסיר״ יוזם הצבת
מישמרת־מחאה קבועה מול מישכן הכנסת וליד

בתיהם של שר־הפנים, יוסף בורג,
מפכ״ל־המישטרה, אריה איבצן, ונציב שירות
בתי־הסוהר, מרדכי ורטהיימר.
הוועד, שבראשו עומד האסיר לשעבר רמי
חוקיימה, ושחברים בו אסירים לשעבר
ובני־מישפחות של כלואים, יהודים וערבים,
דורש שהאסירים בכל בתי־הסוהר בארץ יקבלו
תנאים זהים לתנאי המאסר והמעצר של
חברי־המחתרת.
הוועד גס ידרוש חנינה בהיקף גדול לקראת
החגים.

במדינה
העם

מישחק הרוטציה
ישראל בוערת, וראשי
המיסלכות מגגגים גגגל כמו
גירון קיסר
מילת־השבוע בישראל היתה ״רוטציה״.
מילה
לאטינית זו, המתארת את
התנועה הסיבובית (״תטה״ — גלגל,
״רוטארזד — להסתובב על ציר),
בוטאה במבטא רוסי ומארוקאי. אנגלי
ותימני. היא היתה מילת־מפתח, מילת־קסם.

מחלת־הרוח הפוליטית שתקפה את
המערכת הישראלית מאז הבחירות
(ואולי כבר הרבה זמן לפניהן) מצאה בה
את ביטויה המושלם.
לרטץ ולהתרטץ. בעבר נוסתה
השיטה במישור הפרלמנטרי. כשלא
היו למיפלגה הי כסאות כרי לחלקן בין
ראשיה, נקבעו הסכמי־רוטציה, שחייבו
נבחר אחד לפנות את מקומו לטובת
נבחר אחר.
כמעט כל ההסכמים האלה הופרו
בעבר. מלבד כמה חריגים באגודת־ישראל
ובשל״י, הפרו הנבחרים דרך־
קבע התחייבות זו. אחרי שנקבע שאין
לכפות את ביצוע הרוטציה בררך
חוקית, לא נותרה אלא אמונת
הפוליטיקאים איש ביושר רעהו —
9אמונה השואפת לאפס.
עתה, בגלל התיקו שנקבע

בבחירות, הועלתה שיטה כושלת
ומכשילה זו למישור הממשלתי. במשך
כל השבוע נערך מחול־שדים סביב
הרוטציה (ראה עמודים .)11 - 10
רוטציה בין ראשי המערך והליכוד —
היכן? באילו מישרות? מתי? ומי יהיה
הראשון לרטץ ולהתרטץ?
רוטציה יומית. בציבור נפוצו
על כך בדיחות ללא־ספור.
אם לקבל את עיקרון הרוטציה. מה
הגבול?
רוטציה תוך שנתיים וחורש,
כהצעת המערך. נותנת יתרון עצום
יי־ לראשון התופס את המקום. שנתיים הן
תקופה ארוכה בחיים הפוליטיים. תוך
שנתיים אפשר לריב, להתפלג, למצוא
סיבות בעלות חשיבות לאומית
ואנושית עליונה להפרת ההסכם.
הליכור הציע רוטציה בכל שנה,
בתנאי שהוא יהיה הפותח. אך גם זה
נראה הרבה. מדוע לא רוטציה בכל
חודש? בכל שבוע?
ואולי רוטציה יומית — בימים
זוגיים ישלוט איש־הליכוד, בימים
בלתי־זוגיים איש־המערך. ובשבתות
— הד״ר יוסף בורג הבלתי־נמנע?
ראש מיסלצתי. כל זה היה
מוכרח לצור יחס של בוז כלפי
המערכת המדינית הדמוקרטית.
התחושה הכללית היתה ש״רומא
בוערת. ונירון קיסר מנגן בנבל״ .הקי־ג
-סרים הקטנים של המיפלגות בוודאי
הוכיחו בשבועות אלה כי האינטרס
האישי העלוב שלהם. או האינטרס
המיפלגתי העלוב לא־פחות, חשוב
בעיניהם לאין־שיעור יותר מאשר גורל
המשק המתמוטט והדמוקרטיה המושפלת
ער עפר.
היה זה כאילו החליטו העסקנים,
כולם יחד וכל אחר מהם לחוד :״אחריי־המבול
״.והמבול הוא הפאשיזם האנטי־דמוקרטי
והאלים, המרים את ראשו
המיפלצתי בגלוי(ראה עמודים - 12

מישטרה
^ יום נקם ושילם
הקרב גגמר, כהגא לא בא,
המזדהים היהודים
הלכו הביתה
ואנשי אום־אל־ם חס נשארו
עם המישטרה
״כהנא לא בא, ניצחנו!״ כך הכריז
ברמקול ראש־מועצת אום־אל־פחם ביום
הרביעי שעבר (ראה עמודים 12
.)16 - ,הכרזתו זכתה במחיאות־כפיים
(המשך בעמוד )8

ך ם משקיפים מנוסים בפולים
טיקה הישראלית מתייחסים בפליאה
מסויימת להיבטים חדשים,
מפתיעים במיקצת, בהתנהגותו של
היו״ר הזמני של הכנסת, אבא אבן.
ותיק־הח״כים־שאינם־שרים מנסה
להפיק את מירב היתרונות. שהוא זכאי
להם בגין גילו המתקדם. יתכן שחינוכו
הבריטי גורם לו לראות בחיוב זכויות־יתר,
המוענקות בעטיין של נסיבות
ביולוגיות או מישפחתיות, או כפרס
עבור ותק ושירותים מיוחדים לממלכה.
אבן
מטפח במשך שנים רבות מעין
פולחן של הערצה עצמית, שהיא
אחראית, אולי, לבדידות האופפת אותו
בזירה הפוליטית בישראל. רק ח״כ
אהרון הראל, שגם אותו פוקדת שתיקה
מוזרה נוכח מכירת החיסול של שימעון
פרס, מנפנף בכרטיס־החבר שלו במוע־דון־מעריצי־אבן.
חברים אחרים בסיעת

מועמדים אבן והילל
התיקווה היחידה

ממשלת ״אחדות לאומית״ .הצהרה זו
לא התקבלה באמון מלא, ואבן נשאל
שוב ושוב, נחזר בתקיפות רבה על
נחישות־דעתו המוחלטת ״להתפלג״
אם תקום ממשלת מערך־ליכוד. אבן
לא הסתפק במחוייבות שלו־עצמו
לפילוג. הוא גרס שגם אהרון הראל
יפרוש עימו.
מובן שאבן לא נקט בשום צעד־מחאה
נגד מהלכיו של פרס. לא רק
״האחדות הלאומית״ ,אלא גם מכירת
מצע־העבודה, על כל סעיפיו, והקרבתו
למולך השאפתנות חסרת־המצרים של
פרס לתפקיד ראש־הממשלה, לא גרמו
לפרישה. ההפך הוא הנכון. אבן היה
אחד הראשונים שהכיר בפומבי ״בצד
רך״ בהקמת ממשלה כזאת. הוא תמך
עד הסוף, בצעדי פרס, ובכללם החרמת
נציגי מחנה־השלום והציבור הערבי,
שגבלה לא רק בגזענות, אלא גם
בהתאבדות פוליטית.

אב> דא ימלא
את ם ק1ם הגיס
המערך בכנסת מתייחסים עדיין לאבן
כנטע זר, אנגלו־סאכסי מהוקצע, אבל
סופר־עצבני, המייצג במיפלגתו ערכים
אסתטיים והתנהגותיים זרים, שהם
בלתי־מובנים בחבורה זו .
למזלו של אבן, הוא עדיין ניזון
מהערצתם הנלהבת של יהודי ארצות־הברית.
גם שם הנוף השתנה, אבל
הגרעין הקשה של אוהדי אבן עדיין
קיים. בשנות ה־ ,50 כשגריר בארצות־הברית
ובאו״ם, הוא עורר התלהבות
מובנת בקרב דור ראשון ושני של
מהגרים ממיזרח אירופה, ששליטתם
בשפה האנגלית היתה בינונית ופחות.
העובדה שאבן הפליג בנאומים מדהימים
באנגלית העשירה שלו, וגימד
אפילו את הנציגים הפרוטסטנטיים של
ארצות־הברית, העניקה להם תחושת
גאווה אדירה. זה היה די מזמן, לפני
שהמתעמלים של ישראל העלו סומק
של בושה על פניהם של חברי הוועד
היהודי האמריקאי למען הספורט
בישראל: אריאל שרון התדיין עם
טייס במישפט־ריבה מביך, והיומון
וושינגטון טיימס כתב, סוף־סוף, את
האמת על הכישלון הצבאי של רפאל
איתן בלבנון. אבן ייצר יוקרה, וזכה
בתמורה מלאה מיהודי ארצות־הברית.
והו. בעצם .״הנכס העיקרי של אבן
כעסקן פוליטי מהשורה.

^ תמיפה
9בהחרמה
^ בל בשביעית האחרונים הת־גלה,
לפתע, אבא אבן חדש. איש
שאפתן, שאיננו מוכן לקבל ״לאו״
כתשובה, עסקן מזיע בקדחתנות של
סוף־הקיץ, ממרפק את דרכו ללישכת
יו״ר הכנסת. אפילו הודף קלות את
שר״התחבורה חיים קורפו, שניסה
לעמוד בדרכו. שבוע בלישכת היו״ר,
כשהוא מוקף, בפעם הראשונה מזה
עשר שנים, בפקידים ועוזרים הנתונים
למרותו, הספיקו לו כדי להגיע לכלל
החלטה, שזה בעצם מתאים לו.
לפני שבועיים עור רמז, שאין זה
לפי כבודו להיות ממלא־מקום של
גיסו, הנשיא חיים הרצוג, שכן יו״ר־הכנסת
הוא ממלא־מקומו הקבוע של
נשיא־המדינה. אלא שהסנוביזם הקר
שלו כלפי הגיס הזוטר, לכאורה, לא
שרד זמן רב. בראיון שהעניק להעולם
הזה לפני חודשים (העולם הזה

)4.7.84 הפליט אבן שהוא איש
תנועת־העבורה במובן האידיאולוגי
של המלה .״לא כמו שימחה דיניץ
וחיים הרצוג״.
אלא שכל הדיבורים האלה נמוגו,
כשאבן הבין סוף־סוף את המשמעות
האמיתית של תוצאות הבחירות. לא רק
מישרר-החוץ אבד. אולי לעד. בשל
בוגדנותו המסורתית של שימעון פרס,

שהבטיח את המישרה ליצחק ניכון.
אפילו מושב יותר צנוע בקבינט החדש
— אם יקום — עלול להישאר בגדר
של מישאלת־לב. צריך לחטוף מייד,
מכל הבא ליד. הזדמנות נוספת ספק אם
תשוב.
באותו ראיון התחייב אבן. באורח
שאינו משתמע לשתי פנים. לפרוש
ממיפלגת־העבודה אם יקים פרס

ביום הראשון השבוע הדליף אבן,
באמצעות כתבים המקורבים אליו,
שראשי מיפלגת־העבודה פנו אליו,
וביקשו ממנו שיקבל על עצמו את
מישרת יו״ר־הכנסת. ניסוח הידיעה היה
אופייני. אל אבן פנו ״אישים״ ,שדיברו
על דעת כל ארבעת חברי ״כנופיית
הארבעה״ (פרס, נבון, רבין ובר־לב).
להיתלות במו ידיו
ך*ח״כים, ששמעו על הבגידה
\ 1בשלמה הילל, שהמישרה הובטחה
לו, נרעשו. הם הודיעו שלא יצביעו
בעד אבן — וזה נאלץ להסיר בחיפזון
את מועמדותו. הוא נימק זאת באופן
אלגנטי באי־רצונו לפגוע בהילל.
לתופעה כזאת יש תקדים, בראשית
1966 רצתה כל הנהגת המערך בזאב
שרף כיו״ר הסיעה וכיו״ר הנהלת
הקואליציה. הח׳׳כים מהשורה התקוממו
נגד התכתיב מהצמרת — שהיתה
מורקבת מכל השרים המרכזיים,
ובכללם לוי אשכול, גולדה מאיר
ופינחס ספיר — ובבחירות החשאיות
שנערכו כשל שרף, ונבחר. אחר.
הפעם יש לצמרת הרבה פחות
סמכות מאשר ב־ 966ז. מה גס שבקרב
חברי־הסיעה שורררת התמרמרות
עצומה נגד ההנהגה. במשך השבת
השמיעו חברי סיעה רבים דברי ביקורת
חמורים כלפי הארבעה שנוסחו בסיגנון
שאינו ראוי לדפוס.
בעיקר חלה ירידה עצומה ביוקרתו
של פרס. יתכן שהוא על סף ראשות־הממשלה,
אבל המחיר שהוא כבר
משלם הוא אדיר.
שלמה הילל ( )61 הוא מועמד
בעייתי לתפקיד יו״ר־הכנסת. הוא נץ
קיצוני בכנסת לאומנית, ויחסו
לאוכלוסיה הערבית ידוע עוד מיום־
האדמה ב־ . 1976 אבל בסיעת המערך
רואים את הדברים אחרת. הוא נחשב
כאיש הגון, שקט, נעדר־מרפקים.
מוצאו המיזרחי ועברו הביטחוני
פועלים אף הם למענו. כך גם ההבטחות
שקיבל, בתקופה של רגישות כלפי
הבטחות, המופרות בסיטונות על־ידי
פרס..
יתכן שאבן גילה את הקו השאפתני
באופיו בתקופה מאוחרת מדי בחייו.

חיים ברעם
111

במדינה

אני הייתי שם

ישראל -
פרוטקציה!
ביום הרביעי הגיש מישרד־האוצר
לוועדת־הכספים של הכנסת בקשה
שהוגדרה על־ידי חבר־הכנסת דן
תיכון כ״תמוהה*.
הבקשה התייחסה לפדיון מוקדם
של מילוות־מרצון לחברת ישר־אלקטרה.
.דן תיכון,״ סיפרו לי
חברי־הוועדה. ,הריח שהעסק תמוה,
והתחיל לשאול שאלות מביכות.״
אט־אט, יצא המרצע מהשק: פתק,
שהועבר לתיכון במהלך הישיבה,
והמצוי אצלו עד עצם היום הזה
(״אמרתי לך מזמן שאני שומר
פתקים! את כולם!״) הבהיר שבקשת
האוצר היא טובה אישית לח־בר־הכנסת
אלי קולאס (ליברלי,
גם הוא). .השמועות בוועדה אמרו
שבעל־החברה הוא חבר אישי של
קולאס,״ סיפר לי אחד מחברי־הוועדה.
חבר אחר אמר. :אילו היתה
החברה מצהירה בבירור על קשייה,
אולי היינו עוזרים לה. יש אפילו
תקנה, שעל פיה ניתן לפדות כפדיון
מוקדם מילוות מרצון למיפעלים
הנמצאים בקשיים. אולם בצורה
החשודה שהעניין הובא — זה הריח
מפרוטקציה!״
בקשת האוצר אכן נדחתה ברוב
של תישעה נגד שיבעה. אז ביקש
הידר המהולל, אברהם שפירא,
הצבעה חוזרת .״הסברנו לו שזה נוגד
את הנוהל,״ הסביר לי אחד מחברי־הוועדה,
והדגיש. :בקשתו זו רק
אימתה את חשדותינו, שמשהו כאן
מריח.״
חברי־הוועדה, שדיברו עימי על
הנושא, העלו השערות שאולי הפעיל
קולאס, מי שהיה עוזרו של שר־התעשיה
גדעון פת, את קשריו עם
מעבידו־לשעבר. אולי. .אולי הוא
הצליח להתברג אפילו בסדר״היום
העמוס של יגאל(כהן־אורגד),״
עקץ חבר־הוועדה.
כאן מגיע תורי לתרום לפיענוח
התעלומה: בשבת, לפני ארבעה
שבועות, שאל אותי קולאס טלפונית:
״איפה אורגד? אני צריך אותו דחוף!״
בצהרי יום הראשון, למחרת, כשהייתי
עם צלם העול הזה במישרדו של
קולאס בתל־אביב, קישרו אותי עם
אורגד, ולפני שהעביר לי קולאס את
השפופרת, הוא אמר לאורגד כמה
מישפטים, שחבל שלא ניתנה לי
הרשות לצטטם. לאחר שהסתיימה
השיחה, הוא פלט לעברי :״אה, סתם,
חבר שלי ביקש ממני משהו...״
תהרגו אותי אם זה קשור.
באשר לאורגד :״אני הייתי מסדר
את זה גם אילולא הפנייה של קולאס.
אמרתי לו פשוט שיחכה בסבלנות,״
הוא הסביר לי.

הביקור

אז בסוף כולם נכנסו לכלא: מי
ברעש וביחסי־ציבור, ומי בשקט יחסי.
השקט(הארעי!) שייך לשני חברי־הכנסת
הליברליים: פינחס גולדשטיין
ובני שליטא. השניים
עברו את מחסומי כלא תל־מונד ביום
הרביעי, בשעה ,14 30 והתקבלו אחר
כבוד, המעורר תמיהות רבות, לאור
הכבוד המפוקפק, לו זכו יומיים קודם
לכן, חברי־הכנסת יאיר צבן(מפ״ם),
מרדכי בר־און >ר״ץ< ומרדכי
וירשובסקי (שינוי) .אה, ואיך
שכחתי — שוב, בני שליטא.
במה שונה יום רביעי מיום שני?
לרב־שר יוסף בורג ולעושי דברו
במשטרה — הפיתרונים.
ביקורם של גולדשטיין ושליטא
ארך שעתיים תמימות .״נפגשנו עם

תתאפרי רוצה להיות שר! תתלבשי
יפה /

כותרת זו כבר הופיעה במרור: זה לא שאני חוזרת על עצמי, אלא שיש
עליה קופצים רבים.
הפעם מדובר בסגן־השר מיכאל דקל: בליל־השבת התקיימה בביתו
של דקל התכנסות ספונטנית־מאורגנת להפליא, בת 30 אנשים לערך.
בעל־הבית הודיע לאורחיו על כוונתו הנחרצת להיות שר בממשלה
הבאה. השמועות על הקיצוץ המתחייב בתיקים המגיעים לחרות מההסכמים
דוגמת ההסכם עם אגודת־ישראל, שלא לדבר על התיקים המגיעים למערך
אם תקום ממשלת־אחדות־לאומית, פשוט לא הגיעו לאוזניו.
דקל, איש־שלומו של יצחק שמיר, הודיע לכל הנוכחים ש״יצחק הבטיח
לי!״ על הצהרה זו חזר טלפונית באוזני המצלצלים, שהריחו.אקשן״.
בחרות טוענים שדוני מילוא, איש שלומו השני של שמיר, לא התלהב
(בלשון המעטה) מהיציאה־לקרב של דקל.

טרמפים.
באחד מלילות השבוע החולף, בשעה ,2200 עמד אדם מיואש בעליה
לקסטל, לצד מכוניתו המקולקלת, וניסה(ללא הצלחה) לעצור טרמפ לביתו
בראשון. אדם זה לא היה אלא אודי שורת, מנכ״ל רשות־השידור,
שלרשותו עומדת רנו ישנה.
מצבו של פורת אינו משקף חס־וחלילה. את מצבם של שאר הבכירים
ברשות־ד,שידור: יושב־ראש הרשות מיכה ינון השיג, מיד עם כניסתו
לתפקידו, את המילה האחרונה בשוק המכוניות — פיזיו .505 העוזר
ליושב־ראש. נחמן רון, נוסע אף הוא בפירו 505 חרישה. גם טוביה
סער, מנהלה הבלתי־מורגש של הטלוויזיה, אינו מסתפק בפחות.
מה באשר למנהל הרדיו, גדעון לב־אדי? יוסף לפיד, מגכ״לה הקודם
של הרשות. גילה צניעות מפתיעה לפני סיום תפקידו, והעביר את מכוניתו
ללב־ארי. לעצמו(ובעיקר — ליורשו) הוא הותיר דנו ישנה, ובכך מילכד
,אותו: פורת, התובע השכם והערב צימצומים בהוצאות רשות־השידור. אינו
יכול. כמובן. שלא לתת דוגמה. ולרכוש לעצמו מכונית חדשה.
כר מצא עצמו, בשעה לילית, עוצר טרמפים.
לתשומת״ליבם של הנוהגים בכביש ירושלים־ראשודלציון!
פגישה דחופה
אין שחר לדברי עודד שחר!
בקביעה זו הפתיע שר־האוצר, יגאל
כהן־אורגד, את עם־ישראל לפני
רבדל שתי עיניים משש
שבועיים, בהתקפה חריפה על הכתב
הכלכלי של הטלוויזיה.
בעיקבות ההופעה היו בבניין
הטלוויזיה דיבורים על הצורך לשקול
כולם! לא, לא זוכר כמה הם ...אולי —
?20״ שיתף אותי גולדשטיין בחוויותיו
הטריות. .הם שומרים על מוראל
גבוה!״ למה לא, עם כל הקרנבל
סביבם?
חברי־הכנסת, שהגיעו על פי
בקשתה של מישפחת ניר, בעלת
נציגות נכבדה בתל־מונר — .נדמה
לי שני בנים,״ מנסה גולדשטיין
להיזכר, יעצו לעצורים, שוויתרו על
עורכי הדין שלהם, להשתמש בשירותיהם.
ולבסוף
— בשורה: פינחס
גולדשטיין הבטיח לי חגיגית ופוט־בית
לפנות לשירות בתי־הסוהר, כדי
שיאפשר פגישות עם עיתונאים. זאת
יעשה לאחר שיחזור מחו״ל, כמובן.
נקווה, שלהבדיל מחברי־הכנסת לא
יזכו העיתונאים ליחס של איפה
ואיפה, על פי השקפותיהם הפוליטיות.

צעדי־תגובה.
דובר אף על החרמה.
בינתיים יושרו ההדורים: מיכאל
קרסין, עורך מבט, התקבל לשיחה
דחופה בארבע עיניים(חלקה התנהל
בשש, בנוכחות דוברת־האוצר, אריאלה
רבדל) אצל שר־האוצר. כדאי
לציין, בהקשר לזאת, ששר־האוצר לא
מצא פנאי עד עצם היום הזה לפגוש
את נציגה הרשמי של רשות־השידור,
אורי פורת, שביקש במשך חמישה
שבועות פגישה עימו — ולא נענה.
את השיחה אירגנה רבדל, מועמדתו
של קרפין לכתבת במבט לכשתסיים
את תפקידה באוצר.
המועמדות, כנראה, לא תצא לפועל,
מכיוון שהיא מעוררת התנגדות
רבה בקרב העובדים העיתונאיים
בטלוויזיה, הנתמכים על־ידי הנהלת
רשות־השירור.

בצהרי היום הרביעי נכנסו לפתע
לחדרו הריק של סגן שר־האוצר,
חיים קאופמן, שני פרצופים
מוכרים, בלווית מזכירתו של שר־האוצר,
יגאל כהן־אורגד. אחד
מהם, הסתבר, היה יצחק ולבר,
המנהיג את המורים במאבקם. כמה
שניות לאחר מכן הם סולקו משם
על־ידי מזכירת־השר המבוהלת.
קאופמן עצמו ירד לישיבה בתל-
אביב, ולא היה לו שמץ של מושג
על תרומתו — חדרו — למאבקי
המורים.
אט־אט, התמלא המיסדרון במצל־מות־טלוויזיה,
צלמים, מקליטים,
כתבי עיתונות וצלמי סטילס. בחדר-
ההמתנה, הסמוך לחדרו של אורגד,
הושבה ה״טרויקה״ — כך כונתה
השלישיה המובילה של נציגות
המורים — התראיינה והצטלמה.
המורים לא הופתעו, כמוני, מחגיגת
התקשורת :״כשאת באה לפגוש את
אורגד — תתאפרי, תתלבשי יפה!
תמיד יש לך צ׳אנס למצוא כאן
טלוויזיה יעץ לי אחד מקודקוד,
ה״טרויקה״.
ב־ 1830 נגמרה הישיבה המתמשכת.
אחד מנציגי המורים פרץ
החוצה וצעק :״יש שביתה! אני באתי
במגמה למנוע את השביתה, ואילו
עכשיו — אחרי השיחה איתו (עם
אורגד) — אני עומד על־כך שתהיה
שביתה!״
אז החלה המסיבה האמיתית —
מסיבת־עיתונאים. אורגד, שלא נראה
סובל במיוחד, הודיע לי שהתקשורת
לא הוזמנה, אלא ,״באה על דעת
עצמה.״
.מה זאת אומרת,״ הגיב בפליאה
איש צוות־הטלוויזיה ,״הדוברת של
אורגד הזמינה אותנו,..״

תעלומה
זה שסגן שר־האוצר, חיים קאופמן,
מנהל חשבון ממושך עם תנובה
— זה לא חדש. קאופמן גם
הבטיח בהזדמנויות שונות ש״תנובה
זו רק ההתחלה — יש שמות נוספים

ב־ 18.8.84 פורסם בעיתונות ש.נ־תונים,
שפורסמו אתמול על־ידי אגף־
התקציבים במישרד־האוצר, עומדים
בסתירה מוחלטת לטענותיו של סגן־
שר־האוצר, חיים קאופמן, שהאשים
את תנובה בקבלת תשלומי־יתר בסך
6.5מיליארד שקל, במיסגרת ההתחשבנות
בין תנובה והממשלה לקבלת
סובסידיות לענף־החלב ...כך
עולה ממיסמך פנימי.״
המיסמך המדובר הגיע לידי, הוא
תמוה מאוד: ללא סימוכין, או זיהוי
של המישרד שדאג להפיץ אותו.
המיסמך מעיד על עצמו שהוא
״תשובה למיכתב סגן־שר־האוצר.״
תשובה אמורה להגיע לשואל־כותב.
במיקרה שלפנינו, קרא סגן־השר
קאופמן את התשובה, המיועדת אליו,
בעיתונות. את המיסמך עצמו זכה
לראות רק אחרי שביקש מהעיתונאי,

קאופמן
מי ז ה, אני׳ז
שהזכיר את קיומו, לשלוח את המיס״
מך אל מישרדו.
מדוע הוצרך קאופמן להיעזר
בשירותי העיתונות? מכיוון שלא ניתן
להצביע על כותב־המיסמך, גם לאחר
עיון מדוקדק בו. המיכתב, שכאילו
יצא מאגף־התקציבים, מסתיים בשורה
,״תוך הכרה בחשיבות הנושא,
אני רואה נושא זה בא על סיפוקו
בטיפול שניתן לדו״ח המבקר.״ הוא
פשוט אינו חתום!
מיהו ה״אני״ המסתורי, ה״רואה
נושא זה כבא על סיפוקו״ בסמכותיות
כה רבה? באגף התקציבים, מכחישים
כל קשר למיסמך. באוצר רווחת,
לעומת זאת, סברה, שה״אני״
האנונימי קשור דווקא לגוף חיצוני
לאוצר, כמו, למשל — מועצת־החלב,
ומשם הושתל המיסמך לעיתונות.

דפנה ברק

(המשך מעמוד )7
ובקריאות־שימחה מהנוכחים, יהודים
וערבים. אך הניצחון היה זמני ומפוקפק
ביותר.
עוד באותו הלילה התחיל גל־מע־צרים
המוני בכפר הגדול שבוואדי־ערה.
הם נמשכו בימים שאחרי־כן.
ובעיקר בלילות. הם עוד יימשכו, כך
הבטיחו במישטרה.
ביום הרביעי שעבר, כאשר באו
גדודי השוטרים להגן על זכותו של
מאיר כהנא להיכנס לאום־אל־פחם
ולשאת שם את דיברי־השיטנה נגד
האזרחים הערביים, התנהגו השוטרים
באיפוק רב. מי שלרגע נסחף ורצה
לנהוג בערבים כמו שרגילים במיש־טרה,
רוסן מייד על־ירי המפקדים
בשטח.
השוטרים לא יכלו באותו היום
לנהוג אחרת. נוכחותם של מאות
יהודים, ובעיקר של 11 חברי־כנסת
(במיוחד חברי־הכנסת של המערך,

שוטרים באום־אל־פחם
כלבים ונשק

השייכים לקונסנזוס) ,גרמה לאיפוק

גם נוכחותם של העיתונאים הרבים,
ובעיקר של הצלמים, היוותה מעין
חומת־מגן לערבים. היה מיקרה אחד
בלבד שבו נעצר בחור ערבי, שנחשד
על־ידי השוטרים כמי שיירה בהם
אבנים. הם באו לעצור אותו, איבדו
לרגע את עשתונותיהם, התחילו
לצעוק עליו וכמעט השתמשו באלות
שבידיהם, כשאחד מהם העיר את
תשומת־ליבם •לנוכחות הצלמים במקום
והם חזרו להתנהג כבני־תרבות
והובילו את הבחור בשקט לניירת. זאת
גם הסיבה לכר שאיש לא נהרג, למרות
שהקרב בין השוטרים לבני־הכפר היה

הקרבות הסתיימו באותו היום
בשקט. השוטרים הסתלקו מן הכפר__ ,
כשבידיהם עצור אחד בלבד, וגם אותו,
כך הבטיח קצין במקום, ישחררו בערב
אחרי חקירה קצרה ובערבות עצמית.
חברי־הכנסת. והיהודים הרבים שבאו
להזדהות, עזבו גם הם את אום־אל־פחם
והכל, כביכול, בא על מקומו בשלום.
מפחידים ילדים. אך לא כך
התפתחו הדברים. השלום היה זמני
ביותר. בעוד שמאיר כהנא הגזען עושה
את דרכו לארצות־הברית, כדי לנאום
שם את נאומי־השיטנה שלו ולהתפאר
במעשיו, חזרו כוחות־הביטחון (שוטרים
ומישמר־הגבול) לאום־אל־פחם,
לנקום את נקמתם.
מאז היום הרביעי שעבר מטילה
המישטרה אימה בכפר הערבי. השוט־ ^
רים באים בלילה, מלווים בכלבי־גישוש.
הם פורצים לבתי התושבים,
כשהם נושאים נשק, מפחידים את
הילדים ומחפשים חשודים ביידוי
אבנים.
ער יום ג׳ נעצרו 23 איש. מעצרם
של 19 מהם הוארך ב־ 15 יום. והיד עוד
נטויה.
תושבי אום־אל־פחם מספרים כי
הכפר מלא בשוטרי מישמר־הגבול
(המשך בעמוד )17
העולם הזה 2453

11113111
רק עוכר־ישראד יכול היה להעז להציע זאת

ה סו ה אלן הנורא

^ נה רשימה של שמונה דרישות להשתתפות בממשלה.

• 1 1סגן ראש־הממשלה יהיה ערבי.

• חלוקת כספי המדינה תהיה פרופורציונלית ליהודים
זדילערבים. כלל זה יהיה נהוג במיוחד לגבי ההקצבות לעיריות
ולמועצות המקומיות.
• השפה העברית והשפה הערבית תהיינה שוות בזכויותיהן.
שום מיסמר ממשלתי, תעודה או כתובת לא יהיו חוקיים אם לא
יפורסמו בשתי השפות בגודל שווה.

• האזרחים הערביים ייהנו ממעמד של מיעוט
לאומי מוכר.

• המוסדות הלאומיים הערביים ישלטו בחינוך הערבי
במדינה ושלביו, החל בחינוך היסודי.
• האזרחים הערביים יבחרו במועצה לאומית משלהם, וזו
תבחר בוועד־פועל לניהול ענייני הציבור הערבי במדינה.
• בממשלה יהיה שר ערבי בעל מעמד בכיר, אשר ייצג את
האינטרסים של האזרחים הערביים בממשלה.

• אדמות המדינה יוקצו ליהודים ולערכים בלי כל

הפלייה.

^ י ניסח את הדרישות האלה?
התשובה הראשונה העולה על הדעת היא: אלה הן דרישות
זזרשימה המתקדמת לשלום, שהוצגו למיפלגת־העבודה במגעים הבלתי־רישמיים, שבהם נדונה אפשרות של ממשלת־מיעוט
בתמיכת הרשימה.
זה נכון במידה מסויימת. חלק מן הדרישות האלה אכן הופיע
במיסמך שהוכן על־ידי הרשימה המתקדמת. היה לי הכבוד לקרוא
אותו מן הכתב באוזני נשיא־המדינה, כאשר הוזמנו אליו במסגרת
ההתייעצות עם נציגי הסיעות. למשל: הדרישה לחלוקה צודקת
של ההקצבות לעיריות ולמועצות המקומיות, הענקת מעמד
רישמי לשפה העברית ולשפה הערבית, ועוד.
אולם גם הרשימה המתקדמת לא העזה להציג כמה מן
הדרישות העיקריות המופיעות לעיל.

איני אומר את הדברים כהתחכמות. אני מציג אותם במלוא
הרצינות.
חשוב לזכור כיצד ראה את הדברים — שמונה שנים בלבד
לפני הקמת המדינה — האדם שנחשב אז כלאומן הימני הקיצוני
ביותר במחנה הציוני. מימינו של ז׳בוטינסקי לא היה איש, חוץ
מקומץ זעיר של פאשיסטים מוצהרים, שנחשבו כשוליים של
השוליים המטורפים.

מי שנחשב אז בימין הקיצוני של התנועה הציונית
היה נחשב ביום כדובר השמאל הקיצוני, מוקצה
מחמת מיאוס.
^ ני מכיר היטב את כל התירוצים, שבהם מנסים מפקיעי
״תורת ז׳בוטינסקי״ להפוך את התורה הזאת לחוכא
ואיטלולא.
אחת הטענות היא שז׳בוטינסקי לא התכוון לדבריו ברצינות.
הוא התכוון רק לסבר את האוזן של מדינאי המערב. בקיצור, שזאב
ז׳בוטינסקי התייחס לעיקרי תורתו כפי שמיפלגת־העבודה,
למשל, מתייחסת למצע־הבחירות שלה.

זוהי עלילה שפלה כלפי זיכרו של האיש.

תהיה הריעה על ז׳בוטינסקי כפי שתהיה, אין איש זכאי להטיל
ספק בכנותו. בכל הדברים שאמר, החיוביים והשליליים (לפי

הרשימה גם לא העלתה בהזדמנות זו את הדרישה להכיר
בציבור הערבי בישראל כבמיעוט לאומי אוטונומי, שיהיה מיוצג
על־ירי מועצה לאומית ווער־פועל.
בסך הכל היו דרישות הרשימה המתקדמת צנועות הרבה יותר.

יי• א אמתח את הקורא במישחקי־ניחושים.

/הדרישות האלה נוסחו על-ידי זאב ז׳בוטינסקי.

הוא בוודאי לא חזה אפשרות שכל ממשלות ישראל, עד השנה
ה־ 37 לקיום המדינה ועד בכלל, לא יכללו אף חבר ערבי אחד.

אכן, ז׳בוטינסקי רצה במדינה יהודית משני עברי־היררן. בשירו
המפורסם כתב :״שם ירווה לו משפע ואושר /בן־ערב, בן־נצרת
ובני / ,כי דיגלי דגל טוהר ויושר / ,יטהר שתי גדות ירדני...״
אך בניגוד למה שמקובל אצל ענקי־רוח כמו גאולה כהן, רפאל
איתן ואריאל.שרון, עקרונות בסיסיים של השקפת־עולם אינם
נקבעים על פי הקווים שעל המפה.

מי שדוגל במישטר הומאניסטי וליברלי במדינה
גדולה אינו הופך חסיד של פאשיזם ברברי במדינה
קטנה יותר.
לז׳בוטינסקי היתה תפיסה משלו לגבי גבולות־המדינה. אך אין
לה כל קשר עם תפיסתו לגבי המישטר הפנימי שצריך להיות נהוג
במדינה יהודית נאורה, כפי שעמדה לנגד עיניו.

אילו חי ז׳בוטינסקי, היה מתייחם בתיעוב מוחלט
אל יצור כמו מאיר כהנא. איני מאמין שז׳בוטינסקי
אף העלה על דעתו שיכול לקום מיז יהודון נאצי.

אם כן, מי האיש החצוף, הלאומן שלוח־הרסן,
שהעז להעלות על הנייר דרישות רדיקליות אלה?

כלומר: זאב ז׳בוטינסקי חזה אפשרות שראש־הממשלה
במדינה היהודית יהיה ערבי, וסגנו יהודי.

בחוצפה האופיינית לה היא מעזה למדוד את
המנהיג המנוח בקנה־המידה של יכולתה האינטלקטואלית
המיזערית.

^ אמת הפשוטה היא שז׳בוטינסקי היה קיצוני בדרישתו
1 1להקמת מדינה יהודית בכל השטח המקורי של המנדאט
הבריטי. אך באותה השעה, ובלי כל סטייה, היה גם חסיד של
מישטר ליברלי, הומאניסטי, סובלני וחילוני. הוא היה קיצוני
בדרישתו להפרדת הדת מן המדינה — כפי שהיה בנימין זאב
הרצל לפניו.
״יש להנהיג את עיקרון שיווי־הזכויות בשביל כל האזרחים -
מכל הגזעים, הדתות, השפות.או המעמדות, ללא כל הגבלה, בכל
שיטחי־החיים הציבוריים של הארץ ״,כתב. והוא התכוון לזה.
בנו ערי, חבר הכנסת הראשונה, שפרש מתנועתו של בגין, דגל
בעקרונות אלה עד סוף ימיו.

היא לא העלתה על דעתה, למשל, לדרוש שסגן
ראש־הממשלה יהיה ערבי, או שיהיה בממשלה שר
ערבי כעל מעמד בכיר, שתפקידו יהיה לייצג את
—ענייני הערבים במדינה.

ז׳בוטינסקי נפטר בניו־יורק ביוני ,1940 ימים מעטים אחרי
שהצבא הנאצי נכנס לפאריס. ארבעה חורשים לפני כן כתב
באנגלית ספר, שהופיע בלונדון חודש אחרי מותו. בעברית הוא
נקרא חזית המילחמה של עס־ישראל.
בספר זה ביקש דבוטינסקי ׳ לנסח את ההצעות, שהיה על
המישלחת הציונית להגיש לבעלות״הברית בתום המילחמה. הוא
לא העלה על דעתו שמילחמת־העולם השניה תסתיים כעבור
חמש שנים בלי ועירת״שלום ובלי הסכמי־שלום. בתמימות
מסויימת, שהיתה אופיינית לו, הוא תיאר לעצמו כי אחריהמילחמה יקרה בדיוק מה שקרה אחרי מילחמת־העולם הראשונה:
המנצחים יכנסו ועידת־שלום, מישלחות העמים השונים יופיעו בה
ויטענו את טיעוניהן.
בספר יש 20 פרקים. פרק 18 נקרא ״השאלה הערבית — בלי
ררמאתיות״ .בפרק זה היתווה ז׳בוטינסקי את העקרונות שיקבעו
את מעמדם של האזרחים הערביים במדינה היהודית העתידה. כמה
מן העקרונות האלה העתקתי לעיל, תוך תימצות הדברים.
האמת היא שז׳בוטינסקי היה רדיקלי אף מן הנראה לעיל. כך,
למשל, בדברו על סגן־ראש־הממשלה הערבי הוא גם חזה מיקרה
הפוך :״בכל ממשלה, שבה ישמש יהודי כראש־הממשלה, יהיה סגן
ראש־הממשלה — ערבי: וכן להיפר.״

אמרה זאת פעם גאולה כהן, כאשר התווכחתי איתה על כך
במליאת־הכנסת. היא טענה שעקרונות אלה של ז׳בוטינסקי היו
אומנם נכונים, אך רק במדינה שז׳בוטינסקי חלם עליה — משני
עברי הירדן.
עם כל הכבוד לבית״ריה הקטנה מכרם־התימנים, שהגיעה
למצודת־זאב אחרי שז׳בוטינסקי כבר מת — אין לה מושג
במחשבות המנהיג.

ז׳בוטינסקי: הורגים אותו שוב
תפיסתי) ,היה ישר עם עצמו. מעולם לא היה רמאי, כעסקן
הישראלי המצוי ב־.1984
אין ספק שהספר הזה היה כתב־תעמולה. הוא נועד לעשות
נפשות לרעיון הציוני, כפי שז׳בוטינסקי הבין אותו.

אך כל מי שהתעמק בכתבי ז׳בוטינסקי יודע כי
הגישה שהביע בפרקים אלה היתה חלק בלתי־נפרד
מהשקפת־עולמו היסודית.
להצעות המעשיות שלו הקדים כמה קטעים, שבאו לפרט את
גישתו זו. בין השאר:
״מוטעית ההנחה האומרת שאם יישארו הערבים במיעוט
במדינה בעלת ציביון יהודי מכריע, הם יהיו נתונים לרדיפות
ולדיכוי״.
״...אין זה נכון שמצבו של מיעוט הוא טרגדיה בכל מקום ובכל
עירן. כל עם גדול יש לו פירורים של בני־האומה, החיים מחוץ
למיסגרת מדינתו, בתור מיעוטים בארצות אחרות: האנגלים
באפריקה הדרומית; הצרפתים בקנדה, בלגיה ובשווייץ; הגרמנים
בכל קצווי עולם. מצבם תלוי בטיב המישטר.

.,אין לעולם שום זכות לחשוב שהמדינאות
היהודית אינה מסוגלת להקים מישטר הוגן, ממש
כאותו המישטר שהוקם על־ידי המדינאות האנגלית,
הקנדית או השווייצית.

^ ילו חי זיבוטינסקי כיום, והיה משמיע הצעות אלה בזירה
הציבורית, היה נחשב בעיני תנועת־התחייה ואריאל שרון
כאש״פיסט מסוכן.

תנועת־החרות היתה רואה בו שמאלן, החותר
תחת ביטחון־המדינה.

״סוף־סוף, הרי העולם למר דווקא ממקורות ישראליים כיצד
עליו להתייחס,לגר אשר בשעריך׳.״

׳ולה בלבד. זהו ה״אני מאמין״
אין אלה דיברי־תעמולה

של האיש.

משה שחל היה מכריז, מטעם מיפלגת־העבודה, שאין כל
אפשרות לנהל עימו משא־ומתן קואליציוני, מפני שמצעו אינו
יכול לשמש בסיס לדיון. יתכן שיכול היה למצוא את מקומו
ברשימה המתקדמת לשלום.

ך* ירוץ אחר להתעלמות הגמורה מרצונו ומחזונו של האיש
* 1אשר דיוקנו מקשט את קירותיהם, מוצאים זייפני־ז׳בוטינסקי
בגודל המדינה.

71א ת

אלזאיתן, בעל ה״ג׳וקים
הוא היה מתייחס בתיעוב דומה לרפאל
המסוממים״ ,לאריאל שרון ולשיטותיו ואף לדיבורים על ״חיות
דו־רגליות״ נוסח מנחם בגין. לא במיקרה הישווה את סיגנונו של
בגין לחריקת דלת המסתובבת על צירים חלודים, ויעץ לבגין,
״לקפוץ אל נהר הוויסטולה״ .אני מניח שהיה מסתייג גם ממעשים
רבים של דויד בן־גוריון כלפי הציבור הערבי, ומן הגישה הגזענית
שהיא כיום נחלת הצמרת של מיפלגת־העבודה.
מי שקורא את כתביו של ז׳בוטינסקי — כגון המאמר ״קיר
הברזל״ ,שבו קרא להקמת כוח צבאי למילחמה בערבים — נדהם
ממש מיחס־הכבוד שלו לערבים בכלל, ולעם הערבי הפלסטיני
בפרט. הוא הכיר בלאומיותו הנפרדת של עם זה, וראה בהתנגדותו
למיפעל הציוני תגובה טיבעית, סבירה ובלתי־נמנעת.
אני פוסל לחלוטין את המסקנות שהסיק ז׳בוטינסקי מן הניתוח
שלו, ואת עיקרי הדברים שרגילים לקרוא להם ״תורת
ז׳בוטינסקי״ .אבל איש אינו יכול להכחיש ביושר את ההבדל
העצום בין גישתו ובין גישת הגמדים למיניהם, המתעטפים כיום
בקרעי אדרתו.

כל השוואה בינו ובינם היא עלבון צורב לאיש
ופגיעה בזיכרו.
א באתי כאן לנתח את רעיונות ז׳בוטינסקי או את מקומם
בהיסטוריה הציונית. באתי להביע רק אמת פשוטה אחת:

ז׳בוטינסקי הנוראי, שאבותיה של תנועת־העבודה
כמעט־פאשיסט, היה די.
; ליברל ראו בו סאשיסט או
רדיקלי בהשוואה למיפלגת-העבודה דהיום — שלא
לדבר על הליכוד.
לגבי היחס למיעוט הערבי במדינה היהודית הוא היתווה
עקרונות, שהם כיום נחלתם של מי שקרויים אש״פיסטים,
עוכרי־ישראל, שמאלנים, בוגדים וסוכני־אוייב — אנשים
שסוציאליסטים דגולים כמו משה שחל ויצחק נבון לא יעלו על
דעתם לשבת עימם לשולחן אחד.
זה מלמד משהו על ז׳בוטינסקי. אבל זה מלמד הרבה יותר על
מהותה של מדינת־ישראל בשנת , 1984 ועל הכוחות הפוליטיים
הפועלים בה כיום מתחת לאפיריון הדהוי של ״הקונסנזוס
הלאומי״.

באשר כתב ז׳בוטינסקי ״מגוב ריקבון ועפר / ,בדם
וביזע /יוקם לנו גזע בוודאי לא חלם על הגזע הזה.

הבחירות. הנה, הפעם הוא יכול היה
להוכיח קבל־עם ועדה שהוא הצליח.

^ * 4דדדסבא*
* * לגימלאות

ברצינות על האפשרות שהליברלים
כולם, על 13 הח״כים שלהם, יפרשו
במשותף.
במיקרה כזה יבטיחו לעצמם כל
השרים הליברלים את מקומם ליד
שולחן הממשלה, מה שלא היה
מתאפשר במיקרה של הקמת ממשלת
אחדות לאומית רחבה.
אמבה מצומקת

נדס נכשל שוב
ברגע האחוון, ושרו
שוב שנו מהנונו!
^ א מפרגנים לו. יומיים בלבד
/התהלך שימעון פרס בהרגשה
שהוא יהיה ראש־ממשלה במשך 25
חודשים תמימים, והנה התפוצץ המשא-
ומתן.
אבל לא איש כפרס, שבע־ הכישלונות,
ירים את ידיו.
ביום השני השבוע התרוצצה
מישלחת המפד״ל בין תל־אביב וירושלים,
בשיחות עם המערך והליכוד,
בניסיון לשבור את הקרח. באותו היום
נשלף שפן חדש, שנועד להחזיק את
פרם בתמונה, כמי שירכיב בכל מחיר
את הממשלה הבאה.
השפן היה, כצפוי, המיפלגה
הליברלית.
כמה ליברלים הגונים, לצד תאבי

מודעי
רוצה להיות
שד־האוצד, גס
בממשלה בלי חרות
הלאומית שאותה מתכננים מאמבה
גדולה, האמורה להקיף יותר מ־ססז
ח״כים, לגוף רזה ומצומק?
אנשי־תיקשורת, שעקבו בששת
השבועות האחרונים אחרי השתלשלות
המשא־ומתן הקואליציוני, נהגו לנחש,
בעודם ממתינים מאחורי הדלת לסיום
השיחות, מה נאמר מעבר לקיר.
בדרך־כלל הם התקשו בכך. רק בשיחות
שנערכו בארבע עיניים, בין פרס
ויצחק שמיר, הם היו בטוחים שהם
קולעים בול.
הריעה היתה, שבשיחות אלה
שוררת הבנה מלאה בין שני האישים,
ויתכן שהם אפילו מסבירים האחד
לשני שאם לא תוקם ממשלת אחדות
לאומית, הרי ששניהם ייפלטו בתוך

הכיסאות הוותיקים של המיפלגה,
שאלו ביום השני בקול רם שאלת־תם:
לכמה ח״כים זקוק פרס כדי שהממשלה
שתוקם תיקרא ״ממשלת אחדות
לאומית?״ בלשון אחרת: מי אמר
שאי־אפשר להקים ממשלה רחבה בלי
חרות?
שוב הופנו הזרקורים לעבר שר•
האנרגיה, יצחק מודעי. הוא העדיף
לשתוק, ואף נימק ואת באירוע
מישפחתי: חתונת בנו, שנערכה באותו
ערב (ראה עמוד . )52 אבל מאחורי
שתיקתו התבלטו מקורביו, שדווקא
לא נמנעו מלדבר.
הם הסבירו, שמודעי אינו מחפש
כיסא. הרי גם בממשלת האחרות
הלאומית הובטח לו תיק־האוצר. תיק
זה יהיה שלו גם בממשלה צרה. הנימוק
לפרישה אפשרית מהליכוד הוא
שמודעי נחרד מהמצב הקשה שבו נתון
המשק הישראלי. לכן הוא מרגיש חובה
אישית כלפי כל אזרחי ישראל לקבל
לידיו את התיק החשוב ולהתחיל
בפעולות להצלת המשק. בחתונת בנו,
בסביון, אפשר היה לחוש באוויר את
רוח־הדברים הללו.
אבל • ההפתעה האמיתית היתה
החלק השני של המסר. מקורבי מודעי
לא ריברו עוד על פרישה של קבוצת
מודעי (שחברים בה לפחות ארבעה
,ח״כים: מודעי, פסח (״פייס גרופר,
פינחס (״פיני״) גולדשטיין ובני
שליטא) ,או על פרישה של סיעת
מודעי המורחבת(שאליה אפשר לשייך
עוד שלושה ח״כים).
מקורבי מודעי דיברו ביום השני

^ תחילת השבוע רמזו אנשי
השר אברהם (״אברש׳ה״) שריר,
וגם הוא עצמו, שהם קוראים לליכוד
הליכוד. הדברים גם נאמרו בכינוס
פומבי של הדור הצעיר של הליכוד,
שהתכנס ביום הרביעי האחרון במלון
בתל־אביב.
נוכחותם של שריר ושל סגן
ראש־הממשלה, רוד לוי, באותו אירוע,
היתה סימן לנוכחים ששריד החליט
להמר על איחוד מוחלט עם חרות, גם
אם הדבר כרוך באובדן עצמאות
הליברלים, וזאת כמישקל־נגד לאיום
הפרישה המתמדת של מודעי ואנשיו.
בסוף השבוע, אחרי שהתברר כי
חרות מתקשה להצטרף לממשלת־אחרות,
הדגישו אנשי מודעי, שהפעם
עשויה כל המיפלגה להתייצב מאחורי
מודעי, ולתמוך בממשלת מיני־אחדות,
שיתמכו בה בערך 75ח״כים.
״החשיבות בממשלת־אחדות היא
שהיא מקיפה את גוני הקשת
הפוליטית, ולאו דווקא את כל
הח״כים,״ התבטא ביום השני בחתונה
אחד מאנשי שריר.
אך גם במיקרה זה עלול פרס, בפעם
המי יודע כמה, לבלוע את הכובע, זמן
קצר אחרי שנשלף מתוכו השפן.
מועמד טיבעי לניהול משא־ומתן
עדין שכזה הוא פיני גולדשטיין, שכבר
התנסה בעבר בניהול מגעים חשאיים,
ביוזמת ובבירכת מודעי. לרוע מזלו של

פרס, יצא גולדשטיין ביום השלישי
בבוקר לאירופה, לשליחות ציבורית,
וחסרונו עלול לעכב את המשא־ומתן
החשאי עם הליברלים.
איך הפכה ממשלת האחדות

שמיו נאחז ננו ס
נ זוהי תיקוותו
היחיוה -והיונה

זמן קצר מהמפה הפוליטית.
אין זה סוד, ששמיר חפץ בכל ליבו
בהקמת ממשלה רחבה. הוא אפילו היה
מוכן להיות ממלא־מקום במשך כל
תקופת כהונתו של פרס כראש־ממשלה,
ולוותר על רעיון הרוטאציה.
אם כן, מדוע לא יצא אל הפועל
רצונו של שמיר?
ארבעה גורמים חברו למשבר,
שעתה הכל עסוקים בהחלקתו: מזל־הביש
של פרס, מזימותיו של רוו־ לוי,
שאלת חלוקת התיקים של אנשי חרות
בממשלה הרחבה ומשברון 27
ההתנחלויות.
בתחילת השבוע בא פרס לשיחה עם
שמיר, ובידו נייר כתוב בכתב־ידו.
בנייר זה העלה פרס את הרעיון
לממשלה שתכהן 50 חודש, שהוא יהיה
ראש־הממשלה ב־ 25 החודשים הראשונים
ובאותו הזמן שמיר יהיה ממלא
מקומו ושר־החוץ. בתום מחצית הכהונה
הם יתחלפו בתפקיד.
שמיר העתיק על פיסת־נייר את
הרעיון, ונתן את בירכתו גם לכהונת
יצחק רבין כשר־ביטחון במשך כל
התקופה. שמיר ידע שלא בקלות הוא
יכול להעביר את ההצעה במרכז
תנועת־החרית, אבל הוא קיווה שיוותר
לו זמן לשכנע את חבריו: את צמרת
התנועה, ובעיקר את דוד לוי, שהיה
נאלץ להישאר במישרד השיכון ולשכוח
מתיק־החוץ.
פרס נאלץ לשתף בסוד את חבריו
להנהגת המיפלגה. אולי הוא גם מיהר
לדווח על כך, כדי להשתחרר מהמועקה
הכבדה שבה הוא שרוי מאז מוצאי

^ הסכם התפוצץ לא משום
( 1שאין החוק מאפשר רוטאציה, ולא
משום שאי־אפשר לחתום על הסכם
כזה, כשאיש אינו יודע מה יקרה בעוד
25 חודש.
ההסכם התפוצץ כי לוי אינו מעוניין
בממשלת אחדות, שתבצר את מעמדו
של שמיר בהנהגת הליכוד.
לוי חושב זה זמן רב על הבחירות
הבאות. הוא מאמין בכל ליבו שהוא
יוכל לכבוש את הנהגת המיפלגה
ולעמוד בראשה. הוא מאמין שעכשיו
הזמן לבצע זאת, לפני ששרון יזכה
לרהביליטציה ציבורית, אם הוא יכהן
כשר בממשלת־אחרות שבראשות
המערך.
לוי גם פועל על־פי דפוסי־חשיבה
נקמניים. מאז שהפסיד בהתמודדות
מול שמיר, לפני שנה, הוא חש שעליו
להשיב לשמיר מנה אחת אפיים. שמיר
עצמו לא פינק את לוי בשנה זו, ולא
איפשר לו, למשל, לקבל את תיק-
החוץ החביב עליו (העולם הזה
.)7.12.83
הכשלת שמיר בנושא ממשלת
אחדות לאומית עשויה להוביל את
הליכוד לאופוזיציה, ולוא לפרק־זמן
קצר, שיספיק לשלוח לגימלאות את
מפקד לח״י הקשיש, המכונה בפי
יריביו ״דרדסבא״ .לכן מתעניינים
אנשי לוי השולטים במנגנון בהקדמת
כינוס ועידת חרות ובבחירת מרכז
חדש, שבו יוכלו לגבש רוב של ממש.
לוי, ששכח מהר מאוד כי הליכוד
לא ניצח בבחירות האחרונות, וכי הוא
עצמו, כיושב־ראש מטה־הבחירות, לא
הצליח מעל למשוער, נקט בכל שלבי
המשא״ומתן עם המערך בטקטיקה
מתוחכמת.
עוזרו האישי, אבנר סרוסי, שהשתלט
על לישכתו, נהג להדליף במכוון
מידע ששירת את מטרותיו, אפילו אם

לוי רוצה להפיל
את שמיד, ולגן
מידבר אח האיחוד
בעיקבות כך רבו הפירסומים שהוא
מתנגד לממשלה רחבה, הוא שאל
בקול־בוכים, שצוטט מייד בכל אמי
צעי־התיקשורת: איך מעלים חבריו על
דעתם שהוא מתנגד לממשלת־אחדות?^
השבוע נקטו לוי ועוזרו בטקטיקה
חרשה.
ביום השני רווח, שבישיבת שרי־הליכוד,
שבה נדחה הסיכום של שמיר
ופרס, היה זה שר הביטחון הנוכחי, משה
(״מישר,״) ארנס, שתקף את הרעיון
למסור את תיק־הביטחון לכל התקופה
ליצחק רבין.
לפתע היה נראה שארנס, מקורבו
של שמיר, מבין שבממשלה רחבה לא
ייוותר לו תיק בעל-חשיבות, ושבכך
הוא יפסיד ומייד את המירו׳ו דל

810111^1
בטווח הקצר נראה שהוא פוגע בלוי.
בתחילת השיחות על הקמת הממשלה
התעלם לוי מכך שהמערך הוא
הסיעה הגדולה, והעלה ראשון את
רעיון הרוטאציה. אחרי־כן, כאשר

הירושה. מה גם שארנס, כביכול, נחלץ
לעזרת יגאל כהן־אורגד, מקורבו, שאף
הוא היה נותר ללא שום השפעה
בממשלה הרחבה.
מאחורי ״ההתקפה״ של ארנס על
שמיר לא עמדו אלא לוי ועוזרו, שניסו
בדרך זו להדק את טבעת־החגק סביב
ראש־הממשלה.
לרוע מזלם, רווקא מהלך זה קירב
עור יותר בין שמיר וארנס. כי האמת
היא שארנס תומך בכל ליבו בממשלת־ז
אחרות רחבה, בדיוק כמו שמיר.
התנחלויות בלע

>^ילי הצליח שמיר להתגבר על
מיכשול לוי, הרי שהוא היה צריך
גם לדאוג לאנשיו. אחת הבעיות
שהטרידו אותו בעת ניהול המשא־ומתן [
עם פרס, היה הבטחת נתח מהשלל
לשני אנשיו הקרובים, רוני מילוא
ומיכאל דקל.
לכן הגה שמיר את הרעיון הבא :״*ן
מישרת סגן שר־הביטחון שהוא ביקש
לליכוד, לצידו של רבין, נועדה לדקל
שאמור היה לטפל רק בעניני התיישבות
ושטחים.
למילוא הוא ייעד את תפקיד סגן
שר־החוץ, בתקופה שבה הוא היה אמור
להיות השר. אחר־כך הוא ביקש
למילוא תפקיד של סגן־שר בעל
סמכוית רחבות במישרד ראש־הממ־שלה,
בתקופה שבה הוא עצמו יהיה
ראש־ממשלה.

שוון ו ירווסל אח
לו־*1ח1יי שלוי
יחסר אח שגיד

שמיר ידע גם שיהיה לו קשה מאוד
להעביר במרכז חרות שני מינויים אלו
בנוסף לרעיון שפרס יהיה ראש־ממשלה
במחצית הראשונה של
הקאדנציה, בייחוד כשברור שלא כל
שרי־חרות דהיום יהיו שרים בממשלה
מבאה.שמיר חשב על דרן־ שבה יוכל
להעביר במרכז את התוכנית כולה
בעיסקת חבילה. לכן הוא נאחז
בתוכנית 27 ההתנחלויות.
המדובר בישובים שעל רובם הוחלט
כבר ערב הבחירות. חלקם אמורים
להיות מוקמים ביוזמה פרטית וחלקם
בגוזמה ממשלתית. מיקומם על המפה
מבטיח שהם לא יוקמו לעולם. יזמים
פרטיים לא יסכנו את הונם בבניה
.,גאיזורים שמתנהלים פוטנציאליים לא
יבואו לשם. גם אידיאליסטים, כמו
אנשי גוש־אמונים, לא יקפצו על המציאה אילו נתן פרס את בירכתו לתוכנית,
יתכן שהיה מציל את שמיר מטביעה.
כשסירב, היה נדמה שגם הוא טובע.

* 4לי2י2
^ נויייצמו

וי ועוזרו דאגו לטעון, שגם
/שרון מתנגד לממשלה רחבה.
האמת היא ששרון היה השבוע מחוץ
למישחק, שלא ברצונו (ראה מדור
תשקיף) .אבל, הוא מעוניין להיות שר
בכל מישרד שהוא — אפילו במישרד־
_התיקשורת. הוא הסביר לאנשיו,
שבעוד שנתיים, אחרי שיכהן בממשלה
בראשות פרס, איש לא יזכור לו את
הטבח בצברה ושאתילא, ואת מסקנות
ועדת השופט יצחק כהן.
אחרי הרהביליטציה, הסביר שרון,
הוא יוכל להתייצב לקרב מול לוי,
המכלה עתה את כוחותיו במאבק
בשמיר ובאנשיו.
אם כך, שמיר לא היה מודאג
מהתנגדותם של אנשי שחן, בישיבת
המרכז שאמורה היתה לאשר את
ההסכם עם פרס.
שמיר מקבל את גירסת שרון,
^שמבחינת יחסי־הכוחות במרכז הרי
״^שקבוצת שרון קודמת לקבוצת לוי.
היה לו ברור ששרון לא יתמוך בהסכם
ללא אישור 27 ההתנחלויות. לכן, גם
כדי לקרב אליו בהצעה הגורלית את
אנשי שרון, הוא היה זקוק לתמיכת
פרס ברעיון התנחלויות־השווא בגדה.
במיקרה כזה יכול היה שמיר להתגבר
על מיכשול חדש שהיה צץ
לקראת כינוס המרכז. ח״כי חרות
הרוצים להיות שרים, כמו אליהו
בן־אלישר ומשה קצב, התכוונו לדרוש
שההצבעה על מינוי השרים לתיקים
המיועדים לא תיערך בשיטת הבלוק,
אלא באופן נפרד לגבי כל תפקיד. כך
גם לגבי סגני־שרים.
שמיר ידע שגם כאן, שיתוף־פעולה
עם שרון ואנשיו יבטיח לו ניצחון.
ברגע זה איש אינו יודע מה יקרה
״ו איזו ממשלה תוקם. המשא־ומתן בין
הליכוד והמערך לא הופסק אף לא
לרגע אחד. הוא נמשך כל הזמן,
כשכינוס הכנסת השבוע נתן לו תאוצה
רבה.
לכולם ברור שהמצב הנוכחי לא
יוכל להימשך מעבר לששת השבועות
שקיבל פרס לשם הקמת ממשלה,
שהוא מיועד לעמוד בראשה. כל דחייה
נוספת פירושה הקדמת הבחירות.
הכל מסכימים שממשלה חייבת
לקום. בשלב זה הכל מסכימים שפרס
חייב לעמוד בראשה, ולוא רק במחצית
הראשונה. עתה מתנהל המירוץ סביב
השאלה כמה ח״כים יתמכו בממשלת־האחדות.
התיקווה
האחרונה כמעט להקמת
ממשלת אחדות רחבה תלויה עתה
בריגשי נקמה נוספים המדריכים חלק
מאנשי חרות. הללו רואים בעזר וייצמן,
שהצטרף למערך. בוגד. הם יודעים
שבממשלה צרה הוא יקבל תיק חשוב.
בממשלה רחבה הוא יקבל תיק שולי.
מכיוון שהזעם נגרו הוא כה רב, לא מן
הנמנע שהשינאה לאיש מקיסריה
תביא לחתימת ההסכם הקואליציוני
באולם קיסריה שבמלון דן בתל־בן־ציון
ציטדין
אביב•

הידיעה שה־נתו! את המעונה המרינות
בהלם היתה כתנת, והושתלה ננוונה
ך* יום השלישי בערב נפתחה
*מהדורת מבט לחדשות בטלוויזיה
בידיעה דרמתית: הושג הסכם
(בלתי״חתום. עדיין) בין תמ׳׳י והליכוד.
הידיעה התבססה על פגישה בת
שלוש וחצי שעות שנערכה ביום
הראשון בלילה בביתו של יצחק שמיר,
שנכחו בה אהרון אבו־חצירא, יצחק
שמיר ורוני מילוא. היא היכתה גלים
בליכוד, גרמה להלם במערך. זרעה
מבוכה אצל מי שניסה להקים ממשלה
מצומצמת.

היה זה ברווז.

העולם הזה מגלה לראשונה כיצד
נולר ברווז זה. שגרם בעקיפין
להתפתחויות שאירעו בסוף השבוע —
ידיעות על כינונה של ממשלת אחרות
לאומית, פרישתה האפשרית של מפ׳׳ם
מהמערך. המשבר בין שרי הליכוד.

היתה זאת הדלפה שתולה
היטב מצד גורמים אינטרסנטיים
בליכוד. שלא אמדו כראוי

את השלכותיה.

תמ י
מוכנה!

^* טם הבנת ההתרחשויות הס־
/הירות, כדאי לסקור את האירועים
מתחילת השבוע שעבר:

שר־האוצר סיים את הפגישה באופטימיות
תמוהה, בציינו :״אנשי תמ׳׳י לא
הציגו לנו הפעם תוכנית כלכלית״...
(רמז לתוכנית שכמעט הפילה את
הממשלה בינואר) .אנשי תמ״י מיהרו
לרדת לתל־אביב.
.בצהרי היום השני הודיעו מהמערך
על פגישה שנקבעה לכמה מנציגיו עם
מישלחת של תמ״י. במערך נקטו יותר
חשדנות מאשר בליכוד, וניסו להבין
במה דברים אמורים. באותה שעה עוד
לא ידעו במערך על הפגישה שנערכה
עם אותה המישלחת בלישכתו של
שר־האוצר.
ב־ 7והצי הגיעו רפי אדרי, גר
יעקובי ועדי אמוראי למלון דן׳כדי
לפגוש את שבעת נצילי תמ״י. הפגישה
החלה בעשר דקות לפני 6בערב
ונגמרה ב־ 7ורבע. הנוסחה דמתה
לנוסחה מהבוקר: אנשי תמ״י הציגו
שאלות. אנשי־המעך ך השיבו. נציגי
המערך הופתעו לטובה מהבנתם
המקצועית של אנשי תמ׳׳י. כששמעו
זאת נציגי תמ׳׳י. הס הגינו ברוגזה :״זה
מפני שהיו להם ציפיות נמוכות. הם
עדיין חושבים שאנו מיז פרימיטיביים

יעקובי, שהוטרד מחוסר־התכלי-
תיות שבפגישה. שאל בתומה את

ח״ב אבד־חצירא
כזב. אך לא כדאי להכחיש
מנדטים. ובעזרת הוק באדר־עופר, הם
מוסיפ־ם לליכוד גם את המנדט
השלישי.,

י׳כמערך יכלו להציע לאבר־חצירא
פחות — את תיק הדתות,
למשל, בעוד שהוא עצמו
לטש עיניו לתיק התעשיה
והמיפחד, או תיק השיכון. את

,,הצעות
מפתות...״
ך י< יום הרביעי נפגשו שימעון פרס
* ואהרון אבו־חצירא. האווירה היתה
מתוחה. פרס הבין שאין כיכולתו
להתמודד עם הליכוד בהצעות לתמ״י.

גך 11 דז־1דבו־11ד
נציגי תמ״י, אם יש ברצונם להיפגש
שנית. והם השיבו בחיוב.
בינתיים חיפשו במערך. ללא הצלחה.
אחר מנהיג תמ׳׳י. אהרון אבו־חצירא.
החשד היה שמשהו מתבשל.
ושהשיחות הכלכליות משמשות הסוואה
לשיחות חשובות יותר. מה גם
שבמהלך הפגישה דיווחו נציגי תמ״י
על פגישתם עם נציגי הליכוד בבוקר.

ביום הראשון בלילה באה ידיעה
נרגשת ממישרד־האוצר :״מחר ב־8.20
בבוקר. אהרון אבו־חצירא אצלנו:״
השם שלו לא הוזכר בפירוש. אבל
הודיעו ש״ראשי תמ״י באים״.
ההתרגשות הגדולה נבעה מכד
שאנדחצירא לא ביקר בלישכת שר־האוצר
מאז ה״ 24 בינואר. התאריך
ההיסטורי שבו כמעט נפלה הממשלה
בעוד החיפושים הקדחתניים
עקב פערים בתפיסות הסוציאליות של
אחד אבו-חצירא נמשכים,
מרכיביה השונים.
לפני שלושה שבועות בצהרי היום שהה מפי 1של תמ״י באותו
הרביעי. התקיימה ישיבתה הלפני -הבניין שבו התקיימה פגישת
אחרונה של ועדת-הכספים של הכנסת הצוותים הכלכליים — מלון
הקודמת. אבו־חצירא. שרצה לבצע .,דן״ — בחדר .452
הוא היה עסוק בפגישות אינטנהעברות
מסעיף לסעיף, הפתיע את
.חברי הוועדה וערך בה הופעה נדירה. סיביות. אחת מהן היתה עם יהודה
במהלך הישיבה, הוא הכניס את ראשו בדמאיר מהמפד״ל.
חוגים בליכוד הביעו דאגה מהתבט־לחדרו
של שר־האוצר. יגאל כהן״
אורגד, הממוקם בסמוך לחדר־הישיבות אויותיו שיל אבו־חצירא אחרי שחזר
של הוועדה כבנק לפיתוח ותעשיה מחופשה בחו״ל. בנוסח ״אלה הם הימים
בבית אסיה בתל־אביב .״אני זקוק המכריעים ״:התבטאויות נוספות שהטרידו
אותם היו הסברי מקורביו שקבעו
לכמה דקות איתך,״ אמר לאורגד.
אורגר. שציפה לפגישה עם אבו -שהוא לשון־המאזניים, קרי: המנדט
תצירא מסיבות שונות לחלוטין, הקשו ה־ 61 של ממשלה מצומצמת בראשות
רות בעתידו הפוליטי. אמר לו שימתין המערך. מקורות בתמ׳י טענו שמיפ־מעט.
אך אבו־חצירא התחרט. ונטש לגתם היא לשון־המאזניים. מכיוון שאף
לטובת נציגי העיתונות, שהתנפלו מיפלגה דתית אחת אינה יכולה לחבור
לקואליציה הנשענת על תמיכת העליו
במיסדרון.
מאותר מדי נזכר אורגר לחפשו. רשימה המתקדמת לשלום ורק״ח.
משמע — תמ״י יכולה: או
מזכירתו התקשרה עם מנהיג תמ״י.
והפצירה בו להיפגש עם אורגר., :לא מוכנה:
רצית להיפגש עם יגאל? הוא יפגוש
אותך איפה שתרצה — בירושלים.
בתל־אביב אבו־חצירא התעקש שאין
לו כל סיבה מיוחדת .״כרגע״.
להיפגש עם אורגד. וסיים את הפרשיה ך* חלו בתחילת היטבוע הדל־
1 1פות מכוונות ממקורות מסויימיס
מבחינתו.
לכן רבתה השימחה באוצר ביום בליכוד. על הסכם המתבשל על רקע
השני בבוקר. כשנדמה היה שאבו־ זה בין תמ״י לליכוד.
אומנם. השיחות התנהלו באווירה
חצירא בא. מה גדולה היתר, האכזבה.
כשהופיעו שיבעה אנשים בראשותם טובה. הליכוד, שהיה בעמדת נחיתות
של בן־ציון רובין. אלי ריין. אלי ארצי מאז ההסכם ביו ״יחד״ למערך, אכן
הציע לאבו־חצירא שלושה מנדטים
ושלום דנינו.
הדיון היה כללי. אנשי תמ״י הציגו שמורים.
כיצד הגיעו לשלושה מנדטים?
שאלות בענייני חברה וכלכלה, ואילו
אורגד ואנשיו ענו. בסוף הפגישה הביע י חישובי תמ״י מורים ש־ 31.103 הקולות
אורגד את תוקוותו להמשך השיחות. שקיבלה מיפלגתם, הם כימעט שני

^ כל הימור
י הוא מסופן

הדתות היה מובן לקב? רק כתיק
יטני — כפיקדון עד שיצטרפו
כוחות נוספים לקואליציה.
בליכוד החליטו אנשים מסויימים
להפיץ שמועות כדי לקבוע עובדות
בשטח. עוזריו של דויד לוי אינם מבטלים
את זמנם. והשמועות עשו כנפיים.
כדור־השלג החל מתגלגל, ולא ניתן
היה לעצרו.

ניטים מישעל, כתב הטלוויזיה
לענייני־מיפלגות, שהוזן
אך הוא בשמועות -בדק אותן
עם מקורות בכירים ביותר.
בליכוד. שחזרו והדגישו את
האווירה הטובה טיטררה במגעים
עם תמ״י, את נדיבות־ליבם
בנדון, ואת הערכותיהם האופטימיות.

נסים
מישעל בדק עם הכלה
המיועדת להתונה — מנהיג תמ׳׳י —
והסתבר שהלה לא חתם עדיין על שום
הסכם.

אך אבו-חצירא, מצידו, לא
עצר את מישעל מפירסום הידיעה,
אלא רק הקפיד על ניסוחו
הוא — שאין הסכם חתום.
הידיעה, חישב אבו-חצירא,
תגדיל את מניותיו בשוק הפוליטי,
גם אם אינה נכונה.
וכך אכן היה:
הזעזוע במערך היה גדול. ארבע
שעות לפני פירסום הידיעה בטלוויזיה
הכללית התראיין חבר-הכנסת רפי
אדר־ מהמערך בתוכנית ערב חדש
בטלוויזיה הלימודית. אדרי העריך
שהמערך קרוב מאוד(״עניין של ־מיס
ספורים להקמת ממשלה מצומצמת
בת 66־ 67 מנדטים.
ב־ 9בערב הופתע אדרי והריס
טלפון לאבו־חצירא. ששהה בביתו
באשרור. גם בביתו של השר אהרון
אוזן צילצל הטלפון נמרצות — מעברו
השני של הקו היו יצחק רבין. ואחריו
אחרים מתנועת־העבודה. אבו־חצירא
ואוזן הקפידו על ניסוחים מעורפלים.
שלא הכחישו לחלוט-ן את הידיעה, אך,
כמובן. לא אישרו את תוכנה. שהיה
רחוק מהאמת.

קמה

התנגדות

במיפלגת-העכודה
ל״סחטנות הקטנות״.
גם בליכוד נשמעו קולות כנגד.
הופעתו הנזעמת של מאיר שטרית
בטלוויזיה רק תרמה להכשרת הקרקע
למתן עדיפות לממשלת אחדות
לאומית.
ביום החמישי כבר ניתנו רמזים
לכיוון זה: אבו-הצירא. ששהה במשך
רוב היום במישרדו בתל־אביב. התבטא
בפורומים סגורים שיעדיף לשבת
באופוזיציה. אם תקום ממשלת אחדות
לאומית. מדוע? להערכתו תחזיק ממשלה
זו מעמד במשך חודשים מעטים
בלבד, ואז תחזור מיפלגתו להוות לשון
מאזניים. והביקוש למנדט היחיד שלו
ירקיע שחקים.
חיזורי הליכוד אחר תמ״י גברו.
המגמה היתה לממש את אשר פירסמה
הטלוויזיה באמצע השבוע ולחתום
הסכם עם תמ״י. דוגמת ההסכם בין יחד
והמערך, ולהגביר בכך את כוח־המיקוח
על ראשות הממשלה בממשלת אחדות
לאומית.
ממשלה מצומצמת בראשות הליכוד
לא תיתכן. גם עם צירופה של תמ״י,
מכיוון שהיא מוסיפה לליכוד ושותפיו
האפשריים את המנדט ה״ 60 בלבד.
ויוצרת תיקו.
ביוב הראשון השבוע, פחתו
הסיכויים לממשלת אחדות לאומית.
ונציגי הליכוד נפגשו עם אהרון
אבו־חצירא. בשעה 2אחרי״הצהריים,
בירושלים. אבו־חצירא עצמו לא ידע.
לפני תחילת הפגישה. מי יהיו נציגי
הליכוד. אולם הוא הודה ש״הצעות
הליכוד מפתות...״
הערכותיו ביום הראשון נתנו
עדיפות לבחירות מוקדמות. חתימתו
על הסכם עם הליכוד תזרז תהליך כזה,
ותבטיח לו שלושה מקומות בכנסת
הבאה. ועוד הטבות מהטבות שונות.

כל דרייטות תמ״י מולאו —
פרט לאחת.
כר הסתיים שבוע יב־תהפוכות,
שהיה בוודאי מתגלגל אחרת לולא
אותו ברווז טלוויזיוני שתול.

דפנה בדי

מטר אבנים ניתר
מלמעלה, ענני גאז
מדמיע התפשטו
למטה, הקרב היה
בעיצומו !1 -שביתה
שהחל ה בשקט
(מימין) הננה ועימות
והסתיימה בפצועים
ובביצוע מעצרם —
מה גרם לכול איו
השתלשלו הדברים?
מ׳ האשמים?

ף* דוע נוצר עימות אלים בין אנשי
*/אום־אל־פחם, והיהודים שבאו לעזור
להם, לבין אנשי המישטרה
שנשלחו להגן עליהם? שאלה זו ריחפה
השבוע מעל המאורעות בכפר הערבי
הגדול. האזרח הנרהם לא מצא לה
תשובה גם אחרי שקרא ושמע את
עשרות הדיווחים.
התשובה לשאלה ניתנה עוד ביום
הרביעי, בשעות הבוקר המוקדמות.
באותו הרגע כבר ניצבו במבואות הכפר
שני גושים גדולים:
גוש אחד של בני־הכפר, גברים
בלבר, כולם מושבתים באותו היום
מעבודתם, שהתקבצו בשעות המוקדמות
בכניסה לכפר, כדי לקרם את בוא
הרעה (מאיר כהנא) ,שאליהם הצטרפו
בלילה. ובבוקר שלמחרת. מאות יהודים.
צעירים ומבוגרים, וחברי־כנסת.
ומול הגוש המלוכד והצפוף הזה של
אלפי האנשים — גוש שני. של
שוטרים ואנשי מישמר־הגבול. אלה
עמדו מולם — לבושי מדים, קסדות

ענת סרגוסטי

ענת סרגוסטי
ורחל אבנרי
לראשיהם, אלות ומגינים בידיהם. נשק
לפיזור הפגנות(רימוני גאז ועשן) לידם
— ופניהם לעבר הציבור הערבי.
כוחות גדולים של מישטרה הובאו
עם שחר אל מבואות הכפר, הרחק מן
הכביש הראשי, ועמדו מול אנשי הכפר
והמזדהים. הם לא עמדו כשהפנים
החוצה, לעבר המקום שממנו היה צפוי
בואם של כהנא והפורעים שלו. הם
עמדו כשהפנים פנימה, מוכנים לעימות
עם הכפר הערבי.
חבר־כנסת יהודי, שניגש אל קצין
המישטרה האחראי במקום ושאל אותו
מדוע הם ערוכים כך. נענה .:״אנחנו
באנו להגן על זכותו של חבר־הכנסת
כהנא לבוא לכפר. באנו לשמור שלא
יקרה לכהנא כלום.״
כך היה ברור כבר מן ההתחלה

1111 העימות בשיאו. מ שמאל ב ת מונ ה נראה צמיג גדול
1 1 1כ שהוא בוער וממנו עולה עשן שחור. לידו צעירים
רבי ם מבני או ם־ אל־פחם ושוטר בעל קסדההמתקרב אלי ה ם. מעל ענני

העשן׳ על גג ה בי תהס מוך נר אים גברים א ח רי ם מן הכפר. כ שהם עומדים
וצופים ב מ חז ה. שאר אנשי הכפר עו מדי ם מא חרי ענן העשן. בת מונה
העליונה: כך נראה הכפר בבוקר צעירים י הודיי ם שרים עם ערבים.

מאתו׳ מיתוס מאורתו מגווטאת נח התקבצו בני הננו וצעקו סיסמות נגד הפאשיזם

שמטרת אנשי־המישטרההיא להגן על
כהגא, שמטרתו המוצהרת היא לגרש
את תושבי הכפר המסויים הזה מעל
אדמתם, אחרי שהצהיר שוב ושוב כי
זהו בעצם כפר יהודי, וכי הערבים
צריכים ללכת ממנו. השוטרים נשלחו
להגן עליו מפני הערבים, אזרחי
מרינת־ישהאל, שאותם. הוא רוצה
לגרש.
כך נוצר מראש הרקע לעימות
שהפך כמעט בלתי־נמנע. בתום היום
הלוהט אפשר היה רק לציין שאם לא
נהרגו תריסר אגשים באום־אל־פחם —
תושבי הכפר, המזדהים עימם והשוטרים
— הרי היה זה כמעט נס.
שותים מאותה פוס
אום־אל־פחם הודיעו
4 1מבעוד יום, כי הם עומדים לקיים
,שביתה כללית בכפר וכי כל הגברים
יעמדו בכניסה לכפר ויחסמו בגופם את
הפאשיסט.
צעירים יהודיים, בעיקר קיבוצניקים
חניכי השומר־הצעיר, התארגנו
ערב קודם ובאו לכפר. הם נשאו על
גבם שקי־שינה והתארחו בבתיהם של
התושבים.
עם שחר התעורר הכפר כולו,
ערבים ויהודים. הצעירים היהודים
לבשו את החולצות הכחולות עם
השרוך הלבן וירדו בקבוצות קטנות
מעורבות למטה, למבואות •הצפוניים
של הכפר, אל כביש הגישה. הם יישבו
על הכביש וציירו ביחד סיסמות נגד.
הפאשיזם ובזכות דו־קיום בין שני
העמים. האווירה היתה נעימה.
זמן קצר אחרי שהפציע השחר התחילו
להגיע גם כוחות המישטרה
.ומישמר־הגבול ותפסו את מקומותיהם
בדיוק ליד הבתים הראשונים של
הכפר.
לאט לאט התחילו להגיע גם
אנשי־ציבור, בעיקר חברי־כנסת.

בשעות הבוקר המוקדמות עוד נתנו הזווית גדל החום. צל לא היה והאנשים הפלסטיק השקופים. הם הניחו אותם
הצעיר על הכביש והחלו שרים את שיר
השלום. חלק מן הצעירים הערבים
בצד הדרך, כמעט כמו במיסדר. לאט
לסתם ציבור יהודי אוהד להיכנס הרבים החלו מתייבשים.
בחור צעיר, תושב אום־אל־פחם, לאט, אחד אחד, הורידו מעל ראשיהם
הצטרפו אליהם בשירה. גם חברי־פנימה
אל תוך הכפר, אחר־כך כבר לא.
חברי־כנסת רבים (מן המרכז עבר כל הזמן בין האנשים. הוא החזיק את הקסדות הלבנות והניחו אותן על
הכנסת שרו ביחד איתם.
שמאלה) באו להזדהות עם תושבי בידו מיכל פלסטי צהוב, המלא מים המגינים. אחר־כך שמטו גם את האלות
השוטרים עמדו מן העבר השני
אום־אל־פחם ולהפגין ביחד איתם נגד צלולים, בידו השניה כוס וחילק מים והחגורים. האווירה היתה נינוחה. היה
והביטו על האידיליה. רק נוכחותם שם
לאנשים. כולם שתו מאותה כוס — מוקדם וכלום עדיין לא התרחש. בשלב
הפאשיזם וכהנא בראשו.
וסיבת האירוע עצמו העכירו את
האווירה היתה נעימה וידידותית. יהודים וערבים. בין המפגינים הסתובבו זה לא ידע איש אם כהנא אכן יבוא.
האווירה הידידותית שנוצרה באופן
האשם מחמיר, ראש־המועצה, הסספונטאני
בכפר הגדול והוותיק.
השובתים, תושבי הכפר(גברים בלבד) צעירים בעלי סירטי שרוול —
ואוהדים יהודיים עמדו מעורבבים סדרנים, שדאגו שהאנשים לא יתפזרו. תובב בין האח״מים כשהוא מברך אותם
וכך עברה עוד שעה. שעת
מול גוש האנשים הזה, מרחק של על בואם. בכל פעם שהופיע חבר־הצהריים,
השעה שבא אמור היה כהנא
ביחד ומילאו את כל הרחוב הראשי של
הכפר, גוש של אנשים מלוכדים, אלפי כעשרים מטרים ממנו — עמדו כנסת, הכריז עליו ברמקול, וכל הכרזה
לבוא, קרבה ובאה. החום גבר.
השוטרים. גם להם היה חם והם התחילו, כזאת לוותה במחיאות כפיים סוערות.
אחד המארגנים (אולי ראש־המו־אנשים,
שעמדו ביחד וחיכו.
אחרי שעה של המתנה מייגעת
היה חם• מאוד. השמש התחילה לאט לאט, להשיל מעליהם את הציוד
עצה, אולי אחד מחברי־הכנסת) החליט
לעלות מעלה בשמיים וככל שגדלה הכבד. קודם כל צנחו ארצה מגיני בשמש חזקה, התיישבו צעירי השומר־שרצוי
שכל חברי־הכנסת, שבאו
להזדהות, יעמדו בשורה הראשונה והם
שיעצרו בגופם את הגזען התוקפני
וימנעו ממנו להיכנס פנימה אל הכפר.
חברי־הכנסת נעמדו בצייתנות
בשורה הראשונה. מיזוג מוזר של אנשי
מערך מעדנה סולודר (בימין המערך)
ומפ״ם ועד חברי־הכנסת של הרשימה
המתקדמת לשלום ורק״ח (בשמאל)
עמדו מעורבבים אלה באלה. הם אפילו
לא יכלו לדבר אחר עם השני — לא
יהיו מגעים ולא יהיה שיתוף־פעולה
בין המערך ובין רק״ח והמתקדמת,
הכריזו לא פעם ולא פעמיים במהלך
השבועות האחרונים. לא היה שיתוף.
הם עמדו אלה בצד אלה ולא ידעו מה
לעשות בעצמם. כל אחד חיפש נואשות
את חבריו לסיעה, כדי שיוכל להחליף
עימו מילה ולא ייחשד חלילה בבגידה
במיפלגה.
נפקד באופן בולט מקומם של אנשי
שינוי, אנשי יחד, שבמהלך מערכת
הבחירות האחרונה נאבקו נואשות על
קולות הערבים. למותר לציין שלא היה
שם ולו איש ליכוד אחד (לא צריך
ללכת ימינה מזה) .בלטו בחסרונם גם
כל מי שמכנים את עצמם אנשי־רוח
(סופרים, משוררים וכיוצא באלה)
המזדרזים לחתום על עצומות ולהצהיר
ראשיהם במגינים השקופים. השוטרים אפופים בענני, הצהרות הומאניות ולהפריח אימרות־שוטרים
מנסים להגן על
עשן וגאז שהתפזרו לעברם ברוח קלה. מהאבנים י שפר נגד הגזענות. איש מהם לא
עצמם ממטר־האבנים שני הטריח
את עצמו לבוא לאירוע חשוב
נפגעו לא רק שוטרים, אלא גם כמה מהמפגינים.
תן על ראשם מן ההר שמעליהם. הם מסוככים על

מטו אבנים

אנם־אר־פחם
(המשך מעמוד )13
כזה, איש לא בא לחסום בגופו את
הפאשיזם.
עברה עוד שעה. לא היה מה
לעשות, אלא להמתין בסבלנות, וזו
כבר החלה להיגמר. השמש כבר היתה
קרובה מאוד למרכז השמיים, החום היה
קשה מנשוא. אנשים התחילו לחפש צל
שלא היה, הם נדבקו לקירות הבתים,
לשורות צרות של צל. אחרים עלו
וישבו על הגגות, אלה היו עמוסים עד

שנדמה היה כי הם עומדים להתמוטט
בכל רגע.
להסתכל מלמעלה
^ הנ א לא בא. איש לא ידע אם
^י בו א. השוטרים לא ידעו גם הם
היכן הוא נמצא .״אנחנו הרי לא יכולים
לעקוב אחריו,״ אמרו. חלילה.
לקראת שעת הצהריים הגיעה
שמועה בהולה, כי מחסומי המישטרה

השוטרים משלבים זרועות כדי לחסום את הדרו למי בני־הכפו -

לעפולה

ד ! 1ך ך הכפר אוט״אל״פחם(באפור למעלה) .מיספר - 1
ץ 1ךןן
1| / 1 1 1 1 1 1ב גוש האנשים -בני״הכפר והיהודים שנאו
להזדהות, עמדו כגוש. בשורה הראשונה עמדו חברי״הכנסת .2 .גוש
השוטרים, שמנעו מאנשי הכפר לרדת למטה .3 .ההר הגבוה, המתנשא
מעלה מעל הכביש, עליו טיפטו הצעירים נצהרי היום ומשם יידו את
האבנים לעבר השוטרים שלמטה .4 .מחסום מישטרה, כמה עשרות
מטרים מן הכניסה לכפר, שלידו התחיל הקרב בין השוטרים למפגינים.5 .
המחסום העיקרי בצומת שעל הכביש הראשי והכביש המוביל אל הכפר.
.6צומת מי״עמי, הצומת שלידה נעצר כהנא ומשם נחסמה דרכו אל הכפר.

עצרו שלושה אוטובוסים של תומכי
כהנא באחד המחסומים בוואדי ערה.
המתח גבר, האווירה התחממה יותר
(תרתי משמע) .יבוא או לא יבוא?
שמועה אחרת סיפרה כי אנשים של
כהנא נמצאים על הגבעות שמסביב
לכפר. הכל נכנסו לדריכות. גם, ובעיקר,
השוטרים. אלה קמו ממקומותיהם,
לקחו את כל הציוד, האלות, המגינים,
הקסדות, ונעמדו כאיש אחד, בשורה
לרוחב הכביש, כשהם משלבים זרוע
בזרוע, כגדר חיה לפני גוש המפגינים.
הם קראו למפגינים לסדר וביקשו מהם
לחזור אחורה למקום המקורי.
״תפקידנו, בין השאר,״ הסביר אחד
מקציני המישטרה למפגינים ,״למנוע
את ירידת אנשי־הכפר אל הכביש
הראשי. התפקיד השני (או הראשון)
הוא לאפשר לכהנא לממש את זכותו
לבקר בכפר, אם ירצה בכר״.
האווירה התחילה להשתנות. המתח
עלה בבת־אחת בכמה דרגות. גוש
המפגינים התלכד מחדש, חברי־הכנסת
ואנשי־הציבור בשורה הראשונה,
אחריהם כל היהודים, בעיקר חניכי
השומר הצעיר, ורק אחר־כר הערבים,
תושבי הכפר והסביבה. התחילו לקרוא
סיסמות לאומיות ולשיר שירים
לאומיים. השוטרים הסתכלו קדימה,
עדיין שלובי זרועות, מוכנים לכל פגע.

עזרה ראשונה

ערימה של בצל, שהיתה מוכנה בכפר.
לידה שוכב פצוע. אדי הבצל, הנשאפים
דרך האף, מקלים על החנק. התושבים חילקו את הבצל למשתתפים.

פגיעה גגאז

בחור שנפגע מרימוני-
גאז מובל על״ידי חברו
אל מקום העזרה־ראשונה המאולתר. משמאל, אדם

נוטף שנפגע מן הגאז המדמיע ונתמך על״ידי חברו.
בתמונה משמאל: השוטרים, שעמדו בשורה מצויירים
בקסדות, מגינים, אלות, רובי־גאז ומסכות־גאז.

ערבים. עם כל מישקעי העבר(וההווה),
שהצטברו כתוצאה מכף שנוהגים
בערבים כבאזרחים מסוג ב׳ ,עוצרים
אותם השכם והערב על עבירות
שביצעו ועל עבירות שלא ביצעו.
בדרך־כלל מסתכלים שוטרים,
יהודים ודרוזים, על הערבים מלמעלה
למטה, והנה באותו היום, פיתאוס
הערבים ״הרימו ראש״ ,שרו בגלוי
סיסמות ושירים לאומיים.
שוב ושוב הוכרז באופן רישמי
וגלוי, כי המישטרה נמצאת במקום כדי
להגן על זכותו של כהנא. כהנא
הפאשיסט. שרצה לבוא לאום־אל־פחם
ולומר שם לערבים — אזרחי מדינת־ישראל
שווי־זכויות — שהם כלבים
מצורעים ושהוא רוצה לגרש אותם מן
האדמות שלהם, מן המולדת שלהם, מן
המדינה שלהם, עליו באו השוטרים

המתח היה גדול. כהנא עלול
להופיע בכל רגע ואיש לא יכול לצפות
מה.עלול לקרות. לאט לאט התקדם
הגוש לעבר השוטרים. עד שכמעט
נגעו אלה באלה. היה חם מאוד.
ושוב חלה התפרקות קלה של
המתח. אנשים התחילו להרגע (כמה
זמן אפשר להיות בשיא המתח?)
השוטרים הורידו את ידיהם, חזרו לתנוחה
נורמלית. גם המפגינים שמולם.
12 בצהרייס. השמש באמצע
השמיים(גם לפי שעון החורף של בורג
— אותו בורג) .כהנא עוד לא הגיע,
שום דבר עוד לא קרה.
הגוש החל מתפורר, אנשים נמלטו
לפיסות צל קטנות והצטופפו בתוכם.
ואז התחילה נהירה המונית למטה.
לא בגושים, אלא בהישרכות. לאט לאט
כל חניכי השומר־הצעיר, נערים
ונערות יפים וצעירים, בחולצות
כחולות עם שרוך לבן. העמיסו איש
איש (ואשה אשה< את שק־השינה על
גבם והתחילו לצעוד למטה אל הכביש.

י ״אמרו לנו׳שכבר לא יקרה כלום״.
ענו כששאלו אותם בתמיהה לאן הם
הולכים דווקא לפני שעת האפס.
״אנחנו נוסעים חזרה לסמינר בגיב־עת־חביבה
לאכול ארוחת־צהריים.״ הם
גמרו את שלהם ורצו חזרה לסמינר.
צעירים מקיבוצי השומר־הצעיר, בשנת
הלימודים האחרונה שלהם, לפני גיוס
לצה״ל, ,רצו לאכול ארוחת־צהריים
ולהמשיר את השיעור הבא. אחרי
שבילו לילה שלם כאורחים בבתיהם
של הערבים מאום־אל־פחם, חוזרים
לשיגרה של הלימודים.
הם גררו על הכביש הצר רגליים
צעירות, בסנדלים תנ״כייס, בזוגות
ובשלשות. מספרים זה לזה חוויות מן
הלילה הקודם אצל הערבים.
במקביל להם, כמעט באותו הקצב,
השתרכו צעירים, בדיוק באותו הגיל,
ללא חולצות כחולות ולא על.כביש
האספלט. אלה היו הצעירים של
אום־אל־פחם (השבאב) ,שהלכו על
צלע ההר, שהתנשאה מעלה מעלה
לגובה של עשרות מטרים רבות מעל

1X1*11ולמן ״ מראה כללי של חלק מזירת האירוע. משמאל
11111 19 נראית משאית שעמדה בצד הכביש, היא שימשה
מחסה, מתחתיה נראים מסתתרים חלק מהצלמים ואנשי״התיקשורת.
מימין למשאית נמצאים אנשי־מישטרה, חגורים בחגור, חובשים קסדות,

כביש הגישה אל הכפר. מלמעלה נראו
השוטרים קטנים, למעלה אפשר היה
לראות ולא להראות, אפשר היה
להתחבא מאחרי עצי־הזית שהיו
פזורים בשטח, או מאחורי שיחי־הצבר
הירוקים. אפשר היה להשקיף על כל
האירוע מגבוה, זו היתה נקודה
אסטרטגית חשובה.
צעירי הקיבוצים צעדו כמה עשרות
מטרים ושם נתקלו במחסום מישטרתי,
הם נופפו לשלום לשוטרים, חצו את
המחסום והמשיכו לצעוד במורד
הכביש בדרף אל האוטובוסים שלהם,
לאט וברישול קיבוצניקי אופייני.
צעירי הכפר לא המשיכו הלאה. הם
נעצרו בעיר בקו המחסום והתיישבו
על צלע ההר כשהם צופים במחזה.
מולם. למטה. ישבו קבוצות של
שוטרים, לראשיהם קסדות לבנות וחם
להם מאוד.
שתי הקבוצות הביטו אלה באלה.
עם כל המיטען הריגשי הנלווה
לעימות ללא מילים (בינתיים) בין
השוטרים(בעיקר ממישמר־הגבול) וה
להגן.
והידיעה הזו והמיטען הזה היו
כמו חשמל בין שתי הקבוצות.
יריבים הבדים לנשק
^ א עבר זמן רב והתחילו לעוף
< קללות מן ההר למטה, אל
השוטרים ולהיפך. לאי עברו דקות
רבות ואחד הצעירים, שלא יכול שלא
לנצל את היתרון האסטרטגי, זרק את
האבן הראשונה. הקרקע היתה בשלה
והקרב נפתח בתור שניה. הצעיר זרק
את האבן, המענה מלמטה לא איחר
לבוא — מייד נורה ר־מון הגאז
הראשון.
בתור שניות ירד מן השמיים מטר
של אבנים.

חולצה נדגל

כחור צעיר מבני״הכפר מנופף בחולצתו כדגל
לשוטרים שלא לירות גאז, חברו מוביל
את אחד הילדים שנפגעו מרימוני הגאז אל נקודת העזרה״הראשונה.

אלות בידיהם ונשק לירי רימוני״גאז מדמיע. מעבר לכביש נראה תחילתו
של צלע ההר. על השיפול הראשון, נמצאים כמה צלמי״טלוויזיה ועיתונות.
מעליהם, על השיפול השני, נערים מבני״הכפר, מאותם שזרקו אבנים. ההר
מתנשא עוד עשרות״מטרים רבות, ועד לפיסגתו עמדו קבוצות צעירים.

האנשים שעמדו במעלה הדרר,
.אלפי האנשים שהיו בכניסה לכפר. לא
הבינו בשניות הראשונות מה בדיוק
קורה. אבל בתוך רגע היה הקרב
בעיצומו.
גשם של אבנים מלמעלה נענה
במטח של רימוני גאז ועשן. השוטרים
תפסו חיש קל את המגינים והקסדות
ויצאו אל הקרב. המון אדם ניסה לתפוס
מחסה, וזה לא היה קיים בשפע. אנשים
רצו והסתתרו מתחת למכוניות וליד כל
קיר שנראה היה לרגע כאילו הוא בטוח
והתגלה כעבור שניות מעטות במלכודת
עשן וגאז.
חברי־הכנסת. יסבאו להביע. סולידריות,
מצאו את עצמם פיתאום בחזית
לוהטת ומסוכנת. אלה. שלא העזו קודם
לדבר זה עם זה (המגעים אסורים).
מצאו את עצמם חברים לנשק. נאווה
ארר (מערך) התעלפה מענני הגאז
המדמיע. כשפקחה את עיניה ראתה
מעליה את מוחמר מיעארי (הרשימה
המתקדמת לשלום, רחמנא ליצלן).
מנופף רוח ומנסה להשיבה לחיים.
הפוגה ראשונה. שקט החל משתרר.
הקבוצות חזרו כל אחת למקומה.
השוטרים, סחוטים מן הקרב, עמדו
באמצע הכביש, והמפגינים עמדו
מולם. חלקם החזיקו בידיהם אבנים,
למיקרה הצורך. האווירה היתה רותחת.
מישהו הודיע כי כהנא הגיע
למחסום המישטרה במי־עמי ונעצר
שם .״אנחנו לא יודעים אם יבוא לכאן
או לא ״,אמר אחד מקציני המישטרה.
המפגינים התחממו יותר והתחילו
לקרוא כאיש אחד :״הפאשיזם לא
יעבור:״ הקריאות הקצובות הלהיטו
שוב את הרוחות ושוב נזרקה אבן לעבר
השוטרים. שוב התפרץ קרב סוער —
גשם של אבנים, שנענה מייד במטח
של רימוני גאז. שוב התחילו ח״כים

אום־אר־פחם
(המשך מעמוד )15
מבוהלים לרוץ מצד אחד לצד השני
של החזית כשהם מנופפים נואשות
בידיהם וקוראים לצדדים להפסיק
לירות.
צעירי הכפר, אותם שידיהם היו
פנויות מזריקת אבנים לעבר השוטרים,
התחילו בבניית מחסום מאולתר
בכניסה לכפר. הם גררו גרוטאת מתכת
והעמידו אותה באמצע הכביש. לידו
הוצת צמיג גומי ענק, שהעלה בתוך
שניות ספורות ענן עשן שחור וסמיך
שכיסה את בתי־הכפר.
היה ברור כי ההודעה על כך שכהנא
נמצא כל־כך קרוב אליהם הדליקה את
הרוחות. היה ברור כי אילו בשלב הזה
היה מישהו חכם מן הדרג המדיני מכריז

גרמים של בצלים שחולקו להמונים.
בצל, כידוע, הוא תרופה לגאז מדמיע.
את זה למדו עוד במהומות הסוערות
בגדה־המערבית.
אם מריחים אותו ונושמים אותו
לתוך האף, הוא עוזר לפתוח את דרכי
הנשימה שמתנפחים בגלל הגאז, ועוזר
להחליש את הצריבה הקשה מנשוא.
הסולידריות והעזרה בין היהודים
לערבים(להבדיל מן השוטרים) ,היתה
מושלמת. כולם עזרו אלה לאלה
להתגבר על הגאז, בעיקר עזרו
הערבים, למורי קרבות כאלה, ליהודים
חסרי־הניסיון.
בב־ת הראשון של הכפר הוקמה
תחנת עזרה ראשונה מאולתרת ובה
אחים ואחיות שבאו למקום מבעוד

| | ף 1ך ת 1אחד השוטרים שנפצע מ״
יידוי האבנים, הובא אל 101111 מקום העזרה״ראשונה המאולתר. אחרי שקיבל טיפול

ראשוני, הונח על אלונקה ונישא אל האמבולנס
הסמוך. משמאל עומדים אנשי אום־אל־פחם
ומביטים בשוטר הפצוע. התמונה צולמה מגג הבית.

1X11171 * 1*1אחד מבני אום־אל״פחס, שנחשד ביידוי אבנים, נעצר
! 1^ 11/1 /על־ידי השוטרים והובל אל המעצר. למחרת נעצרו
רבים אחרים. השוטרים מחזיקים בידיהם אלות וחובשים קסדות.
כי המישטרה לא תיתן לכהנא להיכנס
לכפר, כל המהומה היתה נחסכת. אך
איש לא לקח על עצמו אחריות ולא
עשה אף אחד מן הדברים האלה.
להיפך, המצב נשאר כמו בתחילה —
המישטרה באה להגן על זכותו של
כהנא.
שוב הוחלט על הפסקת־אש. שוב
נרגעו הרוחות. הצעירים עדיין עמדו
על ההר מעל לכביש — כל אחד אבן
בידו — וחיכו. המערכה עוד לא
נגמרה, רק קרב אחד, שמצא את כולם
בסופו משתעלים ונחנקים.
הודעת הגיצחון

רימון הגאז
הראשון, הופיעו מאי־שם קילו־

מועד וטיפלו בכל הנפגעים, יהודים
וערבים, אזרחים ושוטרים.
אחרי ההפוגה השניה ניגשו ח״כים
רבים אל קציני־המישטרה והאחראיים
בשטח ושאלו אותם מה קורה עם כהנא.
בשלב הזה כבר היה די ברור כי הוא לא
יגיע לאום־אל־פחם. היה די ברור כי
עצרו אותו במחסום וכי לא נתנו לו
לעבור. אך הקצינים בשטח לא רצו
לקחת על עצמם את אחריות ההודעה
ולא רצו לפזר את כוחותיהם לפני
שיקבלו הוראה מפורשת מגבוה. הם
החליטו להישאר במקום עד שיבוא
מפקד המחוז בכבודו ובעצמו וישחרר
אותם מן האחריות.
לא עזרו תחנוניהם של חברי־הכנסת,
לא עזרו תחנוניו של ראש
המועצה. אלה ניסו, לשווא, להסביר
(המשך בעמוד )18

ך 1ך 1ך | זמן קצר אחרי שהת־
0חילו יידויי האבנים
^ 1 1/1.1 11 11 #1
על״ידי המפגינים וירי רימוני הגאז על־ידי השוטרים

ואנשי מישמר״הגבול, הביאו ילדי אוים־אל־פחם צמי־גים
והתחילו להבעיר אותם בכניסה לכפר. מימין
מתחיל להינשא ההר שממנו נזרקו האבנים למטה.

1מימין: סדרני ההפגנה וחברי״כנסת קוראים לצעי־
0 ^ 11 #רים להפסיק את המילחמה. למעלה: האשם מחמיד,
ראש מועצת אום־אל־פחם, מנסה להגיע לפשרה עם קצין מישמר־הגבול.

גזז י ־ י י

במדינה
(המעך מעמוד 18
במדיס. אלה בודקים את כל היוצא
והבא אל הכפר, בדיקה שהיא בבחינת.
טירנדר והטרדה לשמה.
השוטרים עוצרים את החשודים על
״־־סמך מידע שבידיהם. המידע הושג
בעזות צלם מישטרתי, שהסתולב ביום
הרביעי שעבר בכפר כשבידיו מצלמת־וידאו,
וצילם את מיידי־האבנים. עכשיו
הם עוצרים את האנשים על־סמך
התמונות שבידיהם.
לא זכור מיקרה שבו נשלח צלם
,מישטרתי להפגנת־שבת של נטורי־קרתא,
לצלם את מיידי האבנים.
בכביש־רמות לא זכור מיקרה שבו
עצרה המישטרה את מיידי־האבנים
—החרדים על סמך תמונות שהיו בידיה.
החכי״ם שותקים. משום־מה
נדם גם קולם של חברי־הכנסת, שבאו
באותו היום להזדהות עם התושבים ואף
חשו על בשרם בצורה הברורה ביותר
דוגמה מן היחס שבו זוכים הערבים
במדינת״ישראל.
מלבר חברי־הכנסת של הרשימה.
המתקדמת לשלום, שהגישו עוד ביום
השישי שאילתה והצעה־לסדר־היום
בכנסת, ומלבד חברי־הכנסת של חד״ש,
שהעלו גם הם הצעה לסדר־היום בדבר
׳•המעצרים ההמוניים באום־אל־פחם, לא
נשמע קולו של איש מחברי״הכנסת
שנכחו במקום.
כהנא אומנם לא הצליח לבוא באותו
היום לאום־אל־פחם, אך מטרותיו, כך
נראה. מבוצעות בידי זרוע אחרת.
הכנסת אין מלך בי שראל
חבי״ם שחלקם כגר אינם
ככנסת החליטו על הקם את
שכרם של עוזרי החכי״ם

דווקא עוזרי החכי״ם ,״הקרובים
לצלחת״ ,היו השבוע הראשונים ששילמו
את מחיר האנרכיה המוחלטת
ששררה בכנסת.
בעוד שח״כ אבא אבן התנחל לו
*״מעדנות בלישכת היו״ר, גילו העוזרים
הניתזים, רובם ככולם סטודנטים על
גבול התפרנות, שמשכורתם לחודש
אוגוסט לא הועברה לחשבונות־הבנק
שלהם. מינהל הכנסת, המטפל במשכורות,
לא טרח להודיע לאיש מהם
• שהשכר לא ישולם.
מסתבר שהמינהל פעל בהתאם
.להחלטת ועדת הכנסת — שלא הובאה
לידיעת העוזרים. עבור חלק ניכר מהם
; היתה בכר הפרה מפורשת של כל
י ההסכמים שנערכו עם החכי״ם, או עם
? הסיעות ששכרו אותם.
אין כל אפשרות לערער על
ההחלטה הזאת. כיום, כמעט חודש
וחצי מאז הבחירות לכנסת ה־ , 11 עדיין
אין ועדת־כנסת חדשה. חלק מחברי
הוועדה, שהחליטו על הקפאת שכרם
של העוזרים אינם עוד חברי־כנסת, וזה
י כולל גם את יו״ר הוועדה, איש אצ״ל
הוותיק, איתן ליבני, שהודח הפעם
ממקומו הריאלי ברשימת הליכוד.
כרגיל במיקרים כאלה, נדפקו
הקטנים. ח״כי הכנסת הקודמת קיבלו,
כמובן, כל פרוטה שהגיעה להם. גם
חברי־הכנסת החדשה החלו מקבלים
משכורת מייד עם בחירתם, למרות
העובדה שער כה היא התכנסה לפחות
משעתיים. העוזרים אינם מאורגנים,
והפיתרון היחידי עבורם הוא שתדלנות
פרטית, משפילה משהו. רבים מהם
מתלוננים על יחס עויין ומשפיל
שקיבלו מעובדי הכנסת.

טעות ל של ם חוזרת
מיהו זקן הח״כים?
ליום אחד היה נדמה כי נעשתה עוד
פאשלה. אבא אבן, היו״ר הזמני, בכלל
איננו זקן חברי־הכנסת, שאינם שרים.
הוא נולד ב״ 2בפברואר 1915
ותחקירן זריז הודיע כי מזכיר מפ״ם,
ויקטור שם־טוב, נולד יום קודם לכן,
בראשון לפברואר .1915
טעות: שם־טוב נולד בראשון
לפברואר, אבל .1916
העולם הזה 2453

^ 4יש מראשי המדינה לא
השתתף בטקס בגופוי אר כולם
שלחו נציגים רשמיים לטקס האשכבה
שנערף בכנסיה בירושלים. מדינת־ישראל
הכירה רישמית בקשר העמוק
שהיה לה עם האיש שהלר השבוע
לעולמו: השייח׳ פייר אל־ג׳מאיל,
מנהיג הפלנגות בלבנון.

אולם מחוץ לישראל, ומחוץ
למיפלגתו, לא התאכלו רכים
על מותו של הזקן בן ה־ .78 כי
מעטים היו אחראים לטראגדיה
של לבנון כמוהו.
אם נשפכו בלבנון בתשע השנים
האחרונות נהרות של דם, ואם המדינה
עצמה התפרקה לגורמים, עד כי אין כל
אפשרות לחברם מחדש, הרי חלק גדול
מן האשם רובץ על שיכמו של הרוקח
הקשוח.

הוא היה אחד הסנדקים של
לבנון — תרתי משמע.

#קשרים עם השטן
ך /מאיל הזקן לא יצר את הפסיפס
המטורף ששמו לבנון. הוא ירש
אותו.
כאשר נולד ב־ ,1906 היה זה מחוז
בממלכה העות׳מאנית. זיכרונות השחיטות
ההדדיות, שאירעו שם במאות
השנים האחרונות, ושנערכו שוב באמצע
המאה ה־ ,19 היו עדיין טריים.
מרורי־דורות שימשה הארץ ההררית
המכותרת מיקלט לקבוצות של
נרדפים, דתיים ולאומיים. כל קבוצה
כזאת תפסה לה שם נחלה משלה,
כשהיא מוכנה להגן על עצמה בכל רגע
מפגי רודפיה. כף נוצר מצב שבו כל
אחת מן העדות והתת־עדות בלבנון
היתה גטו חמוש, המוכנה לערוף
בשעות־כושר גיחות על הגטאות
הסמוכים, ולהתגונן מפני גיחות כאלה
מצידם. כל עדה שמרה בקפדנות על
זכויות־היתר שהצליחה לצבור במשף
הזמן, כשמנוי וגמור עימה למנוע
זכויות כאלה מכל האחרות.
כל זה היה קיים כאשר נולד וגדל
פייר אל־ג׳מאיל. נראה שלא נולד כלל

׳ו תו מכר אדם
אחו ה*ה אחוא
לטרגדיה הנוואה
שבחוה את אוצו
בלבנון, אלא בעיירה המצרית מנצורה,
לשם גלו אביו ודודו אחרי שנדונו
למוות על־ידי השילטון העות׳מאני.
השם הפרטי הצרפתי העיר על מוצאו:
הוא היה מארוני, בן של כת דתית
נוצרית מזויינת ולוחמת, שתפסה את
השלב העליון בסולם העדות בלבנון.
בשל יחסיה המסורתיים עם צרפת
הקאתולית, הקדימה את שאר העדות
בפתיחות לתרבות המערבית ובצבירת
זכויות־יתר.

מש־יץ שלהיטור
ך /מאייל לא התרומם מעל לבסיס
^ הזה. תכלית־חייו היתה להגן על
מקומם של המארונים, על זכויות־היתר
שלהם, על ההגמוניה של המישפחות
הגדולות והעשירות — נגד כל האחרים.
לשם כר היה מוכן לקשור קשרים
עם השטן, לספק בסיס לגורמים
זרים, לשפוף דם בלי גבול.

מכחינת השקסת־עולמו ושיטותיו,
יכול היה להיות נסיך
איטלקי כימי הרנסאנס, על פי
המתכון של מאקיאוולי, או
ראש של מישפחה של המאפיה
האיטלקית בארצות־הברית.

תחילה לא היה ג׳מאיל חשוב בהפעילות
הפוליטית האמיתית של
ג׳מאיל התחילה ב־ .1936 כחובב־ מיוחד. היו בעדה המארונית מישפחות
ספורט מובהק, וכראש מועדון־ספורט חשובות הרבה יותר ממישפחתו, ומארוני,
נסע הרוקח בן ה־ 30 בלבנון יש ערד עצום לייחוס בעל דולאולימפיאדה,
שנערכה ׳באותה שנה רות רבים. הוא היה בסר הכל עסקן
בבירת גרמניה הנאצית. מה שלמד שם זוטר, בעל מיפלגה זוטרת אף פעלהיה
חשוב יותר מלקחים ספורטיביים תנית. בתור שכזה השתתף במאבקים
הקלושים נגד הצרפתים, געצר פעם־
בלבד.
הלטוני הצעיר ספג הערצה עמוקה פעמיים לתקופה קצרה, עד שלבנון
לגרמניה הנאצית ולמנהיגה. עיקרון־ זכתה ב״שיחרור״.
היה זה מיבצע קל. צרפת הוכרעה
המנהיגות של היטלר, הבוז הטוטאלי
שלו לדמוקרטיה, ההישענות שלו על במילחמת־העולם. כאשר כבשו המיפלגה
מזויינת של לובשי־מדים — בריטים את סוריה והלבנון מידי
הצרפתים של וישי, הם אומנם הניפו
כל אלד, עשו עליו רושם כביר.
אין הוכחות לכך שהוא גם את דגל ״צרפת החופשית״ של שארל
העריץ את האנטי־שמיות של דודגול, אף השילטון האמיתי נשאר
היטלר. אך איש לא יכול היה בידיהם, ב״ 1943 נאלצה צרפת להעניק
להעריץ את היטלר, אלא אם כן עצמאות ללבנון.
היה לפחות אדיש לחלוטין׳
הארץ שזכתה במתנה זו היתה
לגורל היהודים, שכבר היה ידוע מיבנה מלאכותי לגמרי. כאשר קמה
אז היטב.
לבנון המודרנית, היא יכלה להיות
ג׳מאיל חזר לארצו, כשבליבו מדינה נוצרית קטנה והומוגנית. אולם
ההחלטה להקים מיפלגה פאשיסטית הנוצרים לא הסתפקו בכר. הם סיפחו
מארונית, כדי לגבור על שאר העדות לארצם שטחים גדולים, שהיו דרושים
באותה ארץ, וגם על הגופים המארוניים להם כדי להקים מדינה גדולה ועשירה
האחרים, הוותיקים יותר. הוא קרא יותר. כף סופחו הדרום המוסלמי־שיעי,
למיפלגד, זו בשם פאשיסטי מובהק — הצפון המוסלמי־סוני, וערי־הנמל ה־אל־כת׳אב
בערבית ,״הפלאנגות״ ב מוסלמיות־ר,סוניות (ביירות, טריפולי,
צרפתית (שהיתה אז השפה העיקרית) .צידון, צור) .אוכלוסיית־החוף בלבנון
היה, ה גם שם המיפלגה הפאשיסטית היתה בעיקרה סונית מפני שהשילטון
הספרדית, שהנהיגה בימים ההם את התורכי הביא אותה לשם, מתוף חשבון
המרד המזויין, העקוב־מדם, נגד ה שרק הסונים יהיו נאמנים להם באמת.
כאשר קמה לבנו; העצמאית
רפובליקה הדמוקרטית בארצה.

ב־ ,1943 היוו בה הנוצרים רוב
קטן, ואילו המארונים היו רוב
בקרב הנוצרים. אולם היה זה
רוב רופך, והיה צפוי שיהיה
במשך הזמן למיעוט, בשל
הריבוי הטיבעי הגבוה יותר
של המוסלמים.
כמו ״ארץ־ישראל השלמה״ ,היתה
״לבנון הגדולה״ בנויה על התעלמות
גמורה מן הגורם הדמוגראפי, והבסיס
שלה היה פצצת־זמן ענקית.
אף הרוב הזמני שלהם הספיק ל־מארונים
כדי להבטיח לעצמם הגמוניה
עצומה במדינה. על פי ״האמנה הלאומית״
הבלתי־כתובה של ,1943
שהוכתבה על־ידי המארונים, הוסכם כי
כל המישרות והזכויות במדינה יחולקו
לפי המוצא העדתי, וכי בכל עמדות־המפתח
המדיניות, הצבאיות והכלכליות
ישלטו המארונים.
למעשה, קבעה אמנה זו הגמוניה
כפולה:
• עליונות של המארונים על כל
שאר העדות בלבנון.
• עליונות של המישפחות העשירות
בכל העדות, מכיוון שהאמנה
מנעה מראש כל אפשרות של תהליר
דמוקרטי, רפורמה פנימית ובחירות
אמיתיות. גם לא נקבע מראש כל
מכניזם לשינוי מסודר של המישטר.

היה זה מתכון לאסון.

בשנים הראשונות לא התייחס
איש אל ג׳מאיל כאל מנהיג לאו־

מותו ש ד סנדק
(המשך מעמוד )17
מי. אך הוא עבד בהתמדה והקים את
הפלאנגות, שהיו מורכבות בעיקר
ממארונים, חניכי־הישועים כמוהו. הוא
צבר כוח.

• נמוהחקר־רב
^ ותר מזה: הדוגמה שלו זכתה
בחיקוי. אומנם, איש מן המנהיגים
האחרים של לבנון לא הצליח כמוהו
להקים מיפלגה מזויינת מאורגנת,
על־פי הדגם האירופי הפאשיסטי, אך
לפחות הצורה החיצונית הפכה במהרה
נחלת הכלל.
כל מנהיג עדתי־שיבטי־איזורי
בלבנון התיימר להיות ראש״מיפלגה״.
הדרוזים בהרי השוף הקימו מיפלגה
״סוציאליסטית״ מתקדמת, שלא היתה

סיטות, ומצאו שדרכם לקאריירה
חסומה על־ידי המפתח העדתי ושילטון
הזקנים העשירים. התסיסה גברה.

מולה עמדו הסנדקים —
הזקנים שהתעשרו ושהתעצמו
בממדי־ענק, ושלא היו מוכנים
לוותר כהוא-זה על זכויות־היתר
שלהם. אחד מהם, אך לא
מסי ,1היה סייר אל־גימאיל׳ .
האזהרה הראשונה באה ב־. 1958
בעולם הערבי יגברו תנועות־ההתחדשות,
ג׳מאל עבד־אל־נאצר
המצרי היה בשיאו, בעיראק ובסוריה
התחוללו הפיכות. בלבנון פרצה
מילחמת־אזרחים. היא חוסלה על־ידי
התערבות צבאית מהירה של חיל
הנחיתה האמריקאי, שנקרא על־ידי
הנשיא המארוני כמיל שמעון, אחד
הסנדקים. לכס־הנשיאות עלה גנרל

— אום־אל־פחם
המשולבת של הפלאנגות וסוכניהם
בישראל, לא גרם אש״ף למילחמה.
להיפך, ראשי אש״ף ניסו למנוע אותה
כמעט בכל מחיר, בהבינם את הסכנה
הטמונה בה לגביהם.

#טנח וחנייה
נננסיה
ס ך סנדקי־ המארוניס הבינו כי
הזמן פועל לרעתם. הם גם הבינו
כי אש״ף מחזק,בעצם נוכחותו, את
המחנה המוסלמי ואת רוחות הקידמה
בלבנון. לכן שימש אש״ף כיעד ראשון
להתקפה.

אין כיום ויכוח בין ההיסטוריונים
על כך שמילחמת־

האירגון הטוב־יותר של הפלאנגות
עמד לו במאבק זה. כצבא אמיתי היו
הפלאנגות כוח מגוחך, כפי שלמדו
קציני צה״ל בבוא היום. אך ככוח לוחם
במילחמת־אזרחים, בעריכת שחיטות
ובפעולות־הרס מטילות־אימה לא היה
כמוהן. הן ערכו מעשי־טבח בפלסטינים,
בסונים, בשיעים וגם בסיעות
המארוניות האחרות, עד שנשארו
כמעט בלי מתחרים.
לפי כל הסימנים, לא שאף ג׳מאיל
הזקן מראש לברית עם ישראל, אלא
ביקש לשחק בה, מרחוק, לקבל ממנה
כסף ונשק. הוא לא היה טיפש, והוא
הבין היטב שהסתבכות עם ישראל
עלולה, ברבות הימים, לגרום לנקמה
נוראה של העולם הערבי־המוסלמי, עד
כדי חיסול הקיום המארוני.

אך לא היתה דו ברירה. אחרי

הוא היה מונן ר שמו נהחת שר דם נד רשמוו ער זמיות־היתו
של עדתו ומישפחתו -ורשם נ ו שיחק באסו ובשהן
אלא מישפחת ג׳ונבלאט בשם חדש.
בית־שמעון המארוני הקים מיפלגה
.ליברלית״ .במקום הכנופיות המקומיות
המזויינות של העדות וה־מישפחות
קמה שורה ארוכה של ״מיפ־לגות״
,כשלכל אחת מהן. מיליציה״
מזויינת, ובראש כל אחת מהן מנהיג

פואד שיהאב, בן אחת המישפחות האזרחים הלבנונית החלה בהמפוארות
ביותר בתולדות לבנון. יוזמתו של סייר אל-גימאיל. זה
אחריו בא סנדק אחר, סולימאן היה ב־ 13 באפריל ,1975 כאשר
פראנג׳יה, מארוני מן הצפון. ג׳מאיל אנשי הפלאנגות תקפו אוהיה
עדיין שותף זוטר.
טובוס מלא בפלסטינים, בשכונת
עין־אל-רומאנה ביירות.
אזהרה זו היתה כהתקף־לב
פייר אל־ג׳מאיל שהה באותה שעה

שקשר קשרים חשאיים עם
ישראל, הפך קורבן לקנוניות
של עצמו. מחיר האסימונים
בקופת-המישחק עלה, ובסופו
של דבר נאלץ גימאיל להתחבר
עם ישראל. כך פרצה מילחמת-
הלבנון של ,1982 שאחת
ממטרותיה העיקריות היתה
להשליט בלבנון כולה דיקטטורה
של מישפחת גימאיל.
במידה מסויימת זה הצליח. בעזרת
הכידונים הישראליים נבחר באשיר
אל־ג׳מאיל כנשיא לבנון. אחרי
הירצחו, נבחר אחיו המבוגר יותר, אמין
אל־ג׳מאיל. פייר, אבי־הנשיאים, יכול
היה להיות מרוצה.

• עינהו תו־שות
ולס כאשר נפטר השבוע,
התנדנד כל מיפעלו המוצלח על
כרעי־תרנגולת.
ההגמוניה המארונית היתה תלויה
על בלימה. במהלך המילחמה עלה
כוחה של עדת־הרוב בלבנון, השיעה
המוסלמית. סוריה, האחות הגדולה,
חזרה לזירה הלבנונית כמנצחת, כשהיא
מכתיבה את כל המהלכים. ישראל
נעלמה למעשה מן השטח, מוכה
ומותשת, ומחזיקה בקושי בדרום, שם
עורכים הגורמים האנטי״מארוניים
מילחמת־גרילה מצליחה, המנבאת רעה
גם לשילטון המארונים.

אמין, באשיר ופייר אל־גימאיל ונשותיהם
המישפחה היא גם מיפלגה
קשיש, שהלך והזדקן עוד יותר.
אולם התפתחות זו לא יכלה
להסתיר את הבעיה העמוקה ביותר של
לבנון: האמנה הלאומית של 1943
הפכה בהדרגה לאנאכרוניזם. לא זה
בלבר שבעולם הערבי רווחו ריעות
חדשות, חברתיות ולאומיות, שהשמיעו
סיסמות של דמוקרטיה וסוציאליזם,
אלא שגם בלבנון עצמה הפכו
המוסלמים לרוב. המארונים השולטים
הפכו מיעוט.
דור חדש של אנשי־אינטליגנציה
לבנונים, בני כל העדות, אך בעיקר
המוסלמים, תבעו את זכויותיהם. משכילים
צעירים סיימו את האוניבר־

ראשון אצל אדם — היא באה
ללמדו שעליו לתקן את מעשיו
מייד, אם רצונו להישאר
בחיים. אך המארונים לא למדו
דבר. הסנדקים החליטו שלא
.לזוז, לא לחולל שום רפורמה, לא
לפתוח אך אשנב לרוח חדשה.
כדי לשמור על המצב הקיים,
הם היו מיכניס למילחמת אזרחים. הצבאי שכוחם
הפלסטינים,
והמדיני
עבר ללבנון אחרי. ספטמבר
השחור״ של 1970 בירדן, היו
מאיץ בתהליר זה. בניגוד לשקרים
שהופצו לאחר מכן על־ידי התעמולה

בכנסיה, בקירבת־מקום. ההתקפה באה,
כביכול, כתגמול על תקרית מקומית
קטנה כלשהי, שבה נתקפו מארונים
על־ידי פלסטינים.
עלייתה המסחררת של מישפחת
ג׳מאיל באה תודות למילחמת־האזרחים.
ככל שנמשכה טראגדיה
נוראה זו, כן שיגשגה המישפחה.
ג׳מאיל וחבריו קראו לתוך לבנון
תחילה את הסורים, ואחר־כך את
הישראלים. הוא פיתה את חאפט׳
אל־אסד כפי שפיתה את אריאל שרון.
הוא שיחק בהם.כמו בילדים קטנים. .

הנסיך של מאקיאוולי יכול
היה לקבל ממנו שיעורים.

בנו, אמין, הוא להלכה נשיא לבנון,
אך הוא שולט בקושי בביירות
המיזרחית ובאיזור־ההר המסורתי של
מישפחתו. ולמרות הטבח הגדול שערכו
אנשיו במחנות צברה ושאתילא,
תחת השילטון הישראלי, לא ברחו
הפלסטינים בהמוניהם. הם נותרו
בלבנה, ככוח שאין לזלזל בו.

במשך דור שלם ניסה פייר
אל־גימאיל לעצור את ההתפתחות.
לבנון שילמה מחיר
נורא עבור שאיפותיו של הזקן
העקשן ועמיתיו.
כאשר ביטאו מנהיגי ישראל
השבוע את צערם על מותו, הם כבר
ירעו שהוא היה מישענת קנה רצוץ,
במובנו האמיתי של המושג. יצחק רבין
ואריאל שרון, שני הישראלים התמימים
שניסו להשתמש בו, ושלמעשה
היו מכשירים בידי הזקן הערמומי,
בוודאי לא ביכו אותו בליבם.

הסנדק הלך. האסון שהוא
עזר לגרום לו נשאר אחריו,
כעזבונו.

(המשך מעמוד )16
לקצינים כי אם ילכו השוטרים מז
הכפר, יתפזרו גם המפגינים כל
הקרבות חסרי המטרה ייפסקו מאליהם.
השוטרים לא רצו להניח, והמפגינים,
מצידם, לא יכלו לוותר על כנודם
ולהפסיק את הקרב. הם רצו לנצח:כל
מחיר, זה היה עניין מהותי מרי בבדי
להפסיק אותו בלא ניצחון ברור, מוברז
ומוסכם על־ירי כל הנוכחים.
מובן שבמצב הזה לא רחק הרגע
והקרב השלישי פרץ במלוא עוצמתו.
השוטרים כבר היו עייפים מן המאמץ.
אך הם שמרו בכוח על איפוק. הקצינים
ניסו להרגיע אותם בכל מחיר. יריות
אחדות של נשק חם נורו לאוויר, אך
אלה היו מועטות בלבד. איש לא רצה
להלהיט את הרוחות, הן היו סוערות די
צורכן.
הקרב השלישי בעיצומו. הפעם האנשים
מנוסים דיים. איש איש ובצלו
האישי בידו והם מתרוצצים אנה ואנה,
בורחים מן האבנים מחד ומן הגאזים
מאידך. חגיגה בעיצומה.
אז כבר ידעו שכהנא בררו חזרה
לירושלים. הוא ויתר (או פחד, הוכרח
לוותר) ונסע משם. אחרי מאמצים בלתי
נלאים של חברי־הכנסת השונים, הוחלט
על הפסקת־אש סופית ומוחלטת.
הוחלט שהשוטרים ילכו מן-המקום
בשקט וכך יתפזרו גם המפגינים.
ואכן כך היה — השוטרים התקפלו,
ארזו את ציוד הקרב שלהם וירדו
עייפים, ורצוצים אל הכביש למטה.
האישם מחמיר, ראש־המועצה, הודיע
ברמקול על הניצחון, הודעה שגרפה
מחיאות־כפיים סוערות מצד כל
הנוכחים וקריאות הידד בעברית
ובערבית. בתוך זמן קצר התפזרו הכל
לבתיהם, כשהם זקופי גו וראש — הם
ניצחו במערכה הראשונה.
אין ספק, שאילו היה שר־הפנים
(והמישטרה והדתות והאוטונומיה וכו׳)
מודיע בבוקר, שלא יתן לכהנא להיכנס
לאום־אל־פחם, כפי שהוכרז אחרי-
הצהריים, היה נמנע כל האירוע
המכוער.
ישנם לא מעט תקדימים שבהם
נמנעה כניסתם של חברי־כנסת
למקומות שוגים בארץ. ב־ 1965 גררו
שוטרים את חבר־הכנסת (דאז) אורי
אבנרי בכביש הכניסה לירושלים,
בהפגנה נגד הכפייה הדתית. באותה
הזדמנות מנעו ממנו להיכנס לבירה.
כמה חודשים אחרי־כן, בהפגנת הזדהות
עם ערביי המשולש, שוב מנעו מח״כ
אבנרי להיכנס לכפר קלנסוואה ושוב
גררו אותו. לאנשי רק״ח יש דוגמות
רבות נוספות מן הסוג הזה.
אין ספק, שאילו היתה ח״ב שולמית
אלוני מבקשת לערוך בשבת הפגנה
נגד הכפיר, הדתית במאה־שערים בירושלים,
היה הדבר נמנע ממנה.
לא ברור מדוע היו צריכים כוחות
כל־כך גדולים של מישטרה ומישמר־הגבול
להיות בתוך הכפר עצמו. אם
מטרתם היתה למנוע מאנשיו של כהנא
להיכנס פנימה, רי היה במחסומים
הרבים שהוצבו בוואדי ערה ובכביש
הגישה אל הכפר. ועובדה היא, כי
מחסומים אלה באמת עצרו את
האוטובוסים של תומכיו. לולא היתה
המישטרה בתוך הכפר, בוודאי שהיה
נמנע האירוע.
אין ספק כי נוכחותם של יהודים
רבים, ובעיקר נוכחותם של חברי־כנסת,
מנעה שפיכות־דמים ותקריות
הרבה יותר חמורות.
גם הימצאותם של אנשי־תיקשו־רת
רבים (בעיקר צלמים) מנעה
יחס מחפיר לערבים. השוטרים התנהגו
באיפוק רב, כשהם מרוסנים על־ידי
המפקדים בשטח ונזהרים שלא
לגלוש לקרבות מיותרים. עובך ך, היא,
שכאשר הוחלט על פשרה בין הצדדים,
היא הושגה מייד. הקהל, למרות שמנה
כמה אלפי אנשים, היה ברובו ממושמע
לחלוטין ולא שש להיכנס למילחמה
מיותרת.
כאמור, כל העניין יכול היה
להימנע, אילו היה בורג נוהג בהגיון.

ענת סרגוסטי
העולם הז ה 2453

על השבדית הזאת
לא מספיק להסתכל

צריך גם לשבת.
אתם בעד סלון מקורי? בואו לבחור מערכת ישיבה ב״וורדו״.
תוכלו להתרשם מהדגמים החדשים מתוצרת הולנד, שבדיה ואוסטריה,
מהעיצוב המקורי, הגימור המעולה והשילוב המרהיב שלבד, צבע ועץ.
כדאי גם לראות את ״<101ח 00״ השבדית-ה״רולס רויס״ של כורסאות
הטלויזיה: יפהפיה, נוחה להפליא ויש לה ביטוח לכל החיים.
בקיצור — כדאי לבקר ב״וורדו״.

רמת־גן־רחוב דכוטינסקי

13.00-9.00 :ו מ 6.00-ו . 20.00-בימים
. 2 2ש לי שיהופשיציהמ . 13.00-9.00 במוצ״ש .21.30-18.30

?.422

שנזפו פלירט

עם חק 5להגנת השיער
ודאי חשבת לעצמך איך לשמור על השיער, איך
להגן עליו מפני השמש ואיך לדאוג שישמר בריא
ויפה באקלים החם. המדענים שפיתחו את שמפו
פלירט מצאו בשבילך את התשובה.
שמפו שיתאים לשיערך!
בנוסף לתכונותיו הרגילות מכיל השמפו
^£0>51ד_וות זזסדכזשדסזזק אט ,)5באמצעותו הוא
מסנן את קרינת השמש הפוגעת בשיער, מונע דהיית
צבע השיער, מוסיף לו לחות החיונית לתנאי
האקלים בארץ ושומר על הברק הטבעי של שיערך.
קק - 5אינו חידוש קוסמטי בלבד; זוהי תשובה
אמיתית לבעית נזקי האקלים.
לבחירתך שמפו פלירט ב 3-סוגים: לשיער רגיל
ויבש, לשיער שמן, נגד קשקשים, וכן, פלירט מעצב
ומרכך שיער(קונדישינה כולם מכילים =וק 5להגנה
מפני פגעי האקלים. עכשיו את יכולה כבר להתחיל
לפלרטט עם השמש.

במבצע היברנת 30 הנחה.
ע ע חזיונ

!וח 0ו\/ו 70א1\/1£ 1\/1£
עמדתי על שפת קיברו של דן עומר, וראיתי כיצד מורדת
הגופה לבור.
יש משהו אכזרי בצורה זו של קבורה• אר יש בה מעלה אחת
גדולה: היא קובעת בצורה
חותכת שאכן זה הסוף. אין
מסתירים את הגופה בארון
מקושט. ליקיריו של המת
זוהי מכה על הראש, ואחרי
זה אין להם אלא להתרגל
לחלל הריק.
הסתכלתי בהיחבא בפניהם
של הנוכחים — בני
מישפחה, ידידים, שותפים־
לעבודה — והיה נדמה לי
שמחשבה אחת בלב כולם:
הנה כך זה נגמר. חי לו אדם,
לומד, עמל, שואף, לוחם, עומר מצליח, נכשל, מתאמץ, צובר
נכסים רוחניים וחומריים — והכל, הכל נמוג בשבריר של שניה.
כאשר מצביא רומאי היה חוזר לעירו. ובני־עמו אסירי־התודה
היו מעניקים לו את הזכות לעבור במסע־ניצחון בחוצות־העיר,
היה מוטל על איש ללחוש למנצח, בכל עת המסע :״ממנטו מורי!
זכור כי אתה עתיד למות!״ למען לא ירהב ליבו גם בשעת־השיא
של הטריומפף.
כל הלווייה היא מעין תזכורת כזאת. היא כופה על כל אדם את
השאלה: בשביל מה אני חי? בשביל מה ומי אני עמל? מה הטעם
בכל זה?
נכחו במעמד כמה מן האנשים, שעומר תקף אותם בשצף־קצף
במדוריו. אחד מהם היה טוביה סער, ואני מכבד אותו על כך. חבל
שרוב הסופרים הדגולים לא מצאו בליבם את הכוח הנפשי הזה.
(אותם הסופרים, אגב, בלטו בהעדרם גם ביום אום־אל״פחם.
מלבד יבי. לא בא אף משורר עברי ואף סופר עברי אחד.
אילו חי עומר. הוא לא היה נפקד).

לא היתה תרופה נגדה. יוצאי־אירופה לא ידעו עדיין כי בארץ
היתה המחלה, משום־מה, מסוכנת פחות. מעטים מתו ממנה כאן.
אמבולנס הביא אותי לבית־החולים הממשלתי למחלות
מדבקות בפרדס־כץ, ליד בני־ברק. החולים והאחיות היו יהודים,
מלבד האחות הראשית, שהכל קראו לה״מטרון״ ,ושהיתה אנגליה
מן הסרטים. מרי בוקר עברה ממיטה למיטה, נטלה לידיה את
לוח־החום שהיה תלוי לרגלי החולה ואמרה בקול עליז ומעודד:
״הממ, המצב הרבה יותר טוב. הרבה יותר טוב ״.עד כמה שיכולנו
להבחין, זה היה תפקידה היחידי.
לא היה טיפול רב בחולי הטיפוס, כי עדיין לא הומצאה תרופה
נגד המחלה. השכם בבוקר העירו אותנו — מעולם לא הבנתי
מדוע מעירים את החולים תמיר השכם בבוקר. מה בוער להם? —
ורחצו אותנו. כל האחיות רחצו אותנו בעדינות, תחילה את החזה
והגב ואחר־כך את הרגליים. על החלקים שבאמצע הם דילגו.
מלבד מאוזי.
מאוזי היתה האחות הבכירה היהודיה. את שמה האמיתי שכחתי

האיש בעל הפיים

יום עסל, יום בצד
ערכתי השבוע ניסוי מדעי, ואני חייב לדווח עליו לקהילה
הרפואית. המסקנה הזמנית: גאז מדמיע עוזר לרפא שפעת.
התעוררתי ביום הרביעי בבוקר, וחשתי ברע. מדדתי את החום
וגיליתי שלקיתי, כנראה, בשפעת. הכספית עצרה ליד הקו של
37.8מעלות, והייתי מנוזל מאוד.
הייתי מסתובב במיטה ומתפנק, כדרכם של גברים חולים שיש
לידם אשה. אבל באותו היום היה אמור מאיר כהנא לבוא
לאום־אל־פחם. לא היה לי שום חשק לרקוד לפי החליל שלו, אך
החלטתי בערב הקודם שאיו מנוס: מוכרחים להפגין סולידריות
עם בני הכפר המאויים.
לא דיה לי שום חשק לקום. אבל במוחי עלתה המחשבה: מה
הייתי אומר אילו סיפר לי אבי שלא הלך להפגנה נגד הנאצים
מפני שהיה מנוזל? וגם האשה האוהבת פסקה חד־משמעית:
״אתה קם!״
נסענו לאום־אל־פחם (ענת סרגוסטי, הפלא הרב־צדרי, נהגה)
והגענו בשעה .9.00 הגוש הגדול של בני־הכפר והאוהדים
היהודיים כבר עמד בכניסה לכפר, וגוש השוטרים עמד מולו. לא
היתה טיפה של צל (סליחה על הביטוי) בכל השטח, והשמש
היכתה על ראש כולנו. הרגשתי חרא (שוב סליחה).
כאשר החלו ענני הגאז המדמיע מתפשטים, בכיתי כמו כולם.
נשמה ערבית ידידותית העניקה לי בצל, וזה עזר. כלומר, אחרי זה
לא ידעתי אם אני בוכה בגלל הגאז או בגלל הבצל, וזוהי כנראה
התרופה המומלצת. בצל אחד לא הספיק לי, כי אכלתי אותו
במהרה.
(לא גדלתי בבית שבו הירבו לאכול בצל. אך כאשר שיתפתי
פעולה עם נתן ילין־מור, ראיתיו אוכל כמויות עצומות של בצל.
היינו עוצרים בדרך אל אסיפה או ממנה, מזמינים סטייקים
ומבקשים להעמיס עליהם בצל. לידידי ילין־מור היה הסטייק רק
תירוץ לבצל, ולכל היותר שימש כצלחת לבצל).
אחרי שש שעות, בתום החווייה, הרגשתי שמצבי השתפר. מובן
שאין זו הוכחה מדעית מושלמת. יתכן מאוד כי בשעה שהתעופפו
האבנים מעל לראשינו, התמלאו העורקים שלנו באדרנאלין, ושזה
תרם לתהליך הריפוי.
כמסקנת־ביניים הייתי אומר שהפגנה חמה וממושכת היא
שיטת־ריפוי שכדאי לבדוק אותה בניסוי מדעי נרחב יותר. אני
משער שהצמד יוסף כהנא ומאיר בורג יספקו הזדמנויות
מתאימות.

ח1פשה בפרדס״כץ
מישהו סיפר בטלוויזיה כי מחלת הצהבת המדבקת חוסלה
ונעלמה. שמחתי לשמוע זאת, כי היא גרמה לי פעם צרות צרורות.
זה היה בראשית שנות ה־ 40 כשהייתי בן 18 או .19 חליתי
בצהבת. התגברתי עליה בלי בעיות רבות, וקמתי וחזרתי לעבודה.
הייתי אז פקיד במשרד של עורך־דין.
כעבור כמה ימים התחלתי לקדוח בחום גבוה. אבי, שלא היה
לו מושג ברפואה, הסתכל בי ואמר :״טיפוס!״
קראו לרופא שבדק אותי לאורכי ולרוחבי. הוא התבונן
בכתמים האדומים על עורי וקבע, לבסוף:טיפוס. הצהבת, כך אמר,
החלישה את גופי, כך שיכולתי להידבק בנקל בכל מחלה אחרת.
באנשים שבאו מאירופה, המילה טיפוס עוררה חלחלה, כמו
המילה סרטן כיום. מחלת הטיפוס קטלה המונים ברחבי היבשת.

וכמה ילדים יהודיים טובים בווילה יהודית טובה בפרבר יהודי
עשיר של ניו־יורק. הוא לא התעניין בפוליטיקה. וגם לא בישראל,
והציונות וזיתה ממנו והלאה.
היה לו רק עניין אחר חשוב בחיים: השיקסע התורנית, שהיתה
מתחלפת אחת לכמה שבועות. היא היתה תמיד תמירה, בלונדית,
תכולת־עיניים ושתלטנית. גבוהה ממנו בכמה סנטימטרים. הוא
משך אותן מפגי שהיה אינטלקטואל. איש־שיחה מרתק. בקיצור,
יהודי אמריקאי.
אחת הידידות העשירות של פורטנוי היתה בעלת בית־קיץ על
שפת־האוקיינום, בחוף לונג־איילאנד. מרחק של כשעה־שעתיים
ממרכז מנהאטן. הבית היה ריק, והמפתח היה בידי פורטנוי. נסענו
לשם, שני הזוגות, כדי להתרחץ בבריכה הפרטית, להתהלך בחוף
הפרטי ולשתות בירה מן המקרר הפרטי של בעלת־הבית
האלמונית.
השתכשכנו במי הבריכה כאשר הופיע איש אחד. השכן מהבית
הסמוך. וביקש כלי־גינה כלשהו. הסתכלתי בו ו — לא נעים
להגיד — באמת לא האמנתי למראה עיניי.
הוא היה מכוער. לא סתם מכוער. אלא האיש המכוער ביותר
שראיתי בחיי. הוא היה לבן מאוד, בעל עיניים בולטות, והזכיר לי
צפרדע.
פורטנוי קיבל את פניו בהתרגשות כלשהי, וסיפק לו את הכלי
המבוקש. אחרי שהאיש הלך לדרכו. שאלתי אותו מי זה היה.
״מה.״ קרא בפליאה ,״אתה לא יודע מי זה? זה טרומן קאפוטה!״
כשקראתי השבוע שהלך לעולמו, נזכרתי בפגישה יחידה זו.
אך בעיקר נזכרתי בסיפור ששבה את ליבי, ארוחת־בוקר
בטיפאניס. איך יכול היה אדם כה חסר־חן ליצור דמות כה
מקסימה ומיוחרת־במינה כמו הזנזונת התמימה בסיפור זה,
שאודרי הפבורן גילמה אותה בצורה כה מושלמת?

מזמן, אך הכל קראו לה מאוזי. עכברונת. לא בנוכחותה, כמובן.
היא היתה אשה צעירה, מעשית ובלי חוכמות. כאשר רחצה אותי,
לא דילגה אף על אבר אחד. את החווייה אני זוכר עד היום.
אחרי שבוע־שבועייס עברה המחלה את שיאה, והתחלתי שוב
לאכול ברצינות. הייתי רעב מאוד. ביקשתי את הורי להביא לי
כמויות גדולות של שוקולד חלב מתוצרת ליבר. אינני יורע
מדוע, אך מכל סוגי השוקולד זה היה הסוג שבו חשקה נפשי.
אכלתי שוקולד חלב ליבר, מבוקר עד ערב, וקראתי את
גליונות השבועון פאנץ: שגם אותם הביאו לי הורי. פאנץ׳,
כתב־העת ההומוריסטי הבריטי, היה אז במיטבו. במישרד שבו
עבדתי היתה שפת־הדיבור אנגלית, וכבר ידעתי אז את השפה
היטב. קראתי וצחקתי ללא הפסק, במשך שעות.
היינו כשלושים איש בחדר, והאיש ששכב מולי התרגז על
ציחקוקי המתמידים. הוא ביקש לעיין בשבועון, כדי לראות מה
מצחיק בו. שאלתיו אם הוא יודע אנגלית על בוריה. הוא נעלב
והשיב בחיוב. נתתי לו גליון. הוא התחיל לקרוא בו ברצינות רבה,
טור אחרי טור ועמוד אחרי עמוד, מבלי לעוות את פניו. לבסוף
שאל בתמיהה :״מה מצחיק בזה?״ לך תסביר.
שיחררו אותי ואמרו לי לנוח במשך כמה שבועות, עד שאחזור
לאיתני. זה היה בחורף. שכבתי שעות רבות מרי יום על כסא נוח
בחוף בוגרשוב, בשמש הנעימה, וקראתי את סיפרו הענקי של
אוסוואלד שפנגלר. שקיעת המערב. את הספר(שני כרכים עבים)
קניתי אצל להמן, שהיתה לו בודקה לספרים ישנים בחצר שבין
שני בתים ברחוב אלנבי, מול רחוב בלפור.
(להמן זה, יהודי מגרמניה שמיעט להתגלח, היה מתפרנס
בעיקר מהשאלת ספרים פורנוגראפיים מתחת לדלפק. הוא תרם
תרומה נכבדה לחינוך המיני שלי. אחרי המילחמה עסק
בשילומים, התעשר כקורח, ירד מן הארץ. בפעם האחרונה
שראיתיו, במעלית של מלון הילטון בתל־אביב, התנהג כמיליונר
אמריקאי).
בסך הכל היתה זאת חופשה נעימה מאוד, אולי היחידה שהיתה
לי בחיי. היא העניקה לי חיסון נגד טיפוס־הבטן לכל ימי חיי. זאת
היתה גם הפעם האחרונה בחיי שבה שכבתי בבית־חולים(מלבד
פציעתי כמילחמה, כמובן).
בכל זאת שמחתי לשמוע שחיסלו את הצהבת. וגם את הטיפוס,
כמדומני.

איש הצפרדע
כשראיתי אותו, בפעם הראשונה והאחרונה, לא האמנתי
למראה עיניי.
זה היה לפני שנים, בעת ביקור בארצות־הברית. פורטנוי הזמין
אותי, יחד עם ידידה שלי, להצטרף אליו ואל השיקסע התורנית
שלו לבילוי של יום א׳,
שמו לא היה, כמובן, פורטנוי. קראתי לו כך בליבי, מפני שהוא
יכול היה להיות המודל לגיבור הספר מה מעיק על פורטנוי. הוא
היה מו״ל בכיר, יהודי אמריקאי טיפוסי, בעל אשה יהודיה טובה

גם מוחמר נגיב מת השבוע.
כאשר פרצה מהפכת הקצינים החופשיים במצריים. ביולי
,1952 לא ידענו עליו דבר. נאמר רק שהוא היה מפקד בכיר
במילחמת־העצמאות, וזה חיבב אותו עלינו.
(במילחמת־העצמאות היה קיים ויכוח מתמיד בין חיילי
החזיתות השונות. כל חייל קרבי נשבע כי האוייב ״שלו״ הוא
החזק והיעיל ביותר. אנשי הראל היו מוכנים להיהרג על מיזבח
האמונה שהלגיון הירדני הוא־הוא הצבא הערבי היחידי ששווה
משהו, ואילו אנחנו, אנשי גיבעתי, העלינו על שיפתותינו חיוך דק
של זילזול לשמע הדברים. ידענו שהצבא המצרי, הוא ולא אחר,
הוא הצבא הערבי האמיתי, בעל החיילים האמיצים ביותר, ורק
גבורתנו העילאית הצילה את תל־אביב מפניו).
בעזרת התיקשורת הבינלאומית הצטיירה דמותו של נגיב
במשך הזמן ביתר בהירות. ראינו קצין מיקצועי קשיש, מיושב
בדעתו, מעשן פייפ. איכשהו, הוא עורר אמון.
נראה לי שגם רויד בן־גוריון התרשם כר מהאיש, כי למחרת
המהפכה השמיע הצהרה על נכונותו לבוא בדברים עם המנהיג
החדש, כדי לקדם את השלום. בן־גוריון היה אז בן ,66 ויתכן שחש
קירבה מסויימת לארם כמו נגיב.
הכל האמינו, כמובן. שנגיב הוא מנהיג המהפכה. אומנם,
פורסמו גם שמותיהם של כמה קצינים צעירים, חברי מועצת
הקצינים החופשיים, אך אלה לא היו אלא שמות ערטילאיים.
כעבור זמן־מה פגשתי את ירוחם כהן. מי שהיה שלישו של
יגאל אלון במילחמת־העצמאות ,״הג׳ינג׳י״ (הוא נקרא כך מפני
שהוא תימני שחור) אמר לי :״שים לב לאדם בשם גמאל
עבד־אל־נאצר. הוא האיש!״
מכיוון שאיש לא הזכיר את השם הזה קודם לכן, אלא כאחר
מרבים ברשימות הקצינים, שאלתי מניין הוא שואב מידע זה.
ירוחם הורה שאין לו שום מידע. אך הוא הכיר את עבד־אל־נאצר
בשרה־הקרב. בעת ההפוגה
בכיס פאלוג׳ה נפתח משא״
ומתן לפינוי גופות החללים
משני הצדדים שנותרו ב־שטח־ההפקר.
אלון שלח את
ירוחם, והמפקד המצרי
(״הנמר השחור״) שלח את
עבר־אל־נאצר הצעיר. כך
נוצרה היכרות, שהפכה
לירידות. ירוחם היה בטוח כי
עבר־אל״נאצר יהיה האיש
הדומיננטי בכל קבוצה.
סמכתי עליו ופירסמתי
שהאיש הבא הוא גמאל
נגיב*
עבר־אל־נאצר. זה היה סקופ
עולמי. כעבור כמה שבועות פירסם טיים האמריקאי כתבה על
הקצין הצעיר, ולאחר מכן הריח עבר־אל־נאצר את נגיב, ושם אותו
במעצר־בית.
מן הרגע שהגיע עבד־אל־נאצר לשילטון, התייחס אליו
בן־גוריון באיבה קיצונית. הרגשתי שבן־גוריון פחד בסתר ליבו
מפני הקצין הצעיר, יפה־התואר, גבה־הקומה, שגילם בדמותו את
כוח־המחץ של הלאומיות הערבית החדשה. זה היה ערבי מסוג
חדש, בן דור אחר, ובן־גוריון הקשיש לא יכול היה להשלים עימו.
יתכן שהדברים היו מתגלגלים קצת אחרת אילו נשאר נגיב
בשילטון. אך לכך לא היה כל סיכוי. כי מלכתחילה לא היה אלא
קישוט מכובד לצעירים, שתיכננו ושחוללו את המהפכה.
* קטע מתוך שער העולס חזה. שנה אחרי המהפכה.

מדוע מקבל מזכיר ההסתדרות דמי־אבטלה, איך
ינצח פלאטרשרון במישפטים, מדוע נעדר יועץ פרס
יום־ההולדת שערן המיסעדן
רימון בן־יקיר, במועדון-
דיסקו בדרום־העיר. בן־יקיר,
שחגג את יום הולדתו ה־ ,31 לא
היה בעל״השימחה היחידי באותו
הלילה. יחד איתו חגג את יום
הולדתו ה־ 30 הרעיונאי־תס־ריטאי
יצחק ו״יוץ״) גינסברג,
מפירסום קשר־בראל, שהוא
אבי הסיסמה ״המערך הוא ה־תיקווה
היחידה״ .לשני החוגגים
הצטרף חוגג שלישי, עודד
(״דדי״) לוינסון, עורך בכיר
בגלי״צה־ל, שנוסע בקרוב
לשליחות מטעם קרן־היסוד
בארצות״הברית. הכל המתינו
לחוגג הרביעי באותו הערב,
בועז אפלבאום, ראש ליש-
כתו של שימעון פרס, חברו
של בן־יקיר שהיה אמור להרים
כוס לחיי הממשלה החדשה. אך
אפלבאום היה עסוק בענייני
הרכבת קואליציה, ולא בא.
סוכנת השחקנים, טובה
ציפין, הקוראת תסריטים
באולפניס־המאוחדים בהרצליה,
לא תישכח את ביקורה
האחרון בגן־הספארי ברמת־גן.
ג׳יפ שבו היא נהגה, שימש מקור
לגירוי לאחד האריות המשוטטים
במקום. הוא זינק על הרכב
ולעס את הגלגל הרזרבי הצמוד
לאחורי הג׳יפ. ציפין המבוהלת
הגבירה את המהירות, וכשיצאה
מיהרה למתקן פנצ׳רים, כדי
שיחליף לה את הגלגל. הוא לא
העלה על דעתו, שאריה טורף
נגס בגלגל.
לדוגמנית-השחקנית סמדר
(״סמדי״) קלצ׳ינסקי הוצעו
באחרונה שתי הצעות מפתות
והיא לא יודעת באיזו מהן

אנה בתל־אביב שאלו את עצמם
מי האשה היושבת לצד ח״כ
אומץ, יגאל הורביץ. התע־״י*
לומה נפתרה חיש מהר. האלמונית
היתה עורכת־הדין, רות
שמיר, מס׳ 4ברשימת אומץ
לכנסת.
כתב הרריו הוותיק, מייק
הולד, שעסק במשך שנים רבות
בסיקור אירועים פליליים, נשאל
על־ידי חבר, מה עליו לעשות אם
הוא מתעורר באמצע הלילה
ושומע שפורצים מטיילים ב־חדר־המגורים
שלו. תשובת—
הולר :״תיכנס עוד יותר עמוק
מתחת לשמיכה ותתכסה היטב.״
בגלי־צה־ל יש עורכת־חדשות
בשם עינת עינבר. לא
די בכך שהיא עורכת־החדשות
הראשונה בתחנה הצבאית, היא
גס נמצאת בחודשי־הריון מתקדמים.
חבריה עורכים עתה
טוטו־לידה ומנסים לזהות מהו
מין היילוד.
כמה זמן תחזיק הממשלה
החדשה שתוקם? האסטרולוג
אילן פקר מעניק לה שנה אחת
בלבד. אחר־כך, לדעתו, היא
תיפול, מסיבות שאינן קשורות
לתחום הכלכלי. בשנת 1988 הוא
רואה שינוי קיצוני בארץ, אולי —
אפילו שינוי בסוג המישטר.
הזמר צביקה פיק עומד
להסתפר. הסיבה: האמרגנית
החדשה שלו, מרים עציוני,
דרשה ממנו, בעת חתימת חוזה
העבודה איתו, שהוא יקצץ
בשערותיו .״אני לא רוצה לעבוד
עם צביקה פריק,״ אמרה
האמרגנית ,״אני לא רוצה שיהיו
לך ניצוצות על הפנים.״
הפירסומאי דויד אדמון

ן ט1\ 1ך* 111ך*| המנהיג הקשיש של מפ״ם, בן ה־ ,87 הטריח את עצמו השבוע לבוא מקיבוץ מרחביה
שבעמק יזרעאל לאוהל־שם בתל־אביב, לישיבה גורלית של מרכז מפ״ם, שדנה
111

בהמשך השותפות במערך עם מיפלגת העבודה. יערי ישב בשורה השניה, בסמוך לקיר ואחר־כך עלה לבימה
ונאם. כשבא לאולם נכנס ישר לשירותים, ורק אחרי שהוא נכנס לאולם עצמו, נכנסו האחרים אחריו.
ח־כאבאא בן התלבט
זמן רב אם להתמודד על כהונת
יושב־ראש הכנסת. ביום החמישי
בערב הוא עדיין שוחח עם קרובי
מישפחה וחברים והתלבט ביחד
איתם. לבסוף החליט להתמודד
על התפקיד החשוב. במהלך מהדורת
מבט בטלוויזיה הוא לא
התעצל. טילפן ליעקב אחי־מאיר
והודיע לו על כך. בסוף
המהדורה שידר אחימאיר שאבן
החליט להתמודד.
מזכ״ל ההסתדרות, ישראל
קיסר, היה אורח מועצת
פועלי תל־אביב ליום שלם.
בבוקר הוא ביקר במיפעלים
שונים וביניהם מיפעל לטכסטיל
ויטלגו, שאחד ממנהליו הוא
ראובן ויטלה, חבר המיפלגה
הליברלית, שהיה במילואים ובא
במיוחד לקבל את פני קיסר. הוא
הציג אותו לפני הפועלים גם
כח״כ. העיר קיסר. :משם אני
מקבל ביטוח־אבטלה.׳׳
מי שגנב את ההצגה מקיסר
היה מזכיר מועצת פועלי תל־אביב
יפו, שלמה •טטייג־קלסר,
שניצל את המעמד כדי
לשאת נאום יוצא־דופן בחרי-

פותו.
עד כדי כך התרגשו השומעים,
שאחרי ששטיינקלפר
סיים את דבריו, ניגש אליו כתב
הרדיו, משה נסטלבאום
ובירך אותו על נאומו.

שמואל פלאטו שרון
מצא סוף כל סוף את השיטה
לזכות במישפט. .לא צריך כסף,״
הוא אומר ״ולא קשרים. צריך רק
דבר אחד: סבלנות, והכל יסתדר.״
הפתעה
ציפתה לזמרת־השחקנית
ריקי גל שיצאה
לברלין כדי לצפות בגירסה
הגרמנית של הגטו, מחזהו של
יהושע סובול. גל, המשחקת
בהצגה בתיאטרון חיפה נהנתה
מאירוח בבית־קפה מקומי, יחד
עם צוות השחקנים. אחד מהם
פנה אליה בעברית, הציג את
עצמו כמיכאל ריגן, לשעבר
שחקן התיאטרון הקאמרי
שירד לגרמניה, ומאז הוא עושה
חיל. דיגן מלהק בהצגות
התיאטרון של אינגמר ברגמן
שמועלות במקומות שונים
באירופה.
המחזאי הלל מיטל״
פונקט ואשתו אירית — בתו

של הפרופסור מיכאל סלע,
נשיא מכון וייצמן — עזבו את
חיפה אחרי שהות ממושכת, ושבו
לתל־אביב. בדירתם, המשקיפה
אל מיפרץ חיפה יתגוררו צמד
השחקנים, איציק וערפרה
ויינגרטיין, שחקני התיאטרון
החיפאי. אבל מיטלפונקט אינו
זונח את חיפה. הוא יהיה היועץ
הסיפרותי של התיאטרון. אשתו,
אגב, פונה לבימוי, והיא מביימת
את ההצגה זהבה ושלושת
הבעלים, שתועלה בחול־המועד
סוכות בפסטיבל לתיאטרון
אחר, בעכו.
זוג אחר בתיאטרון, הם
השחקנים שוש מרציאגו
ועמי ויינברג, והם מצפים
בימים אלה להולדת ילדם
הראשון.
אכלנים שבאו למיסעדת
פירושקי ביום החמישי שעבר
בשעה 11 בלילה, הופתעו לראות
שהמיסעדה הנמצאת בקרן
הרחובות דיזנגוף וירמיהו סגורה,
שלא כמקובל. הסיבה לא היתה
קשורה בתלונות על רעש מצד
שכנים. כל המלצריות שעבדו
במישמרת־ערב מיהרו למסיבת

11 0 1 1 1ן ך 1 1נאה לתערוכת הפסלים של דליה אורן
1 1 1/י שגערכה בגלריה 13 וחצי כיסו. הדס באה
1 /1 1 1
עם אביה גד יעקוני ואמה צלה. המיועד לשר כלכלי מטעם המערך
בממשלה הבאה, צרה או רחבה, אחז את הקטנה בידיו והוליך אותה
בין הפסלים. הדס בת 22 החודשים, ביקשה לעזוב את המקום. לפני
שעזבו, הצהירו ההורים שנאלצו להביא איתם את הילדה, משום
ששעת הפתיחה לא התאימה לשעות העבודה של השמרטפית.
לבחור. סמדר, בתו של הצייר
אנדרי קלצ׳ינסקי, חבר מרכז
חרות, קיבלה הצעת חוזה
לשלושה חודשי צילומי־אולפן
בניו־יורק תמורת סכומי־עתק
בדולארים. אם תצא לשם היא
תאלץ לוותר על תפקיד ראשי,
כצעירה ערביה־נוצריה בסרט
חדש של הכימאי עמוס

גוטמן.

הבאים למיסעדת טרי־

קיבל הודעה טלפונית במזכירה
האלקטרונית שלו, שעי־תונאית
נכבדה מחפשת אחריו.
כששב לביתו הוא מיהר לטלפן
אליה, אך לא הזדהה ושאל אותה
אם היא יודעת מי הדובר.
העיתונאית חשדה לרגע שמדובר
בחבר ותיק ואמרה לו :״מדבר
השד השחור:״ ארמון לא התבלבל,
לא נפגע וענה לה :״דווקא
מדבר השד־האדום.״
העול ם הזה 2453

1\ 1 | 1 1ך 1כתב״השלוויזיה הזמין לתערוכה של אשתו,
1 1 1ו 11ן דליה, שני אנשי מישטרה שחשובים לו, ניצב
צבי בר ראש אג״ם וקצין המישטרה המושעה, אסף חפץ. אורן סיקר
בזמנו את השעיית חפץ על-ידי מפכ״ל המישסרה, אריה איבצן, בגלל
שיחותיו של מפקד היחידה־המרכזית עם עיתונאים. כאשר שהה
אורן בביתו של חפץ בחבצלת השרון, בא בר למקום והצטלם
לכתבת״הטלוויזיה כשהוא מתחבק עם חפץ. מאז התיידדו אורן
ושני לונשי״המדים. כשבא בר לתערוכה, שוחחו השניים בידידות,
כשאת אחת מידיהם הם משעינים על קורה בטמון לתיקרה.
בגלריה לביא בפתח־תיקווה
מוצגת תערוכה ראשונה
של הציירת־גרפיקאית־מעצבת־אופנה
עושרה לביא. לגמרי
במיקרה היא גם בעלת הגלריה,
אבל זהו גם סטודיו העבודה
החדש שלה, שישמש גם כמקום
הוראה לתלמידיה. בינתיים היא
מרוצה מאוד מהעובדה שמחצית
ציוריה כבר נמכרו. היא כבר
חושבת על התערוכה הבאה.
מנחם סבידור, יושב-
ראש הכנסת היוצא, לא התרגל
עדיין לממשלה החדשה שעתה
עוסקים הכל בהקמתה. באירוע
חברתי הוא שמע שצלמים
מברכים את שר־האוצר. סבידור
חיפש את יגאל כהן־אורגד,
ואז רמז לו עיתונאי שעמד לצידו
שהמדובר בחברו למיפלגה, יצחק
מודעי, שהגיע למסיבה.
ורד ר,ולק, אשת יחסי־הציבור
הירושלמית, הרחיבה באחרונה
את תחומי עיסוקיה.
קולק, שהיא קרובת מישפחה
של ראש־העיריה טדי קולק,
סיימה לכתוב ספר שלישי, הפעם
ספר לילדים. השבוע היא יוצאת
ליריד־הספרים הבינלאומי ב־פראנקפורט,
כדי לבדוק אפשרות
להפצת הספר בחו״ל. אחרי
שהיא תלמד שם איך עושים י
יחסי־ציבור בגרמניה, כדי להפיק
לקחים לעבודה דומה שהיא
תעשה ביריד־הספרים הבא

נתן אקסרווד

בירושלים, היא יוצאת לשווייץ
לעניין אחר: כתיבת תסריט
ריגול. קולק מקווה שיימצאו גם
המפיק והבמאי, משום שהיא
בטוחה בתסריט וגם משום שרוב
עבודות יחסי־הציבור שלה היו
בשיתוף עם קולנוענים.

פסוק• השבוע
• מזכ״ל ההסתדרות
לשעבר, ירוחם משל :״בגיל
12 התחלתי לטבוע ומאז יש לי
פחד מים.״

• ראש הממשלה יצחק
שמיר, על מעשיו של מאיר
כהנא :״ידעתי שנאכל ממנו
מרורים.״

• השר ללא־תיק ארי

שרון, למנהיג אגודת-
ישראל, אברהם שפירא :״רב
אברהם, עם מי אתה מעדיף
לאכול את הגעפילטע פיש —
עם מרדכי וירשובסקי או איתי?״

• העיתונאי דן בן-
אמוץ :״פיתחו את שערי הכלא
לח״כים הראויים לכ״ך.״

• הרב מנחם הכהן:
״פעם ניהלה ההסתדרות את
מאבקם של העובדים, כשהיא
עולה על בריקאדות. היום היא
בקושי עולה על מדרגות־המס.״

•.שר-החקלאות לשעבר,
חיים גבתי :״מצבנו

אווה בחוב

מזכירתו היפה של המיליונר מרדני מאיר ממיגדל שלום והכל־גו שבו, מתחה
את עור פניה וצווארה אצל הד״ר סרוג בפאריס (העולם הזה .)8.8.84 נהרב
היפה מתגוררת בסביון עם נעלה אורי בהרב, המעסה של מכני תל־אביב. היא צולמה השבוע באירוע
חברתי ביפו בהופעתה החדשה, שעוררה התפעלות כללית ואת קינאת ננות״גילה, שהסתודדו סביבה.

מזכיר את היישוב בימי הבארון
— אנחנו סמוכים על שולחן
הנדיב, במקום לחיות על יגיע
כפינו.״

• הסאטיריקן אם רים
קישון, על יחס הביקורת
הישראלית אליו :״הייתי ואני
עדיין נו מאן.״

צלם ובימאי הקולנוע הוותיק, שייסד את יומני״החדשות
כרמל, שהוקרנו לפני הסרסים באולמות״הקולנוע בארץ, חגג
השבוע שני אירועים: האחד, העברת האוסף הפרטי העשיר שלו לידי מישרד־החינוד־והתרבות,
והשני -יום הולדתו ה״ 80 שיתקיים בעוד חודשיים. אקסלרוד(מימין)

העולם הז ה 2453

• אריה (״לובה״) אליאב
:״הניצחון היחיד של המערך
בבחירות אלה הוא — שהם
ניצחו אותי. מול הליכוד הם
השאירו את אנשי הקפיטריה
מטבריה להילחם.״

מגדלנה שעדיין לא נתפסו׳
״צריך להוציא אותם מייד להורג,
צריך לחתוך אותם לחתיכות
קטנות.״
• המשורר יב״י, :הקורא
לדו־קיום בין אזרח מדרגה
א׳ לבין אזרח מדרגה ב׳ ,הוא

הנחיל את אהבת הקולנוע לבנו, ד״ר אהרון(יושב לצידו) ,שהוא מרצה לקולנוע בחוג
לאמנויות באוניברסיטת תל״אביב. אורחת״הכבוד במסיבה היתה אופירה נבון(משמאל),
רעייתו של הנשיא החמישי יצחק נבון, עתה ח״כ העבודה. אקסלרוד נמנה עם צוות
השופטים, שבחר באופירה גבון כצברית השנה מטעם השבועון העולם הזה, בשנת .1956

זה הם אומרים...חה הן זוהרות...הה ה אוחד נזה הן אומרות...חה

שימשו! שושני:

מנשה דחידזון:

יונה שימשי:

,.אם תבווץ שביתה., .המשווים הקטנים ערמו ..ה״1ו צריכים להיות
ההווים ימשיכו לשלם!״ תו ךזמןקצו!״ זהירים, ודא דהידחו!״

בית־הספר היסודי לאמנויות, שפתח השבוע את שעריו
בתל־אביב, והממומן בכ״־07ג< על־ידי הורי התלמידים
הלומדים בו, ייצר מציאות חדשה, לפי דעת ההורים.
אסבית־הספר ממומן ב־־ 407 על״ידם, הרי שזה בית״ספר
כמעט חצי פרטי!
מאחר שהמילה בית״ספר מתקשרת מייד עם המילה
שביתה, שאלתי את הד״ר שימשון שושני, מנהל מינהל
החינוך, הנוער והתרבות בעיריית תל״אביב, שהיה יוזם
רעיון בית״הספר לאמנויות, מה יקרה בבית״הספר
המסויים הזה כאשר יפרצו שביתות בבתי־ספר רגילים
המתוקצבים לגמרי על־ידי מישרד החינוך והעיריות.
ההורים טועים. זה איננו בית־ספר פרטי. זה בית־ספר ממלכתי
רישמי. את כל שעות הבוקר מממנת המדינה והעיריה וחלק —
רק חלק — מלימודי התוספת ממומנים על־ירי ההורים.

• כלומר, אם תפרוץ שביתה של חודש ימים,
למשל, ימשיכו ההורים לשלם 60 דולר לחודש
וילדיהם לא ילמדו?
כשיש שביתה בטלוויזיה, את ממשיכה לשלם את האגרה,
וכשיש שביתה בקופת־חולים, אני ממשיך לשלם דמי־חבר.

• לא מדובר בסכומים כל־כך גבוהים, של 60 דולר
לחודש.
אילו ההורים היו מקימים עמותה, מממנים את כל לימודי
התוספת ושוכרים את המורים, היה להם קייס. במצב הנוכחי זה
אינו בית־ספר פרטי. המורים בו עובדים לפי הסכמים קיבוציים
ומקבלים את שכרם לפי אותם הסכמים.

בשעה שאלפי דונמים של פרדסים נכרתים בארץ,
התחילו לגדל כאן את פרי הליים, שמקורו באיזור מורדות
ההימאליה, כדי לייצא אותו לאירופה. נפגשתי עם מנשה
דווידזון, אגרונום ראשי של חברת ״מהדרין פרי״אור״ (אחת
מחמש החברות המרכיבות את מועצת פרי״ההדר),
והאחראי להבאתו של הליים לישראל.
בקשתי ממנו שיסביר לי את ההגיון שבכריתת עצי הדר
מכאן ופיתוח זנים חדשים ובלתי מקובלים מצד שני.
במציאות הכלכלית החדשה, כשהתפוז איבד את ערכו הכלכלי,
אנחנו, כחברה מיסחרית, חייבים לחפש ולמצוא אלטרנטיבות.
הסיכוי היחידי שלנו להישאר על המפה כיצואנים לאירופה הוא
להקדים ארצות אחרות בכמה שנים.

• אם אני מבינה נכון, קשה למגדל הישראלי
להתחרות עם התפוזים הבאים מספרד, למשל, ולכן
הוא מייצא כרגע ליים. אם זה בך, הרי שבעוד שלוש
שנים עוד ארצות יתחילו לייצא ליים ואז נפסיק לגדל
אותו ונחפש פרי חדש ליצוא.
נכון מאוד. אין לנו יתרונות יחסיים מובהקים. יש לנו הוצאות
גבוהות, קרי, מים במחירים גבוהים והוצאות יצור גבוהות
בדולארים, כך שאנחנו יכולים להחזיק מעמד עד שמגדלים
בארצות אחרות מתעוררים׳ .בעבר היינו בלעדיים באבוקדו. היום
יש לנו תחרות קשה מאוד עם דרום־ספרד, וזו רק דוגמה אחת.

• עם שוק מקומי קטן ועם התחזית שלך, איזה
עתיד חקלאי יש לנו?
און לנו.עתיד חקלאי גדול. חסרה מדיניות חקלאית ברורה,
ואם מישרד־החקלאות ימשיך שלא לתת את דעתו על פתרונות
— אני מאמין שכל המשקים הקטנים ייעלמו תוך זמן קצר.

מישלחת של שלושה עיתונאים זרים הגיעה בשבוע
שעבר ארצה, כדי לבדוק את יחס השילטונות כלפי
עיתונאי השטחים, בעיקבות תלונותיהם. נמסר כי לישכת
העיתונות תארגן את הפגישות בין העיתונאים הזרים לבין
מישרד־החוץ, ואת פגישותיהם עם עיתונאי השטחים
יארגנו האורחים עצמם.
שאלתי את יונה שימשי, מזכיר אגודת העיתונאים
בתל־אביב, אם הם נעשו סוכנות של מישרד״החוץ, או
שהם קיימים, בין השאר, כדי להגן על חופש העיתונות,
ובמיקרה זה לעזור למישלחת בחקירותיה ובפגישותיה עם
עיתונאי השטחים.
לא הבנת את הדברים כמו שהם, ולכן הגעת למסקנות מוטעות.
הסיפור הוא כזה: הפדרציה הבינלאומית לעיתונות החליטה
לשלוח לכאן מישלחת לבדיקת יחס השילטונות לעיתונאים
מהשטחים. ההחלטה התקבלה גם על דעתו של הנציג הישראלי
בפדרציה, רומן פריסטר. לפני בוא המישלחת הם ביקשו מאיתנו
לסדר להם פגישות עם נציג הצנזורה, עם נציג צה״ל ועם נציג
מישרד־ההסברה. מכיוון שאין כאן מישרד־הסברה, התלבטנו
והחלטנו שמישרד־החוץ ימלא את הפונקציה הזאת. בהתאם
לבקשתם טיפלנו׳בקביעת הפגישות.

• מדוע לא סייעתם בידם בפגישותיהם עם
העיתונאים מהשטחים?
קודם כל, לא ביקשו את זה. ובעניין הזה דווקא היינו צריכים
להיות מאוד־מאוד זהירים ולא להידחף, כדי שלא לתת להם
הרגשה שאנחנו מתערבים או רוצים לכוון. אנחנו נמצאים בקשר
יומיומי עם המישלחת, ונשמח לעזור להם בכל מה שנתבקש, אבל
בשום אופן לא נעשה דברים שלא נתבקשנו לעשות, שמא העניין
ייראה לא בסדר.

• ידוע לך איזה תלונות הם באו לבדוק?
בעיקר בעיות עם הצנזורה, שגם אנחנו, עיתונאי ישראל, לא
מחוסנים מפניה.

חם אומר׳...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומדות ה

מיכאל שני:

מרדכי ק1פ:

ירדן רוינסון:

,.מה שנהוג בירושלים ,,זו מקהלה מיקצועית ,.מלהיות יכה נ שאו
נהוג גם בפתח־תיקווה!״ שלא מקבלת נ סו! ,,הונה זמן פנוי!״
בשבוע הבא יוצאת ״המקהלה הפילהרמונית תל־אביב״
לסיבוב הופעות בגרמניה. המקהלה, המונה 85 זמרים,
תופיע ברפרטואר א״קאפלה (ללא ליווי תיזמורת) בשירה
על נושאים תנכיים אשר חוברו על־ידי מלחינים שונים והם
מושרים בגרמנית, לאטינית, יוונית, איטלקית, עברית
וערבית.
אחרי שנהניתי באופן יוצא מהכלל מהחזרה הגנראלית,
נגשתי אל המנהל המוסיקאלי והמנצח של המקהלה,
מיכאל שני, ושאלתי אותו מדוע מקהלה כל״כך טובה,
שקיימת כבר יותר מ״ 40 שנה, עוד לא הגיעה לידיעת
הציבור הרחב.
הסיבה העיקרית היא שמנצחי המקהלה התחלפו בה יותר
מאשר בכל מקהלה ממוסדת.

• מדוע?

אני חושב שלמנצח קשה למצוא את יעודו בניצוח על מקהלה,
המופיעה בדרך־כלל עם תיזמורת, ואז מנצח התיזמורת מנצח על
שניהם. ככה יוצא שהמקהלה היא נספח של התיזמורת.

• ולמה אתה מרוצה מזה?
כשלקחתי על עצמי את העבודה עם המקהלה, שיניתי את
הרפרטואר כך, שיכלול הרבה יצירות א־קאפלה. אני מוצא בזה
סיפוק עצום ואני חושב שגם זמרי המקהלה כך.

• האם זו מקהלה מיקצועית או חובבנית?
בהלוויתו של דן עומר, בשבוע שעבר, נדהמו רבים מן
המשתתפים לראות כיצד מסתדרים הגברים המלווים
בשתי שורות מקבילות וביניהם עובר אביו של המנוח. אף
אחד מאיתנו לא ראה מינהג כזה בעבר, ולכן שאלתי את
מרדכי קופ, ירושלמי שומר״מיצוות, שהיה בין העומדים
בשורות, מהיכן המינהג הזה.
זה האקט הראשון של ניחום־אבלים שנעשה בבית־הקברות,
לפני ניחום־האבלים בבית. את הדבר הזה עושים כשנפטר בן.
המלווים עומדים בשתי שורות והאב עובר ביניהם כדי לאסוף את
הניחומים. במיקרה שנפטר האב, לא עושים אותו דבר. כי הבן לא
הולך אחרי הארון, אלא לפניו.

• האם זה נהוג רק בירושלים?
כל מה שנהוג בירושלים נהוג גם בפתח־תיקווה. הואיל
ומייסדי פתח־תיקווה באו מירושלים, ויש הרבה מינהגים
ששייכים רק לשני המקומות האלה.

• ידוע לך מה מקורו של המינהג, והאם הוא
משותק לאשכנזים ולספרדים?
אני יורע שזה נהוג אצל אשכנזים. ניחום־אבלים הוא מיצווה
וכתוב ״אל תחמיץ מיצווה״ .לכן מקדימים ועושים את המיצווה
כבר בבית־הקברות.

הזמרים אינם מקבלים כסף תמורת עבודתם, אבל הדרישות הן
מיקצועיות לגמרי ובחינות־הקבלה הן קפדניות מאוד. יש הרבה
מאוד בוגרי אקדמיה והרבה מורים למוסיקה. כולם, למשל,
קוראים סולפאג׳ ,רוב המקהלות בעולם לא מקבלות שכר תמורת
עבודתן, אבל בגלל זה אי־אפשר לקרוא להן מקהלות חובבות.

• כל עניין המקהלות התפתח, או הגיע לשיא,
בכנסיות. מאיפה שאבו היהודים את תרבות
המקהלות שלהם?
זה נכון שהיהודים לא פיתחו את השירה המקהלתית, בגלל
העובדה שהמקהלה סימלה במשך שנים את הצד הכנסייתי. יש
לנו מסורת קצרה ואנחנו כל הזמן בחיפושי־דרך. אבל קמו יוצרים
בארץ, שכתבו יצירות חשובות למקהלות. כמו יחזקאל בראון
וחיים אלכסנדר, ועובדה זו נתנה דחיפה עצומה למקהלות.

9ספר קצת על עצמך• איד בחרת להיות מנצח
מקהלות דווקא?
דווקא חשבתי להיות צ׳לן. אבל שירותי הצבאי הארוך, ומייד
אחריו״ מילחמת יום־הכיפורים, קטעו את עבודתי המוסיקלית
לחמש שנים, שבהן היה לי זמן לחשוב והתחלתי ללמוד ניצוח על
מקהלה אצל סטנלי ספרבר.
זכיתי במילגה ונסעתי לארצות־הברית. שם התקבלתי לאחת
המקהלות הידועות בעולם, מקהלת המורמונים, שבה שרתי,
ניצחתי ולמדתי.

גבר אחד אמר לי, שאילו ירדן לווינסון היתה אומרת
בטלוויזיה ״בנזין הוא בנזין והוא טוב!״ הוא היה שותה שתי
כוסות בנזין ליום. אבל ירדן היא לא רק יפה. היא גם
חרוצה ושאפתנית, ומהשבוע היא אחת המנהלות של
״תל״אביב הקטנה״.

• מה את יודעת על ניהול מיסעדות, ירדן?
אני כבר יודעת קצת, כי אני כל הזמן לומדת. אבל כמובן שאני
עוד לא יודעת מספיק כדי לנהל בעצמי מיסעדה כזאת. אנחנו
עכשיו חמישה מנהלים, שכל אחד מהם אחראי לתחום אתר.

• מה התחום שלך?
אני אעסוק בעיקר ביחסי־ציבור ובאירגון אירועים מיוחדים.
הייתי רוצה שהמקום יהיה יותר ממיסעדה, מעין מרכז לאירועי
קולנוע עם אוכל. ארצה לארגן כאן פרמיירות של סרטים,
והתקשרתי עם בית־הספר לקולנוע בית־צבי. אולי נציג כאן,
במיסעדה. עבודות של התלמידים.
יש לי עוד הרבה תוכניות. אבל לא אדבר עליהן, מחשש עין
הרע.

• למה את צריכה את כל זה?
להיות יפה זה לא מספיק. נשאר מזה המון זמן פנוי, ולמה שלא
אלמד משהו חדש ואצליח בו?

• תקבלי משכורת?
לא. אנחנו, כל חמשת המנהלים, גם השקענו כסף ובכלל
נעשינו גם שותפים של ממש. אם יעבוד טוב ונעשה רווחים,
נתחלק בהם.

• לא מפריע לך שדווקא רפי שאולי הוא שנתן לך
את ההזדמנות?
הרעיון הראשוני היה שגלי זיסמן, חברה שלי, ואני נפתח מקום
לעצמנו. אבל כשהעיסקה התפספסה ורפי ראה כמה אנחנו רוצות
את זה הוא נתן לנו את ההזדמנות להתחיל אצלו.
בשבילי, זו סיבה טובה לרצות להצליח במיוחד.

• במה פעמים בשבוע תעבדי?
בהתחלה ממש כל י1ם, כי יש לי עוד הרבה מה ללמוד.

דניאלה שמי

לתושבי תל אביב והסביבה!

וסבסובחסוס
*•#וארהו
הסד עוונם
עסהוזו

ליד איצסדיון
הכדורסל

החלממוצ״ש 1.9.84 ועד להודעה חדשה
1 1 1 9

על בלקניהבמזומן
בימים: מוצ״ש,ראשון,שני ושלישי
תקבלו

1 1 1

בימים: רביעי,חמישי ושישי
הנחה הנחה

תקבלו

בסופרשוק אלפימוצרים,עשרות מבצעים, הוזלותשלאהיו כמותן,
ומאות מקומותחניה.
שעותפתיחה: בימים א-ה 9.00-20.00ו׳נר5.00ו 8.00-במוצ״ש מצאת השבתעד 22.00
* ההנחה מחושבת על הסכום הכללישל הקניה בקופה, ותבוא במקום כל הנחה אחות.

קו אופ רטת הריבוע הכחול סופרטוק הקניה הכי סובה בעיר.

3110

3110

3110

הנוווסרן אמנון אבירו(מימי!) ואביו שבעים לתשלום
שר מידיוני וודאוים בטענה שרימו את שותפם
אבל סבג אף הרחיק לכת. הוא נתן
לאבידן־האב יפויי־כוח לפעול בחשבונותיו
בסניפי בנק איגוד ובנק דיס־קונט
שבבניין הבורסה.
סוכם שהכנסתם של האבידנים
תהיה עמלה של אחוז אחד מהיקף
מכירות היהלומים.
סוחרי היהלומים בבניין הבורסה
ידעו שמי שרוצה ׳לקנות או למכור
אצל סבג חייב לפנות לבאי־כוחו,
האבידנים.
השבר חל בקיץ . 1982 האבידנים
ביקשו להשתמש ביהלומים גולמיים
שרכש סבג לפני כן, כדי להפקידם
בחשבון הבנק של סבג בבנק
דיסקונט .״התברר לי מעל לכל ספק,״
טוען סבג בפנייתו לבית־המישפט,
״שהם מוליכים אותי בכחש ודיווחו לי
דיווחים כוזבים בקשר למלאי
היהלומים השייך לי״.
סבג החליט לערוך בדיקה
מדוקדקת של כל פעילות האבידנים
מאז שהם החלו בקשר העיסקי איתו.
הוא הגיע למסקנה שבמשך מעט יותר
מארבע שנים גזלו ממנו האבידנים
כמות גדולה של יהלומים, בשווי של
לא פחות מארבעה מיליון דולר. מציין
סבג :״זה על פי הערכה זהירה, שמרנית
וממעיטה״.
לדעתו. היתה זו מזימה שתוכננה

לאבידנים והן למנהל סניף בנק
דיסקונט בבניין הבורסה, רוני דרוויש.
שמו של דרוויש מתקשר לפרשת
תפיסת היהלומים בכספות בנק
דיסקונט בתחילת חודש אוגוסט
(העולם הזה .)22.8.84 דלק מטענותיו
של סבג נחקרו ביסודיות, וחומר״
החקירה הועבר לפרקליטות לעיון, כדי
להגיש כיתבי־אישום.
בכתב־תביעה אחר, שהגיש סבג
כנגד בנק דיסקונט בבורסת״
היהלומים, הוא מספר שהאבידנים
הציעו לו לפתוח חשבון נוסף אצל
דרוויש, בנוסף לחשבון שהיה לו בסניף
איגוד בבניין.
סבג מספר, שהאמון שרחש
לאבידנים היה כה גדול, שאפילו את
הוצאת היהלומים בנאמנות מכספת
בנק דיסקונט הם עשו למענו. סבג
נהג לחתום על שיטרי־נאמנות ריקים,
והאבידנים היו מוסיפים בכתב־ידם את

היתה זו טעות מצירו שלא עידכן את
סבג.
רק אחרי דין־ודברים הסכים מנהל
הבנק להציג לפני סבג את מיסמך
׳ ביטול הערבות של האבידנים.

יהלומ>ם
או אבנים
ף ן בג טוען, שאילו ידע על כך
בעוד מועד, היה מבטל גם את
יפויי־הכוח שנתן לאבירנים לפעול
בשמו בחשבון המק. אחר־כך הוא לחץ
על הבנק לנקוט צעדי פשיטת־רגל
נגד האבירנים.
כאשר הוא הציץ בטיפסי הנאמנות
שנמצאו בבנק, הוא מצא בכמה מהם,
שלא מופיעים בהם שמו של המעריך
או חתימתו. במיסמך אחד הוא אף זיהה
את כתב־ידו של אבירן.
אומר סבג :״כל המעיין בכיתבי־

.וי ש0111 וווווסוו
במיומס וממט!
ף ורסת־דידלומים רותחת כבר
הרבה זמן. כל אירוע חדש משכיח
את קודמו. גילוי רודף גילוי.
אבל אין כל ספק, שבין שיחת־חולין
אחת לשניה שמנהלים היהלומנים על
ביקורי המישטרה בבניין, שבים הכל
לדוש באחד הסיפורים המרתקים
שהתרחשו במשולש הבורסה שעל
גבול תל־אביב ורמת־גן.
זהו סיפורו של היהלומן אלברט
סבג, שאיבד את כל רכושו: חמישה
מיליון דולר, טבין ותקילין.
בבתי־המישפם, השלום והמחוזי,
בתל־אביב, כבר נערמו ערימות של
תביעות ותביעות שכנגד. סבג עצמו
אינו מצליח להשתלט על כל החומר
המישפטי הנמצא במישרדו.
הנתבעים הם שם־דבר בבורסה. אלה
הם האב צבי אבירן ובנו, אמנון,
כדורסלף העבר במכבי תל־אביב ובנב־חרת
ישראל, השותף לעיסקי תיווך־
יהלומים עם אביו.
האם אכן הערימו שני האבידנים על
היהלומן סבג והוציאו ממנו יהלומים
בשווי כולל של מיליוני דולרים? האם
זה אפשרי? איך עושים דבר כזה?
סבג 50 נשוי ואב לחמישה, ילדים,
מתגורר בווילה שכורה בסביון. וילה
אחרת שהיתה בבעלותו. בסמוך לזו
בה הוא גר, מכר כשהחל לפקוד אותו
המשבר. הוא עדייו שומר על קור״רוח,
אך מאז שהתגלגלה הפרשה לבתי-
המישפט הוא הפסיק למעשה לעבוד.
מישרדו המפואר בבניין נועם. שברחוב
בצלאל ברמת־גן, שומם.
אמון מוחלט

^ תצהיר שהגיש לבית־המיש
פט גולל סבג את הפרשה
המופלאה.

סבג סיפר שהוא יהלומן וחבר
בורסת״היהלומים משנת ,1966 הוא
התעסק בייצור יהלומים מלוטשים
ובמיסחר בגלם. עד ספטמבר 1980 היו
בבעלותו שתיי מלטשות, בבאר־שבע
ובנתניה, והועסקו בהן עד 50 פועלים.
הקשרים בין סבג והאבידנים החלו
בשנת . 1976 אומר סבג :״במהלך אותה
שנה התפתחו היחסים בינינו בצורה
כזאת, שמחד־גיסא אני מכרתי את
היהלומים המלוטשים אך ורק
באמצעות האבידנים, ומאידך גיסא
עיקר עבודתם של שניהס, במתווכי־יהלומים,
מאז המחצית השניה של שנת
1976 ועד לחודש יולי ,1982 היתה
במרביתה עבורי בלבד.״
במשך הזמן התגבשה צורת העבודה
כך שפעילותו של סבג הצטמצמה אך
ורק לרכישת יהלומים גולמיים לצורך
מיסחר בהם, וכן לצורך עיבודם של
היהלומים המלוטשים. שאר הפעולות
העיסקית ביהלומיו של סבג — לרבות
מכירת המלוטשים, שמירה על מלאי
מלוטשים שלא נמכר, תשלום לספקים,
גביית כספים מקונים, מגעים עם
בנקים שבהם התנהלו חשבונותיו של
סבג וכל פעילות עיסקית אחרת —
התנהלו על־ידי האבידניס.
אומר סבג :״אין צורך להדגיש כי
האבידנים קיבלו את אמוני המלא
והמוחלט, ואני האמנתי וקיבלתי ללא
עוררין וללא בדיקה כל מידע מכל סוג
שנמסר לי על-ידם. הם היו חופשיים
לעשות במישרדי כבתוך שלהם, וכל
המצוי בסישרד היה נתון באופן מלא
וחופשי לביקורתם, לעיונם ולשימושם.
אבידן־האב
טיפל בכל הצד הכספי
והבן, הכדורסלן המהולל. היה אחראי
על מלא־ היהלומים המלוטשים ואף
מכר אותם כשאביו לא היה במקום.

מראש .״הנני מאמין שהם השתמשו
ביהלומים ובכספים שהם גזלו ממגי
במירמה לצורך השקעות שונות, בין
בישראל ובין מחוצה לה״.

הכביסה

המלוכלכת
ך*ן בג ערך חקירה פרטית משלו
והגיע למסקנה, שרכוש. השייך
לאבידנים מקורו בכספים שלו. הכוונה
לשתי חנויות אופנה ברחוב דיזנגוף, די
112 ודי 118 ודירה ברחוב פומבריתא
בתל־אביב. סבג טוען, שבאמצעות
שימוש בשמה של אשת אבירן־הבן ,־
שושנה, הצליחו האבידנים להעלים את״
הכספים שהוציאו ממנו.
סבג מיהר לבקש עיקול על הדירה.
כאשר הוא ניגש לבצע את העיקול,
התברר לו כי כמה ימים קודם לכן
הזדרז אבידן־הבן להעביר את חלקו
בבעלות על הדירה על־שם אשתו ללא
כל תמורה.
כשנחקר אבידן־הבן בבית־המישפט
על עניין זה, הסביר שהוא עשה מה
שעשה בגלל סיכסוד שפרץ בינו וביו
אשתו. השופטת רות אליעז שמעה את
דבריו של אכידן־הבן. כתבה בהחלטתה
בין השאר שדבריו אינם מתקבלים על
דעתה.
כאשר פרץ הסיכסוך בבורסה, לפני
קצת יותר משנתיים. עשו הכל
מאמצים לסיים את הפרשה בין
כותלי־הבורסה. כנהוג בבניין, ממעטים
הסוחרים בו להוציא את הכביסה
המלוכלכת החוצה.
לבסוף הותר לסבג לפנות
למישטרה. הוא פנה ליחידה הארצית
לחקירות הונאה ושטח לפני חוקריו
של תת־ניצב בנימין דגל את סיפורו.
המידע שמסר סבג התייחס הו

אלברט סבג מתחבק עם צבי אבידן(ממושקף)
במסיבת בר״מיצווה שערך סבג בגן־הוי־לה
שלו. כאשר העסקים שיגשגו, שררו בין שני הצדדים יחסי״חברות.

תובע ונתבע

תיאור הסחורה, מיספר החבילה,
הכמות. התאריך וערך־הסחורה. מנהל
הסניף החתים את סבג על יפוי־כוח
גורף לטובת צבי אבירן. ובו זמנית חתם
אבירן על כתב־ערבות לכל החיובים
שיווצרו בחשבונו של סבג.
כאשר גילה סבג שהאבידנים לא
החזירו לבנק נאמנויות בשווי של
מאות אלפי דולרים, הוא החל לבדוק
את מערכת יחסיו עם דרוויש.
לתדהמתו, הוא גילה ששלוש שנים
לפני שפרץ הסיכסוך בינו ובין
האבידנים, הם ביטלו את כתב הערבות
שנתנו בבנק, מבלי שדרוויש הודיע לו
על כר*
לדיברי סבג, אמר לו דרוויש שאכן

הנאמנויות הללו יראה, כי המדובר היה
במישחק מיספרי, כשהבנק אינו
מתעניין כלל במהות הסחורה — אם
אלה יהלומים, זכוכית, אבנים, בדולח
או שיברי־אבן. על כל המיסכמים הללו
מתנוססת, כמובן, חתימה פורמלית של
אחד ממנהלי הסניף״.
מיותר לציין, שאנשיו של זיגל,
כששמו ידם על היהלומים בכספות
סניף דיסקונט, רצו להוכיח שאכן
סניף דיסקונט והיהלומנים שיתפו
פעולה בהונאת בנק ישראל, ולא היה
כל קשר בין ערכם האמיתי היהלומים
שבנאמנות, לבין ערכם הרשום
(המשך בעמוד )38
במיסמכים.

03111:1רזה היה נוכח בניתוח הראשון
שבוצע בישראל על־ידי סומחה אמריקאי
שהמציא מכונה חדישה ביותר לניתוח הרזייה

1דךןך ד׳׳ר אלן מוברג 45 שהוא גם טייס, הספיק נבר
1 111 לבצע נשנה שעברה 300 ניתוחים של שאיבת־שומן,
נמייסוטה שבארצות״הנרית, נוסף על מאות ניתוחים פלסטיים אחרים.

| ד״ר חיים רסנר, הרופא הישראלי, הוא מנתח
1פלסטי שהתמחה לאחרונה אצל המומחה האמריקאי,
נועץ את צינור השאיבה בנקב מטו ושואב את

:ן ^ ךןויך ! פרי המצאתו של הרופא האמריקאי, שדאג להניא אותה
1111.1/11 איתו לארץ. הוא הביא איתו גם חגורות ותחבושות
יוחדות, שבהן הוא חובש את הנשים המנותחות מייד אחרי הניתוח.

ף* יום רביעי וחמישי בוצעה
*במרכז הרפואי בהרצליה שאיבת־שומן
בגופן של חמש נשים. השומן
נשאב -מאזורי הבטן. הישבן והירכיים.
את השאיבה ביצע המנתח הפלסטי
האמריקאי אלן מוברג 45 המומחה

השומן מהחלק השמאלי של האחוריים. הניתוח כולו
ארן שעה. זה לא היה הניתוח הראשון שלו אותו יום.
לפני זה עוד ערך ניתוח דומה לעורכת־דין ידועה.

מס׳ 1במיניאפוליס שבמדינת מינסוטה
שבארצות־הברית. הצטרף אליו ד״ר
חיים רסנר, רופא ישראלי (,)38
שהתמחה אצל הרופא האמריקאי.
ניתוחי שאיבת־שומן נחשבים
בעולם בניתוחים מיוחדים, שהחלו רק

במחצית השניה של שנות ה־ .70 מי
שהמציא את השיטה הוא ד״ר אילה,
יהנרי צרפתי מדרום־אפריקה, שהגיע
לארץ והדגים את שיטתו בבית־החולים
רמב־ם בחיפה.
ד״ר אלן מוברג הוא המומחה השני

ד הנקב שנעשה לצורכי הניתוח הוא קטן ביותר. הוא געשה במקום
נ שהתפירה בו לא מורגשת. זהו השלב שלפני האחרון, שלב התפירה.
יש לזכור כי בניתוחים אלה מתבצעות שאיבות, בכמה מקומות, בו־זמנית.

ך המומחה האמריקאי ד״ר מוברג שואב מהחלק
£הימני של האחוריים של בחורה בת ,28
שנותחה ביום חמישי. שני הרופאים שאבו לסירוגין
בתחום זה, המגיע לארץ. רק בשנה
שעברה הוא ביצע 300 שאיבות־שומן
בארצות־הברית, וזה מלבד מאות
ניתוחים פלסטיים אחרים.
ד״ר מוברג שהוא גם טייס, נוסף על
היותו רופא, התפרסם כשהמציא
בארצות־הברית מכונה לשימור כליות,
שבה נעזרים בתהלין־ ניתוח השתלת
כיליה. באחרונה הוא התפרסם גם
בהמצאת פרוטזת־סיליקון חדשה לנשים
כרותות־שד.
לארץ הגיע ר״ד מוברג עם מכונה
מיוחדת לשאיבת־שומן שאותה הוא
עצמו תיכנן.

משני הצדדים, כשהם דואגים שתוצא אותה כמות
של שומן. בתמונה למטה: שני המומחים בהפסקה
שבין הניתוחים, נשד׳׳ר מוברג(מימין) נושא דברו.

של נשים עשירות, או כמו שנוטים
לחשוב, נשות סילון. הניתוח נחשב
כיום כניתוח עממי. בארץ מחירו הוא
מחצית מהמחיר בחו׳׳ל.
״אפשר לשאוב שומן כמעט מכל
אזור בגוף — בטן, ירכיים, מותניים,
רגליים, פנים, סנטר, צוואר, וחזה.״
בחו״ל האשה הולכת מייד אחרי
הניתוח הביתה, בארץ היא נשארת יום
נוסף בבית־חולים. מייד אחרי הניתוח
חובשים את המנותחת בתחבושת
מיוחדת, שתפקידה לעזור לעור להתארגן
מחדש. בתחבושות אלה הולכות
הנשים חודשיים עד שלושה.
גם גברים פונים לשאיבת־שומן,
בעיקר מן הכרס ומן החזה.
מאוד חשוב להכין את המנותח
באופן פסיכולוגי, כדי שלא יפתח
ציפיות בלתי־ריאליות.
הניתוח אינו מוגבל לשום גיל, אלא
שבגיל מבוגר יחסית, כשהעור מאבר
את גמישותו, יש להוסיף גם ניתוח
לסילוק העור המיותר.

יתרונה העיקרי של שיטה זו הוא
שהשומן אינו חוזר לעולם לאותו מקום
שממנו הוצא. אצל אדם מבוגר, כשמוציאים
את תאי השומן במקום
מסויים, אין יצירה חדשה של תאי־ |
שומן. השמנה אינה התרבות של תאי־שומן.
אלא התרחבותם. לכן, מייד אחרי
הניתוח ממשיכות נשים רבות להפחית
ממישקלן. נשים אחרות, אם אינן מקפידות
גם על דיאטה מתאימה. עלולות
להשמין, אך לא באותם מקומות שמהם
הוצא השומן.
נזכר ד״ר מוברג: בארצות־הברית
היתה לי פציינטית, שניסתה את כל
הדיאטות שבעולם. אפילו הצעתי לה
לתפור את השפתיים, ושום דבר לא
עזר•
לאחר הניתוח של שאיבת השומן
היא הורידה מייד 12 אינטש מהיקפה,
וירדה בשני מספרים במידות הבגדים.
למרות שזה ניתוח חדש יחסית, אני
חושב שזאת פריצת־הדרן־ לפיתתן
הסבל האיום הנגרם לאנשים בגלל
עודפי שומן.

את שאיבת־השומן ׳ הוא מבצע
בהרדמה מלאה, אחרי הכנות מוקדמות,
שבהן הוא רואג שהלקוחה תתרום,
בהפסקות שבועיות3 ,־ 4מנות מדמה.
את אותן המנות היא עתידה לקבל
בחזרה, בשעת הצורך, בזמן השאיבה.
דבר זה מקטין את מידת המיכון
שבשאיבה.
מספר ד״ר מוברג :״בארצות־הברית
ערכו סטטיסטיקה, והוכח ש־ 80 אחוז
מהנשים שבאות לניתוחים אלה, הן
נשים שההכנסה שלהן לא עולה על 25
אלף דולר בשנה, הכנסה שנחשבת
לבינונית. ניתוחים אלה אינם נחלתן

1.לכל חלק שבו מתבצעונ שאיבת״שומן יש
.* 1תחבושות אלסטיות מתאימות, שהובאו
על-ידי המנתח האמריקאי. ד׳ר אלן מוברג סיפר על

פציינטית בארצות״הברית, שבה נעשו שאיבות שומן
בשבעה מקומות שונים בגופה. רוב המנותחות יורדות
מייד אחרי הניתוח בשני מיספרים במידות גופן.

11 1

3ד 3

1 2־ |15 3
11 *3 -* 3 2

18 -33.

3 !3נ >3

ג< /כ 3

5כ 5׳>0

3 3 3

ניצול מכסימלי של השטח

ני חו מי ם
כשהרופא אמר לה לפני כמה שנים שהיא

עומדת ללדת שלישיה, היא היתה מאושרת
5ממש. היה ברור לה שתיוולדנה לה שלוש בנות
י. חמודות ועדינות (כי זה מה שהיא רצתה) ,והיא

הלבישו את כל הבנים בבגדים ורודים והמון זמן
לא סיפרו להם את השיער.
עכשיו הם כבר ילדים גדולים. אחד משחק
כדורגל. אחר כבר כמעט אלוף בג׳ודו והשלישי

תלביש אותן בתחרות לבנות ובקטיפות שחורות.
תעשה להן תלתלים בשערות ותיקשור להן
סרטים ורודים, תיקנה להן נעלי לקה עדינות
והמון בובות שאומרות ״אמא״.
היא כבר ראתה בדמיונה את הבנות הולכות
לשיעורי־באלט ולשיעורי־פסנתר וקוראות את
נשים קטנות.
אחר־כך הגיע יוס־הלידה, ולפני שהיא
הספיקה להבין מה קורה — נולדו לה שלושה
בנים. המשבר לא היה קל. בשנתיים הראשונות

אוסף טיסנים. אין להם שערות בלונדיות ארוכות
ואין להם שמלות־מלמלה, ולמרות זאת היא לא
מוכנה להחליף אף אחד מהם אפילו תמורת מאה
בנות הכי־יפות בעולם.
הקטע הזה מוקדש לכל הנשים בהריון
שיוולד להן לא בדיוק מה שהן רוצות. ובמיוחד
ללימור. שהרופא אמר לה (אחרי בדיקת
אולטרה־סאונד) שיש לה בן בבטן. ומאז היא
שבורה לגמרי.

אפרופו אילת
אני מניחה שפעם חלומו של כל ־פועל היה
לקבל כמה ימי־חופש בשנה, ובימים האלה
|^,להיכנס למיטה שלו ולישון טוב־טוב. יותר
* מ או ח ר. בימי החופשה האלה, רצה הפועל גם
ולבלות קצת והיה נוסע לכמה ימים לקרובים
־ שלו בעיר אחרת. אחר־כך. עם התפתחות מושג
הבילויים, התחילו אנשים לחסוך כסף במשך כל
השנה, כדי ששבוע אחד הם יוכלו לנסוע עם כל
המישפחה לאיזה בונגלו קטן על שפת־הים. ואז
התפרצו בתי המלון לחיינו. ואנשים חלמו לנסוע
ולנוח בבית־מלון. שם כל אחד מקבל חרר,
הארוחות מוגשות בלי לטרוח עליהן, מסדרים לך
את החדר ואתה רק תופס שלווה ונח. איזה כף.
יותר מאוחר הכניסו לכל בית־מלון הגון
בריכת־שחיה ומועדון, והכניסו מיזוג־אוויר
לחדרים. פשוט אי־אפשר היה לחלום על יותר.
אבל כמו שסיפרתי לכם, הייתי באילת וראיתי
שכל זה לא מספיק לתייר הישראלי בן־זמננו.
חדרים נוחים, ארוחות טובות, בריכות־שחיה,
קייטנות לילדים בתוך המלון. זה בסרר, אבל לא
מספיק. רוצים עוד משהו. אומנם יורדים לאילת

לתפוס שקט. אבל שקט, כנראה, עושה להם
דיכאון. וגם נראה כאילו בשביל שקט לא כדאי
לשלם. ולכן כל בית־מלון מתקבל ־על הדעת
באילת השיג לעצמו בדרן לשעות הבוקר.
וככה זה הולך: מתעורר לו הבן־אדם, מתרחץ,
מתלבש, ויורד לאכול ארוחת־בוקר בחדרי
האוכל. על בטן מלאו? הוא יוצא לבריכה, תופס
כיסא נוח ונשכב עליו בעניין השמש והשלווה.
הוא גם מסביר לילדים שלו שלא יצעקו. כי הוא
בא לנוח כאן.
ואז. בשעה .10 מתפרץ לו הבדרן לתוך שטח
הבריכה ואיתו מיקרופון. שלושה רמקולים
ענקי־מימדים וטייפיריקורדר חזק. ומאותו רגע
ועד לשעה 1.30 צורחים להם כל זמרי אמריקה
לתוך האוזניים שלכם, כשביניהם יש רק
הפסקות שבהן צורח הבדרן במקומם ועורך
תחרויות מאוד מעניינות של מי שתוריד את
החזיה תקבל בקבוק שמפניה, מתנת המלון, או
מי שיעלה לחדרו וירד משם לבוש פיז׳מה, יקבל
זוג קוקטיילים. אחר־כך הוא אוסף את כל
הזקנות שליד הבריכה ועושה להן שעה של
מחול אירובי,־ שכנראה הולך טוב בשוק.
המוסיקה המפוצצת של מייקל ג׳קסון. למשל,
מתערבבת בצווחות האיומות ״עכשיו ברכיים,
אחת ושתיים!״ ״יותר גבוה! כיפוף גדול! אחת
ושתיים, אחת ושתיים!״
אחר־ שעתיים כאלה בבריכה של מלון טוב
באילת. התקש־רתי לברר כמה יעלה לי יום אחד
של שקט בבית־הבראה. של קופת־חוליס. מי
שאוזניו ועצביו יקרים לו — שיישאר בבית.
בחיי.
אחרי הכלל הידוע ״אם אץ לך כסף. כדאי שיהיה לך שכל״ עבד כאן נהדר, חברים שלי. ורה ואריה
נוישטיין, שהם הורים לענת ולאדם, קנו דירה. בטח שלושה חדרים, אלא כמה? גם ב׳שביל שלושה ,
חדרים הם נכנסו לחובות. מייד אחרי שקנו את הדירה, חתמו על כל ההלוואות, החתימו את כל הערבים
והיו נורא מאושרים חמש דקות. הסתבר להם שהדירה קטנה ושאין פינה לכל ילד, ומה יהיה?
אבל ורה ואריה באו מצ׳כיה ומפולניה, זאת אומרת. במילים אחרות. היא מהנדסת והוא ארכיטקט.
ובזאת, למעשה, נגמרה הבעיה. הם החליטו שמה שהם יודעים לעשות תמורת כסף בשביל אחרים. הם
יוכלו לעשות גם בשביל המישפחה שלהם. בחינם.
מחדר הילדים הקטן ( 13.40 מטר מרובעים) ומהמירפסת הקטנטונת ( 6.10 מטרים מרובעים) הם עשו
שני חדרי־ילדים יפים ומעניינים, עם מירב הפרטיות לכל ילד.
אני לא יודעת אם גם אתם תוכלו לעשות אותו הדבר בדירות שלכם. אבל את הרעיון אני נתת• לכם.

שירות מהיר
ישראלים רבים חזרו השבוע ארצה בגלל
ילדיהם, המתחילים ב־ 1בספטמבר את השביתה.
מנסיוגי אני יודעת, שאחת השאלות הראשונות
ששואל ישראלי שחזר משבועיים בחו״ל היא
״מה קורה כא?:מה חרש בארץ?״
כשרות מיוחד לחוזרים הביתה, מגיש לכם
העולם הזה את קיצור חדשות השבועיים
האחרונים.
פרס ושמיר נפגשו במלון המלך דוד.
ההסתדרות תיאבק על מדרגות־המס.
הליכוד מציע למערך רוטציה — המערך לא
כל־כך רוצה.
עשרות השתתפו בכינוס־ענק למען ממשלת
אחרות לאומית.
דור לוי: האבטלה החריפה.

אורגד: האבטלה כמו תמיד.
פרס ושמיר נפגשו בווילה אי־שם בארץ.
קיסר ילך עד הסוף. בעניין מדרגות המס.
בפגישה בין פרס לשמיר הובעה אופטימיות.
קרע בין מפ״ם למערך.
דוד לוי נפגש עם יצחק נבון ולהיפך.
סיעת הליכוד הצטרפה לתביעת ההסתדרות
לעידכון מדרגות המס.
הלך הזרזיר אצל העורב (אבו חצירא אל
שמיר).
בשיחות האחדות שורה אווירה טובה.
מסתמן תיקו בין הגושים.
רבותי המטיילים. אתם יכולים לחזור
למקומות הבילוי שילכם בחו״ל. אנחנו כבר נודיע
לכם אם יקרה פה משהו!

עורך־הדין והשחקנית נישאו במיסעדה * צלחות־נחושת
על הגג תל־אביב הקטנה״ זכתה באוסקר
חשימחח בשעה חמש אחרי הצהריים, כשהשמש
עמרה לשקוע, נשא עורו־הרין
שימחה זיו את השחקנית עירית פראנק
לאשה. אחרי שעתיים באו כל החברים
של שימחה, שהם עורכי־דין, והחברים
של עירית, שהם שחקנים, והערבוביה
הזאת היתה החבורה העליזה שהגיעה
לברך את הזוג.
החום ששרר במקום הוציא את כל
המוזמנים מחוץ למיסעדה, שם עמדו
כולם ובידיהם בקבוקי בירה. כך
נמשכה השימחה ער השעות הקטנות
של הלילה כשבעל המיסעדה, עזרא,
קיבוצניק לשעבר, מזרים כל הזמן
בקבוקים של בירה ויין לבן.
האורחים עזבו את השימחה כשארי
אלכהול מלווים אותם הביתה, וזה היה,
כמובן, רק אחרי שהשלימו את המתנות
שהביאו לשימחה בחתונה הקודמת
שלו, לפני שנתיים.

תרעוד השחקנית והכלה, מש־
11ריח
ע 1\ 1^ 11 1נ עמה את ראשה על
כיתפי בעלה הטרי, שימחה זיו. הוא מנסה לנשק
אותה, אן אינו מצליח להגיע עד האף. לכבוד החתונה

הסתפרה עירית ועיטרה את ראשה בסרט. החתונה
נערכה במיסעדה קטנה, המתמחה במאכלים ביתיים,
והנקראת תק־ם .1החתונה הקודמת של שימחה
נערכה בקולוסיאום, והוא קיבל הרבה מערכות״כלים.

ידו של לורד
רפי שאולי, המיסעדן, עשה הסבה מיקצועית. הוא עבר לעסוק בעיסקי קולנוע.
לכן גם שינה את שם המיסעדה שלו, תל־אביב הקטנה, ומשבוע זה היא תיקרא
אוסקר, על שם הפרס הנכסף, שכל שחקן, בימאי ומפיק מייחלים לו.
בפתיחה החגיגית היתה מלכת השימחה דווקא חברתו, ירדן לוינסון, שהיא גם
זאת שתנהל את המיסעדה. לאירוע גם הוזמן המפיק האנגלי־יהודי, הלורד גרייד
(האלופים).
אחרי שהלורד הטביע את ירו, בכניסה למיסעדה, על טבלת מלט טרי, כל
המוזמנים שמו פעמיהם לחזות בסרט האלופים, בקולנוע לב ג, והכנסות הסרט
הוקדשו למטרה טובה, לילדים מוכי־גורל.

האופגאית שהגיעה באיחור,
פיצתה את חברה, יוסי לי•
דרמן שהקדים אותה, בנשיקה. ליאת וחברתה
אורסולה גרוס, תיכננו ותפרו את שימלת־החופה של

ליאת נשוי

הכלה, שהיתה עשויה מכותנה וחשופה בגב. יוסי
וליאת הם חברים של שימחה זיו, והם גם ליוו את
בני״הזוג הביתה ועזרו להם בפתיחת המתנות. למטה:
השחקנית עירית שלג וידידה, מיכה שרפשטיין.

1 | 1ףןך שדרית הרדיו הפופולרית מביטה במפיק
גרייד, שמטביע את חותם כף ידו בכניסה
11411 1111111
עדת האוסקר, הלא היא תל־אביב הקטנה לשעבר. הלורד גם הע-
בהקרנת הסרט האלופים שהוא מפיקו. זהו הסרט האחרון שר.

הצלהות
המעופפות

ת שלוש שנים בארצות״הברית, והוא
נרץ את בית־החולים שתפתח הפטלת
חד לניתוחים פלסטיים ולטיפוח החן.
נגיו״יורק, וגם הוא ינוהל על״ידי ידלין.

נתמונה הוא נראה עם אשתו טלי בבואם לפתיחת תערוכתה החדשה של אילנה
גור, שעל גג גלריית דלסון־ריכטר ביפו. המוטיב המרכזי: צלחות־נחושת.
ידלין היה, כזכור, יו״ר קופת״חולים, והיה צריך להתמנות לנגיד בנק־ישראל,
כשנתגלו פרשיות השחיתות הכספיות שלו, בגללן ישב בכלא במשך חמש שנים.
פעם בשנה עורכת הפסלת אילנה
גור, המחלקת את חייה בין ניו־יורק
ליפו, תערוכה. אבל עכשיו החליטה
אילנה שהיא לא רק מפסלת פסלים
מברונזה. היא החליטה גם לפסל מחדש
את פניהן של נשות אמריקה וישראל.
בשתי הארצות היא פותחת בתי־חולים
לניתוחים פלסטיים וינהל אותם אחד
המומחים לניהול רפואי, אשר ידלין.
בינתיים היא עוד בעיסוק הישן,
הציגה צלחות בכל הגדלים, ראשים
וחצאי גוף. וכמו בכל פתיחת תערוכה,
ההופכת למיפגש חברתי, כך גם היה
הפעם. כולם היו שקועים ליד שולחנות
הקפה והיין, שהוצבו בעליית הגג של
הגלריה.

| 1 | 1י | 1ך 1אשתו של אשר ידלין. שהיא עורכת־דין במיקצועה,
| # 1ליוותה את אשר בזמן המישפט שלו. אחר״כן נישאו

השניים ועברו להתגורר בארצות״הברית. לפני חודשים אחדים ילדה טלי
בת ועכשיו היא חזרה לעבוד כיועצת מישפטית במישרד״הביטחון.

אלמנתו של משה דיין (מימין),
הגיעה לגלריה, ראתה את המהומה
סביב הפסלת, בירכה אותה בנשיקה, ועלתה לגג.
משמאל: אורחת נוספת, ד״ר חיה מרוז, חוקרת סרטו

רחל דיין

בבית־חולים ביילינסון בפתח״תקווה, שהגיעה הישר
מירושלים, מתצוגת שבוע״האופנה. הד׳ר חזתה
בדגמים החדשים של בגדי-הים לעונה הבאה ורק
אחרי זה באה לראות את הצלחות של הפסלת גור.

ציפי מנשה

בגדי־הים הם
מיזעו״ם, חושפניים
ובחלקם שקונים.
בגדי_העור הם
רחבים וארוכים.
ך* וגמניות דקיקות־גיזרה וגבו(
הות־קומה, בבגדי־ים מינימאליים,
חושפניים, נועזים ושקופים, נראו בחדרי
מלון לרום בירושלים, בו התקיים

נ77ו 1ם
תחרה שקופה

אוברזוו: תחרה שחורה ויפהפיה, המזכירה לבני־

1¥ 1 \ 1 1י 1חךן 1ך חיכו ליצרנים, שיקראו להן. מימין:
11 1ו 11111114 111 3#4ביאטריס השוייצרית. משמאל: נטע
רמון. בתצלום העליון, למעלה: דגם חושף טבור של חברת פיצי.

נשים. דגמים המתאימים לנועזות או לנשים הרוצות
ללכת טופלס ולא מעיזות. הדוגמנית שלומית אמיר
(מימין) ,העובדת בקביעות עם האוברזונים, מעיזה.

ם ם 2דולר ליום
צוגה. מימין: גי פולופ והדוגמנית דמיר בשימלת־עור,

ך 11ך 1ך לילי מאוננת מרילין עיצבה ביקיני טנגה

1111 ^ 1111 1 /סיוחוני ומודפס ולו סיטת נראו תואמת
מבד כותנה וואל בצבעי שחור, חום ולבן. המדגמנת: דורית ילניק.
שבוע־האופנה החטובות הסתובבו
במסדרונות כמו על הפלז׳ה וזכו למבטי
העוברים ושבים, קניינים־אורחים
ואנשי־אופנה.
גוטקס לא השתתפה הפעם משום
שהיא כבר סיימה את מכירותיה לקיץ
85׳ וסיכמה עסקות עם קניינים

שהגיעו ישירות למיפעלה. גם תמי
בן־עמי לא לקחה חלק בשבוע ורק
קפצה לביקור חטוף עם ידידה מעצב־האופנה
רפי יעקבזון, שרידה על קביים
אחרי שהחלים מניתוח ברגלו.
את ההצגה גנב, בדגמי הים והחוף
שלו, גדעון אוברזון. בסוויטה רחבת־

\ ך״ ך 711 * 11 ^1הלהיט האחרון והדגש העי־קרי
של גדעון אוברזון,
מלייקרה לבנה ואדום עם שחור. למטה משמאל:

חליפות״עור של אוננת תדמור, מקיבוץ עין־צוריט
שבדרום. המעצבות עגת חפץ ואביטל גביש עושות
בעור שימוש כבבד, עיצבו חצאיות צרות וחולצות.
הידיים, ששכר לשלושת הימים. ניצחו
על מלאכת השיווק והמכירה דינה
אוברזון ושותפתה לעסקים, דניאלה
(המשך בעמוד )59

רחבת״הידיים. היצרנים אינם מח־
)צהאופנה כדי לעשות עסקות, הם
שנה. הקניינים שהגיעו היו

הקבועים שבלאו הבי באים ישירות לחדרי״התצוגה במיפעלים. ברקע
מדגימה שלומית אמיר. בתצלום מימין: דגמי המעצבת רחל ברזין,
מביבה: ביגדי כותנה מודפסת באפור ובלבן. צילומים: טלי קצורין

המישטרה הגרמנית העלתה את מירר! שחר מקר״ת־ים למטזס זגירשד
1חש ה11ח₪
^ ואי אי תי, פרוילייו,״ אמר
השוטר הגרמני לצעירה הנאה
שהגיעה לנמל״התעופה של מינכן,
אחרי בילוי חופשה בת חודש בישראל.
״אין לך רשות כניסה לגרמניה, ואת
חוזרת ללוד באותו מטוס שבו הגעת.״
מירה שחר 27 ישראלית החולמת
על קאריירה של שחקנית, היתה
המומה. לא עזרו לה הבכי והצעקות. גם
לא התחנונים שאין לה כסף בארנק,
ושרק יתנו לה שהות להוציא כסף
מחשמן־הבנק שלה ולמכור את
מכשיר הטלוויזיה הציבעונית, מערכת
הסטריאו וחפצים אחרים.
״הדיילות נעצו בי עיניים ״,סיפרה
השבוע ,״כי את מי מחזירים במטוס?

לפעמים הייתי סוחבת חביות בירה
כבדות.
שכחתי קצת מהשאיפות שלי
להיות שחקנית ורוגמנית־צילום.
חייתי ברמת־חיים שיגעון. גרתי בדירה
יפה, שהיתה רשומה על שמו של
מיכאל, והייתי חברה במועדונים יפים
ובמועדון ספורט. התעמלתי ורקדתי
בסטודיו למחול אירובי. גיליתי שאני
מאוד גמישה. ביליתי שעות בסאונה,
בג׳^קוזי ובבריכת־שחיה מחוממת
ושיחקתי טניס וסקווש.

אבי עופרים
הזהיר
סס ם מיכאל היתה לי מערכת־
^ יחסים מיוחדת. הייתי אשת־סודו
והוא סמך עלי בעיניים עצומות.

ניסיתי לקחת את העניין בהומור
ואמרתי להן שאני יכולה להתחיל
לעבוד איתן.
״לא התקשרתי הביתה אחרי
שהגעתי. אבי עוד היה חוטף התקף־לב,
.היה חושב שבתו התעסקה בסמים.
״הייתי שבורה. הרגשתי שחרב עליי
עולמי. רציתי להרוג את כל העולם.
בעיקר הייתי ממורמרת על הבוס שלי,
שהישלה אותי שלא יהיו לי בעיות.
הבנתי שעד לאותו רגע הייתי בחממה״.
הסיפור הגרמני של מירה התחיל
בסיפור אהבה.
כאשר עבדה לפני ארבע שנים
כפקידת־קבלה בבית־מלון באילת,
הכירה את אחד מאורחי המלון, גרמני

״את לא דליה
לביא!״ אמדו
לה 1ושוטוים
הגרמניים

| 1יךי 1ץ ך 1ך 1ך ן 111ן ך 1היתה עבודתה הראשונה של מידה
בגרמניה .״אני יודעת לשמות אלכוהול׳,

היא מספרת. ,זה גורם לי להיות מבהיקה. בסמים לא נגעתי מעולם״.
בשם נורברט שניידר, גבר אמיר בעל
חברת־מחשבים, המבוגר ממנה בעשר
שנים. אחרי רומן קצר הוא חזר למינכן
והזמין אותה אליו.
במשך חצי שנה חיו יחד, עד
שהסיפור נגמר, אבל הם נשארו
ידידים.
אחרי שנפרדו, הירבתה לטייל
באירופה. חצי שנה שהתה אצל דודתה

הוא היה יכול לסדר לי רישיון
עבודה, אבל העדיף שאעבוד בלי, כי
כך זה נשאר כסף שחור, והוא לא היה
צריך לשלם מיסים. אני העדפתי לקחת
את הסיכון, מה גם שהיה לו הרבה
קשרים. הוא תמיד אמר — אם קורה
משהו, אני פה.
לכן, מאוחר יותר, כשהייתי במעצר
בכלא, צעקתי לו: אני פה!
סיכמנו שאם קורה משהו, הוא הדוד
שלי. האמנתי בו. בראש שלי היה
לעבוד, לעשות כסף ולהגיע לאט־לאט
לקולנוע.
במועדון הכרתי בימאי, שהזמין
אותי להופיע בסירטון למישחת־ _
שיניים. הצטלמתי גם לפירסומת של
שיער ואיפור, רקדתי עם להקת
רקדנים בתוכנית בירור לטלוויזיה,
והיה לי תפקיד קטנטן בסרט, בתור
נערה שיושבת ליד הבר.
הקליינטים הכי טובים היו שוטרים.
הכנתי להם קוקטיילים וצחקנו יחד.
הם ידעו טוב מאוד שאין לי רישיון-
עבודה, אבל זה לא עניין אותם.
אבי עופרים, שהיה אורח קבוע
אצלנו, הזהיר אותי שזה יסתיים לא
טוב.

אחר שבוצע בה נשו אלים
לאונס, בעת שיוותה בצה״ר,
היא שנאה גברים תקופה ארוכה
בפאריס, חזרה למינכן ויצאה שוב,
לתקופות של כמה חודשים, בחברת
ידידים, להולנד, לאנגליד ולספרד.
כאשר חזרה סופית למינכן, נזקקה
לעבודה והפכה להיות מלצרית בפאב.
היא פגשה שם את מיכאל (שם בדוי,
השם האמיתי שמור במערכת) ,ישראלי
לשעבר, בעליו של מועדון־לילה
מפואר במינכן. הוא ראה שהיא זריזה
וחרוצה, יוצרת קשר טוב עם אנשים
ושולטת בכמה שפות — גרמנית,
אנגלית וצרפתית — והציע לה לנהל
את המועדון שלו.

סיפרה מירה:

במשך הזמן הוא התחיל לשלם לי
יפה מאוד. עבדתי נורא קשה. פתחתי
ב־ 9בערב וסגרתי ב־ 4לפנות בוקר.
הייתי צריכה לדאוג שלא יחסר מארק
אחד בקופה. המלצריות הגרמניות ניסו
לעבוד עליי עם הכסף. אבל אף
לא הצליחה. בצ׳יק הייתי תופסת

אחרי שעבדתי שנה וחצי החלטתי
לנסוע לארץ לחופש. מצאתי מישהו
שיחליף אותי במועדון ובאתי לנמל־התעופה
עם מיזוודה מלאה במתנות,
תמונות־פירסומת שלי, סרט וידיאו עם
סירטוני הפירסומת שלי וקטעי־עיתונות
עליי.
כשהשוטר אמר לי לחכות, חשבתי
שזה שיגרתי, עד שהוא לקח אותי
.לחקירה לפני קצין. כשאמרתי
שהמטוס שלי יוצא עוד מעט, אמרו לי
שאני לא נוסעת לשום מקום. הם
התחילו לחטט לי במיזוודה,
בגד־בגד. שאלו אותי בציניות
רוצה להיות כמו דליה
הם רצו

*ותה בגלל ח 1סר היתר־עמו־ה
להסתדר בכל חור בעולם. אמרתי רק
שבאתי לבקר את הדוד שלי, אבל
ראיתי שאני מסתבכת איתם. הם ראו
את התמונות, והאשימו אותי שעבדתי
בלי רישיון. אמרתי: מה אתם רוצים
ממני, תפנו לאלה שצילמו אותי, הרי
אני לא ביקשתי להצטלם והם לא
שאלו אותי אם יש לי רישיון.
אבל מה פיתאום שהשוטרים יבואו
בטענות לגרמנים? גרמני אף פעם לא
ידפוק גרמני. ישראלי, יווני, תורכי, זה

צילצלתי למיכאל ולנורברט.
מיכאל הגיע מלא ביטחון ונורברט היה
חיוור ורועד. חקרו אותי שבע שעות.
עשו לי שטיפת־מוח. כבר לא היו לי
דמעות, הגרון שלי התייבש מסיגריות.
עשו עניין כאילו יש להם מיקרה
קרימינאלי, כאילו אני סוחרת־סמים.
שוב ושוב שאלו אותן השאלות. רצו
להעמיד אותי מייד למישפט.
אחרי החקירה שמו אותי בכלא־מעצר,
בתא קטן, גועל־נפש, עם
גרמניה שנתפסה בפעם השלישית
כשהיא נוסעת בלי׳ כרטיס ברכבת
התחתית. כאלה הם הגרמנים.
שבע שעות הייתי בתא הזה. ישבתי
בראש ריק, חולמת אין אני מגיעה
ללוד, בוכה, מעשנת. ראיתי בדימיון
תמונות מהגטו.

±הלשגה של
ישראלי

* ץיכאלפחד שיסגרו לו את
/והמועדון, והוא רץ והביא ידיד
שלו, עורך ראשי של עיתון־ערב חשוב.
העורך לחץ לשחרר אותי, ושילם 3000
מארק דמי־ערבות.
נורברט הרגיש אחראי עליי, הרי
הוא הזמין אותי לגרמניה, ולקח אותי
למישרד הזרים. אמרנו שאנחנו עומדים
להתחתן, ועל סמך זה קיבלתי
אישור לצאת מגרמניה ולחזור אליה.
כעבור שבוע הצלחתי לצאת
ממינכן. ביליתי חודש בארץ, וכאשר

לקחת אישור־כניסה לגרמניה. לא
הבנתי למה לא אמרו לי את זה קודם.
הרי היה לי חודש שלם בארץ לסדר את
העניין.
מיכאל אמר שזאת בטח הלשנה של
איזה ישראלי עליי. אני יודעת על
מישהו שנורא שנא את מיכאל ונורא
רצה אותי, ולכן רצה להפיל אותנו יחד.
בסופו של דבר, למיכאל ולמועדון שלו
לא קרה כלום, בזכות הקשרים הטובים
שלו.
בארץ גרתי אצל חברה. צילצלתי
למיכאל שאני בלי כסף, בלי כלום.
בנאדם עם קצת מצפון היה שולח
משהו, או לפחות מתקשר שוב לשאול
מה שלומי. הוא נורא איכזב אותי.
מזל שהוריי עזרו לי ונורברט שלח
לי כסף ובגדים. בשגרירות אמרו לי
לשכוח מגרמניה לפחות לחצי שנה, עד
שהעניין יירגע.
נורברט הגיע לארץ, הגשנו
בשגרירות בקשה להתחתן, ועל סמך
זה אני עומדת לקבל בקרוב ויזה. אסע
לגרמניה, נתחתן, ואוטומטית אקבל
רשיון־עבודה. אולי נחיה יחד, זה לא
כל־כך חשוב. היחסים שלנו פתוחים.
הוא לא מת להתחתן, אבל הוא רוצה
לעזור לי בקאריירה.
אני לא רוצה שזה יישמע כאילו אני
הולכת להתחתן בשביל הניירות. הרי
יכולתי לעשות את זה מזמן. נורברט
ואני לא הכרנו אז מספיק אחד את
השני. היו בעיות של שפה, מנטאליות.
זה היה נורא קשה, כל אחד מעולם אחר,
מתרבות אחרת. זה קשה אפילו כשיש
רגשות. לכן רבנו הרבה ונפרדנו.
עכשיו אנחנו מכירים יותר טוב, אני
מכירה ומבינה את העם שלו. פעם
הייתי אנטי השפה ואורח החיים
הגרמני, היום כבר לא. היה לי טוב שם,
ואני מבינה אותם. אבל אני לא חושבת
שאוכל לחיות שם כל חיי. אני לא
יכולה לחיות באותו מקום הרבה זמן,
גם בתל־אביב לא.
ע ד כאן סיפורה של מירד, שחר.
מירה שחר, הרשומה בתעודת־

תמוש פידסומת 35

לפירסומת ו באופו
פרשי. פאן בחברת עוזר הצלם. הציעו לה

כדוגמנית צילום ומסלול. גובהה —
1.60 מטר — לא הרשים במיוחד, אבל
מישקלה — 44 קילוגרם בסך־הכל —
גרם לה שתיראה תמירה יותר. היא
נמשכה למישחק, והיתה חברה בכל

להצטלם לסירטי״פורנו וסתם צילומי״עירום. אן היא
סירבה. לדבריה. :פורנוגרפיה זה כסף טוב, אבל מ א דם
שמעריך את עצמו צריך לשמור על הכבוד שלו*.

חתן איתה .״אבל אני עשיתי לו את
המוות,״ היא מספרת ,״שיחקתי איתו,
אבל לא מתוך כוונה רעה. הוא היה
יותר מדי טוב אליי, והתחלתי לזלזל.
״הוא גם לא התאים לתוכניות שלי.

פרנק ייבלאנס, שעסק בהכנות
הסופיות להסרטת סצינות אחדות
מסירטו הזעם בחוף קיסריה. הוא
הציע לה תפקידון, והיא התקשרה
בטלפון למפקדה, וביקשה ממנו רשות

..מ אוהב אותנו בגדמניה? זה אונו להם
את הלב שהיהודים יודעים להסתדר בכל חור!״
הדרמאתיים

חזרתי, ציפיתי שהכל יהיה בסדר.
כאשר שוב שמעתי את השוטר אומר
בואי איתי, פרויילין, ראיתי שחור מול
העיניים. אמרו לי שאני חוזרת מייד
לישראל, שהמיסמך שהיה לי לא יעזור
לי. אמרו שאני צריכה לגשת
לשגרירות הגרמנית בתל״אביב כדי

הזהות שלה כעמירה שיקורי, היא בת
להורים ינצאי מארוקו, וגדלה בקריית־ים
ב׳ שליד חיפה. אביה היה קצין
מישטרה, השתחרר כרב־פקד, וכיום
הוא קצין־ביטחון של אחד הבנקים
בעיר הכרמל.
מגיל 17 ניסתה מירה את מזלה

האפשריים
החוגים באיזור.
בתחרות־יופי מקומית היא זכתה
במקום השלישי, ובאותה הזדמנות
הסכימה עם מנחה הערב, מני פאר,
ש״משנה שם — משנה מזל״,
והחליפה, על־פי הצעתו, את שם
מישפחתה לשחר.
החבר הראשון שלה היה הזמר ג׳קי
אלקיים, שאותו פגשה כאשר הופיע
באחד האירועים בחיפה.
ג׳קי, שחזר מאז בתשובה וכיום הוא
תושב קריית־גת, רצה, לדבריה, להת־

הוא התנגד שאתגייס לצבא ואחר־כר
לא רצה שאהיה רשומה אצל סוכנת
שחקנים. הוא חיפש עקרת־בית, והיה
אומר לי שאצלו אהיה שחקנית במיט־בח.
אילו היינו מתחתנים, היינו בטח
מתגרשים אחרי שלושה חודשים״.
תא המעצר במינכן לא היה תא
הכלא הראשון שאותו ראתה מירה
מבפנים. בהיותה חיילת היא השתתפה
בתפקיד קטן בסרט הלהקה. כאשר
הגיעה לאולפני הרצליה כדי לחזות
בקטעים מן הסרט, צרה הופעתה
החטובה את עינו של המפיק ההוליוודי

להעדר יום אחד מהמישרד. המפקד
נעתר, ואפילו ביקש ממנה למסור ד״ש
לכוכב הסרט, קירק דוגלאס.
בסוף יום־הצילומים החל הרומן
שלה עם שחקן אחר בסרט, אנדריו
סטיבנס יפה־התואר, שהיה אז בן .22
1היא נשארה איתו חמישה ימים.
עם שובה לבסיס שפטה אותה
קצינת הח״ן הפיקודית לעשרה ימים
בכלא־הנשים הצבאי .400 כאשר פרצה
•בבכי מר, זעמה עליה הקצינה .״מה את
עושה פה הצגות?״ אמרה לה ,״אנחנו
(המשך בעמוד )48

י״במירמר. ובבחשר י
(המשך מעמוד )27
סך־הכל הוציאו האבידנים מסניף
הבנק 1,3מיליון דולר.
האבידנים הגישו תצהירים מפורטים
לבית־המישפט באמצעות עורך־
דינם, שימעון מיזרחי, מראשי אגודת
מכבי תל־אביב. אבידן־האב טוען,
שתביעותיו של סבג מתבססות על
הערכה כוללת, מוגזמת, בלתי־מדוייקת
ובלתי״מהימנה של היהלומים.
אבידן־האב מודה, שהערכה
מוגזמת של יהלומים לצורך קביעת
שוויים כבטוחות לבנק בסכומים
הגבוהים בעשרות אחוזים משוויים
האמיתי הריאלי בשוק הינה נוהג שכיח
ומקובל בענף־היהלומים.
אבידן־האב טוען -שבכל פרק זמן
הם נהגו לקיים מערכת״התחשבנות עם
סבג, כשהוא ובנו דאגו לעדכן את
היהלומן לעיתים תכופות, ואף עמדו
לצידו כשהוא בחן וספר מדי פעם את
מלאי־היהלומים שבבעלותו. לטענת
אבידן־האב. דרש סבג דיווח מלא
ומעודכן כל הזמן על מכירת הסחורה.
אבירן-האב טוען, שסבג ניצל את
המוניטין שהיה לו ולבנו כדי שהם
ישמשו נאמניו בבנק איגוד ושהוא
יוכל להגדיל את מחזור עסקיו.

פתרון תשבצופן
2451

ל ה צי צ
)2ארץ נוי עתיקה ()3
)4הבקשה המתאימה ליגאל
הורביץ ()2,2
)5משהו כל־כן לא מרכזי, כמו
איזה ממשלה תהיה לנו למשל

)6בחור, מותר לך לבחור בכל קו
העולה בדמיונו ()4,2
)7כל עוד ישירו את פוגי, טעמה
של הלהקה לא יחלוף ()4
)8מעל הקבר הפתוח ספרנו
למנוח על האינפלציה הדוהרת

)9מוש מנהלל קבל מקום
בכנסת ()7
)11 שנון אחד לפחות נמצא בכל
חדר ()2
)12 הנודיסטים קמו על הפלז׳ה ,
ללא כל מסווה ()6,3
)16 נהגנו מנהג הכנסת אורחים
בסבא שעליו היתה פרנסתנו

^ בעסקים
^ בידן־הבן מתאר בתצהירו
1 1בפירוט את דרך העבודה עם סבג.
ממנה עולה, שנערך רישום מדוייק
שלא איפשר טעויות או גניבות

)19 זהו דגם לירי של זמר
לקולות רבים ()6
)21 הוא נם והיא נמה בפיז״מה ()5
)22 שלמות? זה לא מעשי ()4
)23 שם פס מרגע שעמד בפתח

)24 זכה במדליית הכסף ()3
)27 חוס על העוף (.)3

מאוזן:
)1אם הבן־אדם יצליח לעמוד על

ראשו, יכנס מיד לספרו של גינ׳ס
)3אפטן מטכסס לא שמעה שעזה
ממות אהבה ()4,2,3
)9הטייסים קרנו מנחת למראה
שרה התעופה החדש ()4
)10 יוקרתו של הדרו תלויה
ברחבו ()4
)13 זוהי שליפה מהמותן לכל
הכוונים ()3
)14״שאו ציונה כמאמר
המשורר ()4,2
)15 משוגע מתהלך בלי בגדים,
להיראות עם מומו בעיר ()8
)17 הסגנון הזה כבר אינו קרוב
אלינו כלל ()4

( )18 )3תכשיט שיתאים לכל אחת ()4
)20 אם התאושש, למה בכל זאת
הגיע לעולם שכולו טוב ()4,4
)22 היטל על גזים שנושמים?! ,זה
מבאיש ממש ()5
)24 נפש של פחדן ()3
)25 לעולם לא יאמר אי אפשי,
ישאף להגיע לידי אמנות ויצליח

)26 לאן נעלמו הלוחמים למען
החוק של ד״ר כנוביץ? מי לי
יגלה רז זה ()4
)28 נשים כמובן בטלות בששים

)29 מהו שיעור ערגתו 3

לשרותך 24 שעות ביממה

38ב ד״
38 38 לבעלי כ ר טי סי אשר אי בל

מודעות בטלפיו
לבל העתונים

^ בכרטיסיא שראי במחירי המערכתי

ח>>גופרסםמודעתך
בכל עיתוני ישראל
לבעלי כרטיסי אשראי:
ויזה, ישראכרט, דימרס
טלפונים)03(296662 ,280666 :

* 1.א 0וז*א £8זאו
0ז1594£11

ויזה

-שראכרנו

שרות ת.ר. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

ס 227117/8־03

יהלומן סבג
חמישה מיליון, טבין ותקילין
מתוכננות. האבידנים השלימו מכירה
רק אחרי אישור נוסף מסבג.
אבידן־הבן גם טוען, שכל הפעולות
הבנקאיות שנעשו דווחו מיידית לסבג,
באמצעות העתקי פעולות־חשבון. הוא
טוען שחובותיו של סבג לבנקים גדלו
בגלל ירידה מתמדת בערך הסחורה
שלו, וגם בגלל ריבית־גבוהה על
חריגות־יתר בחשבונותיו של סבג? ,
שהשקיע ברכישת חפצי-אמנות,
מכוניות פרטיות והשקעה בבניין
מגוריו,
אבידן־הבן טוען, שהחנויות ברחוב 1
דיזנגוף מקורן בהורי אשתו, ושאין כל
קשר בין החנויות ועסקיו או עיסקי
אביו. לגבי דירת מגוריו טוען
אבידן־הבן, שרובה נרכשה מכספים של
מישפחת אשתו.
בשלב זה מצויים בדיון תיקים |
שונים של סבג, האבידנים וסניף בנק
דיסקונט בבניין־הבורסה.
על חלק מהתביעות ניתנו כבר
פיסקי־דין.
סבג ממשיך להתרכז בניירת
המישפטית הגדלה מיום ליום. רק עתה
השלים רואה־החשבון את בדיקת
סיפרי״החשבונות של סבג לשנים
הרלוונטיות ליחסים שלו עם
האבידנים. חומר זה יצורף לתיק
בית-המישפט.
בבורסה בטוחים, שתיק סבג נגד
האבידנים יחשוף שיטות עבודה
מרתקות בבניין הגבוה, ויאפשר
להדיוטות להציץ מקרוב איך נעשו
עסקים במיליוני דולארים. עסקים אלה
הכניסו לכל צד סכומים לא מבוטלים,
עד שבא המשבר.
העול הז ה 2453

0 ! 0 1

001

0ט ^^0 >0

מעורב ספרדי־אשכנזי, ער תחירת הקאו״ו ה שרה, השתרבוחו שר אמו
בה״ם הפוליטיים וער השינוי העצום שחר בשנתיים האהוונות באישיותה

״הייתי התיזמווח של
סימה עמיאל. היא
היתה שרה אח השירים
שרי, ואני ה״ח׳ מנגנת
וששה לה קולות״

״השינוי בהוננוה
החיצונית שלי נובע
מאיזו רנות מסו״מת,
שגיליתי בעצמי בשנים
האחרונות״

..אבא שלי ממוצא
פולני, ואמא שלי
מצרית. החלק החיצוני
שלי אשכנזי, אבל
בפנים אני פושק׳ת״

,.קניתי בונשר לירות
בדט־ס לאוטובוס בקו
בארשבונ־תדאב־ב,
והרגשתי שאני
מתחילה ח״ם אחרים״

״ה״ת יושבת עם
האנשים ושומעת
צלילים בקצה הבית,
והולכת אחריהם. הייתי
מתופפת על המיורן״

״׳ש ב׳ צר שמחפש
מיסגרת חמימה,
מישפחה. אני סקרנית
מאוד לראות איזה ילד
*ויי
״וולד לי

חהדטס דה
ם כ היהה ו 1ד ההוך!

היא השתנתה מאוד בזמן האחרון, נוסף
לה מימד של נשיות, של רוך. היא שינתה את
התיסרוקת, הורידה במישקלה, יפתה מאוד.
בל זה מתבטא לא רק בהופעתה החיצונית,
אלא גם בהתנהגותה עם אנשים, בפתיחות
שהיא מגלה.
יחד עם זאת, היא לא איבדה
מהמיסתוריות שלה, מהעובדה שלמרות
הפתיחות, ההומור, החברמניות הבלתי־אמצעית,
עדיין יש בה מקום שאינך יכולה
לגעת בו ,״עד באן״ היא משדרת ,״ולא הלאה
מזה״.
יהודית רביץ, כוכבת, חיה עד לפני שבוע

בדירה קטנה בצפון תל־אביב. מהשבוע היא
בשיכון בבלי. היא, מכונית פולקסוואגן
צהובה וחתול בשם מישמש ״ אליו היא
קשורה בעבותות של אהבה, ולבד
מהמוסיקה הוא הדבר הקבוע ביותר בחייה
״ הם כבר שבע־שמונה שנים ביחד.
לתל־אביב הגיעה בגיל ,17 כשברשותה
עשר לירות ומיזוודה. תל״אביב בילבלה
אותה. מי שהכיר אותה מהימים ההם זוכר
בחורה סגורה, קשה, מופנמת, שקשה ליצור
איתה קשר. ממעטת בדיבור, בודדה מתוך
בחירה, למרות שהיו רבים אשר חיפשו את
חברתה.

היא הצליחה כמעט מיד. עוד כשהיתה
בלהקה צבאית נקלעה לחבורתו של אריק
איינשטיין, הכירה את שם־טוב לוי, היתה
חברתו של אבנר קנר כבר מהימים
הראשונים.
הז׳אנר המוסיקאי שלה היה ברור. היא
נמצאת בעילית־שבעילית, היא לא
מתפשרת.
היום היא מספרת, כי חוסר־הפשרנות
שלה נבע מפחד שמא לא יקבלו אותה. היום
היא מספרת כי ההסתגרות שלה שפורשה
לא אחת על״ידי האחרים כסנוביזם, נבעה
מהפחד שלא אוהבים אותה.

כל זה עבר, נגמר. יהודית רביץ של 1984
היא אולי הידועה שבזמרות ישראל. זו
יהודית רביץ שונה לחלוטין מהנערה
הנפחדת שהגיעה לתל״אביב מבאר־שבע.
לראיין אותה זה תענוג. אין שאלה שאין
עליה תשובה. היא מצחיקה, יודעת לצחוק
ובעיקר לצחוק על עצמה, עדיין יש שאלות
שאת לא שואלת, כי ברור לך שעליהן לא
תקבלי תשובה.
אלבומה האחרון הוא פיסגת הקאריירה
שלה. היא קוראת לו ״תקליט של החיים״ .יש
בו, כך היא אומרת, אהבה ופוליטיקה. היא
מודעת היטב לשני הנושאים. בתקליט

.החלטתי להיות א שה עד הס 1ף ו
(המשך מעמוד )39
בחרה בשיר של לאה גולדברג -למי שאינו
מאמין קשה לחיות השנה/השדות מבקשים
ברכה/הים מבקש אמונה ״.זו הדרך שלה
להביע את מה שהיא מרגישה. היתה רוצה
לעשות יותר, היא אומרת, אבל פוחדת
מאלימות.
המילה פחד מופיעה אצלה הרבה פעמים,

להתפשר — עד במה רחוק היית מוכנה
ללכת?
בתחילת הדרו הייתי הרבה יותר מפוחדת, וזה
התפרש אצל אחרים בפינוק. כאילו אני לא מוכנה
להופיע עם קהל לא שלי. כשלא הסכמתי להופיע
בימי־העצמאות בכיכרות, פירשו את זה כאילו לא
נאה לי.
אבל האמת היא שהייתי פשוט מפוחדת
ומבוהלת. פחדתי שהקהל הזה לא יקבל אותי.
היום אני נוטה לקבל הופעות המוניות. אני
מרגישה שיש לי כוח על האנשים.

• להופיע לפגי המון קהל זו פשרה
בעינייך?

׳ ׳ללכת למקום שהקהל לא בא במיוחד
לראות אותי, אלא הוא שם בין כה וכה, עם
הפטישים, ואני צריכה לעמוד על הבימה ולעבוד
— זו בעיני פשרה.
תמיד חשבו שזה נובע אצלי מסנוביזם, אבל
בעצם זה נבע מפחד טהור.

• את בכלל עושה רושם של אדם
מבוהל, אבל מי שמכיר אותך יודע
שאת לא.

בעיקר כשהיא מדברת על העבר. על ההווה
היא מדברת מתוך ביטחון, הנובע ממודעות
עצמית גבוהה. המוטו שלה, היא אומרת ,״זה
לעשות את הדברים שאני מאמינה שנכון
לעשות״.
אמרה -אמרה. אני לא אשבור לה את
המילה.

• לפני ימים הודיעה להקת. בנזין״

אנשים שמכירים אותי נדהמים. יש שני
צדדים לאישיות שלי, שני קצוות. מצד אחד, הצד
הנוטה להתפורר, ומצד שני, הצד שלעולם לא
יתפורר, שיודע שמגיע לו, שמכיר את הדבר הזה
מבפנים.

• מה זה הדבר הזה?

איזה מין כוח חיים כזה. באנגלית אומרים:
סורווייוור. אפילו המשברים הכי־גדולים אני
יודעת שאני אצא מהם.
כיום ברור לי מה שלא ידעתי שנים: שאני בן
אדם נורא בריא, ואני יוצאת מדברים. כמו למשל
כשאבא שלי מת. אלה דברים שיכולים להוריד
אותך ביגון שאולה. בן־אדם יכול לקום ממשבר

רביץ עם מישמש
״הייתי רוצה לטפל בבעלי־חיים כמו בריזייט בארדוד
יודעת מה רינגו. עושה ואיזה קולות ג׳ון לנון
משמיע ויודעת לשיר את הבס.
אחי הגדול היה מביא תקליטים שלהם — זה
היה דבר נדיר בבאר־שבע — והייתי מקשיבה
לתקליטים שעות. אנגלית למדתי לא כל־כך
משיעורי האנגלית כמו דרך הסיפור שבשירים.
מגיל צעיר אני זוכרת את עצמי בסיטואציות
מישפחתיות או עם מעט חברים שהיו לי, נגנבת
לאיזה רדיו בקצה השני של הבית, מתנתקת
מהסביבה והולכת אחרי מה שהולך ברדיו.
׳ זה לא שהייתי תימהונית, אבל אולי היו כאלה
שחשנו שאני כזאת. לפני שהייתי נרדמת, הייתי
מתופפת באצבעות לתוך האוזן על המיזרן וזה
היה מרגיע אותי עד שהייתי נרדמת. י

• למדת מוסיקה?

אחי למד גיטארה. הייתי הולכת לחזרות עם
הלהקה שלו. הוא היה גיטאריסט מצויין. היתה לו
להקה והייתי הולכת ללהקה שלו. היום הוא אבא
לשלושה ילדים ומנגן בשעות־הפנאי.

• זה נכון שאת גם ספרדיה וגם
אשכנזיה?
נכון, אמא שלי מסרית מאיסכנדריה — או
אם את רוצה בעברית תקנית, מצרית
מאלכסנדריה — אבא שלי פולני מוורשה. אני
נראית פולניה, אבל הצד הדומיננטי שלי מבפנים
הוא פרענקי.

• במה
שלך?

רביץ עם יעקב גלעד
״היינו צריכים לתפוס מרחק זה מזה!״

שהיא מפסיקה להופיע וחוזרת הביתה,
לאבא ואמא בחיפה, כי היא לא מרוויחה
כסך. איך את מסתדרת עם כסך?
אין לי במיוחד כסף, אבל יש לי עבודה. אני
מופיעה כל הזמן, כשהבסיס של העבודה שלי הוא
בקיבוצים, בדרך־כלל בסופי־שבוע.
אני לא עושה הופעות זוהרות, וההופעות
בקיבוצים מחזיקות אותי מעל למיס לתקופות
של דגירה, שהן הרבה יותר ממושכות אצלי,
לצערי, מאשר תקופות דגירה.

• כלומר, יש לך כסך למחיה?
כן, לדברים אלמנטרים. בעצם, אני יכולה
להרשות לעצמי גם לנסוע לחו״ל, אבל אין לי
תוכניות חיסכון כמו שאבא שלי היה רוצה שיהיו

• המשבר בענך לא פגע בך?

עדיין לא. אבל אני לא יודעת מה יהיה אם
אצא בתוכנית־יחיד. בסר־הכל, המופעים שלי
קנויים מראש על ידי הקיבוצים.

• את מופיעה כעת רק בקיבוצים?

• כלומר, מי שהקיבוצים אינם
חפצים ביקרו נמצא בצרות?
זמר שהקיבוצים אינם חפצים ביקרו צריך
להתפשר. בשבילי, הקיבוצים זה לא פשרה. אני
אוהבת להופיע בקיבוץ, אני באה אליהם הביתה,
הם באים להופעה יחפים. אני מרגישה לגמרי
אצלם בסלון.

• מה היית עושה אילו היית צריכה

כזה עם צלקת איומה או עם רבר שנותן לו כוח.
ואני קמתי עם כוח.

• מתי ידעת שתהיי זמרת?
בחיים שלי לא ידעתי שאהיה זמרת. בכלל,
אני לא אוהבת את המילה הזו, זמרת. זה משהו
נורא חיצוני, כמו דוגמנית־שירה המדגמנת את
הקול שלה. זה נורא אכסהיביציוניסטי.
אצלי שירה זה קצה הקרחון, תוצאה של
תהליך כל־כך ארוך שעובר עלי, עד שאני
מוציאה אותו החוצה בשירה. השירה היא תוצאה
של דברים שכל הזמן תופסים לי את הראש, של
חוויות, של משברים, של דיבורים.

• את מעדיפה שיקראו לך אמנית?

לא, זה יפה מדי, לא איכפת לי השם. זה לא
שאת באה לפסנתר ויוצאת מנגינה. זה יכול
להיות שאת יושבת 12 שעות ומנגנת ולא יוצא
כלום, וזה יכול להיות ימים שאת מרגישה כאילו
לא נגעת מעולם בגיטארה, כאילו שמעולם לא
היו לך צלילים בראש. זה קשה, זה לא קל.

• אז כששואלים אותך מה המיקצוע
שלך, מה את עונה?
מוסיקאית.

• אז נחזור לשאלה המקורית שלי.
מתי התחלת עם המוסיקה?
מאז שאני זוכרת את עצמי, אני קשובה
לדברים שמאחורי השיר. כשהייתי ילדה הכרתי
בעל־פה שירים שלמים של הביטלס. עד היום אני

מתבטאת

ה״פרענקיות״

בטעם שלי באוכל. לא יכולה להסתכל על
געפילטע־פיש או על הגזר המתוק הזה של
הפולנים. אוהבת מאכלים של וובוס חמינאדוס.
אמא שלי היתה עושה הרבה מאכלים מיזרחיים,
אבל גם למדה לעשות געפילטע־פיש פולני
לאבא שלי, והיא עושה את זה יותר טוב
מאשכנזיה.
הסביבה שאבא הביא הביתה היתה מאוד
אשכנזית ואמא השתלבה בה, אבל אף פעם לא
ויתרה על הטעמים שלה. אמא ואני מיזרחיות,
אבא ואחי אשכנזים.
סבתא שלי היא יווניה שפגשה את סבא שלי
בקאהיר והם הולידו מישפחה ענקית של תשעה
ילדים, שנמצאת כולה בבאר״שבע — מישפחת
שושנה.

• את יודעת ערבית?

לא, כי עם סבתא שלי דיברתי ספניולית. אני
מדברת עד היום חופשי ספניולית. סבתא שלי
מתה לפני הרבה שנים, מאז לא השתמשתי בשפה,
אבל אני עדיין מבינה.

• איך זה היה לגדול בבאר־שבע?
אני לא יודעת איך זה לגדול במקום אחר:

• אהבת את העיר?

במבט לאחור אני חושבת, שלא כל־כך
אהבתי. אבל זו לא היתה כל־כך באר־שבע כמו
שזו הייתי אני. לא הייתי ילדה שהשתלבה בתוך
החברה, הייתי צופה מהצד. אגשים שגדלו איתי
עד היום בשוק מזה שאני שרה. הייתי ילדה
מופנמת. כשהייתי צריכה לדבר בכיתה השתררה
דממה, כי אחרת אי־אפשר היה לשמוע אותי.

• היו לך חברים, חברות?

תמיד אחד לאחד, לא הייתי מהחבר׳ה, לא
החזקתי מעמד בתנועות״הנוער. ניסיתי להיות
כמו כולם, ניסיתי להשתלב בצופים, בהשומר
הצעיר. לא הצלחתי להתמודד עם העניין העדרי,
כמו ההשתייכות לקבוצה.

• זה הטריד אותך?

לא. הרגשתי משיכה להיות לבד.

• ואת המישפחה שלך?

אני מאוד קשורה לאח שלי. ביני לבין אחי היו
תמיד יחסים מיוחדים. הוא היה קרוב לי במיוחד.
הוא לא היה מוטרד.

את אבא שלי זה נורא הטריד. זה עשה לו
עצוב. אמא שלי הבינה אותי.
קצת פחדתי. ילדים נורא אכזריים.

• ממה פחדת?

לא הרגשתי שאני יכולה להתמודד עם
החברה.

• מה אהבת כילדה?

מוסיקה.

• חילקת את זה עם אחרים?

התחלתי לכתוב בגיל ,12 ורק לחברים
שממש אהבתי השמעתי אצלי בבית את השירים.
יותר השמעתי לאחי, לאמא שלי.

• עברת שינוי עצום בשנה
האחרונה, גם באישיותה גם במראה

״אני משלמת את מחיר
הפיוסוס. אני יודעת
שאת תנוד הזח אני
חפרתי. היום אני מביש
את הרכילות, ולא
לוקחת ללב כמו
שלקחתי בהתחלה״
החיצוני, גם בדבריס שאת כותבת.
היום אני עושה דברים עם מודעות, והפחד
שהוביל אותי כל השנים נעלם. המוטו שלי היום
הוא להיות קשובה לעצמי ולעשות דברים שאני
יודעת שהם נכונים.
היתה תקופה ארוכה שהרגשתי שאני צריכה
לשתוק. לא היה לי מה להגיד. העדפתי לשתוק,
לא לדחוף בכוח. אז עשיתי את התקליט בא לריו.
נהיה ממנו עניין, עשו לו יחסי־ציבור וניפחו אותו
בעוד שבשבילי זה היה סתם נחמד.
בתקליט הזה הרגשתי שאני זמרת אחת
שנדבה לתקליט את הקול. הייתי חלק
מהחאפלה. התקליט לא היה אישי, וזה היה טוב לי
ונוח לי. לקח לי הרבה זמן של דגירה ושל עבודה
על עצמי עד שהדברים התבשלו בתוכי למה שהם
היום.

• מתי פתחת את הפה בקול רם
בפעם הראשונה?
בכיתה לא הופעתי במסיבות סיום, לא הייתי
מסמר־הערב שתופס גיטארה. אבל היה איזה
פסטיבל בבית״הספר ושרתי שיר שלי. רעדתי
נורא. אבל אחר־כך קרני עלתה לאין שיעור.
אחר כך שרתי עם חברה בצמד. היא שרה
שירים שלי ואני ליוויתי בגיטארה ועשיתי
קולות.
לחברה שלי קוראים סימה עמיאל. היא
מופיעה היום בחתונות. זמרת מצויינת, אבל זה
הראש שלה .״לימון ממותק״ קראו לנו, וכשהיו
רואים אותי ברחוב בבאר־שבע היו אומרים לי:
״הנה התיזמורת של סימה ״,כי היא היתה הזמרת
ואני הפרייער שמנגן.
שתינו הלכנו בדרכים אחרות. היא שרה ביחד
עם עוד זמר את שימרי א ת אהבתך, וזה הכיוון
שלה. אנחנו חברות טובות, שומרות על קשר
לפחות פעמיים בשבוע, יודעות מה קורה אחת
בחיים של השניה.

כשהיכרתי את סימה נפתחו לי שערים.
פיתאום מישהו שר את השירים שלי. אני לא
העזתי לשיר אותם, כי הרגשתי שהשירים שלי
ראויים לזמר יותר טוב ממני.
במילחמת יום־הכיפורים חרשנו את סיני,
קבוצה של זמרנים מבר־שבע, יוסי מוסטקי ועוד
—אחרים. זה היה פנטסטי. סימה ואני לא התפשרנו.
היום, כדי למצוא חן בעיני הקהל, אני שרד, שירים
שהוא מכיר, אבל אז עשינו רק דברים שאני
כתבתי.
אלה היו שירים מסובכים. היום אני לא יכולה
לשיר אותם — את כל הידע שהיה לי הכנסתי אז
לשיר אחד.
בגיל 15 כתבתי את בבוקר אני עומד ליד
מיטתך. גידי גוב שר את השיר. כבר אז, בגיל ^ ,15
ידעתי שהוא ישיר אותו. כתבתי אותו בשבילו.
י כתבתי אז בכמויות עצומות. הלוואי שהיום
; אכתוב כך.

אני חושבת שהלהקה שלנו ששת היתה עוברת
היום יותר טוב. היא הקדימה מעט את זמנה, וגם
לא היתה מספיק טובה.
אז הכרתי את גידי גוב באיזו תוכנית טלוויזיה
של שירי יום־העצמאות. הוא שר את יצאנו אט,
ושנינו ביחד היינו צריכים לשיר את השכם
השכם בבוקר. אבל לא היינו מסוגלים. היינו
צריכים להסתכל אחד על השני ולשיר, ובכל פעם
שהסתכלנו פרצנו בצחוק. זו היתה תוכנית
ליום־הזיכרון, ואריק לביא צעק עלינו :״ילדים,
קחו את עצמכם בידיים!״ אבל לא הצלחנו לשיר
והשיר יצא מהתוכנית.
ככה הכרתי את גידי, שהיה אחרי להקת

• איך היתר, הפגישה עם תל־אביב?

תל־אביב היתה קשה לי מהרגע שלקחתי את
העשר לירות עם המיזוודה והגעתי לבית־השיריון
— איזה חור ביד־אליהו עם ריח נורא של ליזול.
כשהייתי בבאר־שבע, תל־אביב היתה בשבילי
חו״ל. הייתי מקבלת מאבא שלי 100 לירות
ונוסעת לתל־אביב, יושבת בבתי־קפה, מסתכלת
על האנשים. אהבתי את האנונימיות. זה מה שאני
אוהבת בניו־יורק. רק שהיום כל אחד בניו־יורק
צועק לי :״יהודית!״ בסאב־ויי הולכים רק כושים,
פיתאום מישהו צועק לי :״ארבע לפנות בוקר...״
אפשר להשתגע!
אבל נחזור לתל־אביב. הייתי נורא מבוהלת.
כל החברה שהכרתי נראו לי אז חכמים, ומה
שיצא החוצה מהתחושה שלי היה דבר קשה.
הייתי כל־כך רחוקה מעצמי, הייתי מאוהבת בזמר
ידוע, אבל לא האמנתי שמישהו יכול להתאהב בי
בחזרה. תמיד הלכתי לישון עם לב שבור.

• איך השתלבת בברנזיה התל־אביבית
של זמרים ומוסיקאים?

לפני שגמרתי צבא עשיתי קולות לאריק
איינשטיין. הכרתי שם את אבנר קנר, שעשה
תוכנית של כישרוגות צעירים בגלי־צה־ל -
שרתי שלושה שירים, גם נורית גלרון התגלתה
— אז כזמרת.

• מתי, בעצם, התחלת להרגיש
זמרת, הרי עד הלהקה הצבאית רק
ליווית בגיטארה ועשית קולות?
זהו. בלהקה הצבאית הפכו אותי לסולנית,
למורת רוחם של החברים. התחברתי עם שם־טוב
לוי בהקלטות של אריק איינשטיין, ואיזה יום הוא
הופיע אצלי בדירה בדיזנגוף ואמר שהוא מקים
להקה והוא צריך קול. הייתי מסוחררת, שבוע
הסתובבתי בלי הכרה. זה היה אדיר. בלהקה היתה
כל להקת ברוש, וזו היתה חוויה אדירה.

• חשבת פעם על משהו אחר
שהיית רוצה לעשות?

אני לא רוצה להיות בלונדית וצרפתיה, אבל
הייתי רוצה לטפל בחיות. את זה הייתי עושה, זה
מה שהייתי רוצה לעשות. הדבר שהכי שובר אותי
זה חיות חסרות־אונים שמענים וצדים אותן. אני
כל־כך מעריכה את מה שבריז׳יט בארדו עושה
ומקנאה בה על זה שהיא יכולה להרשות לעצמה.
יש לי מערכת יחסים נהדרת, יפהפיה, עם החתול
שלי, מישמש. אנחנו ביחד כבר שבע־שמונה
שנים. מכירים אחד את השני טוב.

• ועל מיקצוע אחר חשבת?

לא תמצאי אצלי הרבה כישרונות אחרים. לא
יודעת. תפשיטי אריה מהפרוה שלו — איך הוא
ייראה? לא יודעת, אף פעם לא ניסיתי להיות בלי
מוסיקה. אני לא יודעת איך אראה בלי מוסיקה,
פוחדת לחשוב. שמחה שזה בתוכי, משהו מרכזי
כזה שאני יכולה להוציא דרכו דברים.

• ובצבא?

כאן. יש סיפור קטן. תיכון לא גמרתי, כי
רציתי להתגייס לצבא. קצת נחנקתי בתוך
המיסגרת של בית־ספר תיכון. בכלל, מיסגרת זה
משהו שחונק אותי. לפני י״ב אמרתי להורים: עד
כאן, אני לא צריכה תנ״ך, מתמטיקה וסיפרות
בשביל מה שאני הולכת לעשות בחיים, בשביל
המיקצוע שלי. הם הגיבו קשה.
נבחנתי ללהקה צבאית והתקבלתי לכמה
להקות. די התלהבו ממני. בבחינות שרתי רק
שירים שלי, כשכולם באו עם שירים מוכרים
מהרדיו. אני פשוט לא הייתי בגל של מה שצריך
לעשות כדי למצוא חן בעיני בוחנים, וגם עשיתי
קטע מישחק. דווקא צחוק. אני זוכרת את צדי
צרפתי, שהיה בין הבוחנים, את הצחוק שלו אני
שומעת עד היום. כשאני חושבת על זה, אני
מרגישה אידיוטית: עומדת מול בוחנים ועושה
— מערכון, בשביל שיקבלו אותי ללהקה צבאית.
בבית היה שמח, נלחמתי קשה. אבא שלי
מאוד־מאוד התנגד ,״בלי בגרות, איך תצאי
לחיים?״ הוא אמר. אבל אף אחד לא יכול היה
לעצור בעדי. הייתי המגוייסת היחירה מבאר־שבע,
נתנו לי 10 לירות לקנות כרטיס אוטובוס.
לקחתי מיזוודה ויצאתי לחיים.
החיים האחרים שלי התחילו בנסיעה
באוטובוס. הייתי מאושרת כמו בסרט. הרגשתי
שאני יוצאת לכבוש את העולם, שאני יוצאת
לקראת התהילה, הרגשתי שזהו — מעכשיו זו
אני לגמרי.
כמובן שאחר כך באו הנפילות. בלי אבא ואמא,
בלי הגנה של בית. היו לי ממש משברים, הייתי
המומה, שלוש־ארבע השנים הראשונות שלי
בתל־אביב הייתי המומה. הסתובבתי בשוק כל
הזמן וקרו לי דברים.
את הלהקה לא אהבתי. זו היתה להקת הנדסה
קן־בית. יחד איתי היו יואל לרנר וקורין אל־אל.
למעשה, שנאתי את הלהקה, כי זו היתה עוד
מיסגרת, והעניין הזה של מיסגרות — אף פעם
לא הצלחתי להתאים את עצמי למיסגרת.
איכשהו עברנו את הצבא בלי שלאגרים. זו
היתה הלהקה הכי־אפורה שהיכרתי.

את צריכה לפתוח המון, לתת להם את המכסימום,
לא לדקלם. ואת מרגישה שאת לא יכולה יותר.
את עומדת על בימה יבשה, האצבעות כואבות
והגרון לא נענה לך. את צריכה למלא אחרי
הציפיות ואני לא רוצה לאכזב, פוחדת לאכזב, וזה
קשה. אבל אני מכורה לזה.

• במוסיקה שלך חל שינוי בולט?

ההליכה שלי אל המוסיקה היתה מין
התכנסות. היום אני הרבה יותר פתוחה, היום אני
אוהבת אנשים, מחפשת חברת אנשים, וגם לא
נבוכה, לא לחוצה.

• איך נוצר הקשר בינך ובין יעקב
גלעד?

כוורת ומחוסר־פרנסה. ביחד עם מוליק בילו,
שאחר־כך היה בלהקת חלב ודבש, ושהיה חבר
נורא טוב, הקמנו את שלישית פרנסה טובה —
ויותר אשקרה מזה אין! זו היתה הלהקה שהיתה
אמורה לפרנס אותנו. דודו אלהרר היה האמרגן,
אני עשיתי עיבודים. הופענו בקיבוצים.
השלאגר שלנו היה ליפא העגלון. דווקא
אהבו אותנו. אני ככה עמדתי באמצע, עם
הגיטארה, בין גידי לבילו, סטייל פיטר פול ומרי,
ליוויתי בגיטארה ועשיתי קולות. עוד פעם הייתי
התיזמורת — הפעם של גידי ובילו.
בילינו ביחד, נורא נהנינו, היו הרבה צחוקים.
אבל פרנסה טובה לא היתה והלהקה התפרקה.
תוך כדי פרנסה טובה הציעו לי את
סליחות. לא רציתי. אמרתי שזו לא המוסיקה
שלי, שהשירים שלי יותר משמעותיים. אז לא
כל־כך החשבתי את המילים. הייתי ילדה, פשוט
ילדה. מי ששיכנע אותי היה שייקה לוי
מהגששים. הוא אמר :״קחי את השיר, תסמכי
עלי. תודי לי כל החיים שלך.״
אני לא יודעת אם אודה לו כל החיים, אבל הוא
צדק.
מה לעשות, הייתי אז צעירה מדי.

• ו,.סליחות״ הפך אותך לכוכבת?

כאילו. למחרת פתחת רדיו וכל הזמן השיר
היה שם. כל־כך נבהלתי! אבל מצד שני זה היה
כאילו ידעתי שהרגע הזה יגיע. איזה מין קול
מבפנים ידע שהרגע יגיע.
גם כשהתחילו לזהות אותי ברחוב והפסקתי

״נראה שהייתי מוכנה
מבפנים לגזור את
השיער /שרויה תמיד
שמינה 11ל ואשי,
והשביל הנצח• באמצע
הראש שחצה ד את
המות לשניים. היית*
חייבח יוזפטו ממנו״
להיות בן־אדם פרטי — זה לא היה לגמרי זר.
הרגשתי מוכר בתוך זה.
יה־אללה! חלפו מאז שמונה שנים, לא להאמין!
ומאז נטלתי חלק באיזה 12 אריכי־נגן והופעתי
בחמש מיסגרות של הופעה.

• היו לך רגעים שנשבר לך?
כל הזמן יש לי, כשאני עולה לבימה עייפה,
אני לא בדיוק בעניין של הופעה, של לחשוף את
עצמי לפני אנשים. לא רוצה, אין כוח להתמודד.

כשהייתי בצבא הכירו בינינו. אמרו שהוא
כותב שירים, היא שרה.
זה היה קליק של השעה הראשונה. הרגשתי
כאילו הוא חלק מהדם שלי. היתה לנו אותה
אינפורמציה על להקות שקמו ומתו באיזה חלק
נידח של העולם. אהבנו את אותם הדברים.
התעניינו באותם נושאים והתחברנו מאוד־מאוד.
אנחנו חברים כבר תשע שנים, חברים של
יום־יום. במשך תשע השנים האלה גרנו ביחד איזו
תקופה, היינו זוג רומנטי איזו תקופה. אבל
החיכוך היה יותר מדי גדול וזה היה בלתי־אפשרי.
זה היה הכל: החיים, הרומנטיקה, היצירה. זה היה
בלתי־אפשרי, יותר מדי.
היום יש לנו ספייס — כל אחד יש לו המרחב
שלו, ואנחנו עדיין חברים מאוד קרובים אחד
לשני, אבל היחסים בינינו חדלו מלהיות
תלותיים.
בעבר זו היתה תלות, ממש יחסים סימביוטיים.
כמו שזה עכשיו, זה הרבה יותר נכון לנו.

• עד כמה, לדעתך, צריך מוסיקאי
להיות מעורב בחיים הציבוריים בארץ?
צריך להיות מעורב עד כמה שיותר, כי מי אם
לא אנחנו — שיש לנו כלי להגיד — צריך .
להגיד? אלא שכל אחד פוחד על עורו.

• את מעורבת?

בתקליט החדש שלי יש נקיטת עמדה.
השירים לא פוליטיים חד־משמעיים, אלא יותר
חברתיים, לצד ההומני שקשור לארץ, לדברים
שמטרידים אותי. אני עדיין לא מעזה ממש
לנקוט בעמדה פוליטית. הארץ קטנה, כל לחישה
תופסת הד. אבל אני יודעת שצריך להגיד דברים,
רק שאני מחפשת את הדרך הנכונה.

• כמו להשתתף באקטים פוליטיים?
אני משתתפת כאדם פרטי, לא כמי שנואם או
שר, בטח לא בשנתיים האחרונות. אני הולכת כמו
כולם להפגנות, אבל לא עולה על הבימה, לא
מעזה לנקוט בצעד פרובוקטיבי. אולי אני
פחדנית.

• ממה את פוחדת?

מאלימות.

• אומרים שלזמרים יש השפעה על
הנוער. הנוער כיום נוטה ימינה —
כיצד לדעתך יכול זמר להשפיע נגד
התופעה הזו?

אני לא רוצה להאמין שהנוער נוטה ימינה,
פשוט לא רוצה להאמין. הדרך היחידה שלי
להביא לצד שאני נמצאת בו הוא פשוט לשיר את
השירים שלי, להביא את הנוער הזה להופעות
שלי. אם הוא מקשיב לשירים, אם הוא אוהב אותם
— הוא לא יכול ללכת ימינה.

• מה אמן כמוך צריך, לדעתך,
לעשות כנגד תופעת כהנא?
זה מחזיר אותי לפחד שלי מאלימות. כהנא
בעיניי הוא התגלמות של אלימות, אגרסיה,
שינאה. זה מבהיל אותי. כשאני רואה את כהנא
אני רואה דם. האיש הזה נושא בתוכו זעם והוא
סוחף אחריו אחרים. אני חושבת שאנחנו צריכים
לעשות משהו, אבל אני לא יודעת מה. כל מה
שלא תגידי — תיחשבי ליפת־נפש, ויפה־נפש
הפכה למילה יותר חמורה מקללה.
צריר למצוא דרד. לי איז רעיוז איד. זה מפחיד,
(המשך בעמוד )44

הסידרה שמתוכה נבחר התצלום לתקליט
.הרגשתי כאילו צומחות לי כנפיים!׳׳

צילום
ואמנות

הזמן כבר עתה
מקום בגיליון
ד א עו

ה ^ נ ה

3 1 3 !1 1 3 3
שיופיע ב־2 4

קמרה אובסקורה, בית הספר לצילום
הגדול בישראל, פועל בשלושה מרכזים:
תל-אביב, ירושלים וחיפה. בבית הספר
צוות מורים מנוסה, ציוד מקצועי משוכלל
ביותר, כיתות לימוד, מעבדות לפיתוח
שחור לבן וצבע. סטודיו לצילום, גלריה
וחנות לצרכי צילום.

מערכת לימוד אישית
תוכנית הלימודים מאפשרת ללמוד החל
משעור אחד בשבוע ועד לשבעה ויותר
שעורים בשבוע.
בנוסף לקורסי החובה מוצע לתלמידים
מגוון של קורסים לבחירה, כך שכל אחד
יכול להרכיב לעצמו, בהתאם ללוח
הזמנים שלו, מערכת למודים אישית.

מורים מהשורה הראשונה

מודעות בטלפיו

לכל ה ע תוני ם

^ בכרטיסיא שר אי ב מ חירי המערכתי
£8$ 0.116א01

* 1א סוז * אן 0ז4וו
158* 61.110

ויזה

יע 1ר 0 3־ג1

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוות״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצון!

227117/ 8־03

מתוך רשימת הקורסים
צילום(מעשי)
בקורת עבודות צבע סטודיו
פתוח והדפסה
טכניקות מיוחדות
תולדות הצילום
טכנולוגיה של הצילום
תולדות האמנות
מבוא לאומנות מודרנית
אור וצבע רישום צורה ומרחב ציור האזנה למחיקה
קולאז׳
מיצג

צוות מורים מעולה הכולל אמנים יוצרים
ובעלי מקצוע מהשורה הראשונה בארץ
מאפשר לתלמיד לבוא במגע עם הטובים ביותר בכל תחום.

ההרשמה בימים אלה -
מספר המקומות מוגבל

פרטים והרשמה

תל־אביב,

פרטים נוספים וטפסי הרשמה ניתן לקבל
בימים אי-ה, בין השעות 10.00-20.00
וביום ו׳ בין השעות 10.00-14.00 במשרדי
בית הספר

אלנבי 57 טלפונים:
.203011,203010,298291,298191

ירושלים,

בצלאל 6טלפונים :
.233502,223573
חיפה, הנביאים 13 טלפון.662773:

קמרה אובסקורה

המרכז ללימודי צילום

חייג 824261־( 03 שלוחה )540
ואתה מנוי על ״הארץ״ למשך
כל תקופה שתבקש במחיר
2,910 שקל לחודש, כלומר
בהנחה של/0ס 50ל־ 3החודשים
הראשונים של המנוי, ובהנחה
של 300/0ב־ 6החודשים הבאים.
טלפן למנוי על ״הארץ״ ,זה
כדאי לך כל בוקר.
מח׳ קידום ופיתוח טל 03-824261 .שלוחה .540

עיתון לאנשי חושבי

העול ם דחה 2453

טלה

,מרים
1בנימיני

תלמידים במזל טלה יצטרכו להתאמץ
במיוחד בשליש הראשון של השנה. בשליש
השני והשלישי הם ירגישו יותר נוח, בלימודים
עצמם ובשטח החברתי.
השטחים שבהם הם עומדים להפתיע את
מוריהם וחבריהם ללימודים שייכים לתחום
הספורטיבי. כאן צפויות הצלחות מפתיעות
אפילו עבור עצמם. ביולוגיה, טבע, ידיעת-
הארץ או גיאוגרפיה יהיו קלים להם. לעומת
זאת, במיקצועות הריאליים יהיה להם יותר
קל מחודש פברואר.
בשליש הראשון חשוב יהיה להשקיע
הרבה עבודה ולשמור על יחסים טובים עם
המורים. מאחר שנראה כי בני טלה נוטים
להתפרץ, להתרגז ולריב, רצוי לשים דגש
בעיקר על יחסים טובים עם הסביבה.

מזל החודש:

בחודש סנטמבו
נפתחת שש
הלימודים -איו
היא תעבוד ער
המזלות השוני?
שור לתלמידים במזל שור לא תהיה זו שנה
קלה. בעיות צפויות להם כמעט בכל תחום
הקשור ליחסי״אנוש. נראה שהם יהיו יותר
רגזנים וחסר׳ ־סבלנות כלפי מורים, חברים
והורים. נשק ״השתיקה הדווקאית״ לא
יעזור להם השנה והם יצטרכו לדאוג
להבהיר את עצמם.
במחצית הראשונה של השנה הם בכל
זאת יוכלו להיות טובים בלימודים עצמם.
במחצית השניה הם ישקיעו מאמץ בעיקר
במיקצועות ההומאניים, ויהיה להם יותר
קשה. נטיה לביזבוזים ניכרת השנה, וכן
כמיהה מיוחדת לדיברי מתיקה ומזון
משובח.

לשודים תהיה זו שנה
קשה ולתאומים תהיה
שלוש בעמים שנעת
לפחות שלוש פעמים השנה הם יאלצו
להשאר בבית, בגלל שפעת או מחלה אחרת.
חלק ייהנו מכך ואילו לאחרים כדאי
להשגיח על מעשיהם ולהימנע מלהסתכן.

סרט!
בני סרטן ייהנו להתחיל את הלימודים,
מאחר שהשנה הם בהחלט יתבלטו בידי עותיהם,
בזיכרונם ובתפיסתם הטובה. הם
יגלו עניין בשטחים רבים ויצטיינו במיוחד
בהיסטוריה, בסיפרות ובתנ״ך.
אלה שנוטים למיקצועות הריאליים
יפתיעו את הסביבה ביכולתם הטובה.
במחצית הראשונה של השנה הם יהיו
מקובלים בחברה, רומנטיקה לא תחסר
להם. הרבה ילדים בני מזל סרטן יתחילו
בחברויות חדשות, שיוסיפו להם התרגשות
רבה. במחצית השניה הם יצטרכו להשקיע
יותר מאמץ בכל התחומים.
בתולה לבני בתולה תהיה זו שנה מצויינת בכל
מה שקשור ללימודים. ראש פתוח, יכולת
ריכוז וגישה חדשה לכל המיקצועות יפתחו
לפניהם אפשרויות חדשות. הם יהיו טובים
במיוחד בשפות ובכל המיקצועות הקשורים
לכתיבה יפה. חריצות, התמדה ורצון יאפיינו
בעיקר את המחצית השניה. במיבחנים
צפויים להם ציונים טובים. אם כי לא פעם,
פשוט מפני שהשנה יהיה להם מזל. כך שגם

בני עקרב יהיו
תלמידים וציניים
והבתולות יקבלו
ציונים טובים -
בעיקו בגלל מזלם
במיקצועות שבהם הם מתקשים הם יצליחו
בעזרת המזל.

חודש ספטמבר מעורר בכל אחד מאיתנו
אסוציאציות של חזרה לספסל־הלימודים.
גם אותם ששנים רבות אינם חובשים את מאזניים ספסלי בית־הספר עדיין זוכרים את אריה למאזניים צפויה שנה די קלה, אם כי הם
* ההרגשה הקשה שליוותה אותם עם סיום
עצמם לא יהיו מאוד נמרצים. הם לא ירצו
* ׳ החופש הגדול. ההרגשה שזו עובדה קיימת,
לאריות קשה יהיה להתחיל את השנה.
להשקיע יותר מדי מאמצים ויהיו מעט
* ושאין כל יכולת לעקוף, להתחמק, לדחות או
רוב הקשיים שצפויים להם קשורים
להתעלם משנת״הלימודים החדשה, אינה תאומים
מפונקים. אהבת הפיטפוט עלולה לגרום
לאו־דווקא בבית״הספר. חלק מהם יצטרכו
להם צרות, וכן תשובות חצופות למורים.
קלה. גם אלה שסיימו מזמן את לימודיהם
לעבור לבית־ספר חדש, בגלל מעבר לסביבה
לתאומים זו תהיה שנה די מלהיבה,
בתחום זה כדאי להם לרסן את עצמם.
חדשה, ואילו אחרים יהיו מתוחים בגלל
עדיין קשורים איכשהו לשם, אם דרך אחים, מלאת אירועים ומפתיעה. במה שקשור
בכל מה שקשור ללימודים עצמם הם
בעיות אחרות. מכל מקום, הם לא יהיו
אחיות, ילדים, שכנים. או אפילו נכדים.
לחברים חדשים כדאי להיזהר בידידוין ת
יוכלו להצליח בכל מיקצוע, אם רק לא ירגיזו
מרוכזים לפחות בשליש הראשון. לאחר מכן
אולי אפשר למצוא נחמא פורתא אם חדשות -כעבור זמן קצר זה ייראה שונה
את המורים.
הם ייהנו מעזרתם של חברים טובים, וגם
נפרט לתלמידים עם תחילת שנת־הלימודים לגמרי מההתחלה המבטיחה.
במחצית הראשונה הם צפויים לחלות
המורים יתייחסו אליהם ביתר סלחנות
איך בעצם עומדת להיראות שנה זו, מה
בשנת הלימודים יגלו התאומים פיקחות
במהירות, אך במחצית השניה יהיו יותר
והבנה.
בעצם מאפיין אותה, לאיזה מזלות סיכוי וחריפות, וההברקות שלהם יעוררו את
חזקים וחסונים.
הם יעברו את השנה, אך ברוב המיק-
להצליח ולאיזה מהם צפויים קשיים. אולי התפעלותם של המורים. אולם נראה שלא
צועות יהיו להם יותר קשיים. בתחומי
זה יעודד חלק מהתלמידים ואת האחרים קל יהיה להם להתמיד או לשבת להכין
האמנות, דראמה, ציור, מוסיקה וכוי הם
יכין לקראת הקשיים, כך שיוכלו מראש עבודות־בית. ומכאן כדאי שינסו להמשיך
בני עקרב יהיו מאוד רציניים השנה -
יוכיחו כישרונות, ולפחות בתחומים אלה
להכין לעצמם אפשרויות מוצא מהבעיות בקשרים ישנים, שעזרו להם להתגבר על
הצפויות.
חוסר־החשק.
יוכלו להתבלט.
(המשך בעמוד )44

השבוע תרגישו בצורך לצאת לנסיעות
לביקורים ובכלל -לצאת יותר מהבית. עדיף
לדחות את התוכניות
בשבוע. כעת אתם
צפויים לכל מיני אי־נעימויות
בדרכים. על
הכביש עלולות להיות
אפילו או תקלות
תאונות. אתם נוטים
להתרגז ולומר יותר
ממה שאתם מתכוונים.
ה־ 5בחודש יהיה יום
רומנטי, אולם ה־ 6וה־7
יכניסו אתכם למתח, בגלל בעיות כספיות
שאינן קשורות אליכם דווקא במישרין.

לקראת סוף־השבוע אתם צפויים לשפוט
בצורה לא נכונה את האנשים שאותם
תפגשו. טעויות מסוג זה
עלולות לעלות לבס
ביוקר. כדאי להיזהר
בידידויות חדשות ולא
למהר לסמוך על דברים
מבטיחים.
שאנשים
ה־ 7 ,6וה 8-בחודש לא
יהיו קלים, רצוי שלא
תקחו על עצמכם יותר
מדי, מכיוון שהפעם
אתם זקוקים למנוחה.
בתחום המיקצועי אנשים מתחילים להכיר
בכישרונותיכם, ואף מזכים אתכם בשבחים.

השבוע מורגשת מתיחות רבה בבית או
בקרב המישפחה, יש הרגשה שאתם גרים
בתוך סיר־לחץ. גם א ס
כבר חזרתם מחופשת,
טוב יהיה אם תקחו
לעצמכם יומיים של
מנוחה אפילו ללא
המישפחה. ח־ 6וה־7
בחודש עלולים להיות

קשים מהבחינה הבריאותית.
תצטרכו להתייחס
למה שקורה ולא
להזניח את עצמכם. ה־9
וה־סג בחודש יהיו ימים מאוד רומנטיים -
אתם עומדים להפגש עם אנשים חדשים.

זו לא התקופה הטובה ביותר עבורכם. אתם
חשים עייפות, מצב-רוח מדוכא ובן חוסר
מרץ. טוב להתרחק
מחברים וחברה, לבלות

יותר בבית ובעיקר
לנוח. ה־ 6וה״ 7בחודש
אתכם עם יפגישו אנשים נעימים, אולם
אתם תחושו שטעם
הפגישות שונה וזה לא
מוסיף לכם דבר. הורים
לילדים יצטרכו להקדיש
יותר זמן ולהשגיח,
בעיקר ב־ 6וב 7-בחודש. נסיעות קצרות
טוב לדחות בכמה ימים. יתכנו היכרויות.

ידידים חדשים יכניסו טעם חדש לחיים.
אתם מתחילים לצאת מהמועקה שהציקה
לבם וכן מהבדידות.
ובכל זאת. ה־ .6ה־7
וה־ 8בחודש עדיין לא
יפנקו אתכם. התרג־זויות,
מריבות ואי־הבנות
עלולים לפרוץ.
בעקר בבית ובקרב
המישפחה 71 .־ 9וה־10
בחודש נראים חרבה
יותר מבטיחים. פגישות
רומנטיות, היכרויות ח דשות
וטלפונים מבני המין השני ישנו א ת
מצב־הרוח ויביאו עימם רוח יותר רעננה.

השבוע תוכלו לצפות לכל מה שלא שיגרתי,
מפתיע ומדהים. הכל יגיע בצורה מאוד לא
מקובלת. בתחום ה•
מיקצועי תוכלו להתבשר
על קידום, או
שיציעו לכם הצעות
מאוד מעניינות. עדיין
לא כדאי להשיב דבר,
טוב לחכות שבוע לפני 1 מתן תשובה מחייבת.
יוזמה ומקוריות ית־קבלו
כעת ברצון, אותם

שהתייחסו אליכם ב-
זילזול או בחוסר־אמון ישנו את דעתם
וינסו להגיע אליכם בכל דרך שהיא.

בתקופה זו אתם מתחילים לצאת מכל
הקשיים שליוו אתכם בחודש האחרון.
בשטח הרומנטי אתם
פשוט מבוקשים. כעת
הזמן לשים דגש על

חברויות חדשות. הפעם

קחו את היוזמה ואל
תהססו להתנהג בחוצ פה
ולהעז יותר. נסיעה ן לחדל צפויה בקרוב. גם
א ם ברגע זה אתם

נתקלים בעיכובים, זה
לא יעצור אתכם ותוך
זמן קצר תוכלו לחנות מטיול לארץ אחרת.
קרובים או ידידים משם יתקשרו אליכם.

בתקופה זו אתם עדיין לא מרוצים, הכל
מתנהל בצורה קשה. ה־* ה־ 7וה* 8בחודש
שוב מדגישים את
הקשיים שבהם אתם
נתונים. ענייני כספים
גורמים לכם דאגה, וכן
היחסים עם אנשים
שונים במקוס-העבודה.
ה 9-וה״ 10 בחודש מתאימים
לאירגון מחדש

של כל העניינים הפי 25555*1! -
נאנסים. בשטח הרומנטי
תוכלו ליהנות
מפופולריות, אך כדאי שתשימו לב לאותם
המתביישים להראות לכם את יחסם.

השבוע חשוב שתנצלו א ת כל הדברים
הטובים. בשטח הרומנטי אינכם צריכים
לחוש את עצמכם בודדים.
יש עכשיו מספיק
הזדמנויות לפתוח בקשרים
חדשים. או אפילו
לחדש את אלה שנפסקו.
ה־ 6וה״ 7בחודש יהיו
מעייפים. ויתכן שלא
תרגישו טוב. אך מה־8
19 בפברוא ר
והלאה השבוע הוא
20במרס
שלכם. בתחום ׳המיק־צועי
שימו לב להצעות
שנאמרות באקראי זה חזמן בו תוכלו לשנות
את מצבכם בהצלחה מן הקצה אל הקצה.

הדגש יהיה השבוע בעיקר על ענייני עבודה.
זה יעסיק אתכם יותר מכל דבר אחר. אתם במקום שבו
עובדים האווירה תהיה
די מתוחה ואנשים
יתפרצו לפתע בצורה
לא נעימה ולא צפויה.
גם אתם נוטים להתרגז
ולכעוס למעלה מן
המידה, ברגע זה לא
מפרשים נכון את דיב-
ריכם ואת כוונותיהם.
טוב להמתין בשבוע
לפני שאתם מכניסים שינויים. האנשים
החדשים שהכרתם לא שכחו אתכם.

ה־ 5בחודש יהיה יום נעים. צפויות פגישות
מפתיעות, ובכלל -אנשים יגלו רצון טוב
כלפיכם. לעומת זאת,
בבר ב־ 6וב־ 7בחודש
מצב-חריח ישתנה, ושוב

תתחילו לחוש את
הקשיים המאפיינים א ת
הזמן האחרון. גם
הימים האחרים עד
ה* 11 בחודש יחיו די
הבריאות ^ 6 6 0 2 * 1 1
מעייפים.
אינה טובה במיוחד
וכדאי להרבות במנוחה.
אלה מביניכם החושבים על נסיעה לחרל
יוכלו לתכנן זאת עכשיו. כי זה הזמן.

ענייני הבית מעסיקים אתכם למעלה מן
הרגיל. בלית-ברירה אתם עסוקים בדברים
לפתע, המתקלקלים כמו כן עדיין יש סכנה
של מיבות או אפילו
סתם איבוד חפצים.
בשטח הרומנטי תוכלו
לקצור הצלחות, בעיקר
אלה מביניכם שאינם
מתכוונים לחפש להם
קשר ארוך טווח. בני
המין השני יהיו מאוד
להתקרב,
מעוניינים
* ואתם תהיו מושבים מהרגיל. קשרים עם
* אנשים בארצות אחרות צפויים החודש.

](1ן ת

א׳ כממ׳ ע /

לרות׳
שיהיה כף איתר

יחפים על החוף
״איך להתחיל?״ שואל (,)1028/84
מצטט את המשוררת רחל ברק על
עצמי לספר ידעתי וטוען שבעצם אין
זה קל כל־כך. אבל הוא נכנס לשוונג,
ועושה את זה בכלל לא רע .״אני בן 24
ומשהו,״ הוא כותב ,״בעל מיקצוע
המוגדר בחופשי, חובב ספורט, אך לא
כל־כך פעיל בעניין, אוהב עיתונות,
חובב טיולים בחיק הטבע ובילויים. לא
כל־כן־ מת על דיסקוטקים, אך סרט או
הצגה טובים, או הופעה של שלום חנוך,
שובים את ליבי. מחפש מישהי נחמדה,
בעלת ראש על הכתפיים, שניתן לנהל
איתה שיחה רצינית, אך גם לצעוד
יחפים על חוף־הים. לא יזיק אם היא
תיראה טוב. אני עצמי נראה לא רע, אני
חושב 1.80 :מטר, עיניים כחולות, רזה,
שיער שאטני ״.בעיניי, בכל אופן, הוא
מאוד מוצא חן. חבל רק שנולדתי
כל־כך הרבה לפניו.

( )1031/84 גמרה לא מזמן צבא׳,בת
,21 לקראת לימודים באוניברסיטה.
מתארת את עצמה כקצת מלאה, אבל
בעלת הופעה נאה באופן כללי, שיער
קצר, אוהבת־בית, אבל גס טבע
וטיולים. זה בהמשך לשירות הצבאי
שלה, שאותו בילתה כמש״קית

— ״אשה עד הסוף ר — י

למערכת שבועון אמריקאי.
שערך תחרות לאזרחות טובה. הגיע
המיכתב הבא: אינני מעשן סמים.
לא שותה אלכוהול ולא משחק
קלפים. ל א מביט על נשים -נא מן
רק לאשתי. עובד קשה ולא מבזבז
זמן וכסף על בילויים. הולך לישון
בעשר בערב וק ם בחמש בבוקר. כל
זה נמשך כבר שלוש שנים. אבל חכו
עד החורף הקרוב. כשרק ירשו לי
לצאת מכאן.

רק לא שמן

מי מכיר, מי יודע?

״רותי, את מוכרחה לעזור לי ״,כותב דני ר. מרמת־השתן,
״מצאתי את התמונה הזאת כשהסתובבתי יום אחד בתל״אביג,

היא בת ,34 רווקה, מורה לחינוך
מיוחד ואומרים לה שהיא נאה. האהבות
שלה בחיים: מוסיקה, קריאת־ספרים,
לשיר ולנגן ולאכול .״לא, אני לא דובון
מהלך,״ היא ממהרת להוסיף, כדי שלא
תיבהל ממנת ״אני סתם אוהבת לנשנש
פה ושם, מתוקים בעיקך)1029/84( ״.
טוענת שהיא טיפוס ביתי, פרט
לבישול. מצידה, היא מוכנה להשאיר
לך את המיטבח .״מה אני מחפשת?״
היא שואלת, ומייד מרביצה תשובה:
״אילו הייתי יודעת, היה טוב. מישהו
שיקרא איתי שירה, למשל. מישהו
שיהיה די דומה לי בתכונות שלו. חשוב
לי שהוא ידבר עברית יפה, כי, עד כמה
שזה נשמע נורא, אני לא יכולה
להתאפק וכל הזמן מתקנת שגיאות
שצורמות לי באוזן. דקויות השפה
חשובות לי, ולכן אני לא מסתדרת עם
תוצרת חוץ ״.היא מאוד אוהבת ילדים.
ואם אתה רוצה להיות שותף לה בעניין
הזה, רצוי שתהיה לא יותר. מ־.40
אקדמאי ובעל הופעה נאה.

מסר חיוני -איל לי.תקחו שגייס
שלי ל״ סי

• את יכולה להסביר לי את
השינוי החיצוני שחל בך?
לא יודעת. השינוי נובע מאיזו
רכות מסויימת שגיליתי בתוכי. את
זוכרת את השביל שחצה לי את המוח
כל השנים, ושהיה נורא קשה? הוא
סימל את ההרגשה הקשה שהיתה לי,
ההתבודדות הזאת, ההתבדלות הזאת.
אני חושבת שנורא התרככתי בפנים. .

• איך קרה שאחרי שכל
ההיים היה לך שביל בשיער
שינית את התיסרוקת?

אוהבת לנשנש

המעטפה שהכילה את מיכתבו של
( )1030/84 נשאה על גבה בול
אפריקאי משגע. תורה לך, חביבי, בשם
האחיין שלי. וזה דבר המיכתב :״אני
פנוי. התאלמנתי לפני שלוש שנים.
ואני רוצה לשקם את עצמי. איך? את,
רותי, תעזרי לי. אני בן ,58 גר במושב
בית חרות, ואני מחפש בת־זוג להמשך
החיים. אני מסודר עם בית יפה, שיש בו
מכל טוב. ההובי שלי זה לעשות חיים,
חיים טובים. לטייל כל שנה בחו״ל,
לבקר במיסערות טובות (אני לא שמן)
ולבלות. אני מחפש בחורה יפה,
מסודרת, עם חוש־הומור, בלי ילדים
קטנים ובלי ג׳וקים בראש. הגיל יכול
להיות .48—45 כרגע אני נמצא
למשך תקופה של שנתיים בקניה. אני
הלבן היחידי במקום הזה, ויש לי הכל:
בית בודד עם שלושה חררי־שינה
(שניים ריקים) ,סלון. עוזרת־בית (לא
יפה) שמנהלת לי את הבית ונהג עם
מכונית שעומד לרשותי 24 שעות. מה
עוד הבנאדם צריך? נכון. אשד, טובה
ויפה שתוכל להתחלק איתי בכל זה.
עליתי ארצה מרומניה בשנת ,׳44 עברתי
את כל מילחמות ישראל ונשארתי
שליו, שלם ובריא״.

ומאז חיי אינם חיים. טוב, אני מגזים, אבל אני מת למצוא את
האורגינל. היא בדיוק הטיפוס שלי. השיער ארוך, החיוך הזה
והעובדה שהיא מצלמת את עצמה. גם אני חובב צילום, אז, הנה,
כבר יש לי ולה משהו משותף, בתור התחלה. בתודה מראש״.

לידיעת־הארץ. לא משנה לה הגיל
שלך, רק שתהיה מעניין, בעל חוש
הומור,לא נמוך מדי ושיהיה כף איתר.

קשיש אחד מתלונן באוזני חברו:
הזיכרון שלי נעשה גרוע מיום ליום.
קודם התחלתי לשכוח פרצופים
אחר־כך שמות אחריכך שכחתי
לסגור א ת הריצרץ ואתמול
שכחתי לפתוח א ת הריצרץ.

כמו כוכב קולנוע
הוא חיפאי, בן 1.89 ,21 מטר גובה.
שיער בהיר ועיניים כחולות. מתאים
לתיאור של כוכב קולנוע, אבל
( )1032/84 מסתפק באימרה הצנועה
הרגילה — אומרים לי שאני נראה
טוב. הוא אוהב מוסיקה, ואותך הוא
מחפש בתנאי שאת יפה, גבוהה
ומעניינת. לא איכפת לו בת כמה את.
המוצלח הזה מעיר שהוא מסתדר היטב
גם עם מבוגרות ממנו. לא משנה לו גם
מהיכן את בארץ. אס את הטיפוס שלו,
הוא ירוץ אליך לכל מקום.

(המשך מעמוד )43
יחסם ללימודים יהיה הרבה יותר
טוב מזה שהם גילו בשנה שעברה.
אולם ביחסים חברתיים לא יהיה
להם קל. הם יצטרכו להשקיע
מאמץ כדי לשפר את התדמית
שיש להם אצל המורים. הם יראו
נטיה להסתגר בתוך עצמם ולשקוע
בשתיקה. מומלץ להם לנסות לק שור
קשרים חדשים, כדי שיוכלו
לצאת מן הבעיות ולהתאוורר.
ידידים יעזרו להם בלימודים
ואין ספק שהשנה הם יתבקשו לכל
מיני פעילויות, דוגמת ועד״כיתה
וכדומה.

היא בת ,24 נאה, שיער שחור קצר,

החיים הטובים

(המשך מעמוד )41
וה זרע שמושרש, זה נקלט וזה צומח
במו סרטן. זו תופעה הרסנית.
אני יכולה להשפיע על הסביבה
המצומצמת של מי שבא לשמוע אותי,
לא שונא ערבים, מי שבא לשמוע אותי
:א לשיר ביחד. זה כל־כך רחוק מכהנא!
את רואה את כהנא מדליק נר ושר? את
־ואה אותו צועק וורידי הצוואר שלו
מתנפחים! זה מעביר בי חלחלה וגם
פחד, ואני יודעת שהפחד שלנו מפניו
מחזק אותו. הוא ניזון מהחלחלה.

— הורוסקופ

עיניים חומות, העיסוק — בתחום
האדריכלות )1033/84( .תשמח להכיר
גבר נאה, רק לא שמן, בבקשה. בעל
תכונות טובות. אוהב טבע, סרטים,
בילויים שקטים, אבל אפשר גם
רועשים. שיהיה ליברלי ואיכפתי .״את
השאר,״ היא סוגרת עניין ,״בוא נגלה
יחד. אולי נמצא דברים שלא ידענו״.

נאה מחפ ש נאה
( )1034/84 עשוי לשאת בתואר
כותב המיכתב הקצר ביותר. אני דווקא
אוהבת אתכם לא קמצנים במילים,
משתפכים. אבל מה, כל אחד איך
שבראש שלו. הוא בן .29 נאה1.70 .
מטר. אם את נאה גם כן, חופשיה,
פתוחה ולא ביישנית, את הטיפוס שלו.
״אין לי שום דבר נגד קשר רציני״.
מצהיר הבחור ,״אבל גם פלירטים זה
דבר נחמד מאוד״.

אנשים עדיין מת חתנים לטוב או
לרע לעושר או לעוני אבל לא
לתקופה ארוכה.

הייתי בניו־יורק. תמיד כשאני
בניו־יורק קורים לי דברים נורא חזקים
— אם זה מבחינת מוסיקה ואם זה
מבחינה אישית. יש שם המון גירויים,
ואני תמיד חוזרת ויוצרת, ממלאה את
הבטריות.
הפעם, בנסיעה הזו, כנראה הייתי
מוכנה מבפנים לשינוי. בשבילי השיער
— השמיכה הזו על הראש והשביל׳
באמצע — היה נצחי, כמו הצמות
האלה שתפסו לי את המחשבות. אז
חברה שלי בניו־יורק פשוט לקחה אותי
ואמרה ״בואי. יש לי איזה ספר מאוד
טוב, אני הולכת להסתפר, את יכולה
לעמוד ולהסתכל״.
הספר ככה בספיד־אימים אמר לי
באנגלית :״אני אעשה לך בשיער ככה,
ככה וככה ״.אמרתי לו: רגע, רגע, מה זה
ככה, ככה, וככה? השיער הזה ככה כבר
שנים וזה האישיות שלי, ואתה הולך
לחתוך לי? אתה לא יודע איזה חלק ילך
ממני! ואז הוא ענה לי :״או שאת סומכת
עליי או שאת נשארת תקועה״.
ישבתי בכיסא, עצמתי את העיניים,
הרעש של המיספריים הטריף אותי.
נזכרתי בכל הפריקים של שנות
השישים שהיו הולכים לפסיכיאטר
והיו אומרים שהם לא יכולים שיגזרו
את שערם הארוך כי תיקתוק
המיספריים מעביר אותם על דעתם
ומוציאים שיחרור מהצבא.
פקחתי את העיניים ופיתאום
הרגשתי כאילו צמחו לי כנפיים,
הרגשתי אוורירית כזו. נשית.
את מבינה, פיתאום ויתרתי על
תדמית המדונה של גיל הטיפש־עשרה,
הסכמתי להתבגר, הסכמתי לקרוא
לעצמי אשה עד הסוף.

חושבת

שלהתחתן ולהקים מישסחה זה
הכי־חשוב בחיים?
הכי חשוב בחיים לא יודעת. אבל
חשוב — זה כן. בינתיים, הכי־מעניין
אותי ללדת שירים, זו בשבילי הפיסגה
של האושר — לא, עיזבי אושר, לא
מבינה מה זה אושר — פיסגה של
המיצוי העצמי שלי.
זה מצד אחד. מצד שני, נכון: יש בי
צד שמחפש מיסגרת חמימה ומישפחה,
אני סקרנית מאוד־מאוד לראות איזה
ילד ייצא לי, ביחוד בשנה האחרונה.
אני מרגישה שזה קורה לי, מפנטזת על
ילר, על איזה סוג יחסים יהיו לי איתו,
איך אני אעזוב את המרכז של החיים
שלי ומישהו אחר יתפוס את המרכז. זה
מרגש אותי לחשוב על זה.
זה עדיין בגרר של מחשבה, אבל זה
מרגיע אותי. עושה אותי יותר
אופטימית.

• ומה עם אהבה?
אני לא רואה את עצמי מחפשת על
הבימה תחליף לאהבה. האהבה של
הקהל היא סינתטית, הקהל אוהב אותך
שעה וחצי ואחר כך את מוצאת את
עצמך לבד במונית.

לתלמידים במזל קשת תהיה
שנה נוספת שהכל בה קורה בצורה
בלתי״מתוכננת. הם אומנם ירגישו
את עצמם חסרי״מנוחה, ויתקשו
לשבת יום שלם ולהקשיב מבלי
לעשות דבר. ובכל זאת, כמה
דברים יעזרו להם. ראשית, תהיה
להם הזדמנות להוכיח, שלמרות
שאינם דגרנים הם בכל זאת
מסוגלים להיות תלמידים טובים.
שכן, השנה הם יצטיינו כמעט בכל
השטחים -בצד ההומאני, הריאלי,
וכן כישרונם לשפות, בכל אלה הם
ירשימו את הכתה.
מלבד זאת, צפויות להם נסיעות
ארוכות וקצרות בזמנים לא
צפויים, וזה ללא ספק יהפוך את
השנה למעניינת.

גדי
אם יש מישהו המשתייך למזל
גדי ומתקשה בלימודים, השנה זו
היא השנה שלו. שכן, השנה כל ילד
במזל גדי יהיה בהכרח תלמיד
טוב. נראה שגדיים ממש יצטיינו
בלימודים, וכן כדאי להם להתכונן
לכך שיבחרו בהם לכל מיני
תפקידים אחראיים ומעניינים
במיסגרת הכיתה או בית״הספר.
בני גדי יוכלו כמעט לנהל את
העניינים בכיתה ולהיות יד ימינו
של המורה. יתכן שיתבקשו להח ליף
את המורה בשעת הצורך. מכל
מקום, נראה שהתעודות שיביאו
הגדיים יהיו ממש טובות מאוד
ומשמחות. גם בחברה ירגישו שהם
יותר מקובלים ויותר אהודים.
דרי לדליים לא יהיה קל השנה -
בעיות שונות ובלתי״צפויות עלו לות
להסיח את דעתם מהלי מודים.
יחסים עם ידידים ותיקים
ישתנו, ולא יהיה להם קל לכבוש
מקום בחברה. הם יצטרכו להסתגל
למקומות חדשים ולילדים שה מושגים
שלהם שונים לגמרי.
זה לא יהיה קל, אולם מחודש
פברואר, חודש ימי״ההולדת של
בני דלי, נראה שיחול שיפור עצום.
פיתאום יהיה להם יותר קל ללמוד,
שוב יהיו מקובלים בחברה, והחיים
בכלל ייראו יותר מבטיחים ויותר
מעניינים.
דגים לבני מזל דגים אין כל-כך חשק
כרגיל להתחיל את השנה, ובכל
זאת כשהלימודים יתחילו הם יהיו
מרוצים מפגישות מחודשות עם
חברים ומהתקשרויות לילדים
חדשים.
החלק הקל של השנה יהיה ב שליש
הראשון ובמחצית השליש
השני. לאחר מכן יהיה יותר קשה.
מצבי-רוח וחוסר״הבנה מצד ה סביבה
עלולים להביא לירידה
בלימודים. לכן רצוי להיעזר בהו רים
או במדריכים, ולשתף אותם
בבעיות. בשטחי האמנות והספורט
צפויים בני מזל דגים להצלחות
ולהרבה תישבחות.
העולם הזה 2453

לאגד את הראש זה...
לבוא ביחד, להמשיך לאהוב
ובבל זאת לשבב על החוף ולחשוב
שעכשיו אתה כולך לבדך
ועולם ומלואו שייכים רק לך...
לבחור חופשי בבידור מכל סוג,
בבילוי בחברה או ...שלוה בזוג,
מוסיקה, ים ודגים על האש
יין זורם ...וכיף מתממש.

בדי לאבד את הראש אינך צריך לברוח לחו״ל...
בוא אל ח; 01116 אילת. כאן תקבל וילה
מהודרת ומרווחת ואינסוף אפשרויות לאבד את
הראש -בחופשה חלומית מעולם אחר.
ח; 01116 אילת -מועדון הנופש החדש של
הרשת הבינלאומית <£וסס 0ם^ ,1.הכוללת 72
מועדוני נופש ומלונות ברחבי העולם.

ח 011161 ייפתח בערה״ש .26.9.84
מחירים מיוחדים לרגל הפתיחה
הזמנות: ת״א: דיזנגוף סנטר 422/50 טל 286003 .טלקס: א 8ט_ונ< 371307
אילת: חוף אלמוג טל 059-73632,76137,75122,75123 .
ח £1^ : 7730 0£50־1

טעם העולם הגדול.

גילדן או רני
^ י 3ז 0ת* 16ז בי

י י ׳י׳ ם מיס.ם יכר.מי׳י ת ^י 1ג ם י•

קשר בו *ל 4שו תי

טעם העולם הגדול

שידור
מאחרי המסך
הנס שלא היה
רמי גוברניק, שקיבל על עצמו להכין
כתבה להשבוע -יומן אירועים על הבחירות
והמיגזר הערבי, היה השבוע מיואש, וחיכה לנס.
הוא בא עם צוות הצילום שלו לאום־אל״פחם,
כדי לצלם את האירועים ולראיין אנשים לכתבה
ליומן. אך לפני שעת השי״ן, בדיוק לפני שפרצה
המילחמה בין המישטרה והמפגינים (ראה

בתל־ אביב) ,ואלה אולי יוכלו לשלוח לו מצלמה
אחרת.
אך כל המאמצים לא הועילו. שלושה צוותים
אחרים של הטלוויזיה הישראלית, שהיו בשטח
(שניים של החדשות בעברית ואחד של הערבית)
לא יכלו לעזור לו.
גוברניק נשאר בשטח. הצוות, לעומת זאת,
עזב את הכפר ונסע לחפש טלפון. הטלפון הקרוב
ביותר שמצאו היה בכרכור. לשם נשלחה מצלמה
מחליפה, והצוות יצא בדרכו חזרה לאום־אל־פחם.
והם הפסו את
התמזל מזלם העיתונאי

להיפגש עם העובדים. המטפל בעניין הוא רון
נחמן, המישנה־למנכ״ל.
״רון נחמן?״ אומרים העובדים בצחוק ציני,
״עד עכשיו הוא היה בחופשה, חזר לארבעה ימים
והשבוע הוא יוצא למילואים. איך אפשר לדבר
איתו?״
רון נחמן, המישנה־למנכ״ל, האחראי לאד-
מיניסטרציה ולכספים, אכן היה בחופשה .״הייתי
שבועיים בחופש,״ הוא אומר ,״מותר לי, לא? זה
אפילו כתוב בחוק. וחוץ מזה, זה באמת תפקיד
שלי להיפגש איתם, לא של המנכ״ל. אבל כאן יש
בעיה. אילו היה ועד־עובדים אחד, אפשר היה
לשבת בשקט ולדון בנושא ולהגיע להחלטות.
אבל הבעיה היא שיש 13 ועדים, וצריך לשבת
עם כולם!
״מעניין מי המתלוננים. אפשר לחשוב
שהעובדים ששים לקיים את הקיצוצים. זה דבר
חדש שהם אומרים שהם מוכנים לתרום את
חלקם. אבל זו תוצאה של יחסי־עבודה, שנבנו
במשך תקופה ארוכה. זו תוצאה של אמון וקיום
הבטחות, לכן הם מביעים נכונות לסייע״.
נחמן נפגש, לדבריו, עם העובדים המינהליים
ועומד השבוע, לפגי שייצא לשירות־מילואים,
להיפגש עם העובדים העיתונאיים. אחר־כך ייצא
למילואים, אבל גם אז יש מי שיחליף אותו:
״כששר בממשלה יוצא לחו״ל, אין לו מחליף?״
הוא שואל ריטורית.

הצילו את המצלמות

כתב גוברניק
חפש את המצלמה
עמודים 12־ )16 התקלקלה מצלמתו של
גוברניק.
הוא הסתובב בשטח כסהרורי, כשהוא שופך
את צרותיו באוזני כל מי שהיה מוכן לשמוע. הוא
גייס לעזרתו את מכשירי־הקשר של עמיתיו
כקול־ישראל ובגלי צה־ל, כדי שיודיעו
בבהילות למישרד־הטלוויזיה הקרוב(בחיפה או

כהנא באחד המחסומים, צילמו אותו, חזרו לכפר
והספיקו לצלם את המערכה השלישית של הקרב
— צגלומים יוצאים מן הכלל — בזכות
אומץ־ליבם.
כך קרה שגוברניק, שהיה יותר ממיואש
בבוקר. חזר למערכת כשבידיו החומר הטוב
ביותר.

החייל האמיץ אדנחן

#77/7#7/7

מאתרי
? 7711/7
מיכה לימור, עורך השבוע -יומן
אירועים, הודיע בתחילת המהדורה כי
הכתבה האחרונה תהיה על הצגה חרשה
בהבימח, מאחורי הגדר של חיים נחמן
ביאליק, משום־מה לא שודרה הכתבה.
איתן אורן, מי שהכין את הכתבה.
היה מאוכזב, ואף יותר ממאוכזב.
אורן נמצא מתחילת השבוע במילואים
בגלי צה״ל, בעיקר בלילות. ומן
היום הראשון בשבוע שעבר, אחרי
שהתבקש על־ידי לימור לעשות את
הכתבה, היה קם מוקדם בבוקר ורץ
להבימה לצלם. התיאטרון, מצירו, עשה
את כל המאמצים למען הצלחת הכתבה,
וזה עלה לתיאטרון בכסף רב.
ביום השישי בבוקר, כשהודיע לימור
בגלי צה״ל, כמו בכל יום שישי, על
תוכנית הכתבות ביומן, סיפר גם על
כתבה זו, ואמר שהיא ״הדובדבן״ של
היומן. הכתבה לא שודרה.
מסתבר שהכתבה על המגעים הקואליציוניים
חרגה הרבה מעבר לזמן
המוקדש(כך זה בימים טרופים) .טוביה
פער, מנהל־הטלוויזיה, אישר ללימור
חריגה של רבע שעה בלבד מעבר לזמן
המוקדש למהדורה. לכתבה של אורן היו
דרושות חמש דקות נוספות (מעבר
לחריגה) ,והיא נדחתה לשבוע הבא.

העולם הזה 2453

דויד אדמון, חבר הוועד־המנהל של
רשות־השידור, חזר לפעילות. הוא היה בשירות־מילואים
בלבנון וראה שם דברים שאיש לא רואה.
הוא הציע, מייד עם חזרתו, שאת הישיבה הבאה
יקיים הוועד־המנהל בדרום לבנון. ,כדי שיראו
כולם כמה שקט שם וכמה אוהבים אותנו.״
הצעתו המהפכנית לא זכתה אף בתגובה. .איך
אפשר להגיב,״ אמר השבוע בכעס אחד המשתתפים
בישיבה, ,הרי עוד באותו היום הודיעו על
שלושה חיילי צה״ל שנפצעו בדרום־לבנון! חוץ
מזה, בוועד המנהל עצמו יושב חבר שקרוב
מישפחה שלו נהרג שם לפני זמן קצר.״
כתבים במחלקת החדשות בטלוויזיה רגזו עוד
יותר ואמרו :״מה הוא חושב, שאנחנו ממציאים
את הכתבות האלה? החייל האמיץ ארמון החליט
שהכל שקט בלבנון. הוא מנסה לצבוע את המצב
בצבעים אחרים. מה הוא חושב, שאנחנו אומרים
לחיילים מה להגיד? אנחנו ממציאים את
הפיגועים?״
,ההצעה נותרה ללא התייחסות רצינית.

ל שלוף כסז שריף
דיונים על הקיצוצים ברשות־השידור מסעירים
את העובדים, ובעיקר מוציאים אותם
מדעתם. .איך אפשר לדבר על קיצוצים,״ הם
מתרעמים ,״בלי לדבר איתנו? אנחנו לא מוכנים
שאורי פורת ידבר עם הוועד־המגהל, ובעיקר
שיכריז כל מיני הכרזות בעיתונים, לפני שהוא
פונה אלינו!״
״אורי פורת,״ אמר השבוע רסיק חלבי, יו״ר
ועד־העובדים־העיתונאיים בטלוויזיה ,״כל הזמן
שולף שליפות. כמו שריף. רגע אחד הוא מכריז
בעיתון שהוא מוריד תוכנית מסויימת, אחרי יום
הוא חוזר בו ומחזיר אותה, כשמתברר לו שזו לא
התוכנית הנכונה לבטל, מכיוון שזו תוכנית־אולפן.
כל הזמן שולפים, כמו הולד־אפ. פעם
הוועד המנהל, פעם המנכ״ל. כמו סצינות של
המערב הפרוע. למה לא מדברים איתנו? אנחנו
מוכנים ללכת לפגישה שהנושא שלה הוא
קיצוצים. אנחנו מבינים שצריך לקצץ, אבל
שיבוא לדבר״.
אורי פורת אומר שזה אינו תפקיד שלו

שבועיים לפני הבחירות חגגו ברשות־השידור,
בקול תרועה רמה, את סיום המשא־והמתן בין
הוועדים השונים, והודיעו לציבור הרחב על
גאולת המצלמות האלקטרוניות מן המרתפים
האפלים. הציוד היקר, ששכב יותר משנתיים
במחסני־הטלוויזיה, והעלה אבק בגלל ויכוחים
בין ועדי־העובדים מי יפעיל אותו, יכול היה
סוף־סוף לצאת לאוויר העולם ולהתחיל לעמד.
״העבודה עם המצלמות האלקטרוניות ״,אמרו
במחלקת־החדשות בטלוויזיה ,״חוסכת אלפי
דולארים והרבה־הרבה שעות יקרות למחלקה״.
החגיגה נגמרה. הבחירות עברו. אד המצלמות
עדיין בשיממונן. כמעט חודשיים עברו, ואין׳
מושיע. לציוד החדש, מסתבר, דרושים שולחנות־עריכה
הרשים, בין שאר השינויים. בינתיים הובא
ארכיטקט מיוחד לבניין־הטלוויזיה, מדד ובדק.
עכשיו הוא צריך להיפגש עם האחראית על
העורכים, כדי לסגור עניין, ואז, אולי, אם יגיעו
לסיכום, יתחילו לבנות את השולחנות, לסדר את
התאורה המיוחדת, ואולי־אולי יתחילו לעבוד
במצלמות.
״למה זה לוקח כל־כך הרבה זמן?״ רוטנים
במחלקת־החדשות.
בהנהלה אין מבינים על מה הטרוניה, הכל
הולך בסדר, העניינים הנוגעים למצלמות
מתקדמים בקצב הרצוי, בקרוב (אינשאללה)
יכנסו לפעולה .״זה יחסוך המון כסף.״ אומרים
בהנהלה.
את הכסף!
כמו לפני תחילת כל עוגת־כדורגל
(העונה אמורה להתחיל ב־ 15 בספטמבר),
יש גם השנה מאבקים בין רשות־השידור
להתאחרות־הכדורגל. המאבק הוא, כרגיל,
סביב הכסף — מקח ומימכר. כמה
תשלם השנה ר־שות־השידור לקבוצות־הכדורגל
עבור הזכות לשדר ולצלם מן
המישחקים?
השבוע התקיימה ישיבה בין אנשי
מחלקת־הספורט של הרדיו והטלוויזיה
לבין אנשי ההתאחדות־לכדורגל. דרישתם
של אנשי הכדורגל היתה יותר
ממפתיעה: הם דרשו סכום מפוצץ של 40
אלף דולר לכל קבוצה. ולא, כך אמרו. לא
יתנו לאנשי רשות־השידור לשדר ולא
לצלם במישחקים.
בשנה שעברה שילמה הרשות 7500
דולר לקבוצה. הפעם רוצים כמעט פי
שישה .״ההתאחדות רוצה שהרשות
תקנה לכל קבוצה שחקן ברמה של גדי
מכנם ״.אמרו השבוע ברדיו.
״זה עומד בניגוד לכל הגיון. לולא זה
היה כל־כך עצוב. זו היתה ממש בריח!־״״
התלונן דני דבורין, ראש מחלקת
הספורט בדדיו.
כפשרת או כחלק מן המיקוח, הציע
חיים דבדפלד, יו״ר ההתאחדות לכדורגל,
לתת רק לטלוויזיה לצלם
במישחקים, אבל לא לתת לשדרני־הרדיו
לשדר מתוכם. הצעה זו נפסלה על-ידי
רשות־השידור על הסף .״הכל או לא
כלום!״
אין ספק שבסוף יגיעו לאיזושהי
פשרה. כך זה בכל שנה. אבל בינתיים
מנסים אנשי הכדורגל לעשות קצת
שרירים. אולי יצליחו להוציא עוד כמה
לירות מתקציב רשות־השידור, העומד
ממילא על מינוס.
יפנה מישהו מעיירת־פיתוח, שיהיה מוכשר ויענה
על הקריטריונים, בוודאי יתקבל ויזכה ביחס כמו
כל אחד אחר.״
הוועדה המקבלת את העובדים החדשים
מחמירה, ציין, והוא אינו מוכן לרדת בקריטריונים.
אולי
מוכן המפקד להכין רשימה של בני־עדות
המיזרח בתחנה? נשאל בן־ישי.
״זה עלבון לי ועלבון לבני־עדות המיזרח

מאחרי המיקרופון
איפה בני המיזרח, איפה?
חברי הוועד־המנהל אינם נחים לרגע. נראה
כאילו הם מחפשים לעצמם פעילויות בכוח.
אחר הסעיפים בחוק רשות־השידור מקנה
להם אחריות וביקורת על התוכניות האזרחיות
בגלי צה״ל. עד היום היה נהוג שרון גן־ישי,
מפקד־התחנה, היה בא לעיתים לישיבות
הוועד־המנהל ומוסר דיווח על גל״ץ. חברי־הוועד
החליטו עתה שהם צריכים לבדוק את הדברים
בעצמם. מייד הוקמה ועדה חדשה, האחראית
לגל״ץ. בראשה עומד ראש מועצת מיגדל־העמק,
שאול עמיר, חבר־הוועד ואיש־הליכוד.
יש ועדה, יש יו״ר, יש חמישה חברים. מייד
צריך להתחיל בפעילות.
השבוע ערכה הוועדה את הביקור הראשון
בתחנה הצבאית. אל חברי הוועדה הצטרפה
פמלייה נכבדה, שבראשה עמד מיכה ינון, יו״ר
הוועד־המנהל, אורי פורת, מנכ״ל רשות־השידור
ויאיר אלוני, עוזר המנכ״ל. כל הכבודה
הזאת באה לישיבה בחדרו של בן־ישי, לסיור
בתחנה ולשיחה עם העובדים.
הישיבה בחדרו של בן־ישי כללה סקירה
כללית על התחנה, ואז התחיל ויכוח קל. דויד
מנע ובן־ציון דל, חברי־הוועדה, שאלו את
המפקד למה אין רואים בתחנה יותר בני־עדות־המיזרח
ויוצאי עייר,־ת־הפיתוח. בן־ישי הסביר
שיש בני עדות־המיזרח בתחנה, וכי בני עיירות־הפיתוח
אינם מבקשים להתקבל. אם יבקשו,
אמר, יעברו את כל המיבחנים הרגילים שעוברים
כולם .״אני לא מוכן להתפשר ביחס לרמת
הכתבים או העובדים בתחנה,״ ענה המפקד .״אם

יוי׳ר־ועדה עמוד
ספור את המיזרחייס
לעשות רשימה כזאת,״ ענה בזעם .״יש רבים מבני
עדות־המיזרח בתחנה.״
הוויכוח הסתיים בהחלטה לדון בנושא ביתר
הרחבה.
נושא אחר שבן־ישי סירב לדון בו עם
חברי־הוועדה היה התפטרותה של עדנה פאר,
המכונה ״המתפטרת״(על מישקל המענטזת).

_ גירוש?וגרמניה
והמשך מעמוד 137
לא מסריטים כאן סרט. אני יודעת
שהכלא לא מתאים לבחורה עדינה
כמוך, אבל מנפקדות לא מתחמקים.
זוהי עבירה על החוק הצבאי!״
למירה, האוהבת את החופש שלה
יותר מהכל, היה קשה מאוד בכלא.
תחילה בכתה ללא הפסק, ואחר״כך
שקעה בדיכאון כבד. היא לא ידעה מה
קורה איתה. בקושי הצליחה להתרכז
בעבודת הכלא — תפירת כפתורים
למדים.
כאשר השתחררה, אמרה לעצמה
שלמרות הכל היה כדאי לסבול עבור
חמשת ימי הבילוי והאהבה בחוה
של סכין. נתתי לו בעיטה בעזרת הברך
שלי, והצלחתי להשכיב אותו על
הארץ. היה חושך, ועוד לא ידעתי מי
זה. כשהדלקתי את האור הוא התחיל
לבכות. אמר: לא ידעתי שזאת את.
״היה לו מישפט, והוא קיבל חמש
שנים בכלא צבאי.
״אחרי הטראומה הזאת נעשיתי

ובניסיון שיש להם עם בחורות,
וחושבים שיש להם עוד כיבוש. יש לי
ממש אורגזמה מלאה מלשחק עם
כאלה ולהיעלם להם. ואז הס הולכים
ישר לאמבטיה, לעשות מיקלחת של
מים קרים.
״בשביל מה המהירות הזאת, לתפוס
הכל? הישראלי המצוי לא מבין שאשה
צריכה עדינות, חיזורים והרבה פינוק.

״משואין
זה עסק״
ך*תחלתי לפחד מהמצב שלי,
1 1/ /שאני שונאת גברים, אבל זה
עבר לי. התאהבתי בג׳ו, איש־עסקיס
יהודי צרפתי. נפגשנו בתל־אביב,
כשחיכיתי לטרמפ לחיפה.
״תמיד נסעתי בטרמפים, גם אחרי
הניסיון לאונס. אני אוהבת סיכונים
והרפתקות ושונאת אוטובוסים ומוניות.

ואני התאהבנו ממבט ראשון.

מירח שחר
בואי אתי. פרויליין!
קשוחה, רעה. שנאתי גברים ויצאתי
איתם רק בכוונה לנצל אותם. לפני
המיקרה אהבתי להתגרות בגברים,
לגרות אותם ולשחק איתם, וחשבתי
שאולי זה העונש שקיבלתי מאלוהים.
״היום אני יודעת שאשה חייבת
תמיד לשחק עם גברים, אבל כבר לא
באותה צורה. הים אני אשה בשלה,
שיודעת מהם החיים ומהם הגברים.
״לפעמים אני אוהבת לשחק
כגברבר הישראלי המצוי והלא רצוי. זה
הפלז׳ר שלי. יש כאלה המנפנפים
במפתח המכונית שלהם, בעסקים
קיסריה, אבל החליטה שיותר לא
תיעדר מיחידתה, אפילו לחצי שעה.
היא נשבעה לגמור את הצבא יפה
ובשקט.
אבל לרוע מזלה, היה עליה לעבור
טראומה נוספת לפני השיחרור.
״שירתתי בחיל האוויר, בשדה־דב,״
היא מספרת ,״בליל־הסדר נשארתי
בתורנות. הייתי בשירותים, ופתאום
ראיתי שהאור כבה ונדלק, ושמעתי
ברז נפתח ונסגר.
״חשבתי שזאת חברה שלי, קראתי
בשמה, אבל לא היתה תשובה. הרגשתי
שמשהו לא בסדר. פתחתי לאט את
הדלת והרגשתי יד חזקה על הפה שלי.
רציתי לצעוק, והקול אמר תסתמי את
הפה.
״זה היה כמו בסרט של היצ׳קוק.
״זיהיתי אותו ^— חייל, שנשאר
נהג־תורן. לפני המיקרה היינו ידידים.
הוא היה שופך לפניי את הלב, על
הצרות שלו ושל המישפחה שלו. הוא
היה תמיד גונב כסף לסמים ולשתיה.
״הוא לא זיהה אותי בכלל
בשירותים, כי היה מסומם, מסטול.
״הוא השכיב אותי על הריצפה,
ופתח את חגורת המיכנסיים שלו. הוא
היכה אותי, היה לו כוח של אריה.
החזרתי לו מכות, נלחמנו ממש. מרוב
עצבים נעשיתי חזקה. הייתי אז בתולה,
ונורא היתה חשובה לי הפעם הראשונה.
הייתי ממש פאנאטית בעניין. קיבלתי
חינוך כזה בבית.
״בכיס המיכנסיים שלו הרגשתי חוד

במשך שנתיים הייתי רק איתו. אני
טיפוס נאמן. אם אני אוהבת — זה עד
הסוף.״
עד הסיפור הגרמני שלה הספיקה
מירה להופיע בהצגה דקאמרון, שם
חשפה את החזה. זה לא היה לה קל,
אבל הבימאי אברהם ניניו שיכנע אותה
ששחקנית צריכה לעשות כל דבר על
הבימה, והיא קיוותה שאחרי שהאנשים
בקהל יסתכלו על גופה, הם יתרכזו
במישחקה.
דרך הצגה זו הכירה את הכימאי
ניסים דיין, והוא נתן לה תפקיד קטן
בסידרת הטלוויזיה מישל עזרא
ספרא.
מירה אוהבת להתלבש לפי האופנה
האחרונה. היא מטופחת, מאופרת
בעדינות, מסתובבת תמיד על עקבים
גבוהים ודקים. שיערה חלק, מגיע עד
הכתפיים, צבוע לחום בהיר. הצבע
המקורי הוא חום כהה. עיניה חומות,
היא מעשנת הרבה, לא שקטה.
מזה כשנה היא בארץ, מתכננת את
נסיעתה חזרה למינכן. היא גרה בדירת*
חדר צנועה בצפון העיר ומתפרנסת
בקושי מעבודות מזדמנות.
״כשאגיע למינכן, יש לי הזמנה
למיבחני־בד לסידרת טלוויזיה,״ היא
מספרת ,״אני רוצה לשחק, ולא חשוב
לי איפה. הייתי נשארת בארץ, אם איזה
בימאי היה קורא את הכתבה ומציע לי
תפקיד. אם לא, נראה מה יקרה במינכן.
״נורברט מתאים לי כבעל. הוא
גרמני עם נשמה של זהב, וזה דבר נדיר.הוריי מאוד מחבבים אותו. נישואין זה
עסק, במיוחד לאנשי קאריירה. כדי
להצליח בנישואין, צריך להקריב
הרבה, צריך התאמה וצריך להיות
חברים.
״חברים היינו תמיד, ויש סיכויים
שיהיו לנו חיים יפים ביתד. אם אתאהב
באחר — אי־אפשר לדעת מה יקרה.
יש לי לב רחב. אני אוהבת את החיים,
אוהבת אנשים יפים, אוהבת להכיר.
החיים זה כמו סרט, עם הרבה־הרבה
תמונות. החיים הם סיפור מלא
נעמי רון
הפתעות.״
העול ם הז ה 2453

521131

פ בס

הע שירים
מתע שרים

מאת מאיר תדמ1ר

צריך, וכדאי, לבדוק
מה עושים בכסף שנשאר אחרי התשלומים של
המים, החשמל, הטלפון, העיריה, העוזרת, הסופר
המכולת. הגאז, אגרת־החינוך, אגרת־הטלוויזיה.
ומי יורע.מה עוד. ובאמת. נשאר, בכל זאת, משהו
למזון ובילויים ואפילו לחשבונות שמגיעים
באמצע החודש. מה עושים? הולכים לבנק.
והפקיד אומר לכם בארשת־חשיבות. ובביטחון,
שאין טוב מלהשאיר את היתרה בחשבון. הרי
הבנק משלם ריבית על עו״ש. כן. אבל כמה
ובאיזה תנאים?

הבנק משלם מכסימום שמונה
אחוזים וגם זה בכמה תנאים, ההופכים
אותם לפעמים ל 6בפועל ולעיתים
קרובות להרבה פחות.
עכשיו, בהתחלת החודש, אחרי
שקיבלתם את המשכורת, תשאלו
פעמיים את פקיד הבנק, כמה תורם
הבנק לעו״ש וכמה הוא יתרום לם ק״מ.
הכל תלוי בגודל הסכום, בעיקר,
ובמשך התקופה, פחות. לעיתים, אם
הסכום גדול ונובע מפיצויים, למשל,
ולעניין זה לא חשוב מי שילם אותם,
כדאי גם לבדוק את התפ״ס.
אני לא מגלה לכם רבר שלא ידעתם. הפקיר
מקבל את שכרו מהבנק. גם ערב המפולת של
המניות הבנקאיות הוא קיבל את שכרו מהבנק,
והאיץ בכס לרכוש את מניות הבנק. הפקיד
מייעץ ללקוח ונאמן לבנק. זו אולי הסיבה
שהעו״ש בעיניו טוב מהפק״מ.

בקיצור, צריך לבדוק, ולבלבל את
המוח. זוכרים, הפקיד מקבל את שכרו
מהבנק, גם כדי שאתם תוכלו לבלבל לו
את המוח, והרבה. ואם אין לו תשובות,
תפנו לסגן־המנהל, ואם הוא איננו, אז
למנהל הסניף, אחד מן השניים ישנו
תמיד.
אגב, עד לפני שבועות לא ארוכים, סירבו
הבנקים לשלם ריבית על עו״ש. הם נתרצו אחרי
שבנק־ישראל העניק להם כמה סוכריות. ועכשיו,
רק עו״ש. הם עדיין משלמים משהו בין חצי
מעליית האינפלציה עד שני שלישים. במקרים
מיוחדים, והם גם מרוויחים יפה. עובדה: בחצי
הראשון של השנה הם עשו עסקים יפים ותרוויחו
יפה.
ובעניין הרווחים היפים יש לי מה לומר.
כשהפסידו. באה הממשלה ולקחה תחת חסותה
את המניות הכושלות שלהם. חלק מן המחיר
שילמנו אנחנו ישירות, חלק שני, בעקיפין,
באמצעות הממשלה. עכשיו. כשהתחילו להרוויח
אולי ישתפו אותנו ברווחים, ויפדו מאיתנו,
במחיר מלא. חלק מהמניות הבנקאיות. שזמן
פירעונן יהיה רק ב־?1988
מה יש? הם הרוויחו, שיפצו אותנו מעט, מגיע
לנו. אבל. לא חשוב איזו ממשלה תקום, אם תקום,
זה לא יקרה.
מבקר־המז־ינה יפרסם בחודש הבא את הדוח
על ״משבר המניות הבנקאיות״ ,אבל שם לא
תמצאו את הבנקים, כי אלה. לפי הגדרת המבקר,

כל מיני טלפונים

יכול להיות, לא בטוח, שהעשור הזה של שנות
השמונים, ייקרא על שם הטלפון. מה שאפשר
לראות באמריקה בענייני טלפונים, הדמיון לא
היה מעלה. תחילה נעסוק בשתי המצאות חדשות
ואחר־כך נעבור לתחום המציאות הטלפוניות.
המצאה חדשה, דווקא מצרפת, הופכת את
פינקס־הטלפונים האישי וחביתי למיותר.

והדבר הכי חשוב — המחיר 550 דולר. הרבה,
אבל נוח, אם לוקחים בחשבון שאפשר לחסוך
מזכירה.
שווה את הכסף. ההמצאה השניה הראויה
לתשומת ליבנו, היא, בעצם, במקום טלפון, או
מחליפה את הטלפון. אתם בוודאי מכירים את
המכשירים הקטנים הקרויים ביפר או פייגיקול,

טלפון שגי הקווים והמרכזיה
לשוחח, לצעוק, ליילל
האלפא אי ק ס הוא מכשיר־טלפון עם מערכת
מקשים אלף־ביתית, שבה מקישים את שם האדם
או החברה, ואת היתר עושה המכשיר.
אפשר לאחסן בזיכרון של הטלפון 255 שמות
וכמובן את מיספרי הטלפון המתאימים, ושימו
לב: זה מיספר גדול בהרבה ממיספר מיספרי־הטלפון
שאדם רגיל, כמונו, נזקק להם. למכשיר
צג המראה את השם שמקישים ואחריו המיספר
(של הטלפון).
המכשיר מסוגל לחייג בעצמו מיספרי טלפון
בעלי עד 24 ספרות. בקיצור, אפשר גם לתקתק
בו אל הדודה חנה בניו־יורק, ולאחר דקה קצרה,
הנה היא מופיעה.
וזה עוד לא הכל. במכשיר טמונה סוללה,
המגינה על הזיכרון, שלא יימחק, כאשר יש קצר.
למכשיר יש גם תקע לשקע של הטלפון, וגם
תקע לחשמל. יש גם דגם נייד שניתן לקחת אותו
בתיק כאשר בעליו נמצא במסע־עסקים.
עוד שני פרטים חשובים: הממדים — 26
סנטימטר על ,22 על :9המישקל — 1.6קילו

תיכף תבינו למה כדאי להיות עשיר בישראל.
נוסף על כל הסיבות הידועות, ושכמובן לא נפרט
אותן כאן, כי בטח גם אתם יודעים למה, הנה יש
עוד סיבה, שהתפתחה בצעדי־ענק בשנים
האחרונות והוכיחה את עצמה, אפילו יותר
מהרולר, הירוק, האפור והשחור.

שהפכו, עם הופעתם בארץ, לסמל של מעמד,
הנישא על החגורה ומצפצף ומוסר הודעות
והוראות, שגם אם אינם לרוחך אתה חייב לבצע,
או לגשת לטלפון קרוב, אם יש כזה, ולהסביר
למה לא כדאי למזכירתך לצפצף לר בשעות־הצהריים,
כשאתה אוכל בחברת רעייתך, או
להיפר: אתה אוכל עם המזכירה ורעייתך
מצפצפת. בקיצור, הפטנט החדש מאפשר לבעליו
להשיב על הקריאה, לא בעל־פה, אלא בכתב.
רעיון. ועכשיו, נסביר את העניין.
ולפני העניין עצמו אנו חייבים לציין את
היצרן: מוטורולה, וזה אומר משהו. המכשיר
החדש קרוי פי־סי־אקס, מערכת תיקשורת־נתונים
ניידת, המופעלת באמצעות סוללות, מסוף
המוחזק ביד(ואם תרצו ידני) ,המאפשר תיקשורת
עם המישרד הראשי, או באמצעות מרכז־מימסר
(המעביר את השידור) ,המופעל באמצעות גלי
רדיו. לא כל־כך מסובך.
אפשר להמשיך. בכל מכשיר־מסוף יש צג של
גביש נוזלי(כמו בכל המחשבונים) ,היכול להכיל

כל אחד יכול להשתמש בסוס הזה, אבל מי
שיש לו הרבה (כסף) עושה עור (הרבה) יותר.
במתמטיקה יש חוק האומר, שהרבה זה יותר טוב
ממעט. לצערי, שכחתי את הגאון שמצא את
החוק. אבל הוא באמת צודק.

יועץ־מישפטי זמיר
המחליטה לא תחליט
אינם מוסרות מתוקצבים, או נהנים מתקציב
המדינה. והוא צודק. שישה מיליארד רולר של
מניות בנקאיות שהממשלה ערבה להם, זה לא
כסף. זו רק התחייבות, ולכן לא צריך לבדוק את
חלקם של הבנקים במפולת של מניותיהם. אלא
אם כן באמת תוקם ועדת הבדיקה, אותה הציע
להקים היועץ המישפטי לממשלה. הפרופסור
יצחק זמיר. הממשלה היא המחליטה. היא לא
תחליט.

שתי שורות של מידע, ובסך הכל 27 אותיות או
סימנים. המכשיר מקבל הודעות המופיעות על
הצג ומערכת מקשים להקשת מידע לשידור.
המכשיר, גם זה, מצפצף עם הגיע ידיעה מהמרכז,
אותה ניתן לקרוא מייד על הצג, או לאחסן אותה
לקריאה מאוחרת יותר. מחזיק המסוף(המכשיר)
יכול להודיע לשולח ההודעה, שאינו מוכן עכשיו
לקבל ההודעה ויש לשדרה מאוחר יותר, או
להעבירה לאדם אחר בעל מסוף.
טווח המסוף הוא בין 15ל־ 25 קילומטרים, אך
תחנות־מימסר יכולות להאריך את הטווח
לאזורים רחוקים הרבה יותר. לכל מערכת קוד
גישה ותדירות שונה. המחיר: זה עסק יקר, ורק
חברות גדולות באמת יכולות להרשות לעצמן
מערכת כזו. כן, המחיר למערכת הוא 165 אלף
דולר וכל מסוף עולה 3000 דולר נוספים.
אפשר גם לסגור. לאחר שהחכמתם ואתם
כבר בקיאים בחידושים האחרונים בשטח הטלפונים
שלא רק מדברים ושומעים אלא גם
מדברים ויודעים גם על מה, נחזור לאותם
טלפונים מתוחכמים, שמחירם הוא במיסגרת מה
שמותר לנו, וכדאי לנו להביא לארץ.
הנה, ב־ 59 דולר אפשר לרכוש טלפון מתוחכם
אחד, היכול לשרת שני קווים (שני מיספרי
טלפון) בעת ובעונה אחת וגם לשמש מעין
מרכזיה לקווי פנים למטבח, לחדר־השינה, לשכנה,
ועוד, כמובן.
יש שם גם מה שקוראים שיחות ועידה. אתה
יכול להעלות את כל בני ביתך ואת הדוד מהעיר
השכנה, או יותר טוב, העיר הסמוכה, על הקו
ולשוחח, גם לצעוק, גם ליילל, ואם למישהו
נמאס הוא יכול להקטין את העוצמה, או סתם
• לסגור.

לעניין: על תפ״סים, בטח שמעתם. זה פשוט
ראשי־תיבות של תעודות פיקדון סחירות. כבר
בעבר הסברתי למה הן מיועדות. נעשה זאת שוב,
למען אלה שהצטרפו זה עתה אל קוראי המדור.
ובכן יש לר כסף (לפחות 50 אלף שקל) ,אתה
הולך לבנק, אומר לפקיד• :תפ״ס,״ והחל מאותו
רגע הכסף עובד בשבילך. יום־יומיים, כל תקופה
שתרצה. הריבית שתקבל יכולה להיות 12 או
אפילו 14 אחוז לחודש. כמעט כמו האינפלציה.
אבל לא תמיד.

אם תכנים 500 אלף שקל תקכל יותר
אחוזים. אם תכנים מיליון שקל תכה את
האינפלציה וכעבור חודש יהיה הרווח,
נניח 180 -אלף שקל, הרכה מעכר
לאינפלציה. אם אתה גביר, ויש לך 10
מיליון שקלים, או מאה מיליון שקלים
(כ־ 300 אלף דולר) אתה יכול לעשות כל
חודש 21 או 22 אחוזים, וכך הופכים
מאה מיליון אחרי חורש ל־ 122 מיליון
שקל. הרווח אחרי האינפלציה, כמו
בחודש האחרון 10 ,מיליון שקלים.
ועכשיו תשאלו, בצדק, איפה עמלות
הבנק, ואיפה ניכוי במקור, ואיפה
מם־הכנפה? התשובה היא: אין.
אני מכיר אחד, על היתר סיפרו לי, שמכר את
הדירה במאה עשרים אלף דולר וחי כמו מלך
מהתפ״סים. בדוח השנתי שלו למס־הכנסה הוא
רושם שאין לו הכנסה החייבת במס. והוא צודק.
יש לו הכנסה ברוטו שהיא גם נטו, ואפילו מס
ערך מוסף לא משלמים עליה. זהו החוק.
תשמע, הוא אומר לי, בבורסה היינו נותנים
מכה בריאה, מכניסים את המכה לעוד סיבוב, והיה
יוצא לפעמים אפס, לפעמים מתחת לאפס. פה,
חביבי, אין אפס. עובד כמו שעון של טקסי. אתה
מכניס לפקיד בבנק בוחטה וכבר למחרת יש עוד
בוחטה, שכל יום עושה נגלה חדשה. זהו. כל יום
מכניסים מחדש, עושה רווח על א־כיפק.
אז, למה, תשאלו, מי שמקבל משכורת, צריך
לשלם 6051,מס־הכנסה? למה שמס־הכנסה אוהב
אנשים עובדים. מי שלא עובד, ממה תבוא
הפרנסה? צדקתם. מתפ״סים.

מי שטוען שלא נותנים לחיות בארץ
הזאת, טועה, פראייר, לא מבין, מרובע.
גם לבעלי שכר יש תיקווה, אבל שם היא
יותר קטנה, קוראים לה פק״מ, פיקדוז
קצר מועד. אבל מזה אפשר לשמור על
המשכורת, שהשקל של התחלת החודש
יהיה שווה לשקל של סוף החודש. ואם
אתם חיים מהאובידראפט, הפסדתם.
המשך הסידרה בשבוע הבא. ואני מקווה
ששר־האוצר החדש אם יהיה, יצחק מודעי, ימשיך
לתמוך בשיטת האפס־מס של מחוסרי־התעסוקה.

מ שלמים כל סחיר

אחת התופעות המיוחדות לישראלים בישראל היא תאוות התשלום בבל מחיר. לא חשוב
כמה זה עולה. כדאי לקנות. מחר זה יעלה יותר. התנהגות זו היא מסימניה המובהקים של
האינפלציה בארץ. עד כאן הכותרת. בעברית. של ספר לפסיכולוגיה למתחילים. עכשיו ניגש
לעניין עצמי.
תהרגו אותי(בצחוק. כמובן) אני לא מבין איך זה מוכנים בארץ לשלם כמעט 300 דולר
עבור טוסטר־אובן. שמחירו בארצות -הברית בערך 50 דולר. במילים אחרות, יותר ממחצית
משכירת של שכיר ממוצע. אתם יכולים מייד לשאול, אז למה הם, החנויות, בתי הכולבו,
לוקחים פי שישה( יש תשובה פשיטה וברורה: אנחנו מוכנים לשלם. וזה מה שהאמריקאים
לא מבינים אין זה שאתם משלמים כפול, פי שלושה ויותר, על מוצרים שונים. כאגזד הנטו
שלכם הוא חצי או שליש משלנו. בקיצור. אתם משלמים בשבועיים עבודה מה שאנחנו
משלמים ביום עבודה אחד. איך זה! עובדה. אצלנו זה עובד.
בקרוב זה יפסיק לעבוד אצלנו. האמריקאים יפסיקו לשלם את החשבון. אנחנו נתחיל
באמת לשלם, כשלא יהיה. ואם לא יהיה. לא נשלם ואז אפילו המחירים של הטוסטר־איבן
ירדו לחצי. ועד אז אני מציע לכם להתאפק.
נזכרתי, בארצות-הברית עולה ילקוט־גב לבית״הספר משהו בין 4ל־ 8דולר. בארץ בדיוק
פי שלושה. לפי אותו סדר גודל. למה! יש על זה מכסי מה־קניה! אגרת חינוך־ חובה! היטל
טיולים! לא. למה! ככה!

המחרים
נחוג יום־הולדתו ה־ 41 של
מבוזה נסומי לובוואנאבי, שגריר
זאיר בישראל. לובוואנאבי, מורה
לשעבר, זנח את הקאריירה האקדמית
שלו(הוא השתלם באוניברסיטות בלגיות
בשפות הקלאסיות, רומית ויוונית)
לטובת קאריירה פוליטית, שבה
הגיע לתפקיד שר״ההסברה, התרבות
והאמנות, לפני שמונה שגריר בתל־אביב.
לובוואנאבי שולט בשמונה
שפות (שלוש השפות הנפוצות בזאיר
— לינגאלה, נגומבה וקפאלה — וכן
בצרפתית, אנגלית, פלמית וכמובן,
ברומית וביוונית) והוא אב ל־ 11 ילדים,
שארבעה מהם מצויים עימו בתל־אביב
ולומדים בביתיהספר הקאתולי ביפו;
ארבעה אחרים עם אחותו בבלגיה
ושלושת הנותרים עם אמו בזאיר.
נחוג בירושלים, יום־הולדתו

תורגמו מספרדית ל־ 20 לשונות.
בורחס, שהתעוור בגיל ,56 עדיין מרבה
בהופעות ציבוריות, אם כי הוא משתמש
במקל-הליכה, לא שכח להזכיר,
ביום־הולדתו, כי אמו, שנפטרה לפני
שמונה שנים, היתה בת 99 בעת מותה.
נפטר בתוניס, בירת תוניסיה,
בגיל ,44 חסן מוצטפה דודין, איש
המודיעין של הפת״ח, שהידר שלה
הוא יאסר ערפאת. דודין הוא בנו של
מוצטפה דודין, איש הגדה המערבית
שטופח על־ירי ראש המיגהל האזרחי
לשעבר, הפרופסור מנחם מילסון,
והקים בעידודו את אגודת הכפרים,
האמורה לשתף פעולה עם ישראל.
נפטר בתל-אביב, שלושה
שבועות לפני יום־הולדתו ה־,67
אמיר גלבוע, משורר יליד רוסיה
(שירים בבוקר, בבוקר; הכחולים
והאדומים) שהספיק להיות פועל
במטעים, במחצבות ובמחנות הצבא
הבריטי, שבו גם שרת במילחמת
העולם, לפני שהתאפשר לו להתפנות
לכתיבה בלבד.
נפטר בתל־אביב, בגיל ,74
משה צדניאק, מר שח־מת של
ישראל, מי שהיה ארבע פעמים אלוף
ישראל בשח, וייצג אותה באינסוף
תחרויות בינלאומיות, בהן צבר הישגים
נכבדים, כולל תיקו עם אלופי עולם
כמיכאיל בוטביניק. צ׳רניאק, ששלט
בשמונה שפות, חיבר גם 15 סיפרי
שח־מת בשלוש שפות (עברית, ספרדית
ואנגלית) והותיר סיפריית־ענק
של אלפי כרכים במיקצוע־חייו.
נפטר

בביקאפייה, פרבר

ביירותי, בגיל ,78 פייר אל־ג׳מאיל,

משורר גלבוע
במטעים. במחצבות במחנות
ה״ 76 של פרופסור(לסיפרות המחשבה
והמוסר) ישעיהו תשבי, שנולד בכפר
הונגרי בתור שנדור שוורץ. תשבי,
תלמידו של גרשום שלום(קרי: שולם
— אחד ממניין תלמידי תורת הקבלה,
בשנות ה־ ,30 שלימוריהם התקיימו
במרתף הסיפריה הלאומית שעל
הר־הצופים) ,נורע במיוחד בשני כירכי
מישנת הזוהר שלו, שלדעת רבים
שימשו השראה לקשת של יוצרים
מהצייר מרדכי ארדון ועד המשורר ט׳
כרמי. תשבי, שפירסם בגיל 24 ספר
שירים הונגריים (זימרת רגעים
אפלים) חזר, לאחרונה, לסורו, כאשר
פירסם, בשנה שעברה, ספר שירים
עבריים, שביבי עלטה, שעליו העדיף
לחתום בשם־עט קל לזיהוי: אליהוא
קירר (אליהוא, כרמז לאליהו התשבי,
הנביא מגלעד, שממנו לקח תשבי את
שם מישפחתו וקידר, תרגום -כמעט
מילולי של שם מישפחתו הראשון,
שוורץ).
נחוג בביגינג (פקין, לפי
הכתיב החדש) ,סין, יום־הולדתו ה־80
של מ ג פיו־פינג, האיש החזק של
סין. אם כי תפקידיו הרשמיים של דנג
מצטמצמים ביו״רות המועצה הצבאית
והוועדה המייעצת למיפלגה (הקומוניסטית)
,הרי הוא האיש הקובע בסין
מאז ,1977 כאשר מונה, שנה אחר מותו
של מאו טסה־דונג, כסגן ראש־הממשלה
— מישרה בה כיהן שלוש
שנים בלבד. בשנות השישים, כאשר
נרדף על־ידי אנשי מאו בעוון היותו
״קאפיטאליסט בכוח״ ,עבד כחרט
במפעל טרקטורים, גידל כרובית
ושעועית להזנת מישפחתו והתעמק,
לפי עדות עצמו, בכתבי מארכס ולנין.
נחוג בבואיינוס־איירס, יום־
הולדתו ה־ 85 של חורחה לואיס
בורחם, גדול סופרי אמריקה הלטינית
(ספר החול) ,אשר יצירותיו

שר־הבריאות של לבנון, מייסר הפלנגות
המארוניות (שסיסמתם אלוהים,
מישפחה, מולדת!) ואביהם של
באשיר, שנרצח כמה ימים לפני
השבעתו כנשיא לבנון, בסתיו ,1982
ושל אמין, נשיאה הנוכחי של לבנון.
אל־ג׳מאיל, בנו של בעל קרקעות
שנידון למוות במילחמת העולם
הראשונה בגלל מילחמתו בשילטון
התורכי בלבנון, גדל במצריים, למד
רוקחות והיה במשך עשרות שנים ציר
הפרלמנט הלבנוני (ממחוז בחירתו,
ביירות) .את יחסיו עם ישראל הגריר,
דרך קבע, בארבע מילים :״הישראלים
נותנים ואנחנו לוקחים!״
נפטר במונטריאול, קנדה,

בגיל ,79 ברנארד מנפרד בלונד
פילר, איל־נפט ותורם נדיב למטרות
ציבוריות בישראל. בלומפילד, שנפטר
חודש אחד אחר פטירתו, בעת ביקור
בירושלים, של אחיו, לואיס מורטימר,
שהיה צעיר ממנו בשנה, נודע בארץ
במיוחר בזכות איצטדיון בלומפילד
ביפו, שנקרא על שם שני האחים,
שתרמו את הכסף להקמתו, ובזכות יער
קנדה, ליד צומת לטרון, שגם למימונו
הוא דאג.
נפטר בקאהיר, משטף־דם
במוח, בגיל ,82 הגנרל מוחמר נגיב,
הנשיא. הראשון של הרפובליקה
המצרית. נגיב,־ יליד חרטום הסודאנית,
היה סגן מפקד חיל־המישלוח המצרי,
שפלש לארץ־ישראל באביב ,1948
התפרסם אז באומץ ליבו האישי
כבמיקרה שבו זחל, תחת אש ישראלית
כבדה 500 ,מטר, כדי לחלץ חייל
שנלכד בטנק שנפגע. לאחר מכן
נתמנה כמפקד חיל־הספר. כאשר ביטל
המלך פארוק, ביולי ,1952 את בחירתו
לנשיא מועדון־הקצינים בקאהיר,
היתה זאת, לדעת רבים, העילה
למהפכת הקצינים החופשיים ב־22
ביולי ,1952 ששמה קץ למישטר
המלוכני במצריים. נגיב הודח מתפקיד
נשיא מצריים ב־ 1954 על־ידי ראש
הקצינים החופשיים, ג׳מאל עבד
אל־נאצר, שנטל את המישרה לעצמו
והקפיד על כן שנגיב יהיה נתון ב־20
השנים הבאות במעצר־בית, שממנו
שוחרר רק עם עלייתו לשילטון של
אנוור אל־סאדאת(ראה גם יומן אישי
בגיליון זה).

ן* דבר נפל כרעם ביום בהיר.
1 1מזכ״ל ההסתד1ות, ישראל קיסר.
רק התמקם במושבו וכבר הודיע, שיש
בכוונתו לבדוק איך פועלים מוסדות־הביקורת
בהסתדרות, מבקר ההסתדרות
וועדת הביקורת המרכזית.
עצם הרעיון שהגופים המבקרים
יהפכו למבוקרים, גרם להתרגשות רבה
בבניין הוועד הפועל. מפה לאוזן,
נלחש, שחברת־העובדים לא הצליחה
עדיין להתאושש מפרשת יעקב לויג־סון,
והנה — ועדת־חקירה חרשה
שתקום בתוך זמן קצר תגרום לזעזוע
לא פחות קטן.
אבל התרגשות לחוד ומציאות
לחוד. לפני שבועיים פירסם דובר־ההסתדרות,
שמואל סולר, הודעה
מפורטת לעיתונות, בה הודיע כי
בעיקבות החלטת הוועדה המרכזת
לבחון את מוסרות־הביקורת, קבע
קיסר את הרכבה ואת תחום פעילותה.
מי שקרא את רשימת חברי הוועדה
הבין, כי למעשה היא תהיה משותקת
עור לפני שתתחיל לפעול. מי שהיה
בסוד העניין מאחורי הקלעים ידע מה
שלא ידעו אחרים: שהדרך שבה היא
הוקמה מעידה. שגם קיסר חושש
מווערה בעלת שינים.

יו״ר־ועדה אלמוזלינו
בסימן תשע

זאת ביסוחו
למרות ששני הגופים המבוקרים
נכרכו יחדיו, אין קשר מיקצועי-חופף
ביניהם. מבקר־ההסתררות — כשמו כן
הוא — מבקר את חברת העובדים
ואת מוסדות ההסתדרות. ועדת־הביקורת
המרכזית. לעומת־זאת,
עוסקת בסוגיות מישפטיות שבין עובד
ומעביד.

בכר פנה למזכ״ל ההסתדרות דאז.ירוחם משל. וביקש מישרה אחרת
כחו״ל. דני רוזוליו. מזכיר חברת
העובדים, מצא לו עבודה על־פי
בקשת משל: מישרת נציג חברת
העובדים במוסדות העכורה והאיגודים
המיקצועיים באירופה.
הוא יצא לאירופה בתחילת נובמבר
1983 ושב לארץ בינואר . 1984 הוא
שהה כאן זמן קצר לצורכי עבודתו,
ושב שנית בחודשי מרס. היה זה
בתקופה שבה התפוצצה פרשת
לוינסון. וחברת העובדים ומוסדות
ההסתדרות רעשו וגעשו.
חברי ועדת־הביקורת המרכזית —
מלבד איש־שלום. שלא נכחה בהצבעה
— הסכימו ברוב־קולות לבקש מבכר
להמשיך בשני תפקידיו גם בהיותו
בחו״ל. העובדה שבכר צריך, למעשה.
לבקר את חברת העובדים, שבשלי־חותה
הוא נמצא בחו״ל, לא הפריעה
לאיש.

היעד:
זנבה

ך* ראש שני הגופים עומרים
^ עסקנים הנמצאים ערב פרישה.
מבקר ההסתדרות, שלמה שטנגר, הוא
גימלאי שכבר עבר מזמן את גיל ה־.70
ממלאת־מקום יו״ר ועדת־הביקורת
המרכזית, חמודה איש־שלום, אף היא
עומדת ערב יציאה לגימלאות.
ציניקאים בבניין הוועד הפועל
טוענים, שהשינוי האפשרי היחיד בשני
הגופים הוא פרישתם של שטנגר
ואיש״שלום בתום הקאדנציה. לשם כך,
הם מדגישים, אין צורך בהקמת ועדה.

חבר-ועדה ליבאי
בפעם הראשונה

ירד פורש בכר
שליחות בשווייץ
ועדת־הביקרות המרכזית היתה
באחרונה בחדשות, ולאו־רווקא בגלל
הישגי־תחיקה למען העובד. עד לפני
יותר מחודש עמד בראשה ניסים בכר,
ששימש גם כיושב־ראש בית־הדין
העליון של ההסתדרות. אבל באותו
הזמן הוא גס היה נציג חברת־העובדים
בשוייץ. ושם אף שהה רוב
הזמן. להוציא פירקי־זמו קצרים של
ביקורים בארץ.

איך זה יתכן?
מסתבר, שבתקופה מסויימת הכל
היה אפשרי בהסתדרות. בכר, הנוהג
באורח־חיים ראוותנים שאינו מקובל על
עסקני פועלים, מתגורר בווילה מפוארת
ברמת־גן, ביקש בתחילת שנת
1983 לצאת לז׳נבה. כדי להיות לצד
אמו הקשישה. הוא סיפר שיש ׳ לו
אפשרות לקבל מינוי בשליחות ב־שווייץ.
אולי מסיבה זו הוא קיבל מייד
חופשה ללא תשלום בת שנה. הובטח
לו. שיוכל להמשיך בתפקידו בארץ
באותו הזמן.
בכר ביקש לעצמו את התפקיד
בשלהי ינואר ,1983 והתפקיד שאליו
הוא חתר בחו״ל היה מבקר פנימי של
סניפי בנק הפועלים בארצות אירופה
הדוברות צרפתית.
סמוך למועד יציאתו של בכר
לעבודה זו באירופה, חזר בו הבנק
מהרעיון. צמרת בנק הפועלים,
שהיתה נתונה באותו הזמן בשיאה של
חקירת ועדת־השנייס — שרגא רוטמן
ועמירם סיוון, שטיפלו בפרשת לוינסון
— חששה משערוריה נוספת שתדבק
בבנק לכן לא יצא בכר ליעדו בחורש
אוקטובר האחרון.

חבר־ועדה אליעד
לא עצמאי
העניין הציק לקיסר. אחרי לחץ
ציבורי בכלי־התיקשורת ופניות של
עסקנים בהסתדרות. שכל מישרה
מתפנית מעוררת אותם לחיים. החליט
המזכ״ל החדש לשים קץ לעניין. בכר
נשאר בחו״ל. הוא נפרד משני תפקידיו
בארץ.
קיסר, כהרגלו באחרונה. נמנע מלהכריע
מי יבוא במקומו של בכר.
הפיתרון האידיאלי היה להותיר על
::0339