גליון 2457 מתאריך 3 באוקטובר 1984

סאוהבים הרבה
ביום וג ס בלילה.

1002 קסרי
קפה טורקי נטו
באריות וואקום

מכחכים
טשה וחרפה
האם היה צריך לבחור במאיר כתנא
כאיש״השנה(״העולם הזה״ !)23.9.84
יש הסתייגות ויש גם בדיעבד, הצעה
למועמד אחר.
לבחור ולהכתיר את הרב כהנא לאיש השנה!
הרשו לי, במלים ספורות, להביע את דעתי
השלילית להכתרה הזאת: זה ניצחון גדול בשבילו
ולדעתו.
אומנם כל אדם, שהגיון מועט בשיכלו, יזהה
את התואר, במיקרה הזה, כבושה וחרפה, אך לא
מאיר כהנא. תואר זה ישמש לו כתואר גאווה
וניצחון.
ציפי אליאסי, מינכן. גרמניה
הנאצי היהודי מאיר כהנא הופיע השנה,
לראשונה, בכנסת ישראל. אומנם הוא זכה רק
במושב אחד, אולם בטיפוסים שכמותו אסור
לזלזל, אפילו כשהם קטנים.
הבחירות של תשמ״ד היו מיפנה בתולדות
הארץ. ככל שיעבור הזמן, תלך ותיטשטש דמותם
של פרס־שמיר־וייצמן־מודעי, עד כי תישכח
כליל. רק דמותו של כהנא, שמו ודיוקנו, ייזכרו
שנים רבות. אחרי שאיש כבר לא יידע לבטא את
שמותיהם של הפוליטיקאים האפרוריים דהיוס,
שמו של כהנא ייזכר — לדראון, כמובן.
תיקווה בריל, חיפה
הח״כ לשעבר מרדכי בן־פורת היה האיש
הראוי ביותר לתואר איש־השנה. זה הוא שדרש
לפני יותר משנה משני הגושים להקים ממשלת
אחדות לאומית, נשאר עיקבי בעמדתו זו, פרש מן
הקואליציה והקריב את עתידו הפוליטי כדי
להשיג את מטרתו.
במעשהו הוא הביא להקדמת הבחירות, אותן
בחירות, שבהן הוא עצמו לא עבר את אחוז
אבי מועלם, רמת־גן
החסימה•
אגשי תשמ״ד
תוך סקירת בל מאורעות השנה, בחר
העולם הזה באותם אנשים, המסמלים
את המאורעות בישראל ובמדינות
העולם .,בשנת תשמ״ד. בין אנשיי
השנה: ג׳סי ג׳קסון, יצחק
זמיר, ג׳ראלדין פרארו, דב
תבורי ויעקב שבתאי.
השופט הערבי

כאשר פורסמו שני המינויים האחרונים
לתפקידי סגני־נשיא בית״המישפט המחוזי,
הבין השופט הערבי הי חיד בבית״המישפט
המחוזי, יוסף חאג״יחיא, כי
על אף ההבטחות לא צפוי לו
קידום, והוא מיהר להודיע ץ 1
על כוונתו לפרוש מכהונתו.

ברכה קצרה, קולעת וקצת חורזת,
אם כי באיחור קל, לקראת השנה
החדשה, שנת תשמ״ה.
שנה טובה, עם דרישת־שלום מיוחדת, אוהדת,
מסמפטת, קורצת, מחייכת, משתובבת, מלבבת,
מתלהבת, משלהבת, מתקתקת.
נדיה לנדאו, תל-אביב

הכלכליות

יש פתרון לבעיות
העומדות בפני המדינה.
בראיון במבט לחדשות, לפני מספר ימים,
אמר מי שהיה סגן שר־האוצר, ח״כ חיים קאופמן,
שהוא, בתפקידו כסגן־שר, חסך למדינה מיליוני
דולארים. את הדברים האלה אמר בתשובה
לשאלת המראיין בעניין ההוצאות הגדולות של
קופת המדינה על סגני־השרים.
ואם סגן־שר אחד חסך מיליוני דולרים, כמה
יחסכו מאה סגנים?
לכן, אני מציע, לפחות, מאה סגנים לכל שר?
כדי להתגבר, סוף־סוף, על המצב הכלכלי החמור
של המדינה ולהגיע, סוף־סוף, לעצמאות כלכלית.
וכל המרבה הרי זה משובח!
שמשון שיבק, בני־ברק

בעיות עם אגד
בקואופרטיב הגדול לתחבורה לא
עושים, כנראה, צדק עם החברים
הערבים, ולמרבה הפלא, גם לא עם
הלשון העברית.
כל שנה מחליטה מזכירות אגד לחלק שי
בראש־השנה לבני החברים בקרן הרווחה,
המשרתים שירות־חובה בצה״ל. ומה עם בני
החברים הערבים, שאינם משרתים בצה״לי הרי
החברים הערבים שותפים מלאים בקרן, כמו כל
חבר אחר. מדוע לא יקבלו שי דומה?
האם תשלום חובות שווים לא מקנה, לחברים
הערבים, זכויות שוות?
חבר ״אגד״ ערבי, חיפה
דובר אגד גדעון טלמור, טועה ומטעה את
הציבור, וכותב על יד שמו את תוארו, דובר אג״ד.
והרי ידוע שאגד הוא השם שנתן(חיים נחמן)
ביאליק, לפני כחמישים שנה, לחברת האוטובוסים
שהתאגדה מחברות שונות. המילה
אגד אינה ראשי־תיבות ומעולם לא היתה כזאת.
הציבור הבין זאת וגרש את הגרשיים המיותרים ממילה זו וחילץ אותה ממחלצותיה. רק דובר אגד
עודנו מחזיק בטעותו.
ד״ר ראובן סיוון, ירושלים

האס הוא ׳?703/7
התיקווה היחידה של המשק הישראלי — ממשלת
האחדות — הוסכת לאכזבה ואולי אך לייאוש. הכל
ייחלו לתוכנית שיגיש שר־האוצר החדש, יצחק
מודעי, אך עד מהרה התברר כי אין כל תוכנית
— ואם היתה כזו, היא נכשלה או
אולי טורשדה. בינתיים מאיים השר
הנתון כלחץ כבד, בהתפטרות.

כתבת השער האחורי:

ס התפארות שר
פרישת מירי ארוני

שנה טובה עם תוספות

מאה סגנים לכל שר

כתבת ה שער הקדמי:

האסירים העליזים
עוד לפני הקרנת הבכורה של הסרט ידעו יוצרי
״מאחורי הסורגים״ ,כי יש בידם הצלחה. במסיבה
שנערכה אחרי ההקרנה החגיגית, נתנו משתתפי

אחרי שנים של נסיונות קשים ומרים עם בני־זוג
שונים מצאו מירי אלוני ושמואל אומני זה את זה
היהודית. השניים,
הד ת ואת העסוקים בימים אלה בלימוד תורה,
מעלים מופע שבו שרה מירי שירי
תפילה, לפני קהל של נשים דתיות.

שליטא איבד
את השליטה?
לכ אור הנס תיי מ ה פרשת תי ק חקיר ת
הח״כ בני שליטא בסגיר ת התיק. אך עבור
שליטא רק התחיל פרק נוסף בפרשה,
שהגיע לשיאו בהתפרצותו
של הח״כ מ מנ ח מי ה לליש־כת
פר קלי ט מחוז תל־אביב.
מדוע התפרץ שליטא!
מישפטי תשבדד

אשה נרצחה במנעול־הגה, אשה אחרת נרצחה
באמצעות הזרקת־נפט. אמיל גרינצווייג נרצח
באמצעות רימון ועיישה אל־בחש נרצחה
במאפיית אביה. ארבעת מישפטי הרצח הללו
נדונו בשנת תשמ״ד, אך עניין הציבור התמקד
בבג״ץ שבו אושש בי ת .
המישפט העליון את אישיות-
הדמוקרטיה ובמישפטם של 25
חברי המחתרת היהודית.

כישלון מגן
הכיפורים ימני
ברמת־הגולן נפרץ קו־ההגנה של צה״ל. א ן
כפסע היה בין השיריון הסורי ובין היישובים
בעמק. כיצד זה קרה! רו־ני
שפיגל שופך אור חד ש על
£כישלון מילחמת יום־הכי-
פורים, ביום השנה שלה.

דויד מגן, ראש עיר יי
ת קיריית־גת, הו א
ה ס מן הי מני של תנו עתהח רו ת. הו א
הינו חו ד־ ה חני ת נגד יצחק :
שמיר ו ח בו ר תו וכ אג רו ף 0 X 1
של ה שר אריאל שרון.

המדורים הקבועים:
מיבתביב
זה היה העולם הזה שהיה
קורא יקר בלונים תשקיף במדינה תמרורים אנשים שידור
אתה והשקל מדד העצבנות
יומן אישי
לילות ישראל

מיבתביס לרומי
קולנוע
מה הב אומדים

ספלאש
המחלוקת נראה בי היריבים הוותיקים, שימעון
פרס ויצחק רבין, מצאו סיבה להפר את
ההרמוניה השוררת ביניהם. סלט־המח־לוקת
הוא מינויו של עמירם ניר לתפקיד
יועץ ראש־הממשלה לענייני טרור. אס
ידבוק פרם בהחלטתו לכד

רחל המרזזלת
מדווחת:
ונסור לאואבל
במאבקו המישפטי נגד
אשתו אנאבל הסתייע
אלי טמיר בח״כ אבנר
שאקי. ובמאבק הזה שואבת
^ 1 * 1אנאבל עידוד מחברה הצמוד
והמסור, הזמר איתן מסורי.
בנקאות בלי רחמים
שאול רחמים, קבלן מבאר־שבע, שהפסיד
מניות בשווי של 14.5מיליון דולר, הגיש
תביעה נגד הבנק הבינלאומי הראשון ומנהלו
בינו צדיק, בטענה שזה ייעץ לו להחזיק במניות,
בעוד שהוא עצמו מכר א ת מניותיו ה־

שמואל אבידור הכהן רם ישי
יוסי כהן גדעון ריבלין 30 אירית מיטלפמק ט ליליאן שוץ
אכיטים בעולם פטי רגן הנסיכה
סטפאני הנ סי ךצרלס לורן פאביוס 37 38 הורוסקופ מזל מאזניים

עלי דפנה
רחל מדהרת על כל העולם
זה וגס זה

עד או 1אשם?

עניזן שולי יחסי במישפטו של אסף חפץ
הפך דרמה בפני עצמה. בחקירת העיתונאי,
יאיר קוטלר, שהובא כעד-הזמה, התלהטו
הרוחות, כשסניגורו של חפץ, דן כהן, כמעט
הוציא א ת קוטלר מכליו. משנסחפו העד
והסניגור בהטח ת האשמות
זה בפני זה, נאלצו השופטים
להזכיר כי קוטלר אינו הני

אשם, אלא הוא עד בלבד.

וה היה העובש הי ה שהיה
בליון..העולם הזה״ ,שהופיע השבוע לפני 25 שנה. עסק
בכתבה המרכזית. תחת הכותרת ״מיטהר ושמו מוהר״,
בבעיה שהטרידה צעירים ערבים רבים. אשר לא יכלו לגייס
את 10 אלפים הלירות (כ־ 6000 דולר, באותם ימים) שהיו
דמי־המוהר המקובלים בשנת • 1959 במדור -מיבתבים לרותי־ דיווחה רותי
על נערת־השבוע, אחת ..דקה, בעלת צוואר־ברבור ועיני עופר־איילים״
והבטיחה כי בקרוב מאוד לא תהיה יותר הנערה הזאת, זמרת־בלאדות צעירה
(בת )19 בשם אסתר רייכשטט, דמות אלמונית. רותי צדקה. היא ניבאה, כמובן,
על מי שנודעה יותר מאוחר כאסתר עופרים • ובכתבה. כל נידרי זיווה״
הודיעה נערת־הזוהר זיווה שסיר כי חיא החליטח לחזור בתשובה. :במקום חטא
תמונות־עירום והזוהר של חיי־ריקנות — כפרה בעבודה מאומצת, לימודים
והשתלמות רצינית״ וכד היא גם הופיעה, כראוי לגליון ערב יום־הכיפורים,
בתצלום על שער הגליון: נערת־חזוהר חוזרת בתשובה ומדליקה נרות.
מכחכים האריה מדמ שק
הסורית

לביצה
התרומה הלבנונית.
במלואת שנתיים ושלושה חודשים
למלחמת הלבנון, שקיצה אינה נראה
באופק, כדאי להזכיר את האיש

רא נר ׳שואד גנבים ולא מספיק
להיות צעיר כדי להיות חברכנסת

הבא אל הבית

..ויקם דויד ויברח ביום ההוא
מפני שאול, ויבוא אל אכיש
מלך גת ...ויאמר אכיש אל
עבדיו: הנה תראו איש
משתגע! למה תביאו אותו
אלי׳ חסר משוגעים אנוכי, כי
הבאתם את זה להשתגע עליי
הזה יבוא אל ביתיר
(שמואל א׳ כ״א)
ממשלת ישראל היתה נתונה
השבוע במצבו של אכיש מלך גת.
האיש שבא אל ביתה היה פרידריך
גרינוולד, איש־הכספים היהודי הצעיר
שברח מאנגליה, שם נחשד במעשי־מירמה.
מישרד־החוץ, מישרד־הפנים
ולבסוף גם דויד בן־גוריון, שאלו את
עצמם :״החסר רמאים אנוכי, כי הבאתם
את זה?״
השאלה לא היתה אישית. היא נגעה
לעצם מהותה של מדינת ישראל,
לאמונות העמוקות ביותר של מייסדיה.

היא
נוכחה לדעת כי בעיני הציבור
הבריטי מצטיירת ישראל כמיקלט
בינלאומי לגנבים ורמאים. יהודי בריטניה,
היודעים כי הבריטים (כמו כל
האירופים) מאמינים שהיהודים נוטים
כולם לרמות ולגנוב, חששו כי בריחתו
של גרינוולד לישראל תשחיר את
פניהם הקולקטיוויות.
השגרירות פנתה׳ למישרר־החוץ
בירושלים. מישרר״החוץ פנה למישרד־הפנים.
על ישראל בר־יהוהה (אז שר־הפנים)
ועל דויד בן־גוריון היה להחליט:
האם לגרש את גרינוולד על־ידי
ביטול אשרת־הכניסה שלו?
הנימוק הנגדי היה ברור ועקרוני:
ישראל הוקמה, לרברי מנהיגיה, למען
יהודי כל העולם, כולל גנבים ורמאים.
עקיצות עיתונאיות בבריטניה, אינן
צריכות להשפיע על החלטת ממשלת
ישראל הריבונית. בהעדר הסכם־
הסגרה עם בריטניה (שהתעכב, בגלל
סירוב הבריטים להסכים לתנאי שימנע
בעדם לדון למיתה רוצחים שיוסגרו לה
על-ידי ישראל, בה אין דין־מוות) גם
לא היתה שום סיבה רישמית למנוע
מגרינוולד מיקלט.
אולם במיבחן, השבוע, כמו ב־מיבחנים
רבים אחרים, לא ניצחה התיאוריה
הציונית את האינסטינקט
הלאומי. רוב אזרחי ישראל חייבו את
פעולת שר־הפנים התקיף. כאשר הודיע
על ביטגל אשרת־הכניסה, הכריח
בזאת את גרינוולד לחזור לבריטניה,
אל שופטיו.
אישים הזקן הגדול
שרי הממשלה חיכו כבר באולם
בניין התאחדות בעלי־התעשיה ברחוב

גובים ל תוד א ל 1פים
כיצד מגיע שר־התיקשורת
לשעבר לאגודה למען החייל
(״העולם הזה״ 1)23.9.84
מה זה? יש איזה סידור בין מינהל
הסגל לאגודה למען החייל, המבטיח
את הג׳וב של היו״ר לתת־אלופים,
הפורשים מצה״ל ולא הולך להם
בפוליטיקה? קודם תת־אלוף נתקה
ניר, אחר שנכשל בבחירות לראשות

,העולם הזה״ 1149
תאריך7.10.1959 :
מעולם לא הצליח איש להסביר מה
עשה את שנקר לדיקטטור הכל״יכול
של ציבור תעשייני ישראל. לא היה זה
הגיל והעושר. תעשיינים זקנים יותר
ועשירים יותר נשמו עמוקות לפני
שנכנסו, בייראת כבוד, לחדרו של
שנקר בקומה הראשונה של בניין
ההתאחדות.
מה היתה הסיבה? היה זה כוח אישי
מיסתורי, פיקחות שלובה בחכמת־חיים,
שהפכה את שנקר למנהיג
טיבעי. רבים חייכו מאחורי גבו על
אהבת־הכבוד שלו, שמצאה סיפוק
בתוארים כמו ״נשיאנו״ ובקריאת
שכונות ומרכזי־תעשיה על שמו. אולם
כה חזקה היתה האגדה עד שאפילו
המלגלגים נכנעו לה.
אריה בעל גרב. עוד בנעוריו
הקדיש הצעיר האוקראיני את מירצו
לצד הכלכלי של הפעילות הציונית
ברוסיה, עסק במגביות ובגיוס כספים
להשקעה בארץ. כאשר הגיע לארץ-
ישראל, בראשית שנות העשרים, נכנם
כשותף למיפעל לודזיה הכושל,
העמידו על רגליו, הפך את האריה,
המחזיק את הגרב בפיו, לסמלו.
שנקר הבין כי בארץ לא תקום
תעשייה תוך מילחמה בתנועת הפועלים.
הוא שיתף פעולה עם
ההסתדרות מן היום הראשון, השתדל
ליישב את כל סכסוכי־העבודה עם
מזכיר ההסתדרות, דויד בן־גוריון,
התנגד תמיד לכל השבתה. תמורת זאת
השיג ממנהיגי הפועלים, חסידי החקלאות,
את ההכרה הגוברת והולכת
בחשיבות התעשיה. הכרה זו מצאה את
ביטוייה באשראי חיוני מקרנות ציוניות,
מפעם
לפעם התארגנה אופוזיציה
לשנקר, אך זאת התמוטטה כבניין־
קלפים, כאשר קם שנקר באסיפה
הכללית של ההתאחדות וקרא, בקושי,
את הדפים שהכינו לו עוזריו באותיות
גדולות במיוחד.
רור אחרי דור של מתנגדי שנקר
קם ונשכח. שנקר נשאר. כאשר נפטר
שנקר השבוע, באופן פיתאומי וללא
יסורים, השאיר אחריו תעשייה ישראלית
שנשאה את חותמו.

אל־אסד
בתיאום עם מוסקווה
המכתיב את מהלכי מילחמת־שולל זו:
נשיא סוריה, חאפט׳ אל־אסד.
בעצם נוכחות צבאו בלבנון
(בתיאום עם מוסקווה, כמובן) מספק
האריה (בערבית: אל־אסד) מדמשק
עילה בידי ה״ה שמיר, פרס ושות׳
לאפשר את המשך שהיית צה״ל
בלבנון, עם כל ההשלכות החמורות
הנובעות מכך לחייהם של חיילי צה״ל
ולמצבנו המדיני, הבטחוני, החברתי,
הכלכלי והמוסרי.
ש.א. רמת־גן

איפה ת שדת־הלידה
אם הדוגמנית האוסטרלית אל

פסוקי השבוע
אל צנצנת מאילת

אברהם אסולין, אילת
• אתה צנצנת, הקורא אסולין .

צריך לדע ת להבחין

״כל ישראל גנבים״ .הלחץ
החזק ביותר נגד גרינוולד בא מצד
השגרירות הישראלית בלונדון, הן
עומדת במגע הדוק עם יהודי בריטניה.

מונטיפיורי בתל־אביב. לבסוף בא דויד
בן־גוריון. טקס הלווייתו של אריה לייב
שנקר 82 נשיא התאחדות בעלי־התעשיה,
התחיל, .

• ראש־הממשלה, דויד
בך גוריון, לצנחנים שהריעו לו
בכנס יחידתם ערב ראש־השנה:
״אני רואה שאתם יודעים לא רק
לצנוח, אלא גם לצרוח!״

• גדעון האומר, מועמד
המפלגה הפרוגרסיבית לכנסת,
על הכנסת מועמדים
צעירים לרשימות המועמדים :״צריה
להבחין בין דם צעיר לביו
דם אינפנטילי:״
ציפורי סידור עם מינהל־הסגל
עיריית אשקלון, נחת באגודה, ועכשיו
תת־אלוף מוטקה ציפורי, אחר שנכשל
בחירות (לא בכנסת, לא ־•ימשלה)
ינחת, גם כן, באגודה?
צבי צפריר, צפת

אין לי כוח(מ)

(השער האחורי העולם הזה
)23.9.84 בת 14 וחצי, אני צנצנת!

1111111ך! • ך • 1 \ 11 אחד הגרים הראשונים, שבאו ארצה,
11 ] 11 ^ 1 111^1) 11 לפני 25 שנה, היה הפרופסור היפאני
(לשפות שמיות) אברהם קוצ׳וגי, שנימול בגיל 60 ונראה בתצלום, למעלה,
מברן על הנרות, כמה שעות אחר טכס המילה שלו. הוא מייד ביוזמתה של
האגודה למען גרי צדק. ששמה לה למטרה להשיב את עוצמתו המספרית
׳של העם היהודי, שאיבד ששה מיליון בשואה, על־ידי גיור של נוכרים.

גנוזות לחופי ים המלח, וגם הונהג
חינוך תיכון חינם (כפי שביקש
חבר־הכנסת מחירות) ואפילו, כחלומה
של העיתונאית הקומוניסטית, בז־גוריון
ירד.
אבל איך אני יכולה לדעת . 1 :האם
מזכיר ההתאחדות לכדורגל, יוסף דגן,
זכה בפרס הגדול של הפייס? .2האם
הוכנס מיזוג־אוויר לבית העיתונאים?
ו־ .3האם חנה מירון קיבלה רשיון
נהיגה?
ברכה בר־און, בת־ים של לשאלות
0התשובות
ה קו ראת נר־און .1 :לא .2 .בן .3 .בן.

אחת,שתיים, שלוש
סקרנות על מילוי משאלות־לב
שהועלו לפני 25 שנה
(״העולם הזה״ .)23.9.84
מישאלות הלב של האישים השונים,
לפני 25 שנה, בראש השנה תש״ך
כנראה באמת באו מן הלב. עובדה: הם
לא רק רצו משהו, אלא אף זכו בו.
ירוע לכולנו שמשאלתו של ייגאל
ידין התקיימה, ואכן נמצאו מגילות

יש בעיות למי שלא פותר
תשבץ כל שבוע.
אני מורה ומתוודה שבדרך־כלל
אני מדלג על התשבץ שלכם ואפילו
על התשבצופן. פשוט אין לי כוח
לשבור את הראש מי הוא היסוד הכימי
הקל ביותר(ארבע אותיות) או מי הוא
הכלב המופיע בתוכנית־ילדיס בטלוויזיה
(חמש אותיות) .כי אני גם לא
כימאי וגם כבר לא ילד.
אבל בראש־השנה, יותר נכון ערב
ראש־השנה, כשאשתי ואני החלטנו
להשאיר את המישפחה בבית ולא
לרדת לאילת, אחרי ששמענו ברדיו
מה הולך שם, נצלתי את ההזדמנות
וניסיתי את כוחי בתשבץ שלכם,
תשבץ־הענק של גליון ראש־השנה
(העולם הזה .)23.9.84
דווקא הלך לי לא רע, עד שנתקלתי
בכל מיני סימני־עזר, כולם
נתונים בסוגריים ליד רמזים לפתרונות(
.ח ,).למשל, או (מ ).או (ש״מ)

שברתי לי את הראש, כססתי לי
את הצפרניים ולא ירדתי לסוד העניין.
בסוף ניחשתי כי ר״ת זה ראשי־תיבות,
אבל ש״מ? מ?.
אני מבקש תשובה עד יום־
הכיפורים, אז יהיה לי שוב זמן ואני
חייב לפתור את התשבץ הזה!
•גדליה גרוס, גדרה
0באמתה קורא גרוס. הראש
שלך היה, בנראה, באילת. ח .מסמל
כ תיב חסר; מ - .כ תיב מלא; וש״מ
זה. במובן, שם־מישבהה.
העולם הזה 2457

בלנוים

גליבדד׳\ואדינים
לפני הופעת כל גיליון של
ראש־השנה, יש בין הקוראים הנאמנים
שלנו מתיחות מסויימת סביב השאלה:
מי יהיה איש־השנה?
בשנה רגילה יש כמה וכמה
מועמדים סבירים לתואר, ויש ניחושים
והתערבויות לרוב.
גם הפעם היתה מתיחות רבה. אלא
שהפעם לא היתה השאלה ״במי הם
יבחרו?״ אלא :״האם הם יעזו?״
אם לרון לפי האנשים שהספקתי
לדבר עימם על נושא זה — ומיספרס
הגיע לעשרות — הרי 90 אחוז מהם
ויותר היו משוכנעים כי המועמד
_הסביר היחידי הוא הפעם מאיר כהנא.
אר הם ידעו כי בחירה זו תהיה קשה לנו
מאור .״אתם לא תרצו לעשות פירסו־מת
לאיש הזה ״,אמר אחד — וקביעה
זו חזרה בפי רבים אחרים, במילים אלה
או אחרות.
אומנם, קוראי העול הזה יודעים
כי בחירת איש״השנה אינה כבחירת
מלכת־יופי. אין אנחנו בוחרים במועמד
היפה או החיובי ביותר. אנחנו בוחרים
באיש או באשה שהשפיעו, לדעתנו,
על אירועי השנה, או המסמלים את

איש־־השנה תשמ״ד
לא בנות־יענה
נ ההתפתחויות החשובות בה. מבין 33
אנשי השנה שנבחרו על־ידינו בין
1951ו־ ,1983 כמחציתם היו אנשים
שניתן להגדיר את השפעתם על השנה
כ״חיובית״ ,באופן כללי, וכמחציתם
אנשים בעלי השפעה ״שלילית״.
המחשבה עוררה סלידה
האמת היא שבהתקרב ראש־השנה
גברו ההתלבטויות שלנו.
חיפשנו בנרות אדם אחר שהיתה
הצדקה בבחירתו. התנגדתי בכל נימי
נפשי לבחירת כהנא. במשך חודשים
־חשבתי על האפשרות שאצטרך
להקדיש שבועות ארוכים בכתיבה
עליו, והמחשבה עוררה בי סלידה.
אך ככל שעברו השבועות, והיה
צורך להחליט סופית, כן גברה ההכרה
שאין מנוס מבחירתו. פשוט לא היה
שום מועמד סביר אחר, שבחירתו לא
היתה נראית כמלאכותית, בבחינת
השתמטות מן הבעיות האמיתיות. היה
נדמה שהבעיה תיפתר אם ייבחר
שימעון פרס כראש־הממשלה. אך
כאשר קמה ממשלת־האחדות כפי
שקמה, כממשלת־מחרל הכבולה על פי
הסכם בידיה וברגליה, לא היתה כל

הצדקה בבחירה זו. יתכן שפרס יפתיע,
ויהיה מועמד סביר בשנה הבאה. אך
בסוף תשמ״ד היתה בחירתו נראית
כמופרכת.
כן הלכו והצטמצמו האופציות,
ובסופו של דבר נותר כהנא כמועמד
הסביר היחידי. הוא מסמל את הדבר
העיקרי שקרה במדינה בשנה עגומה
זו. התיעוב הכללי שמעורר האיש אצל
אנשים שפויים והוגנים הוא חלק מן
הסיפור. הוא לא היה יכול להצדיק את
אי־בחירתו.
ההתעלמות כהשתמטות

בסוסו של דבר היתה שאלה
פשוטה: האם נניח לדיעותינו לגבור
על היושר האינטלקטואלי שלנו ,-או

היושר הזה הוא מקור־גאוותנו,
ואחד מסימני־ההיכר העיקריים של
העולם הזה. אם לא העיקרי בה״א
הידיעה. הוא מתבטא בסיסמתגו ״בלי
מורא — רי1י משוא־פנים״ .כפי שהסברתי
לא פעם — חוסר משוא־פנים אין
פירושו ניטרליות, או אי״היכולת להבחין
בין טוב ורע. פירושו גישה בלתי־משוחדת
לעובדות, ניתוחן והסקת
המסקנות מהן.
גם במיקרה קיצוני זה — ואיני
מעלה על דעתי קיצוני ממנו — לא
יכולנו להפר עיקרון זה. היושר
האינטלקטואלי, בלי משוא־פנים, אמר
לנו שכהנא הוא איש־השנה, לפי כל
הקריטריונים המשמשים נר לרגלנו
בעת הבחירה. על כן בחרנו בו.
היו רבים שבחירה זו קוממה אותם,
ובצדק. ידוע כי כהנא פועל על פי
הכלל שכל פירסומת טובה לו, ולא
חשוב מה טיבה. כל פירסומת מעלה את
חשיבותו בעיני הבריות. רבים סבורים
כי הצורה הנאותה היחידה לטיפול
באיש כזה — הן מבחינת היעילות, הן
מבחינת ההגינות — היא להתעלם
מקיומו.
כחוקר התקופה הנאצית, ובעיקר
של עליית אדולף היטלר לשילטון,
התעמקתי לא פעם בשאלה זו. האם היו
מתנגדי הנאציזם בגרמניה צריכים
להתעלם מקיומו, כפי שהציעו רבים,
או להיפר, היו צריכים להרים קול
ולהזהיר מפניו בעוד מועד, כפי
שהציעו רבים אחרים? אין תשובה
סופית על שאלה זו, ויש נימוקים
טובים מאוד לכאן ולכאן.
במיקרה שלנו, איני סבור שתצמח
תועלת כלשהי מהתעלמות מן
התופעה. היא ישנה, ויש לה שורשים
עמוקים במציאות הישראלית. מוכרחים
לנתח אותה כדי להבין אותה:
וצריכים להבין אותה כדי להילחם בה.
אין צורך להעלות על נס כל תעלול
קטן שלו. בהחלט לא. אך את התופעה
עצמה יש לנתח באומץ־לב, בבהירות
ובאחריות. אחרת תשמש ההתעלמות
אמתלה לאי־פעולה נגד במוסרות
השילטון, החקיקה והמישפט.
בחירת כהנא כאיש־השנה צריכה
לשמש אות־אזהרה, לכל עם־ישראל.
אין לטמון את הראש בחול. יש לראות
את המציאות בעין פקוחה ומפוכחת,
כדי להסיק ממנה את המסקנות
הדרושות להצלת המדינה ולהצלת
הדמוקרטיה הישראלית.

ייי גו קי ך
פרס זועם עד השביב
שימעון פרם זועם על השב״ב, שהכניס אותו
בכוונה תחילה למלכודת.
השב״כ ניצל את תקופת־הביניים של חילופי השרים, כדי
להודיע על סגירת מישרד־העיתונות של רמונדה טוויל,
מתור תיקווה שפרס לא יעז לבטל את ההחלטה.
התוצאה: השחרת פני פרס בעולם, מחאות רישמיות מצד
המיפלגה הסוציאליסטית הצרפתית והקאנצלר־לשעבר
ברונו קרייסקי, שיש לו עדיין השפעה חזקה באינטרנציונל
הסוציאליסטי.

פרם, שתדמיתו בחוגים בינלאומיים אלה
חשובה לו מאוד, הורה לבטל את הצעד,
ויתכן שיערוך, יחד עם עזר וייצמן, טיהור
במוסדות שהיו אחראים לפרשה.

בר־לב יחליט בקרוב
שו״המישטרה החדש, חיים בר־לב, ישלים
בתוך זמן קצר את לימוד החומר על מיבנה
המישטרה ונציבות שירות בתי־הסוהר,
ויגבש את החלטותיו לגבי שינויים, בעיקר
פרסונליים בשני הגופים.
לבר״לב ברור, שכל שינוי יביא בעיקבותיו לפרישה של
כמה ניצבים מאוכזבים. ייתכן מאוד שמסיבה זו, ומתוך
הנחה שממילא הם יפרשו, הוא יעדיף להביא
בעלי־תפקידים בכירים, ואולי אף מפכ״ל, מחוץ

לשורות־המישטרה.

מחפשים את
הקבלן דרוקר
יציאתו של הקבלן הגדול, זכריה דדוקר,
לחופשה קצרה בחו״ל, עודרה השמיע גל
של שמועות על עזיבתו את הארץ
לתקופה ארובה.
באחרונה הודיע דתקר שהוא מקפיא
את עסקיו בארץ ושהוא יצטרך ל*
מישפחתו השוהה בארצות־יהברית מזה
שנה. לדרוקר יש חברה מעבר לים ,״דרוקר
אחזקות״ ,שעל טיב פעילותה לא היה מוכן
להרחיב את הדיבור.
מחברתו מסדו השבוע, שהוא יצא
לחופשה וישוב בתוך במה ימים, אך
סירבו לומר היכן הוא שוהה. חוגים
כלכליים עוקבים אחר הטיסות הנכנסות
בנתב״ג, בדי לדעת אם הוא אכן ישוב.

נזרנו :״אושיות״־״ציוך
גוברות השמועות על משא־ומתן מתקדם
בין חברת הביטוח האמריקאית ״פרנק ב.
הול״ ו.,ציון״ על רכישת החברה של מישפחת
טייבר.
עד לפני שנה התכוונו האמריקאים לצאת מעולם הביטוח
הישראלי ולנתק את קישריהם עם חברת־הביטוח עממית.
אחר־כך שינו את דעתם ואף העמיקו את החזקתם בארץ
על־ידי הפיכת ״עממית״ לחברת ״אושיות״ ,מינוי איתן
אבניאון כיושב־ראש מועצת המנהלים ואחר־כך רכישה של
חברת הביטוח ״ירדניוד.

אם יתממש הרעיון של שיתוך ״ציון״
ב״אושיות״ הרי שנציגות ״פרנק ב. הול״
תהיה הכוח המוביל בענך הביטוח בארץ.
באחרונה נמסר שלחברת ״ציוך חסר ההון הדרוש על־פי •
הוראות הממונה על הביטוח במישרד־האוצר, אך לבני
המישפחה נכסים רבים וכסף רב.

ליבאי אצל זמיר

תסיסה בעבודה

במישרד-המישפטים הובעה פליאה על
הופעתו של ח״כ דויד ליבאי במישרדי
היועץ המישפטי לממשלה, בדיון בעניין
כתב־האישום הפלילי שהוכן נגד ראש
עיריית־חיפה, אריה גוראל ודוברו, יעקוב
בזק.

עשרות עסקנים מאוכזבים של מיפלגת
העבודה עסוקים עתה בחיפוש מישרה
כלשהי במישרדי הממשלה שבראשם
עומדים שרי העבודה.

העילה לכתב האישום — הוצאת 115 אלף דולר במירמה,
מכספי ציבור, לתעמולת הבחירות של גוראל בבחירות
המוניציפליות שהתקיימו לפני כשנה.
באותה פגישה אצל הפרופסור יצחק זמיר לקחו חלק שני
פרקליטים חיפאיים נוספים, אך במישרד־המישפטים
טוענים, שאילמלא התערב ליבאי בתיק, לא היה זמיר
מארח אישית את שלושת הפרקליטים לשיחה בעניין•.

קצינים משרתים
את כהנא
קציני הצבא והמישטרה, שליוו את מאיר
כהנא אל תוך מחנה־הפליטים דהיישה, ערכו
למעשה הפגנה למען תנועתו הנאצית.
קציני המימשל רשאים למנוע כניסת ח״כים לאיזור צבאי
סגור, ומסיבה זו גירשו בעבר מושלים צבאיים, לא פעם,
ח״כים שמאליים מערים בגדה־המערבית.

ה״טיים״ מחריף פרקליט
השבועון האמריקאי ״טייס״ ,ההליך את
פרקליטו הקבוע בארץ. במקומו של יהושע
רוטנשטרייך יבוא שמואל בתל, ממישרדו
של חיים צדוק.

ח״ב הרימו־מיהר
רשלם
ח״כ בכיר מהליכוד, בעל מיקצוע
חופשי, מיהר לשלם ערב־החג את חובו
לשילטונות מכדההבנסה, אחרי שגובה
הודיע לו, שהוא חייב מיקדמות בסכומים
גדולים.
אנשי מנדההכנסה עלו על הדדים
במיבצע אכיפת גביית חובות מעצמאים
וחברות, שנערך בחודש ספטמבר.

ליבנת ל״אל על?״
אחרי שהתברר ליורם ארידור, יושב־ראש
מזכירות חרות, שישנה התנגדות גדולה
למינויה של לימור ליבנת כדוברת התנועה
במקומו של יוסי ברץ, הוא מחפש עבורה
מישרה בכירה במקומות אחרים.
ארידור בוחן עתה אפשרות לסדר לליבנת, בתה של הזמרת
שולמית ליבנת, את תפקיד דוברת ״אל־על״.
בחברת התעופה התעוררה תסיסה גדולה נגד רעיון המינוי.

מועמד לתפקיד
גיזבר ההסתדרות
למרות שהגיזבר הבא של ההסתדרות ימונה
רק אחרי הבחירות בהסתדרות, כבר מוזכר
שמו של היורש לנתז אלמוזלינו: המדובר
בחשב ארתור ישראלוביץ, העובד כחשב
בוועד הפועל.
בקומה החמישית בבניין הוועד הפועל מניחים, שישראל
קיסר חרג ממינהגו והבטיח לישראלוביץ את התפקיד.

הלחץ הגדול ביותר יופעל על יעקב צור, שר העליה
והקליטה, אך הוא יימנע ממינוי עסקנים שאינם מהתק״ם.

עבודת השליח הופסקה
שליח בית״ר בניו־יורק, יצחק בך־יעקוב, חדל
לעבוד בתנועת בית״ר העולמית, אחרי
סידרת עימותים על רקע אישי עם הנהגת
התנועה.
יצחק הוא אחיו של כדורגלן העבר, ארצי בך יעקוב, אף
הוא עסקן בחרות.

״סגרו תיקי
דני ברמן
המישטרה תסגור את תיקי התלונות
שהגיש השר לשעבר, יעקב מרידור, נגד
דני ברמן, בשיאה ׳טל התפוצצות פרשת
המצאת האנרגיה. הסיבה — חוסר עניין
ציבורי.

רוטשילד בצרות?
המאזן החצי־שנתי של בנק כללי, הבנק של
הברון אדמונד דה רוטשילד, הסתיים בהפסד
צנוע, אך בנקאים מתייחסים לכך בדאגת
מה, בגלל העובדה שבראש הבנק עומד
בנקאי בעל מוניטין.
מנכ״ל הבנק, ארגון גפני, לשעבר נגיד בנק־ישראל,
מתוסכל, הן ממעמדו הנוכחי, והן מתוצאות המאזן.
באחרונה הוא התבטא באוזני חברים שהוא היה מעדיף
שתינתן לו הזדמנות לתרום את חלקו לעיצוב המדיניות
הכלכלית החדשה. לאכזבתו, הזדמנות כזו לא ניתנה לו
במישור הכלכלי־ממלכתי.

בינתיים מבצע גפני שינויים פרסונליים
רבים בבנק.
אחת הרכישות האחרונות של הבנק היא צילה רוזנבאום,
בעבר עוזרת נאמנה של פינחס ספיר, מכוחותיו של עמירם
סיוון במישרד־האוצר, שעבדה אחר־כך בסולל בונה, בבנק
הפועלים וחברות־הבת, במטהו של גד יעקובי ועתה אצל
גפני.

בעיות־נויסוי
בכרטיסי־אשראי
חברות כרטיסי ׳האשראי מתלבטות בשאלת
גביית מם ערך־מוסך מכרטיסי־טיסה
שרוכשים ישראלים בארץ לטיסות בחו״ל.
על״פי החלטת הממשלה אץ משלמים מע״מ על
כרטיסי״טיסה. אך הרוכשים כרטיס בחברות זרות ומשלמים
בכרטיס אשראי, גילו שנגבה מהם מע׳מ, משום שנציגות
החברות בארץ שולחת את השובר לחו׳ל, משם הוא מועבר
לחברות האשראי בארץ ואז גובים עליו מס.

אנשי תעופה מייעצים לישראלים שרוכשים
כרטיסים בארץ לטיסות בין שתי נקודות
בחו״ל, שלא לשלם בכרטיסי־אשראי.

קבדת־קהל
רהומו־סבסזאדים
״האגודה לשמירת זכויות־הפרט״ החליטה על מתן שירות
חדש להומרסכסואלים. בתוך זמן קצר תיפועז האגודה
לישכת קשר לקבלת־קהל, שתטפל בבעיות שונות של
ציבור ההומו־סכסואלים והלסביות.

הגליון הבא של

09x11:1חוה
יוקדם ביממה אחת בשל חג־הסובות.
הוא יופיע ברחובות תל־אביב ביום השני
בערב, ויהיה מצוי בקיוסקים ברחבי הארץ
ביום ג׳ ,בבוקר.

צנזורה בתיאטרון?
השבוע הופיע מפקח איזורי של
מישרד־הפנים בתיאטרון ״בית ליסיך וביקש
לבדוק אם יש רישיון למחזה ״סיפור אהבה
בשלושה״ ,שעניינו יחסים בין
הומו־סכסואלים.
המפקח ביקש שעותק של המחזה יועבר לעיון המישרד.

במדינה
העם
ממ שרת המחדל
הממשלה דומה
למרבה״רו״ליים, שבל רכל
שלו סוסעת בכיוון אחר,
וראש אין
בועת־הבורית הגדולה, ששמה
״ממשלת־אחדות־לאומית״ ,התפוצצה.
לכאורה נולדה הממשלה הזאת
מתוך כורח. מאחר שהמערך לא היה
מוכן להקים ממשלה הנתמכת על״ידי
הרשימות שרוב בוחריהן ערביים, לא
־־־היתה כל אפשרות להקים ממשלה
אחרת.
אולם בדעת־הקהל התקבל כורח זה
בהתלהבות כתרופה של ישועה.
זוהי תופעה החוזרת ונישנית בישראל.
כאשר המצב רע, צץ ועולה
רעיון כלשהו ומתקבל כתרופת־פלא,
על פי מיטב המסורת של רפואתי
האליל. זהו תמיר רעיון אווילי.
לפעמים זהו משהו כמו ״שינוי
שיטת הבחירות״ .לפעמים זהו מתן
תפקיד מסויים לאליל תורני(מישרד־הביטחון
למשה דיין, מישרד־האוצר
לבן־דודו, ייגאל הורביץ) .כגודל התי־

מסוגלת להגיע אף לשלב של החלטה,
מכיוון שכל הצעה שהיא תיתקל
בהתנגדות של מישהו בתוך הממשלה
עצמה. אין היא מפסידה במירוץ —
היא כלל איננה מסוגלת להגיע לקו
הזינוק.
כאשר זוהי ממשלה המבוססת על
תיקו פנימי, כשבראשה שני מנהיגים
רופפים וכאשר כל החלטה צריכה
להתקבל למעשה פה אחד, הרי זה
מירשם למחדל תמידי.
מי מפחד ממי? כל זה מוכח
בימים אלה.
הניגודים בתוך המערך אינם בולטים
לעין, כי המערך עדיין מהלך על
ביצים. אבל בתוך הליכוד המצב גלוי.
סגן ראש־הממשלה דויד לוי מטרפד
בגלוי, ובפה מלא, את שר־האוצר יצחק
מודעי, שהוא חבר הליכוד כמוהו •(ראה
עמודים .)8 - 9גם ישראל קיסר פוחד
מפני דויד לוי, ועל כן מתנגד לכל צער
אשר לוי עלול להתנגד לו. הכל
פוחדים מפני אריאל שרון, העלול
לנצל כל שעת־כושר כדי להפוך את
המכונית כולה. איש אינו מסוגל לקבל
החלטה. החלטה המתקבלת ביום א׳
מופרת ביום ב׳ ,קמה לתחייה ביום ג׳
וגוועת סופית ביום ר. ביום ה׳ מפליגים
בשיבחה, ביום ו׳ מספידים אותה,

ממשלת-האחדות־הלאומית בעיני רענן לוריא*
איך לא להגיע לקו־הזינוק
קווה, כן גורל האכזבה כאשר הבלון
ובשבת נוסעים כולם לשפת־הים.
מתפוצץ.
בינתיים יכולים להתבצע רק דברים
עכשיו זה קורה לרעיון ״ממשלת־שהכל
מסכימים להם. ואלה הם, מטבע
האחדות״ .קשרו לו כתרים, תלו בו
הדברים, רק החלטות הפוגעות במישהו
תיקוות, התייחסו אליו כאל תרופת־שאין
לו הכוח להתנגד ולצעוק חמס.
האליל הגדולה.
.,צעדים דראסטיים״ .הרעיון
היה אכן מפתה מאוד.
״יש צורך בצעדים דראסטיים כן, אבד דא
ומכאיבים ״,כך נאמר. האומרים כך לא
מול הציר החדש
פירטו, בדרך־כלל, למה הם מתכוונים,
וגם לא ידעו זאת בעצמם.
קאהיר־עמאן־אש״ח מגסה
־־ צעדים דראסטיים כאלה אינם
שימעון ם ר 0להשתמש
יכולים להתבצע כאשר יש ״ממשלה
בטכסיס ישן
צרה״ .דרושה ״ממשלה רחבה״ ,בעלת
בסיס פוליטי רחב, כדי להחליט על
בעוד שישראל שקועה בבעיותיה
צעדים כאלה ולכצעם.
הכלכליות, קורים סביבה מאורעות תבצע וזו
רחבה,
לכן: תקום ממשלה
דרמאתיים. הם עוררו רק עניין קלוש
את אשר צריכים לבצע. ההסתדרות בציבור הישראלי.
תעמוד לרשותה, אירגוני״המעסיקיס
התפתחות המאורעות:
יתמכו בה, העם יקבל את הגזירות
• ירדן חידשה את יחסיה
יתבצע.
באהבה, ומיבצע־ההצלה הגדול
הדיפלומטיים עם מצריים. צעד זה
מירשם לכישלון. לא היה רתש התאפשר אחרי הביקור ההיסטורי של
חודש, כדי שגם בלון זה יתפוצץ. יאסר ערפאת אצל חוסני מובארב, מייד
מסתבר כי ההנחות האלה, שנראו ממש אחרי הפינוי של כוחות פת״ח מטרימובנות־מאליהן,
מופרכות מיסודן.
פולי בראשית השנה. מה שמותר לער־ככל
שהממשלה רחבה יותר, כן פאת, מותר גם למלך חוסיין.
|י מאוגדים בה יותר נציגים של קבוצות־
• ערסאת ביקר בירדן, נפגש
לחץ מנוגדות ואינטרסים סותרים. עם המלך, ולאחר מכן הביע את
כאשר אלה מאזנים זה את זה, אין תמיכתו בצעד זה.
הממשלה יכולה לקבל כל החלטה
• האופוזיציה באש״ף, הכפושהיא.

לדמשק, גינתה את הצעד בחריפות,
ממשלה צרה, המתבססת על 61 אך כמעט כל הציבור בשטחים
,חברי־כנסת, יכולה לקבל החלטות. הכבושים נתן לו גיבוי מלא. החריג
אומנם לא בקלות תוכל לבצע אותן. הבולט ביותר: בסאם שכעה, ראש־עליה
להיאבק באופוזיציה גדולה העיריה המודח של שכם, איש מיפלגת
ונוקשה. אך היא יכולה להתגבר, לבצע
(המשך בעמוד )8
ולקוות שהתוצאות יצדיקו אותה בעיני
* ק א רי ק טור ה שהופיעה בעיתונים
הציבור.
א מ רי ק איי ם רביס.
לא כן ממשלה רחבה. זו אינה
העולם הזה 2457

יחסי מרחביים

היועץ המישבט, ושו
המישבטים גינו אותו
אחו׳ שהתבוץ רמישוד
הבוקדטות -או
שויטא מתנוון רהתכוץ
גם ח מיו וראיבצן
**ץ לושה ח״כים ליברלים ישם
14/סביב שולחן אחר, ביום שני
שעבר, במיזנון הכנסת, ועסקו בבעייתו
של חבר רביעי לחטיבה. השלושה —
פינחס גולדשטיין, אלי קולאס, ושר״
המישפטים, משה ניסים — דיברו על
הופעתו הטלוויזיונית של בני שליטא,
בתוכנית ערב חדש, יום לפני כן,
שעסקה בהתפרצותו ללישכת פרקליט
מחוז תל־אביב. באותה התפרצות כינה
שליטא את שדר ״אפס״ ואת סגניתו
לשעבר, ושופטת־השלום הטרייה, דבורה
ברלינר ,״מיפלצת״.
שליטא הבחין שמדברים אודותיו
ואז אמר :״לא נסעתי לשם בכוונת־תחילה.
פשוט עברתי שם וספונטנית
החלטתי לגשת...״
ח״כים שונים ניגשו אליו כדי
להסביר לו שהם מבינים אותו. חלקם
העירו לו על דרך התבטאותו. הפרופסור
שבח וייס הגיב באופן שונה. הוא
אמר לו :״אני מבין אותך. בלי אבל״.
רק שר־המישפטים המשיך לאכול
בשלווה, כאילו אין העניין נוגעילו או
לחבר סיעתו. כעבור ארבע שעות
התפרסמה בשמו הודעת גינוי חריפה
למעשה שליטא. ראש המועצה המקומית
מנחמיה, כמעט פרץ בבכי, כששמע
את תגובת מישרד־המישפטים.
מדוע התפרץ שליטא?
מעטים זוכרים את השתלשלותה
של פרשת תיק חקירת שליטא
שסיומה, אחרי הבחירות, בסגירת כל
התיקים נגדו.

ח״כ שליטא ואשתו
השופטת .,מיפלצת״ ,הפרקליט אפס

חשב תי ע ל
התאב דו ת! ״
תחילת הפרשה במיכתב אנונימי
נגד שליטא, שנשלח למישטרה. נאמר
בו שחברה קבלנית מנצרת, אחים
אגבריה, בנתה את ביתו של שליטא
במנחמיה במחיר זול במיוחד ובתנאי
אשראי נוחים, משום שאותו קבלן
מבצע עבודות בניה עבור המועצה.
בתחילת החקירה נבדק גם מידע
ששליטא קיבל שוחד־מיני מקבלן
תאורה תל־אביבי, כדי להעדיף את
מוצריו במושבה הצפונית.
בחודש נובמבר, לפני שלוש שנים,
התברר לח״ב הליכוד החדש, בני
שליטא, שעולמו חרב עליו. הוא
הוחשד במעשים חמורים ונחקר ממושכות
במישרדי היחידה לחקירות
הונאה במטה הארצי. במיזנון הכנסת
החלו ח״כים מתרחקים ממנו ועיתונאים
שונים נדו בראשם לעברו, כאילו
גורלו כבר נגזר עליו. רק ראש־הממשלה
דאז, מנחם בגין, אימץ אותו
אל ליבו בהפגנתיות, במליאת הכנסת,
ואמר לו ״בני, כל עוד אתה בחזקת
חשוד, אתה חף מפשע!״
כעבור שבועות אחדים, התברר
שעניין ה״שוחד־המיני״ לא היה ולא
נברא.
הקבלן הערבי נחקר ארוכות, הוצע
לו להיות ער״מדינה ואף לצאת לחו״ל,
אך הוא היה בשלו. הוא לא קיבל שום
טובת־הנאה משליטא.
אבל אז רק החל מסע הייסורים של
שליטא. מהמישטרה עבר התיק
לפרקליטות מחוז תל־אביב. ואחר־כך

שוב למישטרה ושוב לפרקליטות
וחוזר חלילה. לבסוף .,הועבר התיק
ליועץ־המישפטי לממשלה, יצחק
זמיר, ואצלו הוא התעכב חודשים רבים.
שליטא הזועם הבטיח לכל מי
שטיפל בתיקו בערכאות השונות,
שהוא לא ישתוק. חבריו ביקשו ממנו
שישתוק ובכך ייקל על זמיר, אך הוא
היה מלא זעם ורוגז ולא בלם את פיו.
לפני שנה התברר שהחוקרים עלו
על נושא שלישי בחקירה. לצורך
בניית ביתו במושבה ביקש שליטא
הלוואה ממישרד־השיכון, בצורת
משכנתא. למעשה הוא לא יכול היה
לקבל אותה משום שהתברר שהוא בעל
רירה נוספת בתל״אביב, ואנשי הפרקליטות
טענו שהוא חתם על טופס
בקשת הלוואה במירמה.
האמת היא שמדובר בדירה על־שם
אשתו, עתליה, ועל שם אחיה ואימה,
שזכתה בה בהגרלת מיפעל הפיס לפני
שנים. הדירה רשומה על־שם מישפה־תה
הקודם של עתליה, הלפרן ושליטא
הסביר שהוא מעולם לא התייחס לדירה
כאל חלק מרכושו ומכך הטעות.
שוב נסחב הדיון אצל זמיר.
הוצאותיו המישפטיות של שליטא
תפחו והלכו. הוא המתין להודעת זמיר
ערב הבחירות הפנימיות במיפלגה
הליברלית, לצורך הרכבת רשימת
הליכוד לכנסת. זמיר לא מסר שום
הודעה. גם לא בסמוך לבחירות, אלא
רק אחריהן.
אז ירדה מליבו של שליטא אבן

כבדה, אך הוא לא נרגע. לשדר הוא בא
לא כדי לקבל בחזרה צילומים של
מיסמכים שנלקחו בשעתו ממישרדי
המועצה המקומית ושלא הוחזרו אליו.
הוא בא כדי לומר :״אני כאן. לא
הצלחתם לשבור אותי!״
ואכן, הוא היה על גבול השבירה.
אחרי שנסגרו תיקיו, על־פי טענת
מישפטנים מסויימים דווקא בגלל
היותו ח״ב, גילה שליטא לחברים
קרובים ולבני מישפחה שהוא היה
קרוב לעשיית מעשים קיצוניים ביותר.
״חשבתי אפילו על התאבדות,״ הוא
סיפר לידיד אישי ,״וויתרתי על הרעיון
משום שחששתי, שאז עוד יאמינו
שאני באמת אשם ולכן החלטתי לשים
קץ לחיי.״
שליטא סיפר שמאז תחילת הפרשה
הוא לא ישן אף לילה אחד בשקט.
חלומות זוועה טרדו את מנוחתו והוא
היה מתעורר, כשזיעה קרה מציפה
אותו.
״אינני יודע מאיפה שאבתי את
הכוח לעמוד בעינוי־הדין הזה.״ סיפר
אבל מעל לכל עומדות מול עיניו
כמה דמויות שליוו אותו לאורך כל
הפרשה ושהוא לא ישכח להם את
התנהגותם כלפיו. הללו הם מפכ״ל
המישטרה, אריה איבצן, ראש אגף־
החקירות במטה הארצי, יחזקאל קרתי,
הפרופסור זמיר, ופרקליט מחוז תל־אביב
וכמה מעובדיו. שליטא החליט
לערוך ביקורים אצל כולם ולהוכיח
להם, שלמרות הכל לא שברו אותו.

במדינה
(המשך מעמוד )7
אל־בעת לשעבר, הידוע בנטייתו החזקה
לסוריה.
• בבגדאד בישרו רמזים חזקים
שגם עיראק תחדש את היחסים עם
מצריים, התומכת בה במילחמתה
באיראן. כך נוצר גוש ערבי חדש,
המורכב ממצריים, ירדן, עיראק
והנהגת אש״ף, והנתמך בשקט על־ידי
סעודיה ובנותיה, שאינן מוכנות עדיין
להזדהות בגלוי.
• נציג ירדן הודיע כי עמאן
תומכת ברעיון של כינוס ועידת־שלום
בינלאומית, בהשתתפות המעצמות,
מדינות״ערב, ישראל ואש״ף. רעיון זה
מקובל על ברית־המועצות(מכיוון שזו
מקווה לחזור בדרך זו לזירת המרחב),
והוצע השנה כמה פעמים עלזידי
ערפאת, מפני שזו הדרך הנוחה להכרה
הדדית ישראל־אש״ף. הצעת חוסיין:
נסיגת ישראל מן השטחים הכבושים,
ובכללם ירושלים המיזרחית, תמורת
שלום. זהו, למעשה, הדגם של השלום
הישראלי־מצרי.
בתנאי שבלי תנאי. כוונת כל
התימרונים האלה היא לגבש גוש ערבי
מתון וחזק, שיהיה מוכן ללחוץ על
נשיא ארצות־הברית אחרי הבחירות.
הכל מצפים כיום שבעוד חודש ייבחר
רונלד רגן מחדש. הערבים מקווים

סיגנון מפא״י ההיסטורית דוחק עתה
את סיגנון השלילה האוטומטית של
חרות. אך אמצע שנות ה־ 80 אינו
כאמצע שנות ה־ ,50 כשם ששימעון
פרס איננו דויד בן־גוריון. אין להניח כי
הטכסיס הישן יצליח כמו פעם.

המילחמה
קר 1ב לי יותר הירח
תישעה חודשי הנסיגה
דומיס לתישעה חודשי
הריון — באשר אין בל
אסשרות לבצע את מעשה ההולדה הנסיגה מלבנון דומה לירח. ככל
שפוסעים לקראתו, כן הוא מתרחק.
לפני הבחירות ריברו ראשי המערך
על נסיגה תוך ״שלושה עד שישה
חודשים״ .עכשיו הם מדברים על נסיגה
תוך ״שישה עד תישעה חודשים״ —
אך מוסיפים שלוש מילים הרות־אסון:
״אחרי שתתקבל ההחלטה.״
לפי ההצהרות האופטימיות בירושלים,
אפשר ז,יה לחשוב שההחלטה
תתקבל תוך כמה שבועות. אך אין בכך
כל ממש.
עוד תנאי קטן. על כמה נקודות

שר שרון
איך להיכנס להריון;
שבתקופת־הכהונה השניה שלו יהיה
משוחרר מלחץ יהודי, מכיוון שלפי
החוקה האמריקאית ממילא לא יוכל
להיבחר בשלישית.
בירושלים הבינו את הסכנה. בעוד
שיצחק שמיר בארצות־הברית העמיד
פנים כאילו הוא שמח על ההתפתחות,
מפני שהיא מהווה ״ניצחון לקו קמפ־רייוויד״
,דחה אותה שימעון פרם
בסיגנון שהזכיר נשכחות.
בימי־הזוהר של דויד בן־גוריון,
נהגה ישראל להגיב על כל יוזמת־שלום
בנוסח ״כן, אבל ואחרי שתי
מילים אלה בא תמיד תנאי, ששום
ערבי לא היה מוכן או מסוגל לקבלו.
כך נוצרה אז התדמית של ישראל
הרוצה בשלום, מול פני עולם ערבי
עויין ושוחר״מילחמה. למעשה דחה
בן־גוריון כל יוזמת־שלום שהיתה
עלולה לחייב ויתור כלשהו.
פרס, תלמידו של בן־גוריון, מנסה
עתה, אחרי שנות־רור, לחזור לשיטה
ישנה זו. הוא בירך על יוזמת חוסיין
וקבע תנאי: על חוסיין לבוא ל״משא־ומתן
בלי תנאים מוקדמים״.
מו״מ על מה? זוהי תביעה
הנשמעת הגיונית, אך היא מופרכת
מיסודה.
כל העולם יודע כי ממשלת־ישראל
הנוכחית מבוססת על הסכם שאינו
מאפשר לה לזוז אף מילימטר אחד
בדרך לשלום, ולא כל שכן לנהל
משא־ומתן על נסיגה מהשטחים
הכבושים. ניהול משא־ומתן עימה,
פנים־אל־פנים ,״בלי תנאים מוקדמים״,
פירושו לתת לה הישג אדיר בצורת
לגיטימציה, תוך יריעה מראש שלא
תיתן שום תמורה שהיא.
זהו טכסיס מחוכם, המוכיח כי

יש, פחות או יותר, הסכמה בין
ירושלים, וושינגטון דמשק וביירות.
בין השאר:
• יוניפי״ל ימלא תפקיד חשוב
בשטח שממנו ייסוג צה״ל.
• סוריה לא תניח לפדאיון לפעול
משטח־הכיבוש שלה במיזרח לבנון.
• הצבא הסורי לא יתקדם לעבר
גבול־ישראל בעיקבות נסיגת צה״ל.
אילו היה מדובר רק על כך, יתכן
שניתן היה להגיע לבסכם תוך כמה
שבועות. אולם יש תנאי ישראלי נוסף,
שיש בו כדי לסכל כל אפשרות של
הסכם:
• מסירת השטח ל״צבא־דרום־
לבנון״ ,ואי־הכנסת הצבא הלבנוני
הממלכתי לתוכו, אלא בהסכמת
ישראל.
״בוגד ומרגל״ .תנאי זה פירושו,
כמובן, המשך הכיבוש הישראלי
באמצעים אחרים.
אילו הסכימה סוריה לכך, היה
קלונה מתגלה ברבים, דווקא בשעה
שהיא מעוניינת להוכיח שהיא קשוחה
ותקיפה, לעומת התבוסתנות של המלך
חוסיין(ראה לעיל).
ממשלת־לבנון אינה יכולה להסכים
למצב שיוציא את דרום־לבנון מתחום
השליטה של צבאה. ואשר יביא להכרה
בכוח פורש, המשרת את ישראל.
יותר מכל מתנגדים לתנאי הזה
השיעים, בהנהגת נביה ברי רב־ההש־פעה,
הרואים בגנרל אנטואן לחד ״בוגד
ומרגל ישראלי,״ כדיברי ברי עצמו
השבוע.
תישעה חודשי הנסיגה דומים
לתישעה חודשי הריון — כשאין כל
אפשרות להפגיש את בני־הזוג לצורך
מעשה־ההולרה.

איבד את
העשתוטת?
^ וא עדיין לא הספיק לחמם את
1 1הכיסא וכבר הוא מצא לנכון
להודיע שהוא יסיק מסקנות אישיות.
פחות משלושה שבועות אחרי
שהושבע כשר־האוצר, החל יצחק
מודעי מאיים, פעם אחר פעם, שהוא
יתפטר מתפקידו.
בישיבות הקבינט הכלכלי ובשיחות
שהוא קיים עם שרים שונים בנוגע
לקיצוצים ספציפיים כמישרדיהם
שמעו אותו מדבר על הליכה הביתה.
שומעיו הרימו גבותיהם בתימהון.
היו, כמו שר הבינוי והשיכון דויד לוי,
ששאלו בגלוי אם מודעי איבד את
עשתונותיו. אחרים שאלו בלחש,
ולעיתים בקול, היכן התוכנית
הכלכלית המהפכנית שלו.
עדיין לא מלאו 30 יום לכהונת
הממשלה החדשה, ודומה שהתוהו
ובוהו הכלכלי שהשתרר במדינה לא
זכור אפילו מן הימים הקשים של
ממשלות הליכוד. בתוך פחות מחודש
הוברר שממשלת אחדות לאומית, לא
רק שלא הצליחה להציל את הכלכלה
הישראלית, אלא ההיפך. דווקא
הממשלה הרחבה, שלה תמיכה של 97

בממשלה שווו
תוהו ומהו -ורו׳
הישו בעיניועשה
ח״כים, ממורשה וש״ס ועד שינוי,
מתפקדת פחות טוב מכל ממשלת
מיעוט אפשרית.
ומעל הכל התברר, שמי ששאף זמן
רב להיות השר הבכיר של הליברלים
ולרשת את שימחה ארליך המנוח, גם
במישרר־האוצר, מתגלה כבלון נפוח.
סקירה קצרה של מה שעבר על
האזרח הישראלי מאז ה־ 16 בספטמבר
— מועד הישיבה הראשונה של
הממשלה החדשה — מגלה שהאזרח,
שהמתין לתוכנית כלכלית רצינית,
וקיווה ליציבות מישקית, נקלע
לברדק של ממש ולאינפלציה שתגיע
בחישוב שנתי לארבע ספרות:
רק התכנסה הממשלה החדשה,

וכבר התחילה לדון בנושאי כלכלה.
לאט לאט דלף מידע על התוכנית
הסודית, ועל שיחות קשות בין חברי
הקבינט הכלכלי.
התוצאות הן מדהימות.
זה התחיל בפיחות קטן של הדולר,
שהעשיר מייד את כל בעלי חשבונות
הפת״ם.
הממשלה הודיעה שבקרוב היא
תייקר בעשרות אחוזים את מיצרכי
היסוד ומוצרים עתירי״אנרגיה. התעשיינים
הבינו את הרמז, והחלו בהע־לאות
מחירים אדירות מעל ומעבר
להתייקרות הנובעת מהמדד.

בדיון רציני על פיתרון כולל, בדקו
המתדיינים את שאלת עיקור תוספת־היוקר
של חודש ספטמבר, שתשולם
החודש. אחר־כך כבר לא דובר על
עיקור, כי אם על היטל בשיעור עשרה
אחוז, ואחר־כך על היטל על תוספת
היוקר.
לא עבר יום והתגלו חילוקי־דיעות
מהותיים בין מודעי ובין שר־הכלכלה,
גד יעקובי. זה דרש היטל על ההכנסות
ואילו מודעי דרש את עיקור תוספת־היוקר.
יעקובי שלף הצעה מהפכנית
— לגבות מילווה למשך ארבעת
החודשים הקרובים.

הוא תבע בתוקף את מישודהאוצו ומשהגיע
אדיו התבור שאיו באמתחתו שום תוכנית, או
שהתוכנית שרו נכשלה, או שהיא טווט־ה
ההסתדרות נכנסה לתמונה. הממשלה
התכנסה לדון על פירטי עיסקת
חבילה.
בפגישה שנערכה בין פרס, שרי־הכלכלה
וההסתדרות, סוכם עקרונית
על היטל, מילווה, הקפאת־שכר וקיצוצים
בתקציב, והגדלת המס על בעלי ר הכנסות גבוהות.אחר־כך דובר על חבילת גזירות.
ביום ראשון, ארבעה ימים לפני ראש־השנה,
הביא מודעי את עיקרי ״תוכניתו
הכלכלית״ ,לפני הממשלה —
הצעה לאיסור זמני של יבוא
מוצרי־מותרות, ביטול סובסידיות,
העלאת המע״מ ומס־הקניה, הטלת
מס־רכוש על ציוד ומלאי. בסוד נאמר
שיש עוד משהו בשרוול.
באותו הלילה התברר שאין כלום
בשרוול. רק עליית מחירי מוצרי היסוד
והדלק בעשרות אחוזים, לראשונה מזה
שנים, ערב החגים, ובירבורים של
מודעי על שני סוגי מיסים — רכוש
והכנסה — שלא ישפיעו על המדד, מס
על ציוד, מלאי ומיבנים, הגברת גביית
_מס־ההכנסה וקיצוצים בתקציב. סך כל
הצעדים: חיסכון של 750 מיליון דולר.
רסיסי ״התוכנית״ הוכיחו שהממשלה
ויתרה למעשה על המילחמה
באינפלציה, משום שצעדי מודעי
פירושם אינפלציה חודשית של 25
אחוז לחודש. ספק אם מישהו זכר
השבוע שפרס הלך להקדמת הבחירות,
כרי להילחם באינפלציה שנעה בין
300ל־ 400 אחוז.
התעשיינים כבר רמזו שצפויה
העלאת מחירים שניה מייד אחרי
החגים, והשכירים, כרגיל, היו היחידים
ששילמו את המחיר: אפילו תוספת־היוקר
שתשולם, לא תכסה בחודש
־ אוקטובר את השחיקה הממשית שחלה
בשכרם בחודש ספטמבר.
אחר־כך דובר על גל התייקרויות
יזומות, מייד אחרי ראש־השנה: הטלת
מס ביקור־רופא .,אגרת״חינוך ושוב
דובר על מיסוי חדש, מס יסף, על
ההכנסה הנובעת מתוספת־היוקר.
ערב החג החליטה הממשלה לבטל
את חוק ההטבות למשוחרר, צה״ל ואת
חוק חינוך חינם לבני שלוש־ארבע,
ולהטיל מס על קיצבאות לחלק
מהקשישים ומהמישפחות מרובות
הילדים.
אחר־כך הוחלט לא לגבות מס יסף,
אך רמזו ששוקלים שלא לאפשר
פתיחת חשבונות פת״ם עו״ש חדשים,
ועל הפסקת ויסות הצמודים. מישהו
אפילו סיפר שמדברים על מס ריווחי־
״*בורסה.
בסוף השבוע הנוכחי יכול היה
;מורעי להכריז שהוא הצליח לקצץ 920
מיליון רולר מתוך המיליארד שהציב
,לפניו כמטרה. איש לא התייחס ברצינות
לרשימת הקיצוצים במישרדים,
כפי שדווח עליהם בהרחבה בעיתונות
היומית. הם ניראו רציניים כמו ההצעה
המהפכנית לאחד את הגביה בין
מס־ההכנסה והביטוח הלאומי. כאחד
הפיתרונות לתחלואי־ המשק.
כאשר נודע ביום השני השבוע על
הירידה הדרמאתית של יתרות מטבע
החוץ של ישראל, שוב הועלה מכיוון
האוצר, בתום עוד ישיבת לילה מרתונית,
הרעיון של הגבלת ייבוא מוצרי
מותרות לתקופה קצרה.
הנה כי כן, זוהי התוכנית הכלכלית
הממשית של מודעי כפי שהיא באה
לידי ביטוי: הגדלת המבוכה וחוסר־הביטחון
בקרב האזרחים, אינפלציה
מיפלצתית ובקיצור תוהו ובוהו של
ממש ואובדן שליטה מוחלט על
הנעשה במשק.
ואין זה משנה אם הסיבה היא
שמונעים ממודעי לפעול, או שהוא לא
יודע מה הוא רוצה.
מודעי כהרגלו הגיב בזעם. הוא כבר

הודיע שהוא ישבור את הכלים וייצא
מהמישחק. הוא זועם על האגף
הפופוליסטי בתנועת החרות, שבראשו
עומרים לוי ומשה קצב ומוצא לו
בן־ברית נאמן, פרס. זה מפקיר למעשה
את מזכ״ל ההסתדרות ומותיר את
המיגרש של ישראל קיסר פנוי
לפעולות יזומות של סיעת תכלת־לבן
אנשי חרות בהסתדרות.
יש הגורסים שמודעי מודע לכך
שאין לו תוכנית, ואף לא הצעת
מיסגרת לתוכנית כלכלית, ושהוא
ינצל את התוהו ובוהו שמשתרר עתה
במשק, לחיסול־חשבונות פנימי בתוך
הליכוד. לפני הבחירות התעלל לוי

סיבה טובה לעשות זאת: התנהגות לוי
ואנשי חרות אחרים כלפי מודעי. אחרי
מהלך כזה מקווה וייצמן שמעמדו
יתחזק ומעמד מודעי יחלש.
לא ברור אם פרס תומך ברעיונו של
וייצמן. לעומת זאת, ברור לפרס שיש
לו בעיה אחרת מכיוון מישרד הכלכלה.
גד יעקובי מתכוון לצאת בקרוב מאוד
למיתקפה גלויה נגד מודעי ומדיניותו,
ולהכריז, למעשה, שהמלך הוא עירום.
יעקובי מתוסכל, לא פחות מווייצמן
וגם הוא חושב שההרכב הנוכחי של
הממשלה קיפח אותו.
אחרים שממתינים לנפילת שר־האוצר
החדש, הם יריביו במיפלגה

במישרד האוצר
בלון נפוח

בכנס בינלאומי
אינפלציה מיפלצתית

בישיבת הממשלה
רסיסי תוכנית

כישיבת המיסלגה
אובדן השליטה
הליברלית.
במודעי וקיצץ בכנפי החטיבה הליברלמה
חותר מודעי?
לית בליכוד, ובייצוגה בכנסת. מודעי
איש אינו יודע. האס פניו לפיתרון
לא ישכח לעולם את אשר עשה לו לוי
בעיות המשק? האם הוא מתעניין
לפני ארבעה חודשים.
בהקמת תשתית רחבה של המיפלגה
ל״עזרתו״ של מודעי בא השר
לתפקידים מיוחדים במישרד ראש־ הליברלית ופירוק מיסגרת הליכוד?
האם הוא אכן יתפטר, או שזהו איום
הממשלה, עזר וייצמן.
סרק ולא קריאת־תיגר על הממשלה
השבוע רמז וייצמן בצורה בדורה
החדשה?
ובפומבי, שהעימות בין מודעי ובין לוי
מודעי, אומרים מקורביו, הוא ארם
הוא הזדמנות פז עבור מיפלגת העבודה
בלתי־צפוי ולעיתים לא ניתן להבנה.
לשנות את הרכב ממשלת האחדות.
מעריציו מסבירים שהוא חושב עשרה
וייצמן, שהפסיד מהקמת ממשלה
צעדים קדימה. יריביו טוענים שהאיש,
רחבה מאמין שממשלה בלי חרות
שגורס שיש לו 90 אחוז כישורים,
תחזק את מעמדו ואת עתידו הפוליטי.
חושב עשרה צעדים אחורה.
השר מקיסריה גורס, שהעימות
הנחמה היחידה שמוצא מודעי
לוי־מודעי מסתיר את שדה הראיה
באחרונה היא בין העובדים הבכירים
מהעימות הרציני בין אריאל שרון
ויצחק שמיר, שמבטיח צרות של ממש באוצר. רובם עומדים לצירו ואף
תומכים ברעיונות הקיצוניים ביותר
בתיפקוד הממשלה בחודשים הבאים.
לכן הוא חותר לפירוק עכשיו של המיוחסים לו. מסיבה זו הם גם קיבלו
הממשלה הרחבה, ולדעתו, יש עתה בברכה את שובו של הד״ר עמנואל

שרון לתפקיד מנכ״ל המישרד, במקומו
של גיסים ברוך, שהשקפת עולמו
קרובה לזו של דויד לוי.
ערב הליכתו התבטא שרון שיש
לבצע צעד מוניטרי קיצוני. אנשי
האוצר מאמינים שבשלושת החודשים
שבהם נעדר שרון מלישכת המנכ״ל
היה לו זמן לתכנן את הצעד המוניטרי
הדרמאתי, שקודמו, עזרא סדן, כינה
אותו רולאריזציה.
השאלה היא באם ייצא משהו אל
הפועל מהתוכנית העתידית, או ששוב
יתברר שאלה הם רסיסי תוכניות. וגם
כאן אין לאיש תשובה.
מודעי זוכה בתמיכה מעובדיו, אך
הוא פועל כסוליסט. הוא אינו משתף
אותם בלבטיו ובהחלטותיו, אולי משום
שהוא חושב שהם לא מסוגלים לחשוב
עשרה מהלכים קדימה. מסיבה זו לא
מובטח שיתוף פעולה פורה בין מודעי
ובין עמנואל שרון. השר קיבל את
המנכ״ל החדש לא בגלל ידידות רבת
שנים ששוררת בין ׳השניים, אלא משום
ששרון היה האחרון ברשימה הארוכה
של מועמדים לתפקיד מנכ״ל
מישרד־האוצר. לא היו אחרים. הניסיון
למצוא רמות אקדמאית, או תעשיין
מהמשק הפרטי, נכשל. איש מבין אלה
שמבינים את חומרת המצב לא היה
מוכן להירתם לעזרתו של השר מודעי.
יהיו שיתלו זאת באופיו של האיש, אבל
במישרד״האוצר נרמה שהתשובה

ידועה, וביטא אותה אחד מראשי
האגפים :״מת קוברים, ולא מנשימים
מפה לפה,״
את מצבו של שר־האוצר ניתח
השבוע, אחרי ישיבת הממשלה, אחד
מראשי מחנהו, ח״כ ליכוד מכובד.
אי־אפשר היה שלא להשתכנע
מהניתוח.
לדבריו, מצוי מודעי במשבר אישי
שנובע ממיקומו העכשווי במפה
הפוליטית. הוא ידע שתפקיד שר־האוצר
אינו קל, אך הוא לא העלה על
דעתו את גודל הקשיים שייתקל בהם,
את חומת השינאה והאיבה שיקים נגדו
ואת כפיות־הטובה שמוליד התפקיד
הקשה. מודעי עובד יום ולילה במתח
מתמיד, חשוף לביקורת ולמילות גנאי
מחבריו לממשלה. הוא חש בדימיונו
שהוא לבדו, מנסה בשתי ידייס קטנות
לעצור את מי־הים הפורצים את הסכר,
וזה כמעט מאבק אבוד. הוא לא יפרוש
השבוע או בשבוע הבא, אבל המתח יתן
בו את אותותיו. הוא יהיה הרבה יותר
מבולבל, הרבה יותר תוקפני, הרבה
יותר פגיע. לדעת אותו ח״כ, מודעי לא
יוכל להרשות לעצמו להתפטר וללכת
הביתה. הוא לא יוכל להודות בכישלון.
לכן, איבוד העשתונות היא אחת
התוצאות הראשונות הנובעות ממצבו.
על התוצאות האחרות הוא העדיף שלא
בן־ציון ציטריו
לדבר.

אנשים אלה סימלו בשנת תשמ״ד את הישגיהם וכישלונותיהם של ישראל והעולם.

עולם

ישראל ידעו בקושי היכן נמצא האי סרי־לאנקה(סיילון לשעבר),
ומי הם הטאמילים, אשר אנשי״ביטחון ישראליים לוחמים בהם.
הופעתה בעולם כחרב־להשכיר (ליתר דיוק: כקבלנית״מישנה
להשכרת אמצעי־דיכוי) השפילה עוד יותר את תדמיתה של
ישראל בעולם.

גיקסון: נוח שחוו

בראשית השנה היה ג׳סי ג׳קסון דמגוג שחור קטן, שרבים ראו
בו מוקיון. בן־לילה הוא קפץ למעמד של מנהיג עדתי, לאומי
ובינלאומי.
זה קרה בצורה מחושבת לגמרי: הנשיא הסורי האפט׳ אל״אסד
הזמין את ג׳קסון לדמשק, ונתן לו כמתנה טייס אמריקאי שחור,
שהופל בשמי סוריה.
המעשה הביך את הבית־הלבן והלהיב את 20 מיליון הכושים
בארצות־הברית. בפעם הראשונה מאז מארטין לותר קינג הם מצאו
מנהיג בעל שיעור־קומה בינלאומי. הדבר בא בדיוק ברגע שבו
חשה עדה גדולה זו, המהווה כמעט 10$של אוכלוסית
ארצות־הברית, שהגיע זמנה להתחלק בעוגה הפוליטית.
ג׳קסון עשה דבר שנראה כבלתי־אפשרי עד תשמ״ד: הוא ניהל
מערכת״בחירות פעילה לנשיאות ארצות־הברית, במיסגרת
המיפלגה הדמוקרטית, וצבר כוח ניכר כמועמד השלישי
בחשיבותו.
זה לא הספיק, בסופו של דבר, כדי להקנות לו סיכוי של ממש.
כמועמד הדמוקרטים נבחר וולטר מונדייל החיוור, תרתי־משמע.
כסגניתו נבחרה אשת־השנה, גדאלדין סרארו. אך
ג׳קסון חולל את המהפכה. הכוח השחור בא לידי ביטוי, ושינה את
פני המדיניות האמריקאית. שום מדינאי לא יוכל עוד להתעלם
ממנו — כשם שאין מתעלמים מן הכוח היהודי.
היהודים חשו מייד באיום על מעמדם. מזה שנים התעמק
הסיכסוך בינם ובין הכושים, שהוא מקומי וארצי. הוא מקומי מפני
שבגטאות כושיים רבים בעלי־הבית, בעלי־החנויות והמורים הם
יהודים, והכושים מבקשים לרשתם. במישור הארצי גוברת
ההתחרות בין שתי קבוצות־הלחץ, כאשר היהודים משרתים את
ישראל, ואילו השחורים נוטים מטבעם לעולם השלישי בכלל,
ולפלסטינים הדפוקים בפרט. אם לא יחוסל סיכסוך זה בעוד מועד,
מבשרת ההתפתחות איום ממשי על כוחם של היהודים.
משהו קרה בארצות־הברית ,״ארץ האפשרויות הבלתי־מוג־בלות״
:מעתה אין זאת עוד אי־אפשרות שכושי ו/או אשה יעלו
לכס־הנ שיאות.
אך בתשמ״ד חגג עדיין רונלד רגן. בסוף השנה, ששה
שבועות לפני הבחירות, היה נראה שאי־אפשר לנצח אותו,
והקשיש בן ה־ 73 יתחיל בתקופת־כהונה שניה. העם האמריקאי
התאהב באיש הרדוד חסר״העניין ונעים־ההליכות, שהטיף לריעות
ימניות קיצוניות מימי מתושלח, ושמעשה־הגבורה היחידי שלו
בתשמ״ר היה הפלישה המגוחכת לאי־הננס גרנאדה, שנכבש
בסערה באפס התנגדות. פעולה מבישה זו גרמה להתלהבות
פטריוטית, אשר הציפה את ארצות־הברית מחוף אל חוף, כפי
שעשו הישגי הספורטאים האמריקאיים באולימפיאדת לוס־אנג׳לס,
שהוחרמה על־ידי ענקי־הספורט מהמיזרח.
אם אהבו האמריקאים את הקשיש, אהבו הסובייטים, כנראה,
את הקשישים. במקום יורי אנדרופוב הקשיש, שנפטר בשיבה
טובה כשאר התחיל בתפקיד, נבחר קשיש אחר, קונסטנטין
צ׳רניינקו. בסוף השנה נפגש אנדרי גרומיקו הקשיש עם רגן
הקשיש. האינטרנציונל של הזקנים חגג.
שנת ,1984 ששמה הטיל את מוראו על העולם, התקדמה בנחת
אל סיומה. שום דבר מרעיש לא קרה. היתה זאת שנה של תיקו
במילחמתם של בני־אור בבני־חושך. פכמה מדינות גברה
העריצות, ואילו בארצות אחרות ניצחה הדמוקרטיה, כפי שקרה
בארגנטינה למודת״הסבל, עם בחירתו של ראול אלסונסין.
בפולין שוחררו האסירים הפוליטיים, שרידי אירגון סולידריות,
ובאפגניסתאן נמשכה המילחמה בפולש הסובייטי.
מוקד תשומת־הלב העולמית היה אמריקה המרכזית, שם
התמודדו שוחרי־הקידמה במגיני העריצות של הפיאודלים.
כרגיל, השתלבו שתי מעצמות־העל במאבק, כשברית־המועצות
וקובה תומכות בשמאל ובעיקר בניקאראגואה, וארצות־הברית
בימין, בעיקר באל־סלוודור. אך השנה בלטה תופעה חדשה
ומכוערת: ישראל התערבה בסיכסוך, כסוכנת־מישנה של
ארצות־הברית. עיתוני העולם דיווחו בשאט״נפש רבה על
מישלוחי־נשק ענקיים של ישראל ל״קונטראס״ הריאקציוניים
בניקאראגואה, ולמישטרי״העריצות שמסביב. היתה זאת פעולה
סיבובית: האמריקאים שילמו לישראל, ישראל סיפקה את
הסחורה. הסיבה: הקונגרס האמריקאי אסר על ממשלת ארצות־הברית
להושיט את הסיוע בעצמה, ועל כן נשכרה ישראל כדי
לעקוף את החוק האמריקאי. מומחים ישראליים עזרו לאתר
מכונות־דפוס של המחתרת המתקדמת, והדריכה את המישטרות
החשאיות של הרודנים.
לא רק ביבשת האמריקאית עזרה ישראל לכוהות־השחור
תמורת כסף והטבות אחרות, אזרחי ישראל נדהמו לשמוע כי באי
רחוק, שאין לו יחסים עם ישראל, מעורבת ישראל עד מעל לראש
במילחמת־אזרחיס מקומית, שאין לה שום עניין בה. רוב אזרחי

מדיסות

הרצוג: א׳ שר הגינות

הפוליטיקאים של תשמ״ד היו חבורה עלובה למדי. במשך כל
השנה לא הושמע בפיהם אף רעיון חדש אחד, לא התעלה איש
מהם לדרגה של הוגה־דיעות מדיני או יוצר חזון. לעיני הציבור
נראו כחבורת חתולים מתקוטטים, הרבים ללא־הרף על השלל
החומרי הגס ביותר של הפוליטיקה: כסאות במיפלגה, מקומות
ברשימה, כסאות בכנסת, כסאות בממשלה, מישרות בכנסת.
במיקרה הטוב ביותר הם עוררו שימחודלאיד. במיקרה הרע ביותר
עוררו סלידה ממש.
אהרון אבו־חצירא היה אולי המיספר המשעשע ביותר
בקירקס זה. תחילה יצא לרצות את עונשו בעוון מעילה בכספי
קרן־צדקה, ובילה שלושה חודשים בעבודות־חוץ במישטרת
בית־דגון. לאחר מכן הפיל את הממשלה. בבחירות איבד שני
שלישים של עולמו הקטן ונשאר סיעת־יחיד. בתפקיד זה ניסה
להשתתף במיסחר־הסוסים של הקואליציה, שיחק פה ושיחק שם,
ולבסוף החמיץ את ההזדמנות ברגע האחרון ונשאר כחוץ — דבר
שעורר שימחה גלויה אצל המוני אזרחים.
יוסן ש בורג הנצחי — נשאר בפנים — בקושי. האיש עורר
עליו את שינאת הרבים כאשר התנהג בזילזול בולט, הפעיל את
המישטרה ושרות בתי־הסוהר לפי שיגיונותיו האישיים, סירב
להנהיג את שעון־הקיץ והנהיג אותו לבסוף במקוצץ, סגר את
בתי־הסוהר לפני הח״כים ועוד ועוד. השנה קיבל את עונשו.
בהנהגתו ירדה המפד״ל מ־ 12 לארבעה ח״כים והפכה לסיעה
קטנה. בסוף איבד את המישטרה ובתי״הסוהר, ולא נכנס אף
למישרד־הפנים, מפני שלא היה מוכן לוותר על מישרד־הדתות.
לציבור היה בכך משום נחמה.
עזר וייצמן יכול היה להיות לאיש־המדיניות של השנה,
ואולי לאיש־השנה, אילו הצליח להקים כוח פוליטי רציני, בעל
חזון. הוא נכשל בכך כאשר הקיף את עצמו בקבוצת אומרי־הן
אישיים, והישגו בבחירות היה דל. אך היתה לו הזריזות הדרושה
כדי להסיק מייד מסקנה ולהצטרף למערך. כך חזר על התרגיל
של אריאל שרון ב־ ,1977 כאשר נחל כישלון בבחירות והזדרז
להצטרף לליכוד.
אריאל שרון עצמו המשיר בדרכו העקלקלה. כדרכו, התרכז
ביעד הבא בדרך הארוכה לשילטון העליון והבילעדי. יער זה היה
תיק בממשלה, אחרי שנמק מאז צברה ושאתילא בחוסר־מעש,
כשר־בלי־תיק. כמנהיג ההמונים הקיצוניים ביותר בתנועת־החרות
הצליח להשיג יעד זה, זכה בתיק התעשייה והמיסחר והפך
חבר בקאבינט המצומצם. כך, באישורו של שימעון פרס, נקרע
הדוח של ועדת־כהן. מייד לאחר מכן ניגש להשגת היעד הבא —
חיסול יצחק שמיר, כיבוש המיפלגה, ולאחר מכן — כיבוש
ראשות־הממשלה.
דויד לוי, בניגוד לשרון, ויתר תחילה על ההתמודדות עם
שמיר, ועל כן נחלש מעמדו. בממשלה החדשה קבע לעצמו מעמד
של ראש האופוזיציה הפופוליסטית, ומתכונן ליהנות משני
העולמות.
יצחק נבון הפך מעין העתק של דויד לוי בצר השני. גם הוא
ויתר על ההתמודדות. ובמשך השנה איבדי גובה בהתמדה.

רפאל איתן ממשיך להטיף לסגירת הערבים כג׳וקים
מסוממים בבקבוק. אך הישיבה בכנסת הבליטה את אפסותו
האינטלקטואלית, ואילו כמטיף גזעני וכמנהיג־האספסוף הוא
מחוויר לעומת איש־השנה מאיר כהנא.
גאולה בהן נמצאת במצב דומה. אומנם, התחייה עלתה
משלושה מנדאטים לחמישה, אך כך גם קרה ליריבתה ובת־מינה,
שולמית אלוני, שעלתה מאחד לשלושה, מבלי שהדבר שינה
את מצבה.
יוסי שריד מילא השנה תפקיד מוזר. תחילה זכה ביותר
מ* 70$מקולות חברי מרכז מיפלגת־העבודה ונכלל ברשימת־המועמדים
שלה לכנסת. רוב ניצי המיפלגה הצביעו בעדו, בהבינם
שדרוש מישהו ׳שימשוך קולות שמאליים למיפלגה שהיא
בעיקרה ימנית. שריד נבחר לכנסת כאיש מיפלגת־העבודה, אך
כאשר קמה הקואליציה עם הליכוד ניסה להקים מיפלגה חדשה.
בהשתתפות מפ״ם ור״ץ, תוך העמדת עצמו בראשה. כאשר סירבה
מפ״ם, לא נותר לו אלא להצטרף לר״ץ, שבמיסגרתה הוא עומד
בהכרח להתנגש בשנה הקרובה עם שולמית אלוני.
ישראל קיסר, שתפס השנה את מקומו של ירוחם משל,

הוכיח במהרה שהוא, כמו קודמו, פקיד של מיפלגתו, ושמותר לו
לכל היותר לצייץ פה ושם. הוא עלול להביא לאובדן שילטון
המערך בהסתדרות, מול פני הפופוליזם הגואה של הליכוד.
רפי אדרי הוא עסקן אחר של מיפלגת־העבודה, ששימעון
פרם ניסה לטפח אותו כדויד לוי של המערך. השנה הוכיח את
חוסר״יכולתו, כאשר הוזמן, בראש מישלחת של אנשי״מיפלגתו
למארוקו. הביקור נערך ביוזמת המלך חסן ה־ ,2בכוונה ברורה
לעזור למערך בבחירות. אך בגלל חוסר־הבנה וחוסר־נסיון השמיע
אררי במהלך הביקור הצהרות מטופשות, וכך הכריח את המלך
לגמד את חשיבותו. התוצאה היתה אפסית.
מוחמד מיעארי עשה היסטוריה כאשר הצליח לגבש כוח
אותנטי של האזרחים הערביים, וכאשר נתן יד לתנועת אלטרנטיבה,
היהודית בעיקרה, להקמת הרשימה המתקדמת לשלום.
אחרי מערכת־בחירות סוערת הוא נכנס לכנסת, יחד עם
מתיתיהו פלד. שם הוכיחו השניים חיש מהר שהם יודעים
להשתתף במישחק. הם נחלו הצלחה ראשונה כאשר הכריחו את
מיפלגת־העבודה לחתום עימם על הסכם חתום, למען בחירת
שלמה הילל כיו״ר הכנסת. בכך שברו את הניסיון להטיל עליהם
נידוי וחרם, כפי שקרה מזמן לרק״ח. אך המיבחן העיקרי שלהם
יבוא בשנה הקרובה.
יצחק פרץ הצליח, כמו הרשימה המתקדמת, ליצור יש מאין
ולהכניס כוח חדש לכנסת. גם הוא יצטרך בשנה הקרובה להוכיח
את עצמו.
איש־המדיניות של השנה לא בא מקרב הפוליטיקאים
המתקוטטים. היה זה דווקא איש שעלה משורות הפוליטיקאים אל
התפקיד הרם ביותר במדינה, האמור להיות ייצוגי ובלתי־פוליטי.
השנה העמידה המציאות את חיים הרצוג מול הצורך לקבל
החלטות ממשיות, בעלות ערך פוליטי, והוא עמד במיבחן זה
בצורה מרשימה.
הרצוג הוא במידה רבה ההיפך הגמור של גיסו, אבא אבן,
שהוא אדם מבריק מבחינה אינטלקטואלית אך חלש אופי. הרצוג
אינו אינטלקטואל מזהיר, אך הוא הוכיח השנה שיש לו עקרונות
ברורים של יושר והגינות, ושמנוי וגמור עימו לעמוד עליהם. וכך
אכן עשה.
תחילה היה עליו להטיל על אחד הח״כים את התפקיד להרכיב
ממשלה. למרות ההמולה של הליכוד, קיבל הרצוג את ההחלטה
הנכונה ברוח החוק, והטיל את התפקיד על פרס. לולא כן, ספק אם
היה פרס מגיע לראשות-הממשלה גם בתנאים האומללים שבהם
השיג יער זה. לאחר מכן סירב הנשיא לקבל במישכן את פני
איש־השנה מאיר בהנא, שהשמיע נגדו איומים פרועים. לעומת
זאת, סירב להיכנע לטרור המילולי של גאולה כהן, שדרשה ממנו
להחרים גם את מישלחת הרשימה המתקדמת. הנשיא קיבל
מישלחת זו בידידות מופגנת, כרי להבליט את רצונו לנהוג
בהגינות.
במים הסוערים והעכורים של הפוליטיקה הישראלית, היווה
חיים הרצוג השנה אי של הגינות, שפיות ויציבות.

מרחב

ערפאת: מטריפולי לקאהיו

בימים הראשונים של תשמ״ד עשה יאסר ערפאת מעשה
שנראה כמטורף: הוא חמק אל תוך העיר טריפולי בצפון לבנון,
שהיתה נתונה במצור סורי ביבשה וישראלי בים.
בעיר זו, ובשני מחנות־הפליטים שלידה, התרכזו כוחות פת״ח,
שגורשו על־ידי הסורים מהבקאע ומצפון־לבנון. הם היו צפויים
להשמדה בידי הצבא הסורי, שנעזר על־ידי ״מורדי פת״ח״ —
קבוצה של סוכנים סוריים ופורשים מרי־נפש, שהתנגדו
לנסיונותיו של ערפאת להגיע לידי הסדר־שלום עם ישראל.
בראשם עמד מוסא סעיר(״אבו מוסא״).
בבואו לשם, הצטרף ערפאת לסגנו, ח׳ליל וזיר (״אבד
ג׳יהאד״) .בקרב אכזרי, שנמשך כמה שבועות, חזרה על עצמה
פרשת־ביירות של תשמ״ב. כוחות פת״ח הוכו בשדה הפתוח אך
הוכיחו את עצמם כמגינים עזי־נפש ועקשניים בשטח בנוי.
ההתקפה הסורית נכשלה, ובסופו של דבר פונו כוחות אש״ף,
וערפאת בראשם, בצורה מכובדת, על דיגליהם ונישקם.
מי שסבר כי בכך קוצצו סופית כנפיו של ערפאת, התעורר כבר
למחרת היום. במהלך מדיני נועז מאין־כמוהו, נפגש ערפאת עם
נשיא מצריים, חוסני מובארב. בכך שבר את המצור הכל־ערבי
על מצריים והוכיח כי כוחו המדיני של אש״ף עדיין במותניו.
היתה זאת הפגנה סנסציונית של מה שנקרא במילון הפלסטיני
״עצמאות־ההחלטה הפלסטינית״ — הדבר שסוריה ולוב ביקשו
לגזול ממנו.
אולם ערפאת שילם מחיר יקר עבור מעשה זה. בבואו למצריים
הפרו־אמריקאית, בעלת הסכמי קמפ״דייוויד,התגרה יו׳׳ר אש״ף
בברית־המוע״צות, וזו החזירה מילחמה שערה. בין המחנה של
סוכני־סוריה והמחנה של אנשי־ערפאת קם באש״ף מחנה שלישי
של סוכני־מוסקווה :״המחנה הדמוקרטי״ של ג׳ורג׳ חבש,
נאיף חוותמח והמיפלגה הקומוניסטית הפלסטינית הקטנה.
ערפאת יכול היה להתגבר על מחנה זה בקלות, אילו יכול היה
להוכיח לציבור הפלסטיני כי מדיניות־השלום שלו מבשילה פרי
כלשהו. אולם רונלד רגן, יצחק שמיר ושימעון פרם עשו
יד אחת עם חאפט׳ אל־אסד, מועמד קדאפי וברית-
המועצות, כדי למנוע כל הישג שהוא מן המדיניות המתונה של
ערפאת.
כל זה השתקף במאמץ לכנס את המועצה הלאומית
הפלסטינית, הפרלמנט הפלסטיני הגולה. היה מנוי וגמור עם
ערפאת שלא לשתף בו את הבוגדים, שמכרו את העניין הפלסטיני
לסורים וללובים, כגון אבו־מוסה, אחמד ג׳בריל ודומיהם. אך
כדי לאשר את הקו המדיני שלו, ולקבל החלטות שיאפשרו לו
לנהל מדיניות־שלום חד־משמעית, היה ערפאת זקוק לרוב של
שני שלישים במועצה — הרוב הדרוש לשינוי האמנה
הפלסטינית.
רוב זה נמנע ממנו על־ירי ירושלים ומוסקווה. ממשלת־ישראל
מנעה בכוח את יציאתם של 183 צירי־המועצה, שהם תושבי הגדה
המערבית ורצועת־עזה. בין אלה יש רוב מוחץ לקו המתון של

ערפאת. ואילו מוסקווה נתנה הוראות לגופים הכפופים לה למנוע
כל אפשרות של ערפאת לנהל את מדיניותו.
כך נוצר באש״ף מצב זמני של תיקו. המנהיגות של ערפאת לא
התערערה, אך הוא לא היה מסוגל לפתח תנופה מדינית. באורח
מוזר קרה באש״ף מה שקרה בישראל: תיקו בין הכוחות,
אי־היכולת לזוז בכל כיוון שהוא. אך ערפאת סירב לכונן
״הנחגת־אחדות־לאומית״ ,שתמסד את התיקו, כפי שעשה שימעון
פרס. בסוף תשמ״ר התבצר ערפאת בעמדה של המתנה, כשהוא
מחכה לשינוי המצב — אולי כתוצאה מן הבחירות האמריקאיות,
אולי כתוצאה מהתפתחות דרמאתית במרחב.
אחד המאורעות שניתן היה לצפות להם היה הסתלקותו של
נשיא סוריה. מחלת חאפט׳ אל־אסד חישמלה את המרחב. היה זה
אישור למעמד המרכזי שרכש לעצמו אסר, איש־המרחב של
תשמ״ג. מנהיגי אש״ף סברו כי כל יורש בדמשק יצטרך לחדול
ממילחמת־החורמה שהכריז אסד על המנהיגות העצמאית של
אש״ף, ולמצוא הסדר עם האירגון. אך בסוף תשמ״ד עדיין שלט
אסר ביד־ברזל בסוריה.
שאר מנהיגי העולם הערבי נהגו בזהירות. מובארב המצרי,
המלך חוסיין בירדן והמלך פאהד בסעודיה ביקשו שלא להכות
גלים. המשבר בענף־הנפט, עליית הקנאות האיסלאמית
וחוסר־היוזמה של הממשלה האמריקאית, הכפופה לשדולה
הישראלית, מנעו כל סיכוי לתזוזה.
רק בשני קצות המרחב קרה משהו. במהלך מפתיע כרת המלך
חסן דד 2ממארוקו ברית עם מועמר קד׳אפי. היתה זאת
התפתחות בלתי־סבירה לכאורה. חסן הוא מלך המתונים במרחב.
הוא פעיל במרץ למען שלום ישראלי״פלסטיני ונפגש לא־פעם
עם ראשי המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני.
בתשמ״ד הזמין למארוקו קבוצה גדולה של ח״כי המערך, מתוך
תיקווה שזה יעזור למערך בבחירות. אך הנה כרת ברית־איחוד עם
קד׳אפי הקיצוני, החתרן הבלתי־נלאה. הסיבה: מארוקו סובלת
קשה ממילחמתה האינסופית באל־צחרה (מידבר־סהרה) ,שם
נתמכו אויביה עד כה על״ידי קד׳אפי. הברית באה לשים קץ
לתמיכה זו.
בקצה השני נמשכה המילחמה הנוראה והמטורפת בין סאדם
חוסיין העיראקי ורודדאללה חומייני האיראני. המילחמה הרסה
את שתי המדינות והחלישה את העולם הערבי כולו, אך בסוף
תשמ״ד לא נראה לה שום סיום באופק.

כלכלה שפירא: ימי פומפיאה האחוונים
לא חסרו בתשמ״ד שערוריות כלכליות.
הגדולה מכולן היתה פרשת יעקוב לוינסון. גילויי העולם
הזה שפכו אור מדהים על המצב שהשתרר בצמרת חברת
העובדים. אדם אחד, שהפך שליט כל־יכול באימפריה ״פועלית״
זו, היה מסוגל להעביר נכסים רבים לארצות־הברית ולהקים שם
אימפריה פרטית משלו. הסיום הטראגי של הפרשה — התאבדותו
של לוינסון — לא השתיק את השאלות לגבי מהותו ויעורו של
״משק העובדים״ — שאלות שנשארו פתוחות גם בסוף השנה.
שערוריה אחרת נגעה לפעילותו של המיליונר בעל בתי-
הקאזינו בשווייץ, נסים גאון. גאון הסתבך בניגריה, כאשר
סירבה הממשלה שם לשלם את חובותיה. מצבו היה קשה ועל כן
פנה אל חברת־הביטוח הפוליטית שהקים בארץ: מיפלגת תמ״י,
שהתיימרה להיות מיפלגת הדפוקים והעניים, אך שהיתה,
למעשה, מכשיר בירי המיליונר. תמ״י ביקשה להשיג ערובות של
ממשלת״ישראל לגאון. הדבר הוכשל, כמעט במיקרה, ברגע
האחרון, וכנקמה הפיל גאון את ממשלת־הליכוד.
גאון הוא רק אחד המולטי־מיליונרים היהודיים בעולם שקנו
לעצמם שרים, מיפלגות או סיעות בישראל, כדי לנצל אותם
לעיסקיהם. זהו עסק מצויין: תמורת השקעה קטנה מאוד ניתן
להשיג בדרך זו רווחים מפליגים על־חשבון עם ישראל.
אך השערוריות היו רק תופעות־לוואי של הכלכלה הישראלית
בתשמ״ד, שבה שררה אינפלציה של * ,400 שאיימה בסוף השנה
לטפס במהירות ל־* 1000 ומעלה. אחרי שיורם ארידור הרס את
הכלכלה בשנים הקודמות, וסולק בראשית תשמ״ד כאשר המציא
את ה״דולאריזציה״ ,ניסה את מזלו יגאל כהף אורגד. שנכשל
גם הוא. למזלו נפלה ממשלת־הליכוד לפני שקלונו התגלה
ברבים. את מקומו תפס יצחק מודעי. בסוף תשמ״ד כבר ניכרו
סימנים ברורים לכישלונו, העלול להיות גדול מכולם. האיש בעל
הביטחון־העצמי המופגן והסיסמות הרמות הוכיח כבר בימיו
הראשונים בתפקיד שאין לו מושג כיצד לטפל בבעיה. כדרך
הישראלים התחיל ״לאלתר״ ,״לירות מן המותן״ ולפגוע בקורבן
הקל ביותר: השכירים.
המנהיג החדש של ההסתדרות, ישראל קיסר החלשלוש,
שהוא פקיד של המערך, בוודאי לא יכול היה לסוכך עליהם
ברצינות.
לכישלונם של אנשים אלה, יועציהם ועמיתיהם, הפרופסורים־
לכלכלה ונותני־העצות מחו״ל היתה סיבה פשוטה בתכלית: הם
העלימו את הסיבה האמיתית של השואה. המשק הישראלי בריא
בעיקרו, אך הוטלה עליו מעמסה מיפלצתית: מכונה מילחמתית
מן היקרות בעולם כולו, הכיבוש המתמשך בלבנון, והתנחלות״
הלוקסוס בשטחים הכבושים. היה זה כאילו הורכבה תושבת של
טנק כבד על מנוע של חיפושית מדגם פולקסוואגן.
לכן לא היתה הבעיה כלכלית, אלא פוליטית, ובתשמ״ד לא
נמצא אף כלכלן או פוליטיקאי אחד שהעז לנגוע בה. יתכן כי
הממשלה החדשה, ממשלת־התיקו שניטל ממנה כוח־ההחלטה,
תתגלה כממשלה הגרועה מכולן.
לכן לא היה איש־הכלכלה של השנה כלכלן או שר־אוצר,
ובוודאי לא נגיד בנק ישראל, משה מנדלבאום, שהתגלה
כאומר־הן מובהק. איש־הכלכלה היה האדם שהטיל את שילטונו
האישי על מערכות הכלכלה הישראלית: ח״כ אברהם שפירא,
הגביר של המרינה, שהתאים יותר להווי של עיירה יהודית במאה
שעברה מאשר למשק טכנולוגי מודרני.
שפירא כיהן כראש־הקואליציה, התמנה כחבר המועצה
המייעצת של בנק ישראל, ולקראת סוף תשמ״ר התמנה גם כיו״ר

וערת־הכספים של הכנסת. אך כוחו חרג בהרבה מעבר לחשיבות
מישרותיו. היה זה כוח אישי, שביטא את עוצמת אישיותו, שאיש
לא היה מסוגל לעמוד בפניה. שפירא הציל את מנהלי הבנקים,
כאשר התמוטטו המניות הבנקאיות באחת התקופות הדרמאתיות
ביותר של השנה. שפירא גיבש את ההסדר, וכפה אותו על המדינה
כולה. הוא גם מנע כל חקירה רצינית.
כאשר חיתן שפירא את בתו וערך לה חתונה מפוארת חסרת־תקדים,
בלב המשבר הכלכלי המתגבר, עלו אליה לרגל כל גדולי
המדינה. היה זה מעמד סימלי: מסביב התמוטט המשק, המוני
אזרחים הוכו על־ידי נפילת המניות, איש לא ידע איך למנוע את
השואה המתקרבת — וצמרת המדינה חגגה מסביב לר׳ אברהם
שפירא, רחב־המידות ושופע־השוכע, כמו בימי פומפיאה
האחרונים.

מי עו פ ט

זמיר: מננ״ל המדינה

בית־המישפט הישראלי עמד השנה לפני אתגרים רבים
וחמורים. נאמר עליו שהוא קרההגנה האחרון של הדמוקרטיה
הישראלית. לא היתה בכך הפרזה.
קו־הגנה זה לא היה ישר ואחיד. היו בו פרצות, והיו
מיגזרים שבהם נסוג. אך בסף הכל החזיק הקו מעמד —
למזלה הגדול של מרינת־ישראל.
אחת החזיתות החמורות ביותר היתה בשטחים הכבושים. הדוח
של יהודית קרם, מישפטנית בכירה במישרד היועץ המישפטי,
גילה מחדלים נוראים ומכוונים בהפעלת החוק כלפי פורעי־חוק
מקרב המתנחלים בשטחים הכבושים.
נקודה זו הוחרפה, כאשר נחשפו התאים של אירגון־הטרור של
המתנחלים. הצלחה זו של שירות־הביטחון־הכללי היתה אחת
התופעות החשובות של תשמ״ד, ויש לזקוף אותה לזכות
ראש־הממשלה יצחק שמיר, שביטל את מדיניותו הסלחנית של
מנחם בגין. בגין ראה בטרוריסטים היהודיים פטריוטים שאולי
תעו קצת בדרך, ועל כן מנע חקירה רצינית. שמיר, טרוריסט־לשעבר
ואיש־המוסד לשעבר, הבין בעליל כי אירגון־טרור כזה
מאיים קורם כל על ממשלת־ישראל, ועל כן נתן את ההוראה
לשים קץ לתעלוליו. שירותי־הביטחון ״הרימו״ את המחתרת מיד.
כאשר הופיעו חברי המחתרת בבית־המישפט, התעוררו ספקות
חמורים לגבי המערכת. כמה מן השופטים התייחסו אליהם כימעט
באהדה, פינקו אותם והתייחסו אליהם כפי שלא התייחסו לשום
נאשמים אחרים המואשמים באשמות דומות — רצח, ניסיון לרצח
המוני, מזימה להרס מקומות קדושים ועוד רשימה ארוכה של
פשעים. יחד עם שרות בתי־הסוהר יצאו השופטים מגידרם כדי
להפגיז את דעתם שאין אלה פושעים, אלא פטריוטים שכוונתם
רצויה, אם כי שיטותיהם שנויות במחלוקת.
הדבר הגיע לגילוי מבהיל למדי כאשר רן השופט מאיר מדין
את הנאשם אבינועם כתריאלי ל־ 15 חודשי־מאסר על חלקו בקשר
לפוצץ את כיפת־הסלע — בעוד ששופטים אחרים אינם מהססים
להטיל שנתיים מאסר על נערות ונערים ערביים, המניפים את
דיגלם הלאומי בכפרם. יתכן שפסק־דין זה יגיע בתשמ״ה אל
בית־המישפט העליון, שיוכל לקבוע סטנדרט משלו.

בית־המישפט העליון, בהנהגת הנשיא החרש מאיר שמגר,
נאלץ לדון השנה בענייני־הבחירות. בהרכב מיוחד של חמישה
שופטים(מלבד שמגר, השופטים העליונים מנחם אילון, משה
ביילסקי, אהרון ברק ומרים בן־פורת) דן בית-המישפט
בעירעורם של תנועת־כך והרשימה המתקדמת לשלום על
החלטת ועדת־הבחירות המרכזית לפסול אותן. אחרי התייעצות
של עשרים דקות ביטל בית־המישפט את החלטת הוועדה, אחרי
ששמע במשך שעות ארוכות את טענות הצדדים. נציג היועץ
המישפטי, רנאטו יאראק, טען בלהט נגד איש־השנה מאיר
כהנא, והישווה אותו לנאצים. בסיגנון הרבה יותר מתון טען נגד
הרשימה המתקדמת. שאת דברה השמיעו בנאומים מזהירים
עורכי־הדין אמנון זיכרוני ואביגדור פלדמן, כוכב עולה,
שהשופטים הקשיבו בדריכות לטיעונו הקונסטיטוציוני.
אין לדעת מה היו מחליטים השופטים אילו נקראו לרון בעניינו
של מאיר כהנא בלבד. אך מכיוון שעמד לפניהם גם עניין הרשימה
המתקדמת, שכל הטיעונים נגדה היו מופרכים בעליל, החליטו
להתיר גם לכהנא להופיע בבחירות.
שמגר יהיה, כנראה, הנשיא בעל תקופת־הכהונה הארוכה
ביותר על כס נשיא בית־המישפט העליון, ותהיה לו השפעה רבה
על המערכת כולה. האיש שמצא בשעתו את הבסיס התיאורטי
להפעלת בית־המישפט העליון כמגן על זכויות־האדם בשטחים
הכבושים, בוודאי עוד יבלוט פעמים רבות בשנים הקרובות.
אך הרמות המישפטית המרכזית היה השנה היועץ המישפטי
לממשלה, יצחק זמיר. כאשר התמנה על־ידי הליכוד לפני חמש
שנים לתפקיד זה, חששו רבים שהאיש חלש מדי לתפקיד, שאותו
מילא לפניו בתוקף רב אהרון ברק. השנה הוכיח זמיר כי מאחורי
חיצוניות נעימה של פרופסור מפוזר מתחבא אדם בעל עקרונות
מוצקים וכוח־רצון מחושל. פעם אחרי פעם התערב בתהליכים
וכפה את החוק, כסמכות מישפטית בלתי־תלוייה.
היה זה זמיר שיעץ לאיש־הכנסת של השנה, מנחם מבידור,
לקיים הצבעה גלויה על פיזור הבית, בניגוד לרצון הליכור. היה
זה זמיר שקבע כי זקן חברי־הכנסת אינו יכול למלא את תפקידו
של היו״ר הזמני, אם הוא מכהן כשר בממשלה, וכך פסל את יוסף
בורג ואליעזר שוסטק, לטובת אבא אבן. היה זה זמיר שהורה
לממשלה הסרבנית לפעול בתוקף ובזריזות כדי לבלום את
הבריונות של איש־השנה, מאיר כהנא. לפני כן הביא למינוי ועדת
קרפ, וניסה (לשווא) להביא למינוי ועדת־חקירה ממלכתית,
לחקירת המפולת של מניות־הבנקים.
על כל אלה זכה זמיר בתואר ״מנכ״ל המדינה״ — תואר העשוי
ליפול תמיד בחלקו של היועץ המישפטי כאשר הממשלה היא
תלשה וחבריה מתחמקים מן האחריות. במיקרהו של זמיר,
התפקיד אכן עשה את האדם.

כנסת

סבידור: חאראקירי פוליטי

יתכן שאיש״הכנסת של השנה היה צריך להיות אבא אבן,
שבירר את הכנסת במשך כמה שבועות, שבהם היה המוסד
הדמוקרטי העליון שרוי בשיתוק מוחלט. ביושבו על כס הידר,
בתוקף היותו זקן חברי הכנסת ה־ 11 שאינו שר, הבריק אבן
בהומור הייבש האופייני לו, הוכיח שהכנסת יכלה להיות מקום
שונה לגמרי אילו עמד בראשה אינטלקטואל מזהיר כמוהו.
יתכן כי הכנסת היתה בוחרת בו כביו״ר הקבוע שלה. אלמלא
הובטח מקום זה על־ידי סיעת־המערך מראש לח״כ ותיק אחר,
שלמה הילל. הוא נבחר ברוב קולות, כאשר היתה לליכוד
החוצפה התהומית להציב מולו את מאיר כהן־אבידוב, אדם
גס־רוח וגזען קיצוני, שקרא פומבית לרטש את הבטן ולנקר את
העיניים של חשודים ערביים שלא הורשעו בדין, ושכינה את
מפגינות״השלום בשם ״פרות הבשן״.
שלמה הילל הוא נץ, אך הוא מקובל בכנסת כאדם הגון וישר,
וניתן היה לקוות כי ימלא את תפקידו בלי משוא־פנים, תוך
הקפדה על כבוד הכנסת ותיפקודה היעיל.
זה לא יהיה קל. כי בכנסת ה־ 11 השתרר מצב שהוא כמעט
ללא־נשוא. עם הקמת ממשלת־האחדות־הלאומית נגזר על הכנסת
שיתוק כמעט טוטאלי, בתוקף המציאות וההסכמים החתומים. על
97 .חברי הכנסת התומכים בקואליציה — ששליש מהם ישאו
בתפקידים של שרים וסגני־שרים — נגזר אלם. אסור יהיה להם
להגיש הצעות לסדר־היום והצעות־חוק פרטיות אלא בהסכמת
הקואליציה, שחלקיה השונים משתקים זה את זה.
מולם עומדת אופוזיציה של 23 חברי־כנסת, המחולקים לשבע
סיעות — החל בסיעה הנאצית החדשה של איש־השנה מאיר
כהנא והמיפלגה הפאשיסטית של רפאל איתן וגאולה כהן,
וכלה ברק״ח ובמפ״ם, המתנפלות שתיהן על הסיעה המתקדמת
החדשה.
בתנאים אלה תהיה הכנסת ה־ 11 הכנסת הרעה ביותר בתולדות
המדינה, והשאלה העיקרית שתרחף עליה היא מתי תוציא את
נישמתה.
איש לא ביכה את הכנסת הקודמת, העשירית במיספר, שהגיעה
מבחינת הרמת האנושית של חבריה לתחתית החבית. אך
איש־הכנסת של תשמ״ד בא דווקא משורותיה. היה זה דווקא איש
שלא נבחר מחדש לכנסת ה־ :11 יו״ר הכנסת ה־ ,10 מנחם

סבידור.

סבירור ביצע חאראקירי פוליטי באחד הרגעים היפים ביותר
של הכנסת. גרם לו אהרון אבו־חצירא, האיש היחידי
בתולדות הכנסת שהורשע בעוון שיש עימו קלון, שריצה
עונש־מאסר ושלא התפטר. עם תום תקופת־המאסר, ביקש
אבו־חצירא להפיל את הממשלה שבה הוחלף בשר אחר, ועל כן
הביא לפיזור הכנסת. בוויכוח על הצעת־החוק להקדמת הבחירות
התעוררה השאלה אם לקיים את ההצבעה בגלוי, בהתאם לתקנון,
או בחשאי, כפי שתבע הליכוד, מתוך תיקווה כי כמה מחברי־הכנסת
של המערך יבגדו בחשאי בהחלטת מיפלגתם כדי לשמור
על כיסאותיהם.
על הידר היה להכריע. כל המומחים קבעו כי ההצבעה חייבת
להיות גלויה. אך מיפלגתו וסיעתו קבעו אחרת.
כל פוליטיקאי מנוסה — וכך גם כל יושב־ראש קורם של
הכנסת — היה נכנע במיקרה כזה לרצון מיפלגתו. סבידור נהג
אחרת. הוא העמיד את חובתו כיו״ר הכנסת מעל לאינטרס שלו
כעסקן מיפלגתי, וכך רשם רגע יפה בתולדות הכנסת. אך הוא
שילם את מלוא המחיר. מיפלגתו לא החזירה אותו לכנסת.
היא לא שכחה כי כבר קודם לכן נהג סבידור ביושר
שלא־ייסלח. כאשר העביר סגן היו״ר מאיר כהן־אבידוב הצעת־חוק
בדרך של תחבולה, פשוט ביטל סבידור את ההצבעה — אף
שלא היה לכך אסמכתא בתקנון ותקדים בכנסת. הוא קבע רמה,
שלא קל יהיה ליורשיו לדבוק בה.
על דוגמה חינוכית זו של אומץ־לב פוליטי, כבוד פרלמנטרי
ויושר אזרחי זכה סבידור בתואר איש־הכנסת של תשמ״ד.

אע\ה

פדאוו: צעד היסטורי

נשים רבות הטביעו השנה את חותמן על המאורעות, עלו
לשעה קלה לכותרות או עמדו במרכז סערות.
רינה שני, הנביאה התימהונית מזיכרון־יעקוב, מתה בהודו
הרחוקה, והשאירה את חסידיה מיותמים. לא פחות תימהונית
היתה ליוויד! רוקח, בתו של מי שהיה ראש עיריית תל־אביב,
שהגדירה את עצמה כ״פלסטינית ממוצא יהודי״ ,שנפטרה
באיטליה.
תימהונית אחרת היתה מירי הרצוג, נערה שהתאהבה בחוף
סיני ובהווי הבדווים, ושהלכה לבלות שם לבדה. היא נרצחה,
כנראה, על־ידי חיילים מצריים עוברי־אורח, והפרשה לא הסתיימה
גם בסוף תשמ״ד.
כאשה לוחמת התגלתה עדינה הרפז, בתה של תרזה
אנגלביץ, אשר גופתה נגנבה מקיברה ונקברה בחשאי
בבית־קברות מוסלמי ברמלה. תרזה, נוצריה שנישאה ברומניה
לבעל יהודי נרדף, נקברה כיהודיה לכל דבר. בתה לחמה על
שמירת עצמותיה בקבר, ודעת־הקהל השפוייה בארץ התייצבה
לימינה.
לוחמת מסוג אחר היתה יהודית קרם, מישפטנית מיקצועית
שמילאה את חובתה כאשר חיברה רוח על אי־אכיפת החוק לגבי
המתנחלים בשטחים הכבושים. על אף ההשמצות שניתכו עליה,
עמדה על שלה. גילוי אירגון־הטרור היהודי הצדיק לחלוטין את
דבריה. לצידה בלטה השנה קבוצה שלמה של מישפטניות בשרות
המדינה, שהתחרו בגברים בהצלחה.
אשה אלמונית בשם יפית ניניו נתנה דוגמה אישית כאשר
אימצה נער עבריין, סיפקה לו בית ואהבה, והחזירה אותו למוטב.
דוגמה שונה לגמרי נתנה שרה אנג׳ל, שזוכתה מאשמת רצח
מחוסר־הוכחות, ושניגשה מייד לפירסום זיכרונותיה תמורת
תשלום.

במשך כמה ימים עמדה במרכז תשומת־הלב הארצית אשה
בשם שושנה פרץ, שבתה ליסה הופיעה בשידורי״הליכור.
האשה הצדקנית, שזיעזעה את הארץ בגילוייה, התגלתה חיש״מהר
כדמות מפוקפקת, ונעלמה כלעומת שבאה.
אן אף אחת מאלה לא היתה אשת השנה. הצעד ההיסטורי
בדרכן של הנשים לקראת שיוויון־זכויות, אחרי אלפי שנים של
דיכוי, נעשה מעבר לים. בהחלטה חסרת־תקדים בחרה המיפלגה
הדמוקרטית בארצות־הברית באשת־עסקנים ממוצא איטלקי,
גדאלדין פרארו, כבמועמדת לתפקיד סגנית־הנשיא. בגלל
שיעור־התמותה הגבוה־יחעית של הנשיאים בארצות־הברית, יש
לסגן־הנשיא סיכוי רב לעלות בעצמו לכס־הנשיאות.
פרארו הסתבכה מייד בפרשות כספיות, וסיכוייה להיבחר
קלושים למדי. אך התקדים ההיסטורי נוצר, עוד עמדה נכבשה,
ולב הנשים בכל העולם התמלא בגאווה.
אומנם, שתי הנשים ששלטו השנה בארצות חשובות —
מרנרט תאצ׳ר הבריטית ואינדירה גאנדי ההודית — לא
עשו חיל. שתיהן הוכיחו שוב שהן נשים נוקשות, מוגבלות
ובלתי־מתפשרות. תאצ׳ר פתחה באש על כורים שובתים, שנגזרה
עליהם אבטלה, וגאנדי דיכאה בדם ואש מרידות של מיעוטים,
שביקשו זכויות שוות. שתיהן דמו להפליא לגולדה מאיר
המנוחה.
המתחרה היחידה לפרארו על תואר אשת־השנה היתה
ספורטאית אמריקאית בשם ג׳ואן בניטו. מיליוני נשים
עקבו בגאווה אחרי הצעירה קלת־הרגליים, בעלת כובע־המיצחיה
הצבאי, שנכנסה לאיצטדיון בתום ריצת־מרתון
מפרכת כשהיא נראית רעננה ומושכת. עוד מיבצר גברי נפל.

לא פחות התפעלות עוררה גבריאלה אנדרסון־שייס
השווייצית, שהתקרבה לקו־הסיום כשהיא תשושה וכושלת,
המומה ואבודה, אך התעקשה והגיעה ער לסיום.

82522

שמידט: רבע יהודי סוד׳

שום אישיות גדולה לא התנשאה בתשמ״ד בקרב העם היהודי.
שום מעשה גדול, שנשא אופי יהודי מובהק, לא הרשים את
העולם. החיים היהודיים היו ריקים.
בברית־המועצות המשיכה קבוצה קטנה של יהודים להיאבק
ולסבול, אך היא לא נשאה מסר גדול. מישלחת ישראלית׳,
שנפגשה במוסקווה עם ״מסורבי־עליה״ אלה, נדהמה לשמוע
מפיהם בשורה לאומנית־קנאית, שהתאימה לאיש-השנה מאיר
כהנא, וששללה את כל ערכי הדמוקרטיה וההומאניזם.
ההגירה מברית־המועצות נפלה קורבן למתיחות שגברה השנה
בין שני הגושים. עוד קודם לכן עבר הרוב המכריע של המהגרים
לארצות־הברית, ולישראל הגיעו בעיקר הקנאים, שהצטרפו
לקבוצות פאשיסטיות. נגר עורך השבועון של עולי־רוסיה
בישראל נפתחה השנה חקירה, באשמת הסתה גזענית בעלת אופי
פאשיסטי מובהק.
יהודי ארצות־הברית היו גם הם מוכנים לתמוך במגמות
השליליות ביותר בישראל. מיגוון הריעות בקירבם השתרע מן
הימין של מיפלגת־העבודה עד לימין של הימין הקיצוני. בזירה
האמריקאית הפנימית הופיע הכוח היהודי המאורגן כמיבצר
הגזענות הלבנה, ובאופק הצטייר מאבק חמור בינו ובין הכוח
העולה של הכושים, שמנהיגם החדש הוא איש־העולם, ג׳סי
ג׳קסון.
התופעה היהודית הבולטת ביותר השנה היתה השתלטות
היהודים על תהליך הבחירות בארצות־הברית. מערכת זו לוטה
בעיקרה ערפל. אך גם מה שהתפרסם בעיתונים מכובדים הספיק
כדי לצייר תמונה מדהימה. לפי גילויים אלה, מצליח המימסד
היהודי האמריקאי לקנות ולשחר את כל אנשי־המפתח בשני
בתי־הקונגרס האמריקאיים, ולהפיל את העומדים בדרכו. תמורת
השקעה קטנה־יחסית של כמה מיליוני דולארים. מצליח מימסד
זה להביא לבחירתם של ״ידידי ישראל״ — קרי: פוליטיקאים
קנויים הפועלים על פי פקורות השגרירות הישראלית —
המבטיחים למדינה מענקים של מיליארדי דולארים.
בבחירות שתיערכנה בשבועות הראשונים של תשמ״ה
שולטים היהודים שילטון מוחלט. שני המועמדים לנשיאות
מתרפסים לפניהם בצורה שכימעט לא־תאמן. כל המועמדים
לסנאט ולבית־הנבחרים נאבקים על חסדיהם. תופעה זו, שאינה
חדשה, הגיעה השנה לממדים חסרי־תקדים. היא מעניקה
לממשלת־ישראל — כל ממשלה ישראלית שהיא, תהיה
מדיניותה כאשר תהיה — עמדת״כוח, המשעבדת לצרכיה את
המדיניות של המעצמה מס׳ 1בעולם.
טמון יותר מקוריוז אחד במצב זה. למשל: המימסד היהודי
לוחם בנסיונו של רונלד רגן לשבור את העיקרון של הפרדת הדת
מן המדינה, המעוגן בחוקה האמריקאית, על־ידי הכנסת תפילות
מאורגנות לבית־הספר. היהודים האמריקאים רואים בכך סכנה
לעצמם, מכיוון שהתפילות תהיינה בהכרח בעלות אופי נוצרי. אך
באותה השעה הם תומכים בלב ובנפש במישטר הישראלי, המבוסם
כולו על אי־הפרדת הדת מן המדינה.
קוריוז מסוג אחר לגמרי התגלה בסוף תשמ״ד, כאשר ביוגראף
של הקאנצלר הגרמני לשעבר, הלמוט שמידט, גילה שאביו
היה בנו הבלתי־חוקי של יהודי. אילו התגלה הדבר בימי הרייך
השלישי, כאשר שירת שמירט כקצין זוטר בוורמאכט, עלול היה
להישלח לאושוויץ. שמידט לא חשף עובדה זו כאשר סבל
מהתקפותיר^פרועות של מנחם בגין עליו, בעיקבות הודעתו
שגם לפלסטינים מגיעה מולדת. בגין החשיד אותו אז כאנטי־שמי
וכנאצי, הרוצה לפגוע בביטחון ישראל.

תבור: אנ שו 1אחות

לקראת ראש־השגה תשמ״ה ערכה הדת המאורגנת בישראל
הפגנה יחידה־במינה. עצומה בחתימת שני הרבנים הראשיים,
אברהם שפירא ומרדכי אליהו, ועשרות אישים דתיים
אחרים, ביקשה לשחרר לחופשת־חג את חשודי הטרור היהודי,
הנאשמים ברצח, בניסיון לרצח המוני ובהכנות לפיצוץ מיסגרי
הר״הבית — אחר משלושת המקומות הקדושים ביותר למיליארד
מוסלמים.
לא היתה זאת מחווה הומאניטרין! ,כי הרבנים לא הציגו דרישה
דומה לגבי אלפי היהודים האחרים הכלואים בבתי־הסוהר, וביניהם
דתיים וחוזרים־בתשובה, למכביר. היתה זאת, על כן, הפגנה ברורה
למען חשודי־הטרור חובשי־הכיפות.
בכך אישר המימסד הרתי את אשר היה ידוע זה מכבר: כי
חשודי־טרור האלה אינם מייצגים רק את כל ציבור המתנחלים
בשטחים הכבושים, שהתייצבו מאחוריהם בחצי־פה ובפה־מלא,
אלא גם את רובו של הציבור הדתי המאורגן. בהיותם חניכי החינוך
הדתי ונושאי האידיאלים של הדת היהודית כפי שטופחו
במדינת־ישראל — הרחק מן המסורת ההומאניסטית של היהדות
באירופה והסובלנות של היהדות המיזרחית — היה זה אך טיבעי
כי המימסד הדתי יראה בהם את נציגיו האמיתיים, ולכל היותר
פטריוטים דתיים דגולים שהפריזו במקצת.
במשך כל השנה לא הורם קולם של חכמי הדת אף פעם אחת
לטובת עניין מוסרי, הומאניסטי ואוניברסלי.
בתשמ״ד התנדנד המימסד הדתי היהודי בין שני מרכזי־כובד:
המוקד האורתודוכסי, שהמשיך לסחוט כספים בלי־די על־ידי
הפעלת לחץ פוליטי, והמוקד הלאומני, שמצא את ביטויו
בהתנחלות ובמחתרת. החידוש היחיד היה בהקמתה של ש״ס,
תנועה של אורתודוכסים מיזרחיים לאומניים, בחסותו של
הרב־הראשי לשעבר עובדיה יוסף, שהפר את כללי
הדמוקרטיה ומדינת־החוק בשעה שהקים והינחה מיפלגה
פוליטית, בעודו מכהן כדיין. בסוף תשמ״ד עוד נמשכה הקטטה
בין המפד״ל הכושלת וש״ס העולה על התרנגולת המטילה את
ביצת־הזהב: מישרד־הדתות.
הרוב החילוני במדינה התייחס בהסתייגות גוברת ללחץ הדת
האורתודוכסית והרת הלאומנית. אחת הפרשות המכוערות ביותר
של השנה — הוצאת גופתה של תרזה אנגלביץ בחשאי מן
הקבר, מפני שלא היתה יהודיה לפי ההלכה — גרמה לסלידה.
במציאות זו, מגיע תואר איש־הדת של תשמ״ד דווקא לאיש
שפעל לבלימת ההסתערות של הכפייה הדתית, ושסובב את
הגלגל אחורה. בשנה שעברה הכירו מעטים את שמו: דב תבררי,
עסקן מן השורה, ראש־העיריה החדש של פתח־תיקווה. בהיכנסו
לתפקיד עשה דבר פשוט: פתח בית־קולנוע בליל־שבת, כפי
שנהוג מזמן בתל־אביב הסמוכה.
הדתיים קראו תגר על ניסיון זה של הרוב החילוני לעמוד על
שלו, ובמשך השנה כולה סערו בפתח־תיקווה ההפגנות. תבורי
הצביע על דרך. הוא הוכיח כי הרוב יכול להתגונן. הוא גם נתן
למימסד הדתי אזהרה: כאשר אין הפרדה בין הדת והמדינה. כל
הישגי הדת המאורגנת הם בני־חלוף. הרוב החילוני יכול לבטלם
בכל רגע, כשיתגבש בו הרצון הדרוש לכך.
אך זה היה חזון לעתיד. תשמ״ד עמדה בסימן הכוח המתגבר של
המימסד הדתי, שמצא את ביטויו בעובדה שהדתיים שותפו
בקואליציה החדשה, אף שהפעם לא היה שום צורך בקולותיהם.
שני הגושים הגדולים החליטו שאי־אפשר בלעדיהם.

במן זזון

לוי: עמוק בתוך הבוץ

יום־השנה השני של מילחמת־הלבנון הגיע ועבר. המילחמה
שאריאל שרון ורפאל איתן הכניסו את ישראל אליה ברוח
קלה ובנפש עליזה, ושאמורה היתה להימשך 48 עד 36 שעות,
הגיעה בראש־השנה ליומה ה־ ,875 והתקרבה אל הקבר הישראלי
ה־.600
היה קיים מעין קשר־שתיקה לגבי הכישלונות הצבאיים של
מילחמה זו. הכישלון של הדרג המדיני, שהחליט על המילחמה,
היה כה בוטה, עד כי לא שמו לב בעולם לצד הצבאי המיקצועי.
השנה החלו עיתונים בעולם לפרסם דוחות סודיים — בין
השאר של הצבא האמריקאי — שאישרו את אשר ידעו מתי־מיספר
בארץ מזמן: שגם מבחינה צבאית־מיקצועית נכשלו מנהיגי
המילחמה הזאת כישלון מחפיר. למרות העוצמה העצומה
שהופעלה על־ידי צה׳׳ל כגיזרה צרה, ועליונות על האוייב שאינה
ניתנת כמעט למדידה, נכשלו רפאל איתן ואנשיו כמעט בכל
משימותיהם. הכוחות בגיזרה המיזרחית לא הגיעו כלל את היעדים
שנקבעו להם, והכוחות בגיזרה המערבית, שעמדו בשדה מול
אוייב מבוטל, הגיעו באיחור רב.
היה ברור שמשהו קרה לצה״ל בשנים האחרונות, תחת הנהגתם
של גנרלים כושלים כמו רפאל איתן, ובאווירה של ארץ־ישראל
השלמה. המסה באה במקום התיחכום, צבא ביורוקראטי מסורבל
בא במקום הצבא המהיר, רב התושיה והיוזמה, שניצח במילחמת
ששת־הימים. תקציב־הביטחון האדיר הרס את משק המדינה,
מבלי לתת למרינה צבא שיגיע באיכותו לצבא הזול והטוב של
ימים עברו.
לא היתה בתשמ״ד כל אפשרות לגשת לתיקון, כי צה״ל ישב
בלבנון ונשחק שם. בדרום־לבנון עמד צה״ל בפעם הראשונה מול
גרילה אמיתית, במלוא מובן המילה. כשם שצבאו המפואר של
נפוליון נשחק במילחמה זעירה אינסופית בספרד — שם נולדה
אז המילה ״גרילה״ — מילחמה קטנה — כן נשחק צה״ל במצב
מורט־עצבים, מול פני אוייב נחוש־החלטה וקנאי, שנתמך על־ידי
כל האוכלוסיה השיעית כדרום. צה״ל הצליח רק לצמצם את
מיספר הקורבנות בשורותיו, למרות שהפיגועים באו בקצב של
שניים־שלושה ליום. הפיגוע המזעזע ביותר היה הריסת בניין
המימשל הישראלי בצור ביד מתאבד שיעי נועז.
הניסיון להקים לגיון־זרים, בצורת חיל־השכירים שהודבק לו
התואר רב־הרושם ״צבא־דרום־לבנון״ ,עלה בתוהו. בהזדמנות

14- 1 3

הראשונה ערכו שכירים דרוזיים של כוח זה טבח בכפר השיעי
סחמור, שהזכיר בזעיר־אנפין את טבח צברה ושאתילא. גם ראשי
צה״ל שוכנעו שאין לתת לכוח זה שליטה ממשית בשטח, בלי
פיקוח צמוד של צה״ל. משמע: צה״ל אינו יכול לסגת
מדרום־לבנון תוך השארת כוח זה בשטח. התוצאה תהיה
מרחץ־דמים, שייזקף על־חשבון צה״ל.
משום־כך חיפש שר־הביטחון החדש, יצחק רגין, פיתרון
אחר: הסכם עם סוריה, שעל פיו יתפרש כוח האו״ם — יוניפי״ל
— בשטח אשר יפונה על־ידי צה״ל. הדבר יכול להצליח בגיזרה
המיזרחית, שם עומד צה״ל מול הסורים, אך אין לו כל סיכוי
בגיזרה המערבית, שם נמצאת אוכלוסיה שיעית ופלסטינית. צה״ל
תקוע עמוק בבוץ.
רפאל איתן, האחראי יותר מכל חייל אחר למצב זה, המשיך
השנה בברברת בלתי־פוסקת בכתב ובעל־פה, שהבליטה בצורה
מבהילה את העובדה שאדם בעל רמה ירודה כזאת, שיכלית
ומוסרית, יכול היה להגיע לדרגת רמטכ״ל. בהשוואה אליו ניתן
היה רק לברך על כך שאת מקומו תפס חייל אמיתי, שתקן
ומיקצועי, משה לוי, שתיקן רבים מן הפגמים הציבוריים שדבקו
בצה״ל, בהוציאו את צה״ל מן הפוליטיקה.
אך גם בכהונתו של לוי דבק כתם חמור, כאשר נרצחו
בנוכחותו שני אנשים, שחטפו אוטובוס ושנלכדו כשהם בריאים
ושלמים. פרשה עגומה זו, שהבליטה הידרדרות חמורה ברמה
המוסרית של כוחות־הביטחון, הטילה צל על קצינים בכירים
ביותר, שהיו מצויים בשטח. החקירה הושתקה ולמעשה הורדה
למחתרת, ולא היתה נפתחת כלל אילמלא נחלצו כלי־התיקשורת
הלאומיים והבינלאומיים, והעולם הזה בראשם, למאבק. בסוף
השנה עדיין לא הובהר מה היתה אחריותו של שר־הביטחון הקודם,
משה ארנם, לפשע־מילחמה זה, כיצד פעל משה לוי במקום,

ומיהם הרוצחים.
בסוף תשמ״ד היה ברור כי צה״ל זקוק לבדק־בית רציני ביותר
בכל המישורים — הן בדוקטרינה שלו, הן בכושרו המיבצעי, הן
בחינוך המוסרי שלו, הן ביחסו לכלי־התיקשורת. למשה לוי
וליורשיו מצפה עבודה רבה.

ספרות

שבתאי: סוף דבו

ההפתעה של השנה היתה יצירתו של סופר שמת.
יעקוב שבתאי נפטר לפני שנתיים. פניו הנאות המשיכו
לקשט את הרחובות — בכרזה המפורסמת של תנועת־התחייה,
שהפקיעה את דיוקנו מתמונה ישנה, כאשר היה שבתאי חבר
קיבוץ מרחביה. השנה הוכרחה התחייה לשנות את הפנים בכרזת
הבחירות שלה.
במשך שנים רבות עסק שבתאי במיגוון רב של כתיבה —
פיזמונים, מחזות, סיפורים — שלא היקנו לו מעמד בכיר בספרות
העברית. איש לא צירף אותולשורה הראשונה של היוצרים. עד
אשר הופיע הרומאן בעל המגמה האוטוביוגראפית שלו, זיכרון
דברים. שתיאר את ילדותו בלב תל־אביב הישנה, בנוף אשכנזי
ותיק.
ספר זה זכה בתשומת״לב כללית, והעלה אותו לרמה גבוהה
בעודו בחיים. אך שבתאי היה חולה־לב ולקה בכמה התקפים. לפני
שנתיים מת. רבים ביכו אותו כאדם יפה־תואר, נעים־הליכות ובעל
חוש־הומור.
השנה יצאה לאור יצירתו העיקרית, סוף דבר, שבה תיאר את
תחושת־המוות שלו. הוא גם תיאר את מותו ואת לידתו מחדש.
הספר הוכן לפירסום על־ידי הפרופסור דן מירון ואשתו, עדנה
שבתאי, שעמלו קשה כדי לגבש גירסה סופית, מכיוון ששבתאי
כתב חלקים גדולים של הספר בכמה וכמה גירסות, בניסיונו
להגיע לדיוק מוחלט של מצבים חמקניים.
ביצירה זו עלה שבתאי על כוכבי הספרות הישראלית, כמו
א״ב יהושע ועמוס עוז, שעסקו השנה יותר בפוליטיקה
מאשר בספרות, ביומרתם ללמד את הציבור בבואו להקים
ממשלה. קריאתם להקמת ממשלת־אחדות־לאומית עזרה להקים
יצור, שהוא רחוק מלהיות יצירה.
בסוג אחר של פוליטיקה ספרותית או ספרות פוליטית עסקו
עמום קינן בסיפרו הדרך לעיו־חרוד ובנימין תמוז בסיפרו
פונדקו של ירמיהו, שביקשו להזהיר את הציבור מפני האפשרות
של הקמת דיקטטורה פאשיסטית־צבאית (קינן) או רודנות
דתית־קנאית(תמוז).

עיתונות

שוקן: אמור זאת בצבעים

אין מערכת העולם הזה מעניקה את תואר איש־העיתונות של
השנה לעצמה ולחבריה. על כן לא ניתן התואר למי שהביאו
לפירסום הסקופ הגדול ביותר של תשמ״ד: פרשת יעקוב לוינסון.
בפירסום זה שבר העולם הזה, כדרכו, קשר־השתקה, שמאחוריו
עמדו אינטרסים כלכליים אדירים.
לא היתה זאת שנה עשירה בסקופים, אך היתה זאת שנה
עשירה בהדלפות. העיתונות שימשה מכשיר בידי הפוליטיקאים,
שהתרוצצו בכל מהלך השנה בין העיתונאים כדי לקדם את עצמם
במאבק על הכסאות בכנסת, ולאחר מכן הכסאות בממשלה.
במישור אחר היתה תשמ״ד שנת אסון לעיתונות החופשית. כבר
בחלק הראשון של השנה, נכרת הענף הכלכלי שעליו יושבת
העיתונות, בעיקבות ההתמוטטות הכלכלית. ענף הפירסום
המיסחרי היה ראשון הענפים הכלכליים שקרס תחתיו .־ככל
שהתקדמה השנה, כן גברה הסכנה לעצם קיומה של עיתונות
חופשית במדינת־ישראל.
הקורבן הראשון היה אותו יצור מוזר שצמח בשנה שלפני כן:
החינמון. היה זה מין־עיתון שלא נולד להימכר לקוראים, אלא
להיות מחולק להם בחינם בכמויות גדולות, כדי למשוך מודעות.
תפקיד המלאכה העיתונאית היתה למלא את השטח הריק שבין
המודעות.
על סמך תחשיב זה נולדה אימפריה עיתונאית בשם רחוב
ראשי, שהנפיקה מקומונים בכל רחבי הארץ. בתשמ״ד היא

התמוטטה, כאשר התדלדל זרם המודעות. כאשר מערכת הבחירות
בעיריות בראשית השנה לא הניבה מודעות מספיקות נסגר רחוב
ראשי, עוד לפני שהגיע תורן של הבחירות לכנסת.
אסון כלכלי זה הנחית מכה חמורה על נסיון מעניין אחר,
שנולד בשנה זו: הצהרון החדש של מישפחת שוקן, חדשות.
היה זה ניסיון להרחיב את השיטה העיתונאית שנוסתה
לראשונה על־ידי הצהרון דף של העולם הזה, ב־ .1967 אך עמום
שוקן, הרוח החיה של חדשות, בנו של בעל הארץ גרשום
שוקן, שם את הדגש על הדפסת התמונות בצבעים, שבה תלה
תיקוות רבות. הוא הכריח את ידיעות אחרונות, שהוא שליט
בשוק, לעבור אף הוא לשיטה זו.
על האיכות העיתונאית של חדשות חלוקות הריעות גם בחוגי
המיקצוע. מצד אחד הכניס הצהרון נימה רעננה יותר לעיתונות
היומית, כשהוא משתמש ברבות משיטות העולם הזה. מצד שני
בלטו בו נטייה מצערת לוותר על הדיוק לטובת הסנסציה, ורבות
מן הכותרות השמנות של חדשות הופרכו לחלוטין עוד לפני
שהגיעו לשוק.
אך המיבחן האמיתי של חדשות בא בשטח אחר לגמרי. צהרון
כזה, שהדפסתו הציבעונית עולה הון־עתק, היה זקוק לשפע של
מודעות כדי לכסות את הוצאותיו. הוא תוכנן והוקם בשעה שאכן
היה קיים שפע כזה של מודעות בשוק. אך זמן קצר אחרי לידתו
התמוטט ענף המודעות, והצהרון החדש, שתפוצתו לא הגיעה
לרמה המקווה, סבל מחנק בשטח המודעות. במצב זה מהווה
הופעתו הקזת־דם מתמדת, ובחוגי העיתונות התעוררה השאלה אם
יוכל להתמיד בכך זמן רב.

תיאטרון

בקר: להיות או לא?

היתה זאת עונה רעה — רעה מאוד.
תיאטרוני ישראל הציגו מיבחר מגוון של הצגות בינוניות,
רעות וגרועות. אף אחת מהן לא הגיעה לרמה שאיפשרה לבחור
במצפון שקט במישהו מן המשתתפים בה כבאיש״התיאטרון של
השנה.
כתיאטרון ראוי לציון רק תיאטרון באר־שבע, שבלט
ביכולתו לקיים מוסד מקומי בעיר־שדה מרוחקת. בתור שכזה
מילא תפקיד חשוב. אך ברגע שתיאטרון זה העמיד את עצמו
במיבחן בערים אחרות, נכשל גם הוא.
תיאטרון חיפה ערך מיבצע יפה באצבע הגליל, אך מבחינה
תיאטרונית לא היה בו השנה דבר הראוי לציון מיוחד.
גם איש־תיאטרון מובהק כמו חנוך לוין לא הגיע לרמתו
הרגילה במחזה נשים אבודות מטרויה.
במצב זה היתה הברירה בין אי־בחירת איש־התיאטרון של
תשמ״ד ובין הסתפקות במועט. אם ללכת בדרך השניה, ראויה
לאיזכור הצגת הא מלט בהבימה, בתפיסה חדשה של הבימאי
דינו צירנסקו, בתירגומו החדיש של דויד אבירן, כשמשה
בקר מגלם את נסיך דנמארק, שאימרתו המפורסמת ביותר
התאימה השנה לכל התיאטרון הישראלי: להיות או לא להיות?

ע\>דור

מישעל: שרשרת של סקופים

הטלוויזיה הישראלית הלכה מדחי אל דחי. היא דמתה לנוף
שבו מתפשט המידבר וכובש אדמה שהיתה פוריה. הידיים
הצחיחות של השממה נגעו בכל וייבשו את הכל. התוכנית הטובה
ביותר נערכה בוועד־המנהל, שהפך לחבר־ליצים משוגעים־
לפירסומת.
שום סידרה גדולה לא נולדה השנה, ומתוך יאוש שידרה
הטלוויזיה מחדש את עמוד האש, כאילו כדי לסמל את החורבן
שבתוכה. גם הבחירות לא הולידו סידרה מעמיקה ומעוררת־למחשבה,
כמו סידרתו של חיים יבין לפני שלוש שנים. לעומת
זאת יצרה הטלוויזיה סידרה על ההווי של אנשי־מילואים, שלא
התרוממה בהרבה מעל לרמת מערכון בתנועת־נוער.
בבניין הטלוויזיה התרוצצו עשרות אנשים, שלא עשו דבר.
איש לא שלט באנדרלמוסיה — ובוודאי לא האיש שנשא בתואר
מנהל־הטלוויזיה, טוביה סער. גם חילופי־הגברא בצמרת
רשות־השידור, כאשר בא אורי סורת במקום יומך לסיד לא
שינו דבר. המנהל החדש המשיר בקו של קודמו, ודאג להוריד
בהדרגה מן המירקע את כל התוכניות אשר יכלו איכשהו לעורר
את רוגזו של מישהו. מיגבלות־הכסף הרסו את השאר — מילבד
תוכניות־הדת, שפרחו ושיגשגו כשהן מציגות דוגמה של
חוסר־כישרון הזועק לשמיים.
נאת־המידבר היחידה בישימון זה היתה מחלקת־החדשות. היו
בה עליות וירידות, בגלל הפחד מפני השילטון, אך המחלקה
מילאה את תפקידה. למרות היותה כפופה ללחצים שילטוניים
ללא־שיעור, היא התחרתה בכלי־התיקשורת הבלתי־תלויים, ולא
פעם עלתה עליהם בהעזתה.
בין אנשי המחלקה מגיע תואר איש־השנה לנסים מישעל,
הכתב לענייני־מיפלגות. הוא שהביא למירקע את הסקופ הגדול
של השנה, כאשר זימן לאולפן את ח״כ אהרון אבדהצירא, שגרם
להקדמת הבחירות. מאז, עד לבחירות וגם אחריהן, כתב מישעל
את הכותרות הראשיות מדי יום, ואילץ את הכתבים הפוליטיים
של שאר כלי־התיקשורת ללכת בעיקבותיו.
אין זה מעמד חסר־סכנות. כך נפל מישעל בפח שהוטמן לו
במתכוון, ושידר את הסקופ״שלא־היה: הסכם שנחתם, כביכול, בין
אבו־חצירא והליכוד, להקמת קואליציה. גם סקופ כוזב זה השפיע
לא־מעט על ההתפתחות הפוליטית, בשברו את המוראל של
המערך ברגע מכריע.
מישעל, המאחד בקירבו ידע רב, חמימות אנושית וטביעת־עין
חדה לגבי תהליכים פוליטיים, שומר את דיעותיו האישיות
לעצמו. איש אינו יודע מהן. מישפחתו עלתה מעיראק בשנות
ה־ .50 אביו, שהיה אמיד בעיראק, עלה לארץ כציוני ומעמדו כאן
נדחק. במשך שנים גרה המישפחה במעברה (תלפיות, ירושלים)
כשההורים עמלים קשה כדי להעניק לו ולאחיו את האפשרות

ללמוד. טראומה זו דבקה במישעל עד היום.
בסוף תשמ״ד הציע לו שימעון פרס לשמש כיועצו לענייני
תיקשורת, אך מישעל השיב בשלילה. אין עיתונאים רבים שהיו
דוחים הצעה זו, שהיא כמעט בבחינת הצעה־שאי־אפשר־לסרב־לה.
בעומדו בפני פיתוי זה, הוכיח מישעל שהוא עיתונאי
אמיתי.

צע>ר

הצעיר הישראלי של תשמ״ד הלך למילחמה שהוא שנא אותה
בכל נימי נפשו. מתון צייתנות התגייס לצה״ל ונשלח ללבנון, אך
הוא סלד מכל רגע בארץ המקוללת, שבה נקרא לחרף את נפשו
במילחמה שאין הוא רואה בה תכלית ותוחלת. כל תיקוותו היתה
לצאת מלבנון כשהוא חי ושלם.
המחאה הגדולה של השנתיים האחרונות גוועה. תנועת שלום
עכשיו שבקה למעשה חיים לכל חי, כאשר המערך — .שעימו
כרתה ברית בלתי״קדושה אחרי צברה ושאתילא — הגיע
לשילטון. גם שאר תנועות־המחאה גססו על רקע סיכסוכים
וחישובים מיפלגתיים.
התושיה הישראלית המפורסמת התגלתה באירגון־הטרור
היהודי, אשר חבריו רצחו תלמידים חפים־מפשע של המיכללה
האיסלאמית בחברון, התכוננו לרצוח את ראשי־הערים בגדה,
תיכננו את פיצוץ מיקדשי האיסלאם בהר־הבית וניגשו לבצע טבח
המוני בנוסעי אוטובוסים ערביים. כאשר הואשמו חשורי־המחתרת
והובאו לדין, התגלו כחבורה מפונקת ומתנשאת,
שהתלוננה על שיטות־חקירה שהיו עדינות לאין־שיעור מן
המקובלות לגבי חברי מחתרות ערביות ופושעים פליליים.
ברחבי העולם נודעו צעירים ישראליים כשליחי המדינה אל
מישטרי־הרודנות השונים. צעירים ישראליים לימדו עריצים
מרכז־אפריקאיים אין לגלות בתי־דפום של לוחמי־מחתרת
באמצעות מכשירים מתוחכמים, לימדו את הבולשת הרצחנית של
סרי־לנקה איך ללכור ו״לחקור״ לוחמי־חופש טאמיליים, בלטו
בדרום־אפריקה הגזענית.
העולם, שלמד פעם להעריץ את הצעיר הישראלי, החלוץ,
הלוחם האמיץ למען חרות עמו, כובש־השממה, ראה לפניו נוער
אחר. התמונה הכללית היתה עגומה עוד יותר במוצאי
יום־הבחירות, כאשר הסתבר כי הבוחרים הצעירים — שהשתקפו
בבירור בקלפיות הצבאיות, למשל — הם ימניים יותר מאשר
הציבור הכללי. אומנם, לא היתה מבחינה זו החמרה לעומת
הבחירות של ( 1981 איש־השנה, מאיר כהנא, זכה בקולות רבים
יותר בצה״ל מאשר בציבור היהודי האזרחי, אך כך גם הרשימה
המתקדמת לשלום) אך הדיוקן הכללי של הדור הצעיר לא נראה
מעורר. הכישלון הגמור של הנוער הישראלי באולימפיאדה של
לוס־אנג׳לס לא שיפר את המצב.
יתכן שהצעיר הישראלי האופייני ביותר השנה היה אחד
פליקם אבוטבול, שעלה עם כל מישפחתו הגדולה מצרפת
לנתניה ב־ , 1970 ושפתח שם שורה של עסקים משגשגים.
אבוטבול נלכד על־ידי המישטרה הבריטית כשזו מנעה ברגע
האחרון ניסיון לחטוף מבריטניה שר־לשעבר של ניגריה,
שמישטר הקיים באותה ארץ מבקש לשים את ידו עליו כדי
להוציא מידיו את הכספים הרבים שגנב מקופת־המדינה..
מניעיו המדוייקים של אבוטבול לא התבררו במהלך תשמ״ד.
הוא עצמו טען שרצה לרכוש את ליבם של שליטי ניגריה, כדי
לעסוק שם בעיסקי יהלומים. סביר יותר היה להניח כי אבוטבול,
יחד עם שני ישראלים אחרים, מהם אחד שהוא רופא־מרדים —
יצאו למיבצע כשכירי־חרב של מיליונרים יהודיים, שהפסידו את
כספם בניגריה ושקיוו לקבל את כספם בחזרה, אם יספקו
לשילטון הניגרי את הטרף רם־המעלה.
תדמיתו של הישראלי כחרב־להשכיר לכל מישטר חשוך
בעולם התחזקה בפרשה זו — שבה נחל כושר־האילתור הישראלי
המפורסם כישלון חרוץ.

ספורט

אבוטבול: חרב להשניו
חמחרים אהבה בץ ההומות
נישאו בפאס, מארוקו, הנסיכה לאלא
מריים 22 בתו הבכורה של חסן השני, מלך
מארוקו וצאצאה ישירה (דור )36 של הנביא
מוחמר, ופואד פילאלי ( )24 בנו של שרי
ההסברה המארוקאי, בטקס מרהיב בארמון
המלכותי בבירת מארוקו הקדומה, המוקפת
חומה. החגיגות נפתחו בצעדת 5000 צעירים,
אחריהם באו 250 זוגות, יוצאי 47 מחוזות
הממלכה, אותם השיא המלך בכבודו ובעצמו
בטקס נישואין המוני.

לוויתן עם משקסייס
נחוג בסן־טרופה, בריביירה הצרפתית,
יום־הולדתה ה״ 50 של בריז׳יט בארדו, מי
שהיתה במשך שנים, לפחות עד שפרשה מן הבד
לפני 11 שנים, סמל־מין עולמי. בארדו, שבנוסף
לסרטים הירבתה, בעבר, לעסוק בגברים, בין
שנישאה להם(שלושה) ובין שלא, מבלה עתה את
ימיה במאבקה לטובת בעלי־חיים מחתולי־רחוב
ער ללוויתנים הנתונים בסכנת־הכחדה ובבוטיק,
שפתחה, לאחרונה, בעיירת־מגוריה. לרגל יובלה
היא גם הודיעה שהיא מעדיפה לא להתבונן
במראה, מכיוון שכאשר היא עושה כן, אין היא
רואה דבר. היא צריכה להרכיב מישקפיים. אבל
היא מסתדרת יפה מאוד עם 11 הכלבים ו־60
החתולים שהיא מחזיקה בביתה.

ממקווה־ישראל
עד בי>רות
נחוג בצהלה, יום־הולדתו ה־ 60 של

פרידמן: נפילה מהקורה

המדינה כולה הפליטה אנחה של אכזבה וזעם, כאשר הצעירה
נפלה מן הקורה.
לימור פרידמן, ג׳ינגיית ידוקת־עיניים ונחמדה בת ,16 היתה
חברה במישלחת הגדולה אשר יצאה בתופים ובחצוצרות לייצג את
ישראל באולימפיאדה של לוס־אנג׳לס, כשהיא מלווה בשובל
ארוך של עסקנים וטרמפיסטים אחרים. המישלחת חזרה בקול
דממה דקה, אחרי ביזיון שהמדינה כולה ראתה בו עלבון צורב.
במשך ימים ולילות, כמעט מסביב לשעון, ישבו מאות אלפי
ישראלים רתוקים למכשירי־הטלוויזיה וחזו במישחקים. הם ראו
את המתעמלות הנהדרות, את האתלטים והאתלטיות, את
השחיינים והאצנים. הם התרגשו כאשר עלו המנצחים על הדוכן
והקשיבו בעיניים דומעות להימנוניהם הלאומיים. הם בכו
מהתרגשות כאשר ראו את גבריאלה אנדרסון־שיים
השווייצית מגייסת את הקורטוב האחרון של כוח־רצון כדי להגיע
אל קו־הסיום של המאראתון.
והם ראו איך מפגרת ישראל אחרי מדינות קטנות ועלובות,
שהשיגו לפחות מדליה אחת. ישראל כאילו לא היתה קיימת.
השוויץ והרושם נמוג.
לאחר מכן נערך ניתוח לאחר־המוות, והכל האשימו את הכל.
אך ברור כי ביסודה של המחלה מונח חוסר־הנכונות של
הספורטאים להתאמץ מאמץ־יתר במשך תקופה ארוכה, כדי
להשיג הישגים — כפי שמתאמצים ספורטאים בארצות־הברית,
בברית־המועצות, במיזרח־גרמניה, ברומניה ובארצות רבות
אחרות. הזילזול הגמור של ממשלת־ישראל והמימסד המיפלגתי
בספורט תרם אף הוא את תרומתו.
בהשוואה לכישלון זה התגמדו כל שאר מאורעות הספורט של
תשמ״ד — וגם הסקנדל בתום השנה, כאשר אליל״הכדורגל,
נחום ם טלמן־ האגדתי, בעל ״ראש־הזהב״ ,הורשע על עיסקה
של מכירת־מישחק.

רי אד, מהנרס־מכוניות צרפתי שעבר, עם פטירת
אביו, הסבת מיקצוע, כאשר החל מנהל את מיפעל
הטכסטיל המישפחתי, שבו עיצב, לפני 38 שנה,
את בגד־הים ביקיני, שהוא, כהגדרת אחד
המילונים ״בגדיים דו־חלקי, המשתמש בכמות
מיזערית של בד״ .את ההשראה לשם נתן לריאר
ניסוי אטומי אמריקאי שנערך באותה שנה, 1946 ,
באיון קטנטון ( 167 תושבים) באוקיינוס השקט,
עת הוטלה פצצה אטומית על מיקבץ של 73
אוניות־מילחמה יפאניות ואמריקאיות שיצאו
מכלל שימוש (ורק חמש הוטבעו בעיקבות
הניסוי) .לפי גירסה אחרת לא מידותיו של האי
ביקיני נתן את ההשראה לשמו של בגד־הים
שעשה היסטוריה, אלא עצם עובדת הפיצוץ, או,
כפי שהסבירה, השבוע, אלמנתו של ריאה ״כדי
להדגיש את השפעתו המפוצצת של בגד־הים
החדש על הצופים בו!״

הדגל האדום והדעג
נפ טר בניו־יורק, בגיל ,88 לייאס
ארפלאהרטי, סופר אירי, מחברם של 36
ספרים, שהידועים בהם הם רעב והמודיע (על
איש מחתרת אירי, המוסר את חבריו לבריטים
בעת המאבק לעצמאות אירלנד, בראשית המאה).
המודיע היה, ב־ ,1935 בבימויו של ג׳והן פורר,
לאחד הסרטים הקלאסיים של תעשיית הקולנוע
ומאז יצא שמעו של או׳פלאהרטי. הוא נולד באי
בודד וסלעי בשוליה המערביים של אירלנד,
ביקש להיות כומר, נטש את הרעיון, התנדב בגיל
17 לגדוד עילית בריטי(המשמרות האיריים),
נשלח לחזית צרפת, אך שוחרר, כאשר נפגע ב־הלם־קרב.
את השנים הבאות בילה כמלח
וכחוטב־עצים ורק בגיל 25 פנה לספרות, וגם
לעסקי־ציבור: היה זה כאשר פרץ, בשנה הראשונה
לעצמאות אירלנד, ב־ ,1921 בראש קבו־

איש־עסקים גבע
אלוף אבי אלוף־מישנה
יוסן! גבע, איש עסקים ויו״ר החברה לפיתוח
הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. גבע,
יליד אוסטריה, הוא בוגר בית־הספר החקלאי
במקווה־ישראל, היה, לפני 30 שנה, ראש מינהל
הסגל של צה״ל, ולאחר מכן אלוף פיקוד המרכז,
מנכ״ל מישרד״הקליטה ונשיא חברת השופרסל.
הוא אב לבת ושלושה בנים, שהנודע בהם הוא
אלוף־מישנה אלי גבע, שהודח מצה״ל על־ידי
רפאל איתן, כאשר ביקש לא לפקד על חטיבתו
בכניסה לביירות . 1982

אס המשעה

נפטרה ביבנה, בגיל ,80 מריס
שיטרית 12 ,יום אחרי פטירת בעלה, סוחר־המכולת
דויד, בגיל .92 שיטרית, בתו של רב
מקובל, שעד היום עולים לקברו במארוקו, היתה
אם לתשעה, סבתא ל־ 66 ורבת־סבתא ל־.18
בן־הזקונים שלה הוא מאיר שיטרית, ראש
המועצה המקומית יבנה, שעלה ארצה בגיל תשע,
שם את יבנה על המפה והוא עתה, בגיל ,37 כוכב
עולה של חירות בכנסת.

הפצצה הדו־הלק>ת
נפטר בלוזאן, שווייץ, בגיל ,87 לו אי

צת מובטלים לאולם קונצרטים בדאבלין הבירה
והניף בו את הדגל האדום.

האחדות הלאומית
והשוק השחור
נתגלו באוסלו, נורבגיה 39 ,שנים אחרי
שהוצא להורג בירייה, בגיל 1200 ,58 מיסמכים
אישיים של וירקון אברהם קוויזלינג, האיש
ששמו הפך לשם־דבר לבגידה במולדת ולשיתוף־
פעולה עם האוייב. המיסמכים, אשר נמצאו אחרי
מילחמת־העולם, על־ידי צעיר נורבגי בפח־אשפה,
הוסתרו על־ידו בעליית־גג עד השבוע
.הזה, כאשר החליט למוכרם לכל המרבה במחיר.
בין המיסמכים: הוכחות על הקשר בין קוויזלינג,
רב־סרן בחיל־התותחנים הנורבגי שהיה נשוי
לנסיכה רוסית והיה, כראש מיפלגת הנסיונאל
סאמלינג(האחדות הלאומית) ,שר־הביטחון של
נורבגיה ב־ ,1933 ובין הנאצים, שבע שנים לפני
פלישתם לנורבגיה, כאשר השתלטו, בסיועו של
קוויזלינג, על המדינה הצפונית ומינוהו, לבסוף,
לראש־ממשלתה משתף־הפעולה. גילויים נוספים
בין המסמכים: העובדה שקוויזלינג ניצל, בעת
היותו בשנות ה־ 20 נספח צבאי במוסקבה
ובהלסינקי, את מעמדו הדיפלומאטי לעסקי שוק
שחור.

מדוע רצה חיים בר־לב להזעיק את המישטרה. מדוע
נעשה מוטה גור שו״הבריאות ומיהו יורשו של ספיר
ערב ראש־השנה החנה
שר־המישטרה החדש, חיים
בר־לב, את מכוניתו בחנייה
שבבניין מיפלגת־העבודה ברחוב
הירקון. כשעמד לצאת, גילה
שריכבו נחסם , .הוא שאל את
השוער בבניין־המיפלגה למי
שייך הרכב. כשזה לא יכול היה
לספק לו תשובה מתאימה אמר

החדשה. סיפר גולדשטיין :״הי־תה
בינינו תמימות־דעים. תמכנו
באיחוד לאומי• ״.
ח״כ ליברלים אחר, בני
שליטא, הגיע למסקנה שהממשלה
החדשה תהיה מודל
לשינוי פוליטי משמעותי .״זה
כל־כך ימצא־חן בעיניהם, שבבחירות
הבאות הם ירוצו ביחד.״

יזיק 114| \ 1ך ח״כ העבודה מדימונה(במרכז) התרגל מהר מאוד
/ 1ן \ ו 1 #1להרכב הממשלה החדשה. באירוע שבו לקחו חלק
פוליטיקאים מכל גווני הקשת הקואליציונית הוא שאל את עמיתו
בר־לב בשקט ובאיטיות :״אני
רואה שלא תהיה ברירה ונצטרך
לקרוא למישטרה.״
בשני ימי החג, בראש־השנה,
התפלל הח״כ הליברלי,
פינחס (״פיני״) גולדשטיין,
בבית־כנסת בכפר־סבא. הוא ישב
ביו ראש־העיריה הנוכחי, זאב
ולד, וח״כ המערך לשעבר, מרדכי
סורקים. הכיסא שעליו
ישב היה שמור בעבר לשר
פינחס ספיר המנוח. השלושה
מיעטו לעסוק בתפילה. את הזמן
הם ניצלו לשיחות על הממשלה

שעה אחרי שהושבע כשר־המישטרה,
מיהר בר־לב למלון
השרון בהרצליה, כדי להשיא
את בת־אחותו, נועה, למזכיר
תנועת אלטרנטיבה, אבי גל*
זרמן. אנשי מיפלגת העבודה
ואנשי אלטרנטיבה התרועעו
בחתונה. אך לשיא הגיעה החתונה,
כאשר קראו לרב כהנא
להשיא את הזוג. לא היה זה
הח״כ, אלא הרב דויד בהנא
מהרצליה.
המטלפנים בחג לביתו של
ח״כ שינוי, מרדכי וירשו־

בסקי, גילו שהקו משובש.
וירשובסקי הסביר בצחוק שהוא
משוחח מטלפון אלחוטי, כי את
המכשיר עצמו הוא מסר ל־שר־התיקשורת
החדש, אמנון
רובינשטיין, כדי לתרום את
תרומתו הצנועה למצוקת הטלפונים
של עמיתו לתנועה.
מייד אחרי הקמתה של

לסיעה יצחק ארצי, מהליברלים העצמאיים, מדוע הוא מתמהמה ואינו
ממהר לחבוש את הכיפה לראשו, כפי שעושה עמיתו לקואליציה
העירונית בתל״אביב, שלמה (״צייץ״׳) להט הליברלי (משמאל).
הממשלה החדשה, פעל מנכ״ל
חברת הקונגרסים, כנס, גידעון
ריבלין, לכך שצמרת הממשלה
תישא את נאומי הבכורה שלה
באירועים שלו. וכך קרה ש־ראש־הממשלה,
שימעון פרם
ושר־האוצר, יצחק מודעי
השתתפו ודיברו בכינוס האינטרנציונל
הליברלי: שר־הביטחון
יצחק רבין נאם את נאומו
הראשון בתפקיד החדש בכינוס
של המגבית: שר־הבריאות החדש,
מרדכי (״מוטה״) גור,
דיבר בקונגרס לענייני רפואת

11ך 111 1ך | 11 אשתו של מפכ״ל המישטרה, אריה, ניצבת ביחד עם בעלה לצד שר־המישטרה הטרי,
חיים בר־לב( ,משמאל) ואשתו תמר. מישטרת מחוז תל״אביב ערכה מופע סיום
\1 11 לאירועי יום־השוטר בהיכל־התרבות בתל־אביב, וזו היתה הופעתו הראשונה של השר החדש לפני ציבור
השוטרים וצמרת המישטרה. השר, והמפכ״ל שהופיע בלבוש אזרחי, התיישבו שם בשורה הראשונה.

חירום, ושר העבודה־והרווחה
הטרי, משה קצב, נשא את
נאום הבתולים שלו בכינוס על
אלכוהוליזם.
ריבלין בטוח ששר־האוצר
החדש יפתיע בגודל הקיצוצים
שהוא יכתיב למשק. מודעי
התבקש לחתוך עוגה. אחרי
שהבחין שכל פרוסה ופרוסה

גדולה מדי, חתך כל אחת לארבע
ואמר לריבלין :״חייבים לחתוך.
אסור שהעוגה תהיה כל־כך
גדולה״.
מדוע נכנס גור למיש־רד־הבריאות?
לפרשן הפוליטי,
הד״ר חנן קריסטל, תשובה
מקורית: בערב בירה ומצב־רוח
שנערך בקיבוץ ברור־חייל, הוא
הסביר למראיין, יעקב אגמון,
שגור הוא השר היחידי שהיה
מוכן לקבל את שושנה אר־בלי
אלמוזלינו כסגנית.
קריסטל גילה שערב
הבחירות קיבל פרס לידיו סקר
אישי, שנמסר לו בכתב־יד
והראה שהמערך בראשותו יקבל
שלושה אחוז קולות פחות מאשר
המערך בראשותו של מישהו
אחר.
״נא להכיר — מנחם
הורביץ, עיתונאי ללא כחל
וסרק, הוא מגיע לכל אירוע
תיקשורתי חשוב, מצוייר היטב
בעט ובנייר ושלא נשכח, טלפון
נייד. יושר, אובייקטיביות ומעל
הכל, כושר כתיבה מעניין לכל.״
כך נפתחת כתבה קצרה במקומון
שכונתון של קיריית־שמונה,
ושענייניה הכתב הצפוני של
הארץ, חדשות, גירוזלס פוסט,
גלי־צה״ל, וסוכנויות זרות.
הכותבת אינה אלא ליפה פרץ,
בת־העיר הצפונית. פרץ היא
הכתבת הצעירה ביותר של
המקומון, והיא החליטה להחזיר
טובה להורביץ, אחרי שהוא עזר
לחשוף אותה בעיקבות הופעתה
הראשונה בטלוויזיה, בעת מערכת
הבחירות האחרונה. פרץ אינה
שוכחת לו את עזרתו, וכתבתה
מלאה אהבה להורוביץ חובש־הכיפה.
אחד
מעובדי תיאטרון
חיפה פנה לסופר אנטון
שמאס, עיתונאי ומתרגם
העוסק עתה בתירגום מחכים
למדו בתיאטרון הצפוני, ושאל

אותו היכן הוא ממליץ ללמוד
ערבית. השיב שמאס בחיוך:
״ערבית היא כמו יידיש. זו שפה
שהולכת ונכחדת. למה לך
ללמוד אותה?״
אחרי שנשלל פעמיים
רישיון הנהיגה של הפירסומאי,
יורם ברנע, בגלל נהיגה
במהירות מופרזת, הוא רכש
מכונית מדגם סיטרואן דה שבו
מודל ,׳69 אשר מהירותה אינה
עולה על 60 קמ״ש, כדי להימנע
מאפשרות שלילה נוספת. בגלל
קפיצותיה האופייניות של
המכונית, מכנה אותה ברנע

9ברנע, אלוף חידודי־הלשון
טוען שגם הוא שייך לנבחרת
אן־בי־איי1? .מרימים גבות הוא
מסביר, שהוא איננו כדורסלן,
אלא חסר תואר אקדמאי ראשון.
9נתן וולך, סגן ראש
עיריית תל־אביב מטעם המערך,
מבלה את סופי־השבוע לא
בעירו, כי אם בחיפה דווקא.
הסיבה היא אישית. וולך, שהוא
גרוש, נפגש בעיר הכרמל עם
אשה נאה בשם בילה, שהיא
ילידת העיר הצפונית ועוסקת
בהוראה. מבלי שום קשר ל־נסיעות
הארוכות, הוריד האחראי
לאגף חינוך נוער וספורט
בעיריה 20 קילו ממישקלו,
והסביר, שכמי שאחראי על
ענייני הספורט העירוניים, הוא
חייב לממש את הסיסמה ״נאה
דורש, נאה מקיים״.

9הזמרת יפה ירקוני טיל־פנה
ליונתן ברמון, וביקשה
ממנו הזמנה למופע הבכורה של
להקתו החדשה. כרמון נענה
ברצון, אך ירקוני הוסיפה, שהיא
מבקשת לשבת ליד שושנה
דמארי. כעבור זמן קצר -
טילפנה אליו אופירה נבון,
רעייתו של שר החינוך והתרבות,
יצחק נבון, וביקשה אף היא
הזמנה. גם כאן נענה כרמון
ברצון, אך הוא לא ידע מה

להשיב על הבקשה השנייה של
אשת הנשיא החמישי לשעבר.
גם היא ביקשה לשבת לצירה של :
דמארי.
9זמרת שירי ארץ־ישראל: ,
זמירה >״זמי״< אדם נעלמה
מהפאבים התל־אביביים לטובת
העיר ניו־יורק, שם היא לומדת
עכשיו תסריטאות טלוויזיה! .
לפרנסתה היא שבה למיקצוע י
הישן שלה, שירה בעברית והיא
פורטת על נימי הנוסטלגיה של ״

ישראלים־יורדים, שבאים לש־מוע
אותה שרה ומארחת.
9ישראלי אחר, שהעתיק
לפרק זמן קצוב את מיקומו י
מתל״אביב לנידיורק, הוא איש
העסקים, ניסן נוימן, חבר מרכז
המיפלגה הליברלית ולשעבר
שותפו לעיסקי בנייה של הקבלן :
גרשון(״גיגי״) פרס, אחיו של
ראש־הממשלה. נוימן עסוק עתה
בהקמת פרוייקט תיירותי ענק
מעבר לים, ובסוף החורף הוא ^
מתכוון להעתיק את מרכז ה־ ן
פרוייקט לארץ.
9האסטרולגית מרים תמיר
עשתה זאת. אשתו לשעבר
ושותפתו לחיים בהווה, של
מפקד המחוז הדרומי של
המישטרה, אברהם (״תורגי״)
תורגמן, הורידה ממישקלה 22
קילוגרם במשך חודש וחצי.
כששבה לארץ, המתין. לה תורגמן
בנמל־התעופה וכמעט שלא נ~
זיהה אותה. תמיר שבה לארץ
מרוצה ביותר, אחרי שבניו־יורק
העולם הז ה 2457

פגשה בשדרנית עיינה אילין,
בעלת רשת הרדיו כאן ישראל.
איילון הגישה לתמיר שי, קלטת
של שיחת־רדיו של תמיר
בתחילת חודש מאי, ובו חזתה
האסטרולוגית שהיא גם קוראת
בקלפים, בכף־היד ובכתב־היד,
שהמערך יקים ממשלת אחדות
לאומית בראשותו של פרס.
ישראלי נוסף שיצא
לתקופה ארוכה יחסית לחדל,
הוא הבדרן שלמה (״ג׳ינג׳י״)
גולדברג השוהה עתה בקנדה
לצידה של יהודיה קנדית בעלת
דרכון זר, שאותה הכיר בארץ.
כשהיה יצחק (״איצ׳ה״)
גולן דובר הקרן־הקיימת, הוא
לקח חלק בצוות התוכנית
הסאטירית יתוש בראש. עתה,
משהתמנה לתפקיד מנהל כפר-
הנוער בן־שמן, החליט מי שהיה
בעבר דובר צה״ל, שהשתתפותו
בתוכנית לא תשמש דוגמה
ראויה לחיקוי בקרב תלמידיו,
ופרש מצוות התוכנית.
מבקר המדינה, יצחק
טוניק, כבר שב לעבודה סדירה,
אחרי שבסיורו האחרון באירופה
הוא סבל כאבים בגבו ואושפז
בבית־חולים בלונדון. בתו, ריקי,
שליוותה אותו, סעדה אותו ליד
מיטת חוליו. הוא האריך את
שהייתו שם ביומיים נוספים, על
פי עצת אשתו מרים־מניה,
שביקשה ממנו שינוח לפני
שהוא שב לעבודתו.
הבוטיקאית נילי טופז
והדוגמן אביב יורק הם
מעריציו של סולן להקת
הדלתות, גייס מוריסון,
שנפטר לפני עשר שנים בצרפת,
אחרי נטילת כמות מופרזת של
סמים. השניים שהיו בפאריס
החליטו לכבד את זיכרו ויצאו
לפקוד את קיברו בבית־הקברות
הפאריסי המפורסם פאר לה
שאז. להפתעתם גילו שקיברו
של מוריסון וכל הקברים
שמסביבו מלאים בכתובות־אהבה
למוריסון, שנכתבו בידי
מעריצות. השומר בבית־הקברות
סיפר להם, שבלילות מתקיימות
על קיברו של מוריסון מסי־בות־סמים
ואורגיות. של מעריצים.
מירי
שומרון, אשתו

לשעבר של דן שומרון, המועמד
למישרת הרמטכ״ל, היא
בעלת הבניין שבו הוקם באחרונה
הפאב הפעמון. היא
נזכרה שכאשר למדה בבית־הספר
העממי קרא לה אביה
באחת ההפסקות ושאל אותה,
היכן תעדיף לגור כשתגדל:
בצפון העיר או במרכזה. הבת
העדיפה את מרכז העיר, אך האב
התעקש לרכוש לה שתי רירות,
בשני האיזורים. כשהתבגרה, היא
התגוררה בדירה שבמרכז העיר,
סמוך לחוף הים. באחרונה השכירה
לחמש שנים את המיבנה
שבו לא התגוררה מעולם, ששופץ
והפך מקום מיפגש צפוף
חדש בעיר.
אליהו נאווי, ראש
עיריית באר־שבע, ומשה
זילברמן, ממלא מקומו, יצאו
לירושלים כדי לברר איך אפשר
לפתור את בעיותיה הכספיות
של העיריה הדרומית. בדרכם
בחזרה נסעו השניים דרך חברון,
ונאווי הציע לפקוד את ביתה של
אלמנת השייח׳ מוחמד עלי
ג׳עברי. בחברון נהג נאווי
כבן־המקום ושוחח עם העוברים
ושבים בשוק בשפה הערבית. כך
קרה שהוא פגש ליד אחת החנויות
רוקח פלסטיני שהתגורר
עד 1948 בבאר־שבע ואחר־כך
ברח לחברון. נאווי וחברו ויתרו
על הביקור בבית ג׳עברי, והתלוו
לרוקח שאירח אותם בביתו.
הבדרן מדומתן הוזמן
להנחות תצוגת־אופנה של חברת
אופנה מסויימת, שאף צולמה
לטלוויזיה. המזמינים הופתעו
לראות אותו עולה לבימה בחולצה
שעליה מוטבע סמל
מיסחרי של חברת אופנה מתחרה.
המארגנים מיהרו למצוא
לרותן חולצה משלהם, שתתאים
לו במידותיה, וביקשו ממנו
ללבוש אותה. דותן שמח על
ההחלפה והבטיח שלא יסיר את
החולצה החדשה.
היכן עצורים כיום אסירי-
ציון? ח״כ חרות דב שילנסקי
גילה אותם בארץ. בערב ראש־השנה
בישיבה מורחבת של
מזכירות תנועת החרות הוא
הרים כוס לחיי * אסירי־ציון
שיושבים בכלא תל־מונד, הלא

ך ך 1ח״כ העבודה הצעיר כורע ברך לפני מנהיג אגודת־ישראל, אברהם שפירא, במליאת
1 11י | 1#1 1 1הכנסת. השניים השתתפו בדיון שנערך ערב ראש״השנה, לפני שהח״כים התפזרו
לפגרת החגים. רמון ניגש לתעשיין גדול״הממדים כדי לשוחח איתו בענייני ועדת״הכספים, שרמון חבר בה,
ושפירא הוא יושב־הראש שלה. וכדי שהשיחה תתנהל בשקט התקרב דמון עד מאוד לרב השטיחן.
הם נאשמי המחתרת־ היהודית.
איש יחסי־הציבור, בן
ציון (״בנצי״) שירה, שלח
לכל יקיריו ברכת שנה טובה
ברוח התקופה. שירה, לשעבר
דוברו ויועצו לענייני תיק־שורת
של השר יוסף בורג,
הצטלם עם כל עובדיו סביב
שולחן עמוס בכיכרות לחם
ואיחל למבורכיו :״לא על הלחם
לבדו ...שתהיה לכם שנת
שובע!״

קשת :״לא התנדנדתי בין
תפ״ס, פק״ם, פת״ם וככה אני
נראית״.

• ח״ב מפ״ם, יאיר צבן:
״הפארדוקס הוא שניצחונו
המוסרי של הסוציאליזם עשוי
להבטיח את ניצחונו הפוליטי
של הקפיטליזם״.

פסוקי ה שבוע
•שר*האוצר, יצחק מודעי,
כשהתבקש להסביר מדוע

אשתי (זיווה) ,אני פוחד פחד
מוות מאז נישאנו.״

הועלו מחירים ערב ראש־השנה:
״כדי שייסעו פחות בחגים
הקרובים״.

• הצייר יאיר גרבוז:

תתגעגעו אלי. אבל אני לא
אתגעגע למישרד־האוצר. זה
בטוח. מהטעם הזה שבעתי לכל
ימי חיי״.

״בתשמ״ד ניצלנו מממשלה צרה
וקיבלנו ממשלה צרורה.״
• המנחה מני פאר, על
השאלה מיהו יהודי :״כל חיפאי
יודע. זהו זהאי ארמלי. כפי
שנאמר, יהודי טוב זה ערבי
תוקע.״

• הבדרן טוביה צמיר:

• הרב מאיר כהנא:

״היה צריך לאחד את מישרדי
האוצר והבריאות, כדי שאותו
פקיד יכניס לאזרח גם את
החוקן•״

חה בונים אלתר, על העונש
הראוי לערבים אחרי פיגוע
חבלני :״הייתי הורג מהם עשרה,
עשרים. הם לא מבינים שפה
אחרת״.

• שר־הביטחון לשעבר,
משה (״מישה״)
ארנם, על תוצאות ההצבעה

״אני עובד קשה מאוד על הדימוי
שיש לי היום.״

• האדמו״ר מגור, שימ
העולם
הז ה 2457

• העיתונאית

סילבי

• ראש עיריית תל־אביב,
שלמה (״צ׳יץ־׳׳)
להט :״אני רועד מהצל של

• שר־האוצר לשעבר,
יורם ארידור :״אתם עוד

ך 1ך ך י זוללת בתיאבון עוגת קצפת במועדון המערה ביפו, שם היא מופיעה ערב־ערב. גל הזמרת,
#11 1 1 1 1אשתו של יעקב בן־הרצל, חזרה להופיע בתל־־אביב אחרי תקופה ארוכה של הופעות
בירושלים, לפני תיירים. בתמונה נראית הזמרת אוחזת בסכין ארוך שבו חתכה את העוגה.

• הרב ישראל לאו :״יש
עוד חילוניים?״

לכנסת ברחוב הערבי :״בעצם 50
אחוז הצביעו לאש״ף.״

ביום השנה של מילחמת ׳ום־הנימוים שונו דוני שניגר אוו חדש ער הכישלון

ך יי וויכוח שצף ועלה, לפני כחצי שנה, על
1 1הגנת רמת־הגולן במילחמת יום־הכיפורים.
היפנה, אולי בפעם הראשונה, את הזרקורים
לצורת ניהול־הלחימה בצפון. כי הוויכוחים העזים
(״מילחמות הגנראלים״) שסערו אחרי אותה
מילחמה, התייחסו, בעיקר, לניהול־הלחימה
בסיני.

אלא שהיתה זו רמת־הגולן, שבה
נפרץ הקו של צה׳׳ל ונשטף בצורה
שאיימה על עמק־הירדן, כאשר אך
כפסע היה בין השיריון הסורי ובין
היישובים בעמק.

שמות עם
משמעות

ך* יערכות הביטחון השוטף(הבט״ש)
\ 1של צה״ל ברמת־הגולן לפני מיל־חמת
יום־הכיפורים היתה מצומצמת
במידה המעוררת פליאה.
בעיתות־שיגרה הוחזקו ברמה שתי חטיבות

מים מחלחלים, כידוע, ועוברים בקלות
דרך חול־ים, מבקיעים, במעט יותר
קושי, דרך אבן־הגיר ונכלמים רק
בהיתקלם בשיכבת־סלע מוצקה.
ב־ 26 בספטמבר ,1973 עם גבור המתיחות
ברמה. לאחר הפלת 12 מטוסים סוריים ותיגבור
הכוחות בצד הסורי, הוחלט לתגבר את הרמה
בגדוד מחטיבה .7שבוע לאחר מכן, ביום ה־3
באוקטובר, הוחלט להעלות את כל החטיבה
והעלאתה לרמת־הגולן הושלמה עד לבוקרו של
ה־ 6באוקטובר.

מיגקע־שיריון
גפיתחה

**ם פרוץ־המילחמה היו כוחות צה״ל
ברמה ערוכים על פי תוכנית גיר. כאשר הם
פרוסים כך:
• החטיבה המרחבית, בפיקודו של אל״מ צבי
בר(לאחר מכן מפקד מישמר־הגבול וכיום ניצב
במישטרה) ,היתה פרוסה במוצבים לאורך הקו,

גדוד ,77 בפיקודו של סא״ל אביגדור קהלני,
אשר הועלה לרמה ב־ 26 בספטמבר, והיה ערוך
בצומת נפה.
גדוד, בפיקודו סא״ל חיים ברק. הגדוד
הגיע לרמה ב־ 5באוקטובר בערב, ונערך
בסינדיאנה.
גדוד. בפיקודו של סא״ל יוס אלדר (כיום
קצין־חינוך ראשי) ,שהיה גדוד החרמ״ש של
החטיבה. חלק מכוחותיו לא הגיעו וחלק נלקחו
ממנו, כך שבשלב זה לא היו כוחות כלשהם תחת
פיקודו.
כדי להבין את פריסת הכוחות ברמת־הגולן
באותם ימים יש לנתח את הקונספציה של
פיקוד־צפון והמטכ״ל באשר למיתווה הצפוי של
פעולות־איבה בגולן.

אלוף־הפיקוד, יצחק חופי, הרמטכ״ל ,
דויד אלעזר, ושר־הביטחון, משה דיין
לא העלו כדעתם אפשרות של מיתקפה
כוללת על־ידי הסורים. הכפים להנחה זו
היה כי סוריה לא תצא למילחמה לבדה,
בלי מצריים, ומילחמה עם מצריים

איש לא השם כי הפורים עשויים
לפתוח כמילחמה כוללת עם כוחותיהם
שכקו הקידמי (שכללו, על־פי ניתוח
גיחת־צילום, שבוצעה כאותו יום 670 ,
טנקים וכ־ 1000 סוללות ארטילריה),
אפילו יצרפו אליהם את הכוחות שהיו
ערוכים באותה עת במרחב דמשק.
בכל זאת, ועקב המודעות להיעדר אפשרות
של התראה קרקעית, הוחלט לתגבר את כוחות
צה״ל ברמה, על־מנת שפיקוד צפון יוכל להדוף
מיחטף סורי. אם וכאשר יבוצע.
שאלה אחרת נגעה לנקודת המאמץ העיקרי
הסורי. היו שלוש נקודות לאורך הקו, שהתאימו
לביצוע מיבקע משוריין. האחת, בפיתחת
קונייטרה, בקטע שבין הר חרמונית לבוסטר.
השנייה, באיזור ציר טרויה. שהוביל מתל־כודנה
שבשטח הסורי לתוך הרמה. והשלישית. באיזור
פיתחת רפיד.

אך! בי פניהם המישוריים של איזורי
דרום־הרמה מתאימים יותר ללוחמת־שיריון
מפניה ההרריים של צפונה, סבר
חופי (וכמוהו רוב הקצינים הבכירים
בפיקוד) ,כי המאמין העיקרי הסורי
יתבצע באיזור פיתחת קונייטרה, הן
בשל חשיבותה הסימלית של העיר והן
בשל הסיכוי ללכוד את היישובים
הסמוכים אליה.
היערכות של חטיבה 7בעתודה נועדה
לאפשר לה לפעול נגד נסיון חדירה סורי בכל
מקום שבו ייערך. אומנם החטיבה נערכה כולה
בגיזרה הצפונית, עקב הקונספציה שגרסה כי שם
יהיה המאמץ העיקרי הסורי, אך לא היתד, מניעה
להעביר את כוחותיה או חלקם, במיקרה הצורך.
דרומה, כפי שאכן נעשה לגבי אחד הגדודים.
מתיחויות בין המה״ טיס
ף* יום ה־ 6באוקטובר, כבוקר, הוזעק
^ חופי למטכ״ל, שם נמסר לו כי
המילחמה תפרוץ בו ביום וכי המדובר
במיתקפה סורית־מצרית משולבת
בשתי החזיתות. שעת ההתחלה
הצפויה של המילחמה נמסרה כשעה
. 18:00
לטעות זו. באשר לשעת פתיחת־המילחמה,
אשר עד היום לא ברור כיצד נשתרבבה לתוך
המערכת, היו השלכות רבות לגבי היערכותו של
צה״ל באותו יום גורלי והדבר נידון כבר בהרחבה
בהקשר לחזית הדרום.

לנתון זה נודעה כמובן, ו.ם השפעה
לצפון, שכן כאשר פרצה המילחמה
נתפסו הכוחות של הפיקוד כשהם
בלתי־מוכנים.

התמונה שזיעזעה את האוץ רנני 11 שנה: שבו״ צה״ל בדמשק
מוקטנות: האחת, חטיבה מרחבית גולן, מנתה שני
גדודי חי׳׳ר, אשר איישו את המוצבים לאורך הקו
הסגול( .הקו שנקבע בהפסקת־האש של ,)1967
והשנייה. חטיבת־השריון ,188 מנתה שני גדודי
טנקים כאשר בדרך־כלל היה אחד מהם פרוס
במחלקות בקו, והשני מרוכז בעורף הרמה ועוסק
באימונים. סדר־כוחות (סד״ס הארטילריה הקיף
ארבע סוללות בלבד.

בנוסף להיערכות הבט״ש היו לצה׳׳ל
שלוש תוכניות־בלימה להגנת רמת־הגולן
.1 :תוכנית ״חול ים״ ,שהתבססה
על הגנת הרמה באמצעות כוחות
כדירים 2 .גיר״ ,בלימה באמצעות
אוגדה, הכוללת שתי חטיבות טנקים
וחטיבת חייד מוקטנת .3 .״סלע״,
תוכנית המתבססת על גיוס מלוא
מערך־המילואים.
מי שנתן לתוכניות את שמותיהן
היה מודע. למשמעויותיהן הצבאיות.

כאשר גדוד גדעון של חטיבת גולני ערוך במוצבי
הגיזרה הצפונית ממוצב החרמון עד מוצב ,110
וגדוד נח״ל מוצנח ערוך בגיזרה הדרומית, ממוצב
111 עד מוצב .117
• חטיבת־שריון ,188 בפיקוד אל״מ יצחק
בן־שהם, היתה פרוסה במחלקות ובפלוגות לאורך
הקו.
גדוד ..עם 32 טנקים, בפיקודו של סא״ל
יאיר נפשי, ערוך בגיזרה הצפונית.
עם 40 טנקים, בפיקודו של סא״ל גדוד עודד ארז, ערוך בגיזרה הדרומית.
• בעורף, באיזור נפח, היו פרוסים גדודיה של
חטיבה ,7בפיקודו של אביגדור (יאנוש) בן־גל,
עם 105 טנקים:
בפיקודו של סא״ל משולם רטס, גדוד שהיה מורכב מאנשי־סגל וחניכים של בית־הספר
לשיריון ואשר סופח לחטיבה, היה ערוך בצומת
וסט, לשם הגיע בשעות הבוקר של ה־6
באוקטובר.

היתה ב״סבירות נמוכה״ ,כך שהסכנה
ברמת־הגולן היתה לדעת הצמרת
הביטחונית לכל היותר של מיחטף,
לתפיסת שלושה, ארבעה יישובים.
חשש זה הועלה על־ידי חופי בישיבה
השבועית של פורום המטכ״ל, ב־ 24 בספטמבר,
שבה נכח גם ריין. חששו של חופי נבע משתי
סיבות: האחת, המתיחות שנשתררה באיזור עקב
הפלת 12 המטוסים הסוריים, העובדה שחודש
קודם לכן החלו הסורים מחזירים את כוחותיהם
לקו, לאחר שהסיגו אותם מן הקו בראשית הקיץ.
לצה״ל לא היתה כל התראה על מהלך זה
והכוחות הסוריים נתגלו על־ידי התצפיות
שבמוצבים לאורך הקו, כשהם כבר עושים את
דרכם לעבר הקו הסגול.

באותה קלות, כך סבר חופי( ,וכמוהו
גם דיין) ,עלולים הכורים לעבור את שני
הקילומטרים, המפרידים בינם לבין
צה׳׳ל, ולבצע מיחטף.

הפיקוד הבכיר של חטיבה 7היה מכונס בנפח,
לקבוצת פקודות. ורק במזל הוא לא נמחה
בהפצצת־הפתיחה של חיל־האוויר הסורי על
המחנה. אלוף הפיקוד. שבשעות הצהריים נקרא
שוב למטכ״ל, על־מנת להציג את תוכניותיו, היה,
על־פי גירסה אחת, באותה שעה עדיין במטכ״ל,
ועל־פי גירסה אחרת, במסוק, בדרכו חזרה משם.
על כל פנים, לחפ״ק הפיקוד בנפח. הגיע האלוף
חופי סמוך לשעה . 16:00
בהיעדרו של חופי, שנבע מן הקביעה
׳ המוטעית לגבי שעת פתיחת־המילחמה, פיקד על
חזית הרמה אל״מ בן־שהם, מפקדה של חטיבה
. 188 בנושא זה קיימות גירסות סותרות. אחת
אומרת כי בן־שהם תפס. עם פרוץ המילחמה, את
הפיקוד ביוזמתו ושנייה סוברת כי חופי הפקיד
בידיו של בן־שהם את האחריות על הרמה לפני
שיצא בפעם השנייה למטכ״ל.

למעשה אין זה משנה איזו היא
הגירסה האמיתית, כי כשם שהשארת
הגיזרה ללא פיקוד ערב פרוץ מילחמה
אינה סבירה, כך גם מינוי אחד מתוך
שלושת המחטי״ם ברמה למפקד
הגיזרה, היא מעשה בלתי־סביר ויותר
מזה, טעות.

אלוף־פיקוד חוסי
.הוא חשש ממיחטף, לא ממילחמה

מינוי כזה עלול, מטבע הדברים,
ליצור מתיחויות בין המח״טים, וקבלת
תפקיד כפול, מפקד גיזרה ומפקד אחת
החטיבות בה, חייבים לפגוע בתיפקודו
של המפקד, משום שאם יקדיש את
מירצו לפיקוד על הגיזרה לא יוכל לפקד
על חטיבתו כיאות, ולהיפך.
הדרך טובה יותר היתה להעביר
מלכתחילה את הפיקוד על הגיזרה לידיו
של מפקד־האוגדה רפאל איתן, שנמצא
באותה עת בימ״ח, בעמק־הירדן.
עם פרוץ המילחמה, סמוך לשעה ,14:00
ניצטוותה חטיבה 7להתפרס בפיתחת קונייטרה.
גם כאן נחלקות הגירסות והפעם לגבי זהותו של
נותך הפקודה. גירסה אחת טוענת כי היה זה קצין
האג״ם של הפיקוד, אל״מ אורי שימחוני. גירסה
שנייה, סבירה יותר, האומרת כי הפקודה ניתנה
על־ידי בן־שהם, שכאמור פיקד על הגיזרה.
סמוך לשעה 16:00 הגיע חופי לנפח וחילק את
הרמה לשתי גזרות חטיבתיות, כאשר לגיזרה
הצפונית, ממורדות החרמון ועד מוצב ,110
אחראית חטיבה 7ולגיזרה הדרומית, חטיבה . 188

60 טנקים
בדדום
^ פקודתו של בן־שהם לחטיבה 7להת־
€פרס בפיתחת קונייטרה נודעה משמעות
מסויימת, ואכן הועלתה, לאחר המילחמה, טענה
שעקב פקודה זו התפרסה חטיבת־העתורה של
הפיקוד בגיזרת המאמץ המישני של הסורים, שכן
המאמץ העיקרי הונחת בגיזרה הדרומית, וכאשר
הגיע חופי לנפח סמוך לשעה ,16:00 כבר היתה
החטיבה נתונה בקרב עם הסורים ולא היה בידו
לשנות את פריסתה.
לטענה זו אין כל בסיס. אומנם בן־שהם, כמו
מרבית הקצונה הבכירה בפיקוד, סכר כי המאמץ
העיקרי הסורי יהיה בצפון־הרמה וסביר להניח
שתפיסה זו היא שהינחתה אותו בפקדו על חטיבה
7להתפרס בפיתחת קונייטרה, אולם עם הגעתו
של חופי לנפח היה רק מיעוטה של החטיבה נתון
בקרב עם הסורים, ורובה עדיין לא התפרס בקו
החזית.
עם פריצת המילחמה היו שני גדודיה של
שהחל מתפרס
חטיבה 188 פרוסים בקו. גדוד
עם פתיחת האש וגרוד ־ שהיה עדיין בריכוזים
פלוגתיים והחל תופס את עמדותיו לאורך הגיזרה
הדרומית.
יאנוש ציווה על מג״ד ,77 אביגדור קהלני,
של יוס
להעביר את אחת מפלוגותיו לגדוד
אלדר, שעד לאותו רגע לא סרו לפיקודו כוחות
כלשהם. והלה שלח לו את פלוגה ח׳ אשר חברה
עימו בצומת וסט.
גדוד נשלח להתפרס בעמק־הבכא, בין הר
חרמונית לתל־ג׳ית. הגדוד הגיע לגיזרה, והחל
משעה 15:00 נכנס לקרב עם טנקים סוריים.
מצפון להר חרמונית נערך גדוד .
בינתיים נשארו גדוד 77 וגדוד
בעמדותיהם, כאשר הפקודה לגדוד 77 לנוע
ולהתפרס מדרום לקונייטרה ניתנה יותר משעה
אחרי פרוץ־הלחימה. בהיותו בדרכו לשם, קיבל
קהלני, מג״ד ,77 פקודה לשינוי־משימה מן

מסת המערכה

מסקד־אונדה איתן

אפשר לעבור שני קילומטר בקלות
המח״ט. על פי הפקודה היה עליו להעביר את
פלוגה ג׳ מגדוד י בפיקודו של סרן מאיר זמיר,
אשר היתה מסופחת אליו, לפיקודו של הסמג״ד
שלו ולשלחה להתפרס בגיזרה שמדרום
לקונייטרה, כאשר כוח זה עומד ישירות תחת
פיקודו של המח״ט.
מותר הגדור — פלוגות ו׳ ,ז׳ ו־מ׳ (מוקטנת)
— נצטווה לנוע צפונה ולעלות על גיבעת
הבוסטר שמצפון־מערב לקונייטרה, אליה הגיע
בשעת רימדומים, בערב בשעה . 18:00
אחרי שחופי הגיע לנפח פקד על גדוד
(פחות פלוגה ג׳ ,שהיתה מסופחת לגדוד ,77
ונותרה בגיזרה הצפונית) לנוע מסינדיאנה דרומה,
לגיזרתה של חטיבה ,188 והגדוד ניכנס לקרב
בשעות אחר־הצהריים המאוחרות.

ברור, אם כן, שעם הגיעו של חופי
לנפח, עדיין לא היו מעורבים בלחימה
לפחות שני גדודים מהחטיבה ( 77ועם
כ־ 50 טנקים).

מוטב היה לתת לו את פיקוד־הגיזרה

התרכזו כ־ 120 מתוך 177 הטנקים שהיו
לצה״ל בגולן, נותרו בגיזרה הדרומית
כ־ 60 טנקים בלבד.

פריצה אל

בא סוריה, שהיה פרוס במרחב שבין
^ דמשק לחזית, מנה שלוש דיוויזיות חי״ר,
שתי דיוויזיות שיריון ושלוש חטיבות טנקים
עצמאיות.
דיוויזיית חי״ר בצבא סוריה מנתה אותה עת
שתי חטיבות חי״ר, חטיבה ממוכנת וחטיבת
שריון( ,למעט דיוויזיה ,9שלא היתה עימה
חטיבה ממוכנת) .דיוויזיית שיריון מנתה שתי
חטיבות טנקים וחטיבה ממוכנת. שלוש דיוויזיות
החי״ר הסוריות, השביעית, התשיעית והחמישית,
היו ערוכות לאורך קו החזית, מצפון לדרום, לפי
סדר זה. כאשר שתי חטיבות שיריון עצמאיות

בשעה 18:00 הכפיף חופי את גדוד
חטיבה 7ואת גרוד ׳ ת״פ חטיבה . 188
בשעה זו היו כוחות השיריון של צה״ל ברמה
פרוסים כך: בגיזרה הצפונית נפרסו כוחות חטיבה
7בשני קווים. בקו הראשון היה פרוס גדוד ,
במחלקות ובפלוגות. בקו השני נפרסו ארבעה

הקרקעיים של צה״ל. הגל הראשון מנה שישה
גדודי טנקים מתוגברים, שמנו בסך הכל 240
טנקים אשר תקפו לכל אורך הקו, כשהם
מחולקים. שווה בשווה, בין הגיזרה הצפונית
לגיזרה הדרומית.
בגיזרה הצפונית תקפו גדודי הטנקים של
חטיבות הח״יר ה־ 68 וה־ 85 מריוויזיה 7ושל
חטיבת חי״ר 52 מדיוויזיה 9ואילו בגיזרה
הדרומית תקפו גדוד הטנקים של חטיבת חי״ר 33
מדיוויזיה 9וגדודי הטנקים של חטיבות החי״ר
112ו־ 61 מדיוויזיה ( 5חטיבת חי״ר בצבא סוריה
מנתה שלושה גדודי חי״ר, גדוד טנקים וגרוד
ארטילריה).
למרות הצלחתם בפריצת מעברים בשדות־המוקשים
ועל פני תעלת הנ״ט עדיין לא הצליחו
הסורים אותה שעה להתקדם אל פנים הרמה.
בשעות הערב הוטלו לקרב החטיבות
המשוריינות והממוכנות של דיוויזיות החי״ר, יחד
עם שתי חטיבות־השיריון העצמאיות. בגיזרה
הצפונית, מול חטיבה ,7תקפו חטיבת־השריון
ה־ 78 והחטיבה הממוכנת ה־ 121 מדיוויזיה 7בעור
שהגיזרה הדרומית הותקפה על־ידי ארבע
חטיבות שיריון( .שתי החטיבות הדיוויזיוניות
ושתי העצמאיות) והחטיבה הממוכנת של
דיוויזיה .5

בעוד שהגיזרה הצפונית, שם
התרכזה עיקר עוצמת צה״ל בגולן,
הותקפה בשעות הערב על־ידי כ־150
טנקים בוריים, תקפו באותה שעה,
בגיזרה הדרומית, כ 430-טנקים סוריים.

מושג קלוש
גגוגקר
^ מיתקפה הסורית החלה סמוך
1 1לשע ה ,14:00 בתקיפה לכל אורך הקו
הסגול, ללא מאמץ עיקרי כלשהוא ורק בשעות
הערב הופעל המאמץ העיקרי בגיזרה הדרומית.

מג״ד קהלאני
משימה בצפון. אויב בדרום
מוקמו בגיזרתן של דיוויזיות 9ד .5דיוויזיית־השריון
השלישית נערכה, ערב־המילחמה, באיזור
סעסע ואילו הדיוויזייה המשוריינת הראשונה
נשארה במחנות־הקבע שלה, באיזור כסווה.

מחייט בן־גל
מזל שלא נימחה בהפצצת־הפתיחה
ממוצב 103 עד הר
כוחות גדודיים: גדוד
בין חרמונית לתל־ג׳ית, גדוד
חרמונית, גדוד
77 על הבוסטר וכוח סמג״ד 77 מדרום
לקונייטרה.
אחרי רדת החשיכה נשלחה פלוגה ז׳ מגדוד
,77 שעל הבוסטר, להתפרס ממיזרח לקונייטרה.
פרוס במחלקות
בדרום הרמה היה גדוד
ופלוגות לאורך הקו, כאשר כוחותיו של גדוד
נשלחים לכיבוי־שריפות בגיזרת תל א־סאקי
וצומת רפיד.

ובמספרים: בעוד שבגיזרה הצפונית

תוכנית המיתקפה הסורית כללה
שלושה שלבים: בשלב הראשון יתקפו
חטיבות החי״ר של דיוויזיות החי״ר,
יפרצו את הקו ויכשירו מעברים
בשדות המוקשים ועל תעלת הנ״ט.
בשלב שני יחדרו לעומק של ששה עד
שמונה קילומטר ויכבשו, או ירתקו את
מוצבי צה״ל שלאורך .,הקו הסגול״.
בשלב השלישי יפרצו חטיבות השיריון
הדיוויזיוניות וחטיבות השיריון העצמאיות
ויגיעו אל הירדן.
המיתקפה הסורית בגולן נפתחה סמוך לשעה
,14:00 כאשר חטיבות החי״ר הקידמיות פורצות
לעבר הקו הסגול ומתגברות על המיכשולים

נוכח התפרסות כוחות צה״ל ברמה
ברור כי חטיבה 7נפרסה לאורך הקו
הקידמי, מבלי שתיוותר בידי הפיקוד
עתודה בלשהיא, וזאת לא רק לפני
שאותר המאמין העיקרי הסורי, אלא
לפני שזה החל בכלל להתבצע.
אומנם היה זה בז־שהם שנתן את
פקודת הפריסה, אולם עם הגיעו של
חופי לנפח, עדיין לא היו כל יחידות
החטיבה מעורבות בלחימה וניתן היה
לשנות את הפקודה. הדבר הנבון ביותר
לעשותו היה להשאיר גדוד טנקים אחד
בעתודה פיקודית עד שתתבהר תמונת
הקרב ויזוהה המאמין העיקרי הסורי.
אולם הקונספציה שראתה בצפון הרמה את
גיזרת המאמץ העיקרי הסורי גברה, ככל הנראה,
והשאירה את פריסתה המוטעית של חטיבה .7

הסורים המשיכו לתקוף ובעוד
שבצפון־הרמה נבלמה מיתקפתם
ובאחת אחר חצות כבר נרגע הקרב
בעמק־הבבא, הרי שבדרופ-הרמה
נפרצה החזית וטנקים סוריים זרמו
פנימה כשהם עוקפים ומנתקים את
(המשך בעמוד )20

הפאשלה של חופי _ <

שיחר

(המשך מעמוד )19

הכוחות הישראליים הדלילים שמולם.
ליושבי כונקר־הפיקוד בגפה היה מושג
קלוש ביותר על המתרחש ברמה.
כשעות הערב עזב בן־שהם את הבונקר
על־מנת להצטרף לחטיבתו. שבדרום הרמה. לפי
גירסה אחת יצא סמור לשעה .20:00 לפי גירסה
אחרת יצא סמור לחצות. אולם זו גירסה בלתי־סבירה
משום שידוע כי בן־שהם נע על ציר־הנפט
המקביל לקו צינור הנפט הסעודי הטא־פ־ליין,
החוצה את רמת־הגולן לכיוון הג׳וחדר אשר
בדרום־מיזרח הרמה. כאשר בעיקבותיו נעה
שיירת־אספקה ואילו בשעה 22:00 כבר התחוללו
על ציר זה קרבות בין טנקים סוריים לכוח צביקה.

רק בהגיעו לאיזור הג׳וחדר נתחוורה,
כנראה, לבן־שהם, העובדה בי הקו נפרץ
וכי הסורים זורמים פנימה.
לא ברור מתי נודע לנותרים בבונקר
בנפח על הפריצה, אולם בבור־המטכ״ל,
שניזון מדיווחי פיקוד־צפון, שררה
אופטימיות באשר למצב בגולן,
ובישיבת הממשלה שנתכנסה בשעה
22:00 דיווח הרמטכ״ל כי נסיונות
הסורים לפרוץ את הקו נהדפו.
הרשות ינון ח 1ש ש
מיכה ינון, יו״ר הווער־המנהל, חשש מאוד
עם הקמתה של הקואליציה החדשה. ינון,
חובש־הכיפה, הוא איש מפד״ל, ומונה לתפקידו
בזמן כהונתו של זבולון המר כשר־החינוך,
שהוא גם השר הממונה על רשות־השידור.
עם חילופי האישים במישרד־החינוך חיפש
ינון נואשות אנשים שונים, שימליצו עליו לפני
יצחק נבון שר־החינוך החדש, כדי שזה לא
ימליץ להעביר אותו מתפקידו ולמנות במקומו
איש המערך — דבר שהוא, אומנם, בלתי־אפשרי

להלכה.
ינון, וחברי הוועד־המנהל בכלל, חוששים
מיוזמה של אמנון רובינשטיין, שר־התיק־שורת
החדש, ושל גורמים אחרים בקואליציה,
להקים ערוץ שני לטלוויזיה, שלא יהיה תלוי
ברשות־השידור, אלא יהיה עצמאי.
אנשי הווער־המנהל חוששים שאם יוקם ערוץ
כזה יירדו מניותיהם, והשפעתם על הנעשה
מאחורי המסך הקטן ועל קביעת המדיניות בכלי
חשוב זה תרד לפחות בחצי.
יצחק נבון, שר״החינוך, מנסה גם הוא לטרפד
יוזמה זו, מכיוון שאם יקום ערוץ כזה הוא לא יהיה
בשליטתו, כהצעת היוזמים.
מהלכים שנעשו בעבר לפתוח ערוץ נוסף
הוקפאו בגלל מתחים ולחצים על השליטה בו בין
שר־האוצר, שר־החינוך ושר־התיקשורת.
עובדי רשות־השידור, לעומת זאת, מעוניינים
מאוד בפתיחתו של ערוץ עצמאי כזה, שדרכו
יוכלו לבטא את עצמם, והוא יפתח אפשרויות־העסקה
נרחבות לכל העובדים המובטלים־מאונס
בגלל חוסר־תקציבים, ובגלל חוסר־יוזמה של
המנהלים לתת אפשרות לתוכניות הנראות להם
מסוכנות מבחינה ציבורית ושילטונית.

העובדים יקצצו את עצמם
אחרי שביתות ארוכות ברשות־השידור,
האפלת־המירקע בטלוויזיה ודממת־האלחוט
ברדיו, חתמו עובדי־הרשות על הסכמי־השכר.
אבל כחלק מן ההסכם שנחתם עם העובדים —
נקבע שיבוצעו קיצוצים שונים, והכסף שייחסך
מקיצוצים אלה יחולק בין העובדים. זה נקרא
״הסכם מיפעלי״.
משום־מה, כך, טוענים העובדים, שכחה
ההנהלה, או רצתה לשכוח, חלק חשוב זה של

מח׳׳ט אור
קו ההגנה יוצב, הסורים נבלמו

רק סמוך לחצות נודע לו מפי חוסי כי
הקו בגיזרה הדרומית נפרץ.
בסמוך לשעה זו מינה חופי את רפאל איתן
למפקד החזית ולאחר מכן יצא למיפקדתו
העיקרית. במשך כל הלילה שררה אי־בהירות
בפיקוד־צפון באשר למצב בגיזרה הדרומית ורק
לפנות בוקר נתחוורה התמונה והיא לא היתה
מעודדת.
בשעות הבוקר המשיכו הסורים בדרום הרמה
בהתקדמות הססנית מערבה בעודם תוקפים על
ציר־הנפט לכיוון נפח באמצעות הדיוויזיה
המשוריינת הראשונה, שהובאה לגיזרה הדרומית.
בגיזרה הצפונית חידשה חטיבה 78 את מיתקפתה
מצפון לחרמונית
בעמק־הבכא, וגיזרת גדוד
הותקפה על־ידי גדודי טנקים וחרמ״ש.

בגיזרה הצפונית נהדפו התקפות
הסורים עד שעות־הצהריים.
בשעות הבוקר החלו מגיעים לרמה
כוחות המילואים של צה״ל, שהופנו
לבלימה בגיזרה הדרומית.

,בפיקודו של
חטיבת־שיריון מילואים
אל״מ רן שריג, עלתה בצירי אל־על ויהודיה
ומנעה את המשך ההתקדמות הסורית מערבה
בעוד שלאיזור נפח הגיעו טנקים מחטיבת־שריון
מילואים 679 בפיקודו של אל״מ אורי אור(כיום
אלוף פיקור־צפון) .החטיבה התפרסה כלפי דרום,
כשכוח טנקים נע לעבר קונייטרה, על־מנת
להבטיח את אגפה השמאלי של החטיבה.
בשעות־הצהריים הגיעו לגיזרה הדרומית כוחות
וגדוד־המילואים של
מחטיבות השיריון
חטיבה 188 והצטרפו לבלימה.

משעות אלה ואילך יוצב קו־הגנה
חדש בדרום רמת־הגולן והתקדמות
הסורים נבלמה כליל.

(בשבוע הבא: מדוע לא היה צה״ל
מוכן).

אייבי מאזיני־רדיו רבים, כולם אוהדי־כדורגל
שרופים, סובבו ביום־השבת את כפתור התחנות
בסכשירי־הרדיו שלהם בייאוש, ולא מצאו את
שחיפשו. סובבו וסובבו וסובבו ולבסוף, אי־שס
בפאתי סקאלת התחנות, שמעו פיתאום את
התוצאות המקוות — התוצאות ממיגרשי־הכדורגל
של מישחקי הליגה הלאומית.
בפעם הראשונה מזה 15 שנה לא שודרה
השבת התוכנית הפופולרית שירים ושערים —
תוכנית שלפי כל הסקרים האזינו לה יותר
מחמישים אחוז מן המבוגרים בארץ ויותר מ־75
אחח מן הצעירים.
התוכנית לא שודרה מכיוון שהתאחדות*
הכדורגל ורשות-השירור לא הגיעו לידי הסכמה
על גובה הסכום שתשלם הרשות עבור הזכות
לשדר ממיגרשי־הכדורגל.
שני נציגים של ועדת־הכספים של הכנסת.
יהושע מצא (ליכוד) .ודיים רמת (מערך).
קיבלו על עצמם לשמש בוררים בעניץ רב־משמעות
זה. הם הצליחו להביא את הצדדים אל
שולחן־הדיונים, הצליחו למצוא פשרה של
שבועיים. שבמהלכם שודרו שני הסיבובים
הראשונים של העונה ואזי — אז פוצץ המשא־ומתן.
הצעותיהם של מצא ורמון לא מצאו אוזן
קשבת אצל הצדדים, והמאזינים סובלים
ושותקים.
כאיום, עם תחילת המשא־ומתן, אמרו אנשי
ההתאחדות־לכדורגל שאם לא יגיעו להסכם עם
רשות־השידור לפי רצונם — כלומר, שהרשות
תשלם 40 אלף דולר לקבוצה — הם ישרדו את
המישחקים בתחנת־הרדיו הפירטית של אייבי
נתן ( העול ם הזה .)23.9.84 השבוע זה נעשה.
תחנת קול השלום שידרה דיווחים (לא
מיקצועיים כל־כך, בינתיים) ותוצאות מן
המיגרשיס ״כשירות למאזינים׳.
קולות ברשות־ד,שידור טוענים כי התאחדות־הספורט
אינה רוצה כלל להגיע לפשרה עם
הדשות. ההתאחדות טוענת כי הקהל אינו מגיע
למיגרשים בגלל דיווחי הרדיו, שהם מזיקים להם
וגורעים מן ההכנסות שלהם ממכירת-כרטיסים.
ברשות טוענים כי קבוצות הכדורגל מקבלות
סכומי־עתק מחברות מיסחריות מאמצות
(סדר־גודל •של 100 אלף רולר לקבוצה) ,מכיוון
שברור שהמישחקים משודרים בטלוויזיה, וכל
חברה כזאת מקבלת פירסומת־חינם על המירקע.
כותרת לילה (שערך והגיש דן רביב) ,עמדה
לפני זמן קצר לפני חיסול. אך גרזן הקיצוץ לא
נחת על התוכנית — להיפר — שימעון
טסלר, איש מחלקת־החדשות של הטלוויזיה,
קיבל את התוכנית כפרוייקט אישי שלו.
כוא יגיש את המהדורה בסיגנון אישי. לא יהיו
בה כתבות־שטח, אלא אם כן יקרו דברים
חדשותיים יוצאים־מן־הכלל בין מהדורת מבט
למהדורה של חצות. אבל יהיו בתוכנית פינות
שונות.
טסלר עובד עכשיו על כמה תוכניות״ניסיון
ראשונות(הקרויות ״פיילוט״ ,בלשון מיקצועית).
עם שובו של אורי סדרת מחדל ״אחרי החגים״,

ירד ינון(עם השר־לשעבר המר) המלצות ההסכם. קיצוצים לא נעשו, והעובדים לא קיבלו
את הכספים שלא נחסכו.
מה עשו? העובדים החליטו שאם ההנהלה לא
מקצצת, הם יקצצו בעצמם ויכפו את ההסכם על
ההנהלה.

מאחורי המירקע
חידוש בחדשות
מהדורת״החדשות הקצרה, בסיום שידורי־הטלוויזיה,
עומדת לקבל מנחה חדש וצורה
חדשה.
המהדורה, שעברה בשנה האחרונה כמה
תהפוכות, ששיאן היה התוכנית המצויינת

יצפו בה המנהלים השונים, ואם תאושר היא
תיכנס לשידור בעוד כחודש.
מי שיצא קרח מכאן ומכאן מעניין זה הוא חנן
עזרן. עזרן העתיק את מגוריו מתל־אביב
לירושלים אחרי שהובטח לו, לדבריו, שיוכל
להשתלב בעריכה במחלקת״החדשות. הוא אומנם
ערך במשך תקופה קצרה את מהדורת החדשות
הקצרה של חצות(בעיקר בזמן כותרת לילה) ,אך
״הודח״ מתפקידו זה. מיכאל קרסין, עורך
מבט, אינו מעוניין בו לתפקיד ״עורך־מישנה
במבט, אלא מעוניין שייצא לעשות כתבות שטח.
וכך יצא עזרן קרח מכל הצדדים.

פרפר קט!
דודו זר, אחד ממגישי תוכנית־הילדים
בטלוויזיה הלימודית, חוזר למסך. זר, שהגיש את
התוכנית פרפר נחמד, עזב אותה לפני כמה
חודשים בעיקבות סיכסוכים עם המפיקים.
סקרי־צפייה, שנעשו אחרי שעזב, הראו כי מיספר
הצופים ירד, והמפיקים נאלצו להחזירו למירקע
כדי להחזיר את עטרתם ליושנה.
תוצאות ברדיו אסור לשדר פירסומת בשבתות, ושמות
החברות המיסחריות על חולצות השחקנים אינם
עוברים דרך המיקרופון. לכן, כך אומרים ברשות,
ההתאחדות אינה מעוניינת בקול ישראל אלא
בתחנת־הרדיו של אייבי נתן, שם יוכלו לשדר
ולשלב בשידורים פירסומת, שתביא הרבה כסף
לכיסים.
השמצה עקשנית אחרת מספרת על גייס
חמישי בתוך הרשות עצמה — איש הוועד
המנהל שהוא במיקרה גם חבר ועדת־הכספים.
במיקרה גם הבעלים של עיתון־ספורט חשוב
ובמיקרה גם מפרסם גדול, שאינו מעוניין כל כך
בקידום המשא־ומתן בגלל ניגוד־אינטדסים.
לעיתון הספורט, שהפצתו מתחילה בדרך כלל
במוצאי־השבת, תהיה בוודאי עליה במכירות אם
לא יהיה שידור בקול ישראל.
בינתיים איו משא ומתן, גם בגלל סיבות
אובייקטיביות: אורי סירת, מגכ״ל הרשות.
אינו בארץ: גירעון לב־אדי, מנהל הרדיו. חזר
לארץ רק בערב־החג; דויד אדמון, יו׳ר
ועדת־הכספים של הווער־המנהל אינו בארץ:
ומיכה ינון, הידר הדתי של רשות־השידור,
אינו מתאמץ לקדם עניין המקדם את חילול־השבת
בצורה ברורה.
כך יכלו רק יושבי השפלה ואנשי ההרים בעלי
מקלטי אף־אם לשמוע בתחנת קול השלו את
תוצאות הסישחקים. השאר יצטרכו לקנות
עיתון־ספורט. ואילו צופי־הטלוויזיה זכו בשידור
מישחקים מן הליגה האנגלית.

מאחורי המיקרופון
טפיחה על השכם
רמי יצהר, כתב מחלקת־החדשות של קול
ישראל, עורך־תוכניות וכתב״ספורט, יכול היה
השבוע לטפוח לעצמו על השכם, אחרי הרשעתו
של נחום סטלמך בקשירת קשר לקבלת
שוחד. היה זה יצהר שגילה את הסקופ, הוא הודיע
על״כך לאנשי מחלקת־החקירות של המטה
הארצי (היחידה של ארמנד לוי) .זו פתחה
בחקירה, שהביאה להרשעתו של האליל־לשעבר.
יצהר עצמו לא הופיע כעד במישפט, אך שמו
הוזכר פעמים רבות במהלכו.

נוקח ומימבר
יעל צדוק, עורכת־תוכניות ברדיו, שהוצנחה
לתפקידה מבחוץ ושקיבלה תקן יש מאין
בתקופת־קיצוצים פרועה, נשארת במקומה.
העובדים לא ויתרו על העניין העקרוני. הם
פשוט החליטו שבדרך זו הם יכולים להשיג יותר.
ועדי־העובדים, שהודיעו על כוונתם ללכת
לסיכסוך־עבודד, בעניין(העולם הזה )11.9.84
הצליחו לקבל שלושה תקנים מלאים לשלוש
בחורות, שעבדו במשך שנים רבות על תקן של
חצי מישרה: תרצה ארזי, דנה הררי

ומילכה למדן.

איש אינו יודע עדייו מה יאמר על כל הסיפור
גידעזץ לב־ארי, מנהל הרדיו, שחזר מחופשה
ארוכה בחו״ל, וכל הדבר נעשה בהעדרו.
בכל מיקרה, גם אם הסיפור הושתק בינתיים,
הוא צפוי להתעורר מחדש כשייגמר בעוד כחצי
שנה החוזה של צדוק.
העולם הז ה 2457

2ם11 כח

מה יהיה?•

מאתמ איר ת ד מנ ר

נבואה על מיליארד דולר

לצערי לא השתתפתי בשיעורי הנבואה בשביעית, בגימנסיה, ואני לא
מוכן לגלות למה. אני מוכן להסתכן בנבואה ובימים של אי־ודאות כמו
אלה שאנו נתונים בהם, גם זה הישג שראוי להתכבד בו. לא חשוב מה
שהממשלה תחליט, היא לא תקצץ מיליארד דולר, שאותם צריך לקצץ,
לדעת הפרופסורים לכלכלה, שקיימו את יום־העיון לשרי הממשלה,
בלישכת ראש־הממשלה.

הממשלה גם לא תחליט על משהו שנראה לכאורה פשוט
ואפילו יכול לעזור: לא צריך לקצץ בתקציב, צייד תקציב
חדש לחצי שנה — אוקטובר עד מרם — חדש לגמרי.
בדולארים ולמען הכבוד הלאומי, בבוגריים בשקלים, ואז לא
יהיה צורך לקצץ. כל מישרד יוציא מה שיש, כולל האוצר.
כדי להשלים את העניין צריך עוד משהו, וגם זה לא פחות
חשוב ופשוט. גמרנו, אין אוברדראפטים, לא מדפיבים כפך.
אין פשוט מזה, כאשר יותר משלושה רבעים של חברי
הכנסת הם בקואליציה. מה שדרוש הוא חוק. הממשלה
אינה יכולה לקחת הלוואות מ״בנק־ישראל״ ,אלא מן העם
היושב בציון, בצורת תובניות-חיסכון ואגרות־־חוב,
הלוואות ממקורות חוץ אותן צריך להחזיר וכמובן מיפים,
מילוות־חובה, אגרות, היטלים, וכיוון שלאלה יש גבול,

רבית

/77#177/

מהו הדבר המשותף לריגר־פישמן ובנק
דיסקונט? אין קל מזה, שניהם הופיעו ביום
חמישי האחרון בהקשרים לא נעימים מן העבר
הלא רחוק. יוסי ריגר ואליעזר פישמן יועמדו
לדין על פעילותם כמנהלי רננית, חברת־האם
שהמציאה את קרן הנאמנות רונית, שרבים
וטובים השקיעו בה את מיטב כספם, ובמפולת
של ינואר 83׳ איבדו אותו(את מיטב כספם).

הסיבה המיידית להעמדתם לדין הוא
מיסמך שתצלומו פורסם ב״העולם הזה״
( ,)9.2.83 רשימת הרכב נכסי הקרנות
של האדונים הנ״ל, שממנה התברר, בין
היתר, שב־ 8.11.82 היו בקרן ״הדם״,
שאך היא נמנתה על קרנות הקבוצה,
מניות של ״אתא״ ג׳ הרבה יותר מן
המותר לד 1במקום עשרת האחוזים
המותרים. מטעמי נימוס אני לא רוצה
להסביר למה זה קרה. אני בטוח שהם
ייטיבו להסביר את העניין בבית־המישפט.
ועכשיו
לבנק דיסקונט. סורסס

תלמד הממשלה לחיות מהכנסותיה.

ומשהו בעניין תוספת־היוקר. צודק מזכיר ההסתדרות כשהוא מסרב
להסכים לסירוס תוספת־היוקר. זה הכלי, או אולי השוט היחיד שיש
להסתדרות כלפי הממשלה, שזו, הממשלה, תנהג בתבונה. כבר לפני
שבועיים אמרתי לכם, שהשיטה תהיה להעלות מחירים (כל מי שיכול,
כולל הממשלה) ואחר־כך להקפיא אותם ואת השכר, כלומר הכל יעלה
מלבד השכר. זה לא יעבוד.
ועוד הערה: אם ימשיכו לעסוק בקיצוצים, אני מציע למתדיינים שיטה
חדשה. במקום לקצץ בתקציבים, לקצץ בנושאים. למשל, וזו רק דוגמה,
במשרד החינוך יש תקן ל־ 700 פסיכולוגים, אבל רק 350 מאויישים.
השיטה שאני מציע היא לבטל את התקן. לא יהיו גם 350 פסיכולוגים. לא
היו כאלה ב־ ,1964 והחינוך היה דווקא לא רע.

יש לי עוד הצעה. להכניס למיסגרת הקיצוצים שרים
וסגני־שרים. הנה, לפני 20 שנה ניהלו את המדינה 12 שרים
בלי סגנים, והעסק התנהל לא רע, עובדה, האינפלאציה
היתה של, אולי בשנה. ועכשיו זה לא פלא, יש 25 שרים
ואיזה 12 סגני־שרים, אז האינפלאציה מגיעה ליותר
מ־ס׳י׳ 400 בשנה. תחשבו על זה.
מדד העצבנות
אני מבקש לעוץ לחברה המתוחכמים. אבל
לפני זה אני מבקש להזכיר לסוחרים כי שר־התעשיה־והמיסחר
הוא אריאל שרון, והוא, ככל
הנראה, יהיה הממונה על חטיבת המפקחים־
על־הקפאת־המחירים, שיעסקו בדבר אחד: הבאה
לשיפוט מהיר של מפקיעי־מחירים. וזו אולי
הסיבה מדוע בימים האחרונים העלה כל מי
שיכול היה — ורובם יכלו — את המחירים.
ואולי עור משהו. אני לא יכול להשתחרר ממה
שאמר לי הבוקר מתוחכם אחד. נו, שאלתי, מה
נשמע? תשמע, הוא אומר לי, יש מדד חדש! מה?
אני שואל והוא עונה, מדד־העצבנות של האוצר
ובנק־ישראל. היתה עצבנות, פיחתו את השקל
ב־* .9נגמרה העצבנות, תיספו את השקל ב־>.2?5
לא גמרו הסכם, שוב פיחות יומי של .2$
אני מקווה, הוא אומר, שהבנת את העיקרון.
תאר לך שפסיכולוגים יעסקו בכלכלה, או אולי
פסיכיאטרים, שיש להם ניסיון בענייני עצבנות.
אני מבטיח לך שמצבנו הכלכלי היה טוב יותר.
הם בטח יודעים איך אנחנו ננהג, אם יטילו גזירות
חדשות ואולי אפילו יותר מזה, הם ידעו מה לא

שלא ויתר, והתוצאה: הוא יקבל את
מלוא כספו (קרן, ריבית והצמדה)
בחזרה מקופת הבנק. חשיבותו של
פסק־דין זה, ויש לו חשיבות רבה, היא
בראש ובראשונה שהוא ידיר שינה
מעיניהם של מנהלי הבנקים, שמניותיהם
מצויות תחת חסות האוצר
ובמימונו של עם ישראל. בצנרת יש
עוד כמה תביעות מהסוג הזה,
שסיכוייהן גדלו.

נגיד מדלבאום
סיכוי

פסק־הדין שבו חוייב בנק דיסקונט
לפצות משקיע במניות בנקאיות (של
דיסקונט) על ש״הופעלה השפעה בלתי
הוגנת על הלקוח.״ כך קבעה השופטת
טלגם. במילים אחרות, הוא, הלקוח,
ביקש ערב המפולת של המניות
הבנקיות לרכוש בכספו פת׳׳ם ובבנק
סרבו והציעו לו להשקיע במניות הבנק
עד שהתפתה בלית־ברירה והתוצאה
ידועה. לשיבחו של משקיע זה יש לומר

ואולי החשוב מכל, עכשיו, כאשר היועץ
המישפטי ממשיך לתבוע הקמת ועדה לבדיקת
משבר המניות הבנקאיות, וגם הד״ר משה
מנדלבאום, נגיד בנק־ישראל, אומר שצריך
שתקום ועדה, בעיקר (וזה אני אומר) לאחר
שנתבקש להשיב על שאלות בנושא הנ״ל,
על־ידי מבקר המדינה, עכשיו גדלו הסיכויים,
שאכן תקום הוועדה. אומרים לי, שהיו״ר החדש
של ועדת הכספים, הלא הוא מיודענו אברהם
שפירא, אינו מתלהב, וכשהוא אינו מתלהב, גם
בתפקידו השני, כיו״ר המועצה המייעצת של
בנק־ישראל, יהיה קשה להגיע להחלטה.

יש עוי קושי. יש כמה גופים כלכליים
גדולים מכל המחנות וגווני הקשת
הפוליטית, מהימין הקפיטליסטי ועד
השמאל הסוציאליסטי ובאמצע המרכז
הליברלי, שיפעילו השפעתם בדי למנוע
הקמת הוועדה, כפי שעשו עד כה.
ותאמינו לי יש להם סיבות טובות
להתנגד להקמת הוועדה. יש עוד
מישהם שמתנגדים להקמת הוועדה —
מנהלי הבנקים, אבל זה לא חדש ואולי,
מי יודע, משהו ישתנה כשיתסרסב
הדוח של המבקר על הפרשה.

כדאי לעשות, כדי לא לעצבן את האזרח
הישראלי.
זה רעיון, חשבתי לעצמי. ומייד לפסים
מעשיים. למה, למשל, לא יוזמנו לישיבת
הממשלה הבאה צוותים של פרופסורים
לפסיכולוגיה, ויסבירו איך אפשר להתגבר
באמצעים פסיכולוגיים על התנגדות השרים
לקיצוץ תקציביהם. ומכאן הדרך קצרה, איך
להטיל מיסים שאינם כואבים ולקצץ בסובסידיות
לעשירים.
ועכשיו לעצות עצמן. זוכרים, הדולר פורץ
ומגיע לשיאים חדשים. יפה. המטבעות

שר שרון סיבה האירופיים יורדים מטה. יפה. עכשיו מי שיכול,
ולא רק רוצה, לעשות את עיסקת־חייו, יקנה היום
שליש זהב, שליש מניות בבורסה של פרנקפורט
ושליש נוסף מניות בבורסה של לונדון. זה
הרעיון. הכסף מאיפה? שיחליף דולארים. איזה
מניות לרכוש? אני מסרב לפגוע בפרנסתו של
הברוקר שלכם, אם יש לכם כזה.

יהיה מעניין. למשל, המדד שיפורסם ב־15
בחודש. יעלה אותנו מאינפלציה שנתית של
שלוש ספרות לאינפלציה של ארבע ספרות,
או, בקיצור, היפר־אינפלציה.

לכן התביעה הבאה של ההסתדרות
צריכה להיות תשלום שכר שבועי,
כנהוג בכמה מהמתוקנות במדינות
העולם. או אז לא יספיק השכר
להישחק בקצב כזד״ בתנאי, כמובן,
שיוצמד מדי שבוע.
וגם זה יקרר״ עד סוף השנה: בלי נדר, כמו
שאומרת שכנתי, יגיע הדולר ל־ 1070 שקלים.

שבוע לפני סוף השנה נוכל, סוך
סוך להחליך ירוק בירוק, דולר אחד
בשטר של אלך שקלים.
ומה לא יהיה? לא תהיה דולאריזציה
בעתיד הקרוב, וגם לא מטבע חדש במקום
השקל. יהיה ניסיון כושל נוסף להכות את
האינפלציה, שלא יצלח, כמו שאומרים הכלכלנים.

אחרי
זה תבואנה הצרות האמיתיות.
ולכן אני עדיץ ממליץ על
הדולר הירוק, כאפיק-השקעה בטוח.
מי שמשקיע בצמודי-דולר ממשלתיים,
עושה את זה על אחריות עצמו.
מי שלא הבין את המסר, הנה הוא בקיצור
נמרץ שוב: השכר יגדל בשקלים, יקטן בכוח
הקניה שלו. נוכל לקנות פחות, אבל, לעומת
זה, נוציא הרבה יותר תה אומר שנצטרך לפרק
חסכונות כדי לגמור את החודש.

ראש המאפיה בבורסה פגשתי אותו, את ראש המאפיה, ביום שני
האחרון, במלון,אכדיה. סעדנו יחד, כל אחד
בשולחן נפרד. אחד מעמיתיי הציג אותי בפניו
והקליק נוצר. דווקא נראה טוב. שמנמן עם סיגר,
שופע הומור וביטחון עצמי. מדבר עברית טובה
עם עין וחית גרוניות. ירושלמי, עד כמה שהדבר
ייראה מוזר. מכיר רבים מהמתכנסים, מברך
לשלום כל אחד, מנסה לחבק כל אחת המוצגת
לפניו, ויש רבות כאלה. שמו הולך לפניו. כך גם
עיסוקו, או, ליתר דיוק, מקצועו.
נא להכיר את דני אנג׳ל, ראש המאפיה,
כמצויין בכרטיס־הביקור באנגלית, שהוא ממהר
לתחוב לידי׳ ,שבו גם מופיעים מיספרי הטלפון
במישרד ובבית, כולל הטלקס לצורכי קשר ישיר
עם המאפיונרים מעבר לים.
להפתעתי, אני שומע את שמו ברמקול,
המודיע שהוא מוזמן לשאת את דברו וזה בכינוס
בו משתתפים גם אריאל שרון, שר־התעשיה־והמסחר;
יצחק מודעי, שר־האוצר; שימעון פרס,
ראש־הממשלה וגד יעקובי, שר״הכלכלה. באולם
מאות תעשיינים שהתכנסו לוועידתם השנתית.
דני אנג׳ל, מבעליה של מאפיית אנג׳ל הוותיקה
בירושלים עולה על בימת הנואמים ומגלגל
בצחוק את האולם כולו. כן, הוא אומר, שלמה
אנגיל ,1הנסחרת בבורסה בתל־אביב זה אני,
ותראו כמה שהיא (המניה) עשתה מאז יצאנו
לשוק(הרבה).
ועכשיו הוא מספר לי, כיצד הגיע לדרגת ראש
המאפיה בארץ. בהחלט מעניין .״ובכן,״ הוא
מספר ,״פגשתי בניו־יורק את אנתוגי קווין,
השחקן הידוע, שפרש מעסקי סרטים ועוסק
עכשיו בכתיבת ספר על המאפיה. שאלתי אותו,
אם יכתוב גם על המאפיה בישראל. הוא הסתכל
עלי בתמיהה, ואמר, :לא ידעתי שיש מאפיה
בישראל?!׳ הנה, אמרתי לו, עומד לפניך ראש
המאפיה בארץ הקודש וסביבותיה .״מאז,״ אומר
אנג׳ל ,״אני נושא איתי כרטיס״ביקור מתאים״.

0311 0 ) 1110 ^13113מ
( 6 ) 02 ( 525102 ) 0111<:6( 634467 ) 110016ז?101ק7616
0 £ 1 ,11,א 0 . 80.\ 201 ( 67115316111 91001 1616* 26372

540 ואנו ס * נדאג לספקאת
ה עי תון׳ ^ מ שך חודשיים
בשעות הבוקון ״ ה מוקד מו ת
לכתובתוח&ן שתמסור לנו
תמורת 6,785שקל בלבד
(מחיר מהל למתנה
13,570 שקל) עם
ב מקום
העיתון הראשון ישלח כר טי ס
ברכה^ ^/עם פרטי שולח השי.
ה אי׳ו

ה אי ד

האד׳ו

ד 1ד מגז (מ שמאד) הזא הסמן הימני של
חרות. הוא חוד־וזחנית נגד שמיר וחבורתו, הוא
ך פני שבוע התאספה חבורה עלי/זה
בבית־קפה קטן ליד מצודת־זאב
ברחוב המלו ג׳ורג׳ ,תל־אביב.
החגיגה היתה מאופקת משהו. לפני
שעות אחדות הצליחו אנשי דויד לוי
ואריאל שרון בסיעת חרות בכנסת
להגיע לפשרה, שתמנע מיצחק שמיר
למנות ראשי ועדות וסגני־שרים כאוות
נפשו.
כתבים שעקבו מקרוב אחר הנעשה
הבחינו כסגן ראש״הממשלה ושר־הבינוי־והשיכון,
דויד לוי, מסתודד

גם פיצצת־הזמן של הממשלה הזאת.
כולם, וגם מגן עצמו, יודעים זאת
היטב. הוא פשוט יכול להרשות לעצמו
לומר הכל בגלוי, ולאפשר לשרים
הפופוליסטיים להסתתר מאחורי גבו
הרחב, אפילו להסתייג ממנו כשצריך.

• אדוינל הבריח
שואפי־שילטון כמו לוי ושרון
/מהווה מגן מתנת־אלוהים. האיש
הצעיר ( )39 הוא אידיאליסט, נושא ה־

פולחן־האישיות שבה הוא רק לצריבת
הרחוב הפוליטי של חרות.
מגן עצמו יודע היטב עם מי יש לו
עסק. עיניו הנזעמות תמיד מחפשות
סימנים של חולשה ושל כניעה בכל
אדם. הוא לא היסס מלגנות את שרון
בשפה חריפה, כשזה, כשר־הביטחון,
הפגין ״להיטות יתרה״ בפינוי חבל
ימית. מגן התנגד נמרצות להסכמי
קמפ־דיוויד. הוא גורס שאין לכרות
הסכמי שלום עם מדינות ערב, עד שהן
תהפוכנה לדמוקרטיות ״נוסח ישראל״.

האגרוף ע*

מגן עם שרון
גשר חי בין שני שרים
בלבביות אמיתית עם ראש עיריית
קיריית־גת, ח״כ דויד מגן.
גם הספקנים שבהם הבינו, שהברית
בין שגי היריבים, שרון ולוי, היא עתה
בעיצומה. מגן נחשב כיד ימינו של
שרון בסיעת חרות בכנסת. כל מילה או
מחווה שלו, מיוחסות מייד לשרון.
האיש גבה־הקומה וזעום־הפנים, הפך
בחודשים האחרונים לחוד־החנית נגר
שמיר וחבורתו. בכן הוא משרת
ישירות את שרון, ובאורח.עקיף גם את
לוי. מגן הפך גשר חי בין שני השרים
הבכירים בממשלת שימעון פרס, שהם

לפיד של הלאומנות הקיצונית בחרות.
השאפתנות האישית שלו, שאיננה
מבוטלת, מותנית בהגשמת היעדים
הפוליטיים של ארץ־ישראל השלמה.
אין כל ספק שהוא יתמוך, בכל מיקרה,
בכל אישיות מרכזית שתינקוט עמדות
קיצוניות, יתקוף, בברוטאליות האופיינית
לו, את כל מי שנראה בעיניו
כפשרן.
אחרי שקיעת האל האמיתי, מנחם
בגין, אין לו, למגן, אלילים כלשהם.
אפילו לא אריאל שרון. התמיכה שלו
בשרון היא פוליטית, וההיבט של

א ס בנאת
דוד מגן(מונסמגו) נולד לפני 39 שנים במארוקו. גדל במעגרת
תלפיות ובשכונת בקעה בירושלים. הגיע לתנועת החמת, כמו
נערים ירושלמיים רבים, דרך קבוצת הכדורגל של בית׳׳ר ימשלים.
מגן למד דווקא בבית־החינוך התיכון, שהיה שייך אז לזרם
העובדים. את בית*הספר ניהלו אנשי תנועת העבודה,
סוציאליסטים בעלי הכרה כמו הד״ר שאול ברקלי והד״ר שימשון
קירשנבוים. על בוגרי בית־הספר נמנים הח״כים יוסי שריד ועוזי
ברעם.
מגן שירת ביחידת סיירת־שיריון, היה קצין מצטיין ואמיץ.
ב״ 1972 הגיע עם אשתו לקיריית־גת, החל בפעילות מוניציפאלית,
ובשנת 1976 כבר נבחר למישרת ראש*העיריה, אחרי הפיכת־חצר
שיזם. מכהן בכנסת מאז .1981
מגן, המאמין בתיקון פערים על־ידי העדפת יהודים מיזרחיים
השווים בכישוריהם לאשכנזים, סבור שכל תיקון חברתי חייב
להיות כפוף לשיקולים לאומיים. הוא קרוב מאוד להשקפת־עולם
פאשיסטית, אולי יותר מכל חבד־כנסת, מלבד מאיר כהנא.
מגן למד שנה אחת באוניברסיטה, ויש לו שלוש בנות בגילים ,8
. 12,10

התנאים של מגן לשלום פירושם,
כמובן, מילחמה ניצחית. הוא איננו
חושש מההשלכה הזאת. רב־סרן המילואים,
שפיקד על פלוגת סיירת־שיריון
במילחמודההתשה, עדיין שש
אלי קרב. דויד מגן, יותר מכל חבריו,
(משיכבת דור ההמשך של תנועת
החרות בעיירות הפיתוח) ,מבין שהדרך
לשילטון, ולגיוס תמיכת בני עדות־המיזרח,
עוברת בנתיב הלאומנות
הקיצונית. המסר החברתי שלו כפוף
אליה, ורתום לשירותה. בעיני רבים
מהווה מגן, ולא יריביו הסימפאתיים
משה קצב ומאיר שיטרית, את איש־העתיד
של חרות. דויד לוי, לפחות,
מבין זאת היטב. מקורביו מספרים,
שהוא פוחד מח״כ מגן ״פחד־מוות״.
כיום מרבה מגן לספר בשיבחו של
דויד לוי. בראיון עיתונאי שהעניק
לאחרונה התברך מגן ״בידידות העמוקה״
השוררת בינו ובין חברו הבכיר
מבית־שאן. הוא סיפר, בהתרגשות
גלוייוז, על ביקורו המוצלח של לוי
בקיריית־גת, בתקופת מערכת הבחירות,
על ההתפייסות ושיתוף־הפעולה
עימו. אין ספק שהוא רואה את עצמו
כאדריכל הברית החדשה בין שרון ולוי,
וכדרכו הוא מקדיש את מאמצי; ליעד
מרכזי אחד. כרגע ממוקדת האש שלו
נגר שמיר וחבורתו. השינאה העזה שלו
לדויד לוי כאילו נשכחה.

מסע־השיסוצים
ף* גן מיטיב לקרוא את ה^פה
^ 1בחברה הישראלית, ומבין היטב

את יעדיו של הימין הקיצוני. תרופת־הפלא
שלו לירידה הזמנית בכוחו של
הליכוד הוא בגיבוש הציבור הלאומני־דתי
פופוליסטי מסביב לאריאל שרון
ולדויד לוי. לכן הוא תומך נלהב
בקירוב ש״ס לחרות, והוא הצליח
לשכנע את שרון להיות הפטרון של
תנועה חשובה זאת.
הוא מבין שיש לנתק בהדרגה את
הקשר עם המיפלגה הליבראלית,
ולצורך זה, בעלי־הברית הטבעיים שלו
הם לוי ואנשיו, חרף האנטיפאתיה
ההדדית בינו ובינם. אין להשיג יעד זה
מבלי לפגוע בשמרנים בתוך תנועת

החרות עצמה. מ$נן י הברית עם י|
ארידור — ן*תמיה נחשב בעיני |
לנאמן אר^יישראל השלמה — ומ
השיקוצים שלו נגד יצחק שמיר וו
מילוא.
.כדרכו בקודש אין מגן יודע פשו
הוא איש בעל שם של אלים וברוט)
ועל התנהגותו הפרועה בישי
מועצת עיריית קירית״גת מספ
אגדות, הנשמעות כאילו נל!
מסירטי־פעולה זולים במיוחד.
מנהיג מיפלגתו, שמיר, אמר ש״,
גמר את הקאריירה,״ ותיאר, בבוז ג
(המשך בעמוד (

לוי הוא המדרינן מסי 1

ישיבת סיעת הליכוד ב־ 14 באוקטובר 82 נערכה על רקע פרשת
צברה ושאתילא. והת סיס ה ברחוב נגד שרון. בישיבה זאת פרץ
הריב הגדול בין דויד מגן ובין דויד לוי. מגן נטר ללוי, מכיוון
שהשר הבכיר ״קיבל בצורה קשה״ את בחירתו של מגן לכנסת
ה־ .10 זאת. אחרי שעודד א ת מגן. ראש עיריית קיריית-גת ראה
בהתנהגות זאת של לוי משום ״צביעות״ .מגן האשים את לוי
בהתקפה ארסית על שרון. ובתרומה לחוסר הגיבוי לשר־הביטחון.
מנחם בגין האזין לדיאלוג בנחת־דוח. בתקופה זאת עדיין חשש
מלוי. יותר מאשר משרון.
להלן קטע מהדברים:
מגן( ל מי כ ה רייסר, אי ש לוי וראש מחלקת״האירגון בחרות):
״אתה מוכן לארגן אסיפת״עם מטעם חרות לתמוך בשרון,
ושהנואם הראשי יהיה דויד לוין״
דויד לוי(צועק) :״עד עכשיו שתקתי, כבד את רצוני לשתוק.״
מגן(ללוי אל תרים א ת קולך כשאתה מדבר אתין•
לוי :״מה אתה מטיף לין אל תטיף!״
מגן,. :אני מזהיר אותך. תוריד את קולך. אצעק יותר חזק ממך.
אתה המדליפן מסי 1של הממשלה. מתי היית בפעם האחרונה
במישרד השיכון:״
לוי(צועק).
מגן.. :אל תצעק כאן. תצעק בבית״ר רמלה. מתי היית פעם
בקיריית״גת!״
לוי :״לא הייתי ולא אהיה״.
מגן.. :לא הזמנתי אותך ולא אזמין אותך לקיריית״גת. הרי
החלטת לעסוק דק במדיניות גבוהה. אתה פוגע במתכוון
בשר״הביטחון שלנו״.
מאוחר יותר הוקיע מגן א ת ,.המיעוט הצעקני׳ של לוי במרכז
חרות, ורמז רמזים עבים על אי״שירותו של לוי בצה״ל. לוי, עבורו,
היה איש הניחן ב,.רדידות אידיאולוגית״.

-י — האגרוף של שר1ן

מתנה שששה לך חג
על ספרי: ארכיאולוגיה,
הסטודיה ויהדות.

2070-4070
הנחה

0־ 30.9עד 19.10

(המשך מעמוד )23
כיצד רץ שר־החוץ ״והתחנן״ לפני יו״ר
הישיבה במרכז חרות, איתן ליבני,
שימנע ממגן את רשות־הדיבור.
הוא האשים את שמיר בניהול כושל
של המו״מ עם פרס, בוויתורים.מפליגים,
בניטרול שמיר ולוי מהמגעים עם
מיפלגת העבודה. בעיקר מחה על
״הוויתורים״ בעלי האופי האידיאולוגי.
לדעתו, נתן שמיר גושפנקה לאי־החלת
הריבונות הישראלית על
השטחים. מגן, מצירו, תומך באורח
נלהב בסיפוח רישמי ולאלתר. עם זאת,
הוא דוחה את השימוש במונח ״סיפוח״,
ואומר בסיגנונו המיוחד ש״אינני יכול
לספח משהו, השייר לי ממילא.״

מארגן הרחוב
^ ת ההצבעה עבור רשימת שרי
ר £שמיר במרכז חרות הוא הוקיע
בגלוי כ״מזוייפת ופסולה״ ,וטען שחלק
ניכר מהמצביעים לא היו חברי מרכז.
הוא הוקיע את אנשי שמיר, מילוא
ומיכאל דקל כ״נושאי כלים״ ,והזכיר,
שבגלל מילוא נכשל הליכוד במיבח־נים
פרלמנטאריים רבים, כולל פרשת
בחירת הנשיא חיים הרצוג, בניגוד
לעמדת מנחם בגין.
מגן סבור, שהוא היה יכול לנהל את
הסיעה יותר טוב מרוני מילוא, הוא

הופעות כאלה של מגן, שהפך המארגן
הראשי של הרחוב הלאומני נגד מפגיני
השלום, מהוות דרכון להצלחה לטווח
ארוך בתנועת החרות.
במצב דברי״ם כזה, אין כל ערך
לכתבות על כישלונותיו כראש עיריית
קיריית־גת. העיתונות מאשימה את
מגן, שבתקופת כהונתו ברחו מיפעלים
רבים מעיירת־הפתוח. מגן לא הצליח
למשוך לעירו מיפעלים חדשים. גם
הדיבורים שלו על הקמת פארק
תעשייתי, שישרת את רחובות במיפע־לים
עתירי־ידע, נחשבים כפיטפוטי־סרק
במצב הכלכלי הנוכחי. מגן
הצליח, אומנם, לטפטף לעיתונים
סיפורים, על מדיניות ״הדלת הפתוחה״
שלו בעירו, אבל אנשי קיריית־גת
פוטרים אותם בחיוך מבטל. לדבריהם,
מבלה ראש־העיריה את רוב זמנו
במצודת־זאב ובכנסת, ומזניח את
עירו.
והפופולאריות שלו? זה בגלל
הנושא המדיני, תמיכתו בשרון.

•נאנאט מסונן״
^ דידי מגן מכחישים את ההאשמות,
טוענים שהוא עובד בפרך למען
עירו, ומציינים שאי־אפשר להצליח
כל־כך בבחירות עירוניות, מבלי שיש
״קבלות״ .אולי, מכל מקום, ברור
לכולם, שמגן נושא את עיניו הרחק

שי־מתנה קולעת
תעודת
ת שדות השי של סטימצק
מאפ שרות למק בל המתנה
לבחור בספר לפי טעמו.
באחתנ!־ 60 החנויות ב ר חבי הארץ.

מבחר הספרים הגדול ביותר בישראל-בכל השפות!

ספרים זה סטימצלזי 5
בבי 6 0עוי ^

חנות הספרים ״אריון״ ,מציעה לך
מבחר ספרים וכתבי-עת במיגוון
נושאים רחב: אמנות, ספרות יפה,

ריוו

מגן עם מעריצים(מאי *)1984

ארכיטקטורה, מדעי רוח וחברה.
וכן כרזות וגלויות אמנותיות.
פתוח בכל יום עד .21.00

יש סיבות לפופולאריות

ארלוזרוב( , 1פסיס, רמת-גן טל.734546 .

המכון הישראלי לספרות ^
נשים קוסמטיקה ופדיקור
• קו ר סי םמק צו עיי םנרמהג בו ההל
• ספרוח נ שי ם • קו ס מ טי קהו אפו ר • פדיקור • מני קו ר
• אפילציה (הוצאת שי ערלצ מי תו ת)
• מ נון ליופי ו ס לון ת ס רו קו ת חדי שי ם ל:
תס רוקות. ח ספו רז ת. החל קו ת. סלסול. צני עו ת. פסים,
טיפול פני ם, איפור, הו צאת שיע ר לצ מי תות ונ ש עו ה.
׳ והכנהלב חינו ת
הסמכה ממ שרד ה ע בו ד ה

30 שנו ת נ סי ח ו הי שגי םבהדרכה מק*וע

תעודות למסיימ

ת״א, דיונגוף ( 190 יודפת )4

229388 226066

^ _ 0ברצי פז

^ ב תי ר בתי םפר
לספ רי ת ו שים

מתגאה בעובדה, שתוך ארבע שנים
מהיום בו הגיע, כקצין משוחרר מצה״ל,
לקריית־גת, הפך ראש״העיר. הוא הפך
את הליכוד מסיעת אופוזיציה קטנה,
לבעלת רוב מוחלט במועצה. בבחירות
האחרונות, לפני 11 חודשים, נבחר
מחדש ברוב עצום.
מגן סבור שמילוא ודקל נוטרים לו,
מכיוון שהצליח להיבחר לפני שניהם,
בראש השביעיה השנייה של מועמדי
חרות לכנסת. הוא מבין היטב, שהפו־פולאריות
שלו נובעת מאותן סיבות,
שהביאו למפלתו של השר מרדכי
ציפורי במרכז.
מגן מזוהה עם תמיכה נלהבת
במילחמת לבנון, עם גיבוי נלהב, חסר
פשרות, לשרון בפרשת צברה ושאתי-
לא. מגן גינה בברוטאליות את מסקנות
ועדת־כהן, הוקיע את המפגינים נגד
שרון כ״בוגדים״ .באותה תקופה
השמיץ את חיילי ״החטיבה שלא
התגייסה״ ,עד שמפקדיה איימו לתבוע
אותו לדין עבור הוצאת דיבה.
בסתיו הרה־הגורל של ,1982
האשים מגן את שימעון פרס, ב״הסתת״
קציני מילואים נגד המילחמה ונגד
שר־הביטחון. אותה האשמה עצמה
הופנתה על־ידי מגן גם נגד עזר וייצמן.

מגבולות עירו הקטנה, בת 29 אלף
התושבים. הוא חולם להיות מנהיג

מדיני בכיר בחרות, וסבור שיש לו
נתונים הרבה יותר טובים מאלה של
דויד לוי, חרף העובדה שלוי הוא ״בחור
יפה ונואם טוב״.
מגן סבור שהתקפותיו על לוי(ראה
מיסגרת) על רקע יחסו של סגן
ראש־הממשלה לשרון בזמן מילחמת
לבנון, הזיקו לו רק לטווח קצר. ח״ב
מאיר שיטרית קרא לו, אומנם ,״פאנאט
מסוכן״ וחבורת לוי פעלה נגדו, אבל

הפעילות למען שרון בנתה אותו

לתקופה ארוכה ביותר.
האיש המייחל לשבירת הסכם ־
השלום עם מצריים, שניבא את
הצלחתו של שרון מול שמיר במרכז
חרות באפריל השנה, שונא את המערך
שינאת מוות, חסרת פשרות — ,בונה
את עצמו כחלק מהמערך החדש של
הימין, אחרי ההתפרקות הבלתי נמנעת
של ממשלת ה״אחדות״ .הוא יעשה
הכל לתרוס^לנפילתה.

חיים ברעם

׳ עת נבחר כראשון נשביעיה השנייה
של מועמדי חירות ברשימת
הליכוד לכנס ת ה־ . 11
העולם הז ה 2457

חבר

לרגע עלו לעיניי הדמעות.
זה היה בעת שידור מבט לחדשות בטלוויזיה. על המירקע
נראתה תיזמורת צבאית שניגנה
שיר, שבוודאי לא אמר דבר
וחצי־דבר לרוב הצופים.
היה זה שיר־צבא גרמני ישן, בן
150 שנים. יתכן שהוא היפה
שבכל שירי־הצבא בעולם. בתרגום
חפוז הוא מצלצל, בערך, כך•.
חבר יקר היה לי,
לא תמצא כמוהו עוד.
המילחמה בשער,
התוף קרא לסער
לצירי צעד צעוד.
כדור בא לקראתנו —
הנועד לר או לי? מיטראן פילח את חזהו
לרגלי מונח הנהו
כאבר של גופי.
ידיו הוא עוד הושיט לי
אר לא נתתי יד.
ברובה עוסקות ידיים,
אז היה־נא בשמיים

חברי הטוב לער!
זהו שיר פשוט מאוד, בעל מנגינה נוגעת״ללב, ויש בו כדי
לרגש כל אדם המכיר את החוויה הקרבית של הרעות. אף הפעם
ריגש אותי ביגלל סיבה אחרת. את השיר הגרמני־הגרמני הזה
ניגנה תזמורת של הצבא הצרפתי, על אדמת צרפת.
זה היה בטקס ממלכתי שנעיר, בנוכחות נשיא־צרפת,
פראנסואה מיטראן, והקאנצלר הגרמני, הלמוט קול, בבית־הקברות
של ורדן. בשביל הדור שלי, שנולד באירופה בין שתי
מילחמות־העולם, יש לשם ורדן צליל נורא, כמו להירושימה
באוזני הדור שלאחר־מכן. בוורדן נהרגו קרוב ל־ 800 אלף גברים,
ממיטב הנוער הגרמני והצרפתי, באחד הקרבות האיומים ביותר
בהיסטוריה.
אחותי נישאה לגבר שנולד אחרי מות אביו שם. האב קבור
בכית־קברות זה, יחד עם בניהן של מישפחות גרמניות וצרפתיות
ללא־ספור. אם יש מקום, שיכול היה להיות לסמל השינאה בין
העמים, לסמל של מילחמה שנמשכה בהפסקות מאות בשנים, הרי
זה המקום הזה.
עולה בזיכרוני רגע מסויים בחיי. הייתי תלמיד בכיתה ב׳ או ג׳
בגרמניה. זה היה עוד לפני עלות היטלר לשילטון, כאשר שלטו
הסוציאל־דמוקרטים בחבל פרוסיה, שבו גרה מישפחתי. המורה
סיפרה בשיעור על הרמז, הגיבור הלאומי הגרמני הקדום, ואמרה:
״הפסל של הרמן ניצב כשפניו אל אוייב־הנצח. ילדים, מיהו
אוייב־הנצח שלנו?״
הילדים הצביעו וקראו :״צרפת! צרפת!״
והנה עומדים ראשי גרמניה וצרפת בבית־הקברות הענקי,
ותזמורת צבאית צרפתית מנגנת את שיר־הצבא הגרמני בה״א
הידיעה, ומזה דור שורר שלום שלם ומושלם בין שני העמים.
אם זה אפשרי שם, זה אפשרי בכל מקום.
גם אצלנו.

בית־חרזשת לטרוריסטים הייתי מאושר. אני תמיד מאושר כשאני מטייל בעיר העתיקה
בירושלים.
עמדתי ברחבה הפנימית של שער־שכם. נהניתי מן המיגוון
המדהים של טיפוסים אנושיים: ילדים ערביים דוחפים מריצות
עמוסות בין המוני־האדם, חסידים בדרכם לכותל, כומר מגודל־זקן
שקוע בשיחה עם תלמיד, חנווני ממלא בקבוק בשמן־זית, ערבים
זקנים מעשנים נרגילה, בבית־קפה נשים יהודיות בעלות שרוולים
ארוכים ומיטפחות־ראש נשרכות אחרי בעליהן, תיירות סקנדי־נוויות
צעירות מציגות את רגליהן החשופות החסונות, מוכר־קלטות
משמיע ברמקול לחן ערבי מודרני. עושר אנושי, בני
אומות רבות המשתפשפים זה בזה. ממש כרזה לאחוות־עמים.
בצאתי משער־שכם, שהוא אולי המיבנה היפה ביותר בארץ,
ראיתי מראה שוגה לגמרי.
ארבעה ערבים צעירים עמדו בשורה, כשהם מוקפים בארבעה
חיילים חמושים.
ארבעת הערבים היו כבני ,17 רזים, לבושים בחולצות
משובצות ובמיכנסיים ארוכים. פניהם היו חתומות לחלוטין. לא
היתה בהן הבעה של שינאה או הכנעה, פחד או התרפסות. לא היה
בהן שום הבעה שהיא. הם ידעו שאם ייעצרו, יחטפו קודם כל
מכות־רצח, ככל עציר ערבי.
אחד מארבעה לובשי־המדים היה דרוזי, איש מישמר־הגבול.
הוא היה המנהיג. נספחו אליו שלושה חיילי צה״ל, בני 18 או ,19
בני־שכונות בבגדי־עבודה מרופטים של צה״ל. בידיהם היו רוביהם
הטעונים, כשהם מוכנים לירי. הם לא נראו כחיילים קרביים
מיחידת־עילית.
איש מישמר־הגבול ישב על מדרגה, רשם את שמותיהם של
הנערים בטופס גדול ובדק את תעודותיהם. כששאל שאלה ואחד
הנחקרים רכו לעברו, גער בו :״עמוד ישר!״

לעבר הערבים העוברים ושבים, שעצרו והסתכלו, המטירו
החיילים גערות בנוסח ״יאללה, הסתלקו!״ כאילו היו כלבים
טורדניים.
החלטתי להמתין ולראות איר יתפתחו הדברים. ישבנו, רחל
ואני, על מעקה במרחק־מה. החיילים פזלו לעברנו במורת״רוח.
נוכחותנו הפריעה להם, מה גם שרחל צילמה תמונה אחת או
שתיים.
״היי, היא מצלמת!״ צעק בחור דתי לעבר החיילים ,״שבור לה
את המצלמה!״
שלושה בחורים דתיים, שנראו כאחים־תאומים של נאשמי
אירגון הטרור, התמקמו ליד החיילים. לשלושתם היו כיפות,

לסור לבית זה או אחר כדי לשתות קפה. רוב הבתים היו מקושטים
בתמונת המנהיג השיעי שנעלם, מוסה סאדר.
אף שמכוניתנו נשאה מיספר ישראלי, ולא היה שום ספק לגבי
זהותנו הלאומית, לא נתקלנו אף בסימן אחד של עוינות.
נבטיח לא היתה עדיין בשליטת צה״ל, ועל כן עקפנו אותה.
בעברנו בכפר חרוף חסם את הדרו טנק־מרכבה ענקי, שהיה זקוק
לחילוץ־מנוע. העבודה בוצעה בזריזות רבה, אך התעכבנו במקום
כשעה. שוחחנו עם השבאב, שיחקנו עם הילדים, החלפנו דברים
עם קשישים. האווירה היתה נעימה.
נזכרתי בסצינה זו כאשר קראתי שחייל־צה״ל נהרג לא מכבר
בפיגוע בכפר חרוף. כל הכפרים הידידותיים האלה, שבהם עברנו
באותו יום, חוזרים עתה לחדשות בסיפורים על פיגועים.
בטלוויזיה אני רואה את חיילי־צה״ל עוברים בהם, פניהם קודרות
וידיהם על הדק הרובה, מוכנים בכל רגע לירי, למוקש או לפגיעת
אר־פי־ג׳י.
זה מזכיר לי אימרה שאמר לי מארוני חכם בנמל ג׳וניה,
כשעמד על־כך שאעלה ליאכטה שלו ואשתה בחברתו בירה.
בגילוי־לב ידידותי אמר לי :״תחילה באו הפלסטינים. קיבלנו
אותם בסבר־פנים יפות, אך הם הפכו לכובשים והתחלנו לשנוא
אותם. אז קראנו לסורים כדי שישחררו אותנו מן הפלסטינים.
הסורים נשארו והפכו לכובשים. אז התחלנו לשנוא אותם וקראנו
לכם, הישראלים, כדי שתשחררו אותנו מן הסורים והפלסטינים.
אם תישארו שבועיים נאהב אתכם. אם תישארו יותר משבועיים,
נשנא גם אתכם. ״.
זה היה לפני 120 שבועות.

איר להכריע
בין הטענות
זקנים ומישקפיים, ושלושתם לבשו חולצות לבנות. קשה היה
להבחין ביניהם.
אחד החיילים, נמוך־קומה, שנראה כאילו יצא זה עתה
מבית־הספר היסודי בלי הצטיינות, ניגש אלינו. שלושת הבחורים
הדתיים בעיקבותיו, שוחרים לטרף.
״אין לד רשות לצלם!״ פקד החייל הקטן והושיט את ידו לעבר
המצלמה.
״עזוב אותה מייד!״ אמרתי. הוא היסס.
״שבור לה את המצלמה!״ אמר אחד הדתיים.
״זהו מקום פומבי ויש לי רשות לצלם כאן!״ אמרה רחל.
״את צילמת אותנו!״ אמר החייל.
״הם מרגלים!״ אמר אחד הדתיים.
״תעודות!״ פקד החייל, שלא ידע מה לעשות.
רחל הושיטה תעודת״זהות. הגשתי תעודה של ח״כ בדימוס.
״אני יודע שאתם נגד מה שאנחנו עושים,״ הכריז החייל.
״הם בוגדים מלוכלכים,״ אמר אחד הדתיים.
״הרי עוד לא עשיתם כלום,״ אמרתי.
״ממה אתה פוחד?״ שאלה רחל.
״אחר־כך יהיה בעיתון שהיכינו ערבים,״ רטן החייל.
״למה יהיה כתוב, אם לא תעשו את זה?״ שאלתי.
״צריכים לשבור להם את העצמות,״ אמר אחד הדתיים.
״איש מישמר־הגבול ניגש :״יש פה עניין חשוב,״ אמר ,״אני לא
יכול לגלות לכם, אבל זה חשוב מאוד.״
״אחד ברח לנו ״,הוסיף החייל.
״שבור להם את המצלמה!״ הורה אחד הדתיים לאיש מג״ב.
החיילים נטשו אותנו. הם חזרו אל ארבעת הערבים, עמדו בלי
נוע, כשהם ממתינים בלי הבעה לבאות.
איש המג״ב התייעץ עם מפקדיו באלחוט. לבסוף שיחרר
שלושה מן הארבעה, וציווה על הרביעי לבוא עימו. לא הייתי רוצה
להיות במקומו.
החיילים והצעיר הערבי נעלמו בטור עורפי בשער־שכם.
שלושת הצעירים הערביים נעלמו. גם הדתיים. נשאר רק טעם מר.
הרגשת האושר שלנו נעלמה כליל.
אם ארבעת הצעירים הערביים לא שנאו את המדינה קודם לכן,
חווייה זו בוודאי הפכה אותם לשונאים מושבעים. בקצב של
ארבעה מיקרים כאלה לשעה — וארבעה צעירים בכל פעם —
יכלה חוליה אחת כזאת של כוחות־הביטחון לייצר 16 פידאיון
פוטנציאליים לשעה, או כמאה ביום־עבודה שלם. זהו בית־חרושת
למייצרי־פיגועים בעתיד, תעשיה משגשגת בכל ימות השנה,
שעוסקים בה רבים.

יום אצל השיעים
ביום הרביעי של המילחמה נסעתי במכוניתי הפרטית ללבנון,
בחברת חברות־המערכת שרית ישי וענת סרגוסטי, כדי לסקר את
התקדמות צה״ל. באותה שעה כבר לחם צה״ל במבואות צידון,
ובמשר שעות ארוכות מצאנו את עצמנו לבדנו בנוף ההררי
השסוע, בין גבעות תלולות, ועברנו בכפרים השיעיים. לא נשאנו
נשק.
מדי פעם שאלנו את הכפריים לכיוון הדרך, ובכל מקום
התקבלנו בחיוכים ובידידות. מדי פעם היה עלינו לסרב להפצרות

עשרות נשים, כמעט כולן כפריות פשוטות, שובתות בבניין
הצלב האדום בירושלים המיזרחית, כדי למחות על תנאי־המעצר
של בניהן, הכלואים בכלא שכם.
ביקרתי השבוע אצל הנשים האלה ושוחחתי איתן. לא היה ספק
לגבי התרגשותן האימהית האמיתית.
בבניהן הן רואות לוחמים
לאומיים, הראויים למעמד
של שבויי־מילחמה.
הבנים מתלוננים על תנאים
תת־אנושיים: דחיסת 12ו־15
איש בתאים שנועדו לשיבעה,
חסימת החלונות בלוחות־אס־בסט,
חוסר אור־שמש וחוסר-
אוויר לנשימה, מזון גרוע, אי־היכולת
להינפש גם בעת הטיול
בחצר בגלל הצפיפות האיומה
בה, הטלת גאז מדמיע אל תוך
התאים הדחוסים האלה, ושידור
רעש נורא ברמקולים.
נציב שירות בתי־הסוהר, הד״ר חובש־הכיפה מרדכי ורטהיימר,
מכחיש את הכל. התנאים בכלא שכם הם טובים, הוא אומר.
השביתה, הוא אומר, היא פוליטית.
נדמה לי שיש צורה פשוטה מאודלבדוק את הדבר ולקבוע מי
צודק — הנציב הנאור או האסירים. אני מציע לכלוא את הד״ר
ורטהיימר, במשך שבוע בלבר, בכלא *שכם, באחד התאים,
בחברתם של האסירים ובאותם התנאים שבהם מוחזקים הם.
לאחר מכן אני מוכן לקבל את עדותו בלי עירעור. על דיברתי.
משיח בין הפרחים
השבוע פגשתי את ישוע הנוצרי.
בירושלים יש מקום האהוב עלי במיוחד, הוא שייך לאחת
הכנסיות. מבחוץ אין רואים אלא חומה. בפנים יש גן פורח. עשרות
סוגים של פרחים מתחרים זה
בזה. אתרוגים תלויים בעצים.
צפרדעים מתחממות על שפת
בריכה קטנה ומהרהרות בכובד־ראש
בבעיות העולם.
ישבתי ונהגתי בצפרדעים,
כאשר ניגש אלי צעיר כבן .25
הוא לבש טלית וחבש כיפה.
״שמי דניאל,״ אמר באנגלית.
״אני ממנצ׳סטר.״
ההפרעה לא נעמה לי, אך יש
חובות של אדיבות .״שמי אורי״,
אמרתי ,״ואני מתל־אביב.״
״אני המשיח,״ הודיע.
״אני,עיתונאי,״ השבתי ושקעתי
בסיפרי.
המשיח היה קצת מאוכזב.
ועל כן ניגש לרחל. תוך רבע שעה סיפר לה ששמו האמיתי
יהושע, וכי כבר היה כאן לפני אלפיים שנה. עכשיו חזר.

הם שוב ביחד:
קובי, קובי 1חנן יובל

מסיבה בתוך

חנן יובל, קובי רכט וקובי אשרת, שיחד נקראו לפני 10 שנים ,״שובבי ציון״,
חידשו השבוע את הופעותיהם כשלישיה. גם הם נסחפו בגל הנוסטלגיה שהציף
באחרונה את הזמר.הישראלי. ויישובו וישירו שירים כמו ״נגה״ .״למה עכשיו״.
״איש גדול״ ועוד שירים ששרו פעם בהופעותיהם. הצער הראשון לאיחוד־מחדש
נעשה עוד לפני כשנתיים. כשחנן יובל וקובי רכט הופיעו יחד לפני חיילים.

1111^1 ״1171־ 11 הזמר משעין את ראשו על לחיה של הזמרת
\ 11 11111 אילנה רובינא. משמאל -הצלע השניה, קוכי

רכט, מנשק את אוזנה של רובינא. כל זה אחרי ההופעה של שובבי ציון
בחמאם שעל בימתו התאחדה להקת השובבים מחדש להופעה משותפת.
השובבים לכל גהחיים.מישלמה?
שלמהחתום ניר
הטלוויזיה

בהפקת הסרט הזה, בין השאר״

1 ״1ה ך !/השחקנית מופיעה בסרט מאחורי הסורגים בתפקיד
| . 1 111 1בתו של האסיר אורי, אסיר יהודי שנמנה עם מארגני
השביתה ומנהיגיה. דנה היא נערה שברירית, השוברת את לב אביה אשר
משמש כנשק בידי מנהלי הכלא. זהו הסרט הראשון בו היא משחקת.

הזמר מפרדס־חנה, מחבק את הזמרת חדווה עמרני,
היושבת קבע בלוס־אנג לס, ונמצאת עכשיו בחופשת
בארץ עם בני מישפחתה. חנן יובל שר גם שירים שאינם מתוך
התוכנית של השלישיה, אלא שירים שלו מהופעות״יחיד שערך בעבר.

11 *1 1ר ך 11 אשתו של השחקן־זמר, יוסי בנאי, באה להופעה
עם הזמר בני אמדורסקי (משמאל) .בני הופיע
\ ו 111 #
עם חנן יובל בשלישיה אחרת, שנקראה השלושרים. יחד איתם הופיע אז
גם הזמר שלום חנוך. ואולי בשנה הקרובה נזכה לראות גם אותם יחד.

יךך ״1י אשתו של השחקן מוחמד בכרי,
העומד לידה. לילה היא תושבת

יפו לשעבר המתגוררת כיום עם מוחמד בכפר הולדתו,
בענה, שבגליל. מוחמד מגלם בסרט את דמותו של אסיר

בהקרנה חגיגית של הסרט מאחורי הסו
הסרט להפצה בעולם. כשבידם הפרס שק
קולנוע לב 1בדיזנגוף־סנטר בתל־אבי:
קרלטון בתל־אביב. אחד ולכוכב; הסרט. נ
אמיתית כל השותפים להצלחת הסרט ,׳

פוליטי, עיסאם, שנשפט למאסר עולם, ומנהיג א
האסירים הפוליטיים הפלסטינים. הוא היוצר את הקע
הראשון עם אורי, מנהיג האסירים היהודים הפליליי!
והוא גם זה שהחליט על סצינת הסיום ושינה אותו

בי ת הכלא

השחקן הוא מנהיג האסירים היהודים הפליליים
בכלא, המגיע, בסרט, להידברות עם האסירים
הפוליטיים הפלסטיניים, שאת מנהיגם מגלם השחקן מוחמד בכרי. ארנון
לא נסע לפסטיבל ונציה. הוא קצר את התשואות בת״א, ואלה הגיעו לו.

אומן צדוק

!סר אריכות, פעם ברמלה ופעם במעשיהו.
ר אמיתי שלפי גירסתו גם נכתב סרט
1ידיד אישי של הכימאי, ועזר לו רכות גם
ז׳יעו בסרט כשחקן ובהכנת הדמויות.
ש — בנוכחות אנ׳שי חברת וורנר. שקנתה את
ו בפסטיבל־ונציה. עלו שחקני הסרט על בימת
!חר־כך נערכה מסיבה על שפת בריכת מלון
שרעבי. הופיע בשירה. ואליו הצטרפו כשימחה
אכלו, התנשקו, ועשו פוזות מול המצלמות.

ך 1ל| ך 1ך 1 1ףןח | השחקנית ואשתו של הבימאי־שחקו פיטר
1.1111 פריישטט, מנהלת את המחלקה לאמנים
וסוברים במיפלגת העבודה, מזה שבע שנים, בחסותו המלאה של
ראש״הממשלה, שימעון פרס. בתקופת הבחירות היתה פעילה מאוד.

בועז שועב׳

הזמר, מופיע בסרט כאסיר שהוא גם זמר,
ונקרא בפי חבריו ״הזמיר״ .משמאל: אשתו,
אילנה הלנה. למטה: האסיר־הביטחוני־לשעבר, רמי ליבנה(מימין) ,שאת
התפקיד שנרקם על־פי דמותו מגלם אסי דיין, עם מוחמד בכרי.

* 1 1 1 1 ״1 ״1 71 מימין: אורי ברבש, בימאי הסרט
111^ 1^ 11 מאחורי הסורגים. שקיבל את פרס
המבקרים בפסטיבל וונציה. לידו אחיו, בני ברבש, שכתב
את התסריט יחד עם ערן פרייס. בני הוא מג״ד

במילואים, פעיל שלום עכשיו והיה מועמד לכנסת מטעם
רץ. הוא לומד היסטוריה באוניברסיטה. הוא ואורי
התנגדו לסיום הנוכחי של הסרט אן שוכנעו על־ידי
מוחמד בכרי, כי זה הסיום המתאים והטוב ביותר לסרט.

לרות׳
לפתוח פרק ב

גם השבוע מצאתי בין גל
המיכתבים את האחד שגרם לי
התמוגגות כללית. אני נשבעת שזה
לא בגלל המחמאות שהיא מחלקת לי.
הנה הוא, לטובת ההנאה שלכם, בלי
קיצורים ובלי הערות־ביניים:
,,עד היום הסתייגתי מהיכרויות
בכתב, אולי משום שאינן ספונטניות
ולא הייתי מסוגלת לגשת אליהן
באופן משוחרר וטבעי לגמרי. חלמתי
שהאביר שלי יבחין בי מרחוק, אפילו
בתוך ההמון, אבל אני עדיין ממתינה
לו, ולכן החלטתי לעשות משהו פעיל
כדי ליצור איתו קשר.
״מכל הדרכים לחיפוש אבירים
נראה לי מדורך, רותי, כמלבב ביותר.
אצלך, לפחות, אפשר לטעום משהו
מאישיות הכותב, ויש גם הומור
וסיפורים קטנים שעושים את העניין
לפחות סטרילי(אה, כן, אני אחות).
״חוץ מהפרטים הטכניים של
אלמנה +38/173 ,שלושה מקסימים
בני ,16 ,17ו־ ,9אני נערה בנשמתי
(ויש המתעקשים שגם במראי) ,עם
הופעה נאה (יש המתעקשים על
מאוד) והרבה שימחת״חיים. חזקה,
אבל רגישה, בעלת חוש־הומור ואהבה
גדולה לילדים.
״רוצה לפתוח פרק ב׳ עם ידידנפש
אמיתי. שהחברות והאהבה בין
בני־זוג חשובים לו יותר מכל
הסטאטוסים למיניהם. שיהיה נאה
וגבוה בנדיבות (אך לא לגבי הרוחב),
עם שילוב נכון של שובבות ועומק,
כבן .40 — 37 חשוב ששורשיו יהיו
נטועים היטב באדמת המולדת, וזה
מביא אותי להזכיר שאני בת
ההתיישבות העובדת(לא כרגע).
״אחד שערבי־שירים, לפעמים,
עושים לו טוב על הלב. אני יודעת
שזה נשמע כמעט בלתי־ניתן־
להשגה, מה גם שאני מתעקשת על
פנוי, שיש לו היכולת להעניק חום
ותשומת־לב (לא במיקרה איני
מציינת אהבה) גם לילד שלא ידע
אהבת־אב מהי, והוא כמה לה בכל
מאודו.״
כותבת שיגעון, האחות הזאת.
חשבת פעם להחליף מיקצוע? מיספר
׳הזיהוי שלה, למי שמיכתבה עושה לו
משהו, הוא (.)1039/84

שהיא לא תבלבל את המזח
שהיא גרה לבד. היא תמיד ל 1בשת
שמלות שאי-אפשר ללבוש לבד.

שלוש אהבות
הוא ,)1040/84( ,אקדמאי בעל
מיקצוע חופשי, בן ,35 -גובה 1.78
מטר. הוא לא פירט את כל האהבות
שלו בחיים, והסתפק רק בשלוש:
אמנות, חיות וטיולים בחיק־הטבע.
יליד הארץ, מזל טלה. מגדיר את
עצמו כרווק אשר רוצה להתחתן
סוף־סוף. עם מי? איתך, כמובן, כתנאי
שאת נאה, רצינית, דגישה ונשית.
את יבולה ללמוד המון על אהבה
בסרטים -אם לא תתני לסרט
להסיח את דעתך.

פירגו! השבוע

לא שייצא לכם משהו מהסיפור
הבא, אבל אם אתם רוצים לראות מה
קיבל אצלי את התואר ״פירגון

השבוע״ ,אז הנה: שמעון (שכחתי
לבדוק על חותמת הבול מאין הוא
כארץ) כתב אל אחד הכותבים למדור

״בתיאורך ראיתי בדימיוני מישהי
שתתאים לך כמו מיכסה לסיר. בחורה
מקסימה, אותה הכרתי בעבר. לצערי
לא התאמנו, אך, כפי שהבנת, אני
עדיין זוכר אותה ורוצה באושרה. נסה
ולא תתאכזב.״
וכאן בא שם ומיספר טלפון. תגידו,
זה לא נחמד מצירו? אולי תקחו ממנו
דוגמה ותפרגנו קצת לאקסים שלכם?
בחיי שאני אוהבת דברים כאלה.

רק ילדות טובות כותבות יומן.
לרעות אין זמן.

במדינה

בלי אחריות

פרסים בלבד!

״אם את קוראת את העולם הזה,
דיעותיי הפוליטיות דומות לדיעו־תייר,״
כך מתחיל 1041/84 ומגלה
עוד קצת על עצמו: שהוא בן ,25
״בחור יפה״ ו״בנושא שבינו לבינה
חופשי ומשוחרר״ .בסיום מיכתבונו
הוא מודיע שאם גם את כזו — והוא
לא מתכוון ליפה, או בת ,25 אלא רק
לעניין של חופשיה ומשוחררת —
כתבי אליו ,״להיכרות אמיתית.״
היכרות אמיתית, אה?

״אני בת ,+21 נאה מאוד, סימפא־תית,
אינטליגנטית, דוגלת בכנות
וביושר,״ כותבת 1042/84״אני
פרסיה, לומדת פיזיותראפיה שנה א׳
באוניברסיטת בן־גוריון בבאר־שבע.
אשמח להכיר בחור יוצא פרס, רציני,
לבניית עתיד משותף. רצוי בעל
הופעה נאה, בגיל .22 — 35״ מה זה
פה, אשכנזי כבר לא טוב לה?

תאמינו לי, בקריאה ראשונה
רציתי לתייק את המיכתב הזה בסל־הניירות.
מוריד לי את הרמה הכללית,
זה, אבל בסוף החלטתי לתת לו צ׳אנס,
לא יודעת למה. אולי בגלל הריעות
הפוליטיות שלו. אני קצת רגישה
בעניין, מה לעשות. אז בלי אחריות,
מותק, וכאשר את הולכת להיפגש
איתו, קחי איתך, בבקשה, שומר־ראש.

קוראיפ/קוראות המבקשים
לענות למיבתבים לרותי מתבקשים
לעשות זאת תוך־ ציון
שם המפרסם במדור או המיס־פר
המזהה שלו 84 על גבי
המעטפה. נא לציין גם ״מיכת•
בים לרותי״ ולשלוח למערכת
״העולם הזה״ ,תל־אביב, רחוב
גורדון .3
זאת, כמובן, גם הכתובת
לקוראות/קוראים המבקשים
לפנות למדור.
ציונות השתגעת? דמה באת?
מה משותף לכינרת,
הרצליה וקטורה?
מה משותף לגולדה מאיר וליהודי
בשם בלום? שניהם עלו ארצה
מארצות־הברית. ובלום הוא האדם
שהקים את מיפעל השיניים התותבות
הראשון בארץ (בנחלת־יצחק, כיום
שכונה במזרח תל־אביב*).
לגדל עגבניות. השנה ימלאו 80
שנה מאז החליטו ציונים אמריקאיים

אפסים, מינוסים ועשיריות

עולה מאיר ()1969
ברוך השם! הגאולה קרובה!

מצליחן־נשים רודולף ואלנטינו בפעולה
אם אתה אוהב לענות על מה שנקרא ״מיבחן
אמריקאי״ ,הנה כמה שאלות, עם ניקוד בצידן, על
הצלחתך עם נשים.
.1אתה נכנס למועדון. יושבת שם חתיכה, לבד.
זה מפני ש:
0נקודותא) היא רוצה להיות לבד
0ב) היא מחכה למישהו
10ג) היא חיכתה לך כל חייה
.2אתה ניגש אליה. היא מפנה אליך את הגב.
למה!
א) מפני שהיא מחפשת את המלצר 0 -
מינוס 10
ב) היא רוצה שתעזוב אותה
ג) היא מקווה שתנשק את צווארה 10 -
.3מילות הפתיחה שלד הן:

א) נחמד כאן, לא!
מינוס 10
ב) האם אני מטריד אותך1
ג) היי, מותק, יש לך מזל הלילה!
10 .4אתה מזמין אותה לרקוד. היא מקיאה, מפני

א) היא שתתה יותר מדי ויסקי
0מינוס 10
ב) אתה דוחה אותה באופן פיסי
ג) גרמת לה התרגשות
10 פנימית אדירה
. 5אתם נוסעים במכונית שלך. אתה שם קסטה
של פרנק סינטרה ומודיע לה שנוסעים אליך
הביתה. היא נעשית היסטרית. למהו
א) היא מעדיפה את חוליו איגלסיאס 0 -
ב) היא היתה בוחרת להיכלא
בארון למשך שנה עם גאולה כהן,
מאשר לנסוע איתד הביתה
מינוס 10ג) תשוקתה אליך היא עכשיו
בלתי ניתנת לשליטה

.6הגעתם לדירתך. היא רצה לחלון, פותחת אותו
ומתחילה לטפס בכיוון החוצה.
א) היא רק רוצה לשמוע את
0ציוץ הציפורים

ב) היא חושבת שמוות יהיה
מהנה יותר מאשר לילה איתן
ג) היא מוכרחה לצנן את
תשוקתה הלוהטת •
10 .7כאשר אתם עושים אהבה, היא,
א) קוראת את העיתון
0ב) מנסה להתאבד עם
האפטר־שייב שלך
מינוס 10ג) מבקשת ממך חתימה ותלתל
משיער החזה שלך
10 .8רגע אחרי. אתה עייף ומבסוט. היא אומרת:
א) הקפה כבר בטח רותח
0ב) פויה
מיצוס 10ג) היית צריך להיות
באולימפיאדה!
10 .9הבוקר שאחרי. היא עוזבת...
א) במהירות
0ב) בכעס ועצביס
מינוס 10ג) כשהיא אסירת־תודה לך לנצח 10 -
-מינוס 10
והמסקנות בעיקר אפסים: אתה, חביבי, ממש מיקרה אבוד.
אתה הוא מסוג הגברים אשר, בהיפגשם עם אשה, יתייחסו
אליה כאל בנאדם ולא כאל אובייקט מיני. אתה בוודאי
הומו־סכסואל, וכמעט בטוח שלא היית יודע מה לעשות
עם חזה שעיר, אילו היה לך כזה.
בעיקר מינוסים: כושר המשיכה המיני שלך —
שלא נדע. לא קייס בכלל. רוב יחסיר עם נשים הם לנגוע
וללכת. אתה נוגע והיא הולכת. אתה, ככל הנראה, בלתי
רצוי במיטה כמו ביסקוויט מתפורר.
בעיקר עשיריות: אתה פשוט לא יכול לעצור את
החתיכות שמסתערות עליך. אתה מוכרח לסדר לעצמך
לוח שבועי. כדי להיות הוגן עם כולן.

שהגיעה השעה לא רק לדבר ציונות,
אלא גם להגשים אותה. היו אלה חברי
התחייה (אין שום קשר) שייסדו את
תנועת האיכר הצעיר, אשר חבריה
הצטרפו. כעבור שנים מיספר, ערב
מילחמת״העולם הראשונה, לקבוצה
כינרת.
מאז לא פסקה העליה מארצות־הברית,
אם כי רק בטיפטופים— 500 ,
600 איש לשנה, משך עשרות שנים.
אך, כפי שמעלי־הזכרונות, בחוברות
שהחלו להתפרסם לקראת היובל,
מזכירים, ידם של אמריקאים אלה
היתה בכל: הם היו אלה שייסדו,
בשעתן, את העיירות עפולה, הרצליה
ורעננה(ב־ ,1934 למשל, היו רובם של
2,800 תושבי רעננה עולים מארצות־הברית)
:הם נתנו את השם לקיבוץ
עין־השופט (על שם השופט העליון
האמריקאי־יהודי לואים ברנדייס) וגם
יישבו אותו וכפר בלום בגליל נודע
משך שנים כקיבוץ האנגלו־באלטי(בזכות
תערובת התושבים יוצאי ארצות־הברית
ולטביה הבאלטית).
בכפר בלום גם הודיעו פעם, בגאווה,
שאם כי בין העולים מארצות־הברית
מצוי רב אחד, פרופסור־למתמטיקה
אחד, מהנדס־מכרות אחד ועורך־דין
אחד, הרי, בקיבוץ, הם, כולם, מגדלים
עגבניות.
לשפץ כבישים. לא תמיד
התקבלו העולים מארצות־הברית בתמיהה,
בנוסח השתגעת! למה באתז,
כפי שמדווח אחד ממעלי־הזכרונות.
כאשר גולדה מאיר, למשל. הגיעה
לתל־אביב של שנות ה״ ,20 נתקלה
בישישה, שחקרה אותה למוצאה.
כשגולדה השיבה ״מאמריקה!״ ספקה
הישישה את כפיה בהודיה וקראה: ברוך
השם! הגאולה קרובה, אם אפילו
המיליונרים מאמריקה כבר מגיעים! .
ואם כי, למען האמת, מעט מאוד
מיליונרים־של־אמת באו ארצה מאמי
בלום גם קיי ם בארץ מ סו ר ת
יהודי ת־ א מריק אי ת של מימון
בנייני-ציבור: הו א האיש שתרם א ת
הכסף להקמת בניין אוהל שס
בתל-אביב, שהיה, בשנות ה.30-
המרכז הרוחני של העיר. ביאליק ערך
בו, מדי שבת, מסיב ת עונג־שבת.
(המשך בעמוד )36
העולם הז ה 2457

קולנוע כוכבי דיסגי חושף טפח
אולפני דיסני היו צריכים להקים חברת־בת
חרשה בשם ט אצסטון, לפני שהעזו לנגוע
בסרט בשם ספלאש. כי הרימוי שלהם, כיצרני
בירור לכל המישפחה, לא יכול היה לעלות בקנה
אחד עם סיפור על סירונית חטובה, שמהלכת
לפחות חצי סרט, ללא כסות לגופה. אומנם,
כשהיא בים, מכוסה מחצית גופה התחתון בזנב־דג
אימתני ומוזהב, אבל כשהיא עולה על היבשה
ומתייבשת, מייד הופך הזנב לזוג רגליים חטובות

בסק ־־ לזז ץ
מאחורי הסורגים(לב. תל־אביב
ישראל) -אחרי כל מה שנכתב על
הסרט הזה. נותר עתה רק לחזור על
עיקרי הדברים. זה אחד הסרטים
הטובים ביותר שנעשו עד היום, סרט שמצליח לרתק מבחינה
דראמאתית ולהביא מסר שהוא חשוב, מבלי לעורר רושם
מחשיד של הטפה.
העימות בין אסירים פליליים יהודיים ובין אסירים
פוליטיים ערביים בתוך כלא ישראלי, יוצר תמונת־מצב שבה
משתקף לא״מעט סיר־הלחץ שבו מתבשלת המדינה כולה מזה
שנים.
בלי פשרות ומבלי לייפות את הדמויות, מצליחים התסריט
של בני ברבש וערן פרייס, והבימוי של אורי ברבש. להוביל
למסקנה הבלתי״נמנעת. שככל שיהיו הערבים והיהודים
מרוחקים זה מזה, הרי יש סיכוי כלשהו כי תימצא שפה
משותפת ביניהם, אם יבינו כי חלק מן האיבה התהומית הזאת
משרתת היטב את אלה שרוצים לשלוט בהם מלמעלה.
כל זה נעשה במיסגרת של ז׳אנר קולנועי מוגדר מאוד, סירטי
כלא -על האלימות, הזעם, התיסכול ושפיכות״הדמים. שהם
חלק בלתי־נפרד מן הסרטים בזיאנר הזה. אין ספק, שברבש
משלב אומנם בתוך הסרט קלישאות מוכרות, כמו האסיר
המסומם. הקורבן התמים, העבריין המשעשע, וכן הלאה, אבל
אין בכך כדי להפחית מהישגו. משום שכל הטיפוסים הללו
משתלבים היטב בתוך התמונה הכללית שהוא יוצר.
אם יש נקודה חלשה בסרט, היא באה לידי ביטוי דווקא
בסצינות המטפלות בהנהלת בית־הכלא. שהמאקיאווליות

2 1ו יניי

האנה מתחת למים גמישה ביותר, שצומחות מישבן שכמוהו לא ראו בסירטי
דיסני מעולם (שם, הישבן האנושי מוכר בצורתו
ער גיל .)3
אולם, מאחר שהאולפנים רצו לעשות את
הסרט, הוקמה החברה, ומספלאש יצאה קומדיה
מצליחה ושחקנית שהיתה כמעט אלמונית, בשם
דאריל האנה, הפכה לכוכבת.
גברת האנה הצעירה, שזכורה אולי לאחדים
כבת הזוג הגמישה והמסוכנת של רוטגר האואר
בבלייד ראנר, היא הסירונית הכובשת את ליבו
של בן־אנוש בסיפור הזה, וממדיה המרשימים
מהווים את הקישוט החשוב ביותר בסרט. גם
בנעליים שטוחות, היא מתנשאת מעל לרוב
הגברים ההולכים לצידה, ואם יצטרכו פעם טיפוס
מתאים לגילום אלה ויקינגית, היא בוודאי תקבל
את התפקיד בלי בעיות.
אך בהסרטה הזאת רווקא היו לה בעיות: היא
נאלצה לשחות מתחת לפני המים בלי מסיכה
ובלי להוציא בועות מן הפה או מן האף, כי
סירונית מתחת למים היא כמו דג. היא נררשה

רמי דנון: הופעה גדירה
שלה שקופה מדי ומתקרבת מדי לדמות הנבזה המצוי. והרגע
הפחות משכנע בסרט כולו הוא זה שנוגע לצילום קטע
מפסטיבל־הזמר בכלא. סצינה שבה, כנראה היה הבימאי נבוך,
וכך יהיו גם הצופים.
אולם אלה פרטים מישניים וחסרי חשיבות. לצד ההישג
הכביר של ברבש. הוא הוציא משחקניו הופעות נדירות, ולא רק
בקנה־מידה ישראלי. ארנון צדוק, מוחמד בכרי. רמי דנון, אסי
דיין, רוברטו פולאק, הרשימה של המצטיינים ארוכה, וצריך
להוסיף אליה במקום של כבוד את הצלם אמנון סלומון וה־תיפאודן
איתן לוי. בקיצור. סרט ישראלי שאפשר להתגאות בו.

מלך הקופ*ם
חוזר בת שובה

גרייססוק (גת, תל־אביב. אנגליה)
-אוהבי חיות לא ישבעו
הרבה נחת מן הסרט הזה. סצינות
אכזריות בגיונגל, גם אם הן
מבויימות, וגם אם ברור שכל הקופים בהן. הם בני־אדם
בתחפושת, עדיין עלולות לעורר חלחלה. אפילו הטענה
שהחיים ביער הם כאלה, לא תמתיק את הגלולה הזאת.
אבל זאת אחת הכוונות של הבימאי יו (מרכבות האש)
האדסון. בנסיון הזה לספר את סיפורו של טרזן, מלך הקופים,
מחדש ובצורה שונה מכל מה שהורגלנו לראותו על המסך.
האדסון חוזר למקור של אדגר רייס בורוז, ומנסה לבנות גירסה
ריאליסטית, שבה מראים איך באמת נשאר בחיים התינוק
הגלמוד שהותירו אחריהם צמד האצילים הבריטים, שמצאו
מותם בגיונגל. איך, בזכות תכונותיו היה לראש הקופים, איך
הוחזר לחיק האנושות ועד כמה התאכזב מכל מה שמצא שם.
מובן שניסיון כזה הוא אבוד מראש, משום שככל שירצה
האדסון להפחית בממדי הגבורה העילאית של ״הפרא האציל״,
אין מנוס מהצגת תכונותיו העילאיות שעוזרות לו להתגבר תוך
זמן קצר על מכשולים, הן פיסיים, ובמיוחד רוחניים, שאחרים
אינם יכולים להם כל חייהם. חוץ מזה, בין אם ירצה בכך או
לאו, גם סיפורו של האדסון, כמו זה של בורוז, אינו אלא משל.
שכוונתו לדבר על הנפש החצויה של האדם. שהוא עדיין בחלקו
פרא מן היער, ובחלקו לובש איצטלה מתורבתת שלא פעם
מפחיתה, במקום להוסיף לדמותו.
אלא שכמו אצל גירוז, גם אצל האדסון הנמשל אינו ברור די
הצורך. וככל שמתקדם הסיפור, הוא הופך להיות פשטני יותר
עד לסצינות האחרונות במוסיאון למדעי הטבע בלונדון, שבהן

כריסטופר לאמברט: טרזן רזה
נדמה כאילו מדובר במלודרמה אקולוגית.
לעומת זאת. כל מה שקשור לחלק החזותי בסרט, עוצר
נשימה. הג ונגלים של קאמרון פוטוגניים, מאוד, והטירות של
סקוטלנד פוטוגניות לא פחות. עבודתם של הכפילים המסתת רים
בתוך חליפות הקופים היא מושלמת, עד כמה שזה נוגע
לעין בלתי־מיקצועית. וכריסטופר לאמברט, בתפקיד הראשי,
מתקרב יותר מכל קודמיו ליצירת דמות אמיתית של ילד פרא
מתבגר, ולא מרים מישקולות מיקצועי כטרזנים הקודמים.
בזכות המרכיבים הללו. גם אם נכשל האדסון בכוונותיו
היומרניות יותר, הצליח לפחות להוציא תחת ידיו סרט שהוא
באמת יוצא דופן.

לשהות במצולות שעות ארוכות, ללא כסות
לגופה, מלבד זנב הפלסטיק, בטמפרטורות
שמיועדות רק לדגים, ומעל הכל, היא התבקשה
לכסות את שדיה באותו חומר המצמיד פיאות
לקרקפת, כדי ששערותיה הארוכות לא ימושו מן
החזה הנאה ולא ייחשפו פיטמותיה לעיני העולם.
אומנם פעם או פעמיים משתחרר הדבק, אבל בסך
הכל הפטנט מצליח. ללמדכם, שככל שירצו
אנשי דיסני לשנות את עורם, עד הסוף אינם
מעזים ללכת.

תדריך
תל־אביב — מאחורי הסורגים, העדר,
לה טראוויאטה, שובו של מרטין גר, יום
ראשון בכפר.
ירושלים — מאחורי הסורגים לה
טראוויאטה.
חיפה — מאחורי הסורגים, אינדיאנה
גדנס והמקדש הארור.

תל אביב
האנה על היבשה
מסוכנת
ה עול ם הז ה 2457

העדר (גורדון, תורכיה) -
מישפחת רועים ממעמקי אנאטוליה באה למכור
את כבשיה באנקרה. תמונה מזעזעת ומקוממת

של עולם פרימיטיבי המסרב להתקדם, עשויה
באהבה ובכאב. תסריט: אילמז גוני.
יום ראשון בכפר (מוסיאון,
צרפת) -מבט נוסטאלגי אל תחילת המאה, ואל
היחסים שבין צייר מזדקן ובין בנו הבורגני ובתו
התוססת. מחווה לאימפרסיוניזם הצרפתי, עשוי
בעידון רב על־ידי הבימאי ברטראן טאברניה.

ירושלים
* שלך בבגידה (אוריון, ארצות־הברית)
שיחזור קומדיה קלאסית מפורסמת על מנצחקנאי שחולם, לקצב יצירה שהוא מנצח, על
הדרכים שבהן הוא ינקום באשתו, החשודה בעיניו
בבגידה. עם דאדלי מור ונאסטאסיה קינסקי.

חיפה
.אינדיאנה ג׳ונם והמקדש הארור
(מוריה. ארצות־הברית) -מסוגו, סרט הרפת־קות
מושלם. אי־אפשר לדחוס יותר בדיחות
והמצאות בסרט אחד מכפי שסטיבן שפילברג
עושה בבדיה הדמיונית מאוד. לא לקחת ברצינות
ולא להיבהל מפרטים. זה הכל אחיזת־עיניים.

מה הם *ומרי...מה הן *ומרות...נזה הם *והרי ...הה הן *וחדות...מ

שמואר אבירור הכהן:

רם ישי:

י 1סי כהן:

,,אפילו אמא של י
,,ה ובנים לא שקלו על
במציאת רופא לעובה!״ נוסעת וק באוטובוס!״

יוסי כהן, נהג מונית שירות בקו 4בתל״אביב, נשוי ואב[
לשתי בנות בוגרות, הוא בדרך־כלל איש שמח בחלקו. אם
יוסי כהן התחיל להתלונן, מישהו ממחזיקי מכוניות[
ה״וולבו״ צריך להתחיל לדאוג. ואם הישראלי הממוצ׳ן
התחיל לחסוך 30 שקל, סימן שהקטסטרופה כבר לא!
עומדת בפתח -היא נכנסה הביתה.

• מה קורה אצלך, יוסי?
יש ירידה דראסטית בכמות הנוסעים בשירות המוניות, ומכאן
ירידה דראסטית בכסף שאני מסוגל להביא הביתה.

• תמיד אחרי העלאת מחירים אנשים נוטים
להצטמצם, אבל אחרי שבוע שבועיים זה עובר להם.

60 רבנים חתמו על מיכתב בקשה לשחרר את עצורי
המחתרת, כדי שיבלו את החגים עם מישפחותיהם. שמו
של הרב הכי מכובד, לפי דעתי הפרטית, הרב שמואל
אבידור הכהן, לא נכלל ברשימה. שאלתי אותו מדוע לא
חתם גם הוא על הבקשה.
לא צריך לעשות מזה עניין כל־כך גדול. גם בין הרבנים יש
כאלה שעצם ההזדמנות לחתום את שמם באיזה מקום. עושה להם
טוב. מישהו נתן להם?יחתום על מיסמן־ שעוסק ב״רחמונס״ ,אז אף
אחר לא התעמק בבעיה וחתם.יאנחנו חיים בתקופה שלא שומעים
את הרבנים במקום שצריך לשמוע, אז למה להתפלא ששומעים
אותם במקום שלא צריך.

• מה ציפית לשמוע מהם ולא שמעת?
ציפיתי לשמוע, למשל, את רבני באר־שבע, שיגידו משהו על
הבחור שהתאבד בעירם בבדידות. ציפיתי שהרבנים יגידו איזו
מלה על ההתייקרויות בערב ראש־השנה. ציפיתי לאיזו דרשה על
המכה של תאונות־הדרכים. על כל אלה לא שמעתי מלה. אבל על
בעיה ששנויה במחלוקת עמוקה בתוך העם, ושנמצאת בטיפול
של בית־המישפט הישראלי, דווקא יש להם מה להגיד. וזאת לא
פעם ראשונה. אני זוכר שלפני כמה שנים. עלו רבנים חשובים
לחדרו של אסיר שנשפט על עבירות פליליות ואירגנו בתאו מניין
וניחום אבלים. זה התפקיד שלהם?

• ומה עם ״הרחמונס״ ,כמו שאתה אומר? הרי זה
חלק מתפקידם לרחם.
גם ליבי נכמר על כל אסיר שמבלה את החג בבית־הסוהר. אבל
אותו לב יכמר גם על כל חייל שמבלה את החג בצידון או על
אגם קרעון. למה לא חשבו גם עליהם? ועוד דבר שאני ממש לא
מבין. למה עצירי המחתרת מעוניינים בכלל בהשתדלות הזאת.
הרי לפי דעתם, הם הרימו דגל חשוב והלכו לעשות מעשים על
קידוש השם, מתוך קומה זקופה, איך זה שברגע שהם נתפסים, הם
הופכים להיות נעבכים כאלה שרבנים צריכים לבקש טובות
עבורם? לא זוכר שככה התנהגו אנשי הלח״י והאצ״ל וההגנה
כשהם נתפסו. אבל בואי נחזור לרבנים. אני לא חושב שאף אחד
מהם שקל ברצינות על מה הוא חותם. להם עדיין יש ההשקפה
הגלותית, שאם יהודי יושב בשבי אצל השלטונות, צריך להוציא
אותו משם.

לא במיקרה הזה. הירידה בנוסעים לא נעשתה ביום אחד. היא
נמשכת כמה חודשים ולכן אני לא צופה שינויים לטובה, רק[
לרעה.

• כשאתה אומר שיש פחות נוסעים, לכמה פחות
אתה מתכוון?

ב״ידיעות אחרונות״ מהשבוע שעבר פורסמה ידיעה כי
כבר שלושה חודשים לא נמצא רופא שיסכים להיענות
להצעה לבוא ולעבוד בערבה. האיזור, המונה כ־סססג
נפשות, המתגוררות בשמונה ישובים, נעזר כיום ברופא
היוצא מבאר־שבע לביקורי חולים וחוזר לביתו בערב.
פניתי אל הד״ר רם ישי מהסתדרות הרופאים, ושאלתי
אותו אם אין אף רופא מובטל בארץ, שמוכן לקבל על עצמו
עבודה זו, בתנאים הכוללים מגורים בדירה מרווחת,
מכונית צמודה, תוספת כסף עבור השהיה בערבה ומשכורת
גבוהה.
לא קראתי את הידיעה שאת מדברת עליה וזו הפעם הראשונה
שאני שומע על הבעיה^אלינו אף אחד לא פנה בעניין זה. העובדה
שקופת־חולים ומישרד־הבריאות אינם משתפים אותנו באירגון
שירותי הרפואה בארץ ובוויסות כוח־האדם, איננה חדשה. בשעתו
הצענו לשני הגורמים הללו להקים ועדה משותפת ליעול השירות
הרפואי בארץ ולמציאת פתרונות בבעיות כוח־אדם, אבל לא קרה
כלום.

• כלומר, אם יפנו אליך, תוכל לשלוח מישהו
שיאייש את ־התפקיד?
פנו אלי לאחרונה די הרבה רופאים מובטלים, וגס כאלה
שמועסקים בצורה ארעית, וביקשו הצעות עבודה, תוך הדגשה
שהם מוכנים לעבוד בכל מקום. כך, שאם יפנו אלי מישובי
הערבה, אני לא רואה שום בעיה במציאת מועמד מתאים.

אנחנו 71 בעלים של מוניות שירות בקו 4בתל־אביב. בשנה
שעברה, למשל, בתקופת החגים, פשוט לא הצלחנו לעמוד בעומס.
אנשים חיכו בתחנות חצאי שעות ולא היה כסא ריק אחד בא*
נסיעה. היום אנחנו מחכים לנוסעים חצאי שעות וכשנמאס לנו
לחכות אנחנו יוצאים לדרך, מתוך תיקווה למצוא נוסעים לאורך
הקו. אז לפעמים מוצאים אחד או שניים ולפעמים גומרים את
המסלול ריקים לגמרי. זה לא קרה בעבר. וכשאני גומר מסלול
ריק או חצי מלא זה לא רק שלא הרווחתי, אלא הפסדתי כסף
מהכיס שלי.

• הבדל המחיר בין נסיעה באוטובוס ובין נסיעה
במונית שירות הוא 30 שקל. אתה רוצה להגיד שכל
עם ישראל נהיה חסכוני פיתאום?
־קרה רבר מעניין. היחידים שעוד נוסעים איתנו הם אנשים
צעירים וממהרים. המבוגרים קונים כרטיסיות לאוטובוס ואז הבדל
המחיר הוא יותר גדול. אפילו אמא שלי לא רוצה לשמוע על
מונית שירות. היא נוסעת רק בכרטיסיה של אוטובוס.

• כמה שעות אתה עובד ביום?
8שעות, ותאמיני לי ששמונה שעות של נסיעה בתוך תל־אביב,
זה עבודה קשה.

• למה לא תשכיר את המונית למישהו שיעבוד
עליה עוד 8שעות, וכך תגדיל את הרווחים שלך?
מי זה המטומטם שירצה לשכור ממני מכונית ולנסוע בה ריק?

• מה הפיתרון לבעיה שלכם?
או שהממשלה תפסיק לסבסד את האוטובוסים, ואז מייד לא
יהיה שום הבדל במחיר הכרטיס. או שאני אתחיל היום, בגיל ,50
לחשוב על מיקצוע חדש.

תם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים. .מה הן אומרות...מה ה

גד שן ריבדין:

אירית מיטלפונקט:

1 ,־ 1985 נעוון־באוץ ״ל נע ור את הבער
34 ננסים בינלאומיים!״ זו פעולה יצרית!״
כמי שגרה קרוב לשורת בתי-המלון של תל־אביב, אימי
מרגישה חוסר בתיירים בארץ. כשאני יוצאת מהבית אני
רואה אותם חולפים על פניי קבוצות קבוצות ומייד אני
מחשבת את כמות הדולארים שהם מכניסים ארצה.
לאחרונה שמתי לב, שלרוב התיירים מוצמדת איזו תווית
לחזה, והסתבר שחלק גדול מהם משתתף באיזה קונגרס
המתקיים בארץ. ביררתי ומצאתי, שרק בשבועיים
האחרונים התקיימו בישראל ששה קונגרסים גדולים,
כשעל כולם מנצח גדעון ריבלין, מצכ״ל חברת ״כנס״,
העוסקת בהבאת קונגרסים ארצה.

• למה זה טוב לערוך קונגרסים בארץ?

קודם כל, משתתפי הקונגרס הם תיירים משובחים, כלומר
ה: תיירים הגרים במלונות היקרים, אוכלים במיסעדות טובות,
יוצאים לסיורים. הם מוציאים כסף יותר מתייר רגיל בארץ.
*< בשבועיים האחרונים למשל, היו כאן 3.000 איש שהכניסו למדינה
שלושה מיליון דולר. אבל מלבד האספקט הכספי, יש העניין של
• ־ 1הבאת מומחים בעלי שם עולמי בתחומים שונים ארצה, והאפשרות
שניתנת להם לשמוע ולהשמיע. בקונגרס האינטרנציונאל
הליבראלי היו כאן אישים פוליטיים, שמעולם קודם לכן לא היו
כאן.

• ומדוע הם רוצים לערוך את הקונגרסים
בישראל הרחוקה והיקרה יחסית?
נערכים כאן הרבה קונגרסים בענייני רפואה׳.בשטח הזה
לישראל עדיין יש מה לאמר. קונגרסים אחרים עוסקים בענייני
יהדות ויש אחרים שמגיעים בעיקבות השיכנוע שלנו.

• איך משכנעים? שמעתי שיש לכם ציידות
קונגרסים.
ציידות קונגרסים קוראים לעובדות שיושבות וקוראות
ועוקבות איזה קונגרס מתוכנן לאיזה שנה ובמה הוא עוסק. אחר
כך מתחילה עבודת השיכנוע, שהיא קשה ומסובכת ונמשכת זמן
רב. השבוע, למשל, אושר סופית שהקונגרס הבינלאומי של
התירואיד יתקיים בארץ בשנת .1990 התחלנו לטפל בנושא זה
בשנת . 1970 כמוכן, לא כל תיכנון לוקח 20 שנה, אבל באופן
כללי, זו לא עבודה של צ׳יק צ׳אק.

• מה מתוכנן לכם לשנה הבאה?
עשינו השנה 88 נסיונות להביא קונגרסים ארצה. הצלחנו ב־34
מיקרים. ביולי 85 למשל, ייערך כאן קונגרס של אחיות רפואיות
מכל העולם 10.000 ,נשים. בכל בתי־המלון הטובים, מנתניה ועד
בת־ים, כבר אין מקום פנוי לתקופה זו.

ליליאן שוץ:

,,אם ה וא באהנה
זו הבעחויעה ! ״

ב־ 14 באוקטובר יעלו המסכים על 14 הפקות מקוריות
בפסטיבל עכו. עד אז נמצאות 14 קבוצות שונות בשלבי
שיפוץ אחרונים לרגע הפגישה עם הקהל. בקבוצה אחת
כזאת פגשתי את אירית מיטלפונקט, כימאית צעירה,
המנצחת על הצוות שיעלה את המחזה ״זהבה ושלושת
בעליה״ ,מחזה מקורי אשר נכתב בידי משה שדות, מומחה
למחשבים.

• אני מבינה שכולכם — המחזאי, את,
השחקנית, יעל עמית, והשחקנים ששי סעד, יובל סקר
ומאיר דה לנגה — עובדים בהתנדבות.
גם עבודתם של התיפאורן איתן לוי והמוסיקאית יעל גרמן
נעשית בהתנדבות.

• מדוע אתם מוכנים להשקיע שלושה חודשים,
כדי להופיע בפסטיבל עכו. למה הפסטיבל הזה כל־כך
חשוב?
הפסטיבל הזה מתחיל לענות על צורך לתת צ׳אנס לעבודות
ראשונות של יוצרים מקוריים. בעינינו זו פשוט מעבדה
לתיאטרון. לא כל־כך בשביל השחקנים, במיקרה שלנו, אלא
דווקא בשביל המחזה עצמו.

• המחזה עוסק באשה שאיבדה שני בעלים
במילחמות וכשהיא נישאת בשלישית ופורצת שוב
מילחמה, היא נועלת את הבעל בעליית־הגג ולא
נותנת לו לצאת. שוב מחזה פוליטי?
בעקיפין. הפעולה של זהבה היא לא פעולה מחאתית, אלא
פעולה יצרית לגמרי. אני חושבת שהיא מממשת את החרדה ואולי
המאוויים של כל הנשים בארץ, לסגור את הבעלים בבית
כשפורצת מילחמה. יש כאן טיפול מסוגנן באמיתות של החברה
הישראלית, שבעקיפין, כולן נוגעות בפוליטיקה.

• האם השתתפות בפסטיבל עבו היא כניסה
מאחור לתיאטרון הממוסד?
הצלחה של הפקה מסויימת בעכו היא פוש גדול מאוד.
״אמנות לעם״ לוקחים על עצמם להריץ את ההצגה הנבחרת, בכל
רחבי הארץ ופגישה עם קהל גדול ויציאה מאלמוניות היא כניסה
טובה לכל מקום.

• אז מדוע לא לנסות להגיש מחזה בזה ישר
לתיאטרון ממוסד ולחסוך את כל הדרך?
הגישו. אבל התיאטרונים הגדולים מקבלים המון חומר
ממיקצוענים, ולהם, כנראה, אין העדפה לחומר מקורי. כך שלוקח
להם המון זמן להענות, אם בכלל, זה בזמן שפסטיבל עכו, כמו
שאני רואה אותו, תפקידו העיקרי הוא לדחוף יצירה מקורית.

לרובנו, שמו של ז׳ואן מנואל סראט לא אומר הרבה, אבל
יוצאי דרום־אמריקה וספרד בישראל מצפים בכליון־
עיניים לאלילם, שיבוא לישראל בסוף החודש. חלק מהם
כבר הספיקו לקנות כרטיסים במחיר 6,500 שקל לאחת
מארבע הופעותיו בארץ. מי שאירגנה את הבאתו ארצה של
האליל הספרדי, היא ליליאן שוץ, עולה חדשה שלקחה על
עצמה משימה להביא הנה את כל אליליה מביתה הקודם.

• איך את מעזה להביא הנה, בימים אלה, זמר
שבשביל הקהל הישראלי הוא כמעט אלמוני ומצד
שני, בגלל הפופולריות הרבה שלו בארצות דוברות
ספרדית, הוא בוודאי לא אמן זול.
כדי להיות כנה לגמרי, אומר לד שכאשר נחתמה העיסקה
בינינו, לפני כשנה, לא תיארתי לעצמי שהמצב הכלכלי בארץ
יהיה כמו שהוא עכשיו. שנים רדפתי אחריו וכשהוא הסכים לבוא,
סוף סוף, חתמנו. לא שאני לא מוטרדת מהעניין עכשיו, אבל אני
יודעת איזה אליל הוא האיש הזה לקהל הדובר ספרדית, ואני
מקווה שלמרות המחיר הגבוה של הכרטיסים, הם לא יתאפקו
ויבואו לשמוע אותו.

• אני מבינה שז׳ואן מנואל סראט הוא זמר מחאה,
שבארצות מסויימות אפילו נאסרה בניסתו. אני
מבינה שהוא גם פציפיסט. יש לו דיעות גם בקשר
אלינו?
לא שאלתי אותו והוא לא התנדב למסור לי הצהרות פולטיות,
אבל אם הוא נענה להזמנתי לבוא לישראל, זו כבר הבעת דעה. היו
אמנים שסרבו לבוא הנה.

• כשאמנים ישראלים מתלוננים שאין קהל
להופעותיהם, את חושבת שזה בסדר להביא הנה
אמנים זרים?
אני לא חושבת שזמר כמו סראט יגזול פרנסה מאמנים
ישראלים. לכל אחד הקהל שלו. מלבד זאת, אם אנחנו רוצים
להיות חלק מהעולם ולא איזה גטו סגור, בהחלט צריך להזמין הנה
אמנים זרים בעלי שיעור קומה.

דניאלה שמי

מודעות בטלפיו
לכל ה ע תוני ם

״ ^ בכר טי סי א שראי במחירי המערכת

8ש$ <:א£אוס
* 1ו 5סוז*או 0זאו
0ז$8*£11ו

•שראברט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חני ה חופ שית במקום

נולד לכם בן
מסיבות ברית וחתונות
המוצלחות ביותר

בבית הרופא

עם הגן היפה

תל״אביב, רחוב הפטמן 1
המשרד פתוח: בשעות 19-17 ;13-10
טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :

למחזיקי^* •עוראכרט

חייג טלכרט 287651 ,־03
למסירת מודעות לוח,מודעות
מסגרת ומודעות משפחתיות
בשעות 17.00-8.30

הדברתבל״ם מזי7זים

שולה

מומחים להדברת תיקנים
(לוקים) ,תוללי לץ, חרק*
מפרים ובגדים.

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
תל־אביב, המלך גזרג• 39
טל 295318— 284919 .

טרמפ

לחייל

ע מי חי

דמת־גן. דחו מודיעין 8ו. ת.ד2272 .

טל 7 9 0 1 1 4 - 5 - 6 .רעו׳ מסייג ע סק ^ 4*1/7$

ממירה ער בריאותך ורכומך

.ב דזיזזיזי ח *

1מיחך צמ\זר^י;
הקיץ־יש טעם מיוחד לשמחה שלכם. במלח ״מנדרין״! ברית מילה. בר-מצחה. חתתה
ובד מאורע משמח. חוגגים במלון •־מנדרין״ .ב 10-תשלומים דולאריים שחיס.
בין המשתתפים. תוגדל מכווית ״סוחקי־אלטו״ וכולל מימים. לא בולל הפקדה!)
מלון ״מנדרין׳ ־ חו ף מנדרין. תל־ אביב. טלפון 428161 :־03
העולם הז ה 2457

ווצח סונעודהגה, ווצח בהזוקת־נבט, הצח ברימון וווצח במאפיה עמדו לוין
בשנת תשמ״ ו. או ענייו הציבוו התמקד בבג״ץ שבו אושש בית־המישבט
העליון את אושיות־הדמוקדטיה ובמישנטם של 25 חנו׳ המחתות היהודית

בעיותיה העיקריות של המדינה השתקפו השנה נס בבתי־המישפט. עניין רב הוקדש
לבעיה החמורה של יחסי יהודים־ערבים, שנידונה מבמה ובמה אספקטים בבתי־המישפש.
מישפטם של 25 נאשמי המחתרת היהודית כבש את הבימה למשך זמן רב, מאז נתגלתה
המחתרת. לפני כן הצליחה המישטרה לגלות מחתרת קיקיונית של תימהונים מליפתא,
שהועמדו גם הם לדין.
אספקט אחר של אותה בעיה ייצגו מישפטי״רצח שונים, החל במישפטם של שני צעירים
ערבים, שנידונו למוות בבית״המישפט צבאי על רצח החייל אברהם ברומברג, המניע לרצח
היה מניע לאומני. רצח דפנה כרמון ודני כץ בחיפה גם הם בוצעו בידי ערבים, ואין זה ברור
עדיין אם היו אלה רציחות על רקע מיני או ביטחוני, או שילוב של שני המניעים.
פן נוטף מייצג מישפט רצח הילדה בשכם, המתנהל בבית־המישפש בתל״אביב נגד שני
מתנחלים מאלון־מורה ועובד בחברת דן. גם רצח זה בוצע על רקע יחסי האיבה בין שני
העמים, בשטחים הכבושים.
בעיה אחרת שהעסיקה את המדינה השנה, היתה הדת והמדינה. גופתה של תרזה
אנגלוביץ טולטלה מקיברה בבית״הקברות היהודי בראשון־לציון והועברה לבית״קברות
מוסלמי ברמלה. מישפטם של מעבירי הגופה נפתח בבית״מישפט השלום. עורך־הדין של
מישפרית אגגלוביץ פנה מצידו לבג״ץ, כדי למנוע טילטולים נוספים של הגופה. מאבק אחר
בין דתיים וחילוניים נערך בפתח־תיקווה, על פתיחת בית־הקולנוע בשבת. כמה מן
המתפרעים ליד הקולנוע הועמדו לדין.
הבעיות האישיות במישטרה עלו על הפרק באמצעות מישפטו של אסף חפץ בבית־הדין
המישמעתי של המישטרה, ובכמה בג״צים שהגיש סניגורו. מישפטו של הקצין שלמה שליט,
באשמת גניבה מעזבונו של קשיש שנרצח ומישפטו של רפי רוימי, שנאשם בקבלת שוחד מיני
מפרוצות בבית־המעצר, גילו זווית אחרת של הידרדרות המוסר במישטרה.
בין המישפטים שמשכו את עניין הקהל, השנה, היו כמה פשעים עתירי״דמיון: רצח האחות
כרמלה בלאס, על״ידי עורך־הדין שימעון חרמון, ורצח אילנה לוי, שלדיברי בתב״האישום
הזריק לה בעלה נפט וגרם בכך את מותה.
אולם שניים מן המישפטים החשובים ביותר של השנה נערכים דווקא במדינות זרות.
בניו״יורק נפתח מישפטו של השר אריאל שרון, שתבע את העיתון טיים למישפט־דיבה על
דברים שפירסם לגבי חלקו של שרון בעניין צברה ושאתילא. ובלונדון נפתח מישפטם של
שלושה ישראלים הנאשמים בניסיון לחשוף את השר הניגרי, אומרו דיקו, ולהבריחו מאנגליה
בתוך ארגז דיפלומטי.
אף אולי החשוב מכולם הוא המישפט שלא נידון השנה. מישפטם של האשמים ברצח שני
הערבים, שחטפו את האוטובוס ליד אשקלון, בפסח השנה. למרות החקירה שנערכה, ואשר
קבעה כי השניים יצאו חיים מהאוטובוס ונמצאו מתים לאחר זמן קצר, איש לא הועמד לדין
עד היום.
חגדוני מייד עם הקראת פסק־הדין הודיע סניגורו של
חרמון, פרופסור דויד ליבאי, כי הנאשם יערער
על פסק־הדין. חרמון עצמו ניצל את זכותו ואמר

לבית־המישפט כי הוא לא רצח ולא הרג, וכי יום
אחד יתגלה הרוצח הרוצח האמיתי, ואז ״הרבה
אנשים יאכלו את הכובע״.

חשוון: עונש מוות
״דין מוות בישראל הוא דבר נדיר ב־
>*יותר, וגזר־הדין שנגזר על הדודנים מאהר
וכרים יונס היה הראשון מסוגו שהוטל על אזרחים
ישראלים.
שני הגברים הצעירים והאינטליגנטים, נאשמו
בבית־מישפט צבאי, כי בשנת 1980 רצחו את

ידע איש על קיומו, ורק כאשר נגזר דינם למוות,
פורסם הדבר בעיתונות.
במהלך המישפט הוגשו על־ידי התביעה
הודאותיהם של הנאשמים, אך הסניגורים, עורכי־הדין
אמנון זיכרוני ואביגדור פלדמן, כפרו
באמיתות ההודאות. הנאשמים סיפרו כי החתימו

חשו׳ :וצח במקום הפלה
**ורך־הדין הראשון שהורשע אי־פעס
זגברצח במדינת־ישראל נכנם החודש למאסר־עולם.
שימעון חרמון, יליר הארץ, בן ,34 משכיל
ואיש תרבות, בן למישפחה דתית, הורשע על־ידי
השופטים שמואל קווארט, יעקב קדמי ועדנה
שצקי ברצח חברתו, האחות כרמלה בלאס. המניע
לרצח, שאותו העלתה התובעת דבורה ברלינר
היה הריונה של כרמלה.
לטענת התביעה נכנסה כרמלה להריון מיוד
סיה עם חרמון. היא סרבה לבצע הפלה וביקשה
מעורך־הדין שיכיר באבהותו על הוולד. חרמון
סרב בתוקף ועמד על דעתו כי עליה לבצע הפלה.
כאשר התברר לחרמון כי כרמלה מתכוונת ללדת
את תינוקה ולגדלו, וכי הוא יהיה חשוף לתביעת
אבהות ולאפשרות של בריקת־רקמות, שתוכיח
את אבהותו, החליט לרצוח את כרמלה.
לדברי התביעה, קבע חרמון פגישה עם
כרמלה, ערב נסיעתו לחו״ל, כדי לגבות סכום
כסף שהגיע לה מתביעה מישפטית. כאשר נפגשו
בביתו, פרצה ביניהם מריבה. הוא הלם בראשה
במנעול־ההגה של מכוניתו והרגה על־ידי שבר
בגולגולת. הוא לא איבד את עשתונותיו, החביא
את הגופה במישרדו ויצא לקיים את שאר
פגישותיו לאותו ערב. כאשר חזר בלילה מן
הפגישה עם נערה אחרת, לקח את הגופה
במכוניתו ושרף אותה בבור ליד חורשת־זיתים
בהרי ירושלים. מוקד־השריפה היה בביטנה של
כרמלה, וזה השמיד כל שריד לוולד.
למחרת בבוקר החליף הרמון את כל צמיגי
מכוניתו, כרי שלא יוכלו לזהותם ורחץ בקפדנות
את המכונית.
לא היו כל עדי־ראיה לרצח, ורק שכן אחד
העיד כי בליל היעלמה של כרמלה שמע מריבה
בין גבר ואשה, העולה מדירתו של חרמון. על

מאתר יונס (מימין) :מי שפט צבאי וסודי בדלתיים סגורות
החייל אברהם ברומברג. לדיברי כתב־האישום
אספו אותו השניים במכוניתם כטרמפיסט. בדרך
ירה בו מאהר מנשק שהחזיק באופן בלתי־חוקי.
החייל נפצע באורח אנוש והשניים זרקו אותו
לשולי הדרך כשהוא מתבוסס בדמו.
המישטרה ושירותי־הביטחון חקרו במשך
שנתיים את הפרשה עד שעצרו את השניים.
בבית־המישפט נאשמו גם בהשתייכות לארגון
עויין, שזוהה כארגונו של אבו־נידאל, ומעשה
הרצח הוצג כמיבחן נאמנות לאירגון זה.
המישפט כולו נערך בדלתיים סגורות ובסודיות
מירבית. במשך עשרה חודשים כמעט לא

שימש! חרמון: שערות הבלב
הגופה נמצאו שלוש שערות כלב, התואמות
לכלבו של חרמון.
על סמך ראיות אלה מצאו השופטים את חרמון
אשם ברצח כרמלה ודנו אותו למאסר־עולם. אחיו,
מאיר, שנאשם יתד איתו בהעלמת מנעול־ההגה,
זוכה מאשמה.

אותם על ניירות ריקים, עליהם הוסיפו אחר־כך
החוקרים את ההודאות המפורטות. בני מישפחתם
של הנאשמים טענו גם, כי השניים הוכו כרי
להוציא מהם הודאות ברצח.
גזר־הדין הפתיע את הכל, מכיוון שכבר לפני
ארבע שנים הוחלט שלא להפעיל את בתי־המישפט
הצבאיים נגר אזרחים ישראלים. עוד
שאלות רבות נותרו בלתי ברורות בפרשה זו
שחלקה הגדול עדיין לוטה בערפל של סודיות.
.בינתיים התברר עירעורם של הנאשמים על
ההרשעה העונש. עונש־המוות בוטל והוחלף
במאסר־עולם.

נסלץ: מזריק הננט
ך ( יסור המעשה זיעזע את כל שומעיו.
הסיפור על גבר שהזריק נפט לגופן של
אהובותיו כרי לגרום להן סבל ומוות, נשמע
מיפלצתי מכדי להיות אמיתי. אבל כאשר עצרה
המישטרה את משה לוי 34 היו בידה ראיות
למעשים אלה.

לוי הודה, כאשר נחקר, כי הזריק נפט וחומרים
אחרים כמו אפטר־שייב ודבק־טאפטים לגופן של
אילנה, אשתו, אשר נפטרה לפני שלוש שנים,
ולגופה של סוזאן אמויאל, המטפלת של שתי
בנותיו, שחלתה ואושפזה בבית־חולים.
היתה זו יד הגורל שגרמה לתפיסתו של לוי.

12 הסישפטי הגדולים
(המשך מעמוד )33
אחר הרופאים במחלקה שבה אושפזה סוזאן,
המטפלת, בעיקבות מורסות נוראות שכיסו את
כל גופה, זיהה את הגבר שטיפל בה במסירות
גדולה כל־כך. הוא זכר, כי אותו גבר עצמו, טיפל
במסירות דומה באשה שנפטרה בבית־החולים
ממחלה דומה, אשר הרופאים לא מצאו את
מקורה.
בכתב־האישום האשים התובע עוזי שרטר את
משה לוי בגרימת מותה של אשתו, בניסיון לרצוח
את סוזאן, ובחבלה חמורה בסוזאן. אולם למרות
הודאתו במעשה, כפר לוי בבית־המישפט
באשמה. כבר מהרגע הראשון טען כי לא התכוון
כלל לגרום למותן של הנשים, אלא להפכן
לתלויות בו, כדי שיוכל לחזור ולרכוש את ליבן.
הבעיה המישפטית אשר בוודאי תעורר הסניגורית
נירה לידסקי, היא הבעיה של הקשר
הסיבתי. כיצד יוכל מישהו להוכיח מהי השפעתה
של הזרקת נפט לגוף־אדם? שהרי ניסויים כאלה
אפילו הנאצים לא עשו בקורבנותיהם.

אדר: רצח מפקד־הכלא
ך* איש לא היה ספק מה היה המניע לרצח
/רוני ניצן, מפקד בית־המעצר ברמלה. הבעיה
היתה רק כי מניע זה היה משותף לכל־כך הרבה
אנשים. ניצן, שהוצג באמצעי התיקשורת כאדם
נאור ומשכיל, העומד לעשות שינויים גדולים
בבתי־הכלא, היה, כנראה, שונה מתדמיתו. השיטה
של בדיקת עצירים החוזרים לבית־ המעצר
על־ידי חוקן, כדי לוודא שאין במעיהם סמים, היא
שהשניאה אותו על יושבי הכלא וגרמה לכך
שכמה מהם נשבעו להרגו.
התובעת, פנינה דבורין, האשימה ברצח רוני

של עד־מדינה, משה כהן. הוא היה שותף לתיכנון
הרצח וגילה למישטרה את כל פרטיו. כסיוע
לעדותו שימשו עדויותיהם של אנשים מראשון־
לציון, שעמדו באותו בוקר וחיכו לטרמפ, קרוב
למקום שבו נרצח ניצן.
בית־המישפט קיבל את עדותו של עד־המדינה,
אך בגלל חוסר סיוע מספיק לגבי זהותו
של הרצל אביטן, זיכה אותו מרצח מפקד־הכלא.
לעומת זאת, הורשעו כל השלושה בשוד קרן
אור ורצח השומר.
במהלך המישפט ישב אביו של רוני ניצן

מ שה רזי: זיהוי על־ידי רופא

טבח: וצח אגיל גרינצוו״ג

יזנה אברושמי: אשה לאליבי

* ^ מי ל ו״דינצווייג הפך במותו לסמל,
\1והמישטרה התגאתה מאוד כאשר הצליחה,
שנה אחרי הרצח, להכריז כי פיענחה אותו.
גרינצווייג, איש שלום עכשיו, נהרג
מהתפוצצות רימון שהושלך על הפגנה שצעדה
לעבר הכנסת בירושלים, בפברואר .1983 על פי
שרידי הרימון הצליחה המישטרה להגיע, דרך
מודיעים ועד־מרינה, אל האיש שמכר ליונה
אברושמי רימון דומה. כאשר נעצר אברושמי
ערכה המישטרה מסיבת־עיתונאים שלא היתה
כמותה.
המניע לרצח, כפי שהועלה במסיבת־העיתונ־אים,
ואחר כך בבית־המישפט, היה נפילתו של
אחי הנאשם במילחמת יום־הכיפורים.
לדיברי התביעה, היה אברושמי מוכן להודות
באשמת־רצח, אך חזר בו. הוא עצמו כפר בבית-
המישפט באשמה והעלה טענת אליבי. הוא העלה
את אשתו על דוכן־העדים והיא סיפרה כי בערב
ההפגנה חזו יחד בטלוויזיה בשידור ההפגנה.
התביעה העלתה עדים שסיפרו על האידיאלים
של אברושמי ועל דיעותיו הפוליטיות. הם העידו
גם על קניית הרימון ועל מעשיו ביום הרצח.

שבט: הרצח הנטל -שהנן לגעולש
ץ ץ השנה שעברה נמשך מישפטם של
*/שמעיה אנג׳ל ואשתו שרה וחיים שושן,
שנאשמו ברצח מישל נחמיאס ושולמית שלי על
רקע של הברחת הרואין. שמעיה הוא אחד מראשי
העולם התחתון בארץ, שהתמכר לסמים קשים,
ואפילו אשתו היפה והמשכילה לא הצליחה
לגמול אותו.
על פי כתב־האישום עסק שמעיה בהברחת
סמים לארץ מתורכיה, יחד עם ישראל ישורון
ומישל נחמיאס. לשם כך גייסו בלדרית צעירה,
חגית ולדמן, שהבריחה לארץ קילוגרם הרואין
במרס .1982 את חגית גייסה לתפקידה שולמית
שלי, חברתו של מישל נחמיאס.
בעיקבות מידע, נעצרה חגית כבר בנמל״
התעופה וכל הסם שהביאה נתפס. כדי שהמיש־טרה
לא תגיע אל ראשי רשת־הסמים, החליט
שמעיה כי יש צורך להרוג את שולמית ומישל,
ועל פי פקודותיו נרצחו השניים. בכתב־האישום
נאשמו גם אשתו של אנג׳ל ושושן כשותפים
לרצח הכפול.

התובעת, נורית אחיטוב, והסניגור, דויד יפתח,
התנצחו חודשים ארוכים בבית־המישפט, ואחרי
משפט מלא תהפוכות, שבו הופיעו עדי־מדינה
שהגיעו לסיכסוכים קולניים עם הנאשמים,
הסתיים המישפט רק אחרי שחיים שושן נרצח
בתאו בכלא.
על רצח שושן הוגש כתב־אישום נגד שמעיה
אנג׳ל ונגד הרצל אביטן, חברו.
השופטים אליהו וינוגרד, אברהם מישר ועדנה
שצקי, מצאו את שמעיה אנג׳ל אשם ברצח
הכפול. לפי כתב־האישום, אך להפתעת הכל,
מצאו את אשתו, שרה, זכאית מחמת הספק.
הפרקליטות הגישה ערעור על הזיכוי ושמעיה
הגיש ערעור על הרשעתו, בית־המישפט העליון
יכריע סופית בפרשה.
אחרי שיחרורה ממאסר התחילה שרה אנג׳ל
לפרסם את זכרונותיה על דפי העיתונות וכיום
היא ממשיכה בכתיבת סיפורים מן החיים, שאותם
הכירה בעת שהותה בכלא.

הרצל אביטן(ובנו גורל־אדם) :עדות מסייעת של טרמפיסטים
ניצן את הרצל אביטן, אחד מלוייתני הפשע
במדינה, ואת יעקב שמש. הם נאשמו גם בשוד
קרן־אור, מיפעל תכשיטים אשר במהלך השוד
בו נהרג השומר דויד אשורי. יחד איתם בשוד זה
נאשם אמנון דויד, דג־רקק בעולם הפשע.
הראיות במישפט התבססו בעיקר על עדותו

בישיבות והאזין לדיונים, שלא תמיד החמיאו
לבנו. כאשר שמע כי אביטן, זוכה מהרצח הליט
את פניו בידיו.
הסניגורים, דויד יפתח, משה מרוז ואוריאל
עינב, ערערו על פסק־הדין. הפרקליטות ערערה
על זיכויו של אביטן.

ניסן: וצח בשכם
^ וסך הרנוי, איש דתי, מתנחל באלון־מורה
ובנו של קצין־מישטרה ותיק, נאשם בבית־המישפט
בתל־אביב ברצח ילדה בת ,11 עיישה
אל־בחש משכם.
יחד איתו נאשמים גם אפרים סיגל מאלון־
מורה, הנאשם בשיבוש הליכי מישפט וסיוע
לאחר מעשה ופנחס מחרבי, הנאשם בהחלפת קנה
הנשק.
המיקרה קרה כאשר הרנוי וסיגל, יחד עם
ילדיהם הקטנים, נסעו לשכם באחד מהימים
שבהם היו שם התפרעויות. למרות שהוזהרו
בבוקר שלא להיכנס לעיר, חזרו השניים ונסעו
אל מרכז״העיר. הם נתקלו במטר־אבנים, עצרו
את המכונית וירדו ממנה. הרנוי מיהר עם נשקו
בעיקבות הילדים הבורחים, ואילו סיגל חזר
למכונית, מכיוון שילדיו הקטנים בכו.
לדיברי כתב־האישום ירה הרנוי בילדה עיישה

שישבה במאפיה ליד אביה שהתפלל ׳,והרגה.
מיריותיו נפגעה גם אחותה של עיישה בפיה.
התובעות עדנה ארבל, פרקליטת ממוז־המרכז,
ונורית שניט, העלו לעדות את בני מישפחתה!צל
הילדה שנהרגה ועדים אחרים משכם. הסניגורים
מצידם החלו מביאים את ראיות ההגנה.
עורך־הדין מיכה כספי, סניגורו של הרנוי,
העלה טענת־הגנה מעניינת וקשה. הוא טען כי
הרנוי סובל ממחלת הנפילה וכי בעת המקרה
איבד את הכרתו בעיקבות התקף אפילפטי,
ואיננו זוכר מאומה ממה שקרה. אי לכך אין הוא
אחראי למעשיו באותו רגע ויש לזכותו מכל
אשמה.
השופטים אורי שטרוזמן, צבי הכהן וחיים אדר
יצטרכו להתמודד עם הבעיה המישפטית הקשה
ולפתור אותה.

אייר: רצח על רקע1וינ
אומנם יורשע שלמה חאליווה ברצח
החיילת אורלי דובי, תהיה זו הוכחה כי
לעברייני מין אין תקנה.
חאליווה הורשע לפני כחמש שנים בעבירות
רבות של אונס ותקיפות נשים ונידון לעשרים
שנות מאסר. הוא יושב כיום בבית־הסוהר ועליו
לשבת ש עד סוף שנות ה־ .90 אולם לדיברי
כתב־אישום, שהגישה נגדו התובעת נורית שניט,
הצליח חאליווה לרצוח גם בעת חופשה מהכלא.
באחד מערבי נובמבר 1983 חזרה החיילת
אורלי דובי מביקור אצל סבתה בחיפה לביתה

בנתניה. על פי כרטיס אוטובוס שנמצא על
הגופה, התברר כי היא נסעה באוטובוס הנוסע
מחיפה לאילת, וכי הנהג עצר לה לפי בקשתה
ליד נתניה. אחריה ירד מהאוטובוס גבר.
מאותו ערב נעלמה אורלי ולא חזרה לבית או ,
למחנה הצבאי שבו שרתה. אולם עדים אחדים
טענו כי ראו אותה אחרי תאריך זה בתחנה
המרכזית בתל־אביב. התביעה טוענת כי הגבר
שירד אחרי אורלי היה חאליווה, שהיה אותו יום
בחופשה מהכלא. לדיברי כתב־האישום הוא עקב
אחרי החיילת וניסה לאנוס אותה. כאשר התנגדה,

של המישטרה, על עבירת מישמעת פעוטה
לכאורה. הוא נאשם בכך ששוחח בטלפון עם
עיתונאים, ואישר כי למישטרה היה מידע על
פרשת כנופית ליפתא, שנה תמימה לפני שנעשה
בו שימוש.
מפקדי המישטרה ראו בחומרה רבה את
ההדלפה הזו והמפכ״ל עצמו, אריה איבצן, הורה
לצותת לקציני מישטרה גבוהים כדי לברר מי
מהם הדליף את המידע לעיתונות.
שיחותיו המוקלטות של אסף חפץ הוגשו
לבית־הדין המישמעתי. למרות התנגדותו
הנמרצת של הסניגור דן כהן, שאף פנה לבג״ץ
בעניין זה.
המישפט נמשך זמן רב וזכה לשיא בפסילת
שופטים, אחרי שהסניגור ביקש כמה וכמה
פעמים לפסול שופטים מסיבות שונות. השעייתו
של חפץ מהמישטרה לא בוטלה, למרות
שהסניגור פנה לבג״ץ.

אסף חפץ: פסילת שופטים

אב: עקרונות הדמוקרטיה

וסף הו־נוי, בתו ואשתו: התקף אפילפטי ואובדן־זיכרון

שלמה חאליווה: גרגרי פסולת

חנק אותה והשליך את גופתה במיזבלה.
למחרת חזר חאליווה לכלא, עצבני ושרוט.
אולם רק אחרישיצא לטיול במי)0נרת בית־הסוהר
ונמלט, החלו חוקרים את הפרשה.
בחקירה התגלה כי במעיל שלבש חאליווה
בעת חופשתו, נמצאו גרגרים בעלי הרכב כימי
מיוחד, הנמצאים אך ורק ליד המיזבלה שבה
נמצאה הגופה. גרגרים אלה הם פסולת של
תעשיה צבאית מסויימת, הפועלת אך ורק
במיפעל הקיים בסביבה זו. גם שרידי זרע
שנמצאו על הגופה ועל המעיל החשידו את
חאליווה.
בבית־המישפט הכחיש חאליווה כל קשר
לפשע וטען כי מלבישים עליו תיק ומתנכלים לו.
למרות התנגדות סניגורו, עורך־הדין ישעיהו
לויט, נעצר חאליווה בתיק זה עד תום ההליכים.
מישפטו יחל בקרוב בפני השופטים שולמית
ולנשטיין, יעקב קדמי ועדנה שצקי.

סיוון: רציחות בחינה
^ פנה כרמון ( )20 נעלמה יום אחרי תחילת
( מילחמת לבנון, בחודש יוני . 1982 דני כץ
( )13 נעלם בדצמבר .1983 גופותיהם של השניים
נתגלו זמן מה אחרי העלמם. שני הקורבנות היו
תושבי חיפה ונעלמו ליד בתיהם בלי להשאיר
עיקבות.
המישטרה חקרה וחיפשה, ולבסוף פיענחה את
שני המיקרים גם יחד. הנאשמים הם ערבים
ובדווים המתגוררים בסביבות חיפה ובסכנין. חלק
מהם עבדויבסופרמרקט בשכונת דניה.
התובעת, לילי בורישנסקי, האשימה את
מוחמר, סאלח סביח, כאמל לביח, עאטף
איבראהים סביחי ואחמד מזייד כוזלי, בכך
שחטפו את דפנה כרמון בעת שהלכה בלילה
ברחוב שקט, אספו אותה במכוניתם, אנסו אותה,
וכדי למנוע את זיהויים רצחו אותה והשליכו את
גופתה ביער באיזור הכרמל.
שניים מהנאשמים הללו, עאטף איבראהים
סובחי ואחמד מזייד כוזלי נאשמים גם ברצח דני
כץ. יחד איתם נאשמים ברצח זה שלושה צעירים
ננספים, סמיר ג׳נאמה, פתחי ג׳נאמה ועלי ג׳נאיס.
מישפטם של חמישה נאשמים אלה החל בסוף
השנה כאשר העד הראשון, מאיר אלון, סיפר על
הודאותיהם של שניים מן הנאשמים בפניו בכלא.
לדבריו סיפרו לו השניים כי חטפו את הילד
שעמד ליד הצומת והיכו אותו כרי שיפסיק

ף עדת־הבחירות-המרמית לכנסת ה־11
1החליטה לפסול שתי רשימות, את הרשימה
המתקדמת לשלום בראשותו של. עורך־הדין
מוחמר מיעארי, ואת רשימת כך, בראשותו של
הרב מאיר כהנא.
היתה זו פעם ראשונה מזה כעשרים שנה,
שוועדת־הבחירות ניצלה את סמכותה והחליטה
שאין לאשר רשימות בגלל מצען והסכנה שהן
מעוררות למדינה. התקדים שעליו הסתמכה
הוועדה היה תקדים אל־ארד, שבו נפסלה
רשימה ערבית לכנסת, ובית־המישפט העליון
אישר אז את הפסילה.
מאחר שהנושא הוא מאושיות הדמוקרטיה פנו
שתי הרשימות לבג״ץ, כדי לבדוק את החלטת
ועדת־הבחירות־המרכזית. בהרכב מיוחד של
חמישה שופטים, בראשות נשיא בית־המישפט
העליון, מאיר שמגר, נידונה הבעיה.
עורכי־הדין של הרשימה המתקדמת, אמנון
זיכרוני ואביגדור פלדמן, טענו כי לוועדת־

הבחירות אין סמכות לפסול רשימה, אלא מסיבות
טכניות בלבד. לחלופין טענו, כי גם אס יש
לוועדה סמכות כזו, הרי שמצעה של הרשימה
המתקדמת לשלום איננו מסכן את שלום המדינה
ואת הדמוקרטיה. הם טענו כי נציגיה הבולטים
של הרשימה הם אנשים ששירתו בתפקידי
ביטחון רמים בעבר ואין בהם כל סכנה למדינה.
גם עורך־הדין של הרב כהנא, מאיר שכטר,
טען לחוסר סמכות של הוועדה וציין כי רשימת
כך היא רשימה יהודית טהורה, הנשענת על
עקרונות התורה ואיננה מסכנת את
מדינת־ישראל.
בית־המישפט העליון החליט לבטל את
החלטת ועדת־הבחירות המרכזית, והתיר לשתי
הרשימות לרוץ לכנסת. בית־המישפט העליון
הבטיח לתת את נימוקיו במועד מאוחר יותר, אך
עד היום הס טרם ניתנו.
שתי הרשימות הצליחו להכניס את מועמדיהן
לכנסת ה־. 11

אלול: המחתות היהודית
2 £צעי רי ם, הרחוקים מעולם הפשע,
3עומדים לדין בפני בית־המישפט המחוזי
בירושלים במיספר רב של עבירות חמורות
ביותר. כל העבירות בוצעו על רקע אידיאולוגי
וגרמו נזק בל ישוער ליחסים בין יהודים וערבים
בישראל ובעולם, ולתדמיתה של מדינת־ישראל.
כתב־האישום מגלה כי בשנים 1978 עד 1981
התארגנו 11 מהנאשמים באירגון טרוריסטי
שמטרתו להרוג ערבים. הם צירפו לאירגונם את
יתר הנאשמים והצטיידו בחומרי חבלה ונפץ.
במיסגרת אירגון זה פעלו הקושרים עד למעצרם
בחודשים אפריל־מאי .1984
בשנת 1980 תיכננו חלק מהנאשמים לפגוע
בראשי הוועדה להכוונה לאומית. לשם כך
מילכדו את מכוניותיהם של ראשי הערים בגדה
וגרמו לפציעתם של כרים חלאף ובסאם שקעה.
כמו כן נפצע החבלן סולימן חירבאווי.
ביולי ,1983 בעיקבות רציחתו של תלמיד
ישיבה בחברון, החליטו חלק מהנאשמים לנקום
את מותו. הם היסוו את פניהם במפיות וערכו
טבח במכללה האיסלאמית בחברון. כך גרמו

נעצרו הנאשמים, היה הניסיון לחבל באוטובוסים
ערביים במיזרח ירושלים. הפיגוע נמנע ברגע
האחרון, כאשר נעצרו הנאשמים.
חמישה מישפטים הסתיימו בעיסקות טיעון.
נועם ינון נידון לשנה וחצי מאסר. גלעד פלאי
נידון לעשר שנות מאסר. יהודה כהן נידון לשנה
וחצי מאסר בפועל ועוד שנתיים מאסר על תנאי.
יוסף צוריה נידון לשלוש שנים מאסר בפועל
ועוד שלוש שנים מאסר על תנאי, ומישפטו של
אבינועם כתריאלי, שגם הוא עשה עיסקת־טיעוך
טרם הסתיים.
על־פי בקשת הסניגורים, הופרד מישפטם של
חמשת הנאשמים ברצח במכללה בחברון
ממישפטם של היתר. כיום מתקיים מישפטם של
15 הנאשמים הנותרים, והם כופרים בכל האשמות
נגדם.
כבר מראשיתו עורר מישפט זה בעיות
צדדיות. .הנאשמים הוכנסו לבית־מעצר מיוחד
והיו טענות כי התנאים במקום מעצרם טובים
בהרבה מאלה של.עצירים רגילים. לעומת זאת,

קנרבן דני כץ: גופה במערה
להשתולל. אחר־כך עצרו את המכונית, היכו את
דני בקרשים, הפשיטו אותו ועשו בו מעשה סדום.
את הגופה הסתירו במערה בגליל.
מחומר הראיות שהוגש עד כה לא ברור אם
שני הפשעים ב1צעו על רקע מיני, או על רקע
חבלני, או כשילוב של שני המניעים הללו. על כל
פנים, זהו סוג חדש של פשיעה, המזעזע ומפחיד
בהשלכותיו הגזעניות והפליליות.

תמח: צוות במיעוטחי

שהו קורה במישטרת ישראל. כמה וכמה
*/מישפטים שנערכו בבתי־המישפט השנה
העידו על כך. מפקח שלמה שליט, קצין ביחידה
המרכזית, הורשע על־ידי השופט דויד ולך
בגניבה מעזבון של זקן שנרצח, ואשר שליט היה
ממונה על חקירת הרצח. שליט נידון לחמש
שנות מאסר וערעורו תלוי ועומד.
רפי רוימי, קצין בבית־המעצר באבו־כביר,

הורשע בעבירות שונות, ביניהן קבלת שוחד מיני
מפרוצות תמורת הטבות לחבריהן שישבו במעצר.
שוטרים אחרים נידונו והורשעו על תקיפות של
אזרחים ועצירים ועל התעללות בקוקסינלים
בבית־המעצר.
אולם המיקרה שגרר אחריו סיקור עיתונאי
נרחב היה מישפטו של אסף חפץ, ראש היחידה
המרכזית. חפץ עומד לדין בבית־הרין המישמעתי

עצירי המחתרת בדרך למישפט: המטרה -להרוג ערבים
למותם של שלושה תלמידים ולפציעתם של
אחרים.
כל חברי האירגון תיכננו, ל פי כתב־האישום,
לפגוע במיסגדים שעל הר־הבית. לשם כך הכינו
נשק וחומרי חבלה והכינו תוכנית מדוייקת.
המעשה האחרון של המחתרת, אשר בגללו

היו אישי־ציבור ואף חברי־כנסת וממשלה
שהצהירו הצהרות בזכותם של נאשמי המחתרת
וצידדו בחלק ממעשיהם. כיום מהלכות שמועות
על לחץ פוליטי העומד להיות מופעל כדי להטות
את מאזני־הצדק לטובת הנאשמים.

אילנה אלון

במדינה
(המשך מעמוד )28
ריקה, הרי הם תמיד גילו את
התכונה האמורה לאפיין אמריקאים:
יוזמה.
אם זה הקיבוץ שהקימו בערבה,
קטורה. שבו הם מגדלים לא רק
תרנגולי־הודו אלא גם מתפרנסים
מבית־מלאכה לתכשיטי־נחושת ואם
זאת הדרך בה מצאו, בעיצומה של
מילחמת־העולם, אם לא לעלות ארצה,
לפחות להיות קרוב אליה ככל האפשר.
היה זה בראשית שנות ה־ ,40 כאשר
ממשלת המנדט מנעה רשיונות־עליה
לארץ־ישראל מחלוצים אמריקאיים.
הם ידעו מייד מה לעשות. הם הלכו
ואיתרו קבלן־סלילה יהודי, אשר
שיפץ. עבור ממשלת ארצות־הברית ,־־
את הכבישים באיראן, עליהם הועברו
חומרי־המילחמה לברית־המועצות. הם
ביקשו את הקבלן שיעסיק אותם בין
טהראן לים הכספי. זה היה, בכל זאת,
יותר קרוב לארץ מאשר ניו־יורק.

פתרו! תשבצופן
2455

מאת
אביגיל ינאי

דרכי־אדם
אי! או אאו!
זה התחיל עם ביאליק,
נמשך עם 8לא8ל ין מוא
וזוכה בשבחימ בשוודיה

מאוזן:
. 1שבח ותהילה ליו״ר ()3
.3חזר וסיפר וחזר מה הניע אותו
לעלות ארצה, עד שיצא מאפו

.9בזמנים קשים הגיע אלינו
בדלת האחורית, בן ארץ
פרטצ׳יה ()4
.10 נערת המכון אינה זקוקה
לסיוע ()4
. 13 יספור את מנין הימים בלי
שבתות וחגים? ()3
.14 קוקסינל עם ריסים שכאלה!

. 15 לחוף נהר סוסקואנה אוכלים
מאכלי חלב לאורו של לוקס ()8
. 17 רוצי שמואליק קורא לך —
בשל תאוותו ()4
. 18 ימנה ויעריך את כל שבחי ()4
.20 אמריקני שמצא את עצמו
בלב ארץ ערבית. רק למען הסם
העולה כפורח ()6,2
.22 מניפולציה אצל התרנגולות

.24 נכנס ליקר יצא שיר ()3
.25 מחבר פיגמליון השנון קבל
שלמונים? ()4
.26 מחזיק את המרובה כמו
עטיפה נאה ()4
.28 הגלם הרן. אפשר לכנות את
זה שבדרך כלל אצה לו דרכו

.29 הנס ארע בשעת עלטה (.)3

מאונך:
.1בחוץ אפשר לשתות כדת
וכדין (.)3

.4אצא לי לטייל ביער לחזות
בעצים ()4
.5שמאלי בגוף ובנפש? ()3,2,3
.6הצדיק שחי בדחקות הוא בן
תערובת ()6
.7תלינו גם את המסמר שלו,
בלית ברירה ()4
.8בקר בא — אלו הן׳מילות
השיר ()5
.9עזי מצח יושבים במשרדים
ממשלתיים ()7
. 11 בעיצומו של הטכס, ניגש
לקבל את התואר מידי המלכה

. 12 הודעה לנורית: בוטל סדר

העדיפות שהיה נראה לעין ()4,5
. 16 נוס אל העבר! למרות שגם זה
כבר לא מה שהיה פעם (ע״פ
סימון דבובואר) ()8
. 19 הכלב הצד דגים? ()6
.21ע״פ התכנית, עצרנו בבירת
פרו ()5
.22 זהו האות מסיני, ולמה זה לא
טוב? ()4
.23 מי שטמן כאן מוקש טוען
מאידך כי איננו אשם ()2
.24 בן חמור הוא עיר ()3
.27 הפשע בוצע בקרדם בעל
שני ראשים (.)3

לשרותך 24 שעות ביממה

,3 8 5 8 5 8
לבעלי כרטיסי אשראי בלבד

מודעות בטלפון

חייג ופרסם מודעתך

£8$ 0.08א01
* 1אסוז*אז 0זאו
*£1110א15

לכל ה ע תוני ם
־״#ר בכ ר טי סי א שראי במחירי המערכתי

בכל עיתוני ישראל
לבעלי כרטיסי אשראי:
ויזה, ישראפרט, דיינרס
טלפונים)03(296662 ,280666 :

ויזה

ש ד אנ ר ט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

כרסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

03-227117/8

ילד ייקה שהיכו אותו אמר אאו!
וילד ארצישראלי אמר אי! זה מצא
מאוד חן בעיני ילד תל־אביבי אחר
והוא החליט, למרות שנולד בארץ,
ללמד את עצמו לומר (בשעת הצורך)
אאו!
התחלה כזאת הבטיחה עוד כמה
הפתעות -במשך 50 השנים הבאות.
ואכן, מודה יורם קניוק, ילד האי!
שהפך לילד האאו! ,כי ״הקשר בין
הריאליזם לפנטזיה אצלי מילדות 1
לכן, אולי, המציא בגיל 6ארץ 1
״שאף אחד לא ידע איפה היא״ וליתר !
ביטחון, גם המציא לה בולים. אחר־כך
הודיע לכל המעוניינים שבעצם הוא
נולד בברלין, לא בתל־אביב (זה שוב
קשור בילדים הייקים, כי ״היו להם
שלייקס וספרים יפים״) וכשמקום־
ההולדת הזה לא החזיק מעמר, שינה ־־
קניוק כיוון, והודיע, שלמעשה, הוא
נולד באוניה.
עבר מגוון. אבל האמת היא,
כמובן, שקניוק, כיום בן ,54 עיתונאי
(מעריב) ,בעל טור וסופר (אדם
בן־כלב, סוסעץ, ערבי טוב) נולד
בספרות העברית. חיים גחמן ביאליק
היה סנדקו: אברהם שלונסקי רכן מעל .
מיטתו בהיותו בן ארבע; יעקב
שטינברג ויעקב פיכמן היו מבאי בית :
אביו, מנהל מוסיאון תל־אביב.
בגיל 18 כבר פירסם קניוק את שני
סיפוריו הראשונים(בהעולם הזה) .רק
שאז אמרו לו שאינו יודע לכתוב ולכן
הפסיק לכתוב והתחיל לצייר. אחרי
עשר שנים הוא החליט לא להיות
מושפע יותר מדעות של׳ אחרים) ,

הפסיק לצייר ומאז לא חדל לכתוב.
באותה עת, בגיל ,28 היה לו כבר
עבר מגוון מאחוריו! שנה אחת בלבד
בבית־הספר התיכון; לימוד מיקצוע
המסגרות; שירות בפלמ״ח (ופציעה
בקרבות ירושלים); לימוד תורת
הקבלה באוניברסיטה וציור בבצלאל;
מיספר שנים בארצות־הברית: ניהול
בית־קפה והקמת בית־חרושת לפלאפל ׳
קפוא.
זה היה צריך לספק לו חומר לכמה
ספרים. אבל, כפי שהוא מגלה
בראיון־וירוי בגליון החורש של
ירחון־הספרות עיתון ,77 יש לו עור
מקור לחומר שלו :״כל הזמן נולה לי _
איזה סיפור. אני לא יכול לנסוע, לטוס,
להיות במיסערה, בלי שיהיה לי איזה
סיפור על האנשים מסביב.״
יש לו, למעשה, רק בעיה אחת. הוא
לא כל־כך באופנה בארץ, ורווקא
בחו״ל אוהבים מאור את הספרים שלו:
בברזיל ובארצות־הברית; באנגליה
ובצרפת; באיטליה וברנמרק, בנורווגיה
ובשוודיה. ושם, בשוודיה, אפילו קבעו
כי אדם בן כלב הוא אחד מעשרת
הספרים הטובים שראו אור בחמישים
השנים האחרונות.
העולם הז ה 2457

בתמונת נישואין זו שהפתיעה את אמריקה מחוף אל
חוף, נראים האדון והגברת הראשונים של ארצות־הברית
עם הכלה, סטי רגן והחתן סול גדילי, כשלצידו ניצבת
אמו. מה שהפתיע, קודם כל, היתה העובדה שהחתונה
נערכה כמלון בלוס־אנג׳לס ולא בבית הלבן, אולם ננסי
רגן הבהירה מההתחלה, שחתונה במשכן הנשיא אינה
תואמת את אישיותה של פאטי. זו ידועה כפעילה
בתנועות פאציפיסטיות, מפגינה נגד מדיניות אביה
ומכריזה שלא תצביע עבורו בבחירות הקרובות. אז ודאי

שלא תישא את בחיר ליבה במחיצתו האישית. חוץ מזה,
הזוג הצעיר הם צימחונים, וגם זו הפתעה לאמריקה, אשר
שמעה כי הנשיא ורעייתו היו צריכים להפעיל פרוטקציה,
כדי לקבל מנת עוף. אן נישאו וכבר נתקלו בקשיים
בחיפושי דירה, כי איש אינו רוצה להיות שכן של בת
הנשיא, עם כל אנשי הביטחון שמסתובבים סביבה. ומעל
הכל, נפגעה אמריקה מן העובדה שהחתן, במקום לקנות
את חליפתו כאזרח נאמן, אצל האחים ברוקס, נסע
לצרפת והזמין אותה אצל האופנאי הפריסאי קורז׳.

הנסיך צ׳אולם: המנהיג הגדול של שבט המאנוס
יורש העצר של הממלכה הבריטית הגיע לאחרונה
לאחת הפינות הנידחות של האימפריה, איי פאפואה,
וכשליט שאוהב את עמו, מייד השתלב בתוך המינהגים
המקומיים. הוא קישט את עצמו בנוצות ובתילבושת של
בני שבט המאנוס במקום, רקד עם האשה היחידה היושבת
שם בפרלמנט, גברת בשם נהלי רדי, שהיתה לבושה
העולם הז ה 2457

חצאית נוצות בלבד, עיטר את ראשו בכתר של שיני
כלבים, שערכה במקום לא יסלא בפז ולבסוף, אף החל
מזמר בשפת המקום, יחד עם כל המסובים האחרים. בנאום
קצר בשפת פאפואה, הוא הודה לכל הנוכחים על הכבוד
שחלקו לו, אבל דחה באדיבות ובנימוס הצעה לשאת
לעצמו, כאשה שניה, אחת מבנות המקום שהוצעה לו.

תנסינה סטנאני: בוי בגוי מינוח
הבת הצעירה של מישפחת גרימאלדי, הנסיכה סטסאני ממונאקו, היא
נסיכה פרולטרית מאוד. שלא כבנות מעמדה האחרות, בנסיכויות אחרות, אין היא
מסתתרת מאחרי מנעול ובריח, וכאשר היא יוצאת להשתזף על חוף־הים, היא
עושה זאת באחד החופים הציבוריים של מונאקו, לעיני הכל. כאשר היא לובשת
בגר־ים, אינה רואה שום סיבה מדוע תבחר במשהו צנוע יותר מכל מה שלובשות
הנערות האחרות סביבה. הבעיה היא שבחופים פתוחים הכניסה חופשית גס
לצלמים, ואלה אינם מחמיצים שום הזדמנות ללכוד את הגברת בת ה־19
בעלת הדם הכחול בעדשות מצלמותיהם. אז מה יקרה אם היא תחליט לאמץ
לעצמה את מינהגי הריביירה ולוותר בכלל על החלק העליון של בגד־הים?

לוון פאביוס: נשיקה ממעויצה להמתקת הגדולה

ראש־הממשלה החדש של צרפת. לורן סאביום, ישב לו חודש בארמון
מאטיניון ואחר־כך יצא לדרך, לפגוש את העם שבראשו הוא צריך לעמוד, עם
כל הצרות שניחתות עליו בקצב: הקומוניסטים שיצאו מן הקואליציה, הסקרים
! שמנבאים נבואות שחורות והאיגודים המיקצועיים שמתקוממים. במצב כזה, אין
פלא שכאשר הוא מוצא סבתא שמעריצה אותו בעיירה קוגלן והמאזינה בשקיקה
להטפותיו לאחדות העם, הוא שמח מאוד להעניק לה חיבוק חם מכל הלב.

הורוסהוס
,מרים
1בנימי!•

מאזניים בחודשים האחרונים של שנת 1984
ובשנת 21985
עבודה בשטח זה נראות תקופות שבהן ייאלצו
בני המזל להשקיע מאמצים רבים ולהרגיל
את עצמם לעבודה יותר קשה, אחראית
ומעייפת. לא נראה שיהיו שינויים דרסטיים

מזל החודש:

נורא כל כך -והעניין שיהיה להם בעבודה
יפצה אותם על הקשיים. עבודות קלות
שבהן מעבירים את הזמן ולא עושים דבר,
לא באות בחשבון השנה, ומי שינסה דווקא
ללכת בדרך כזו, יתאכזב.
מה שחשוב זה לדאוג שיהיה בסיס יציב
ושהעבודה אכן תהיה נחוצה ומבוקשת,
שאם לא כן, יש לזכור שמבחינה כלכלית

איו תיראה
שנת חשדה
לא נכון יהיה לומר שהשנה החולפת היתה
קשה במיוחד, אם נזכור שבני מאזניים עברו
תקופה ארוכה וקשה בין אוקטובר 1980
לנובמבר .1983 ובכל זאת, היו לה לשנת
1984 הקשיים שלה, האכזבות הקטנות
והגדולות, והמאבקים בעיקר בתחום
הכלכלי.
שני דברים בלטו מאוד -ראשית
הקשיים הפיננסיים שנבעו מסיבות שונות.
אם בגלל חוסר יציבות במקומות העבודה
ואם מפני שאנשים לקחו על עצמם
התחייבויות כספיות, שלחצו עליהם לא
מעט השנה.
בתחום המגורים היתה הזדמנות לבצע
שינויים משמעותיים, ואכן, חלק גדול מבני
המזל ניצלו את התקופה והגשימו חלק
מהמאוויים בשטח זה.
בענייני בריאות לא היה קל לאלה
שסובלים ממחלות חוזרות שקשורות
לעונות השנה. אולם בתקופת הקיץ הורגשה
הקלה. בשטח האהבה היו מתוסכלים אלה
שאינם מוכנים להתחייב לקשר רציני,
לעומת האחרים שהתייחסו לקשרים
ברצינות והצליחו לבנות קשר רציני ועמוק
שיש לו תוחלת־חיים ארוכה. כל זה היה
בשנה שעברה. אם כן, מה מצפה לבני

שינויים שאתם מנסים לכפות על אחרים,
אם בעבודה ואם במיסגרת המישפחה, אינם
טובים. לא כדאי להתעקש
על רצונותיכם.
מאוחר יותר יתברר
לכם שהתעקשתם בתקופה
זו לראות את
הדברים בצורה בהירה,
ה״ 4וגם ה״ 5בחודש
עלולים לאכזב. בייחוד
* 3 0 2 2 0אם סמכתם על הבטחות
והצעות של
ידידים. עליכם לשתף
פעולה עם אלה שעימם יש לכם קשרים
ארוכים ולא לסמוך על מכרים מזדמנים.

עבודה קשה ורבה מוטלת עליכם בתקופה זו.
עליכם לארגן לכם סדר־יום יותר יעיל
מכיוון שבקצב הרגיל
לא תספיקו לסיים את על שלקחתם מה עצמכם. ה־ 4וה־ 5בחודש
יהיו קשים במיוחד,
צפויות אכזבות
בכל מה שקשור ל־קידומכם
בקאריירה. ויתכנו
בעיות אחרות
בתחום זה. מצב־הרוח
יהיה כבד. אולם ב״ 6או
ב־ 7בחודש מישהו יציע את עזרתו ויראה
לכם דרך חדשה. אל תבטלו את דבריו.

מצב״הרוח שלכם יותר טוב וההרגשה קלה
יותר. אהבות חדשות עומדות להתחיל
בימים אלה, ואתם
חשים שאינכם יכולים
לסבול את השיגרה
הרגילה. ב 4-או ב5-
בחודש תהיו בקשרים
עם אנשים בארצות
אחרות, וזה עשוי לה ביא
לרעיונות חדשים
ומסעירים בקשר ל-
עתידכם הקרוב. בת חום
העבודה ייתכנו קשיים
עם אחד העובדים, שמנסה לחתור
תחתכם. אל תוותרו על מה שהשגתם.

£3(131

כוכב סטורן, היושב בבית השני (בית
הכספים והרכוש) אינו מאפשר לבני המזל
להנות מכספם. כוכב סטורן אינו משתייך
לכוכבים המעניקים בנדיבות וללא חשבון.
כל דבר מושג במאמצים רבים.
נראה שעד סוף 1984 עדיין יקחו בני המזל
על עצמם הלוואות והתחייבויות כספיות
שונות, וזה יכביד עליהם. ובכל זאת, ישנם
דברים שבגללם כדאי להתחייב ואף לסבול
מעט, שכן זה יביא לתוצאות טובות בטווח
היותר רחוק.
בחודשים מרס ואפריל יתכן סיכסוך
מישפחתי בגלל כספים של המישפחה. אם
אפשר, כדאי להימנע מלהיכנס לוויכוחים

קידום בעבודה
קשיים כספיים
כאבי־גב והגדלת
המי שפחה
וסיכסוכים, זה לא יביא לשיפור ורק יכניס
מתיחות ורוגז לחיים. בנובמבר 1985 יחושו
בני המזל בשינוי. מחודש זה ואילך, המצב
הכלכלי ישתפר, ולפתע יהיה יותר קל
ומקורות הכנסה ישפרו מאוד את המצב.

מגורים

עדיין יסבלו בני מאזניים מבעיות קשות, כך
בכיוון עצמו. סביר להניח שאותם נושאים
שאי־אפשר יהיה להתפנק ולבחור מה
יעסיקו אותם, אלא שקשה יהיה לתפקד
שנעים. העדיפות הראשונה תהיה למקום
לעבוד דירה, לקנות, לשכור, להחליף, כל
בתנאים נוחים וחופשיים שלהם התרגלו בני
שממנו אפשר להתפרנס. גם אם בתחילה זה מתאים מאוד לתקופה זו שתימשך עד
המזל. בין אוקטובר למחצית נובמבר, אפשר
העבודה תראה משעממת, מרגיזה וקשה, פברואר .1985 אלה שעדיין לא הספיקו
יהיה עדיין לשנות החלטות של אחרים,
יתברר שהיא מובילה לקאריירה יפה, אשר לשנות את מקום מגוריהם, כדאי שיזדרזו
בקשר לתפקיד או למקום שבו תתבצע
במשך השנה תביא לקידום במעמד ואף ויעשו זאת כעת. ההזדמנויות הטובות
העבודה. לאחר מכן, העבודה תיכנס לקצב
חולפות כשם שהן באות. חשוב לדעת מתי,
לשיפור כלכלי.
חדש, וכאמור יהיה קשה.
כדי לא להחמיץ את האפשרויות, כאן
נחמה יוכלו בני המזל למצוא בעבודתם. כספים דרושה העזה ויוזמה. למרות שלא ברור
למרות שיתחילו עם הרגשה של מרדנות
(המשך בעמוד )40
כבר נאמר שבתחום זה עדיין יהיה קשה.
ואולי אפילו אכזבה, יתברר שהשד אינו

בתקופה זו אתם דואגים לכל ענייני הבית
והמישפתה. שיפוצים. שיפורים ואולי אירגון
מחדש של המקום שבו
אתם גרים. תוכלו לבצע
השבוע. כמו כן, זה הזמן
לחשוב על סיום הפרוייקט
שבו אתם
עוסקים. אלה שמתקשים
למצוא לעצמם
דירה. א ם לשכור או
;21 ביוני -
לקנות. יוכלו כעת למכ)
2ביול*
צוא משהו שישביע את
רצונם. ה־ 4וה־ 5בחודש
אינם נוחים בעבודה. שימו לב לא להסתכסך
עם איש. תוכלו להצליח בשטח הרומנטי.

ה 4-וה־ 5בחודש יהיו קשים ולא נוחים. כל
מי שנמצא איתכם בקשרים יומיומיים,
מישפחה, ידידים או
קרובים, מעצבן אתכם.
אתם מרגישים מתוחים,
וכל מה שהייתם
רוצים, שישחררו אתכם
מכל ההתחייבויות וה*
אחריות שמטילים עלי כם.
בעיות כספיות

השבוע תרגישו כבר הרבה יותר טוב.
התקופה המעייפת חלפה ושימחת-החיים
והמרץ חוזרים אליכם.
בחודש
ה״ 4וה$-
עלולים להיות בכל זאת
קשים עבור הורים
לילדים. בעיה מסויימת
תטריד אתכם, אך לא
כדאי להפוך שמים ו 1

ארץ. ב־ 8או ב 9-ב חודש
יימצא פתרון
לבעיה. בשטח העבודה
עדיין אינכם מרוצים.
היזהרו מלבנות על הבטחות, האשליות
מאכזבות. תוכלו לחסוך מעצמכם את זה.

השבוע תרגישו את עצמכם כבדים ורציניים
יותר מתמיד. על התקופה שעוברת עליכם
כעת אי־אפשר לומר
שהיא קלה. אולם ה־4 יהיו בחודש
וה־5
במיוחד קשים. כמעט
שום דבר לא ילך.
תקלות. עיכובים ומכ־שולים
שונים ירגיזו אתכם.
המתינו עד ה־6

ב־ 7בחודש, אולם לזה
יימצא פתרון. ה״ 8וה״9
בחודש יהיו הרבה הרבה יותר נעימים,
בעיקר במה שקשור לתחום הרומנטי.

בעיות כספיות מטרידות אתכם בתקופה זו.
אם תבררו לעצמכם מה מדאיג ומה גורם
לכם אי־שקט כזה.
יתברר לכם שעיקר
הדאגות הן איך יסתדרו
אחרים. יהיה טוב לתת
לכל אחד לארגן לעצמו
את ענייניו הוא, מכיוון
שאתם יותר דואגים
מהאנשים עצמם. ב־4
! ״ז -ד ד ״ דן ד ״ וב־ 5בחודש ייתכנו
הוצאות כספיות בגלל
תקלה במכונית. נסו
לוותר על נסיעות במכונית באותם ימים. ב־7
או ב־ 8בחודש מתיחות בגלל ענייני דיור.

גשה תהיה יותר טובה,
גם א ם זה רק פסק־זמן
בתוך התקופה הקשה. חיי החברה די מאכזבים
כעת, אולם נצלו את הזמן לחשבון־נפש.

אינפורמציה שתגיע אליכם ב 4-או ב״5
בחודש תגרום לכם בילבול וחוסר שקט.
כדאי לא להסיק מס קנות
מהירות. יתכנו
אי־דיוקים וטעויות ב מה
שיעבירו לכם. הטוב
ביותר להמתין כמה
ימים, לפני שאתם
מקבלים החלטה חשובה.
ה״ 6בחודש יהיה
מוקדש לבילוי בבית,
וזה יביא אתכם למח שבות
חדשות על ה עתיד.
אנשים שסמכתם עליהם עלולים
לגרום לכם אכזבה. תבדקו מי הם ידידים.

סוסן

ו)זנ

בעיות כספיות עלולות להציק לכם ב־ 4או
ב־ 5בחודש. הדאגות והחששות שלכם
יכולים להוביל אתכם
לעשות צעד קיצוני
ומוטעה. למרות הקשיים.
זה הזמן שבו
תוכלו לקדם את עצמכם
ברוב השטחים. כך
שתתנו הפעם למזל לעזור
לכם. לא הכל חייב
להתרחש לפי המתוכנן.
ההפתעות שיגיעו, תהיינה
נעימות ויוסיפו
לביטחון. פגישות שיתרחשו ב־ 6או ב־7
בחודש תהיינה בנסיבות מאוד מוזרות.

בתקופה הקרובה תוכלו לחשוב על שינויים
משמעותיים לטווח היותר רחוק. ה 4-וה״5
בחודש יהיו די קשים,
יתכן שתהיה אי-הבנה
עם הממונים בעבודה
או עם מישהו מהעובדים.
בקרוב תוכלו
להתחיל ללמוד שטח
חדש שיביא לשינוי
מאוחר יותר. ה־ 8וה־9

ולביקורים. נסיעות כדאי לתכנן חופשה
לאותם ימים, שכן מצב-הרוח יהיה הרבה
יותר טוב. מכרים עשויים לעזור לכם.

תקופה לא קלה עוברת עליכם. בעיות
מישפחתיות מציקות לכם ואינכם מסוגלים
להגיע להחלטה. רצוי
להתייעץ עם אנשים
שעליהם א תם סומכים.
כדאי שתשימו לב
לענייני הבריאות שלכם.
שכן בעיות שונות עולות
שוב על פני השטח,
ויתכן שכדאי לגשת
לרופא ולעבור בדיקה.
*ו בפברואר
ה־ 4וה־ 5בחודש יהיו
20 במ רס
מאוד מעייפים. קשרים
עם קרובים או ידידים מחוץ־לארץ יביאו
לאכזבה. אך אל תתייחסו לכך בחומרה.

במדינה
שטחים כב1שים
הומור הנרדפים
גם לימודים כהתכתבות
אמורים על סטודנטים
מאחורי סוגר וכריה
רק ישראלים מעטים קוראים את
עלון־המידע של אוניברסיטת ביר־זית.
הקריאה בו דווקא מומלצת: אפשר
להתרשם לא רק מהפעילות האקדמית
וההחברתית המקיפה של האוניברסיטה
אלא גם ממיגוון הקשרים הבינלאומיים
שלה. מרצים־אורחים רבים
מגיעים לגדה המערבית, כדי לבטא,
בעצם בואם, הזדהות ׳ ריגשית
ופוליטית עם המרצים והסטודנטים.
בעלון האחרון מועלה נושא אחר:
איש יחסי־הציבור של ביר־זית מגיב
על האשמות שפורסמו על־ידי שיל-
טונות הכיבוש ברבר ״פעילות פוליטית
עויינת״ של מרצי האוניברסיטה

סמל המחאה
השילטונות עירניים תמיד
הפלסטינית. הומור־הנררפים של התגובה
מדברת בער עצמה:
״שאלנו את עצמנו: אילו מעשים
שפלים מייחסים למרצים שלנו?
פעילות אלימה? הקמת מיתרסים?
הסתה?
״מסתבר שלא הואשמנו בדבר מכל
אלה. אבל העדויות נגרנו הן בכל זאת
מרשיעות לחלוטין. אנו מצטטים מדוח
המינהל האזרחי: כמה מרצים, בעיקר
זרים, נטלו חלק בפעילות עויינת,
והביעו את רצונם ללמד סטודנטים
הכלואים בבתי־כלא צבאיים( .ראה גם
יומן אישי).
״מבלי להתייחס לרמזים חסרי־השחר
כלפי המרצים הזרים, עלינו
להתמודד עם המציאות: כמה מרצים
מביר־זית אומנם לימרו סטודנטים־
אסירים. .בדי להרגיע קוראים רגישים
מדי, אנו ממהרים להבטיח להם,
שפעילות מרושעת זאת, של הוראה
וחיניר של סטודנטים כלואים, דוכאה
על־ידי השילטונות, העירניים תמיד.
״אנו מודים, בבושת־פנים, שלאוני־ברסיטת
ביר־זית היה פרוייקט להוראת
אסירים עד שנת . 1981 פעולה זאת
נפסקה בשנה האקדמית 1981/2
מכיוון שהצבא סגר את האוניברסיטה
לשבעה חודשים.״
אין סמכות. ממשיך הדיווח,
בלשון סגי־נהור ״כאשר אנשי הסגל
האקדמי הפגינו את,עויינותם׳ וביקשו
מהנהלת בתי־הסוהר לחדש את הפרוייקט,
הם נתקלו בתכסיסי־השהייה
ממושכים. בסופו של רבר נאמר להם,
שאין לאיש סמכות לאשר את חידוש
תוכנית־הלימורים בבתי־ הכלא.
״זהו, לכן, המצב. אנחנו שמחים
לבשר ש־ 14 סטודנטים, המרצים
בבתי־הכלא תקופות מאסר של שנה
וחצי — שנתיים, מכיוון שהשתתפו
בהפגנה ב־ 27 ביולי נגד רצח שלושה
סטודנטים פלסטינים בחברון, שוהים
עתה מאחרי סוגר ובריח, כשהם מוגנים
היטב בפני השפעתו הרעה של החינוך
האקדמי״.
גם כשהפרוייקט עבד, לא הורשו
המרצים לבקר את הסטורנטים־הא־סירים,
וכל תוכנית־הלימורים נעשתה
בהתכתבות. עכשיו מבקשת האוניברסיטה
של ביר־זית לחרש את
הפרוייקט בשנה האקדמית הקרובה.
העולם הז ה 2457

בו ס הבטיח את התכקיד שר היועץ רענ״נ טווו
דעמיום ניר, אן שיוותי־הביטחון מתנגד, וג״סו רשם
13 את צחק ובין -האם מתחדש הקוב מ־ ס-ו ביוי

היריה הראשונה

ך* כל היו בטוחים שהרומן הקצרצר
( 1בין שימעון פרס ויצחק רבין יסתיים
ויפנה את הזירה לקרב מתיש בין
שני המחנות במיפלגת העבודה. אבל
איש לא יכול היה להשיב על שאלת
העיתוי או האמתלא.
השבוע זה קרה. פחות מחודש מאז
שהוקמה הממשלה החדשה יש כבר
מתיחות, מעל פני השטח בין השניים,
אם כי אי־אפשר להגדירו עדיין כמאבק
חזיתי ברור.
זה אולי לא מפתיע, למי שבקי
במערכת היחסים שבין השניים.
המפתיע הוא הגורם לקץ הרומן,
שתחילתו בהחלטתו של רבין שלא
להתמודד מול פרס על הנהגת
המיפלגה, ערב הבחירות לכנסת ה־. 11
הגורם אינו אלא עמירם ניר. או
ליתר דיוק, התפקיד ששימעון פרס
הציע לניר — יועץ ראש־הממשלה
לענייני טרור. ניר הסכים לקבל את
התפקיד.
ב־ 1972 החליטה ראש־הממשלה
דאז, גולדה מאיר, על מינויו של יועץ
מיוחד לראש־הממשלה, שיתאם בין
זוויות הראייה השונות של הגורמים
השונים העוסקים בטרור. המדובר

את עמיחי פאגלין, בוגר אצ״ל שעד
מינויו היה עצמאי, בעל מיפעל
לתנורים. אצלו נשרפה גופתו של
אדולף אייכמן, לפני שאפרה פוזר
בלב־ים.
פאגלין נהרג בתאונת־דרכים קטלנית
אחרי פחות משנה וחצי, שבה מילא
את תפקידו.
אחריו הובא לתפקיד רפי איתן, איש
תנועת שלומציון של אריאל שרון,
לשעבר עובד מוסד שהיה מסוכסך עם
המערכת.
כמו פאגלין היה גם מינויו של איתן
מינוי פוליטי. על מערכת>עזסיו עם
מנחם בגין דווח, לא אחת, שיש בה
עליות ומורדות. על כל פנים, הוא
נשאר בתפקידיו גם בימיו של יצחק
שמיר.
משנכנס פרס ללישכת ראש־הממשלה,
בתחילת חודש ספטמבר,
הוא החל מאייש אותה באנשיו. היתה
לו בעיה קשה עם ראש מטה־הבחירות
שלו, עמירם ניר.
ניר הגיע אל פרס ערב בחירות ,׳81
הישר ממחלקת החדשות בטלוויזיה.
הצנחתו היתה לצניגים בעיני מי שזכו
בכינוי ״נערי פרס״ ,עוזריו הנאמנים

מאומה, משום שפרס כועס עליו על
שביקש להיות במקום ריאלי ברשימה
לכנסת, והפעיל שדולה רחבה לצורך

^ 4דם הדש
^ למעדפת

ן * שנודעו תוצאות הבחירות
^ עדיין נשאר ניר במטהו, שהתמקם
בחררו של מי שמונה אחר־כך
למזכיר הממשלה, הר״ר יוסי ביילין.
כאשר התברר שהמשא־ומתן הקואליציוני
יימשך זמן רב, פורק המטה וניר
שב לאוניברסיטה, אך לזמן קצר.
פרס כראש־ממשלה טרי פנה
מיוזמתו לניר, והציע לו לקבל את
תפקיד יועץ ראש־הממשלה לענייני-
טרור. ניר ביקש שהות קצרה לחשוב,
ונתן תשובה חיובית.
באותו רגע נפרצו כל הסכרים!
לרגע נוצרה ברית בלתי־קרושה בין
.,נערי פרס״ ,וותיקי מחנה פרס
מתקופת רפ״י, שנסתייעה, די במפתיע,
על״ידי מי שמוגדרים כאנשי מחנהו
של רבין.
הללו טענו שאי־אפשר למנות
לתפקיד רגיש כל־כך איש צעיר, שבא

יועץ איתן

בלבד. כדי לבצע ביעילות את התפקיד
על היועץ לעמוד בקשר שוטף עם כל
הגופים ואף לדרוש הסברים ודיווחים
מעודכנים ומדוייקים כשיש צורך.
בשלב זה, כשיריבי ניר ראו שפרס
נחוש בדעתו, הועלה רעיון מפתיע
ומקורי כדי לטרפד את המינוי.
לצד היועץ עומד מזה שנים איש־צבא
שהושאל מהמיסגרת הצבאית.
המדובר באלוף־מישנה גירעון מחניי־מי.
הוא התפרסם אחרי מילחמת יום־
הכיפורים, כשתקף בכינוס קצינים
סגור את שר־הביטחון דאז, משה דיין
ביגלל המחדל. במישרר־הביטחון הועלה
רעיון שנתמך על־ידי גורם מבוקר
נוסף, שמחניימי יפרוש מצה״ל, וכאזרח
ימלא את התפקיד של יועץ ראש־הממשלה
לענייני־טירור.
בלישכתו של פרס זעמו על ההצעה.
הם הבהירו שלא יתכן שמישרד־הביטחון
יכתיב לפרס את מינויו שלו
ושהם רואים בכך את חידוש המילחמה
הישנה בין שימעון ויצחק.
עתה נראה כי הקרב מקבל ממדים
של מילחמה גדולה, כשכל צד מגייס
לעזרתו את כוחותיו. פרם את עזר
וייצמן, השר לעניינים מיוחדים, ואת

יועץ־מיועד ניר וסטרון
מדוע מתנגדים שירותי־וזביטוזון?

בשירות הביטחון הכללי, המוסד
לתפקידים מיוחדים, יחידת המישטרה
המטפלת במילחמה נגד טירור ובחיל־המודיעין
בצה״ל. מכיוון שכל אחד
מהגופים ראה למעשה רק חלק מסויים
מהתחום, היה צורך במישהו שיוכל
להשקיף על המאבק בטרור, שהוא
נושא בינתחומי, מזווית שונה, וימליץ
איך לנהל את המאבק בטרור מנקודת־מבט
כוללת.
הראשון שמונה לתפקיד היה האלוף
(מיל׳) אהרון (אהרל׳ה) יריב, לשעבר
ראש אגף מודיעין בצה״ל.
אחרי פירסום מסקנות דוח ועדת
אגרנט, שחקרה את מחדל מילחמת
יום־הכיפורים, נדרש ראש־הממשלה
למנות לו יועץ גם לענייני מודיעין.
ראש־הממשלה דאז, יצחק רבין, שבא
אחרי התפטרות גולדה, מינה לו כיועץ
לענייני טרור, את האלוף(מיל׳) רחבעם
(״גנרי״) זאבי והצמיד לתפקידו גם את
הייעוץ בענייני מוריעין.
בעיקבות בחירות המהפך בשנת
,׳77 קיבל את התפקיד איש־מחתרת
מובהק. בניגוד לשני הראשונים שהיו
אנשי צבא ותיקים ומקובלים על
המערכת שאיתה באו במגע, מינה בגין

של יושב־ראש המיפלגה מ־1977
ואילך.
מכיוון שאחרי הבחירות ההן לא
יכול היה פרס להציע שום תפקיד לניר,
נפרדו דרכיהם וניר הצעיר פנה
לעבודה אקדמית, כחוקר בכיר במרכז
ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת
תל־אביב, לצידו של אהרון יריב.
כשהכנסת החליטה על הקדמת
הבחירות, פנה פרס אל ניר והציע לו
לקחת על עצמו את תפקיד ראש המטה
שלו. שובו של ניר — שהספיק
בינתיים להתחתן עם ג׳ודי מוזס, בתם
של בעלי הצהרון ידיעות אחרונות
— לבניין מיפלגת־העבודה, עורר שוב
את זעמם של יריביו הוותיקים. על
דרכי עבודתו ויחסיו עם פרס באותם
חודשים דובר הרבה. אבל העובדה היא,
שפרס לא קיצץ בסמכויותיו של ניר,
למרות שגם בעניין זה התנהלו ויכוחים
ערים במיפלגה(העולם הזה .)20.6.84
לא פחות דובר על מה שהובטח
לניר, אם פרס יהיה ראש־הממשלה. ניר
הכחיש אך לשונות רעות לחשו שהוא
דרש וקיבל את תפקיר מזכיר־הממשלה,
אם ירכיב המערך את
הממשלה. אחרים אמרו שהוא לא יקבל

מחוץ למערכת ומהווה דמות שנויה
במחלוקת.
במישרר־הביטחון אף נעזרו במידע
על התנגדותם של ראשי שניים
מהגופים שעימם אמור ניר לבוא
במשא־ומתן, בתפקיר המוצע לו.
אולי זה יישמע מוזר, אך פרס יכול
לדחות בקלות את טיעוני המתנגדים.
ניר 34 כון ב צבאי לשעבר, הוא
מג״ד במילואים, בעל סיווג ביטחוני
גבוה, שיש לו זווית ראיה אישית, חוץ
מערכתית, של התפקיד הרגיש. הוא גם
אינו חייב דבר לוותיקי הגופים החשאיים.
יתרה מזאת, זהו מינוי אישי של
ראש־הממשלה, וכפי שהוסבר בלישב־תו
של פרס, לא יתכן שראש־הממשלה
לא יוכל למנות את מי שהוא רוצה
ליועצו האישי, וגם אם זהו מינוי
פוליטי.
המתנגדים ניסו לפרוט שוב ושוב
על המיתר שניר לא מקובל על
המערכת. הועלה רעיון, שאפילו יוחס
לפרס, שניר יטפל רק בחלק מסויים
של התפקיד. אך הרעיון נדחה על הסף
משום שהיועץ זכאי לדרוש את כל
החומר שעליו הוא אמור לדווח ולהכין
דוהרת. הוא אינו יכול להסתפק בחלקו

אברהם (״אברש׳ה״) טמיר, מנכ״ל
מישרד ראש־הממשלה, מול שר־הביט־חון
והגופים הבאים במגע עם היועץ
לענייני טירור.
בשבוע הבא תוכרז הפסקת־אש
זמנית בעימות המאיים על .׳שלמותה
של מיפלגת העבודה ועל עבודתה
התקינה של הממשלה.
פרס יוצא לארצות״הברית ובשלב
זה הוא החליט שלא לעסוק במינויים
חדשים, אלא אחרי שיחזור, גם אז אין
הוא מתכוון לבצע מייד את השינויים,
והיועץ הנוכחי לענייני טרור, רפי
איתן, ימשיך בתפקיד עוד כמה
חודשים.
אנשי רבין ויריבי ניר רואים בכך
ניצחון שלהם. אבל אנשי פרס, וגם אלה
שאינם מחבבים את ניר, יורעים שמינוי
ניר לתפקיד יהיה מיבחן־כוח אמיתי
ראשון של פרס מול האופוזיציה שלו
במיפלגה.
אם יפקיר פרס את ניר, הרי ששוב
הוא יואשם בחוסר אמינות ובכניעה
ליריבים המבקשים את עורו.
לכן, נראה שהוא יעמוד על שלו, גם
במחיר של פתיחת חזית מסוכנת לגביו,
חזית רביו• בן־ציון ציטרין

_ ה 1ר 1סק 1פ _ _

כנסת? המפסיד
הגדול

מזה שלושה שבועות אני מנסה
לשחזר את המהלכים שקדמו לאיוש
ועדות־הכנסת, על יושבי־ראשן וטפן,
ובכל שבוע שבו אני מתכוונת להכריז
״יש!״ מסתבר שעדיין אין.
ביום השני החולף חשבו כולם
שזהו זה. לשם כך אף כונסה הכנסת
למושב מיוחד. בבוקרו של היום
השני, ישבו נציגי ״המסדרת״(הוועדה
המסדרת) של הליכוד בחדרו של אלי
קולאם בכנסת, כדי לסכם את עמדתם.
מלבד קולאס נכחו גם פינחס
גולדשטיין ופסח גרופר (ליברלים)
,וכן חיים קאופמן, נציג
חרות.
ישבו הארבעה וסידרו את כולם.
עדות חיה לכך קיימת עד עצם היום
הזה בקלטת שברשות אלי קולאס,
שבה הקליט את מהלך הדיון.
״בטח הגיב באי־אמון חיים
קאופמן, כשדיווחתי לו את תוכן
דבריו המדויק מהבוקר, כפי ששמעתי
בהקלטה ,״גם אני עבדתי על
החבר׳ה ממיפלגת־העבודה, כאילו
הקלטתי תשע שעות של דיון. איך
תשע שעות? מכרתי להם שבכל פעם
שיצאתי לשרותים — החלפתי קלטת״...
בני
שליטא (ליברלים) היה
ממורמר מסידור העבודה :״תראי, איך
הם(גולדשטיין וקולאס) סידרו קודם

כולם כבר מספידים אותו. אבל
בינתיים הסתדר איכשהו.
הנציג היחיד של תמ״י לכנסת
אהרון אבו־חצירא, שובץ לשתיים
מהוועדות המבוקשות ביותר של
הכנסת: ועדת הכספים וועדת
הכנסת. הכיצד?
ובכן, תחילה הציע להרחיב את
מיספר החברים בוועדת־הכנסת.
לליכוד ולעבודה יש מחוייבות כה
עמוקה ומפוצלת לשותפות הקטנות
בקואליציה, שלא לדבר על הסיב־סוכים
הפנימיים, שהנטיה היא —

פשרות והקלטות
את עצמם. גם קאופמן (יושב־ראש
הקואליציה החדשה) הסתדר לא רע.
אני רציתי להיות בוועדת־החוץ־
והביטחון!״
גולדשטיין :״אני יודע, בני. פשוט
לא יצא. פעם אחרת״...
תמימות זה לא הצד החזק של
קולאס. כשהוא מצוייר ב״בייבי־פייס״
ובשיטות של בית־ספר תיכון, הוא
סובב את הכנסת כרצונו. לדוגמה:
ועדת־הכלכלה.
זו ניתנה למערך. אבל מה? היא
הובטחה על־ידי יצחק שמיר
לשר־האוצר המודח, יגאל כהן־
אורגד, כפיצוי. ב־ 21.00 ישבו
קולאס ורוני מילוא מול נציגי
העבודה: רפי אדרי, דויד ליבאי
ואהרון נחמיאם, בקומת־הוועדות
בכנסת, והתקוטטו על נושא הכלכלה.
זאת אומרת, הוועדה שהיא, אגב,
מישנית לחלוטין לעומת ועדת־הכספים.
בעוד הפרופסור ליבאי
(הבקי בתכסיסים מישפטיים, אך
פחות בתעלולי־הכנסת) ניסה להציע
פשרות למיניהן, הסתבר שאדרי
וקולאס כבר הקדימו את שאר
הנוכחים בכמה שלבים. כאן החליטו
השניים לצאת להתייעצות.

נ— 4 0

להרחיב, להרחיב ...כמה שיותר! סוכם
על 23 חברים, ובהם נכלל גם
המפסידן התורן.
ועדת־הכספים היא סיפור שונה
לחלוטין: אבו־חצירא כיהן בתואר
בוועדה גם הכנסת העשירית. אבל
מה? בפועל הוא פשוט לא הופיע.
עכשיו, משהתפנה מעיסוקיו הרבים
והמגוונים (הפלת ממשלות, מישם־
טים, עירעורים, עוד מישפטים, ריצוי
עונש־מאסר וכיוצא באלה) והגיע אל
השלווה וחוסר־הנחלה — ממשלת
האחדות הלאומית, שאליה (ותחתיה)
חתר — הוא ספק מבטיח, ספק
מאיים :״אהיה נוכח בכל הישיבות!״
ועדת־הכספים הובטחה לו בשעותיו
היפות, בעת שהיווה כלה מחוזרת
הן על־ידי הליכוד והן על־ידי המערך.
כעת אומנם התבטלה החתונה עם
הליכוד, אבל את המוהר הוא לא שכח

קוואס הקליט את חנויו בחשאי!
קולאס וגולדשטיין ואגו לעצמם וזנקו
את האחדים!
נחמיאס אסו על אדו׳ להח״תד עם
קולאס!
נסים נעץ סביו בגבו של שליטא!
שיחה אינטימית של בו־לב עם
המפנ״דלשעבו!
אליעזר שמואל׳ שם וטו על מינו אווה
נמיר כסגנית שרהחימח
נהנא ווצה לחסל את הח״נ העוני!

״אל תצא איתו!״ נכנס נחמיאס
להיסטריה ,״הוא ערמומי והוא יסדר
אותך״:
אדרי, הידוע כתחבולן לא־קטן,
נעלב וניסה להרגיעו :״אל תדאג, אני
אסתדר!״
״אתה לא תצא איתו!״ צווח
נחמיאס.
״אני אצא עם מי שאני רוצה!״ חתך
אדרי.
בינתיים צפו נציגי״הליכוד בשלווה
בריב הפנים־מיפלגתי הזה. לבסוף,
נטשו קולאס ואדרי את החדר לטובת
חדרו של קולאס. אדרי תבע בשקט
מופתי את אחת הוועדות הבאות —
כנסת, פנים, חוקה־חוק־ומישפט —
תמורת ויתור על ועדת־הכלכלה.
קולאס העביר חיש קל את הדיון
לוועדות הפנים והכנסת בלבד. ועדת־חוקה,
שהוא עתיד לעמוד בראשה,
נשמטה משום־מה מרשימתו. גם אדרי
וגם אנוכי היינו ערים לשיכחה־נוסח־קולאס,
אך מילה לא נאמרה
בנידון.
המצב שנוצר היה כדלקמן: שמיר
הבטיח לאורגד — ורץ לאמריקאים.
דוד לוי ומשה ארנם, שפיקחו על
ההבטחות וההתחייבויות, לא הראו
נוכחות בולטת בשטח: לוי היה
בביקור־תנחומים אצל מאיר שטרית
(שאמו נפטרה) ביבנה, ואילו
ארנס נראה מרי פעם בבניין. המשימה
הוטלה על כתפיהם של רוני מילוא
— מ״מ יושב־ראש ועדת־הכנסת,
ואלי קולאס — מ״מ למ״מ.
מילוא נעלם מהשטח באלגנטיות:
קודם — ״לחתונה״ ואחר כך —
״לשטרסבורג״ .קולאס, שהפך בן־
לילה ליושב ראש ועדת־הכנסת בפועל,
עזב אותנו ביום הראשון דווקא
לספרד .״נסיעה פרטית״ .לפיכך נדחו
המריבות בעניין ועדות־ הכנסת ליום
השני.

קורב! השבוע אחת התופעות שמשכו את
תשומת־ליבי במהלך השבועות
האחרונים היא החברה(בקבוצת רבץ)
אורה נמיר. בתור אישיות פדגוגית
ידועה בהחלט מגיע לה הציון
״ראוי לשבח!״ על צייתנות ואי־הפרת
הסדר, בתגובה על העוולות שנגרמו
לה בזו אחר זו.
״עד לפני כמה שבועות חלמה
אורה,״ סיפר לי אחד מחברי קבוצת־רבין
במיפלגת־העבודה ,״להיות
שרה!״ לא דורון — אבל היא בהחלט
ראתה עצמה מועמדת לייצג את
ענייני־הנשים בממשלה.
כאשה, וכנציגת קבוצת־רבין
ראתה עצמה מועמדת ריאלית. אולם
לנמיר חסרו כמה כישורים נוספים.
למשל, לא היה מזיק לה להיות
חברת־קיבוץ, וכך נפל הפור על
יעקב צור, שהוא גם חבר.
בקבוצת־רבין וגם נציג התק״ם
(התנועה הקיבוצית המאוחדת).
מייד עם היוודע הבחירה רצה נמיר
לערב חדש בטלוויזיה הלימודית,
ודיברה נוראות נגד ממשלת־האחדות־הלאומית.
זהו! זו ודתה
החריגה היחידה. נמיר התיישרה
חיש־מהר עם הקו. אסור לשכוח כמה
רצה מנהיגה, יצחק רבין, להיות שר־ביטחון.
התכוונתי לאמר: להוציא את
חיילינו מלבנון!
וכך ספגה נמיר בשקט עלבון אחר
עלבון: השלב הבא היה מועמדותה
לתפקיד סגנית שר־החינוך. כאן
הסתבר שיש וטו של שר־החיגוך,
יצחק נבון. מקורות במיפלגת־העבודה
הסבירו לי שמקורו של הווטו
הוא, כנראה, במנכ״ל המישרד,
אליעזר שמואלי. הלה ספג עלבונות
והשפלות מנמיר התוקפנית,
בתוקף תפקידה כיושבת־ראש ועדת־החינוך
של הכנסת הקודמת. בין
שמואלי ונבון שוררים יחסי״קירבה,
וכך מוסבר הווטו המשותף. שניהם

תבור• חוזר?
ביום השני בצהריים נראה שד־המישטרה
הטרי, דדיס בד־לב.
שקוע בשיחה עמוקה במירפסת
הצמודה למיזגון־החכ״ים ככנסת.
שותפו לשיחה היה מפכ״ל המישטרה
לשעבר, חיים תגורי.
השיחה עוררה ליחשושים במזנון
לגבי תכליתה: האם התקיימה סתם
לצורך חילופי־דיעות? ואולי הציע
בר־לב לתבורי להשתלב במערך
מישרדו?

עוד י בו א
היו ם!
צילו של מאיר כהנא מאיים על
הכנסת אולי מבחינה מוסרית,
בתיגבורת תיקשורתית, אך במציאות
היומיומית — הוא אינו מורגש בה
כלל וכלל.
ביום השני, בעת כינוס הבית,
השתרך לו לבדו, צמוד לקירות, מבלי
שמישהו יפנה אליו. היחס הכללי
אליו :״לא שפוי!״
אחד מחברי־הכנסת סיפר לי,
שכשנאם חבר־הכנסת הערבי מטעם
העבודה, עבד־אל־והאב דראוו־שה,
את נאום־הבתולין שלו, שאל
כהנא את יגאל הורוביץ (שכנו
למליאה בטרם עבר לשולחן הממשלה)

הורוביץ ענה לו בסיגנונו
הלאקוני :״ערבי ...מיפלגת־העבודה.״
כהנא מיצמץ נוראות בעיניו
נמיר עלבונות והשפלות
אגב, מעדיפים נציגות נשית אחרת
במישרד: נאווה ארד.
גם אפשרות אחרת — סגנית שר
לענייני־נשים — ירדה כרגע
מהפרק.
נמיר הזועמת סירבה לקבל על
עצמה את ראשות ועדת־החינוך.
בצהרי היום השני החולף דחק
החבר (גם כן בקבוצת־רבין) שבח
ווים את נמיר וכבוד שר־הביטחון
לאחד החדרים בקומת-הוועדות של
הכנסת. המטרה היתה לנקות את
השטח ממיצבורי המרירות שנוצרו.
לוויים לא היה ספק שבכך יבואו כל
הבעיות על פיתרונן. ואכן, מקץ חמש
דקות לכל היותר, עזב רבין את החדר.
התוצאה: נמיר נבחרה כיושבת
ראש ועדת־העבודה־והרווחה.
ומילמל בלהט :״עוד יבוא היום...
אנחנו נראה להם!״

דפנה ברק

(המשך מעמוד )38
מהיכן יגיעו הכספים למטרה זו,
אפשר יהיה למצוא מישהו שיסייע
להגשים את הרצונות. מה שהתחיל
בשנת ,1984 יימשך גם בתחילת
,1985 זה ידרוש מאמצים, אולם
כאן מובטחת הצלחה.
בריאות מצב הבריאות יהיה טוב
בדרך־כלל, אלה שסבלו בעבר
מבעיות שונות ירגישו השנה יותר
טוב. אלא שבכל זאת קיימים כמה
איזורים בגוף, שדווקא השנה יהיו
יותר רגישים. מדובר על הגב,
הבירכיים והשיניים. ולכל אלה
אפשר להקדים רפואה למכה.
בדיקה מוקדמת אצל רופא•
השיניים תוכל לחסוך צרות, בעיות
והוצאות. בעניין הגב ישנן דרכים
רבות: דיקור במחטים, שיטת
אלכסנדר, שיטת פלדנקרייז או כל
שיטה אחרת שאינה קשורה דווקא
לישיבה על הספסל בקופת״חולים.
הרפואה הלא־ קונבנציונאלית
תוכל לרפא את אלה שיסבלו
מבעיות באיזור הגב.

ומה שביגו לבינה
בשטח שהוא אולי החשוב
ביותר לבני מאזניים, צפויה שנה
מעניינת ומסעירה. כאן הכוונה
דווקא לאלה שאוהבים הרפתקות
רבות וקשרים חולפים. אין ספק
שבני המזל יהוו מוקד משיכה עבור
המין השני -גם הנשים וגם
הגברים יהיו מושכים וממגנטים,
והקסם והחן יבלטו באישיותם
ובהופעתם יותר מתמיד. קשרים
מכאיבים ומסובכים יגיעו לסיומם
וגם אם ההחלטה לא תבוא מהם
עצמם, סיום קשרים כאלה ממש
ייכפה עליהם, בגלל התנאים
החיצוניים.
חודשים מרס ואפריל עלולים
להביא לאכזבות. יחסים קשים
יסתיימו כאמור, ואת מקומם

בדיקות אצר
וופא־השינ״ם
חסנו צוו ת,
ומאוס ואט־יל
עלולים והביא
לזוגות אוהבים .
ה ובה אכזבות.
יחליפו מחודש מאי יחסים מסוג
חדש. הריונות ולידות ותינוקות
חדשים יאפיינו אף הם את
התקופה. ובני המזל שציפו את להגדיל
בכליון״עיניים
המישפחה, יוכלו סוף סוף לזכות
ולהגשים את מאווייהם.
בסיכום, אפשר לומר שהשנה
תהיה די טובה, ואם כי פה ושם
עדיין מתמודדים עם בעיות זה
בכל זאת לא יקלקל את השנה.
האמנים והיוצרים בני מאזניים
יוכלו להנות אף הם משנה פוריה
במיוחד. רעיונות חדשים ואפילו
כיוונים חדשים ומוזרים יתקבלו
השנה ביתר פתיחות. האמנים יהנו
מתישבחות ומפירסומים, ואף אם
חודשים מרס אפריל יביאו עימם
ביקורות לא תמיד מחמיאות,
הדבר יביא לפירסום ולקידום.
העולם הז ה 2457

/0״ם 5מן השוכטים המחוזיים העוב״ם במדינה מישים:
מסי שהם מהווים אבס אחוו בבית־המישפט העליון
וסירתמוי 001011
בגין, שהוא עצמו מישפטן, ידע
להעריך נכונה את חשיבות ייצוגם של
מיעוטים בבית המשפט, והוא לא זנח
את הנושא. בסוף ,1977 כאשר היה כבר
ראש־ממשלה, ביקש משר־המישפטים,
שמואל תמיר, שמונה אז לתפקידו,
לבקש מוועדת המינויים לשופטים, כי
תעיין באפשרות מינויו של השופט

גם בגלל טעמים לאומיים.
בשנה האחרונה התפנו כמה מקומות
בבית־המישפט העליון, ומונו כימה
שופטים חדשים, אולם שופט ערבי לא
מונה. עדיין נותר מקום אחד בלתי־מאוייש
בבית־המישפט העליון, המונה
כיום 11 שופטים, במקום 12 לפי התקן.
את המקום הפנוי ממלאים מדי פעם

בנתניה. מאחר שמישפחתו ידועה
וקשריו רבים, התפרנס בכבוד כעורו־דין.
כאשר מונה כשופט, העדיף לוותר
מבחינה כלכלית על חלק גדול
מהכנסתו, כדי להיות שופט.
הוא מגיע לבית־המישפט כל בוקר
בשעה מוקדמת, במכונית הסובארו
הלבנה שלו. כשהוא לבוש בחליפה
מהודרת ועונד עניבה אלגנטית. הוא
מעולם לא הרים את קולו בבית־המישפט,
וגם מול עורכי־הדין הטר־חניים
במיוחד, הוא שומר על חיוך
סבלני. מאחר שהוא מעדיף את הקפה
השחור האמיתי, כפי שמכינה אותו
אשתו, היה נוהג להביא איתו לבית־המישפט
טרמוס של קפה תורכי,
ולכבד בו את עורכי־הדין או השופטים
המבקרים אותו בהפסקות.

שוסט חאג׳־יחיא
הוא הגיב במהירות

ך* שופט

יוסף

חאגי־יחיא,

\ 1השופט הערבי היחידי בבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, עומד
לפרוש בימים אלה. את גבו של השופט
הסבלני והחייכן שברו המינויים
האחרונים למישרות של סגני־נשיא

העליון כסא לשופט דתי, כסא לשופט
ספרדי וכסא לשופטת־אשה, אין
להתייחס ברצינות לנימוק כזה, כאשר
הוא מתעורר דווקא נגד שופט ערבי.
הנימוק השני, שהועלה בשעתו על
דפי העיתונות, מפיו של המישפטן ד״ר

הנשפט חאג ־יחיא
שמד לפרוש מפני
שדא מונה לעליון
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב. שוב
פסחו עליו.
מזה שנים חי השופט חאג׳־יחיא
בתיקווה שהוא יהיה השופט הערבי
הראשון שימונה לבית־המישפט העליון
במדינת־ישראל, והיו לו סיבות טובות
לתיקווה כזו.
חאג׳־יחיא, ערבי מוסלמי (,)49
מהכפר טייבה, הוא אדם חביב ומישפטן
טוב. הוא מונה כשופט לפני 12 שנה,
ומאז הוכיח את עצמו כשופט אדיב,
העושה כמיטב יכולתו כדי לחרוץ
מישפט־צדק. מאחר שיש כיום רק עוד
שופט מחוזי ערבי אחד במדינה,
השופט עבד־אל־רחמן זועבי מנצרת,
שהוא שופט צעיר מחאג׳־יחיא, היה
חאג׳־יחיא המועמד הטיבעי לבית י שהעלה את הנושא, לראשו־המישפט
העליון.
^/נה, על שולחן הכנסת, היה דווקא
נושא מינויו של שופט ערבי
מנחם בגין, בשנת ,1976 כאשר היה
לבית־המישפט העליון עלה וירד מעל
עדיין חבר־כנסת. הוא נימק זאת בכך
כותרות העיתונים מפעם לפעם בעשר
שהדבר יתן לאוכלוסיה הערבית יתר
השנים האחרונות. הנימוק לצורך
תחושה של שוויון־זכויות.
בשופט ערבי היה ברור לכל. בין 12
ענה לו מי שהיה אז יועץ־ראש־השופטים
העליונים צריך גם אחד
הממשלה, שמואל טולדאנו. הוא לא
שייצג את האוכלוסיה הערבית, המהווה
ייחס חשיבות מיוחדת לייצוג ערבי
* 17 מאזרחי המדינה. אולם נגד נימוק
בבית־המישפט העליון. לדבריו היתה
זה הועלו כמה וכמה נימוקים. הנימוק
חשיבות רבה יותר למינויים של
הראשון, אשר הצביעות זעקה ממנו,
שופטים ערביים רבים יותר לכתי־היה
הנימוק שאין למנות לבית־מישפט
השלום והמחוזי.
המישפט העליון שופט, אלא על פי
כיום מכהנים בארץ חמישה
כישוריו המיקצועיים אישיים בלבד,
שופטי־שלום ערביים ודרוזיים, בעיקר
ואין למנות אדם לתפקיד רם זה על
בעכו, בנצרת ובחיפה. בבית־המישפט
סמך שיקולים זרים. אולם כאשר, מזה
המחוזי מכהנים רק שני שופטים
שנים רבות, נשמר בבית־המישפט
ערביים.

זאב סגל, הוא בעצם הנימוק האמיתי,
המקנן בליבס של ישראלים רבים.
״בידי בית־המישפט העליון הסמכויות
להכריע בעניינים הרגישים ביותר של
הביטחון ...ועם כל הכבוד, בהיותנו
לאחר הכל מדינה יהודית, קשה לי
לתאר שופט ערבי המפרש את חוקי
המדינה לאור הכרזת־העצמאות,״ כתב
סגל בזמנו במעריב. בלשון־הרחוב
אפשר לעשות על דבריו פאראפראזה
ולאמר ״לערבים יש 25 מדינות, שימנו
להם את השופטים שלהם שם״.

^ גותי מקום
פנוי

חאגי־יחיא ואשתו סוהיל בחגיגה מישסחתית
דווקא בגין רצה
המחוזי מנצרת, נימר אל־הווארי, לתפקיד
שופט־עליון.
הווארי היה מישפטן ותיק ונודע,
ומאז שנת 1968 כיהן כשופט.
לפני כן עבד שנים רבות כעורך־דין,
ובתקופת המנדאט עסק גם בפוליטיקה,
כאשר היה מפקד אירגון־
הנוער אל־נג׳אדה, שהתנגד למופתי
הירושלמי.
פנייתו זו של ראש־הממשלה אל
שר־המישפטים, עוררה ביקורת חריפה
מצד מישפטנים. הם ראו בכך התערבות
בוטה של הרשות המבצעת בעניינים
הנתונים בילעדית לוועדת־מינויים
בלתי־תלויה.
בינתיים פרש השופט נימר אל־הווארי
לגימלאות בגלל גילו ונפטר,
ובגין פרש בגלל סיבות אחרות. אולם
שאלת מינויו של ערבי לבית־המישפט
העליון נותרה מרחפת בחלל. מאז
פרישתו של הווארי היה חאג׳־יחיא
למועמד הריאלי היחידי לתפקיד זה.
יש לשער כי הוא שאף לכך וקיווה לכך
לא רק מסיבות של יוקרה אישית, אלא

שופטים מחוזיים במינוי זמני. המקום
עצמו נותר פנוי. ומחכה, לא ברור למי.

^ ק3המו
חגית

ך* שמועה אומרת כי מדי פעם
1 1בפעם היו עורכי־דין שונים,
המקורבים לשילטון, מבקרים בליש־כתו
של השופט הערבי בתל־אביב
ומגלים את אוזנו על מהלכים שונים
בוועדת־המינויים. נרמז לו לא־אחת
שאם יעשה לעצמו מהלכים ואם ישוחח
על הנושא עם נשיא בית־המישפט
העליון, או אנשים אחרים בצמרת, יהיה
לו הדבר לעזר. אולם מי שמכיר את
השופט חאג׳-יחיא יודע היטב כי הוא
רחוק מדברים כאלה וסולד מהם.
חאג־-יחיא, הוא בן למישפחה נכבדה
וגדולה בכפרו.־ הוא למד מישפטים
בירושלים ועבד במישרד עורכי־דין
* ח״ב שליי ל שעבר. וליד
חאג׳־יחיא, הלא בן־דודז.

צאדק

כאשר שוב פסחו עליו לאחרונה
במינוי לבית־המישפט העליון, ומונה
השופט אברהם חלימה מבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, נראו אותות־האכ־זבה
על פניו של חאג׳־יחיא. אבל היו מי
שדאגו לנחם אותו ולהבטיח לו כי
בינתיים, עד המינוי לבית־המישפט
העליון, הוא יקודם לתפקיד סגן־נשיא
בבית־המישפט המחוזי. אומנם, אחרי
טילטולים של שנים בין תיקווה לאכזבה,
היה מינוי כזה נחמה־פורתא, אבל
חאג׳־יחיא היה מוכן אולי להסתפק
בכך בעתיד הקרוב. אך כאשר פורסמו
שני המינויים האחרונים לתפקידי
סגני־נשיא, הם לא כללו אותו.
יש לשער כי הערבי הגאה ראה בכך
סטירת־לחי ופגיעה בגאוותו הלאומית
והאישית. תגובתו היתה מהירה. לפני
שבועיים, מייד עם היוודע דבר
המינויים, פנה לחשב מישרד־המישפטים
וביקש להכין עבורו את
התחשיב לדמי־פרישה. המסקנה מכך
היא, כי לשופט נמאסו ההבטחות
ונמוגו התיקוות• אילנ ה אלון

בינו צדיק, מנהל..הבנק הבינלאומי
הראשון״ ,התבדסם בצדיק האחד
בסדום בימי משבד המניות
הבנקאיות. עכשיו נטען נגדו
בבית־המישנט: גם הוא יעץ ללקוח
גדוד והחזיק במניות בעוד שהוא
מנד את המניות הפרטיות שלו

שונים זה מזה, אך מרתקים, כל־אחד
על פי דרכו.
הקבלן הדרומי, שאול רחמים, הוא
סיפור הצלחה ישראלי מקובל, בקנה־מידה
גדול־ממדים. הוא בן ,43 יליד
עיראק שעלה לארץ עם הוריו בהיותו
בן .9הוא התגורר במעברה, חי בעוני
ובדלות ותחת ללמוד בתיכון הוא יצא
לעבודה. מקבלן־מישנה בסולל־בונה
הוא טיפס מעלה־מעלה והיום הוא
קבלן למגורים ולתעשיה. הוא ביישן,
מסוגר ומתרחק מפירסומת.
מולו מתייצב ילר־הפלא של עולם
הבנקאות הישראלי. צדיק, בן־עדתו
של רחמים, החל את דרכו הבנקאית
בתפקידים זוטרים ואף הוא טיפס
מעלה־מעלה בעקשנות, עד לתפקידו
הנוכחי הבכיר והאטרקטיבי. שמו יצא
למרחוק בזכות יוזמותיו החדשניות
בתחום השירות הבנקאי ללקוחות.
הגיבור השלישי בפרשה מסובכה זו
שונה משני האחרים. סחרוב ( )68 הוא
בן למישפחה עתירת־נכסים ומכובדת,
שעסקה במיסחר מקרקעין, בבנייה
ובעצים. עושרה של המישפחה בא לה
לא רק מעיסקי הביטוח, כי אם מיבוא
עצים וחומרי בניין, בשנותיה הראשונות
של המדינה.
חברת הביטוח סהר, או ליתר דיוק
מניותיה בבורסה התל־אביבית, הן
תחילתו של הסיפור. זו גם היתה הפעם
הראשונה שרחמים זכה בפירסום
כלל־ארצי. בחודש נובמבר, לפני
שנתיים, דווח שרחמים מחזיק בידיו 32
אחוז מהון־המניות המונפק של סהר,
והוא היה בעל־השפעה על מי שהחזיקו
שמונה אחוז נוספים. חבילת מניות זו
הוערכה בתוך הבורסה בסכום עתק של
שמונה מיליון דולר. לטענת רחמים,
כיום היתה שווה חבילה זו לא פחות
מ־ 14.5מיליון דולר.
הסבם למרא>ת-עיו

ך * די להקל על הקורא, מציג
^ העולם הזה את גירסת רחמים
ולצידה את התייחסות הבנק לכל סעיף
וסעיף.
רחמים טוען שהוא ניהל מגעים עם
סחרוב, כדי להצטרף למועצת המנהלים
של החברה ולהשתתף בניהול
בפועל של עסקיה, ולדבריו הוא גם
ביקש הסברים מסחרוב לגבי פעולות
שונות שנעשו בחברה. סחרוב סירב
למסור פרטים מבוקשים ופעל בררך
אחרת.
רחמים מספר, שבשלהי חודש
אוקטובר 82׳ פנו אליו סחרוב וצדיק
והציעו לו שהם יקנו ממנו את מניות
סהר בסכום של שמונה מיליון דולר

שאור וחמים. הברן
החזיק לפני שנתיים מניות בשווי שן
14.5מיליון דולו והפסיד אותן
בתביעה שהגיש נגד ״הבנק
הבינלאומי הואשוו״ ובינו צדים הו!
טוען :״הוא שיחק ב כבכל שח־ מת
-הלנת שבי אחדי קסמיו!׳

ו הנ ד ס 13? 117־!7
וונדי ק דא דחס
ן* בל* אלמוני מבאר־שבע הצליח
\ /להגשים חלום של כל משקיע
קטן בבורסה. הוא קיבל טיפים, לא
מיועץ השקעות צעיר בסניף הבנק
המקומי, כי אם מהמנכ״ל עצמו.
האם זה השתלם לו?
לקראת סוף השנה הבנקאית
המקוללת הוגשה תביעה מרתקת
בבית־המישפט המחוזי בבאר־שבע של
הקבלן שאול רחמים, נגד הבנק
הבינלאומי הראשון, מנכ״לו, בינו
צדיק, וגם חברות הקשורות בפי־בי
אחזקות מלבד הבינלאומי הראשון.
המדובר בבנק ישראלי לתעשיה
ובחברת המימון שלו.

אחרון הנתבעים לא היה אלא אהרון
סחרוב, יושב־ראש מועצת־המנהלים
של חברת־הביטוח הגדולה סהר והבנק
למשכנתאות, מירב, וחבר הדירקטוריון
של פי־בי, בנק לעצמאות וחברת
דנות.
ערב ראש־השנה תשמ״ה הגיש
הבנק כתב הגנה מפורט. בין שתי
הפניות לבית־המישפט הספיקו שני
הצדדים להגיש תלונות רישמיות
ליחידה־הארצית לחקירות״הונאה. מהחומר
שהובא לפני בית־המישפט עולים
סיפורי אלף לילה ולילה והאשמות
מחרידות.
מישפט זה מפגיש שלושה אנשים

ובתמורה הסכימו לתת לו מניות של
בנק מירב לפי שוויין בבורסה. צדיק
אף הזכיר לרחמים שכבר לפני־כן הוא
הציע לו לרכוש את מניות בנק מירב
בגלל עלייתן המהירה, ושהן אף יעלו
בעתיד.
הבנק טוען שרחמים נתקע למעשה
עם מניות סהר ובגלל מיבנה החברה
הוא לא יכול היה להשפיע על
פעילותה, ולא היה לו אפילו מעמד של
״מיעוט מוגן״ .לטענת הבנק, אילו רצה
רחמים לממש את מניות סהר, הוא היה
מגלה שאלה הם ריווחי־נייר. לטענת
הבנק, פנה רחמים אל צדיק וסחרוב,
ואמר להם :״חברה, אתם צריכים להציל

אותי,״ באותה שיחה דובר על החלפת
מניות סהר במניות בנק מירב על פי
הצעת צדיק וסחרוב. ערב השיחה
הקובעת פורסמו ממדי ריוון וי מירב
בבורסה באופן רישמי, כך שצדיק
וסחרוב לא מסרו לרחמים מידע חסוי
או סמוי.
מייד אחרי שיחה זו טוען רחמים
שהוא הופתע לגלות בחשבון הבנק
שלו מיליון דולר שהועברו אליו,
למרות שעדיין לא נחתם שום הסכם
עם צדיק וסחרוב. רחמים הזכיר בשיחה
שהיתה לו עם השניים שסכום זה דרוש
כדי לרכוש את שמונת אחוזי המניות
שלרחמים היתה השפעה על בעליהם.

לדבריו, בד בבד עם העברת הכסן
הפעילו עליו צדיק וחשב הבנק, יחיא
מונר, לחץ טלפוני נמרץ, כדי שיסכי
לקבל לידיו את מניות מירב, משו
שהו ריווחיות, שהבנק הבינלאוב
ישמור על רמתן הגבוהה בבורס
ושאין לו סיבה לחשוש .״צדיק אמר־?
בשיחה ״,סיפר רחמים לבית־המישפנ
״שאם יש עיסקה ומישהו צריך להפסי
למשל מיליון דולר, אז אני מעדי
שהבנק יפסיד ולא הלקוח ולא אח
שאתה תפסיר. אם יקרה מיקרה שצרי
להפסיד — יפסיד הבנק״.
עד חתימת־ההסכם נפגש צדיק עו
רחמים אפילו שלוש פעמים ביום. ב־ס
בנובמבר 82׳ נחתם ההסכם. לדיבר
רחמים, אמר לו צדיק, שהוא אינו יכו[
לתת לו סתם כך מיליון דולר, ולכן הו:
מבקש שלמראית־עין ייערך הסכן
הלוואה, שעל פיו ילווה הבני
הישראלי לתעשיה לחברת סביוניו
של רחמים, מיליון דולר, כהלווא!
נוחה לחמש שנים, עבור מימון בנייו
פרוייקט מיבנה״תעשיה בנגב. רחמיו
מחזק את רבריו, שהחוזה היה ר׳
למראית־עין, משום שלדבריו, חשבו
נות הבנק שלו באותה תקופה הראו ע׳
יתרות של מאות אלפי דולרים.

אמוגה באשו
הפיגגס>

^ כתב־דוהמה שהגיש הבנל
עולה גירסה אחרת לסיפו!

ההלוואה. לדיברי צדיק ביקש רחמים
את ההלוואה. כדי להציל גם את שאר
המניות שהיו תחת השפעתו. עיסקת
החלפת מניות סהר במירב אושרה
על־ידי המוסדות המוסמכים של הבנק
ורק אחרי־כן הוזמן רחמים למחלקת
האשראים של הבנק. כדי לבדוק כיצד
ניתן לבצע אותה. רק אחרי שהצדדים
חתמו על המיסמכים הדרושים, הוא
קיבל את המילווה הראשון. צדיק טוען
שדיברי רחמים על כך שהוא ניסה
להשפיע עליו יום ולילה לבצע את

רחמים על מיסמך בקשת הלוואה,
לדבריו רק למראית־עין, כפי שביקש
צדיק. רחמים מבקש להדגיש בתצהירו
שהועבר לבית־המישפט, שהסכם ההלוואה
נעשה רק למראית־עין, כאשר
לשני הצדדים היה ברור שרחמים פועל
ברכישת הזכויות עבור צדיק והבנק,
ושהוא, למעשה, איש־קש שלהם.
רחמים התבקש לרכוש את הזכויות
בהגבלת שער של 600 נקודות. כל זאת
אחרי שסמנכ״ל הבנק, חמו פרץ, העלה
מדי יום את גובה ההגבלה. להפתעתו

מיליון דולר, נאלץ, כדי לשמור על
ערכה הכספי של ההלוואה, לרכוש
ניירות״ערך מגוונים. אם לא די בכך,
הרי שהבנק אף רכש עבור רחמים
מניות מבלי שזה ביקש כלל.
לבנק גירסה שונה לגבי זכויות
מניות הבינלאומי. לטענתם, היה זה
רחמים שפנה לבנק וביקש הלוואה כדי
לרכוש זכויות בהתאם לתשקיף
הבינלאומי שפורסם זמן קצר לפני כן.
צדיק טוען שגירסת רחמים כאילו
בדרן זו ביקש הבנקאי להאדיר את

צדיק על ותמים.. :הוא הריץ מניות וביצע נעולות ספקולטיביות!״
וחמים על צדיק1? :זוא הציג לבני מיצג עובדתי כוזב!״
צדיק על וחמי!ז :״זוהי מזימה שכל כוונתה היא סחיטה!״
ותמים על צוינו :״היה בווו שא!נ׳ נועל כאיש־קש שלו!״
העיסקה בדויים, שיקריים ומבוססים
על טענות שאין להן שחר.
צדיק מתייחס, כמובן, גם לשאלת
ויסות המניות. לדבריו, כלל נהוג היה
בבנק הבינלאומי, שיש לתת לגורמי־השוק
לקבוע את מחיר ניירות־הערך
ולא להתערב בכללי־המישחק. צדיק
מדגיש שהבינלאומי מעולם לא עסק

בוויסות.
צדיק זועם על כך שרחמים טוען,
שלא היה בקי ברזי עיסקי המניות
ושהוא חסר כישורים מיקצועיים. צדיק
מגלה בכתב־ההגנה שרחמים ביצע
פעולות ספקולטיביות בבורסה, הריץ
מניות ואף שימש כאיש־אמונם
ומיופה־כוחם של אנשי־משק וכספים
רבים שבפניהם הציג רחמים את עצמו
־כבעל ידע וניסיון. רחמים ואחיו, דני,
ניהלו עשרות תיקי השקעות ולצידם
פעל מישרד־יועצים כלכלי, שנתן
לקבלן הדרומי שירותי־ייעוץ קבועים.
צדיק טוען, שמעמדו של רחמים
בעולם הבורסה היה כה חזק שהוא, או
אחיו, קיימו באופן אישי קשר טלפוני
ישיר עם המבצעים באולם הבורסה
עצמו. הוא ביצע מאות פעולות בחודש
בסכומים של מיליוני דולארים, וזאת
רק בבינלאומי.
האומנם היה ההסכם רק למראית־עין?
הבנק דוחה כמובן טענה זו מכל
וכל, ומוכיח בעזרת תאריכים והתחייבות
לחשיפת מיסמכים שנחתמה
הלוואה כדת וכדין ופעולות הבנק,
בעניין זה כעבור שנה, להבטחת
השיעבורים, נעשו רק מתוך מישנה־זהירות,
ולא משום שחששו לגורל
הסכום שניתן כחלק מהעיסקה.
רחמים טוען, לעומת זאת, שהכוונה
היתה שהוא יפרע את ההלוואה רק
מתוך מכירת מניות מירב שאותן היה
אמור לקבל תמורת מסירת מניות
סהר.
העיסקה, אם כן, יצאה אל הפועל.
לשימחתו של רחמים עלו מניות מירב
מעלה־מעלה, וצדיק המשיך לשוחח
עימו טלפונית מדי יום, והציע לו כל
מיני עסקות בבורסה. בסוף נובמבר ׳82
הזמין אותו צדיק לפגישה והודיע לו
שהבנק הבינלאומי עומד לצאת
בהנפקה חדשה של זכויות, וביקש
מרחמים שייקח מהבנק סכום של שני
מיליון דולר, משום שצדיק מעוניין
בביקוש רב יותר לזכויות לרכישת
מניות: צדיק הסביר לרחמים שהוא
יגרום לכך שרחמים יוכל לרכוש את
הזכויות ואחר־כך אף לממשן, להחזיר
את שני מיליון הדולר לבנק והיתרה
שתישאר בידיו תהיה רווח נקי.
רחמים סיפר שבתחילה הוא התנגד
לעיסקה, כי היו לו יותר מדי
ניירות״ערך, אך צדיק דיבר על ליבו,
ואף גילה את אוזנו שהוא ויושב־ראש
מועצת־המנהלים של הבנק, דויד גולן,
מקבלים כל־אחד 17 מיליון ערך נקוב
מכיתבי־זכויות אלה, והם בוודאי שלא
היו מסכימים לקבל נייר חסר־ערך.
אומר רחמים :״באותה עת האמנתי
לצדיק באמונה מלאה והייתי סמוך
ובטוח כי המדובר הוא באשף פיננסי,
אשר יודע את אשר הוא עושה.״
כמו בפעם הקודמת, שוב • חתם

נתבע סחרוב
סרב והציע

אוצרו שלו, היא המצאה פרי־דמיונו
של רחמים. לדבריו, הרכישה שלו ושל
גולן אף היא פורסמה בתשקיף. צדיק
טוען שרחמים בעצמו תבע את
הגבלת־השער, שהוא לא נפגש כלל
עם רחמים בענייו מתן־ההלוואה,
ושרחמים לא פעל מעולם כשליח או
איש־קשר של צדיק וגולן.
צדיק וגולן מכרו את זכויותיהם זמן
רב, שמונה חודשים, אחדי מפולת
המניות בבורסה, בסוף חודש ינואר 83׳.
במחצית הראשונה של חודש ינואר
83׳ ביקש רחמים למכור את ניירות־הערך
שבידיו, עקב חשש למפולת
בשוק המניות .״להפתעתי סירב הבנק
לבצע את הוראות המכירה״.
בסוף החודש אכן התרחשה מפולת
ורחמים התבקש למכור את מניות
הבינלאומי שבידיו בשערים נמוכים
שגרמו לו לנזקים של מאות אלפי
דולרים.
אומר על כך צדיק :״הרי לרחמים
היה קשר ישיר לבורסה והוא היה יכול
למסור הודעות ישירות בדבר רצונו
ללא שום מיגבלה. טענה שיקרית זו
הועלתה על ידו לראשונה רק כ״20
חודש אחרי האירועים.״

״הלפתי שבי
אחרי קסמיו״

בנקאי גולן
היה ועזב
של רחמים, נמכרו לבסוף הזכויות
בשער של 700 נקודות. רחמים לא
הצליח לקנותן. הוא נותר עם כסף רב
בחשבונו שלא היה זקוק לו, ועוד ראה
מרחוק איך מטפסת המניה החדשה
מעלה־מעלה.

ני*קע ע״

2מיליון דולר

ף יום המיסחר בזכויות ביקש
1רחמים קו־טלפון לאולם הבורסה.
נאמר לו, להפתעתו, שהיחיד שנהנה
באותו היום מקו־הטלפון היה צדיק
עצמו.
מאוחר יותר הסתבר לו שצדיק היה
זה שוויסת אישית את שער הזכויות
והוא זה שגרם לכך ששערן יקבע
ל־ 700 נקודות.
אומר רחמים :״צדיק ובעלי־עניין
אחרים בבנק, כמו גולן, אשר ברשותם
היו מניות רבות וזכויות רבות של
הבינלאומי מכרו מניות וזכויות אלה׳
במחירים גבוהים ובתוך כך הרוויחו
מיליוני רולארים״.
וכך קרה שרחמים, שנתקע עם שני
במדינה משפט
המחרה המקצועית

בשנת ,1976 השתמשה גם בציטוט זה,
אותו הביאה מתוך דברי הכנסת.

מבוכה בבית־המישפט

בגלל בתיבה מהירה
ומאומצת סובלים שופטים
מכאבים ביד

הנאשם באוגס
טען להגנתו:
לא אוגס־של־ממש

חלק מהרופאים כבר מכירים את
הבעיה. כאשר פונה אליהם אדם ומספר
על כאבים עזים ביד ימין הם שואלים
אותו אם הוא, במקרה, שופט. כתריסר
שופטי שלום בתל־אביב סובלים
מכאבים עזים ביד שבה הם כותבים.
הפגיעה היא בעצב מסויים, אשר בגלל
חוסר רגיעה אינו נרפא ומפריע
לשופטים בעבודתם.
לחלק מן השופטים הוצע מכשיר
מוזר דמוי־סד, עשוי גבס, והם מרכיבים
אותו על היד הכותבת בשעת הכתיבה.
אך מכיוון שהמכשיר מכביד מאוד
ונראה מוזר ומדהים, הם מסירים אותו
ברגע הראשון האפשרי.
כדי לפתור את הבעיה היו כמה
ישיבות עם נשיא בית״מישפט השלום
בתל״אביב, יצחק רביבי, והועלו כמה
הצעות לעזרת השופטים הפגועים. דרך
אחת היא להעזר במתמחים הכותבים
עבורם בעת המישפט: דרך שניה היא
להעזר במכשירי הקלטה קטנים
המונפקים על־ידי מישרד המשפטים.
אך בגלל קיצוצים לא מאשרים כרגע
מתמחים חדשים, ובגלל מחירם הגבוה
של הדפסי ההקלטות ממכשירי
ההקלטה, מסרבים, בדרך כלל, הצדדים
למישפט להיעזר בהם, וכך נותר
לשופטים הפגועים לכתוב כשידם בסד
הגבס, או להשתדל להשיג פקיד או
פקידה הפנויים באותו בוקר.

כאשר שאל השופט מנחם אילן את
עובדיה כולני, נהג מונית הנאשם
באונס, אם יש לו מה להוסיף על דיברי
סניגורו, קם הנאשם על רגליו והחל
מפרט בפני בית־המישפט כיצד, בדיוק,
ביצע את מעשהו בקורבנו. הוא התווכח
על הפרטים וניסה לשכנע את
בית־המישפט כי, בעצם, לא אנס את
המתלוננת אונס־של־ממש.
השופט נראה נבוך וגם התובעת,
שרה דותן, נראתה חסרת־אונים.
הסניגור אברהם אורן כבש את כעסו
על הנאשם.
בירה וסיגריות. כולני נאשם
על־ידי התביעה, כי בתחילת החודש
אנס צעירה מתנדבת, שעלתה למונית
שבה הוא עובד, יחד עם חברתה, כדי
להגיע לקיבוץ שבו היא מתגוררת.
כולני היה במונית יחד עם ידיד. כאשר
עצרו ואספו את שתי הנערות. הם אמרו
לנערות כי הנסיעה לא תעלה להן כסף
מכיוון שהקיבוץ נמצא בדרכו של
הנהג למקום חפצו.
אולם כאשר צריך היה הנהג לפנות
לעבר הכביש המוביל לקיבוץ. נסע
לכיוון אחר ואמר לנערות כי הוא מזמין
אותן לשתות איתו ועם חברו כוס בירה.

עדות בעל־עניץ
כך העיד
הנחתום על עיסתו
בעת שהתובעת רחל שיבר חיפשה
חומר, כדי לטעון לעונש במישפט
שוחד הכדורגל שנערד בפתח־תקווה,
נתקלה במסמך מעניין. היא גילתה כי
בעת הדיון שהיה בכנסת, לפני 13 שנה,
בזמן הגשת דוח ועדת עציוני צוטט גם
אחד הנאשמים במישפט.
כאשר עסקו בשנת 1971 בשחיתות
בכדורגל נגבו מאות עדויות על־ידי
ועדת עציוני ואחר־כך דנו במימצאיה

^ מרות כל מה שעבר עליו,
/המשיך רחמים להאמין בצדיק.
רחמים החליט לנצל את היותו בעל
זכויות בבנק מירב וכתב בסוף חורש
נובמבר 83׳ לנגיד בנק ישראל, משה
מנדלבאום, מיכתב ובו הוא מבקש
להירשם ככזה. צדיק שמע על מהלך זה
מפיו של רחמים ומיהר לטלפן
למפקחת על הבנקים, גליה מאור,
ולקבוע איתה פגישה משולשת.
מספר רחמים :״להפתעתי, פנה אלי
צדיק בחדר־ההמתנה של מאור והציע
שלא אירשם כבעל־עניין בבנק מירב
ושאבקש חזרה את המיכתב שכתבתי
למאור. לא הבנתי את המיפנה
הפיתאומי בגישתו של צדיק אך הוא
אמר לי :״ראה, עד עכשיו היית מבסוט
ממני? אז שמע בקולי!״ מאחר שהלכתי
שבי אחרי קסמיו לקחתי בחזרה את
המיכתב בפגישה אצל מאור״.
רחמים מספר שצדיק המשיך
לטלפן אליו יום־יום ואז אמר לו הקבלן
מבאר־שבע שיש שמועות שעומדת
להיות מפולת והוא רוצה לממש את
הרווח שעשה במניות מירב שהיו
ברשותו .״צדיק אמר לי שלא אעשה
כן, לפי שאם אמכור כמות גדולה של
מניות מדי יום אזי ירד ערך המניות
ולא יהיה מי שיקנה אותן ״.לדברי
שפוט סטלמך
רחמים באותם ימים ממש מכר הבנק
ציטוט נגד השתלטות
עצמו חבילות מניות של מירב.
צדיק דוחה מכל וכל את דיברי
גם בכנסת. חבר־הכנסת דאז, יוסף
רחמים. הוא טוען ששער המניות של
תמיר, ציטט את אחד מעמודי־התווך
מירב טופח על־ידי ספקולנטים ולכן
של הכדורגל, נחום סטלמך, כמי
הרווח מהן היה אך ורק על הנייר. צדיק
שדיבר נגד השתלטות המאפיה על
טוען שרחמים לא רצה באישור מנגיד
הכדורגל ועל השחתת הענף.
בנק ישראל שהוא מחזיק עשרה אחוז
כאשר ביקשה התובעת מבית־מהון־מניות
מירב. משום שאז הוא היה 1
המישפט להחמיר בעונשו של הנאשם
נדרש לחשוף את מצבו הפיננסי.
(המשך בעמוד | 144 סטלמך, שהורשע בעוחד שאירע

שוטט רביבי
היד בסד
אחרי ששתו, שוב לא פנה הנאשם
לעבר הקיבוץ ואמר כי הוא נוסע
לקנות סיגריות.
הוא עצר ליד פארק ראש־העין
והזמין את המתנדבת לבוא איתו לקנות
סיגריות. מאחר שהיו במקום אנשים
והיה אור, לא פחדה הנערה וליוותה
אותו. אולם בבית־הקפה לא היו
סיגריות למכירה, וכולני אומר כי הוא
מכיר עוד קיוסק בסביבה, שבו יוכל
למצוא סיגריות.
ואז בחוץ, בחשיכה, השכיב הנהג
את הנערה על מישטח בטון ואנס
אותה. הוא גם עשה בה, לדברי
כתב־האישום, מעשה־סדוס ומעשה
מגונה, ואחר כך איים עליה שלא תאמר
דבר, כי הוא ימצא אותה וירצחנה.
כאשר חזרה המתנדבת לחברתה,
ששאלה אותה מה קרה, היא פחדה
לומר מילה בנוכחות הנהג, ואמרה כי
הכל בסדר. רק כאשר הוריד אותן הנהג
בשערי הקיבוץ, מיהרה לספר לחברה
על האונס.
בחקירתו במישטרה הודה כולני
כמעט בכל האשמות נגדו, הוא רק
התווכח עם השוטרים ועם התביעה על
טיב האונס והביו בכך את בית־המישפט.