גליון 2456 מתאריך 26 בספטמבר 1984

חדש מ״עלית״

עוגת שוקולד
משפחתית

וי מ ר יעקבסון ט מי ר

לא תגמר גם אחרי שכל הילדי ם
תנפלו עליה. עוגת שו קולד משפחתית
(גדול ה) של עלית. זו הי עוגת שו קולד
נפלאה מ ״עלית״ שעושה את
ה שוקולד הטוב ביותר בארץ.
אפשר לגוון את העוגה עם
קצפת,קרם שו קו ל ד וגלידה ־
מה שתרצי. לב חיר תן עוד
עוגות טעימות לא פחות:
עוגת שי ש, עוגת צימו קי ם,
עוגה אנגלית
ועוגת לימון. כולן עלית.

:20.9.83 בגין מתבודד.. .העולם הזה״
קובע שהוא לקה בדיכאון פסיכוטי.

: 19.10.83 בשבוע הראשון של ממשלת
שמיר בולטים בה סימני ההתפרקות.

:12.10.83 המשק מתמוטט. הסתערות על
הדולארים. המניות הבנקאיות צוללות.

ביו ת ר

אהד הרג עי ם ה מרג שי ם

ל י השנה בא כאשר נפגש תי ב ח שאי עם

ש היו

יעקב

ל רי נ סון

הי ־ זה

י מי ם מעסי םאח די שהעולם הז ה שבר את קשר=

השתיקה ס בי ב הפר שה, שהיתה עד אז
ב פגי ש ה ני ס ה
בחד רי = ח ד רי ם.
ה ד די,

לוי נ מון

ה סו ד הכמוס
או תי

ל שכנע

הו א לא ה צ לי חבכר. אך

כ שהוא מכ בד את הרג שת-ה חוב ה

ל סיו פ ה

:9.11.83 מתאבד שיעי מפוצץ את בניין
המימשל הצבאי בצור, גורם לקטל המוני.

הטרא גי,

ביותרבם די נ ת =ישראל.
נ ג דו

ש א ין אמת בדף|£סוח ש הו ע לו

ביררנו את הפרשה באווירה של

וכל לי־־ ה א תי ק ה

כ בו ד

שלנו. כאשר ה גי ע ה הפרשה

לא כללב מי כ הב -ההת אבדו ת הפר ש לו אף

בגנו ת

פי ל ה אחת

השבועון, שהחלסתו לפרסם את הדב רי ם ה סיר ה את ה לו ס מעל הפרשה הכלכ לי ת
ה ג דו ל ה

:21.12.83 ערפאת וכוחותיו מפונים מטרי פולי,
אחרי כישלון הנסיון הסורי להשמידם.

ביותר שהסעירה אי -פעם את

פרשת -לוי נ סון

הז ה,

ה מ די נ ה.

לא היתה הי חי דהש הוכי ח ה שגם

וכי שו ם קשר=השתקה לא יצלחכלעוד

הוכח גם בפרשת
האחראים

ז י**— סד עוד 3 0 .הסענדנד הלדם
ר*1אימ סאווא• א־מסד־ה יואר עסידס סרס״ס

חו ס פי = ה או סו בו ס ,

ש ני

לגנוז את הפרשה,

כיו ס

אין

אנחנופמל אי ם את

ל ה עול ם

ת חלי ף

תפקידנו. הד בר

שנרצ חו א ח רי שנ ל ק חו ב ש בי. כאשר

הי הזהה עו ל ם הז ה שפיר ס ם את

ת צ לו מיו,

:11.1.84״העולם הזה״ פותח במסע
הגילויים על פרשת הבנקאי יעקוב לוינסון.

ני סו

ש הו כי חו

ה ש בויי ם

היוןבריאיםושל מי ם. לא נת 8ו

לא נרפ ה מכך גם ה שנ ה.
אך ה עו ל ם הזה
ה שני ה -לנתח

אינו רק

ה ע לו ל להתרחש.

עי תון

אז הרת נו

כז א ת היתה ה סידר ה של ד ן

גליונותברא שי ת ה שנה.

צלה רי םכה רי ם.
עתה

ל גי לויי ם.

ת ה לי כי םולה סי קמסק נו ת,
ל מ של:

מנות עד שנפתתח ח קיר הרש מי ת.

יתכן שתשובה עוד

ה מז הי רות או ת ך

מפניהמ פו ל ח

אולי אמרח ג ם אתה:

בדור שכל שו רהב סי דרה

ב עו ד מו ע ד

בישראל ״ ,שנמשכה ע ל

בכר( הי ס פ ^ו ת /סתם /ל גו פי ם

מ ס פי ק!

הי ה מ אי רכהנא, שהפך איש־־השנה של תשמ״ד. כמה ש בו עו תאח רי

:2.5.84 נחשף אירגון הטרור של המתנחלים
בשטחים הכבושים, שתיכנן רצח המוני.

ה מזי מות

לפוצץ אח

ה שונו ת

היהודיה, שיי שתה

תו כ ני ת

למעשה חז ההשבוע ון

ז מן

ני כ ר

ל פ ני

ש ב עי ק בו תי הן
סגנושל ^פר ם,

עי תונו ת

ל פ ני

חו ד שי ם

תקום סמשלח -א חדו ת = ל או מי ת,

:18.7.84 נערכות הבחירות לכנסת ה־.11
התוצאה: תיקו מוחלט בין שני המחנות.

״ ב לי

ושהשאלה הי חי ד ה הי א ) 03י הי ה /ש מי ר

ל פי כלהסימנים ,

ב לי

הי שרא לי ה תמוס ס,

ה פי ר סו ם ה מי ס ח רי, הממלא ת פ קי ד

מהווים מישפחה א חת,
מו ר א,

קבע נו

כ מו

ת מי ד,

הצפויים, כאשר

ו א חד הענ פי ם

חיוניב תיפ ק הד ה של

תהיה השנה הבאה קשה עוד

ב כו חו ת מ שו ת פי םנתגברעלהק שיי ם
ו עו ר כיו

זרועות ־ הביסחון את המחתרת

ה ב חי רו ת לכנ סת ה־־11

לעיתונותה חו פ שי ת. המשק

ביותר הי הענף
חו פשית.

שגילינו אח

: 30.5.84 שני ערבים,חוטפי האוטובוס לאש קלון
נרצחו אחרי שנלכדו חיים. מי אשם!

ל הי פ ך.

השנה היתה קשה

שן פ ג עו

מגיבוריה סיד ר ה

ה מ סויי ם מראש את כלהמ או ר עו תהח שובי ם של השנה^*

שאירעו. שלאיזה

שו ליי ם, ר איי ת

ז ו הלכה למעשה.

ה ר ־ ה בי ח, חשפו

פני

כסה אפשר ל ק רו אעלזח? ״

ז ו היתה ב ב חי נתנ בו א ה. אחד

מי ס ג די

מפני מעלמל

הצפיייה של מניותהבנ קי ם.

עומ ^ן י ^ יני ^ ר ־ פאשיזם

ר בי ם ר או

יותרמ שי מ תו

יו ת ר.

קוראיה עו ל ם הז ה

ל מ ען הגשמת סי ס מ תו של

ש בו עון

לו ח ם

מ שו א־ פ ני ם״.

: 1.8.84 מאיר כהנא נבחר לכנסת, מיפלגתו
הנאצית זכתה ב״ 25.907 קולות כשרים.

שעליהם יאבקו המהנות השונים בחרות, כחלק
ממאבקם על חלוקת־השלל ביניהם.

חייבים רבים לחרד
פגרת החגים של הכנסת תאפשר לח׳׳כים רבים
לצאת לחופשה בחו׳׳ל. נראה ש שלי ש מהח״כים,
שאינם שרים או סגני שרים, ישהו בחו״ל
בחודש הקרוב.
במישרד־האוצר טוענים, שעובדה זו תקשה על שר־האוצר
להציע תוכנית חירום כלכלית, שי ש לה השלכות על
משכורתו של כל אזרח.

תי גי נן -ך
צד״ר לצ 1ר
למרות האירועים בדרום לבנון יקבל צד״ל —
צבא דרום לבנון — את השליטה על העיר צור.
אנ שיו של אנטואן לחאד שולטים עתה באופן
חלקי בעיר צידון ובאופן חלקי בנבטיה ובג׳זין.

שרון משנה תדמית
שר־המיסחר והתעשיה, אריאל שרון, משנה
תדמית. הוא שו מר על פרופיל נמוך במישרד,
מקדיש את רו ב יו מו ללימוד החומר והחליט
שב שלב זה הוא לא יחליף אי ש בצמרת
המישרד.

מה ל!רה לחלוירה?
פרשת רציחתם של שני השבויים, חוטפי האוטובוס
לאשקלון, הועלתה מחדש בשאילתה שהגיש ח״ב מתתיהו
פלד לשר־הביטחון החדש, יצחק רבין. פלד, שהוא
אלוף־במילואים, ביק ש לדעת מה קרה לחקירת האירוע.

״המאפיה •
הישראלית״ בספר
קציך־מישטרה צרפתי בדימוס הגיע
באחרונה ארצה בדי לתחקר אנשים שונים
לספר שהוא כותב על האחים זמור,
המאפיה היהודית, שבמיסגרת־חיסול נרצחו
ארבעת אחיה בארץ, בפאריס ואף
בארצות-הברית.
איש־־המישטרה מפארים נפג ש עם
עיתונאים. אנשי־מישטרה לשעבר ומקור בי
מישפחת זמור, המתגוררים בארץ.
הצרפתי קיבל חומר נוסף על גיבורים
אחרים במאפיה הישראלית והוא יצרף
אותו לספר.

ר1ליק ללישכת
העיתונות הממשלתית
הדד לתיקשורת ישראל(״רוליק׳׳) פלג, מרכז
ודובר סיעת המערך בכנסת, נענה להצעה
רי שמי ת שהופנתה אליו והוא יהיה מנהל
לישכת־העיתונות הממשלתית.
מינויו אינו כדור בהדחה מכאיבה משום ש קודמו בתפקיד,
מרדכי דולינסקי, מסיים את חוזה עבודתו בחודש אוקטובר.

ברית חסידים־ליטאים
בין מרכיבי אגודת־ישראל מסתמנת ב שבועו ת
האחרונים מהפכה ביחסים ש בין חסידים
וליטאים.
לא מכבר נוצרה חזית משותפת בין ר א שי חסידי ויז׳ניץ
ובין סיעותיהם של שלמה לו רינ ץ מבני־ברק ומנחם פרו ש
מירושלים.
שלושת המרכיבים של החזית החדשה מתלוננים על חוסר
שיתוף־פעולה עם האדמו״ר מגור ונציגו בכנסת, הרב
אברהם שפירא.

יחסי־צימר
לחברת־השבדים
פרוייקט גדול של מסע יחסי־ציבור ל שינוי
תדמית חברת-העובדים הוקפא בינתיים, למרות
שהבנות לכך היו בבר בשלב סופי. לא נקבע
תאריך לתחילת המיבצע.
יתכן שהסיבה לכך היא המתנתו של המזכ׳ל, י שראל קיסר,
למסקנות ועדה פנימית, המוקמת עתה, לבדיקת דרכים
ל שינוי תדמית צמרת ח בר ת ה עו בדי ם בעיני חברי
ההסתדרות.

קיסר לראשודלציון
מזכ״ל ההסתדרות, י שר אל קיסר, יעתיק את כתובת מגוריו
מחולון לראשון־לציון. המזכ׳ל, המתגורר בדירה צנועה
בשכונת־עובדים, יעבור לדירה מרווחת יותר, אף היא
בשכונה צנועה.

רבין חשש מליסה פרץ

נוטשים את גס?

תקרית לא נעימה נמנעה משר־הביטחון, יצחק
רבין, בביקורו ב שבוע שעבר בקריית-שמונה.

בל אנשי מטהו של יצחק נבון מתקופת
הבחירות נ ט שו את הנשיא לשעבר, על רקע
חיבובים אישיים ומיקצועיים. אחד מהם אף עזב
את נבון בטריקת-דלת.

יועציו הודיעו לכתבים הצפוניים שרבין לא יוכל לשוחח
איתם. הללו מיהרו להודיע שהם י שכנעו את ליסה פ רץ
שתקבל את פניו של רבין לי ד משרדי־העיריה, תגיש לו
פרחים ותאמר את מה שי ש על ליבה לעיני המצלמות
והעיתונאים.

האיום כנראה עזר, ור בין נפג ש לשיחה
ממושכת עם הכתבים הצפוניים, ובכך נמנע
מליסה פרץ לנאום לפני השר על הישגי־הליכוד
במילחמת־לבנון.

מאבק על
הדוברזח בחר1ת
יושב־ראש מזכירות חרות, יורם ארידור, חותר למנות את
לימור ליבנת כדוברת התנועה. הוא מבקש שהיא תחליף
את הדובר הנוכחי, יוסי ברון, שאף הוא מינוי שלו. ברון
הוא אחיו של בעל־הטור נתן ברון. ליבנת עבדה
במישרד־הפירסום טלא רויו, ושימשה כדוברת
מטה־הבחירות של הליכוד בבחירות האחרונות. היא ביתה
של הזמרת שולמית ליבנת.

תפקיד דובר התנועה יהיה אחד הנושאים

בשגים קוד מו ת הופיעה בגיליון ראש״השנה של

| ר ש 03 גו ה |
נתבת־ענק על איש־השנה ועל אנשי־השנה
למיקצועותיהם. השנה הוחלט להפריד ביניהם.
כתנת־הענק על

אנשי־השנה תשמ״ד
תופיע בגיליון הקרוב של ״העולם הזה״ ,שיופיע
כרגיל. כתבה זו תכלול את נימוקי בחירתם של
אנשי״השנה בעולם, במרחב, במדיניות, ב־מישפט,
בכנסת, בביטחון, בעיתונות, בכלכלה,
ביהדות, בדת, ב שידור, ברפואה, במדע, ב תיאטרון,
בספורט, בספרות, וכן אשת״השנה
וצעיר־השנה.

אסיפת נושים
של..אגודת הסטודנט,״
כונס הנכסים הרישמי, העוסק בפירוק ״אגודת
הסטודנטים של אוניברסיטת תל־אביב״ ,קיים
השבוע אסיפה ראשונה של נו שי האגודה.
צו״הפירוק נגד האגודה הוצא לפני שלושה חודשים בבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, אחרי שראשיה — עסקני
סטודנטים מן הימין — הסתבכו בפלילים.

״צער בעלי חיים״
נגד כפרות
אגוד ת ״צער בעלי חיים״ פתחה במאבק
צי בורי נגד הנוהג •טל שחיטת אלפי
תרנגולים ביום*הבים ורים לצורכי כפרות.
חברי האגודה טוענים שאין זו ״מיצוות
עשה״ ,אלא מינהג זרשה שתרש בין
היהודים. בשלב הבא הם מבקשים למנוע
שחיטה על־ידי שינוי בחקיקה.

טיסות־השכר
דדיו! נוסף
במישרד־התיירות ממתינים ל דיון נוסף בצמרת
מישרד־התחבורה בעניין מניעת עירוב נוסעים ישראלים
וזרים בטיסות־השכר.

מישרד-התיירות אירגן שדולה של חברות-שכר
זרו ת וישראליות, המפעילות לחץ בלתי־פוסק

על לישבתו של השר חיים קורפו, שי שנה את
החלטתו.

קונגרס שלוש הדתות
בתד־אביב
מרכז הקונגרסים יארח בשנה הבאה את קונגרס שלו ש
הדתות, שבו ישתתפו אלפי אנשי־דת נוצריים, מוסלמיים
ויהודיים, מכל העולם. נושא הקונגרס :״חיים בצוותא ב ץ
שלו ש הדתות בארץ־ישראלי.

האפיפיור כבר נתן את אי שורו לבואם של אנ שי
כמורה נוצרים חשובים לתל-אביב.

תחרות חיבורים -
נגד הגזענות
״האגודה לזכויו ת האזרח״ מבקשת לערוך
תחרות חיבורים על הנושא ״המילחמה בגזענו ת
וחיזוק זכויו ת האזרח״.
התחרות תתקיים לא רק במיסגרת בתי־ספר. היא נועדה
לגוון את דרכי הוויכוח הציבורי סביב שתי בעיות אלה.

פוסטר לשבדיה יוסף
מועצת החכמים של ש״ס מתלבטת בבקשות
מוזרו ת שהגיעו אליה. פונים רבים מבקשים

לקבל צילום מוגדל בצור ת פוסטר של הרב
עובדיה יוסף, מנהיג ספרדים שו מרי תורה. עתה*י
הם בודקים אם על־פי ההלכה מו תר להדפיס
פוסטר של הרא שון־לציץ ל שעבר.

.בורג הקדים הבחירות
אחד הצווים האחרונים שעליהם חתם יוסף בורג, בתפקידו י
כשר־הפנים בממשלת־המעבר, היה הקדמת הבחירות ל ש תי
מועצות מקומיות.
הבחירות למועצות ש ל אבו־סנאן שבגליל ושלג׳לג׳וליה
שב מ שול ש ייערכו ב־ 30 באוקטובר, בעוד חמישה שבועות.
התאריר המקורי לבחירות היה 5בנובמבר . 1985

רביעיה ב,,מעריב״

רביעיה מנהלת עתה את הצהרון מ עריב, מפני שהעורך
הראשי, שמואל שניצר, והעורך הראשי ל שעבר, שלום
רוזנפלד, הממשיך בפעילות סדירה בעיתון, מאושפזים מזה
כמה שבועות, והם יי עדרו עוד זמן־מה.

חברי הרביעיה הם דב גולד שטיין, עידו
דיסנצ׳יק, לוי-יצחק הירושלמי ומנחם תלמי.
דווקא באחרונה פסקו היריבויות האישיות בצמרת מ ע רי ב
בענייני הירושה.

במדינה העם שאתילא בזעיר אנפץ
את המחיר י שלמו חיילי
צה״ל — כי הם יצ טרפולהתמודד עם השיגאה
״האם היית קורה לזה טבח?״
״בהחלט לא!״ אמר הקצין, שזוהה
בשם גיורא, איש־קשר בין צה״ל ובין
הגוף הנושא את השם הבומבסטי צד״ל.
אם כן, איך הוא היה מכנה יריו ת
ללא־אבחנה אל תוך אוכלוסיה אזר חית,
שבמהלכן נהרגו 13 איש ונפצעו
קרוב ל־? 30
במילון של הקצין גיורא :״זאת
היתה התלהטות יצרים.״כעבור שנתיים ויומיים. חי־לופי״דברים
מדהימים אלה, שנ שמעו
על־ידי מאות אלפי צופי הטלוויזיה
הישראלית, מעידים יותר מכל על
העיוות הנפשי, שבו לוקים בהכרח
קצינים במישטר־כיבוש חסר״תכלית
וחסר־תוחלת. משהו משובש מאוד
בנפשו של הקצין ש שמו גיורא.
מה שקרה בכפר סוח׳מור בדרום־
לבנון היה טבח, פ שוטו כמשמעו.
טבח זה נערך תחת אפם של קציני־צה״ל,
שהיו צריכים לדע ת שדבר כזה
מוכרח לקרות.
יש דמיון מחריד בין הטבח ״הקטן״
בסוח׳מור ובין הטבח ״הגדול״ במחנות
בדיו ק שנערך ושאתילא,
צברה
.שנתיים ויומיים לפני כן.
בשני המיקרים לא היו חיילי צה״ל
מעורבים בטבח עצמו. להיפר, הם פעלו
בשלב מסויים להפסקתו.
בשני המיקרים נערך הטבח על־ידי

זו. אך אין זה פוטר את צה״ל מן
האחריות. ההיפך הגמור הוא הנכון:
צה״ל נושא באחריות כפולה ומכופלת.
כי במציאות הלבנונית, כל עדה
מגינה על עצמה בכוח הנשק. כאשר
פירק צה״ל את כוחות־המגן של
הפלסטינים במחנות ביירות ושל
הכפרים השיעיים בדרום, הוא הפקיר
אותם לשוחטיהם, בני העדות הסמו כות.

זו בלבד שצה״ל לא נקט
באמצעים הדרושים כדי להגן על
חסרי־המגן, אלא שהוא צייד וחימש את
רוצחיהם הפוטנציאליים, הכנים אותם
לשטח, ו״מסר להם את האחריות״.
מי שמכנים נחש ארסי למיטתו של
תינוק, נושא באחריות לתוצאות. זה
נכון בסוח׳מור כשם שהיה נכון בצברה
ושאתילא.
קצין־שוקולד. אך מעבר ל צד

המוסרי, י ש צד מעשי, ההופך טבח זה
לאסון לי שראל.
מה שנקרא בשם המפואר צד״ל אינו
אלא חבורת שכירי־חרב של ישראל,
המורכבת בחלקה מיסודות מפוקפקים
ביותר, והעומדת תחת פיקוד כו של
ועלוב. סעד חדאד עוד הצליח,
איכשהו, להחזיק חבורה זו ביד. יור שו
בחסדי ישראל. קצין־השוקולד בעל
תואר הגנרל, אינו מסוגל אף לזה. הוא
שנ ערך
התרגש מן הטבח, לא בנוכחותו.
תפקידו של צבא־כיבוש הוא קשה
בכל מיקרה. הוא גורם לאוכלוסיה
המקומית להקים מחתרת לוחמת
ולפגוע בו. בדרום־לבנון, שבה י ש
אוכלוסיהישיעית קנאית בעלת מסורת
מילחמתית, זה מסוכן שיבעתיים.
דמותו של הצעיר השיעי, שהוצג

ה עי תונ אי םשת קו
השבוע. אם יבוצע רעיון זה, יי ערך
מרחץ־דמים בכל רחבי דרום־לבנון,
ומרחץ זה לא ייעצר לי ד גבול ישראל.
העולם י טיל בצדק את מלוא האחריות
על ישראל.
י ש רק דרך אחת לצאת מלבנון:
להגיע לי די הסדר עם העדה השיעית
ולצאת מייד. אין כל טעם לחכות
להסדר עם יוניפי״ל — כי הסדר כזה
פ שוט לא יצלח. כוח של או״ם אינו
יכול לשהות בשום ארץ בלי הסכמת
המד^-ה הרשמית. ממשלת־לבנון לא
תוכ, להסכים לשום הסדר כזה, בלי
י־,־ של הסורים. ואין כל

תימוב ,״כך שהסורים מעוניינים
לאפשר לצה״ל לצאת מן הבוץ, שבו
הוכנס על־ידי אריאל שרון וידידיו מן
המערך.
מחיר השהיה בלבנון עולה מדי
חודש: מחיר הדם, מחיר הכסף ומחיר
החרפה וההתבזות בעולם. אין פיתרון
אלא אחד: להסתלק מייד, תוך השארת
מצב שבו יוכלו כל כפר וכל עדה להגן
על עצמם.

הממשלה
!הברדק נמשך

שר־אוצר מודעי
לשכות, מז כירו ת, נ הגי םומ כוניו ת וו לוו -כ פול 25
כוחות שאורגנו, שצוירו ושמומנו בידי
ישראל, והעומדים תחת פיקוח ש ל
צה״ל.
בשני המיקרים היתה ההתפתחות
צפוייה מראש.
כשני המיקרים נערך הטבח באיזור
׳שהיה בשליטת צה״ל, ושצה״ל נושא
במלוא האחריות לו, ככוח־כיבוש.
נחש ארסי במיטה. בשני
המיקרים השתמשו דוברי הממשלה
באותם התירוצים עצמם, שאיש בעולם
אינו יכול להתייחס אליהם ברצינות.
הם דיברו על ״מנטליות לבנונית״,
כאילו זה מצדיק משהו. י ש מציאות
בלבנון, שבה כל העדות רוצחות זו את
העולם הזה 2456

בטלוויזיה, מראה זאת בעליל. כל צעיר
שיעי בדרום־לבנון הוא פוגע פוטנ ציאלי
בצה״ל.
אך כאשר מכניסים לשטח חבורה
של שכירים חמושים, בעלי ״מנטליות
לבנונית״ ,יורשיהם ש ל שינאות בנות
מאות בשנים, הרי-זו הזמנה למעשי-
טבח. בעיקבות מעשים כאלה תגבר
השינאה לצה״ל ולישראל, ויגברו
הפיגועים. חייו של כל חייל י שר אלי
בלבנון נתונים מעתה בסכנה חמורה
עוד יותר.
לצאת מייד! אם חישלה מישהו
את עצמו שצה״ל יכול ״למסור את
השטח לצד״ל״ ולסגת, הרי התפכח

האלה, רמונדה, ליילה ומוחה אל־טאוויל בהפגנה בתל־אביב
מחלה ממארת. כל ילד בי שראל
יודע כי י ש גורם אחד מרכזי לאסון
הכלכלי ולאינפלציה: התקציב העצום
של הממשלה, שמ קורו בתקציב הצבאי
האדיר, ההתנחלויות, המשך הכיבוש
בלב נון( ראהל עי ל) והניפוח הביות־קראטי
המיפלצתי. שום דבר לא נעשה
כדי לטפל במחלה ממארת זו, המוצאת
את סימלה המושלם בממשלת־האח־דות־הלאומית
על 25 שריה, לשכותיה,
מזכירותיה, וולוואיה ונהגיה.
השבוע דובר הרבה על קיצוצים, אך
הם הסתכמו בסכומים מגוחכים על
הנייר — ואין ש מץ של ספק שרק
חלק קטן מאלה יבוצעו הלכה למעשה.
למשל: מתקציב המיליארדים של
מישרד־הבטחון יקוצצו 80 מיליון
דולארים.
התמונה, כפי שנראתה השבוע:
הציבור יסבול על שום דבר. שום
תרופה אינה נראית לעין. ההסתדרות
משתפת פעולה עם הממשלה, ודויד
לוי יהווה את האופוזיציה הקולנית,
בעודו נהנה מכל הנאות הממשלה,
שבה הוא מכהן כסגן־ראש־הממשלה.
משוגע? זוהי רק ההתחלה.

המיבח! הראשון

למודעי אין מרטו״ .ליעקובי
אין מו שג. נזירו תיש
בשפע, ו תוכני ת אין

השב״ג העמיד את
רבין ופרס במיבחן
המור — אי שי ופוליטי

לכל אחד היתה ״תוכנית״ ,והוא
הכריז על כך בקולי-קולות.
ליצחק מודעי היתה ״תוכנית״,
ובשמה דר ש ל קבל את תפקיד שר־האוצר.
לגד
יעקובי היתה ״תוכנית״ ,והוא
דיבר על כך הרבה ותכופות.
למערך היתה ״תוכנית״ .ל לי כוד
היתה ״תוכנית״ .להסתדרות היתה
״תוכנית״.
בועו ת סבון. כל ה״תוכניות״
האלה התגלו כבועות־סבון. מסתבר כי
לאיש לא היתה שום תוכנית. גרוע מזה:
ל אי ש לא היה גם המושג הקלוש ביותר
לגבי כלכלת ישראל.
לכן עסקו השבוע הכל בתחביב
הישראלי הרגיל: אילתורים.
הוטלו ״גזירות״ ,ש אי ש לא יד ע
לשם מה הן באות, ומה הן נועדות
להשיג. הוטל ״היטל״ על השכירים,
באמתלה החסודה שהוא יחול על
״הכל״ .אך השיכבה האמידה בי שראל
אינה משלמת מיסים כלל, או ב שיעור
מגוחך. ההיטל יחול על השכירים,
אנוסי־המיסים.
מבחינה כלכלית זוהי שטות גמורה.
תחת להוזיל את הוצאות־הייצור כדי
לאפשר לתעשיה הישראלית להתחרות
בארץ ובעולם, מגדיל ההיטל את
הוצאות־הייצור, אך מקטין את שכר־העובדים.

מי הם רצו לד פו ק — את יצחק
רבין או את רמונדה טאוויל?״ שאל
עיתונאי ציני, בשעה שעבר על פני מול שהתייצבה
מישמרת־המחאה מרכז בתל־אביב.
בית־העיתונאים
תשומת־הלב בהפגנה, שנערכה על־ידי
תנועת אלטרנטיבה ברשימה המת קדמת,
היתה רמונדה אל״טאוויל
עצמה, שבאה למקום יחד עם שלו ש
מבין ארבע בנותיה היפהפיות. שותפה,
העיתונאי איבראהים קרעין, בא גם
הוא.
יום לפני כן הופיעו קציני־מישטרה
ב מי שרד העי תונות הפלס טיני ת של
רמונדה והביאו לה שני מיכתבים. הם
נכתבו בנוסח אחיד, דבר שהעיד על
תיאום מוקרם. על האחד חתם איש־צה״ל,
והוא הודיע כי אלוף פיקוד־המרכז
שו קל את סגירת המישרד. על
מישרד־הפנים, איש חתם השני שהודיע כי הממונה על המחוז שוקל
את סגירת השבועון של רמונדה,
אל־עודה(״השיבה״) ,המופיע בערבית
ובאנגלית.
שני הפקידים הזמינו את רמונדה
לישיבה משותפת לשניהם, באותו
המקום ובאותו המועד, כצעד אחרון
לפני הסגירה. הפגישה באה כדי ליצור
מראש אליבי, למקרה של פנייה
לבג״ץ.
היה ברור כי לא הצבא, הכפוף עתה

ליצחק רבין, ולא מישרד־הפנים,
הכפוף עתה זמנית ל שי מעון פרס, יזמו
את הפעולה, אלא שרות־הביטחון־
הכללי. הנימוק הרישמי: פעולותיה של
רמונדה ממומנות על-ידי תנועת פת״ח.
עיתוי מוזר. העיתוי היה מוזר
ביותר. פעולה כזאת אינה נעשית
בן־רגע, תוך אילתור. היא הוכנה בלי
ספק זמן רב מראש. אם כן, מדוע לא
נעשה הדבר בימי כהונתו של משה
ארנס כשר־הביטחון ויוסף בורג כשר־הפנים?
מדוע נעשתה בחיפזון רב, ימים
מעטים אחרי כניסת השרים החדשים
לתפקידיהם?
לכך יכלה להיות רק סיבה אחת:
השב״כ ניסה לנצל שעת־כושר שבין
שתי תקופות־כהונה, כדי להעמיד את
השרים החדשים לפני עובדה מוגמרת.
החשבון: הם לא יעזו לבטל פעולה של
השב״כ שכבר פורסמה ברבים.
היה זה מיבחן ר א שון לרבין ולפרס
גם יחד. בעולם, שבה ידועה רמונדה
יתר מכל אישיות אחרת בשטחים כפעולה הדבר נראה הכבושים,
הראשונה של הממשלה החדשה,
המוכיחה בדרך זו שהיא מתכוונת
להגביר את הדיכוי ז ם בהשוואה
ל מע שי ממשלת־הליכוד. בשביל רבין
ופרס זהו גם מיבחן אישי, אם י ש להם
אומץ־הלב ל שבור קנוניה שניזומה
אחרי גבם.
לסתום סה למתונים. מדוע
שונא השב״ב את רמונדה? גם לכך י ש
סיבה שקופה: רמונדה היא הצוהר של
העולם לשטחים הכבושים. באמצעותה
שומע העולם על המתרחש בשטחים
אלה, על מעשי המתנחלים ופעולות
המימשל הצבאי, פיגועים ומהומות.
כל עיתונאי ז ר המגיע לארץ,
שברצונו לחקור את המתרחש בגדה
וברצועה, מצוייר מראש בכתובתה של
רמונדה.
מבחינה פוליטית, רמונדה אכן
תומכת בקו המתון של יאסר ערפאת
נגד חזית־הסירוב, שעיתונה זכה זה
עתה ל רי שיון להופעה יומית. במשך
שנים היתה ידיד תו הקרובה של עיצאם
סרטאווי, לוחם־השלום הפלסטיני,
ולחמה למען ר עיון ההכרה ההדדית בין
י שראל ומדינה פלסטינית. היא מוזמנת
מדי שנה לע שרו ת ועידות בינלאומיות,
המוקדשות לר עיון זה, הסותר לחלוטין הקודמת מדיניות הממשלה את והנוכחית. על כן נאסר עליה זה מכבר
לצאת מן הארץ. הפעם מנוי וגמור עם
השב״כ לחסל את פעולתה סופית.
השבע זרמו ל ארץ מיברקי־מחאה
מכל רחבי העולם, וביניהם מראשי
האינטרנציונל הסוציאליסטי, שהוא
חשוב לתדמיתו הבינלאומית של פרס.
היה עליו לבחור בין תדמיתו בעיני
העולם ובין יחסיו עם שרותי־הביטחון.
ציבור אחד שתק לחלוטין: ציבור
עיתונאי י שר אל ואירגוניהם.

חברתהנסיעות הגדולהבישראל מציעהלך עתה
3סיורים מרתקים במצרים
מצויים העתיקה 1
ה סיור ה קל א סי
ל ק היר,לו ק סור ו א סו אן
7י מי ם( 6לי לו ת)

התלמ$485-

ל אד ס בחדר זוגי
השילו עלהנילוס
סיורי ם מ שולבי ם
ב שי ט תענוגות
באני ה שר תון
8י מי ם ( 7לילו ת).

הוזלמ 026-ו$
ל אד ם ב חדר זוגי

כל המחירים כוללי ם שהייה ב מלונו ת מדרג ה ראשונה לפחות ונסיע ה הליד ו שוב ב או טו בו ס
תיירים ( .תו ספ ת לטיסה 90-ל. לכל כוון) .המ חירי ם אינ ם כוללי ם הי טלי ם כלשהם.

6תשלומים דולריינז
לבעלי כרטיס אשראי ״ויזה״ ״י שו א כו ט״ ו״דימרס קלוב״ /6״ 10 עם רכישת הטיול לפני
היציאה ויתרת התשלום ב־ 5תשלומים שווים וצמודים לדולר החל מ־ 1לחודש
שלאחר רכישת הטיול ללא ריבית.
פרטים והרשמה בכל סניפי ומשרדי ״קופל״ בארץ

לעולם הגדול טוס עם הגדולים
קופל נסיעות
קיי פרסומאים

( איו! 1

הו!וגה

תשמ ״ ד

מאת

אורי אבנדי
ך * בורה של יצורים אנושיים יצאה מיער־הער אל השטח הפתוח, הזרוע שיחים. תחילה יצא
( 1המנהיג. היה זה גבר ק שי ש וערמומי. הוא עמד בצל של ע ץ וסקר בזהירות ובקפדנות את השטח.
מבטו חיפש סימנים להימצאות בני־אדם וחיות רעות אחרות בשטח.
משנוכח לדע ת כי השטח בטוח. יצא מצל העץ. אחריו באו בני־החבורה — תחילה הגברים, שנשאו
אלות כבדות, ואחריהם הנשים והילדים. הנשים דאגו לכך שהילדים לא יתרחקו מהן. כמה גברים הלכו
מאחור, כדי להבטיח ש אי ש לא יפגר.
הם התקדמו באיטיות, כשהם עוצרים מדי פעם כדי לבדוק את השטח מסביב.

לפתע נשמעה קריאת־אזהרה חדה. מישהו ראה מרחוק חבורה אחרת של

החבורה כולה קפאה במקומה. הנשים אספו
את הילדים והצטופפו בגו ש דחוס באמצע.
מסביבם הסתדרו הגברים. הצעירים והחזקים
התפרסו אינסטינקטיבית במעגל חיצוני, כשהם
מצייתים אוטומטית לפקודת המנהיג. לא עלה
על דעת איש להפר את פקודתו. כולם למדו
מלידה כי הציות המוחלט למנהיג, ראש־החבורה.
הוא כורח של הישרדות בשעת־סכנה.
החבורה השניה הגיבה על הפגישה באותה
הצורה בדיוק. גם היא נערכה להגנה, בפקודת
המנהיג — הגברים החסונים מלפנים, הנשים
והילדים מאחור.
במשך שעה ארוכה בחנו שני המחנות זה את
זה, במבטים של פחד, חשד ושינאה. הם השמיעו
צעקות גסות. שנועדו ל עודד את עצמם ולהפחיד
את החבורה השניה.
אילו ראה מחנה אחד שהוא גדול וחזק בהרבה
מן השני. היה מנהיגו נותן את הפקודה
להסתערות. הגברים של החבורה הגדולה היו
מתנפלים על החבורה היריבה כדי להרוג את
הגברים ולחטוף את הנשים הצעירות והילדים.

חיסול של חבורה אחרת היה מגביר
את הסיכוי להישרד, לצוד ציד ולקטו!?
סירות. הדבר היה גם מגביר את
הביטחון השוטף של החבורה, על־ידי
סילוק ירי ב פוטנציאלי.

האדם הקדמון בתנועה:

בדר ך הוא

אוייב,

בכל

רגע בחיים

צפוייה סכנה

במיקרה זה הסיקו שני המנהיגים כי הכוחות
שקולים, פחות או יותר. ושלא כדאי לערוך
מילחמה. השבט הראשון נע בזהירות קדימה,
כאשר הגברים החסונים סוככים על החבורה
כולה. גם החבורה השניה התחילה לזוז, כשהיא
מקפידה ל ש מור על מרחק גדול בינה ובין
האחרת. אף אחת משתי החבורות לא היתה בטוחה
שהחבורה האחרת לא ת תנפל עליה לפתע,
בעורמה, כדי לתפוס אותה ברגע של חולשה.

אישהשנהתשח״ד

בלי אמונה כזאת, לא יכול היה האדם הקדמון לחיות — ולא היה חשוב אם האמין
בעץ עבות או באבן גדולה, ברוחות טמירות ו טובו ת או בשדים זדוניים.

(המשך מ ע מוד ) 7
התימרון ארך זמן. שתי החבורות חלפו זו על פני זו, כשהגברים הצעירים מציגים אלה לאלה מחוות
,של גבורה, מנופפים באלות ומפליטים קריאות מקפיאות־דם של איום. השאר הסתפקו בחילופי מבטים
של שינאה.
הנשים, הילדים, וגם הגברים השמיעו כל העת תפילות קולניות לאל השבט, כשהם מבטיחים לו
מתנות ומינחות אם אך יציל אותם הפעם הזאת מן הסכנה. כשזו חלפה, כרעו כולם והשמיעו
תפילת־הודייה לאל, בתוספת קריאות־התפעלות מחוכמתו ומגבורתו של ראש־השבט.
כשנגמר הכל, נאנחו הכל אנחה של הקלה עמוקה. שוב שרד השבט בחיים. הוא התקדם למחוז־חפצו,
שם קיוה למצוא מנוחה בטוחה ללילה, פירות למאכל, ואולי גם טרף, שהצעירים יכלו לצוד כדי ל שבור
את רעב החבורה כולה.

• אלוהים ושמו פחד
ץ את היתה דמותו של האדם במשך מיליונים רבים ש ל שנים — חיה בטבע, חיה אחת מני רבות.
( החיה האנושית לא צרירה על־ידי הטבע בנשק טיבעי, בציפורניים ושיניים חדות, קרניים או ארס.
האדם היה כמעט חסר״ישע מול״כל חית־טרף גדולה, כמו הנמר, פאר־היצירה של הטבע, ש צוייד בכל
הכלים הדרושים לציד. מישפחה של אריות יכלה לקרוע את האדם לגזרים, פילה יכלה לדרוס ולמעוך

״אנחנו״ 1,1־01״
^ פחד הוליד את האמונה. הוא הוליד גם את השינאה. עולמו של האדם הקדמון היה
1 1מוגבל. ברוב האיזורים לא היה המזון מצוי בשפע.

חבורה של בני־אדם היתה צריכ ה לשמור על מרחב־המחייה המצומצם שלה

מכל מישמר, כדי להישרד. כל חבורה זרה היתה סכנה לעצם קיומה.
הציווי הטריטוריאלי — הכורח ל שלו ט במרחב־מחייה קבוע — קיים אצל בעלי־חיים רבים מאוד
בטבע. בעלי־חיים כאלה מתנפלים אינסטינקטיבית על כל זר בן־סוגם הפולש למרחב שלהם, בעודם
מנסים מדי פעם להרחיב את המרחב הזה על־ידי פלישה לשטח שכן.
יש בעלי־חיים, העושים זאת ביחידות, או בזוג של זכר־נקבה. י ש בעלי־חיים העושים זאת בחבורות
קבועות. היצור האנושי שיי ך לסוג השני.
בגלל ציודו הטבעי הדל, חי האדם הקדמון מקדמת הנא בחבורות. החבורה היא צורך־קיום אנושי,
כי רק החבורה מסוגלת לצוד ולעבוד ביחד, להגן על עצמה ביחד ו לג ד ל ביחד את הילדים.
שיתוף־פעולה חיוני זה יוצר את ההרגשה של ״אנחנו״.

מול ״אנחנו״ עומדים ״הם״ .הם — כל האחרים, הזרים.
כל האחרים מאיימים על מרחב־המחייה של החבורה. מפני האיום הזה י ש לעמוד על המישמר בכל
עת. ומכיוון שכל חבורה זרה זוממת להרוג ולהשמיד כדי לרשת את מרחב־המחייה, מוטב ל הקדי ס.
אותה, לרצחה ולהשמידה, בבחינת ״הקם להרגך — השכם להורגו!״
בעולם אכזרי זה לא היה מקום לאחוות־שבטים, לאהבת־האדם־באשר־הוא־אדם, לספקנות, לדמו 1
קרטיה•

בעולם
שלט הפחד — הפחד כעובדת־חיים הקודמת לכל, והגוברת על הכל. הוא
שקבע את דפוסי־החיים של האדם, והוא ש עיצב את ההווייה האנושית מראשיתה.
הווייה זו היתה מבוססת על הנאמנות הבלתי־מסוייגת לחבורה, ל״אנחנו״ ,לשבט העומד מעל לכל.
היא היתה מבוססת על הציות הגמור לראש־החבורה, מנהיג השבט, המנהל את חיי הכלל והמנצח על
מילחמותיו. היא היתה מבוססת על השינאה האינסטינקטיבית לכל זר, לכל חבורה אחרת, ל,״הם״,
המאיימים על שטח־המחייה, הזוממים לגזו ל ולהרוג, ל שדו ד ולהשמיד. וגולת־הכותרת של ההוויה
הזאת היתה האמונה בכוח עליון, מיסתורי וכל־יכול, המגן על השבט ועל כל פרט בו, ההולך לפני
המחנה והעוזר לו לגבור על כל אויביו.
כך חי האדם הקדמון במשך מיליונים רבים של שנים, וכך חיו אבותיו לפניו, בגילגוליהם השונים,
שעקבותיהם מגיעות עד לשחר הימים.

האדם הקדמון הז ה חי וקיים, והוא חבוי בתוך־תוככי כל אדם החי ב שנ ת
תשמ״ד עלי אדמות.

• רא אד, רא מרו, דא גיבוו
^ פני כמה אלפי שנים החל מיצעד התרבות האנושית. היא הוציאה את האדם מחשכת הווייתו
/הפרימיטיבית, ובנתה, ני ד בו על גבי ני ד בו, הווייה חדשה.

החבורה הקטנה של האדם הקדמון הלכה והתרחבה. חבורות היו לשבטים,
שבטים לעמים.
אנשים התקבצו יחד בתילי־אדם, הקרויים ערים, ובהן נוצרו נכסי־תרבות מופלאים. עמים הפכו
לאומות גדולו ת וחזקות, חובקות־יבשות.

מרחב־המחייה היה למולדת, וזו גדלה, עד שהיא משתרעת על ג בי אלפים,
עשרות־אלפים ו אן מאות־אלפי קילומטרים מרובעים.
אין האדם זקוק עוד ל ציד ולקטיף מיקרי של פירות כדי לאכול די לכלכל את מישפחתו. המוח
האנושי גדל בהתמדה, והוא חולל פלאים ש שינו את פני כדור־הארץ, לטובה או לרעה. כלי־העבודה
הפרימיטיביים, העשויים מאבן, פינו את מקומם לכלי־המתכת, למכונה, למחשב, לפיל אי הטכנולוגיה
המודרנית.

יו תר מכל התפתח, כמובן, אותו סימן־היכר אנו שי מובהק — כלי־הנשק.
האלה הוחלפה בחרב ובחנית, שפינו את מקומן לרובה ולתותח, לטנק ולמטוס, לפצצה הגרעינית״
ולחללית המסוגלת לזרוע מוות והשמדה המונית מן החלל החיצון.
ההתפתחות הרוחנית היתה מופלאה אף מן ההתקדמות החומרית. האמונות הפרימיטיביות התחלפו
בדתות מסובכות. אל השבט היה לאלוהים, תחילה של עם אחד, וברבות הימים של היקום כולו.
וככל שהשתחרר האדם מכבלי הרעב והאוייב, כן גבר בו ביטחונו העצמי, הוא התחיל להבין מדוע
המציא האדם את אלוהיו.
הגאון האנושי המציא תורות־מוסר נהדרות, דתיות ובלתי־דתיות. הוא כונן שיטות פילוסופיות
מורכבות. ל צד המוסר והחוכמה התפתחה המחשבה החברתית והמדינית, ונולדו מישטרים של חוק,
המבוססים על הכרעת הרוב והבטחת זכויות המיעוט.
המאבק בין אדם לאדם במיסגרת המדינה הועבר לאפיקים של הסכם חברתי ומישפט. נע שו
הנסיונות הראשונים לאחד את המדינות כולן במיסגרת עולמית, שתכונן סדר בינלאומי-ומישפט
עולמי.
בשעה שגברים ונשים התהלכו בחלל החיצון, ומכונות האדם הגיעו אל כוכבי־לכת רחוקים, מותר
היה לקוות לכינון מימשל עולמי על פני כדור־הארץ, שיבטיח לכל אדם חיים של חרות, צדק, כבוד
ושיוויון, בלי הבדל של גזע, לאום, דת ומין.

חיי

האדם

הקדמון:

עבודת־צוות,

ציות

עיוור

למנהיג

אותו באדישות, חבורה של זאבים יכלה לתקוף אותו מכל עבר ולטרפו. הטבע היה מלא בחיות יעילות
ממנו: דובים ונחשים, עיטים ותנינים, כרישים ונמרים.

מול כלי־הנשק הטיבעיים של כל אלה לא היה לאדם, כן אחת ממישפחות הקופים,
אלא נשק אחד: השכל המעולה שלו, שגדל בהתמדה.
שכל זה איפשר לו להתארגן, להמציא שיטות של ציד ועבודה בצוותא, לייצר כלי־נשק מלאכותיים.
בעזרת כל אלה, גבר האדם בהדרגה על סביבתו, בתהליך שארך הרבה מיליוני שנים.

אולם האדם הקדמון היה מודע בכל רגע של חייו לחולשתו היסודית. קל היה
ליפול טרה לחיות רעות, ליפול קורבן לחבורה אנושית אחרת שביקשה להשתלט על
שטח־המחייה שלו, למות ברעב. כל חייו וכמעט כל תכונותיו היו מוקדשים
להישרדות פשוטה.
במשך מיליוני השנים טופחו וחוזקו ביצור האנושי הזה כמה תכונות, שאותן יר ש מאבותיו
הביולוגיים במשך אלפי דורות.

תכונה אחת היתה האמונה בכוח עליון.
האדם לא יכול היה להתקיים ולתפקד בעולם המסוכן, שבו היו כל חייו וקיומו תלויים על בלימה,
אלמלא בטח במישהו גדול ממנו, גדול מכל אדם, השומר עליו מלמעלה, מישהו שהוא אלוהים.
יתכן כי האמונה באל כל־יכול, השומר עליו אישית, היתה ירושת האדם מן הקופים שהיו
אבות־אבותיו. בשבטים של קופים מסויימים, וגם בחבורות של בעלי־חיים רבים אחרים מכל הסוגים,
יש מנהיג מוחלט, כל־יכול, אשר הציות לו הוא טוטאלי, ללא־תנאי וללא־עירעור. האדם הקדמון סגד
גם הוא למנהיג־החבורה שלו, אך שיכלו המתעורר העמיד אותו על כך שהמנהיג הוא בשר־ודם כמוהו,
בעל חולשות, אדם הנחלש בערוב־ימיו ומת. הדיקטטורה של רודן השבט לא יכלה עוד לספק את
הכמיהה העמוקה שלו למישהו כל־יכול, המעניק לו ביטחון מוחלט.

זהו החלום. המציאות של תשמ״ד היתה שונה לגמרי.

#חיה בווצת וזן הלב
ף* סון* המאה
^ הכל נראה שפיר. ההגיון האנושי צעד קדימה, ונראה היה ששום כוח
יוכל עוד לעצרו.

ה־ 19 הגיעה האנושות אל שיא האופטימיות. מילת״המפתח היתה ״קידמה,

האדם הרציונלי יצר את המדע הטכנולוגי, הוא החל מנצח את המחלה, הבערון
החלה הדמוקרטיה גוברת על כל יריביה, וטובי־המוחות חזו את ניצחונה בעולם
האימפריות הקולוניאליות.
ההומאניזם הליברלי והסוציאליסטי נראה כגל העתיד, כ שרגליו הם דגל
החוק והמישטר הדמוקרטי. היה נדמה כי הדת הסמכיותית עומדת להימוג, או
הומאניסטית בעלת קישוטים מסורתיים.

היו דרו שו ת ש תי מילחמות־עולם נוראות, על ע שרו ת מיליוני קורבנותיהן!
לנפץ חלום זה.
היתה דרושה האכזבה הנוראה מן הקומוניזם!^ ,נולד כתורה רציונלי ת מובהקת, וביצע פשעים
המונים נוראים נגד האנושות, כדי להביא לפיקפוק ברציונליות כולה. עליי ת הפאשיזם המיפלצתי
הרסה את שארית התיקוות.
לא היה מנוס מן המסקנה שמשהו יסודי מאוד התקלקל בדרכה של האנושות אל הקידמה ״הבלתי״
נמנעת״.

הסתבר כי י ש אוייב לאדם הרציונלי, התרבותי, ההומאני. אוייב זה לא עמד
מולו. הוא שכן ב תוכו פנימה.
היה זה הארם הקדמון, שלא מת ולא־ נעלם, אלא המשיך לחיות ו ל שלו ט בתת־מודע של האדם,
בעולם רג שו תיו ויצריו.

האמונה הדתית היא, ביסודה, תולדה של חולשה ופחד. הפחד מפני הלא־נודע,
הפחד מפני סכנות החיים, הפחד מפני אובדן היקירים, הפחד מפני המוות
ואי־היכולת להשלים עימו.

כל אדם שהתנסה בחווייה הקרבית במילחמות הגדולות או הקטנות יכול היה
לפגוש בו. די היה לו במבט בראי.

רק אל־עליון יכול היה ל ש מור על האדם מפני הסכנות, לנחם אותו על גורלו המר, להבטיח לו•
שיתעורר למחרת בבוקר ויראה שוב את השמש העולה,לדאוג לו למזון. ובעיקר: להבטיח לו שהכל לא
יסתיים ברגע המוות, שנישמתו תמשיך לחיות, או שיתעורר בבוא היום באחרית הימים לחיים חדשים.

כאשר עולה בתורן דגל־המילחמה. נושרים מן האדם אלפי שנים של תרבות אנושית, על איסוריה׳
ומיצוותיה. בשאגת־קרב אדירה פורץ האדם הקדמון מן הסוגר, כדי להרוג בתאווה, להשמיד
בתענוג,לשדוד ולטבוח. לאנוס ולענות.

משה בן עמרם. ישוע מנצרת ומוחמד: לרסן את האדם הקדמון ולהטיל עליו מיצוות מוסריות. כדי לתעל את היצרים הפרימיטיביים
בני־אדם חכמים בכל הרותח יד עו כי היצור האנושי הפרימיטיבי הזה קיים. עמודי־התווך של
התרבות האנושית לא הוקמו אלא כדי לשמש לו כסורגים. נימוסי־השולחן של לורד בריטי לא נולדו
אלא כדי לביית את האדם ולמנוע ממנו ל קרוע את הבשר החי של טרפו — שהיה אולי אדם משבט
אחר. משה בן־עמרם, י שוע מנצרת, מוחמר ועמיתיהם, לא עמלו אלא כדי לרסן את האדם הקדמון
ולהטיל עליו עול של מיצוות מוסריות, שבאו במקום האמונות הפרימיטיביות ההרסניות. כל מערכות
המישפט והדמוקרטיה לא היו דרו שו ת אלמלא היה צורך ל תעל את יצרי האדם לאפיקים המאפשרים
חיים בצוותא בחברה גדולה.

אך קליפה זו של תרבו ת אנו שי ת היא דקיקה, דקיקה מאוד — כשם שתקופה של
כמה אלפי שנים היא כאין וכאפם לעומת העידן של ע שרות מיליוני השנים, שבהן
חי האדם הקדמון.

קיומו של הגזע האנושי על פני כדור־הארץ תלוי בשיכבה דקה של אדמה, המגיעה באיזורים אחדים
לעובי של כמה מטרים, ובאיזורים אחרים לכמה עשרות סנטימטרים בלבד. מתחת לשיכבה דקה זו
תוססים בחיק האדמה כוחות פראיים אדירי־עוצמה, שאין הדמיון האנושי יכול אף לתפוס את גודל
כוח־ההרס האצור בהם. רק אפס קצהו של כוח זה מתגלה ברעש־אדמה ובהתפרצות הר־געש.

הוא הדין לגבי כוח־ההרם של הטבע האנושי, הפרטי והקיבוצי, החבוי מתחת
לשיכבת־התרבות הדקה.
יכול אדם לשבת בכורסה נוחה בביתו, להקשיב ליצירה של באך ולקרוא בספר על שפינתה,
כשהוא מוקף באשתו ובילדיו האהובים, ולהיות שלם עם עצמו ועם אלוהיו, אל חנון ורחום. תור כמה
שעות יכול אדם זה ללבו ש שכפ״ץ ולחבוש קסדה, לי טול לידיו רובה ולהיות לחיה רעה, ל פו צץ
רובע־מגורים מן השמיים ולירות בילדים על הארץ, לחרף את נפשו ל מ ען. אנ חנו״ ולרו צץ את
גולגלותיהם ש ל ״הם״ ,מפני שכך ציווה המנהיג.

אין זה אדם אחר. זהו

אותו האדם עצמו, האדם הקדמון ש פרץ מכלובו.

מרכות הפחד

ך* א שר קרו הדברים ר ק במילחמה, נמצאה להם אמתלה שניתן היה לחיות עימה. כמעט הכל
הסכימו שהדבר הוא בלתי־נמנע בשעת״חירום, כאשר אומה עומדת על נפשה מול אומה אחרת.
היו שראו בכר גם מעין קאתארזיס: אחרי החווייה המילחמתית המסעירה חוזרת החיה הרעה למאורתה.
האדם הקדמון שוב חוזר לכילאו התרבותי, וחופר אזרח שומר־חוק ושוחר־צדק.
סופרי כל המילחמות שמו לב לתופעה מוזרה זו: באותה המהירות שבה הופר המאזין של באר
לרוצח בשדה־הקרב, כן הוא חתר לכורסתו ונוטל לי דיו את הספר על שפינתה, כדי להמשיר ולקרוא
כמקום שעצר. כר עשה גם האדם שהצטרף לאספסוף של לינץ׳ בארצות־הברית.

הנמר שברח מגן־החיות חוזר אליו מרצון, ו שב ל שיגרת יו מו.
ניתן היה לקוות שזהו שלב־מעבר. בהגיע הקידמה האנושית אל התחנה הבאה, ותקום ממשלת־

כדור״הארץ, כר קיוו, יסתיים גם תור המילחמות, והאדם הקדמון יראה את פרצופו רק במיגרש־הכדורגל
או באיצטדיון האולימפי, שם הוא מוצא פורקו חמים לתוקפנותו הנושנה,

הפאשיזם המודרני שם קץ לאשליה זו.
חסידי הפאשיזם ומצדיקיו כתבו ערימות של ספרים על אופיו המודרני, על הפילוסופיה העדכנית
שלו. הוא בא לשים קץ לדמוקרטיה הכושלת, להתגבר על הליברליזם והסוציאליזם הרקובים של המאה
ה־ , 19 לספק לאנושות השקפת־עולם שור שי ת ומספקת יותר, להוות צעד בהתפתחות מן האדם אל
האדם־העליון.

בל אלה הם דיברי הבל.
הפאשיזם אינו אלא שיבה פשוטה אל האדם הקדמון.

ליתר דיוק: הפאשיזם משחרר את האדם הקדמון שב תוך כל אדם מודרני, את
״החיה שבאדם״ ,ומבטם עליו מי שטר מדיני וחברתי.
הפאשיסט מס׳ 1של המאה ה־ ,20 אדולף היטלר, עמד על כך בפשטות רבה בסיפרו מיין קאמ פף
(.המאבק שלי״) .הוא ביק ש לשחרר את האדם מן התרבות הקלוקלת שדבקה בו, ולהחזיר לו את
התכונות הטרומיות הנהדרות של האדם הקדמון, הבלתי־מקולקל.

הפאשיזם פונה אל היצרים הפרימיטיביים ביו תר של האדם — ובזה כוחו.
.הפאשיזם פונה אל הפחד. הוא מוצא תמיד את חסידיו הראשונים בקרב מוכי־הגורל וחסרי־הישע,
בעלי המום הנפשי והגופני. בהעלותו על נס את האדם החזק, האלים, זקוף־הקומה, הוא מוצא את חסידיו
בקרב כפופי־הגו, עלובי־החיים, החריגים החברתיים, חסרי־הביטחון־העצמי, בעלי הדימוי־העצמי
הפגום, אכולי הפחד.
סופרים והיסטוריונים עמדו על תופעה זו, הבולטת לעין. ערב עלותו של היטלר ל שי ל טון התלוצצו
בגרמניה על ״הגזע הארי החדש, שבניו יהיו בלונדיים כמו אדולף היטלר, רזים כמו הרמז גרינג ותמירים
כמו יוזף גבלס.״ היטלר היה שחור־שיער, גרינג היה שמן ומנופח, גבלס היה נמוך־קומה וצולע —
וכולם יחד היו רחוקים מאוד־מאוד מדמותו של זיגפריד, הגיבור הבלונדי, שהצטייר באופרות של
ריכארד ואגנר.
היתה זאת תופעה טיבעית לגמרי. אין הפאשיזם פונה אל אנשים בעלי ביטחון־עצמי, אלא אחרי
שהגיע ל שיל טון.

בתקופת־עלייתו פונה הפאשיזם אל הפוחדים. כי הפחד הוא עיקר תורתו.

אלוהים ומוחנימח״ה
^ ור ת הפאשיזם לא באה אלא להחזיר לעולם את תורת־הג׳ונגל, הוויית האדם הקדמון.
^ 1הפאשיזם פוגה אל רוח־השבט. הוא מחזיר לקדמותה את החלוקה המוחלטת של בני־אדם בין
״אנחנו״ ו״הם״ .״אנחנו״ — זוהי האומה, שאותה הופך הפאשיזם לערך עליון .״הם״ זה כל האחרים —
השכנים מחוץ והמיעוטים הלאומיים מבית. כלפיהם אין שום מיצוות מוסרית, שום ק שר אנושי.

ברוך שפינוזה ויוהאן סבאסטיאן באך משני עברי האדם הקדמון: בתוך רגע אחד מן הכורסה אל ה שכפץ. מן הטרקלין לשדה־הקרב

החופשההבאהשלך:טיסות+מל1ן
* סו ף ש בו ע ארוך ב איל ת מיו ם ה׳ עד יו ם א:,
3לילו ת +טיסה הלוך ו שוב בבואניג.
+לילה נו סף חינם באמ צע ה שבוע:
4לילו ת במחיר 3בחופשה מיום א, עד יום ה.,
המחירים ליחיד בחדר זוגי

* המחירים אינם ת קפי ם בחנים

פנה עוד היום לסוכן הנסיעות שלך או למשרדי ־ארקיע״
תל־ א בי ב 03-233285,413222 :חי פ ה: ו ,04-64337י רו ש לי ם 02-225888:נ תני ה 053-40734:ק רי תשמונה 067-40245:

או קי נ ג

נז פ ר נז

חייג ( 03-824261 שלוחה )540
ואתה מנוי על ״הארץ״ ל מ שך
כל תקופה ש תב קשבמ חיר
2,910 שקל ל חוד ש, כלו מר
בהנחה של־/״ 50ל 3-החודשים
הרא שונים של המנוי, ובהנחה
שלס 300/ב 6-החודשים הבאים.
טלפן ל מנוי על ״הארץ״ ,זה
כדאי לך כל בוקר.
מח׳ קידום ופיתוח טל 03-824261.שלוחה.540

עיתון דאנ שי ם חושבי

זיוה תרם

ו\/וש_21¥4 7£1

מזמינ ה אתכם

10 *116 ססץ 3 10 107116ר*^)3ץ

לחדר התצוגה בביתה בהרצליה פיתזח

דגמימעצבי אופשהעילית בישראל:
ג׳י פולופ -בג די עור, קול קצי ה חד ש ה
תמרה יובל -בג די ערב ו בגדי ם ל אירו עי ם
מיו חדי ם
רקמה -בגדי תמרה ל ש עו ת אחר הצהריים
ו הערב
גני -חול צו ת מ שי ע בו דו ת־י ד
רפי יע קוב סון -בגדי ם ליו ם ול ער ב
א/ו\ -בגדי ם אופנ תיי םלש עו ת היום
אופנ תיו ת
ושמ לו ת
חליפו ת
רזיאל ה
א ביז רי אופנה, חגורות, מ חרוזו ת, סריגי ם
המכירה תתקיים ביום
שי שי 28.9.84

- 10.00
- 17.00

שבת 29.9.84

14.00
19.00

10.00-14.00
1700-1900

בבית זיוה תלם -רח׳ דוד המלך ,10 הרצליה־פיתוח
^ \06 0121ח £516€ז 1116
10 0310)1 113111010011 51.
, 761. 052-72976ו 31 טז 2113-?1־1161

עיצוב: רזיאלה

העול ם הז ה

!המשך מ ע מוד ) 9

הם האוייב הניצחי, שי ש לרדסו ללא־רחם, לדכאו, לגר שו או להשמידו. הם
תת־־אדם, גזעים נחותים, ברברים, גויים, שטופי־זימה ונושאי־טומאה,. ,המבקשים
לכלותנו״.

השינאה הצרופה ל כל מי שאינו שיי ר ל״אנחנו״ אינה תחושה פרימיטיבית שי ש להתבייש בה, או
להודות בה בחצי־פה. להיפך, זוהי חובה פטריוטית קדושה, שי ש להתפאר בה ולהעלותה על נס.
כמו שתי חבורות של אנשים־קדמונים, הערוכות בכל עת ל טרוף זו את זו, צריכות האומות
המודרניות להתנפל על כל חלש מהן. הפאשיזם אינו רואה בכר כורח עצוב, אלא אידיאל מושר.
לגבי הפאשיזם, מולדת אינה מושג תרבותי, בית מורחב, מקום שקשורי ם אליו בגלל זיכרונות
קיבוציים ופרטיים והרגשת־שייכות — אלא מרחב־מחייה, שי ש לא רק להגן עליו מפני שכנים
השוחרים־לטרף, אלא גם להרחיב אותו בכל עת־מצוא, תוך גירו ש השכנים. מעולם לא חסרו לשום עם
אמתלות לכך.

כדי להחזיק מעמד בעולם כזה של פחד ושינאה, תוקפנות ומילחמה, צריך האדם
לחדול מלהיות פרט עצמאי ובן־חורין, ועל אחת כמה וכמה מלהיות ע רד ע ליון.
האומה המודרנית חוזרת לשבט הפרימיטיבי, ובר א שו מנהיג כל־יכול, שרק הציות
העיוור לו מעניק ביטחון ו או שר.

הפאשיזם האירופי המודרני הסתפק בכך. הוא היה חילוני ואנטי־דתי במהותו, אף שכרת לא־פעם
הסכמי־נוחיות עם כנסיה זו או אחרת. לא כן הפאשיזם של העולם השלישי. הוא מוסיף לפולחן־המנהיג
החילוני את הקנאות הדתית.
תחת דיגלו של פאשיזם זה נושרות אלפי שנים של התפתחות דתית. ש קירבו את כל הדתות לערכים
אוניברסליים, כלל־אנושיים. הוא חדזר אחורה, אל האמונות הפרימיטיביות ביותר של האדם הקדמון,
כאשר האמונה בכוח עליון, אלוהי ומאגי, היתה קשורה כל־כולה בזהותו של השבט.

לא עוד אל רהום וחנון, אל הפורש את חסדיו על האנושות כולה, בעל מיצוו ת
מוסריות החלות על הכל — כי אם אל פרטי של שבט, אל קנאי ונוטר, אל המעניק
את חסדיו בילעדית לבני השבט שלו, והשופך את חמתו על כל שאר הגויים.
אל האל הגזעני הזה חוזרות התנועות הקנאיות, הדוגלות בתפיסה המילולית ביותר של גי שו ת
פרימיטיביות קדמוניות. זוהי הגישה ה״פונרמנטליסטית״ ,היסודנית.

0דד גן־עו־ן
^ פינו ת רבו ת בעולם הרים האדם הקדמון בשנת תשמ״ד את ראשו, כשהוא מגלה את פרצופו
* 1הגזעני, הלאומני, הדתי־פרימיטיבי והאנטי־דמוקרטי• .
היו לתופעה זו גם גילויי ם מתונים. כך קרה בארצות־הברית, שם נכנסו חלקים גדולים של האומה
המפותחת ביותר עלי־אדמות לטראנס לאומני־דתי. צמרת האומה התווכחה על הצורך החיוני להנהיג

איית־אללה חומייני: בני 12 בשדה־מוקשים, מפתח על צווארם
תפילות מאורגנות בבתי״הספר, בניגוד למיצוותיהם של אבות־האומה, שניסחו את חוקתה. לבסוף
הסתפקו בפתיחת בתי־הספר לפני פעילות דתית ״מחוץ ללימודים״.
באותה השעה הפכה אמריקה את האולימפיאדה של לוס־אנג׳לס ל אירוע לאומני מלהיב, כאשר
פרשני״טלוויזיה מכובדים יוצאים מגידרם מרוב התלהבות בכל פעם שספורטאי אמריקאי ניצח
בתחרות כלשהי, גם אם היה רחוק מן השיא העולמי במיקצועו.
נשיא פרי מיטיבי עד־אימה הלהיב את המדינה בסיסמות לאומניות פשטניות, בהכריזו על המעצמה
היריבה כעל ״האימפריה המרושעת״ ,בנוסח סירטי־החלל של הוליווד.
בסוף תשמ״ד היה זה קרוב לווד אי שרונ לד רגן ייבחר מחדש, תודות למליצות מלהיבות והרות־אסון
אלה, וי ע שיר עוד יותר את המצבור הכביר של נ שק לרצח המוני בעולם.

אך אלה היו גילויים תמימים בהשוואה למה שהתרחש במקומות אחרים בעולם.
בחוף המיפרץ הפרסי נמשכה המילחמה בת ארבע־השנים בין מדינה פאשיסטית־חילונית, עיראק,
ובין מדינה פאשיסטית־דתנית, איראן. העולם ראה את אחת התופעות המחרידות של תשמ׳ד. :י ל די
גן־עדן״ ,בני 12ו־ , 14 שכוהני־הדת הקנאיים באיראן. חסידיו של האיית־אללה רוח־אללה חומייני, תלו
מפתחות על צוואריהם.
הם אמרו להם שאלה הם מפתחות גן־עדן, ש אליו הם יעלו הישר כאשר ייהרגו בעלותם ע ל מוקשים
או בהסתערם על מיקלעים בחזית.
בכל רחבי העולם האיסלאמי קמו מחתהות דתיות ״יסודניות״ ,שזממו להחזיר את הגלגל לפחות
באלף שנים אחורה. שליטים נאורים נכנעו לג ל זה, וביקשו לרכב עליו.
נשיא סודאן, שהיה פעם שלי ט מתקדם ושוחר־פ^זרר* הריח ריח־אלכוהול בפי אחד משריו, ודן אותו
בו במקום לעונש״מלקות בפומבי. בסודאן, כמו בפאקיסתאן, נדונו אנשים לקטיעת אברים על גניבה,
ועונש־מוות איים על נשים ״נואפות״.
כל השליטים במרחב הערבי חרדו מפני האפשרות של מהפכה לאומנית־דתנית״קנאית, נוסח איראן.
י שראל חשה את נחת זרועם של קנאים דתיים מוסלמיים במילחמת־הגרילה חסרת־הפשרות שאסרו
עליה השיעים בדרום־לבנון.
אפשר היה לייחס את התופעה לערבים, או למוסלמים, אלמלא נשפך דם כה רב, במשך זמן כה רב,
ועל אותו הרקע עצמו, באירלנד הצפונית. שם,־ באיים הבריטיים. שנחשבו $עם כלב־ליבה של
הציוויליזציה הלבנה המתקדמת ביותר, נמשכה בתשמ״ד מילחמת־זוועה, שבה טבחו הכל את הכל,
מבלי לחוס על נשים וילדים — למען אל מעוות, שהעניק את חסדיו ל שני הצדדים הרצחניים, בהתאם
לתפיסה המפגרת ביותר של ״הם״ ו״אנחנו״.
האדם הקדמון חגג את ניצחונו במקומות רבים ברחבי תבל בשנה זו. הוא הישרה בכל מקום פסימיות
עמוקה. האמונה התמימה שהקידמה וההומאניזס חייבים •לנצח לא שלטה עוד בשום מקום.

ארבעת הפרשים השחורים של השינאה והפחד, הגיזענות החשוכה והקנאות

הדתית דהרו ברחבי העולם.

• נו צוו ניבט נוא
^ ב דהרו גם
1 1הפאשיזם הרים את ר א שו בי שראל — וזו הפעם הראשונה ראתה או תו
מדינת־ישראל כאשר הסתכלה בראי.
ברחבי ישראל, והביאו את בשורתם המבעיתה לכל פינה בה.

אף שכל בר־דעת היה חפץ להתעלם מן התופעה הזאת, ולהעמיד פנים שאינה קיימת או שאינה
רצינית, הדבר לא היה עור אפשרי.

רונלד רגן,. :אימפריה מרושעת״ ותפילות לילדים בבתי־הספר

לא יכול היה להיות ספק בכך: מי ש מיי צג את התופעה הזאת בצורה החותכת
ביו תר צריד להיות איש־השנה ת שמיד.

.גדזיד־&ויס!

1־ 0ו ץ מנמזזס״צד מ מ״יזי׳

רחחץ גז ג ד \ ־ן י

חדא צז ה

הקיין־יש סע סיוחד לשסחה שלכם. במלח ־•מודריך! ברית סירה. בר־סצווה. חתונה
ובל מאורע משסח. חוגגים במלו? ־׳סנדריז־ .ב-סו תשלוסיסדולארייס שווים.
בין הסשוותפים. תוגרל סבונית ־סוווקי-אלסו־ וכולל סיסים. לא כולל הפקדה!)

מלון ״מנדרין׳-חוף מנדרין. תל-אביב. טלפון 03-428161 :
צילום ואמנות
קמרה אובסקורה, בית הספר לצילום
הגדול בישראל, טעל בשלושה מרכזים:
תל-אביב, ירושלים וחיפה. בבית הספר
צוות מורים מנוסה, ציוד מקצועי משוכלל
ביותר, כיתות לימוד, מעבדות לפיתוח
שחור לבן וצבע. סטודיו לצילום, גלריה
וחנות לצרכי צילום.

מערכת לימוד אישית
תוכנית הלימודים מאפשרת ללמוד החל
משעור אחד בשבוע ועד לשבעה ויותר
שעורים בשבוע.
בנוסף לקורסי החובה מוצע לתלמידים
מגוון של קורסים לבחירה, כך שכל אחד
יכול להרכיב לעצמו, בהתאם ללוח
הזמנים שלו, מערכת למודים אישית.

מורים מהשורה הראשונה
צוות מורים מעולה הכולל אמנים יוצרים
ובעלי מקצוע מהשורה הראשונה בארץ
מאפשר לתלמיד לטא במגע עם הטובים ביותר בכל תחום.

פרטים והרשמה
פרטים נוסטם וטפסי הרשמה ניתן לקבל
בימים אי-ה׳ בין השעות 10.00-20.00
וביום ו׳ בין השעות 10.00-14.00 במשרדי
בית הספר

מתון רשימת הקורסים
צילום(מעשי)
בקורת עבודות צבע סטודיו
פתוח והדפסה
טכניקות מיוחדות
תולדות הצילום
טכנולוגיה של הצילום
תולדות האמנות
מבוא לאומנות מודרנית
אור וצבע רישום צורה ומרחב ציור האזנה למחיקה
קולאז׳ מיצג ההרשמה בימים אלה -
מספר המקומות מוגבל
תל״אביב,אלנבי 57 טלטנים:
.201011,203010,298291,298191
ירושלים,בצלאל6טלפונים:
.233502,223573
חיפה,הנביאים 13 טלטן.682773:

גק ק מר ה אובסקור ה

^ המרכז ללימודי צילום

י חיטליס •.ח3י\זחרחץ רחגזרר3י, חח׳יפ * 133 נזיביץ יחרחזרחחבח יח3רח3 ,ח״3ו3י4
מחץ יחרחורחזזח טוץ ריח, רח׳ח.גו>ן3ל • 3ינרביץ זחרבץ רכריחחירבלרחיררלניחנייליחר
*סויץ זחרחזדסיומג רח׳טי3נ׳\* 31 היביץ יחרחזרתע־יח, רח׳וך>ך ל*
יחדי\< חרחור הגזרזננויריל רחיפזץ רץ ו • ינזביץ זחרחזרגארלים, רקיב-יחלחבזויל
\דל*<*.צי עי.׳ סיריחץ דררייה־צזיק־רה־ יטיררול רחיגזגך רח י ט רוו לו * הייביץ׳ חרחור יפר, סידרדח יר3טיליח 31
(דריץ יחדחורביחחגזירץ, ד3ך\דח,ו3ח ו ,33 ירווליחר • מייץ יוזרמזירוירטיגזץ סץ יפ, רחיחחטיחרחוינרמי

הרצאות והדרכה בריפוי טבעי -
גם נכתב וגם נע״פ

שלום זמיר

כפר אמירים, גליל, ד.נ. כרמיאל 20115 -
טל 69697 .־067
מרצה ו מדריד בשיטת הריפוי העצמי לפי
עקרונות הצימחונות־טבעונות, בעל־פה או בכתב!
חוגים ומועדונים

בכל רחבי הארץ
התשלום פרופורציונלי למשך הזמן המוקדש. והסכום
ליחידת זמן ניקבע ע״י המזמינים בלבד!

צזיצירז •.נרריץ י חרחור טיגך גזובח, רחיניל-יגרף רינרריץ׳חרחורחבבחוינר, רחיחבניחויגרך ךוו׳
נרריץ יחרחורחרחגורחל נץ רי 33 רגר 3ר נר3יץ<חרחורב3חפחוג\ ,רחיחבלילגוו
חפרץ חיג׳ח, רחיחלחייחחניטייח* • 33 נרריץ׳חרחורבועירכרחייפרללר
צזי\זץ ו\זצזרכג־ירו חחרחן ר3דלחיים י, ר ח׳ל׳ ח1 3יחחרחורח3ל\ץ, רח׳חחנוחרר3ח>ו3
1יחחר.3זוחדגזח-בו, חחיחחחוח גויח חרחורבירי-ברזך, רח -עעך יטולו
ביחחרחוחרח-ים; ר חיאביוברדיבבגר
לחמירחח ל .1חחנררחויגר * -1גרברחיבובירגר רי,י3חח״צ
למגילת תיד עו־ ^,יז פ טיר לפב\3ך נץ לב׳3בי3ך•.
ירדטלעז 01- ^ 133 -ת לזז בי ב

3זי פ 3ז-

ץדנאיזגזנגי ^ יהידדי בז \זבדץ די רי ם י

^ לגז ( 5רדץז \ ז נן ^ ץץדד

דו א ר מהיר א ר צי ו בי נ ל או מי, פ ק סי מי להאר צי ת ו בי נלאומית.

ניסוח טכסטים ומאמרים • תירגומים
עברית -אנגלית -אספרנטו
משרךהתק שו ר ת /לשכתה דו ב ר

העולת הזח *456

לשכת לפיסים הממשלתית

מקבל הזמנות להרצאות

מישובים מוסדות

חריץ׳ חרחור ץ נזוחרץ׳ רחיגנזררזרץ יג • נרביץ׳ חרחורגזררלי, רחיחררלע
ינרריץ׳ חרחור חווררע־רנרינוח, חח׳ חוו3ביררנרינ\ח ול

להט כי שראל ה״אמיתית״ ,ה״שפוייה״ .אחרים כבר התייאשו,
וטענו כי המאבק כבר הסתיים במפלה. הם הצביעו על המתרחש
בדור הצעיר, חניך־המדינה ובוגר־צה״ל, אשר בו היו לנטיות
הגזעניות והלאומניות מהלכים רבים יותר מאשר בכל ציבור אחר.
מחנכים ואנשי־רוח שאלו את עצמם: איך זה קרה? היכן
נכשלנו? איך הולידו הרעיונות ההומאניים של בנימין זאב הרצל
ההומאניסטי, ברל כצנלסון הסוציאליסטי, זאב ז׳בוטינסקי
הליברלי, כוחות כה מחרידים?
שאלות אלה ניסרו בעולמה של מדינת־ישראל בשנת תשמ״ר,
שחפפה(ברובה) את שנת 1984 של המניין הנוצרי.

^ עולב לא התחילה

שנה את דרכה במזל כה רע, כמו שנה

האם היה הרעיון הציוני מלכתחילה נחלתם של אלה או של
אלה, או ש ל אלה ואלה גם יחד?

מי שמאמין בכוחן המאגי של אותיות וספרות, מוכרח היה
להינבא שחורות. בעברית, ועל פי ספירת היהודים, נשאה השנה
את האותיות הנוראות תשמ״ד. למרות שהיה נסיון נואש לשנותן,
הן דבקו בה ער הסוף. ואילו בלועזית, ועל פי ספירת הנוצרים,
..נשאה השנה את הספרות — 1984 מיספר שעורר אסוסיאציה
מעוררת־חלחלה ביג לל יצירתו של הסופר ג׳ורג׳ אורוול.

מניין אנחנו באים? לאן אנחנו הולכים? לפני מי
אנחנו עתידים ליתן דין־ו ח שבון?

לפי שיני סימנים מובהקים אלה, היתה השנה
צריכה להיות שינה שיל פורענות, שנה של תבוסת
בני־או־ במילחמתם הניצחית בבני־חושך.
השם העברי רמז על פורענות חיצונית גדולה — אולי ניצחון
של אוייבי י שראל במילחמה, אולי איום על עצם קיומם של
מדינת־ישראל או העם היהודי. המיספר הלועזי בי שר ניצחון ש ל
כוחות־העריצות ושקיעת העולם בעידן של רודנות חשוכה.

שתי הנבואות השחורות האלה לא התגשמו.
מבחינה ביטחונית, י שראל ישבה לבטח. שום אוייב חיצוני לא
איים בפועל על מדינת־ישראל, ששמרה על עליונותה הצבאית
הגדולה על שכניה. אמנם, במשך כל השנה המשיכה המדינה
לד שד ש בבוץ הלבנוני, ולהשאיר בו קורבנות — אך זאת היתה
הסתבכות שי שר אל גרמה לעצמה. גם יהודי העולם לא עמדו
בשום מקום מול גל חדש של אנטי־שמיות ארסית.
במאבק בין כוחות״החופש וכוחות״העריצות בעולם לא חל
השנה שינוי גדול. היו קרבות קטנים פה ושם, ניצחונות ומפלות
־־מקומיות. היו מדינות, כמו ארגנטינה, שבהן ניצח החופש את
העריצות, ובמדינות אחרות גברו מגמות הפוכות.
זה יכול היה להיות מאזן די חיובי. במילחמה בין בני־אור
ובני־חושך, גם שנה של תיקו היא שנה חיובית. אילו היה זה
החשבון כולו, ניתן היה לתת לתשמ״ד׳ציון בינוני, שהיה מוצא את
ביטויו באיש־שנה מתאים.

נני־אוו ונני־חושו
* * וד לפני 20 ימנה היו שאלות אלה נראות תמוהות בעיני
רוב רובם של הישראלים. לא היה ספק לגבי טוהר הרעיון
הציוני, אופיו האידיאליסטי וההומניסטי. הסיכסוך עם הערבים
נראה כתופעת־לוואי טראגית, שנכפתה על המיפעל הציוני בשל
איבתם של הערבים. הטענה שהציונות היא תנועה ״גזענית״
עוררה בלב כל י שר אלי פלצות, זעם ושאט״נפש. מצבם של
הערבים בי שראל נראה כימעט כאידיאלי, אם כי מצב־המילחמה
חייב אמצעי זהירות מסויימים ומצערים.
לא רק הישראלים ראו את עצמם באור מחמיא זה, אלא שמיטב
העולם הנאור ראה אותה כך. כמדינה קטנה ואמיצה, העומדת
י בגבורה על נפשה מול אוייבים גדולים וזדוניים; המקיימת גם
בתנאים קשים אלה מישטר של דמוקרטיה מושלמת, של שיוויון
וצדק לכל.

מי שהעלה על דל שפ תו תיו את האפשרות שיכולה

גיבוריה החיוביים והשליליים של השנה הופיעו
על רקע זה, ועל פיו י ש לדו; את מעשיהם ומחדליהם.
איך השפיעו על המאבק על נפש ישראל? האם תמכו
בבני־אור או בבני־חושך? האם השתתפו במאבק או
השתמטו ממנו? האם תרמו בו תרומה חיובית או
שלילית, או שלא תרמו בו שום תרומה בכלל?
במרכז שנת תשמ״ב עמד מאורע אחד ויחידי: מילחמת״לבנון.
איש־השנה היה מחוללה, אריאל שרון, וכל דמויות השנה נדונו על
פי יחסם למאורע זה.
שנת תשמ״ג עמדה כולה בצל הענן השחור של הזוועה,
שבוצעה בשעותיה הראשונות במחנות־הפליטים של ביירות,
צברה ושתילא. איש־השנה היה מנחם בגין, שנ שבר באותן שעות
אפלות, וכל דמויות השנה עמדו למישפט על פי חלקם
בטראגדיה.
שנת תשמ״ד עמדה בסימן מאורע מסוג אחר. היום המרכזי
שלה היה יום הבחירות לכנסת ה־ , 11ה* 23 ביולי . 1984 אך
הבחירות אינן אלא מיבחן תקופתי שבו נבדק מה מתרחש בגוף
הלאומי — בדומה לצ׳ק־אפ רפואי תקופתי של אדם.

כמעט כל הדמויות של תשמיד התייצבו בבחירות
אלה. במידה מסויימת חיו הבחירות לכנסת ח־ 11 גם
תחרות על התואר איש־השנה תשמיד.

0ח״דים ותיקים נמוגים

ירו עי ייטראל בשנת תשמ״ד התחלקו ל שלו ש תקופות:
תקופת כהונתה של ממשלת־שמיר עד להחלטה על פיזור

אלא •מזה ל א היה החשבון כולו.

• זעזוע מתחת רוגר״ם
ך•* ענן השחור, שהטיל את צילו על י שראל בשנת תשמ׳׳ד לא
( \ בא ממרחקים. ולא נבע מכוונות־זדון של זרים. הוא היתמר
מליבה של י שר אל עצמה.

הוא דמה לענן של אפר, העולה מתוך הלוע הפעור
י של הר־געש. אין הוא מסוכן עדיין כשלעצמו — אך
הוא מעיד על פעולתם של כוחות חבויים מתחת
לפני־הקרקע, העלולים להתפרץ ולזרוע סביבם מוות
*דורה.
אדם החוזה בענן כזה. העולה מתוך הר שנחשב עד כה ככבוי,
עלול להאחז בבהלה. כמוהו כאדם שהאדמה מתחילה לפתע
להזדעזע מתחת לרגליו. הוא מתעורר משלוותו. הטבע, שנראה לו
ככוח רגוע, בטוח, בלתי־משתנה, לובש בעיניו לפתע דמות
מאיימת ומסוכנת. הוא חש שפועלים מתחת לרגליו כוחות
כבירים, שאין לו שליטה עליהם. שאין הוא מכיר אותם, ש עד
לאותו רגע לא יד ע אף על עצם קיומם.
התעוררות פיתאומית כזאת היא מפחידה. אך היא יכולה להיות
גס מועילה. כאשר מכירים בקיומם של כוחות מסוכנים, אפשר
להתגונן מפניהם. אפשר לל מוד את טיבם ואת כללי פעולתם, כדי
לגבש שיטות לחיסולם או לריסונם. אפשר לבנות מערכות של
התראה, שיזהירו מראש מפני האפשרות של התפרצות הר־געש או
רעש־אדמה. אפ שר ל ארגן מראש פעולה קיבוצית לקידום פני
הרעה. לבנות מיבנים העמידים בפני הפורענות.
אך תיתכן גם תגובה הפוכה. ציבור יכול להיאחז בתבהלה

חסרת־אונים. היא יכול להתייחס אל הסכנה בפאטאליזם
מרפה־יריים, כאל גוירת־שמיים שאין לשנותה. הוא יכול לייחס
לתופעה סיבות דמיוניות וכוזבות, המונעות מראש כל התגוננות
יעילה. הוא יכול להיאחז בטירוף של התאבדות, להזדהות עם
הפורענות עצמה, מתוך אמונה טפלה שזהו רצונו הקדוש של אל
קנאי.
ישראל היתה נתונה בשנת תשמ״ד במצב כזה. משהו קרה בה.
תופעות ש עד השנה היו חבויות מעיניהם של רוב אזרחי־המדינה
הרימו לפתע את ראשיהן המאיימים. הן עוררו אצל אחדים רג שו ת
של פחד וזוועה, אצל אחרים אדישות פאטאליסטית תוך נסיון
להתעלס מעצם קיומן, ואצל אחרים הזדהות פרוורסית.
בעיות אלה, שבמשך שנים רבות טואטאו אל מתחת לשטיח, או
הועלמו מאחורי מסך האופטימיות של ימי־הראשית של המדינה,
או מאחורי מסך־העשן של המילחמות החוזרות־ונישנות, התגלו
י השנה לעיני כל.

שום ישראלי נבון לא היה יכול עוד בתשמ״ד
להתחמק משאלות־היפוד: מי אנחנו? איזה עם הננו?
איזה מין מדינה הקמנו?
האם זוהי מדינתו ש ל לאום אחד בלבד, או שחיים בה שני
עמים? האם זוהי מדינת חוק ודמוקרטיה, או מדינת הלכה ודת?
האם הרעיון הציוני הוא אנושי, חילוני, מתקדם — או גזעני,
לאומני ורתני? האם י ש עם יהודי אחד, או שניים? האם מועדות פני
המדינה לבניין פנימי או להתפשטות חיצונית?

האם זוהי מדינה שיל בני־אור או בני־חושך?

לקום בישראל תנועה פאשיסטית נחשב כתימהוני,
אם לא גרוע מזה.
כאשר תיאר דויד בן־גוריון את מנחם בגין כ״תלמידו של
היטלר״ עורר הדבר רוגז רב, קודם כל בין חסידיו שלו עצמו, והכל
הבינו שאין זו אלא סיסמה תעמולתית פסולה.

״פאשיסט״ ו,,יהודי״ היו דבר והיפוכו, כמו אש
ומים, יום ולילה, לבן ושחור.
בשנת תשמ״ר דיברו בי שראל בפה מלא לא רק על פאשיזם
יהודי, אלא גם על נאצים יהודיים. המילה גזענות לא היתה עוד
השמצה בפי אויבים, אלא הגדרה של מעשים רבים ותכופים שקרו
במדינה עצמה. עד כדי כך, שרוב המיפלגות הודיעו שי ש צורך
דחוף בחקיקת חוק נגד הגזענות, כדי לבלום את כוחות השחור.
דוברים לאומניים קיצוניים, כמו גאולה כהן, לא ניסו כלל
להכחיש את קיומה של גזענות במחנה הימני, אלא טענו שי ש
גזענות גם אצל ״השמאל״ .מעשים גזעניים יוחסו לא רק לקבוצות
פוליטיות קיצוניות, אלא גם לזרועות״השילטון, ובעיקר
למישטרה.

האופי ההומאניסטי של המדינה לא היה עוד מובן
מאליו בעיני כל. מולו הוצג אידיאל הפוך — מדינה
הכפופה לחוקי ההלכה הבלתי־משתנים, שאי; בה
מקום לשילטון־החוק והכרעת־הרוב, וגם לא לבני־אדם
המשתייכים למיעוט לאומי, דתי או פוליטי.
רבים הכירו בצורך לפתוח במאבק, כדי להגן על מה שנראה

הכנסת, תקופת־הבחירות שהסתיימה
ההכנה להקמת ממשלה חרשה.

ביום־הקלפי,

ותקופת

השלב הראשון החל עוד בימים האחרונים של
תשמ״ג, כאשר הודיע מנחם בגין על החלטתו לפרוש
מן הממשלה.
הודעה זו לא היתה מלווה בכל הסבר. האיש, שהטביע את
חותמו על המדינה במשך יותר משש שנים, ירד מן הבימה כשהוא
מתעטף בשתיקה גדולה.
במרוצת תשמ״ד שי מ ש מנחם בגין נושא לניחושים אינסופיים.
תחילה הסתגר בבית־השרד שלו, הוא לא התפטר מן הכנסת אך לא
הופיע בה אף פעם אחת עד לפיזורה, אף שהופעתו היתה דרושה
בהצבעות מכריעות. לאחר מכן עבר לדירה פרטית ברחוב צמח —
דבר שהוליד בכנסת את האימרה האכזרית על ״הצמח מרחוב
צמח״.

הדירה השקיפה על חנוך ש בו עמד פעם הכפר
דיר־יאסין, כאילו להזכיר לאיש טרגדיה זו, שהזכיי־ה
כל־כך את זוועו ת צברה ושאתילא, ששברה את
ביד י ון.

מי שסבר כי בגין התפטר כדי להשפיע על המאורעות
מלמעלה, כפי שעשה דוי ד בן־גוריון בפורשו ב־ 1953 לשדה־בוקר,
וכפי שעשה שנית כאשר פר ש שוב ב־ ,1963 טעה. בגין לא
התערב ולא השפיע. הוא נדם לחלוטין. היה זה כאילו ביקש

אישהשנהתשמ״ד
(המשך מ ע מוד ) 13
להמחיש את שיר־החיילים האמריקאי :״חיילים ותיקים אינם
מתים לעולם, הם פשוט נמוגים״...
האמת הפשוטה, שנחשפה על־ידי העולם הזה, עוררה תחילה
אי־אמונה, אך לאחר מכן לא היה מנוס מלהכיר בה. בגין לקה
בריכאון פסיכוטי, שמנע ממנו לעשות כל מעשה ולנקוט כל
יוזמה, אף שלא איבר את השליטה על עצמו והיה מסוגל לנהל

שיחה טלפונית של כמה דקות.

מעל לטרגדיה האישית, שהיתה בעלת עומק
ספרותי, ריחפו כמה שאלות מטרידות: האם לקה בגין
במחלה זו לפתע, או שהתפתחה בו במשך השנים?
היתכן כי היתה לו בעייה נפשית עוד מנעוריו? הייתכן
כי היא החמירה בשנים האחרונות — בך שהחלטות
גורליות, שהשפיעו על חייהם של רבים, פ שוטו
כמשמעו, התקבלו בשעה שהמנהיג העליון לא היה
בעל כו שר לשקול דברים בכובד־ראש ולקבל
החלטות מאוזנו ת?
מאחר שבגין ניתק את עצמו, ונותק על־ידי קרוביו ומקורביו
מכל מגע ובריקה, לא נמצאו במשך השנה תשובות לשאלות אלה.

יתכן כי הוא יקה אותם עימו לקבר.

בגין נמוג, ולא הותיר אחריו אלא סימני־שאלה
וחלל ריק.
איש־השנה של תשל״ז ותשמ״ג בוודאי לא היה איש־השנה
תשמ״ד.

• שמיו, ממלא־מקום
^ ת החלל

הריק היה אמור למלא יור שו של בגין, יצחק

בגין עצמו בחר בשמיר לפני שנים, והכשיר אותו לתפקיד זה.
בעיניו היה שמיר הנציג האחרון של ״המישפתה הלוחמת״ ,איש
ברמותו ובצלמו: בית״רי מפולין, ותיק אצ״ל, איש־מחתרת מובהק.
בגין הקשיש היה מוכן לסלוח ל ש מיר על כי פר ש מאצ״ל והלך
אחרי אברהם שטרן למחתרת קיצונית יותר, שנקראה ברבות
הימים לח״י.

בניגוד לבגין, היה שמיר־יזרניצקי תמיד איש־מעשה.
חסר
לו לחלוטין הכישרון הריטורי, שהיה כי שרונו העיקרי
של בגין. תחת זאת הצטיין ברברים שבגין לא הצטיין בהם מעולם:
הטיפול ברברים הקטנים, ההכנה הקפדנית של מיבצעים. טיפוח
אישי של בני־אדם. שנות שרותו כאחראי למיבצעי לח״י, ולאחר
מכן כאיש מרכזי במוסד־המוריעין, הוכיחו שהוא איש רציני. שאין
לזלזל בו.
אמונה וו הזרעזעה כבר ביומה הראשון של הממשלה החדשה,
כאשר קיימה ישיבה בת תשע שעות ולא היתה מסוגלת להחליט
דבר על המשבר הכלכלי בו מצאה את עצמה. בציבור פרצה

בגין על כיסא־גלגלים לפני פרישתו,, :חיילים ותיקים אינם מתים. הם פשוט נמוגים
אך יעילות הממשלה הזאת היתה אשליה. כי היא
נכשלה לחלוטין בטיפולה ב ש תי המחלות הממאי רות
אשר ירשה מקודמתה: בעיית־המשק ובעיי ת־לבנון.
מול
שתי תופעות אלה עמר שמיר חסר־אונים, למרות
הביטחון העצמי הרב שהפגין בכל הופעה. חוסר־האונים ש לו נבע,
במידה רבה, מאופיו.

שמיר, שנראה כאיש פרגמאטי, בעל שכל י שר וכושר־מנ־היגות.
אכן היה כזה. אבל יותר מכל היה אדם בעל השקפת־עולם
נוקשה וקנאית, של א השתנתה מאז שנות ה־ .30 הוא היה ונשאר
איש ארץ־י שראל השלמה. קנאי ל או מני( א ם כי לא דתי) ,בעל
חוסר־יכולת גמור לבוא בדברים עם ערבים. תפיסותיו הנוקשות,
הבלתי־מתפשרות והצרות היו לו לתועלת כאשר ניצח על פעולות
לח״י, וגם כאשר היה פעיל במוסד. אך הן לא איפ שרו לו לשנות
כיוון ולע שו ת כל דבר חדש ונועז כאשר עמד מול מצב חדש,
כראש־הממשלה של המדינה.

הוא לא התקרב אך לרגע למועמדות לתואר
איש־השנה תשמ״ד. הוא נכשל.

• וונאי־אדר נועדס
ך* אזרח הישראלי המצוי מעורב מאוד בענייני־כלכלה.
1 1המונים שיחקו בבורסה. קנו ומכרו מניות. ילעו בעל־פה את
שערי המטבעות. מבחינה זו דמתה מדינת־י שראל השנה
— מין מדינת־בורסה יהודית.
לקאריקטורה אנטי־שמית
שתושביה עוסקים בעיסקי־אוויר, תחת ל עבוד ולייצר, כדרישתם
של אבות־הציונות. בימי־החג של המוסלמים, שבתה המלאכה
בענפים שלמים ברחבי המדינה.

איש־השנה תשמ״ג: למחרת ההתפטרות
תבהלה ללחם — תופעה חדשה וחד־פעמית בישראל. חשובה
יותר היתה התבהלה לדולארים, שבעלקבותיה באה התבהלה סביב
מניות־הבנקים. ימים מעטים אחרי הקמת הממשלה כבר התפטר
ממנה יורםא הי דור, שר־האוצר, שהסתבך בפרשה כמעט־היתולית
כאשר הודלף שהוא מבקש להנהיג ״דולאריזציה״ —
כלומר, הנהגת הדולאר האמריקאי כמטבע רשמי של ישראל. איש
לא הבין למה הוא מתכוון. קמה נגדו זעקה גדולה. והוא נ אלץ
להסתלק.
אחרי מכה זו התאוששה הממשלה, והיא הצליחה להחזיק
מעמד עוד כמה חודשים. לכאורה, הצליח שמיר לנהל את
העניינים, לקיים עבודת־ממשלה מסודרת, להחזיק ביחד את
הערב־רב שממנו היתה מורכבת הממשלה. בניגוד לקודמו הוא גם
הוכיח אומץ־לב וכושר־החלטה הראויים־לציון כאשר היה עליו
להתמודד עם תופעת הטרור היהודי. שאיים ל פרוץ את חישוקי
מדינת־החוק.

אך אותו י שראלי מצוי לא הבין את חוקי הכלכלה,
ולא רצה להבין אותם. הוא התייחס אליהם כמו
רופא־אליל ב שבט כו שי מפגר, המבקש להוריד גשם
באמצעות ריקודים פולחניים, והמנסה להתגונן מפני
סופת־רעמים על־ידי פיוס הרוחות והשדים.

יצחק שמיר: נוקשה, קנאי ובלתי־משתנה

הישראלי עסק בלי הרף בסימנים החיצוניים של המשבר
הכלכלי, כגון ־האינפלציה, שהשיעור השנתי שלה עבר השנה את
נקודת ה־ .400 הוא לא רצה לרעת מה גורם לכך, וסבר כי
מעשה־כישוף כלשהו של הממשלה יו כל לג ר ש את הדיבוק.
אולם לכלכלה י ש חוקים פשוטים בתכלית. וכל־אדם בי שראל
יכול היה להבין אותם. אילו חפץ בכך. האינפלציה הדוהרת לא
היתה אלא הטלת מס עקיף על האוכלוסיה, שבאמצעותו מימנה

הממשלה את הוצאותיה המנופחות. תחת לגבות מיסים בלתי־פופולריים
למימון הוצאות אלה. ולהוציא את הכסף י שר
מכיסו, הדפיסה הממשלה כסף. וכך פשוט הורידה את ערך הכסף
שבכיסי האזרחים.
לאן הלך הכסף הזה?

בכל יום ב שנת תשמ״ד הוציאה ממשלת ישראל
כמיליון דולאר על המשך הנוכחות בלבנון, ו שני
מיליון דולאר על הרחבת ההתנחלויות בשטחים
הכבושים.

! _ כרי להמשיך במדיניות־החוץ הנקוטה בידיה, קיימה הממשלה
ימכונה צבאית אדירה, שהיתה הרבה מעל ליכולת הכלכלית של
מדינה קטנה. הישראלי, שקרא בגאווה כ־ צה״ל הוא צבא־היבשה
הרביעי בכוחו בעולם, לא רצה ל ק שר בין תופעה זו ובין
האינפלציה.
המכונה הצבאית בלעה קרוב ל ש לי ש מן התוצר־הלאומי־הגולמי,
שהוא סך־הכל של פעילות״המשק. האחוז העצום של

לראשונה, שמונה חודשים לפני שהחלה. בכתבה בהעולם הזה
על איש־השנה תשמ״א, אריאל שרון — לא נותר דבר.
• הכוח המדיני של אש״ף לא נשבר, והוא המשיך לתפקד
כגורם בינלאומי כמו קודם לכן.
• לבנון לא הוכפפה לדיקטטורה של הפלאנגות, כממשלת־חסות
ש ל ישראל. להיפר, הנשיא אמין אל־ג׳מייל של ט בקושי
בביירות רבתי, וגם הפלאנגות, שמתוכן צמח, התנכרו לו.
• הסורים לא גור שו מלבנון אלא להיפר — הם שולטים בה
בסוף תשמ״ד יותר מאשר אי־פעם, ועל־פיהם יי ש ק דבר.
שנת תשמ״ד היתה משופעת בסמלים של כי שלון זה. אחר מהם
היה מנחם בגין עצמו, שגזר על עצמו מאסר־עולם בדירתו, שם
נמק ונמוג. סמל אחר היתה ההחלטה הרשמית של ממשלת־לבנון
ל קרוע לגזרי ם את ההסכם הישראלי־לבנוני. שגם הוא לא היה
אלא פארודיה של הסכם־השלום המובטח. הסמל האכזרי ביותר
היה התמוטטות בניין־המימשל בצור, בעיקבות פעולת־התאבדות
של קנאי שיעי. וסמל עגום נוסף היו שלו ש ת השבויים הישראלים

ואוחז בפרי. אך מאחר שהפרי הגדיל את אגרופו הקמוץ, לא יכול
היה עוד להוציא את היד, כר היה נשאר תקוע, כ שאינו מסוגל
להוציא את ירו בעודה אוחזת בשזיף; ואינו מסוגל לנ טו ש את
השזיף בגלל תאוותו.
כדי להסביר את המשך הנוכחות המציאו ארנס ויור שו, יצחק
ר בין, סיפור על ״ערובות ביטחון״ ,שיתממשו בבוא היום על־ידי
מסירת השטח בידי ״צבא דרום־לבנון״ דמיוני, יור ש כוחותיו של
סעד חדאד, שנפטר השנה מסרטן.

אולם הגור שהודבק לו השם המפואר צד״ל, על
מישקל צהייל, לא היה אלא חבורה של שכירי־חרב,
עושי־דברה של ממשלת־ישראל. הרעיון שכוח דה
יחזיק מעמד בלב אובלוסיה עויינ ת וקנאית, אחרי
צאת ישראל מן השטח, גבל בגיחוך.
בעיני הציבור הצטייר ארנס כאיש פרגמטי, סביר, מתון, שקול.
אילו היה כזה, יתכן שהיה יוצא מן הסכן־ .אך מאחורי חזית
פופולרית זו היה ארנס, בדיוק כמו יצחק שמיר ויג אל כהן־אורגד,
לאומן קנאי. קיצוני, נוקשה וצר־אופק. הוא נכשל.

הוא לא היה איש־השנה תשמ״ד.

1 7291867140

• :ווו ת׳

• האיש שלא היה גאון

ן א היה צורך להיות גאון כדי להביא לנפילת ממשלה
/זו, שלא היתה מסוגלת לפתור אף בעיה אחת מן הבעיות
הבוערות שעמדו מול המדינה.

בבל זאת עשה זאת גאון — ולאו דווקא גאון
ישראלי. היה זה נ ם ים גאון, מיליונר יהודי•
ספרדי־ שווייצי, בעל בתי־קזינו וקשרים מסועפים
ברחבי העולם, וגם בניגריה.

1 729186714 0

כהן־אורגד על שטר דולר בתעמולת־הבחירות של המערך: משימה בלתי־אפשרית
אזרחי־ישראל שלבש מרים — מדי צבא־הקבע. צבא־החובה
גצבא־המילואים המגוייס — מבלי ליי צר דבר וחצי דבר, הבטיח
את גידול האינפלציה ואת יי קור כל מוצרי־ישראל, שניסו
להתחרות בשווקי העולם.

בדימוי פ שוט: המיבנה של טנק־המרכבה הורכב
על מנוע של מכונית קטנה, שלא היתה מסוגלת
,לשאת את הנטל.
נוסף על שאר הביזבוזים, הפרשת משאבים רבים לקיום
,מימסר רתי סחטני ו טפילי ושי חרור ההון השחור מכל חובה
למדינה, הבטיחה מערכת זו פשיטת־רגל.
שום פוליטיקאי י שר אלי לא היה מוכן להורות באמיתות
פשוטות אלה, הגלויות ל כל כלכלן מתחיל. היה קיים־קשר של
השתקה, שלא הופר גם על־ידי עסקני המערך במערכת־הבחירות,
אלא בחצי־פה. פחות מכל היו אנשי־הליכיד מוכנים להפר ק שר

וכך ראתה המדינה •טר־אוצר אחד אחרי השני
מטעם הליכוד, שניסו להתמודד עם חתפקיד הבל־תי־אפשרי.
הם דמו לכבאים שנקראו לכבות שריפה,
אך שנאסר עליהם להשתמש במים וב חומרי־כיבוי
אחרים.
חוסר־האחריות של יורם ארירור הגיע ל שי או בראשית תשמ״ד,
והוא נ אלץ להסתלק .״הכלכלה הנכונה״ שלו היתה לבדיחה גם
כפי פשוטי־עם.
י האיש שבא במקומו, יגאלכהן ־ אורגד, הבטיח לנקוט
קו הפוך. אך מצא את עצמו מייד כלוא באותה הדילמה עצמה. אם
היה ארידור לאומן קיצוני. היה כהן־אורגד לאומן קיצוני עוד
וותר. האיש — מתנחל באריאל, בעלה של מתנחלת קיצונית
ואביה של מתנחלת חוזרת־בתשובה — היה האדם האחרון שיכול.
^זיה לקום על ההתנחלויות. כנץ מובהק גס לא יכול היה לתבוע
את הוצאת צה״ל מלבנון. או את צימצום המכונה הצבאית הכבירה.

שהוחזקו בידי אחמד ג׳בריל, גם אחרי שני פסטיבלים של
חילופי־שבוי־ם בתשמ״ד.
לקראת סוף תשמ״ד פירסם עיתון אמריקאי דו״ח מודיעיני
אמריקאי על ביצועי צה״ל במילחמת־הלבנון. הוא אישר את אשר
ירעו יודעי־דבר זה מכבר: שניהול המילחמה היה כושל ביותר גם
מבחינה צבאית־מיקצועית, וכי כוחות צה״ל לא השיגו את היעדים
הצבאיים שנקבעו להם.
אך גם בזה לא היה די. במשך כל השנה נמשכה המילחמה־הזעירה
בדרום־לבנון. אוכלוסיה, שהיתה עוד לפני שנתיים
ידידו תית לישראל, הפכה אוייבת מסוכנת, כאשר המחתרת
השיעית מנהלת מילחמת־גרילה, שהעמידה בצל כל מה שבוצע
בעבר על־ידי פיד איון פלסטיניים.

מיפפר האבידות הישראליות בלבנון טיפס בהת מדה
לקראת הקבר,ה־ .600 והרווח היחידי של כל
ההרפתקה היה רכי ש ת אוייב חדש, קנאי ונחוש־החלטה
בגבול הצפוני.
בסוף תשמ״ד הבינו מיטב המוחות שי ש לצאת מלבנון,
ובמהרה. אך שר״הביטחון, משה ארנ ס, לא היה מסוגל להתמודד
עם אתגר זה. בעורפו נשף קודמו, אריאל שרון, אדריכל התבוסה,
שחזר השנה לזירה המדינית, שעלה כדרגה בממשלה החדשה
שקמה בסוף השנה.
הנוכחות הישראלית בדרום־לבנון דמתה למלכודת אפריקאית.
בני־השבטים היו נוהגים להכניס שזיף לבקבוק פתוח, ולחבר את
הבקבוק לעץ. השזיף היה מו שך קוף, שהיה משחיל ידו לבקבוק

גאון זה שיי ך לתופעה חדשה בישראל: קבוצה של מיליונרים
בינלאומיים, שכל אחד מהם קנה לעצמו בישראל מיפלגה קטנה
או פלג במיפלגה גדולה, כדי להשיג באמצעות השר ״שלו״
הטבות כלכליות מפליגות. היו שקנו שרים ליברליים, היו
שהשקיעו במיפלגת־העבודה, היו שחילקו את השקעותיהם בין
כמה פלגים.

גאון הספרדי מימן את הקמת תמ״י, ו שרי תמ״י היו
עו שי־דברו.
כאשר הסתבך בניגריה, המדינה האפריקאית הגדולה והעשירה
שמקורותיה הכספיים התדלדלו ביגלל משבר־הנפט העולמי, פנה
גאון כמובן אל ממשלת־ישראל. הוא רצה שתערוב להלוואות
שהיו דרו שו ת לו כדי להתגונן מפני המכה.
זהו עניין של מה־בכך במציאות הישראלית, שבה יד מיפלג־תית
רוחצת יד מיפלגתית, ועסקות כאלה נעשות מתחת לשולחן.
אך הפעם השתבש משהו, במיקרה: שכחו להודיע על כך לחבר־כנסת
בלתי־חשוב מטעם הליכוד, יגאלכהן, שי ש לו לב י שר
וכוח־תפיסה מוגבל. בוועדת־המישנה של הכנסת הוא סירב ל א שר
את הערבות. העיסקה נכשלה, וגאון הזועם החליט להפיל את
הממשלה.
באותה השעה זעם גם. שליחו ועושה־דברו של גאון, א ה רון
א בו־ ח ציר א. זה סיים את תקופת־המאסר בת שלושת־החודשים
שנגזרה לו בעוון מעילה בכספי קרן־צדקה. המאסר הומר
בעבודת־חוץ במיתקן מישטרתי בבית־דגון. אך אבו־חצירא מצא
את עצמו מחוץ לממשלה, שבה נתפס מקומו על־ידי מס׳ ,2אהרון
אוזן. היתה לאבו־חצירא רק דרך אחת לחזור לשולחן־הממשלה:
להפיל את הממשלה הקיימת ולהצטרף לממשלה הבאה.

אהרון אבו־חצירא מייצג תופעה י שראלית
מובהקת. י־טראל אינה המדינה הדמוקרטית היחידה
בעולם שבה שולט ציבור־עסקנים מושחת. אך בכל
המדינות המערביות י ש כליל: מי שנתפס בשחיתות
מסתלק מן הבימה הציבורית. למען יי ש מר כבוד
הדמוקרטיה. לא בן בי שראל.
דרכו

של אבו־חצירא רצופה במעשי שחיתות

ציבורית

לכן השמיע כהן־אורגד מליצות חדשות, אך
הישן. בעוד שי עור האינפל׳ציה מטפס
מעבר לסיוט השחור ביו תר של ארי־חבורת
הפרופסורים לכלכלה השתתפה בטראגדיה זו, כמו
יוונית, כשהיא משרתת כל שלי ט חולף — כשם
היו מוכנים להצדיק ולקלס כל שלי ט שנקט קו
כלפי הערבים. וכשם שהמומחים הצבאיים שירתו כל
שר־ביטחין שהכניס את י שר אל לבוץ.

לא ארידור, לא כהן־אורגד ולא כל עסקן אחר
שטיפל חשנח בכלכלת ישראל חיה יכול אך לחלום על
תואר איש־השנה ת שמיד.

• א׳ ו רונו ש אוייבים
ולהיכשל במילחמה
חת הסיבות להתמוטטות הכלכלית היתה מילחמת־הלבנון
— מילחמה שנועדה להסתיים תוך ׳ 48 שעות
שמלאו לה בתשמ״ד שנתיים. מבלי שהסוף נראה לעין.
במהלך תשמ״ד התערטלה מילחמה זו מכל מחלצותיה
:כוזבות. והתגלתה בכל מערומיה.

יתכן ששום מילחמה יזומה במאה ה־ 20 לא הגיעה
לשיא מבי ש בזה של כי שלון צבאי, מדיני ומוסרי גם
וחד, כמו מילחמתם של אריאל שרון ומנחם בגין,
אנשי־השנה של תשמ״א, תשמ״ב ותשמ״ג.
משלושת יעדיה האמיתיים

של המילחמה

— שנחשפו

גופות חללי התמוטטות בניין המימשל הישראלי בצור: לקראת הקבר ה־600

1איש השנוו ונשנו 1
(המשך מ ע מוד 115
ואישית, מתחילתה ועד הלום. הוא התפרסם לראשונה כאשר בגד
במיטיבו ופטרונו נמפד״ל, יצחק רפאל. ותפס את מקומו. אחר־כך
בגד בשותפיו לאותה קנוניה וסילקם. אחר־כך הקים מיפלגה,
שכל כולה נועדה לנצל מרירות עדתית לטובת עצמו וכמה
מיליונרים. אחר־כר נתפס בגניבה, נשפט וריצה את העונש.
איש זה הפיל את הממשלה, בגרמו לפיזור הכנסת. אחרי
הבחירות ע שוי היה לגרום בקול היחידי שלו למהפך, אילו נתן את
ידו בעוד מועד לממשלת״מיעוט של המערך.

הוא התקרב מאוד לתואר של איש־־השנה.
אך אבו־חצירא הוא דוגמה של פוליטיקאי ערמומי, שאינו
חכם. בסופו של דבר פיספס, ונפל מן החבל הדק ש עליו ריקד.
אחרי שהביא לפיזור הכנסת ולהקדמת הבחירות הוא נכשל בהן
כי שלון חרוץ. קולותיו ברחו לעבר מיפלגה עדתית יותר ורצינית
יותר, ש״ס. משלושה מנדאטים הצטמקה סיעתו לאחד.

מנדאגי אחד זה יבול היה למלא תפקיד חשוב. אך
בנסיונו להשיג תמורתו את התמורה המירבית
ולסחוט את הלימון עד הסוך, הוא איחר את הרכבת
והפסיד. בסך הבל היה שחקן קטן במישחק גדול.

לגמרי. בעיקר: הנאמנות של רוב הציבור היהודי־המיזרחי
לליכוד, וההיצמדות של רוב המימסד האש כנזי
ושיכבת־העילית המבוססת למערך וללווייניו.
בניגוד לרושם הראשון, כאילו זזה המדינה ימינה, הסתבר כי
השסע עבר באמצע, כמעט בדיוק גיאומטרי.

אם בכלל היתה תזוזה בתמונה הכללית, הרי היתה
זאת דווקא תנועה קלה מן הימין שמאלה, וזו יצרה
תיקו מוחלט.
הימין. לא התחזק, אך חל בו שינוי: רבים עברו מן הליכוד
ימינה, אל התחייה הפאשיסטית, ומעבר לה. במחנה היריב נטשו
רבים את הסופרמארקט של המערך והצביעו בעד בוטיקים
אופנתיים סימפאטיים יותר — ר״ץ ושינוי.
במחנה הדתי היו שינויים פנימיים — מאגודת־ישראל
האשכנזית אל ש״ס המיזרחית, מן המפד״ל הצינית של יוסףבורג
הניצחי אל מורשה הלאומנית־אידיאולוגית.

אך נשארה על בנה העובדה שנקבעה עוד ב־:1977
המחנה הדתי כולו שייך עתה לגו ש הדאומני־ימני,
תהיינה דיעותיהם האישיות של עסקניו כאשר
תהיינה. ציבור־הבוחרים שלו הוא כזה.

ריסה נ אוץ הנראות

6סטדינטיז נ דון וממשרה
ך * וצאו ת הבחירות הרסו במכה אחת את תיקוות המערך
# 1ל חזור ולהיות לכוח הדומיננטי במדינה. עד הרגע האחרון
ממש היו ראשי המערך בטוחים שזה יקרה. וכי איך זד, יכול היה
לקרות אחרת, אחרי שהליכוד הרס את הכלכלה בצורה כד, בולטת,
והשקיע את המדינה בהרפתקה כה חסרת־תוחלת בלבנון? מה גם
שבראש הליכוד לא עמד עוד מנחם בגין האגדתי, הנעלם הגדול
של תשמ״ד, אלא רמות אפורה ללא כאריזמה:

ההתעוררות למחרת היום היתה מכאיבה. אך לא־היה
מנוס ממנה.
החלה ההתרוצצות של השלב השלישי: איך להקים
ממשלה? עם מי להקים ממשלה? על איזה בסיס להקים ממשלה?
במשך כמה ימים לא היה זה אף בטוח שנ שי א המדינה, חיים
הרצוג, י טיל על שי מ עון פרס את התפקיד הרישמי של הרכבת
הממשלה. רק בקושי, בעזרת הרשימה המתקדמת ורק״ח. שהיו
מוחרמות על־ידי המערך, הושג הדבר.
אך זאת היתה רק ההתחלה. החל מחול־שדים בשלושה מעגלים
— מעגל ממשלת־האחדות־הלאומית, מעגל הממשלה הצרה
ומעגל ממשלת־המיעוט — שבו השתתפו גדולי ם וקטנים, עד
שהבימה כולה דמתה להצגה בבית־משוגעים.

אילו היתה מיפלגת־העבודה מיפלגה אחרת, ואילו
עמדו בראשה מנהיגים מסוג אחר, היתה בווד אי
מקימה בחיפזון ממשלת־מיעוט, כדי ליטול לידיה את
היוזמה.

* ץ ן הרגע ש בו החליטה הכנסת על פיזורה, החלה
^/ה התרוצצות הממושכת והמטורפת המלווה בכל מדינה
דמוקרטית את תהליך הבחירות. בי שראל היא ממושכת ומטורפת
קצת יותר.
שלב א׳ הוא התרוצצותם של כל העסקנים סביב רשימות־המועמדים.
זוהי התקופה שבה נקבע גורלו של כל עסקן לחיים
פוליטיים ולמוות פוליטי. ואין סוף לקנוניות, תככים ול״התמו־דדויות״
.מבחינה זו לא היה הבדל בין ימין ושמאל: ג או ל ה
כהן, אשת המצפון הלאומני הצרוף, היתה מוכנה לנטו ש את
מיפלגתה, ובלבד שלא לוותר על הכסא השני בה(היא הסתפקה

בעזרת ש שת המנדאטים של הרשימה המתקדמת ורק״ח ניתן
היה להקים ממשלה של המערך, ר״ץ, שינוי, יחד ואומץ, וקול אחר
נוסף. שני תן היה ל השיגו אצל תמ״י או במקום אחר.
לשם כך היה צורך במידה גרושה של נחישות־החלטה,
אומץ־לב, הנכונות ללכת בראש ולהתמודד עם תחושות גזעניות
עמוקות.
בעזרת ממשלה כזאת, יכול היה המערך לפתוח בהסתערות על
הבעיות הבוערות, לחולל כמה רפורמות נחרצות, לי צור לעצמו
תדמית ש ל כוח המסוגל ל ש לו ט ולהכריע — ואז להרחיב את
הממשלה או לפנות לציבור בבחירות חדשות.
זה היה סביר, וזה היה בלתי־אפשרי.

שהרי אילו היה המערך מוכ שר לכך, אילו ידע מה
הוא רוצה, ואילו עמדו בר א שו מנהיגים אחרים, הוא,
לא היה מפסיד מלכתחילה בב חירות.

ריסה: שחקנית קטנה הסעירה מדינה

בשבע שנות ישיבתו במידבר האופוזיציוני, לא ל מד המערך
דבר ולא שכח דבר. לא חלה בו התעוררות רעיונית, לא התגבשו
בו פיתרונות לבעיות האומה, לא קמה בו שיכבת־מנהיגים חרשה.
לא נעשה דבר כדי לסתום את התהום בינו ובין הציבור הגדול של
יהודי־המיזרח. הזמן בוזבז בתרגילים עקרים כלפי חוץ ובקנוניות |
עכורות מבפנים. המערך שבי ק ש לחזור ל שי ל טון היה אותו ן
המערך שהודח ממנו לפני שבע שנים.

נסים גאון: משהו הסריח מאוד־מאזד
לבסוף בשלישי) ,ואילו בשמאל מכר רן כ הן את שרידי של״י
תמורת מקום שלי שי בר״צ הליברלית, אחרי שפילג את של״י
בטענה שאין בה מקום למי שאינו סוציאליסט.
במיפלגות הגדולות נפתחה עונת המתמודדים. יצחלנבון ,
האמלט של תשמ״ד, נרתע וויתר על ההתמודדות במיפלגתו, ותוך
כמה שבועות ביזבז את האשראי הציבורי הגדול שהביא עימו
ממישכן הנשיא. לא כן מאקבת הישראלי א רי אלשרון בצד
השני: אחרי שנחל תבוסה מבישה בנסיונו לחזור לסוכנות
היהודית, הוא התמודד במיפלגתו על המנהיגות, ואחרי שורה של
קרבות ביסס את עמדתו כך שיכול היה לאיים על כל עמיתיו,
ואיש לא העז עור לעשות דבר בלעדיו.
דויד לוי, שוויתר אף הוא על ההתמודדות כדי להישאר
ילד־טוב־בית־שאן, נשאר בעמדת־המתנה.
כך החל שלב ב׳ — מערכת־הבחירות עצמה. היתה זאת
תשפוכת של בירבורים, שלא השפיעה על איש. שני הצדדים
העיקריים הפעילו בדרנים וחיפשו בקדחתנות נושא להתגדר בו,
כדי לט שטש את העובדה שההבדלים ביניהם היו מיזעריים, וכי
למעשה לא היתה ביניהם מחלוקת על שום נושא עיקרי.
מילחמת״הבחירות הולידה קוריוזים לרוב. אחד מהם לבש
דמות של ילדה קטנה, ליסהפרץ, שהצליחה לשעה קלה
לעורר את הוויכוח הסוער היחידי בכל מערכת־הבחירות.
החקיינית הקטנה וההיסטרית, שהתיימרה להמחיש את מוראות
הקאטיושות בקריית־שמונה, היתה בלי ספק אחת הדמויות של
השנה.
אולם כאשר התפזר העשן, התגלתה תמונה שלא היה לה כל
קשר למערכת־הבחירות. הסתבר כי קבעו גורמים אחרים —
ובעיקר החלוקה העדתית והתרמית היסודית של שני הגושים
הגדולים.

•טני המשברים הממאירים — התמוטטות
הכלכלה והרפתקודהלבנון — השפיעו אך מעט, אב
בכלל. הבוחרים הצביעו על פי שיקולים שונים

העולם הער בי צו פהבע ניין
רבבב חי רו ת בי שראל ^ ,י
ו—וו^ן

או למעשה רוצות כמעס כל המי
ז־־גות הע&ריות. וגם אש״ף. כי הליכוד יובס והפערך חולה
דשלנזיו בישראל.
את התקווה הזאת מבטאות בעיקר מצרים והמדינות
הערביות הם רו־מערביות. כגון ירח ומרוקו. וכן ריהסד
אש״ף שבו שולס יאמר ערפאת.
זה אילי גם ייו ־אשי! מצד
מ:הי; שד מדתו. ערניר. דהשם־ע עי מערכת הבהירות ד יש-

..הוא רוצה את המערך״ :מודעת הסתה של הליכוד מראה את ערפאת כאיש המעיר

שימעון פרס: האבן מתגלגלת למטה. הנשרים מכרסמים בכבד. הפילות נסוגים. המים נשפכים מן הכלי המנוקב והגלגל מסתובב
לכן לא המריא כלל רעיון ממשלת־המיעוט. דובר עליו פה
ושם, ותו לא.
הקמת ממשלה צרה בעלת רוב קטן היתה מחייבת מכירה
כללית למיפלגות דתיות ננסיות. המערך היה מוכן גם לזה, ושום
מחיר לא היה יותר מדי גבוה בעיניו. אך שום מחיר לא הועיל:
ציבור־הבוחרים הדתי הוא לאומני־קיצוני, ואף מנהיג דתי אחד לא
העז להציע לבוחריו להתחבר שוב עם המערך. לכן די קל מו
כימעט כל העסקנים הדתיים על אחדות לאומית, למרות שהקמת
״*ממשלה כזאת היתה מנוגדת לחלוטין לאינטרסים של המיפלגות
הדתיות הקטנות, הבטלות בה בשישים.

כך הוכרח המערך ללכת בדרך שבה ר צו מנהיגיו,
בסתר ליבם, ללכת כמילא. כהעדר דרך עצמאית
משלהם, בהעדר ביטחון עצמי, בהיותם מודעים
לניכור ההדדי העמוק הקיים בינם ו בין הציבור
היהודי־מיזרחי, הם חיפשו מי שענת אצל הליכוד.
גם הליכוד לא היה מסוגל להקים ממשלה משלו. מנהיגיו,
ובראשם יצחק שמיר, היו מוכים אף הם. הם היו מוכנים להתמקח
על האחדות הלאומית, כ שמנוי וגמור עימם להשיג את המירב
האפשרי.

כך נולד אחד המושגים העיקריים של ת שמיד
בישראל: הרוטציה.
בדרך אל ההסכם ביצעו שני הגושים סטריפטיז, שבו
י התערטלו בזה אחר זה כימעט מכל מחלצותיהם. העקרונות נפלו
תחילה, ולאחר מכן גם האמביציות והאינטרסים. מה שהתגבש
בסוף היה מיבנה של ממשלה ללא כושר־החלטה וכושר־ביצוע,
שנגזרה עליה ההימנעות מכל יוזמת־שלום, ושבו י שלו ט מו שג
ן שיהיה, מן הסתם, אחד המושגים העיקריים של תשמ״ה: וטו.

• נל קללות יוון
* * ע ל לשנה כולה ריחפה דמותו של שימעוןפרס .
/היה זה פרס ש פ על בלי־מנוח להפיל את ממשלת הליכוד. היה
זה פרס שמנע כל התמודדות על ראשות מיפלגתו. היה זה פרס
שניצח על מילחמת־הבחירות של המערך. היה זה פרס שנחל את
המפלה. היה זה פרס שקיבל מידי הנשיא את התפקיד להרכיב
ממשלה חדשה, ושהצליח במאבק ארוך ו מייגע להגיע אל שערי
ממשלת־האחדות־הלאומית. היה זה פרס שהפה סוף־סוף, ראש
ממשלת־ישראל, השמיני במיספר.
שותפו־יריבו, יצחקרבין, קרא לפרס, בסיפרו, בשם ״החתרן
הבלתי־נלאה״ .לפועל חתור י ש בעברית שתי משמעויות: לחתור
תחת משהו — ולכך התכוון רבין — ולחתור אל משהו.

מבחינה זו מתאים התואר בהחלט: במ שך 30
;זנים חתר שי מעון פרם ללא־ליאות לתפקיד ראש־
:ממשלה.
,מאמציו להגיע לעמדה זו יכולים למלא ספרים. סיפור
1האלה הוא כמעט בסיפורה של מדינת י שר אל עצמה.
י בישראל, ואולי בעולם כולו, לא התמיד זמן
^!לה, ולא נחל כי שלונו ת ואכזבות כה רבים
,מ לו תדמית של מפסידן ניצחי.

^ שוו ה ״העולם הזה״ את שי מעון פרס
ל -צוד האומלל של המיתולוגיה היוונית.

סיזיפוס, בנו של איאולוס, היה נוכל ושקרן. הומרוס קרא לו
״הערמומי שבבני־אדם״ .הוא חטא קשות, כאשר הלשין על זאוס,
ראשון האלים, שחטף את בתו של אל־הנהר. זאוס רצה להרגו, אך
סיזיפוס הערמומי הצליח לכלוא את אל־המוות, שבא לקחתו.
כאשר שוחרר האל, הוא העניש את סיזיפוס במשימה ניצחית
בשאול: לג לג ל סלע כבד אל ראש ההר. בכל פעם שהגיע הסלע
אל הפיסגה, הוא נשמט והתגלגל בחזרה אל תחתית המידרון,
והמלאכה התחילה מחדש.

קללה זו רבצה על שי מעון פרס.
לא היתה זאת הקללה היחידה. אכן, אפשר היה להשוותו לכל
גיבורי המיתוס היווני, שהאלים האכזריים הטילו עליהם קללות
יוצאות־דופן.
למ של: טאנטאלוס, מלך פריגיה, בנו של זאוס, שגנב את
כלב־הזהב של זאוס. נגזר עליו לעמוד במים שהגיעו עד צווארו,
כשהוא סובל צמא מתמיד. כאשר ביק ש לשתות, נסוגו המים.
כאשר ביק ש לאכול מן הפירות שהיו תלויים בקירבתו, נעלמו
אלה. וחוץ מזה ריחף מעליו סלע כבד, שהיה עלול לי פול עליו
ולמחצו בכל רגע.
או: איקסיון, מלך תסאליה, הרוצח הראשון: הוא נקשר
באמצעות נחשים אל ג לגל שרוח חזקה סובבה אותו בלי הרף.
או: טיטיאוס הענק, שניצל את כוחו לרעה. זאוס הנרגז ציווה
ל ק שרו לסלע. שני נשרים גדולי ם קרעו בלי הרף את הכבד מתוך
גופו, אך הכבד צמח תמיד מחדש.
או: בנות דאנאוס, שרצחו את בעליהן. נגזר עליהן לשאוב לנצח
את המים מנהר, כשבידיהן כלים ללא תחתית.

בל הגורלות האלה גם יחד התאחדו בסיפור־עמלו
של שי מעון פרם מאז שנו ת ה־.50
הוא גי לג ל את האבן בלי־הרף אל ראש ההר, והיא נשמטה
מידיו תמיד ברגע האחרון. הוא שלח את ידו אל פירות השילטון,
ואלה נסוגו ממנו בכל פעם, בעוד שסלע גדול איים למחצו. נחשים
סובבוהו וקשרן הו אל הגלגל שהסתובב בלי הפסק, מבלי להגיע
לשום מקום. כל חייו ש אב מים בכלי מחורר, שלא התמלא מעולם.
ובמשך כל הזמן נגסו הנשרים בכבד שלו, מבלי להתעייף.

איך מיטך שי מעון פרם אליו את קללת האלים? או,
בשפה פרוזאי ת יותר, איך משך אליו את שינאת
ההמונים, שדחוהו שוב ו שו ב?

נעוי־החצו של נו־גוויון
לציבור הרחב נודע שמו של שימעון פרס לראשונה
/בשנת ,1953 כאשר מינה אותו דוי ד בן־גוריון, ראש־הממשלה
ושר־הביטחון, לעמדת־המפתח של מנכ״ל מישרד־הביטחון.
עד אז הכירו רק מעטים את הצעיר השאפתן, י לי ד פולין, שגד ל
בשורות הנוער העובד, ו שמ שך שם את תשומת־ליבו של ברל
כצנלסון האגדתי. בימי מילחמת־העצמאות עסק ברכישת נשק,
וכך נמנע ממנו ל שר ת בצה״ל. העובדה שלא היה חייל מעולם,
בשעה שבני גי לו חירפו את נפשם על קיום המדינה, הזיקה לו
לאחר מכן מאוד. אך לפרס דבקה לא רק התדמית של מי
שהסתובב בחו״ל בשעה שצעירים כמו רבין לחמו בחזית, אלא גם
תדמית של מי שכוחו בניהול עסקים במחשכים, בשוק השחור
הבינלאומי לנשק, רב התככים והתחבולות.

כמנכ״ל מישרד־הביטחון היה פרם קרוב לאוזנו של
השליט המזדקן. הוא הפך דמות־המפתח בקבוצה של
צעירים, בני־חסותו האישיים של ״הזקן״ .בן־גוריון
מאם בחבריו־למיפלגה, אשר הצרו את צעדיו.
ב״קבוצת הצעירים״ או ״נערי החצר׳׳ של בן־גוריון, כפי
שכינה אותם אז העול ם הזה, בלטו משה דיין, טדי קולק, אהוד
אבריאל ואחרים. הם היו בדרך־המלך אל השילטון. הם הפקיעו
לעצמם את הנושא המקודש בימים ההם, הביטחון, ובאמצעותו
שלחו את ידיהם אל כל עמדות־המפתח במדינה. למעשה קמה
מעין ממשלה״ליד־הממשלה, שהסתתרה מאחורי גבו של בן־
גוריון, ושניהלה את מערכת־הביטחון ואת הדיפלומטיה החשאית
מחוץ למיסגרת הדמוקרטית המקובלת. היא החזיקה בידיה את
שרותי־הביטחון, בראשות איסר הראל, שהפכו כלי־שרת מיפ־לגתי.
הדימוי
של פרס כ״תככן בלתי־נלאה״ נולד בימים ההם. הוא
ניהל את המגעים החשאיים עם צרפת, שהובילו למילחמת־סיני
ב־ . 1956 יחד עם דיין, הרמטכ״ל, כפה על המדינה קו של
״אקטיביזם״ ,שהוביל לחימום הגבול במעשי־פרובוקציה
מתוכננים היטב, כדי לגרות את הצד הערבי לפיגועים, שהצדיקו
מצידם ״פעולות תגמול״.
אחד המוציאים־לפועל העיקריים של הקבוצה היה קצין צעיר
בשם אריאל שרון, שהועמד בראש יחידה סודית(״יחידה 101״),
וביצע כמה מעשי־זוועה, דוגמת הטבח בכפר קיביה. הקבוצה כולה
ביצעה ורירבנה את המדיניות האנטי־ערבית והפרו־מערבית של
בן־גוריון.

במרוצת שנו ת ה־ 50 נדלקה בצמרת מפא״י
(מיפלגת־העבודה •של אז) נורה אדומה ענקית.
לאנשים כמו משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר
וחבריהם היה ברור בי לא זו בילבד ש״קבוצת
הצעירים״ מעלה את המדינה על דרך של הרפתקות,
אלא שהיא זוממת גם לתפוס את השילטוז.
היו שפחדו מפני הפיכה צבאית ממש, בראשות משה דיין. אך
הרוב סבר כי בן־גוריון, שהתמכר לגמרי לחסידיו הצעירים, י ש בץ
אותם בעמדות־המפתח וימסור לידיהם בהדרגה את המיפלגה ואת
השילטון.
גולדה מאיר, שרת־החוץ, זעמה במיוחד על פרס, מפני שניהל
מדיניות־חוץ פרטית מאחורי גבה, בעיקר באמצעות רשת עולמית
חשאית של מיסחר בנשק.
הדברים הגיעו לשיא ב״פרשת לבון״ ,כאשר פעולת ריגול
וחבלה של רשת ישראלית במצריים הפכה סלע־מחלוקת בין
בן־גוריון מצד אחד וראשי המיפלגה מצד שני. הפרשה עצמה
התחוללה עוד ב־ ,1954 כאשר כיהן פינחס לבון במשך זמן קצר
כשר־הביטחון, והתפתחה מילחמת־תככים בינו ובין הרמטכ״ל דיין
והמנכ״ל פרס. אך בציבור התפוצצה הפרשה רק ב־ . 1960 ראשי
המיפלגה התלכדו סביב לבון. בן־גוריון ניצח, אך היה זה ניצחון־
פירוס. ב־ 1963נ אלץ להסתלק מן השילטון.
חיסולו של בן־גוריון שם קץ גם לחלומו של פרס. ב״1959
נכנס לכנסת ועלה לדרג ת סגן־שר־הביטחון. אך אצל שר־הביטחון
החדש, לוי אשכול, ששנא אותו, ירדו סיכוייו לאפס. הוא נ אלץ
לוותר גם על עמדה זו כאשר הקים בן־גוריון ב־ 1965 את מיפלגת

—1אישהשנהתשח־־ן
(המשך מ ע מוד ) 17
רפ״י, וכפה על כל בני־חסותו לצאת עימו למידבר. סגן־השר פרס
התפטר.
ברפ״י התרכזו רבים מבעלי השמות הפופולריים ביותר
במדינה. היה זה ריכוז של הצעירים הרעננים, אנשי־הביצוע,
מנהלי־הביטחון(ה״ביצועיסטים״ וה״ביטחוניסטים״ ,בל שון העו־ל
ס הזה של אז) ,ובראשם הזקן האגדתי. מלבד משה דיין ושימעון
פרס היו במיפלגה יוסף אלמוגי, הבוס החיפאי; יצחק נבון, מזכירו
הצעיר של בן־גוריון; הסופר יזהר סמילנסקי והרמטכ״ל לשעבר,
צבי צור.
הכל ציפו בדריכות לתוצאות הבחירות של נובמבר ,1965 שבה
עמדה רפ״י למיבחן. רבים סברו כי תעבור על פני מפא״י ותהיה
למיפלגה הראשונה במדינה.

פרס רצה להגיע לראשות־הממשלה, ובעיניו היה רבין
המיכשול היחיד בדרכו. סביב פרס התקבצה קבוצה של תככנים,
אנשי יחסי־ציבור ומדליפים מיקצועיים, שהפכו את חיי רבין
לגיהינום יומיומי. לא היה פרט, שיכול היה להזיק לרבין, ושלא
הודלף לתיקשורת. לא היה מעשה של רבין שפרס לא ניסה
לסכלו.
כאשר ניסה רבין לבלום את ההתנחלויות הבלתי־חוקיות.
אישר פרס את ההתנחלות של גוש־אמונים בקרום, וכך פתח את
עידן ההתנחלויות החוקיות במרכז הגדה המערבית. כאשר נכנסו
הסורים ללבנון, בהסכמת ממשלת־ישראל, ורבץ סבר שיהיה זה

תחת זאת נחלה הצמרת המפוארת של רס״י
כישלון, וזכתה ב־ 10 מנדאטים בילבד. היא היתה
המיפרגה הרביעית בגודלה — אחרי מפא׳׳י, גח״ל
(חרות־ליברליס) והמפד״ל — ונשארה במידבר
האופוזיציוני.

הטובה״.

לשיא הגיעה התחרות בפר שת מיבצע־אנטבה,
באשר כל אחד מ שני האישים תבע את התהילה
לעצמו, וניסה לקחת או תו מירי בו.
המכה הסופית באה בראשית , 1977 כאשר התגלה שמישפחת
יצחק ולאה רבין מחזיקה בחשבון־דולארים בארצות־הברית, עוד
מימי כהונת רבין שם כ שגריר. החזקת החשבון היתה אז עבירה.
היו שראו בגילוי זה את ידו של פרס. רבין הסיק את המסקנה.
אחרי שכבר גבר על פרס במאבק על ראשות־המיפלגה פרש. פרס
הפך זמנית לראש־הממשלה בפועל, והועמד בראש הרשימה
לכנסת.
במשך דור שלם, מי שע מד בראש רשימת מיפלגת־העבודה
הפן אוטומטית לראש־הממשלה. דרכו של שי מעון פרס אל היעד
העליון נראתה פתוחה וסלולה. ואז קרה הדבר שהיה אז בבחינת
סיפור שלא־ייאמן: הליכוד הגיע ל שיל טון.

האבן נשמטה מידי פרם על שפת הפיסגה, והת גלגלה
אל תחתית המידרון.

בשביל ראשי המיפלגה, כולם אנשי־ביצוע שהורגלו ל שיל־טון,
היה זה גורל מר ממוות. שי מעון פרס היה צריך להתחיל
מההתחלה.

לחנסיד, להנסיד, והפסיד

> החתון הברתי־1דאה

^ מ שך שלו ש השנים שבהם התקוטטו רבין ופרס בגלוי
^ בממשלה, לא העלה אי ש על דעתו כי המיפלגה עצמה עלולה
לאבד את השילטון.
אמנם, בחודשים האחרונים של ממשלת״המערך זיעזעו את
השילטון שורה של שערוריו ת כלכליות, שבמרכזן עמדו שתי
דמויות כלכליות מרכזיות של מיפלגת־העבודה: אשר ידלין,
המועמד ל תפ קיד נגיד בנ קישר אל. ואברהם עופר, שר־השיכון,

ן * רם לא התייאש. בעוד ש בך גו ריון חלם את חלומותיו
* ₪בשדה־בוקר, ובעוד שמשה דיין סחר בעתיקות וצבר הון,
הקדיש הוא את מאמציו הבלתי־נלאים להקמת רפ״י. הוא הלך
מסניף לסניף ובנה מיפלגה מן היסוד.
אחרי שנתיים, במאי , 1967 בא המשבר. המצרים איימו על
ישראל, ריח של מילחמה ריחף באוויר, הציבור רצה בשר־ביטחון
מומחה וחזק. אן איש לא פנה אל שימעון פרס, סגן שר־הביטחון
לשעבר. ההתלהבות ההמונית התמקדה במשה דיין. למענו הפגינו
״נשות וינדזור העליזות״ ,נחתמו עצומות ופורסמו קריאות
נרגשות.
אשכול נ אלץ למסור את תיק־הביטחון לדיין, שקנה ב ד רן זו
בזיל־הזול את התהילה העצומה של ״מנצח מילחמת ששת־הימים״
.דיין הפך לגיבור לאומי ובינלאומי, נער־השעשועים של
התיקשורת העולמית.

כד קצר דיין במחי־יד את בל פירו ת מאמציו של

לטובת י שראל אם יגי עו עד למטולה וחניתה, המציא פרס את
״הקו האדום״ של הליטאני והביא לעצירת הסורים שם. בין שני
הצבאות נוצר חלל ריק. שבו קמה הממלכה ש ל אש״ף וגם
המובלעת של סעד חדאד, שגם אותו המציא פרס, יחד עם ״הגרר

שהתאבדותו היכתה את המיפלגה כמהלומת־פטיש.
רבים ייחסו את נפילתם לתככים ש ל דמות כלכלית אחרת,
יעקוב לוי נ סון, אי ש ־ ה מי ס תו רין הכל ־י כו ל ב בנ ק ־ ה פו ע לי ס,
שעמד בתשמ״ד במרכזה של פרשה גדולה עוד יותר, ושגם הוא
שם קץ לחייו.

פרס כסגן שר: התפטרות כפוייה

אך לנפילת מיפלגת־העבודה היו גורמים עמוקים
וחבויים יו תר. המיפלגה איבדה את אחיזתה בקרב
״עדות המיזרח״ ,שהלכו פעם ש בי אחרי דויד בן־
גוריון. במ שך השנים גבר הניכור בקרב שכבו ת אלה,
והם מצאו בי ת חם בליכוד.

מגב ל פרס עם שר־הביטחון לבון 1954 ובברית־מילהעם דוידבן־גוריון. נערי־החצר של הזקן שלחו יד אל השילטון העליון
פרם. זה ניטאר בחוסר־כל — בלי תפקיד, בלי מישרה,
בלי כוח.

למחרת המהפך נשאר שי מעון פרס בראש מיפלגה שבורה,
מוכת־הלם. כשם שניג ש בשעתו להקמת רפ״י מן היסוד, ניג ש
עתה לקימום מיפלגת־העבודה.
במשך ארבע שנים תמימות עבד בלי־לאות, התרוצץ ממקום
למקום, הרים את המוראל ויצר את הכלים. כמה חודשים לפני
הבחירות של 1981 היה ל מערך י תרון עצום על הליכוד. בראשות
מנחם בגין. במוצאי יום־הבחירות כבר הזדרז אחד מעוזריו
הצעירים של פרס להכריז עליו, באוזני העם כולו ול עיניו, כראש־הממשלה
הבא של ישראל.

לא נותר לו אלא להסיק את המסקנה: על אפו ועל חמתו של
בן־גוריץ הזקן הוא חיסל את רפ״י וחזר למפא״י, שהיתה
ל״מיפלגת־העבודה״.
כשנשאל אז פרס במיזנון־הכנסת מה דעתו על מיפלגת־האם
שאליה חזר, התלוצץ :״איש אחד התחתן. חבריו באו לברכו
ושאלו, :נו, איך היא?׳ השיב האיש: זה עניין של טעם. בעיניי היא
לא מוצאת חן׳ ״.מעטים העלו אז על דעתם שתוך 10 שנים
ישתלט פרס על מיפלגה זו, וכי יוצאי־רפ״י י איי שו את רוב

אך באשר סוכמו התוצאות סופית, התברר
שהמערך של פרם זכה ב־ 708,536 קולות בלבד,
לעומת 718,941 הקולות של הליכוד. הליכוד הקים
בקלות קואליציה חדשה עם שו תפיו הקודמים. האבן
נשמטה שו ב מידי פרם, והכל התחיל מחדש.

עמדות־המפתח במדינה.
עברו שנתיים של תיסכול עד שפרס זכה להיכנס לממשלה,
בתפקיד זוטר. היתה דרושה עור שנה, כדי שיזכה בתיק רציני, אם
כי לא בכיר. עם פרישת גח״ל מממשלת־האחדות־הלאומית, ב קיץ
, 1970 קיבל פרס את תיק־התחבורה מידי עזר וייצמן.
בממשלה אשר בראשה עמדה גולדה מאיר הדומיננטית, היה
שימעון פרס, שנוא־נפשה, איש קטן מאוד. אך זה הספיק כדי
ל ק שור אותו אל מחדליה ושגיאותיה של גולדה. כאשר התמוטט
מעמדם של גולדה ודיין, בעיקבות מילחמת יום־הכיפורים, חיפשו
הכל אדם חדש, שלא יהיה מזוהה עם הכישלונות. הירושה לא
נפלה לחיקו של פרס, אלא לזה של יצחק רבץ, שלא היה מזוהה
עם יום־הכיפורים בכל צורה שהיא.

במשך שלו ש שנים כיהן פרם כשר-הביטחון
בממשלתו של הבין — ושנים אלה הולידו שינאה
תהומית, שאין שניה לה בחיי-הציבור הישראלי. הן
גם הולידו את התואר ״חתרן בלתי-נלאה.״

מה התקלקל? מדוע לא הצליח פרס לנחול את הניצחון הגדול
שניבאו לו?
הסיבה נעוצה בסיבות הקשורות באופיו ש ל האיש. פרס הוז
פוליטיקאי מן השורה, לא הוגה־דיעות או אמן מדיני. הוא1
לתפקיד כשרברב: תיקן את הצנרת, הניח צינורות חרשים, הז
את הברזים. הוא לא היה מסוגל לגלו ת מקורות־מים חרשים*
קימום המערך לא היה תפקיד טכני, מפני שהמערב
בג לל סיבות טכניות. המערך איבד את האחיזה
היהודי במדינה, שנטר לו טינה ושינאה. הו א׳,

פרס כעסקן צעיר במפא״י: נורה אדומה

ל שנות מצב זה מבלי לעבור תחילה בעצ מו׳
שינוי־ערכים, גיבו ש רעיוני מ חוד ש׳ו חילופים !
ב שינוי התרמית החיצונית. היה צורר ב שינוי המהות׳/

כך מתחילהיופי שלך

וימו־ יעקבסון ט מיר

עומפובל. סבון גל. כך מתחיל היופי עולך.

ניחוח חלומי של פרחי הבר ועצי היער
מן היער הובאו ניחוחות עצי הענבר, האלמוג, טחב האלונים ו המו ש ק

פיליפ ליאונרד, המעצב א שר הביא אל האפנה עולם קסום
של פרחים בכל צבעי הקשת מציג את:
ט מנגו־בשםא קזו טי מעורר

כל אלה י חדיו י צרו את טמנגו-בשם נשי ורו מנ טי
עמיד לשעות רבות של הנאה.

טמנגו עשוי מ ת מצי ת סחלב הבר הגדל במרחבים הטרופיים
בתוספת תמציו ת פרחי היקינטון, שושנת העמקים, הורד
ו קורטוב של הפרחים האצילים: הי ס מין והאיריס.

ליזשי,
בפרפומריות המובחרות
ובבתי הכלבי

** 1יש ו!ש11ו ונשנו 1
(המשך מעמוד )18

שי מעון סרס לא היה מסוגל להבין זאת, ולא עשה
דבר ב מי שור זה. החיים הרעיוניים הפנימיים בתוך
המיפלגה הוסיפו להידמות לבית־קברות. התככים
חגגו בה, והרעיונות נעלמו.

דבר זה לא השתנה גם ב שלו ש השנים שלאחר־מכן. שוב פעל
פרס ב מרץ ובהתמדה. שוב התרוצץ מעיירה לעיירה, מסניף לסניף.
כאשר החליטה הכנסת להתפזר ולקיים בחירות מוקדמות, שוב
ניבאו הסקרים רוב עצום למערך.
הפעם הלכה מיפלגת־העבורה לקראת הבחירות בביטחון גרו ל
עוד יותר. ל שוו א ניסו אחדים מחבריה להביא בעוד מועד לחי לופים
בצמרת׳ פרס לא חירפה. כל הסקרים גי לו שיצחק נבון
ויצחק רבין פופולריי ם יותר, וכי בהנהגת אחד מהם יזכה המערך
בקולות רבים יותר. אך אחיזתו האיתנה של פרס במנגנון־
המיפלגה החניקה כל נסיון כזה באיבו.
פרס התעקש. הוא לא הבין ולא השלים עם ההתנגדות שהוא
מעורר בלב ציבור רחב ומגוון. נראה כי שאיפתו להיות לראש-
הממשלה הפכה מעין שיגעון־לדבר, דחף בלתי־רציונלי.

מבחינת המערך היה זה אסון. תוספת של מנדאט
אחד או שניים בילבד היתה עשוייה לשנות את
התמונה מעיקרה.
כאשר התפזר ע שן הבחירות, הסתבר כי נוצר תיקו גמור.
הציבור המיזרחי נשאר נאמן לליכוד, גם בהעדרו של בגין,
ולמרות ההתמוטטות הכלכלית והרפתקת־לבנון. ואילו מיטב
׳ הבוחרים של המערך נט שו אותו ועברו ל ש תי מיפלגות קטנות,
ר״ץ ושינוי, שהמצע האמיתי שלהם היה: להצביע בעד המערך
מבלי להצביע בעד פרס.

שוב נשמטה האבן מידי פרם. אך הפעם לא

בעניין ההתנחלויות, שהיוו גם הם סלע־מחלוקת מרכזי
במערכת־הבחירות, נ אלץ פרס ל ע שו ת פשרות מכאיבות. ואילו
בנושא החשוב ביותר למדינת־ישראל — נושא השלום — נקבע
מראש קיפאון מוחלט במשך ארבע שנים גורליו ת — שנים שבהן
עלולה התיקווה לשלום להתנדף סופית, ושבהן עלול המרחב כולו
לעלות באש של מהפכה איסלאמית־קנאית, כשהייאוש הגמור
מהסדר מדיני עם י שר אל י שפוך שמן על המדורה.
הצפרדע הגדולה ביותר היתה, כמובן, נוכחותו של אריאל שרון
בממשלה — לא בתפקיד צוער, אלא כחבר הקאבינט הקובע,
וכנושא תיק התעשייה־והמיסחר, שנתן בידיו אמצעים גדולי ם כדי
לדרבן את ההתנחלות בגדה.

שרון, שהודח בתשמ״ג על-ידי ועדת-חקירה ממ לכתית
בעיקבות הזוועה של צברה ושאתילא,
ושנמק מאז בצל, כשר־בלי תיק ובלי־תפקיד, מנודה
על־ידי חלק גדול של הציבור, חזר לעמדת־מפתח
בחסותה הרישמית של מיפלגת־העבודה.
וגולת־הכותרת: התחייבותו של פרס להתפטר מתפקיד ראש־הממשלה
כעבור שנתיים וחודש. במיקרה הטוב ביותר, אם
הממשלה תחזיק מעמד עד אז, שולם כל המחיר העצום הזה כדי
לאפשר ל שי מעון פרס לג לג ל סוף־סוף את הסלע אל ראש־ההר,
ולהיות לראש־הממשלה במשך 760 ימים ולילות.

סיכוייו להצליח בתפקיד זה חבויים בחיק העתיד.
ב שנ ת תשמ״ד לא היה שי מעון פרם לאיש־השנה.

• מיוו^ משוכות
^ תיקו הדראמתי שנוצר בין שני הגושים הגדולים, ובין
1 1שני המחנות שהתלכדו סביבם, סיפק את החומר לרכילות
הפוליטית היומיומית, שהיא מלאכתם של הכתבים הפוליטיים

אחרי שקמה התנועה, נערך בה ויכוח נוקב על
שאלה רבת־מ שמעות: האם להקים כוח ערבי נפרד,
שי תייצב בבחירות תחת דגל יי חודי — או להושיט
יד לכוחות היהודיים הדוגלים במצע דומה? הקו השני
ניצח, וכך קמה הרשימה המתקדמת לשלום.
מיום הקמתה, בסוף חודש מאי, נאלצה הרשימה לעבור מסלול
של משוכות. תחילה ש קל שר־הביטחון את הוצאתה אל מחוץ
לחוק, לפי דרי ש ת שרות־הביטחון־הכללי, הלוחם מאז קום
המדינה בכל נסיון להקמת כוח פולי טי ארצי של האזרחים
הערביים. אחר־כך פסלה ועדת־הבחירות המרכזית, גוף המורכב
מעסקני־מיפלגות, את הופעת הרשימה. בית־המישפט העליון,
בהרכב יחיד־במינו של-חמשת שופ טיו הבכירים ביותר, פסל את
הפסילה.
כשהופיעה הרשימה סוף־סוף במערכה, נערכה עליה התקפה
פרועה מצד רק״ח, שהיתה עד כה בעלת־המונופול על החלק
הלאומי של הציבור הערבי בישראל. בסיגנון ש אין לו אח ורע
בחיים המדיניים, מילבד בחוגים קומוניסטיים ופאשיסטיים,
התנפלה רק״ח על הרשימה החדשה במטח יומיומי ש ל השמצות.
למ של: שהמועמד מס׳ , 1מוחמר מי ע א רי, הוא סוכן השב״כ;
שהמועמד מס׳ ,2מתי פלד, הוא ארכי־רוצח והיה אחראי לפי שעי־מילחמה:
שהרשימה כולה הוקמה ומומנה על־ידי שרות־הביון
האמריקאי(סי־איי־אי) ,כדי לחתור תחת עמדות ברית־המועצות
במרחב, ועוד ועוד.
התקפה זו לא נפסקה ביום־הבחירות. להיפר, רק״ח הגבירה
אותה למחרת היום, כאשר הסתבר כי הרשימה זכתה בנסיון
הראשון שלה בשני מנדאטים, כשהרוב המכריע של הקולות בא
מן הרחוב הערבי. רק״ח.חששה, בצדק. שזהו אות לבאות.

לא היה ספק בי הרשימה חוללה מהפכה בקרב
הערבים בישראל, ושתופעה זו תטביע את חותמה

שר־הביטחון פרס עם ראש־הממשלה רבץ(מימין) ועם בני קצובר זמתנחלי סבסטיה: יד למתנחלים. הדלפה יומית ושינאה תהומית
התגלגלה אל תחתית התהום. עוד היתה אפ שרות
לגלגל אותה שו ב למעלה — אם כי בקושי.

על השנים הבאות. עם הקמת הרשימה נכנסו הער בים
לזירה המדינית הישראלית בכוח רב־משמעות.

• המרו הוא עיווס

תובעה מסמות־שעוות

ימעון פרם קיבל מידי הנשיא את התפקיד של הרכבת
* * הממשלה. תוך חיקוי בולט — וקצת מגוחך — של מנחם
בנין היחיד־במינו, הוא ניג ש לכו תל המערבי ואז ניג ש למלאכה.
בגלל אופיו לא היה מסוגל לע שו ת מעשה נועז באמת, ולהקים
ממשלת־מיעוט בעזרת כוחות אשר הימין הקיצוני הכריז עליהם
כעל בלתי־לגיטימיים. הוא לא הצליח לרכו ש סיעה דתית, למרות
שהציע מחירים אגדתיים. אך הוא הצליח לרכו ש את יחד, סיעתו
של עזרוייצמן.
וייצמן, שהתייצב לבחירות ברשימה אישית, כמו אריאל שרון
( ) 1977 ומשה דיין 1981 לפניו, נכשל כמוהם-.תחת סיעה של
שישה, שהיתה יכולה להוות לשון־המאזניים, זכה בקושי בשלושה
מנדאטים. וכשם ש שרון הסיק את המסקנה ומיהר להצטרף
לליכוד מייד אחרי כי שלון מיפלגתו הקיקיונית, כן הזדרז וייצ מן
לתת את ידו למערך, כדי להציל את עתידו.

אך זה לא הספיק. לא נותרה לפרס ברירה אלא
ללכת לממשלת־אחדות־לאומית.
אחרי שהוכיח כי אינו מסוגל להקים ממשלה לבדו, היה כוח-
המיקוח שלו דל. ראשי הליכוד העריכו כי שאיפתו של פרס
להיות לראש־הממשלה ולהפריך את קיללת־האלים היא כה חזקה,
עד כי יוותר על כל השאר. מלבד דבר אחד: תיק־הביטחון ליצחק
רבין. כי בלי תמיכת יריבו — שהיה לתאומו הסיאמי — לא היה
מסוגל ללכת גם בדרך זו.

וכך, בדרך אל ממשלת־האחדות, השיר פרם מעליו
בגד אחרי בגד, עד שנ שאר בבחינת מלך עירום.
בידי הליכוד הופקדו כל התיקים הכלכליים, אחרי שהמערך
העלה במערכת־הבחירות את העניין הכלכלי לר א ש מעייניו.
הליכוד, שארבעת שרי־האוצר שלו גרמו, האחד אחרי השני,
להתמוטטות. מינה את שר־האוצר החמישי שלו כדי ל ט פל בה.

הנושא החברתי — שהוא חיוני במאבק על
נישמת הציבור המיזרחי — הושאר גם הוא כולו
בידי הליכוד.

סוף־סוף: ראש־הנזמשלה פרס בכנסת
בישראל. אך הוא לא יכול היה להעלים שתי תופעות רבות־משמעות,
שהתגלו בבחירות תשמ״ד.

במידה מסויימת היו השתיים שני הצדדים של
מטבע אחד: המטבע של מהות המדינה היהודית
ומקומם של האזרחים הערביים בה.
הציבור הערבי בי שראל הגיע ל 17 והיווה בתשמ״ד את אחד
המיעוטים הלאומיים הגדולים ביותר הקיימים במדינות הדמוקר טיות.
מכיוון שזוהי אוכלוסיה צעירה בגילה, היא היוותה השנה רק
*׳ 10 מציבור הבוחרים. אך אחוז זה באוכלוסיה ובציבור־הבוחרים
עתיד לג דו ל בהתמדה.
בתשמ״ד קמה באולכוסיה זו, בפעם הראשונה, תנועה עצמאית
ואותנטית, של א היתה עוד מוכנה ל קבל תכתיבים מאיש — לא
מממשלת־ישראל, לא משרותי־הביטחון ולא ממוסקווה. היא
ביקשה פי תרון לבעיית העם הפלסטיני, על־ידי הקמת מדינה
פלסטינית מעבר לקו הירוק. יותר מכן היא ביקשה להשיג שיוויון
אמיתי, אנו שי ולאומי, במדינת־ישראל. אך יותר מכל היא ביקשה
להחזיר לערבים בי שראל את הנכס היקר ביותר שנ ש לל מהם
במשך 36 השנים האחרונות: הכבוד האנושי.

^ שמעות זו היתה מושכת תשומת־לב רבה יותר, אלמלא
1₪1אירע בקצה השני של הזירה דבר שסימר, בצדק, את השערות
בישראל ובעולם כולו.
מזה כמה שנים הולכת וגוברת במדינת־ישראל תופעת
הגזענות -.שינאת־הערבים, שהיתה תמיד קיימת מתחת לפני
השטח ביי שוב העברי ובמדינה, לבשה צורות גלויות וחמורות
יותר. האמתלות השונות, שבהן ניסתה שינאה זו להסוות את עצמה
בעבר. נשרו.
גופים כמו גוש־אמונים ותנועת־התחייה, חלקים מסויימים
בליכוד ואף במערך, לב שו צורות, שבכל ארץ אחרת בעולם היו
מגדירים אותן בלי היסוס כפאשיסטיות או כניאו־פאשיסטיות.
דמויות שהיו שוליות — ספק מעוררות גיחוך, ספק מעוררות
בחילה — התקרבו למרכז הזירה, זכו בלגיטימיות ובמכובדות.
ואילו כוחות־השלום ושוחרי־השיוויון, שהיו בעבר קרובים למרכז,
נדחקו אל הקצה, ואף מעבר לו.

זה היה תהליך איטי, שהחל עם כיבו ש הגדה
והרצועה במילחמת ששת-הימים, ושכמעט כל הצי בור
התרגל אליו והתייחס אליו כאל דבר טיבעי. אך
בתשמ׳׳ד קרה משהו, ש עורר רבים משלוותם.
כאשר התמקדו הגופים הפאשיסטיים בקצה הימני של הזירה,
קמה בקצה של הקצה תופעה שהרחיקה לכת אף מהם.

נולדה תופעה שעצם הגדרתה היה בה כדי לעורר
פלצות: תנועה נאצית יהודית.
במשך השנים עלתה תופעה זו וירדה חליפות. ל אי ש לא היה
ספק -שזוהי תופעה של שולי־השוליים, משהו ש אין לו תקומה
במציאות של י שר אל הדמוקרטית, הרציונלית והליברלית. והנה,
בבחירות לכנסת ה־ , 11 הסתבר לפתע שהיא הפכה בינתיים תנועה
בעלת בסיס ציבורי איתן ורחב, עד כדי חדירתה לכנסת.

לא היה שום מנוס מן הקביעה שהאיש העומד
ברא ש תופעה מחרידה זו הוא אי ש השנה של
ת שמיד: מאירכהנא .

בנן ו0-וופגשחסם נגחו!
דנצענחדם ועהבושת הומוהסוו

ע יי ד

עי ב ץ ^׳

^ ו יי

עי ל* .

• \4נייי 1 ״ ,יילז .

עי־רי!
לזיו

.״ ןידיג ^ ,

גי >י

עייזל

המבצע מ ת חיל ב־ 5.8.84ו
ומ ס תיי ם ב־ . 12.84ן . 3
בכל סו ו סניפי הסופרמרקט, סופרשוק ו שו ק ט של רשת
הקו־אופ, רשת הריבוע הכחול.
* זכאים להש תתף בהגרלה כל אלו ש מל או אחר תקנון המבצע
הנמצא בסניפים, וב מ שרדי האגודה, דת׳ תפוצות י שר אל 3ו,
גבעתיים.
ההגרלה הסופית תתקיים ב־ . 85ו 3.בנוכחות רואה חשבון,
עורך־הדין, ונציג מ שרד הפרסום של האגודה.
על עובדי הקו־אופ ובני משפתותיהם אסורה ההשתתפות.
קו־אופ תל־אביב דן השרון אגודה צרכנית שי תופית בע״מ
* * קו אופ תל אביב דן השרון ר ש אי ת להגדיל אחת ל חוד ש
את הסכום שיזכה את הקונה בבול, בהתחשב בעלית מדד יו קר
המחיה, הודעה על הסכום המוגדל תפורסם ע״י הקו אום
בסניפים ובעתמיס

קראום,רשת הריבוע

1X1

בק-1ז״ס משימים נ־

סופרמרקטים וסופרשוקים,מחדרה ועדאילת

1€ו פ

0וופ

איש חשש תשמ״ן

לעולע לא עוד!
ץ ה קרה באום־אל־פחם. גדו ל הכפרים הערביים בישראל. ב־29
1באוגוסט . 1984
מטר של אבנים ניתך על הכביש. עננים של גאז מדמיע כיסו
את המידרונות שלצדיו. מדי פעם נשמעו יריות. פצועים מכוסים
בדם הובלו בידי חבריהם. רק בנס לא נהרג איש.

בל זה בא מפני שהרב מאיר כהנא, שנבחר לא
מכבר לכנסת בקולותיהם של 25,907 בוחרים, הודיע
שהוא מתכוון לבקר ביום הזה בכפר, כדי להודיע
ל תו שביו שעליהם להסתלק.
אלפים מבני המקום — למעשה כל אוכלוסיית הגברים —
התקבצו בכניסה לכפר, כרי למנוע בואו של הרב בכוח. מאות
יהודים נהרו אל המקום מכל רחבי הארץ, כדי לעזור להם. מולם
עמדו מאות רבות של שוטרים ואנשי מישמר־הגבול. חמושים
לקרב. הוטל עליהם להגן על כהנא, ולאפשר לו את הביקור.
כלי־התיקשורת הקדישו למאורע את מהדורות החדשות
שלהם והכותרות הראשיות. צוותות־טלוויזיח מן הארץ ומרחבי־העולם
התרוצצו בין האבנים והגאז המדמיע, כדי לסקר את
האירועים.
אך הרב לא בא. כאשר נתקל במחסום מישטרתי. הרחק מן
הכפר. הסתפק במחווה הפגנתית קטנה, כשהוא מוקף בכמה
עשרות אוהדים רועשים, שלב שו חולצות צהובות. הוא הכריז
לעיני המצלמות הכרזה פרובוקטיבית, כאשר עיניו ממצמצות
בעצבנות. הוא לא ניסה כלל להגיע אל הכפר בדרכי־עקיפין, שהיו.
פתוחות. הוא לא היה מוכן להסתכן בשום עימות עם התושבים
הנזעמים.

אך הוא השיג את שלו. במ שך יומיים עמד במרכז
תשומת־הלב הלאומית והתיקשורת הבינלאומית.
ההשקעה: שעתיים מזמנו, רמי־השכירות לשלוש ה אוטובוסים
שהגיעו למקום כשהם ריקים למחצה.

תושבי

אום־אל־פחם

באמצעים פשוטים אלה הוא הצליח להעמיד את
המדינה על ראשה.

• ארס ללא נאויזמה
* * ה איפשר ל אי ש זה לגרום למהומה כה רבה על־ידי
\₪1השמעת כמה מילים סתמיות?

מה הפך אותו במוצאי יום־הבחירות למוקד הדיווח
והתגובות ב ארץ ובעולם?
אכן, הוא נבחר לכנסת. אך אין זו הפעם הראשונה שלבית־המחוקקים
של מדינת־ישראל נכנסת דמות חריגה ומפוקפקת.
בבחירות של 197 7נבחר לכנסת שמואל פלאטו־ שרון. נוכל
בינלאומי ידוע שנמלט מפני המישטרה בארץ־מוצאו. צרפת. הוא
זכה במיספר המדהים של 35,049 קולות, ו שי מ ש במשך ארבע
שנים כקוריוז בכנסת.
כהנא אינו האדם היחידי בכנסת ה־ 11 שהודבק לו התואר
״פאשיסט״ .יש בכנסת התחרות רבה על תואר זה. מקשטים את
ספסליה אריאל שרון, שגונה על־ידי ועדת־חקירה ממלכתית
כאחד האחראים לטבח צברה ושאתילא. נמצא שם רפאל איתן,
שגם הוא מילא תפקיד חשוב במאורעות שהובילו לטבח,
ושתוכניתו היא להחזיק את הערבים ״כג׳וקים מסוממים בבקבוק
סגור״ .דיעותיה של גאולה כהן אינן שונות. אחד מנציגי הליכוד,
מאיר כהן־אבידוב, הכריז פומבית שי ש ״לר ט ש את הבטן ולנקר
את העיניים״ של חשודים ערביים, עוד בטרם הורשעו בדין.

מאיר כהנא בווד אי אינו מו שך תשומת־לב בשל
כאריזמה אישית או בשל הופעה אי שית מרשימה.
העברית שבפיו דלה, והמיבטא האמריקאי הכבד שלו צורם את
האוזן הישראלית. הוא סובל מטיק עצבני בולט, הגורם לו למצמץ
בלי הרף בעיניו. כשהוא נואם, פניו מתעוותים משינאה. לפני
שגיד ל את זקנו בשנים האחרונות, היה מכוער ודוחה ממש. וגם

עכ שיו הוא רחוק מלהיות אפולו עברי.
כנואם הוא כוח מבוטל. בארץ שראתה דמגוג סוחף כמו מנחם
בגין, נואם מבריק כמו אבא אבן ודוברים פשוטים ושובי־לב כמו
משה דיין. כהנא הוא נואם זוטר מאוד.
אם כן, מה י ש בו באיש זה שגורם לו ל עורר תגובות כה חזקות
מצד מעריצים ומתנגדים, עד כי די בהזכרת שמו כדי לעורר
צמרמורת אצל מאות אלפים, וצריחות־הידד אצל רבבות?

התשובה טמונה ב ש תי מילים, שצירופן יחד
נשמע כחילול השפה: נאצי יהודי.
עוד לפני שנה־שנתיים היה קשה לדבר בי שראל אף על
״פאשיסט יהודי״ .הזכרת שתי מילים אלה ביחד היתה מעוררת
מחאות קולניות בכל קהל, גם קהל שמאלי מובהק. היהודים היו
קורבנות הפאשיזם, הפאשיסטים היו רוצחי היהודים. הדבקת
תואר זה ליהודי גרם לרוגז. ואילו הצירוף ״נאצי יהודי״ היה
מיפלצתי פי אלף.

אך באחד המעמדים המישפטיים החשובים של
תשמ״ד הופיע נציג־המדינה בבית־המישפט העליון
של ישראל וטען בשם המדינה כי מאיר כהנא הוא
אכן נאצי לכל דבר, וכי דיעו תיו המוצהרות, מע שיו
ו תוכניו תיו עומדים כולם בסימן תור תו של אדולך
היטלר.
כדי להוכיח שטענתו אינה השמצה פוליטית, אלא קביעה
עובדתית פשוטה. הביא עימו הפרקליט תיקים גדושים
במיסמכים, בגיזרי־עיתונות ובחומר־תעמולה של כהנא ותנועתו,
שגם הד״ר יוזף -גבלס לא היה מתבייש בהם.

• נעו יהודי אווב
^ אותו מעמד ביק ש פרקליט־המדינה לאסור את הופעתו
^ של מאיר כהנא בבחירות לכנסת, למרות שכבר הופיע

חוסמים את הרחוב הראשי בכפרם כדי למנוע את בואו של מאיר בהוא. שאיים לערוך שם ״ביקור

•1אישהשגה תשס״ן
(המשך מ ע מוד ) 23
(ונכשל) ב שלו ש מערכות־בחירות קודמות. בית־המישפט דחה את
בקשתו, מכיוון ש אין בישראל חוק המונע את הופעתו של גזען
מוצהר בבחירות — בניגוד לגרמניה למודת־הנסיון.
שנה לפני כן הופיע אותו הפרקליט — רנאטו יאראק, הממונה
על העתירות לבג״ץ במישרד היועץ המישפטי לממשלה —
באותו בית־המישפט, כדי להצדיק את החלטת מישרד־החינוך
שלא לאפשר עוד למאיר כהנא להופיע בבתי־הספר הממלכתיים
בהרצאות לפני התלמידים.
באותו דיון פירט יאראק שורה ארוכה של קווי־דמיון בולטים
בין תורת מאיר כהנא לבין תורת הנאצים הגרמניים. בין השאר:
• דרי שתו של כהנא למנוע את ״הטמיעה והטומאה״ שבקיום .
יחסי־מין בין יהודים ולא־יהודים, על־ידי הטלת מאסר של חמש
שנים על יהודיות המקיימות יחסי־מין עם ערבים. ועל ערבים
ה״מפתים״ יהודיות. הפרקליט ציטט קטע מתוך סיפרו של אדולף
היטלר, מיין קאמפף (״המאבק שלי הנער היהודי שחור־

*וזיזי וימי

3114) 0

זן ץ< ז * *ו 1א 0יימי
1 6) 0

^ 5ו 1א| < 1>9ז 2

111110 <*>11

1! ) 0סס

ןוי1

>1וייס*

*•|^זי*(זגמ*ן״1מ^<*|6ו**60 411*0 3

0*6011*3*0זזי#06 1
1>011ז*)*14 זז
ז) $40<??06ז>06 0

1י1**1ו>!0). 0

חוקי נירנברג: חוק להגנת הדם הגרמני
השיער אורב במשך שעות לנערה(גרמניה) תמיסה, מטמא אותה
בדמו וגוזל אותה מעמה״...

• תביעת כהנאלהפוך נ שואין בין יהודים
ולא־יהודיב לעבירה פלילית, שדינה מאסר. הפרקליט
ציטט את חוקי־נירנבדו. הזכוריס־לדראון, והוכיח בי
הצעת כהנא הועתקה מהם.
• קריאתו של כהנא להטיל חרם על סוחרים ערביים ולקנות
מיהודים בילבד. יאראק, שנולד באיטליה, הזכיר את החרם
שהטילו הנאצים על בתי־עסק יהודיים בגרמניה, למחרת עלייתם
ל שיל טון ב־. 1935
• ליבוי היצרים וייזום פעולות אלימות נגד הסטודנטים

:1933 החרם על החנויות היהודיות :״גרמנים התגוננו! אל תקנז אצל יהודים!־
פעולתן

הערביים באוניברסיטות, בנוסח
הנאציות נגד היהודים.
• קריאתו של כהנא להרחיק את הערבים מהר־הבית, שם
נמצאים קוד שי האיסלאם, תוך ציטוט הפסוק התנ״כי ״והזר הקרב
— יו מ ת!״( ב מיד בר.)1 ,

• דרי ש תו של כהנא לגרש את כל הערבים הגרים
בארץ לארצות־ערב, ולשלול לאלתר את האזרחות
הישראלית מכל אדם ש אינו יהודי. הפרקליט ציטט
את ״ 25 הנקודות״ — המצע הרשמי של המיפלגה
הנאצית הגרמנית — שכללו מעיך דומה.
• דרי שתו של כהנא להשתית כל משא״ומתן עם ערבים על
הכרתם ב״אדנות״ היהודית על ארץ־ישראל. שאל יאראק קר־המזג
בהתרגשות :״כלום צריך לבאר את האסוסיאציה המחרידה,
שהביטוי,אדנות׳ מעורר בהקשר כזה? האם י ש צורך בתרגום לשם
כך?״ הוא התכוון לביטוי הנאצי לעם הגרמני 01^ :ז \ם 6ז €1ח
(״עם אדונים״).

.היד רועדת בשעה שהיא רו שמת דברים אלה,״
קרא הפרקליט. בית־המישפט קיבל את טיעונו, ומאז
סגורים בתי־הפפר לפני כהנא.

זיסטינסק היה שם
ין ספק שב שלב מסרים התחיל מאיר כהנא לקרוא את ספרי
היטלר ואנשיו וללמוד מהם. הוא הודה בכך באחת ההד

* 4איר בהנא לא התבטל בשיבעת החודשים שבילה
בכלא. הוא כתב ספר סיכום לפילוסופיה
הדתית״גזענית שלו. שם הספר לשבים בעיניכם״...
לקוח מפסוק תנ״כי. הספר מהווה בליל מוזר שלציטוטים מהתנ״ך, מהעיתונות הישראלית והזרה, פרקי
היסטוריה משוכתבים, ניתוח הסתירות שבמגילת־העצמאות,
והצהרות פוליטיות. בקטעים רבים מזכיר
הספר של כהנא את ספרו של אדולף היטלר- ,מיין קמפף״
שנכתב על־ידו בכלא הגרמני, ב״.1924
כהנא כותב :״ערביי ארץ־ישראל חינם פיקחים ואף
פועלים טובים. יש למערב צורך באנשים המוכנים לעסוק
בעבודות השחורות והחשובות, שאין עוסקים בהן. בנוסף
לכך חסרים פועלים מוכשרים בתחומי״משק שונים. אם
ישראל תערוך סקירה מקפת של צרכיה המיוחדים של כל
מדינה מערבית, תוכל להנהיג תוכנית הכשרה לערבים
בהתאם לדרישות של מדינות המערב השונות׳.
עבודתם של הערבים בארץ מפחידה את כהנא:
״האמת היא שהערבים מתחזקים פיסית כתוצאה
מעבודת־הכפיים שהם עוסקים בה, ואילו היהודים
נחלשים ומתרופפים. מכאן התקיפות שבוצעו נגד יהודים
בערים בעלות אוכלוסיה מעורבת״.

אדוכף היטלר:

״כל התרבות האנושית, כל יצירות האמנות, המדע,
הטכנולוגיה שאנו רואים לפנינו כיום הן כמעט אך ורק
פרי ייצורו של הגזע הארי. עצם העובדה הזאת מוכיחה כי
יש יסוד למסקנה שהוא בלבד היה המייסד של כל
האנושות הגבוהה יותר ועל־כן המייצג את האב־טיפוס
של כל מה שאנו מבינים במילה ׳אדם. הוא הפרומתיאוס
של המין האנושי אשר ממצחו הזוהר ניתז בכל הזמנים
הניצוץ האלוהי של הגאונות, המדליק מחדש אותה אש
של ידיעה, שהאירה את ליל״המסתורין הדומם ועל״ידי
כך הביאה את האדם לעלייה במשעול האדנות על שאר
היצורים שעל פני האדמה הזאת״.

מאיר כ1־ן]א:
״עם ישראל אינו ככל העמים ומדינת״ישראל אינה ככל

של פלוגות״הסער

עו ני ם

ה חו צ ה

דמנויות. אך זמן רב לפני כן כבר נוצר ד מיון מוזר, וכמעט מדהים,
בין הביוגרפיה האישית ש לו וזו של הפיהרר הגרמני, שהביא אסון
כה נורא על עמו, על היהודים ועל העולם כולו.

כמו שאדולך היטלר לא נולד בגרמניה, כן לא נולד
כהנא בארץ־י שראל.
הוריו ירדו מן הארץ. במשך דורות חיתה מישפחתו בצפת, עיר
המקובלים.
באחד מספריו מספר כהנא כי סבו היה איש־עסקים ממולח
וקנה בחשאי חלקת־אדמה בעיירה נידחת על חוף הים־התיכון.
הדבר נראה לו כהשקעה מצויינת, אך כ ש שמעו על כך שכניו, הם
לעגו לו, והסב מיהר לב טל את העיסקה. העיירה היתה חיפה.
והאדמה שקנה היתד, באיזור שבו קם כעבור זמן רובע הנמל של
העיר. היא שווה כיום הון־עתק.
כהנא סיפר סיפור זה כדי להזהיר מפני הגישה של ״מה יאמרו
הבריות״ .המסר: אל לו ליהודי להתחשב בדעת הזולת, ואל לו לעם
היהודי כולו להתחשב בדעת העולם.
כאשר גבר המשבר הכלכלי בארץ, בשנות ה־ ,20 לקח אביו,
הרב צ׳ארלס (יחזקאל שרגא) כהנא, את מישפחתו לאמריקה
והתיישב ברובע פלאטבוש בברוקלין, שם התמנה כרב מקומי
ועסק בתרגום התנ״ך לאנגלית. ב*ז באוגוסט 1932 נולד שם בגו
מארטין, שהפך לימים למאיר. האב היה רוויזיוני סט קנאי, וטיפח
בבית אווירה ציונית קיצונית.

אמו של בהנא, החיה כיום בארץ, סיפרה השנה כ״
זאב ז־בוטינסקי, מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית,
״היפנט״ את מאיר־מארטין הקטן כשזה היה בן
שלוש. אז התארח ז׳בוטינסקי בבית המישפחה
ושהה בו כחודש.

״אין צורך בהחלטות רוב אלא רק באנשים אחראים...
אחריות מוחלטת המשולבת בסמכות מוחלטת ללא תנאי
תצמיח בהדרגה עלייתם של מנהיגים אשר כמותם היום, במישטר של פרלמנטריזם בלתי־אחראי, אין
להעלות כלל על הדעת״.

ז׳בוטינסקי, שנפטר כעבור חמש שנים כשביקר שוב
בניו־יורק, היה בודאי נחרד אילו יד ע איך יתפתח הילד הקטן
שעימו שיחק. כי ז׳בוטינסקי, איש שיריבים כמו דויד בן־גוריון
הדביקו לו לא־פעם את התואר ״פאשיסט״ ,היה רחוק מתורת־כהנא
כרחוק מערב ממיזרח. הוא דג ל במישטר ליברלי, והציע
שבמדינה היהודית העתידה־לקום יכהן סגן ראש־ממשלה ערבי
לצד ראש־ממשלה יהודי (מבלי להוציא את האפשרות
שראש־הממשלה יהיה ערבי, וסגנו יהודי) .הוא היה אתיאיסט
גמור, ותבע להפריד הפרדה מוחלטת בין המדינה והדת. גם
במאמריו הקיצוניים ביותר, שבהם תבע להקים כוח־מגן יהודי כדי
להילחם בערבים, התייחס בכבוד רב לעם הערבי הפלסטיני
ולהתנגדותו ״הטיבעית״ להתנחלות הציונית. בשירו המפורסם
ביותר ניבא כי ״בן־ערב, בן־נצרת ובני״ יחיו בשפע ובאושר תחת
דגל המדינה היהודית. הרבר לא הפריע לכהנא לתאר עצמו
בסיפרו כתלמידו וכיור שו של ז׳בוטינסקי.

״הרוב אינו צודק תמיד, וד אי לא הפוליטיקאים
הזועמים והעיתונאים הרעשניים ...לבעל החזון יש
תפקיד להדריך את המיעוט בדרך האמת, ואף שהרוב
סוקלו היום, הוא יחניף לו מחר כאשר יחקה אותו׳.

רבים מאוד מתלמידי ז׳בוטינסקי קלטו רק את המסר הלאומני
הקיצוני שבתורת ז׳בוטינסקי, מבלי ל קלו ט את הנימה
הליברלית־דמוקרטית שבה. אחד מאלה היה מארטין כהנא, הנער
היהודי ה״מהופנט״ מרובע פלאטבוש. אביו שלח אותו לתנועת־הנוער
הרוויזיוניסטית, בית״ר.

המדינות. הם מורמים ונישאים מעם ומדינה. עם ישראל
אינו מאותם עמים קטנים וחסרי חשיבות, אלא לב ליבו
של העולם וסיבת קיומו. אנו עם שנועד לגדולה, לקדושה
ולהקרבה עצמית, וחזון זה לא יתמעט ולא יטושטש. עם
ישראל נבחר למלא תפקיד גדול, התובע ממנו את
הסגולה והיכולת לדחות בינוניות; הוא ידחה את הטפל,
יבין מה חשוב באמת, ויהיה נכון להקרבה עצמית כדי
להגיע לפיסגת הגדולה״.

אדולף היטלר:

מאיר כהנא:

אדולף היטלר:
״רק מרחב מספיק כל צורכו על האדמה מבטיח לאומה
חופש קיום. בלי להביא בחשבון׳מסורת׳ ודיעות קדומות
חייבת התנועה הנציונל־סוציאליסטית למצוא אומץ
ולגייס את עמנו ואת כוחו למען התקדם בדרך אשר
תוביל את העם הזה ממרחב״מחייתו המוגבל הנוכחי אל
אדמה וקרקע חדשים״.

מאיר כהנא:
״האומה, אוסף שבטים שבעצמם צמחו מבתי־אב
וממישפחות, היתה מישפחה שיתופית גדולה אחת,
שבניה נקשרו בקשרים מחייבים ביותר -קשרי״דם...
שם האומה נקרא על ארצה, וזרים שהגיעו אליה לא נעשו
אזרחיה של הארץ, ולא נעשו שותפים לבעלות עליה עם
התגוררם בתוך גבולותיה. האומה־המישפחה היא היתה
הבעלים של הארץ, והיא אשר קבעה את חוקיה״.

המדריך שלו בבית״ר היה צעיר בשם מישה ארנס
— שעלה לימים לישראל והיה לשר־הביטחון, משה
ארנס.
ארנס, לאומן קנאי, אינו מרבה להצהיר הצהרות. פניו חתומות,
ומעטים יודעים את צפונות ליבו. הוא יד ע להסתיר את השקפותיו
הקיצוניות והנוקשות מאחורי סבר־פנים יפות, אדיבות והופעה
תרבותית. קשה לדע ת מה דעתו האמיתית על הצעותיו של
חניכו־לשעבר — ובאיזו מידה הוא נושא באחריות לעיצוב אופיו.
כבית׳׳רי צעיר זכה כהנא בפעם הראשונה בכותרות בעיתונות.
יחד עם חבריו הבית״רים השליך עגבניות לעבר שר־החוץ
הבריטי, ארנסט בווין, שבא לניו־יורק ב־ 194 7כדי לשאת את
דבריו לפני האו״ם. בווין, שנוא־נפשם של כל הציונים, התנגד
לעליי ת יהודים ל ארץ ולהקמת מדינה יהודית.

אבל בי ת״ר לא סיפרה את כהנא ה צ עי ר. היא הי תד

חילונית מדי. הוא עבר לתנועת־הנוער הדתית,
בני־עקיבא.

הוא־יוצרח המונומנטלי

^ עובדה הבולטת ביותר בביוגרפיה של אדולף היטלר
1 1הצעיר היא אי״ההצלחה. הוא לא הצליח להגשים את מאוויו,
לא השתלב בחיים הנורמליים.
היטלר לא גמר את בית־הספר התיכון. הוא חלם להיות צייר
גדול. אולם כאשר ביקש להתקבל לאקדמיה לאמנות, נמצא שאין
לו כי שרון, והוא נדחה. מכיוון שלא סיים את חוק־לימודיו
בגימנסיה, גם לא יכול היה להתקבל לבית־הספר לאדריכלות, כפי
שרצה.
הוא הסתובב באפס־מעשה, לן בבתי־תמחוי, התמלא בשינאה
ליהודים, שהיו אשמים, לדעתו, לכישלונותיו. הוא עבר ממולדתו
האוסטרית לגרמניה הסמוכה, כדי לחפש את מזלו שם. אך גם שם
לא הצליח. לבסוף הושיעה אותו מילחמת־העולם הראשונה, הוא
התגייס כשימחה ובהתלהבות לצבא הגרמני, שגאל אותו מצרותיו.
מאיר כהנא הצעיר למד בישיבה ובערבים ביקר בקולג׳ .בניגוד
לחבריו בבית״ר ובבני־עקיבא, ש עלו בהתלהבות לי שר אל
החדשה, ערב הקמתה או מייד אחריה, הוא נשאר בארצות־הברית.
הוא ביקש הסמכה כ עורן־דין. אך נכשל בבחינות. הוא הוסמך
כרב. אך לא הצליח להחזיק מעמד בשום קהילה. הוא קיבל עבודה
בקהילת הווארד ביץ׳ ברובע קווינס בניו־יורק, אך נפלט במהרה.
הוא נכשל.

כשנשא אשה ב־ 1955 לא הקים בית גם בישראל — למרות שאחיו, נחמן, הסיק מסקנות
מהשקפת־עולמו ועלה ארצה.
ארבעת י ל דיו של כהנא — שני בנים ושתי בנות — נולדו
באמריקה.
הביקור הרציני הראשון של מאיר כהנא בי שראל היה ב־ 963ו
— כשכבר היה בן ז .3ביקור זה נשא אופי של מסע־ציד. הוא
חיפש קאריירה אחרי ששהה כמה חודשים בכפר־הרוא״ה.

ערב צאתו סיפר לקרוביו ש תוך שנה יהיה שר
בממשלת ישראל.
לאמו דיווח מהארץ בגאווה שהתקבל לשיחה אצל שני הרבנים
הראשיים — והוסיף, שמעולם לא זכה רב אמריקאי כה צעיר
לכבוד כה רב. הוא גם סיפר על מישרה בכירה שהוצעה לו,

משכמו־ומעלה, לא אישיות בעלת הופעה מרשימה, אלא דווקא
להיפך: אדם בעל מחשבה רדודה, המשמיע רעיונות פרימיטיביים.
איש בעל הופעה עלובה, ולפעמים גם דוחה או מגוחכת. אך

מאיימת ושחצנית.

התיאור הזה מתאים לאדולף היטלר, בשם שהוא
מתאים למאיר כהנא.
נוער גרמני, החוזה כיום בסרטים ישנים של נאומי היטלר,
פורץ לא פעם בצחוק. האיש על הבד או המירקע מעורר אצלו
גיחוך ודחייה. אין הצעירים מסוגלים בשום פנים להבין מה משך
אליו את הוריהם, עד שהיו מסוגלים ללכת אחריו באש ובמים,
בעיניים עצומות. הם רואים רק אדם עלוב למדי. בעל פנים
באנאליות, תיסרוקת ושפם מגוחכים, המשמיע רעיונות רדודים
אגב תנועות־ידיים מצחיקות.
ישראלים רבים, שחזו השנה במאיר כהנא, הרגישו כך גם הם.
הם לא היו מסוגלים לתפוס בשום פנים איך יכול מישהו ללכת
אחרי גבר עלוב זה, בעל הטיקים העצבניים. המשמיע דיברי־הבל
פרימיטיביים.

אין הם מבינים שדווקא תכונות אלה הן המושכות
מעריצים מסוג מסוייב. אנשים אפסיים מחפשים
מנהיג אפסי, שרמ תו האינטלקטואלית אינה שונה
בהרבה מרמתם. זהו אחד מסימני־ההיכר •טל המנהיג
הנאצי — וגם של הקהל הנאצי. הנחותים נמשכים
אל הנחות.

• עויק ממירחמות שואו
בחינה אחת

י ש הבדל עצום בין היטלר וכהנא — ודווקא

לרעת כהנא.
משהתגייס היטלר לצבא. הוא הלך לחזית. במשך ארבע שנים
רצופות שיר ת כחייל קרבי נאמן ומסור, אם כי לא מצטיין.
בסך־הכל הגיע לדרגת טוראי־ראשון, אך לא היו נגדו כל תלונות
מצד מפקדים וחברים. לקראת סוף המילחמה נפגע בחזית
המערבית מהתקפת־גאזים והתעוור זמנית( .לפי גירסה מודרנית
מסויימת, יתכן שהיה זה עיוורון היסטרי).

אחת העובדות המדהימות בביוגרפי ה של מאיר
כהנא היא שמעולם לא שיר ת במילחמה.
הדבר כימעט לא־ייאמן. איש זה, המדבר בשם הציונות הצרופה
ביותר, המטיל דופי גם בפטריוטיזם של אנשי־ימין לאומניים,
המשמיץ גיבורי־מילחמה ידועי־שם כבוגדים שדינם מוות, שגם
מנחם בגין הוא בעיניו בוגר — לא התגייס מעולם אף למילחמה
אחת ממילחמות־ישראל.
בימי מילחמת־העצמאות היה מאיר כהנא בן , 16 ואין לבוא
אליו בטענות — אם כי בני 16 רבים בי שראל חירפו את נפשם
במילחמה נואשת וארוכה זו. אך כאשר פרצה מילחמת־סיני,
וישראלים וציונים מכל העולם מיהרו לבוא לישראל, לא נזעק
כהנא, שהיה אז במיטב הגיל הצבאי — בן .24 הוא לא בא ל ארץ
ל שרת בצה״ל בימי פעולות־התגמול הגדולות, כאשר משה דיין
יצא לא פעם בעצמו עם הלוחמים, וכאשר ביצע אריאל שרון את
פעולותיו השנויות־במחלוקת.
כהנא גם לא אץ ל ארץ במאי ,1967 כאשר היהודים בארץ
ובעולם כולו חרדו לגו רל המדינה במשך שלושה שבועות רצופים,
עד שפתח צה״ל במילחמת ששת־הימים.

כהנא היה אז בן — 35 ורבבו ת רבו ת מן החיילים
הקרביים באותה מילחמה היו מעל לגיל הזה.
עובדות אלה זועקות ממש לשמיים: האיש המכריז על עצמו
כעל יורשם של המכבים ובר־כוכבא, הטוען שהוא ממלא את
צוואתם של גיבורי י שר אל בכל הדורות, לא עלה לי שר אל בשנים
שבהן יכול היה ל שרת שרות קרבי מועיל. הוא לא שירת מעולם
שרות קרבי של ממש. מבחינת השקפתו של כהנא עצמו, זאת
היתה עריקה.

גרוע מזה: הוא לא עלה לישראל כלל, עד שהגיע
לגיל — 37 אף שהתחנך משחר נ עוריו בתנועות־נוער
ציוניו ת קיצוניות.
מה הוא עשה בכל השנים האלה? זהו פרק מרתק בפני עצמו.

0סונו שוותי־הניטחוו
טוראי־ראשון היטלר 1915 לפחות זה
כביכול. באוניברסיטת בר־ אי לן. כראש המחלקה ליחסים בינ לאומיים.
אולם
כהנא לא הפך לשר, לא קיבל מישרה אקדמית והרבנים
הראשיים לא הציעו להרפתקן הצעיר מישרה זוהרת.

מאוכזב ומתוסכל חזר לארצות־הברית. מסע־הציד
נכשל.
עד כאן מראה הביוגרפיה של כהנא כי שלון טוטאלי —
כי שלון שהיה בלי ספק תוצאה של חולשות מסויימות באופיו. הוא
לא התאים לחברה נורמלית, לא בארצות־הברית ולא בישראל.

דמיון זה בין היטלר וכהנא איננו מיקרי.
כל הביוגרפים של היטלר שמו דג ש על חוסר־הצלחתו בחיים.
אדם זה, שהקים תנועה אדירה, שניצח על צבאות ושניהל מדינה
גדולה בשלום ובמילחמה, בוודאי לא היה נעדר״כישרונות. אם כן,
מרוע היה במשך שנים רבות לא־יוצלח גמור?

נראה בי י ש משהו ב אי שיו תו של מנהיג נאצי,
שאינו מאפשר לו להשתלב בחיים רגילים. אין הוא
יכול להסתגל לכללי החברה המסודרת. הוא יכול
להצליח רק באשר הוא עצמו כופה את הכללים שלו
על הזולת, תון* שביר ת הסדר החברתי.
שאלה אחרת היא מדוע נוהרים במצבים מסויימים המונים
אחרי לא־יוצלח מונומנטלי. גם על כך נכתב הרבה. אחד ההסברים
הוא שאנשים לא־יוצלחים, שאינם מסוגלים להשתלב בעצמם
בחברה. חריגים ונכי־נפש. נמשכים אל הלא־יוצלח הגדול
ומזדהים עימו. לא מנהיג מבריק מו שך אנשים כאלה, לא הוגה־ריעות
מזהיר בעל רעיונות חדשניים, לא אינטלקטואל שהוא

^ גי בור לא שירת בצה״ל, הציוני לא עלה לציון. והיהודי הגא
1 1העלים את זהותו היהודית.

זוהי הפרשה המוזרה ביו תר בחייו של מארטין-
מאיר כהנא. הוא הפך למייקל קינג.
הרבר קרה סמוך ל ש תי נקודות־מיפנה בחייו של כהנא —
התחברותו עם יוסף חורבה, ופתיחת הקאריירה הפוליטית שלו.

כהנא באמריקה: עריק מכר הנזילחמות
של מערכת־הביטחון. לימים נודע כאדם שי ש לו גישה ישירה
למקורות־המודיעין של מערכת־הביטחון.

מוסד־הביון האמריקאי היה אז מודאג מאוד
מעליית התנועה נגד מילחמת ויאט־נאם ב אוניבר סיטאות.
הוא הקים אלפי אירגונים מוסווים — שהת יי
מרו להיות אגודו ת סטודנטים, מכוני־מחקר, קבו צות
פוליטיו ת — כדי להילחם בתנועה זו, להטיף
נגדה, וגם להסתנן לתוכה ולפוצצה מבפנים.
היתה זאת הזדמנות־זהב להרפתקנים, טיפוסים מקבוצות־השוליים
המטורפות, חלאה פולי טי ת מכל הסוגים, לזכות בתמיכה
כספית של שרותי־הביטחון — סי־איי־אי, אף־בי־איי ואחרים —
שהשקיעו הון־עתק בנסיונות אלה. כפי שהתגלה מאז בינתיים
בחקירות רשמיות, הועברו כספים אלה בדרכי־סתר שונות.
באמצעות ״נדבנים״ ו״מכוני־מחקר״ מדומים.
יוסף צ׳ורבה הקים מכון פיקטיבי בשם ״יועצי־מחקר מאו חדים״
,בעל כתובת פיקטיבית — תיבת־דואר וטלפון — בשדרה
החמישית היקרה של ניו־יורק.

השותף שלו היה אחד מייקל קינג — הוא מאיר
בהנא החדש.

• מ״סר סינג, נוצו
ן• מיבצע כולו לב ש אופי אפלולי, כמעט מחתרתי.
( 1כהנא הציג את עצמו לא רק בשם הבדוי —
מייקל קינג — אלא גס בזהות בדוייה.
לדברי אחד העדים הוא ט ען שהוא משמש ככתב של
שירות־ידיעות אפריקאי, ושהוא שיי ך לעדה הפרסביטרית —
הכנסיה של סקוטלנד.
מרוע העלים את מוצאו היהודי? מדוע התחפש לגוי, כאחד
מאותם יהודי־גטו בזויים שהוא שופך עליהם אש וגפרית בספרו?
לדבריו :״כדי להשיג עמדה יותר טובה, ולע שו ת רושם טוב יותר״.
כעבור שנים, כשנשאל על״כך ,״לא יכול היה להיזכר״ שהוא הציג
את עצמו כנוצרי.

מניין באו הכספים לגוף החדש? ״אירגונים
ואיגודים מיקצועיים״ .אבל כהנא וחורבה לא יכלו
לזהות גופים מיסתוריים אלה.

וכאן שו ב מזדקרת לעין הקבלה מוזרה עם דרכו
של הפיהרר הגרמני.

הצמד כהנא־חורבה הקים קורם כל את ״תנועת ה־ 4ביולי״ ועל
שם יום־העצמאות האמריקאי) .כבר אז היה כהנא ארכי־פטריוט
— אלא שאז היה זה עדיין פטריוטיזם אמריקאי, שהשתלם יותר.
גם זוהי עובדה הזועקת־לשמיים בביוגרפיה של האיש: עוד
בשנות ה־ ,60 כשהיה בן ,35 היה מאיר כהנא סופר־פטריוט
אמריקאי. לא זה בילבד של א עלה לישראל, ולא זה בילבד שלא
התנדב לצה״ל בשעת חרדה ומצוקה לישראל, אלא שבית״רי ותיק
זה נופף בדגל האמריקאי כדגלו הלאומי.
התנועה נועדה ״לגייס בקמפוסים האמריקאיים תמיכה
במילחמת ויאט־נאם״ ,ולהילחם ב״התפשטות התנועות הרדי קליות
השמאליות״ — שרבים ממנהיגיהן היו יהודים. עובדה זו
לא נעלמה, כמובן, מעיניהם של שרותי־הביטחון האמריקאיים.
תנועת ה־ 4ביו לי פירסמה מודעה בחתימת ״יוסף חורבה יו״ר:
מייקל קינג, מנהל.״ היא הקימה, לדבריה, סניפים בשישה
קמפוסים.

מה היתה תרומתם של שירותי-הביטחון האמרי קאיים
לקאריירה של מאיר כהנא?

נוסף על הכתובת הפיקטיבית היקרה בשדרה
החמישית בניו־יורק היתה לצמד גם דירה יקרה
באים ט-ם ייד, רובע יקר ביו תר. היא נשכרה על־שם
מייקל קינג, אולם משפחתו של כהנא לא ידעה על כך.

היטלר הגיע לפוליטיקה בדרך אפלה מאוד. למחרת מילחמת־העולם.
בהחליטו מן העיוורון, העבירו הצבא הגרמני למחלקת-
המודיעין. שעסקה בפעולות בילו ש בזירה הפנימית — במגמה
לערער את המישטר הדמוקרטי במדינה. בימי הפיכת־הנפל
הקומוניסטית במינכן פעל היטלר כמלשין. אחרי דיכוי ההפיכה
זלהה את אנשי־השמאל שהשתתפו בהפיכה. הם הוצאו״להורג
על־ידי הצבא בו במקום. בסלאנג הצברי זה נקרא ״שטינקר״.
לאחר־מכן הוטל על היטלר להסתנן לאירגונים שונים, ימניים
ושמאליים, כרי לרווח עליהם לצבא. בהופיעו באסיפות אירגונים
אלה, גילה היטלר שי ש לו הכישרון לנאום ולהשפיע על אנשים.
הוא בחר באגודה לאומנית קטנה, שאליה הגיע כסוכן המודיעין,
השתלט עליה בעזרת ידידיו בצבא — וכך נולדה המיפלגה
הנאצית.

חלק מהתשובה חבוי, בלי ספק, בדמותו המיסתורית של יוסף
חורבה (או צ׳ורבה) ,יהודי שגדל, כמו כהנא, בפרבר פלאטבאש,
ושהיה חבר כמוהו בבית״ר בנעוריו.
כאשר נתקל כהנא שוב באיש זה, היה חורבה מרצה במיכללת
חיל־האוויר האמריקאי באלאבאמה — אחד המוסדות העיוניים

לשם מה? ״כרי לע שו ת רושם על לקוחות אפשריים.״ היא
פונתה בסוף — 1967 והצמר השאיר אחריו חוב בסך 160 דולאר,
שלא שולם.

אישהששתשמ׳ד
מתקופת ציד־המכשפות. ושהיה קשור ק שר אמיץ עם האף־בי־איי.
(המשך מ ע מוד ) 25
לאדולף היטלר היו יחסים הדוקים עם בת אחותו החורגת,
נערה בשם גלי רבאול. טיב היחסים האלה לא הוברר מעולם.
שנתיים לפני שהגיע היטלר לשילטון. היא התאבדה. היא נמצאה
ליד המכתבה שלה. כשכדור־אקו־ח בראשה. לפניה היה מונח
מיכתב לאמה. שלא הספיקה לסיימו.
זה קרה גם לידיד תו הקרובה ביותר של מייקל קינג. נערה בת
.22 בעלת השם הלא־יהודי גלוריה ג׳ין דארגניו. דוגמנית
במיקצועה. שהתקשרה אל קינג, קפצה מגשר קווינסבורו ונהרגה.
מייקל קינג נשאר ק שור אליה גם אחרי מותה. כשחזר שוב להיות
מאיר כהנא. והניח לא־פעם ורדים על קברה.

לא ברור אם הנערה ידעה ש ש מו האמיתי של קינג
הוא כהנא. וכי הוא נשו* ואב לארבעה ילדים.

• סונו־נשנו שר האדני־א׳
^ הרי שכל הפרטים האלה פורסמו על־ידי ניו־יור ק טיי מ ס,
\ 1מצא כהנא, כנראה, לנכון לתרצם בצורה כלשהי, כדי להסיר
מעליו את החשדות. הוא עשה זאת בראיון שהעניק לירחון־
העירום האמריקאי, פליי־בוי. שפורסם לפני תריסר שנים,
באוקטובר . 1972
עצם הופעתו של הרב הדתי־קיצוני, המבקש לחסל את
הדמוקרטיה החילונית כדי להקים דיקטטורה דתית־לאומנית
בעיתון פורנוגראפי מלמדת הרבה על יושרו. למען הפירסומת
מותר הכל.
הראיון אישר את עיקר החשדות — והעלה חשדות חמורים
עוד יותר.

אולם בינתיים חלה תמורה גדולה בחייו של כהנא.
הוא נפרד מחורבה, ויצ א לדרך עצמאית. כי בינתיים
גילה גילוי גדול.
מילחמת ששת־הימים יצרה תמורה יסודית ביהדות
האמריקאית, עוררה בקרב הנוער היהודי התלהבות לאומנית
ללא־מצרים. כהנא הריח שכאן נולדה סוף־סוף ההזדמנות הגדולה
שהוא חיכה לה כל חייו, ושחמקה מידיו בכל ניסיונותיו עד כה.

הוא הקים את ״הליגה להגנה יהודית״.
העיתוי היה מצויין. שרותי־הביטחון האמריקאיים הודאגו
על־ידי התוקפנות החדשה של הכושים, שהקימו אירגוני־מילחמה
שונים, כמו הפנתרים השחורים, בתמיכת הליברלים היהודיים.
אירגונים אלה הדאיגו גם את המוני היהודים, שהסתכסכו עימם
על רקע מקומי. היהודים היו בעלי־הבתים, החנוונים והמורים
בגיטאות הכושיים, והכושים ביקשו לגרשם משם, תוך שי מו ש
בסיסמאות שגבלו לא פעם באנטישמיות קלאסית.
הליגה ניצלה מצב זה. היא נועדה, כביכול, להגן על היהודים
מפני הכושים, להציב ביריונות יהודית מול ביריונות שחורה.

ואז התגלה כי שרונו האמיתי של בהנא: לערוק
תעלולי־פירבומת, שערכם המעשי היה אפבי ואח

כהנא עולה: הקרקע בערה באמריקה

נראה שכהנא בבר שבילו ש אחרי קבוצה
אנטי־שמית שנואה ייראה מכובד יו תר מבילוש
אחרי קבוצות שמאליות, כמלשין בשכר.

הדבר הבטוח היחידי הוא שמאיר כהנא היה חבר
בכת הפאשיבטית הקיצונית ביו תר בארצות־הברית,
והיה לו די זמן להשתלם בשיטותיה.
בצורה זו גם מצא כהנא אליבי לפרט הבלתי־נעים, שהתגלה
קודם לכן: שהסתיר את זהותו היהודית, התיימר להיות נוצרי ונשא
שם נוצרי. אליבי מושלם :״ ה צ טר פ תי(ל אגוד תגון בי ר ץ ) תחת
השם מייקל קינג. מובן שאי־אפשר היה להצטרף לחבורה זו בשם
מאיר כהנא. ביליתי עימם שנתיים וחצי ולמדתי הרבה.״

כל פעולותיה היו לראווה בלבד — מיבצעי־פירסומת אלימים,
בעלי ערך ממשי אפסי. פצצות־סירחון במופעי אומנים סובייטים
בארצות־הברית, הטרדת נשים וילדי ם של דיפלומטי ם סובייטים
בדרכם לסופרמארקט או לבית־הספר, ניסיונות הצתה ופריצה,
ולבסוף מעשה רצח — כאשר נספתה מזכירה של סול יורוק,
אמרגן יהודי ציוני נורע, שעסק בייבוא אמנים סובייטיים, בשעת
פיצוץ מי שרדו.

כמו תמיד כשהוא מריח בכנה, הכחיש בהנא
שהוא קשור לעניי*• אך מעולם לא נמצא שום גוח
אחר, שיכול היה להיות אחראי לו.

היה ברור בי הליגה נהנית מחבות גלובלית של
מובדות שרותי־הביטחון האמריקאיים.
אך ירח־דבש זה נגמר לפתע.

שתי המילים האחרונות נכונות, בלי בפק. הבפק
מתעורר לגבי השאר.

ביצת קורומנו

ועוד תוספת קומית ממש :״פעם אחרי פעם היה עלי למצוא
תירוצים כדי שלא להשתתף בפגישות שהיו בערבי־שבתות״.
זוהי כמעט קומדיה: רב אורתודוכסי, בשליחות־בשכר של
הבולשת, חבר בקבוצת אנטי־שמים מטורפים, מקפיד על מיצוות
השבת. צחוק ב שולי העולם התחתון הפוליטי, בשטח ההפקר שבין
שיגעון וסרט־בלשי זול.

ץ ה קרה כאשר החליט הנשיא ניכסון להשתית את מערכת ש
לו על התקרבות אמריקאית־סובייטית,
( .הבחירות הבאה
וליצור לעצמו תדמית של איש־שלום.
הוא שם קץ למילחמה הקרה, הכשיר את הקרקע לברית
אמריקאית־סובייטית, הבטיח לחסל את מילחמת ויאט־נאם, הכין
את ביקוריו בפקין ובמוסקבה. כל שלוחות השילטון קיבלו
הוראות ל שנות את גי ש תן בהתאם לכך, ולחסל כל פעולה העלולה
להפריע.

• מישחס הרשו הלאומית

הכוח העולה של הכושים, שהודגם השנה על־ידי עליי תו
המסחררת של הכומר ג׳סי ג׳קסון, עלול לאיים על תשתית הקיום
של היהודים בארצות־הברית, ובטווח הארוך גם על כוחם הפוליטי
לעזור לי שראל. אך אין זה מעניין את מאיר כהנא.

התוצאה היחידה של פעולות הליגה היתה גם הפעם שלילי ת:
הן סיפקו תחמושת לתעמולה הסובייטית נגד י שר אל והציונות,
עוררו אנטיישמיות בברית־המועצות והקימו את דעת־הקהל
האמריקאית נגד הפעולה ל מ ען עליי ת היהודים.
מאות פעולות־ראווה כאלה הפרו את החוק האמריקאי. אולם
המישטרה, הבולשת הפדרלית, ואפילו בית־המשפט התייחסו
לאנשי הליגה בסלחנות בלתי־רגילה. ברוב המיקרים לא נתגלו
האשמים, ובמיקרים האחרים — נידונו לעונשים מגוחכים.
אילו רצה האף־בי־איי לחסל פעולות אלה, יכול היה לאסור את
כל אנשי הליגה תוך 24 שעות. לימים נתגלה במיסמכים רשמיים
שהאף־בי־איי קיים עיקוב רצוף ויסודי אחרי פעולות הליגה. אולם
לא ננקטה נגדה פעולה ממשית.

שנית: אגו דתג ון בירץ׳ והנקראת על שם סוכן אמריקאי,
שהסתנן לסין ונעלם שם) ,היא אגודה פאשיסטית מובהקת, בלי
הסוואה. מדוע היה האף־בי־איי זקוק דווקא ל שני יהודים כדי
לחקור אגודה זו, שלתוכה הסתננו מאות סוכני אף־בי־איי? כל זה
תמוה ביותר, וגם לא כל״כך משכנע.

קרה ב־.1968

בשעה שב ארץ סערה מילחמת ששת־הימים, ושוחרי־ישראל
מכל העולם נהרו אליה בשעת חרדה לארצם, היה כהנא עסוק
עדיין במילחמת ויאט־נאם. יחד עם חורבה עסק בכתיבת ספר על
יחס היהודים למילחמת ויאט־נאם, כדי להוכיח שעל היהודים
להילחם בקומוניזם, ושהווי יהודי אינו יכול להתקיים במישטר
קומוניסטי. על הספר חתמו שני אנשים בעלי שלושה שמות —
יוסף חורבה. מייקל קינג ומאיר כהנא. מניין בא הכסף? ״מאנשים
פרטיים, שהרגישו צורך להוציאו״.
ידוע שבימים ההם מימנו שרותי־הביטחון האמריקאים אלפי
ספרים ומאמרים מסוג זה. זה היה עסק משתלם.
מו״ל אמריקאי, שהאמין, לדבריו. כי חורבה הוא איש
מוסד־הביון של ארצות־הברית וסי־איי־אי) ,הציע לו לכתוב ספר
על צפון ויאט־נאם. חורבה הביא לו את מייקל קינג, כמומחה
להסתננות פוליטית ולאירגונים מוסווים. המו״ל היה בטוח,
לדבריו, שקינג מתאים לתפקיד מפני שי ש לו גישה ישירה
למקורות־המודיעין של סוכנות־הביון.
ביוני — 1968 שנה אחרי מילחמת ששת־הימים — עוד הופיע
כהנא בפני הוועדה לפעולות אנטי־אמריקאיות של הקונגרס
האמריקאי — מוסד שהיה ידוע״לשימצה באמריקה, ש שרד

אך אין בפק כי העוינות הגוברת ביז היהודים
והכושים בארצות־הברית, שכהנא תרם לה תרומה
כה רבה, היא טראגדיה לשני הצדדים, ואמון ליהודי
ארצות־הברית.

מצב זה הבטיח מראש חופש־פעולה — אם לא
יו תר מזה — לתעלולי הליגה.

איזו מין עבודה? מה נקרא ״מחקר״? מה היה
השכר?

ץ ץ דו ע חזר
^/הכל תלוי בטיב העיתוי.

הם השאירו אחריהם את התוצאה המעשית היחידה של
פעולתם: שינאה נוראה בקרב המוני הכושים, שהתחילו רק אז
לראות׳ביהודים את חיל־החלוץ של הגזענות הלבנה, המדכאת
והעושקת אותם.
השנה הישווה וול טר מונדייל, המועמד הדמוקרטי לנשיאות
ארצות־הברית, את הגזענות של כהנא לגז ענו ת של לואי פרחאן,
דמגוג כו שי שהשמיע שורה ארוכה של התבטאויות אנטי־שמיות
מחפירות. אין ספק כי כהנא ופרחאן עזרו זה לזה לע שות קאריירה,
תור ניצול הגזענות ש ל ההמונים משני. הצדדים.

^ עניין הכושי לא הספיק כדי לספק פירסומת לאורך ימים.
\ 1למזלם, התעורר עניין יהודי ברית־המועצות.
לתוך המערכה הלגיטימית ל מ ען חופש־העלייה ש ל יהודי
ברית־המועצות הסתננו לא פעם גופי־סתר של מוסד־הביון
האמריקאי, שבי ק ש לנ צל עניין זה לטובתו. מוסדות ישראליים
וציוניים ערים לסכנה זו, והזהירו לא פעם מפני עירבוב זה, המזיק
לעניין היהודי.
אבל מוסדות־הסתר הלוחמים נגד הקומוניזם באמריקה ובעולם
עטו, כמובן, על נושא זה, ש איפ שר להם אז לגייס את יהדות
ארצות־הברית למען מילחמת ויט־נאם.

סיפר כהנא :״בתחילת שנות ה־ 60 הקמנו, חברי ואני, מכון

למחקר. עבדנו הרבה למען הממשלה האמריקאית
מישרד־החוץ, הפנטגון. ב־ 1963 ביקלזה מאיתנו סוכנות
ממשלתית לערוך מחקר בקרב קבוצות קיצוניות. במיוחד בימין״.
כהנא לא רצה לספר איזו סוכנות היתה זאת. רק תחת לחץ
המראיין האמריקאי, הודה :״טוב, אז זה היה האף־בי־איי שהתקשר
עימנו ...ביצענו עבודה תמורת תשלום״.

קינג להיות כהנא? זה

הביורים הונצחו על־ידי הטלוויזיה והעיתונות —
ונעלמו למחרת היום, בפי ש ציין ה״ניו־יורק טיימם״.

6הנר למען הטלוויזיה

בפעם הראשונה הודה כהנא שבעל ב שירו ת
הבולשת הפדרלית האמריקאית — אן־ו־בי־איי.

כהנא :״התבקשנו לחקור את אגו דתגון בי ר ץ ...נעשיתי,
איפוא. חבר באגודה״.
פסוקים מעטים, אך הרבה סימני־שאלה.
ראשית: מדוע אמר תחילה ״קבוצות קיצוניות, במיוחד
בימין ״,אך מזכיר לאחר־מכן רק קבוצה אחת? מן הניסוח הראשון
ברור שביצע ״חקירות״ גם לגבי קבוצות לא־ימניות, ולגבי מיספר
קבוצות. מדוע התחמק מלגלות זאת?

ברזל ונשק כנופיות־הרחוב של ניו־יורק) ,מבלי ש אי ש הזמין
אותם. הצלמים צילמו — והתמונות אכן הגיעו לעמוד הראשון.
כשהתקיפו פירחחים כושיים זקנים כדרכם לבית־הכנסת —
שלח כהנא ״סיורים״ מזויינים להגן עליהם.

לפתע נוכח כהנא לדעת שהייחם הבלחני והתמיכה
הבמוייה של האף־בי־איי — הבתיימו. אנ שיו החלו
להאבר, המישפטים נגד כהנא עצמו ופקודיו התחילו
להיות רציניים.
כפיות־טובה זו הרגיזה את כהנא מאוד. מה היה מסוגל לע שות
בלי תמיכה זו?

כהנא בישראל: נשק לרא שי המאפיה
שלילי, אך שאמצעי־התיקשורת האמריקאיים עטו
עליהם.
לדברי עצמו :״היתה לי תמיד הבנה למה ש מעורר אנשים
ומלהיב את דמיונם פסוק היטלראי אופייני. הוא גם התגאה
בכישרונו לייצר ידיעות המעבירות אותו ״מעמוד 40 בעיתון
היומי לעמוד הראשון״.
כאשר רצו הכושים לסחוט ״כופר״ מכנסיות ובתי־כנסת עבור
תקופת עבדותם ואיימו, בין השאר, על בית־כנסת גדול במרכז
מנהטן, הופיעו נעריו של כהנא כ״מגינים״ ,מצויידים בשרשרות־

הפיתרון היה פ שוט. אם האף־בי־איי פונה נגדו,
אפשר לבקש את חבות הגוף הנרדף ביו תר על ידי
האף־בי־איי: המאפייה.
בניו־יורק קיימות שלו ש ״מישפחות״ גדולו ת של המאפייה,
הלוחמות זו בזו. לכל כנופייה כזאת י ש כמה מאות ״חיילים״
מגוייסים ומזרינים. הם עוסקים ברצח, סחיטה, סמים והימורים.
הכנופייה החשובה ביותר היתה זו של ג׳ו קולומבו.
מישפחה זו נמצאה במילחמה לחיים ולמוות עם הכנופייה
היריבה — זו של האחים גאלו. אנשי גאלו ניסו לרצוח את
קולומבו, ופצעוהו קשה. אנשי קולומבו רצחו את גאלו.

ומי עמד ליד ג׳ר קולומבו, כאשר ירה בו המתנקש?
הלוחם היהודי האמיץ, מאיר כהנא.
היה זה שיאה של שותפות בין המאפייה ובין הליגה. כנופיית
קולומבו הקימה אירגון־כיסוי פוליטי, שלחם, כביכול. למעז

זכויות האמריקאים־ממוצא־איטלקי. הליגה היהודית קשרה עימו
ברית־ידידות רשמית.
האינטרסים המשותפים והעיסקות המשותפות של שני הגופים
לוטים ערפל. אולם לאף־בי־איי היתה דיעה שלילי ת מאוד על
תעלול זה של בן־חסותו מאתמול. הוא התחיל לרד ת ברצינות
לחייו של כהגא. מתחת לרב הרעשני התחילה הקרקע לבעור.
באותה שעה גברה ההתנגדות למנהיגותו גם בקרב הליגה והוא
הורח למעשה.

המזעזע ביותר שנכתב אי־פעם על יהודי אמריקה!״(סימן־קריאה
במקור).
מבחינה אינטלקטואלית, זהו ספר אפסי. אפילו סיפרו
המשעמם להחריד של אדולף היטלר הוא משא פילוסופי עמוק
בהשוואה ליצירה זו. אך המעניין הוא שספר זה, שהופיע אחרי
שכהנא כבר בא ל ארץ ופעל בה, כתוב כולו מזווית־הראייה של
יהודי אמריקאי, הפונה אל יהודי אמריקה. אין בו זכר לבעיותיה
של מדינת־ישראל.

אז — רק אז — :עלה על דעתו של אביר הציונות
האכזרית שהגיע הזמן לעלות לישראל. הוא הודיע
שהוא מעביר את מיסקדת הליגה לישראל, והגיע
לארץ — אך מבלי לוותר על הדרכון האמריקאי,
ומבלי לבקש אזרחות ישראלית או מעמד של עולה
— אלא כעבור שלו ש שנים. ורק השנה החלו
בהליכים כדי לבטל את אזרחותו האמריקאים האמריקאית.

הספר הוא כולו נסיון ערמומי לנצל את הפחדים,
הדיעות הקדומות וריגשי־האשם של היהודים
הקטנים בארצות־הברית.

מה היה כוחה האמיתי ש ל הליגה? לדבריה ב* ! 2 : 1970 אלף
איש. לדברי הליגה נגד השמצה, שהיא הבולשת הפרטית של
המימסד היהודי, לא עלה מיספר הפעילים בכל ארצות־הברית
מעולם על ,200 אף שאלפי יהודים תרמו לליגה מכספם.
בראיונו בפליי־בוי, ניסה כהנא להסביר את ק שריו עם
המאפייה. כמו הסבריו לגבי ק שריו עם האף־בי־איי, היו גם
תירוצים אלה רחוקים.
לדבריו, רצה ל שפר את היחסים בין ״הקבוצות האתניות
הלבנות,״ ובעיקר בין היהודים והאיטלקים. הוא שיבח את
הארכי־גאנגסטר, קולומבו, כאילו היה לוחם־שיחרור איטלקי —
בטשטשו את העובדה שבן־בריתו לא היה אלא מנהיג של כנופיית
סוחרי־הרואין־רוצחים־שודדים־סחטנים.

לא ״סנדק״ של סרט רומנטי — אלא גנגסטר
מסוכן, ב שר ודם.
האף־בי־איי לא פסק מעולם מלהתעניין בקשרים אלה, ניהל גם
בארץ חקירה נמרצת וחשאית. על רקע זה התפוצצה בשעתו
פרשה מוזרה, כשסוכני האף־בי־איי בארץ, שהופיעו באיצטלה של

לאלה הטיף כהנא שאין צורך להתחשב בזולת, שכל הגויים
שונאים את היהודים, שצריכים להכות בכל קבוצה יריבה
בכוח־הזרוע, אך שמותר לכרות ברית עם אנטי־שמים. הספר בא
ל תרץ את פעולות־הטרור נגד הסובייטים והכושים, וגם את
הקשרים עם המאפיה האיטלקית(״ברית בין קבוצות אתניות״).
י ש בספר קטע שבו מעלה כהנא את הטענה ששימשה לאחר
מכן ב ארץ נגדו עצמו: שי ש לחסום גופים המנסים להשתמש
בדמוקרטיה כדי להרוס אותה, ו שאין להעניק לאנטי־שמים את
חופש־הדיבור להטפת תורות־השינאה שלהם. כך בדיו ק טען
כעבור שנים הנציג המישפטי של ממשלת־ישראל, כאשר ביק ש
למנוע מכהנא להופיע בבחירות בישראל.
אך עי קר המסר של כהנא בספר זה היה ניצול מחוכם של
ריגשי־האשמה של היהודים, אשר חיו את חיי־היום־יום שלהם
בשעה שהושמדו יהודי אירופה בידי היטלר. כתם זה רו בץ על
מצפונם של היהודים ובניהם, והציונים מנצלים אשמה זו( שהם
עצמם היו שותפים לה) מזה שנות־דור.

אך כהנא הפך את הקערה על פיה: לא היהודים
אשמים, אלא מנהיגיהם הבוגדניים.
לא זה בלבד שכל העולם ק שר קשר כדי להשמיד את
היהודים, לא זה בלבד שפראנקלין רוזוולט והמנהיגים המערביים
והקומוניסטיים עזרו להיטלר לבצע את זממו, אלא שגם המימסד
היהודי שיתף פעולה באמצעות שתיקתו. מימסד רקוב זה שתק

כהנא :1970 ,תימהזנים בערי מיבטא זר
הוא הטיף להם השכם והערב כי ״העולם כולו נגדנו״ ,שקיים קשר
זדוני נגד היהודים.

נכתב הרבה על היחסים הפסיכולוגיים המורכבים
הקיימים בין רוצח וקורבנו. זוהי תסמונת מורכבת.
הקורבן שונא את מדכאו, אך בסתר־ליבו הוא גם
מעריץ אותו. המדכא מופיע בעיניו כהתגלמות
העוצמה והכוח, ובאופן תת־הכרתי הוא מנסה לחקות
אותו ולבוא במקומו.
הכהניזם מייצג את שני צירי המטבע הזה. בעודו מסתמר על
זוועות הנאצים כדי לחזק ולהנציח בלב היהודים את הפחד שהוא
רוכב עליו, הוא גם מחקה את הסיסמות והסמלים של הנאצים,
ומספק את תאוות הקורבן להיות בעצמו ל שלי ט כל־יכול, דורס
ומדכא.

את התסמונת הזאת הביא מאיר כהנא לישראל.

• חנות של תימהוניס
ך * חילה התקשה כהנא להכות שורשים בישראל. בארץ שרר
* 1עדיין פולחן הצברים והצבריות. הגיבורים היו בני־הארץ,
אנשים מעשיים ופרגמטיים כמו משה דיין ויגאל אלון, גיבורי־מילחמה
שורשיים, בני אומה חדשה שבזה לגלות.

*11 זמי**

כרזה נאצית מוקדמת :״מי נעץ את הסכין בגב הצבא הגרמני במילחמת העולם?
אנשי־השגרירות, שדדו דרכון
אמריקאית, ממקורבות הליגה.

מזוייף

צעירה יהודיה־

בספטמבר 1972 נעצר קצין־המיבצעים של אצ״ל לשעבר,
עמי חי(״גידי״) פגלין, כחשוד בנסיון להבריח נ שק ל אנ שי הליגה
להגנה יהודית בארצות־הברית ולשותפיה במאפיה הניו־יורקית,
ובקשירת־קשר למעשי־טרור. פגלין, שאחרי המהפר של 1977
התמנה כיועצו־לענייני־טרור ש ל מנחם בגין, שוכן בעת מעצרו
במלון־פאר תל״אביבי. פרשה זו, שבאה בעיקבות מישלוחי־נשק
קודמים, חשפה את קצה החוט המקשר את הלעה עם המאפיה.
הליגה דאגה להעביר נשק מי שראל לעולם התחתון האמריקאי.
אירגון הפשע המאורגן היה מעוניין בנשק זה, של א ניתן היה
לאתר את מוצאו.

אין ספק שהיה מוכן לשלם עבורו בכפר כבד.

• נעיצת הסכין נגב
^ אשר הגיע בהנא סוף־סוף לארץ, הוא כבר הביא עימו
י* מיטען רעיוני מגובש. הוא ל מד הרבה מן הספרות הנאצית,
וגם מתקופת־ההתמחות הארוכה שלו בקבוצות פאשיסטיות
אמריקאיות.
ב־ 1971 יצא ספרו ל עול םלא עוד! (סימן־קריאה במקור) ,על
פי סיסמת הליגה להגנה יהודית. בותרת־המישנה היתה ״הספר

כאשר פרצה המהפכה הבולשביקית, שגזרה כליה על יהדות
רוסיה: הוא שתק כאשר השמיד היטלר את יהודי אירופה: הוא
שותק עכ שיו כאשר סכנה נוראה מרחפת על יהודי ארצות־הברית,
ויהודים זקנים פוחדים לצאת לרחוב.

המסקנה המתבקשת: קודם כל צריכים לחסל את
המימסד היהודי, האשם בפשעים נוראים כאלה.
במקומו יבוא המושיע: מאיר בהנא.
כל זה מזכיר את הקו הקלאסי של היטלר. גרמניה הוכרעה
במילחמת־העולם (הראשונה) ,מפני שהיהודים וסוכניהם תקעו
סכין בגב הצבא הגרמני עתיר־הגבורה. כדי לשחרר את העם
הגרמני מכבליו, י ש לחסל קודם כל את המימסד היהודי־ליברלי־דמו
קרטי הרקוב, ההורס את גרמניה מבפנים.
היטלר ניגן על הרגשת־החרפה שכירסמה בלב גרמנים רבים,
בעיקבות חוזה־השלום של ורסאי, שהשפיל את גרמניה עד עפר.
כהנא ניגן על הרגשת־האשמה של יהודי אמריקה, שלא ע שו דבר
כאשר השמיד היטלר את היהודים.
היטלר דיבר בלי־הפסק על הקשר הבינלאומי שרקמו
הבולשביקים והקפיטליסטים ביחד, בהשראת אדוניהם היהודיים,
נגד גרמניה. הוא עורר בלב הגרמנים פחד נורא מפני העולם,
שכולו זומם להשמיד את גרמניה.
כהנא ניצל את זכר השואה כדי להחריף את כל הפחדים
המקננים בלב היהודים, החוששים בסתר ליבם מפני שואה שניה.

החבורה המוזרה שהופיעה עם כהנא נראתה כנטע
זר, מגוחך ומבחיל. כמעט בזי האנשים דיברו, כמו
כהנא עצמו, במיבטא אמריקאי בולט. לאחר מכן.
הצטרפו אליהם תימהונים בעלי מיבטא רוסי בולט
לא־פחות — עולים חדשים מברית־המועצות,
שקיבלו שם חינוך טוטאליטרי, ושהחליפו בנקל את
הדיקטטורה הסובייטית בכמיהה לדיקטטורה פא־שיסטית.
יתר
על כן, המקום בקצה הימני של הזירה הפוליטית בי שראל
היה תפוס. פעלה שם תנועה בעלת אופי פאשיסטי לאומני־דתי,
שי ש לה שורשים חזקים בארץ — גוש־אמונים. בניגוד לאנשי
כהנא, עסקה תנועה זו במיפעל מרשים של התנחלות בשטחים
הכבושים, והיא בזה לדמגוגיה הזולה וחסרת־המעש של כהנא.
כאשר ניסה כהנא להשתלט על המעוז שלהם, קריית־ארבע, הובס
בנקל.
כהנא ניסה בכל כוחו לרכו ש לעצמו אחיזה. הוא הביא לכך את
כישרונו המיוחד: לארגן פעולות־ראווה קיצוניות, שלא הצריכו
שום השקעה או מאמץ, אך משכו את אמצעי־התיקשורת בעצם
קיצוניותם וראוותנותם.

כך, כשכהנא עמד עדיין ברא ש קבוצה זעירה
ועלובה, נו צר סימביוזים מוזר בינו ו בין אמצעי־התיקשורת
ש תיעבו אותו — הם נ תנו לו סיקור
מירבי, והוא אירגן פעולות למענם.
זאת היתה, כמובן, שיטתו הקלאסית של היטלר, שהובאה לי די
שלמות טכנית על־ידי יוזף גבלס.
אנשי כהנא פוצצו אסיפות של אחווה יהודית־ערבית והפגנות

1^^5327

(המשך מ ע מוד ) 27
למען השלום ושוויון־הזכויות. הם התנפלו על קבוצות קטנית ש ל
סטודנטים ערביים באוניברסיטות הישראליות, שעמדו חסרי־מגן
וחסרי־ישע מול התנפלות ברוטאלית זו. אנשי־שמאל הוכו על־ידי
בריונים שארבו להם בחושך.

בהנא חישב את מע שיו בעורמה רבה. הוא הופיע
רק במקומות שבהם יבול היה לזכות בפירסומת
מירבית, אך מעולם לא בא למקום שבו היה עלול
להסתבן בעימות אלים עם אנשים שהיו מוכנים
להשיב מילחמה שערה.
באחד הימים הגיע למערכת העולם הזה בראש קומץ אנשים,
כשהוא נושא עימו ראש כרות ונוטף־דם של גמל. הוא הניח את
המוצג המבחיל בשערי המערכת, כדי למחות על מאמרי השבועון
בזכות שלום עם הערבים.
תחילה השתמש כהנא בארץ בשמה של הליגה, וטען שהעביר
את מרכז הליגה מאמריקה לישראל. הוא גם שכר דירה בירושלים,
נוסף על דירתו בקריית־ארבע. אך אנשי־הליגה באמריקה אסרו
עליו להשתמש בשם, ואיימו לנקוט הליכים.

כהנא נכנע, ואי מץ לעצמו את השם ״ כד — גניבה
של סיסמת אצ״ל(״רק כד אן* שלא היה לו כל קשר
עם המחתרת הלוחמת, על גיבורי ה ומעשיה
השנויים־במחלוקת.

..ואשים ח\רגדו בחור!׳,
^ ש עוד שיעור חשוב של מד כהנא מהיטלר: ההליכה על
החבל הדק בין החוקיות ואי־החוקיות.
אחרי שנכ של היטלר בנסיון־ההפיכה שלו ב־ , 1923 שנת־השיא
של האינפלציה בגרמניה, הוא דבק בקנאות בדעתו שי ש להגיע
ל שילטון באמצעים חוקיים, תוך ניצול האפשרויות של
הדמוקרטיה עד תום. בפי הקיצוניים בתנועתו זכה אז בכינוי
״אדולף לגאליטה״ (״אדולף איש־החוקיות״).
בשעה״ שרבבות הבריונים השכירים, לובשי־המדים, של

בפעולות בלתי־חוקיות, שהביאו אותו ואת אנ שיו
לכלא. בעיקר ניסה להתלבש על פעולות בלתי־חוקיות
של אחרים, בדי להפיק מהם את מירב
התועלת הפוליטית.

• ותרות את נגין!
ך * טודנט צעיר, שהסתנן לתנועה כדי לכתוב עליה עבודה
^ אקדמאית, סיפר על פגישה שנכח בה בשנת . 1980 אחד
הפעילים המרכזיים העלה אז הצעה להתנקש בחייו של
ראש־הממשלה, מנחם בגין.
אותו פעיל אמר :״בגין עומד להגיע לבסיס חיל־האוויר, שבו
אני משרת. ולשאת שם הרצאה. מדוע שלא אכניס לו משהו
לאוכל? אני מוכן לנסות לע שות משהו רציני. י ש לי קשרים. ואני
מוכן גם לשבת הרבה!״

הדברים נאמרו בכנס שבועי, ש בו נכח גם כהנא.
״הוא מיצמץ* ב עיניו בעצבנו ת. לפתע קם ממקומו
והודיע, :לאי!״
אותו פעיל, המשמש כראש האגף הקיצוני בתנועת כהנא,
הסביר לסטורנט המתחזה את תפקיד התנועה בעיניו :״התנועה
צריכה להקים קבוצה של אנשים, שתפעל בסיגנון החולצות
השחורות של מוסוליני, כדי לנסות ולערער את מוסדות־השילטון
ולהביא למהפכה אלימה. לתנועת כך צריך להיות חלק גלוי,
שיעבוד בדרכים פרלמנטריות, וחלק סמוי, שי פעל בדרכים
אלימות. חלק זה יפעל בעיקר לגירו ש ערבים מן הארץ, בשיטות
אלימות ומיידיות...״
התנגדותו של כהנא להרעלת בגין לא נבעה מאהבה לבגין.
למרות שהיה זה בגין שפר ש עליו את חסותו כשבא ארצה, ושדחה
על הסף כל רעיון ש אולי כדאי לגר שו חזרה לארצות־הברית(כפי
שגור ש איש־המאפיה היהודי, מאיר לנסקי) דיבר עליו כהנא בבוז
ובשינאה.
אחד הפעילים שהתאכזב ממנו ריווח על שיחה עימו, שבה
הציע כהנא להרוג את מאיר וילנר, אורי אבנרי, יוסי שריד
ושולמית אלוני.

בשר־החוץ האמריקאי, הנרי קיסינג׳ר היהודי, שעסק
אז בהשגת הסכמי־הביניים בין ישראל ומצריים.
ביולי , 1982 חודש אחרי פרוץ מילחמת־הלבנון, נעצר לרנר
בחשד שניסה לארגן קבוצת־מחתרת ל פיגו ע במיסגדי הר־הבית.
תחילה הושב במעצר מינהלי, ולאחר־מכן נ שפט למאסר של
שנתיים וחצי.
במשך זמן רב היה יוסי דיין מס׳ 2בתנועה. במאי 1980 נעצר
על־ידי המישטרה בחשד שניסה לרצוח נהג־מונית ערבי, כנקמת־דם
על רצח אלי הזאב. הוא לא הועמד למישפט. חודש לאחר מכן
פיתח דיין, בראיון עיתונאי, את השקפתו על הצורך בהקמת
אירגון־טרור יהודי :״פרט לתנועת כך. שהיא תנועה פוליטית, י ש
צורך להקים מחתרת, כדי להפעיל טרור־נגדי, בתשובה ל טרור
הערבי״.
דיין גרם לעימות היחידי שהיה אי־פעם בתנועה. ב־ 1982 קרא
תגר על מנהיגותו של כהנא, שנראה לו רכרוכי מדי, ותבע להקים
תנועה קשוחה יותר, שתתרכז בפעולות נגד ערבים.

דיין סולק בשיטה ״דמוקרטית״ ,באמצעות מיכתב־הדחה.
הוא הואשם בחוסר־נאמנות לתנועה ולמנ היג.
את המיכתב ניסח כהנא עצמו, שהחתים עליו
כמה מאנ שיו.
בין החותמים :״מזל היורקת״ ,צעירה שהתפרסמה כאשר ירקה
בפניו של מי שהיה אז שר־הביטחון, עזר וייצמן, בגן־הירק ש ל
נאות־סיני, ושהמליחה לאחר מכן את הקפה של וייצמן כשביקר
בהתנחלות אלון־מורה. חתם גם בעלה של מזל זו, אביגדור אסקין,
עולה מברית־המועצות, שהקים לאחר מכן את ״הימין החדש״
הישראלי. כן חתם גד סרוטמן, שהישווה בראיון עיתונאי את כך
ללח״י :״כמו שהיום מכירים בתרומה ש ל לח״י להקמת המדינה,
כך יכירו בנו בע תיד כגורם שהשפיע על מדינת־ישראל כמדינה
יהודית. לא יהיו פה עור ערבים, וזה יהיה בזכותנו...״

התחלופה בין פעילי כך היא רבה ותבופה. אך
אחרי הדחת יוסי דיין לא היה עוד שום נסיון לערער
על מעמדו של המנהיג.
כל זה מזכיר מאוד את תולדות המיפלגה הנאצית, שהיו בה
כמה מרידות, עד שהתבצר בה מעמדו של היטלר לחלוטין.

כששאל הפעיל בליגלוג ״אולי תחליט להרוג גם את

• הקומדיה שר מצדה
חת התעלומות הגדולות

של תנועת כך היא י מקור

הכספים שלה.
מעולם לא חסרו לכהנא כספים לניהול פעולותיו
ולמיבצעי־הראווה שלו. אך אין בתנועה דמי־חבר, ועד להיבחרו
לכנסת גם לא עמד לר שו תו מימון ממלכתי.

גם פעילי־כך המקורבים למנהיג אינם יודעים על
כך דבר. הם יודעים רק שמדי פעם נעלם כהנא
לזמן־מה. אז הוא מבקר בארצות־הברית, וחוזר
כ שבידיו סכום גדול.
אין הוא מוסר לאיש דו״ח על הכנסות אלה, כשם שאינו מוסר
לאיש דו״ח על ההוצאות.
אמר אחד הפעילים שהתרחק ממנו :״כהנא אוהב כסף. השטרות
הירקרקים משחקים אצלו תפקיד נכבד. הוא קמצן קיצוני. הוא
שולט בכספי התנועה, ואיש מלבדו לא יוד ע מה געשה בכסף.
לפעילים הקרובים הוא משלם שכר זעום.״

על מקורות הכסף י ש תיאוריו ת שונו ת: מיליונרים
יהודיים אמריקאיים, חבריו הקודמים במאפיה ואך
קרנות סמויות של מעסיקיו־לשעבר, שרותי־הביט־
־־ חון האמריקאיים.

כהנא ליד בונקר ה,,מתאבדים

בימית: קומדיה על חשבון הממשלה וצה ל
מנחם בגין?״ קפץ סהנא וקרא :״בגין, הבוגד הזה! זוהי
מומיה, שצריך לתלות אותה בביבר מלבי־ישראל!״

פלוגות־הסער שלו, הטילו את מוראם על גרמניה, ערכו קרבות־רחוב,
שברו עצמות של עוברי־אורח בעלי חזות יהודית ורצחו מדי
פעם יריבים פוליטיים ו״בוגדים״ ,עמד היטלר על כך שהוא איש
פוליטי מכובד, ראש מיפלגה חוקית. הוא לא הסתיר את כוונתו
לעשות שפטים במתנגדיו וביהודים — אך הבטיח שיעשה זאת
רק אחרי שיגי ע ל שי ל טון באורח חוקי. הוא קיים את הבטחתו —
על שני צדדיה.
שלו ש שנים לפני עלותו ל שי ל טון העיד היטלר בבית־המישפט.
במישפטם של שלושה קצינים צעירים שהואשמו
בהמרדה. הם ניסו ל שכנע את חבריהם בצבא שלא לירות, אם
הנאצים ינסו לתפוס את השילטון בכוח.
מעל דוכן־העדים הצהיר היטלר :״תנועתנו אינה זקוקה
ל שימו ש בכוח. יבוא יום והאומה הגרמנית תכיר את דיעותינו,
ו־ 35 מיליון גרמנים יתייצבו מאחוריי ...כאשר תהיה בידינו
הסמכות החוקית. אנחנו נעצב את המדינה בצורה הנראית לנו
כנכונה.״
״באמצעים חוקיים?״ שאל השופט.
״כן!״ הכריז היטלר.
כאשר שאל אותו השופט על הצהרה קודמת שלו, כי בבוא היום
״ראשים יתגלגלו בחול ״,השיב היטלר :״אני יכול להבטיחך
שכאשר תנצח התנועה הנאציונל־סוציאליסטית במאבקה, יקום
גם בית־מישפט נאציונל־סוציאליסטי. ראשים יתגלגלו!״

^ תנועתו של כהנא אין, כמובן, זכר לדמוקרטיה פנימית.
כמו בתנועתו של היטלר, י ש מנהיג אחד, ועל פיו יי ש ק דבר.
כמו היטלר, הוא דיכא ביד רמה כל נסיון להקים אופוזיציה. כל מי
שהרים ראש, או אף קול נגדו, סולק מייד.
כמה מאנשיו של כהנא התפרסמו במרוצת השנים. אחד מהם
היה אלי הזאב, הרפתקן אמריקאי נוצרי ששמו האמיתי היה
ג׳יימס, ושנפצע בקרבות ויאט־נאם. בחפשו אחרי מילחמה חדשה
הגיע לכהנא והתגייר. הוא היה אחד מאנשי־האגרוף של כהנא,
הצטיין בהתנפלויות על אנשי שמאל. רק אחרי שנהרג על־ידי
ערבים בפיגוע חבלני בחברון, בדרכו מבית־הכנסת למרכז
המתנחלים בבית־הדסה, התגלה מוצאו הנוצרי. הוא לא היה
המתגייר היחידי בחבורה.
דמות אחרת, קיצונית גם מכהנא, היא יואל לרנר, שנמנה אף
הוא עם מייסדי הליגה בארצות־הברית, ועם ראשי כך בארץ. הוא
נשפט כמה פעמים על פעולות אלימות נגד ערבים.

זה תואם בדיוק את גי ש תו של בהנא. שוב ו שו ב
ניסה את מזלו ליד הקלפי. אד באותה שעה עסה גם

לראשונה הסתבך עם שרותי־הביטחון באשר
נעצר באוגוסט 1975 בחשד שהוא התבווז לפגוע

הדברים נאמרו כאשר בגין היה עדיין בשיא שילטונו.

> ארי הזאב ומזו ה־וו־קת

מיסתורין דומים אפפו את ענייני־הכספים של המיפלגה הנא צית,
בדרכה ל שיל טון. רק אחרי חורבן הרייך השלישי התגלה כי
כמה אילי־הון תמכו בה כימעט מראשיתה, ואילו קבוצה גדולהי;
של בנקאים ואילי־תעשייה החליטה מאוחר יותר לתמוך בהן
בחשאי, אחרי שהיטלר הבטיח לה בפגישה סודית שהוא ישרת את?
ענייניה וי ש מיד את הקומוניזם.
בין השאר השתמש כהנא בכסף כדי להתלבש על פעולות־טרור
שונות, שבוצעו על־ידי אחרים, וגם כדי להגן על אנשיו ש ל ^
שנתפסו במעשי־אלימות. כך שילמה תנועת כך 6000 דו ל א רן
לעורכת־דין, שהגנה על אלן גודמן, מטורף יהודי־אמריקאי ש חיון
מקורב לתנועה, ש פרץ לשטח מיסגדי הר־הבית. הוא פתח באש
על המוסלמים המתפללים וגרם לטבח.
אנשי כך נעצרו מדי פעם באשמות שונות. ארבעה נעצרו
כחשודים בירי לעבר בתי ערבים בחברון ועל רכב ערבי
בכפר־יאטה. השנה נלכדה קבוצה שהואשמה בירי על אוטובוס

ערבי לי ד רמאללה.

אך כל אלה היו עדיין תופעות שוליות לעומת
הפעילות של הגופים הגדולים של הימין הקיצוני —
גוש־אמונים, אידגוני המתנחלים ואירגון־הטרור
הגדול, שנחשף בתשמ״ד.
נסיונה של כד להתנער מן התדמית של קבוצת־שוליים
טפילית הצליח לראשונה כאשר הקים גוש־אמונים את התנועה
לעצירת הנסיגה מסיני בראשית . 1982 ההתנגדות להסכם־השלום
עם מצריים ולנסיגה מסיני איחד את כל זרמי הימין הקיצוני. כהנא
השתדל להתלבש על תנועה זו, ואף הצליח.
הוא עשה זאת בדרך האופיינית לו. בעוד שגוש־אמונים הביא
המוני־אדם מן ההתנחלויות, יכול היה כהנא להביא רק קומץ
פעילים. אך אלה גזלו את הפירסומת מהצגות־הראווה של הגוש.

כמה מאנשי כהנא התבצרו בבונקר, והכריזו כי
יתאבדו בו — לפי מיטב המסורת של מצדה.
למקום הוזעקו הרבנים הראשיים, שהתכופפו לעבר חור בקיר
ושוחחו דרכו עם ״המתאבדים״ .כשזה לא עזר, פנו הממשלה
וצה״ל בבהלה אל מאיר כהנא, שהקפיד להיות באותה שעה
בארצות־הברית. הוא הובא במיבצע־פירסום רעשני, על חשבון
הממשלה, והובהל על־ידי צה״ל אל הבונקר. שם ״שיכנע״ את
המתאבדים לוותר על תוכניתם.
זה היה תרגיל כהנאי טיפוסי. ההשקעה: אפס. התשואה:
פירסומת אדירה.

ובעיקר: שילטונו ת המדינה וצה״ל הכירו בכהנא

כבמנהיג לאומי חשוב, והעניקו לו את הלגיטימציה
שהיתה חפרה לו.
הרבר התבטא גם בשטח אחר. עיתונאי שמאלי, המייצג
עיתונים סקנדינביים, סייר ברמאללה בעת אחת ההתלקחויות
במקום, וגילה שם לתדהמתו את חייל־המילואים מאיר כהנא, בן
ה־ ,50 כשהוא מסייר בעיר בחברת איש אחר, גם הוא מעוצרי־הנסיגה
בסיני.

היה זה מחזה שכימעט לא־ייאמן: האיש שלא
התגייס למילחמות ישראל, שהטיף בגלוי לגירו ש כל
הערבים מישראל ומהשטחים הכבושים, משרת
כחייל־מילואים של בוחות־הכיבוש בליבה של אוב־לופיה
ערבית ורודה בה באין מפריע!
כאשר ראו את הצלם, כיוון חברו של כהנא את רובהו אליו,
בזמן שכהנא עצרו. במסרו אותו באתר המימשל הצבאי התפאר:
״היה לי יום מוצלח. עצרתי 15 אינדיאנים.וגם אחד כמוהו!״ הוא
התכוון ל־ ! 5ערבים וליהודי שמאלני אחד.

• חודה בכלא וגרה
(י תכן כי המיפנה המכריע בגיבוש שיטתו של כהנא בא דווקא
בעיקבות פעולה שלא הוא יזם אותה.
ב״ 1980 השתמשו שרותי־הביטחון הישראלים נגדו במכשיר
המופעל ב ר רו כלל רק נגד ערבים. הם עצרו אותו באופן מינהלי,
ללא מישפט, על פי התקנות לשעת־חירום ש שרדו מימי השילטון
הקולוניאלי הבריטי בארץ.
אנשי־הביטחון משתמשים בשיטה זו כאשר הם רוצים לעצור
איש מבלי לגלו ת את החומר שי ש נגדו, שבא — בדרך כלל —
ממודיעים שתולים. לא נמסר פומבית נמה נחשד כהנא, ומהו
העניין שהוא כל־כך חשוב עד כי היה צורך לנקוט דרן־ בלתי־שיגרתית
זו. מפה לאוזן נמסר כי כהנא התכונן לארגן פיגו ע
במסגד אל־אקצה או בכיפת־הסלע שעל הר־הבית — אחד
משלושת האתרים המקודשיס׳ביותר של האיסלאם.

אילו הצליהה המזימה, היא היתה עלולה לגרום
לתבערה עולמית, שאי־אפשר היה לחזות את
תוצאותיה.
פקורת״המעצר היתה לשנה, אך ראש־הממשלה, ושר־הביטחון
דאז, מנחם בגין, שיחרר את כהנא לפני תום־התקופה, כרי שיו כל
להשתתת בבחירות של . 1981

כהנא כאיש־מילואים ברמאללה: לאסור אינדיאנים ושמאלני בחסותו של צה ל
בכלא קרו שני דברים חשובים.
ראשית, כהנא כתב עוד ספר. שמו ...לשיכים בעיניכם...״
נלקח מספר ב מי דבר (ל״ג) :״ואם לא תורי שו את י שובי הארץ
מפניכם, והיה אשר הותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים
בצידכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה.״ שיכים הם
קוצים. להוריש פירושו, בהקשר זה, להשמיד.
הדמיון בין ספר זה ובין מיין קאמפף של אדולף היטלר הוא
יותר ממיקרי, הן במקום לידתם, הן בתוכנם.

היטלר כתב את סיפרו בכלא, אחרי שנ שפט בעוון
נפיון־ההפיכה (.,הפיכת בית־המרזח״) שביצע ב־
. 1923 כהנא כתב את סיפרו בכלא רמלה.
שני הנושאים המרכזיים של מיין קאמפף הם תוכניתו של
היטלר לשחרר את גרמניה מן היהודים וכוונתו להרחיב את
גבולות גרמניה על־ידי כיבוש מרחב־מחייה חדש ממיזרח לה.
הנושא המרכזי של יצירת כהנא מופיע על עטיפת הספר,

לאמור :״ערביי י שר אל מהווים חילול־השם במערומיו. אי־השלמתם
עם ריבונות היהודים על ארץ־ישראל, למרות הברית בין
היהודים לאלוקי ישראל, כמוה כדחיית ריבונות אלוקי ישראל.
הרחקת הערכים מן הארץ הרי שהיא יותר מפרשה פוליטית. היא
עניין דתי. חובה דתית, מיצווה למחות את חילול־השם. במקום
לחשוש ממעשי הגויים אם נפעל, עלינו לרעוד מפחד בבואנו
ל ש קול את זעמו של הקדוש־ברוך־הוא אם לא נפעל״.

כך הפך גירו שם של שני מיליון פלסטינים
מישראל ומן השטחים המוחזקים למסר מרכזי.
יתכן מאוד ׳שהתמקדות זו בנושא הערבי נבעה מן הדבר
החשוב השני שקרה לכהנא בכלא — שעלולו ת להיות לו,
בעתיד. תוצאות המת־אסוו לע תיד המדינה.
כלא רמלה הוא בית־הסוהר המרכזי במדינה. שם מתרכזת
צמרת האוכלוסיה הפלילית בישראל. בגלל סיבות חברתיות
שכבר דובר עליהן הרבה, באה צמרת זו ברובה מקרב הציבור של
יהודי״המיזרח — העולים מן הארצות הערביות ובניהם.

ברמלה בא כהנא בפעם הראשונה במגע הדוק עם
היהודים המיזרחיים, בעיותיהם, מצוקותיהם ורחשי•
ליבם.
עד אז חי באווירה של תימהונים, עולי אמריקה וברית־המועצות,
אכולי תסביכי־הנחיתות שהתנקזו בתנועתו. עכשיו
למד להכיר ציבור, המהווה את רוב האוכלוסיה היהודית
במדינת־ישראל. לאדם כמוהו היה קל לתפוס כי זהו הציבור
האידיאלי בשבילו: ציבור המרגיש מקופח ומושפל, בעל טינה
עמוקה למימסד האשכנזי הקיים. שכל מצוקותיו מוצאות להן
ביטוי בשינאה לוהטת לערבים.

בהגא הבין שתופעה זו פותחת לפניו איפיים
חדשים. הוא החליט להתרכז בצי בור זה ובנו ש א
המעורר בו את הרגשות העמוקים ביו תר.

תחחיר חסונה קשה לעונים!

סיפרי כהנא..לעולם לא שדי! ו ...לשיכים בעיניכם וסיפרו שר היטלר,,מיין קאמפף

^ פעם הראיטונה התייצב כהנא לבחירות ב״ , 197 3מייד
* 1אחרי מילחמת יום־הכיפורים. אז זכה במפתיע ב־ז 12,81
קולות, שהיו כ־ 0.8291 מכלל הקולות הכשרים. למעשה זה הספיק
למנדאט אחד, אך בגלל אחוז־החסימה אבדו קולות אלה.
לאחר מכן ירדה קרנו בעיני הבוחר. בבחירות של 1977 זכה
ב־ 4396 קולות בלבד, שהיוו אז 0.25 אחוזים. כי שלון דומה נחל
בבחירות של , 1981 אחרי צאתו מן הכלא. הוא זכה רק ב־5128

י* 29

יין אי ש השנה ת שו

(המשך מ ע מוד ) 29
קולות. שהיוו כ־ * 0.3של כל הקולות הכשרים. שונאי־הערבים
הצביעו בעד הליכוד או התחייה.
הקפיצה הגדולה כאה ,1 9 8 0כאשר זכה כהנא, לתדהמת
הכל, ב־ 25,907 קולות, שהיוו 1.25* .של כל הקולות הכשרים.

האיש נכנס לכנסת וזכה במה שביקש להשיג:
חסינות פרלמנטרית, מימון ממלכתי ומכובדות.
עוד ב־ 1981 הציע יושב־ראש ועדת־הבחירות־המרכזית דאז,
השופט העליון משה עציוני, לאסור את הרשימה, באומרו :״לא
יכול להיות ספק שרשימה זו מציעה לא פחות ולא יותר מאשר
הנהגת חוקי־נירנברג, בשינוי זה — שבמקום שבחוקים ההם היה
כתוב,ארי׳ יבוא,יהודי׳ ,ובמקום שהיה כתוב,יהודי׳ יבוא,ערבי
אולם ההצעה לא התקבלה על־ירי נציגי הליכוד והמערך בוועדה.
בתשמ״ד הוכשלה אותה ההצעה בצורה מחוכמת יותר. אנשי
הליכוד ו ה מעררע שו קנוניה לאסור בעת ובעונה אחת את רשימתו
של כהנא ואת הרשימה המתקדמת לשלום, רשימה יהודית־ערבית
חדשה המטיפה ל שיוויון במדינה ולהסדר״שלום עם הפלסטינים.
כך קיוו שני הצדדים להיפטר ממתחרים בלתי־נוחים. הפסילה
הכפולה התקבלה באמצעות תכסיס פשוט: כמה מאנשי הימין
נמנעו בהצבעה על רשימת־כהנא, וכמה מאנשי המערך נמנעו או
נעדרו מן ההצבעה על הרשימה המתקדמת.

כך נוצרה סימטריה מיסלצתית בין מי שהודיע
בגלוי שהוא מבקש לגר ש את אזרחי־ישראל
הערביים, ובין רשימה שביקשה, בין השאר, לייצג
ערבים אלה. היה זה באילו נוצרה בגרמניה של
ויימאר סימטריה בין הנאצים והיהודים.
שתי הרשימות עירערו לפני בית־המישפט העליון. נציג־המדינה,
רנאטו יאראק, טען בלהט רב נגד אישור רשימתו של
כהנא, בהביאו ציטטות רבות מדבריו וממצעו. יתכז כי

והרוסי, הפכה לתנועה
מיזרחי.

ארצית, בעלת מיבטא

חוץ מזה זכה כהנא, כמובן, באחוז גבוה 6בקרב ההתנחלויות
בשטחים הכבושים, שרבים מתושביהן עברו מן התחייה
הפאשיסטית אל תנועתו הנאצית ש ל כהנא. הם העדיפו את
המשתמט מברוקלין על פני גיבור־המילחמה הפאשיסטי רפאל
איתן, הצבר מתל־עדשים, וגם על פני אריאל שרון. שני הגנרלים
מצברה ושאתילא היו מתונים מדי בעיניהם.
דבר דומה קרה בקלפיות הצבאיות .,שם קיבל כהנא * 3מכלל
הקולות. אנשי הימין הקיצוני בצה״ל עברו אף הם מרפול ומשרון,
שמיפלגותיהם ירדו בצבא מאז הבחירות של , 1981 למיפלגת
כהנא.

חיבור זה של נאציזם נופח בהנא והמוני היהודים
המיזרחיים הוא תופעה המבשרת רעות. זוהי גם
תוצאה של מאמץ מרוכז ומחושב של כהנא, מאז
יצא מכלא רמלה.
כבר בבחירות ש ל 1981 התחיל כהנא לנגן על הפחדים של
ציבור זה. למשל: הוא פירסם כרוז שהראה חיילת לוחצת את ידו
של גוי. המסר הברור לבני עדות־המיזרח הדתיים, המתנגדים
לגיוס בנותיהם לצבא מתוך חשש שייצאו שם לתרבות רעה: צה״ל
מוביל את הבנות לפריצות ולזנות עם ערבים ואנשי־או״ם.
החיילת בתמונה פנתה לבית־המישפט וביקשה לאסור את
הפצת הכרוז. אז התגלה שהתמונה היתה מזוייפת. אותה חיילת,
נערה בשם לי לי אספיר, היתה חניכה מצטיינת בקורס צבאי,
וצולמה כשזכתה בלחיצת־יד של מפקד חיל־האוויר. התצלום
פורסם בשבועון צבאי. אנשי כהנא לקחו משם את התמונה, רי ט שו
אותה ו שינו את תוכנה.

הכרוז י צר את הרושם שהנערה היהודיה מקיימת

יחסים עם ערבי — העתק מדוייק של תעמולת־הזוועה
הגרועה ביו תר של..דר שטירמר״.

• שטויינו היהודי
ך * תרכזות זו בחיי״מין מייחדת את כהנא יותר ויותר. י ש
( 1הסבורים כי ההשוואה בינו ובין היטלר מחמיאה מדי, וכי י ש
להשוות את כהנא לנאצי אחר: יוליוס שטרייכר, עורך ד ר
ש טי רמר (״המסתער המיפלצת מפראנקוניה״ ,שנתלה
בנירנברג.
ש טרייכר זה היה מורה, שהסתבך בתיקים רבים של עשיית
מעשים מגונים בתלמידות. הוא היה חביבו ז 2ל היטלר, וטען כי
הפיהרר קורא את עיתונו לפני כל עיתון אחר. הוא התמחה
בתעמולה פורנוגראפית ארסית במיוחד, שבה הופיע תמיד גבר
יהודי מכוער, בעל אף ארוך, המפתה גרמניה בלונדינית ותמימה.
מעולם לא הופיעה בה אשה יהודיה המפתה גבר ארי.

הקשר בין גיזענו ת ומין הוא מן המפורסמות.
תנועות גזעניות קיצוניות מושכות אליהן את בעלי תסביכי־הנחיתות,
המבקשים להתגבר על הרגשת־הכשל ותחושת־האפ־סות
שלהם על״ידי הזדהותם עם ״עס־אדונים״ ו״גזע עליון״,
אנשים אלה סובלים לעיתים קרובות גם מהרגשה של כי שלון
מיני. נוח להם להטביע את כישלונם זה בזעם על הנוכרי, בעל
היכולת המינית הפנטסטית, הגוזל את הנשים ומשחית אותן.
האמונה המוזרה שהזר, בן הגזע האחר, הוא בעל יכולת מינית
מוגברת, וגם בעל סטיות מיניות שונות, היא תופעת־לוואי של כל
גיזענות. הגרמנים היו משוכנעים לגמרי שהיהודים העלובים
והשנואים מצטיינים דווקא בשטח זה, כחלק מן האופי המיזרחי,
ה״שמי׳ שלהם. אותה אמונה עצמה שוררת בין הלבנים בארצות־הברית
לג בי הכושים, המצטיירים בדמיונם כבעלי אברי־מין
העולים על שלהם.

שטרייכר(מימין) זקאריקטורה של ,.דר שטירמר: היהודי בעל הכיפה מנסה לפתות ילדות גרמניות כדי לבצע בהן את זממו
בית־המישפט היה מקבל את דעתו, אילו עמדה רק רשימת כהנא
לדיון. אך נראה כי בית־המישפט לא ראה מקום לאיסור הרשימה
המתקדמת, שלא היתה לו כל הצדקה סבירה. יתכן שלא היה מוכן
לקבוע שתי הלכות שונות לגבי שתי הרשימות. חיבור שתי
הרשימות׳ המנוגדות יחד גרם לאישור שתיהן.
בהיוודע ־•תוצאות הבחירות הכריז כהנא :״הלילה הזה הוא
יציאת־מצרים. מהיום אנחנו עם יהודי במדינה יהודית ...בכנסת
הבאה נזכה בשצזיגה מנדאטים.״ בשעה שחסידיו נשאוהו על
כתפיים, המשיך :״הח^ר הראשון שנעשה בכנסת יהיה לשבת עם
שמיר ולדרו ש ממנו לתקן את חוק. מיהו יהודי׳ ,ואת שיחרור
עצורי המחתרת ...עכשיהנהפוך את הכנסת לבית־כנסת!״

עכ שיו פו שטת אמונה זו ב ארץ לגבי הערבים.
כתב כהנא, בסיפרו ...ל שי כי ם בעיניכם הסטיות המיניות
של הערבים מחוללים מיקרים כגון זה, כאשר הואשמו חמישה
פועלים ערביים בקיום מישכבי־זכר עם ילדים יהודיים מתל־גיבורים
תמורת תשלום ...אין כימעט ספק שפי שעי־ מין המבוצ עים
על־ידי הערבים בנשים יהודיות נובעים מהמחלה המצוייה,
אך גם מתופעת הרצון להתקיף ולהשפיל את האוייב. ככל שיתרבו
הערבים ויגיעו לאיזורים יהודיים, בה במידה יגרל מיספרם של
הפשעים בכלל, והפשעים המיניים בפרט. נגד היהודים״.

אותם הדברים נאמרו על־ידי אנשים מסוגו של
כהנא בארצות־הברית לגבי הכושים, שהחלו חודרים
לשכונות יהודיות. אותם הדברים נאמרים בחצי־פה
על־ידי גזענים אשכנזיים בישראל על יהודי המיזרח,
החודרים לשכונות א שכנזיות. ואילו כהנא דיבר אל
המיזרחיים, ומצא אצלם אוזן קשבת.

אחד מעוזריו פירט את המסר עוד יותר :״תתחיל
תקופה קשה לערביב בארץ־ייטראל. נעמיד לפניהם
את הברירה — לעזוב את הארץ, או שנעזור להם

לעזוב את הארץ:־
מלים דומות יכלו להיאמר על־ידי׳ אדולף אייכמן ב־. 1933

כאשר יהודי אונס יהודיה, מעורר הדבר עניין חולף. כאשר
ערבי אונס יהודיה זה מעורר התרגשות גזענית שאינה נשכחת.
כאשר יהודי רוצח ילד על רקע מיני, זה מעורר סלידה טבעית.
כאשר ערבים נחשדו בביצוע אותו המעשה בילד יהודי, הכריז סגן
יושב־ראש הכנסת שי ש ״לרטש להם את הבטן ולהוציא להם את
העיניים ״.כשאיש זה, מאיר כהן־אבידוב, גיסה להיבחר כיו״ר
הכנסת ונכשל, היה מאיר כהנא הח״כ היחידי שניג ש אליו ללחוץ
את ידו.

• הפריצה לעדות המיזוח
* *יספר הקולות שכהנא זכה בהם היה מדהים כשלעצקו,
* 1בייחוד בעיני מי-שזכר כי חמש שנים בלבד לפני עלותו של
היטלר ל שיל טון היתה המיפלגה הנאצית הסיעה הקטנה ביותר
מבין תשע הסיעות שהיו מיוצגות ברייכסטאג הגרמני. שנה לאחר
מכן פרץ המשבר הכלכלי הגדול, חמישה מיליון גרמנים נזרקו
ממקומות־העבודה לרחוב, והיטלר רכב על גבי מצוקתם אל
מי שרד ראש־הממשלה.

הגיזענות הלאומנית, המוצאת את פודקגה
בהזיות מיניות, מהולה תמיד בגזענו ת גברית,
הרואה באשה רכו ש. הזר, הנוכרי, המפתה את
האשה, גוזל גם את רכו שו של הגבר, בז עם־האדונים.

א־ ההו־ ,י־ת^ ההיספיי רדו־י־ת היה הידותב
הדמוגראפי.
ניתוח התוצאות על פי הקלפיות יצר תמונה ברורה לגמרי.
כהנא זכה באחוז הגבוה ביותר בריכוזים של היהודים המיזרחיים:
בעיירות־הפיתוח ושכונות־המצוקה. בעוד שמיספר המצביעים
בעדו באיזורי־השפע של המימסד היהודי־אשכנזי־חילוני היה
זעום, הוא הצליח בכל מקום שבו־ י ש ריכוז של יהודים דתיים
ממוצא מיזרחי.

קבוצת התימהונים, בעלי המיבטא האמריקאי

בכל מע שיו וכתביו מופיע כהנא כאנטי־פמיניסט קיצוני. כמו
הנאצים, הוא מאמין כי מקומה של האשה הוא במיטבח ובחדר־הילדים.

*209ט?

לוחמה פסיכולוגית: כרוז בחזית איטליה*

־ .היהודי המשתמט, שכשאר בנית באמריקה. שובב
בינתיים עם הבחורה שלך שנשארה שם נשעה שאתה שזפז
את דמך ...כרזז גרמני לחיילים האמריקאיים.

הוא מקיים זאת גם בחייו האישיים: אשתו אינה מופיעה לעולם
בציבור, ואינה מרברת עם זרים.
בשום מקום אין האשה היהודיה מופיעה בתורתו אלא כדמות
״טהורה״ ,השייכת לגבר, שתפקידה הוא לייצר ילדים למען
האומה והצבא.

הל לכהנא לדגול בדיעה זו, מכיוון שגם כאן הוא
יכול להסתמך על הגישה המסורתית של הדת
היהודית.

9ניונבוג בשנונת־שביוא

^ חס זה למין ולגזע מוביל כמעט אוטומטית לחוקי נירנברג
— החוקים שהתקבלו בעיר ששימשה כעיר־בירתו של
הגאו־לייטר (״מנהל איזור־המיפלגה״) יוליוס ש טרייכר ועיתונו
דרש טי רמר* .
בראשית תשמ״ד פירסם כהנא בביטאון הליגה, הירחון ה ר עיון
הי הודי תצלום של צעיר החובק צעירה, ומתחתיו הכותרת :״למי
איכפת מהתועבה הזאת?״ תלמיד ערבי בבית־הספר החקלאי
מיקווה־ישראל חי, כך נאמר, עם ידידה יהודיה.
אחד מעוזריו של כהנא סיפר באותו ירחון על המתרחש
בשכוגת־שפירא, אחת משכונות־העוני שבדרום תל־אביב:
״מדהים! המחלה חשוכת־המרפא מכרסמת, מרעילה, מתפשטת
ומאיימת בכריתה גם כאן, בתל־אביב. שכונת־שפירא ממוקמת
בדרום העיר, והיא אחת הקורבנות של הסרטן הערבי המתפשט.
כמו רבות אחרות, הפכה השכונה מוקד־משיכה חשוב לערבים
המתגוררים ביפו ובאזורים אחרים.
״מזמן שיל טונו של בגין החלו נוהרים לשכונה ערבים בקצב
מסחרר שלא היה כמותו, כאשר כל בית הניתן להשכרה מושכר,
ובתים סגורים (בתים שפונו מבעליהם והם בבעלות ממשלתית)
נפרצים והופכים לאחוזתם הקבועה של שוררים ערביים...
״שמעתי שמועות מפי תושבי השכונה כי בנות יהודיות רבות
מבלות בחברתם של חבורות ערבים. המצב הגיע עד לי די כר
שרבות מן הבנות חוששות להינתק מן הערבים מפחד ״אדוניהם״,
המשלימים עליהן ״אהבה״ על ידי טרור ואיומים״...
כהנא עצמו אמר בראיון שהעניק לג׳רוסלם פוסט :״ערבים
מסתובבים בקרב היהודים וכובשים את ליבן, כיסן וכבודן של
הצעירות היהודיות.
״התופעה גוברת מדי שנה, ומדהים הוא מיספר הערבים החיים
עם יהודיות. מצד אחד — הספרדיות מהמושבים או משכונות
המצוקה, ומצד שני — האשכנזיות ובעיקר במישפחות המעמד־הבינוני
או הגבוה.
״כולן נופלות קורבן לסטודנט הערבי שונא־ישראל, היורע
שהדרך הטובה ביותר לזיין את המדינה היא לזיין יהודיה ולפרסם

זאת בכל צורה שרק אפשר״.
זהו סיגנון דרש טיר מר, בשפה העברית.

עמוד־הקלון:

גבר יהודי וחברתו הגרמניה מוצגים לראווה בעיירה גרמנית

1110

*1 11 0 0 1 1

תביעתו של כהנא, להטיל על יחסים כין ערבים
ויהודיות עונש־מאסר של חמש שנים, לקוחה מן
החוק שהתקבל על־ידי הרייכסטאג הגרמני ב־15
בינואר ,1935 שנתיים אחרי עליית היטלר לשילטון.
הוא נשא את השם ״החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד
הגרמני״.

11110

נאמר בו, בין השאר:
״מתוך הכרה שהדם הגרמני הוא תנאי מוקדם להמשך קיומו
של העם הגרמני, ומתוך רצון נחוש להבטיח את האומה הגרמנית
לעולם, החליט הרייכסטאג פה אחד לחוקק את החוק דלהלן 1
נישואין בין יהודים לבין אזרחים בעלי רם גרמני או בעלי דם
קרוב לו — אסורים. ני שו אין שנערכו בניגוד לחוק בטלים, גם אם
נערכו בחו״ל. לשם עקיפת חוק זה.
2יחסים מחוץ לני שו אין בין יהודים לבין אזרחים בעלי דם
גרמני או דם קרוב לו — אסורים״.

?1 *0 1 1 0 1 1

• ..נהווג עונים נר שבוע!״
רב הבחירות של , 1981 אחרי שכהנא החליט בכלא רמלה
כי עתידו טמון בקרב המוני היהודים המיזרחיים, הוא נתן
ראיון לכתב העול ם הזה. ערב־הבחירות, כל פירסום היה כשר
בעיניו.

בראיון זה גילה את צפונו ת־ליבו לגבי קהל־היעד
החדש שלו. הוא זכר, מן הסתם, כי היטלר שילב את
ההסתה הגיזענית בדמגוגיה סוציאלית, וכי נישא על
כתסיהם של מיליוני המובטלים הגרמניים בימי
המצוקה הגדולה.
״הציבור שלי זה לא דווקא בסאלונים, אלא עדות־המיזרח״.
גילה אז ל אי ש העול ם הזה. שרי איין אותו במישרד כך ברחוב
אוסישקין בירושלים .״המסר העיקרי שלי הוא לא העניין של
הערבים. לא המסר הערבי. זה יהיה המסר של העוני, העוני של
הרוח.
״הגיעו לכאן מאות אלפי יהודים מתימן, ממרוקו, מבגדד,
והרסו את האנשים האלה פה. מה שלא ע שו המוסלמים באלפיים
שנה, ע שינו אנחנו בשלושים שנה.
״אני ישבתי איתם בכלא רמלה. באגף ט׳ לבדו היו ארבעה
רוצחים מתימן. אני משוכנע שבאלפייס שנה לא היו בין יהודי
תימן ארבעה רוצחים. האנשים האלה יבינו גם את המסר הערבי
שלי. י ש הבדל עצום בין האינטלקטואל בקמפוס והאיש מהשוק.
האיש מהשוק יורע מה זה ערבים. הוא חי תחתם. הוא יודע מה הם
עשו לו ומה הם מוכנים לע שות לו שוב אם יתן להם הזדמנות״.
כהנא הרחיב את הדיבור על הבעיות הכלכליות והחברתיות.
אוייבי הכלכלה הבריאה היו בעיניו שלושה: העשיר, הפועל
והערבי.
״זו ארץ ענייה ומרינה ענייה, ואנחנו חיים פה כאילו שזה
לוס־אנג׳לס. חייבים לצמצם ולהוריד את רמת החיים. במיוחד של
העשירים. הם רפקו פה את העניים, שנים, שנים. אדם שי ש לו
מיפעל או חנות יכול להתחמק ממיסים, הפיעל לא. אנחנו רוצים
להתלבש על אלה.
״ועכשיו פיריון העבודה: הפיריון פה הכי נמוך ביו 20 המדינות

כינוס נאצי להגנה ער טוהר הגזע הגרמג
המפותחות. אתה אומר: אם הפועל לא יקבל שכר טוב, לא יעבוד,
נכון, אני שומע. אבל במרוקו היו עניים־עניים, אבל היו אידיאלים.
אני מאשים את העשירים.
״זה עושק. צריך לחסל, לחסל. אבל הפועלים צריכים להבין
שי ש קו אדום שמעל לו אי־אפשר להגיע.
״ועכשיו, המיגזר הערבי. כל שנה מקציבים לו עשרות
מיליארדים, לחינוך, לסעד. לכבישים. כאשר כבר לא יהיו כאן
האנשים האלה, הכסף הזה יהיה מספיק גם לחינוך, גם לשכונות
וגם להתנחלויות. ואם אתה חושב שהקטע הזה לא מקובל על
האנשים בשוק מחנה־יהודה או נדהור, אינך אלא טועה!״
כשהוא מכה על השולחן. מרים מדי־פעם את קולו בצעקה
כנואם באסיפת־המונים ונרגע מרי פעם, ובעור שכמה טיקים
עצבניים מעוותים את פניו, הסביר כהנא למראיין מדוע יפול
המישטר הדמוקרטי בישראל.
״מה שיפיל את המישטר הוא הסתירה בין הציונות ובין
,המדינה המערבית׳,״ אמר כהנא ,״הנה, המיסמך הסכיזופרני הזה,
מגיל ת העצ מ או ת. מצד אחד — מדינה יהודית. מצד שני —
שיוויון זכויות ודמוקרטיה, ופתאום אין הבדל בין דת ולאום.
״הזקן שכתב את ז ה(דויד בן־גוריון) היה או טיפ ש או נוכל. אני
לא חושב שהיה טיפש. הצביעות בולטת פה.
״אם י ש שיוויון זכויות, אז מותר לערבים שיהיה להם רוב פה,
נכון? אבל מישהו מוכן לתת להם רוב? ל שנות את שם המדינה
ולבטל בעזרת הרוב הזה את חוק־השבות? י ש כאלו שלא מוכנים

הגזענות מעורבת תמיד בפחדים מיניים
להתמודד עם הסתירה. אני לא נותן להם לי שון. צריך לבחור, או
זה, או זה.

״אני בוחר בציונו ת, ו אין פסק שהציונו ת היא
אנטי־דמוקרטית. בזה אין פסק. בז ת אין שמין של
ספק.
״יש רק פיתרון אחד לסתירה הזאת. הפיתרון הוא ל פי ההלכה.
אני איש־הלכה. אין רב בישראל, אם הוא איש־אמת, שלא יאשר
לך את זה. כל גוי שלא מוכן ל קבל את הסטאטוס של גר־תושב.
אין לו הזכות להיות פה. מה זה גר־תושב? אחד שמקבל את שבע
מיצוות בני־נוח. אבל אין לו סמכות להצביע. הוא לא יכול לשרת
בצה״ל או במישטרה. אם הערבי מוכן לקבל את זה על עצמו —
בבקשה. אבל אני לא מאמין שי ש ערבי מתחת לגיל 40 שיהיה
מוכן. אלה שלא יהיו מוכנים, ניתן להם פיצויים — שיעזבו.

״אני מוכן לפצות בל אחד. אם אגיע להיות ראשי־ממשלה,
בעזר ת השם, הם י בינו שזו האפשרות
הטובה בשבילם וילכו.״
המראיין שאל את כהנא :״ומה אם לא יבינו וילכו, וגם לא ירצו
להיות גרים?״

* השלט של הגבר ..:היהודון לוקח לחדרו תמיד רק נערות
גרמניות!״ השלט של הבחורה: אני החזירה הגדולה ביו תר
במקום. ומתעסקת רק עם יהודים!
**.הכרזות אומרות: היהודים הם האסון שלנו!״ הנשים
ונערות. היהודים הם ו^רפתכן!״ אסיפתיהמונים בברלין

(המשך מעמוד )31
״אם י ש לי הכוח. אני מוציא אותם, פיסית״.
״מה זאת אומרת, פיסית?״

,.פיסית, פיסית: אם אני אגיע לשילטון הם כבר
יעזבו מרצונם הטוב, תאמין לי.
״הם יידעו שי ש פה אדם רציני בעניין הזה, והס, או שייצאו עם
פיצויים, או שיצטרכו לצאת כלי כסף.

,.אם זה לא יהיה נהרוג פה ערבים כל שבוע. לא אני.
צה״ל.
״יהיה פה כל שבוע מרד ומאורעות, וצה״ל יהרוג ערבים״.
ומה ער אז? מה לעשות בינתיים?
״בינתיים צריך למרר להם את החיים. דבר ראשון, להעביר את
הביטוח־הלאומי לסוכנות היהודית, ואז לשלם רק ליהודים. דבר
שני, כל ערבי יל ך לגדוד־עבודה, ל ש לו ש שנים, ויעשה שם
מילואים כל שנה. דבר שלי שי, הם י של מו את כל המיסים, לא כמו
עכשיו. דבר רביעי. לאוניברסיטה יתקבל רק ערבי שמצהיר
אמונים למדינת־ישראל כמדינה יהודית!״

• אד נשם חטאו
^ אשר התחילו אנשיו של כהנא ללבו ש חולצות כחולות
} ₪ולהופיע בכלי־התיקשורת בדמותן של פלוגות־הסער, היה
הדמיון בין כהנא והנאצים כימעט מושלם. ברחוב נולד המושג
״כהנאצים״ ,שבא במקום המושג ״קו־קלוקס־כך״.

הצהוב של כהנא ררוב מאוד לחום הנאצי.

צבע־המדים של פלוגות־הסער לא היה חום כהה,
בצבע־האדמה, כמו החולצות החומות של בית״ר
בימי ז׳בוטינסקי. היה זה חום בהיר, ב שרי, צהבהב.

הס״ס, היינריך הימלר, אירגן פולחנים דתיים שונים ומשונים
לשמש, לאל ווטאן ולשאר האלים של הקדמונים. כל הנסיונות
האלה של המצאת דת י ש מאיו נכשלו, כמובן.

מכיוון שכמעט כל צמרת פלוגות־הסער (ס״א< היתה מורכבת
מהומו־סכסואלים, היו שטענו בשעתו כי החום הנאצי, דמוי־העור,
נולד על רקע זה.
במבט שיטחי, י ש שני הבדלים גדולים בין תורת כהנא והתורה
הנאצית הקלאסית.

לפאשיסט יהודי אין בעיה בזאת. הדת היהודית
היתה, במהדורה התנ״כית, דת לאומנית — דת
פרטית של עם אחד. הי צעד ברא ש צבא־ישראל,
עם־ישראל הוא העם הנבחר שלו, ומשום כך הוא עם
עליון.

בראש וראשונה: היחס לדת.
היטלר היה אנטי־דתי. המישטר ש לו היה מוכן לכרות ברית־נוחיות
עם המימסד הדתי, אך הוא הטיף ללא־הרף נגד הכנסיות,
ניסה ל שבור אותן מבחוץ ומבפנים, רדף כמרים והכפיש אותם.
ואילו כהנא מדגי ש בכל הזדמנות שהוא רב בישראל, ומשתית את
התורה שלו כולה על עיקרי הדת היהודית מלפני 2500 שנה.
אך להבדל זה י ש סיבות פשוטות והגיוניות.
הדת הנוצרית — במהדורה הקאתולית והפרוטסטנטית כאחת
— היא אוניברסלית. היא עומדת מעל למדינות ולאומות. היא
התנגשה בעצם מהותה באידיאולוגיה הנאצית, שהעמידה את
הגזע והאומה מעל לכל נאמנות אחרת, ושתבעה ציות מוחלט
ובילעדי לפיהרר. היא לא הסכימה לעי קרון של ישוע ,״תנו
לאלוהים אשר לאלוהים ולקיסר אשר לקיסר ״.הנאצים תבעו את
שני החלקים גם יחד לעצמם. כמה מגיבורי ההתנגדות להיטלר
היו אנשי דת, כמו הכומר הפרוטסטנטי מארטין נימלר, מפקד־צוללת
לשעבר, והגמונים קאתוליים.
היטלר עצמו רחש כבוד רב לכוחה של הדת, ואנ שיו ניסו
בהתמדה להחיות את הדת הפגנית העתיקה של השבטים
הגרמניים הקדומים. הם דיברו בלי הרף על ה״מיתוס״ החדש. ראש

אמנם, הדת היהודית היא רבגונית, ובמרוצת אלפי השנים
התפתחה בכיוונים שונים. י ש מהדורה מאוחרת, הומניסטית
וכימעט אוניברסלית, המשתקפת בספרים המאוחרים של התנ״ך,
כמו ספר איוב, יונה ועוד. אף מי שחוזר אל הרת הקדומה,
המשתקפת בספרים הראשונים, מוצא בה תשתית מן המוכן
לפאשיזם. למרבה האסון, זוהי הדת היהודית הנלמדת בבתי־הספר
הישראליים. הם גי ד לו דור המוכן בכל ליבו ל אי ש כמו כהנא.
אלוהים ציווה ליהושע להשמיד את עמי־כנען, גברים, נשים
וטף, במיבצע של גנוסייד קדוש. ש אול המלך הודח מכס־המלוכה
על־ידי שמואל הנביא מפני שסירב לרצוח את שבוייו. עזרא
הסופרי גיר ש את הנשים הנוכריות, שני שאו ליהודים, והפך את
נשואי־התערובת לחטא בל־יכופר. לר שו תו של כהנא עומד אוצר
בלום של פסוקים תנ״כיים, שי ש בהם כדי להצדיק כל תועבה.
הוא פשוט צריך להתעלם מאלפי שנות ההתפתחות הרוחנית־דתית
של היהדות, ולחזור אל הדת השיבטית הפרימיטיבית של
כובשי־כנען. במערב קראו לכך, השנה ,״פונדמנטליזם״.
מבחינה זו קרוב כהנא הרבה יותר לאיית־אללה רוח־אללה
חומייני, שביסס גם הוא את הפאשיזם האיראני שלו על מהדורה
מסויימת של האיסלאם.

ההבדל בין הנאצים והכהנאצים הוא, מבחינה זו,
רק בתפאורה החיצונית. אין הוא נוגע למהות
האמיתית.

• הסבתא היהודית חוזות
^ הבדל השני

נוגע ל מו שג הגזע. גם זהו הבדל למראית־עין

( \ בלבד.
כאשר ביקש כהנא להתגונן בבית־המישפט העליון מפני
הטענות שהובאו לפסילת רשימתו, הצביע על ההבדל הגדול
המבדיל בין תורתו ובין תורת הנאצים: בעוד שהנאצים פסלו את
היהודים על סמך תורת־הגזע, מסתמך כהנא עצמו על תורת־ישראל.
והנה,
קבע כהנא, בעוד של פי תורת־הגזע הנאצית לא יכול היה
יהודי להיות לארי, הרי ל פי תורתו שלו יכולים הגויים להתגייר
ולהיות ליהודים.

הגיב על כך נציג־המדינה בבית־המישפט: אם זהו
ההבדל היחידי שמצא כהנא בין תור תו ו בין תורת
היטלר, אוי לו ו אוי לתורתו:

פולחן העבר הגרמני: אביר בסצינה של אופרה ״לוהעריך שר ריכרד ואגנר

להלכה י ש ממש בהבדל הזה. מבחינת הנאצים, לא ודתה כל
אפשרות לאדם להחליף את גיזעו. הגזע הוא עניין ביולוגי,
בלתי״משתנה. מי שנולד לגז ע נחות, נגזר עליו להיות נחות עד
יום מותו. תורת־הגזע, שהיתה מגוחכת מבחינה מדעית, קבעה את
מקומו של כל אדם ברייך השלישי, ל שבט או לחסד. מכונים
מלומדים עסקו בניתוחי בעיית בני־התערובת — למחצה —
לרביע ועור.
היהדות אינה סגורה בצורה כה הרמטית .״נוכרים״ יכולים
להיות ליהודים. על־ידי אקט של גיור דתי. אולם אין זה תהליך
קל כל עיקר. היהדות קבעה כי ״קשים גרים לי שר אל כספחת״,
והערימו מכשולים רבים בדרך לגיור, כרי להבטיח כי יהיה נחלתם
של יחידים בלבד. מדינת־ישראל, שהעניקה ל״יהודים״ זכויות־יתר
חוקיות מיוחדות (לגבי העליה וההתאזרחות) ושקבעה כי
יהודי הוא מי שנו לד לאם יהודיה או שהתגייר, נסערת מזה עשרות
בשנים בגלל התביעה להכיר רק בגיור אורתודוכסי ,״גיור
כהלכה״.
אך ההבדלים האלה בין הגזענות הקלאסית של היטלר וחסידיו
בדרום־אפריקה דהיום ובין הפאשיזם הישראלי הם שוליים. מה
שקובע בי שראל לג בי יהדותם של 99.951 של אזרחיה היהודיים
הוא עניין של לידה: אם נולדו לאם יהודיה, הם יהודים. חיים כהן,
מישפטן יליד־גרמניה שהיה אחת הדמויות. הבולטות בבית־המישפט
העליון בישראל, הישווה בשעתו גם את חוקי־האישות
הנהוגים בי שראל לחוקי־נירנברג, מפני שהם מכריחים אנשים
ונשים לפ שפש במוצא הסבתא שלהם ולהביא אישורים על הוריהם
דבר שהיה אחד מסימני־ההיכר של הרייך
והורי־הוריהם
השלישי.
שום יהודי אינו מוכן לסלוח לאינקוויזיציה. שהעלתה את
המוני היהודים בספרד על המוקד, למרות שניתנה ליהודים אלה
הברירה להתנצר.
ברור שכהנא אינו חולם על הענקת זכות־הגיור לערבים. גם
לערבים הגרים הוא מועיד, במיקרה הטוב ביותר, מעמד של
חוטבי־עצים ושואבי־מים.

דיקדוקי־עניות אלה לגבי קישוטים אידיאולוגיים
אינם חשובים. ב מובן הרחב והאמיתי של המילה,
גזענו ת היא כל תורה המבקשת להפלות בין בני־אדם
על פי מוצאם — ומבחינה זו אין הבדלים בין
הגזענות ״המדעית״ של היטלר ו בין גזענו ת לאומנית,
גזענו ת דתית וגז ענו ת מינית.

..אוינים לאשפז אותו!״

כהנא בשערי בית־המישפט העליון בעת הדיון בפסילת רשימתו: קנוניה שנכשלה

ך * אם יבול להיות ד מיון אי שי כלשהו בין בנו של פקיד
• 1אוסטרי זוטר, שנו לד בסוף המאה שעברה בממלכה של
בית־האבסבורג, ובין בנו ש ל רב יהודי, שנו לר בברו קלין השלווה
באוגוסט — 1932 כאשר הרפובליקה הגרמנית התנדנדה על
עברי פי פחת?
י ש מעט מאוד תיאורים אובייקטיביים על אי שיו תו ואופיו של

קלצ׳ינסקי שובת רעב לפני השגרירות הגרמנית בתל־אביב :״הוא זקוק ראישפוז!״
מאיר כהנא. מעט מאוד אנשים התעניינו באיש, החבוי מאחורי
התורה המיפלצתית.

קלצ׳ינסקי, שגם הוא אוהב פירסומת, הפיץ בשעתו ברבים
שהקים אירגון מחתרתי, בשם בל נשכח! ,שמטרתו היא ללכוד
פושעים נאציים ברחבי העולם. הפירסום עשה רושם על כהנא,
והוא הזמין את הצייר לשיחה דווקא בקפה האמנים השמאלניים
בתל־אביב, כסי ת.

על היטלר העידו המקורבים, שתיארו אחרי החורבן את
פגישותיהם עימו, שלא היה מסוגל לנהל דו־שיח רגיל, שהיו לו
התפרצויות של זעם, שלא היה מסוגל להקשיב, שהיה לו צורך
כפייתי לדבר, ל שלו ט בכל שיחה, הוא לא היה מסוגל לסבול כל
התנגדות, וראה בכל ביקורת התקפה אישית עליו.
אחד התיאורים המאלפים ביותר של כהנא בא מפיו של אדם,
ששיתף עימו פעולה ושהיפנה לו עורך, כאשר עמד על טיבו. זהו
הצייר אנרריי קלצ׳ינסקי, פולני נוצרי שהתגייר ושהפך לאומן
י שראלי קיצוני. הוא התפרסם כאשר השתלט בכוח על השגרירות
הגרמנית בתל־אביב, והיה מעריצו של מנחם בגין.
בראיון שהעניק ל העול ם הזה סיפר קלצ׳ינסקי על התקופה
שבה מילא תפקיד מרכזי בתנועת כך, החל בשנת . 1976 בערב
שבו פורסמו הדברים, התנפלו בריוני כהנא על האיש ואיימו על
חייו.

כהנא הציע לקלצ׳ינסקי לשלוח מישלחת של
אנ שי־ביצוע לשיקאגו, על חשבון כהנא, כדי להרוג
שם ניאו־נאצים. היתה זאת הצעה מוזרה, כי כהנא
היה קשור בליגה להגנה היהודית, שהיתה אמורה
להיות משופעת ב אנ שי־ביצוע כאלה. כך התנפצה
אגדה אחת.

אך התיאורים המעטים שישנם מגלים דמיון
מדהים בין כמה מתכונות־האוסי שלו ו בין אלה שד
אדולף הגדול.

כהנא

קלצ׳ינסקי, בעל החזות הפולנית־נוצרית הבהירה, מצא חן
בעיני כהנא. הוא הציע לו את המקום השני ברשימתו לכנסת,
לקראת הבחירות של , 1981 וגם הבטיח לו רוטציה אם ייבחר רק
מועמד אחד.
כאשר נעצר כהנא ונשלח לכלא, יחד עם מזכירו ברוך גרין,
נטל קלצ׳ינסקי את המנהיגות בידיו. לאחר מכן התהדקו יחסיו עם
כהנא עזר יותר.
הנה כמה קטעים מעדותו:

בכיכרו ת

החברה הישראלית התבוננה עד ליום הבחירות
באדישות מתנשאת בתופעת מאיר פהנא, בדומה
לבת״יענה הטומנת ראשה חול.
תיאור מאטיפת־בחירות, שערן מאיר כהנא בביפר
אורדע ברמת״גן, הביא ב״דבר״ העיתונאי נתן רועי.
הנה קטעים מ תון הדברים שנשא מאיר כהנא
ברמת*גן:
מדינה של דני כץ. דני פץ. אנשים כבר שכחו אתהשם. דני כץ, ילד יהודי, עצמאי, ריבוני מחיפה, עיר
עצמאית ריבונית ויהודית, ונחטף על״ידי ערבים
מתועבים ימח״שמם ונרצח בדם קר (מחיאות כפיים)*.
•זה החלום של שיבת ציון) המדינה של דני כץ! לא ולא!
מדינה של עצמאות לאומית. מדינה ריבונית. מדינה של
אטתר אוחנה - .גם את השם הזה שכחו. את השם אמיל
זוכרים. זוכרים. זה בגלל הטלוויזיה האש׳פית שלנו. את
זה זוכרים. זה הודות לחיים יבין, שאיננו מבין דבר וחצי
דבר. אבל אסתר אוחנה שכחו כבר
...מדינה עצמאית וריבונית. מדינה של נאווה
אלימלך. ילדה קטנה בת 9שנרצחה. המישטרה לא
יודעת מי רצח את נאווה אלימלך. רפול יודע. הרמטכ׳ל
לשעבר אומר שידוע לו שערבים רצחו אותה על רקע
לאומני. אנחנו שומעים שילדה בת 9נרצחה, על רקע
לאומני, ואנחנוז שותקים (מחיאות כפיים
.לא על מדינה של נאווה אלימלך חלמנו. חט ושלום.
וגם לא על מדינה של אוטובוס. אוטובוט שנחטף, לאור
היום. על״ידי מחבלים. חיילת נהרגה. כלי״התיקשורת
שלנו זועקים עד לב השמיים. על מה זועקים
כלי״התיקשורת! על החיילת 1לא. על שני הנבלות.
ערבים־מחבלים שחט וחלילה נהרגו על״ידי חיילי צה״ל.
חט וחלילה. על זה זועקים(מחיאות כפיים) .רבותי, עוד
זמן קצר יעמידו את החיילים האלה למישפט והם יקבלו
עשר שנים. עשר שנים טובות. כמו שקיבל הקצין של
המחתרת. עשר שנים. אני אומר לכם קבל עם ועדה: לא
מגיע להם מאסר, לא מישפט. מגיע להם צל׳־ש(מחיאות
כפיים).
..״אני שומע שקצין בצה׳ל מקבל עשר שנים, על זה
שעשה לבטאם שכעה. רבות* .כשאני שמעת* שמישהו
הוריד את הרגליים של שכעה. אני ממתי ובשם דטלבותא

אמרתי: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה (מחיאות
כפיים) .עשר שניסו משה ארנס, אתה מגנהז
...ועכשיו לעניין העיקרי. רבותי, אנחנו יושבים פה
במדינה וסרטן בחיקנו. סרטן בחיקנו. סרטן המתפשט.
ושם הסרטן: הערבים. הערבים בישראל. רבותי, הם
מתרבים כמו שבנים(צחוק) ,וזה לא צחוק. הם מולידים
שישה בכרס אחת וזה לא צחוק. זו בכייה לדורות. רבותי,
הגליל היום הוא רובו ערבי. המשולש כבר רובו ערבי.
תלכו ותראו מה קורה ברמלה, בלוד, ביפו, בעכו ...רבותי,
אגחנו עם של פראיירים. עם לא גורמאלי. ערבי מביא ילד
לעולם ומקבל צ׳ק מהביטוח הלאומי. שני ילדים -שני
צ׳קים. עשרה ילדים -עשרה צ׳קים. ואז הוא מתחיל עם
האשה השניה. זה עם שפויז מי מממן את הילודה של
אויביוז מי מממון
...הערבים מתרבים ומתפשטים על הפרנסה שלנו.
אני נדהמתי שפגשתי בטבריה איש צעיר. מותק של
בחור. נתן שלוש שנים לצה׳ל. הוא גא בזה, נתן שלוש
שנים למדינה. אלא מהן הוא השתחרר ושנה אין לו
עבודה. הוא רוצה עבודה ויש עבודה בטבריה. למין
לערבים. זה העם השפויז בניו משרתים בצה׳ל, אלה
שנותנים נפש, לאלה אין עבודה, וערבי, שלא נותן כלום,
הוא מקבל עבודה...״
את נאומו סיים מאיר כהנא במילים. :אם ישמעו
הערבים שמאיר כהנא הוא שר״הביטחון יקומו לבד,
יארזו את המיזוודות וילכו(מחיאות כפיים) .רבותי, תנו
לי את הכוח כדי לראות את פניו של יוסי שריד(צחוק),
ביום הראשון שאני אכנס לכנסת. בנאום הראשון שלי
בכנסת אני פונה אל ח׳כ תופיק טובי ואומר לו: ביום הזה,
טובי, התחלת לצאת מהארץ ...אתה שומע טובין
(מחיאות כפיים)׳.

• איש לא הורשע עדיין ברצח הילד דגי כץ. כמה ערכים
הואשמו ברצח.
** אסתר אוחנה נפגעה מזריקת אבנים, כשגמעה בגדה
המערבית. אמיל גרינצווייג נרצח בעת הפגנת.שלום עכשיו*.
*** אין שמץ של תימוכין לטענה שהיה לערבים יד
בהעלמה של הילדה נאווה אלימלך. רפאל איתן אומנם
השמיע טענה זו, אך לא הביא לכך סימוכין כלשהם, והדבר
הוכחש בתקיפות על-ידי המישטרה.

כתנא בכינוס תנועתו ב.,בנייני האומה״
״לא הבנתי תחילה מדוע דור ש כהנא מאנשיו להקפיד על
תרי״ג מיצוות. לאט־לאט התברר שכהנא שואב את כל אמונתו
וכוחו הנפשי מהתורה. הוא טען באוזניי שהוא ממשיכם של
הנביאים, ושאלוהים שלח אותו להציל את עם־ישראל. הוטלה
עליו שליחות, ולכן רק הוא צודק, הוא האוטוריטה, והוא יודע מה
טוב ומה רע, מה צריך לע שות ומתי.
״כהנא אינו מסוגל לסבול כל התנגדות ו עירעור על דבריו. הוא
פוסק אחרון ויחיד. כשמישהו היה מעיר משהו שונה, כהנא היה
מביט בו בעיניים זועמות, עד שהפעיל היה חוזר בו ומבקש סליחה
על דבר־השטות שאמר.
״כל מה שהוא אמר, התקבל בדרך־כלל כתורה מסיני. השומ עים
היו פוערים את עיניהם ובולעים הכל .״הוא מרבה להשתמש
בביטויים תנ״כים. הוא רוצה — ו מדגי ש זאת כל הזמן — במדינה
יהודית דתית, על־פי חוקי תנ״ך מחמירים. י ש אצלו יהודים
ולא־יהודים, שהם פחות מתת־אדם.
״נזכרתי בדוגמה הגרמנית והתחלחלתי. שאלתי את עצמי, אם
אבי הגוי הציל יהודים בפולין ואני התגיירתי כדי ל ש מוע בי שראל
ציטוטים מ מיין קאמפף של אדולף היטלר.
״כהנא היה נעלם לעיתים קרובות לשם התבודדות. אם לא היה
יוצא להרי־ירושלים, הוא היה מסתגר בחדרו במטה כך שעות על
גבי שעות.״
ככל שקלצ׳ינסקי הכיר יותר את הרב, הוא החל מבחין
בהתנהגותו המוזרה .״היינו מדברים ואז הוא היה נכנס פיתאום
לאכסטזה. הוא היה רו עד בכל הגוף, ממצמץ בעיניים כל הזמן, פיו
היה זז במהירות, הוא נראה כמו ק פיץ שמאיים להשתחרר בכל
רגע. באותם רגעים חשבתי שמולי יושב משוגע שצריך לאשפז
אותו. הוא היה קו פץ מנושא לנושא, לו נותן ל שני לדבר, מוציא
מפיו דברים מחרידים ומניף ידיים כל הזמן, כאילו שהוא נואם
בכיכר״.
התנהגותו של כהנא ודבריו המבהילים יצרו אצל קלצ׳ינסקי
תחושה כבדה .״ראיתי שהאיש מ שוגע והתחלתי להתרחק ממנו.״
לעתים תכופות הם ניהלו שיחות אידיאולוגיו ת על מהות כך
ועל הפעולות שהיא צריכה לעשות.
בסיומה של אחת מהשיחות האלה יצא קלצ׳ינסקי את מי שרד
כך ולא שב אליו מאז. הוא זוכר כל מילה שנאמרה בה.
״התחלנו לדבר על ערבים. הוא אמר שלא מספיק לגר ש אותם.
צריך לחסל אותם. האירגון שלו יעשה את זה ויחסל אותם
אחד־אחד פיסית.
״צחקתי ואמרתי לו, שהוא לא מסוגל להיכנס לשכם מבלי
להודיע על כך מראש לצה״ל, כדי שי שלחו לשם שתי פלוגו ת
שישמרו עליו. זה הרגיז אותו עוד יותר.
״מייד אחרי זה הוא קפץ לעניין הר־הבית, ואמר שהאירגון שלו
יהרוס את המיסגדים.
״ואז הוא הגיע ליהודים השמאלנים. לדבריו, צריך וחובה
להרוג אותם, כי הם כופרים. שאלתי אותו בתמימות איזה בית־מישפט
יפסוק להם מוות, והוא ענה לי שאין צורך בבית־מישפט.
הוא יחליט והאירגון יוציא את החלטתו לפועל.
״צחקתי, הרי הוא לא היה מסוגל לתכנן הפגנה, חוץ מזה שהוא
פטפטן ולא יודע ל ש מור סוד. אבל דבריו הפחידו אותי. אני אומנם
איש ימין־קיצוני־לאומי, אבל אני לא מסוגל להעלות על דעתי
שיהודי יהרוג יהודי.
״אמרתי לו שאין לו סמכות מוסרית לעשות את זה, ושהוא
מזכיר לי מישטר טוטליטרי שממנו באתי, בפולין. הוא לא ענה
והמשיך.
.הוא טען שצריך להפעיל טירור נגד עיתונאים ואף להוציאם
להורג, ו שי ש אנשי־ציבור שחייבים לחסל אותם ראשונים.
.בכל משן־ השיחה כהנא לא שם לב למה שאמרתי. כך זה היה
ב די ד כלל. אחרי שאמר מה שאמר על הריגת אנשי־הציבור
היהודיים, הוא חזר לער בי * ואמר שמי ש שוכני ם עם יהודיות
צריך להרוג או ת * ולפני כן להתעלל בהם עד ש׳ מותו. ליהודיות

(המשך מ ע מוד ) 33
לא היה לו עונש מוגדר. פעם הציע להרוג גם אותן. כעבור רגע
הציע לגלח להן את הראש.״
סיכם קלצ׳ינסקי :״אחרי השיחה הזאת לא שבתי לראות אותו.
אז הוא נראה לי מטורף לא מזיק, שאין מאחוריו שום כוח של
ממש. היום, כשהוא בכנסת, אני נחרד. אם יושיבו אותו מול
פסיכיאטרים, אין לי ספק שהוא יאושפז בצו, אחרי שהם יקבעו
שהוא מטורף קליני. אני אומר בפה מלא: הוא נאצי וחייבים לעצור
אותו:״

• האם הוא מאמין נזה?
ך } י אורו של קלצ׳ינסקי עונה על שאלה אחת, הנשאלת
* 1לעי תי ם קרובות: האם הוא כן?

האם הוא עצמו מאמין בדברים המטורפים שהוא
אומר? ואולי הוא פ שוט ד מגוג ממולח, ש אי מץ
לעצמו תורה זו רק כמכשיר כדי לזכות בפופולריות
ולהשיג מעמד?
אותן השאלות נשאלו במשך שנים רבות לגבי אדולף היטלר.
מעטים היו מוכנים להאמין כי היטלר אכן מתכוון לדבריסשרשם
ב מיין קאמפף. הם היו כל־כך מיפלצתיים, עד כי גם הקורבנות
המיועדים — היהודים, הרוסים, השכנים של גרמניה ואף יריביו
של היטלר בגרמניה עצמה — לא היו מסוגלים להאמין שכל
מילה נכתבה ברצינות גמורה.
״הוא סתם דמגוג,״ נאמר בשעתו בגרמניה הוויימארית .״הוא
יודע שי ש אנטי״שמיות עמוקה בגרמניה, ואימץ אותה לעצמו
כמכשיר נוח כדי להגיע ל שיל טון. אך כשיגיע, ישכח את העניין
הזה. הרי הוא לא משוגע. לכל היותר יחזיר לפולין כמה יהודים
שבאו משם, כדי לצאת ידי חובה״.
מעולם לא הודיע פושע על מזימותיו בצורה כה גלויה מראש
כמו היטלר, ומעולם לא התעלמו קורבנות מיועדים מהודעה כה
ברורה על מה שעו מד לקרות להם.
עור בימים האחרונים לפני עליית היטלר ל שי ל טון השתדל
פוליטיקאי שמרני מפוכח, פראנץ פון־פאפן, ל שכנע את נשיא
גרמניה, פאול פון־הינדנבורג, שאין מה לחשוש מפני היטלר. אס
יטיל הנשיא על היטלר להרכיב ממשלה קואליציונית, אמר.
היטלר יירגע במהרה. אולי אנשיו ״ישחקו קצת בחיילים״ במשך
זמן־מה, אבל לאחר מכן ישתלבו במימסד והכל יבוא על מקומו
בשלום. הנשיא שעה לעצה זו.
רק כאשר הלך היטלר עד הסוף המר, הרג שישה מיליון יהודים
וחצי מיליון צוענים, והתכונן להרוג עשרות מיליוני סלאווים,
הבינו הכל שהאיש היה כן לגמרי.

לפי כל התיאורים, נכוו הדבר גם לגבי כהנא. אין
הוא סתם ד מגוג ממולח, המנצל את הגזענות
החבוייה בלב רבים בישראל. הוא מתכוון למה שהוא
אומר. הוא כן. ועל פן הוא מסוכן.
במשך 15 שנים זילזלו כמעט כל הישראלים במאיר כהנא.
באחד מרגעי תשמ״ר התעוררו לפתע הכל.
זה לא היה ביום של אום־אל־פחם, וגם לא ביום הבחירות, אלא
כמה חודשים לפני כן. אז ריאיינה הטלוויזיה הישראלית אדם בשם
אלכסנדר פינקלשטיין, תושב נצרת־עילית.
נצרת־עילית הוקמה על־ידי דויד בן־גוריון ועוזרו, שימעון
פרס, כמיבצר יהורי המשקיף מגבוה על פני נצרת הערבית. היא
נועדה מלכתחילה להוות מישקל נגדי לריכוז ערבי חשוב זה. אך
המדיניות האנטי־ערבית של ממשלות המערך והליכוד, שהזרימו
כספים למכביר לבינוי נצרת־עילית אך לא העניקו שום כסף
וקרקע לנצרת הערבית, גרמה לתוצאה ההפוכה: חסרי־השיכון
הערבים נאלצו לעלות לנצרת־עילית. וקנו שם בכסף רב את
הדירות מן היהודים ש קיבלו אותן בחצי־חינם.
נגד תופעה זו התקוממו התושבים היהודיים בנצרת־עילית,
שונאי־הערבים. אותו אלכסנדר פינקלשטיין, יהודי אשכנזי, ותיק
בארץ, השמיע את דבריו בטלוויזיה בלי היסוס: את הערבים
צריכים לגר ש מן הארץ, אין להניח אף למישפחה ערבית אחת
לחיות בנצרת־עילית. התושבים ימנעו זאת בכוח הזרוע.
מאות אלפי צופים נחרדו למשמע הדברים. מעולם לא העז איש

זה התחיל בכיף וכך זה נגמר: הגדר המחושמלת שר מחנה־ההשמדה אושוויץ
לדבר כך בגלוי בכלי־התקשורת, גם אם רבים חשבו כך אולי
בסתר־ליבם.
הצופים נדהמו שיבעתיים כאשר הסתבר כי פינ קל שטיין זה
נמנה עם חסידי מאיר כהנא, וכי בנצרת־עילית קיים סניף פעיל
.של תנועת כך.

הישגו של כהנא בבחירות לא היוד מעורר הד כה רב, אילו
האמין הציבור כי באמת רק 1.25 מתושבי י שר אל תומכים
בתורות אלה. אך הכל יד עו כי מיספר זה מטעה: י ש רבבות רבות
החושבים כמוהו, והאומרים זאת בכל הזדמנות, אף שלא הצביעו
בעדו.

כך, כימעט באקראי, נודע לרבים כי קבוצת־התמהונים
הפכה זה מכבר לתנועה אמיתית,
שהיכתה שור שים באוכלוסיה היהודית בעיירות,
ומצאה תומכים אף בקרב הציבור האשכנזי הוותיק.

תורת כהנא מו שכת הרבה יו תר מאשר כהנא
עצמו.

אחרי הלם ראשון זה, שגרם לסערה של ויכוחים ופעולות
ברחבי הארץ, היה ניצחונו של כהנא בבחירות הלם שני, אך פחות
מפתיע.

כה א מר כהגא
• על הסיבות למשבר״הכלכלי בישראל :״אז איפה
הכספים כולם! הערבים בלעו אותם. לכן אנחנו נדרשים
לשלם כל־כך הרבה על: לחם, חלב, תחבורה, שיכון, ומה
שחמור יותר -לקצץ בתקציב הביטחון. תנו לנו את הכוח
לטפל בבעיה הערבית -ואז יהיה כסף גם לשכונות וגם
להתנחלויות!״
• על ראש״הממשלה לשעבר, מנחם בגין :״הוא היה
אגדה. היה מיתוס. עכשיו אין כלום. יש רק בזיונות,
תוצרת בגין. האיש הזה שאמר שלא יכרע בפני בשר
ודם, כרע ברך בפני כל מנהיג טיפש בעולם!׳
• על הסכמי קמפ״דיוויד :״לא שווים קליפת־השום.
כל מה שכתוב בהם זה רמאות אחת גדולה!״
• על מדיניות״הביטחון של כהנא :״כן, חברים,
השלטתי סדר ברמאללה. ולמה! כי באבן הראשונה
שנזרקה לכיוון שלנו התחלתי מייד לירות צרורות
באוויר. והם ברחו! והם לא שבו לזרוק אבנים! וכך צריך
לפעול!״
• על דמוקרטיה ודיקטטורה בישראל :״אם יהיו
לצידי ארבעים אחוז מהעם ייתכן שאהיה חייב -על־פי

ההלכה -לתפוס את השילטון בכוח. צריד לחשוב על זה.
בשבילי המדינה הזאת היא לא ערך עליון. המדינה
משרתת את העם, והעם משרת את אלוהים!״
• על הערבים :״כשהערבים ישמעו בוקר אחד שהרב
כהנא התמנה לשר״ביטחון, מה הם יעשה יברחו! כמו
שפנים הם יברחו אף ערבי לא יישאר כאן אם הכל
יתנהל כשורה בבחירות!״
• על זכותם של בני־המיעוטים לבחור נציגיהם
לכנסת :״זה מה שחסר לנו -שלושים בני־דודים בכנסת!
אנחנו נהיה אבודים. אבודים! לכן אנחנו אומרים :״לגרש,
לגרש, לגרש!״
• על שיטת כהנא לגירוש ערביי ישראל :״בשלב
הראשון נפסיק להם את הביטוח הלאומי. נגייס אותם
לשלוש שנים לגדודי־עבודה לסלול כבישים, גם
למילואים, גם לסלול כבישים, נשים עליהם פיקוח מיסיס
קפדני. הגרוש האחרון. נשלול מהם את זכות־הבחירה
לכנסת, ומהסטודנטים נדרוש הצהרת־אמונים. לא
לישראל, אלא למדינה היהודית. אבל זו רק ההתחלה -
אחר״כן נגיד להם: קחו פיצויים ולכו. אם כהנא יגיע
לשילטון -גם את זה לא תקבלו!״

• צחוס מהדהד בגיהינום
^ תכן שי ש לפחות תועלת אחת בעלייתו של מאיר כהגא. הוא
העלה על פני השטח מורסת־מוגלה, שהיתה עד כה חבוייה
מעיני רוב הבריות.
במחזהו של גתה, פ או ס ט, מגדיר השטן את עצמו במלים :״אני
שיי ך לאותו כוח הרוצה תמיד ברע, והגורם תמיד לטוב״.

יתכן שגם עלייתו של כהנא תתאים לפבוק ״מעז
יצא מתוק״ .כי היא מאפשרת את התגייסות כל
הכוחות הישראליים ההגונים.
בסוף תשמ״ד היה נדמה שזה יכול לקרות. כהנא הוחרם.
בכנסת י שב כאדם מנודה, שגם הקרובים לדיעו תיו היססו להופיע
עימו בפומבי.
כאשר סירב נשיא־המדינה, חיים הרצוג, ל קבל את פני כהנא
במיסגרת ההתייעצויות ש ע ליו לקיים עם הסיעות בכנסת לפני
הקמת ממשלה, תבעה ממנו גאולה כהן להחרים גם את הרשימה
היהודית־ערבית החדשה, שהשיגה שני מנדאטים בבחירות.
הנשיא פנה אליה בזעם .״אני מכיר את המנהיגים היהודיים של
רשימה זו. י ש ביניהם אלוף בצה״ל וגיבורי־מילחמה שנפצעו
בקרבות. איך את מעזה להשוות אותם ל אי ש הזה, של א מצא לנכון
לבוא ולהשתתף אף באחת ממילחמות ישראל?״
אנשי־רוח ואנשי־ציבור מכל הגוונים קמו להסתייג מן התופעה
החדשה. מול כהנא קמה. חזית רחבה של כוחות פוליטיי ם
וציבוריים. אם אכן מתכוון כהנא להגיע ל שי ל טון בישראל, ארוכה
הדרך לפניו.
אך בתום שנת תשמ״ד לא יכול היה עוד איש להתעלם מן
התופעה: י ש בי שראל תנועה נאצית יהודית ופיהרר יהודי.

אם אדולף היטלר נמק אי־שם בתחתית־שאול, הרי
צחוקו בווד אי מהדהד בכל מדורי הגיהינום.

ך* מוצאי יוס״הבחיו״ות לכנסת ה־ 11 הצטופפו עשרו ת
^ עיתונאים במטה־הבחירות של המעיר ברחוב הירקון בתל־אביב,
תוך ציפיה לתוצאות.
כשהתחילו להצטבר הדיווחים מהקלפיות, היה ברור שכהנא
הצליח להיבחר. הדבר עורר ויכוח רב.

השטחים הכבושים יביא מייד למציאות ש ל מדינה דו־לאומית —
ההיפר מרעיון המרינה היהודית הבלעדית.
כשהועמדו חסידי ארץ־י שר אל השלמה על סתירה זו, מילמלו
על גי דו ל העליה ותחזיות־הבל אוטופיות דומות. בסתר־ליבם הם
ירעו שדרו שי ם פיתרונות אחרים. המינימום: דיקטטורה של
היהודים, תוך שליל ת כל זכות פוליטית ואזרחית מן הערבים, גם
כשיהיו רוב במרינה. כלומר: מעיו ררום־אפריקה יהודית. המכסי מום:
גירו ש הערבים. זהו הפיתרון ש ל כהנא.

הדברים פורסמו, ואחד מראשי המיפלגה דר ש חקירה. אך היא
לא נערכה, והרבר לא הפריע ל שי מעון פרס למנות את נחמקין
לתפקיד החשוב של שר־החקלאות בממשלתו.
כך נקבע כי תמיכה פומבית במאיר כהנא אינה פסולה בעיניהם
של ראשי המחנה הקרוי סוציאליסטי — ולא כל שכן במחנה
הימני.

אולם הבעייה אינה קיימת רק לגבי השטחים

אז ניג ש אל העיתונאים מנהיג תנועת־המושבים,
אריק נחמקץ, ואמר :״יש דברים שכהנא אומר והוא
צודק. אבל קשה לבצע אותם.״

המהווה בה רוב, מעניקה שוויון לאזרחים בני אומות
שונו ת.
לא חסרות לכך דוגמות בעולם. במדינות רבות י ש מיעוטים
לאומיים גדולי ם וחזקים — כמו השוודים בפינלנד, ל מ של —
הנהנים מכל הזכויות, ובכללן זכויות תרבותיות ולשוניות, מבלי
שהדבר מונע בעד עם־הרוב לראות במדינה את התגלמות זהותו
הלאומית.
אך המציאות של י שר אל הבן־גוריונית היתה שונה לגמרי.
לנגד עיניה לא עמדו המדינות הדמוקרטיות המתוקנות של

נחדנים וחבלנים
* ץ קובל היה לאמר במהלך תשמ״ד שכהנא אינו אלא ״קצה
הקרחון״ .רבים שתמכו בדיעו תיו בלב שלם לא הצביעו בעדו,
מפני שחששו פן לא יעבור את אחוז״החסימה. הם עשויים להצביע
בעדו בפעם הבאה. אחרים אומרים ש״הוא צודק״ ,אך מסתייגים מן
האיש. אחרים תומכים בדבריו בליבם, אך מתביישים להודות בכך
בגלוי, גם כלפי עצמם. אחרים סבורים, כמו נחמקין, שהדברים
רצויים, אך אינם ניתנים להגשמה.

אין פסק שבסוך תשמ״ד היה חלק ניכר מישראל
נגוע במחלת הגזענות. הגילוי של אירגון־הטרור
היהודי ברא שית השנה הוכיח זאת.
הסתבר כי קיים אירגון גדול של טרוריסטים גזעניים בקרב
המתנחלים, ושאנשים אלה נהנו מחסותם הפעילה והסבילה של
אנשי־ההתנחלויות. הסתבר גם כי חוגים רחבים במדינה הסכימו
למעשיהם, ש כללו התנקשות בחייהם של ראשי־הציבור הנבחרים
בגדה, הטמנת מיטעני־נפץ באוטובוסים ערביים כדי להרוג את
נוסעיהם, וביניהם נשים וילדים, רצח תלמידים במיכללה דתית
מוסלמית ותיכנון הריסתם של קוד שי האיסלאם על הר״הבית.
מאחורי הנאשמים התייצבה שורה ארוכה של אנשי־ציבור, רבנים,
סופרים, ומחנכים — מי בפה מלא, מי בחצי־פה.
בשווקים וברחוב ניתן היה ל שמוע לעיתים קרובות פסוקים

נאשמי הטרור היהודי

רצח תלמידים. פיצוץ אוטובוסים, מזימה להרוס מיסגדים

הכבושים. היא קיימת, בצורה פחות חריפה, גם
בישראל עצמה, בגבולות.,הקו הירוק״.
אמנם, אין אפשרות שהאזרחים הערביים בי שראל יהוו בה רוב
בעתיד הנראה לעין. הם מהווים בה רק , 17$וגם אם יימ שך שיעור
הריבוי הנוכחי שלהם — דבר המוטל בספק — אין להם ש מץ של
סיכוי אף להתקרב למעמד של רוב. אך לגבי הדוגלים במדינה
יהודית צרופה, גם נוכחותו של מיעוט כזה הוא לצנינים.
גם לכך מציע כהנא פיתרון פשוט: לגר ש אותם, וכשלב ראשון
ל שלו ל מהם את האזרחות ואת זכויות־האנוש היסודיות.

בכך הוא העלה על פני השטח בעיה, שי שראל לא
פתרה אותה מעולם, לא להלכה ועל אחת כמה וכמה
לא למעשה: מהו מעמדם של הערבים במדינה המוג דרת
ריטמית ב״מדינה יהודית״?

9״עוביס ובים מרי!״
בן־גוריון ופרס,. :אף לא ערבי אחדו׳
כמו ״כהנא צודק!״ ו״צריכים לסלק את הערבים גם מפי
אנשים שלא חלמו להצביע בעד האיש ותנועתו הסקנדליסטית.
כהנא ותנועת־כך הם עדיין תופעות שוליות בישראל. אך
הפאשיזם והגזענות אינם עוד תופעות שוליות — הם תופסים
עתה מקום חשוב בזירה הרוחנית והפוליטית של ישראל.

חשיבותו של כהנא נעוצה בכך שהוא היה
הראשון שהעז לבטא בצורה חד־משמעית את א שר
אחרים אמרו ברמז, או חשבו בסתר — דברים שר בים
בישראל פועלים למענם גם בלי אידיאולוגיה
מוצהרת.
למראית־עין היתה קיימת תמיד סתירה בין שני רעיונות,
המופיעים כשהם כרוכים ביחד: הרעיון של ארץ־י שראל השלמה
והרעיון של מרינה יהודית. בארץ־ישראל־השלמה בין הים והירדן
חיים עתה שני מיליון ערבים ושלושה וחצי מיליון יהודים. הריבוי
הטיבעי הערבי גדול הרבה יותר מזה של היהודים. משמע: סיפוח

^ ייסדי המדינה,

ובראשם דויד בן־גוריון, התחמקו משאלה

בן־גוריון היה אנטי־ערבי מובהק. עד למילחמת־העצמאות נקט
בקו בלתי־מתפשר לחלוטין. אחרי החודשים הראשונים של
המילחמה, הפך את גירו ש הערבים לאחת ממטרותיה. אחרי
המילחמה ניצח על הפקעת מרבית האדמות של הערבים, מחק
פיסית מאות כפרים מעל פני האדמה, הטיל על הערבים מימשל
צבאי ומנע את שובם של הפליטים. בכל שנות כהונתו כראש
ממשלת־ישראל. לא ביקר בן־גוריון מעולם אף בעיר ערבית או
בכפר ערבי אחד.
בן־גוריון ניסח את מגילת־העצמאות בחיפזון, כאשר כיוון
המילחמה לא היה עדיין ברור, וכאשר תמיכתה של דעת־הקהל
העולמית בי שראל הלוחמת, הליברלית והדמוקרטית, היתה
חיונית. המיסמך אוחז בחבל ב שני הקצוות: הוא קובע כי י שר אל
היא ״מדינה יהודית״ .אך מבטיח גס שיווי־זכויות גמור לכל
האזרחים, בלי הבדל דת ולאום.

אין זו בהכרח סתירה. בתיאוריה יתכן בהחלט
שמדינה האמורה לייצג את האישיות של עם אחד,

המערב והצפון, אלא הדוגמה של מדינות מיזרח־אירופיות קטנות
וקטנוניות בתקופה שבין שתי מילחמות־העולם.
לערביים הוענקו בי שראל כל הזכויות הפורמליות, ובכללן
הזכות לבחור ולהיבחר. אך היו אלה זכויות ריקות מתוכן.
באמצעות המימשל הצבאי ושיטה ענפה של הפחדה ושיחוד
הוכרחו הערבים להצביע בעד מיפלגות יהודיות שהיו זרות להם
לגמרי, או קוויזלינגים שמונו על־ידן. מילבד אלה נסבל רק
קיומה של המיפלגה הקומוניסטית, שעמדה תחת פיקוח חמור של
מוסקווה. ושהיוותה מעין שסתום־ביטחון.

כל חייהם היומיומיים של האזרחים הערביים היו
נתונים בשליטה קפדנית של ממשלה סודית, מיוחדת
לערבים, שריכזה בידיה את פעולות כל מי שרדי־הממשלה
ב מיגזר הערבי.
מתאם מממשלה הזאת נושא את התואר ״יו עץ ראש־הממשלה

לעניינים ערביים״.
מובן שלא היה בממשלה שר ערבי. שלא לרבר על סגד
ראש־ממשלה, כפי שהציע זאב ז׳בוטינסקי. כל הסטאטיסטיקוה
הרישמיות ״פורסמו בזוגות: אחת ליהודים בלבד, אחת לכל
האוכלוסיות .-י ״
בן־גוריון התנגד לקביעת מעמדה של השפה הערבית כשפה
רשמית, ועל כן לא התקבל שום חוק לגבי שפות רשמיות. על
רקע זה התפלמס בן־גוריון עם ערי ז׳בוטינסקי, בנו של המנהיג,
שהיה אז חבר־כנסת מטעם תנועת־החרות. ערי היה הרבה יותר
ליברלי מאשר בן־גוריון.
הערבים הוצאו לחלוטין מכל תוכניות־הפיתוח של המרינה.
והיה עליהם לשאת תעודת־זהות, שבה נקבעה לאומיותם השונה.
בתשמ״ד פירסם עיתונאי ישראל, תום שגב, ספר על שנת
, 1949 ובו ריכז מיסמכים מאותה שנה. הוא הביא מובאות מישיבת
מזכירות מפא״י(מיפלגת־העבודה דאז) מאוגוסט . 1949 כאשר
מיספר הערבים, שנשארו לפליטה בישראל, הגיע אך ל־ 170 אלף.
הנה כמה מובאות:
• יצחק בן ־ צ בי שכיהן לאחר־מכן כנשיא־המדינה :״יש
בארץ ערבים רבים מדי!״

(המשך מ ע מוד ) 35
• חבר־ הכנ ס ת שלמה ל בי א מעין־ חרוד. שנחשב
כמצפון־המיפלגה :״מדאיג אותי המיספר הגדול של הערבים
(בישראל) .יתכן ויהיה מצב שאנו נהיה המיעוט במדינת־ישראל...
עלינו לחשוב יפה על הסכנה המאיימת הזאת״:
• חבר־ הכנ סתא לי הו הכר מלי :״אני אינני מתכוון לקבל
אפילו ערבי אחד, ולא רק ערבי אלא גם גוי!״
• חבר־ הכנ סתי חי א ל דו בד בני :״אילו היתה לנו אפשרות
להגיע ל פי ת תן בדרך של טרנספר, גם לגבי 170 אלף הערבים
הנמצאים במדינה — היינו מקבלים את הרבר ״.המילה
״טראנספר״ ,שפירושה העברה, משמשת במילון הגזעני הישראלי
כמילה נרדפת לגירו ש.
• חבר הוועד ה ה מר כז ת של ה הס תדרו ת. זאב און :״נוף
הארץ (נהיה) הרבה יותר יפה: אני נהנה עד מאוד כשנמצא אני
בנסיעות מתל־אביב לחיפה, ואינני מוצא ערבי בדרך.״

אלה הם דברים גזעניים מובהקים, לא רק בתוכנם
אלא גם בסיגנונם. שום חסיד של כהנא לא היה צריך
להתבייש בהם כעבור 35 שנים.

שני פיתוונות הפונים
ך* בעייזל הזאת הושארה במשך שנים רבות על אש קטנה.
( 1בשנים אלה היתה בכמה מיגזרים התקדמות־מה, בייחוד אחרי
שהסתלק דויד בן־גוריון מן השילטון והשתררה במדינה כולה
אווירה ליברלית יותר. אך שום הכרעה מהותית לא התקבלה.

העניין עלה על הפרק מחדש בגלל התפתחות
דמוגראפית: מיספר הערבים במדינה הגיע בתשמ״ד
ל־ססז אלך! .המהווים 17 מכלל האוכלוסיה. ציבור
גדול זה — העולה בגודלו על היי שוב העיברי שהקים
את המדינה ב* — 1948 חדל להיות גורם סביל.
בצד הגידול הכמותי חל שינוי איכותי. המיעוט הערבי הקטן,

מול פיתרון זה הציע הרב מאיר כהנא ותנועתו את הפיתרון
הנגדי: להפוך את י שר אל למדינה יהודית־בילעדית, תיאוקראטית
וגזענית.
במדינתו של כהנא אין מקום ללא־־הודים, אלא כעבדים,
מ שוללי כל זכות. האוכלוסיה הערבית תגורש. הדמוקרטיה,
שהיא ״אידיאל נוכרי״ .תבוטל, ובמקום שי ל טון הרוב, המוצא את
ביטויו בבתי־המחוקקים, והמבטיח את זכויות המיעוטים, יבוא
שיל טון ההלכה. שאינו תלוי בשום רוב. במרינה תקום דיקטטורה
של בעלי אידיאולוגיה זו, ומי שאינו מסכים לכך ידוכא.

זהו אידיאל פאשיסטי, גז עני וקנאי־דתי, המעמיד
את האומה מעל לאדם, והנוטל כל זכות אנו שית
מאדם ש אינו יהודי.

• מיושם רחוובן הניח
^ ין זה עימות בין ״שני מחנות קיצוניים״ ,כפי שניסו לתאר
\ 1זאת אנשי הימין, אשר יצרו סימטריה מזוייפת בין שתי
התופעות. זהו עימות בין דמוקרטיה לפאשיזם.
בין שני המחנות עומד ״הקונסנזוס הלאומי״ ,יציר־כפיהם של
בן־גוריון ומנחם בגין, המשתדל לטאטא את הבעיה אל מתחת
לשטיח, תוך השארת הסטאטוס־קוו של גזענות מתונה. אולם
הבעיה מסרבת להישאר שם.
רוב הישראלים מאמינים כי אין זו, בעצם ,״הבעייה שלהם״ —
אלא בעייתם של האזרחים הערביים .״מדוע צריכים יהודים לדאוג
לערבים?״ הם שואלים בתמימות, מבלי להרגיש שבעצם השאלה
הזאת כבר טמונה נימת גזענות.
אך הם טועים בראיית הדברים. אין זו בעייה של המיעוט הערבי
בישראל, אף שהיא נוגעת לחייהם היומיומיים ולעתידם.

מהומות הפנתרים ברחובות ירושלים( ,

זוהי קודם כל בעייה י הו די ת, כי היא קובעת את
מהות המדינה, את עתידה, ואולי את עצם קיומה של
ישראל.
עליית הנאציזם בגרמניה לא היתה בעייתם של היהודים
בלבד. ודתה זאת קודם כל בעייתם של הגרמנים, שנגזר עליהם
לחיות בדיקטטורה טרוריסטית בלתי־נסבלת, באימה מתמדת,
ולאחר מכן ל שפוך את דמם במילחמה נוראה, שהסתיימה בחורבן
ארצם ומדינתם.
עליית החומייניזס באיראן לא היתה בעייתם של הסונים,
הבאהאיים והיהודים. זוהי קודם כל בעייתו של הרוב השיעי, החי
במישטר של טרור דתי, והשולח עכ שיו את טובי בניו, וביניהם
ילדים בני 12ו־ , 14 אל גיא״ההריגה של המילחמה.
אם יעלה הפאשיזם בישראל — ולא חשוב אם יבוא מצד אנשים
כמו כהנא, רפאל איתן, משה לויגגר או מאיר כהן־אבידוב
— יהיה זה סוף הציונות של הרצל, וייצמן וז׳בוטינסקי, וסופה של
ישראל כמוקד לעליה יהודית וכחברה במישפחת־העמיס, וסוף כל
סיכוי של י שראל להסתדר בשלום במרחב שהיא שוכנת בו.

זהו המירשם לחורבן בית שלישי, באיצטלה של
הקמת הבית השלישי.

• מיזדח״ם נגד אשכנזים
^ קרב על עתידה של ישראל, דמותה ונפשה, אינו רק קרב
1 1אידיאולוגי בין הרעיונות המיוצגים בצורה הברורה ביותר
על־ידי תנועת־כך מצד אחד והרשימה המתקדמת מצר שני.
לרעיונות י ש חשיבות. אך אין להם ממשות פוליטית ללא
כוחות חברתיים המוצאים בהם ביטוי לעצמם.
הבחירות של 1984 הציגו. בצורה מטושטשת ומעורפלת, את
מהותם של הכוחות האלה.

במוצאי יוב הבחירות הסתבר שנוצר תיקו
מוחלט ומדוייק בין שני..מחנות״ ,שהוגדרו, מחוסר
מושגים מדוייקים יותר, כ״ימיך ו״שמאל״.
בראש ״הימין״ עומר הליכוד, או — ליתר דיו ק —
תנועת־החרות. בקצה ממוקם הרב כהנא. בראש ״השמאל״ עומדת
מיפלגת־העבודה.

שר נחמקין :״יש דברים שכהנא צודק!״
ש שרד במדינה אחרי מילחמת־העצמאות, היה שבור ורצוץ. כל
מנהיגיו הרוחניים והפוליטיים נטשו אותו. חוץ מקומץ העסקנים
הקומוניסטיים, שהשילטון הבן־גוריוני השאירם או החזירם לארץ.
לא היתה קיימת שום מנהיגות.
בינתיים גדל במדינה דור שלם חדש של אינטליגנציה צעירה,
שסיים את חוק־לימודיו באוניברסיטות ישראליות. דור זה נטל
לידיו את המנהיגות. אין הוא מוכן להסתפק במעמד של אזרחים
מסוג ב׳ ,כשם שאינו יכול להשלים עם מצב של חוסר זהות
לאומית. בעיית מעמדם של אזרחי־ישראל הערביים. בני העם
הפלסטיני. עלתה על הפרק בכל חריפותה.

על רקע זה הולידה תשמ״ד ש תי תופעות
פוליטיות, שחדרו לכנסת ה־ ,11ו שהציעו שני
פיתרונות רדיקליים הפוכים.
מצד אחד קמה הרשימה המתקדמת לשלום, אולי התופעה
הפוליטית המעניינת ביותר של השנה. בהתאגדות יהודית־ערבית
זו התלכדו שני מרכיבים: הכוחות הערביים הלאומיים בישראל.
העומדים על זהותם הלאומית הפלסטינית אך השואפים להשתלב
בחייה של מדינת־ישראל על בסיס של שיווי-ון, והיהודים
ההומאניסטיים, השואפים להקים במדינה מישטר דמוקרטי,
שיוויוני וחילוני, ולהגיע להסדר־שלום עם העם הפלסטיני.
לרשימה המתקדמת, שזכתה בשני מנדאטים בכנסת, פיתרון
ברור לבעייה: י שראל תהיה למדינה רמוקרטית־חילונית כמו כל
מדינה מערבית. תקום בה הפרדה בין המדינה והדת, תחוסל בה כל
הפלייה בין יהודיים וערבים, אשכנזים ומיזרחיים, גברים ונשים,
חילוניים ודתיים.

זהו אידיאל הומאניסטי, ליברלי ודמוקרטי, המע מיד
את האדם־באשר־הוא־אדם במרכז ההודיה.
זכותו של אדם לחיות את חייו הלאומיים היא אחת
מזכויות־היסוד.

התפלגות זו מייצג ת למעשה פילוג הרבה יו תר
עמוק, המגיע לממדים של שסע לאומי. זהו העימות
בין יהודים אשכנזיים ומיזרחיים.
במחנה ״הימין״ אין מחסור באשכנזים, ואלה מנהיגים אותו. אך
כוח־המחץ של מחנה זה בא לו מן העובדה שהמוני היהודים
המיזרחיים רואים בו את ביתם וביטויים. עם פרי שתו של מנחם
בגין הוכח כי אין זו הזדהות עם איש אחד, אלא תופעה עמוקה
הרבה יותר.
במחנה ה״שמאל״ יש גם ציבור של מיזרחיים, בעיקר בגלל
שליטתו בהסתדרות. אך הוא מזוהה עם הציבור האשכנזי, התומך
בו ברובו המכריע.
בצד שני הציבורים היהודיים האלה קיים ציבור ש לי שי —
האזרחים הערביים, המצטרפים למחנה ה״שמאלי״ בעקיפין, ב של
התנגדותם לגזענות של הימין.

כל מאבקי ישראל משולבים במציאות דמוגרא־פית
בסיסית זו, שהיא גם מציאות רוחנית, תרבותית,
חברתית וכלכלית. ההתעלמות מרקע זה מונעת דיון
מעמיק בהתפתחות המדינה.
הציבור האשכנזי הוא מיעוט בחברה היהודית בישראל,
ו שיעורו של מיעוט זה הולך ופוחת, בגלל הריבוי הטיבעי המוגבר
של המיזרחיים. בבחירות של 1984 החזיק ה״שמאל״ מעמד,
בקושי רב, רק תודות לעובדה שהערבים היוו >מ< 1מציבור־הבוחרים,
ואלה הצביעו כולם בעד הרשימה המתקדמת ורק״ח,
מיפלגת־העבודה, תנועת־יחד של עזר וייצמן ותנועת־שינוי.

לולא הערבים, היה הימין מנצח בבחירות אלה
באופן מכריע, ביחס של ״״ 55 מול 45

שינאה עצמית ו״ותע רבו״
ך* איטר החליט מאיר כהנא להשליך את יהבו על הציבור
^ היהודי־המיזרחי, הוא יד ע מה הוא עושה.

מהומות ואדי־סריב :1959 הנדכאים זקוקיו

י ש בציבור זה איים של גישה הומאניסטית סובלנית, שהם
חשובים מאוד מבחינה איכותית, אך לא מבחינה כמותית. בוודאי
אין להטיל בציבור המיזרחי כולו אשמה קולקטיבית ש ל לאומנות
קיצונית.
יתר על כן, רוב הדוברים המרכזיים -של הפאשיזם, הלאומנות
והקנאות הם דווקא אשכנזים. כזהו מאיר כהנא עצמו. כזהו רפאל
איתן, המבקש להכניס את הערבים לבקבוק סגור ״כמו ג׳וקים
מסוממים״ .התמיכה בתנועת התחייה׳באה בעיקרה מן הציבור
האשכנזי, למרות נוכחותה של גאולה כהן הקולנית בה. מנחם בגין
האשכנזי, שקרא ללוחמים הפלסטיניים ״חיות דו־רגליות״ ,אינו
טוב בהרבה ממאיר כהן־אבירוב המיזרחי, שקרא לנקר את
העיניים ולר ט ש את הבטן של חשודים ערביים של א הורשעו.
משה לוינגר וגוש־אמונים הם תופעה אשכנזית מובהקת.

אך אין ספק שהמגמה הכללית של הציבור
היהודי־המיזרחי היא כיום ימינה, לעבר גישה ניצית,
לאומנית ואנטי־ערבי ת קיצונית.
הניצים הבולטים ביותר במיפלגת־העבודה הם ברובם(אך לא
כולם) מיזרחיים, כמו שושנה ארבלי־אלמוזלינו. הרוב הגדול של
הציבור המיזרחי מצביע בעד הליכוד. בתוך הליכוד הוא תומך
בתנועת־החרות, ובתור תנועת־החרות באיש קיצוני כמו אריאל
שרון. בשנים האחרונות החלה הדליפה משם לעבר מאיר כהנא.

מה הן הפיכות לתופעה זו, הנראית היטב לעין בכל
שידור־טלוויזי ה על המתרחש ברחובות ובשווקים?
ההסבר הפשוט והשגור ביותר הוא גם הכוזב ביותר. אין אמת
בטענה שהיהודים המיזרחיים ש עלו ארצה מארצות״האיסלאם,
זוכרים את נגישות הערבים ושונאים אותם ב של כך. היהודים
הגרמניים, שנמלטו מפני המיפלצת הנוראה ביותר בהיסטוריה של
העת החדשה, אינם שונאים ברובם את גרמניה ותרבותה. ואילו
היהודים בארצות־האיסלאם לא סבלו מעולם מן הרדיפות שהיו
מנת־חלקם ש ל יהודי ארצות־הנצרות.
במצריים נהנו עד 1948 ממעמד מייוחס. בעיראק מילאו
תפקידים חשובים בכל מערכות החיים, ולא סבלו מכל דיכוי עד
לפוגרום שאירגנו הבריטים בבגדאד עם שובם לשם ב־ . 1941
במארוקו נהנו מחסות רשמית של בית־המלוכה השריפי, ומצבם
לא נפל במאומה מזה של אחיהם המוסלמים. כך היה גם בתוניסיה.
בני הדור השני של העולים מארצות־ערב אינם זוכרים דבר
ממצב אבותיהם בארצות״מוצאם. הם ניזונים מתיאורים, שנו לדו
בארץ, כתוצאה מגורמים נפשיים וחברתיים שאינם לעניין.
אם כן, מהם הגורמים האמיתיים לגישתם ש ל היהודים
המיזרחיים?

ההזדמנות הגדולה שלו באה ב־ , 1929 כאשר משבר כלכלי
נורא הלם בגרמניה ובעולם כולו. חמישה מיליון גרמנים נפלטו
במשבר זה מעבודתם. ב שביל הגרמני, שחונך מילדותו לעבודה
קשה, היה זה לא רק אסון חומרי, אלא גם רוחני. הוא איבד את
כבודו העצמי, את תחושתו הגברית, את זכות־הקיום שלו. מול
עיניו ראה את היהודים העשירים, שעברו על פניו במכוניות
מהודרות. היה קל לו להתפתות לדבריו של היטלר, שהיהודים
גרמו לאסון .״כאשר דם יהודי ייתז מן הסכין, הכל יהיה יותר

כך עלה היטלר לשילטון.
לגבי היהודים המיזרחיים, שנתלשו מארצותיהם על־ידי
התעמולה הציונית, ולא פעם בעזרת פצצות של מחתרת ציונית
(כמו בבגדאד) ,העליה ל ארץ לא היתה רק מעבר גיאוגראפי. היא
הורידה רבים מהם ממעמד אמיד למעמד הנחות ביותר. אמנם, זה
קרה גם לפרופסורים הגרמניים שמכרו נקניקיות ברחובות
תל־אביב. אך היה הבדל עצום אחד: הפרופסור הגרמני דבק
בתרבותו והתגאה בה. הוא לא איבד את ביטחונו העצמי וכבודו
העצמי. להיפר, הוא ראה בסיבלו מעשה אידיאליסטי נאצל.

היהודי המארוקאי או העיראקי שבא ארצה ירד
מכל נכסיו התרבותיים. הוא נזרק אל תוך הווי שבו
הושפל על כל צעד ושעל, גם בעיני ילדיו ובעיני
עצמו.
״תרבות״ ,״מורשה״ ,״ערכים״ אינם מילים מופשטות. זהו הנוף
הנפשי שבו גדל אדם, שבו הוא מוצא את ביטחונו העצמי, את
זהותו. אדם שדברים אלה נלקחים ממנו לפתע, נשאר כאילו מרחף
באוויר, או נטו ש בנוף זר ומתנכר. הוא חי במצב של חרדה, של
אי־ביטחון ואי־ודאות. הוא זקוק לחגורת־הצלה נפשית.

הלאומנות הקיצונית ׳בכלל, והפאשיזם בפרט,
מספקים לחסרי־הביטחון את החגורה הזאת. אמנם,
זוהי חגורה כוזבת, אך היא נתפסת בלית ברירה.
הפאשיזם והגזענות הם תמיד עיר־המיקלט של המפוחדים
וחסרי״הביטחון. מי שבוטח בעצמו, מי שמוכן להתמודד עם החיים
בעין פקוחה, מי שמסוגל להתגבר בעצמו על הפחדים שבליבו.

במידה רבה, הגיזענות •טל המיזרחיים כלפי
הערבים היא תוצאה ישירה של הגיזענות האש כנזית
נגדם.
בבואם ארצה נאמר להם כי התרבות האירופית היא היחידה
בעולם, שהם באו מארצות מפגרות, פרימיטיביות חסרות כל
תרבות. כמו כל ציבור מדוכא ומושפל, אימץ גם ציבור זה לעצמו,
באופן תת־הכרתי, את הערכים של המדכא והמשפיל. הוא התחיל
לבוז לעצמו, למיבטא שבפיו, למוסיקה שלו, למורשתו התרבו תית,
שהורדה לדרגת ״פולקלור״.
מאחר שהיו אלה התרבות, המוסיקה והמיבטא של העולם
הערבי, היה קל ונוח להעביר את השינאה והבוז אל הערבים.

מבחינה זו, שינאת-הערבים היא בעצם שינאה
עצמית מוסווית.
נוספת על כך תיסמונת המוכרת היטב בכל ארץ שי ש בה
מיעוט לאומי. החלק המושפל והמופלה־לרעה של עם־הרוב הוא
יותר לאומני מאשר העילית החברתית של עם זה. הוא שונא את
המיעוט המדוכא יותר מכל שאר שכבות עם־הרוב.
בארצות־הברית ידועה היטב תופעת ״הרתע הלבן״ .כאשר
הכושים המדוכאים הרימו ראש ותבעו את זכויותיהם, התייצבה
בראש המתנגדים לכך השיכבה החברתית התחתונה של הלבנים
— אותם הלבנים אשר העילית הלבנה קראה להם, בבוז תהומי,
״פסולת לבנה״.

ללבנים המושפלים, העלובים והנעלבים, היה צורך
חיוני להזדהות עם משהו, שיעניק להם ערך
וחשיבות, מעמד וזהות.
הם מצאו את התרופה בהזדהות־יתר עם ״הגזע הלבן״ .כל אחד
מהם יכול היה להגיד לעצמו :״אני אמנם איש קטן, המרוויח
משכורת עלובה בעבודה עלובה; כל לבן מבוסס שונא אותי ובז לי:
אבל אני שיי ך לגז ע העליון, אני לבן, אני אמריקאי אמיתי, שלא
כמו הכושים הבזויים, בני־העבדים, בני הגזע הנחות, הקופים
שירדו מן העצים.״
כאשר פעל מאיר כהנא באגודת גון בי ר ך, נושאת דגל
הגזענות הקיצונית וה״עליונות הלבנה״ ,בוודאי למד הרבה על
תופעה זו.
אותה התופעה עצמה קיימת כיום בבריטניה, שם משגשגת
״החזית הלאומית״ הגזענית. היא נחלה השנה ניצחון מרשים
בצרפת, שם השיגה התנועה הפאשיסטית ייצוג גדו ל בבחירות
לפרלמנט האירופי.

היא קיימת בבל מקום שבו מצויה שיכבה מדוכאת
ומושפלת של עם־הרוב לצד מיעוט לאומי.

• מיקדט ונחותים ורפגומים
^ די שהפאשיזם י שג שג,

לא די לו בשיכבה עניה, החיה

( ₪במצוקה ובהשפלה.

הפאשיזם זקוקילשיכבה אשר ירדה מנכסיה,
הרוחניים והחומריים.
היטלר שיג שג פעמיים, ותמיד במצב של תהפוכה חברתית.
בפעם הראשונה גבר כוחו ב־ , 1923 כאשר עברה על גרמניה
אינפלציה נוראה. בהעדר סידורי־הצמרה, נמחקה מעל המפה
החברתית שיכבה שלמה של אנשים מסודרים, שחסכו כל חייהם
לעת זיקנתם. אלה מצאו את עצמם לפתע בעירום ובחוסר־כל,
אמידים שהפכו עניים.

הדבר יצר תפיסה חברתית רבה, והיטלר חולל את
הפיכת־הנפל שלו.

מארי אנטואנט: המישטר איבד ביטחונו
אינו זקוק לאמונות־הבל בעם־עליון ולשינאה לוהטת למיעוטים
ולעמים אחרים.

לאדם שביט חונו העצמי נגזל ממנו, המוצא את
עצמו מופקר למוראות־החיים, החי בחרדה ובפחדים
שאינו מסוגל להתמודד עימם, מספק הפאשיזם צרי
ונחמה.
איש כזה יכול למצוא נחמה בהשתייכות לגז ע־עליון נבחר־האל,
בצריחות־הידד למנהיג הכל־יכול הנישא״מעם, בהתמזגות
בפלוגת־סער גדולה וחזקה. ובעיקר: הוא יכול להכות אדם חלש
ממנו — כושי, יהודי או ערבי — לענותו ולהתעלל בו.

הפאשיזם הוא קב לאדם הנכה. בסופו של דבר הוא
מתגלה תמיד במישענת קנה ר צוץ, הפוצעת את היד
של מי שמנסה להשתמש בה.

0ינוד לקוות אחות
אנשים כמו אריאל שרון ו דויד לוי, גאולה כהן ורפאל איתן
מבקשים לנצל תופעה זו עד תום, כדי לקדם את שאיפותיהם.
מאיר כהנא החליט להפכה מנוף להקמת מישטר פאשיסטי מלא.

האם זה מוכרח לקרות?
הדברים יכולים להתפתח גם אחרת.
אמנם, התרופה לא תבוא כתוצאה מאמצעים חומריים בלבד,
מפני שהבעיה בשלמותה, ואלי גם בעיקרה, אינה חומרית.
התרופה גם אינה יכולה לבוא מבחוץ, ע ל־ידי קבוצות של
אשכנזים בעלי רצון־טוב, שיגי דו למיזרחיים מה לעשות.

התרופה יכולה לבוא רק מתוך הציבור המיזרחי
פנימה, בהתאוששות רוחנית ופוליטי ת של הציבור
הזה.
דור חרש של אינטליגנציה מיזרחית יכול לי צור את הכלים

ארועים באוירה חמה,
גם בחורף.
יש לנו הפתעה נעימה
לכל אלה שהכירו אותנו
בקיץ האחרון, או בעונות
החמות הקודמות...
ארועי החורף ב״פרד ס״ לא
פחות מר שימים, לא פחות מיו חדי ם,
לא פחות חמים ...או לי אפילו
יותר.

הפרדס

לב הפרדסים נס-ציונה

א רו עי ם( ח תונו ת, ברי תו ת, ברמ צוו ת) ב אוי רוז כפרי ת.

טלפוני ם 470242 :־ 470856,08־08

בוא נחשוב רגע ...מבנה
כפרי אינ טי מי ו מיו חד( ,עד
350 אורחים) ,עם נוף וניחוחות
משגעים של פרד סי ם ב שיא הבשלתם,
מו סי ק ת רקע רעננה, וטעם תב שילי ם
מיו חדי םומ קוריי ם ...לא היי ת
רוצה באויר ה כז אתב ארוע שהוא
מהחשובים ב חייך?

(המשך מ ע מוד ) 37
הרוחניים הדרושים. הוא יכול ל שכנע את הציבור הזה ש עליו
לחזור ל שור שיו, להכיר את התרבות הערבית, שמורש ת אבותיו
היא חלק ממנה, כשם שמורשת האשכנזים אינה אלא חלק מן
התרבות המערבית. הוא יכול להנחיל לציבור את הידיעה כי
שינאת־הערבים אינה אלא שינאה עצמית, שמקורה בהתבטלות
עצמית מפני האשכנזים ויומרותיהם. הוא יכול לל מד שההרפת־קנות
הלאומנית תהיה תמיד על חשבונו, כשם שההתנחלות
והמילחמה בלבנון מומנו בכסף שנגזל ממנו. דווקא הכרה זו חדרה,
השנה, לחוגים רחבים בעיירות־הפיתוח, בניגוד גמור להשקפת־העולם
של אותם חוגים עצמם.

המאבק על נפ ש הציבור היהודי־מיזרחי הוא
במידה רבה הקרב על ישראל עצמה. תוצאו תיו
יקבעו את גורל המדינה, לשבט או לחסד.
כל זה הורגש בי שראל בתשמ״ד, אם כי במעומעם. יתכן
שמאיר כהנא יעזור להעלות גם את הבעיה הזאת אל פני השטח.

9המימסו הרנן מתבאר
^ ינתיים התארגן המימסד הלבן לקרב־מאסף.
^ ממשלת האחדות־הלאומית, שקמה בסוף תש
מ״ד, היתה חלק ממאמץ זה. כל כוחות המימסד הלבן
התאגדו בה, כדי להדוף את הסתערות הציבור
המיזרחי.
היה זה טיבעי לאנשים כמו עזר וייצמן וייג אל הורביץ
להצטרף למערך, כשם שהיה זה טיבעי ל אי ש כמו אהרון אבו־חצירא,
לנסות להצטרף לליכוד. המיפלגות הדתיות הסתופפו גם
הן תחת מיטריית הליכוד.
עזר וייצמן המתון וייג אל הורביץ הלאומני שייכים קודם כל
לעילי ת האשכנזית של המדינה, הנהנית מזכויות־יתר. מקומם לי ד
נציגים טיפוסיים של אותה עילית אמידה ומבוססת, כמו הנשיא
חיים הרצוג ואמנון רובינ ש טיין. זהו המלט המרבק את ״מחנה
המערך״ ,המאוחד בהחלטתו הנחושה להגן על המימסד, זכויותיו
וערכיו.
למימסד הזה שייכים הליברלים שבליכוד, שאיימו ל פו צץ את
הליכוד אם לא יצטרף לאחדות־הלאומית. אין שום הבדל בין גד
יעקובי ויצחק מודעי. אריה דו ל צין הפעיל את מלוא כובד־מי
שקלו לכינון הממשלה.
יוסף בורג הניצחי שיי ך למימסד זה, ממש כמו רבני
אגודת־ישראל.
מעניינת לא פחות החלטתו הנחושה של יצחק שמיר להצטרף
לממשלה כזאת, בראש הליכוד ותנועת־החרות. מבחינה אישית
היתה זאת פעולת־הצלה, מפני שמעמדו של שמיר במיפלגתו היה
מתערער אילו נשאר הליכוד באופוזיציה. אך בעיה אישית זו לא
היתה אלא ביטוי לבעיה הרבה יותר רחבה.

על־ידי הצטרפות לממשלת־האחדות, סיפחה
הצמרת האשכנזית של הליכוד את עצמה למיבצר
המימסד הלבן, הנערך להגנה היקפית.
ההתקפה הצפוייה על מימסד זה באה מצד הכוחות והאנשים
המבקשים לנצל את הגל הגואה של ההמונים המיזרחיים. שניים
מהם יושבים בממשלה עצמה, ומהווים בה סוסים טרויאניים: רויד
לוי, המבקש להנהיג את ההתקפה הפופוליסטית, ואריאל שרון,
המתכונן לפ קד על ההסתערות הלאומנית.
מעבר להם מחכים רפאל איתן וגאולה כהן. ומעבר להם —
מאיר כהנא. יתכן שגם מעבר לו מצפים כוחות נוספים, קיצוניים
ואלימים עוד הרבה יותר.

השאלה הגדולה היא כמה זמן מסוגל המעוז הלבן
להחזיק מעמד. האם יפול בשניס הקרובות לפני
הסתערות הכוחות האלה — או שיחול בעוד מועד
ה שינוי הגדול בתוך הציבור המיזרחי, אשר יציל את
הדמוקרטיה הישראלית?
המימסד הלבן, המיוצג על־ידי שי מעון פרס ומחנהו, עייף
ושבור מבחינה רעיונית. הוא איבד מזמן את ביטחונו העצמי, ושום
מאניפולציות — כמו זו שהקימה את ממשלת־האחדות־הלאומית,
אינה יכולה לבוא במקום החוסן הנפשי.
על המהפכה הצרפתית הגדולה נאמר שהיא לא באה מפני
שאי־אפשר היה לעמוד בפני כוחות המהפכה, שהיו דלים ל מדי
אלא מפני שה־^£ז 0 1ן א 401£ז 4״ המישטר הישן, איבד את
ביטחונו בכוחו ובצידקתו. האצולה הוותיקה היתה עייפה,
מושחתת ומנוונת. היא סולקה בנקל, כימעט בלי קרב.
המלכה מארי אנטואנט, ששילמה בראשה עבור קלות־הדעת
וחיי המותרות שלה ו של האצולה הצרפתית כולה, היתה ונשארה
הסמל המושלם של תסמונת זו.

המימכד הלבן, המרוכז במערך ובבני־ברי תו
מימין ומשמאל, דומה לאצולה זו. אין הוא מסוגל
להתחדשות רעיוני ת. אין לו פי תרון לבעיות המדינה.
הוא פוחד מכל התמודדות איתן, ומנסה להתעלם
מעצם קיומן.
מחוץ למימסד הזה מתארגנים כוחות חדשים, המחפשים מסר
הומאניסטי חדש. בתשמ״ד הם היו איים מבודדים וכוחות
פוליטיים פזורים. אך אין ספק שנו עד להם תפקיד חשוב במאבק
על ישראל, הצפוי בשנים הקרובות.

הזוה למצדה
^ מהלך ת שמיד לא חסרו נבואות שחורות. החמורות ביותר
^ באו מצד סופרים — אנשים שתפקידם הוא להרים את המבט
ולראות את ההתפתחויות הגדולות.
בסיפרו הדרךל עין־ ח רו ד תיאר עמוס קינן את דמותה של
ישראל הפאשיסטית אחרי ההפיכה, י שר אל של גסטאפו ופלוגות־סער,
גנרלים מוכי שיג עון־גדלו ת ודיכוי אכזרי. פונד קו של
י ר מי הו של בנימין תמוז מתאר זוועה אחרת: דיקטטורה הלכתית

של הסנהדרין במדינת־ישראל, שהצטמקה לתחומי ירושלים, ולה
גסטאפו דתי (״ההשגחה העליונה״) וייצוא מ שג שג של נשק
להשמדה המונית. בסיפור קצר אך מחריד, תיאר אמנון דנקנר
דיקטטורה דתית יהודית, לפי מיטב חזוגו_!2ל מאיר כהנא.

אף שיצירו ת אלה נועדו להזהיר, הן ביטאו
פסימיות עמוקה לגבי עתידה של ישראל.
לא במיקרה כל שלו ש ת הסופרים הם אשכנזים ואחד מהם אף
הביע הסתייגות עמוקה מטענות המיליטנטים המיזרחיים.
מיצירות אלה ואחרות יכול להתקבל הרושם שהקרב כבר
הוכרע לשבט, ולא נותר אלא להמתין בחוסר־אונים לתוצאות.
י שראל גול ש ת לעבר הדיקטטורה הפאשיסטית, בצורה זו או
אחרת, וסופה יהיה במילחמת־השמדה הדדית עם העולם הערבי.

היו שטענו בי גורל זה ריחף על הנסיון המפואר של
המיפעל הציוני למן הרגע הראשון. ברגע שקם
.,הבית השלישי״ ,היה צפוי לו מה שקרה ל שני הבתים
הקודמים. יצר־התאבדות טמון בנפ ש העם, וברגע
שהוא מקים לו מדינה עצמאית, מתגברים בו הכו חות
הקיצוניים, המביאים לאיבוד עצמי לדעת.
כך קרה בימי הבית הראשון, כאשר שתי מלכויות י שראל נפלו
קורבן להרפתקנים, שהתנכלו לאנשים מרחיקי־ראות כמו ירמיהו
הנביא, ו ש מרדו באימפריות השליטות, אשור ובבל. כר קרה לבית
השני, כאשר הקנאים הכריזו מרד על האימפריה הרומאית
הכל־יכולה, חובקת־העולם. קדם לכך תהליך ארוך, שבו חיסלו
הקנאים את המתונים, והקנאים־יותר את הקנאים־פחות.
מבחינה זו, י ש צדק בטענתו של מאיר כהנא שהוא יור ש
המכבים. החלק החשוב ביותר של מאבק המכבים לא היה נגד
הממלכה הסורית־יוונית, אלא נגד ״המתיוונים״ — הכוחות
המתקדמים, המודרניים של הימים ההם. אחרי שאלה חוסלו, החלה
הדהירה אל ההתאבדות, שהסתיימה במרומי המצדה.
מרד בר־כוכבא חזר על פרשה זו בתאוצה מוגברת.

לפי השקפה זו, ישראל פ שוט אינה מסוגלת לקיים
לאורך־ימים מיסגרת חופשית, דמוקרטית, שפויה
ואחראית. נגזר עליה ללכת בדרך קודמותיה,
להישאר אפיזודה מפוארת וטראגי ת בתולדות העם
היהודי, שי מ שיך לחיות בלעדיה.
רבים מן היורדים נשאו עימם הרגשה זו, אם כי בצורה
מעורפלת ותת־מודעת. אם תתגבר, עלולה הירידה מן הארץ
להגיע למימדים הרי־שואה.

איום או ו ח דו?
ך אין כל תימוכין לכך שתהליכים כאלה חייבים לחזור על
ל * ,עצמם שוב ושוב. עמים, כמו אנשים, מסוגלים לל מוד
מנסיונם ההיסטורי, וגם מנסיונם של אחרים.

המעלה הגדולה של מאורעות תשמ״ד היתה בכך
שהם משמשים אזהרה ברורה לכל מי שאינו עוצם
את עינו בכוונה.
י שראל עלולה ללכת בדרכם של הקנאים ובר־כוכבא, מתאבדי
מצדה ובית־הר.
י שראל יכולה ללכת בדרכה של הרפובליקה הגרמנית
הוויימארית אל הטירוף הפאשיסטי והחורבן.
כל אלה אינן עוד סכנות מופשטות, בבחינת קריאת ״זאב! זאב!״
הכוחות הפועלים כבר ניכרים ל עין הבלתי־מזויינת.

אך דווקא משום כך — אין זה מו כר ח ל קרו ת.
כשם שקיימים במדינה כוחות־האבדון, כר קיימים בה
כוחות־החיים. מול האינסטינקטים של האדם הקדמון עומדים
השכל וההגיון של האדם הנאור.
איש אינו יכול לחזות מראש איך יפלו דברים, מה תהיה תוצאת
הקרב. כאשר שרה״הקרב הוא נפש של אומה, וכאשר פועלים
משני הצדדים כוחות כבירים, החבויים במעמקי התודעה הלאומית
— אין הניצחון בטוח לשום צד.
מי שמאמין בכוחה של י שר אל החדשה ובחוסנה הרוחני
והחברתי, יכול להביט בפני העתיד בביטחון. אך גם הוא צריך
לדעת כי במאבק זה י ש צורך לא מץ כל קורטוב של כוח נפשי
ומעשי, כדי להתגבר על האיום — כשם שגוף, אשר חיידקי מחלה
אנושה פ שטו בו, חייב לגייס את כל הנוגדים שבו, כדי לעמוד על
נפשו.

יתכן כי איש־השנה ת שמיד יתגלה, בסופו של
דבר, כדחליל, שתפקידו היה להפחיד, להזהיר ולהת רות.
אך יתכן גם שהוא מ שמ ש רק כחלוץ ר א שון של
כוחות־השחור, העולים על המדינה מבפנים.
רק דבר אחד בטוח לגמרי: הקרב על י שראל התחיל, והוא
יקבע אם המדינה תתקיים כקהיליה חופשית, דמוקרטית
ואנושית. ואולי: אם תתקיים בכלל.

זהו המסר של השנה שמיספרה תשמ״ד, החופפת
את השנה — 1984 שני מיספרים של אזהרה.

בזרים

ב1ימינ•
הכוננים דשנה הנאה
יהיה מישטר צנע ומישטר חסכוני. אי-
אפשר יהיה להעלים דבר מעינו הצופיה של
מודעי. כל דבר-מותרות יפריע לו. מי שרוצה
לשמור על רמת־חיים גבוהה יצטרך לעשות
זאת בהסתר ובחשאי.
מסוף נובמבר תיעצר האינפלציה, מודעי
יצליח לעצור את ההידרדרות והתוצאות
ייראו נבר בסוף נובמבר ובתחילת דצמבר.
במארס״אפריל עלול לפרוץ משבר חדש,
שיוביל, יותר מאוחר, בסביבות יוני־יולי
להתפטרות הממשלה.
צפויה שנת״ברכה לחקלאות, שתחזיר
לעצמה את השם שהיה לה. ייתכנו גם
המצאות של מכונות חקלאיות יוצאות־דופן
ושיטות שיחסכו ידיים עובדות.
עד פברואר נסבול מחורף קר וגשום
מאוד. נפט עשוי להתגלות, אבל בשלוש
השנים הקרובות לא נוכל ליהנות מכך. בין
אוקטובר לדצמבר תלך אישיות חשובה
לעולמה ובסוף פברואר יחלה אדם בעל
עמדת מפתח. חוסר״האהדה של העולם
כלפינו יימשך וגם אם רונלד רגן יזכה
בבחירות, תוך זמן קצר יקרה לו משהו
ומחליפו לא יתן סיוע רב לישראל.
הסכנה הצפויה הגדולה ביותר קשורה
באסונות־טבע, ברעידות־אדמה ובשטפו־נות.
מרכז הסכנה -ירושלים וצפת.
ומה צפוי לכל אחד מאיתנו בשנת
תשמ״הו על־פי המזל שאליו הוא משתייך:

בני הבתולה ממש יתבלבלו משנע ההצעות הרומנטיות
הסרטנים עדיין לחוצים סבווסאים בני מאזניים יצליחו השגה
אריות רווקים ״רצו להינשא בנבדואר העקרבים יתעסקו
בענייני קניית ומנידה דירות הטליים יתעניינו בקאד״רה
השנה נראית טובה, התחום שבו תוכלו
ליהנות מהצלחה ממשית קשור לשותפויות.
כל שותפות שהיא תו אם
כיח
את עצמה
המדובר על עבודה או
נישואין ואפילו ׳קישרי
אהבה. עד, פברואר יס פיקו
סרטנים רבים
להינשא ולהקים להם
בית. בתחום הכלכלי
ו 2ביוני -
עדיין צפויים קשיים. גם
20 ביולי
השנה תרגישו שאתם
חייבים להיאבק על כל
פרוטה. פרוייקטים שהתחלתם בהם קשה
יהיה לסיימם. בגלל מחסור בכספים.

אפשר לומר רבות על השנה החדשה, אולם
משעממת היא בוודאי לא תהיה. בשטח־העבודה
יהיו הזדמנויות^
חדשות -ביהוד מפב־רואר־מרס
.1985 מיס־גרות
לוחצות ומגבילות
לא יפריעו. ותרגישו את
עצמכם יותר עצמאיים
ויותר חופשיים. בתחום
הרומנטי תוכלו ליהנות
מאהבות חדשות. תהיו
מושכים מאוד. בעיקר
במחצית הראשונה של
השנה. ושפע ההצעות ממש יבלבל אתכם.
יהיה לכם מאוד קשה להחליט בנושא.

גם בשנה זו ימשכו השינויים המפתיעים. כל
מה שמתכננים בין כה וכה יוצא שונה מה מתוכנן.
אלה שנולדו
בין ה־ 1בדצמבר וה 10-
בו כדאי שיתכוננו ל הפתעות.
שום דבר לא
יימשך כקודם -עבו דה,
מישפחה, מקום-
מגורים וכו׳ -בכל דבר
כדאי להתכונן לשינוי.
בתחום הבריאות חשוב
@ 8 0 1
יהיה להשגיח על עצ מכם.
לא מן הנמנע
ששטח זה יעסיק אתכם השנה. למרות
שהמצב הכספי אינו קל, אתם תסתדרו.

המחצית הראשונה של השנה עדיין מבטיחה
לבני מזל גדי הזדמנויות חדשות ליצירת
קשרים. אלה המעת־יינים
להינשא יוכלו
למצוא לעצמם בן־זוג
הולם. בתחום העבודה
יוצעו הצעות מעניינות,
ובמשך השנה תעברו
שינויים שלא אתם ולא
אחרים תיכננו אותם
מראש. אלא שכל שינוי
יוכיח את עצמו כמיטיב
לכם. בתחום הבריאות
יהיה עליכם להיות זהירים, ,ולא להזניח
בעיות ישנות. הלחץ הכספי יחלוף בקרוב.

הקאריירה מעמוד במרכז העניינים. נראה
שלפחות עד חודש פברואר יהיו מאבקים על
עמדה סמכותית יותר.
תפקידים חדשים יהיו וההצלחה מעניינים
תאיר לכם פנים, בעיקר
בשטח־העבודה. בעיה
יותר כאובה קשורה ל מצב
הכספי, כאן עדיין

אין שיפור ותמשיכו
21 במרס ־
לחפש מקורות כספיים
20 באפריל
שיעזרו לכם לשמור על
הרמה שהיכרתם. עדיין
מחזירים חובות מהלוואות ישנות. רצוי
שלא לקנות ושלא למכור השנה דירות.

הקשיים שהיכרתם בשנה האחרונה עדיין
לא חולפים. ונראה שגם בשנה החדשה לא
תתפנקו. תרגישו לחו צים,
בעיקר בכל מה
שלשור ליחסים עם בני-
הזוג. אפילו אס היח סים
עצמם טובים ק שיים
אובייקטיביים לא
יאפשרו לכם ליהנות מ קשר
פשוט. ונוח. בענייני
כספים צפויות הפתעות.
ולפחות במחצית השנה
הראשונה תמשיכו להר גיש
את אי־היציבות, ותנועו ממחסור ב כספים
וממצבי־דאגה עד לקבלת כספים.
שנה מעניינת מצפה לכם. תחום־העבודה
יעסיק אתכם רבות. דווקא כאן לא יהיה קל,
אתגרים חדשים יעמדו
לפניכם ותצטרכו להת מודד
עם עמיתים ל עבודה
על מקומכם. ה־מיסגרת
תהיה יותר מ חייבת
ותצרכו להישאר
יותר שעות מבעבר. או תם
שנולדו בין ה 1-ב יוני
עד ה״ 9בו לא ייהט
משקט נפשי השנה. כו כב
אור אנוס יכניס מה־פכות
לחייהם, ויוסיף לא מעט עצבנות.
חרדות וחוסר-פגוחה. צפויות הפתעות.

העקרבים יחושו על בשרם את כובדם של
שני הכוכבים שבתאי ופלוטו. גם השנה לא
יהיה קל. בתחום־העבו־דה
תיאלצו לבצע שי נויים
שאינם לרצונכם.
יתכן שתצטרכו להרבות
בנסיעות כדי להגיע ל עבודה.
או שהעבודה
עצמה תישא אופי מעין
זה. יחסים במישפחה
לא יהיו קלים. יורגש
מתח רב והאווירה ס ביבכם
רצינית ומתוחה.
בשטח הכספי תצליחו להסתדר לא רע. תופ תעו
מסכומי־כסף שיגיעו באופן בלתי־צפוי.

לשווים ולחאומים היו נסיעוח מוצוחות
* לסוטנים ולגד״ם תחיה תקלח בסבית
הנתשח רומנטיות צפויות לטי קשת ולטי דגים
לאריות אי״אפשר לבשר בשורות גדולות
ומבטיחות. שכן השנה עדיין לא יהיה לכם
קל. בעיות לא מעטות
ימשיכו להטריד ולה ציק.
המישפחה תגביל
ותהווה מקוד-לחץ. תר גישו
את עצמכם אח ראים
לבעיות ולצרות
של כל אחד מבני־המישפחה.
נראה שכו לם
מחכים שאתם תפ תרו
את הבעיות, ומענ יין
שדווקא אתם איג־נם
מסוגלים מ טר לא. בשטח-העבודה< -1
תם עלולים להסתכסך עם הממונים עליכם.

ההרגשה הכללית תהיה שונה השנה, אם כי
לא מעט קשיים עדיין יאפיינו את התקופה.
המדובר בעיקר על בע יות
פיננסיות. כאן ה מצב
לא יהיה קל. ה חובות,
ההתחייבויות,
ההלוואות ומי יודע מה
עוד יכניסו אתכם ל קשיים
כספיים. רבים
מכם עוברים דירה, מ שפצים
את זו שהם 1 גרים בה או מוכרים ו קונים
בית חדש. עד
חודש פברואר רצוי לסיים את כל המקח
והמימכר על ענייני דירות. זהירות בדרכים.

במחצית הראשונה של השנה עדיין תרגישו
את עצמכם לחוצים, מתוחים וחסרי מנוחה.
מחודש פברואר יהיה
הרבה יותר קל, ולמרות
שהבעיות המציקות ע דיין
לא יחלפו. ,ההקלה
תבוא מכיוונים שונים.
אפשרויות חדשות יי פתחו
בפניכם. בתחום
העבודה תוכלו ליהנות
מחופש תנועה ומפחות
הגבלה. תזכו לתפקיד
יותר טוב ולעצמאות.
תחום הלימודים גם הוא יהיה מעניין
ומבטיח. קשרים חדשים יוסיפו למצב-רוח.

שנה טובה ומעניינת מצפה לכם. בתחום
העבודה תמשיכו להצליח. גם אם פה ושם
יהיו אכזבות יתברר
שלמעשה אתם צועדים
בדרך נכונה וטובה 9 ונמצאים בעליה. ה תחום
הרומנטי יהיה
מבטיח. תהיו מושכים
ומקובלים ובני המין

השני יהיו מעוניינים
1 1 1
ליצור קשרים יותר רצי,־

ניים. גם אם יצוצך**
1911:
קלויים השנה. עזרה גדו לה
תגיע מידידים שיוכיחו את עצמם נאמנים
ומסורים. בשטח הבריאות דרושה השגחה.

מתנה כל ב 1סר.
נדאג לספק את
540ו אנו
העיתוף##משך חודשיים המוקדמות בשעות הבוקון
לכתובתן ח 1$3שתמסור לנו
תמורת 6,785שקל בלבד
(מחיר מחל למתנה
13,570 שקל) עם במקום העיתון הרא שון ישלח כר טי ס
ברכהיל ^/עם פר טי שולח השי.

שנה טובה!

נשלחה

״ חברה להפצה
תל־אביב, יד חרוצים ,7
טל ,377056 .רב״קווי

קולנוע

התחלה צנועה
אבל מבטיחה

פסטיבלים
גם רחיפה יש1
כבר נאמר במדור זה, כי מי שרוצה להעביר את
ימיו ולילו תיו בפסטיבלים של סרטים, לא
יתקשה למצוא פסטיבל סרטים בכל אחד מימי
השנה וכמעט בכל פינה שבעולם. החל מפסטיבל
ניו־יורק, המתקיים בימים אלה, והכולל מיבחר
מפסטיבלים אחרים, וכלה בפסטיבל סלוניקי,
שייפתח בשבוע הבא, והכולל את מיטב התוצרת
היוונית החדשה לשנה זו.
כל פסטיבל והקו שלו: י ש תחרותיים, י ש
ראוותניים, י ש המיועדים לסירטי פנטזיה ואימים,
ואחרים המיועדים לסירטי קומדיות והומור. י ש
כאלה הכוללים אנתולוגיה וי ש אחרים, המתגאים
בתוצרת הלאומית של הארץ המארחת.
העיקר: אסריטיך. בשנה שעברה נערך
בחיפה, בחול־המועד סוכות, מין מיני־פסטיבל,
שהיה יותר מיפג ש אינטימי ל אנ שי קולנוע
בישראל מאשר פסטיבל של ממש. אבל יותר
משהיה בו ארוחה מזינה היה בו אפריטיף. וכאשר
התפזרו כולם, ונותרו רק מנהליו, יוסי אורן וענת
אשרוב, עם תומכיהם בעיריה. יונה יהב ויוסי
גלוזמן, וראש העיריה, אריה גוראל, שנתן בעיקר
את בירכתו, ע שו חשבון־נפש ואמרו: בשנה הבאה
בחיפה הבנויה.
וכך, בין משברי־אינפלציה ו מי שברי תקציב
צנוע, שהפך לתקציבון, הצליחו המארגנים ל ש תף
בישראל,
מפיצי־סרטים
בהתלהבותם כמה
שהבטיחו את מיטב הסחורה החדשה להקרנה
ראשונה בפסטיבל. כמה שגרירויו ת הואילו
לסייע בהבאת אורחים ובהבאת סירטיהם,
ובשיתוף של המועצה לתרבות ולאמנות, של
איגוד בעלי־הקולנוע בישראל, איגוד המפיצים
בי שראל והחברה לתערוכות ולירידים בחיפה
נולד עוד פסטיבל.
הפעם תגדו ש התוכנית את הימים שבין ה־13
וה־ 16 באוקטובר .,כשההקרנות יתקיימו בחמי שה
אולמות שונים, כולל האודיטוריום של חיפה,
קולנוע ש בי ט ואולם או ר לי המחודש.
בתוכן אין מה להתבייש. בין הצגות הבכורה:
פ א רי ס־ טכסאס. סירטו היפהפה של וים ונדרס,
שזכה כד קל הז הב בקאן בשנה זו; ה קדו שי ם
ה ת מי מי ם של מאריו קאמיס, שהוצג גם הוא
בקאן וזיכה את שני שחקניו בפרס השהקן
הטוב; מאה בי ה של מריה, סירטו של
קונצ׳לובסקי, שהוצג בקאן ובוונציה וניחן
בקוסמופוליטיות מיוחדת — בימאי רוסי, ייצור
אמריקאי. מפיק י שר א לי וכוכבת גרמניה
(נאסטסיה קינסקי, המופיעה גם בפא רי ס־ט
כסאס); תהיה הזדמנות לבכות שוב את
ריצ׳ארד ברטון, בתפקידו האחרון בסרט המעורר
סקרנות רבה ,1984 שי שיג בפסטיבל זה שיא
חדש — הוא יוקרן כאן בהקרנת־בכורה עולמית,
ערב לפני שיעשה זאת בלונדון( ה סרט לא יבוא
לבד, כי אם בלוויית מפיקו, נד טרנר) :סרט אחר
שיהפוך ל אירוע הוא דני אל, סירטו של סידני
לומט, המכונה בפי כל ״הבימאי של השחקנים״,
שיבוא לכבוד המאורע אחרי שנות ציפיה ארוכות

י לדי המדרגות (צוותא. תל־אביב
ישראל) -תסריט של ממש
אין באן. הסיפור מבולבל, הולך
קדימה ואחורה, שוב קדימה ושוב
אחורה. זה נראה כמו סרט של סטודנט אשר אינו יודע עדיין
איד שולטים בכל רזי המקיצוע, וזאת צריך לקחת בחשבון.
כי יגאל פאר* הוא כנראה סטודנט מוכשר. למרות כל
הפיספוסים המיקצועיים, הוא הצליח לעשות סרט המעורר
אהדה רבה, ולוא רק משום שמצבים רבים כל־כד בו מוכרים
ואמיתיים, ודמויות רבות בו מצטיינות בכנות ובאותנטיות
מפתיעות. ואילו הופעתם של צעירי סניף השומר הצעיר
בגיבעת״שמואל, שם צולם הסרט, בכל התפקידים הראשיים,
מהווה הפתעה רבתי. הם אולי אינם שחקנים מיקצועיים, אבל
אינם חוששים מן המצלמה, מתנהגים בטיבעיות מוחלטת
ובעזרתם כמעט שאפשר להאמין כי הסרט לא בויים כלל, אלא
נקלט באקראי ברחובות השכונה ובשומריה שבה השתתף
הקן.
הסיפור ישן ועייף: רומן בין בת של פרופסור ובן שכונת״עוני.
היא אשכנזיה והוא ספרדי, לאבא שלה יש אוטו, והוא נוהג
לסחוב מכוניות. מכאן והלאה אין צויד להיות חכם נדי לנחש
את ההמשד, ולזכות שושי וולמן יש לומר, שעל״ידי בילבול
הסדר הכרונולוגי, היא הכניסה משהו חריג ומעניו לתוף
העלילה הזאת.
אולם לא הסיפור הוא העיקר, אלא הרקע שלו: מערכת
היחסים בין נערים מפרבר עני ובין מדריכיהם, בני הקיבוץ,
השוהים שם לפרק זמן מוגבל. התהום הפעורה בין שני הקצוות
הללו, ההבדל המשמעותי שיש היום בין מה שאפשר לכנות
אולי -נועד השמנת של הקיבוץ״ .על מושגיו המוסריים

או סי הי ל ל: ה חן ה טי ב עי עו ב ד
והאתיים, ובין נוער״המצוקה, שהשגותיו בקשר למותר ואסור
הן שונות לגמרי, באים לידי ביטוי בסרט הזה בצורה בוטה
ביותר.
בדרכו הבלתי״מסודרת הצליח פארי להפיח רוח־חיים
במשתתפים, למצוא בדיו ק את הטון הנכון בכל סצינה וסצינה,
מבלי להגזים לאף אחד מן הכיוונים, ומבלי להוציא פיסקי־דין
קלים לטובת אחד הצדדים. בסוף הסרט קשה להחליט אם
צייד לשבח את תנועת השומר הצעיר, שהפיקה את הסרט
באמצעות צוותא על שהיא מצביעה על כישלונה־שלה ביצירת
קשר עם הפרולטריון החדש הזה, או שמא צריד לבקר אותה על
הכישלון. הסרט. בכל מיקרה. משיג את מטרתו.

ילקוט הכזבים
עול ריעולד ס
מירוץ מחוף לחוף חלק ב׳ גהוד
תל־אבינ, ארצות־הברית) -האם
זה המירשם הנכון שהיה רופא-
העצבים המשפחתי רושם ליש ראלי
המצוי להתחיל בו את שנת תשמ״ה! יתכן מאוד שכן. כי
אם קשה לזכור את מחיר הביצים מיום אתמול. כד קל לשכוח
את המתרחש בסרט זה, מרגע שסיימת לצפות בו.
הכל עובר חולף לו במהירות הבזק: המכוניות המחופשות,
המתחרות זו בזו במירוץ הלא־חוקי ביותר שאפשר לתאר,
מקליפורניה לקונטיקט; עשרות הכוכבים המפוצצים את הבד,
כל אחד בבדיחת־בזק; הדיאלוגים היוצאים ל די ד בטילים
מונחים אל בלוטת־הצחוק; והעיקר -הפעלולים הרבים,
שבזאת מומחיותו הגדולה של הבימאי האל נידהאם, שעשה
גם את הסאגה הראשונה -מירוץ מחוף לחוף וגם את הפייחח
ובת השריף עם ברט ריינולדס.
מן הרגע שבו שולח נסיד ערבי מפוקפק את בנו, השייח׳
הסובל מאולקוס וממפסידנות נצחית, לנצח במירוץ, בעיקר
הודות לכישרון הכיס שלו. עם שם כמו עבד-אללה בן פאלאפל,
ברור ששום דבר בהמשד לא יכול להיות רציני. ואומנם, ברט
ריינולדס, במדים בסיגנון קולונל קד׳אפי, דום דלואיז
כסופרמן ולחליפין כדון קורליאונה של מארלון בראנדו.
בעזרתו של שירלי מקלייו ומארילו הנר, כנערות״מקהלה

דו ם ד לו איז וברט ריי נו לדס: מ ש תו ל לי ם
המתחזות לנזירות, מנצחים על שורה של מעשים מטורפים
בתיך מירוץ. שהמנצח בו כלל אינו חשוב. ואם העניין כולו אינו
חוקי ביותר ומתערבות בו כנופיות של מאפיה איטלקית
ומאפיה יהודית, הרי הופעת־האורח של פראנק סינאטרה לצד
סמי דייווי ס ו דין מארטין הופכת את כל הסרט לעדלאידע
פרטית של סינאטרה ושות.

של העוסקים במלאכת
ל שמוע מפיו בינה.

הקולנוע, המייחלים

יבוא גם הכימאי הסקוטי המחונן ביל פורסיית,
שסירטו גי בו ר מ קו מי הפך להצלחה מקומית גם
בישראל, והפסטיבל יציג שני סרטים שלו: סירטו
האחרון נ ח מות ק טנו ת וסירטו הראשון שו ד די
ה כיורי ם.
לשבת בחושך. אורח נוסף ש ע שוי לבוא,
אם כי בואו לא מובטח, אבל סירטו יוצג לפי
המתוכנן, הוא הבימאי פול קוקס מאוסטרליה.
סירטו, אי ש הפרחים, שיוצג בפסטיבל, הוא אחד
שנראו השנה ביותר הסרטים המעניינים
בפסטיבל־הסרטים שבקאן.
יבוא גם הבימאי הגרמני אואה שרדר, עם
סירטו קרקרב רו א ט.
י ש עוד דברים מבטיחים ברשימה, אם כי לא
מובטהים. כידוע. לפסטיבלים י ש תכונה מוזרה
— התוכנית היא בסיס לשינויי ם ולהפתעות.

דיציארד בר טון( מי מין) עם ג־יץ הארט בפרט 1984.,״
׳ הפעם האחרונה
העולם הזה 2456

על מה שכבר אפשר לברך היא התוכנית
להקרין את הסרטים הקצרים שנ ע שו בישראל
בשנתיים האחרונות ביום ארוך, בלי סלקציה. וזהו
בדיוק תפקידו של פסטיבל. והעיקר: מי שרוצה
לשבת ב חו שו כל היום יהיה לו הרבה מה לראות.

המסעדהה סיני ת
בדיזנאיר ...110
(מול רוול)

מז מינ ה או תךלא רו § ה הכי סינית
בתל־ א בי ב, או לצלנ § 237766 ול הז מין
הבי ת ת ^ 1׳7/\ 1<5 בי 1ה ש
2 24.00ו, ל בי ת א /ל ^ 71ב מ חי רי

ה ב רו ת ^יותדיבך.
המשלותךינם לאיזור ת ל ־ א בי ב רב תי .
! 1! #מטשטע
ת פ רי טקמע

ארוחה סינ 1ת מלאה הכולל ת:

. 1מרק

.2אחתויחסנותהעקרות :
א. בנ עללב הו ל מו ץ -מ תו להב סג חן ת אי לנ די
ג. בשר בקר ב רו טבצד פו ת
. 7בשר ל בן בפלפל י רו ק
תעוףב רו טבקא רי
הבשר בק ר מ עו ר ב בי ר קו ת .3אורז מ טוגן
. 4מנ האח רונ הלב חי ר ה, אחת מן המנות
ה ב או ת:
א. בננ ה א פוי ה
ב. אננ ס אפוי

ג. ליצי
בחסו ת

ס 1כנ 1ת 7־בט 1ח ב 17 נז. ר נ 7ת גן. רח־ צ בי .727121.2.3 •70.52504 5

ב אז וררמתה שרו ןצלצל 491873־׳ 03״צ ינה וילג״׳

ואתה^הביץ

דרךהרצ לי ה ,199רמתה שרון.

ב אזו ר הר צלי ה נתניה, צלצל 70448־ 052״ טיי ס ט או ף סצ׳ואן״ ,כ פר ש מרי הו.

גם זה ...וגם זה...וגם זה...ונם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...ונם זה...וגם זה...וגם7ה..

ארוחת
חג: בזק!
טובה שעה שלמה עמדתי לי ד דוכן של שנות טובות
ולא יכולתי להחליט מה לקנות עבורכם. היו שם
שנות טובות עם שי מ שון הגיבור שמחזיק את
הלוע של האריה, והיו כאלה עם המון זהבים ומשה
רבנו מחזיק את לוחות־הברית, היו חיילים
עבריים ליד הכותל והיו מישפחות ברוכות־ילדים
יושבות בסלון ומחייכות לעבר כולנו.
בסוף בחרתי את השנה טובה הזאת, כי היא
היתה זולה וקומפקטית, ודרכה אפשר לברך
אתכם גם לראש־השנה, גם ליום־הכיפורים וגם
לסוכות. אני יודעת שזה נראה מאוד כללי לברך
אתכם ככה בעיתון. אבל באמת שאני מתכוונת
לכל אחד מכם לחוד.

חתולו!

לאנשים נבונים יש, כידוע, חתולים בבית.
אחרת איר היו יודעים שהם נבונים? אז לחלק
מהנבונים י ש חצר בבית, ושם החתולים עושים
את הצרכים שלהם ונגמרה הבעיה.
אבל י ש נבונים שאין להם חצרות. והם גרים
בדירות קטנות וצפופות בתוך העיר, ותמיד י ש
להם בעיה איפה לשים את הארגז ומה לשים
בתוכו, ואיפה להניח אותו כדי שלא יהיה ריח
בתוך הבית.
פעם היו שמים חול. שהיה נרטב ומקבל ריח
איום אחרי יומיים, אחר־כך מישהו המציא את
עניין הנסורת, שגם היא היתה פיתרון די צולע.
בסוף מישהו בעולם המציא איזה חומר מינראלי
מיוחד. שנראה כמו חצץ דק מאוד, והוא היה סופג
את ההפרשות ש ל החתולים וגם את הריחות.
העניין הוא. ש עד עכ שיו החומר הזה היה
מיובא מגרמניה ומחירו היה דומה למחיר
היהלומים בשו ק העולמי.
אבל לא לאורך זמן אלמן ישראל. חכרת ק ט לי

התחילה לייצר את החומר הזה בארץ, ומחיר של
שק אחד במישקל שמונה ק״ג עולה בסביבות
850 שקל. בחומר הגרמני השתמשתי כמעט שנה,
ואת ש ק החומר הישראלי פתחתי רק לפני שבוע
— וכבר נידמה לי שהישראלי אפילו יותר טוב.
או־קי. עכ שיו גמרתי להיות בסדר עם חברת
ק ט לי ואני יכולה בשקט להכניס להם שטוזה. על
השקית(גס של הגרמני וגם של הישראלי) כתוב
שצריך להחליף את החומר כל ארבעה־חמישה
ימים. ל א אמת!
תשמעו טוב־טוב ותאמינו לבעלת־נסיון.
שמים את החומר בכלי המיועד ונותנים לחתול
ליהנות כמה ימים. אחרי בערך ארבעה ימים
מוציאים בעזרת כף (שהוקדשה לנושא) את כל

שלוש לגימות רצחניות לפני שנים ביליתי כמה ימים בסינגפור. באחד
הערבים הוזמנתי לארוחת״הערב הכי־מפוארת
שהשתתפתי בה מעולם, ושנערכה באולם פרטי
במלון הי ל טון־ סינ ג פו ר לי ד השולחן העגול
ישבו, מלבד אמתכם הפרובינציאלית, כמה
מחשובי ארץ־י שר אל ועוד כמה חשובי סינגפור.
לי יצא לשבת בין הרמטכ״ל הסינגפורי ובין גנרל
חשוב אחר מאותו צבא. האוכל היה הכי־יפה
שראיתי מעודי, החדר הכי־מפואר והשרות
הכי־מקצועי שיכול להיות. והשיחה ...הוי השיחה!
היא נערכה באנגלית מחורבנת במיבטא ישראלי,
מהצד שלי, ובאנגלית זוועתית בניב סיני כבד,
מצד שני שכניי.

ההפרשות המוצקות של החתול. את הכלי עם
החומר שנשאר בו מוציאים למירפסת, למקום
שי ש בו הרבה שמש. אחרי שעתיים הכל יבש
וחסר ריח לחלוטין. מחזירים את העסק ל שי מו ש
חוזר, וכל כמה ימים עושים אותו הדבר. הסידור
הזה מחזיק כמה חודשים טובים.
את הטיפ הזה(ששווה הרבה מאוד כסף) נתן לי
וטרינר אחד ידוע, וביקש ל ש מור אותו בסוד
כמוס. שאלתי מדוע הוא לא מספר את זה לכולם,
והוא ענה שאין לו חשק לריב עם כל היצרנים
והספקים בארץ, שכמובן מעוניינים למכור כמה
שיותר.
ל־ לא איכפת לריב עם כולם. אני מהצד של
בעלי החתולים. מ יא ו.

709 מהדברים שנאמרו בינינו לא הובנו; אבל
החיוכים חיפו היטב על חוסר הקומוניקציה. ואז,
בסוף הארוחה הנהדרת, פנה אליי הרמטכ״ל ואמר
לי משהו בן 15 מילה, שאף אחת מהן לא הבנתי.
חייכתי את אחד מחיוכיי היותר יפים ואמרתי
בשיכנוע עמוק: יס. הרמטכ״ל הסתובב אל
המלצר ש ל נו( לכל זוג היה מלצר אהד) ואמר לו
בסינית את מה שאמר לי באנגלית. המלצר הבין
אותו, הלך ואחרי רקה חזר ושם לי ביר כוס בגודל
קערת־סלט בינונית, כשש לי ש ממנה מלא
בברנדי(א חר כך אמרו לי שזה הברנדי הכי־טוב
בעולם) .מעולם לא הרגשתי כל־כך חסרת אונים.
הסתכלתי סביב בתחינה ובתיקווה שחבריי
הישראליים. בעלי התושיה, יצילו אותי, אבל
היחידי שראה את הבעיה רק מילמל ברוע־לב
נדיר ״ביקשת? תשתי!״ הרגשתי כמו בן־אדם
שעומד על מיג ד ל שלו ם וצריך ל קפוץ למטה.
אמרתי לעצמי: על החיים ועל המוות, ושתיתי את
התועבה ב שלו ש לגימות רצחניות.
יומיים אחרי זה שכבתי במיטה חצי מעולפת,
מקללת את כל העולם, ואת יצרני המשקאות
החריפים במיוחד.
ברור שאנ שי חברת יינו תאשק לון לא יכלו
לדעת את הסיפור הזה, ולכן הם שלחו לי היום
בקבוק ברנדי גרנד .41 שזכה בימים אלה
במדלית־זהב בתחרות מונד סלק סיון שנערכה
בבריסל. הם בטח התכוונו שאני אטעם מהברנדי
ואכתוב לכם כמה הוא טעים. אבל אני לא אעשה
את זה. כמובן.
כן. ידוע לי שי ש אנשים שאוהבים ברנדי
ונהנים ממנו הנאה מרובה. ואפילו מבדילים איזה
ברנדי הוא טוב ואיזה לא. העניין הוא שהדף הזה
הוא לא המדור שלהם, ו שלי הוא דווקא כן. אז אני
אכתוב לכם מה אני עושה בבקבוק ברנדי שאני
מקבלת.
קודם כל אני עושה רוטב מצויין לסלט.
מערבבת כוס מיונז, ש לי ש כוס רסק עגבניות,
מלח, כף רוטב סויה ו שלו ש כפות ברנדי. בוחשת
הכל טוב־טוב ושמה בצינצנת־זכוכית בתוך
המקרר. אני אוהבת את זה על סלט חסה, והילדים
אוהבים את זה על צ׳יפס. המבורגר ונקניקיות.
לעומת זאת, לפני שבאים אורחים חשובים
(דודים ובוסים למיניהם) .אני עושה להם מנה
אחרונה על רמה. פותחת קופסת אפרסקים
בסירופ, מוציאה את האפרסקים ושמה אותם
בתוך צינצנת־זכוכית. עליהם אני שופכת חצי
כוס מהסירופ וחצי כוס ברנדי. ככה זה הולך
לי קון לילה במקרר. למחרת אני מוציאה את
הפרי, מעבירה אותו לצלחות יפות, ושופכת
עליהן מנה הגונה של קצפת. אגב, הרוטב שנשאר
הוא די־טעים, כי הוא מתוק וכבר אין לו טעם של
ברנדי ממש.
ועכשיו, ב שביל להפתיע אתכם סופית. אסביר
איר עושים ברנדי־ביצים. אני כבר רואה את
הפרצופים המזלזלים שלכם( .שתדעו לכם שאני
גם אוהבת׳סרטים סאכריניים שבוכים בהם).
אז ככה עושים ברנדי ביצים: לוקחים שני
חלמונים(צהוב) וחצי כוס אבקת סוכר ומערבבים
עד שהיד כמעט מתייבשת. כשהתערובת חלקה
לגמרי מוסיפים לה לאט־לאט חצי בקבוק ברנדי.
מגעיל? משגע!

שלא תהיו לי מקופחים, קוראים יקרים־שלי,
גם אנחנו, כמו שאר העיתונים הרציניים, נביא
לכם הצעה לארוחה חגיגית ש ל ראש־השנה. אבל
כולנו יודעים (זה בינינו, כמובן) שאין לי מה
להתחרות בכל הבשלניות במישרה שלמה,
שמאחוריהן ותק של 50 שנה בבי שול מרק, ולכן
אנחנו (אתם ואני) פ שוט נפתיע בארוחת־ערב
חגיגית מסוג האינסטנט.
במילים אחרות, קטע זה מיועד לעקרות־הבית
שתיזכרנה ביום הרביעי בשעה 12.00 שבאותו
ערב הוא ערב־ראש־השנה ו ש צריך להזמין
אורחים לארוחה מהודרת.
והנה תוכנית העבודה: מייד אחרי שאנחנו
נותנות לעצמנו מכה בראש ואומרות לעצמנו
״אוי, איזה אידיוטית, איך שכחתי שהיום
ערב־ראש־השנה,״ אנחנו נ רוץ לסופרמרקט
הקרוב ונעשה את הקניות. אחר כך נחזור הביתה,
נטלפן ל עוד זוג או שניים ש ל חברים סניליים,
שגם הם שכחו ואחרי כל זה פ שוט נלך לנוח עד
השעה 6בערב. ב־ 6נקום, ניתן לילדי ם את
שואב־האבק ונגיד להם לעבור על כל הבית, כדי
שיראה נקי. אנחנו, עקרות־הבית, ניקח את הבעל
ונכנס למיטבת. כדי שתדעו מה אנחנו הולכים
לאכול בארוחה, הנה התפריט:
מרק עוף עם חלמונים, פטרוסיליה ולי מון
עוף ברוטב אננס וחרדל
ברוקולי ותפוחי־אדמה בשום וחמאה
סלט חסה
קציפת תפוחי־עץ
עוגת־דבש
ייז איך נראה לכם? ידע תי שתאהבו את זה!
מה שצריך עכ שיו זה תנור־אפיה, ש עליו י ש
ארבע להבות. וכמובן זריזות ידיי ם ומוח. אגב,
הכמויות מחושבות לשמונה סועדים.
והנה תהליך העבודה:
. 1מדליקים את תנור האפיה ומחממים אותו
רבע שעה לחום בינוני. בינתיים אנחנו מערבבים
את התערובת של עוגת־הדבש של עלית, והבעל
רוחץ את עלי־החסה ושם אותם לייבו ש.
.2מכניסים את העוגה לתנור. בינתיים
מדליקים שתי להבות. על אחת שמים סיר עם
שמונה כוסות מים ועל הלהבה השניה שמים
שמונה תפוחי אדמה חתוכים לרבעים. את תפוחי
האדמה מבשלים 10 דקות, מסננים ומעבירים
אותם לכלי פיירקס. על אותה להבה מבשלים
שתי שקיות של ברו קולי קפוא. בתוך מעט מיס,
וכשהברוקולי מוכן מעבירים אותו לתוך
הפיירקס, ביחד עם תפוחי־האדמה. בוזקים על
הכל חתיכות חמאה. מלח והרבה שום כתוש,
מכסים את הסיר בנייר אלומיניום ושמים אותו על
השיש שיחכה עד שהתנור יתפנה. בינתים הסיר
עם שמונה כוסות המים רתח. נכון? אז מוסיפים לו
שמונה כפיות מרק־עוף־נמס ומבשלים עוד דקה.
עכשיו מפרידים שמונה ביצים. את החלמונים
(צהוב) מחליקים באלגנטיות לתוך סיר־המרק,
מבשלים עוד ש לו ש דקות. מוסיפים המון
פטרוסיליה קצוצה ומורידים מהאש. גם המרק
מוכן. את שמונה החלבונים שנ ש ארו מקציפים
טוב־טוב עם מעט סוכר ואבקת־קינמון, ובעדינות
מחברים את הקצף יחד עם קופסה אחת של
רסק־תפוחי־עץ מוכן. מכניסים למקרר. גם המנה
האחרונה מוכנה.
בהגשה כל אחד סוחט לעצמו קצת לימון
לתוך המרק.
מה נשאר לעשות? בסך־הכל את המנה
העיקרית, של הבשר. ואת החסה. בבקשה. אתם
זוכרים שקניתם בסופרמרקט שני עופות בגריל?
אם בקשתם כבר שם שיחתכו כל עוף לארבעה
חלקים אז הרווחתם עוד שתי דקות עבודה. אם
לא, תחתכו לבד. שמים את כל החלקים של העוף
בתור תבנית גדולה כשהעור למעלה. עכשיו
פותחים קופסת אננס בסירופ. על כל חתיכת עוף
שמים חתיכת אננס, וחצי כוס מהסירופ מערבבים
טוב־טוב עם 2כפיות חרדל חריף. את התערובת
הזאת שופכים על העוף.
בינתיים העוגה בתנור מוכנה. מוציאים אותה
ולתוך התנור מכניסים את העוף וגם את הפיירקס
עם תפוחי־האדמה והברוקולי. ב־ 15 הדקות ש שני
אלה י קבלו את הפיניש בתנור, אנחנו נתבל את
סלט החסה.
הילדים גמרו לנקות את הבית? הבעל גמר
לערוך את השולחן? וי ש עוד רבע שעה עד
שבאים האורחים? כוס־קפה, סיגריה ורגליים
למעלה על כיסא. אלה ההוראות הכי חשובות.

דניאלה שמי

ה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אוהרות...חה

אריה נאור:

סיגרית פריאל:

דויד (״דודי״) מרגלית:

,.שרוו רא היה צויו ,.ממשלת הגברים מוכיחה,. :ו שימ ח תי, לא הוצע
להיות בממשלה הנשים הן בנסיגה!״ ל׳ גיוב תיק שוותי!״

בראש־השנה ימלאו שנתיים לטבח במחנות־הפליטים
צברה ושאתילא, והשבוע היה נראה שהגיבור־הראשי של
הפרשה המזוויעה זכה לרהביליטציה מוחלטת. בממשלת
אחדות לאומית, בהנהגת מיפלגת העבודה, קיבל אריק
שרון תיק בכיר ומכובד. מה שהליכוד לא נתן לו -נתנו לו
יריביו הפוליטיים.
דווקא בחרות לא הכל תמימי״דעים עם המינוי. אחד
המתנגדים, אריה נאור, מזכיר הממשלה לשעבר, בבר
התבטא נגד שרון בפומבי וקרא לו לשוב אל הטרקטור שלו
בחווה. פניתי אליו השבוע וביקשתי ממנו לחוות דיעה, גם
כמישפטן. אם מינויו של שרון לתפקיד שר״המיסחר־והתעשיה
אינו שם ללעג את מסקנות ועדת״כהן, שחקרה
את עניין הטבח.
היועץ המישפטי לממשלה כבר נתן בזמנו את חוות־דעתו ומצא
שאין סתירה, והוא נשאר בממשלה, אבל י ש עוד הרבה סיבות
טובות מדוע שרון לא היה צריך להיות בממשלה הזו.

• כמו?
דוח־כהן התייחס לפרק זמן קצר ביותר במילחמה, אבל שרון
חייב היה להיות בחוץ על חלקו בכל מהלך המילחמה, ועל מה
שאמר על ראש־הממשלה. לא רק מוסרית אין לו שם מקום. גם
מבחינת השיקול הלאומי הוא לא צריך לשבת שם.

• אבל בחרות י ש לו תמיכה רחבה. האם חבריך
לא רואים את המציאות כמוך?
חלקם כן וחלקם לא. אני מקווה שייראו בזמן, לפני שיהיה
מאוחר.

• מאוחר?
היום הוא מסתער על התפקיד הבכיר. הוא עדיין לא ראש־ממשלה.
אין לי ספק שהוא ינצל את מישרד־המיסחר־והתעשיה
לקידום התפקיד הבא שלו. הוא יעזור לכל יצרן ולכל תעשיין.
ינצל את החברות הגדולות וירכוש אהדה כדי לחזק את כוחו

הפוליטי.

אתה נשמע מודאג.
אני באמת מודאג מכך.

ס ומה אתה עושה כדי למנוע זאת?
את דעתי אני מבטא ברבים, כתבתי מאמרים באותו עניין. מה
עוד אני יכול לעשות?

צילום המחזור של הממשלה החדשה הוא מרתק מהרבה
מאוד זוויות, אבל מה שבולט בו, לדעתי, הוא שאין בו ייצוג
למחצית מהאוכלוסיה. נכון שבממשלות קודמות היה להן,
לנשים, ייצוג מיזערי, אך בצילומי המחזור קשה היה
להבחין בהן. לפני שנה, כשהתפנה תיק ממשלתי למיפלגה
הליברלית, העזה חברת המיפלגה. סיגלית פריאל, להציג
את מועמדותה. היא לא עברה את המשוכה ובדרך אף
נאלצה לשמוע עלבונות אישיים והצעות כמעט מגונות מצד
חבריה הליברליים. היא למדה את הלקח והפעם לא הציגה
מועמדות.
שבתי אליה השבוע כדי לשאול אותה איך נראית בעיניה
הממשלה הגברית ביותר שהיתה בישראל. פריאל, מנהלת
חברה לתערוכות וירידים ואם לבת, מאוד כעוסה על כך.
זה הרבה יותר מצורם שאין שום אשה בממשלה. רמת הנשים
בפוליטיקה גבוהה מרמת הגברים. אך הם עושים הכל כדי למנוע
את קידומן. לצערי, זה תואם את המציאות בארץ, שבה מעמד
הנשים נמצא בנסיגה וממשלת הגברים מוכיחה זאת. לפני החוק
אנו שוות, אך חוק לחוד ומציאות לחוד.

• כלומר, לא רק בפוליטיקה?
וודאי. גם בעסקי אני כמעט לא נתקלת בנשים בתפקידים
בכירים. החברה עדיין רואה באשה מצליחה לא־אשה. ולא אחת
שאלו אותי: מתי את אופה? מתי את מבשלת? איך את מגדלת את
ילדייך? איך זה מסתדר עם הבעל? בי שראל לא מעודדים נשים
לצאת לעבודה, וגם על כך כבר דובר בלי סוף.

• לא נעים לשאול, אבל אולי האשמה היא בכן?
לעיתים נדמה לי שנשים מעביפות ביטחון של מימשל
ומימסד גברי. יתכן שזה נובע מכך ש מגיל קטן אנו רואים סביבנו
רק גברים בתפקידי ניהול ומימשל, וחושבים משום מה שכך זה
צריך להיות.

• אולי הפיתרון הוא הקמת מיפלגת נשים?
נשים לא תבחרנה בנשים, כי רובן בוחרות באותה מיפלגה
שמצביע הבעל.

• אז אין פי תרון.
המעטות המצליחות תיאבקנה במרפקים כדי ל ש מור על
מקומן. חלקן לא תצלחנה. רוב הנשים תישארנה כמעמד נחות
ומקופח.

בשבועיים האחרונים מורגשת מתיחות תיקשורתית.
היא אינה קשורה בסקופ שלא פורסם או בחקירה
עיתונאית מפתיעה. היא קשורה בעוסקים במיקצוע. יותר
ויותר שמות של עיתונאים בכירים וחשובים מוזכרים כמי
שמיועדים או שמתדפקים לקבלת מישרה זו או אחרת
במישרד ממשלתי זה או אחר. הרשימה כל״כך ארוכה שאין
מקום להזכיר את הבולטים שביניהם. טילפנתי לכמה
קולגות כדי לשאול אותם על דעתם, והם ביקשו שלא
להגיב, כי אולי הם ממתינים לתשובה. בסוף מצאתי את
•איש הרדיו הוותיק, דוי ד (״דודי״) מרגלית, עורך ומגיש
התוכנית כל ציבעי הרשת. ומראיין בתוכנית הרדיו
היוקרתית הטור השבועי, שפוליטיקאים עומדים בתור כדי
להתראיין בה. שאלתי אותו מה הוצע לו, והוא השיב
בעצבות מה:
לשימחתי, לא הוצע לי שום תפקיד, אבל אילו היו מציעים,
אינני יוד ע מה הייתי משיב. אני חושב שהתשובה היתה תלויה
בטיב ההצעה.

• מה דעתך על העובדה
ממתינים לגיובים ממיפלגות?

שאנ שי־תיק שורת

אני יכול להבין לרוחם. עיתונאי רוצה להרגיש איך נראה הצד
השני של המיתרס. הוא רוצה להיות בצידם של מקבלי ההחלטות
ולראות את התהליך מצר זה.

• אתה מתייחם לתופעה בטיבעיו ת.
אולי. אחרי שנים שאתה כותב מה אחרים צריכים לעשות,
מתעורר בך רצון לע שות זאת בעצמך.
המימסד מעדיף את העיתונאי כיו עץ תיקשורתי, משום שהוא
מיטיב להבין את הצד העיתונאי של מסיבות־העיתונאים,
והעיתונאי עצמו שהופך יו ע ץ מגלה, לפחות בשלב ראשון,
רגי שו ת מיקצועית שחסרה לפוליטיקאי. אחר־כך אגב הוא מפסיק
באופן טיבעי להיות עיתונאי, וכל זווית־הראיח שלו משתנית.

• לי י ש הרגשה שהאמינות המיקצועית של כמה
מעמיתינו נפגעת.
י ש סכנה כזו. הקורא מתחיל להתעניין לא במה שאתה כותב כי
אם במה שמסתתר מאחורי המידע שאתה מוסר, והוא מבקש לדעת
את מי אתה משרת.

סיש הטוענים שזו הי המשכה של החברות
הנרקמת בין העיתונאי והפוליטיקאי.
אינני חושב ש כדי להיות במיקצוע צריך להיות חבר. צריך
לשמור על הגינות ולא על חברות. אישית, אני מעדיף שחבריי
יהיו מחוץ לתחום עבודתי.

הם אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומרים...חה הן אוחרות...חה ה

ג טה ד1קה :

!*יוזן דנציג:
,.נשנו־ 0מתחמם ה!יא
מננח את נחיריו 1״

כבר כמה חודשים נדמה לנו שאנו רואים שימעון פרס
שונה. רגוע, מבודח, לבוש היטב, שומר כל הזמן על מראה
רענן, מדיף ריח. נעים, לא מתחלק, משחק אותה בטיבעיות
גם כשעין המצלמה אינה שוזפת את פניו. מקורביו אמרו לי:
,,זה האיש ״.אז ליועצי התדמית שלו כבר לא הלכתי.
במקומם פגשתי באיתן דנציג, מראיין בערבי־ראיונות,
שראיין את פרס פעמים רבות -פעמיים רצופות ערב
הבחירות האחרונות, באופן בלעדי -ועשה שיעורי״בית עם
פרס מאחורי הקלעים, לפני שהשניים טיפסו לבימה.
שאלתי אותו אם פרס מתגלה מאחורי הקלעים כאיש
אחר.
תופתע לשמוע, אבל לא. מאחורי הקלעים. כמו לפניהם, הוא
מתנהג אותו הדבר. גם אני חיפשתי בתחילה את הנקודה שבה אני
אבחין שהוא הפסיק להיות מלאכותי והחל להיות פרס הטיבעי.
לא מצאתי נקודת־שבירה כזו.

• אולי משום שהוא שחקן מעולה?
אני חושב שהתשובה הרבה יותר פשוטה. זה משום שהוא כזה.

• במרכז מיפלגת־העבודה שדנה באי שור ההס כם
הקואליציוני הוא רתח מזעם.
כן, אבל שים לב כמה הוא היה משכנע. כשפרס מתחמם הוא
מנפח את נחיריו, מיצחו נחרש קמטים והוא מניע את ידיו וחוצב
להבות. אז הופעתו הופכת משכנעת.

• האם עקבת אחריו מקרוב כל־כך?
אני נוהג לתחקר את המרואיינים שלי גם על התנהגותם
ותחביביהס כשהם בחלוק ובנעלי״בית. גם בענינן זה, במיקרה של
פרס, פרס בבית היה אותו פרס כפי שהוא מתנהג כפוליטיקאי.

• ידוע שהוא קורא ם פרים כשהוא בנעלי־בית.
מה הוא עוד עושה?
מסתבר שחוץ מספרים וסרטים ערביים הוא מומחה לתיקון
שעוגי־קוקיה. במערכת הבחירות הוא הזניח את התיקונים. אינני
יודע אם הוא יתפנה לכך עכשיו.

• על שעוני־קוקיה אני שו מע בפעם הראשונה.

יתתן ברנחן:

..מסירי שהשונאים שרי ״המו טיפל בחינוו, נבון
יהיובפנסיה יטפל גם בתר בו ת! ״

השחקנית הוותיקה ג טה לוקה עושה חיל. בבקרים היא
משתתפת בחזרות להצגה מילחמת טרויה לא תהיה
שתועלה בתיאטרון העירוני חיפה, ובין חזרה לחזרה היא
מופיעה בהצגת״יחיד אחת זקנה בכל רחבי הארץ. שמעתי
שהיא מייחלת לתפקיד שלישי. בתיאטרון הצפוני אומרים
עליה, שהיא לא מפסיקה לעבוד. זכרתי שבצעירותי ג טה
כבר לא היתה ילדה, כששמעתי שהיא בת ,63 לא
התאפקתי ושאלתי אותה איד היא הצליחה להתגבר על
חוק היציאה לפנסיה.
אני מחפשת אתגרים בחיים, וכל עוד אני יכולה לתרום לחברה
אין לי שום סיבה לצאת לפנסיה. אילו היו מוציאים אותי לפנסיה,
אני חושבת שהייתי נגמרת. לדעתי, ערובה לחיים ארוכים היא
עבודה. כל הזמן.

• ובכל זאת?
אני לא מתכוננת לררת מהבימה. שואלים מדי פעם :״מה, ג׳טה,
את לא בפנסיה?״ ואני עונה להם: פנסיה? שהשונאים שלי יהיו
בפנסיה!

• שמע תי שהצגת־היחיד שלך עוסקת באותו
נו שא.
כן. אני מספרת את סיפורה של זקנה הבורחת מבית־אבות,
מתפרצת לכיתה בבית־ספר עממי ומתחילה להוציא את כל מה
שי ש לה על הנשמה.

• ומה י ש לד על הנשמה?
לא, זה לא הסיפור שלי. שם הגיבורה הוא חנה שיינד מן והיא
בת . 70 הבעיה שלה, כמו של זקנים אחרים, הלא שמתייחסים
אליהם כמו אל ילדים ולא מאפשרים להם להחליט מה טוב עבורם.
אבל אני לא באתי להציע פיתרון. באתי להציג בעיה.

מאז שהתחלתי לראיין, לפני שמוסה שנים, אני אוסף את כל
הפכים הקטנים ואת כל הסיפורים שמאחורי הקלעים על
המרואיינים שלי. חלקם חובשים כמה כובעים ומחליפים אותם
בהתאם לסיטואציה. אני, על כל פנים, לא אשמור את הזוטות
הללו לעצמי. עכ שיו אני מארגן את חומר־הגלם לכתיבתו של ספר

• תוכניות לעתיד י ש?

על כך•

ודאי, ודאי. אני חייבת להתעניין בכל ולהמשיך להתפתח.

יונתן כרמון חוזר. אחרי היעדרות בת שנתיים הוא שב.
כצפוי, בשואו גדול, עם 40 רקדנים 17 ,נגנים י־ 14 זמרים.
אבל, כרגיל, חזרתו מלווה בתחושה שיש לו שהוא נבגד. גם
אחרי 40 שנות־עבודה נדמה לו שהוא עדיין בן חורג. על
הדרך שבה הצליח להעמיד את המופע הנוכחי על הרגליים
הוא מספר:
המממנים ש לי הם זוג ישראלים, עליזה ומורי קרסלניק. שניהם
היו בעבר רקדנים בלהקה שלי. הם פועלים בארץ וגם עושים חיל
בעסקים ב חדל. הם עושים מאמצים להחזיק את המוסד שלי.

• ומה בדבר המוסדות הישראלים הרישמיים?
מעולם לא קיבלתי מהם סיוע. טענו שסוג כזה של תרבות הם
אינם מסבסדים. לפני שנתיים ע שיתי ניסיון להקמת להקה
בירושלים ולא הצלחתי לקבל תמיכה. הרמתי ידיי ם ונואשתי, עד
שבאו תל מידיי ל שעבר והצילו אותי.

• האם היחס אליך נבע מ אי שי תג של שר־החינוך
והתרבות הקודם?
זבולון המר לא היה כתובת בשבילנו. כאיש דתי. תרבות היתה
מנוגדת להשקפותיו. הוא התעלם ממנה ועסק בחינוך.

• ומחליפו?
יצחק נבון היה מעורב בחיי־התרבות הישראלית. הוא עצמו
נטל בה חלק פעיל. אנו מקווים שאצלו ת^יה לנו אוזן קשבת.

בן־צי־ון ציטרין

במדינה עיתונות אשת שי״ח
המינוי הראשון של
שר״דזביכזחון החדש
ניתן לפעילה־לשעב־של
השמאל הרדיקלי
המינוי הראשון של שר הביטחון
החדש, יצחק רבין, היה צפוי למדי.
העיתונאית ניבה לניר ,39 ,הגיעה עם
ר בץ ל מי שרד כבר ביום הראשון, לטקס
חילופי המישמרות עם השר הקודם,
משה ארנס.
משקיפים וותיקים חייכו לעצמם.
המינוי הזה היה שקוף. לניר, הכתבת
המדינית של יומון־ההסתדרות ד בר.
שירתה את רבין במסירות רבה בחמש
השנים האחרונות. לפני שבע שנים
עוד נמנתה לניר על השמאל הרדי קלי.
ר־א היתה מעורכי ירחון השמאל,
עמדה. השתתפה בייסוד של״י כחברת
מועצת התנועה. היא היתה אשה די
יפה, שמה הלך לפניה כאחת מגיבורות
שי״ח, השמאל הישראלי החדש. ניבה
לניר השתתפה בהפגנות, דרשה ב תקיפות
הגדרה עצמית לעם הפלסטיני
ונסיגה מהשטחים. מישטר המערך היה
מוקצה מחמת מיאוס. לניר נחשבה
כמורדת, מעין רוזה לוכסמבורג של
השמאל החדש.
בשנים האחרונות עבר על ניבה
לניר תהליך של ״התבגרותי׳ מהאידי אלים
הקודמים שלה. היא זנחה את
חותם ועל ה מי ש מר לטובת דבר,
הממוסד יותר, ובזמנה הפנוי התמסרה
.למלאכת יחסי־הציבור של יצחק רבין.
בעיקר במאבקיו הפנים־מיפלגתיים
נגד שימעון פרס.
כהדרגה התחילה לניר להקדיש את
מיטב כתיבתה העיתונאית לשרותו של
רבין. היא זנחה את כל רעיונות השלום,
הגנה על רבין הנץ, אימצה לעצמה גם
את עמדותיו. גם התנהגותו של רבין
במילחמת־הלבנון, התמיכה הפוליטית
והמוסרית שהוא העניק לאריאל שרון,
לא הרתיעו את ניבה לניר. העיתונאית
הזריזה השתנתה לחלוטין. הסימפתיה
האישית שלה לרבין. והחיזורים הנל הבים
שלה גם אחרי רעייתו לאה,
תורגמו לשותפות מוחלטת עם דרכו
הפוליטית. לניר, בת קיבוץ עין־החורש
של השומר־הצעיר, שהתגרשה מבעלה,
הבלש מאיר פלבסקי, פירסמה ב שבועות
האחרונים רשימות מלאות
ארס נגד מפ״ם, ובזכות הקואליציה עם
הליכוד.־

שנים פוליטיקאי זה או אחר, הפכו
לתקופת־מה דובריו הרישמיים, ואז
חזרו שוב למיקצוע הישן שלהם. בכך
הופכת העיתונות לחלק בלתי־נפרד
ממעגל המקח־והמימכר המאפיינים
את הפוליטיקה הישראלית. כוחה
המוסרי לבקר, ואם י ש צורך אף לנגח,
את העסקנים למיניהם, נ שלל ממנה
בהדרגה.
המיקרה של לניר הוא קיצוני
במיוחד. תוך 24 שעות הפכה מכתבת
מדינית מהשורה לפקידה של פו ליטיקאי
בכיר, שהוא ומעשיו היו נושא
מרכזי בכתבותיה.

הכריש הסימפאתי
דולארים למדינה,
ומעדנים למרק
אדם מן היישוב מקשר, בדרך כלל,
כריש עם מלתעות וכל מה שמתבקש
מכך. אולם אנשי מחלקת־הדייג של
מישרד־החקלאות החלו לקשר, לאח רונה.
כרי ש עם מילה הרבה יותר
סימפאתית: דולארים.
הם גילו את הכרישונים השורצים
בעומק רב (עד 1000 מטר) בין חופי
צפון הארץ לקפריסין — ומה שיותר
חשוב — הם גם גילו כי אפשר להפיק
מכל כרי שון כזה איזה 50 דולר פלוס.
נם הכשר. הכרישון הזה (אורכו
— עד מטר; מי שקלו — עד חמישה
קילו) אינו מסוכן לאדם, אך מצטיין
בתכונה אחרת; בכבד־ענק, השוקל,
בדרך כלל. כקילו אחד. ממנו מזקקים
את שמן הסקוולין, המבוקש מאוד
בתעשיית התרופות, במיוחד למחלות־לב
ולסרטן־העור.
אנשי מישרד־החקלאות סבורים כי
אפשר לדוג כ־ 1,000 טון כרישונים
כאלה לשנה, ולהפיק מהם 250 — 200
טון שמן סקוולין, עמם אפשר יהיה
לשבור את הכמעט מונופול על שמן זה
שהיה עד כה בירי היפאנים. וגם
להכניס לאוצר המדינה כמה מיליונים
יפים של דולארים.
למען הדיוק אין הסקוולין המוצר
היחיד שיופק מהכרישוניס. עורם גם
נחשב לחומר־גלם משובח לנעליים.
תיקים וחגורות; בשרם, בעל תכולת
השומן הנמוכה, מקובל כמזון־תינוקות
והסנפירים שלהם מבוקשים מאוד
במיזרח הרחוק, בו מכינים מהם מרק־מעדנים.

שלא כל כך בטוח שכל
מוצרי־הלוואי האלה ייוצאו. ייתכן.

עיתונאית לניר וידיד

יצוא

המורדת התבגרה מהאידיאלים
ציו פ א רי ם. פרשת לניר מעוררת
שוב את השאלה העקרונית, בדבר
העיתונאים והכתבים המדיניים, ה משרתים
פוליטיקאים לפני, וגם אחרי
שהם מקבלים מהם מישרות עתירות־יוקרה.
נסיעות, וכל הצ׳ופארים ה קיימים
בשרות המדינה.
עיתונאים שונים היללו במשך

בהחלט. שיהיה להם שו ק מקומי.
בעיקר שי ש כל הסיכויים שיקבלו
תעודת־הכשר מהרבנות. כפי שכבר
הודיע רב מקומי, צריכים. אמנם.
לבדוק את הדג הזה מקרוב, אבל.
״בהתחשב בכר שי ש לו סנפירים
וקשקשים ותנאי הכשרות לדגה),
ייתכן מאוד שלא תהיה כל בעיה;״

^ יא רי תר היצור המושלם
1 1//ביותר שצילמתי עד היום,״
אמר עליה צלם־האופנה בן לם .״צי למתי
אותה במשך חמישה ימים בים־
המלח ובאילת. היא הגיעה לצילומים
מלנינגרד. שם היא עבדה עם צוות
איטלקי, שצילם את חוברת־האופנה
״לינה איטליאנה״ .ממש לא ייאמן
שהיא רק בת 14 וחצי. איזה גוף: איזו
נשיות!״
אל הובאה לארצות־הברית מאוסט רליה
לפני שנתיים, ועבדה כדוגמנית-
רקדנית וכבשה..אז בסערה את ניו־יורק,
כשהיא הופכת אחת הדוגמניות
המבוקשות ביותר בעיר. אל היא בת־תערובת.
אביה אוסטרלי, ואילו אמה
חצי־צרפתיה חצי פולונזית. זה כנראה
מה שהפך אותה לכל־כך מיוחדת.
חברת גו טקס בחרה בה כדוגמנית

שתרגמן את בגדי־הים לשנת . 1985
(ראה תצלו ם השער ה א חורי).
מספר בן לם; ״השמש אהבה אותה,
ולא היה חשוב באיזו שעה שצילמנו.
היא היתה מושלמת בצילומים, גם
כשרקדה או סתם השתוללה. לא הייתי
מאמין שהיא כל־כך צעירה. שוכנעתי
רק ברגע שגילי תי שבהפסקה בין
הצילומים, כשהיא היתה עייפה, היא
היתה מתחילה ל מצוץ אצבע.
״אין לה שום שקעים ובליטות, והיא
היום מאפיינת את הדוגמנית המבו קשת
לבגדי־ים. הנטיה כיום היא לצלם
בחורה אתלטית, בעלת שרירים וחזה
מפותח. אחת הנראית גם כזו שיודעת
לשחות. זה כנראה בהשפעת האולימ פיאדה.״
לאל
חומת־השיער צירפה החברה
דוגמנית בלונדית יפהפיה, קלי אמברג.

בארצות־הברית
במשך תקופה
עם הזמר רוד

קלי התפרסמה
כדוגמנית שניהלה
ארוכה רומן סוער
סטיוארט.
הצלמים, שארבו לו בכל פינה, הת חילו
לשים לב לעובדה שבחורה בלונ דית
יפה מגיעה באופן קבוע לטיסות
שלו, למרות שהיא דאגה ל ש מור על
מרחק ממנו.
כשהרומן נחשף, עזב הזמר את
הבית, את אשתו אלנה ו שני ילדיו,
ועבר לגור עם קלי.
בסירטון־וידאו שהוצג בכל העולם,
ולאחרונה גם בארץ, הוסרט להיטו
—התאהבות״ —
האחרון של הזמר
שבו מככבת קלי. הסירטון מציג את
הגבר הבודד החי בדירה מפוארת,
וממירפסת ביתו הוא יכול ל צ פו ת( דרך
טלסקופ) אל תוך דירתה של שכנתו

ה דוג מני ת אל
(מימין ולמטה)
וקל אמברג
(בקצה, משמאל),
וידה הזמו
ווו סטיואוט,
באו לוגמן
אח ניגוי־הים
של קיץ 1985
היפהפיה (קלי) .הוא מעביר ימים
ולילות במעקב אחריה, וכמובן מתאהב
בה עד עמקי נשמתו. סיפורו של דויד
המלך ובת־שבע במהלורה מודרנית.
ואכן, באותם חמישה ימים שבהם
צולמו שתי הדוגמניות, להטו קווי־הטלפון
ישראל־ארצות־הברית. קלי
נקראה לא־פעם באמצע הצילומים, כדי
להיענות לצילצוליו של הזמר המאוהב.

חזחו

הפסוקים של תשמ״ד:
תשרי
• יו שב־ראש מיסלגת
העבודה, שי מעון פרם, על
השאלה אם יפרו ש אם מיפלגתו
לא תנצח בבחירות הבאות :״אין
לי תוכניות ש מיפלג תי תפסיר.
זה לא מצוי בלקסיקון שלי״.

• המחזאי יהושע סר בול
על השאלה מדוע בגין אינו
אוהל :״הוא יוד ע בדיו ק מה י ש
בדייסה שהוא בישל״.

• המשורר יהונתן ג פן:

״ולא
תהיה למוות ממשלה

עצמם. מארוקאי לא יי ש א תי־מניה
ועיראקי לא יי ש א סורית.
זאת לא המצאה שלנו״.

טבת
• המחזאי דני הורביץ
על מבקרי מחזהו שי עור מו לדת
:״הם צריכים לזכור שהחזאי
לא יוצר את מזג־האוויר אלא רק
מדווח עליו״.

• יהושע סובול ויעקב
לזר :״שיתוף־פעולה אסטרטגי
— אנחנו את הדם, הם את
התחבושות״.

• תת-אלוף (מיל׳) דב
(״דוביק״) תמרי :״במחנה
השבויים א ל־ אנצר הוקם הפל־מ״ח
של המדינה הפלסטינית״.

• חייב העבודה יצחק
רבין :״הייתי מסתפק בהיותנו
אור ליהודים״.

• הרמטכ״ל לשעבר ר פאל
(״רפול״) איתן :״איל-

פרופסור לי בו ביץ
עבודת־אלילים

לאומית.״

ממשלת

אחדות

חשזן
• האמן יגאל תומרקין:
״אם י ש אהבה גדולה, אהבת אמת
לנצח — זאת אהבת עמוס עוז
אל עמוס עוז״.
• המשורר יב״י. :ממיל-
חמה ופיחות חיינו פוחתים.״

• המישנה לנגיד בנק
ישראל, יקיר פלסנר :״תוכ נית
הדולריזציה היא גאונית״.

מנחב הכהן:

• הרב

״האוצר החליט
חד־צדדית לקו הירוק״.

נסיגה

• הבלשן עידו אבינרי:
״הבנקים
המדינה״.

החמסן

• שר־האנרגיה, יצחק
מודעי :״אם יקצצו במשכורות

י 10י מי שיי ט חופים /
ונציה-יוגוסלביה-קורפו -אתונה/-
כרתים־קפריסץ. החל מ־

$334

* 7י מי שיי ט חופים

החל מ$ 1 9 8 -
פרטים בכל משרדי הנסיעות ואצל-:

כספי בע״מ

השרים והח״כים, ני אלץ לייבא
שרים מחו״ל״.

כסליו
• הדיר מאיר פעיל על
יצחק שמיר :״דויד לוי טוב ממנו,
אך באין ציפור שיר — גם עורב
הוא זמיר״.

• אי ש נ טורי קרתא,
אריה לייב וייספייט :״מה זה
כאן יהודי? יהודי זה חבר קופת״
חולים ש שר שי רי מולדת״.

• העיתונאי שלום רו
חיפה,דרך
העצמאות 0,76ל674444.
לירו שלי ם,ר ח׳ ינאי , 4סל ^ 244266

• סגנית־שר־החינוך,
מרים גלזר־תעסה, על המ שוררת
יונה וולר :״היא פ שוט
מופרעת. בהמה מיוחמת.״

• מנהיג פועלי נמל
אשדוד לשעבר, יהושע
פרץ :״לד ולנסה ע שו ממנו
אלוהים, ויהושע פרץ ע שו ממנו
סמרטוט.״

תן טרמפל חיי ל

רנטגן ופולארואיד
מלא מילחמת לבנון, המצב
הכלכלי היה יכול להיות גרוע
יותר. היינו צריכים לפנות את
קריית״שמונה ולהוריד את נה־ריה
אל מתחת לאדמה״.

שבט
• עורך־הדץ הירושל מי
אורי הופרט :״ישראל
מתש״ח לתשמ״ד — מיו ת־שטאדט
(מדינת יהודים) ליו ד נראט
(מועצת יהודים).״

• בני מין פלד, לשעבר
מפקד חיל־האוויר :״בגין
הוא יהודון שהתחפש בבגדים
של זאב ז׳בוטינסקי.״

• •טר־המיסחר-והתע-

זנפלד :״אספקת החשמל בכל
רחבי הארץ חודשה. לי קוי המ אורות
נמשך״.

תל-אביב,רחיב 1יהודה ו.טל 664902.

עיתונאי אבר מוביץ

• ח״ב אגודת־ישראל
מנחם פורו ש על מיזוג־גלויות
:״הרי גם בני עדות-
המיזרח מתחתנים בינם לבין

שיה גדעון פת :״בקואליציה
של 64ח״כים כל ממזר הוא מלר
ומכתיבים ל ר הכל

בו עז אפלבאום, עוז רו
הפרלמנטרי של שי מי
עון פרס :״אני י ד ימינו. עוזר
לו בכל מה שנדר ש ממני. עוד זוג
עיניים, עוד זוג ידיים, אוזניים
וראש״.

• המתנחל אלקים הע-
צני על עקירתו לקריית־ארבע:
״אין לי כיפה על הראש, אבל
הייתי חדור בהרגשה שהמשיח ואיננו השער על מתדפק
פותחים״.

• יושב-ראש הנהלת
״מוסיאון הארץ״ ,רחבעם
(״גנדי״) זאבי, על העיתונאים:
״הם גי לו שהדם שלי מתוק ומאז
לא מפסיקים ל מצוץ אותו״.

אדר א
• ח״ב העבודה רענן
נעים :״אי־אפשר להפיל את
הממשלה. היא כבר שוכבת על
הקרקע•״

6שר־התיקשורת, מ־העול
ם הזה 2456

מה הם אגרו זה על זה וזו עד 11
רדביו״מוטקה״) ציפורי, על
מילחמת לבנון :״אפשר לומר
שאכלנו אותה.״

• הפרופסור יוסף אג סי
:״היריב הפוליטי האמיתי
להשקפת־העולם ש לי הוא ה שקרן.
ואת אומרת, ח״כ ישראלי
מצוי

ראש־הממשלה י צ חק
שמיר :״אני נאמן באופן
אבסולוטי לעקרונות, אך ג מי ש
בטקטיקה ובאמצעים.״

• מזכ״ל

ההסתדרות,

ירוחם משל :״הוא גזר על
עצמו מיתה עוד בטרם הורשע
בקלה שבעבירות.״

• העיתונאי אמנון א בר
מוביץ :״אריק שרון כנראה
כן אחראי למילחמת לבנון, אבל
לא אחראי למעשיו.״

אדר ב
• סגן־שר-האוצר, חיים
קופמן :״בני עדות המיזרח
להוטים אחרי מכשירים אלקט רוניים
חדישים החל מווידיאו
וכלה בווקמנים משוכללים, אבל
כאשר מדובר במישמרת שניה או
בשעות נוספות שום דבר לא
עוזר, הם רוצים לצאת לבלות.״
• המשורר יב״י :״תש מור
לי ואשנור לך אינן מעידות
בהכרח על חברות ומוסר.״

לקרוא לבוחרים שלנו להצביע
עבור ממשלה ימנית, שי ש לה
שתי ידיים שמאליות?״

• חייב הליברלים יצחק
ברמן :״מהמיפלגה הליברלית
נשאר רק השם״.

• אריה נאור, ל שעבר
מזכיר הממיטלה, על השאלה
מדוע לא הצביע בעד שרון
במרכז חרות :״יש לי 600 סיבות
טובות לכך.״
אייר טופז:

• הבדרן דודו

״שרון עכ שיו בדיאטה. הוא אוכל
רק שמיר קצוץ.״
• עזר ויי צ מן במסע הב חירות
שלו :״שימעון פרס אומר
שיספח את ביקעת הירדן. תהרגו
אותי, ואני לא מבין איפה פה !
הפשרה הטריטוריאלית״.
• הדיר יוחנן באדר על
הליכוד :״שבע שנים הם היו
בממשלה. ב שיל טון — אף לא
יום אחד. הם עדיין חיים במח תרת״.

הבדרן ספי ריבדין:
״אתמול ראינו בתשדירי המערר
שתי שלי שיו ת: שלי שיי ת הגשש
ו שלי שיי ת החיוור״.
• שי מעון סרס :״קרי-
אות־עידוד מביכות אותי יותר
מעגבניות רקובות״.
• יצחק ר בץ :״לא ניתן
אף פרוטה לקרנפי שומרון״.

למחזיקי

שראכרט

חייג טלציט 287651,־03
ל מ סי ר ת מו ד עו ת לו ח, מו ד עו ת
מ סג רתו מו ד עו תמשפח תיו ת
ב ש עו ת 17.00- 8.30

• ראש ר שימת ש״ס,
יצהר פרץ :״אס ליטאי לא
יכול לייצג חסיד גור, וחסיד גור
לא יכול לייצג ויז׳ניצאי, אז איך
שני אלה יכולים לייצג תימני או
מארוקאי?״

כותב* שידה 31ד1זהו!ו

המעוניינים שפרי עטם יופיע בספר פרטי, או בקובץ
ישלחו החומר שברשותם ל ״ סער הוצאת לאור.
שד׳ עמנואל ,15ת״א — מ״ד 26243 תל־אביב.

• גד יעקובי, מועמד
המערך לתפקיד שר־האו־צר
:״הופתעתי. ציפיתי שה
המתאימים
יוזמנו למערכת!

ניצחון של המערך יהיה החלטי״.

• העיתונאי שלום רו זנפלד
:״עם כל־כך הרבה לשו־

,מודעות בטלפון

• כתב הטלוויזיה י ש ראל
סגל על מרדכי ציפורי,
שלא נבחר לכנסת ה־ז : 1״מעולם
לא שילם שר־תיקשורת מחיר

לכל הע תוני ם
״ ^ בכרטיסיאשר אי ב מ חירי המערכתי
8ט$ <:1א£א01

^ • שוהנ מו

* 1אסוז*אז0זאו
0ז15* * 611

• הרב מנחם הכהן:
״את דיו קנו של הרמב״ם הפכו
ל ש טר אינפלציוני ואת מישנתו
להסכם קואליציוני.״

שרות ת.ד. ללא תשלום ־ חניה חופשית במקום

פרסום

• ח״ם חדיש ציארלי

אידיאל

ס 227117/8־03

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

שר מודעי
להוריד את הגופיה
נות מאזניים שום קואליציה לא
תלקק דבש״.

• העיתונאי עמוס קינן
מחזאי סובול
הדייסה של בגין
יקר כל־כך עבור שיחת טלפון
אחת״.

• שר־האנרגיה, יצחק

חיים תעסה־גלזר
בהמה מיוחמת
ביטון על ח״כ הליברלים צבי
רנר :״מה הוא עושה בכנסת? הוא
לא שומע, לא רואה ולא מדבר״.

י • הפרופסור

ישעיהו

ליבוביץ :״התחיה היא תנועת
אלילים מובהקת, וחנן פורת זה
הוא עובר־אלילים ממש.״
• הצייר יאיר גר בוז על
מכת המקומונים החדשים :״אל
שתגיע עד אדם תשפוט למקומון״.

ניסן
• ח״כ אגודת־ישראל
אברהם שפירא :״לא חשבתי
שפוליטיקה זה בדיוק דומה
לא האמנתי או לתעשיה,
שהמרחק הוא כל-כך גדול״.

מודעי, על תביעות חרות מה־ליברלים
:״תלשו לנו את חולצה,
הפשיטו לנו את החליפה ואת
המעיל הסרנו בעצמנו. כאשר
סירבנו להוריד את הגופיה, אמרו
לנו — אתם קשוחים״.

סיון
• הפרופסור

ישעיהו

ליבוביץ :״חוט דק אל הבית
הלבן ואל הקאובוי היושב בו הוא
המישענת היחידה שלנו״.

• אברהם

בורג על עצורי המחתרת :״הם
מרצחים בכוח, צמאי־דם בפועל,
מחסלים פליליים. על מיזבח
קדושתם הכוזבת הם יקריבו את
כולכם, עד האחרון, בלי רחם.״

• העיתונאי שלום רו זנפלד
:״ההיסטוריה שופטת
מנהיגים גם על־פי הדרך שבה
הם יוצאים מתוכה״.

• העיתונאי מאיר עו זיאל
:״דמותנו המוסרית נהר

העיתונאי אמנון א־בר
מוביץ על מגיפת סיקרי

סת. עור מעט נהיה דומים לבני־אדם.״

דעת־הקהל
:״מסקרים באת ואל
סקרים תשוב.״

• הסופר אמנון ש מו ש

• ח״ב העבודה יצחק
הבין ליצחק נבון, אחרי

על ממשלת הליכוד :״זוהי
ממשלת הבנק, הטנק והפאנק״.

תמוז

שוויתר על ההתמודדות :״אני,
כמתמודד מיקצועי, אומר ל ו —
חסכת לא מעט עוגמת־נפש״.

• העיתונאי אמנו־ א
התחיה

צבי

״איד
אנחנו

יכולים

בר מוביץ :״את פרס מצלמים
בפולארואיד ואת בגין ברנמגן״.

• חייב
•טילוה:

העול ם חוה 2456

על תמיכתו בממשלת־אחדות:
״חלפו עברו הימים הטובים
שבהם י כו ל ת׳ ע דיין לבחור בין
הדבר והכולרה״.

• מנהיג מסיים יעקב
חזן, המתנגד לממשלת אחדות:
״עדיף להיות באופוזיציה עם
ראש זקוף מאשר בקואליציה על
הבירכיים״.

• המשורר יהונתן ג פן
:״חצי העם הצביע בעד לחם
וחצי בעד שעשועים״.

• חייב העבודה אבא
אבן :״שרון הוא הפיל היחיד
בהיסטוריה שסוחב על גבו את
חנות־החרסינה שלו״.
א לז ד

• שר-התחבורה, חיים
שריר:
על אברהם
קורפו
״ששר־התיירות לא יבלבל את
העיגולים״.

• הרב משה לוינגר:
״אני סבור שי ש ל שלו ל מהער בים
את זכות ההצבעה.״

אברהם

• התעשיין

(״בומה״) שביט :״הם רבים
והמדינה נגמרת. רומא בוערת
והם מנגנים בנבל״.
• גד יעקובי :״לא נותר
לנו אלא לעמוד דום לזיכרנו.
מכרנו את הכל״.

• המנחה

מני

״ממשלות י שראל הגשימו
מ״ד את החזון החיוני של
אורוול. נפטרנו מממשלת
וקיבלנו במקומה את
החיות.״

פאר:
בתש־ג׳ורג׳ 1984 חוות

חייב דויד מגן על
׳טמיר :״הוא גמר את הקאה־יירה
שלו״.

הלב שלן שווה בדיקה!
בו + 35

הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך 11311 שווה את זה .
בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ (ארגומטריה),
בדיקות מעבדה.

דברי או ת

בית הרופאים,ריינס 18 פינת פרישמן תל־אביב
טלפונים 03-244294,03-221227 :

החי

וה היה 0911113ה 1ה שהיה
גליון,.העולם הזה״ ,ש הופיע ה שבוע לפני 25 שנה — גליון
ראש־השנה תש״ך — סיפר, בכתבה המרכזית ,״שתי

פנים למראה״ ,על ביקור בבפי ם־ הטירוניות של צה״ל ועל
כך ש ה טירוניו ת לא כל־כך התפעלו מהמזון הצה״לי:
תפוחי־אדמה קרים, ש עו עי ת קרה ו דג פילה. אבל הן הודו שהתה טוב, בכל זאת
• עמודי ם רבי ם בגליון הוקדשו ל אנ שי השנה, ב מי קצועו ת השונים, ביניהם על
יהושע בר־יוסף, שנב חר ל אי ש הסיפרות, בז כו ת ספריו המצויינים (אם כי
האירוטיים עד כדי כך, שב חיר תו הוכתרה ב כו תר ת ..אלוהים במיכנכיים״).

6 2 5 2 0

תשרי:

הסבה מקצועית

ף* תל־אביב הובא פקיד בנק הודה לבית־המישפט,
ול שעבר
אלף שקל, מכירת
בגניבת 72
מניותיהם של לקוחות לל א ידיעתם
והפעלת חשבונות פיקטיביים לזכות
עצמו, הצליח ל שכנע את השופט
להורות לעיתונאים, אשר נכחו במקום.
שלא לפרסם את שמו, מכיוון שהוא
עומד להתקבל לעבודה במס־הכנסה.

ב ש בו עשע בר 25 ,שנה יו ת ר מאוחר. זכה בר־יוסך בפרס ביאדיק • שער
הגליון: אשת־השנה יעל דיין( אחתמש לו ש נשות־השנה ב־ 34 השנים שב הן
בחר ..העולם הזה״ באיש־השנה. השתיים האחרות: גולדה מאיר בתשל״ב
וגאולה כהן בתש״ם).

האשה והקצין ה
מיספר הטלפ1ן של רחב הזתה

אלופי המחר

פצצת־הזמן
פרברי אתונה (רו מן מאת
מו רי ס פולי טי. הו צאת עם עובד,
314ע מודי ם) מהווים את שדה־הקרב
האחרון של לוחמי החירות היוונים,
הנלחמים במשתפי־הפעולה היוונים
עם הנאצים, ערב שיחרורה של יוון
על־ידי בעלות הברית.

לכסף אין ריח

״העולם הזה״ 1148
ת ארי ך30.9.1959 :
עו שר
״שנת
ובט חון!״
שלו ם
והצלחה!״ אלה הם נו ס חי ה בר כו ת
לשנה־טובה. או ת ם קוני םאצל
בלי ר ה
ב ר חו ב 20
הרו כלי ם
ו שול חי םלכל הי די די םוה מכרי ם.
הא ם הם באמת רו צי םלקבל
דוו קאבר כו ת אל ה! כמה אי שי ם
נ תב ק שו לגלות. וגילו. מה הי א
מי ש אל תםה אי שי ת לשנת תש ך:
• פרופסור ייגאל ידין :״אני
מקווה שבשנה הבאה תתגלינה
מגילות גנוזות גם בחופי ים־המלח!״

התקציב בעזרת השם. כל שנה אני
ממציא שם אחר למס.״

• הבלש

הפרשי

דויד

אלמוג, בחודש סיוון :״איפה
שאתה זורק אבן במדינה, אתה
פוגע בגנב. והוא יגנוב גם את
האבו״.
השתתפו בו נציגיהם של שלו ש
זרועות צה״ל — חילות האוויר, הים
והיבשה. מילחמה מודרנית שוב אינה
מלאכתו של מצביא מזהיר בלבד:
חיונית לא פחות היא עבודת מטה,
והאומר עבודת מטה — אומר בראש
וראשונה שילוב־זרועות.
מסורת קורסים היא, בדרך־כלל.
אכזרית לחניך. אפילו כאשר המדריך
מתחשב בו ומעריך אותו, הרי בעיני
האפסנאי, הטבח, הפקיד, אין החניך
אלא חניך פשוט. לא כן בפו״ם. פיקוד
המחנה וסגל המדריכים שוחררו
לחלוטין מן הטרדות הנוהליות
הרגילות, והחניכים זכו ל שירו ת
המגיע לגנרלים. ההוצאה על כל
חניך: אלפים רבים של לירות.

1 5 2 -

אדר בי:
מירון בן־יהודה החדש
ף י תל״אביב פירסמה התנועה
^ .למעןארץ ־ישראל טו בהר שי מה
ראשונה של -ביטויים מעליבים,
שאנשי־ציבור מחליפים ביניהם, שכל לה,
לפי סדר האלפבית: בוגד! גזען!
דגנראט! טיפש! ליצן! מוקיון! עז־מצח!
שקרן! ואתה
קשקשן!
פאשיסט!
תיאטרון־אבסורד!

(יסן:
עד ראטפת, אטפור
ף אום אל־פחם גנבו שני נערים
^ כלב, שחטו אותו, הוציאו את כבדו
ומכרו אותו להורתם ככבד״עגל,
התוודו על מעשה־המירמה שלהם,
למחרת, כאשר הוזמנו לארוחה חגיגית
בבית הדודה, שבה הוגש. כמנה
עיקרית. כבד מטוגן.

אייר:

כסליו:
מר שבטוח -בטוח

יש ביצים

ך * ת ל ־ אביב נשאל קצין־ מילואים,
כ שבר שותו תת־מקלע
* שנ ע צר
קלצ ניקוב. אלפי כדורים, שני רימוני־יד,
נפצים. פתילי־הצתה, אפודות־מגן.
מצנחים ומיזרניס צבאיים, לשם מה
דרו ש לו כל הכמות הזאת של ציוד
לחימה וציוד צבאי, השיב במילה אחת:
״שיהיה!״

ף • בריסל, בלגיה, גילה דוח השוק
שעה כי המשותף,
* האירופי
שתושב מדינות השוק צורך בממוצע
238 ביצים לשנה. אלופי צריכת
הישראלים, הם בעולם הביצים הצורכים בממוצע 405 ביצים ל אי ש
לשנה.

טבת:
זאת דא בושה.
וכר הכבוד!
ף* פתדדתיקווה התנפל צעיר על
*אשה מבוגרת, משך בשערותיה,
ניסה לחטוף את תיקה מידה, הירפה
ממנה בזעקת־כאב כאשר היא בעטה בו
ומיהרה להסביר לאנשים שהתאספו
במקום ל ש מע זעקות הצעיר :״בעטתי
בו במקום שיאני מתביישת להגיר!״

חידון התנ״ך :״אני חושב שאדם
יכול להיות אינטליגנטי מאוד גם
מבלי לרעת את מיספר־הטלפון
של רחב הזונה.״

• שר־האוצר לוי אש כול,
בחדש אדר ב׳ :״אני מאזן את

• המשורר אברהם ש־לונסקי,
בחודש תשרי. בעיקבות

בחודש סבת:
אל־על.
מנהל
״המטוס הוא כמו אשה; ערכו פוחת
לא בהתאם לניצול, אלא בהתאם
לגיל״.

ך* תל־אביב נכנס אדם לבית־ל
שימוש ציבורי, גילה יד נדחפת
לעומתו מתחת לדלת־התא, דרך על
היד, הותקף על־ידי בעל היד, אשר
התפרץ לתא, נ שך את ידו של האדם
שישב בתא. תפש במיכנסיו המופ שלים,
שלף מהם 10 אלפים שקל
ונמלט עם הכסף.

סיוון:
עוסק מורשה

6151151
• אלוק אפרים בן־ארצי,
הקורס מסיימי יצאו כאשר
לחופשה קצרה, לפני שיבוצם מחדש
במערך הפעיל, בחן אותם בקפדנות
אחד האלופים שהוזמנו לטקס.
״האלופים של מחר,״ ברך אותם.

״זה בעלי!״ קרא קול נ שי מלא
גאווה.
קצינים בכירים של צה״ל, נספחים
צבאיים זרים במרי־שרר, הרמטכ״ל
חיים לסקוב — כולם צחקו בטוב־לב
למשמע הקריאה הנשית. הבעל, נבוך
במיקצת. קיבל מירי הרמטכ״ל תעו־דה
מגולגלת, המאשרת כי סיים את
פו״ם. בית־הספר לפיקוד ומטה של
צה״ל.
בשני נאומי ברכה שקדמו לח לוקת
התעודות הוזכרו נשותיהם של
המסיימים. בלעדיהן, אמר מפקד בית־הספר.
אלוף־מישנה יהודה פריהר. לא
היו החניכים מצליחים לשאת את
מעמסת הקורס בן השנה. חניך.
שדיבר בשם הקורס. הסכים איתו בכל
לב. גם אשתו ישבה באולם.
היתה זאת, לכל הריעות, שנה
מפרכת. הקורס, החמישי מאז יסוד
פו״ם ב־ . 1954 הכשיר קצינים בכירים -
— בדרגת רב־סרן וסגן־אלוף —
שייתפסו. בבוא העת, את הפיקוד
העליון של צה״ל.
העיקר: שילוב זרועו ת. ה קורס
האחרון הביא עימו חידוש:

ולהמתין עד שייצרם הטיבעי יגבר על
כוח התאפקותם.

היוו רק פן אחד באימון
הפרט של טירוניות צה״ל,
מחזור קיץ תשי״ט. הן גם הוכשרו להיות, בין השאר, טכנאיות״שינייס,
אלחוטאיות ושלמות(של כסף) .למרות שמיטותיהן באוהלים היו מכוסות
חול. הן לא נמנעו. כפי שסיפרו לצוות העולם הזה מלישון עם קומבניזון.
,,כמו סילבאנה מנלאנו ״.הכוכבת האיטלקית של הסרט ה או רז המר.

צעירות ורובים ציניים

מורים פוליטי מזהה עצמו, כמעט
במישרין, עם גיבור סיפורו, מאכס,
משורר ואינטלקטואל חלוש, המצט רף
ללוחמי-המחתרת האתונאים כמ עט
ברגע האחרון.
סיפורו של פוליטי, שהצטרף
ל קיבוץ אפיקים אחרי עלותו ארצה
מיוון(והעלה מחזה לא מצליח ביותר,
מעיינה, על בימת הבימה) .טומן
בחובו, כפצצת־זמן הרסנית, את
הניפוץ המוחלט של האידיאלים של
התקופה.
גיבורו, מאכס, נדרס על־ידי המון
מפגינים ביום שיחרורה של אתונה,
לא לפני שהוא זוכה באשתו של גיבור
המחתרת, המשלם בחייו על אמונתו
בחבריו.

• ח״ם חירות ד״ר שמ שון
יוניצימן :״סוף־סוף חינוך תיכון
חינם לכל העולים ומעוטי היכולת!״

• אבא אבן, נשיא ״מכון
וייצ מך :״לשאת הרבה פחות
נאומים מאשר נשאתי
מעשר השנים האחרונות!״

בכל אחת

• המשוררת וכתבת ״קול
העם״ ,חיה קדמון:

״דבר אחד —

• מזכיר ההתאחדות לכ דורגל,
יום ן 8דגן :״לזכות בפרס
הגדול של מיפעל הפיס — 30 אלף
לירות ישראליות!״

• מזכיר אגודת העיתו

הם רוצים באמת
•-שנה

• שחקנית התיאטרון ה קאמרי
חנה מירון :״לעבור את
בחינת הנהיגה שלי!״

תמוז:
סרט שחור. לא בחול

^ תל״אביב הדביק אלמוני, תחת
* כרזת־בחירות שאמרה ״העם רוצה
ליכוד״ ,כרזת פירסומת לסרט־הסכס
רוצה. אבל מפ חד ת!

שבט:

^ ת ל ״ אכיב התלוננה אשה, בעת
^ שהגישה תביעת גי רו שין מבעלה,
שהוא מתעלל בה, מאיים עליה, מתקיף
אותה והחל מהחודש ה שלי שי לני שו איהם
משכיב ביניהם במיטה דרך קבע
את כלבו, מחבק את הכלב ונרדם.

עיסקת־חליפץ
^ ת ל ״ אביב החליט בעל חנות *
ירקות לתרום את חלקו לתיקון
המצב במשק, תלה על חנותו של ט
שהכריז :״אני ירקן. לא יקרן!״

שבו־גוריון יירד!״

נאים, משה רון :״מיזוג־אוויר ל בית
סו קולוב(בית העיתונאים)!״

טו ב ה ומאושרת!״ ״שנת

ף* קריית־שמונה ערכה המיש־
* טרה חיפוש בביתו של. צעיר,
גילתה ארבעה אקדחים, שתוקף
הרשיון להחזקתם פג; רובה־ציד,
שתוקף הרשיון להחזקתו פג; רובה־אוויר,
שתוקף הרשיון להחזקתו פג גם
הוא, ורובה צבאי א ם־ .16 שאותו
בר־תוקף,
בר שיון הצעיר החזיק
בהיותו, מה ש קרוי ב ל שון צה״לית,
״תושב קו־העימות״.

אדר אי:

א דו ר:

המוח היהודי
ממציא פטנטים
ף• צה״ל הגיעה הפרקליטות הצב *
אית למסקנה, כי אי־אפשר להא שים
בסירוב־פקודה חייל המסרב לתת
דוגמת־שתן לשם גי לוי נטילת סמים,
כאשר הוא טוען שאין לו שתן, ביקשה
ל שקול את האפשרות לנעול את
הטוענים טענה זאת בחדר־השירותים

ירצו, יאבדוו המישטרה מצאה
ך * ת ל ־ א בי ב
*בביתה של אישיות ציבורית גרעיני
קנבוס (שמהם מופק חשיש) ,ברקה
אותם במעבדה של המחלקה לזיהוי
פלילי, גילתה כי הגרעינים מעוקרים,
קיבלה את הסבר האישיות, כי הגר עינים
משמשים מזון לציפורי־הנוי
אשר בביתה.
העול ם הזה 2456

1ה לא מחו״ל.זהגלי

עיל^לגזגד. ג לי

:ממא

וי מרי עקב סון ט מיר

2ן ר\;,

^ ר ^יי

שח 13 פלירט
טסחק 5להגנת השיער.
ודאי חשבת לעצמך איך לשמור על השיער, איך
להגן עליו מפני השמש ואיך לדאוג שישמר בריא
ויפה באקלים החם. המדענים שפיתחו את שמפו
פלירט מצאו בשבילך את התשובה.
שמפו שיתאים לשיערך׳
בנוסף לתכונותיו הרגילות מכיל השמפו
(מ£ד_1רו וזסדסשדסוזק אט5ן. באמצעותו הוא
מסנן את קרינת השמש הפוגעת בשיער, מונע דהיית
צבע השיער, מוסיף לו לחות החיונית לתנאי
האקלים בארץ ושומר על הברק הטבעי של שיערך.
=וק - 5אינו חידוש קוסמטי בלבד; זוהי תשובה
אמיתית לבעית נזקי האקלים.
לבחירתך שמפו פלירט ב 3-סוגים; לשיער רגיל
ויבש, לשיער שמן, נגד קשקשים, וכן, פלירט מעצב
ומרכך שיער(קונדישינר) כולם מכילים?קם להגנה
מפני פגעי האקלים. עכשיו את יכולה כבר להתחייל
לפלרטט עם השמש.

במבצע היברנת 30 הנחה.

מ ט מגי טיבדאפ3ל\ ר ״ ל

ת׳׳נ נ ״ ת גויי ט ר.

שיחר
מאחרי המירקע
נקמה מתוקה?
מאיר שליו מסתובב כבר חודשים רבים
ללא מעשה. השבוע, באישורו של מיכה
לימור, עורך השבוע יו מן אירועי ם, הכין שליו
כתבה מקיפה לסיום שנת תשמ״ד. הוא הראה
בכתבה כי שנת תשמ״ד הסתיימה, וכי כל
הנבואות השחורות והקללות שציפו שתפיל על
עם־ישראל לא התגשמו.
כשנודע לאורי פורת על כך, תבע לגנוז את
הכתבה מייד. הוא החליט שלא יתכן שתהיה
תזוזת עובדים ממחלקה למחלקה ללא סדר,
ובעיקר ללא אישור, ובעיקר בגלל העובדה
שמחלקת־החדשות משופעת בכתבים, ורובם
מסתובבים במשך שבועות ארוכים ללא עבודה. זו
היתה הסיבה הרשמית.
עובדים במחלקת־החדשות טענו השבוע, כי
ההחלטה של פורת לדחות בינתיים את כתבתו
של מאיר שליו לזמן בלתי־מוגבל היא נקמתו
בשליו. לפני שבועות אחדים התנהלה מילחמה
חריפה בין השניים מעל רפי העיתונים. שליו כתב
לפורת מיכתב גלוי בעיתון, שבו הכפיש את שמו
ותקף אותו קשות. את זאת, כך אמרו במחלקת־החדשות,
לא יכול היה פורת לסלוח.
הכתבה, בכל אופן, יושבת במחסן, מוכנה
לשידור.

הפסקת אש
הפסקת־אש הושגה במאבק על תפקיד הכתב
לענייני־מיפלגות של הטלוויזיה.
אורי סירת, מנכ״ל הרשות, זימן מייד עם
שובו מן האבל על מות אמו, את כל הנוגעים
ברבר: טוביה סער, מנהל הטלוויזיה, יאיר
שטרן, מנהל מחלקת־החדשות, מיכאל
קרסין, עורך מבט ואת ניטים מישעל, וביקש
ממישעל להמשיך בתפקידו זה.
מישעל הסכים לחזור לתפקידו, אך בינתיים
יצא לשירות־מילואים, והתחיל מאבק על מילוי
מקומו. אורי׳פור ח החליט כי אינו רוצה לקבוע
תקדימים בנושא זה, כשהמאבק בין המנהלים
הסתובב בין יגאל גורן לבין דן רביב. כפשרה
הוחלט שישראל סגל ימלא בינתיים את מקומו
של מישעל, הן בגלל כישוריו הרבים, משום
שליווה באופן צמוד את מערכת־הבחירות והוא
מעורה בשטח, הן משום שסגל הבהיר כי אינו
מעוניין לקבל את התפקיד בקביעות.

סיור לימודים דמגכ״ד
אורי פורת, מנכ״ל רשות״השידור, יצא
השבוע לסיור של שבועות אחדים בתחנות־טלוויזיה
גדולות באמריקה. פורת עומד לבדוק
שם, בין השאר, אפשרות לשידורי־בוקר של
הטלוויזיה הישראלית.

מיסדו המפקד
רון בך־ישי, מ פ קד׳ גלי־צה״ל,
החליט.השבוע לתת אופי צבאי אמיתי
לתחנה. הוא נתן הוראה לעובדים לנקות
ולצחצח את התחנה מן המסד עד
לטפחות.
העובדים עמלו במשך יום שלם —
כתבים, מפיקים, עורכים וכל השאר —

מפקד גן־י שי
ני קיון בנו סחצב אי
כשמדי כמה שעות עובר המפקד ובודק
את רצינות הנקיון.
הוא החזיק את העובדים בתחנה עד
השעות המאוחרות של הערב, עד
שהמיסדר היה ל פי טעמו הצבאי.

העולם הזה 2456

מילוזמה בצה״ל
מה שקרה השבוע על המירקע — אולי
נכת יותר לומר: מה שלא קרה השבוע על
המירקע — ב עני ץ סיקור הטבח בכפר
הלבנוני סוח׳מור, הוא רק חלק ממדיניות
חדשה של הרמטכ״ל לגבי סיקור האירועים
בלבנון. ל פי הוראות חדשות, י ש למנוע עד
כמה שאפשר את סי קו רו
הקצינים העובדים במישרד דובר־צה׳ל
נתבקשו לבדו ק את כל פניות הכתבים
להיכנס ללבנון, לברר מי הם. ,הלנו או
לצרינו.״ ניתנו הוראות לקציני־צה״ל באחור
הצפון לדבר עד כמה שפחות עם עיתונאים.
ביום הטבח עצמו היה סיור־מטעם של
הכתבים הצבאיים בדרום לבנון. תוכננה
לכתבים פגישה עם תא״ל שלמה איליה.
מפקד־יחידת־הקישור של צה״ל בדרום־לבנון,
ועם מפקד הכוחות־הדרום־לבנונייס. אנטואן
לחאד.
במהלך הסיור נודע לכתבים על האירועים
בסוח׳מור, והם רצו לצאת מייד למקום. אבי
רגב, קצין־בכיר מיחידת דובר צה״ל מזל*
אביב שנלווה אל הכתבים, השיג בעמל רב את
האישורים הדרושים, והכתבים התחילו לנסוע
לכיוון הכפר. אך באמצע הדרך, כשהיו
סמוכים מאוד למקום, נמנעה מהם הכניסה
לכפר, לפי הוראת הרמטכ״ל. הכתבים נאלצו
להמשיך בסיור ל פי התוכנית הקודמת, כש־בינתיים
טרחו חיילי צה״ל להביא את גופות
הטבוחים לקבורה ולהחליק את השטח,
באותו הזמן היתה מסיבת״עיתונאים של
צה׳׳ל לעיתונאי״הצפון ברמת הגולן. במהלכה
נודע לכתבים על הטבח, ועל כך שהפצועים
מועברים לבתי־החולים בנהדיה ובצפת. הם
הפסיקו את מסיבת־דעיתונאים וחשו לבית־החולים
בצפת. כשהגיעו לשם חיכו להם
קציני צה״ל ואנשי ביטחון־שדה, ואמרו להם

עובדים בטלוויזיה מתרעמים על נסיעתו
דווקא עכשיו, כשהמצב הכלכלי והפנימי בתוך
הרשות כל־כך קשה .״כשהטלוויזיה הלימודית
עשתה את ק רו בי ם קרובים,־ אמרו השבוע
העובדים ,״הם שלחו ל חדל את הבימאי והמפיק.
הם צריכים ויכולים ללמוד. מה פיתאום
הטלוויזיה הישראלית שולחת את המנכ״ל?״
בדרר לארצות־הברית עשה פורת חניית־ביניים
בלונדון, ונפגש שם עם אלכם גילעדי,
אחד המועמדים לתפקיד מנהל־הטלוויזיה.
את פורת יחליף טוביה סער לכמה ימים,
ואחר־כך גידעון לב־ארי, מנהל־הרדיו, כשהואיחזור מחופשה בחו״ל.

אסיפת חירום
השבוע התקיימה בטלוויזיה אסיפה נרגשת
של המפיקים וחלק מן העובדים העיתונאיים.
מזה חודשים ארוכים ישנה אווירת־נכאים
בבניין הטלוויזיה: עשרות עובדים ותיקים
ומוכשרים מסתובבים באפס־מעשה: באים בבוקר,
דופקים כרטיס, לא עושים כלום והולכים הביתה.
בשבועות האחרונים מרבים לדבר על קיצוצים
ברשות־השידור, דבר שהקפיץ את העובדים
ממקומם. העובדים לא שכחו עדיין את הצעתו
של אורי גורת, שבאה זמן קצר אחרי שנכנס
לתפקידו, לסגור את הטלוויזיה לתקופה של חצי
שנה כדי לערוך סדר, ובעיקר כדי לחסוך כספים.
פורת, מצירו, גנז בעתיים תוכנית זו, אך
העובדים טוענים כי במעשיו הוא מתקדם לקראת
מצב כזה. ביטולן של תוכניות המגאזינים, שהיו
אמורות למלא מחדש את המסך, היה רק הקש
ששבר את גב הגמל. העובדים מרגישים כי
ההנהלה אינה עושה דבר כדי לשנות את המצב
וכדי למצוא להם עבודה: כוודאדם ישנו, ציוד
ישנו, רק עבודה אין — כך אומרים העובדים.
העובדים מבקשים מן המנהלים להגיש מייד
תוכנית לטווח הארוך והקצר, להפסיק להתקשר
עם גורמי־הפקה חיצוניים ולהשתמש בעובדי־הרשות;
לתת יותר סמכות למנהלי־המחלקות;
להפעיל סוף־סוף את המצלמות האלקטרוניות,
דבר שיחסוך לרשות כספים רבים.
העוברים מתרעמים על כך שנושא חוסר־התקציב
הפך נשק נגדם, וההנהלה שולפת אותו
בכל מקרה של סיכסוך, או כדי לברוח מהחלטות
חד־משמעיות על תוכניות לעתיד. והראיה:
באותו היום שבו התקיימה האסיפה, נמצא
פיתאום, י ש מאין, תקציב של 70 אלך דולר
למחלקת התוכניות לילדים,
העובדים טוענים כי המחלקה היחידה
הממשיכה לעבוד כל הזמן ולהפיק תוכניות היא
מחלקת הדת.

שהשטח הוא. שטח צבאי׳ ,ואסרו עליהם את
הכניסה למקום.
באותו הזמן ביקש מוטי עדץ, כתב־הטלוויזיה
באיזור הצפון, אישור מדובר־צה״ל,
יעקב אבן, בתל־אביב, להיכנס לבית״החולים
בנהריה ולצלם שם את הפצועים. האישור
ניתן, עדן נסע עם צוות לביודהחולים. אך
כשהגיע לשם התברר לו שאין אישור לצלם,
וכי גם בית־חולים זה הוכרז כ-איזור צבאי״
סגור.
ד״ר אליצור חזני, מנהל בית־החולים,
התרעם על ההחלטה. עוץ טילפן שוב ל ח בר
צה״ל, ושאל למה אין נותנים לו להיכנס,
למרות שי ש לו אישור. דובר־צה״ל הודיע א
שאסור להיכנס. עדן ניסה שוב, מאוחר יותר
באותו הערב, להיכנס ולצלם את הפצועים,
שאינם חיילי צה״ל ואף לא חיילי צד״ל, אלא
אזרחים לבנוניים פשוטים, אך לא ניתן לו
אישור לכך.
זו אינה התקרית הראשונה בין הטלווחיה
הישראלית ודובר־צה׳׳ל. העניינים ב ץ שני
גופים אלה עכוחם כבר מזה כמה שבועות.
כשדובר־צדדל מנסה בכל כוחו למנוע צילום
פצועים בבתי־חולים בצפון.
במי לי ס, כתב־עם
צוות בקריית־לאישור
לחמס
צד״ל. שקיבלו את
לא קיבל אישור

תקרית אחרת קשורה
הטלוויזיה, שישב יומיים
שמונת כשהוא ממתין
לנבטיה ולצלם את חיילי
השליטה על העיר. ליס
ל צל ם
כתבתו של אהוד יערי בהשבוע -יו מן
אירועי ם, שבה רי איץ את תושב סוח׳מור
שהשתתף בפיגוע, נולדה במיקוח: יערי חה
באותו היום בצור, לצורך כתבה נרחבת למבט
שני. בהיותו במקום נודע לו כי יש עצורים

שעה טובה למסיבה
התוכנית שעה טובה, העומדת לחזור למירקע
בתחילת נובמבר, תקבל שם חדש, שיהיה, ככל
הנראה, סיב ה ל מסיב ה.
ההחלטה לשנות את שם התוכנית נובעת מכך
שמנהלי הטלוויזיה רוצים לתת אופי חדש
לתוכנית, שתהיה יותר קלה ובידורית, ואינם
רוצים שהתוכנית, אם תיקרא בשמה הקודם,
תעורר ציפיות אצל קהל״הצופים.
בקרוב עומד להיחתם הסכם בין רשות השידור
ובין אפרי (איגוד אמני ישראל) על תשלום
לאמנים שיופיעו בהפקות מקוריות של
הטלוויזיה. כשיחתם הסכם זה, תוכל רשות־השידור
להוציא גם את תוכנית שעה טו ב ה
למיסגרת תוכניות־החסות, ולחפש לה מממן
חיצוני.

ו שד על קרפין
מיכאל קרפין הכין רשימת הצעות
לשינויים במחלקת־החדשות בטלוויזיה •.בין
השינויים הוא מתכנן יצירת שתי מערכות
נפרדות במחלקה: מחלקת־מגאזינים ומחלקת־חדשות.
קרפין
מתכנן את החלפתו של יורם רונן,
הכתב המדיני, והעברתו למחלקת המגאזינים, אם
זו אכן תקום.
השינויים יוגשו ליאיר שטרן, שחזר בסוף
השבוע מחופשתו, ועדיין לא ברור אם יאושרו
על־ידי מנהלי״הטלוויזיה.

מאחורי המיקרופון
מי יהיה מנהל הרדיו?
המירוץ על מישרת מנהל־הרדיו החל.
גידעון לב־ארי, המנהל הנוכחי, גומר את
הקדנציה השניה שלו במאי 85׳ .מנהלי הרשות
מעוניינים. כי ימשיך בתפקידו, אך לב־ארי נושא
עיניו אל הטלוויזיה הישראלית. אם לא ימשיך
בתפקיד, יהיו לפחות שני מועמדים מתוך הרדיו
עצמו, שיתמודדו על התפקיד: אמנו[ נדב,
הכתב לענייני־מיפלגות ושלום קיטל, עורך
יומן הבוקר.
לב־ארי הפתיע את עובדי״הרדיו כשנסע
ל חדל: את מקומו ממלא באופן קבוע אליהו
כרמל, מנהל חטיבת־האומר. הפעם החליט
לב־ארי לתת את התפקיד ליגאל רון, מנהל
חטיבת־החדשות. רון קיבל אומנם את התפקיד,

דובד״צדדל־אבן
א סו ר לר או ת, א סו ר ל שמוע
במרג׳־עיון, והוא קיבל אישור לראיין אהד
מהם. יערי מיהר למקום עם הצוות שלו וערך
ראיון עם הבחור. הראית נראה כמו חקירה
מצולמת, שעורך איש שירותי־הביטחת ע 5
עצור.

את ה מו טורול ה ואת הביפר של לב־ארי — אך
לא את מכונית הוולוו שלו.

מנהר חדש
חילופי תפקידים בגלי־צה״ל: צבי גורן, מי
שהיה. מנהל מחלקת־החדשות בתחנה, עזב את
תפקידו. החליף אותו יוסי עוזרד, עובד ותיק
בתחנה, שעזב אותה בזמנו לתקופה ארוכה, והיה
אחד הכתבים הראשיים בחינמון הזמני ר חו ב
רא שי.
פרידתו של גורן מן הכתבים היתה מסכת
ארוכה של חגיגות, שהתחילה על שפת־הכינרת
ונגמרה באסיפת־פרידה באולפן קטן של התחנה,
שבו הצטופפו כל כתבי התחנה.

מי יכניס גול?
המאבק על שידורי הרדיו והטלוויזיה
ממיגרש־הכדורגל הסתיים בינתיים. לפני שבוע יים
נפגשו אורי סירת עם חיים הברסלד,
ירד ההתאחדות לכדורגל, לדיון על התשלום.
ההתאחדות דרשה 40 אלף דולר לקבוצה, עבור
הזכות ל שדר מן המישחקים (העולם הזה

הרשות טענה כי התאחדות־הספורט היא הצריכה
לשלם עבור הפירסומת הרבה שהיא מקבלת
ברדיו ובטלוויזיה.
וההתאחדות בשלה: כסף או לא כלום. היא
הציעה פשרה. שיורשה רק לטלוויזיה ל שדר מן
המישחקים, ולא לרדיו. כך קרה שבאמצע
הישיבה טילפן יוא ש אלרואי, מנהל מחלקת־הספורט
בטלוויזיה, להברפלד. כשזה שמע מי
המטלפן, אמר :״יואש? איתו אין לי בעיות!״
רשות״השידור לא היתה מוכנה לאפליית
הרדיו לרעה ולא היתה מוכנה להגדיל את הסכום
ששולם בעונה שעברה ( 7000 דולר לקבוצה).
ירד ההתאחדות איים כי אם לא יגי עו להסכם,
הוא יפנה לתחנה של אייבי נתן. היועץ
המישפטי של רשות־השידור, שנכח בישיבה,
הסביר להברפלד כי התחנה של אייבי היא תחנה
פירטית, ול שדר בה היא עבירה על החוק.
לחילופין הציע הברפלד שהטלוויזיה תארגן
חסות למישחקים. אך ההצעה נפסלה על הסף.
ראשית: מכיוון שאין אפשרות לפרסם בשבתות
(מדובר על התוכנית שירי ם ושערים) .ושנית:
מטרת שידורי״החסות היא לממן את שידורי־הטלוויזיה,
ולא את ההתאחדות לספורט.
סיכום הישיבה: פגישה נוספת. אך הזמן אזל,
עונת הכדורגל נפתחה ובינתיים החלו השידורים,
בעזרת סידור־ביניים.

החייט ממאיוקו, שהגיע לבאויס,
הנולמעצב אובנת־עיליוז
ועובד בבדים קוים, ובעיקר במשי
החליטה לנ טו ש את מיקצועה לטובת
הצלחתם המשותפת, וכך הפך סאקון
מחייט־עילית למעצב אופנת־עילית.

תצוגה ראשונה

כה החודש בביתה של אביבה גולדמן בכפר״שמריהו.

את דרכו בעולם־האופנה הוא פילס
במשך ע שר שנים והיום הוא נחשב
למעצב־אופנה דה־לוכם, המשתתף

הדוגמניות לא האמינו למראה עיניהן, מיששו את
בדי־המשי ולא פסקו מלתת למעצב מחמאות על
יצירותיו. בתצלום: סאקון והדוגמנית חניתה צנטנר.
אברך המשי

ה 14י 1י ה 1111611 שימלת־משי ורודה, קלאסית בגיזרתה,
באורך מאקסי. מעליה ז׳אקס מבד

1ז׳ורז׳ס דק ושחור. הז׳אקס -אפליקציה של קטיפה, בחום וורוד.
56 — 1

^ ודה סאקון הוא עדיין שם
בלתי־מוכר בארץ, אבל בפאריס 1 הוא כבר שם־דבר בעולם״־,אופנה.
סאקון הוא מעצב־אופנה צרפתי־יהודי,
שעבור יצירותיו ותווית שמו
משלמות נשות פאריס אלפי פרנקים
לפריט.
סאקון נולד במארוקו והגיע, בגיל
,15 לפאריס עם מישפחתו. אביו היה
חייט־גברים. כשבגר סאקון המשיך
בדרכי אביו, עבד עימו ולמד את תורת
החייטות 15 .שנה עבד במיקצועו
כשהוא תופר תפירת־עילית עבור
נשים וגברים, שידם משגת לשלם
סכומים בלתי־מבוטלים.
בינתיים נשא את חברת״נעוריו,
מארי קלייר הצרפתיה־הגויה, ונולדו
להם שלושה ילדים. אשתו, שעבדה
בפירסום, ראתה את הפוטנציאל הטמון
בבעלה ואת טעמו המעולה. היא

6 1ך ל ך | ¥שימלח גשחור־לבן. הצווארון קרפ־ז׳ורז׳ס, גזור
| * 1 בצורת ואלן. הכתפיים מודגשות בצורת דרגות

וחגורה תואמת. דגם אלגנטי וסופר אופנתי, המתאים גם לנשים עגלגלות.

משי משובץ 2ג ז 5שימלת קוקט״ל
שחור ולבן. החצאית צרה וארוכה.

חור בקפל, הנראה כמו שובל. את צעיף־המשי בשחור־לבן אפשר לרכוס.

1ץיך 1י ח 1 1ך1ך חולצת״משי בהדפס שחור״לבן. הצווא-
רוו (שני צווארונים קטנים, ומתחתי־

הם צווארון נוסף) נראה כמו מיטפחת שחורה. החצאית ממשי שחור.

ך 1ניתן למעצב״האופנה סא־
11ך ח
! -ו | 11111\ 1 1/קון בתערוכת
פור ט ה בפאריס, על המודל שלמעלה: שני חלקים,
פרט־ א ה־

בכל שבועות־האופנה ב פ ארי ס( ב פר ט־א
ה־פור ט ה) .השנה גם זכה בפרס
הראשון, עבור חליפת־משי שעיצב.

^ בחגויות
^ באיזודי-פאי
ך * אקון מייצא ל־ 33 ערים בעולם
— ביניהן לונדון, ניו־יורק, טוקיו,
לוס־אנג׳לס, סאן־פרנסיסקו, דיסל דורף,
מינכן, המבורג, ציריך י, סאן־
מוריץ, סאן־טרופה, לוזאן, בזל, וינה.
החנויות שבהן נמכרות יצירותיו הן
חנויות יוקרתיות, השוכנות באזורים
המפוארים, כמו השדירה החמישית
בניו־יורק.
סאקון ידוע בביגדי־המשי שלו.
לתפור בגדים מבד־משי זאת עבורה
קשה ומסובכת. סאקון הוא כיום
ביגדי־העילית בזכות כוכב־המשי,
שלו, התפורים מבד משובח ובאיכות

של רוז׳ה סאקון. הדגם נראה בחליפת
שני חלקים, אך זו שימלה מנוקדת
בשחור״לבן. השסע מאחור חושף רגל. בדאי להוסיף גרביים שחורים.

שמת העשוים

בוטיק בביפר,
^7־ הצינה בכפר
ך סאקון י ש מישפחה בארץ. מדי
/כמה חודשים הוא מגיע לארץ,

חולצת פפיטה ממשי, בעלת צווארון בפול. החפתים
זהים לצווארון, בציבעי שחור־לבן. החצאית פליסה,
עשירה בבד. את חזית הדגם מעטר צעיף משי רחב.

לחופשה, משתכן במלון היל טון, נהנה
מזיו השמש, מבקר את בני־מישפחתו
חוזר לפאריס, להמשף
ואחר־כר
עבודתו.
בביקורו בארץ. ,בפסח האחרון,
נפגש עם קטי סאקון, אשת בן־דודו,

פינתית בעלת שני חלונות־ראווה
וקבע :״זהו! כאן יהיה הבוטיק שלי! אני
מוכן לייצ א לי שר אל בתנאי שאת
תנהלי את החנות.״
אמר ועשה •.לפני שבועיים הגיע
ל ארץ עם קולקציה עשירה ומדהימה
ביופיה של ביגדי־משי. בתצוגת־האופנה
הראשונה ש עי ר בארץ, בביתה
של אביבה גולד מן בכפר״שמריהו
(בעלי מיפעל הכספות מגן) ,בהנחייתה
של אילנה מרגלית ובהשתתפותו של
מיטב הדוגמניות, היה קהל הצופים
ממש המום. מחיאות־הכפיים לא פסקו.

״ חצאיות צדות,
לכתפיים גגוהות
קטי טענה
תושבת רמת־השרון.
באוזניו שב ארץ אין אופנת־עילית
ממשי ושאלה אותו מדוע הוא מייצא
לכל העולם ולי שר אל לא.
סאקון חשב קימעה, והחליט לסייר
באיזורי־האופנה בתל־אביב. כשהגיעו
לכיכר־המדינה הוא נדל ק על חנות

^ אקון הציג את דגמיו לסתיו 84׳
משי. ושמלות חליפות

החצאיות צרות או קלו ש באורך הנע
מתחת לברך ועד לקרסול. הכתפיים
גדולו ת וגבוהות, אך לא מוגזמות.
הבדים — משי, משי־סאטן, קרם־דה־שין
ופישתן, כשהחגורות מותאמות
ועשויות ל כל בגד בנפרד.
המחילים: בארץ — החליפה הזולה
ביותר 300 ,דולר. בפאריס — .700

1111.1

שישה בי ו ח,־
טבחים התחרו
ביבשה, במים
ובאוויר עד
נדטיס סי ס ה
לאדיבות העולם
בבישול 138*1-

ויוון 1ץ 1ך *1ך אילנה, אשת־יחסי־הציבור היפה של מלון
11^ 4פלאזיה בטבריה, לבשה שימלה שחורה, התרו 1/11
צצה
כל הערב, ובקושי הספיקה לטעום משפע המאכלים -רק ללקק.

|| 71ף 1ג׳ק ומר(למעלה) היה
^ 1111 בצוות השופטים. למ טה:
אברהם שריר, שר־התיירות.

ך* יה זה לילה בלתי־נשכח, לפחות
( 1לגבי דבורה גנני, הדוברת בהא
הידיעה, שתחנתה הנוכחית היא
מישרד־התיירות. בעוד ש״קהל מוזמ נים
בלבד״ ,כפי שנאמר בהזמנה, שט
בספינה על הכינרת, החליט שר־התיירות,
אברהם שריר, לפרו ש לשינה
מוקדמת, עקב סרר־היום העמוס
שציפה לו למחרת. לצורך כך הובאה
ספינת מונית כדי להביאו לחוף.
בעוד אנו מקפצים למונית הצפה
הסתבר, שההצגה האמיתית התכחשה
בספינת־האם: גנני אצה־טסה בכיוון
המעקה, תוך כדי זעקות נואשות :״חכו,
תגידו להם שיחכו:״ והופ — שמטה
את קבקבה למים, ונותרה עד למחרת
היום כשלרגליה רק נעל אחת.
כך הסתיימה תחרות אשףהמ טב ח
הצעיר ,1984 -שנערכה בשני
שלבים: שלב א׳ שנערך במלון ר מד ה
רנ סנ ס בירושלים, בחודש שעבר,
ושלב הגמר, שהתקיים ביום הרביעי
בטבריה.
בתחילה חשבו המארגנים לציית
לצו־האופנה, ולקיים את התחרות
בארבע עיירות־פיתוח. הוערמו קשיים,
ולבסוף הוחלט שגם לטבריה, על אף
הקפיטריה החדשה, לא יזי קו קצת
יחסי־ציבור.

פני המוזמנים בחדריהם במלון, דרך שהתבררו המוזרים. הקישוטים כמאכלים המתחרים בתחרות, ועד
ל״רמת החיים נוסח ״. 1982 שעליה
מדבר שר״האוצר החדש. יצחק מודעי,
שאיפיינה את כל חלקי הערב החגיגי.
עמיתו של מודעי לממשלה וחברו
לסיעה הליברלית, אברהם שריר. לא
הוטרד מהשפע וההדר, תוך כדי איזכור
בלתי־פוסק של הדיון הצפוי לו למחרת
בממשלה: דיון על קיצוץ בן מיליארד
מישרדי־הממשלה מתקציבי דולר
השונים .״בתיירות לא ארשה שיקצצו״:
הטעים וטעם.
בחמש לפנות ערב החל השלב
הרישמי של, גמר התחרות. המיטבח,
שבדרך־כלל מוסתר מעיניהם של מוקד אורחי המלון, היווה את
ההתעניינות. בפיתחו הצר של המיטבח
המחניק, הוצב שולחן. סביבו ישבו
אותם שיכריעו גורלות, השופטים —
כולם בארשת רצינית של כבוד עצמי.
השף שלום קדוש, מארגן האירוע,
הכריז על מיספרה הסידורי של המנה
של המתחרה. הסידורי ומיספרו
התבלבלתם? הוא, על כל פנים, לא
התבלבל אפילו פעם אחת. מדי מנה
פתחו השופטים פיות גדולים ואניני־טעם
באחידות מפתיעה בצורתה. אחרי
הביס הראשון נעצרו, גי לג לו עיניהם
בהבעה מעמיקה, וניקו את גרונותיהם
במים. שינ טרלו את טעם המנה. רשמו

ך א 1ך ל יורם גרוזנר, מנהל מלון פלאזה, הדגים ב מ שן כל התחרות
#111/111 כיצד ניתן להיות מארח מושלם. הוא גם אחד הבודדים
שזכר את טיבו של האירוע, לא היסס להצטלם כשפיו מלא אוכל.
במחברותיהם את הערכותיהם בחש־איות
מוחלטת, ועברו לטקס המנה
הבאה.

המנות, אגב, עוררו בנו
ההדיוטות בגסטרונומיה — קולות
השתאות :״מה, זאת מנה עיקרית,׳׳
התפלא אחד הצופים ,״שלושה־ארבעה
עיגולים ציבעוניים בגודל זית?״
קדוש טוען, שלא קשה להיות

בשלן: כל אחד יכול. לדוגמה הוא מנדב
אחד מהמתכונים החביבים עליו.

#גרם? של ענבים
!אגסים -קינוח
המתכון מיועד ל־ 8איש.
חומרים:
300 גרם ענבים ללא חרצנים.

^ שופטיס
^ בפה פעור

ץץה פיתאום תחרות בישול? ועוד
//לצעירים: סיפר שלום קדוש,
מארגן התחרות, שהתרוצץ סחוט
במשך שבועות :״לפני שנתיים ביקרתי
בבית־ספר בטיבעון. שאלתי כמה
מתלמידי מגמת־הבישול — מדוע
בחרת דווקא במיקצוע זה? ואילו
תשובות קיבלתי: אחד ענה — כי זה
מה שנשאר ...שני — אני יודע ...ככה
ענו כולם. את לקדם
שצריך
״החלטתי
הצעירים. ביהוד
המיקצוע בקרב
לשפר את תדמיתו. ולפני שנה אירגנו
את התחרות הראשונה.
״זו התחרות השניה במיספר. בשנה
— באילת ״,מבטיח האב הבאה המאושר.
גמרנו עם הדיבורים, וקדימה׳ —
אוכל. זה היה, כמובן. כוכב־הערב —
מהפטיט־פור הציבעוניים שקידמו את

ר 11171 1ר 71 יגאל ביבי, ראש עיריית
11 1 1111 111 1טבריה, אץ־טס למלא
את צלחתו כדי להצטלם. ביבי נהנה מכל דקה.

| \ 1ף 1 * 1י ז 1)1ך ח דפנה, אחת משתי הזנד
11 1/11 /רות הגרושות (כל אחת

מהן גרושה +ילד) של הלהקה, שניגנה על הספינה.

בניצוחו של שר־התיירות המלוטש
והמחוייך. חילקו תעודות לזוכים.
הסוכריה היתה לא כל־כן־ עצם
הזכיה, כמו שני כרטיסי״טיסה לפרנק פורט.
הכרטיסים ל שני הזוכים נקנו
בכספים שנאספו ביום השני, בלילה לא
פחות מפואר ב הי ל טון ת ל־ אביב.
הסעודה האחרוגה
ך ג מרו הטקסים,