גליון 2462 מתאריך 7 בנובמבר 1984

צגריותבוהד

32-25 יחידות.

חמצרנים•.
\ צמח*.מלית טילצלית*.ור צמת שיש
צלית* ,ו צמת שוקולד משפחתית.
60-50 צטרות דיר מם׳ .4 חהכנח מנעים *ת תצרובת תצמח לפי ההוראות
שצלנביהאריוה.
כתפנית *פיר גדולת מניחים שורות של
צטרות נייר 5-2 ,יחר כיחירר *חת ונצורת
כף יוצקים לחונן *ת ציסת רצמר* ,ופיט
בחום בינוני נ־ 30-25 רקות.
רצמיות ינולות לשמש נלחמניות
ל*רוחת בוקר של שבת *ו ב*ם מקשטים
*ותן בשקר *ו ברוברבן מסונר, נניבור קל
ל*ורחים בתוספת שוקולית חמר *ו קרר.

* *17 נזי ל

עמת עודקדלד
מצופהבקדם שו?ןולר
או אבקה סו כ ר
המצרכים •.תבניתבצלת רממ* לוטר* 2ם״
צמת שוקולד משפחתית של צלית, מצט
מרגרינר קשר, מצט פרורית* ,בקת סונר,
קרם שוקולד ״רפנר״. חחננר מנינים *ת תצרובת רצמר לפי ררור*ות
שצלנביר*ריור.
משמנים *ת רתבנית במצט מרגרינר קשר
ומקמחים בפירורית. יוצקים *ת רציסר
לתבנית* .ופים ומצננים *ת רצמר.
מצפים *ת רצמר בקרם שוקולד ״רפנר״
רן נמצט נוזלי* *ו בווקים *בקת סונר.
נרי לרצשיר *ת טצם רצמר *פשר
לחצותר לשתי שנבות ולמל* בקרם
שוקולד ״רפנר״.
* מחממים מצל*דים *ת קרם ״רפנר״.

קדם שו קו ל ד ״ ד פנ ה ״
המצרכים
׳11 נום מים \ ,נום פוכר 2 ,כפות קפרנמס
צלית 2 ,כפות קק*ו צלית 2 ,חפיסות
שוקולד מריר ״דפנר״ ! 400 נרם) 2 ,חנילות
מרנרינר לל* מלח 400 נרם -בטמפרטורת
רחרר 4 ,ביצים 3 ,נפות ברנדי 5 ,נפות
וודקה *ו רום(ל* תמצית).
חרבנה בסיר קטן מצל לחבר מ*ר נמונר מבי*ים
לרתיחר *ת רמים צם רסונר, מוסיפים *ת
הקפה הנמס והקקאו, בוחשים ריטב צד
לקבלת ציסר חלקה. מוסיפים *ת השוקולד
השבור לקוביות וממשיכים לבחוש צר
*שר הקוביות נמעט נמסות. מורידים
מה*ש ומוסיפים *ת רמרנרינר הרנה.
מצרבבים היטב ומצננים מצט, מצבירים
לקצרתרמצרבל החשמלי. מקציפים
במרירות בינונית. מוסיפים *ת הביצים
ומקציפים צור 5-4רקות תוך הוספת
הברנדי והוודקה *ו הרום. מצננים היטב,
מאחסנים בכרי סנור במקרר.

מכחכים
עיסקת־חבירה
הקורא שיבק מוכן לעיסקת״חבילה
פרטית -הוא מוכן לוותר על ־907
משכרו, אבל רק בתנאים מסויימים
מאוד.
בראיון בטלוויזיה אמר שר־הבריאות מוטה •
גור, כי שרי־הממשלה ויתרו כבר על עשרה
אחוזים משכרם, בזמן שהשכירים לא ויתרו על
מאומה. הוא אמר זאת אחרי שנתבשרנו כי שרים,
חברי־כנסת ונבחרי־ציבור אחרים יקבלו החודש
־? 1209 תוספת לשכרם. שרי־הממשלה יקבלו
החודש שכר של כמיליון שקל.
אם השר גור אינו זוכר, הרי הוא גם, כידוע,
חבר־כנסת, ושכרם של אלה יגיע החודש ל״875
אלף שקל. השר גור הוא גם רמטכ״ל לשעבר,
והרמטכ״ל יקבל החודש מיליון ו־ 570 אלף שקל
־י— כל זה בנוסף להטבות האינסופיות שנבחרי־הציבור
מקבלים.
אני אזרח פשוט. הייתי מוותר על?ל 90 משכרי,
אילו הייתי משתכר כמו מוטה גור, ועוד היה
נשאר לי פי שלושה ממה שאני משתכר.
אני ממליץ לשר גור לעיין בטבלת־השכר
שפורסמה — שלפיה המשתכר 60 אלף שקל,
יקבל תוספת של 9,829 שקל, ובסך הכל 67,309
שקל נטו לחודש.
שמשון שיבק, בני־ברק

אץ הצעה

לאיש״הטלוויזיה מאיר שליו לא
הוצע להנחות תוכנית חדשה.
בהתייחס לידיעה(העולם הזה )31.10 כאילו
הוצע לי להנחות תוכנית חדשה בטלוויזיה,
5ארץ־ארץ, אשר תעסוק בנופי ארץ־ישראל, וכי
סירבתי להנחות תוכנית זו — הרי לא הוצעה לי
שום הצעה להנחות תוכנית וממילא לא סירבתי.
מאיר שליו, ירושלים

דירת המריבה

ביג דיד? סמור דירו
הקורא ניר איננו מתפעל ממעמדו של
בנימין נתניהו, השגריר הצעיר והצבר
של ישראל באו״ם (העולם הזה
.)31.10
מה כל־כך מרומם בקאריירה של נתניהו,
שהגיע לפני גיל 35 לתפקיד שגריר בארם. זה
ביג דיל, זה? זה סמול דיל, האמינו לי. נתניהו
*יושב שם עם איזה 157 שגרירים של מדינות
שלכמה מהן יש פחות תושבים מאשר לעירי,
נתניה, כמו, למשל, המאלדיבים, סמואה, סנט־לוצ׳יה
או סאו־תומה.
נחום ניר, נתניה
• א כדאי לקורא ניר לדייק. מיספר
התושבים של נתניה. כ־ 105 אלף. נופל בכל
זאת ממי ם פר התו שבים של מדינ תי האי
ס מו א ה (באוקינוס השקט) -שהוא 200
אלף; ממיס פר התו שבים של מדינת-האי
סנט־לוצי ה (בים הקאריבי) -שהוא 150
אלף. רק מיספר תושבי מדינ ת ה איי ם
חמלדיביים בצפון ה אוקינוס ההודי (100
אלף) ו מדינת-ה אי ס אוי תו מה ופרינקיפה
במערב אפריקה ( 80 אלף) נופל ממיספר
תושבי נתניה.
ב אין לנתניהו 157 שגרירים עמיתים, כי
אם .158מ אז שהצטרפה לפני כמה שבועות
המדינה הי 159 לאומות המאוחדות. מדינ ת
הסולטן הדרוס־מיזרח א סי א תי ברומי,
ז אד־ אל־סלאס (ברומי, ביתיהשלום).

מראשון דדזס־אעילס
זה שהזמר שימי תבורי הודיע גלויות
כי המדינה קטנה עליו ויצא ללוט*
אנגילס(העולם הזה )31.10 לא מפריע
( 1המשך בעמוד )4
העולם הזה 2462

נעו־כהנא

הס כידידים יצאו מדירת-השרד המפוארת
שלהם כירושלים, ועכשיו מתנהל עליה
מאבק איתנים בין השרים

יצחק נבון ויצחק שסיר,
כשנשותיהם אופירה ושו•
לסית מלבות א ת האש.

הצחים במסת
היכן נוצרים הטרוריסטים של היום והנאצים של
המחר? בגן־הילדים, בבית־הספר, בישיבות. שם
שומעים את הח״כים המטיפים
לגיזענות, והסוללים עוד מטר
למסילת הברזל המובילה אל הזוועה
-״הנדון״ של אורי אבנרי.

״העולם הזה״ מוכיח: דויד בן־שימול
(בתמונה) ,שהודה בירי הטיל בירושלים,
הוא חבר תנועת כך מזה חודש מאיר
כהנא הסתלק בבהלה מהארץ האם
הוטל הרימון לבית־הקפה. לפני חמישה
שבועות, כ״מיבחן קבלה־ ל־אירגוגו
של הרב הגיזעני?
פרופיל של נער־שכוגות שהי־דרדר
לטרור ברב ירושלים.

אורי מחפש
את איריס

מכת־האגרוף שהוטחה באייל ארגמן בן
ה״ 13 וחצי, בעיקבות קטטת השתובבות, לא
הותירה בו כל סימן. בנתיחה
לא התגלה מום־לב. על הצער
מתוסף גם מיטתורין רפואי.

אורי גלר, המבקר עתה בישראל, אינו יודע היכן
למצוא את אהובתו בעבר, איריס
דווידסקו. מעל עמודי ״העולם הזה״
! 0 * 7הוא פונה אליה בצורה נרגשת :״איפה
את, תעני לי! אני רוצה להציל אותן!״

סימט חוזר
הכדורסלן הזה״ ,הכדורסל
ספורטאי־השבוע של ״העולם זה״,
וילי סימם, שהחלים מפציעתו,
חזר לכושר והוכיח את עצמו
בהולנד, מכריז :״הפועל תל־אביב
לא פחות טובה ממכבי!״

הבת של הירד
לקורא בלאוויי יש אוצר בלום של
עובדות על יו״ר הסוכנות, אריה
דולצין. אחרי שבשבוע שעבר
(העולם הזה )31.10 סיפר על 16
תוארי״הכבוד של היו״ר, הוא כותב,
השבוע, על בתו של היו״ר.
מקורביו של אריה דולצין שומרים בסוד כמוס
׳את הפרשה המרתקת האמיתית במישפחתו של
היו״ר: לדולצין יש בת מנישואיו הראשונים. היא
בת ,45 מדענית בכירה וקומוניסטית אדוקה. היא
נולדה במכסיקו, נישאה לצעיר מקומי והיגרה
עימו לברית־המועצות וחייה כמה שנים במוסקבה.
רק לאחרונה היא חזרה למכסיקו־ סיטי.
זיורז׳ בלאוויי, ירושלים

בתבת השער הקדמי:

עוזי ברעם ל א יהיה עושה דברו
של שימעון פרס. שס־פג
השבוע מפל ה צור־
^ ב ת מידי מיפלגתו שלו.
כרמלה ניצבת
מאחור*
המיקרופון

כתבת־הרדיו החרוצה
כרמלה מנשה
נכנסת לסנדלים של
מייק הולר, בכתבת לענייני מישטרה
וסלילים. למי שחושב כי
נשים לא יכולות לעשות
זאת, תהיה הפתעה גדולה.

מיכתבים
זה היה העולם הזה שהיה
-פסקל פטי

קורא ירד גלונים תשקי!* במדינה עלי דפנה -השיניים לא חרקו
הנדון -צחוק בכנסת
אתה והשקל -עיסקת־חבילהי
חבילת ירוקים•
יומן אישי -שלומציון, חומיבבה
ומשולם ריקליס
אנשים -התיספורת של דויד לוי
שידור -קרפין מתנצל

אפילו אנדרי קלצ׳ינסקי, איש ימיו
ותיק, המציץ תמיד מאחורי גבו של
אריאל שרון, אינו יכול לסבול עוד
את השתוללותו הגיזענית של מאיר
כהנא :״צריך לעצור אותו,

כמו שהיה צריך לעצור
את היטלר .״אני מוכן
לחסום אותו בגופי!״

גב רתאתא

ציפורה מולד, אלמנתו של מייסד
,,אתא ,׳,דואגת לסיפעל ולעובדיו גס
היוס, שניס רבות אחרי
שעבר לידיים אחרות.
,,היא נהדרת ׳,,מעיד עליה
יושב-ראש ועד-העובדיס.

1א ח די גלות מרצון בת 1 שנתיים בגרמניה. שו•
פך יוסף מילוא א ת ליבו :״לא רוצים אותי
פה -סדי קו ל ק ציץ ואלי
דיין גירשו אותי מישראל!״

המדורים הקבועים:

1ל ויא
ו־וצו1
אלבום מישמזה
:1מילוא

רחר הסרחרת
מרווחת:
הפרקליט צבי לידסקי שכח את יום
ההולדת של אשתו 4האוסנאי אי כ
דדרמדדיקס מתגרש 0מעמו של מיכה
דייסד כנשים 0האדריכל אלדד ׳טרזן
כין שלוש נשותיו 0הדוגמנית יהודיה
נגר הוזרת כל ערב
הכיתה 0דסק רוני קרני
מתלוננת על שרגא הרכז.

אני אחסום
אותו בגופי!

מה הם אומרים -אירינה שלמור,
יהושע שרייבר, ריבה מזר, אורי
רוטשילד, צביקה כספי וגיל עומר
זה וגם זה -עוף בשומשום נוסח שמי
קולנוע -כרמן
חלון־דאווה -עמיר פלג, דניאלה
אוהד ורז קרן
הורוסקום -זהירות, עקרב!
תשבץ מיכתבים לרותי
רחל מרחלת על כל העולם תמרורים ספורט -ויקי פרץ, צביקח שרף, גידעון
הווי

חרמט. עופר דגמי ווילי סימס

חני פרי חזרה ארצה ופתחה לפני ״העולם הזה״
^ ^ 0 0את אלבום תצלומי־הפירסום ש־לה.
אבל מה שהיא רוצה, בעצם,
זה אלבום של תמונות־מישפחה.
חנה רדה טובה חנה גולדברג (,)29
המשוררת הכי סקסית
בארץ (״אני
רוצה לחלוץ לו
שד ...שיגרד לי
טוענת כי בחייה
הפרטיים היא בכלל לא
חוסשיה, ואין לה שום
עניין ביחסים חפוזים.

מכחכיס

1ה היה העובם הי ה שהיה
בליון ״העולם הזה״ ,שהופיע השבוע לפני 25 שנה, היה גליון
מיוחד לסיבוב תוצאות הבחירות של הכנסת הרביעית,
שבהן ניצחה, כפי ששער־הגליון הראה חד־משמעית,
מפא״י בראשות דויד בך־גוריון. עורך ״העולם הזה״ הסביר
במדור ״הנדון־ מדוע הבוחרים ״אמרו כן לזקן!״ :הרוב המכריע של הציבור
מרוצה מן המישטר ...המספק לו רמת־מחיה נאותה, בעזרת כספים הנאספים
בחו־ן־לאר־ן. כל עוד נמשך מצב זה, יכול להיות רק מיעוט השואף באמת
לשינוי המישטר, ולמיעוט הזה לא היה שום ייצוג בבחירות אלה. בכתבה
״בתיאבון — חינם!״ תיאר כתב ״העולם הזה״ דן מרגלית(כיום כתב בכיר של
הארץ״) מה קורה לאדם במיסעדה האוכל לשובעה ואינו משלם (מיבחר
התגובות, :תשלם מחר!״ ״שלא תבוא לכאן בפעם שניה צעיר חדרתי, יורם
דלמר, שחדר לשורות העולם החצי־תחתון בגרמניה 59׳ תאר בכתבה ״רק
לעשות שמח״ מה הלך שם (בין היתר :״הנערות מתנהגות בחופשיות!״)

*0 6 2 5 2 9 /

שותפות שוארית־מצוית־יוונית 1
+אהבה צינית־ברטית־צברח

תשדת־בגרות
ביום ה־ 3בנובמבר 1959 קיבל
הציבור הישראלי את תעודת־הבגרות
שלו.
הוא הלך לקלפי כאומה מלוכדת.
חילוקי־הדיעות בין המיפלגות היו
קטנים, הצטמצמו בעיקר לתחום
הסיסמות וההשמצות.
הוא הלך לקלפי-כאומה ממושמעת.
מיספר התקריות והתלונות על
לחץ היה קטן יותר מאשר ברוב
מדינות העולם, כולל רוב המדינות
הנחשבות לארצות־תרבות.
הוא הלך לקלפי בסדר מופתי. אף
שזו רק הפעם הרביעית שנערכות
בחירות בישראל, פעל המנגנון הארגוני
באופן מזהיר, כשהוא נשען על
20 אלף מתנדבים, בני כל השכבות
וכל המעמדות, שהתמסרו לתפקיד
ביום־הבחירות, תוך התעלמות (ברוב
המיקרים) מאינטרסים מיפלגתיים
צרים. מסירות זו גרפה עימה את
השוטרים ואת הסדרנים, שמילאו את
תפקידם ליד הקלפיות.
הוא בחר מתוך בגרות רוחנית,
בפסלו רשימות שניסו לעשות עליו
רושם בלהטוטים דמגוגיים ובתחבולות
סנסציוניות.
אם הסכים אדם לפסק-דין הבוחר
או לא — הבוחר עצמו זכה בבחינה.
בעולם כולו, הדמוקרטיה היא צמח
עדין הגדל רק בארצות מעטות. רוב
רובו של כדור הארץ עודנו שרוי
באפלולית של דיקטטורה גלויה או
מוסווית. הדמוקרטיה הישראלית היא
פיקדון יקר — וחובה קדושה היא
לשמור עליה בשנים הקרובות.

״בקרו בישראל וראו את הארץ כמות
שהיא!״ מתחת לזה הכותרת ״חברת־התיירות
הממשלתית — ידיעון
נסיעות — שרות לעיתונות ״.הכתובת:
ציריך, שווייץ. התאריך: ספטמבר
. 1959
העלון דמה בכל לעלונים שקדמו
לו, ושנועדו לגרות את תיאבון האזרחים
השווייציים לבקר בארץ־הקו־דש
ולהשאיר שם פראנקים שוויי־ציים
טובים. אולם כאשר עברו עליו
העיתונאים בריפרוף, נתקל מבטם
בפיסקה שריתקה, לפתע, את תשו־מת־ליבם.
״תוך
שיתוף־פעולה עם מישרדי
הנסיעות בשווייץ, בגרמניה המערבית
ובאוסטריה ״,סיפר העלון ,״כבר
הכינה חברת אל־על תוכנית־חורף,
בעוד שחברת התעופה השווייצית,
מצידה, הכינה אף היא תוכנית
משלה ...תוכנית זו כוללת גם סיור
שיקיף את מצריים, ירדן וישראל,
תיירות פירמידות זקיבוצי
בראש הגליון התנוסס הסמל
המפורסם של שני המרגלים הנושאים
אשכול־ענבים ענקי. לידו הסיסמה:

אוהל מועד

דרוס •זדם נרגע ד,זא איש
פרסום נכיר. גם לפגי 25 שגד,
ד,יד כבד במיקצזע, אבל אז עור
דיד לו זסן לכתום קטעים להעז-
לס הזה. לדל? קטע שכתב
לפחד דקל של העיתון,העולם
הבא. למי שעזד לא דיד אז
נשטח, יש לדזכיד כי האוהל
דיד תיאטדז? ,תיאטדו? פועלי
ישראל, אשד שנק ביגמייס
חייט.
שניים נפגשו ברחוב. האחד
טופח לשני על הגב ושואל מה
נשמע, אך נענה במבטי־תמיהה
בלבד.
.מה?״ הוא שואל .״אינך זוכר
אותי? הרי ישנו פעם יחד באוהל!״
״באמת?־
משיב השני; ״באיזו
הצגה זה היה?״

סתיו של תל״אביב 59׳ (שהוקרן
בקולנוע אופיר, היום קולנוע
קלאס) .כיכבה בו פסקל פטי
הצרפתיה (למעלה) ,אשר בתחי לה
תינתה אהבה עם צייר ואחר״
כן עם בעל בית-חרושת למסמרים.
המסמר של הסרט היה, חוץ
מפסי כי שני המאהבים התגלו,
בסופו של דבר, כאדם אחד.
נתיב־המסע הקלאסי במיזרח הקרוב.״
לא היה ספק: החברה הישראלית
הממשלתית ניהלה תעמולה לתיירות
המצרית והירדנית, יחד עם תעמולתה
לתיירות בישראל.
ברגע הראשון יכלו העיתונאים
לחשוב כי חלה כאן טעות, פליטת־קולמוס
של פקיד. אולם במחשבה
שניה הבינו כי ההמלצה התבססה על
שיקול מיסחרי נכון. קשה לשכנע
תייר לא־יהודי שכדאי לו לבקר

(המשך מעמוד )5

של צי ס. לחילופין הו א גם מוכן
_ להיתלות באילן גדול, בספר התנ״ך .
שם, כידוע. מופיעה המילה אוניה
(בכל ה טיו תי ה השתות) 32 פעמים,
והמילה ספינה מופיעה רק פעם
א חת בלבד (ויונה ירד אל ירכתי,
הספינה, יונה, פרק א).

לקורא רבינוביץ. מה שמדאיג
אותו זה מה שקורה
עם הפנטהאוז של תבורי
בראשון־לציון.
שיהיה לבריאות, לשימי. שיראה אם
הדשא באמריקה ירוק יותר. אבל בתור
אחד שהיה רץ לפני שנים, כל שבת,
למועדון כריש, בעיר שלנו, לשמוע
אותו וחושב שיש לו חלק בבנייתו, יש
לי רק שאלה אחת: מה עשה שימי עם
הפנטהאוז שלו בראשון־לציון, שלפי
השמועות משתרע על כמעט חצי
דונם? אולי הוא מוכן להשכיר לי אותו,

זה קורה בגרמניה
האם ישראל ממשיכה למ כור
נשק לאיראן ז אם לא
במישרין, אולי בעקיפין ן
״בפרנקפורט נמסר לאיראנים נשק
ישראלי״ ,היתה הכותרת בעיתון סוף־
השבוע האחרון. זה הדהים אותי.
ועוד יותר הדהים אותי מה שדווח
מתחת לכותרת: היה שם סיפור שלם
כיצד מעבירים בגמל התעופה רהיין־
מיין בפרנקפורט נשק ממטוסים ישראליים,
דרך מסוף־המיטענים, למטוסים
אן ראניים.
ומה אמר דובר השגרירות שלגו,
בבון, על כר? (א) כבר לא מוכרים
הנשק ישירות לאיראן מזה 30 חודש
ו(ב) אם מתבצעות עיסקות באמצעות
סוחרי־ נשק בינלאומיים, או כדבריו
המפורשים והמצוטטים של הדובר ,״זה
בהחלט יכול לקרות.״
אולי תגידו לי מה קורה כאן,
לעזאזל?
קלמן קופילוביץ, קלן, גרמניה

וז מנ צ
״העולם הזה״ 1154
תאריך5.11.1959 :
בישראל, שהיא מעין מבוי סתום,
ולשלם את דמי־הנסיעה היקרים כדי
לבקר בארץ קטנה זו בלבד. אולם
ההוצאה נראית כדאית הרבה יותר
כאשר מבטיחים לתייר סיור בכל
המרחב — כולל ישראל.
כך הפך העלון מס׳ 5של חברת־התיירות
הממשלתית למיסמך הריש־מי
הראשון של ממשלת ישראל שהתבסס
על השקפה שמית מובהקת, ניהל
מדיניות מרחבית אמיתית.

סנוים

עזד רזטציה
קורא חד״עין גילה, לתדהמתו,
בפירסום ממשלתי,
ראש־ממשלה חדש, אחד
יצחק פרט.
לישכת העיתונות הממשלתית,
שהיא מחלקה של מישרד ראש־הממשלה,
פירסמה בשבוע שעבר
הודעה, כי ראש־הממשלה יצחק פרס
(ראה גלופה) שלח מיברק־תנחומים
לראש־הממשלה בפועל של הודו .־־
מה זה? טעות פרוידיאנית או עוד
אחד ממיסתורי הרוטציה? 25 חודשים
יצחק פרס ו־ 25 חודשים שימעון
שמיר?
ברוך ברגר, בני־ברק

גפילטע פיש ממין זכר
בין המגן־דויד לצלב (רומן
מאת ויליאם ליכטמן, תירגמה
נורית ריינס, הוצאת הדר 200 ,
עמודים) נקלע ליאון בקר, גיבור
הספר, מתגושש וטייס מיקצועי
אמריקאי, שנקרא להציל את ישראל
בשנת תש״ח. התוצאה: ביוגרפיה
מבולבלת של ויליאם ליכטמן הסופר,
הכורכת יחד חיי־מין של גפילטע
פיש אמריקאי ממין זכר עם ציונות
מהסוג הגרוע ביותר.
בקר, שנולד במיזרח ניו־יורק
למהגרים יהודים יוצאי פולין, נשכר
להטיס מפציץ כבד, ב־ ,17 לשדה־תעופה
בצ׳כוסלובקיה, כדי להעמיס
עליו את המסרשמידטים (מטוסי־קרב
גרמניים שנפלו ליד הצ׳כיים עם
תום מילחמת־העולם) המפורקים,
שהצילו את תל־אביב באביב תש״ח.
הוא עושה זאת ברצון, תוך שהוא
מבזבז את המאה דולר לחודש הוצאות
שלו על מישגלים רבי־רושם עם
נערה נוצריה צ׳כית. הדבר היחיד
המרגיז את בקר ברגע ההזדווגות:
צלב זהב זעיר, המונח לה לצ׳^ית בין
שדיה העירומים.
צרה של צ׳יזבאת. בתוספת
לרבי תמהוני, הגונב את כסף המגביות
להצלת ישראל, אלמנה בריטית,
המעניקה את חסדיה לבקר בעליית־גג
מהודרת בניו־יורק, וצברית
תימהונית בשם מילדרד דייוויס, יכול
הקורא ליהנות, אולי, גם מתיאורים
מיקצועיים של קרבות־אוויר.
הקורא היהודי האמריקאי, הלומר
מספרו של ליכטמן מה חלקו במיל־חמת־העצמאות,
יכול להתמוגג מנחת
למיקרא אוסף צ׳יזבאתים זה. הצרה
היא רק שמצאו לנכון לתרגם את
הספר הזה לעברית.

חפש את האשה
^ ירושלים הסביר האחראי על
עיצוב שטרות־הכסף החדשים,
כי בחר בתמונת חיילת על שטר
מחצית הלירה, מאחר שזייפנים
מתקשים לזייף דמויות נשים.

זמר תבררי
קח אמריקה, תן פנטהאוז
במחיר רחמנות, כי אני, כמו מישפחת
הוריו, אב לשיבעה, המצטמצם בדירה
של שלושה חדרים, המשתרעת על
הרבה פחות מעשירית דונם.
ראובן רבינוביץ, רמלה

פינת הלשון
הקורא חכם מבקש צליל
רומנטי יותר לכותרות של
העולם הזה.
מדוע הוכתרה הכתבה על ההסתבכויות
של חברת הספנות צים,
בבעלותו של אייזנברג(העולם הזה

אזהרה לנשים בהריון
הקוראת יולזרי מתייחסת
ברצינות להתחכמות של

ביערו -יאע ילביביעזדדז

י די עו ת. לעחיייץ
ה ׳ נתזוןי(!יי׳ ״ר,
31 בי >וק 0ו י. ר י־ 9 8ו

גרס •זגו;ן י>י!< ״י* ר י יל. יי> ר״ו;

( ייוזזלי ס ו - 3 1 .ר ה יזר יצחקפרם,

..ה פו ע ל ״ להורו :
•יייר רד •־,ידל תי •זז

סמעיליו

• ייגר הי וי•

תוידן,

ג כי

איגויס ; גאג די

( יויזדי ז יד? ברקהבאלר * ז חמרדילה

הידיעה על היזירוייהטרגי .

הודעת לישכת־העיתונות
יצחק פרסי שימעון שמיר!
.)31.10 בכותרת האוניות של אייזנ־ברג׳
האם הספינות של אייזנברג לא
היתה כותרת יותר הולמת, כזאת
רומנטית, או מיסתורית, כמו הספינות
של שרבור (כאשר חיל־הים הבריח,
בסוף שנות ה־ ,60 ספינות־תותחים
מהנמל הצרפתי שרבור, כדי לעקוף את
האמברגו על יצוא נשק לישראל
שהטיל באותם ימים, אחרי מילחמת
ששת הימים, נשיא צרפת, שארל דה־גול,
על ישראל)?
חיים חכם, חדרה
• על טעם ועל ריח. כידוע. אין
להתווכח. אבל כותב־הכותרות של
העולם הזה ל א ראה שום דבר
רומנטי או מיסתורי במצבה הכספי

רותי במדורה (העולם הזה
,)31.10 ומזהירה נשים בהריון
לא לעיין, חט וחלילה,
בספר קוהלת.
אם זאת שהיתה בהריון קראה את
שלושת המוסקטרים וילדה שלישיה,
ועכשיו, כשהיא שוב בהריון, בעלה
חושש כי היא קוראת את עלי בבא
וארבעים השודדים -אז כראי לכל
אשה בהריון להיזהר מאוד ולא לקרוא
בשום אופן את ספר קוהלת. שהלא
כתוב שם: אם יוליד איש מאה.
יונח יולזרי, ירושלים
• כתוב איש (קוהלת פרק ר),
ה קו ראת יולזרי. ל א אשה.
העולם הז ה 2462

בלונים

בדי

ראש עיריית תל־אביב, שלמה
(״צ׳יץ׳״) להט, ידוע בלשונו המחוספסת.
דוגמה לכך הוא נתן ביום הראשון
השבוע.
במסיבת־עיתונאים שכינס הוא התייחס
לדברים שאמר ביום השישי יעקב
בר־גרא, מנכ״ל החברה העירונית
מרכז הירידים, שהגיש בתחילת

מי שתה את הדם -

סאת דניאלה שמי

סביב!
אמות־מידה ציבוריות הן ממנו והלאה.״
אכן, מילים כדורבנות.

מה ששפח

צ׳יץ
אבל יתכן שצ׳יץ׳ ,ששב זה עתה
ממסע של גיוס־כספים מעבר־לים,
שכח כמה פרטים:
• שפרשת בר־גרא ידועה לו מזה
כמעטשנתיים;
• שהוא ובר־גרא הם חברי אותה
המיפלגה, המיפלגה הליברלית. :
• שהוא והמנכ״ל שהו לאחרונה
ביחד בחו״ל, במסע־עבודה.
הנה תזכורת: בינואר 1983 פירסם
העולם הזה שתי כתבות, תור ציון
שזוהי ״חקירה מיוחדת״ (העולם הזה
12.1.83 והלאה) .הסידרה עסקה
בבר־גרא ובמעשיו במרכז הירידים.
החשדות נגד המנכ״ל הממושקף
זעקו לשמיים.
ניתנה לבר־גרא האפשרות למסור
את גירסתו, והיא אכן פורסמה אז
במלואה בהעולם הזה.
הטענות נגד בר־גרא עסקו בנסיעותיו
בחו״ל למטרות רכש למרכז־הקונגרסים,
שנבנה אז בגני־הת־ערוכה.
בר־גרא התבקש להשיב מדוע
טיפל אישית, בחו״ל, ברכישות תמוהות
של כיסאות ושיש, לגלות על חשבון
מי נסע, ובעיקר להסביר קטעים
תמוהים בביוגרפיה שלו.
באותה תקופה החלה העיריה
לבדוק מה מתרחש בחברה העירונית.
סידרת העולם הזה הרעידה את
אמות־הסיפים בבניין העיריה. היא
הביאה להתייחסות צמרת־העיריה
לנעשה בחברה. בתחילת מרס 1983
הוגש לעירייה דוח של מבקר־הפנים
של מרכז הירידים. הדוח סמך את
ידיו על פירסומי העולם הזה.
בתחילת ספטמבר השנה הטיל להט
על חבר מועצת־העיריה, אברהם פורז,
מישפטן ונציג שינוי, שהוא גם חבר
מועצת־המנהלים של מרכז הירידים,
לבדוק את מסקנות דוח מבקר־הפנים.
הפעם כבר אי־אפשר היה לטייח.
כאשר פורסמה הסידרה, היו שטענו
נגדנו שאנו מתנפלים על עניין קטן
לא־חשוב. ובעיקר — שאנו טועים.
עתה, אחרי שנתיים, אימץ סוף־סוף
ראש העיריה את מסקנות העולם הזה.

הכחשה
^ היגופית
השבוע מיכתב־התפטרות. בן־גרא טען
שההמלצות של ועדה, שמינה להט כדי
לחקור עניינים שונים הקשורים
במרכז־הירידים, גרמו לשפיכת־דמו
על לא עוול בכפו. הוא האשים בכך את
״הפוליטיקאים״.
אמר צ׳יץ׳ :״הפוליטיקאים במרכז
הירידים אשמים בכך שהניחו לו לעשות
מה שרצה ביריד. הם היו צריכים
לשתות את דמו מוקדם יותר. הם
התחשבו בו, ויתרו לו, והוא עשה את
שלו. מבחינתי זוהי שערוריה
׳בינלאומית!״
.ראש־העירייה הוסיף שהוא יודע
כבר מזה כמה חודשים על ה״חריקות״,
בדבריו, במרכז הירידים, אך שהחליט
לדחות את טיפולו בעניין בגלל הבחירות
לכנסת. הוא גם הגדיר את המנכ״ל
כמי ש״אינו יכול לעבוד בחברה ציבורית,
מאחר שהקריטריונים של
העולם הז ה 2961

שר־החינוך־והתרבות יצחק
נבון, ומנכ״לו אליעזר שמואלי, מכחישים
בכל תוקף שנפל ריב ביניהם, כפי
שדיווחנו בשבוע שעבר.
סיפור־המריבה נמסר להעולם הזה
מפי חוגים בכירים ביותר במישרד־החינוך.
כל נסיון לאימות יחשוף,
מטבע הדברים, את מקור הידיעה.
בשיחה מחודשת עם איש-המישרד הוא
התעקש שהדברים קרו בדיוק כפי
שדיווחנו, וששני החברים הוותיקים
רבו ביניהם ,״ולא בפעם הראשונה״.
מידת־ההגינות מחייבת אותנו לדווח
לך שהנשיא לשעבר והמנכ״ל גורסים
שהמריבה לא התרחשה, ושהיחסים
ביניהם מצויינים, כפי שהיו מאז ימי
נעוריהם בירושלים.

נגיד ״בנק ישראל״ ,משה טנדלבאום

ראש עיריית קריית־שמונה, הטוען לתפקיד בגלל מוצאו
המיזרחי והיותו תושב הגליל: שתי תכונות שהיקנו בעבר
לאדרי את התפקיד. אוחנה זוכה בתמיכה מפתיעה גם
בבניין מיפלגת־העבודה בתל־אביב.

אדרי מעדיף את אוחנה, חבר הוועדה המרכזת
של ההסתדרות, אך יריבי השניים טוענים,
שעברו של אוחנה ב״כור׳ אינו מצדיק את
מינויו לתפקיד הפנוי.

עיסקת שילון נסגרה
תי גי נן י ך
פגישות עם דרוזי
ההוזים משני עברי הגבול חירשו באחרונה את מגעיהם
בצפון. הפגישות זוכות לגיבוי ממשלתי.

מודעי ידע
למרות ששר־האוצר, יצחק מודעי, לא נכח
בישיבת חטיבת הליברלים שסמכה את ידיה על
קיום מגעים עם חרות, הוא ידע על ההחלטה
המתגבשת ותמך בה, למרות היעדרו.
הישיבה נערכה ביום השישי בבוקר, ומורעי היה עסוק
בסיום הדיונים על עיסקת־החבילה. להיעדרו ניתנו
פרשנויות שונות ומשונות.

שפירא לירושלים
ח״ב אגודת ישראל אברהם שפירא
רכש דירה גדולה ליד שכונת נחלאות
בירושלים, והוא מתכוון לעבור לבירה
ולהתגורר שם.
לשפירא יש בניין מגורים מפואר
בצפון תל־אביב.

יחודש פורום, בדינו״
פורום שרי־העבודה המתכנסים מדי שבוע לדיון מקדים,
לפני ישיבת הממשלה השבועית, יורחב. מפורום ״שרינו״
הוא יגדל לפורום ״חברינו״ ,וישתתפו בו גם מזכ״ל
המיפלגה, מזכ״ל ההסתדרות ויו״ר הסיעה בכנסת.

מחווה זו של פרם לברעם נראית כתחילתו של
רומן ביניהם.

שמיר בעד בותא
שר״החוץ יצחק שמיר מחה לפני ראש־הממשלה, שימעון
פרס, על פגיעה בכבודו של שר־החוץ הדרום אפריקאי,
פטריק (״פיק״) בותא, המבקר בארץ.
שמיר התייחס לגינוי נגד הביקור שהשמיע מזכ״ל העבודה
הטרי, עוזי ברעם.

חברת לצד ברעם
המזכ״ל החדש של מיפלגת העבודה. עוזי ברעם, ימנה
כדוברת המיפלגה את מיכל כהן, שעבדה עימו בהסתדרות
הציונית.
כהן, רווקה ירושלמית, בת ,32 תהיה מינוי מפתיע ביותר.
אם ברעם לא יחזור בו ברגע האחרון.

ריב־כיסאות
ב״שיסן שבדים״
המאבק סביב מינוי מנכ״ל לחברת־הבניה
ההסתדרותית ״שיכון עובדים״ הפד לחריף
ביותר.
צמרת חברת העובדים גילתה ענייו במינויו של צבי
אלדורטי, היום מנכ״ל דיור לעולה, בגלל כישוריו
המיקצועיים. דווקא מסיבה זו התנגד למינוי יושב־ראש
מועצת המנהלים של שיכון עובדים, רפי אדרי, שנאלץ
להיפרד מתפקיד המנכ״ל בגלל איסור כפל־תפקידים
במיפלגת העבודה.
למזלו של אדרי צץ מועמד חדש — שמואל אוחנה, סגן

בבית־קפה בטיילת בתל־אביב נסגרה בסוף
השבוע עיסקת מינור של דן שילון לתפקיד
מנכ״ל הטלוויזיה.
שילון, מהמועמדים הבולטים(ראה מדור שידור) ,נפגש
עם הד״ר ישראל פלג, מנהל לישכת.העיתונות הממשלתית,
שבא למיפגש בגיבוי מלא של ראש־הממשלה.

נוטשים את שריר
גל נוסף של התפטרויות עובר על מישרד־התיירות. בין
המתפטרים שלמה טל, מנהל החברה לפיתוח מיפעלי
תיירות, שהתפטר מחברותו בדירקטוריון החברה
הממשלתית לתיירות. מתפטר אחר הוא יורם לוי, נציג
מישרד־התיירות בשיקאגו.

מסע הפירסום של המישרד בצפון אמריקה
ניצב בפני שוקת שבורה, כי מנהלו התפטר אף
הוא.

מה קרה ב״טלרד״
פניית חברת הטלקומוניקציה ,״טלרד״,
לוועדת־הכספים, בבקשה לפידיון מוקדם של
מילווה־מילחמה־מרצון, והנסיגה מהבקשה
בטענה שמצב החברה איתן — הם קצה קצהו
של קרחון המשבר המאיים על החברה.
למרות שהחברה קיבלה השנה הזמנות, גם ממדינות שאינן
מקיימות יחסים עם ישראל, היא קרוב לוודאי תסיים את
שנת הכספים הנוכחית בהפסד, כמו בשנה שעברה. צופים
מאזן ריווחי רק בשנת 85׳.

ב״כור״ יש ביקורת קשה על החברה. מנהל
החברה, גורי מלצר, שהוא גם מנהל חטיבת
.,כור חשמל ואלקטרוניקה״ ,מואשם בפאשלה
של ועדת־הכספיס. הוא נלחם עתה נגד שינוי
פרסונאלי בחברה, למרות שכבר קיימת החלטה
על מינוי ישראל זמיר, לשעבר קצין־קשר־ראשי
ועתה מנכ״ל ״טלבור״ כמנהל ״טלרד״.

זעזועים ב״בלל״
על צמרת ״כלל״ עוברים כמה זעזועים, אשר לא
מן הנמנע שיבואו לידי ביטוי בשינויים
פרסונאליים. הסיבה: כישלונות עיסקיים בכמה
תחומים.

גזר עד״ן ב״סר״

נאמני לוינסון מתארגנים
על רקע חקירת בנק ישראל והיחידה הארצית לחקירות
הונאה במטה הארצי בתיק יעקב לוינסון ז״ל, ישנה
התארגנות של נאמניו, מהתחום הכלכלי־ניהולי ומתחום
התיקשורת. הם מקיימים פגישות באורח קבוע.

פינחרים ב,,מעריב״
הנהלת ״מעריב״ החליטה לפטר 86 איש, מתוכם
43 עיתונאים. מחנהו של העורך, שמואל
שניצר, מנצל את הפיטורים כדי להיפטר
מארבעה כתבים ותיקים, המזוהים עם העורך
משה ז״ק. כדי שלא לפגוע בכבודם, פיטוריהם
יוצגו כיציאה לפנסיה מוקדמת.
הנהלת מעריב החליטה להחזיר מארצות־הברית את אחד
משני כתביה שם.
כדי למנוע הדלפה על הודעות הנהלת מעריב לעובדים,
שכללה פרטים עגומים על מצב העיתון, לא נערכה אסיפה
גרולה. המידע נמסר לקבוצות קטנות של עובדים.

שדולה נגד בוש
ערב הבחירות לנשיאות ארצות־הברית הפעילה
השתלה היהודית בארצות־הברית לחץ כבד על
סגן הנשיא ג׳ורג־ בוש שיחזור בו מביטוי
שהשמיע על..שאלת פלסטין״ והדרכים
לפיתרונה. בעבר הוא דיבר על ״שאלת
הפלסטינים״ ,ושינוי המינוח הקפיץ כמה ניצים1 .
מאחורי השדולה שלחצה מאוד על הבית הלבן עמדה
שגרירות ישראל בוושינגטון.
מקורביו של רונלד רגן מיהרו לומר שהתבטאות בוש היתה
אומללה, אך נראה שסגן־הנשיא קיבל אור ירוק לומר את
דבריו, כדי להפריך האשמות שרגן מפר הבטחות.

את מי מייצג 1צחקי?
ח׳׳כ לשעבר יצחק יצחקי מייצג בארץ את חברת קייזר
אינטרנשיונל, העוסקת במיסחר בינלאומי בפחם, בנפט,
באלומיניום, בכימיקלים ובגז.
יצחקי, מורה לחינוך מיוחר, ניסה להפגיש באחרונה בארץ
את נשיא החברה, שמושבה בסן פרנסיסקו, עם הגורמים
הישראליים המטפלים ברכישת חומרי־גלם אלה. התיווך
העלה חרס.
האלפרזנים תומכים בבהנא
מישפחת אלפרון מגיבעת־שמואל,
שכמה מבניה מסובכים באורח־־הבע עם
החוק, תומכת בתנועת ״כך של מאיר
בהנא. סניפו של כהנא בגיבעת־שמואל
ממוקם בדירת אחת האחיות במישפחה.
כהנא תפס אחיזה בקרב עבריינים גם
בבני־ברק, כקריית־אונו, בפתדדתיקווה
ובאור־יהודה, והוא זובה שם בתמיכת לא
רק מילולית אלא גם חומרית.

למרות שנתמנה כשר, עדיין יש למוטה גור
מישרד בקומה ה־ 15 בבניין ״כור״ בתל־אביב.
הוא ממשיך לשמור על קשר עם המקום שממנו
קיבל בשנתיים האחרונות משכורת, מכונית
ושירותים.

מינויי הדתות
והפגים השבוע?

בחברת העובדים מתבדחים, ש״גור איננו יודע מה יילד
יום״.

ייתכן שחלוקת תיקי הפנים והדתות בץ שרי
ש״ם והמפד״ל תוכרע כבר השבוע. שתי
הסיעות הדתיות הצליחו לשכנע את העבודה
והליכוד שאין טעם למשוך עוד את ההחלטה.

פי שניים חבי שת
נגד שוטרים
עלייה של 100 אחוז נרשמה בשנת 84׳
במיספר התיקים שהוגשו לבית־הדין
המישמעתי של המישטרה, בעניינים של
אלימות שוטרים נגד אזרחים.
בישיבה של סגל הפיקוד הבכיר של
המישטרה הוחלט למנות הרכבים נוספים,
שיעסקו בשפיטת שוטרים. בראש הרכב
כזה יועמדו קצינים בדרגות תת-ניצב.
ההחלטה טעונה את אישורו של שר־המישטרה,
חיים בר־לב.

מילחמות ב״חברת
החשמל״
״המאפיה הצפונית״ — עובדי חברת חשמל הנמצאים
באופוזיציה להנהלת החברה ולוועד העובדים הארצי,יוצאים
במיתקפה נגר המשך מדיניות מינוי חברי־ועד לתפקידים
מיקצועיים למרות שאין להם הסמכה מיקצועית לכך.
אנשי האופוזיציה טוענים, שלמרות נוהלי המיכרזים, יש
עדיפות לחברי־הוועד.

מיכרז על תפקיד ממונה־הבטיחות במחוז הצפון
כבר הביא לתיגרות־ידיים במישרדי החברה
בחיפה.

במדינה העם נשיאים ורוח
וגשם יש
גס לולא היה ניצחונו של רגן
בטוח — לא היה מה לדאוג,
ישראל מסודרת
פעם היו אזרחי ישראל עוקבים בנשימה
עצורה אחרי הבחירות לנשיאות
בארצות־הברית. היה, ברור לכל כי
התלות של ישראל בארצות־הברית
היא כה רבה, מכל הבחינות, עד שנשיא
ארצות־הברית יכול להשפיע על חייו
של כל אדם בישראל. ישראל היתה,
מבחינה מסויימת, המדינה ה־ 51 של
ארצות־הברית, נשיא ארצות־הברית
היה מעין נשיא־על של ישראל.
מצב זה לא השתנה. התלות של
ישראל בארצות־הברית — מבחינה
מדינית, צבאית וכלכלית — לא פחתה,
אלא אף גדלה. אר כאשר ניגשים
קרוב ל־ססו מיליון אמריקאים השבוע
לבחור בנשיאם לארבע השנים הקרובות,
התגובה בישראל היא אדישה.
מה גרם לכר?
שוק על ירך. הגורם הראשון הוא
פרי הנסיבות המיוחדות של :1984 כל
הפרשנים הודיעו בוודאות גמורה
שרונלד רגן יכה את יריבו, וולטר
מונדייל, שוק על ירה
בניגוד לסיקרי דעת־הקהל בישראל,
הטועים כמעט תמיד, הסקרים ב־ארצות־הברית
מדוייקים במידה רבה:
כאשר הם מנבאים כי רגן ינצח לפחות
ב־ 47מ־ 50 המדינות של ארצות־הברית
ואולי בכולן, אפשר לסמוך על כך.
הניצחון הצפוי של רגן אינו מדאיג
את הישראלים, אלא להיפך. רוב הישראלים
מייחלים לניצחון זה. ישראל
היא כיום מדינה כובשת, ימנית (במושגים
בינלאומיים) ושמרנית. משגשגות
בה אידיאולוגיות דתיות וגיזע־ניות.
רגן מייצג אידיאולוגיה דומה
בארצות־הברית. קיימת סימפאטיה הדדית,
כמעט אוטומטית, בין ממשלות
ישראל וארצות־הברית.
בישראל בטוחים שיחס זה יימשך
גם כאשר ייבחר רגן לתקופת־כהונה
שניה ואחרונה, ולא יהיה עוד זקוק
לקולות יהודיים ולכסף יהודי.
אולטימטום אחרון. אך יש לאדישות
סיבות עמוקות יותר.
עברו שנות־דור ויותר מאז כפה
הנשיא דווייט אייזנהואר על ממשלת־ישראל
באמצעות אולטימטום לפנות
את סיני, אחרי מילחמת־סיגי; ומאז
שאותו הנשיא הפסיק את הסיוע
לישראל עד שהפסיקה את עבודות
ההטייה של מי״הירדן.
מאז שירתו כל הנשיאים האמריקאיים,
בני שתי המיפלגות הגדולות,
את ישראל. אומנם, כל נשיא חדש
דיבר, בחודשים הראשונים של כהונתו,

שולמית שמיר לא ידעה, שאין היא
היחידה הלוטשת עין לעבר הדירה
היפה. גם נשיא־המדינה לשעבר, יצחק
נבון, המתגורר כיום בדירה שכורה
ברחב רשב״א הצטרף למירוץ.

^ ני אגור בבית ההוא ויהי מה,
אין לי כל תוכניות להישאר
בדירתי הנוכחית!״ הכריז ממלא־מקום
ראש־הממשלה בקולו הרועם וכיווץ
את גבותיו.
יצחק שמיר רתח מזעם. במשך כל
תקופת כהונתו כשר־החוץ ואחר־כך גם
כראש־ממשלה, התגורר עם רעייתו,
שולמית, בדירה צנועה בת שלושה
חדרים ברחוב ז׳בוטינסקי בירושלים.
שולמית שמיר הבהירה לבעלה מזמן
שהיא לא מעוניינת להישאר עוד
בדירה הצנועה. היא רצתה משהו
מפואר יותר.
אחרי שבני־הזוג שמיר העמידו

^ ננל!בינ

^ והזנחה
נבון טען כי אין טעם שהמדינה
תשלם שכר־דירה גבוה תמורת דירתו,
כאשר דירת מנחם סבידור, השייכת
למדינה. פנויה למגורים.
אך יצחק שמיר, בלחצה של
שולמית, לא ויתר. בשלב הראשון של

הסבידורים (למעלה) יצאו
מדיות־השרד שלהם בירושלים
ועכשיו מתנהל עליהמאבק־איתנים בין אוניוה נבון
(מימין) ושולמיו 1שמיו
למכירה את דירתם שליד הבימה
בתל־אביב, הם קיוו כי תינתן להם
האפשרות לעבור לדירת השרד של
ראש־הממשלה ברחוב בלפור בירושלים.
מאז שעזב מנחם בגין את הדירה
ועבר להתגורר ברחוב צמח בשכונת
בית וגן, שקדה הגברת שמיר על
שיפוץ דירת ראש״הממשלה, בתיקווה
שיתאפשר לה לעבור לשם במהרה.
הגברת שמיר,בניגוד לכל הסקרים,
היתה משוכנעת כי בעלה יכהן קדנציה
נוספת כראש־ממשלה. היא לא הסתירה
את אכזבתה כאשר התברר לה כי
תיאלץ להמתין שנתיים עד שתזכה
שוב לתואר ״רעיית ראש־הממשלה״.
אך האכזבה נבעה בעיקר מכך שלא
תוכל להגשים את חלומה ולעבור לבית
שברחוב בלפור.
למרות תוצאות הבחירות, החליטה
שולמית שמיר: היא תחליף את דירתה,
ויהי מה. אם לא דירת־השרד המפוארת,
היא אמרה לבעלה, לפחות מגיעה להם
דירתם של רעיה ומנחם סבידור,
הנמצאת במרחק שני בתים מדירתם

על פיתרון הבעיה הפלסטינית ופירסם
תוכניות שונות (״תוכנית רוג׳רס״ של
ריצ׳ארד ניכסון ,״ההצהרה האמריק־אית־סובייטית״
בימי ג׳ימי קארטר,
״תוכנית רגן״ של רגן) ,אך תוכניות
אלה סוכלו מייד על־ידי ישראל.

הנוכחית שברחוב ז׳בוטינסקי.
את הדירה קיבל מנחם סבידור
כשהיה יושב־ראש הכנסת. היתה זו
הכל מבינים עתה כי כפיפותו של
הנשיא המאריקאי למדיניות ישראל
אינה נובעת מאופייו ומנטיותיו של
איש זה או אחר, אלא מנסיבות בלתי־משתנות.
לסי
החליל. יתר על כן, בניגוד

המאבק הוא העביר לדירה את ספריו.
כשהוא מודיע חד־משמעית כי העברת
הספרים מעניקה לו חזקה על הבית. וכי
אין לו כל תוכניות לוותר.
גם יצחק נבון אינו מוותר. בינתיים
גרם המאבק על דירת סבידור להחרפת
היחסים בין שמיר לנבון ולמתח רב. גם
הגבירות שולמית ואופירה אינן טומנות
ידיהן בצלחת, ומצטרפות למקהלת
ההשמצות ההדדיות.
ובמשך כל אותה העת, בה ניטשת
התחרות על דירתו בת ארבעת החדרים
של יושב־ראש הכנסת לשעבר, נשכח
לחלוטין הבית היפהפה בפינת הרחובות
אוסישקין ובן־מימון שבו התגוררה
גולדה מאיר. הבית בעל החצר הגדולה
ריק ונטוש, נמצא במצב של ריקבון
והזנחה. עשבים שוטים מטפסים עליו
מבחוץ. קירותיו הפנימיים מתפוררים
ואין מי שיושיע ויציל אותו משממונו.
גם הבית הזה, כמובן, הוא רכושה
דירה שיגרתית, בת ארבעה חדרים. של ממשלת ישראל, והוא נדון להרס
רעיה סבידור ערכה בה שיפוצים אם לא יהיה מי שיעבור להתגורר בו
והשכילה להפוך אותה דירת־חלומות. ואם לא ייערכו בו שיפוצים מיידיים.
לרושם התיקשורתי, אין לדייר הבית
הלבן השפעה מכרעת על מדיניות
ארצות־הברית.
הנשיא תלוי בשני בתי הקונגרס.
בלי תמיכתם, אינו יכול לממש שום
מדיניות, לבצע שום עיסקת־נשק. הקונגרס
קובע את גודל הסיוע הכלכלי,
ומכתיב במידה רבה גם את המדיניות.
הקונגרס הבא יהיה כפוף לישראל
יותר מאשר לרגן. מיספר גדול של
גופים יהודיים גלויים ומוסווים, הפועלים
כולם לפי הנחיות ישראליות, דאגו
השנה לממן את מערכות־הבחירות של
חברי הסנאט ובית־הנבחרים, שהתחייבו
לשמש כסוכני ישראל.
השליטה בקונגרס האמריקאי מבטיחה
לממשלת־ישראל שגס הנשיא
הבא ימלא את מישאלות ישראל.
כל זה ידוע לרבים בישראל, ומורגש
על״ידי הכל. מכאן האדישות. לא
חשוב מי יהיה הנשיא הבא. הוא ירקוד
לפי החליל הירושלמי.
הממשלה חבילה של חלנזאים
זה היה גיצחון תיקשורתי.
מבחיגה כלכלית, זהו
צעד נדיל קדימה —
אל תוך המבוי הכמוס

שעון כלכלי
העולם הז ה 2462

הרכבת הכלכלית של ממשלת-
האחדות נוסעת במלוא המרץ. הצרה

היא שהיא נוסעת הלוך וחזור בין שתי
תחנות, ואינה מגיעה לשום יער.
קברניטי הממשלה מתברכים, נואמים
ומצטלמים בכל תחנה — ורק
מעטים מבחינים בכך שמאז התחנה
הקודמת נסעה הרכבת אחורה, לא
קדימה (ראה אתה והשקל).
מאלך ושלושה אריות. השבוע
נחתם ברוב המולה מיסמך היסטורי:
הסכם החבילה.
הוא הוצג כניצחון אישי גרול של
שימעון פרס. האוצר, ההסתדרות
והמעסיקים עשו סוף־סוף יד אחת —
שלושה אריות שנשמעו לשוט המאלף,
פרס הגדול.
מכיוון שזהו צעד שכל אדם חש בו
— צימצום השכר, הקפאת המחירים,
הורדת הריבית, הגבלת המיסים — הוא
התקבל על־ידי הציבור באנחה של
הקלה. סוף־סוף נעשה מ ש הו. ההבטחה
הגדולה שהיתה טמונה בהקמת
ממשלת־האחדות, התחילה להתממש.
ורק מעטים ידעו כי המעשה הגדול
הזה מחק במחי־יד כל מה שנעשה על־ידי
ממשלה זו עצמה בחודשיים הראשונים
של קיומה.
קיצוץ הקיצוץ. ההישג הכלכלי
היחידי שלה בחודשיים אלה היה
ההסכמה על קיצוץ תקציבה במיליארד
רולר. זה היה מעט, ולא כל הקיצוץ היה
אמיתי. אך היה זה לפחות צעד בכיוון
הנכוו לעצירת האינפלציה הדוהרת.
(המשך בעמוד )8

במדינה
מי מכם שהכותרת עוררה בדמיונו
מיני מוס שוקולד, קרם קרמל ושאר
שחיתויות — טעה, אבל לא בהרבה.
מדובר בכיבודים לא פחות טעימים:
אלה המחולקים ביד מחושבת —
חשבון תן וקח — מיום הקמת
הממשלה.
הנה לדוגמה: מרדכי (״מוטה״)
גור, שר־הבריאות, שהספיק למנות
לו יועץ מדיני(לשם מה צריך השר
הממונה על מחלותינו, שלא נדע
מצרות, יועץ מדיני?) מינה לו גם
יועצת שמתמחה, קרוב לוודאי,
בתחיית־המתים. היועצת היא רסא*
לה ביילסקי, ואילו המת — המועצה
הלאומית לבריאות, גוף ששבק
חיים, ומשום־מה חייבים להחיותו.
משום־מה?
(א) משום שגור הוא אדם אפר
ביציוני, שופע מרץ, ומישרד־הברי־אות
קטן על מידותיו.
(ב) משום שביילסקי, שהיא
מועמדת מם׳ 60 ומשהו ברשימת
המערך, זיכרונו לברכה(מקום ריאלי
בהחלט על פי תחזיותיו של גור
ערב־הבחירות) ,רצתה להגיע לכנסת.
או, אז הנה היא הגיעה, בתור עוזרת או
יועצת.
״מה זה בעצם משנה?״ הסבירו לי
בארס רב ״חבריה״ למיפלגה ,״העיקר
שהיא תתחיל לנסוע לחו״ל. כדי
ללמוד את המצב, כמובן, אחר־כך היא
תכתוב פייפר (נייר להדיוטות) ותסע
להרצות עליו בכינוסים בינלאומיים
ברחבי הו״ל ...אחרי זה היא תכתוב
עוד פייפר״...
בקיצור: כל טוב לכולם, והרבה
בריאות.

איפ ה הן התוכנין ת ההן...
״אני לא מבין מה קורה ...משהו
לא דופק ...אין לי מושג בדיוק מה
זה כך הירהר השבוע בחברתי אחד
ממעצבי המדיניות הכלכלית הבכירים
ביותר.
הבעתו המודאגת הדאיגה עוד

יותר אותי. לאן נעלמו התוכניות
הכלכליות, שהובטחו לנו ערב הבחירות?
שלוש
תוכניות עוררו תיקוות
במיוחד:
• תוכניתו של הצוות הכלכלי
של המערך, בראשותו של ג ד

יעקובי.
• תוכניתו הסודית של יצחק
מודעי, מנהיג הליברלים.

תינתח ווו־₪
השם דויד לוי מתקשר אסוציאטיבית
עם העייירה בית־שאן. השבוע
הוא הפתיע:
במוצאי־השבת שעברה התכנסה
לה חבורה סודית ביותר בביתו של
יוסי אילוז (חרות) בעיר הצפונית
עכו. אילוז הוא פעיל נלהב למען דויד
לוי.
החשאיות שאפפה את מקום הכינוס,
עיתויו ומשתתפיו, עוררו מסע־טלפונים
נמרץ בקרב חברים במרכז
חרות. המיסתורין התמקד בשאלות:
מי הוזמן לכינוס? מי נענה להזמנה?
פגישה זו היתה רק קצה קרחון של
התארגנות יסודית במחנותיהס של
יצחק שמיר(משה ארנב מפקח
על ההתארגנות במחנה זה) .של
אריאל שרון ושל דויד לוי.
מקורביו של לוי ניסו להמעיט
מחשיבות הפגישה. אם כי נראו מופתעים
למדי מהעובדה שאני יודעת על
קיומה .״תעזבי ...זו היתה פגישה
שיגרתית של פעילים. סתם פגישה״,
אמר לי אחד ממקורביו הראשיים של
לוי .״נכון שדויד היה, אבל היו עוד...
בשביל מה לך לכתוב על זה? לא

כדאי גם כדאי: בניגוד להדלפות
הזורמות בקביעות משולחן־הממשלה

• תוכניתו של שר־האוצר לשעבר
יגאל כהן־אורגד, שגובשה
בחיפזון, וששימשה כתיקוותו האח
רונה
של אורגד להמשיך בכהונתו
כשר־האוצר.
מה עלה בגורלן של שלוש ההיקוות?
תוכניתו
של כהן־אורגד הועלתה
על־ידי מודעי כדי לצאת ידי חובה,
וזכתה בהתייחסות פורמאלית בלבד.
לאן נעלמה תוכניתו המיסתורית
של מודעי? המוצא הישר מתבקש

הוא הסכים עימי לחלוטין, במבוכת־מה.
במהלך
הבחירות הוסבר לי ללא-
הרף על־ידי ראשי מיפלגת־ העבודה.
ש״זו כמובן אינה התוכנית בהא־הידיעה
...אלה רק קווי־יסוד. יש
תוכנית מפורטת יותר!״
שאלות ספציפיות יותר(כגון: היכן
התוכנית? מהם עיקריה? ובמה היא
מחדשת?) נתקלו בהר של ניסוחים
והתחמקויות מחוייכות.
השבוע פוענחה סוף־סוף התעלומה.
מקור בכיר ביותר במערך

הסכים לחשוף לראושנה את ״כל
האמת אודות התוכנית הכלכלית של
המערך ״,מתוך תחושת מועקה ואי־נוחות.
״קווי־היסוד
החברתיים, כלכליים,
לאומיים וכו׳ וכו של המערך אכן
נוסחו על־ידי חברי הצוות הכלכלי
של המערך. הרכב צוות זה היה על
טהרת הפוליטיקאים. אלה חששו
מגיבוש תוכנית מפורטת יותר, פן
תדלוף לציבור ערב־הבחירות ותותיר
רישומה בקלפי .״היה לנו ברור

שצריך לגבש תוכנית דראסטית, בל־תי־פופולארית.
הדלפה של תוכנית
כזו היתה מחסלת את סיכויינו
בבחירות,״ הסבירו לי בעבודה.
לכן הוקם צוות נוסף, שהורכב
מכלכלנים מקיצועיים. דיוני הצוות
התנהלו בחשאיות גמורה. בתומם
הוגשה תוכנית מפורטת למנהיגי
המערך. כמה מרכיבים בתוכנית הפחידו
את חברי הצוות הכלכלי־פוליטי,
ולא ניתן היה להגיע להסכמה או
לפשרה.
לכן הוחלט, על רעתם של מנהיגי־המיפלגה,
שלא לאמץ את התוכנית,
ולגנוז אותה ,״עד להודעה חדשה״.

חריקה על לא מאומה יעקובי בצבע הטרי־קולור

עלי

למה באי
לגבי כל הנוגע לדויד לוי (התבטאויות
נגדו, התבטאויות שלו) בחריצות
הראויה לשבח, לא דלף דבר
קיומו של הכינוס. מסע־השמועות
בדבר משתתפיו ותכניו זחל לאיטו.
בירור טלפוני פנים־תנועתי, הותיר
כמה מאוכזבים־נעלבים על שלא
הוזמנו להצפין לעכו. היו גם מתחמקים:
אחד מאנשי המרכז, למשל,
קיבל הודעה ״להחזיר צילצול דחוף
לניסו של דויד ״,האיש ״שכח״ לצלצל
וצעלב על שלא הוזמן ׳
הנטייה כיום בקרב הקולות הצפים
בחרות היא שלא להזדהות, בטרם

לפנות למערכת העולם הזה או
לתחנת״המישטרה הקרובה.
ומה באשר ל״תיקווה היחידה״ —
תוכנית המערך? ערב-הבחירות פיר.סם
הצוות הכלכלי של המערך.
בראשותו של יעקובי, מיסמך ססגוני
בצבעי הטרי־קולור, שנקרא ״תוכנית
להבראה כלכליודחברתית־לאומית״,
או ניסוח בומבסטי דומה. אורגד, שר־האוצר
דאז, כינה את המיסמך בזילזול
מוצדק ,״האדום־כחול־לבן...״
האדום־כחול־לבן כלל ניסוחים
כוללניים מיופייפים. כשטענתי באוזני
מקור בכיר במיפלגת העבודה
ש״גם אני יכולה לנסח מיסמך דומה״,
מסתמנים יחסי־הכוחות בין שלושת
המחנות.
בכל־זאת, היו אי־אלה הפתעות.
לדוגמה: חבר־הכנסת הטרי עובדיה
עלי (ראש־עיריית עפולה) שיריביו
מלעיזים עליו שנכנס לכנסת ה־11
בזכות העובדה ש״רקד בין כל המחנות,
תוך כדי פזילה מתמדת לכיוונו
של אריק(שרון) ״,כיבד ביום השבת
החולף את העיר עכו בנוכחותו. כן,
וגם את ביתו של אילוז.

חריקת השיניים של ״ראש־הממשלה האלטרנטיבי״ יצחק שמיר, שהפכה
לחגיגה תיקשורתית, גרמה לחריקת־שיניים אצל שותפיו ולחריקה כללית
בממשלה.
מהומה על מאומה: חבר־הכנסת דן תיכון(ליברלים) סיפר לי ש״לא היה
ולא נברא!״ מסתבר שתיכון התלווה למנהיג הליכוד בביקורו בחדרה. הביקור
כלל, כמובן, נאומים. במיסגרת נאומו הגן(לא תקף!) שמיר על רעיון האחדות.

שמיר
מי חרקו
ואמר :״מובן שבין שני גושים מנוגדים אידיאולוגית עלולים להיווצר
חילוקי־דיעות. אני עלול שלא להסכים לדברים ולחרוק שיניים״...
כתב שנקלע לאירוע הבין שלא כהלכה את רוח הדברים, וסיפק כותרות
ראשיות לעיתונות, הרעבה להתבטאויות מסוג זה.

דפנה ברק

(המשך מעמוד )7
י עיסקת־החבילה מחקה את ההחלטה
הזאת. בין השאה•
חלק גדול של הקיצוץ היה צריך
לבוא מקיצוץ הסובסידיות למיצרכים
הנתמכים. לפי דרישת ההסתדרות, וב־״
ניגוד לדעת האוצר, החליטה הממשלה
לבטל קיצוץ זה. אחרת היתה עיס־קת־החבילה
כולה מתרוקנת מתוכנה,
שהרי מחירי המיצרכים הבסיסיים היו
דוהרים קדימה.
תוצאת הקיצוץ: הממשלה תצטרך
להדפיס מאות מיליונים כדי לממן את
הסובסידיות. האינפלציה תדהר.
• הממשלה אישרה, כביכול, את
המשך האיסור על התקשרות מישרדיה
עם ספקים. כלומר: הקפאת ההזמנות ..
הממשלתיות, כדי להקטין את התקציב.
אך היתה זאת החלטה כוזבת.
כי אחרי ההחלטה הסימלית, באה
שורה ארוכה של יוצאים־מן־הכלל.
למישרד־הביטחון אדיר־התקציב הותר
להתקשר. השיכונים וההתנחלויות של
דויד לוי שוחררו אף הם במידה רבה.
התוצאה: מישרדים אלה שוב יזרקו
כסף במלוא הידיים. הממשלה תדפיס.
לשון אחרת: עיסקת־החבילה ביטלה
את קיצוץ התקציב הממשלתי,
שהוא חשוב הרבה יותר.
אנשי־חלם פעלו לפי מיטב המסורת.
כבר
של נייר. כל המישחקים
האלה לא נגעו לשורשים האמיתיים
של הסרטן הכלכלי: תקציב״הביטחון
האדיר, המשך השהות בלבנון, המשך -
ההתנחלויות, ההון השחור.
התחזית: אחרי שלושה חודשים של
עצירה מדומה, יפרוץ מבול האינפלציה
את סכר־הנייר, שנועד לעצרו.
אורחים כהגא האפריקאי
תוכנית הרג כהנא
מתגשמת בדרום־אפריקה,
ששר־החוץ שלה התקפל בישראל ברוב כבוד

יצחק שמיר מיהר לנמל־התעופה,
כדי לקבל את פני האורח: שר־החוץ
של דרום־אפריקה. פרירריק (״פיק״)
.בותא.
אף שהיה זה ביקור ״פרטי״ ,כביכול,
נהגו באורח כאילו בא לביקור ממלכתי:
השטיח האדם נפרש על המסלול,
האורח נכנס למכוניתו של שר־החוץ
הישראלי, נערכו עימו שיחות
רשמיות.
היתה רק הסתייגות אחת: הוא לא
הופגש עם ראש־הממשלה, שימעון
פרם. זה לא רצה לסכן את מעמדו
באינטרנציונל הסוציאליסטי, המקדש
מילחמת־חורמה על המישטר הדרום־
אפריקאי. הוא גם לא רצה לסכן את
מעמדה של ישראל באו״ם, שם יש
למדינות אפריקה השחורה השפעה י
רבה.
היילכו שניים יחדיו. בותא
מייצג מישטר, המגשים הלכה למעשה
את תוכניתו של מאיר כהנא. בין
השאר:
• גירוש האוכלוסיה שאינה שייכת
לעם־האדונים (בדרום־אפריקה: הגליה
לאיזורים עניים וצחיחים, הנקראים
״מולדות שחורות״ :איסור על פועלים
שחורים להביא לאיזורים ה״לבנים״ את
מישפחותיהם).
• איסור יחסי־מין ונישואין בין
בנים ובנות של עם־האדונים ובין
האחרים, לפי מתכונת חוקי־נירנברג ־־
הנאציים. הפרת האיסור היא עבירה
פלילית הנענשת במאסר ארוך —
כדרישת כהנא.
• שלילת זכות־הבחירה ממי שאינו
שייך לעם־האדונים( .בדרום־אפריקה:
מן הרוב הכושי).
גיזעני דרום־אפריקה מתבססים,
כמו חסידי כהנא, על קישקושים
דתיים בנוסח ״עם נבחר״ ,״הארץ המובטחת״
.האל הנוצרי שלהם אינו שונה
מן האל היהודי של כהנא.
בלתי אם נועדו. זה לא הפריזו
(המשך בעמוד )14

ברכבתלא 1ש1ויץ ישה רב ה תח מה. זוהי אח ת מהן

ן* כנסת צחקה. והעם כולו ראה ושמע.
1 1על הדוכן עמד חבר־הכנסת מאיר כהנא
ושיבח את חבורת־הרצח היהודית. הוא תיבל את
אימרות־השפר שלו בהערות מבודחות.

עמיתיו חברי־הבנסת ישבו וצחקו
— אחדים עליו, אחדים איתו.
ואז הגיע לשיאו.
״אם אני הממשלה ״,אמר. בעברית המשובשת
של פטריוט מברוקלין ,״אף ערבי לא ייפגע
בארץ ״.כאן עצר לרגע, כשחקן מאומן, ואז הוסיף:
״מפני שלא יהיה אף ערבי בארץ.״

החצחיס

אז פרץ רעם הצחוק, שהידהד בחלל
הגדול של אולם־המליאה.

כאשר יחקרו החוקרים בעוד חמישים
או מאה שנה מה קרה למדינת־ישדאל,
איך התגלגלו הדברים בפי שהתגלגלו,
הם ירצו לראות במו־עיניהם קטע זה.

הרייכסטאג לא צחק. אולי מפני
שלגרמנים אין הומור.

ן * כנסת צחקה, והצחוק הזה עלול להדהד
1 1לאורך המיסדרונות של הדורות הבאים.
כרגע חיים בארץ כשני מיליון ערבים —
גברים, נשים וטף 700 .אלף מהם הם אזרחים של
מדינת־ישראל. קרוב למיליון וחצי חיים בשטחים
הכבושים.
כדי לגרש שני מיליון בני־אדם חיים, או
מיליון, או חצי מיליון, לא די בנאומים. יש כמה
שיטות להגשמת תוכנית כזאת.

מי גרם לכך? אנשי-הרוח.

הפוליטיקאים, שעזרו לנאצים. הסופרים והעיתונאים,
שסיפקו להם את התחמושת הרוחנית
ועזרו להם לכבוש את דעת־הקהל. כוהני־הדת,
ששיכנעו את מאמיניהם שצו האלוהים הוא לסלק
את היהודים.
כל אחד מהם אשם יותר מכל תלייני אושוויץ
ודכאו.

הם לא נהגו ברכבת לאושוויץ. אבל
הם הניחו את הפסים, שעליהם נעה

הרכבת•
¥הו הדימוי הנכון, המשקף את העניין

הקטע הזה צולם בטלוויזיה. אני מבקש
לשמור על הסרט מכל מישמר. באחד הימים יהיה
לו ערן היסטורי.

ן* רמן גרינג, ראש הסיעה הנאציונל־סוציא־
1 1ליסטית ברייכסטג הגרמני, עמד על הרוכן
ונאם.
גרינג היה ידוע כבדחן. אנשים נהנו ממנו. הוא
היה גדול ושמן. ובניגוד לכהנא גם היה גיבור־מילחמה
אותנטי.
״כאשר נגיע לשילטון,״ אמר גרינג, וחיוך
גדול השתפך על פניו ,״לא ייפגע אף יהודי אחד
־ באירופה.״ הוא עצר למען האפקט הדרמאתי.
״מפני שלא יישאר אף יהודי אחד באירופה!״

ישמידו את הגרמנים.
הוא חי בחברה, שבה שלטו הריעות האלה
כאמיתות שאין עליהן עירעור. הוא מילא פקודות
של ממשלתו החוקית, שנבחרה בבחירות
דמוקרטיות על־ידי ציבור שקיבל ריעות אלה.

( בדיוק.

בני־אדם מופעלים על-ידי תפיסות,
דיעות, רגשות — חלקם מודעים, חלקם
בלתי־מודעים. מי שקובע את תפיסותיהם,
דיעותיהם וריגשותיהם, גורם
להם לפעול בפי שהם פועלים.

עשרות חברי־כנסת מדברים איתו בגלוי,
מחליפים עימו דברים באולם־המליאה, מקשיבים
להערות שלו ועונים עליהן. הוא כבר הפך חלק
מנוף הכנסת. הוא מקובל על העובדים(שאחדים
מהם מגניבים לו הערות של תמיכה) ,ועל כמה
וכמה מעמיתיו.
נכון, אנשי הימין פוחדים מפניו. הס יודעים
היטב כי המוני המצביעים של התחיה, מורשה,
ש״ס, ובעיקר חרות כבר נמצאים בררו אליו. הם
היו שמחים מאוד אילו התנדף מחר כרוח רעה. אך
לא הריעות של כהנא מרתיעות אותם, אלא לכל
היותר סיגנונו. הוא אומר מה שהם חושבים, והם
חושבים שלא כדאי לומר את זה בפה מלא.

אך מכיוון שהוא אומר בפה מלא מה
שהם אומרים בחצי-פה, עוברים חסי
המנהלים
של מחגות״ההשמדה, את המבצעים של
פישעי־המילחמה, נותני־הפקודות ואנשי־הבי־צוע.

היה קל. תפסו אותם, שפטו אותם, תלו
אותם.

אך מה היה צריך להיות דינם של
האידיאולוגים, המטיפים, משחיתי•
הרוח?
לא יתכן להעניש את אלה, אמרו הדמוקרטים
המערביים. אי־אפשר להעניש אדם בשל דיעו־תיו,
או בשל הבעת דיעה. כל עוד לא עשה
מעשה.
הם לא נענשו. הם יושבים עתה בשיבה טובה,
מקבלים פנסיות ממלכתיות ונהנים מאהדת
הבריות. אחרי הכל, הם לא עשו שום מעשה רע.

המעשה הפוליטי דומה לרכבת. היא יכולה
להגביר או להאט את מהירותה. אבל נתיב
הנסיעה קבוע מראש — על־ידי פסי־הרכבת.

והפסים הם המוסכמות הלאומיות,
הדיעות המקובלות, הסטריאוטיפים,
״דעת הקהל״.
היכן נוצרים אלה? היכן נולד הנאצי של מחר,
הטרוריסט היהודי?
בגן־הילדים ובבית־הספר. בבית־ההורים וברחוב.
בבית״הכנסת ובישיבת־ההסדר. באוניברסיטה
ובצבא. בעזרת ספרים ועיתונים, שידורים
ואסיפות. בעזרת כל הרמקולים של התיקשורת.

והרמקול הגדול ביותר עומד באולם-
המליאה של הכנסת.
שם אמורים גדולי־האומה להשמיע את
אמיתותיהם.

כאשר מישהו עומד ומטיף שם
לגזענות, לטרור, לשינאת-הזולת, הוא
מוסיף עוד מטר אחד למסילת-הברזל
המובילה לאושוויץ יהודי.

^ ין כאן שום דבר מיסתורי, מיסטי, על־טיבעי.
זהו תהליך פשוט בתכלית.

הדרך האחת היא דרך הפוגרום.

כאשר החליטו ראשי הפלאנגות בלבנון, בעצה
אחת עם ידידיהם הישראליים, לגרש מלבנון את
חצי מיליון הפלסטינים שמצאו שם מיקלט, הם
ערכו את הטבח בצברה ושאתילא.
וגם זה לא עזר. הפלסטינים לא ברחו.

צעיר נורמלי, אידיאליסט, פעלתני,
המבקש לשרת את עמו ואת ארצו,
מקשיב לנאומים האלה.

כדי ליצור תבהלה המונית ולהבריח
מאות אלפים, יהיה צורך בפוגרומים
גדולים פה מאה, במעשי־זוועה מחרידים
— מעשים שייזכרו לדורות כמו
הפוגרום של קישינב וטבח הארמנים
בתורכיה.
הדרך השניה היא הדרך הנאצית הקלאסית:
דיקטטורה, פלוגות־סער, מחנות־ריכוז, מרתפי־עינויים.
אדולף אייכמן, מישרד־הגירה, גסטאפו,
איינזאץ־גרופן, באבי יאר, ובסוף — אושוויץ.
די גם בכושר־החשיבה של חבר־הכנסת המצוי
כדי להבין זאת.

אך חבר־הבנסת המצוי ישב וצחק.
חה־חה־חה. איזו בדיחה: בדחן אמיתי,
הכהנא הזה:
* ¥איר בהנא מתכוון לזה ברצינות גמורה,
ברצינות איומה.

מי שמפקפק בכך, מוטב שיתבונן
במשך כמה דקות בפנים האלה. בצחוק
הזה. בפה המעוות. בעיניים המטורפות.
חברי־הכנסת
רואים אותו עכשיו מדי יום
ביומו, מקרוב ובגודל טיבעי. הם יודעים. הם
צריכים לדעת. והם צוחקים.

יש הצוחקים עליו, ויש הצוחקים
איתו. ואין לדעת מה גרוע יותר.

ך* ציבור נוצר הרושם כאילו מבודר כהנא
בכנסת, כאילו הוא מסתובב שם כרוח־רפאים
ואין איש מדבר איתו.
זה לא מה שאני ראיתי, ביום שבו הקשבתי
לבדיחה שלו באולם־המליאה. אכן, רבים סולדים
ממנו. כמעט הכל מגנים אותו בנאומיהם.

אך האיש אינו מנודה. כלל וכלל לא.

כהנא בכנסת: האם הם צחקו גם ברייכסטאג ז
דיהם־מאתמול אליו. לכן הם ידברו מחר
כמוהו.
כאשר השיב שר־המישטרה בכנסת למתווכחים,
ציין כי 19 מבין 20 הנואמים שהשתתפו
בדיון זה הסתייגו מן הטרור היהודי. זה היה נכון
— אם קוראים את התווים, ואין מקשיבים
למוסיקה.
האמת הפשוטה היא כי מחצית הנואמים
הצדיקו את הטרור היהודי בחצי־פה, בהסתייגויות
ערמומיות, בפסוקים נוסח ״אבל ו״עם זאת״...

מאיר כהנא הוא ראש־החץ של מחנה
גדול בכנסת — מחנה המשתרע
מאריה נחמקין ועד רפאל איתן, ממאיר
כהן־אבידוב עד חיים דרוקמן.
הם לא הצדיקו את הטרור. חלילה להם. אך הם
אמרו דברים המובילים בעקיפין אל הטרור.

^ הרי חורבן הרייך השלישי התלקח בין
המנצחים ויכוח נוקב: את מי צריכים
להעניש?
הכל הסכימו שיש להעניש את התליינים, את

רק כתבו ספרים, רק נשאו נאומים, רק פירסמו
מאמרים.
ספרים שבהם הוכיחו כי היהודים הם תת־אדם,
משחיתי הגזע האנושי, הורסי התרבות וחורשי
מזימות. נאומים שבהם שיכנעו את המאזינים
שהיהודים זוממים להשמיד את העם הגרמני.
מאמרים שבהם קראו לגרמנים להתעורר ולהבין
כי ״היהודים הם אסוננו״.
איך הם יכלו לדעת שזה יוביל לאושוויץ? הם
לא תיכננו את הארובות הגבוהות, ולא רכשו את
הגאז ציקלון. ולא הקימו את מחנות־הריכוז. הם
לא היו מסוגלים להכאיב לזבוב. הם תיעבו בליבם
את ביריוני פלוגות־הסער.

הם יצאו נקיים — וזה היה עוול נורא.

ך* י התליין הקטן באושוויץ — מה הוא
* 0ידע? הוא קרא את הספרים, שמע את
הנאומים, התרשם מן המאמרים. הוא ידע כי
היהודים רוצים להרוס את ארצו, את עמו, את
מישפחתו. הוא שמע שזוהי ברירה אכזרית: או
שהגרמנים ישמידו את היהודים, או שהיהודים

יי א ת

הוא שומע ספי ח״כ אחד על הצורך להכניס
את הערבים כג׳וקים מסוממים לתוך בקבוק
סגור. הוא שומע מפי ח״כ שני, סגן היושב־ראש,
שיש לרטש את ביטנם ולנקר את עיניהם של
ערבים החשודים בפשעים. מפי ח״כ שלישי —
שההתנקשות בחייהם של ראשי־עיריות היא
מיצווה. מפי ח״כ רביעי — שנאשמי הטרור,
שחלקם כבר הורשעו ברין, הם בחורים יקרים,
טובי־הנוער. מפי ח״כ חמישי: שצריכים להוציא
להורג ״מחבלים״ — תואר המקובל כיום לכל
הפלסטינים, ובוודאי לכל אירגוניהם. מפי ח״כ
שישי — שיש לגרש מן הארץ כל פלסטיני
המניף את דיגלו הלאומי. מפי ח״כ שביעי —
שצריכים לסגור את האוניברסיטות הערביות.
מפי ח״כ עשירי — אנשי־הטרור בעצם צודקים,
מפני שהממשלה וצה״ל אינם מבטיחים את
ביטחונם של המתנחלים.
כל הנואמים האלה מסתייגים, כמובן, ממאיר
כהנא. לא זו הדרך. אבל ...ועם זאת...
מה קורה בליבו של אותו צעיר אידיאליסטי,
השומע את כל הדברים האלה — אחרי שמוחו
כבר נשטף במשך 12 שנות״לימוד במוסדות מסו־יימים
וקריאת עיתונים מסויימים?

הוא אומר לעצמו: הם צודקים: אבל
הם רק מדברים: מישהו צריך לקחת את
העניין ברצינות (״לקחת את החוק
בידיים״) ולפעול.
זוהי מסקנה טיבעית לגמרי, תגובה נורמלית
של צעיר טוב. הוא מתארגן, לוקח טיל ויורה.

ן כן — הנאומים רוצחים

לא פחות
) מאשר הטילים. מילים רוצחות לא פחות
מאשר התת־מיקלעים, ואולי יותר.
הרוצחים אינם רובצים במחשכים, בפינות
אפלות.

הרוצחים יושבים בכנסת.

* ! בגוי

ביום הראשון שעבר, אחר״הצה־ריים,
נורה טיל מסוג לאו לעבר
אוטובוס ערבי שעבר בכביש שלרגלי
מישכנות־שאננים. המיכתב שהושאר
במקום לא הותיר מקום לספק:
מעל החתימה ״הנוקמים״ ,נכתב
בעברית שגויה שהפיגוע בא כנקמה
על רצח שני הסטודנטים הישראלים
בכרמיזן, רוויטל סרי ורון לוי. בראש
המיכתב נכתב ״בס״ד״ — ראשי
תיבות של המילים הארמיות בסיי־עתא
דשמיא — ונאמר בו בבירור
שלפעולה זו קדם פיגוע בבית־קפה
ברובע־המוסלמי בעיר העתיקה, בסוף
חודש ספטמבר, ושהנוקמים ימשיכו
לפעול באמצעי לחימה מגוונים, עד
שיוטל עונש״מוות על לוחמים פלסטיניים
ועד שישוחררו נאשמי המחתרת
הטרוריסטית היהודית.
החוקרים שבאו למקום אספו
בשקדנות כל פריט שניתן היה לבחון
אותו במז״פ — המעבדה לזיהוי
פלילי. שכן הודיע שהוא ראה שלושה
חובשי־כיפה מתרוצצים בסביבה
סמוך לשעת הפיגוע 3 ,וחצי אחרי־-
הצהריים. בבדיקת המידע. שביצעה
המישטרה היא העלתה חרס בידה.
עד יום הרביעי האחרון ניהל את
החקירה צוות של מישטרת מרחב
ירושלים. ביום זה חלה התפנית.
תורגמן שהה בביקור במרחב לכיש,
והוא קיבל הודעה טלפונית, שעל־פי
טביעות האצבעות שנחשפו על מטול
הלאו, שנשאר בשטח הפיגוע, אותר
היורה החשוד.
מודיע לשעבד

ב תי קיי ת טביעותף*
ריקה
* האצבעות המישטרתית העלתה,

/העולם הזה״
׳השיג את טוכס
ההצטרפות שר החשודבוצה

בו־שימול -
חבר ״כר״!
״העולם הזה״ חושף את העובדה
המכרעת, הנוגעת לנער״הטילים הירושלמי,
החשוד בתקיסת האוטובוס
הערני ביום ראשון שעבר. בתקיפה
זו נהרג צעיר ערבי ונפצעו עשרה, ורק
ננס נמנע טבח המוני של נשים
וילדים.

הצעיר, דויד בן־שימול,
היה חבר בתנועת בך של הרב
מאיר כהנא. הוא הצטרף
לתנועה, באופן רישמי, ביום
השני, ה־ 1באוקטובר.

תישעה ימים לפני״כן, נצהרי
השבת, ה־ 22 בספטמבר, הוא השליך
לדבריו רימון־יד לעבר בית-קפה
ערבי ברובע המוסלמי בעיר העתיקה
בירושלים. יתכן שבכך רצה להוכיח
את כשירותו להתקבל כחבר בתנועת
״כך״ ,או לעשות רושם על חבריה.
כעבור כמה ימים, בערב ראש״
השנה, הוא גנב מיחידתו את הטיל
האנטי״טנקי מסוג ״לאו״ .את הטיל
הסתיר ליד ביתו בשכונת הקטמו-
נים, בדרום־העיר.
כשמילא בן־שימול את טופס
ההצטרפות לתנועת כך, הוא ביקש
לקחת חלק פעיל בחיי־התנועה, ואף
להיפגש עם מנהיגה, מאיר כהנא.
לדבריו, לא התקיימה פגישה זו.
אחרי הצטרפותו לכך, או נסמוך
לתאריך זה, נפקד מיחידתו הצבאית,
בחטיבת גולני.
ביום הראשון, ה 28-באוקטובר,
בשעות הצהריים, הוא ירה את הטיל,
השאיר במקום מיכתב ונמלט. המי־שטרה
טענה אז, על־פי ״חוות-דעת
מדעית״ ,שניכר במיכתב שהוא
תורגם מאנגלית, שפה שבן־שימול
כלל אינו שולט בה.

ביום החמישי האחרון, ה״1
בנובמבר, יצא כהנא בחשאי
ובמפתיע את הארץ, והודיע
שישהה יותר מחודש בחו״ל.

הסיטו המלא של דויד בו־שימול: היכן גדל
חינו התחנך -מ השביע עליו -איוהגיע לתנועת כהנא ואיו הסביר את המעשה
במיקרה נמנע אסון כבד
\$כשחדר הטיל האנטי־טנקי מסוג
לאו לאוטובוס הערבי בירושלים בזווית
קהה מדי. בעלי אמונה מכנים
מיקרה מעין זה ״אצבע אלוהים״.
ואילו אצבע אחת קטנה של נער־הטיל
הירושלמי, דויד בן־שימול,
הביאה לתפיסתו.
ביום השישי האחרון, בשעה שבטלוויזיה
שודרה תוכנית השבוע־יומן
אירועים, יכול היה מפקד
המחוז הדרומי של המישטרה, ניצב
1נ 1 0י ן ווו !ן 1

אברהם תורגמן, למהר לביתו, כשהוא
קודח מחום, ולהיכנס למיטה לישון,
אחרי 72 שעות רצופות של עבודה

ענת סרגוסטי
ובן־ציח ציטריז
מתישה. הפיגוע שזיעזע את הבירה
פוענח בהצלחה, שתורגמן יכול היה
לזקוף אותה לזכותו.

שטביעות־האצבע הן של דויד בן־שי־מול
18 התברר שלפני שנה הוא
נעצר בעיקבות פריצה שכונתית, ואז
הוא צולם לארכיון המישטרתי וגם
נלקחו ממנו טביעות־אצבעות, על כל
צרה שלא תבוא.
בן־שימול לא העלה על דעתו שכך
הוא יפול.
בשלב זה הרחיב תורגמן את צוות
החקירה ממרחבי למחוזי, והצוות עבר
למטה המחוז הדרומי, והחוקר בראשו
הוחלף. עתה היה ברור שיש כבר יותר

מקצה חוט.
שועלי מישטרה ירושלמיים ותיקים
נזכרו שהמדובר בצעיר ללא עבר
פלילי, שעבד בעבר כמודיע מישטרתי,
אך הקשר עימו נותק כבר לפני חודשים
רבים.
התברר שהוא חייל בצה״ל, בעל
פרופיל ,97 המשרת ביחידה מובחרת
של גולני, שעד לאחרונה שההתה
בלבנון ועתה נמצאת באימונים במרכז
הארץ.
חוקר מצ״ח — מישטרה צבאית חוקרת
— שצורף לצוות, בדק ומצא
שבן־שימול נעדר מיחידתו מאז תחילת
אוקטובר.
לרגע חששו תורגמן וחוקריו
שבן־שימול נעלם. ואז הוחלט לחדש
את הקשר עם המודיע. אחרי שהוא
אותר, נשאלה השאלה איך לעצור אותו
מבלי לעורר תשובת־לב רבה מדי.
מעקב קצר אחריו גרם למישטרה
להאמין שהוא חשוד ודאי.
הועלה רעיון לעצור אותו ברירת

שלא במקובל אצלו לא דאג
לכך שהנטיעה מיזכה בפיר־באמצעי־התיקשורת, סום ממש
באותה השעה כבר התהדקה
הטבעת המישטרתית טניב נן־
שימול. משיקולים מיקצועיים של
המישטרה הוא נעצר ביום השישי,
ה״ 2בנובמבר אחרי־הצהריים, אחרי
שהוכנס למלכודת.
מייד אחרי שהמישטרה הודיע
על מעצרו של נן־שימול, במוצא>
שבת, היא טרחה להכריז שהוא פעל
.לבדו״ .היא מטרה לבית-המישפט
שלכל היותר ידע על הפשע חבר שלו,
חייל, שנעצר וששמו נאטר לפירטום.
המיסמך הפנימי של כך, שהעולם
הזה גילה אותו באמצעות מקורותיו
מעורר תמיהות בכל הנוגע להנחה
המישטרה שבן״שימול פעל לבדו.

יתרה מזו -מיטמן זה איני
מצוי כלל בידי המישטרה,
למרות שחוקרי צוותדהחקי״
רה ביקרו במישרדי״כך ברחוב
אגריפט בירושלים.
מייד אחרי שבן־שימול נעצר, הודיעה
תנועת כך על תמיכתה בו
תנועתו של כהנא אינה גוף דמוקרטי
ולמוטדות״התנועה אין כל ערך. ל<:
יתכן שהודעת התמיכה של כך בבן־
שימול נמסרה שלא על דעת כהנא,
ברור שכהנא, הנמצא נחו׳ל במקו
בלתי-ידוע, קיבל בשנת דיווח ע?
המעצר -אלא אם כן ידע עז
אפשרות המעצר עוד לפני המעצו
עצמו.

הודעתה של תנועת כף
שהיא העניקה אחרי־מעשר
לבן־שימול מעמד של ״חבו
כבוד״ ,זורה חול בעיניים. הי*
באה להעלים את העובדר
הפשוטה שהוא היה חבו
תנועה זו לפני שיצא לבצי!
את הפשע.

הוריו, כשיגיע לשם. הרעיון נפסל
על־ידי תורגמן, משום שהיה חשש
שבסערה שתפרוץ במקום, איזור צפוף
בקטמונים, תתחולל מהומה, שכנים
יתערבו והחשוד יצליח להימלט.
המידע שנאסף על בן־שימול העלה
רקע מדאיג לגבי מעשיו בחודשים
האחרונים ואמצעי הלחימה המצויים
בידיו.
לבסוף הימרו על מלכודת. בן־
שימול נפגש באקראי במפעיל המיש־טרתי
שלו. הוא התבקש לחדש קשר,
וזומן ליום השישי אחרי־הצהריים
למלון שרתון בבירה. בן־שימול בא
למקום בלוויית שני חיילים, חבריו,
שנהגו במכונית גנובה מסוג אסקורט.
בן־שימול נכנס למלון ונעצר מייד.
המפעיל שלו הספיק לשלוף מחולצתו
אקדח, אשר נגנב מדירה שנפרצה לפני
שלושה חודשים בקטמונים.
המודיע המישטרתי המופתע הועבר
לידיו של ראש הצוות המחוזי, סגן־
ניצב שימעוו טל. במשר שעה חקר

תנו ע ת ״ 3ך״

זנ דנ עלך
ש ר) מ

א\ז ד

? 1ד *וי״ לזי״גנוי? 0״!<מי*מ

גמי־׳׳ויי? י ־ א ל

**14ל 1י ס

בארץ
יי מיג

״ ייייליס של

0 2 -2 4 7 2 0 2

80ליןה 02ד 4/י ח ;1וו נ ו עזו

ח ,.רירלידה :

שע -ח ח :

כ תו ב ת;

711

,קדםמזידק /־ לינ -י י • ט2 1 2 ,2 __:

תורנית |~ 1מ ק ! נ ו עי ת
תי כוני ת
השכלה | 21 -יטודית
ך כ׳יוז.

>$חר־ 0

חברות

בתנועת

ניעי-

כיו ם:

כ! _ 1ן לא.

פרמיס:

שרות

אחר

צבאי | 51 -קרבי

מיו מניו ת-

עבודות

פרסים;
אחרות

מערד

גרמיקה /צ י ור.
כ שרון
ר?יון

| 51י

רבב

מעונין

להצסרף

(* 1לחלק

לווינה^
אין

ל׳ נועה

חומרר סב י ה
נ יף

^ ! 3להקי / :לרבז

מ ! ורפי 1:

ת לח ו ד

ב זו

סס ו ד: כ

אותו טל, אך ללא הצלחה. בן־שימול
השיב שיש לו אליבי מוצק, שהוא היה
ביום האירוע ביחידתו ולא בירושלים.
טל טען ההיפר, אך לשווא.
תורגמן הבין שהזמן דוחק, והוא
החליט לחקור אותו אישית.
גם בחקירה זו בן־שימול דבק
באליבי שלי אך לאט־לאט נשבר,
כשגילה שהמישטרה התכוננה היטב
לפגישה זו. כשדמעות ניקוות בעיניו
הוא אמר לפתע לתורגמן :״חברה שלי
נהרגה בפיגוע בקו 18 לפני שנה, ואני
לא יכולתי לשתוק״.
תורגמן החמיא לאגו של בן־שימול,
ונער־הטילים התרכך והחל לדבר בשטף
חסר־מעצורים.
כעבור שעות ספורות הוא שיחזר
את ירי הטיל, איפשר לתורגמן להתייצב
במסיבת־עיתונאים ששוררה בטלוויזיה
במוצאי־שבת.
תורגמן החולה בלע גלולות נגד
הצטננות, אבל לא הצליח לצנן כמה
שוטרים ממרחב ירושלים, שהתרעמו

בהפו

,י־ ר, חויעך
1נ 1ע

חגי

3 315יוגר *

> ,חבי

0ל ר. ז 5ו 1ת ף

יבול לפעול פעם י:

י ־ סייי ז י ׳

על־כך שהוא התייצב מאחורי הפיענוח
והזיע לבדו מול מצלמות הטלוויזיה.

^ שבן־שימול דיבר, הוא אישר
*י אתקיפור ההתקפה במיזרח העיר,
על כך שהיה במישרדי כר בתחילת׳
החודש, נרשם, ביקש להיפגש עם
מאיר כהנא ולהשתתף בכל פעולות
התנועה .״פגשת את הרב?״ שאל תורגמן.
בן־שימול השיב בשלילה.
עתה יאלצו חוקרי הצוות להמתין
לשובו של כהנא לארץ (ראה מיס־גרת)
,כדי לבדוק אם אכן נפגשו
השניים, אם ידע כהנא על כוונותיו של
בן־שימול ומה פשר נסיעתו החפוזה
של הח״ם לחו״ל.
הטיל נגנב מיחידתו של בן־שימול
ערב ראש־השנה. על־פי החשד, באותו
השבוע עצמו הוא השליך רימוו־יד

פ ארח

מוגי

י״ זיו

בבית״קפה במיזרח ירושלים. אחרי״כן
הוא הלר למישרדי כר בשוק מחנה־יהודה,
להציע לרב המסית את שירותיו.
המישטרה תבדוק אם כאשר נרשם
במישורי כך הוא סיפר על עניין זה,
כדי להוכיח את כשירותו להצטרף
לתנועה, והציג את השלכת הרימון
כמיבחן הקבלה לתנועה .״רציתי לראות
אם יש מחתרת,״ תירץ בן־שימול
באוזני תורגמן את הצטרפותו לכך.
כאשר מפקד המחוז נטה לרגע
לחשוב שבן־שימול מדמיין את הסיפור,
התעקש זה להוכיח שהוא הגיע
למקום הפיגוע בטרפמ בפיאט ,600
שבו נסעו אב ובנו, חייל בנח״ל. בין שני
הצעירים התפתחה שיחה. וליד מיש-
כנות־שאננים ביקש בן־שימול מהאב
שיעצור. הוא יצא מהרכב ובידו הטיל
הקטלני, עטוף בנייר־עיתון.
אחרי הפיגוע הוא שוטט פה ושם.
המישטרה תבדוק במי פגש ומה הוא
עשה באותם הימים, כמו בכל תקופת
ניפקדותו.

סיפרי-
2ידש

^ יום ראשון האחרון, כשהובא
*בבוקר להארכת מעצרו, הוא הצדיק
את המעשה בנימוקים ״לאומיים״.
התברר שהמיכתב אשר נמצא במקום
הפשע כתוב בכתב־ידו. בני מישפחתו,
שנכחו באולם בית־המישפט, לא ידעו
להסביר מאיפה למד בן־שימול את
העגה הלאומנית״קיצונית, שבאה לירי
ביטוי במיכתב ובנאום־ההודאה שלו
באולם־המעצרים.
האם מישהו הכתיב לבן־שימול את
תוכן המיכתב שהשאיר? האם מישהו
הדריך אותו מה לומר ׳בבית־המישפט,
לכשייתפס, או שאולי היו אלה פרי
רוחו ויוזמתו?
מיהו בן־שימול? מניין צמח? איך
הוא הגיע לאן שהגיע?
״דויד הוא ילד חיובי, הוא ילד
מושלם. יש לנו רק להתגאות בו. הוא

מושלם אצל כל השכונה.״ עליזה, אשה
בת ,20 שיערה שחור קצוץ, סוודר חום
לגופה ושרשרת־זהב על צווארה,
דיברה על אחיה. עיניה השחורות נצצו
כשהזכירה את אחיה הצעיר, שנעצר
השבוע בחשד שירה את טיל הלאו
לעבר האוטובוס הערבי, גרם למותו
של ג׳מאל עבד־אל־רחים ולפציעתם
של 10 אנשים אחרים.
סביב שולחן אוכל מכוסה במפה
לבנה הצטופפו כמה נשים, כולן
נסערות, כולן דיברו ביחד. כולן דיברו
על דויד בן־שימול העצור.
החדר הקטן היה אפלולי. ליד אחד
הקירות ניצבה כוננית־ספרים פשוטה
ועליה סיפרי־קודש למיניהם. ליד
הכוננית שתי ספות בעלות ריפוד כהה,
שכוסו בבדים סגולים ולבנים, כדי
להגן על נקיון הריפוד. בן מישפחה
צעיר, בכיפה שחורה לראשו, זקן
ופיאות, ישב על אחת הספות
באחד מספרי־הקודש.
ליד השולחן סיפרה עליזה,

כך נולד טרוריסט

רחוב טיפוסי בקטמו־נים.
על לוח ארוך
חשמל ברחוב מודבקת כרזת־בחירות של הרב מאיר

כתנא בשמנה

(המשך מעמוד )11
הגדולה של דויד, על אחיה .״הוא היה
ילד מאוד טוב ״.אמרה שוב ושוב ,״והוא
עדיין ילד טוב. יש לו ראש על הכתפיים.
יש לו חברים וכולם אוהבים
אותו״.
חנניה בן־שימול 44 אביו של
דויד, עלה לארץ ממארוקו במיסגרת
עליית־הנוער, בתחילת שנות החמישים.
היה תקופה קצרה בקיבוץ ואחר
כך התגייס לצה״ל. הוא היה חייל קרבי
והשתתף בפעולת־התגמול מעבר
לגבול הסורי בתאופיק, באמצע שנות
החמישים. בקרב זה נפצע חנניה. מאז
הוא נכה צה״ל. אחרי שהשתחרר
מהצבא, עבר לירושלים. שם הכיר את
תמר, אשתו, שעלתה גם היא ממארוקו
ב־.1962

כהנא ותנועתו כך מהבחירות האחרונות. הזמן עשה
למודעה מה שלא עשו לה ידיים של מתנגדים. רק
מודעות כהנא תלויות בסביבה, ולא של שום מיפלגה.

המישפחה התגוררה בשכונת הקט־מונים
בירושלים. זוהי שכונת עוני,
בנויה שיכוני בטון אפורים, שנבנו
בשנות השישים במהירות ובכמויות
גדולות, כדי לפתור את בעיית המעברות
בעיר. השיכונים, שכללו דירות
קטנות וצפופות, הפכו מהר מאוד
לאיזור מצוקה, ובעיקר לחממה לעבריינים.
תושבי
השכונה, רובם עולים חדשים
מצפון אפריקה, חלקם המכריע
מארוקאים, היו מישפחות מרובות
ילדים שהתקשו לחנך את ילדיהם.
האווירה בשכונה היתה, והינה גם כיום,
אווירה של עוני, מצוקה ועבריינות
נוער.
המישפחות היחידות שהצליחו למנוע
מילדיהן שלא ידרדרו לפשע היו
המישפחות הדתיות. מישפחת בן־
שימול היא מישפחה דתית. האם,
לבושה בחצאית כהה ולראשה מיטפחת

בהירה, מגדלת את הילדים. האב, גבר
נאה שזקן שחור מעטר את פניו, הפך
לעסקן במישור שכונתי ועירוני. הוא
לבוש תמיד בקפידה, לרוב בחליפות
כהות וחובש מיגבעת שחורה לראשו.
מאז שהתחתנו, נולדו לזוג בן־
שימול 10 ילריס. הגדולה היא בת 20
והקטן הוא בן שנה וחצי. ההורים
השתדלו לתת לילדיהם את החינוך
הטוב ביותר. לדעתם — חינוך דתי.
חלק מן הילדים למדו בפנימיות
דתיות, חלקם בבתי־ספר בירושלים.
לפני שנתיים קיבלה מישפחת בן־
שימול דירה גדולה וחדשה, במיסגרת
עזרה למישפחות מרובות ילדים
בפרוייקט שיקום־השכונות. הם עברו
לבניין חדש, אך באותה האווירה השכונתית.
שכונה זו נמצאת על גבול הקו
הירוק, בפרבריה הדרומיים של ירושלים.
חצרות הבתים אינן מטופחות,
הדשא שנשתל על־ידי העיריה הולד

זו דירת-הקרקע של הוריו ותישעת אחיו
של בן־שימול (מסומן בחץ) ,בלב שכונות
הקטמונים. בשנתיים האחרונות לא הירבה העצור להתגורר בה.

נאן הוא גדר

ומצהיב, הילדים הקטנים ־משחקים
ברחוב.
על קירות הבתים יש עדיין ברזות-
בחירות מתקלפות של תנועת כך של
כהנא. אין מודעות של מיפלגות אחרות.
מישפחת
בן־שימול גרה בחצר

שני שכנים -
שני טרוריסטים
ך* הדימיון בין שני החשודים
1 1ברצח. נימר עבד־רבו (בתמונה
מימין) ,החשוד ברצח שני הסטודנטים
רוויטל סרי ורון לוי, לבין דויד
בן־שימול ומשמאל) הוא מפתיע.
השנים הם בנים (לא בכורים)
למישפחות פליטים. אלה פליטים
המתגוררים כיום במחנה־הפליטים
דהיישד״ ואלה עולים חדשים ממא־רוקו,
המתגוררים בשכונת מצוקה
.בירושלים.
שכונת הקטמונים רחוקה ממחנה־הפליטים
דהיישה מרחק קילומטרים
ספורים בלבד בקו אווירי. שני המקומות
סמוכים מאוד לקו הירוק.
תנאי הצפיפות הגדולים, הן ב•
דהיישה והן בקטמוניננ הם חממה
מצויינת לגידול עבריינים מצד אחד,
או ילדי־שוליים אובדי־דרר מצד שני.
שני הבחורים, עדינים למראה,
כמעט בני אותו הגיל, הם בנים
יוצאי״דופן בפישפחותיהם. נימר עבד

רבו למד כמה שנים בבית־הספר
במחנה־הפליטים, אך מהר מאוד הפסיק
את לימודיו ונפלט לרחוב. כך גם
דויד בן־שימול, סיים שמונה שנות
לימודים ונפלט לרחוב. והרחוב, בשני
המיקרים, הוא רחוב עלוב, מזוהם,
נידח, צר וחסר־גירויים לדימיון או
ליכולת רוחנית.
בני מישפחת עבד״רבו מתגוררים
בבית בטון קטן בן שני חדרים.
שקירותיהם מתקלפים. יש בהם רהיטים
דלים ומהוהים. אביו של נימר
הוא חולה לב ואינו מסוגל לפרנס את
מישפחתו כבר תקופה ארוכה. האם
יושבת בבית.
בני מישפחת בן־שימול התגוררו
גם הם שנים רבות בדירה עלובה בת
שני חדרים בשכונת עוני. על שכס
אביו של דויד, נכה צה״ל. מוטלת
פרנסת מישפחתו הגדולה.
למישפחת עבד״רבו יש עשרה
ילדים, חמישה בנים וחמש בנות. גם
במישפחת בן־שימול עשרה ילדים.
בהוד מוזר
ך* ל הילדים במישפחת עבד־רבו
וכל הילדים במישפחת בך
שימול הדתית הם ילדים טובים —

כולם עובדים או לומדים. רחוקים
מאוד מדרך־הפשע. מעבריינות או
מאידיאולוגיה קיצונית ולאומנית.
נימר עבד-רבו עזב את מישפחתו
לפני ארבע שנים, כשהיה בן . 16 ונסע
לירח. גם דויד בן־שימול עזב את
מישפחתו בערך באותו הגיל. לפני
שנתיים. ועבר להתגורר אצל חברים.
שנה אחר כך התגייס לצה״ל.
עבד רבו הסתבך בירדן בקטטה.
תקף אדם ונדון לחמש שנות מאסר.
לדויד בן־שימול היו הסתבכויות שד
נות, פליליות, ובתקופה מסויימת של
חייו אף שימש כמודיע מישטרתי.
לשני הבחורים לא היה קשר הדוק
עם הוריהם או עם בני מישפחותיהם
הקרובים. נימר נחשב לבחור מוזר
ומשונה .״הוא היה בא הביתה לאכול
והיה מבקש כסף, אני לא יודעת במה
בדיוק עבד ״.סיפרה אמו של נימר
להעולם הזה.
״לא ידענו מה הולך לו בראש. הוא
לא היה יושב איתנו.״ סיפרה השבוע
אמו של דויד.
שני הבחורים הצעירים היו מנותקים
לגמרי מן הסביבה המיש-
פחתית, השכונתית והחברתית שבה
גדלו. שניהם היו שונים, יוצאי־דופן.
שתי המישפחות קיבלו בהלם את
מעצר בניהם. אף אחת מן האמהות 1
אינה מבינה את מעשהו של בנה, ן

מכיוון ששתיהן לא הכירו בעצם את
הבנים שלהן. אך בשני המיקרים
מנסים בני־המישפחה למצוא את
הצידוקים למעשה הנורא שבו נחשד
כנם.
שני הבחורים עשו את מעשיר*
כך נראה לפחות מן החקירה הראשונית,
לבד, על דעת עצמם. כמו
מעשודהתאבדות או מיבחן לעצמם.
שניהם השאירו פתקים מסביחם
במקום המעשר״ פתקים שעליהם מסר
לאומני אידיאולוגי, כשהם מנסים
לקשור את עצמם לתנועה, לרעיון.
כאילו מנסים להצטיין, להוכיח.
לבלוט, לצעוק את הקיפוח שלהם,
את התיסכול. את המרירות שהצטברה
במשך שנים בסביבה עניה, קשה
ומוזנחת.
דויד ונימר גדלו בסביבה חברתית
וכלכלית דומה מאוד, משני צידיו של
הקו הירוק, והם כמו סמל של המיל־חמה
הארוכה בין •שני עמיהם.

האחורית של בניין־מגוריס גדול, הבנוי
כולו אבן ירושלמית. שער־ברזל ירוק
נמצא בכניסה, ומייד אחריו ישנה
מלונה קטנה מתחת לגדר, ובתוכה כלב
הנוהם על כל זר המתקרב לבית. שלט
גדול מתנוסס על דלת־העץ, ועליו
רשום באותיות מתכת מוזהבות :״בו־שימול״.
הילדים
הקטנים של המישפחה*
מתרוצצים בחצר הצרה. משחקים זה ׳
עם זה. התינוק, בן הזקונים, זוחל על
ריצפת הבית. הבית נקי, אין בו חפצים
מיותרים. אין קישוטים מיותרים. כל
הילדים גרים בבית, פרט לאחות אחת,
הלומדת בפנימיה דתית בבני־ברק.
דויד, השני במניין הילדים במיש־פחה,
נשלח ללמוד בבית־ספר דתי
בשכונת הקטמונים, סמוך למקום׳
מגוריו .״הוא היה תלמיד טוב,״ סיפרה
אחותו. אך דויד הפסיק ללכת לבית־הספר
אחרי שמונה שנות לימודים,
בניגוד לאחיו האחרים.
״מעולם לא היה לו עניין עם
המישטרה ״.מספרים ומדגישים בני־מישפחתו
שוב ושוב .״זה הכל סיפורים
של עבריינים בשכונה שרוצים ללכלך _
את השם שלו. זה לא נכון מה שכתבו
עליו בעיתונים״.
אך למעשה היה רויר שונה מאחיו
ואחיותיו, שקיבלו חינוך קפדני בבית,
והיה דומה יותר לחבריו בשכונה, שהיו
עבריינים. הוא לא היה עבריין פעיל
במיוחד ומעולם לא השתייך לכנופיה
מאורגנת, אך מדי פעם שימש מודיע
מישטרתי.

^ ״הגן שלך
^ גיבור!״
ך* ויד הוא נער נאה, שעיניו ~
1גדולות ופניו עדינים. כך גם אחיו
ואחיותיו הצעירים. אך הוא שונה מהם.
לפני שנה, כשהגיע לגיל ,18
התגייס לצה״ל .״הוא התנדב לגולני,״
סיפרה אחותו הגדולה .״הוא עמד על
כך שיילד לגולני, ושמח מאוד כשקיבלו
אותו ליחידה. הוא היה חייל טוב
מאוד. הוא אהב את הצבא. מעולם לא
התלונן על השרות שלו, הוא אהב
ללכת לצבא.״
אך האמת היא, שכבר לפני שנתיים
חל קרע בין דויד לבין מישפחתו. הנער

ו • רה שי

בן שימו ,7

צולמה בשנאה אל בית״המישפט.

שגדל בבית דתי, שאביו שימש כ־משגיח־כשרות
בבית״המיטבחיים והיה
פעיל בתנועת האוהלים ובתנועת
ש״ס בבחירות האחרונות לעיריית
ירושלים, החליט שהוא מפסיק להיות
דתי. הוא הסיר את הכיפה מראשו
וקיצץ את פאותיו. מעשהו גרם לסערה
במישפחה. אחותו מספרת על התפקרותו
של אחיה, ואמה עדיין מתרגזת
ומתפרצת לתוך דבריה.
זה היה המשבר. בעיקבותיו עזב
דויד את הבית, והיה בא לבקר רק
לעיתים רחוקות. בני־מישפחתו לא
ידעו איפה הוא מבלה את חופשותיו מך׳
< הצבא.ומה מעשיו.
״אנחנו לא ידענו מה הדעות
הפוליטיות שלו,״ מספרת ׳עליזה,
אחותו ,״אבל הוא לא היה חבר בתנועה
של כהנא.״

שיחזור העולם הזה של הפיגוע באוטובוס
הערני במרכז ירושלים. בין השיחים הסתתר
היורה. הוא שלף מתיד עיתון את הטיל האנטי־טנקי מסוג לאו שאורכו

כך הוא ידה

להיות!״
האם והאחות מקשיבות, קולטות
ומחברות מישפט למישפט .״כשראיתי
אותו בבית־המישפט,״ אומרת האמא,
לא יודעת איך לצאת מן הסבך ,״הוא
אמר שהוא גאה ומשלים עם מה שהוא
עושה ושאני לא צריכה לדאוג. אני לא
יכולה לרעת מה הוא עשה.״ הרגש
המוסרי החזק של אשה דתית פשוטה
עדיין מציק לה, אך הסביבה לוחצת
עוד ועוד.
האם סרבה להצטלם .״לא צריך, זה
לא טוב, שלא יבואו הערבים לנקום
בנו. שלא יכירו אותנו ויבואו לירות
בנו ״.היא אומרת בהחלטיות רבה

ובכעס.
למחרת, ביום השני, האמא כבר

חצי מטר, שנגנב מצה״ל, וירה לעבר האוטובוס הראשון שעבר שם ושגשא
לוחית״זיהוי בערבית. אחר־כך מיהר לברוח בין השיחים לעבר שכונת
ימין־משה, כשהוא משאיר אחריו מיכתב, מטול וטביעות־אצבעות.
היתה משוכנעת שמעשהו של בנה הוא
מעשה של גבורה ואומץ. היסוסיה
נסתיימו. באותו היום באו נציגיו של
מאיר כהנא לביתה ונתנו למישפחה
תעודת ״חברות כבוד״ של דויד
בתנועת כך.
האמא ישנה בלילה על הצידוקים
הלאומניים, קראה בבוקר את הדיווחים
בעיתונים על בנה והיא כועסת.
״הבן שלי גיבור!״ אמרה ביום השני
בכעס, כמעט צועקת, כשהיא מנופפת
בידיה בעצבנות לעבר צוות העולם
הזה שבא אל ביתה .״שתדעו לכם
שהוא גיבור ואני גאה בו!״
היא המשיכה כשעיניה נוצצות והיא

מתקרבת בצעדים גדולים לאורך
השביל הצר .״כל מה שכתבו בעיתונים
זה לא נכון!״ היא מציגה את העיתון
שבידה וחובטת בו בכעס .״ואתם,
הלוואי שיפגעו בכם המחבלים! מה
אתם רוצים ממנו?״
דויד בן־שימול חשוד בירי של
הטיל האנטי־טנקי על אוטובוס עמוס
נוסעים. הוא הצדיק בבית־המישפט את
מעשהו ב״צער על דם יהודי שנשפך
בחינם״ ,ובכך ש״הממשלה והמישטרה
לא נוקטים יד קשה״ .מילים דומות נכתבו
בפתק שהושאר ליד מטול הטיל.
בני־מישפחתו, מישפחה ממוצעת, דתית,
משכונת מצוקה, קיבלו את
האידיאולוגיה אחרי המעשה. כך גם כל
השכנים והחברים.

כן נראה האוטובוס הפגוע. נוסעיו
מתגודדים סבינו, מייד אחרי שהטיל
מסוג לאו חדר פנימה והרג נוסע אחד ופצע עשרה נוסעים אחרים.

האוטובוס הנגוע

״הוא לא היה משתף אותנו בחיים
שלו,״ מתפרצת האמא בכעס, כאילו
מדברת אל בנה .״הוא לא היה יושב
איתנו, קל וחומר שלא היה מדבר
פוליטיקה. לא ירענו מה הולך לו
בראש.״
אמא של דויד כועסת. ביום שבו
הוארך מעצרו של בנה, היא עדיין אינה
מעכלת את חומרת המעשה שבו הוא
חשוד. היא אינה יודעת איך לבלוע את
העובדה שבנה הפך לנושא המדובר
ביותר בימים האחרונים: התברר לה
י^זאת בנה היא כמעט אינה מכירה
ואינה יודעת מה הוביל ומה דחף אותו.
״לא נראה לנו כל הסיפור. עד היום
אנחנו לא מעכלים את זה. גם הוא וגם
החברים שלו לא התעסקו ברברים
האלה בכלל,״ היא אומרת, וכאילו
מנסה לשכנע את עצמה.
״מה את מדברת?״ מתפרצת שכנה
שבאה לביקור קצר ,״הרבה אנשים
חושבים שהוא גיבור! תדעי לך שהבן
שלך גיבור! אני חושבת שהוא גיבור,
ואם הוא באמת עשה את זה — חבל
שהוא לא כיוון יותר טוב על האוטובוס
והיה הורג יותר ערבים. אבל אני

מדברת בשם עצמי, לא יכולה לדבר
בשם אחרים, למרות שאני מאמינה
שהרבה חושבים כמוני!״ נאום השכנה.
האס מביטה בשכנה בעיניים
פעורות. היא מקשיבה, כמו מחפשת
דבר להיאחז בו, כמו רוצה שמישהו יתן
לה צידוק למעשה הנורא שבו נחשד
בנה, כמו בונה לעצמה את האידיאולוגיה
אחרי המעשה.
בני־המישפחה לא ראו את דויד
בשלושת השבועות האחרונים. בחגים
הוא בא הביתה לבקר, ומאז לא ידעו
היכן הוא, עד שנעצר. בצבא ביקש
מעמד של חייל בודד.
״רק במוצאי שבת נודע לנו, דרך
העיתונאים, שהוא נעצר. כשהם באו
הנה לברר ולשאול עליו,״ אומרת
האחות.
״אני לא מבינה למה העיתונים עושים
מזה סיפור כל־כך גדול,״ מתפרצת
קרובת־מישפחה בכעס .״כשנרצחו שני
הסטודנטים המיסכנים, אף אחר לא
עשה כלום, רק עכשיו עושים רעש
כל־כך גדול לאיזה ערבי? מה זה צריך
להיות? הממשלה והעיתונות בעד
הערבים! זה לא בסדר ככה, זה לא צריך

אחד משני חדרי
מישרד תנועת כך
ברחוב אגריפס, במרכז שוק מחנה״יהודה, בבניין

נאן הוא נושם

מישרדים מוזנח. במישרד זה נרשם בן־שימול לתנועה
וכאן הוא מילא את טופס ההצטרפות. בחדרו של
מאיר בהנא יושבת גס מזכירתו, העוסקת בהדפסות.

מאת מאיר תדמור

אין פיתרון
דה־רוכס
יש עיסקה. צריך להתפלל שזה יחזיק מעמד.
צריך להתפלל שזה יעזור ובעיקר, צריך להתפלל
שמכונות־הדפוס של בנק־ישראל תצאנה מכלל
פעולה.
למרות התפילות והתיקוות והבלתי־אפשרי,
כדאי אולי לומר כמה דברים לזכות ולהעלות כמה
הירהורי־כפירה בעיקר.
מכיוון שאינפלציה מורכבת, בנוסף על שקלים
המאבדים מערכם מדי יום, גם מחוסר־אמון באותם
שקלים, מנסה הממשלה באמצעות שקליזציה של
הדולר לטעת בנו אמון חדש בשקל ובמי שמדפיס
אותו. ובכן, הדרו ארוכה, גם קשה.

השה להאמין שבחודש שבו יעשה
הדולר 15 או 20 במונחי שקל, כאשר
השקל ימשיך להיות מסוחת מדי יום,
השקל האחר, לקניית מצרכים ושרותים
שבפיקוח, יישאר יציב. העניין הזה לא
עבד בשום מקום. אצלנו, כמדינת נסים,
מבקשים שהעניין יעבוד.

טת־רגל, והמתקיימים בחסדי תקציבי־הממשלה,
ימשיכו לעבוד. ולא רק מים־
עלים עיסקייס או מיפעלי־חרושת. גם
מוסדות ציבור. כדי למנוע אבטלה צריך
יהיה להזרים בספים. הם יבואו, לא
ממיסים, לא מאג״ח, לא מהעברות, לא
מהשקעות. הם יבואו מבנק־ישראל, שיאפשר
שוב משיכת-יתר בסידרי־גודל
חדשים לחשב הבללי.
לא אמרנו דבר על קיצוצים בתקציב. יהיו. גם
אלה יישחקו. קרבות־המאסף של השרים עלדאחו־זותיהם
יארכו זמן רב, הרבה יותר מתקופת העיס־קה.
בקיצור: ימשיכו להדפיס.

האינפלציה בשלושת החודשים תהיה.

אולי צריך לקוות. עצם הניסיון מעניין, אף כי
אינו מבטיח. ויסלחו לי השושבינים, האדונים פרס,
קיסר ואלי הורביץ(של התעשיינים).

זו היתה ההזדמנות האחרונה. ב־15
בחודש יתברר לנו איפה היינו בחודש
שעבר, בערך בתחום ה־ 1300 או ה־1400
אחוזי אינפלציה. במילים אחרות, כבר
גלשנו לתחום שממנו אין חזרה.

וזה, לצערי, כל מה שיש לומר לטובת העניין.
אנחנו צריכים לדאוג לצד ההכנסות של הממשלה.
פשוט, כדי שיהיה לה לשלם את הוצאותיה.
לצערנו ההכנסות ימשיכו-לרדת, ההוצאות, למרות
הקיצוצים, יגדלו. כדי לגשר על הפער, יצטרכו שוב
להדפיס ובכמויות. זה לא לטובת העיסקה. הנה עוד
סיבה טובה מדוע העיסקה לא תוציא את חודשיה.

איז פיתרח דה־לוכס ואיו מיתרו דה־לרכס.
אי־אפשר לקיים עיסקת-חבילה
בלי אבטלה. וככל הידוע, אבטלה אינה
ברשימת היעדים של הממשלה. הממשלה
תצטרך למצוא פיתרון לכל אלפי
ואולי עשרות אלפים המועמדים לפיטורין.
הפיתרון חייב להיות מיידי. וה־פיתרון
היחיד האפשרי הוא להזרים
מיליארדי שקלים בדי ש״אתא״ ,״מעוך״,
״מהורות״ .ויתר המיפטלים שרפני פשי־

שושבין קיסר
צריך להתפלל

אולי כבושה, כלשון הכלכלנים. לא יתנו
לה להרים ראש 90 יום. ואז, יום אחרי, היא
תתפרץ. ואז גם לא יועילו צווים.
אי־אפשר לנהל חיים לפי דולר של 527
שקלים, כאשר שערו האמיתי יהיה בטוח
תקופת העיסקה 1000 שקלים.
ולבן אני מציע לכם להמשיך להשקיע
בדולר. ירוה, רחוק, צמוד לשקל(פת״ס).

החיים עם החמצן
אני מבקש להזכירכם שגם הבנקים חייבים
לחיות. ליתר דיוק, להמשיך. את העמלות לא יוכלו,
ככל הנראה, להעלות. אבל מכיוון שאיש, מלבד
הנהלות הבנקים, לא יודע עבור מה מחייבים וכמה,
כדאי יותר מתמיד להקטין את הפעילות הבנקאית
שלנו. וכדי שהדברים לא יישמעו כסתם השמצה,
הנה עוד שני ״מיקרים בנקאיים״ ,וכרגיל הטעות
היא תמיד לטובת הבנק.
נניח שיש לך לשלם מדי חודש משכנתא לבנק־משכנתאות
שאותו הצמידה לך החברה שאצלה
קנית את הדירה. שתיהן חברות ציבוריות. ונניח
שנפלה עליך ירושה או טוטו, או מיפעל־הפיס —
בקיצור, לפתע קיבלת סכום כסף גדול ורצית לחסל
אחת ולתמיד את המשכנתא. הלכת לבנק. ביקשת
חשבון. עבר שבוע, שבועיים ושלושה. שום דבר לא
קרה. אתה מצלצל לבנק. מציעים לך לבוא. בסוף
אתה בא. ניגשים לפקיד המתאים ומבקשים לדעת
מה עם החשבון. יש המון עבודה, הוא אומר, נכין את
החשבון.
אחרי חודשיים נוספים, סוף־סוף מוכן החשבון.
אתה מסתכל על הסכום, מתחלחל. אתה רואה,
ממהר הפקיד להעיר את אוזנך, לא כדאי. אתה
מבקש הסבר למה. מסבירים לך, שאתה לא יכול
לחסל את המשכנתא מייד, אלא רק בעוד שלושה
חדשים. למה? אלה התקנות. אתה שוכח לשאול של
מי ובעצם אין זה חשוב. חוזר הביתה, עושה חשבון
ופיתאום מתברר לך שהמשכנתא הצמודה והריבית
הצמודה אליה, יחסלו את שארית התיקווה לריהוט
חדש. אתה מוותר.
הצלחת. חסכת כמה מאות דולארים צמודי

שקלים
בחשבון הפת״ם המופקד אוטומטית לשלושה
חודשים ומתחדש אוטומטית כל שלושה
חודשים. והנה קיבלת הודעה מהבנק על חידוש
הפת״ם שלך לשלושה חודשים נוספים מתאריך
מסויים מאוד ,״אלא אם תודיענו אחרת.״
פיתאום, כן, פיתאום, נזכרת שיש לך סיבה
להוציא את הפת״ם, לקנות משהו, לפני שיעלו
המחירים, שממילא כבר עלו. אתה ניגש לבנק או
מטלפן. אתה מבקש להמיר את הפת״ם לשקלים
ואת השקלים להעביר לעו״ש שלך. לא, אומר
הפקיד. אתה לא יכול. למה? התאריך הקובע עבר,
כבר עברו שלושה חודשים. היית חייב להודיע לפני
תום התקופה.
אתה מסתכל בהודעה ורואה שכתוב שם
שהמועד לחידוש הוא, נניח, ה־ 12 בחודש. את
ההודעה קיבלת רק אתמול, ה־ 30 בחודש. איזה
דואר, אתה חושב לעצמך, ומרביץ קללה המזכירה
את אמו של שר התיקשורת הישן והחדש. מה,
שלושה שבועות לוקח מיכתב בעיר, מהבנק אליי?
אתה פונה שוב לבנק, ושם אומרים לך: מצטערים,
עם אתה רוצה לחסל את הפת״ם שלך שלא במועד,
תשלם קנס.
ואז בא הגואל. אתה מתייעץ, מה עושים.
מסתכלים שוב בהודעה, אולי יש פירצה. יש.
מתברר שתאריך ההודעה גם הוא מופיע על
ההודעה. ה־ 15 בחודש. נפתרה התעלומה. ההודעה
נשלחה אחרי המועד, שהיה מאפשר לך להוציא את
כספי הפת״ם ללא קנס. לפני שאתה רץ שוב לבנק,
אתה ממהר לחזור בך מנושא אימו של שר התקשורת,
מגיע לבנק, ובדרך־כלל זה מסתדר.

הבורסה

לשחק בטוטו
מי מאבד עולמו בשעה אחת? זה שמגיע באחת
וחצי. למה הדברים מכוונים, לאלה ששכחו לקנות
כמה חבילות של מניות כבדות וחופשיות, צמודות,
אבל לא למדד, בקיצור, כל אלה שלא תפסו שכדאי
לקחת את הטרמפ כבר בסוף השבוע, כדי להיות
מוכנים, גם הם, לקראת עיסקת־החבילה.
למה זה קרה — לא חשוב. יש כל מיני הסברים.
בקיצור, זה היה מוכרח לקרות, כי עבר מספיק זמן
מאז האירוע האחרון, שעליו אפשר היה לומר
שירים את הבורסה.
מישהו אמר ביום הראשון שהחגיגה התחילה.
אפשר גם להבין למה ירדו האג״חים למיניהם. עיס־קת״החבילה
היא פסטיבל של הדולר ולכן צמודי־המדד
נדחקו. אבל למה בכל המהומה חוגגות
החופשיות — לא ברור. יותר מזה: גם לא חשוב.
העיקר שהחגיגה תימשך.
הפעם היא, ככל הנראה, תימשך מעט יותר. עד
מתי? קשה לומר. צריך להגיע אל המעגל כולו.
אחרי כמה מימושים, שבהם מי שמוכר היום יקנה
מחר, וזה ששכח לקנות לא יהיה לו מה לקנות, רק
אז נדע אם החגיגה היא אמיתית.
בינתיים, למי שיש, אני מציע שלא למכור.
בינתיים. למי שאין, וכספו בפת״ם, ישאיר אותו שם.
למי שאין, לא מאלה ולא מאלה, שישחק בטוטו או
בפיס. מפסידים פחות. הסיכויים כמעט אפס, כמו
ההשקעה.
ובכן, לא קרה הנס, הבורסה רק התעוררה מעט.
מי שרוצה בכל זאת להיכנס, מוטב יעשה זאת
באמצעות קרנות־הנאמנות המתמחות במניות.
זהירות טובה תמיד. מי שרוצה ללכת על גדול,
ימתין עד שיגיע גל השמועות הראשון. סימן
מובהק לאיתנותה של הבורסה, לפחות לשבוע
שלאחרי.
כסילות ותיירות
נתחיל בבדיחה אמיתית. מספרים על אחד
מהחברה שנכנס למיסעדה בפאריס ושאל את
המלצר אם יש לו רגלי־צפרדעיס .״יש,״ אמר
המלצר ,״אז קפוץ ותביא לי מנה חומוס,״ אמר־ציווה
אותו אחד החבר׳ה. זו הייתה מנה ראשונה,
כיאה לצפרדעים.
בתל־אביב יש כעשר מיסעדות גורמה (עם
שורוק בוו וסגול במם) ,מיסעדות לאניני־הטעם.
הנה רשימה חלקית: לה־קורון, קסבה, בוזיולה,
אלהמברה, גונדולה, קסטל, טוטון, ויה־מאריס,
יודפת ועוד כמה. המשותף להן הוא אוכל מצויץ
לאניני־הטעם ומחיר הנע בין 60־ 50 דולר בשקלים.
ומהשבוע תכפילו ב־ 527 שקל ותקבלו את התוצאה.
המחיר כולל מס־ערך־מוסף וגם דמי־שרות.
אה, העיקר: המחיר הוא לזוג, כמובן. מי שאוהב
לאכול טוב, ויכול גם להרשות לעצמו, אוכל באלה.
לא כל יום ואולי אפילו לא כל שבוע. אך
למאורעות מיוחדים, על חשבון העסק וכיוצא
באלה, ראוי לטעום בהן.
כשליש מבאי מיסעדות־הגורמה הם תיירים
והיתר, כמובן, ישראלים. אנחנו נטפל בתיירים.
נכנסים שני זוגות של תיירים. נהנים מהארוחה.
החשבון 115 דולר, כולל מע״מ 15 אחוזים(ד,מע״מ<.
בוחנים היטב את החשבון, כיאה לאמריקאים,
קוראים למלצר ומבקשים לדעת, למה עליהם
לשלם מע״מ ( 15 דולר) .במלון, שבו הם מתגוררים,
לא מחייבים אותם במע״מ. הם תיירים.
מסביר להם המלצר, שבמיסעדות מחוץ למלונות
חייבים לצרף לחשבון מע״מ. כן, הם אומרים,
אבל אנחנו מוכנים לשלם בדולארים. כן, אומר
מנהלהמיסעדה, שהוא על־פי־רוב גם בעליה, גם מי
שמשלם בדולארים חייב במע״מ. אנחנו מעדיפים
לקבל שקלים, לדולארים שלכם אין כל יתרון
במיסעדה.
ואז צץ התייר החכם ואומר: אבל זה הפסד בטוח,
אני יכול למכור את הדולארים בפינת הרחוב
ולקבל יותר שקלים. לבסוף הם משלמים בתערובת
של שקלים ודולארים שהיו בכיסם, או בכרטיס־אשראי,
ונשבעים שלא לחזור.
הנה דוגמה נאה איך כסילות של מי שממונה על
התיירות מעודדת את השוק השחור: התקנה המאפשרת
לבתי־מלון לקבל תשלומים ללא מע״מ מתיירים
אינה חלה על מיסעדות.

במדינה
(המשך מעמוד )8
לשמיר לקבל את פני בותא. חמור עוד
יותר: זה לא הפריע לאבא אבן, מלך
היונים של מיפלגת־העבודה, לארח
אותו לסעודה חגיגית.
הכנסת אלקטרוניקה
זה לא הכר
שיטת ההצבעה האלקטרונית
מונהגת ברוב הפרלמנטים
בארצות-הקידמה. במה
היא עולה?
עובדי־הכנסת מוציאים עלון חודשי
מעניין, הקרוי בשם הצנוע הודעות׳
לעובדי הכנסת.
בצר המסרים השיגרתיים על
הלוואות, השתתפויות־באבל וברכות
לשמחות, מכיל העלון מידע מרתק,
הכולל גם סיפורים על פרלמנטים
אחרים בעולם.
כך מספר העורך על צימצום ניכר
בזכויות־היתר של חברי הפרלמנט
האוסטרי. ועל עונש שהוטל על צירי
בית־הנבחרים הצרפתי, שעלבו בנשיא
פרנסואה מיטראן. מסתבר שעלבונות
כאלה אסורים לפני התקנון הצרפתי.
שלושה צירי־אופוזיציה, שפגעו בנשיא
בדבריהם במליאה, נדונו לקיצוץ
שכרם ב־ 50 אחוז לחודש אחד.
ההחלטה התקבלה בפרלמנט ברוב של
שני שלישים, כנדרש על־פי התקנון* .
מאמר מקיף על הנהגת הצבעה
אלקטרונית בכנסת מותח ביקורת
נוקבת על כדאיות העניין מבחינות
שונות. בעיקר מעניין נושא העלות.
באיטליה ( 322 חברי־פרלמנט) הנהיגו
את מערכת ההצבעה האלקטרונית
ב־ ,1970 והיא עלתה כ־ 140 מיליון
שקלים. בדנמרק ( 179 חברי־פרלמנט)
בנו לפני שנתיים מערכת יותר זולה,
שעלתה בכל זאת כ־ 100 מיליון
שקלים. בשבדיה ( 349 חברי־פרלמנט)
הנהיגו את השיטה האלקטרונית בשנה
שעברה. השבדים שילמו עבורה 200
מיליון שקלים. יתרונה העיקרי של
השיטה הוא, שהיא גורמת לרישום-
מפורט של כל הצבעה, שיסייע
לבוחרים לדעת כיצד הצביעו הח״כים
במשך כל הקארנציה ואם נכחו בכלל
בהצבעות• .

צה״ל
רגלי־השלג
מדוע נדלה כך־רגלם
של חיילי צה״ל?
בגיליונו האחרון של הביטאון
הצבאי במחנה הסתתרה ידיעה קטנה,
שהפעילה מייד את בלוטותיהם של
בדחני המדינה. בעשר השנים האחרונות,
כך נאמר בידיעה, מסתמן גידול
ניכר במידות כף־הרגל של הצעירים.
המתגייסים לצה״ל. לפני עשר שנים
היתה המידה הממוצעת של נעל צבאית
,42— 41 ואילו היום, הנעליים
שמנפיק הצבא הן בדרך־כלל במידות
.45— 44
עורכי דבר אחר, המוסף הסאטירי
של היומון דבר, מצאו לעובדה זו הסבר
מתחום הפיסיקה .״חוק שימור החומר״,
הם קבעו ,״מתקיים אפילו בצה״ל. ככל
שראשם של החיילים הולך וקטן(ראה
תופעת, ראש קטן׳) ,כך גדלות רגליהם״.
לטיק
בשכל, המדור ההומוריסטי
של החינמון התל־אביבי קול תל־״
אביב, היה הסבר אחר לתופעה. :מי
שאמר שהאבולוציה נעצרת בכניסה
לבקו״ם (בסים הקליטה והמיון למתגייסים)
— טעה. אחרי שלוש שנים
בלבנון מסתגלות כפות הרגליים של
חיילי צה״ל להליכה בשלג״.
•ח־כ (דא?) אזרי אבנרי תבע
בכנ סת השישית י ה שביעית להתקין
בכנ סת מיתקן אלקטרוני להצבעה,
בגלל ני מו קי ם אלה. ההצבעה
נפסלה בשל ני מו קי ם תקציביים.
העולם הזה 2462
כביכול

חזרה אל הצ 1לל ת

אחת לכמה חודשים, כשאני חש נוסטלגיה מסויימת לכנסת,
אני עולה ירושלימה, אל בית־ המחוקקים. אחרי שהייה של חצי
שעה בו, אני נגמל מהגעגועים לכמה חודשים נוספים. זוהי תרופה
בדוקה.
כך עשיתי בשבוע שעבד. לכבוד הדיון בכנסת על רצח כר־מיזאן
והפיגוע באוטובוס הירושלמי, ביקרתי במישכן, הקשבתי
לדיון במליאה, שתיתי קפה
במיזנון הח״כים. ברחתי כל עוד
נפשי בי.
קודם כל, בגלל האוויר. לא
ייאמן כי יסופר, אן גם עתה 18 ,
שנים אחרי שהכנסת עברה
למישכן זה, לא למדו למזג בו את
האוויר. בשעה חמש־שש אחרי־הצהריים
מתחיל האוויר במיזנון
לסבול מחוסר־חמצן. הוא חם
ובלתי־נעים. כעבור זמן־מה קורה
אותו הדבר באולם המליאה,
שאין בו חלונות.
בשעתו התלוננתי על כר
פעמים רבות באוזני יושב־ראש
הכנסת: נקראו מומחים, נערכו בדיקות ונמצא שאין מה לעשות.
הכנסת ממשיכה להידמות לצוללת השקועה בתחתית האוקיינס,
כשמשחתות עויינות מפליגות מעל לראשה אנה ואנה ומחפשות
אותה לשווא.
הח״כים אינם מרגישים שהאוויר המשומש משפיע על
תהליכי־החשיבה שלהם, מרדים ומטמטם אותם. אצל אחדים מהם
באמת קשה להבחין בהבדל.
האווירה מתאימה לאוויר. ורמת־הדיונים לרמת־החמצן. אחרי
שעה של האזנה, קשה לי להאמין שבמשך עשר שנים ישבתי
באולם זה והקשבתי לכל הנאומים. עכשיו אני מתייאש כבר אחרי
חצי שעה.
קודם כל, העברית העילגת. אוריאל לין מכריז בגאווה ״יש לי
את ו״אין לי את ומדבר על רשויות־המדינה שהוא מקפיד
לבטא ״רשויות״ בריש שוואית. ח״כ אלמוני(הסתבר לי שקוראים
לו מיכאל איתן) נואם נאום אמריקאי במילים עבריות. וכך הלאה.
שמעתי רק נאום אחד בעברית טובה: זה של עבד־אל־ואהב
דראושה, בן אחד הכפרים ליד נצרת.
אך מה נלין על השפה, כשהתוכן צורם את האוזן? הרמה
הכללית היא של מאמר ראשי בצהרון. בכל נאום דבקים פרורי
המאמרים שקרא הח״כ בימים האחרונים, כשם שפירורי אוכל
דבקים במפית הקשורה לצווארו של תינוק.
הנה, למשל, פנינה של אותו אוריאל לין. בבואו לתבוע הטלת
עונש־מוות על ״מחבלים״ (ערבים, כמובן, לא יהודים, חלילה!) וגם
על המטורף הבודד שרצח בכרמיזאן, העלה את הנימוק הבא: בעוד
כמה שנים עלול להתעורר הצורן בחילופי־שבויים, ואז יוחלף גם
הרוצח הזה. איך ירגישו אז מישפחות שני הקורבנות?
הצרה היא, שמדי פעם נופלים׳גם אנשים שלנו בשבי
״המחבלים״ .אם אנחנו נוציא להורג את ״המחבלים״ שיפלו
לידינו, יוציאו ״המחבלים״ להורג את האנשים שיפלו לידיהם.
והנה חידון לח״כ אוריאל לין: איך ירגישו המישפחות של אותם
ישראלים, כאשר בניהם יוצאו להורג בטריפולי, כגמול על
הוצאה־להורג ברמלה?
אך נראה שנימוק זה, המובן לכל סגן־מישנה בצה״ל, הוא מעל
לכושר־המחשבה של אוריאל לין. מכיוון ששתי בחורות חמודות,
מבנות המישכן, אמרו לי קודם לכן שאוריאל לין הוא בהחלט מעל
לרמה הממוצעת בכנסת, זה אומר משהו לגבי הרמה. ואולי באמת
אשם חוסר־ החמצן.
שאר הנאומים שהספקתי לשמוע היו בעלי רמה דומה. הלוואי
שיכולתי לומר כי בצד השמאלי של הבית רמת־הטיעון גבוהה
יותר מאשר בצד הימני, אך תהיה זאת הגזמה מופלגת. בכנסת
כולה יש, אולי, תריסר אנשים המסוגלים לנמק עמדה כלשהי,
טובה או רעה, ברמה סבירה.
החיים האמיתיים רוחשים במיזנון. שם מתנהלים העסקים
כרגיל. הח״כים מתרוצצים בין העיתונאים, בנסיון נואש לזכות
בציטוט כלשהו, ומסתכלים בקינאה גלויה בבני־התפנוקים של
הטלוויזיה, יוסי שריד וגאולה כהן, המצליחים בלי מאמץ להחדיר
את אימרות־השפר והתצלומים שלהם לכל מהדורת־חדשות
בטלוויזיה. בפינות מדליפים שרים לכתבי־חצר. מסביב לשולחנות
דנים פוליטיקאים בנושאים העומדים ברומו של עולם: מי ידיח
את מי, מי ייבחר, מה אמר שרעבי לטייטלבום בישיבת הסניף
בקריית־ארבע, מה עולל רוזנבלום לאבוטבול בסניף
קריית־שמונה.
כשאתה יוצא מן המישכן אל הערב הירושלמי, אתה מרגיש
כמו מלח שהצוללת שלו עלתה סוף־סוף בחזרה לפני־הים. איזה
אוויר נהדר!

איר לעזור למחבלים
מזה חודש סוערת ארצות־הברית בגלל חוברת שהנפיקה
סוכנות־הביון, סי־איי־אי. לשכירי־החרב שלה בניקראגווה. היא
באה ללמדם כיצד לנהל מילחמת־גרילה נגד הממשלה השמאלית,
והורתה להם לרצוח פקידים זוטרים, ועוד ועוד.
זה לא יפה, וזה גם נוגד את החוק האמריקאי. הבית הלבן
התכחש, הנשיא נאלץ להצטדק על כך בעימות טלוויזיוני, והכל
יימשך כמו קודם לכן.
אך יש בפרשה זו נקודה אחת הנוגעת לנו.
בין השאר מייעץ המחבר, איש הסי־איי־אי, ללוחמי־הגרילה
הימניים בניקראגווה לארגן הפגנות אלימות, כשהמטרה

היחידה היא לגרום לכך שכוחות־הביטחון יפתחו עליהן באש.
בקצת מזל ייהרג אחד המפגינים, נאמר בחוברת, וזה יהיה טוב
מאוד. ההרוג יהיה לקדוש, הריגתו תסעיר את ההמונים, רבים
יצטרפו למחתרת והמאבק נגד השילטון יקבל תנופה חדשה.
זוהי ההתשובה הניצחת לכל הדבילים, המציעים בארץ להטיל
עונש־מוות על ״מחבלים״.
לפני שבועיים, אחרי הרצח הנתעב לרגלי מינזר כרמיזאן, יצאו
כל המשוגעים האלה מחוריהם כדי לנצל את הזעזוע הציבורי
המוצדק. כמו במיסרר־חולים במוסד סגור, הם התייצבו לפני
כלי־התיקשורת ותבעו להוציא־להורג, לתלות, להעמיד מול
כיתת־יורים וכר.
ריבונו של עולם, האם לא ברור שזוהי בדיוק המטרה של
מי שיוזמים מעשי־רצח כאלה? ברגע של חולשה תקבל המדינה
את עצתם של הכסילים, הערבי הראשון יוצא־להורג —
ולאירגונים הפלסטיניים הקיצוניים יהיה. סוף־סוף, קדוש אמיתי,
קורבן התליין הציוני. המונים יתגייסו למחתרות הקיצוניות
ביותר, וייצאו להרוג ציונים.
זה יתן הרבה הנאה רוחנית (ואולי גם גופנית) לאנשים מסוגם
של מאיר כהן־אבידוב, הרצל רוזנבלום ומאיר כהנא. אר אוי

אורי אמדי

למדינת־ישראל ביום ההוא, ואוי לחיילי ישראל שייהרגו
בהיתקלויות עם תלמידיו הנלהבים של התלוי.

שימש! של 1מצי1ן
ויצחק חומיבבה
היה בעיתונים סיפור נחמד על כינוס־פיסגה של נמרים.
זה קרה במידבר־יהודה. הנמרה חומיבבה הגיעה
למקום־המיפגש בלוויית גור שלה, אמרפל, שכבר הגיע לפירקו
וצריך היה לנהל משק־בית עצמאי. במקום המתינה לה הנמרה
שלומציון, וגם הגור שלה, הורדוס, היה לידה.
זה בלתי־רגיל, מפני שהנמרים אינם חיות חברתיות. לכל אחד
מרחב־מחיה משלו, ואין הוא סובל בו מתחרים. עם לבדד ישכון. גם
את הגורים שלה מסלקת הנמרה מעל פגיה, בהגיעם לבר־ מיצווה,
בתום כמה חודשים.
המיפגש הזה (הוא אותר באמצעות המשדרים, שהושתלו
בנמרים בילדותם) נערר לכבוד איילה, שנקטלה על־ידי הנמרה
שלומציון.חומיבבה באה להשתתף בסעודה, ואחרי זמן־מה גורשה.
מדוע אני חוזר על כל הסיפור הזה? מפני שזוהי אלגוריה
מושלמת של ממשלת־האחדות הלאומית. הטבע מחקה את האדם.

אני מודה שאת המילים הבאות אני כותב בגלל הכותרת.
שמעתי אותה מפי יצחק ליבני, ופשוט איני יכול להתאפק.
טוב, אז מה כותבים כדי להצדיק כותרת כזאת?
רק זאת:
לפני 25 שנים שוחחתי עם סגן־שר צעיר (יחסית)
במישרד־החוץ האוסטרי. ידעתי עליו רק שהוא יהודי, וששמו
ברונו קרייסקי.
שוחחנו על אוסטריה ועל מקומה באירופה ובעולם. אז אמר לי
כמה מילים, שנחרתו בזיכרוני :״אנחנו, האוסטרים, השלמנו עם זה
שאנחנו מדינה קטנה. זה הקל מאוד על חיינו. אנחנו מדינה קטנה,
ולכן איננו צריכים לייצר מטוסים ומכוניות ואנחנו יכולים לקנות
אותם בזול בחו״ל. אתם, הישראלים, במצב קשה הרבה יותר. אתם
אימפריה גדולה, ולכן יש לכם בעיות של יוקרה. אתם צריכים
לייצר מטוסים ולבזבז הון־עתק, כי כך עושות אימפריות״...
זה היה לפני מילחמת ששת־הימים. עברו שנים, והנה אנחנו
מייצרים מטוסים. כפיר, לביא. יכולנו לקנות בעולם מטוסים
טובים יותר במחיר זול יותר. כל הנימוקים שרגילים להביא —
׳שזה מקדם את התעשיה ושנמכור מטוסים בחו״ל, ושזה מפתח את
הטכנולוגיה — הם בולשיט, אם תסלחו לי על הביטוי.

אנחנו מוציאים הון־עתק שאין לנו — ושאנחנו גוזלים אותו
מפיות תינוקות וזקנים — מפני שאנחנו אימפריה וזקוקים
ליוקרה. למען היוקרה מתמוטט המשק שלנו.
זהו זה.0 5 1 1 3 ¥16 .

הבה נרגילה
כשאני מזדמן לירושלים ויש לי שעה פנויה, אני נוהג לתפוס
לי שרפרף בבית־קפה קטן במזרח העיר ולהזמין נרגילה.
בדרך כלל איני מעשן גדול. איני מעשן סיגריות כלל. לא
הייתי זקוק לאימת הסרטן כדי להימנע מכך — הסיגריות פשוט
לא משכו אותי מעולם. אך אני מעשן מיקטרת וגם סיגארים,
בייחוד בישיבות מעצבנות.
הנרגילה היא משהו אחר. הנרגילה אינה רק עישון. היא
פילוסופיה, השקפת־עולם, דרך חיים.
כשאתה מוצץ את המציצה הראשונה, אתה מסובב איזה כפתור
נסתר בנשמה שלך, ועובר מן הקצב המערבי, או מן הקצב
החצי־מערבי המקובל בישראל, אל קצב ים־תיכוני. לפניך שעה
של התרכזות במחשבות עמוקות, שאינן מובילות לשום מקום.
שעה של תהייה ובהייה. שעה שבה אתה עסוק מאוד (הנרגילה
מחייבת תשומת־לב מתמדת) ואינך עסוק כלל. בקיצור, שעה
תרבותית, אינטלקטואלית, שהיתה מתאימה לאופי האדם, לפני
שדבקה בו מחלת הציוויליזציה המודרנית.
בגלל סיבה זו קשה למצוא נרגילה בישראל, גם בקרב הערבים.
רק זקנים מעטים עוד דבקים בה. הצעירים בורחים ממנה אל
הסיגריה העצבנית, סמל המודרניות.
וזה חבל. נדמה לי שהנרגילה היא צורת־העישון היחידה
המחוסנת מפני הסרטן, מכיוון שהעשן עובר במים, המטהר אותו
מכל המזיקים. מבחינה זו, הנרגילה היא שיא המודרניות, אף
שהומצאה מאות בשנים לפני שמישהו קישר את העישון עם
הסרטן, מחלות־הלב ומי יודע מה עוד.
הנרגילה היא גם אידיאלית לצפיה בטלוויזיה. היא בוודאי
בריאה יותר מ״פיצוחים״.
תמהני מי המציא את ההמצאה הגאונית הזאת. המילה ״נרגילה״
היא פרסית, ומקורה ב״נרגיל״ ,אגוז־הקוקוס, ששימש כנראה
תחילה כבית־הקיבול למי־המיקטרת.
גם בהודו קוראים למקטרת־המים נרגילה. הערבים הפלסטינים
פישטו את המילה וקוראים למיקטרת זו ״ארגילה״ .האנגלים
קוראים לה ״הוקה״ ,שיבוש של המילה הערבית ״חוקקה״,
שפירושה תיבה. במצרים קוראים לה ״שישה״ ,איני יודע מדוע.
הייתי יכול להמשיך ולהרהר בנושא זה, אבל הטומבאק בנרגילה
שלי נגמר.

ריק, רי ק -הידד!
כאשר קראתי את המודעה של משולם ריקליס, ידעתי שרונלד
רגן ינצח.
כי ריקליס — ״ריק״ בפי כל הידידים, המקווים להשיג ממנו
משהו — הוא מהמר. והוא מהמר תמיד בצד הנכון. אחרת לא היה
הופך מיליונר בבורסה האמריקאית.
וכאשר ריק מהמר, הוא מהמר עד הסוף.
ראיתי הרבה מודעות־בחירות אמריקאיות. אך מעולם לא
ראיתי אחת שהיתה כל־כך גסה, פרימיטיבית וזדונית כמו זו.
״כיהודי, כאמריקאי, כפטריוט — איך להצביע השנה?״ שאל
באותיות־ענק, במודעה שהשתרעה כמעט על עמוד שלם
בניו־יורק טיימס. והתשובה: הוא לא יצביע בעד מיפלגה
אנטי־שמית, כמו המיפלגה הדמוקרטית.
מדוע? מפני שג׳סי ג׳קסון
הכושי ״חיבק את עראפת. ,
קאסטרו, אסר והסאנדיניסטים״,
ש״כולם אנטי־שמים, אנטי־ואנטי־אמריקאים ישראלים קיצוניים.״
וגם
מפני שרגן אמר לארס
להפסיק את הנאומים האנטי־ !
שמיים, בעוד שהדמוקרטים לא
עשו דבר כדי לשים להם קץ!
וגם מפני שממשלת־רגן
חתמה על ההסכם האסטראטגי
הראשון עם ישראל.
וגם מפני שהרוסים רוצים
לסלק ־את רגן — והרי הרוסים,
יחר עם קר׳אפי, רוצים לקבור אותנו.
על כן, כאשר אנחנו היהודים עורכים את חשבון־הנפש, אנחנו
צריכים לבחור ברגן.
וכדי לסלק כל ספק, הודיע ריקליס שהוא ישלם בער כל
המודעה היקרה הזאת מכיסו הפרטי, ומבקש של א לשלוח
תרומות למימונה.
עד כאן הכל בסדר. ריקליס הוא פטריוט אמיתי, גם אמריקאי
וגם ישראלי. הוא חבר הכי־טוב של אריאל שרוו, וגם עזר לו
בשעתו להקים את החווה שלו. הוא יודע על מי להמר.
ורק פרט אחד קטן־קטן מפריע לי. ריק הוא בן־גילי. כאשר
פרצה מילחמת־העצמאות הוא היה ישראלי צעיר, בריא וחסון.
והוא בילה את כל המילחמה, וגם את כל המילחמות הבאות,
בארצות־הברית. הוא לא היה פנוי לשרות קרבי.
איך זה קורה שכל המשתמטים — מריקליס ועד כהנא — הם
הפטריוטים הגדולים ביותר? על כך אמרו חז״לינו: במקום
שפטריוטים כאלה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד: .
בגלל סיבות מובנות.

מאז שנכנס שימעון
טרם לתפקידו, הוא עובד בקצב
מזורז. יום עבודתו מתחיל בשעה
5וחצי לפנות בוקר ומסתיים
רישמית בחצות. אך בדרן־־כלל
הדיונים והפגישות נמשכים גם
אחרי שעה זו. בגלל לחץ העבודה
הגדול, לא מצליח פרס לשוב
בכל יום לביתו, והוא נאלץ ללון
לבדו במלון המלך דויד בירושלים.
בעבר הקפיד פרס לישון

היכן מס תפרי םהשר לוי ושזרו. מה י של ח א רי אל
ויינ שטיין לשרה תי ק שו רתו מה זה אי־טי?

אלגרבלי. הוא הובא לבניין
המיפלגה ערב הבחירות כדובר
מטה־הבחירות, לצד ראש המטה,
מרדכי ו״מוטה״) גור. אלגר-
בלי, סטודנט באוניברסיטת בר־אילן,
נבחר לתפקיד מפני שהוא
חובש כיפה ובגלל מוצאו
המיזרחי. בתוך זמן קצר הוא
התחבב על עובדי הבית וגילה
התמצאות בתפקיד החדש. אחרי
שגור נתמנה לשר, הוא לא לקח

׳מעוניין בתפקיד. ההחלטה תיפול
בסיעת העבודה בכנסת, אך
מריאן אינו מודאג. הוא איש
קולנוע לשעבר, בעל מישרד־הפקות
עצמאי, והוא מסביר
לחבריו שהוא לא רץ אחרי תפקידים
ותמיד יש לו לאן לחזור.
חבריה של ברדוגו בכנסת כבר
הפעילו שדולה כדי לסייע
בבחירתה.
קרב דומה מתנהל על

בנפרד עם פרס. כך הוא יכול היה
לחזור למערכת, לחכות לתוצאות,
ואז לשלוף את התצלום
המתאים. מעריב השאיר באולם
אוהל־שם. שם נערכו הבחירות,
צלם נוסף, רק למיקרה של
התפתחויות בלתי־צפויות.
לאבנר סרוסי, עוזרו
של שר־הבינוי־והשיכון דויד
לוי, יש תיסרוקת הדומה לזו של
השר שלו. אך השניים מסתפרים
אצל ספרים שונים. לוי אצל אחיו
ארמנד, שהוא בעל מיספרה,
ואילו סרוסי אצל אחיו מבעוד,
עובד התעשיה האווירית, המספר
־ בשעות־הפנאי את בני־מישפח־תו.
קצינים
בכירים של חיל־השיריון
התארחו בקבלת־פנים
מסורתית שעורכת להם עיריית
תל־אביב לרגל יום החיל. את
לובשי המדים בירך יגאל גרי
טל, ממלא מקומו של ראש־העיריה,
ותת־אלוף עמוס כץ,
קצין שיריון ראשי, ענה לו
נחרצות :״למדינת ישראל אין
עתיד בלי תל״אביב ואין תקומה
בלי חיל־השיריון.״
יושב־ראש ועדת־החוץ
והביטחון של הכנסת אבא אבן
זכה להצלחה סיפרותית חסרת־תקדים
בארצות־הברית. סיפרו

מורשת־הציוויליזציה והיהודים
מדורג במקום הרביעי
ברשימת רבי־המכר של ניו־יורק
טיימס. שום סופר ישראלי
לא הגיע להישג כזה מעולם.
הופעותיו הטלוויזיוניות
של אבן בארצות־הברית כמנחה
התוכנית על־שם סיפרו, הפכה
אותו לפופולארי גם בארץ.
השבוע הוא ישב בלובי של מלון
המלך דויד בירושלים עם
המראיין איתן דנציג. הם לא
יכלו לנהל שיחה, משום שהופרעו
כל הזמן על־ידי תיירים
שפנו לאבן. הם ביקשו ללחוץ
את ידו ואף להצטלם איתו. אחת
התיירות סיפרה, שהיא שבה
לניו־יורק לקראת יום השני, כדי
שלא להחמיץ את הפרק השישי .
של הסידרה.
ח״ב העבודה שבח וייס
אינו מבין את עמיתו ח״כ כ״ך.
״אינני יורד לסוף אי־דעתו של
מאיר כהנא,״ אמר השבוע
בכנסת.
מיכל רפאלי, דוברת
סיעת ר״צ, שבה מחדל לפתיחת
מושב החורף של הכנסת מנסי־עת־מתנה
שהעניקה לה ח״כ
שולמית אלוני. ערב הבחירות
הביעה רפאלי את דעתה
שר״ץ לא תקבל יותר ממנדט

111י 1111¥1ח ד בא לישיבת מרכז־מיפלגת העבודה, שנחרה במזכ״ל למיפלגה כשהוא לבוש
ש 11 1.1 ]111/1בחליפה כחולה חורפית ועונב עניבה. בתחילת הכינוס הוא נאם במשך שעה על
ענייני־השעה(למעלה) .אחר״כך עזב את אולם אוהל שם, שם התנהלו הבחירות, ושב אחרי זמן מה להצבעה
והמתין עד שנודעו התוצאות-הפעם ללא חליפה וללא עניבה. הוא ישב על קידמת הבימה(משמאל) ועישן.
ערב־ערב בביתו, גם אם היה
בסיור בקצה הארץ.
השבוע, ביום הרביעי
הקדים פרס לחזור הביתה. מייד
אחרי שנודעו תוצאות הבחירות
למישרת מזכ״ל מיפלגת־העבו־דה,
הוא בא לביתו שבנווה־אביבים,
אך אשתו סוניה לא
זכתה להיות איתו לבדה לכמה
שעות. פרס הזמין לביתו אנשים
שונים, לפגישות עבודה דחופות.
מייד אחרי שנודעו תוצאות
הבחירות יצאו עוזי
ברעם, המנצח, וחבריו לבניין־
המיפלגה ברחוב הירקון ,110
כדי להרים כוסית לחיים. הם
נפגשו באולם־הישיבות בקומה
השלישית כשבקומה מתחת להם
ישבו אנשי מטהו של מיכה
חריש וניתחו את משמעות
ההפסד.
ברעם ביקש יומיים מנוחה,
אך חיים בר־לב, המזכ״ל היוצא,
ביקש שהחילופין יהיו מהירים.
למרות שהוא כרע מעייפות,
הופיע ברעם כבר למחרת, ביום
החמישי, בשעה 8בבוקר, כדי
לקבל את התפקיד.
היום שבו הפסיד חריש,
היה יום שחור לחברו, שמואל

עימו את אלגרבלי למישרד־הבריאות.
אלגרבלי ניהל רומן
קצר עם משה שחל שר־האנרגיה,
אך גם ממנו לא באה
הישועה. כשהחל המאבק על
המזכ״לות, הוא התנדב לעבוד
למען חריש ללא שכר. כשבאה
אליו פניה מירושלים לעבוד עם
ברעם, הוא דחה אותה, ועתה הוא
נותר קירח מכאן ומכאן.
דובר לישכת מיפלגת
העבודה עומרי מריאן שוהה
עתה בכנסת וממלא את תפקיד
דובר ומרכז הסיעה, במקומו של
הד״ר ישראל (״רוליק״) פלג,
שמונה כמנהל לישכת העיתונות
הממשלתית. מריאן הובא לתפקיד
על־ידי ראש הסיעה בכנסת
רפי אדרי, אך התפקיד איננו
עדיין בכיסו. עוזרתו של פלג,
בהירה ברדוגו החביבה, העובדת
בכנסת שמונה שנים, נמצאת
עתה בסיור בארצות־הברית,
בהזמנת מישרד־החוץ
האמריקאי. היא זכורה היטב
לאדרי בזכות השתתפותה הפעילה
בסיור במארוקו ערב הבחירות
לכנסת, והופעתה המכובדת
שם. בינתיים צץ מועמד שלישי,
יוסי שטרלינג, יו״ר התאחדות
הסטודטים הארצית, שגם הוא

דוברות המיפלגה. ברעם מתחבט
בין שני מועמדים: עוזרו הירושלמי
מוטי ליטמן ואישר
הטלוויזיה לשעבר אבי גוט.
למועמד השלישי, אימיק לוי,
שתמך בחריש, יש בעיה.
רק נכנס פלג ללישכת
העיתונות הממשלתית וכבר הוזן
קיבל מפרס מתנה. ראש
הממשלה שלח לו צילום שלו
שעליו כתב :״לישראל פלג,
שתכונתו כפילגי מים טובים.״
קודמו של פלג בלישכת
העיתונות, מרדכי (״מרטון״)
דילינסקי, שהיה קשור באר־צות־הברית
במאיר כהנא, לקח
עימו בין שאר חפציו הפרטיים
סיפרי־קודש, שהיו בחדרו. ממש
באותו הרגע הביא ארנון
יקותיאלי, היועץ הפרלמנטרי
של יוסי שריד, שי לפלג: עשרה
כרכים משומשים של כיתבי

ברל כצנלסון.

ערב בחירת מזכ״ל העבודה
הכין צלם מעריב שמואל
(״שמואליק״) רחמני כמה תצלומים,
שכללו את כל האפשרויות:
הוא צילם את בר־לב, עם
ברעם ועם חריש, את ישני המתמודדים
ביחד וגם כל־אחד
העולם הז ה 2462

אחר. אלוני הבטיחה לה נסיעה
לחו״ל, אם התנועה תקבל שני
מנרטים. אחרי שר״ץ זכתה בשלושה,
יצאו השתיים לאר־צות־הברית
למסע עבורה ומנוחה
גם יחר, שנמשך אצל הפאלי
חורש וחצי.
וערת־הכספים קיימה היון
על העלאת תעריפי־הרואר. ח״כ
חירות חיים קוסמן, העיר
לשר־התיקשורת אמנון רובינשטיין,
שלעיתים עובר חורש
ימים ער שמיכתב מגיע
ליעדו. הציע ח״ב הליברלים
אריאל ויינשטיין :״אם כד,

בעיקר לאירועים לא חשובים
מבחינה תיקשורתית.
שני שופטים מחוזיים,
עלי נתז מירושלים ודויד
וילד מתל־אביב, השתתפו בכינוס
של אירגון השופטים
הבינלאומי שנערך באחרונה
בליכטנשטיין, לראשונה אחרי
שנים רבות של חרם מצד
מישפטנים ישראליים. בואם של
הישראלים זכה לכיסוי תיק־שורתי
הולם, ובעיתון יומי
בוואדוץ, בירת הנסיכות הננסית,
הופיע תצלום של המשתתפים,
ובו בלטו שני השופטים על רקע
דגל ישראל.

כים את מישכן הכנסת למגדל-
שן מנותק מהעם. כתגובה הוא
קיבל מסבידור מיכתב שבו העיר
לו היו״ר שהוא הימרה את פיו
כשהופיע ללא מיקטורן, ואף
הזהיר את שליטא מפני הצטננות,
מפני שהורה על הגברת
מיזוג־האוויר.
הפירסומאי יורם ברנע
קיבל מאשתו עתליה מתנה
יוצאת־דופן ליום הולדתו ה־.47
זוהי כרזה בנוסח עשרת הדיברות,
הכוללת את עשרת הצעדים
הבטוחים להתקף־לב
ולגירושין. כתוב שם :״העבודה
קודמת לכל — כל ענייניר

שולחת לשון לעבר המצלמה. רוזי, אחותה
הצעירה של הדוגמנית תמי בן־עמי, עוסקת
אף היא באופגה, אך בצד המיסחרי של האופנה, בעיקר במכירה.
היא באה בחברת חבר למסיבה שנערכה בתחילת השבוע ביפו. רוזי
מתנשאת לגובה הדומה לזה של אחותה ושיערה דומה לזה של תמי.

חזי בן־עמי

אך הוא ממשיך לעבוד יותר ממה
שהרופאים מתירים לו.

עובר את הגדר בין הקהל ליציע המכובדים כדי להעניק פרסים לזוכים באחד
המיקצים בתצוגת סוסים מגזע ערבי טהור שנערכה בשבת בראשוו״לציון. מפכ״ל
המישטרה, הוזמן על״ידי מנחה התוכנית, שר המישטרה חיים בר״לב, שהוא פרש וחובב סוסים מושבע.

אויה איבצן

נשלח לך בדואר את האישור על
העלאת־התעריפים״.
השר ללא-תיק יוסף
בורג נשאל על־ידי חברים
דתיים כיצד הוא מתייחס לנכבדים
החילוניים שקיפצו בחברון
בחג שימחת־תורה וסיפרי קודש
בידיהם. את בורג הרגיז במיוחד
שר התעשיה והמיסחר אריאל
שרון, ושאליו הוא כיוון את
תשובתו .״הרבה יותר קל לרקוד
עם התורה ערב אחד,״ אמר בורג,
״מאשר לשאת אותה כל השנה״.
עיתונאי ידיעות אחרונות
יחזקאל המאירי, מוותיקי
הכתבים הצפוניים, מסתובב
אבל וחפוי־ראש. אלמונים פרצו
לדירתו בצפת וגנבו ממנה רכוש
יקר. בשווי של מיליוני שקלים.
המאירי כבר פנה לחברים מה־ברנז׳ה
והודיע שישלם סכום של
חמש מאות אלף שקלים למי
שיביא לגילוי הפורץ או הפורצים.
דובר
מישטרת־חיפה הטרי
מיכאל רבינוביץ טרם הספיק
לחמם את כיסאו וכבר הוא
מסוכסך עם הכתבים בעיר־האדומה.
הללו טוענים נגדו
שהוא מריץ אותם יותר מדי,
העולם הזה 2462

אשתו של המלחין נעדרה
בשבוע שעבר מהקונצרט החגיגי
שבו בוצעה יצירה של בעלה,
על־ידי התיזמורת הפילהרמונית,
ואילו הבעל נעדר מביצוע בכורה
של יצירת אשתו על־ידי נגני
הפילהרמונית. אבל לשניהם
היתה סיבה טובה: שתי היצירות
בוצעו ביום החמישי שעבר
באותו הזמן. היו אלה יצירתו של
נועם שריף, מטמורפוזות על
גליארד. ושל אשתו היפה אלה
לזר, אחותה של מבקרת־התי־אטרון,
שוש אביגל, שהשתתפה
כזמרת־אלט ביצירה פרי־עטה,
יצירה לפואמה לקול
קלרינט צלו פסנתר וכלי־הקשה.

הליברלים בני שליטא
מרוצה מאוד מהילופי־הגברי על
כס יושבי־ראש הכנסת. מאז
שהיו״ר החדש שלמה הילל
התיר לח״כים ולמבקרים לבוא
למישכן בלבושם הרגיל, מלא
שליטא התפעלות ממנו. הוא
נזכר בהתכתבויות אין־סופיות
שהיו לו עם היו״ר הקודם מנחם
מבידור בענייו המיקטרונים
והסנדלים. שליטא טען אז.
שמיקטורן. עניבה ונעליים הופ־

האישיים בכלל לא חשובים. אל
תיעדר מהמישרד יותר מדי —
ימי השישי אחרי־הצהריים,
השבתות והחגים הס זמנים
מצויינים לעבודה. אל תתנתק
מהעבודה — קח איתך חומר
הביתה ותעבור עליו בערב. אל
תסרב לכל משימה, קח עליך
הכל — עבודה נוספת, הרצאה,
פגישה, ארוחה, הכל! כשאתה
מגיע הביתה, הקפד לזכור את
הצרות שהיו לך במשך היום
בעבודה. אל תבזבז זמן להפס־קת־קפה
או לארוחת־צהריים:
נצל כל דקה לפגישה ולעבודה.
אל תבזבז זמן על תחביבים —
דיג, קריאה, ספורט ומישחקים
— אין בהם כל תועלת, חבל על
כל רגע. אל תיקח חופשה ואל
תצא להשתלמויות. אין שום
סיבה שתחלק סמכויות, מוטב
שתעשה הכל לבד. יש הרבה
שעות ביממה. אם עבודתך
כרוכה בנסיעות, כדאי שתיסע
בלילה — נצל את כל היום
לעבודה, את הפגישות תוכל
לקיים מוקדם בבוקר ״.לא
במיקרה הביאה עתליה לבעלה
כרזה כזו. לפני ארבע שנים עבר
ברנע בהצלחה ניתוח־לב פתוח.

הזמר איציק בבר (מתחרז
עם גבר) ישב באולפן עם
המוסיקאי אריק דודיך, ומניסיון
מוסיקאלי אחד לשני נולדה
מנגינה. השניים חיפשו מילים,
ובבר לקח את רודיך עימו
לאחותו שוש שמיר. היא
האזינה למנגינה בקשב רב.
למרות שהיתה זו שעת אחרי־חצות,
ושלפה מהמגירה מילים
שחיברה לשיר, כמו בהילוך
איטי. מצויירים במילים למנגינה
שבו רודיך ובבר לאולפן,
הקליטו את השיר והוא הוכנס
לתקליטו החדש של בכר.
רודיך. הנשוי לזמרת לאה
לופטין, תפס את מקומו של
בצלאל אלוני בחייה של עופ־רה
חזה — הוא המלחין והמנהל
המוסיקאלי של הזמרת הפופולארית.

פסוקי
ה שבוע
• השר לתפקידים מיו
חדים
עזר וייצמן :״לאנשי
המערך יש דחיה פסיכולוגית
מהשלום, כי הם לא עסקו בו״.

• שר-האוצר יצחק
מודעי, על תוכניתו הכלכלית:
״אני לא מז$ז להוציא אותה
מהמגירה בלי שומרי־ראש.״

• מזכ״ל ההסתדרות

ישראל קיסר, על מי שמעכבים
את עיסקת החבילה :״אחד
חורק שיניים. שני שם רגליים,
שלישי מרים ידיים״.

מנהיג

הפועלים

מאשדוד יהושע פרץ :״זאת
חבילה חשודה. צריך להביא
חבלן מישטרתי שיפרק אותה״.

• שר־הבינוי־והשיכון

דויד לוי :״איך אני יכול לטרפד
תוכנית כלכלית שאינה
קיימת?״

• הרב מנחם הכהן:

״הפשרה המסתמנת — הרבה
אריזה ומעט חבילה.״

• ח״ב התחיה רפאל
(.,רפול״) איתן, לעיתונאי
שביקש ממנו הבהרה :״על
השאלה הזאת הייתי מכניס אותר
לבית־הסוהר״.
• השר יוסף בורג :״רק
רופא יקבע את מועד פרישתי״.

• ח״ם אגודת ישראל

אברהם שפירא :״אני כבר
הבטחתי פרס גדול למי שיצליח
להכניס אותי לפולקסוואגן
חיפושית. אבל אף אחד עוד לא
בא לנסות״.

• הפרופסור אסא כשר,
על גאולה כהן :״ח״כית שמיי-
ללת כמו חתולה על גג פח
לוהט.״

• מנהל הסינמטק התל
אביבי אלון גרבוז, על חבריו
:״כשיש הפגנה במוצאי־שבת
בכיכר מלכי־ישראל אנו
נפגעים״.

• מנהיג הליברלים
לשעבר אלימלך רימלט,
על חבריו :״אני לא אוהב להשמיץ,
אבל עליהם הייתי מחבר
ספר־קינות.״

• יהושע סובול ויעקב

לזר בחותם :״אי־טי -אירגון
טירור יהודי.״

שיחר
מאחורי המירקע

ההחלטה תינתן בחודש פברואר. עד אז גם לא
יינקטו צעדים נגד שרי רז.

פינת המנהל

כולם מתחלפים

ושוב התפתחויות חדשות בפרשת מנהל״
הטלוויזיה: דן שילון, מסתבר, לא הסיר את
מועמדותו למישרה הרמה.
שילון שהה בשבועות האחרונים בארצות־הברית,
לצורך עסקי התיקשורת הפרטיים שלו.
אז הזדרזו מתחריו, או אנשיהם, להודיע בקול רם
כאילו שילון אינו מועמד לתפקיד. אך לא כך
הדברים. יתרה מזו: מניותיו של שילון, כך נראה
בימים האחרונים, עלו.
אנשי הוועד־המנהל שאול עמוד (חרות)
וקריאל (״דוש״) גרדוש (ימינה מחרות) יצביעו
נגד חיים יבין, כשמועמדותו תוצג. השניים
טוענים כי יבין הוא מאנשי ״המאפיה השמאלנית״.

אנשי המערך בוועד־המנהל יצביעו,
כנראה, נגד יבין, בעיקר בגלל העובדה ששימעון
פרס בעצמו מתנגד למינויו של יבין כמנהל
הטלוויזיה.
לוועדי־העובדים בטלוויזיה יש בעיה. למרות
שלהם אין זכות־הצבעה במיכרז על מישרת
המנהל, אץ ספק שבעלי זכות־ההצבעה יצטרכו
להתחשב בדעתם. רפיק חלבי, יו״ר ועד
עובדי־עיתונות־והפקה בטלוויזיה, הוא חבר טוב
של חיים יבין ודן שילון, חב הרבה לשילון. היה זה
שילון שעמד מאחורי חלבי בתקופה הקשה ביותר
שלו, כשהיה כתב־הטלוויזיה בשטחים הכבושים,
וספג כמעט מדי יום התקפות פרועות מן הפוליטיקאים
על כתבותיו. שילון, שהיה אז מנהל
מחלקת־החדשות, עמד מאחורי חלבי ו״נתן לו

בוועד־המנהל מסתמנת החלטה שלפיה ישולבו
שני המיכרזים — הפנימי והחיצוני — כך
יוכלו כל המועמדים להירשם ברשימה אחת
ולהתמודד זה כנגד זה.
ברור שהטלוויזיה, במצבה העכשווי, זקוקה
למנהל חזק, בעל כושר־החלטה, כדי שיעמיד את
הגוף על הרגליים. אך לא ברור אם אורי פורח,
מנכ״ל הרשות, ירצה באיש חזק מתחתיו, ולכן
יתכן שייווצר מצב שבו יישאר, טוביה סער
בתפקיד.

דודו גילבוע, מנהל המחלקה הדוקומנטרית
של הטלוויזיה, התפטר מתפקידו, אך לא נמצא לו
מחליף. המישרה הוצעה לרפי גינת, מפיק
ועורך כולבוטק, אך הוא דחה את ההצעה על
הסף.
צבי(״צבה״) גורן, שחזר מגלי־צה־ל, מנסה
לקבל את התפקיד ואף הקים לעצמו לובי.
מנהלי־הטלוויזיה אינם ששים לתת לגורן את
התפקיד, מכיוון שהגיעו שמועות פרועות מן
התחנה הצבאית כי גורן רב עם העובדים, וכי אינו
מסוגל לעבוד עם אנשים. מועמד אחר לתפקיד

מאחורי המיקרופון
מחפשים עבודה
פרשת עדנה פאר בגלי צה״ל עומדת לפני
סיום. פאר הודיעה לפני כמה חודשים בחגיגיות
דרמאתית על התפטרותה מן התחנה הצבאית, אך
לא עשתה שום דבר בנדון, פרט לעובדה
שהפסיקה להופיע בתחנה.
פאר גוייסה לצה״ל לפני שנתיים, כסגנית־מפקד
גלי צה־ל וחתמה עם הצבא על חוזה של
שלוש שנים. חייל שברצונו לעזוב את תפקידו
חייב לעשות אחד משני הדברים: למלא טופס 55
כבקשה לעבור מן היחידה שבה הוא נמצא — או
להגיש בקשה להתרת חוזה. פאר לא עשתה אף
אחד משני הצעדים האלה, ולכן השאירו
בגלי־צה״ל את חדרה של עדנה פאר לרשותה, עד
שתחליט לאן היא הולכת, אם בכלל. החדר עמד
שם, ובו המזכירה והטלפון, ופאר ישבה בבית
וקיבלה משכורת מצה״ל. מאז שעזבה את התחנה,
נשמו העובדים לרווחה והאווירה בתחנה הרבה
יותר רגועה.
השבוע עשתה פאר כמה צעדים מכריעים: היא
באה לתחנה והתחילה לארוז את חפציה ולקחתם
מן החדר. היא נפגשה עם אורי פורת, מנכ״ל
הרשות, ועם גידעון לב־ארי, מנהל הרדיו.
פאר נמצאת בחופשה ללא תשלום מרשות־השידור,
ועומדת לחזור לשם. היא היתה רוצה
לעבוד בטלוויזיה, אך נראה כי תחזור לרדיו, שם
עבדה לפני שהתגייסה,
יתכן שפאר תהיה אחת המועמדות להחליף
את שרה פרנקל, ראש המערכת בתל־אביב, אם
זו אכן תוחלף בתום שישה חודשי״הנסיון,
העומדים להיגמר בקרוב.

תחרות בדתי־הזגנת

מועמד שילון
בכל זאתי

החליטו שלא להחליט
בישיבה שקיימו השבוע אנשי רשות־השידור
עם פליאה אלבק, מפרקליטות המדינה, על
האפשרות להגיש עירעור על פסק־הדין בעניין
הלנה עם־רם ושרי רז, הוחלט לשמור את אופ־צית
העירעור אחרי שייגמרו ההליכים בבית־המישפט
המחוזי, כלומר: אחרי שיוחלט על גובה
הפיצויים.

עיניו אליו. בזמנו ניסה להתמודד במיכרז על
תפקיד זה, אך נכשל.

הוא אילוץ גויטין, כיום ראש־מחלקודהדראמה,
או נעמי קפלנסקי, מפיקה בכירה, שהיתה אחת
ממפיקות הסידרה עמוד האש. וגם שימעון
טסלר, העובד עכשיו על תוכנית חדשות
מאוחרת בסיגנון אישי.
שמועות עקשניות אחרות מספרות כי מנהלי
הטלוויזיה מעוניינים להחליף גם את צבייה
שפירא, מנהל חטיבת־התוכניות. שפירא לא
הגשים את התיקוות שתלו בו, ומתלוננים כי אינו
עושה כלום. השיא היה בפרשת ספי ריבלין
וחנה לסלאו, כששרה גינור, שהתפטרה, לא
פנתה אליו כלל, והעניין הגיע עד אורי פורת.
לשפירא הוצעה מישרה במישרר־החינוך, והוא
כנראה יקבל אותה. אם יעזוב את תפקידו, לוטש
יאיר אלוני, כיום יועץ מיוחד למנכ״ל, את

רון בן־ישי, מפקד גלי צה״ל, מגבש תוכנית
מהפכנית, הגורמת לסערה בתחנה.
הוא עומד להציע כי יומני־החדשות של
התחנה, המשודרים כיום בדיוק באותן השעות
שבהן משודרים יומני החדשות של קול ישראל,
ינדדו בחצי שעה. כלומר, תחת יומן־הבוקר
המשודר מ־ 8עד ,9ישודר היומן בין 8.30ד,9.30
וכך לגבי יומן־הצהריים, שיתחיל ב־ ,13.30 ויומן
הערב, שיתחיל ב־. 19.30
בן־ישי, המתגורר בירושלים, בא בכל יום
למישרדו בתל־אביב. הוא יוצא מן הבית בשעות
הבוקר המוקדמות, ושומע בדרך חצי שעת־שידור
של יומן החדשות של קול ישראל, המתחיל
בשבע, ואחר־כך עובר לגלי צה״ל ושומע את
אלכם אנסקי. אם יעתיק את שידור יומן גלי
צה״ל לשעה 8.30 בבוקר, יוכל אנסקי להתחיל
את תוכנית־הבוקר שלו בשעה ,7.30 דבר
שימשוך אליו מאזינים נוספים, השומעים בכל
בוקר את שידור היומן של קול ישראל, ולא
יצטרך להתחרות בהם.

בתוככי הרשות
איפה החעד־המנהל?

0 7גז /ל
!777
עורך קרפץ התנצלות מבט לחדשות ניצל השבוע בנס.
ביום הרביעי בערס שלוש דקות לפני
השעה ,9זמן שידור מבט. נכנס מיכאל
קרפין, עורך מבט, לחדר־הבקרה של
אולפן בי, וגילה שנתב התמונה, שישב ליד
השולחן, הוא שמואל בהן. קרפין החליט
שכהן אינו די טוב כדי להעביר את שידור
מבע בגלל תקלות שונות שהיו בתחילת
השבוע בשידור המהדורה, ואמר שאם לא
יוחלף כהן, לא ישודר מבט.
מייד התחיל דכוח סוער בין קרפין ויאיר
שטרן, מנהל-המחלקה, בנוכחותם של
חיים יבין, שהגיש באותו ערב את המהדורה.
ויעקב אחימאיר, שאמור היה

לספר על הכנסת. השלושה הצליחו לשכנע
את קרפין לשדר בכל זאת את המהדורה,
והיא התחילה באיחור של דקה אחת.21:01 :
באולפן היו נוכחים גם חזי קור!ה, חשמלאי,
שהוא גם יו״ר ועד-העובדינדהטכנאים,
ו ציון סווירי, כמפקח־שידור, שגם הוא חבר
באותו הוועד.
המהדורה שודרה באותו היום ללא שום
תקלה, דבר יוצא״דופן כשלעצמו. כשנגמרה
ביקשו קוקה וסווירי מקרפין שיתנצל לפני
כהן, מוותיקי הטכנאים בטלוויזיה, אך קרפין
סירב.
למחרת בבוקר שלחו חברי הוועד מיכתב
בהול לטוביה סעד, מנהל הטלוויזיה, ובו
הודיעו כי אם קרפין לא יתנצל פומבית, הוא
לא יקבל עוד את שירותי ההנדסה והטכנאים.
פרושו של רבר שאי־אפשר יהיה לשדר את
מהדורת מבט.
סעד כינס את חברי הוועד לחדרו, ואחרי
דיון ארוך, שנמשך חצי יום, הוכרח קרפץ
להתנצל באוזני כהן.

יו״ר הוועד־המנהל, מיכה ינון, מתקשה
בשבועות האחרונים לכנס את כל חבריו(שישה
במיספר) לישיבות.
ישיבות הוועד היו קבועות ליום הרביעי
בשבוע, בשעות הצהריים. לפני כמה שבועות
הודיע נתן כדון(ליכוד) כי יום הרביעי אינו נוח
לו, מכיוון שהוא מנהל בית־ספר לעיתונות,
והלימודים בו מתקיימים ביום השני והרביעי. לכן
הוחלט על דעתו כי ישיבות הוועד יתקיימו ביום
הראשון בשבוע.
אך גם כאן התעוררה בעיה. אחרי ישיבות
אחדות ביום הראשון הודיע אורי פורת כי לא
יבוא עוד לישיבות הוועד ביום הראשון, מכיוון
שביום הזה הוא עסוק במאורעות סוף־השבוע
ברשות, עסוק בישיבה עם פורום־החדשות ועם
מנהלי הרדיו והטלוויזיה. גם הד״ר ישראל(״רו־ליק״)
פלג הודיע כי אינו יכול להגיע בימי
ראשון.
הפשרה שהושגה: לא תהיה השבוע ישיבת
הוועד־המנהל.

החש־ המטייל
הישיבה האחרונה של הוועד־המנהל התקיימה
במיגדל־העמק. שאול עמיר, ראש מועצת
מיגדל״העמק, שהוא גם חבר הוועד־המנהל, אירח
את חבריו, וערך להם סיור בכל המיפעלים בעיירה.
היחידי שלא יכול היה להתאפק ושערך
במקום קניות היה אדמונד סחייק, מנהל הרדיו
בערבית, שקנה לעצמו מעיל עור ב־350
רולר במיפעל בגד־עור.

כרמלה כאשת־חברה
מתיחה של חברים לעבודה
ס ני מוכן לדבר רק עם הבחורה היפה
שהיתה כאן אתמול מקול ישראל. אני
לא מוכן לדבר עם אף אחד אחר, וזה יכול מצירי
להיות גם המנהל של הרדיו.״ מישל סרוסי, מנהיג
פועלי אשדוד, היה נחוש בהחלטתו. מה שיש לו
להגיד לאמצעי־התיקשורת הוא יעביר באמצעות
״הבחורה היפה״ שהצליחה לרכוש את אמונו,
שהעבירה לדעתו את דבריו ״כמו גבר״.
״הבחורה״ לא היתה אלא כרמלה מנשה,
הכתבת הכישרונית והבולטת של מחלקת החדשות
בקול־ישראל, שהצליחה במשך שנה
לעשות מה שלא הצליחה כמעט אף אשה לפניה
— להוכיח למנהלי־הרדיו, למנהלי מחלקת־החדשות,
לעמיתיה הכתבים ולקהל המאזינים, כי
גם אשה צעירה יכולה להיות כתבת־שטח של
הרדיו, ושאין צורך בהכרח להיות גבר כדי למלא
תפקיד הדורש מהעוסק בו להקדיש את עצמו 24
שעות ביממה.
השבוע קטפה מנשה בעלת המראה האקזוטי,
את פירות עבודתה המאומצת והקשה, את פירות
השעות הארוכות שבהן בילתה צמודה לטלפון
ולאיתורית, את הלילות הארוכים שבהם בילתה
באולפן והימים הארוכים שבהם בילתה בשטח.
היא מונתה כתבת לענייני־מישטרה, במקומו של
מייק הולר הוותיק והפופולארי.
תפקיד זה, שהוא קשה במיוחד ודורש עירנות
מתמדת בכל שעות היממה, מילא הולר במשך 15
השנים האחרונות. אם הממונים על כרמלה מנשה
מצאו כי מכל הכתבים הנמצאים כיום במחלקת•
החדשות היא-היא המתאימה למלא תפקיד חשוב
ומרכזי זה, הרי שאין מחמאה גדולה מזו לצעירה,
שהחלה את דרכה העיתונאית מאחורי שולחן
המזכירה במחלקת־הטכנאים של הרדיו.

״3סך-הפ>
סקידה״

ף* רמלה הגיעה לרדיו מייד כשסיימה את
4שירותה הצבאי, והתקבלה לעבודה במחלקת
הטכנאים. תוך כדי עבודתה כפקידה השלימה את
בחינות־הבגרות, נרשמה ללימודים באוניברסיטה,
עשתה תואר בי־איי בהיסטוריה של ארץ
ישראל והחלה ללמוד לתואר שני.
כל אותה תקופה היה ברור לכרמלה שהיא לא
תישאר זמן רב מאחורי שולחן־המזכירה. לא כך
חשבו עמיתיה ברדיו. הם היו בטוחים כי כרמלה
תסתפק בלימודים אקדמיים בשביל הרוח,
ובעבודת פקידות בשביל הפרנסה. הם לא העלו
ברעתם כי ״הפקידה של הטכנאים״ תגיע למעמד
כה חשוב במחלקת־החדשות.
כרמלה התעלמה מהנשמות הטובות, והיתה
נחושה ברעתה :״אם לעבוד ברדיו, אז לא כמזכירה
אלא מאחורי המיקרופון ״.לתדהמת עמיתיה
לעבודה, נרשמה לקורס כתבים, עברה אותו בהצלחה.

גם כשסיימה את הקורס לא פרש איש
שטיח אדום לרגליה, ולא הציע לה עבודה
במחלקה שלו. כרמלה כבר היתה על סף היאוש.
היא היתה מתגנבת בלילות אל האולפנים, כשלא
היה בהם איש, יושבת ליד המיקרופון וחולמת על
הרגע שינתן לה לדבר לתוכו.

בפעם הראשונה התמנתה אשה לחכחיד של כתבת לענייני מישטו־וז ונדירים

ההזדמנות נקרתה בדרכה כאשר השדרן גדעון
הוד, שעשה את התוכנית אור־ירוק, הציע לה
להכין כתבה לתוכנית.
מי שזוכר אותה בתקופה ההיא מתאר אותה
כהיסטרית גמורה. היא עצמה אוהבת לספר כי
פחדה פחד־מוות .״אחרי הכל,״ אמרה פעם
לידידה ,״כל העניין של קורס־שדרים היה כדי
לצאת מאחורי שולחן־הפקירות. אני לא הייתי
מאלה שכתבו לעלון בית־הספר. חלמתי על
כתבות, אבל לא הייתי בטוחה שאני מסוגלת״.
כרמלה נשלחה להכין כתבת־מישאל בין
נהגים. בבוקר שבו שודרה הכתבה היא קמה ב־,6
כדי להאזין לעצמה. לחבריה הקרובים, המעטים
שפירגנו לה, סיפרה כי היא הרגישה לא בנוח
בחצר של קול־ישראל. היא ידעה שהנשמות
הטובות מתלחשות :״מה היא? בסר הכל פקידה

העורך הראשי של התוכנית הפופולרית קול
ציבעי הרשת. והטיל עליה להכין כתבות
בשידור חי לתוכנית היומית שלו. כרמלה טוענת
כיום כי הכתבות בקול ציבעי הרשת היו
בשבילה סטאז׳ בלתי־רגיל, בית־ספר לכתבות
רדיו.
מאוחר יותר עברה למחלקת התוכניות הרוקד
מנטריות וערכה את התוכנית ארץ חמדת.
אך הצעירה הטמפרמנטית לא הסתפקה
בתוכנית אחת לשבוע. היא חיפשה אתגר, חלמה
להגיע לחדשות. מנהל מחלקת־החדשות בתקופה
ההיא. רוני דניאל, התבטא לא אחת כי לדעתו
אשה אינה יכולה לעבוד במחלקתו, שכן זו עבודה
לגברים בלבד.
כרמלה לא הסכימה איתו. אחרי הכל היתה
רווקה, חופשיה מהתחייבויות. גם הרומן הממושד

המסוק המכוון את תנועת כלי־הרכב בשעות
הבוקר.
הנהגים בדרכים התרגלו לשמוע את כרמלה
מנשה מדווחת להם מהמסוק המשטרתי.
כשלא נמצאו כתבים שייצאו למשימות
בשעות בלתי־שגרתיות, תמיד נמצאה כרמלה.
לא היתה פעם שהשיבה בשלילה כשהטילו עליה
משימה. אהרון ברנע, כתב־הרדיו לעניינים

אף פעם לא תמצאי חתן אם תעבדי כל־כך קשה״.
והיא השיבה לו :״שטויות. תן לי לבנות את עצמי
ותראה איך שהעבודה לא מפריעה לחיים
הפרטיים שלי.״
החברה החליטו להכין לה תרגיל. הם ידעו כי
היא קבעה פגישה עם אחד ממחזריה. דקות
אחדות לפני הפגישה צילצל הטלפון בביתה, והיא
התבקשה לצאת לכתבה. בלי בעיות ביטלה

כתבת־מישטרה מנשה
להיכנס לסנדלים של מייק הולר

כרמלה בעריבה של כתבה (לידה: טכנאי־הרדיו יעקב בלסנבוים)
הבחורה שהגיחה מאחורי שולחן־הפקידות
של הטכנאים. מה, היא חושבת שהיא יכולה
להיות עיתונאית?״
כרמלה ידעה, כי בכל מקום־עבודה קשה מאוד
לעבור מסטאטוס אחד לאחר. על אחת כמה וכמה
במקום תחרותי כמו הרדיו. לא אחת היתה אומרת,
שהיתר, מעדיפה להגיע לרדיו בגיל ,26 ולא בגיל
,20 שבו התחילה. במיוחד היתה מתרגזת כאשר
היו אומרים לה: כל הכבוד, איזה מעבר יפה
מפקירה לעיתונאית :״מה, אני סינדרלה?״ נהגה
לשאול את המעודדים .״הרי למדתי באוניברסיטה
והיה ברור שלא אשאר פקידה כל חיי:״
היא תמיד נהגה למחות נגד מחמאות בסיגנון
זה ולהסביר, שרוב העיתונאים התחילו בקטנות
והגיעו לרדיו אחרי שסיימו לימודים באוניברסיטה.
היא פשוט למדה כשעבדה כפקידה ברדיו,
הס למדו כשהיו מלצרים או פקידים במקום אחר.
מסוק ההזדמנויות
עובדה כי הפכה מפקידה לכתבת לא
1 1היתה בעייתה החברתית היחידה של כרמלה.
בשנת ,1978 כאשר היתה בקורס כתבים, הכירה
עורך תוכניות בכיר והתפתח ביניהם רומן. לימים
הפך עורך התוכניות גירעון לב־ארי למנהל
הרדיו. לא כולם ראו בעין יפה את העובדה
שמזכירת הטכנאים לשעבר וחברתו של מנהל־הרדיו
שואפת להיות עיתונאית.
כרמלה הזילה דמעות רבות בעקבות הליח־שושים
והבחישות מאחורי גבה. היא היתה נפגעת
בקלות, לוקחת ללב ובוכה.
אד היו בקול־ישראל גם כאלה שעוררו אותה
וראו את הפוטנציאל הטמון בה. אחרי שניתנה לה
הזדמנות על־ידי גדעון הוד, בא דויד מרגלית,

שלה עם גירעון לב־ארי בא אל סיומו. היה לה כל
הזמן שבעולם להקדיש לעבודה. היא ידעה
שתוכל להימצא בשטח בכל שעה, לענות לכל
קריאת טלפון ולבלות שעות ארוכות באולפן.
היא סיפרה על רצונה לעבוד בענייני חדשות
לכמה מידידיה. היו כאלה שראו בה אסטרונאוטית,
החולמת על דבר בלתי־אפשרי. אך דווקא
עודד ספיר, מפיק־לילה במחלקת־החרשות,
החליט לעזור לה. בכל פעם שהיה חסר לו כתב,
הוא פנה אל כרמלה.
מזלה של מנשה התמזל, ואף אחד מהכתבים
לא הצליח לתפקד ככתב במסוק .״כולם הקיאו,״
סיפרה ,״או לא אהבו לטוס.״ היא לא הקיאה
ודווקא אהבה לטוס, עלתה בכל בוקר ב־ 6על

ערביים, שהיה תקופה קצרה ראש מערכת־החדשות
בתל־אביב, סיפר :״הייתי צריך לשכנע
את המנהלים שכאשר אין ברירה, אפשר לקחת
את כרמלה״.
היא נאחזה בציפורניה בכל הזדמנות שניתנה
לה, והסתובבה בהרגשה קשה. בין כתבה לכתבה
היא היתה מזילה דמעות, אך את איכותה ככתבת
הצליחה להוכיח בפרק זמן קצר ביותר. בתקופת
הבחירות המוניציפאליות הפעילו אותה מחוסר
כוח אדם. כרמלה עבדה מ־ 7בבוקר עד חצות. כל
חייה הוקדשו לעבודה. היא היתה נחושה בדעתה
להצליח ויהי־מה. בעבודתה ראתה שליחות —
לא רק להוכיח את עצמה, אלא גם להחזיר לכל
אותם שלא האמינו כי נשים יכולות לעבוד
במחלקת־החדשות, להוכיח להם מנה אחת
אפיים, שהן כן מתאימות.
עוד נשמע
ך• עבודה פגעה כמובן בחייה החברתיים. בא(
1חת משיחות הלילה במערכת אמר לה אמנון
נדב, כתב לענייני״מיפלגות :״מה יהיה, כרמלה?

חברים מספרים על כרמלה
חבריה לעבודה של ברמלה מנשה ומנהליה אינם יבולים שלא להתפעל מעבודתה
הטובה. יגאל רום, מנהל חטיבת־החדשות נקול־ישראל, אמר השבוע. :היא כתבת
מצוייגת. ואני בטוח שתצליח בעבודתה ותעשה אותה טוב. להיות כתבת זה לוותר
על הרבה דברים, וכרמלה עושה זאת. הלוואי שהיו לי עוד חמש כמוה״.
אמנון נדב, כתב־הרדיו לענייני־מיפלגות ויו״ר ועד־העובדים, אמר :״היא טובה גם
מבחינת הפוטנציאל וגם מבחינת עבודתה בשטח. היא אחת הכתבות החדשות
הטובות שלנו, ויש תוצאות. יש לה הכישרון לתפוס חדשות וליצור קשרים. הבחורה
עובדת יום ולילה. כשעבדנו יחד בבחירות, הייתי המום מכושר״העבודה שלה. וגם
אחר״כך, כשעבדה על נושאים כמו צרכנות ובריאות. היא היתה עובדת משש בבוקר
עד חצות. היא השתלבה גם מבחינה חברתית במערכת. ואנשים לא מנסים לשים לה
רגליים. האמת היא שהמינוי שלה מפתיע לפחות, אם לא יותר, מן המינוי של טלי
זלינגר ככתבת צבאית של דבר״.
חברים אחרים במערכת אמרו כי עד עכשיו ברמלה היתה כל היום במערכת
ובעבודה, עכשיו, עם קבלת התחום החדש, תהיה גם כל הלילה.

כרמלה את הפגישה. מאוחר יותר הסבירה כי אם
אדם רוצה לרכוש לו שם להוכיח שהוא טוב, הוא
צריך לפחות בתחילת הדרך לתת את המקסימום.
והמקסימום זה גם על חשבון החיים הפרטיים.
אחרי שהוכיחה לאחראים עליה כי היא כתבת
מוכשרת, קיבלה את נושא הבריאות. היא הצליחה
להפוך את הנושא המשעמם לנושא תדשנת
ראשון במעלה. כמעט שלא היתה מהדורת
חדשות בלי ידיעה בנושא הבריאות, כמעט שלא
היה יומן בלי כתבה של כרמלה מנשה. מהר מאור
החלו הממונים מטילים עליה סיקור של נושאים
חשובים גם בתחום הכלכלי, כמו מו״מ מיקצועי
ושביתות. בתקופת הבחירות הוטל עליה לסקר
את תמ״י.
החל מהשבוע נכנסת כרמלה מנשה לנעליו
של מייק הולר. כשהיא נשאלת איך ההרגשה היא
משיבה בהומור :״מייק אמר לי להגיד שאי־אפשר
להיכנס לנעליים שלו, כי הוא תמיד נועל
סנדלים״.
ברגע של גילוי״נפש היתה כרמלה מוכנה
להתייחס לעבודתה של אשה במחלקת־החדשות,
ואמרה :״העבודה הזאת, אם רוצים לעשות אותה
טוב, מצריכה שעות רבות, קשר הדוק עם המרואיינים
וכיסוי מכל הכיוונים. אני לא מתפלאת
שאין בחורות בחדשות. זה לא בגלל הרדיו, זה
מפני שלאשה שהיא גם אם לילדים זה
בלתי־אפשרי. את צריכה להיות צמודה לאיתורית
ולטלפון 24 שעות ביממה, כולל שבתות וחגים״.
ככתבת לענייני־מישטרה עומדת כרמלה
מנשה לסקר מיקרי רצח, אונס, שור וצרות
אחרות.
יש להניח שהאיתורית והטלפון לא יתנו לה
רגע מנוחה. בשעה שמאזיניה יישנו את שנתם
בלילות, יעיר אותה הטלפון. היא תקום במהירות
ממיטתה החמה, תיכנס לאוטוביאנקי שלה
ותדהר אל מקום האירוע. היא תיאלץ לראות
גוויות, זונות, סמים וסרסורים, לשכוח שהיא
כעצם ילדה טובה מבית טוב, ולדווח על מה
שיראו עיניה ויקלטו אוזניה.
כששואלים אותה איך תעמוד בזה, היא
משיבה, שלמרות שאסור לה להתראיין, היא
מוכנה להצהיר באופן חד־משמעי •וברור :״אני
אעמוד בזה, ועוד איך אעמוד בזה:״
כרמלה מנשה. עוד נשמע ממנה.

הוא נורו נפולנ מצוי * הוא התג״ו נו להזדהות עם הקורבנות שר הודימת ה\,זעניות
בארץ לימיו הקיצוני והוא היה מזניו תנועתו שו מאיו נהנא ענשיו הוא מזדעזע
אך עתה הם היו טרודים בענייני יום־
יום.
בגיל 18 התגייס קלצ׳ינסקי לצבא
ואף נשלח לקורס־קצינים. הוא לא
סיים אותו —־״לא העליתי על דעתי
שקיימים מימדים כאלה של אנטישמיות.
כל קבוצת חיילים היתה נהנית
לשחק במישחק הורדת מיכנסיים. כך
הם היו יכולים לגלות מיהו יהודי.
״סירבתי להסיר את המיכנסיים.
נשלחתי לכלא, ואז הבנתי שיש לי
גורל משותף עם העם היהודי״.
בשנת 1957 הגיעו לארץ ההורים,
אנדרי ואחיו הצעיר ממנו, בוהדן.
אנדרי ביקש להתגייס מייד לצה״ל.
הסבירו לו שטוב יעשה אם יתגייר.
״אמרו לי שיש לי משהו מיותר בין
הרגלים,״ אומר קלצ׳ינסקי בחיוך,
״מכיוון שלא הפריע לי שיחתכו —
הסכמתי מייד.״

אחסום בגופי את מאיר
1 כהנא, בכל מקום שבו הוא
ייאיים על הערבים!״ ההכרזה אינה
מפתיעה. רבות כמוה נשמעו בזמן
האחרון. אך זהותו של המכריז היא
בהחלט מפתיעה. אמר זאת אנדרי
קלצ׳ינסקי — צייר. חבר מרכז תנועת
החרות, המוכר מזה שנים כלוחם
בשגרירות הגרמנית, בגלל היחס
הסלחני לנאצים במערב־גרמניה.
קלצ׳ינסקי, איש הימין הקיצוני,
שכמה מנאשמי המחתרת היו מחבריו
הטובים ואילו הוא עצמו היה מזכיר
תנועת כך של מאיר כהנא בתחילת
שנות ה־( 80 העולם הזה ,)1.8.84 עובר
באחרונה מהפך מחשבתי.
בימים אלה הוא עסוק באירגון
קבוצה חדשה של אנשי ימין ושמאל
שתיקרא הליגה למילחמה בפאשי־זם.
בין שיחת טלפון אחת לשנייה
מהמטה שלו, בדירתו השכורה שבצפון
תל־אביב, הוא אומר על שותפו הפוליטי
לשעבר, הח״כ הנאצי :״העולם
כבר קבע את עמדתו מה עושים למי
שנאשמים בפשעים נגד האנושות, וזה
בא לידי ביטוי בריעות שהוא משמיע
ובמעשים שהוא מטיף להם. בית־מיש־פט
בנירנברג, ששפט את הנאצים בשנת
,1946 קבע זאת — לא אני.״

אונזע

^ 7צלס־אניש
** אז עכרו עליי ניסים ונפלאות.
^/הוא הספיק להסתוב בשולי השמאל
הרדיקאלי בארץ, למכור ציורים
מבית לבית, פרי מיכחולו ומיכחולם
של אחרים. הוא הגיע לתנועת החרות,
בזכות היחס השלילי שהם גילו ליחסים
בין ישראל וגרמניה. בין קלצ׳ינסקי
ומנחם בגין נקשרו יחסים מיוחדים.
אחר־כך התחבר קלצ׳ינסקי עם אריאל
שרון. הוא הקים אירגון חצי מחתרתי,
עד זוב דם

ס נשים רבים משנים את די־עותיהם
מן הקצה אל הקצה, אר

המהפך הנפשי של קלצ׳ינסקי אינו
דומה לזה של אחרים, מפני שהוא נולד
כנוצרי והתגייר מתוך הכרה חופשית
בגיל .21
חייו של הפולני בן ה״ 47 הם סיפור
מרתק בפני עצמו. הוא נולד בשנת
י 1937 בעיירה קטנה, צפונית לוורשה.
אמו. ארנה, היתה נצר רחוק למישפחה
יהודית. האב, קאתולי אדוק, לא היה
קרוב מעולם ליהדות. הסב, אבי האב.
לא חיבב יהודים במיוחד.
מילחמת העולם השניה קירבה את
מישפחת קלצ׳ינסקי ליהדות. מספר
אנררי :״הייתי ילד כשפרצה המילחמה.
ואת השנים הראשונות לחיי אינני זוכר
היטב. אבל בבית ריברו על מה שאבי,
זריסלב, עשה למען הצלת יהודים. לא
ידעתי אז מי הם ומדוע הם נרדפ-ם.
אבל ידעתי שהוא ואמי, ארנה, עסקו
יום ולילה בהצלתם. חלקם אף הוסתרו
אצלנו בבית. אחרים קיבלו עזרה, כסף
או מזון, והמשיכו הלאה בדרכם.
כשגדלתי הסביר לי אבי שהוא עשה
מה שעשה משום שרצה שבכל בוקר
יוכל להביט במראה בגב־זקוף ולא
לירוק עליה מבושה.״
אחר־כך זוכר אנררי סיפורים ומראות:
יהודים דתיים מובלים ברחובות,
כשהם מוכים עד זוב דם.
ביקור בוורשה הותיר בו. כילד,
רושם עז ביותר. הפולנים והגרמנים היו
תמימי־דעים בעניין אחד — כך הוא
משחזר כיום חוויות שהוא זוכר מאז —
שהיהודים חייבים להיעלם.
שנות צעירותו ובחרותו עברו עליו
כנער פולני לכל דבר. מאורעות המיל־חמה
היו נחלת־העבר. בני־המישפחה
התגאו במעשי ההורים בזמן המילחמה,

אגדרי ק ל צינ ס קי ר 1צ ה להקים ״ליגה
למילחמה בפאשיזם״ ,שבה יתלכדו אנשי
הימין והשמאל נגד תנועתו של מאיר כהנא

בל נשכח. שנועד לפגוע בשרידי
הנאצים בכל העולם והרחיק עד הימין
הקיצוני(העולם הזה .)4.4.84
היום הוא כבר מדבר אחרת. קל־צ׳ינסקי
הוא אב לשתי בנות יפהפיות,
סמדר (״סמדי״< ושרון. הצעירה קרויה
על שמו של שר־התעשיה־והמיסחר. הן
כוכבות־קולנוע. הבכורה סמדי,22 ,
היא דוגמנית צילום מבוקשת. שרון,
בת ,16 היא בתחילת דרכה על המסך
ומול המצלמה, והיא תככב בסרט
ישראלי חדש. הסמבה ושורדי הסוסים.
אומר
היום קלצ׳ינסקי, במבט לאחור,
כשהוא סוקר את חייו יוצאי-
הדופן :״לא התגיירתי כדי שבני עמי
החדש יעשו לערבים את מה שבני עמי
הקודם עשו ליהודים. אז ראיתי בכך
אובדן צלם אנוש, ולכן התגיירתי. אבי
הציל יהודים משום שבני־עמו התנכלו
להם. האם עמי החדש יאלץ אותי להגן
על העם השני שחי בארץ הזאת?״

£ך 1111 קלצ׳ינסקי שובת רעב מול שגרירותה
של מערב״גרמניה בתל״אביב, ועל
חולצתו טלאי צהוב והכתובת ,,יהודי״ בגרמנית.

קלציצסקי הפסיק אז את שביתת-הרעב בהתערבותו
של מגחס בגין. סיבת השביתה: היחס העדין של
בתי״המישפש בגרמניה לפושעי־מילחמה נאציים.

אפסים רלוובים

ךץל ציינ ם קי מדבר בלהט. הוא
׳ אן עדיין מתקשה להבין מה קורה
כאן. הוא נמלט ממשבר זהות בפולין,
כשהוא משאיר אחריו מישפחה גדולה,
דוד המשמש מזכיר־כנסיה ואחרים,
שהם בעלי דרגות בצבא. עתה הוא חש *יי
במחנק דומה שאיפיין את צעירותו.
״אינני חושב שמה שקורה כאן,
גיזענות, נאציזם וטירור נגד ערבים.
זוהי שאלה של ימין ושמאל. גם אני
למדתי יהדות, ואני זוכר שלימדו אותי
שהמייחד את הדת היהודית היא
ההומאניות שלה וערכיה הנעלים.
.160

* הוא הצטוו
ממעשיו הגיזענ״ם
שהיא נתנה לעולם כולו. אינני חושב
שהתופעות המכוערות האלה קשורות
באיזה צורה לתורתו של זאב ז׳בר
טינסקי ושל בגין, ממשיר דרכו. הם
התייחסו בכבוד לערבים. ולא העלו על
דעתם לגרש אותם או לפגוע בהם.
״קראתי שז׳בוטינסקי אף הרחיק
לכת בדרישתו למתן זכויות־שוות
לערביי־ישראל, לצד היהודים. לדעתי
הגיזענים של כהנא הם אנשי השוליים
הרקובים והמסוכנים של הימין, ממש
כמו שזה התחיל בגרמניה, כשהמיפלגה
הנאצית היתה מורכבת מאפסים כאלה.״

הטירור האנטי־ערבי יש לו
דיעה נחרצת :״אם מישהו באמת חושב
שיש להילחם בטירור הפלסטיני, יש
דרכים חוקיות לעשות זאת. שיצטרף
ליחידות מובחרות של צה״ל, לשירותי־הביטחון
או למישטרה. אבל סתם כך
לפגוע בחפים מפשע? עכשיו נוצרת
כאן אווירת לינץ׳ נגד הערבים, וזה
יביא אנשים כמוני למצב שנצטרך
להגן עליהם בגופינו, משום שיש לי
הרגשה שגם השילטונות לא עושים
הכל כדי להגן על המיעוט שחי
בתוכנו.״
קלצ׳ינסקי אינו מזלזל בכהנא ואינו
רואה בו תופעה מיקרית, חד־פעמית.
כמי שהכיר אותו מקרוב הוא בז
לפחדנותו, אבל הוא חושש ממה שהוא
מכנה ״תיסמונת כהנא״.
אומר אנדרי :״היום זהו כבר לא
מיקרה בודד, פה ושם, של התנכלות

1\ 1ה | 1¥ | 1קשור בטבורו לתנועת החרות (מלמעלה למטה):
\ ו #1 11 111ן עם אריאל שרון בבחירת הפנימיות בתנועה,
שנערכו בקיץ האחרון; לצידו של מנחם בגין, שאותו הוא מעריץ עד היום,

אוהב
ך 4ף 11ן [ אנדרי
11 להלך גם בקיץ
במגפיים גבוהים, זכר לימי ילדותו.

לערבים. זוהי אידיאולוגיה המופנית
לאספסוף ומתקבלת בהבנה אצלם.
הכהניזם מתגלגל ברחובות. אתם לא
מעכלים את זה, אבל מסביב לתל־אביב
ובעיר עצמה יש כבר כמה וכמה סניפים
של כך. יש שם פעילים ואוהדים, חלקם
עבריינים שהפעילות עם כהנא נותנת
להם כסות לעבירות פליליות שהם
מבצעים. הציבור הזה מחפש הצדקה
למצב הדפוק שלו וכהנא מספק אותה
בקלות.״
קלצ׳ינסקי מגלה שכהנא הפך
לנושא דיון מרכזי בישיבה האחרונה
של הנהלת חרות. אחד המשתתפים,
מורה בתיכון, מסר פרטים על סקרים
מרתקים שנערכו בבתי־ספר 50 .אחוז
מהנשאלים לא הזדעזעו מהריגת
ערבים מחוץ לשדה הקרב 20 .אחוז
הביעו את תמיכתם בתורת כהנא.
״לאט־לאט מתחילים להבין במצודת
זאב שכהנא פוגע בקהל היעד שלנו״,
אומר קלצ׳ינסקי בחיוך .״אולי זה
יעורר אותם לפעול בהחלטיות נגדו״.
מאז שנודעו תוצאות הבחירות, מספר
קלצ׳ינסקי שהוא מזועזע ואינו יודע
מנוחה .״היום הוא פוגע בערבים וכבר

מחר הוא יפגע ביהודים. אין לי ספק
בכך.״ לכן החליט לעשות מעשה וליזום
את הקמתה של הליגה למילחמה
בפאשיזם .״לא נסתפק במילים יפות
ובהפגנות. חייבים להגן בגופנו במי
שכהנא רוצה לפגוע בו, חייבים להראות
לו שהוא לא יעבור. הוא פחדן
גדול, ואם תומכיו ייראו שהוא שפן —
הם יתרחקו ממנו. אם המחוקק או
הצבא לא מסוגלים להגן על ערבים,
אנחנו חייבים לעשות זאת. אם ציבור
של לוחמים אנטי־פשיסטיים יעמוד
כחומה מסביב לכפר ערבי, הוא לא
יוכל לעבור שם. אני בטוח שהוא אפילו
לא יתקרב,״ קובע קלצ׳ינסקי בביטחון.

,אין
שגי
סוגי מוסר!״

ך* שם שלריקוד טנגו דרושים
שניים, כך גם להקמת אירגון כזה
דרוש שיתוף־פעולה בין ימין ושמאל.
״יש כאלה שאני פונה אליהם, שאינם
מבינים שאם לא נתאחד היוס למיל־חמה
בכהנא, הרי שמחר גם אנשי

בפתיחת תערוכה; קלצינסקי מוצא מאולמי העצמאות במצודת זאב, שם
הפריע לנאומו של יצחק שמיר, בתחילת שנת .1984 למטה: תעודת חבר
מרכז תנועת החרות שלו. הוא חבר התנועה מאז ראשית שנות השיבעים.
השומר־הצעיר וגם הרוויזיוניסטים יוצאו
להורג, ללא שום הבדל ״,הוא אומר
בעצב.
כאשר נתפסו חברי אירגון הטירור
היהודי, נרעש קלצ׳ינסקי. הוא אף
שיגר מיכתב למי שהיה אז ראש־הממשלה,
יצחק שמיר, והביע את
פליאתו שדווקא ראש־ממשלה מטעם
חרות הביא למעצרם של ״טובי הבחורים
ביהודה ובשומרון״ .היום הוא כבר
מדבר אחרת .״יש הבדל בין כהנא
ונאשמי המחתרת. הם אפילו ביקשו
להתנתק ממנו, אבל בכל זאת, למרות
שאני אוהב את חלקם ומכיר אישית
כמעט את כולם, אני לא מסוגל לסלוח
למי שירה בשלושה סטודנטים חפים
מפשע במיכללה בחברון, או במי שיורים
בילדה במאפיה, בשכם והורגים
אותה, רק משום שהם לא יהודים.
למרות הסימפטיה האישית אליהם, אני
מזועזע ממה שהם עשו.
״בכלל, מה שהם עושים בישובים
ביהודה ושומרון, כשהם נכנסים ממש
לתוך השוק הערבי והופכים דוכנים, זה
מזכיר לי סיפורי פוגרומים נגד יהודים
שעשו בפולין.״

קלצ׳ינסקי מצביע על הסתירה
המוסרית הישראלית האופיינית .״הם
בוכים על מה שקורה בברית־המועצות
ובארגנטינה, אבל שום מילה על מה
שנעשה לערבים בארץ ומעבר לקו־הירוק.
אין שני סוגי מוסר. וכדאי שגס
כוחות־הביטחון ידעו את זה. הרבה זמן
הס העלימו עין ממה שהתרחש אצלם
מתחת לאף״.

^ תשובה
להיטלי
ך * ו א מתקשה למצוא את כל
\ 1התשובות למה שמתחולל היום
בארץ. אין לוהסברים בנויים לתלפיות
מדוע התחזק כל־כך הימין הפאשיסטי־נאצי.
אבל הוא מביט אל העתיד .״זה
אינו הכרח המציאות. בני־אדם יכולים
לשנות את מהלך חייהם. אילו ניתנה
תשובה הולמת להיטלר בראשית שנות
ה־ 30 אירופה לא היתה נהרסת. אם ניתן
היום תשובה מוחצת לכהנא ולטירור
האנטי־ערבי, נוכל לשנות במו ידינו
את גלגל ההיסטוריה שלנו ״,הוא מסבן־ציון
ציטרין

ווו

מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומר מה הן אומרות...מה

אירינה שלמור:
״ סי טו החטיבה -זה
קורה רק לאחרים ! ״

ריבה בהר:
יהושע שרייבר:
,.זה העלבוןהצורב ..במצב הנוכחי, הנסר הבו
ביותר שהרגשתי בחיי!״ להיות ערו עליון!״

סיפור חטיפת התינוקת מירושלים על״ידי המטפלת
שלה עדיין מהדהד חזק. הוא זרה אור על נעיה רצינית
מאוד, המשותפת לאנשים רנים מאוד: נחירת והעסקת
מטפלות שהן, לרוב, נשים זרות לגמרי להורים המעסיקים.
לאירינה שלמור, אשת יחסי־ציבור, נולד לפני שנה וחצי
בן, ומאז היא עסוקה בעניין מטפלות. אין היא בחרה את
המטפלת של הבן שלה ו
פירסמתי מודעה בעיתון. פנו עשרות נשים. בטלפון עשיתי
כבר את הניפוי הראשון. ומתוך אלה שהזמנתי הביתה בחרתי אחת.

כל פרופסור חי ונושם בארץ בבר נשאל מה דעתו על
המצב הכלכלי ואיזה דרבים יש לו להצלתנו. כולם כבר
ראיינו מישפחות מרובות״ילדים ומעוטות״יכולת. מה
קורה לאחריסו מה קורה לרווקים ולרווקות, שבדרך־כלל
אין להם דירה משלהם ורק משכורת אחת נכנסת
לחשבונם ן
ריבה בהר היא רווקה בת ,35 החיה בדירה שכורה
בתל־אביב. אין היא מסתדרת, מה היא חושבת על המצב!
אני צפיתי את המצב הכלכלי לפני שנה. הייתי סוכנת־נסיעות
וממש ברגע הלפני אחרון, כשהבנתי שהמצב הולך ורע, המרתי את
העניין בעבודה, בפרנסה ובביטחון כלכלי. למזלי, התקבלתי
לעבודה כשכירה בכור, ומאז אני עובדת שם כמזכירה בכירה.

• לסי מה בחרת דווקא את זו?
לפי אינטואיציה שלי וגם לפי ההמלצות שהיו לה. היא נתנה
לי טלפון ואני טילפנתי וביררתי.

• מה שכרך?

• איך את יודעת שמהצד השני של הטלפון לא
ישבה אחותה של המטפלת או חברה קרובה שלה?

שכרה של מזכירה בכירה בכור הוא בערך 250,000 שקל.

• ומה ההוצאות שיש לך?

עכשיו, כשאת אומרת את זה, זה מדאיג אותי. אז לא חשבתי
על זה.

• אחרי במה חודשים פיטרת אותה, ועכשיו את
מחפשת שוב מטפלת.
כן, ובאותה דרך. מודעה בעיתון. פגישה ואינטואיציה. זו הדרך
היחידה שאני מכירה.

• למה לא לנסות להעסיק מישהי שכבר הועסקה
על־ידי מישהו ממכריך?
זה יפה מאוד. אבל אם אסמוך על זה. עד שאמצא מטפלת —
הילד כבר יילך לצבא.

• מדוע לא מעון, ששם, בבל זאת, יש מטפלות
מוסמכות ויש יותר אחריות?
חשבתי גם על זה, אבל נראה לי שילד עד גיל שנתיים צריך
לקבל את מלוא תשומת־הלב ולא להתחלק בה עם עוד 5ז ילדים.

• אחרי סיפור החטיפה בירושלים, עשית חושבים
על כל העניין של שכירת אשה זרה לגמרי לילד
שלך?
אולי זה סוג של התגוננות, אבל זה נראה לי סיפור שיכול
לקרות רק לאחרים. כמובן. זועזעתי מהסיפור, אבל לרגע אחד לא
חשבתי שזה יכול לקרות גם לי. מצד שני, עשיתי עוד חושבים
אחד והגעתי למסקנה שילד הגדל עם מטפלת טובה, הוא ילד
הרבה יותר מאושר מאשר ילד הגדל עם אמא לא־מאושרת
ומתוסכלת.

בשבוע שעבר פורסם כי שופט מירושלים קבע
שהאמירה ״חבל שבגרמניה לא חיסלו או ת ך איננה לשון
הרע, ואף חייב את התובע לשלם לנתבע (אומר האמירה)
את הוצאות המישפט בסך 150,000 שקל. קראתי את
הידיעה ב״הארץ״ פעמיים, כדי להיות בטוחה שאני מבינה
את הכתוב, ואז פניתי אל יהושע שרייבר, יוצא ברלין,
וביקשתי את תגובתו. אחרי שקרא את הידיעה לא פחות
מארבע פעמים, אמר לי:
זה העלבון הצורב ביותר שהרגשתי בחיי. אני המום לגמרי. מזל
שאשתי לא ראתה את הידיעה, כי את כל המישפחה שלה דווקא
כן חיסלו בגרמניה. אני אומר לך שאני פשוט לא מאמין שיש
שופט כזה בארץ.

• היית רוצה להגיד משהו לשופט הזה?
אין לי מה להגיד לו. אבל הייתי מאוד רוצה לראות איך הוא
נראה. מחר בערב נפגשים בבית־הכנסת הרבה מאוד יקים
מהסביבה. אני אקח את הידיעה הזאת איתי ונדבר על כך. אסור
לעבור על זה בשתיקה. אני לא בקי בחוק ואין לי מושג לאיזה
ערכאות צריך לפנות בקשר לזה, אבל אני בטוח שעוד השבוע
נברר את זה ואז נפעל.

הדירה עולה לי 300 דולר. אלא, שלמזלי, להוריי יש דירה
בירושלים ואני מקבלת את הכסף מהשכרתה, כך שאני צריכה
להוסיף רק 100 דולר לחודש. מלבד זאת אני מחזיקה מכונית,
שעולה לי בממוצע 50,000 שקל. כלכלה ואירוח עולים לי רק
.40,000 כי את הארוחה העיקרית אני אוכלת במקום־עבודתי. אני
מוציאה על מים, מיסיס, גאז וטלפון 10,000 שקל. על לבוש,
מיספרה, תמרוקים ושונות עוד .50,000 על מתנות, בילויים,
ספרים עיתונים וכר אני מוציאה .25,000

• לפי החשכון עד עכשיו, את מוציאה קצת פחות
מהמשכורת. אז המצב לא כל־כך רע.
המצב לא רע אם לא צריך טיפול־שיניים, כמו שאני צריכה
עכשיו, ושעולה מאות דולארים. המצב יהיה די גרוע, כי בעוד
חודשים אחדים עוברת אחותי לגור בדירה של הוריי, ואז לא תהיה
לי עזרה במימון הדירה שאני גרה בה.

• אז תצטרכי לוותר על המכונית.
לעולם לא. אני אוותר על הכל לפני שאוותר על המכונית.
בשביל בחורה כמוני, מכונית היא העצמאות שלי והכבוד שלי,
ולא מותרות.

• את מודאגת?
אני מודאגת מזה שבמצב הכלכלי הנוכחי במדינה, כאשר
תחושת־הוודאות היחידה שיש לי היא שיהיה יותר גרוע, הכסף
הופך לערך עליון, והחלומות הרומנטיים שלי פינו את מקומם
להזיות כפייתיות על זכיה בלוטו.

הם אומרים...מה הן או מרו ת ...מ ה הם אומרים״.מה הן אונזרות-״חה הם

,.אם המדינהת חז י ק
מעמד, גם אני אחזיק!,,

מיסעדת־הגג של ״בית־אמריקה״ בתל״אביב החליפה
בעלים. בעל רשת ״רוול׳׳ קנה את מיסעדת״הפאר ופתח
אותה לקהל הרחב, דווקא בימים אלה. שאלתי את אורי
רוטשילד, איש־העסקים בן ה״ ,33 אם פתיחת מיסעדת־יוקרה
עכשיו היא אופטימיזם, תנופת״עסקים או, חלילה,
טימטום.
אני חושב שזה המשך מגמה. כשעשיתי את העיסקה עם
בית־אמריקה, המצב הכלכלי נלקה בחשבון. אילו הייתי עושה
את אותה עיסקה לפני שלוש שנים, המיספרים היו אחרים לגמרי.
אם לאיש־עסקים יש אורן־נשימה, דווקא זו תקופה טובה
להתרחבות.

• כמה זמן יקה לך להחזיר את ההשקעה שלך, אם
הדברים יתרחשו כמו שאתה רוצה?
לפחות שנה. רק אחר כך יבואו הרווחים, אם יבואו, ואני מאמין
שכן.

• על איזה קהל אתה בונה?
המיסעדה ובית־הקפה יושבים על מאגר־המישרדים הגדול
ביותר בתל־אביב, וזה סוג הקהל שאני בונה עליו במשך היום.
בערב יבואו אנשים שרוצים לבלות על ארוחה צרפתית טובה, ולא
סתם עוברי־אורח רעבים.

• כמה עולה היום ארוחה צרפתית כזאת לזוג?
כ־ 40 דולר לזוג, כולל ארבע מנות ובקבוק יין, בממוצע. זה
כולל תיזמורת ערב־ערב.

צביקה כספי:
.,סאשה אדגובהגיע
עם פרצוף מס ! 8 ,״
השבוע חגג סאשה ארגוב את יום הולדתו ה״ .70 את
אחת המתנות הנפלאות ביותר הוא קיבל מראש עיריית
תל־אביב, מקבוצה של 27 זמרים והמוסיקאי צביקה כספי.
זהו ערב שלם משיריו של ארגוב, הנקרא ״הכל זהב״,
והמבוצע כולו על-ידי חבורת״זמר חדשה בשם ״התל־י
אביבים״.
שאלתי
את צביקה כספי איך אוספים 27 איש ואשה
מיקריים -אחד מרצה למישפטים, אחת אחות בית־חולים,
אחד יצואן־יהלומים וכו׳ -ועושים מהם חבורת־זמר.
הרעיון
להקים חבורה כזאת היה של שלמה להט, ראש העירייה.
פירסמנו מודעות בעיתונים ומתוך קרוב למאתיים איש בחרנו ,27
אותם העברנו בפרך שנתיים וחצי.

• ובכל זאת, הם אנשים בלתי־מיקצועיים, והחומר
של ארגוב ידוע כחומר לא קל לשירה.
שירי סאשה ארגוב הם אתגר לכל מוסיקאי ולכל זמר שמכבד
את עצמו. רצינו שהתוכנית הראשונה תהיה תוכנית לתל־אביב,
ואין מישהו יותר עירוני ויותר ארצישראלי מארגוב. נכון שהחומר
לא קל לביצוע, אבל בשביל תענוג ואתגר צריך לשלם, והתשלום
היה שנתיים וחצי של עבודה, שזה ומן ארוך מאוד.

• אתה היית במשך שנים המנהל המוסיקלי של
הגבעטרון. ה״תל־אביבים״ זו נוסחה עירונית של
הגבעטרון?
בשום אופן לא. הקיבוצניקים הם אנשים מרקע תרבותי אחד.
בחבורה הזאת יש אנשים שמלבד אהבת השירה לא מאחד אותם
דבר. הם באו מרקעים תרבותיים שונים, מערות שונות, מסיגנוני־חיים
שונים. וגם צורת־ההופעה שלהם שונה. כאן יש כוריאוגרפיה
של גבי אלדור, שעושה את הערב יותר משירים.

• אחד מבתי־הקפה שלך ,״רוול״ בדיזנגוך, הוא
ראי למצב. מה קורה שם בחודש האחרון?

• ארגוב ידוע כקפדן גדול. אני מניחה שהוא
הביע את דעתו על הערב.

לא היתה ירידה במיספר הלקוחות. להיפך, היתה עליה
מסויימת, אבל אותה אני לא משייך למצב הכלכלי אלא למזג־האוויר.
אני חושב שקלטנו את פליטי הטיילת, שברחו מפני הקור.
במה שכן היתה ירידה, של 30־ 40 אחוז, זה בגודל ההזמנות. מי
שהזמין בעבר קפה ועוגה, יזמין היום רק קפה
הוא
הגיע כבר לאחת החזרות האחרונות. בא עם דף גדול, עם
עיפרון ועם פרצוף מס׳ 8שלו, שהוא הפרצוף הכועס. לאט־לאט
במשך הערב הוא החליף פרצוף למס׳ 7ואחר כך ל־ 6וכך הלאה.
כשנגמר הערב, ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה הוא אומר .״אין לי
מה להגיד,׳׳ אמר לי סאשה, וזו היתה המחמאה הכי גדולה
שקיבלתי בחיי.

• אם תהיה ירידה דראסטית בכמות הלקוחות,
תורידו מחירים?
אני פשוט לא רואה מאיפה אפשר עוד להוריד.

• עם חמישה בתי־קפה באיזור תל־אביב ומים־
עדת־יוקרה ב״בית־אמריקה״ ,ועם הרבה שכירים
שעובדים אצלך — אתה חושב שתחזיק מעמד?
אם המדינה תחזיק מעמד, גם אני אחזיק מעמד.

• מה אומרים הקונקורנטים על חבורת־הזמר
החדשה?
מתי כספי אמר לי, שהוא עוד לא שמע חבורת־זמר כזאת.

• מה יהיה אחרי ערב יום־ההולדת?
התל־אביבים יופיעו עם הכל זהב בתל־אביב ובכל רחבי
הארץ, להנאת כל אוהבי סאשה ארגוב ולכבודו.

גיל שמר:
.,במישפחה שרנו זורמת
דיו במקוםדם ! ״
״טבלאות יאוש״ הוא שם סיפרו הראשון של גיל עומר,
העומד לראות אור בימים אלה. גיל הוא נכדו של הסופר
משה מוסינזון, בנה של הסופרת דבורה עומר, אחיינו של
יגאל מוסינזון וקרוב של ורד מוסינזון.
שאלתי את גיל עם מי מבני־המישפחה התייעץ בקשר
להוצאת סיפרו.
למעשה, לא התייעצתי עם אף אחד, ואפילו הוריי ראו את הספר
רק אחרי שהוצאת־ספרים הסכימה להוציאו לאור.

• מדוע?
היה חשוב לי מאוד להתחיל כגיל עומר ולא כבנו של מישהו
או אחיינו של מישהו אחר. כשהלכתי להוצאה, אף אחד לא ידע מי
אני.

• ולא עניין אותך לדעת מה יאמרו בני־המישפחה
העוסקים בכתיבה?
אני מעדיף שיקראו את הספר כשייצא לאור. היתה חשובה לי
דעתם של החברים שלי והיתה חשובה לי דעתה של הסופרת
אסתר שטרייט־וורצל, שהיתה המורה שלי לסיפרות, ושהיא אשה
קפדנית וישרה. כשראיתי שהיא מתלהבת מהחומר, ניגשתי
להוצאת־ספרים ושאלתי אם הם מעוניינים.

• בוא נדבר על הדברים ב,.טבלאות יאוש.״
שורות כמו ״תפשתי פינה אליה אוכל לברוח, לשבת
ללפות את הראש ולבכות ...קשה לנשום, דחיסות
איומה, כבדה מאיימת ...בתשבץ שלי ייש המון
ריבועים שחורים ...אין מסר, אין שוויון, אין
אנושיות זה מה שמרגיש היום בחור צעיר, חייל
בן?20
כנראה שגם זה מה שמרגיש בחור בן .20 אולי זוהי הגדלה של
הדברים, אולי הבלעתי את הדברים היפים שהיו, אבל אני מניח
שהדברים האלה הם ראי לתקופה, שבה אני חייתי. זה היה, כנראה,
החלק הדומיננטי.

• זה רק אצלך או אצל כל הדור שהדברים
הדומיננטיים הם דווקא השחורים והקודרים?
אני לא רוצה להישמע יומרני ולומר שאני כותב בשם דור
שלם, אבל חברים אמרו לי לא פעם על שורות מסויימות, שזה
בדיוק מה שהם מרגישים.

• איך זה להוציא ספר ראשון?
אולי בשביל הצניעות אני צריך להגיד שזה לא חשוב. אבל
אני לא אשקר. חשוב לי לא רק לכתוב, אלא גם לפרסם. דורי,
יגאל מוסינזון, אמר פעם שבמישפחה שלנו זורמת דיו במקום דם,
והדיו כנראה רוצה להיות מודפסת ולא רק כתובה בכתב־יד.

דניאלה שמי

מתנה כל בוקר..

540 ואנו סי־ נדאג לספקות
ה עי תון׳ ^ מ שך חודשיים
בשעות הבוקין ״ ה מוקד מו ת
לכתובת ן ח&ו[ שולמסור לנו
תמורת 8,280שקל בלבד
(מחיר מהל למתנה
17,560 שקל) עם
ב מקום
העיתון הראשון ישלח כר טי ס
ברכה
עם פרטי שולח השי.
האד׳־

ה א רז הארה־

תיז כו ר ת! |גם
כ1 יהודים

נסיעה לירושלים, בסתם יום של חול בשעה 2
בצהריים, במונית שרות — מה כבר יכול להיות
כאן מעניין? הכל, כמובן! שלוש התעצבנויות,
שתי שמחות, ארבעה חיוכים. ארם נוסע לירושלים
לכמה שעות וכל הזמן הוא חי. בשביל מה
אנחנו חיים אם לא בשביל להתעצבן ולשמוח,
להתרגז ולצחוק?
הנה סיפור אחד, שייך למחלקת ההתעצבנו־יות:
הגעתי לתחנה המרכזית בערך בשעה ,2
והרגשתי שהבטן נדבקת לי לגב. רעב איום.
חשבון פשוט הראה לי, ש־ 50 דקות נסיעה
לירושלים ועוד 30 דקות בתוך ירושלים יביאו
אותי ליער מתה מרעב. אז צריך לאכול מייד, כדי
להימנע מקולות רמים מאיזור הבטן בזמן
הנסיעה. לא נעים.

רעיון!
כמעט כל הירקות הניתנים להחמצה נמצאים עכשיו בשוק. מלפפונים ופילפלים מכל הסוגים,
גמבות, זיתים למיניהם, בצלים קטנים וגזר וכרובית וכרוב, ואפילו שעועית ירוקה(נהדרת בהחמצה).
במשך השנה האחרונה נתתי מתכונים של הרבה ירקות להחמצה. אם העתקתם או שמרתם את הדף,
זה הזמן שלכן לקרוא מה עושים ואיך עושים ולהכין מלאי גדול של דברים שנותנים טעם לאוכל,
למשך כל חודשי החורף.

איזה עצבים!
אין כמעט בית, לפחות מאלה שאני מוזמנת
אליהם, שפעם בכמה זמן לא מדברים בו על חו״ל
ועל טיסות ועל חברות־תעופה וכמובן על
אל־על, שהיא מקדם־צעקות מאוד גבוה בארצנו.
אבל אני, מיד כשמתחיל ויכוח מלווה בצעקות,
פורשת לי עם עיתון ולא משתתפת• איו ל*3 ,ון
לשכנע את המשוכנעים ואין לי כוח לריב עם
אנשים שמראש אי־אפשר לשכנע אותם בכלום.
אלא שבעניין אל־על אני מוכנה לשבור -את
החוקים של עצמי, ואני מייד מתפרצת לשיחה
בצעקות, בעובדות ובעלבונות. ועל־פי״רוב —
אפילו מנצחת אותם בקרב.
מה הם יכולים לספר לי על חברות־תעופה,
כשאני עבדתי באחת מהן 10 שנים תמימות,
ובגלל אותה סיבה התרוצצתי בעולם באווירונים
שונים של חברות־תעופה שונות ומשונות, וכמובן
עשרות פעמים באל־על? העובדה הזאת היא
נוק־אאוט רציני לצד השני.
כשאני שומעת מישהו(בדרך כלל זה מישהו
שלא מכיר אותי) אומר את המישפט שהולך טוב
עכשיו ״אל־על זה חרא!״ עולה לי הדם לראש.
ישר אני קמה מהמקום שבו ישבתי ומתיישבת
ליד המיסכן שאמר את המישפט. מתיישבת
קרוב־קרוב, כדי שיבין שיש לי תוכניות עליו.
״למה חרא?״ אני שואלת אותו .״חרא כי חרא.
כולם יודעים את זה.״ ״זו התשובה הכי אינטלי
גנטית
שאתה יכול למצוא?״ אני שואלת אותו
ויודעת שהוא כבר לא יכול לסגת אחרי עלבון
כזה, ועכשיו אנחנו בעיצומו של ריב שבו מותר
הכל. כל טיסה של אל־על תמיד מאחרת, הוא
אומר לי .״שקר!״ אני צועקת לעברו .״האוכל
ממש איום,״ הוא מנסה עוד אחד .״שקר, טיפשות
וסנוביזם!״ אני עונה לו. וככה זה ממשיך.
רוב־רובם של המשמיצים הגדולים כבר לא
טסו שנים באל־על ואין להם מושג מה קורה שם.
אבל הם יודעים שלהשמיץ את אל־על זה הולך
היום טוב בשוק. זה עושה אותך איש העולם הגדול,
שלא נזקק לשרותיה של חברה ים־תיכונית.
״טסתי לניו־יורק בט־וו־א, משם לקחתי
אמריקן איירליינס עד וונקובר. גמרתי את
הפגישה שלי שם וטסתי עם איסטרן עד
שיקאגו. בדרך חזרה התחשק לי לאכול משהו
ברומא, אז עליתי על אלאיטליה. כשרציתי
לחזור ארצה הסתבר שאלאיטליה בשביתה, אז
נאלצתי לחזור דרך ציריך בסוויסאייר.״
זה לא מונולוג שאני המצאתי לבד. זה מונולוג
ששמעתי השבוע מפי איש אחד שגר בקיראון.
בטח כשהיה בוונקובר הוא סיפר לכולם שהוא
מתל־אביב. איש כזה לא יכול להרשות לעצמו
שהעולם יידע שהוא מקיראון. והשמוק הזה,
אל-על לא מספיק. טובה בשבילו. ואם היא לא
מספיק טובה בשבילו, זה סימן שזו בדיוק החברה
בשבילי.

ילדים קטנים נורא אוהבים לקשקש על כל
דבר. הורים, לעומת זאת, שונאים שילדים קטנים
מקשקשים על כל דבר, פער הדורות, כמובן.
על הפער הזה אפשר לגשר בקלות, בעזרת
קצת רצון טוב, הבנה ופחית צבע שחור או ירוק,
המיוחד ללוחות בית־ספר. צבע כזה אפשר להשיג
בכמה וכמה חנויות לחומרי־בניין וגם בחברת
טמבור.
צובעים את דלת חדר־הילדים (מהצד הפונה ;
לחדר־הילדים) בשיכבה של צבע בסיס, שגם אותו
אפשר להשיג באותו סוג של חנויות, ואחרי
שצבע־היסוד התייבש, צובעים פעמיים בצבע
המיוחד ללוחות. קונים לילד קופסת גירים, ספוג
רך לניגוב ואומרים לו ״מעכשיו רק על הדלת!״
זה עובד וזה נחמד, וזה חוסך הרס מיתרי־הקול
אצל אמהות אוהבות־סדר.

המיסעדות שבתחנה המרכזית נראו לי
הכי־מלוכלכות שראיתי. ואני כבר ראיתי כמה
ליכלוכים בחיים שלי. אז עושים סיבוב ומגניבים
מבט לכל מיסעדה, לראות איזו מהן הכי־פחות
מלוכלכת. פיתאום שלט :״מיסעדה — כשר
למהדרין״ .בגלל אמונות טפלות שיש לכל אחד
מאיתנו, החלטתי ש״כשר למהדרין״ בטח לא
יהיה מלוכלך לחלוטין. בכניסה כבר ראיתי שעל
אמונות טפלות לא כדאי לסמוך. אולי הטינופת
שעל הריצפה היתה כשרה, אבל היא נראתה לי
כמו טינופת רגילה. בכל זאת התיישבתי, בגלל
העייפות, הרעב והיאוש. גברת בשביס לבן
ושרוול ארוך מנהלת את העניינים ביד רמה. על
הדלפק, בין הקישקע, הצ׳ולנט והלטקס, מוצבות
להן אחר כבוד חמש קופות־צדקה. לא בדקתי
לאיזה ישיבות בדיוק הן נועדו. מה זה חשוב.
צדקה היא צדקה.
הזמנתי עוף בגריל ופיתה ומשקה בפחית. כמה
שפחות יגעו לי באוכל. הכנסתי את הראש עמוק
לתוך העיתון כדי שלא נביט אחד על השניה, אני
והליכלוך.
תוך כדי אכילה נכנסו למיסעדה של הצדקנית
הדגולה שתי ילדות, בנות 11־ ,12 אני חושבת.
אחת מהן שאלה בשקט־בשקט כמה עולה קולה.
הצדקנית נקבה במחיר. הילדות חיטטו בארנק,
וכנראה לא היה להן רי כסף. אחת מהן שאלה
בנימוס, אולי יש איזה משקה יותר בזול. היה חם
מאוד בחוץ, אגב, כמעט 3בצהריים. עד שהבנתי
בדיוק מה קורה, שמעתי את קולה •של בעלת
חמש קופות־הצדקה עולה לאוקטבות מאוד
גבוהות ואומר :״אין בזול. תלכו, תלכו!״
נכון שהייתי צריכה לקום ולהזמין את הילדות
לקולה, אבל לא יכולתי, כי עד שהבנתי מה קורה
הן כבר יצאו ואני נשארתי יושבת המומה.
כששילמתי את החשבון חשבתי להגיד לגברת
משהו מאוד מעליב, אבל במחשבה שניה החלטתי
לא לדבר עם אנשים כאלה בכלל. תל־אביב, קיץ
. 1984 אשה יראת־שמיים וצדקנית. בושה, לא?

חדש!
ארמון העכביש, מאת ריצ׳רד יוז (הוצאת
זמורה ביתן 4,800 ,שקל) ,הוא מסוג הספרים
שהבן שלי מכריח אותי לקרוא אחריו, כי הוא
רוצה שגם אני איהנה 16 .סיפורים קצרים ובלתי-
אפשריים על יצורים בלתי־אפשריים, כתובים
בהומור, שהוא, כידוע, תבלין מאוד נדיר בספרים
המיועדים לילדים ולנוער.
יופי של מתנה לילדים נחמדים ובעלי
חוש־הומור, אם אתם יכולים להרשות לעצמכם
מתנות ב־ 4,800 שקל. בעצם, מה עולה פחות?

מ׳ תנני שו בשומשום

אני יודעת למה הם העלו את מחיר העוף
ב־* 90 ואחר־כך, מייד, הורידו אותו ב״^.50
מישהו בממשלה חשב שזה טוב בשביל המוראל
של המדינה שיהיה מיצרך אחד שאפשר יהיה
להגיד עליו שמחירו ירד. יופי! תודה רבה לכם,
ממשלה נבונה. אילו היינו חכמים כמוכם, היינו
אוכלים גם את הלוקש הזה.
ובכל זאת, עוף הוא הרבה יותר זול מבשר. ככה
הסברתי לבן שלי למה הוא צריך לאכול עוף
שלוש פעמים בשבוע. הילד בן ה־ 9הסתכל עליי
בתימהון ואמר :״זה בגלל שאת משלמת גם
בשביל העצמות, פראייערית אחת.״ צודק, מה יש
לדבר.
אז איפה היינו? עוף! הנה משהו חדש וטעים.
לחתוך את העוף לשמונה חלקים ולטגן את
החלקים בשמן חם, רק אחרי שבזקת עליהם קצת
קמח מעורבב במלח ובכל תבלין אחר האהוב
בבית. אחרי הטיגון מעבירים את כל חתיכות
העוף לתוך סיר נקי, ועל המחבת עם השמן
מטגנים שני בצלים גדולים פרוסים. כשהם
צהובים מוסיפים עליהם קופסת תירס מתוק, כמה
זיתים חסרי־גרעין, כפית בזיליקום, כפית
פפריקה חריפה, כוס יין אדום חמוץ ושלוש כפות
שומשום. כל העניין ביחד מתבשל חמש דקות,
ואז שופכים אותו על העוף ומבשלים הכל ביחד
עוד רבע שעה. עם מנת אורז וסלט חסה יש לכם
ארוחה. מה יותר מזה אני יכולה להציע לכם
בימים טרן פים אלה?

חני פוי חזרה ארצה והביאה עימת
את אלבום תאלומי־הפיוסום שלה
ומספרת על כל תמונהן:

ץ אות אלפי דולארים הרוויחה חני
//פרי במשך 15 שנות עבודה בניויורק
כדוגמנית. במשך כמה שנים היא
נחשבה לאחת מעשר הדוגמניות הטובות
ביותר שם.
מספרת חני :״אילו הייתי צריכה
לבחור את התצלום המשגע והמהנה

ביותר שעשיתי, הייתי בוחרת את התצלומים
שלי ביפאן. הוזמנתי שם לצלם
את האופנה של איס אמירה, אחד
ממתכנני האופנה המפורסמים ביותר
בעולם. הוטסתי לשם במחלקה הראשונה.
כשירדתי מהמטוס, חיכה לי
צוות עם עשרות אנשים, מאפרים,

ד 1י | 111דתך 1| | 1ח חני מדגמנת פרוות״שועל אדומה. הצלם:
| ף ך 1ה 1 | 1ך | אחד הצלמים הטובים ביותר בעולם הוא צלם סיני
בשם הירו. הוא ו^לם את לוח־השנה של חברת רב־
1 1 1 .1
אק לנולי. בעלה של חני
11 14ז אלן
1 1111/ .^1כ__ 1 1 חני, אלן שוורץ, קנה
לון. בלוח הזה הופיעה חני ב״ 12 דמויות שונות. למעלה: בדמות בת־השכן.
בתום הצילומים את הפרווה במחיר מיוחד שניתן לה 4,000 -דולר.
ספרים, ומלבישים. הרגשתי כמו גולי־בר
בארץ הגמדים, כשסביבי התרוצצו
האנשים הקטנים האלה והתייחסו אליי
כמו אל מלכה שצייר למלא כל מיש־אלה
שלה. קיבלתי סכום של 2000
דולר עבור יום של צילומים.
״מייד אחרי שהגעתי פרצה במקום
סופת־הוריקן, והצילומים נדחו. ביליתי
13 0111 וז!3ן ז 3א 3 $0100)11 זסז
שם שבועיים בסוויטה מלכותית, וערב־ז
065.ג/יי /* 01$. 016 7600113.יו
ערב יצאתי לבלות. כשאני מוקפת על־
( 11016 זס /3 07.160100י 560 306
ידי כל הצוות, במיטב המיסעדות.
310ז5 )131)6 * 611 * 1))1106 300 $1
53)111010160 000)1)311 81355
קניתי לי למזכרת סוודר שקניתי בזו)60
60(0* 1)16 50100))1-)35ו 1ז
מחיר מיוחד של 700 דולר# .
!) 1)13) 013(165 )(60ז1ק#46X1030 5
״טיילתי בכל העולם בגלל הצילו!*
30) )0 5)1011) - 016
מים המיוחדים שצילמו אותי. בדרך־
כלל, כשהיו צריכים לצלם ים, היינו
נוסעים לאיי־בהאמה, שם הקומבינציה
של אור, שמש וחולות היא הטובה
ביותר. צבע המים שם צלול טורקיז.
הצלמים בדרך־כלל מסוממים בזמן הצילומים,
הם טוענים שבמצב כזה הם
מצלמים טוב יותר.
״את כל ההצלחה הזאת השארתי
שם. החלפתי רולס־רויס קורניש
#גזספז
שהיתה לי שם בביואיק 1964 של
ידידי הישראלי צביקה סבו. כמה זמן
אפשר לחיות מצילום לצילום. מנסיעה
לנסיעה? הגיע בשבילי הרגע לנוח
ולהקים מישפחה. אני מקווה שמצאתי
לי הפעם את האדם המתאים כדי
להגשים חלום זה.״
רק מעטים יודעים שפניה המוששדאג
לאביזרים. כדי שהצילום יהיה מושלם עבדו
למות של חני כמעט נהרסו לאחרונה.
שלושה ימים, התאימו את צבע בגד־הים לצבע ה מספרת
חני :״נסעתי עם ידיד במכונית
מים, ואת התכשיטים התאימו לגודל הגביע שבידה.
לאתר הצילומים יחד עם מאפרת, ספר, ואדם מיוחד
במילאנו. פיטפטנו, ופיתאום עלתה

טקילה כחולה

הצילוו שנים1
במדינת ג׳ורג׳יה הדרומית, ארצות־

חינם ל״בונדס״

תיקרי

המכונית על עמוד־חשמל. מיכל־הדלק
של המכונית החל לבעור. ידידי נכווה
קשות. אני ניצלתי בנס.
״נפגעתי רק מכמה גיצים שעפו
ופגעו באיזור הלחיים.
״לפני שבועיים עברתי ניתוח מיו

של קילוף עור עמוק. הניתוח ארך
חמש שעות ובמהלכו הורדמתי הרדמה
מלאה. במשך ארבעה ימים היו הלחיים
מכוסות בתחבושות, כי העור היה חי.
״רק לפני יומיים הירשו לי הרופאים
לחזור ולהתאפר.

במשך שלושה ימים צולמו
שישה צילומים מהטידרה
הזאת לירחון פנטהאוז. הפירטומת היתה לנעליים
וזכתה בפרס ראשון. מספרת חני :״סבלתי נורא בזמן
הצילומים. טוב שלא ראו את הפרצוף שלי בזמן

נו ס ראשון

הצילומים, כי בדרך כלל מצלמים פירסומת נעליים
עם מיטפרים 36 או .37 הביאו לי מיספר כזה,
כשהמיספר של הנעליים שלי הוא .38 הצילומים
נערכו עם עשן מיוחד בחדר ומוסיקה רעשנית. בן זוגי
לריקוד לא חדל לדרוך לי כל הזמן על הרגליים!״

10 יע/ניג•

שחווה וקטנה

עשה לפני ארבע
יד אטלנטה, אשר
רית והוא נתרם

על־ידי חני למדינת ישראל, למיפעל איגרות־הפיתוח,
הבונדס. את הצילום הזה צילם ג׳מי קרבץ, צלם צמרת,
אשר הפך, יותר מאוחר להיות גם חבר טוב של חני.

חסססס

8ז1_1(0

נה אמביאנס, שבו ביקש הצלם ג׳ורג׳ ברנסטיין
להוכיח מה ניתן לעשות בשימלה קטנה שחורה.
מימין: תצלום פירסומת לחזיות איטלקיות.

..לשבת המונח
ישבעי 111
במיטה! ,,נותנת
חגה גולונוג,
המשולות הסקסית
ביותובאו *ץ
*ץ י שקורא את השירים שלה, יכול
לחשוב שהיא האשה הכי־סקסית
בעולם, נועזת, חסרת־מעצורים. היא
כותבת :״בבית מחכה לו נערה, וכאן
הוא מתפתל עם זיקפה אנושה. עומד
על זיון מהיר ״.או :״התקרבתי /עיניים
לא נותנות להיכנס /השפתיים. מייד /
אני רוצה לחלוץ לו שד ״.כדי שהשורה
תהיה ברורה יותר, מפרשת הכותבת,
חנה גולדברג :״זה על גבר שאני רואה
אותו כתינוק. הבעה אבודה על פניו,
ואני רוצה להיות אמא שלו, להיניק
אותו, להציל אותו״.
היא כותבת גם :״מגרד בקצוות /
אנושות. אנא גרד לי. אנא ״.קשה
לדעת למה התכוונה המשוררת, בלי
ההסבר שלה; ״זה כמו שאת חשה גירוד
ברחם, ולא יכולה להגיע לשם. זה
ממחיש את חוסר־היכולת למלא צרכים
וכמיהות, כאילו את הולכת עם חור
ענק בבטן.״ ומושג מקורי שלה :״זכרה
/אני רואה אותה מבחוץ איר שהיא

מגדלת זימים על פני העור /מרטיבה
את עצמה בשימלת הנשף, חשופת
כתף.״
״זכר ממין נקבה — זה אני ״,אומרת
חנה ,״אני לא מרגישה בנוח בתוך
הסטריאוטיפ של נקבה, אז הייתי

גדולה עליו. המרחק שבין הגבר לבין
החולצה עושה לי דברים ששום גבר־לובש־בגדים־הדוקים
לא עשה לי מעולם
״.היא אומרת שזה פשוט מאוד
— היא אוהבת גברים שלובשים בגדים
הגדולים עליהם, גברים שלא מנסים

המים עוזבים לו את הגוף ...גבר תופס
מקום שהייתי בו /זורם אל צינורות
הביוב שלי /הולך אל הים הגדול״.
חנה :״גבר שמתרחץ באמבטיה שלי
חודר לאינטימיות שלי. יש בזה איזו
חושניות.״ ועוד בעניין גברים :״עכשיו

ו||1||1״ך לפני עשר שמם, הצטלמה בסצינת״מיטה עם הבדרן
11 1 1111 איציק בן*מלך עבור סיפור מצולם. למטה: עם
נערי הפנימיה. אלה חשבו שחנה רק בת ,16 ניסו להתעסק איתה.

המיטה מנשקת

חנה באחד משיריה. כאו, בתנוחה של פאם פאטאל,

צריכה להמציא מושג — זכרה. חיה
שזקוקה למים. המים זה הצרכים שלי.
להרגיש, להיות מחוברת לרגשות״.
ועל הטעם שלה בגברים :״אני
הולכת ומתאהבת בגבר לובש חולצה

בכותונת־לילה ממשי שחור עם קישוט תחרה, שרועה
על הספה בדירתה. היא לא מקבלת את המוסכמה
שאשה צריכה להתחתן בגיל מסויים, ללדת ולבשל.

להבליט את גופם, ולא מתאמצים להיות
חתיכים ויפים. יש משהו ברישול
שלהם שמדבר אליה. גם היא מרגישה
הכי־בנוח בבגדים הגדולים עליה.
וגם :״גבר שר אצלי באמבטיה איך

אני מכבה את האורות /ומפתחת
סיגנון מתוחכם לא־אישי /עכשיו אני
סוגרת את הדלת ומפתחת ט.נ.ז( .טילים
נגד זכרים) /אני לא בבית .״את
השיר הזה כתבתי אחרי שהסתיים רומן

..מתנחל עם!קבה
אנושה ...אזי ווצה
לחלוץ לו שר

לא כלום...
אנא גור לי...״

חנה מתעמלת בגופיה עם נערי הפנימיה
הצבאית שאיתם בילתה, במיסגרת
כתבת־מתיחה. היא גם יצאה איתם למסעות ארוכים וקיבלה כושר.

נערה בטימיה

תמיד מחוברת ריגשית לדברים שאני
כותבת״.
היא נאה, שיערה בצבע חום בהיר,
עיניה חומות. היא גבוהה, ארוכת־רגליים.
דירתה לא מטופחת יותר מדי,
פה ושם בלגן, את המיטה הכפולה
בחדר־השינה היא אף פעם לא טורחת
לסדר. כמה עציצים, הרבה תקליטים
וספרים, תמונות על הקיר. לא יותר
מדי רהיטים, רק מה שצריך.
חנה. על עצמה :״הייתי ילדה בפעמון
זכוכית, נוטה להתנתק. קראתי את
פעמון הזכוכית של סילביה פלאת
והזדהיתי איתה. יומיים אחרי שגמרתי
לקרוא את הספר הייתי באופוריה, בריחוף
כזה. אבל זה היה מזמן, כשהייתי
קטנה. לא יודעת אם הייתי מזדהה
איתה גם כיום. אולי כדאי לקרוא את
זה שוב. הייתי ילדה הוזה, חולמת,
הכי־טובה בעולם, בוקית כזאת. כל מה
שאמרו לי, עשיתי. חסרת־אישיות
וחסרת־רצונות לגמרי. כל מה שאמי
אמרה, היה נכון בעיניי. הייתי תלמידה
טובה. עם מחברות מסודרות.
״בגיל 14 חל אצלי מהפך. הפכתי
להיות מורדת. התאהבתי בילד הראשון
שעישן חשיש, בן ,17 פירחח בן־טובים,
ארוך שיער. אז החשיש לא היה נפוץ
בין הנוער כמו היום. היינו חברים, אבל
לא עישנתי איתו. התחלתי לריב עם
ההורים והמורים. כל ערב הייתי קופצת
(המשך בעמוד )36

הוא המושג שהמציאה חנה, כיוון
שאיננה חשה בנוח בתוך הסטרי אוטיפ
של׳נקבה. או, כפי שהיא אומרת :״זכר ממין נקבה, זה אני!״

זנוח, לא נקבה

ממושך. סגרתי את עצמי מפני העולם,
לא רציתי להתאהב יותר, לא רציתי
שגברים יפריעו לי. פיתחתי מנגנוני
הגנה, שיטות משוכללות, איך לא לתת
לגבר להתקרב אליי. לימדתי את עצמי
לא להחשף, ליצור אווירה של ניכור״.
ובאותו נושא :״המיטה שלי מפשקת
רגליה במרכז העיר ״.חנה :״זו ההרגשה
שיש לי כאשר אני מרגישה שאני
נחשפת. אני רוצה להיחשף, אבל פוחדת.״
ושורה נוספת :״המגע הראשון
שלי עם החוץ מפסק קורים באצבעות
של גינקולוג.״ וגם כאן יש צורך
בפירוש• :הצילצול של הטלפון הראשון
בבוקר, הוא המגע הראשון שלי
עם העולם. כאשר זה מישהו שאני לא
אוהבת, ההרגשה שהיא שהוא פורץ
לחיי בברוטאליות דרך הטלפון, חדירה
גסה הדומה לבדיקה גינקולוגית״.
ילדה גפעמון־זפופית
ן* יא בת , 29 ילידת חיפה, למדה
1 1באוניברסיטה פילוסופיה וסיפרות
אנגלית, מתגוררת בדירה שכורה בצפון
השקט של תל־אביב, ומתפרנסת
מעריכת ירחון מיקצועי, הנקרא
המיפעל. היא גם מתרגמת מאנגלית
מאמרים טכניים. לא תמיד מבינה על
מה בדיוק היא כותבת, ונעזרת באנשי
מיקצוע. מדי פעם היא גם מראיינת.
״בדרך־כלל אלה הם פרופסורים זקנים,
המספרים לי על המחשב החדש
שהמציאו,״ מספרת חנה .״הם בני ,70
בעלי כרס ענקית ולא תמיד יודעים
טוב עברית. אני שואלת אותם פרטים
טכניים, אבל בעצם רוצה לדבר איתם
על החיים שלהם, על הזיקנה, הבדידות
ואולי על האשה שלהם, שמזמן נמאסה
עליהם.
״יכולתי לכתוב כתבות מסוג אחר,
אבל את האנרגיה הזאת אני רוצה
לשמור לכתיבת דברים שאני אוהבת,
על חוויות שיוצאות ממני, שעוברות
את הפילטר של הרגשות שלי. אני

חנה, השומרת על גיזרה חטובה וגוף גמיש,
בעזרת תרגילי התעמלות יום־יומיים, נראית
באן בתנוחה עוברית. לידה מונחות מישקולות, שבהן היא נעזרת

לחזור לרחם

בתרגילים. היא נהגה לעשן הרבה במשך שנים, עד שלפני שנתיים
הפסיקה, מכיוון שזה הפריע לה להתעמל ולרקוד. היתה לה תחושה לא
נעימה של לחץ ו״ריאות לא נקיות״ .בסך הכל חנה היא בחורה לעניין.

קולנוע
מכבות
ר.ק 1ל בער הרגליים
מאחורי התגלית גוליה מיגנס־גיונסון
מסתתרת זמרת אוסרה
שנתוני כוסה גדיבים לסחות
כמו כשרונותיה המוסיקליים.
מאז שהוצגה לראשונה האופרה כרמן
בפאריס, ב־ 3במארס ,1875 והוכתרה על־ירי
המבקרים פה אחד כ״עלילה צמאת־דם, בעלת
טעם וולגארי ומסר בלתי־מוסרי בהחלט,״ קשה
לספור את מיספר ההצגות ועודפי התהילה שלהם
זכה ז׳ורז׳ ביזה המיסכן רק אחרי מותו. האופרה
הפכה תרגיל עוצמה וירטואוזית של גדולי המנצחים,
ותפקידה של כרמן, הצועניה ההפכפכה
והניידת, היה למעדן״בפי המצו־סופראן הגדולות
ביותר.
אלא שגדולות אצל זמרות־אופרה פירושו
באמת גדולות. אילו רצה הכימאי פראנצ׳סקו רוזי
באחת הגדולות, היה נאלץ אולי לבחור בתרזה
ברגנצה, המבוגרת מדי, או בטאטיאנה טרויאנוס
הענקית. הוא בחר דווקא בגיוליה מיגנס־ג׳ונסון,
כי רצה כרמן שתחשוף את רגליה בלי בושה,

פול ניומן בתפקיד הארי ורובי בנסון בתסקיר בנו
האב האמיתי והבן הקולנועי

]יומן
תשהלהחיות

ניומן, בסופו של דבר, הוא מיקרי בלבד. אפילו
המחבר המקורי של התסריט, רונאלד באק
(החתום עליו יחד עם ביומן) ,מודה שהשינויים
שנערכו בטיוטה הראשונית שלו הם קיצוניים•
ניומן נטל את מה שהוא היה זקוק לו בתוך
הסיפור, והתאים אותו לצרכיו.
אתנח סקוט ניומן, בנו של פול ניומן. מת בשנת
, 1978 במלון עלוב ברובע ברונקם המעופש,
בניו־יורק, ממנת־יתר של סמים מעורבת
בכדורי־ארגעה ובאלכוהול. מאז אותו יום מנסה
אביו של סקוט, השחקן פול גיומן, להבין אותו
ולחיות אתו.
סידטו החרש. הארי ובנו. שיוצג בקרוב
בארץ, הוא מאמץ נואש בכיוון הזה. אומנם
מערכת־ד,יחסים בסרט הפוכה: מדובר באב
פעלתני ונמרץ, שנשאר יום אחד מובטל. משום
המגבלות הפיסיות שהתגלו בו, ובבנו, החולם
להיות סופר ומנסה בכל מאודו למצוא חן בעיני
האב, אבל שורות רבות מתוך הסרט נשמעות
כאילו היו לקוחות מתוך דיאלוג שמנהל השחקן.
שבמיקרה זה הוא גם הכימאי וגם שותף לתסריט
ולהפקה, עם בנו המנוח.
הסיפור מבוסס על ספר בשם מלך אבוד, וזח
תריסר שנים מנסים להפכו לסרט, ללא הצלחה.
אבל הדמיון בין הספר עצמו למה שעשה ממנו

גיוליד מיגנס־גיונסון בתסקיר כרמן
.וולגארי ובלתי־מוסרי־

ושחזה יהיה לא רק מפותח קולית די צורכו. כי אם
גם בנוי ומעוצב לתלפיות. שכן רוזי אינו רק אוהב
מושבע של אופרה כז׳אנר מוסיקאלי, כי אם גם
בימאי המתעניין במיוחד במקורות האלימות
ובצדדים האפלים של הנשמה האנושית. זהו
הבימאי שהגיש לנו בעבר הלא רחוק את שלושה
אחים, ובעבר הרחוק יותר את סרלבוטורה
גיוליאנו. בתווך עשה בין השאר גם את גוויות
נפלאות ואת פרשת מתאי, כשהוא מנתח ביד

סקוט ניומן כמציאות

הבן האמיתי שמת מעודף סמים
זהירה את התעלומות הפוליטיות החריגות באיטליה
ומצביע על המכניקה המסובכת והעדינה
של מאפיה־פוליטיקה־אלימות.
בדיוק לפני עשר שנים עשה סרט בשם רגע

גדליה מיגנס־גזנסון

כרמן מפילה את אהובה, דון זיוזה, המוביל אותה לכלא
לגלות חזה

צועניה אמריקאית
האמת, שהוא תעודון על מילחמות שוורים.
דומה לשכן. הפעם כרמן של ביזה, כפי
שנקרא הסרט במקור(להבדיל משם פרטי כרמן
של גודאר או מאני אוהב אותך כרמן של
סאורה) משלח לזירה מאטאדור ממין נקבה, שהיא
כרמן, המסובבת על אצבעה הקטנה את השור
המיוחם דון ז׳וזה. אלא שבמאבק חושני זה השור
הוא שנוגח את כרמן למוות, אחרי שהושפל
וגבריותו חוסלה.
ואם במישחקי אהבה ומוות מדובר, הרי שרוזי
הזדקק לכרמן שתהיה בראש ובראשונה מעוררת
תאבון ומגרה. ואכן, זו נולדה למענו — ג׳וליה
מיגנס־ג׳ונסון, שהובאה לחתימה על החוזה עם
הבימאי הישר מהפקת סאלומה -הפאם פאטאל
החושנית של ריכארד שטראוס, שבויימה בידי

נער כן .60 ער כמה מדובר בחוויה אישית
אפשר היה להבחץ בזמן הסרטה. שנערכה בעיר
פורט-לאודרדייל, פלורידה. ניומן ביקש מרעייתו,
ג׳ואן וודוורד, להופיע בתפקיד מישני, כרי
שתהיה לידו. שני הרופאים שטיפלו בבן, סקוט,
נכחו במקום לכל אורך ההסרטה, וכאשר ניומן
צילם את סצינת המוות של האב, שאותו הוא
מגלם בעצמו — מעין כפרה אישית על מות הבן
— פרצה אשתו בדמעות.
מעל לכל. השתדל ניומן בכל מאודו, לכל
אורך הסרט, להזים את התדמית הזוהרת שלו.
פניו מכוסים לעיתים קרובות זיפי־זקן, הוא אינו
טורח להסתיר ראשית הקרחת בפדחתו, אינו
מבקש להפגין את יופיו. אם בכל זאת לא תהיה
למעריצותיו סיבה להתלונן, הרי זה משום שניומן
ניחן באותו סוד־נעורים נצחי שמעניק לו גם
היום, בגיל ,60 מראה של נער.
״אבל אם יבוא יום וארגיש שגופי ורוחי
בוגדים בי, אני מקווה שיהיה לי האומץ לנהוג
כמו המינגווי וללחוץ על הרק הרובה,״ הוא
אמר לעיתונאי שביקר באתר־הצילומים. ולדברי
אותו עיתונאי, ניומן אפילו לא חייך
כשאמר זאת.
הכוהן החושני של הבימה, הכוריאוגרף מוריס
בז׳אר.
אפילו בקאריירה הזוהרת של מיגנס־ג׳ונסון
על בימת האופרה לא הוצע לה עדיין כרמן,
וכנראה גם לא יוצע — שכן, גם אחרי שנה של
אימונים מפרכים לצורך התפקיד, עדיין אי־אפשר
היה להגדיל את עוצמת קולה. אבל כולם
מסכימים שהנתונים האחרים שלה משלימים את
מה שחסר בקולה. היא לא שרה כרמן, היא פשוט
כרמן: יש בה חיות מפתה, מבט שאי־אפשר לסמוך
עליו לרגע, אבל אי־אפשר גם לברוח ממנו. כל
תנועה שלה מבטיחה הרס, מהפכה, קטסטרופה.
כל ביטוי בעיניה מבטיח בגידה מעבר לפינה, וכל
תנועה ברגליה מעידה שהגברת יודעת לאהוב
ולבעוט.
אם כי היום, במציאות, היא גברת נשואה בפעם
שניה לאמריקאי בשם ג׳רוויס ג׳ונסון, ואם לשני
ילדים, הרי חייהם לא היו בדיוק סיפור של נערה
מבית טוב. היא נולדה בארצות־הברית לאם
ממוצא פורטו״ריקאי, עם סבא כלשהו מאירלנד.
״לאמא היו שני ילדים שיהיו דומים לבעלה,
ושלושה — שאני הייתי אחת׳ מהם — שהיו
דומים לשכן. השכן היה יווני, וכך גם קראה לו
אמא: היווני. כשהייתי בת עשר התחתן היווני עם
אמי, אך סירב לאמץ אותי ואת אחי, בטענה שאנו
ממילא הילדים שלו.״
כרמן על הגג. לבימה היא עלתה בגיל 3
וחצי. בתפקיד קטן בלה בו ה ם ומכאן המשיכה
קודם כל בלימודים באקדמיה לילדים מוסיקליים,
ואחר־כך בבתי־ספר לגיטימיים למישחק
ולמוסיקה. תפקידיה היו במחזות מוסיקליים,
החל בדרום פאסיפיק וכלה בווסט סייד
סטורי, ואפילו כנר על הגג. ומשם, בקפיצה
נחשונית למאדם בטרפליי בפולקס־אופר
בווינה, שם שרה עשר שנים ממיטב הרפרטואר
למצו־סופראן, עד שובה לארצות־הברית ב־,1979
והניצחון הגדול שלה ב־ .1980 כשהחליפה
בהצלחה זמרת אופרה נפלאה אחרת. תרזה
טראוויאטה) בגירסה
סטראטאם (לה
הטלוויזיוננת של המטרופוליטן ללולו של אלבן
ברג.
העולם הז ה 2462

העתיד? לפי חוזה ההסרטה שלה עם גומון, זו
רק ההתחלה.
איר אמר פרידריך ניטשה על כרמן, כשרצה
לנגח בה את ריכרד וגנר? ״כל דבר אלוהי מהלך
על רגליים עדינות.״

ישראל
רק בימי ראשון
ההתגסלדת ההיסטרית של הקהל על
ימי הראשון גחצי־מחיר מעוררת את
התנגדותם של בעלי הסרטים הגזוגים.
כמה זמן יימשך האביב בקומה?
ענף הקולנוע בארץ המציא לעצמו גולם.
כדרכם של גלמים, קם זה על יוצרו ומעורר עתה
תרעומת רבה. שמו של הגולם: היום הראשון
בחצי מחיר.
מזה ששה שבועות זוכים אזרחי ישראל
לכרטיסים בחצי המתיר, אם הם בוחרים ללכת
לקולנוע בימי א׳ בשבוע. מדוע דווקא ימי א׳?
משום שזה נחשב תמיד ליום חלש בבתי-
הקולנוע, מפני שהישראלי הממוצע, אחרי
שבילה בסוף השבוע. העדיף להעביר ערב זה
בביתו. כלומר, כל הנזק לא יכול היה להיות גדול
במיוחד.
הקהל סבר אחרת, בתקופה זו של היסטריה
כלכלית, אס ביום א׳ משלמים חצי מחיר —
הולכים כולם לקולנוע בימי א׳ .המיספרים העידו
עד מהרה שהישראלי מוכן לשנות את הרגליו, אם
זה נוגע למזומנים שבכיסו. וכך זכתה התוכנית
הזאת לתגובה טובה כל־כך, שהיא מפחידה את
היוזמים וגורמת להם לחשוב שנית על כל
הרעיון.
לא לגרש. המיספרים מעידים שבתי־הקול־נוע.
אשר ביום רגיל פועלים בתפוסה נמוכה
ביותר, מכפילים בימי הראשון את מיספר הצופים
פי חמישה או שמונה. הבעיה היא, כמובן, של
אותם בתי־קולנוע הפועלים כמעט כל השבוע
בתפוסה מלאה, כי הם ממילא אינם יכולים
להגדיל את התפוסה שלהם, מה עוד שהם חושדים
כי צופים אשר היו באים לבקר בימים אחרים
דוחים עתה את הביקור עד לימי א׳ הקרובים,
ובכך גוזלים הכנסה מבעל הסרט ובעל הקולנוע.
זאת ועוד. כל מי שיש לו סרט מצליח, טוען
שהוא מפסיד הכנסה בטוחה, ואילו כל מי שמציג
סרט שאינו מצליח, מתלונן שבגלל יום א׳ צריך
להמשיך ולהציג את הסרט עוד שבוע (ההחלטה
על כך נקבעת מדי שבוע, לפי מיספר הצופים
שבאים לסרט עד היום השלישי בשבוע) .כלומר,
אין ספק שהקהל נהנה מכל העניין, ובבתי־הקולנוע
מודים שסך הכל הצופים עלה בעיקבות
היוזמה הזאת, אבל הקופה אינה הנהנית. אז מה
עושים?
בינתיים, התוכנית תימשך עוד שבועיים, אחר
כך יוחלט. יש מי שמציע במקום יום אחד בשבוע
בחצי מחיר, להנהיג יומיים בשבוע, בהנחות של
30 אחוז. הצעה אחרת אומרת, שצריך להעביר את
היום שבו יעלה הכרטיס מתחילת השבוע לסופו,
כדי שלא ישפיע על ההחלטה אם להחזיק או
להוריד סרט. ויש עוד הצעות כהנה וכהנה.
כדאי היה, בכל הדיונים הללו, לזכור רק דבר
אחד: מזה שנים טוענים שקהל צופי הקולנוע
הולך וקטן, שאי־אפשר להחזיר את אותם
שפרשו. הנה, הפעם התבדתה התיאוריה הזאת. אל
תגרשו שוב את הצופים.
תדריך חוגה לראות:
תל־אביב:

פאריס ־ טכסאס, מ א חו רי ה־

סו רגי ם. העדר.
ירושלים: פאריס ־ טכסאס. מ א חו רי ה סו רגים.
ל ה־ ט ר אווי אטה.
חיפה: פאריס ־ טכסאס, מ א חו רי ה סו ר גים,
ל ה ־ ט ר אווי אטה.

תל־אגיב:
*** הספינה מלאה (בית־התפוצות,
הקרנה חד־פעמית ביום ה: שווייץ) :הכימאי
השווייצי מארקוס־אימהוף מסיר את הלוט מעל
פני הצביעות הניטראלית של בני מולדתו, ומספר
על גורלה של קבוצת פליטים שהצליחה לעבור
את הגבול מגרמניה לשווייץ במילחמת העולם
השניה.

ירושלים
לה־טרוויאטה (סמדר, איטליה):
כדאי לראות אופרה זו של ג׳וזפה ורדי בגירסתה
הקולנועית היפהפיה, ולוא כדי להתכונן להשוואה
עם כרמן של ז׳ורז׳ ביזה, שתעלה בקרוב על
הבד(ראה מיסגרת במדור זה) .כאן האסתטיקה
היא בהתגלמותה מושלמת, עם שני זמרים מעולים
המטיבים הפעם לשחק י— תרזה סטראטאס
ופלאסידו דומינגו. הבימוי: פראנקו זפירלי.
העולם הז ה 2462

ע\> >3ג>3ם
תקה> 3ה
תל־אביב.
(סטודיו, דניאל ארצות־הברית) -פרשת הזוג אתל
ויוליוס רוזנברג, הזוג היהודי
שהוצא להורג בתקופת מק*
קארתי, באשמת ריגול לטובת ברית״המועצות -אשמה שלא
הוכחה אף־פעס די הצורך -מהווה את נושא פירטו החדש של
הבימאי סידני לומט, הנשען על הרומן של אדגר דוקטורוב(מי
שכתב נ את רגטיים).
כמו המקור הסיפרותי, זהו סרט מסובך מאוד, משוס שהוא
נע ללא הרף בין תקופות שונות ומנסה להתמודד עס כמה
נושאים בעת ובעונה אחת: דמותה של חברה אשר מוכנה
לקבל השתייכות פוליטית כהוכחה לאשמה פלילית, אחריותם
של הורים המקדישים את חייהם למשרה מקודשת בעיניהם
לגורל צאצאיהם, ובעיות הצאצאים. המנסים להתמודד עם
ירושה שלא ביקשו ושאין להם הכוח הנפשי לעכל.
כל הדברים הללו הם חשובים מאוד, אין ספק שצריך לומר
אותם. ונפי שהדגיש גם לומט בביקורו בארץ -כאשר העולם
המערבי כולו, כולל ישראל, נושה ימינה, צריך להזכיר עד נמה
אפשרית שואה חדשה. עם זאת, יש לסרט בעיה קשה, בעצם
העובדה שמחבר הרומן הוא גם מחבר התסריט, ומשום כך הוא
נפה על הקולנוע את הצורה הסיפרותית, לא תמיד לטובת
הסרט.
הקפיצות התנופות בין תקופה אחת לשניה מקשות על

מנדי פטנקין: רגע עם ילדיו לפני הכסא החשמלי
פיתוח דמויות של ממש, ומאפשרות רק סקיצות של הזוג
החשוד (בסרט הם נושאים את שם המישפחה אייזקסון)
ולהיטותם לאידיאל קומוניסטי.
באורח מוזר למדי. לומט שומר הפעם. שלא כדרכו, על מרחק
רב בין המצלמה לבין הגיבורים שלו, ואם יש לכך הצדקה
תיאורטית(צריך להראות יחסים בין פרט לחברה) זה מפחית
במידה רבה את העוצמה הדרמאתית.

ה מיבנה הנפש*
של ה א גו
מאהביה של

מאריה ( שחף, ת ל־

אביב. ארצות־הברית) -סירטו
הראשון במערב של הבימאי הסובייטי
אנדרי קונצ׳אלובסקי נראה
כמו הנרזת-עצמאות מצידו: סרט שכמוהו לא היו מרשים
לו לעשות, בשום פנים ואופן, במולדתו.
העלילה מבוססת על סיפור קצר של הסופר אנדרי פלא-
טונוב, שזנתה לקישוטים נוספים במהלך הזמן. קונציאלובסקי
העביר את ההפקה מצרפת, לארצות־הברית. עיקרה -מעשה
באדם שאהבתו גדולה עד נ די כך, שהיא גוזלת ממנו את
כוח״הגברא. סביב גרעין זה מורכבים זה על גבי זה נמה
מרכיבים נוספים: חלק מבעיותיו הנפשיות של הגבר, כך נרמז,
מקורן בתקופה שבה היה שבוי במילחמת העולם השניה.
כל זה טוב ויפה בתיאוריה, אבל במעשה. כל מה שאינו נוגע
ישירות למערכת״היחסים שבין איוון, הבעל הצעיר, למאריה,
רעייתו ואהבת־נעוריו, הוא סכימאתי ודל מדי. קושי נוסף שיש
בסרט היא עצם ההתעסקות במוסר של שנות הארבעים,
כלומר בחברה שמרנית למדי במושגיה. קשה מאוד להאמין
בבתוליות של מאריה, שהיא חלק חיוני ביותר בסיפור, עד
אשר אין מכריזים עליה בפירוש. וללא תכונה זו מתמוטטת כל
העלילה נולה.
אם בכל זאת מתגברים על המינשול הזה, יש בסרט כמה
רגעים יפים בתיאור מערכת היחסים האפלאטונית (בלית

ג־וך סבג־ ורוברט מיצים: כול אהבו את מאריה
ברירה) בין השניים.
גון סאוואג׳ ונאסטאסיה קינסקי, בשני התפקידים
הראשיים, ניחנו בחן־נעורים וקסם אישי, הפועל היטב כל עוד
אין דורשים מהם לחרוג אל תוך הגיחוך, כמו בסצינת האהבה
האחרונה ניניהם. רוברט מיצים כאביו של איוון, יוצא
מאדישותו המפורסמת, והבולדוג של קית קארדין גונב את
ההצגה בכל תמונה שבה הוא מופיע.

פיחות של
הזיות ארוטיות
האשה באדום (בן־-יהודה. תל-
אביב, ארצות־הברית) -קומדיה
מיותרת זו משתמשת בעלילת סרט
צרפתי בשם על רווקים, נשואי
ובוגדים נאותה הצורה שבה היה פיל משתמש בצעדי־מחול
של אילה. הכל מגושם, מוגזם, מסורבל ובוטה, וכל מי שסבר
שג׳ין ויילדר הוא האיש שיצעיד את הקומדיה האמריקאית
קדימה, ברוח מורו ורבו מל ברוקס, צריך לחפש מייד תיקווה
אחרת.
ויילדר, שניים את הדייסה הזאת ומופיע בה בתפקיד ראשי,
מגלם נעל למופת, שיום נהיר אחד נופל בקסמיה של צעירה
חושנית לבושה באדום, ומרגע זה והלאה הופכים חייו
למערבולת אחת גדולה של מנוכות ותיסבוכות. לעזרתו
מתגייסים שלושת חבריו(צ׳ארלס גרודין, ג־וזף בולוניה ומייקל
־ מאדלסטון) ,המשתדלים לסייע לו בכל גסיונותיו הנואשים
להצמיח קרניים לאשתו החוקית והאוהבת.
להבדיל מן החן האלגנטי של ז אן רושפור. שגילם את אותה
הדמות בסרט של איו רובד, הופך ויילדד את השלומיאליות
העצבנית למעלה עליונה, בוחר במשהו שבין גיחוך להיסטריה
נקו התנהגות נורמלית. מכאן והלאה שום דבר לא יכול להציל
את הסרט, בוודאי שלא חבריו(בסרט הצרפתי היתה הידידות
הגברית אחד המרנינים החשובים ביותר) ,שהם במיקרה
הטוב ביותר צללים חיוורים.

ג־ין ויילדר וג׳ודית אייבי: בין גיחוך להיסטריה
מה שנותר, אם כן. אלה הן המעלות המחוטבות של הגברת
קלי לה״ברוק הנראית כמו בחורה בריאה מאוד בגופה
ובנפשה, מתאימה לכל המידות האידיאליות של דיגמון
ביגדי-ים(אה, כן, היא היתה דוגמנית קודם לכן) ,אבל אין שום
סכנה שתגזול את פרס־האוסקר לשנה הבאה או שתשכיח
ממישהו את הדמות החלומית המרתקת של אני דופר* בסרט
הקודם.

שלושה צעירים
מתנננים סוודרים,
בגדי־׳] 1ושמלות
ערב, לני שלושה
טעמיו[ שונים
יש צעירים כישרוניים, המס תפקים
בכד שהם וסביבתם הקרו בה
יודעים על כישרונם. אבל יש
בעלי אמביציה, שאינם מסתפקים
בכך והמנסים את כוחם ומזלם
בגיוצגל האופנה.

המשותף לכולם הם כישרון
יצירתי ורצון עז להצליח.
שלושה צעירים כישרוניים הנראים
מבטיחים במיוחד הם רז קרן
בן ה־ ,20 המעצב שימלות־ערב,
דניאלה אוהד בת ה״ ,25 המעצבת
סריגים, ועמיר פלג בן ה״ג ,3איש
הקיבוץ לשעבר, המעצב בגדי״ים.
אמא רצתה

*1X11141 ביגדי־ים, עמיר פלג
^ 1±1111 בן ה״ .31 הוא עסק
בעבר באיפור, והוא היה גם דוגמן.

הזוה לשנות ה־ם2
עים: אדום ושחור. בד ליקרה. מצהיר עמיר :״אני אוהב את גוף האשה!״

אךזד בגד״ים סטרפלס שלם.
111 1/1בציבעי שחור״אדום.
הגיזרה מאריכה כביכול את הרגל.

קיבוצניק מתכנן ביגדי־ים
ה המשותף לאיפור, דוגמנות ועיצוב־אופנה? עמיר פלג. עמיר, הקיבוצניק
1*4לשעבר — הנשוי למורה לאנגלית יעל — הגיע אל העיר הגדולה לפני כמה
שנים. העיר הגדולה הזאת היתה פאריס. במשך שלוש שנים קנה אמיר דעת וראה
אופנה, יופי ואסתטיקה בעיר־האורות, ולמד ציור בבית־הספר היוקרתי בוז־אר.
עמיר, בן ,31 גבה־קומה. בעל עיני שקד חומות, נהנה אומנם משהותו ולימודיו
בפאריס, אך החליט שאין להסתפק בעיר גדולה אחת. כך הגיע ללוס־אנג׳לס, שם
עסק באיפור שחקני־קולנוע. לעיסוק הזה הגיע בזכות חבר שהפיק באותה עת
סידרת סירטי מדע דימיוני. אחרי כמה חודשים המשיר עמיר לניו״יורק, ושם עבד
בתור מייק־אפ ארטיסט עם דוגמניות־צילום.
עם שיבעה צבעים. בניו־יורק למד עמיר עיצוב ביגדי־ים אצל מעצבת־האופנה
הלבנונית נורמה כאמלי. הוא עבד אצלה כעוזר, הסתכל היטב, קיבל
השראה והתחיל לעצב ביגדי־ים.
כאשר חזר עמיר ארצה, המשיך בקאריירת־האיפור שלו. הוא עבד עם טובי
צלמי־האופנה התל־אביביים, איפר, שיפץ ויפייף את דוגמניות־הצמרת. בין איפור
לאיפור הוא עבד גם כדוגמן. אבל משאת־ליבו האמיתית היתה לעצב וליצור.

לפני כמה חודשים התחיל לעצב ביגדי־ים מיוחדים וחדשנים.
המשקיע סילבאן אינבר התעניץ ביצירותיו, האמין בדגמיו והסכים להשקיע בו
את ממונו, כשהיצואן יורם רדושינסקי אחראי על יצוא ביגדי־הים האלה לארצות-
הברית.
עמיר פלג משתמש בעבודתו בשבעה צבעים בלבד — צהוב, ירוק אדום, כתום,
שחור לבן וכסף. אלה הם הצבעים האהובים עליו, צבעים חזקים, הנותנים לו
השראה.
הסיגנון של עמיר הוא א־סימטרי, בסיגנון שנות העשרים, ובדיו הם בדי לייקרה
חלקים.
עמיר גם נתן שם יוצא־דופן לחברת־האופנה שלו: לגוף. למה לגוף! כי הדגמים
מיועדים לגוף. מודה עמיר :״אני אוהב את גוף האשה, בפרט כשהוא חשוף
במקומות הנכונים, מעורטל וגם לא מעורטל!״
ומה המחירים? קשה להתנבא עד לקיץ הבא, אבל המחירים יהיו סבירים, משהו

בין 30ל־ 40 דולר.

^ גיל 15 התעניין רז קרן בנושא
1* 1ציור נשים ואופנה. כשהיה בשמינית
כבר למר תדמנות בקורס־ ערב
במיכללה שנקר והתחיל לעצב לאמו
שימלות־ערב מיוחדות. אמו קנתה את
הבדים והוא עיצב את הדגם.
כשהופיעה האם, רות, בדגמי הבן, קצרו
השניים מחמאות.
האם החליטה לפתוח בית־אופנה לה
ולבנה המוכשר. היא לקחה חנות
שקיבלה בירושה מהוריה ברחוב יונה
הנביא שבמרכז תל־אביב. הפכה אותה
לסטודיו מהודר עם שטיחים מקיר
לקיר, מראות ותאורה תואמת.
ובשבוע שעבר ערך רז קרן תצוגת־אופנה
ראשונה בחייו, בהילטון תל־אביב:
חמש דוגמניות־צמרת הדגימו
את דגמיו לסתיו־חורף ,׳85 רגמים
המושפעים מהסיגנון היפאני והאיטלקי.
קרן
מעצב בעיקר שימלות־ערב
מבדי־משי, ז׳ורז׳ט וסאטן. מכל דגם
הוא מייצר רק כמה עותקים. הוא גם
מעצב שמלות בהזמנה, בהתאם לדרישות
הלקוחה, גם במידות שאינן נמצאות
בקולקציה הקיימת, וגם שימלות־כלה.

ראשי־תיבות. רז, עדיין
חייל בשירות חובה, אוהב להתלבש
בצורה המושכת תשומת־לב, כמו
במכנסי באגי שחורות, בעניבה צרה
ובחולצת־כותנה לבנה גדולה. שצווא־רונה
ושרווליה מופשלים(״אני לא אוהב
בגרים זרוקים. אני יקה, אוהב סדר
וניקיון!״).
הצבעים האהובים על קרן בחורף זה
הם שחור. לבן־שמנת, כחול, אדום,
אפור ויין.
המחירים? חולצת־משי בעלת שרוולים
מ־ 40 עד 50 דולר: חליפה, בין 100
ל־ 170 דולר: חגורות־עור שראשי־תי־בות
שם המעצב מתנוססים עליה —
25 דולר.

איר לחדור לגועל

של רז קרן, שמעולם לא למד
לצייר. מימין: חליפת״צמר;
משמאל: שימלת-מעיל. זה כישרון טיבעי, הטמון

ציור עצמי

בקרן מגיל צעיר. הוא למד בקורס תדמנות בשנקר
והיום, בעזרת אמו, פתח סטודיו לאופנה, שבו הוא
מעצב ביגדי״ערב לנשים, וגם שמלות־חופה לכלות.
להיות מסדיגה

1¥1 *1111ך ח *1שני פסים אלכסוניים ומבריקים, משולש עור
>11/1 1111ע ן שחור וצמר מוהר מתוצרת חוץ, בציבעי שחור, לבן
ואפור -מדגימה את מעשה ידיה על גופה הסרגנית דניאלה אוהד.

^ שבת ולסרוג בערב ליד הטל/וויזיה
זה נשמע קצת זקן, מזכיר
את סבתא. אך בשנים האחרונות השתנו
הריעות, וגם צעירות שולחות את ידיהן
בסריגה. אחת כזאת היא דניאלה אוהד,
הסורגת מגיל .9ממי היא למדה? ״מאף
אחת. לקחתי מסרגות והתחלתי
לסרוג״.
אבל דניאלה מעולם לא חשבה
להתפרנס מהסריגה. חלומה היה להיות
גרפיקאית. אחרי התיכון והצבא התקבלה
לטכניון, עמלה שנים להשגת
התואר הנכסף של גרפיקאית מוסמכת.
ואז חל השינוי. דניאלה החליטה
שלשבת על כסא שמונה שעות ביום זה
בעצם לא בשבילה, ומה שהיא באמת
רוצה לעשות זה לסרוג, ליצור ולעצב
סוודרים יפים ומיוחדים במינם.
כך היא התחילה את קאריירת
הסריגה שלה בדירתה השכורה בתל־אביב,
כשערימת פקעות צמר מסביבה.
היא סורגת סוודרים שהם ממש יצירות.
רעיונותיה רבים וכישרונה גדול. ואולי
בזכות הגרפיקה שלמדה קל לה לשלב
צבעים, חומרים ועיצוב. היא גם מצרפת
חומרים שונים בסוודר אחד, כמו צמר
אנגורה רן וחמים משולב עם מוהר
קטיפתי, רצועות־עור ובדי־סאטן, וגם
חבלים יכולים להשתלב בסריגה.
הגוונים האהובים עליה הם חומים
למיניהם, שחורים ופסטלים.

רז קרן, עדיין חייל בשרות״חובה בצה״ל, חולם על בית-
אופנה גדול שבו יהיו, בנוסף לדגמיו המיוחדים, גם אבז רים
כמו כובעים, נעליים, חגורות, תיקים ובושם שישא את שמו.

בן 20

״בשביל הכין!!״ מה מחיר
התענוג של קניית סוודר אצל אוהד?
מתחיל ב־ 80 דולר, מגיע ער 250 דולר
— תלוי בסוודר ובסוג הצמר. צמר
מתוצרת־הארץ הוא זול יותר מאשר
מתוצרת־חוץ.
המעוניינת לסרוג לבדה, מצמר
תוצרת־הארץ, תוכל לעשות זאת ב־30
דולר לסוודר, אבל אין מה להשוות בין
סוגי הצמר.
מי קונה את הסוודרים של אוהד?
אנשים המכירים אותה, ששמעו עליה.
זה עובר מפה לאוזן.

בציבעי שחוד־לבן; כפתורים גדולים
משוק״הפישפשים מעטרים את הסוודר;
השרוולים פתוחים ומתאימים גם לעונת־המעבר. המחיר 230 :דולר.

אנגורה משובץ

בין סריגת סוודר למישנהו הספיקה
אוהד גם לסיים תואר ראשון במדעי־הרוח
באוניברסיטת תל־אביב (״אני
לומדת בשביל הכיף!״) אך היא אינה

מסתפקת בלימודים אלה: היא רוצה
ללמוד עיצוב־אופנה, תרמנות במיכ־ללת
שנקר או לנסוע ללמוד בארצות־הברית,
ולעצב בגדים מיוחדים במינם.

על החוויר ץ ווסו־ הכל 1#74) 1199׳ />9)9,
מיקרוגל

ק רי ס 6ל
קריסטל

1ן ריסטל
ר 1קו

>י עז 5 0ו\/זכ)-1י־ד

001ק 1ז\ \ 111
דז\ £81¥ ? 011

1ן ריסטל

נן דיסטל

0ואס 5ו\/זסו>ו־

לרא שונ ה בי שראל 2 4 -ש עו תשתת

פשמזפון
0 1 0 1 0

מודעות בטימולנל השטנים*

אי תן ע מי1

הדברתבק״ם מזיקים

פו ס חי ם להדברת תיקני ם
(בוקים) ,תולקי קץ, חרקי
סקרים ובגדים.
דנות-נן. דחו מודיעין .18ת.ד2272 .
סל 790114-5-6 .רע׳מסיי* עסק
ספיר ת קל בריא 1תן ורכוקך

03-22935312216671231345
זיוה תלם
מזמינה אתכ ם

/110 ^00 <0 <06 יח 65 10 1ו151ע/י

לחדר התצוגה בביתה בהרצליה פיתוח
דיגמי מעצבי אומת העילית בישראל:
ג׳י פולופ -בגדי עור, קולקציה חדשה
חמרה יובל -בגדי ערב ובגדים לאירועים מיוחדים רקמה -בגדי תמרה לשעות אחר הצהריים והערב גבי -חולצות משי עבודות־יד
רפי יעקונסון -בגדים ליום ולערב
א/ז\ -בגדים אופנתיים לשעות היום
רזיאלה -חליפות ושמלות אופנתיות
אביזרי אופנה, חגורות, מחרוזות, סריגים

מודעות בטלפון

לכל העתונים
^ בכרטיסי אשראי במחירי המערכתי

£8$ 01118א01
* 1אסוז*או 0זאו
סז 11ו

ויזה

שראברט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03

ה מכירה ת ת קיי ם ביום
שי שי 9.11.84

שבת 10.11.84

14.00- 10.00
19.00- 17.00

10.00 - 14.00
1700-1900

ב בי ת זיוה תלם -רח׳ דוד המלך .10הרצ לי ה ־ פי תו ח
81.ו1י 1£וד!31־ 0 1ו׳ 0? 01״21 7 £ 1 1 . 10 031ת< 1£ומז?111
72976־ 1- 052ש . 7ו31ו! 11ק3 -ו 21ז? ה

העולם הז ה 2462

בשלמות וללא שגיאה. ידידיהם יהיו אף הם
אנשים רציניים, אחראים ומקובלים בחב רה,
בזכות הישגיהם בתחום המיקצועי.
הקשר ביניהם יהיה מושתת על כנות ואמי נות.
יתכן שהאווירה תהיה כבדה, אם יש כחו
את חוש־ההומור הקיים בשניהם, אם כי
לא תמיד נמצא בשימוש.
מרים בנימי!•

מזר החודש:
עקרב ההתאמה
ביו עקוב ומזוות האחוים

עקרב עם רדי
הדלי לא משתיין למזלות המתאימים
לעקרב. אלא שלעיתים קרובות נוצרת

עקרב עם טלה
שניהם נשלטים על־ידי כוכב מארס,
המבטא רצון חזק, סיפוק מהיר של
המאוויים האישיים וקושי לוותר ולהתחשב
בבן־הזוג. למרות שאותו הכוכב עצמו שולט
בהם, אופיים אינו דומה. לא יהיה להם קל

בני הזוג המקובלים ביותו ועקובים: הסרטן
והבתולה; האריה לא בא ננלר בחשבון
והקינאה תשבש זיווג שר עקוב עם עקוב
והחושניות החזקה, וההרגשה שכוח עונה
לכוח והבנת איש את רעהו יפצו אותם על כל
מריבה ואי״הבנה.

עקרב עם קשת
למרות שהמזלות העוקבים מסוגלים
להתאים ולחיות יחדיו, כאן העניין אינו
פשוט. הקשת הוא איש החופש והעצמאות.
מיסגרת המחייבת הקפדה על לוח-זמנים
תיתן לו הרגשה של אסיר. העקרב רכושני
ומפתח ריגשי-קינאה, הזרים בדרך־כלל
לקשת.
השותפות ביניהם תוכל להתבסס על ענין
אינטלקטואלי משותף או בטיולים והרפת״
קות, מסעות ואהבת הסיכון. חיים משותפים
יכניסו את שניהם למתח וחרדה,
הקשת יחפש דרך לברוח, והעקרב תמיד
יתפוס אותו וימתין לו בפינה.

עקרב עם עקרב

שניהם אינם נקיים מהתאהבויות פיתאו-
מיות במי שאינו שיין בדיוק למיסגרת
המישפחתית. אך למרות נטיה זו, הם תמיד
ישובו האחד לזרועותיו של השני.

משיכה חזקה ביניהם, וזו מביאה אותם
להסיק מסקנות מוטעות לגבי יכולתם
לחיות חיים משותפים. הדלי ״חוטא״
באהבה כלל-אנושית ולא אישית, לעקרב
נחוצה הוכחה תמידית לכן שאכן אוהבים
אותו. העקרב נוטה לשתלטנות על בן-הזוג,
ואילו הדלי לא ניתן לשליטה. לא שאינו
אוהב את מישפחתו, אבל עיסוקים אחרים
הקשורים לטיפול באחרים או בענייני ציבור
חשובים לו באותה מידה.
העקרב רכושני, קנאי ומתמסר, הדלי לא
יוכל לגמול לו באותו יחס. העקרב יתמרמר,
ואילו הדלי ירגיש לחוץ וכלוא.

להסתדר האחד עם השני. על-פי-רוב,
העקרב מתייחס ברצינות רבה לקשר בינו
ובין השותף, והטלה רוצה ליהנות מכל רגע
ומרשה לעצמו לא פעם חירות שתכעיס
ותרגיז את העקרב.
אם בכל זאת יחיו יחד, הטלה יעדיף
לוותר לעקרב ולהניח לו להיות שליט בלעדי,
כל זמן שזה לא יגביל אותו. כשתהיה להם
מטרה משותפת הם יתמידו בה, והיא
תשמש בסיס איתן לקשרים ביניהם.

מקובל באסטרולוגיה שבני אותו מזל
מסוגלים למצוא שפה משותפת ולחיות יחד.
הקשר הראשוני בין שור לעקרב מדליק
התייחסות דומה לדברים עקרוניים תיתן
אור ותיקווה בלב שניהם. הציפיות שלהם
בסיס מוצק לחיים בצוותא. אלא שבמקרה
עקרב עם דגים
האחד מהשני גבוהות. השור מסוגל להעריץ
של עקרב לעקרב הדבר אינו כף. לעקרבים
אחת ההתאמות המקובלות ביותר את העקרב על כישרונותיו וגישתו ההחל לא
קל לחיות ביחד. אינדווידואליות, רצון
והטובות ביותר. שניהם משתייכים למזלות טית והנמרצת לכל דבר. היחס של העקרב
חזק, דבקות בעקרונות, קינאה ונטיה
הריגשיים (מזלות המים) למרות ההבדלים לכסף מעורר בו תיקווה. כשהם מנסים
להתבודדות לא מאפשרים להם לקיים
באישיותם, טוב להם בחיים משותפים. להעמיק את הקשר, נוצרת אכזבה שגודלה
אווירה נוחה שתתאים לחיים משותפים.
העקרב לוקח את השילטון כדבר מובן כגודל הציפיה המוקדמת של האחד מהשני.
הוויכוח, הריב, הברוגז והכעס יהיו מצויים
מאליו והדגים נכנע, ומאושר שהוסרה
שם כמעט באופן קבוע. לעיתים רחוקות
מעליו עקרב עם תאומים
האחריות לדאוג לקיום היומיומי, השיגרתי
מישהו מביניהם יסכים לפשרה או לויתור. עקרב עם גדי
והמשעמם. ליד העקרב הוא חש ביטחון
זה בהכרח עלול להביא להרס של המיסגרת
למרות שהם כל-כן מנוגדים, הם בכל
מזלות אלה מתאימים מאוד האחד לשני. ויודע שיש מי שידאג לכל דבר.
ושל עצמם.
זאת משלימים האחד את השני ומסוגלים
לזכותם יאמר, שבתקופות שבהן יצליחו התייחסותם לחיים דומה, הם רציניים,
התכונה המשותפת לשניהם -הקינאה -ליצור מיסגרת חיובית. שני מזלות אלה
להתפייס ולחיות בשלום, העוצמה הריגשית אחראיים, מסורים ונאמנים. כל דבר יתבצע עלולה לגרום למתח רב ולחשדנות, שכן
(המשך בעמוד )37

שבוע לא קל עומד לפמפם. רוב הבעיות אם חשבתם להסתמך על ידידים ולבקש בשבוע הקרוב גם אתם תהיו בין אותם שלא הורים לילדים יצטרכו להשגיח עליהם
* .שיציקו לכם קשורות לבעיות בתחום ה מהם עזרה. אל תעשו זאת בין ה־ 7וה־ 9ירוו נחת ממערך הכוכבים. בעיות רכוש, בימים ח־ 7עד ה־ 9בחודש. בשטח האהבה
תיתכן פגישה מוזרה
בית וכספים יטרידו
בחודש. כל בקשה תגעבודה.
שינויים שייכפו

ביותר, אל תבנו על כך,
אתכם בין ה 7-וה־10
עליכם יביאו לירידה
רום לאכזבה, והמסקנה

כל מה שיקרה באותם
בחודש. בני-מישפחה
שתסיקו עלולה להיות
ניכרת ברמה הכלכלית.

ימים עלול להתפרק
יהיו מעורבים בכך, וזה
מוגזמת ולקלקל ידידות
ביו ה־ 7וה״ 11 בחודש

במהירות. בשטח הרועלול
להביא לסיכסוך
יהיה הזמן הקשה ביו שנמשכה
שנים. הצעת־

מנטי רד 12 וה־ 13בעמם.
ב 12-וב״ 13ב תר
מבחינה זו. בשטח
עבודה שעומדת להיות

חודש הרבה יותר טוו
ס י חודש נראה שמצב-
הבריאות תצטרכו ל מוצעת
עלולה להכניס

בים. כדאי לקחת יוזמה,
הרוח יהיה יותר טוב,

עצמכם, על השגיח
אתכם ללחץ ולבעיות
21במרס -
;21 ביוני

21בדצמבר -
וזה יביא לתקופה מוצבעיקר
בגלל בשורות
מסובכות ביותר. אל
__ ת ם נוטים להצטנגויות
כ 21 ביוליי
20באפ רי ל
10 בינו א ר

לחת ופורה. ה־ 10 וה־11
טובות הקשורות ל ואף
למחלות אחרות,

תקחו על עצמכם יותר

בחודש יהיו ימים שבהם
תחום המיקצועי. ב שכבר
מזנע לא הזכירו
ממה שאתם מסוגלים,
** את עצמן. ב 12-בחודש תוכלו קצת להירגע עדיף להשאר עם המוכר והישן. ה־ 10 וה״ג 1שטח הרומנטי זו תקופה לא רעה לאותם תחושו בדידות. נצלו אותם למנוחה ולהש1י
•:ולנוח מהקשיים. ידידים יציעו את עזרתם. בחודש יהיו קשים. יתכן שלא תרגישו טוב. המעוניינים לפתוח בקשר חדש ורציני. למת עבודות שנדחו משום מה עד עכשיו.

למרות שאנשים מעוניינים בחברתכם עדיין עסוקים בשיפוץ, שיפור או מעבר השבוע יהיה מאוד חשוב עבורכם, כל מה הבעיות העיקריות מרוכזות כעת סביב

ואינכם מבודדים ברגע זה, מצב־הרוח אינו לדירה אחרת. אין לכם זמן ואינכם מצ שלא הסתדר עד היום יצוף ויעלה על פני התחום המיקצועי, אתם נמצאים בחששות
כבדים באשר לעתיד.
השטח. משבר עלול
ליחים לעמוד בדרישות
קל. ה־ 7וה־ 8בחודש
ה ,7-ה״ 8וה״ 9בחודש
*י יביאו אתכם לעימות
לפרוץ ביניכם ובין בני־או
בהתחייבויות שלא
מפנקים אתכם.
לקחתם על עצמכם.
|| ן עם בני־הזוג. יחסים
זוגכם, וכל האמת תצא
שמועות מפחידות עלוסוף־סוף
לאור. גם במה
חדשים יעמדו למיבחן
כדאי שתנסו לארגן מלות
להגיע, אולם נסו
שקשור לעבודה או לחדש
את העניינים, הויהיה
עליכם לעמוד מול
לא לשים לב ולא להעיר
לימודים אתם עלולים
החלטות לא קלות. צצורה
שבה אתם חיים
דבר. אנשים יעבירו
לשמוע דברים לא נעיריך
לבדוק היטב את
עלולה להביא אתכם
בשימכם דברים שלא
מים, אולם יהיה עליכם
להתמוטטות. כל השהקשר
החדש -לא
אמרתם. בשטח הרו להיאבק
ולבדוק היטב
בוע יהיה כל״כך קשה,
בטוח שהפנים זהה
על סמך מה אומרים 10נ£$£ג 63
מנטי רצוי להעמיד את
* לרושם החיצוני. ידידים
שיותר טוב לא לקחת
הדברים בצורה ברורה,
או קרובים בארצות
לכם כל דבר. גאווה
שום דבר חדש על
** אחרות עשויים לשפר את מצב־הרוח. על־ידי עצמכם. יחסים עם בני-המישפחה עלו פגועה עלולה לגרום להחמצה של דברים בני-הזוג שרויים בבילבול ואינם מבינים את
חשובים. השטח הרומנטי עלול לאכזב. סוג היחסים שבהם אתם מעוניינים.
שיחה. מיכתב או איזה קשר מסוג אחר. לים להתערער, בגלל חוסר נכונותם.

* השבוע הקרוב עלול להיות קשה, בעיקר בכל בין ה־ 7וה־ 9בחודש תוכלו לקדם כמה השבוע תעדיפו להסתגר בתוך עצמכם נסיעות שתוכננו לתקופה זו עלולות
* מה שקשור לעבודה ולבריאות. עול נוסף עניינים שהתעכבו עד עכשיו, אולם בתנאי ולעשות חשבון־נפש מחודש. כל התוכניות להידחות. הזמן אינו מתאים לכך, התקלות

העיקריות עלולות להשאתם
מתכננים כעת
שתהיו עתר תקיפים
יוטל עליכם במקום-

יות ב־ 10 וב־ג 1בחודש.

עדיף לשמור בסוד,
ענייניים והחלטיים. זה
העבודה. האחריות לא
זיוי
אל תתכננו דבר לאותם
מבלי לשתף אף אחד.
לא הזמן לרחם. לוותר
תביא עימה שכר נוסף

ימים, יתכן שתיאלצו
אגשים מסוגלים לגנוב
ולהתחשב, הפעם עליכם
ותביא לעצבנות, לרוגז

להשאר בבית, בגלל
רעיונות שלכם ולזקוף
ולאי-יכולת לשנות את
לדאוג לעצמכם בלבד.

בעיות של מישהו אחר.
אותם לזכותם. מצב-
הגזירה. ב 2-ג וב־13
ה־ 10 וה־ 11 בחודש

ה־ 12 וה־ 3ג בחודש טוהבריאות
אינו טוב
בחודש תוכלו לשוחח
אינם מתאימים לנסי־.
111111־1
*** 0׳1(11)11
בים ומבטיחים הצלחות
במיוחד, חשוב שתרבו
עם הממונים עליכם או
עות -עיכובים, תקלות
21ב מ אי -
בשטח הרומנטי. בני

בשינה ומנוחה. ה״7
10ב פב רו א ר
עם מי שיש לו השבעה,
ואפילו תאונות עלולים
20ב״וגי
20במרס

1 * 2 3
מזל עקרב וסרטן נמוה־
8בחודש׳יהיו קשים
שיחה זו לפחות תשפר
להתרחש באותם ימים.

שכים אליכם. ותוכלו
במיוחד בגלל עומס
את התנאים ותביא
ה־ 12 וה־ 13 בחודש

לשיפור במצב הכלכלי. בשטח הרומנטי הרבה יותר נעימים -בשורות מאוד טובות עבודה. ה־סג וה־ 11 בחודש יהיו ימים רומנ לפתח קשר טוב עם בני מזל גדי. בין ה־ 7ל־9
טיים מאוד, כדאי לכם להיות גמישים. בחודש אתם עלולים לסבול מפליטת־פה.
* המצב יותר טוב. אתם מאוד מבוקשים. יגיעו בענייני עבודה ובענייני כספים.

סוס

רשוו

מאז3״

עקרב עם ש 1ר

2462

¥112111

(המשך מעמוד )29
מהחלון, בורחת כדי לראות את אהוב
נפשי המסטול. הוא היה אוסף אותי
באופנוע ושנינו היינו טסים לעבר
האופק...
״לא שכבתי איתו. הוא ניסה, אבל
הייתי נורא קטנה, והמשכתי לשמור
באדיקות על תחתוניי, חס וחלילה
שלא יוריד לי אותם. הוא שכב עם
מישהי יותר גדולה ומפותחת, ואני
נורא קינאתי.
״באותו הזמן התחלתי לכתוב. משהו
מבולבל. לא ידעתי בכלל שזה שיר, כי
לא קראתי שירים. המורה לסיפרות
הציע לי לשלוח את זה לירחון את.
קיבלתי תגובה נלהבת מהעורכת,
שהשיר הוא נועז, חדשני ומקורי. היא
פירסמה אותו, ואני כל־כך התרגשתי,
עד כדי כך שעכשיו יש לי בלק־אאוט
ואני לא זוכרת איך הרגשתי אז.

מאת
אביגיל ינאי
מאוז!
)1גבעות חול על שפת הים
ובמדבריות; )5בקצב מתון
במוסיקה; )10 הבין; )11 סימן; )13
כינוי לשפע רב, מרחב )14 :גמל
קל רגליים; )16 עובד אדמה; )18
קולמוס; )20 אויב; )21 איבוד חוש
הכאב (אנסטסיה); )22 עוף טרף;
)24 לך לך! ו/או צמח בר; )25 קול
גברי עמוק; )26 סגור, אטום; )28
הדרן; )30 עם 31 מאוזן — חודש
חשון; )31 מרחשון( ,עם 30 מאוזן);
)32 מכשיר תאורה; )34 התקשה,
התאבן; )35 עור בהמה משופץ
ומעובד; )38 מלך ארץ המגוג בחזון
יחזקאל; )39 גוש, חבל בארצנו;
)41 מילת ברירה; )42 שם אחד
מספריו של קנוט המסון הנורבגי;
)43 שמונה עשרה; )45 זוג; )47
ניצוץ; )48 נשך בשיניים; )50 חלק
הגוף מן הצואר ועד החזה; )51 שיח
הדפנה; )52 גבבא; )54 שיעור של
דבר, או שיח ביצות רב שנתי; )57
מן המסים (ר״ת); )61 לא חד,
עגלגל; )62 תמך, היה למשען; )64
עוף; )65 עץ מן הנשירים, גדל
בגליל על גדות נחלים; )66 כלי
רתמה לבקר; )67 גבוה; )69 נוזל
בפה; )70 שרוך לקישור; )72
מארבעת המינים; )74 ענף קוצני;
)75 קיר; )77 ירעש (ח); )78
קומפוזיטור צרפתי; )81 תסס; רתח
(תהלים מ״ו, ד 83 קיים; )86
מילת זרוז; )86 רקד, כרכר; )88
צעיר; )89 גיליוטינה; )91 זכרון;
)93 שקט; )95 התיך, המס; )96
מכשיר עינויים; )98 עפר, טיט;
)100 איבר חיוני בגופנו; )102
מחדשי השנה; )103 שר; )104 שמה
היווני של דיאנה אלת הציד; )105
עלילת דברים, גנאי (.)3,3

)1מקום מרעה לבהמות(ישעיהו ה׳
י״ז); )2מטבע יפני; )3סודה, פחמת
הנתרן; )4אות בא״ב; )6אות
הנצחון; )7עסיס ענבים; )8רסיסי
בקר; )9חבר נבחרים העומדים
בראש אגודה; )12 זוהמה; )15 אדן;
)16 יישר, איזן; )17 עוף אגדי; )19
מותשות ורעבות

**ם הגיוס ביקשתי להיות כתבת
/ /ז^בבמחנה גדנ״ע. היתה תחרות
בין הרבה מועמדים, אבל התקבלתי.
התעקשתי לגור בדירה משלי, כי לא
רציתי לחלק חדר עם עוד שלוש
חיילות, עם מיטות ברזל, חוסר-
פרטיות, רעש ובלי יכולת לשים את
המגע האישי. הרגשתי שלא אצליח
להתרכז ולכתוב שם. עם קצת עזרה
מההורים והמשכורת הצבאית הקטנה

שחוט; )20 בבואה; )21 בלתי
הגיוני; )23 קליפת ענבים; )24
חבורה, סיעה; )26 עם 30 מאונך —
ש״מ וש״פ של צייר ישראלי
מראשי אפקים חדשים; )27 משורר
ישראלי(ש״מ); )29 גיס; )30 ראה
26 מאונך; )33 שפע של צבע; )34
מעיל צבאי עליון; )36 מקום פתוח
שאין עליו השגחה; )37 כלי שיט;
)40 עוף טרף; )41 קיטור; )44 אחד
משמותיו של סוכות; )46 אות
מוסיקלי; )47 תושב בארץ; )49
עזרה, תמיכה; )50 אליו מתפללים
בשמיני עצרת; )53 אצבע האמה;
)54 מכונה ליצירת לחץ רב; )55
איכר הנקה; )56 מבני נח; )58 ענן;

)59 מדרך — פרק בהלכות טמאה
בתלמוד; )60 בדק לא באופן יסודי;
)62 אביזר לנשיאת מצרכים; )63
שדה; )66 סנקציות; )68 דברי
ליצנות; )71 תבע, דרש לפרוע חוב;
)73 המעיט, עקר נטיעות; )76
טבעת מתכת; )77 כפר דרוזי
בגליל המערבי; )79 צנור דם בגוף
החי; )80 נוכח בעת המעשה; )82
בושם (ח); )84 אביזר במשחק
הכדורגל; )85 אבן טובה; )87 עבר;
)90 נסיגה; )92 בית אסורים; )94
מכשיר עשוי שלבים הדרגתיים;
)96 עילה; )97 למד; )99 ניגש;
)101 מילת תחינה; )102 מחדשי
השנה; )103 ידיד.

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיקור

קורסים מקצועיי םנרמהג בו ההל:
ספרות נ שים • קוסמטיק ה ואפור • פדיקור • מניקור
אפילציה (הוצאת שיער לצמיתות)
מנון ליופי וסלון תסרוקות חדי שים ל:
תסרוקות. ח ס פו ח ת. החלקות, סלסול. צני עו ת. פסים.
טיפול פנים, איפור. הוצאת שיער לצמיתות ונ ש עו ה.
תעודות למסיימים ו ה כנ ה לבחינות
ה ס מכ ה ממשרד ה ע בו ד ה
30 שנות נ סי ח ו הי שגי ם ב הד רכה מקצועי ת

דייאנה

ת׳׳א, דיזמוף ( 190 יודפת )4

229388 ; 226066

תן טרמפלחייל

*— טילים נגד זכרים
זבוב. לא היה לי מספיק ביטחון
ביכולתי לגעת בדברים בעדינות,
בדקות. המו״ל שיכנע אותי שזה צריך
להיות שם הספר, כדי למשוך תשומת־לב.
שבת זה סמל למשהו גבוה, רוחני,
טהור. בעיות במיטה זה משהו פיסי,
ארצי. זה היה ניסיון לחבר את הפיסי
עם הרוחני.
״מאותה סיבה, כדי לחבר את הפיסי
עם הרוחני, הדבקתי את הספר החדש
שלי על חלון של חנות מכולת, ליד
הבית שלי. זאת מכולת מיוחדת,
שפתוחה עד מאוחר בערב. אנשים
מופתעים למצוא ספר שמוצע למכירה,
יחד עם הקוטג׳ והחלב. היו שקנו.
אנשים שמכירים אותי מהסביבה רואים
את התמונה שלי על העטיפה, מזהים
אותי וקונים את הספר. הרעיון בא לי
במיקרה, כאשר יצאתי מבית־הדפוס
עם העותקים הראשונים, ובדרך הייתי
צריכה להיכנס למכולת. חשבתי אז על
הקשר בין השירה שלי והצורך לקנות
אוכל.
״אני לא מנתקת את הכתיבה מהצרכים
הבסיסיים שלי. הצורך לאכול
נורא קרוב לצורך לכתוב, לאהוב. הכל
בא מאותו מקום — מתוכי, מגופי.״

חפוז>ם
ומרים
^ גישה מיקרית בינה ובין זמר
רוק צעיר, עופר אקרלינג, הולידה
עבודה משותפת. הם נפגשו אצל ידיד,

משוררת גולדברג
לכתוב, לאכול, לאהוב
תפסו ראש, והיא כתבה את מרבית
שכרתי דירה בדרום תל־אביב עם
שירי התקליט שלו. ניר העשיר נוגן
חברה. הדירה היתה עלובה ומגעילה,
הרבה ברדיו, ולא רוצה לזמביה הפך
אבל קישטתי אותה לפי טעמי.
לשלאגר. השיר מספר על בחור אמיתי
״גם מצבה הכלכלי של החברה שלי
ותמים שרוצה לאהוב נערה, אבל היא
לא היה מזהיר, ולפעמים היינו ממש
מזוייפת, נמשכת לזוהר החיצוני. זמביה
רעבות ללחם. לילה אחד, אני זוכרת,
מייצגת את הפנטזיות והחלומות שלה.
היה שיא־השיאים. עשינו ניקיון יסודי,
בשיריה משאירה חנה הרבה מקום
וכשסיימנו ב־ 2בלילה היינו מותשות
לדימיון, אוהבת לעבוד באסוציאציות
ורעבות. במיטבח מצאנו רק מצה אחת
ולטוס גבוה מעל האדמה. עכשיו היא
וקוביית־מרק. בישלנו אותה בתוך
מקווה למצוא מוסיקאי, שאת המוסיקה
סיר־מים, וכל אחת קיבלה חצי מצה
שלו היא תאהב, והוא יאהב את הראש
וחצי כוס־מרק. התלבטנו מה משביע
שלה.
יותר — לשבור את המצה לתוך המרק
״עפה ברחוב/לא יוצרת התקה־או
לאכול בנפרד.
לות/לפעמים מישהו אוהב אותי לר־
״היו לי מדי פעם משימות מעניינות
גע/וכל הזמן היופי שלי הולך לעזאבעבודה.
פעם שלחו אותי לבלות שבוע
זל ״.והפירוש, מפיה :״מדובר בהרגשת
בעילום־שם בפנימיה צבאית ליד תל־הארעיות
של האהבה. לפעמים מישהו
אביב. זאת היתה צריכה להיות כתבת־אוהב
אותי לרגע, וברגע הבא כבר לא.
מתיחה, עם צילומים. הצלם הסתתר,
ואולי עכשיו אני יפה, אבל גם היופי
וצילם מרחוק בעדשה מיוחדת. לחניהוא
ארעי. הרחוב הוא כמו החיים,
כים סיפרו שאני רוצה להיות החלוצה,
המגע שלי עם החוץ״.
הבת הראשונה בפנימיה. הייתי אטרקועוד
שיר :״היא מלקקת את רגלה
ציה בין הבנים. התעמלתי איתם במיכ־בשורה
ה־ 14/ועכשיו כיבוי׳ אורות
נסיים קצרים ובגופיה, יצאתי איתם
שלפני ההגרלה הגדולה ...אולי תבחין
למסעות ארוכים, רצתי והתאמנתי.
בה המצלמה?״ חנה; ״כתבתי, קצת
באותו שבוע קיבלתי כושר לא נורמלי.
בליגלוג, על צעירה שמתה להתגלות.
הם היו מנותקים מבנות, ושלחו אליי
המצלמה, הזרקורים עוברים לידה,
מבטים רעבים. הייתי בת ,20 אבל הם
והיא עושה ניסיונות נואשים למשוך
חשבו שעוד לא התגייסתי, שאני בת
תשומת־לב. מלקקת את רגלה, תנועה

מתגרה, כמו חתולה״...
״ישנתי בחדר לבד, ובלילות היו
לספרה השני היא קראה רומן
ניסיונות התגנבות לחדר שלי. לילה
בשורות קצרות, היא טוענת שהיא
אחד נכנס מישהו לחדר שלי והעיר
בכלל לא חופשיה כמו שעשוי להשאותי.
ראיתי ילד מגודל עומד ליד
תמע ימן השירים שלה .״אני ההפך
המיטה שלי. הוא התבלבל, שאל אותי
הגמור ״,אומרת חנה ,״פוריטאנית לגמשאלה
אבסורדית — ׳תגירי, יש לך
רי. אין לי שום עניין, למשל, בזיונים
מטאטא?׳ זה מה שהוא חיפש ב־2
חפוזים וביחסים קצרים וחסרי־משמ־בלילה,
מטאטא.
עות. זה פשוט משעמם אותי, זה לא
״ספר השירים הראשון שלי נקרא
עמוק. אצלי זה הכל — או לא כלום.
האם לשבת המלכה יש בעיות
אם לאהוב, אז רק גבר אחד. אין לי
במיטה. על־שם אחד השירים בספר.
מספיק אנרגיה ליותר מאחר. מהיחסים
רעיון השיר הוא קודם כל פרובוקציה.
החפוזים היו לי רק טעימות מעטות,
אז לא בטחתי בכוחי, והיתה לי נטיה
נ ע מי רון
קצרות ומרות״.
להשתמש בתותח ענקי כדי להרוג
העולם הז ה 2462

הורוסקופ

(המשך מעמוד )35

אוהבים לחקור, לגרר, לחטט
ולדעת. אלא שהתאומים מספיק
לרפרף ולדעת מכל דבר קצת, בעוד
שהעקרב מעמיק וחוקר ביסודיות
ובאיטיות כל נושא, עד שמיצה
אותו עד תומו. האחד שיטתי יותר
בגישתו והשני אוהב את הסיבוך.
הסקרנות של התאומים והצורך
של העקרב לחשוף את המיסתורין
יוצרים שיתוף־פעולה והבנה.
התנגשויות יכולות לצוץ כשהעקרב
יבחין שבן־זוגו ״פוזל״ מעט הצידה.
הקינאה של העקרב תמרר את חייו
של התאומים. מוטב שיזהר
ויישמר -העקרב אינו משתייך
לסלחנים, המוכנים להעלים עין
ממה שקורה.

עקרב עם סרטן
הם פשוט מתאימים. שייכים
למזלות המים ומפתחים את
הקשרים ביניהם על בסיס של
רגשות עמוקים. העקרב הוא בעל
רמה ריגשית גבוהה, וחיי־המין שלו
גדושי תשוקות עמוקות. הקינאה
והרכושנות כלפי בן־זוגו תובן
היטב על״ידי הסרטן, שהוא בעצמו
אינו משוחרר מאותן תכונות.
הרצון להגן ולפנק את בן־זוגו
ימצאו הד בליבו של העקרב,
שיקבל את זה כמובן מאליו
סביבו. מתרכזים שהחיים
ריגשותיו המתפרצים של הסרטן
ירוסנו על״ידי העקרב, שלמרות
עוצמת רגשותיו -הביקורת
השיכלית מנחה את התנהגותו.

עקרב עם אריה
ניגודי אופי ואישיות כל״כך
חזקים לא ניתן למצוא בכל
גלגל״המזלות. גס אם תהיה
משיכה חזקה ביניהם, וגם אם
יתקשרו בקשר עמוק -מתי שהוא
יגיע המשבר. מעניין לציין,
שהמשבר לא תמיד קשור באחד
מהם, אלא לפעמים התנאים האובייקטיביים
הופכים את הקשר
לבלתי־ אפשרי.
אופיים שונה לחלוטין. האריה,
הנשלט על״ידי השמש, הוא פתוח
ומוחצן, אוהב את הרושם וההופעה
הנוצצת ומוכן לבזבז את כספו ואת
מירצו על מה שבא לו באותו רגע.
העקרב מעדיף את המיסתוריות
והחשאיות, ופועל מתחת לפני
השטח. ניגודים אלה אינם יכולים
ליצור התאמה בין שניהם.

עקרב עם בתולה
קשר בין שני מזלות אלה מאוד
מקובל ומצוי. הם מבינים איש את
רעהו, ובמידת מה דומים. הם
שניהם נוטים לסגפנות ולהסתפקות
במועט. לעקרב דרישות רבות
מבן־זוגו, הבתולה ישמח לאתגר
ויעמוד בכולן. הוא עצמו דורש
מעצמו את אותם הדברים, כשהוא
מדקדק בפרטים שחשובים גם
לעקרב.
הבתולה יהיה הכנוע וזה המוכן
תמיד לוויתורים. העקרב הוא
השאפתן מבין השניים. הבתולה
יעזור לו להגשים את שאיפותיו.
בענייני מין תיתכן אי־התאמה -
העקרב ייצרי מאוד והמין עומד
אצלו בראש סדר״העדיפויות,
הבתולה מוצא שלפעמים יש
דברים יותר חשובים.

עקרב עם מאזניים
צירוף כזה יכול לבוא בחשבון
בעיקר בגלל אופיו הוותרני של
המאזניים. על״פי״רוב, הם שונים
וההבנה ביניהם לא קלה. העקרב
תקיף, שליט החלטי וחסר״פשרות.
המאזניים מוותר, מתפשר ומנסה
למנוע ריב בכל מחיר. פעמים ינסה המקובלת בדרכו
.מאזניים
להעלים או להחליק דברים, כדי
שהעקרב לא יכעס עליו.
מעשים אלה עלולים להוציא את
העקרב מהכלים. באינטואיציה
החזקה שלו הוא יגלה כל מעשה
תרמית, גם אם כוונתו של
המאזניים היתה טובה.
העולם הז ה 2462

לרות׳
במיקצוע המוגדר כחופשי. מחפש
מישהי עם רצינו 1כלפי החיים,
שאומרת לעצמה -די, מאסתי בחיי
הרווקות, וכמובן ־ -שתהיה עדינה
ונאה.״

גובה מרשים
( )1051/84 הוא צבר, אקדמאי,
רווק בן ,27 מיתמר לגובה המרשים
של 1.86 מטר, ומעיד על עצמו שהוא
נאה מאוד, שקט ופשוט בהליכותיו.
הוא חזר לא מזמן משהות ממושכת
לצורכי עבודה באחת המדינות
באפריקה, ועם שובו גילה שהרבה
קשרים קודמים שלו נותקו. הוא
ישמח להכיר אותך אם את צברית
גיזעית, פיקחית, בעלת הופעה נאה,
גבוהה, בעלת רגשות ובשלה
ליצירת קשר רציני לעתיד משותף.
בסוף המיכתב הוא מציין שיש לו
תחביבים מגוונים, ומזכיר צילום,
פיתרון חידונים ותשבצים ופעילות
התנדבותית.

שימלח צריכה להדגיש את
יתרונותיה של האשד׳,׳ אבל יחד
עם ואת להיות רפויה במידה
מספקת כדי להוכיח שהאשה הי א
בכל זאת גברת.

להתפנק בבית
״אני בת ,25 מנהלת סניף של
חברה גדולה,״ כותבת (,)1055/84
״בלי להשתחצן, אומרים לי שאני

— מישהי ממליצה על החברה שלה.
זה׳הולך ככה :״קשה לי לתאר אותה,
כי היא חברה יקרה שלי מגיל . 12
בלונדית, שיער ארוך, גובה 1.63
מטר, גוף הלוואי עליי, שופעת קסם
אישי וחום. לגבר המתאים היא תעניק
עולם ומלואו, בתנאי שגם הוא יודע
להעניק. היא גרושה פלוס שני
שובבים ומתוקים, והיא גס שיגעון
של קצינה, בת .36 תחביבים: שיחה
רצינית, סרטים, הצגות, טיולים. אתה
חייב להיות פנוי עם הוכחות, נחמד,
גבוה ורצוי אקדמאי. לא שמן ולא
קרח. אתה צריך לדעת לתת המון, כי
תקבל פי אלף. היא בת מזל תאומים,
ורצוי שתהיה בן מזל שור ״.היא
כותבת בלהט כזה, עד שלרגע היה לי
נדמה שהיא כותבת על עצמה. אפשר
לכתוב ישירות לת״ד ,2538 חולון.

לאישה אחרת, נראית אשה כאילו
היא מחכה לעודף.

כמיהה לאהבה
( )1057/84 כותבת בכתב־יד יפה
כל־כך, עד שחטפתי תסביך נחיתות.
ואני חשבתי שלי יש כתב יפה.
במיקרה הזה, לא רק האריזה יפה.
שימו־לב :״במשך הקיץ דאגתי וטיפלתי
בהוריי החולים, ולא התפניתי
לעניינים שבלב. והנה כבר יורד גשם
ראשון, כבר אפשר להושיט יד ולגעת

פראי ומעניין
ארי דויד מרשה לי לפרסם את
שמו, ואפילו את כתובתו הפרטית .״בן

רוצה הרבה יותר

פעם היתה סי ס מת הזלגזת
הנשואים -עד שהמתת יפריד
בינינו. כיום החיים הם שמפי
רידים ביניהם.

מחפש בת משק
נעשה לי קצת עצוב בלב כשקראתי
את מיכתבו של 1052/84״כל
פעם שאני כותב לבחורה, לא מגיעה
לי תשובה, אפילו לא שלילית,״ הוא
כותב בגילוי־לב הראוי לציון. אני
מצטערת בשבילו, לא נעים להיות
לוזר. אתה רוצה שיענו לך? עשה
משהו בעניין כתב־היד שלך — קח
שיעורים בכתיבה תמה או למד
לתקתק על מכונה. אתה אולי נורא
נחמד, אבל לפני שהיא רואה אותך,
היא רואה את כתב־היד שלך, וזורקת
את המיכתב לפח.
אז הנה מה שהצלחתי לפענח
למענכן :״אני בן ,28 רווק, גובה 1.80
מטר, רזה, שיער שאטני ועיניים
חומות. חובב ספורט, המיקצוע —
אלקטרוניקה. חובב טיולים בחיק
הטבע ובילויים, ליברלי ואיכפתי.
מחפש בת משק, כדי לחיות בקיבוץ
חיים שקטים ושלווים״.

אמא שלי אומרת ששועל הוא
זאב השולח פרחים.

לא מקיאים
( )1053/84 רווקה בת ,32 מתארת
את עצמה בצורה מקורית למדי :״לא
מקיאים כשרואים אותי, והרוב אפילו
מסתובבים לראות שנית. זה בקשר
למבחוץ. ובפנים — פה מתחיל
הסיפור. שמח שמה. פשוט לא
משעמם — משתנה כל כמה דקות.
בקיצור — חסרת־מנוחה. מוכרחה כל
הזמן עניין.״ המבוקש שלה חייב
להיות חכם מאוד, רגיש מאוד, מלא
חוש־הומור ומבחוץ — זו אצלה מילה
נרדפת להופעה חיצונית — לא יותר
גרוע ממנה וגבוה. רצוי מאוד חבר
קיבוץ או משהו בכיוון. היא נשמעת
כל־כך עלא־כיפאק, עד שאילו הייתי
גבר, הייתי כותבת לה בעצמי.

אני מכירה בחור אחד העושה
את מעשהו הטוב היומי בכך
שהוא מסתכל בהערצה בשתי
בחורות מכוערות ליום, כדי
להרים להן את המוראל.

לא מסער
״אני גרוש בן ,34 אבל נראה כבן
,28״ כותב 1054/84״נאה ביותר,
כר אומרים לי. לדעתי, אני בסר־הכל
לא מכוער. אוהב סרטים וקריאה,
לשעבר מאמן ספורט וכיום עוסק

גני יוסף ,23 ,יליד ירושלים, ביום תל-אביני. מגדיר את עצמו כזמר,
שחקן, פסנתרן ורקדן. מתפרנס בכבוד כזמר במועדונים ובפאנים,
אבל רחוק מלהיות מבסוט בחיים. לא מבין למה התהילה והפירסום
עוד לא הגיעו אליו .״אני יודע שיש לי הרבה להציע ״,הוא אומר ,״אילו
הייתי זמר ממוצע, הייתי מסתפק בחלטורות וחי טוב. אבל אני טוב,
לא שלם עם מה שעושה עכשיו ורוצה הרבה יותר״.
יפה. שיער חום בהיר, חלק, אף סולד,
1.64 מטר גובה. אוהבת לראות
סרטים, לקרוא ספרים, לשחק טניס,
לשחות ולהתפנק בבית. כן, גם לנסוע
לחו״ל, אבל את זה כולם אוהבים, לא?
נסעתי כבר שלוש פעמים. אילו היתה
לי אפשרות, הייתי נוסעת יותר.
״רוצה להכיר אדם בסביבות
ה־35־ ,45 משכיל, אינטליגנטי. ההופעה
החיצונית לא חשובה, אבל
חשוב לי שהוא יהיה מסודר בחיים
מבחינה כלכלית. רוצה שיהיה לו
עולם מעניין משל עצמו, שיהיה בעל
עקרונות, לא נגרר. שיהיה איתי, אבל
שלא יפריע לי להתפתח וללמוד.
ג׳ובראן ח׳ליל ג׳ובראן כתב משהו
יפה על זה, :תנו ויהא כל אחר הוא
עצמו, עמדו יחדיו, אך אל תהיו
צמודים.׳ הוא יכול להיות גרוש פלוס
ילדים. אני לא מתה על רווקים —
אין להם מספיק ניסיון. ודבר אחרון
— שיידע לפנק.״

אשה פיקחית היא זו היכולה
לסובב את בעלה על הזרת, מבלי
להראות את ידיה.

שיגשן של קצינה
יש לי כאן בשבילכם משהו מקורי

,22״ הוא כותב ,״לומד במיכללה
הקרימינולוגית בבית־סוהר כפר־יונה.
בעל הופעה חזותית נאה, תרבותי,
פראי ומעניין. שפוט ל־ 36 חודשי־מאסר.
לא מעוניין לבנות איתר עתיד,
אבל אשמח ליצור קשר־מיכתבים על
רוב הנושאים שבעולם. בעל ראש
פתוח וחוש־הומור. התחלתי לעניין
אותך? אז אם את ללא ריעות קדומות,
כתבי אליי ל־ת״ד ,86 בית־סוהר
כפר־יונה, נתניה ״.42 100

בלונדית נאה
( )1056/84 היא בת ,31 גרושה
פלוס ילדה, אקדמאית, עוסקת
ביחסי־ציבור ובציור, בלונדית, עיניים
ירוקות, גובה 1.65 מטר, נאה. עד כאן
היא. מכאן — אתה .״אני מחפשת
מישהו שאפשר לתת בו אמון מלא,״
היא כותבת ,״אינטלקטואל, תערובת
של וודי אלן ואוסקר ויילד. יכול
להיות קצת אסטרונאוט, חולם, אבל
גם עם שתי הרגליים על האדמה,
משהו באמצע. אחד שאפשר להאמין
בו גם כשלא נמצאים לידו, חכם, כזה
שאת מרגישה איתו שהגעת הביתה.״

אחרי שהיא חולקת מחמאה

בחורף, והלב מתעטף בדוק של
עצבות רכה, כצעיף משי. אין כאב
בעצבות הזו, יש בה געגועים
לתחושת שייכות, לחיים ולרעות. יש
בה כמיהה לאהבה של חורף, לאהבה
שאינה בת״חלוף.
״אני אוהב אותו כל־כך אם יהיה
בוטח, שמרני, חמים, ביתי, רגיש,
מתחשב ומבין ש — אני מאוד רגישה
(להבין, אך גם להיפגע); אני זקוקה לו
קודם כל כחבר טוב; אני מסורה עד
עומק הלב; אני נאמנה באופן אבסולוטי
וחשובה לי מאוד התייחסות
דומה לעניין הזה; למרות היותי בת 32
— יש בי צד ילדותי משהו, וזה אולי
חמוד מאוד ביום, אך בלילה, כשאני
לבד, אני קצת פוחדת ומרגישה
שהחיים גדולים עליי ושאני זקוקה
למישהו שיאחז בידי ויאמר לי — את
לא לבד, אני איתך ואת יכולה לסמוך
עליי; חשוב לי שייהא ד״חזק׳ בין
שנינו, אבל לא אוכל לשאת התנהגות
מתנשאת ושתלטנית. את הגירסה הזו
כבר חוויתי בנישואיי הקודמים...
״רותי, האם גם את, כחברותיי,
חושבת שזה לא מעשי לחפש באדם
אחד שפע כזה של מעלות? אני, על
כל פנים, ממשיכה לחפש את האחד,
היחיד והמיוחד.״ אני איתך, יקירתי.
תמשיכי לחפש אותו, ובסוף —
אלוהים גדול — תמצאי. נכון שזה
לא קל — עובדה, גם אני עוד לא
מצאתי — אבל את לא חושבת שזה

כיף לח־ש?

קוראימ/קוראות המבקשים
לענות למיכתבים לרותי מתבקשים
לעשות זאת תוך ציון
שם המפרסם במדור או המיס־פר
המזהה שלו 84 על גבי
המעטפה. נא לציין גם ״מיפת־בים
לרותי״ ולשלוח למערכת
״העולם הזה״ ,תל־אביב, רחוב
גורמן .3
זאת, כמובן, גם הכתובת
לקוראות/קוראים המבקשים
לפנות למדור.

ומשוחררת
באמצע מעגל של חוגגים עמדה בשבוע
שעבר דוגמנית יפהפיה, התימנית היחידה שיש
לנו: יהודית (״ג׳אגר״) נגר. היא רקדה
כשבקבוק על ראשה. היא נראתה זוהרת
ומאושרת.
מאחר שלפי מיטב ידיעתי היא היתה צריכה
להיות בימים אלה במרחק 13 שעות־טיסה מפה,
אחרי שנפרדה מאיתנו במסיבה עליזה, דרינג־דרנגתי
אליה.
מספרת יהודית :״נכון, חזרנו מארצות־הברית.
החלטתי שזה לא בשבילי. הרומן שלי עם הארץ
ההיא התחיל לפני שלוש שנים. היכרתי במועדון
עורך־דץ יהודי מאוהיו, סקוט גולדשטיין.
הבחור הגיע לארץ כמו כל בן טוב להורים
יהודיים, שתורמים רבות לארץ.
״אחרי שהתחיל רומן בינינו, הצטרפתי אליו

אחת
ר בו ת

דרינג, דרינג. את מיכה רייסר, בבקשה.
״מדבר״.
מדברת המרחלת.
״מה קרה?:״
בשבוע שעבר נראית עם בחורה נחמדה מאור.
מי זאת?
״מה זה חשוב? זה אחת מני רבות!״
שיהיה לך לבריאות. מתי התגרשת?
״לפני שנה.״
איזה טעם יש לך בבחורות?
״אני מחפש את אלה שלא רוצות להתפרסם.״

מיכה דייסה וידידה
אלה שלא רוצות להתפרסם

לצייר, ובילינו שעות נהדרות יחד בטיולים
בארץ.
״הוא כל־כך עדין, והיה גם נהדר לילד שלי.
לדעתי, שרגא איננו קוקו, ואני יודעת מה שאני
מדברת. הייתי רב־סרן בצבא, ויש לי תואר ראשון
מאוניברסיטת בר־אילן.
״לשרגא יש בעיה: להתמודד עם המציאות.
הוא אדם רגיש, הרואה הכל. הוא רגיש כמו
אפרוח. אילו היה מוצא בית יהודי חם, עם

בעל־בית בן ,60 איש בעל ערכים ואהבת הארץ.
בית לשנה, זה היה הפיתרון האידיאלי בשבילו. זה
היה מציל אותו.
״כי לשרגא אין גב. אין לו שום מישפחה, לא
בית ולא כסף. הוא חש באימה, שהוא לא שייך
לשום מקום.
״שרגא הוא לגמרי נורמלי. הוא לכל הפחות
צועק, כשאחרים שכחו כבר לדבר. עוד מעט נגיע
למצבם של היהודים ששרפו אותם:״

וני־ רור
הוא לא קוקו

דו ט;

אחרי שנודע לי שהשחקן המוכשר שרגא
הרסז נשלח להסתכלות, בעיקבות שתי תלונות
שהוגשו נגדו בשבוע האחרון על־ידי רוני קורן,
פסיכולוגית מיקצועית, החלטתי לחקור איך היא
מסבירה את התופעה הזאת, הנקראת שרגא הרפז.
מספרת רוני :״את שרגא הכרתי ביום־הבחי־רות.
אני, שהייתי ציונית גדולה, החלטתי שאץ
בשביל סי להצביע והלכתי לפאב.
״היו שם עוד כמה אנשים, שחשבו כמוני.
התחלתי לנגן כאקורדיון. בעלת הפאב תפסה
תוקפנות על מישהו, שישב בצד, והחליטה שהוא
עף משם. היא פשוט ביישה אותו לפני האנשים,
דבר שמאוד לא נראה לי. קפצתי עליו וחיבקתי
אותו. כשאני מסבירה לה שהוא בא איתי. זה היה
שרגא.
״היה בינינו רומן, שנמשר יותר מחודשיים. היו
לנו שיחות משגעות על אמנות, ציור. הוא התחיל

יהודית נגר
לפעמים מאחרת
ונסענו לביתו. גרנו בגן־עדן, בווילה עם 20
חדרים, אגם פרטי, סירות, מכוניות, ומה לא.
החזקתי מעמד חודש. הוא בחור ביישן ושקט,
ואני, למרות שאני נראית סולידית ואוהבת
להתלבש בצורה קלאסית, אני מלאת שימחת־חיים
ואוהבת להשתולל. באמצעות סקוט היכרתי
את פול גז, בעל חברת ששון, שסקוט היה עורך־
הדין שלו.
״חזרתי לארץ והתחתנתי עם סמי ברכה.
לפני שיבעה חודשים החלטנו לנסות את מזלנו
בארצות־הברית. מייד כשהגענו, חיכתה לי אכזבה
קשה. כל העיתונים היו מלאים באותם הימים
ביריעה על מעצרו של פול גז. הוא הטמין
מכשיר־הקלטה אצל אשתו, בווילה שלהם בלונג־איילנר.
״מהר
מאוד גיליתי שארצות־הברית זה לא
ישראל. שם חייבים להיות רשומים בסוכנויות.
צריכים להתייצב כמעט בכל יום. לחכות בתור
ולקבל רשימת יצרנים וצלמים, שאותם צריכים
לראות. כל זה, כשבכל סוכנות רשומות מאות
דוגמניות.
״התחלתי לעבוד בחנות לבגדי־עור, אך
התגעגעתי לארץ. חזרנו. וכבר ביום השני עבדתי
בלי סוכנות ובלי אחוזים. הבעל יודע שאגי
מאחרת לפעמים לחזור מתצוגה. כי אני אוהבת
לרקוד ולבלות עם חברים. אך אני תמיד חוזרת
אליו יותר מאושרת, אוהבת ומשוחררת.״
חזרה למכתה?
יותר מדי סימני־שאלה היו בחתונה הזאת.
ואכן, השבוע נודע לי שמתכנן־האופנה הצרפתי
החי בישראל, איב דה־מרדיקם מתגרש, אחרי
כמה חודשי־נשואין, מהתופרת הקטנה שלו,

דליה.

שרגא הרסז
-אני יודעת, הייתי רב־סרן בצבא

החתונה עלתה 25 אלף דולר, ומומנה על־ידי
מישפחתה של דליה 200 .מנות של אוכל נזרקו,
מפני שחלק נכבד ממישפחתו של החתן לא הגיע
לחתונה.
דה־מרריקס, גבר נאה בעל תואר־אצולה
צרפתי, שמישפחתו היא בעלת בית־החרושת דה־מרדיקס
למכונות־תפירה, ניהל במשך שנים

איזה
מיו ביקור?

סיטואציה
אפ שרית
רק לפני שנה סיפרתי לכס (העולם הזה
)17.8.83 על סיטואציה בלתי־אפשרית. השבוע
התברר לי שטעיתי.
האדריכל אלדד שרון, בגו הנודע של
האדריכל הנורע אריה שרון, היה בעלה של
רותי, שממנה יש לו שני ילדים. כשהתגרשו הוא
נתן לה דירה.
הוריו בנו בית דו־קומתי ברחוב הירקון. בקו־

קיבלתי מיכתב ששלח לי דוברו של שלמה
להט, ראש עיריית תל־אביב. כותב הדובר:
״בגליון האחרון של העולם הזה, במדור -רחל
המרחלת״ ,הופיעה כתבה, ובה ציטוט דבריו של
יופלה בובמן על אירוח, כביכול, שערך
לראש־העיריה שלמה להט. העובדות האמיתיות

יוסל׳ה פוכמן
קוויאר ויפהפיות

פרמלה רפינופיץ

-בסביבה אחת

אלדר שרון
שלוש נשים -

מה העליונה מתגוררים הם, ובקומה התחתונה
התגורר אלדר עם אשתו השניה, אילנה, ובנו.
לפני שנים אחדות עזב אלדר את הבית. אילנה
נשארה בבית עם הוריו ובנו. אלדר עצמו עבר
לדירה שכורה עם כרמלה רבינוביץ,
פירסומאית ילידת חיפה, בתו של שופט־בדימוס.
עכשיו נולד לכרמלה בן.
כל שלוש הנשים גרות ברדיוס של כמה מאות
מטרים, כך שאלדר יכול לעבור בין כל ילדיו
בקלות מירבית.

שלמה להט

אגדה ומציאות

יש מי שמאשימים אותי -שאני לא כותבת די
על צעירים, רקיעל בני 40 פלוס. הסיבה פשוטה:
אני לא רואה את עצמי מבלה במקומות האהובים
עליהם. זה הכל עניין של טעם.
אבל גם אני שמעתי על להקת תיסלם

שהתפרקה, ושבהופעות הפרידה שלה מקהל־המעריצות,
היו מיקרי־התעלפויות, ושהיתה
נערה שאיימה להתאבד. מאז לא שמעתי עליה.
חבו י הלהקה הלכו איש־איש לדרכו. יאיר
ניצני עובד כיום בחברת הד־ארצי. יזהר
אשמת הוא מפיק מוסיקלי ועובד עם זמרים.
צוף מנגן בלהקה בלונדון. סמי אברזרדל,
שהיה מתופף בחתונות, ושהגיע ללהקה
מקריית־מלאכי, חזר לתופף בחתונות, והוא
עכשיו אב לשלושה ילדים.
אך הסיפור העצוב ביותר, לדעתי, קרה לבחור
המוכשר מכולם: דני בסן. הוא הופיע בתוכנית
הדרדסים כדרדסבא. מאוחר יותר כיכב בהצגה
יוסף וכותונת הפסים. אבל מתברר שאי־אפשר
בימים טרופים אלה להתפרנס מזה. מצאתי אותו
עובד כמנהל־חשבונות בסרט עד סוף הלילה.
אני מקווה שהוא ממשיך לשיר שירים רומנטיים
לכל הפחות לאשתו היפה, חגית.

רק כמה דקות

הן שמר שלמה להט ורעיתו זיווה פגשו את מר
בוכמן בגרמניה לפני כמה חודשים, והלה ביקש
להראות להם את ביתו. הביקור ארך דקות
ספורות בלבד. שאר העובדות המתארות —
,ארוחת־ערב עם שמפניה וקוויאר, בחברת מיטב
החתיכות הגרמניות׳ — הוא פשוט המצאה, שאין
בה אף שמץ של קמצוץ אמת״.
מר להט היקר, כתבתי שיוסלה בוכמן מספר
על הארוחה שערך לכבודך. הטענות שלך
צריכות להיות מופנות, על כן, לבוכמן.
טוב שיש לך זמן, גם בימים טרופים אלה,
לנסוע מרחק של חצי שעה ממרכז העיר
פראנקפורט לביתו של יוסלה, וחצי שעה בחזרה,
רק כדי לבקרו במשך דקות ספורות. אני מקווה
שזה היה כדאי. כדי לקבל מיליון דולר ממיליונר,
כדאי לבקר בביתו גם במשך עשר דקות.

אריאלה וצבי לידסקי
היום יום־הולדת

םנו

בחסך
״מתי אתה עושה גם לי ילד?״ שאלה
האופנאית שרה מילר את ידידה־לשעבר,
עורך־הדין צפי לידסקי, כשהגיע למסיבה עם
אשתו(בנפרד) אריאלה, לבית מיכלין. אריאלה
היתה מקסימה בחליפת אוורול לבנה, למרות
שרק לפני שלושה שבועות היא ילדה את בתם,

איכ דה־מרדיקס
גירושין בשקט

יסמין.

רומן עם השחקנית הישראלית חנה עדן.
בבוטיק שלו ישבה ותפרה דליה, המסגרת בכמה
שנים ממנו. היא אהבה את הבוס שלה וקינאה לו.
הנאמנות נשאה פרי, והזוג התחתן.
הנשואין לא החזיקו מעמד. דליה הפסיקה
לתפור והחלה עובדת כמנהלת־העסק.
השבוע נודע על הפרידה ובקשת הגירושין.

דני וחגית בסן
הנהלת חשבונות

לידסקי נראה זורח ומאושר, כשעלה לבימה
במסיבה לילידי מזל־עקרב, שאירגנה נירה גל,
וסיפר שיש לו יום־הולדת ושנולדה לו בת.
הוא שכח רק שגם לאשתו, המתגוררת עם
הוריה והמגדלת את בתם החדשה, היה יום־הולדת
באותו היום עצמו. היא באת למסיבה בזכות
עצמה, ולא בזכותו.

חמחרים

ח״נ עוז׳ בועס(מימי!)
הענווה, נבחו ער אם

העצר של הדוד
נחוג בירושלים, יום־הולדתו
ה״ 65 של הפרופסור (לשפה וספרות
ערבית) יהושע בלאו, נשיא האקדמיה
ללשון העברית וחתן פרס־ישראל
לשנת . 1985 בלאו, יליד
רומניה אשר גדל באוסטריה, הוא אב
למישפחת אקדמאים (אשתו, מורה;
בנו, פיסיקאי־גרעין; בתו, מורה
לערבית; אחותו, פרופסור לבוטניקה),
המאוהב, לפי הודאתו הוא, בדיקדוק
הערבי(״אני אוהב את הבהירות שלו!״)
ושפירסם עשרות מחקרים בנושאי
הלשון הערבית (כגון: התחביר של
עגת הפלאחים בביר־זית) .בלאו,
שהעריץ בשעתו את השימוש שעשה
גמאל עבד־אל־נאצר בלשון הערבית,
מחה, פעמים רבות, על הזנחת לימוד
הערלית בבתי־הספר בארץ. בלאו הגיע
למיקצועו על־סמך עצת הוד, שהמליץ
לפני אביו של בלאו, לשלוח את הבן גם
לסמינר־הרבנים בווינה וגם למחלקה
הערבית של אוניברסיטת וינה, מתוך
הנחה שאם המשפחה תישאר
באוסטריה, יהיה בלאו רב, ואם תעלה
לארץ (כפי שאכן קרה כאשר היטלר
פלש לאוסטריה) יעשה בלאו שימוש
בשפה הערבית בארץ־ישראל.

גייס את כל תומכיו, ופרס הצליח
לשכנע אישים כמו אבא אבן להצהיר
על תמיכה פומבית במועמדו. בנסיבות
אלה היה הישגו של עוזי ברעם רב,
הרבה מעבר להפרש הקטן בקולות.

^ מפא״יגיק
לרפואה
¥¥וזי ( )47 ומיכה ( )48 הם חברים
בלב ובנפש, ושיתפו פעולה במשך
יותר מ־ 20 שנה. שניהם שייכים לחבורה
מאורגנת־היטב, הקיימת במיפלגת־
-.העבודה מתחילת ,1964 ושמטרתה
העיקרית היא צבירת כוח שילטוני
עבור חבריה, מכל גווני קשת־הדיעות
במיפלגה.
לאחרונה חל קרע בחבורה, בעיקר
בשל תמיכתו העיקבית של ברעם

הדנ1ק מ! הסכר
נ חוג

בקאהיר, יוט־הולדתו

ה־ 66 של עות׳מן אדומד עות׳מן,
האיש העשיר ביותר במצריים (1500
— 1600 מיליון דולר) .עות׳מן, שהוא
קבלן, בעל 60 חברות במרחב(המעסיקות
יותר מ־ 100 אלף עובדים) ומקורב
לנשיאי מצריים(ומחותן של אנוור אל־סאדאת)
,נולד בצפון־סיני, למד הנדסה
וזינק אל עושרו כאשר זכה, באמצע
שנות ה־ ,50 במיכרז לעבודות־העפר
לבניין הסכר הגבוה של אסוואן.

הנזיצנווץ אד המחשב

נפטר בנאשוויל, טנסי, אשר
בארצות־הברית, בגיל ,54 דויד רבין,
מי שהיה פרופסור לאנדוקרינולוגיה
(תורת הבלוטות׳ באוניברסיטה העב.רית,
ואשר שהה בארצות־הברית, כדי
לנצל מענק שאותו קיבל למחקר
אמצעים למניעת הריון על־ידי גברים.
רבין, שאיבד לאחרונה את כוח שריריו
ואת כושר דיבורו, הפעיל את המחשב
במעבדה בעזרת מיצמוצי עיניו.

הקורב! של המישמר
נרצחה בניו־דלהי, על-ידי
שני סיקים ממישמר ראשה, אינדירה
פרידארשיני(״אהובה יקרה״) גנדי,
מי שהיתה במשך 15 השנים האחרונות
ראש ממשלתה השלישית של הודו
העצמאית. גנרי, בתו של ראש ממשלת
הודו הראשון, ג׳ווהרלל פנריט נהרו,
חונכה בהודו, בשווייץ ובאנגליה, היתה
נשואה לעיתונאי וחבר־פרלמנט, בן כת
עובדי־האש הפרסיים(אשר נפטר לפני
24 שנה) ,שימשה כשרת־ההסברה־והשידור
בממשלתו של לאל באהאדור
שאסטרי (שהיה ראש־ממשלת הודו
אחרי נהרו, ער מותו ב־ )1966 והיתה אס
לשני בנים: סנג׳יי הצעיר, שיועד
להיות יורשה, אך נהרג, לפני ארבע
שנים, בגיל ,34 בתאונת״מטוס ורג׳יב,
,40 טייס במיקצועו, שהוסב, אחר מות
אחיו הצעיר, לפוליטיקה וירש את
מישרת אמו, אחר הירצחה.

הרב שר הרופאים
נפטר בטבריה, מהלם, שלושה
ימים אחר מות אשתו, הרב שלמה
אילוז, דיין בבית־הדין הרבני, ומי
שהיה, לפני עלות מועמר קד׳אפי
לשילטון, הרב הראשי של בירת לוב,
טריפולי. אילוז, יליד טבריה, היה אב
לשיבעה (ארבעה בנים ושלוש בנות)
שכולם חיים בצרפת, וששלושה מהם
רופאים.

* ¥אות חברי מרכז מיפלגת־העבו־
*/דה, שצבאו על הקלפיות באולם
החם והלח של אוהל שם בתל־אביב,
ראו את ראש־הממשלה, שימעון פרס,
נכנס לאולם בחברתו הצמודה־מאוה
של חבר־הכנסת מיכה חריש.
ההפגנה הפומבית של מנהיג־המיפ־לגה
לא הועילה לחריש. ספירת הקולות
הייתה מתוחה וצמודה, אבל
בסופו של דבר ניצח מזכיר מחוז־ירו־שלים,
ח״כ עוזי ברעם, בהפרש מיזערי
של שישה קולות.
פרס, שהיה בטוח בניצחונו של בן־
חסותו הוותיק, לא הצליח להסתיר את
מורת־רוחו. פניו היו חיוורות, אפילו
חמוצות. לכל הנוכחים היה ברור,
שלתבוסתו של פרס יהיו השלכות
מרחיקות־לכת על עתיד המיפלגה.
ההימור שלו נכשל לחלוטין.
הירושלמים הרבים באולם חגגו את
ניצחונם בקולי-קולות. סניף־ירושלים
תמיד קופח במיפלגת־העבודה, חרף
העובדה שהוא נאלץ להיאבק בעיר
הדתית והלאומנית ביותר במרינה.
במיוחד חגגו אנשי מטהו של עוזי
ברעם .״לחמנו נגד כל מנגנון ה־מיפלגה,״
אמר אחד מהם להעולם
הזה.״ עוזי עומד להיות הבוס ברחוב
הירקון ,110 למרות העובדה שכמעט
כל העובדים בבניו לחמו בו בחירוק
שיניים״.
מיכה חריש היה חיוור. אנשיו
הבטיחו לו שאין כל ספק בניצחונו. הוא

יעקובי ונבון מנמנמים געת הנאום של פרם
תמיכה עיקבית
ביצחק נבון.
חריש הוא איש חביב ונעים־הלי־כות,
ויש לו ידידים רבים במיפלגה. עם
זאת, הוא נטול אישיות משל עצמו,יוכל
כוחו בלויאליות שלו להנהגה של פרס.
ההצבעה עבור עוזי ברעם הפכה
להפגנה רבתי נגד פרס. כל חברי המרכז,
שרצו בהנהגה מיפלגתית עצמאית,
בצביון מיוחד למיפלגת־העבודה גם
בממשלת ״אחדות לאומית״ ,ובשיתוף־
פעולה הדוק עם הנהגת ההסתדרות —
גם נגד הממשלה — הצביעו עבור
ברעם.
הפוליטיקאי הירושלמי נכנס לתפקידו
מבלי שיהיה חייב דבר לפרס,
וכשהוא נהנה מיחסי־חברות קרובים
עם מזכ״ל ההסתדרות, ח״כ ישראל
קיסר. מקורביו של עוזי ברעם ידעו
לספר שהוא מתכונן לחדש את הפעילות
הרעיונית במיפלגה, לחזק את
הקשרים עם האינטרנציונל הסוציאליסטי
,״להניף את הדגל האדום מעל
בניין המרכז,״ ולמסד את ההידברות עם
מפ״ם.
ברעם עצמו משתדל לרסן כמה
מחבריו, המלאים בלהט אנטי־מימסדי.
הוא מתעתד לבצר את מעמדו ולשמור,
££423

דושרמ׳ ואשוו שנבחו נמזנ״ר מיפרגח־וער
חמתו שר ואש־תממשלה, שתמו ביויבו
לפחות לפי שעה, על יחסים קורקטיים
עם פרס. עם זאת, הדינאמיקה של המאבקים
החברתיים והפוליטיים במדינה
בשנים הקרובות תיאלץ את עוזי
ברעם לנקוט עמדות ברורות. יש לו
נטיה טיבעית לדחות מרות וסמכות.
תכונות־אופי מרדניות, וצורת בחירתו
למזכ״לות, מבטיחים זמנים קשים ל־ראש־הממשלה,
שיסבול מהיעדר עורף
בטוח ברחוב הירקון . 110
אין ספק שעוזי נהנה גם מהעובדה,
שרבים מוותיקי מפא״י ההיסטורית
התגייסו למענו. ראש־המטה של חריש,
שמואל בהט, חבר הוועדה המרכזת של

ההסתדרות, סיפר שבכל מקום הוא
נתקל ״בתוצאות עבודתו של משה ברעם.״
שר־העבודה לשעבר, משה ברעם
( ,)73 הצליח לגייס עשרות חברי מרכז
לטובת בנו. הנימוק העיקרי של ברעם
הקשיש היה צורך לבחור לתפקיד־מפתח
איש־מפא״י שורשי, אחרי שכל
יתר התפקידים החשובים (הנשיא,
ראש־הממשלה, שר־הכלכלה, שר־החי־נון,
שר־החקלאות) נפלו בידי אנשי
רפ״י. נימוק זה התגלה כמשכנע
להפליא.
עוזי ברעם נולד בירושלים, למד
בבית־חינוו ובאוניברסיטה העברית,

מיכח חריש מוחא כף ליריבו
כוח לויאלי

פרם מצביע
יחסים קורקטיים

עוזי ברעם בין אביו ויצחק נבון
נימוק משכנע

היה יועץ־תעסוקה לנוער, הקים את
המישמרת הצעירה במפא׳׳י.
בשנותיו הראשונות בפוליטיקה
גילה נטיות ימניות־רפ״יסטיות כמעט,
אבל לא הצטרף למתפלגים ב־. 1965
בשנים האחרונות, ובעיקר מאז מילי •
מת״הלבנון, הוא עבר תהליך יוני.
עוזי נבחר לכנסת ב־ ,1977 והיה
האחראי העיקרי לבחירת שני נשיאים
מקרב סיעת המערך בכנסת, יצחק נבון
וחיים הרצוג, נגד דעתו של מנחם בגין.
הוא הפתיע רבים בתמיכתו הפעילה
במשא־ומתן להקמת ממשלה עם הליכוד,
ותירץ זאת, כמו כ ל׳ חבריו,
בתוצאות הבחירות ובמצב הכלכלי.
ברעם ידוע לכל בשמו הפרטי, עוזי,
וכל אנשי מישכן הכנסת, ובכללם הסדרנים
והמלצרים, פונים אליו באורח
בלתי־פורמלי.
הוא נשוי לרותי ואב לשלושה בנים,
חובב כדורגל וכדורסל, מעורב באורח
די פעיל בניהולה של קבוצת־הכדורגל
של הפועל ירושלים.
עוזי ברעם הוא היחיד מבין ארבעת
ילדיו של משה ברעם שהצביע בבחירות
לכנסת ה־ 11 עבור המערך.

חריש וברעם אחרי ההכרעה
הפרש מיזערי

ספורט כדורסל צחת הצעירים
מאמן הנבחרת
בין שני לאווים
שמואל יעקבסון, מאמן הכדורסל הוותיק, לא
נבחר לאמן את הנבחרת ולהכין אותה לאליפות
אירופה, שתיערך במאי הקרוב בגרמניה, ולמיש־חקים
המוקדמים על הגביע העולמי. אך הוא לא
אמר נואש. הוא מחל על כבודו, הציע את עצמו
להיות עוזרו של המאמן שכן נבחר, צבי שרף
הצעיר (.)33
למרות שהשניים אינם מדברים ביניהם מזה
שנתיים, היה יעקבסון מוכן להיות עוזר למאמן
הצעיר, בהניחו כי מאמן ותיק עשוי להעניק
מנסיונו וישלים את הצוות המיקצועי.
שרף דחה את ההצעה מייד. הוא לא דחה את
הרעיון כי עוזרו יהיה מאמן ותיק, זה כן, אן לא
יעקבסון. הוא הציע את התפקיד לפינחס גרשון,
מאמן מכבי חיפה. גרשון נראה לו מתאים, לא רק
מפני שנחשב לחברו הטוב (בעבר חילקו שרף
וגרשון דירת רווקים בתל־אביב).
אך גרשון לא היה מעוניין. הוא העדיף לאמן
את נבחרת התיקוות, שבה הוא רואה אתגר עצום,
ולאחריה, אולי, בבוא הזמן, יקבל את מישרת
המאמן הלאומי.
ידיד ועוזר. אחרי שהוא אמר פעם אחת לא
ואמרו לו פעם אחת לא, לא התלבט עוד שרף. אם
לא ידירו גרשון, אז ידיד אחר. הוא בחר לעוזרו
את משה ויינקרץ בן ה־ ,29 המשמש גם כעוזרו
במכבי תל־אביב.
וכך הורכב צוות המאמנים הצעיר ביותר שהיה
אי־פעם לנבחרת הלאומית.

שחקני־החיזוק החדשים של מכבי, קווין מגי ולי
ג׳ונסון.
יחד עם המחמאות הועלתה הסברה שכוכב
מכבי, מיקי ברקוביץ, עלול להיבלע בין שני
הסופר־סטארים החדשים. אך ברקוביץ סתר סברה
זו ער מהרה. הוא הוכיח, במישחקים האחרונים
נגד אלופת רומניה, סטיאווה בוקרשט, הן בבוקרשט,
שם קלע, בהופעתו ה־ 152 בגביע אירופה
לאלופות 36 ,נקודות והן בתל־אביב ( 32 נקודות),

מאמן יעקבסון
רצה לעזור
ברקוביץ, שהוא בעל כמה חנויות למוצרי־ספורט,
ברחוב דיזנגוף בתל־אביב(שתי חנויות),
ברחובות, ברעננה, ברמת־השרון ובחיפה, החל
לייצר נעלי־ספורט וביגדי־ספורט מתוצרת עצמית,
תחת התווית פוינט ( 9כמיספר חולצתו
במכבי).
בעידן החדש, של איסור יבוא, עשוי ברקוביץ
לעלות על פסי־הצלחה עם המוצרים שלו. את
מסע־הפירסום למוצרים החל מייד: מן השבוע
הוא נועל נעלי פוינט .9

הגעדיים של מיקי
לכוכב יש ידיים,
אבל נם ראש
הצופים שראו בתחילת העונה את מכבי
תל־אביב מנצחת, בזו אחר זו, שתי קבוצות
מהליגה האמריקאית המיקצוענית אנ־בי־איי, את
פניכס סאנס ואת ניו־ג׳רסי נאטם, החמיאו לשני
כדורגל מאמנים שרן! וויינקרץ
ידיד זה ידיד.
שיש לו עדיין הרבה מה לשחק בהרכב הנוצץ של
האלופה.
אך נוסף לידי־זהב יש לברקוביץ, כנראה, גם
ראש מיסחרי מפולפל. את זה אפשר היה לראות
מן הצעד האחרון שנקט בעסקיו הפרטיים, כאילו
ניחש מראש את כוונות האוצר.

מה הוא אומו
חצעירם בשחקים
בביטחון כדורגלן ויקי פרץ
.אני מרחם על המשחקים לפני 200 צופים!״
לפני שנתיים שיחק ויקי פרץ בצרפת.
אשתקד חזר למכבי תל־אביב וסבל מפציעה
חוזרת ונשנית. לפני תחילת העונה נפצע שוב
באותו מקום, ונעדר משני המישחקים הרא שונים.
הוא
חזר למישחק נגד בית״ר ירושלים
והפגין יכולת מעולה, הבקיע שער והיה
מאושר במישחק. לאחר־מכן, בדרבי הגדול
של תל״אביב, נפצע כבר אחרי חמש דקות.
יוסי זאנה, בלם הפועל תל״אביב, פגע קשה
בבירכו, ואת רוב המשחק חזה מהספסל.
הוא חזה כיצד הרכש החדש של הקבוצה,
מיקי בן־שיטרית, מבקיע צמד ומכבי זוכה
בניצחון ראשון בדרבי, אחרי כמעט שש
שנים. במישחקים האחרונים ישב כבר
ביציע כשרגלו מגובסת. ראה כיצד שחקני-
רכש נוספים כמו רפי כהן ויצחק בלחסן,
ממלאים את מקומו, והצעיר שחר בראל
מבקיע ארבעה שערים בשלושה מישחקים.
אז מה אתה אומר ויקי פרץ, הצעיריס מס־

תדרים בלעדיך ומצעידים את מכבי למקום השני
בטבלה?
״יכולים להסתדר טוב עוד יותר יחד איתי.
בינתיים הקבוצה מנצחת בלעדי; וזה טוב. זה רק
יעזור לי כשאחזור.״
מה קרה למכבי, לפתע משחקים טוב דווקא
כשאתה ביציע?
״חל שינוי בקבוצה. רואים שהצעירים משחקים
בביטחון והתלהבות וזו ההוכחה לשינוי.
הקבוצה התגבשה ואני מאמין שהגיבוש הזה יביא
ליכולת עוד יותר טובה ולניצול הזדמנויות״.
מכבי תל־אביב תהיה תשובה הולמת למכבי
חיפה שדוהרת ללא מעצורים?
״אין לי צל של ספק שמכבי תאיים על
האלופה. הקבוצה שלנו תהיה בצמרת לאורך כל
העונה.״
מה אתה אומר על הקהל המדיר רגליו
מהמיגרשים? אולי מחכים שתחזור ואז ישובו
ליציעים?
״הלוואי. אז אני כבר מוריד את הגבס. לעצם
העניין, אני באמת מרחם על אלה המשחקים
לעיני 200 צופים. מה שקורה בכדורגל זה מה
שקורה במדינה. אבל אם מכבי תשחק טוב, שום
מצב כלכלי לא יפריע לאוהדים הרבים של
הקבוצה. הם ישובו ויריעו לנד.

האב, הבן ומכבי־יפו
יש פרמיה לניצחון
ויש תשלום לתיקו
עופר דגמי, חלוצה הצעיר של מכבי יפו,
הושמץ בשנה שעברה לא אחת בנימוק שהוא
משחק בהרכב הראשון של הקבוצה בזכות אביו,
ציון, שהוא יו״ר מחלקת־הכדורגל של האגודה,
ובעבר גם היה שוער מצטיין במכבי יפו.
האמת היא שייחוס זה לא עזר לו כלל. בדיוק
כמו שלא הפריעה לו העובדה כי הרומן הקצר
שאותו ניהל עם אורלי בת ה־ ,18 בתו של מאמן
מכבי יפו, שמואל (״צ׳וצ׳קו״) לוי, הסתיים זה
מכבר.
מה שהיקנה לדגמי את מקומו בהרכב הראשון
היתה יכולתו על המיגרש: כפי שהראה לפני
חודש, במישחק נגד הפועל פתח־תיקווה, כאשר
הבקיע צמד שערים, אשר היקנו לקבוצתו ניצ־חון־ליגה
ראשון (.)1:3
אך דווקא לאביו של עופר, ציון דגמי, היו
בעיות עם הקבוצה: הוא איים להתפטר מתפקידו,
כאשר התברר לו מה הם תנאי־התשלום שנקבעו
לשחקנים הוותיקים אלי שכטר וישראל דניאל,
שחזרו באמצע החודש להרכב הראשון, אחרי
שלא שיחקו במכבי מתחילת העונה.
השניים התדיינו עם הנהלת הקבוצה שבועות
רבים, וכאשר הקבוצה נקלעה למקום האחרון
בטבלה, סוכמו סוף־סוף התנאים הכספיים: הם
יקבלו 7,000 דולר, חוב מהשנה שעברה, בשלושה
תשלומים, בעונה הנוכחית יקבלו במשך תישעה
חודשים, שכר חודשי של 200 אלף שקל: במיק־רה
של נצחון יקבלו פרמיה של אלף דולר; במיק־רה
של תיקו — 150 אלף שקל.
אחרי שדגמי האב גמר להתרגז בנושא הכספים,
ניתנה לו גם הזדמנות להתרגז בנושא
המיקצועי. מבלי לשאול את דעתו נתן המאמן
לוי, במישחק בפתח־תיקווה, לישראל דניאל את
תפקיד הקפטן במקומו של המגן יעקב כהן־צדק,
אשר מילא תפקיד זה בהיעדרו של דניאל.
שחיה דוקטור עם נדוניה השחיינים הולכים עם המאמן
נוכח גירעון של שני מיליון שקל החליטה
מחלקת השחיה של מכבי תל־אביב שלא לחדש
את חוזהו של מאמנה הראשי, הד״ר ברוך צ׳יש בן
ה־ ,37 שחיין וכדורמימן בזכות עצמו, המשמש גם
כמרצה במכון וינגייט. למכבי, פשוט, אין 600
הדולר לחודש שהדוקטור קיבל בעבר. במקומו
מונה אריה רובין 30 מי שהיה מאמן השחיינים

הצעירים של מכבי(ובעבר מאמן הפועל רמות־השבים).

השחיינים הבכירים של מכבי, שלושת
האמירים, אמיר גבר, אמיר גולן ואמיר שטרנפלד,
לא השלימו עם העזבתו של הדוקטור. בלי כל
קשר למכבי, הם החלו להתאמן תחת הדרכתו של
צ׳יש במסלול מס׳ 1בבריכת האוניברסיטה
בתל־אביב.
לא היתה זאת הפרישה היחידה מציבור
השחיינים. שלושה שחיינים עוד יותר ידועים

א תלטיקה:
אהבת חוטפי הכותנה גדעון (״גידי״) הרמט, שיאן הארץ
בקפיצה לגובה ( 2.15 מטר) ,שנכשל
עסיונו לשבור את המינימום האולימפי
( 2.18 מטר) ולכן הושאר הקיץ בבית,
תחת לנסוע ללוס־אנג׳לס, יפצה את
עצמו בקרוב. את זה הוא יעשה בחיקה
של דנית בלונדית, שאליה ימריא בעוד
שבועיים, עם סיום קטיף הכותנה
בקיבוצו, יד-וזנה. .
אהבתם של גידי ובנטה, הדנית
היפהפיה והחטובה בת וד — 23 בדיוק
כמוהו — פרחה ביד־חנה, שאליה הגיעה
בנטה כמתנדבת.
עתה הם ימשיכו באהבה בעיירה
צפון־דנית, וגידי גם מבקש לנצל את
ההזדמנות להתאמן בדניה תחת שרביטו
של יספר טורינק, שהיה אלוף אירופה
בשנות השיבעים (עם הישג של 2.26
מטר).
אולי ישפרו האהבה, המאמן והבירה
הדנית המצויינת גם את הישגיו של גידי.
הוא, על כל פנים, מתכונן להתחרות
בחורף הקרוב באולמות.
נשמטו ממישחי מכבי גם הם: יורם כוכבי, השחיין
האולימפי, נסע לארצות־הברית, אמיר גניאל החל
ללמוד רפואה בבאר־שבע וניר דנאי פרש ללא
סיבה מיוחדת.
התלבטויות של דולארים. צ׳יש לא
פרש מהשחיה. השחיין־המאמן גרשון שפע, איש
גבעת־חיים ואיש הפועל גש״ם (גבעת־חיים,
שפיים, מנשה) ,שהיא בחמש השנים האחרונות
אלופת הארץ בשחיה, הציע לצ׳יש לקחת את
מקומו כמאמן הקבוצה.
שפע מבקש לנוח מאימון בוגרים, להתרכז
באימון ילדי הפועל ובתפקיד רכז התרבות של
קיבוצו, הממתין לו.
אך, בינתיים, גם בגיבעת־חיים לא מתגלגלים
הדולארים ויש התלבטויות מכל הצדדים. אבל אם
העיסקה תצא אל הפועל, עלול צ׳יש להביא עימו
נדוניה: את שלושת האמירים.
העולם הז ה 2462

סי חס חור ר כו ר ח

אחו ש ש בו את
וגרו בשנה שעבוה.
הונית וירי סימס
את עצמו בהולנד
^ ת השבוע האחרון לא ישכח וילי סימס.
\ £הכדורסלן, שהגיע להפועל תל־אביב בשנה
שעברה, ועוד בטרם הכיר מקרוב את הסובבים
אותו שבר את רגלו ונעדר מהמיגרש שלושה

והשאר צריכים להיות מקומיים או להחזיק
באזרחות מקומית יותר משלוש שנים. וילי סימם
הוא בעל אזרחות ישראלית יותר משלוש שנים,
אן לא היה ברור אם איגוד הכדורסל בישראל
העביר, בזמנו, תשלום של 500 מרק, כפי
שדורשת ההתאחדות האירופית עבור הרשמת
מתאזרח.
משהתברר שסכום זה אכן שולם, היה סימס
רשאי לשחק גם אם יש לקבוצה שני זרים, לאוון
מרסר ומייק לארג׳י.

הרשים עוד יותר את הישראלים, היתה לו הצעה
ממכבי חיפה. משלא קיבל חוזה בטוח בנאגטס
לקח את מיטלטליו ועלה לארץ.
במכבי חיפה גילה טפח מיכולתו, אך כעבור
שנתיים החליטו ראשי הקבוצה החיפאית כי הם

להצליח הפעם.״
בשנה שעברה האמינו שסימס יהיה התשובה
למיקי ברקוביץ. אשתקד זה לא הלן בגלל השבר
ברגלו.
העובדה שוילי סימס הוכשר לשחק בגביע

יהודי
עס כיפה

^ ת הבשורה על היתר שיתופו קיבל סימס
בשימחה גלויה :״עשיתי חגיגה אמיתית עם
כל החבר׳ה. זה פתח אצלי עידן חדש בקאריירה״.
לשחק בגביע אירופה זה אתגר עצום. שם יכול
כל כדורסלן להראות את יכולתו, ולוילי סימס יש
מה להראות. אך קודם צריכה קבוצתו, הפועל

סימם(בחולצה לבנה משמאל) בפריצה אופיינית נגד ״הפועל עפולה״
כשר להשתתפות
זקוקים לשחקן גבוה מווילי סימס (רק 1.95
מטר).
סימס היה פנוי להצעות ושתי הקבוצות
הבכירות, אחרי האלופה.מכבי תל־אביב, הפועל
רמת־גן והפועל תל־אביב ״רדפו״ אחריו. זה הפך
למירדף של ממש׳ בנמל־התעופה בן־גוריון,
כאשר ראשי שתי הקבוצות ציפו לו בדירתו
מהמטוס.
התל־אביבים היו, כנראה, זריזים יותר והחתימו
אותו.

^ התשובה
לברקוביא

סימם בפאב ״המערכת״
צמוד לחברה
חודשים — חזר אל עצמו אחרי תקופה קשה.
הוא גילה שוב את יכולתו הוירטואוזית, אשר
יצא לה מוניטין עוד בהיותו במכבי חיפה. אותה
היכולת שכמעט היקנתה לו חוזה בדנוור
נאגטס, המיקצוענית מליגת אנ־בי־איי האמריקאית.

מעבר ליכולת המאפשרת לו לזקוף את
ראשו לקראת ההמשך חגג לפני שבוע, בהולנד,
את הופעת הבכורה שלו בגביע אירופה בנצחון
חשוב ( )94:99 על קבוצת טרנס האקסברגן.
עד לפני עשרה ימים לא היה בטוח כלל שיוכל
לשחק במיסגרת גביע אירופה. רק פעילות הכשרה
של יו״ר הקבוצה, אברהם פלדה, במישרדי
התאחדות הכדורסל האירופית, במינכן, איפשרה
לקבוצתו לשתפו.
כל קבוצה רשאית לשתף שני שחקנים זרים

תל-אביב, לתקוע יתד איתן במיפעלים של גביעי
אירופה.
כשהופיע סימס במדי נבחרת ארצות־הברית
במכביה ה־סז, ב־ ,1977 הופתעו רבים לראות
כדורסלן שחום־עור בנבחרת שאמורה להיות
מורכבת רק מיהודים. אך סימס הוא יהודי מלידה,
דור שלישי. סבתו, שהיתה יהודיה, גידלה אותו
כיהורי לכל דבר.
כבר בגיל צעיר ברובע ברונקס בניו־יורק
התוודע ליהדותו. צחקו עליו כשחבש כיפה:
״חשבו שיש לי מחלה בראש, ובגלל זה אני מכסה
אותה״.
הוא התחיל׳לשחק פוטבול אמריקאי, אבל עד
מהרה גילה שהכדורסל הוא מאור עיניו. הוא
שיחק בלואיזיאנה קולג׳ והיה מועמד לדנוור
נאגטס. כשחזר מהמכביה ה־ ,11ב־ ,1979 שבה

אחרי הכל נחשב רוזן, יבואן מוצרי־ספורט
ובעל חנות למוצרי־ספורט, הנוהג במכונית מרצ־דס,
לאחד המאמנים האמידים בליגה.

אם זה יקרה, לא ברור כיצד תגיב מכבי.
בינתיים היא לא הגיבה כאשר, עוד בטרם כל, כבר
עברו שני שחייני מכבי ממכבי תל־אביב להפועל
גש״ם: אלוף הארץ ב־ 100 מטר חופשי, רזיאל
רימר והשחיינית רותם פורת.
האולימפיאדה שלחה עם חזרה בדלית

עיסקה סיבובית

בקיץ 1988 בסיאול:
בריבות־רחצה לסוסים

המאמן כמממן
של קבוצה עם בעיה
לפני שבועיים החליפו בו־זמנית שני שחקנים י
בכירים את קבוצותיהם: אלי יאני עבר מהפועל
כפר־סבא להפועל תל־אביב, שהשאילה את רב
רמלר להפועל באר־שבע.
באר־שבע נתבקשה לשלם עבור השאלתו של
רמלר, לשנה אחת 15 ,אלף דולר. אבל לבאר־שבעים
לא היה כסף. התל־אביבים לחצו, כי הם
היו זקוקים לכסף כדי לשלם לכפר־סבא עבור
יאני.
ואז, ברגע האחרון לפני פיצוץ העיסקה כולה,
בא לעזרת באר־שבע מאמן הקבוצה, צבי רוזן,
והילווה לקבוצה 5,000 דולר.
העולם הז ה 2462

ך 1מרות שנפצע ולא גילה אפילו חלק
) מיכולתו בעונה שעברה, מרוצים בהפועל
מרכישתו. סימס מרוצה שיבעתיים :״התאקלמתי
בהפועל בצורה יוצאת מן הכלל. יש לי שם חברים
של ממש. אני לא מצטער אף לרגע שלא חתמתי
ברמת־גן. פשוט איני רוצה לחשוב מה היה מצבי
כשהגרעון הכספי שלהם כל־כך גדול והשחקנים
חושבים רק על המשכורות שלהם.״
סימס מאשר שהמישחק נגד הפועל רמת־גן
( ,)87:100 בשבוע שעבר, היה המישחק הטוב של
הפועל תל־אביב בתקופה האחרונה. הוא קובע
חד־משמעית :״יש לנו קבוצה טובה שצריכים
להתחשב בה: אפילו מכבי תל־אביב.״
האם הפועל מסוגל להפיל את מכבי ולגזול
ממנה את ההגמוניה אחרי 15 שנים? ״כולם רוצים
להדיח את מכבי. אני מאמין שאפשר לעשות זאת
אפילו השנה. הפועל רמת־גן היתה קרובה לכך
ולא עשתה זאת. אני חושב שלהפועל תל־אביב
יש קבוצה לא פחות טובה, ולכן אנו מקווים

מאמן רוזן
הלוואה לפני הפיצוץ

בלוס־אנג׳לס 84׳ הסתיימו המישחקים האולימפיים
בעודף הכנסות על הוצאות, בסך 150
מיליון דולר. הקוריאנים, שיארחו את האולימפיאדה
הבאה, בקיץ ,׳88 בסיאול בירתם, ישמחו
מאוד אם ההכנסות יכסו את ההוצאות הצפויות:
שלושה מיליארד דולר.
אבל האמת היא שחשבון־ההוצאות וההכנסות
אינו מטריד את המארחים מארץ שלוות־הבוקר
במיוחד. מה שמעניין אותם זה להיות מוכנים כפי
שצריך.
ובנושא זה הם ערכו השבוע את המאזן:
בנמל־התעופה הבינלאומי של סיאול, קימפו,
פועלות 12 חברות־תעופה בינלאומיות עם 100

אירופה תאפשר לו גם לשחק בנבחרת הלאומית,
אס המאמן צבי שרף יזמינו. הוא עשוי להיות
שחום־העור הראשון שיופיע במדים הלאומיים.
סימס יודע זאת ומפתיע בתגובתו :״אין לי מקום
בנבחרת. פשוט יש שם שחקנים כמו מיקי
ברקוביץ ודורון ג׳מצ׳י שיש להם שם ואגו והם
משחקים באותו תפקיד שלי. זה לא יילך. אם
המאמן ירצה אותי אבוא. נבחרת ישראל מהווה
אתגר עצום.״
להקיש בעץ

ששיחק בחיפה היה סימס הרבה יותר
^ רחוק מהזרקורים. היום הוא קרוב אליהם,
ולא רק בגלל הכדורסל: בקיץ פתח ״פאב״ ,יחד
עם שני שותפים נוספים.
הפאב נקרא המערכת, והוא נמצא בפינת
הרחובות בן־יהודה וירמיהו בתל־אביב אחד מהמקומות
הסואנים בעיר בשעות הלילה.
אין ספק שסימס הוא אחד הגורמים לעליה
לרגל. ב״המערכת־ אפשר למצוא רבים מהכדור־סלים
מגוש־דן, הבאים לאחר המישחקים וגם
לפניהם, כדי להעביר מחוויותיהם על כוס״בירה.
סימס גאה בפאב שלו ומקיש על עץ .״בינתיים
הכל בסדר והולך לא רע״.
בחיפה רצה לפתוח חנות למוצרי־ספורט.
בתל־אביב לא חשב על כך (״יש מספיק מיקי
ברקוביץ״).
הוא בן ,26 מוקף בהרבה חתיכות מסביבו. אך
הוא צמוד לחברתו, אריאלה. על חתונה הוא לא
מדבר בקול רם, חושב בעיקר כיצד לשפר את
יכולתו ולשחק טוב יותר מאשר לפני הפציעה.
טיסות לשבוע; וגם 54 מלונות־פאר ברמה
בינלאומית, עם 12 אלף חדרים, כבר יש להם
בסיאול. עד ל־88׳ יסיימו. את בנייתם של 13
בתי־מלון(עם 3,000 חדרים) נוספים.
אך הקוריאנים גם זקוקים ל־ 33 מסלולי־תחרויות
(מאולמות להיאבקות וסיף ועד למס־לול־הרכיבה,
החייב לכלול אורוות ובריכות־רחצה
לסוסים) 17 .כבר יש להם, כולל איצ־טדיון־הענק
האולימפי(על שטח של 132 דונם
עם 100 אלף מקומות־ישיבה.
כסר תיקשורת. הקוריאנים, המצפים
ל־ 13 אלף ספורטאים מ־ 150 ארצות, שייתחרו
ב־ 23 ענפי־ספורט, בתים כפר אולימפי(על 447
דונם,שטח הקטן במיקצת מחצי שיטחה של העיד
העתיקה בירושלים) ,אשר יכיל 2160 דירות
ואולם־אוכל, שבו ניתן יהיה להאכיל 2,000
ספורטאים במישמרת אחת.
הם גם יקימו, לראשונה מאז אולמפיאדת מינכן
ב־ ,׳72 כפר מיוחד ל־ 7,000 אנשי־התיקשורת
הצפויים ומה שבטוח, בטוח — הם גם חשבו על
חזרה כללית: יהיו אלה מישחקי אסיה, שייעיכו
בסיאול שנתיים לפני ההצגה הגדולה, בקיץ 86׳.

במדינה
אירועי

הבחירה של מס 198
חוויה של שבת:
תצוגה של סוסים

ביקשתי לקבל קצת אינפורמציה,
כדי לנסות ולהבין מה אני רואה. היפנו
אותי אל דניאלה רטנר, בעלת חוות־סוסים
מעין־הוד. דניאלה, הרתוקה
לכיסא־גלגלים בגלל הסוסים (היא
הרימה ערימת חציר כבדה ונפגעה
בגבה) ,הסבירה לי שקשה מאור לרע־ביר
את התורה על רגל אחת. בכל זאת,
היא סיפרה שסוס ערבי איננו מה
שהקהל חושב — סוס שמגדלים אותו
ערבים.
סוס ערבי הוא חיה קצת שונה
מהסוס האנגלי בן התערובת, שאנחנו
רואים בטלוויזיה בתחרויות־סוסים באנגליה,
או אפילו ברוב חוות־הסוסים
בארץ. לסוס הערבי יש ארבע חוליות־גב
פחות מאשר לסוס האנגלי, ועל כן
הוא בעל־חיים יותר קטן וגמיש יותר.
הדופק של הסוס הערבי חוזר למצבו
הטיבעי הרבה יותר מהר מאשר אצל
הסוס האנגלי. הוא יפה במיוחד, בעל
מזג נוכח וכח־סבל עצום. לשם דוגמה,
מסבירה לי דניאלה, כי בתחרויות
בינלאומיות, מסלול התחרות של
הסוס הערבי הוא 26 מייל, של הסוס
האנגלי הוא ארבעה מייל ויש גם סוס
הנקרא קוורטר הורס ומסלול
התחרות שלו הוא רבע מייל.

כמה אלפים הצטופפו שם. כמה
עשרות צעדו הלוך ושוב. האלפים על
שתי רגליים, העשרות על ארבע.
היה זה אירוע שהתאורה רק לאחרונה,
תצוגת סוסים. כל מי שמתעניין
בסוסים, מבין בהם או סתם חובב אותם
לא נעדר. בוודאי לא חיים בר־לב, השר
אוהב הסוסים. גם לא כתבת העולם
הזה, דניאלה שמי.
להלן מה שראתה כחולות ראשון־
לציון:
על רגל אחת. גס אני, כמו אלפי
אנשים אחרים שבאו בשבת לחוות־הדר
בראשון־לציון, חשבתי שאני באה לראות
מרוץ־סוסיס. כולנו טעינו. התצוגה
השנתית החמישית של אגודת הסוס
הערבי בישראל, היתה למעשה
תחרות־יופי.
קהל האלפים, שכבר בדרך לחווה
התעצבן במציאת מקומות־חניה, וליד
השער דחף וצעק וניסה להיות ראשון,
עמד מסביב למגרש מרובע לא גדול
וחזה בכל פעם בקבוצה של ארבעה־חמישה
סוסים המובלים על־ירי מטס־ליהם,
לאט־לאט. השופטים שישבו על
הבימה, ביניהם שר־המישטרה חיים
בר־לב ושר״החקלאות אריק נחמקין,
נראו מתלהבים מאוד. כמוהם גם כמה

למלך אין ספר. את הסוסים
הערביים הנמצאים היום בארץ לא
מצאו כאן. היו כאן סוסים בני־תערובת,
הכלאות בין סוסים אוסטראליים, אנגליים,
נורווגיים, יוגוסלויים ואמריק־איים.
רק בשנת 1968 הגיעו הנה שתי

עשרות מביני־דבר. היכולים להבדיל
בין סוס לסוס, ושמדברים ביניהם
בשפה שאינה מובנת לאדם מן הישוב.
על פניהם של שאר האנשים נראתה
האכזבה, אבל הם המשיכו לחכות מתוך
תיקווה שבכל זאת יהיה איזה מירוץ
גזעי. מאות הילדים הקטנים התחילו
להתרכז ליד דוכן הארטיקים והאוויר
התמלא בקריאות ״ניר: שיר־לי: גולן!
שביט!״ חלקן היו קריאות של הורים
לילדיהם וחלקן קריאות עידוד
לסוסים.

סוסות ערביות טהורות־גזע מאנגליה,
שהיוו את הבסיס לגידול הסוסים
הערבים בארץ. היום רשומים בספר־העדר
הישראלי 200 סוסים וסוסות
ערביים טהורי־גזע.
אגב. ספר־העדר הוא הדבר החשוב
ביותר בכל המערכת ובלעדיו אי־אפשר
להיות חבר באירגון העולמי של
מגדלי־הסוסים (וואוז־ו) .פרט מעניין
הוא, כי ישראל חברה באירגון העולמי
ולעומתה ירדן, שלמלכה חוסיין יש
עדרים ענקיים של סוסים נהדרים,

איננה חברה בה. וזאת רק בגלל
העובדה שעדיין אין להם ספר־עדר.
דניאלה רטנר, אם לשיבעה ילדים
ועשרה סוסים מסבירה שכל העוסקים
בעניין הם משוגעים לדבר, ותוך כדי
שיחתנו היא מציגה לפניי כמה מהם:
מאיר מיזרחי, בעל 15 סוסים מכפר־אדומים,
גירעון רסקי מראש־פינה
וכמה מהמשוגעים של קיבוץ שער־הגולן,
שהוא בעל עדר־הסוסים הגדול
ביותר.
מחיר של הרסעה. הקהל הגדול
אינו מתפזר. הם שילמו 500 שקל
דמן־כניסה והם רוצים לראות אקשן.
אני שומעת גבר אחד אומר לאשתו:
״זה שמובילים את הסוסים זה רק
לחימום, אחר־כך הם ירוצו ״.אני ניגשת
לגירעון רסקי מראש־פינה ומבקשת
להחליף איתו מילה. אבל הוא עסוק
מאוד, הסוס שלו בדיוק עכשיו פוסע
בצעדים איטיים ואציליים מול בימת־הכבוד,
וגירעון במתח איום.
אני מחפשת איזה מבין אחר.
בצר פתח אוברי ואן־פראג מבאר־שבע
דוכן למימכר ציוד־רכיבה. כאן
אתה יכול לקנות אוכף החל מ־.250 ועד
600 רולר, שוטים ב־ 20 רולר, מושכות
ב־ ,30 כובעי־קאובוי ב־ 30 רולר ואפילו
קרונית להובלת סוס ב־ 3,000 דולר.
״בשביל מה את צריכה לדעת את
המחירים,״ הוא שואל אותי. תיכף ראה
שאני לא שייכת לעניין. אוברי מספר
שיש לו סניפים בפניקס, אריזונה,
בבוסטון, מסצ׳וסטס ובלונדון. אבל הוא
מבאר־שבע. אני מנסה לברר מתירים
של סוסים. אבל כאן, כשמדובר במחיר,
לא מדובר בקנית או במכירת סוס.
המחיר המוזכר כאן הוא להרבעה. סוס
יפה במיוחד מקבל בערך 1500 דולר
להרבעה אחת. התחרות היום, מלבד
היותה תחרות־יופי, היא תחרות
לקביעת מחירים.
בינתיים לא קורה כלום במיגרש.
חלק מהקהל מתייאש ועוזב, אבל
מכיוון ראשון־לציון ממשיכות להגיע
עשרות מכוניות ויש דחיפות איומות
ליד השער. חיים בר־לב ממשיך להשמיע
דברים ברמקול, באותה איטיות
שבה פוסעים הסוסים. באורוות .
הסמוכות למיגרש מקבלים הסוסים
העומדים לצאת למסלול התצוגה
סירוק אחרון והברשה אחרונה. פה ושם
אתה רואה סוסה עם תיסרוקת פוני.
וראיתי אפילו סוסה שכל זנבה נעשה
צמות־צמות. ממש תיסרוקת.
הולך על ארבע. הרגע הגדול
מגיע. מומחים מטפסים על הגדרות
ועל כיסאות כדי לראות ולשמוע טוב
יותר. חלקם מחזיקים ביד חוברת
המכילה את שמות הסוסים, מיספרם
בספד־העדר, שמות הבעלים שלהם,
מתי ואיפה נולדו (הסוסים, לא הבעלים)
,מי מטפח אותם ומה שמות
הוריהם.
ובכן — מר ישראל של הסוס
הערבי הוא טריפל קראון. שמיספרו •
בספר הוא ,198 נולד באנגליה לאביו
אינדיאן דידאם ולאמו אינדיאן
גולדס. מחיאות־כפיים סוערות של
קבוצה בתוך הקהל. ועכשיו מלכת־היופי
של הסוסות, הלוא היא גולן
מונטנה, יפהפיה משער־הגולן, בתם
של אל־נהר מונטגו ואפריקן
מינקס.
תם ונשלם. הקהל הולך הביתה קצת
מאוכזב. לא כן בעלי הסוסים 1500 .
דולר להרבעה אחת זה לא הולך ברגל.
זה הולך על ארבע רגליים.
עברית שימש! 1רא1ב!

אין הקסאה
בחירושי־לשון
כשחזר הבלשן ראובן סיוון מביקור
בלונדון, הוא הביא עימו מכשיר
פופולארי, הידוע בשמו האנגלי ווקמן
(״איש הולך״) .בשעות הטיסה לארץ
העסיקה את מחשבתו השאלה, איזה
שם עברי יאה למכשיר.
חשב, יגע ומצא: שימעון. מוזר? לאו
דווקא, הסביר סיוון. שהרי השם שימי
(המשך בעמוד )47

ביכו את מותו של אייל
ארגמן. חבריו מספסל־הלימודים
עמדו נדהמים :״אני רואה אותו לידי, כאילו זה חלום ״,מיררה סמדר.

ומעות שד חברם £

1 1*1 \ 1ל| א ך 1ן הגיע בלוויית אשתו לנחם את ההורים האבלים.
\ י 11-1/411 - 1קטטת״המישחק שהסתיימה באסון הדהימה
אותו. בנו שבור לגמרי. האב ניחם את מישפחת אייל בשמו ובשם בנו.
קהל שנאסך בפתח בית־ההלוו־
\ 1יות בסנהדריה הרכין ראש. כולם
הכירו את אייל ארגמן המנוח. חברים
מבית־הספר, חברים מקבוצת הכדורסל,
קרובים ושכנים. איש מהם לא ידע את
נפשו מצער.
עשר דקות לפני השעה 3הגיעו
ההורים אורה ואריה ארגמן. הקהל שבא
לחלוק כבוד אחרון לאייל, פינה דרך
להורים האבלים. רחבת בית־ההלוויות
היתה גדושה בקהל מנחמים. הרב
השכונתי הספיד את אייל. הוא הכיר
אותו היטב.לא מכבר הכין אותו לקראת
טקס בר־המיצווה.

שיניים

ף מד! זה היה צריך לקרות?״
שאל בקול הסב ציון .״אני לא
מאמין שאייל כבר איננו. מה קרה
בטיול הזה?״
הכל החל בטיול שיגרתי. ביום הרביעי
שעבר יצאו 1700 תלמידי בית־הספר
דנמרק בירושלים לטיול בכל
רחבי הארץ, מאילת בדרום ועד חספין
בצפון.
כתה ח׳ ,כיתתו של אייל, יצאה
לתור באיזור יערות הכרמל. אחרי

שסיימו את יום הטיול הראשון הגיעו
התלמידים למחנה הגד״נע בעוספיה,
שם ערכו הכנות ללינת הלילה. מנהלת
בית־הספר, חדווה איש־שלום, הגיעה
למחנה לבקר את תלמידיה. היא שהתה
במחיצתם, ובתום הביקור שמה פעמיה
לכיוון ירושלים. בהגיעה לירושלים
נודע לה דבר האסון.
סיפר בן כיתתו של אייל, ח׳(שביקש
לא לנקוב בשמו) :״החברה התכוננו
ללינת לילה ולתוכנית הערב.
אייל והנער המכה השתובבו בניסיון
למרוח מישחת־שיניים אחד על פני
השני. הילד המכה כעס על אייל וצעק
,למה עשית לי את זה? למה מרחת אותי
במישחה?׳
״העניין עבר לצעקות. החבר של
אייל שלח מכת־אגרוף לבטן של אייל.
אייל תפס את הבטן בשתי ידיו, התמוטט
על הריצפה וצעק, מה עשית

חבריו של אייל, ששהו בקירבת
מקום, נחלצו לעזרתו. מישהו מהתלמידים
הזעיק את המורים והחובש.
מרכזת החינוך החברתי והחובש ניסו
להנשימו. אייל איבד את הכרתו.
אוטובוס ששימש את התלמידים
בטיולם העביר את אייל לבית־החולים
הכרמל בחיפה. בבית־החולים נקבע

הדוח הבאתורוג קבע: הנעו היה בו־א רגמו׳ ,לא
היה רו 0*3ביב, וגם המנה לא השאיו־ה שום סימן

\ | 1ז 1ד ק | 11ךןל ..אייל היה ילד מקסים. אהב-
> 1 171 נו אותו. אל מול עיניי אני
1|7 11-1111
רואה את דמותו האצילית,״ יבבה שכנתו. אייל ארגמן

בן ה״| 13 נטמן בחלקת-הקבר בכית־הקברות בגבעת-
שאול, כשחבריו ובני מישפחתו ממאנים להאמין
שאנן קרה מה שקרה ושאייל נלקח מהם לתמיד.

ין 1ץ מ ״כל מה שאוכל לומר על הילד הזה שהוא פרח שנק־
1 1 .1טף בדמי חייו ״,קוננה מורתו של אייל. חבריו לספסל־ 17 הלימודים לא ידעו מה לומר. הוא בוודאי יחסר להם מאוד בכיתה.

מותו. בניתוח שלאחר המוות לא נמצא
שום סימן, לא היה שום פגם בלב. סימני
המכה לא נראו כלל.

בסנהדריה, לכיוון הר־המגוחות בגיב־עת־שאול.
תור ארוך של 100 מכוניות
השתרך לכיוון בית־הקברות. במעלה
השביל, כאשר הקהל צועד רגלי ל־אחוזת־הקבר,
נשמעו צעקותיו של
הסב ציון :״למה זה קרה לו, למה?״
אייל היה נכדו האהוב. אביו של
אייל, אריה, אמר בשעת ההלוויה:
״כשאייל נולד, חשבו שהסב הוא האבא
של אייל. אני לא הייתי כשהוא נולד.
הייתי במילואים.״ הסב אמר קדיש.
ההורים, אורה ואריה ארגמן, ניצבו
במרחק מהקבר.
האם, אורה, חיפשה את בנה ניר, בן
ה־ .12 ניר שהה בטיול באיזור עין־גדי
והוחזר כשנודע דבר האסון.
ניר לא ניגש לקבר. הוא עמד
בשביל המוביל לבית״הקברות, כשמבטו
קפוא.
ניר בן ה־ 12 הוא השני בבנים במיש־פחת
ארגמן. אייל היה הבכור. להורים
אריה, עובד מישרד־התיקשורת, ואורה,
פקידה בחברה ירושלמית, עוד שני
בנים — אמיר ביו ודסו ורוני בן ששת
הודעה ברדיו

ן* נער הפוגע לא עיכל את הרבו
1רים .״מה קרה כאן?״ הוא שאל.
כשנודע דבר מותו ישל אייל, התכנסו
כולם, המומים ומבולבלים. ההודעה על
המיקרה ותוצאותיו הועברה למנהלת
בית־הספר, ובמקביל למישטרה.
סגן־ניצב יעקב לוין, קצין אגף החקירות
במישטרת חיפה, הגיע למקום
בלוויית חוקרים נוספים.
החוקרים גבו עדויות. הנער הפוגע
נלקח לתחנת־המישטרה בחיפה. אחת
המורות ליוותה אותו ושהתה איתו
במשך כל הלילה.
מנהלת בית־הספר, חדוה איש־שלום,
התלבטה אם להודיע או לא
להודיע להורים את דבר האסון בשעת־לילה
מאוחרת. על אף הלחצים שהפעילו
עליה קציני המישטרה, החליטה
להמתין בהודעה עד הבוקר.
בבוקר קיבל האב אריה הודעה,
מחבר הנהלת בית־הספר, שבנו אייל
פצוע קשה ושוכב בבית״החולים הכרמל
בחיפה. בהגיעו לבית־החולים שמע
האב את הבשורה המרה. בקשתו לעכב
את ההודעה בכלי־התיקשורת עד שיגיע
לירושלים, כדי להיות לצד אשתו,
אורה, לא התמלאה. בדרך מחיפה לירושלים
הוא שמע את הידיעה ברדיו.
אביו של הנער הפוגע שמע על
פרטי המיקרה ממנהלת בית־הספר.
• הוא הגיע לחיפה ושהה עם בנו ההמום.
מנהלת בית־הספר החליטה להחזיר את
הילדים הביתה.
הדרך היתה קשה. סמדר, בת הכיתה,
תיארה את הנסיעה :״כולם ישבו באוטובוס
ובכו, זה היה נורא.״
בהגיעם לבית־הספר המתינו רבים
מן ההורים. בשכונת הקטמונים, שבליבה
מצוי בית־הספר, היכתה הידיעה
כברק. כולם היו מזועזעים.

^ מבטו
0של אח

* * סע ההלווייה יצא ביום הראשון
* 1השבוע בשעה ,4מבית ההלוויות

החודשים•

מבט אחרון

ובני״מישפחתו

זמן רב אחרי סיום הטקס. המבטים של כולם הביעו

כאב. הטיול בחיק הטבע הסתיים באסון. חבריו
הבטיחו שאייל לא יישכח. הם הבטיחו לשוב ולפקוד
את קיברו של חברם לכיתה לעיתים מזומנות.

^ איטוד
יציאה

^ חברי ם, קרובים ו שעי 11 ליוו
1 1את המישפחה לבית המטופח
בשכונת רסקו בירושלים. שם ישבו
שיבעה.
במרחק לא רב מהמקום מתגוררת
מישפחתו של הנער הפוגע. אביו ואמו
באו להלוויה. הם באו להביע את
השתתפותם בצער מישפחת ארגמן.
קרוב מישפחה של האב אמר :״אני
מכיר היטב את בני־כיתתו של אייל.
לא מכבר ערך אביו של הנער הפוגע
טקס בר־מיצווה לבנו. כל בני הכיתה
השתתפו באירוע. הם באו, שמחו, רקדו
ונהנו. נראה היה לי שזוהי כיתה מאוחרת.
״הילד
הפוגע הוא ילד טוב. הוא
אינו אלים ולא פירחח. הוא שוכב כעת
במיטתו, ראשו כבוש בכרית והוא אינו
מוצא מנוח.״
רס״ר המישטרה ניסן דיגלר לא
התנגד לשיחרורו בערבות של הנער
הפוגע. הנער הודה בהאשמה שיוחסה
לו. שופט־הנוער החיפאי אורי קולאי
שיחרר אותו בערבות של שני מיליון
שקלים ואסר את יציאתו מן הארץ.