גליון 2460 מתאריך 24 באוקטובר 1984

מיססר 2460

ב״ח תשרי תשמי־ה 24.10.1984

שנה 49

המחיר 700 :שקל(כולל מע־מ)

וי מ רי עקב סון ט מי ר

מכחכים

כתבתה שער הקדמי:

מחיר התמיכה
שימעון פרס חזר מארצות־הברית.
הבטיחו לו, הוא אמר. אבל הקורא
חסון רוצה לדעת: כמה זה יעלהו
כל ראש״ממשלה חדש בישראל נוסע, ראשית
דבר, לארצות־הברית, עם תיק בקשות. אנחנו,
אזרחי ישראל, יושבים ומצפים לשובו של
ראש־הממשלה ובודקים מה הביא לנו בסלו. אר
האזרחים אינם שואלים מה הוא המחיר ששילם.
ראש־הממשלה תמורת הסל.
כסף, או שווה־כסף, אינו ניתן בחינם. בממשלת
ארצות־הברית לא יושבים ל״ו צדיקים ...האם
מחיר התמיכה(בנו) הוא בשירותינו הטובים למען
מישטרים מפגרים באפריקה או באמריקה
הלטינית? האם שיחת רגן־פרס בעניין יהודי
ברית־המועצות באה למענם או כנגד ברית-המועצות, כחלק מן המערך האסטרטגי המשותף?
האם תמיכת ארצות־הברית בצמיחה כלכלית באה
כדי לבסס משק ישראלי עצמאי או, להיפן, משק
התלוי עוד יותר בארצות־הברית?
זכותם של אזרחי ישראל לדעת ברורות: מה
היא התמורה? במה נתחייבנו כלפי ארצות-
יצחק חסון, תל־אביב
הברית?

לינץ׳ לא יסלק את הסרטן
טוב שהמפגינים נגד הגזענות של
הרב מאיר כהנא בלב תל״אביב
(העולם הזה )9.10 הסתפקו בהבעת
דיעותיהם, ולא נקטו באלימות.
נימת הביקורת כלפי מפגיני הוועד
היהודי־ערבי נגד הגזענות, על כך שלא פגעו
פיסית בכהנא, לדעתי, היא טעות חמורה ...לינץ׳בכהנא לא יפתור את בעיית הגזענות, המתפשטת
כסרטן בגוף המרינה.
ברק מדינה, חולון

כי האדם עץ ה שדה
הקורא אור״נר עשה את חשבון־
הצדק.
אדם שקטף סכך לסוכות, ללא אישור, נידון
בבית־המישפט לקנס של 100 אלף שקל ולמאסר
של שלושה חודשים על־תנאי. ההליך המישפטי
המהיר הצביע על החומרה שבה התייחס בית־המישפט
לעבירה.
שבועיים קודם לכן הורשעו שני שוטרי

מישמר־הגבול על הכאה חמורה, ללא כל הצדקה,
של צעיר ערבי ונידונו לחמשת אלפים שקל
קנס ולכמה ימי־מאסר על־תנאי. ההליך
המישפטי ארך יותר משלוש שנים.
כמה ערבים שווה עץ יהודי אחד?
נפתלי אור־־נר, ירושלים

האורגיה של חשו

הכל עוסקים בניחושים על זהותו של השר בממשלה,
אשר השתתף באורגיה עם שתי צעירות בבית־מלון
בהרצליה .״העולם הזה״ אף פנה לבית־המישפט בבקשה
לבטל את איסור הפירסום על שמו. מי מסר את
1המידע המדהים, והמיוחד במינו, למישטרה?

הנשים נגד המשורר
שתי נשותיו של המשורר דויד אבידן גומרות איתו את
החשבונות. ברוריה(התגרשה לפני 22 שנת בממונה
מימין). :אתה מתנה, גורר בקושי את גופך ...גמה את
נשותיך!־־ ללי(התגרשה לפני 12 שנה). :הוא דין לי
את השבל, ודאג * מור כפניפד המשורר דוד אביהן
לא נשאר חייב ומונה. :הפישרונות
1של ברוריה מוגבלים, ללי עושה דרגה
רוח ־— ואני עשיתי את שתיהן!־•

770 ואס
נוסח סאתיק,
גם לסאלוניקי יש פסטיבל קולנוע, לא רק
לחיפה. הסרטים מתחילים באיכות־בורקאס וגונד

מפיקים בצרות
אמרגנייהצמרת אברהם (*פשנל״)
דשא, מיקי פלד, מרים עציוני ושמואל
צמח חוששים מהמשבר.

בין השיטות החדשות
שלהם: כרטיסים זולים
ויצוא מופעים לחדל.

לא רק בכלא שכם התנאים לעצירים
תת״אנושיים (העולם הזה, יומן
אישי״ ,)3.10 ,גם מהצד הזה של הקו
הירוק אין העצירים מלקקים דבש.
למה להרחיק עד כלא שכם? בני, בן ה־29
עצור במישטרת כפר־סבא בעוון הוצאת כספים
כדרכים לא־הוגנות. הוא עצור לחקירה. האשמה
טרם הוכחה. התנאים (בשכם) הם אידיאליים
לעומת היחס והתנאים שבהם עצור בני.
52 יום ללא טיפת אוויר. אין מקום לזוז בתא.
אין טיול־בוקר. אוכלים על הריצפה, בידיים.
ציפורניים לא מכסחים. להתגלח לא נותנים.
אני הרוס ומדוכא ושואל עצמי היכן עצור בני?
בישראל או בארץ רודנית?
שלמה אור, נתניה

אברהם (..בומצייק״) ישראלי, איש סרטים
מוכשר שהלך והידרדר, זעק לעזרה. חבריו,
שלא הבינו אותו, הזדעזעו
| ו לשמוע שניסה להתאבד, ב־קפיצה
מדירת הגג של אחותו.

זונות את
מנגלה
מילחמת הכוכבים

בכל קבוצת כדורגל יש כוכב או שניים.
בהפועל תל־אביב יש לפחות עשרה כוכבים,
וכולם מסוכסכים עם כולם: הבת־ימים עם

שימחת טווו

בהקפות שי מחתד׳תידד, כחכרזן, שנערכו
ב סי ס מו ת של ת מיכ ה באירגון הטרור, ריק•
דה קואל יציה של מאיר כד,נא, א רי ק שרון,
משה לזינגר ואליעזר ולדמן.
0סיפרי-התורה שהשתתפו ב
הגיגה היו אשכנזיים בלבד.
הטלתיזיה פיברקה?
השדכנית הלנה עם־רם
(בתמונה) ,שזכתה במיש־פט
נגד השדרנית שרי
רז, מכריזה כי הטלוויזיה פיברקה עדויות
בכתבה.

ורה קלוגר היתה בת
5כשהגיעה לאושוויץ
עם אחותה התאומה.
עד גיל 7סבלה עי נויים
וזוועות, והרופא
הרצחני יוזף מנגלה ביצע בה ניסויים. במשך
40 שנה איש לא הקשיב לה.
היום היא מדברת: הסיוטים
חוזרים אליי לילה לילה!

שני הצעירים האנגליים ישבו על היאכטה
שלהם בלב־ים, בדרך מקפריסין
ללבנון, וטעמו מן ההרו־אין.
חיל״הים הישראלי
עצר אותם. האם אפשר
להעניש אותם בישראל!

הגרמנית

העולם הזה 2460

הטרגדיה שד
איש־הסרטים

ספינת האהבה
והסמים

זעקה מן הכלא
עציר ישראלי במינכן
חושש לחייו וזועק לעזרה.
אני בחור בן ,24 יושב בבית־הסוהר במינכן...
י היכרתי פה בחור שהיה חשוד ברצח החברה שלו...
אני הבאתי את כל ההוכחות נגרו ...הוא נשפט
למאסר־עולם.
האסירים בבית־הסוהר יודעים שבגללי הוא
נשפט למאסר־עולם. הוא נמצא איתי באותו
בית־סוהר, מאה מטר ממני. מאז שהוא נשפט,
מתעללים בי פה כל האסירים, נותנים לי מכות
ואמרו לי שאם אני לא אכתוב לתובע שאני
שיקרתי (בעדותי) בבית־המישפט ושהוא חף
מפשע, הם ירצחו אותי.
אני לא ישן בלילות, אני נמצא בדיכאון נפשי.
אני לא יודע למי לפנות ...אולי תוכלו לעזור
דויד בר־ששת, בית־הסוהר, מינכן

20 שנה לא הצביע אפילו בוחר ישראלי אחד
לליברלים. השאלה העומדת היום לפני 13
הח״כים חסרי המצביעים

כתב ת ה שער האחורי:

גם כפר־סבא זה רא גן־עדן

ליכדליט למפירה

המדזריס הקבועים:
מיבתבים
זה היה העולם הזה שהיה
קורא יקר בלונים תשקיף במדינה הנדון -קו בר־לב
עלי דפנה -מי מדליף!
יומן אישי -טיול בסיציליה:
שכונת התגקווח בפאלרמו
אנשים -יום הולדת ליצחק ליבני

שידור

שחקנית
נז א
ניסה כשהיא הלכה לראות הצגות, הלכו כולם
ל״כסית״ .הם נדחפו לתיאטרון ו מי רי פ בי אן
נשארה בחוץ. גם בקולנוע. שבו הצליחה,
כבר לא מציעים לה תפקידים- ,כי שם
מחפשים בחורות צעירות עם
ציצים.־ מירי. יותר משלושים
שנה בארץ, עדיין מרגישה
זרה. עולה חדשה בת ארבע.
מה הם אומרים -יוסי שוהם,
אבי ברדוגו, נתן וולוך,
רוני אריאלי, אלי לוי ובני לאלו

זה וגם זה
לילות ישראל -נקניקיה בנוסח

חיפה ויין בסימון ראשון

חלון ראווה

קולנוע -בוארון נגד השמועות

חוק בצד תשבץ הורוסקופ -מזל עקרב הווי אתה והשקל -הוי, הבנקים
רחל מרחלת על כל העולם
תמרורים

זה היה העו&ס ר 1ה שחיה
מכחכים ליבאי אצל זמיר

גליון ״העולם הזה״ שהופיע השבוע לפני 25 שגה
הוכיח, כי העיתון עסק כבר אז, כפי שפירט העורך
באיגרתו לקוראים, בכל הנושאים של החיים באר•;,
מאלף ועת תיו: כך סקר ..העולם הזה־ ,תחת אלף,
אסיפות-בחירות לבנן ת הקרובה (החמישית) ותחת בית, את בריז־יט
באררו, אשר פירטה.. ,השטן שבאשה״ ,הוקרן בתל-אביב, ובך הלאה ובך
הלאה עד שין (שביתת נהגי מוניות־השירות בתל־אביב) ותיו —
תאונת־דרכים קטלנית במבואות דימונה • בשער הגליון: אחד מ־30
הפצועים בתאונה (שבה גם נהרגו תישעה איש) מובל לאמבולנס.

נשיא־המדינה והתת־מקלע
התוו לחמיו ודקירת־הסכין
הדוגמה הבורמאית
לשעה קלה הופנו השבוע מבטי
העם מן המראות המדכדכים של
מערכת הבחירות בבית ושל מיקוש
הידידות עם צרפת, עמוד־התוור של
מדיניות החוץ הישראלית. המאורע
ששבה את תשומת־ליבו של הישראלי
היה ביקור נשיא המדינה, יצחק
בן־צבי, בבורמה.
קבלת־פנים ממלכתית לנשיא
ישראל בכל ארץ שהיא משמחת
תמיד את האזרח. כשנערכים הטקסים
החגיגיים בבירה אסיאתית, יש בכך
משום הישג מדיני חשוב , .דווקא
בשבוע שבו הסביר שגריר הודו
באו״ם, קרישנה מנון, כי כל קשירת
יחסים דיפלומטיים בין ארצו וישראל
רק תפריע לכל הצדדים, היה ערך
כפול ומכופל להוכחה הבורמית, כי
מדינה אסיאתית יכולה לקיים
יחסי־ידידות גם עם ישראל וגם עם
הערבים.
אך בה בשעה שביקורו של הנשיא
הצביע על הישג מדיני חשוב של
מישרד־החוץ הישראלי, הוא הדגיש
את החולשה המהותית של מדיניות
זו. כי הידידות עם בורמה הינה
יוצא־מן־הכלל במערכת יחסי־החוץ
של ישראל. ידידות זו נבנתה על יסוד
אינטרסים משותפים מסויימים בין

שתי הארצות, לא נבעה מתוך קו
עיקבי וברור של ישראל כלפי
אפרו־אסיה ומאבקה לעצמאות, שבו
תופסת בורמה מקום מרכזי.
היה בביקורו של הנשיא נעים־
ההליכות גם רגע שהדגיש את טיבם
של יחסים מיוחדים אלה. היה זה
הרגע שבו הגיש נשיא ישראל את
מתנתו לכורמים 100 :תת״מקלעים
עוזי לצבא הבורמי. ייתכן כי ישראל
צריכה למכור מטוסים ועוזים
לבורמה, אולם מכאן ועד להגשת
נשק כשי אישי מטעם הנשיא מובילה
כברת דרך בלתי־נעימה, אשר אסור
היה לצעוד בה.
נשעים התור אשם
מתיישבי חבל לכיש, יוצאי הרי
האטלס, הם אנשים חמי־מזג. דבר זה
ידוע לכל מי שבא עימם במגע קרוב,
החל במדריכי הסוכנות וכלה באנשי
המישטרה מתחנת קריית־גת. אחרי

<>19ו*״ 9וז

הזה״ 1152
תאריך 28.10.1959 :
קל בלבד. בן־לולו נעצר על־ידי
המישטרה, יואשם רק בתקיפה.
סיבה לרוגז. אולם הקידמה
התרבותית הגיעה בכל זאת למושב
עוצם. כאשר רצה אחד ממדריכי
הסוכנות לנסוע לתחנת־המישטרה
של קריית־גת, לדאוג לשיחרור התוקף
בערבות, היו אלה דווקא המתיישבים
עצמם, שמנעו ממנו לעשות
זאת .״אין דבר ״,אמרו לו ,״שישב
קצת ויתקרר. שיידע שלא עושים
אצלנו מעשים כאלה.״
היתה למתיישבים סיבה טובה
לרוגז. בן־לולו תקף את שכנו בגלל
ריב־שפתיים שהיה לאשתו עם אשת
יפרח, בשעת עמידה בתור ליד תנור־החמין.

טיפשעשרה

הוליווד
הצברית הצעירה והצפצפ׳
נית המדווחת על ההיסטוריה
השוטפת במדור המיב תביס
לריתי. הפעם. על החדשות
האחרונות מבירת־הקרטיס,
:1959
בחיי שזה נכון מה שאמ׳שלי
אומרת שאם הצרות באות אז זה
בצרורות. את שמת לב איזו שנה
בלי מזל זו היתה? אני נורא
שמחה שהיא עברה, אבל הם
מיסכניס, שם בהוליווד, יש להם
עוד כמה תוד־שים עד שזה ייגמר
שם. ראית כבר שנה כזאת? קודם
מת טיירון פאוור, ואחו־כר פאול
דוגלאס אבל הוא לא כל־כך
נורא חשוב. ואחר־כך מאריו
לנצה. קיי קנדל, ועכשיו ארול
פלין, בחיי שהיה לי חבל נורא
כשקראתי את זה בעולם הקולנוע
(שבזעון־קזלנוע שנסגר
בשנות ה־ .)70 בדיוק באמצע
שהתחיל עם הבברלי אדלנד
הזותי אוי באמת אל תגידי שאת
לא •ודעת אפשר להתפוצץ ממך
אני לא יודעת באמת למה אני
מדברת אתך. היא היתה החתיכה
שלו והיא היתה בת 16 והוא בן
.50 ככה זה מודרני עכשיו כי
כתבו ספר כזה ששמו לוליטה
ושם יש מבוגר אחד שאוהב
ילדות אז כבר לא מתביישים.
מה יש, יש באמת בנות בגיל הזה
שיש להן כל הגוף והנשמה של
אשה. הנה תראי אותי.

עורך-הדין ליבאי שולל את
דיוק הידיעה שפורסמה
בנושא טיפולו בעניינו של
ראש עיריית חיפה, אריה
גוראל (העולם הזה .)3.10
אין יסוד לטענה שמר גוראל
מואשם בהוצאת כספים במירמה...
מדובר בכספים שעיריית חיפה הוציאה
על פירסומים וסרטים לפי תוכנית־עבודה
מאושרת ובהתאם לתקציבים
שאושרו בנוהלים מקובלים. בשל קירבת
חלק מהפירסומים ליום־הבחירות,
התעוררה השאלה: האם יש לראות
בפירסומים, או בחלק מהם, תעמולת־בחירות?

ראש־עיריה לא הועמד עדיין
לדין פלילי בישראל משום שפעולות
העיריה. בשנת הבחירות, היו בגדר
תעמולה שסייעה לבחירתו. אף ראש
רשות מקומית לא הועמד לדין על
פירסום חוברת במימון העיריה לסיכום
הישגיה בקאדנציה היוצאת. כאשר
מבקשים לשרש נורמה, שלפיה נהגו
ברשויות המקומיות במשך שנים רבות,
צריר להיות דין אחד וקנה־מידה אחיד
לכל ראשי הרשויות המקומיות,
שפעלו עד אז בהתאם לנורמות שהיו
מקובלות. שבוטלו ושונו.
מר גוראל ביקשני לייצגו כעורו־דין
פרטי, ביחד עם עורד־הדין נפתלי
ליפשיץ מחיפה, עוד בטרם נבחרתי
לכנסת, ואין שום קשר לטיפולי בעניין
ולחברותי בכנסת.
על־פי הנחיות־קבע שהוציא הנשיא
של בית־המישפט העליון, מאיר שמגר,
בכהנו כיועץ המישפטי לממשלה, אין
להגיש כתב־אישום נגד עובדי־ציבור
מסויימים, ובכלל זה ראש ראשות
מקומית. ללא אישורו האישי של
היועץ המישפטי לממשלה. בהנחיות
אלה ניתנה לעובד־הציבור הזכות
לטעון את טענותיו לפני היועץ
המישפטי, בין בעצמו ובין באמצעות
עורך־דינו.
כידוע, על־פי ההגבלות שהוטלו על
עורכי־דין המכהנים כחברי־כנסת,
עליהם לפנות בענייני לקוחותיהם,
כדרר הפעולה׳הנכונה, למישרדו של
היועץ המישפטי לממשלה, משום
שהוא נאמן כחסין מהשפעה פוליטית
או משיקול בלתי־ענייני.
דיר דויד ליבאי, תל־אביב

על ספרים ובקבוקים
הקוראת תנעמי סקרנית

שנים שבה שימש גדין כשגריר
לאירישמי ונודד של רודן פנמה
באותם ימים. הגנרל עומר טוריחוס
חררה, האיש שהחזיר א ת איזור
תעלת פנמה לריבונות פנמית.
בדיוק בפי שהוא ה ב טי ח באשר
עלה לשלטון . :אינני רוצה להיכנס
להיסטוריה אני רוצה להיכנס
לאזור התעלה!״

רמפול הישראלי
תמונה אחת שווה אלף מלים.
כתבתם על הבאריסקר הישראלי,
עמי פדר (העולם הזה .)17.10

פרקליט ליבאי
דין אחד, קנה־מידה אחיד
בתוכן־העניינים הגדרתם אותו כרמ־פול
הישראלי. אפשר להשוות? •
חיים הרמוני, חיפה
• בבקשה, ראה גלופות.

הקצין הפזלד מאירת
רווזב״ליבו של צ׳ארלי שומר
מאילת (רחל המרחלת,
העולם הזה 123.9הזכיר
לקוראה בדיחה פולנית.

ה 1ל 1ע ר 111ח אלישבע מיכאל׳ היתה מלכת־
11111 11\ 1 1 / 1 / 1| /התיאטרון של .1959 היה לה.
לאלישבע, לפי עדות עצמה.. ,קול מזיז ארונות״ ,ולפי עדות אחרים ״35
צמידים על הזרוע הימנית״ .חוץ מזה הספיקה להופיע בתיאטרון
הזירה, בתיאטרון המטאטא ובתיאטרון אוהל. לפני שהגיעה, בגיל
,31 להבימה, לתפקיד הראשי בביקורה של הגברת הזקנה (למעלה).
קטטות ותיגרות־ידיים חלה, לאחרונה,
התקדמות במצב: כיום, כשיש
להם חילוקי־דעות על מים או אדמה,
מסתפקים התושבים בריב־שפתיים.
אך השבוע צעדו מתיישבי לכיש
צעד גדול אחורה. הדבר אירע אחרי
תפילת ערבית, בליל שבת. מתפללי
בית־הכנסת במושב עוצם יצאו מן
הצריף הגדול, פנו איש איש לסוכתו.
גם נסים יפרח ( )29 פנה לסוכתו. אולם
הוא לא הרחיק לכת. את דרר־העפר
חסם שכנו, חביב בן־לולו 33 מה
שקרה אחרי־כן תואר בידי עדי•
הראיה, שחזו בתיגרה מן הצד .״בן־
לולו שאל את יפרח משהו. יפרח דחף
אותו הצידה ואז הניף עליו בן־לולו
את היד ואחר־כך התחילו הוא ואביו
להכות שניהם ביחד את יפרח, שברח
הביתה,״
היד שאותה הניף בן־לולו היתה
מזויינת בסכין. הוא דקר בה את שכנו
פעמים אחדות, בצוואר ובגוף. למזלם
של התוקף והנתקף כאחד, לא
העמיקה הסכין לחדור דרך בגדיו
העבים של יפרח, פצעה אותו באופן

מסוקי השבוע
המישטרה המדעית
• ח״כ חרות ד ד שמשון

יוניצימן :״לכל מדינה בעולם יש
מיפלגת״פועלים משלה, אבל מפא״י
היא מיפלגת־הפועלים היחידה בעולם
שיש לה מדינה משלה!״

• העיתונאי נתן דונביץ:
״למה צריכה המישטרה לחשוב שהיא
מכון וייצמן, כשכל הציוד המדעי
שלה מסתכם במכונת־אמת?״

• מזכיר המיסלגה הסרוג־רסיבית,
יצחק ארצי, על חוג
נשים בוחרות של מפא״י :״זו ברית
חדשה בין לקוחות (תופרת־הצמרת )
לולה בר ופרולטריון הזוהר של(אשת
אבא אבן ) סוזי אבן!״

• ח״ס חירות יוסך שוסמן:
״משה רבנו היה ממוצא ספרדי, ולא
אשכנזי. אחרת היו קוראים לו משה
רבינוביץ!״

רמם ול האנגלי

רמסול הישראלי

אפשר -

-להשוות

לדעת מה היא התפוקה של
סופר שהגיע לגיל .80
אז בישלו בשביל גראהם גרין,
ליום־הולדתו ה־ 100 ,80 אלף בקבוקי
בירה במיבשלת־השיכר המישפחתית
(העולם הזה .)6.10 מעניין מאוד. אבל
גרין הרי לא רק בעל מניות במיבשלת־שיכר,
הוא גם סופר. אולי אפשר לדעת
כמה ספרים הוא בישל?
תמר תנעמי, תל־אביב
• בדיוק 45 זר,אחרון בהם
הי כרת• את הגנרל, הופיע במה
שבועות לפני יוס־הולדתו ה־ 80 של
גרי( .זה ספר אוטו״ביוגראפי
למחצה על התקופה לפני עשר

הצ׳ארלי הזה, שמרגיש עצמו
מומחה בינלאומי לנשים, באמת מגזים
.״אני לא שוביניסט,״ הוא מעיד
על עצמו, ואינו מתבייש להשמיע
את הרפליקה הנהדרת הבאה :״אם
הלכתי עם זונה, זה היה בלי כסף —
נתתי לה הרגשה שהיא בחורה
רגילה:״
רוחב־לב או קמצנות? אינני יודעת,
שישפטו הזונות. לי הוא מזכיר
דווקא בדיחה ישנה על הקצין הפולני
הנפרד מפרוצה .״ומה עם הכסף?״
היא שואלת אותו. והוא, בטון נעלב,
עונה לה :״קצין פולני לעולם אינו
ענת רובין, חיפה
לוקח כסף:״
העולם הזה 2460

ב ל תי ם

סאת דניאלה שמי
אנחנו, הח״כים,
צריכים לשמש

,העולם הזה״ ,שבועון החרשות הישראלי המערכת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־רואר 136
העורך הראשי: אורי אבנרי עורך־מישנה: רוב איתן עורך
תבנית: יופי שנון עורבי כיתוב: ענת ישראלי וגיורא
נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם ביטון
מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל., :העולם הזה״ בע־־מ
הדפסה,. :הדפום החדש״ בע־־מ. תל־אביב הפצה.. :גד״ בע״מ

הגיע הזמן להתחלק בכמה
בעיות, הנוגעות להופעתו של העולם
הזה בעיתות משבר.
לפני כמה ימים העביר אליי קורא
נאמן תלונה :״במשך עשרים שנה, מאז
שהייתי נער, קניתי את העולם הזה
בכל שבוע. אבל עכשיו אני מוחה
בתוקף: כי הגליון נעשה דק יותר,
בעוד שהמחיר עולה. זה מרגיז אותיר
יתכן שביקורת כזאת קיימת גם
בליבך. הבה נדבר על כך גלויות.

בלי מיפלגות ומיליוגדיס קודם כל, העולם הזה חייב
לקיים את עצמו. הוא עשה זאת מהיום
הראשון שבו קיבלתי על עצמי את
עריכתו, לפני 34 שנים וחצי. מעולם
• לא קיבלנו אף אגורה אחת של תמיכה
ממישהו — לא מפטרון עשיר, לא
מחברה כלכלית, לא ממיפלגה.
זהו תנאי בל־יעבור לעיתון חופשי
ולוחם. יש בארץ ביטאונים רבים
המתיימרים להיות כאלה. אך אם
תבדוק היטב, תמצא שמתחבאים מאחוריהם
חברת־ענק כלכלית, מיליונר,
מיפלגה או סיעה, המשתמשים בהם
לצרכיהם, והמונעים את פעולתם
החופשית ברגע הקריטי. רי להזכיר
בהקשר זה את פרשת־לוינסון.
עיתון חופשי הוא מכשיר הממלא
תפקיד ציבורי ראשון־במעלה. אך הוא
חייב להתנהל על בסיס עיסקי. במילים
פשוטות ביותר: ההכנסות שלו חייבות
לכסות את ההוצאות.
ההכנסות של עיתון באות משני
מקורות: מן הקוראים הרוכשים את
הגליונות בקיוסקים או כמנויים,
ומפרסמים המשתמשים בו לפירסום
סחורותיהם ושרותיהם.
העולם הזה אינו יוצא מכלל זה.
בשנים האחרונות באו הכנסותיו שווה־בשווה
משני מקורות אלה.
כפי שהסברתי לא פעם במדור זה,
ככל שמתרבות המודעות בגליון, כן
אתה נהנה מכך. ראשית, מפני שריבוי
ההכנסות ממודעות מאפשר את צימ־צום
ההכנסות ממכירת העותקים —
כלומר, הורדת מחיר הגליון. שנית,
מפני שככל שיש מודעות רבות יותר,
כן אפשר להגדיל את מיספר העמודים
בגליון.
ואכן, כך נהגנו. כאשר היתה גאות
במיספר עמודי המודעות — בעיקבות
אמונתם המוצדקת של המפרסמים כי
העולם הזה הוא מכשיר מצויין
לפירסוס — הגדלנו את מיספר
העמודים בכלל. לא זה בלבד שהמודעות
לא באו על־חשבון העמודים
המוקדשים לחומר מערכתי, אלא
העולם הזה 2460

להיפך — השתמשנו בהכנסות מן
המודעות כרי להגדיל גם את שטח
המערכת.

^ בלי דווח,
ח 1גלי הפסד
מזה כמה חודשים קרה משהו
בארץ. המשבר הכלכלי הרס — זמנית,
אני מקווה — את כל ענף הפירסום.
החברות הגדולות הפסיקו את הפירסום
כמעט כליל. בכל עיתוני ישראל ירד
מיספר המודעות בצורה תלולה.
יש עיתונים מכובדים וחשובים
המפרסמים עכשיו מודעות בחצי־חינם,
ואף בחינם ממש, כדי להעמיד פנים.
אנחנו מסרבים לנקוט שיטת־סרק זו.
עם ירידת כמות המודעות באופן
דראסטי, לא היה מנוס משני אמצעים
לאיזון תקציב השבועון, ונקטנו בהם בו
זמנית. ראשית, צימצמנו את מיספר
העמודים בעיתון. כלומר, הורדנו את
כל העמודים שהיו מוקדשים למודעות
שאינן, לפי שעה. השטח המוקדש
לחומר המערכתי נפגע אך במעט.
שנית, אנחנו מתאימים את מחיר
הגליון באופן שוטף לשיעור האינפלציה.
איננו יכולים להרשות לעצמנו
לפגר. בהשוואה למוצרים אחרים, כגון
כרטיס־קולנוע, המחיר עדיין זול.
פירוש הדבר הוא שאתה, יחד עם
שאר רוכשי הגליון, נושא עכשיו
למעשה בכל הוצאות הייצור של גליון.
כל עוד נמשך המשבר, אין כל מנוס
מכך. אם לא ישאו הקוראים במעמסה
זו, לא יוכל העולם הזה להתקיים
ולמלא את תפקירו. אין מישהו אחר
שישא במעמסה זו.
העולם הזה לא התנהל מעולם
כעסק. שתכליתו היא להכניס רווחים
לבעליו. בעלי העיתון הם עורכיו.
קבענו מן הרגע הראשון שחברת
העולם הזה בע־מ לא תחלק רווחים,
וכי כל רווח תיפעולי יוכנס בחזרה
לעיתון, לשיפור רמתו. משום־כך גם
אין העיתון יכול לשאת בהפסדים. הוא
חייב לשאת את עצמו.
אני מקווה שתיתן את אמונך
במינהלת השבועון, כשם שאתה נותן
את אמונו במערכת שלו. כל עליה
במחיר היא חיונית — אחרת לא היינו
מחליטים עליה.
אני מקווה שמשק־המדינה יחלים,
שענף הפירסום יתאושש ושיהיה ניתן
אז למתן את עליית המחיר ולהגדיל
שוב את מיספר העמודים. עד אז ניאבק
כמיטב יכולתנו, ובכוחות משותפים,
כדי לאפשר להעולם הזה למלא את
תפקידו, בלי מורא ובלי משוא־פנים.

לחץ על נחמקין
שר-החקלאות, אריק נחמקין, עומד להחליף! את
כל מינויו של קודמו, פסח גרופר,
במועצות־היצור השונות של המישרד.
נחמקין כינס את המועמדים להדחה והסביר, שאנשיו
בתנועת־המושבים לוחצים עליו לבצע במהירות את
ההדחות ולתת להם תפקידים.

ת! 1ן ק 7ך
כר מינויי שר1ן
השר אריאל שרון עומד להציע הצעה מהפכנית
לשניים מראשי מחנהו של דוי -לוי.
שרון מבקש לתת לח״כ מיכה ר״יסר את תפקיד
סגן שר התעשיה והמיסחר, ואילו לאיש־העסקים
דויד מור את תפקיד מנכ״ל המישרד.
בשבועות האחרונים משתדל שרון לתת טיפול
מיוחד לאנשי לוי ולמצוא להם כל מישרה
אפשרית במישרדו, אפילו על־השבון אנשיו
שלו.
רייסר, שביקש להיות סגנו של לוי, נדחה, ואילו
מור מעוניין בתפקיד ממשלתי בכיר.
השמועה על ההצעות הצפויות של שרון יצרו
מהומה של ממש ב״בית ז׳בוטינסקי׳׳.

יעקובי למיחקפה
שר הכלכלה גד יעקובי יתבטא בקרוב נגד
ראש־הממשלה עצמו. המס -המרכזי בדיברי
יעקובי יהיה, שבתקופה של הכרעות כלכליות
קשות חייב בעל התפקיד הבכיר להיות כלכלן
בהשכלתו, ולא פוליטיקאי.
יעקובי הוא מוסמך לכלכלה וכלכלן במיקצועו.

מתוכננים לחעידה
מרכז חרות, שייתכנס ביום החמישי הבא, יחליט על מועד
הוועידה הבאה של התנועה.

בעד קיומה של ועידה בהקדם האפשרי, כבר
באביב הקרוב, לוחצים הן אנשיו של יצחק
שמיר והן אנשיו של דויד לוי. הם טוענים, שעד
אז לא יצליח השר אריאל שרון להתארגן, כדי
להביא למרכז הבא כוח שיכריע בהצבעות.
אך ייתכן שמחנה לוי יתפשר — או עם שמיר או עם שרון
— כדי להבטיח שהאחראי על כינוס הוועידה יהיה ח״כ
מיכה רייסר, מאנשי לוי, שהוא יושב־ראש אגף־האירגון,
ומועמד טיבעי לתפקיד רב־העוצמה.

שני מישרדי־דתחז
שרים מהמערך והליכוד בודקים ברצינות
אם ניתן חוקית להקים שני מישרדי-
דתות, אשכנזי וספרדי, כדי לפצות הן את
המפד״ל והן את ש״ם, המעוניינות בתיק.
הם גורסים, שאם חוק הרבנות מכיר
בחלוקה זו ניתן אולי ליישמה גם במישור
המיניסטריאלי ובכך למנוע משבר קואליציוני
קרוב.

גם פרס נגד ל1י
המערכה נגד דויד לוי בתוך תנועת החרות
זכתה השבוע לחיזוק ממקור מפתיע. אנשי
שימעון פרם הדליפו השבוע מידע פנימי,
שנועד לפגוע בשר הבינוי והשיכון.

במי תומך פרס?
שני המועמדים הרציניים לתפקיד מזכ״ל
מיפלגת־העבודה מתחרים על תמיכתו של
שימעון פרס.
מיכה חריש הפיץ שמועה, שהתבררה כנכונה,
כי פרס תומך בו. עוזי ברעם הנזעם תבע
הכחשה, אך אחד מדוברי המיפלגה, אימיק לוי,
גנז את ההכחשה במגירה, לפי הוראות פרם.

אלדורטי ל״שימן
שבדי״

מתכונן להדיח את דניאל נחמני. יושב־ראש האיגוד, הח״כ
לשעבר צבי רנר. הקים ועדת מעקב לפעילות האיגוד
בהסתדרות. בראשה עומד מזכיר עיריית תל־אביב, שמואל
לוי, שאותו מייעד רנר במקומו של נחמני.

צ 1ר מפלרטט
שר העליה והקליטה, יעקב צור, ממחנהו של
יצחק רבין, מקיים יחסים הדוקים עם המחנה
השני, מחנהו של שימעון פרם, למורת רוחם של
אנשי פורום רבין, הרואים בכך פגיעה במעמדו
של שר-הביטחון.

עסקן־העבודה ממגדל העמק, צבי אלדורטי, הוא
המועמד המועדן! על צמרת ההסתדרות לתפקיד
מנכ׳׳ל ״שיכון עובדים״.

תיסגר ״האגודה
לקידום התיירות״

אדרי חושש מאלדורטי, הבקי מאוד בתחום•
השיכון, ועושה כל מאמץ כדי לסכל את המינוי.

אחד הפרוייקטים היוקרתיים של שר-התיירות,
אברהם(״אברש׳ה״) שריר ,״האגודה לקידום
התיירות״ ,ייסגר.

התפקיד התפנה אחרי שח״כ רפי אדרי נאלץ לעזוב אותו
בגלל ״כפל תפקידים״ .כפיצוי הוא מונה לתפקיד
יושב־ראש מועצת־המנהלים של שיכון עובדים.

חקירה במכבי
תל־אביב
אגך־החקירות של מס־ההכנסה ממקד
את חקירתו בנעשה מאחורי-הקלעים בספורט,
במתרחש בקבוצת הכדורגל מכבי
תל-אביב. שילטונות-המס עסוקים עתה
באיסוך חומר רב על חשדות ששחקנים
בקבוצה קיבלו שכר שלא דווח כדין, או
שווי־שכר בצורת נכסי דלא-ניידי.
החקירה מתקשרת גם לכמה אישים,
שאינם ספורטאים, המקורבים לקבוצה.
חקירה זו היא חלק מבדיקת שטח לגבי
קבוצות כדורגל אחרות בליגה הלאומית.

שזר חדש ל מי
פעיל-הסטודנטים התל-אביבי מחרות, גיל
סמסונוב, עשוי להתמנות בקרוב לעוזרו של שר
הבינוי-והשיכוז, דויד לוי, במקומו של עוזר
אחר, עמום לבל, שפרש ופנה לעסקים פרטיים.
ללוי יש כרגע עוזר אחד בלבד, אבנר סרוסי, ונראה שבין
השר ועוזרו עבר באחרונה חתול שחור.

מתיחות בסוכנות
יושב-ראש הנהלת הסוסנות היהודית, אריה
דולציין, איננו מרוצה מעבודתו של חיים אהרון,
ראש מחלקת העליה, ומהישגיו.
דולצ׳ין, מהחטיבה הליברלית בליכוד, אינו מתכוון לשתוק,
והוא מכין מיתקפה נגד אהרון, חבר מרכז תנועת החרות.
לדעת דולצ׳ין, נכשל אהרון בתפקידו, ומיספרם הזעום של
העולים, בעיקר מדרום־אמריקה, שבה התמחה אהרון,
כשגריר בקולומביה, הוא ההוכחה לכך.

נחמני ושמאי י1חלפו?
אין סל ביטחון שראשי-הליכוד הנובחיים
בהסתדרות ינהיגו את האופוזיציה בבחירות
הקרובות.
בסיעת תכלת־לבן יש שמועות עקשניות שדויד לוי נפגע
מכך שמקורבו, יעקב שמאי, נתן להבין שהוא לא יוותר
ללוי על כיסאו. אנשי לוי יבקשו להדיח את שמאי ולהביא
במקומו עסקן־פועלים אחר.
המרכיב השני של הליכוד, איגוד העוברים הליברליים,

יצוא סוסי־הרבעה למירוצים מיפעל חדש, שבו שותף! קיבוץ רמות־מנשה,
ייצא בקרוב סוס הרבעה לארצות־הברית.
צאצאיו יהיו סוסי־מירוץ גיזעיים.
אביו •טל הסום שיישלח, מרביע כיום
בארצות-הברית. בעליו גובים 80 אלף!
דולר לכל הרבעה.

במישרד־התיירות נשאלת בקול־רם השאלה, אם חיסול
האגודה ימנע התעוררות שאלות מביכות אודותיה בעתיד
הקרוב.

ועדת־העורבים
בהילון־־גבוה
ועדת־העורכים נכנסה באחרונה להילוך גבוה,
ורק באחרונה נפגשה עם הצמרת הפוליטית
החדשה. בגלל גילם של מרבית הנוכחים
בישיבות, זוכה ועדת העורכים לכינוי ״מועצת
בית־האבות של העיתונות״.

יועץ אירגתי דפרס
ראש-הממשלה, שימעון פרם, מרחיב
את לייטכתו. בקרוב הוא ימנה שני עוזרים
אישיים חדשים: יועץ לענייני העם היהודי
ומארגן סיורים ואירועים.

אחי! של מוטל ה לדין
היועץ המישפטי לממשלה, הפרופסור יצחק
זמיר, דחה את בקשתו של עורך־הדין שמואל
שפיגלר, אחיו של מאמן הכדורגל של הפועל
תל־אביב, מוטליה שפיגלר, לעיכוב הליכים
מישפטיים נגדו.
שפיגלר מואשם בכך כי קשר קשר ביחד עם עורר־הדין
עמיחי סגל, והתעשיין אברהם ויזל, לרמות את הקבלן
הרחובותי אליהו גיבור, לשעבר עד־המדינה נגד שמואל
רכטמן.
השלושה ניפחו תשלום חוב של מיפעל ישראדולס, שהיה
חייב כסף לסניף של הבנק הבינלאומי בנתניה. התביעה
טוענת, שגיבור היה צריך לשלם לבנק רק מחצית מסכום
בן 350 אלף שקל שהוא חוייב לשלם.
שפיגלר הוא פרקליט הבנק. סגל כבר נדון לשישה חורשי
מאסר על חלקו בתרמית נגד גיבור.

חילופי ברדיו
תד־אביב
מנהלת מחלקת החדשות ברדיו תל־אביב, שרה
פרנקל, עשויה לפרוש מתפקידה אחרי שישה
חודשי ניסיון.
המועמד בעל הסיכויים הגדוליפביותר לרשת
אותה הוא איש הרדיו דויד(״דודי״) מרגלית,
עורך ״הטור השבועי״.
אחיו הוא כתב הארץ, רן מרגלית.

מהכלא דניו־יורק
אלי קראוס, לשעבר יושב־ראש אגודת־הסטודנטים התל־אביבית
שפורקה, אשר נידון לשתי שנות מאסר על סידרת
עבירות מירמה ושחיתות שביצע באוניברסיטה, עזב את
הארץ אחרי שהשתחרר מהכלא. הוא שוהה עתה בניו־יורק.
באותה עיר נמצא אחר מעמיתיו של קראוס, ששמו הועלה
בזמנו במישפט׳ — ישי(״החתול במגפים״) אמיר. השניים
היו עסקני סטודנטים של תנועת החרות.

במדינה
העם
סס 600

הממשלה
ראצ׳ ר צ׳ י ל

הממשלה משותקת,
השרים מברברים,
הלגגיגים יורימ
והחיילים גהרגים
מאיר אבני, מזכיר קיבוץ שמיר,
אינו נואם גדול. איו לו קול עמוק כמו
שימעון פרס, אין לו ח־ן־״דיבור איטית
כמו יצחק רביו, אין לו מימדי-גוף
מגודלים כמו אריאל שרון.
אבל השבוע הידהר קולו בכל בית
בישראל .״לבנון היא ארץ אוכלת
בניה!׳ קרא בקולו הדק ,״אין יום שאין
בו הרוג! לשם מה לשבת שם?״
הוא עמד ליד קיברו הרענן של אלון
צור, ההרוג הישראלי מס׳ 600 של
מילחמת־לבנון.
אלון בן וד 30 היה ההרוג הטיפוסי
של המילחמה: גבר ישראלי מושרש,
משופם, חובב ״מחול, שהכיר צעירה
בשם ניבה בלהקת־ריקודים ונשא
אותה לפני חודש לאשה.
הוא שנא את המילחמד. אך כשנקרא
לשרות, סידר את ענייניו והלך.
הוא לא שכח לבקש שאם ייהרג, ייקבר
בקיבוץ ליד חברו, שנספה לפני כמה
חודשים.
למות למען שרון. בשעה ש־שונא־המילחמה
אלון צור הובא לקבורה,
היה מחולל-המילחמה, אריאל
שרון, עסוק בהקמת שע-וריות למען
המשך השהיה(של אחרים) בלבנון.
הוא מתח ביקורת רועשת על נכונות
הממשלה למסור שטחים בלבנון
לידי יוניפי״ל. בצורה צינית השתמש
בעניין זה כדי לקעקע את מעמדו של
יצחק שמיר במיפלגת־חרות. שמיר
מיהר להצטרף לדעתו של שרון ולחזור
עליה כתוכי.
בשביל מה מת אלון צור? התשובה
היתה מונחת בכיסו של אריאל שרון:
הוא מת כדי לאפשר לשרון לגבור על
שמיר, לקבל לידיו את המיפלגה
ולהגיע — אולי — לשילטון.
יומיים לפני כן שהה שרון בחברון,
שם יסד קואליציה של הימין הקיצוני
— החל במאיר כהנא ומשה לוינגר
וכלה בחיים דרוקמן ואליעזר ולדמן
(ראה עמודי .)19 - 18
אם מותו של הקורבן הישראלי מס׳
600 של מילחמתו הטריד אותו, הוא לא
הראה שום סימן לכר.
מולך כנעני. אך דבריו של מאיר
אבני, שהוא בעצמו אב שכול, בהלוויית
אלון צור, לא היו מכוונים רק אל שרון.
הוא קרא לעבר ראשי מיפלגת־העבודה
:״פרס ורבין, רבין ופרס —
אתם הבטחתם לנו לצאת מלבנון!״
זוהי הבטחה טריה, אך מימושה
נראה השבוע רחוק יותר מאשר אי־פעם.
הממשלה ״לא הספיקה״ לדון
בנושא עד הסוף. מתגלגלות בה
תוכניות שונות ״להבטיח את הגבול
הצפוני״ — וכל תוכנית היתה פחות
מעשית מרעותה. הממשלה דרשה
להשאיר את מרבית השטח בדרום־
לבנון בידי ״צבא לבנון הדרומית״ —
אך איש בעולם ובלבנון לא היה מוכן
להסכים לכך. היא דיברה על כוח-
האו״ם(יוניפי״ל) — אך זהו כוח מדולדל,
ללא סמכות אמיתית.
האמת הפשוטה היא שאין שום
תוכנית מעשית זולת זו שהשמיע מאיר
אבני, איש קיבוץ־הספר הוותיק: לצאת
מייד, בלי תנאים, ולהגן על ישראל
מתוך גבולות ישראל .״אנחנו נשמור
על הבית ועל הגבול!״ אמר אבני —
וזאת היתה התוכנית המעשית היחידה.
פרס ורבין אינם מסוגלים לקבלה,
כי בממשלתם יושב אריאל שרון, והכל
פוחדים מפניו. על מיזבח המולך
הכנעני הזה מוקרבים הבנים.
העולם הזה 2460

לא בן־גוריח
דס, יזע. דמעות
והרבה־הרבה מילים.
זה היה כמעט פאתטי
זה היה כמעט פאתטי.
שימעון פרס ניסה. הוא הכין נאום
בנוסח וינסטון צ״רצ׳יל. הוא חיקה את
דויד בן־גוריון, והשמיט כמוהו את
המילה ״את״ .ובסך־הכל זה היה אפס.
פרס אינו צ׳רצ׳יל, וגם לא בן־גוריון.
בעמדו ליד דוכן הנואמים של הכנסת,
הוא לא העלה דמעות של התרגשות
בעיני שומעיו, לא הרעיד את אמות
הסיפים.
בסך הכל נשמעו דבריו כקאטאלוג
של כל הדברים הטובים שבעולם —
החל בחידוש הצמיחה והמילחמה באינפלציה
וכלה ביציאה מלבנון (ראה
לעיל).
למרבה הצער, ידעו כל שומעיו —
בכנסת ובארץ — כי אלה אינן אלא
מישאלות חסודות. לא עמדה מאחוריהן
שום תוכנית ממשית, לא כלכלית ולא
מדינית.
לקצץ — אבל ...גם בתום 40
יום לכהונת ממשלת־חירום זו, שקמה
כדי להוציא את צה״ל מהבוץ בלבנון
ולהציל את המשק, לא היה בידיה רבר
מלבד רעיונות מקוטעים, שלא הצטרפו
לשום תפיסה כוללת או תוכנית
ממשית.
ולא במיקרה. הממשלה לא היתה
מסוגלת כלל להגיע לתוכנית ממשית.
עצם הרכבה מנע זאת.
מילות־המפתח בדבריו של פרס
נגעו לקיצוץ שבוצע, כביכול, בתק־ציב־הממשלה.
ל־ 50 היועצים הכלכליים
של הממשלה יש 50 תוכניות. אך
על רבר אחד יש הסכמה גמורה בין
כולם: יש לקצץ באופן דראסטי את
תקציב־הממשלה.
מחצית תקציב הממשלה (מלבד
תשלום החובות) מוקדש לביטחון. לכן
כל צעד אמיתי להצלת המשק מוכרח
להתחיל בקיצוץ ממשי של הוצאות־הביטחון,
המגיעות, לפי הערכה מוסמכת
אך לא־רשמית, לשיבעה מיליארד
דולר.
כמה קוצץ באמת? פרס הזכיר את
הסכום המגוחך של 300 מיליון׳דולר.
אך גם סכום זה אינו אמת. בסך הכל
קוצץ השנה סכום של 70 מיליון דולר
— אם בכלל!
החגורה של הרזים. כדי לקצץ
לפחות מיליארד דולר מתקציב ה־

פלאטו־שרון בכניסה למישטרת בית־־דגון בדרך לריצוי העונש
זהו השער ח״כים יבואו בו
ביטחון דרושה רפורמה יסודית של
מערכת״הביטחון — ולכך מתנגד
יצחק רבץ. מעבר לזה דרושה תמורה
יסודית בתפיסה המדינית, שתאפשר
קביעת יעדים שונים לצה׳ל — ולכך
מתנגדים אריאל שרון וגרוריו, יצחק
שמיר ודויד לוי.
גם הדיבורים על ״מילחמה בהון
השחור״ ,״חלוקה צודקת של העול״
ושאר מליצות יפות, לא היו אלא
מישאלות חסודות. כל אדם בארץ יודע
ששום דבר אינו עומד מאחוריהן.
בסופו של דבר נותרה רק ״תוכנית״
אחת :״להדק את החגורה״ של השכירים.
ולא של השכירים השמנים, שיש
להם כוח להתנגד, אלא לשכירים הרזים,
נטולי־הכוח.
זהו הדבר היחידי שנעשה ושייעשה.
אך זה לא ישנה את מצב המשק.
מיפלגות מחיר הכיסא
לדוג את הקול
זה לא בזול
כדי שעזר וייצמן יישב בכנסת
הוצאו, נוסף לכל, גם 221 אלף דולר על
פירסום בעיתונות הישראלית: כדי
שבנימין (״פואד״) בן־אליעזר ייבחר
כח׳כ הוצאו, באותו האופן 221 ,אלף

דווקא הורביץ. להערכת סולן,
הוציאו הרשימות שהתמודדו בבחירות
לכנסת קצת יותר מ־ 12 מיליון דולר
על מסעות־הפירסום שלהן(בטלוויזיה,
ברדיו, בעיתונות ובכתות) .רבע עד
שליש מסכום זה הוצא עבור פירסום
120 אלף אינצ׳ים• (ליתר דיוק:
)119,014 בעיתונות.
את חלק־הארי של האינצ׳ים האלה
פירסם המערך ( 31,870 אינץ׳) .אבל
אחריו לא בא הליכוד, כפי שאפשר הלה
לצפות, אלא יחד, שפירסמה לא פחות
מ־ 19,87 7אינץ׳ (בעשרה אחוז יותר
מאשר הליכוד, שהסתפק ב־18,097
אינץ׳).
התוצאה: המערך שילם תמורת כל
*איגד, קיצורו של המונח אינץ׳ על
טור, מקובל כמונח ליחידת-
פירסום. זהו שטח שגובהו 25
מילימטר ורוחבו כרוחב הטור
בעיתון.

הכנסת

רולר גם כן, ואף עבור שלמה עמר
הושקע הסכום הזה — 221 אלף דולר.
את העובדה הזאת, שיחד הוציא
663 אלף דולר על פירסום בעיתונות
במשך . 100 ימי תעמולת־הבחירות,
שקדמו ל־ 23 ביולי, גילה השבוע יעקב
סולן בעבודת־מחקר יסודית, שאותה
פירסם בירחון איגוד־המפרסמים,
אותות.

ח״כ 23 אלף דולר פירסום בעיתונות,
והליכוד 16 אלף בלבד.
בזול ביותר עשתה זאת הרשימה
המתקדמת לשלום 15 :אלף דולר
לחבר־כנסת.
ומי הח׳כ הבא בתור ביוקר בחירתו
(לפחות מבחינת ההוצאה על הפירסום
בעיתונות)? דווקא ייגאל (״אין לי!״)
הורביץ, שהשקיע 145 אלף דולר
בפירסום בעיתונות.
דווקא ..מעריב״ .גילוי מעניין
נוסף של סולן: למרות שמקובל על
הכל כי תפוצת ידיעות אחרונות
(כמעט 190 אלף ביום חול, לפי דוח
ביקורת תפוצה שנערכה לאחרונה)
עולה על זאת של מעריב, זכה מעריב
בנתח פירסום גדול יותר, כמעט מכל
הרשימות, מאשר ידיעות.
נראה שהרשימות יצאו מן ההנחה כי
הפוטנציאל הגדול יותר של קולות
צפים, שאותם ביקשו כולן לדוג, מצוי
בין קוראי מעריב.
דווקא בית־דגון. היה זה אך
מיקרה שבשבוע שלו אפשר היה לקבל
תמונה ממחיר דיג הקולות הגדול, החל
דייג־קולות אחר, י שמואל פלאטה
שרון, לרצות את עונשו, על כך שהוא
לא הסתפק באמצעי״פירסום־שיכנוע
מקובלים.
הוא החל לרצות את עונשו
במישטרת בית־דגון, מקום שכמעט
לפני שנה בדיוק אירח ח״כ אחר, בעוון
מעשה אחר, אהרון אבו־חצירא.

ד״ו־ שלמה
ומיסטר הידד

הילל התחנן לפני הרשימה
המתקדמת שתתמוך בו —
והשבוע תקע מבין בגבה

בפינה

רק לפני שבועות אחדים עשה
יו״ר־הכנסת החדש, שלמה הילל,
מאמץ עצום לשכנע את סיעת
הרשימה המתקדמת לשלום לתמוך
במועמדותו.
החלטתם של הח״כים מוחמר
מיעארי ומתי פלד לא היתה קלה, בשל
מעורבותו של הילל, כשר־המישטרה,
בדיכוי העקוב־מדם של הפגנות יום
האדמה ב־ .1976 העובדה שהמועמד
הנגדי היה כהניסט מובהק, ח״כ מאיר
כהן־אבידב, סייעה להילל.
מועמד המערך לא הסתפק אז
בהימנעות. חיזורו הסוער אחרי הרשימה
המתקדמת הביא להסכם
חסר־תקדים בין רשימה זו ובין המערך,
שבו התחייבו אנשי מיפלגת־העבודה
למנוע את החרמת הרשימה המתק־
(המשך בעמוד )14

המשחק החדש מתחיל!
למקומות. היכון. גרד!

׳ חכעלר 0 .י ׳ 0

רא לנרד

זוהי מ שימה לאומית עליונה: לחסל את הסאדיזס במי שטרהו
קודם כל יש לטהר את המישטרה מכל אדם שעזר ליצור את
המצב הזה, או שהשלים עימו מתוך ציניות, אי־שפיות מוסרית,
אדישות ולא־איכפתיות. אין לאדם כזה מקום במישטרה.

פירוש הדבר שיש לסלק חלק גדול מצמרת ה־מישטרה,
ולהביא אליה אגשים חדשים לגמרי, בעלי
רמה אנושית ומיקצועית אחרת.

ן* יצד נמצאו בגרמניה מאות אלפי בני־אדם, שהיו מוכנים
להלקות, להתעלל, לענות, להרוג ולהפעיל את כל שיטות־הזוועה
אשר מוח סאדיסטי יכול להמציאן?
אחד מראשוני הפרשנים של התופעה הנאצית, קונראד היידן,
הדגים זאת בהצעה של ניסוי:
הכניסו מאה אנשים רגילים לחצר והגידו להם להרביץ לקורבן
מסויים. תחילה יעשו זאת רק שניים־שלושה. אחר־כך יצטרפו
רביעי, חמישי ושישי.

בסופו של דבר יעשו זאת כולם, מלבד אחד או
שניים.
זהו הטבע האנושי.

לי זה מסביר מה קרה למישטרת־ישראל.

^ נחנו קוראים עכשיו מדי יום בעיתונים סיפורים על
התעללות של שוטרים באזרחים.
מישהו הלך ברחוב והעיר הערה כלשהי על דרך־הנהיגה של
נהג בלבוש אזרחי. הנהג עצר, ירד ועצר את האזרח. הסתבר שהוא
שוטר. הוא היכה אותו מכות־רצח במקום, בדרך לתחנה ובתא־המעצר,
כשחבריו עוזרים לו.
כמה נערים, בני־טובים, נחשדו על־ידי שוטרים באילת בהפצת
.סמים. הם נעצרו, הוכו והובלו לתחנה. לפני החקירה, בשעת
-החקירה ואחריה היכו אותם מכות־רצח.

במציאות של ישראל, אין זה קל. אך בכך ייבחן השר החדש.
את עצמם שאין זה נוגע להם. מה פיתאום? המישטרה מרביצה
בשכונת־התיקווה ובוואדי־סאליב, לא באיזורים מהוגנים.

זוהי טעות מרה.

מתרבים והולכים עתה סיפורים על שוטרים המרביצים
לאזרחים המתחככים איתם בכל צורה שהיא — בקטטה של
נהגים, בעת חיפוש, בעיקבות מעשה־קונדס של נערים.

במו סרטן בגוף, אי־אפשר לעצור את הברוטא־ליזציה
של המישטרה, אחרי שזו אחזה באיבר אחד.
היא תגיע לבל מקום.
אדם הקורא עתה שורות אלה, בשלוות ביתו, יכול להיתקל
בכך מחר ברחוב, אם ייתקל, לגמרי במיקרה, במצב שבו הוא עלול
להסתבך עם שוטרים.

זה יכול לקרות לכל אדם, בכל מקום. ואז, בן רגע,
ייחרב עליו עולמו.

ך* שלבה חמורה עוד יותר נוגעת לעצם קיומה של ישראל
( 1כמדינת־חוק.
לעיתים קרובות, כשאני קורא על שופטים הגוזרים את דינו

הכאת עצירים היא פשע שיש עימו קלון. קשה להעלות על
הדעת אדם בזוי יותר, שפל יותר ומאוס יותר מאשר שוטר המנצל
את כוחו כדי להתעלל בארם חסר־ישע וחסר־מגן לחלוטין.

בתאי־המעצר שבתחנות־המישטרה זה הפך, כנראה, לשיטת־קבע.
כמה שוטרים נכנסים לתא ומתעללים בעצירים, שהם —
על פי העיקרון המישפטי הנהוג בארץ — חפים־מפשע עד
שהורשעו בדין.
עבריינים פליליים יהודיים, המועמדים לדין על־פי הודאותיהם
במישטרה, טוענים עתה כמעט בכל מיקרה שההודאה נסחטה מהם
בשיטות אלימות. כבר היו מיקרים שבהם זוכו מואשמים־ברצח,
אחרי שהודו במעשה, כשהוכיחו כי הודו כתוצאה מעינויים.
לגבי ערבים המצב חמור, כמובן, פי כמה וכמה. ערבים
העובדים והישנים בתל־אביב מספרים סיפורים ללא־ספור על
מיקרים שבהם נתקלו בערב בבלשים, שהיכו אותם ושיחררו אותם
לאחר־מכן. ערבים החשודים בעבירות — בצדק או שלא בצדק
— מספרים כולם, כמעט בלי יוצא מן־הכלל, שהוכו קשות
בתחנה. בשטחים הכבושים מתהלכים עכשיו רבבות צעירים
שנעצרו בעקבות הפגנות, נחקרו והוכו קשות. רבים מהם עונו
בשיטות חמורות עור יותר. שם זה כבר נחשב כדבר מובן־מאליו,
ואין כמעט צעיר ערבי אחד בעל״הכרה בגדה שאינו מתפאר
בנסיון כזה.

אין שום מקום לשיפוט .,מישמעתי׳ לגבי פשע
כזה.

ך* יבט אחר נוגע לבתי־המישפט.
1 1אם החוקרים אינם סאריסטים סתם, הם פועלים לשם קידום
עצמי. הם רוצים לסחוט בכל מחיר הודאה. כדי להוכיח שהם
חוקרים טובים. ההוכחה היא בהרשעת הנאשם. יש לכך תרופה
פשוטה מאוד. והיא תלויה בשופטים.

אם יתחילו השופטים לזרוק החוצה כל אישום,
ברגע שמתעורר חשד סביר שהוא מבוסם על הודאה
שנגבתה בכוח, תאבד שיטת־חקירה זו את קיסמה
לגבי החוקרים.
כך נהוג באמריקה. אני תמה — יותר מזה, אני חרד וזועם —
על כך שיש בישראל שופטים שאינם נוהגים כך.
במיסגרת של מאמץ גדול לביעור הנגע, דרושה גישה כזאת
מצד השופטים.

אחרי זה יוכלו כמה וכמה מהם לישון בלילות

בשלווה רבה יותר.

אם לא היו חברי־מחתרת לפני שזה קרה להם, הם
מיהרו להצטרף לאחר מכן.

כי אין עוד שום ספק לגבי העובדה המכרעת:
מישטרת־ישראל משתמשת עתה באורח־קבע בשיטות
של אלימות, מכות ועינויים — הן כשיטת־חקירה
והן כטיפול שיגרתי במי שנופל לידיה.
מישטרה כזאת מוכרחה למשוך אל שורותיה מיספר גובר
והולך של סאדיסטים, תוך דחיקת רגליהם של אנשים עדיני״נפש,
והשחתה גוברת של אנשים נורמליים.

יש סלקציה טיבעית, המבטיחה קידום לגרועים.

איני יודע איך נוצר מצב כזה.
יש שוטרים הטוענים שזה בא בעיקבות הכיבוש. בשטחים
הכבושים נהגה המישטרה (ועל אחת כמה וכמה מישמר־הגבול,
וגם זרועות ביטחון אחרים) תמיד בשיטה של מכות ועינויים.
מכיוון שהערבים שם נחשבים בעיני השוטרים כתת־אדם, זה
מובן־מאליו. שוטר שהתרגל לשיטות נוחות אלה — להכות אדם
עד שיאמר ״מודה אני״ — אינו משתנה לפתע כאשר הוא מועבר
כמה קילומטרים מערבה, אל הצד הזה של הקו הירוק. כך הושחתה
המישטרה כולה.
יש הסבורים כי הסבר זה פשטני מדי, ושהברוטאליזציה של
מישטרת־ישראל היא חלק מתהליך העובר על החברה הישראלית
כולה. כל מרינה זוכה במישטרה שהיא ראויה לה.

כך או אחרת, בישראל של 1984 זהו מצב עובדתי.
שיטות המישטרה אינן שונות משיטות העולם
התחתון, שהיא אמורה להילחם בו. זרועות־הביטחון
אינן נופלות באכזריותן מן ״המחבלים״ ,ואולי אף

עיל ות ע17 יהם•
^ ש לכך כמה השלכות, שיש לראותן בעין פקוחה.
קודם כל, זוהי סבנה לכל אדם בישראל.
אזרחים שלווים בצפון תל־אביב ועל הכרמל יכולים להשלות

הרוב המכריע של קורבנות־ההתעללות אינם מעזים כלל
להתלונן, בידעם כי השוטרים ירדפו אותם ויתעללו בהם בפעם
הבאה פי כמה וכמה.
המעטים המרהיבים בנפשם עוז להתלונן מתחרטים על כך,
כאשר מסתבר להם מה קורה אחר־כך:
הסאדיסטיס מועמדים לדין ״מישמעתי״ פנימי. כלומר, שוטרים
שופטים שוטרים.
לעיתים קרובות הם מזוכים מחוסר־הוכחות. איך אפשר להוכיח
שכמה שוטרים התנפלו על עציר בתא־המעצר והיכוהו עד עילפון?
מי יעיר?
במיקרים המעטים שבהם מורשעים שוטרים, מטילים עליהם
קנסות מגוחכים, וכמיקרים נדירים עוד יותר מעצר־על־תנאי.
פסקי־דין כאלה מתקבלים על־ידי השוטרים, בצדק, בחיוך. זהו
עידוד להמשך הדרך הזאת, בתוספת קריצת־עין האומרת ״אל
תיתפסו!״

יש רק דרך אחת לתיקון: העמדת השוטרים האלה
לדין בבית־מישפט רגיל, ושליחתם לעונשי־מאסר
אמיתיים, בבתי־הסוהר הרגילים. למען יראו וייראו.

לפני שנים היו מתפרסמים סיפורים כאלה אחד
לכמה חודשים. עכשיו זהו אירוע יומיומי. מתקבל
הרושם כי כל מי שנתקל עתה במישטרה, בעניין
כלשהו, מסתכן בקבלת מכות.

^ תכן שתיאור זה עושה עוול לשוטרים רבים וטובים,
שאינם סאדיסטים ואינם פועלים באלימות.
אם כן, גם הם קורבנות המצב שנוצר.

^ פקיד חשוב במערכת־הטיהור שייר לשיפוט.
* 1אף אחד ממעשי״הזוועה שתיארתי לא היה
אפשרי לו לא ידעו כל השוטרים, על סמד הנסיון, שגם
אם ייתפסו לא יאונה להם כל רע.

שר־המי שטרה: איד

הםי שנים ב לי לו ת!

של פלוני ואלמוני על פי הודאתו, אני תמה עליהם. כל שופט
במדינה יודע, בסתר ליבו, שמה שכתוב כאן הוא אמת.

איך יכול שופט לכתוב פסק־דין, מבלי שתרעד ידו?
במאות מישפטי־זוטא מקבלים השופטים הוראות, אחרי
שהנאשמים טוענים שהן נסחטו מהם בכוח. הם אומרים: אחרי
שנשברנו בעינויים, או אף באיום בעינויים, היינו מוכנים להודות
בכל דבר. לחתום על כל דבר, לכתוב כל דבר לפי הכתבת
החוקרים, לשחזר כל דבר לעיני המצלמה לפי הנחיית הקצינים.
ובכל זאת מקבלים השופטים את ההודאות, וגוזרים דין על
פיהן. ורק לעיתים רחוקות מאוד נמצא שופט המזכה נאשם־ברצח,
שהודה במעשה, אחרי שהשופט השתכנע כי ההודאה נסחטה
מאדם שבור. לא פחות נדירים המיקרים שבהם מעירים השופטים
בפסקי־דינם על שיטות־החקירה שהתגלו במהלך המישפט.

איני מקנא בשופטי ישראל. איך הם ישניב בלי־

^ ני כותב את הדברים האלה בעיקר למען קורא מסויים אחד:
> 1שר־המישטרה החדש, חיים בר״לב.
אחרי שנים של הזנחה, שבהן היתה המישטרה נתונה בידי שר
ששום דבר בעולם לא עניין ולא הטריד אותו מלבד שביעות־הרצון
העצמית שלו, יש עתה שר הגון, יעיל ובעל־מצפון.

לפני בר־לב הברירה: להשלים עם המצב, תוך
ביצוע כמה רפורמות קוסמטיות פה ושם — או
לגשת לטיהור המישטרה ובתי־הסוהר מן היסוד.

זוהי עבודת־הרקולס. אבל כבודו של חיים בר־לב בעיני
הבריות — ובעיני עצמו! — יהיה תלוי בנכונותו לבער את הרעה.

^ אם זה בכלל אפשרי?
\ 1בוודאי שזה אפשרי. דרושים רצון טוב והחלטה נחושה.

^ מאמץ העיקרי צריך להיות חינוכי — וגם זוהי משימה
1 1חשובה לשר.
אין טעם בחינוך, כל עוד לא הוחלפה הצמרת, וכל עוד מובטח
קידום לקצינים הידועים כאלימים וכגזענים. אך במיסגרת של
מערכה כללית לשינוי פני הדברים, יש ערך רב לחינוך פנימי.
המישטרה נגועה עתה בגזענות עד לשורשיה. הרב מאיר כהנא
הוא האליל של מישמר״הגבול. ותורתו שולטת גם בחלקים
גדולים של המישטרה הרגילה. די לראות איך פועלים שוטרים
כאשר הם נתקלים, למשל, באזרח ערבי החי עם אשה יהודיה. או
מה קורה בשערי נמל־התעופה, כאשר ביום גשם שוטף מוציאים
את הנוסעים מ כל מכונית ערבית, מעמידים אותם בשורה על
הכביש וחוקרים אותם, לפני שהם מגיעים לחקירה הביטחונית
האמיתית בנמל. שלא לדבר כלל על מה שמתרחש מרי יום
בשטחים הכבושים.

אל יאמר איש: זה נוגע לערבים. זה נוגע למדינה.
וחוץ מזה: מי שמתנהג כך כלפי ערבים, מתנהג כך גם
כלפי יהודים. אין יצור אנושי יבול להיות חצי בן־אדם
וחצי חיה.

^ ני בטוח שבכיתבי דברים אלה, אני מבטא את דעתם של
\ 1הרבה מאוד שוטרים וקצינים — ואולי של רובם הגדול.
ולראיה: אחדים מהם ביקשוני לכתוב.

המדינה זקוקה למישטרה טובה. מישטרה טובה
זקוקה לשוטרים טובים. יש כאלה בשפע — אך ככל
שגוברת הברוטאליזציה במדים, כן פוחת החשק של
אלה להישאר במישטרה.

כל אלה שולחים עתה מבטים של תיקווה לעבר השר החדש.
הם מקווים שיקים קו של ביצורים — קו בר־לב חדש — למיגור
הרעה.

נדמה לי שאין אף שר אחד בממשלה החדשה
המעורר במישרדו תיקוות כה רבות. אני מקווה
מקרב לב, ולטובת המדינה כולה, שתיקוות אלה אכן
יתגשמו.

^, 1י ף

האורגיות במישודהתחבווה חוזות ער
חבו הממשרה -שמו הוזנו באורם בית־המישפט

מי הו חשר
ט 7חאורניה?
ברוכי הסבירה, שאם ישוחרר בירנברג
בערבות, קיים חשש להשפעה על
עדות שונות. היא אף הזכירה שאחד
הערים מסר למישטרה על איומים
טלפוניים שקיבל.
מנהל מישרד־הרישוי נעצר על־ידי
חוקרי היחידה הארצית לחקירות־הונאה
אחרי שכמה צעירות התלוננו
שהן נדרשו לשכב עם בירנברג לפני
הבחינות. בראש הצוות עמד החוקר
המנוסה משה(״מישה״) פרידמן. לא רק
בירנברג נעצר, אלא גם סגנו וחשודים
אחרים.

פצצה
6 3בבית המישפט

^ מהלך הדיון חשף ויתקון עובדה
^ מדהימה. הוא טען שראש היחידה,
תת־ניצב בנימין זיגל, רודף אחרי
בירנברג כבר 20 שנה, ושמנהל
מישרר־הרישוי כבר הועמד בעבר לרין
שלוש פעמים בהאשמות רומות וזוכה.

השר ר,ורפו
מי אחראי למתרחש במישרד־התחבורהי
** אז ערב שימחת־תורה עוסקת
^ /כ ל המדינה בשאלה אחת ויחידה:
מיהו בעל התפקיד הנכבד, שהשתתף
באורגיה מרובעת בבית״מלון קטן
בהרצליה? מיום הרביעי האחרון
עוסקים הכל בניחושים מיהו השר,
אשר ביחד עם מנהל מישרר־הרישוי
בפתח־תיקווה, המואשם בקבלת שוחד
מיני, שכב בזו אחר זו עם שתי צעירות
חתיכות.
ביום השני השבוע ניסה העולם
הזה לשבור את קשר־השתיקה,
ולהביא לביטול צו איסור־הפירסום1
שהוטל על שמה של האישיות !
הנכבדה.
בבקשה שהוגשה לבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב טעו עורר״הדץ ,
אמנון זיכרוני, שהעולם הזה חרד
לחופש־הביטוי ולכל הגבלה על
חופש־הפירסום. כמי שמספק מידע
לציבור, יש להעולם הזה עניין למנוע
כל הגבלה על פירסום מידע לציבור.
בהמשך הבקשה תימצת זיכרוני את
פירטי האירוע. הדברים השתלשלו כך:
יוסף בירנברג, מנהל מישרד־הרישוי
בפתח־תיקווה, הובא בערב־החג
לבית־המישפט. התביעה דרשה
להאריך את מעצרו עד תום ההליכים.
בו־ביום הוגש נגדו כתב־אישום מפורט
על קבלת שוחד מיני מנבחנות, שאותן
העביר בהצלחה מיבחנים עיוניים
ומעשיים: וכן על קבלת שוחד מ־מורה־נהיגה
ושיבוש הליכי־מישפט.
התובעת, חנה ברוכי, טענה שעקב
פעולותיו של בירנברג ( )56 מתל־אביב,
שניצל את מעמדו לצורך קבלת
טובות־הנאה מהנזקקים לשרותיו, הוא
העניק רישיונות־נהיגה לאנשים חסרי־כשירות,
בעיקר לנשים. נהגות אלה
מהוות כיום סכנה מתמדת הן לציבור
הנהגים, הן לציבור הולכי־הרגל, הן
לעצמן, משום שהן כלל אינן יודעות
לנהוג. הן יודעות דברים שונים לגמרי.
בדיון הופיע פרקליטו החדש של
בירנברג. זהו עורך־הדין מיכה ויתקון,

10 — 1

שבא במקומו של הפרקליט הפתח־תיקוואי
אברהם(״אבי״) אורן.
הדיון נערך לפני השופט המחוזי
ישי לויט, והוא התנהל על מי־מנוחות.

כעבור זמן קצר הטיל ויתקון
את הפצצה. אמר ויתקון :״לפני
מיספר ימים, כדי להראות מהי
הרצינות שמייחסים למעשים
אלה — שוחח זיגל טם

מנב״ל־לשעבר גרוסבורד
דירה אחרת, אותו המישרד

כירנכרג והודיע לו שיש מידע
שהוא ו כאן נקם ויתקון
בשמו של השר ),קיימו אורגיה
עם שתי כנות, ואם רה יתז

מידע בנושא — הוא ישוחרר!״
באולם בית־המישפט פרצה סערה,
ואילו ויתקון שב וביקש להכתיב
לפרוטוקול את דבריו בעניין זה.

המין, השר 1ט 1בת הציבור

אם יש פגם בעצם העובדה שחבר״הממשלה משתתף באורגיות
? 9מיניות, או שהוא מקיים יחסים מיניים עם גשים טיקריות
ומפוקפקות!
לכאורה, התשובה היא לא. איו ישראל מדינה פוריטאנית, וחייו
הפרטיים של שר -כמי של בל אזרח אחר -אינם אלא עניינו שלו. אך
יש יוצאים מן הכלל.
קודם כל יוצאים מכלל זה פוליטיקאים דתיים. לא רק מפני שהדת
שלהם אוסרת ניאוף והפקרות מינית, והם התחייבו לבני בוחריהם
להקפיד על מיצוות הדת -אלא גם מפני שהם מנסים לכפות בכוח על
כלל הציבור את הנורמות הדתיות האלה. אדם המבקש לחוקק חוקים
לשמירה על טוהר המישפחה, בשם דת ישראל ומיצוותיה, אינו יכול
? לטעון לפרטיות כשהוא עצמו מפר כללים אלה.
במיקרה המסויים הזה, אין זה רלוונטי. האיש״הבכיר־מאוד ששמו
הוזכר בבית־המישפט אינו עסקן דתי.
האם יש פסול מישפטי ו/או מוסרי בהשתתפות עסקן חילוני
באורגיות!
הדבר פסול באשר יש בנסיבות המסויימות של המיקרה חשד של
1סיכון ביטחוני, שוחד או מעילה באמון.

#בושת אדשנע
| י * בעיה הביטחונית הועלתה כאשר גילה.העולם הזה׳ ,לפני 1ג שנים,
? 9את הפרשה שזכתה בשם.פרשת אלישבע*.
היא נגעה למי שהיה אז שד״הביטחון של מדינת־ישראל והאליל
התורני שלה, משה דיין. צעירה תל־אביבית, בעלת יופי וולגארי כלשהו,
החליטה להפיל בדישתה את דיין, בדי לעזור לאחיה, שהיה חייל
ושהסתנף בפלילים. היא הצליחה להתקשר עם דיין, והשר אכן קיים
עימה פרשת־אהבים ממושכת.
לפרשה זו היו כמה היבטים, שהיתה להם משמעות ביטחונית
מובהקת. בין השאר:
• השר חשף את עצמו לסחיטה מצד הרפתקנית צעירה ואמה. לאחר
,מבן התברר כי אבי הנערה חי, כנראה, באחת הארצות השכנות.

• המאהבת של השר הקליטה בחשאי את שיחותיה עימו, בשעה
שתינתה עימו אהבים.
• השר ניהל לא פעם את ענייני־המדינה, וגם ענייני־ביטחון,
בשיחות״טלפון מחדר״המיטות, בנוכחות הפילגש.
• בסופו של דבר נאלץ השר לשלם לנערה סכום נכבד כדי להיפטר
ממנה -דבר שאישר את ההנחה שאכן היה חשוף ללחצים. דיין היה
ידוע כקמצן קיצוני.
פרשות־האהבים של דיין, שרבות מהן התפרסמו ברבים והצטרפו
לפולקלור של המדינה, לא פגעו בתדמיתו הציבורית, אלא הוסיפו
לדימוי ה״חברה מניות׳ שלו. אך מבחינה ציבורית וביטחונית היה בהם,
בלי ספק, נזק פוטנציאלי רב.

#שו ח ד! ? נ
| י 4תיאוריה, יכולות להיות נסיבות אחרות שנהן יש פסול רב
? 4בהשתתפותו של איש־מדינה בכיר באורגיות או בפרשות דומות.
המיקרה הקלאסי: כאשר האישיות הבכירה משתתפת באורגיות
בחברת אנשים הנתונים למרותו.
במיקרה כזה קיים תמיד חשד של שוחד מיני. כלומר: שפקידים
מנסים לשחד את הממונה עליהם על״ידי כך שהם מספקים לו נשים
לצרכים מיניים.
איש בכיר הנכנס למצב בזה, חשוף במובן לסחיטה מצד פקודיו. יהיה
עליו לדאוג לקידומם בתפקיד, לעצום עין כשנודע לו שהם אחראיים
לאי״סדרים ולשבש בדרכים אחרות את המינהל התקין.
במיקרה כזה יבולה רק התביעה הכללית לקבוע אם קיים, בנסיבות
המסויימות של העניין, חשד לעבירה פלילית, כגון שוחד מיני. אם
מדובר באישיות בבירה מאוד, תהסס פרקליטות־המדינה מאוד לנקוט
אמצעים.
משום כך יש חשיבות עליונה לחופש״העיתונות, בדי שהציבור יידע
את הפרטים, יפקח עין וידאג להבטיח שהליכי החקירה ימוצו. ככל
שהאישיות בבירה יותר, כן קשה יותר להבטיח זאת.
משום־בך יש עניין ציבורי מובהק בפירסום פרשה כזאת. שופט
המחליט שלא להתיר את פירסום שמו של איש בביר המעורב בה אינו
תורם לכך.

עצמוו -הוכעם משוב בעניין
או נמחק עדיו׳ ה שופט
למעשה, התייחס ויתקון לעניין
שהתרחש כשהוא עדיין לא ייצג את
בירנברג בתיק. לפני שלושה שבועות
אכן התקיימה שיחה בארבע עיניים בין
הנאשם ובין תת־ניצב בנימין זיגל,
שנכנס לעובי־הקורה בחקירה זו.
זיגל הסביר לבירנברג, שבידיו
נמצאת ערות מפורטת של צעירה.
שסיפרה שהיא וחברתה בילו ערב
משגע איתו ועם שר בבית־מלון ועשו
שם ״חינגה״ .הצעירה אמרה לחוקרים:
״מיהו הבוחן יוסי? הוא לא עשה כלום!
הסיפור הוא השר, ולא הוא!״
חוקריו של זיגל לקחו בחשבון
שייתכן שזהו ניסיון מצד מקורבי
הבוחן לאפשר לו להציל את עורו. זיגל
הוכנס לתמונה, וביקש את עזרתו של
בירנברג. זה הכחיש באותה השיחה את
דיברי הצעירה, והודיע שאין לו מה
לומר.על קיומה של אורגיה מרובעת,
בחדר מלון בהרצליה, בהשתתפותו
ובהשתתפות השר. זיגל הסביר לו,
שאם הוא ימסור את המידע הדרוש,
הוא ייפטר מהתיקים התלויים ועומדים
נגדו. בירנברג דחה שוב את ההצעה,
ומייר אחרי־כן עידכן בעניין את
פרקליטו ראז, אבי אורן.
מאז לא ביצעו אנשיו של זיגל שום
צעד נוסף בעניין. צמרת המישטרה לא

המישפט על קיום הדיון בדלתיים
סגורות.
לטענת זיכרוני עולה, כי בנסיבות
העניין לא היתה סמכות לבית־המישפט
לאסור פירסום שמו של השר. זיכרוני
גרס, שהחוק אינו מבחין בין אישיות
בכירה לבין אדם רגיל מן השורה, ואין
להפלות לטובה אישיות בכירה.
פרקליטת המחוז, עדנה ארבל,
שהוזעקה בערב־החג ללישכתו של
לויט, אחרי ששם השר נרשם בפרוטוקול,
הודיעה על התנגדותה לבקשה.
ביום השני בצהדיים כתב השופט
לויט את החלטתו:
״אינני משוכנע שלמבקשים(עורכי
העולם הזה) זכות להגיש בקשה בתיק
שלמבקשים אין צד בו. אך לא על
נימוק אחד בלבר מושתתת החלטה זו,
אלא על כך שמחקתי בהסכמת הצדדים
שמו של ארם מהפרוטוקול, הרי ששמו
כמו לא נאמר כלל באולם בית־המישפט,
וממילא אל לעיתונאי ואין
הוא רשאי לצטט כביכול דבר שאינו
בכתובים ובפרוטוקול. צו איסור־הפירסום
נשאר, אם כן, ללא שינוי.״
השופט לויט אכן מחק את שמו של
השר, אבל שמו הוזכר באולם בית־המישפט,
והרוח נשאה אותו לכל
קצות־הארץ.

נאשם בירנברג וסרקליטו־לשעבר אורן
כבר זוכה שלוש פעמים מהאשמות דומות

^ 6ר/י 7

קטע מהפרוטוקול שבו נמחק שם השר
״אורגיה עם שתי בנות...״

התבקשה לדרוש את חקירת השר,
ומובן שגם היועץ המישפטי לממשלה
לא הוכנס בסוד העניין.
לקראת סוף הדיון בבית־המישפט
שב השופט לויט לאישיות הנכבדה.
בפרוטוקול נאמר :״במהלך טיעונו של
הסניגור הוא הזכיר שמה של אישיות
נכבדה. לאחר״מכן, בלישכתי, ולה־צעתי,
הסכים הסניגור וכן בא־כוח
התביעה, ששמה של אותה אישיות
יימחק מן הפרוטוקול, ובמקום זה נכתב
״בעל תפקיד נכבד״ .לאור זאת אני
אוסר על פירסום שמו של אותו אדם.״
בבקשת העולם הזה לבטל את
ההחלטה על איסור פירסום שמו של
השר אמר זיכרוני :״בית המישפט
רשאי לאסור פירסום בקשר לדיוני
בית־המישפט אם בית־המישפט רואה
בכך צורך לשם הגנה על ביטחונו של
בעל־הדין, עד או אדם אחר ששמו
הוזכר בדיון. נסיבה זו אינה מתקיימת
במיקרה הנרון; לא נטען כלל
שאיסור־הפירסום דרוש לשם הגנה על
ביטחונו של השר, ואליבא דכולי
עלמא מניעת הפירסום אינה קשורה

לוי ^לי ת שרי ם
ך * וסיף זיכרוני :״נסיבה אחרת,
1 1שבה רשאי בית־המישפט לאסור
פירסום שמו של אדם, היא שמדובר
בחשוד אשר טרם הוגש נגדו כתב־אישום,
אם הדבר עלול לפגוע בחקירה
על־פי דין. גם נסיבה זו לא התקיימה.
בעיתונים צויין כי מדובר ב״בעל
תפקיד נכבד״ ,וחזקה על כל הנוגעים
בדבר שהם יודעים מיהו אותו בעל
תפקיר נכבד.״
במיקרה הנדון אף לא הורה ביתו

זיכרוני
לא קיבל את נימוקי השופט
לדחיה והוא מתכוון לפנות לבג״ץ.
מישרד־הרישוי שייך למישרד־התחבורה,
והממונה עליו הוא חיים
קורפו, איש־חרות. מזה שנים יצא
למישרד רגיש זה שם של מקום שבו
נעשים מעשים שלא־ייעשו.
לפני שלוש שנים, בספטמבר ,׳81
התפוצצה פרשה שבה היה מעורב
מנכ״ל־המישרד לשעבר, אריה גרוס־בורד,
אף הוא חבר מרכז־חרות. גרוס־בורד
גדול־המימדים נתפס ברירה
ירושלמית מפוקפקת, ברחוב יהושע
בן־נון. הוא בא לדירה עם ידידה בשם
אסתר, ולא ידע שהדירה נמצאת תחת
מעקב מישטרתי. הוא גם לא ידע
שאסתר מתרועעת עם עבריינים.
בעלת הדירה היתה שרה כהן,
גרושתו של עזר כהן, מנרצחי הרצח
הכפול המפורסם. באותה דירה ישב
מיכה לוי־אסלן, אחיו של העבריין
יחזקאל אסלן מתל־אביב.
המישטרה חשדה שבדירה זו נערכת
חגיגת־סמים. כשהשוטר שהיה בתצפית
ראה את גרוסבורד נכנס לדירה,
הוא מיהר להיכנס אחריו. סמים לא
נמצאו אז ברירה עצמה, אלא על גופה
של שרה כהן.
גרוסבורד נחקר בתחנת־המישטרה
כמה שעות ושוחרר, מבלי שהובא לפני
שופט(העולם הזה .)9.9.81
בעיקבות אותה פרשה עבר חתול
שחור בין השר קורפו והמנכ״ל, שהסתבך
באותה שנה בשורת פרשיות
ומישפטים ברחבי העולם. בתוך זמן
קצר הוא עזב את קורפו, מר־נפש,
והבטיח שעוד ״ישמעו עליו״.
גם הנעשה במישרדי״הרישוי השונים
הפך לנושא שכל מועמד לב־חינת־נהיגה
ידע לספר עליו סיפורי

אלף לילה ולילה. הסיפורים היו זהים:
בוחנים קיבלו שוחד כספי, שוחד מיני
וטובות־הנאה אחרות, כדי להעביר
בהצלחה נבחנים .״המאכערים״ במיש־רדי״הרישוי
גם הם היו כבר לשם רבר.
האם יודע השר מה מתרחש במיש־רדו?
האם הוא אחראי לכך?

מחמיא ליד
^ ורסו 62 עסקן חרות ותיק,
\ /קצין־מיבצעים של אצ״ל בירו־שלים
ב ,1948-נכנס למישרר־התח־בורה
אחרי בחירות . 1981 קודמו, השר
חיים לנדאו, אף הוא איש המישפחה
הלוחמת, הלך לעולמו, ואחרי תקופה
קצרה שבה המישרד היה משותק, נכנס
אליו קורפו.
שר־התחבורה סובל מבעיות־ראייה
קשות. השבוע, כשבא לישיבת הנהלת
תנועת־החרות, שהתקיימה בבית זיבו־טינסקי
בתל־אביב, התבדחו חבריו
שאם הוא השר המדובר, אחד מ־25
חברי הממשלה שיכלו להשתתף באורגיה
במלון בהרצליה, הרי יתכן שכל
הענין בטעות יסודו. ייתכן שבגלל
בעיות־הראיה שלו פשוט הוכפל
מיספר הנוכחים בחדר.
מכיוון שקורפו הוא השר הממונה
על בירנברג, הוא נשאל מה רעתו על
שר שהשתתף באורגיה.
במישאל שערך הצהרון חדשות,
ושבו נשאלו גם שרים נוספים, ענה
קורפו :״העניין צריך לעבור לטיפול
המישטרה. היא צריכה לחקור את
העניין, ואם יימצא נכון, האיש לא יכול
למלא תפקיד ציבורי. חשוב לציין
שלגבי המיקרה הקונקרטי הזה העניין
נמצא בטיפול היועץ המישפטי.״

כתב ידיעות אחרונות פנה לאישיות
הבכירה וביקש את תגובתה.
השיב לו השר הוותיק :״זה מחמיא לי
מאוד ״.אחר־כך הוסיף השר :״אני רק
יכול להניח מניין צומחות הרגליים
לסיפורים שכאלה. סיפורים מסוגים
שונים מופצים על־ידי אדם בתפקיד
בכיר שעבר במישרדי, ושאני זרקתי
אותו מהעבודה.״

^ על הספה
או השולחן

קלושות ביותר. בירנברג הסכים לבחון
אותה, ואף הבטיח לה שהיא תצליח
בבחינה. בתנאי שתשכב איתו. הפעם
הם קיימו מגע מיני ברירה בפתח־תיקווה,
וכעבור יומיים היא ניגשה
למיבחן. למרע! שידעה שהיא תעבור,
היא היתה נרגשת ביותר. בירנברג,
שהיה הבוחן, הכשיל אותה בטסט, שבו
היא סיכנה חיי-אדם בנהיגתה. כעבור
שבוע היא ניגשה שוב להיבחן, גם
הפעם אצל בירנברג, ועברה את
הבחינה בהצלחה.
לפחות בשלושה מיקו/ים איפשר
בירנברג לנבחנות נרגשות להיבחן
בתנאים יוצאים מן הכלל. מורה הנהיגה
שלהן ישב לצידן, ואילו הבוחן עצמו
ישב במושב מאחור. היו נבחנות
שהטסט שלהן נמשך בין שלוש לחמש
דקות. ואם לא די בכך, היו מיקרים
שבהם הבוחן ירד מהרכב, ואיפשר
למורה הנהיגה של הנבחנות הנרגשות
לבחור בעצמם את נתיב נסיעת־המיבחן.

לגמד

את זיגל
ף* יחידתו של זיגל שוררת אכזבה
^ קשה מהתנערות צמרת מיש־רד־המישפטים
והמישטרה משייכותו
של השר לפרשה. לא משום שאסור לו
להשתתף באורגיה, אלא משום שייתכן
שבדרך זו הוא היה נתון לסחיטה(ראה
מיסגרת) .אילו היה מדובר, למשל,
בשר־תחבורה, הרי שהמידע שהוא יכול
לספק, שלא ברצונו, על חברות־תעופה
שהוא מטפל בהן, או על היערכות
מישרדו בעת־חירום, עלולות לגרום
נזק ממשי למדינה.
באותה מידה יתכן מאוד שהצעירות,
ששכבו עם השר־הבכיר ועם
מנהל מישרד־הרישוי הן חלק מכנו־פיית־סחטנים
מאורגנת.

^ מה מואשם בירנברג?
מנהל מישרד־הרישוי בפתח־תיקווה
מואשם בסידרת אישומים
חמורה ביותר, עשרה במיספר. חלק
נכבד של החשדות, מזעזעים לא פחות,
עדיין לא אומתו ולכן לא נכללו
בכתב־אישום זה.
התובעת ברוכי טוענת, שבשנת
1981 הבטיח בירנברג לאשה, שחששה
שלא תעמוד במיבחן עיוני, כי היא
תעבור אותו אף אם לא תדע את
כללי־התנועה, בתנאי שתשכב איתו.
מזה זמן רב מנסה צמוית־המישטרה
האשה, שנשלחה אליו על־ידי מורה־לגמד
את יחידתו של זיגל ולמעשה
נהיגה מכפר־סבא, שהכיר את חולשתו
לחסלה. דוח של אגף־המישטרה במיש־של
בירנברג, נפגשה עם מנהל מישרד־ .רד־הפנים, שלפני הקמת מישרד־הרישוי
פעמיים. הוא דרש ממנה
המישטרה העצמאי, הציע לצמצם את
שתשכב איתו בחדרו שבמישרד — על
היחידה למימדים זעירים ובלתי״יעי־הספה
או על השולחן, לפי בחירתה.
לים. עתה מנסה המטה־הארצי להמעיט
היא דרשה להעניק לו את התמורה
בחשיבות עדותה של הצעירה בעניין
במקום הולם יותר. בירגברג התפשר
יחסיה עם השר ועם בירנברג.
על בית־מלון, קיים איתה פעמיים
לגבי זיגל, תיק בירנברג הוא שיבה
יחסי־מין, ואישר לה, בחורש מרס ,׳81
למרכז המאבק המישטרתי בשחיתות.
ציון ״עובר״ בנהיגה.
מבחינתו, מעורבות השר לא הסתיימה
בחודש מרס השנה הגיעה אליו
בתשובתו של בירנברג. חוקריו ימשיכו
תלמידה למיבחן־נהיגה מעשי. אף היא
לחקור עניין זה ביסודיות.
הופנתה אליו ישירות על״ידי מורה־בן־ציון
ציטרין
נהיגה. ידיעותיה של עדה זו היו

מתיתיהו דווברס תבע והדיח את דורצ״ו מהסוכנות, ניגרר הצהותו
לפילוג הרימו -מיברגת־העבודה רוצה לקנות נמה?•נורים
בסימעונוח, לא בסיטונות, מסניס חמישה־שישה חבוי־מסת, וזה תו רמנרגת־העבודה
אופציה לפירוק ממשרת האחדות־הראומית לטובת ממשרה צוה בואשותה

ן* התרחשות הפוליטית המדון
1ברת ביותר כיום בחדרי־חדרים
היא התזוזות הפנים־מיפלגתיות כליברלים.
הבכירים המרובים במיפלגה
מעניינת זו מושכים לכיוונים כה שונים
ומנוגדים, שקשה יהיה לעצב קו מאחד
לגוף הדמוי־מיפלגתי הזה.
במיפלגת העבודה צופים בדריכות
במאבקים הליברליים. קרע ליברלי,
שייפנה חלק מ־ 13 המנדטים המבוקשים
לחיק אמא־עבודה, ישרת נאמנה
את אוהדי הרעיון לפרק את ממשלת
האחדות, ולהקים תחתיה ממשלה צרה,
בראשות מיפלגת העבודה.

תיסכול. אחרי שהתאושש הוצע
לגרופר (על־ירי חברי קבוצת יצחק
מודעי) :״נסדר לך להיות סגן־שר.״
גרופר שיחק ארוכות את המתלבט,
והודיע להעולם הזה :״אינני מוכן
לכהן כסגן־שר בכל מישרד.״
אולם בינתיים נדחק נושא סגני
שרי־הליכוד, כפי שהבהיר אחד משרי

שריר. שריר נחשב לגיס החמישי של
חרות בקרב הליברלים. ובאמת, מה רע
לו בליכוד? הליכוד עשה ממנו שר. ולא
סתם שר, אלא שר הממונה על שטח
כלבבו. שבועיים לפני הבחירות התוודה
שריר :״אינני רוצה להיות שר
אחר, אלא רק שר־התיירות!״ ובכן,
רצונו התגשם.
קיימת גם היריבות ההיסטורית בינו
ובין יצחק מודעי. מודעי, שהפגין
שרירים מול חרות לפני הבחירות,
החזיר לחברי מיפלגתו את גאוותם
וחיזק את מנהיגותו. גם הברית שכרת
עם גירעון פת חיזקה את מעמדו של

לפעול לחיזוק מיפלגתו מבחינה אלקטורלית,
אם ניתן לדבר בכלל על
אפשרויות אלקטורליות כלשהן בהקשר
למיפלגה זו. אם יכשל׳ ,מנתחים
מקורביו, בוודאי ינסו גורמים בחרות
לשחוק עוד יותר את כוחם של
הליברלים, ואז ניתן יהיה להפעיל את
שוט פילוג־הליכוד והצטרפות הליבר־

^ פילל השד
-והמנקה

ך* ניגוד לאווירה בסעודה הסודית
של נשיאות המיפלגה הליברלית,
שנחשפה על־ידי העולם הזה, ולהלך־
הרוח הקיצוני השורר בקרב חלק ניכר
מהליברלים, עומדת אישיות בכירה
במיפלגה לצאת בימים הקרובים בהכרזה
שונה לחלוטין: בגנות התפלגות
מהליכוד, וקריאה פומבית לכינוס
מיידי של ועידת המיפלגה.
צריך לציין שהליברלים לא קיימו
ועידה מ־ז 98ז, ומאז לא שונה הרכב
המרכז, על אף לחצים מסיביים מצד
גורמים במיפלגה.
הרכב המרכז יהיה ניתן לשינוי אך
ורק בוועידה, וכיום קיימת נטיה אף
במרכז המפלגה לדרוש את קיומה,
״לצורף דיון מעמיק בעתידנו,״ כפי
שניסח זאת אחד משרי המיפלגה.
האישיות המדוברת לא מתכוונת
לצאת, חס־וחלילה. במבצע דון־קי־שוטי.
פעולותיה מתואמות היטב עם
גורמים בכירים אחרים במיפלגה:
״תמיד יש כאלו שתופסים טרמפ ״,אמר
בעל השימחה ,״גם על צעדי זה, לא
חסרים קופצים.״
היריה הראשונה נורתה השבוע מפי
״הטרמפיסט״ אברהם שריר, שר־התיי־רות
שהגיע לביקור בישראל, והצהיר
כמה הצהרות בגנות הרוח המהפכנית
הנושבת במיפלגתו. צריף לזכור, ששריד
לא שותף בסעודה הנשיאותית
האחרונה של המיפלגה.
מיצבורי המרירות הליברלים והיחסים
האישיים המסוכסכים בצמרת
המיפלגה יוצרים מצב שבהחלט עלול
להוליך לפילוג. כליברלים לא מעזים
לדבר על כר, מחמת עין הרע, אולם
בחרות ובעבודה בהחלט מתייחסים
לאפשרות, במיסגרת החישובים הא־ריתמטיים
הנעשים ללא הרף בחדרי-
חדרים: מהן האופציות לפירוק האחדות
הלאומית, לטובת ממשלה צרה בראשות
מיפלגת העבודה?
מהם הכוחות הפועלים היום בצמרת
המיפלגה הליברלית?
• הדפוקים — גדעון פת, שר־המדע־והפיתוח,
והשר לשעבר פסח
(״פייסי״) גרופר. על תיסכוליו של
גרופר אין טעם להכביר מילים. הזמן
הקצר שבו כיהן כשר היה בהחלט קצר
מדי לטעמו. גם הקולות הספורים,
שהפרידו בינו ובין שולחן הממשלה
המורחב הם סיבה מספקת לרגשות

פת לפרק את הליכוד
מודעי יושב על הגדר
קולאם להישאר מאוחדים בליכוד
הליכוד. גרופה שפיתח ציפיות, התאכזב
ותיסכולו גבר עוד יותר. .
תיסכולו של גדעון פת אולי פחות
מובן לאותם שאינם מעורים במישרדי־הממשלה
השונים. פת, שעמד בראש
מישרד התעשיה והמיסחר רב־העוצמה,
וגם לפני כן עמד במוקד כוח, מישרד
השיכון והבינוי, קיבל את התואר
הנכבד שר המדע והפיתוח. מישרד
המדע והפיתוח, למי שהתואר עושה
עליו רושם עז, אינו אלא כמה חדרים
שוממים מאדם. בשבוע שעבר, כשביקרה
עיתונאית את כבוד־השר,
הצליחה לספור שם בדיוק ארבעה
אנשים, כולל השר והמנקה.
פת ישב מדוכא בין האינציקלופדיה
העברית ובריטניקה (מעזבונו של
קודמו, יובל נאמן) וספר את המיספר
הבלתי־יאומן של מאמרים ()?260 ?250
שנכתבו בגנות ״הבייבי״ שלו —
הסכם הסחר עם ארצות־הברית —
שנולד בשעה טובה, אך מאוחרת מדי
לגדעון פת. האב המאושר החדש הוא
אריאל שרון, שר התעשיה והמיסחר
הנוכחי. פת אף לא הוזמן לטקסים
הכרוכים בחתימה.
• החרותיניקים — בראשם
עומד שר־התיירות, אברהם(״אברש׳ה״)

מודעי כמנהיג המיפלגה, ולכן חייב
שריר להפגין שרירים בכיוון ההפוך.
עם שריר צועדים אנשיו הנאמנים
מאוד (ונאמנות לשריר אינה סתם
נאמנות) :יצחק־(.זיגי״) זייגר ואלי
קולאס, שהשתחרר לאחרונה מחיבוק
הרוב של שריר. לאחרונה, ליתר דיוק,
הכוונה לבחירות הפנימיות במרכז
הליברלי, שחרץ את זהותם של 13
המובחרים לכנסת ה־ . 11 ברקה ה־90
הסתבר לקולאס ששריר היפנה לו
עורף, עובדה שלא הוכחה עד עצם היום
הזה אך נשארה כ״הרגשה מבוססת״
בקרב מקורביו של קולאס. קולאם
התאושש במיבצע בזק, חידש את
קשריו עם שריר, אך להגיד שחידש
קשריו כקדם יהיה מוגזם בהחלט.
על כל פנים, קולאס נוטה לכיוון
איחוד עם חרות. לנוסחה הזו קראו
בעבר ליכוד הליכוד. הוא שייך
לקבוצת שריר בנושא עתידה של
המיפלגה, אך אינו שחקן צוות ויש
לצפות ממנו למיבצעי־יחיד.
• השקולים — השקול הראשי
הוא השר הבכיר ביותר כליברלים, שר
האוצר יצחק מודעי, שאינו ידוע בדרך
כלל כשקול דווקא. בתקופה זו הוא
מוכיח את המוניטין שיצאו לחוכמתו.
הוא יושב וממתין. בפורומים מצומצמים
התבטא מודעי בימים האחרונים
בגנות החיפזון שכה אפיין אותו בעבר.
מודעי מעדיף לחכות לתוצאות
תוכניתו הכלכלית, המתחבאת אי־שם.
אם תצליח תוכניתו — הוא מתכוון
גרופר ללכת לממשלת מערך
לים(או ליברלים מסויימים) לממשלה
צרה בראשותה של מיפלגת־העבודה.
מקורביו של מודעי הסבירו השבוע
להעול הזה ש״גם מהאפשרות
הגרועה ביותר יצחק ייצא נשכר.
אפילו אם נלך לבחירות מוקדמות
כרשימה עצמאית ונקבל מנדט יחיד.
הוא יהיה המלך היחיד במיפלגה,
ויריביו יידחקו ממישרותיהם בממשלה
ובכנסת״.
עם מודעי צועדים בסך פינחס
גולדשטיין, נאמנו משכבר הימים, ובני
שליטא, הטרוד במאבקו בפרקליטות
המדינה, במישטרה, ביועץ המישפטי
ובשאר מוסדות המדינה.
משימה בלתי-אפשדית

* *וקד ־ כו ח אחר מתרכז מסביבו
*/של אריה דולצ׳ין, יושב־ראש
הסוכנות היהודית, המדבר גלויות
ובתקיפות בעד פירוק הליכוד. דולצ׳יו
(ראה עמוד ממול) ,נמנה עם קבוצה
נפרדת כליברלים, המונה את שלמה
(״צ׳יץ׳״< להט, ראש־עיריית תל־אביב,
דרור זייגרמן ואחרים, שביטאו את
עמדותיהם עוד בתקופת הבחירות.
הצהרתו האחרונה של דולצ׳ין

בטלוויזיה בסוף השבוע החולף, מיקדה
אליו את זרקורי האחות חרות.
בהנהלת חרות, שהתכנסה אחרי
שבע שנים, עלה מתיתיהו דרובלס על
הבימה והכריז כי יש להדיח את דולצ׳ין
מתפקידו הרם בסוכנות, בעיקבות
הצהרתו הררמאתית. מדוע? בחרות
טוענים בכעס, שדולצ׳ין קיבל את
תפקירו וכוחו מהליכוד — משמע:
מהליברלים ומחרות יחדיו — ואין זה
הגיוני שישתמש בכוחו, שבא לו גם
מחרות, לצורך פגיעה בהם.
בחרות זועמים על איומי הליברלים,
ומדברים על בגירה. חיים קאופמן,
יושב־ראש האגף המוניציפלי בחרות,
אמר בחיוך להעולם הזה שהוא מציע
לדולצ׳ין להתמודד בבחירות דמוקרטיות
בסוכנות על תפקידו ,״ואז
נראה
.הבכירים בחרות שומרים אומנם על
איפוק חיצוני, אולם יצחק שמיר
התבטא בשיחות עם מקורביו בימים
האחרונים ש״צריך להרגיע את גדעון״.
גדעון פת, כמובן.
בינתיים, משנסים מותניים בשתי
המיפלגות האחיות: חיים קאופמן,
שמיהר להתראיין לפני כמה שבועות
כיושב־ראש הטרי של הקואליציה, זכה
לתגובות שליליות מצד פינחס גולדשטיין
ואלי קולאס מהליברלים. אלה
הבהירו שקאופמן הכתיר עצמו בטרם
עת ולא על דעתם.
הסיבה למהומה, הסתבר, היתה שרה
דורון, שהיתה בחו״ל. התפקיד הובטח
לה. לליברלים הובטחה אפשרות
הבחירה בין תפקיד יושב־ראש הסיעה
לבין התפקיד יושב־ראש הקואליציה.
דורון הבהירה נחרצות, ערב היום השני,
שהיא בחרה בתפקיד יושב־ראש הסיעה
,״מכיוון שהתפקיד מגיע לליברלים,
לא בגלל העדפות אישיות״.
בשולחן הסמוך ישב קאופמן, והמשיך
להתראיין כיו״ר הקואליציה. מה הפי־תרון?
אולי רוטציה?
בחרות טורחים להדגיש גם בנושא
זה וגם בשאר נושאי המחלוקות
ליברלים־חרות, שהם לא מתרגשים.
״בואו נעשה חשבון ביחד,״ הציע
להעולס הזה אחד מבכירי חרות,
״פרס כבר שיריין חצי מהמנדטים שלו
לל״ע, לאמנון לין, ליצחק פרץ, ליחד.
אין לו 13 מקומות לתת להם, גם אילו
היה רוצה. הוא יכול להציע לליברלים
מקסימום 6— 5מקומות. ככה שאנחנו
הברירה האידיאלית שלהם!״
מקור בכיר במיפלגת־העבודה רמז
לנו לציטוט (ועוד איך לציטוט.״) אך
לא לייחוס, ש״ 13 מקומות באמת אין
לנו להציע להם, אבל חמישה־שישה גם
אני מסכים שיש. הם לא חייבים לעבור
כולם בחרות מבטלים בזילזול
אפשרות כזו, אך חקירה קצרה מוכיחה
שהם לא נערכו לה כלל וכלל.
האם זו טעות מצידם? האם יצליחו
הליברלים לאחות את קרעיהם ולא
יעמידו טעות זו במיבחן המציאות? מה
שברור הוא, שלאחות את רסיסי
הליברלים כדי לאחות את הקרעים
בינם לבין רסיסי חרות — זו תהיה
משימה כמעט בלתי־אפשרית.

דפנה ברק ן

^ לפני חודשיים התקיימה אסי־
€פה נאצית באולם הקטן של בנייני
האומה בירושלים 500 .הנאספים
שמעו דברי שיטנה ונאצה כלפי האוב־לוסיה
הערבית. קללות נמרצות נגד
המחנה השפוי, בקולו ההיסטרי של
מאיר כהנא.
יו״ר הנהלת ההסתדרות הציונית
והנהלת הסוכנות היהודית, אריה ל׳
(ליאון) חלציו, שמע על כך עם שובו
מחדל. הוא הרים קול צעקה, אסר על
אנשיו להתיר לאנשי כך להשתמש
בנכס ״לאומי״ .דובריו הבטיחו, ב־היסוס־מה,
שכהנא לא יקבל ןוד את

האולם.
גם לפני חמישה חורשים, כשמקו־רבו,
ח״כ דרור זייגרמן, נאב,ק על חייו,
הפוליטיים. נעדר דולצין מהארץ.
מכריו מעידים, שהאיש לא יוותר על
נסיעה, או על ביקור בשגרירות זרה,
״אפילו אם יגיעו אלפי עולים באותו
היום״ .זייגרמן הובס, אבל הוחזר לתפקידו
כפקיד בחטיבת הסטודנטים. ואף
יצא לחדל, בבירכת הידר, למצוא
לעצמו צ׳ופר כלשהוא.
בעת חברותו בכנסת המשיר זייגר־מן
להחזיק בתואר של ״יועץ מיוחד״
לדולצין. מישרה זאת איפשרה לו
להמשיך להחזיק ברכב סוכנותי. היו״ר,
האוהב להישאר בתמונה הפוליטית
המקומית, קיבל עירכונים מבן־חסותו.
העידכונים האלה לא שינו את
התמונה החשובה באמת: יו״ר הנהלת
הסוכנות, המחזיק בידו כוח כלכלי־פוליטי
עצום, בשל שליטתו במשאבי
העם היהודי, אינו יכול להשפיע על
הנעשה במיפלגה הליברלית בליכוד,
חרף חברותו במוסדותיה המרכזיים.
במיפלגה זאת הוא גנראל בלי חיילים.
הצהרתו בזכות ממשלה בראשות
שימעון פרס, ומילות הגינוי שלו כלפי
״כמה חרותניקים״ שניסו להכשיל
מהלך זה, התקבלה על ידי אוייביו
בליכוד, רויד לוי, אריאל שרון ואנשיהם,
בשלווה יחסית.
דולצין, שהוכתר על־ירי שימחה
ארליך המנוח בתאור ״אברך משי״,
יי ךיש
אינו יכול להזיק•
עסיסית מעשה, הקביעה הזאת היא
/נמהרת במקצת. בינואר 1984
הכשיל דולצין את מועמדותו של שרון
לראשות מחלקת העליה, ובכך הנחית
מהלומה על יוקרתו של ראש־הממ־שלה
ראז, יצחק שמיר, שתמך בשרון
בנאום בוועד הפועל הציוני.
דולצין גייס אז את המנגנון הנאמן
לו, שיתף פעולה עם מיפלגת העבודה
ומפ״ם, רתם את הנציגים מחו״ל
למערכה נגד שר־הביטחון המורח.
שרון רתח, אנשיו איימו על דולצין
בגלוי, חרות גרמה משברצ׳יק. ללא
הועיל. דולצין ידע היטב שגם אנשי
חרות בסוכנות ובהסתדרות הציונית.
ובהם ראש מחלקת ההתיישבות, הנץ
הקיצוני מתיתיהו דרובלס, אינם רוצים
בשרון.
דולצין הוכיח אומץ־לב אישי עצום,
שאיש לא נהג לייחס לו בעבר. הוא
הודיע, בעצם הפעילות שלו נגד שרון,
שלאיש זה אין לגיטימציה בעולם
היהודי. אחרי הגינוי של ועדת־כהן,
הנחית דולצין מהלומה כבדה על שרון.
שרון הוא אדם בעל זיכרון ארוך,
הוא לא ישכח זאת לדולצין. הוא האמור
גם בכל הציבור הנאור בישראל, החב
לרולצין חוב של כבוד.
העדרויותיו של רולצין מהארץ כבר
הוזכרו, אבל למעשה הוא בסך הכל מם׳
6בטבלת הנוסעים של ההנהלה. אלוף־
האלופים הוא עקיבא לווינסקי, הקיבוצניק
איש המערך, המכהן כגיזבר
הסוכנות.
משכורתו ותנאיו של דולצין זהים
לחלוטין לאלה של ראש־הממשלה.
דולצין בן ה־ ,71 שנולד ברוסיה וגדל
במכסיקו (ראה מיטגרת) הוא איש
נאה וספורטיבי, שגביניו מטילי־האימה
בנוסח שמיר אינם מאפילים על הארשת
החמה שלו ועל עיניו הכחולות,
שופעות הידידות.

האיש שחרות
רוצה לגרשו
הוא מדבר עברית, אנגלית, יידיש,
רוסית, וספרדית ברהיטות סבירה. אבל
רק היידיש שלו היא עסיסית וטיבעית
באמת, ללא מיבטא זר.
היו״ר הוא יהודי חם, החש בנוח
בקרב זיקני קהילת ברוקלין וגם
בביקוריו התדירים בעיירות־הפיתוח.
דולצין חולש לא רק על תקציב
״התחדשות השכונות״ — 84 מיליון

בכמויות החיבה והאהדה, שלהם הוא
זקוק כאוויר לנשימה.
דולצין הוא איש די-בודד, חרף
אהבת הנשים והחיים המפורסמת שלו.
אנשיו מעריכים אותו בזכות יושרו
הבסיסי ומסירותו לתפקיד, אבל אינם
סומכים עליו באורח אישי. רוב אנשיו
בסוכנות אמרו בגלוי להעולם הזה,
שאי־אפשר לסמוך עליו בשעת צרה.

עם מצריים באוגוסט . 1970 בגין השביעו
מרורים שנית אחרי המהפך בג
. 197 הוא הפר את הבטחתו למיפלגה
הליברלית להעניק לרולצין את תפקיד
שר־החוץ בממשלתו, ותחת זאת
פיתה את משה דיין, שערק ממיפלגת
העבודה כדי לקבל את המישרה.
רולצין, ועוד יותר מכך אשתו, אנט, לא
שכחו לבגין את ״הבגידה הזאת״.

ממינסק לירו שלים-דרך מכסיקו
- 1913 נולד במינסק, רוגזיה
- 1928 היגר עם הוריו למכסיקו, למד בתיכון,
השתלם׳ באוניברסיטה(מילת צופן לאנשי ציבורשקצת למדו, אבל לא גמרו{ ,התמסר לעסקים,
החל בפעילותו כעסקן ציוני
37־ - 1931 מזכ״ל כבוד (ללא שכר) ,ההסתד רות
הציונית במכסיקו
42־ - 1938 נשיא ההסתדרות הציונית במכ סיקו

- 1956 עסקו ציוני, ציר לקונגרסים, נוסע
בעולם, מארגן מגביות, עולה בסולם העסקנות
מטעם הענף הגלותי של מיפלגת הציונים
הכלליים, שקדמה למיפלגה הליברלית בליכוד
- 1955 חבר הנהלת הסוכנות מטעם אמריקה
הלטינית
- 1956 עלה. סוף־סוף. לישראל, בלי לעבור
חבלי־קליטה מיוחדים. נכנס עם עלייתו לתפקידו
כראש המחלקה הכלכלית בסוכנות, וחבר

הדירקטוריון של קרן היסוד. זכה, למעשה,
למעמד של שר מיד עם עלייתו
- 1960 מונה על־ידי הקונגרס הציוני הכ״ה
לראש החברות הכלכליות של הסוכנות, מחזיק
בידיו עוצמה כלכלית אדירה
- 1968 גיזבר הסוכנות היהודית וההסתדרות
הציונית העולמית
1969־ - 1970 שר בלי תיק בממשלת האחדות
הלאומית (נוסף לתפקידו כגיזבר הסוכנות) ,עד
לפירוקה של ממשלה זאת בניגוד לדעתו של
דולצין, על־ידי חרות, באוגוסט 1970
1973־ - 1976 יו־ר בפועל של ההסתדרות
הציונית והסוכנות היהודית
- 1978 הקונגרס הציוני הכי ט בוחר בדולצין פה
אחד לתפקיד יו״ר ההסתדרות הציונית. בעת
ובעונה אחת בוחר בו חבר־הנאמנים של הנחלת
הסוכנות ליו״ר ההנהלה. דולצין מחזיק בשני
תפקידים אלה עד היום.

״אפילו אם גורלי יהיה על כף־
המאזניים,״ אמר פקיד בכיר במחלקת
העליה ,״הוא לא יוותר עבורי על נסיעה
לחו״ל. אם יעבור דולצין לתפקיר
אחר, הוא לא יטרח לדאוג למקורביו
בסוכנות״.

דולר — ולא רק על שאר תקציב
הסוכנות 360 ,מיליון דולר. דולצץ
אחראי גם לתקציב ההסתדרות הציונית
120 ,מיליון דולר, שמחציתו מוצא
על מימון 750״שליחים״ ברחבי העולם.

שליח כזה עולה לעם היהודי 70
אלף רולר לשנה:
אבל היו״ר נהנה במיוחד מהקרן
שלו, שבה הוא יכול להשתמש ממש
^ תכונות אופי אלה של דולצין
כראות עיניו.
רולצין •נוהג להתחקות על צורכי ^ 1פגעו בו בכל מאבקיו הפוליטיים
ישוב מסויים, להגיע לביקור ולהגיש בזירה הישראלית. הוא כיהן, אומנם,
לראש המועצה המאושר מתנה, בדמות כשר בלי תיק בממשלת הליכוד המתנ״ס,
סיפריה או אפילו תיאטרון לאומי של גולדה מאיר, אבל נאלץ
מקומי. קבלות־הפנים הנרגשות וה להיגרר אחרי מנחם בגין, השנוא עליו,
שטיחים האדומים מזינים את רולצין לאופוזיציה, בעיקבות הסכם־ההפרדה

התדמית הגדולה

ב־ 1980 ניסה להתמודד עם ידידו
הוותיק שימחה ארליך על ראשות
המיפלגה הליברלית. דולצין האמין
ליצחק מודעי ולשאר שוכני קן־הצר־עות
במיפלגה, שהם יתמכו בו, נבגד,
כפי שציפו כל הפרשנים הרציניים.
ארליך לעג לו בגלוי, הוא נאלץ לוותר,
למד את הלקח, והשתדל לשמור על
הקן הבטוח והחם שלו בסוכנות ובהסתדרות
הציונית.
במציאות הישראלית של 1984
נחשב דולצין לליברל וליונה. כל זאת,
בשל שינאתו העזה לתנועת החרות
ובזכות פגיעתו הקשה בשרון. גם
תמיכתה הגלויה של אשתו במערך,
ורשימותיה בעיתונות נגד ממשלות
הליכוד, תרמו לתדמית הזאת.

למעשה, דולצין הוא שמרן מתון,
פחות או יותר יונץ בנושאי חוץ וביטחון.
הוא איננו אינטלקטואל, ואינו
מסוגל להתמודד ברצינות עם נושאים
עקרוניים־רעיוניים. אבל גישתו פרגמטית,
ישירה, כמעט מפא״יניקית.
אין לשכוח שהוא משמש כיו״ר
אירגון (ההסתדרות הציונית) ,הבונה
במו ידיו את כל ההתנחלויות בשטחים
הכבושים.
הוא גם עוסק בתיעול כספי הסוכנות
(הנאספים על ידי הסוכנות ״הלא
ציונית״) אל ההסתדרות הציונית, ובכך
מסייע לתרמית הגדולה: חוקי ארצות-
הברית אוסרים שימוש בכספים הנאספים
שם לצורכי התנחלות, שהיא
בלתי־חוקית לפי אמנת־ז׳נבה. דולצין
ואנשיו ״מלבינים״ את כספי הסוכנות
עבור ההסתדרות הציונית, מחזיקים
לצורך זה מנגנון כפול.
תרומתו של חלציו לסיכול השלום
היא אדירה, ולעומתה מתגמדים כל
ניסוחיו היוניים.
בנאומיו הוא יוצא נגד השמאל
היהודי, השמאל החדש ו״הפסודו־ליברליזם״
בניסוחים שמרניים חדים.
אשר לעמדותיו בנושאי חוץ וביטחון,
הוא הגדירם בבהירות רבה בנאום
לוועידה החמישית של המיפלגה הליבר
לי ת במאי ,1980 שישה ימים בדיוק
אחרי ההתנקשות בראשי הערים בגרה.
• אנו מתנגדים למדינה פלסטינית:

אנו מתנגדים למו׳־מ עם אש״ף;
• אנו מתנגדים לחלוקת ירושלים;
• אנו מתנגדים לחזרה לגבולות
.1967
הנוסחה הזאת, המסכלת כל אפשרות
למו״מ אפילו עם המלך חוסיין,
זהה לחלוטין לנוסחת המערך. בעגה
הישראלית קוראים לזה ״יוניות״ .עם
זאת, אין ספק שדולצין הליברל, שבא
ממישפחה אמידה ביותר, יכול היה
בקלות להצטרף למערך הליברלי החדש,
עם עזר וייצמן ומיפלגת העבודה.
לכן אין כל משמעות לכל הפיקנטריה
עליו ועל אשתו אנט. למעשה,
אין ביניהם שום חילוקי־דיעות של
ממש, מלבד אופן ההצבעה. אנט הצביעה
מערך. דולצין טוען — ואין
סיבה שלא להאמין לו — שהוא הצביע
ליכוד.
הוא ליכודגיק בכל רוחו, ליכודניק
שונא ליכוד.
את הסוכנות הפקיד בידי אחד מאנשיו,
שלמה תדמור, הנחשב לכישלון
חרוץ. כל זאת, נוכח תחזיות הגורמות
לדאגה בחוגים ציוניים אודות ״התבוללות״
ו״נישואי תערובת״(בין יהודים
לשאינם יהודים) ,המגיעים ל־ 77 אחוז
בגרמניה ובסקנדינוויה 40 ,אחוז ב־ארצות־הברית
ובמערב־אירופה.
דולצין ומחלקותיו מקיימים 3500
בתי־ספר יהודיים ״בגולה״ 80 .אחוזים
מכלל המורים הם י׳שראלים יורדים,
עובדה הגורמת לשטף של מאמרי־ביקורת
די בכייניים בתקופותונים של
ההסתדרות הציונית.
הפרשנים הציונים סבורים, ש־13.5
מיליון היהודים, החיים כיום בעולם,
יתמעטו וילכו, יגיעו רק ל־ 11 מיליון
עד סוף המאה.
העליה לישראל בירידה מתמדת.
מתחילת השנה הנוכחית עלו רק 8,200
עולים, שיגיעו ל־ 14 אלף בחישוב
שנתי. זה פחות משנת־השפל שעברה,
,1983 שבה עלו 16 אלף יהודים.
יתכן שדולצין הוא העסקן האחרון
מהסוג הישן, העומד בראש שני האיר־גונים
האדירים, החברות הכלכליות
שלהם, ושלוחותיהם ברחבי תבל. סופה
של החברה הכוחנית, האנטי־ליברלית,
הצומחת עתה בישראל, להשתקף גם
במוסדות הציוניים עד תום.
אין ספק שדולצין ראוי לביקורת,
ושאין לו את שיעור הקומה הדרוש כדי
להצדיק את היומרה להיות ״מנהיג
העם היהודי״ .עם זאת, ליברל־שמרן
נוסח דולצין עומד להיות מיצרך יקר.
הנדירות, אומרים חוקי הכלכלה, מעלה
את הערך. ברור, שעוד יבואו ימים,
וכולנו נתגעגע לדולצין.

חיים ברעם

ם נכי ר
דדי נדלים/
במה רוצה שר־האוצר, יצחק
מודעי, בימים טרופים אלה? במנכ״ל

ביום השלישי אחרי־הצהריים
נכנס אדם קצת־מוזר לבית הפרקליט
בתל־אביב, עלה לקומה השניה,
נכנס לחדר פתוח שבו ישבו שישה
אנשים, ופנה ישירות לחבר־הכנסת
הפרופסור דויד ליבאי .״אני מבקש
ייעוץ,״ אמר, והתחיל לשטח באריכות
את צרותיו. ליבאי ניסה להסביר לו
שעליו לבוא ביום אחר, בשעות הבוקר,
שהן גם שעות־הקבלה ,״אנחנו
בכלל יושבים פה בעניין אחר ניסה
להיפטר ממנו ללא הצלחה.
העניין האחר היה — ישיבה שלא
מהמניין של ועדת החוקזדחוק־ומיש־פט
של כנסת־ישראל.
האזרח לא התייאש ואמה ״רגע,
אתה שם, ליד ליבאי, אתה לא שבח

מהוועדה! והרוב הכריע בעד! ״מה
איכפת להם שאחרים יעבדו?״
״אני רוצה שתתכנסו בירושלים!״
התעקש הילל ,״גם טדי (קולק?)

במשך כל הדרך מירושלים לתל־אביב
ניסינו, קולאס ואנוכי, להבין
כיצד השתרבב ״טדי״ לעניין, אבל
נמשיך: קולאס הסביר שהוא יורד
במיוחד לשם הישיבה לתל־אביב,
והוא בוודאי היה מעדיף לכנסה
בירושלים, שם ממילא שהה. אולם זה
מאוחר מדי להודיע לחברי־הוועדה
על שינוי המיקום. ובענין הבניין —
הוא נכנע, והדיון הועבר לבית
הפרקליט.
י הילל מיהר לפגישה עם ראש־הממשלה,
שימעון סרס, ולכן קטע
את השיחה.
ב־ 12.00 הודיע הילל לקולאס
שהוא מאשר(״באופן חד־פעמי!״) את
קיום הישיבה המוזרה הזאת בתל־אביב
״אנדר פרוטסט!״ (תוך מחאה).
ו״אנדר פרוטסט״ היא נפתחה
ב־ 15.00 בדיוק.

כעת נותרה בעייה שולית: מי ינהל
את הישיבה? ״אל תדאגי הרגיע
אותי בביטחון קולאס, היו״ר המיועד
של הוועדה. ובאמת, שבח וייס ודויד
ליבאי (עבודה) ,שהגיעו ראשונים
לדיון, המליצו שקולאס ינהלה, והוא
נענה אחרי תחנונים והפצרות.
כשהצטרפו שילנסקי ודן מרידוד,
הם כבר הועמדו לפני עובדת היו״ר
הזמני. דיברו, התווכחו, וכמובן החלטה
— אין!
״מדוע, אם כן, היה צורך כל־כך
דחוף בכינוס הוועדה?״ שאלתי.
״ניסים ביקש הזכיר קולאס.
מקורות במיפלגת־העבודה היו
תמימי־דעים ששרון ביקש לארגן
לעצמו יחסי־ציבור. צריך לציין שגם
על־פי החוק הקיים ניתן להביא
עברייני־מחירים לדין בתוך 48 שעות
עד שבועיים.
״זבנג — וחוקקנו!״ הגדיר שבח
וייס את הפארודיה, שהתנהלה על
חשבון כבורה של הכנסת. האפקט
היה, כמו ברבים ממעללי שרון,
בעיקר הזבנג.

אלי קולאס כעס את ועדת־החוקה ללא
שום סמכות כי ״משה ניסים ביקש טובה...״
קולאס חוש־העדר ניצח!

את מהלך ישיבתה המוזרה של
^ הוועדה קטע אזרח. שוכנס לפתע
אל החדר וביקש סיוע נוישפטי.

וייס? היינו יחד לפני חודשיים ב־בית־הבראה
בשבי־ציון...״
״מה עשית שם, שבח? עם מי
היית?״ התערב כשימחה דוב שי־

לנסקי.

הסוריאליזם בישיבה זו התחיל
הרבה לפני כן:
כזכור לכם, יש לנו שר־תעשיה־ומיסחר
נחוש בחפזונו — אריאל
שרון. זה החליט להראות את
נחרצותו בנוגע לפיקוח על מחירים
והענשת סוחרים־עבריינים. מה עשה?
פנה לשר־המישפטים משה ניסים.
ניסים פנה לאלי קולאם, היושב־ראש
הקודם של ועדת־החוקה (בכנסת
הקודמת) וביקש טובה :״תכנס לי
את הוועדה״...
צריר להבהיר שמצבן של הוועדות
משותק לחלוטין: עד לבחירתם של
חברי הוועדות החדשות, פעלו (לפחות
על פי החוק) הוועדות הקודמות.
אחרי שנבחרו חברי־הוועדות, הן
נותרו ללא יושבי־ראש. הסיבה —
תסלחו לי שאני נשמעת כמו תקליט
שבור — היא כמובן ועדת־הכלכלה
שעל תפקיד היו״ר בה יש ריב.
כלומר: נכון לשבוע זה, רק יושב־ראש
הכנסת יכול היה לכנס ועדה
כלשהי.
נחזור לקולאס. קולאס הוא בחור
טוב: ניסים ביקש — אז הוא כינס...
ולא סתם כינס, אלא בתל־אביב ועוד
במישרדי המיפלגה הליברלית!
חוק־הערר הוא אחד החוקים ה.דומיננטיים
בכנסת־ישראל .״מדוע
שיבואו לישיבה?״ שאלתי את קולאס,
״הרי אינך יושב־ראש הוועדה, וזה
בכלל לא בסמכותך לכנסה! ועוד
בבניין מיפלגתי!״ קולאס הסכים עימי
שהפעם הוא באמת הגזים .״אבל תראי
שיבואו!״ גיחך, מתוך היכרותו עם
המצב. הוא צדק. לא לפני שקמה
סערה־זוטא.
בבוקרו של היום השלישי, כששהה
קולאס אצל יצחק מודעי
בלישכתו. חיפש אחריו נואשות
יושב־ראש הכנסת, שלמה הילל.
ב־ 10.30 בדיוק התייצב קולאס
לפני כבוד היו״ר :״באיזו סמכות אתה
מכנס לר ועדה?״ התעניין הילל.
קולאס הצטנע והסביר שכמ״מ למ״מ
יו״ר ועדת־הכנסת, ערך מישאל
טלפוני ביחד עם רוני מילוא בקרב
חברי ועדת־הכנסת שהיו בארץ(כחצי

14 —1

אישיות במיפלגה הליברלית תצא
בימים הקרובים בזכות ליכוד הליכוד
ועכשיו: השר יצחק מודעי מחפש
^ מנב״ל (בן .״מנב״ל״) לליברלי ש
האשמות הדדיות בין שרי הליברלים: מי
מהם מדליף בקביעות ל״השלם הזה״?

ח• חחורך

חשפו ץ

כליברלים מתעסקים מזה שבועיים באינטנסיביות חסרת״תקדים בשאלה
שתקבע את עתיד האומה בקרוב: מי הדליף להעולם הזה ( )9.10.84 על קיום
הארוחה הנשיאותית? ובכלל, מאין העולם הזה שולט בכל נבכי המיפלגה
ואירועיה בחודשים האחרונים?
משה ניסים, שר־המישפטים, צילצל לחבר־הכנסת אלי קולאם ששהה
בספרד בעת קיום ישיבת הנישיאות, ודיווח לו ש״אברהם שריר צילצל
לכתבת העולם הזה (אליי) מארן ות־הברית! זה הוא שהודיע לה על קיום
הנשיאות ניסים רק התעלם משום־מה מהעובדה שהוא וחבריו לא הודיעו
על קיום הנשיאות לשריר.
מקור השמועה שנפוצה בבראנז׳ה הפוליטית היא בשר־המדע־והפיתוח,
גירעון פת, שהתוודה לפני חבריו לנשיאות, בין מנה למנה, ש״נפגשתי איתה
(איתי) בצהריים, והיא חקרה אותי מדוע לא הודענו לשריר. היא סיפרה ששריר
כועס ...בצהריים היא ידעה כבר את כל הפרטים!״ מיהר להוסיף, פן תיפול איזו
אי־הבנה.
אחרי הארוחה האשים פת את קולאס :״אתה הדלפת לה! ובכלל .,מאיפה
הגיעו להעולם הזה פיתקי־ההצבעה האחרונה בדיון המרכז על
שרי־המיפלגה?״ קולאס לא איבד את עשתונותיו וענה :״מכיוון שהנושא
כל־כך מעסיק אותך, ובכל פעם שאני צריך אותה אני מוצא אותה איתך —
כנראה שאתה המדליף!״
גם בין השרים פת ושריר היו חילופי־דברים בלתי־נעימים בנידון, שהוציאו
את שריר משלוותו: לא די בזה שחבריו לא הודיעו לו, הם עוד מאשימים אותו
בהדלפה!
כעת נולד סימן־שאלה חדש: מי הדליף לשריר? ״אולי שרה (דורון)?
אבל היא לא היתה בארץ, וגם לא ידעה ...אולי אלי(קולאס)? גם הוא לא היה
בארץ ולא ידע הירהר בקול גורם ליברלי.
אז תודו שעל־אף האינפלציה, רוטציה וכל השאר — מעולם לא היה מצבנו
שפיר יותר, אם• זה מה שמעסיק את שרינו.

לליברלים! לא, לא טעיתי: הנו״ן
בהחלט במקומה, ולא מחליפה שום
אות מטעמים פוריטניים.
שמו של איתן רוזמן, מקורבו
של גדעון פת, הוזכר בהקשר זה, אך

מודעי
״ואם אכשל...־

מקבוצתו של השר אברהם שריר
נמסר לי נחרצות, ש״לא יקום ולא
יהיה!״
אם אתם חושבים שרק נושא
המנכ״לות מטריד את שר־האוצר,
הנכם טועים לחלוטין:
השבוע התבטא יצחק מודעי
ש״חייבים לארגן מחדש את
המיפלגה!״ דובר על כינוסים, ועידה
אפשרית (לא התקיימה מאז ו .)198
הועלה רעיון להרחיב את מרכז
המיפלגה (המונה 230 חברים, נכון
לעכשיו) ועוד חידושים כהנה וכהנה.
״אם אצליח בתפקידי ...אמר
שר־האוצר לחוגים ליברליים השבוע,
״נצטרך לתרגם זאת למיספר בוחרינו,
ולנסות להגדילם. אם אכשל הוסיף
ולא פירט. מקורביו הסבירו לי, לעומת
זאת, שבכל אחת מהאפשרויות
צפויה הערכה מחדש על יחסי הלי־ברלים־חרות.

אריק!

הוא תמיד במוקד העניינים. כך,
לפחות הוא מעיד על עצמו. הוא,
הכוונה כמובן לאריאל שרון, שהסתער
במרץ מפחיד על התעשיה
והמיסחר בישראל ובסביבותיה. עכשיו
הוא מטפל בגליל. שרון הגיע
ברוב פמליה ומישקל למיגדל־העמק,
שאינה יורדת מכותרות הליכוד, בתור
״ההישג של שלטון הליכוד בישראל״
.ניסיתי לעמוד מקרוב על סור
קיסמו של שרון בעיני ההמונים. אותו
סוד שהפכו למלך ישראל. אז הוא
באמת אכל כיד המלך ...פרט לכך,
חייבים להודות שהוא לא נעדר
חוש־הומור. אחד מהדוברים (שהורכבו
מראשימועצות מקומיים ומכובדים
אחרים) הזכיר לו במיסגרת מסע
הליקוקים המסיבי שנערך על הבימה
:״אני זוכר, אריק, מה הבטחת
לנו עוד כשהיית שר־ביטחון! זה היה
ב־ 9בנובמבר . 1983 יצאתי מהמישרד
שלך בהרגשה טובה, עם גו זקוף״...
״גם אני יצאתי משם יום אחרי כן
עם גו זקוף הזכיר אריק נשכחות,
לקול צחוקם הרועם של הנוכחים.
כיום כבר מותר להתבדח על כך.
כל הדוברים בשיבחו של האורח
(והיו רק כאלה) הבהירו שהוא ״אוהב
לבצע״ .״הייתי אצל אריק כשהיה
שר־חקלאות ״.סיפר נרגשות אחר
הדוברים ,״לא היתה אדמה חקלאית
בנמצא. אריק שלף מפות ותוך ארבע
שעות מצא אדמה זה אריק!״
לחשה לי אחת מהקהל בהתרגשות.
נכון, זה בדיוק אריק, ביצועיסט,
בתוך כמה שעות — מה זה שעות?
דקות! — בזמן הרצאתו, שנמשכה
רקות ספורות, הוברר לממונה על
איזור הגליל שבמישרד התעשיה
והמיסחר, מוני לרר, שהוא מסיים את
תפקידו, ליתר ריוק, נודע לו מיהו
מחליפו, והוא נאלץ להסיק מסקנות.

דפנה ברק

במדינה

(המשך מעמוד )7
רמת, ולתמוך בפעולות חשובות למען
האוכלוסיה הערבית בישראל. בין
השאר התחייבו הח״כים שלמה הילל,
אהרון הראל ומשה שחל (כיום שר־ —1
האנרגיה והתשתית) לתמוך בהענקת
.מעמד של עיר לאום־אל־פחם, ולשקול
הקמת אוניברסיטה ערבית בנצרת.
הסכם כתוב וחתום זה הניע את מיעארי
ופלד להצביע עבור הילל כיו״ר הכנסת.
שקר
פרוע. השבוע החזיר הילל
לח״כי המתקדמת כגמולם. בישיבה
עם הכתבים הפרלמנטריים, שעסקה
בהגנת הדמוקרטיה, תקף הילל את הרשימה
המתקדמת בחריפות חסרת־תקדים,
האשים אותה בכך שהיא דרשה ״
מיאסר ערפאת הכרה במעמדה ״כנציגת
אש״ף בישראל״ .לשקר פרוע זה
התלוותה גם ההקבלה המעליבה ר
חסרת־השחר בין הרשימה המתקדמת
ובין סיעתו הנאצית של הרב
מאיר כהנא.
בוגדנות זאת של הילל, זמן כה קצר
אחרי מגעיו הלבביים עם פלד
ומיעארי, היא כמעט חסרת־תקרים גס
בג׳ונגל הפוליטי בישראל.

השואה
מ שא התאומים
קורבנות מגגלה
אינם שותקים עוד _

יוני, צביקה וגילי הם שלושה צעירים
ירושלמיים, בעלי חברה לקידום
מכירות ויחסי־ציבור. לאחרונה הם
עסוקים מעל לראשם, בהתנדבות,
באירגון אני מאשים! -אירוע
בינלאומי להנצחת תאומי־אושוויץ
(ראה ״הסיוטים חוזרים אליי כל
לילה!׳ עמוד 43 ואילך) .מטרת
האירוע: פירסום בפומבי של העדויות
נגד הפשע הנאצי בכלל ונגד הפושע
הנאצי, רופא־המוות יוזף מנגלה, בפרט.
עדויות וראיות. אחת מת־אומות־אושוויץ,
קרובת־מישפחה של
אחד מבעלי החברה, ביקשה להיעזר _
בשלושה באירגון הכינוס, שנערך במלון
לרום ביחשלים.
מסביר גילי אלרועי: אחרי התהודה
הרבה שלה זכה הכינוס החלטנו לארגן
אירוע בינלאומי, שיכלול גם צעדה של
התאומים ויציאת מישלחת נוער
ישראלי למחנות המוות.
לאירוע הבינלאומי גם הובטח כיסוי
בינלאומי: הטלוויזיה הבריטית מבקשת
לעסוק בנושא במסגרת תוכנית
היוקרה פאנורמה; הטלוויזיה האמריקאית
— בתוכנית הסופר־פופולארית
60 דקות.
תאומי־מנגלה רבים עדיין אינם
מוכנים לשתף פעולה, ויש כאלה
שאינם יודעים כלל על האירוע *.לכן
יצא יד ושם בקריאה למסירת עדויות
וראיות נגד מנגלה, המסתתר, ככל *(
הידוע, בפאראגוואי הדרום־אמריקאית.
שמועה אחרת גורסת, כי הוא הסתנן
לארצות־הברית בשם בדוי.
הוקמה גם מועצה ציבורית, המבטיחה
לעשות סידורים שיאפשרו מתן־
עדות גם ללא חשיפה פומבית ותוך
שמירת הסודיות הנדרשת,לכל מי
שחפץ בכך.
בשורות ובעיות. כתב נשיא
המדינה, חיים הרצוג, אל הוועדה
המארגנת :״חבל שלא ניתן להביא את
האיש (מנגלה) אל כס־המישפט ממש.
אולם גם השמעת עדויות בפומבי יש
בה כדי לתת ביטוי לאמת הנוראה_ ,
למען ישמע העולם ויידע הדור הצעיר!״
מישטרת
ישראל איננה בטוחה
שאי־אפשר להביא את מנגלה אל
כם־המישפט. היא אוספת וגובה עדויות
מתאומי״מנגלה, מבקשת מהם גם
לזהות תמונות.
* המעוגייגים להעיד, או לתרום
לקופה הריק ה של הגוף המארגן,
יפנו ל.תמיד: רחוב שטראוס ,16
ירושלים מיקוד ,95142 טלפון
.)02( 244940
העולם הזה 2460

שב׳ התיקווה בפאלרמו
בשבוע שעבר היתה לי חוויה מרתקת. ביקרתי תוך ארבעה
ימים בארבע ערים איטלקיות: פאלרמו, רומא, נאפולי ומילאנו,
לפי סדר זה.
זאת היתה התרוצצות משוגעת. כי בכל עיר נערכו אסיפה
פומבית (במתכון של עימות ביני ובין נציג פלסטיני) ,מסיבות־עיתונאים,
ראיונות בכלי־התיק־שורת
ושיחות עם אישים מקומיים,
ביניהם כמה מרתקים. היה
זה ממש מירוץ: לטוס, לנאום,
לאכול, להתראיין, לאכול, להיפגש,
לאכול, לנוע ברכבת, לישון,
לאכול, לטוס בארבעה ימים
נוספו לי שלושה קילו, למרות
המאמץ).
אך החוויה המעניינת ביותר
מבחינתי היתה ההתרשמות מארץ
מקסימה זו, כאילו ממעוף
הציפור.
הייתי בעבר פעמים רבות
בערי הצפון — ונציה הנהדרת,
פירנצה רבת־ההוד (היא מזכירה לי יותר מכל את ירושלים),
מילאנו, בולוניה. אך משום־מה לא הזדמן לי מעולם להיות
באיטליה שמדרום לרומא, מלבד ביקור חטוף בבארי. עכשיו
הייתי בפעם הראשונה בסיציליה ובנאפולי.
הנוף של פאלרמו מזכיר מאוד את הגליל. ביום שביקרתי בה
דיברו הכל על המאפיה, שכמה עשרות מראשיה נעצרו בעיקבות
גילוייו של אחד. ששבר את ה״אומרטה״(״שתיקה״) המסורתית.
אחרי שכל בני־מישפחתו נרצחו בזה אחר זה במילחמות פנימיות,
נמאס לו והוא הלשין על חבריו. אך הפחד בסיציליה נשאר על כנו,
ואיש אינו מאמין שהממשלה תצליח אי־פעם לחסל את המאפיה,
המושרשת עמוק בהיסטוריה רבת־התהפוכות של האי ההררי.
הערבים שלטו בסיציליה במשך 400 שנה, וזוהי ארץ ים־
תיכונית מובהקת. בשעתו התלוצצו בצפון כי ״סיציליה היא הארץ
הערבית היחידה שלא הכריזה מילחמה על ישראל.״ לפי סיפור
אחר ביקשה סיציליה לפרוש מאיטליה ולהצטרף לליגה הערבית.
קשה לאמין כי מילאנו ונאפולי שוכנות במדינה אחת. כאשר
נמצאים בהן בשני ימים רצופים, חשים בהבדל התהומי ביניהן.
מי שטס מרומא למילאנו, מבחין בקו־הגבול הטבעי שבין המגף
האיטלקי, שהוא ים־תיכוני מובהק, ובין עמק־הפו, שהוא מרכז־אירופי.
הצבעים החומים של הים־התיכון מפנים לפתע את מקומם
לירוק העמוק של הנוף האירופי, עשיר המים.
הרושם מתחזק כאשר נמצאים במילאנו. זוהי עיר נקיה מאוד.
רובעים שלמים בה מזכירים רובעים דומים בווינה או בפראנק־פורט.
התנועה מסודרת, האנשים ממהרים לעבודה. מהרגע
שנאספתי בנמל־התעופה ועד לרגע שבו הוחזרתי אליו, כעבור 24
שעות, היה הכל מסודר ואורגן להפליא. שתי מכוניות של
שומרי־ראש — אתת מלפנים, אחת מאחור — היו צמודות אליי.
הכל היה מתוכנן ומתוזמן להפליא, כולל שעתיים לכל ארוחה.
ברור כי הכיבוש האוסטרי הממושך השאיר את רישומו על אופי
העיר ותושביה.
יום לפני כן. כאשר יצאתי מתחנת־הרכבת של נאפולי, היה
נדמה לי שאני נמצא בקאהיר. הכיכר הגדולה היתה שוק מיזרחי
אופייני. התנועה התנהלה באנדרלמוסיה משוגעת, בעלת שיטה
נסתרת כלשהי, שיצרה פקקים ופתחה אותם. איש לא התחשב
באור האדום של הרמזורים המיותמים, שהמשיכו להעמיד פנים
כאילו הם ממלאים תפקיד כלשהו. האנשים התנהלו בעצלתיים,
איש לא מיהר לשום מקום, אך הכל חייכו בידידות ודיברו
בהתלהבות, בעזרת תנועות־יריים עשירות.
יחסי צפון־דרום באיטליה מזכירים איכשהו את היחסים בין
אשכנזים ומיזרחיים בישראל. הצפון האיטלקי הוא ״אשכנזי״ .שם
מרוכזים כמעט כל מיפעלי התעשיה, שם נמצא העושר החומרי,
שם פועלת היוזמה הדינאמית. ואילו הדרום הוא מיזרחי.
אורח-החיים הנאות חשוב שם יותר מאשר ההישג. הכבוד חשוב מן
ההצלחה. הדרום מפגר מבחינה כלכלית, רמת־המחיה שלו נמוכה
הרבה יותר. הצפון הוא סוציאליסטי וקומוניסט( ,זה בסדר.
הקומוניסטים האיטלקיים הם ההיפר מרק״ח) .בדרום יש ייצוג
נכבד לפאשיסטים ולכול מיפלגות הימין.
אילו אפשר היה לדמיין את ישראל כשהארץ שמדרום לתל־ •
אביב מיושבת במיזרחיים, והארץ שמצפון לתל־אביב מיושבת
באשכנזים, היתה מצטיירת תמונת איטליה.
אך יש כמה הבדלים מהותיים.
אומנם, בני־הצפון באיטליה מזלזלים בדרומיים ה״מפגרים״.
אך בני־הדרום מצידם מזלזלים בצפוניים בכל ליבם. אין להם שום
תסביך־נחיתות כלפי הצפון. הם מתגאים בתרבותם הדרומית, על
ערכיה המיוחדים, ורואים בצפוניים ברברים. רבים מגדולי אנשי-
הרוח באיטליה של ימינו הם דרומיים גאים. וגם סופיה לורן.
יתכן שזה היה כיום המצב גם אצלנו. אלמלא שוכנעו היהודים
המיזרחיים לבוז לרקע הים־תיכוני שלהם, לערכיהם התרבותיים
ולמורשת אבותיהם, עד כדי השפלה עצמית כנועה לפני
״התרבות״ העליונה של יוצאי פשמישל ופלונסק, מינסק ופינסק.
כיום יש תהליך מעניין של התחזקות הדרום האיטלקי. הצפון
התעשייתי סובל קשה מן האבטלה, שפשטה באירופה. בני־הדרום,
ן ־ שהיגרו צפונה, חוזרים בהמוניהם אל מולדתם. פאלרמו ונאפולי
הולכות ומתרחבות, בעוד שערי הצפון מצטמקות, עם צאת
תושביהן הצעירים אל הפרברים.
בסך־הכל, ארץ נהדרת ועם נחמד. קשה להעלות על הדעת
שפעם שלטו כאן החולצות השחורות של מוסוליני. גם כאשר
אתה מתהלך בפיאצה ונציה ברומא, מתחת למירפסת שבה נהג

מוסוליני לנאום באוזני ההמונים, קשה לזכור שהיה כאן מה שהיה.
גם האיטלקים עצמם מחקו את הפרק הזה מזיכרונם. כאשר
שרתי באוזני כמה צעירים איטלקיים את גיובינצה (״הנעורים״).
הימנון המישטר הפאשיסטי, לא ידע איש מהם מה זה.

יש1ע, היהודי הפלסטיני
יש אנשים המסוגלים לנאום את אותו הנאום יום אחרי יום.
ישעיהו ליבוביץ, למשל, או עמוס עוז. הם מגיעים לניסוח מושלם,
ואז הם חוזרים עליו שוב ושוב.
אני אינני מסוגל לכך. כאשר אני נואם יום אחרי יום, אני מנסה
להגיד בכל פעם משהו חדש — אם לא בתוכן, הרי לפחות בצורה.
אחרת אני משעמם את עצמי, וגם את המלווים אותי.
עמדתי לנאום באחד האולמות בבניין הפרלמנט האיטלקי

*וורי *ובנד•

ברומא, במיסגרת עימות ביני ובין נציג פלסטיני. האגף הזה היה
שייך פעם למינזר.
י בעוד שהמנחה הפליג בשיבחי באיטלקית צחה, ואני חיפשתי
פתיחה לדבריי, נדד מבטי באולם ועצר בציורים. כל הקירות היו
מקושטים בציורי־קיר(פרסקו בלעז) ענקיים, שהראו קטעים מן
הברית החדשה.
מולי סעד ישוע בחברת תריסר תלמידיו. מעל לראשי,
בתיקרה, היה ישוע תלוי על צלבו. כשמעליו ארבע האותיות ינר״י
(ראשי־תיבות של המילים הלאטיניות ״ישוע הנצרתי, מלך
היהודים״) .מאחורי ריפא ישוע את מחלתו של מישהו.
פתחתי ואמרתי :״הנה אני מתבונן בתמונות האלה. מה יש בהם?
הן חלק מן ההיסטוריה של עמי, כי האנשים המתוארים בהן היו
כולם יהודים טובים. ידירי הפלסטיני יכול לטעון כי זהו חלק מן
ההיסטוריה הפלסטינית, כי בזמנו של ישוע נקראה הארץ רישמית
פלסטינה, וחלק מן הפלסטינים של היום הם בלי ספק צאצאי
האנשים של אז. בני העיר הזאת, רומא, היו מעורבים מאוד
במאורעות.
״הנה כי כן, הציורים האלה מתארים פרשה שהיא חלק
מההיסטוריה היהודית, הפלסטינית, הרומאית, הים־תיכונית
והאנושית כולה. אנחנו נתווכח היום על הסיכסוך הקיים באותה
הארץ, שבה אירעו הדברים אז — וגם סיכסיר זה נוגע לכולנו —
לנו הישראלים, ליריבינו הפלסטיניים, לכם האיטלקים, לים־
התיכון, לאירופה ולעולם כולו״.
זאת היתה פתיחה נוחה לדברים שרציתי לומר. אבל היתה לי
באמת הרגשה מוזרה. הנה אני יושב ברומא, עירו של הנציב
פונטיוס פילאטוס, ואני מוקף בציורים המתארים מאורעות
שאירעו לפני אלפיים שנה בירושלים, במקומות שאנחנו חולפים
על פניהם לעיתים קרובות במכונית. כפי שאמר האיש מנצרת:
״ברוכים עושי״השלום, כי הם ייקראו בני־האלוהים.״

לראות את נאפולי
ולישון
זה היה בנאפולי.
המארחים שלי, חברי המיפלגה האיטלקית שהזמינה אותי
לנאום שם, סעדו איתי במיסעדה טובה מאוד על שפת־הים.
הארוחה ארכה שעתיים פלוס, כמקובל באיטליה, וכללה שש או
שבע מנות( .אני זוכר רק כדורים של גבינה נאפולית עדינה מאוד
כמנה טרומית, ספאגטי עם חסילונים, מאכלי־ים שונים בלתי־כשרים.
דגים, גבינות, עוגות, יין מקומי לבן, קפה — חוץ
מהדברים ששכחתי).
אחרי מאמץ זה היינו זקוקים למנוחה. נותרו עוד שעה וחצי עד
למועד שנקבע לאסיפה, והמארחים הזמינו אותנו לנוח במישרדם,
בארמון מלכותי.
הארמון הזה עומד על שפת־הים, כשחזיתו פונה אל הכיכר

המרכזית. הוא הושלם בימי המלכים מבית בורבון, והוא מלא כל ן
טוב. בקומה הראשונה(מעל לקומת־הקרקע) יש עשרות אולמות 1
גדולים ששימשו את המלך — חדר־כס־המלכות, חררי המגורים 1
ועוד, וכולם מלאים באוצרות־אמנות יפים. כיום הם מהווים מעין ן
מוסיאון, ומגיעים אליהם בגרם־מדרגות רחב משיש.
מעל לקומה הזאת שוכנים עשרות רבות של חדרים קטנים
יותר, ששימשו בשעתו את בני מישפחת המלוכה, הנסיכים,
השרים והפקידים הבכירים. בחדרים אלה שוכנים כיום מישרדיהם
של חברי המועצה האיזורית( .איטליה היא מדינה אחירה, אך היא
מחולקת למחוזות בעלות ממשלות נבחרות משלהן, הנהנות
ממידה רבה של אוטונומיה).
כל המישררים האלה מרוהטים בטוב־טעם. מלבד ציורי־השמן
על הקירות, המכתבות האלגנטיות, הכורסאות הגדולות וארונות-
הספרים, יש בהן ספות רחבות ונוחות.
למארחים שלי היה מישרד כזה, אך הם סברו כי ניתן גם לפלוש
למישרדים השכנים. זה היה ביום השישי אחרי־הצהריים, הארמון
היה כמעט נטוש, הפוליטיקאים פרשו לסוף־השבוע. התפזרנו בין
החדרים, כאשר כל אחד מאיתנו זכה בחדר משלו למנוחה.
כאשר יש לי אפשרות לכך, אני נוהג לנוח בצהריים, ולעבוד
מאוחר בלילות. למדתי זאת מווינסטון צ׳רצ׳יל, שכתב על כך מסה
ארוכה באחד מספריו הראשונים. הוא טען שאם שוברים את היום
בצהריים, מתפשטים ונכנסים למיטה, רי גם במנוחה קצרה כדי
לאפשר לגוף לתפקד לאתר מכן עד לשעה מאוחרת. נסיוני מאשר
.זאת.
לכן פשטתי את המיקטורן, הכותונת והמיכנסיים, והשתרעתי
על ספת־העור הרחבה של נשיא הפרלמנט המקומי. פעם היה זה
חדרו של יורש״העצר. אינני יודע כמה זמן ישנתי, כאשר חשתי
שיש מישהו בחדר. פקחתי קצת את עיניי וראיתי שהדלת פתוחה,
ועומד בה איש כשעיניו קרועות לרווחה מרוב תדהמה.
חייכתי לעברו, הסתובבתי ונרדמתי שוב, אך כעבור כמה דקות |
התעוררתי. בחדר היו הפעם שלושה גברים — הגבר הקודם1 ,
שנראה כשרת, איש־ביטחון ופקיד בכיר. שלושתם המטירו עליי [
דברים באיטלקית נאפולית בקצב של מיקלע.
שלחתי לעברם חיוך עייף, גייסתי את מעט האיטלקית שלי
והפניתי אותם ל״סקונדה קאמרה״ (החדר השני) כדי שיבינו את
העניין. איש־הביטחון נשאר, כשהוא דרוך ומוכן לכל, ואילו
האחרים פנו לחדר הסמוך.

שעה קלה לשאת את דברו על בעיות בינלאומיות. לישראלים יש[ ,
כנראה, מינהגים משלהם.
כל הפמליה חזרה לחדר ״שלי״ ,כשחיוכים של הכנסת־אורתים |
שפוכים על פניהם. במילים ובתנועות רמזו לי שאני יכול
להישאר, שהיתה אי־הבנה, שארגיש כמו בבית.
הסתובבתי והמשכתי לישון.
אני מספר זאת כאן. כדי שהקוראים לא יאמינו לסיפורים,
העלולים להגיע ארצה, כאילו הסתובבתי בעירום בארמון המלכותי
בנאפולי. בקרב המארחים שלי בערי־איטליה גרם הסיפור
לצחוק היסטרי, וכדרכם של סיפורים כאלה הוא מתרחב ומתקשט
בדרכו מן הפה אל האוזן. הגירסה הנ״ל היא המהימנה והמוסמכת,
ונא להתעלם מכל גירסה אחרת.

מאקיאהלי במעלית
אילו ראיתי זאת פעם אחת, לא היה זה מעורר אצלי תשומת־ |
לב. אך כשהדבר קרה בפעם השניה, במקום אחר, התחלתי לחשוב |
על התופעה.
מיקרה פשוט: מגיעים לבניין ורוצים לעלות למישרד מסויים| .
המעלית אינה פועלת. היא 1
תקועה באחת הקומות. מישהו 1
שכח לסגור את הדלת שלה.
״הבה נעלה ברגל ״,אני מציע| ,
כדבר מובן מאליו. כך רגילים 1
בישראל.
״לא כדאי ״,אומר לי ידיד |
איטלקי ,״הבה נלך לשתות |
משהו בקפה הסמוך, ובינתיים ן
בוודאי יעלה מישהו ויסגור את ן
דלת המעלית״.
שתי השקפות־עולם.
עימנואל קאנט אמר שאדם |
חייב לנהוג כך שאם כל העולם 1
ינהג כמוהו, זה יהיה בסדר. זה 9
נקרא ״הציווי המוחלט״ .אילו היו כל בני־האדם, הנתקלים 9
במעלית התקועה בקומה עליונה. פורשים אל בית־הקפה הסמוך[ ,
לא היתה אף מעלית אחת בעולם פועלת.
אבל קאנט היה גרמני. אין הוא מבטא את הנשמה האיטלקית1 .
מבטא אותה ניקולה מאקיאוולי. ידוע בביטחה שמאקיאוולי לא !
עלה מעולם לסגור את הדלת של מעלית תקועה.
גם אנחנו לא עלינו. פרשנו לבית־קפה, שתינו קאמפארי־סודה| ,
וחזרנו כעבור רבע שעה.
המעלית פעלה.

איך ספנים את שינזשן פרס בלישכתו, מה מציע
יצחק שמי ר לכתב־הרדי! ו איך חגג יצחק ליבוי
מאז נכנס שימעון סרס
לתפקידו החדש, מתלבטים אותם
המקיפים אותו איך לכנות
אותו. עתה הם קוראים לו רוה״ם
— ראשי־תיבות של ראש־הממ־שלה.
התחילו בכך שתי מז־כירותיו,
דליה ואתי, שפנו
לנכנסים ללישכת פרס ואמרו
להם. :הרוה״ם יקבל את פניך!״
ראש־לישכתו של פרס, בועז
אסלבאום, אימץ לעצמו את
הכינוי החדש. יועצים ומקורבים
אחרים, שלא יודעים אם לקרוא
לו בשמו הפרטי, בשם מישפחתו
או בכינוי רוה״ם מתחילים את
השיחה עימו ללא כל ציון של
כינוי או תואר.
פרס, אגב, ממשיך לענות
בעצמו לטלפונים בביתו. קולה
של אשתו סוניה אינו נשמע
למטלפנים.
גם כשתעבוד סוניה עם
בעלה לדירת־השרד שלהם בירושלים,
היא תמשיך לנהוג בריב־בה
הפרטי הקטן, מסוג פיאט
.127 אשת ראש־הממשלה הבהירה,
שהיא מוותרת מראש על
נהג ומכונית״שרד ממשלתיים.
בריכבה היתה סוניה מובילה את
בעלה לאירועים לא ציבוריים,
משום שפרס אינו נוהג מזה שנים
רבות.
השאלה איך לכנות שר
חדש באה על פיתרונה במישרד־

בחיוך, שהוא ידאג לנפח לו את
חשבונות־החשמל המגיעים לביתו.
איש־הרדיו
דויד(״דודי״)
מרגלית היה צרוד מאוד כשבא
לראיין את יצחק שמיר, שר־החוץ
וממלא־מקום ראש־הממ־שלה.
מרגלית ראיין את שמיר
לתוכנית הרדיו הטור השבועי,
ולפני שהפעיל את רשם־הקול
הבחין שר־החוץ שמרגלית איננו
כבימים ימימה. אמר לו שמיר:
״חבל שלא באת אליי לפני כן.
יש לי כדורים ומכשירים ליצירת
אדים, שהיו מעבירים בתוך כמה
שעות את הצרידות שלך מן
העולם ״.מרגלית, אחיו של כתב
הארץ דן מרגלית, הופתע
מבקיאותו הרפואית של שמיר,
אשר מיהר להסביר שהידע שלו
הוא מניסיון אישי. ערב הבחירות
הוא לקה בצרידות וקיבל אז
טיפול אינטנסיבי שעזר לחיסול
הבעיה.
השר יצחק מודעי עשה
לעצמו נוהג, לשבת בימי החמישי
והשישי בבניין המיפלגה
הליברלית, ברחוב איבן־גבירול
בתל־אביב, ולקבל קהל: את
חברי המרכז ומועצת המיפלגה,
וגם חברים מן השורה. אך מאז
שמונה לתפקידו הנוכחי, כשר־האוצר,
הוא נאלץ לבלות את
סופי־השבוע בעיסוק אין־סופי

שר התעשיה והמיסחר, ופונים
אליו בענייני המישרד.
שנים לא נראה עורך־הדיז
משה ליסקה בבניין המיפלגה.
מאז הודח מתפקידו כראש
מינהל מקרקעי-ישראל, מינוי
שקיבל בזכות קשריו עם שר־החקלאות
לשעבר, ססח (״פיי־סי״)
גרוסר, הוא מבלה רבות
בבניין־המיפלגה.

שיש לה מישרד בקומה העליונה
של הבניין ״.הוסיף בן־נר :״יתכן
שבר־לב תמה מדוע אנשי
הרבנות אינם חובשים כיפות.״
בהגיע הליכוד לשילטון
הוחלף ליבני, שמונה לתפקיד
מנכ״ל רשות־השידור על־ידי
שימעין סרס, בידידו ומתחרהו,
יוסף לסיד, איש הליכוד.

משה דיין קיבל באחרונה פניה
אישית ממודעי, שביקש ממנו
לשמש עבורו כיועץ־תיקשורת,
בנוסף לעיסוקיו האחרים. דיין
הוא בעל-מישרד עצמאי ליחסיציבור
ודובר מגן דויד־אדום.
ההיכרות בין דיין ומודעי החלה
על רקע תחרותי. כשמודעי היה
מנכ״ל חברת התמרוקים רבלון,
היה דיין מנהל־הפירסום של

הח״ב הליברלי הטרי
אוריאל לין קצת נבוך בתפקידו
החדש. אולי מסיבה זו מלא
יומנו הפרטי בשמותיהם של שרי
המיפלגה, שאיתם הוא מבקש
פגישות תכופות בענייני יום־יום.
ליום־הולדתו ה־ 50 של
יצחק לימי, מי שהיה מנכ״ל
רשות־השידור, אירגנה אשתו,
עורכת־הדין אתי, מסיבה בנוסח
חיים שכאלה. את התוכנית היה
צריך לנהל ידידו של ליבני,
העיתונאי גידעון סאמט. אך
באותו יום עצמו נשברה זרועו
של סאמט במישחק־טניס, ואת
מקומו תפס השדרן דן רביב.
אגב, לפני כמה חודשים נשברה
רגלו של אמנון דנקגר, ידידם
של סאמט וליבני, בשעה
ששיחק כדורגל עם בנו.
במסיבה סיפרו ידידיו של
ליבני סיפורים רבים על עברו,
החל בראשית הקאריירה שלו

דויד קואוס

מפקד מישטרת מחוז״תל״אביב מניף ספר־תורה
בסיבוב ההקפות הראשון, שנערך
בכיכר מלכי״ישראל במוצאי שימחת״תורה. ניצב קראוס, ששמו
מוזכר באחרונה תדירות כאחד המועמדים הרציניים לרשת את
המפכ״ל הנוכחי, אריה איבצן, כשזה יפרוש בסוף השנה האזרחית,
בא למקום לבוש במעיל״רוח כחול. כשהוזמן להקפה הוא הסיר את
מעילו וניצב בשרוולים קצרים, בכוונה לקיים מיצווה כהילכתה.

ן? ך י? 1ך | 1לשעבר אלוף העולם בהיאבקות חופשית ומיסעזץ תל־אביבי, בעליה של
המיסעדה הכשרה ניו־יורק, בא עם שלושה מילדיו לחגיגות שימחת־תורה,
שנערכו בכיכר מלכי־ישראל במוצאי־החג. הלפרין הושיב על בירכיו את אתיל׳ה, לצידו האחד ישבה
חיהל׳ה ומצידו השני בנו דויד. הלפרץ, אב למישפחה מרובת ילדים, עוסק היום בכתיבת אנציקלופדיה
על שורשיהם המישפחתיים של רבנים. הוא הוזמן לסיבוב השלישי וקיבל את הספר הכבד ביותר.

האנרגיה. השר החדש, משה
שחל, העביר אליו כראש
לישכתו את עידית גוראל,
המישפטנית, בתו של אריה
גוראל, ראש עיריית חיפה,
שעבדה לצידו של שחל במישרד
עורכי־הדין שלו בחיפה. בעבר
היא היתה פונה אליו בשמו,
משה. השבוע העיר לה שחל:
״אנא, קיראי לי השר״.
מאז נכנס שחל לתפקידו,
הוא סיגל לעצמו סוג מיוחד של
הומור. לכל מי שמסכים איתו
הוא מבטיח חשמל חינם לכל ימי
חייו. למי שמתנגד לו הוא
מבטיח, באיום מרומז מלווה

בענייני־מישרדו, למורת רוחם
של החברים.
לא רק מודעי מבלה את
סופי השבוע בחדרו שבבניין
המיפלגה. עושים כך גם השרים
גידעון ם ת ואברהם (״אב-
רש׳ה״) שריר. לעומת זאת,
דווקא השר הרביעי, משה כיסים,
נעדר מן הבניין. מזכירתו
של פת, עליזה (״אלסי״)
מרקום, ניצלה את העדרות
ניסים והשתלטה על חדרו של
השר חובש־הכיפה. היא עסוקה
עתה בדחיית פניות מחו״ל
המגיעות לפת מאנשי־כלכלה
שאינם יודעים כי הוא כבר איננו

(כעורך מדור התשבצים של
העולם הזה בשנות ה־50׳
הראשונות) ועד סיום כהונתו
כמנכ״ל רשות־השידור. על תקו־פת־הזוהר
שלו כמפקד גלי־צה״ל
סיפר הסופר יצחק בן־נר
את הסיפור הבא: באחד הימים
ביקרו אנשי המטכ״ל בתחנה,
וליבני הציג לפניהם את המקום.
לפתע נתקלו המבקרים בשניים
מאנשי-התחנה, צעירים מזוקנים
שנעלו סנדלים ושלבשו מדים
מרושלים. הרמטכ״ל, חיים בר״
לב, שאל בתדהמה מי הם, ובלי
להניד עפעף אמר לו ליבני:
״אלה הם מהרבנות הצבאית,

או רי סדרת הוא טילפן בשעת
חצות, מייד עם סיום כהונתו.
ליצחק ליבני, כדי למצוא אצלו
ניחומים. אתי ליבני העירה את
בעלה, וזה אמר ליורשו :״כל
החיים שלנו אנחנו מתאמצים
לעשות רושם על אנשים שלא
איכפת להם מאיתנו. עכשיו
אנחנו משוחררים מזה ״.לפיד לא
סיפר אם זה באמת ניחם אותו.
לעומת זאת סיפר לפיד מה
אמר באותה הזדמנות לליבני:
״לא רק שירשתי אותך כמנכ״ל
הרשות, אלא שאני יורש אותך
עכשיו גם כמנכ״ל־לשעבר שלה.״
במסיבה
נכחו אנשים
ממחנות שונים. לצד ח״כ מרדכי
בר״און, שהיה מפקדו של
ליבני כשכיהן בתפקיד קצין-
החינוך הראשי של צה״ל. וש־סיפר
על הלחצים השונים שהופעלו
בשעתו על במחנה וגלי־צה״ל,
היה שם יורם ארידור,
שלא פתח את פיו במשך כל
המסיבה הארוכה, שנמשכה עד
השעות הקטנות של הבוקר.
איש יחסי־הציבור הוותיק

שטיין, ושר־האוצר התרשם אז
מביצועיו והישגיו של הפיר־סומאי.
דיין עדיין לא השיב
תשובה סופית, ובינתיים הוא
נסע לכינוס מיקצועי בחו״ל.
בתחילה הוא חשב לדחות את
נסיעתו עד להחלטה, אך במחשבה
שניה העדיף להכריע אחרי
שובו.
כתב דבר בצפון, שיט״
עין (״שימי״) וייס, בן קיבוץ
אפיקים, החליט שרווקות איננה
עסק משתלם. בשבועות האחרונים
עסוק וייס, שבשנה
האחרונה הוריד הרבה ממישקלו,
בחיפוש אינטנסיבי אחרי כלה.
גידעון לוי, שהיה דובר
מיפלגת העבודה ועוזרו של פרם,
עושה חיל ביומון הארץ. לוי
פרש לפני שנתיים מעיסוקיו
המיפלגתיים ועבר לעבוד ככתב
בכיר במוסף הארץ. בקרוב הוא
ייכנס לתפקיד כמזכיר מערכת
היומון, במקומו של אוד
גונדר, שסיים את תפקידו.
כאשר ייסגר לשיפוצים,
בעוד שבועיים, קולנוע היכל
בפתח־תיקווה, למשך שישה
העולם הזה 2460

חודשים. ייאלץ עורר״הדין 1ד
פתח־תיקוואי הפעלתן אברהם
(״אבי״) אורן למצוא לעצמו
תחליף לבילוי בערבי־שבת. מאז
החלו הפגנות החרדים, ליד בית
הקולנוע, התייצב מולם אורן מרי
ערב שבת עם פתח־תיקוואים
אחרים, שאף התארגנו לקבוצת
י־ אש״ל -אזרחים שאיכפת
להם. השבוע התבדח אורן,
שעתה הוא ייאלץ סיף־סוף לצאת
לבילויי־שבת בעיר השכנה, תל־אביב,
אחרי שמונה חודשים של
התנזרות מרצון.
רירקטריון חברת החשמל
הפך לגוף חשאי של ממש.
אחד היושבים בו, יצחק(״חקה״)
חוסי, מנכ״ל החברה, היה בעבר
ראש המוסד לתפקידים מיוח־דים.
עתה הצטרף לשולחן ראשאמץ לשעבר, יהושע שגיא,
שהשתחרר לא מכבר מצה״ל.
השניים הם אלופים במיל׳,
המלונאי מורים קסוטו,
שהוא נשיא התאחדות המלונאים
ובעל רשת של שלושה בתי-
מלון, ידוע כאיש נעים־הליכות,
שמעולם לא נראה מרוגז, אדום
מכעס או זועף. בימים האחרונים
לא הכירו אותו אפילו חבריו. הוא
היה מר־נפש, והיתה לו סיבה
טובה לכרי. לפני שלוש שנים
פנה אליו שר־התיירות שריר
וביקש אותו לנסוע לקהיר, לפתוח
שם לישכת תיירות ישר.אלית.
קאסוטו, יליד מצריים,
נענה ברצון ויצא לעבוד ללא* שכר. לפני חצי שנה הוא פנה
לשריר מיוזמתו, וביקש לשחרר
אותו מהתפקיד, אחרי שהגיע
למסקנה שהוא מיצה את עצמו.
שריר ביקש ממנו שישאר
בתפקיד עד שיימצא מחליף,
ומאז נמצא קאסוטו לסירוגין
בארץ ובמצריים. לפני חודש
מתח קאסוטו ביקורת גלויה על
השר, ששהה בניו־יורק בעוד
שבארץ נפלו הכרעות קשות
בקאבינט הכלכלי של הממשלה,
שבה שריר חבר. שריר, ששמע
על כר בטיסתו ארצה, זעם
והתגובה לא איחרה לבוא. לפתע
התפרסמה בעיתונות חוות־רעת
של נציבות שירות־המדינה על
ניגוד אינטרסים, כביכול, בין
עיסוקיו הפרטיים של קאסוטו
ותפקידו הציבורי, קאסוטו ראה
בכן פגיעה אישית. הוא מיהר
לדרוש פגישה עם השר ומנכ״ל
המישרד, רפי פרבר, אמר את
מה שהיה על ליבו וביקש שעתה
לפחות יזדרזו למצוא לו מחליף.
אחרי הפגישה שבו פניו להיות
חייכניות כפי שהיו מאז ומעולם.
שר התיקשורת אמנון
רובינשטיין, פיטר השבוע את
דובר מישרדו, רמי אושה,
שמונה לתפקידו על־ידי השר
היוצא, מרדכי (״מוטק׳ה״)ציפורי. אולי לא היה בכד טעם
לפגם, אך אושה, איש חרות,
הצביע בבחירות האחרונות עבור
שינוי — ואת זאת ידע השר.
בערב השבת שעברה היתה
אמורה להיות מוקרנת בתוכנית
השבוע יומן אירועים כתבה על
השחקן יוסי בנאי ומחזה־היחיד
החדש שהוא מככב בו,
אדמונד קיין. התוכנית לא
שודרה, משום שהראיון עם בנאי
לא ענה על ציפיותיו של עורך
ומגיש המישדר, מיכה לימור,
י שנהנה מצילומי ההצגה אן לא
מרמת הראיון עם השחקן הוותיק.
השבוע שוב רואיין בנאי,
והכתבה תשודר ביום השישי
הקרוב.
לא היתה זו ההיתקלות
היחידה בשבועות האחרונים של
בנאי עם הטלוויזיה. ממש בימים
אלה היתה אמורה הטלוויזיה
לשדר את המחזה אדמונד קיין
באנגלית, שבו מככב כן קינזלי,
זוכה האוסקר על תפקידו בסרט
העולם הזה 2460

גנדי. בנאי פנה להנהלת הטלוויזיה
וביקש שידחו את הקרנת
המחזה בלשון האנגלית כרי
שלא לפגוע בהצגת־היחיר שלו.
בקשתו נענתה ברצון.
באי המרכז לשיקום
פיזיוטרפי בבית־החולים על־שם
שיבא בתל־השומר, הופתעו לגלות
במקום את הזמר צכיקה
פיק, הנמצא שם בטיפול. הזמר
לא נפגע בפעילות צבאית. פיק
זוכה לטיפול פיזיוטרפי באצבעות
כף ידו הימנית, הנתונה
בגבס מאז נפל מסוס דוהר.
הדהירה צולמה לסרט וידיאו,
שיועד להקרנה במהלך מוסע
חדש של הזמר. עתה מקווה פיק
שבתום הטיפול הוא יוכל לנגן
על הסינתסייזר, למרות הגבס.
אם הטיפול ייכשל, יאלץ פיק
לדחות את תחילת סיבוב ההופעות
בחודשיים.
הולך לה קלף חזק לזמרת
אסתר שמיר. זה עתה יצא
לאור תקליטה החדש קלף חזק,
וכבר אחד השירים בו טיפס
למקום החמישי במיצעד הפיז־מונים
של רשת גימל. אבל
בחייה הפרטיים היה לה פחות
מזל, ואת השבוע שבו התקליט
יצא לשוקים נאלצה לבלות
בבית־החולים איכילוב, כשהיא
מחכה לניתוח־תוספתן. רוב המאושפזים
במחלקה הפנימית שבה
שכבה היו קשישים, ועל כך
העירה אסתר :״תמיד רציתי
להגדיל את קהל השומעים שלי,
והנה, סוף־סוף ראיתי סביבי קהל
קצת יותר מבוגר מזה שאני
רגילה לו״.
איש הטלוויזיה חיים
יבין ותוכניתו מבט שני זכו
להקרנה מעוררת התפעלות
בברלין. בתיאטרון שבו מועלה
המחזה גטו, בתירגום גרמני,
הופיעו שלושה מאנשי תיאטרון
חיפה, לדיון על המחזה: המחזאי
יהושע סרבול, מנכ״ל התיאטרון
נועם סמל, והמנהל
האמנותי עומרי ניצן. כדי
להקל את תיאור התיאטרון,
עבודתו ודרכי הבימוי בו, הוקרנו
על הבמה קטעים מתוכניתו של

? 111 *111 היא רופאת־השיניים הפופולארית בקרב אמני־ישראל. השבוע היא באה למועדון־הריקודים
\ 111 #1קולנוע דן בתל״אביב, וליד הבר פגשה בשדרנית ריבקה מיכאלי. אלינה נכנסה לעולם הזמר
והבידור הקל בזכותו של כוכב להקת בנזין, יהודה פוליקר, שבא אליה לטיפול דחוף. הוא כל״כך התרשם
מהרופאה ומדרך עבודתה, עד שהביא אחריו את שאר חברי הלהקה. בעיקבותיהם באו אמנים אחרים.
יבין, שעסקה בעבודת התיאטרון
במשך שבוע רצוף באצבע
הגליל. לנוכחים אף חולק חומר
בכתב על תוכנית הטלוויזיה ועל
יבין.
הבדרן דודו טופז החליט
להראות לאמריקאים שהישראלים
אינם זקוקים לכספם. הוא
מייסד את הקרן למען כבודו
של עם־ישראל, שתשים לה
למטרה לגייס את סכומי הדו־לארים
שישראל חייבת לאר־צות־הברית,
כדי שלא להיות
חייבים להם. הוא חישב ומצא,
שאם כל אזרח יוותר על עשרה
אחוז ממשכורתו, הרי שבתוך
כמה חודשים אפשר יהיה
להתגבר על מיכשול הסכום
הגדול. טופז עצמו לא מסתפק
בכך. הוא מתכוון לבקר בכנסת,
בתחילת מושב החורף, ולעניין
שרים וח״כים ברעיון. יותר מכך:
נאה דורש — נאה מקיים. את
רווחיו מהופעה גדולה שלו

בהקפות שימחת־תורה בתל־אביב. אייר הוא בנם של נאווה, בתו
של ארצי ונועם סמל, מנכ״ל תיאטרון חיפה. נועם הביא את בנו
להקפות ללא כיפה, ובמקום אילתרו לו ביסוי־ראש יהודי: מיטפחת
שנקשרה על ראשו. אחר־כך רקד הנכד בחדווה עם סבו החילוני.

בהיכל התרבות בתל־אביב,
באמצע החודש הבא, הוא יקדיש
לקח•
במשך שנים שיחק עודד
תאומי במאות הצגות של שני
אירועים בימתיים פרי עטו, מעל
ומעבר, אותות ומופתים.
עניינם היה תרגילים בפארא־פסיכולוגיה
וניסיונות להוכחת
קיומה. עתה פונה תאומי לכיוון
השני. במופע השלישי שלו, על
החיים ועל המוות, הוא ינתץ
את מיתוס הפאראפסיכולוגיה
והתרחשויות מיסטיות אחרות.
מיכאל קליינר, ח״כ
חרות לשעבר, שב למיקצועו
האזרחי, עריכת־דין. מאז שהפסיק
לחבוש את ספסלי הכנסת,
הוא מרבה בנסיעות עיסקיות
לחו״ל, במיסגרת עבודתו המיש־פטית.
אך קליינר לא יוכל להיפרד
מעסקנות מיפלגתית. הוא
מקפיד שרוב הבאים למישרדו
ורוב שעות היום שלו יוקדשו
דווקא לפעילות פוליטית, ולא
לביצור מעמדו הכלכלי הפרטי.
חילופי דברים משעשעים
בכתב היו בין הפרקליט מיכאל
טאוסיג, חבר הוועד המחוזי
של לישכת עורכי־הדין, וחיים
שטנגר ׳,היועץ המישפטי של
סיעת הליכוד בהסתדרות. טאו־סיג,
המקורב למיפלגת העבודה,
עשה שימוש משעשע בעובדה
ששטנגר חובש־הכיפה הוא משורר
שפירסם ספר שירה, ביאה
קשה, ומפרסם משיריו בבימות
סיפרותיות שונות. בכתב־הגנה
לתביעת־גירושין שהגיש טאו־סיג,
בתגובה לכתב־תביעה שהגיש
שטנגר כתב טאוסיג :״הביטוי,
עיקבותיו נעלמו לבלתי-
שוב,׳ ביטוי שבו השתמש שטנגר
נוסח בלשון של אדם שכוחו רב
בשירה ובסיפרות, אך קשר עם
המציאות אין לו, למרבה הצער.״
במיסדרונות הצהרון מעריב
הפכה כתבת־מידע קצרה
שפורסמה בעיתון של ערב יום־
הכיפורים, על משבר־התיירות
היוצאת, לשיחת־היום. הכתב לענייני
תעופה ותחבורה של
הצהרון, דן ארקין, סיפר בכתבתו
על מנכ״ל סוכנות תיור
בתל־אביב, שהתעצב אל ליבו
כשקבוצה של ישראלים, אשר
נרשמו לנסיעה של שבוע תיאטרון
בלונדון בסוכות, הצטמצמה
מ־ 40 נוסעים ל־ 17 בלבד,
כששלושה מהם נוסעים ללא
תשלום. בדיוק באותה התקופה
שהה בחו״ל איש מעריב אחר.
מנחם (״מאול״) תלמי, עם
אשתו ובתו, בסיור מטעם מועדון
מטיילי מעריב.

פסוקי ה שבוע
• סגן יו״ר הכנסת
מהעסודה דב בן־מאיר:
״מיפלגת העבודה לא היתה
מוותרת על ימית ועל שארם
אל־שייח׳.״
• הנ״ל :״מיפלגת העבודה
היא כיוס יותר מיפלגת מנגנון,
בעוד שההסתדרות אינה מייצגת
שכירים אלא אינטרסים כלכליים
אדירים״.
• הנ״ל :״אני בעד מדינה
יהודית מהנילוס ועד החידקל,
אבל אני פרגמטיסט״.

• איש־העסקים אברהם

(״ברמה״) שביט :״ארצות־הברית
לא מזריקה לנו דולארים.
היא מזריקה לנו הירואין. כמו כל
מכור להירואין, נכנסנו להזיות
והפסקנו לעבוד״.

• הרב מנחם הכהן:

״ציונים בדרכה ההיסטורית של
המפד״ל — מתנועה ירדה
למיפלגה, ממיפלגה לסיעה
ומסיעה למחתרת.״

•יושב-ראש

הכנסת,

שלמה הלל, על ההצעה של
תנועת שינוי שלא לעדכן את
משכורת הח״כים :״ממה רוצים
שאחיה? שאבקש מאברהם
שפירא שיתמוך בי?״

• עוזר שר התעשיה־והמיסחר
לענייני פיתוח,
אורי בר־און, על נאשמי המחתרת
:״הם אנשים נהדרים. הלוואי
והיו רבים כאלה״.

• שר הבינוי והשיכון,
דויד לוי, ששמר השבוע על

שתיקה אחרי ישיבת הממשלה,
בניגוד להרגלו :״החלטתי להקשיב
לדיבריהם של אלה שמבינים
בכלכלה.״

• ח״כ העבודה עוזי
ברעם, המתמודד על כהונת

מזכ״ל המיפלגה :״אם אפסיד,
אגיד שמיפלגה אפורה בחרה
במזכ״ל אפור.״

• העיתונאי שלום רוזנפלד
מציע שם לבנק פלסטיני

• האסיר הביטחוני
לשעבר רמי ליבנה, על ירון
לונדון, שתקף את הסרט מ אחורי
הסורגים :״מהתחת של
הצירעה הזאת לא ייצא דבש,
אפילו היא תתאמץ מאוד.״

• עורכת כתב־העת
לשירה ״חדרים״ ,הלית
ישורון :״היום אני לא מחפשת
גברים שדומים לי, אלא שירים
שדומים לי.״

• הפנסיונר המיליונר

ישראל סחרוב :״אני לא נוקם
ולא נוטר. הנקמה הכי־גדולה
היא לשכוח או לעשות טובה למי
שעשה לי רעה.״

בלילה של ר וב הן נומה
הקואליציה של שוון וכתנא,
בתמינתם של 3ל חסיד הטווה,
ההתנחלות והימין הקיצוני
שכחו את הרצח במיכללה האיסלאמית
בעיר, זמן קצר אחר־כך.
באותו הלילה שבו התיר שר־הביטחון
למתנחלים לערוך את ההקפות
השניות של שימחת תורה בחברון.

לוינגדעל הסוס*-

של מעריציו ותלמידיו. הוא מחזיק בידו דגל ישראל

ן* סריהתורה הגדול היה מכוסה
במיבנה עץ מיוחד, שעליו היו
מצויירים שני לוחות־הברית, ובהם
כתוב, בין השאר :״לא תרצח, לא תגנוב
ולא תחמוד...״
שתי ידיים גבריות אחזו בספר.
מאחוריהם היה בחור צעיר, לבוש
בחולצה לבנה ובמיכנסיים כהים,
שציציות השתלשלו מעליהם. על
ראשו היתה כיפה סרוגה חגיגית ועל
גבו היה תלוי ברישול תת־מיקלע של
צה״ל. הבחור קיפץ כשהספר בידו ושר
בהתלהבות רבה, כשעיניו נשואות
לשמיים.
הכיכר המרכזית של חברון, שמצידה
האחד השוק של העיר ומצידה
השני בית־הקברות הגדול, המתה חוגגים:
גברים בכיפות סרוגות, רובם

גדול, אחד מרבים שחולקו באותו הלילה לקהל הרחב
ונישאו אל״על. לוינגר נישא על הכתפיים שעה ארו כה,
כשמסביבו נערכות ההקפות עם טיפרי-התורה.

נושאי נשק, ונשים בשביסים לבנים,
חגיגיים.
אוטובוסים ומכוניות פרטיות זרמו
אל הכיכר מייד עם צאתו של החג
ותחילתו של יום החול. בכל פינה
אפשר היה להבחין באנשי־ביטחון
למיניהם: שוטרים, אנשי־מישמר־הגבול
וחיילי צה״ל. אלה תפסו עמדות
בכל מקום: בסימטות הצרות, בפינות

הרחובות ועל הגגות.
מסביב, העיר חברון, כמו עיר־רפאים.
נפש חיה לא נראתה ברחובות
השוממים. כל התושבים הסתגרו
מאחורי מנעול ובריח, כדי להיות בצד
הבטוח של העניינים. רבים מהם לא
שכחו עדיין את הפוגרום שערכו
מתנחלי קרית־ארבע וחברון בשוק,
כנקמה על רצח אהרון גרוס. רבים לא

\ 1ךיק ¥1ן ״1ך! | 1¥ | 1שרון היה השר היחידי שבא לחגוג
1 |# 11ן | #1 11 עם אוהדי אירגון הטרור. הוא נאם
וזכה במחיאות״כפיים סוערות. אחר-כך התכבד בנשיאת ספר״תורה.
העדיפו תושבי העיר להשאר בבתיהם.

ההקפות, לפי אישורו של שר־הביטחון,
תוכננו להיות בחצר בית-
הכנסת אברהם אבינו שבלב השוק.
האיזות -קושט במיוחד לכבוד
החגיגה הגדולה. שרשרות ארוכות־ארוכות
של מנורות ציבעוניות נתלו
לאורך הרחוב, דיגלי ישראל הונפו
מעל כל פינה של המיבנה הקטן,

בקרב החוגגים הרבים
שמילאו את
הכיכר המרכזית בחבריו נשמעו בעיקר השפה

ומגן־דויד גדול ומואר הונף מעל כיפת
בית־הכנסת.
בשעות הערב הודיעו בקול ישראל
כי ההקפות יערכו ליד מערת־המכפלה,
בגלל מזג״האוויר הסוער. איש מו

העברית הצברית, עברית במיבטא אמריקאי ואנגלית
של ברוקלין. החוגגים מילאו את הכיבר, הניפו דגלים,
שרו בהתלהבות. משמאל: ילד קטן על כיתפי אביו.

השילטון לא רצה שההקפות ייערכו
בכיכר המרכזית של העיר, כדי שלא
לגרום לחיכוכים ולהתפרעויות באוב־לוסיה
של חברון.
אך ההקפות נערכו בכיכר המרכזית.
כך החליטו המארגנים — ראשי
המתנחלים ואנשי אירגון לאדר
(״למען אחי ורעי״ — למען חברי
אירגון הטרור היהודי).

*171י|* 1ח חיילי צה״ל, אנשי מישטרה ושוטרי
1 114 . 111 4 1 1ו | מישמר״הגבול במיטפרים גדולים שמרו
באותו הערב על החוגגים המחוללים. החיילים עמדו בצד וקפאו מקור.
שלט גדול של לאדר נתלה לרוחב
הרחוב הראשי של השוק. בשעות
הערב המוקדמות הגיעו צעירים
והעמידו דוכנים לאורך הרחוב, שהיה
בשעה הזאת ריק מארם. הצעירים
הציבו משקאות ורברי מאכל על
השולחנות וערכו התייעצות חפוזה,
כרי לקבוע את המחירים. שלטים
קטנים, שנתלו ליד כל רוכן, הודיעו
לקונים כי כל ההכנסות הן קודש לחברי
אירגון הטרור.
הבעיה שעמדה בפני המוכרים
צעירים היתה, אם כראי לקבוע מחירים
גבוהים כדי להגדיל את ההכנסות, או
דווקא להיפך — כמו שהציעה צעירה
בחצאית כחולה ובחולצה לבנה —
לקבוע מחירים נמוכים, ואז יקנו יותר,
המחזור יגדל ואיתו ההכנסות. הוחלט
לקבל את עצתה של בעלת החצאית
הכחולה.
קבוצת הצעירים חולקה לחוליות,
כל חוליה קיבלה פיקוד על דוכן. הם
ישבו וחיכו לקונים שיבואו.
והם באו. לאט־לאט, ככל שירד
הלילה, התמלאו הסימטות הריקות
והחשוכות של חברון בהמון אדם. זרמו
לכיכר המרכזית, שם כבר התחילו
לחולל ראשוני האורחים.

שרון :״אם
ירצה השם...״
^ מתנחלים ניצחו — תחת ש!
1מירה קפדנית של צה״ל ומיש־טרת־ישראל,
באישור מוסמך של שר־הביטחון
וממשלת־ישראל, חגגו את

ההקפות השניות של שימחת־תורה,
שסיסמתם המוצהרת והרישמית היתה
למען אירגון הטרור. ואיש לא פצה פה.
הם אף קיבלו אישור רישמי לח־גיגתם
בדמותו של אריאל שרון, שר
התעשיה והמיסחר. שרון בא למקום
בשיירה של שתי מכוניות, מלווה
בשומרי ראשו האישיים. הוא ירד
ממכוניתו ומייר הניח כיפה שחורה
גדולה לראשו.
בתוך שניות הקיפו אותו מאות
חוגגים בכיפות סרוגות, כשהם מנסים
לגעת בו ולחזות בו מקרוב. המעגל
סביבו הלך וגדל. ילרים קטנים ואנשים׳
מבוגרים דחפו ונדחפו כדי לראותו.
״אבא! אבא!״ צעק ילד קטן
בהתרגשות, כשהצליח להחלץ ממעגל
האנשים המזיעים ,״ראיתי את אריק
שרון!״ אביו ליטף את ראש הזאטוט,
כשהוא שולח מבט מעריץ לעבר גוש
האנשים הצפוף.
הידיעה על בואו של שרון עברה
בזריזות מפה לאוזן, ובתוך רקות
ספורות הכריז מי שעמד ליד הרמקול
בקצה הכיכר, כי השר אריאל שרון בא
לטקס והביא איתו את בירכת מנד
שלת־ישראל לחוגגים.
קשה להאמין שמשלת־ישראל
קיבלה החלטה לשלוח את השר שרון
כרי לברך את המתנחלים, התומכים
בגלוי בחברי אירגון הטרור, אך כך
אמר שרון :״אני רוצה להביא לכם,
לתושבי חברון עיר־האבות, את בירכת
ממשלת־ישראל ביום שימחת־תורה,
אלפי שנים חיו יהודים בחברון חיים
כמעט בלתי־פוסקים. עוד אלפי שנים

ך* ?1 \ 1ך | 1ח | על סיפרי התורה שנשאו
! 1141 111 1\ /אותם שהתנבדו בנשיאתם,
היו רשומים עשרת הדיברות. מאיר נהנא היה אחד

לא תחמוד!

הרב חיים דרוקמן, ראש
סיעת מורשה (קואליציה
של מצ״ד ופועלי אגודת ישראל) נושא גם הוא ספר־

ה״מכובדים״ שנשאו את סיפרי״התורה בהקפות. הוא
חייך לכל עבר ורקד לצידו של אריאל שרון(מימין),
והרבנים ולדמן, דרוקמן ולוינגר (גם הם מימין).

תורה, שעליו כתובים עשרת הדיברות. דרוקמן חזר
בדבקות ובהתלהבות, תיד כדי עצימת עיניים, אחרי
התפילה של הכרוז, לפני שיצא עם חבריו להקפות.

יחיו יהודים בחברון, כמו בכל מקום
אחר בארץ־ישראל״.
הדברים גררו למחיאות־כפיים סוערות
בציבור הרב בכיכר.
״הישוב היהודי בחברון חודש,״
המשיך שרון, כשהוא נהנה מההתלהבות
שעוררו דבריו ,״ועכשיו צריך
לתת תנופה מחודשת גדולה יותר הן
לישוב בחברון והן ליישובים בכל חלקי
ארץ ישראל״.
שוב מחיאות־כפיים סוערות. הציבור
במקום ;דע שכאשר שרון אומר,
הוא מתכוון למה שהוא אומר. הציבור
ידע ששרון הוא איש של ביצוע.
״היום הישוב עוד קטן, רק כמה
אלפים,״ המשיך השר ,״אני מאמין שנגיע
לישוב של מאות אלפים.״
מחיאות כפיים.
״העיר תהפוך למרכז יהודי. יהודים
וערבים יכולים וחייבים לחיות בשלום
זה לצד זה. אבל צריך לזכור — כל
הזכויות על ארץ־ישראל הן זכויות של
היהודים. לערבים, כמו לבני דתות
אחרות, כל הזכויות בארץ־ישראל.
צריך להבחין בין הזכויות על ארץ־
ישראל לבין הזכויות בארץ־ישראל.
״אני שמח לחגוג איתכם בחברון
ומקווה, אם ירצה השם, בשנה הבאה
לחגוג בשכם. חג שמח!״
דבריו של שרון הכניסו את הציבור
(המשך בעמוד )42

גם מקומו של הרב
אליעזר ולדמן לא
נפקד. גם הוא נישא על כתפיים.

מתנה כל בוקר..

נדאג לספ ק את
540 ואנו
העי תוף ^ מ שך חודשיים!
בשעות הבוקון ״ המוקדמות
לכתובת 1*$::שתמסור לנו
תמורת 6,785ש קל בל ב ד
(מחיר מוזל למתנה
13,570 שקל) עם במקום העיתון הראשון ישלח כרטיס
ברכה ^ ע ם פרטי שולח השי.
הארץ־

האר׳ו

הארץ־

שידור
בתוככי הרשות
מה עם וירשובסקי?
מיפלגת־שינוי חותרת להכניס איש משלה
לווער־המנהל. המגעים מתנהלים מאז הצטרפה
שינוי לקואליציה הרחבה. כוונתה להכניס איש
לוועד, בין אם יוגרל הוועד״המנהל, לפי יוזמה
שנוקטת מיפלגת העבודה (העולם הזה
,117.10.84 ובין אם זה יהיה על חשבון מישהו
אחר בתוך הוועד.
שינוי רוצה להכניס את מרדכי וירשו־בסקי,
כדי לפצות אותו על־כך שלא נבחר כשר,
ולפייס אותו על כך ששינוי נכנסה לקואליציה.

פיוס לאומי
עם שובו של שימעון פרס מארצות־הברית,
הוא נענה לפנייתה של ועדת־העורכים, שהופנתה
אליו ערב צאתו לאמריקה, ובא להיפגש עימה.

על צעד״מחאה זה, החליטו מנהלי הרשות להקים
הורום משלהם, במקביל לוועדת־העורכים של
העיתונים היומיים.
ביום השני בערב, יום לפני פגישתו של
שימעון פרס עם וערת־העורכים הרשמית(לא זו
של הרשות) ,פירסם גורם כלשהו, שזהותו עדיין
לא התגלתה, הודעה בין עיתונאי רשות־השידור
ובה הודיע כי הנהלת־הרשות לא תשתתף
בפגישה שם עם ראש־הממשלה.
בחצות הלילה שבין היום השני ליום השלישי
התקשר נתז כהן, היועץ המישפטי של הרשות,
עם ישראל פלג, המשמש גם כנציג המערך
בוועד־המנהל וגם כיועץ זמני לראש־הממשלה
לענייני תיקשורת (עד שימונה רישמית היועץ
החדש, אורי סביר) .כהן ביקש להעביר מסר
באמצעות פלג בשם מנכ״ל הרשות, כי ההחלטה
שלא להשתתף בפגישה עם ראש־הממשלה אינה
מכוונת נגד פרס, אלא נגד ועדת־העורכים.

מנהל גילבוע
מי מחליף ז
הפגישה נקבעה ליום השלישי בשבוע, יומיים
אחרי שובו של ראש־הממשלה ממסעו. בפגישה
אמור היה פרס לדווח לוועדת־העורכים על מסעו
בחו״ל.
אנשי רשות־השידור, שהם חברים בדרן־כלל
בוועדת־העורכים, פרשו ממנה לפני שלושה
חודשים.
ועדת העורכים הוא גוף נרחב, המייצג את כל
העיתונים היומיים שבעליהם הם חברים באיגוד
המו״לים. זו הוועדה הנפגשת באופן קבוע עם
אישי״השילטון למיניהם(ראש־הממשלה ושרים)
וביחד נקבעים דרכי הדיווח ואופן הדיווח (או
חוסר־הדיווח) על נושאים שונים. ועדת העורכים
הוא גוף נרחב ומתוכו נבחרת הנהלת הוועדה,
שהיא גוף מצומצם, הכולל בדרך כלל את עורכי
העיתונים עצמם או עיתונאים בכירים.
בבחירות האחרונות להנהלה לא נבחר אורי
פורת כחבר בגוף מצומצם זה, וכמחאה פרשה
רשות השידור כולה מוועדת־העורכים. בוועדה
חברים בדרך־כלל גם מנהלי הטלוויזיה בעברית
ובערבית ומנהלי הרדיו בעברית ובערבית. נוסף

פלג נדהם מן ההודעה .״אני לא יודע מתי
החליטו לפרוש מוועדת־העורכים ולמה, אבל אם
הנציגות של רשות־השידור לא תשתתף בפגישה
עם ראש־הממשלה, זה יתפרש כצעד שיחייב
התייחסות דומה של ראש־הממשלה לרשות־השידור.״
הדברים נאמרו בטון שהיה ספק־עצה
ספק־אזהרה.
כהן אמר לפלג כי יודיע למנכ״ל את רוח
השיחה ביניהם. המנכ״ל שהה, כידוע, בשבועות
האחרונים בחו״ל.
למחרת, ביום השלישי השכם בבוקר, התקשר
פורת מניו־יורק עם ישראל פלג ואמר לו :״מפאת
כבודו של ראש־הממשלה. וחרף ההחלטות של
הרשות, ישתתף גירעון לב־ארי (מנהל הרדיו,
ומי שהחליף את פורת) בישיבה.״
פלג הציע שגם טוביה סער, מנהל הטלוויזיה,
יהיה נוכח בישיבה, אך פורת הסביר לו
שסער שוהה בחו״ל, והוא יכול להזמין במקומו
את יאיר שטרן, ממלא־מקומו.
פלג ענה שאם מדובר ביאיר שטרן, אינו דרוש
ואפשר גם בלעדיו.

סלם חוזרים מרורל

החגים תמו, הקיץ נגמר, והמנהלים מתחילים לחזור איש״איש לתפקידו בארץ.
ראשון החוזרים הוא אורי פרדת, מנכ״ל הרשות, שיצא לסיור בן כמה שבועות בארצות־הברית.
בין השאר כרי ללמוד מקרוב על שידורי־החדשות של הבוקר ברשתות האמריקאיות
הגדולות.
עם שובו יתחילו שוב המאבקים על מישרת מנהל הטלוויזיה. פורת ייפגש עם מיכה ינון,
יו״ר הרשות, ויחשוף לפניו מעט מכוונותיו לגבי בחירת המנהל הבא. פודת נפגש בלונדון עם
אלכם גילעדי, אחד המועמדים לתפקיד. נראה כי בסופו של רבר יתאחדו פורת וינון בתמיכה
במועמד מוסכם, שיציגו לוועד המנהל, המשמש כווערת־מיכרזים לגבי בחירת מנהל.
בתחילת השבוע נראה היה כי סיכוייו של חיים יבין הם הטובים ביותר. עתה לא ברור
אם ח שילין יגיש בכלל את מועמדותו לתפקיד, מכיוון שנרמז לו שאנשי הליכוד
בוועד־המנהל לא יתמכו בו בגלל הזדהותו הפומבית עם אנשי מערך. כאשר הפיק עבורם את
שידורי-הבתירות.
בכירים בהנהלת הרשות גיששו השבוע אצל גירעון לב־ארי, מנהל הרדיו, וגיסו לברר
אם יגיש את מועמדותו. לב״ארי הודיע חד־משמעית כי אינו מועמד לתפקיד.
יש מי שרואה בסירוב זה של לב־ארי חזרה על תרגיל טאקטי בו נקט כאשר עמדה על הפרק
מועמדותו לתפקיד מנהל־הרדיו. אז הודיע לב־ארי כי אינו מתכוון להתמודד על המישרה, אלא
אם כן יהיה מועמד יחידי, ובחירתו תהיה בטוחה. וכך, אכן היה אז. לגבי ניהול הטלוויזיה
הדברים מסובכים יותר, ומיספר המועמדים למישרה הרמה רב יותר. לכן יהיה הקרב קשה יותר.
גם טוביה סעד, מנהל״הטלוויזיה הנוכחי, חזר השבוע מחו״ל והוא, בשיתוף עם אורי פורת,
יבצע בוודאי כמה שינויים, שהוקפאו לפני יציאת פורת לחו״ל.
אחרון־אחרון הוא מיכאל קרפין, עורך מבט. שחוזר גם הוא השבוע מחופשתו בחו״ל,
ויחזיר בוודאי את הפילפל לישיבות הבוקר של מחלקת־החדשות.
וביום השלישי אכן הגיע לב־ארי לישיבה של
ועדת־העורכים המכובדת עם ראש־הממשלה.
בינתיים נעשים מאמצים לבדוק אם הופעתו
של לב־ארי בישיבה היא חזרה של רשות־השידור
מהחלטתה לפרוש מוועדת העורכים.
יום ן(6״טומי״) לפיד בודק מצירו אם אפשר
להביא לפיוס הצדדים.
גם ישראל פלג, אחרי שהדברים הגיעו
לידיעתו, מנסה למצוא מוצא. אחרי בדיקה
התברר כי פרישת רשות־השידור מוועדת-
העורכים לא היתה צעד רישמי. אנשי רשות־השידור
מעולם לא הודיע לווערת־העורכים שהם
פורשים מפורום זה, הם פשוט הפסיקו לבוא
לישיבותיה הנהלת־הרשות גם לא פרשה
מוועדות־המישנה של ׳ ועדת־העורכים (ועדת
הצנזורה, למשל) .לכן יש סיכוי רב כי פלג יצליח
לגשר בין הצדדים ולהביא את אנשי רשות־השידור
חזרה לוועדת־העורכים. הוא מתכוון
להתחיל במגעים כבר השבוע.
בלי קשר לכך מזומנת ביום השלישי פגישה
בלישכת ראש־הממשלה לבכירי רשות־השידור:
מנהלי הרדיו והטלוויזיה ומנהלי המחלקות.

מאחורי המירקע
המחליף של עצמו
דודו גילבוע, מנהל התוכניות הדוקומונט־ריות
בטלוויזיה, התפטר מתפקידו לפני שבועות
אחדים, במחאה על־כך שאין מקבלים בהנהלה את

אומרים במיסדרונות הטלוויזיה, להעמיד את
המנהל החדש לפני עובדה מוגמרת, במיוחד
כשהמועמדים לתפקיד הנכבד מכירים כולם את
אנשי הטלוויזיה וירצו, מן סתם, לשים בתפקיד
איש משלהם.
בינתיים מנשלים את המחלקה הדוקומנטרית
מתוכניות חדשות, וכל התוכניות שיעלו בקרוב
על המירקע(התוכנית החדשה של ירון לונדון
על ספרים, ותוכנית־החדשות של שימעון
טסלר) אינן חלק מן התוכניות הדוקומנטריות.
יתכן שבמיסגרת החילופים והשינויים ימצא
המנהל ההחדש של הטלוויזיה תחליף גם
לצביקה שפירא, מנהל התוכניות. תקופת־הכהונה
שלו נגמרת בעוד כשנה.

מחוץ לתרבות
עמוס ארבל, כתב־הטלוויזיה לענייני תרבות
ואמנות, התפטר השבוע מתפקידו.
ארבל קיבל תלונות רבות ממנהליו, מכיוון
שאינו מסקר די הצורך את תחומו, כך שכתבים
אחרים במחלקה נאלצים להיכנס לתחום זה.
ארבל עסוק בחודשים האחרונים בעריכת
מהדורת־החרשות המאוחרת של הטלוויזיה. הוא
התפטר מתפקידו כדי להעמיד עובדות בשטח,
כאשר תעלה למירקע תוכניתו החדשה של
שימעוץ טסלר, שתכלול בתוכה את מהדורת־החדשות
המאוחרת. ארבל ירצה להישאר בתפקידי
העריכה, ולא לחזור אז לתרבות ולאמנות.

יסגרו את הטלוויזיה
סעיף חשוב בתקציב רשות־השירור, שאושר על־ידי הממשלה ועל־ירי הכנסת, דיבר על
קיצוץ של חמישה אחוזים בכוודהארם ברשות.
בימים אלה יושב חץ נחמן, המישנודלמנכ״ל רשות־השירור והאחראי, בין השאר, לכוח*
האדם ולתקציב, עם מנהלי הטלוויזיה והרדיו. הם עוברים באופן יסודי על רשימות מצבת
כוח-האדם ברשות, כרי לקבוע איך לקצץ והיכן. מדובר על קיצוץ של חמישה אחוזים בכל
אחת מהמחלקות. ברדיו ובטלוויזיה.
כמיסדרונות הרריו והטלוויזיה כבר עורכים טוטו לגבי שמות המפוטרים. העוברים
מסתובבים בחשש.
זה עדיין אינו כולל את הקיצוצים שיידרשו בגלל ההחלטה האחרונה של הממשלה על
קיצוץ כללי בתקציב הממשלה. זה יביא בוודאי לסידרת פיטורים נוספת ברשות.
יש חשש רב שאם לא יפטרו די עובדים, ולא יקוצץ באופן משמעותי תקציב הרשות. לא
יהיה כזמן הקרוב ודצמבר או ינואר) די כסף בקופת־הרשות כדי לשלם משכורות לעובדים.
הוצאות הרשות נראות לאנשי מישרר־האוצר מוגזמות, מעל ומעבר למה שנראה על המירקע.
בהנהלת הרשות יש רמזים לכך שרוצים דווקא להגיע למצב שוועדי העובדים לא יסכימו
לפיטורים. כך יוכלו המנהלים לסגור את הטלוויזיה, כביכול מחוסר תקציב, ולמעשה כדי
לעשות אירגון־מחדש של כל המחלקות, כרי לעשות ״טיהור וניקוי״ בקרב המיספר העצום
(יותר מ־ )1500 של העוברים. במצב הקיים, כשיש אבטלה סמוייה בממדים נרחבים, וכשיש
הוצאות מעל לתפוקת העובדים, לא תהיה. כנראה, ברירה. אלא לסגור את הטלוויזיה לתקופה
של כמה שבועות, או כמה חודשים, ולנקות אותה מבפנים ומלמטה.

העולם הזה 2460

עובדה מוגמרת
הצעותיו לתוכניות־אומר חדשות על המירקע.
בהנהלה טענו כי גילבוע לא הגיש תוכנית
מפורטת, אלא רק פירורי־רעיונות.
גילבוע התפטר, אך בינתיים לא נמצא — וגם
לא חיפשו — איש שיחליף אותו. לכן הוא
ממשיך לשבת על כיסאו בחדרו וממשיך לנהל
את המחלקה. העובדים ממשיכים לבוא אליו כאל
מנהל, למרות שהוא ממלא בעצם רק את המקום
של עצמו.
בהנהלת הטלוויזיה אין ממהרים למצוא ל־גילבוע
מחליף, בגלל המצב העדין של מנהל־הטלוויזיה.
יתכן כי בשבועות הקרובים יוחלט מי
יהיה המנהל הבא של הטלוויזיה, ומשאירים
למנהל החדש את איוש המישרה. לא רוצים, כר

במקומו של ארבל קיבל פרדי גרוגר, איש
דוכנת־החוץ, את תחום התרבות והאמנות.

רא ״כולבוטק!,
הפסדה של רשות־השידור במישפט־הדיבה
נגד הלנה עם־רם השדכנית (ראה עמוד )39
עורר תדהמה וזעם במיסדרונות הטלוויזיה. שני
בכירים ברשות כבר הודיעו שהעניין לא יעבור
בשתיקה, ואף רמזו על־כך כי שרי רז לא תוכל
להמשיך להכין כתבות לחדשות או למבט שני.
אנשים רבים בציבור חשבו השבוע כי תוכנית
כולבוטק היא שהפסידה במישפט־הדיבה, אך
מסתבר כי נגד בלבוטק הוגשו עד כה שיבעה
מישפטי־דיבה, והיא לא הפסידה אף באחד מהם.

:ה ה אומר׳...מה הן אומרות...חה ה אוהדי ...הה הן אומרות ...ר

יוסי שוהם:

נתן וולוך:

אברהם ברדוגו:

,,משתתפי שימחת־תווה ..הבישוף טוטו מקבר <1ת ,.בענ״ן תובות בעוב־בחברון
עברו על החוק!״ הפרס ביד ״ם נקיוח!,יי שבת אלו עד הסוף!״

״שלום עכשיו״ אומנם לא זכתה בפרס־נובל לשלום, אבל
יש ישראלים השמחים, דווקא על בחירתו של הבישוף
דסמונד טוטו. אחד מהם הוא המישפטן הירושלמי אברהם
ברדוגו, שהכיר את הבישוף טוטו, התרשם ממנו עמוקות
ושמח עכשיו בשימחתו.
חגיגות שימחת״תורה נערכו השנה בחברון תחת
הסיסמה ,.למען עצורי המחתרת!״ מכאן, שכל המשתתפים
כשימחה מזדהים או תומכים במחתרת, שבעיני חלק גדול
מהעם היא אירגץ־טרור. שאלתי את המישפטן יוסף שוהם
גם הוא בוגר ישיבת מרכז״הרב, במו אחדים מהעצורים אם גם מבחינה חוקית הוכרז עליהם כעל אירגון טרור.החוק קובע, כי אם נקבע בפסק־רין סופי כי חבר־אנשים
מסויים חינו אירגון טרוריסטי, ייחשב פסק־הרין בכל דיון מישפטי
אחר, ראיה לכאורה שאותו חבר־אנשים חינו אירגון טרוריסטי.

• ובמיקרה הספציפי הזה?
במיקרה הספציפי הזה ניתן פסק־דין בבית־המישפט המחוזי
לגבי אחד הנאשמים, אשר הודה שהוא חבר באירגון טרוריסטי.
למעשה, זה לא פסק־דין סופי, כי יש עליו עירעור. אבל אותו
נאשם הודה בעובדה זו לפני בית־מישפט, וכעת הוא לא יכול
לערער על עובדה זו. הוא יכול לערער רק על העונש.

• והמסקנה?
מבחינה טכנית עדיין אין הכרזה שהאירגון הוא טרוריסטי, אבל
מבחינה אקדמית, בהחלט יש לנו כאן אירגון טרוריסטי.

• בוא נלך הלאה. אם יש אירגון טרוריסטי, מה
אומר החוק לגבי אנשים המזדהים איתו?
פקודת מניעת־טרור תש״ח מדברת על הנושא. יש תיקונים
לחוק הזה מ־ ,1980 וסעיף 4ז׳ לחוק אומר כר :״העושה מעשה שיש
בו גילוי של הזדהות עם אירגון טרוריסטי או אהדה אליו, בהנפת
דגל, בהצגת סמל או סיסמה, או בהשמעת הימנון או כל מעשה
גילוי דומה, והמגלה בבירור הזדהות או אהדה כאמור, והכל במקום
ציבורי, או באופן שאנשים הנמצאים במקום ציבורי יכולים לראות
או לשמוע גילוי כזה של הזדהות או אהדה...״

כלומר, זוהי עבירה על החוק.
בהחלט.

• ומה העונש עליה?
מאסר עד שלוש שנים, או קנס כספי, או שניהם יחד.

• איפה פגשת אותו?
לפני חודש נסעתי לניירובי, להשתתף במיפגש עולמי של
נציגי דתות ושלום. היו שם אנשי־דת מכל העולם, שאינם פעילים
בתור פרלמנטים. מדרום־אפריקה היו צריכים להגיע שני אנשים,
נינתו של גנדהי, שהשילטונות לא נתנו לה לצאת, והבישוף טוטו,
שהגיע. הוא נשא שם את אחד הנאומים המרכזיים. נאום מבריק,
מעניין מאוד, ריאליסטי מאוד. יש לו הגיון של איש־דת והוא
מעביר את התכנים והמסרים החשובים ביותר בצורה קלה, מובנת
ואפילו הומוריסטית.

• מה כל־כך מעניין בו — הרי כל אחד שמדבר
נגד האפרטהייד נראה לנו בסדר, לא?
זה העניין. כשהוא תוקף את האפרטהייד, הוא מאיר את הבעיה
מכל הזוויות ומצרף עובדות, ידיעה רחבה בנושא והבנה של כל
הצדדים. הוא אומר שהוא בהחלט מבין את הבעיה של הלבנים.
ביחס המיספרי שיש בין הלבנים והשחורים בדרום־אפריקה הוא
מבין מדוע הם חיים בפחד מתמיד, והוא מבין שהרבה פעמים
התנהגותם נובעת מהפחד הזה. אין בגישתו פוליטיקה. הוא
איש־דת, במלוא מובן המילה.

• יש לו סיתרונות לבעית השחורים והלבנים?
אם יש לו, הוא לא דיבר עליהם. הוא רואה את עצמו כמנהיג
דתי, ובתור שכזה הוא לא עוסק בפיתרונות. הוא חושב שאת
הפיתרונות ימצאו הלבנים והשחורים ביחד, ברגע שכל אחד מהם
יהיה מודע לבעייתו של השני. ראיתי ושמעתי עוד הרבה מנהיגים
שחורים, אבל האיש הזה, טוטו, הוא באמת אישיות בלתי־רגילה.
הכבוד, התבונה, הכושר האנאליטי והנחמדות שבו הם שווים
בגודלם.

• ולדעתך, הגיע לו הפרם?
אני מישפטן, וככזה אני יודע שאחד הכללים של בג״ץ אומר,
בתירגום חופשי ,״מי שבא לבקש צדק, חייב לבוא בידיים נקיות״.
יש לי הרגשה שהבישוף טוטו אכן הולך לקבל את הפרס כששתי
ידיו נקיות, ולא כמו אנשים מסויימים אחרים, שקיבלו בעבר את
פרס הנובל לשלום.

לפני שבועיים קראתי ב,,הארץ״ ראיון עם נתן ויליד סגן
ראש עיריית תל״אביב וראש האגף לתרבות גוער וספורט.
מהראיון הבנתי, שהתיאטרונים בתל־אביב ייפתחו בערבי־שבת
ושהעירייה תתחיל לשים דגש על בידור ותרבות ב-
ערבי־שבת באופן יותר רציני. יומיים אחרי זה קראתי
ב״מעריב״ הכחשה בעניין זה.
כאזרחית תל־אביב פניתי לסגן ראש העיריה שלי, נתן
יוליד. ושאלתי אותו לאיזה משני העיתונים להאמין.
נקורת־המוצא שלי היא שיש להרחיב את פעילות התרבות
בעיר בערבי־שבת ולתת אותה גם לאנשים יותר מבוגרים מאשר
אלה שהולכים לסירטי־חצות ושהם, בעיקר, נוער. גם למבוגרים
מגיע ליהנות בערבי־שבת.

• כלומר?
אני מעוניין לעשות דברים שלא גורמים חילול־שבת להכעיס.

• מה לא גורם לחילול־שבת? לדעת החרדים בל
דבר אחרי כניסת־השבת גורם לחילול־שבת.
זה לא נכון. אם התיאטרונים יהיו פתוחים, ואם הכרטיסים ייקנו
מראש ואם האזרח, שרוצה, יוכל להגיע לתיאטרון ברגל — איזה
חילול־שבת זה יעשה? יש כבר מקומות פתוחים בערבי־שבת, כמו
צוותא, בית לסין, בית ציוני אמריקה.

• כמו שאני הבנתי את ההסכם הקואליציוני,
הובטח הסטטוס־קוו. כלומר — מה שפתוח יישאר
פתוח ומה שסגור יישאר סגור.
אנחנו נדאג שלא תהיה מוסיקה ברמקולים, לא תהיה
מכירת־כרטיסים במקום וכמובן לא נפתח בית־קולנוע או
תיאטרון בשכונה שבה יש הרבה חרדים. אבל במקומות אחרים?
ביפו, למשל. יש שם הרבה מאוד מקום לאירועים ואין תושבים
דתיים.

• מצידי זה בסדר, אבל אני לא מאמינה שזה
יעבור בשקט מצד שותפיך לקואליציה.
לא יעזור להם. אני מוכן ללכת עד הסוף.

0אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...חה הם א

רוני אריאלי:

,.אחו השנה הבאה
יהיה יותר טוב!״
לפני שנה, כשהמצב הכלכלי בארץ הגיע לקטסטרופה
שחשבנו שאין גדולה ממנה, שאלתי בעל מישרד״פירסוס
איד הם מחזיקים מעמד. הוא סיפר לי, שהמצב קשה מאוד
בענף שלהם. עברה שנה, המצב של השנה שעברה נראה
כחלום טוב. פניתי אל רוני אריאלי, מנכ״ל ״קבוצת
אריאלי״ ,ושאלתי מה קורה אצלם עכשיו.
קשה.

• כמה קשה?
עוד אי־אפשר לדעת כמה קשה, כי התעשיה נמצאת בהלם.

• יש באו משהו לא ברור. אילו הייתי בעל מיפעל,
הייתי חושבת שצריך להשקיע הרבה יותר בפירסום
בתקופה שלאנשים אין בסך והם לא קונים, מאשר
בתקופה של שפע כלכלי, שאז ממילא קונים הכל.
זה בדיוק מה שקרה בארצות־הברית ובאנגליה. ברגע שהמצב
הכלכלי מורע, רמת הפירסום עולה.

• ומה בארץ?

אלי לוי:

. .השנהראקנו אכשו למצוא סוס פה
וק שארו שארות!״ ב־ 0ם 3ארו דורו!״
אחד הספורטים היותר״סודיים בארץ הוא הרכיבה על
סוסים. מי שמע בכלל שבשבוע שעבר נערכה בארץ תחרות
רכיבה בין נבחרת ישראל לבין קבוצה הולנדית! אני
שמעתי והלכתי לברר אצל אחד המשתתפים, בני לאלו. מה
היו התוצאות.
הם ניצחו אותנו בהפרש של 30 נקודות.

• נבחרת של מקום קטן בהולנד ניצחה את נבחרת
ישראל?
לא עובר שבוע מבלי שאדווח לכם על איזה פסטיבל.
הפעם זה ״יריד ירושלים״ ,שגערך, זו השנה התשיעית,
ב״בנייני־האומה׳ בבירה. לא נסעתי לירושלים, כי הפס טיבלים
של תל״אביב מספיקים לי, אבל שאלתי את אלי
לוי, האיש ה״אשם״ בירידים האלה, מה נותן היריד לאזרחי
ירושלים.
קודם כל הוא נותן לקהל אפשרות לקנות מוצרים שונים
ומגוונים ללא פער־תיווך, דבר שנראה חשוב מאוד בימים אלה.
הוא נותן לקהל אפשרות להיפגש עם גורמים כמו מישטרה.
קופת־חולים, המועצה למניעת־תאונות ועוד, ובנוסף לכל זה,
היריד נותן בידור.

• מה זה מיפגש עם מישטרה, קופת־חולים?

כאן עדיין אין מודעות שיווקית כזאת. כשרע, דבר ראשון
מורידים את תקציב הפירסום. זה באופן כללי. פה ושם יש חברות
שמתחילות להבין את העניין, ואפילו היה מיקרה של חברה
שפיטרה אנשים לפני שקיצצה בפירסום.

אין לך מושג על איזה כמות שאלות ענו אנשי המישטרה
׳וקופת־תולים. אף אחד לא הולך בבוקר לקופת־חולים ולוקח
מיספר אם יש לו שאלה. כאן ענו להם על כל שאלה וניסו לפתור
כל בעיה שהתעוררה. מלבד זאת, המישטרה, למשל, סימנה בחינם
את רכושו של כל אזרח שביקש זאת, ללא תשלום. קופת־חוליס
ערכה בדיקות במקום לכל מי שרצה, וגם זה בחינם.

הדבר הראשון שממוטט אותנו הוא זמני־התשלום. אנחנו
מרוויחים מעמלות. כשהעמלה שלנו, של 15 מגיעה לקופה
שלגו אחרי 60 יום, זאת אומרת שהעמלה שלנו ירדה ל־* .7ועם
עמלה של * 7אי־שפשר להתקיים.

• מה בקשר להכרות המיסחריות, מי הציג שם?

• אם זה כך, ואם כולם יבינו את זה בסופו של דבר,
אז מצב מישרדי־הפירסום לא יהיה רע.

• בוא נשאל אחרת: קיבלת החודש לקוחות
חדשים?
כן. קיבלנו החודש שישה לקוחות חדשים. אבל מאז שבנק
לאומי, הלקוח הכי גדול שלנו, הקטין את תקציבו לרבע, יש לנו
מקום ל־ 16 לקוחות חדשים בחודש. מלבד זאת, אצלנו היקף זה
לא תמיד רווח. ועד שנראה כסף מהלקוחות החדשים האלה עוד
יעבור זמן.

• איך אתה רואה את השנה הבאה בפירסום?
מבחינת רווחים היא תהיה שנה רעה מאוד. אבל מבחינת אתגר,
חיפוש אפיקים חדשים ודרכי־פירסום חדשות אני מניח שזו תהיה
שנה מעניינת, ובסופו של דבר אם נשרד, נהיה טובים יותר.

• ואחרי שנה?
יש לי הרגשה שמהמשברים של השנה יכולים לצאת רק דברים
יותר טובים.

בני לאלו:

למעשה, כל מי שרצה קנה מקום והציג את הסחורה. אני מניח
שכל המוצרים היו זולים ב־ 40— 30 אחוז מאשר בחנויות רגילות.

• אמרת שיש גם בידור.
לונה פארק, קאזינו בידורי — בלי כסף — בדרנים שונים,
מופעי טלפתיה, אסטרולוגיה, שעשועונים שונים ועוד ועוד.

• כמה עלה כרטיס ליריד?
750 שקל למבוגר ו־ 450 לילד.

• מי מממן את כל האירוע הזה ומי מרוויח ממנו?
החברה המארגנת, בעזרת כל המציגים מממנת את האירוע. זה
נכון שהאירוע הוא מיסחרי ויש לו כוונות להרוויח, אבל לא תמיד
זה מצליח. השנה, היחידים שהרוויחו היו המבקרים.

• מדוע דווקא השנה לא הרווחתם. אנשים קנו
פחות?
הרבה פחות. בשנים,הקודמות היו קניות ממש פרועות, בלי
חשבון. השנה, בעיקר שאלו והתעניינו ושוב שאלו וחשבו חמש
פעמים על כל קניה. משהו קרה בארץ.

אין נבחרת ישראל ברכיבה. ארבעתנו, ננסי ציטלין, רחל
לויטץ, קרן מק ואני, קיבלנו את התואר של הנבחרת רק לצורך
התחרות הזאת.

• כמה אנשים בארץ מתעסקים ברכיבה על
סוסים?
ברכיבה תחרותית — בערך 100 איש, אבל עוד 1500 רוכבים
להנאתם.

• מה ההבדל?
רכיבה תחרותית מתחלקת לשלושה ענפים: דרסז׳ ,שהיא
רכיבה אמנותית, דומה להתעמלות־הקרקע. קפיצת־מיכשולים,
בסדר מסויים, בתוך מיגרש. ותחרות משולבת, הכוללת את שני
הראשונים וגם רכיבה לאורך 28 קילומטר, כולל מיכשולים. כאן
גם עניין המהירות קובע. כדי להראות לך כמה הספורט הזה נחשב
בעולם, רק אומר שבאולימפיאדה יש 18 מדליות לרכיבה.

• איפה לומדים רכיבה תחרותית, איפה אתה
למדת?
אני התחלתי ללמוד כאן, ואחר־כך למדתי שנה בארצות־הברית,
בבית־ספר מיוחד, ויותר מאוחר שנה באנגליה, אצל רוברט
הול, שהוא המאמן של נבחרת אנגליה.

• כלומר, זה ספורט לעשירים בלבד?
ככה אנשים נוטים לחשוב. אומנם, בעלי הסוסים צריכים להיות
די עשירים, אבל רוב התלמידים שאני מכיר בארץ פשוט מטפלים
בסוסים תמורת הרכיבה והלימוד, ומגיעים לחווה בנסיעה ארוכה
באוטובוס .601

• כמה עולה סום?
בין 2000 דולר לסוס מקומי עד 10,000 דולר לסוס מיובא.
בחו״ל את יכולה למצוא סוסים יפים ומאומנים אפילו במחיר של
300,000 דולר, אם זה לא הרבה בשבילך.

• ובמחירים האלה של הסוסים יש לספורט הזה
סיכוי בארץ?
צריך למצוא ספונסרים לנושא, כמו שנהוג בארצות אחרות,
אבל כרי למצוא ספונסרים צריך שתהיה יותר מודעות של הקהל
לנושא.

• כמה קהל בא לראות את התחרות עם ההולנדים?
300 איש. וזה נחשב קהל גדול.

רפי נמש -מנכ״ל הברת ״ביוונים״

לא לגזענות -כן לדוקיום!

שולה

כינוס ארצי למען חקלקת חוק נגד
גזענות ואפליה ייערך ב־ 0.84ו 28.
בשעה 8.00 בערב באולם נחמני
בתל־אביב* .
בכינוס ישתתפו:
אודי בדבש
יורם קניוק
עמוס קינן
ד״ר סמי מרעי
עליזה אמיר
וג׳א חסיב
שולי הדסמן
אילן פרץ
סמיה בקרי
תפאורת הבימה: יגאל תומרקין
בעיות ולבטים
בחיי המין

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
תל־אביב. המלד ג׳ורג• 89
טל 295318—284919 .

מאת
ד״ר מרדכי זי ד מן

הוצאת רשפים

רפי נמש ( )35ה ת מנ ה למנכ״ל חב ר ת כיוונים, חבר ה
חדשה לשרותי קידו ם מכירות, מערכות שיווק
ופרסום. ב חבר ה זו שותפה
גם חברתהפר סו ם ה וותיקה
״קול המפרסם״ -
ומנהליה רוני קול ויואב
חביב.
לרפי נמש, לשעבר מנהל
השיווק ״מגור״ ,מנכ״ל
״עמית״ (מועדון צרכנות)
ו מקים רשת השיווק של
״שגריר״ ,שרותי גרירה
בע״מ, יש 10 שנות ידע
ונסיון בארגון מערכות
קידום מכירות, מידע
ושיווק.
בוגר ה מ חל ק ה לניהול תעשייתי ב מכלל ת שנקר ולמד
ניהול כללי בביה״ס למנהל ע ס קי ם ב אוני ב ר סי ט ת
תל־ אביב ב מ סגר ת תל״ם.

איתן עמיח־

הוועד היהודי־עובי נגד גזענות
ולמען דו־קיום בישראל

הדברתבל״ם מזיקים

מזכירי הוועד:
דב ירמיה ומרואן דוארי

סו מ חי ס להדברת תיקגי ם
(ג׳וקים) ,ונוללי לץ, חרקי
ספרים ובגדים.
רמת-גן. דהו נזודי1/ץ .18ת.ד2272 .
6 . 7 0־ 5־ 7 8 0 1 1 4

תן טרמפ לחייל

ר ש׳נוס־ז * עסקמ /ו 4

סמירח לל בריאותך ורכוסך

זיוה תרם
מזמינה אתכם

ו21\11 7£1£1 \/
6ו 1ז 10 ססץ 116 עח 68 10 1ו^ 151

לחדר התצוגה בביתה בהרצליה פיתוח
דגמי מעצבי אופנת העילית בשואל:
ג׳י פולופ -בגדי עור, קולקציה חדשה
תמרה יובל -בגדי ערב ובגדים לאירועים מיוחדים וקמה -בגדי תמרה לשעות אחר הצהריים והערב גגי -חולצות משי עבודות״יד
ופי יעקובסון -בגדים ליום ולערב
א בגדים אופנתיים לשעות היום
רזיאלה -חליפות ושמלות אופנתיות
אביזרי אופנה, חגורות, מחרוזות, סריגים
המכירה תתקיים ביום
שישי 26.10.84
שבת 27.10.84
10.00-14.00
14.00- 10.00
1700-1900
19.00- 17.00
בבית זיוה תלם -רח׳ דוד המלך ,10 הרצליה־פיתוח
\06 0? 71ת651)1£ז
51,ך1־)*)1־)וז1)1 1111:י10 1(11
61. 052-72976ז?1111311,־ 2113ז?1£

עיצוב: רזיאלה

העולם הזה 2460

הכלעס קבלות דיזנגוף. אח, איזה רחוב. שמלות ב־ 500 דולר.
מיסעדות סיניות וסיצואניות, פיצות, המבורגרים
ובורקאס. בחורות הכי־יפות בארץ ובוהמה
שחשבת בימי שישי על כיסאות פלסטיק. אפילו
בחורים שמעוניינים לדגמן ובינתיים תולים את
עצמם על עצים גבוהים ועבי־גזע.
תמונה שווה יותר מאלף מילים? אז קחו
תמונה ותאמינו לי ששום דבר אני לא ממציאה
מהראש. על הכל יש לי קבלות.
בטח שאני יודעת שהוא לא סתם אחד שמוכן
לדגמן לפני כל מי שמשלם לו. הוא חושב על
אמנות.

למה רהסתנך?

•״הזי

10-12.
ענק אילו הייתם אומרים לי שגם אצלכם זה קורה
— היה נעשה לי הרבה יותר קל. אתם הרי
יודעים שאני אשה עובדת. מה זה עובדת? עובדת
בפרך! כתבה פה וכתבה שם, ראיון פה וראיון שם,
ביניהם אני רצה לצלם שיצלם לי משהו, וכשהוא
גומר אני הולכת למערכת לישיבה. בדרך
למערכת אני מביאה כמה דברים למכבסה,
עוצרת בבנק להוציא קצת כסף, קופצת למכולת
להגיד לו שישאיר לי לחם קימל. ב־ 11 יש לי
פגישה בענייני עבודה אבל ב־ 11.30 אני צריכה
לבוא לבית־הספר של הבן, כי המורה קראה לי.
ב־ 12 קבעתי עם הגרפיקאי שאביא לו את
החומר, כך שאם המורה תאריך להתלונן על

בבית אוכל או לא. בסוף ההרצאה הוא גומר
צינצנת ליפתן, כי הפה שלו יבש מהדיבורים.
אחר־כר הוא מבקש רק כוס קפה עם כמה עוגיות
וחתיכת גבינה צהובה, כי את זה הוא אוהב
במיוחד.
והילדים? אלה פעם הסבירו לי שיש הבדל
עצום בין ארוחות ואוכל. ארוחות זה מה
שאוכלים רק שלוש״ארבע פעמים ביום ואוכל זה
מה שאוכלים כל הזמן. ארוחה זה מרק וסלט
וחתיכת בשר עם שתי תוספות ומנה אחרונה.
אוכל זה סתם צלחת ספגטי בשעה 3.15 או שלוש
פרוסות בשר על שלוש פרוסות לחם כשלידן
מלפפון חמוץ, עגבניה וכוס שתיה.

הילר, אני אאחר לפגישה ואולי העורך שלי
ישטוף אותי.
טוב, אתם מבינים שזה לא קל. אבל זה כמובן
אך חלק אחר מחיי. החלק השני הוא בעל, שני
ילדים והמון חברים שקופצים לבקר. כל אלה,
התכונה הכי־בולטת שלהם זה שהם כל הזמן
רעבים ורוצים לאכול. נכון שאת החברים אפשר
לסדר באיזה מימרח טוב, קצת קרקרים ו־ססז
גרם זיתים. אבל במה שנוגע למישפחה הקרובה,
הסיפור הוא לגמרי אחר.
הבעל, בץ ביס לביס, תמיד מרצה הרצאות
ארוכות שבעצם לא איכפת לו בכלל אם יש

אמא שלי אמרה לי, שאם המישפחה שלי
אוכלת כל־כך טוב, אני צריכה להיות מאושרת.
נו, אז מאז אני מאושרת וכל הזמן אפשר לראות
אותי ברחובות תל־אביב או באמצע 70 המדרגות
המובילות לדירתי, כשאני סוחבת שלושה סלים
במישקל כבד. כשאני נכנסת סוף־סוף הביתה,
מיד אני מנגבת את הזיעה ושמה את כל הדברים
על השולחן. בדרך מהשולחן אל המקרר
המוצרים עוברים תהליך שיפור. מהבשר אני
עושה צלי, מהתפוחים ליפתן, מהיוגורט והמלפ־פונים
עושים מרק טרטור, וכך הלאה וכך הלאה.
אחרי שעתיים של בילוי במיטבח, המקרר

מתמלא. יש בתוכו סיר מרק גדול וסיר עם צלי
בשר, בשתי קופסות פלסטיק ענקיות נמצאים
שני סלטים מבושלים, בשתי צינצנות מתקרר לו
הליפתן הטעים, במגירת־הירקות מחביאים את
חמש טבלות השוקולד, כרי שלא ימצאו אותן
תיכף. מבט אחרון לתוך ה־ 19 קוב, הגדוש עד
אימה, עושה אותי מאושרת (כמו שאמא שלי
אמרה) .ככה אני עוזבת את המקרר והולכת לי
לעבודה.
כשאני חוזרת — עייפה, מזיעה ועצבנית —
דבר ראשון אני ניגשת למקרר כדי למזוג לעצמי
כוס קפה קר. רק אני פותחת את דלת־המקרר
ומייד שוטפת אותי הזיעה הקרה. המקרר —
אותו 19 קוב הידוע — ריק לחלוטין. אין סירים,
אין צינצנות, אין קופסאות, אין גלידות, אין
שוקולד ואין מימרחים. באמצע החלל הקר
והעדין עומדת לה מבויישת קופסת האנשובי
הקטנה שלי, שבשבילה אני מוכנה להרוג, ומזה
הם מפחדים.
בשארית כוחותיי אני מכנסת את המישפחה
ומבקשת תשובות.
״היו כאן שלושה חברים שלי ועשינו מסיבת
פריז׳ידר, כי לא היה לנו שום דבר יותר טוב
לעשות,״ אומר הילד החוצפן שלי.
גם קילו וחצי צלי אכלתם למסיבת הפריז׳ידר
שלכם? אני שואלת.
״מה,״ שואל בעלי בתימהון ,״זה היה קילו
וחצי? זה נראה כמו שאריות של אתמול!״
ושוב אני עולה את 70 המדרגות שלי עמוסת
סלים כבדים. כנראה הכנה למסיבה הבאה. לא
שאני כל־כך קמצנית, אבל מי שימציא מנעול
למקרר חשמלי יזכה באהבת־הנצח שלי. זה
בטוח.

ראיתם את תשדיר השרות בעניין החזרת ציוד
צה״לי? יופי של תשדיר. וגם חשוב. אז תעשו,
בבקשה, חיפוש בבית וכל מה שיש לכם ששייך
לצה״ל תחזירו ער ה־ ,1.11.84 ואף אחר לא ישאל
אתכם שאלות. איך אומר הילד לאבא שלוי
״אבא, לא כדאי להסתבך!״
אגב, בבית בן־גוריון, בשדרות בן־גוריון
בתל־אביב, תלויה במיטבח של פולה ובן־גוריון
מגבת של צה״ל, עם מישבצות כאלה ירוקות,
כמו שכולנו מכירים. אני בטוחה שבן־גוריון לא
סחב אותה מאיזה בסיס צבאי בזמן שירות־המילואים
שלו. אז מי שהביא מגבת צה״לית
למיטבח של בן־גוריון, שיחזיר אותה בבקשה עד
האחד בנובמבר.
זה, אגב, במקום שירות־המילואים שאני
פטורה ממנו.

מיבחן חברות
בושמת שלחה לי את חוברת הסריגה החדשה
של פולגת, סריגת יד .1.985 על הפתק המצורף
היה כתוב :״אני מקווה שתוכלי לעשות בה
שימוש ״.באמת לעג לרש, לשלוח לי חוברת
כזאת, במיוחד שבשנה שעברה אספתי את כל
אומץ־ליבי והודיתי קבל עם ועדה שמעולם לא
הצלחתי לגמור שום דבר סרוג. אני מהצד של
להתחיל בחדווה.
אבל בושמת ביקשה שאעשה שימוש
בחוברת, אז כדי לא להעליב אותה באמת עשיתי!
בחרתי את שלושת הסוודרים הכי־יפים בחוברת,

,זו הדוגמה הרביעית. יש מתנדבות!״
ואחר־כך בחרתי את שלוש החברות הכי־מוכשרות
בסריגה, ולכל אחת מהן נתתי הוראה
לסרוג לי סוודר אחד. להוראה צירפתי את הדף
בחוברת המתייחס לסוודר. בטח שאני אשלם להן
את מחיר חוט״הסריגה. עד כדי כך אני לא חזירה.
זה הכל, בעצם. רק רציתי להוכיח לכן, שאם
אתן לא יודעות לסרוג, או אם אין לכן חשק, זה
עוד לא אומר שאתן לא יכולות לעשות שימוש
בחוברות־סריגה.
במחשבה שניה, אולי זו גם ררך טובה מאוד
להיווכח, סוף־סוף, מי היא באמת חברה טובה ומי
רק עושה את עצמה.

תאכלו, תשבעו, תוזנקו!

יום־הכיפורים. כבר כתבתי עליו בשנה שעברה. בסך־הכל כתבתי, שאני צמה ביום־הכיפור. למה?
ככה! לא הכרחתי אף אחר לצום יחד איתי. לא אמרתי שזה טוב. לא הבאתי שום נימוק בער. אותו הכבוד
שיש לי אל הצמים, יש לי אל הלא־צמים. בדיוק אותו הכבוד. לא פחות ולא יותר. בן־אדם לא רוצה
לצום, כי כל העניין לא אומר לו כלום? יופי. הוא צודק.
אבל למה, בשם כל הקדושים, הם צריכים לספר לי בגאווה, ועם חיוך אווילי על הפרצוף, על החצי
קילו שינקן שהם טיגנו להם ביום־כיפור בבוקר, ועל השרימפס בחמאה שהם אכלו בצהריים ועל
מישחק הפוקר הנפלא שהיה להם. כאילו הם אומרים לי: תיראי איזה גבר אני? אני מוכן לעשות הכל
כדי להיות נגד!
20 כאלה פגשתי בשבוע שאחרי יום־הכיפורים. לא עלה על דעתי לשאול אף אחד מהם אם הוא צם
או לא, כי זה פשוט לא איכפת לי. אבל הם התנדבו מייד לספר לי על התפריט החגיגי שלהם לחג. כמה
עבודה הם השקיעו בתיכנון התפריט — שלא יהיה בו, חס וחלילה, שום הבר שהוא לא על טהרת
הטריפה. כמה כאבי״בטן הם סבלו, וכמה קילוגרמים הם הוסיפו לעצמם, רק כדי להיות מיוחדים
ביום־הכיפורים. בטח כל אחד מהם חושב שהוא היחידי בארץ שלא צם.
תאכלו, תשבעו, תחנקו! מה איכפת לי? רק למה אתם משוויצים עם זה כל־כך. יש לכם צורך לעשות
דברים חשובים נגד המימסד, תתקשרו אליי. יש לי רשימה ארוכה מאוד של רעיונות. לאכול כמו
חזירים זה קל מאור ולא צריך להפעיל בשביל זה אפילו תא אחר של אינטליגנציה.

אס־ דייו אוסף שבע יפהפיות
הטלוויזיה שמה פס על בנזין נקניקיה
בנוסח חינה אין שינווים ביקב
ראשוו אינה

1\ 1¥1ך ו | 1ץ 1ראש עיריית ראשון־לציון משקה את אשתו, נעמי,
| 4 [ 4 1 1\ / 1מכוסית יין ההילולים שהגישו לו אנשי חברת
היינות כרמל מיזרחי. הוא הבטיח לנוכחים במקום שאת היקב,
שהפן לסמל המיסחרי של העיר הוותיקה, לא יזיזו מראשון־לציון.

השבוע חגגו ביקב של ראשון־
לציון את הבציר האחרון, ויחד עם
הבציר את היין הצעיר, תוצרת הבציר
הנוכחי, הילולים. זהו יין ריחני מאוד,
שאפשר לשתות אותו חודש ימים מיום
התסיסה. הוא קל מאוד ואינו משכר.
בצרפת יש חורש שלם של הילולים.
כל שנה בנובמבר. שם הולכים
ברחובות שיכורים. אך בראשון לא
הולכים שיכורים — לא, לא מפני
שהיין הוא פחות טוב, אלא שהישראלים
לא שותים מספיק.
לכבוד היין באו לחגוג כורמים
וכורמות, עובדי יקבי ראשון לציון
וכרמל. בכניסה ליקב הוצבו חביות
יין, הוכנו מטעמים מיין, הושמעה
תוכנית על יין אבל שיכורים לא נראו.

•״יי׳יי

הפנטומימאי והזמר (באמצע) זוכה ביין הילוליו
בצד ימין: הפנטומימאי חנוך רוזן. משמאל:
זמר בני אמדורסקי. החצי השני של הדודאים. השלושה הופיעו בקטעי
אמנותיים לפני הכורמים של ראשון. גוריון שימש באותו ערב בן־הזוג של רו

׳שואל גוויון

1\ | 1־ 1ך| 1ץףליי 1 1ך הבימאי בילה במשך שלושה
| 1 11111 ימים בצפיה בסרטים, ובסיומם

לא הסכים לאכול נקניקיה. הוא הסתפק במרק שחימם את העצמות,
בלילה הקר על הר־הכרמל בחיפה. צפל כותב עכשיו תסריט לסרט חדש.

נקניקיה //77מ/ע
אחרי שבמשך שלושה ימים ראו הבימאים ומבקרי הקולנוע סרטים אין ספור
בעיר המנמנמת חיפה. הכניסו קצת צהלה מתל־אביב ודיווחו לצופי הקולנוע מה
מומלץ לראות במשך השנה הקרובה בקולנוע, הוגשה להם נקניקיה בתוך לחמניה,
בתוספת סלט כרוב חמוץ .״הם כנראה חושבים שזה מה שמקבלים בפסטיבל
ברלין,״ העיר אחד האורחים. מגישי הנקניקיות, גולן ושות׳ ,לא באו למסיבה.

הבימאי הגרמני, שכל המבקרים שיבחו את
סירסו הראשון באורך מלא. הוא אינו דובר
שפות אחרות מלבד גרמנית, והוצמדה אליו מתרגמת שעבדה שעות
נוספות גם בערב״המסיבה. שרבאר קיבל מתנה מראש עיריית חיפה.

אואה שונאו

יהודה פוליקו ^ יג;ד4־,

שמאל: בנז׳או, חברו ללהקה. שניהם אוחזים בגיטרות,
בהופעה בקולנוע דן. השניים הקפיצו את

קהל האוהדים, שמילא את האולנז. הם שרו שירים
מתוך תקליטם החדש וגם שירים נ פודסמים אחרים.
בשעה 11 בלילה התחילה ההופעה. למטה: הזמר *
גידי גוב והשחקן מוני מושונוב חוזים בהופעה.

] הבנות
שר אסי
ונדב
יש הפתעות. גם בעידן הקיצוצים,
יש כנראה עתיד לקולנוע הישראלי.
השבוע הודיעו אסי דיין והבימאי נדב
לויתן, שהם מתחילים לצלם סרט
חדש, ולכבוד כך ערכו מסיבה. הסרט
ייקרא בנות, ויספר על שבע בנות, כל
אחת מרקע אחר, המתגייסות לצה״ל,
ועל תקופות הטירונות המשותפות
שלהן.
הסרט יעלה 800,000 דולר, והוא
יהיה קו־פרודוקציה איטלקית־ישר־אלית.
יצלם אותו הצלם מרצלו
מקיוקי, שלא בא למסיבה בבית ציוני
אמריקה, כי הוא עלה למטוס הלא
נכון, ויגיע ליום תחילת הצילומים.
המוסיקה לסרט היא באחריות הצד
האיטלקי. וזאת תהיה שמחה מאוד.

| | 1ך 1ךיך 1ךךק השחקנית תופיע בסרט החדש בנות. לידה
| / 1 1-1 11 1 11 השחקנית אריאלה רביגוביץ. השתיים נפגשות
בפעם השניה על בימת צילומי סרט. בפעם שעברה זה היה בסרט בחינת
בגרות. כחברות טובות הן שמחו מאוד להיפגש וערכו חגיגה פרטית.

בפנטומימה, וכשירה הופיע עם אמדורסקי. הם שרו שירים על שיכורים, יין
ואהבה. באירוע נשמעו גם קיטעי החיקוי של טוביה צפיר, שהחליט שהממשלה
קטנה מדי ואולי כדאי להוסיף לה את מישרד היין. לתפקיד הוא הציע את
ן_אריק שרון, שמתאים את עצמו לכל תיק שמוצע לו, אפילו אם זה תיק בלי תיק.

קצת בנזין

השבוע, בהופעה חגיגית בקולנוע דן
בתל־אביב, עלתה הלהקה מחדש על הבימה.
הבטיחו להם שיבואו לצלם אותם לתוכנית
הטלוויזיה עד פופ. אבל, כמו שזה תמיד
קורה ברשות השידור, פרצה שביתת העובדים
הלא מדורגים וההופעה לא צולמה.

במרכז התמונה, תש חק
בסרט בתפקיד
הקצינה. משמאל: השחקנית הראשית של הסרט,
חנה אזולאי, שלה זה התפקיד השני בקולנוע. הסרט

ו׳קודם שבו שיחקה הוא זעם ותהילה. לאוהבי
התיאטרון היא מוכרת כשחקנית רצינית בתיאטרון
הקאמרי. מימין: רחלי חימיאן, שהיא אחת היפות של
הסרט, גם משחקת באחד התפקידים הראשיים1 .

^1\ 11ךןך 1בנו של התסריטאי אסי דיין,
| דוחף את ידו לפיו של בימאי
\ /ו1 11
הסרט, נדב לויתן. עומדת מחייכת האם קרולץ
לנגפורד, שגם היא משחקת בסרט, באחד מה
תפקידים
המרכזיים. היא לא היתה חיילת מעולם,
וזו לה הפעם הראשונה שהיא מתחיילת. ליאור
התרוצץ בין האב והאם והיה הכוכב היחיד של
המסיבה, שנערכה לכבוד תחילת צילומי הסרט.

חלי גולדנברג

111111״ ה לשעבר חבר להקת תיסלם, בא לחזות בהופעת
11 1111 1111 שבעבר היתה מתחרה רצינית ללהקתו. הוא עמד
האולם והקשיב לזימרתם. מדי פעם היה אפשר לראות אותו רוקד
שירי הלהקה. בצילום הוא נראה ברגע של ריקוד מלא להט

בנזין, בקצה לקצב
ומרץ; .

ציפי מנ שה

לתפוס יוזמה,
לעשות זאת בעצמך, וגם

* 81§ 6

ךיוךו היא השיק הפא !
11 1ריסי, גיזרה ות־פירה
איכותיות. את הזיאקט מדגישות כריות.

חליפה צרפתית

עבה, מחמם ומעודן, בגווני כ חול,
ירוק, לבן. הז׳אקט באורך
מתחת לירכיים. החצאית צרה וארוכה. הכובע פרווה.

צמר צרפתי

| 4ך ח 11*1 1ך ך שימלת״משי מודפסת בגווני שחור, אדום, לבן. הירכיים מודגשות
1 119 /בחגורה רחבה והחצאית -פליסה עשירה בבד. צעיף־שאל מלבני

וארון מבד וצבע תואם ואביזרים אופנתיים וגדולים כמו שרשרת וצמידים על שתי הידיים.

*ץ י שאומר ״ברוך שלא עשני
* /אשה ״,לא יודע על מה הוא מדבר.
להיות אשה זה דבר נפלא. את יכולה
להרשות לעצמך להשתנות ולהתחדש
כאוות־נפשך: לשנות את תקרוקתך —
לאסוף או לפזר את שערך —
ולהתחדש בחידושי -האופנה, שכל־כך
הרבה מעצבים עובדים עליה בשבילך
ועבורך. לסתיו ׳ 84 ולחורף 85׳ דואגים

מידי לערב

המעצבים שתיראי נשית וספורטיבית
ואלגנטית. הכל בהתאם לבחירתך
וטעמך.
לא בומבסטיות. המעצבים הצרפתיים
הם מלאי שיק בכל מעשה־ידיהם,
ודימיונם הוא רב. החליפות
האופנתיות והטובות עשויות צמר, דק
או עבה, חלק מפוספס או משובץ.
הגוונים רבים: שחור, אפור, כחול, סגול

היום מישבצות, פסים ופרחים הם שיא האופנה. שרוול״עטלף מבד
אחד והשרוול השני מבד אחר. משאריות הכד המקווקוו והמשובץ
אפשר לתפור צעיף לצוואר, או חגורה. או קישור לתיק וגם להשתמש לכל סוודר תואם.

וציבעי־ארמה חומים.
גזרות החליפות הן שונות: ז׳אקט
קצר בגזרת ספנסר או ז׳אקט ארוך,
המגיע עד הירכיים ואף מתחתן.
הכתפיים מודגשות מעט, בכריות
שאינן בומבסטיות בגודלן. החצאיות
צרות וארוכות, באורך מידי ומטה, או
רחבות, בסיגנון קלוש, העשיר בבד.
השמלות עשויות סריג־צמר, בצבעים
חלקים, בגיזרה פשוטה, המדגישה
חמוקיים נשיים. שימלות־ הערב הן
ארוכות ועשויות מבדים רכים, נופלים
ונשיים, כמו ז׳ורז׳ט, משי וסאטן.
האביזרים מככבים במקום מרכזי:
כובעים בעלי שוליים צרים ובינוניים,
עשויים לבד, בגוונים התואמים את
הבגד, כובעי־פרווה למי שיכולה
להרשות לעצמה.

6 -ח<*1ז 1*0 1 1 0 8 4 >3 163118־ 0011

110 311• 801101*0110 •04x60
(111(01(6 £1)26010 1(01
110)16 0114 061100 זי 90
> 4ז 6 0 1)11161101 ? 0: 8 (31( + 61110.־11( 41(61

כן מפולפליס. מחירי הבגדים
היום מרקיעי־שחקים. מדברים רק
בדולאריס. פעם זה היה אחרת. פעם
היתה כמעט לכל מישפחה תופרת
מישפחתית, שהיתה כבת־בית. היא
היתה באה הביתה, יושבת מהבוקר עד
הערב ותופרת.
היא היתה תופרת לכל בני־הבית
הכל, עושה תיקונים, משנה ומשפצת.
היום, התופרת של פעם היא אוצר
ונכם מישפחתי. היום התופרות של
פעם התבגרו וזקנו, ורבות מהן הפסיקו
לעבוד. האחרות, אותן שתופרוה
בבתיהן גובות*מחירים מפולפלים.
אבל יש עוד מוצא — לעזור
לעצמנו, במו ידינו, לתפור לעצמנו
פריטים שגזרתן קלה. והאפשרויות
רבות ומגוונות.
שווה לכל נפש. לעזרה נא
הירחון הגרמני נויאה מתה(בעברית:
״אופנה חדשה״) .את הירחון הזה ניתן

המעדיפות שימלח תמצאנה בירחון נויאה
מודה את הגיזרה המתאימה וגם הצעות
לסוג הבד הדרוש ולצבעים האופנתיים -כחול, שחור, חום, אפור.

שיק ספורטיבי

ך־ 17111/1־ 1ה ף 111ך ועיטורי סאטן בצבע שחור בוהק, הנראה
1 1| / 11 -1 11 | /י / 1למרחקים. המיכנסיים ישרים ומחגיגי
לגוף חטוב. יוסיפו שיק: צעיף ארוך מבד שיפון, כובע קטיפה ונעלי־עקב.

זון£10$515<±>-61690
11נ 118,1) 1610960111816116• 10119110 ) 1 019110119

61-811ח! ? 18001181011
2 901 ( 911 ( 0121ז * 8ו11נ< 5
״! 60811־ 4460״ ) 4601

•109 * 01011614046.

להשיג בארץ, ולירחון מצורף הסבר
בעברית, בצורה ברורה ביותר — כיצד
ואיך להוציא גיזרה לכל בגד המוצא חן
בעינינו והנמצא בירחון.
העצלניות, המוכנות לנסות את
מזלן ולקחת צ׳אנס, לא זקוקות
לגיזרה. הן תקנינה בד על פי טעמן
ותתפורנה חצאית צרה באורך האופנתי
מידי.

לאלה אפשר להמליץ על שתי
דרכים קלות: או לקחת חצאית קיימת,
למדוד את רוחבה ובהתאם לכך לגזור
את הבד(לפרוס אותו על שולחן גדול),
ולא לשכוח להוסיף עוד שני סנטימטר
לתפרים בכל צד. אפשר גם בלי חצאית
מוכנה — מודדים את היקף הירכיים,
מוסיפים עוד ארבעה סנטימטר
וגוזרים.
את איזור המותניים תופרים ברוחב
שלושה־ארבעה סנטימטר, משחילים
בתוכו גומי, תופרים רוכסן בצד, כדי
להקל על הלבישה ולא שוכחים
להשאיר שליץ אחד או שניים בצדדים,
והרי חצאית אופנתית במחיר מצחיק
ובשעתיים עבודה.

ז׳אקט רחב, גברי וגדול. מיכנסיים
ארוכים, בגיזרה ישרה, ואפילו עניבה. את
כל הפריטים האלה אפשר לתפור לבד בעזרת הגזרות בירחון הגרמני.

קלאסי אלגנטי

המלצה חמה: כאשר אתן קונות את
הבד, קנו עוד מטר נוסף. את פיסת־הבד
הזו תגזרו בצורה רבועה, כלומר מטר
על מטר, והוציאו כמה פרנזים מסביב.
הצעיף המרובע הזה ישמש אתכן על
כל בגד, כשתלבשו את החצאית
התואמת. על חולצת־ משי או כותנה,
על סודר־גולף או סוודר־וי ואפילו על
ז׳אקט.
זירקו את הצעיף הגדול ברישול,
כשהוא מקופל לחצי, כלומר משולש,
על שתי הכתפיים, או על כתף אחת,
והתוצאה היא חליפה אופנתית מושלמת.
במחיר השווה לכל נפש.

כך הן נראות בבירות אירופה, כשאביזרים
מפאריס מכסים כל חלקה טובה בגופן -
כובעים קיצרי ורחבי שוליים, מיטפחות, עגילים, וכל מה שאופנתי.

נשות העירית

שמונה לירות
שר אחו וסרטים
שר סלוניקי

טלט

ן ץמישד 1ימים ושתי שעות טיסה בלבד
( 1הפרידו בין פסטיבל הסרטים הלאומי
בסאלוניקי ובין פסטיבל הסרטים הבינלאומי,
שנערך בחיפה.
היו אלה שני אירועים קולנועיים, שמטרתם
אחת — להכניס את האורחים לאמבטיה של

1 \ 1ל ך | ה פניה היפים של בטי ליבאנו,
\ | 1 !1 1 1בסירטו של צברופולוס אהבת
פתע -על רומן סוער בין גבר ואשה נשואים.

לצאת ממעגל השיגרה והקטנוניות האופפים את
חייו, ולנסות משהו מעבר לזה.
גם בסרט תגמול של ורגיציס מנסים צעירים
למצוא משמעות לחייהם, בעיקבות האכזבה
מאורח החיים הנוכחי ומן המיבנה החברתי של
יוון, אחרי שנטלו חלק במחתרת האנטי־פאשיסטית.
גם ברוב הסרטים האחרים עדיין
עולה ריחה החריף של תקופת הקולונלים
והזיכרונות המרירים שהותירה אחריה.
.אבל המלהיב ביותר בתוכנית כולה היה
לוח־השעות המיוחד שלה. אחד המארחים ציין
באזני, שביוון העתיקה נהגו למנות את שעות
היום החל משקיעת החמה. דבר לא השתנה תחת
השמש של יוון — גם הפעם החלה התוכנית
המרכזית של הערב בשעה עשר בערך. חצי שעה
איחור לגיטימית בהחלט. אז הציגו שניים־
שלושה סרטים קצרים, שכמו בישראל, כן
הבהירו לי, אף אחד לא נותן להציגם בשום
הזדמנות אחרת, וזו ההזדמנות היחידה לאנוס את
הקהל לראותם. אלא שאורכו של סרט קצר היה
לפעמים 55 דקות, והקהל באולם התנהג כמו
במיגרש־כדורגל.
לפיכן היה הסרט העיקרי מתחיל בסביבת
חצות. רק. בסיומו של זה התחיל הלילה. והלילה
היה כולו של הכימאי והשחקנים, שזכו בקריאות
הידד וגנאי לסירוגין —-הכל בהתאם למיספר
.האוהדים ו/או היריבים בשלושת היציעים
ובאולם, שהיה עמוס, כולל הריצפה — וניהלו
מסיבות־עיתונאים סוערות.
עם כיבוי האורות באולם עברו הוויכוחים
לטאברנה סמוכה, ומשזו סגרה את שעריה
לקראת בוקר — בגלל חוק מלפני שנתיים,
לני אפוליקראטי, בסירטו של ניקוס ניקולאידיס !חבורה חמודה, המשפר
שנועד לחסון אנרגיה — עברו הנקהלים אל הבר
על גנבים קטנים ויצאניות חינניות, המסתבכים במילחמת גרילה לא״להם
ומוצאים להורג על״ידי השירות החשאי, שנכנס לפאניקה בגלל אורח־החיים של הצעירים. שבבית־המלון.
סאלוניקי היתה מלינה מרקורי, שרת־התרבות.
היא באה, שהתה בפסטיבל יומיים תמימים, פתחה
אותו בנאום נרגין על חשיבותו של הקולנוע
כחלק בלתי־נפרד נץ האמנות בת־זמננו ומרכיב
מהותי בפיתוחה^זל תרבות לעם.
מרקורי..הר.חיל<את נאומה בהקסנות־מה, כי

כמה ימים $ני כן עמד הפסטיבל כולו בסימן־
שאלה גדול גורי הבימאים והמתקנים איימו
להחרימו מכל ן$יל, מפני שהג3רזז מרקורי לא
לימה את הבטחתה ׳^פנישנת-־ים, בדבר העברת
חוק־הקולנוע שיאפשו
ליוצרי הקולנוע ביוון. הבעיה, הסבירה לאיגודים,
שמישרד־התרבות הבטיח אך מישרר־האוצר טרם
קיים. רק אחרי שנקבה תאריך לקבלת החוק
בממשלה בחודש נובמבר הקרוב, נרגעו הרוחות,
והגברת, שלא מזמן הופיעה על הבד, יכלה
להיחשב לאורחת רצויה באולם.
לכן הרגשתי תחושת עלבון עמוקה, בשמי
ובשם כל אוהבי הקולנוע בישראל, עיתונאים
ומבקרים, בימאים ומפיקים, כששר־החינוך־
והתרבות החדש, יצחק נבון, מצא את השעות
הפנויות כדי לכבד בנוכחותו את פסטיבל עכו
לתיאטרון אחר, אבל לא קיים את הבטחתו לבוא
לפסטיבל״הקולנוע בחיפה. מי שמכיר את
בעיותיו של הקולנוע הישראלי יודע, שהיעדרות
וו מבטאת את יחסם הקבוע של אנשי המימשל
בישראל לאמנויות השונות: תיאטרון — זה
תרבות; קולנוע — זה הממזר המפגר שבמיש־

חמודונת

3 1 1 3 § 111י 5 3 1

3־ 1 0 1 1 1

2^ 1 8־ 1*1 0 0 8 ? 6 1ז^בו 1111־1

הכרזה לסרט התפרפרות והתפלחות של ניקוס פראקיט,
ך 11ך 11
411 11 !!111-11 /שקיבל את הפרס הגדול בפסטיבל ובה נאמר :״הטראגדיה
הלאומית שלנו הופכת לקומדיה ״.הסרט הוא על חיילים המשתמטים מכל חובה צבאית.

111*11111 ^ 111ה | ¥1דךךי אנתוניס קאפצופולוס, יוטה פסטה ופאנוס איליפולוס
1 1 111111 111 #111/1111 בשלישיית נאהבים שהיו פעילים בקבוצה מחתרתית
אנטי־פאשיטטית. אחד מהם מתגלה כמלשין על חבריו, והאחר מתחיל בחיים חדשים.
סרטים. גם הנוף היה דומה — אותו הים התיכון,
גם זו וגם זו עיר נמל. תושבי שתי הערים מדברים
בקול רם, בלהט, ונעזרים לא מעט במחוות־ידיים.
גם תעשיית הקולנוע במצב דומה — תעשיה
עניה של מדינות דלות אמצעים המדברות
בשפות שאינן נהירות לרוב תושבי העולם, ולכן
גם נתקלים בקשיי שיווק דומים.
אבל רק בחיפה התברר לי כמה קינאתי
במארחי היוונים: אורחת הכבוד בפסטיבל

30 -1

פחה. רי להביט בתקציבים השונים ולראות מי
זכאי לינוק מתקציבי־ציבור ומי נאלץ לחזר על
הפתחים.
כיאה לאמנות מגמגמת, היה בפסטיבל חיפה
רק סרט ישראלי אחד (גם הוא נרחף לשם
במיקרה, ברגע האחרון) .גם על כן קינאתי
ביוונים — לא כל מה שהציגו בסאלוניקי היה
באיכות מעולה, אבל היוונים הצליחו לצבור 15
סרטים חדשים ולשמור אותם להצגות־בכורה

בפסטיבל. שישה מהם נבחרו לתחרות.
לא רק לדעתי רחקו הסרטים מלהשביע רצון.
היו ביניהם נסיונות פיוטיים בלתי־מספקים
ומייגעים כמו תישעה ששרדו של כריסטוס
שאפאכאס, על מהפכנים המסרבים להניח את
נישקם אחרי מילחמת־האזרחים ביוון, או קאר־קאלו,
מעין התבוננות עצמית של בימאי
הקולנוע סטאברוס טורנס.
היו שני נסיונות לתאר את הפרובינציאליות
והשמרנות של החברה הזעיר־בורגנית ביוון
באוסטריה (אנדראס טימופולוס) — המפגיש
שלושה זוגות נשואים, היוצאים לפיקניק עם
נערה הרוחצת בעירום בים, והמערערת את
ביטחונם העצמי ברוח־החופש ובריח־החרות
שלה. הסרט האחר, אהבת יוליסס של ואסילי
ואפס, עוקב אחרי חלום בהקיץ של פקיד המנסה

נושאי הוויכוחים? מוכר וידוע !— מי זכה
השנה לתמיכת מרכז הסרט היווני ומי לא. למה
זכה בימאי זה לעידוד ומדוע קופח השני? איזה
מבקר עלב באיזה בימאי, ומדוע כה קשה
לכימאים היוונים למכור את עצמם בחוץ: האם
מפני שהקולנוע היווני טרם מסוגל לעמוד על
רגליו, או מפני שאין לו סוחרים טובים, והכימאים
נאלצים להיות הסוכנים של עצמם?
הכל נשמע כל־כן מוכר וכל־כן ידוע.
גם בעניין זה הצטערתי צער רב על שבחיפה
הלכו הבימאים לישון בבית־מלון אחר ואילו
העיתונאים שכבו לישון בבית־מלון אחר. כמה
לילות ללא שינה, אבל עם שיג ושיח, היו טובים
לבריאות הענף הזה בישראל.

עדנהסיינרו

קולנוע

איזה בלא,
איזה פלא!

פסטיבל חיפה
רא ש 1מון^סח 1984

מישהו כבר העיר בציניות, שלא יכול להיות

•י תעלול־פירסומת טוב יותר לסרט מאשר מותו של
השחקן הראשי, היעלמותו של העותק או ערפל
מסביב להיארכותם האינסופית של ימי־הצילו־מים.
ל־ ,1984 לפחות בעיני מי שציפה לו כאטרקציה
הראשית של פסטיבל הסרטים בחיפה,
כבר קרו כל הניסים והנפלאות האלה.
ריצ׳ארד ברטון הלך לעולמו (מה שהקפיץ
באנגליה את מכירתו המוקדמת של הסרט); הסרט
שנועד לסיים את פסטיבל ונציה באקורד רציני
לא היה מוכן בשעתו ולא הגיע לשם; שבוע לפני
שנערך פסטיבל חיפה עדיין לא הולבשה עליו
המוסיקה המוגמרת (תוספת שני שירים שללהקת יוריתמיק ולא של דייוויד באווי, כפי
שהיטעו השמועות); יומיים לפני פתיחת פסטיבל
חיפה כבר נודע שהעותק הגמור טרם הגיע
לישראל וכי קיט טרנר, שהוגדר כ״מפיק הסרט״
(גם זה אינו מדוייק — מפיק הסרט הוא סיימון
פרי, וטרנר הוא מנהל וירגיין, החברה־האם
להשקעות שעמדה מאחורי חברת אמברלה,
שהפיקה) לא יגיע לישראל, ובמשך כל הפסטיבל
כולו עסקו בטוטו־ניחושים מסביב לשאלה האם
בכל זאת יגיע הסרט, ואולי אף יגיע לסיום.
היו גם כמה אגדות מרושעות, שטענו כאילו
הסרט כבר נמצא בתירגום, וזה רק תרגיל של
המפיץ הישראלי, יעקב בוארון, להקים רעש
ב־ ,1984 כדי להציג את הסרט ב־. 1985
המפיץ נפגע ונעלב. אחרי שהותקף גם על
מחדל אחר של הפסטיבל — ביטול בואו של ביל
פורסיית, ששניים׳ מסרטיו הוצגו גם הם בפסטי־
־־ בל, באדיבותו של בוארון — הביא הסבר משלו
להשתלשלות העניינים :״אילו אני הייתי עורך
הפסטיבל והייתי מגלה כשבוע לפני פתיחתו
שאין ודאות בבואו של סרט או של אורח, הייתי
מודיע סופית כי הצגת הסרט מבוטלת. לא הייתי

חשבון סופי נאסתר, תל־אב׳ב,
צרפת) -שחקן צעיר, המנסה לעזור
לקלפטומנית חביבה, מס תגך עט
החוק ונשלח לבלא. עיקר בעייתו של
האיש הוא העימות בינו ובין סוהר מרושע מחמתו בבך
שהקלפטומנית הופכת להיות ידידתו בנפש.
כל העניין הזה צריך להיות כנראה סימלי, מין משל קפקאי
על גורלו של אדם הנקלע במיקרה לצרה והוא חסר ישע. אפשר
לחפש משמעויות שונות ומשונות, ולוא רק מפני שהשתלשלות
הסיפור היא כל״כך כפויה -הדרך שבא נופל הגיבור קורבן
בבל מיני נסיבות למעשים שאינם כלל בשליטתו כל־כך
משונה, ודרכי התגובה שלו הם כל־כך בלתי־סבירות -עד
שאין מנוס מן הסברה שהבימאי לא התכוון בלל לסיפור
ריאליסטי.
אבל בסופו של דבר, בין אם החיים הם כמו שרואים בסרט
הזה או לא, אין ספק שסירטי הכלא, שהם ג׳אנר קולנועי בפני
עצמו. נראים בדרך כלל בך: הטובים מאוד והרעים מאוד,
הביריונים השולטים בכוח״הזרוע והבריחה. שהיא המטרה
העליונה. בל זה כבר הוצג בצורה משכנעת יותר אין ספור
פעמים על המסד, וכאשר היומרות היו קטנות יותר, התוצאה
היתה מאכזבת פחות.

מסתכן בביטול. כל הסיפורים כאילו הסרט היה
בישראל ונמסר לתירגום הם עורבא פרח. האמת
היא שגם העותק שהגיע אליי ביום ראשון, יומו
השני של פסטיבל חיפה, אינו העותק הסופי ולא
זה העותק שאציג בקולנוע. הסרט פשוט לא היה
מוכן בזמן, ולא קשה לשער שאילו היה מוכן
בזמן, היו מפיקיו ששים להציגו לפחות בוונציה.
״גם הסיפור על העיכובים במכס ובהשגת
רשיונות־יבוא לחולצות־הפירסום שנילוו אל
הסרט אינם מדוייקים. אכן הזדקקתי לרשיון כזה

רישאר ברי: שום דבר ל א ייזכר לאורך זמן
אין כאן שום דבר שכדאי לזכור לאורד זמן, לא הבימוי של
פייר עמר, לא ההופעה של רישאר בדי או רישאר בוהרינג׳ה ולא
ההופעה המיותרת בהחלט של ויקטוריה אבריל. מה שאולי
ייזכר בכל זאת, היא התפאורה של הכלא המודרני, שהמציא
סרג דואי, העשויה לתת כל מיני רעיונות לשילטונות
בתי־הסוהר בעתיד לבוא.

עבור החולצות, אבל כל העניין כולו לקח כשעה.
אילו הפסטיבל היה נמשך חצי יום נוסף, הייתי
מוכן להציג את הסרט אפילו בלי תרגום.
״לדעתי, הופצה סביבי מערכת של שמועות
בלתי־הוגנות. בסופו של רבר, הייתי המפיץ
היחיד שניאות להעניק לפסטיבל שישה מסרטיי
החדשים ביותר, לעומת מפיצים אחרים, שהסכימו
לתת סרט אחד או שניים לכל היותר״.
בוארון אכן העמיד לרשות הפסטיבל את
שודדי הכיורים ונחמות קטנות של פורסיית,
את חלום אלקטרי צרות בגן־העדן וזהירות
הוא שומע אותד.
האחרים לא התאמצו. ממשיך המפיץ

^ חת האטרקציות העיקריות של
> £פסטיבל הסרטים בחיפה היתה הבכורה
הישראלית של סרט בשם דניאל. המבוסס על
ספר באותו שם של אדגר(רגטיים) דוקטורוב.
הסיפור עוסק בגורל בניהם של אתל ויוליוס
רוזנברג, שני היהודים שהוצאו להורג בארצות-
הברית בתקופת מק־קארתי, בחשד שמסרו
סוחות־אמום לברית-המועצות. כשהילדים מגיעים
לבגרות, הם נאלצים לחיות עם ירושה
ריגשית מסובכת ביותר.
הבימאי, סידני ( נסיך העיר. אחר־צהריים

בשגיאה מישפטית מן הסוג הזה.
נסית להפיק את הסרט הזה במשך
הרבה זמן. מדוע התקשית כל־כדי
היה לי נוח מאוד לענות לך כי מדובר
בהתנגדות פוליטית של אולפני־הסרטים. אולם
לרעתי, האולפנים מונעים על־ידי שיקולים
כלכליים בלבד. הכסף הוא הרבר היחידי
שמעניין אותם ואילו סברו שחייו של סטאלין
עשויים להכניס כסף, בצורה של מחזה מוסיקלי
— בוודאי היו ניגשים מייד להפקה.
במיקרה זה, נדמה לי שחששו מן הנושא

להיות מתסכל מאוד. איני רוצה תיסכול כזה.
אתה משתמש בחומר תיעודי בסרטים
שלך! האם היה חומר כזה ב״אחר צהריים
של פורענות־ והאם יש חומר כזה בכל
הסצינות של ההפגנות שבתחילת ..דניאליי
איני־מאמין בגישה תיעודית לחומר
דרמאתי. תעורה היא תעודה ודראמה היא
דראמה. כל הסצינות באחר־צהריים של
פורענות היו מבויימות, וכך גם כל ההפגנות
בדניאל. מלבר ההפגנה האחרונה, שאותה לא
יכול שום אולפן סרטים לארגן, כי מדובר
בהפגנה אמיתית של 750 אלף איש, שנערכה
בסנטרל־פארק בנידיורק, נגד סכנה של
מילחמה גרעינית.
דרך אגב, את ההפגנה הזאת צילמתי
חודשיים לפני שהתחלתי לעבוד על הסרט,
משום שהיה ברור לי כי הזדמנות נוספת כזו —
לא תיפול לידי במהרה.
מה דעתך על העובדה. שלמרות מיספרם
הרב של היהודים בצמרת הקולנוע האמריקאי.
יש הסתייגות ברורה מצידם לבוא ולעבוד
בישראלי
אינני חושב שאילו היינו באים לעשות
סרטים בארץ, היינו גואלים בכך את הקולנוע
הישראלי. צריך לזכור שהדבר המשותף היחידי
שיש לנו עם ישראל זו הדת. אני נמנה עוד עם
המעטים שמדברים יידיש — אבי היה שחקן
בתיאטרון היידישי וגם אני הופעתי בו.

של פורענות, רשת שידור. פסק־דין) לוסט,
בא לחיפה כדי להיות בהצגת הבכורה. ובפגישה
למחרת היום ניסינו ללבן כמה מהעניינים
הקשורים לסרט.
המדובר בסרט קשה, מסובך, המתנהל על
כמה מישורי־זמן, ואין בו מרכיבים מיסחריים
קלים לעיכול.
שאלתי אותו; האם יש לך הסבר לקבלת
הפנים הקרירה לסרט בארצות־הבריתז
כנראה שהסרט יצא לאור מוקדם מדי.
הפרשה כולה עריץ מביכה את הקהל האמריקאי,
והדחיה היתה כנראה בלתי נמנעת. חוץ
מזה. יש היום בעולם כולו — בארצות״הברית,
בבריטניה ואף בישראל — תנועה כללית
ימעה, ובמצב כזה כמובן שאין רוצים להודות

הקשה שהוא טרגדיה, ומן המיבנה של הסיפור.
בקיצור: זה לא נראה להם מיסחרי.
אתה ידוע כבימאי של שחקנים. האם יש
לך שיטה מיוחדת!
לא. אני מגסה להתאים את עצמי לאישיות
של כל אחד מן השחקנים. אולי עצם העובדה
שהייתי פעם שחקן, שאני מבין את הפחדים
ואת החששות של שחקן ומדבר בשפתם של
השחקנים מאפשרת להם להשתחרר יותר
ולהיות בטוחים יותר בעצמם מול המצלמה.
חשבת אי־פעם על אפשרות לחזור
לשחק!
בשום אופן לא. יש כל־כך הרבה דברים
שהייתי חצה לעשות! ובסרטים הרי לשחקן אין
שש שליטה על התוצאה הסופית. זה צריך

אבל מה שיש לנו לומר בסרטש אינו קשור
כלל לישראל. תיאורטית, היינו יכולש לבוא
הנה, לעשות סרטים. לספק עבודה, לתרום
ציוד. וכדומה, אבל אני חושש שבכל מקום שבו
נכנסו האמריקאש במרץ, בסיגנון הזה, הם
המיטו כליה על התעשיה המקומית. קולנוע
ישראלי יכול לצמוח רק מבני המקום,
המטפלים בבעיות המקום.
אס בעיית השפה היא שמגבילה את הסרטש
הישראליש, אולי צריך לחשוב על אפשרות
של הפקת סרטש דוברי אנגלית. איני יודע אם
זה הפיתרון, כי איני מכיר היטב את התעשיה
בארץ. אבל ברור לי שככל שהסרטים האלה
יהיו בעלי אופי ישראלי יותר, יש להם סיכוי
לכבוש לעצמם מקום משלהם בעולם.

בימאי סידני לוסט ורעייתו בפסטיבל חיפה
לא לתת לאמריקאי ם להשתלט על הקולנוע הישראלי!

ומסביר :״אשר לבואו של ביל פורסיית, שכאילו
בוטל עקב בואו של טרנר — האמת היא כי טרנר
היה האיש שעזר לי, כידיד, לשכנע את פורסיית
לבקר בישראל. ומאחר שהוא גם המפיק של
סירטו האחרון נחמות קטנות, הכנסנו סעיף

ג׳ון הרט ב־״1984״
מפיק אחד -שישה סרטים
בחוזה רכישת־הסרט האומר, כי טרנר יזכה
להטבות כספיות אם ידאג לנוכחותו של פורסיית
בפסטיבל בעת הקרנת הסרט. משביטל פורסיית
את בואו, שלח לי טרנר מיכתב כי הכימאי
הסקוטי לא יוכל להגיע. אני דיווחתי על כך מייד
לפסטיבל, אבל הפסטיבל, משיקולים השמורים
עימו, העדיף לדחות את פירסום הביטול.
״כל מה שאני יכול לצטט היא האימרה הישנה,
שמי שלא עושה — לא טועה. המפיצים האחרים
לא התאמצו לעשות כלום, ולכן גם לא קרה להם
כלום. אני שרציתי לעזור, נתקלתי בתקרים״.
גירסתו של בוארון מעוררת את השאלה
המתבקשת: האם המפיץ צריך להיות המזמין
והמבצע, או שמא אלה בעצם תפקידיו של
הפסטיבל המארח?

תדריך

חובה לראות
תל־אביב: העדר, מאחורי הסורגים, לה
טראוויאטה, צייינהטאון, פאריס־טכסאס,
שובו של מרטין גר.
ירושלים: פאריס־טכסאס, שובו של מרטץ
גר, מאחורי הסורגים, לה טראוויאטה.
חיפה: לה טראוויאטה, מאחורי הסורגים.

תל־אביב
העדר (גורדוו, תורכיה) —
סירטו של הבימאי המנוח אילמיז גוניי עורך
ניתוח מכאיב ומדכא לחברה התורכית. סיפור על
זוג צעיר המועלה קורבן על מיזבח הנחשלות
והבורות של אבותיו.
פאריס״טכסאס (צפון, גר־מניה־ארצות־הברית;
מוצג גם באורגיל, ירושלים
ושביט, חיפה) — אמריקה בעיניו של
אירופי, כעולם הגדול על האדם. סיפור על אדם
היוצא להחזיר לעצמו את אשתו ובנו, אך קודם
לכן עליו להתבגר ולראות עין בעין את המציאות.

,בגלל שו:י קמטים מיסכו, ליד
העין אני כבר לא ד י צעירה
לקולנוע!״ מתלוננת מיו יי פביאן,
האשה שאמוה בתעמולת־הבחירות
..תחשוב על זה;!״
״תיראי,״ היא אומרת ומצביעה על
ארון־ספרים. תעודה בלתי ממוסגרת,
התלויה בנעץ על הארון, אומרת כי על
פי החלטת ועדת־הפירסום לסרטי־איכות
1983 הוענק פרס השחקנית
המצטיינת למירי פביאן, על מישחקה
בסרט זוג נשוי. על המיסמך חתומים
גירעון פת, יורם גולן ואבנר שליו.
״נו, אז יש לי תעודה כזאת. הנה,
לידי את רואה שיש לי גם כינור דויד.
ומה אני עושה עם זה? פעם בחודש אני
מאבקת אותם. זה היה כבוד גדול לקבל

טאח

במושבה

מירי בילתה ב
ראש״פינה את
ילדותה עם הוריה ועם שני אחיה

ך* דרך לפגישה עם מירי פביאן
^ חשבתי לעצמי, אם גם בהוליווד
שחקנית יכולה להתראיין רק אחרי
תשע בערב, אחרי שנתנה ארוחת־ערב
לילדים, דאגה שיתרחצו ויהיו מוכנים
לשינה. בטח בהוליווד זה אחרת. כאן,
בתל־אביב, רחוב בן־יהודה, יש חוקים
שונים. השחקניות הן נשים במישרה
חלקית — לפחות אותן שיש להן
מישפחה וילדים ובית, כמו למירי.
הדירה יפהפיה. שתי קומות ומעליהן
גג פורח, כיסאות־נוח ושימשיות.
״בית לגו״ היא קוראת לו. קודם זו
היתה דירה קטנטונת עם גג, שנקנתה
בעזרת זכויות העולה של דויד, הבעל.
אחר כך, שוב בעזרת דויד ומישרת
המהנדס שלו, נבנתה עוד קומה, והקומה
הזו עשתה את הגג. את הגג הזה
הפריחה מירי בבקרים, בהמתנה לתפקידים
טובים .״כשאני עוברת על סרט
או על הצגה — רואים את זה על
הפרחים.״
באתי בזמן. מירי שאלה איפה הצלם
יאיר הוא מצלם. אמרתי שאני לא
יודעת, כי הוא צלם חדש אצלנו .״א...
נו, בסדר.״ אמרה. די משונה בשביל
שחקנית. דווקא חיכיתי לתלונות.

כל הכבוד -
אדגע דקות

ביחד

אמא, אבא, מירי, אילן

חמה, בעת שעוד היו כולם ביחד.
32 — 1

ף* עצם, היא לא מבינה למה
₪1פיתאום אני רוצה לראיין אותה.
הרי לא עשתה שום דבר מעניין בזמן
האחרון. אז על מה הפרס?
הפרס הוא על הכנות, אני אומרת
לה. על הדברים שהיא אמרה לי,
בהזדמנות קודמת, שבה נפגשנו. על
הכאב והעצב בחיי שחקנית. דברים
שלא שומעים כל יום מפי שחקנית.
״כשדיברנו בפעם האחרונה, אני זוכרת
שדיברנו על משבר הגיל וגס על הזרות
שלי כאן, עד היום הזה. על מה את רוצה
שנדבר?״
על שניהם, אני אומרת, ואולי יש
קשר ביניהם.
בינתיים הגיע אלון, הצלם, והוגש
הקפה. רני בן ה־ 11 גמר לראות
טלוויזיה. אלה בת ה־ 13 הקשיבה
למיצעד־הפיזמונים הלועזי בפול
ווליום .״אחרת זה לא שווה,״ היא
אומרת. אלון צילם ואחר־כך הלך.
הילדים שכבו לישון. דויד, שחזר
ממישחק סקווש, הלך להתקלח ולנוח
על הגג. נשארנו שתינו. שקט. אפשר
להתחיל.

את התעודה ואת כינור דויד. כל
הכבוד — ארבע דקות רצוף. כבוד על
העבר ועתיד נקי־נקי. לא קורה כלום.
למי זה איכפת בכלל אם אני שחקנית
מצטיינת או לא? מה שאיכפת להם
עכשיו זה בת כמה אני. ואת חושבת
שכולם יודעים בדיוק בת כמה אני? מה
פיתאום?
״אבל אשה שיש לה שני ילדים
גדולים לא יכולה להיות בת .20 שני
ילדים זה שחקנית מבוגרת, ושחקנית
מבוגרת אף אחד לא צריך, בלי שום

זה! בארץ!

הזזה 111111 *1 1 *1עקרת-בית היא לא משתגעת להיות, אבל
\ 111 1ארוחה חמה יש כל יום לילדים ולבעל, כי

גם מישפחה של שחקנית צריכה לאכול :״קפה אני דווקא אוהבת לעשות״.

כל המישפחה

בעלה, דויד, בתה אלה, ובנה דן. על השתתפותה ב
קשר
לאיר את נראית. יש לך שני
קמטים ליד העין? אין עבודה:

^ חתיפוגת עם
שיער וציצים

| 11ק כמה פנים יכולה להחליף שחקנית ן הרבה
1111 יותר קל להחליף כובעים. על עמוד״עץ 1 בכניסה תלויים עשרה כובעים. כל אחד מהם נועד למצב״רוח אחר.

¥ה לא נכון שלא עושים סרטים
בארץ. עושים, ולפעמים, בתסריט,
יש תפקיד לאשה שהיא כבר לא
בת ,20 ואני קוראת את התסריט
וחושבת לעצמי: יופי, זה תפקיד מעניין
בשבילי. אז מייד לפני הצילומים הם
משנים את התפקיד, ונותנים אותו
לאיזה חתיכונת צעירה עם שיער ארור
וציצים, שתקשט להם את הסרט.
שיהיה יפה.
״יש לי הרגשה שאני את הקולנוע
פיספסתי ב״סז שנים. כשהייתי צעירה
ב־סו שנים לא עשו סירטי־איכות. עשו
בעיקר סירטי־בורקאס. אף אחד לא
העלה בדעתו לקחת אותי לסרט כזה,
ומצירי אני גם לא הייתי נענית.
״עכשיו אני פיתאום שחקנית
מבוגרת. שלא תביני אותי לא נכון. אין
לי שום בעיה עם הגיל שלי, מכל
הבחינות האחרות. בכלל, בחיי יום־יום
אני נחשבת, ומרגישה, אשה צעירה. זה
רק בשביל הקולנוע אני כבר לא
כל־כר. ובחיי, תאמיני לי, בעצם את
הרי מכירה אותי שנים. תגידי, אני לא
נראית היום יותר טוב מאשר לפני 10
שנים?
״מה היה לי אז? לא ביטחון עצמי,
לא בשלות, לא מיטענים ריגשיים
שצברתי במשד הזמן. רק עור יותר
חלק היה לי, אולי, ופחדים. פחד
להראות מי אני באמת, פחד להיות

סרט היא זכתה בפרס השחקנית המצטיינת. תעודת״
הכבוד מוצמדת לקיר, ומדי פעם מאבקים אותה:
״הרגשתי מכובדת במשך ארבע דקות רצופות״.

אמיתית, פחד מ׳מה יגידו׳ ,פחד
מהחיים, פחד מאי־הצלחה, פחד
מהצלחה.
״והיום? היום אני בן־אדם שלם, לא
מפחד, לא חושש, עם המון נסיון־חיים,
עם ידיעה איר לשחרר את עצמי ואיד
לשחרר את המיטענים הריגשיים
שהחיים נתנו לי במתנה. אבל כל זה,
כנראה, בא ביחד עם כמה קמטים
זעירים מסביב לעין, שאף אחד בעולם
לא רואה, חוץ מהצלם שמצלם
קלוזאפים״.
מירי, אולי תגידי סוף־סוף בת כמה

״אל תעשי הצגות. את הרי יודעת

בדיוק בת כמה אני. אבל אני לא אגיד
את זה לעיתון. לא אגיש את זה לאף
בימאי על מגש של כסף. לא רוצה
לשמוע יותר א...מירי פביאן היא בת...
כשאין לו מושג איר אני בכלל נראית.
גם זה כבר קרה לי״.
אני רואה שזה ממש מציק ל ך
״בטח שזה מציק. ולהציק זה עוד
בחסד. פעם, כשהיתי יותר צעירה
ופחות חכמה, הייתי ממש ממורמרת
מזה .,ואז הייתי בכמה שנים יותר
צעירה. פעם חשבתי שהעבודה שלי,
המישחק זה הדבר הכי־חשוב בעולם.
הייתי אגואיסטית כזאת. זה היה צורר
(המשף בעמוד )31

״נשארה זרה בארץ!״
המשך מעמוד )33
פרטי מאוד שלי, וכשהוא לא בא על
סיפוקו חשבתי שהעולם נעצר ושום
דבר לא שווה.
״היום אני צריכה להיות לגמרי
מטומטמת כדי לחשוב שלשחק,
תיאטרון וקולנוע, זה הדברים הכי
חשובים בעולם. אני מסתכלת מסביב.
אני רואה מילחמות ומוות ותככים
ועוני וצער. ובתוך הבית שלי אני רואה
את ילדיי גדלים ואני רואה חיי־מישפחה
יפים — אז מירי פביאן לא
משחקת בסרטים, כי הבימאים חושבים

״בגיל 1ז שיחקתי בהצגת בית־ספר
ובלי משים, זה שם אותי במרכז. ילדה
של עולים חדשים נהפכה למלכה
למשך שבועות רבים. ככה נולד החלום
להיות שחקנית, או, במילים אחרות,
להיות בן־אדם שייך. לא היו לי חלומות
איך אני עומדת על בימה וזוכה בתשואות.
היו לי חלומות איך אני בחבורה
כמו כולם.
״כשהתקבלתי לבית צבי, חשבתי
שנגמר הפרק של השונה. אבל המשכתי
להיות שונה. הייתי התלמידה
היחידה שהיתה צריכה לעבוד אחרי-

להפסיק להילחם בחוסר־השייכות הזה.
זה מה שיש.
״אבל אחרי שגמרנו לעבוד על זוג
נשוי, היתה לי הרגשה שרק דברים
טובים יכולים לקרות לי. הביקורת
היתה נפלאה. קיבלתי את התואר של
,השחקנית המצטיינת׳ על מישחקי
בסרט.
״לא חשבתי שיעמוד תור של
בימאים לפני הדלת שלי, אבל בהחלט
חשבתי שיהיה מיפנה. לא קרה כלום.
אז גם הציגו בטלוויזיה את מתבן
במנהטן, שקיבל ביקורות לא כל־כך
טובות, אבל כמה וכמה מבקרים לא
שכחו לציין את המישחק שלי. וזה היה
תפקיד לגמרי שונה.
״נו, אז אחרי שתי הצלחות בשני
תפקידים שונים, התלבשתי יפה
וחיכיתי להצעות. כלום לא קרה. די
נדהמתי. התחלתי להתעניין מה עושים
ופניתי לכימאים. היה לי כיסוי, אחרי
שתי הצלחות. אבל לכל אחד מהם היה
איזה תירוץ. בקולנוע זה עניין הגיל,
ובתיאטרון היו תירוצים אחרים, שלא
הצלחתי לרדת לעומקם.״
מה החלום שלך?
״החלום שלי זה לשמוע שני בימאים
מדברים עליי. אולי זה יעיר אותי.
אולי זה יסביר לי דברים שאני לא
יודעת. אני חושבת שאני שחקנית
טובה. הנה, יש לי אפילו תעודות על
זה. אם הם לא לוקחים אותי, אולי יש
איזה עניין שאני בכלל לא מודעת לו.

זוג שדיים
וישבן מתגדגד

סביאן עם שמואל ודלף ב״כרטים לכיוון אחדי
תפקידים קטנים ותפקידים יותר גדולים
שהיא לא פצצה! כאילו שהייתי פעם.
טוב, אז זה חבל. אבל זה לא סוף
העולם.״

^ ילדה קטגה
£ 3מצ׳פוסלוגקיה

ף מה עם תיאטרון? שם שנה אחת
1או שתיים על פניה של אשה לא
כל־כך בולטים. למה את לא בתיאטרון?
״לא יודעת. באמת שאני לא יודעת.
היה לי נוח מאוד להגיד לך שאולי אני
לא בתיאטרון, כי אני לא מספיק
מתחנפת למי שצריך, כי אני לא יושבת
במקומות הנכונים בימי שישי, כי אני
לא מתחברת עם זה שמכיר את זה
שיגיד לזה. אבל אני לא אומרת לך את
כל זה, מפני שאני בן־אדם ישר עם
עצמו, ואני יודעת שיש גם שחקנים
שלא עושים את כל הדברים האלה
ובכל זאת הם מקבלים תפקידים ואני

למה באמת את לא יושבת במקומות
שצריך לשבת בהם בימי שישי, ולמה
את לא מתחברת עם מי שצריך — זו
פחיתות־כבוד?
״או, כאן בא הסיפור השני שלי. עם
שני הקמטים של הבגרות אני עדיין
מרגישה כאן, בתל־אביב, הרבה מאוד
שנים אחרי עלייתי ארצה, שאני בעצם
הילדה הקטנה שבאה הנה בגיל ארבע
מצ׳כוסלובקיה. וכמה שנים שיעברו
מאז, תמיד זה יהיה המיגרש של אלה
שנולדו כאן, יותר מאשר המיגרש שלי.
״גדלתי בראש־פינה, להורים שדיברו
ביניהם צ׳כית ושלא היו שייכים
לכאן. איתי בכיתה היו בנים ונכדים
לראשוני ראש־פינה. ילדים שהסבא
והסבתא שלהם דיברו בבית עברית.
אני לא אומרת שהוותיקים לא קיבלו
אותנו יפה. לכאורה, הכל היה בסדר,
אבל בנפשנו נשארנו שונים, זרים. מזה
אולי נולד המיקצוע שלי. מתוך רצון
לכבוש לי חלקה קטנה משלי.

הצהריים לפרנסה, ולכן גם לא יכולתי
לבלות עם כולם.
״שנים אחרי זה נודע לי, שלשבת
בכסית היה חלק מהעניין. אני חשבתי
שללמוד, לעבוד וללכת לראות תיאטרון
זה העניין. בבתי־קפה הרי
יושבים רק בטלנים. ככה לפחות זה
היה בראש־פינה.

לכל

אחד -
תידוץ אחר

^ פני שגמרתי את בית צבי
שלף אותי עודד קוטלר ולקח
אותי לבמת־השחקנים. כל אחת
אחרת היתה מתה משימחה. אני
התחלתי להרגיש זרה. כל השמות
המפורסמים האלה, עודד קוטלר, אמנון
מסקין. איך יכולתי להרגיש שאני
שייכת אליהם? הרי לא הייתי.
״מה שהציל אותי היה שהתחתנתי
עם דויד, עולה חדש מאנגליה, לא
שייך. בשבילו אני הייתי הישראלית.
מכאן. מדברת עברית טובה. עובדת
בארץ. מוכרת. שייכת. ככה זה בבית.
אבל בחוץ, בתיאטרון, עם האנשים
שהם שני דורות מכאן — שוב מירי
פביאן מצ׳כוסלובקיה.
״כל הזמן שיחקתי בהצגות.
תפקידים קטנים ותפקידים יותר
גדולים. תמיד חשבתי שאני יכולה
לעשות יותר וחיכיתי להזדמנות שלי.
והיא באה. הזדמנות יותר טובה
מתפקיד ראשי בזוג נשוי לא יכולה
היתה לבוא. אני, מול ירון לונדון, הסמל
של הישראלי השייך. כמעט שכחתי
שאני לא שייכת. היינו בדרגה אחת.
״ואז, בהפסקה בין הצילומים, פית־אום
גיליתי אותם יושבים ומדברים על
דברים שקרו להם, לפני קום המדינה,
אחרי קום המדינה. דברים שבשבילי
הם היסטוריה של עם ישראל. דברים
שקוראים בספרים. לא דברים שקורים
לך. עמדתי בצד והקשבתי והחלטתי

ך בכל זאת, למרות חוסר התם־
1קידים כרגע, את לא נראית לי
אומללה.
זה בגלל הבית ובגלל דויד ובגלל
הילדים. יש תענוג עצום בלהיות
עקרת״בית, ולהשתזף על הגג ולבשל
להם אוכל סוחט־מחמאות ובעצם,
לקבל מהם כל יום חיזוקים, שלמרות
שאני לא משחקת בסרט, אני בן־אדם
שווה מאוד, בן־אדם שבלעדיו המיש־פחה
הזאת לא היתד, יכולה לתפקד
ככה. דויד טוען, שהמישפחה בשבילי
היא רק חומר מילוי, בין תפקיד
לתפקיד.״
כמה זמן צריך לעבור בלי אף
תפקיד, כדי שתחליטי שוויתרת על
העניין לגמרי?
״אני לא יודעת. איכשהו, כשאני
מחליטה שבשבוע הבא אני הולכת
לחפש עבודה אחרת, תיכף אני מקבלת
תפקיד. ככה קרה גם בשבוע שעבר.
קיבלתי אחד התפקידים הראשיים
כיורדים העירה, בתיאטרון הספריה
ברמת־גן.
״אני עוד לא רוצה לסגור מעגלים.
אני עוד אשה צעירה. הבעיה היא שכל
הבימאים בארץ הם מתחת לגיל ,40
והם חושבים שצריך לעשות סרטים
לאנשים צעירים. וכשסוף־סוף הם
חושבים על איזה אשה בשלה בסרט
שלהם, היא צריכה להיות ממש בשלה,
עם זוג שדיים ענקיות וישבן מתנדנד.
לא מירי פביאן עם הגוף הנערי שלה.״
כמעט .12 צריך ללכת הביתה. דויד
גמר לנוח על הגג והוא מצטרף אלינו.
מוזג כוסית ליקר ואומר שהוא מקנא
באשתו. אילו היה יכול, גם הוא היה
נעשה שחקן. זה מיקצוע מלא הפתעות,
ודויד אוהב הפתעות .״כל מה שיש לנו
בא לנו כהפתעה. אני קיבלתי את מירי
בהפתעה ואת הילדים בהפתעה, והיא
קיבלה את התפקידים הכי־טובים שלה
בהפתעה. כל החיים שלנו זו הפתעה
אחת גדולה, ואולי היא תביא משהו
נפלא מחר בבוקר.״
ליד הדלת אנחנו נפרדים. מירי
אוחזת כידי ואומרת :״אני מקווה
שהבנת אותי נכון. אני לא רוצה שייצא
בעיתון כאילו אני ממורמרת. זה לא
נכון. זה היה רק נסית להראות את הצד
השני של המיקצוע הזה. הצד הראשון
של הפרמיירות ושימלות־התחרה ידוע
לכולם, אבל זה רק צד אחד. תאמיני לי,
שאני לגמרי לא ממורמרת, רק חבל לי
שכל הבשלות והבגרות שאספתי
במשך השנים הולכות לאיבוד, בגלל
קמט אחד מיסכן על יד העין.״

דניאלה שמי
במדינה המשק
יישר עד המים
לעשות יותר,
אבל עס 6חות
בבעלותה, בין השאר 18 ,דוברות,
17 סירות־מנוע, שמונה גוררות וכמה
מאות מלגזות. היא מעסיקה, בין היתר,
799 סווארים 136 ,אתתים ו־ 15 נתבים.
זאת היא, כמובן, רשות־הנמלים, המפעילה
את שלושת הנמלים (חיפה,
אשדוד ואילת) ,ושמחזורה הכספי הסתכם
בשנת הכספים האחרונה ביותר
מ־ 13 מיליארד שקל.
הצדקת קיומה של הרשות הם 12
וחצי מיליון הטובין(לא כולל דלק, אך
כולל 33 מיליון תיבות פרי־הדר) ,שבי־צואן
וביבואן טיפלה בשנה שעברה
ואשר הוטענו או פורקו מיותר מ־3,000
אוניות.
בשנים האחרונות גם גרל מיספר
התיירים היוצאים והנכנסים דרך הים
והנמלים. מיספרם הגיע, בשנה שעברה,
לשיא של 356 אלף איש —
חמישית מכלל התנועה הזאת.
אחרי 10 שנים. אולם העובדה
הסטטיסטית והמישקית המעניינת
ביותר בדוח השנתי של הרשות,
שפורסם השבוע, היה הדוח על מצבת
כוח־האדם: לפני עשר שנים, כאשר
תנועת־מיטענים הנכנסים והיוצאים
הסתכמה בתישעה מיליון טון בערך,
העסיקה הרשות 4,674 עובדים. אחרי
שנות ייעול בלתי פוסק הסתפקה
הרשות, בשנת ,1983/84 לשינוע 12
׳וחצי מיליון טון, ב״ 2,759 עובדים
בלבד.

כזו. בסוף השתכנעתי והסכמתי לצאת
איתו.
נסענו במונית מבית־המישפט ל־מישרדו
של עורך־הדין המייצג את
האשה שזכתה בעיקול. שם קיבלנו את —
חומר העיקול. שמעתי את הפקיד
מדבר עם עורך־הדין בשקט, ושמעתי
שעורך־ הדין עונה לו :״זה בסדר, כבר
דיברתי איתה.״ חשבתי אז שהוא מדבר
על תיאום עם הזוכה בתיק, שיהיה
מישהו בבית בזמן שנבוא לבצע את
העיקול. לא חשבתי על שום דבר אחר.
כשהגענו לדירה בפתח־תיקוה היה
שם הבעל, שממנו באנו לעקל. הוא היה
מופתע וביקש לראות את התעודות
שלנו. הצגתי בפניו את תעודתי, והוא
רשם את הפרטים מתוכה.
זה היה עיקול מסובך, היו בדירה
הרבה פריטים שהיה צריך לרשום וזה
לקח ארבע שעות. כאשר סיימנו, נסענו
במונית, ושם נתן לי הפקיד השני צ׳ק
על סך 45 אלף שקל ואמר :״זה בשביל
השעות של הטירחה.״ הוא גם הסביר
שאחרי שאפדה את הצ׳ק, עליי לתת לו
חצי מהסכום. על הצ׳ק היתה חתומה
האשה, שעבורה ביצענו את העיקול.
למחרת, כאשר הייתי במקום עבודתי
בבית־המישפט, הגיע לשם עורר־הדין
של האשה. הוא רצה לברר אם
ביצענו את העיקול. אמרתי לו שגמרנו
את העבודה ושאלתי אותו על הצ׳ק
שקיבלנו מהאשה, עבור שעות נוספות.
הוא אמר לי ״כן, כן, זה בסדר ״.אז, אס

בתי־משפט
פקיד עם תעודה
45 אלו שקל
עבור ארבע שעות
בתי־המישפט במדינה נחשבים למעוזו
של היושר והצדק. כאשר מתגלה
פרשיה של שוחר או שחיתות בבית־המישפט,
היא נראית חמורה פי כמה
מפרשיות כאלה במקומות אחרים.
החודש התגלתה פרשיה כזו בבית־המישפט
בתל־אביב.
המעורבים בפרשה הם עורך-דין
ופקידים של בית־המישפט, אשר לפי
החשד קיבלו שוחר כרי לבצע עיקולים
בבתיהם של חייבים. הראשון אשר
הושעה על־ידי משה נכט, מנהל בתי־המישפט,
הוא פקיד התיקיון בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, אלברט
כוג׳ה.
במיכתב של נכט נאמר, כי כוג׳ה
דרש במהלך ביצוע עיקול, באחד מימי
אוגוסט האחרון, סך של 40 אלף שקל
שלא כדין, מאשה שעבורה בוצע העיקול.
כאשר לא היו בידה מזומנים,
דרש וקיבל סך של 45 אלף שקל בצ׳ק.
כדי למנוע פגיעה בשירות המדינה,
הישעה מנהל בתי־המישפט את הפקיד
ל־ 14 יום.
סוג של הכנסה. כוג׳ה חשב כי
הוא נפגע קשה מהשעיה זו, וכי היה בה
משום הפליה נגרו לעומת פקידים
אחרים. הוא פנה לעורך־הדין שמואל
סעדיה וביקש את עזרתו. עורך-הדיו,
אחרי ששמע את סיפורו של כוג׳ה,
שלח אותו מייד למישטרה.
וזה סיפורו של כוגיה: באחד
הימים בא אליי פקיד־עזר העובד
בבית־מישפט השלום, וביקש ממני
שאצא איתו לבצע עיקול בפתח־תיקווה.
אני עובד כבר שלוש שנים
בבית־המישפט כפקיד ארכיון, ולפעמים,
אחרי העבודה, יוצא לבצע
עיקולים. זהו סוג של הכנסה נוספת
לפקידים. אבל הסכום שמשולם עבור
עיקול הוא סכום לא גדול, והוא מופקד,
על־ידי מי שרוצה לבצע את העיקול,
בקופת בית־המישפט.
באותו יום לא היה לי זמן לצאת ־־
לעיקול, ואמרתי זאת לפקיד. אבל הוא
לחץ עליי, אולי מפני שלי יש תעודה
מיוחדת, תעודת תפקיד, שמציגים
כאשר באים לעקל, ולו אין תעודה

פרקליט סעדיה
ביקש עזרה, נשלח למישטרה
עורך־דין אמר לי הכל בסדר, הכנסתי
את הצ׳ק לחשבון שלי בבנק. הוצאתי
מייד סכום של 20 אלף שקל ונתתי
אותו לפקיד השני, שהיה איתי בעיקול.
אחרי
חודש בערך, פה אליי המבקר
הפנימי של בתי־המישפט וחקר אותי ־
על הפרשה. סיפרתי לו הכל והוא רשם
את עדותי. כאשר קיבלתי את מיכתב
ההשעיה ממנהל בתי-המישפס נדהמתי.
ראיתי שהפקיד השני בכלל לא
נחקר והוא עובד כרגיל. כל העניין
התחיל בגללו, כי הוא זה שהיה בקשר
עם עורך־הדין והוא נתן לי את הצ׳ק
וקיבל את חלקו. אני חשבתי שזה
עבור השעות הנוספות של העבודה
בעיקול. הפקיד הזה בא אליי אחרי
שהתחילה החקירה, ואמר לי שאני
טיפש שהכנסתי את הצ׳ק לחשבון
שלי .״צ׳קים כאלה מעבירים הלאה,״
הוא אמר, הוא גם הסביר לי שאם יחקרו
אותו, הוא יכחיש את הכל, ויטיל אוד
כל האשמה עליי.
עד סאן סיפורו של כוג׳זז.
במישטרה נחקר כוג׳ה על-ידי סגן־
ניצב איתן גולן, ומסר את עדותו המלאה
בפניו. הוא גם נקב נשמו של
עורך־הדין המעורב בפרשה.
כוג׳ה רק ביקש, כי יובטח לו מעמד
של עד־מדינה בתיק זה, אם יוגש
כתב־אישום. גולן שיחרר אותו מייד
והסכים גם להמליץ לפני פרקליט־המחוז,
בבוא הזמן, על מתן מעמד של
עד־מדינה לכוג׳ה.
העולם הזה 2460

ן * יאנה שלחה זרוע שזופה
1לכוסית השמפניה. לצד הבקבוק
והכוסיות היה ראי קטן ולידו חבילת
הרואין קטנטנה .״ג׳ונסי!״ קראה דיא־נר״״
בוא לחגוג, היום אנו מסיימים!״
היא הוציאה שטר של 20 דולר, גילגלה
אותו, והחלה שואפת את ההרואין.
אדי ג׳ונסון, גבה־קומה ושזוף, הגיע
במהירות וכאשר ראה את חבילת
ההרואין, החמירו פניו. הוא אמר:
״דיאנה, את יודעת מה שהחלטנו, לא
נוגעים בסחורה עד שגומרים את
הנסיעה!״ ״אבל ג׳ונסי, כמעט גמרנו,
מחר נמכור את החבילה האחרונה בלבנון
ונחזור לצרפת נקיים, בוא, נחגוג
היום ״.ג׳ונסון משך בכתפיו והצטרף
לשמפניה ולשאיפת ההרואין.

שהצליחו לקום על רגליהם, שמעו קול
קורא :״עיצרו במקום! אנו עולים על
הספינה!״ בני הזוג קפאו על מקומם.
הקול שדיבר אליהם באנגלית חזר
על דבריו. ג׳ונסי מיהר לעצור את
המנוע .״אם אלה שילטונות לבנון,
אנחנו אבודים ״,אמר לדיאנה בקול

את הסם החביאו בחגורת־ההצלה. אולם
הם ידעו כי בחיפוש מדוקדק יתגלה
הסם, בעיקר אחרי ששרידים ממנו עוד
היו מפוזרים על השולחן הקטן שעל
הסיפון, ליד כוסיות השמפניה, הראי
והשטר המגולגל,
דיאנה מיהרה לנקות את השולחן,

וקפריסין, לא עצר אותם איש. מעולם
לא חשדו בבני־הזוג, האלגנטיים, בעליה
של היאכטה היקרה מצרפת.
בעל הקול הזדהה כקצין בחיל־הים
של ישראל וביקש לעלות על הספינה
ולערוך בה חיפוש .״ישראל?״ אמר
ג׳ונסי בתימהון ,״מה הם רוצים מאיתנו?

מקוי-ראש
על המים
^ יאנה וג׳ונסון הם בשנות הו
ארבעים לחייהם. שניהם ילידי
אנגליה, אך מזה שנים אחדות הם גרים
בדרום־צרפת ומשתייכים לחוג הסילון.
דיאנה היפה היתה דוגמנית וכוכבנית
קולנוע וג׳ונסון, בן למישפחה עשירה,
בילה את רוב זמנו בספורט ושעשועים.
לאחרונה החל כותב על יינות ומאכלי־גורמה
לעיתונים שונים בעולם. איש
מחבריהם לא ידע ממה מתפרנסים בני־הזוג,
ולאיש לא היה איכפת.
הם תמיד ידעו ללבוש את הבגדים
הנכונים, להיות במסיבות הנכונות ומדי
כמה חודשים היו עולים על היאכטה
שלהם ומפליגים .״לנקות את הראש,״
היה ג׳ונסי אומר בצחוק. הם היו חוזרים
לריוויירה שזופים ועליזים, וממשיכים
בחייהם כרגיל. היו להם תמיד סיפורים
מרתקים על נסיעות והרפתקאות בים,
על ידידים בארצות שונות ועל מסיבות
אכזוטיות שנערכו לכבודם בכל מקום
בעולם.
צפירות רמות נשמעו לפתע, כאשר
בני הזוג שתו את השמפניה. לפני

הדוגמנית ובן־העשיויס, מבריח ההוואיו בני
חוג־הסילוו, גילו וק במאוחו שלגבי עניוות
סמים קיימת בישראל שניטה אכס־טויטוויאלית
רועד. בספינה הקטנה והאלגנטית,
אמורה ( 2באיטלקית: אהבה ,)2היו
20 קילוגרם הרואין משובח, שהביאו
בני הזוג מתורכיה כדי למכור בלבנון.

אך ידיה רערו. בשלוש השנים בהן
חרשו יחד את הים־התיכון והעבירו
כמויות אדירות של סמים ממארוקו
לאיטליה וצרפת, ומתורכיה ללבנון

מדור להבהרת זכויותיו המישסטיות של האזרח. אץ מדוד זה מתיימר למת ייעוץ מישסטי
ספציפי. בכל מיקרה יתכן הבדל בגלל שוני בעובדות או בפירוש שאפשר לתת לעובדות.

תדריך

בתי׳־המישפט בישראל מוסמכים לשפוט אדם
שאיננו אזרח או תושב ישראל, על עבירה לפי
פקודת הסמים המסובנים, גם אם עבירה זו
נעברה כולה בחו״ל.

ן• גם אם הובא הנאשם לישראל בניגוד לרצונו
£ובכוח, והועמד לדין על פקודת הסמים, אין
נגן כדי לגרוע מסמכותו של בית־המישפט
הישראלי.
* סעיף 4לחוק העונשין ,1977 ,מסמיך א ת
3י בתי״המישפט לשפוט גם מי שעבר עבירות

נחוץ־לארץ. בין החוקים המפורטים באותו
סעיף גם פקודת הסמים המסוכנים.
סעיף 38 לפקודת הסמים קובע, כי עבירה על
סעיפים 7ו״ 13 לפקודה, גם אם נעברה בחו׳ל
על־ידי אדם שאיננו אזרח או תושב ישראל,
דים כמי שעבר את העבירה בארץ. אולם,
אי-אפשר יהיה להעמידו לדין. אם בארץ שבה
החזיק בסם אין החוק רואה זאת כעבירה
פלילית.
הוראות אלה מבוססות על אמנות בינלאומיות
המתייחסות לסמים נרקוטיים.

אנחנו עשרות קילומטרים מהמים
הטריטוריאליים שלהם, מה יש להם
לחפש אצלנו?״ דיאנה הביטה בו
ואמרה :״אבל אם אלה ישראלים אז אין
לנו בעיות, אנחנו לא התכוונו לנסוע
לישראל ואף פעם לא היינו שם, אפילו
אם ימצאו את הסם, הם לא יעשו לנו
כלום!״ היא נשמה לרווחה וכרכה על
כתפיה גלביה ארוכה ממשי שחור.

אבקה לבנה
בהגורת״ההצלה
ך•* קצין והחיילים הישראלים ש!
1עלו על היאכטה היו מנומסים
מאוד .״אנו חוששים ממחבלים,״ הסבירו
לבני הזוג .״קיבלנו מידע על
ספינת־מחבלים, המתקרבת לחופינו,
ולכן עצרנו אתכם. אנחנו מבקשים
לערוך חיפוש בספינה.״ ג׳ונסי הציג
פרצוף נעלב .״אנחנו אזרחים אנגליים,
המתגוררים בצרפת. אין לנו כל עניין
בסיכסוכים של המיזרח התיכון. כל מה

שרצינו לעשות זה לעגון הערב בלבנון
ואחר־כך לחזור לצרפת. אין לנו עניין
עם ישראל או ארגוני המחבלים,״ אמר.
הקצין ביקש ממנו להזדהות וג׳ונסי

הציג לו דרכון ותעודת עיתונאי.
אחד החיילים, שערך חיפוש על
הסיפון, הציץ בבקבוק המשקה ובראי
שלידו, אבל בטרם נגע בו חטפה דיאנה
את הראי ואמרה בחיוך :״הייתי בדיוק
באמצע האיפור כשעצרתם אותנו.״
התנועה המהירה עוררה את חשדו של
הקצין. הוא הציץ בראי וראה מיד את
שרידי האבקה הלבנה שדבקו בו. הוא
שלח אצבע מהססת וטעם את האבקה,
״חברה, אני בטוח שזה סם!״ אמר
לחיילים.
בינתיים סיימו החיילים את החיפוש
בכל חלקי הספינה. אומנם הם לא מצאו
חומרי־נפץ ולא נשק, אך בתוך חגורת־ההצלה
מצא אחד החיילים את חבילות
האבקה הלבנה, העטופות בפלאסטיק
אטום למים .״זה בטח סמים,״ אמר
החייל למפקד .״מה נעשה איתם?״
שאל החייל שמצא את הסמים .״אני
חושב שלא כדאי להתעסק איתם, הם
נראים לי אנשים חשובים, הוא עיתונאי
וזה יכול להיות עניין בינלאומי ״,אמר
החייל לקצין.
דיאנה וג׳ונסי אומנם לא הבינו את
המילים העבריות, אבל הם החליפו
מבטים מבוהלים, כאשר ראו כי הסם
התגלה. ג׳ונסי פנה למפקד ואמר לו:
״תראה, חביבי, אנחנו מחוץ למים
הטריטוריאליים של מדינת־ישראל
ולא היתה לכם כל סמכות לעצור
אותנו. אין לנו בספינה חומרי־נפץ או
נשק ואנחנו לא מחבלים, את זה גם
אתם כבר יודעים. אפילו אם האבקה
הלבנה הזאת, שמצאתם בחגורת־ההצלה,
היא סם, זה לא עניינכם. אנחנו
לא התכוונו להכניס את זה לישראל.
אף פעם לא היינו בישראל ואין לנו שם
כל קשרים. ומה זה, בעצם, עניין שלכם
אם אנחנו רוצים להרעיל את הלבנונים?
אני דורש שתשחררו אותנו ותתנו
לנו לנסוע. אחרת אני אפנה לעורך־
הדין שלי בפאריס ויהיה מזה עניין
מאוד לא נעים למדינת־ישראל!״
היתה זו דווקא נימת האיום
שהשפיעה על הקצין. הוא הפנה את
(המשך בעמוד 136

¥11*111

!ספינת האהבה והסמיסי
(המשך מעמוד )35
מבטו לג׳ונסון ואמר לו :״תראה, אדוני,
אני לא מכיר אותך ולא יודע מי אתה,
ייתכן מאוד שאתה לא מחבל, אבל אם
אתה סוחר במוות הלבן, זה בכל זאת
עניין שלי. אפילו אם אתה דובר־אמת
והסמים האלה מיועדים ללבנון, איך
אתה יודע לאן הם יתגלגלו משם? אולי
מחרתיים הם כבר יהיו בישראלי אתה
יודע מהי אני מוכן לקחת את האחריות
עליי, אני לסוחרי־סמים לא נותן לעבור.
אנחנו ניקח אותך לישראל ושם
יחליטו המפקדים שלי מה לעשות בך״.
״זו חטיפה! אתם שודדי־ים!״ צעק
ג׳ונסון כאשר החיילים העבירו את הסם
לספינת חיל־הים וביקשו מבני הזוג
להתלבש. היאכטה נגררה למעגן של
חיל־הים.
ינאי מאוזן:
)1בעיטה מן הצד בכדורגל; )2
ישוב יהודי עתיק במצרים)3 :
ריקוד; )4אחד השוואים; )6שמא;
)7קבע סדר וקצב; <8בהמת
משאות; )9גן תפוחים; )12 מהרו;
)13 דבר תעתועים; )16 אות בלתי
דגושה; )17 האמין; )19 שליט
עליון; )20 כה עליון; )21 קבוץ
בדדו לאילת; )23 בן־אדם; )24
אשמדאי; )26 הצמדה; )27 צמח
רענן; )29 צבע אדום עתיק; )30
מיניסטר; )33 רקבון; )34 השארית
לאחר הוצאת המשובח; )36 נתון
במיצר; )37 עץ הגדל בגדות
נחלים; )40 בעל חיים מימי; )41
תרופה; )44 נהמת כאב; )46 מילת
שלילה; )47 שיעור הגדול בכפל;
)49 עטרה; )50 השמיד, עקר; )53
מנין ספירה; )54 עוות, זיוף; )55
דדן־; )56 סוג; )58 טבעת מתכת;
)59 קישור, מקום כליאת בהמות;
)60 שטר מכירה; )62 כוון דרך; )63
נמצא; )66 שוחד לפלוני כדי שלא
יפריע בסדור עסק או כדומה (;)4,2
)68 פומבי; )71 עטף, כיסה; )73
חזות; )76 אריג; )77 שום דבר; )79
הקשר בין ביאליק, רחל המשוררת
ותבואת השדה העולה וצומחת
מעצמה; )80 בן; )82 קבוץ בדרום;
)84 רביד לצואר; )85 התנפח; )87
רסיסי בקר; )90 שני חלקי ארץ
בקצור; )92 התעכב במקום לזמן
מה; )94 גלי צה״ל (ר״ת); )96
עקרות; )97 פסולת המתכת; )99 בן
המשפחה; )101 אל, מראשי האלים
בבבל; )102 דפנה; )103 חרון.

טוהרי סם,
לא שודדי-ים
1 מאונך:
)1תפקיד לשני שחקנים בכל
קבוצת כדורגל; )5תיקונים; )10
די; )11 רטוב; )13 נמלט; )14 זעיר;
)15 תשלום חובה; )16 חורבן
(חבקוק ג 18 חדרון )20 :הבל;
)21 עיר בארצנו, שהיא ״מעצמה
גרעינית״; )22 מאת, מתוך; )24
משו, הוציאו; )25 אלוה; )26 החלק
הראשון (ארמית); )28 חלק
מלבושו של הכהן הגדול; )30 מחל
על זכותו; )31 השאיר, הותיר; )32
מטבע ארגנטינאית; )34 בחר; )35

בער; )38 פועל נמל; )39 ענף; )41
זז; )42 לחש, כשוף; )43 צליל
בסולם המז׳ורי; )45 דרגה בגלגולי
החרקים; )47 עמק באיטליה; )48
מידת נוזלים עתיקה; )50 הידור;
)51 טהור; )54 ראיה, התבוננות; )57
חום כהה; )61 משאלה; )62 התפלל
על הגשמים; )64 טיפה; )65 כלי
תחבורה מימי; )66 שובב;)67 .
החליק, שפשף; )69 כרס; )70 נס;
)72 פצפץ, שבר; )74 שיר של נ.
אלתרמן על ארץ־ישראל השלמה;

)75 גאווה; )77 יריה בבת אחת
מכלי נשק רבים; )78 סילף, הפך
את הסדר; )81 צייר צרפתי נודע מן
האימפרסיוניסטים; )83 עמית; )85
יצורים השוכנים בחרבות; )86
פתיחה, פריצה; )88 אות; )89 צהלת
הסוס; )91 מכללה אמריקאית; )93
קוסם; )95 מילת צופן; )96 מורח;
)98 אינו בשל; )100 תווך; )102
אויב; )103 חיית טרף; )104
כתב״עת עברי; )105 ארון מתים
עשוי אבן.

המפון הישראלי לספרות
נשי קוסמטיקה ופדיקור
קורסים מקצועיים ברמה גבוהה ל:
• ספרות נשים • קוסמטיקה ואפור • סדיקור • מניקור
• אפילציה (הוצאת שיער לצמיתות)
השתלמויות באירופה
• מנון ליופי וסלון תסרוקות חדישים ל:־

תעודות למסיימים והכנה לבחינות
הסמבה ממשרד העבודה
30 שנות נסיון והישגים בהדרכה מקצועית!

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת )4

דיאנה

229388 ; 226066

198

רקליט חיל־הים התייעץ עם
] היועץ־המישפטי לממשלה, ולפי
הצעתו העביר את בני־הזוג למישטרת
חיפה. הם נעצרו על ידי בית־המישפט
בחשד של החזקת סמים וסחר בסמים.
ביום הראשון למעצר לא היה עדיין
עורך־דין שייצג את השניים, אולם כבר
למחרת שלחה להם שגרירות בריטניה
עורך־דין .״מה זה? אנחנו תמיד שמענו
שמדינת־ישראל היא מדינת־חוק ושה-
חוק בה דומה לחוק הבריטי, אז איך זה
אפשר לעצור אותנו, אזרחים ותושבים
זרים, מחוץ למים הטריטוריאליים של
המדינה, ולהחזיק אותנו במעצר? אתה
חייב להזעיק את העולם ולפעול
שישחררו אותנו מיד!״ אמר ג׳ונסון
לסניגור.
״האם תוכל התביעה להוכיח כי
האבקה הלבנה שנתפסה על סיפון
האוניה הוא סם מסוכן?״ שאל הסניגור
וג׳ונסון לא מיהר להשיב.
הסניגור חייך בהבנה ואמר :״אני
מבין, זה כנראה באמת משהו בלתי־חוקי.
ויש לי הפתעה עבורך, אם אמנם
יוכח בבית־המישפט כי החזקתם באוניה
שלכם הרואין והתכוונתם לסחור
בו, יש למדינת־ישראל סמכות להעמיד
אתכם לדין. זה, במיקרה, מבוסס על
אמנה בינלאומית״.
״מה?״ צעק ג׳ונסון ,״אתה חושב
שאנחנו שודדי־ים? על איזו עבירה
אחרת יכולים לשפוט אותנו בלי סמכות
טריטוריאלית?״ הסניגור שלף
מתיקו חוברת דקה בעברית ואמר:
״אתה רואה את העמודים הללו? זה
פסק־דין חדיש שיצא בבית״המישפט
העליון של מדינת־ישראל לפני זמן
קצר, ושם הוחלט, כי יש סמכות לדון
אנשים כמוכם עקב אמנה בינלאומית
על סמים, שישראל חתומה עליה״.
המשך הסיפור היה בבית המישפט־המחוזי
בחיפה. התובע, שהתכונן היטב
למישפט, הביא חוות־דעת של המחלקה
לזיהוי פלילי, כי החומר שנמצא על
היאכטה אמורה 2הוא הרואין טהור,
מסוג משובח ביותר. קצין חיל־הים
שתפס את האוניה עלה על דוכן־העדים
וסיפר על מציאת הסם ועל הדברים
שאמר לו ג׳ונסון כאשר ראה כי הסם
התגלה.
העדים האחרונים היו מישפטנים.
היו אלה מומחים למישפט קפריסאי
ומישפט לבנוני. הם הביאו את סיפרי
החוק הפלילי של שתי המדינות הללו
והעידו כי גם בקפריסין וגם בלבנון
אוסר החוק סחר והחזקת הרואין.
לסניגור כמעט לא נותר מה לעשות,
הוא ידע כי הדין נחרץ.
כאשר גזר בית־המישפט שש שנות
מאסר על ג׳ונסי ושנתיים מאסר על
דיאנה, פרצה האשה בבכי. ג׳ונסון קם
על רגליו ואמר לשופט :״אתם עוד
תשמעו ממני! אתם ברברים, החוטפים
אנשים ומביאים אותם למישפט כמו
את אייכמן!״ .
הוא הוחזר לבית־המעצר.

ניתוח מישנטי
ך ססה־דין חדיש — עירעור
* פלילי 401/83 אלקייעל נגד
מדינת ישראל, פסקי־דין ל״ח (א)

— 354 קובע נשיא בית־המישפט
העליון, השופט מאיר שמגר, כי שני
דייגים ירדניים שנתפסו על־ידי חיל־הים
מחוץ למי־החופים של מדינת־ישראל,
כאשר ברשותם חצי טון
חשיש, הם בני-עונשין בישראל.
שני הדייגים היו בדרכם מירדן
לחוף המצרי של סיני, כאשר בסירתם
חשיש במישקל 594,8קילוגרם. אוניה
של חיל־הים עצרה אותם, בגלל חשד _
לחבלה, ותוך כדי החיפוש התגלה הסם •׳
הם הועמדו לדין לפני בית־המישפט!
המחוזי בבאר־שבע בעבירות של החזל
קה וסחר בסם מסוכן, לפי פקודתי
הסמים סעיפים 7ו־ .13 בית־המישפס־המחוזי
הרשיע אותם וגזר עליהם ארבע
שנות מאסר.
השניים עירערו לבית־המישפט
העליון על שאלת סמכות השיפוט של
מדינת־ישראל, וכן על חומרת העונש, .
השופט שמגר סמך ידיו על פסק-הדין
של בית־המישפט המחוזי. הוא מצא כי
אומנם כלולה העבירה של סחר־בסמים
בין העבירות נגד האנושות המפורטות .

שופט שמגר
כולם בצוותא, וכל אחד לחוד
בסעיף 4לחוק העונשין, והגוררות
אחריהן אפשרות שפיטה אכס־טריטו־ריאלית.
״הרי
נגע הסמים המסוכנים אינו
תופעה פנימית ישראלית, והמילחמה
בו חייבת, מטבע הדברים, שיתוף־
פעולה בינלאומי. בשל כך הגדירו גם
באמנות הרלוונטיות את מעשי העבירה
החמורים לפי האמנה כמעשים אשר
עליהם ניתן להביא לדין בכל אחת
הארצות שהצטרפו לאמנה ...למותר
להוסיף כי לא ניתן להילחם בנגע
הסמים, אשר הסחר בהם בנוי על
רשתות הפרושות בעולם כולו, אם
המדינות תצמצמנה עצמן אך ורק
לענישתן של עבירות המבוצעות בתוך
גבולותיהן. המיסחר בסמים, בכל אתר,
כדוגמת העבירה על סעיף 169 חוק
העונשין (שודדי״ים) צריך להיות
תופעה, שנגדה פועלים כולם בצוותא
וכל אחד לחוד, כאשר כל מדינה רואה
בחומרה גם הובלת סמים מסוכנים
בקירבת מימי החופים שלה״.
בימים אלה הועמדו לדין בפני
בית־המישפט המחוזי בתל־אביב שני
אנשים, תושבי ישראל, הנאשמים בכך
כי הבריחו הרואין מתאילנד לגרמניה.
הם לא נאשמים בהברחת הסם לישראל,
וכנראה שלא ניסו כלל לעשות זאת.
הם טוענים כי הסתפקו ברווחים שעשו
בגרמניה. אולם, על פי התקדים לעיל
נראה, כי לא תהיה בעיה להרשיעם, אם
יוכחו כל העובדות בבית־המישפט.

אילנה אלון
העולם הזה 2460

הו רו ס הו ס

עקרב, ובינתיים צריך להפיק את מירב *

התועלת מהמצב.
שנת 1985 עומדת בפתח, וכאן ננסה *
להשקיף או אולי לתת הצצה על מה שעומד ;

לקרות בשנה זו.

בלתי־ניתנות לביצוע. זה מביא אותו לא-
פעם להרוס מה שבנה בשקידה ובמאמץ רב. מרים שכן העקרב הוא קיצוני -הכל או לא כלום.
בנימינ׳
ההרס העצמי המצוי אצל בני מזל עקרב
מקשה עליהם. הפשרה אינה שייכת למזל
זה. בן־המזל הוא בעל רגש רב, אן מסתיר עבודה זאת באמנות רבה. הוא בעל יכולת־הבחנה
דקה שבדקה וחושים מפותחים. אי אפשר
נושא זה יהיה רגיש ביותר. שמם הטוב
להסתיר ממנו דבר, ואם לא די בחמשת
של העקרבים ימשיך ללכת לפניהם. איש לא
חושיו העירניים תמיד -דווקא אצלו נמצא
יוכל לומר שאינם ממלאים את תפקידם
בשימוש גם החוש השישי. זה מה שנותן לו
בדרך הטובה ביותר. עבודתם תהיה מבואת
היכולת לקרוא, להבין או להרגיש מה
צעת ביעילות, בדייקנות וחריצות, כרגיל.
עומד לקרות מחר, בעוד רגע או בעוד שנה.
אלא שזרמים תת״קרקעיים יערערו מעט
הקדמה זו תוכל אולי לסייע מעט להבין
את היציבות מתחת לרגליים.
מה עובר על בני״המזל בשנה או בשנתיים
לא מעט המלצות מצד עובדים אחרים, או
האחרונות, וכן מדוע להם יותר קשה.
ממונים, יביאו את העקרבים לצעוד קדימה,
מחזוריות הכוכבים גורמת לכך, שכל מזל
לקבל סמכות או אחריות נוספת. אלא
עובר בתקופה זו או אחרת קשיים מסוגים
שדווקא מכאן עלולות לצמוח אכזבות, או
שונים. אבל אצל העקרבים העניין הוא
שברגע האחרון מישהו אחר יקבל את
שונה, בין כה וכה הם מכירים את הצד
התפקיד, או שהבעיות שיילוו את התפקיד
הכבד, העמוק והרציני של החיים, וכאשר
יציקו כל-כך, עד שיביאו את העקרבים לידי
סאטורן ופלוטו נכנסים לתמונה -חייהם
חרטה על שקיבלו על עצמם משימה כל״כך
כמעט בלתי״נסבלים.
קשה.
למעשה, זה מה שקורה להם בשנתיים או
בכל מה ששייך לקידום או לתפקיד
בשנה האחרונה. שום דבר לא בא בקלות.
אם קודם לכן החיים התנהלו בשיגרה
עוד לפני שניגע בשנת ,1984 על כל
מטויימת -כעת כל דבר עובר בחינה
מיכלול הבעיות שהביאה עימה, ולפני
מדוקדקת. העקרבים נמצאים בתקופה של
שנברר מה עומד לקרות בשנת ,1985 נזכיר
חשבון־נפש -מה שהיה חייב לעבור שינוי.
במיוחד במי מדובר הפעם.
אלא שעדיין אי״אפשר לבצע את הרצונות,
למזל עקרב אי־אפשר להתייחס כאילו הכל חייב להתנהל בקצב איטי. מי שמנסה
היה סתם עוד איזה מזל מבין 12 המזלות.״ להתעלם מהמציאות, ישלם על כך מחיר
אופיו, אישיותו, גישתו ואפילו הופעתו יקר. לא מעט עקרבים עוברים בימים אלה
מכריזים על עצמם שכאן אדם בעל אופי שינויים דראסטיים: מיסגרות מתפרקות,
סמכותי לא יהיה קל, ובכל זאת העבודה
מאוד מסויים. אם אין במפת לידתו יחסים קרובים מגיעים לסיומם, יש מאבקי־ הרצוי, להמשיך או לשגות.
עצמה תהיה מעניינת ומהנה. כדאי לחכות
השפעות חזקות של מזלות אחרים -כוח בתחום הקאריירה.
סאטורן, השוהה כרגע במזל עקרב, מאלץ
אי־אפשר יהיה לטעות בו ולשייכו למזל
עד גמר ,1985 שאז הדרך לפיסגה תהיה
להתמודדויות היותר קשות אחראי כוכב את העקרבים לעמוד מול האמת של עצמם.
פתוחה, וכגודל הקשיים העכשוויים בנושא
אחר.
סאטורן, הנקרא באסטרולוגיה. המורה בדרך־כלל זה מגיע בצורת משבר. המשזה,
כן יהיה קל להעפיל ולהגיע להישגים
הרצינות היא תכונת״המפתח שלו. הוא הגדול״ או המחנך. תפקידו העיקרי לדאוג ברים רבים ומגוונים, פרידות מאנשים
המקווים.
לא שייך למזלות הלוקחים את החיים שהאדם יהיה נאמן לעצמו, לאישיותו, אהובים, שינוי מקום, בדרך־כלל עבודה,
בקלות, והוא אפילו יכול לשמש כסמל לכישוריו. אנשים החיים שנים במיסגרת מגורים, הפסדים כספיים או אפילו דיכאון,
לגבי התקופה הקרובה, כדאי רק להזכיר
שעד מחצית נובמבר תהיה אפשרות טובה
שאינה מתאימה להם, עובדים במקום שבו שמקורותיו לא תמיד ברורים.
להתייחסות רצינית כבדה ומעמיקה.
להחליף מקום עבודה או לחשוב על שינוי
גישתו לחיים אינה נוחה לו ובוודאי שלא כישרונותיהם אינם באים לידי ביטוי או
התקופה שבה סאטורן שוהה במזל עקרב
בתחום זה. פברואר ומחצית מרס יהיו גם
לסביבתו, הוא דורש מעצמו מה שהוא דורש הדרך שבה הם חיים מדכאת אותם -עתידה להביא שינויים. נכון שברגע זה
הם טובים במיוחד בכל מה שקשור להטבת
מהאחרים. אלא שבדרך־כלל העולם אינו מגיעים לפתע למבוי סתום. לעיתים זה מצב-הרוח לא קל וקשה להשתחרר מהמו התנאים
או התחלות חדשות. יוני ויולי יהיו
מורכב רק מאנשים הדומים לו, כך שיוס״יום לוקח 28 עד 30 שנה עד שאדם מגלה שהוא עקה. אך לפחות כדאי לדעת שבגמר
בסימן של נסיעות לחו״ל בענייני עבודה או
הוא נאלץ לספוג אכזבות מאנשים שמהם אינו במקומו הנכון. שכיח יותר שכל שבע התקופה הכל ייראה טוב יותר, כשדרך
החלטות על תחום התמחות חדש.
שנים אדם מגיע לנקודה שבה עליו לעשות חדשה מובילה למטרה טובה ונכונה יותר.
הוא קיווה שייענו על ציפיותיו.
(המשך בעמוד )38
דרישותיו מעצמו הן גבוהות וכמעט עם עצמו חשבון־נפש ולהחליט על הכיווו בנובמבר 1985 יעזוב כוכב סאטורן את מזל

שבוע לא קל עומד בפניכם: ההרגשה ה הורים לילדים יצטרכו להיות עירניים ביותר התחום הכלכלי מעסיק אתכם במיוחד ב״ 24 וב* 25 בחודש יהיו לכם מאבקים *
כללית אינה טובה, מועקה שקשה להסבירה ב־ 24 וב־ 25 בחודש: ילדים עלולים להיקלע בתקופה זו. הוצאות בלתי-צפויות עלולות קשים. יתכן שלאחר מכן לא תביט על מה *
התעקשתם, ובכל *את
להקשות עליכם. ה״,24
לסכנה כלשהי. בענייני
גורמת למצב דוח קשה.
חשוב שלא לוותר. ב־ 26
ה 25-וה־ 26 בחודש
אהבה זה הזמן להתחיל

ה 24-וה־ 25 בחודש
וב־ 27 בחודש תהיו מומראים
על סיכוי טוב
בקשרים חדשים או
יך¥י 1ן
עלולים להוציא לאור

לקבלת הלוואה או סיוע
להציע נישואים. בעיות

תשים, סחוטים ועייפים ,
בעיה מישפחתית. ש וחשוב
שתבלו בבית נוח
מקרוב מישפחה. מומלהזיק עלולות בריאות ש חשבתם מה משום

! י המשך
המאמץ עלול לץ דווקא לא להתחייב
ב־ 26 או ב־ 27 בחודש.
כבד נמצא לה פיתרון.

לערער א ת הבריאות .
ולא לחתום על שום
קשר
א חת הסיבות ל כן
ב 26-וב 27-תחושו הק .
מרד
2$בחודש -הכל * באותם מחייב
דבר
רה במזון כבד ועשיר
לה -שיחת-טלפון או

יותר. וטוב נעים יהיה ימים, זה עלול להביא

מדי -רצוי לשמור על
קשר כל שהוא מחו״ל
שיחות־טלפון, פגישות *
לסיבוך. מכרים חדשים
המישקל באותם ימים.
ישפר את ההרגשה -
עומדים להיפגש אית-
ה־ ,28ה־ 29 וה״ 30 בחר
אולם יביא להרגשות
רומנטיות והבטחות ח *
געגועים. ב״ 28 וב״ 29 לחודש תהיו זהירים דש יהיו מאוד מוצלחים -אנשים לא יוכלו כם ב 26-או ב 27-בחודש. בנות מאזניים שובות ורציניות יוסיפו לביטחונכם בעתיד .
תמשוכנה במיוחד את בני מול קשת. תוכניות משותפות עם אד ם חדש יצליחו .
במיוחד בכל מה שקשור למקוס״העבודה. לסרב לכל בקשה, תהיו מבוקשים בחברה.

השבוע תהיו עסוקים מאוד בכל מה שקשור אותם שנולדו בתחילת מזל עקרב יתחילו התחום המיקצועי עומד בראש דאגותיכם
שבוע מעניין עומד לפניכם. ה־ 24 וה־25

בחודש עלולים להיות גורליים -פיתוי חזק לשיפוץ הדירה או מעבר למקום מגורים להרגיש יותר טוב, האחרים עדיין סובלים ברגע זה. ב 24-וב 25-בחודש עשוי להיקבע
במידה רבה העתיד. כל
מבעיות בריאות וחדש.
כספים רבים
יביא לחרטה עמוקה
צעד שעליו תחליטו
עייפות. ב־ 24 וב־ 25ב ,/־ף״י׳זך
יוצאו
בחודש הקרוב על
מאוחר יותר. ב־ 26בחייב
לבוא מתוך שי-
חודש תהיו מאוד מתורכישה
של אביזרים
חודש יש סיכוי לשפר

קול״דעתכם, ולא בגלל
חים ועצבניים. לא כדאי
חדשים לבית. ה24-
את מצבכם הכלכלי -
התחשבות בדעתם של
להתחיל במשהו חדש
וה־ 25 בחודש יהיו ק אל
תרשו לעצמכם ליה__
אחרים. השטח הרומנויי• ג באותם
ימים. התיק־שים,
מדכאים ומעיי נות
ממותרות, הכסף
טי גורם לתיסכול, משורת
עם הסביב ה אינה
פים. ב־ 26 וב 27-בחו
יהיה
נחוץ ביותר עבור

אחר שאינכם מעיזים
קלה בימים אלה -
דש רצוי לצאת לחופשה
מישהו מבני־המישפחה. ז 161
לברר את יחסו של
אתם יותר ביקורתיים
קצרה או לביקור קרו תחום
לימודים חדש
בן-הזוג. ב־ 26 וב 27-ב מתמיד.
פרטים חסרי-
בים וידידים. טיול,
יתגלה כמוצלח ביותר.
חודש תוכלו לקדם ענחשיבות
מעסיקים א תמסיבה
או כל בילוי
ה־ 29 בחודש יביא עימו
בשורות טובות. ב־ 30 בחודש יהיה על ה חברתי יביאו לשיפור עצום במצב-הרוח. כם, מבלי יכולת להשתחרר. מה־ 28 בחודש יינים רומנטיים. ב 28-וב־ 29 תרגישו מחוס מאוד
זהירים. מה״ 28 בחודש תזכו לשבחים רבים. תרגישו יותר נוח. צפויה נסיעה או טיול. רי מרץ ומאוכזבים -אל תדחו דבר עד אז.
נהגים שביניכם להיות

ענייני עבודה ובריאות יעסיקו אתכם ה עד ה־ 28 בחודש תהיה מתיחות רבה התקופה שעוברת עליכם מוזרה ומשונה. תוכניות לטווח רחוק אפשר יהיה לתכנן
שבוע. התלבטויות קשות בתחום המיקצועי מסביבכם. עיקר הדאגות יהיו קשורות ל בשטח הרומנטי מתעוררים רגשות חדשים מה־ 24 בחודש. ההצעות שיתקבלו השבוע
יהיו קשורות באיזו
אתם מרגישים יותרבעיות מישפחתיות. ב־עלולות
להביא להחצורה
שהיא לארצות
רצויים ויותר מקובלים.
24 וב־ 25 בחודש כדאי
לטה מוטעית. שיחה ב :
אחרות. עתידכם חמיק־ובכל
זאת משתלטת
להימנע מלהעיר לשכענייני
עבודה לא מת-
צועי תלוי במידה רבה
עליכם איזו עייפות, ולנים,
לידידים או לקרר
אימה ל 24-ול 25-ב §*.
ביכולתכם
לצאת מה־מעשה
אתם מעדיפים
בים. ביקורת סתמית
חודש. מה״ 26 בחודש
שיגרה, ולהעז לנסות
להתרחק מחברים ומעלולה
להתפתח לריב
יצוצו רעיונות בדבר
צורת חיים חדשה. בני
חברה בכלל. הטוב בללא
כל פרופורציה.
מקום עבודה חדש. בני
המין השני מעוניינים
יותר הוא להרבות בב־
28 או ב־ 29 בחודש
מזל גדי או בתולה יוכלו
בחברתכם. לאו־דווקא
שינה ובמנוחה, ולשקול
כדאי לנסות א ת המזל
לתת עצה נכונה ומוליצירת
קשר רומנטי.
מחדש את כל האפ במישחקי־הימורים.
ב עילה.
בשטח הרומנטי
הידידים הקרובים לכם
שרויות העומדות לפנישטח
הרומנטי ממש
צפויות הפתעות מרגשות
-יחסים ישנים עשויים להתחדש, ו תחגגו. עם קצת יוזמה ואומץ־לב תשיגו את כם. בתחום המיקצועי קיימת הדגשה של באמת זקוקים לעידוד. ואת זה רק אתם
כל מי שתרצו. בני מזל גדי יתאימו במיוחד. החמצה -אתם לא מנצלים את האפשרויות. תוכלו לתת. עקרבים מעוניינים בקירבתכם.
פגישות מיקריות יביאו לקשר ו ומנטי חדש

מזל החודש:

₪מבטיחו!
השנה הבאה
לבני המ 1מ

סאטוון מאלץ את העקובים לעמוד מול עצמם
ולהודות באמת -לכן הם במשבו] ,נרדים
מקוובים, מחלינים עבודה וסובלים מדינאון

יי הורוסקופ
(המשך מעמוד )37
מגורים כאן התמונה נראית בהירה ו טובה
יותר. אם כי גס בשטח זה
הקשיים וההגבלות של שנת 1985
יתנו אותותיהן, בכל זאת אפשר
יהיה לבצע תוכניות ולשפר את
המצב.
חודש פברואר יביא עימו אפשרויות
חדשות בתחום הדיור.
אפשר יהיה למכור, לקנות, להחליף,
לשבור, לחדש ולשפץ את
הדירה. אפשרויות אלה יהיו של
שנת ,1985 וכדאי להעז ולבצע
שינויים בכיוון זה. ללא מקורות
מימון -דבר מכל מה שנאמר לא
יצא לפעול. עדיין קשה לדעת מאין
זה יגיע, אך המפה האסטרולוגית
מראה שבנושא זה המישפחה
תעזור -קרובי-מישפחה, דודים,
אחים והורים יציעו את עזרתם.
למרות הבל יהיו לא מעט עיכובים
מרגיזים ומעצבנים בדרן להגשמת
התוכניות. אולם -טוף טוב, הבל
טוב.

בספים

למחזיקי^ •שראכרט

חייג טלכרט 287651,־03
ל מ סי ר ת מוד עו ת לו ח, מוד עו ת
מ סג רתו מוד עו ת מ שפח תיו ת
בשעות 17.00-8.30

לשרותך 24 שעות ביממה

0338 38 38

לבעלי כרטיסי א שראי בלבד

בנושא זה הבשורות אינן רעות.
דווקא כשכל עם ישראל נאבק
ונאנח תחת העול של הידוק
החגורה הכלכלית והמחסור -בני
מזל עקרב יוכלו להסתדר הרבה
יותר טוב מבני מזלות אחרים.
כוכב פלוטו יביא לחיסול עניי נים
ישנים, ולא פעם זה ייראה
באילו הגיע משבר שאין מוצא
ממנו, אך אותו כוכב גם יביא
להתחלות חדשות והצלחות לטווח
רחוק.
מקורות״ההבנסה יהיו שונים
חלקם יבואו דין קרובי-מישפחה
ואך יותר מכך, מבני-הזוג של
העקרבים. כדאי להימנע מלהשקיע
את הכסף במקומות שאינם
בטוחים, גם אם זה נראה מבטיח
ועשוי להביא להצלחה גדולה
ומיידית -הסיכון רב ובדאי
לבחור בהשקעות לטווח ארוך.
כל מה שהיה מעורפל ולא ברור
עד עתה, יתבהר במשך השנה ו תהיה
אפשרות לנהוג ביתר שיקול-
דעת.
הוצאות רבות יהיו קשורות
לבעיותיהם של בני״מישפחה אחרים,
הורים או קרובים מבוגרים.

מה שבים לבינה
אם מדובר על אהבה לשם
אהבה, נגדיר את מצבם של
העקרבים כלא חם, לא קר -לא
בשר ולא חלב.
לרווקים ולרווקות לא יהיה קל
למצוא לעצמם בני-זוג כלבבם. זה
לא אומר שסיכוייהם אפסיים
כשמדובר על יצירת קשר רציני.
בסביבות הבית ובעזרת המישפחה
אפשר יהיה לגלות שכנים, מכרים
וידידים מהעבר, שההתייחסות
אליהם תשתנה.
נקודת מבט חדשה תביא לשינוי
היחס ועשויה להביא אפילו לקשר
שיוביל לנישואים. בתחום המיש-
פחתי המצב עדיין מאוד קשה.
המתיחות והאווירה הכבדה השו ררת
מזה כשנתיים יימשכו. עק רבים
נשואים לא יגלו סלחנות או
סובלנות לבני-זוגס. בני-הזוג של
העקרבים יצטרכו לדאוג שלא
לתת לעקרבים הרגשה שמישהו
תלוי בהם או זקוק להם. בני-הזוג
יצטרכו לחפש להם דרך יותר
עצמאית, שכן גם התנאים ה אובייקטיביים
לא יאפשרו חיים
שקטים וחסרי-בעיות. יתכן שכל
זה יהיה לטובה. אין ספק שיהיה
קשה -אולם הפיתרונות שיימצאו
יכתיבו את הדרך להבא, והדבר
יביא מאוחר יותר לשיפור היחסים.

נוסיף, שמי שאינו מובן
לוותר לבן-זוגו וללכת לקראתו -
עלול להביא בסופו של דבר לפירוק
המיסגרת הקיימת.
הווי קרביים, אבר צמחוניים
^ אשקלון התכנסו אנשי האגו^
דה לצימחונות וטיבעונות
לוועידתם השנתית, גילו כי שעה
שחלקם של הצימחוניים בכלל
האוכלוסיה מגיע לארבעה אחוזים
בערך, חלקם של הצימחוניים בין חיילי
צה״ל מגיע לשיבעה אחוזים.

עובדות החיים
ף* תל־אביב מצאו קבלני הבניין,
^ המאורגנים במרכז הקבלנים,
בלוח השנה של מרכזם לשנת תשמ״ה,
המוסלמיים, כדי שהקבלנים יוכלו
לתכנן את עבודתם תוך התחשבות
בחגים המוסלמיים, שבהם נעדרים
מאתרי־הבנייה רוב עובדיהם, שהם
ערביים.

עיט ביש־נחד
נחת על קו־חשמל
ף* רמת־הגולן עלו 13 עיטים
הישר מהרחצה בבריכות מקומיות
לראשי עמודי מתח גבוה של
רשת־החשמל, התחשמלו בזה אחר זה
למוות. האירוע הניע את רשות
שמורות־הטבע לפנות לחברת־החשמל,
לדרוש כי יותקנו מדפי־עץ
בראש עמודי המתח, כדי למנוע
הישנות מיקרים כאלה בעתיד.

הצלחה גוררת הצלחה
ף• ראשון־לציון הגיש עורך־רין
* מקומי תביעה נגד לקוחו על
אי־תשלום שכר־טירחה, אחר שטיפל
עבורו, בהצלחה, בשמונה תיקים
אזרחיים, בשמונה תיקים בהוצאה
לפועל, בשני תיקים פליליים וגם יעץ
לו בחמישה נושאים שונים. עורו־הדיו
הצליח גם הפעם, זכה במישפט,
ובשכר־טירחה של ארבעה מיליון
ו־ 700 אלף שקל.

הסנדלר יחף
ף * חיפה גילו עובדי חברת^
החשמל את טיב השי שאותו
קיבלו מן החברה לכבוד השנה החדשה•.
מנורת־חירום, העובדת על סוללות,
למיקרה של הפסקת־חשמל.

עבור א״ש לילה
^ צה״ל פורסמו הסיכומים הרא־
^ שונים על תוצאות המיבצע
להחזרת ציוד צבאי, והתברר כי, בין
השאר, כבר הוחזרו מרגמה אחת של 52
מילימטר: מטול אר־פי־גיי אחד;
טלפון־שדה אחה טלסקופ אחד לטנק
ומיחם אחד, של 20 ליטר, לקפה.

גללים מצלצלים
^ תל־אביב הודו פקחי העיריה, כי
^ הם מתקשים ביישום חוק־הכלבים
(״עשה הכלב את צרכיו על־ידי הטלת
גללים במקום ציבורי, חייב בעל
הכלב ...לאסוף מייד את גלליו״),
ולמרות שהם משתדלים לצלם את
הכלב ואת בעליו בשעת מעשה, לזהות
את הבעלים ולהעמידו לדין, הצליחו,
עד כה, ב־ 80ז מיקרים בלבד שבהם
נקנס כל בעל כלב ב־ 2,500 שקל.

נחמה שכזאת
ך• תל־אביב ניצל שליח־המיב־
1רקה, שהביא צרור מיברקי־תנחו־מים
למישפחה שישבה שיבעה על מות
בנה, את ההזדמנות שהאבלים החלו
מעיינים במיברקים, גנב את ארנקי
שלושה מהם, נתפס כאשר ביקש לגנוב
ארנק רביעי.
העולם הזה 2460

נ פו רי און

1011

0111111/
סראראס ראיתם פעם מיליון דולר? על כמה עשרות
מיליונים הנחתם עין? קדחת! אך אם אתם רוצים
להתחכך באחד שיש לו, רוצו להילטון תל־אביב
לפני שיהיה מאוחר מדי ובקשו את מיספר החדר
של ראובן דלל.
אני מבטיחה לכם שלנועזת מביניכן יש סיכוי
רציני לתפוס הפעם חתן עשיר.
כשיצא מהארץ לפני 16 שנים, בדרכו ל־ארצות״הברית,
חיממו את כיסו רק 400 דולר.
עבור כרטים־הטיסה לא היה צריך לשלם, כי עבד
בחברת־תעופה. הציץ — ונפגע.
לארץ עלה כשהיה בן .4המישפחה מעיראק.
בתיכון עירוני ט׳ ,ביד אליהו, הדביקו לו את
התואר.נפוליאון״ .גם לכם היו קוראים כך, אילו
קומתכם היתה 163 סנטימטרים. אך בקומה קצרה
לא די. דרושות גם התכונות המתאימות לדמות.
הסיפור שלו, כפי שהוא מספר אותו, הוא הסיפור
הקלאסי של איך לעשות כסף בארצות־הברית.
המתכון: לעבוד 16־ 17 שעות ביום, שיבעה ימים
בשבוע. להקים חברה, לתת בונוסים טובים
לעובדים. לחיות מסנדוויצ׳ים, כי אין זמן לאוכל.
לטפל אישית בקליינטים מובחרים. כיום הוא חי
בווילה נהדרת בדאלאס. שם הוא רכש אדמות. יש
לו עשרות דונמים, אותם רכש בזמנו במחירי
מציאה. מאז מחירי המיגרשים שם הרקיעו
שחקים. כיום עובדים 27 איש, המוכרים וקונים
עבורו קרקעות.
ומה על החיים הרומנטיים? היום הוא בן ,37
יש לו חולשה לבחורות גבוהות בעלות שכל.

השבוע החלטתי לעסוק עבורכם גם בבלשות,
ולשחק את המישחק חפש את המטמון.
החוש שלי לחקירות התעורר כשפורסם
שמעצרו של עורך־הדין יעקב הלוי הוארך. הוא
נאשם במכירתם של 27 מיגרשים בחולון שלא
היו שייכים לו מעולם. ובשילשול סכום פעוט של
מיליון דולר לכיסו.
שאלתי את עצמי, כמו רבים אחרים בחברה
הישראלית שבה הירבה לבלות, מה עומד מאחרי
זה. אתרי חקירה קצרה שמעתי שהדוגמנית
זיווה שומרת, שהיתה ידידתו במשך שנה,
טוענת באוזני ידידיה שהוא לווה ממנה סכום של
25 אלף דולר, ואחרי שנפרדו, לפני כמה חודשים,
הוא החזיר לה את מרבית הכסף, אך היום הוא חייב
לה סכום של 7000 דולר.
לא נשאר לי אלא לצלצל, לאשתו, שרה
הלוי, שהיתה בזמנו קצינת־חן ראשית בחיל־האוויר,
בדרגת סגן־אלוף.
דרינג, דרינג.
את שרה לוי, בבקשה.
.מדברת!׳
מדברת המרחלת. שמעת משהו מה שקורה
לבעלך העצור?
.הגיע שליח, שנשלח על־ידי עורך־דינו,
וביקש לקבל מגבות וחולצות עבורו. נתתי לו את
הבגדים שנשארו בארון. השאר מפוזר, כידוע לך,
בבתים שונים של החברות שלו. אל תשכחי
שמתוך 15 שנה שאנחנו נשואים, שבע שנים
הקדשנו למישפט־הגירושין בינינו. ארבע שנים
התדיינו ברבנות, ובשלוש השנים האחרונות אנו
מתדיינים בבית־המישפט המחוזי.״
אולי את יודעת מה הוא עושה בכסף?
.מה שאני יודעת הוא שהשקיע המון בדירה
של זיווה, וקנה כל מיני מכוניות. ובכלל, הוא גם

אפשר היה לפגוש את סברינה ביום השני
כשהיא מתרווחת במושב האחורי של מונית.
היו לה סיבות למצב רוחה הטוב. זה עתהבילתה במכון ליופי יום שלם, שכלל תיספורת,
חפיפה בשמפו מיוחד, גזירת ציפורניים ותיספורת
מיוחדת לאוזניים. המחיר סביר 5.500 :שקל. את
זה היא עוד יכלה להרשות לעצמה.
הבעיות התחילו כשהיא החליטה לחזור
הביתה. אף אחד מבני המישפחה לא היה מוכן
לבוא לקבלה. הפיתרון: מונית מיוחדת. הנהג
ביקש 3,500 שקל עבור הנסיעה המיוחדת. איזה
חוצפה!
כי סברינה, למי שלא יודע, היא כלבה,
השייכת לעורכי־הדין אילנה ומשה זינגל.

נתן לכל מיני בחורות אחרות שהיו לו, מכל
הגילים׳.
לך הוא לא נתן?
״הוא היה נותן לי כל חודש מזונות בסך 150
דולר, אך מאז ינואר הוא לא שילם. במה שאני
בטוחה זה שהיום אין לו גרוש על הנשמה׳.
אולי עכשיו, כשמצבו כל־כך קשה, תחזרו
לחיות ביחד?
.השתגעת? אני לא צריכה אותו — לא אז ולא
עכשיו! אחרי כל הצרות אכניס אדם כזה הביתה?׳

זיוה שומרת
לכל מיני בחורות:
ספרי לי, מאין הוא בא. יש לו בכלל מישפחה?
.מה זה מאיפה הוא בה? מהארץ! הוא דור
עשירי! מירושלים, ממישפחה טובה, שיש בה 13
מישפטני!! וביניהם שופטים.״
טוב, אז מה שבטוח הוא שלהגנה מישפטית לא
צריכים לדאוג לו.

ביום החמישי צילצל הטלפון בביתה של
עורכת־הדיו נירה לידסקי. המטלפן היה עורן״
הדין צבי לידסקי, בעלה לשעבר, שממנו יש לה
שלושה ילדים.
.מגיע לי מזל טוב! נולדה לי היום בת!״ הודיע
לידסקי.
נירה איחלה לו מזל טוב. אך משום־מה נשמע
קולה מסוייג במיקצת.
יסמין לידסקי נולדה ביום החמישי בבית־החולים
הקריה בשעה ארבע אחרי־הצהריים,
ומשקלה שלושה קילו ושלושים גרם. הלידה של
אריאלה מיכלין־לידם קי היתה קלה־ יחסית.
כשנשאל צבי.לידסקי על־ידי ידידיו איפה
תתגורר אשתו, שהוא חי בנפרד ממנה אחרי
ארבעה ימי־נישואין בלבד, השיב. :היא תמשיך
להתגורר בבית הוריה׳.

ראובן דלל
טלפון 244222־03
פתיות אינו סובל. לדבריו, הוא דואג לצאת תמיד
העירה עם הבחורות היפות ביותר בעיר, כי זה
חשוב גם לעסקים.
תענוג נוסף שלו זה טיסות. הרבה פעמים הוא
מגיע לנמל־תעופה, מסתכל במסוף הנסיעות
היוצאות, ותופס אחת מהן, סתם למען הכיף. שם
גם נותנים לו לישון במנוחה. הוא ישמח להחליף
את שעות־השינה בשעות־טיסה ולהתחלק בתענוג
זה עם בחורה מתאימה. מה שנשאר לכן
לעשות זה לצלצל למיספר 244222־ .03 ולבקש
את חדרו של ראובן דלל. כשזה יהיה רציני,
הדירה לא תהיה בעיה. בשבוע שעבר צד את עינו
המיגרש בפינת דיזנגוף־פרישמן, שם הוא עומד
להקים, לדבריו, בניין מישרדים ומגורים מפואר.
אז מה רע ברירת פנטהאוז שם?
יש לכל הסיפור הזה צד פיקנטי נוסף: הוא
הופיע אצלי במדור זה גם לפני שנתיים וגם לפני
ארבע שנים. זה מוכיח שדלל הוא עיקבי.

אילנה ומשה זינגל
איך מחזירים אותה הביתה י
לידסקי אריאלה מיכלין סקי
אצל סבא וסב תא

ךךןךן ^ ן ךי| 1ך ין ר ברורייל נישאה לאחר גירושיה מאניזץ
11 711 ^ 1 1 1 1לעורך־הדין אברהם בריר, שפתח מישרד
בניו״יורק. הראיון התוקפני שלה עורר תמיהה בקרב העיתונאים בארץ.

^ שבוע שעבר ערכו שתי
^ נשותיו לשעבר של המשורר דויד
אבירן, העיתונאית ברוריה אבידן־בריר
(שהיתה נשואה לו לפני 22 שנה) ולילי
אבירן (שהיתה נשואה לו לפני 12
שנה) ,כל אחת בנפרד, חשבון בראיון
חושפני. מה מסתתר מאחורי ראיונות
אלה?
מספר דויר אבירן :״מהכתבה שבה
רואיינתי על־ידי ברוריה אבירן נודף
ריח של ארס ונקם, שרק אשה פגועה
מאוד היתה מסוגלת לו. נראה לי
שנפלתי בפח. היא רקחה לי מירקחת
של נקם. או סתם מופע של שחצנות על
חשבוני״.
כותבת ברוריה :״אבירן נראה לי
ערוף־שפתיים. אדיש, חלש ואבוד.
מצבו הפיסי ירוד, ורשימת מחלותיו

ומתפאר כמה פוזות אתה מסוגל לבצע
במגע ממושך אחד, ונוקב בשעות
המגע הממושך שלך...״
מספר •רויד אבירן :״ברוריה היא
בחורה אמביציוזית, שבאה מבית
פשוט. כשהיכרתי אותה, שכר אביה
בלשים פרטיים כדי לעקוב אחריי.
ידיד משותף שלנו דאג להוציא אותה
מהבית, ולהפגיש בינינו. ביום שהיא
עמדה ללכת לצבא, כבר חיכתה לנו
רירה בתל־אביב. להורים שלה נודע על
הנשואין בינינו רק מעל דפי העיתונות.
״היא וינקה למעלה במידה רבה
בזכותי, ועל כתפיי. הכישרונות שלה
מוגבלים, ואותם דברים שלימדתי
אותה לעשות במשך שלוש וחצי שנות
נישואינו היא עושה גם כיום, אולי
בזריזות רבה יותר.
״באותם הימים הייתי סגן־עורך
לאשה, כשהיא התחילה לעבוד בשבועון.
על רקע זה נראה הראיון צורם.
מה גם שהנשואין בינינו היו נשואין
רומנטיים, ונפרדנו בידידות. לא ראיתי
אותה שנים. רק לאחרונה היא הודיעה
לי חגיגית שהיא רוצה לראות אותי.
איזו זכות יש לה למתוח ביקורת על
בעלה־לשעבר, הנמצא במצב גופני
לא־טוב במיוחד, כשכל עין יכולה
לראות אותה — אשה בת ,45 לא במצב
טוב במיוחד. אני נראה צעיר מגילי, כי
זאת אחת מתכונותיי הבולטות. שדווקא
היא תלביש עליי תיאור של
שחוח־קומה זה ממש מגוחך. והיום עוד

יותר נראית מגוחכת העובדה שהיא
ממשיכה. אחרי 22 שנה, לחתום
*444
.בשמי״.

* * ל לילי אבירן אומר דויד :״כל
הנשוא־ן שלנו היו בעלי אופי
פירסומי, נישואי־סנסציה. היא בחורה

מאוד אנרגטית, שעושה הרבה רוח. עד
כמה שאני זוכר אותה, מעולם לא
עשתה שום דבר. נראה שהיא נראית
טוב, התבגרה, התמלאה קצת ונשארה
נחמדה. יחד עם זאת, מאוד לא נבון
מצידה להצהיר על עצמה כעל אחת
ממקימי אסכולה סיפרותית־אמנותית
חדשה (העין השלישית) ,ללא כל
אחיזה במציאות. לדעתי, ולפי מיטב

\ 1ך 1ן 1* 111*111 1י ל 11ע עם נילי לביא, בתו של עורך מוסף
\ ! 111 | 1 - 1ן - 1| 7 / 1ן בעתון יומי. התמונה צולמה בקולי-
סאום בתל״אביב, מקום המיועד בעיקר לצעירים, שם הוא מרבה לבלות.
העמידה, ולא נראה שנה אחת פחות
מגילו הכרונולוגי?

״אתה מצטער שאין לך ילד? אולי
אתה עקר?

״האם קל לך להתמודד עם נשים
צעירות, בוסריות, כי פחדת מהתמודדות
עם נשים בשלות?
״נשים, שהיו קשורות אליך, דיווחו

לילי :״ר:וא ז״ן 1וי את השכל!״
דויד?1, :ני 11 ושית• את שתיהן!״
נראית כיומן מירפאה עמוסה. הוא אדם
שבור, המחזיק את עצמו בעולם
במאמץ רב ובמחיר כבד״.
שאלה אותו ברוריה :״מילים, מילים
בהן אתה כל־כך שולט, המילים
מצלצלות ביופיין העקר וחסר המשמעות
הריאלית. אתה גם מאמין במה
שאתה אומר?
״לפני כמה שנים טובות הופעת על
מסך הטלוויזיה וניסית, בתיזה נועזת,
אפילו מטורפת, לנתץ את מיתוס הגיל.
המאזין שמע אותך טוען כי אתה
תשבור את מחסום הגיל. גם היום אתה
מאמין בשטויות האלה, כשאתה בגיל־

לי שאתה גבר אלים, המכה את נשד

״ההורים של נערותיו התנגדו לך,
כי ידעו שאתה חולה בקצרת(אסטמה)
כרונית, וזה הבעית אותם...
״אתה מסוקרן מול כל חוויה. היית
מוכן להתנסות גם בחוויה הומוסקסואלית?
״פעם
אהבת להתהדר ולהתלבש.
אתה נראה לי מוזנח. הדירה שלך כל־כך
מוזנחת וזועקת לשטיפות ונקיון
יסודי. אתה נראה לי כאילו אתה שוקע
וגורר בקושי את גופך״.
״מאז הפכת את המין למוטו, ררך־
חיים, אסכולה. היית יושב בכסית

11ך 1ליליהירבתהלהופיעבתמונות-
\ ) 17 ^ 171 11 ועירום בתקופה שהיתה זו תו פעה
יוצאת־דופן. היא מבטיחה שמידות״גופה לא

השתנו ב״ 12 השנים שחלפו מאז. מייד אחרי שחזרה
לארץ היא דאגה לקחת לעצמה סוכנת־שחקנים. היא
מבטיחה- :אני עוד אזיין את השכל שלכם׳בארץ!״

וריר -השמיצו
מירחמה שעדה

זיכרוני, היא היתה בסך הכל גרופית
בקבוצה הזאת, ולא יותר.״
את לילי אבירן פגש צוות העולם
הזה בדירתה השכורה ברחוב ריינס
בתל־אביב, כשהיא מוקפת בבעלה
השלישי. קיט, הצעיר ממנה ב־11
שנים, ושני ילדיה, גיא בן ה־,9
מנשואיה השניים, ודין, בן תישעת
החודשים, מנשואיה האחרונים. כולם
ישבו על הספה, כשביניהם מתרוצצים
חתולים וכלב.

מסמרת לילי אבידן:
אבירן מוכשר, אבל הוא לוקח את
עצמו יותר מדי ברצינות. חבל שהוא
לא משתמש יותר בחוש־ההומור שיש
לו, האמת שהוא תמיד זיין לי את המוח,
ודאג גם לגמור בפנים.
הוא היה מורה טוב, אך הוא לקח
ממני את התמימות של נערה, שהגיעה
מרחובות, היתה בתו של נשיא
התאחדות בעלי המלאכה בארץ
ובתה של רופאה. לא ראיתי אותו
במשך 12 שנים. אבל מהראיון של
ברוריה אני מבינה שהוא גבר זקן
ושבור.
לרעתי זה לא פר לקחת ולנפץ אותו
לחלוטין. זה נכון שאחרי שהייתי עם
אבירן, המוח שלי היה מזויין. מוח מלא
אינפורמציה. היום אני יכולה להבטיח
לו שכל הזיונים שלו עזרו, ואני די
חזקה כדי ללדת אותם ולעשות מהם
דברים.
אני חושבת שאבידן הוא ענק
בשירה. מה שברוריה ניסתה לעשות זה
לקבור אותו חיים. לדעתי, כל מה
שהוא צריך לעשות זה להסיר מעל
עצמו את השמיכות שבהן הוא עטוף.
אני מוכנה לעזור לו, בלי לשכב איתו.
כתחילת הנשואין איתו יחסי־המין
היו מסעירים. לקראת הסוף הם הפכו
ליחסי־מין של בעל ואשה בנעלי־בית,
דבר השנוא עליי מכול.
אך בסך הכול הוא בן .50 אבי היה בן
52 כשנולדתי. כל מה שהוא צריך
לעשות זה לשנות את התיזה. גם לי יש
קמטים על הפנים, אז כוס־אומק
עליהם, הרי לכל קמט יש סיפור.
אני מחליפה גברים, כי אני לא
יכולה לחיות עם גבר שמת. אני עור לא
מוכנה בחיים שלי להיכנס לנעלי־בית.
אנסה עכשיו לשנות את שמי
לאבי־דין, שם בני הצעיר. אך אני לא
יכולה להתעלם מהעובדה שאני תופעה
אבירנית. גם אני רוצה לזיין למדינה
את השכל. אבל יותר מבחינה רוחנית.
באתי לארץ עם בעל צעיר, שני
ילדים, בלי גרוש על התחת. זה עוד

בעלה של לילי, קייט, דומה לדבריה לדויד
ך 4ך 11 *1ךיד1
| 1 1\ / 11/11 1אבידן ולאבי עופרים. הוא צעיר ממנה
ב־ 11 שנה. הם הכירו זה את זה בניו־יורק, אחרי שעברה את אחת

התקופות הקשות בחייה והתגרשה מבעלה השני, צייר בשם מרטין פוטר.
אלה נשואיה בפעת השלישית. יש להם בן בגיל 10 חודשים, בשם דין.
כיום הם מתפרנסים מהפצה של מוצרים קוסמטיים של חברה צרפתית.

צולמים ביותר בארץ. הם הזמינו את צלם העולם הזה כדי להשתתף איתם

בליל״הכלולות, כשהם דואגים לדגמן עבורו. בתמונה למטה: כיום, אחרי
12 שנה, לילי נשואה בשלישית והיא אם לשני ילדים. הגדול, גיא,
מימין, בן בעלה השני, הוא בן .9דין, בזרועותיה, בן 9חודשים.

לילי ודויד בליל הכלולות

מצב טוב. חייתי עוד קודם, במשך
שנתיים, בארצות־הברית, עם ילד,
וניהלתי מסע־גירושין של דם יזע
ודמעות, איומים והפחדות. התגרשתי
ממרטין פוטר, בחור שהיכרתי בהולנד,
כשהגעתי לשם אחרי שעזבתי את
הארץ לפני 12 שנים. הוא היה צייר,
בוגר האקדמיה של רידפילד, והתגלה
אחרי הנישואין כעצלן, שלא היה מוכן
לקום עם שום שעון מעורר. הוא חי
שנים על חשבוני, ודאג לבזבז על כל
מיני תוכניות מטופשות את כספי
הירושה שקיבלתי מאמי שנפטרה.
מדובר בסכום של 300 אלף דולר.
נשארתי באותה תקופה בלוס־אנג׳לס
עם הילד בלי גרוש על הנשמה,
ועבדתי משעה 6בבוקר ליד טלפון,
כשאני הולכת ומצמררת במשך היום
כתוצאה ממאות שיחות שניהלתי עד
לשעה 6בערב. ניסיתי למכור עטים
נובעים.
שם הגעתי למסקנה שההגשמה
העצמית של האשה באה ברגע שהיא
נשארת לבד. אז מגיע הרגע של
המיבחן האמיתי. לפני שנתיים וחצי
הכרתי את הבעל הנוכחי, הדומה,
לדעתי, לדויד אבירן ולאבי עופרים.
אף אחד מאיתנו לא התרגש מההבדל
של 11 שנים בעינו. מייד אחרי
שהתחיל הרומן החלטתי שאני רוצה

בילד, כדי להתחדש ולהרגיש שאני
מתחילה מחדש.
לקיט יש מוח חשבוני וקר. אין לו
בעיות פילוסופיות. הוא אדם שדואג
בלרדת ולהביא את הלחם בבוקר
הביתה.
למרות העובדה שהיו לי הרבה
גברים, אני בסך הכל אשה של גבר
אחד. מה שאני רוצה לייעץ לנשים
בארץ זה שאם נשואין לא הולכים,
לקום ולהתגרש. זה יותר טוב מאשר
להיות שרמוטות המתחבאות בפינות
נידחות ומפחדות כל הזמן להיתפס.
הרי לא כראי שנשים תלכנה ותת־ייבשנה!
אשה זה דבר עסיסי, וכל מה
שאנחנו מחפשות זה את העסיס של
החיים.
אני מרגישה כמו גורו, אך מה הרע
בהרגשה כזאת? אני עדיין שפויה, אחרי
כל מה שעברתי. אני בת 37 ומקווה
ללדת ילד נוסף בגיל .40 אני רוצה
להופיע בסרטים. כל המכשירים בגופי
עדיין בסדר. כולל השדיים שהיניקו
שני ילדים. אך הרי ממילא אף פעם לא
היו לי גדולים.
אני מקווה שלא שכחו בארץ שאני
בוגרת בית־הספר למישחק בית־צבי.
לקחתי לי סוכנת, ואני מחכה להצעות!״

יכבט

גבביבט

—י חג שימחת טרור—
(המשך מעמוד )19
הגדול לאקסטזה והכל פרצו בשירה
ובריקודים סוערים.

מאת מאיר תדמנר

להכביר את מחיו הביצים
ולצאת מלבנון
גם הפעם חיפשתי במילון. ברדק־ בלגאן־ אי־סדר־מהומה
רבתי — בקיצור, ברדק. יש תוכנית
כלכלית? יש. ליתר דיוק, היתה. עכשיו יש ועדות,
המכינות תוכניות כלכליות.
הנה כמה הצעות של הוועדות ושל המומחים,
של הכלכלנים, הנגידים(של בנק ישראל) לשעבר
(משה זנבר וארגון גפני) ,של אלה שיהיו, של שרים
וכאלה שהיו. מתברר שבעצם היתה תוכנית
כלכלית מפורטת, שהוכנה עבור שימעון פרס
במיקרה שיהיה ראש״ממשלה. הוא הפך לראש־ממשלה.
התוכנית היתה סודית, היא ממשיכה
להיות. אומרים שהיא עדיין טובה. אבל, גם זה סוד,
ולכן לא הופעלה.
גם למודעי היתה תוכנית, למיקרה שיהיה שר־אוצר.
וכולנו יודעים שהוא כבר. התוכנית היתה
של קודמו, שמבין בכלכלה, יגאל כהן־אורגד. הוא
אימץ אותה. היא לא הופעלה. הסיבה שנויה
במחלוקת. שימעון פרס אומר, שנתן זכות קדימה
לתוכנית של מודעי(לשעבר של כהן־אורגד) ,כדי
לאפשר לו להצטרף למערך, במיקרה שהממשלה
תתפרק על ענייני לבנון. מודעי אומר שיש לו
תוכנית, אבל לא מבינים אותו, וחוץ מזה יש לו גם
גיבוי של פרס.
ממש גאוני. לגד יעקובי יש תוכנית. הוא
סיפר עליה ערב הבחירות לכל מי שרצ.ה לשמוע,
והיו כאלה ששמעו עליה, אפילו לא רצו. היא
(התוכנית) לא הופעלה, כי הוא רק שר לתיכנון
כלכלי.
באחרונה מתברר שיש גם תוכנית פת. תוכנית־חירום
אמיתית, שעליה שמעו חברי הממשלה בישיבתה
(של הממשלה) .יש גם תוכנית־חירום
דחופה בנושאים כלכליים של שר־הבריאות, מוטה
גור, שיהיה בריא. הנה הוא מציע מישטר־חירום
כלכלי. לבטל את הנסיעות לחו״ל. הוא כבר נוסע
בשבוע הבא, בינתיים תנהל את הבריאות סגנית
השר, גם כן באורח חירומי.
גם בקבינט הכלכלי יש תוכניות.
הנה אחלה של תוכנית כלכלית: לבטל את
האוברדראפט. כן, את האוברדראפט שלנו, שלי,
שלך, של כל אלה שאין להם. חוץ מהממשלה.
למה? כי גם לה אין אבל היא צריכה. גאוני! לא
יהיה אוברדראפט. לא נקנה. הבנקים יפשטו את
היד, הממשלה תדפיס שקלים ותסייע לבנקים
לשלם משכורות של פקידי הבנקים, ואולי גם של
זהכבר קורה
מה שמצטייר בינתיים מעיסקת־החבילה הוא
בערך זה: האינפלציה תעבור שעות נוספות בשביל
הממשלה, כדי לשחוק את השכר, וזה מה שקורה.
היצרנים והיבואנים יעלו את המחירים, כי אף אחד
לא מפריע להם. קצב עליית־המחירים עולל את
האינפלציה החזויה לחודש הבא. וזה מה שקורה.
בנק ישראל יעלה את הריבית, כדי להקטין את
הביקוש לאשראי, שגדל בעיקבות האינפלציה
הגאה, ויצעיד את האינפלציה עוד צעד אחד —
וזה מה שקורה.
השכיר ימשיך לקבל שכרו בשקלים של לפני
חודש וחצי, וזה מה שקורה. הממשלה אובדת עצות,
אך מלאה הצעות. למשל: כדי להקטין את הביקוש
— לחסום את הפת״ם. הוא יהיה שלך, אבל, בעוד
שנה, אולי שנתיים. בזכות כל אלה תסכים ההסתדרות
לעקר חלק מתוספת־היוקר, המפצה
אותנו על היוקר חודש וחצי אחרי שהוא קורה,
כלומר, נשלם מכיסנו לא רק את הפיצוי על היוקר
שהסכמנו לקבלו אחרי שהפך כמעט לאפס, אלא
משכר היסוד נממן את העיקור. גם זה יקרה. יותר
מזה: זה כבר קורה.

מפוטרי אתא. האוברדראפט היחידי יהיה של
החשב הכללי באוצר. הוא ישלם דמי אי־קבלת
אוברדראפט לכולנו, מהכסף שידפיס. תהיה לו
שליטה מלאה בכסף של כולנו. ואז במכה אחת,
גור תוכנית דחופה
פת תוכנית אמיתית
הוא מוריד את האינפלציה, נניח, ל־* .20 בינתיים
זה מספיק.
נשברות בדרך. היתה עוד הצעה, משהו
לא־נורמלי, להכפיל את. מחיר הביצים ולצאת
מלבנון. הוקמה ועדה שתציע מה יהיה סדר
העדיפויות: הביצים או לבנון. מישהו מבין חברי
הוועדה הדליף לנו משהו. קודם כל צריך להכפיל
את מחיר הביצים כדי להקטין את הסובסידיות
עליהן. בינתיים, מכיוון שיש עודף של ביצים,
שולחים אותן מוקפאות לאירופה במחירי־הפסד,
שפירושו, סיבסוד הצרכן האירופי.
עכשיו, אמר חכם אחד בוועדה, אם נכפיל
המחיר בארץ, יהיה לנו מאיפה לסבסד את אוכל
הביצה הבריטי, ויחד עם הביצה נייצא לו גם את

האינפלציה שלנו, הוא יאכל ביצה ואנחנו את
האינפלציה. עכשיו, ברגע שנפסיק לייצא ביצים,
תרד האינפלציה בארץ. למה? נתחיל מהתחלה. זה
שהציע הסתבך, וויתר על הרעיון.
מי שלא ויתר, היה חבר ועדה אחר. הוא אמר:
אם כבר ביצים, אז ביצים. החבר הנ״ל, הוא אמר,
סיפר שיש עודף של ביצים. אני מציע במקום
לייצא אותן, או להכפיל את מחירן, לעשות דבר
פשוט: לחצות את מחירן. כלומר — מחירן יהיה
חצי .״שתי ביצים במחיר של אחת ״,ואז בני״ישראל
יאכלו המון ביצים וזה גם בריא, לא נשלח לחו״ל,
לא נסבסד את האירופים, יפסיקו לאכול קאוויאר
מיובא, מאזן־התשלומים יתאזן, וכל זה בגלל
המחיר החדש של הביצים. כאן התעורר חבר ועדה
אחר וטען :״שכחנו את לבנון. קודם כל לבנון ״.הוא
מציע שצה״ל ייצא מלבנון, ואז הוא אומר, לא
נצטרך לשלוח לשם ביצים מסובסדות שנשברות
בדרך. ההצעה התקבלה. עכשיו היא מונחת על
שולחנו של שר־האוצר.
יש עוד כמה תוכניות סודיות, הרבה יותר רציניות,
שיביאו להדברת האינפלציה. אבל, אומרים
בעליה (של ההצעה) ,תחילה צריך להביא אותה
(את האינפלציה) ל־^50־ 60 בחודש. ואז, יבינו גם
השרים, בעיקר אלה שהם חברי הקבינט הכלכלי,
שצריך לעשות משהו. לא שהם לא הבינו קודם,
אבל עכשיו זה יותר דחוף.

הוי הבנק. הוי הבנק!

טילפן אליי הקורא גדעון צ׳ .השם המלא לא חשוב. מכיוון שגם הוא לקוח של בנק. מוטב ששם
מישפחתו יהיה שמור עימנו. יש לו, לקוראנו, חבילה רצינית של טענות מיפי הבנק שלו. כשהבין
לאחר ניסית חוזר ונשנה, כי ידו תהיה תמיד על התחתונה. טילפן אליי.
שאלתי אותו, מה כל־כך מפריע לו הבנק. והוא השיב, חד וחלק: הם עושים במשכורת, ככל
העולה על דעתם, וכמובן, בלי לשאול אותי או את רשותי. יש לי תמיד הרגשי* שהמשכורת בעצם
איננה שלי, זו מעץ הלוואה על״תנאי, שממנה אני יכול למשוך, כל עוד הבנק מרשה לי, אבל, בכל
מיקרר*\הוא קודם לי. אמרתי לו: תהיה יותר ספציפי.
אמר לי: תראה, כל פעם שמשהו לא בסדר, הם(פקידי הבנק) אומרים לי ,״זה טעות״ ,כך הם
אומרים. הלכתי לבדוק במילת מה פרוש המילה טעות. הסתבר שטעות יכולה להיות לצד זה, או
זד* בבנק, היא תמיד לצר זד* לצד שלי.
הברקת־פתע. כן, אני אומר, מה יש לך עור לספר? יש. הוא אומר. הבה נשפע. הנה, קיבלתי
הודעה שבתאריך מסויים יפוג תוקף כרמיס־האשראי הבינלאומי שלי. אני מתבקש לסור לבנק
לחדשו. במילים אחרות, להמשיך להיות בעל כרטיס־אשראי. ופה יש קושי בעברית של פקידי
הבנק. יש סניפי בנקים, אחד מהם מול היכל התרבות, שבו חידוש כרטיס־אשראי הוא כפשוטו:
תבוא לקבל כרטיס חדש, כאילו היית לקוח הדש של כרטיסי־אשראי בינלאומיים.
במה ההבדל, אתה שואל? גם אני שאלתי. מתברר שדמי־חידוש עולים כמחצית ממחירו של
כרטיס חדש באמת. אתה בא, צריך לשלם סכום שנראה לך מופרז, משום שהוא נקוב ברולארים,
ואתה שואל לתומך, כל-כך הרבה? ואז הפקידה אומרת לך, שבפעם הראשונה זה עולה כך, מי
שמחדש משלם פחות. ואז, בהברקת־פתע, אתה אומר: אבל אני רק מחדש. ואז מנסים להסביר לך
שאם באת לפני מועד פקיעת תוקף כרטיסך הישן כאילו חידשת, כלומר הוציאו לך כרטיס חדש.
בסיכומו של עניין, אחרי רץ ודברים, אתה זוכה במה שהגיע לך ממילא. עכשיו אני נמס לתמונה,
ושואל את מי שצריך לשאול, הכיצד? ואז מסבירים לי שהבנק לא נהג כהלכד* אבל בעצם בסוף
היה בסדר.
פרנקים שוויציים. ועוד באותו סניף ופקידיו החרוצים. על פת״ם שמעתם? גם בסניף זה
שמעו. גם הם יודעים שפת״ם הוא פיקדון בשקלים הצמוד למט״ח, לא לדולר, למט״ח. כלומר
אפשר גם לבקש להצמיד את השקלים לכל מטבע אחר, למשל פתקים שווייציים — פר״ש, למען
הקיצור.
אותו קורא, מטעמים השמורים עימו, נכנס לסניף שלו וביקש לרכוש בשקלים של משכורתו
500 פר״ש. אמרה לו הפקידה, העוסקת בענייני פת״ם. פר״ש רצית? רק מינימום השווה ל־ 500 דולר
והפקדה לשלושה חורשים. אמר לה, מה פיתאום? אמרה לו: אלה ההוראות. טילפגתי לברר. לא היה
ולא נברא. מותר לרכוש כל סכום בפר״ש גם לעו״ש וגם לפיקדון.
לאשכנזים בלבד
ך* כרוז שעל הרמקול ראה כי כך,
\ 1והודיע לקהל כי הוא דוחה את
ההקפות לזמן־מה, ובינתיים שהכל
ירקדו וישמחו.
ואז הגיע תור ההקפות. הכרוז קרא
להביא את כל סיפרי־התורה אל הבימה.
וסיפרי־התורה הגיעו. ספרים מכל
המינים, לבושים במלבושי קטיפה
כחולים ואדומים, רקומים באותיות
זהב, עטופים בעץ משובח ומעוטרים
בציורים עדינים.
ספר תורה אחד הגיע לבימה כשהוא
נישא בידיו של תימני מזיע מריקודים.
הספר היה לבוש ומעוטר בתילבושת
מפוארת של כסף, ועליו פעמונים
קטנים.
״זה לא טוב!״ הטיח הכרוז בתימני
הנדהם .״זה ספר ספרדי ואנחנו רוצים
רק ספרים אשכנזים!״ הסביר לו.
הבחור עמד בצד המום, עם ספר
התורה הספרדי בידו. ולא ידע מה
לעשות.
אחרי שהגיעו כל סיפרי־התורה
האשכנזים, קרא הכרוז לכל המכובדים
לגשת לבימה ולקחת ספרים. זה בצד
זה עמדו על הבימה השר אריאל שרון,
חבר־הכנסת מאיר כהנא, ח״כ הרב
אליעזר ולדמן, הרב משה לווינגר.
כולם אשכנזים. הם נשאו תפילות, חזרו
אחרי הכרוז ואחר־כך יצאו להקפות
סביב הכיכר .״ושכל הגברים ירקדו

קדר הקפות בחברון
לא ספרדים, לא ערבים
איתם,״ ציווה הכרוז ,״והנשים כבר
תמצאנה את מקומן בצר!״
זרם של אנשים הקיף את הכיכר,
כשהם שרים בעירוב של עברית
צברית, עברית במיבטא אמריקאי חזק
ואנגליה של ברוקלין.
כולב היו שם ורקדו אלה לצר אלה
— תומכי כהנא, כאלה שהיו איתו
בבונמר המפורסם בימית, לצד אנשי
גן־הייק מסיני. עימם גם פליטי ימית
השונים, שמצאו את מקומם הטיבעי
בין המתנחלים בגדה וברצועת עזה.
בצד מעגלי הגברים, חוללו מעגלי
הנערות. הנשים עצמן עמדו בצד וצפו
באושר בחגיגה. נשותיהם של חברי
אירגון הטרור, עם הילדים הקטנים,
עמדו בצד ולחצו את ידיהם של כל
התומכים הרבים, שבאו להביע את
הזדהותם. הן היו גיבורות, הן הנידו
בראשן לכל תומך נלהב שניגש אליהן
ונשאו ביחד איתו תפילת תיקווה
שבעליהן ישוחררו במהרה. החגיגה
נמשכה עד השעות המאוחרות של
הלילה, כשתושבי חברון הערביים
מקשיבים לה מאחורי הכתלים. הם לא
לקחו בה חלק. כי מה להם ולחגיגה?
לא רק שאינם אשכנזים, אפילו למעלת
ספרדים הם טרם הגיעו.
החיילים השומרים הסתובבו סביב־סביב,
על הגגות ובין הסימטות, קופאים
מקור ומחכים שהאקסטזה תרגע,
שאפשר יהיה ללכת לישון ולהפשיר.

ענת סרגוסטי
העולם הזה 2460

ורה קלזגר, תאומת מנגלה, היתה בת 5כשהגיעה ואושוויץ עם
אחותה התאומה והוויה. עד גיר 7סברה עימ״ם וזוועות. במשך 40
שנה רא וצה איש לשמוע את זיכרונותיה. כעת היא מדברת

באותו שבוע הגיע קאספר ויינגרגר ל ארץ.
גם אותו לקחו ל״יד ושם״ .בדרך־כלל
הייתי מתרגזת על כן שכל אורח רם־מעלה,
שמגיע ארצה, מובל -אם ירצה או לא -ל״יד
ושם״ .אחרי הפגישה עם ורה קלוגר מדימונה,
אני חושבת שלא רק שצריך לקחת
אותם לשם, חובה לקחת אותם לשם. רוצים
או לא רוצים -שיראו, שירגישו. לא לכל
אחד יוצא בחיים לשמוע עדות מזעזעת
ממקור ראשון, עדות של אשה בת ארבעים
ושבע, שראתה וחוותה הכל בעיניים של
ילדה בת חמש, ילדה בת שבע.

ורה קלוגר אשה יפה, עיני איילה רושפות,
מנגלה. עד גיל שבע הספיקה להתבגר
מראה צעיר, זרוק משהו. דינמית מאוד,
במאתיים שנה, כשהיא סופגת לתוכה את
מפזרת סביבה תחושה של חיוניות. היא
המראות, את הכאב ואת הבכי, שאסור היה
תאומת־מנגלה.
להוציא החוצה.
היא מדברת על עצמה ובשם עצמה. את
היא ואחותה, אולגה, היו בין אלף וחמש
מאות התאומים שהרופא הנאצי יוזף מנגלה
אחותה התאומה הס מלהזכיר. כרבים
בחר לעשות בהם ניסויים מדעיים. היא מניצולי השואה, מעדיפה גם אחותה לשכוח
היתה בת שלוש כשחרב עליה עולמה - ,את הזיכרונות. כעת, בעיקבות כינוס
תאומי-מנגלה, שהתקיים בירושלים, באים
כשגורשה עם הוריה ואחותה התאומה
מאחוזתם שבצ׳כיה. היא היתה בת חמש הזיכרונות אל אחותה גלים־גלים ומכים בה
כאשר נתפסה המישפחה במחבוא. היא שוב. היא התחננה, ביקשה מאחותה ורה
היתה בת חמש כשראתה לראשונה את שלא להזכיר אותה, שלא לדבר עליה. כל מה

שוורה אומרת, היא אומרת בשמה, כל
החויות הן החוויות שלה. כשאני מנסה
לגשש, לשאול איך הרגישה האחות, היא
מתכנסת בתוך עצמה, מסרבת לענות. רק
דבר אחד היא מוכנה להגיד: אולגה שונה
מאוד ממני, היא היתה שונה ממני בתגובות
בהתנהגות, גם בבירקנאו, גם באושוויץ.
הראיון איתה מזעזע, הוא נקטע מדי פעם
בפרצי בכי, בכאב. ורה מתביישת בתחילה
בהתנהגותה הרגשנית, אך בשלב מסויים גם
לבושה אין מקום. גם לא למבוכה. הבכי
פורץ, מציף גם את עינינו. קשה לתאר את

״הסיוטים חוזרים אלי כל לילה ך
• בת כמה היית כשפרצה מילדומת
העולם השניה?

(המשך מעמוד )43
התחושה המוזרה שהאשה הזאת מצליחה
להעביר אלינו.
כשפרצה המילחמה הייתי בת ,5אבל בשבילי
כבר שמעתי סיפורים על השואה, כבר !המילחמה התחילה עוד קודם, כשזרקו אותנו
מהבית. נולדתי בצ׳כיה ב־ 22 באפריל ,1938
קראתי ספרים, הייתי בדכאו וראיתי סר טים.
אבל בפעם הראשונה אני נכנסת להלם
בטיריאני שהיתה אז סלובקיה.
משתק כמעט. אחרי הכל, הדברים באים
אבא שלי היה מולטי־מיליונר במונחים של
מפיה של אשה שעברה את השואה כילדה,
מגיל חמש עד שבע. האומץ, עוז״הרוח,
ההישרדות -כל אלה גדולים מהחיים.
ורה קשורה מאוד לאמה. האם נשארה עם
תאומותיה במהלך המילחמה. מנגלה עשה
ניסויים על שלושתן. כדי להתעמר בהן, נהג
להפרידן ולהפגיש! שנית, כשכל פרידה קשה
מנשוא. האם מתגוררת בחיפה. היא נישאה
לאדם שפגשה במחנה, בסוף המילחמה,
וילדה לו ארבע בנות. מסיפוריה של ורה
עולה דמותה של אשה אמיצת״לב, צעירה
בת ,22 שעשתה את הכל כדי לשמור על קשר
עם בנותיה: הבריחה להן אוכל, נשאה אותן
בצעדת־המוות הנוראית על זרועותיה, כשצריך
היא
מבוססת בשלג הנורא. איזה כוח
ימינו. גרנו באחוזה של הגרף אסטרהאזי. זו היתה
היה כדי להישרד.
אחוזה! הוא העסיק 200 פועלים בשדות. היה לו
ורה גם היא נישאה לאיש, ילדה שני
רכב פרטי עם נהג משלו, שדות, יערות ומיכרות.
ילדים והיא סבתא לנכד. בעלה עובד
היינו רק אחותי ואני, תאומות.
במיפעל ביטחוני. הם מתגוררים בדימונה.
אני מבקשת מאוד לא להזכיר אותה, היא
היא מטפחת חממה לצימחי״בית, שם היא
מוצאת את המנוחה שלה. לפעמים היא לוקחת את כל העניין הזה כעת, עם מנגלה, מאוד
קשה. אז ברשותך, אני לא אדבר פה על אחותי,
מופיעה כניצבת בסרטים, זה מתאים לה.
הבעל והילדים מעולם לא היו שותפים רק עליי, אבל שתדעי, היא כל הזמן, היא היתה.
לסיפור הנורא שהיא אוצרת בתוכה כבר 40 קשה לה כעת עם כל הזיכרונות. היא ביקשה
שנה. מדי פעם באים גלי זיכרונות וסיוטים ממני לא לדבר. אבל אני יכולה, אני חייבת לספר
ומציפים אותה, ואז היא כמשותקת, מבק את זה, אני מרגישה שאני עצמי מסר, שחייב
שת את נפשה למות, מסרבת לקבל טיפול לעבור. יש לי כזה מישקע, אני כולי מלאת

״איבדתי נעל. צעדת־נרגל
יחכה בשלג. עו
היום יש ל׳ אצבעות
קפואות ברגל, לא
מרגישה שום דבר׳

• היית ילדה קטנה, ממש תינוקת.
מה את זוכרת משם?
אני זוכרת ילדות נהדרת ומאושרת. היה לנו
כזה שפע, היתה לנו עגלת־ילדים כמו טקסי,
מקש קלוע. היינו אטרקציה. התאומות של איז׳ו
גרוסמן — בכל הסביבה שמעו עלינו.
אמא היתה יפהפיה כמו שחקנית קולנוע.
היינו מישפחה אריסטוקרטית, דיברו איתנו גרמנית,
הונגרית וסלובקית.
ואז, כשהייתי בת שלוש, התחיל הכל. המקומיים,
ששיתפו פעולה עם הגרמנים, סילקו
אותנו מהבית. אבא היה כל״כך עשיר, שהוא קנה
בכסף שלו מחבוא. וכך היינו עוברים ממקום
למקום, מעיר לעיר, ומתחבאים בעזרת הכסף של
אבא. כך, במשך שנתיים, הסתתרנו בעליות־גג
ובמחסנים, וכל הזמן ההורים אמרו לי ולאחותי
שאנחנו נרדפים, ושאם נוציא פיפס מהפה —
יהרגו את כולנו.
את מתארת לעצמך, אחרי כל העושר והעגלה
כמו טקסי, שתי ילדות קטנות מסתתרות מתחת
לשקי השעועית הירוקה והתירס היבש, תחת
הוראות קפדניות לא לבכות, לא להשתעל, לא
לבקש לשירותים, לא לבקש מים או אוכל,
בקושי לנשום.
וכל זה, כל הסבל הזה קדם לאושוויץ.
הפחד הזה הושרש בנו. ידענו שאם נוציא

ונלחמתי בו מרגע שנולדתי ואני מנצחת אותו ער
היום. לכן לא פחדתי, לא מהנאצי, לא ממנגלה —
לא מאף אחד! ולכן אני בחיים.

• מתי פגשת לראשונה את הדד
מנגלה?
לקחו אותנו לשבועיים מחנה־מעבר ומשם
לאושוויץ. עדיין כל המישפחה ביחד. באושוויץ
הרגו מייד את אבא. מנגלה עמד שם והפריד. אמא
היתה בת ,22 אבא היה בן .50 את אמא ואותנו
השאירו בחיים.

• מה חשכת כשלקחו את אביך?

שום דבר מיוחד. לא חשבתי שהולכים להרוג
אותו, אמא לא ידעה כלום, חשבה שנעבוד
בחקלאות. אולי ידעה, אבל לא רצתה להאמין.
השמועות היו כל־כך גדולות על הבן־אדם, שלא
רצו להאמין.

• מה עכר לך כראש כשהגעת
לאוושוויץ, ילדה קטנה — הבנת מה
מתרחש?

המראות שראינו, אוי המראות ...לקחו ילדים
קטנים מאמהות. לא סתם לקחו, קרעו בכוח
לגזרים, שברו גולגלות בקתות של הרובים וכל
הזמן השתעשעו. עמדו במעגל, לקחו שני יהודים
עם זקנים, אמרו לאחד שימרוט את זקנו של

אביגדור שנופלד עם תאומי מנגלה באירלנד (ורה קלוגר: משמאל)
״הוא ביצע בנו ניסויים גינקולוגיים!״

תאומי מנגלה באושוויץ
.הוא אסף אותנו כמו מזכרות!״
רפואי, פוחדת לחזור שוב אל שולחן המעבדה
של מנגלה.
כעת היא רוצה לספר לעולם. לעזרתה
ולעזרת כל תאומי-מנגלה נחלץ מישרד
יחסי־ציבור ירושלמי. במישרד שלושה צעירים
העושים ימים ולילות כדי לארגן את
״אני מאשים׳ -אירוע להנצחת תאומי״
מנגלה. באירוע זה יושמעו עדויות נגד הרופא
הרצחני מאושוויץ (ראה עמוד . ,14במדינה)
.משום כך לא סיפרה לי ורה את מה
שקרה בניסויים עצמם. הגילויים נשמרים
לאירוע, ויושמעו בנוכחות צוות פסיכולוגי.
אך די לי בתיאורי הזוועה של תחושותיה, די
לי בעובדה שהיא סיפרה לי שיש לה כאבים
בעיקבות הניסויים הגינקולוגיים שנערכו
בגופה. ניסויים גינקולוגיים בגופה של ילדה
בת חמש -מה כבר אפשר לשמוע יותרו
•והיא אמרה לי שלא שמעתי אפס קצהו,
שאני מצחיקה אותה כשאני מזועזעזת
מהדברים שהיא אומרת, כי זה -כך היא
אומרת -שום דבר לעומת הדברים שיש לה
להגיד לעולם, ושאותם תגיד באירוע,
במיסגרת של עדות פומבית.
ארבעים שנה חלפו מאז. יש בין תאומי-
מנגלה ששרדו עד היום נשים שמעולם לא
תלדנה. יש כאלה שאחרי ניסויים לא ראו
יותר את אור העולם, לא הוציאו יותר הגה
מפיהם. האנשים האלה, כך סיפרה לי ורה,
מעולם לא קיבלו פיצויים מגרמניה, אף אחד
לא ביקש מהם למלא טפסים. אף אחד לא
שאל אותם שאלות. הם היו ילדים, וילדים
זה לא נחשב.
ארבעים שנה שתקו הילדים, אותם שנותרו
בחיים. עכשיו הם מתחילים לספר.

עצבים. זה חונק את הגרון, כל פעם יש לי לחצים
פנימיים.
זה חוזר אליי הכל — כל המראות, כל
התחושות. זו לא הפעם הראשונה. זה קורה לי מדי
פעם, לאורך כל החיים שלי.
לפני שנה וחצי הגעתי לבית־חולים עם
עוויתות בכל הגוף. חשבתי שקיבלתי פרקינסון,
הגעתי לחדר־מיון, לא יכולתי לשלוט על הגוף.
הרגליים שלי היו נפוחות עם נימים מפוצצים.
הייתי כמו מיפלצת, רק להכניס אותי לבית־משוגעים.

פיפס,
נמית את כולנו — גם את ההורים, גם
אותנו וגם את אלה שמחביאים אותנו. הפחד הזה
מלווה אותי עד היום. לפעמים הילדים שלי ובעלי
אומרים לי שיש לי מחלת־הרדיפה. אני אומרת:
נכון, אני קלוגר ורה, יש לי מחלת־הרדיפה. כי
אני, ילדה בת שלוש, לקחתי על עצמי אחריות
על ההורים שלי, על החיים שלי: וזה מלווה אותי
עד היום הזה.
שנתיים שקדמו לאושוויץ, ואושוויץ עצמה
עוד שנתיים. כמה, כמה? בן אדם לא עשוי מברזל.

• איך נתפסתם על־ידי הנאצים?

• ממה שהוא עשה לך?

כן, ואין להם טיפול לתופעות האלה. והיה עוד
דבר משם: לא הייתי מסוגלת לקבל טיפול.
הרופא אמר לבעלי :״אשתך לא נותנת לגשת
אליה!״ דחיתי את הטיפול, הרגשתי כאילו אני
עוד פעם במעבדה של מנגלה, כאילו עוד פעם
עושים בי ניסויים, ולא רציתי שאף בן־אדם
בחלוק לבן יתקרב אליי. רק רופא אחד, ד״ר סולי
גרינברג, שאני חייבת לו את החיים שלי, הצליח
לעורר בי אמון. הוא הביא אותי למצב שיכולתי
להשתפך בפניו. אני נמצאת אצלו עד היום
במעקב.

• דיברת עם אמא?

אי־אפשר היה לדבר, רק ספגתי את המראות.
חשבתי שאולי אני בגן־חיות או בבית־משוגעים.
הייתי המומה מהבילבול, כאילו קיבלתי חמישה
קילו על הראש.

• ואז הפרידו בין התאומים לאחרים?

מה הביא אותך למצב כזה —
הזיכרונות, הסיוטים בלילות, או שקדה
משהו מיוחד שהפחיד אותך?

זה קורה לי כתוצאה מעצבים. אני מקבלת
פריחה בכל הגוף. זה התחיל עם כאב בצד ימין,
במשך חודש ימים. ימים זה כאב, אבל לא נכנעתי
לכאבים. אני טיפוס של פייטרית, נופלת אבל
קמה מהר. הפעם לא ניצחתי את הכאבים, ואז
החלו העוויתות.
בבית־החולים לא מצאו כלום. הביאו פסיכולוג
ומצאו שזה משם, ממנגלה, מהסיוטים.

השני. הנאצים צחקו והיהודים מרטו והיו זבי דם.
הנאצים צחקו: למרוט יותר חזק, יותר חזק!
והיה שם בור, והם היו זורקים את הילדים
לבור. אני חושבת שבערה שם אש, אבל אולי זה
רק הדמיון שלי. כל הזמן ראיתי שם בור אש.
נצמדתי לאמא. במוח שלי נהיה תוהו ובוהו.
חשבתי שאולי זה גיהינום.

היינו במחבוא, באמצע הלילה נכנסו נאצים.
אני זוכרת את זה מצויין. שברו את הדלת, נכנסו
כמו רוח, כיוונו את הרובים :״ראוס! שנל! שנל!
החוצה, מהר!״ התמונה הזו מלווה אותי כל החיים.
בא לי נאצי למיטה, ילדה בת חמש. הוציא אותי
החוצה מהמיטה. ההורים לא ידעו מה לעשות,
אמא התחילה להתחנן: הילדים עירומים, תן לנו
להלביש אותם! שום רבר. מהר! מהר! או שנהרוג
אתכם על המקום!
ואני, הילדה הקטנה, לא קמתי מהר. נאבקתי
עם הנאצי, השתוללתי. לאן אתה לוקח אותי? אני
רוצה לישון!
ככה אני גם היום. אם מישהו מנסה לקצץ לי
את הכנפיים ולא נותן לי לעוף, הוא מיסכן. את
מבינה, אני לא פוחדת מהמוות. נולדתי עם המוות

התחילו לצעוק :״תאומים, תאומים!״ אמא
המיסכנה אחר כך סיפרה, שלא ידעה אם להגיד
ע!יש לה תאומים. הם בילבלו כל־כך את האנשים,
בן־אדם פחד שאם יגיד אמת יקחו אותו. אם ישקר
יקחו אותו. בן־ארם לא ידע מה לעשות. בסוף
החליטה להגיד את האמת.
אמרו לה :״הישארי בצד עם התאומים שלך.״
לקחו אותנו למקום שנקרא סאונה. הסאונה הזאת
זה היה מקום שהיו שם בריכות־מים, ובפנים היו
מים עד הבירכיים. אמרו לנו להתפשט. אני
חושבת שהיינו שתי ילדות יחידות בין המבוגרים,
ואז אמרו לנו לרוץ מסביב מסביב במים, והנאצים
עם אלות״הגומי כל הזמן הרביצו: יותר מהר ויותר
מהר. מי שנפל, הקימו אותו והרביצו לו.
לא יודעת מה רצו, אולי רצו להיווכח איזה
כוח־סבל יש לבן־אדם, כמה הוא יכול לרוץ
בנסיבות כאלה ולהישאר בחיים. הרביצו והריצו
עד זוב־דם. זה נמשך אולי שעתיים או יותר. וזה
נגמר כשנגמר להם הכוח, כשהם הגיעו לסיפוק
שלהם וצחקו.
כל הזמן צחקו. הצחוק הזה מתגלגל לי בראש
עד היום. אני שומעת נאצים צוחקים, אני לא
ישנה בלילות. ביום אני מעסיקה את עצמי,,
בלילה אני לא יכולה לישון, שומעת את הצחוק
הסאדיסטי הזה, שמשגע לי את המוח וחוזר אליי
כמו הד. מדי פעם ישלי תקופות של דיכאון עמוק
וקיצוני, ואני רוצה למות, וזה בניגוד לרצון העז
שלי בזמנים נורמליים, כשאני רוצה לחיות. ואז

אני צועקת. אני רוצה למות! בעלי לא יכול לעזור
לי ואז זה עובר. אני יודעת שאלה הזיכרונות
שקשה לי לשאת, כי הרי כל חיי נאחזתי בחיים
בכוח, אבל הזיכרונות חוזרים כל הזמן, חוזרים.
ארבעים שנה אסור היה לי לדבר על מה
שקרה. כל הזמן זה היה בראש שלי. אחותי רצתה
לשכוח, אמרה: תודה לאל שיצאנו מזה. לא רצתה
לדבר. בעלי לא האמין לסיפורים שלי, חשב שאני
מגזימה. אמא, אמא מיסכנה, גם היא רצתה לברוח

.הובא אמו ימול:
אשתך וא נותנת
לגשת אליה. הוא לא
יח 1שנל פאט שראיתי
אדם בלבן מתקרב
למיטה שלי, הרגשתי
שו פעם שאני
במעבוה של מנגלה

אחרי כמה שעות שהפרידו, אמא הופיעה. זה
משהו, אמא פה! את יודעת מה זה היה? לא
האמנתי. אמא, מה את עושה פה? התנפלנו. על
אמא, חיבקנו אותה. היא נשארה איתנו. מנגלה
החליט לעשות את הניסויים שלו על שלושתנו.
הוא עשה ניסויים גם על אמא, הוא ראה בנו
מיקרה יוצא־דופן.

• מה קרה אחר כך?

שמו אותנו בכלוב, בסוף המחנה של
המישפחות: את אמא, את אחותי, אותי ועוד שתי
תאומות, הכלוב היה מטר על מטר, היינו בו
חמישה אנשים כמו עכברים. על הריצפה היה קש,
לא היה מקום לשבת. הצטופפנו, ישבנו כשהברכיים
נוגעות במצח. כך החזיקו אותנו שבוע
בלי אוכל, בלי שתיה, בלי צרכים. אסור היה
לדבר, לבכות או לבקש אוכל. אמא אומרת
שמותר היה להוציא החוצה רק את האצבעות.
אחרי שבוע הפרידו אותנו, לקחו שוב את אמא

עד ם ו!ז המילחמה לא ראית
אותה?

לא, זה היה שוב תרגיל של מנגלה. לקחו אותה
והחזירו אותה כמה וכמה פעמים. הוא רצה לראות
איך נגיב על הפרידות, הוא היה קורא לי צועניה.

• מה היתה ההתרשמות הראשונה
שלד ממנגלה?

הוא היה בן־אדם גבוה, יפה־תואר, עם שוט
ביד. כל הזמן מכה במגף. לבוש טיפיטופ במדים,
שיער שחור.

• איד הוא התייחס אליכן, הוא היה
מתנכל אליכן אישית או שהניח את
העבודה המלוכלכת לאחרים?

ממה שהיה שם. ורק אני, כר, לבד עם הזיכרונות,
עם הכאב, עם השתיקה.

• מתי הפרידו אתכן מאמא?

זו היתה הפרדה איומה. תיכף אחרי הסאונה,
אני לא נתתי. נלחמתי עם האס־אס, והנאצי קרא
לעוד שניים שיעזרו לו

הם יכלו להרוג אותד:
הם קיבלו הוראות, שכל התאומים הם של
מנגלה ואסור לגעת בהם. הוא אסף אותנו כמו
שאסף מזכרות. הוא חיפש יוצאי־דופן, גמדים,
ענקים, נשים בהריון, גיבנים, אנשים מעוותים
ותאומים. וזה היה יוצא״דופן שילדה בת חמש
נלחמת. אחרים לא נלחמו.
זו היתה לחימה לא נורמלית, וזה הגיע לאוזניו
של מנגלה, ומאותו רגע הוא שם אותי בראש
הרשימה.

הוא בעצמו ה־ה מכה. אני חטפתי ממנו הרבה
מכות, הרבה מכות. אחר כך לקחו אותנו לבלוק
של הצוענים ושם המשיכו את הניסויים.

• בתור ילדה בת חמש הבנת מה
עושים לכם?
אני לא יודעת. הוציאו לנו המון דם. עד עכשיו
אני סובלת מאנמיה.

• וזה כאב?

הדם הזה, שלקחו לנו, נתנו לקצינים הגרמניים
הפצועים.

ורה קלוגר במשתלה בדימונה

• וכאב?

לא פחדתי ממנגלה. עשיתי בעיות, לא רציתי
שיוציאו לי דם. הוא היה מרביץ לי. פעם אחת זרק
אותי על הריצפה. לא נתתי שיעשו בי מה
שרוצים. על הגוף הם השתלטו, אבל על המחשבות
הם לא השתלטו. לקחו לי את אמא, לקחו

?.והי התראפיה שלי!־
את הזהות, נהייתי מיספר, אבל לא פחדתי ממני
גלה ולא מהניסויים.

• כאב?
אסור היה לחשוב על הכאב, אסור היה לבכות.

• מה היה סדר היום שלכם?

רוב היום בדיקות. פעם נתנו לנו אוכל מלא
אבנים. זרקתי אותו על הריצפה. באה קאפו ונתנה
לי מכות רצח, אמרה :״תנקי!״ אמרתי לה: את
תנקי! היא לא יכלה להרוג אותי כי מנגלה היה
הורג אותה.

• לניסויים התנגדת?

דווקא עם הניסויים -כשנותנים לילד דברים
טובים, כשילד מקבל לאכול אבנים ואחר־כך
ממתקים — הוא לא ישתף פעולה? ילד שרואה
שוקולד והוא מת מרעב, לוקח את השוקולד
ומשתף פעולה. ילד שרואה קובית־סוכר, יעשה
הכל בשביל לקבל אותה.

• וזה כאב?

לא בכינו. אסור היה לבכות. מי שבכה, קיבל
מכות־רצח. ואסור היה לדבר על הניסויים אחך
עם השני. צריך היה להישאר עם הכאב. היתה
הוראה מפורשת לא לבכות ולא לדבר.

• ילדים מתו?
ילדה אחת מתה בין אחותי וביני. לילדה קראו
גביקה סימון, היא היתה בגילנו. שכבנו שלושתנו
על דרגש קטן. אי־אפשר היה להסתובב. אם אחת
רצתה להסתובב, היינו צריכים לנשום כדי
שנסתובב שלושתנו. בקופסת סרידינים יש יותר
מקום ממה שהיה לנו בצריף. ואז, בוקר אחד.
רציתי לקום, רציתי להסתובב. אמרתי לגביקה:
קומי. אין תגובה. קומי, גביקה! כלום. אני מסתכלת
— הילדה מתה.

• זה עדיין זיעזע אותך?

היא היתה האדם הכי־קרוב, חוץ מאמא. איך זה
לא יזעזע? היינו שלישיה.

• מה עשיתם?
אני לא בכיתי. אסור היה לבכות, וכבר הייתי
אבן.
בבוקר, כשמצאתי את גביקה מתה —
תקשיבי טוב, כי אני ממש מתעדת — הסתכלתי
מסביב, ופיתאום לא היו יותר ילדים בצריף. לקחו
את כולם באמצע הלילה, השאירו רק את
שלושתנו ועוד תאומים. אני מסתכלת, אין אח

• וכל זמן הניסויים, איפה היתה
אמך?

כשלא עשו בה ניסויים, לקחו אותה. לא ידעתי
איפה. אני זוכרת כשהיינו בבלוק־הניסויים, פרצה
מגיפה של אבעבועות. האס־אס התחילו לחסל
ביתנים שלמים. אמא ניסתה להבריח לנו אוכל,
היא חיטטה בפחי־האשפה והוציאה קליפות
תפוחי־אדמה, בישלה במים והגניבה אלינו עם
המים, וזה היה דליקאטס, טעם גן־עדן. היא
נתפסה, והאס־אס היכה בה בקת רובה בראש. היה
בטוח שחיסל אותה. למזלה, לא ירה בה. למחרת
בבוקר אשה אחרת גררה אותה לבלוק. היא היתה
גמורה, אבל טיפלו בה והיא התאוששה.
אמא הצליחה להחביא את התכשיטים שלה,
וכל הזמן היתה מוכרת אותם לקאפוס, כדי
להבריח לנו קופסת־סרדינים. הקאפו לקחה את
היהלומים, אבל הסרדינים לא הגיעו אלינו. אני
לא אגיר לך איפה היא החביאה את התכשיטים,
את יכולה לנחש.
ככה אמא כל הזמן ניסתה להבריח לנו. הנאצים
פחדו מאוד ממגיפה, ולכן הצריף שלנו היה
סגור ומסוגר. צריף רק של ילדים, בלי אף מבוגר
אחד.

• רק ילדים בצריח, בלי מבוגר —
איך התנהלו החיים?
טיפלנו האחד בשני. שם לפחות יכולנו לדבר,
כי לא היה קאפוס. חודש שלם היינו מנותקים
מכל המחנה. אחותי ואני היינו בין הכי־קטנים.

ורה עם בעלה, אמה ואביה החורג
.אמא הצילה אותנו!״

• איך ניצלתם?
אמא באה פיתאום לבלוק של המגיפה. זה היה
משהו מחריד.

אחד. איפה הילדים? את כולם לקחו?

• מה עשית עם הילדה המתה?
לא יודעת. מישהו אולי לקח את הגוויה. פתחו
דלתות. פיתאום אמא באה. אמרתי לה: אמא,
גביקה מתה, כולם מתו. לקחו את הילדים באמצע
הלילה וכולם מתו.
אמא שלי שומעת אותי אומרת לה את זה ער
היום הזה.

• ומה קרה אז?
לקחו אותנו לבלוק של בית־החולים והמשיכו
בניסויים. כן, כן, המשיכו. אז התחילה הסידרה
הגדולה של הניסויים.

• איזה ניסויים עשו בכם?
ניסויים גינקולוגיים וגנטיים. בנו, במישפחה
(המשך בעמוד )50

1 1ו!

בנעם השלישית
הנסיוה הנועל
תדאביב. מה
גום לה 1ונו?־
ך ין מש שנים ושינעה חודשים
1 1חלפו מאז נוצחה הפועל תל־אביב
במישחקי הדרבי של תל־אביב.
שיבעה נצחונות וארבע תוצאות
תיקו, זה היה המאזן החיובי
שלה.
לפני עשרה ימים, לעיני שתי
רבבות צופים, נותקה השרשרת.
הצהובים של מכבי רמסו את גאוות
האדומים של הפועל והותירו אחריהם
שובל של שאלות נוקבות.
ההפסד בדרבי לא היה היחיד
העונה ומהקבוצה, שבשורותיה שלל
כוכבים, ניתן לצפות לרמה הרבה
יותר גבוהה מזו שהציגה. אדישות,
חוסר־הרצון ואפילו אנרכיה שולטים
בקבוצה.
יש האומרים שלהפועל יותר מדי
כוכבים, וכי קבוצת כדורגל איננה
זקוקה למיספר כוכבים שכזה.
בהפועל יש שישה שחקנים המשתייכים
לנבחרת ישראל: משה סיני,
ריפעת טורק, יעקב אקהויז, גיל
לנדאו, גבי לסרי ואלי יאני, שצורף
השבוע.
שבתאי לוי היה שייך לסגל הרחב
של הנבחרת, כמו יוסי זאנה ומורים
ז׳אנו, ששיחקו גם בנבחרת האולימפית,
יחד עם אלי כהן ורב רמלר,
ששוחרר בינתיים.
את הסגל הבכיר משלימים
השוער הוותיק אריה בז׳רנו, הקשר
שבתאי יחבס, שהיה שותף פעיל
לתואר האליפות לפני ארבע. שנים,
והבלם מאיר נחמיאס, שתפס לו
מקום של קבע בהרכב הראשון.

זהו רק אחד הסיכסוכים המבויעים רהטער תל־אביב לנצח

צעירים כישרוניים כרפי שמואל,
דויד הרמה, נסים חלפון, והשוער
משה מרקוביץ כבר לבשו את חולצת
ההרכב, אך לא טיפחו עדיין מעמד
של כוכבים.
היפואית והבת־ימית