גליון 2454 מתאריך 12 בספטמבר 1984

מכחכים
איש תשמי ד

מי יהיה איש השנה של העולם הזה?
קוראים מציעים:
מאיר כהנא. הוא ריתק את רעת־הקהל, עורר
— :עם יצרים של הרס והשמדה, וסופו שיגרום
לשמד.
המיפלצת הזאת, שהיתה קבורה במשך שנים
מתחת לפני השטח׳,פרצה השנה מתוך הבקבוק.
אין ספק שהופעתה על הבימה הציבורית היא
האירוע החשוב ביותר(והמסוכן ביותר) שהתרחש
משה רצהבי, חיפה
בישראל בשנה זו.
לדעתי, יש להכתיר בתואר איש־השנה את
אהרון אבו־חצירא, איש תמ״י. ללא תימרוניו לא
היתה הכנסת מקדימה את הבחירות, ללא
להחלטתו הנחושה לא היתה קמה בישראל
י״״ממשלת אחדות, אלא ממשלה צרה בראשות
שימעון פרס.
למרות שכוחה של מיפלגתו קוצץ בשני־שלישים,
הוכיח העסקן הנמרץ הזה שהוא המוח
הפוליטי המבריק ביותר בישראל.
דפנה בדיל, ירושלים
יצחק שמיר הוא האיש. מזה 10 חודשים הוא
מכהן כראש־ממשלה, כשהישגו העיקרי הוא
שמירת שלמות הליכוד. אלמלא אישיותו, היו
מיפלגות הליכוד מתקוטטות, מתפזרות והשיל־טון
היה נשמט מידיהן לחלוטין.
בתנאים קשים ביותר, כשהציבור תולה
בממשלה שלו את האשמה בהסתבכות בלבנון
ובפיגעי הכלכלה, הוא הצליח למנוע ניצחון
חד־משמעי של המערך בבחירות, ואף ניווט את
העניינים כך, שהליכוד נשאר שותף מלא
יוסי ספיר, יפו
בממשלה.

נייר יוצא תייר בא

הייבוא פסק, אך היתרות יורדות. אז
לאן, לעזאזל, נעלמים הדולאריסו
כל מי שיכול היה, קנה כבר מכשיר וידיאו. כל
מי שהספיק, החליף את מכוניתו לחדשה. כל מי
שמשכורתו מרשה לו, כבר ביקר הקיץ בחייל.
בינתיים פסק היבוא המטורף, אנשים שומרים על
כספם(מה שעוד נותר ממנו) ליום סגריר — אך
יתרות המט״ח ממשיכות לרדת.
מה הפיתרון לתעלומה מוזרה זו? לאן נעלמים
הדולארים?
אין הסבר אחר לתופעה, אלא זה: הממשלה
* -מגבירה את קצב הוצאת הדולארים מן הארץ, כדי
לקנות בחייל נייר משובח. הנייר שעליו היא
מדפיסה את השקלים האינפלאציוניים.
יהודה נוי, תל־אביב

.,הסוכנות מכרה אותנו
הסוכנות מכרה את דירותיה ליעקב
מרידוד ושותפיו, ודיירי עיר״גנים
בירושלים מקבלים צווי״פינוי.
אנו 50 מישפחות ותיקי השכונה עיר גנים
בירושלים. עלינו ארצה לפני 27 שנים, ובשנת
1960 איכלסו אותנו בדירות של ] 1חדר, בשכר
דירה ממלכתי, כפי שנהוג בחברות כגון עמידר
ופרזות. שילמנו פיקדון של 150 לירות בחתימת
החוזה, ובמשך 24 שנים שילמנו שכר־דירה צמוד
למדד המחיה, כשכל שנה מעלים מחדש את
השכר, ריאלי וסביר. החתימו אותנו על חוזים עוד
בנמל־התעופה, ואנשי־הסוכנות איכלסו אותנו
בבתים הנ״ל.
מסתבר, שהחוזים שלנו לא מוגנים, ולא חל
עלינו חוק הגנת הדייר. לא ידענו קרוא וכתוב.
חתמנו כעיוורים וכמאמינים, שאכן נשלם
שכירות לכל החיים, ושנהיה מוגנים ושאף אחד
לא יוציאנו מביתנו. כך הוסבר לנו על־ידי אנשי
הסוכנות :״זה הבית שלכם.״ אך המציאות סטרה
לפנינו.
לפני שנה וחצי נדרשנו לשלם בחוזה החדש
סכום של 5,500 שקל, כשהסכום האחרון ששולם
היה 500 שקל. נדהמנו. שאלנו מדוע הסכום כה
גבוה? והגובה השיב לנו :״החברה נמכרה ליריים
פרטיות.״
הסוכנות החליטה להיפטר מנכסיה, מבלי
לדאוג לנו. היה עליה לציין בעת המכירהולהבטיח שאכן עליית שכר הדירה לא תיעשה
בצורה פרועה, ושאנו שכונה שיקומית. אך מה
היה איכפת לה? יש פה רווח, וטובת האזרחים לא
עמדה לנגד עיניה. הסוכנות מכרה אותנו
לדירות־עם (רסקו).
דירות־עם כוללת משקיעים מחו״ל, יעקב
מרידור ועוד חברות פרטיות, וכולם יחדיו חברו
לעשות רווחים והון משכונה שיקומית, שכוללת
אלמנים ואלמנות, חולי לב וסרטן.
כעת קיבלו שלוש מישפחות תביעה לצו־פינוי,
ויש להן מישפט באוקטובר.
ריבקה שטיין, ירושלים
(המשך בעמוד {4

כתבת ה שער הקדמי:

ממשלתםע״ל

אין זו ממשלה של אחדות לאומית, אלא ממשלת מערד־ליכוד, כקיצור: מע־ל. היא תהיה
משותקת בכל עניין חשוב, וכל חבריה יפחדו מאריאל שרון. כתבי.העולם הזה־ עקבו אחרי
ההצבעה במיבלגת העבודה, שבה הצליח שימעון ברם לחגוג סון ז־ם וף את נצחונו האישי,
במרכז הליברלים, שם דת־קוממו
כולם, כרגיל, ובמרכז

מפ״ם, שם אפילו הקשישים

תמכו בפרישה מהמערד•

שרי
!פליט

כתבת ה שער האחורי:

ו1רוח ׳מ׳7/7׳
₪ 17177 נות

מדוע החליט יוסי שריד, דווקא עכשיו,
לפרוש ממיפלגת העבודה, אחרי שמיהר
להצדיק א ת הקמתה של
ממשלת אחדות״לאומית,
למה הוא מצפה מהשידוך
עם ר״ צ, ומה בעצם צפוי לוז

6ו שנים עברו מאז ילדה הזמרת עליזה
עזיקרי בת לזמר אריס סאן 6 ,ו שנים
עברו מאז התנכר הזמר
לבתו ולאמה. אך רק היום,

1אזרה אומץ. לפנות לבית־המישפט
בתביעת מזונות.

הכבודהוא הכוח!״
שלמה ניר (ב ת מונ ה) ,ש חקן בסרט
״מאחרי הסורגים־ ובעצמו אסיר לשעבר,
שישב נ 1שנה, מספר בראיון מרגש, על
השוד המזויין והנסיון לרצח שוסר, על
אסירים יהודים
יחסי
1 1וערבים בכלא ומכריז:
״בכלא הכבוד הוא הכוה!״
גאוות תגידוו
להפתעת הנוכחים והנאשם
עצנח. הכריז השופט כי שימעון
חרמון, הנאשם ברצח כרסרה
בלאס. נסצא אשם והוא נידון
למאסר־עולם. הנידון
הכריז כי ילך למאסר
בראש מורם.
רחל הסרחלת
גזדחחת:
האהבה האיטלקית
של שוש
רחל המרחלת מדווחת: חנה לסלאו ואביב גילעדי
התחתנו — שוש אלוני (בתמונה) ביקרה
באיטליה את דינו מניגץ — ישראלה שטיר
קיבלה ממאהבה שעון ירוק —
אנדה זימנו אושפזה בגלל
דיאטה. תעלומת־השבוע: מדוע

נעלמה אשת עסקן הכדורסל?

״לא אנסתי!־

הפתעות בועציה
כתבת העולם הזה הי ת ה בפ ס טי בל ונציה
ו הי א מספר תמה התרח שמאח רי הקלעים
של חבר־ה שופטים בפסטי־בל
-כיצד זכה הסרט
הי שראלי בפרס וכיצד עורר

הסרטה אי ט ל קי ס קנד אל.

אח תכנים
ש01• 1׳
7 /7 /7

בוז׳ו סידני 30 נתנייתי הנאשם באונם
תיירת על שפת־הים, ניסה בכל כוחו
לשכנע את השופטים שהיא
הסכימה לו .״בנתניה,״
הכביר ,״בחורות לא יורדות
לים לשחות, אלא להיסחט!״
מאומץ וטוב לו
הניסיון הצליח: יפית ניניו, שאימצה א ת
הילד העבריין המועד, הה־זירה
או תו לחיים נורמליים
והו א מאושר בביתו החדש.

ש 1ו*#
״אנחנו לא זוג הומו־סכסואלים,״ טוען
ג׳וליאנו מר( ,בתמונה) ששותפו
לדירה, יוס״י שגיא, הותקף, לדבריו,
בביתו באכזריות על־ידי בריונים
שחתכו את פניו. ג׳ול־יאנו,
בן לאם יהודיה ואב
ערבי מספר על חייו ה־חצויים
בין שני הלאומים.
ונשוט בלי
חתונה בעיירה

את העוו

המעצבים בישראל מציעים שפע של ביגדי־עור
אופנתיים. מי שמחירים אופנתיים אינם לפי
כיסו, יכול ללמוד מלי א ת
6 1 * 1סידם, המעצבת והתופרת ב־עצמה
את בגדיה, בעיקר מעור.

למרות גודש החשובים והמם ורסמים, שבאו
לעיירה בית־שאן, היתה חתונתם של זהבה
ו שימעון לוי, בנו של דויד לוי, חתונה
צנועה. הקנייילד והם רוות מ־חתונת
בתו של אברהם שפירא
לא היו שם. הרבה עליצות
ועממיות — היו גם היו.

המדורים הקבועים: מיכתבים קורא יקר
בלונים -שימעון פרס תשקיף במדינה הנדון עלי דפנה -חידון ליברלי הווי יומן אישי
אנשים
מה הם אומרים -גבריאל מוקד.
יצחק ננר, חיים שיף, אורי

י בן־ארי, יפה ירקוני מיכאל שושן

שידור
זה וגם זה ברברהנפרדת לילות ישראל -
חלון ראווה תשבץ בתולה
הורוסקופ -מזל תמרורים אתה והשקל קולנוע רחל מרחלת על בל העולם
זה היה העולם הזה שהיה

מכחכים
מותו הותיר חלד
קוראים מביעים את צערם
על מות דן עומר.

לשם אמנות״ .מאותה סיבה היה דן
עומר אחד האנשים היחידים בישראל
אשר מדורו וכתיבתו לא עוררה אצלי
את תחושת הגלות והגטו הנוראיים,
כפי שמעוררת בי רוב האמנות
והספרות בישראל.
מרים שרון, תל־אביב

אני משתתף בצערכם על מותו של
דן עומר. שמעתי את הידיעה ברדיו.
וממש הייתי בהלם. אני לא מכיר אותו,
אבל את ביקורתו והמלצותיו על
ספרים ראיתי והערכתי.
שימעון סניה, אור יהודה

המורה נגד המערכת

מותו של דן עומר הותיר חלל אשר
כמעט לא ניתן למלאו. הוא הלך בדיוק
כאשר טרוף הטירור הרתי בולע כל
חלקה טובה, וכאשר כמעט שאין
אמנים ואנשי־רוח אשר יכולים
באמצעות יצירותיהם לנווט רוחנית
אוניה זאת, מאחר שהם נמצאים בתוך
״מיגדלי השן הבטוח של האמנות

המורה נילי ירון, שרואיינה
בהעולם הזה (,)29.8.84
מבקשת להבהיר:
טענותיי לא כוונו באופן אישי
למישהו, אלא כלפי מערכת־החינוך
ונגד הצורה שבה היא מנוהלת. נקודת
המוצא בדבריי היתה עקרונית ולא
אישית. כאשר היזכרתי ״מפקחים״,

״מורות טיפוליות״ ,או ״אחות״ ,התכוונתי
לפונקציות השונות של כל אלה
בתוך המערכת, ולא למישהו מסויים,
ובוודאי שלא לעמיתיי בבית־סיפרי.
בעיקר צר לי אס׳נפגעו המורות
הטיפוליות בבית־סיפרי. בעניין מסויים
זה נראה כי לא הוכנתי כהלכה. לא
אמרתי שמורה מסויימת גרמה לי נזק,
אלא שמורות טיפוליות, כאשר הן
עוסקות ב״פסיכולוגיה״ מבלי שהוכשרו
לכך, עלולות לגרום נזק. כמו כן
אמרתי, שהאחות צריכה, לדעתי,
להיות חלק בלתי־נפרד מן הצוות, אלא
שאין זה ניתן, כי לא מאפשרים לה
להימצא מספיק זמן בבית־הספר.
לא אמרתי שתורה־שבעל־פה מלמדים
בשל ספריהם של מפקחים. טענה
כוו אומנם השמעתי, אך בהקשר אחר.
נילי ירון, תל־אביב

• א ם נדמה לקור אה ירון
שדבריה ל א הוכנו כהלכה -אץ
הי א אל א טועה. לפי הפניות
למערכת העולם הזה, מאיו פורסמו
ד ב רי ה מסתבר שדבריה משקפים
דעתם של מורים רבים.

מה באמת קרה
באום־אר־פחם?
העולם הזה ( )5.9.84 היה
היחיד שדיווח נכונה על
אירועי אום־אל״פחם. א
ל״מ (מיל׳) ירמיה מחזק
את דבריו.
הייתי עם בני אום־אל־פחם ביומם
הקשה והגדול, ואני מאשים את השר
יוסף בורג באחריות למה שאירע שם.

מאמרו שר א1רי אבנר, במדור ״הגדה״ ער העיר עימנואל (.העולם
הזה׳ )29.8.84 עורר את חסידי ההתנחלות הדתית שבגדה המערבית

הגברי ם ב עי מעאללאסתפרפ רי ם
מר אבנרי היקר י.
אנא, סלח לי על שאני כותב לד אנגלית.
שליטתי בשפה העברית אינה מספקת עדיין כרי
לבטא את מחשבותיי בעניין חשוב. מכל מקום, יש
באפשרותי לקרוא ולהבין עברית מודרנית.
ברצוני להפנות שנית את תשומת־ליבך למאמר
על העיר עימנואל, אשר הופיע בחתימתך. הרושם
שקיבלתי מהערותיו הוא. שלדעתך כל הבעיות
הכלכליות אשר ישראל ניצבת בפניהן הן תוצאה
ישירה של הקמת עימנואל. היו לך גם כמה הכרזות
על החיים בווילות של עימנואל, אשר לי, כתושב
העיר, קשה מאוד לקבל. הרושם הכללי שקיבלתי
ממאמרך הוא, שיש לך התנגדות עזה, ואולי אפילו
שינאה, לאחיך היהודים אשר בחרו לחיות דרך־חיים
המנוגדת לדרך חייך ולפילוסופיה שלך.
אני עולה חדש בישראל. בחרתי לחיות
בעימנואל לא מפני שאני דבק בסיגנון,חרדי
ובפירוש אינני חרדי) ,אלא מפגי שרציתי לחיוו(

,,אין אצלנו פיתוי קטינים,
פורצים, אנסים או גנבים!״
בארץ־הקורש באווירה של מעורבות אישית עמוקה
בין בני עמי. אשר בעיניהם התורה וארץ־ישראל הן
מקודשות. היום, אחרי שאני מתגורר בעיר יותר
מעשרה חודשים. ביכולתי להעיד מהם החיים
על־פי התורה ומהי השפעתם החיובית על איכות
החיים בעימנואל.
מר אבנרי, ברצוני להזמינך לבקר בעימנואל
בפעם הראשונה בחייך (לפי מיטב ידיעתי מעולם
לא היית כאן) ,לביקור בן שבוע — או לפחות של
סוף־שבוע — כדי שתספוג את האווירה השוררת
כאן, ואז תחזור למכונת־הכתיבה שלך. אני בטוח
שאז. כשתהיה משוחרר מריעות קדומות על
״אנשים הלומדים טכסטים עתיקים שאבר עליהם
הכלח ״,תכתוב כבר אחרת לגמרי.
אני מזמין אותך לבלות את זמנך אצל מישפחת
בורשטיין, אשר אינה מתעקשת כלל לחיות חיי
פאראזיטים. אם הסישפחה היא אחות מעשית, האב
הוא יועץ ניהול מיקצועי, בעל נסיון של יותר מ*25
שנה במיקצועו. אשר עזב את חיי־השפע בארצות־הברית
כדי לבוא לישראל, להשתתף בבניין
ארץ־ישראל. תוכל למצוא גם את הבן, רואה־חשבון
מוסמך, אשר עזב מישרה של חשב בחברה יוקרתיב
בארצות־הברית, ואשר התנדב להתגייס בגיוס
מוקדם לצה׳ל. הילדים האחרים עומדים להצטרף
בקדוב להוריהם בישראל: מהנדס אלקטרוניקה
ופסיכולוג. האם אלה ח״פאראזיטים״ שעליהם
דיברת?
הבורשטיינים אינם בוררים. יש אחרים כמונו
בעימנואל, אבל אתה התעלמת מאיתנו.
טענת. שתושבי עימנואל אעם משרתים בצבא.
אין זה נכון. ברגע זה ידוע לי על שלושה מעובדי
כוכב השומרון(החברה המפתחת את עימנואל),
הממלאים את חובתם בשירות מילואים.
אני מזמין אותך לבקר במישרדי אגף־כוח־ארם של
מינהל עימנואל, כדי שתראה במו עעיך את
ההעתקים המצולמים של צווי־הקריאה למילואים.
המועברים בכל חודש לביטוח הלאומי. בוא
• מיכתב זה הגיע למערכת באנגלית.

לעימגואל, מר אבנרי, ותן לעובדות לדבר בשם
עצמן.
אבל הבה נחזור לרגע לאיכות־החיים שאני
נהנה ממנה בעימנואל. אני רק יכול לאחל לך
לחיות בעיר שבה אין ילדים המכורים לסמים, בעיר
שאין בה פיתוי קטינים בעיר שבה ניתן לצאת
מהבית ללא חשש מפני פורצים, עיר ללא אנסים
וגנבים. התוכל להעלות בדימיונך שדווקא ״ספרים
פרימיטיביים ועתיקים״ אלה. שבהם הוגים תושבי
עימנואל, הם שגרמו להקמת העיר הטהורה הזאת?
אילו רק הקדישו כל בני־עמנו כמה דקות בכל יום
לעיון באותם ״טכסטים עתיקים״ .הרי שרוב הבעיות
החברתיות — המתעוררות בחברה המודרנית
אם לא כולן — היו פשוט נפתרות.
אני חייתי את אותם ״חיים אחרים״ .וכעת.
כשאני מוקף בסיגנון החיים אשר אתה מתעב,
למרות שלעולם לא אהיה חרדי. אני יכול לומר
בכנות, שדרך חיים זו מציעה הרבה יותר תיקווה
להישרדות היהודית מאשר דרכך־אתה.
יוסף בו ר ש טיין. עימנואל

בס״ד
לכבוד: תומך הרוצחים. אורי אבנרי ימ״ש.
מאת: אחד התושבים בעיר עימנואל.
התפלאתי מאוד לקרוא את כתבתו בעיתון
הטמא שלך. רציתי רק להעיר לך על שקריך י, ואני
מקווה שאי־פעם תפקח את עיניך. תראה את
הארסיות שלך ותחזור בתשובה.
קודם כל, קניתי את דירתי שבה אני גר במחיר
מלא. ואינני יודע מניין לקחת את הטענה שאני
גורם לאינפלציה או שאתה, וכל אזרח אחר. מימנתס
את דירתי בעימנואל. הרי קנינו פה את השטחים
והדירות במחיר מלא, בכסף עובר לסוחר. ובמיוחד,
איך אתה יכול להתנפל עלינו בזמן שאתה לא היית
אצלנו אף־פעם? אם אתה מאמין למישמע אוזניך,
אז לפני שאתה כותב — נא אמת זאת על״ירי מראה
עיניך.
אתה בא בטענה שפה גרים משתמטים. ובכן.
קודם אענה לך עליי ואחר־כך על החברים שלי.
אני אישית מאוד נפגעתי מזוג כי אני שירתתי
בצה״ל ביחידה קרבית שלוש שנים, ואני משרת
עדיין במילואים באותה היחידה. למרות 73$נכות
ממילחמת יום״הכיפורים. בושה וחרפה מצירו שכך
אתה פוגע בי:
אני עובד ומפרנס את עצמי בכבוד. אשתי אינה
עובדת, כי היא מגדלת את ילדיי בכבוד. וגם היא
מאוד נפגעה ממך.
דרגתי האישית היא נמוכה מזו של הלומד
בכולל ותורתו אומנותו, ובכך הוא מקיים את עם
ישראל. ואשתו. שעובדת ומפרנסה את מישפחתה,
נהנית מכל רגע שבעלה יושב ולומד בכולל. זה לא

״איך יהודי כמוך נזשנזיץ
אותנו כך? יכול להיות שאתה
זרע־עמלקר
כמו אצלכם. שהאשה צריכה לדאוג. כי בעלה
מתפרפר עם נשים אחרות.
שלא לדבר על חינוך ילדינו. שהוא טהור לכל
הריעות (ופלא שלא היזכרת אותם, הרי אתה

משמיץ כל דבר טוב) :לא גדלים אצלנו רוצחים.
אנסים. מעשני־סמים ומזריקי־הירואין, אלא אנשים
,ישרים.
אני רק לא מבין דבר אחד: איך יהודי כמוך,
שגדל ונלחם בארץ־ישראל, מסוגל להיפגש עם
רוצחי ילדינו ומשמיץ את ילדי עמך? איך היית
מסוגל להתנשק עם ערפאת ימ״ש, ומצד שני, בתור
יהודי, לכתוב כתבת־ארס על יהודים?
יכול להיות שהמקור שלך הוא זרע־עמלק. אז
אנא. קפל רגליך וסע מהארץ הקדושה. מקומר לא
איתנו, כי כל דבריך הם עזר לרציחות ואונס. וכל
הפשעים שנעשים בארץ.
בתיקווה לישועה גדולה.
יצחק דרי,סלד, עמנואל

בס״ד
אמר הכותב: בעזר חונן הדעת, עליתי על מרכבה
בלי סוסים. שקורין אוטובוס, וקניתי כרטיס נסיעה,
וכך נסעתי ונסעתי ונסעתי עד ׳שהגעתי לעימנואל
העיר הגדולה, ושאפתי אוויר־הרים צלול כיין, וגם
עונג רוחני משיב־נפש. ועכשיו אני יודע בזכות מי
העולם קיים: בזכות עימנואל, העיר הגדולה,
ומייסדיה. ואלה שמותיהם: זלמן מרגליות נ״י ובנו,
יוסף מרגליות נ״י, ופינחס אליהו אהרנרייך נ״י.
האב ובנו לבית מרגליות הם נדבנים בחסד עליון
ונותנים בוכטות גדולות למוסדות התורה, כדי
לקיים חכמי־ישראל ותלמידיהם. ועכשיו הם
משקיעים ממון הרבה במיצוות ישוב אדץ־ישראל
ובבניץ עיר יהודית ושמה עימנואל.
פינחס אליהו אהרנרייך. זה יוזם ומנהל המיפעל
הגדול והנפלא הזה. ואני מסייר ועובר על פני
בתי־מידרש וכוללי־אברכים. שעוסקים בתורה כל
היום וגם בלילה. והנה בית־מידרש וכולל ברסלב.
והנה בית־מידרש וכולל סלונים ובית־מידרש וכולל

״בזכות עימנואל נזכה ר 1מ ד
שירה ולקבל את פני הרוכב
על החמורר
חסידי-תימן, ובית־מידרש חב״ד, ובית־מידרש
נדבורנא, ובית־מידרש ומלל חסידי גור.
עימנואל, העיר הגדולה, כוללת בתוכה גשמיות
וגם רוחניות. ושם ראיתי גם חנות כל״בו גדולה,
שבה קונים לחם ובשר ודגים ופירות דרקות וכל
מיני דברים של טעם. ויהודי נוטל ידיו ומברך
״המוציא״ ואוכל לחם ומברך כירכת־המזון, ובכוח
האכילה הוא לומר ומתפלל ועושה מינוות. ושם
ראיתי גם מיקווזדטהרה ומרחץ משוכלל ומבריק.
וגם נכנסתי למקום שהמלך הולך לבדו. וגם התא
הזה נוצץ ומבריק, כמו בית־מירקחת...
ויש עוד כמה מעלות טובות לעיסנואל העיר
הגדולה, ומקוצר המצע אי־אפשר לפורטן, בי רבות
הן. ולרחובות עימנואל שמות יהודיים, כמו רחוב
יומי הצדיק, רחוב אור־ההיימ רחוב בית־ישראל,
רחוב נועם אלימלך, רחוב חתם סופר ועוד שמות
יפים ששכחתי.
בזכות דיירי עימנואל,שעוסקים בתורה ותפילה
ומיצוות ומעשים טובים, נזכה מהרה לראות
במפלתן של רשעים ולומר שירה ולקבל את פני
הרוכב על החמור.
חיי ם־ צ בי קורניק, תל-אביב

השר, ורק הוא, אשם בהתנגשות
האלימה בין שוטריו לבין תושבי־הכפר,
על נפגעיה המיותרים בשני י הצדדים.
הוא־הוא שהציב את כוחות המיש־יי-
טרה ומג״ב בכניסה לכפר ממש, כדי
להבטיח כביכול את ״הדמוקרטיה״,
על־ידי כניסתו הפרובוקטיבית של
הגזען הפאשיסטי לכפר.
על זאת יעידו הודעותיו והודעות
המישטרה מבעוד יום ובו ביום.
ההודעות דיברו אומנם נם על

נימים הארה
בי מי םהאלה אין מלך
בי שראל
לאהודולאכתר־ מ ל בי ת.
ההדרנמצא רק ב מי ם
בין ה עצי ם.
קשהל חיו ת בן מי םמדמ מי ם.
כי המל כו ת חו ל ה או אי מ ה.

ז מיר בן־־דדיד,

ע בו

מניעת כניסת ביריוני־כהנא, אך הן
אמרו במפורש שיוצבו כל הכוחות
הדרושים כדי להבטיח לו עצמו את
״זכותו״ לבצע את זממו. עובדה זו
טושטשה במהלך אירועי היום ובדיווח
עליהם באמצעי־התיקשורת, ונתקבל
הרושם של האיזון הקדוש בין פורעים

למתגוננים.
ההצבה הפרובוקטיבית של הכוחות
המאיימים על הכפר לפי החלטתו של
השר בורג גרמה בתנאי המתח הנורא,
ששרר במקום, להתפרצות הרגימה של
הפירחחים, שכל המאמצים להפסיקה,
שנעשו על־ידי ההנהגה האחראית
והנבונה של הכפר(שחלק מאנשיה אף
נפגע מאבנים ומגאז) עלו בתוהו.
מפקדי המישטרה הבכירים נהגו
באיפוק, ואין להאשימם במצב שנוצר.
אך חובה היא להזכיר כי כמה קצינים
זוטרים, שוטרים ואנשי מג״ב, התנהגו
בגסות ובאכזריות יתרה. והכאתו
ומעצרו של הרב ירמיהו מילגרום,
חסיד אומת היהודים אמיתי, סימלו זאת
יותר מכל.
אולם את האשמה הישירה והעי־

קורא ירמיה
האיזון הקדוש
קרית יש להטיל על השר בורג, אשר
במקום להורות למישטרה לרכז את כל—
מאמציה במניעת תנועתו של הח״כ
החדש אל עבר הכפר מראשיתה, שמר
על איזון עיקבי ופרובוקטיבי, שהפך
את הכפר לשדה־מערכה.
דב ירמיה, נהריה
• ה קו ר א ירמיה הו א מזכיר
הוועד היהודי-ערבי נגד הגזענות
ולמען ד ה קיו ם בישראל.

אבירות גזבחחז,
מציאות נז״לדו ת
אוהבי בעלי־חיים, שימו

יש אצלנו מיבחר גדול של כלבים
וחתולים, גם גיזעיים. ניתן לקבלם
לשבועיים ניסיון. יש גם שירות פנסיון.
אצלנו מקבלים בעלי״חיים משוטטים,
ומגישים שירות של אבירות
ומציאות.
צער בעלי חיים, יפו
• כתובתה של האגודה הוא רחוב
סלמה ,30 יפו. הטלפון.03-827621 .
העולם הז ה 2454

ב לנני ם

מאת דניאלה שמי

הליכוד רצה 20
התנחלויות.
אנחנו רצינו .7

1גלי

סביב!

,.העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורמן ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136
העורך הראשי: אורי אבכרי עורך־מישנה: דוב איתן עורך
תבנית: יוסי שנון עורכי כיתוב: ענת ישראלי וגיורא
נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון
מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל,. :העולם הזה״ בעי־מ
הדפסה,. :הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד״ בע׳־מ

יתכן שרבים הופתעו מהקמתה של
ממשלת אחדות־לאומית ואומרים עתה:
האם לשם כך הצבענו בעד מי
שהצבענו?
אתה לא היית מופתע. העולם
הזה קבע עוד לפגי זמן רב שזהו מה
— שיקרה. הנה כמה ציטוטין, לריענון
הזיכרון.
ב־ 4באפריל כתב העולם הזה
במדור הנדון, על החלטתו של יצחק
1נבון שלא להתמודד על ראשות
• הממשלה :״ביום השישי ...הכריז נבון
שלא יתמודד. יתכן כי ביום הזה הפסיד
המערו בבחירות.״
שבוע לאחר מכן, ב־ 11 באפריל,
תחת הכותרת ״גוג ומגע״ ,כתב העולם
הזה במדור הנדון :״אחרי הבחירות הם
(המערך והליכוד) יקימו ממשלת־אחדות־לאומית.
השאלה היחידה
שתוכרע בבחירות היא אם ראש!
הממשלה הבא יהיה שימעון פרס,
כשסגנו יהיה יצחק שמיר, או שראש־הממשלה
יהיה יצחק שמיר, כשסגנו
יהיה שימעון פרס. האם למען השאלה
הזאת כדאי לערוך את כל הקירקם הזה,
ולהוציא את כל המיליארדים?
״...רק הבוחר התמים, שיצביע בעד
המערך כדי להציל את המדינה מן

בשילטון, ולוא גם כשותף מס׳ ,2אינו
יכול להצביע בעד המערך״.
במוצאי יום־הבחירות, בשעות הקטנות
של הלילה, כתבתי רשימת־סיכום
תחת הכותרת ״תיקו של כישלונות״
.היא פורסמה בו ביום, בגליון
שנשא את התאריך 25 ביולי.

היא הסתיימה במילים הבאות:

התוצאה
של תיקו־הכישלונות היא
שאף אחד משני הגושים הגדולים
אינו מסוגל להקים קואליציה באמצעות
הלוויינים שלו. שמיר יכול
לנסות להקים קואליציה מצומצמת
של פאשיסטים ודתיים ...שימעון פרס
יכול להפעיל את כל כישרונותיו
כתככן פוליטי ...אך כל אחת משתי
הקואליציות האלה תהיה רופפת,
שבירה ומלאכותית.
למעשה הניח הבוחר רק אפשרות
סבירה אחת לשני הגושים: להקים
קואליציה משותפת לשניהם.
יהיה זה מיבנה אומלל. קואליציה
כזאת תצטרך לפעול על פי המכנה
המשותף הנמוך ביותר. היא לא תוכל
לפתור שום פיתרון־של־אמת, לא
להציג שום דרך ברורה בשום נושא
שהוא.

י הם רצו לחזור
מלבנון בעוד 4
שנים. אנחנו רצינו
3 .חודשים.

אחרי הבחירות הם יקימו ממשלת־אחדות־לאומית.
השאלה היחידה שתוכרע בבחירות היא
אם ראש־הממשלה הבא יהיה שימעון פרס.
כשסגנו יהיה יצחק שמיר, או שראש־הממשלה
יהיה יצחק שמיר, כשסגנו יהיה שימעון פרס.
,העולם הזה״ 11 ,באפריל 1984
לפני ח מי ש ה חו ד שי ם

הליכוד, או בער הליכוד כרי להציל את
המדינה מידי המערך, יהיה מרומה. כמו
תמיד.״
זה נכתבלפניחמישה
חו דש ים .
חזרנו על כך מאז כמה פעמים.
ב־ 13 ביוני, תחת הכותרת ״ויתרוצצו״
,כתבנו במדור הנדון:
״אם יש אדם אחד המסוגל להפסיד
את הבחירות האלה בראש המערך,
אחרי שבע שנות הליכוד — הרי זה
שימעון פרס ...מכאן צרות בלי סוף,
קואליציות רעועות או ממשלת־אחדות־לאומית
...כל זה משום שטיפ לגה זו היא כה מנוונת, עד כי גם
יצר־הקיום הנורמלי, הפועם בכל גוף
פוליטי, אינו מתפקד.״
ערב הבחירות, ב־ 18 ביולי, תחת
הכותרת ״בער מי להצביע?״ נאמר
במדור הנדון:
לפי כל הסימנים עומר המערך
להקים קואליציה עם הליכוד. משמע:
הדבר היחידי הבטוח הוא שניצחון
המערך בבחירות אלה יבטיח כי המערך
ופרס יעמדו בראש הקואליציה הזאת,
ולא הליכוד ושמיר. מי שמסתפק בכך
— יוכל להצביע בעד המערך. מי
שרוצה להיות בטוח שהליכוד לא יהיה

היא תספיק בקושי לניהול המדינה
כמות שהיא, תוך דריכה במקום בכל
השטחים. אך זה בוודאי ייראה לרבים
כעדיף על לא כלום.
ויש סיבה חדשה נוספת להקמתה:
רק כך יוכל שני הכישלונות
הגדולים להציל את עצמם.
מאחורי גבו של שמיר נושם ונושף
אריאל שרון. אם הליכוד לא יהיה
בממשלה, לא תהיה זאת אלא שאלה
של זמן עד ששרון יפיל את שני
האדריכלים של בחירות אלה: שמיר
ולוי.
אותו הדבר יקרה במערך. אם לא
יהיה פרס בממשלה, הוא יפול.
קואליציה של פרס ושמיר תהיה
ברית בין הכושלים, שותפות של
העיוור והפיסח, אגודה להגנה עצמית.
כל אחד מן השניים זקוק לה כדי להגן
על עורפו מפני חבריו שלו.
ולשניהם תהיה אמתלה מצויינת —
פשוט אין ברירה.
בשביל המדינה יהיה זה אסון.

התפשרנו!
יהיו 27 התנחלויות
ונחזור מלבנון בעוד
4שנים ו־ 3חודשים.

ראש״הממשלה המיועד, שימעון פרס, נואם

כאשר הוא יעבור כבר השבוע לירושלים,
אחרי השבעת הממשלה בכנסת.
בעבר התבטא פרם באופן חד־משמעי נגד
הרעיון שהיא תעזוב את דירתה
בנווה־אביבים.

כך מגרשים בלבנון
מידע שהגיע לפאריס מגלה פרטים בלתי־ידועים על שיטת
הגלייה של תושבים בדרום־לבנון, החשודים בהשתייכות
לקבוצות עויינות.

תו ־י ה -ך
החוק הנורווגי -יוק
אין סיכוי לחקיקת החוק הנורווגי, שאמור
להבטיח התסטרות שרי הממשלה מהכנסת,
מסני שגם יצחק שמיר וגם שימעון סרס
מתנגדים לו.
קבלת החוק היתה מוסיפה לסיעת הליכוד בכנסת ח״כים
מובהקים של דויד לוי ומגדילה את הח״כיס הליברלים
ל־.16
במיפלגת העבודה היה גורם החוק להגדלת ייצוגה של
מפ״ם לשיבעה ח״כים, ולצירוף עוד ח״כים מאנשי מחנהו
של יצחק רבץ.

תוכניות רבין בלבנון
תוכניתו של יצחק רבין כשר־ביטחון ליציאה
מלבנון קשורה כהשגת הסכם לכניסת יוניסי״ל
לשטח שצה״ל יסנה.
רביו יוצא מהנחה שגם הפעם, כפי שהיה בפלישת הסורים
ללבנון בשנת ,1976 הם יימנעו מתפיסת החלק הדרומי־ .
מערבי של לבנון.

תוכנית רבין תנטרל למעשה את צד״ל, צבא
דרום לבנון, ואת מפקדו, אנטואן לאחד.

העבודה מזמינה
יוזמת־שלום
צמרת העבודה תבהיר בזמן הקרוב שהיא
ממתינה ליוזמת־שלום מבחוץ. ההנחה היא,
שהממשלה בהרכבה הנוכחי לא תנקוט שוס
יוזמת שלום, וכסי שהיה בעבר, גם הסעם
תתבקש יוזמה כזו מבחוץ.
כאשר תועמד הממשלה מול יוזמת־שלום רצינית, היא
תבקש לצאת לבחירות חדשות. לכן מעריכים בהעבודה,
שיוזמה כזו חייבת להתגבש לא אחרי אוקטובר .1986

מי יכנס
למישרד־הביטחון?

על פי מידע זה, מדביקים חיילי צד״ל — או
חיילים אחרים כרוזים סביב ביתו של החשוד,
ובו הוא מתבקש לעזוב את המקום לטובתו
בתוך זמן קצר, ולא — אין הם אחראים
לגורלו.
מידע זה יצטרף לפרטים נוספים שכבר פורסמו בעיתונות
הזרה על הנעשה בדרום לבנון.

צדוק אושפז
חיים צדוק, שר־המישפטים לשעבר, אושפז
בבית-החולים על שם שיבא בתל־השומר,
אחרי התקף־לב.
בחדר הסמוך שכב שלום רוזנפלד, בעל הטור
ב״מעריב״ שכבר נשלח להחלמה.

צ־ארטר ישראלי באירופה חברת צ׳ארטרים ישראלית בוחנת אפשרות
חוקית לטוס בחודשי־החורן! בין כמה יעדים
בתוך אירופה. לשם כך נבחנת אן! הקמת
חברת־בת תחת שם אחר, שתעסוק בכך
בשיתוף־פעולה עם גורם תעופתי מקומי.
בדרך זו מקווה החברה להתגבר על מיעוט הטסים לישראל
וממנה בחודשים הקרים.

גומו־י לומד לבגרות
מנהיג ״חבורת הכרס״ ,רחמים(..גומדי״)
אחרוני, מנצל את שהותו בכלא ללימודי
בגרות. הוא ניגש כבר לארבע בחינות.
גומדי מרצה עונש של 12 שנות־מאסר
על חלקו — ביחד עם טוביה אושרי —
ברצח הכפול של עזר כהן ועמוס אוריון.

רימון שינה כתובת
תושבי בית־לחם תמהים על הסיפור שהופץ
באחרונה, כאילו נזרק רימון על ביתו של
ראש־העיריה, אליאס פרייג׳ .בבית־לחם
טוענים, שהוא הושלד לבית שכנו של פרייג׳,
שם מתגוררת מישפחת פליטים, שהתגוררה
בעין־כרם לפני . 1948

לפחות שני אנשי״צבא בדימום מוזכרים
לתפקידים בכירים במישרד הביטחון.

מוטל ה מרגיז שוב

כמנכ׳׳ל המישרד מוזכר שמו של עמוס חורב, ולתפקיד
אחר, עדיין לא מוגדר, מוזכר אהרון יריב.
יצחק רבין עדיין מתלבט מי ישמש כיועצו לענייני
תיקשורת, וכמה מבין ראשי האגפים במישרד עליו
להחליף.

מאמן הפועל תל־אביב, מרדכי(״מוטלת״)
שפיגלר, מקים עליו עתה את כל כתבי
הספורט.

מצפים לסוניה פרס

שפיגלר יגיש בכל יום ראשון בבוקר פינה בתוכנית הרדיו
כל ציבעי הרשת, שבה הוא יבקר בלשונו החרה את
הכתוב באותו הבוקר בעיתוני הספורט, וירבה לקטול אותם.

העיתונאים אינם מתכוונים לוותר לו, ומסיבה
זו צופים בהפועל תל-אביב חיים קשים
ביחסים בין הקבוצה ובין התיקשורת.

מקורביו של שימעון פרס מצפים בדריכות
להצטרפותה הצפויה של סוניה פרס אל בטלה.

דיו! בשיחרור אדיב
בסון! השבוע תתכנס ועדת־השידד
רודים כדי לדון בקיצור שליש מתקופת
מאסרו. של אודי אדיב, שנדון ל*ד1
שנות־־מאסד, וכבר ריצה יותר משני־שלישים
של התקופה.
בגלל תפקידה, מכונה ועדה זו גס
״ועדת השליש״.

גולדשטיין בצרזת
כתב ״מעריב״ דב גולדשטיין הסתבך השבוע
שלא ברצונו בשאלת הירושה בצהרון:
במסיבה שנערכה לכבוד יום הולדתו ה־ 60 של
אפרים קישון, הזמין אותו המנחה, אהוד מנור,
לבימה וכינה אותו ״עורך מעריב״.
מול עשרות עובדי הצהרון, ביקש גולדשטיין ממנור שיתקן
את הטעות, ולנוכחים שלידו פלט :״רק זה חסר לי עכשיו.״
גולדשטיין מוזכר כאחד היורשים של שמואל שניצר,
כאשר הוא יפרוש.

נאחי ישאר בארץ
ראש עיריית באר־שבע, אליהו נאווי, אף הוא
מפסיד מכך שיצחק נבון לא מונה כשר־חוץ.
ערב הבחירות הבטיח לו נבון, שאם הוא
יסכים להיות משובץ ברשימת המערך לכנסת
במקום בלתי־ריאלי, ולא יצטרף לרשימה
אחרת, הוא ייצא לחדל כשגריר מייד אחרי
חילופי הגברי במישרד־החוץ.
עתה יאלץ נאווי להישאר עוד כמה שנים טובות בבירת
הנגב.

פרדסי ״בית־ברל״
למכירה?
המשבר הבספי הכבד הפוקד את מיכללת
בית־ברל עשוי להביא לשינוי החלטה קודמת
של מועצת־המנהליס, שמנעה מבירת פרדסים
השייכים ל״קרן ברל כצנלסוך, כדי להתגבר על
המשבר הכספי.
מנכ״ל המיכללה, ח״כ אהרון הראל, מקווה שכניסתו של
יצחק נבון למישרד־החינון־ עשויה למנוע את מכירת
הפרדסים.

בנק דזלארים בישיבה אחת הישיבות המכובדות בתל־אביב
נמצאת מזה זמן בתצפית של חוקרי
מס־־ההכנסה. הסיבה: מידע מפורט,
שהגיע לחוקרים, על עיסקות־ענק במטבע
זר, המתקיימות בין כותליה. אם בעיקבות
התצפית ייעשו מעצרים והחשודים יובאו
לבית־המישפט, צפויים גילויים מרתקים
על מעורבות אברכים בבנקים הפרטיים
לדולארים.

מגבית ההסתדרות
להילוך גמה
מגבית ההסתדרות בארצות־הברית תיכנס
להילוך גבוה.
יתכן אף שהממונה על איסוף התרומות שם מאיגודים
מיקצועיים, הפרופסור החיפאי אליעזר רפאלי, יוחלף או
שיתוגבר בכוח־אדם נוסף, כדי להרחיב את הגביה.

ההסתדרות זקוקה לכסף זה לצורכי מערכת
הבחירות המתקרבת.

מיבצע גביה חשאי
מחלקת הגביה ברשות־השידור פתחה השבוע
במיבצע מקיף, שפרטיו חסויים, לאכיפת הגביה.
64 אחוזים מתקציב רשות־השידור בא מתשלום האגרה
על־ידי האזרחים. האוצר נותן שלושה אחוזים, הפירסומת
ברדיו עוד 20 אחוזים ותשדירי השירות — שני אחוזים.

רצח הברוקר: סיכומים
בית־המישפט המחוזי בתל־אביב ישמע בסוף החודש את
סיכומי ההגנה במישפטם של גיל בן־גל ורונן שני־שגיא,
המואשמים ברצח הברוקר יעקב אלטרוביץ, מפעיל באולם
הבורסה של חברת מוריץ את טוכלר.
בקרוב יגיש בדגל כתב־הגנה בתביעה האזרחית שהוגשה
נגדו על־ידי בני־מישפחת הנרצח, ובו דרישה שבן־גל ישלם
להם שני מיליארד שקל מכספים המופקדים בשווייץ.

פירסזמאי ל.,חברת
החשמל״
אחרי בחינת־שוק ארוכה, הוחלט בחברת־החשמל,
שמישרד־הפירסום שיטפל בפירסומי החברה הרבים יהיה
מישרד אריאלי.

״חברת החשמל״ מפרסמת באופן קבוע ושוטף
בעיתונות, בטלוויזיה ואפילו על צידו השני של
החשבון לתשלום הנשלח לכל בית־אב.

במדינה
העם
מה הם חושבים?

מילון שימושי קצר:
מה הם חשגו
בשעה שהס דיברו
״ מה היה קורה אילו המציא מישהו
מכונה המגלה את המחשבות האמיתיות
של בני־אדם? מה היתה מכונה זו
מראה השבוע לגבי המחשבות
שהתרוצצו במוחם של הפוליטיקאים,
בשעה שהשמיעו מליצות מתחסדות?
כמה מבאי־הכנסת ישבו השבוע
וחיברו רשימה חלקית, תחת הכותרת
״מילון קואליציוני — מיקרא
ותרגום.״
דוגמאות אחרות:
• ״המצב הכלכלי־חברתי חמור
ביותר, יש להקים בהקדם ממשלת
אחדות לאומית!״
יש לי סיכויים טובים להיות שר
בממשלה כזאת.
• ״ממשלת־אחדות־לאומית היא
מכירת כל עקרונות המערך (או
הליכוד)!״
אפסו סיכויי להיות שר בממשלה
כזאת.
• ״שמיר חייב להיות ראשון
ברוטאציה כראש־ממשלה!״
אסור שהוא יהיה בכלל ראש־ממשלה.
המועמד להחליפו -זה
אני.
• ״טוב שנפטרתי מן הממשלה. יש
לי יוזמות חשובות מאוד לחקיקה,
שאני רוצה לפתח בכנסת!״
,,הנבלות דפקו אותי! לא קיבלתי
כיסא בממשלה!״
• ״לא נוותר בנושא ההתנחלויות!״
נקים שבע התנחלויות. זרם
עובדים־ לפי תוכנית אלון. .נעבה־או
״נפתח* עוד 20 התנחלויות,
ונקרא להם בשמות־צופן. ליותר
מזה לפי שעה אין תקציב.
• ״יצחק רבין באמת מתאים להיות
שר־הביטחון!״
פסוק־צופן המזהה חרותניקים,
שונאי אריאל שרון.
• ״הגיע הזמן שדויד לוי יהיה
שר־החוץ!״
פסוק״צופן המזהה מערכניקים
שונאי־נבון.
• ״שימעון פרס הוא אסון לאומי,
חושב על עצמו, ורק על עצמו!״
סיכום הקונסנזוס המוחלט
בכנסת -מערכניקים, ליכודניקים
וכל האחרים.
• ״אני מקווה שאריק יכשיל את
הממשלה עם המערך!״
אנשי מפ״ם, ששרון הוא תיקוותם
היחידה.
• ״חבל שהצבעתי מערך!״
קותרים מיקצועיים, שיצביעו
מערך גם בפעם הבאה.
• ״חבל שהצבעתי ליכוד!״
אנשי ארץ־ישראל השלמה, שיצביעו
עבור התחיה בפעם הבאה.
• ״חבל שהצבעתי ליכוד!״
שונאי המערך, שיצביעו עבור
כהנא בפעם הבאה.

מיפלגות
״ירקז לי בפרצורד
אגשיו של סרס זועמים:
לראשונה יוסקד תיק
העבודה בידי הליכוד

במוצאי שבת, בשעת לילה מאוחרת
מאוד, נשמע הח״ב הצעיר חיים רמון
נמוך רוח, כמעט עצוב. כבר בשלב הזה
היה ברור לרמון 34 שאין כל סיכוי
לחולל סנסציה בישיבת המרכז, שנועדה
ליום השני.
מרכז מיפלגת העבודה יתמוך, סבר
רמון, בהקמת ממשלת־אחדות״לאומית
עם הליכוד. החברים יבלעו את כל
הצפרדעים, כולל הקצאת תיק בכיר
לאריאל שרון.
גם אובדן כל התיקים הכלכליים
החשובים והבגידה הנוראה מכל,

מדוע הוא עש !1ואח?•
לאן הוא רוצה והגיע?,
^ אשר הודיע יוסי שריד שהוא
עומד לנטוש את מיפלגת־העבודה,
האמינו לו רק מעטים.
זה נראה מוזר. הרי ערב־הבחירות,
כאשר היה שריד זקוק לתמיכתם של
6096 מחברי מרכז מיפלגת־העבודה
כדי להיכלל ברשימת־המועמדים, הוא
זכה ב 729 משמע, רוב רובם של
הניצים במיפלגה הצביעו בעדו.
במילחמת־הבחירות עצמה היה זה
יוסי שריד, שניצח על מערכת־התעמולה
בטלוויזיה, שבה טושטש כל
זכר לסוציאליזם ולשלום, והצטיירה
תמונתו של המערך כגוף מרכזי, כמעט
ימני.
אחרי הבחירות היה שריד בין
הראשונים שהצדיק ממשלת־אחדות־לאומית,
ובכך הכריח את מפ״ם לעלות
גם היא על דרך זו, בעל־כורחה.

עכשיו, לפתע, הוא קפץ.
מדוע?

,#מינוגה ווא
מנהיג״?
חד מראשי מפ״ם, שאינו
מעריץ את שריד, הישווה את
״תרגיל שריד״ לתרגיל הקלאסי של
שמואל תמיר ב״. 1977
תמיר עקב אז אחר הקמתה של
תנועת ד״ש, ותלה בה תיקוות גדולות.

בויקטור שם־טוב, שהוא עסקן ותיק
ומנוסה, וכלה באנשים שצמחו בה
מבפנים, כמו דוב זכין ואלעזר גרנות,
ואלו שהצטרפו מן החוץ, כמו יאיר צבן
וגדי יציב.
לאיש מהם לא היה חשק לקבל את
מנהיגותו של יוסי שריד, הנחשב כאדם
שתלטן ואגו־צנטרי, שאינו מסוגל
להשתלב בעבודת־צוות. הכל מכירים
בכישרונו של שריד בארם בעל לשון
חדה וכושר־ניסוח, אך לא בכישרונו
כמנהיג פוליטי, המסוגל לבנות כוח
פוליטי יציב ולהנחות אותו.

ולראיה: אחרי שנים ארוכות
של פעולה נותר שריד לגמרי
לבדו במיפלגתו. כשפרש השבוע,
לא הלך אחריו אן! איש
חשוב אחד.

הצעהשאי־אנשר
לסוג
^ חס זה של ראשי מפ״ם לא הפתיע
את שריד. הוא היה מוכן לכך, ולקח
אותו בחשבון.
הוא קבע לעצמו טאקטיקה אחרת•.
להצטרף אל שולמית אלוני, ולהציע
למפ״ם יחד איתה חיבוק־דוב שלא
תוכל לסרב לו.

שיתוף־הפעולה כין שריד
ואלוני אינו חדש. מזה זמן ניכר

שריד בפעולה
אמן של כלי־התיקשורת
התיקשורת ולבסס לעצמם עמדת•
מנהיגות.

• שווינוימוו־דונות
ך* שאלה הגדולה היתה איך יוכלו
1 1יוסי שריד ושולמית אלוני לדור
ביחד בכפיפה אחת.

שריד ואלוני אינם משלימים
זה את זה. להיפך: הם דומים זה
לזה להפליא, ולא יוכלו לפעול
ביחד מכלי להתחרות זה עם זה
אוטומטית.
גם שריד וגם אלוני הם פרימה־דונות.
שניהם משתלטים על כל

להיפך. ואילו שיתוף־פעולה ביניהם
במיסגרת צרה, ועל בסיס של שיוויון,
לא יוכל להחזיק מעמד יותר מאשר
כמה חודשים.

אולם שניהם מקווים, מן
הסתם, שהמצב יהיה הרכה
יותר נוח אם יצליחו לאלץ את
מפ״ם להתאחד איתם, כך
שייווצר מרחב־מחייה הרבה
יותר רחב לכולם.

• וגל חנו דק
ך שריד אין שום גוף פוליטי. הגוף
< של אלוני, ר״ץ, אינו מיפלגה

שריד ופליט
הוא רצה להצטרף אליה, אך מייסדי
ד״ש פחדו מפני האיש, שיצא לו שם
של תככן, המשתלט על כל גוף ומפלג
אותו. כדי לקדם את פני הרעה, קבעו
מייסדי־ד״ש ששום חבר־כנסת לא
יתקבל לתנועה.
אולם תמיר לא נרתע. במובצע נועז
התפטר מן הכנסת ואף ויתר על
מימון־הבחירות. אחרי זה לא היתה
לד״ש כל ברירה אלא לקבלו. תוך זמן
קצר הוא השתלט על ד״ש ועזר
לפלגה.
כמה מראשי מפ״ם חשדו כי שריד
מתכוון לעשות תרגיל דומה. משהש־תכנע
כי מפ״ם אכן תפרוש מן המערך
ותחזור להיות כח עצמאי, ביקש שריד
— לדעתם — ליצור עובדה מוגמרת
ולהכריח אותה לקבל אותו לצמרתה.

הם ידעו כי שריד סבור מזמן
שהוא צריך להיות המנהיג של
מיפלגת-השמאל החדשה, שכוחה
יבוא לה ממפ״ם —
בבחינת ״מנהיג ללא מיפלגה
מחפש מיפלגה ללא מנהיג״.

הצרה היא שמפ״ם אינה רואה את
עצמה כמיפלגה ללא מנהיג. להיפך,
היא משופעת באנשים, המבקשים
להיות מנהיגים בזכות עצמם — החל
הפקרת תיק־העבודה־והרווחה בידי
תנועת־החרות, לא יניבו יותר מאיוושה
של מחאה, אבל בשום פנים לא נס של
הצבעת נגד.
״הסיפור הזה גמור ״,אמר רמון.
״כמה חברים משמיעים מחאה כנה
וכואבת. כל הצעירים מתנגרים בשצף־
קצף. גם רבים מבין 150 חברי התק״ם
במרכז עשויים להצביע,נגד. אין בכך
כרי לחולל מהפך במרכז. כמה קבוצות,
המוחות נגד העיסקה עם שמיר, אינן
עושות כך בכנות, אלא כחלק ממקח־וממכר
שנוער להשיג מישרת שר
למישהו. ההנהגה כולה תומכת במהלך
של שימעון פרס. העניין סגור״.

פועלים השניים, במשותן! ובנפרד,
להקמת מיפלגת-יונים,
שבמרכזה תעמוד מפ״ם, ושבראשה
יעמדו שניהם.
במיסגרת פעילות ארוכת־טווח זו
שיכנעו השניים את רן כהן לפלג את
של״י, להיפרד מן ״האש״פיסטים״
ולהצטרף למיפלגה החדשה. כהן פעל
על פי עצה זו, וכאשר לא קמה
המיפלגה החדשה, זרקה לו שולמית
אלוני חגורת־הצלה מטעם ר״ץ.
בבחירות של 1981 קרא שריד
לציבור שלא להצביע בעד המיפלגות
הקטנות, כגון של״י ור״ץ. הוא לא חזר
על כך בבחירות .1984 עכשיו כרת
ברית עם ר״ץ. המטרה: להציע למפ״ם
איחוד, או לפחות הקמת גוש
פרלמנטרי, שבו תהיה ר״ץ המורחבת
יחד עם שריד ( 4מנדאטים) כמעט שווה
למפ״ם ( 6מנדאטים).
שריד ואלוני סמכו על עצמם, כעל
אמנים של יחסי״ציבור וחביבי כלי־התיקשורת,
שיעמידו בצל את ראשי
מפ״ם, האפורים והאיטיים יותר. בעוד
שאנשי מפ״ם רגילים להתייעץ, להביא
דברים לדיון במוסדות, יוכלו שריך
ו/או אלוני להגיב על כל עניין מייד,
להופיע בטלוויזיה ובשאר כלי־עובדה
מרתקת: רוב המתנגדים
המושבעים לממשלה עם הליכוד היו
רווקא תומכים מושבעים של פרס.
נוסף לרמון עמדו במוקד האופוזיציה
גם אנשים כמו ח״ב מיכה חריש וח״ב
יעדי אמוראי, שני מנהיגים בדור־ההמשך,
ששמם לא הוזכר בכל הנוגע
לאיוש מישרות בממשלה. רמון, חריש
ואמוראי הם תומכים מובהקים של
פרס. גם גד יעקובי, שמתח ביקורת
חריפה על העברת כל התיקים הכלכליים
החשובים לליכוד, ושושנה
ארבלי־אלמוזלינו, המתנגדת להפקרת
הנושא החברתי בידי חרות, נמנים עם
חברי פרס.

מיקרופון או מצלמה הנמצאים בסביבה.
שניהם אמנים בטיפוח עיתונאים,
המוכנים לשרת אותם בלי סייג ובלי
תנאי. כמו גאולה כהן מימין, הם
ממלאים את מסו הטלוויזיה.
שריד הוא זאב בודד, ולא ניסה
מעולם להקים גוף רציני של יונים
במיפלגת־העבודה. היונים האחרים
במיפלגה מתרחקים ממנו והם
מתייחסים אליו במרירות. אלוני מצאה
מדי פעם משתפי־פעולה, אך לאלה
היתה ברירה: להשתעבד לה לחלוטין
או להתפלג ממנה, כפי שעשו מארשה
פרידמן, לובה אליאב, מתי פלד ואחרים.
מבחינה
מסויימת, שריד הוא יורש
של אלוני. בכנסת השישית והשביעית
היתה זאת אלוני שגרפה פירסומת
מלוא החופן כחברת־כנסת מטעם
המערך, שדיברה באופן שיטתי נגד
עמדות המערך. כאשר סולקה על־ידי
גולדה מאיר מרשימת־המיפלגה ברגע
האחרון ממש, בבחירות של ,1973
פרשה והקימה את ר״ץ. את מקומה
תפס שריד, שפעל על פי אותה השיטה
עצמה, עד השבוע.
אין להעלות על הדעת שאלוני
תקבל את מנהיגותו של שריד, או
״הפראזיטים של תמ״י. נושא
מישרד־העבודה־והרווחה הוא מעניין
במיוחד. שר מתנועת־החרות יקבל
לידיו מישרד זה בפעם הראשונה
בתולדות המדינה.
אחרי המהפך ב־ 1977 זכתה בתיק
זה תנועת ד״ש, שמינתה לתפקיד זה
איש־מיקצוע מובהק, הד״ר ישראל כץ,
שהצהיר על עצמו כבעל ״מצפון
חברתי״.
כמו מעשים רבים הקשורים בד״ש,
היה במינוי זה הרבה רצון טוב, ומעט
הצלחה. כץ התגלה כחדל־אישים,
ותיפקודו כשר עבורה־ורווחה היה
מתחת לכל ביקורת. דווקא העובדים

אמיתית, אלא גוף עונתי.

לא כן מפ״ם, שהיא מיסלגה
מבוססת מאוד בעלת תשתית
רחבה ובריאה בקיבוצים ואימפריה
כלכלית.
משום־כך יש הגיון רב באיחוד
כוחות אלה. אולם הפחדים ההדדיים•
חזקים מאוד. מפ״ם פוחדת מפני
האמביציות של אלוני ושריד, ואילו
אלוני חוששת לאבד את הבסיס
העצמאי הקטן שלה, ולהצטרף לגוף
שבו היא תהיה בטלה בשישים מבחינה
אירגונית.
יתר על כן: יש הבדל עצום
בטמפרמנט בין אלוני ושריד ובין
מפ״ם, שבה יש שיכבה גדולה וחשובה
של מנהיגים קשישים, בעלי ערכים
אחרים, כגון מאיר יערי ויעקב חזן.

הפיתרון הצפוי: גוש טכני
רופך, שמרכיביו ישתפו פעולה
מעת לעת. אולם מפ״ם תקים
חסימה ברורה מפני שריד,
ואלוני תגן על אחוזתה העצמאית
הקטנה. שריד יצטרך
להלך על חבל דק מאוד, כשהוא
מוכן לקפוץ בשעת -הכושר
קפיצה נחשונית לעבר מפ״ם.

הסוציאליים, שתלו בו תיקוות רבות,
התאכזבו מרה.
אחרי הבחירות ב־ 1981 הועבר
המישרד לתמ״י. השר אהרון אוזן,
מפא״יניק ותיק שהצליח כשר־חקל־אות,
נכשל אף הוא במישרד זה. תחת
לדאוג לשכבות־המצוקה, אייש השר
את מישרדו בעשרות עסקני תמ״י,
מינה איש חסר־נסיון ונעדר־כישורים,
עסקן תמ״י דני עזריאלי, לתפקיד-
המפתח של מנהל המוסד לביטוח
לאומי. מנהלים ועובדים בכירים
במוסד זה, אמרו השבוע שעזריאלי הוא
״כישלון מזעזע״.
(המשך בעמוד 18

״העדו־״הוא סרט קודם ל״ייול ,
שזיכה את גינאי בפרסום בינלאומי
ובהצלחה מסחרית.
ע. שמגרמעריב

במדינה
(המשך מעמוד )7
רוב עובדי המוסד הבכירים הם
חברים ותיקים במיפלגת־העבודה.
כולם האמינו שעם עליית המערך
לשילטון, יחזור למישרד־העבודה, הממונה
עליהם, שר ממיפלגתם, והם
יוכלו,,לטהר את המנגנון מהפראזיטים
של תמ״י.״
הם נחלו אכזבה איומה. אחד
הדוברים הבכירים של המוסד לביטוח
לאומי, אמר השבוע להעולם הזה
ש״הפקרת מישרד־העבודה־והרווחה
לחרות מהווה את מעשה הבגידה
החמור ביותר של מיפלגת העבודה מאז
הקמת המדינה. מי שהיה זקוק להוכחה,

116 36101 5111-11־1

העיתונות;
ז מן רב לאהדההקרנה
עו ד ז בו רו תהתמונות
היפהס יו תתנועות
התאלמהו פני האדס
מעד!
המאודמיס.

,העדר

מרוכז, וגם לרמה גבוהה במיוחד של
שיתוף־פעולה, כמעט הרמוניה.
שניהם הבינו, שהדרך היחידה להשגת
מטרתם המשותפת היא קניית
יריביהם העיקריים באמצעות מישרות
בכירות בממשלה, ופגיעה דווקא
בתומכיס המובהקים, שלא יעזו להתקומם
ברגע האחרון.
כך קנה פרס את יצחק הבין ואת
יצחק נבון, שהתנכלו לו בצורות שונות
בשנתיים האחרונות, ונטש את גד
יעקובי, חיים בר״לב ואבא אבן, שהיו
מונחים בכיסו.
שמיר, באותה שיטה עצמה, העניק
תפקידים בכירים לאויביו המובהקים,
דויד לוי ואריאל שרון, וגימד את שני
חבריו לצמרת השלטת בחרות מאז
התפטרותו של מנחם בגין — משה
ארנס ויגאל כהן־אורגד. פירוק הטרי־אומוויראט
השליט בתנועת־החרות
מהווה מיפנה מעניין במיוחד.
ממשלת־האחדות נוסדה, כביכול,
כדי להציל את הכלכלה מהליכוד(ולכן

השבוע הוזכרו שמות שמספיקים
לאייש את המישרד גם בתקופת
כהונתו של שמיר. מבין הוותיקים
הוזכרו אלקנה גלי, איש ״התפקידים
המיוחדים״ של פרס; נפתלי לביא, כיום
קונסול ישראל בניריורק וממקורביד~
האישיים; אברהם בדיוסף, שליווה את
פרס במישרד־הביטחון; ותת אלוף
(מיל׳) אריה בראון.
מבין הצעירים הוזכרו בראש
ובראשונה יוסי ביילין, היום דובר
המיפלגה; בועז אפלבאום עוזרו האישי
של פרס, עמיהם ניר, שהיה ראש
מטה־הבחירות שלו והד״ר ישראל
(״רוליק״) פלג, דובר ומרכז הסיעה

וכהב ־ 1ייי1
1ב ר סי ס גיו ל או היי ס

\/3! 1 979 :ו £651 רדז!ו £וזו1ז 86

העדר הו ארעקל
לעיגול מיו לונדמה
ב אי לו הואמעביר
א ת או תו המסר עו הי ה
ב לו ל ביול בעואמה
ג דו ל ה •ותר ובחרי פו ת
רבה יותר. העוגם ה?ה

!חה! 0 !65 זק

ס מ * 5 £¥¥ע 018 611ס דז ־ ס

•>;0^11ו!סחז^) 0010 £80
י: י 9י 31ש!יף £6רח1ו £סחז 03ס1
ף ו 31.(1חסו 31 חז 0זח 8 0 -ק 1 £ 0א 0 0 1 0 £

׳ £6511x731198 רוז1ו100800 £
כיד ברכות -

8811188 £11* 1 !1

0 1ויז
0 8101 ^ 41ז 5סהץ
י 11!¥ת 6א ^ 01ז11¥

בכורה ארצית!
..גורדון המחודש״
מ ל ־ א בי ב
9.30-7.10-4.40

7X01x7x767 812 1 9 7 9ק 0 8 0
310 1 9 8 0לן 3 / 5ו 0ח 3 !6ץ 812£ק 0 8 1¥0
0 8 0 8812£
! £110x001 30 ון)861
1 9 8 0ח 0ו 5$0031

1 9 8 0וזז 0ון 8017

ורז 8619 ׳ 0חו 1110x5ץ1ו031ן) 011517181111071 01
1979

ביילין
-בטרם -
אפלבוים לצעירים
שלמיפלגה זאת אין עוד שמץ של
אידיאולוגיה חברתית, קיבל אותה
עכשיו — ועד הסוף. אני אוכל את
עצמי על שהצבעתי עבור פרס!״(ראה
הנדון).
היעה דומה הביעו גם עובדים
בכירים במישרד־העבודה והרווחה
בקריית בן־גוריון בירושלים. איש
מנגנון בכיר סיפר, שהוא כבר הכין את
תמונת ברל כצנלסון, כדי לתלותה
בחדרו.
״לא עשיתי כך בימי המערך, כשהיה
שר שלנו בלישכת־השר. לא היה
צורך בכך. חשתי צורך לחגוג את
העובדה, שמיפלגתי הסוציאל־דמוק־הטית
תחזור למישרד, המופקד על
מניעת אבטלה ודאגה לשכבות
החלשות, ולהכשרה מיקצועית. עכשיו
אני מרגיש כאילו ירק לי פרס ישר
בפרצוף

האנשים שהיו בכיס
התנצלות
גגליון העולם הזה 15.6.83 התפרסמה בתבת״שער, שלפיה
הדוגמנית הישראלית חצי פרי שילמה לבעלה סך 180 מיליון
של!ל עבור הגט.
אחרי שביררנו את הפרטים שהועברו אלינו מטעם מר אלן
שוורץ על־ידי עורך־הדין ישראל בן־ציון, ואחרי חקירה
שנערכה מטעמנו, נתברר כי העולם הזה הוטעה, וכי מר אלן
שוורץ לא קיבל מחני פרי כל כספים שהם עבור הגט, וכי
בני־הזוג טרם התגרשו. העובדות והסכומים שנרשמו במאמר
מטעים.
העולם הזה מצטער על אי״הנעימות שנגרמה למר שוורץ,
מישפחתו ומישרדו, עקב הפירסום המוטעה, ומתנצלים בפניו.

פרס ושמיר סעלו בדיד
דומה: הקריבו את אגשידום
פדי לפייס את אויביהם
דמיון רב התגלה השבוע בין
שימעון פרס ויצחק שמיר, והבטיח
הבנה רבה ביניהם.
הם פעלו בדרך שווה. שני הטכנו־קראטים
הוותיקים, שגדלו במנגנון
מערכת־הביטחון, חברו למטרה משותפת:
הישרדותם האישית בצמרת
הפוליטיקה הישראלית.
ההכרה שאם לא תוקם ממשלת־אחדות
הם יודחו שניהם מיד ממנהיגות
מיפלגותיהם דירבנה אותם למאמץ

הפקידה בידי שרי הליכוד את המיש־רדים
הכלכליים) ,ולהטות את המדיניות
הכלכלית־חברתית לכיוון שמרני
(לכן הדיחה את השרים הבכירים
השמרניים, ומינתה במקומם נציגים
מובהקים של המחנה הפופוליסטי).
מגמות אלה הפריכו לחלוטין את כל
הטענות, שעמדו בבסיסה של הממשלה
הרחבה. שיתוק פרלמנטרי, פירוק
המערך, היימנת מיפלגת״העבודה וסיכול
כל סיכוי לשלום הם התוצאות
המיידיות של מעשה־המרכבה החדש
של פרס. אך הוא הושיב את פרס עצמו
סוף־סוף על כס ראש־הממשלה.

כל אנשי פרס
״גער׳ פרס״ ומקורביו
השוגים מחבים לג׳וביס
במישרד ראש-רממשלה
עוד בטרם הספיק שימעון פרס
לחמם את הכיסא שלו ייחל זמן כה רב,
וכבר היה עליו להכריע בעניין איוש
לישכתו החדשה.
במשך שנים חיכו מקורבי פרס
לרגע שבו הם ייכנסו לחדרי עבודתם,
במישרד ראש־הממשלה בקריה בירד
שלים. לצעירים שבהם, שעבדו לצד
פרם, לסירוגין, מאז שנת ,1977 אף
הצמידו כינוי רב־משמעות, נערי פרס.
פרסולוגים, המיטיבים להכיר את
האיש, טענו השבוע שהוא לא התפנה
לדון בשאלה פרסונלית זו, אלא רק
אחרי שסיים להכין את רשימת השרים
שהתכוון להציג לאישור המרכז.
אבל הם הבהירו שבפניו עומדות
שלוש אפשרויות.
האחת: איכלום לישכתו בחבריו
הוותיקים. השניה: הכנסת הנערים ל־מישרדים
המיוחלים. השלישית: עירוב
בין חברים מפעם ומקורביו, נכון
לעכשיו.
פרס אמור לאייש את המישרות
הבאות: מנכ״ל־המישרד, ראש־לישכה,
מזכיר־ממשלה ויועץ לענייני־תיקשו־רת,
כל זה בשלב ראשון מיידי. אחר־כך
הוא יכול להוסיף לו יועצים מיועצים
שונים לתפקידים אד הוק, או לכל
תקופת כהונתו.
גלי ולוותיקים
בכנסת. מי שפגש אותם בישיבות
המרכז השבוע, כבר בירך אותם עוד
בטרם נודע למה ייעד אותם פרס.
והוזכרו גם שמות חדשים, שאין
לפסלם על הסף. דובר בדן שילון,
שהפיק את שידורי התעמולה של
המערך בטלוויזיה בבחירות האחרונות,
בעורך המישנה של הארץ, מתי גולן,
מקורבו וז>יש סודז של פרס, בעורך
רמי טל מידיעות אחרונות שכתב
ביחד עם פרס את המאמרים שהודפסו
בצהרון בחתימת היושב־ראש (לטל
יתרון נוסף; הוא מתגורר בשכנות
לפרס) .שוב הוזכר חגי אשד מדבר והיו
שדיברו על ח פתיר, שעבד כיועץ־
תיקשורת בלישכה עוד בימיו של
יצחק רבין.
לפחות לגבי שלושה חש פרס
מחוייבות אישית, וגם אם הוא לא
מעוניין באחד מהם, הוא יתקשה שלא
לתת לו תפקיד. אלה הם ביילין, ,
אפלבאום וניר. ביילין עצמו מתלבט
משום שלגביו כניסה לתפקיד בלישכה
פירושה חיים פוליטיים צוננים ביותר,
בגלל הוראות התקשי״ר — אותו
קובץ תקנות מגביל לעובדי מדינה.
ביילין היה מעדיף להיות מזכיר. ניר
הוזכר כבר לתפקיד זה, אך גם לתפקיד
מנכ״ל המישרד. לגבי אפלבאום דובר
לא אחת שהוא יהיה ראש לישכה. פלג,
שהוא מיקצוען בתחום התיקשורת,
ממתין בצד לתפקיד בכיר שיתאים
לכישוריו ולמיומנותו.
כיצד, אם כן, יכריע פרם?
מי שמכיר אותו יודע, שההכרעה
תחייב את הגדלת התקנים והמישרות.
אחרת כמה ממקורביו עוד יאמרו עליו
(המשך בעמוד )10
העולם הז ה 2454

חהי ממשלת עבח־ה־דיבה־ ,ובקיצור ממשלת מעיל

הסטוים נהטיז
>\י ש חשוב אחד אמר השבוע על ממשלת־האחדות־
\ 1הלאומית :״זה הרע במיעוטו.״

ואחרי מחשבה של רגע, חוסי וזה רע גדול

מאיי !״

ן¥/קם החופה נערך השבוע. אך הכלה היא מזמן בהריון. זה
1/מכבר אפשר להבחין בכרסה המתנפחת.

להלכה קמה ממשלת־חאחדות־הלאומית רל, השבוע.
אך למעשה היא קמה מזמן.

היא קמה כאשר הכריז המערך, מפי כל דובריו הראשיים,
שהוא שייך ל״קונסנזוס הלאומי״(״לא נסיגה לגבולות 967ז, לא
הידברות עם אש״ף, לא מדינה פלסטינית, לא שינוי מעמדה של
ירושלים המיזרחית״) ,שנקבע על־ידי מנחם בגין.
היא קמה כאשר החליט המערך, עם היפתח מערכת־הבחירות,
לנהל תעמולת־בחירות ימנית מובהקת, תוך העלמת מפ״ם וסגירת
הפער בינו ובין הליכוד.

היא קמה כאשר השאיר המערך את שימעון פרם
בראשו, ביודעו היטב שהוא עלול לעלות לו בשניים־
שלושה המנדאטים שהיו חיוניים להשגת רוב.

היא קמה כאשר פנה אריק נחמקין, במוצאי יום־הבחירות, אל
עשרות העיתונאים שהתקבצו במטה מיפלגת־העבודה ואמר להם:
״יש דברים שימאיח כהנא אומר והוא צודק, אבל קשה לבצעאותם.״ זוהי בדיוק עמדת הליכוד. הדברים פורסמו, ומיפלגת־העבודה
לא הגיבה עליהם.
היא קמה למחרת הבחירות, כאשר התקבלה במערך כולו
ההחלטה האילמת שלא לנהל משא־ומתן עם הרשימה המתקדמת
לשלום ועם רק״ח על תמיכתן בממשלת־מיעוט, שהיתה האלטרנטיבה
המעשית היחידה לממשלה עם הליכוד. המערך הצטרף
לחרס שהוטל על־ידי הימין על שתי רשימות אלה, ובכך קבע
שהוא קרוב לאין־שיעור יותר לגאולה כהן הגזענית מאשר למתי־תיהו
פלד. שהרי החרם לא הוטל בשל הקומוניזם של רק״ח או
תוכנית־השלום של הרשימה המתקדמת, אלא בשל העובדה שרוב
בוחרי שתי הרשימות היו ערבים.

מבחינה זו נעלם עתה ההבדל בין ממשלת־ישראל
ובין הנהגת אש״ף.

ץ הו העירך בממשלה החדשה: היא לא תוכל לפתח שום
( יוזמה בשטח המדיני. כל עוד היא קיימת, לא תזוז מדינת־ישראל
אף במילימטר אחד לעבר השלום.
למראית־עין, לפחות, זהו ויתור מצד המערך. כי המערך דיבר
על ״אופציה ירדנית״ ,על ״פשרה טריטוריאלית״ ,על סיכוייו
להשיג שלום, בניגוד לליכוד.

למעשה זהו ויתור קטן מאוד, כי תוכנית־השלום
של המערך שווה כקליפת־השום. מעולם לא היתה
אלא אוסף של מליצות.
הליכוד אומר בגלוי שאינו מוכן להחזיר אף שעל אחד מאדמת
הגדה והרצועה, ובכך הוא סותם את הגולל על סיכויי השלום.
ליתר ביטחון, הוא גם ממקש את הגולל בשורה ארוכה של
מוקשים. הקרויים התנחלויות.
המערך הניח בעצמו את רוב המוקשים האלה. עכשיו הסכים
להניח אחדים נוספים, ולהוסיף חומר־נפץ למוקשים הקיימים. אין
אף ערבי אחד בעולם שהסכים לרעיון ״הפשרה הטריטוריאלית״,
שפירושה סיפוח חלקים גדולים של השטחים הכבושים. פחות

קאבינט פירושו: חדר קטן, תא, קאבינה, וגם ארון
בצורת חדרון.

בתוך הארון הזה ירוכזו השרים המרכזיים של שני הגושים,
שווה בשווה, ואלה יקבלו את כל ההחלטות החשובות.
מכיוון שכל אחד משני הגושים בקאבינט יקיים מישמעת
פנימית מוחלטת ונוקשה, תוכל כל החלטה להתקבל רק בהסכמה
כללית.
אם לא תהיה הסכמה בקאבינט — לא תהיה החלטה. אם לא
תהיה החלטה בקאבינט — לא יובא העניין כלל לפני הממשלה.
ואם תושג החלטה בקאבינט — יהיו שני הגושים מחוייבים
להצביע בעדה במליאת־הממשלה, וכך תתקבל שם אוטומטית.

המערך לא ויתר, איפוא, אלא על חלומות
באספמיה — ומה ערכם של אלה בהשוואה לכיסא
אחד אמיתי?

** על לבל התהליך הזה מרחפת מילה לאטינית נוספת: וטו.

^ שלום היה הקורבן הראשון על מיזבח המולך הזה, ששמו
( 1אחדות לאומית. לאיש לא איכפת,

היתה לי פעם הזדמנות להרצות על פרק היסטורי זה באוזני
יאסר ערפאת. ביקשתי לרמוז על השיטה הנהוגה באש״ף, שבו
מתקבלות כל ההחלטות בהסכמה כללית, פה־אחד. בגלל שיטה זו
אין אש״ף יכול לפתח יוזמת־שלום נועזת, לפי הקו של ערפאת.
תמיד נמצא מישהו המכריז, בהשראת דמשק :״אני מתנגד!״

אילו קבעו לי ארבעה רופאים בבית־חולים אחד
תרופות כוזבות, שהרסו את בריאותי, לא הייתי הולך
לאותו בית־החוליס לחפש רופא חמישי.

אך אבסורד גמור הוא לחשוב שניתן היה להקים
את ממשלת־האחדות־הלאומית בלי אריאל שרון. זה
היה ברור מראש.

כדי להבטיח שאף אחד משני הגושים לא ישתלט על השני,
נעשו סידורים מסובכים. במרכזם עומדת מילה לועזית שניה:
קאבינט.

שיטה זו מנעה במשך מאות בשנים מימשל תקין
בפולין, והובילה בהברה לנפילת המדינה ולחלוקתה
בין שכניה.

ף פל גם הצעיף הכלכלי. הוא נמסר כולו לליכוד.
^ כבר דובר הרבה על הציניות הגמורה הטמונה בוויתור זה.
ארבעה שרי״אוצר של הליכוד הרסו את הכלכלה הישראלית.
עתה בא החמישי, והוא אמור לתקנה.

^ הרי שנפלו כל הצעיפים התגלתה החטוטרת: אריאל שרון.
\ £על כך קמה הצעקה הגדולה ביותר. איש־הדמיס, שוועדת־כהן
ביקשה לסלק אותו מכל אחריות ממלכתית בגלל חלקו
בזוועת צברה ושאתילא, האיש ששמו מעורר חלחלה בלב מאות
אלפים שהפגינו נגדו, יהיה חבר־הממשלה וחבר־הקאבינט.
גרוע מזה: ניתן בידיו מישרד התעשיה־והמיסחר. שרון יהפוך
אותו למנוף אדיר להגברת ההתנחלות בשטחים הכבושים? ,פי
שעשה בשעתו במישרד״החקלאות.

זוהי ממשלת הקונסנזוס, תרתי משמע. היא
מבוססת על קונסנזוס כמעט מוחלט בכל הנושאים
העומדים על הסרק, והיא לא תוכל לפעול אלא לפי
שיטת הקונסנזוס.

^/ו טו פירושו :״אני אוסר!״

זה לא נוגע למיפלגת-העבודה. למה לה להתערב?

השיב לו יענקל :״אז מה? זאת האוניה שלי?״

ך י• מלה הקובעת היא לאטינית :״קונסנזוס״ .ובעברית

1 1פשוטה: הסכמה כללית.

שום החלטה לא תוכל להתקבל בממשלת־האחדות־הלאומית
אם יודיע נציג אחד הגושים: אנחנו מתנגדים.
שני יוצאי־פולין העומדים בראש ממשלה זו לחילופין —
שימעון פרס״פרסקי ויצחק שמיר־יזרניצקי — היו צריכים לדעת
את הסכנות הכרוכות בשיטה שנקראה בארץ־מוצאם £18£ -
0 .־ 1£1 81 בפרלמנט־האצילים הפולני, ה״סיים״ ,רשאי היה
כל חבר לקום ולהודיע ״אני מתנגד!״ בכך היה די כדי לסכל כל
הצעה שעמדה לדיון.

נפל גם הצעיף הסוציאלי. כאשר ויתרה המיפלגה על תיק־העבודה־והרווחה,
הנוגע להמוני השכירים, ומסרה אותו לליכוד,
היא הכירה בעובדה שציבור־העובדים בישראל שוב אינו שייך
למחנה ״העבודה״ ,אלא למחנה הליכוד.
המערך שולט ברמת־אביב. הליכוד שולט בקריית־מלאכי.
הפרולטריון הישראלי מתחלק עתה בין הרשימה המתקדמת
ורק״ח מצד אחד, ובין הליכוד מצד שני. הפועל האשכנזי הוא זן
ההולך ונעלם מן העולם, בעל־חיים שיש להכניסו לרשימת החיות
המוגנות, מפני שצפויה להן סכנת הכחדה.
המדיניות הסוציאלית של ממשלת־האחדות־הלאומית לא
תיקבע על־ידי המערך. היא תיקבע על־ידי הליכוד, תוך
התרוצצות בין אילי־ההון ה״ליברליים״ ובין הדמגוגיה הסוציאלית
של דויד לוי ה״פופוליסטי״.

המערך פנה אל הבוחרים בראש וראשונה בשם הכלכלה
המתמוטטת, והבטיח להצילה. עכשיו הוא אומר: אני לא רוצה
לנגוע בה.
הציניקאים אף מוסיפים: למה לנו להכניס ראשנו למיטה
חולה? הליכוד בישל את הדייסה הזאת, שיאכל אותה.
נוסע יהודי באוניה העיר באמצע הלילה את חברו וצעק:
״יענקל, קום מהר! האוניה טובעת!״

היא קמה מפני שההבדל בין מיפלגת־העבודה
והליכוד הוא מיזערי, ואילו המשותף הוא מהותי.

הממשלה עצמה תהיה כלי ריק.

השלום היה רק הצעיף הראשון. אחריו באו האחרים.

נפל הצעיף האדום של הסוציאליזם. נדמה
שהגברת ויתרה עליו ברצון, בשימחה, ובהרגשה
עמוקה של הקלה.

ראש־הממשלה: שיבעת הצעיפים נפלו
מכל הסכים לכר המלך חוסיין, בעל־הבית של ״האופציה הירדנית״.

כאשר
עלה לינרון ג׳ונסון לכס־הנשיאות בארצות־הברית,
הציעו לו לפטר את ראש האף־בי־איי, אדגאר הובר השנוא, שהטיל
את אימתו על הכל. אמר ג׳וגסון: מוטב שהובר יעמוד בתוך האוהל
ויטיל את מימיו החוצה, מאשר שיעמוד מחוץ לאוהל ויטיל את
מימיו פנימה.
זוהי גם גישתו של שמיר כלפי שרון. בשלבים האחרונים של
המשא־והמתן טילפן לו שרון כל כמה שעות מניו־יורק, והפחיד
אותו עד מוות.
פעם, כשהיה יצחק שמיר ראש המיבצעים של לח״י, היו לו
שיטות משלו כדי להיפטר מחברים טורדניים. הוא טמן אותם
בחולות• אר מה יכול שמיר לעשות עכשיו? הוא נכנע, ביודעו
היטב כי המטרה היחידה של אריאל שרון בממשלה זו תהיה
לחסלו.

אל יהא ספק בדבר: בממשלת־האחדות־הלאומית
יש רק איש חזק אחד, והוא אריאל שרון. הוא ישלוט
בה, מפני שהבל יפחדו מפניו.
הוא יחסל את שמיר ואת פרס, לפי רוטאציה שהוא עצמו
יקבע. וגם את דויד לוי ויצחק נבון, המתגמדים והולכים.

מולך תובע קורבנות אדם.

אני רוצה להזהיר: בהעדר שלום תהיה מילחמה, יהיה אסון.
ההיסטוריה אינה עומדת דום, כמו השמש בגיבעון, מפני
שהאדונים פרס־שמיר התחתנו בנישואי־נוחיות 150 .מיליון
ערבים יודעים עתה כי בשנים הקרובות אין שום סיכוי להסדר־שלום,
אשר יחזיר להם את השטחים הכבושים ויפתור את בעיית
העם הפלסטיני. ידיעה זו תשפוך שמן על מדורות המהפכה
האיסלאמית. היא עלולה לגרום למהפכות בעולם הערבי, לעליית
מישטרים קנאיים ולמילחמת־חורמה בישראל.
מילחמה פירושה גברים, פירושה שכול, פירושה הרס.

המרחב עלול לעלות באש — וזוג־הנאהבים, סרס
ושמיר, ינגנו בנבל שירי־אהבה זה לזה.
^ דרך אל החופה דמתה מיפלגת־העבודה לרקדנית מזדקנת,
₪1המשירה מעליה את שיבעת צעיפיה, בזה אחר זה, בפארודיה
פאתטית של סטריפ־טיז.

ן * שאלה האמיתית אינה עוד: מה תעשה ממשלה זו.

\ 1השאלה האמיתית היא: מה יהיה אחריה?

אחרי ממשלה זו — המבול. אך מהו המבול?
אס לא יקומו כוחות נגדיים חדשים, חזקים ומאוחדים —
המבול יהיה שחור, וישתרע מאריאל שרון ועד מאיר כהנא.

ממשלה זו לא תהיה אלא מיסדרון, המוביל אל
הגיהינום הזה, כשם שממשלת־האחדות־הלאומית
של גולדה מאיר הובילה אל המהפך של הליכוד.

** משלה זו קרויה ״ממשלת־אחדות־לאומית״ .זהו שם כוזב
^/מעיקרו. שמה האמיתי הוא ממשלת־עבודודליכוד.

ובקיצור: ממשלת מע״ל.

נזאת 1א 1ך י

* ! בגוי

הטבע-ק1רא לך

בסמימצקי

1ספי,ח1,ממי| ,טבע | ניי ־ 2 0 ^-4 0 2
״ הנחה
המבצע בתוקף 25.9.84-2.9.84

תעודת שי־מתנה קולעת

ת עודו ת ה שי של ס טי מ צ קי
מאפ שרות ל מק בל ה מ תנ ה
לבחור בספר לפי טע מו,
באחתמ־ 60ה חנויו ת
ברחבי הארץ.

מבחר הספרים הגדול ביותר ביעוראל-בכל העופות!

ספרים זה^טימצל 1י #

במדינה
(המשך מעמוד )8
שהוא לא אמין. ורק זה מה שחסר לו
עכשיו.
הבטחות סרס הבטיח ולא קיים, יריביו
מחכים להזדמנות להסילו
השבוע התבדח אבא אבן שניתן
למלא את היכל התרבות בתל־אביב
במועמדים לתפקיד שר־החוץ.
הוא לא היה היחידי. שימעון פרס
נהג להבטיח, באורח שיטתי ממש, את
אותו התפקיד למיספר גדול של בני-
אדם.
אנשים כמו משה שחל, עוזי ברעם,
גד יעקובי, רפי אדרי ואפילו רענן
נעים זכו בשיחותאינטימיות עם מנהיג
מיפלגת־העבודה, וגם בהבטחות, שלא
עלה כלל על דעתו לקיים.
בחוגי מיפלגת־העבודה ירדה אמינותו
של פרס לשפל מדרגה חסר־תקדים,
דווקא סמוך מאוד ליומו
הגדול. פרס קיים, לפחות, את ההבטחה
שלו לעצמו: ראשות הממשלה בכל
מחיר.
ישחק אותה. ח״כים ממורמרים
ממיפלגת העבודה — וכאלה יש
למכביר — יצטרכו לחכות זמן רב
ל״ליל הסכינים הארוכות״ ,שאותו הם
מייעדים למנהיגם. עד כה היה
האינטרס העיקרי שלו בשרירות.
מהיום והלאה הוא יחתור בעיקר
לשמור על קיומה של הממשלה בכל
מחיר. מקורביו בטוחים, שניתן לסמוך
על הקונפורמיזם העיקבי של סיעת
מיפלגת־העבודה בכנסת.
״הם יתמרמרו, יבכו, יאיימו, אבל
לא יעשו דבר. עושי־הצרות המיק־צועיים
ישותקו בעזרת ג׳ובים, שליחויות
מיוחדות לחו״ל, כיבודים מכל
הסוגים. שימעון ינסה לשתק את
הכנסת כמיטב יכולתו. יריביו הגרו־לים־באמת
נמצאים בתוך הקאבינט,
ולא יוכלו להאשים אותו לבדו במכירה
הכללית של עקרונות המיפלגה לליכוד.
יריבים קטנים יותר יהיו ראשי־ועדות
או סגני־שרים. הכנסת תהיה
שקטה, האופוזיציה קטנה ומפולגת.
פרס ישחק אותה״.

יחסי חוץ

זקו ק דחוף למודעה?
לשרותך 24 שעות ביממה

38 38 38

לבעלי כרטיסי אשראי בלבד

תן טרמפ ל חייל

דודארים שחורים
בעזרתה לימין בגיקארכואה
מלביגה ישראל דולאריס
שהדרים עבדי ארצות־הברית
היומון האמריקאי היוקרתי, ניו־יורק
טיימס, אישר השבוע את ההאשמות
שהועלו בהעולם הזה פעמים
רבות, שממשלת־ישראל מסייעת׳בנשק
ובכסף למישטרים ולקבוצות־מחתרת
פאשיסטיות באמריקה המרכזית.
טיימס
מדווח, שממשלת ישראל
מסייעת לנשיא ארצות־הברית, רונאלד
רגן, לעקוף את הקונגרס ולתעל סכומים
גדולים של כסף ושל סיוע צבאי
ל״קונטראס״ ,הקבוצות הימניות הנלחמות
במישטר הסאנדיניסטי בניק־ארגואה.
ישראל, למעשה ,״מלבינה״
דולארים שחורים עבור ממשלת אר־צות־הברית.
רגן פשוט מעביר כספים
לישראל, כדי שממשלת יצחק שמיר
(או שימעון פרס) יעבירו אותם לימין
הניקארגואי בצורת כסף, נשק ותחמושת.
בכך
מבצעת ממשלת־ישראל פשע
כפול: היא מסייעת לקבוצת־מיעוט
קטנה• למגר את שילטון־העם בניקאר־גואה,
לסכל את השגיו החברתיים של
המישטר הסאנדיניסטי, והיא מאפשרת
לנשיא הימני ביותר בתולדות ארצות־הברית
לעקוף את ההליכים הדמוקרטיים,
לצפצף על דעת הקהל בארצו,
להפוך את בתי־המחוקקים ללעג
ולקלס.
המסווה הוסר. בשני המיקרים
משניאה הממשלה את ישראל על
דעת־הקהל הנאורה הן ברחבי אמריקה

הלאטינית, והן בארצות־הברית. שמה
של ישראל נקשר, באורח קבוע,
בקנוניות מלוכלכות, בהתקשרות עם-
אנשים אפלים, באספקת כלים ואמצעים
לרצח פוליטי ולמעשי־טבח המוניים.
הפירסום
בניו־יורק טיימס הסיר
סופית את-מסווה הסודיות מהטריק
המפוקפק של הממשלה, שהצליחה
לגרור גם אירגונים מכובדים של יהודי
ארצות־הבירת למאבק נגד עמי
אמריקה המרכזית.
תעלומות פגזים א 1פחם
הישראלים מאחרי
ספיגת־הנשק המיסתורית
תחקירני הטלוויזיה המיסחרית
הבריטית, האיי־טי־וי, עדיין מתחקים
על ה״קשר הישראלי״ ,העומד, לדבריהם,
בבסיסו של סיפור ספינת־הנשק
וייקינג, ספינת־חופים של 494 טון,
שנתפסה לפני חמישה חודשים ליד
חופי סיציליה,
האוניה נתפסה על־ידי מישטרת
איטליה, שחשדה שהמיטענים שבה
כרעם שיחות אינטימיות
מיועדים לאנשי הבריגדות האדומות,
המחתרת השמאלנית הפועלת
באלימות רבה. השוטרים גילו על
סיפונה של הווייקינג ובמחסניה
כמויות נשק עצומות, בעיקר פיגזי
תותחים, מיקלעים ונשק אוטומאטי
אחר. אנשי הצוות(ארבעה פיליפינים,
הודי אחר ויווני אחד) נעצרו, ושוחררו
אחר־כר בערבות.
הם, והקברניט האנגלי שהמתין
לאוניה בנמל הסיציליאני מסינה, טענו
שלא היה להם כל ידע על טיב המיטען,
או על יעדיו. הספינה הפליגה תחת דגל
פנמה, אבל מיסמכיה העידו, לדברי
מישטרת איטליה, שהיא בבעלות
בריטית. שם החברה הבריטית: מארי-
מאד שיפינג לימיטד מלונדון.
נושא עדין. התחקיר של אנשי
הטלוויזיה גילה שבעל החברה הוא
ישראלי המתגורר בלונדון, מנחם
רימון, שהקים את החברה, להובלת
ושילוח מיטענים, רק בשנה שעברה.
רימון הוא גם חבר מועצת המנהלים של
חברת האחזקה ארקום בשותפות
שווה עם שני ישראלים אחרים, החיים
בלונדון, יחזקאל ארקין ויעקב בן־ארי.
לדברי אנשי הטלוויזיה הבריטית
קשורים השלושה עם החברה הישראלית
מאריקו, שמרכזה בחיפה. דובר
החברה, בן־שלמה, הודה שמאריקו
מנהלת את הספינה וייקינג, הצהיר
שהיא משמשת ל״הובלת פחם במיזרח
הים התיכון״.
בתחילת השבוע אישר בן־שלמה,
בשיחה עם העולם הזה, שוייקינג
עדיין עצורה במסינה. לדבריו יחזקאל
ארקין אינו קשור עוד במאריקו, והוא
ממשיך לגור בלונדון. בן־ארי ורימון
גרים עתה בארץ, והם המחזיקים
במניות מאריקו ומארימאד. בן-
שלמה גילה חוסר רצון בולט לדבר על
הפרשה, טען שמדובר ״בנושא עדיך.
העולם הז ה 2454

הזקנים שהקימו
את המעוו
החליטו בה
אחד ונוקו
ץ מן רב הם פיללו לרגע הזה.
(והנה, כשהוא בא סוף־סוף, הוא
התקבל באדישות.
רק לפני שנה וחודש, בוועידת
מפ״ם שהתכנסה באולם קולנוע
תל־אביב, הצליחו תומכי המערך
לגבור ברוב זעום על השוללים, אחרי
שכל הגווארדיה הוותיקה התגייסה
להגן על שיתוף־הפעולה עם שימעון
פרס. השבוע, בשעות אחרי־הצהריים
של יום הראשון, היה ברור שמתח לא
יהיה.
הצעירים שהובסו אז, אמרו שמפ״ם
לא תפרוש לעולם, מפני שמעולם לא
היה כל־כך חם בחיק האם הגדולה.
ביום הראשון לא נפתחו בקבוקי
שמפניה. אפילו השוללים המסורתיים
של המערך הבינו, שהצעד הראשון
לפירוק געשה על־ידי מיפלגת
העבודה, שעד לפני זמן קצר התנגדה

על פניהם של הנוכחים, רובם
במכנסיים קצרים ובסנדלים, לא נראו
סימני עצבות או צער. המדברים
התבקשו לקצר ולקצר, רק כדי להגיע
עוד לפני רדת־החשיכה להצבעה,
שתוצאותיה היו ידועות מראש. רבים
מהנוכחים היו צריכים להגיע עוד
באותו הערב לקיבוצים רחוקים.
הם נראו עייפים כמו בסיומו של
מירוץ, ולא בתחילתו. הם בוודאי לא
עומדים לצאת מחר בבוקר למיפעלים,
לעיירות־הפיתוח ולבתי־הספר ולהרים
את דגל מיפלגת־הפועלים המאוחדת.

111ח ־ 11| 1ר ¥1הרהך מזכיר מפ׳׳ם, ויקטור שם־טוב, משעין
111 11111 ^ 1 111 את פניו על בוהן ידו השמאלית ונצמד
לשולחן שהוצב על בימת אולם אוהל שם, שם התפנט מרכז מפ׳ם ביום

ראשון השבוע, כדי לאשר את הצעת ריכוז מפ׳׳ם לפרק את המערך, בשלב
ראשון בכנטת. שם־טוב ישב במשך הדיון במקומו ואף אכל פיתה ושתה
על הבימה. ח׳כי מפ״ם האחרים הטתובבו באולם, בפואייה ומחוץ לבניין.

1111111
ך ך1ך 1ךןןךך חייקה גרוטמן (למעלה) ,שהעדיפה חברות
111^ 1 ! 1 .1ן בכנטת על מועמדות לתיק בממשלה, יכלה
לתמוך בפירוק, שלא כמו אליעזר רונן (למשה) ,שממתין לתפקיד שר.

וןןךו 1ןץק מנהיג מפ׳ם הי ותי1,י מאי י
| # 1 11111 יערי, ישב בשורה הראשונה 111 והאזין כל הזמן, ללא שום תגובה, לנאמר על הבימה.

| ¥ח 11711 יעקב חזן, שישב במרחק חמישה
כיטאות מיערי, הכין כל הזמן
1111
את נאומו, שבו הוא תקף קשות את צמרת העבודה.

-למה להחלי

התבדח צ׳י
^ מרכז הזה כבר ידע רג
( 1סוערי 0יותר.
התוצאות, כצפוי, לא הפתיעו
הוכיחו פעם נוספת, שאין להאמין1
חבר מרכז אחד, המכריז מראש ל
מי הוא יצביע.
שלמה להט הסכים לגלות 7
תמך בניסים, באותה הפתיחות >
הוא תיאר את המעלות המפוקפ
של חברי־המרכז האחרים. הוא הסביר
שהוא לא התמודד בי הוא, בניגוד
לאחרים. ,לא מוכן להחליף מישרה
קבועה בזמנית.״

מודעי מנקה

המיועד לשר האוצר, שנבחר פה״אחד לתפקיד
המוצע, בוחן מקרוב את פני הנוכחים לפני
שניגשו להצבעה על בחירת שלושת השרים האחרים של הליברלים.

11דיד | ¥ך 1ך ך שר״התיירות לא ידע אם חברי המרכז
# # 11111 1 111/יאפשרו לו להחזיק בתיק התיירות לכהונה
נוספת. אשתו, ריבקה, הזעיקה טלפונית חברי מרכז שיבואו להצביע.

4111*903

11ך 11ך 1| 1י |י | 1ך י 1י 111 שר־המישפטים אינו מסתיר את חיוכו
1 / 1 1 1 1 /1 11 1/ 1כשנודע לו, מהתוצאות הלא־רישמיות,
שימשיך בתפקידו. לפגי ההצבעה נדהם לשמוע, שרבים אינם רוצים בו.

גרופר נפרד מהכיסא ג?
אות בממשלת־המעבר מתקשה לקום מהכיסא, זמו

קצר לפני שנודעו תוצאות ההצבעה. כשהתברר לו
שנכשל הוא ביקש להימלט. משמאל: גידעון פת
זורח מאושר כשנודע לו שימשיך לשבת בממשלה.

המנגנון המשומן
.הבטיח ונואש
את תוצאות
ההצבעה
^ הדוברים דיברו על דבר אחד,
1 1אבל חשבו כל הזמן על דבר־מה
אחר. ביום השני אחרי הצהריים התכנס
,.,מרכז מיפלגת העבודה, כדי לאשר את
הסכם ממשלת־האחדות. אבל הכל
עסקו בחישובים מי יהיו שרי העבודה
בממשלה הרחבה שיציג שמיעון פרס
לפני אותו מרכז, יממה אחר־כך.
פרס דילג מעל המיכשול האחרון
שלו במירוץ המייגע שהחל לפני שבע
שנים. הוא הגיע לשלב המכריע כשהוא
מתוח מאוד, נרגז, נזעם וכואב. הוא
הרים את קולו פעם אחרי פעם,
התפלמס וירד לקטנות. האיש, שכעבור
48 שעות, היה אמור להציג את
ממשלתו לפני הכנסת, עשה כל מה
שיכול היה, כדי למנוע מעידה על סף
הסיום.
בחוץ, לפני ישיבת המרכז באולם
אוהל שם, שבו החליטו אנשי מפ״ם
יממה לפני כן, לצאת מהמישחק,
־״*חילקו רבים כרוזים בגנות ההסכם.
אחרים דרשו הצבעה חשאית. אבל
לאיש לא היה ספק: המנגנון המשומן,
החשש מפני בחירות הרשות והתיקוות

יושב״ראש מיפלגת־העבודה, שימעון פרס, קם
לשאת את נאומו לפני חברי מרב? מיפלגת
העבודה, שהתבקשו לאשר את ההסבם על הקמת ממשלת האחדות

זעם בעיניים

הלאומית. פרס הוזמן לשאת את דברו על־ידי מזב׳׳ל המיפלגה, חיים
בר־לב, שלא שיער עד כמה פרס זועם ונרגז. רק בנאום הסיכום שלו העלה
פרס מדי פעם חיוך על פניו. היה זה אחרי שהתברר לו שהרוב שלו מוצק.

גרס מו ט\\ מז ^ יתשז

1 ! 11*11*1¥1 1111י 111 המיועד לשר־
| 1 1111! 11/ • 81111 | 1-11 החינוך, יצחק
נבון, מחפש פותחן כדי לעזור למיועד לשר״הביסחוו,

ן -המעטות שמעוררת ממשלה בראשות
פרס, יגרמו לאישור ההסכם כפי שהוא,
כולל סעיפי הרוטציה וחלוקת התיקים.
מסיבה זו, בין קריאות־ביניים של
ותיקים, כמו ברל רפטור, וצעירים
אלמונים, יכלו הנוכחים להתענג
מנאום מבריק של אבא אבן, לצחוק
מהשוואותיו של הח״כ רפי סוויסה,
שחלם בצעירותו כי אשתו תהיה יפה
כמו בריז׳יט בארדו, לעסוק ברכילות
מי יהיה מה בממשלה החדשה, ולשמוע

יצחק רבץ, לפתוח את בקבוק המשקה שהונח על
שולחן הנשיאות. השניים ובר־לב לא משו מהבימה
כל זמן הדיון. פרס, לעומת זאת, יצא פעם אחת.

מפרס, שקם מערך חדש עם יחד ועם
יגאל הורביץ.
37ח״כי העבודה התפזרו באולם.
אי־אפשר היה לאתר את כולם. חלקם
עזבו עוד לפני ההצבעה. כשנספרו
הקולות התברר, שרק שני־שלישים
הטריחו את עצמם לאולם הדחוס והחם.
רפי אדרי איחר להצבעה. מוטה גור
ואריק נחמקין הסכימו שפרס הנואם
יכול להיות בקלות מזכיר סניף. לא
מחוז, חלילה.

במשך שנים תקף המערך את
הליכוד על שהוא משכתב את
ההיסטוריה. ערב הכניסה לממשלת
האחדות־הלאומית עשה פרס את הצעד
הראשון בכיוון הנכון. הוא סיפר
שמפ״ם לא הסכימה להצטרף
לממשלת־אחרות שלושה חודשים
לפני מילחמת לבנון, שבה הובטח
למערך רק תיק־הביטחון. לפרשנים
הפוליטיים ולעיתונאים שנכחו באולם,
לא היה זכור מיקרה כזה.

ידיים מורמות

חברי המרכז מרימים את ידם בהצבעה גלויו
בתמיכה בהסכם. קדמה להצבעה דראמו
שמאחוריה עמדו חברי המישמרת הצעירה, אשר תבעו הצבעה חשאיו

י1אר הווביץ
קצת אחות...
חידת ליברלי
בערבו של היום הראשון, משנגמרה
ההצבעה על ארבעת השרים
הליברלים, התעקש מס׳ 1במיפלגה,
יצחק מודעי, להשמיד את כל
ההוכחות להצבעת חברי־המרכז.
ניתנה הוראה לשרוף את פיתקי
ההצבעה.
ההוראה ניתנה ליושב־ראש אגף
האירגון, אלי קולאס, ובוצעה
בקפידה ובייראת־כבוד, אבל פתק
אחד מכלל 170 הפתקים ניצל מהאש
שאחזה בחבריו. אלי קולאס ויחזקאל
סלומין, שניצחו על השריפה
והתחילו לשיר שירי ל״ג בעומר, היו
סמוכים ובטוחים שמילאו את
תפקידם בשלמות .״תבחוש עוד!״
הורה פלומין לקולאס. קולאס בחש
את כל הפתקים, אבל לפני כן
הצלחתי להעביר אחד למקום מיב־

אניהייתישם

באווירת ה״כולם מדברים עם
כולם״ ששררה השבוע בכנסת, בלט
אדם אחד, שישב במיזנון חברי־הכנסת,
אכל, התבדח, ונראה לחלוטין
מחוץ למשחק: היה זה אומץ מם׳ ,1

יגאל הורוביץ.
״אף אחד לא דיבר איתי!״ הוא חזר
ללא הרף ,״אם תהיה ממשלת אחדות
לאומית — זה יספק אותי!״ אמת,
לקח לי שלושה ימים להשתכנע, אבל
הורוביץ באמת לא נלחץ, לא רץ או
נדחף.
בצהרי היום הרביעי, נטש את
הכנסת, בעוד רבים מעמיתיו מת־

טחים — מערכת העולם הזה. והרי
הוא לפניכם!
בין המזהים נכונה את שמות
המועמדים הכתובים בפתק —
יוגרלו חולצה ותקליט. בצד ימין,

למטה, מצויינות חתימותיהם של אלי
קולאס ומאיר הוגרמן.
למתקשים לפתור: מוש נאסים
(משה נסים) ,גדענ באת סכידעון
פת) ,בסח גרובר (פסח גרופר).

בחלוקת השלל. אבן הציע במיכתבו,
לכנס ״כנס שפויים״ בלישכתו הארעית.
״הנה
שר־הבריאות ״.צעק לעברי
ביום הרביעי בלילה היו טבחי
שיטרית, בהצביעו על נציג לע״ם,
המלון הירושלמי, פלאזיה. עסוקים
אהוד אולמרט. אולמרט כבר היה
בחלוקת העוגה הגדולה ביותר שבה
מועמד לאי־אלה תפקידים. לדוגמה:
נתקלו מעודם. שאחת מתכונותיה
לתפקיד סגן־שר בלישכת ראש־היתה
לגדול עוד ועוד. המדובר כמובן
הממשלה-,בתקופת כהונתו של מנחם
בעוגה המיניסטריאלית בת וד 35 ואו
בגץ .״מה יכלול תפקידך?״ שאל אז
אולי יותר) שרים וסגני־שרים.
בגין את המועמד, והלה השיב ,״אהיה
חברי־הכנסת, רוני מילוא ודן
בקשר עם נציגי־התיקשורת השונים,
מרידור (חירות) ,עוזי ברעם
נציגי־עיתו 4ת זרים...״
ומשה שחל (עבורה) והשר משה
״אבל זהו בדיוק תפקידו של אורי
ניסים(ליברלים) ,התיישבו לארוחה
פורת, יועצי לענייני־תיקשורת!״
ממושכת ומפוארת במיסעדה השוכנת
נדהם בגין, ודחה את הרעיון.
בקומה הראשונה של המלון, ועסקו
השבוע הסתובב אולמרט בכנסת
בחלוקת השלל.
מאוכזב, ונשא בידו מיסמך שנערך על
האווירה, דיווחו לי, היתה טובה
דעתו של יצחק שמיר. המיסמך מדבר
ובין ביס יקר (בדולארים• למישנהו,
על איחוד אפשרי בין לע״ם וחירות.
חולקה העוגה. מובן שלא חסח
היו גם יוצאי־דופן, שלא השתלבו
משברים: בחצות נתבקש השף הראשי
בקצב האירועים: מצירו האחד של
שיל המלון, שלום קדוש, לצלצל
המיתרס — חבר־הכנסת׳״ לשעבר,
בדחיפות לשימעון פרם, על מנת
רענן נעים (מערך) ,שנסע למארוקו
לקבל אישור. האישור ניתן עד מהרד״
עם הבטחה של שימעון פרס בכיסו
שום דבר לא יעצור את פרס בדרכו
בדבר מיקומו הריאלי, וכשחזר יכול
הפתלתלה לראשות הממשלה: לא
היה רק לצטט באכזבה :״הבטחות,
מפ״ם. לא יוסי שריד, לא גד
הבטחות הוא התקבל במיזנון בניעקובי
ולא אריאל שרון —
שיקות של הסדרנים וחברי־הכנסת.
עובדה!
הפרופסור דויד ליכאי, חבר־הכנסת
הטרי מטעם המערך, ניגש אליו חדור
רגשות־אשמה, ואמר לו ,״אני מרגיש
גרוע שאני בפנים, ואתה בחוץ..״
גד יעקובי, מועמד המערך לתיק
כלכלי בכיר, תחילה לאוצר, אחר־כך
— לתעשייה והמיסחר, ובסוף —
כיורשו של יעקם מרידור ישב
במיזנון כשעיניו אדומות. ביום הרביעי
הגיע אליי מיכתב, שהגיע לידי
בבוקר כבר ידע על הדרישה האולטימטיבית
של הליכוד לתיק התעשיה , :מטעם חברי־כנסת אחדים מהמחנה
המגדיר את עצמו עדיין — במקביל
לא, העיניים האדומות אינן תוצאה של
לתהליך כינונה של ממשלת אחדות
חוסו״שינה. הסיבה :״הבת שלי הקטנה
לאומית — המחנה הלאומי. במיכתב
— היא לא נותנת לנו לישון בלילה״...
עד כאן באשר למחותנים. ומה. מכנס חבר־הכנסת, גד יעקובי
(מערך) ,האיש ששילם את המחיר
באשר לפורשים? ביום השלישי בלילה
הכבד ביותר עבור הפגנת האחדות
פקדו את הלובי של מלון וזילטון
והלאומיות, את חברי ועדת-הכלכלה
חברי-הכנסת שולמית אלוני(ר״ץ)
של הכנסת הקודמת ליום השלישי,
ויוסי שריד(מערך־לשעבר) והפגינו
אחדות שהמערך והליכוד היו מת .השבוע. נושא הדיון :״המו״מ לקראת
הסכם לאיזור סחר חופשי עם אר־קנאים
בה. אלוני, לבושה בלבן מכף .
צות־הברית״.
רגל עד הסרט בראש, ישבה דרוכה
״כיצד,״ תמה אחד המוזמנים
לקרב, וטירפדה כל ניסיוו״שיכנוע
לדיון ,״הוא מכנס ועדה שאינה
מצד חכ״י המערך — אהרון נח־קיימת?
הרי קיימות שתי ועדות
מיאם, יעקב צור, יצחק פרץ
בלבד: ועדת־הכספים וועדת־חוץ־
ושבח וייס(כולם אנשי קבוצת־רבין)
וביטחון ״.יעקובי, מצירו, הבהיר לי
שניסו לדבר על ליבם, ובייחוד על ליבו
שעל פי החלטת הוועדה המסדרת,
של שריר.

!ההצגה
ח״בת רהיו/שו
אדרי בין כיפה לצילינדר
מאיר שיטרית (ליכוד) ,״הוא עוד
לא שמע שכבר הרכיבו ממשלה? תגידי

להגיד לו — זו היתה משימה
בלתי־אפשרית, מיכוון שכל אימת
שהתקרבתי, חובשי־הכובעים התרחקו.
אגב, לשיטרית עצמו לא היו דאגות.
לא היה בכוונתו או בסיכוייו להתמודד
על תיק בממשלה. לגביו המישחק
נגמר.
לאבא אבן(מערך) ,מ״מ יושב־ראש
הכנסת, היתה דאגה אחרת :״הנני
מרותק לכסא כתב ממקום כילאו
בלישכת היושב־ראש, לאחד מחברי־הכנסת,
שעמלו למען סיכוייו להתמנות
כשר. הריתוק פגע בפעילותו

14 — 1

ירצו, יאכרזו
ך* תל־אביב מצאה המישטרה
בביתה של אישיות ציבורית
גרעיני קנבוס (שמהם מופק החשיש),
בדקה אותם במעבדה של המחלקה
לזיהוי פלילי, גילתה כי הגרעינים
מעוקרים, קיבלה את הסבר האישיות,
כי הגרעינים משמשים מזון לציפורי־הנוי
אשר בביתו.

על המי שקל
^ ירושלים גילה מנהל מחלקת*
המטבע של בנק ישראל, כי עם
הנפקתו של שטר אשכול, שערכו
5,000 שקל, הגיע שוויו המכסימאלי —
של קילו כסף ישראלי לחמישה מיליון
שקל, הואיל ומישקלו של שטר
אשכול אחד הוא גרם אחד — ו־1,000
פעם 5,000 הם חמישה מיליון.

בחוד־הסגז

כינוס שמיים כך חולק
השלל

חצי המושב הראשון של הכנסת,
שנמשך שלושה ימים בלבד, התנהל
תוך ריצות מטורפות של חברי־כנסת,
עסקנים ועוזרים למיניהם, בין המיזנון
לחדרי־החדרים בקומות העליונות של
הבית. אולם המליאה עצמו היווה
תופעה שולית בעת הנסיונות להרכיב
ממשלה סביבו.
שני סגני״השרים, חיים קאופמן
(אוצר) ומשה קצב (שיכון ובינוי),
הסתודדו שעה ארוכה במירפסת. מטרת
ההסתודדות: הערכה הדדית של
סיכוייהם במירוץ, שקו־הסיום שלו הוא
שולחן־הממשלה. התוצאה: קצב מוכן
לכל תיק שהוא בממשלה — העיקר
לעלות כיתה. ואילו קאופמן פרש
מהמירוץ.
רפי אדרי (מערך) התרוצץ
כאחוז־תזזית מחובשי־כיפה לציליג־דרים
למיניהם .״מה הוא רץ?״ צחק

הווי

חורביץ
לא נפגש
ייעצים, מטלפנים, נפגשים ,״זה
בשביל להוכיח לך שאני לא נפגש״...
נכון, שימעון פרס הציע לו
להשתתף בפגישתו ביום הראשון עם
המפד״ל. העיקרון שמנחה את הצעותיו
אלה של פרס, מוכר: לשתף את
״הקטנות״ ,כדי ליצור אצלן מחו־ייבות.
הורוביץ סירב להתחייב, ועל
כן לא הופיע לפגישה.
עקרון המעורבות־מחוייבות הינחה
גם את שר־האוצר היוצא, יגאל
כהן־אורגד, כשהזמין את הורוביץ
לארוחת״צהריים לפני ארבעה שבועות.
במהלך הארוחה הירצה אורגד
(״חשב בקול רם״) על תוכניתו
הכלכלית, והעלה רעיונות בנדון.
הורוביץ היפנה אותו אל גד יעקובי,
הנציג הכלכלי הבכיר של המערך,
לצורך המשך הדיון.
אורגד, אומנם ניסה ליצור אצלי
את הרושם שקיימת הבנה עמוקה
ומיסתורית משהו, בינו ובין הורוביץ,
בנוגע למדיניות הכלכלית העדיפה
למשק, וכמובן — איוש התיקים, אך
אצל הורוביץ אין חוכמות או ניסוחים
דיפלומטיים :״לא היה ולא נברא!״
וחוזר שהפיץ מ״מ יושב־ראש הכנסת,
אסא אבן(שבסמכויותיו מפקפקים
מיספר אנשים בליכוד בשיחות
פרטיות) ,ממשיכות ועדות הכנסת
הקודמת לפעול על פי הצורך.
ומה בדבר חברי הועדות, שלא
נכנסו לכנסת ה־ ?11״אז ממנים
ממלאי־מקום במקומם מטעם המים־
לגות״ באה התשובה הנחרצת.
אגב, יעקובי הוא אחד האנשים
היותר רציניים בבית־הנבחרים, בוודאי
אינו אחראי למצב הסוריאליסטי
שבו שרויה הרשות המחוקקת
של ישראל בימים אלה. כדי
להמחיש את האבסורד, נאמר
במיכתב ש״בישיבה ישתתף שר־המיסחר־והתעשיה,״
לא, לא אריאל
שרץ, כי אם גדעון פת, המסיים
את תפקידו יממה אחרי כינוס הדיון
— ביום הרביעי השבוע. כלומר:
המדיניות בעניין הסחר החופשי עם
ארצות״הברית תיקבע על־ידי שר
חדש, שלא הוזמן לדיון, וחברי
הוועדה, שיצטרכו לפקח על כך,
אינם נמנים דווקא עם חברי הוועדה
הקודמת. ההצגה חייבת להימשך.

דפנה ברק

^ צה״ל הואשם קצין בדרגת סגן
• 4ב־ 24 עבירות שונות, לפיהן, בין
השאר, נטפל לחיילות שהועמדו תחת
פיקודו, חקר אותן על נסיונן המיני,
התפאר לפניהן בכישוריו המיניים,
דיווח להן על תנוחות־המישכב שלו
עם אשתו, ביצע בהן מעשים מגונים,
קיים איתן יחסי־מין בשעות העבודה
והודה שכתוצאה מכך כונה מישרדו,
בפי כל אנשי הבסיס ,״המדור הכחול״— .

למחוק את המיותר
^ תל־אביג הוצעו למכירה, עם
וי* תחילת שנת־הלימודים, מחקי־יבוא
בצורות שונות וגם מדיפי־ריחות.
בין המחקים היו מחקים בצורת לב,
מחקים בצורת תפוח, מחקים בריח
מנטה, מחקים בריח דובדבן, מחקים
בריח תות.

הכנסת תעבור לדום!
^ ירושלים מיין ח״כ הכנסת ה־11
^ את 119 חבריו לפי סיווגים שונים,
מצא כי מצויים ביניהם ארבעה
רבי־אלופים לשעבר; שלושה בעלי
תואר אלוף; תת־אלוף אחה שני
אלופי־מישנה; סגן־אלוף אחד; עשר
נשים; תשעה חברי קיבוצים ויליד
אפגאניסתאן אחד.

עיסקת־חליפין 84
^ יפו השאילה קבוצת כדורגל
* מקומית את אחד משחקניה
לקבוצה בעיר אחרת, הסתפקה, נוכח
המצב במשק, בתשלום של 50 כדורי־רגל
עבור השאלת אותו שחקן.

בי שיבה של מעלה
^ תל־אכים עברו במשך כמה
^ ימים מאות מטיילים בפארק
הירקון ליד אדם שישב שעון על עץ,
כשעיניו עצומות, מבלי שיבחינו שאין
המדובר באדם ישן כי אם בגבר מת —
עובדה שנתגלתה רק משהחלה גופתו
מעלה צחנת־ריקבון.

לתמ ״י -

מספיק אוהל אחד
^ תל״אביב הודיעה העיריה —
₪1אחרי שגם עיריית אשקלון
הודיעה כי עשתה זאת — כי היא
רכשה, במארוקו, למטרות אירוח,
במחיר של יותר משני מיליון שקלים,
אוהל מלכותי שבו אפשר לארח עד
250 איש, ואשר ציודו כולל שטיחים,
מערכות קומקומים וסיפלוני קפה,
מגשים מוזהבים וקפטנים עבור
המארחים, דיילות־האירוח והמלצרים.

מאחורי הסורגים

זה מתחיל בחוקן. החוקן שהוא סמל הסאדיזם של בית־ הסוהר,
וגם ביטוי להומו־סכסואליות הלאטנטית של סוהרים מסויימים.
החוקן הוא מכשן ר של אונס. בגללו הוצא להורג רוני ניצן, מנהל
בית־המעצר ברמלה, שהיה
החסיד הגדול של שיטה זו.
נגד החוקן מתמרד אורי,
מנהיגם של האסירים הפליליים
היהודיים (שוד מזויין, פעם
שניה) ,בן־השכונות. הוא מושלך
לצינוק, אחרי שהוא סופג
מכות־רצח.
שכנו לצינוק הוא עיצאם,
מנהיג האסירים ״הביטחוניים״
הערביים (פיגועים חבלניים,
מאסר־עולם כפול).
בין שתי הקבוצות קיימים
יחסים מורכבים מאוד. הערבים
33 ף י
רואים את עצמם כפטריוטים של
עמם, לוחמי־שיחרור, אך בעיני היהודים הם רוצחים שפלים.
היהודים הם, ברובם, בני שכונות העוני, והם לאומניים בנוסח מאיר
כהנא: הערבים רוצים לדפוק אותנו, אנחנו צריכים לדפוק אותם.
אולם שתי הקבוצות צריכות לחיות איכשהו ביחד, בעולם
שכולו אלימות, כאשר. מנהיג הסוהרים, קצין־הביטחון האשכנזי,
מסכסך ביניהם כדי לשלוט. השינאה בין שתי הקבוצות מפנה
בהדרגה את מקומה לכבוד הדדי, ובסופו של רבר מתאחדות
שתיהן במאבק משותף נגד הדיכוי של הסוהרים, ונולד קשר הדדי
עמוק.
זה יכול היה להיות סרט פשוט. אבל מאחורי הסורגים הוא
סרט גדול. לא רק הטוב שבסרטים הישראליים עד כה, אלא גם
כרטיס־הכניסה של ישראל לעולם־הסרטים העולמי. הוא לא היה
זקוק לפרס המבקרים של פסטיבל־ונציה כאישור לטיבו. ויש בו
מסר אוניברסלי, החורג בהרבה מעבר ליחסי יהודים־ערבים.
מי שיש לו מסר יכול להצהיר עליו בסרט, בשיר, בספר או
במחזה, כמו שהוא מצהיר עליו בנאום. אך האמן האמיתי הופך את
המסר עצמו ליצירת־אמנות — וזה מה שעשה אורי ברבש בסרט
מאחורי הסורגים, בעזרת התסריט של אחיו, בני ברבש, וערן
פרייס.
לא הסתכלתי בסרט כמבקר. מן הרגע הראשון תפס אותי הסרט
וזרק אותי אל תוך זירת המאורעות. כמה פעמים עלו הדמעות
בעיניי. יש רגעים כאשר אתה ממש חש ברגש החונק את גרון
הצופים — ואין הבדל בין הקהל בצפון תל־אביב והקהל
יקריית־שמונה. עדי־ראיה אומרים לי שההתרגשות בקריית־שמונה
היתה גדולה עוד יותר. ראש העיריה, פרוספר אזולאי,
איש־חרות יוצא־מארוקו, הודה אחרי ההצגה בהתרגשות
ליוצרי־הסרט, בשם כל העיירה, על שפתח להם צוהר לעולם אחר,
ושלח אותם הביתה כשבליבם מחשבות חדשות על בעיית יהודים
ערבים והחיים בצוותא.
זהו סרט חינוכי ממדרגה ראשונה. כמעט כל יהודי מיזרחי
בישראל יזדהה בלב שלם עם בני־השכונות בסרט, עם שינאתם
לערבים בראשית הסרט, ועם השינוי ההדרגתי שחל בהם. ארנון
צדוק, המגלם בסרט את אורי, הוא גיבור מיזרחי מובהק. ואילו
מוחמר בכרי תכול־העיניים, הערבי התמיר ויפה־התואר, מציג את
דמות הערבי באור שהוא חדש לרוב הצופים. שניהם מצוייניס.
אבל זהו הרבה יותר מאשר סרט ׳טוב בעל מסר אנטי־גזעני, או
סרט־מחאה נגד אי־האנושיות של בית־הסוהר הישראלי. זוהי
קודם כל חוויה אנושית, ככל יצירה אמנותית אמיתית.

רעז 1ב את הד 1ב
מנוי וגמור עם ממשלת־האחדות לצאת מלבנון בהקדם
האפשרי.
שיינה עומדת במיטבח ומבשלת את ארוחת־הצהריים. לבסוף
היא צועקת לבעלה :״יענקלה, בוא לאכול!״
״אינני יכול,״ הוא צועק בחזרה מבחוץ .״תפסתי דוב!״
״אז עזוב את הדוב ובוא לאכול!״ צועקת שיינה.
״אני רוצה לעזוב אותו ״,צועק יענקלה ,״אבל הוא לא עוזב
אותי!״

ישראל בטח בה
בצפון תל־אביב יש בית־כנסת מהודר בשם איחוד שיבת ציון.
המסר המיוחד שלו מריר לא־פעם שינה מעיני הבריות.
בית־כנסת אמור לאצור בקירבו נכסים רוחניים מפליגים. אך
נראה שבית־כנסת זה מצוייר גם בנכסים חומריים יותר. על כל
פנים, רבניו מצאו צורך להתקין בו מנגנון־אזעקה מודרני
ומשוכלל. ולא סתם אזעקה, אלא מנגנון בעלי עוצמת־הקול
המירבית הקיימת בשוק.
יתכן מאוד שהקדוש־ברוך־הוא התרגז על צעד זה, העלול
להתפרש כהבעת אי־אמון בו. אחרי הכל, אם ה׳ צבאות, עם כל
מלאכיו, אינו יכול לשמור על בית־כנסת אחד המוקדש לתיפ־ארתו,
איד יסמכו עליו הבריות בעניינים חשובים יותר?
מה, עושה הקדוש־ברוך־הוא כשהוא רוגז? פשוט מאוד: הוא
מפעיל את האזעקה.
וכך, כל כמה לילות, כאשר אלפי השכנים המאושרים של
בית־הכנסת עוצמים את עיניהם ושוקעים בתרדמה עמוקה,
נשמעות לפתע יבבות קורעות־לב כאילו פרץ יום־הדין. השכנים
— רובם זקנים, כי זוהי שכונה ותיקה שבניה עברו מזמן לפרברים
העשירים — קופצים ממיטותיהם בבהלה, שמא החלה המילחמה
הבאה.
האזעקה ממשיכה ללא־הפסק כשעתיים־שלוש, הכל מטלפנים

אחרי חקירה יסודית של בעלות־הברית) ,העסיק הדבר את הבת
למישטרה, ומרכזנית עייפה עונה לכל המתלוננים, עוד לפני
בלי סוף. איך זה קרה? מדוע זה קרה? איך אדם אינטליגנטי ונאור
שאלה מספיקים לסיים מישפט :״אנחנו יודעים, אין מה לעשות,
כמו אבא יכול היה להיות נאצי? מה קרה לעם האוסטרי ולכל דור
מטפלים בזה וכך בא ההומור של הקדוש־ברוך־הוא על סיפוקו.
ההורים?
לפני שבוע זה קרה שוב. בשעה 23.30 פילח קול האזעקה את
באחד הימים ביקשתיה להכיר לי את אביה, והיא אירגנה שיחה.
האוויר, השכנים קפצו בבהלה אל החלונות הפתוחים. המשיח לא
(לפני כמה שבועות סיפרתי על כך במדור זה, מבלי לזהות את
בא. גם לא המישטרה. ובוודאי לא הרבנים והגבאים של
האיש ).השיחה היתה מרתקת, ולמדתי ממנה הרבה על עולמו
בית־הכנסת, הגרים אי־שם בין סביון ולוד.
הנפשי של הנוער האוסטרי בשנות ה־ ,30 שהוקסם על־ידי אדולף
אחרי כמה עשרות צילצולי־טלפון, הגיעה ניידת. היא עמדה
היטלר.
באמצע הרחוב, כשאורותיה דולקים. ירד ממנה בחור צעיר
קארל כהנא, המיליונר האוסטרי־יהודי, שיש לו הרבה עניינים
בחולצה כחולה, שנשען על מעקה נוח ועישן. הוא היה שקוע
במחשבות על תורת מרטין בובר או מכבי תל־אביב.
בישראל, שלח את ברברה לישראל, שבה כבר התחילה להכות
שורשים. היא חיתה זמן־מה בקיבוץ גרופית בערבה, ואחר־כך
איש קשיש, מדיירי השכונה, ירד אליו ושאל את הבלש הצעיר
פעלה כאן בשביל מכון של כהנא. בילינו לא־פעם במועדוני־הלילה
בתל־אביב, ועברנו כל מיני הרפתקות משונות. כי אצל
ברברה, רק הבלתי־צפוי היה צפוי.
כהנא הוא ידיד אישי קרוב של ברונו קרייסקי. ברברה הכירה
את קרייסקי כאשר ריאיינה אותו. ההתנגדות הלוהטת שלה
לנאציזם ולפאשיזם הביאה אותה כמעט אוטומטית לשורות
המיפלגה הסוציאליסטית האוסטרית, שקרייסקי עמד בראשה.
ואילו קרייסקי אהב תמיד לגלות כישרונות צעירים ומעניינים.
הקשר בין הצעירה הקאתולית, בת קצין הס״ס, ובין ישראל, משך
אותו במיוחד, כי לקרייסקי היה תמיד יחס עמוק מאור לארץ זו.
באחד הימים נדהמתי לשמוע כי ברברה נישאה. בעלה היה
דיפלומט צעיר בשגרירות האוסטרית בישראל ,.הוא אדם
סימפאטי מאוד, קורקטי מאוד, דיפלומטי מאור, מרובע מאוד.
ברברה גרה עימו בהרצליה, כאשת־דיפלומט קורקטית ומרובעת.
אחר־כך הועבר האיש למיזרח הרחוק, וגם שם היתה ברברה
אשת־דיפלומט קורקטית ומרובעת. היא השתעממה עד מוות,
ובאחד הימים קמה והתגרשה.
קרייסקי, שרצה להחזיק בישראל אדם שישמש לו כעין וכאוזן,
שלח את ברברה הנה כנספחת לעיתונות ולתרבות. הבית שלה
הפך סלון פוליטי, גדולי־המדינה היו באי־ביתה, והיא היתה וכמה מעורבת בכל דבר. זה לא מצא חן
קצינים בכירים קיבלו הוראה לנתק כל מגע עימה. לא היה אף
דיפלומט אחד אחר בישראל שהיה כל־כך מעורב בחיי־ישראל
כמו הצעירה האוסטרית היפה.
תפקידה לא היה קל. לנהל יחסי־הציבור של קרייסקי בישראל
היתה כמעט משימה בלתי־אפשרית, הישראלים שנאו את
מה קורה. הבלש אמר :״מה אתה עושה פה?״ וכעבור רגע :״׳סתלק
קרייסקי, מפני שהוא יהודי ואינו עבד נרצע של ישראל. קרייסקי,
מכאן!״ הוא לא הוסיף ״יא מאניאק!״ כי הוא היה שוטר אדיב.
מצירו, לא בלם את פיו והשמיע מדי פעם הערות חריפות על מנחם רב אחד השכנים המיואשים מצא, לבסוף, את שמו של
בגין, ראשי מיפלגת־העבודה וממשלת־ישראל. בכל פעם
בית־הכנסת בשלט קטן בשער בית־הכנסת. השכן טילפן לרב
כשהצליחה ברברה לשפוך שמן על הגלים הסוערים והרוחות
הביתה. הרב השיב, כי למעשה אין זה עניינו. השכן החליט לצלצל
נרגעו הפליט קרייסקי הערה גלויית־לב חדשה, וכל הסערה פרצה את לסגן ראש־העיריה, איש המפד״ל חיים בסוק. זה הבטיח לסדר
מחדש.
העניין בבוקר. השכן הסביר שהוא רוצה לישון בלילה. בסוק צעק,
אבל ברברה ידעה שלקרייסקי יש יחס של אהבה נכזבת
בתשובה, כי גם הוא רוצה לישון בלילה וטרק את הטלפון.
לישראל, והיא עשתה כמיטב יכולתה כדי ליישר את ההדורים. קטנה בשעה 01.45 הגיע השמש של בית הכנסת במכונית
לכן השתדלה לשלוח לווינה אנשים מישראל, שיכלו להשפיע,
מלוד. הוא ניגש אל השוטר האדיב, והשניים ניגשו בצעדים
לדעתה, על הבוס. נדמה לי שהייתי הראשון שנסע. ריאיינתי את
מדודים ובלתי־חפוזים אל דלת בית־הכנסת. הם נכנסו פנימה,
קרייסקי, וכך התיידדנו. ידידות זו, הנמשכת על פני שנים, הניבה
הדליקו וכיבו אורות במשך שעה ארוכה, ולא ידעו איך לטפל
כמה פירות מעניינים. כך, כאשר נוכחתי לדעת שהוא מתחיל
במנגנון. לבסוף האזעקה נפסקה. כעבור דקה החלה שוב, ואחרי
להתעניין בבעיה הפלסטינית, הפגשתי אותו עם עיצאם סרטאווי,
טיפולים שונים הופסקה. בשביעות־רצון בולטת יצאו השניים
וכך נוצרה ידידות משולשת שהיו לה תוצאות רבות — החל
ונסעו, איש־איש לדרכו.
בביקור יאסר ערפאת בווינה וכלה בשיחרור השבויים הישראליים
נראה כי השמש לא שכח להפעיל את מנגנון־האזעקה

שהיו בידי פת״ח והסורים.
המקולקל שוב. כי בשעה 04.00 בערך, בדיוק כשהזקנים שבין
עוד מוקדם לספר על חלקה של ברברה בעניינים רבים,
השכנים שקעו שוב בחלומות־פז, נשמעו פעמי־המשיח מחדש.
חיוביים וחשובים. היא לא היתה רק המארחת הנחמדה מרחוב
הפעם לא טרחה המישטרה לטפל בעניין.
דובנוב בתל־אביב. היתה לה יד בהרבה פעולות רציניות. הקשר
האזעקה נשמעה בלא הפסק עד שעה שמונה ומשהו. שנאמר:
הישיר שלה עם קרייסקי — מזכירתו הפרטית היעילה להפליא,
לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ותורת־ישראל, שיש לה מה לומר
מרגיט שמידט, היתה ידידתה הקרובה — היה חשוב מאוד.
על רצח, גניבה, ניאוף, אשת השכן ודברים טובים אחרים, לא
במוצאי יום הבחירות, שבו חגג קרייסקי את ניצחונו הגדול
ציוותה בשום מקום :״לא תרעש!״
ביותר, הכירה ברברה את סרטאווי, ששהה אז בווינה. הוא הקסים
אותה .״דיברנו כל הערב עליך,״ סיפרה לי. אחר־כך ביליתי ערב
עם ברברה בדיבורים על סרטאווי. אחר־כך ביליתי ערב עם
סרטאווי בדיבורים על ברברה. החלטנו להיפגש שלושתנו — אך
פגישה זו לא יצאה מעולם לפועל. סרטאווי נרצח לפני שיכלה
באחד הביקורים הראשונים שלי בווינה, בראשית שנות ה־,60
להתממש.
נפגשתי עם הפנטומימאי סמי מולכו ועם אמרגנו, יורם הראל.
אחרי התפטרותו של קרייסקי החליט יורשו האמיתי,
הראל היה בחברת צעירה אוסטרית יפהפיה, כבת ,18 מין מהדורה
שר־החוץ ארווין לאנץ, לקחת את ברברה אליו לווינה, כדוברת
משופרת וצעירה יותר של רומי שניידר .״תכיר את ברברה
טאופר,״ הציג אותה בגרמנית. ובעברית הוסיף :״הנערה הזאת .
האישית שלו. החודש היא
משוגעת על יהודים ועל ישראל״.
אמורה לסייס את תפקידה
בישראל, אחרי שצברה כאן
אחרי זה נפגשתי עם ברברה הרבה פעמים. היא הראתה לי את
וינה, עזרה לי לקנות כוסות של יין(אני משוגע לכוסות) וגם
ותק רב יותר מאשר כל
דיפלומט אחר, ובכלל זה גם
עוגת־סאחר וינאית, ששלחנו בדואר לרחל אשתי.
השגריר האמריקאי, סם
אני זוכר שפעם, כשנסענו הביתה בשעות הקטנות של הבוקר
אחרי בילוי בכמה מועדוני־לילה, שמתי לב לכך שנהג־המונית
לואיס• אך לפני שהסתיימו
כל חגיגות־הפרידה באה
שלנו הוא גבר קשיש, שנראה כחייל ותיק. הייתי שתוי אחרי
הרבה כוסות של יין הויריגר(יין השתא) לבן, והחלטתי להעמידו
בשורה: ראש־הממשלה החדש,
המרחיק את כל ירידי ׳
במיבחן. התחלתי לשיר שירי־ורמאכט. הנהג קפא במקומו כמו
קרייסקי מן השילטון, פיטר
פסל, וברברה רצתה לקפוץ מן המכונית הנוסעת.
גם את לאנץ. התפקיד הבא
ברברה היתה אז עיתונאית צוערת והתחילה לרכוש לעצמה שם
של ברברה בשרות הדיפ־במיבצעים
שלא היו מקובלים באוסטריה, אך שהיו דווקא
אופייניים לסיגנון העולם הזה. למשל: היא הלכה לגור במינזר לומטי האוסטרי אינו ידוע
טאופר
של נזירות, כדי לדווח על חייהן. שמחתי לתת לה כמה עצות.
עדיין•
ההערצה חסרת־הביקורת של ברברה לישראל נמוגה מזמן.
אחרי שהתפרסמה, היתה אוסטריה קטנה עליה. היא עברה
במקומה באה גישה יותר ביקורתית ויותר מאוזנת. נדמה לי שהיא
לגרמניה, עבדה בעיתונים גרמניים חשובים והכירה את
עוזבת את ישראל כשבליבה דאגה עמוקה מאוד.
אילי־העיתונות של המדינה הצפונית, החל באכסל שפרינגר וכלה
הצעירה, שהגיעה אל אהבת־ישראל ואהבת־הישראלים מפני
ברודולף אוגשטיין. אך היא נמשכה לישראל.
שהעבר הנאצי של ארצה העיק עליה, עוזבת כאשר מאיר כהנא
לא היה קשה לעמוד על סיבת המשיכה המיוחדת הזאת. אביה
חוגג כאן את ניצחונו הראשון.
היה קצין־ס״ס בכיר. אף שלא השתתף בפישעי־מילחמה (וטוהר

נערה בשם ברברה

ממשלת האחדות הלאומית
טרם קמה, אך האסטרולוג
הרצל ליפשיץ כבר החליט
לבחון את עתידה, לאור הכוכבים.
ראשית, הוא הגיע למסקנה
שמבחינה כלכלית אין כל סיבה
לדאגה. בחודשיים הקרובים

הרצל ליפשיץ מפיל את ממשרת־האחדות בקיץ
.1986 מרדכי וירשובסקי מאבחן טח1רי אצל
הפוליטיקאים״ויצחק מודעי״ נמלט דרך השירותים

ראש הממשלה לא תועדה על־ידי
צלמי העיתונות הירושלמיים,
שהמתינו מחוץ ללישכת
ראש־הממשלה. שמיר הורה לעוזריו
שלא להתיר את צילום
הפגישה שלו עם אבוחצירא,
משום שהוא לא היה מוכן

ח״כ חדש אחר, יצחק
ארצי, איש הליברלים העצמאיים
במערך, פגש ברפול
במיזנון הכנסת. הוא החליט
לערוך עם הרמטכ״ל לשעבר
היכרות אישית .״שמי יצחק
ארצי. אני ח״כ חדש של המערר.

ך11ך ך \ ״1ן ך * ן | 1ראש״הממשלה הראשון של ישראל, הועבר לאגף אחר במוסיאון השעווה
| 1 1111 1״מאדאם טוסו׳ בלונדון. הוא הוצב ליד המנהיג האפריקני אנקומו אנקרומה, 111 נשיא גאנה לשעבר(באמצע) ,ולא רחוק ממנהיג לוב, מועמר קד׳אפי, שהשבוע חגג 15 שנה לעלותו לשילטון.
בעוד שקד׳אפי״הבובה דומה מאוד למקור, הרי שבובת דויד בן״גוריון ניתנת לזיהוי רק על־פי גובהה.
יהיה מעט לחץ, אבל הבורסה
תגיב באופן חיובי. בשנת 1985
תהיה מגמה חיובית במשק. אין
לצפות לאבטלה ולמיתון אלא
להיפך, לזרימת כספים מחו״ל.
לדעתו, המסתמכת על
קריאת מפות אסטרולוגיות, לא
תחזיק הממשלה מעמד 50
חודשים. בחודש נובמבר הקרוב
היא צפויה לזעזוע הראשון.
אחר־כך, בסוף שנת ,1985 יהיה
לה זעזוע שני, ואם אז היא לא
תתפרק — הרי שמובטחת
התמוטטותה בקיץ .1986
ליפשיץ שב וטוען,
שהכוכבים של אריאל שרון
מבטיחים לו עליה בכבוד
ובתפקיד בשנה הקרובה. לעומתו,
השרים דויד לוי ויצחק
נבון דורכים במקום, עזר
וייצמן החמיץ את העיתוי
המצויין שהיה לו השנה, ואילו
הפרופסור משה ארנם משטה
בכוכבים. אלה מראים שמצבו
טוב, אך מעמדו בממשלה אינו
מוכיח זאת. על מצבו של יצחק
מודעי, שר־האוצר המיועד, לא
יכול היה ליפשיץ לתת תשובה.
גם הוא לא העלה על דעתו
שמודעי יגיע לתפקיד בכיר
כל־כך, ולכן עדיין לא השלים
את מלאכת המיפוי האסטרולוגי
שלו.
העיתונאי משה ז״ק,
מעורכי מעריב, מחתן את בתו.
הוא הזמין לחתונה גם את
ראש־הממשלה יצחק שמיר
ואת רעייתו, שולמית. כדי
להיות בטוח שההזמנה תגיע
למענה, שלח ד ק שתי הזמנות,
אחת לביתו של שמיר והשניה
ללישכת ראש־הממשלה.
הפגישה האחרונה של ח״כ
תמ״י אהרון אבוחצירא עם

שאורחו יזכה בכבוד שאינו ראוי

באחד משלבי המשא־ומתן
של צמרת הליכוד עם תמ״י,
כאשר הכל היה מוכן לחתימה
על הסכם, ביקש מנהיג הליברלים,
יצחק מודעי, את סליחת
הנוכחים ואמר כי הוא יוצא
לשירותים. הנוכחים האחרים
בחדר — שמיר, דויד לוי ואבו־חצירא
עצמו — המתינו עד בוש
לחזרתו, אך לשווא. מודעי לא
רצה לחתום על ההסכם עם תמ״י,
ולכן הוא עלה על ריכבו ועזב את
המקום.
.כשהסתיימו צילומי תוכנית
מוקד האחרונה עם לוי, הוא
סיפר למראייניו, ניסים מיש־

נעים מאוד ״.רפול הביט בו
בארשת קפואה לחלוטין ולא
אמר דבר. ארצי הנבוך ניסה
גישה אחרת .״אתה יודע, בני הוא
הזמר שלמה ארצי ״.סוף־סוף
עלה שמץ של חיוך על פני רפול.

הידוע כדייקן, התנצל :״המערך
החזיק אותי עד 2לפנות בוקר.״
העיר לו ח״כ הליברלים אריאל
ויינשטיין :״המערך החזיק
אותך? אתה הרי מחזיק אותם!״

וחזקים, כמפכ״ל המישטרה,
אריה איבצן, ושליחו על^_
אדמות, הדגול מרבבה, בנימין י
זיגל, וראה,איזה פלא: למרות
מאמציהם הבלתי־נילאים והראויים
כמעט לפרס־ישראל,
זכיתי בבחירות המוניציפליות
האחרונות ביותר מ־ 80 אחוז!
האומנם עשיתם כאן גם אתם׳
מעשה בילעם, ובדעתכם לקד־מני
לקראת 90 אחוז בבחירות
הבאות?״

בישיבת סיעת ר״ץ
לקראת דיוני הכנסת בשבוע
החולף עסקו הנוכחים הוותיקים
במתן הסברים לחדשים על נוהלי
הדיון בכנסת. נושא הדיון
במליאה היה חוק העוסקים
באופטומטריה. הח״כים רן כהן
ושולמית אלוני התייעצו איר
להשתתף בדיון. מזכירת הסיעה,
מיכל רפאלי, הבחינה בעינו
האדומה של כהן, שספג כמות
גדולה של גאז מדמיע באום
אל־פחם. אמרה לו רפאלי :״אתה
יכול להירשם לדבר. לא צריך
להתמצא בנושא. דבר על בעיות
עיניים. אחר־כך על בעיית־העין
שלך ואחר־כך על בעיית אום
אל־פחם ״.לבסוף לא התקבלה
ההצעה, מפני שכהן העדיף נאום
בתולין הרבה יותר רציני.
הופעתו של ח״כ הליברלים
בני שליטא בשערי
כלא תל־מונד, בחברת שלושת
הח״כים האחרים, שניסו ללא
הצלחה להיכנס פנימה כדי
לבחון את תנאי־מעצרם של
עצורי המחתרת, עוררה את זעמה
של ״מועצת יש״ע״ — מועצת
ההתנחלויות בשטחים. הללו
שיכפלו כרוז נגד שליטא וחילקו
אותו בכל, בית אב במושבה
מנחמיה, ששליטא הוא ראש־המועצה
שלה. הכרוז רצוף
שאלות, שהאחרונה שבהן מנוסחת
כך; ״האם אתה ה(דרור)

יונה קלימוביצקי, מי_
שהיתה מזכירתו של מנחם
בגין כל עוד הוא מילא תפקיד

רפול נאם נאום פתיחה של
39 מילים בלבד. אבא אבן,
היושב־ראש הזמני של הבית,
החליט להיות קצר ממנו, ובירך
אותו על נאום הבתולין שלו
במישפט בן 23 מילים בלבד.

בחיים הציבוריים, פרשה באחרונה
מפירסום דחף, שם הועסקה
אחרי שעזבה את לישכת ראש־הממשלה.
עתה היא מובטלת,
ולדבריה היא מעיינת בשלוש
הצעות־עבודה שהופנו אליה.
מעטים יודעים על פרק
מוזר ומפתיע בחייו של ראובן
כץ, אחד מבעלי המועדון. את
תקופת שירותו הצבאי כקצין
חינוך בגרנ״ע הוא מילא בכתיבה
מאסיווית של סיפרוני־מתח
לצעירים, מסידרות פאטריק
קים. טרזן. בוג גיונס ומערבונים.
כץ כתב אז בקצב של ם פ 0
ליום, וכשהשתחרר מהצבא
הספיקו לו התמלוגים לרכישת
דירה.
ח״כ מרדכי וירשום־
סקי מצא השבוע שאת הבסיס
האידיאולוגי של כל המיפלגות,
כולל שינוי, החליף דבר מה
משותף חדש. לדעת וירשובסקי,
אלה הם הטחורים .״כל אחד
רוצה עכשיו לתפוס כיסא רך
בשביל הישבן שלו ״,אמר ויר־שובסקי,
שהגיע למסקנה כי
מחלת הטחורים היא מחלה
אופיינית לפוליטיקאים, ואף נתן_.ן
לה שם :״תיסמונת הפוליטיקאים״.

ישראל סגל ויורם רוכן,

כי הוא עומד לחתן בקרוב עוד
אחר מבניו. החתונה תיערך
בהתנחלות אריאל שבגדה, ובו
במקום הוא הזמ׳ן את שלושת
המראיינים לטקס החינה ולח־תונה.
חנן
בן־יהודה, מנהל
קרן תל־אביב לפיתוח, אמר
שאבוחצירא יכול להיות בטוח
בדבר אחד: שהוא לא יהיה שר
בלי־תיק.
לישיבה הראשונה של
הכנסת, שנערכה השבוע, ירד
ח״כ התחיה רפאל (״רפול״ן
איתן במעלית מקומת הסיעות,
הקומה החמישית בבניין. הוא
חיפש את אולם המליאה, כשהוא
מפגין חוסר חוש־התמצאות גלוי
לעין. מישהו ריחם עליו וכיוון
אותו לקומה השלישית בבניין.
רפול יצא מהמעלית, סקר את
סביבותיו בפנים אדומות ובמבוכה
גלויה, ולבסוף שאל את
אחד הסדרנים :״אולי אתה יודע
איפה הכנסת?״ כשהוא מתכוון
לאולם המליאה.

1ו י 11 בא למסיבת חתונה ביחד עם הוריו, עזר וראומה. הוריו עזבו לפניו, והוא נשאר
ש \ ן | /ן עד סמיד לסוף המסיבה. לפתע נזכר שהשעה מאוחרת ושעליו לשוב לביתו, נ די
להתכונן לשיט יאנסה במארינה בתל־אביב, למחרת. הוא הניף ידו לעבר עדשת הצלמת בדרכו ליציאה.
״אם כך,״ אמר לארצי הנדהם,
״תתחיל לשיר.״
ח״כ אגודת ישראל אברהם
שפירא, שהוא גס יושב־ראש
ועדת־הכספים של הכנסת,
איחר לאחת מישיבות הוועדה
שהתקיימו השבוע. שפירא,

זייגרמן התורן של הליברלים?
אם כן — נא אל תשכח היכן הוא
כעת.״ שליטא מיהר לכתוב מיכ־תב
למערכת ביטאון המתנחלים,
נקודה, שבו הוא תוקף אותם על
שהשמיצו אותו בכרוז .״ניסו
ונכשלו בזאת לפניכם גדולים

איש הטלוויזיה יאיר
אלוני זכה באחרונה לכינוי
חדש: רוחמה. ועל שום מה?
רוחמה, מזכירתו הנאמנה של
אורי פורת, מנכ״ל רשות השידור,
יצאה לחופשה בת שבועיים,
ואלוני, עוזרו של פורת בכל
העולם הז ה 2454

1| 7111191ך 11ך 1שר המישפסים, מסתודד עם שני ח״ני ש״ס, הרב יצחק פרץ ושלמה
1/ 1 11111 #1ע יוסף, בנו של הראשון לציון לשעבר, הרב הראשי הספרדי עובדיה
יוסף. ניסים פגש בשניים בחתונת שימעון לוי, בנו של השר דויד לוי שהתקיימה ביום

הקשור בענייני טלוויזיה, החליף
אותה.
פורת מצוי עתה בסכם וך
כספי עם חיים הברפלד,
יושב־ראש ההתאחדות לכדורגל,
סביב דרישת ההתאחדות שהרשות
תשלם סכומי־עתק בדולא-
רים על הזיכיון לשדר ממגרשי-
הכדורגל את התוכנית שירים
ושערים. דובר עיריית ראשון־
לציון, יחזקאל שרמס, מצא
סיבה טובה להפגיש בין השניים
המתגוררים בראשון לציון, ל־שיחת־פיוס.
הברפלר היה במשך
שנים יושב־ראש אגודת הפועל
המקומית, ופורת, מנאמני חרות,
למרות נטייתו הפוליטית, היה
מתומכי קבוצה זו ואף השתתף
בקביעות כצופה במישחקי הק־בוצה.
שופס, שהוא עצמו עסקן
ספורט וספורטאי־ חובב, מניח,
שבגלל השכנות של השניים
אפשר בקלות למצוא פיתרון
לסיכסור.
עיתונאי־הצפון נילוו
לסיור מטעם מקורות בנתיבי-
המים בגולן. זאב אשכנזי,
מנכ״ל מקורות, ודוברו, מרדכי
יעקובוביץ, הינחו את המסיירים
במקורות הבניאס, אך
הנוכחים לא התפעלו מהמקום
אלא מהעובדה ששמו של עוזר
המגכ״ל הוא ישראל בניאם.
העיר על כך הדובר :״הסמנכ״ל
מזדהה עם תפקידו זהות
מוחלטת.״
מילחמת־שמות עקשנית
התנהלה בתיאטרון העירוני
חיפה בעניין קביעת שמו של
מחזה חדש. מתרגם המחזה,
יהושע כובול, שקיבל את
בירכתו של המנהל האמנותי של
התיאטרון, עומרי ניצן, ושל
המנהל האדמיניסטרטיבי, נועם
כמל, רצה לקרא למחזה מיל־העולם
הז ה 2454

חמה בשער. הבימאי מיכאל
(״מיקג״) גורביץ׳ התנגד בכל
תוקף וטען שזהו שם אגרסיבי.
הוא אף גייס לעזרתו את
המחזאי־בימאי ניכים אלוני.
כל המעורבים בעניין החליטו
להתדיין בשקט, ואז נמצא השם
מילחמת טרויה לא תהיה,
הזהה לשם המחזה בצרפתית.
בתירגום האנגלי, לעומת זאת,
נקראה המחזה נמר רובץ בשער.
הצגת פרידה נרגשת של
נפש יהודי לשחקנית דליה
שימקו, המופיעה בו, נערכה
השבוע. לרגל יציאת השחקנית
ללימודים באנגליה. היא אינה
יוצאת לבד. ילווה אותה חברה,
מיכה בכר, בנו של המשורר
יעקב ככר, עורך ביטאון
הספרות עיתון 77 שהוא אחיו
של השחקן והכימאי גדליה

החמישי בבית־שאן. אחרי שכל המכובדים נבר עזבו את האולם, המשין ניסים חובש״
הכיפה בשיחה ארוכה מאוד עם נציגי הספרדים־שומרי״תורה. הנושא היה, כמובן, התיק
שביקשו אנשי ש״ס לנציגם בממשלת האחדות, אחרי שחתמו על הסכם עם הליכוד.

המהנדס התל־אביבי דלף
הלינגר שמע כי לצ׳יץ׳ אין כסף
לשלם

לעובדיו. הוא

שלח

מיכתב למישרד״הפנים בירוששצ׳,ץ׳
י ערוך
לים י והציע
קונצרט לעובדי העיריה באחד

פסוקי ה שבוע
• מועמד המערך לתיק
האוצר, גד יעקובי :״לא
נותר אלא לעמוד דום לזיכרנו.
מכרנו את הכל.״

• ח״כ אגודת ישראל,
אברהם שכירא :״הורדתי

שני קילו במשא ומתן.״
• השר יוסף בורג, על
הנ״ל :״אני אוהב אנשים כמו
שפירא. כשאני עומד לידו, אני
יכול להוכיח לאשתי שאני רזה.״

• הכופר והעיתונאי דן

בן־אמוץ :״ממשלת האחדות
ביחד תספק כיסא לכל תחת.״
• הרב מנחם הכהן, על
שיקולי הליכוד :״להיות או לא
להיות ברוטציה״.

בכר.

מיכתב שיגרתי התקבל
בלישכתו של שלמה (״צ׳יץ,״)
להט. הכותב, שהשתתף בסיור
ומועצות־מקו־ראשי־עיריות
מיות,
שערך צ׳יץ׳ לאורחיו בתל-
אביב בתחילת חודש אוגוסט,
הודה על מה שראו עיניו. הכותב
הוא ראש המועצה המקומית
כפר־שמריהו, שהביע פליאה על
כך שהוא לא ראה את מרבית
מקומות־החמד בעיר השכנה. אך
הכותב אינו סתם ראש מועצה
שכן. זהו שרגא מילשטיין,
אביו של ירכי מילשטיין,
עוזרו של צ׳יץ׳.
מילשטיין־הבן נוסע השבוע
ללונדון כשליח־עליה לשנתיים.
את מקומו ימלא סגן־אלוף
(מיל׳) אלחנן כהן, שאביו —
אבידוב כהן — היה בעבר
ח״כ מטעם המיפלגה הפרוגרסיבית
בכנסת הרביעית וחבר
מועצת עיריית תל־אביב.

הפארקים של העיר וישיר להם.
״אז אולי הם ירקדו ויעבדו,״
סיים הלינגר את מיכתבו.

• היושב־ראש הזמני
של הכנכת, אבא אבן, על

תפקידו :״כל מה שהתקנון מב״׳
קש ממנו הוא, שלא יהיה צעיר
במידה מופרזת ולא יהיה חלילה
שר או סגן־שר״.
• הנ״ל, על הנ״ל :״התקנון
הרחום והחנון גוזר עליו ברירות
מוחלטת בחובת הישיבה ובהנאת
ההקשבה.״
• הנ״ל, לאורה נמיר:
״ההצעה להעביר את הנושא
לוועדה מבוססת על התיקוות,
אני מקווה לא משיחיות, שביום
מן הימים יקומו הוועדות.״

• ה שופט המחוזי לשעבר
בנימין כהן, על ההת

110 בתה בת ה״ 6של אשת יחסי״הציבור מירי
111 .בן־יוסף נלוותה אליה להופעה בבריכת
הסולטן בירושלים. בר גילתה מחבוא של כיסאות מישענת קצוצי
רגליים, שנועדו לנוחיות היושבים על הדשא. היא לקחה אחד.

קדמות בתקופת כהונתו בבית־המישפט
:״לפני שהתחלתי לכהן,
חיברו את המיסמכים בשרוך
אחד. כשעזבתי, חיברו בשני
שרוכים.״

מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...מה

גבריאל מוקד:

,,הימין הוא בער שינ״ם
ואנחנו -צימחונים!״
בימים אלה התארגנה קבוצה של אקדמאים, סופרים
ועיתונאים הקוראת לעצמה ״מייד׳ (מועדון ליוזמה
דמוקראסית) .הם חרדים מפגיעה בדמוקראסיה מצד חוגי
הימין הקיצוני, הדתי״לאומני וסתם לאומנים. שאלתי את
ד״ר גבריאל מוקד, חגר באותו מועדון, מה הם יבולים
לעשות בעניין.
יש לנו הרגשה שהמחנה של המרכז ושמאלה הוא הססני מאור
ונסוג כל הזמן מפני התוקפנות של הימין.

• אולי דווקא עובדה זו מונעת מילחמת־אחים
ממש?
אני לא חושב ככה. אין ספק שהמחנה הגדול של השפויים
בארץ יכול לחסום בקלות תופעות כמו הנאצי הקטן הזה, כהנא,
שבא לחולל מהומות מול ארבעה חברי־כנסת מנומסים, אבל
כאשר עומדים מולו כמה מאות אנשים הוא מתקפל ונדחק הצידה.
הנאצים האמריקאיים יודעים שבכל מצעד שלהם הם עצמם
בסכנה. זו ההרגשה שצריך לתת לכהנא.

• כלומר, התארגנתם במיוחד נגד כהנא?
כמובן לא. הוא דמות שולית. הדברים העיקריים הם במישור
הפרלמנטארי. גם כאן הימין מעז לעשות דברים שהמחנה השני
לא מעז. כולם שוכחים שהימין הפסיד בבחירות האחרונות
שניים־שלושה מנדטים מכוחו, אבל הוא ממשיך להתנהג כאילו
הוא הרוב. אנחנו קוראים להתנגד למדיניות הימין, הקוראת
להחרים מבחינה פרלמנטארית נציגים שנבחרו על־ידי ערביי
ישראל. מה היו אומרים באיזו מדינה אירופית אם מיפלגה היתה
קוראת להחרים באופן קבוע את נציגי המיעוטים? נוצר מצב
שבפני העם, הימין הוא בעל שיניים והמחנה השני הוא צימחוני
וזקוק לחסדי האדון בורג, משרת הימין.

• איזה כוח יש לכס לשנות דברים?
אנחנו לא מגלומאנים. לא אנחנו לבד נציל את המדינה. אני
מקווה שנהיה קבוצת־לחץ שתדליק את החצי השפוי של העם הזה
לעשות דברים שהם לא עושים היום ולהגיד דברים שהם לא
אומרים היום.

• זו לא מילחמה בטחנות־רוח?
אילו הייתי חושב ככה הייתי יושב בלונדון. אני פה, כי אני
מאמין שבחברה הזאת אפשר וצריו לעשות דברים לפני שיהיה
מאוחר מרי.

השבוע יתכנס נתל״אביב קונגרס האינטרנציונאל
הליבראלי העולמי. זאת הפעם הראשונה שקונגרס עולמי
של מיפלגה פוליטית כלשהי מתקיים בארץ. שאלתי את
עייד-הדין יצחק ננר, חבר האכסקוטיבה העולמית של
הליבראלים ומי שעשה רבות להבאת הכנס ארצה, כיצד
הצליח בנד, אחרי שבשנה שעברה אותו קונגרס ניסה
לגנות את ישראל ואפילו לסלק אותה מחברות, בעיקבות
מאורעות צברה ושאתילא.
זה נכון שהיתה הצעה לסלק אותנו אחרי צברה ושאתילא, אבל
ברגע שהוקמה ועדת־החקירה הוחלט שאין להתייחם לעניין זה
יותר, כי ישראל בעצמה כבר מטפלת בעניין. כאשר הצענו לערוך
את הקונגרס בארץ היתה התנגדות רק מצד בריטניה, שטענה שזה
יהיה אות להזדהות ולסולידריות עם ישראל. ניהלנו מסע שיכנוע
והצלחנו. השינוי היחידי שיהיה הוא שהקונגרס ייערך בתל־אביב
ולא בירושלים.

• למה זה כל־כך חשוב לערוך את הקונגרס
בארץ?
חשוב שלא נהיה מנודים. חשוב, מפני שמאז קום המדינה לא
נעדר כאן אף קונגרס עולמי של מיפלגה פוליטית וחשוב
שמדינאים מכל העולם יבואו הנה, ישמעו וישמיעו.

• מי הם המדינאים שיבואו הנה השבוע?
סגן נשיא פנמה, סגן ראש־ממשלת הולנד ושר־הפנים שלה,
סגן ראש־ממשלת בלגיה, גברת סימון וויל ועוד רבים אחרים.

• כמה מיפלגות ליכראליות נמצאו היום
בשילטון?
באירופה, כמו אצלנו, שולטות קואליציות ומיפלגות
ליבראליות נמצאות בקואליציות של רבות ממדינות אירופה וגם
ביפאן.

• שמעתי שמיפלגת שינוי הגישה בקשה
להתקבל לאינטרנציונאל של המיפלגות הליבראליות.
מה הסיכוי שלה להתקבל עכשיו?
זה לא יובא לדיון בקונגרס הזה, מפני שהם הגישו את הבקשה
לפני ימים אחדים. יש 22 מיפלגות בעולם המחכות לתורן כבר
שלוש שנים ושינוי תצטרך לחכות גם היא.

לפני כחודש פשטו חוליות של מישרד־התיירות
ומישרד״הבריאות על בתי״מלון ברחבי הארץ. לחלק
מהמלונות הורידו כוכב, המסמל את דרגת המלון, ו לאחרים
ניתנו קנסות ואזהרות לתקן את המצב התברואתי
של המיטבחים. אחד המלונות שהוזכרו בדוח היה מלון
״דיפלומט״ בתל״אביב. פניתי אל בעל המלון, חיים שיף,
ושאלתי אותו מה נעשה מאז לשיפור המצב.
כתבתי מיכתב לשר־התיירות והצעתי לו להתפטר, כי הוא אף
פעם לא תרם לתיירות כמו שהוא הצליח להזיק.

• האם ביקורת מזיקה, לדעתך?
חס וחלילה. ביקורת קונסטרוקטיבית היא דבר מצויין. אילו
היו באים ובודקים ומוצאים דברים שהם לא בסדר ומייד מעירים
לנו על כך, הייתי מקבל כל הערה. אבל הם באו, הציצו ומיהרו
להיפגש עם עיתונאים. זה מה שהיה חשוב להם.

• מי זה הס?
המפגרים האלה שבאו וראו במיטבח של שרתון בלטה אחת
שבורה ובמלון אחר הם פגשו מקק אחד. הכותרות בעיתונות זעקו
מייד ״מצב איום במיטבחי בתי־המלון!״ זו חבלה קשה ולא
מוצדקת בענף התיירות, שנלחם היום על חייו.

• אתה חושב שמקקים במיטבה של מלון זה
בסדר?
את המיטבח מנקים שש־שבע פעמים ביום והוא נראה כמו
בית־מרקחת. אבל זה מקום שעוברים בו כל הזמן, ואם מביאים
סחורה בארגזים ומהארגז׳נופל מקק אחד, לוקח דקה עד שהורגים
אותו ובדקה הזאת יש מקק במיטבח. אני מתערב איתך שבבתים
הפרטיים של כל הבודקים האלה יש פי מיליון מקקים.

• במה האשימו את מלון ״דיפלומט״?
כדי לצמצם את ההוצאות אנחנו מבשלים בדיפלומט גם עבור
מלון מרינה. כאשר האוכל מוכן, מעבירים אותו למרינה ושם
מגישים אותו לאורחים. הדרך לוקחת בדיוק שתי דקות והם העירו
לנו שאנחנו לא מעבירים את האוכל בקירור. כלומר הם רוצים
שנבשל מרק, נקפיא אותו, נעביר אותו למרינה ושם, אחרי שתי
דקות, נחמם אותו ונגיש לאורחים. את מבינה את הטימטום הזה?

• אתה מציג את זה כאילו היתה להם כוונה
זדונית בכל הדוח הזה?
אני לא יודע על כוונה זדונית. אני יודע על כמויות נדירות של
טימטום.

וזם אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...הה הן אומרות...חה

אודי בן־ארי:

יפה ירקתי:

מיכאל שושן:

,,אני בשוט לא מסוגר ,,הזמן הגווע ביותו ״אני המפיק, הבימא׳,
להתעסק בפוליטיקה!״ ו בו הוא בדירה!״ האמוגן והמזכירה!,׳

מי זה אמר שכל הקצונה הבכירה של צה׳ל פונה אחרי
השחרור לפוליטיקה ולמיסחר בנשק! אחד מהקצינים
הבכירים והמפורסמים בצה״ל פנה דווקא לסיפרות
ולמו״לות והוא נהנה מזה הנאה מרובה. אורי בן־ארי
השתחרר מצה״ל לפני במעט 30 שנה והתגלגל להוצאת
הספרים.לוין־אפשטיין״ אותה ניהל שש שנים. כבד אז הוא
נדלק על רעיון המו״לות ונשא איתו את החלום שנים רבות.
השבוע יצא ספר ראשון בהוצאת הספרים, מילכה׳,
השייכת לו ולרעייתו.

• למה זה לקח לך כל־כן־ הרכה שנים להגשים את
החלום?
הפרנסה הפריעה לי. כמה שנים התעסקתי באנרגיה וכמה
שנים שימשתי קונסול בניו־יורק. בניו־יורק כתבתי את הרומן
הראשון שלי, שעד היום מחפשים לו מדל. בינתיים כתבתי את
הרומן השני. רעיון הוצאת־הספרים הסתובב בבית שלנו, אבל
לוקח זמן לגלגל דברים כאלה. עכשיו, כשיצא הספר הראשון
בהוצאתנו, אני מרגיש שבאמת אנחנו מגשימים חלום ישן.

• הספר הראשון הוא ״אילוף הסוררים״ ,העוסק
בבעיות גידול ילדים. למה דווקא בחרתם נושא כזה
לספר ראשון?

אולי מפני שהנושא קרוב לליבנו. יש לנו שבעה: ילדים
וחמישה נכדים, ואנחנו מתכננים עוד. נכדים, כמובן. אבל יש לנו
תוכניות לספרים מסוג אחר. כבר עכשיו אני בודק בקשר לזכויות
על ספר של פרנץ קפקא, שעד היום לא תורגם לעברית ולא ראה
אור בארץ. דברים כאלה לוקחים זמן.

אחרי שנים רבות חוזרת יפה ירקוני לקהל״הבית שלה.
בשמונה השנים האחרונות הופיעה רק במועדוני״לילה של
תיירים. כל לילה היא שרה את ״אידישע מאמא״ ואת
״הללויה״ ואת ״הבה נגילה״ .קצת נמאס לה מהשירים האלה
ונמאס לה לנסוע ערב־ערב לירושלים. את החזרה לקהל
הישראלי היא עושה דרך הופעות במועדון ״הסליק״
בתל־אביב, דרך תקליט חדש שנמצא כבר בהקלטה ודרך
תוכנית טלוויזיה שתצולם בימים אלה, אם ירצה השם
ושר״האוצר.

• מתי חזרת לשיר מאז מות בעלך?
אחרי השיבעה עליתי על הבימה ושרתי. חשבתי שזו הדרך
היחידה שאוכל לעבור את זה איכשהו. הזמן הגרוע ביותר להיות
לבד הוא הלילה. כשאני מופיעה בלילות אני עסוקה ומתעייפת
ונרדמת מייד. וככה עובר עוד לילה.

• איך היתה קבלת־הפנים של הקהל הישראלי
אחרי כל־כך הרבה שנים של העדרות?
קבלת־הפנים היא חמה מאוד, אבל בהחלט יש לי איתה בעיה.
הם מצפים ממני ודורשים ממני לשיר את כל השירים הישנים
שלי, וכל הזמן אני פוחדת שבסוף יגידו שיפה ירקוני לא שרה שום
דבר חדש.

• אני מבינה שהתקליט החדש הוא כולו שירים
חדשים?
בהחלט. בסופו של דבר, גם אני רוצה להרגיש שקורה לי משהו
ושאני הולכת קדימה.

• אחרי הניסיון הארוך שלך, איזה קהל את
מעדיפה, של ישראלים או של תיירים?
עם התיירים זה קל מאוד. הם מקבלים הכל ומתלהבים מהכל.
יש לי תוכנית בעשר שפות וכאשרתייר שומע שיר מהבית שלו,
הוא מתרגש ומעביר לך בחזרה את ההתרגשות יחד עם תודה. אבל,
עם זאת, בהופעה בפני תיירים תמיד יש איזה הרגשה של ״בואי
ונמכור להם את ישראל ״.לקהל ישראלי אני לא מוכרת כלום. אני
שרה והם שרים ואנחנו מפרים אחד את השני.

• ועם כל הספרים היפים שתוציא לאור, לא מגרד
לך באצבעות לנסות ולהשפיע בפוליטיקה, כמו
חבריך מהצבא?

• את מופיעה כבר 36 שנה ברציפות. יש לך עוד
כוח ורצון?

בשום אופן לא. אני פשוט לא מסוגל להתעסק בפוליטיקה וגס
אינני אוהב אותה. לפני הרבה שנים התאהבתי במו״לות. היום
הגשמתי את החלום ואני מאושר.

אנחנו הקווקזים חזקים. יודעים לעבוד קשה ולא נשברים.
כאשר יום אחד ארגיש שדי לי, לא אתבייש להתיישב בבית
ולהיות סבתא במישרה שלמה.

כשכל התיאטראות בארץ נמצאים בקשיים כספיים,
וקניית הכרטיסים למופעי בידור קטנה והולכת, מצאתי
תיאטרון אחד מרוצה המתקיים בכבוד. לתיאטרון, למפיק
שלו, לבימאי, למוכר ההצגות, לגובה־הכספים ולמזכירה
קוראים מיכאל שושן. הוא בן ,32 בוגר להקה צבאית
ובית״ספר ״בית צבי״ ומזה שלוש שנים הוא בעל ״תיאטרון
מיכאל״ ,העוסק בהצגות ילדים בעיקר. ההצגה האחרונה
שהפיק וביים מיכאל שושן ,״החליפה״ ,היא הצגה לשחקנית
אחת ולכסא. שאלתי אותו אם זאת הדרך לנצח את המצב
הכלכלי.
כן. אני לא רואה דרך אחרת עכשיו, לפחות בשביל עצמי. אין
לי כסף להפקות־ענק וגם לאנשים אין כסף לכרטיסים של
הפקות־ענק. כל ההצגה הזאת עלתה לי 2100 דולר.

• ועדיין הקהל משלם כדי לראות במשך שעה
שחקנית אחת מדברת על הבימה?
זה לא סתם מחזה. זה מיסמן־ אנושי חברתי מרתק. כתב אותו
עיתונאי פלילי איטלקי, על מיקרה שקרה באיטליה לפני 30 שנה,
כאשר אשה ניסתה להרעיל את חמשת ילדיה כדי להציל אותם
מחרפת־רעב. וכמו שזה קרה ונכתב לפני 30 שנה, זה תמיד
אקטואלי ויש לו השלכות לכל מקום.

• אתה חושב שהצגת־יחיד, ללא תיפאורה
מסובכת וללא הוצאות רבות, היא המתכון להצלחה
בימים אלה?
אני ממש לא יודע כלום על מתכונים. ההצגה הזאת הולכת, כי
המחזה מעניין ונוגע עמוק־עמוק בכל אחד ומפני שמרים נבו היא
שחקנית אדירה שגורמת רטט אפילו לי, כשאני רואה אותה על
הבימה באותו מחזה בפעם ה־ .20 באיטליה שיחקה את המחזה אנה
מאניאני וכאן בישראל יכולה לעשות אותו רק מרים נבו.

דניאלה שמי

טלפן דהארץ ״
י״יישה ל ו וגט׳

חייג ( 03-824261 שלוחה )540
ואתה מנוי על ״הארץ״ למשך
כל תקופה שתבקש במחיר
2,910 שקל לחודש, כלומר
בהנחה של/0״ 50ל 3-החודשים
הראשונים של המנוי, ובהנחה
של/0״ 30ב־ 6החורשים הבאים.
טלפן למנוי על ״הארץ״ ,זה
כדאי לך כל בוקר.
מוז, קידום ופיתוח טל 03-824261 .שלוחה .540

עיתון לאנשי חושבי

זיוה תלם

ו21¥4 7£1_£ 1\/

מזמינה א תכ ם

101116 ססץ 1/713663 10 107116

לחדר התצוגה בביתה בהרצליה פיתוח

דגמי מעצבי אוננתהעילית בישואל:
ג׳י פולופ -בגדי עור, קו ל ק צי החדשה
תמרה יובל -בגדי ערב ו בג די ם ל אירו עי ם
מיו ח די ם
רקמה -בגדי ת מר הלש עו ת א חר ה צ הריי ם
ו ה ערב
גבי -חו ל צו ת מ שי עבודו ת״יד
רפי יעקובסון -בג די ם ליו ם ול ערב
א/ן ען -בגדי ם אופנ תיי םלש עו ת היו ם
ח לי פו תוש מלו ת או פנ תיו תרזיאלה
אביזרי אופצח, חגורות, מחרוזות, סריגי ם

המכירה תתקיים ביום
שבת 15.9.84
שישי 14.9.84
- 10.00
- 17.00

14.00
19.00

10.00-14.00
1 7 0 0 -1 9 0 0

בבית זיוה תלם -רח׳ דוד המלך ,10 הרצליה־פיתוח
651)161166 01 21^ 4, 1״£1 1, 10 0371)1 113111616611 51 1 1116 1
311, 161. 052-72976ג 1ז 2113-? 1ז116

עיצוב: רזיאלה

כותבי שירה ופרוזה!!! ז
המעוניינים שפרי עטם יופיע בספר פרטי, או בקובץ
ישלחו החומר שברשותם ל״סער״ — הוצאה לאור.
שדי עמנואל ,15ת״א — ת״ד 26243 תל־אביב.
המתאימים יוזמנו למערכת!

איתן עמיחי

הדבר ת מזי7זים
מומחים להדברת תיקנים
(ג׳וקים* ,תוללי לץ, חי קי
מפרים ובגדים.
דמת-גן. רוז* מודיעין .18ת. ד 2272

780114-5-670 רש מקול ;מזק מ/וו 4י

לומירח לל בריאוהך ורכוקך

העולם הז ה 2454

הנסיון הצריח:
האשה שאימצה
אח היוד
העבוייו המועד
החזידה אותו
לחיים נורמליים
0 1ו בו ד ה

העבר! 1111113־

היה גונב כל אופנוע רב־עוצמה שמצא
ברחוב, אבל בגלל גילו הצעיר לא
יכלה המישטרה להפעיל עליו את
אמצעיה. הוא היה נעצר כמעט מדי יום,
ואחרי כמף שעות בתחנת״המישטרה,
היה מוחזר לבית אמו.
הוריו של גיל גרושים מאז היה ילד
קטן ומגיל 8הסתובב במוסדות שונים.
הוא היה בורח מהם וגם מבית אמו. בזמן
האחרון היה מסתובב ברחובות ולן
במיקלטים. ואז קרה הנס. באחד
משיטוטיו ברחובות בת־ים, נתקלו
עיניו בחלון־הראווה של מיספרה. הוא
החל מבקר במקום ומשוחח עם
הספרית. יפית ניניו, שאיבדה את בנה
היחיד זמן קצר לפני כן, הקדישה לילד
הקטן זמן ואהבה. הקשר העדין שנקשר
בין השניים חולל את הבלתי־אפשרי.
גיל הפסיק להסתובב ברחובות ולגנוב
אופנועים. הוא רצה לעבור לגור אצל
.יפית ולהיות ילד רגיל.
אחרי שהתגברו, בעזרת העובדת
הסוציאלית, על כל הקשיים הבירוקרטיים,
הפכה יפית למישפחה
האומנת של גיל והוא עבר להתגורר
בביתה, זמן קצר לפני חג־הפסח השנה.
לפתע נראה פתח לתקווה, כי גיל לא
יסיים את חייו כעבריין מועד וקשוח
בבתי־סוהר, אלא כילד רגיל, הגדל
בבית חם ואוהב.
אופגייס באמצע הסלון

והוא מאושר
בבית החדש

ס צבעי, שחייגח את מיספר
הטלפון של יפית ניניו רערה.
היתה בי חרדה גדולה פן אשמע מפיה
כי הנסיון הנפלא, שאותו התחילה
ערב־פסח השנה, נכשל. קורא של
העולם הזה, שפגש אותי השבוע,
הזכיר לי את יפית ואת גיל (שם בדוי
— הילד קטין) ,הילד בן ה־ 11 שיפית
אימצה והוציאה מעולם הפשע, ושאל
אם ידוע לי מה קורה איתם.
החלטתי לטלפן ולברר. הסיפורים,
שאני שומעת בבית־המישפט, הם
ברובם סיפורי כישלון יואומללות,
וחששתי שמא גם ניסיון נפלא זה,
לעזור לילד קטן להיחלץ מעולם
הפשע לא יצליח. כאשר ריאיינתי את
יפית ואת גיל בפעם הראשונה(העולם
הזה )9.5.84 התגורר הילר בביתה של
יפית רק זמן קצר מאוד, אבל השניים
היו מלאי ביטחון בהצלחה. אני הייתי
בטוחה פחות.

יפית ניניו ו״ו״יל״

ן* אשר פתח לי השבוע גיל את
הדלת, התנפלה עליי בשימחה
כלבת פודל חומה ועליזה .״זאת בוני,״
אמר גיל בגאווה ונישק את אפה של
הכלבה. כאשר שאלתי אותו בפגישתנו
הראשונה אם היה לו אי־פעם כלב
משלו, אמר לי :״בטח שהיו לי כלבים.
היו לי הרבה כלבים. אבל רק ליום
יומיים.׳ בוני היא הכלבה הראשונה
שהיא כולה שלו.

יפית וגיל.
״את לא מתארת לך מה שקרה
בעיקבות הכתבה,״ מספרת יפית. היא
קיבלה מיכתבים מאנשים שכתבו לה
כמה הם מעריצים את מעשיה. אשה,
שבאה מארצות־הברית, חיפשה אותה
בכל בת־ים ואמרה לה כי קראה עליה
בהעולם הזה וביקשה לפגוש אותה.

פרטי. מישרד־החינוך סידר לו הסעה
לבית־הספר ובחזרה, כדי שיוכל תור
זמן קצר להתגבר על הפער הגדול
בלימודיו .״אני חושבת שבסוף השנה
הזאת הוא יוכל כבר להיכנס לכתה
המתאימה לו לפי הגיל ״,אומרת יפית.
״כיף בבית־הספר החדש,״ מאשר
גיל. הוא מספר על התלמידים שכולם

להיראות בחברתו, הפכו לחברים טובים
שלו .״הילדים של בעל הקיוסק,
שההורים שלהם לא הרשו להם לשחק
איתי כי פחדו שאגנוב מהקיוסק, הם
היום החברים הכי טובים שלי ״,אומר
גיל ועיניו נדלקות כשימחה.
כאשר רצתה יפית לגמול את גיל
משיגעון האופנועים שלו, הבטיחה

אחרי שהתפרסם הראיון עם יפית
בזמנו, בהעולם הזה, פנתה אשה
למערכת וביקשה את כתובתה של
יפית .״התרשמתי. מאוד מהמעשה
שעשתה,״ אמרה האשה, שלא רצתה
לגלות את שמה ,״ואני רוצה לעשות
משהו בשבילה. יש לי גורים של פודל
ורציתי לתת לגיל אחד מהם.״ העולם
הזה הפגיש בין השתיים ומאז הפכה
בוני לבת־מישפחה נוספת בביתם של

״אני רוצה לספר באמריקה שפגשתי
אותך ״,הסבירה.
אבל הדבר הטוב ביותר שקרה מאז
ליפית ולגיל היה שחייהם הפכו
לחיי־שיגרה. אחרי ששנים רבות לא
למד גיל כמעט בכלל, מצאה לו יפית
בית־ספר מיוחד, שבו הוא ממלא את
החסר בהשכלתו. בבית־הספר הטכני
שליד הטכניון בחולון מבלה גיל כל
יום כמה שעות בלימודים אצל מורה

אוהבים אותו, אם כי הם מבוגרים ממנו
בשנים רבות, והוא הצעיר בכולם. הוא
גם מעריץ את מנהל בית־הספר, הנותן
לילדים הרגשה טובה .״אני רוצה
להמשיך ללמוד בבית־הספר הזה,״ הוא
אומר, אחרי שבשנה שעברה הספיק
ללמוד שם רק חודשיים.
״תספרי לה על החברים שלי ״,הוא
מבקש מיפית. גיל גא מאוד בכך
שילדים אשר בעבר נזהרו שלא

לקנות לו אופניים .״זה מתאים לגילו״,
אמרה לו .״כאשר תגדל אקנה לך גס
אופנוע,״ הבטיחה. ואכן, מאז קיבל את
האופניים, העומדים בחדר־המגורים,
לא נגע גיל ברכב אחר. המישטרה לא
ראתה אותו ביו כתליה מאז הכיר את
יפית.
כאשר אנו מדברים על כך, מתערב
לפתע גיל בשיחה ואמר :״היום עצרה
לירי ניידת והשוטרים אמרו לי לא
להרכיב את החבר שלי בעמידה.״ יפית
־מתרגשת :״למה לא סיפרת לי?״ היא
שואלת והוא אומר. בחיוך ,״אבל הם לא
לקחו אותי לתחנה. הם הכירו אותי
ושאלו אותי איפה אני גר ואחר־כך
אמרו שלום ונסעו״.

,את לא מתארת לך מה שקרה בעיקבות הכתבה

^ פרצוף רציגי,
בכובד־דאש

ילד רגיל,

בבית או הג
^ ולה של יפית בטלפון הפיג את
׳*{ חששותיי. קולה התרונן והיה מלא
שימחת־חיים ואופטימיות. היא נשמעה
מאושרת, ואישרה כי גם גיל מרוצה
ומתערה בעולם החדש שלו .״בואי,״
אמרה לי בשימחה ,״אני רוצה להראות
לך את הכלבה שקיבלנו בעיקבות
הכתבה בהעולם הזה וגם כדי שתראי
את השינוי בגיל״.
לפני כחצי שנה היה גיל אחד
המיטרדים הקשים של מישטרת בתים.
הילד יפה־העיניים וקטן־הקומה
היה משוגע על אופנועים. הוא לא יכול
היה לעמוד בפני קיסמם .״אני אוהב
להרגיש את הרוח בפנים שלי ״,הסביר
לי אז את השיגעון הפרטי שלו. הוא

״גיל״ והאופניים החדשים בביתו
,אני אוהב להרגיש א ת הרוח בפנים שליד

ך יל מחבק שוב את בוני הכלבה
ר* ומראה תעלולים שלמדה, הוא
מנופף לה בכרית קטנה ואומר לי :״את
רואה את הכרית הזאת? זה הבן של
יפית תפר כדי שהכלבה הקודמת
שלהם לא תהרוס את הבורסות בסלון.״
יפית מראה תמונות של גיל בחופשה
שבילו יחד באילת ותמונה של בנה,
שמת בגיל 19 מדום־לב. יש הרגשה כי
האהבה בליבה מיזגה את שני הילדים
הללו ליצור אנושי אחד, שלו היא
מקדישה את כל נפשה.
״מה עם הרוח בפנים שכל״כך
אהבת?״ אני שואלת את גיל ליד הדלת,
הוא עושה פרצוף רציני ואומר
בכובד־ריאש :״העבר מת: רוח בפנים
אפשר להרגיש גם מווינטלטור. אז לא
היה לי כלום והייתי צריך את זה, היום
יש לי הכל, גם וינטלטור״.

אילנה אלון

שדזר
טלוויזיה
י שיב ה.רב ת משתתפים״
ישיבת הוועד המנהל, הכולל בדרו־כלל
שיבעה חברים, היתה השבוע ריקה במיוחד. המצב
היה כזה: מיכה ינון, יו״ר, הופיע כרגיל. סגנו
וממלא־מקומו בשבתות וחגים, דויד ארמון, בא
גם הוא, אך הלך אחרי זמן קצר ומיהר לישיבה
אחרת, לא פחות חשובה, של מזכירות המיפלגה
הליברלית. נתן ברון לא בא, כי היה באותה
השעה בטיסה חזרה לארץ. שאול עמור גם הוא
לא בא, כי נמצא בחו״ל. ישראל(.רוליק״) פלג
לא בא מסיבות אישיות, וכך גם עמירם ניר.
קריאל(״דוש״) גרדוש לא בא כי היה חולה.
מי שהיו נוכחים: כל המוזמנים האחרים
בישיבות האלה: אורי פורת, מנכ״ל, מנהלי

עורכת צדוק
מעל לכל תקן
הרדיו(עברית וערבית) ,מנהלי הטלוויזיה(עברית
וערבית) ,רון בן־ישי, גלי צה״ל —
המשתתפים הקבועים. מלבדם היו באותה
הישיבה גם מנהלי מחלקת־ההנדסה של הרשות.
נושא הישיבה היה בעניינם, אחרי שחברי־הוועד
ביקשו דיווח מפורט שבסופו, כך הודיעו, יחליטו
החלטות אופרטיביות.
אורי פורת שיבח בתחילת הישיבה את סיקור
האירועים מאום־אל־פחם, שבמהלכם נפגעה
ניידת שידור של קול ישראל.
ארמון הציע להרחיב את שידורי ליל־השבת
ולסיימם בשעה יותר מאוחרת, מכיוון שרוב העם
יושב בבית. ינון, חובש הכיפה, לא הגיב על הצעה

פורת הודיע שבקרוב יתחילו לשדר בסטריאו
ברשת ג׳ .רון בן־ישי התעניין במיוחד בקטע זה
של הישיבה, וחקר על שידורי הסטריאו ועל
המיתקנים המיוחדים בעמק־האלה. אורי פורת
אמר למשתתפים. :אל תענו לו! זה ריגול
תעשייתי!״

שיאי האולימפיאדה
האולימפיאדה נגמרה, והעיתונות גמרה
לחתוך את כל הספורטאים לחתיכות קטנות.
בבניין הטלוויזיה עוד לא נרגעו. הצוות שנשלח
לסקר את המישחקים היה מנופח מעל ומעבר
לדרוש, אומרים במיסדרונות. ולא די בזה, אלא
שהם גם לא עשו שם עבודה בכלל.
ללוס־אנג׳לס נסע צוות־פילם גדול שכלל
צלם, מקליט וחשמלאי. על הצוות היה ממונה
יצחק גליקסברג שנסע דווקא על חשבונו
האישי.
הצוות קיבל מכונית, שהיתה צמודה אליו לכל
התקופה. כל זה טוב ויפה אילו היו מביאים משם
סידרת כתבות על הספורטאים הישראליים .״הרי
את כל החגיגה שהיתה בעיתונות סביב הפאשלות
של הספורטאים אפשר היה להראות על המסך,״
אומרים בכעס בטלוויזיה. ,היה שם צוות, היו לו
כל התנאים, אפשר היה להביא יופי של חומר.
אבל הם לא הביאו כלום!״
מה הם עשו שם כל הזמן? היתה להם מכונית
צמודה, על כן פשוט טיילו כל הזמן במרחבים של
ארצות־הברית. טיול על חשבון הציבור.

מ, יהיה המנהל הבא?
אם לא ימשיך בתפקידו טוביה סערי, מנהל־

איכה המטפלת(או: ממעללי קוני!)
מיכאל קרסין מחליף את יאיר שטרן, מנהל מחלקת החדשות
בטלוויזיה, שיצא לחופשה.
ב־ 24 שעות האחרונות לתפקידו הפך קרפץ את הבניין על פיו.
ומעשה שהיה כך היה:
יום החמישי בבוקר: בוקר טוב וריב כאסח עם צביקה וולן! ,ראש
הצלמים. לא נגמר זה, וכבר ריב שני עם דויד הירשסלד, ראש
שירותי־הביצוע.
חמישי בערב, ערב טוב! המדינה סוערת, אירועי הקואליציה מחייבים
מהדורה קצת יותר מורחבת של מבט. במיקרים כאלה נהוג לקבל אישור
מ טו בי ה סער, מנהל הטלוויזיה, לחריגה מעבר לזמן. ניתן אישור
לחריגה של 10 דקות.
— 21.42 העורך כבר עובר בשתי דקות את הזמן המאושר לחריגה.
צבי גיל, המנהל התורן של הטלוויזיה לאותו ערב, שהיה בעבר בעצמו
מנהל־הטלוויזיה, נכנס בריצה לאולפן ,8בעוד כתבה רצה באוויר.
ההוראות הן לחתוך מייד אם יש חריגה, גם כשיש כתבה באוויר.
גיל פונה לקרפץ ושואל בתמיהה מה קורה.
קרפין קופץ מהכיסא וצועק לגיל. :אתה פושע, צא מפחז׳
גיל נבהל ויוצא, המום כולו.
יום השישי בבוקר. בוקר טוב! קרפץ מגיע למחלקת־החדשות, מברר
כמה דברים ומחליט: אין יומך השבוע. הוא מרים טלפון לאורי שורת
( 10.00 בבוקר) ומודיע לו על החלטתו.
הדברים התגלגלו כך: מוטי קירשנבאום עבד כל השבוע על כתבה
נרחבת ליומן על הקואליציה החרשה. בגלל חוסו״זמן החליט קירשנבאום
לערוך את הכתבה במשך כל הלילה שבין יום החמישי והיום השישי, כך
שתהיה מוכנה לשידור ביום השישי, הוא קיבל אישור מנטע עפרוני,
מנהלת העריכה, וקבע עם העורך שלו ב* 9בערב בחרר״העריכה.
העורך הצייתן חיכה בזמן הנקוב. אך קירשנבאום לא הגיע. כלומר —
הוא הגיע, אבל מאוחר. הוא התעכב בחתונתו של דויד מושבי*} ,וחזר

הטלוויזיה, יש ארבעה מועמדים למישרה: חיים
יבין, העושה לעצמו לובי כבר חודשים ארוכים,
דן שילון, שסיכוייו לא נראים טובים במיוחד,
מכיוון שעזב את הטלוויזיה והוא בעל חברה
פרטית, גירעון לב־ארי, מנהל הרדיו, הרואה
את עצמו מועמד כבר מזה זמן רב, אך סיכוייו
קלושים ואלכם גילעדי, הנמצא באנגליה, והוא
בעל תפקיד בכיר באחת מרשתות־הטלוויזיה
האמריקאיות.
המאבק יתמקד, ככל הנראה, בין חיים יבין
לאלכס גילעדי. לא ברור אם גלעדי ירצה בכלל
לגשת למיכרז. הוא קנה לאחרונה יאכטה גדולה,
ובונה לעצמו וילה בספרד. קשה להאמין
שממשכורתו ברשות־השידור יוכל לממן מותרות
כאלה.

מאחורי המיקרופון

איפה הקיצוצים?
רשות־השידור נמצאת במצוקה כספית. אין

מתגרגרים
ודורסים ביום השני שעבר התקיימה ישיבה
בעניין מחלקת־התוכגיות בטלוויזיה,
במיסגרת סידרת־ישיבות של אורי
פור ת, המנכ״ל, עם מנהלי־המחלקות
ועם העובדים.
צביקה שפירא. מנהל מחלקת־התוכניות
בטלוויזיה, זימן לישיבה את
כל מנהלי סחלקות״הסישנה — תעודד.
בידור, ילדים ותרבות, וכן את המפיקים
הבכירים.
כל זה טוב ויפר. אבל לישיבה
החשובה הזאת לא הוזמנו כמה מן
המפיקים היותר חשובים בבניין. למשל:
אסתר סופר, שנוסף על היותה מפיקה
בכירה היא ודתה בעצמה מנהלת־התוכניות
לפני צביקה שפירא. גם רפי
גינת, חיים גיל ויוסי צמח, מסיקים
גדולים וחשובים בפגי עצמם, לא הוזמנו
לישיבה.
את הישיבה פתח שפירא (המכונה,
אגב, בפי העובדים. השפן״) שפנה אל
אורי פורת ואמר לו. :המפיקים מתגלגלים
במיסדרונות בעיין ואתה, המנכ״ל,
עובר ודורס אותם׳.
בישיבה העלו המשתתפים הצעות
שונות לשיפור. פורת ישב בשקט, רשם
וחיכה לתורו בסוף הישיבה. כשקם לדבר,
אמר לשפירא. :אני מסתובב לפעמים
במיסדרוגות ולא רואה אף אחד ואני לא
רוצה לומר מי אתה ומה אני חושב עליו
בפורום הזה.״

לחדר־העריכה אחרי נ 1בלילה. העורך כבר לא היד. ואי־אפשר היה לערוך
את הכתבה. קירשנבאום טילפן למיכה לימור, עורך היומן ולימור אמר:
.תערוך בבוקר.״
קרפין בא בבוקר לבניץ ושמע את הסיפור. הוא טילפן לאורי פורת
והודיע לו שהתנאי שלו לשידור היומן הוא שההודעה הראשונה תהיה
משהו בנוסח: לא יכולנו לערוך את הכתבה המרכזית על הרכבת הממשלה,
בגלל סנקציות של מחלקת עריכת הפילם.
פורת התנגד כמובן לנוסח זה, וטען שהמסך אינו מקום לחסל חשבתות
בתוך הבית.
פורת גם דרש מייד לחקור את הנושא עד תומו ולהגיש לו תוך 24
שעות רוח על מה שקרה לכתבה של קירשנבאום.
קרפץ לא ויתר, והודיע למיכה לימור שהוא מבטל את שידור היומן.
ההחלטה לא היתה מקובלת על לימור, הוא דיבר עם פורת וקיבל הוראה
לשדר את היומן בתוספת הודעה כללית, המסבירה את אי־שידור הכתבה
המרכזית.בגלל שיבושים״ .וכך היה.
במחלקת החדשות שאלו בייאוש. :איפה יאיר שטרן, המטפלת של
קרפין?״ מי היה מאמץ שיבוא יום ויתגעגעו לשטרן?
פאשלה אחרת, ולא פחות חמורה. שהתגלתה בעיקבות תקרית קרפין.
היא הביזבוז הנורא של חומר־גלם לצילום(פילם) שנעשה בבניין, בפרט
בכתבה של קירשנבאום. מסתבר שהכתב הבכיר צילם 12 אלף רגל
חומר. המיכסה הרגילה לכתבה ביומן השבוע היא 3,000 רגל (כאלף
מטרים) ועל כל חריגה מעבר למיכסה יש לקבל, מזה חורש שצי, אישור
של המנכ״ל בעצמו. החריגה של 9000 רגל לא אושרה לקירשגבאום.
(כתבה רגילה במבט מצולמת ב־ 400 רגל בלבד).
ואם מצלמים כמויות כאלה של חומר, מה הבעש להוציא יצירת־מופת
מתחת היד?
אולי בכל זאת יש משהו חיובי בקרפין? לולא השערוריה שעשה, לא
היה נודע הביזבוז הנורא.

כסף בקופה, יש חובות אדירים, אין מוסיפים
תקנים חדשים, החליטו להפחית את העסקתם של
עובדי הפרי־לאנס (ש״ת) וגם למאות העובדים
הקבועים הקיימים אין די עבודה. כל זה ידוע
ומוכר, אך ראה זה פלא: במחלקת־הבידור של
הרדיו נמצא פתאום, יש מאין, תקן מלא של
עורכת־תוכניות לבחורה בשם יעל צדוק.
וזהו הסיפור: הרדיו, כמו הטלוויזיה, נמצא
במצוקת־תקנים חמורה. לדוגמה: יש שלוש
עוברות, תרצה ארזי, מיקה למדן ודנה
הררי, עורכות בתוכניות שונות, העובדות כבר
עשר 10 שנים בחצי מישרה. כל בקשותיו של
ועד־העובדים לתת לשלוש הבחורות הוותיקות
האלה מישרה שלמה, סוף־סוף, נענות בתשובה
הלאקונית: אין תקנים!
הפניה האחרונה להנהלה היתה לפני שבועיים,
ואז ענו להם בחומרה. :עכשיו קיצוצים!״
נגד זה אין מה לעשות — קיצוצים זה
קיצוצים. ישבו בשקט. לא עברו ימים רבים
ובמחלקת־התוכניות הופיעה בחורה חדשה, אותה
יעל צדוק, קיבלה חוזה מיוחד והיא עורכת מן
המניין במחלקה. לא סתם עורכת, אלא עורכת
בעלת תקן. לא די בזה שהיא קיבלה תקן, למרות
הקיצוצים, ולא די בזה שקיבלה עבודה, למרות
האבטלה הסמוייה הקיימת ברדיו(ובטלוויזיה) —
היא גם לא עברה קורס־עורכים, כפי שמתחייב
מהסכם בין מנהל־הרדיו לעובדים — לא יעבדו
אם לא עברו קורסים של הרדיו. יתרה מזאת: היא
דווקא ניסתה להתקבל לקורס עורכים, לפני
חמש שנים, ולא הצליחה.
.היא פשוט נכפתה עלינו!״ אומרים ברדיו .
בכעס. ,וזה לא יעבור בשקט.״
ונכפתה איך? העוברים מספרים כי היא
הוצנחה ביוזמתו של אברהם נתן, נציב שירות־המדינה(חרות)
,דרך רון נחמן, המישנה למנכ״ל
רשות־השידור(גם הוא חרות).
כשפנו העובדים להנהלה, נאמר להם. :חכו
י קצת, נחמן יחזור מן המילואים ונשב למשא־ומתן.״
״אין
מה לשבת למשא ומתן!״ אומרים
העוברים.
יתכן שכל זה לא היה מתפתח כך — אילו היה
גירעון לב־ארי, מנהל הרדיו, בארץ, אך
לב־ארי נמצא בחופשה של חודש ויגאל רון,
מנהל חטיבת־החדשות, שמחליף אותו, אינו
בדיוק איש של הכרעות חשובות.
יעל צדוק קיבלה חוזה ותקן ו״אנחנו,״ כך
• אמנון נדב, יו״ר ועד־העובדים ברדיו. ,הולכים
לסיכסוך־עבודה!״

חקלאות פלילית
שינויים מרחיקי לכת עומדים להתבצע
במחלקת החרשות ברדיו.
החשוב שביניהם נוגע למייק הולר, הכתב
לענייני פלילים ומישטרה.
קולו העמוק והמיוחד של הולר מתקשר(לא
נעים לומר) .עם פשע ומעשים פליליים. מזה 12
שנה מסקר הולר את הנושאים האלה בחדשות,
וקולו ליווה דראמות פליליות גדולות. עכשיו
נמאס לו.

.מספיק!״ הוא נאנח. ,כבר 12 שנה! זה כבר לא
בשביל הגיל שלי! אין לי כוח פיסי, וגם לא כוח
נפשי, לרוץ בלילות, לרדוף אחרי קציני*
מישטרה. במיוחד עכשיו. בחודשים האחרונים יד
נעשה כמעט בלתי־אפשרי. אני רואה איך
בתחומים אחרים המידע זורם לכתבים. במישטרה
זה פשוט שיגעון. אנשים פוחדים להגיד מילה
לעיתונאי. היום אתה בא לקצין ואומר לו,בוקר
טוב,׳ הוא עונה, :אין תגובה!׳״
ומה הולך מייק הולר לעשות? הוא הולך

כתב הולר
א מו רזאתבפר חי ם

לתחום שהוא הכי רחוק מן הפשע — לחקלאות.
״כבר שנה אני מבשל את העניין בראש,״ אומר
הולר. ,עד שהודעתי להם אולטימטיבית שאני
עוזב, וזהו. עכשיו הקול שלי יילר עם פרחים.״
בינתיים מחפשים ברדיו כתב לענייני־פלילים.
הולר מקווה שימצאו בזמן הקרוב, לו
כבר אין כוח.
מינוי חדש קיבל אברהם לאלו, מי שהיה
מנהל מחלקת־הספורט. לאלו עומד לערוך את
החדשות המקומיות ביומן־הבוקר של קול־ישראל.
הוא עזב לפני כמה חודשים את
מחלקת־הספורט בריב. אחרי שהבין שלא יסע
ללוס־אנג׳לס לסקר את האולימפיאדה, רב עם
מנהל־הרדיו והפסיק, פחות או יותר, לעבוד.
עכשיו, אחרי שנגמרו החגיגות סביב האולימפיאדה,
הוא חוזר לתחום אחר.
התוכנית עצמה חוזרת גם היא לשידור, אחרי
חופשה־מאונס בשל חוק הבחירות.
ועוד מינוי חדש: יוסי קורן, שהיה מגיש
ברדיו, עומד לקבל את תחום השיכון.
העולם הז ה 2454

במדינה
מישפט
״לכסף אין ריח ד
המאזן של פלאטו:
כישלון אחד,
הצלחה אחת
״יום עסל, יום בצל״ חשב בוודאי
שמואל פלאטו־שרון כאשר שתה את
השמפניה הצרפתית המשובחת שלו
בווילה בסביון ביום החמישי שעבר,
בערב. הוא היה עדיין המום משתי
החלטות מישפטיות להן חיכה זמן רב,
ואשר נחתו עליו בזו אחר זו ביום רביעי
והחמישי בשבוע שעבר.
ההחלטה הראשונה, שניתנה ביום
הרביעי, היתה של בית־המישפט
העליון בירושלים. בית־המישפט דחהי
את בקשתו של פלאטו־שרון לדיון
נוסף בעבירות של שוחד בחירות, בהן
הורשע עד כה בכל הערכאות. בזה
הסתיימה סופית מסכת מישפטית

פלאטו־שרון
לא כבול יותר
ארוכה ומייגעת שפתחה המדינה נגד
פלאטו־שרון בשנת . 1977
כבר למחרת התבשר פלאטו־שרון
כי התביעה הגדולה ביותר שהוגשה אי
פעם במרינת־ישראל, תביעתה של
החברה הצרפתית קומפני פאריזיין־
דה־פרטיסיפסיון נגד פלאטו־שרון,
אשתו, אמו ועוד מיספר רב של
נתבעים, נמחקה על הסף.
השופטת חנה אבנור, נשיאת בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, הסבירה
את הפרשה המסובכת בפסק־דין בהיר
וקריא. העובדות שעליהן התבססה
תביעתה של החברה הצרפתית, שאותה
הגיש בשמה עורך־הדין ברוך גרוס, היו
מסובכות מאוד ומילאו עמודים רבים.
על פיהן הקים פלאטו־שרון בשנות
השישים ובשנות השיבעים המוקדמות
קבוצת תאגידים בצרפת, שבה שלט
דוד אנשי־קש שעבדו עבורי. אף לו
עצמו לא היה כל חלק פורמלי בחברות
הללו.
אחת מהחברות הללו, שנקראו
קבוצת לה־פורס, היתה קונה נכס
מסויים, הזקוק לשיפוץ, ואשר ערכו
היה נמוך מאוד. היא היתה מוכרת את
הנכס הזה באופן פיקטיבי לתאגיד אחר
מאותה קבוצה, במחיר גבוה. כך, על
הנייר, היה ערכו של הנכס עולה
במאות מונים. החברה שהנכס, רב־הערך
לכאורה, היה בבעלותה, היתה
פונה לחברה גדולה בצרפת, המתמחה
בהלוואות לשיפוצי בניינים, תמורת
משכנתאות לביטחון. הנכס היה מוערך
על־פי ערכו הפיקטיבי הגבוה, והחברה
מקבוצת לה־פורס היתה מקבלת
הלוואה גבוהה ומשעבדת את הנכס
חסר־הערך.
לדברי התביעה, לא נעשו, למעשה,
העולם הז ה 2454

כל שיפוצים בנכסים שנקנו ׳,כל הכסף
הועבר לידיו של פלאטו־שרון, והוא
הבריח אותו מצרפת. בשנת 1972 ברחו
גס פלאטו עצמו וכל אנשיו מצרפת,
ומאז מחפשים אותם הנושים.
חברת ההלוואות הצרפתית העבירה
את החוב של קבוצת לה־פורס לחברה
קומפני פאריזיין, שהיא התובעת בישראל.
החברה טענה כי יש לה זכות
תביעה נגד פלאטו־שרון בישראל,
מכיוון שהיא קיבלה אותה מהחברה
המקורית שהילוותה את הכסף, וכי יש
לה זכות עקיבה אחרי הכסף שהוציא
פלאטו במירמה והשקיע בעסקים
אחרים.
בפני תביעה כזו עמדו חומות של
קשיים מישפטיים. ראשית, היה על
החברה התובעת להוכיח יריבות
מישפטית עם פלאטו־שרון. שכן, היא
איננה החברה המקורית שהילוותה את
הכסף. היה עליה להוכיח כי היא קיבלה
זכות תביעה כזאת מן החברה המקורית,
וכי לחברה המקורית היתה זכות כזו
בכלל.
כמו כן היה עליה, בבוא העת,
להוכיח כי אומנם היתה מירמה בעסקות
בצרפת, וכי מאחורי מירמה זו עמד
פלאטו־שרון דרך אנשי־קש שלו.
ולאחרונה היה עליה להוכיח כי הכסף
שבו השתמשו אשתו ואמו של הנתבע
כדי לקנות רכוש ומניות בישראל הוא
אותו הכסף שנתקבל במירמה מהחברה
הצרפתית.
שופטת סקרנית. השופט יוסף
חריש הוציא, עם הגשת התביעה הזו,
בשנת ,1981 כמה צווי־ביניים, אשר
הפכו למעשה את פלאטו־שרון לחסר־אונים.
לכל רכושו מונה כונס־נכסים,
שאסר עליו לפעול בנכסיו כרצונו.
עיקולים הוטלו על חשבונות הבנק
שלו ושל בני־מישפחתו, גם צו עיכוב־יציאה
מן הארץ הוצא נגדו בעקבות
התביעה.
וכך, עוד לפני שהחלה התביעה
להתברר, ולפני שעלתה אפילו אחת
מהטענות המישפטיות בעלות המיש־קל
לדיון, הפך פלאטו־שרון כבול בכל
ענייני הממון שלו. שלוש וחצי שנים
נמשך מצב זה, עד שביום הרביעי
בשבוע שעבר קבעה השופטת אבנור
כי לתביעה אין כל עילה ועליה
להימחק.
״בבואי לדון בקשה זו, עליי להתייחס
אליה מתוך הנחה כי העובדות
הנטענות לגבי פלאטו־שרון הן
נכונות,״ כתבה השופטת .״פליאתי
עימי, כיצד חברת־משכנתאות נתנה
הלוואות לחברות בעלות מקרקעין,
מבלי לבדוק ולהעריך את ערכם
האמיתי של הנכסים. אך פליאה זו
יכולה להיות אולי נושא בדיון גופו, אם
יגיע לכך ״,היא אומרת.
השופטת עמדה במיוחד על הבעיה
של מעקב אחרי הכסף שהוצא מצרפת.
היא תמהה כיצד אפשר בכלל לעקוב
אחרי כסף מזומן :״אני כמעט סקרנית
לדעת כיצד תוכל החברה להוכיח
עובדות אלה (של העברת הכספים
שהושגו במירמה לידי פלאטו־שרון
וממנו לחברות בישראל) מכיוון ש־בכתב־התביעה
נאמרו דברים אלה
בהכללה וסתמיות, והם עושים רושם
של ניחוש אולי נכון — אך מעוררים
ספק אם לתובעת יש ראיות בנידון״.
אולם, למרות סקרנותה לא נכנסה
השופטת לשאלה זו, מכיוון שהיא
קבעה כי ממילא אין לתובעת זכות-
עקיבה אחרי הכסף הזה .״לכסף אין
ריח,״ ציטטה השופטת קיסר רומי.
בהחלטה נחרצת קבעה השופטת כי
יש למחוק את התביעה מכיוון שאין
יריבות בין הצדדים. וכי אם גם היו
לחברה המלווה המקורית עילות־תביעה
נגד פלאטו־שרון, אלה לא
הועברו לחברה התובעת.
השופטת ביטלה את העיקולים על
רכושו של פלאטו־שרון, את עיכוב־היציאה
מן הארץ שהיה נגדו ובן ביטלה
את מינויו של כונס־הנכסים, ששלט
על כל רכושו של פלאטו־שרון, במשך
שלוש וחצי שנים, מאז הגשת התביעה.

חייג 824261־( 03 שלוחה )540
ואתה מנוי על ״הארץ ,,למשך
כל תקופה שתבקש במחיר
2,910 שקל לחודש, כלומר
בהנחה של 500/0ל־ 3החודשים
הראשונים של המנוי, ובהנחה
של 300/0ב־ 6החודשים הבאים.
טלפן למנוי על ״הארץ ,,,זה
כדאי לך כל בוקר.
מח׳ קידום ופיתוח טל 03-824261 .שלוחה .540

עיתון לאנשי חושבי

הלב שלו שווה בדיקה!
בן + 35
הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיכחון מוקדם
השקט הנפשי שלך
מ בו ן
שווה את זה .
בדיק ת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ (ארגומטריה),
בדיקות מעבדה.

לבריאות

ש327

בית הרופאים,וימס 8ו פינת פרישמן תל־אביב
טלפונים 03-244294,03-221227 :

הרצאות והדרכה בריפוי טבעי ־
גם נכתב וגם בע״פ

שלום זמיר

כפר א מירי ם, גליל, ד.נ. כ ר מי א ל 20115 -
טל 69697 .־ 067

מרצה ומדריך

ב שי טת הריפוי העצמי
עקרונו ת ה צי מחונות־ טבעונות, בעל־פה או בכ ת ב!

מקבל הזמנות להרצאות

לפי

מי שובים מו ס דו ת

חוגי ם ו מועדונים

בכל רחבי הארץ

יהיטילס זויךתרו 8תתוז כויהתייפו 13ינזויךתהתותוותותיתודת, ת ת ׳ וזוי 4
נוויךתרו 8רווסתסיעתית, תתיתבנזולו נוויץ < תרו. ץ ר > זתיתתיובלרתיוולניתעיליתו

* תוי ךתדתל ־ סז ע׳! ת תי סיו ב ץ יוו • נוו יךתר תו תתת בי ת, תתיללילל

ה ת שלו ם פרופורציונלי למ שך הז מן המוקד ש. והס כו ם
לי חי ד ת זמן ני קבעע״י ה מז מיני ם בלבד!

ניסוח טכסטים ומאמרים • תירגומים
עברית -אנגלית -אספרנטו

ימויךתרתורוימת • ,וסיכולתת ׳ כיווץו • תויךתדמורסווליתרוץ ־ כיתלתם, י<5

ודל ב ע .׳ תויךתרמותוולותיסי רי ולתתיתלותי סי תי ולו • נוויךתרמורי כו, סיד רו תיתרסיליתוו
תויךתרמותביתתוויו \ ,רוךתמותווו, יראליהו • תוי \ זתרו * .ורתתטיתוו 8יתרת ׳ תתטיתוו 8יתול
הווי ך ת רו יו ת ז תו תו ך, תתיונזותוךו •נווי ךתר מו רווו רלי, רתיתורליו
* תויךתדמורתוווויבתנויתת, ת ת ׳ תיווויכרגזיסיתו >)
1ץ \ י צ \ ז .׳ תויךתרו 8רמילוזוות, תתיבל -י ת 5ו • תויךתרו 8רתובי 8י ת, תתיתובמוית ׳ 811
ניויךתרו 8תתתתכתתלסירירודתורל תוי \ זתרו 8רוות ( ד 18ת ת ׳ תוליל ^ ו
וז ב תן י תיוי ת ת תי ת לוגיי תתל סיי תוו תוי ך ת רו ^ רתעתגת תיי כו מו

נולד לכם בן
מ סי בו ת ברי תוח תונו ת
ה מו צל חו ת ביו תר

בבית הרופא

ג ז \ ז \ ז ו 5מ \ ד ז •י * ביתתרו 8רובלתייתתת ׳ ליתו ביתתרו 8תתרלר \ ,תתיתתתתדתותלו
כיתתרו 8תתוות -ו \ ,רתיתרו 8ת 1* • 1יתתרו 8רכוי -בתל, ד ת • לליב 58ו
ביתתרו 8רכת -יתתת ׳ 8ב 8בתרי ׳ 1בוו

ללדלוז וזיתיוונזך.יוג׳סיץ למיווזסלפהייוזו

עם הגן היפה

תל״אביב, רחוב הפט מן 1
המ שרד פתוח: ב שעות 19-17 ; 13-10
טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :

לתסיותתלב. תוזתותויתכ -יתוותיתביותר ׳ 8ת ת״3

י דופו לעץ -וונ & ו ל -ג ס \ ז ל 1 8 -י ב -מזולמו -לסתיסל -

ץ ז ^ ידגזגגיב ^ י ^ ד י ^ ןזנזץדיךיגדג 5ילגז ^ ד ד \ ד \ ז ( ן ^ יזד

דואר מהיר ארצי ו בינ ל או מי, פ ק סי מי ל ה ארצי ת ו בינ ל או מי ת.

מ שרך התק שו ר ת /לשכת הדו ב ר

העולם הז ה 2454

כמה מילים על צביעות
אני לא זוכרת בדיוק מה חשבתי ברגע צאתי לאוויר העולם, כלומר,
הפעם האחרונה שהיתה לי מחשבה עצמאית לגמרי. ימים אחדים אחרי
מאורע משמח(?) זה, התחילו לחנך אותי. לעשות כך ולא אחרת, להגיד כך
ולא אחרת, לחשוב כך, כמו שחושבים כל האנשים המתורבתים. חלק חשוב
בחינוך של הוריי היה שכל האנשים בעולם שווים. כמו את שאר הפרות
הקדושות של החינוך, אכלתי גם את זה. ברור שכל האנשים בעולם שווים,
אלא מה?

ביקרתי חברים בכפר על־יד טבריה. נסעתי לשם לשלושה ימים של
מנוחה וכיף. היה נהדר. בשבת אחרי־הצהריים הם ליוו אותי לאוטובוס
שנוסע לתל־אביב. כשעליתי, היה כבר האוטובוס חצי מלא. עליתי עם ילד
׳ביד אחת ותיק גדול ביד השניה. בחור אחד עזר לי לעלות ואנשים אחרים
עזרו לילד לעבור ולהתיישב על מקומו. אשה שישבה על ידנו נתנה לבן
שלי סוכריה ואמרה שיש לה עוד סוכריות אם הוא ירצה.
האוטובוס היה מקורר ונוח. האנשים דיברו בשקט והיה נעים מאוד
לנסוע ולהביט מהחלון החוצה. ככה נסענו בשלווה כ־ 20 דקות.
אחר־כך עצר האוטובוס על־יד הכינרת, מקום שנראה כמו מחנה״
פליטים ענקי. אוהל נגע באוהל ואיש נגע באיש. רק ריח הסיחים בכל
האזור גילה שזה מקום־קייט, שאנשים באים אליו כדי לבלות, מהתנדבות
עצמית. אבל, באמת, זה לא עניין שלי איך אנשים מבלים. הרי כל האנשים
שווים ולכולם אותן הזכויות ולכל אחד דרכו להתענג מהחיים.
כאמור, האוטובוס עצר בתחנה ואליו נכנסה קבוצה של כ־ 20 מתענגי
כינרת, עמוסי שמיכות ותרמילים ואוהלים מתקפלים. בדיר למקומות

שנשארו פנויים הם היכו כמעט כל אחד מהיושבים נמיטלטליהם ולא
שמעתי אפילו פעם אחת את המלה ״סליחה״.
לאשה אחת שאמרה לבחור צעיר ״אולי תיזהר קצת ״.ענו שניים
מחבריו ״יאללה, תסתמי ״.תוך זמן קצר התמלאה כל ריצפת האוטובוס
בקליפות של גרעינים וניירות. הטייפ הענקי השמיע מוסיקה וגם בקשת
הנהג לכבות אותו לא נענתה.
חלק מהקבוצה עבר לסוף האוטובוס, מקום שם נימנמו כמה חיילים
עייפים. פה מרפק, שם רגל וכאן צעקה, ותוך זמן קצר התעוררו כל
החיילים. הנהג ביקש לא לעשן, אבל החבורה מהכינרת כנראה לא מקבלת
הוראות מנהגי אגד.
אף אחר מהנוסעים(כולל אני) לא אמר מלה. הבנו שאין עם מי לדבר.
רק פעם אחת לא יכולתי להתאפק והערתי לאשה (שכנראה הצטננה
בכינרת וכל הזמן קינחה את אפה וזרקה את הניירות על הריצפה) .היא
הסתכלה עליי בבוז ואמרה ״למה, האוטובוס של אבא שלן־?״ בזה תם
הוויכוח, כמובן.
לפני תל־אביב נוצר פקק עצום של מכוניות והנהג שלנו נסע לאט.
כשנעצר באופן פתאומי כדי למנוע תאונה, קיבל את התואר ״אכול 1 שרמוטה״ ו״יא מניאק״ לאות־תורה.
אחר־כן־ הגענו לתל־אביב וכולנו ירדנו. הם ואנחנו. חיילת אחת אמרה
לי שלהבא תיסע. רק בטרמפים.
חזרתי הביתה והחלטתי שאהיה צבועה ותמיד אמשיך לומר שכל בני
האדם שווים. בלב אני יודעת שזה לא נכון.

כבר רי קריר בערבים וזה סימן שהסתיו ממתין
לסימן וכבר הוא בא. נורא התגעגעתי השבוע
למרק חם, כמו שהיינו אוכלים לפני כמה
חודשים. אבל בשביל מרק חם וממוסד צריך
מיצרכים בבית. וכמובן, כמו תמיר, לא היה לי

ומרסקים אותן. בינתיים מחממים בסיר גדול
חתיכת חמאה ועליה שמים את השום המרוסק.
נותנים לה לפזר ריח בכל הדירה ואז כוזקים על
הכל כף קמח ומערבבים מהר־מהר, תוך כדי
שפיכת כוס מים כדי שהקמח לא יישרף. אחרי

כלום. אז עשיתי מרק שום, שבשבילו לא צריך
שום רבר. ישבנו על המירפסת, אכלנו מרק־שום
חם וחשבנו על מקומות בעולם שבהם כל הארץ
כבר מלאה בעלי־שלכת אדמדמים.

המים מוסיפים עוד שלוש כוסות חלב רגיל, כף
גדולה של אבקת מרק־עוף ומבשלים את כלן
העסק שלוש דקות אחרי הרתיחה. מורידים ,
מהאש, מוסיפים מלח, פלפל שחור ומגישים.
המהדרין יוסיפו לכל צלחת כמה קרוטונים .
(קוביות לחם מטוגן) ויזכרו לא להתנשק עם אף
אחד לפחות יומיים.

מקלפים הרבה שיני שום (כחצי ראש)

מתנה

פעם בכמה זמן גם אני מוזמנת לחתונות אוי
לחנוכות־בית של חברים. העניין הוא שלי איף
אפשרות להתקשר לדניאלה שמי הביתה, בשעה
2בצהריים ולהגיד שאני נוראה מצטערת
להפריע, אבל אולי יש לה איזה רעיון למתנת־חתונה.
אני צריכה להמציא את המתנות שלי לבד.
והרי אין לי זמן להמציא מתנה כל חודש־חודשיים.

שבי
עי ת
הטלוויזיה הישראלית לא יכולה להתלונן
שאני לא בן־אדם סובלני. אחרי שחזרתי מארצות־הברית,
ששם ראיתי את עשרות החידונים
הדביליים והסרטים האינפנטיליים, הפזורים
לאורך כל היום, בין שבע שעות גולף וחמש
שעות בייסבול, באמת שאני רי מרוצה מהטלוויזיה
שלנו.
פה ושם יש איזה פאשלה שנראית לי זוועה,
אבל אני יודעת שגם לפאשלות יש אוהדים.
טלוויזיה היא בשביל כולם ולא רק בשבילי.
אבל השבוע, גבירותי ורבותי, פשוט הגזמתם.
ישבתי מול אנשים במיל. ולא ידעתי אם לצחוק
או לבכות. זה כנראה מפני שלא הבנתי אם
התכוונו בצחוק או ברצינות.
אבל אני לא סתם משמיצה, לי יש גם רעיונות
מה לעשות לשיפור המצב. זוכרים שאחרי שתי
הקרנות של עמוד האש עשיתם סידרה בשם
לקראת עמוד האש כדי שהלא־מבינים יבינו?
אחר־כך אפילו הוצאתם ספר. שמי שלא הבין
יוכל לקראו בבית? זוכרים?
אז הפעם אני מציעה לעשות מייד סידרה בשם
לקראת אנשים במיל. ולשרר אותה קודם. ככה
כל הצופים ייכנסו לאווירה ואולי יוכלו להבין
למה אתם מתכוונים בסידרה עצמה וזה לא ייראה
להם כמו מסכת ליום־העצמאות של כיתה ג׳>
שניה.
באמת אני מרגישה נורא לקטול ככה עבודה
של אחרים, אבל הפעם הגזמתם בגדול, רבותי).
מתנה שקיבלתי, אבל בכל זאת עשיתי את זה רק
בשבילכם 8.000 .שקל בחנות ממוצעת. יש
שלוקחות יותר ויש שמורידות מחירים.
נא לא לכתוב לי מיכתבי־מחאה, בבקשה. זה
כן תוצרת־הארץ!

בריאות
מן הבקבוק
חבורת אוהבי הבריאות מקרב ידידיי מפעילה
עליי לחץ נוראי בעניין חומץ־תפוחים. נגד
^חובבי־הבריאות, כידוע, אין מה לעשות, אלא
להיכנע. הם אמרו לי שצריך להודיע לעם ישראל .
שחומץ־תפוחים הוא כמעט תרופה. הוא טוב נגד
דלקות למיניהן, נגד שיעול, נגד צרות במערכת־׳
העיכול, נגד השמנת־יתר ועוד תחלואים שונים
ומשונים.
אחת התומכות הגדולות בעניין גם טרחה !
ושלחה לי בקבוק מן הצהוב הצהוב הזה. בעלי>
השתכנע וכל בוקר הוא שותה כף של י
חומץ־תפוחים. הוא אומר שהוא מרגיש נהדר(אני
לא זוכרת קודם שהוא הרגיש רע) .מה שמדאיג -
אותי עכשיו זה מה הוא יעשה עם כל הבריאות
הזאת בסוף.
אגב, כל חומץ־התפוחים שראיתי בארץ מיובא
מאנגליה. למה?

אז יש לי מתנה תורנית, שאני בוחרת ובמשך
כל השנה קונה אותה מתנה לכל מי שמזמין אותי׳
לשמוח בשימחתו.
הפעם היתה לי עבודה קלה. חברה נתנה לי!
מתנה שמצאה חן בעיניי ומייד הפכתי אותה!
למתנה שלי לשנת . 1985/1984
זו חבילה לא גרולה. ובה יש כל מיני חתיכות׳
פלסטיק ושלוש חתיכות זכוכית. במשך 10 דקות׳
הרכבתי מהן, במו ידי השמאליות כוננית יפהפיה,
שאותה אפשר לשים במירפסת, בחדר־המגורים:,
בחדר־האמבטיה או במיטבח, ובהתאם לחדר שבוי
מוצבת הכוננית. לשים עליה דברים. עציצים או
מגבות ותכשירי־יופי, או סתם חפצים דקורטיביים.

נכון שלא יפה ללכת ולברר כמה עולה׳

סליחה ותודה
זוכרים שכתבתי לכם לפני שבועיים על אלי,
שובר־האוניות מאילת? ידעתי שאם תקראו את
הסיפור בטח גם תרצו לראות איך נראה האיש.
אבל האיש גר באילת וצלמי העולם הזה גרים
בתל־אביב. מה עושים? מטלפנים למנחם זילברמן
באילת ומבקשים ממנו לצלם את אלי שובר־האוניות
ולשלוח לי את התמונה שלו.
לציין י

אחר־כך? \־1114
עושים 11
ומה^ 1> 1 11 שוכחים
אחר־כך
בעיתון שמנחם זילברמן צילם את התמונה. גועל
נפש, אני יודעת!
אז תודה, מנחם, סליחה ולהתראות!

הדיפלומטית הוותיקה ביותר נפרדת מישראלי
חופה בתיאטרון
התימנים מתחתנים פעמיים

ם ם 3ו

השחקנית חנ ה לסלו נישאה ביום
החמישי למפיק שלה אביב גילעדי.
גילעדי הוא בנו של הרופא עמי
גילעדי, המנתח הפלסטי. הוא מיישר
אפים ועושה תיקונים קוסמטיים
לנשים וגברים. אביב כבר היה נשוי
בעבר, ואלה הם נישואיו השניים. לחנה
אלה הנישואים הראשונים.
חנה ואביב הכירו כשאביב היה
מפיק של הצגות שהיא שיחקה בהם.
בהצגה הללויה הוליווד חנה ואביב
היו,כבר צמד חברים.
חנה לבשה שימלה לבנה, שעיצבה
לה המעצבת ליזה בוקר. גם לאמו של
אביב ולכל בנות המישפחה תפרה ליז
את השימלה. נעליים לא היו על

מיק׳ אמדורסקי;

1גרושתו של הזמר״
מיסעדן בני אמדור־סקי.
בני לא היה עם מיקי. היא הגיעה עם חברים.
בשעות הלילה המאוחרות התחילה לרקוד דיסקו.

וחל׳

^ ^ 11 השחקנית מופיעה יחד עם חנה
1 לסלי בהצגה על תלמידות בית-
ספר. השתיים היו בתחילת ההצגה יריבות, ובסוף
חברות קרובות. למטה: חנה לסלו ואביב גילעדי.
רגליהן של שתי הנשים, הן פשוט הלכו
יחפות.
המסיבה נערכה בגן ביתם של ההורים
בכפר־שמריהו. בחצר הוכן מזון
די מגוון, היו חביתיות לאלה שלא
אוכלים דגים ובשר. דגים לאוהבי דגים
וכמובן — בשר, הרבה סוגים של בשר.
מיזנון ענק למשקאות עמד באמצע,
וכמובן שהיתה רחבת־ריקודים, שנבנתה
במיוחד לצורך האירוע. המחוללים
רקדו על הבימה המוגבהת, כשאורות
מרצדים מלווים אותם.
האורחים היו, כמובן, אנשים הקשורים
לחיי הבימה. יונה אליאן

ושישי קשת, ישראל ומיקי
וכורירן, צדי צרפתי, מיקי קם,
המופיע עם חנה בערבי שירה. הגיע גם
רפי נלסון, במיוחד מאילת.
המסיבה נמשכה עד הבוקר,
כשלחבורה העליזה עדיין היה כוח
לרקוד לצלילי המוסיקת־דיסקו.
המישפחה ישבה בחדר־המגורים:
הם העדיפו לשבת ולשוחח מסביב
לעוגת החתונה וליד הבר הפרטי של
מישפחת גילערי.

ברברה טאופר:

בכניסה לווילה שבהרצליה פיתוח
לברך אותה, מעט בצער, על החל

ח אפ ר ה
תי מני ת
בכרם

1היא אחותו של צדוק, בעל המיסעדה ממדה. היא נישאה
[ בארצות״הברית ליאיר קרמרמן לפני חודש. ביום פתיחת
המיסעדה הגיע הבעל, והמישפחה החליטה לערוך להם מסיבת־חתונה שניה, לפי המסורת של
העדה התימנית. הזוג לבש בגדים תימניים מקוריים -יאיר אפילו נעל מגפיים ארוכים.

ארנונה קומומן:

״אני מבטיח לכם שנהפוך את הכרם למקום
יפה, כמו המיסעדה הזאת, ממדה, זה רק
התחלה״ — דבריו של ראש עיריית תל־אכיב
שלמה (״צ׳יץ״) להט, גורמים למחיאות־כפים
ספורות. מבטים מתחלפים בין האנשים, זיווה
אשתו של להט, חותכת במיספריים את הסרט
של המיסערה.
לפני כן. הילכו נשים ברחובות הכרם בתל־אביב,
אוחזות בנרנת ושרות שירי־חתונה לכבוד
החתן והכלה: יאיר וארנונה קרמרמן. הוא
ממוצא אשכנזי והיא תימניה, אחותם של בעלי
המיסעדה מגנדה.
הפתעה תימנית: גם פתיחת מיסעדה תימנית
מפוארת, בעלת שתי קומות, בתוך הכרם, וגם
חאפלה לכבוד הזוג שהגיע מארצות־הברית.

פנינה חזנבלום

עם חברה, יובל, לפתיחת המיסעדה. לידה הזג
זימר אחיו, חופני, שהשמיע לכלה פיזמונים

| 1ד 1ה 11ך היא עורכת תוכניות ברדיו ואשתו של השדר
| 1 1^ 11 114 111 בטלוויזיה הישראלית רם עברון, מהתוכנית זה
הזמן, שהעלתה שוב את אחוזי״הצפיה בטלוויזיה. הם הגיעו מירושלים
כדי לברך את ברברה. משמאל: מירי שומרון, גרושתו של דן שומרון.
הנספחת לענייני עיתונות והדוברת

של השגרירות האוסטרית ברברה
טאוסר, העומדת לעזוב את הארץ,
עמדה בכניסה לווילה של השגריר
האוסטרי בהרצליה־פיתוח. היא לבשה
חליפה מבד שיפון. על השולחן היה
מוצב קנקו־מים וכוס, לרוות צימאונה,
וזר פרחים. היא עמדה שם כל הערב,
לחצה את ידיהם של החברים, שהם
המעריצים הפרטיים שלה מזה תשע
שנים, מאז שהיא נמצאת כאן.
הבאים ייצגו קשת רחבה של דמויות
מעולם הפוליטיקה ומחיי החברה.

מימין: רם עברון. רוב האורחים עמדו במרפסת, למרות שגם ליד הבריכה
הכינו בר״משקאות. אבל עד לשם לא הגיעו המעריצים. הם העדיפו
להתחכך האחד בשני. היו גם אורחים שהגיעו משכם ומרמאללה, למרות
שברברה כבר ערכה בירושלים מסיבה לכבוד חבריה הפלסטיניים.

ביניהם: שר־הביטחון המיועד, יצחק
רבין ואשתו לאה, שבאה בשימלה
אדומה; יאיר צבן איש מפ״ם; לובה
אליאב; אמנים כמו גילה אלמגור
וחכה מרון; עיתונאים רבים, והחברים,
מכסית, שם היתה ברברה מבלה
בימי שישי אחרי הצהריים.
אנשי־הצבא שאיתם היה לה קשר
נעדרו.
ברברה טאופר אמורה לקבל תפקיד
של עוזרת לשר־החוץ בממשלת אוסטריה,
אך בעוד היא אורזת את חפציה
התחלף השר( .ראה: יומו אישי).

ענייני עיתונות ודוברת שגרירות אוסטריה,
מכל חבריה. היא עמדה כל הערג לנד,
חצה את ידי המעריצים הישראליים שבאו
תפקידה, והביאו לה מתנות־פרידה רבות.

פעם הוא ישב ליד ימית. זה היה לפני הפינוי.

מ /ברברה היתה אחת הנשים ששיכנעו אותו לעזוב
1 1 1 1 1 1 /1
את המקום. הוא עזב את הדיקליה שלו ועבר לתל״אביב, וזה הוליד
חברות ותיקה. למטה: ראש עיריית בית״לחם אליאס פרייג׳ ואשתו.

שחקנית, אשת־עסקים -אלה מיקצת ההג״
עניק לנערת״הזוהר הישראלית. היא הגיעה
יזהר כהן, שבאותו הערב לא שר. במקומו
זורתיים, כשמלוות אותו נשים תימניות.

71¥1>111ן*|ר || 1ראש עיריית תל־אביב, הביא לברנרה במתנה
11/11/1 1111 את מדליית־העיר. הוא קרא לה את מה שהוא
כתב :״מצטערים על עזיבתה של חברתנו, ומאחלים לה הצלחה בתפקיד
החדש ״.צייץ׳ התקשה בקריאת הכתוב, ואשתו הוציאה את המשקפיים.

ציפי מנשה

בגד עור:

בפתחים עמוקים, המוצנעים על־ידי
רצועות־עור רחבות. לחולצות נלוות
חצאיות־אריג עשירות בלחצניות
ובעלות כיסים צדדיים מעור, כש־הצבעים
הדומיננטיים הם אקליפטוס,
חציל ורדרד, לבן וחום מדבר.
סידרה נוספת: מראה־ההסוואה
בציבעי אקוורל. מראה זה מאופיין

על־ידי כיסים התלויים על החצאית
ועל־ידי פריטי־לבוש המחוברים באמצעות
טבעות מתכת או חגורות כפולות
הנקשרות בירכיים.
עיצוב נוסף: שימלת־נפה חלקה,
בצבעי אדום, טורקיז, צהוב או כתום
שעור־רשת מעטר אותה באזור
הירכיים, כשהחלק התחתון של

ג־יין

הי א
ט רזני
ב בג ד־י ם
לי א ת סי ד ס, ה או הבת
ל היו ת שונה והמעצבת לע צמה.

שי מל ת־עור חסרת״ ש רוולי ם, בציבעי
1^ 1/ / 1כ חול ו ל בן בשהל בן הו א עור־נפה
1 11
ו הכ חול הו א עור״זאמ ש. פ רי טי ם או פנ תיי ם: רו כ סן־ני טי ם וחגורה.

קיץ לובשים כמה שפחות. אבל,
בכל ואת, יש כאלה המחפשות את
ביגדי־העור המהודרים, הקצרים
והרקיקים והן מתהדרות בהם, בעיקר
על עקבים. ואם כי סוגי העור הקיימים
הם כמיספר הבהמות עלי אדמות, הרי
לביגוד משתמשים, בדרך־כלל, בעור
כבש. שתי צורות העיבוד שלו הן עור
הנפה והזאמש. הנפה הוא הצד הימני

1 ¥חלי פ ה תו אמת של
מי כנ טיי ם וחול צה

קי צי ת. עי צבהומ דגי מ ה: א תי רייך.

(החיצוני) של העור והואמש הוא הצד
השמאלי(הפנימי).
בארץ ובעולם הגיעו לרמה גבוהה
בעיבוד עורות הנפה והואמש
והתוצאות הם עורות רכים־רכים
ודקים־דקים, שאפשר לעצב מהם כל
דגם. וכדי להוזיל את מחיר ביגדי״העור
משלבים היצרנים אריגים, בפרט לקיץ.
חציל ורדרד. שילובי עור ואריג
מאפיינים את חידושי אופנת־העור של
גיינגיט(מינה צאלים) ,מעצבת־האופנה
שלהם היא חווה שלמן, שטורחת
ונוסעת לחו״ל פעמיים בשנה
ומתעדכנת בקווי האופנה. לקיץ היא
עיצבה חולצות־עור, שגבן עשיר

\ 1 0 1 1ך 1חאלה הן מי קהב שן ו•
1 1 1 1 1 1אנ ט. הן, בעצמן, לוב־שו
ת (ומד גי מו ת ל מעל ה) בגדי״ עו ר ב קי ץ -מי כנ סיי ם

קצרים, חו לצהוחצ אי ת מיני. אתהדג מי ם הן מעצ בו ת
כי דהד מיון ה טו ב ה עלי הן והן משל בו תבהםאת
ס מ מני ה או פנ ה -ני טי םופ רנזי ם בסגלון ה א ״ סי מ ט רי.

השימלה הוא ישר או בגיזרת מעטפה.
קשירת־חבל. אילן לוי, מעצב
בגד עור, עיצב קולקציה עשירה
בסיגנון ספורט־אלגגט, ההולמת נשים
וגברים בכל הגילים ומתאימה לכל
ארוע, ביום או בערב, המראה נוח
ומרובע.
כל פריט בקולקציה — מיכנסיים,
חצאית או חלק עליון, יכול לעמוד
בזכות עצמו ולהתאים לפריט אחר
בקולקציה. אפשרות אחרת: חולצת־עור
גדולה וספורטיבית עם מיכנסי
ג׳ינס, או מיכנסי־עור הדוקים עם
חולצה טי, כשהצבעים הבולטים לקיץ
הם לבן, כחול, ירוק, חרדל ואדום.
הצבעים החזקים הם בהרכבים
גיאומטריים, א־סימטריים ויוצרים
אווירה עליזה וקיצית. אילן לוי,
שהביא את הקו האיטלקי מחדל גם
עיצב סידרה סופר־צעירה של שורטס,
גופיות, חצאיות־מיני, ווסטים ומערכות
לבוש עם קשירת־חבל.
אפור־פנינה. גי פולופ בחר
במראה המאוד נשי והתוצאה היא
שמלות רכות בצבעים חוורים כמו

לעצב לעצמה בגדים. :אמי הביאה לי
סוודר בצבע שחור משעמם, שלא מצא
חן בעיני. חבל היה לי להניח אותו
בארון, או לתת אותו לחברה, והחלטתי
לרקום עליו. קניתי פאייטים
ציבעוניים ורקמתי אותם בצורה
מרוכזת בחזית הסוודר. כל מי שראה
את הסוודר עלי, מאוד התלהב
והתעניין לדעת היכן קניתי אותו. ואז
גמלה בליבי ההחלטה שאני לא מבזבזת
יותר כספים על בגדים.
״השלב הבא היה לקנות מכונת־תפירה.
קניתי והתחלתי להתאמן
בגזירות. אני לא צמודה לתכתיבי־אופנה
או לציבעי־אופנה. אני תופרת
מה שבא לי. יש לי נטיה אמנותית ואני
אוהבת לשלב את כל האלמנטים
האפשריים בבגד, כמו עור, פאייטים,
כותנה וניטים ושרשראות.
״אני משתמשת בבדים פשוטים ולא
יקרים ואפילו צובעת אותם לבד בבית,
בצבע שקונים בחנות לחומרי־בניין.
התהליך הוא פשוט מאוד: משרים את
הבד, לפי ההוראות, בסיר עם מים
רותחים ומערבבים כשעה.

המראהה או פנ תי ל קיץ בבד
ובעור הו אמראה היוניסקס. לו
/ 111\ 11ט1
ולה, ב עי צו בו של אי לן לוי, המדג מן א ת יצירתו,

בעצמו, בתצ לו םלמ על ה. חו ל צו ת ה שניי ם מ שלו ש ה
צ ב עי ם ז הי ם -שחור, לבן, ו א דו ם. ה מי כנ סיי ם לבנים,
א רו כי ם ומעור. וני תני ם ל קי פול עדה או ר ך הרצוי.

1 \ 1 0ח ך 1ך 1ח לי פהמ פי סו ת־ עו ר נפה, זאמש ועור מחורר,
1 1 1 1 1 1 /1 | 111\ 11ב א דו ם, לבן וצהוב. ב עי צו ב אי לן לוי מבגד
עור. גםה חגו ר ה מעור, ע ם תי פו רי ם, כ ש חגו ר ת־ צי טי ם מ שו בצתב תו כ ה.

אפור־פנינה וציבעי־אבן אחרים. זהו
מראה אוונגאררי העשוי מעור זאמש
רך כמשי — השרוולים מושפעים
מהסיגנון היפאני, הם בעלי־נפח,
רחבים ועשירים בעור. ,כשהקו הכללי
הוא נקי ופשוט.
למראה הספורטיבי בחר פולופ
בסגנון העור המקומט, הדומה למשי
מקומט. עור זה משווה לבגד מראה
חדשני וקל ואולי אף זרוק מעט, אבל
עם סממן אלגנטי, בכל זאת.
חשוף וסקסי. מי שהחליטה
שהיא לא קונה שום בגד, לא מאריג
ולא מעור, היא צעירה בלונדינית, נאה
וחטובה בת ,24 העונה לשם ליאת
סירס. ליאת עובדת בסטודיו למחול
ומגדירה את עצמה כחולת־אירובי.
בנוסף למחלת הריקוד היא אוהבת
לעצב ולתפור את בגדיה במו יריח.
אין לה שום רקע מיקצועי לכך,
אלא רק אהבתה לבגדים וכישרונה
הטבעי. היא התחילה לפני ארבע שנים

״אני אוהבת בגדים חשופים וסב־סיים,
עם שסעים עמוקים, אבל כאלה
שאינם מגלים את החלקים הצנועים.״
על המשקל. המומחיות של ליאת
היא בבגדים ובאבזרים שהיא עושה
לעצמה מעור. כמו בגד״ים מעור,
למשל :״רציתי לגוון ועשיתי לי כמה
ביקיני מעור. אני קונה שאריות־עור
על המשקל, מחברת אותן בצבעים
התואמים ויוצרת פיסת־עור אחת,
לוקחת זוג״תחתונים בגיזרה נוחה
וטובה ומוציאה ממנו את הגיזרה לחלק
התחתון של בגד־הים. מחזיה כלשהי
אני לוקחת את הגיזרה לחלק העליון,
וגוזרת את העור בהתאם. למערכת
הזאת אני מחברת פיסות־עור נוספות
בצבעים תואמים, ויוצרת ביקיני
חדשני ואופנתי שאין לאף אחד,
בסיגנון ג׳יין של טרזן״.
גם חגורות מעור היא תופרת באותה
צורה. כולן משאריות של עור, שבהן
היא משלבת בדים. ניטים וניקלים׳.

נמו בד

מ תיי ח סי םאל עור הנ פ ה וה־ז
אמ ש, ש הו אדק ־ ד ק. רד״רד ו ע דיו־ע
דין ממשכ מו בדמ שי. אפ ש ר לעצב מ מנו הכל:

חו לצת טי, מי כנ סיי ם קצרים, בג די״י ם וגם חול צה

ס פו ר טי בי ת כ מו זו ש ב תצלו ם, הנ רכסתב חזי ת או
נשארתש מו טהמל פני ם ו מו סי פי ם לה חגו רהרחבה.

29י 1

הזמן כבר עתה
.מקו ם בגיליון
צילום ואמנות

דאעוה אונו ת

קמרה אובסקורה, בית הספר לצילום
הגדול בישראל, פועל בשלושה מרכזים :
תל-אביב, ירושלים וחיפה. בבית הספר
צוות מורים מנוסה, ציוד מקצועי משוכלל
ביותר, כיתות לימוד, מעבדות לפיתוח
שחור לבן וצבע. סטודיו לצילום, גלריה
וחנות לצרכי צילום.

9 1 3 0^1113

מערכת לימוד אישית

שיופיע ב־ 2>.$4.9

תוכנית הלימודים מאפשרת ללמוד החל
משעור אחד בשבוע ועד לשבעה ויותר
שעורים בשבוע.
בנוסף לקורסי החובה מוצע לתלמידים
מגוון של קורסים לבחירה, כך שכל אחד
יכול להרכיב לעצמו, בהתאם ללוח
הזמנים שלו, מערכת למודים אישית.

מורים מהשורה הראשונה

מודעות בטלפון

לכל ה ע תוני ם
* ^ בכר טי סי א שראי ב מ חי רי המערכתי

8ט 1ם $מ 6או ס
* 1א 0וז*אז 8ז או
0ז$8* £11ו

ויזה

•עח־אברט

שרו ת ת.ד. ללאתש לו ם ־ חניה חו פ שי תבמ קו ם

פרסום

אידיאל

א בן ג בי רו ל סו ר ת ״ א, פ תו ח 20.00 - 7.30 תעוף!

227117/ 8־ 03

צוות מורים מעולה הכולל אמנים יוצרים
ובעלי מקצוע מהשורה הראשונה בארץ
מאפשר לתלמיד לבוא במגע עם הטובים ביותר בכל תחום.

פרטים והרשמה
פרטים נוספים וטפסי הרשמה ניתן לקבל
בימים א׳-ה׳ בין השעות 10.00-20.00
וביום ו׳ בין השעות 10.00-14.00 במשרדי
בית הספר

מתוך ו שימת הקורסים
צילום(מעשי)
בקורת עבודות צבע סטודיו
פתוח והדפסה
טכניקות מיוחדות
תולדות הצילום
טכנולוגיה של הצילום
תולדות האמנות
מבוא לאומנות מודרנית
אור וצבע רישום צורה ומרחב ציור האזנה למחיקה
קולאז׳ מיצג ההרשמה בימים אלה -
מספר המקומות מוגבל
תל-אביב, אלנבי 57 טלפונים:
.203011,203010,298291,298191
ירושלים, בצלאל 6טלפונים:
.233502,223573
חיפה, הנביאים 13 טלפון.662773:

מן קמרה או ב ס קו ר ה
חם המרכז ללימודי צילום

חייג ( 03-824261 שלוחה
ואתה מנוי על״הארץ״ למשך
כל תקופה שתבקש במחיר
2,910 שקל לחודש, כלומר
בהנחה של ס/ס 50ל 3-החודשים
הראשונים של המנוי, ובהנחה
של 300/0ב 6-החודשים הבאים.
טלפן למנוי על ״הארץ״ ,זה
כדאי לך כל בוקר.
)540

מח׳ קידום ופיתוח טל. ו 03-82426 שלוחה 540

עיתון לאנשי חושבי

העולם הזה 2454

שלמה ניר, שישב 2ו שנה בנרא ער שוד מזו״ן ונסיו! רוצח,
והמשחק בסוט המצטיין ״מאחור, הסורג מסבו ער הח״ם בנרא,
ער היחסים בין אסיוים יהודיים ועוביים וער נסיו רחזוו ומוטב

״נל ח״ שאפתי להגיע
למשהו, ולא הגעתי
לבלש. חבוים שרי
נוצחו. ה״ת׳ מיואש.
רציתי להחאבו״

.אחרי שמוווב־הוא״ה
שיו מצטמצם לשטח
שבין הסורגים, נדנקות
רו העיניים והעצמות
נוקבות מהנטון הקו״

מאחורי הסורגים הוא סרט מעולה לא רק
נקנה״מידה ישראלי. הוא הצליח להעביר
בדרך מיוחדת מסר משמעי: בסופו של עניין
ערבים, יהודים, מאחורי כל הסטיגמותוהדיעות הקדומות -כולנו בני״אדם.
על הסרט הזה בוודאי תשפוך הביקורת
תילי־תילים של שבחים, ולא זה המקום
להמשיך ולשבח.
אחרי שצפיתי בסרט, צדה את עיני דמותו
של השחקן המגלם את מנשה, האנס האימתני
שונא״הערבים שבסרט. בירור קצר

העלה כי את דמותו של מנשה מגלם אסיר
פלילי לשעבר בשם שלמה ניר .״סולום״ ,כפי
שהוא מכונה בפי מכריו, לא רק שהשתתף
בתפקיד בולט בסרט, הוא גם היה למעשה
יועץ בכיר לבימאי, אורי ברבש, על בימת
הצילומים.
הוא מכיר את הסורגים לפני ולפנים.
אחרי הכל, מאחוריהם בילה 12 שנים מחייו
הקצרים.
הוא הגיע ארצה עם מישפחתו ממצריים
כילד בן חצי שנה. שמו היה עבדאללה

סאלים, שם ערבי למהדרין. בצבא שירת
בצנחנים. אז קרא לו המפקד ואמר לו, בי
ביחידה שלו לא משרתים דרוזים או
בדווים, וביקש ממנו בעדינות לעזוב את
היחידה. הטעות התבררה, וסולום עיברת
את שמו לשלמה בר־אילן.
כשבא להחליף את השם במישרד״הפנים,
החליט כי בר״אילן הוא שם ארוך מדי. חבר
הציע לו את השם ניר.
בחופשת־השיחרור שלו הסתבך בפריצה
לדירה ובנסיון לרצח שוטר, ריצה שש מתוך

תשע שנות המאסר שהוטלו עליו.
בכלא רמלה הוא הפך במעט מייד מנהיג.
ברגע שבו דרכה כף רגלו בבית-הסוהר, החל
לתכנן בריחה. לשם כך סידר שיעבירו אותו
לשאטה. נסיון הבריחה שלו מכלא שאטה
הוא ממש סיפור מהסרטים. אחר־כך ניסה
לברוח שוב, הפעם מכלא רמלה, זמן קצר
לפני שיחרורו.
אחרי שהוצא מאגף־האיקסים, הביר את
אשתו רחל -בחורה מבית דתי, שהתאהבה
בו ונישאה לו למרות התנגדות מישפחתה.

,בבית־הסוהר. הכבוד הוא הכוח!
(המשך מעמוד )31
כשסיפרתי לאורי ברבש, בימאי מאחורי
הסורגים, כי אני נפגשת עם שלמה ניר, אמר
לי :״דברי עם רחל ״.רחל, מסתבר, היא
הגורם המדרבן מאחורי החלטתו של ניר
לחזור למוטב.
אחרי שהשתחרר מהכלא, נסע לארצות-
הברית, ניסה להתחיל בחיים חדשים.
ביחד עם חבר, שמאוחר יותר היה מעורב
בפרשת״רצח מזעזעת בלוס־אנג׳לס, הקים
חברה״להובלות. מישהו שקינא בו, לדבריו,
הלשין עליו לשילטונות״ההגירה. הוא חזר
לישראל מיואש. החליט להתאבד.
בדרך לביצוע ההתאבדות הסתבך בשוד
מזוין של חנות״תכשיטים, נשפט ל־13
שנות״מאסר.
הוא חזר לכלא כאסיר מפורסם, שמאחוריו
רקורד של מנהיג העשוי ללא״חת, של
בורח נועז שהצליח לברוח משאטה ונתפס,
ושניסה לברוח מכלא רמלה. אלא שאותם
שציפו לסולום הישן, האלים, המשולח כל
רסן, גילו סולום חדש, המנסה שלא
להסתבך, המנסה להשתחרר על התנהגות
שובה.
באותה תקופה פגש את אורי ברבש וערן
פרייס. הם עמדו לכתוב תסריט טלוויזיוני

היתה לצידו. אורי ברבש אומר, כי מאחורי
כל גבר גדול ומפחיד עומדת אשה קטנה
וחזקה פי כמה. רחל ניר היא כנראה הדוגמה
לכך.
כעת מסתכל שלמה ניר על מה שקורה
בסרט מבחוץ. מתוך המושב הנוח של
בית״הקולנוע. רחל אומרת, שהיא מתפללת
כל לילה לאלוהים שהוא לעולם לא יסתכל
עוד על בית־הסוהר מבפנים.

הכחול על העצים. אמרתי אי־אי־אי. הלר עלינו.
אמרתי להוא: קפוץ, אני אחפה עליך! התחיל
לברוח, אז אני שומע מישהו צועק :״יש עוד אחד
למעלה!״ הפסיקו את המירדף אחריו והתמקדו

• מתי נעצרת בפעם הראשונה?
בתישעה בחמישי שישים ותשע.

• למה?

האשמה היתה התפרצות ונסיון לרצח. אני לא
חף־מפשע, אבל בין האשמה למיקרה ולעונש לא
היתה פרופורציה.

• ספר לי על המיקרה.

זה היה נסיון להתפרץ לדירה, אני ועוד שני
חבר׳ה. תפסו אותנו. אני הייתי אז בחופשת
שיחרור מהצנחנים, והיה עליי נשק מהצבא.
אני לא פרייער — הייתי רוצה. הייתי הורג
את השוטר. השתתפתי בפעולות־תגמול, בחדירות,
בששת הימים. נשק לא היה דבר חדש
בשבילי. אילו הייתי רוצה לפגוע בשוטר, יכולתי
לפצח לו את הגולגולת. אבל לא רציתי, יריתי לו

עליי כולם. אמרתי: אין ברירה, רק אם אני אפתיע
אותם אני יוצא מזה. אם לא — אוי ואבוי לי.
השאנס הטוב ביותר הוא ההפתעה, רק ההפתעה
תציל אותי.
פיתאום התחיל איזה שוטר לטפס על הצינור
של הגאז, מאיפה שאנחנו נכנסנו. אני רואה את
הראש שלו. נתתי לו לשים רגל על המעקה
ואמרתי :״עצור, אל תזוז!״ יריתי באוויר יריה.
חשבתי שיפול — לא נפל. יריתי שתי יריות —
נפל. כל מי שהיה למטה הסתתר מתחת לבניין.
זינקתי בגילגול־קרב . ,יריתי עוד שתי יריות
וברחתי.

• לאן?
תתפלאי לשמוע. מרוב שאני לא מכיר את
האיזור, מצאתי את עצמי בתחנת־המישטרה של
גבעתיים. אמרתי לעצמי ואללה, הגעת למקום
הכי־בטוח.

• איך תססו אותך?

אחרי חודש.

• מישהו הלשין?

• אתה יודע מי?

כן, אבל סלחתי לו, נפשית ומצפונית.

• שש שכיס מהחיים ישבת מפני
שהוא הלשין, אצלכם זה לא הולך ברגל,
על דברים כאלה לא עוברים בשקט, איך
זה שסלחת לו?

ניר בסרט >עם ארנון צדוק ורמי דנון)
•הסרט אמין בדיוק כמו החיים!־
מעל הראש, שיתן לי את השאנס לברוח, וברחתי
על החיים בכלא. הוא מספר, שהיה מיואש
באמת.
מהחיים, וכששמע ששני עיתונאים באו
טוב, החוק הוא יבש. האשימו אותי על נסיון
לראות אותו, כל מה שעניין אותו היה לצאת
לרצח שוטר וקיבלתי תשע שנים, מתוכן ישבתי
קצת מהאגף, לראות קצת דשא, פרחים.

לדבריו, הוא פגש שני ילדים שלא הרשימו
• היית בצבא בצנחנים. איך הסתאותו.
תמורת הבטחה מצידם שיעזרו לו
בכת בשוד ובנסיון לרצח שוטר?
לקבל חנינה, שיתף איתם פעולה.
מה שוד? יש הבדל בין שוד לפריצה! זאת היתה
כך נוצרה הדראמה הטלוויזיונית חתום
פריצה.
לכל החיים, המבוססת על סיפור חייו, וכך
• איך הסתבכת בפריצה?
נוצר קשר בלתי״רגיל בינו לבין אורי ברבש,
לא יודע איך להסביר לך, איזה גורל אני יש
קשר שאת תוצאותיו רואים במאחורי
לי, איזה שטן. היתה לי אז חברה. הייתי בחור
הסורגים.
צעיר, בן עשרים וחצי, אהבתי ככה להשוויץ
שלמה ניר השתחרר, קיבל תפקיד בסרט,
בשכונה. אחד היה משוויץ עם חארקות, אני הייתי
חזר לאשתו, לשלושת ילדיו ולדירתו בבתמשוויץ
עם הנשק — יורה פה, יורה שם. סתם
ים. לא מזמן נעצר שוב. הפעם נשפט לשלובשביל
שוויץ.
שה חודשים: הוא היה מעורב בתאונת־הלכתי
עם החברה שלי למועדון, ככה רוקד.
דרכים, ולא היה לו ביטוח״חובה. גם הפעם
פה, שם, פוגש שני חברה שאני מכיר. אומרים לי:
הוא אומר שהסתבך במיקרה.
״סולום, בוא, יש איזו דירה, בוא נפרוץ אותה״.
כעת הוא מנסה לשקם את עצמו. עובד
אמרתי להם: עזבו אותכם מהשטויות, תנו לעבור
כמסגר אצל קבלן פרטי ובונה את הקיוסק
ת׳ערב בסבבה.
שלו בחוף בת-ים, שלמענו קיבל רשיון
הקיצור, הכי־צעיר מבינינו הוא שלחץ הכי•
מיוחד מראש עיריית בת״ים הקודם, דויד
הרבה :״בוא. בוא, בוא.״
רוטשילד, שעזר לו. גם ראש העיריה הנוכחי,
כמו שדלילה היתה כזאת נודניקית על
אהוד קינמון, עוזר לו. יש לו רשימה ענקית
שימשון. עד שמרוב שהוא רצה להיפטר ממנה
של שמות של אנשים שעזרו לו. הוא מקווה
נתן לה את השאנס שתשחוט אותו, כך. בשביל
לגמור את בניית הקיוסק ולהתחיל בחיים
להתפטר מהנודניקים האלה, אמרתי להם: יאללה.
חדשים.
בואו. רק תרדו ממני.
ביום השישי הוא ראה את הסרט. הוא
הם לא ידעו שיש לי נשק. הגענו לדירה.
אומר, שהסרט כל-כך אמין שנדמה היה לו
אמרתי להוא: טוב, תעלה. תפתח הדלת. לא
שהוא בבית־הסוהר ולא באולם קולנוע.
הצליח לפתוח, ירד. אמרתי: אין דבר כזה אי־הוא
אומר, שיחסי יהודים וערבים כמו
אפשר לפתוח את הדלת, אתה לא פותח אז אני לא
שהם בסרט זה בול כמו במציאות ׳.גם
בעסק! הוציא לי אולר, אמר לי :״מה אתה מפחד?
הנרקומן, גם המלשן וגם הקב״ט ה״בן־זונה׳
יש הגנה.״ הוצאתי לו את האקדח, אמרתי לו: יש
הכל כמו במציאות.הגנה יותר טובה.
שלמה ניר הרגיש ביום השישי כמו שחקן
עלינו, פתח את הדלת. לא הספקתי להיכנס
קולנוע. הוא היה מאושר. אשתו, רחל, שרוב
לסלון — נשבע לך — אני רואה את האור
שנות נישואיה גידלה את ילדיהם לבד,

אני החלטתי להפסיק עם העולם העברייני
ולחיות חיי״יושר ולהקים קיוסק בים. על מנת
לחיות חיי־יושר אני חייב לשכוח את העבר. אני
לא יכול קודם לנקום ואחר כך לחיות ביושר. אני
מוותר — זו המלה, מוותר.
יש לבן־אדם באסטה בשוק. לפעמים אני בא
לשם, חאה אותו. לא החלפתי איתו מילה אחת,
אבל הוא יודע ואני יודע.

• אמרת שכאשר שיכנעו אותך
לפרוץ היית בצבא, והלכת לבלות עם
החברה שלך. לא בל חייל בחופשת־שיחרור
אפשר לשכנע בקלות כזאת
להשתתף בפריצה.
כן, אבל כשהייתי צעיר היו לי פה ושם עבירות

״וואסיוים לא נ ₪י׳
להיות •לד טוב. הם היו
מתגרים ב׳ ,גחנים
שאגיב ואני הבלגתי.
הייתי נתקל באנשים
שה״ת, יכול להשכיב
על הוצפה והייתי
אוכל אח עצמי, לא
מרס יד
פעוטות: גניבה מגינה, גניבה_מרכב חונה — לא
משהו רציני.

• אז, בעצם, הסתבכת. יכולת גם
שלא להסתבך.
כן, הסתבכתי, ומאז המשכתי להסתבך.

• איפה ישבת?

אה, בכל בתי־הסוהר. בהתחלה הייתי עצור

בדמון, אחר־כך שפטו אותי לרמלה. באתי לשם,
אמרתי ואללה, אני בורח. לא בשבילי המקום הזה.
קיבלתי שוק, אמרתי: אני חייב לברוח, חייב.
בית־דין לא יעזור!
אני באתי מבחוץ, חייל, חופשי. פיתאום אני
מוצא את עצמי בתא מטר על מטר, עם איזה 30
איש בתא, יא־אללה — ערבים, פתחים ישנים
איתי בחדר! רק אתמול נלחמתי נגדם, פיתאום
אני איתם, מיטה מעל מיטה. ואללה, כמעט
שעמדתי להשתגע. הייתי בטירוף. אמרתי:
המקום לא בשבילי.
ברמלה קשה מבחינה ביטחונית לברוח, ואני
לבד, בלי סיוע. אמרתי: אפנה לגנגסטרים. אני
פונה לראשון, שפוט איזה 20 שנה, הוא אומר:
״לא, לא, לא ״.אני פונה לשני, לשלישי — אף
אחד לא רוצה לברוח.
יכול להיות שלא סמכו עליי, למה הייתי חדש.
חשבו שאני שתול.
ראיתי שאף אחד לא מעוניין לברוח. אמרתי:
ננסה לעבור לשאטה, משאטה יותר קל לברוח.
טוב, חיפשתי סיבה לעבור לשאטה. כשנעצרתי
הייתי חייל והייתי בא לבית־מישפט במרים.
בתקופה ההיא היתה תקופה סוערת של פיצוצים
חבלניים בעכו ובחיפה. אמרתי: אני אלך על
פיצוץ עם ערבים. ממילא היה לי איתם ריב רציני.

• על מה רבת עם האסירים הערביים?
היינו
שלושה יהודים בחדר, ואני במדים.
השאר — כולם ערבים. ישנתי למטה בחורף
ולמעלה בקיץ. זה היה בחורף. זה שמעליי, ערבי,
היה קם בבוקר להתפלל מוקדם. היה רוצה לעלות
בחזרה, היה עולה לי על הסדין. אמרתי לו: תעלה
על כיסא, לא על המיטה שלי, ואל תעיר אותי:
ההוא חשב שהם שלושה והם הרוב, לא עשה

..אני יכול לזקוף דבר
אחד לזכותו של אודי
אדיב: הוא לא פחדו.
הוא בן־אדם אמיץ.
למדות שלא הדים אח
קולו, ואך פעם לא
ראיתי אותו מריס יד
לי חשבון. אמרתי לו: עוד פעם תעלה על המיטה
שלי — אני אשבור לך את הראש.
עלה הבן־זונה, קיבל מכות־רצח. לקחתי אותו
לתוך בית־שימוש עם הראש. היתה אזעקה, פה
שם. באלאגן. לקחו אותי לצינוק.
המפקד היה אליאס. ואז זה לא כמו היום. אז
המפקד היה המודיעין, הביטחון, המנהל, הכל —
אלוהים. אליאס אמר לי :״אני אעביר אותך תא.
אם אחזיר אותך, הם יהרגו אותך״.
עכשיו תביני, בבית־סוהר אין יותר חזק
מהכבוד. מי שצודק זה הכוח. הבנתי, שאם אני
עוזב את התא אני מפגין חולשה. חזרתי לתא,
נכנסתי לחדר. הם תיכננו עליי, אבל ביניהם היה
ערבי מהזקנים. היו נותנים לו כבוד. בא, קרא
להם, ואני ככה בחצאי אוזניים שומע אותו אומר:
״שימעו, הבחור צודק ולא מגיע לו שאף אחד יגע
בו. ביקש מזה שמעליו כמה פעמים לא לעלות לו
על המיטה, ההוא התגרה בו. העניין צריך להיגמר
בסולחה. אם מישהו יגע בו — יהיה לו עניין
איתי״.

• ועשיתם סולחה?

עשינו סולחה.

• הסיפור הזה מחזיר אותי לסרט
״מאחורי הסורגים״ .הסרט בעצם מספד
על יחסים בין ערבים ויהודים ככלא.
האם המציאות בסרט דומה למציאות
בבית-הסוהר?
בדיוק! יש ימים, שבועות, חודשים שהם
קשים, אבל בעיקרון כולנו בני־אדם, ועל זה
בעצם הסרט.

• מה משפיע על התנודות ביחסי
יהודים־ערבים בבית־הסוהר?
תראי. הערבים הביאו את ההנהלה למצב
שקיבלו את הג׳ובים הטובים ביותר, וזה הביא את
היהודים למצב של התמרמרות. עכשיו, אם
הערבים היו נותנים חלק מהעוגה, היה שקט. אם
לא היו נותנים — היה נוצר מתח.

• איך זה קרה שהערבים קיבלו את
הג־ובים הכי־טובים?

הם היוו קבוצת־לחץ. ההנהלה לא רצתה
להסתבר איתם.

• זה נבוז שרוב האסירים הערביים.

שחלקם הארי הם אסירים פוליטיים, הם
יותר משכילים מהאסירים היהודים?
תראי, זה תלוי. בבית־סוהר יש תקופות שנעצרים
אסירים יהודיים שהאינטליגנציה שלהם
והרמה האינטלקטואלית שלהם כל־כך גבוהה,
שאף ערבי לא יכול להגיע לסוליה שלהם. ויש
תקופות שנעצרים אנאלפאבתים, אין מה לעשות.
אני לא הייתי אומר שמבחינה אינטלקטואלית
הערבים עולים על היהודים. ישנה אומנם קבוצה
של ערבים שלומדת ושואפת להתקדמות, וזו
קבוצה לא קטנה, ולמעשה היא מהווה את הגרעין
האינטלקטואלי של כלל האסירים הערביים.

פחדן! הוא אדם אמיץ, למרות שמעולם לא הרים
את קולו ואף פעם אני לא ראיתי שהרים את
זרועו. אני יכול להגיד בפה מלא, שהוא אדם
מיוחד ואמיץ.

• במה התבטאו הפרובוקציות של
האסירים היהודיים כלפי אודי אדיב?
הוא היה בא לספר, והספר היהודי היה עושה לו
תיספורת אינדיאנית, מוציא אותו מקורקף. היה
בא לאפסנאות, היה מקבל את הבגדים הכי־מזורגגים
ואת השמיכות הכי מסריחות. בחדר-
האוכל היו מקבלים מגשים, כך שלא היתה בעיה,
אבל הוא לא יכול היה לשבת בין יהודים. תמיד
ישב בין ערבים.

• היהודים קיבלו אותו, לבסוף!?

מה זה נקרא לקבל? אחרי איזה זמן, שראו
שהוא ככה עם אומץ ולא פחדן, אמרו: הוא
מאמין? זכותו וזהו. מה יש לנו פה לשבור את
הראש איתו?

• הוא לא ניסה לדבר עם היהודים?

חי את החיים שלו לבד. אני דווקא יצרתי איתו
קשר. אני לא יודע אם לקרוא לזה חברות, אבל
הפגישה שלי איתו היתה שונה לגמרי מהפגישות
שלו עם אחרים. היתה חמה, עם חיוך חם מהלב.

• למה, אתה הרגשת אליו שונה
מאחרים?

• מה בכל זאת משפיע ממש: האם
גורמים חיצוניים, כמו מילדומה או כמו
פיגוע?
אוהו! במקרים כאלה היחסים נעשים חמים
וסוערים מאוד, מבהילים ומפחידים.

• תן לי דוגמה מה בדיוק קורה.

אתה חי עם הערבים, נכון? נוצרים
קישרי־ידידות, אתה עובד עם ידיד שלך, ידיד
טוב, נפגשת איתו בעבודה. יש סבאח אל־חיר
אבו־עלי. מדברים, צוחקים, נוצרת ידירות.
פיתאום, במיקרה של מילחמה או פיצוץ, נעלמים
אחד מהשני, לא נפגשים, חאלאס. אפשר לחתוך
את האוויר בסכין.

• יש אלימות?

יש מיקרים של אלימות ומכות, ובנס לא מתים
אנשים.

• איך זה נדלק?

אין משהו מיוחד שמצית את הגפרור. לפעמים
סתם, קורה משהו כזה בחדשות, ואני אומר, ככה
לעצמי בשקט: מאניאק. אמרתי בלחש, אבל שמע
את זה ערבי. ואז — די־ויי־וייז

• אחד הגיבורים בסרט הוא אפן!,
צעיר יהודי שנעצר בגלל שיתוף־
פעולה עם אירגון עויין. האסירים היהודיים
קוראים לו מאניאק ולא מקבלים
אותו. אתה ישבת בבית־הסוהר
כשאודי אדיב הגיע לרמלה. איך
התייחסו אליו?
לא יפה. תראי, אודי אדיב איך שהוא בא, הוא
קודם כל נחטף על־ירי הערבים, נכנס עם הערבים
ביחד, חי בתא עם הערבים. הוא כמעט לא היה
יוצא מהתא. כל יציאה שלו מהתא היתה גורמת
לתסיסה בקרב האסירים היהודים. כמו בסרט, היו
צועקים לו ״מאניאק, מזדיין ״,אז הוא לא היה
יוצא.
אבל אני יכול דבר אהד לזקוף לזכותו: הוא לא

קודם כל, אני מסתכל על בן־אדם כבן־אדם.
אני אומר לך, כשאורי עשה מה שעשה, היה צעיר,
היתה לו דרך אידיאולוגית לא נכונה, והוא דבק
בה. אבל זהו — עשה מה שעשה וזהו זה.
כבן־אדם הוא עלא כף־כפאק, אחלה בן־אדם.
הוא היה מוכן לתת לך את הפרוסה האחרונה שלו,
היה מוכן לעזור לכל אחד, אבל אף פעם לא נתנו
לו את השאנס הזה.
הוא אדם נורא מיוחד, אני נורא אהבתי אותו.

ניר עם אשתו רחל
,לא רציתי שאשתי תבוא לביקור ויגידו לה שאני בצינוק:
אני מעולם לא ביצעתי מעשי־סדום, אבל
ניסיתי לנתח את זה. אפשר להגיד אפילו
שכתבתי מחקר, שחלק די ארוך ממנו מכוון
לנושא של אונס בכלא ומעשי־סדום — בין אם
מרצון ובין אם לא מרצון.
המסקנה העיקרית שאני הגעתי אליה היא,
שביצוע מעשה־סדום זה כוח. למה אני מתכוון?
אדם מבצע אונס במישהו אחר, נחשב כגבר בעיני

• אני רוצה ברשותדלעבור לאסיר
מפורסם אחר שישב איתך, צבי גור.
איך התייחסו אליו האסירים?

• איך נרקומן משיג סמים בכלא?

• יש דבר אחד שאני מתקשה
להבין. בעולם העבריינים בחוץ, הומו*
סכסואל זו הדרגה הנמוכה ביותר שגבר
יכול להגיע אליה. אבל בפנים מבצעים
מעשי-סדום רק כדי להוכיח שאתה
גבר. אתה יכול להסביר לי את ההגיון
שבזה?

שאר האסירים. ואם הוא מבצע בשניים — אוהו,
הוא נחשב כגבר כפול שניים!

• למה?

ההנחה היא, שאם אדם הוא לא הומוסכסואל,
הוא לא יתן שידפקו אותו. ואם בכל זאת מישהו
דופק אותו, זה רק אחד שהוא גבר.

• בחוץ לא עושים את זה. ובפנים,
בבית-סוהר זה נותן כוח?

כן, ככל שאתה מבצע יותר מעשי־סדום, אתה
צובר כוח. זה כמו לשלוט על חדר־האוכל או על
הסמים. ככה זה.
אבל בשנים האחרונות המושגים השתנו. היום
אחד שעושה את זה נחשב לסתם זבלה, הדורות
השתנו. אל תשכחי שמ־ ,1969 כשישבתי בפעם
הראשונה, עברו 15 שנים.
קבוצות הגיל השתנו. היום מי שעושה את זה
הוא סתם זבלה, וגם משתדלים למנוע את זה. אני
זוכר, היה לי מיקרה. בלילה אני שומע צעקות.
ניגשתי, ראיתי כמה מנסים לאנוס מישהו.
אמרתי: חברה, זוזו הצידה ובאתי אליו, אמרתי לו:
אתה רוצה שיזיינו אותך? אמר לי: אפילו אם אני
אמות, אני לא אתן להם שיזיינו אותי!
אמרתי להם: תשמעו, חבר׳ה, אף אחד לא נוגע
בו, למה הוא לא רוצה. אתם יכולים לרצוח אותו
ולא תזיינו אותו, אז אני מציע לכם, לכו לישון.
במעצר השני נפגשנו. בא אליי אחר :״אהלן,
סולום, אהלן־אהלן!״ אפילו לא ידעתי מיהו. אמר
לי :״אתה לא זוכר אותי?״ אמרתי שלא. הזכיר לי.
אמרתי לו: נו, ומאז זיינו אותך? אמר לי :״לא!״
אמרתי: יופי, אתה אחלה גבר!

• איך זה שהצלחת לשכנע אותם
שלא לאנוס אותו?
היתה לי עמדת־כוח, הייתי מנהיג.

• איך צברת כוח ועמדת מנהיגות?
בעזרת שלושה אלמנטים: סמים, אוכל
וכוח־שיכנוע.

ניר עם בנו גל
״בשבילו הייתי מוכן שידרכו עליי!״

• מה היה?

• למה רצית להתאבד?

• נחזור שוב לסרט. אחד הטיפוסים
הבולטים הוא הנרקומן פיטוסי. האסירים
דווקא אוהבים אותו, מגלים אליו
סימפטיה. האם זה כך גם במציאות?

ראית בסרט, לא? דרך הקב״ט ודרך מנשה.

• למה נעצרת בפעם השניה?

למעשה, המטרה שלי היתה התאבדות. הכוונה
שלי היתה להתאבד, לא לבצע פשע, ועוד פעם
— מי שמאמין בגורל — התערב פה הגורל שלי.
איך אמר לי פעם חבר בכלא? ״סולום, אתה המזל
שלך נמצא באיזה תחת של גמל בעזה.״
רציתי להתאבד. בדיוק אז התאבד שר־השיכון
אברהם עופר. אז נסעתי להתאבד בתל־ברוך. זה
נכנס לי לראש חזק מאוד.

הוא היה איתי בחדר. תאמיני לי שאותו אני
שונא!
לא היו מרביצים לו, אבל ההתעללות בו
התבטאה בצורה אחרת. מהבוקר עד הלילה היו
מכריחים אותו לצייר ציורים לאנשים. וזה עונש,
תאמיני לי, יותר מאשר לקבל מכות. איך שהיה
קם מהשינה, היו מחכים לו איזה. ארבע־חמישה
ליד הדלת :״מה עם הציור?״ לא נותנים לו שאנס.
זאת הדרו להתעלל בצבי גור.

יש נרקומנים שיש אליהם הרבה סימפטיה.
אני מנסה להשוב על מישהו מיוחד. אני נזכר,
למשל, במישהו שישב על שוד בנק והיה נרקומן.
מאוד העריכו אותו. הוא היה רציני מאוד, חיבבו
אותו ונתנו לו חופשי מה שהיה צריך, מה שרצה.
בכלא, כמה שהעבירה שאתה מבצע יותר רצינית,
ככה יש אליך יותר כבוד.

• איך היה מעביר לך?
יש שיטות. גם דרך הקב״ט וגם דרך המנהל.

• מנין היו לך סמים ואוכל?

היה לי חבר, זיכרונו לברכה, שהיה דואג לי כל
המאסר.

כי כל החיים שלי שאפתי להגיע למשהו ־ולא
הגעתי לכלום. נסעתי לאמריקה, הקמתי שם
חברת־הובלה, עליתי על דרך־המלר. הלשינו עלי
לאימיגריישן מקינאה, סתם קינאה. הכל נהרס.
חברים שלי נרצחו, הייתי מיואש.
הלכתי, גנבתי מרצדס, משהו רציני מאוד,
לקחתי אקדח ממישהו ונסעתי לכיוון תל־ברוך.
בדרך לא ראיתי אנשים, מכוניות, רמזורים,
הרגשתי כאילו שיש איזה קרן־אור מאירה וצרה,
שהולכת ומתרחבת, ואני בדרך לסוף שלה.
בדיוק כשהגעתי היה רמזור. הסתכלתי, ראיתי
ויטרינה מלאה יהלומים וזהב. מתוך אינסטינקט
נכנסתי, דפקתי על השולחן, אמרתי לאיש: תביא
את היהלומים!
התחיל לצעוק. נכנסתי לשוק, לא הלכתי לא
עם כפפות לא עם מסכה, לא רעול לא כלום. ככה,
לא מתוכנן. אני לא טירון בפשע, תאמיני לי, לא
תיכננתי שוד.
ההוא התחיל לצעוק. לא הבנתי, וההוא צועק,
צועק. פיתאום התעוררתי, נכנסתי לאוטו
ועמדתי לברוח. בדיוק, למזלי הטוב, עמדה בפינה
ניידת שרשמה רפורטים. ראתה שאני נוסע באור
אדום בלי אורות. אמרו לי לעצור.
התחיל מירדף. הגעתי לאיזה מקום, התחלקתי
עם האוטו, נתקעתי בעמוד־חשמל. המישטרה
הגיעה. התחלתי לברוח, התחילו לירות.
ידעתי יש להם מקסימום שישה כדורים.
השוטר ירה את כולם. המשכתי לרוץ. יריתי

.,ההנחה ח־א שמשיא
רוצה שיוועו בו
מעשח־סחס הוא לא
הומוסנסואל, ואם אחה
מצליח יבצע
מעשה־סוום באחד
שהוא לא
הומוסנסואל, אתה
אכבד גבר״
שלוש יריות מעל הראש שלו, אמרתי שאולי
יפחד ואני אברח.
מרחוק ראיתי גינה. אמרתי: ניכנס בגינה. איך
אגיד לך? נלכדתי כמו עכבר במלכודת. השוטר
(המשך בעמוד )36

כל ראש
הליכוד באו
לבירת ישראל
השניה כדי
לחתו את
שימעוו לוי

?הבה?והדת

זהבה אלבז, היו ם לוי, ע ם שי מ עון לוי בנו של
דוי ד לוי. ז הבה, לבו שהב שי מלת־ כלה לבנה
ועל י די ה כ פפו ת ל בנו ת א רו כו תהע שויו תרשתדקה, מנו פפתל שלום

^ רי את מקודשת לי!״ הת־
\ 1/ /חיל החתן מכריז באוזני הכלה.
לפתע, כמו מן השמיים, כבו כל האורות
באולם. אנשי־הביטחון, אותם צעירים
חתומי־פנים שמכשיר־קשר קטן נעוץ
באוזנם, השומרים על ביטחונם של
נבחרי־הציבור, נתקפו התרגשות והתחילו
לשדר האחד לשני בבהלה.
האורחים הנכבדים ישבו בשקט
במקומותיהם, המומים מן האפילה. אך
בתוך שניות מעטות התעשתו כמה
מהם ולאט־לאט עלה אורם של מציתים
וגפרורים דולקים בפינות שונות
באולם. אחדים מן האורחים נזכרו
בהופעות של בוב דילן או של אלטון
ג׳ון. חלקם התחילו לזמזם שירים, כדי
להפיג את אימת החושך.
ליקוי־המאורות בחתונת שימעון
לוי, בנו של דויד לוי, סגן ראש־הממשלה
בממשלה היוצאת ובממשלה

ל או ר חי ם. ב על ההט רי 22 לבו שבח לי פהכההוב חו לצהל בנ ה ועניבה,
ח בו ש כי פהס רוג ה לר א שו. ה שניי ם י שבו במשך רוב הע רב לי ד שולחן
ה כ בו ד, בין הנ שי א הנוכ חי, חיי ם הרצוג, ו בין הנ שי א ה קו ד ם, יצחק נבון.

וולוו, הן באו האחת אחרי השניה,
ופלטו מתוכן שרים לשעבר ושרים
לעתיד, סגני־שרים, ח״כים וסתם
אנשים חשובים או חשובים בעיני
עצמם.
השולחנות היו ערוכים כמו בכל
חתונה אחרת, של כל מישפחה אחרת.
קרובי״מישפחה הובילו את האורחים
למקומותיהם. במרכז האולם, מול
הבימה, עמד שולחן גדול עגול ומעליו

הנכנסת, לא היה מתוכנן. אן הוא לא
העיב על שימחת החובבים.
אפשר היה להבחין בסימני החגיגה
וההתרגשות בבית־שאן כבר ממרחק
של קילומטרים רבים מן העיירה
הקטנה. אי־שם, בכביש הצר המוביל
מעפולה לבית־שאן, הציבה המישטרה
מיכמונת־מהירות. אך רוב המכוניות
שנסעו בכביש זה באותו הלילה היו
מכוניות הוולוו של השרים. ולהם,
כידוע, יש חסינות.
בכניסה לעיר עצמה הוצב
מחסום־מישטרה, שם רשמו את מיספרי
המכוניות ואת שמותיהם של הבאים.
מה שבטוח, שלא תהיה טעות, ומי שבא
— שגם ייצא מן העיר, ושלא יחליט
פיתאום להשאר,
לא היה כל צורך לדעת את הכתובת
המדוייקת כדי להגיע לחתונה. כל ילד
בעיר ידע להסביר היכז נערכת

חיבוק של אושר =י=;,

ו מי שפחתאל בז חי כו בפתחה או לםשעה ארוכה, ע ד
שהגיע שמי ר. כשבאזכהל חי בו ק ג דו ל. רקאח רי
ש ש מי ר ה תיי שבבמ קו מו, ניג שו ל ע רי כתה חו פ ה.

הערב) מתחבקעם דו י ד לוי, א בי ה ח תן. מי שפחת לוי

החגיגה. היא נערכה באולמי הרצל.
בכניסה לאולם עמדו כבר משעות
הערב המוקדמות שוטרים רבים ואנשי־ביטחון
.״כל המדינה תהיה בחתונה״,
אמרו, ואיש לא רצה לקחת את הסיכון
שיקרה שם משהו. לא בכל יום באה כל
המדינה לבית־שאן.
מסביב, על המידרכות ועל הברזלים,
התגוררו וחיכו תושבי העיירה,
אותם שלא הוזמנו. הם חיכו לראות במו
עיניהם. בגודל טיבעי, את נבחרי־האומה.

בשעה
7בערב התחיל קולח זרם
בלתי־פוסק של מוזמנים. מהם קרובי
מישפחה ומהם אנשי־העיירה. שהתלבשו
במיטב בגדיהם ובאו לאירוע
החגיגי. כך עלו ביחד במדרגות
פשוטי־העם עם שועיו.

שקית
לצ׳קיס

0ן 2פעם לא ראתה בית־שאן
מיספר כל כר גדול של מכוניות

נתלה שלט :״זהבה ושימעון — מזל
טוב!״
על השולחן היו מסודרות צלחות,
מפיות, סלטים של פילפלים חריפים
מטוגנים (בנוסח מארוקאי) ,גזר חריף,
חצילים, טחינה. היו שם בקבוקי שתיה
קלה ובקבוקי שתיה חריפה — הכל
תוצרת הארץ. הכל כמו על השולחנות
האחרים.
את רוב המאכלים בישלה רחל לוי,
אמו של החתן.
השולחן העגול היה מיועד לחתן
89 ₪ 8 0 8 ^ 6688653?9ס 1!58£!^ 9 8״£13$.וזז !0 8 9 8 9 8 6 6 £

עית־טאן
ולכלה, להוריהם ולאורחים היותר
מכובדים: לנשיא־המדינה, לראש־הממשלה,
יצחק שמיר, ולשרים חשובים
אחרים.
כל שר שבא למקום זכה ב־מחיאות־כפיים
סוערות, הן מן הסקרנים
שהתגודדו בפתח האולם והן מן
הקהל שהיה בתוך האולם. אבל עלה
על כולם ספי ריבלין, הבדרן שהשכיר
את שירותיו למערכת־הבחירות של
הליכוד. הוא זכה במחיאות־הכפיים
הסוערות ביותר.
כשבאו ההורים, הורי החתן והורי
הכלה, הם התייצבו בשורה ליד פתח־

החצי השני

הכניסה וקיבלו בלחיצת־יד ובחיבוק
אה פני הבאים. זוהרה, אמה של רחל
לוי, ישבה לידם, בידה שקית פלסטיק
גדולה. היא קלטה לתוך השקית את
מעטפות ההמחאות שהביאו הבאים
כמתנה.
זרם האורחים לא פסק. הם עלו
בזוגות ובקבוצות, ונדחסו לתוך האולם,
שכבר בשלב מוקדם היה ברור כי יהיה
צר מלהכיל את כל הכבודה 600 .איש
ואשה הוזמנו — באו יותר מאלף.
המלצרים התרוצצו והתחילו להוסיף
שולחנות במעברים, שהיו צרים גם
קודם.

רבקה בורג, ה ח צי ה שני של יו ס ף בורג, עמדה
במשך שעה א רו כ ה על רגליה ו שרה בי ח ד עם

אש באנלה

ד בורה, א ש תו של חיי ם קורפו, מ חזי ק ה בי ד ה
מ צי ת דו ל ק. הי אהד לי ק ה או תו כשכבהה או ר
ב או ל ם. לי ד ה ( מי מין) יו שבת שרה, א ש תו של יג אלכ הן־ או רג ד.

שלוש נרות

זהבה, הכלה, ו לי דהש תי
בנו תיו של דו י ד לוי ( ט ל
מי מין ו סי מהמשמ אל) .ה בנו ת היו ל בו שו ת ב תי ל-

ב־ 8בערב הגיעה מכונית מקושטת
בבלונים ובסרטים ציבעוניים. החתן
והכלה חזרו מסיבוב צילומים. הצלם
הראשי של סטודיו 1בעפולה הסתובב
איתם מהשעה 2בצהריים. אחרי
שהכלה גמרה להסתרק ולהתלבש, הם
נסעו אל הפנורמה בחיפה, אל הגן
הפרסי, ולבסוף לחוף בת־גלים, כדי
להצטלם על רקע השקיעה והים.
הם באו לאולם והתקבלו ב־מחיאות־כפיים
סוערות, בנשיקות חמות
מצר ההורים ובקולות־התלהבות
של נשים, שגילגלו לשונן לפי מסורת
מארוקו(לו־לו־לו).
כשהחופה הסתיימה, התיישב הזוג
הטרי בין יצחק נבון, המנהיג היחידי
ממיפלגת העבודה, השותפה הקואליציונית
החדשה, שבא לחתונה, ובין יצחק
שמיר.
דויד לוי טרם התיישב. למעשה,
הוא לא התיישב לכל אורך הערב. הוא
עבר בין שולחנות האורחים ווידא
שהכל בסדר, שכולם קיבלו אוכל,
שכולם שמחים ומרוצים. הוא בהחלט
לא התנהג כמו שר נבחר וחשוב, הוא
התנהג כמו איש מישפחה גאה.
קשה להשוות את חתונת בנו של
דויד לוי לחתונת בתו של אברהם
שפירא. החתונה של לוי היתה עממית,
אמיתית ופשוטה. האורחים, גם המכובדים
שבהם, נהנו מן האירוע
ונשארו לשבת זמן רב, גם כשידעו
שנכונה להם נסיעה. ארוכה חזרה

בו שתזהה לזו של הכלה. לי דהכלה עו מ די ם מי מין:
דוי ד לוי, בנו שימעון, ה ח תן, זהבהו לי ד ה רחל, א מו של
שי מעון. דו י ד לוי ובנו היו ל בו שי םבח לי פו ת כ הו ת.

לתל־אביב או לירושלים.
כשעזבו המכובדים, נשארו קרובי
המישפחה ואנשי בית־שאן והתחילו

את החגיגה האמיתית שלהם, עם
הריקודים והשירים. עכשיו היו יותר
נינוחים, עכשיו יכלו להתפרק.

סודות מדינה

משהארנס ( מי מין ) מסתודדעם הנ שי א חיי ם
ה ר צוג( משמאל) .בין שני ה ם יו שבת מיו רי אל,
א ש תו של א רנ ס. ה שניי ם היו בין הרא שוני םשב או וי ש נו והס תו ד דו.

¥ 11*111

2454

הגיע מולי — הוא היה שוטר אמיץ —
קיבל צל״ש על זה — אמיץ אבל לא
גבר.

מאת

• למה לא גבר?

עמדנו האחד מול השני עם הנשק.
יכולתי־לירות בו, להרוג אותו ולברוח.
לא רציתי להרוג אותו. אמרתי לו:
תן לצאת. אמר :״בסדר.״ באתי לצאת,
שם לי רגל. נאבקנו ונתפסתי.
קיבלתי 13 שנה עם השליש וחזרתי

לרמלה.
אביגיל ינאי
מאוזן:
)1עיקר שממנו מסתעפים עניינים
אחרים הדומים לו ( )5 :)2,4מקומות
שוממים )10 :ממולל; )11
באמתחתו של קופידון )13 :חצי
של מזל; )14 נהר בדרום אפריקה:
)15 כרת ערלה; )16 חומר מלוהט;
)18 קח לו; )20 התנודד; )21 נשיא
אמריקאי — הוא קבע ״אמריקה
לאמריקאים״; )22 קצה הלשון; )24
מפסלת עגולה; )25 אנדרטה; )26
״משורר הדלות״; )28 נוזל
לכתיבה; )30 מידת אורך קדומה
— נמדדת בכף יד; )31 משקה
דובדבנים; )32 אסף אליו; )34
אדמדם; )35 ראש הממשלה (מי
שלא יהיה); )38 עיר בגרמניה; )39
תבלין; )41 צליל בסולם דו־מז׳ור;
)42 עורר תאווה מינית; )43 נוכח
בשעת מעשה; )45 רוטב; )47 עגול
ומסתובב; )48 פרש, שטח; )50
שאנן; )51 הלוואי; )52 מכיון; )54
מחתרת צרפתית בימי מלחמת
העולם ה־ )57 ;2קערה; )61 איבר
ההנקה; )62 דרגא בגלגולי הארבה;
)64 מרכז; )65 הקיש זה על זה; )66
עוף דורס; )67 גג הפה(ח); )69 קיר
מגן צבאי; )70 לוקסור הקדומה;
)72 הלך רכיל; )74 חומר מנקה
ומטהר; )75 עיר קדומה בין הפרת
והחידקל; )77 איפה השני?; )78
תקר, הוצאת רוח; )81 נדן, תיק
החרב; )83 החלק הגדול יותר; )85
מוקף ימים; )86 חברה יהודית
להתיישבות (ר״ת); )88 תשלום
עבור שרות; )89 אבן בשמוש האדם
הקדמון; )91 שמא; )93 מילת
הסכמה; )95 מתנה, שי(בראשית ל׳
כ 96 קצור שמו של אלוהים; )98
מרחם; )100 תושבת מקום; )102
גב; )103 בבואה; )104 פרח בר
אדום; )105 אשה יפה המביאה אתה
צרות.

)1סכר, מחסום; )2בן־אדם; )3
מחילות צה״ל; )4ממהר; )6שובב,
מזיק; )7כוכב שבת קיצי בשמי
הצפון; )8אות בא״ב; )9תוצר
לאומי גלמי; )12 חנווני; )15 פגע,
אי־נוחות; )16 עיר בארץ, אשר
בה התיישבו רבים משבי הגולה
בימי נחמיה; )17 אחת משלש
שהתחרו על התפוח; )19 אגודה
חנוכית יהודית שנוסדה בגולה
ופועלת בארץ; )20 רקבון; )21 אי

—י ״בבית־הסוהר. הכבוד הוא המחר

• אומרים עליך שבמאסר
הראשון היית המנהיג של
רמלה. במאסר השני היית
ילד־טוב־ירושלים. מה גרם לך
להשתנות?
במאסר הראשון לא היו לי ילדים.
במאסר השני היה לי קובי, ואחר־כך
אורן. אמרתי לעצמי ככה: אם אני
אתנהג כמו שהתנהגתי במאסר
הראשון, אני אגרום סבל גם לאשתי
וגם לילדים. אני חייב להשתנות, וזה
עלול לעלות לי ביוקר, כי מכירים
אותי בתדמית שלי, ופיתאום אני אשנה
תדמית.
נשבע לך, כשאני חושב על מה
שקרה לי, לא מאמין מה עברתי.
בכוונה עשו לי דברים שהייתי יכול
למעוך בן־אדם, ונשבעתי שאני לא
ארים סטירה. הייתי מגיע למצבים
שהשתגעתי. אבל מה? לא רציתי צינוק
ושאשתי תבוא לבקר ויגידו לה :״הוא
בצינוק, אין ביקור,״׳ אחרי שבאה עם
הילדים וחיכתה שעות.

• האסירים לא עזרו לך
לשנות תדמית?
איזה עזרו. עשו את הכל בשביל
להטריף אותי.

• מה כן עזר לך?

האהבה של שופן וסנה )23
הפוכה של יונה — בהשאלה;
)24 אינו קבוע במקומו; )26
הקופה של טרזן; )27 שליח; )29
בין שתי נקודות עובר רק קו
אחד כזה; )30 צמח — שרשו
ועליו משמשים כתבלין; )33 עץ
ירוק עד — משמש בתעשיית
השוקולד; )34 כינויה של בבל
במקרא; )36 מלחץ צרפתי יהודי;
)37 ריצת טרוף; )40 רשע, זד; )41
עצוב ומדוכדן־; )44 עיץ, התבונן
היטב; )46 מים רבים; )47 נחשול;
)49 חליף מוסלמי, חתנו של
מוחמר; )50 אתו — הישר לספרו
של גינ׳ס; )53 יבלת קטנה; )54
מנה, מתנה; )55 משתחווה; )56
זהב מובחר; )58 תנועה קצובה

באויר; )59 אופיסייד; )60 עיר
במרוקו; )62 קציר עשב; )63
לשד; )66 תל על חוף הכנרת
( )68 ;)3,3עיר מבצר קדומה על
נהר פרת; )71 מתווך באזורנו —
זכה בפרס נובל לשלום (ש״מ<;
)73 נוצת טווס; )76 אמונה; )77
שם מליצי לשמש; )79 עיר נמל
בארץ — נזכרה גם בתלמוד; )80
החוצה!; )82 לאום; )84 עיירה
יהודית בגולה )85 :אסון; )87 חוג
המשפחה; )90 בטוי; )92 פצע,
פגיעה קשה )94 :תחנתו
האחרונה של משה; )96 יסוד
כימי מצוי בהורמון בלוטת המגן;
)97 נשקל, נערך; )99 זקן; )101
מילל נוגות; )102 מוסד חנוכי
לצעירים מאד; )103 אויב.

למזלי, הצוות הבכיר של שירות
בתי־סוהר התחלף. בא חיים לוי, שהיה
מפקד מישמר־הגבול — אדם ישר־כפים,
אוהב אנשים, אמיץ ומוכן לעזור
לאסיר עד כמה שביכולתו. הוא החליף
את אריה ניר. כמה הוא היה רע ורשע,
הניר הזה, כמה מכות שנתן, יסלח לו רק
אלוהים!
חיים לוי ביטל את עונש המים
והלחם בצינוק, חילק טרנזיסטורים,
סיגריות טייס, ביקורים מיוחדים,
אירגן מסיבות לילדים. זה עזר לי.
והיה עוד בן־אדם שעזר לי הרבה
— דויד פרי. זה בן־אדם, תאמיני לי,
אני מוכן להישבע שהוא ישר כמו
סרגל. אבל הצוות לא אהב אותו וסיבך
אותו, למה הוא היה לוקח אותנו לטיול.
הביא אותנו להשתתף בתוכנית ארץ
אהבתי עם מאיר שליו, ולפני
התוכנית מה אמר לי? ״שלמה, לא
איכפת לי מה תגיד עליי, רק תגיד
בטלוויזיה שהקצונה הבכירה צריכה
לתת יד ליותר חופשים לאסירים, כי זה
יעזור לאסירים!״ תראי מה זה מנהל,
הוא רצה שיהיה טוב לאסירים, הפך את
בית־הסוהר, הביא הצגות לאסירים, יזם
דכרים. הצוות שנא אותו, כי בזמנו
היתה להם יותר עבודה.

• איך התפרנסה אשתך
כשהיית בבית־הסוהר?
מהביטוח הלאומי.

• היא באה מבית טוב.

׳ דתי. קאליברים כולם. אחותה
עובדת אצל חבר־הכנסת אברהם
שפירא, אחות אחרת מנהלת מחלקה
בבנק, אח אחד עובד־בנק. מישפחה
טובה־ טובה.

המכון הישראלי דספ רו ת
נשים קוסמטיקה ופריקוד

• ברקורד שלך רשום:
בריחה מ־שאטה ונסיון בריחה
מרמלה.

קורסים מקצועיים ברמה גבוהה ל:
• ספרות נשים • קוסמטיקה ואפור • פדיקור • מניקור
• אפילציה (הוצאת שיער לצמיתות)
השתלמויות באירופה
• מנון ליופי וסלון תסרוקות חדישים ל:־
תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים^ ,
טיפול פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות ובשעוה ״
תעודות למסיימים והבנה לב חינות.
הסמכה ממשרד העבודה
30 שנות נסיון והישגים בהדרכה מקצועית!

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 2 2 9 3 8 8 , 2 2 6 0 6 6 )4

אמרתי לך שעברתי בכוונה לשאטה
בשביל לברוח. דיברתי עם עוד
שניים־שלושה. התוכניות שלהם לא
נראו לי. חבר שלי מבחוץ לא רצה
לעזור. אמרתי: אני אלך על זה לבד,
אני לא מסוגל להיות סגור, אני בורח
וזהו.
הייתי עובד באריזה. התחלתי
להרגיל את המדריך שאני יוצא החוצה
לשאוף אוויר. יום אחד ירד גשם־
תופת.לקחתי קרש, העמדתי אותו על
החומה, הלכתי ארבעה־חמישה צעדים
לאחור, וכמו שלמדתי בטירונות לעבור

חומה — קפצתי על הקרש וניתרתי
על החומה. בדיוק נתפס הסוודר בין
הגדרות.
הסתכלתי מהחומה. הייתי מת -
לברוח. מסביב לשאטה יש שדות
פתוחים. אני לא חוזר לסורגים!
עברה מכונית ליילנד, נוסעת
בספיר. זינקתי מהחומה, עמדתי
באמצע הכביש — אולי יעצור. אבל
הבן־זונה כמעט עלה עליי. זינקתי על
האוטו.
למזלי, המשאית היתה עם
ארגזים ריקים. תפסתי ארגז ומהמהירות
והתנופה עפתי והפכתי לעיסה
של דם. פיתאום באה מכונית עם
מיספר צרפתי, בא לו לעצור. מהכלא
דפקו לו צרור, והוא ברח.
אז יצא המנהל ברזילי עם האוטו
שלו, העיף אותי איזה חמישה מטרים.
בכל זאת המשכתי לרוץ. פיתאום
התחילו לצאת קיבוצניקים. נכנסתי
למלכודת וזהו — נתפס לי.

• הרביצו לך?

בא אחד, הכניס לי בעיטה. אמרתי
לברזילי: המפקד, התפקיד שלי לברוח
והתפקיד שלך לתפוס אותי! וזהו, לא
נגעו בי. החזירו אותי לרמלה.

• ומשם ניסית לברוח?

כן, והרגו אותי ממכות.

• אתה אירגנת את הבריחה?
האמת,
אני אישית כבר לא רציתי
לברוח, נמאס לי. אבל אמרתי, אם אני
אבקש לעבור חדר, מה יגידו האנשים?
זה מלשין!
לא עברתי, ובכל זאת היתד, הלשנה.
בדקה ה־ 99 גילו את העניין. אזעקות,
בלאגן. הורידו אותנו ארבעה־ארבעה.
לפני הצינוק יש חדרהמתנה. אני יורד,
אני שומע צעקות. אמרתי: יה אללה,
הורגים אותנו! אמרתי לעצמי: הם
מרביצים אחד־אחד, אני אלך אחרון,
אולי יתעייפו. אז אחד וקסמן, שאוהב
אותי, כאב לו הלב עליי, התחיל לקרוא
לפי שמות, ויצא לי באמצע.
הכניסו אותי. היה׳׳להם סימן: אחד
זורק שמיכה וכסאח — יורדים עליו
במכות. היה לי מזל: גם זה שזורק את
השמיכה היה אוהב אותי, לא כיסה אותי
לגמרי. התחילו מכות, באלגאן. בסוף
בא אחד שנתן לי בעיטה בביצים, זרק
אותי כמו תפוח־אדמה ויאללה — זרק
אותי עירום לצינוק.

• במה זמן היית בצינוק?
לא הרבה, אבל אחר כך הכניסו אותי
לאיקסים.

• במה זמן היית באיקסיס?

שנה וחצי.

• שנה וחצי באיקס לבד?

תמיד חשבתי: יה־אללה, מה היה אם
סתם בן אדם היה נופל לפח במקומי,
מה היה קורה לו!

• ומה קרה לך?
זו היתה הרגשה איומה. בגלל זה
נדפקו לי העיניים. אתה כל הזמן במצב
של סורגים ומרחב צר, אור, כל הזמן
אור. שנים על גבי שנים. גם הבריאות
נדפקה מהקור של הבטון. אתה מקבל
ריקבון בעצמות.

• והבדידות?

התגברתי עליה על״ידי ספרים.

• איזה ספרים?

במיוחד סיפרי־לימוד וביוגרפיות,
וגם למדתי באוניברסיטה הפתוחה.

• ובבל זאת, אמרת בהזדמנות
בי המאסר השני, שהיית
בו ילד־טוב־ירושלים, היה הרבה
יותר קשה מהישיבה לבד
שנה וחצי באיקסים.
סבלתי פי כמה, למה במעצר
הראשון הייתי מתפרק. מי שהרגיז
אותי, דפקתי בו כמה פצצות ונרגעתי.
עכשיו, כשיצאתי מהאיקסים, הייתי
שמן כמו מיפלצת, קרח כמו חזיר.
אמרו לאשתי: בואי, תכירי גבר
יפה־תואר, והכירה מיפלצת.
אחרי שהכרתי את אשתי ונולדו
הילדים, אמרתי: אני חוזר למוטב,
והבלגתי. הייתי נתקל באנשים שהייתי
יכול להשכיב על הריצפה, הייתי אוכל
את עצמי ולא מרים יד. נשבעתי שלא
ארים יד, אבל בכל זאת יצא לי איזה
פעמיים להרים יד.
העולם הזה 2454

במדינה

אשה בודדה בסבך בתי־הדין הרבניים

ציונות

יב.בר נסך
ובל• בססידן

הרצר אמר,,פר!״

האיש שהגיח,
לראשוגה, דגל אדוס
בקונגרס ציוני
יש לו קבר בקיבוץ כינרת, כפר
בשרון, רחוב בתל־אביב ובת
בירושלים. זה כל מה שנשאר בארץ
מהד״ר נחמן סירקין.
מעטים יכולים לזהות את האיש
ועוד פחות מכר יודעים כי היה זה הוא
שהניף את הדגל האדום הראשון
בקונגרס ציוני. זה היה נחמן המשוגע,
כפי שקראו לו רבים בראשית המאה,
הסוציאליסט הציוני הראשון.
טולסטי לגרמנית. השבוע,
כשמלאו 60 שנה למותו, שרטטה בתו
היחידה, מארי, בת ה־ 80 פלוס, קווים
לרמותו ביומון האנגלי גירוסלס
פוסט.
היא סיפרה על אביה, היהודי הרוסי,
איש רב־גווני, שאחר שנכשל בכתיבת
מחזות לתיאטרון האירי, החליט ללמוד
פילוסופיה בברלין, אך ניסה את כוחו
גם בתרגום (הוא תרגם את טולסטוי
לגרמנית) וגם בלימודי הרפואה.
בניסיון זה הכיר רופאה צעירה,
שהיתה עתידה להיות אשתו הראשונה
ולימים אמה של מארי. כאשר היא
נפטרה, בגיל צעיר, נשא סירקין לאשה
את אחותה, רופאה גם היא.
פנייה ללנין. סירקין, שלא היה
אהוד ביותר על תיאודור הרצל (שלא
התאפק, צעק לעברו באחר הקונגרסים
מספר פעמים פוי!) ,היה מקובל מאוד
על הציונים הצעירים• ,מאז פירסם,
בשנת 898ז, שנתיים אחר שהרצל
פירסם את מדינת־היהודי שלו, את
חיבורו הוא, מדינת־היהודי הסוציאליסטית.

מהרה תפס סירקין את מקומו
בשורה הראשונה של האגף השמאלי

ך* ניאלה ולנסי היא אשה קטנה,
1המלאת רוח־קרב כמו צבא שלם.
עשר שנים ראתה עצמה כקורבן של
:שיטת בתי־הדין הרבניים והדין הדתי,
ואז קמה והחלה להשיב מילחמה־שערה.
בחודש פברואר השנה הקימה
את אגודת אסירי בתי־הדין הרבניים
בארץ והיא משמשת כראש
האגודה.
דניאלה שחורת העיניים נישאה
לפני שנים לגבר מבוגר ממנה, וגילתה
1מהר מאוד כי עשתה טעות. היא עזבה
את הבית וביקשה להתגרש, אך בעלה
סירב.
מאז ועד היום נמשכות המילחמות
בין בני־הזוג בבתי־הדין הרבניים —
לשווא. הבעל מסרב לתת גט ודניאלה
; איננה יכולה לשקם את חייה ולמצוא
לעצמה בית חדש.
בדרך יסוריה למדה דניאלה על
כל המיכשולים והמרורים העומדים!!בררכה של אשה בסבך בתי־הדין
הרבניים. היא נתקלה בדיינים עויינים
ובעורכי־דין אדישים. היא נאלצה
.י לספר על עצמה לפני הדיינים דברים
לאינטימיים ומביכים, שאין נוהגים
לגלות בפומבי, אן גם אחרי שעשתה
זאת תוך סבל נפשי רב, לא האמינו לה
1הדיינים ולא הסכימו לשחררה ולכפות
:גט על בעלה.
לפני שנה החלה דניאלה נסיון

* בין הצעירים שסייעו לסירקין
להפיץ א ת כתביו באמיברסיטת
ברלין ובמיוחד א ת הקול הקורא
לנוער היהודי: משח וייצמן אחיו
של חיי ם וייצמן. ולימים פרופסור
לכימיה באוניברסיטה העברית
ודודו של עזר וייצמן.

של ההסתדרות הציונית, פועלי ציון,
והיה מאושר, כאשר ביקר, מייד אחרי־מילחמת־העולם
הראשונה, בארץ־
ישראל וראה את הקיבוצים הראשונים

חדש. היא התייאשה מעורכי־הדין
החילוניים, וחשבה כי תוכל להיטיב את
מצבה אם תפנה לטוען רבני. הטוען
הראשון אליו פנתה הציע לה לחזור על
התרגיל בו נקטה כבר, כלומר להביא
עדות לפני בית־הדין הרבני כי היא
בגדה בבעלה עם גבר אחר, ולכן היא
אסורה עליו והוא חייב לתת לה גט.
אולם דניאלה כבר מנוסה וידעה, כי
גם הפעם ידחו הדיינים טיעון כזה, כפי
שדחוהו לפני שנים. על כן סירבה
להצעותיו של הטוען.
היא פנתה לטוען רבני אחר, שאליו
היפנה אותה רב נודע. היא פנתה לטוען
חיים סגל, שמישרדו היה ברחוב בן־
יהודה, בתל־אביב.
הטוען שמע את סיפורה והבטיח
לעזור לה. הם הסכימו על שכר־טירחה,
והטוען הבטיח לה כי אס לא יצליח
לשחרר אותה מבעלה יחזיר לה את כל
הכסף שלקח.
מלאת תיקווה יצאה דניאלה ממיש־רדו
של מושיעה החדש וחזרה לביתה
בקריית־גת. הרב הגיש את הבקשה
לגט לבית־הרץ הרבני ודניאלה חיכתה
לתוצאות.
אבל גם הפעם קיבלה דניאלה
הודעה מבית־הדין כי תביעתה נדחתה.
דניאלה איננה נמצאת לעיתים קרובות
בתל־אביב. היא טילפנה פעמים
רבות למישרדו של הטוען, כדי שיגיש
ואת ראשיתה של תנועת העבודה. זה
לא מנע אותו מלהטיף מוסר לחלוצים
ולהזכיר להם שפרטיות וניקיון. למשל,
אינם דווקא סטיות בורגניות מפונקות.

את העירעור — אך לא היתה תשובה.
לבסוף החל אדם אחר עונה לטלפון,
ואמר כי הטוען הרבני עזב את ה־מישרד,
וכעת נמצא שם מישרד אחר.
דניאלה טילפנה לביתו של הטוען
ואשתו ענתה לה כי הרב בחו״ל, ובגלל
עניינים מישפחתיים יתעכב שם זמן־
מה. היא לא ידעה לומר מתי יחזור.
לבקשותיה הנמרצות של דניאלה,
שלח הרב את העירעור על פסק־הדין
מחו״ל בדואר.
כאשר התקרב המועד לדיון לפני
בית־הדין הרבני העליון, חיפשה שוב
דניאלה את הטוען שהבטיח להציל
אותה, וגילתה כי במשך הזמן שחלף
נעלמה גם מישפחתו מן הארץ. אנשים
שונים שאיתם דיברה תוך כדי חיפושיה
אחריו אמרו לה, כי הרב לעולם לא
יחזור לארץ, מכיוון שהוא חייב הרבה
כספים ואנשים רבים מחפשים אותו,
״ואם יחזור — ירצחו אותו.״
דניאלה פנתה למישטרה והתלוננה
על כך שהטוען לקח ממנה כסף ונעלם
בלי לבצע את חלקו בעיסקה. כאשר
פתחה את התיק במישטרה, התברר לה
כי האיש מבוקש מאוד וכי זו איננה
התלונה הראשונה נגדו. להפתעתה,
אמר לה החוקר־המישטרתי, כי לרב יש
עבר פלילי.
דניאלה הופיעה בעצמה בבית־הדין
וטענה לעירעור בלי עזרה. היא מחכה
בשנים אלה היו לסירקין תוכניות
מרחיקות־לכת. לא רק להתיישב
בעצמו בארץ, אלא גם לקנות את ליבו
של ולדימיר איליץ׳ לנין, ששלט אז

א!1ס ניום־העצעאות, נחוף ;177/7

להיסחט, לא לשחוח
.זה גרם לן תסבוכותד
^ ודו סידני ,30 ,נאשם כי בערב
^ יום העצמאות האחרון, על
חוף־הים בנתניה, אנס תיירת צעירה
שירדה איתו לטייל על החוף.

להלן עדותו של הנאשם:
בערב יום־העצמאות, בערר בשעה
7בערב, עזבתי את אשתי בבית
והלכתי לקנות סיגריות ואסימונים
בבית״קפה בשם בית־הפרי, שם אני
מבקר קרוב לשנה, ואני מכיר שם את
כולם טוב.
מלצר אחד הצביע לי על בחורה
שהיכרתי בפנים, ואמר לי שהיא בחורה
חופשית. היא עמדה בתא־הטלפון
ודיברה. המלצר ניגש איתי לבחורה
וחיבק אותה...
הצעתי לה אם היא מעוניינת לאכול
או לשתות בבית־הפרי, אבל היא
סירבה, ואז הצעתי לה ללכת לשפת־הים.
היו
אז בכיכר הרבה ריקודים,

ריקודים של חג־העצמאות. עמדנו
והסתכלנו, ואמרתי לה :״נכון שזה
נחמד? נכון שזה יפה?״
עמדנו תקופה מסויימת בכיכר
והסתכלנו, ואחר כך שוב היצעתי
לטייל. ירדנו לכיוון הכיכר, ררר־הים.
הפאב שאליו הלכנו היה סגור, ואני
שאלתי אותה אם היא רוצה להמתין
קצת שייפתח או שהיא רוצה ללכת
לטייל. התקדמנו לכיוון שפת־הים,
והיא אמרה לי :״תשמע, אין לי הרבה
זמן ״.אני זוכר את המילים האלה. ואז
היא חלצה את הנעליים שלה, קיפלה
את המיכנסיים ואמרה שהיא רוצה
לשחות.
היא טבלה את הרגליים במים.
אמרתי לה שזה מקום לא נעים כדי
לשחות, כי אין לה בגד־ים ויש
קומזיצים בסביבה. התחלנו ללכת
דרומה.
ליד סלע בחוף היא התיישבה,
מרצונה הטוב והחופשי, בלי לשאול
אותי שוט שאלה. היא התיישבה
ועישנו סיגריות. דיברנו על סרטים,
מישפחה, על לוס־אנג׳לס, קיבוץ ועוד
דברים כאלה. ישבנו מחובקים.
אני קצת מכיר את נתניה, ויש לי
נסיון עם נתניה. אני חושב שבחורה
שיורדת לחוף עם אדם, לפי דעתי היא

לא יורדת איתו בשביל לשחות אלא
בשביל להיסחט. סליחה על הביטוי,
אבל זה מקובל בנתניה.
בטח, רק אם היא רוצה. אני עצמי
לא קוקסינל שאלך לשכב עם בחורה
בכוח. אני לא הטיפוס הזה. ישבנו
מחובקים ואני נגעתי לה בחזה.
המשכנו במיזמוז. היות שקודם לכן
היא הציעה לשחות, אז אני הצעתי לה
הפעם :״בואי נשחה!״ ואומנם הפעם
היא סירבה. זאת זכותה. סירבה —
סירבה.
התיישבנו על הסוודר שלה והיינו
חופשיים כאלה, עד כדי חיבוק,
ומעשנים סיגריה ומדברים קישקושים,
ופיטפוטים כל מיני דברים.
ברגע זה היא לבד הורידה את
המיכנסיים שלה מפני שאני, אמת,
שיכנעתי אותה. אמרתי לה :״תראי, אין
פה אנשים, הקומזיצים רחוקים מכאן״.
באותו רגע שהיא הורידה את
המיכנסיים, אני הורדתי את השורטס
שלי ונשארתי בבגד־ים. היא נשארה
בחולצה ובתחתון.
היה לה טענה שקר לה. זה אמר לי
דרשני. אז אני המשכתי במיזמוז איתה.
באותו מעמד אני באופן אישי הורדתי
לה את התחתונים, מרצונה הטוב
והחופשי. קיימנו מגע־מיני. היא נהנתה

יותר ממני.
ישבנו שוב פעם, היא עישנה סיגריה
ואחרי שגמרנו את הסיגריה אני הלכתי
לים ושטפתי את עצמי. לפני שהלכתי
לים אמרתי לה שתבוא לשחות, אבל
היא לא רצתה.
חזרתי בחזרה וקיימנו מגע מיני
נוסף. היא אמרה לי שהיא לא אוהבת
מגע מיני בחול .״אני אוהבת מגע מיני
על מיטה,״ היא אמרה. אמרתי לה:
״או־קיי, בואי נלך לבית־מלון ״.היא
שאלה לאיזה מלון, ואמרתי לה.
הלכנו בחזרה לבית־הקפה. היא
התיישבה, אני לא התיישבתי לידה.
ישבתי בשולחן קרוב. אני לא רוצה
שאגשים שמכירים אותי בתור אדם
נשוי יראו אותי אתה...
עד כאן דבריו של הנאשם.
סניגורו, עורן־הדין צבי לידסקי,
הציץ לעבר הקהל וראה את אשתו של
הנאשם יושבת שם. הוא שאל את בוז׳ו:
״הדישפט הזה גרם לך תיסבוכות
בינתיים?״ והנאשם השיב :״המישפט
הזה גרם לי תיסבוכות מעל ומעבר!
בגלל המצב הזה אני עומד במהלך
גרוע מאוד — אם זה אשתי ואם זה
המישפחה שלה. ואני בטוח שאשתי
עומדת מאחוריי, אחרת היא לא היתה
באה לכאן״.

ידר ולנסי
,,אם יחזור, ירצחו אותו!״
כבר חודשיים לתוצאת העירעור.
בינתיים פנתה להעולם הזה כדי
לעזור לחפש את הטוען הרבני שרימה
אותה.
התקשרנו למיספר״הטלפון הפרטי
של הטוען חיים סגל, שאותו נתנה לנו
דניאלה, וקול צעיר של אשה ענה.
מסתבר כי מישפחתו של הרב עזבה
את הארץ והדירה הושכרה על־ידי
בעל־הבית לצעירה דתית יוצאת
קיבוץ. היא לא הכירה את הדיירים
שקדמו לה, אבל מהר מאוד שמעה
עליהם. הטלפון לא הפסיק לצלצל
ואנשים רבים, גברים ונשים, חיפשו את
הרב. חלקם בכה, חלקם קילל וחלקם
איים .״היו מטלפנים ביום ובלילה,
ואיזה מילים!״ היא אומרת.
דניאלה ולנסי, כמו לקוחות רבים
של הרב חיים סגל, נותרה בלי טוען
רבני, בלי כסף ובלי פסק־דין.
בברית־המועצות. דעתו של סירקין
היתה שאם ציוני בורגני כחיים וייצמן
היה יכול לשכנע את הלורד ארתור
בלפור (לתת את הצהרתו לבית לאומי
ליהודים בארץ־ישראל) אין סיבה
שתמנע ציוני סוציאליסטי כמוהו
לשכנע את לנין ביתרונה של
ארץ־ישראל יהודית ועובדת.
הנושא הזה לא כל־כך זז, אולי מפני
שלפני שסירקין פנה ללנין הוא פנה
ליהודי אחד בקירבתו של לנין, קומיסר
(שר) המילחמה הסובייטי של אותם
ימים, לייב דוידוביץ׳ ברונשטיין,
שנודע יותר כליאו טרוצקי, והציע לו
ללחום את מילחמתו הסוציאליסטית
בין בני עמו היהודיים ולא בין הרוסים.
הול בדגוריון. התקף־לב. בגיל
,56 בניו־יורק, שם קץ לכל התוכניות
של סירקין. חוץ מאחת. כעבור 27 שנה
עלה סוף־סוף ארצה. היה זה כשהוחלט
להעלות את עצמותיו ארצה.
נמל חיפה שבת אותו יום מעבודה,
כשהאונייה עם ארונו של סירקין
הגיעה: ראש־העיריה המפא״יי, אבא
חושי, נאם בגאווה על עירו כעיר
הסוציאליסטית עליה חלם סירקין
וכשמסע ההלווייה השתרך דרך יישובי
העמק והגליל, הטילו ילדי הקיבוצים
פרחים לעבר הארון.
בכינרת חיכו לארון ראשי ההסתדרות
ומפא״י ורק איש אחד, ידיד־לשעבר
של סירקין, נעדר: זה היה
ראש־הממשלה וראש מפא״י, דויד
בן־גוריון. הוא כבר הודיע מזמן כי אינו
חסיד של קבורות מחדש, וכי הוא
מעדיף׳שהחיים יעלו ארצה, לא המתים.
ואז החלה נערה מהקיבוץ לקרוא
מדברי החזון הסוציאליסטי של סירקין.
לפתע ניתקה ממקומה דמות, שעמדה
כל אותה שעה בצל העצים, ופתחה את
פיה, בקולה הצרוד־הידוע :״סירקץ,״
קרא בן־גוריוו ,״חזונך יתקיים!״
לפי סיכומה של מארי סירקין
בפוסט. קשה להניח כי בן־גוריון
התכוון לשנת . 1984

ד הו
רו ס הו ס

על אופיים ועל אישיותם של בני מזל
בתולה יש לא מעט חילוקי דיעות. התנה גותם,
תגובותיהם והדברים החשובים להם
משתנים, לעתים אפילו כמה פעמים במשך
יום אחד. ובכל זאת, נהוג להגדירם כאנשים
היודעים מה הם רוצים. בכאלה ששופטים
כל דבר בהגיון ובשכל ישר.
אם זה כל״כן פשוט, אז מניין באה להם
תכונת הוויתור, ההקרבה העצמית והביטול
העצמיז וכן, מדוע דווקא הם תמיד חשים
צורך לעזור לכל סובלן גם אם הגיונם אומר
להם שזה לא עניינם, הם ימצאו את עצמם
מטפלים ומעורבים בכל בעיה שמתעוררת
בסביבה.
אין ספק שהעצבים של בני מזל בתולה
רגישים ביותר. לא קל להם להרדם, הם
דאגנים. חסרי מנוחה ונדמה להם שתמיד
משהו לא בסדר ומחכה לטיפולם. אל לנו
לשכוח שמזל בתולה משתייך למזלות
הכפולים -כך שמראש מצפים למצוא אצל
כל אחד שני אנשים. אחד ספונטני והאחר
מחושב, כשהאחד בודק את השני. לכן
הבתולה פעם במצב-רוח ידידותי ופעם סגור
וחשדן ורוצה להיות לבד.

לנסות לבדוק מהו אופיו של כל אחד,
אפשר אולי בעזרת כף־היד. אחד הכירולו־גים
הידועים נקרא פרד גטינגס. התייחסותו
לכף־היד והחלוקה שהוא מחלק את
האיזורים ביד, מעניינת ויכולה ללמד כל
אחד מאיתנו אודות אופיו, אישיותו וידו.
היד מתחלקת לשניים -כף־היד והאצבעות.
לאצבעות משייכים גם את הגבעות
שמתחתיהן. האיזור של האצבעות והגבעות
מסמל את העולם החיצוני. כל תכונות האופי
המסמלות פעילות חיצונית.
כף־היד עצמה ובעיקר החלק התחתון -
מצביעים על הפאסיבי והנסתר -על
האנרגיה הפוטנציאלית של האדם. אפשר
לקרוא לכך ״הקן של כל האנרגיות הממ תינות
לצאת לאור״.
אצבעות ארוכות מסמלות את העולם
השיכלי, הרוחני. הן מספרות על אדם מאוד
ריגשי, שיש לו נטיה לברוח מהמציאות
בצורה זו או אחרת. אצבעות קצרות
מדברות על-קשר עם הטבע, האדמה והעולם
המעשי בכלל.
החוק העיקרי והחשוב בהסתכלות על
האצבעות הוא -שהאצבעות חייבות
להתאים לסוג היד. אם לדוגמה -היד היא
ארוכה. צרה ועדינה והאצבעות גסות,
קצרות ועבות -קיים חוסר הרמוניה
באישיות, ולכך יש השפעה רבה על בעל
היד. אם היד עבה, בשרנית וקצרה ולה
אצבעות דקות וארוכות -שוב נמצא אדם
מתוסכל שנע בין שתי צורות אופי מנוגדות
ואינו יודע מיהו בעצם.
כשאצבע אחת בולטת בשוני שבה,
לעומת האצבעות האחרות, זה דבר שחשוב
לשים לב אליו. דרך קלה לאיבחון היא,
למשל, לפי האצבע שעליה האדם עונד
טבעת. טבעת הענודה על הזרת (אצבע זו
מתייחסת ליחסים עם הסביבה ובעיקר
לקשרים המיניים) אומרת שצד זה של
האדם אינו פועל בהרמוניה עם כל החיים.
אצל סרסורים למשל אפשר יהיה למצוא
טבעת על האצבע וציפורן מאוד ארוכה,
המתכוונת להוסיף אורך לאצבע. יש כאן
צורך לא מודע להדגיש את האצבע
שמתייחסת למין.
דוגמה נוספת וחשובה זו החלוקה לאורך
היד. מול האצבע השניה הסטורנית(האמה)

מעבירים קו דמיוני ומקבלים את הצד שבו
נמצא האגודל. זה הצד של האנרגיה הצד
הנחשב לחומרני.
הצד השני, שבו ממוקמות הזרת והקמיצה
(מרקורי ואפולו) והגבעות שמולן -זה הצד

השבוע יתחיל כשאתם חשים את עצמכם
יותר חזקים ויותר נמרצים. כעת יש שוב
כוח ליזום, לארגן ולהתחיל
בדברים חד שים,
שעד עכשיו נדחו
משום מה. שטח העבודה
הוא הבולט ב יותר.
שם יהיה עליכם
להוכיח את יכולתכם 1 ולא לפחוד מהתנהגות
שאינה צפויה ואינה
שיגרתית. אלה מביני כם
שמחפשים כעת עבודה,
יוכלו להתנהג מעט בחוצפה. זה עשוי
לעזור. נצלו את ההזדמנויות הרומנטיות.

התחום היותר חשוב מתרכז בימים אלה
סביב עולם הרגשות. אתם יותר מקובלים
ויותר מבוקשים. שימו
לב לצד השני, אולם נסו
לא להפגין כלפי חוץ את
ריגשותיכם. קשרים שמתחילים
בימים אלה
לא אמורים להחזיק
מעמד זמן רב. אל תבנו
על כך כדי שמאוחר
יותר לא תתאכזבו. בשטח
היצירתי נראה
שיש לכם רעיונות מקוריים,
אל תהססו להשתמש בהם. ה־16
וה־ 17 מועדים לביזבוזים. רצוי שתתאפקו.

בתקופה זו אתם מרגישים איזושהי עצבנות
באוויר. קשה לכם למצוא מנוחה. מצד אחד
אינכם נהנים מפגישות
חברתיות ומביזבוז זמן
חסר״תכלית, מצד שני
בבית אין לכם סבלנות
להימצא. תוך זמן קצר
תחושות אלה תחלופנה
ושוב תחזרו למצבכם
הרגיל. ה־ 6ג וה 17-בחודש
נראים מעייפים
במיוחד ולא מן הנמנע
שבעיה בריאותית מוכרת
תחזור להציק לכם באותם ימים. שימו
לב, גשו לרופא ואל תזניחו את עצמכם.

השבוע תוכלו להכניס שינויים ורעיונות
חדשים למק ^ שבו אתם עובדים. אל תהססו,
כעת תוכלו להשפיע
על אלה שהתנגדו
לכם, וכן תוכלו להעיז
יותר מתמיד התיקשו־רת
עם הסביבה טובה
מתמיד, כושר השכנוע
עולה וזה יעזור לכם להשיג
את רצונותיכם. בבית,
האווירה יותר נעימה.
רווקים יוכלו לצפות
לביקור פתע בביתם.
ביקור זח עשוי להבטיח תחילה של קשר
חדש. ברגע זה חשוב שתנצלו את התקופה.

השבוע עליכם להיות זהירים בכל מה
שקשור לכספים. אלה מביניכם שעובדים
כעצמאיים יצטרכו ל היות
זהירים יותר ולהימנע
מלהתחיל ב עסקות
חדשות, גם אם
נדמה לכם שכל האנ שים
בסביבה מאוד א מינים.
שיפוטכם נוטה
להיות מוטעה בימים
אלה. קשרים עם ארצות
אחרות יוסיפו לביטחון
העצמי, ביחוד
במה שקשור לתחום המיקצועי. בשטח הרו מנטי
תוכלו להנות מחיזורים רבים.

העצבנות שאיפיינה את התקופה האחרונה
מתחילה לחלוף, כעת תהיו שוב יותר שקטים
ונינוחים. ה־ 16 וה־17
בחודש חשובים במיוחד
להתקדמותכם במישור
המיקצועי. תשובות על
בקשות אמורות להגיע
באותם ימים, וגם אם
התשובה אינה חיובית,
עדיין אפשר לשנות זאת
]11(111
על־ידי בקשה חוזרת.
22ב אוגו ס ס -
ב־ 14 או ב־5ג, אתם
22בספסמבר
עלולים להתאכזב מתוכנית
שקשורה עם נסיעה לארץ אחרת.
אין דבר, אפשר יהיה להוציא זאת לפועל.

קשה להגדיר את התקופה שעוברת עליכם.
מצד אחד, אתם חשים עייפות, לאות, רצון
להתבודד ולהישאר יותר
בחברת עצמכם. מ הצד
השני, בני המין
השני מעוניינים מאוד
בקירבתכם. זו תקופה
שבה אתם יכולים להתקשר
עם כל מי שלא
העזתם להתקרב אליו
לפני כן. בעיה נוספת
שמציקה היא הבעיה
הכספית. אתם סובלים
ממחסור בכספים ומהצד השני, דווקא כעת
יש הזדמנויות להחליף את הדירה.

למרות שיש לכם לא מעט מאבקים עם
סביבתכם הקרובה. כלומר, בני מישפחה, בני
זוג וכדומה, בשטח החברתי
אתם יותר מקובלים
ויכולים להתנחם
בעזרת ידידים
ובילויים משותפים בחברה.
בתקופה זו אתם
יכולים להפעיל יותר
לחץ על הסביבה ולהשיג
את רצונותיכם
אל תדחו זאת, מאוחר
יותר לא תחזור ההזדמנות.
בתחום הכספי עליכם לקחת יוזמה
ולהעז. תוכלו לשפר את מצבכם הכלכלי

בימים אלה עיקר החשיבות סביב עניינים
מיקצועיים. ההחלטות שעליכם לקבל
חשובות לעתיד היותר
רחוק, לכן היזהרו מ-
הנטיה הקיימת ברגע
זה במפה. כלומר, החלטות
חפוזות שאינן
מתייחסות לטווח דחוק.
בשטח הרומנטי
אתם עשויים לחדש
קשרים או אף לפתוח
( 2בנובמבר -
20 בדצמבר
בקשר חדש. ברגע זה
אתם מושכים את המין
השני ויכולים אפילו להתפאר בהצלחו־תיכם.
בשטח הכספי תהיו מופתעים.
מרים בנימיני

מזל החודש:

ב תו ל ה
נטיח ווויתוו
ולביטול עצמי
ועצבים רגישים

יי<ן?ג? /י

ונה

תעוחיס

מאזניים

עקת

הרוחני היצירתי הריגשי המיסטי המספר על
היכלת ליצור תיקשורת עם הסביבה.
בחלוקה זו לאורך חייבים להתייחס לאגודל
שנקרא בדרך־כלל מרסיאלי (מרס) ושייך
כחלק האנרגטי של היד.
אצבע יופיטר, אגודל״מרס וכן גיבעת
ונוס, מרכיבים את החלק הזה של היד.
יופיטר -רוח ואינטלקט. מרס -האגו או
האני. גיבעת ונוס -החומר והחומרניות.
האגודל צומח מתוך גבעת ונוס מפני
שהיא מקור האנרגיה. ונוס היא כוכב
שמסמל שלווה והרמוניה. מרס(אגודל) הוא
מיני. כאן אפשר שוב לראות את התיאבון
המיני והאנרגיה של מרס בקשר לאגודל.
במפה אסטרולוגית, כדי לבדוק את חיי
המין של האדם, לא מספיק להביט על מרס,
יש לראות מה מצבו לגבי ונוס.
בכף־היד זהו בדיוק היחס בין האגודל
וגיבעת ונוס ביד.
אגודל עבה וגס מסמן אלימות, ואם
מתחתיו תמצא גבעת ונוס גדולה, האיש
עלול להיות מסוכן. אך אם גבעת ונוס תהיה
שטוחה ולא בולטת, האלימות תהיה
מופנמת, לא תראה כלפי חוץ ותזיק בעיקר
לאדם עצמו.
גיבעת-ונוס גבוהה ובולטת ואגודל חלש
דק ועדין, לא יתן לאדם להוציא את כל
רעיונותיו ורצונותיו המתייחסים לחיי המין
שלו.
הצד השני שייך לזרת ולקמיצה ומסמל
את היצירתיות, הרגש, האינטואיציה
והקומוניקציה. זהו הצד המיסטי של האדם.
מרקורי קשור עם זיכרון ואינטואיציה -
כמו כן הוא קשור למין ולכסף, שמסמלים
את התיקשורת האנושית והתעשייתית.
מרקורי שליט על רבע מכף־היד ששייכת
למין ולרגש עמוק כלפי האחרים.
למשל, אצבע מרקורי (זרת) שעומדת
לבד, רחוקה מכל האצבעות, מראה על
יכולת להפריד מין מהרגש, ומספרת על אדם
שאינו מעוניין בקירבה יתירה עם האחדים.
עולמו הפרטי שייך רק לו והוא יברח מכל מי
שירצה לחטט או לדרוך ברגל גסה בעולמו
הפרטי. אדם זה, למשל, מתקשה להינשא -
ולמעשה אינו מתאים לנישואין. הוא יוכל
להנשא רק לבן־זוג שיכבד את החופש
האישי שלו.

בתקופה זו תוכלו לתכנן את נסיעתכם *
הבאה לחדל. גם אם נאלצתם לדחות נסיעה

אחת כבר עומדת בפתח *
נסיעה חדשה. קשרים
עם אנשים שבאים מ *

ארצות אחתת יהיו *
חשובים במיוחד, אל *
תתעלמו מכל רמז דק *

העשוי לעזור לכם אפילו>*5
בתחום חמיקצועי. בש *

טח הרומנטי עליכם לנ *
צל את התקופה שנפ *

תחת בפניכם כעת. זה *
הזמן לסיים קשרים מסובכים ולהתחיל ב *
קשרים בריאים העשויים להוביל לנישואין* .

אתם עייפים ומצב-הרוח הטוב עדיין לא *

חזר. כל דבר שאתם חייבים לבצע דורש *

מכם יותר אנרגיה ויותר

כוח מתמיד וזה ללא

ספק גורם לעייפות

רבה. עליכם להקפיד על

מנוחה ולא להגזים ב*

עבודה.
התחום הכספי

עדיין מעורר דאגות, אן

בחודש הבא נראה ש*
תוכלו
למצוא פיתתן

מקורי ביותר. בתחום

* לכם העבודה מוצעות

הצעות חדשות, אל תמהרו להציב דרישות *
גם אם מרוצים ומעוניינים בעבודתכם* .

אי־ההבנות שהיו לאחרונה נעלמות וכעת *
אפשר לפתוח דף חדש. שימו לב שבכל מקום *

נפתחות לפניכם דלתות *
ואנשים יותר אדיבים *
מתמיד. כעת תוכלו *

להגשים את שאיפו־ *
תיכם בתחום המיק־ *

צועי. גם בתחומים אח *
רים תוכלו להצליח. אל *

תהססו ואל תתלבטו *
בתקופה זו, חבל שתח־ * בפברואר מיצו את ההזדמנויות* .
20 במ רס

בשטח הכספי אתם א *
מורים לקבל כספים מבני־מישפחה שכלל *

לא הייתם עימם בקשרים בזמן האחרון* .

המחרים

שבר 4כמה מצלעותיו, הנסיך אלברט
( )50 יורש־העצר הבלגי ואחיו של המלך בודואין,
כאשר החליק האופנוע, שעליו רכב על כביש־החוף,
מזרחית לסן־טרופה, בריביירה הצרפתית,
שבה בילה את חופשתו. הוא הוטל ממושבו לצירי
הדרד.
קבעה 4בניו־יורק, תקדים, בנסיונה
לשכנע את הוועד האולימפי לכלול שחיית־מרתון,
כאירוע באולימפיאדה הקרובה (סיאול,
בירת קוריאה, בקיץ ,)1988 סטייסי ציאנין
( )23 סטודנטית ששחתה, בשבוע שעבר, שלוש
פעמים סביב האי מנהטן, שעליו בנויה העיר
ניו־יורק, מבלי לצאת מן המים אפילו פעם אחת.
את 135 הקילומטר של המשחה הזה, הראשון
בהיסטוריה, עברה צ׳אנין ב־ 33 שעות ו־ 33 דקות,

מקורבי הבורסה, הנאלצים בתוקף היותם מקורבים לה להגיע אליה מדי
.יום, טוענים שהחגיגה התחילה. הנה, כבר ביום החמישי האחרון התחילו
עליות שערים במה שקרוי, על־ידם ״חזית רחבה״ .היא החזית, התרחבה
והתפשטה עוד יותר ביום הראשון השבוע, ומי יודע עד להיכן תגיע.
המסקנה: כדאי למהר ולהיות ״בפנים״ .הם, המקורבים, ממילא בפנים,
עכשיו הם מחכים לכסף חדש שיגיע ויניע את גלגלי הבורסה.

יש לי חדשות: גם הסיבוב הזה ייגמר, ככל הנראה, במה
שגמרו קודמיו, להוציא אולי ״תיקון טכני״ ,כדי ליישר מעט
את השווי הדולארי ולהתאימו לשקלים, המפסידים מדי
חודש״/״ 15 מערכם. שהרי, כפי שהיה אומר המורה לדיקדוק,
גם אם לא ירד שערה של מניה זו או אחרת, בבר הפסדתם

ניקוז או ביזבוז יכול להיות שעד שיופיעו דברים אלה, יהי
הדוח החסוי של מבקר המדינה כבר גלוי. לא
מפני שהמבקר, יצחק טוניק, מבקש להקדים את
פירסומו של הדוח על ויסות המניות הבנקאיות,

בנקאי רקנטי*
.,אדון דני״ היה ..מר דיסקונט״
כשהיא ניזונה מאכילת כריכי דבש ובננות
ומשתיית יוגורט מדולל בלבד.
נחוג 4יום־הולדתו ה־ 55 של מרק
ארנסט ראמי, שגריר האיטי בישראל(וביוון).
ראמי, בעל העבר הנכבד (הוא היה שגריר ארצו
בברזיל ובצרפת) ,הידוע בהצלחותיו במישחק
הברידג׳ ,הוא השגריר הזר היחידי שנשאר לגור,
אחרי חקיקת חוק ירושלים, בירושלים למרות
ששגרירותו הועברה לתל־אביב. הסיבה: ילדיו
לומדים בבן ת־הספר הצרפתי בירושלים.
נחוג +בכפר־שמריהו, יום־הולדתו ה־65
של שמעון הורן, מנכ״ל חברת ההשקעות
משקיעי ישראל (בין השאר הם בעלי קוקה־קולה,
משכית, סוכנות הפצת־העיתונים
ברונפמן) ויו״ר מועצת המנהלים של בנק
המשכנתאות טפחות. הורן, יליד אוסטריה
וכלכלן לפי השכלתו, היה בראשית המדינה עסקן
צעירי־מפא״י, עורך שבועונם(אשמורת) ושליח•
נוער לארצות־הברית, לפני שהיה ליועץ שר־האוצר
לוי אשכול ונציג רשות־ההשקעות בשתי
האמריקות, תפקידים שמהם המריא למעמדו
הנוכחי.
נפ ט ר 4בפאריס, בגיל ,47 ילמאז גוניי,
בימאי קולנוע תורכי(יול) שביים חלקים נכבדים
מסרטיו, כאשר ישב בבית־הסוהר בעוון הריגת
שופט. הוא הרג את השופט בשעת קטטה, בעת
היותו שיכור.
נפטר ^ בתל־אביב, אחרי מחלה ממושכת,
בגיל ,63 דניאל רקנטי, הבנקאי שרכש את
השכלתו בלונדון סקול אוף אקונומיקס
היוקרתי ואשר הספיק לשרת שנים אחדות גם
בצבא הבריטי (בחיל־ההנדסה של מילחמת־העולם)
וגם בצה״ל(כקצין שלישות וכמפקד כלא
צבאי) .רקנטי, השני בין ארבעת בניו של יהודה
ליאון רקנטי, בעל מיפעל טבק בסאלוניקי
היוונית, שייסד את בנק דיסקונט לפניכמעט 50
שנה, נקרא בפי כל אדון דני, אך היה, למעשה,
מר די ס קונ ט אחרי שעמר ער לפני שלוש שנים,
במשך כמעט 30 שנה בראש מועצת־המנהלים
של הבנק השלישי במרינה.
נפטרה 4בתל־אביב, בגיל 80 פלוס, אולי
קאופמן, אחת מראשוני הפירסומאים המיק־צועיים
בארץ, שעוד הספיקה לנהל, בצעירותה,
חברת־פירסום בעיר הולדתה, וינה. קאופמן,
שחברתה, פירסום או־קיי נקראה כך על שם
ראשי־התיבות של שמה, התגאתה בעובדה
שלקוחותיה שמרו לה אמונים עשרות בשנים
ושהיתה זאת שעמדה מאחרי סיסמת־הפירסומת
הראשונה בקול ישראל, כשאופשרו שידורי
פירסומת ברדיו: לא טעית, זהו ויטה!
* בתצלום שנעשה לפני כחצי שנה על-ידי
העולס הזה בבית־האבות, מ אושפז רקכטי.
העולם הז ה 2454

מבקר־־מדינה טוניק
התעשרות כספית, בלי התעשרות ריאלית
או מפולת המניות הבנקאיות, וחלקם של בנק־ישראל
והאוצר בפרשה זו, אלא שברגע זה
עמלים טובי העיתונאים הכלכליים בכל אמצעי־התיקשורת
(היום, יום הראשון בערב) על מדליף
שיהיה מוכן להעמיד לרשותם עותק מצולם של
הדוח. וכל זאת בטרם הגישו המבוקרים —
בנק־ישראל והאוצר — את הערותיהם לטיוטה
שבידם.

אחת מהמסקנות של המבקר אומרת,
שהוויסות גרם להתעשרות כספית
שלא עמדה מול ההתעשרות הריאלית,
ובכך מנעה את האפשרות לנהל מדיניות
מוניטרית, כי הבנקים היו רשות
מוניטרית בפני עצמה.
בוועדת ביקורת-המדינה של הכנסת
יש הסבורים, וזה בלשון עדינה,
שיהיה צורך להקים ועדת-חקירה
ולשתף גם את הבנקים בעניין המפולת.
סוף־סוף מדובר במניות שלהם, שגרמו
לניקוז של קרוב למיליארד דולר מתוך
הרזרוות היקרות של עם ישראל. אולי
המילה ניקוז לא מתאימה, אפשר גם
לומר ביזבוז, וזו רק התחלה, שהרי עוד
כשישה מיליארד דולר, אבל הפעם
בשקלים, תהיה חייבת המדינה לשלם
למחזיקי המניות שימתינו עד ,1988
אם בכלל.
ואז יהיו שני גופים שידרשו ועדת־חקירה
— היועץ המשפטי וועדת הכנסת לביקורת־המדינה
— ואז אולי בכל זאת יזוז משהו
בממשלה שכולה אחדות, והיא תמנה ועדה
שתברר בדיוק מה קרה ולמה, אף כי חלק מז

כשני־שליש מערבה מאז תחילת השנה.
אבל, אני עדיין מחזיק ברעתי, שמי שקנה מניות נכסיות, ששווי״השוק
שלהן עמד על מחצית או שליש, או רבע, ואפילו פחות מערכן הנכסי, עשה
ויעשה עסק טוב. יותר טוב מפת״ם יותר טוב מירוקים בכיס, או כמו
שמישהו הרהיב עוז לאחרונה, לכנות את הפת״ם בשם פיקדון תחת
המיזרון, כשאת המיזרון עצמו מחביאים מתחת לבלטות. מסובו? זה מה
שקוראים הגנה כפולה. קורם צריו למצוא את הבלטות, אח״כ את המיזרון
ולבסוף את הירוקים.
בקיצור, אני מבקש להסביר, שימיה של החגיגה קצרים, כפי שקצר
הזמן עד לגזירות החדשות שתבואנה.

הדולר:

צריורהיזהו!
מותר לי בכל הצניעות להזכירכם, שאני הוא
שאמרתי כבר לפני חודשים רבים, שאין כמו
הדולר, וכך היה. וזאת בניגוד גמור לדעת טובי
המומחים, כאן וגם שם, שטענו וחזרו ואמרו
וכתבו, שהנה־הנה הגיע סופו של הדולר והוא
עומד ליפול, או סתם לרדת, ואז כמובן כדאי
לקנות מרקים גרמניים ששערם ירקיע שחקים.
הדולר המשיך לעלות והמרקים לרדת, ואיתם גם
יתר המטבעות האירופיים.
בביקורי האחרון בניו־יורק טרחתי לחפש
מבינים־על־באמת בענייני־מטבע. מצאתי אחד
כזה שאמר לי: תשמע, הדולר מתחיל לעלות, זה
.הסוס שלי. תגיד לאלה בארץ שמחזיקים רזרבות
שיעברו לדולר. אמרתי. הם לא עברו לדולר,
ובינתיים הוא התחזק ב־ס׳ 109 נוספים. ולמי שהיה
מיליארד רולר, יש היום עוד מאה מיליון
בדולארים. למי שהיו מיליארד דולר במטבעות
אירופיים, יש היום רק 900 מיליון בדולארים.
אפשר להשמיט כמה אפסים, התמונה תהיה
דומה.
התמונה כרגע היא שבדולר אחד קונים
שלושה מרקים גרמניים, תשעה פרנקים
צרפתיים ומשהו כמו שמונים סנט אמריקאים
שווים ללירה סטרלינג. זה פשוט אומר שהיום
כדאי לקנות, למשל, נעלי אדידס בגרמניה,
בושם בפאריס ויותר מכל — סוודר בלונדון.

ועכשיו אנחנו מגיעים לעיקר: כפי
הנראה, או אולי ככל הנראה, הדולר
עומד להגיע לשיא ואחרי השיא יש רק
ירידה. הוויכוח בין המבינים הוא, אם
הירידה תהיה בצורת מסולת, או
איטית. קשה לדעת. קשה לדעת מה
יהיה התהליך וקשה לדעת מתי ב דיוק.
אבל, כל תאריך הוא טוב. למה לא
הפרטיכלים מישיבות שונות בנושא נעלמו, או
סתם לא נמצאו, או פשוט לא נרשמו. גם זה
קרה.

אני מבקש להזכיר כמה שמות
שיעלו לכותרות: שרי-האוצר ארידור
וכהן־אורגד; אנשי ״בנק־ישראל״ ,הנגיד
משה מנדלבאום והמפקחת על הבנקים
גליה מאור, וקודמה בתפקיד, עודד
מכר. ראש הרשות לניירות־ערך,
אליעזר שילוני וקודמו בתפקיד, מיכאל
ארנון. הממונה על שוק ההון באוצר
יהודה דרורי וד״ר בן־עמי צוקרמן,
קודמו בתפקיד. לא ייפקד מקומם של
מנכ״לי האוצר לשעבר, כמו עזרא כדן
ואחרים, שהיו שותפים למחדל.
וכדי לאזן את התמונה, יעלו לכותרות
בשלב שני מנהלי הבנקים המווסתים,
ארנכט יפת; גיורא גזית וקודמו;
רפאל רקנאטי ואהרון מאיר — כולם
ראשי בנקים בישראל, לפי הסדר הבא:
בל״ל, הפועלים, דיסקונט, מיזרחי.
יהיה שמח. אני מכיר עיתונאי שכתב כבר את
הפרק השני על ״מפולת הבנקים״ .את יתר 24
הפרקים הוא יכתוב עם גמר עבודת ועדת־החקירה.
אגב, שם הספר הוא זמני בהחלט.
הזכויות כבר נמכרו להוצאת ספרים מכובדת. וכי
למה לא?

למחרת הבחירות בארצות־הברית
למה לא ימים מכפר לפני?
הפאראדוכס הוא, תסלחו לי על הביטוי,
שככל שהדולר חזק יותר, הוא פוגע יותר
בכלכלת ארצות־הברית. תאמינו לי. מבלי
להיכנס להסברים מסובכים. הגירעון, כן, כמו
אצלנו, להבדיל, גדל שם, אלא שלהם יש
דולארים שלנו אין, אלא משלהם יש לנו. ויש
עוד גורמים שונים ומשונים שיגרמו לירידת
ערכו של הדולר, הלוואי עלינו, לכן אומר
מיודענו: צריך להיזהר.

ע22

בדאלאס

חיפשתי, יגעתי ומצאתי: תאמינו לי, משהו
מיוחד, השקעה בטוחה, טובה ומבוטחת. בדרך־
כלל, כששואלים אותי היום במה כדאי להשקיע,
אני מתבלבל. אם מדובר בארבעים אלף שקל
שנשארו ב־ 10 בחודש אחרי המשכורת,
ולשבועיים, התשובה היא פק״מ, שיעזור לכם
במיקרה הטוב להפסיד רק כחצי מעליית המדד.
בתנאים של היום כדאי אפילו להשקיע
סכומים יותר גדולים, ממאה אלף שקל ומעלה,
לחודש ימים בפת״ם, אולי תרוויחו את הפיחות,
אולי, אבל בטח תפסידו את מה שהאוצר יכול
לעשות לפת״ם, מבלי לעבור על חוק הפת״ם.
ויש הרבה לעשות. אפשר, למשל להפוך את
הפת״ם לתוכנית חיסכון דו־שנתית.

׳אגב, מתברר שפיחות לא חייב
להיות במכה אחת. הנה, בשבועות
האחרונים, הפיחות התחיל לזחול מהר,
יותר מהר מהמדד, וגם זה פיחות
שבכוסו של עניין מצטבר ועושה,
כלשון אנשי העסקים, תשואה.
אבל גם זו הערת־אגב. בסופו של עניין, במה
באמת כראי להשקיע? הכוונה למינימום של מאה
אלף דולר, שאותם מפקידים במוסד להלוואה־וחיסכון
בשם ורנון. שמישרדו הראשי הוא בדאלאס,
שבטכסס. ארצות־הברית. מוסד כספי זה ׳
מוכן להבטיח בכל מיקרה, והכונה היא לתקופת
ההפקדה, ריבית דולארית של יותר מ 139 וזה
הרבה. ועוד משהו, לא פחות חשוב: מי יורע מי
זה ומה זה? לא חשוב. מאה אלף הדולארים שלכם
מבוטחים ברשות הפדרלית לביטוח פקדונות.
במילים אחרות: גם אם העסק הזה פושט רגל
— האוצר האמריקאי ידאג להשקעתכם. פרטים
נוספים בחוברת, שמוסד זה שולח לכל מבקש.
כדי שלא לעבור על החוק, אני נמנע מלספק
לכם את הכתובת. חוץ מזה, מי שיש לו, או היו
לו מאה אלף דולר לצורכי השקעה, טרח ודאג,
שיהיו מחוץ לתחום שליטתו של אוצר מדינת
ישראל.

מכאן תבינו גם, שכאשר שואלים
במה להשקיע, יש הרבה תשובות. חלקן
טובות אבל אסורות, חלקן מותרות אבל
גרועות — וזוהי הדילמה של עם
ישראל.

הנערה בת ה־ 16 חזרה
לגור עם אמה, הזמרת
עליזה עזיקרי -
ף* ית־המישפט המחוזי בתל{
אביב עמוס לעייפה בתביעות
מזונות בתיקי־אישות. אבל תביעה
אחת, שהוגשה השבוע, עוררה התרגשות
רבה בקרב פקידי בית־המישפט.
הזמרת עליזה עזיקרי תובעת
מהזמר היווני אריס סאן, המתגורר כיום
בניו־יורק, מזונות עבור בתם סני(בת־

בשנת 1968 הרתה עזיקרי, וב־ז
באוקטובר נולדה בתם המשותפת, סני.
הריונה ולידתה של סני לוו בשערוריות
לא קטנות. מייד אחרי הלידה אף העניקה
עזיקרי ראיון מיוחד להעולם
הזה. שבו סיפרה על הלידה, על האב
ועל יחסיה העתידיים עימו (ראה
מיסגרת).

שנים היא גדלה והתחנכה כילדת־חוץ
בקיבוץ הגושרים שבצפון. אולם עתה,
לקראת תחילת שנת־הלימורים ועלייתה
לכיתה י׳ ,היא ביקשה לחיות
עם אמה בתל־אביב.
עד עתה שילמה עזיקרי לקיבוץ סר
של 2700 דולר מדי שנה, וכן את כל
הסכומים הדרושים למחייתה של סני.

מונה למעלה, משמאל, עם אחותה
פאני) 16 .שנה אחרי שהזמר עזב את
הארץ, לא מעט בגלל יחסיו עם
עזיקרי, יתבקש לשוב לכאן, כדי
להתדיין איתה בבית־המשפט.
בכתב־התביעה, שהוגש על־ידי
עורכי־הדין ואב ולנר ואהרון טירר,
מגוללת עזיקרי את מערכת יחסיה עם
הזמר היווני.
השניים הכירו זה את זה בשנת
,1965 בעיקבות עבודה משותפת על
הבימה. רק שנה אחרי־כן הם החלו
להתרועע כבני־זוג לכל דבר.
כבר אז היה מוכר סאן כזמר
המיזרחי המוביל בארץ. הופעותיו זכו
לקהל אוהדים רב, והמהגר מיוון הפך
לבן־בית מוסיקאלי בהרבה בתים בארץ.
מאותה
שנה חיו עזיקרי וסאן ביחד,
במשך שנתיים. עזיקרי התגרשה מבעלה
הראשון, ניסים, שחקן הבימה,
וחיה עם סאן, שהיה נשוי באותו הזמן
לאחרת.

הזמר היווני והזמרת הישראלית
היפהפיה המשיכו להיפגש ולהופיע
ביחד גם בתקופת ההריון, אך מייד
אחרי לידתה של סני עזב אריס סאן את
הארץ ונסע לחפש את מזלו באר־צות־הברית
והיחסים בין האם והאב
נותקו, למעשה.
למרות המרחק הגיאוגרפי, המשיך
אריס סאן לשמור על קשרים עם סני.
הוא שלח לה מיכתבים ואף העביר לה
מדי שנה מתנות, ואפילו סכומי־כסף
סימליים.
תימוכין לכך מצאה עזיקרי בראיון
שנתן סאן לירחון מוניטין, בסוף שנת
,1983 שבו הוא אישר כי התנהל רומן
בינו ובין עזיקרי, וכי הוא שומר עד
היום על קשרים איתה ועם בתם המשותפת.

אבל
מזה שנתיים עזיקרי אינה מופיעה,
ואין לה שום הכנסה נוספת.
בתביעה לבית־המישפט מבקשת
עזיקרי מסאן סכום חד־פעמי של
10,200 דולר — עלות העברת הבת
לתל־אביב — ומזונות לשנים הבאות,
בסר של 750 דולר לחודש. סכום זה,
צנוע למדי, הוא סד־כל ההוצאות
שעזיקרי חישבה ושדרושות לסני
בעיר הגדולה.
בכתב־התביעה מזכירה עזיקרי
שסאן הוא בעל מועדון־לילה ידוע
בניו־יורק, שירוקו שמו. כתב־התביעה
וטופס־המסירה אף מופנה לשם. כמו כן
שותף סאן בבית־חרושת לייצור ביגדי־ג׳ינס
בניו־יורק. להערכתה, מרוויח
הזמר היווני סכומים של עשרות אלפי
רולארים בחודש.
עזיקרי ( )40 תיארה לא פעם את
חייה האישיים בביטויים עזים :״אני
כמו יהודי הנושא את השואה על גבו
כל חייו ״.אמה נשרפה לנגד עיניה
כשהיתה בת ארבע. את אביה לא הכירה

עליזה בת 21
זמרת בעבר -

,באתי
בתולה״

ן* ינתיים נקפו השנים, וכיום
סני היא כבר בת . 16 במשך עשר

עליזה עם ארים •סאן
-מובטלת בהווה

״ה 1א הרביץ לי
בי1ם הלידה,,
בערב יום הכיפורים תשכ״ט .1968 .שעה שהחזן בכל בית־כנסת
בישראל התחיל קורא את תפילת כל נדרי נשמעה צר־חתו של רר נולד,
בבית־החולים ליולדגת הקריה בתל־אביב.
היה זה קולה הבכייני של הבת השניה של הזמרת עליזה עזיקרי. ושל
הזמר אריס סאן — הנשוי לאשה אחרת.
במשך תישעה חודשי הריונה עמדה עליזה בעוז וכמעט בגבורה תחת
לחץ כפול — סיבלי־הריונה, כשאין גבר ואב לילדה ניצב לידה, ולחצו
של אריס סאן, שניסה להכחיש בכל האמצעים האפשריים והבלתי־אפשריים
את עצם הריונה של עליזה ואת אחריותו להריון זה.
שעות ספורות אחרי הלידה גוללה הזמרת העצובה את סיפורה באוזני
העולם הזה .)9.10.681

סיפרה אז עליזה:

שלוש שעות לפני שנכנסתי לבית־החולים ליולדות. חטפתי סטירות
בפרצוף מאריס. כשאני יושבת ובוכה במכונית שלו .״תניח לי.״
התייפחתי .״אל תחקור אותי. נמאסו עלי השאלות והבדיחות הפרטיות
שלך. אני מוותרת עליך, על השם שלך לילד. אני לא רוצה ממר שום
דבר:״
הייתי האשה היחידה שהוכנסה לבית־החוליס ממש ערב יוס־הכיפורים.
ומייד בשעה חמש ושלושים. נכנסתי לחדר־הלידה. כשבבתי־הכנסת
התחילו להתפלל. נולדה בתי. היא נהדרת. היא -פהפיה. שוקלת ארבע
קילו ו־ 600 גרם. עוד לא החלטת־ איר לקרוא לה. כפי — על שם כפרה
— או סאני — כדי שזה יתחרז עם השם של בתי הגדולה, פאני.
האדם הראשון שביקר אותי למחרת הלידה היה בעלי לשעבר. גיסים.
הוא בא עמוס פרחים ובוגבוניירות, כשדמעות בעיניו. עכשיו אני
מצטערת שנתתי את כל היושר שהיה לי לאדם כמו אריס סאן.
אני לא רוצה להכיר יותר את אריס סאן. אם הוא יבוא לכאן, הוא יחטוף
ממני יריקה או סטירת־לחי. אני שונאת אותו שינאת״מוות. הוא לא יזכה
לראות את הילדה. זאת בתי שלי, ואני מספיק חזקה להחזיק אותה וגם
את הבת השניה שלי. בל־ שום טובות מאף־אחד.
בהתחלה. שנודע לו שאני בהריון. הוא טען שלא כדאי. שאוותר על
הילדה. הוא הבטיח לשאת אות• לאישה אחר־ שיתגרש. מאוחר יותר.
כשכל הידידים שלו התחילו להסית אותו נגדי. היה כבר מאוחר מרי. קבר
אי־אפשר לעשות הפלה.
אני מוכרחה להודות, שלמרות כל ההתקפות האלה, אריס לא פסק
מלבקר אצלי. נכון שהיית־ חוטפת פה ושם איזו סטירה. אבל מייד
אחרי׳כן בא תמיד וידוי שהוא אוהב אות־ יותר מכל דבר אחר בעולם.
אני כל־כך מאושרת שזה לא בן. אני לא הייתי יכולה לעמוד בברית
לבדי, איזו בושה זה היה גורס לי:
מעולם. בגיל קטן היא פסקה מלדבר,
ואחרי שהחלימה הועברה למוסדות
שונים ולקיבוצים.
בווידוי אישי מזעזע להעולם הזה
( )20.7.83 תיארה עזיקרי את חייה .״חיי
התחילו כשהכרתי את ניסים עזיקרי.
הוא היה השורשים הראשונים שלי
בחיים. באתי אליו בתולה והוריו גידלו
אותי. בהבימה צחקו עליו, שהוא
מסתובב עם קטינה.

״היום זה נשמע טיפשי, אבל חתכנו
לנו את הידיים, עירבבנו את דמנו
והבטחנו שכאשר האחד יבגוד בשני
— הוא יבוא ויספר לו״.
עזיקרי ילדה את בתה הראשונה,
פאני, כשהיתה בת 17 ושלושה חד
דשים. ניסים חזר יומיים לפני הלירה
מסיור הופעות, ושבוע אחר־כר התוודה
שניהל רומן קצרצר עם מישהי.
אחרי שלושה חודשים עזבה עליזה

מזונות מהמאהב שדה
מלפני 16 שנה, אריס סאן
את השחקן והבית. כעבור שנה פגשה
באריס סאן.
אחרי שהסתיים הרומאן עם סאן,
׳ הכירה עליזה את האמרגן ששון רג׳ואן,
שהפך להיות האמרגן שלה. הם נסעו
לארצות־הברית, והפכו זוג לכל דבר.
היא הופיעה ברחבי היבשת והיה נדמה
לה שהשיגה את מה שייחלה לו כל
חייה.
בשנת 1977 היא חזרה ארצה כדי
להופיע בפסטיבל שירי־המיזרח. היא
שהתה כאן חודשיים, וכששבה ל־ניו־יורק
גילתה, שרג׳ואן נעלם עם
אחרת — ועם כל הרכוש המשותף.
סיפרה עזיקרי :״צילצלתי לאריס
סאן. במקום לומר שלום, אמרתי לו:
,אני חסרת־אונים ונשארתי בלי כלום.
אם אתה רוצה לראות את הבת, בוא
והבא איתך כסף לקניית כרטיסים
לארץ.

״הפגישה היתה מרגשת. הוא הגיע
וראה את בתו, אחרי שלא ראה אותה
שמונה שנים. הוא הביא לנו כסף
לכרטיסים ואפילו דחף כסף לילדה.
לקחתי את הבנות לארץ, הכנסתי אותן
לקיבוץ הגושרים, ואחרי חמישה ימים
חזרתי לניו־יורק״.
עזיקרי שבה לבימה בארצות־הברית
בלחץ חברים. היא הופיעה בכל מועדון
שאיפשר לה לשיר. בשנת 1979 שבה
לארץ בגלל געגועים לבנות. הסתגרה
בבית כמעט שנתיים, שמעה מוסיקה
ושתתה כוסית פה ושם, בגלל לחץ־דם
נמוך מאוד.

העכביש והטרף

בל חייה נותרו עצובים כשהיו.
״אין לי חוץ מהבנות אף אחד. יש

לי אחות אחת, גננת, שאינה מבינה
בבידור,״ סיפרה הזמרת. .
עזיקרי עשתה הכל שכנותיה לא
יראו אותה בזמן המשבר. חודשים
היא׳ לא ניהלה שום רומאן עם גברים.
״מי הגבר שייצא עם אשה שלא
מחייכת, לא יוצאת מפתח ביתה ולא
מאמינה למילה שהוא אומר?
״אני חיה בתקופה של אנשים
מודרניים, אבל במין אני לא מודרנית.
אני אשה של גבר אחד. תמיד הייתי.
גברים שמתקרבים אליי יודעים, שחוץ
מירידות אין כלום. כשהם מתקרבים
אליי, הם מגלים שאיתי למיטה הם לא
ייכנסו.״
בקיץ שעבר היא הוזמנה להופיע
במחזמר המיזרחי בוזמימה, שנערך
במיסגרת פסטיבל שורשים. בעיקבות
מתיחות שנוצרה בינה ובין שאר הצוות,
היא ״התפוטרה״ אחרי שהתמוטטה על
בימת־החזרות. אחר־כך שוב נסעה
לניו־יורק, ולפני חודשיים שבה ארצה
לנישואי בתה הבכורה, פאני. עתה,
אחרי שסני עברה אליה, היא מקווה

לבכות. אף פעם לא בכיתי, האמנתי
שזה דבר שאסור לעשותו. האמת היא
שוזייתי שמחה לקבל מישרה של
פקידה או לטפל בילדים קשי־חינוך.
אני מרגישה שיש לי מה לתרום.
״מהשירה נשבר לי. תמיד ראיתי
בזה מתת־שמיים. ידעתי לשיר טוב,
בעיקר כשהייתי מאושרת. היום הקול
לא יוצא לי אותו דבר. אני פשוט
מרגישה שאני מרוקנת.
״היום אני מנסה להאט את הקצב
של חיי. נדמה לי שגמרתי כבר שלושת
רבעים מחיי, ואני רוצה שהרבע שאולי
נותר לי יהיה לפחות מהנה יותר.
״אני לא השתניתי. החיים לא ריסנו

בשידורי מוסיקה מיזרחית בארץ, נוהג
לארח במועדונו ישראלים מכובדים
המגיעים לניו־יורק. הוא מופיע במפת
ביקורי החובה של מרבית הישראלים
בעיר הגדולה.
״הקשר הישראלי״ שלו הפך לסימן-
היכר שלו, למרות שמאז יציאתו
החפוזה הוא מיעט לבוא לביקורים ולא
שב להופיע במזיעדוני־הלילה ביפו
ובטיילת. הוא מוזכר לעיתים תכופות
בעיתונות העברית בארצות־הברית
וטורי הרכילות שם מסקרים כל צער
שלו.
התחביב שלו, כאשר הוא מארח
ישראלים, הוא להצטלם לצידם, כמו

עליזה עזיקרי.. :חשבתי שבאהבה מותר
להיות פתי! אבד קיבלתי מתנה גדולה
אחת. שבגללה שווים החיים-את בנותיו״
פרקליטים טירר וולנר
מסירה בניו־יורק

לשנות את מהלך חייה. דמי המזונות
שהיא תובעת מאריס סאן יעזרו לה,
ללא ספק, במשימה זו.
כבר לפני שנה חשה עזיקרי שהשינוי
בחייה קרוב .״היום אני מרגישה
שהמשבר הגדול שלי עבר. אני מרגישה
שיותר קל לי. התחלתי סוף־סוף

עליזה וארים בהופעה
שנתיים ביחד

עליזה עם סני התינוקת ()1968

עליזה עם סני(מימין) ופני ()1971

750 דולר לחודש -

-ו־ 10 אלפים דולר מענק

אותי. נכון שחשבתי שבאהבה מותר
להיות פתי. אבל אני מרגישה כמו
עכביש שלכד את הטרף שלו. אני לא
יודעת מה הטרף שלכדתי ומה המחיר
ששילמתי ואולי עוד אשלם. אבל
קיבלתי מתנה גדולה אחת, שבגללה
שווים החיים בעיניי — את הבנות.״
אשר לאבא סאן: מאז עזב אריס סאן
את ישראל הוא עלה כפורח בגולת
ניו־יורק. ישראלים רבים פוקדים את
מועדונו, הכולל גם מיסעדה מפוארת.
סאן, שלהיטו סיגל עדיין מושמע

לצד אמריקאים מפורסמים שמבקרים
בשירוקו. הוא נוהג להתלבש בקפידה
רבה, תמיד בחליפות מחוייטות היטב,
בסיגנון האופנתי האחרון. מצב
בריאותו אינו שפיר, והוא כבר הספיק
לעבור בשלום התקף־לב.
כשישוב סאן לארץ קרוב לודאי,
לדיון המישפטי הוא גילה שמאז שעזב,
חלה התפתחות עצומה בזמר המיזרחי
בארץ. אבל הוא בוודאי יופתע כשיתברר
לו שעדיין שמור לו במיסגרתה
מקום נכבד.

1— 41

¥את היתה הפתעת השנה בבית(
המישפט. בין הקהל הרב שנאסף
היה קשה למצוא אפילו אחד, שיהמר
על הרשעה. לא בכל יום עומד לדין, על
רצח, עורר״דין צעיר ומשכיל. מכיוון
שכל הראיות נגד שמעון חרמון היו
נסיבתיות בלבד, היו רוב האנשים
בטוחים כי יזוכה.
״כאשר שמעתי את התובעת דבורה
ברלינר מסכמת את הראיות לפני
השופטים, השתכנעתי שחרמון רצח.
אבל אחר־כך, אחרי ששמעתי את
פרופסור דויד ליבאי מפריך את הראיות
אחת לאחת, השתכנעתי כי חרמון
לא ביצע את הרצח ״,אמר אחד מבאי
בית־המישפט.
לסברה על זיכוי היו גם נימוקים
פסיכולוגיים. העיתוי של פסק־הרין
נראה לרבים כרומז על התוצאה .״אף
שופט לא ישלח איש דתי למאסר־עולם
ביום שישי, לפני שבת ״,אמרו
אחדים בקהל, ומישפטנים מנוסים
סברו, כי כדי לכתוב פסק־דין של
הרשעה בתיק ארוך ומסובך כזה
זקוקים השופטים לזמן רב יותר
משבוע וחצי, הזמן שעבר מאז
הסיכומים.
״זה בוודאי זיכוי, כי את זאת הם
יכולים לומר על המקום ולתת את
הנימוקים אחר־כך, להרשעה הם
צריכים להתעמק בראיות ולכתוב
פסק־דין ארוך וקשה,״ אמרו המיש־פטנים.
אבל השמועה בבית־המישפט
סיפרה, כי השופטים ישבו על כתיבת
פסק־הדין עד שעות הבוקר המוקדמות
של יום מתן פסק״הדין.
אברהם חרמון, אביהם של
הנאשמים, שימעון ומאיר חרמון, הגיע
לבית־המישפט חצי שעה לפני מועד
ההקראה. הוא נראה שליו והתיישב
במזנון לאכול כריך .״ישנתי טוב
בלילה ״,אמר, כשהוא כובש את
התרגשותו. אבל בסוד סיפר, כי לאשתו
לא גילה על פסק־הדין, כדי שלא
לגרום לה התרגשות .״אמרתי גם
לפרופסור ליבאי, שאם הוא יטלפן והיא
תענה לטלפון, שלא יגיד לה כי
פסק־הדין ניתן היום ״,אמר.
ליד דלת האולם, בקומה החמישית,
התגודדו צלמים ועיתונאים וגם
סקרנים רבים שעקבו בעניין אחרי
המישפט המרתק. בקהל היו גם רבים
מאנשי הפרקליטות, שגילו גם הם
עניין מיוחד במישפט זה. היחידה
שנעדרה היתה רווקא התובעת, דבורה
ברלינר, שעשתה עבודה גדולה בתיק
זה. בתחילת השבוע הושבעה ברלינר
על־ידי נשיא המדינה לשופטת שלום.

כאשר עלה חרמון במהלך המישפט
על דוכן־העדים כדי להעיד, הוא עשה
רושם של ארם שחצן, עוקצני, קר״רוח
ומחושב. רווקא קור־רוחו זה הוא
שחיזק את הדעה כי יתכן שהוא היה
מסוגל לבצע רצח כזה. לרצוח את
כרמלה בין השעות 10ו־ 10 וחצי בערב,
להחביא את גופתה וללכת לבלות עם **
בחורה אחרת ואחר־כך לחזור הביתה,
לשים את הגופה במכונית ולשרוף
אותה בחורשת־זיתים בהרי ירושלים.
האמין גשבד

0 1 7
1 01010 1 !011111

0711/

0x11 זקוף!
* > 1 *1י ון

אמר שימשו חרמון לכתבת,השלם הזה״
דקות מעטות אחרי שהורשע ברצח
והחלה כבר בתפקידה החדש. במקומה
בא פרקליט־המחוז, אהרון שדר.
גלחס

בעקשנות
ף* אשר הגיע השוטר המלווה
^ את העצירים, בקשתי ממנו
לשאול את חרמון, אם יסכים להתראיין,
לפני מתן פסק-הדין. כמו מרבית
הנוכחים באולם, הייתי גם אני
משוכנעת כי הוא ייצא זכאי ויילך

הביתה, וכבר קיבלתי את מיספר־הטלפון
מאביו, כדי להתקשר אליהם
עם צאת השבת. אבל חשבתי לערוך
איתו שיחה קצרה לפני מתן פסק־הדין.
למרות שבמשך כל המישפט שמר
על ריחוק מהעיתונאים ולא מסר אף
מילה, הסכים הפעם להתראיין. עברתי
בין עשרות הצלמים שקיפצו מסביבו
וצילמו אותו מכל זווית אפשרית. אך
הוא היה שקט ושליו גם לנוכח
המצלמות שכמעט נגעו באפו.
כאשר הזכרתי לאביו, כי בעת

מעצרו הראשון של שימעון התרגש
כל״כך מהעיתונות עד ששבר את
מצלמתו של אחד הצלמים, אמר האב
כי באותה תקופה העיתונות היתה
עויינת ביותר לבנו, וכי הוא שילם
לצלם עבור המצלמה ששבר .״ואת
יודעת מה? כאשר שילמתי לצלם, הוא
שאל אותי,למה שברת לי את המצלמה?
הרי ממילא לא תהיה לי הזדמנות
להשתמש בתמונה, הרי לא יאריכו
אפילו את המעצר של הבן שלך,׳״ חייך
האב במרירות.
קשה היה לי להגדיר את יחסי
לחרמון. הוא איננו נאשם רגיל, הוא
עורך־דין, איש תרבותי ובן למישפחה
מקסימה. דווקא רקע זה הגביר בי את
החרדה מפניו. המחשבה, כי אדם מן
הישוב, שאפשר לפגוש בו בנסיבות

^ אשר התחלנו לשוחח היה
הנאשם חביב ומחייך. הוא רק
ביקש מהשוטר שלא יחייב אותו לשבת
על ספסל־הנאשמים, כל עוד הצלמים ״*
מצלמים .״אני לא אוהב את התמונות
האלה שלי על ספסל־הנאשמים, אני
מעדיף לעמוד ״,אמר.
גם ברגעים גורליים אלה בחייו,
נראה הנאשם כמעט אדיש, הוא היה
לבוש בהידור. בחליפה אפורה
ובעניבה ׳ .כאילו בא לבית־המישפט
ממלון מפואר ולא מבית־המעצר.
״נכון שבתחילה לא הייתי כל־כך
נינוח עם הצלמים, מכיוון שהעיתונות
אז שפכה את דמי. אבל נדמה לי שזה
התמתן עם הזמן,״ הוא אמר. לשאלה
אם ישן טוב בלילה, ענה בחיוך מופגן:
״ישנתי טוב מאוד. אני גם יכול לתת
לך סקופ, שישנתי מתחת למיטה של
מישהו. היינו שישה אנשים בחדר של
שלושה, ואני ישנתי על מיזרן על
הריצפה, אבל ישנתי טוב מאוד. שאלה
שעשו את המעשה הזה לא יישנו, אני
ישנתי טוב״.
הוא סיפר, כי לא זכה בכלא בתנאים
מיוחדים בגלל השכלתו או מעמדו.
״מתייחסים לכל אחד כמו שהוא
מתנהג. ואין לי כל טענות. גם עם
האנשים בכלא אני מסתדר טוב. יש
ביניהם אנשים מאוד מעניינים שאפשר
לדבר איתם״.
שאלתי אותו מדוע כאשר חקרה
אותו עורכת״הדין ברלינר חקירה
נגדית, היה כל־כך עוקצני כלפיה, והוא
ענה, בפעם הראשונה בנימת כאב _
אמיתי :״תראי, מה שקרה לי זה רעידת-
אדמה. אני הייתי חלק מהמערכת
הזאת. הייתי עורך־דין וייצגתי
לקוחות. עשיתי זאת, כמובן, לא רק
לשם שמיים, הרווחתי יפה מאוד. אבל
אף פעם לא ייצגתי מישהו שחשבתי
שאיננו הוגן. ואת יכולה לראות את זה,
מכיוון שחלק מהעדים במישפט שלי
היו לקוחות שהפכו אחר־כך לחברים.
״היה לי אמון מלא במערכת הזאת,
ופיתאום ביום אחד הכל נשבר. אני
כעסתי על גברת ברלינר, כי חשבתי
שהיא הגישה ראיות שירעה כי אינו

״איבדתי את האמון במערכת,
שאני עצמי הייתי חלק ממנתו -
אני רא רצחתי! הלילה ישנתי
טוב. אלה שרצחו שלא יישנו!״

חרמון, אברהם אביהם של הנאשמים
(מימין) מצא את עצמו יושב לפני מתן פסק״הדין
ווו

שתי המישפחות

ליד אחותה של כרמלה; מזל אהרוצוב. היחסים בין
שתי המישפחות היו אדיבים. גם אחרי פסק״הדין
לא הפגינו בני מישפחתה של הקורבן שימחה לאיד.

חברתיות, יכול לרצוח בחורה שאהבה
אותו, רק כדי למנוע ממנה להגיש
תביעת אבהות נגדו, החרידה אותי.
מאידך, הוא כפר מהרגע הראשון
בכל קשר לעניין. כעורך־דין ידע
היטב, כי אם יספר גירסה על מריבה
שנפלה ביניהם, על כך שנתן לה מכה
בלי כוונה והיא נפלה ומתה, והוא איבר
את עשתונותיו ונפטר מן הגופה, היה
יכול להיות נאשם בהריגה בלבד,
ולהיות נידון לכמה שנות מאסר. אולם
הוא עמד על גירסתו המקורית, למרות
שהסתכן בכך במאסר־עולם. ידעתי גם
כי סניגורו, הפרופסור ליבאי, רמז לו
על דרך זו כמה פעמים, אך חרמון דבק
בגירסתו המקורית בעקשנות רבה.
״הוא בוודאי לא טיפש,״ אמרו
מישפטנים ,״ואם הוא נלחם על הגירסה
שלו כל־כך בעקשנות, הרי שהוא
באמת חף־מפשע או שנכנס למילכוד״.

מרוייקות. הרי הייתי יכול להיות חביב
אליה, כמו שאני חביב אלייך, אבל
כעסתי מאוד על כל המערכת״.
שאלתי אותו מה יעשה אם יזוכה
וילך הביתה, האם ישוב להיות עורר
דין? והוא ענה :״אינני יודע, אני לא
חושב. נדמה לי שאחרי שאיבדתי את
האמון במערכת, זה יהיה לי קשה מאוד.
אבל לא בגלל הסיבה שאנשים יזכרו לי
את מישפט הרצח. אם הייתי חושש
מדעת הקהל הייתי נמצא היום בברזיל.
לא איכפת לי בכלל מה יאמרו אנשים,
כי אני יודע שאני לא עשיתי את זה״.
שאלתי אם הוא כועס בליבו על
כרמלה בלאס, שבגלל מותה הסתבך
בעניין הנורא הזה, והא ענה בפליאה:
״כועס על כרמלה המסכנה? מה
פיתאום? למה? אין לי שום כעס עליה.
בזמנו, פשוט רציתי להתרחק ממנה, כי
לא הייתי מעוניין בקשר איתה, אבל

אינני כועס עליה. אני יודע שהיה לה
רגש אליי כל הזמן, לא הכחשתי זאת,
אבל גם את בוודאי, כאשר אינך
מעוניינת במישהו והוא רודף אחרייך,
את משתדלת לנתק אתו מגע.״
הוא מספר כי כבר בימים הראשונים
לנסיעתו לחוץ־לארץ, ידע שיש נגדו
צו־מעצר בישראל .״הבחורה שאיתה
נסעתי התקשרה להורים שלה, ולהם
יש קשרים, והם בררו ואמרו לנו שיש
נגדי צו־מעצר, מייד כאשר אחזור
ארצה. אבל בכל זאת, לא אני הזמנתי
את עורך־הדין מנחם רובינשטיין
לפאריס. כמו שכתבו בעיתונים. כתבו
הרבה דברים לא נכונים. האמת היא,
שהמישפחה שכרה אותו עבורי וקנתה
לו כרטיס. כאשר דיברנו בטלפון,
אמרתי לו שאין צורך שיבוא, אבל הוא
אמר שכבר יש כרטיס ושיותר טוב
שנדבר בעל־פה, והוא הגיע. זאת
האמת״.
שמעון חרמון גם הכחיש את העוב־

והשופטים שמואל קווארט, יעקב
קדמי ועדנה שצקי, נכנסו לאולם.
שימעון הספיק להתיישב ליד אחיו,
מאיר, כאשר אב־בית־הדין, השופט
קווארט, הכריז :״אנו מזכים את מאיר
חרמון מאשמה ואנו מרשיעים את
שימעון חרמון ברצח״.
באולם הושלך הס. ישבתי קרוב
,מאוד לנאשמים, והצלחתי לראות כיצד
פניו של שימעון מאדימים. לרגע בלע
את רוקו ומייד התעשת. הוא חזר
לארשת־הפנים הקרירה והשלווה שלו,
תוך שניות ספורות.
השופט קדמי הקריא את עיקרי
פסק־הדין ואמר כי השופטים שאלו את
עצמם שלוש שאלות עיקריות. האם
נקבעה פגישה בין כרמלה והנאשם
בערב היעלמה, ביום ה־ 18 ביולי . 1983
על שאלה זו ענו השופטים בחיוב.
הם הסתמכו על מה שהיה כתוב
ביומנה של כרמלה. על כך שהיא
סיפרה על הפגישה המיועדת לבני־

לחו 1 \ 1חך *| האב, אברהם חרמון, למעלה,
לפני פסק״הדין ולמטה רגע
1111x1 1 -1 /
אחרי הקראת פסק־הדין. מהאם הסתירו את מועד

פסק־הדין כדי למנוע ממנה התרגשות. אבל מנגנון־
ההגנה של האדם החל פועל במהירות. דקות אחדות
אחרי ההרשעה כבר התעניין האב במועד הערעור.

1ל | ד \ 1כרמלה בלאס, אחות לפי מיקצועה (בבית״החולים
1111 1111 וולפסון בחולון) נרצחה כשהיתה בהריון. הרוצח ששרף
את גופה כדי לטשטש את זהותה, ביקש להשחית במיוחד את עוברה.
דה שצוינה בקשר אליו בעיתונות, כי
הוא קמצן .״אם את קראת את
הפרוטוקול של המישפט, את יודעת
שאני לא קמצן. כאשר צריך, אני לוקח
את הרופא הטוב ביותר ואת עורך־הדין
הטוב ביותר, אבל אני לא אוהב לזרוק
כסף כאשר לא צריך:״
הוא ידע כי השופטים כתבו את
פסק־הדין במשך כל הלילה. והתייחס
גם לאפשרות כי יורשע .״אם ירשיעו
אותי אני אכנס לכלא בראש זקוף, כי

מישפחתה ואמרה להם כי מטרת
הפגישה היא לנסוע לנצרת ולגבות שם
חוב מישפטי ששימעון טיפל בהחזרתו.
וכן על ידיד של כרמלה, רופא, שהעיד
בבית־המישפט שכרמלה סיפרה לו על
פגישה זו.
השאלה השניה שבה עסק בית־המישפט
היתה — האם אומנם נפגשו
השניים באותו ערב? גם על שאלה זו
ענה בית־המישפט בחיוב. ולכך היו לו
הרבה נימוקים. השופטים ניתחו את

כבר ירעו את גירסתה של העדה,״ .אמר
השופט קדמי. השופטים קיבלו את
מכלול הראיות הנסיבתיות: קניית
את־חפירה וכפפות בחו״ל, כאליבי
לרשימה שנמצאה בביתו של חרמון
בתל־אביב, החלפת ארבעת צמיגי

המכונית, למרות שרק שניים מהם היו
בלויים, טיפת־הדם שנמצאה על שנאי,
שהיה במכונית של חרמון (טיפת־דם
שחרמון סיפר כי נטפה מאפה של
כרמלה בפגישה האחרונה ביניהם, כמה
ימים קורם לכן).

מאיר חרמון, אשר על זיכויו הכריזו השופטים
בפתיחת הישיבה, היה נרגש מאוד. הוא חולה־כליות
ונזקק לדיאליזה מדי יומיים. למישפט בא עם הפסיכולוגית שלו.

זיכוי לאוו

אני לא אשם ואני לא עשיתי את זה.״
שאלתי אותו מה יעשה אם יזוכה, האם
ינסה לחפש את רוצחיה האמיתיים של
כרמלה? והוא ענה :״אינני יודע, חשבתי
על זה, ואני רוצה לומר, שאני בטוח
שהם יימצאו יום אחד, אבל אני לא
חושב שאני צריר לחפש אותם״.

שלוש שאלות עיקריות קיד־העזד הכריז על כניסת
השופטים. הכל התיישבו במקומם

האליבי שהציג שימעון לליל הרצח.
ומצאו בו חורים אחדים. הם האמינו
לדבריה של העדה שאיתה בילה חרמון
חלק מליל הרצח, כי טילפנה לביתו
אחרי הפגישה, אך לא היתה משם
תשובה במשך 20 רקות תמימות,
למרות שהמרחק בין הבתים הוא דקות
הליכה ספורות. השופטים התייחסו גם
לשיחות שנערכו בין האחים חרמון,
ואשר לא תאמו זו לזו.
״השיחה השניה בין האחים, שבה
סיפר שימעון כי ישן טוב באותו לילה
היתה שיחה מעושה, אחרי שהאחים

הדין הרצל חבקוק, שעזר לפרופסור דויד ליבאי(משמאל) בהכנת ההגנה.

בית־המישפט קיבל את הראיות
בעניין המחצלת שנמצאה על הגופה,
ואשר היתה דומה מאוד לזו שהיתה
ברשותו של הרמון, בעניין שערות
הכלב שדבקו במחצלת, ואשר היו
מתאימות לשערות כלבו של חרמון,
״דובי״ הדוברמן.
עד־השמיעה היחידי, שעליו הסתמכה
התביעה, היה אברהם נרינסקי,
שכנו של חרמון. נרינסקי העיד בבית־המישפט,
כי בערב היעלמה של
כרמלה, ליל התשעה־באב, שמע
צעקות וקולות אשה וגבר. שנשמע
כמו שימעון, עולים מהדירה. הוא גם
שמע חבטה של מכשיר קהה על
ריצפה. בית־המישפט התייחם למנעול־ההגה
שנעלם, שבאמצעותו, לדברי
התביעה, נרצחה כרמלה וגם לרחיצתה
היסודית של המכונית למחרת.
הסברו של חרמון, בדבר פגישתו עם
כרמלה ימים ספורים לפני היעלמה,
כדי לקבל ממנה תיק לעזרה ראשונה
עבור נסיעתו המתוכננת לחו״ל לא
התקבל על דעתם של השופטים.
על פי כל אלה קבעו כי הפגישה
המתוכננת בין שימעון וכרמלה אכן
התקיימה באותו ערב. בביתו של
שימעון.
השאלה האחרונה היתה אם נושא
(המשך בעמוד )50

1ך 1הונף לראשונה מזה שנים רבות בחזית ארמון

/ 1\ 1111 הפסטיבלים של ונציה. הפסטיבל שבעבר הלא 1 רחוק החרים את ישראל קיבל את מאחרי הסורגים בהתלהבות רבה.

הרודן מוסוליני(בתמונה מימין) הכיר את קלארה ב־,1932
היא היתה בת 20 והוא בן ;49 מאז לא משה מצדו והוצאה
להורג יחד איתו ב״ 27 באפריל ( 1945 בתמונה משמאל נראים השניים אחרי שנתלו) .בתמונה

תלייה ברגליים

ך* יה זה משעשע לראות כיצד
1 1אותם העיתונאים שעמדו מופתעים
נוכח סרט המטיף לאהבה בין
גזעים שונים של המין האנושי, שבא
מישראל, יצאו מכליהם מזעם, למראה
סרט פאשיסטי תוצרת מולדתם.
היה זה הסקנדאל הגדול שסגר את
הפסטיבל ברעמים וברקים. ערב לפני
הסיום הוצג הסרט קלארטה של

הכימאי פאסקואלה סקיטיירי, המספר
על חייה של קלארה פטאצ׳י, אהובתו
של מוסוליני, כשבתפקיד הראשי
חברתו של הכימאי, קלאודיה קאר־דינאלה.
עוד לפני שהוצג הסרט, החלו
הגלים רוחשים.
מלכתחילה היה ברור שהכוונה
לספר על קלארה, כעל דמות הירואית
שהקדישה את חייה לאהבתה והיתה רק

במרכז נראים השחקנית קלאודיה קארדינאלה, עם חברה לחיים ובימאי הסרט פסקואלה
סקיטיירי. קארדינאלה, מגלמת בסרט קלארטה את קלארה פטאצ׳י, אהובתו של מוסוליני,
כאשה שהקדישה את חייה לאהובה הרודן והיתה, כביכול, רק קורבן של הנסיבות.

קורבן של נסיבות, הוציאה מכליו את
כל מי שחרות האדם ושיווי־הזכויות
נחשבים בעיניו. אבל את היריה
הראשונה ירה המשורר יבגני יבטו־שנקו,
שישב בצוות־השופטים הגדול
של הפסטיבל ועזב את ההקרנה
באמצע, בחרי אף, כשהוא קורא לכל
הצוות להתפטר לאות מחאה, על
שהנהלת הפסטיבל כללה בתוכניתה
סרט בעל גוון פאשיסטי מובהק .״זהו
עלבון לכל מי שמשתתף בפסטיבל
שנועד לקדם את ההבנה האנושית,״
זעק יבטושנקו.
אבל צוות־השופטים לא מיהר
להתפטר. ראשית כל, משום שבתוך
הצוות ישבו גם הכימאי מיכלאנג׳לו
אנטוניוני, שראה חובה לעצמו להגן על
נציגי התעשיה האיטלקית, שאיתם
הוא צריך לבלות את שארית חייו,
והאחים טאוויאני, שהיו קרובים
לחוגים הפרוגרסיביים של הקולנוע,
כמו סקיטיירי בשעתו.
הפעם זה היה קשה במיוחד לאחים
טאוויאניי, שלאורך כל יצירתם עובר
כחוט השני המוטיב האנטי־פאשיסטי
(הלילה של סן לורנצו) ולכן הוחלט
לקיים מסיבת־עיתונאים, שבה כל חבר
בצוות־השופטים שירצה להביע את
מחאתו באופן אישי, יעשה כן.
למסיבה זאת, שהתקיימה למחרתהקרנת הסרט, כבר הגיעו גדידים של
צלמים ועיתונאים, חמושים בכל המצלמות
האפשריות, וציוותי טלוויזיה עם
ציוד־תאורה מתאים. סקיטיירי מצירו
כבר חילק מינשר המגנה את התנהגותו
הבלתי קולגיאלית של יבטושנקו, ועל

כך שבעוזבו את האולם התנהג בצורה
לא אתית לגבי שופט בתחרות.
כמו לפני קרב איגרוף, הביא
סקיטיירי את כל להקתו אל השורות
הראשונות באולם, וברגע שחבר
צוות״השופטים, הסופר גינתר גראס,
התל נושא את דברו בגנות המסר
הפאשיסטי של הסרט, קטע קולו הרם
של הכימאי את הסופר :״איך מרשים

לרובר שפתם של הפאשיסטים, גרמנית,
לדבר שפה זאת בארץ זאת?״
חבריו של הבימאי המשיכו,לצעוק
שאינם מוכנים לשמוע גרמנית
באיטליה.
סקיטיירי אומנם אינו נחשב בימאי
גדול, אבל קול גדול ואגרסיבי יש לו.
האולם הפך זירת־איגרוף של ממש,
כשהמשורר הספרדי, רפאל אלברטי,

קלארטה, ואז נשל שחקן יהודי את המיקרופון והביע תמיכה בגראס.

הסינור שמאחור
הסי 1פור: כר
1כ ה הסרט
הישראלי בפרס
ס ה המסקנה הראשונה שמת־
\ * בקשת מפסטיבל ונציה (ה־41
במיספח עלי להגיש למישרד־החוץ
של ממשלת ישראל. הייתי מציעה לו
לשחרר מסבלותיהם את כל עובדיו
המסורים, הנאלצים לנקוט עיצומים
לתקופות ממושכות, ולצייד בל עיתונאי
היוצא לפסטיבל־סרטים בינלאומי
בדרכון דיפלומטי. גם אם
מישרד־החוץ יצטרר להיכנס להר
צאות בשל כך — חותמת. בולים
וכדומה — הרי זה כאין וכאפס
לעומת מה שהוא מבזבז על כל מיני

בדבש

הגימאי הישראלי או רי
ברבש (משמאל)
מופיע במסיבת״עיתונאים בוונציה, שמנחה אותה

ג׳אנקארלו זיאני. השאלות שנשאל הפגינו בורות מד הימה
בכל הנוגע לחיים בישראל. אבל גם הבורות לא
מנעה מהסרס את פרס הביקורת, פרס ראשון מסוגו.

מרגע זה ואילך כבר חיה ברור
שצריך לעשות הכל, כדי לא להחמיץ
את ההזדמנות. ופירושו של דבר, אם
אפשר לקבל פרס — ובמיקדה זה
הסיכוי היחיד היה פרס־הביקורת. שכן
נציגיה הם ששפטו במיסגרת שבוע
הביקורת שנכללה לראשונה בפסטיבל
הזה — צריך להתחיל לעבוד.
זה הרגע שבו צריך לרדוף אחר
כל העיתונאים היושבים בצוות־השופטים
ולשכנע אותם, ראשית כל,
לראות את הסרט.
וכך קרה שלכד מחבר ישראלי
בצוות־השופטים של העיתונאים,
שותפי דן פיינרו, מצאנו את עצמנו,
יחד עם בימאי הסרט ומפיקו רודי
כהן, רצים לברר אם אכן החברים
מרומניה. פולנית שווייץ, הולנד,
גרמנית צרפת. יוון, נורווגיה, בריטניה,
איטליה, ארצות-הברית והונגריה
ראו את הסרט. זאת כדי שאם
יתברר שישנם חברים שדעתם מכרעת
אשר לא ראו אותו, נוכל לארגן
הקרנה נוספת. והקרנה נוספת בתור
פסטיבל אינה עניין של מה בכך. זה

הישרארים שברו את
הסורגים

שליחים מפוקפקים ונציגים ריש־מיים.
כי לפי השאלות שהופנו אליי.
בפשר שהותי בפסטיבל זה. נרמה
כאילו ישראל עדייו נמצאת מעבר
לקשת בענן, ואיש אינו בקיא באורחות
חייה.
שנית. כל בימאי ישראלי היוצא
לפסטיבל בינלאומי מרגיש עצמו
יתום. שכן איו אף נציג רישמי אחר.
שיכול לעמוד לצידו בצר לו. לתת לו
גיבוי, או לעזור לו בכל העבודה
שצריך להשקיע כדי לקבל תשומת־לב
כלשהי. או לזכות בפרס כלשהו.
ויסלחו לי אנשי המישרד. אך מה
שהעניק אורי ברבש למדינת ישראל
בהצגת מאחרי הסורגיס בוונציה.
לא עשו הרבה נציגים רישמיים ענודי
עניבות־פרפר בפשר שנים רבות.
ובמה דברים אמורים? ראשית, על
העובדה המשמחת שאחרי שנים רבות
כל־כך של ״מוות בוונציה״ לגבי
סרטים ישראליים, כשרק לפני
שנתיים נשלח לשם הסרט חמסין
וחזר מבלי שהתקבל להצגה ומבלי
שמישהו אפילו הציץ בו( .זאת, בהשפעתה
הישירה של מילחמת לבנון
על אנשי התיקשורת והקולנוע באיטליה.
הקרובים למיפלגה הקומוניסטית!.
והנה,
השנה, לא רק שהסרט
התקבל למיסגרת המכובדת. שבוע
הביקורת. אלא שהוא אף זכה
בביקורות טובות מקיר אל קיר. לא
רק העיתונות הימנית והמרכזית. אלא
גם השמאל שבשמאל — לה
רפובליקה. לאומניטה ואבנטי —
כולם גמרו את ההלל על מאחרי
הסורגים ועיתונאים מארצות
ערביות לא היססו להצטרף לרשימת
המברכים. אבל לא די בכד, משהתברר
שנס הצגת הגאלה נסתיימה בהפי-
אנר והקהל קם על רגליו והריע
במשך עשר דקות, בא אליי כתב

שגם הוא נמנה עם צוות־השופטים,
מחה בקול רועד על היחס הגזעני
לשפה כלשהי, ושאל ממתי אוסרים על
שימוש בשפה כלשהי בפסטיבל־סרטים
בינלאומי וכיצד זה יתכן
שאנשים שופטים דעות לפי מוצא.
אחריו קם השחקן היהודי אולאנד
יוזפסון, שגם הוא השתתף בחבר־השופטים
ומחה על כך שסרט המאדיר
את הפאשיזם, מוצג בחסות פסטיבל
שכוונתו להאיר את הררר להבנה בין
תרבויות ובין בני־אדם. ורק דאב לבי
שהסופר יצחק באשביס זינגר לא היה
במקום (הוא הוזמן להשתתף בצוות,
אבל מפאת טיפול בעיניו ביטל את
בואו ברגע האחרון).

בדבש מביים את
מאחרי הסורגים, כ שלידו
הצלם אמנון סלומון. רבים בוונציה התקשו

בדבש בעבודה

להאמין, כי הסרס נעשה בעזרת קרן ממשלתית (של
מישרד התעשיה והמיסחר) ,עבר צנזורה ויוצג בבתי
הקולנוע בישראל. בעולם מופץ הסרס על-ידי וורנר.

וראייטי באיטליה (העיתון הנחשב
לתנ״ד העולמי של עסקי השעשועים!
ובדמעות אמר :״זה פשוט לא

ייאמן. בתוך הסרטים המדכאים
האלה, המופרעים האלה, והרדודים
האלה שאנחנו רואים כאן כל פעם. כא

הסופרת אריקה יונג בחרה שלא
לבחור, והעדיפה לתת הצהרה בשלב
יותר מאוחר, בדבר הקריטריונים
האמנותיים הטהורים, שלפיהם שפטו
השופטים את הסרטים.
קריטריונים אלה נראו בעיניי
תמוהים למרי, כשהתברר אילו סרטים
זכו בפרסים.
את הפרם, אריה הזהב, קיבל,
למרבה הפלא, סירטו של הבימאי
הפולני כז׳יסטוף זאנוסי, שנת השמש
השלווה. זהו סיפור אהבה בין אשה
פולניה וחייל אמריקאי בפולין שאחרי
מילחמת־העולם, בין החורבות, המנסה
לומר בין השורות את מה שכימאי החי
בפולין ורוצה להיות בשלום עם כל

העולם, אינו יכול לומר בגלוי —
בעיקר שפולין רוצה מאוד לעזור
לעצמה, אך אינה מסוגלת.
אבל כל זה אינו מספיק כדי להפוך
את הסרט לסרט גדול, מה עוד שסופו,
הנראה כמו מלודרמה סוחטת־דמעות,
משאיר טעם מפוקפק אחריו.
פרס מיוחד של חבר־השופטים
הוענק לאוטאר יוסליאני, בימאי
גרוזיני החי בפאריס, על סירטו חביבי
הירח, סרט מלא חן, כמעט ללא
עלילה, אבל שנון ועשיר בהמצאות
רעיוניות וחזותיות, שמטרתן להעמיד
באור נלעג את הבורגנות והרכושנות
של החברה הצרפתית, והוא אכן עושה
זאת בצורה משכנעת מאוד.

סרט ישראלי המטיף לאהבה בין בגי
הגזע האנושי. בלי להתחשב בלאום,
בדת ובארץ״.
פרסי המישחק היו מוזרים ביותר.
בפרס השחקן זכה נאסרודין שה, שחקן
הודי שאיש לא שם לב להופעתו ולכן
גם לא זכר את שמו, אם כי הסרט פאר
שבו הופיע, עורר התעניינות מוגבלת.
בפרס השחקנית זכתה פאסקל
אוז׳יה על הופעתה בסירטו של ריבט,
ואם כי היתה חביבה מאוד היה במתן
הפרס מעין ניחומים לצרפתים, שהיו
כה בטוחים שישיגו את כל הפרסים
הגדולים, עד שהביאו לשם אפילו את
שר־התרבות הצרפתי, ז׳ק לאנג, שסיפר
לכל מי שבא למסיבת־עיתונאים
מיוחדת שערך, כי הצרפתים והאיטלקים
הם למעשה הוריה של תרבות

מסובך ואף קשה להשגה — ולמרבה
המזל היו הפעם במקום אנשי חברת
וורנר שיפיצו את הסרט בץ ולם, והם
אירגנו הקרנה שכזו. וכל הכבוד
לחבר הנורווגי, שהואיל ובא ב־8
כבוקר כדי לראות ולהצביע.
ואכן. בפעם הראשונה בהיסטוריית
הפסטיבלים הזכורים לי. קרה שב־הצבעת
צוות־המבקרים התמודדו שני
סרטים. אס כי במרחק רב זה מזה.
הסרט הישראלי וסרט אמריקאי בשם
שושנת פרא. השושנה זכתה בשני
קולות, הישראלי בעשרה. כשחבר
אחד הציג פתק לבן, כי לא ראה אף
אחר משני הסרטים הללו.
אבל היכן היה נציג ישל מרכז
הסרט. או של מישרד המיסחר
והתעשייה או מחלקת ההסברה. או
מישרד־החוץ, כדי לקטוף את פירות
ההצלחה?
מדוע. כשדנמרק שולחת סרט
למיסגרת רישמית בפסטיבל היא
שולחת גם נציג רישמי שיחלק
תמונות. יפיץ חומר. יטפל בכל שיירת
המראיינים• יערוך מסיבת־עיתונאים?
למי שחושב שזה לא חשוב. אספר
רק על כמה מן השאלות שהופנו אליי
על־ידי עיתונאים נאורים מארצות
ידידותיות:
״איך הצלחתם להבריח את הסרט
מן הארץ?״
״איד הצליח הכימאי להסריט
בכלא — האם במצלמה נסתרת?״
״האם יתכן שערבים וישראלים
ישבו בכלא אחר?״
״מי מחזיק את הכלא — הצבאי״
״האם הסרט עבר צנזורה?״
״האם ירשו להציג את הסרט
בישראל?״
האם עוד יש למישהו ספק,
שהבורות ודשוררת במדינות ידידותיות
ביחס למתרחש במדינת ישראל,
זועקת לשמים?
המערב. שאר העמים יכולים להיעלב
אם הם רוצים...
ולבסוף — מה היתה באמת
האטרקציה הגדולה של הפסטיבל?
סרט באורך 16 שעות, שנעשה במקור
לטלוויזיה, בשם ה איימט (בגרמנית
מולדת) של אדגר רייס, שנבחר על־ידי
צוות־השופטים של הביקורת, כסרט
הטוב ביותר בפסטיבל, שהוכיח שגם
סידרת־טלוויזיה יכולה להיות יצירת
אמנות, אם מאחריה עומד יוצר בעל
רגישות וכישרון, ושאפשר לעשות
סרט באורך לא מוגבל, אם אכן יש בו
עניין וחומר מרתק.
אבל על סרט זה שהפך לתופעה
בכתבה הבאה.

^ ארץ כולה הוכתה בהלם —
1 1צעיר יהודי הותקף באלימות,
נחתך בפניו בסכין־גילוח והוכה בכל
חלקי גופו .״אתה מחלל את הדת
היהודית ׳,אמרו ליוסי שגיא, לדבריו,
שני הבריונים ,״אם תמשיך לגור בדירה
עם ערבי נרצח אותר!׳
יוסי שגיא שכב פצוע קל על ריצפת
המיסדרון בדירתו, עד שפונה לבית־

ג׳וליאנו, בן לאם יהודיה ולאב
ערבי, ניגש אחרי המיקרה ליוסי שגיא,
חברו. הוא הרגיש אשם במה שקרה
לחברו לדירה, ורצה לומר לו כל מיני
דברים, אולי הוא רוצה להיפרד ממנו,
אולי לא נוח לו לחיות עם איומים
מתמידים, בשל שותפו לדירה הנחשב
כערבי.
אר ג׳וליאנו לא היה צריך לומר שום

עם אמא בהפגנה ציכג־ג

שהיא בתו של הפרופסור הנודע מראש״פינה, אשר

דבר מסוג זה, הוא לא הספיק וכבר אמר
לו שגיא :״אני לא מצטער לרגע. אני
לא מתכוון לעזוב את הדירה ולא לנתק

הדביר את נגע המלריה בגליל. ביום השישי האחרון
הפגינו השניים בתל־אביב נגד הגזענות, בעיקבות ה התקפה
על יוסי שגיא, שהוא חבר לדירה של ג׳וליאגו.

ואיומים בסכין־גילוח. להפתעתי, תגובתו
היתה הפוכה. הוא לא התכופף. גם
הוא מודע לסכנות. כשהלכנו לטל־

דירת־רווקים אופיינית, הפוכה לא
מעט, נעליים גבריות זרוקות בכניסה
לבית, חדר־המגורים נם הוא הפוך, ליר

הבריונים פרצו רויוה שבה גרם הדוגמן
היהודי והשחקן שאביו עובי. האם היתה
זאת חסינה גזענית או הסתבכות אישית?
ג׳וליאנו באום־אל־פחם מעגו

היתה באום־אל״פחם לפני שבועיים, כשמאיר כהנא עמד לבוא לכפר.

החולים. לשם הגיעו השוטרים כדי
לחקור אותו. הם התייחסו אליו,
לדבריו, באופן משפיל ביותר.
הטראומה שלו מן החקירה הראשונית
של המישטרה, היתה קשה לא פחות מן
המעשה עצמו.
שגיא, בחור בן ,22 נתקל נפעם
הראשונה בחייו בשוטרים. אלה ניסו
להוביל את החקירה לכיוון הומר
סכסואלי.
כשבאו לחקור אותו, לא שאלו אותו
על התוקפים, באותה הרחבה כפי
ששאלו על יחסיו עם ג׳וליאנו מר,
שותפו לדירה. שאלו אותו מי הבחור
ומה טיב יחסיו עימו.
״זה לא יתכן,״ אמר השבוע ג׳וליאנו
מר ,״שזו תקיפה על רקע הומר
סכסואלי. בחורות נמצאות בדירה
כמעט 24 שעות ביממה. גם החברה
שלי וגם החברה של יוסי מתגוררות פה
רוב הזמן. חזיות ותחתוני־נשים תלויים
כל הזמן על החבל. כולם יודעים
שאנחנו רק שותפים לדירה.״
רק בשלב מאוחר יותר, אחרי
התערבותו של אריה עמית, קצין בכיר
במישטרת המחוז, היפנו החוקרים את
החקירה גם לכיוון הגזעני, וביקשו
משגיא לבוא למישטרה ולהרכיב
קלסתרון של תוקפיו.

46 -ווו

איתך את הקשרים. אני אחסוך לך את
כל מילות הצער״.
״הייתי מופתע,״ סיפר ג׳וליאנו,
״אחרי פגיעה פיסית משפילה כזאת

ג׳וליאנו וחברתו

מיה, חיפאית גם היא, עברה ביחד׳ עם גיוליאנו

וויזיה אמרתי לו שאיש לא מבטיח שזו
התקיפה האחרונה. הוא אמר שהוא
יודע ושזה לא איכפת לו.״
ג׳וליאנו ישב על הכיסא בדירתו,

לתל־אביב לפני חודש. הוא בא לתל־אביב כדי לקבל
תפקיד ראשי בצילומי סרט חדש, של הבימאי עמוס
גוטמן, שיצולם בקרוב, אבל לא מתכוון להישאר בה.

הקיר כוננית מעץ, ועליה מסודרים
שורות שורות מאות תקליטים. האוסף
של יוסי שגיא.
ג׳וליאנו, במיכנסי ספורט קצרים
ובגופיה אפורה, כמו של צה״ל, יושב
ליד שולחן־האוכל ומספר את סיפורו.
הוא נולד לסאליבה חאמיס, ערבי
נוצרי מן הכפר רמה שבגליל, סופר
ועיתונאי במיקצועו וקומוניסט אדוק
בחייו, ולאורנה מר, בתו של הפרופסור
הנודע מראש־פינה, שביער את מחלת
המלריה בארץ. ארנה הכירה את
סאליבה כששניהם היו חברים במים־
לגה הקומוניסטית. הם התחתנו ונולדו
להם שלושה בנים. לפני שנים אחדות
עזבה ארנה את המיפלגה ונפרדה
בעיקבות זאת גם מבעלה.
הילדים גדלו בבית שונה מבית
ילדותם. ג׳וליאנו נזכר, שבהיותו ילד
היו חבריו לכיתה שואלים אותו
בהתגרות את מי הוא אוהב יותר, את
אבא או את אמא, שאלה שלגביו היתה
לה משמעות הרבה יותר עמוקה מאשר
לכל ילד נורמלי .״אני הייתי אומר: אני
קומוניסט, אנ־ אוהב את שניהם.״ את
התשובה למד מאמא, את הילדים
בכיתה היא סיפקה. הוא לא ידע אז מה
זה בדיוק קומוניסט.
הפעם הראשונה שחש כי שונאים
אותו בגלל החלק הערבי שבו, היתה
כשהוטבעה המשחתת אילת. מייד
אחרי מילחמת ששת הימים .״הייתי אז
ילר בן ,8״ הוא נזכר ,״היה לי שכן
שהיה איש חיל־הים. נו, יום אחד, אני