גליון 2463 מתאריך 14 בנובמבר 1984

הזוועה עול ״מורן״:

רב־חו אבנר גילעד

בורר
1עגדדת

32-25 יחידות.
המצרכים•.
\ צמה אנגלית של צלית או צוגת שיש
צלית, או צוו ת שו?ולר מ שפחתית.
60-50 צטרות נייר מסי .4
ההכנה מכינים את תצרובת הצמה לפי ההוראות
ש צלנבי האריות.
כתבנית אפיה נ רול ה מניחים שורות של
צמרות נייר 2 ,־ 3י חד כיחיד ה אח ת ובצורת
כף יוצ?ים לתוכן את ציסת הצ מה, אופים
בחום בינוני כ־ 30-25ר?ו ת.
הצ מיו ת יכולות ל שמ ש כלחמניו ת
לארוחת בו?ר של שבת או באם מ? שטים
אותן ב ש?ד או ברוברבן מסוכר, בכיבוד?ל
לאורחים בתוספת שו?ולית חמה או?וזז.

עמת עורק־רלד
מצופר בקרם שוקולד
או אבקת סוכר
המצרכים •.תכניתבצלת ר מ מא דומרא 2ם י׳מ
צמת שו?ולר מ שפחתית של צלית, מ צט
מרנרינה?שה, מ צט פרורית, אב?ת סוכר,
?רם שו?ולר״רפנה״. ההכנה מבינים את תצרוכת הצמה לפי ההוראות
שצלנביה אריוה.
מ שמנים את התבנית במצט מרגרינה? שה
ו מ?מ חים בפירורית. יוצ?ים את הציסה
לתבנית. אופים ומצננים את הצ מה.
מצפים את הצמהב?רם שו?ולר ״דפנה״
רך במצט נוזלי* או בוו?י ם אב?ת סובר.
כרי להצ שיר את טצם הצמה אפ שר
לחצותה ל שתי שכבות ולמלא ב?רם
שו?ולר ״רפנה״.
* מח מ מי ם מ צל ארים את?רם ״דפנה״.

קרם שוקולד ״דפנה״
המצרכים
72 כוס מים \ ,נו ם סוכר 2 ,כפות?פה נמס
צלית 2 ,כפות??או צלית 2 ,חפיסות
שו?ולר מריר ״רפנה 400 גרם) 2 ,חבילות
מרגרינח ללא מלח 400 גרם ־ בטמפרטורת
חחרר 4 ,ביצים 3 ,כפות ברנרי 3 ,כפות
וור?ה או רום ולא תמצית). חהכנה בסיר?טן מצל להבה מאר נמוכה מביאים
לרתיחה את המים צם הסוכר, מוסיפים את
ה?פח הנמס וה??או, בוח שים חיטב צר
ל?בלת ציסה חל?ה. מוסיפים את ה שו?ולד
השבור ל?וביות וממ שיכים לבחו ש צר
אשר ה?וביות כמצט נמסות. מורידים
מהאש ומוסיפים את המרגרינה הרכה.
מצרבבים היטב ומצננים מצט, מצבירים
ל?צרתהמצרבל החשמלי. מ?ציפים
במהירות בינונית. מוסיפים את הביצים
ומ?ציפים צור 4־ 5ר?ות תוך הוספת
הברנדי והוודהה או הרום. מצננים היטב,
מאחסנים בברי סגור במ?רר.

מכתבים

כתבת השער הקידנד:

כתבת השער האחורי:

ה מ אהבת
ה שמאה

להיות או רא להיות
הקורא בגלות דרום־אפריקה דואג
לעתיד המדינה.
במה אתם דוגלים? האם אתם רוצים בסוף
י הציונות הקלאסית, בנישואי־תערובת בין יהודים
וערבים, בחיסול איטי של הציביון היהודי של
מדינת ישראל? האם אינכם חושבים שההטפה
שלכם ורומן האהבה שלכם עם ערפאת יביאו,
בסופו של דבר, לסוף המדינה היהודית?
האם אתם באמת כל־כך נאיביים, שאתם
מאמינים למה שהם אומרים? אדרבא, תוכיחו לי
שאני טועה.
רק מטרה אחת בפניהם: חיסול טוטאלי של
מדינת ישראל. איפה ראיתם במיזרח התיכון
שערבים הם סובלנים כלפי עמים אחרים? איפה
הכורדים? איפה הארמנים? איפה הנוצרים? איפה
1ההוכחה שאותו גורל אינו מחכה ליהודים?
אחרי שזה יקרה, יהיה מאוחר מדי להצטער.
אינני מאמין בתורתו של כהנא, ואני שמח
שכתבתם מה שכתבתם (העולם הזה 23.9
ואילך) .יחד עם זאת, לאן הגענו, אם קיבוצניקיות
מתחתנות עם ערבים והולכות לגור בכפר
ערבי, ואתם רואים את זה כתופעה טיבעית. אולי
בכלל כבר לא איכפת לכם שהרבה יהודים בעולם
נטמעים ונעלמים? האם זה לא מציק לכם?
אנחנו צריכים להחליט: להיות או לא להיות?
יצחק אלקיים, יוהנסבורג,
דרום־אפריקה

קריאה מ! הכלא

סרבן־שרות בלבנון, בנו של קורבו־שואה,
קורא להפסקת הכיבוש ול שלום
עם העם הפלסטיני.
בשם אבי, שהוציא נשמתו במחנה״כפיה נאצי,
בשם כל אחיי, קורבנות הדיכוי, ובשם כבוד
הארם, אני קורא, מבין חומות הכלא שבו אני
מוחזק על סירובי לקחת חלק בפעולות הדיכוי
בלבנון, לעם ולנבחריו:
נמשוך ידינו מן הכיבוש ונשלים עם הפלססמל
מקם בלוך, כלא ,6צה״ל
טינים!

רזצחי־קיץ

הקורא שימעוני איננו חסיד של
הגדרות מסובכות. הוא מבקש
להגדיר את טיב הטרוריסטים
היהודיים הגדרה מדוייקת וקצרה.
פעם היה מושג של טיפש״קיץ. אחד כזה שלא
צריך הרבה להסתכל עליו כדי לרעת שהוא אכן
טיפש — כמו שאנשים בקיץ לובשים מעט
וחושפים הרבה, כך הטיפש הזה — טיפשותו
נראית בעליל.
אני מציע לא לחפש הסברים ותירוצים והגדרות
לרוצחים, ההורגים אנשים חפים מפשע, רק
מפני שהם ערבים. אם זאת הבת של האופה
בקסבה של שכם ואם זה הקורבן של נער״הטילים
הירושלמי.
אלה הם, פשוט, רוצחי־קיץ. הכוונות שלהם
חשופות לגמרי: לרצוח ערבי, והעיקר שיהיה עוד
ערבי מת אחד.
שמואל שימעוני, שער־העמקים

עצה ראסטרולוגים

הקורא גורודב גילה שנבואות ה אסטרולוגים
אינן מתממשות, ולכן
הוא מציע להם לעשות הסבה
מיקצועית.
כינוס האסטרולוגים, בשבוע שעבר בתל־אביב,
הצחיקני: זה שנים שאני גוזר מהעיתונים
את הנבואות שלהם, כדי להיווכח מה הן שוות.
ובכן, מתברר שאלה הם פיטפוטי־ביצים נטולי-
ערך. האסטרולוגים הבטיחו לנו כבר אלף פעמים
את סוף העולם, אך, משום מה, העולם מתעקש
להישאר בריא ושלם.
אני מציע לכל הנביאים המומחים האלה
לעשות הסבה מיקצועית, כדי שיתפרנסו מעבודה
ג׳יי גורודב, יפו
-יותר מועילה•

הודן־ להם. לאירים
לדעת הקוראת בן־נתן האירים
הולכים ומשתלטים על העולם.
עכשיו התברר כי גם רונלד רגן הוא ממוצא
אירי והרי לכם נשיא אירי אחר: מובן שפאטריק
הילרי, שהוא נשיא אירלנד, הוא אירי, והרי לכם
נשיא אירי שני; חיים הרצוג שלנו נולד, כידוע,
באירלנד, והרי נשיא אירי שלישי, והאיש שעשה
לאחרונה את המהפך בקנדה, ראש־הממשלה
הטרי שלהם, ברייאן מאלרוני, הוא ממוצא אירי
גם כן, והרי לכם עוד אירי אחד בשילטון.
העולם הז ה 2963

(המשך בעמוד )4
(המשד

בסישפט הרצח של שוק
הפישפשיס ביפו כולם מס״
תודדיס עס פולס -גרושתו של
הנרצח ואחיה עם אמו ובני
מישפחתו של הנאשם. בולם
מאוחדים באיבה לעדת התביעה
הראשית, המאהבת

של המנוח. מדוע ד׳ס
שונאים את יולנדה!
ם זאב קורנברג (בתמונה) .איש הצחת שחשף את
הזוועה. משחזר אותה וקובע,. :כולנו צריכים
להישפט!״ כיצד נדדו השמועות ולמה התעלמו מהן
בקיבוצים. בתיקשורת ובכנסת. עד שהגיעו לעיתון
,.חדשות ,,העולם הזה״ מונה את האחראים
להשתקה. מנתח את המצב המישפטי ותובע חקירה
פלילית ואורי אבנרי, במדורו.,הנדון, שואל: האם היו
משליכים אותו לים אילו היה הנוסע הסמוי לבן־עור?

ניצוץ בנאקות!
רק עם אירגון -אל אמל״ השיעי ניתן
להגיע להסדר יציב. האם פעלה ישראל
מתוך טיפשות כשעצרה
את מנהיגי האידגון ופי־צצה
את שיחות נאקורה?

מחתרת ג״גורו או מנד?
היהודים משחקים את האנגלים,
שחקן שהוא בנו של ערבי משחק את
איש לח״י, וכדי שכולם יזדהו עם
תפקידם, בסרט הזעם
והתהילה, הוריד אותם
הבימאי אבי נשר במשך
חצי שנה לתנאי מחתרת.

הצעירים לטוקיו
פסטיבל הקולנוע של טוקיו מציע פרס
מדהים לכימאים צעירים: מיליון וחצי
דולר! איד אפשר לפנות
לשם, איך להיות מועמד?
באמצעות ״העולם הזה״!

רחר הסרחרת
מדווחת:

כיצד הגיעו תמונות־העירום של דוריס
ברזילי ( )40 לידיו של אילן מרגלית (?)28
מדוע שמורים תחתוניה במישטרה?
_ האם הוא ג׳יגולו או נוכל?
1גירסתו המלאה של החשוד
במירמת 300 אלך הדולר.
חאשה שמאחור
חחומח
גם העשירים מהדקים
את החגורה. עובדה:
גיטה שרובד. האשה המיסתורית שמאחורי
חומת־האבן של הווילה המפוארת ביותר בירד
שלים, ויתרה על ביתה הגדול ( 2000 מטרים
רבועים) לטובת בית קטן (רק שלושה חדרי•
שינה) .היא מספרת ל״העולם
הזה״ על חייה, על דרכה לעושר,
1על יחסיה עם בעלה המנוח ועל
היכרותה עם כל עשירי־העולם.

״אני לא כועס עליה שהתאהבה
בערבי. באותה המידה היתה יכולה
להתאהב גם בסיני. אבל למה
הילדים צריכים לסבול מעניין?״
מתלונן הרופא הירו שלמי
טנדו שיינפלד, ש־אשתו
דינה ברחה ממנו
בחברת מאהב חברוני.

הדין עוכרי
1111911¥0
יותר ויותר עורכי-דין מסת בכי ם

בפלילים, עד בי המיקצוע הופך

להיות מסוכן: א ם הם מתגברים על
הפיתויים, ו אם הפושעים ל א מצי
ליחים לס בך או תםב״
זדון -עלולים מ ת חרי ם
קנ אי י ם לתבוע או תםל דין
מ*שמעת* בלישכה.

גד (״שץ״) פלום, בן
טובים שהפך למלך
הפושעים בישראל,
שד משחת, אמיץ
ואהוב על כל חבריו,
ניסה להתאבד בכלא
הגרמני. ידידיו אומרים
:״הוא בטח תפס
יאוש!״

קשוחח

למההסתבכה יפד, ירקתי בין ימתן ברמץ
וזמרי עמד להניס דאין־ במעט גרמה
למילחמה בין ימס דעדדמיס 0כיעד
גיחסהתת״אלוף את אשת דעדו, ואיך
הגיעו בסוף לאמריקה 0

ד מ הן

כאח

מרכוס בשער

מאחורי הופעתי העדינה יש גרעין נוקשה.״
אומרת י ר דנ ה א רזי לשרית י שי.ומספרת על
פחדיה. חלומותיה. אמונתה
בעין הרע ועל מילחמתה
היומיומית שיכירו בה כ-
אדם. ל א רק באשה יפה.

״יחזקאל פלומין הורם את מכבי תל־אביב:״
מאשימים באגודה * כך היה דויד
שווייצר מטפל בגנב של
קופת־הצדקה איך עצר
משה מרכוס, ספורטאי
השבוע, את החיפאים?

המדורים הקבועים:
מיכתבים
זה היה העולם הזה שהיה
קורא יקר
בלונים -אניבה פרי תשקיף במדינה
עלי דפנה -שרון רוצה לסגור
את גליץ
הנדון -על הרפסודה
אתה והשקל -תוכנית בלטות
תמרורים יומן אישי -אמנון רובינשטיין
אנשים -רפול מאיי ם ולאורנה
פורת יש קמיע

מה הם אומרים -אייק אהרונוביץ,
ישראלה שטיר, אפי רז. ציפורה
ברון, שלמה צח ואהוד מנור
זה וגם זה -מניה אחת של אתא
לילות ישראל -גלי בן־נר
ומיכל בת־אדם
שידור -פאשלה בוושינגטון
חלץ ראווה -עניבות ושחורות
תשבצוסן קולנוע י
הורוסקופ -אסונות בסימן עקרב ספורט רחל מרדזלת על כל העולם

מכחכים

וה חיה 091119רוה שהיה
בליון ״העולם הזה״ ,שהופיע השבוע לפני 25 שנה,
דיווח ככתבה ״המרד כציונים הכלליים״ על מה שהתרחש
במיפלגה שנחלה תכוסה בכחירות לכנסת (ושהפכה,
אחרי שנים, למיפלגה הליברלית) ובמיוחד על חששם של
קשישי המיפלגה מפני כוונותיו של ח״כ חדש וצעיר, שאותו כינו, בינם לבין
עצמם ,״מושיקד. הלא הוא משה נסים (כיום שר־המישפטים) ,פן יעבור
למפד״ל • תחת הכותרת ״דליה זר׳ סופר על תגלית קולנועית, אחת דליה
לוינבוק (.בת ,17 מיתמרת לגובה של 171 סנטימטר, עורה שחום, שערה
שחור, חלק ואדיו מאוד ויש לה עיניים תמאם״) הלא היא, בימים יבואו, לביא
• בכתבה.מדוע הפסקתי לשיר־ כיפרה הזמרת אביבה רווה, מהצמד,אילקה
ואביבה״ ,את הסיבה להיעדרה מן הבימות — שהיתה שונה מן הרכילויות
שהופצו — היא פישוט חלתה • על שער הגליון: קורבן התנגשות־הדמים בין
המישטרה לתושבי העיר שפרעם, אשר חסמו את הכביש הראשי בעיר
כמחאה על שחברת האוטובוסים לא סיפקה די אוטובוסים לפועלים היוצאים
לעבודה בבקרים. הקורבן היה צעיר דרוזי, שנהרג מכדור שאותו ירו
השוטרים בגבו, כאשר עסק במסיק־זיתים בכרמו.

מדאמ #מ אמי״ימגמ׳ מי נ

!!ובדנו

(המשך מעמוד )3
זה לא נשמע לכם כמו איזו קנוניה
של האירים להשתלט על העולם?
ברכה בן־נתן, באר־שבע
0זה נשמע יותר בצירוף מיקרים
מעניין. אגב, בניגוד להרצוג. רגן
והילרי, שהם נשיאי ארצותיהם,
מאלרוני הקנדי איננו נשיא ארצו,בי
אם רק ראש־ממשלתה.

רמה? תלוי שהיה התצלום בחדרו של קורבן הרצח

לעשן, אני כל כך מתעצבן שעוד מעט
אתחיל את החפיסה השלישית.
אליהו אש, אילת

תשבה לרחמה

מה זאת אומרת שהמשורר
אבות ישורון (העולם הזה
)16.10 מרבה להשתמש
בתנועת הקובוץ!
לא הבנתי את טיב המידע -על
המשורר אבות ישורון, עליו כתבתם
לרגל יום־הולדתו ה־ ,80 כי הוא מרבה
להשתמש בתנועת הקובוץ. מה זאת

בן־גח־יון ששהחש סן *
טרמפיסטית ב על ת נסיון דעות יופי רוחני

אדם נמדד ביום מפלתו וביום
נצחונו. השבוע עמד דויד בן־גוריון
בפני המיבחן השני. אחרי שזכה
לנצחון אישי מזהיר בבחירות, ניתנה
לו הזדמנות להוכיח גדולה ביום
ההצלחה, להראות רוחב־לב ליריביו,
להציג את עצמו לעיני הציבור
כמדינאי העומד מעל לקטנוניות
המאבק המיפלגתי והאישי.
במשך חודש ימים נהג ראש־הממשלה
לפי עצת יועציו, התנזר
כמעט מכל השמצה, דיבר בעיקר על
משימות הממשלה הבאה. אולם, כפי
שהעיד על עצמו ,״נדר השתיקה שלי
נפסק הבוקר, אחרי תום הבחירות״.
מיועד ניצחי. מאותו רגע החל
בן־גוריון לעשות את החשבון עם
יריביו, להגיד את כל הדברים שהצטברו
בליבו. במאמר שפורסם השבוע
בדבר, הביע את דיעותיו על יריביו
המנוצחים, חיים ומתים, בלשון שלא
השתמעה לשתי פנים. הוא לא שכח
איש.
0על זאבזט טינ ס קי. יורש״
העצר הטראגי של התקופה הציונית...
בחיר־אלוהים על הנייר.
0על מנ חם בגין: יליד תקופת
ההתנוונות שבין שתי מילחמות העולם,
שהולידה את הפאשיזם המתרברב
וההרסני ...כישרון ארטיסט, בשטח הדיבור.״
מיועד ניצחי להיות ראש־ממשלה.
0על
מצע חרות: תעודודקלון
מדינית ואינטלקטואלית של פטריוטים
מחוסרי אחריות ומצפון.

כניעה או קרסול

0על העולם הזה: עיתונאים
חרוצים, המשרתים בבת אחת גם את
מק״י(המיפלגה הקומוניסטית הישראלית)
וגם את חרות.
0על עצמו: אין אני מונה את
עצמי בין יפי־הרוח.
טינשעשוה טיפשעשרה והבחירות

חוות־הדעת של הצברית הצי
עירה המצויה, דגם :59 על הד-
מוקרטיה ועל הבחירות ה איז ר

אנשים

הזבובים שר הנגב
האחות־לשעבר פי להבך
גוריון(אשתו של ראש״המסש־לה)
,נעקצה על״ידי זבוב בצריף
המישפחתי בשדודבוקר, חבשה
את ידה לכבוד המאורע בתחבו־שת
ענק. הסביר בעלה. :באוויר
הצח של הנגב הזבובים חזקים
מאוד, הרבה יותר חזקים מאשר
הדבורים כערים. כאשר זבוב מ ה
עוקץ, זה כואב חזק!׳

״העולם הזה״ 1155
תאריך 11.11.59 :
אני מבינה בפוליטיקה. אני באמת לא
מבינה אבל זה לא עיסקו.
אבל אני שונאת את כל השוויצרים
שחושבים שהם יודעים הכל אני
רוצה להגיד לך שלפעמים דברים
דווקא רי מעניינים אותי אז שאלתי
את איציק מה זה בדיוק דמוקרטיה
שבן־גוריון כל הזמן אומר אותה אז
הוא — איציק, טיפשה, לא בן־גוריון
— אמר לי שזה ביוונית רמוס
וקרטיה. רמוס זה שילטון וקרטיה זה
עם או רגע, אולי להיפך. לא. זהו זה.
כמו בירוקרטיה. אז שאלווי מה זה
בחירות איזוריות, אז ענו לי שכל
שכונה בוחרת לה נציג ואני מוצאת
שזה דווקא נחמד מאוד בטח שהייתי
בוחרת בנציג היותר נחמד. עכשיו אני
מבינה למה מפא״י כל־כך רוצה
בחירות איזוריות, כי עכשיו יש לה
המון נציגים צעירים ונחמדים כאלה
לא כמו פעם. חבל שמשה דיין הוא לא
מהאיזור שלי גם שמעון פרס נחמד
יש לו גומה בסנטר.
הווי זהירות בדרכים

ריות, בפי שבאו לביטוי במדור
ך• בית־דגזץ אסף נהג טרמפים־
המכ תבים לרותי:
טית בדרכו לירושלים, שאל אובחיי
שאני מבולבלת כבר מכל תה מה פשר מיכל־הדלק הקטן שאוהעניין.
מה עושים רעש גדול כאילו תו היא נשאה עימה, קיבל את ההסבר
שלא היה ברור מי שינצח אמרתי את הבא :״מתוך הנסיון למדתי, שתמיד
זה עוד מזמן לאיציק אז הוא אמר נגמר הדלק, משום־מה, דווקא ליד
שאני לא מחדשת דבר ושבכלל, מה חורשות הקסטל!״

,32 בשיא הקאריירה המתאבקת שלו, בקרב־הכרעה
נגד מתאבק קנדי, שכונה המלאך הקנדי.

הלפרין תפס את הקנדי בתפיסת״כניעה. באותה
שנה גם פירסם הלפרין, לימים בעל מכוני בריאות
ויופי, מיסעדה כשרה וכיום רב, החוקר את תולדות
חכמי הדורות, את האוטוביוגרפיה שלו, זירת חיי.

התצלום של קאפא: לוחם חרות ספרדי קורם מפגיעת כדור
בחלקיק השניה, ברומו של עולם
הכפול בחורשת כרמיזאן,
רון לוי (העול ם הזה )31.10
איזה נוער יש לנו! איזו רגישות!
איזה נושאים עומדים ברומו של עולמו!
אני מצרפת את העתק התצלום(ראה
גלופה) ,שהיה תלוי בחדרו של רון לוי
בביתו בהרצליה.
זהו התצלום המפורסם של צלם־
הצמרת האמריקאי רוברט קאפא,
המראה לוחם־חירות ספרדי, במיל־חמת־האזרחים,
בחלקיק השניה שבו
נפגע על״ידי כדור האוייב. ורון הכתיר
את התצלום הזה במילה אחת: למה?
באמת: למה?
צילה רוזנברג, תל-אביב

אץ אש בלי עשן
הקורא אש אינו יכול
לגמור את היום בלי שתי
חפיסות סיגריות. עכשיו
הוא מאיים שעוד מעט
יזדקק לחפיסה שלישית,
אם העולם הזה לא יחדל
להרגיז אותו בנושא ה עישון.
קודם
הכנסתם לי עם הפרופסור
(אורי) אלקיים, המומחה ללב (העולם
הזה ,)31.10 ששלל מכל וכל את
העישון(״אתה יושב בדיזנגוף ורואה
מחזה שגורם לך לבכות, כל אדם שני
אוחז בידו סיגריות וגפרורים.״) אני לא
משתמש בגפרורים, כי אם במצית ואני
גם לא מסתובב בדיזגגוף, כי אם על חוף
אילת, אבל אני, בכל זאת, גומר בכל
יום שתי חפיסות בהנאה רבה, והלב
שלי, וכל השאר — טפו־טפו־טפו.
רק נגמר השבוע הזה וכבר אתם
ממשיכים. הנה, בכתבה על המשוררת
חנה גולדברג (״טילים נגד זכרים״,
העולם הזה )7.11 אתם שוב יורים
טיל, ישר נגד העישון :״היא נהגה
לעשן הרבה ...לפני שנתיים הפסיקה,
מכיוון שזה הפריע לה.״ היתה לה
תחושה לא נעימה.״
דעו לכם, אנשי השדולה נגד
העישון, כי הגיעה השעה להפסיק
בהטפות שלכם, כי כשאני רואה בחורה
נחמדה כמו חנה בשבי המפסיקים־

אומרת בדיוק: הוא אוכל אותן? הוא
אוסף אותן? מה?
רוחמה רבי, רמת-גן
0בדיוק בך, הקוראת רבי. הוא
אוסף אותן. הוא מרבה להשתמש ־ח
בתנועה הזאת. זה אחד מסימני-
ההיכר של שירי ישורון -ניקוד
יוצאידופן, שבו הוא מחליף במעט בל
שורוק (התנועה הנכתבת בליווי
האות וו 1בקובוץ (התנועה הנכתבת
בצורת שלוש נקודות, באלכסון, אחת
תחת השניה) .בשירו האחרון, למשל,
הדבר מופיע בבר בשם השיר: מנ ת ב
תשבה (מיבתב תשובה) .את המילה
ירושלים, למשל, כותב ישורון -
ירשלים ויהודים הם אצל ישורון -
יהדים.

פסזקז שר שיגעה
הוא משלם את האגרה .״
הוא לא מש מן הטלוויזיה
והוא לא גומר ערב מבלי
שיתפוצץ.
מה לעשות. אני עבד לטלוויזיה.
אני לא זז מהתיבה הקטנה הזאת ער
שלא מנגנים את התיקווה. אבל אין
ערב שאין לי עוגמת־נפש מהטלוויזיה
הזאת. לא מהתכניות. לא מהחדשות.
רק מפסוקו־של-יום. אני ממש משתגע
ממנו. כל ערב מחדש. אני ממש מתפוצץ.

פעם דוחפים איזה פסוק מיקרי,
שאין בו שום ייחוד, שום דבר. סתם.
והלא עצם ההגדרה פסוקו־של־יום ״י
מבקשת שיהיה בו איזה מסר, איזה
לקח, איזה משהו שיחמם את הלב או
יתן חומר למחשבה.
הלא לא חסרים לנו, במקורות,
פסוקים. קחו רק שתי דוגמות:
• אדם נוטל אגודה של קנים,
אין יכול בבת אחת לשוברם /אחת,
אחת, אפילו תינוק יכול לשברן
(ילקוט שמעוני).
• אורחים, יום ראשון אווזים
ותרנגולים / ,יום ב׳ ,דגים / ,יום ג׳,
קטניות( .במידבר רבה).
אברהם אלעזר, יפו
העולם הזה 2463

ב ל תי ם

סאת דניאלה שמי

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136
העורך הראשי: אורי אבנרי עורך־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנץ עורך כיתוב: גיורא נוימן
צלמי מערכת: ציון צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם ביטון
מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו׳׳ל :״העולם הזה״ בע״מ
הדפסה :״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד״ בע״מ

״קול הרוב הדומם — ראש־הממשלה
מר מנחם בגין — העם
איתר כך הכריזה הכותרת שמעל
מודעות־הענק. שפורסמו בסוף חודש
יוני 1982 בעיתוני ישראל. הן הביעו
תמיכה נלהבת במילחמה. את המודעות
יזם ומימן איש־המלונות חיים שיף,
מעריצו של אריאל שרון. כתשובה על
מודעות ההתנגדות למילחמה. שהיכו
אז גלים בארץ.
החותמים הגדירו את עצמם כ״אזר־חים,
חיילי־מילואים והורים לבנים
המשרתים בצה״ל״.
העולם הזה חקר את זהות החותמים.
בין השאר הופיע שם שמו של
משה חלינה, שהוגדר במודעה כ״תע־שיין״
.בדיקת העולם הז ה שפורסמה
תחת הכותרת ״הרוב הדומם בפעולה״
(העולם הזה )77.82 העלתה שזהו
משה חליבה, לשעבר. שחקן בית״ר
תל־אביב, המייצר מצבות־קברים.
באותם הימים שירת משה חליבה
בלבנון, ועל כן לא יכול היה העולם
הזה לראיינו.
השבוע נזכרנו בכתבה ההיא. גרמו
לכך נסיבות טראגיות. יוסף חליבה, בן
, 18 נהרג בפיגוע במרכז צידון. הוא היה
בנו של משה חליבה.

מה אפשר לעשות נגד חריצות-
יתר של עובר?
זוהי תכונה חיובית. אך אליה וקוץ

בשבוע שעבר תמהת, בוודאי, על
רשימה קטנה במדור יומן אישי.
שדיברה על ייצור המטוס לביא.
ברשימה נאמר שהיא נכתבה כולה
בגלל ולמען הכותרת. הכותרת היתה
£ד\ £81 £41 כאלה הם החיים).
אולי שאלת את עצמה אז מה?
אז הנה הסיפור: הכותרת היתה
0״£87 £/היא הגיעה לדפוס,
עברה את כל שלבי ההגהה. ברגע
האחרון ממש ראה אותה פועל־דפוס
ממוצא מארוקאי, יודע־צרפתית. הוא
היה בטוח שיש כאן שגיאת־דפוס
שאיש לא שם לב אליה. בגאווה רבה,
תוך ניצול׳התכונות הישראליות של
תושיה, יוזמה ואילתור, שינה את
הכותרת.
סקופ עולמי

לפני חודש פירסם העולם הזה
( )16.10.84 כתבת־שער. תחת הכותרת
״השפן של ערפאת״ .היא הוכתרה בחותמת
״סקופ״ .בפתיח נאמר :״השבוע
שהה עורך העולם הזה כמה ימים
בחו״ל, ואסף תוך כדי כך מידע על
הצעדים המהפכניים המתוכננים ב־אש״ף״.

היה הסקופ?
העולם הזה 2463

״אירגון־השיחרור הפלסטיני עומד
לפני החלטה, העשויה לחולל מהפכה
לא רק בתולדות האירגון, אלא גם
במצב במרחב כולו. ההחלטה: לקיים
את מושב המועצה הלאומית הפלסטינית
בעמאן״.
רק מומחים יכלו להעריך את מלוא
עוצמתה של ידיעה זו. כינוס המועצה
בעמאן הוא אכן צעד מהפכני —
ובאותו זמן לא האמין איש מבין
המומחים בארץ ובעולם שזה אפשרי.
שום מומחה ישראלי לא פנה אליי,
כדי לברר מהו טיב הידיעה ועל מה היא
מתבססת. אולם כמה מומחים זרים
התקשרו איתי בדחיפות, כדי לברר
זאת. הם הביעו באוזניי ספקות .״ער־פאת
לא יעז:״ אמר אחד מהם.
השבוע הודיעו ראשי אש״ף כי
המועצה עומדת להתכנס בסוף החודש
בעמאן. הסקופ העולמי אומת במלואו.
ספורטאי השבוע
בשבועות האחרונים אנו מקדישים
מחשבה רבה למדור־הספורט
שלנו. זהו חלק ממאמצנו לשפר את
שרותי השבועון, אחרי צימצום מיספר
עמודיו לרגל המצב הכלכלי והתמוטטות
ענף הפירסום המיסחרי.
בבואנו לתכנן את מדור־הספורט,
אנו נתקלים בכמה בעיות אובייקטיביות.
אחת מהן היא בעיה של עיתוי.
העולם הזה נסגר ביום השלישי אחרי־הצהרייס,
ואילו אירועי־הספורט העיקריים
מתרחשים ביום־השבת. הדיווח
השוטף על אירועים אלה ניתן בשפע
בעיתוני־הספורט ובמדורי־ הספורט
הגדולים של היומונים.

אבל על האינסל
עלכם אסילו אני
סתכלת מלמטה

אין אנחנו באים, על כן, להוסיף
דיווח על דיווח ולתאר את מישחקי־השבת
ואירועים אחרים, שכבר תוארו
במלל רב בעיתונים אחרים. אנחנו
שואלים את עצמנו: מה אנחנו יכולים
לתת, שלא ניתן במדורים קודמים?
התשובה היא שעלינו לתת בשטח
הספורט — כמו בשטח המדיני
והכלכלי — את הסיפור שמאחורי
הסיפור, את חומר־הרקע הנותן משמעות
למאורעות, את הזווית החדשה.
בקיצור: להפוך סיפור דו־מימדי לסיפור
תלת־מימדי.
את תוצאות מחשבותינו אתה יכול
לראות בגליונות האחרונים. בגליון זה
ובגליונות הבאים. הרחבנו את מדור־הספורט
על־ידי הוספת כתבות מצולמות.
נבחר בכל גליון י ב״ספורטאי
השבוע״ .שמעשיו או מחדליו השפיעו
על המאורע הספורטאי החשוב ביותר
בשיבעת הימים. ניתן לאיש־ספורט
אחד לחוות ביתר הרחבה את דעתו על
המתרחש, ונגיש גם בשאר חלקי
המדור חומר מעניין ומאלף.

אניב ה פרי, א שתו של או ל סי

תפקיד נוסף לגזר
בלישכתו של ראש־הממשלה מתגבשת הריעה, שיש למצוא
לשר־הבריאות, מרדכי(״מוטה״) גור, תפקיד נוסף, במישור
הממשלתי, כדי לצמצם את התפקיד האופוזיציוני שהוא
ממלא באחרונה כנגד שימעון פרס.

ייתכן שבקרוב ייפגשו השניים לשיחה בארבע
עיניים, בדי להבהיר לגור מהו התפקיד המיועד
לו. המדובר, ככל הנראה, בתיאום בינמישרדי.

ביקורת על הלל
תי גונן ! ״
גישוש 1ירדניים
בית־המלוכה הירדני נוקט באחרונה במאמצים דיפלומטיים
בלתי־שיגרתיים, כדי להביא לידיעת הישראלים מסרים
מדיניים שונים.

פרס שזר לקיסר
ראש־הממשלה, שימעון פרס, קיים ביום השני השבוע
שיחה פרטית עם ממלא־מקומו, יצחק שמיר, וביקש ממנו
שיקרא לסדר את סיעת־הליכוד בהסתדרות.

סרס הסביר לשמיר, שמאמציה של סיעת
הליכוד לפגוע בעיסקת-החבילה יביאו לפיצוץ
ממשלת־האחדות־הלאומית.
לדעת ראש-הממשלה, זהו בדיוק המהלך שאליו
חותר שר-הבינוי-והשיכון, דויד לוי, המעוניין
למנוע את מימוש הרוטציה.
שמיר הבטיח לפרס לשוחח אישית עם ראשי סיעת תכלת
לבן, ובמיקרה הצורר גם עם אנשי איגוד העובדים
הליברליים, ולגרום למיתון עמדתם התוקפנית כלפי קיסר.

סטירת־לחי של
רבין לעזר
פרשת רמונדה טוויל שימשה הזדמנות ליצחק
רבין להחטיף לעזר וייצמן סטירת-לחי מצלצלת.
אחרי בדיקת העניין, החליט וייצמן, כשר הממונה על
שרותי־הביטחון, להתיר לעיתונאית הפלסטינית לצאת
לחו״ל, אחרי שהדבר נמנע ממנה במשך זמן רב. כל חמשת
ילדיה של רמונרה נמצאים בחו״ל, והיא זקוקה לנסיעה גם
מטעמים רפואיים.
ימים מעטים אחרי החלטת וייצמן, החליט יצחק רבין,
הממונה על השטחים הכבושים, לאסור על רמונדה לצאת.
הדבר נמסר לה בבוקר היום שבו היתה אמורה לנסוע.

בעיות כשרות בנאקורה
סיבוב־השיחות הראשון בנאקורה כמעט
שהתפוצץ מסיבות כשרות. האוכל שהובא
למשתתפיס הכיל מנות־עוף וקוביות של גבינה
צהובה.
אחד הכתבים הישראליים, שנכח במקום והבחין
במגשי־האוכל, מיהר להעיר את תשומת־ליבו של מפקד
כוח האו״ם במקום, שמצא מייד פיתרון לגבינה. הוא הבטיח
שרק חיילי האו״ם, שהוצבו במקום! יקבלו אותה לצד
המנות הבשריות.

איבצז נגד מובטלים
מסב״ל המישטרה, אריה איבצן, כינס
בשבוע שעבר בלישכתו מטה־עבודה, האמור
להקים בודדמשימה מישטרתי מיוחד,
שיטפל בהפגנות מובטלים בחורף הקרוב.
קצינים
בכירים, שהוצע להם לעמוד
בראש הכוח הארצי, סירבו. אחד מהם
אמר, שיעדיף להתפטר.
במטה הארצי יש תסיסה נגד היוזמה,
ותדהמה על כך ששר-המישטרה, חיים
בר־־לב, שהוא איש מיסלגת־העבודה, אינו
פועל נגד הקמת כוח-משימה כזה.

בכירי מיפלגת־העבודה זועמים על יושב-ראש
הכנסת, שלמה הלל, שנקט, לדעתם, בעמדות
עצמאיות מדי.
בגלל מעמדו כיושב־ראש הכנסת, הוא לא יינזף,
אף יוסבר לו בעדינות שעליו להישאר לויאלי
למיפלגתו.

בר־לב גורם מבובה
בכירים במטה הארצי, שציפו לשינויים מפליגים בצמרת
המישטרה מייד אחרי התמנותו של חיים בר־לב
כשר־המישטרה. נבוכים מעמדתו של השר.

נראה שבר־לב לא יבצע שינויים בצמרת .
בתחילת חודש ינואר ,1985 וידחה את החלפת
המפכ״ל, אריה איבצן, בשישה חודשים עד שנה.
כתוצאה מכר סביר להניח שגם לא יבוצעו שינויים
פרסונליים בתפקיד־מפתח אחרים במישטרה.

גורם חדש: דנקנר
למרות תנאי״המשק הקשים, כדאי לשים לב לעלייתו של
גורם ותיק־חדש: מישפחת דנקנר. חלק מהחברות
שבבעלות המישפחה, בניהולו של שמואל דנקנר, מפתחות
פעילות עניפה וכוללת בתחומי הפטרו־כימיה, הבנייה
והמחשבים.

לרשות המישפחה עומדים, כנראה, משאבים
כספיים גדולים ועצמאיים, המאפשרים לה
פיתוח יוזמות ורכישת חברות חדשות.

שוטרים סמויים בבנקים השלב הבא במאבק המישטרה בשוק
השחור בדולארים יהיה ביקורי־פתע של
שוטרים לובשי אזרחית בסניפי בנקים,
שעליהם הגיע מידע כי העובדים בהם
קונים ומוכרים מטבע זר באופן פרטי.
גם מחלקת-החקירות של מם-ההכנם ה
מגלה עניין במיבצע זה.

יועץ לעניינים
ערביים -יוק!
צפויה סערת־רוחות סביב איוש תפקיד יועץ ראש־הממשלה
לענייני ערבים.

ראש-הממשלה הציע את התפקיד לרענן כהן,
מנהל המחלקה הערבית של מיפלגת-העבודה.
כהן דורש לקבל סמכויות של מנב״ל מישרד
ממשלתי, ולשנות את הגדרת התפקיד מ״יועץ״
ל״מתאם פעולות מטעם הממשלה״.
גורמים מישטרתיים וביטחוניים אינם
שבעי־נחת ממינוי אפשרי של כהן, והם יביעו
את דעתם לפני שימעון פרם.

המתנגדים נעזרים בעמדתו של השר עזר וייצמן, שאף הוא
אינו שבע נחת מהמינוי ומהסמכויות המתלוות לו.

זעם על זמיר
בפרקליטות מחוז המרכז זועמים על היועץ המישפטי
לממשלה, שמיהר לסיים את בדיקתו בענייו החשד
שאישיות בכירה השתתפה באורגיה לצירו של עובד בכיר
במישרד־הרישוי בפתח־תיקווה, יוסף בירנברך.

בפרקליטות טוענים, שקביעת זמיר כי החשד
בטעות יסודו, מערער את אמינות
עדת־התביעה במישפט שהגישה הפרקליטות
עצמה נגד בוחן־הרישוי.

,,מעוף״ -
תיבת פאנדורה
חיסולה של חברת הצ׳רטרים מעוף תפתח בקרוב
תיבת־פנדורה. מיסמך שיתפרסם בקרוב יעלה לדיון ציבורי
שאלות רבות.

שאלה אחת תתייחס לחשד שמנכ״ל,.מעוף״,
יצחק גדיש, לא זכה ליחס הולם
במישרד-התחבורה, משום שסירב לתרום
לקופת הליכוד במערכת-הבחירות.
שאלה אחרת תתייחס להתנהגות המוזרה של
ודבי העבודה בוועדת־הכססים, המקורבים
ל״חברת העובדים״ ,שעסקה בחיפוש דרכים
להצלת החברה.

שאלה שלישית תעורר מחדש את מערכת־היחסים הסבוכה
שבין המוביל הלאומי אל על וחברות הצ׳רטרים.
המיזרחיים יורדים פחות
מסיכומים סטאטיסטיים שנעשו ב־לישכת
היועץ המיוחד למניעת ירידה,
הפועל במיסגרת מישרד ראש־הממשלה,
עולה כי אחוז הירידה בין יוצאי-אירופח
הוא גמה במעט פי־שניים מזה של יוצאי
צם ון-אם ריקה, וכמעט סי-שלושה מזה של
יוצאי אסיה.

״כדל־תורס״
שניים מחברי מועצת המנהלים של..כלל״ טיילו
באחרונה בחו״ל, כדי לבחון מקרוב את הסיבה
לתוצאות השליליות של פעילות החברה
בתחומי הכימיקלים והפטרו־כימיה בחו״ל.

מי יחליף את גוראל?
הפרופסור משה ליבנה מהטכניון, סגנו של
ראש־עיריית חיפה, הוא המועמד להחליף את
אריה גוראל, אם יוגש נגד ראש-העיריה
כתב־אישום פלילי על הוצאת כספי־ציבור
למימון מסע־^בחירות הפרטי שלו, לפני שנה.
היועץ המישפטי לממשלה, יצחק זמיר, עומד להחליט
בקרוב אם להגיש כתב־אישום נגד גוראל. אם אכן יוגש
כתב־האישום, יעדיף גוראל להשעות את עצמו, כדי
להתפנות להכנת כתב־הגנה.

קאסוטו לכהונה נוספת
הוועידה השנתית של המלונאים תבחר, קרוב
לוודאי, לתקופת־כהונה נוספת את הנשיא
הנוכחי, מורים קאסוטו, למורת־רוחו של
שר-התיירות.
אברהם שריר, שבינו ובין קאסוטו התגלע
באחרונה קרע חמור, היה מעדיף שלתפקיד זה
ייבחר שלמה(..סמד) פדרמז, מרשת-מלונות
״דך, או המלונאי הצעיר אלי(..פפו״) פפושדו,
בעל רשת ״סונסטדד.
בניגוד להמולה הציבורית שיוצר המלונאי חיים שיף, הוא
לא ייבחר לשום תפקיד, משום שהוא סולק מההתאחדות,
אחרי שסירב לשלם לה דמי־חבר.

בעיות לדולר היציב
תקנות שעת חירום, שמכוחן הותקנו תקנות שער הדולר
היציב לתקופת ההקפאה במשק, אינן מבטיחות את
הקפאתו.

בדיקה מישפטית הוכיחה, שהתקנות אינן
אוסרות לדרוש ריבית והצמדה על תשלום שלא
שולם במועדו של דולר יציב שהומר לשקלים.

יורם זיו חוגג
יורם זיו, מנכ״ל כי״ל -כימיכלים לישראל. מנצל את
השינויים בצמרת מישרד״התעשיה־והמיסחר כדי לחזק את
מעמדו על חשבון הישגי חברות־הבת של כי״ל. המנכ״ל
הצעיר מפעיל שדולה כדי להגן על מעמדו מפני הרחות
אפשריות, שעשוי ליזום השר אריאל שרון.

במדינה העם עגני סתיו
הכל הרגישו כאילי
ננטשו על רססודה.
והאוניה מתרחקת מהם

תמונה
אחת שבתה השבוע את
דמיונם של אזרחי ישראל: תמונת
הנוסע הסמוי הכושי על הרפסודה
הרעועה, כאשר האוניה הישראלית
מתרחקת ומפקירה אותו לגורלו(ראה
עמודים .)13 — 10
קאריקטוריסט אחד תיאר את יונתהשלום
העומדת על הרפסודה, כאשר
אוניה הקרויה ״שיחות נקורה״ מפליגה
אל האופק. בכך ניסה לתאר את האכזבה
האחרונה בלבנון(ראה מיסגרת).
קאריקטוריסט אחר הציג את האזרח
הישראלי עצמו בדמות הנוסע
הסמוי. האזרח חש כי קברניטי האוניה
הכלכלית נטשו אותו והפקירו אותו
לגורלו.
מבחינה ריגשית קלעו ציורים אלה
למטרה. היה זה שבוע של אכזבות
ותיסכולים. הארץ יפתה ברוח הסתווית,
ומזג־האוויר היה נאה ומרענן. אך כל
השאר היה מדכא.
ישראל שקעה עמוק עוד יותר בבוץ
הלבנוני. והבאתו של הקורבן הישראלי
מס׳ 601 אל קיברו גרמה לרגש כללי
של אין־אונים. השעיית השיחות במחנה
נקורה הגביר הרגשה זו.
גם בשטח הכלכלי, הקרוב יותר
לחייו היומיומיים של האזרח, פשטה
הרגשה של חוסר־ישע. המומחים ניבאו
כי עיסקת־החבילה, שבה נקשרו תיק־וות
כה רבות, תביא בסופו של דבר
לאסון. איש לא האמין עוד שהממשלה
יורעת מה היא עושה. בירבורי הפוליטיקאים
צילצלו כאילו הושמעו מתקליטים
ישנים וחורקים.
וכאילו לא די בתיסכול ובדיכאון
מבית, באו התצלומים מאתיופיה והראו
את המוני הילדים הגוססים מרעב. אך
הם הזכירו לאזרחי״ישראל לפחות
שמצבם עדיין טוב יחסית — וכי הוא
יכול להיות הרבה־הרבה יותר גרוע.

יחסי חוץ
לקנות קונגרס
הכסח היהודי ין3ה
כמה מקומות השוגים
בקונגרס. אד לא בכל
מקום הוא עזר
כמו שחקן רולטה, שיש לו ״שיטה״
כדי לשבור את הבנק, כך הונחו הכספים
היהודיים בכמה מישבצות על
שולחן ההימורים של הבחירות אמריקאיות.
ההשקעות נעשו באמצעות
י -״וועדות פעולה״ שונות, רובן מוסוות,
על פי הנחיות השגרירות הישראלית.
המטרה: לקנות קונגרס, שיתמוך במדיניותה
של ממשלת־ישראל ויעביר
לה כספים( .העולם הזה .)19.9.84
התוצאה שנרשמה השבוע: בכמה
מישבצות נרשם רווח, בכמה מהן
הפסד. אך המאזן הסופי היה שלילי.
ניצחון סירהום. ההפסד הגדול
ביותר נבע דווקא מניצחון מרשים.
במדינת אילינויס השקיעו המוסדות
היהודיים סכום גדול (147,870
דולר) כדי להביא לבחירתו לסנאט של
אחד פול סיימון. לסיימון זה היתה
* מעלה גדולה אחת: הוא התייצב מול
הסנאטור צ׳ארלס פרסי, שהעלה על
עצמו את זעם השגרירות הישראלית,
מפני שהתבטא כמה פעמים בזכות הפלסטינים.
ואכן,
פרסי מוגר על חודו של קול.
הוא זכה ב־* 49 של הקולות במדינתו
( ,)2,290,234 אך יריבו זכה ב־*50
( 2,365,146 קולות) .סיימון נבחר. יתכן
מאוד שהכסף היהודי הכריע.
שליחי־ישראל רצו לסלק את פרסי,
מפני שהיה יו״ר ועדת־החוץ של
הסנאט. אך במקומו בתפקיד זה, יבוא
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2463

* בו ל ה טי פ שו ת
**אורעות השבוע הניחו מקום
1*1רק לשתי אפשרויות:
• ממשלת־ישראל אינה רוצה לצאת
מלבנון בעתיד הנראה־לעין.
• ממשלת־ישראל מתנהגת באטימות,
העוברת את גבול הטיפשות.
יתכן גם צירוף בין שתי האפשרויות
האלה.

רק דבר אחד ברור: אין התנהגותה
של ממשלת-ישראל
תואמת ביצוע נבון של מדיניות,
המכוונת ליציאה מזורזת
מלבנון.

• סטיות־לחי לשיעים

נוצרית מזויינת על השיעים.
בעיני השיעים, זוהי הזמנה לנד
עשי־טבח בהם.
לכן היתה כל הגישה הישראלית
בנקורה מופרכת מלכתחילה, אם אכן
היתה הכוונה להביא ליציאה מלבנון.
ברור כי לא יהיה הסכם, ולא תהיה
יציאה, אס ישראל לא תוותר על התנאי
הזה. לכל היותר יוכלו אנשי הגנרל
אנטואן לאחד להישאר במובלעות
הנוצריות הקטנות שעל גבול ישראל,
שבהן ישבו רב־סרן סעד חרד ודומיו
לפני מילחמת־הליטאני ב־. 1978
מכיוון שיצחק רבין הבהיר מעל
לכל ספק שאינו מתכוון להסכים לכך,

נמשכים במהלך השיחות, איד צריכים
כוהות־הביטחון להגיב?

התחלת השיחות, והפיכת כל
הקערה על פיה.

זהו עניין של שכל ישר, פשוטו
כמשמעו. חייל מיקצועי היה צריך
לשאול את עצמו: מהו ציר המאמץ
העיקרי?

#מלמות אימים

אם התשובה היא ״להגיע להסכם
בנקורה כרי לצאת מיד״ ,הרי נובע מכך
שאסור לעשות דברים הפוגעים בסיכוי
להגיע להסכם, גם אם הם רצויים
מבחינה ביטחונית. בוודאי היה צורך
להימנע מפעולות דרמאתיות ופרובוקטיביות,
כגון מעצר האישים המרכזיים
של אירגון אל־אמל.

ך* שעה שהתכנסו סוף־סוף בס*
חנה נקורה הנציגים הצבאיים של
ממשלות ישראל ולבנון, בחסות מפקדי
הכוח הבינלאומי (יוניפי״ל) ,התרחש
משהו במקום אחר בררום־לבנון.
בעיקבות חקירה מוצלחת, הצליחו
כוחות־הביטחון לשים את ידיהם על
מחמור פקיה, מפקד אירגון אל־אמל
(.התיקווה״) בצידון, יחד עם שני עוזריו.
השלושה נעצרו והובאו לחקירה
במקום שנשמר בסוד.

נוצר כאן פאראדוקס עקוב
מדם: מילחמת-הגרילה באה
בגלל נוכחות צה״ל בארץ לאלו.
עכשיו אומר רבץ, למעשה,
שצה״ל לא יזוז כל עוד יש מיל־חמת־גרילה.
התוצאה תהיה
מילחמת־גרילה תקיפה יותר.
וכן הלאה, מעגל־קסמים שלם.

קרוב לוודאי שהסמיבות
בזמנים של שני מאורעות אלה
היה מיקרי לגמרי. בוחות־הבי־טחון
עצרו את המנהיג השיעי
ברגע שהדבר עלה בידיהם. אך
המעשה עצמו היה מטופש
מאין כמוהו, ומוכיח כי רמת
שיקול־הדעת במערכת־הביט־חון
שואפת עתה לאפס.

עוד לפני שנה אפשר היה לקוות
שיציאת צה״ל מלבנון תביא לכך
שהעדה השיעית תירגע ותחזור ליחס
הקודם לישראל: אדישות, שהגיעה ביוני
1982 לאהדה.

כי העדה השיעית בררום־לבנון.היא
עכשיו הגורם המרכזי, בכל הנוגע
ליחסי לבנון־ישראל. שום דבר אינו
יכול להצליח בשיחות נקורה, אלא
בהסכמת השיעים.
הגורם המרכזי בערה השיעית הוא
אירגון אל־אמל, שבראשו עומד נביהה
ברי, ההופר במהרה לאישיות מס׳ 1
בלבנון כולה. הנסיון של ישראל למצוא
קוויזלינגים שיעיים מקרב מני
היגי־האתמול נכשל לחלוטין.
אל־אמל הוא אירגון ערתי בעל
תפקידים לאומיים, מדיניים, כלכליים,
חברתיים ותרבותיים. הוא גם מחזיק
באירגון צבאי. מכל הבחינות האלה הוא
דומה לאש״ף מצד אחד, ולפלאנגות
הנוצריות מצד שני.
מעצר המנהיגים של אל־אמל, עם
תחילת השיחות בנקודה, היא, על כן,
סטירת־לחי לכל העדה השיעית,
לאירגון אל־אמל ולנביהה ברי אישית.
התגובה: ברי כפה על ממשלת־לבנון
העלובה את הפסקת השיחות עם ישראל,
חרף רצונה של סוריה.

כיום אין עוד כל ביטחון
בנכונות ההנחה הזאת.

לפני כמה ימים הוקרנה בטלוויזיה
הישראלית שיחה פוקחת־עיניים בין
הכתב אהוד יערי ובין פעיל שיעי
צעיר, הכלוא במחנה אל־אגצאר. האסיר
דיבר בביטחון ובגאווה על כוונות
אירגונו והבטיח שמילחמת־הגרילה
תימשך ותגבר כל עוד ישראל נמצאת

בשיא השיחה שאל יערי מה יקרה
אחרי נסיגת צה״ל. האם השיעים יימנעו
מלתקוף את גבול ישראל?
האסיר שלח בשואל מבט סתום,
והשיב :״נראה ״:הוא לא היה מוכן
לשקר, ולא היה מוכן להבטיח.
משמע: כבר כיום אין עוד ביטחון
בכך כי נסיגת צה״ל תבטיח את הגבול
מפני זעם השיעים המתעוררים. ביטחון
זה יילד ויקטן בכל יום נוסף בלבנון,
שבו ייאלץ צה״ל להרוג ולפצוע שיעים,
להרוס את בתיהם, לעצור את מנהיגיהם
וכוהני־דתם.

צעד זה לא יבול היה לבוא
כאפתעה לשום אדם שאינו
כסיל גמור. אי־אפשר היה כלל
לצפות לשום תגובה אחרת.

זוהי מלכודת־אימים, שאדם
כמו רבץ אינו מסוגל כנראה
לראותה, ולא כל שכן לצאת
ממנה.

• אין הבסקת־אש
*ץ יטב המומחים של ישראל
!₪/הבינו מזמן כי יש רק דרך אחת
לפתור את בעיותיה של ישראל בלבנון
(אם בכלל) :הסדר בין ישראל והשיעים. הגבירו השיעים את התנגדותם הכלומר:
הסדר עם אל־אמל.
צבאית לכיבוש הישראלי. מילחמת־אולם
כאשר תודרכה מישלחת־ הגרילה השיעית, התובעת קורבנות
הקצינים של ישראל בנקורה, היא רבים משני הצדדים מדי יום, היא מעקיבלה
הוראות הפוכות. הוטל עליה רכה של הערה השיעית כולה. יש
להבטיח כי צבא־דרום־לבנון ישלוט להניח כי אירגון אל־אמל, שהוא ה־בשטח
גדול של דרוס״לבנון, והמיושב אירגון הצבאי של העדה, נוטל בה חלק
על־ידי שיעים.
מרכזי.
זהו רעיון מטורף. הגוף המתקרא
בעיני ברי — הצעת רבין
״צבא־דרום־לבנון״ אינו רק זרוע של לשיעים לקיים מעין הפסקתצה״ל
המורכבת משכירי־חרב, אלא גם ׳ אש בתקופת השיחות לא התגוף
עדתי נוצרי־קיצוני, מין אח קטן קבלה, כי פירושה היה שהכיורצחני
של הפלאנגות השנואות. החיי בוש הישראלי יימשך בלי סוף,
לים המעטים מקרב הדרודם והשיעים בהעדר של תמריץ לממשלת•
אינם אלא שכירי־חרב של שכירי־חרב. ישראל להחיש את היציאה.

השלטת צד״ל באיזורים שיעיים
אינו נראה, על בן, רק לשיעים
כהמשך הכיבוש הישראלי
באמצעים אחרים ובזויים, אלא
גם הטלת מרותה של כנופיה

^ ם סבר רבין כי מעצר המנהיגים
יחליש את מילחמת־הגרילה של
השיעים, הרי אינו מבין את ההגיון של
מערכה כזאת. אין ספק שהמעצר אך
יגביר את המוטיבציה,של הלוחמים
השיעיים, המוכנים בכל עת לפעולת־התאבדות.
כזאת היתה הפעולה במרכז
צידון, שבה נפל הקורבן הישראלי
ה־ 601 בלבנון, יוסף חליבה בן ה־18
(ראה איגרת העורך) .צעירים שיעיים
יצאו ממכונית פרטית ופתחו
מטווח קצר באש על שיירה גדולה של
צה״ל — פעולת התאבדות מובהקת,
במלוא מובן המילה.
כל יום נוסף של שהייה בלבנון
מגביר את שינאת השיעים לישראל
ולסוכניה, ועל כן מקשה על קיומו של
צה״ל בשטח. אך לפי כל הסימנים
מתכוון רבין להישאר שם לפחות עוד
שנה. ואולי שנים.

#הגיון בחס׳
^ צ ב זה העמיד את רבין וחבריו
^/במצב קשה. אם הפיגועים בצה״ל

• בוית עם העצווים
אבל יצחק רבין אינו פועל על פי
השכל הישר. מנהיגתו מצטיינת במידה
רבה של אטימות.

מאז ומעולם חסר לרבין
הכישרון להבין את הרגישויות
של הזולת, בייחוד כשמדובר
בעמים אחרים. מעולם לא הבין
את הפלסטינים, ועכשיו ברור
כי אינו מבין גם את השיעים.
מבחינה זו אין רבין שונה מאריאל
שרון ושאר אדריכלי האסון בלבנון.
לכן פעל רבין על פי הגיון של קצין
פרוסי: לפעול בשטח הצבאי כאילו אין
שיחות, ולפעול בשיחות כאילו אין
פעולה צבאית.

התוצאה: מעצר המנהיגים
השיעיים ברגע הקריטי של

ף שעה מאוחרת זו יתכן רק
• 1פיתרון אחד: הסכם ישיר עם
נביהה ברי והשיעים, שעל פיו יקבל על
עצמו אירגון אל־אמל מרצון חופשי
להימנע מפעולות־איבה נגד ישראל,
וימנע גם פעולות משיטחו.

הסכם כזה אפשרי רק תוך
ויתור מוחלט על כל רעיון
ש״צבא דרום לבנון״ ימלא
תפקיד כלשהו מחוץ לכפרים
הנוצריים.
שום הסדר עם סוריה — גם אילו
ניתן היה להשיגו — אינו יכול לשמש
תחליף להסכם כזה, וגם השיחות
בנקודה אינן יכולות אלא לשמש רקע
נוח להשגתו.

בלשון פשוטה ובוטה: ביטחון
הגבול הצפוני של ישראל
יהיה תלוי מחר ברצונם הטוב
של השיעים — ושל המנהיגים,
אשר יצחק רבין, ברוב חוכמתו,
עצר אותם השבוע.

מישפחת
יואינג לסגור את גלי־צה״ל>׳
בבנ^ן הטרורזיה ערב טוב, צופים יקרים. אני יודעת
שלא נותר לכם במה לצפות מעל פני
המירקע, אחרי ששרפו לנו את
אינדירה, ג׳יי־אר, סו־אלן וג׳ון״רוס
בשבוע אחד.
דווקא במצב הכלכלי הצפוי לנו
לא היה מזיק לנו לקבל קצת לחם
ושעשועים, אולם פני המירקע שוממים
ומשעממים.
מאחוריו, לעומת זאת, שוקקים
החיים.
בחודש פברואר הקרוב מסתיימת
הקדנציה של מנהל־הטלוויזיה הנר
כחי, טוביה סער. ההתרחשויות
פורח בובי או גייי־ארו
סביב הנושא יכלו לשמש חומר
לסידרה שהיתה מביסה את דאלאס
ושושלת גם יחד.
על פי החוק היבש, נבחר מנהל־הטלוויזיה
על־ידי שיבעת חברי
הוועד־המנהל ושני נציגים של אגו־דת־העיתונאים.
גם המלצה של
מנכ״ל רשות־השידור(אורי סודה)
דרושה.
המציאות קצת יותר מעניינת. מי
לא מעורב בעניין? אנשי־ציבור,
עיתונאים, חברים של פוליטיקאים,
פוליטיקאים ועוד פוליטיקאים. כל
אלה יוצרים ערפל־קרב, ומציפים את
החלל הריק של הכנסת בשלל שמות.
חבר־הכנסת מאיר שטרית למשל,
הודיע לי שהוא רוצה (אין לי מושג
בתוקף מה) ביוסי צמח כבמנהל
הטלוויזיה. לעומת זאת, אם טוביה
סער יתמיד בהתמודדותו — הוא לא
יילר נגדו. לשטרית איו בכלל
מהלכים על פי החוק.
המאבק מתנהל בין שלושה מועמדים:
חייב יבין וטוביה סער, בניה
החוקיים של מישפחת הרשות, ודן
שילון, בן חצי־חוקי, שעזב את
הרשות לפני כמה שנים. לאחרונה
הוצפה התיקשורת בידיעות כאילו
שילון הוא מועמדו של ראש־הממשלה,
שימעון פרס. חברי־כנסת
ממיפלגת־העבודה, שברקו
עבורי את הפרץ הספונטני של
הפירסומים, הגיעו למסקנה שאין
מקורם של פירסומים אלה בלישכת
ראש־הממשלה, אם כי בהחלט יכול
להיות שתוכנם אינו מנוגד למציאות.
הפירסומים, על כל פנים, הכניסו
את שלושת חברי־הליכוד (שאול

עמוד. נתן ברון וקריאל גר
דוש• בוועד לסיררת־טלפונים בהו

אם שילון הוא מועמד המערך,
משמע שיש להתארגן נגרו! ומה
בנוגע לחבר הרביעי בוועד, המשתייר
גם הוא לליכוד — דויד אדמון?
בעניינו נפוצו שמועות עוד יותר
מקוריות. ארמון, על פי השמועות,

האם רוצה שר״התעשיה־והמיסחר, אריאל שרון, לסגור את גלי־צה״ל?
מקור בממשלה הדליף לי ש״אריק רוצה!״ כך על־כל־פנים, התבטא באחר
מאינספור הפורומים הממשלתיים. היה זה במיסגרת נאום תקיף בזכות קיצוץ
דראסטי בתקציב. במהלך הנאום, כך דיווח לי המקור, שלף שרון את הרעיון
הזה.
בדיקה יסודית העלתה שהנושא לא הועלה בישיבת הממשלה(אחרת היה
מזמן דולף) ואף לא בוועדת־השרים לענייני־כלכלה. אולם מדליפי התעקש
בדבר נכונות הידיעה.
מדוע ירצה שרון לחסל את התחנה הצבאית? הרי בראשה עומד מינויו הוא,
אלוף־מישנה רון בן־ישי?
הפכתי והפכתי בבעיה עד שמצאתי: אריק הוא כרגע (באופן זמני! כפי
שמבטיח אורי דן< שר־התעשיודוהמיסחר. מדוע יהיה ליצחק רבץ, היושב
במישרד־הביטחון, צעצוע כזה נחמד ששמו גל״ץ? באמה למה?

האס רוצה שר המיטהר והתעשיה אריאל
שרוו לסגור את גלי־צה״ל ואם כן -מדוע?
תיקו בהתחרות ביו ג׳יי׳אר יבין ובובי סער!
אריק מטפל ב״אתא׳ -ואריק בניו־יורק!
הגנרל שהובס בבהירות בהרצליה הוא
שקיבל תפקיד יו״ר ״הוועד למען החייל״!

גנרל נכ של -
ט11כ1רוחויין ר!
כפי שגילה העולם הזה, מסיים
ראש האגודה למען החייל, נתן
(״נתק׳ה״) ניר, את תפקידו. עכשיו
הוא נמצא בחופשה.
כבר אמרנו שתת־אלוף ושר(מיל׳)
מרדכי (״מוטק׳ה״) ציפורי לטש
עיניים לתפקיד זה, ואף הקים לובי
בקרב חבריו בשדה הפוליטיקה ובשטח
העיתונות.
הלובי היה אולי שתדלני, אך
לאוו־דווקא מוצלת.
בינתיים זימן שר־הביטחון יצחק
רבין את היו״ר הפורש לשיחה,
שבמהלכה הרעיף עליו תישבחות
וניסה לשכנע אותו לחזור בו. ניר
נותר נחוש בדעתו לפרוש, ויריית
הזינוק למירוץ השתדלנים למיניהם
נורתה. מקורות, האוהבים לכנות
עצמם ״יודעי דבר״ ,דיווחו לי שמופעלים
לחצים אינטנסיביים על השר,
הטרוד בענייני לבנון. ככל שרבו
הלחצים — אפסו סיכוייו של ציפורי.
כל המהומה מזכירה לי שבמיסגרת
״מיכתבים למערכת״ התלונן הקורא
הוא החוליה החלשה של הליכוד
בוועד, ולכן ,״יש סיכוי לעבוד עליו!״
הסבירו לי מפיצי־השמועות במים־
לגת־העבודה.
״מה שטוב לדויד ארמון — טוב
למדינה!״ צחק השבוע אחד המאמינים
בתיאוריית־שילון. אני קלטתי
דווקא שארמון מדיר שינה מעיניו
כדי למלא את תפקידו, כהלכה.
השבוע, אחרי עיסוק מתיש בנושא
זה במיזנון הכנסת, נקלעתי למסיבה
של כל ה״אינים״ בתקשורת. עכשיו
אני יודעת שתרימו גבה ותאמרו באירוניה
:״שמענו עליה אבל באמת
שאינני נוהגת לככב בכגון אלה.
באירוע התחככו בין השאר שלושת
הפיינליסטים — שילון, יבין וסער
— וניהלו לובי זוהר.
יבין סירב להצטלם עם סער :״רק
תמורת 500 דולר אמר. שילון
נבו ועד למען מי׳
צפריר מצפת על העיקביות השולטת
במינויי היו״ר לאגודה למען החייל:
״מה זה?״ תמה הקורא ,״יש איזה
סידור בין מינהל הסגל לאגודה
למען החייל, המבטיח את הג׳וב של
היו״ר לתת־אלופים הפורשים מצה״ל,
שלא הולך להם בפוליטיקה? קודם
וסער, לעומת זאת, התחבקו אל מול
הבזקי המצלמות.
הלובי התנהל מאחורי עמודי
הפאב(הבית האדום) ,ליד הבר, ליד
השולחנות ...בהשתתפות כולם.
רפיק חלבי, מנהל הטלוויזיה(התכוונתי
לאמר — המדינה!) בפועל נידב
את דיעותיו המשתנות לכל שומע.
״טוביה ״,צחק לעברו של סער ,״אם
אני מודיע שאני תומך בך — אתה
מחוסל! הוועד מתאחד אוטומטית
נגרו״.״ גיחך ,״מחר אני מוזמן
לפרלמנט של ראשון פגישה עם
אורי פורת) קרץ לי.
.זה היה שיר־ביניים. ונחזור ל־סידרה:
נותרו שני המתמודדים —
חיים וטוביה יואינג. לא רוצה
להסתבך ולנסות להצביע מיהו גיי־אר
ומיהו בובי. אחת האפשרויות המסתמנות
היא מעניינת במיוחד
ומקורותי חוזים אף שהיא ,״ריאלית
אריק מטפל!
״זאת ממשלה כזו מוזרה התנצל
אחד מכוכביה בתשובה לשאלותי,
״הכל מורכב בה מצמדים, צמדים,
לפעמים שלשות ...לאף אחד אין
שמץ של מושג איך הדברים
מתנהלים!״
לא מכבר התקיים אחד הדיונים
האינסופיים בנושא אתא. אין חדש
בעוברה שדרך המשבר באתא ניתן.
לעמוד על המתרחש במדינה בכלל.
וגם בממשלה.
המתדיינים בישיבה המדוברת היו
כמה שרים, ביניהם: אריאל שרץ,
שר־התעשיה־והמיסחר, משה קצב
שר־העבורה־והרווחה, שנושל מהפורומים
הכלכליים בממשלה (ועדת־השרים
לענייני״כלכלה וועדת־השי־שה)
,יצחק מודעי, שר־האוצר ואחרים.
במהלך הדיון המתמשך, שהוגדר
כ״חשוב״ על־ידי אחד מהדוברים
הנוהגים לשתות קפה במיזנון־הכנסת,
הוחלט לפנות לבנק־לאומי כדי
שיתן לא תא הלוואה. בנק לאומי
הוא אחד משלושת הגורמים העיקריים
שאיתם דובר במהלך משברי
אתא. השניים האחרים הם הממשלה
וההסתדרות. לא הוחלט על סך ההלוואה.
אך הוחלט ליפות את כוחו של
שר־התעשיה־והמיסחר לטפל בעניין.
זהו! מאז החל ״הטיפול נוסח
אריק״ ,קצת קשה לי לעקוב אחר
המתרחש. לדוגמה: אחרי מינויו של
כונס־נכסים למיפעל — יואל
סלומון — ניסיתי לברר (על פי
בקשת עובדים באתא) עם שרים,
שהיו שותפים לדיון זה ולדיונים
רבים: מהן סמכויותיו של הכונס? האם
הוא כונס פעיל? כיצד משתלבת
פעילותו עם החלטת הממשלה מלפני
שבועיים? מה יעשה הכונס אחרי
שייגמר סכום־הכסף שהופקד בידיו?
מה בדבר המלצות ועדת גיל (בין
היתר: לפטר 800 עובדים)? ועוד
תמיהות ותהיות.
התשובות היו מתחמקות. השר היחידי
שהסכים להזדהות בשמו, משה
קצב, הודה בכנות שאינו בעניינים.
״מאז שעבר הטיפול לידי אריק״...
וזה היה גם המוטו של שאר התשובות:
״מאז שאריק מטפל — אין לנו מושג
מה קורה״...
מזכיר לכם משהו?
תת״אלוף ניר, אחרי שנכשל בבחירות
לראשות עיריית אשקלון, ועכשיו
תת־אלוף ציפורי, אחר שנכשל בבחירות
(לא בכנסת ולא בממשלה) ,ינחת
גם־כן באגודה?״
ובכן, קורא יקר: אין לך מושג כמה
צדקת!
שם נוסף, שנזרק למירוץ, אינו
אלא עוד גנרל־בדימוס: יום ןז נבו,
אלוף־מישנה (מיל׳) .ראש־עירית הרצליה
לשעבר, שהפסיד בבחירות האחרונות
לטובת אלי לנדאו, ראש־העירייה
הנוכחי. השבוע זכה בג׳וב.
במיוחד!״ מה יקרה אם ימליץ פורת
כפי שהבטיח (״עוד לא החלטתי!״
הכחיש פורת באוזני את השמועה כי
הבטיח) על יבין, ואילו הוועד יתייצב
מאחורי סער?
על פי מקור אחד ברשות, תוארך
הקדנציה של סער לשלושה חודשים,
ואחר־כך לשלושה נוספים ...כך ער
שיוכרע המאבק בין המנכ״ל לוועד.
מקור בכיר אחר ברשות טוען :״יש לי
הפתעות בשבילך: למנכ״ל יש זכות״
המלצה, ותו לא. נתן בד!ן, היועץ
המישפטי, סתם מבלבל לפורת במוח.
נכון שבעבר נבחר מנהל־הטלוויזיה
על דעת מנכ״ל הרשות, אולם תמיד
יש פעם ראשונה. יש לכך אפילו כינוי
— תקדים!״
מבולבלים? תהיו עד הפרק הבא,
ובו אספר איך זכה סער ליתרון זמני
או מכריע.

דפנה ברק

במדינה
(המשך מעמוד )7
עכשיו אדם שהישראלים שונאים אותו
הרבה יותר: הסנאטור הימני־קיצוני
ג׳סי הלמם, נציג מדינת קארוליינה .
הצפונית.
כרי למגר את הלמס, השקיעו המוסדות
היהודיים 130,350 דולר ביריבו,
המושל ג׳יימס האנט. אולם הכסף לא
עזר: הלמס זכה ב־ 1,137,885 קולות
( ,)521,והיכה שוק על ירך את האנט,
שזכה ב־ 1,055,592 קולות 48
בלבד.
על פי שיטת־הוותק, הנהוגה בסנאט,
יתפוס הלמם את המקום שהתפנה
בראש הוועדה על״ידי סילוקו
של פרסי. עכשיו מצטערים היהודים ־
על שהביאו למפלת פרסי, כי בעיניהם
הלמס שלילי הרבה יותר.
לא זקוק ליהודי. גם במקומות
אחרים נרשמו הפסדים. מבין כל המועמדים
לבית־הנבחרים (הבית התחתון
של הקונגרס) ,זכה בסכום הגדול
ביותר של כסף יהודי ( 97,500 דולר)
אחד קלארנס לונג, יו״ר ועדת־ההקצ־בות
של בית־הנבחרים, משרת נאמן
של ישראל.
הכסף לא עזר, לונג לא נבחר
מחדש.
לעומת זאת נבחרו, בעזרת כסף
יהודי רב, הסנאטור קארל לווין ממישיגן,
והסנאטור רודי בושוויץ מ־מינסוטה.
שניהם תומכים אוטומטית
בכל מעשה של כל ראש״ממשלה
בישראל, וזה היה כדאי להם.
הסיכום: לא הוכח כי הכסף היהודי

011 3186 $1.8 !(1111103־|•0-^8^•36| )71

0x190 ? 5310511390(11(030 1500310(30 סל טסא 1.!? 1א 0ד 0א 111
10-15?301 £101105 30 )1 1110 131£051 1*1001) 0ק 0 11130 $1.8 01111100 11001ז
• ? 010( . 30 1111001א 109 1135 1(000 131£010)1 10 )101031 5003101 0131105
(>1011030 30 )1 0113111030 05 1110 ? 0101£0 ? 01311005 €0011011100, 3 510)1

עיתון אמריקאי* על השדולה
ניצחון פירהוס
׳עוזר בכל מקום. אך הקונגרס יישאר
כלי־שרת בירי ישראל.
המסקנה הנובעת מהבחירות ל־ -
נשיאות חמורה יותר. רק 301 של
היהודים הצביעו בעד רגן, שנבחר ברוב
עצום. כמו ריצ׳ארד ניכסון ודווייט
אייזנהואר לפניו, הוכיח רגן כי מועמד
פופולארי אינו זקוק לתמיכת היהודים.
מיפלגות מישרה לבריוז
צעירי העבודה בירושלים
מגעו מינוי אומלל
בלישבת קול?
בסוף השבוע נמצאו כמה ירושלמים
תמימים, שהיו מוכנים להזיל דמעות
על גורלו המר של איש צעיר בשם
חיים בן־דויד 24 שנפל קורבן י,
לפוליטיזציה במנגנון העיריה.
בן־דויד, המכונה בנרה, היה במשך
יותר משבועיים מועמד ודאי לנהל את
לישכתו של ראש־העיריה, טרי קולק.
גילויים על עברו של בנדה העסיקו את
העיתונות המקומית, וגם את מוסדות
מיפלגת־העבודה בבירה. חוגים בליש־כת
ראש־העיר לחצו, עליו לוותר,
ולשוב למישרד רואי־החשבונות ברחביה,
שבו הוא מועסק כפקיד שכיר.
בנדה ויתר, אחרי שהציף את המקומונים
ב״מונולוגים״ רגשניים, שהביעו

אכזבה קשה מטרי.
ברחבי העיר היו גם צעירים שחייכו
בבוז גלוי. בנדה אומנם הצליח להידבק
לראש העיריה הקשיש ( )73 בטיול
לספרד, החניף והקסים את טדי, הידוע ׳
בספונטניות הנחמדה שלו. טדי שלף
מהשרוול, הציע לבנדה את מישרת
ראש־לישכתו, וניסה להגן על המינוי
במשך שבועיים. לשווא.
תקרית־השרשרות. היו יותר
מדי ירושלמים, שזכרו לחיים בן־דויד
(המשך בעמוד )39

׳־ הראלד טריביון הבינלאומי,
המופיע בפאריס, על פי ידיעה של
סוכנות יונייטד סרס אינסרנשיונל.
העולם הזה 2463

1 1 1־־ 1 1
האם היה מהג כר אידו היה זה מסע סמד לבן?

9 0ה1091ד ה
* 9ל הרפסודה המאולתרת הזאת לא היה מוטל רק כושי
7ץםדד, מבוהל ומיואש,

_ הרפסודה הזאת היו מוטלים כל ערביה של
מדינת־ישראל.
על הרפסודה הזאת היו מוטלים מאה שנים של היסטוריה
ציונית.
היו מוטלים עליה תולדות התנועה הקיבוצית — אחת
היצירות המופלאות ביותר של הרוח האנושית בכל הדורות.

ואת כולם אכלו הכרישים.

^ ש ומאורע אחד, קטן ומבודד ככל שיהיה, מטיל אור של
אלף שמשות.
הרבה דברים, שהיו חבויים בערפל השיגרה, ההרגל, הלא־איכפתיות
היומיומית, מוארים לפתע באור גדול, ומזדקרים לעין
בבהירות מכאיבה.
כזהו המאורע מול חוף מוזמביק, שהתגלה השבוע.

מי ששמע עליו תפס את ראשו וזעק :״איד זה יכול
לקרות?״
ועל השאלה הנוראה הזאת יכולה להיוו 1דק תשובה אחת: אין
זה מעשה של איש רשע אחד. זה יכול לקרות רק בעיקבות תהליך
ארוך של הידרדרות חברתית ומוסרית, אחרי שמושגי־יסוד של
אנושיות והגינות וכבוד נשחקו והתפרקו ונעלמו.

הוא נורא שיבעתיים לאור זהותו האישית והחברתית של
בעליו.
הוא נורא פי שיבעים ושיבעה לאור תגובת קיבוצו ותנועתו,
אחרי שהתגלו הדברים.
^ 9הרי שהתגלו הדברים — שנתיים וחצי אחרי שקרו! —
\ 1פנתה התנועה הקיבוצית אל הציבור בבקשה נרגשת שלא
לשפוט את האיש ״שפיטה ציבורית״.
כלומר: להמתין לחקירה מוסמכת, ואולי להליכים מישפטיים.
לכאורה, זה הוגן ומוצדק. לכל אדם הזכות למישפט הוגן. יש
הליכים של חקירה. תתקבל גירסה מוסמכת, וכו׳ וכד.

שקר וכזב !

לא זו בלבד שדרישה זו אינה הוגנת וצודקת אלא שהיא
מתועבת כשלעצמה.
כאן התגלה מעשה מחפיר, שהוא כל־כך בלתי״אנושי עד
שעצם שמיעתו מסמרת את השערות.
אתרי שזה קרה, לא תבע רב־החובל עצמו בירור מישפטי או
ציבורי, כרי להוכיח את צירקתו. להיפר, הוא גנז את העניין,
השתיק והעלים אותו. וכך נהגה התנועה הקיבוצית, שכמה וכמה
מחבריה היו עדים למעשה, כאנשי צוות־האוניה. כולם הושתקו.

אחרי שנתיים וחצי התגלו הדברים, על אפו ועל
חמתו של הקברניט. וגם אז לא יצא מגידרו כדי

האוניה ״מורך היתה לסימלה של החברה הישראלית,
סימלה של המדינה, סימלה של התנועה
הקיבוצית, סימלו של דור.

״ויאמר: מה עשית? קול דמי אחיך צועקים אליי מן המים!״

^ ילו היה רב־החובל אדם גס־רוח, בן אשפתות, אדם שמקומו
בשולי החברה, פליט מוכה ומתוסבך — ניתן היה להבין
ולהתנחם.
אבל הצד הנורא ביותר של כל הפרשה הוא דווקא שמו של
הקברניט. אבנר גילעד — שם המבטא הווי שלם.

איש קיבוץ. אדם עתיר־מטשים. גבר השייך בבל
נימי נפשו לבית הקיבוצי שלו, לארץ־ישראל היפה
והעובדת, לצדדל, למחנה החלוצי.
אדם שתולדותיו מעידים עליו שהוא יכול להוות סמל לדור
שלם — למיטב מעלותיו, לשיריו, להישגיו.
כאשר איש כזה נתון במיבחן ומתגלה כעריץ חסר־מצפון,
חסר־מעצורים אנושיים, הרי זאת מכה נוראה לחברה הישראלית,
כתב״אישום למדינה כולה.
שהרי האיש לא היה עושה מה שעשה אילו חשב שהחברה
שלו לא תקבל את הדברים, שהיא תנדה אותו, שיתהלך עד סוף
ימיו כאשר אות־קין למיצחו.

הוא האמין, בלי ספק, שהוא פועל פחות או יותר
על־סי המושגים המקובלים בחברתו.
המעשה עצמו היה נורא.

שהרי שום סכנה לא היתה צפויה לאוניה, או
למישהו מנוסעיה, או אף לשליחותה הכלכלית, אילו
נשאר הכושי על סיסון האוניה, עד שאפשר היה
להורידו בנמל בטוח כלשהו.

מה גם שהכושי כבר עבד כמה שעות בחריצות, בפקודת
רב״המלחים, לפני שהובא הדבר לידיעת הרב־חובל. לפי כל
העדויות, היה זה איש נכנע ותמים, שלא גילה כל סימן של
תוקפנות. ועמדת הצות, בעת מעשה, מוכיחה שהם אהדו אותו.
הוא היה כושי. ומעל לפרשה כולה — גם לפי גירסת
רב־החובל — מרחפת שאלה פשוטה, עירומה, ונוראה —

האם היה אבנר גילעד, חבר קיבוץ נחשולים, עושה
את המעשה הזה אילו היה הנוסע הסמוי איש לבן —
אנגלי, למשל, או גרמני?

^ גידפה המקילה

הזאת אין, כמובן, שום תימוכין. הרפ/סודה,
שהוכנה בחיפזון על־ידי מישהו, אחרי שנגר״האוניה
סירב למלא את הפקודה, אינה נראית בתצלומים ככלי־שיט תקין
ויציב. היא יכלה להתפרק בנקל, זמן רב לפני הגיעה ליעד כלשהו.
אבנר גילעד בוודאי לא היה מסכן בה את חייו של אחד מיקיריו.

כאשר הועלה עליה הכושי, ליד דופן האוניה, כבר
הייתה שקועה בחלקה במים.

על המרחק מן החוף יש ויכוח חמור, ולדעת אנשי־צוות הגיע
לשלושה מייל ימי — יותר מחמישה קילומטרים וחצי.
לפני שהורד, הוכה האיש קשות על״ידי רב־החובל בחבל,
והתצלומים מראים שהיה צורך בשני אנשים כדי להכניע את
האיש שראה את המוות לנגד עיניו.
הסיפור על כיוון הזרמים נשמע מופרך. אילו היתה בו אמת,
יכול וצריך היה הרב־החובל להופיע עוד באותו ערב בטלוויזיה
ולהציג לציבור את העדויות לכך.
הגירסה החמורה אמינה יותר.

האמת הפשוטה — לפי כל הגירסות — היא
שאדם אומלל, חסר־מגן, הופקר לגורלו בלב ים, שהיו
או לא היו בו כרישים אוכלי־אדם, ושאיש אינו יודע
מה עלה בגורלו מאותו הרגע.
כל זה במיצוות רב־חובל ישראלי, חבר־קיבוץ, תחת דגל

ישראל.
ך* זה אין הסיפור הנורא הזה מסתיים. עובדה נוראה לא*
פחות היא שניתן לגנוז סיפור כזה במשך שנתיים וחצי,
במדינה שאין בה הרבה סודות.
היו לפרשה הרבה עדי־ראיה: קבוצה של נערי־סיפון חברי־קיבוצים,
שלוש נערות, מהנדס ראשי, נער ערבי מנצרת, קצין
יוגוסלווי ועוד.

אף אחד מאלה לא ראה חובה לעצמו להרים את
קולו ולצעוק ברגע שדרכה רגלו על אדמת הארץ,
להזעיק שמיים וארץ.

אבל כאן, מול חוף מוזמביק, לא היתה מילחמה.
הקורבן לא היה פלסטיני או ערבי, לא ״מחבל״ ,לא
סכנה למדינה.

ברגע של אמת עמד הישראלי הטוב, הנאור, החזק
— פאר המיפעל הציוני — מול כושי קטן וחסר•
אונים, והוא זרק אותו לים.

זוהי הגירסה ה מ קי ל ה ביותר — והיא נוראה.
כי גם לפי גירסה זו סוכנו חייו של אדם, על סמך הנחות שלא
היו ודאיות כלל וכלל, בלי שום כורח שהוא.

איש צוות טען כי ראה באיזור כמה דקות לפני כן,
כרישים.

ך* מיוחד בפרשה נוראה זו הוא שאין לה שום קשר ל״מצב־
1 1חירום״ ,ל״מילחמת־הקיום״ ,ל״אוייב הזומם לכלותנר, ל״ה־בא
להורגך — השכם להורגו״.
מדי שנה קורים אצלנו אלף ואחד מעשים נוראיים, מנוולים,
מחפירים. אבל על כולם מחפות הסיסמות האלה.
כאשר הדברים קשורים במילחמה שבין ישראל והעולם
הערבי, או במאבק הישראלי־הפלסטיני, או בכיבוש ובהתנחלות,
אפשר לפרוש עליהם את השמיכה העבה של ״כורח עליון״.
כך מדחיקים אצלנו מן התודעה מעשי־טבח כמו צברה
ושאתילא, פישעי־מילחמה כמו פרשת פינטו, כל מה שמתרחש
מדי יום במיתקני־חקירה ובבתי־מעצר, בלבנון ובגדה, וגם במדינה
עצמה.
אומרים ״אין ברירה״ .״במילחמה כמו במילחמה״ .ואין תופסים
— מפני שאין רוצים לתפוס — שאלה הם גילויים של התנוונות
מוסרית, של גיזענות מושחתת, ששום כורח מילחמתי אינו צריך
ואינו יכול לחפות עליהם.

סתם כושי תמים וחסר־ישע, שביקש לנצל אוניה ישראלית
כדי להימלט מארץ־גזירה למקום שבו יוכל לחיות ולאכול.
אולי — מי יודע? — סיפר לו מישהו על ישראל הטובה
והנאורה, שבה יש קיבוצים וצדק ואוכל.
כאן לא נותרה אדרת שליצביעות. כאן אין שטיח של מילחמה,
שמתחתיו ניתן להחביא כל ליכלוך.
כאן לא נותרה אלא אמת עירומה, מיפלצתית, מבהילה:

הוא לא קיבל את עמדת הצוות, שהתנגד בתוקף למעשה,
ושהגיע — לדיברי הרב״חובל — ער לגבול המרידה.

להוכיח את חפותו, לא רץ אל בלי־התיקשורת כדי
להביא ולנמק את טענותיו.
ועכשיו רוצים שנמתין לאיזושהי חקירה, אשר ביורוקראטים
ופוליטיקאים החליטו עליה — אותם ביורוקראטים ופוליטיקאים
שהשתיקו את העניין במשך שנתיים וחצי, אף שדווח להם מייד,
כפי שמחייב החוק?

איננו זקוקים לשום ביורוקראט כדי לשפוט מעשה
בלתי־אנושי, שכל העדים לו חופשיים לדבר, לספר
ולטעון את טענותיהם.
אם יש כאן אשמה פלילית — יבוא בית־המישפט וישפוט,
וכולנו נכבד את החלטתו.
אר לגבי השפיטה המוסרית — כן, הצ יב ור ית אין אנחנו
חייבים להמתין לאיש.

את השפיטה נעשה בליכנו, כסי שכל אדם הגון
חייב לעשות מול מעשה־נבלה, החותר תחת
אושיות המוסר האנושי הקיים מאז קדמת דנא.

^ בה נבדוק את הגירסה המקילה, כביכול, שהופצה על־ידי
1 1מצדיקי הקברניט וידידיו.
בערב פורים 1982 התגלה על סיפון האוניה מורן, השייכת
לתנועה הקיבוצית, נוסע סמוי כושי, שעלה עליו בנמל דאר־אל־סלאם
בטנזניה. היו בידיו תעודות, והוא דיבר אנגלית.
הקפטן ציווה להתקין רפסודה מאולתרת, שהוכנה בחיפזון
מקרשים של תיבות־מיטען.
הכושי הורד לרפסודה זו, אחרי שהתנגד והוכנע בכוח. ניתנה
לו חגורת־הצלה.
הקפטן ניווט את האוניה ער לנקודה הקרובה לחוף(לדבריו —
מרחק של חצי מייל ימי, שהם כמעט קילומטר) .הוא וידא
שהזרמים באיזור זה מובילים לחוף. הוא לא ראה כרישים בסביבה.
הוא קיווה שהאיש יגיע בסופו של דבר אל החוף, חי ושלם.

גם לא — ובעיקר לא! — חברי־הקיבוצים. הם התנגדו
למעשה, כמעט ערכו מרידה בלב־ים, התייסרו והתלבטו. אך
בשובם ארצה שוכנעו — או שיכנעו את עצמם — שצריכים
לשתוק, כדי להגן על הקיבוץ.
האנשים הטובים השותקים, המסתכלים במעשה־נבלה, אולי
מתנגדים קצת, ואחר־כך בולמים את פיהם — אלה הם תופעה
נוראה, שהיתה אחד מסימני-ההיכר של התקופה הנאצית ושל כל
מישטר־עריצות.

איד — למען השם! — הגיעה תופעה זו אל
הקיבוץ? על מה היא מעידה? אילו תהומות מתגלות
כאן? מה כי נלין על מאיר כהנא?
ורק אחרי שנתיים וחצי דיבר מי שדיבר. לא קיבוצניק, אלא
נגר מבית־שמש, עולה מפולין.
9 9ל הביורוקראטים והפוליטיקאים אין מה לדבר. הם
קיבלו את הדוח מייד אחרי המעשה — כפי שהיו חייבים
לקבל, על פי החוק. הם בוודאי התייעצו ביניהם, בחדרי־חדרים,
מה לעשות. אולי הסיקו מסקנה כלשהי, בסוד כמוס, מאחורי
דלתות נעולות. יתכן כי שהותו של רב־החובל על החוף, מאז,
קשורה בכך. אך הוא רצה לחזור לים.
והפוליטיקאים, כמובן, לא ידעו כלום. אך ברגע שהדברים
נודעו ברבים, תפסו עליו טרמפ, התמלאו חימה קדושה והכריזו
והצהירו בכלי־התיקשורת.

ובמד הכל — חברה אדישה, ומנגנון אדיש הפועל
בשמה, המוכן לחפות על כל פשע, ולעצום עין מול כל
זוועה, ובלבד שאיש לא ״יעשה גלים״.
9ל זה קרה — ו יכ ול היה לקרות — במדינת ישראל
ותחת דיגלה, דור אחד בלבד אחרי שקמה.
הגענו רחוק״רחוק.

עד לחופי מוזמביק.

א 1דיאוכ 111י

כתב־האישום החרמשמע׳ של נגרהאוניה זאב
קוונבוג(מימין) ,הגשחזו במונולוג גו את
געשה־הזוועה שהתוחש באוניה..גוון״

מזי ט טו׳״

ני ביצעתי פשע. אני רוצה
1 שיישפטו אותי. זהו נסיון לרצח.
אני לא מבין למה החברה הקיבוצית,
חברה מפוארת כזו, צריכה להגן
על אדם כזה. אחוות־חברים — עד
מתי? אני לא אומר שהרב־חובל אשם.
כל מי שהיה באוניה אשם, כולנו צריכים
להישפט. חוץ מהבחורות.
״רק אדם אחד, הקצין הראשון,
שהיה יוגוסלווי, התנגד למעשה. הוא
היה עובד־חוץ והוא סיכן את המעמד
שלו, את מקור הפרנסה שלו. הוא
הסתכן בזה שישעו אותו ויורידו אותו
מהים, אבל הוא התנגד. הוא נעלם ולא
השתתף״.
הדובר, זאב קורנברג, ימאי, שזוף,
עיניים קטנות, מישירות מבט, לבוש
בג׳ינס ובמעיל מלחים כחול, בן .35
הוא היה לפני שנתיים וחצי נגר על
האוניה מורן. נגר הוא האיש המיקצועי
על האוניה. הוא היה גם סגן רב־המלחים.
זאב הוא האיש שצילם את
התמונות, שבהן רואים את רב־החובל
אבנר גילעד מכה את הנוסע הסמוי
ומוריד אותו למים, מול חופי מוזמביק.
התמונות הן ההוכחה החותכת לפשע
שבוצע על האוניה מורן.
זאב עלה לארץ מפולין ב״. 1957
אביו, בוגר אוניברסיטת קראקוב בחינוך,
בא לארץ מתוך ציונות .״הוא חשב
שאם הוא יכול היה לבנות את
הקומוניזם, הוא יכול גם לבנות את
הציונות,״ אומר זאב.
המישפחה באה והתיישבה בבית־שמש,
אז עיירת־פיתוח קטנה ושכוחת־אל.
אביו של זאב האמין בגידול וחינוך
ילדים ובזה התעסק בבית״שמש. זאב
הלך לבית״ספר בעיירה. ביחד עם עוד
40 תלמידים. כולם עולים חדשים, כל
אחד דיבר שפה אחרת. בגיל 14 עבר
ללמוד במוסד של הקיבוץ הארצי בע

בית־שאן .״עד היום נשאר לי כוח
יופי מהשנה הזאת ״,אומר זאב.
אחרי שנה חזר הביתה לבית־שמש.
ב״ 970ז עלה לים ומאז הוא ימאי.

מספר זאב קורנבויג:

באוניה הקצין הראשון הוא זה

שאחראי על המישמעת. אילו היה מסכים
לזרוק את הכושי לים, הוא היה
מבצע, ורב־החובל לא היה צריך לעשות
את זה בעצמו. רב־חובל רק נותן
הוראות לבצע, הוא לא מבצע בעצמו.
רק השבוע, כשראיתי את אחד הק־

0311171 הו ה

ציניס מדבר בטלוויזיה, נודע לי שהם
עשו ישיבת־מטה של כל הקצינים,
ושם החליטו לבצע מישפט ולזרוק את
הבחור לים.
אני לא האמנתי שיכול לקום גוף,
במקום שלא הוסמך, והחליט על גורל
של אדם. זה לא קיים בספנות, זה מיקרה
יחיד שאני מכיר.
אני בעצמי, כמלח, הובלתי באוניה
נוסעים סמויים מלאגום, נוסעים שברחו
ממילחמה. הובלנו שישה כאלה
עד הולנד.
רב־החובל אמר שעשה חישוב זרמים.
מה זה, זה זבל? כמשליכים זבל
לים עושים חישוב זרמים, שהזבל לא
יגיע לחוף.
האמת היא, שאנחנו רואים כל הזמן
בטלוויזיה את הארצות השחורות של
אפריקה, ואנחנו רואים שהכושים מתים
כמו זבובים. אנחנו רגילים לראות
אותם מתים באלפים. והנה אנחנו
עוברים שם בים ורואים אותם זרוקים
בעשרות.
כשעבדתי בקו־דרום־אפריקה. אפ
מאשים:

חברת ״תרשיש׳ ,שעברה לסדר״היום
אחרי שקיבלה דיווח (מלא או חלקי) על
המיקרה. תחת לערוך מייד חקירה יסודית,
לגבות עדויות מקברניט האוניה ומהצוות,
ולהביא את העניין לידיעת המישסרה.

רץ כדי להוציא את האמת לאור, עשתה הכל
כדי למנוע חקירה ופירסום; וגם השבוע
התחבאה מאחורי התחמקויות מגומגמות,
ניסוחים ביורוקראטיים גדושים והאשמות
מגוחכות בנוסח ״מכפישים את הקיבוץ״.

את אגף הספנות במישרד-התחבורה, שהגיעו
אליו ידיעות (או שמועות) על המיקרה,
ושהתעלם מהם לחלוסיך, תחת למלא את
חובתו האלמנטרית ולפתוח בחקירה רצינית.

את איגוד קציני-הים, שצריך היה לדעת על
המיקרה, אשר השמועות עליו רווחו בחוגי
הקצינים, ושלא עשה דבר.

את מישרד-חתחבורה שגם עכשיו, אחרי שהתגלו
הדברים במלוא זוועתם, נקט בתהליך
הביורוקרטי הבדוק של דחיה ומריחה באמצעות
ועדת-חקירה. שאין לה הסמכויות
הדרושות לחקירה רצינית, תחת להעביר את
העניין מייד למישטרה.
את התנועה״הקיבוצית-המאוחדת, בעלת ה-
אוניה, שהסיפור התגלגל בין חבריה ומוסדותיה,
ותחת להזדעק ולהפוך שמיים וא-

3 1 3 011103

את חברת־הכגסת שולמית אלוני, שקיבלה
הודעה אלמונית על המיקרה כבר לפני שנ תיים,
ושלא נקטה אמצעים לבירור העניין,
שהיו סבירים לאור חומרת הזוועה -כגון פגיה
רשמית לאגף הספנות, שאילתה בכנסת וכי׳.
הטלוויזיה הישראלית, שקיבלה הודעה על
המיקרת לפני שנתיים, ושלא טיפלה בו כלל,
וגם השבוע, כאשר העניין כבר פורסם, סירבה
לשדר אותו מייד בטענה ש״זה לא אירוע
חדשותי״.

תובע:

לפתוח מייד בחקירה פלילית של המיקרה. לשם בירור האחריות הפלילית החלה על הקברניט ועל כל אחד
מאנשי הצוות של -מורן״ בשעת המיקרה ולשם הגשת כתבי״אישום, אס יסתבר שיש ראיות״לכאורה
לעבירות פליליות.

שר היה להשיג בחורה תמורת חבילת
סבון או אבקת־כביסה. ככה נכנסת
נורמה שאלה יצורים, שהם לא בני־אדם.
יש מן נורמה בעולם שהחיים
שלהם זולים. מי שעשה את המעשה
הוא לא מיפלצת, המעשה הוא מיפ־לצתי.
זה כמו הנאצים עם היהודים —
זו היתה הנורמה אז. עכשיו זה כושי וזו
הנורמה. אף אחד לא חשב שזה דבר
כל־כך נורא,
כשזה קרה, אני ישנתי למטה. באו
והעירו אותי, ואמרו לי שצריך להכין
רפסודה לכושי: הייתי בטוח שהילדים
צוחקים איתן. אמרתי להם: אני אבוא
עוד מעט. רציתי לישון, ידעתי שלמחרת
אנחנו מגיעים לדרום־אפריקה
ושם יש עבודה קשה.
אבל הם לא נתנו לי לישון. אג־שי-הסיפון
סירבו לבנות את הרפסודה.
כל הצוות, בלי יוצא מן הכלל, אז רב־החובל
ראה שכולם מסרבים, וקרא
לכולם למעלה, נכנסנו אליו אחד־אחד
לגשר־הפיקוד.
אם אדם אחד מסרב לקפטן ביס, אין
עניין — זו השעיה מהים להרבה זמן.
אני אמרתי לו שאני מסרב, ושאם הוא
רוצה לשחק רובינזון קרוזו, שישחק
בבית.
גם לאון, מיגבעת־ברנר, אמר לו:
״פקודה שנוגדת את המצפון שלי, אני
לא מבצע ״.וזה היה נדיר לשמוע ילד
כזה אומר דברים כאלה, במקום ש־אנשי־ים
ותיקים היו נשברים.
אני אמרתי את שלי והלכתי לקבינה.
כשקראו לי אחר־כך, היה קטע של
מכות. רב־החובל היכה את הכושי. אני
עצרתי אותו. עמדתי בינו לבין הכושי
ואמרתי לו: עד פה!
היה איתי גם עיסא, ערבי מנצרת,
שעזר לי להפסיק את המכות.
ערבי עוצר אותו, יוגוסלווי מתנגד
— והחברה המפוארת שלנו, הקיבוצניקים,
עומדת מן הצד ושותקים, לכל
בוכים!

היותר

** י שגילה אותו היו הבחורות. הן
^ /היו קמות תמיד מוקדם בבוקר.
הבחורות האלה הן יצורים נהדרים, הן
עומדות בלחץ חברתי אדיר עם כל
הגברים, ובכל זאת הן מתגברות עליו
ומתפקדות. שלוש בחורות עשו שם
עבודה של שישה אנשים. וזה היה
הרבה יותר נקי ויפה ונעים שהן היו על
הספינה.
אז הן יצאו בבוקר וראו אותו יושב י
בחוץ. נתנו לו אוכל וסיגריות. הן פשוט
ראו כושי בבגדים קרועים, אז נשים .

נורמליות קודם כל נותנות אוכל וקפה.
ב־ 7.30 בבוקר הן הודיעו לגשר־הפיקוד.
הכושי סיפר שהוא מלח
מגאנה. היה לו פינקס ימאי והוא ריבר
אנגלית פרפקט. הוא נתן את כל
המיסמכים שלו לרב־החובל.
יש נוהג קבוע עם פליטים שתופסים
אותם על אוניה — עלית? תקבל
אוכל, אבל אתה חייב לעבוד.
אז הוא עבד איתי ועם לאון מ־גיבעת־ברנר.
הכושי
ברח מדאר־א־סלאם, הנמל
של מוזמביק, שזו מדינה קומוניסטית.
אני התפלאתי למה הוא ברח דווקא
באוניה ישראלית שנוסעת לדרום-
אפריקה. כולם בנמל ידעו שאנחנו
נוסעים לדרום־אפריקה.
הוא היה ילד צעיר בן־ ,19 אולי
פחות, שאלתי אותו למה דווקא האוניה
הזאת. הוא אמר לי :״כי אתם ישראלים,
ידעתי שלא תפגעו בי״.
ופיתאום רב״החובל רצה להוריד
אותו למים. אמרתי לאייל, מקיבוץ
יפתח: או שעושים מרד, ואז זה בית
סוהר בדרום־אפריקה ולא רואים את
הים הרבה זמן, או שתיתן לי מצלמה.
אני בעצמי לא יודע לצלם, אבל
אייל נתן לי מצלמה וכיוון אותה
למרחק מסויים. כל האנשים מסביב היו
בהיסטריה. לעומת זה, הקצונה ישבה
ושתתה קפה.
ניגשתי לאיתן, המכונאי הראשי,
שישב בחדר־האוכל ושתה קפה. אמרתי
לו: אי־אפשר לעשות מרד. פה מתבצע
פשע, רק אתה יכול להפסיק את
המעשה, כי הדרגה שלך שווה לקפטן.
הוא אמר לי שזה לא עניינו. אחרי שהוא
דיבר בטלוויזיה ביום השישי
בערב, התברר לי שהם עשו ישיבה של
הקצינים והחליטו על הדבר הזה.
ידעתי שאם לא אביא תמונות, לא
יאמינו לנו. אני מכיר את הארץ שלי,
אפילו עם תמונות־כל־כן־ ברורות אנחנו
צריכים להילחם שיביאו אותו לדין!
היו מיקרים של רבי-חובלים בגרמניה
וביוון, שעשו דברים דומים, והעמידו
אותם לדין והם יושבים בבית-
סוהר — וזה בלי תמונות, זה רק לפי
עדויות של המלחים.
רב החובל ניסה לומר שהכושי היה
מסוכן. אי אפשר להגיד דבר כזה.
אחרת היו כולאים אותו. אפשר לכלוא
אדם על אוניה. גם לא היו נותנים לו
לעבוד. הסיבה האמיתית היא אחרת:
כסף.
4החוק בים קובע, שאם אוניה לוקחת
פליט ומורידה אותו בנמל, חייבים
לדווח עליו. השילטונות באים ולוקחים
אותו, ובעלי האוניה שהביאה אותו
חייבים לשלם את כל הוצאות השהייה
שלו, אוכל, מעצר וכר. ואחר־כך אולי
צריכים גם להחזיר אותו. אז זה היה
סיפור של כמה מאות דולארים, אולי
יותר. את יודעת כמה זונות אפשר
להשיג בסכום כזה?
ואחר־כר אולי היינו צריכים להביא
אותו לארץ, וזו בעיה.
מה זה רב־חובל טוב? יש יותר רבי־חובלים
משיש אוניות. רב־חובל טוב זה
מי שמביא רווח יותר טוב 9£ .הוא חוסך
דלק ביום הפלגה, או משהו כזה. אוניה

חבר על הצוואר

רב־החובל אבנר גילעד(מימין, מרכיב
מישקפיים כהים) מביט אל המצלמה.
לידו, עם הגב למצלמה, הכושי שנזרק למים. הכושי לובש חגורת״הצלה,
הקשורה מאחורי גבו. על צווארו של הכושי קשור חבל, שבעזרתו הורד
למים אל הרפסודה המאולתרת, שבנו לו על הספינה. מימין לרב־החובל,

על סיפון האוניה, נראית הרפסודה שנבנתה משיירי ארגזי-עץ ונקשרה
באופן רופף בחבל. אחרי שהכושי הורד למים, זרק לו עיסא, המלח הערבי,
חבל. הכושי ניסה לקשור את עצמו לאוניה, אן רב-החובל ירד בסולם-
חבלים ו ח תן את החבל בסכין. האוניה הפליגה מייד לדרכה. בתמונה
למטה: תמונה של הנוסע הסמוי הכושי שהושלך מעבר למעקה האוניה.

מיכל

קבוע? ואפילו לזרמים קבועים יש
שינויים. שינוי קטן באטמוספירה משנה
זרם. גם בזרם קבוע, כמו זרם הגולף.
הם טענו שנתנו לו מזון ומים. זה
שקר. בתמונות רואים שלא נתנו לו
מזון. הבחורות, אחר כך, אחרי שהוא
הוריד אותו, זרקו לו אוכל כמו לקוף
בגן־החיות, והכל נפל לים.
דוריס, בחורה מקיבוץ יפתח, רצה
מהר ושמה מים במיכל פלסטיק, אולי
מיכל של מיץ, אולי של שמן, אולי של
סבון. היא זרקה לו את זה למטה, אבל
בגלל הגובה, המיכל התנפץ ברגע
שפגע במים. אז ברור שמים לא היו לו.
הפקודה היתה כזאת, שלא היינו
צריכים להשתתף בה. חוץ מהמוציאים

קיימת בשביל להרוויח כסף. מי שמר־ווויח
יותר — טוב יותר. מי שגורם
לסטיה מהמסלול בגלל איזשהו כושון,
גורם להפסד.
מה זה כושי. בכלל? הוא לא בא
ממדינה שתחפש אותו. זה רק סיפור
של כמה מאות דולר. איזה סיבה יכולה
להיות להוריד אדם לים? בהתחלה
חשבנו שאולי הוא רוצה, שילך לשחות.

ך* ב־החובל אמר שהוא עגן מייל
1אחד מהחוף. זה שקר, לדעתי זה
היה 5״ 10 מייל. אף אוניה גדולה כמו
מורן לא מתקרבת לחוף לא ידוע,
למרחק של מייל או חצי מייל. לא

יודעים מה עם השירטונות. מייל אחד
מהחוף זה סיכון. אם הוא התקרב
למרחק כזה, הוא סיכן את הצוות וסיכן
את האוניה. זו לא אוניית־טיולים.
ונגיד שמדובר במייל ימי, כמו שהוא
אומר. גם ככה, בחורים צעירים
ובריאים לא יכולים לשחות שני
קילומטרים בים. מה אנחנו, דו־חיים?
דולפינים? מדברים על יצור חי! מי
יודע אם הוא מסוגל לשחות שני
קילומטרים?
ואני לא מתייחס לכרישים, למרות
שכל אחד יודע שיש שם כרישים. הוא
קיבל מכות, ויש לו דם ואוזן פצועה.
אפילו בים שקט כמו שמן אי־אפשר
לשחות מרחק כזה. וגם היתה עליו

״נכנסה מין מומה שהנושים הם צווים,
לא בני־אדם. החיים שלהם זולים ...אף
אחד לא חשב שזה דבו כרכו נורא״
חגורת הצלה אדומה, שמושכת כרישים.
וחישוב
הזרמים? על מי הם עשו
חישוב זרמים? זה יצור חי.
עד עכשיו הם לא תפסו את הנורא
שבדבר. היית עושה חישוב זרמים על
הילדה שלך? מי אמר שיש שם זרם

לפועל, הקצינים. אבל אף אחר גם לא
התנגד.
היינו צריכים לגרום למרד, לקחת
את הכושי אלינו. אני לא מוציא את
עצמי מעונש. יכולנו להתנגד. זה היה
מרד. ויש חוק אחד למרד — לא הייתי
רואה ים יותר.

..כולנו צריכים להישפט!
(המשך מעמוד )11
רב־החובל אמר שהיה קורא לאו־ניית־מישטרה
מהחוף, אילו היינו קוראים
למרד. ואז היו מכניסים אותנו
לבית־הסוהר בדרום־אפריקה. ושם זה
לא פשוט, כי הגנו על כושי. ואני מדבר
על עצמי, אני עירוני ויכולתי להפסיד

..הוצאות השהייה
שלו, אוגר, מעצו,
זה סינוו שר נמה
מאות דוראוים. את
יודעת נמה זונות
אפשו והשיג
בסכום הזה?•״
פרנסה. אבל אנשי המשקים, מה הם היו
יכולים להפסיד במרד הזה?
יש תמונות ברורות של עינויים
ומכות.
זרקו לו חבל. עיסא מנצרת זרק לו
חבל. הוא קשר את עצמו בחבל לדופן
האוניה 40 ,מטר חבל. האוניה לא
חיכתה דקה, התחלנו ישר לנסוע. הוא
הפעיל את הפרופלור, כשהכושי קשור
לדופן של האוניה, וזה זרק אותו. הוא

מנות בקשו תורכימ 2^ 5:

את הכושי. הכושי עצמו, הנוסע הסמוי, לא נראה בתמונה זו. משמאל

איש-צוות של האוניה, שעזר לרב״החובל להכניע את הכושי. הכושי הוכה
עד זוב דם, אוזנו היתה פצועה ודם ניגר על פניו, כשהורד למים, שורצי
הכרישים. הוא נאבק, לדיברי העדויות, כי ידע שזהו פסק־דין-מוות.

הבחורות עמדו בדופן בוכות והוא
ניפנף לשלום. עשו לו שלום כמו
מאוניית נוסעים שעוזבת את הנמל.
האוניה התקדמה, החבל נמתח והוא
נגרר אחרי האוניה, ברפסודה שהתחילה
להתפרק. אז הורידו סולם חבלים,
רב״החובל ירד בסולם, וקרע את החבל
בסכין ואנחנו הפלגנו.
אני לא יכול להגיד שזה רצח, כי אין
גוויה וגם לא תהיה גוויה. גם במיקרה
של הגרמנים, שנשפטו על דברים דומים,
לא היו גוויות. יש תקדימים על
דברים כאלה בעולם, ואז לא היו
עדויות מוחלטות כמו פה, לא היו ־־
תמונות ולא כלום. כאן אי־אפשר לומר
שזה לא היה.

נצמד לאוניה ונלחם על חייו. הוא ידע
שזה פסק־דין־מוות.

הה שתהה
והגילר
4ומייםאחרי שהושלך הנוסע הסמוי
׳ מהאוניה ..מורן־ .נוצר קשר ראשוני עם
העיתונות -קשר שלא הגיג פירות.
בחודש מרס ,1982 מייד אחרי ביצוע
המעשה המזוויע. הניעה האוניה של״תרשיש״,
חברת הספנות הקיבוצית, לדרוס״אפריקה.
הצוות הישראלי פגש בנמל בצוות צילומי
החוץ של טלוויזיית״הקיגוציס. אנשי צוות
.מורן־ ההמומים סיפרו על מה שהתרחש
בלב-ים. אך מאומה לא אירע.
האם קשר-השתיקה הקולקטיבי של הקיבוצניקים
מנע טיפול עיתונאי נאותן
זמן קצר אחרי שהאוניה שבה לחופי הארץ.
שלח מישהו שידע את הסיפור מיכתב קצר
לח־כ שולמית אלוני. המיכתב. בן שתי שורות.
היה בעילוס״שם ובתב״היד היה בלתי-ברור
לחלוטין. רק אחרי מאמץ פוענח כתב־היד.
נאמר נו :״נוסע סמוי נזרק לים באוניה של צי
הסוחר הישראלי״.
על המעטפה היתה מוטבעת חותמת של
בית-מיון הדואר בחיפה.
במישרדי ר־ץ בכנסת, לשם הגיע המיכתב,
נוהגים באופן עקרוני שלא לטפל במיכתבים
אנונימיים. אלוני מקפידה לטפל אך ורק
במיכתבים ששולחיהם מזדהים בשמם.
למרות זאת, החלישה דוברת הסיעה, מיכל
רפאלי. שגם אם המינתב לא יזנה לטיפול
פרלמנטרי, עדיף כי תחת שיושלך לפח הוא
יימסר לטיפול של חקירה עיתונאית.
רפאלי היפנתה את המידע לשני גורמים
תיקשורתיים. האחד. החשוב: הכתב הפלילי
של הטלוויזיה הישראלית. השני: מקומון
חיפאי. היא העריכה שאם המיכתב האנונימי
נשלח מחיפה, יקל על תחקירן חיפאי לבצע
את המשימה. היא בחרה דווקא במקומון
חדש, רחוב ראשי בחיפה, שהחל אז להופיע.
היא קיוותה שדווקא לחינמון החדש בעיר־הנמל
יהיה עניין בסיפור המזעזע.
כתב של רחוב ראשי ניסה לברר את פירטי
המיקרה, אך מכיוון שנתקל בקירות אטומים
במישרדים שונים בעיר, החליט לרדת ממנו.
הטלוויזיה. נפי הנראה, לא עשתה גם את
המינימום הזה.

לפני חודש התגלגל הסיפור לנ תב חדשות
יגאל סרנה. חבר שלו צילצל מחיפה וסיפר על
חבר אחר, יובל, שהחליט להוציא החוצה
סיפור, שהוא היה רק עד-שמיעה לו. יובל
הפליג על ..מורן״ אחרי המיקרה, ובדרך־אגב
נודעו לו הפרטים.
סרנה 33 לשעבר כתב המקומון הירושלמי
כל העיר. שמע מיובל את הפרטים הכלליים
של הסיפור. שם אחד היה באמתחתו: אייל
מקיבוץ יפתח. במשך שבוע הוא השאיר לו
הודעות בקיבוץ, אך לא זכה למענה. בסוף הוא
פגש בו בתל-אביב.
סרנה המזוקן פנה לכמה אנשים אחרים
שהיו בצוות באותה התקופה. כל אחד מהם
ששמע את השם. מורן״ ,התקפל וביקש ממנו
שיבוא למחרת. .
היה ברוד לו שהסיפור יקום או יפול על
הצילומים, שהם ההוכחה לביצוע הפשע.
אייל היפנה את סרנה לזאב קורנברג מבית-
שמש, שאמור היה להחזיק בצילומים. כשבא
סרנה לקורנברג, הגיב הימאי המזוקן בחשדנות.
הוא חשש שמישהו נשלח לקחת ממנו
את ההוכחות. הם קבעו פגישה למחרת היום
בירושלים. הימאי בא בלי הפילם. סרנה נסע
איתו שוב לבית-שמש, ושם הראה לו קורנפלד
את הסרט הבלתי״מפותח.
שוב חזרו השנים לירושלים, קורנברג
המתין בקפה ..טעמון״ ,החביב עליו, וסרנה
מיהר לפתח את הסרט בחנות המפתחת
תצלומים ציבעוניים בתוך שעה- .ליתר ביטחון
ביקשתי שיפתחו שני סטים ׳,סיפר סרגה
השבוע, אחרי שהסקופ שלו הרעיד את ה מדינה.
שבוע
לפני הפירסום דיווח סרנה על הכתבה
והצילומים לעורכי עיתונו• ,חדשות״.
כאשד היה ברור שהכתבה הבלעדית תפורסם
בגיליון יום השישי שעבר, החליטו עורכי
היומון להביא לפירסום מוקדם של הידיעה.

^ ״איו עיד

חדשותי־
4גללעוצמתו של הסיפור, התגבשה
? 411 מערכת ״חדשות־ הדיעה שיש לפרסם גם
את התצלומים הבלעדיים בפירסום המוקדם,
למרות שפירסום כזה יכול היה לפגוע במכירות
גיליון סוף־השבוע.

^ אנשים
יפים

בתב־־״דזדשות״ סרנה
דרכו של סקופ
ביום חמישי בבוקר פנה אחד מעורכי
המישנה של ״חדשות״ ,רינו צרור, למערכת
החדשות של הטלוויזיה, והציע לה לפרסם
באותו הערב באופן בלעדי את עיקרי הסיפור,
ובעיקר את התצלומים. כעבור זמן קצר טיל-
פנה לצרור יעל חן, הודיעה שמחלקת־ החדשות
של הטלוויזיה לא רואה כל עניין ב-
פירסום הידיעה, משום שהיא אינה בעלת ערך
חדשותי אקטואלי.
עורכי ״חדשות״ ניסו את מזלם בתוכנית
•ערב חדש־ של הטלוויזיה הלימודית, הכובשת
אט״אט את מקומה של מהדורת ״מבט׳׳
בטלוויזיה הכללית. המראיין של ״ערב חדש״
דן מרגלית, כתב ״הארץ״ -היומון שבבעלות
מישפחת שוקן, שהיא גם וזבעלים של •חד שותי׳
-הזמין ברצון את סרנה להופיע ב תוכניתו.
ההופעה
המשכנעת גרמה לתגובות שרשרת
תיקשורתיות. למחרת ערכו שני הצהרונים,
״ידיעות אחרונות׳ ו״מעריב״ ,כתבות פולו״אפ
לתחקיר הבלעדי של ״חדשותי, אבל מבלי
להזכיר את המקור. הטלוויזיה הישראלית
שידרה דיווח על הפרשה במהדורת החדשות
של ״השבוע -יומן אירועים״ ,כולל הצילומים
שפורסמו בעיתון, אך באיחוד של 24 שעות.
במערכות של העיתונים המתחרים ב״חדשות״
העידו בציניות, שכושי אשר נזרק לים הציל
עיתון טובע.
במערכת •חדשות־ גרם הסיפור והתכונה
סביבו להתרוממות-רוח. סרנה עצמו, שעבר
השבוע עם אשתו להתגורר בתל־אביב, ייצא
בקרוב לארצות-הברית, לתקופה קצרה,
לצורכי-עבודה. עד אז הוא מרוצה לקבל שוב
ושוב מחמאות על הסקופ שלו.

ך י> שהגע נו לדרום־אפריקה פגשנו
^ שם את צוות חדשות־החוץ של
הקיבוצים, צוות טלוויזיה, וסיפרנו להם
את העניין, אך הם לא עשו עם זה כלום.
הם לא רצו לפגוע במשקים. גם שולמית
אלוני ידעה מהעניין(ראה מיס־גרת).
מישרד־התחבורה
טוען, ששמע שמועות.
וגם החברה עצמה. קשה להם
לקחת רשימה של האנשים שהיו על
האוניה ולקחת אותם לבירור? זה קשה?
למה לא ביררו שמועות על פשע? למה
בחברת תרשיש לא שאלו?
לא שאלו כי זה בסך הכל כושי. מי
צריך לחקור על כושי?
רב־החובל הוא איש משק, וזה כתם
על החברה הקיבוצית. בבית־שמש
עושים כתבה על ליכלוך ועל זקנה
שלא קיבלה אוכל. על הקיבוץ לא
רוצים להטיל כתם. זו לא מילחמה נגד
כל החבלה הקיבוצית. אם יש בתוכם
קבוצה חריגה שעשתה פשע, צריך
להעמיד את כולם לדין, גם אותי.
בוצע פשע לידי ואני לא מנעתי
אותו. יש אומנם נסיבות מקילות, אבל
זה עניין של גית־מישפט. .
על מה החברה תרשיש נלחמת? על
איזה זוועות מגינים פה, למה צועקים?
חברי הקיבוצים רצים בהפגנות נגד
המילחמה בלבנון. מה, אנחנו יותר טו־בים?
מה חייל ישראלי הוא יותר מסתם
כושי שזרקו לים? בשביל זה יש בית־דין.
מה פיתאום הקימו עכשיו ועדה
במישרד־התחבורה? זה הרי פשע.
אנשים לא נשבעים בפני ועדה, הם
גם לא חייבים להופיע. וגם אם הם
באים ומשקרים, אין לוועדה סמכות
להעניש אותם. זה לא בית־דין.
האנשים שיושבים בוועדה הם אני

שים שאת חלקם הוא בעצמו, אבנר
גילעד, הסמיך להיות רבי־חובלים. אז
הם יכולים לחקור ולהאשים אותו?
אבל הם כנראה לא רוצים לרעת את
האמת, אחרת היו מעבירים את החקירה
לגורמים מוסמכים.
הם לא יצליחו לכסות את הפרשה,
״ כי אני לא אתן.
איר הגעתי לאוניה של הקיבוצים?
החלום שלי כל הזמן היה המשק,
השיתוף, החיים כחברה כזאת. חברה
קיבוצית היא חברה מוסרית עם המון
יופי. תמיד ניסיתי להתבשם מניחוח
החברה הזאת. באוניות שלהם יש חיי־חברה
נהדרים, מסיבות, שקט, אין קללות,
משחקים שח־מת, יש מוסיקה, ריקודים,
עובדים בכף, מין אי קטן ומפליג
של יופי, של תענוג. יש תמיד בחו־ף
רות שעושות אווירה.
נלחמתי הרבה זמן להגיע לשם.
בסר״הכל עשו לי ג׳סטה. אלה אנשים
יפים.
זו חברה אמיתית, לא גיזענית, שדוגלת
בשיוויון בין בני־הארם. חברה
שלוחמת בגיזענות. החברה לא צריכה
להתבייש, היא צריכה להקיא מתוכה

או לקיבוצים. אני לא רציתי לפגוע
בציבור הימאים. אנחנו הרי מצטיירים
כמיפלצות. אנחנו לא מיפלצות ולא
רוצחים. לא רצינו להטיל כתם לא
צודק על כל הימאים הישראלים. אנשי
המשקים לא רצו כתם לא צודק על
החברה המישקית.
כשראינו שמשק מתייצב מאחורי
אדם שעשה פשע, ושהתק״ם והחברה
תשתוק, אז הגענו לעיתונות. אמצעי־תיקשורת
חופשיים זה הבסיס לדמוקרטיה.
אחרת נהיה מדינת־כהנא.
אני נלחם נגד המיקרה. על מה אני
נלחם? איזה פרצוף יש לחברה הזאת,
אם אני צריך להילחם בשביל דבר כזה?
מה, אני נלחם כדי לקבל פיצויים
מוגדלים מאתא?
על המורן לא היו ימאים קבועים.
אלה חברה שרוצים להרוויח קצת כסף
בשנת־חופש אחרי הצבא ובאים להפלגה
אחת.
אלה ערימה של ילדים שרצו לעשות
טיול בחו״ל. אפשר גם לראות עולם
וגם להרוויח קצת כסף. הם לא ידעו
מה מותר ומה אסור.
צריך גם להביו את האווירה הפאו־

1משמאל, מעבר לדופן האמיה, נראה כתם
1שחור, זהו ראשו של הנוסע הסמוי, המורד
למים על״ידי רב״החובל, הרוכן מעליו ומבטיח שהוא באמת יירד למטה.

הראש 1עלם:

אנשים שלא עמדו בנורמה החברתית
שלה.
חברה אנושית לא מחזיקה אנשים
כאלה בקירבה. אין לי טענה נגד החברה,
אני לא אומר שהחברה לא טובה.
האנשים שעבדו באוניה הם האנשים
הכי״טובים, והיתה בתוכם קבוצה של
מיפלצות: שיוציאו אותן.
אני נלחם על עקרונות שלימדו
אותי בבית. לפני שהגעתי לים, הייתי
מדריך חבורות־רחוב בבית־שמש.
אני לא מחפש נקמה. אבנר גילעד
מחוק מבחינה חברתית. אני רוצה שכל
אלה שלמעלה יידעו, כל אלה שיש
להם גיבוי, שיידעו שבחברה שיש לה
עיתונות חופשית אפשר להגיע אליהם.
התק׳׳ם סותם פה לאנשים ופוגע
באבן-היסוד של הדמוקרטיה, שזו עיתונות
חופשית.
אם חוסמים את מקורות האינפורמציה
מהעיתונות, ואם לא תהיה עיתונות
חופשית, זו לא ארץ דמוקרטית,
.אפילו אם נלך לקלפי ונצביע.
בבית־שמש אנחנו יותר ליברלים
ויותר אנשי־חופש מאשר בקיבוצים.
חברה כה נאורה, שחוסמת את
האנשים שלה שלא ילכו לעיתונות?
מה יש להם להסתיר ולמה?
בקיבוץ נחשולים, הקיבוץ של הקפטן,
תלו פתק גדול בחדר־האוכל,
שאוסר על החברים לדבר עם העיתונות.
למה, עיתונאי זה מצורע? אנשים
שחיים בקיבוץ הם לא בני־אדם חושבים?
אין להם זכות להביע דעה? איזה
שיוויון זה? איזו מילחמה לחופש זו? הם
אנשים רגילים ומותר להם להביע דעה.

ערימה
של ילד> 0
^ ני האמנתי שאנשי הקיבוצים
יעזרו לי לפוצץ את העניין.
שואלים אותי למה זה לקח כל־כך
הרבה זמן. כמה זמן הייתי בארץ
שיכולתי לדבר? אנחנו אנשי־ים, אנחנו
בחוץ רוב הזמן. אבל כל פעם שהייתי
פה, דיברתי עם האנשים.
לא רצינו להוציא את זה החוצה, לעיתונות.
בהתחלה חשבנו שיטפלו בזה
אנשים ששייכים למישרד־התחבורה

דלית שיש על אוניה. לרב״החובל ולקצינים
הגבוהים יש שרתים. לסרב
פקודה על אוניה זה יותר חמור מאשר
בצבא או במישטרה.
השבוע קראו לאייל מקיבוץ יפתח
להופיע בטלוויזיה והוא לא בא. הוא לא ;
קיבל אישור להופיע. אייל הוא מדריך
מטעם הקיבוץ בתל־אביב. טילפנתי׳
אליו ואמרתי לו: איך אתה יכול להדריך
ילדים בתל״אביב ולספר להם על
טוהר מידות? מה הוא יגיד להם, שהוא
לא הופיע בגלל טובת התנועה? מה עם
טובת האדם?
אייל הוא אדם מוסרי ונעלה, אבל
הלחץ החברתי הכניע אותו.
אני גדלתי בבית־שמש, ברחובות.
בחוגים מסויימים מה שאני עשיתי נחשב
להלשנה, לדבר לא מקובל. אבל
אם זו הרמה המוסרית, שיינדו אותי.
אני אסבול בגלל זה. זו לא פעם ראשונה
שאני סובל בגלל מילחמה על
העקרונות שלי. אני נלחם על רצח, על
פשע שבוצע באוניה שלנו. זו לא הלשנה.
הבחור
הזה. רב־החובל, הוא ממקימי
הפל־ים. הוא מאנשי העילית שהקימו
את הקומנדו הימי. זה לא סתם בן־ארם.
והוא היה בסדר כל ההפלגה. אני לא
יכול להגיד שלא היה בסדר. קצת יותר
קשוח מהאחרים, אבל בסדר.
עד כאז דבריו של זאב.
זאב היה אמור לטוס ביום השני
השבוע לאנגליה ולעלות על אוניה
אחרת. הוא נקרא להעיד לפני הוועדה
שהקים שר־התחבורה לחקור את הפרשה,
וויתר על העבודה.
זאב מודע לסכנות האישיות הכרוכות
במעשה שעשה, בכך שעזר לחשוף
את הפרשה המחרידה. כיום ישנה אבטלה
חמורה בין הימאים. וייתכן מאוד
שזה יהיה תירוץ לא להעסיק אותו
בעתיד. הוא מורע לכך.
הוא מתכוון לעבוד עוד שנתיים על
הים, לחסוך כסף ולרדת לחוף, אולי
לפתוח חנות-ספרים .״אני תולעת ספרים,״
הוא אומר, כאילו חושב על האלטרנטיבה
אם לא יחזירו אותו לים
כעונש על שחשף את הזוועה.
רזרוה כושי

כים
* 4ישפ טני םנחל קי ם בשאלות רבות לגבי אח י
• /ריותו של רב-החובל אבנר גלעד מבחינה פלילית׳
אד בשאלה מישפטית אחת הסתיים הוויכוח
כבר לפני 30 שנה. כולם מסכימים, מאז טביעת
האוניה הישראלית ״מסדה־ וטישפטו של אנוש
שטמפפד, כי החוק הישראלי חל על כל אגיה
הנושאת דגל ישראל.
טביעתה של האוניה •מסדה״ בשנת 1950 ליד
חופי איטליה, וטביעת שישה אנשי ציוותה, הסעירו
בזמנו את מדינת־ישראל הצעירה. רק שנתיים
אחרי טביעת האוניה נתגלה חלקו של שטמפפר
בטביעתם של ששת האנשים, ואז נערכה חקירה
והוא הועמד לדין על הריגתם של השישה.
גם במיקרה זה נתגלו העובדות רק שנתיים אחרי
התרחשותו, בגלל מניעים אישיים של אנשי-צוות
אחדים. החקירה העלתה כי באיטליה הוחלף חלק
גדול מציוותה של האוניה וגם רב־החובל. ההחלפה
נעשתה בעיקר בשל בעיות כלכליות. לשם חיסכון
הועסקו אנשי־צוות חסרי נסיון וידע ימי.
שטמפפר, בן חדרה, עלה לאוניה באיטליה
ושימש בתפקיד קצין ראשון. מייד עם הפלגתה של
האוניה מהנמל תתברר, כי היא עמוסה בצורה
גרועה. היא נתקלה שלוש פעמים בקרקעית הים,
ולבסוף, בשעת לילה, נטתה על צידה, ורב״החובל
לא יכול היה לייצבה.
שטמפפר לקח את הפיקוד. הוא ציווה להוריד
לים שתי סירות־עבודה, מאחר שאי־אפשר היה
להשתמש בסירות־ההצלה. באחת מסירות-העבו-

מזוכה שטמססר
שישה אנשי־צוות נעלמו בים
לשנת״מאסר על כל אחד מפירטי-האישום. בית
המישפט העליון קיבל את טענות הסניגורים, כי
מאחר שלא היה כל הסבר למותם של השישה,
אי״אפשר היה למצוא קשר סיבתי בין מעשיו של
שטמפפר ובין מותם. לכן זוכה הנאשם.

וצח נרי גונה

^ 1ב עי ה ה מי ש פ טי ת העיקרית במיקדה הספי-
? $נה מורן היא השאלה אם אומנם מת הנוסע
הסמוי. על כך אין לאיש ידיעה או הוכחה כלשה*.
הדרך היחידה לברר זאת היום היא על״ידי חקירה
מדוייקת של מצב הים והרפסודה במקום שבו קרה

נ בו ד ט׳ 30 שנה הני ע בית־המישבט העליון
ש\ם ביב ים יש ומדינה סמבות שימם, נו שלא
יהיה שם..מישפט המידבו, ריח ויו וריח דייו״
דה לא היו משוטים וכלים להרקת מים. שטמפפר
הורה לצוות לקפוץ למים ולהיכנס לסירות. הוא
עצמו נכנס לסירה הראשונה, אן כאשר דאה שהיא
מלאה מדי, יצא מתוכה וחזר לסיפון, כשהוא
ממשיך לחלק הוראות.
שטמפפר ירד לבסוף בסירה השניה עם אנשים
נוספים, וחיפש שעה וחצי את הסירה הראשונה.
היא לא נמצאה, ואז חתרו שטמפפר ואנשי סירתו
לחוף. למחרת נמצאה הסירה הראשונה צפה, מבלי
שהתהפכה. אן היא היתה ריקה מאדם. המסקנה
היתה, כי ששת האנשים שהיו בתוכה ניספו.
גופותיהם של השישה לא נמצאו מעולם, אן
שטמפפר הועמד לדין לפני בית-המישפט המחוזי
בחיפה באשמת הריגתם של כל ששת אנשי הצוות,
בגלל רשלנותו הפושעת.
מבחינה עובדתית, היו לשטמפפר טענות והס ברים
להתנהגותו באותו הזמו׳ אד עיקר טענותיו
היו מישפטיות. סניגוריו כפרו בסמכותו של בית-
מישפט ישראלי לדון אדם, אפילו הוא אזרח
ישראלי, בעבירות שבוצעו בלב״ים.
טענה זו נדחתה מכל וכל בשתי הערכאות.
בבית-המישפט העליון כתב השופט זלמן חשין את
אחד מפיסקי־הדין האנושיים והיפים ביותר, הנחשב
לתקדים חשוב עד היום. הוא כתב:
,כלל גדול הוא במישפט בינלאומי פומבי כי
אוניות־הסוחר, המפליגות בלב״ים, נתונות לסמכותה
של המדינה שאת דיגלה הן מניפות ...זה כדי
לשמור על הציבור ממישפט המידבר. או יותר נכון
במיקרה זה לומר -ממישפט״הים. מן ההכרח
להשליט סדר ומישטר בספינות המפליגות בלב״ים,
למען לא יהיו מקומות שבהם לית דין ולית דיין, וכל
איש הישר בעיניו יעשה, וכל דאלים גבר״.
בפסק-הדין צוטטו תקדימים רבים מכל ארצות
התרבות. בכולם נקבע חד־משמעית. כי אוניה
מהווה אי צף מבחינת חוק המדינה, וכל חוקי מדי״
נת״הדגל חלים גם על האוניה.
שטמפפר הורשע בבית״המישפט המחוזי ונידון

המיקדה. אס אומנם היה זה קרוב לחוף, היו זרמים
שמשכו לכיוון היבשה, הרפסודה היתה עמידה
במים, והיו לנוסע די מים ומזון כדי להגיע לחוף -
יתכן שלא תהיה בידי התביעה אפשרות להוכיח כי
הנוסע הסמוי אומנם מת. אולם אם יוכח כי
הרפסודה הורדה לים במרחק רב מהיבשה, בזרמים
שמשכו ללב״ים, כי הקרשים שמהם נעשתה
הרפסודה ספגו מים ולא יכלו לשייט די זמן כדי
להגיע לחוף, וכי היו במקום כרישים מסוכנים -
הסבירות היא כי האיש אומנם מת.
לאי״מציאת הגופה אין כיום משמעות עקרונית.
כבר נידון בארץ אדם למאסר־עולם באשמת רצח,
למרות שהגופה לא נמצאה מעולם. ורק בימים אלה
הגישה התובעת פנינה דבוריו מפרקליטות מחוז
תל-אביב כתב״אישום על רצח אורלי ביטון. שגו פתה
לא נמצאה עד היום.
הוכחת המוות חשובה כדי לקבוע באיזו עבירה
אפשר יהיה להאשים את רב״החובל. מאחר שאם
לא תהיה סבירות מספקת למותו של הנוסע הסמוי,
אי-אפשר יהיה להאשים את הקברניט עבירה מושלמת
בגון רצח או הריגה, מכיוון שאחד מיסודות
העבידה הוא מותו של הקורבן.
לשאלה אם אפשר יהיה להעמיד את רב-החובל
לדין על נסיון לרצח, אפשר להשיב גם כן רק אחרי
בירור הנסיבות במקום. אם אומנם נראו באותו
הרגע נסיבות ההורדה לים מסוכנות עד כדי מוות,
הדי יתכן להאשים את רב-החובל בנסיון לרצח,
מכיוון שהוא צפה את תוצאת המוות וכמובן רצה
בה, שהרי הוא אשר כפה על הנוסע לרדת לים
בנסיבות אלה.
שאלה קשה פי כמה היא שאלת סעיף העבירה
נגד אנשי״הצוות, שראו במעשה ולא עשו מאומה.
האם היה עליהם לפתוח בהתנגדות, עד בדי מרד,
בגלל פקודתו הבלתי״חוקית בעליל של רב־החובלן
תאם היתה עליהם חובה לדווח על כד מייד בבואם
ארצהו על שאלות אלה אין תשובה חד־משמעית.

אילנה אלון

ענת סרגוסטי

ד ז777

זיי1 ] 88

מאתמ אי רתד מנ ר

היציאה ם1
הבל טו ת
אומרים שיחליפו את השקל. מי אמר, שר
האוצר יצחק מודעי. לא מיד. יש תוכנית. למה
יחליפו. כי למחשבים קשה להסתדר עם כל כך
הרבה אפסים. פעם בשש לירות אפשר היה לחיות
חודש שלם. לקח 10 שנים ואפשר היה להתקיים
בחמישים לירות. היום במיליון לירות אי־אפשר
לגמור את החודש.
אני מקווה שאתם מבינים את הבעיה. נניח
שנוריד מהמיליון כמה אפסים. כך שנסיעה
באוטובוס תעלה שיבעה מיל. כרטיסיה של 10
נסיעות תעלה, נניח, שבע אגורות, ותיקון של
הברז במיטבח שבע לירות וזה כבר הרבה. ב־שיבעה
שקלים נקנה אופניים ובשיבעים טוסטוס
וכשיבעה זוזים מרצדס.

לכל השיטה החדשה יש יתרון, היא
תעזור למחשבים ואולי גם לאוצר
המדינה. אם למשל, עבור כל שקל שיש
לנו בבנק בתוכניות חיסכון, פנסיה,
קרן־השתלמות וסתם כסף, נקבל לסי
השער החדש 0.007 של מיל, ירויה
האוצר 0.003 מיל על כל שקל ישן. ואם
תעשו חשבון תראו שהאוצר גם עזר
למחשבים וגם כיסח לנו 30 מערך
כספנו.
ואם באותו חודש תהיה אינפלציה של *,20
נאבד עוד משהו, כמו שאיבדנו במניות הבנקאיות.
אבל הפעם זה יהיה על בסיס יותר רחב. וזה
בהחלט יותר טוב מהדולאריזציה. כי, אז אנחנו לא
צמודים לדולר, ואפשר להתחיל סיבוב חדש של
אינפלציה עם נקודת פתיחה יותר סימפטית.
אתם תרשו לי לתת עצת חינם לממשלת־ישראל.
כבר הזכרתי אותה בקצרה לפני כמה
חודשים. עכשיו נפרט. הנושא: פת״ם בלטות. מה
לעשות כדי שנרצה להוציא את הדולארים
הירוקים ממעמקי הבלטות, הכסתות, הכרים,
הקירות והכספות. וכל זה מרצון, ששכרו בצירו.
רק השבוע היו כמה הצעות. אחת אמרה
שצריך לתת הטבה, נניח, בונוס של * 15 על כל

דולר ירוק. בנק אחר הציע למכור לנו המחאות
בינלאומיות בערבות בנק אמריקאי, שניהם
יתחלקו בעמלה והם מבטיחים גם ריבית, שהיא
בשליש נמוכה מהמקובל בשוקי הפיננסים
הבילאומיים. בקיצור, יש מי שמוכנים לקבל את
הדולארים שלנו.

שכל אזרח אמריקאי רשאי לקנות אג״ח
או שטרי אוצר אמריקאים, כך גם
אנחנו.
אומרים שיש מתחת לבלטות כמה מיליארדי
דולארים. נניח שיש רק מיליארד אחד. גם זה
הרבה. רגע, עוד לא סיימנו. על אגרות החוב
משלמת ממשלת ארצות־הברית ריבית. נניח
* . 10 וכאן באה התרומה האמיתית שלנו לכלכלת
ישראל. את הריבית שנקבל נתחייב להפקיד
בבנק בארץ ונקבל תמורתה שקלים, בלי ניכוי

הנה השגנו שני דברים: הדולארים מונחים
במקום בטוח, התולעים והעכברים לא יאכלו
אותם, הם נושאים ריבית, שאת תמורתה נקבל
בשקלים (צריך לזכור שקודם לא קיבלו כלום)
ולממשלת־ישראל יהיו עוד מאה מיליון דולר
לשנה, ריבית על חשבון ממשלת ארצות־הברית
המוכנה ברצון לשלם את הריבית, אף כי בחשבון
ארוך היא נהנית מהעובדה שאנחנו מחזיקים
דולארים שלא עובדים.
אני מציע שאת הפרטים יעבד בנק ישראל,
שמתנגד לעניין. בתור מתנגד הוא יוכל למצוא

הבעיה היא שאנחנו לא מוכנים
להסגיר אותם לידי אלה שעשו לנו

אינפלציה של ס/״. 1400
הם מבקשים שנאמץ להם, שהדולא־ריס
שלנו יהיו בטוחים אצלם. אם אי־אפשר
לסמוך על השקל שאצלם, אז למה
לתת להם דולארים שטרחנו לשמור
לעת מצוא.
אבל, יש עיצה.
ההנחה היא שאנחנו לא מאמינים לממשלת
ישראל. לצערנו זה המצב, ואנחנו לא יחידים. אם
אנחנו לא מאמינים, לא ניתן בידה, מרצוננו, את
ממוננו, עליו שילמנו 50ו־ 60 אחוזי מיסים
ומהנטו קנינו, בדרך כלל, באורח חוקי, את
הדולארים. נכון, לא טרחנו להחזירו לאוצר
המדינה כשנתבקשנו. ובכן, לדולארים המוחזקים
על־ידינו מתחת לבלטות יש ערך מוסף, ריבית,
כשאפשר להלוותם. והיום אפשר לקבל ריבית
של *.10

עכשיו, כדי שידה של ממשלת-
ישראל לא תוכל לגעת בדולארים,
אנחנו נציע עיסקת־חבילה. אנחנו נפקיד
את הדולארים בקופת האוצר האמריקאי,
תמורת אגרות-חוב ממשלתיות,
כנהוג בארצות הברית. כל אזרח יהיה
רשאי לקנות אג״ח של ממשלת ארצות
הברית ישירות, מסוכן של ממשלת
ארצות-הברית, שיפתח שלוחה בארץ.
לא בנק ישראלי, לא שלוחה של בנק
ישראלי, גם לא בנק שנשלט על-ידי בנק
ישראלי. ממשלת ארצות-הברית. כמו

תה מזכיר לי את מבול התוכניות
הדולאריות החדשות והמחודשות של
הבנקים, בעידוד האוצר, המבקשים
שתגלגלו את בספבם לקופת הבנק
לתקופות של שלוש שנים וחמש שנים
כדי ליהנות מהכנסה חודשית צמודה
לדולר. צמוד לדולר זה דבר טוב. מה
שלא נראה לי הוא שצריך לסגור כסף
טוב לתקופה ארוכה, כשאתה לא יודע
מה יהיה בשבוע הבא.
אני יודע, יש קושי. במה בכל זאת כדאי
להשקיע כדי להבטיח את החסכונות, שאיבדו
מערכם כמחצית במקרה של המניות הבנקאיות
שבהסדר, וכגודל עליית המרד בסתם חודש רגיל
(החודש *.)28

אני מצטער לומר שהמעט שהיה עוד
כדאי, גם זה הלך לעולמו החודש. אם,
וזה שוב אם גדול, יפחתו את השל,ל,או

14 . 1

הלכתי לברר מדוע גדל חלקן של
העיריות בעוגת האשראי, ולמה הבנקים
נחפזים להלוות להן. למי מלווים
במילים אחרות, הדולר יהיה שווה כל
יום רק חלק קטן של האחוז יותר ובסך
הכל במשך החודש כל הפיחות יהיה
10 אז גם פת״ם זה לא עניץ.
בפק״ם ובתפ״סים משלמים פחות, הרבה פחות
מהמדד החזוי. אבל, יש בעיה נוספת גם למדד לא
כדאי להצמיד לזמן קצר. ומה שלא תעשו.
העמלות של הבנקים יאכלו כל חלקה טובה.

יש לנו בעיה, גם לאנשי עסקים
ובעלי מפעלים שעד לאחרונה נהנו
מהתפ״סים והיכו את המדד.
נצטרך להמתין בסבלנות לדצמבר.

נחוג במנאגווה, בירת ניקראגווה, יום־
הולדתו ה 39-של דניאל אורטגה סאבדרה,
מתאם (ראש) חונטת השלושה הסנדיניסטית,
השלטת במדינה מזה חמש שנים, מאז שהדיחה
את אנסטסיו סומוזה. אורטגה, שזכה שבוע לפני
יום־הולדתו בשני־שליש הקולות בבחירות
לנשיאות(ולאסיפה־המכוננת של 90 חברים) ,הוא
בנו של סוחר, שהצטרף בגיל 15 למחתרת
האנטי־רודנית וכאשר השתתף, בגיל ,22 בשוד
בנק, למימון המחתרת, נתפש ונכלא לשבע שנים.

מן הסיפרות לחבושים
נחוג בתל־אביב, יום־הולדתה ה־ 50 של
שולמית לפיד, יו״ר אגודת הסופרים, משוררת
שירי ילדים, שהתפרסמה בסיפרי ארץ־ישראל
שלה, גיא אוני(ראשיתה של ראש־פינה) וכחרס
הנשבר(על זייפן עתיקות ירושלמי במאה ה־,)19
שהפך, לאחרונה, לרב־מכר. לפיד, אשתו של
העיתונאי (מעריב) ומנכ״ל רשות השידור לשעבר,
טומי לפיד, היא ילידת תל־אביב, אם
לשלושה(שתי בנות ובן) ששמה הולך לפניה גם
כעקרת״בית, שאחת מהצלחותיה הגדולות הן
מירקחות־חבושים.

נפ טר לפי שמועה שאיננה ניתנת
לאימות ודאי, בבגדאד, מהתקף־לב. בגיל ,43
צכרי אל״בנא, ראש ארגון טרור קטן ד150
מודעי קשה להסתדר עם הרבה אפסים
את האפשרויות הטובות, כדי שאנחנו לא ניפגע
וגם האוצר ירוויח. ואם נכון מה שאומרים, שיש
בארץ חמישה מיליארד דולאר בבלטות, הנה
נפתרו בעיות של עוד חצי מיליארד דולר
שהממשלה תגבה כריבית, בתנאי, כמובן, שהיא
מוכנה לעיסקה.
ואני מבקש מהד״ר משה מנדלבאום, נגיד בנק
ישראל, לא להפריע. אפילו בפולין הבינו את
העניין ומאפשרים לכל אחד להחזיק דולארים
ולקנות בחנויות מיוחדות. העיקר דולארים, לא
חשוב המקור, העיקר שיהיה ושיהיה הרבה. תארו
לעצמכם גם מה יאמרו אלה, שאנחנו עושים
איתם עסקים, כשיתברר שהרזרבות גדלו בכמה
מיליארדים. לא בדיוק בידי הממשלה, אבל
במקום בטוח.

״הגיעו להסדר עם הבנקים״ .כך אמר הקריין בדרך כלל המקים? פעם היו אומרים
ברדיו. מי שהגיע הם העיריות, שחלקן שבת בסוף למי שלא נזקק. היום מלווים למי שאין
השבוע שעבר וביום ראשון. העובדים לא קיבלו סיכוי שיפשוט את הרגל, ויש לו מקור
את שכרם, משום שקופת העירייה ריקה. והנה הכנסה בטוח ואפשר לשעבד הכנסות
הגיעו הבנקים, מילאו את הקופה והכל מסתדר. אלה, נוסף על כל מיני רכוש אחרים. זהו,
יש לי כמה דברים לומר על עניין זה של יחסי הלווה האידיאלי היא העיריה.

הבנקים עם העיריות. בשבוע שעבר פירסם
בנק־ישראל מיסמך מעניין. אני אמנע מלהיכנס
לפרטים. אחד המימצאים במיסמך הוא, שחלקן
של העיריות ומוסדות הציבור בסך כל האשראי
החופשי במשק הוכפל בשנים האחרונות, ואילו
חלקם של העסקים והתעשיות ירד.

מן הכלא לנשיאות

מן ההנדסה לרצח

סבלנות חחוח האידיאר
אני לא ממהר, אבל כדי שלא אשכח, הרי
לפניכם מה שאמר לי לקוח מצוי של בנק, כל
בנק אפשרי. הוא מציע לבנקים להעמיד לרשות
הלקוחות מידע חיוני בזו הלשון: לקוח יקר(או
נכבד, בגירסה אחרת) עם היכנסך לבנק, חוייב
חשבונך בארבע מאות שקל. החמצן שאתה נושם
סופק לך כשרות חינם על־ידי הבנק.
כל זה בא להסביר לכם, שכדאי לכם להימנע
ככל האפשר מלבוא בשערי הבנק. מתברר, שכל
לקוח של בנק ,״משאיר״ בבנק לפחות 400 שקל,
ולא חשוב מה הוא עושה שם. אני מציע לכם
להימנע מלבוא בשערי הבנק פעמיים בשבוע
והרי לכם כרטיס קולנוע של יום ראשון ועוד
נשאר משהו.

חמחרים

תארו לעצמכם שאתם יושבים בכיסאו של
מנהל הבנק, ובא אליכם מנהל מפעלי אתא,
וחמש דקות אחריו ראש עידית קרית־אתא.
שניהם מבקשים אותו דבר: הלוואה. למי תתנו.
ובכן, התשובה ברורה — לעיריה. יש לה הכנסות
קבועות ממיסים, היא מקבלת מענקים ממישרד־הפנים,
היא לא יכולה לפשוט רגל, כי תמיד יבואו
לעזרתה מענקי־חירום של מישרד־הפנים.

עוד לא קרה שעיריה פשטה רגל.
כשהיתה על סף פשיטת הרגל, הקימו
ועדה קרואה, שניהלה את העיר, והחזירה
חובות, גס למקים, מכספי המענק
המיוחד של משרד-הפניס. אם המענק
לא מגיע בזמן, או שהוא קטן מדי,
מתחילים לשבות, או מאיימים בשביתה.
בקיצור, לווה אידיאלי.
ועוד משהו. מתברר שהעיריות הם גם לקוחות
טובים. הם משלמים ריבית גבוהה יותר
משמוכנים לשלם עסקים. וגם זה מאותן סיבות.
ואז קורה, מה שבאמת קרה. מוסדות הציבור הם
המובילים בגובה הריבית שהם משלמים. זה טוב
לבנקים, נוח מאוד לעיריות, רע למשלם־המיסים
,העירוני, הנאלץ לשלם את מיסיו גם כשיש
׳שביתה ואיש לא מפצה אותו על סיבלו.

סופרת לפיד וכעלה
שירי ילדים. סיפרי ארץ ישראל
־ 200 חברים) ,שביצע בעשור האחרון עשרות
פיגועים. במיוחד במוסרות יהודיים באירופה
(וינה, פאריס, בריסל) ,מעשי־רצח(במיוחד בנציגי
אש״ף, ביניהם עיצאם סרטאווי) וגם עמד מאחורי
ההתנקשות בשגריר ישראל בלונדון, שלמה
ארגוב, ששימשה עילה לממשלת בגין בפלישתה
ללבנון בקיץ 81׳ .אל־בנא, הידוע יותר כאבר
נידאל (על שם בנו, נידאל, שפירוש שמו הוא
מאבק) ,הוא יליד יפו, שגדל בשכם, למר הנדסה
בקאהיר ושימש חשמלאי(מאחר שלא סיים את
לימודיו) בריאד. הוא היה מראשוני פת״ח, ונציגו
בסודאן ועיראק, אך פרש ממנו תוך התקפות על
דרכו המתונה של יאסר ערפאת, כשהוא מאיים
עליו ברצח.

התהילה לבגידה

נתפרסמה בניו־יורק ביוגרפיה נוספת,
גיבור או בוגד, על חייו של אגרי פילים
פטן, המצביא הצרפתי ששמו יצא לתהילה
ב־ , 1916 עת עצר בוורדון את ההסתערות
הגרמנית על קווי הצרפתים, ושהיה לשימצה
כראש המישטר משתף״הפעולה עם הנאצים
במלחמת־העולם השניה (מישטר וישי) .פטן,
שהיה לאחר ורדון לרמטכ״ל צרפת וזכה בתואר
מרשל, היה בין המילחמות שר־המילחמה ושג־רירה
הראשון של צרפת בספרד של פרנקו. בגיל
88 נדון למוות על בגידתו(פסק־הדין הומר למאסר
עולם, ממנו ריצה רק שבע שנים, מאחר
שנפטר בגיל .)95 אחד הגילויים של הביוגרפיה
החדשה: פטן התוודה לפני סוהריו כי עשה אהבה
לאחרונה בגיל .86
העולם הז ה 2463

האלו! אמנה, אתה ש?
מהרגע שאמנון רובינשטיין נטל לידו את תיק התיקשורת,
חדלתי להתעניין בריעותיו על המצב הבינלאומי של ישראל, על
מישטר־החיים הליברלי ועל הדרך לטיפול בסטאגפלאציה.
מעניין אותי רק דבר אחד ויחידי:
השפעתו על מצב הטלפון שלי.
מערכת־הטלפונים במדינה
מתפרקת. היא לא ירדה עדיין
לרמה של מצריים, אך היא
קרובה לה יותר מאשר לרמה של
איטליה, למשל. שיחת־טלפון
מתל־אביב לירושלים הפכה
להרפתקה מרתקת, וגס בתוך
תל־אביב עצמה מלווה כל שיחה
במתח רב. האם ייווצר הקשר
בפעם השלישית או החמישית?
האם אהיה על הקו לבדי עם בת־שיחי,
או שנתחלק בחוויה זו עם
זוג אחר, המדבר במיבטא רוסי?
הטלפון הוא אחד המודדים המדוייקים ביותר למצבה של
החברה. מבחינה טלפונית חדלה ישראל זה מכבר מלהיות מדינה
מערבית מודרנית. היא נמצאת אי־שם בין זאמביה לבוצוואנה
הצפונית.
אז מה אמנון רובינשטיין אשם בזה?
אהה, על זה הוא היה צריך לחשוב לפני שקיבל על עצמו את
התפקיד.
כאשר אני מנסה לחייג ויש מישהו על הקו — אני מקלל את
רובינשטיין. כאשר אני מנסה בפעם העשרים להתקשר עם
ירושלים ואיני מצליח — אני מקלל את אמנון. כששיחה שלי
נקטעת באמצע — רובינשטיין. כשאיני שומע אף מילה אחת —
— אמנון. וכשאני רואה באותו הזמן את רובינשטיין בטלוויזיה,
כשהוא מבטא את חלומו על הערוץ השני — אני מקלל את אמנון
כפליים.
לכל הרוחות, בן־אדם, תדאג קודם־כל לכך שהטלפון יפעל
בסדר! מפני שאם הטלפון לא יהיה בסדר בעוד שנה — אתה גמור!
רצית שינוי? תקן את המערכת הטלפונית!
אין כסף? זוהי הבעיה שלך!
אז זהו זה, אמנון. חשוב על זה. הפעם ממשלה עם שינוי.

ידיו פרט אחרי פרט בציור־ענק על תיקרה של בניין, כמו מיכאל־אנג׳לו
לכנסיה הסיסטינית? בשביל מה? בלוטו אפשר להרוויח
יותר, וביתר בקלות!

היב;
הגיבורים כולם
את אמנון דנקנר מטרידה שאלה אחרת: מדוע זה אין בכל
הסיפרות העברית החדשה אף גיבור אחד?
גיבור גדול, כמו דון קיחוט. או גיבור קטן, כמו רמפול. אבל
גיבור שחשוב לך מה קורה עימו. שאתה שואל את עצמך איך היה
הוא מתנהג במצב שנתקלתי בו? גיבור היכול לשמש כדגם
לחיקוי.
עמדנו במסיבה, וגברת צעירה ונאה, מרצה לסיפרות, הכחישה
את ההנחה. בקשנו ממנה להעלות בזכרונה אף גיבור אחד של רומן
ישראלי, מישהו כמו רט באטלר או סקארלט או׳הארה. שלא לדבר
על ענקי הסיפרות.
הגברת חשבה וחשבה, ולא זכרה.
אז מהי הסיבה?
הסיבה היחידה שיכולתי להעלות על דעתי (אחרי כוסות

אור׳ *ובנד

גאונים כעפ 1לה
ליד שולחן בכסית מתנהל מזה כמה שבועות ויכוח על
השאלה: מדוע מצטיינים הישראלים רק בשלושה־ארבעה
נושאים, ואינם מסוגלים להצטיין בשום שטח אחר?
מדוע אנחנו עלובים באולימפיאדה? מדוע לא נבנה אף בניין
אחד הראוי לשמו בכל מאה שנות ההתנחלות הציונית בארץ?
מדוע יש בארץ משוררים עבריים בעלי שיעור־קומה, אך לא נכתב
בארץ אף רומן אחד היכול לתבוע את מקומו בשורה הראשונה או
השניה של הסיפרות העולמית? (עגנון היה נטע זר, לא יוצר
ישראלי אמיתי ).מדוע יש לנו מבצעים מוסיקליים מצויינים,
הרוכשים לעצמם שם בעולם, אך אין לנו אף מלחין רציני אחד?
מה קרה לצה״ל בדיד ממילחמת ששת־הימים לסולטאן־
יעקוב? מדוע מסוגלים מדענים ישראליים להצטיין כשהם
עובדים באוניברסיטה זרד -אך חוזרים לבינוניות אפרורית בחוזרם
ארצה?
אחת התיאוריות שלי היא, שהדבר נובע מאי״יכולתו של הישראלי
המצוי לדייק במשהו. אתה מוציא את מכוניתך מן המוסך
ומגלה שהליקויים תוקנו ב־^ .90 לעולם לא ב־;ל . 100 ובינתיים
נעלם איזשהו חלק. ומכיוון שאותם האנשים עובדים גם במוסכים
של צה״ל, איני מניח שהמצב שם שונה. ומדוע יהיה המג״ד שונה
מאיש״המוסך, שלמד עימו באותה הכיתה?
זה מתחיל בבית״הספר. כמה מורות בארץ מקפידות בכיתה ב׳
על כך שהילדים יכתבו לאבא־אמא מיכתב נקי, מסודר,
כשהתאריך מעליו והחתימה מתחתיו? (וכמה מיכתבים אנחנו
מקבלים עד היש מידי מזכירות ומנהלים, שאינם נושאים שום
תאריך בכלל?)
גירעון סאמט אומר דברים דומים, בצורה קצת שונה. הוא טוען
שהישראלי יכול להצטייץ בשטח שבו כפויים עליו כללים נוקשים
ובלתי־משתנים (ביצוע של מוסיקה קלאסית, למשל) או
שאין בו שום כללים בכלל(כגון שירה) .אך בשטח שבו הכללים
אינם נוקשים, אך חיוניים להצלחה, אין הוא מסוגל להגיע
לשלמות. חסר התמריץ.
חוסר התמריץ, חוסר התשוקה להצטיינות, ההשלמה עם
הבינוניות בכל השטחים —.אלה הן צרות, הנובעות ממעמקי
התודעה הלאומית. אין ספק שלמערכת״החינוך יש חלק גדול
בכך. ההתחרות בבית־הספר חוסלה, מתוך הגזמה מטופשת של
רעיון השוויוניות. האווירה הכללית בחברה הישראלית בוודאי
תורמת לכך תרומה נכבדה.
תמיד שאלתי את עצמי איך יכלה פירנצה של הרנסאנס —
עיירה בגודל של עפולה תחתית — להוליד בשניים־שלושה
דורות תריסר גאונים, מגדולי כל התקופות. אחת התשובות היא,
לדעתי, שכאשר יש גאון אחד, הוא קובע סטנדרטים לכל הבאים
אחריו. הוא נותן דוגמה של הצטיינות ויוצר תשוקה להצטיינות.
הוא גורם לכך שכל אחד בסביבתו דורש יותר מעצמו ומאחרים.
בישראל קורה ההיפך. מי שמתאמץ הוא פרייער. אין בשביל
מה. התהילה היא נחלת הבינוניים, אמני האינטריגה, בעלי
הקשרים. קל להיות ילד־פלא, קל להיות מפורסם. וכסף מרוויחים
מהעלמת־מס ובבורסה.
מי אצלנו ישכב על הגב, במשך שבועות וחודשים, ויצייר במו

אחדות של קאמפארי) אינה מספקת, אך היה בה די כדי להעניק
לדנקנר עווית של צחוק.
אמרתי: שום סופר עברי אינו מפרגן לגיבוריו.
אמא חגגנו את יום״הולדתה ה־ 90 של אמי.
בדירתה הקטנה של אחותי ישבה אמי, כשהיא מוקפת באוסף
מישפחתי מגוון — בת ובן, נכדים, נינים וחימשים. היא מתקשה
קצת בשמיעה ואינה מקפצת עוד על הגבעות, אך בפרינציפ אין
היא אשה שונה מזו שהיתה, בגיל חמישים פלוס, רוכבת־הקטנוע
הראשונה בחוצות תל־אביב.
לפני שנתיים נפלה במדרגות. הירך שלה נשברה ליד אגך
הירכיים. הרופאים הנידו בראשם ודיברו על גיל וכר. כעבור ימים
לא־רבים יצאה אמי מבית״החולים ועלתה במדרגות לדירתה
בקומה הרביעית.
כאשר ראיתי את הנין ששמו ארז, והחימשה, ששמה נחל,
כשהם מקפצים עליה, חשבתי על מצב העולם כשהיתה אמי
בת־גילם.
הוריי נישאו בשנת ,1913 כשאמי היתה בת 18 ומשהו. העולם
חי בשלום עמוק. שתי מילחמות־עולם נוראות היו חבויות בחיק
העתיד. הכל היה מסודר, מאורגן ושליו, והיה נדמה שכך זה יימשך
לנצח. כעבור שנה, כאשר נולדה יני, אחותי הבכורה, כבר היה
העולם שרוי בתוהו־ובוהו, ומאות אלפים ניספו בטבח המטורף של
מילחמת־העולם הראשונה.
אבי־אמי נפטר כשהיתה ילדה קטנה, וסבתי גידלה את שתי
בנותיה בעזרת קרובים. אמי היתה פקידת־בנק, וכך הכירה את
אבי, שהיה בנקאי צעיר ומומחה לבורסה. לנשואיהם הם קיבלו,
כמתנה, תעודה על נטיעת עץ בפלסטינה. אף אחד משניהם לא
חלם שאי־פעם יראה את העץ הזה, ואת הארץ שבה ניטע, אם אכן
ניטע.
אבי זכה למה שנקרא בגרמניה ״חינוך הומאניסטי״ .כלומר:
תחת ללמוד אנגלית וצרפתית, למד לאטינית ויוונית עתיקה, ידע
בעל־פה,את סיפרי הומרוס בשפת־המקור והאמין בכל האידיאלים
הרמים של הגינות, יושר, אמת, חרות, שרות לכלל, כבוד אישי
ועוד. לכן גם היה ציוני מנעוריו, כאשר הציונים היו קבוצת־שוליים,
והיחס אליהם בקהילת יהודי גרמניה היה כאל חבורת
אנשים ספק־מטורפים ספק־מגוחכים. אז אמרו כי ״ציוני הוא יהודי
שנותן כסף ליהודי שני כדי שזה יביא לפלסטינה יהודי שלישי.״
אבי קרא ספרים, חלש על כל הקלאסיקה הגרמנית והיה
משוגע למוסיקה. אז ניגן על צ׳לו. אמי,לעומת זאת, היתה אשה

פראקטית מאוד, חיונית מאוד, ספורטאית. היא אהבה לרקוד| ,
לעשות חיים, לשחות. לפי התמונות היתה יפה מאוד, גבוהת־ |
קומה, בעלת עיניים כחולות ושיער שחור, שנערם על ראשה |
כמיגדל, באופנת הימים ההם.
לפני הנשואין, אילצה אמי את אבי ללמוד לשחק טניס, ואילו 1
אמי למדה בעל״פה חלקים מהחלק הראשון של פאוסט של גתה| .
למחרת הנשואין הניח אבי את המחבט, ולא נגע בו עד יום מותו1 ,
ואילו אמי לא זכרה עוד אף שורה אחת של פאוסט.
מכיוון שאדם הוא תערובת של תכונות שעברו אליו מהוריו, ן
בדרך של תורשה וחיקוי, הצירוף המיקרי של תכונות אלה מהווה |
את עיקר אופיו, כשם שצירוף של תכונות גופניות, שירש מהם1 ,
מהווה את פניו וגופו. אני מניח שכל אדם שואל את עצמו, מדי |
פעם: מה ירשתי מאבי ומה מאמי?
אבי היה אינטלקטואל באופיו, מרדן, כופר־בסמכות, איש של |
״דווקא״ ,ללא־תקנה, מאמין בבני־אדם ובאנושות, שסבר כי חובתו |
היא לעשות למען הכל ולעזור לזולת. היה חבוי בו דון קיחוט. אך £
הוא היה גם דאגן, בעניינים גדולים וקטנים. הוא חשש תמיד |
לאחר לרכבת, והיה מן הראשונים שהבין כי גרמניה תהפוך |
גיהינום ליהודים. לכן אני חי.
אמי אינה אינטלקטואלית. היא מעשית. היא לא ידעה מהי |
דאגה ליום המחרת. אחרי כל מכה שהנחיתו עליה החיים הארוכים
— מות אחי הבכור במילחמה, מות אבי, מות אחותי הבכורה — ן
התאוששה כעבור זמן קצר והמשיכה בדרך. את התכונה הזאת |
ירשתי ממנה.
בגרמניה היינו אמידים. אבי עשה הון באינפלציה של ,1923י|
שבה נולדתי, ואת הכישרון הזה לא ירשתי. עוזרת צמודה היתה |
בביתנו. אך אמי לא התבטלה. היא בישלה, כבשה ירקות, ניהלה
את משק הבית, תפרה, רקמה, סרגה, ולפעמים עזרה לאבי •:
במישרד שלו(אבי היה אז כונס־נכסים, ובגלל יושרו האגדתי היה ״
חביב על השופטים, שחילקו עבודות אלה) .הבילויים היו תיאטרון :
ואופרה, ובימי א׳ רכבנו כולנו על אופניים ביער.
מדי פעם תקפה את אמי תשוקה לשינוי, ואז היו מזיזים את כל
הרהיטש, צובעים, מדביקים טאפטים. אז היה אבי נעלם, וחוזר
אחרי תום המלאכה, שעליה ניצחה אמי כאלופה בשדה״הקרב.
על העולם המסודר הזה ירדה כמהלומה החלטת אבי להגר י׳
לפלסטינה, מייד עם עלות היטלר לשילטון. מכרנו את הכל£ ,
מילאנו ״ליפט״ בספרים ובפסנתר, ובאנו לארץ שבה כל הכישו-
רים וכל הניסיון וכל הידע של הורי היו שווים כקליפת־השום| .
אקלים אחר, שפה אחרת, תרבות אחרת, מינהגים אחרים. אבי היה |
אז בן ,45 ואמי בת .39 אני הייתי בדיוק בן . 10
לאבי היה סרטיפיקאט(אשרת־הגירה) של ״קאפיטליסט״ — 8
כלומר, הוא הביא ארצה אלף לירות אנגליות — סכום גדול בימים ;;
ההם, שהיה שווה למחירו של בית בן ארבע קומות ברחוב דיזנגוף1; .
אבי האמין לכל אדם, ותוך שנה לא נותרה לנו אלא שארית ההון; .
אמי רכשה בה חנות־מכולת בשכונת פלורנטין ועבדה בה מהשכם
בבוקר עד מאוחר בערב. אבי עזר לה, ואני הבאתי לחמניות טריות 1,
לדירות של לקוחות לפני בית־הספר.
זה לא הצליח, והוריי פתחו מיכבסה ברחוב דיזנגוף. אמי עבדה?
כ־ 14 שעות ביום בגיהוץ כותנות, ואבי הביא את הכביסה על ,
אופניים ללקוחות. אני ישנתי
בין ערימות הכביסה המלוכלכת. י
היינו עניים מרודים, והתקיימנו >:
בקושי.
אינני זוכר אף תלונה אחת י
מפי אמי במשך כל השנים
הארוכות — כעשרים — שבהן |
עבדה כך, שיבעה ימים בשבוע, ע
כשהמגהץ החם והבד בידה, ן
בקיץ ובחורף. ואילו אבי, שגם 9
הוא עבד עבודה גופנית מפרכת,
כשהוא רוכב על אופניו, היה \י
מאושר כפי שלא היה בגרמניה, ן
כאשר ישב על כורסה לפני אמא שולחן־הכתיבה.
הפיצויים מגרמניה הצילו את אמי מעבודת־פרך. אבי לא זכה
בהם עוד. הוא נפטר — לדעתי מעבודה קשה — לפני שהגיעו.
אמי התחילה בחיים חדשים, זו הפעם השלישית בחייה, בחברת {
בעל חדש, שגם הוא נפטר בינתיים. עכשיו היא חיה כפנסיונרית
אצל אחותי. היא קוראת ספרים גרמניים על אהבה וכיוצא בזה,
משחקת ברידג׳ ומשתעשעת עם נינים וחימשים.
שום דבר אינו מדאיג אותה.

!לכתבים
אגיד אתמור...
אלוהים, הצל אותי מפני כתבי״טלוויזיה אמנותיים!
אני אדם פשוט. אני אוהב סיגנון פשוט. שידברו אליי בלשון .
עבר על דברים שקרו בעבר, בלשון הווה על מה שמתרחש בהווה
ובלשון עתיד על מה שיקרה בעתיד.
איני יכול לסבול כתבים המדברים על צייר שנפטר בשיבה ג
טובה לפני 30 שנה ומספרים ש״הוא עובר לצרפת ומצייר נוף ל
הררי ״.אני יכול לסבול עור פחות כתב המגלה לנו ש״פגשנו את
השר בעת ביקור במיפעל בעפולה, יותר מאוחר הוא יאמר לנו
שהמצב הכלכלי״.״
אנא, כתבים יקרים(תרתי משמע) :אולי תשאירו את הסיגנון |
האמנותי שלכם במחברות לסיפרות, ותדברו אלינו בשפת בני־ |
אדם?

מ, מבמר את מנחם בגין, ער מי מאיים רפ 1ל
ומה ענו הסטודנטים לפרופסור אבנר שאר!,
לרמטכ״ל לשעבר רפאל
(.רפול״) איתן יש יחס מיוחד
לעיתונאים ולהדלפות. הכתבים
הפרלמנטריים אינם יכולים להירגע
מהסיפור האחרון, הקשור
ברפול ובעמית שלהם למיקצוע.
אמנון לוי, כתב חדשות בכנסת
ולשעבר הדובר של סיעת
מפ״ם, פנה לח״ב התחיה, כשזה
יצא מישיבת ועדת חוץ־וביטחון,
ואמר לו שהוא שמע על כך
שרפול הציע בוועדה כמה הצעות
העוסקות בענייני חיסכון
בצה״ל. רפול פנה בתדהמה ללוי:
״איר שמעת? הרי הדיונים בוועדה
הם חסויים!״ ענה לו לוי:
״חסויים או לא חסויים — הדליפו
לי ״.רפול לא התבייש :״אמור
לי מי הדליף לך?״ לוי הסביר
שאין הוא מגלה מקורות מידע.
רפול הטיל את הפצצה שהדהימה
את כל מי שעמד בסביבה :״אילו
זה היה תלוי בי, הייתי מכניס
אותך לחדר־חקירות ומוציא
ממך בכוח מיהו המדליף״.
סדר יומו של ח״ב חרות דן
מרידוד, בכל יום שישי, הוא
יוצא־דופן. מרידור מקפיד לבקר

אליהם וביקש מה״בוחרים״ להתעורר
ולהשיב על שאלה. הסטודנטים
המנמנמים הבחינו בטעותו
הפרוידיאנית של המרצה
והשיבו לו :״לא נוכל לענות על
שאלתך, משום שאנו מהקולות
הצפים״.
במילחמה הקרה המתנהלת
בין תוכניות הסאטירה יתוש
בראש של גלי צה״ל, ומשיכת
יתר בקול ישראל, ניצחה בשלב
הנוכחי התחנה הצבאית. בהקלטה
האחרונה של יתוש בראש,
בבית האדום במוצא, ניגש
חיים (״אלברט פרות״) בנאי,
חבר מערכת משיכת יתר,
למפיקה בתיה שושני וביקש
בנוכחות שומעים רבים :״קחי
אותי לתוכנית שלך ״.שושני
הסבירה, שהצוות שלה מגובש
ואין מקום להרחבה. אבל בנאי
החליט, בכל זאת, שלא להמשיך
ולהופיע במשיכת יתר. בתוכנית
האחרונה נעדר שמו ממנה.

ברצינות להישאר כאן זמן רב,
לצאת מישראל להופעות בחו״ל
ולחזור אליה.
ח״ב חרות יורם ארידור

רי הוועד־המנהל, העיתונאי נתן
ברון ועמיתו, ראש המועצה
המקומית מיגדל־העמק, שאול
עמור. נושא השיחה בשני השו
לחנות
וביניהם היו המועמדים
לתפקיד מנכ״ל הטלוויזיה, בם־ 7
קומו של טוביה סער.
ארמון, שהוא יושב״ראש

דני *מלס, המפיק את
הופעותיו של אורי גלד בארץ,
ביקש מאיש יחסי הציבור שלו

1ך 1 1ןןך מזכ״ל ההסתדרות נושא נאום תקיף בישיבת מרכז מפ״ם, שהתכנסה בשבת
1 1\ 1111 בבוקר בתל-אביב. קיסר. ח״כ העבודה, פתח בדיברי־כיבושין, אן לקראת סוף ,
נאומו הוא שינה את מראה פניו ואת תנועותיו, והחל תוקף בלשון מרוסנת את סגירותה של התנועה ;
הקיבוצית. כאן סימנו לו שזמנו תם, ואז התבדח קיסר שהוא מכיר את השיטה :״כאשר לא נעים לשמוע 1
דיברי־ביקורת, מנסים לסתום את הפיות ״.בסיום נאומו, כשירד מהבימה, הבחין ששעונו נשאר על הדוכן.

| ע 1| 1ך כתב קול ישראל בצרפת, מנסה לראיין את
111/1 _ 1 1ראש־הממשלה היהודי של צרפת, לורן פאביוס.
מטר, צייר בוהמיין, שהחליף בתפקידו את גילעד שר, נהג לבוא
לאירועים תיקשורתיים בלבוש זרוק, עד שהעירו לו שכך אין מופי עים
למסיבות־עיתונאים בפאריס. כשפגש בפאביוס, הוא היה לבוש
היטב, וראש״הממשלה אף התעניין בצעיף של הכתב. מטר הסכים
לתת לו אותו במתנה, אם הוא יתראיין אצלו. לבסוף לא הצליח מטר
לראיין את ראש״הממשלה, אך פאביוס הבטיח לו שכאשר הוא
יתראיין לעיתונות הישראלית, מטר יהיה הראשון שיראיין אותו.

את ראש־הממשלה הקודם, מנחם
כגין, בביתו, והם משוחחים
במשך שעתיים על עיתוני השבוע
החולף.
ח״כ המפד״ל אכנר שא־קי
הוא מרצה לדיני־אישות, מי־שפחה
וירושה, בפקולטה למיש־פטים
באוניברסיטת תל־אביב.
השבוע הוא עמד כהרגלו ונשא
לפני הסטודנטים עוד אחת מהרצאותיו
המשעממות. הסטודנטים
שישבו בשורה האחרונה
נימנמו כהרגלם. שאקי פנה

אלכם קוטאי בקשה יוצאת־דופן.
:שיחדל לעשות יחסי־ציבור
לגלר. שלם חושש, שעד
שגלר יתחיל בהופעותיו ישבע
קהל הצופים מהפירסומים סביב
גלר ויימנע מלבוא ולראות אותו
בהופעה חיה.
גלר עצמו סירב לגור
בסוויטה שייעדה לו הנהלת מלון
הילטון. הוא העדיף להתגורר
עם אשתו וילדיו בדירה הצנועה
של הוריה בגיבעתיים, למרות הצפיפות
הרבה בה. הוא שוקל

די סקפטי לגבי גלר. אך הוא
אמר השבוע בהמועדון, שהוא
יתחיל להאמין בו אם גלר יצליח
לנחש מה יש בתוך עיסקת
החבילה.
תחביב לא ידוע של סגן
שר־האוצר עדי אמוראי הוא
אריגת־שטיחים. בשיחה עם יצחק
ליבני סיפר אמוראי שהוא
משתמש בסיבים בעלי צבעים
עדינים. אך, לדבריו, כשמביטים
היטב בתוצר המוגמר. אז נראית
תמונה כוללת.
השדכנית הלנה עמרם
לא נרגעה מניצחונה במישפט־הדיבה
נגד הטלוויזיה הישראלית.
היא אזרה אומץ ונפגשה
עם אריה דולצין, יושב־ראש
הנהלת ההסתדרות הציונית,
והציע לו את שירותיה כעובדת
הסוכנות־היהודית בניו־יורק, ב־עינייני
עליית רווקים ורווקות
לארץ.
התל־אביבי
עורך־הדין
נחמן אמיתי, הפעיל מאוד
בענייני אתיקה מיקצועית, עלול
למצוא את עצמו בעוד כמה
חודשים במבוך מוסרי. אמיתי
מייצג את עורך־הדין אלכסנדר
קוסטין, החשוד בסיררת
עבירות פליליות חמורות. אם
יורשע קוסטין, הרי שלא יהיה
מנוס מהעמדתו לרין מישמעתי
לפני בית־הדין המישמעתי של
לישכת עורכי־הדין בתל־אביב.
יושב־ראש בית־הדין הוא אמיתי.
לבאי המיסעדה התל־אבי־בית
טריאנה היה נראה באמצע
השבוע שצמרת רשות־השידור
עברה מירושלים לתל־אביב. ב״
שולחן אחד ישבו איש הטלוויזיה
חיים יכין וממלא־מקום יושב־ראש
הוועד־המנהל, דויד אד״
מון. בשולחן סמור ישבו מנכ״ל
הרשות, אורי סורת, ושני חב־

\ 1חףךך 1בנם בן ה־ 5של זוג השחקנים יוסף כרמון ;
^ | 1/1 1ותמי אשל, בא עם אביו לטקס הענקת פרס

כספי של 500 דולר של התיאטרון הקאמרי לשחקניו המצטיינים -
ריבקה נוימן, יוסי גרבר וזהרירה חריפאי. הטקס נערך בפואייה של
לישכת ראש״עיריית תל״אביב. האימונית שלובש אסף ניתנה לו
במתנה על״ידי חריפאי. לכרמון ולאשל ילדה קטנה יותר, שירה.
העולם הז ה 2463

מועצת־המנהלים של חדשות
הספורט, פירסם בשבוע שעבר
טור אישי בעיתונו שקרא לאוהדי
מכבי תל־אביב בכדורסל
לבוא בהמוניהם לעודד את הקבוצה
במישחקי גביע־אירופה.
כשראה אחד מראשי ההתאחדות
לכדורגל את טורו של אדמון,
־־ הוא ביקש ממנו שיפנה גם לאוהדי
הכדורגל, ויפציר בהם שלא
יתנזרו מצפיה במיגרשים עצמם.
ארמון נענה והשבוע הוא כתב
על כך.
הבימאי אורי בדבש לא
נח על זרי־הדפנה, בעיקבות
הצלחת מאחורי הסורגים. הוא
כבר מתחיל לעבוד על סירטו
הבא ,1910 ,שעניינו יחסים בק־בוצת
יהודים שבאו מאירופה ומתגוררים
בקומונה. את התסריט
יכתוב אחיו, בני, שאף כתב את
התסריט לסרט המצליח הנוכחי.

העומס באולם הדיונים של

שופט־התעבורה יעקב דורון
היה ללא נשוא. השופט החליט
להתגבר עליו בדרך מקורית.
הוא קרא בשמות הנאשמים,
העמידם בשורה, ובטון קשוח
שאל נאשם אחרי נאשם :״מודה?
לא מודה?״ אחד הנאשמים התעקש
שהוא לא עבר באור אדום.
אמר לו דורון :״זה לא ייתכן.
תודה ״.הנאשם נכנע.
השופט המחוזי שאול
אלוני ידוע כאיש נמרץ, המסיים
במהירות־שיא מישפטים
מסובכים. ההלצה הידועה הרווחת
בין באי היכל־המישפט
היא, כי ער השעה 10 בבוקר הוא
מספיק לסיים את כל המישפטים
שנקבעו לאותו היום. לעיתים
הוא דן ב־ 40 עד 50 תיקים ביום.
השבוע הופיע לפני אלוני
הפרקליט זאב הרטבי, שהגן

נוות

מנהלת התיאטרון לילדים ולנוער, מציגה לפני השחקן מיכאל ורשביאק את
הקמיע שלה, העשוי כסף, ואילו הוא מציג לפניה את הקמיע שלו, העשוי זהב.
השניים נפגשו במסיבה שערן התיאטרון הקאמרי אחרי בכורת ההצגה החדשה המוצגת בו מידה כנגד
מידה, שבה משחק ורשביאק. כשעמדו השניים זה ליד זו והבחינו בתחביבם המשותף, הם החליפו חוויות.

אשתו הישראלית של מפיק סרטים

בעלה בהפקת הסרט הישראלי החדש בנות, ולכבודה שלה, כמי
שמשתתפת בסרט. דליה באה לארץ שבוע אחרי תחילת הצילומים
והספיקה להשתתף במסיבה לרגל פתיחתה מחדש של מיסעדה.

על חברה שנדרשה לשלם מס־שבח
מקרקעין. מולו התייצבה
פרקליטת עיריית תל״אביב,
שרי אורן. בעידוד השופט,
הצליח הרטבי לקבל מועד מוקדם
לסיכומים, אך אורן הסבירה
שהיא לא תוכל להספיק להביא
את הסיכומים, כי יש שביתה
בעיריה. הרטבי הציע לאורן
שסיכומי העיריה נגד מרשתו
יודפסו במישרדו, ובלבד שהשופט
אלוני יוכל לתת פסק־דין
בהקדם.
בדיון הבא החליט אלוני
לדחות מועד דיון, כי התיק לא
היה מונח לפניו. הפרקליט חיים
שטנגר ניסה לשכנעו לקיים
את הדיון באותו היום בצהריים.
אלוני לא נעתר. אמר לו שטנגר
הדתי :״ידוע לי שאדוני מתחיל
את יומו בשעה 6בבוקר. אני
מוכן להקדים את מועד שעת
הנחת־תפילין ולבוא אליך.״ אלוני
חיפש ביומנו מועד, אך זה לא
נמצא. אמר אלוני לשטנגר :״אדוני
מוזמן לבדוק את יומני. הכל
מלא.״

ו 7ך 1ך 1ר 111 ״1 ¥מדובבת בלשון העברית לסרטים לועזיים, שבה מסיור בארץ מצריים
כשרגלה נתונה בגבס. זכאי, ששברה את רגלה בטיול בין הפירמידות,
^ 1 1 1 1.111
הושפעה מאוד מהמסע ומתלאותיה בו: כשנשאלה מה אירע לה, היא הסבירה שזוהי קללת־הפרעונים.
העולם הז ה 2463

במיסדרונות הוועד־הפועל
מחייכים כל אימת שחולפים שם
מבקר ההסתדרות הקשיש שלמה
שטנגר ואחיינו וזיים ש־טנגר,
היועץ המישפטי של סיעת
הליכוד בהסתדרות. סיבת החיוכים:
המבקר איש המערך, חבר
קיבוץ מעיין־ברוך, נוהג ללבוש
חולצות בגוון התכלת, ואילו
הפרקליט חובש הכיפה, איש־הליכוד,
מעדיף חולצות בצבע
האדום.
אחד משני המנהלים ה־אמנותיים
החדשים של תיאטרון
חיפה, יהושע סרבול,
הנמצא עתה בברלין, מנצל את
הזמן שם לסיום כתיבתו של מחזה
חדש, פרי־עטו, מגדה ודויד.
הנושא — אהבה בין בחורה
ערביה ובחור יהודי.
החצי השני של סובול
בניהול, גדליה בסר, הוזמן
במוצאי יום החמישי האחרון
לפואייה של התיאטרון. שחקני
ועובדי התיאטרון הריעו לו על
כניסתו לתפקיד. אמרה לו אשתו,
השחקנית ליאורה ריב*
לין :״גדליה, קיבלת עכשיו
ארבעה מסכים.״
מייל, הולד, לשעבר
הכתב הפלילי של קול ישראל
בתל־אביב, נשאל אם הוא העביר
ליורשת שלו, כרמלה מנשה,
את מקורותיו במישטרה ובעולם
הפלילים. הולר, שיסקר עתה
ענייני חקלאות, ענה :״הרבה
מקורות כבר מתו, אחרים יושבים
בכלא והשאר אינם מדברים מאז
פרשת הציתותים לאם ן 5חפץ.
כרמלה תצטרך להסתדר לבדה.״
השחקנית גבי אלדור
ביימה את מופע להקת־הזמר
התל־אביבים, שהופיעה השבוע
בבכורה במוסיאון תל־אביב
בערב שירי סשה ארגוב.
שעה קלה לפני עליית המסך
נקרעה שימלתה של אחת מנע־רות־המקהלה.
אלדור תפסה יוזמה,
לקחה את הצעירה לביתה
ובחרה לה, ממלתחתה שלה,
חצאית מתאימה.
המיכתב שהגיע לבניין
המיפלגה הליברלית בתל־אביב
לא היה שיגרתי. הכותב, עמיקם
שפירא, מנכ״ל תה״ל, פנה
למזכיר־המיפלגה וביקש למחוק
את שמו מרשימת חבריה. שפירא
ציין, שהוא נרשם למיפלגה אחרי
שזכה במיכרז כעוזר לדובר
המיפלגה, בראשית שנות ה־,70

וכי הוא האמין באידיאולוגיה
שלה. אחרי שנוכח לדעת שאידיאולוגיה
לחוד ומציאות
לחוד, החליט שאין לו מקום
במיפלגה. שפירא שימש במשך
שנים יועץ־תיקשורת ויועץ־סת־ריס
של שימחה ארליך .,לפניכן
הוא היה דובר עיריית תל־אביב.

פסוקי
ה שבוע
• שר-המדע

גידעון

פת, על מחליפו :״חשבתי שיקח
לאריאל שרון כמה חודשים
להרוס את מישרד התעשיה
והמיסחר, וזה לקח לו כמה
שבועות.״

• שר־התיירות אבר

שריר, על עמיתו יצחק
מודעי :״הממשלה מכהנת כבר
חודש וחצי, ואת שר־האוצר
פגשתי רק בשירותים״.

• ח״ב העבודה אבא

אבן, על ח״כ התחיה רפאל
ו״רפול״) איתן :״לא כל מי שיש
ל 1חצץ בפה הוא דמוסתנס.״

• ח״ב חד״ש צ׳ארלי

ביטון, על הנ״ל :״הוא לא יודע
שהוא טמבל?״

• השר ללא תיל, יגאל
הורביץ, על המצב הכלכלי:
״אני כל״כך מבוהל, שאני לא
עושה חשבון עם אף אחד.״

• ח״כ שינוי מרדכי
וירשובסקי :״מהממשלה הזאת
אני לא רוצה לקבל אפילו
כוס מים״.

• האסיר המשוחרר עמום
ברנם, שהחליט להקדיש
את כל חייו לטיהור שמו :״אפילו
שתבוא לי ברוק שילדם ותציע
לי נישואין — אדחה אותה.״

• מנכ״ל רשות השידור
לשעבר, יצחק ליבני:
״התחושה העיקרית בגיל 50 היא
של יד שנקטעה וממשיכים לחוש
אותה.״

• הבדרן מוטי גילעדי,
על השאלה מדוע אסור לשר
בממשלה להשתתף באורגיה:
״כדי שיישאר לו כוח לדפוק את
המדינה״.

• העיתונאי גד ליאור,
בתוכנית הסטירה משיכת יתר:
״מס־ההכנסה העמידו נושה על
הרגליים. עיקלו לו את האוטו.״

מתנה כל ב1קה.

540 ואנו ס * נדאג ל ספ ק את
העיתון׳ ^ מ שך חודשיים
בשעות הבוקון ״ המוקדמות
לכתובת ! [831 שולמסור לנו
תמורת 8,280ש קל בל ב ד
(מחיר מוזל למתנה
במקום
17,560 שקל) עם
העיתון הראשון ישלח כר טיס
עם פרטי שולח השי.
ברכה
דא־ד

האר־׳ו

הארז

ע רי ב ת־ דין-

*ץ ה קורה לאחרונה לעורכי/
הדין? כל יום שומעים על עוד
עורך־דין שהסתבך בפלילים!״
בשבוע שעבר נעצר עורך־הדין
אלכסנדר קוסטין, בחשד כי היה מעורב
בפרשת־מירמות של צעיר, שהונה
מישפחה יהודית בהולנד, והוציא ממנה
300 אלף דולר. לדברי המישטרה, סייע
עורך־הדין לצעיר לרמות את המישם־
הה כאשר אישר באוזניה את הסיפורים
הכוזבים. תוך כדי חקירתו של עורו־הדין
קוסטין, גילו החוקרים כי יתכן
שעבר עבירות נוספות, ועזר לארם
להוציא דרכון חדש תמורת 6000 דולר.
לפני כן נעצר עורך־הדין יעקב
הלוי, בן למישפחת־מישפטנים מכובדת,
בחשד כי זייף מיסמכים שונים
ומכר קרקעות במירמה.
שלושה עורכי־דין נוספים מסובכים
בפרשת אברהם ויזל, איש־עסקים

טי דחה בימים אלה את בקשת עיכוב
ההליכים, ומישפטו של שפיגלר יתחיל
בקרוב.
אחד המיקרים שזיעזעו את קהילת
עורכי־הדין בתל־אביב היה המיקרה
של עורו״הדין הוותיק והקשיש הוגו
שיפטר. הגבר נמוך הקומה, יליד גרמניה,
היה ידוע שנים רבות כעורך־דין
מכובד וסולידי. לפני שנה נפטרה
ישישה שהיתה לקוחה של שיפטר.
בטרם נמסר דבר מותה לבנק, שבו
היתה לה כספת, הלר לשם עורר־הדין,
השתמש במפתח שהיה בידו, והוציא
מהכספת מטבעות־זהב שהיו שייכות
לזקנה.
בית״המישפט ששפט את שיפטר
לא המעיט בערך המעשה ובמשמעותו
לגבי עורך־דין, אך בגלל גילו ועברו
הנקי הוא נידון למאסר על־תנאי בלבד.
מעורכי־רין נדרשת רמת מוסר

סיפור ישן הוא על מריבה רבת
שנים בין שני פרקליטים ותיקים
בפרקליטות מחוז תל־אביב. לפני שנים
פרש אחר מהם מהפרקליטות ופתח
מישרד עורכי־דין מצליח. זה שנשאר
בפרקליטות לא יכול היה לפרגן לו על
הצלחותיו. בכל פעם שמתפרסמת
כתבה בעיתון כלשהו על מישפט שבו
מופיע הפרקליט שפרש, מגיש
הפרקליט שנותר בפרקליטות מיכתב
תלונה ללישכת עורכי־הדין — הוא
מאשים. את יריבו בעשיית פירסומת
אסורה לעצמו.
למרות שפרשת הסיכסוך הזה
ידועה יפה מאוד לראשי לישכת
עורכי־הדין, הם ממשיכים להתייחס
בכובד ראש לתלונות אלה ואף מגישים
בעקבותיהן קובלנות לבית־הדין
המישמעתי.
לידי אבסורד הגיעו הדברים לפני

הם עדורים להסתבר ברמאויות !במעידה — פושעים
פריריי ם עלולי םלסבך אותם בזדון ובכוונה —
הפיתויים רובצים לפיתחם -ואם יינצלו מכד אדה, עלולים מתחרים
קנאיים לתבוע אותם רדי! בדי שכה, בהא שמה מגוחכת שד פירסום עצמי

שהונה, סחט ואיים על הקבלן אהרון
גיבור, מי שהיה עד־המדינה במישפטו
של הח״כ לשעבר יעקב רכטמן. שניים
מעורכי־הדין המעורבים בפרשה, דן
כוכבי ועמיחי סגל, הודו באשמתם.
סגל הודה בכמה אישומים, ונידון
למאסר של שישה חדשים. הוא גם
הושעה מלישכת עורכי־הדין למשך
חמש שנים. עורך־הדיו השני בפרשה,
כוכבי, שהודה גם הוא בעבירות שונות,
הפך לעד מדינה, ועל כן זכה בחסינות
מתביעות פליליות. בבית״המישפט
התברר כי למרות שהודה בקשירת
קשר לעיסקה נגד לקוחו, הקבלן
גיבור, לא פתחה לישכת עורכי־הדין
כל חקירה נגדו, הוא לא הושעה, והוא
יכול להמשיך לעסוק במיקצוע ערי־כת־הדין
ללא כל ה5

והתנהגות גבוהה יותר מזו של אזרח
רגיל. לשם כך יש בית־דין מישמעתי
מיוחד בלישכת עורכי־הדין, האמור
לשמור על רמת המיקצוע. ואומנם,
בית־הדין המישמעתי עמוס עבודה.
אך מי שמכיר עורכי־דין יודע היטב,
כי כמו במיקצועות אחרים, יש גם
במיקצוע זה קיגאות ושינאות המתמשכות
שנים רבות.

> קגוגיה
במיזגון?

** ורך־הדיו השלישי המעורב ב-
פרשת ויזל הוא שמואל שפיגלר
מנתניה. שפיגלר היה עורך־הדין של
הבנק הבינלאומי הראשון בנתניה,
ולדיברי כתב־האישום הטיל על גיבור
במירמה לשלם סכום כפול מהחוב שחב
מיפעלו לבנק. מחצית הסכום העודפת
( 175 אלף שקל בשנת )1982 התחלקה
בין עורכי־הדין סגל, שפיגלר ובין ויזל
עצמו.
שפיגלר כופר באשמתו ואף פנה
ליועץ־המישפטי כדי שיעכב את ההליכים
המישפטיים נגדו. היועץ־המישפ־

פרקליט ליבאי
,לשנות את התקנות!״

זמן קצר, כאשר בהעולם הזה
התפרסמה כתבה שסיפרה כי כאשר
ישבה הכתבת במיזנון בית־המישפט,
סיפר לה עורך־דין מסויים על מישפט
מעניין הנערך בקומה הרביעית, שבו
מופיע הפרקליט שפרש. הכתבת עלתה
לקומה הרביעית, האזינה למישפט ואף
כתבה עליו. למרות שהיה ברור מאוד
מתוך הכתבה עצמה כי לפרקליט
שפרש לא היתה כל יד בפירסום
הכתבה, התלונן יריבו ללישכת עורכי־הדין
ותבע שיעמידו אותו לדין על
עשיית פירסום לעצמו.
בעיקבות התלונה נפתח תיק,
והפרקליט, שעליו התלוננו, נחקר. הוא
מסר את שמו של עורך־הדין ששוחח
עם הכתבת במיזנון וסיפר לה על
המישפט, אך אנשי לישכת עורכי־הדין
לא הסתפקו גם בכך .״אולי היתה
קנוניה בין עורך־הדין שהופיע בתיק
ובין עורך־הדיז שישב במיזנון ומסר על
המישפט לכתבת,״ חשדו אנשי הליש־כה.
ובעניין זה השקיעו הרבה מרץ
ועבודה.
סיפור מריבה נוסף קיים בין שגי
סניגורים ותיקים בתל־אביב, הקינאה
והשינאה ביניהם התחילה לפני הרבה
שנים, בגלל הבדלי־אופי והופעה
בתיקים משותפים עבור נאשמים
שונים. מזה שנים הפכה שינאתם
לאגדה בין עורכי־הדין והעיתונאים.
ידוע לכל, כי האחד אורב בפינה ומצפה
לצעד בלתי־נכון של יריבו, כדי
להתלונן נגדו בלישכת עורכי־הדיז.

ואומנם, גם כאן היתה הדרך הקלה
להתלונן על כתבה שסיפרה על
מישפט שכו הופיע האחד. למרות
שהיתה זו כתבה קצרה ובלתי־חשובה,
נטפל אליה המתלונן וביקש להעמיד
את יריבו לדין, על עשיית פירסום
לעצמו. לישכת עורכי־הדין הטרידה
הרכב של שופטי בית־הדין, קובל
מטעם הלישכה ואת כתב העיתון שבו

פרקליט קוסטין
סיפורים כוזבים

התפרסמה הכתבה. עורך־הדין זוכה.
אלה הם רק שני מיקרים קיצוניים
המדגימים במה עוסק בית־הדין
המישמעתי של לישכת עורכי־הדין
בימים אלה.

מכור

לצד השני

פני שנים רכות היה מיקצוע
/עריכת־הדין מיקצוע מיוחס. רק
מעטים היו מצליחים לעמוד בשנות־הלימודים
הארוכות ובבחינות הקשות
לקבלת רישיון. מיספרם של עורכי־הדין
היהודים עם קום המדינה היה
בקושי מאה. כיום מיספרם של עורכי־הדין
עולה על רבבה, ומאות עורכי־דין
חדשים נוספים בכל שנה. אומנם, אחת
מההגבלות הקיימות על עורכי־דין
לפני קבלת הרישיון היא כי יהיו ללא
עבר פלילי, אולם מאחר שרבים
מעורכי־הדין מקבלים את הרישיון
בתחילת שנות העשרים לחייהם, הרי
שמיגבלה זו איננה קשה כל־כך.
הציבור גם איננו יודע עד כמה
מסוכן ומלא מלכודות הוא מיקצוע
עריכת־הדין. עורכי־דין העוסקים
בעניינים פליליים חשופים לפרשות
עברייניות ולאנשים העוסקים בעולם
הפשע. הם יודעים על עבירות רבות
שהמישטרה איננה יודעת עליהן, מפי
לקוחותיהם. לעיתים מתייעצים איתם
הלקוחות על עבירות שעברו או שהם
(המשך בעמוד )39

אייק אהחנוביץ:

ישראלה שטיר:

אפי רז:

,,מעולם רא זוקת ,,מצבנו הנדנו היה ,,אם הממשלה חצה
נוסע סמוי לים!״ ננלא בשנת 85 פו!״ ללמוד -אז בבקשה!״

לא הטרדתי אתכם בעניין כינוס העתידנים, שנערך
בתל־אביב לפני ימים אחדים. נתתי לאסטרולוגים ול־פארא־פסיכולוגים
ולשאר העתידנים להציג את התי אוריות
שלהם האחד לפני השני, ורק ביקשתי שיתקשרו
אליי כשיהיה להם איזה תחלס לספר. ישראלה שטיר,
מנהלת ״צוות־שטיר״ ,שאירגן את הכינוס, התקשרה
וסיפרה לי מה צופנת לנו שנת ,1985 לפי דעת העתידנים.
אז ככה. ממשלת האחדות הלאומית לא תחזיק מעמד. אחרי
הקאדנציה של פרס יהיו בחירות חדשות.

• כלומר, שמיר לא יהיה ראש־הממשלה?

לא לפי הסכם הרוטציה, אולי אחרי הבחירות.

• מה עם כלכלתנו?
השבוע עמד בסימן זעזוע קשה בגלל השלכת נוסע סמוי
מאוניה ישראלית, מעשה שהיה לפני יותר משנתיים, ורק
עכשיו הגיע לידיעת הציבור. שאלתי את אייק אהרונוביץ,
רב־חובל ותיק, שהביא ארצה את האוניה ״אכסודוס״ ,ומי
שהיה מהוגי הרעיון של אוניה־קיבוץ, מה דעתו על העניין.
זה לא נכון שאני הגיתי את הרעיון של אוניה־קיבוץ. אני הייתי
בעד ״ספנות עצמית״ .באו הקיבוצניקים ואמרתי ״אורחם״
ועכשיו את רוצה לדעת בקשר לכושי.

אני לא הבנתי עד הסוף מה קרה, ואני בטוח שגם את לא יודעת
את הכל. אבל, כמובן, זה נראה לי גרוע מאוד.

• האם יש איזה נוהל לנכי נוסעים סמויים?
נוהל זה דבר שכל רשות וכל ארץ קובעים לעצמן.

• טוב, אז מה החוק לאוניות ישראליות כעניין זה?

חוק, שמוק. תשאלי מה צריך לעשות.

• מה צריך לעשות?

לדעתי, צריך להחזיק אותו על האוניה עד שהארץ, שממנה
הוא בא, תקבל אותו בחזרה.

• כקאריירה שלך, היו לך נוסעים סמויים?

היו לי כמה. אף אחד מהם לא זרקתי לים. במיוחד אני זוכר
אחד מסיירה־ליאונה, שבמשך הזמן קיבל את השם פינקלשטיין,
והוא ישב על האוניה הרבה מאוד זמן, אכל ושתה ועבד קשה.

• מה קרה כסופו?

אני לא יודע. אני ירדתי מהים לפניו.

כאן יש הפתעה מאוד נעימה. המצב הכלכלי ישתפר תוך
ארבעה־חמישה חודשים באופן כזה, שאף אחד לא מעז לחלום
עליו. יהיה ממש טוב.

• מה עם המצם הכיטחוני?

במשך שנת 1985 לא נצא מלבנון, והמצב הביטחוני יילך
ויחמיר.

• בקונגרס הקודם טענו המומחים שלך, שכשנת
1984 תהיה מילחמה עם סוריה. תודה לאל, הם טעו.
האם הם העכירו את המילחמה לשנת?1985
נכון שהם טעו בשנה שעברה, ולכן הפעם הם לא רוצים לפרט.
ובכל זאת הם ממשיכים לטעון שהמצב הביטחוני יילך ויחמיר.

• מה עוד?
בקיץ 1985 תהיה עליה גדולה מאוד מברית־המועצות.
דבר אחרון ומאוד מעודד הוא, שבמשך השנה צפויה המצאה
מדעית ישראלית, שתהיה מהפך בקנה־מידה עולמי.

• מרידוד יאיר את כל ניו־יורק בנורה אחת, או
משהו בזה?
נחכה ונראה.

• כמה עתידנים חזו את הדברים שאמרת לי
עכשיו?
האמת היא, שרוב העתידנים לא התעסקו בכלל בישראל, אלא
בעולם כולו. מי שעשה את התחזית לגבי ישראל היה הרצל
ליפשיץ, אבל כל האחרים הסכימו לדעתו.

• לסיכום, תני איזו הפתעה לגבי העולם הגדול.

רגן יהיה נשיא ארצות־הברית רק תקופת זמן קצרה.

מצאתי עבורכם מוצג מוסיאוני של ממש. מנכ״ל סוכ־נות״הביטוח
״צמרת״ העלה את שכרם של עובדיו ב 10
החל מחודש נובמבר. שאלתי את אפי זיו, המנכ״ל בן ה־,37
האם זה טריק פירסומי או תוכנית כלכלית.
המצב הכלכלי השפיע גם עלינו, כמו על כולם. נאלצנו לפטר
ארבעה אנשים, שעבדו בעבודות לא יצרניות. העבודה של
הארבעה האלה מתחלקת עכשיו בין שאר העובדים. מלבד זאת,
ברור לכל אחד מהעובדים שהוא יצטרך לעבוד הרבה יותר קשה
מאשר בעבר, כדי להשיג עיסקות. וכדי לעודד אותם לעשות כך,
וגם מתוך הידיעה שהיתה שחיקה אדירה במשכורות, העליתי את
השכר של כל העובדים ב־ 10 אחוז, ואני לא חושב שאתחרט על

כי • שמעתי שכראש־השנה חילקת לעוכדים
כונוסים שמנים.
כן, זה מגיע להם. הרווחנו היטב, וזה הרבה בזכותם. אז למה לא
לתת בונוס, כדי שיראו שאני מעריך את עבודתם?

• סיפרו לי גם, שמכרת את המכונית האמריקאית
שלך וקנית מכונית קטנה יותר. כמה כסך זה יחסוך?

אני לא יודע אם זה יחסוך בכלל, אבל אני חסיד גדול של
הדוגמה האישית, ואם לי יהיה קצת פחות נוח, גם האחרים יקבלו
בהבנה אי־נוחיות.

• אתה מנסה לרמוז משהו לממשלת ישראל?
לא עשיתי שום דבר כרי לרמוז משהו למישהו. אבל אם הם
רוצים ללמוד — אז בבקשה!

תם אומר מה הן או מ רו ת ...מהה אומר ה ה הן או ח רו ת ...חהה

ציפורה ברון:

שלמה צח:

אהוד מנור:

,עשוה אחוז?1אזרחי
ישראל הם 1נכי3ו!״

..חמש חבוות־תקריטים
מעונ״נות בשיו שר נועז!״

,,אני מוסושיו .
אחו׳ שהתעיינת׳ ממנו!״

אם תראו בקרוב מכונית מסוג ״איירונסייד״ נוסעת
בכבישי תל״אביב, אל תחשבו שמצלמים את הסידרה
בארץ. המכונית היא נסיון ראשון להסיע נכים שאין להם
מכונית ושאינם יכולים להשתמש בתחבורה ציבורית.
שאלתי את ציפורה ברון, יו״ר אירגון־הגג של הנכים, מה
עשו האנשים האלה עד היום!
היו תקועים בבית. מדובר באנשים שהמכונית שלהם נמצאת.
למשל. בתיקה שבוע־שבועיים, או כאלה שיש להם בעיה להשיג
מונית.

בימים אלה יצא לאור סיפרו השני של אהוד מנור. ,יליד
הארץ־ .פתחתי את הספר וראיתי שאת רוב השירים אני
מכירה מהרדיו ומתקליטים. שאלתי את אהוד מנור אם
הוצאת ספר כזה היא מעין סיכום־ביניים בשבילו, או שיש
אנשים הנוהגים לקנות סיפרי״שירה שהם כבר מכירים.
גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזאת הרבה פעמים, ולכן
גם לא נעניתי במשך שנים ארוכות, להצעות להוציא ספר.
מסתבר, שיש שוק גדול בארץ לסיפרי־פיזמונים. אנשים אמרו לי
שהם אוהבים לראות את המילים מודפסות, כי לפעמים הן הולכות
לאיבוד בגלל המנגינה.

• מה זאת אומרת בעיה להשיג מונית?

הרבה נהגי־מוניות לא ששים לקחת נכה בעל עגלה. צריך
לעצור את המונית, לרדת מהאוטו. לעזור לנכה להיכנס, לקפל את
הכיסא ולשים אותו בבגאז׳ ,שלא תמיר ריק. זו בעיה לנהג־מונית,
והרבה מהם לא עוצרים.

• במה נכים יש בארץ?

400 אלף נכים, שהם כ־&׳סז מאזרחי המדינה 32 .אלף מהם הם
נכי־צה״ל, והם לא שייכים אלינו.

• אתה מדבר על טוזמונים, ועל הפטר שלך כתוב
.שירים״ .מה ההבדל, לדעתך?

• מדוע ההטרדה הזאת?
הס לא כל־כך צריכים אותנו. מצבם, מבחינת ההטבות, הרבה
יותר טוב משלנו. כשמכונית של נכה־צה״ל מתקלקלת, בו ביום
הוא מקבל מכונית חלופית. בהם מטפל מישרד־הביטחון ובנו
מטפל הביטוח הלאומי, וזה סיפור לגמרי אחר. כי הם חוקקו חוקים
מאוד משונים, שלא בדיוק עוזרים לנכים.

• במו מה, למשל?
למשל, נכה שאינו מסוגל לנהוג בעצמו, זכאי לפטור של £׳75
מהמיסים. ובמכונית שלו זכאי לנהוג רק קרוב־מישפחה אחד הגר
בבית. כלומר, אם בן־המישפחה הזה חולה או לא נמצא בבית, אסור
לאף אחד אחר לנהוג את המכונית, והנכה נשאר בבית. אני רציתי
בזמנו לשכור נהג בשכר, אבל הביטוח הלאומי לא מאשר לי זאת,
כי הנהג אינו קרוב־מישפחה שלי ואינו גר בביתי.

• לכמה אנשים תוכל המכונית החדישה הזאת
לעזור?

באזור תל־אביב גרים 35 אלף נכים. לא כולם זקוקים להסעה
הזאת ולא כולם יבקשו אותה. אבל אדם יידע. שאם איו לו דרו
להגיע למקום מסויים, הוא יוכל לטלפן אלינו ואנחנו נסיע אותו
למחוז חפצו. ברור שמכונית אחת איננה מספיקה, אבל במשהו הרי
צריך להתחיל.

• מי יממן אתכם?
עיריית תל־אביב ומר לובינסקי מפזיו עזרו בקניית המכונית.
אגד תורמת לנו שני נהגים ביום למשך שנה, ואת הדלק יממנו
הנוסעים עצמם.

• במה נסיעות ביום יוכל הרבב הזה לעשות, לטי

זה קשה להגיד, אבל אם חברת מוטורולה תיענה לפנייתנו
ותתן לנו מכשיר־קשר, נוכל להכפיל את מיספר הנסיעות ביום, כי
הנהג לא יצטרך לחזור כל פעם למרכז, לקבל הזמנה נוספת.

אני לא חושב שיש הבדל. כל העולם קורא לזה פיזמונים, אז
גם אני נדבקתי. הספר הוא ספר־שירים, ללא המנגינות שלהם.
להצלחה יש לא רק הרבה אבות, אלא גם הרבה זוכים.
בעיקבות הצלחתו הגדולה של הסרט ״מאחורי הסורגים׳
הולך גם בועז שרעבי, מי ששר את השיר מתוך הסרט ,״תנו
לי יד״ ,לפרוץ לו דרך. בימים אלה חזר ארצה אמרגנו של
בועז שרעבי, שלמה צח, ובאמתחתו הרבה הצעות לקניית
השיר של שרעבי, המושר באנגלית בשביל העולם הגדול.
שאלתי את שלמה צח: של מי היה ההימור הטוב על השיר
הזה!
זה סיפור ארוך. השיר נכתב על־ידי שימרית אור ונורית הירש
עבור עופרה חזה. היא החליטה שלא להקליט אותו והוא עבר
לאפי בן־ישראל, שמשום מה גם היא לא השתמשה בו. הוא עבר
לאילנה אביטן וממנה לאילנית, שגם מתקליטה האחרון השיר
התחלק איכשהו.
אז בא בועז שרעבי, נרלק על השיר והציע אותו למפיקי הסרט,
שקיבלו אותו בשימחה.

• מי מתעניין בשיר הזה בדוו״ל?
חמש חברות־תקליטים מעוניינות בזכויות. עכשיו הבעיה
שלנו היא להחליט אם למכור לחוד בכל ארץ לחברה אחרת או
למכור לחברה עולמית אחת. שתפיץ את השיר בדרך שלה.

• מה ייצא לבועז שרעבי מהעיסקה הזאת, מלבד
כסף?
אם התקליט יצליח וימכרו ממנו מאה אלף עותקים, יוחתם
בועז על חוזה לשלוש שנים, תוך הבטחה להוציא לו אלבום כל
שנה.

• ומה ייצא לך?

הרבה נחת והרבה כסף.

• כשאתה מוסר שיר שלך לביצוע של זמר, אין לך
הרגשה של פרידה ממשהו יקר ואישי?

זה נורא סכיזופרני. אני בדרך כלל מוסר שיר אחרי שביליתי
איתו המון זמן ואני עייף ממנו, לכן יש איזו שימחה שהשיר עוזב
אותך. אחר־כך, כמובן, יש החוויה השניה, כשאתה שומע את השיר
ברדיו. אם זה יצא טוב, מייד אני מרגיש שזה הפסיק להיות השיר
שלי. ואם זה יצא לא טוב, אני מתחיל להסמיק ולהזיע, ולקוות
שכל קרוביי וירידיי לא שמעו אותו.

• מה קורה לך יותר?

אני יותר מזיע. אבל אני שמח שההזעות שלי הן לא בהכרח
הזעות של אחרים.

• רק לפני זמן קצר יצא סיסרך הראשון.. ,לא
דיברנו עוד על אהבה״ ,וכבר סטר שני?

כשהתחלנו לדבר על הוצאת ספר, הבאתי את כל השירים
שכתבתי. כולם נדהמו מהכמות, והחלטנו לחלק את החומר
לארבעה: שירי אהבה, שירי בנימינה, שירי ילדים ושירים
מתורגמים.

• אם כך, מחכים לנו עוד שני סטרים בקרוב.

נכון. אבל לא לפני שבוע הספר העברי הבא.

• אהוד, הצילומים בסטר הם טרטיים ואישיים
שלך. תמונות ילדות שלך, של המישטחה שלך ושל
אחיך הצעיר, יהודה, שנטל, ושלו הקדשת את אחד
משיריך הנטלאים ביותר. זאת לא השיטה גדולה
מדי?
גם השירים עצמם הם חשיפה גדולה. נראה לי שהצילומים
מצדיקים את הדפסת השירים — ולהיפך.

דניאלה שמי

י ר דנ ה א רזי מסבות ער בחדיה, ער מירחמתה היומיומית רשמיוח
ער הוכעתה החיצונית, ער אמונתה באלוהים ובעין הוע, עד מאבקה
ער נו שיניח בה בבן־אדם, ולא וק באשה יבה וער חלומותיה
בגיל שלוש,נשלמות׳ שהעור שאני
אוכלת עשה קודם
קוקוויקו, הפכתי
לצימחונית״

.גבר או אשה,
שנואים טוב, עסוקים
נ ו ימי חייהם
בהתנצלות על הצורה
החיצונית שלהם׳׳

.אני מתלבטת אם
ללש גם השנה
ותחרות סדם־אידוויזיו.
אני יכולה ו ה פו
לבויתה של המדינה״

אני יודעתשכשהטבע יעשה את
שלו, וצווח׳ החיצונית
תשתנה לדעה, אעבוו
משבר גוו ד

.או או נעם לא
מלכת בדיזנגוף. אני
תמיד הולכת בו״נס או
בחב נע! נדי שלא
•זהו אותי־

,.ברגע שהבנתי
שהצווה החיצונית שלי
מושכת תשוגת־לב
והיא חשובה, שמדת׳
עליה־

ך*י יא זכתה בתואר זמרת השנה, שיריה
\ 1מושמעים ללא הרף ברדיו, היא מופיעה
בטלוויזיה, היא מופיעה באולמות, היא
הצליחה. אם מישהו חושב שזה בא לה
בקלות, אינו אלא טועה 15 .שנים נמצאת
ירדנה ארזי בשטח .״שועל ותיק״ היא מכנה
את עצמה, ובצדק. מאחורי המראה
השברירי והעדינות מסתתר, כן יודע כל מי
שמכיר אותה, גרעין קשה.
זמרות באו, זמרות הלכו, עלו וירדו -
וירדנה ארזי לעולם נשארה, על תקן של

זמרת מפורסמת. מעולם לא היתה סטאר
בקנה מידה שהיא מצויה בו היום, אך תמיד
היתה מפורסמת, ידועה ופופולארית. עוד
בלהקת״הנח״ל היא גנבה את ההצגה מכל
הבנות, כשמצלמות הטלוויזיה התמקדו על
שתי צמותיה השחורות, שתי גומות״החן
שלה ועיניה המלוכסנות. אחר״כך, במיסגרת
שוקולד מנטה מסטיק, היא היתה הכוכבת
הבלתי־מעורערת של שלישיית הבנות,
שכללה חוץ ממנה את לאה לופטין ורותי
הולצמן.

השיא בקאריירה שלה היה כשהיא המ חתה
את תחרות האירוויזיון. אחר כן
הזמינו אותה להופעות ולהקלטות בגרמניה.
ירדנה חלמה לכבוש את העולם, אבל העולם
היה גדול ורחוק מהבית. והיא, שמעולם לא
דחפה את עצמה אם מישהו לא עזר לה
לעשות את זה, חזרה הביתה כשהיא מחפ שת
כיוון, לא יודעת טי ומה.
היא התגרשה מאלוף נעוריה, עמוס טל-
שיר, שהיה מפקדה בלהקת-הנח״ל, אחרי
שנים ארוכות של נישואין, שהתפתחו

לגירושין ידידותיים. בסוף שנות נישואיהם
היתה מעורבת בפרשיית־אהבה בלתי-אפ-
שרית, שהביאה אותה למצב שבו ניסתה
לשים קץ לחייה. במבט מפוכח של עשר
שנים לאחור היא יודעת שכיום זה לא יכול
היה לקרות לה. היא מייחסת את הפרשה
ההיא -שעליה אינה מוכנה להרחיב את
הדיבור, כדי שלא לפגוע כמעורבים אחרים
לבעיית גיל״ההתבגרות ולבעיות שלמשבר־אמון בעצמה.
מאחוריה ניצבות מזה שש וחצי שנים

ירדנה ארזי בארבע פוזות
״אני יודעת שיום אחד אחדל להיות יפה, וזה מפחיד אותי!״

כתפיו.הרחבות של נתן תומר, מי שהיה
חברה לחיים והפן בשנה האחרונה לבעלה
החוקי .״נתן ״,היא אומרת לא פעם ולא
פעמיים במהלך שיחתנו ,״הוא הבח הדוחף
שמאחוריי ״.אם כי גם לירדנה וגם לי ברור,
שאלמלא היה לה מה שיש לה, שום בולדוזר
לא היה מצליח להזיז אותה יותר מקילומטר
אחד.
מסלול הריצה שלה ארוך הרבה יותר
מאשר קילומטר אחד. היא רצה כיום
למרחקים ארוכים, אחרי ששינתה לחלוטין
את סיגנון שירתה, ותפסה כיוון ברור.
מי שמכיר את ירדנה מקרוב יודע עד כמה
הופעתה החיצונית חשובה לה. היא אומרת
שבשנים האחרונות היא מקדישה לעניין זה
פחות זמן מבעבר. בתחילה הקאריירה שלה
נבנתה על הופעתה החיצונית. אחר״כך
היתה עסוקה במשך שנים בהתנצלויות על
המראה המוצלח שלה ובנסיונות להוכיח
שחוץ מיופי יש בה עוד משהו.
דומה שהיא הצליחה להוכיח זאת. ירדנה
ארזי היא אשה מקסימה, פתוחה, חמה,
ידידותית. היא חיה בצניעות. אותה לא
תראו במסיבות של הפתיחות והסגירות. רק
במסיבה של חברים.
יש לה חוג ידידים מצומצם, שהיא קשורה
אליו מאוד. עד היום היא שומרת על קשר
הדוק עם רותי ולאה. בשבוע שעבר נפגשו
לפגישת מחזור. לאה היא בחודשי הריון
מתקדמים, לרותי כבר יש ילד ועוד אחד
בדרך -ולירדנה יש חלומות להרחיב את
המישפחה. שלושתן התבגרו, שלושתן בנו
חיי״מישפחה מאושרים. ירדנה מרגישה
כיום אדם שלם -גם נישואין מוצלחים, גם
קאריירה. יחד עם זאת, היא תמיד נשארת
עם הספק. מכיוון שהיא אדם ספקני
מטיבעה, אינה מסתפקת במה שיש, רוצה
יותר, שואלת שאלות ונוטה לדיכאונות
כאשר הדברים לא ברורים ולא נהירים לה.
היא עשתה דרך ארוכה מאז שוקולד
מנטה מסטיק. היום היא משדרת דברים
ברורים, הן בחייה הפרטיים והן בעבודה
שהיא עושה. אחרי כל המאמצים שהשקיעה,
אחרי כל מה שעברה, מגיע לה להיות
זמרת״השנה, מגיע לה לקטוף את פירות
עבודתה.
יחד עם זה, היא עומדת איתן בשתי
רגליה על האדמה, יודעת טוב מאוד
שבמיקצוע שלה היום היא למעלה, מחר
תהיה למטה. איך היא תתנהג אם חלילה
יסתובב הגלגל*
ירדנה מאמינה בעין הרע, ולכן מוטב אולי
לא לדבר על הנושא הזה -רק להקיש בעץ,
לנגוע בחמסה ולהאמין שהכל יכול לקרות
בחיים.

• את כבר 15 שנים במיקצוע, זמן
ארוך לכל הריעות. במשך השנים היית
תמיד מבורבמת, אך דומה שרק בשנה
האחרונה הגעת למעמד של כוכב
ממש.
את זה את אומרת. אני לא מרגישה כמו כוכב,
אני לא לוקחת את עצמי כל־כך ברצינות.
מיכתבי־המעריצים והיחס אליי יכלו אולי לשגע
אותי, אבל תאמיני לי — זה נכנס לי באוזן אחת
ויוצא מהשניה.

• אבל אדם במיקצועד חולם להגיע
למצב שבו יהיה נערץ.

.זה נכון, אבל אולי אני לא מתייחסת לזה
ברצינות כדי להגן על עצמי.
גם לביקורת אני מתייחסת באותה הצורה. אני
מניחה שאני פשוט שומרת על עצמי, שומרת על
שפיות־דעתי. תארי לעצמך שאאמין בכל מה
שאומרים עליי! הרי אומרים שאני יפה ואומרים
שאני נהדרת — ומצד שני אומרים שאני
מטומטמת, בובה יפה וזה הכל. בן־אדם יכול
להשתגע אם הוא מקשיב לדיבורים האלה. אז
עשיתי עם עצמי שיחת־חברה ואמרתי: את לא
מקשיבה להם. הם אומרים טוב או אומרים רע —
את מקשיבה רק לעצמך.
זהו, כך אני מגינה על עצמי.

• את רוצה להגיד שהזוהר וההצלחה
לא בילבלו אותך, אפילו לא קצת?
אף פעם לא.

• יש אנשים שזה עולה להם לראש.

תראי, את הבעייתיות את מביאה איתך מהבית.
הבן־אדם סוחב את הבעיות שלו לכל מצב. את לא
חייבת בהכרח לאבד את צלם־האנוש שלך, אם את
מצליחה. אני מכירה אנשים מאוד מפורסמים,
שמצליחים להחזיק בקאריירות לאורך שנים, וזה
לא עלה להם לראש.

• מי, למשל?
יהורם גאון, חווה אלברשטיין, שושנה דמארי.
הם לא באוויר, הם לא חיים את ההצלחה שלהם,

אין דבר שהוא לא מעורב בו. זה התחיל מזה
שהיה איכפת לו ממני, וזה התגלגל כמו
כדור־שלג. כיום הוא מעורב בכל שלב של
העבודה, אם זה בבחירת שירים וטקסטים,
בחירת־תילבושות והפקת התקליטים שלי.

• הוא משקיע מכבפו בהפקת תק־ליטייך?
מכספי.
אנחנו זוג נשוי, לא? תראי, אני לא
אוהבת לצבוע את הדברים בוורוד, אני אוהבת
להגיד את האמת: הכסף הוא של שנינו, ואנחנו
מחליטים ביחד מה לעשות איתו.

• הוא, בעצם, הכנים אותך לתלם
מבויים. קודם נדמה היה שאין לך כיוון.

זה נכון. קודם הייתי עסוקה כל הזמן, אבל שום
דבר ממשי לא קרה לקריירה שלי. העובדה
שנבחרתי כזמרת־השנה זה לא קרה במיקרה, זה
לא היה מזל — זה היה תוצאה של עבודה קשה,
של הקלטות וחריש לעומק וברצינות, של הרבה
זמן והרבה כסף. ועובדה שזה קרה רק עכשיו. עד
שפגשתי את נתן, יריתי לכל הכיוונים, לא
התמקדתי במטרה מסויימת. בעלי וגברי מזור
טילטלו אותי טלטלה עזה ומיקרו אותי. מאוד
איכפת להם ממני.

• היית מבוהלת?
אני שועל ותיק. מבוהלת ממה?

• מזה שמשקיעים בד כל־כד הרבה

.,נשאלנס גילונד׳ טילנו וביקש מגני להנחות את
האיווויזיון, התנללח׳ לאלוהים שיקת ממני קללה זו.
ענדו על״ שלושה חודשים של גיהינום ויווו ל׳ עשו
שנם מהח״ס. דק נשנדלקו האודות, הנבת׳ ממדה
והצלתי את דני באר בבלק־אאוט״
הם אנשים שעובדים קשה והם יודעים שלכל דבר
יש מחיר. הם מציאותיים.
אני לא מאמינה שאפשר להחזיק מעמד עם
שיגעונות. ברגע שאתה מאמין שאתה הכי־גדול,
אתה מאבד קשר עם המציאות, הולר לאיבוד וזו
התחלת הסוף.

• את עושה רושם של אדם שביר,
ובכל זאת החזקת מעמד 15 שנים. מה
דוחך אותך?

יש בי הרבה ניגודים ויש לי בעיות. בגלל זה
אני ממש סובלת מהניגודים. מצד אחד אני
בן־אדם עצל, ומצד שני אני בן־אדם שיש לו
חלומות, ואני בן־אדם שרוצה להצליח. אבל כדי
להצליח אני זקוקה לעזרה, אני לא מסוגלת
לדחוף את עצמי. אני לא יוזמת, אני זקוקה לעזרה
מאסיבית באירגון.
זה לא שאין לי רעיונות. יש לי רעיונות, אבל
אני לא מסוגלת ליישם אותם, ולכן אני מעסיקה
הרבה מאוד אנשים. יש מישרד־הפקות שמטפל
בענייני, יש לי גברי מזור, שהוא המנהל האישי
שלי, ויש לי נתן, הבעל שלי, שעובד עם גברי.
זהו. הרבה אנשים עובדים סביבי.

• בעלך הפסיק לעבוד במיקצועו.
הוא עובד כעת רה בשבילך?
לא, מה פיתאום? לנתן יש מישרד להנדסה
אזרחית. הוא מהנדס־תחבורה במקצועו. הוא יוצא
מהבית ב־ 7וחצי בבוקר וחוזר ב־.9— 8

• מתי יש לו זמן לעבוד איתך?

הוא באמת נקרע, ובגלל זה הוא עובד יותר.

• במה מתבטאת המעורבות שלו
בעבודה שלך?

ואולי לא תוכלי להחזיר?
מעניין שעכשיו, כשאת מדברת איתי, את
מעלה בי את המחשבה זעו לראשונה. קודם בכלל
לא חשבתי על זה. נתן וגברי הם כאילו חלק ממני,
כולנו מצליחים ביחד וכולנו נכשלים ביחד.

• בואי נחזור קצת אל העבר.
העבר, העבר. למה אי־אפשר להניח לעבר?
כל־כך הרבה אנשים מעורבים בעבר שלי, ולא
תמיד נוח לי כעת לדבר עליהם, בטח לא לעיתון.
למה לפגוע באנשים?

• נדבר על שלישיית ״שוקולד
מנטה־מבטיק״ .הייתן שלוש בנות, את
היית הבטאר. איך הסתדרתן ביניכן?
לא היתד, קינאה. ומי אומר שהייתי הסטאר?

• למה להעמיד פנים?
אני לא מעמידה פנים, אני רוצה שיהיה ברור
שאת אמרת שהייתי הסטאר, לא אני. ממני לא
תשמעי דבר כזה אף פעם.
תראי, זה היה קשה, באמת, ויכול להיות
שמפני שלא רציתי לבלוט, כדי שלא לפגוע
ברותי ובלאה, עשיתי טעויות. תמיד ניסיתי
לטשטש את זה, רציתי רק שיהיה לי נעים
מבחינה חברתית. הקאריירה לא עניינה אותי,
רציתי שהחברות שלי תאהבנה אותי, ומאור
הפריע לי כשרצו אותי לבד. כשהיו מזמינים אותי
לפסטיבלים כסולנית, זה הגיע למצב כזה שלא
רציתי שרותי ולאה תדענה, כי לא רציתי
שתכעסנה עליי. רציתי שהן תאהבנה אותי,

שנהיה חברות טובות וששום דבר לא יקלקל לנו.
היום אני חושבת שזה היה טיפשי. אז לא הייתי
מודעת לכוח שלי, לא היתה לי הערכה עצמית,
לא החזקתי מעצמי בכלל. אני לא זוכרת על מה
חשבתי אז, אני זוכרת איך הרגשתי. הרגשתי
חלשה, לא הרגשתי שיש לנוכחות שלי ערך.
ידעתי רק שאוהבים לצלם אותי, ולכן הקפדתי
על הצורה החיצונית שלי.

• הצורה חיצונית שלך חשובה לך
מאוד?

היום פחות. היום התעייפתי ואין לי סבלנות.
כל ההתעסקות הזו בהופעה החיצונית משעממת
אותי נורא. בעצם, זה תמיד שיעמם אותי. אני לא
מהילדות שישבו שעות ליד המראה. אבל ברגע
שהבנתי שהצורה החיצונית׳ שלי מושכת תשומת־לב
והיא חשובה, שמרתי עליה. זה הפך אצלי
להרגל מותנה.

• מאפרות הטלוויזיה מספרות עליך
שתענוג לאפר אותך. את מסוגלת
לשבת שלוש שעות מול שולחן־האיפור
ולהפקיד את פנייך בידי המאפרת.
נכון, זה חלק מהעבודה שלי. אני מאור
ממושמעת בעבודה, לא לוקחת שום רבר חפיף,
וגם איפור לא עושה חפיף. אף פעם אני לא אבוא
להתאפר רבע שעה לפני ההופעה. אני אבוא שעה
קודם, ואקדיש לזה את מלוא תשומת־הלב.
_ אני לא עושה שום דבר חפיף. גם קניות אני
לא עושה חפיף, זה חלק ממרכיב כללי של האופי
שלי. אני יודעת שאנשים אוהבים להיתפס לנקודות
האלה אצלי, כי זה סנסציוני. אבל בסך־הכל
זה לא סנסציוני. אני רוצה להיראות במיטבי, ואני
עובדת קשה בשביל זה.

• זה נכון שאב נדמה לך שהשיער
שלך לא מבודר — לא תצאי לרחוב?
כן. זה אצלי הרגל. אני לא חושבת על זה, זה
נובע מהאישיות שלי.

• לא מפחד?

לא, לא. זה נובע מקריטריונים גבוהים
שהעמדתי לעצמי. יש לי התכונה הזו לא רק לגבי
ההופעה שלי, גם לגבי העבודה שלי. מעט מאור
דברים מספקים אותי. אני מגיעה להישגים, וזה
לא מספיק לי. תאמיני לי, זה לא קל. זו טרגדיה.
אני תמיד זקוקה לעוד ועוד.
כשגרתי בנאות־אפקה והייתי רואה את עק־רות־הבית
עם התינוקות שלהן, הייתי אומרת
לעצמי: למה לי אין ראש כזה, למה זה לא עושה
אותי מאושרת, למה אני לא רוצה להיות
עקרת־בית כמוהן ולטייל עם התינוק שלי
בשכונה ולהיות מבסוטה עד הגג? מה לעשות —
אני רוצה כנראה את הירח, הגג לא מספיק לי.

• פעם נפגשנו ברחוב והיינו
צריבות ללכת למקום מבויים. את
ביקשת שנלך בדב הוז ולא בדיזנגוף.
אני אף פעם לא הולכת בדיזנגוף, זה לא מפני
שנראיתי לא טוב ביום ההוא. אני תמיד הולכת
בריינס או בדב הוז. מה איתך — אני לא מסוגלת
לעמוד בזה שמזהים אותי!

• מה את עושה כשאת נכנסת
למונית?
עם נהג־טכסי זה בסדר, זו התמודדות של אחד
לאחד ואני יושבת. ברחוב זה קשה.

• ועל הבימה?

שם כללי־המישחק הם אחרים, אין בעיה. אני
מאוד משוחררת ופתוחה, יש הריחוק הזה בינר
ובין הקהל. אבל ברחוב אין לי כלים להתמודד עם
הקהל. אני לא יודעת מה לעשות כשפונים אליי.
אם אני לא נחמדה — שונאים אותי. אם אני
נחמדה — מטפסים עליי.
אני לא מסתדרת עם זה. עד היום לא למדתתי 4
להסתדר עם זה. אולי זה התחיל כשהייח,י ילדה
קטנה ואנשים היו מסתכלים עליי כי היי תי יפה

״מאחורי הופעתי העדינה יש גרעין נוקשה ר
(המשך מעמוד )23
והייתי ממש נכנסת לפחדים. עד היום זה מפחיד
אותי. תמיד יש לי הרגשה שעיניים זה כמו ידיים,
אני מתחילה לרעוד כשמסתכלים עליי, כאילו
שנוגעים בי.

• נחזור להופעתך החיצונית. בתקופה
הראשונה שר הקאריירה בנית את
עצמך בעיקר על הופעתך החיצונית.
הכל היה במיקרה. אולי זה היה כתוב בשמיים.
במיקרה הטלוויזיה, שהיתה אז בחיתוליה, צילמה
הופעה של להקת־הנח״ל. במיקרה המצלמה
התלבשה עליי. כנראה שיש בי משהו.
אמא שלי מספרת, שכשהייתי בגנון הייתי
נשכבת יום־יום על הריצפה בבכי, כי לא הסכמתי
ללכת לגנון באותו הבגד יום אחרי יום. הייתי
כזאת ילדה. קוקטית. זה נבע ממני בצורה לא
מודעת, לא כיוונתי את עצמי. זה שלט בי, לא אני
שלטתי בזה.

• מה שלט בך?
ההופעה החיצונית שלי, החשיבות שהקדשתי
לזה.

• והיום?

לא כל כך מאמינה בניתוחים האלה, הם לא
עובדים לטווח רחוק.
זה נורא מפחיד. אבל מה אגיד לך? נגיע לנהר
— נחצה אותו. כרגע זה לא מטריד את מנוחתי.
המצב הרי לא כל־כן גרוע, את לא חושבת?

• רחוק מלהיות גרוע.
אז זהו. אני יודעת שכשזה יגיע, זה יכאב לי
מאוד ויטריד אותי מאוד.

• את מודעת לזה שחלק מההצלחה
שלך מקורו בהופעתך החיצונית.

נסענו לירושלים, לפגוש את אלכס. אמרתי לו
שלא אוכל לעשות את זה, לא הבנתי מאיפה הוא
היה כל־כך בטוח שאוכל להנחות. אמרתי לו:
אלכס, זה יהיה שידור חי, זאת יכולה להיות
פאשלה. והוא צעק עליי :״את תעשי את זה
ותעשי את זה טוב!״ ואני צעקתי לו בחזרה:
מאיפה אתה יודעי! והוא אמר :״אני יודע!״
הוא הדביק אותי בביטחון שלו. ובכל זאת, עד
לתחרות עברו עליי שלושה חודשים של גיהינום.

זו עיסקת־חבילה. את לא יכולה לרתק קהל
במשך שעה רק עם פרצוף יפה. העובדה שהשתמשו
בי הרבה פעמים כזמרת־אולפן, העובדה
שהשירים שלי מושמעים ברדיו, אומרת את שלה.
גבר או אשה שנראים טוב עסוקים כל ימי־חייהם
בלהתנצל על הצורה החיצונית שלהם. זו
טרגדיה, באמת טרגדיה.
למי שלא מפרגן, תמיד נוח להגיד: היא
הצליחה בגלל איך שהיא נראית:
תאמיני לי, מאחורי הצורה החיצונית שלי יש
גרעין של ביטחון עצמי. אני לא תלויה בצורה
החיצונית שלי, אני בטוחה ביכולתי, בכישרון
שלי.

• מינימום?
לגבי הקריטריונים שלי זה מינימום. את
חייבת להבין: בשבילי, לא לצאת מהבית בלי
איפור, זה טבע שני. בשבילי, מובן מאליו לחפוף
את השיער כל שלושה ימים ,״לדפוק פאן״
וללכת פעם בכמה חודשים לקוסמטיקאית. זה
מובן מאליו, זה כמו לאכול.

• את בדיאטה קבועה?
לא במיוחד, אבל אני מקשיבה למה שאני

אם לא ידעתי אותה כל הזמן, זה מפני שהיתה
לי הערכה עצמית נמוכה. אבל באיזשהו מקום
היה לי הביטחון, וזה מה שהחזיק אותי. לא זה
המקום להיכנס לעומק הדברים, זה מורכב מדי.
אבל אני מוכנה להגיד לך במישפט אחר: אני
תמיר ידעתי שבסוף האמת תצא לאור.
יותר מזה. אמרתי לך קודם, לא כל״כך איכפת
לי מה חושבים עליי. גם המחמאות וגם ההשמצות
עוברות דרכי. אני את האמת, לטוב ולרע, יודעת.
לא כל-כך מזיז לי מה אנשים חושבים, כי בסופו
של דבר אני עושה את מה שאני חושבת לנכוז. כי

תשמעי, כל־כך הרבה פעמים שאלו אותי על
היחסים עם עופרה חזה ועל התחרות בינינו, שאני
מתחילה להאמין שאולי יש תחרות.
אבל ברצינות: אני לא חיה את זה, אני שקועה
בעצמי ובענייני ,,ואני לא חושבת שעופרה חזה
עסוקה בזה. גם היא שקועה בענייניה.

• ובכל זאת, קשה להתעלם מכך
ששתיכן מתחרות בשנים האחרונות
על המקום הראשון.
גם עם אבי טולדאנו התחריתי על המקום
הראשון.

• כן, אבל טולדאנו הוא גבר, ולא
נחשב ליפהפיה.

• התחושה הזו היא חדשה לגבייך,
או שידעת אותה כל הזמן?

אני עושה את המינימום.

• בואי נדבר על נושא בנאלי אך
בלתי־נמנע: היחכים בינך לבין עוטרה
חזה.

למדתי בעל־פה את הטקסט עם אמא שלי, שהיא
צרפתיה משטראסבורג. וכך, מרוב פחד, הייתי
מאוד מוכנה.
בערב התחרות שיקשקתי ורעדתי. אילו הייתי
צריכה לחיות עד גיל ,80 אני אחיה רק עד גיל
,70 כי במעמד ההוא ירדו לי עשר שנים מהחיים.
אבל מה? איר שנדלקו האורות והתחיל
השידור, נהייתי נמרה שאי־אפשר לתאר. דני פאר
שכל הזמן התייחס לכל העסק בנון־שלאנטיות,
חטף בלק־אאוט, ואני הוצאתי אותו מזה. ראיתי
שהוא נתקע עם הטקסט, אז המשכתי לדבר.
אבל עד שעליתי לבימה, לא הייתי עם עצמי.
הייתי סהרורית לחלוטין. אני זוכרת שהתפללתי
לאלוהים: תעשה שזה לא יהיה השיא בקאריירה
שלי. זה נורא להיות אחרי השיא.

את דוחפת אותי לפינה. תאמיני לי: כשעופרה
ואני נפגשות, יש בינינו קליק טוב. בתחילת
הקאריירה שלי היא היתה מתקשרת אליי,
מבקשת עצות וגם מקבלת. אני מאוד מעריכה
אותה.
יש לה בצלאל אלוני, שהוא מתנה שהלוואי
שהיתה נופלת על כל אמן. אלוני הוא לוקסוס
שאי־אפשר לתאר. הוא עושה בשבילה את כל
העבודה בשטח, והוא עושה את זה שיגעון. יש
קבלות לעבודה שלו.
עופרה חזה היא מוסד. מה זה מוסד? קונצרן!
היא מוכרת תקליטים, מוכרת מוצרים, פופולאריות
בצורה שאי־אפשר לתאר, והיא התחילה
מכלום. באמת משום דבר. ולא רק זה, כל
אמצעי־התיקשורת והטלוויזיה היו נגדה והיא
יכלה להם. אני מאוד מעריכה אותה על זה.

• כשהיא הפסידה מולך בתחרות על
התואר ״זמרת־השנה״ ,מה היתה התגובה
שלה?
אני יכולה להגיד לך מה היתה התגובה שלי:
הרמתי אליה טלפון ואמרתי לה שנה טובה.

• למה עשית את זה?

אנחנו די בסדר. שתינו מקליטות באותו
האולפן. אפילו היינו צריכות להנחות ביחד את
פסטיבל שירי־הילדים, שתינו נתנו את הסכמתנו,
אלא שבגלל בעיות כספיות זה לא יצא לפועל.
יש בינינו כימיה, אבל חבל על הדיבורים. ממילא
אף אחר לא יאמין לי שאני מפרגנת לה.
אל תשכחי שאני לא נלחמתי על חיי כמוה, לא
נאבקתי כמוה.

• לך ההצלחה באה יותר בקלות?

• איזה עוד שיאים היו לך, לדעתך,
כקאריירה?

לא יודעת. גם אצלי הדברים באים קשה ולאט.
אבל נכון שלא עברתי את שיבעת מדורי־הגיהינום
שהיא עברה עם המימסד.

• אמרת שאת לא לוקחת את זה
כרצינות.

• אותך הטלוויזיה והעתונות מיד
פינקו.

להיות זמרת השנה זה שיא, לא?

בוודאי שאני לא לוקחת את עצמי בעניין הזה
ברצינות. אני יודעת שזה טריפ שיכול לחלוף
מחר, אבל זה חשוב. השקעתי הרבה עבודה כדי
להגיע למעמד הזה, אבל אני לא יוצאת בתופים
ובמחולות. אני יודעת שבמיקצוע הזה הכל יכול
להשתנות מחר.

• אני חושבת שזה שיא, לאור
העובדה שתמיד היית מסי .2
הייתי גם מס׳ 4ו־.5

ירדנה עם בעלה, נתן תומר
..הוא הכתפיים הרחבות שלי!״
אוכלת. אני לא מתנפלת באופן היסטרי על אוכל,
אני בן־אדם שמודע לעצמו. לפעמים זה גם מסרס
אותי, אני יודעת.

• במובן זה שאת מונעת תענוגות
מעצמך?
אני צימחונית מגיל .3מהיום שהבנתי שהעוף
שנותנים לי לאכול עשה פעם קוקוריקו, אני נגד
לאכול בעלי־חיים. בכלל, בדיסנילנד הייתי
מסתדרת הכי־טוב. החיים המציאותיים קשים לי.
בעלי, נתן, הוא לא צימחוני, אז אני מבשלת בשר.
מעולם לא טעמתי את מה שאני מבשלת, אבל אני
מבשלת טוב.
בעניין מניעת התענוגות, יש כאלה שחושבים
שכן, שאני מתנזרת. היינו עכשיו בטיול בצרפת.
נתן נהנה מחוויות גסטרונומיות. אני אכלתי רק
חסה ובגט, כי בבשר ובעגבניות אני לא נוגעת.

• גם עגבניות את לא אוכלת?
בחיים שלי לא אכלתי עגבניה. אני לא יודעת
מה הטעם שלה.

• חשבת פעם מה יקרה כשהטבע
יעשה את שלו וצורתך תשתנה לרעה?
בטח שחשבתי: אמרתי לך: אני בן־אדם שנטוע
עם שתי רגליים על האדמה, אני לא מרחפת.
אני יודעת שאני אעבור משבר גדול. זה לא
קל במיוחד לאשה שהתווית שלה היא של אשה
יפה. דבר אחד אני מבטיחה לך: אני אלחם בזה,
ועוד איר אלחם. אני מקווה שעד שזה יקרה,
,ימצאו כל מיני פטנטים בלי ניתוחים — כי אני

בתוך־תוכי ישנו איזוך גרעין נוקשה. אחרת בכלל
הייתי מתפרקת לחתיכות קטנות.
עצם העובדה שאני בשטח כל־כך הרבה שנים
ועשיתי דברים גדולים, מוכיחה שאני לא בן־אדם
חלש. אני הנחיתי את האירוויזיון בשידור חי לפני
חמש מאות מיליון צופים בשפה הצרפתית. אני,
שמעולם לא דיברתי קודם בעברית על הבימה.
עשיתי את זה בשפה זרה בפעם הראשונה בחיי.
צריך איזה כוח בשביל לעשות דבר כזה. אני
לא מכירה הרבה אנשים שהיו מסוגלים לזה. צדי
צרפתי תמיד אומר לי, שאני הרבה יותר חזקה
ממה שאני חושבת או ממה שאני מקרינה,

• כשעמדה על הבימה באירוויזיון,
פחדת או שחשת ביטחון?

עובדה שעמדתי על הבימה, עובדה שעשיתי
את זה ובהצלחה. זו היתה הברקה ריגעית של שי
נשר. ממישרד־ההפקה שלי. הוא ידע שאני.
דוברת צרפתית, טילפן לאלכס גילעדי וסיפר לו.
אלכס קפץ על המציאה. הוא התקשר אליי ושאל
אותי אם אני מוכנה להנחות את האירוויזיון.
חשבתי שאני לא שומעת טוב. התחלתי לגמגם.
כמו שנגמרה השיחה — אני לא אשכח את זה
בחיים שלי — שכבתי במיטה, כיסיתי את הראש
בשמיכה והתפללתי לאלוהים שיקח ממני את
הקללה הזאת. בחיים לא דברתי עברית על
הבימה. שידור חי לחצי עולם בצרפתית — זה
נראה לי גיהינום:
נתן עמד כמשקיף מהצד, משועשע, אכל גם
הוא נדהם מגודל ההצעה.

באיזשהו מקום כן. אבל ברדיו. למשל. לא הלך
לי. מכרתי אימז׳ ,פרצוף, לא מכרתי זמרת.
וכשהגיע זמן ההתמודדות ברדיו, זה לא עבר אצל
עורכי־התוכניות.
היה לי משבר־אמינות עם הרדיו. הרגשתי
שלא מחזיקים ממני. אני לא מאשימה אותם, הרי
יריתי לכל הכיוונים, לא התמקדתי בלהיות זמרת.
הנחיתי את האירוויזיון, הייתי נערת־שער, יצאתי
להקלטות בגרמניה, הופעתי בתוכנית־ילדים

• נכון, אבל בשנים האחרונות יש
איזו תחרות בינך ובין עוטרה חזה,
ותמיד — מלבד השנה — יוצא שאת
נמצאת אחריה, בהפרש מאוד קטן.
זה אף פעם לא הפריע לי. מעולם לא הרגשתי
כמו מס׳ .2נכון שבקדם־אירוויזיון מאוד
התאכזבתי, אבל זה לא היה מפני שהייתי מס׳ .2
זה בגלל שבהגיון אני לא תופסת את התחרות,
אני לא מבינה אותה. אני יכולה להבין תחרות
שבה אנשים רצים, ואת יכולה לראות מי חצה את
הקו ראשון. אבל בשירים? מהם הקריטריונים?
לדעתי. תחרות לא שייכת למקצוע. עצם
התחרות הוא מומנט נורא מעליב. מה קובע את
המקום הראשון, מה? השימלה, המילים, הקצב,
המוסיקה? אני לא יודעת. כל תחרות נראית לי
כמו פאניקה שאי־אפשר לתאר. יש בזה משהו
משפיל, ואני לא אוהבת להיות חלק מזה.

• אז למה את בכל זאת הולכת
לתחרויות?

כי זה חשוב לקאריירה שלי. עובדה. שני
הקדם־אירוויזיוניס עשו לי שירות אדיר. שני
השירים ששרתי העלו אותי על דרך־המלו.

• באותה מידה הם יכלו להוריד
אותך מדרך־המלך.
נכון, ולכן אני השנה מאוד מתלבטת. כמו שזה
בונה, זה יכול להרוס. תראי מה קרה ללהקת
סקסטה. זה יכול לקרות גם לי. אני יכולה
להפוך לבדיחה של המדינה.

• לבדיחה של המדינה?
תארי לעצמך שאני אגיע עוד פעם למקום
השני.

• את לא תגיעי למקום שני!

טפו־טפו, בלי עין הרע. כל המיקצוע הזה הוא
הימור אחד גדול, ואני מטיבעי לא מהמרת.

לטלוויזיה — אבל לא עשיתי שום דבר שיכול
היה למכור אותי כזמרת.
לכן, כשעשיתי תקליט לבד, הוא לא הצליח,
למרות שהשקעתי בו הרבה נשמה וכסף. זה היה
קשה מאוד, אבל עברתי את זה כמו שעוברים
כאב־ראש. הלאה, הלאה, לחשוב על התקליט
הבא!
ואז נכנס גברי מזור לתמונה, והסביר לי שאני
צריכה להיות יותר תיקשורתית ולהופיע, להיות
פחות שקועה בעצמי, לא כל־כך דאון כל הזמן.

• את טיפוס דיפרסיבי?
כן, בדרך־כלל אני דאונרית, כזאת שקועה
במחשבות לא טובות, עגומות, שואלת מה ולמה
ואיך. זה לא טוב לחשוב כל־כך הרבה. צריך
לתפקד בלי לחשוב. יש לי נטיה לחשוב ולברור
ולעשות עניין מכל דבר. בשבילי ללכת לקנות
לחם זה מיבצע. הכל אצלי השה. ככה אני.

• ובגלל זה קשה גס לאנשים סביבך?

כן, אבל הם נמצאים במצב של טייק־איט־
(המשך בעמוד )46
העולם הז ה 2463

זה...וגם זה...וגם
הודעה חשובה
מה יש לכם לנסוע לניו־יורק כל הזמן? תל־אביב
זה לא ניו־יורק? למה לא? היא לא תוססת?
אין בה עשרות מופעי תרבות ובידור בלילה? אין
בה שמונה מאות אלף מיסעדות? אין בה אמריקאים
המסתובבים ברחובות במיכנסיים קצרים
בתכלת ובוורוד? המיסחר בתל־אביב לא נעשה
בדולארים? אמרתי לכם, ממש ניו־יורק. ולי,
באופן אישי. יש הוכחה נוספת ורבת־ערך
לקביעתי.
10 שנים אני גרה ברירה הקטנה שלי במרכז
תל־אביב, ובמשך הזמן הזה פרצו לי לדירה ארבע
פעמים. כמה אנשים שגרים בניו״יורק יכולים
להתגאות בזה? בבקשה!
הפעם הרביעית היתה היום. פרצו את הדלת
ושברו אותה לחתיכות, בשביל לקחת שעון ישן
של בעלי ומצית שלי. באמת יופי! פתחו את כל
המגירות, עשו בלגאן. פיזרו את כל הבגדים
והספרים על הריצפה והמשיכו הלאה.
איזה עלבון. גנבים רציניים לא מתייחסים
אליי בכלל. הם שולחים אליי את המתלמדים
הכי־מטומטמים שלהם לחטט לי בבית. זה מפני
שגנב עם קלאסה לא יעלה על דעתו שבבית כמו
שלי הוא יכול למצוא משהו מלבד רהיטים ישנים,
סנפרוסט בפריזר, כמה שמלות שכבר ממילא
צרות עליי והמון גליונות ישנים של העולם
הזה. תגידו, גנבים טיפשיים, בשביל זה כדאי
לכם לפרוץ?

לידיעת הסורצים הנכבדים:

ו/ן וחי 0
א0א מיסכנים החבר׳ה מאתא. אין להם מושג איר
זה נפל עליהם. ידוע שאנשים בצרה, הדבר
היחידי שמנחם אותם זה לדעת איפה הם טעו, מה
הם עשו לא בסרר.
אז תצטופפו על־ידי, אנשי אתא. והקשיבו
טוב.
במישפחה שלנו יש תכונה שעוברת כבר כמה
חרות, שכל מה שאנחנו נוגעים בו הופך לאוויר
או. במיקרה הטוב ביותר. למים. זאת היא הסיבה
שמעולם לא הצטרפנו לאיזה תוכנית־חיסכון, לא
ניסינו לעשות עסקים ולא קנינו אף מניה אחת
של אף חברה בעולם. לא שלא רצינו. פשוט
התחשבנו באנשים מיסכנים אחרים ולא רצינו
להרוס את עתידם. יפה, לא?
ואז יום אחד חגג בעלי יום־הולדת. קנו לו
המון ספרים וקנו לו ארנק־עור וקנו לו חולצה
יפה ו־ 13 בקבוקי אפטר־שייב (למרות שיש לו
זקן והוא לא מתגלח) .רק אח שלי לא ידע בשום
אופן מה לקנות ליום־ההולדת של בעלי. אז הוא
חשב וחשב, וכמה רחוק יכול אחי, שהוא מנהל
בנק. לחשוב? הוא קנה לבעלי מתנה ליום־הולדתו
מניה של אתא.
זה היה לפני שלוש שנים. אנחנו כבר באותו
ערב ביכינו את אתא וידענו את מר גורלה שקרב
ובא. כמובן, לא אמרנו אף מילה לאף אחד, כדי לא
להוריד את המוראל של העם.

10ת?

. 1אין בבית שלי שום רבר בעל־ערך, כאשר
המישפחה לא נמצאת בו.
.2שני הגנבים מפריצה ג׳ נתפשו על־ידי
השוטרים על המדרגות, ולדברי השכנים חטפו
מכות הגונות מאוד.
כבר דיברנו פעם על בעיית החברים המושבני־
.3אתם לא חושבים שאני, את מיכסת
\ קים, המגדלים מזון בשרותיהם. כבר הזכרנו את
הראיונות שלי עם שוטרים ומילוי טפסים על איך
י העובדה שאצלם פחות מ־ 10 קילו של משהו זה
קוראים לאבא שלי ובאיזה ארץ נולדתי — כבר
לא נקרא לתת.
כיסיתי?
גם השבת חזרנו מהחברים שלנו, כשבבגאז׳
.4הפעם אני ממש מעזצבנת!
של האוטו שוכבים להם צפופים 10 ראשי כרובית

אצל יו סי
ב שו ק
ה פי ש פ שי ם

בצהריים אחד הגענו, ענת הצלמת ואני, לשוק
הפישפשים. נזכרתי במיסעדה הקטנה של יוסי,
שכבר נהנותי בה פעמים אחדות, והלכנו אליו.
שאלנו מה יש, ואחרי שהוא אמר שיש חומוס

שנמצא 200 מטר ממנו, ואמר לנו לבחור דג
ולהביא אליו. הלכנו לצרפתי, בחרנו חצי קילו
ברבוניס, שילמנו 800 שקל וחזרנו ליוסי.
בינתיים הוא שם על השולחן צלחת טחינה, צלחת
חצילים מטוגנים, צלחת חמוצים מצויינים, צלחת
של חריף וכמה פיתות חמות ושתי בירות, שמביני ן
דבר אומרים שאין כמותן באיזור תל־אביב.
כמעט הצטערנו כבר על עניין הדגים. אבל
הצער החזיק מעמד רק עד שראינו אותם,׳כאלה
קטנים, מטוגנים ומגרים. התנפלנו עליהם וחיסלנו
את כל המגש בחמש דקות, שתי עדינות
שכמונו.
עוד בירה אחת לשתינו הרסה אותנו לגמרי,
והלכנו הביתה לישון.

וטחינה ושקשוקה ומרק וחצילים מטוגנים
ושניצל — הסתכלנו לו ישר בעיניים ואמרנו
שאנחנו רוצות דווקא דגים. חשבנו שאנחנו
עושות בדיחה יוצאת מהכלל, אבל את יוסי לא
מפחידים. הוא שלח אותנו לצרפתי של הדגים,

אוכל טוב מאוד. שרות עם חיוך, כמו שרק
בולגרי יכול לתת. המחיר 3,700 :שקל לשתינו.
והאווירה? ממש משהו מהסרטים.
אז אם אתם בסביבה, תיכנסו ליוסי ברחוב רבי
פנחס ,13 שוק הפישפשים, ותמסרו ד״ש ממני.

המניה המהודרת שכבה לה במגירה, ופעמיים
בשנה היינו מקבלים בדואר חבילת־ספרים
ענקית. בתוך הספרים היו כתובים אלפי מיספרים
ואנחנו הבנו שאלה הם המאזנים של החברה,
שפעמיים בשנה שולחים אותם לבעלי המניות.
הרגשנו כל־כך חשובים. כשהיינו זורקים את
הספרים לזבל, דאגנו קורם לעטוף אותם היטב
בהרבה עיתונים, כרי שהשכנים לא יראו איזה

בעלי״הון גרים בכיו? שלהם. מלבד המאזנים היינו )
מקבלים במשך השנה עוד כל מיני ניירות בלתי־ )
מובנים וגם מניות־הטבה ושאר פיתקאות מצחי־ •
קות. צחקנו ובכינו כל פעם מחרש, כי ידענו
שבגלל רשלנותו של אחי, הולכת פייפן חברה
ותיקה בארץ, שמפרנסת הרבה מאוד בעלי־מיש־פחות.
סליחה
אתא. זה לא בכוונה. סתם חוסר־מזל.

רא בעיה!
לבנה ויפהפיה. העלינו את הכרובית לדירה בשתי
נאגלות, ואז בעלי הסתכל עלי ואני עליו ופרצנו
בצחוק. אחר־כך הוא הלך מהבית. לא, לא בגלל
הכרובית. סתם היו לו סידורים. התיישבתי מול
השדה שעל השולחן וחשבתי מה לעשות.
הפיתרון הקל ביותר היה, כמובן, לחלק כרובית
לכל שכן. אבל השכנים שלי לא כל־כך נחמדים
וזה לא מגיע להם.
נזכרתי בשיר המפורסם ״עשרה כושים קטנים׳
,וחשבתי שהפיתרון הוא להרוג את

זה שפכתי חצי כוס חומץ והשאר מים רותחים> .
שתי כפיות מלח וכמה גרגרי פילפל שחור גמרו
את העניץ. עכשיו סוגרים את מיכסה־הצינצנת
ומחכים כמה ימים.
נשארו רק שתיים.
אחת פורקה לחתיכות קטנות־קטנות מאוד
ובושלה בתוך שתי כוסות מים ושתי כוסות חלב.
כשהעניץ רתח, נוספו לו כף אבקת מרק־עוף,
שלוש שיני־שום מעוכים, וכפית קימל. כשהוגש
המרק החם והטעים הזה בתוך הצלחות, קיבל כל

אחד קצת גבינה מגורדת, כדי שירגיש בעננים. י
נשארה רק כרובית אחת, ובגללה הייתם צריכים
לקרוא את כל הסיפור הארוך הזה, מיסכנים שלי.
אבל זה כדאי. הצלחה כזאת לא היתה לי מזמן
במיטבח.

הכרוביות לפי הסרר, עד שלא תישאר מהן אחת.
טוב, אז שלוש־ארבע — ולעבודה!
חמש הכרוביות הראשונות נוקו, רוחצו וחולקו
לשישה חלקים. אחר־כך הן בושלו במים במשך
15 דקות, קוררו, הוכנסו לשקיות פלסטיק והלכו
לישון בפריזר, עד שיגיע יום גשום ולא יהיה
אוכל בבית(מודעי, זה לא שום דבר אישי נגדך) .הקשיבו, הקשיבו1
נשארו רק חמש.
אחת חולקה לפלחים, נרחצה ונכנסה לשקית
הכרובית האחרונה חולקה לחתיכות (כ־20
ניילון, כי במשך השבוע נאכל אותה חי עם איזה מכרוכית בינונית) ובעוד החתיכות חיות ונושמות
רוטב גבינה טוב.
הן נזרקו לתוך שמן עמוק ורותח. שבע דקות עשו
אותה מטוגנת וציבעה חוס בהיר. הכל נשלף
נשארו רק ארבע.
אחת, גדולה במיוחד, בושלה עד שהיתה רכה מהשמן החם בעזרת כף מחוררת והועבר
ויחד עם ביצה אחת, שלוש כפות קמח, פילפל לקערת־סלט. שם נוספו לה מלח, פפריקה, שום
ומלח, הוכנסה למעבד־מזון. מה שיצא ממנו היתה כתוש ומיץ לימון, ועירבוב רציני. סלט משגע
ן כזה יש רק במיסעדות המיזרחיות הכי־טובות
עיסה סמיכה, שממנה טוגנו קציצות נפלאות.
ובבית שלי. לא, אני לא יודעת כמה זמן זה יכול
נשארו רק שלוש.
אחת חולקה לפלחים, נרחצה והוכנסה להחזיק במקרר. בני ביתי לא נתנו לי אפשרות
לצינצנת־זכוכית יחד עם שני גזרים חתוכים. על לבדוק את העניין.

תו של הסופר נכנסת לנערי אחת מגיבורות
אביה * במועדון הוותיק כבר לא מאיימים
להתאבד הפלאפל היצוגי הוא דרום־אמריקאי
הכר תוצרת
הארץ
^ כניסה ליפו העתיקה הוקם
^ מקום חדש מסוגו בארץ, המיועד
לתיירים. בית־קפה, חנויות של תוצרת
כחול־לבן, כלי קרמיקה, שטיחים

ישראליים עבודת־יד, פירות טריים עם
מדבקה של אלברט פירות, בנק
לשירות הלקוחות — והכל תחת קורת
גג אחת. זוהי החוויה הישראלית.
באולם למטה מציגים סירטי תעמולה
לתיירים, מראים להם צעירות משתזפות
בחופי־ישראל, ולא שוכחים גם את
מילחמות ישראל.
מזכ״ל ההסתדרות, ישראל קיסר,
שנכח בפתיחה, כובד בפאלפל. הוא
אכל בתיאבון ואמר למגאל, האיש
שהכין את הפלאפל :״רואים שזה ישראלי
אמיתי!״ מגאל, שהוא עולה חדש
מדרום־אמריקה, ענה לו :״לא, זה פלאפל
בסיגנון צ׳ילה״.

11 *1יי 1ן 111ך \ 1השחקנית, שהחליטה להיות גם זמרת. בי
1\ 1 >4111 11 114 מים אלה עומד להופיע תקליט שכולו שלה.
בתצלום: טועמת פלאפל מתוצרת ישראל, במרכז החוויה הישראלית.
במרכז יש מזוזה שהיא חזקה יותר מכל עין הרע -שלושה מטרים גובהה!

1 1 7 1י 1 1 1 1 1אשתו של המנחה מני פאר, מחכה כמו כולם להיכנס
1 1 1| /לסרט המוקרן במרכז החוויה הישראלית. להקרנת
הסרט משתמשים בחמש מקרנות בעת ובעונה אחת. יש גם מוסיקת רקע.
היוצרים הם ישראלים, והכל מיועד לעשות רושם על תיירים תמימים.

נ 1 ובת אדם

ד ן? 11ד הוא היה אחראי על הדיסקו הישראלי. הוא ירד
4ו . 1מהבימה, שם נמצאה המערכת, השמיע את
) שירו של חיים משה לינדה לינדה והתחיל לרקוד כשכולם מצטרפים אליו.
| האנשים שנכחו באירוע חיסלו את כל הגבינות והיין מתוצרת הארץ.

! דורי

**תליה״ הוא שמו של הסרט
הישראלי החדש, שידובר בו

הרבה בקרוב. הסרט מבוסס על סיפור
שכתב הסופר והעיתונאי יצחק בן־נר.
את הסרט הספיקו כבר לראות אותם
שהטריחו עצמם לפסטיבל חיפה, בתחילת
החודש שעבר.
לכל צופי הסרט ברור: את ההצגה
גנבה גלי בן־נר, בתו של יצחק. גלי
משחקת בתפקיד מרכזי בסרט. לצידה
מופיעים מיכל בת־אדס, יפתח קצור
ודן תורן.
השבוע חגגו את בכורת הסרט
במלון אסטוריה בתל־אביב. גלי גנבה
שוב את ההצגה. היא בת ,19 חיילת,
צמודה לחבר שלה, ינון. היא נענתה
כשימחה לכל בקשות הצלמים, שהתנפלו
עליה.
אחרי ששתו פונץ, חיפשו האורחים
קפה, להרגיע את אדי האלכוהול.

גלי בן 1ו

החזית

הצעירה היא שחקנית בסרט הישראלי החדש ע
בתצלום: זוכה בחיבוק מאביה, יצחק בן־נר. מע
השחקנית ובימאית־הקולנוע מיכל בת־ אדם, עם כוס משקה. היא הגיעה ב1
למסיבה שנערכה לכבוד הסרט שבו היא משחקת בתפקיד אמה שי

היא הגיעה לישראל כשהיא כבר חתמה על חוזה עם
מפיק ישראלי. עם חברתה דניס אודנאסיה (מימין),

נסעה למלון אילתי. הן הופיעו ערנ״ערב. בסוף
החודש הן חוייבו בתשלום, אך משנורתן לא שולמה
לפי תנאי החוזה. הן חזרו לתל־אביב, גרות היום
במלון ומופיעות במועדון הלילה אריאנה שביפו.

11ן ך 1\ | 1היא אירגנה את העיתונאים שבאו
| 1 1לסיקור הריסת אריאנה. היא ידידתו
של בעל המקום, שוני גבריאלי(קיצוני משמאל).
במרכז: עו״ד יוסי בסוק, המשתדל שאריאנה, המו־

עדון הוותיק ביותר בתל״אביב, תמשיך להתקיים.
״את אריאנה לא יהרסו ״,הוא הבטיח בתחילת
השבוע. הבטיח -וקיים. בעל המקום התרגש כל״כך,
שבערב הוא שחט כבש וכיבד את כל באי״המקום.

סוניה מריה באומדיה

למרות שהיתה לי אומנת, לא היה
שום ביזבוז בבית. היו קונים לנו
חולצות עם כפל, וכשגדלנו פתחו את
התפר. עד עכשיו אני משוכנעת
שבורגנים אמיתיים לא מבזבזים. מי
שמבזבז, אלה הנובו־רישים.
הייתי מיפלצת איומה, עם טמפרמנט
בלתי־נסבל. למדתי נגינה על
הפסנתר. לא הייתי מוכשרת. המורה
דרשה, בשיעור אחד, לתרגל רק

ואגב, לדעתי, בן־גוריון לא היה, מטיב־עו,
אדם טוב.
בשבילי היה ברל אלוהים. הייתי
מתה בשבילו. היו לו עיניים ששיקפו
את נישמתו. גרנו חברי קבוצת
הבונים, בפנסיון עם חדרים ושימוש
במיטבח. בבוקר, כשהיה תורי להגיש
את ארוחת־הבוקר בהכשרה, היה ברל
מקבל אצלי את הלחמניה הגדולה
ביותר.

הבית שרה היה לאגדה
בירושלים. סיפורה הוא סיפור
של סינדרלה. מיה׳ האשה
המיסתורית שמאחורי החומה?
ה 11 *1הץך 1ךיי משתרע על 2000 מט־רים
רבועים. בנה או*
״ #111111 1 1 .1 1 1
תו אדריכל שהובא במיוחד מוונצואלה. הבית כולל

טלון גדול וקטן, חדר־אובל גדול וקטן, חמישה
חדרי״שינה עם חדרי־אמבטיה צמודים, ובשעתו גס
היתה לו בריכת״השחיה המחוממת הגדולה בארץ.

הריחהךלח 11 יי נבנה אחרי פטירתו של
י 11|/ 11 11 . 11 מיילט שרובר, על שטח
הבריכה של הבית הגדול. יש בו רק שלושה

חדרי״שינה, אבל גם ברינת־שחיה מחוממת חדשה,
שבה נוהגים להשתכשך גדולי המדינה. גיטה דואגת
להחלפת המים בבריכה החדשה לעיתים מזומנות.

ך* אשה שיש לה כל הכסף שבעו(
1לס, אן גטי, כלתו של המיליונר
המנוח פול גטי, אמרה אחרי ביקור
בארץ, לפני שנה וחצי, שאילו ניתן לה,
היתה רוצה לרכוש בארץ שני דברים:
את מצדה ואת ביתה של גיטה שרובר
בירושלים.
בית שרובר היפהפה, בשכונת
טלביה, היה, במשך השנים, לאגדה
לילדי ירושלים. הורים וילדיהם היו
עורכים בשבתות אחרי־הצהריים טיול
כדי לראותו. שר־האוצר לשעבר, יורם
ארירור, סיפר על השעות שהיה מבלה
בילדותו בטיפוס על חומות הבית, כדי
להציץ לתוכו.

הטיפוס לא היה כל־כן פשוט, כי
החומות היו מוגנות בשיברי זכוכית.
כפיצוי לעצמם נהגו ילדי ירושלים
לשגע את העין האלקטרונית, שתפקידה
היה לפתוח את דלת המוסך. העין
הזאת היתה, בשנות ה־ ,60 חידוש
בחזקת סנסאציה.
הילדים דמיינו לעצמם את גבירת
הבית כנסיכה חלומית, או אולי, אפילו,
מלכה. אבל סיפורה האמיתי של בעלת*
לטביה שלחוף הים הבלטי
היתה, בין שתי מילחמות העולם.
מדינה עצמ אי ת וגבלה בבריתי
המועצות.

הבית קרוב יותר לסיפורה של סינדרלה.
מספרת
גיגיה שרובד: נולדתי
בריגה. לטביה •.את אבי היכרתי רק
כשמלאו לי שלוש שנים. עד אז הוא
ישב בבית־הסוהר, אצל הבולשביקים.
מי שהציל אותו היה הזמר הרוסי בורים
שלייאפין, שהיה מיודד עם השיל־טונות.
אבא
היה אריסטוקרט ואנטי־ציוני.
גרנו בבית בורגני, אבל לא היינו
עשירים. לאמא אף פעם לא היה מה
להגיד בבית. אחרי השיחרור מהכלא
החליט אבא שאנחנו עוברים למקום
התרבותי ביותר באירופה — גרמניה,

תרגילים ולא לנגן מנגינות. סגרתי לה
את המיכסה של הפסנתר על הידיים.
נגמרו שיעורי־הפסנתר שלי.
הייתי שמנה נורא. נראיתי כמו פודל.
אכלתי הכל. אבל גם הייתי טיפוס
סקרני מאוד.
כשגדלתי, נכנסתי למכבי הצעיר.
ואחר כך להבונים. הכניסו אותי
לקבוצה של אנצו סירני, שליח ציוני,
שנפל אחר־כך במילחמת־העולם, כש־צנח
מאחורי הקווים באיטליה. הייתי
בת ,14 החברה הצעירה ביותר. בקבוצה
היתה גם סנטה יוספטל, כיום אלמנת
שר״העבודה גיורא יוספטל ומוותיקות
התנועה הקיבוצית.
האדם שהכי־הערצתי באותם הימים
היה ברל כצנלסון. הייתי הילדה הקטנה
שנתנו לה את הכבוד להגיש לברל
חפיסת שוקולד, כשבאנו להקביל את
פניו בתחנת־הרכבת.
ברל היה המצפון של בן־גוריון.

איתנו בהכשרה היו גם טרי ותמר
קולק. טדי הוא איש חזון ומעשה. אין
לו סבלנות לאידיוטים. יום אחד נכנסנו
כולנו למכונית, כי טדי טען שהוא יודע
לנהוג. רק אחרי שהתהפכנו הוא הודה
שמעולם לא למד לנהוג. מאז הוא לא
נוהג.
אני גם לא אשכח את השיחה
ששמעתי בהכשרה, שבה הסביר נחום
גולדמן לסידני, שלדעתו יותר טוב
שסידני לא יעלה לפלשתינה. מוטב
שיסע לארצות־הברית, כי שם הוא יוכל
לתרום יותר לארץ. כבר אז צעקתי
שגולדמן בוגד. ומה שגיליתי מאוחר
יותר רק הוכיח לי כמה צדקתי.
עבדתי בהכשרה, בדנמרק, במשך
שנה. כשהיטלר בא, חשבו הורי שהשתגעתי
ויצאתי מדעתי, כאשר החלטתי
לעלות ארצה.
חבילת־בשר לבן. בשנת 1935
עליתי לארץ, ישר לקיבוץ שלא קיים

גיטה שרובר רוגעת בסלון ביתה החדש. ,הבית הקטן ,
הצופה לעבר ביתה הישן. ,הבית הגדול״ .שני הבתים
משתרעיס״ביחד על שטח של שישה דונם. על המיזנוו, מימיו: פסל של חנה אורלוב.

בסלון של ביתה

עוד, שער־הנגב. לא היה לי כלום, חוץ
מכמה תילבושות שלא התאימו לארץ.
מהר מאור גיליתי שאני לא בשביל
קיבוץ. זה לא היה בשבילי, אני טיפוס
אינדיבידואליסטי. לא יכולתי לחשוב
בקבוצה.
נזרקתי משם בעדינות. הייתי
נשואה לז׳ורז׳ פאפא, אחד המנהיגים
של התנועה. איך זרקו אותי? קיבלו
אותו לקיבוץ ואותי לא. אבל בקיבוץ
נערכה החתונה שלנו. ומז׳ורז׳ יש לי
בן, גבי.

עברנו לתל־אביב, גרנו בדירה
בבן־יהודה והתחלקנו עם אנשים ברבע
מיטבה. ז׳ורז׳ עבד בוועד הפועל של
ההסתדרות. זאת לא היתה תקופה טובה
בשבילי. אני לא זוכרת הרבה ממנה. לא
הייתי מאושרת ולא ידעתי בכלל מה זה
אושר.
לבסוף נפרדנו כידידים טובים.
פשוט לא נוצרנו האחד למען השני.
לדעתי, הוא גם היה הרבה יותר הגון
ממני. גדעון האוזנר, לימים היועץ
המישפטי לממשלה ושר, ערר את

לידו ציור ה״חתן־כלה״ של מארק שגאל. גיטה שרובר מעסיקה חמישה איש במישרה
מלאה, המנהלים לה את הבית. אחד מהם הוא משרת־באטלר שהובא במיוחד עבורה
מוונצואלה. אותו הבאטלר מלווה אותה גם כשהיא יוצאת לבתיה האחרים ברחבי העולם.

הגירושין. הוא טען שמעולם לא ראה
גירושים חברותיים כאלה.
עברתי לגור בדירת שניים וחצי
חדרים ברחוב עזה בירושלים. עבדתי
ביחסי־ציבור של מישרר־החוץ. את
העבודה הייתי עושה משולחן קטן,
שהצבתי בחדר.
ביום שישי אחד, אחרי עבודה
מפרכת, שאחריה חלמתי על שבת
שקטה עם גבי, צילצל הטלפון והודיעו
לי שוולטר איתן, אז מנכ״ל משרד־החוץ,
מחפש אותי באופן דחוף. הוא

גיטה ומיילס -בהתחלה ובסוד ע ־ ג ־ ג ג?

יחסי״ציבור למישרד־החוץ כשהכירה את מיילס שדובר(מימין: בין מיילס ומשוז שרת, אז

דרש כי אבוא מייד: הגיע אדם חשוב.
אמרתי לו, שאם אני אפגוש עוד
אמריקאי, אני אצרח. כי כל אחד מהם
הרגיש כל־כן־ טוב כשהיה מביא לי
חבילת שוקולד לבן.
אבל באמת, התקיימתי מזה שהיה
לי סידור עם קינג דייוויד. שבארוחות
שהייתי אוכלת עם אורחי מישרד־החוץ
הייתי אוכלת רק את הירקות, ואנשי
קינג דייוויד היו אורזים לי את הבשר
בחבילה, עבור הבן בבית.
שיחה עם פולה. האורח שהייתי

צריכה לארח היה מיילס שדובר,
שהתגורר במלון דן. צילצלתי אליו,
והוא דרש ממני שאבוא אליו מייד, כי
אין לו מה לעשות. הודעתי לו שאני לא
באה, כי יש לי בן ואני אארח אותו
ואראה אותו רק ביום הראשון.
אחרי שבוע הוא הציע לי נישואין.
הוא היה גרוש עם שתי בנות. איש מרתק.
שאהב תרבות ומוסיקה. הסברתי
לו שהוא לא צריף להציע לי נישואין
ושאני מוכנה להראות לו את הארץ בלי

שר״החוץ, המחזיק מיגבעתו בידו) .״לדעתי, הוא רצה את בני יותר מאשר אותי ״,היא נזכרת.
למעלה: מיילס מלמד את גבי לרקוד, כשגיטה צופה מהצד. משמאל למעלה: גיטה נכנסת
בערב הפתיחה, עם מיילס שרובר, לתיאטרון ירושלים, שאותו בנה מיילס כתרומה לעיר.

גברת

(המשך מעמוד )29
אני חושבת שהוא התאהב יותר בבן.
הוא רצה את גבי.
כל הצעת הנישואין נראתה לי
כבדיחה. הוא המשיך לנדנד לי במשך
שנה. מה ששיכנע אותי היתה העובדה
שהבן היה זקוק לאבא, והוא נורא
ביקש שנתחתן. התחתנו ברבנות,
בירושלים.
אני לא יכולה לשכוח את האינ־צידנט
שלי עם פולה בן־גוריון. בכל
פעם שהייתי באה עם אורחי מישרד־החוץ
לביתם, היא לא נתנה לי להיכנס.
הייתי יוצאת משם עם דמעות בעיניים,
כשהיתה אומרת לי, בזילזול ,״את
תבואי בעוד שעתיים, לקחת את האורחים
בחזרה!״
מייד לאחר החתונה קיבלתי הודעה
מפולה לקינג דייוויד, שבו שהינו,
שהיא מחפשת אותי. צילצלתי. והיא
אמרה לי ״את כבר לא מצלצלת אליי,
כי לא נאה לך עכשיו, כשאת עשירה״.
הסברתי לה שגם כשלא היה לי כסף
לא צילצלתי אליה. אז היא התחילה
להגיד ״נו נו,״ ואמרה ״אומרים לי
שהוא זקן!״ אמרתי לה: הוא לא זקן.
״טוב ״.היא המשיכה ׳,״אמרו לי שהוא
חולני ״.הסברתי לה בסבלנות שהוא לא
חולני .״נו, אז מה לא בסדר איתו? אני
לא מבינה,״ היא אמרה ,״מה הוא התחתן
איתר? בכסף שלו הוא לא יכול היה
למצוא אשה יפה יותר?״
חוות־סוסים לטדי. מייד אחרי
החתונה אימץ מיילס את גבי.
נסעתי איתו לאמריקה ולוונצואלה.
היה לו שם בית יפה מאוד בקרקאס, אך
העושר שם שיגע אותי.
למרות העובדה שמיילס היה מבוגר
ממני ב־ 20 שנה, בנישמתו הוא היה
צעיר ממני. הוא היה ג׳נטלמן. מייד
אחרי הנישואין הוא לקח אותי לסיבוב
להוט קוטיר. בתי־האופנה של תפירת
העילית של פאריס. הוא קנה לי שם
תילבושות שמעולם לא לבשתי אותן
לאחר מכן. הוא כל־כך נהנה מהעניין,
שלפעמים חשבתי שהוא נהנה עוד
יותר לראות את הדוגמניות היפהפיות.
אני הייתי נורא ביישנית. איך
להחזיק סכין ידעתי, ואיך לערוך שולחן
למדתי בבית. אך הרגשתי הרגשה
איומה שאני מבזבזת על שימלה סכום
שאנשים חיים ממנו שנה שלמה.

כשהכרנו היתה למיילס גם דירה
בלונדון, וגם היה לו בית בשווייץ. הוא
לא חלם לגור בארץ. אך היה לנו הסכם,
שנבנה בית בארץ. אחרת לא הייתי
נישאת לו לעולם.
כשקנינו את המיגרש לבניית הבית
בירושלים, קנה מיילס שישה דונם.
קולק שאל אותו אם הוא עומר להקים
במקום חוות־סוסים. מיילס הסביר לו,
שהוא רוצה גן גדול לבית.
ברון במיכנסיים קצרים. הרגשתי
כמו סינדרלה. מיילס לא היה
נובו־ריש. הוא היה אדם בעל ערכים.
הוא בנה בריכת־שחיה אולימפית מחוממת
בגן הנפלא שמסביב לבית. את
הבית התחלנו לבנות ב־ . 1955 הבניה
נמשכה שלוש שנים.
בתוך הבית הצבתי פסל של אשה.
עם שרשרת על הצוואר. זאת היתה
מתנה של משה ריין, שהכניס בשרשרת
אבן כחולה, נגד עין הרע.
מיילס הביא לבית ציור, שאותו קנה
ברוסיה לפני שהיכרנו. זה פורטרט של
זו׳קובסקי, שהיה אנררסן של הרוסים.
את הפורטרט צייר צייר רוסי מפורסם,
רופין. לאחרונה נודע לרוסים שיש לי
הציור הזה. הם שלחו שליחים והציעו
לי לקנות ממני את הציור בכל מחיר.
הסברתי להם שאני מוכנה לתת להם
אותו חינם, תמורת זה שהם יתנו לצאת
ליהודים שרוצים לצאת מרוסיה.
התחלנו לאסוף תמונות של מאנה,
כץ, פיקאסו, לוטרילו, פיסארו, חנה
אורלוב, מירו ואחרים.
הבית משתרע על 2000 מטר. הוא
כולל סלון גדול וסלון קטן, חדר־אוכל
גדול וחדר־אוכל קטן, וחמישה חדרי־שינה
עם אמבטיות צמודות.
הרוטשילדים התארחו בבית. אד־מונד,
הברון, הסתובב בבית במיכנסיים
קצרים ונהנה לכרסם מאכלים ישר
מהתנור.
פעמיים בשנה היה מגיע צ׳ארלס
קלור, המיליונר היהודי־אנגלי, וגם לי
רדזיביל, אחותה של ג׳קלין קנדי,
בעלה הנסיך וילדיהם.
בבית עבדו חמישה אנשים. הם
עובדים גם כיום: טבחית, מגהלת־בית,
גנן, נהג, ושרת־באטלר. האורחים אהבו
את האוכל היהודי שבישלנו. צ׳ארלס
קלור אהב מאוד את הכבד הקצוץ,
שהזכיר לו את זה שאמו היתה מכינה.

ו ן ! ו ו 1ג 1

ארתור רובינשטיין ולני ברנשטיין
נתנו רסיטאלים בבית.
אני לא חיפשתי אנשים חשובים.
אבל אלה שגדלתי איתם, הפכו לחשובי
המדינה.
הרופא של בגין. שנינו, בעלי
ואני, בני אותו מזל — אריה. ולפעמים
פחדתי שהתקרה בבית תיפול מהמריבות
בינינו. המריבות היו, בדרך כלל,
על ציונות. מיילס הפך לציוני יותר
ויותר.
כשהכרנו היה גבי בן שבע. מיילס
טען שלא צריך לעשות בר־מיצווה.
אבל היה זה הוא שבכה בזמן הטקס
בבית־הכנסת. הוא גם בכה כשגבי
נעשה קצין בצה׳׳ל. אני הפכתי את
מיילס ליהודי.
ואז הוא החליט לתת לירושלים את
המתנה היפה ביותר: את התיאטרון,
ששינה את החיים התרבותיים בעיר.
פנחס ספיר ׳הציע למיילס לרכוש
אדמות בארץ. אבל הוא לא היה מוכן
מעולם לקנות דונם שלא יישב עליו.
אם היה קונה, הוא היה הופך לביליונר.
אך זה לא עניין אותו. עיקר העסקים
היו ונשארו בונצואלה — עיסקי ברזל.
אבל עם אדמונד (דה־רוטשילד) הוא
בנה את צינור״הנפט לאילת.
מייד אחרי הנישואין התאהבתי בו.
נתתי לו כל־כך הרבה, בלי שום אנוכיות.
אני מרגישה שלא הייתי יכולה
לעשות את זה שנית.
מיילס חלה במחלת־לב וטופל על־ידי
פרופסור גוטסמן, שמטפל כיום
בבגין. חצי שנה לפני שנפטר, אחרי 25
שנות נישואין, הגוף של מיילס היה
גמור. הוא שקל 42 קילו. השכל עוד
עבד. בצוואתו הוא הוריש את כל
רכושו לגבי. הוא נפטר בבית. לא הייתי
מובנה שהוא ישכב יום אחד בבית־חולים.
כשנפטר,
הריקנות בחיי היתה
גדולה מאוד. לא מצאתי לי מקום. עד
היום אני עולה פעמיים בשבוע
לקיברו. כשנפטר, הרגשתי שאני לא
יכולה להתגורר עוד בבית. התרוצצתי
בעולם, לא הייתי מסוגלת לגעת
בבגדים שלו. את מיברשת־השיניים
השארתי במקומה. לא הייתי מסוגלת
להזיז דבר.
הדירה של גולדמן. שבוע לפני
שנפטר נפטרה גם אשתו של יגאל
ידין, שאותו אהבתי מאוד. יגאל היה
בטוח שנינשא אחרי ששנינו נתאלמן.
אבל אני עוד לא הייתי מוכנה.

נדמה לי מיספר .18 הצעתי לקנות
אותה. הודיעו לי שהדירה לא למכירה,
כי היא מיועדת להימסר, אחרי מותו,
לאוניברסיטה.
לפני שנתיים הייתי בניו־יורק בבית
של הקונסול לביא. לאשתו, ז׳ן, יש אח,
ז׳ק לוסר, יהלומן מאנגליה. הוא סיפר
לי שהוא רכש את הדירה מבניו של
גולדמן. כי מיסטר גולדמן דאג שהבית
יימסר לבניו, שאף פעם לא היו ציונים.
אז החלטתי לבנות לי בית על שטח
הבריכה האולימפית. לקחתי כחצי מה־מיגרש,
שלושה דונם, ובניתי לי במשך
שלוש שנים בית, עם בריכת־שחיה
קטנה יותר, שלושה חדרי־שינה וכל
השאר.

1 *1דדיךךן 11ך: במשך שנים היה יגאל ידץ (עונב עניבת
11 1 1 .1 11 1^ 1111 הפסים) בן־בית. שבוע לפני מותו של
שרובר (במעיל הלבן) ,נפטרה אשתו של ידץ. גיטה אהבה את ידי(.

הבן עם פארהידיבה

הוא איש חוג־הסילון. למעלה עם אלמנת השאה הפרטי, פארה־דיבה.

החלטתי להפוך את הבית לבית־הארחה.
זה היה לפני שמונה שנים
וחצי. אז היה יגאל אלון שר־החוץ. הוא
התלהב נורא. אבל סיכום ממשי לא
קיבלתי במשך שנתיים.
המון אנשים באו עם צ׳ק פתוח כדי
לקנות את הבית. החלטתי למכור את
הבית ולתרום את הכסף לתיאטרון
ירושלים. התחלתי לחפש לי דירה.
ידעתי שנחום גולדמן קיבל מהסוכנות
דירה לא נורמאלית ברחוב אחר־העם,

השרוולים. גם אנחנו נאלצנו להצטמצם.
גיליתי שכמה שאנשים עשירים
יותר הם צנועים יותר.
בסך־הכל אני אוכלת פעמיים ביום.
בבוקר רבש, קפה וגבינה לבנה, וארוחה
נוספת במשך היום. כשאין לי אורחים,
אני מסתפקת בביצה.
אני אוהבת אוכל טוב, אבל פשוט.
המאכל האהוב עליי ביותר — לחם
וחמאה.
אף פעם לא עזבתי את הטבע, לכן
אני גם לא צריכה לחזור אליו. כשאני
נתקלת בבעיות, אני יוצאת בכובע
לגינה ומתחילה לעבוד.
אני לא מוכנה להגיד שאף פעם לא
אתקשר לגבר. אבל לכל גיל יש הקשר

שינה שקטה עם רבין. יום
אחד, לפני שנה. קיבלתי טלפון מבוהל
מבני בוונצואלה, שם הוא מנהל את
העסקים. הוא הודיע לי שהודיעו שם
על פיחות של 40 הם נכנסו שם
לסיחרור וחובות של ביליונים, למרות
שזאת ארץ עשירה, שיש בה נפט. הם
הגיעו למצב כזה שהביאו הכל מחוץ־
לארץ, אפילו חסה.
הנשיא שם הסביר את העניינים
בטלוויזיה, והאנשים החלו להפשיל את

שלו. היום אני לא מוכנה. עובדה שאין
לי. זה שאני ישנה לבד, לא אומר שאני
לבר. אני לא משועממת עם עצמי.
אני מתה על החיים עצמם. המרץ בא
לי, כנראה, מהכדורים שאני לוקחת.
הכרתי את גדולי העולם. בהשוואה
למה שיש בעולם, לנו יש עדיין
הטובים ביותר. אני לא בגיניסטית.,
אבל הוא אחרון בדורו. מי זה רגן, ומי זה
מונדייל, לעומתו? תאצ׳ר עוד לא
הגיעה לגדולתה של גולדה, שהיתר,
מירשעת. אבל אשה גדולה. את הגדולה
שלה ראינו אחרי יום־הכיפורים. או
כולם איבדו את הראש, חוץ ממנה. את
בר־לב אסור להזכיר בנוכחותי.
לדעתי. לרבץ יש יכולת ניתוח
אנליטית, ואני ישנה בשקט מאז שהוא
שר־הביטחון. אני אוהבת את שמיר, את
השקט שלו ואת המחשבה אותה הוא
מקדיש לפני שהוא עושה משהו.
אני עובדת עם תיאטרון ירושלים.
שלחתי מיכתב בשבוע שעבר לחברה
שהקים פול גטי, ביקשתי תמיכה של
500 אלף דולר, כדי שהפסטיבל ייערך
גם בשנה הבאה. אני יודעת שהשנה אין
סיכוי לקבל מהעיריה וממישרד־החינוך.
התוכנית
הגדולה אותה אני רוצה
להגשים, זה להקים את הערוץ השני
לטלוויזיה. אני רוצה את המסך. לא כדי
לעשות כסף, אלא כרי להשפיע על
המוח.של האדם. כי הטלוויזיה לקחה
היום את מקומו של הספר.
אני רוצה להראות לעם את הדברים
היפים שיש פה. כי הפסקנו להיות
טולרנטים. אצלנו יש רק שחור ולבן.

שולמית יריב

שידור

צל״ש
לא מאמינים

• ליצחק בדנו* ויוסי עבאדי, עורכי
יומן השבוע של גל״ץ, במצב הנוכחי, שהשכילו
לתקוף את תופעת אורי גלר מזווית אחרת
לגמרי. הם זימנו לאולפן אנשי מדע, שבדקו את
גלר בעבר, וסיפרו למאזינים שכל הסיפורים על
הפעלת שעונים, הזזת מחוגים וקסמים אחרים של
גלר הם בבחינת ״עבודה בעיניים״.

לזרוק על הריצפה
• לדויד (״דודי״) מרגלית ולמשה
(״מושיק״) טימור, עורכי התוכנית כל צבעי
הרשת, שביקשו השבוע מן המאזינים להניח
לפני מכשירי־הרדיו שלהם את כל השעונים
והמכשירים החשמליים המקולקלים שיש
בבתיהם, כי עוד מעט יקרה משהו. המאזינים היו
בטוחים שאורי גלר נמצא באולפן. במהלך
השידור ביקש מרגלית מן המאזינים לדבר אל
המכשירים המקולקלים, לדפוק עליהם ולזרוק
אותם לריצפה, ואחר־כך לצלצל לאולפן ולספר
מה קרה. עשרות מאזינים טילפנו וסיפרו על
מכשירים ישנים ומתים שהתחילו לפעול.

מאחורי המירקע
כתבים ללא כתבה
שבועות רבים התכוננו בטלוויזיה לקראת
היום הגדול — שידור־הבוקר של אחרי־הבחירות

כשאמורות היו כתבותיהם של השניים לזרום דרך
הלוויץ, נדהמו האנשים בארץ לראות שהשניים
כלל לא הכינו כתבות, אלא ישבו, כל אחד בתורו,
מול המצלמה והעבירו דיווח מהאולפן.
במשל כל הלילה הגיעו דרך הלוויינים האחרים
כל דיווחי רשתות־הטלוויזיה האמריקאיות,
אך איש בארץ לא טרח להקליט ולערוך אותם,
מכיוון שחיכו לכתבותיהם של רם ורונן.
למרבה המזל, בזמן שהמהדורה היתה כבר
באוויר, בין 7ל־ 8בבוקר, קלטו בלוויין את
נאום־הניצחון של רונלד רגן ואת נאום ההפסד
של וולטר מונדייל. הנאומים הוכנסו מייד לשידור,
ללא תירגום, כשחיים יבין מתרגם חופשית
מן האולפן, וכך ניצל המישדר המיוחד.
שני הכתבים בארצות־הברית ננזפו קשות.

מי יזכה בעוגה
אורי פורת, מנכ״ל רשות־השידור, החליט
לקדם באופן רציני את עניין שידורי־הבוקר של
הטלוויזיה, והודיע בפומבי כי השידורים יתחילו
ב־ז במרס . 1985 במיסגרת הקידום הוקם צוות־הקמה
מיוחד, שיבדוק את הנושא מכל זוויותיו,
בעיקר מן הצד הטכני שלו.
אך בו זמנית מתבררים כמה דברים: ועד־העיתונאים,
בראשות רפיק חלבי, הודיע כי לא
יהיה מוכן לדון על שידורי-הבוקר, אלא לאחר
שתחוסל פרשת ספי ריבלין.
ועד־הטכנאים הודיע, שהוא רוצה תוספת
כוח־אדם ופיתרון של בעיות־הציוד, ורק אחר־כך
יהיה מוכן לדבר על עבודת־הלילה, ושיהיה ברור
לכל הגורמים שזה יעלה הרבה כסף (בעיקר

!ארן

ייייייייי״י|יייייייייייי״ייי״״
ידיעה של עודד שחר. הכתב הכלכלי
של הטלוויזיה, בעריכה של מיכאל קרסין,
עורך מבט, כמעט גרמה השבוע להאפלת
המסך.
ביום השלישי בשבוע שעבר שודרה
במבט ידיעה שסיפרה על כי מישרד־התעשיה־והמיסחר
הכין, לקראת עיסקת
החבילה. מחירונים מן זד .2.11 כשראו
התעשיינים את המחירונים החליטו שעל
סמר מחירים כאלה אין הם חותמים על
העיסקה. לכן התקבלה הוראה משר-האוצר
ומשר־התעשיה־והמיסחר להכק מחירונים
חדשים, גבוהים יותר, ולהשמיד את הרשימות
הקודמות.
ביום הרביעי בבוקר קיבל אורי פורח״
מנכ״ל רשות־השידור, מיכתב דחוף מיצחק
זמיר, היועץ המישפטי לממשלה, ובו דרש
התנצלות מיידית על הידיעה ששודרה,
מכיוון שכולה אינה נכונה. אם לא ׳תנצלו
כמבט, כתב זמיר, תתבע הממשלה את
רשות״השידור לדץ.
פורת תבע ממיכאל קרפין להתנצל, אר
קרפין וי איר שטח, מנהל מחלקת־החד־

דא לוטש עיניים
יאיר אלוני, מישנה מיוחד למנכ״ל רשות־השידור,
מבקש להבהיר שאין הוא לוטש עיניים
לשום תפקיד ניהולי, קל וחומר לא לתפקידו של

צביקה שפירא.

אלימלך רם

צוות יש, כתבה אין

בארצות־הברית. רון נחמן, סגן המנכ״ל לענייני
עובדים וכספים, ניהל משא־ומתן ארוך ומייגע
עם העובדים, כדי להסדיר את החריגה משעות־העבודה
המקובלות. הטלוויזיה הישראלית
הזמינה לשעה 6וחצי בבוקר לוויין מיוחד, שיהיה
פנוי לגמרי(שלא כמו בשידורי האולימפיאדה,
שם שודרו הכתבות בו זמנית לכל המרחב, וכל
רשות שילמה לפי מיספר המקלטים) .טכנאים
חיכו בעמק־האלה במיוחד לשידור. יורם רונן,
הכתב המדיני של הטלוויזיה, שנסע לארצות־הברית
לטיפולים רפואיים, קיבל כרטיס־טיסה
מניו־יורק לוושינגטון וחזרה, כולל הוצאות, כדי
לעזור לאלימלך רם ,״כתבנו באמריקה״ ,להכין
סידרת כתבות למהדורת־הבוקר המיוחדת.
הכל היה מוכן ומזומן, ובשעה היעודה,

דרס רונן

בתשלום שעות נוספות).
צוות־ההקמה אמור להגיש מיסמך כתוב בתוך
שבועיים, ובו יפורטו כל הנושאים הקשורים
לעניין.
אבל מסתבר שלטלוויזיה הישראלית אין
הרבה זמן לבזבז על ועדים ומאבקים למיניהם.
הטלוויזיה הלימודית, מצידה, כבר הגישה
תוכנית מפורטת ליצחק נבון, שר־החינוך והשר
הממונה על הטלוויזיה. נבון, שהוא המוסמך להחליט
מי יזכה בשידורי־הבוקר, הודיע להנהלת
רשות־השידור, בפגישה שערך עימה השבוע,
שהוא מבקש לראות גם תוכנית שלה לפני
שיחליט.
אם הטלוויזיה הכללית לא תזדרז, תזכה
הטלוויזיה הלימודית בשידורים.

״עסהנציר, שר חרותר
,,הסתרה מהחדר ר
חילופי-דברים חריפים היו השבוע בישיבה מיוחדת שכינס אורי פורת בעניין ספי
ריבלין.
לישיבה הוזמן טוביח סער. מנהל הטלוויזיה, צביקה שפירא, ראש חטיבת-התוכניות,
שרח גינור, מפיקת תוכנית הילדים, שהתפטרה לפגי שבועיים מתפקידה בגלל פרשת
ריבלין־לסלאו וריפיק חלבי, יו״ר ועד עובדי-עיתונות-והפקה בטלוויזיה. במהלך הישיבה
התברר כי ההחלטה שלא להחזיר את ספי ריבלין להנחיית תוכנית הילדים שניים בראש אחד
לא נעשתה על דעתו של סער, אלא בהחלטת שפירא ובעצת נתן כחן, היועץ המישפטי של
הרשות, שהסתמך על תקדים אורלי יניב מן הבהירות הקודמות.
פורת טען בישיבה. ששני האמגים אינם אשמים במאבקים הפנימיים בתוך הרשות והציע
פשרת שלפיה ינחו ביחד את התוכנית.
הלכי התנגד בשם הוועד, וקבע שריבלין לא ישתתף בשום אופן בהנחיה.
הישיבה הסתיימה בפיצוץ, כשחלבי זרק לפורת :״עסקנצייק של חרות.״ פורת ענה לו:
״תסתלק מהחדר!״
כרגע, בכל אופן, החלימו להקפיא את ההחלטה והתוכנית לא תוקלט ולא תשודר.

העולם הז ה 2963

נכון, הוא ניגש בעבר למיכרז על תפקיד זה,
אבל לא נכשל בו. הוא פשוט החליט לוותר על
ההתמודדות, אחרי שהמחליטים בעניין הודיעו
שכל המועמדים טובים, ולכן הם פותחים את
המיכרז החוצה.
האנשים שהתמודדו היו אביטל מוסינזון

ויוסי צמח.

אך מי שזכה לבסוף במיכרז הוא צביקה
שפירא.

מאחורי המיקרופון
אין תשובות
אריאלח רבדל, דוברת מישרד־האוצר
(לשעבר דוברת רשות״השידור) ,הציעה השבוע
לדויד (״דודי״) מרגלית, עורך התוכנית כל
צבעי הרשת, שהרדיו יתן קו פתוח למאזינים
בענייני עיסקת־החבילה.
רבדל הבטיחה למרגלית שתזמן לאולפן שישה
כלכלנים ממישרד־האוצר, והם יענו על שאלות
המאזינים.
מרגלית הודיע בתוכניתו כי למחרת יהיה קו
פתוח כלכלי, אך למחרת ביטלה רבדל את כל הרעיון כששאל מרגלית אם אין הכלכלנים רוצים
לבוא לשידור, ענתה רבדל שהם דווקא מוכנים
לבוא, אבל אין להם תשובות.

בתוככי הרשות
לקצץ א 1לסגור
דויד אדמון, יו״ר ועדת־הכספים של
הוועד־המנהל, הכין תוכנית״הבראה לרשות־השידור,
הכוללת קיצוצים רבי היקף. כשראה
ארמון שהנהלת הרשות אינה מכינה תוכנית
משלה, וכשהבין שהרשות חורגת מתקציבה
בשלושים אחוז(כ* 12 מיליון.דולר לשנה הנוכחית)
,החליצז להכין תוכנית משלו, המסתמכת
על תוכנית שהכינה ועדה מיוחדת של מישרד־האוצר
לפני שנתיים.
לפני שבועיים הציע אורי פורת בוועד־המנהל
שהרשות תשכור חברה מיוחדת, שתבדוק
את המצב ברשות ושתגיש את מסקנותיה,
והרשות תפעל לפיהן, הוועד־המנהל קיבל את
ההצעה באופן עקרוני .״אבל,״ אומר ארמון ,״עד
שיבחרו חברה, ועד שיחליטו מה היא תבדוק, ועד

עורך קרפין אולטימטום שות, התנגדו ואמרו שאם יחוייבו להתנצל,
הם לא ישדרו את מבט לחדשות.
באותו היום, בעיקבות הודעתם של
השניים, נערכה התייעצות טלפונית בץ
חברי הוועד־המנהל של הרשות, כשעל
הפרק עמדה השאלה אם להפסיק בכלל את
שידורי־הטלוויזיה, אם שניים אלה יבצעו את
איומם. לפי החלטה של הוועו״המנהל מן
השנה שעברה, חייב המנכ״ל להפסיק את
השידורים, אם העובדים מאפילים את המסך,
ולוא לדקת לאות מחאה, ורק הוועד־המנהל
רשאי להחליט אם ומתי יחזרו לשדר.
החלטה זו של הוועד לא בוצעה מעולם, אך
הפעם עמדה על הפרק.
לבסוף נכנע קרפין, ושידר בפי חיים
יבין התנצלות במבט ביום הרביעי.
שהיא תבדוק ותגיש את מסקנותיה, תיגמר השנה
וייגמר התקציב.״
לכן שלח מיכתב למיכה ינון, יו״ר הרשות,
ובו הציע כמה הצעות: להקטין ב־ 300 את מיספר
התקנים ברשות (כיום ישנם 1600 עובדים):
להקטין באופן דראסטי את כמות השעות הנוספות
המותרות; להפסיק להעסיק עובדים ארעיים
ולבטל את התקציב לכך; לבטל את הסכמי
הש״ת(שובר־תשלום) פרט לשחקנים ואמנים.
לדברי ארמון, אמלא יבוצעו רוב הצעותיו, לא
יישאר לרשות תקציב, ובעוד שלושה חודשים
יצטרכו לסגור אותה.

דא מתנים מנוח
חברי הוועד־המנהל של רשות־השידור מופצצים
בשבועות האחרונים בישיבות, פגישות
ושיחות טלפוניות בעניין המנהל הבא של
הטלוויזיה. כל אחד מן המועמדים, ובעיקר
אנשי־שלומם וידידיהם, עורכים מסע יחסי־ציבור
מקיף ואינטנסיבי בקרב שיבעת האנשים שיחליטו
בבוא היום מי יהיה המנהל הבא.
האוצר ישן בבוקר במיסגרת עיסקת הוזבילד, רצו השבוע
שלום קיטל ומאיר איינשטיין,
עורכי יומן הבוקר הזה של קול ישראל,
לראיין את עימנואל שרון,
מנכ״ל מישרר־האוצר.
כדי להספיק לראיין ולערוך את
הכתבה, התקשרו השניים עם שרון
בשעה 6.15 בבוקר. נראה שהם העירו
אותו, והוא טרק להם את הטלפון.
מאוחר יותר התקשר שרון עם
גירעון לב־ארי, מנהל הרדיו, ואמר לו
שאינו מוכן שכתביו יטרידו אותו בבית
בשעות לא־מקובלות. לב־ארי גיסה להסביר
למנכ״ל הנכבד כי גס שרים מתראיינים
בשעות כאלה. אך שרון ענה
ברוגז שהשרים חייבים בכו־ כי הם
פוליטיקאים, הוא אינו חייב ואינו רוצת
וביתו הוא מיבצרו.

של ראש אינדיאני,
בעיצוב יר דנה
זיו ואילנה כרמלי. חליפה מבד־סריג אלגנטי,

המדאה האלגנטי

בשילוב עניבה סרוגה ורחבה, בגווני בזי וחום. אבי זרים
נוספים: כובע, כפפות ושרשרת זהב או מוזהבת.
את העניבה אפשר לשאול מהבעל, או מהמאהב.

האשה המעתבת
ך * אשר גגו* שואל מאשתו בגדים,
מצבו בכי רע. כאשר אשה עוטה
את ז׳אקט בעלה, או שואלת את
הסוודר האדום שלו, או עונבת את
עניבתו — זה בסדר. זה סימן שהיא
באופנה.
האופנאים מחדשים, משנים ומגוונים:
פעם האשה במראה הרך, הנשי
והענוג, עם שימלת מלמלות ומשי
ושיער פזור, ופעם, כמו השנה, היא

1ייי
ך3יז 7דאייי׳

* 1ך | 111ך העניבה אינה חוו
#1ו #11/1נקת את הצואר. זו
11 האופנה הספורטיבית של רז קרן.

אחרת: שיערה קצוץ או קצר, היא
לבושה בביגדי יוני־סקס ספורטיביים.
המיכנסיים רחבים, נוחים, ישרים
וארוכים. הז׳אקט הוא בסיגנון מיקטורן
הסבא, בגיזרה רחבה, ארוכה ומגיע ער
הירכיים, החולצות בעלות צווארון
קטן, עגול או שפיצי אבל הלהיט של
השנה היא העניבה — העניבה הגברית
לאשה הנשית.
לקשט, לא לחנוק. עניבה מוסיפה
לבגד ייחוד ואלגנטיות, עם סממן
של ספורטיביות. העניבה חלקה, מפוס
פסת,
פירחונית או סרוגה — הכל בהתאם
ללבוש.
יהודית גוטפריד מגוטקס מאמינה
במראה המעונב, ותצוגת־האופנה שערכה
בהילטון כללה כמה מערכות
מהקולקציה שלה לחורף ,׳85 כולל
עניבות תואמות,
העניבות אינן צמודות לצוואר. הן
אינן חונקות. הן רק מקשטות.
באופנת ראש אינדיאני עיצבו
חליפת־סריג יפהפיה, אלגנטית ונשית,
בגווני בז׳ וחום, בתזספת עניבת־סריג
בגוונים תואמים. את המראה הכללי
קישטו אבזרים כשרשרת מוזהבת,
כפפות וכובע.
לפשפש או לקנות. גם המעצב
רז קרן אוהב עניבות. לא רק לעצמו,
אלא גם לבגדים שהוא מעצב לנשים.
לדוגמה: בחליפת־מיכנסיים לבנה, ה־ז׳אקט
בסיגנון הפראק, באורך שמתחת
לירכיים, החולצה ממשי שחור ולבן
והעניבה — לבנה מבד החליפה.
מהיכן משיגים עניבות? קיימות כמה
אפשרויות: לפשפש בארון־הבגדים
של הבעל ולקחת את העניבה התואמת.
זאת בתנאי, שהבעל מפרגן. אפשר גם
לקנות פיסות־בד ארוכות, ברוחב הרצוי,
מומלץ בין שיבעה לעשרה סנטי-
.מטר, לתפור אותן בצירן ולענוב אותן.
גם מחגורת־בד אפשר ליצור עניבה.
וביום סגריר אפשר ללבוש חולצה לבנה
גברית גדולה. לענוב עניבה אדומה,
לעטות מיכנסי ג׳ינס, לנעול מגפיים
גבוהים, אדומים, כחולים או לבנים,
לתחוב את המיכנסיים לתוך המגפיים
וההופעה מושלמת, חתיכית וצעירה.

החצאית, מבד מודפס בגווני בורדו״
אפור, הצעיף דומה, החולצה מפוספסת
והעניבה בגוונים זהים, אך בהדפס שונה. זה המראה של יהודית גוטפריד.

עניבה מודפסת

ס0ח£

0)1)5

$*885

ז<וח מסי! סחס

ס׳יסס*8^8
ז000 6״סחו!י *0
תיזס* *05*8^ 08.
)11,10 מיר־&יהזס 6י3
תסזזססיווס׳?!0?.*.
~*ח*.6513056
מ*0זח*חי9ח<5)050 תס -
ח**סיו!*0)065350
*00£ן £י£1א
01 21 וו יס*מ*80
1??£ז*16י)8זק 8000
י9$ז*״*מ22 0*1

המראה הספורטיבי
לה מיכנס״פנסים, עניבה חדשה או חגורת״בד, שהפכה לעניבה, וסוודר.

אובוול שחוו

הסרבל עשוי מבד פוטר שחור, רך, מחמם ונעים.

אחת על גבי השניה,
בעיצובו של
גרשון ברם. חצאית ארוכה, חולצה ועליה וסט.

שחור זה יפה!

**ץ חור היה, הווה ויהיה, תמיד,
14/הצבע האופנתי. שחור הופך בגד
לדרמאתי, מוסיף לו שיק, משנה את
הצללית השמנמנה ומשווה לה אפקט
של רזה. שחור הוא צבע שאף פעם לא
נמאס.
שחור הוא חגיגי ואופנתי גס בחורף
זה. הצבע הכהה נותן תחושה של
חמימות. בידי האשד, שלוש אפשרויות:
לקנות בגדים שחורים חדשים, לשלב
חדש עם ישן, או לשלב ישן עם ישן,
והכל שחור בשחור.
הכל הולך עם הכל. אתי קרן,
האופנאית הצעירה, הפכה בשנתיים
האחרונות לנותנת־הטון ברחוב התל־אביבי.
המסר של אתי לחורף הקרוב
הוא זרוק אלגנטי. הצבע האהוב על
אתי הוא שחור. את זה הוכיחה בסידרת
הדגמים שעיצבה: חליפות־מכנסיים
שחורות, כשהמיכנס באורך ;7/8
שמלות שאמיזיה צרות. וארוכות,
שכפתורים עוברים לאורך כל חזיתן,
ושימלות־צמר בגזרה רחבה, נקיה,
פשוטה וחלקה.
שימלה כזאת אפשר ללבוש בש־עות־היום,
עם מגף תואם וצעיף משולש
על הכתפיים, או בערב, עם נעל
אלגנטית בעלת עקב גבוה, גרביים
שחורים וענק־פנינים על הצוואר.
גם קטי זוזובסקי, מאופנת פיצי,
חסידה של שחור. היא נותנת דוגמה
אישית, ולובשת בשעות היום ובשעות
הערב אוברולים שחורים, גדולים
ורחבים, עשוים בד פוטר רך ומחמם,
שכפתורים גדולים מעטרים את חזיתם.
מאותם הבדים מעצבת קטי גם
חצאיות צרות, ז׳קטים, סווט־שירטס

עוב שחוו

בשימלת מידי שחורה, אלגנטית,
גדולה ורחבה, מבד״
צמר נקי (שישה״מטר בד) ,בעיצובה של אתי קרן.

ן * 1מראה יוני״סקס בסיגנון
1111 ובצבע -רחב, ארוך ונוח.
הנעליים שחורות גם כן וגבוהות.
ומערכות של ערבב והתאם (״מיקס
אנד מאטש של הכל הולך עם הכל
— והכל בשחור. בתוספת חגורת־עור,
בד או גומי, רחבה ושחורה, הנכרכת
באזור המותניים, הם ניראים אופנתיים
וספורטיביים, כשהאביזרים הנחוצים
הם מגפיים צרים או ארוכים.
כמו של דתיות. גם גרשון ברם,
מעצב־האופנה של מועדון הי
התיכון, חוגג בציבעי שחור ובמראה
השכבות. הוא מדגים חצאית־קפלים
שחורה באורך מידי, גרביים שחורים
עבים (כמו של דתיות) ,מגפונים
שחורים, עניבה שחורה וז׳קט באורך
1הירכיים, שתיפוריו מודגשים גם הם
בצבע המבוקש, שחור.
מראה הגבר משתלב היטב בצבע
השחור: מיכנסייס רחבים, המסתיימים
באימרה צרה; ז׳אקט דובוני, שחור, נגד
הרוח, וכובע תואם. נעליים גבוהות,
בסיגנון צבאי, שחורים כמובן ומשלימים
את המראה•.
אם אתן תפרניות. ועכשיו: אם
הכסף עדיין מצוי בכיסכן, רוצו וקנו
משהו. העיקר שיהיה שחור. אך אם
אתן חוככות בדעתכן, קנו פריט אחד
או שניים שחורים, שיתאימו למה
שכבר נמצא בארון.
אם אתן ממש תפרניות, אבל יודעות
קצת לתפור, פשפשו בחנויות־בדים,
מיצאו שאריות־בד שחורות — צמר,
פוטר, כותנה, ג׳רסי — ואז אין יותר
קל מאשר לתפור בעצמך חצאית צרה
וארוכה, עם גומי במותניים, ולהשאיר
שחור תמיד יפה, אופנתי, מתאים לכל אירוע, לכל
פיסת־בד ארוכה וצרה לצעיף, וכך נולד
מקום ולכל גיזרה. גרביים שחורים, נעלי עקב שחורות
סט חדש, שימושי ואופנתי, מעשה
וסרט בשיער או כובע ישלימו את המראה השחור.
ידיך להתפאר ומעל לכל — שחור.

— מיקצוע מסוכן —-

ל מ חזי קי ^ שראכרט

חייג טלצרט 287651,־03
למסירת מודעות לוח, מודעות
מסגרת ומודעות משפחתיות
בשעות 17.00-8.30

פרסמזפון

01019 מודעות בטלפון לכל חעתועס

03-22935312216671231345
אולם נהוצליה פיתוח
אזוו מיסחוי
לחנות • מרפאה • מישרד • גלריה ים
130 ממ״ר ק״ק טלפונים כח שרותים
חניה פרטית. פתוח להצעות
סל 474545 .־03

שולה

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
ת ל ־ א בי ב, המלךמדגי 89
טל 295318 — 284919 .

^ מהכיס
גפיגה

זקוק דחוף למודעה?
לשרותך 24 שעות ביממה

38 38 לבעלי כרטיסי אשראי בלבד

(המשך מעמוד )19
מתכוונים לעבור, ובוחנים את המצב
המישפטי לגביהן. לעיתים משלמים
לעורר־הדין בכסף שהושג מפריצה או
ממכונית גנובה שנמכרה.
ברוב המיקרים עורכי־הדין הם
אנשים ישרים, המשתדלים לעשות
עבודתם נאמנה. הם חייבים לתת ייעוץ
מישפטי ללקוחות, גם בידיעה כי בכך
הם עוזרים לעבריינים. זהו מיקצועם.
אולם הגבול העדין בין ייעוץ מישפטי
ובין סיוע לעבירה הוא לעיתים דק
כחוט משי.
עורר־הדין אורי פדרמן נהג להופיע
לעיתים קרובות עבור עבריינים שונים
ולהגן עליהם. לפני שנה התלונן
עורך״דין אחר לפני הפרקליטות, כי
לקוחו טוען שעורך־הדיו פדרמן מנסה
להדיח עבריין מסויים לעדות שקר,
כדי לעזור ללקוחו העצור.
המישטרה פתחה בחקירה, השתילה
מכשיר־הקלטה- ,ולבסוף הוגש כמב־אישום
נגד עורך־הדין פדרמן, והוא
הושעה בינתיים גם מלישכת עורכי־הדין.
מישפטו טרם נסתיים.
עורך־דין אחר נחקר לפני שנתיים
בגלל שיחת־טלפון עם עבריין מסויים,
שלו צותתה המישטרה. גם שם היה
חשד כי עורך־הדין סייע לעבריינים,
אן עד היום לא הוגש כתב־אישום
בעניין.
לפני חודש פנה פקיר בית־מישפט
למישטרה וסיפר, כי עורך־דין מסויים,
העוסק בעיקר בענייני־אישות, שלח
אליו את לקוחתו כדי שייצא איתה
לעיקול. הלקוחה שילמה לפקידי בית־המישפט
סכום־כסף, שלא הגיע להם
על פי החוק, ועורך־הדין אישר לפקיד
כי ״הצ׳ק בסדר״ .מכיוון שהפרשה
החלה להתגלגל רק לפני זמן קצר,
טרם הסתיימה החקירה, ואין עדיין
מידע על חלקו של עורך־הדין בעניין.
כאשר לקוח מתאכזב מעורך־דינו,
הוא פונה לעיתים קרובות בתלונה
ללישכת עורכי־הדין. העתקים מרבות
מתלונות אלה מגיעות גם לשולחן
המערכת. מקריאה של תלונות רבות
כאלה ניכר כי חלק גדול מהמתלוננים
הם אנשים בלתי־יציבים בנפשם,
שאינם יכולים להשלים עם כישלון
במישפט, והם מחפשים להם שעיר
לעזאזאל, שלעיתים קרובות הוא
עורך־הדין.
הדבר נכון במיוחד במישפטים
בענייני־אישות, שם השינאה והתיסכול
של הצדדים גדולים במיוחד, ואין הם
בוחלים בשום אמצעי כדי לפגוע בצד
שכנגד. לעיתים קרובות חושדים
בעלי־הדין כי עורך־הדין שלהם בגר
בהם ו״נמכר לצד השני״ .חלק גדול
משינאתם מתרכז אז בעורן־הדין, והם
מנסים לרדוף אותו עד חרמה.

שיחה מבויימת עם קרוב מישפחה של
הנאשם, שבה הודה כי דיבר שקר
בבית־המישפט.
כאשר התגלתה הפרשה, חשדה
המישטרה כי ידם של עורכי־הדין בתרגיל
המחוכם. כל עורכי־הדין שלקוחו־תיהם
יכלו להרוויח מתפניתו של עד־המדינה
נחקרו במישטרה ועברו כמה
לילות קשים.
אולם לא רק עורכי״דין העוסקים
במישפטים פליליים חשופים לסכנות.
עורכי־דין המייצגים קבלנים או קוני
דירות מתבקשים לעיתים קרובות
על־ידי אחד או שני הצדדים לעיסקה
לקבל חלק משכר הטירחה מתחת
לשולחן, ולא לדווח על כך לשילטונות
המס.
במדינה שבה מתפרסם מחירו של
הדולר השחור בעיתונים מדי יום, שבה
מודה המישטרה והיועץ המישפטי כי
אין כל דרך לשמור על תקנות מטבע
זר והקצבת מטבע, קשה גם לעורכי־דין
ישרים לעמוד בפיתוי.
לעורכי־דין יש עוד סיכון גדול,
שאין לחלקים אחרים של האוכלוסיה.
עורכי־דין המופיעים במישפטים פליליים
מגיעים לעיתים לעימות עם
קציני־מישטרה או אישי־ציבור אחרים,
בגלל האינטרסים של לקוחם. אנשי־מישטרה
רבים לוקחים באופן אישי
פגיעות בעת חקירה נגדית בבית־המישפט,
והם שומרים בליבם טינה
לעורך־הדין. לעיתים, אם הם נפגעו
קשה, הם ״יחכו לו בפינה״.
אך למרות כל הסכנות של
המיקצוע, נראה כי הפופולאריות שלו
בקרב הסטודנטים עולה וגוברת במשך
השנים. ברור כי בתוך הזרם האדיר של
צעירים העטים על המיקצוע יש גם מי
שאינם מתאימים לסטנדרטים הרצויים.
היה כדאי כי לישכת עורכי־

^ עבריינים פליליים קל עוד
) יותר לסבך את עורכי־הדין שלהם,
אם ירצו. סיפר לי לפני זמן מה עורו*
דין מכובד, המייצג עבריינים :״הלכתי
לבקר בבית־המעצר עציר שהוא לקוח
שלי. נפגשנו בחצר, והעציר הביא אתו
את המיסמכים המישפטיים בעניינו,
שהיו אצלו בתא. לקחתי ממנו את
המיסמכים ופתחתי את הדפים, כאשר
לפתע נפלה מתוכם חבילה קטנה
ארוזה בנייר־כסף.״
למזלו של עורך־הדין לא היה
בסביבה שוטר ואיש לא ראה את
הנעשה. העבריין ביקש סליחה, הרים
את החבילה והחביא אותה מייד על
גופו.
במיקרה זה לא התכוון העבריין
״להלביש תיק על עורר־הדין״ .אבל
בקלות רבה יכול היה עורך־הדין
להסתבך בחקירה על הברחת־סמים
לכלא.
במיקרה אחר היה עד־מדינה ערמומי
מאוד בתיק רצח מסויים. הוא התכוון
גם להציל את עורו על־ידי כן
שיהפוך לעד־מדינה ויעיד נגד חבריו,
וגם לחזור בו באמצע המישפט, ולהתגלות
כעד־שקר, ובכך להציל את חבריו.
הוא תיכנן תוכנית מחוכמת, הקליט

יועץ מישפנזי זמיר
הוא מודה, ולעורך־דין קשה
הדין, הממונה על אנשי המיקצוע,
תבטל את איסור פירסומת לעורכי־הדין,
דבר המעסיק את בתי־הדין שלה
ללא כל פרופורציה, ותפנה לבדיקה
מחודשת של תקנון הלישכה ובדיקת
המועמדים לקבלת רישיון עריכת־דין.
פרופסור דויד ליבאי, ראש לישכת
עורכי־הדין, תומך בשינוי התקנות
באשר לאיסור פירסומת של עורכי״דין.
אבל לרבדיו, העניינים זזים באיטיות
רבה, מכיוון שכל הגופים המכריעים
בלישכה עובדים בהתנדבות.

אילנה אלון
העולם הז ה 2463

בנה של מישפחת היהלומנים ה״קית מצפון תדאביב,
שהבן למלו השלם התחתון ולאיש החזק בכלא הישראלי,
איבד את ביטחונו בכלא הגרמני וניסה לשים קץ לחייו

^ נ י לא מאמין ששץ עשה את
1 זה לעצמו, הוא בן־אדם חזק כמו
שור, הוא לא סמרטוט. אני בטוח
שהלבישו עליו תרגיל או שהוא הלביש
תרגיל על הגרמנים!״ כך הגיב אחד
מידידיו של העבריין גד פלום, המכונה
שץ, כשקרא בעיתון ידיעה כי שץ ניסה
לשים קץ לחייו, כשהצית את עצמו
בכלא הגרמני.
היריעה על נסיון ההתאבדות של
שץ זיעזעה רבים ממכריו בארץ. שץ,
שהיה מלך עולם הפשע, כשדרגה אחת
מתחתיו נמצא שמעיה אנג׳ל, היה ידוע
כאדם בעל כוח פיסי רב, בעל כאריזמה
עצומה, שריתקה אליו אוהבים ושונאים
כאחד.
איש לא יכול היה להאמין כי
העבריין התל־אביבי בן הארבעים הגיע
לשפל המדרגה, עד כדי כן־ שניסה
לשים קץ לחייו בצורה איומה כל־כך.
אחת מידידותיו לשעבר אמרה :״אני
בטוחה שמישהו שרף את שץ, והגרמנים
מנסים להסוות את זה. הצורה
החיצונית של שץ היתה חשובה לו

מאוד. לא יתכן שהוא ניסה להשחית
את ההופעה שלו. אני בטוחה שכשהוא
יחזור להכרה ויראה מה קרה לפרצוף
שלו ולגוף שלו — הוא לא ירצה
לחיות״.
ידיד אחר, עבריין נודע שעשה עם
שץ כיברת־דרן־ ארוכה ושהה איתו
בבתי־סוהר בארץ, אמר :״יכול להיות
שהם הביאו את הבן־אדם לידי זה
שירצה למות. שץ מרגיש בכלא הגרמני
בגלות. אין מי שיכניס לו ביקור,
אין עם מי לדבר.
״פה בארץ הוא היה מלך בבית־סוהר.
היו לו עבדים שעשו כל מה
שהוא רצה, הוא שלט בכלא ללא
עוררין. שם בגרמניה, אף אחד לא שם
עליו. על הגרמנים הוא לא עשה רושם,
וגם לא דיבר בשפה שלהם, במובן של
הסלנג הפלילי, כי גרמנית הוא מדבר
מהבית.
״כנראה, שכשהוא הגיש עירעור
והעירעור לא התקבל, והוא הבין שהוא
הולך לשבת מאסר־עולם בגלות, הוא
תפס יאוש וניסה להתאבד, או שהוא

ניסה לעשות תרגיל: הוא החליט
להצית את עצמו ולהביא את הגרמנים
לידי כך שלא ירצו להתעסק איתו,
ויסגירו אותו לישראל. פה, כך אני
חושב, לא היה איכפת לו לשבת בכלא.
פה לטוב ולרע — זה הבית.״

כמו כוכב
קולנוע
ך ד פלוס הוא בן־טובים תל־אביבי,
שנתפס לעולם הפשע כבר מגיל
צעיר. הוא בן צעיר לאביו היהלומן,
ולאמו — שניהם ממוצא גרמני. לגד
יש אח צעיר, יהלומן, שהיה כנר
בצעירותו. הוא גדל ברחוב אלכסנדר
ינאי בצפון תל־אביב. כשהיה ילד, ניגן
כמו אחיו בכינור, וצייר בכישרון
בלתי־מבוטל.
באותה התקופה התחלקה צפון
תל־אביב לחבורות. היו שתי חבורות
מרכזיות: חברת קסטל וחברת קריסטל.
שץ היה מנהיגה הבלתי־מעורער
של חבורת קריסטל. בעוד שחבורת
ק סטל התכנסה למיפגשי ליל־שבת
ליד מישרדי המפד״ל שבבניין הקסטל
בפינת הרחובות איבן־גבירול ושדרות
נורדאו, ומכאן שמה, התכנסה קריסטל
בכיכר מילאנו, ומאוחר יותר עברה
לפינה של דיזנגוף־נורדאו.
באותה התקופה היתה לשץ חברה
בת־טובים, שהתגוררה עם הוריה
ברחוב דויד המלך היוקרתי. הצעירה
היתה חברתו במשך שלוש שנים, עד
אשר הוריה הפרידו ביניהם ושלחו
אותה אל מעבר לים, לאוסטרליה, כדי
שתשכח את שץ. השבוע, כאשר קראה
את הידיעה על נסיון ההתאבדות
בעיתון, טילפנה לבית הוריו, להביע
את השתתפותה בצערם. לדבריה, אביו
של שץ, בן התשעים, כבר ויתר מזמן
על בנו, כשהבין שהבן לא יילד בדרך
הישר.
אותה הצעירה, שהיא היום אם
לילדים, ביקשה להישאר בעילום־שם,
אך היתה מוכנה לספר עליו להעולם
הזה.

סיפרה החברה:

שמעיה אנג׳ל
מריבה גדולה בלונדון

הכרתי את שץ כשהיינו בני ,15
בתיכון. כבר אז אפשר היה לזהות בו
את הקרימינל הקלאסי. הוא היה בחור
בלתי־רגיל, והסתובבו סביבו כל מיני
חברה, כמו מרמור וגירעון שרר,
שהתפרסמו אחר־כך כשחקני כדורסל
של מכבי תל־אביב.
שץ היה טיפוס מופנם, שקט ואהוב
מאוד. הוא היה יפה״תואר שהשטן לא
ברא. הוא נראה כמו כוכב־קולנוע
מטורזן מאוד. היתה בו אלימות אצורה,
שיצאה החוצה כשניתנה לה ההזדמנות.
אליי הוא היה רך, חביב וג׳נטלמן.
אהבתי איך שהיה מתלבש תמיד —
טיפ״טופ, בסגנון אלביס פרסלי.
הצרות התחילו כשהחבר׳ה התחילו
לקרוא לו לפתור את הבעיות שלהם.
מישהו היה מסתבך עם מישהו — הם
היו באים אליו באמצע הלילה, והוא
היה הולך מכות בשביל אנשים אחרים.
היתה לו עצבנות וחוש מטורף
לצדק. אני זוכרת שאם היינו מחכים
לקו 5והנהג היה סוגר לנו את הדלת
בפרצוף, הוא היה מסוגל לרדוף אחרי

גד(״שץ״) פלוס
לפרוץ ל״מצקין״ בשביל החבריה
האוטובוס ולתת מכה איומה לשימשה
האחורית.
הוא היה שור. היה לו כח פיסי אדיר.
תמיד היו קוראים לו, והוא תמיד היה
בא וגומר חשבונות בשביל אחרים.
שץ היה טיפוס שאף פעם לא שכח.
הוא יכול היה לנקום ולנטור שנים. אם
העלבת אותו כשהיה קטן, הוא זכר את
זה שנים והיה מחזיר בחזרה.
עוד כשהיינו ילדים, היו לו חיילים
שהיו מוכנים למות בשבילו. לא מפחד,
כמו מנאמנות ומהערצה מטורפת.
אבל את החשבונות הגדולים שץ
תמיד סגר בעצמו. הוא אף פעם לא
שלח אנשים לעבודות גדולות.
אני זוכרת שהיו לו כעסים מטורפים,
הוא היה כועס מאוד על כל דבר.
אנשים השתמשו בכעס שלו עד שהוא
התחיל להשתמש באנשים.
הוא היה כאריזמטי בצורה לא
רגילה. הוא אף פעם לא היה מסתכל
בעיניים, תמיד משפיל מבט. כשהוא
היה מתחיל להתרגז, העפעף הימני
שלו היה מתחיל לקפוץ, ואז החברה היו
אומרים :״כדאי להיזהר, המנורה האדר
מה אצל שץ מהבהבת!״
עד כאן סיפורה של חברת־הנעו־רים.

עזב את הארץ לאחרונה, אחרי
שישב תשע שנים על שור שני בנקים,
אחד ברחוב יהודה המכבי בתל־אביב
ואחד ברחוב איבן־גבירול. יחד איתו
נעצר בנו של מלך הפלאפל, שכונה
״המיואש״.
אחרי שריצה שש שנים מתוך
התשע שנגזרו עליו, זכה בניכוי שליש
על התנהגות טובה, והשתחרר כאסיר
ברשיון. אחד התנאים לשיחרור היה,
שאסור לו להתרועע עם עבריינים.
אבל כל חבריו של שץ היו עבריינים,
והוא לא הצליח להקפיד על שמירת
התנאי הזה.

כאשר נרצח שמעון גליקרו, שכונה
״דורון מלך האבטיחים״ ,חשדה ה־מישטרה
בשץ, והוא נעצר, אך שוחרר
מחוסר הוכחות.
באותה התקופה השתחרר מהכלא
שמעיה אנג׳ל, ידידו הוותיק של שץ,
גם הוא בן־טובים מצפון תל־אביב,
והפך ליד ימינו.
שני הצפון תל־אביביים, בנו של
העיתונאי ובנו של היהלומן, הפכו
לאימת העולם התחתון.
כל אותה עת התגורר שץ בדירתו
של אביו, ברחוב אלכסנדר ינאי.
הוא היה בן 33 כשפגש צעירה
יפהפיה מכפר־שלם, בשם רחל, ונשא
אותה לאשה. הוא עבר להתגורר איתה
בדירת־שיכון בכפר־שלם.

שוד על
מ 3אופגייס
ך* ל אותה העת לא חדלה המיש־
^ טרה מלעצור אותו ולשחררו. הוא
נחשד כמנהל תחגות־סמים, הוא נחשד
בסחיטת דמי״חסות, הוא נעצר כאשר
עבריין נודע נרצח בדרך לוד וגופתו
נמצאה במכונית הב־מ־וו שלו, כשבמ־כונית
נמצא כסף רב שאיש לא נגע בו.
לבסוף הטמינה המישטרה לשץ
ולשמעיה אנג׳ל מלכודת: היא העמידה
תצפית בכפר־שלם, ועצרה את שניהם
כאשר הוציאו מתוך בור כסף וסמים.
השניים יצאו במישפט זכאים מחו־סר־הוכחות,
מכיוון שהתצפית השתבשה,
אך הפעם לא היתה המישטרה
מוכנה לוותר. היא רצתה להחזיר את
שץ לכלא, כדי שימשיך לרצות את
השליש שנוכה לו.
שמעיה ושץ חזרו לכלא, בטענה
שלא עמדו בתנאי הרישיון, כאשר
(המשך בעמוד )36

שץ משחת — .

פתרו! תשבצופן

2461

. 1לצ׳כי קשה לכתוב סטירה? נהפוך
הוא! ()3
.3עדותה תסכן לפחות חלק מ־120
החברים ( )5,4
.9מכתב דרישה לדו־קרב, הגיע
אל הסינדיקאט ()4
.10 אילו היה רק אילם, מילא, אבל
תוקפן 4
. 13 כשיסתיימו הדולצ׳ה ויטה, נפנה
גם אנחנו מערבה ()3
.14 השובב שבק חיים כל חי ()6
.15 הגיע כדי להשמיע את דברי
הגנאי של המצביא ()6. ,2
. 17 זוהה בודאות כבעל החלומות

.18 מחזה נחמד ומענין בתיאטרון
חיפה ()4
.20 מקסימום תהיה לרותי כלה (,3

.22 לא יכול לעצור בעצמו את
הידיעה על תחיית המתים ()5
.24 שקעה עכשיו כחרס הנשבר ()3
.25 כדאי לנקוב מראש מה קשור
בעסקת החבילה ()4
.26 כל בת ובן יודעים מה מקורה

של מחלת ההידרופוביה ()4
.28 לאהוב אותה בכל הנימין ולשיר
לה בטון מנורי, והיא כמו
שבה ומחדשת נעוריה ()7
.29 כלה מלאכתו והסתלק (.)3

מאוגף
.2מזל שהוא לא מועד ()3
.4מי שרב את ריבה, שתהיה לו
לפחות סיבה ()4
.5למותר לציין כי למרות שאין כל
מרות על מתן מתנות ללב״י, יש
שעושים זאת ללא כל מורת רוח

אי תן עמיו

.6יש מי שיכול לאשר שגם ישיבה
בבית הסוהר הוא עבר שמשתכח

.7גם זקנים יכולים, ללא קשיים
מיוחדים, לרכוש השכלה בארה״ב

.8יש להם כשר בטוי טוב, אבל זה
חיצוני בלבד ()5
.9ההבטחה מאינסטנציה גבוהה,
הביאה את היורה לאכסטזה ( )4,3
. 11 מה היה קורה בדרום אפריקה,
אילו נהר היה משנה פתאום את
כוונו ()2
.12 אין זה הולם שטפוס שיילוקי

כזה, יהיה אצלנו בר בית ( )5,4
.16 ישוב בררו בורמה בשביל
ירושלים ( )4,4
.19 מתהלכות מעשיות שקוצצים

.21 גם חמור גרם־מקבל את המגיע
לו ()5
.22 זו אמנם שחקנית שכאילו רק
אתמול נולדה, אבל אפשר גם
מאידך, להגיע אתה לרמה ()4
.23 סימן שהגיע הסוף ()2
.24 הצליח להפיק מפיו צלילים
בסדר הפוך ()3
.27 החודש נקלע למטרה (.)3

מודעות בטלפע

הדברת מזיקים

לבל העתונים

*^בכרטיסי אשראי במחירי המערכתי

סו ס חי ס? הדברת תי קני ם
( ג׳ וקים ) ,תוגקיקץ, חיקי
ם * רי םובג די ם.

£8$ 01116א 1ס
.ו*וחסוז*4וז 0זאו
1584£1170

•(!!ראכרט

רמת -נ ן. דוזומודיעין .1 0ת. ד 2 2 7 2 .

7 9 0 1 1 4 6 0 7 0רעו׳מס׳ו* עסק ;
* סי ר ה *9

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

ב רי או תךור כו ק ך

ותפוש אילת
קלפו לתל־אביב
הזמנת מקומות

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

למלונות באילת ולטיסות ״ארקיע״

הלב שלו שווה בדיקה!

9£ז 011131*41) 1ז

383838

שרותי תיירות באמצעות הטלפון לבעלי
כרטיסי אשראי

בן 35והלחם
בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
ה שקט הנפשי שלך
שווה א ת זה .
ב די קתקר דיו לוג, א .ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ ( א רגו מ ט רי ה),
ב די קו תמעבדה.

מבון
ל ב רי או ת ] 2 1 7 5 1

ביתהרופאים,ריינס 18 פינתפרי שמן תל־אביב
טלפונים 03-244294,03-221227 :

(המשך מעמוד )35
התרועעו זה עם זה. הם ישבו פחות
משלוש שנים, כאשר עורכי־הדין שלהם
ביקשו לשחררם, ובתמורה לגרשם
לחדל.
השניים שוחררו בהברל של כמה
ימים ונסעו ללונדון, אחרי שהמישטרה
העלתה אותם על המטוס אחר כבוד.
בתוך פרק־זמן קצר התערו השניים
היטב בחיי קהילת העבריינים בלונדון.
הם השתלטו על תחנות־סמים, הפעילו
פרוטקשן על בעלי עסקים ישראליים
ושלטו בעולם־הפשע הישראלי שם.
הם התגוררו בדירה אחת: שץ, אשתו
רחל ושמעיה אנג׳ל.
אך כעבור שנה וחצי חל ביניהם
קרע. שמעיה חזר ארצה. שץ נשאר
בלונדון, עד שנתפס כשהוא מתגורר
בביתו של עבריין ישראלי נמלט. בחי־פוש
בביתו של העבריין נמצא בארון
אקדחו של שץ, בלי רישיון. המישטרה
הבריטית החליטה לגרשו תוך חודשיים.
אשתו, רחל, שהיתה בחודשי-
הריון מתקדמים, חזרה ארצה, וילדה
כאן. את בנם היחיד.
אחרי הלידה ניסתה לחזור ללונדון,
ולא הורשתה להיכנס. שץ נסע לנמל-
התעופה, רב עם השוטרים, אך דבר לא
עזר לו — אשתו לא הורשתה להיכנס.
הוא גורש לגרמניה, נסע היישר
לפרנקפורט, שם התערה היטב בחיי־הפשע,
ער שהסתבך בפרשת רצח של
סוחר־סמים ישראלי.
חבריו בארץ עדיין אינם מוכנים
להשלים עם העובדה ששץ ניסה
להתאבד .״הוא ניסה לעשות דאווין
שיגרשו אותו לארץ,״ הם אומרים, או
״הוא לא בארץ שלו, אין לו ביקורים,
נכנס ללחץ״.
הם מתארים אותו כגבר יפה־תואר,
גבוה, שרירי. המילה, חזק׳ חוזרת על
עצמה בפיהם שוב ושוב.
אמו, הם מספרים, מתה בצעירותה.
מותה השפיע עליו מאוד. אביו היקה חי
בארצות״הברית עד גיל 50׳ .רק אז
עלה ארצה, וכאן נולדו שץ ואחיו. הוא
בא מבית טוב, ממישפחה טובה.
חבריו אוהבים להפליג בסיפורים
איך הוא היה מעורב בכל מעשי־השוד
הגדולים במדינה: שוד הכספות של
בנק־דיסקונט ברמת־גן, שוד המינז־רים
ושוד המוסיאון. הם מספרים איך
סיבך את התאומים אלכם ושוקי
ויינגרטן, כשנתן להם להחביא שלל
של שוד במלון נחמני שבבעלותם.
אך הסיפור האהוב על חבריו ביותר
הוא איך שדד שץ את בנק דיסקונט
ברחוב יהודה המכבי, כשהוא רכוב על
אופניים, ביחד עם חברו אשר פלדמן,
שנהיה בינתיים דתי :״הם באו עם
האופניים, החנו אותם בפינה, שדדו,
ויחד עם השלל רכבו על האופניים. אף
אחד לא תפס אותם, עד שנתפסו בשוד
של הבנק באיבן־גבירול, בבניין יכין
ליד לונדון מיניסטור. אם לא היו
תופסים אותם על השוד ההוא, לא היו
יודעים אף פעם שהם שדדו ביהודה
המכבי, רכובים על אופניים!״
פלום קיבל את כינויו, שץ, מפי
החברים. האותיות שץ הן ראשי־תיבות
של, שליח־ציבור׳ .כינויו זה ניתן לו,
מכיוון שבתחילת דרכו היה עושה
עבירות למען הציבור. כך, למשל, אחד
הסיפורים עליו היה שהוא פרץ בליל־שבת
אחד למצקין, רק כדי ללבוש
חליפה חדשה. חבריו, שעימם נימנו
הזמר אריאל זילבר ואיש הקול מירון
רכטמן, כולם ילרי־שמנת צפון־תל־אביביים,
זוכרים שהוא בא לכיכר
מילאנו, למקום המיפגש של חבורת
קריסטל, ואמר להם! ״חברה, מצקין
פתוח, תתלבשו.״
ידיד שמכיר אותו מילדות אמר:
״אני לא פסיכולוג, אבל לדעתי שץ
היה חייב כל הזמן להוכיח שהוא חזק.
כנראה היה חסר לו משהו.׳ אני תמיד
ראיתי שמשהו אצלו לא בסדר. אני
חושב שכשהגיע מועד ההתמודדות
האמיתית, שץ גמר עם הפוזות שלו,
וכשלא היו מסביב החבר׳ה בשביל
לעשות עליהם דאווינים, הוא פשוט
נשבר, וחירשה לעצמו להיות חלש.
חבל רק שזה יכול לעלות לו בבריאות
שלו, בהופעה החיצונית שלו, שכל־כך
חשובה לו, והכי־גרוע — בחיים שלו.״
העולם הז ה 2463

קולנוע
גזל>ה,
את מ7ן7ז>מה!
תחרויות מיליח וחצי דולר!
פסטיבל הקולנוע החדש של טוקיו
מציע 8ר 0מרהיט לבימאיס צעירים,
ואסשר ל6גות אליו באמצעות
״העולם הזה״
טוקיו התלבטה שנים רבות לפני שהחליטה כי
היא רוצה לארגן פסטיבל סרטים. אולם ביסודיות
היפאנית האופיינית, מן הרגע שבו נפלה ההחלטה,
מתנהל הכל בקנה־מידה גדול ובסדר מופתי.
בפסטיבל הסרטים בקאן אורגנה מסיבת־עיתונאים,
כדי לבשר על התכנית. באותה הזדמנות,
כל מי שנכח במקום, התבקש למסור פרטים
מלאים על כתובתו, כדי שהפסטיבל ימשיך את
הקשר. בין הנוכחים היתה גם מבקרת הקולנוע
של העולם הזה, שקיבלה השבוע הודעה על
הפרס הגדול ביותר שהוענק אי־פעם על־ידי פסטיבל
כלשהו.
כבר בקאן הוכרז, שהפסטיבל הראשון בטוקיו
יקדיש תשומת־לב מיוחדת לקולנוע הצעיר,
ויעניק פרס כספי רציני בתחרות שתתקיים
במקום.
עתה מסתבר, שהפרס הוא לא רק רציני אלא
ממש ענקי: מליון וחצי דולר. בארצות אחרות
אפשר להפיק בסכום זה אולי סרט אחד בלבד,
בישראל אפשר להפיק שלושה( .ויש ארצות
אחרות, כמו יוון, שבהן אפשר להפיק בו אפילו
עשרה!)
מה צריך לעשות כדי לזכות בכרס!
ראשית, צריך תעודת לידה שבה רשום
תאריך מאוחר מ 1.1.1945-שמת, צריך
להיות בימאי שעשה בבר סרס באורך מלא
והכוונה לסרס באורך של יותר מ60-דקות. שלישית, צריך שהסרס האחרון(אין
שום מניעה שנם מי שעשה יותר מסרס אחד
ישתתף) יהיה בן ארבע שנים לכל היותר
(כלומר, שיהיה זה סרס אשר יצא לאור
בשנת 1980 או אחרי זה) .ולבסוף, צריך
תסריט מוכן לקראת הסרס הבא.
מי שניחן בכל התכונות הללו, צריך לקחת את
הסרט האחרון שלו ולהכין לו כותרות באנגלית
(בארץ זה לא חוכמה, כי כל הסרטים מוצגים
בבתי־הקולנוע עם כותרות באנגלית) .צריך להכין
עותק של הסרט (אפשר גס בקאסטת־וידיאו
מיקצועית) ולשלוח אותו לטוקיו, בצירוף תקציר
בן 20 עמודים לכל היותר, של התסריט הבא. גם
התקציר צריך להיות בשפה האנגלית.
ועדת־קבלה של הפסטיבל תבחר את הסרטים
המוצלחים ביותר. ותכין להם, על חשבונה, תרגום
ליפאנית, כדי שיוצגו בפסטיבל. כמו כן יזמינו
לשם, על חשבון הפסטיבל, את הכימאי ועוד אדם
אחד הקשור לסרט, לתקופת הפסטיבל. ואילו
צוות שופטים יבחן את הסרטים ואת תקצירי־התסריטים,
יבחר מתוכם את הקולנוען הצעיר
המבטיח ביותר, ויעניק לו עד מיליון וחצי דולא־ריס,
להפקת סירטו הבא.
צריך עוד להוסיף, שאי־אפשר להגיש לתחרות
סרט שזכה כבר בפרס בין־לאומי כלשהו, או
שהופץ קודם לכן, מיסחרית, ביפאן.
מובן שיש עוד כל מיני תנאים, באותיות
הקטנות של תקנון הפסטיבל, אבל אף אחד
מתנאים אלה אינו עשוי להרתיע מישהו מלנסות
לקבל את הפרס. אובייקטיבן ת, אין הרבה בימאים
ישראליים המתאימים לתנאים המוקדמים של
התחרות הזאת, אבל אם יש, הם מוזמנים לפנות
בדואר למערכת העולם הזה, ויקבלו העתק של
התקנון ושל טופסי־ההרשמה. הרי לשם כך
נשלחו אלינו. בהצלחה.
תדריך חובה לראות:
תל־אביב:

פאריס־טכסאס, מאחורי

הסורגים, העדר.
ירושלים: פאריס־טכסאס,
הסורגים, לה־טראוויאטה.
חיפה: פאריס־טכסאס, מאחורי הסורגים.
לה־טראוויאטה.
מאחורי

תל־אביב
* * פאריס טכסאס(צפון, ארה״ב. מוצג
גם בירושלים ובחיפה) :מבטו של אירופי
המאוהב באמריקה, בארץ שיש לה מושגים משלה
על מרחקים ועל זמן, המכתיבים גם מוסר אחר
ואנשים אחרים. הארי דון סטנטון בתפקיד של
ילד־איש, שאינו מעוגן במציאות, אך מנסה
נואשות למצוא קשר אל בנו ואל רעייתו לשעבר,
בפגישה ביניהם. נוגע ללב ויפה עד דמעות.
העולם הז ה 2463

כרמן (גוב תל־אביב. צרפת) -
אופרה כזאת לא ראו עדיין
בסרטים: חיה, תוססת, מלאת מרץ י
והמצאות קולנועיות, עם כוכבת
ראשית שממש מפוצצת את המסך -וגם יודעת לשיר.
פראנצ׳סקו רוזי, מגדולי הבימאים היום בעולם, נסל את
יצירתו של ז ורז׳ ביזה, שעליה אמר ציצ ה, כי אלוהים צועד בה
בצעדי־נער, החזיר אותה מן הבימה אל אנדלוסיה, הפיח בה
רוח־חיים חדשה בעזרת הנופים המקוריים, הרקדנים של
אנטוניו גאדס, ומצלמה אשר תמיד יודעת להתמקם, באורח
פלא, במקום הנכון. כדי להעניק לסוג זה של אמנות -שהוא
אולי הכפוי והעמוס ביותר במוסכמות מכל אמנויות הבימה -
טיבעיות רעננה וריאליסטית. מעבר לכך, עורך רוזי השוואה
בין דמותה הגאה והבלתי-מתפשרת של הצועניה, אשר בוחרת
את מאהביה ומשליכה אותם רק לפי צווי־ליבה וללא שום
כניעה לפחד או למוסר, אל הפר בזירת מילחמת־הפרים.
שתי המעלות העיקריות של הסרט הזה הם גוליה
מיגנס־גיונסון. שאולי אינה הגדולה בזמרות־תבל, אבל היא
ללא ספק היחידה בין הזמרות המסוגלות להתמודד עם
תפקידה של כרמן. מבחינה קולית, אשר ניחנה בחושניות,
בחיוניות ובעזות־הביטוי הדרושה לתפקיד, שלא לדבר על
צורת חיצוניותה שאינה מזכירה בשום פנים ואופן זמרת אופרה

ג׳וליוז מיגנס־גיונסון• :האהבה והמוות
קלאסית, אלא דווקא צועניה מן הרחוב. כאשר היא מופיעה
מול המצלמה, נשכח הכל.
המעלה השניה היא השימוש שעושה רוזי במצלמה של
פאסקואלינו דה״סאנטיס, צלמו הקבוע מזה שנים. האור והצל
האנדלוסיים, המיבנה של הבתים ושל זירות הקורידה, כל אלה
עוצרי-נשימה. ואם מוסיפים על כן הופעה נמרצת ומרשימה
של רוגירו ראימונדי, בדמותו המפורסמת של לוחם־הזירה,
החוויה מושלמת.

מגרש~השד*ם
~עול פול סומן
הארי ובנו (פאר, תל־אביב,
ארצות־הברית) הסרט הזה מלא

פגמים כמו רימון, הן במיבגה
העלילתי שלו, הן באידאליזציה
המוגזמת של חלק מן הדמויות. עם זאת. כאשר רואים אותו
לאור הטראגדיה האישית הקשה של פול ניומן, שבנו התאבד
לפני כמה שנים, אי־אפשר שלא להתרגש מן הכאב והתיסכול
של האב המכה על חטא, שאינו מבין את פשרו די הצורך.
צריך לומר, שבסרט מערכת־היחסים היא הפוכה מזו
שהיתה״בחיים. כי מדובר באב אשר היה כל חייו איש פעיל
ומלא מרץ. אשר נותר ללא עבודה אחרי שמתגלה פגם בליבו,
וביחסים שבין אב זה לבנו, צעיר החולם להיות סופר. ובינתיים
מסתפק בעבודות דחק המותירות בידיו די פנאי כדאי לבלות
עם ידידים על שפת־הים ולכתוב את סיפוריו, המוחזרים
על״ידי המו״לים באותו הקצב שהוא שולח אותם.
האב. שחוסר-הפעילות מחבל בשיווי״מישקלו הנפשי, כועס
על הבן ההולך בטל. לטעמו, והבן עושה כמיטב יכולתו לספק
את רצון האב שהוא מעריץ. דמותה של אס. אשר הלכה
לעולמה לפני זמן קצר, אינה מניחה לאיש המבוגר כל התקש רות
ריגשית אחרת, גם לא עם ידידה טובה. בעלת חנות
לבעלי״חיים. שבתה קשורה מאוד לבנו.
במהלך הסרט נוצרים יחסים מוזרים, שבהם חוסה הבן על
האב ואומר דברים שכנראה אמר ניומן, בחיים, לבנו שלו: מעין

פול ניומן: האבמת על פני בנו
היפוך יוצרות משונה ונוגע ללב. וכמובן. העובדה שציומן מגלם
את התפקיד הראשי וגיואן וודוורד, רעייתו, מופיעה לצידו.
כידידה הטובה, מוסיפה גם היא מישקל להתייחסות האישית
לסרט הזה.
יש בסרט עניין אובייקטיבי, כי הוא משקף את הדרך שבה
כוכב קולנוע מהולל, שהוא גם בימאי קולנוע מוכשר. נלחם בכל
כוחו בשדים הרודפים אותו.

איש עשיר,
א>ע\ ענ>
הקדושים הרגמיסים (מוסיאון.
תל־אביב ספרד) -זה בדיוק סוג
הסרט שאחרי הצפיה בו יוצאים
כולם החוצה ואומרים :״סרט טוב״,
ובכך בא הקץ לנושא. אין עוד מה לומר עליו, כי הכל כבר נאמר
בתוך הסרט עצמו.
הבימאי הספרדי מאריו קאמוס נמנה עם אותם בעלי-
מיקצוע מסורים ורציניים, העוסקים בנושאים כיבדי־מישקל
ועושים זאת עם הרבה כוונות טובות, עם מעט תן זכום וטיפה
של דמיון. במיקרה זה. מדובר בתולדותיהן של שתי מישפחות
האחת אצילה, השניה מישפחת-אריסים, החיה על אדמותיהשל העשירה ומשרתת אותה. העשירים הם מושחתים מעצם
טיבעם, כעשירים, העניים סובלים בניצולם המחפיר ונפשם
האצילית נאנקת. ואם נשמעת מתוך הדברים נימת-לעג,
הסיבה היא שאחרי בוניואל אפשר לצפות מבימא* ספרדי
למבט חודר ומקורי יותר.
אם כי, כל עוד מתייחסים לסיפור כמות שהוא, קאמוס
עושה מלאכה נאמנה. הוא מדריך היטב את צוות השחקנים
שלו, ופראנסיסקו ראבאל הוותיק -כבן איכרים מפגר כשיכלו.
שקשריו עם הטבע הס ישירים וקשריו עם בני-האדם הם
פגומים -ראוי בהחלט לפרס המישחק שקיבל בפסטיבל קאן.
יש בסרט כמה רגעים מרגשים מאוד, בעיקר כאשר מדובר
בקשר שבין האדם הזה לסביבתו, יש בו כמה רגעים כואבים

פ ר אנ סי ס קו ר אב אל: ראוי בהחלט לפ ר ס
מאוד, בעיקר כאשר מתארים את אורח־החיים של מישפחת-
האריסים בסימון חסר־פשרות, ויש בו גם רגעי קאריקאטורה
גסים, כמו הסצינה שבה אצילה בוגדת בבעלה בלהט לאטיני
סוער. ויש בסרט אפילו מסקנה פוליטית, אם תרצו -שבתנ אים
מן הסוג הזה אין פלא שבני העניים בורחים מעבודת
האדמה אל הכרך הגדול.

הורוסהוס

בתקופה וו שומ עים על מתר תאונות,
מיקרי מוות, פשעים על רקע מיני
ואפילו מע שי רצח, אך בסוף
התקופה משתפר
רים בל העניינים
ואפ שר להתחיל
מחד ש

החודש האחרון היה אחד הקשים שידענו
השנה. בדרן״כלל בחודשים שבהם נמצאת
השמש במזלות עקרב, דגים או סרטן(המז*
לות האפלים) ,שומעים יותר מתמיד על
אסונות. מזל עקרב, הנשלט על״ידי כוכב
פלוטו, הוא הקשה מכולם. אם בכל שנה
שומעים על אסונות המתרחשים בתקופה זו,
הרי שהשגה הגענו לשיאים שאותם לא
הכרנו.
אפשר להסביר זאת בנוכחותם של שני

הכוכבים, שכבר דובר עליהם כאן. פלוטו
וסטורן, השוהים כעת במזל עקרב, אינם
מקלים עלינו.
ב״ 23 באוקטובר נכנסה גם השמש למזל
עקרב, ואז כמעט מדי יום שמענו ידיעה
מזעזעת, או איזשהו אסון חדש לבקרים.
בתחילת התקופה השמש היתה בצמידות
לכוכב פלוטו, וזה מה שהביא לכל״כך הרבה
צרות. פלוטו, ששהה בשנים האחרונות במזל
מאזניים, עבר השנה למזל עקרב, והעלה על
פני השטח קונפליקטים שהודחקו במשן
שנים רבות: דבר זה מזכיר את התפרצותו
של הר־געש שהלבה בתוכו עומדת להתפרץ,
אן איש לא יודע מה יהיה גודל הנזק.
אחרי שהקונפליקטים כבר ״רתחו׳ שנים,
המודעות עלתה ונעשתה מכאיבה יותר
ויותר. מותר לכל אחד לחטט בתת״המודע,
אבל אוי לזה שמנסה להוציא הכל החוצה
בבת אחת.
פלוטו הוא האדס -אל השאול. המי תולוגיה
אומרת, שכל מי שמנסה לצאת
מהגיהינום נחתך לחתיכות. כשכוכב פלוטו
פעיל והשפעתו חזקה, כפי שקרה בחודש
האחרון, הקשיים רבים וכואבים. האלימות
גוברת, בעיות נפשיות מציקות ומטרידות
והקונפליקטים במישור המיני מביאים את
האנשים עד לפשעים על רקע מיני. אי-
שביעות״רצון בעבודה בולטת, ומרגישים
שהגיע הזמן לסיים דרך אחת, כדי להחליפה
באחרת.
פלוטו גורם לבעיות בריאותיות, לפעמים
למחלות שקשה להבין את מקורן וקשה
לרפאן, לעיתים קרובות המקור הוא פסיכוסומטי.
הצמידות עם השמש החריפה את
הבעיות. קישרי אהבה רבים הסתיימו או
מסתיימים בימים אלה, קשרים שנמשכו בין
שמונה חודשים לשנתיים מתנתקים לפתע.
זו תקופה מסוכנת ביותר, הרגזנות עולה וכן
האגואיזם וחוסר״ההתחשבות.
שומעים על יותר תאונות ויותר מיקרי
מוות, אפילו על רצח. כוכב פלוטו אינו בא
להרוס לשם ההרס, אלא אחרי שהוא חיסל,
ניתק והרס -הוא מאפשר להתחיל בבניה
חדשה. התקופה שבה נוצרים המשברים
היא קשה, מסוכנת ומפחידה, אן לפחות
בסופה העניינים משתפרים ואפשר שוב

להתחיל מנקודה חדשה, ואולי עם יותר
אפשרויות להתקדמות. אלא שהפעם לא די
בפלוטו, וכשהשמש עוברת את פלוטו היא
מגיעה היישר לכוכב שבתאי ויוצרת צמידות
קשה נוספת. מצב זה יוצר בעיות חדשות.
מזל עקרב קשור בכספים, או יותר נכון
לכספי הזולת. בחודש זה נעשתה הקפאת
המחירים, מה שמתאים במיוחד לאופיו של
כוכב שבתאי, המסמל קור וצינה באסטרולוגיה.

השבוע
תהיו במצב־רוח חולמני, כשאתם
נוטים לשכוח את הזהירות הטיבעית, או
להתעלם ממה שאומרים
לכם האינסטינ קטים
הבריאים שלכם.
בעניינים כספיים זה
יכול לעלות לכם ביוקר.
אם חשבתם על קניה
גדולה או על עיסקה
כלשהי הקשורה להת2:ב
מרס -
חייבות ארוכת-טווח,
20 ביעי*ל
רצוי לדחות זאת ל״18
בחודש, ולא לפני כן.
בשטח האהבה אתם מצליחים. הגברים
במזל טלה מהווים מוקד משיכה לבנות.

הקשיים העיקריים מתחילים לחלוף, אולם
ב־ ,14ב־ 15 ובבוקר של וד 16 עדיין תרגישו
שאין לכם שליטה על
מהלך העניינים. מה־17
בחודש יהיה הרבה יותר
נעים ומצב־הרוח ישתפר.
בתחום הרומנטי
תהיו מאוד מבוקשים, שמתחילים הקשרים
כעת גורמים לכם לבעיה
ולהתלבטויות לא
מעטות, אן לטווח רחוק
הם יוכיחו את עצמם.
בשטח העבודה אתם עומדים לקבל הצעה
מעניינת מאוד הקשורה בתחום עיסוקכם.

התחום שבו אתם עסוקים בזמן האחרון
הוא התחום המיקצועי. למתת שהוצעו לכם
כמה תפקידים, קשה
לכם להחליש מה הטוב
עבורכם. רצוי להחליט
לבד ולא להתייעץ עם
אן׳ אחד, כי התחושה
הפנימית תהיה המנחה
הנכונה בתקופה זו.
ה 14-וה 5-ג בחודש
אינם מתאימים לשי חות
חשובות או לדאיו־נות
בענייני עבודה.
בשטח הבריאות עליהם להיות זהירים ולא
לזלזל בכל תופעה שאינה מוכרת לכם.

בעיות כלכליות ממשיכות לגרום לכם
לדאגה. ה־ 14ה־ 15 וה־ 16 בבוקר אינם
מבטיחים שקט נפשי
בכל מה שקשור לעניינים
אלה. מה־ 18 בחודש
תוכלו בכל זאת להיעזר
בקרוב־מישפחה, שיס כים
להחלץ לעזרתכם.
בתחום הרומנטי אתם
פשוט נהנים. כל סוגי
האהבה מובטחים לכם,
ז 2ביוני -
20ביולי
וכל אחד יוכל לבחור
לפי טעמו וצרכיו. קשרים
שהם משמעותיים לעתיד, וכמו כן
ידידויות וגם קישרי-אחבה, יסתיימו טוב.

החודש הקשה עדיין לא חלף, יתכן שאתם
לוקחים על עצמכם יותר מדי. אתם הת־ברכתם
בכושר-אירגון
מעולה, עוזרים לכל
אחד -ושוכחים לארגן
לעצמכם את החיים
בצורה קלה יותר. ה־14
וה 5-ג בחודש יהיו
קשים במיוחד, אולם
יהיו כמה נקודות אוד
באותם ימים, וזה יפצה
על כל הקשיים. ה16-
בחודש יביא עימו הפ תעה
בתחום הכספי, יתכן שכדאי לקנות
כרטיס־הגרלה. בשטח הרומנטי יחול שינוי.

השבוע תהיו חייבים לשים יותר לב לעצמכם.
הפעם הבריאות שלכם אינה טובה במיוחד, צריכה ותשומת־הלב
להיות מרוכזת סביבכם.
ב־ 4ג ב־ 15 וב־ 16 בחודש
אתם נוטים לחלות,
ורצוי שתנוחו ותגשו
לייעוץ רפואי. בתחום
הרומנטי מתחילה כעת
תקופה חדשה. מה־17
בחודש אל תסרבו להשתתף
במסיבות או באירועים
שיש בהם הרבה
קהל. פגישות מזדמנות יביאו לכם
הרבה הפתעות מלהיבות ומדליקות ביותר.

כבר כמעט נמאס להזכיר שוב ושוב את
הבעיה הכלכלית שלא חדלה להדאיג
אתכם. אולם המצב
באמת אינו קל, ולא
נראה שאפשר למצוא
פיתרונות קלים לבעיה.
החודש הזה מעלה
בעיות חדשות ומכניס
אתכם ללחצים נוספים.
ה 19-וה 20-בחודש
8 8 ^ 8 1 1יהיו יותר קלים, נראה
שמישהו יתן לכם רעיון
מעניין הקשור בתחום
המיקצועי. אל תמהרו לסרב, נראה שיש
משהו בהצעות. בתחום הרומנטי: היזהרו.

אתם מתחילים להרגיש בהקלה מסויימת,
אך זו זמנית בלבד. ה־ 14 וה־ 15 בחודש
עלולים להביא עימם
בעיות חדשות. אלה יהיו
קשורות בעיקר לתחום
המיקצועי. בזמן הקרוב
יחיה עליכם לבצע
שינויים, והדבר אינו
מוצא חן בעיניכם. לא
תהיה ברירה. עדיף
לחתוך במהירות ולא
לדחות זאת. בתחום
הכספי תוכלו לבצע
כרגע צעדים בלתי־שיגרתיים ומקוריים.
התוצאות עשויות להביא להצלחה בשטח זה.

בתקופה זו אתם נוטים להתבודד ולהתעסק
בעבודות שבהן לא תצטרכו להיות מוקפים
באנשים נוספים. חשוב
שתתנו לעצמכם מנוחה
והרבה מאוד שינה.
העצבים המתוחים ואי-
השקט של התקופה
האחרונה לא יכולים
להימשך באותה הצו רה.
בתחום הרומנטי
תהיו מוכנים לכמה
} 2בנובריבר ־
20בדצמבר
חוויות מוזרות ובלתי-

רגילות. אנשים חדשים
ומעניינים ישפיעו, אבל כאן חשוב שהשיפוט
ההגיוני לא ילך לאיבוד. יש סיכונים בדרן.

מרים
!בנימיני

מזר החודש:

עקרב
המזלות האבר־ם
גוומים
מד 01
לאסונות

בני מזל עקרב מודעים לקשיים, ומזה
שנתיים הם חשים זאת על בשרם. הם
נמצאים בתקופה של חשבון־נפש, ונאלצים
לשנות את דרך חייהם, גם אם זה לא נעשה
מרצונם.
מזלות שור, דלי ואריה, שיוצרים זוויות
דיסהרמוניות למזל עקרב, סובלים גם הם
ממצב זה. אצל בני מזל דלי הנקודה הרגישה
קשורה לקאריירה. שינויים חשובים ומשמ עותיים
ביותר עוברים עליהם. לא קל להם
להגיע להחלטות שיהיו חשובות לעתיד
הרחוק. לבני שור קשיים עם בני-הזוג, או
לפעמים בדידות מחוסר בן־זוג הולם. בני
מזל אריה סובלים בגלל הציין לדאוג לבעיות
מישפחתיות או בעיות דיור, אן גם
בעיות אחרות מגבילות את צעדיהם ואינם
נותנים להם להרגיש עצמם חופשיים וקלי לים
כאשר הם אוהבים. לכל אלה התקופה
שבין ה־ 22 באוקטובר וה 22-בנובמבר קשה
במיוחד. בחודש הבא הקשיים עדיין לא
נעלמים, אולם בהשוואה לחודש האחרון הם
יוכלו בכל זאת לנוח ולהירגע מהקשיים.

;זיר

בזמן האחרון אתם מאוד מבוקשים בין כל
מי שמכיר אתכם. חיי החברה מהנים ואתם
חייבים להתרגל להיות
הכוכב בכל מיפגש
חברתי. בתחום המיק־צועי
בולטים בתקופה זו
המקוריות וההברקה,
וכן האינטלקט הטוב
שבו התברכתם. דפוסי״
מחשבה חדשים יעזרו
לכם לקדם את ענייני
הקאריירח. ידידויות
חדשות או מתחדשות יגרמו להתלהבות גדולה. מה־ 17 בחודש תהיו
נתונים ברצף של חגיגה רומנטית גדולה .

התחום שמעסיק אתכם יותר מכל הוא
התחום המיקצועי. קשיים לא מעטים נראים *

כעוג ובעיקר לחץ־

עבודה בלתי-רגיל. ה־

14ה 15-וה 16-בחודש

יהיו קשים, בעיקר מ
שום
שתצטרכו להיות

בעימות עם אחד העוב *

דים,
או אולי אפילו עם

הבוס. היכולת שלכם

למצוא פיתרונות מהי *
רים
ומבריקים תביא

לתוצאות טובות. בשטח
הרומנטי אתם מושכים יותר מהרגיל* .

ב״ 5ג וב״ 16 בחודש צפויה לכם הפתעה .

בתקופה זו אתם עסוקים בעניינים שעומדים *
ברומו של עולם. כעת תוכלו לבצע חשבון־ *
נפש עם כל האנשים *

המקורבים אליכם. ית *
כן שהגיע הזמן להת *
רחק מכמה אנשים שהיו *

חשובים ביותר בעבר* .
היכרויות חדשות עומ *

דות להתחיל ולהכניס *
אתכם לעולם יותר מענ *

יין. בתחום הלימודים *
אתם עשויים להצליח* ,
רצוי לחשוב על שטחים *

חדשים. בעיות בתחום המישפטי עשויות *
להביא לתוצאות משביעות־רצון ביותר* .

במדינה
(המשך מעמוד )8
את ימיו הגדולים כראש פלוגות־הסער
של הימין באוניברסיטה העברית בירושלים.
בן־דויד היה ידוע כבריון, פורע
ואלים. שיטותיו הפאשיסטיות במאבקים
עם השמאל, והתבטאויותיו
הגיזעניות כלפי הסטודנטים הערבים,
הקדימו — ולריברי רבים, גם בישרו
— את הצלחותיו של מאיר כהנא.
די באיזכור שמו של בנדה, כדי
להעביר צמרמורת בגבם של אנשי־שלום
וערבים, שהתנסו במאבקים
הקשים בקמפוס הירושלמי. בן־דויד
היה תלמיד נאמן של שני קודמיו,
שעשו קאריירה בשירות שרי־הליכוד.
צחי הנגבי, בנה של גאולה כהן, הפך
עוזרו של שר־התחבורה חיים קורפו,
אחרי שנטש את תנועת־התחיה של
אמו ועבר לליכוד. עוזרו ומחליפו,
ישראל כץ, צמוד עתה לאריאל שרון,
ומסתובב במישרד התעשיה כבוס לכל
רבר.
הנגבי, כץ ובנדה אירגנו את
כנופיות הימין למיבצעים אלימים נגד
מתנגדיהם, ובכלל זה תקרית־השר־שרות
המפורסמת, שבה הביאו ביר־יונים
מחוץ לאוניברסיטה, כדי להכות
את מפגיני־השלום.
שנתיים מאוחר יותר, עם פרוץ
מילחמת־הלבנון, אירגנו אלה את האספסוף
הירושלמי להתפרעות בהפגנת
שלו עכשיו, שהסתיימה ברצח אמיל
גרינצווייג דל. הנגבי ערך אומנם
הפגנת ״חרטה״ בטלוויזיה, אבל לא היה
בכר כדי לכפר על מעשיו החמורים.
הוא וכץ נשארו בימין הקיצוני, ויש
להניח שהציבור הישראלי עוד ישמע
את צרחות־הקרב הצורמות שלהם
בשנים הקרובות. לעומת הצמד הזה,
חיפש בנדה את הצ׳ופר שלו דווקא
בעיריה, הנשלטת על־ידי איש מיפ־לגת־העבודה.
כפסע היה בינו ובין
ההצלחה המלאה.
אנשי המישמרת הצעירה של מיס־לגת־העבודה
בירושלים זוקפים לזכותם
את כישלונו של בנדה להסתנן
ללישכת ראש־העיריה. הם הצליחו
לרתום את ראשי הסניף המקומי, ואת
פעילי המיפלגה הרבים במישרדי העי־ריה,
כדי לעצור את המינוי האומלל.
חלק מאנשי המישמרת הכירו את
בן־דויד מהאוניברסיטה. רבים מהם
עמדו מהצד, כשאנשי קמפו״ס(אירגון
הסטודנטים השמאלי) עצר את ביריוני
הימין, שניסו לפגוע בערבים. עתה,
לאור תופעת כהנא, גם הם התעוררו
לחיים.
״כר״ היא תופעה כל־ארצית חמורה
ומזעיקה, אבל בירושלים היא מחרידה
במיוחד. שכונות־ירושלים מלאות כתומכים
פוטנציאליים ועכשוויים של־הימין
הקיצוני. המאבק על דמות העיר,
שיש בה אוכלוסיה דתית, חרדית
ולאומנית גדולה ומושרשת, הוא קשה
וממושד. מבחינה זאת מייחסים כל
הירושלמים הנאורים חשיבות רבה
לעמדתה של מיפלגת־העבורה, שבלעדיה
קשה מאוד לנהל מאבק אנטי־פאשיסטי
מוצלח. התפנית היונית
במישמרת הצעירה בירושלים איננה
חדה ועמוקה דיה, אבל היא קיימת. אין
ספק שתרומתה למניעת חדירתו של
ביריון ימני ידוע ללישכת ראש־העיריה
היתה חשובה מאד.

מי יירש אח ברעם?
יעקב גיל ועימגואל
זיסמן על תסקיד מזכיר
מחוז העבודה בירושלים
משקיפים מקומיים סבורים, שגורל
מיפלגת־העבודה בירושלים ייקבע
במידה רבה בשבועות הקרובים.
מזכיר־המחוז, עוזי ברעם, ששלט
ללא מיצרים בסניף מאז ,1974 עבר
לרחוב הירקון 110 בתל־אביב, כמד
כ״ל. על ירושתו מתמודדים הח״ב
לשעבר יעקב גיל והמזכיר הנוכחי,
עימנואל זיסמן.
זיסמן ( )54 הוא איש־אירגון הגון
ומסור, אבל פוליטיקאי די בינוני. אין
(המשך בעמוד )46
העולם הז ה 2463

שלו ש 1וזמונות־עירום ש ל נשים המעורבו תבפרשה
נתפסו על־ידי ה מי ש טר ה ומכוונות א ת החקירה ״ היא
סחטה ממני א ת המיץ ופינקה אותי בכסף!״ אומר הח שוד

..הנו כלהקטןשלי!־׳

^ ילן מרגלית נעצר יחד עם עו־רד־הדין
אלכסנדר קוסטין, בחשד
כי הוציאו במירמה 300 אלף דולר
ממישפחת ברזילי בהולנד. המישטרה
ממשיכה עדיין לעצור אנשים שונים
בחשד כי שיתפו פעולה עם אילן
ועורד־הדין, כדי לרמות את מישפחת
ברזילי ולאמת את סיפור־הבדים של
אילן ועורד־דינו.
במהלר חקירת המישטרה נתפסו
שלוש תמונות־עירום של נשים המעורבות
בפרשה. אילן ( )28 מסר למיש־טרה
תמונה של דוריס ברזילי ,40 ,וזוג
תחתונים שלה. לדבריו, היתה האשה
אהובתו ונתנה לו את הכסף, התחתונים
והתמונה, מרצון. אצל עורר־הדין קוס־טין
נתפסו שתי תמונות־עירום של
אשת־רופא, החשודה כי עזרה בתיכנון
המירמה, ועוד תמונת־עירום שהמצו־למת
בה טרם זוהתה.
בחקירתו במישטרה סיפר אילן, כי
הוא המציא חלק מסיפור המירמה בדבר
מחלת אביו וחלוקת הירושה של ה־מישפחה,
וכי עורר־הדין קוסטין עזר לו
באימות הסיפור.
לפני שנה הגישו עזרא ודוריס
ברזילי תביעה אזרחית נגד אילן ועו־רר־הדין,
כדי שיחזירו להם 648,440
פלורינים הולנדיים. באותו מישפט
הגיש אילן תצהיר, שבו סיפר
בפרוטרוט את פרשת יחסיו עם דוריס
ברזילי.

להלן סיפורו של אילן:

חיברתי את מישפחת ברזילי אחרי
שהתאלמנתי. הגעתי להולנד, אכלתי
במיסעדה שלהם. התפתחו בינינו יחסים
ידידותיים. דוריס הציעה לי
לשכור חדר במלון טוב יותר, שבו ישן
בנה. עשיתי כך, ואז דוריס ביקרה אותי
במלון והיו לנו קשרים הדוקים.
חזרתי לארץ וכעבור תקופה באתי
שנית להולנד. ואז, יום אחד, דוריס ברזילי
התחילה למזמז אותי. לא עיכלתי
למה היא חותרת, אבל כעבור כמה
שעות התחלתי להבין ולעכל, אחרי
שמצאתי את עצמי במיטה עם דוריס.
אז אמרתי לה: את נשואה, עם ילדים
גדולים, ואני בסך הכל ילד, אני אחרי
משבר גדול בחיים ואני לא רוצה
שייגרם לך ולי עוול.
היא אמרה שהיא לא אוהבת את
בעלה והיא ממורמרת ממנו, שהוא
פגוע בראש ובוגד בה ואפילו ניסה
לשכב עם אחותה, אמה, וגיסתה. הוא
אדם חולה וממרר לה את החיים והיא
שונאת אותו .״היינו מזמן מתגרשים,
רק בגלל הילדים לא התגרשנו עד
היום,״ אמרה. האמת היא שהיתה משפילה
אותו ומגדפת אותו גם בנוכחותי.
היא אמרה לי שהיא התאהבה בי
מהרגע הראשון שראתה אותי, שהיא
חולמת עליי בלילה, מאוננת ומדמיינת

סיפ 1ר 1הבלעדי של אידן מרגלית
(למעלה) ,החשוד בהוצאת 300
אלף ד 1לר במירמה מדוריס ברזילי
שהיא שוכבת איתי במיטה. היא הבטיחה
לי שאם אחיה איתה, לא יחסר לי
מאומה בחיים עד סוף־ימיי.
היא הציגה את עצמה כאשה מאוד־מאוד
עשירה, וכך באמת הרגשתי. כל
מה שרציתי — קיבלתי ממנה. גרנו
יחד בביתה והיה לנו מלון באמסטר־דאם,
שהיינו באים אליו לשכב.
אחרי מספר שבועות החלטנו לנסוע
לפאריס. כדי שלא יחשדו בנו, דוריס
סיפרה לבעלה שאני מאוד עשיר,
ממישפחה מאוד מכובדת, שאבי חולה
מאוד והיא צריכה לנסוע איתי לסידורים
בארצות שונות.
נסענו לפאריס עם בנה זיו. כדי
להתחמק ממנו, סיפרנו לו שיש לי
חשבונות בבנקים, שצריך לבדוק והוא

לא יכול להצטרף אלינו. כך היינו הולכים
לשכב. יום אחד דוריס הושיבה את
בנה בבית קפה מול בנק, ואמרה שאנחנו
נכנסים לסידורים שם...
באותו יום דוריס אמרה לי אם אני
יכול להכיר לבנה זיו את בת אחי ממטולה,
ששמה הילה. מפני שלזיו אין
חברה, והיא רוצה להעסיק אותו שלא
יהיה כל הזמן לידינו. חוץ.מזה שאולי
יהיה פעם קשר מישפחתי בינינו.

^ קידושיו
ודמעות
ן ץ זרנו להולנד והתקשרתי לו
1הילה. היא הסכימה לבוא, כי זה
היה החופש הגדול והיא היתה תל־

מידת־תיכון. דוריס אמרה לי שאני
אעשה תרגיל ואגיד לבעלה שאני
צריך לנסוע לפאריס לפגוש את הילה,
ואגיד להילה שאנחנו ממישפחה מכובדת,
ובין היתר שאם היא תראה משהו
ביני ובין דוריס — שלא תספר לאף
אחר.
נסעתי לבר לפאריס. הילה הגיעה
לשם ולאחר ששוחחתי אתה — דוריס
וזיו הגיעו לפאריס. זיו והילה התחילו
לצאת, והיו מאוד עסוקים. וכך פינו לנו
להמשיך את החיים במיטה.
דוריס מאוד־מאוד שמחה שזיו יוצא
עם הילה. יום אחד הלכנו לגיבעת־הציירים,
ודודים הציעה להילה שיציירו
אותה. דוריס שיחקה כאילו אין
לה מספיק כסף, והיא צריכה ללכת
למלון להביא עוד כסף. זיו נשאר עם
הילה ואנחנו נסענו למלון. נשארנו שם
כשעתיים בחדר ואחר כך חזרנו. הילה
וזיו מאוד דאגו לנו, סיפרנו שהיה קשה
מאוד להשיג מונית.
באותו ערב הילה וזיו הלכו לדיסקוטק.
אני ודוריס היינו בחדר שלי ושל
הילה, ואחר כך ירדנו לבר. דוריס הוציאה
את טבעת־הנישואין שלה ואמרה
לי :״קדש אותי בזה.״ הכנסתי את
הטבעת עם הברכה המפורסמת. לדוריס
זלגו באותו הרגע דמעות של אושר,
והיא אמרה שלעולם לא תבגוד בי,
ושיבוא יום ונעשה את זה רישמי.
כשחזרנו להולנד, היא סיפרה לבעלה
שלאילן יש הרבה כסף בפאריס
ובכל העולם. היא אמרה ״אמא של אילן
רוצה למנות אותי בתור אפוטרופסית
על הכסף, כי בעלה חולה מאוד ואין מי
שידאג לכספים״.
באותו יום דוריס שלחה לי סכום
כסף ארצה, מכיוון שהיו לי חובות
והייתי צריך לשלם. מיניתי את עורר־הדין
קוסטין לשלם את החובות שלי,
כי בארץ לא סמכתי על אף אחד. לכן
דוריס שלחה את הכסף לקוסטין. זה
היה לפי בקשתי.
יום אחד, כשנסעתי לארץ, דוריס
ביקשה ממני לעשות צוואה על שמה,
שאם אני אמות היא תירש אותי, כי היא
מממנת אותי. עשיתי צוואה לפי סיג־נונה
של דוריס, והיא ביקשה ממני
שיהיה כתוב בצוואה שהיא תדאג
לאמי. את הצוואה רצתה דוריס להראות
לבעלה, לאמת את סיפוריה, כדי
שלא יחשדו בנו. כשחזרתי מהארץ,
הבאתי את הצוואה ודוריס הראתה
לבעלה שהיא אפוטרופוס על הכספים
של אילן.
דוריס סיפרה לבעלה שאילן לומד
רפואה, ועליה לנסוע איתו ללונדון כדי
לרשום אותי לאוניברסיטה. נסענו לאנגליה,
כי דוריס סיפרה לי שיש לה
שם עורך־דין שיכול לחתו אותנו. כל
(המשך בעמוד )40

_ ״הנוכל הקט! שריר
(המשך מעמוד )39
הדרו לאנגליה פחדתי מאוד ורציתי
שזה לא יהיה. כשהגענו לאנגליה,
למזלי ולאכזבתה של דוריס. עורר-
הדיו לא הסכים. מכיוון שדודים נשואה.

י ק לא
^ בכיפור
^ יינו באנגליה במלון חמישה
\ 1כוכבים, כמו תמיד בנסיעות שלנו.
כשחזרנו מאנגליה, אתרי שדוריס

ורשמתי שהנ״ל סטודנט לרפואה. אחרי
שאשתי חלתה, הוריה אמרו לי, כשהיא
היתה במצב קשה. :אילן יש לך דירה
שכורה, תחזיר את הדירה ואת כל
מוצרי־החשמל, כולל רהיטים.״ מכיוון
שאהבתי את אשתי מאוד והאמנתי
שהיא עוד תחזור לגור בבית, אמרתי
להוריה שאינני מעוניין. אביה שאל
אותי אם יש לירדנה ביטוח־חיים,
אמרתי לו: ירדנה עדיין בחיים:
היא התאוששה וחזרה הביתה, כמו
שציפיתי. טיפלתי בה טיפול מסור.

יום אחד היא אמרה לי :״נוכל
קט!! שלי. אני יודעת שאתה
איתי 1רק בגלל הכסף. אם
תעחב אותי -אנקווש בך ר
סחטה ממני את המיץ, חזרתי ארצה.
דוריס אמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי
כל יום בטלפון, והיא תשלם את
חשבון־הטלפון. דיברתי עם דוריס
שלוש שעות ביום, לפעמים פעמיים
ביום. דוריס אמרה לי לשכור מכוניות
אמריקאיות ולחיות כמו מלך בארץ.
את כל הכספים היא שלחה לי דרך
הבנק.
כשהייתי בארץ, דוריס אמרה לי אם
אני יכול להביא את בת אחותי השניה,
עינבל, לבן שלה משה. עינבל היתה
לפני גיוס לצבא, ולא היה איכפת לה
להצטרף אליי להולנד. עינבל נסעה
איתי להולנד ודוריס שלחה כסף
לכרטיסי־טיסה ולקנות בגדים יפים
לעינבל.
כשהגעתי עם עינבל להולנד, דוריס
תיכננה לנסוע יחד לארצות־הברית.
היא סיפרה לבעלה כי לאילו יש סידורים

נסעתי עם דוריס לפלורידה והיינו
שם שלושה ימים במלון, ודוריס לא
רצתה שנצא מהחדר. הזמנו אוכל לחדר
וירדנו רק לבר.
יום־כיפור הגיע, ודוריס רצתה
שאשכב איתה אפילו ביום־כיפור. מכיוון
שאני שומר מסורת, סרבתי בתוקף.
היה לי מאוד לא טוב שם ורציתי
לחזור. למזלי, היינו חייבים לחזור
כעבור שבוע. כי דוריס סיפרה לבעלה
שיש לנו סידורים קצרים.
כך רוריס סיפרה על כל נסיעה
שנסענו כל מיני סיפורים, כולל ליל/דים.
כל פעם שרק הייתי מבקש כסף.
או אפילו על דעת עצמה. כדי לפנק
אותי, או שאני לא אעזוב אותה, היתה
אומרת לבעלה :״אילו צריך כסף. לך
לבנק לשלוח לו.״
דוריס סיפרה לבעלה. שאילן ילמד
רפואה בהולנד. כדי שיהיה לה כיסו־שאני
אצא בבוקר לשעה, כאילו הולך
לאוניברסיטה. וכשבעלה יצא לענייניו
אני אחזור. היא אמרה לבעלה שקשה
ללמוד באנגליה, ואילו צריך ללמוד
בהולנד.
כל בוקר הייתי יוצא, מסתובב שעה
וחצי. הייתי מתקשר לדוריס לוודא
שבעלה והילדים אינם בבית.
יום אחד בעלה הגיע במיקרה הביתה.
התלבשנו במהירות, כי שמענו את
האוטו, ואז דוריס אמרה לו שאילן בא
מוקדם והיא שלחה אותו לעשות עוד
סידורים וקניות.
דוריס אמרה לבעלה שאני לומד
רפואה. מפני שסיפרתי לה שפעם היצ־גתי
את עצמי להורים של אשתי
הראשונה בתור סטודנט לרפואה.
רוריס ידעה שהורשעת, על כך.
דרך־אגב, כשהכרתי את אשתי
הראשונה, אמרתי שאני סטודנט
לרפואה וכך היא הציגה אותי להוריה.
כשהעניין היה רציני ועמדנו לפני
חתונה, התוודיתי לפניה שאני לא
סטודנט. היא אמרה שהיא יודעת והיא
רוצה להינשא לי. נישאנו באהבה
גדולה מאור; וזה היה הדדי.
לאחר ארבעה חדשי נישואין אשת־חלתה
במחלה קשה. ישבתי ליד מיטתה
וטיפלתי בה. עבדתי אז בבית-
חולים ולקחתי פתק של בית־חולים

אבא של ירדנה אמר לה ״תעזבי אותו,
הוא רימה אותך!״ אבל ירדנה אמרה לו:
״אני יודעת שהוא לא סטודנט לרפואה,
הוא בעלי ואני אוהבת אותו.״ מכיוון
שלהוריה של ירדנה היה מפתח לדירה
והפתק מבית־החולים היה שם, הם לקחו
אותו והתלוננו במישטרה.
ירדנה באה למישטרה ומסרה עדות,
ואמרה :״אני יודעת שבעלי לא סטודנט
לרפואה ״.למרות זאת הורשעתי בזיוף
מיסמך...
כל זה סיפרתי לרוריס ברזילי, והיא
בנתה על זה את הסיפור לבעלה שאני
סטודנט לרפואה.

סינורו האישי המותק שר הווכא הירושלמי סנוו
ש״נברו(למעלה, עם בנו גו) שאשתו בוחה ממנו
בחבות מאהב חנווני, והמאשים את העולם כולו

^ או דמאי!
ך* יינו ביחד בהרבה ארצות בבתי!
1מלון, ואפילו בארץ. כדי לבוא
לארץ היא סיפרה לבעלה שהיא באה
לבדיקות. היינו במלון דן כרמל
בחיפה 10 ימים. יום אתר דוריס עשתה
באמת בדיקות, כהוכחה לבעלה.
יום אחד דוריס ביקשה שאני אצלם
אותה בעירום, כדי שכשאני נמצא
בארץ, שאחלום עליה. תמיד היא
אמרה :״נוכל קטן שלי, אני יודעת
שאתה נמצא איתי רק בגלל הכסף, אם
תעזוב אותי, יום אחד אני אתנקם בך!״
התחלתי אז לפחד ממנה. התאוששתי
מהמשבר שלי וראיתי שכסף זה לא
הכל בחיים. רציתי להתחתן עוד פעם
ולבנות לי בית חדש. דוריס באה ארצה
ליום אחד. מפני שהיא מאור התגעגעה
אליי ורצתה שאני אהיה אתה.
הייתי נוסע וחוזר להולנד הרבה.
דוריס קנתה לי חליפות יקרות, בגדים
יקרים ואמרה לי :״את המיכנסיים
הראשונים שהתחלת איתי אל תזרוק.
זה יהיה למזכרת ״.עד היום היא
מסתובבת עם תמונה שלי במיכנסיים
האלה בארנקה.
כשעזבתי אותה, דוריס איימה עליי.
מאז עברה שנה ולא האמנתי שבכל
זאת יהיה משהו. כשהיינו במישטרה,
במכונת־אמת, דוריס אמרה לי שאם
הייתי לפהות מתקשר אליה, זה היה
אחרת.
דרך אגב, דוריס ביקשה ממני שאני
אקנה לה טבעת, שיהיה לה משהו ממני
ביד. קניתי לה טבעת־יהלום באחת
הנסיעות שלי לארץ. דוריס נתנה לי
תחתונים שלה, שמה אותם בבושם,
בשקית־ניילון, ואמרה לי שאני אריח
אותם כשאני נמצא בארץ. התחתונים
עם תמונת העירום נמצאים במישט־רה...

כאן סיפורו של אילן.
לפני כשנה, אחרי שאילן עזב את
הולנד וחזר ארצה, הוגשה נגדו
התביעה האזרחית להחזרת הכסף. הוא
נעצר אז לימים אחדים, נחקר ושוחרר.
כאשר נעצר הפעם שנית, הופתע מאוד.
סניגורו, עורך־הדין נתן קנת, טען כי
המעצר נועד להשפיע על המישפט
האזרחי, וכי מאומה לא התחדש מאז
נחקר אילו לפני שנה.
בינתיים נשא אילן אשה, אלמנת
מילחמה, ונולדה להם בת. בית-
המישפט יצטרך להחליט אם קיבל
אילן את הכספים כג׳יגולו או כרמאי.

*\ני בטוח שמאחורי הסיפור בין
דינה ודייב עומד אירגון ערבי,
העוזר ומסייע להם ״,מכריז הד״ר סנדו
שיינפלד.
הוא מחייך בכעס .״איפה הייתי
במשך השנה וחצי האחרונים? לוא רק
ידעתי, הייתי מנסה לעשות משהו,
לדבר איתה, להבין אותה״.
הוא מניד את ראשו כלא מאמין.
סיפור האהבה בין אשתו, דינה, ומאהבה,
דייב הומאני מחברון, קטע את
חייו השקטים והנוחים.
שיינפלד ( )59 הוא רופא שסיים את
לימודיו בארץ הולדתו, רומניה. הוא
מנהל המעבדה של קופת־חולים מאוחדת
בירושלים, שאליה עלה לפני 14
שנה. את דינה, הצעירה ממנו ב־18
שנה, עוד נשא לאשה ברומניה.
״בארץ היינו דוגמה לקליטת עליה
טובה. מהיום הראשון היה לנו טוב.
כשהגענו ארצה, לא היו בעיות כלכליות.
היינו באולפן והציעו לי מישרות
שונות.
״גם לדינה לא היתה בעיה. ברומניה
היא סיימה חמש שנות לימוד בביולוגיה.
והיתה חסרה לה רק עבודת־הגמר.
בארץ סייעו לה. היא סיימה את
החלק החסר בלימודיה, ואף התקבלה
לעבודה בחוקרת ביולוגית. יש לה
מאסטאר בביולוגיה ובמקום עבודתה
פירסמה מאמרים וניתוחים שחיברה״.

השתתף באופן קבוע באסיפות־ההורים.
ממשיך שיינפלד :״בהתחלה הסיפור
הביך אותי. שליש מתושבי ירושלים

מכירים אותי, בגלל עבודתי. אבל אין
לי מה להפסיד. הילדים יקרים לי״.
לדבריו, התרחש השוני באורח

הפש את
^ המפוגית
ך* חיים בבית שיינפלד התנהלו
( 1כשיגרה. סנדו, העייף ממחנות־העבודה
ומהשרות הצבאי הממושך
ברומניה, שבו הגיע לדרגת סגן־אלוף,
השקיע את כל מירצו בילדיו. הוא
התגאה בהישגי בניו, דן וגד.
מדי שבוע, בימי ראשון, נהג לקחת
את ילדיו לסרט, ואחר־כך לסעודת
החומוס במרכז ירושלים. לדינה היה זה
הערב הפנוי.
גם בחינוך הילדים היה סנדו היוזם.
הוא התעניין בחומר הלימודים של
ילדיו, סייע בהכנת השעורים ואף

ך י [ 1 ¥ךןן 1ןןך נראו דינה וסגדו שיינפלד כזוג יונים לכל דבר.
111111 ! #1-11 השכנים והחברים ממש קינאו. לא היה חסר להם
מאומה. הם היו מישפחה אידיאלית -עד שדינה התאהבה בחברתי.

החיים השליו של המישפחה במוסר,
שבו טופלה המכונית המישפחתית.
בחסכונותיהם המעטים הם רכשו מכונית
אופל קדט לבנה (משנת יצור
:)1972״הרכב היה ישן, ולכן, מדי פעם,
היינו צריכים להכניס אותו לתיקונים״.
דינה, שלה רשיון־הנהיגה וברשותה
היה גם הרכב, עשתה את המלאכה.
״במבט לאחור, לא הרגשתי בשינוי
שהתחולל אצלה. בבית המשיכה לתפקד
כרגיל. היא יצאה לעבודה, נפגשה
עם חברות ושכנות ולא הרגשתי דבר.
רק מדי פעם, כששוחחנו, היא הזכירה
את המוסכניק הערבי מחברון שעזר לה
בתיקון הרכב. לא ייחסתי לדברים שום
חשיבות.״

מה מידו
השפנים

^ חשד הדק הראשוני שעלה
\ 1/ /בראשי, היה כשהגעתי יום אחד
הביתה לאחר העבודה, ובסלון ישבו
.ארבעה ערבים, אחד מהם דייב, ולגמו
קפה. דינה הציגה אותי לפניהם ואותם
לפניי, והסבירה לי שאלה הם האנשים
הטובים העוזרים לה לתקן את הרכב.
״הצטרפתי אליהם ושוחחנו על
נושאים שונים.
״אחרי יומיים חזרה התמונה על
עצמה. הארבעה ישבו בסלון ולגמו
קפה. התמונה חזרה גם בשלישית, ואז
כעסתי. ניסיתי לדבר אל ליבה של
דינה, להסביר לה שאני מגיע עייף
לאחר העבודה ורוצה לנוח.
״דינה כעסה. היא הרימה את קולה
וצעקה בקולי־קולות. לא נשארתי
חייב. גם אני צעקתי. אחרי שנרגענו,
היא הבטיחה לי שיותר היא לא תזמין
אותם לבית.
״כעבור יומיים נכנסתי הביתה, וראיתי
במיטבח כוסות קפה. דינה סיפרה
לי שדייב, המוסכניק מחברון, היה
ושתה קפה. התרגזתי. דינה הסבירה לי
שערב קודם השאילה לדייב את ריכבה,
משום שהשעה היתה מאוחרת. היא
סיפרה לי שהוא עזר לה לתקן תקלה
ברכב.
״לא יכולתי להבליג. הסברתי לדינה
שגם לי יש כבוד עצמי, לפני
המישפחה והשכנים. מה יגידו השכנים
כשאני בעבודה וגבר מתהלך בביתי
חופשי? דינה הבטיחה שיהיה שינוי.
״המצב הלך והידרדר. מדי יום הוציאה
דינה כספים מהבגקומט המשותף.
כל חייה סבבו סביב דייב. היא
הרעיפה עליו מתנות ובגדים. דייב הפך
להיות המרכז בחייה.
״אני לא כועס עליה שהיא התאהבה
בערבי. באותה מידה היא היתה יכולה
להתאהב גם בסיני. אבל במה אשמים
הילדים? למה הם צריכים להיפגע
מהעניין?״

אוס-כולתום

^ פמקום אלנוהול
אהבה בין

דינ ה ו דיי בנמשכה.

1 1דינה החלה להיעדר ממקום
עבודתה. בערבים נהגה לצאת מהבית:

חשבתי שבשבילי ובשביל הילדים
הביקור יהווה אטרקציה. פגשנו את בני
מישפחתו של דייב. הביקור בחברון
הותיר רושם טוב על הילדים.
״אבל מה שעיצבן אותי, היתה תמונתו
של יאסר ערפאת שהתנוססה
בסלון המישפחה מחברון. אני לא יכול
לשכוח את התגובות האגרסיביות,
והשליליות של דינה כאשר בטלוויזיה
הופיעה תמונתו של ערפאת. היא פשוט
עזבה את החדר. הריעה שלה עליו
היתה שלילית.
״למחרת ניסיתי לדבר אל ליבה.
שאלתי אותה איך היא יכולה להביא
את הילדים ואותי לבית שבו מתנוססת
תמונתו של ערפאת.
״דינה לא הגיבה. היא השתנתה
מבלי הכר. היחס שלה לערפאת ולערבים
הפך להיות אוהד. ערפאת הוא
קצין צבא מוכשר ויעיל, אמרה לי.
בבית החלה לשמוע שירים בערבית.
אום־כולתום הפכה להיות הזמרת הנערצת
עליה ביותר.
״היא התנזרה לגמרי משתיית אלכוהול
ואסרה עליי להכניס בשר לבן
לביתנו. כאב לי לראות את אשתי כך.
במיוחד דאגתי לילדיי. השינוי באורח־החיים
פגע בהם.
״האהבה למוסיקה ולמנטאליות
הערבית הדאיגו אותי. כאשר הילדים
ראו בטלוויזיה ריקודי־בטן, או שירים
בערבית, הם שאגו וקראו לאמם להגיע
ולראות״.

התלונה בוטלה

^ שכנים בבניין ריננו וריכלו. גם
1 1עכשיו, אחרי מעשה, הם בתמונה,
נותנים עצות לשיינפלד .״תפנה לרבי,״
אומרת לו אחת השכנות.
ממשיך שיינפלד :״ערב אחד יצאה
דינה עם הילדים. דאגתי. בשעה עשר
הם עדיין לא חזרו. התקשרתי למיש־טרה
ולהפתעתי התברר לי שאשתי
וילדיי שם. ביקשתי מהשוטר שישלח
את ילדיי הביתה ושרק אשתי תישאר
לחקירה. אבל הילדים לא רצו ,״בלי
אמא, אנחנו לא חוזרים״.
״כאשר חזרה דינה הביתה, בארבע
בבוקר, היא סיפרה לי סיפור מוזר
שבעת נסיעה בעיר העתיקה עצר אותה
ערבי עם אבן, שביקש לפגוע במכוניתה.
היא ירדה מהרכב ובמקל, שהיה
ברכב, היכתה בערבי בראשו.
״הסיפור נשמע לי מוזר. במיוחד,
כאשר היא סיפרה לי שבעניין זה לא
יהיה מישפט. לאחר זמן־מה נודע לי
הסיפור האמיתי: דינה היתה עם דייב
והילדים. ידיר, שלו היה דייב חייב
כספים, ביקש את כספו. התפתחה
ביניהם תיגרה, ואז עשתה דינה את
המעשה. דייב לא נשפט. הידיד ביטל
את התלונה.״
היציאות של דינה עם הילדים
הטרידו את שיינפלד. הוא דיבר עם
ילדיו, דן בן ה־ 12 וגד בן ה־.9
דן הגדול שיקר לאביו. כאשר
שיינפלד שאל אותו אם מישהו יוצא
איתם, ענה לו דן שהם יוצאים רק עם

אולי בלוב מסתתרת
בחיר ליבה. בעלה,
סגדו, אינוי מתייאש. הוא אינו מרים ידיים, אינו

בקזב נקה?

כועסת וקוצפת. דייב לא הופיע
לפגישה. דינה נעלה את הילדים בדירת
שכנה ונסעה לחברון. היא מצאה
את דייב מבלה בחברת אשתו וילדיו.
דייב שיקר לה. הוא סיפר לה שיחסיו
עם אשתו מעורערים והוא מתכוון
לנטוש אותה. בעת ההופעה של דינה
כעסה אמו של דייב מאוד וגירשה את
דינה בבושת־פנים.
״כשהיא הגיעה הביתה, הרגשתי
שמשהו גרוע קרה. היא הסתגרה
בחדרה במשך שבוע ימים. היא לא
אכלה וטענה שהיא חולה. אני המשכתי
לטפל בילדים. השכנים בביתי סיפרו
לי, מאוחר יותר, שמדי יום דייב היה
מופיע ליד דלת ביתנו ובקול תחנונים
מבקש את סליחתה של דינה. דינה
סלחה לו״.
דינה פוטרה מעבודתה בגלל הה־

נבנע. הוא מקווה למצוא את דיצה ולסלוח לה. הוא
לא מוכן לדבר על תנאים :״האיחוד המישפחתי חשוב
לי יותר מכל, ואני מקווה שיעזרו לי בחיפושים!״

והבטיחה שהיא חוזרת. היא סיפרה לי
שהיא נמצאת במצוקה כספית ושהילדים
חולים. בשגרירות הבטיחו
שילוו לה כסף, כדי שתוכל לחזור.
״דינה לא חזרה.
״משהו מוזר קרה לה בדרך מאלכסנדריה
לקאהיר. אני בטוח שאירגון
עויין עומד מאחורי המיקרה. לא יכול
להיות שחמש נפשות מסתובבות כל־כך
הרבה זמן ואין מישהו שתומך בהם.
״לכל הארצות שלשם הם ברחו, אין
הסכם־הסגרה עם ישראל. מישהו,
כנראה, הכווין והדריך אותם. בארץ היו
אנשים שהציעו לי לערב את המאפיה
ולפעול במארוקו. אחרי שהייתי בקפריסין
(שם ניסה ד״ר שיינפלד לעצור
את אשתו ואת בניו, אך ללא הצלחה)
אני מאמין שכל רבר אפשרי״.
שייגפלד שמר על קשר עם מיש־

ייאני רא כועס עריה שהיא התאהבה בעובי. באותה
המידה היתה ימרה רהתאהב גם בסיני. אבר
אשמים הירדים? רמה הם צריכים להיפגע מהעניין ד
לעיתים עם הילדים ולעיתים לבד,
כשהיא מתרצת את יציאותיה בהשתתפותה
באסיפות של תנועת שלום
עכשיו (״היום אני יודע,״ אומר
שיינפלד ,״שכל התירוצים והסיבות
היו שקר)״.
היחסים בין סנדו ודינה התקררו
אט־אט. סנדו גבה־הקומה, הנראה צעיר
מגילו, ממשיך :״יום אחד פנתה אליי
דינה ואמרה לי שדייב מזמין אותנו,
ואת שכנתנו, להתארח בביתו בחברון.

אמא. אומר סנדו :״כשהילד שלי משקר,
אני מרגיש את זה מייד״.

טל2י]
ממצריים

ך• מיקרה ששבר לגמרי את
1 1שיינפלד היה באחד הערבים
כאשר אשתו וילדיו יצאו לפגוש את
רייב. אחרי כשעה חזרה דינה הביתה

עדרויות והאיחורים. הפיצויים וכספי
קופות״הגמל שקיבלה, שיפרו את
מצבה הכספי. היא, בניה ורייב ירדו
לטאבה וחיו כמישפחה.
ביום העצמאות חשך עולמו של
שיינפלד. דינה וילדיו נעלמו. הוא
ביקש להתלונן במישטרת ירושלים,
אר השוטרים לא מיהרו לטפל.
״החשד היה שהם חצו את הגבול
למצריים. פניתי לכל מי שיכול לעזור
ואז התקשרה אליי דינה ממצריים

פחתו של דייב. אשתו של דייב הופיעה
מרי יום שישי בביתו, שאלה וחקרה.
בשלושת החורשים האחרונים היא
הפסיקה לבוא.
שיינפלד לא הרים ידיים. הוא כתב
מיכתבים לנשיא המדינה, לשגרירות
האמריקאית, לשגרירות הצרפתית
ולצלב האדום :״הסיכוי היחיד הוא
שבעזרת אנשים שיש להם מהלכים
במארוקו אני אגיע אליהם. אני רוצה
להציל את הילדים:״

ך 0 1 *1היתה האווירה טובה.
11 האב סגדו גאה ב ילדים,
דן וגד, ומתגעגע אליהם.

סוס ירדו לחומרת
\ 1ך 1ל 1ה השחקנית רונר פ־
\ ו 11 #111 ריד, המגלמת בת־עשירים
ממישפחה מתאנגלזת.

ל בר קשיש, בעל שערות־שיבה,
^ ישב באולם־ההקרנה החשוך ולא
הצליח להתאפק. הוא הוציא מכיסו
מיטפחת ומחה את רימעותיו. מייד
כשנסתיימה ההקרנה, טילפן לאבי
נשר, הכימאי, ואמר לו :״נשר, אתה
איש־כבוד. ככה זה היה!״
האיש היה אנשל פרידמן, חבר לח״י.
לשעבר, ששימש יועץ לאבי נשר
בהכנת סירטו הזעם והתהילה, על
לח״י. כדי שהסרט יהיה אמין ותואם את
המציאות של תחילת שנות הארבעים,
השתמש נשר בשיטה מיוחדת של
עבודה עם השחקנים.
לנושא הגיע נשר כמעט במיקרה.
״היתה לי תאונה בניו־יורק,״ סיפר
״והייתי משותק שנה. היה לי המון זמן
פנוי לקרוא ספרים. יום אחד פגשתי
אדם שהיה עיתונאי מפורסם בישראל,
אדם מר נפש ומאוכזב, שאמר כי עזב
את הארץ כאקט הפגנתי. האיש היה
ברוך נאדל.
״הוא סיפר לי סיפור על אחת
הדמויות של לח״י. זה ריתק אותי. כן,
אני, שגדלתי בבית של תנועת העבודה,
מצאתי שהסיפור מרתק. אבא שלי,
עם כל הפנאטיות של המדינה והתנו

שהיה קומוניסט בנעוריו, שומע
חדשות כל שעה, קורא את כל העיתונים
הישראליים ועכשיו הוא איש־המגבית.
פתאום שמעתי על לח״י,
התנועה המהפכנית.
״עד אז ידעתי שלח״י הם רוצחים
פאשיסטיים, שהם מין וריאציה של
אצ״ל. פיתאום הבנתי שזו היתה התנועה
המהפכנית היחידה, ושהיו בה גם
מרכיבים שמאלניים.
״ביקשתי שישלחו לי מהארץ
ספרים על לח״י. שלחו לי 20 ספרים,
והתגלה לפני עולם מרתק. לא פוליטי,
לא רוויזיוניסטי לא סוציאליסטי. פתאום
הבנתי שהמדינה לא קמה על
מורשה אידיאולוגית, אלא על אלימות.
אני רואה את הגרעין של המדינה
במחתרת, ולח״י היתה המחתרת הנקיה
ביותר והמחתרתית ביותר.״
התסריט זכה בפרס מהקרן
לעידוד סירטי איכות מקוריים בארץ,
ונשר ניגש לשלב העשיה. הוא חיפש
קבוצת שחקנים בלתי־ידועים, והכניס
אותם למישטר של אימונים.
״אני לא יודע איר אפשר לשהק
איש־מחתרת אם אתה לא איש־מחתרת
באמת,״ אמר נשר.

לרחמי חרות ישראל

אדי הקצב (מימין, השחקן ג׳וליאנו מר)
ומלניק (משמאל, השחקן יגאל נאור) ,קצין
בריטי. משימתו של אדי היא להרוג את הקצין הבריטי הבכיר במחנה.

בנתח הבסיס
הודעה 11111־ נובר*!
לאחדשנפלהצונ׳ ת י 5ז * ג * ה ב רי טי נ> 115ווןימיזי ׳ זלעמדזת >זב\ט 1וז מראע\ גמג׳ גוד וג די)
נ ש אי־ ה אנ ג לי ה, כבדיחמההמזהירה ״ לנוגה היז בנה ׳ 8ליזפלימהסגדגמ׳ וולמט רו פנ ליו והפליממ
וז אי ט ליזי ח ל מזנ רי ס
ב או תםהי מי םהמ רי והענורים גדלוה הי ה. נ • ר ק עי ר חו הדחופהוהפ עי ל ה של ארצותהב רי ת
יבול הלה צי לאת אנג לי ה. אבליה רווז ד הוזנז נז הרה. בהאצתהמדינא׳ סהאמויקניסל עזו ר ל אנ ג לי ה מ תו ך
חשש. פו י א שי מ ו אותר. נרצוונרגנ ׳ טאחאמריקהבמלחמהגגד הי גו להעל בן היה צו רךלהפעילאת
• ה רו תאמריקהל טי נוז אנג לי ה. אז נז כ רו ש מ שי משרדהמושבותב״ רב־ מג־ ציו ני ו קו, ה ד ־ ר ח ״ ם וי צ מ !
ויו צי או הומאבק פינ הנדחתגמקדווןויזיקו לו כ מו עצסלכלב. ה ב קוז ה ־ ל ה קי ם די ו י זי היהודית
בקנדה או בהו דו חלפהשנהוהמצבהשתפרנחרה ני כרת. האיטל קי באפריקהג סו גו הפלישה
ל אגנליד. נדחתה. ה אי סנור לי סוההו די םהשתל טו על סו רי ה ו אי רן. אי ־ לז אתנ־ 5ובאוקטוברש. ז .הודיע
מז כי רמשרדהמושגותלראשההע לי בשלהסינגותה כו שלת, ניהיא חיז ר מו ה״ הבשחה ־ .יב־*ו
בנינמנדהכ ריז מיניסטרהמלחמההב רי ק׳ ב בי תהנגחר׳ ס ל> דיויזי היהודיתלאתקיםי. פ לו גו ת
ש גוי סו מניויהוד׳ אדע ־׳ שראל צו ר פו לנדודנויט ׳ ושאלתהדגלהנבדל אי נהעומדתעלהפרק ־.

נועד

ע ב די !

זז תי דרכההמסורתית
ל ״ כ שי ר חי ב

שיאלביוןהנובלת: להבטיח ״ הכטחזח ־ בצרלר.

ידהפר אז חן

נווור עברי !
״ ה דני ה נ בדל־ שע ליו דיבר כלאחר יד ה מיניסטר ה ברי טי הערום הוא דגלנו דנד
האומה העבריה המתבוסס בי סודי שאול וריבס ה ה לג אזל הההשלמהבמסר חד. ה הי ס טור י ה
הנו ווורערד־ג דנו ! הנ תבסש לזבזתז ל ל חז ס ב שמנו א זו 1זהנ שפוך את רמוז ל מ טן
הממ שלה האננו ״ ציזנ יחססשלחהספר הלב! זתאחנד הערני? י
ל א 1ד א, לאיח 1 01ל א * היההדבר ! בוו לממ של ה הזדון הגונו תאת דגלגי ה ל או מי !
בחרקוחליוגיםר ,״ ציוניי ם ־ מראשימפא -־ 1הרבידוויסנ ! י ם .
ל מ ען השימוןהזרתחתדגלהזד !

ה מ גיי סי ם • חו די םללחזט

•ח• וגבאלוחמיהרוהיעוראל. הדוגלבתקומתהמרסתהעברית
ב צי ון המעותחרדת .
פס־ י כסלו תקיב

ה א רגון האבא׳ ה ל או מי בי שראל

ך ך | 1\ 1 1 ¥ך | 11ך 1ך| ך ןןךן כרוז משוחזר של לח־י. מומחים יכולים לזהות את
^ | 11# 11 1ן \ 111111 111 111 1 111 השיהזור לסי האותיות החדשות, שלא היו בשנות
ה״ ,׳40 אפשר להבחין בשתי חתימות -למעלה של לוחמי חרות ישראל ולמטה של האירגון הצבאי הלאומי.

י — 42

לכן הכניס את כל חבורת השחקנים
לתנאי־מחתרת. החזרות התנהלו יומיום,
במשך שלושה חודשים. הן היו
נערכות במקום מסויים, שאליו היו
החברה צריכים להגיע ממש כאילו היו
באים לפגישה של תא מחתרתי. אסור
היה להם לבוא כולם ביחד, אלא לכל
היותר ׳שניים־שניים. כך אפשר היה
לראות, סמוך לשעה היעודה, את
האנשים מסתובבים סביב המקום,
מחכים להזדמנות להכנס פנימה. בפתח

המישטרה .״המשימה היתה להדביק
כרוזים במיזנון של מצודת זאב בתל־אביב.
והם עשו זאת. הם הדביקו כרוזים
נגד הכובש הזר בתוך מצודת ואבר
סיפר תמיר בהתלהבות.
״הרעיון היה,״ סיפר נשר ,״להביא
אותם להזדהות מלאה עם תפקידם
כאנשי־מחתרת.״ השחקן שהוא בן לאב
ערבי ואם יהודיה ג׳וליאנו מר, למשל,
המגלם בסרט את אדי הקצב, ישן על
הריצפה במשך חצי שנה, אכל רק

״היה עליהם להשמיע סיסמה, ורק אז
ניתן להם להכנס. השחקנים התאמנו
במשך שעות בפירוק ובהרכבת נשק
חם, ובשימוש בנשק קר, כמו סכיני-
גילוח.
בכל פעם היו מטילים עליהם
משימות מחתרתיות. אחת המשימות
הקבועות היתה התנקשות. תמיר פאול,
עוזר הכימאי, היה קצין בריטי. הוא
עבד במישרד, ובכל כמה ימים השחקנים
היו צריכים להתנקש בחייו. הם
ידעו שהוא עוזב את המישרד בכל יום
בשעה 6בערב, ושיש להם שתי דקות
בדיוק מהרגע שהוא יורד לרחוב ער
שהוא נכנס לתוך המכונית.
״הם היו מתכננים את ההתנקשות

תפוזים ולחם, ולא נגע בנשים.
השחקנים עברו גם אימונים גופניים
ודיאטות, כדי להביאם לכושר הנכון
ולמישקל הנכון.
בבוקר לפני תחילת החזרות, היו
כמה תרגילים: הם היו נכנסים לחדר,
ובמשך חמש דקות היו צריכים להביט
על כל הפריטים ולזכור אותם. אחר כך
היה אבי נשר בוחן את זיכרונם.
תרגיל שני היה גם הוא תרגיל-
ריכוז. נשר היה מעמיר את כל השחקנים
בשורה, ותמיר היה הולך מאחוריהם
בצעדים חרישיים. לפתע היה נשר
קורא בשמו של אחד מהם, והוא היה
צריך לומר, מבלי להפנות ראשו, היכן
בדיוק עומד תמיר.

הודים משחקים אנגלים, בן העובי
משחק את איש הדח ״ והבימא׳
הוויו אותם במשך חצי שנה לתנא
מחתות נדי שיזדהו עם התפקיד
עליי,״ סיפר תמיר .״אני זוכר שאחד
מהם ישב יום שלם מחופש בתור קבצן
ליד המישרד, חיכה שאצא. היו להם
אקדחי״צעצוע שהיו עושים רעש. חוץ
מזה, הם היו צריכים לחפש לעצמם
דרכי־מילוט אחרי הפעולה. התחפושות
שלהם היו כל־כך טובות, שאפילו אני,
שהיכרתי את כל השחקנים, טעיתי
בהם.
״יום אחד ההתנקשות הצליחה.
פיתאום רצו אליי ברחוב שניים, אחד
דחף אותי והשני ירה בי והם נעלמו
בתוך שניות. בעל מיסעדה סמוכה היה
בטוח שזה רצח, וקרא מייד למישטרה.
באו בלשים, והיינו צריכים לשכנע
אותם שמדובר בסרט.״
משימה אחרת היתה הדבקת הכרוזים,
לפי הנוהל של לח״י, שבו שניים
הדביקו את הכרוזים, ושניים אחרים
עמדו בתצפית, להודיע אם מתקרבת

בנוסף לזה, מכיוון שעלילת הסרט
מספרת על התא הירושלמי של לח״י,
השחקנים היו צריכים להתמצא
ברחובות ירושלים, למרות שאיש מהם
אינו ירושלמי. תמיר פאול, ירושלמי
במקורו, היה נותן להם משימות והיה
חוקר אותם על דרכי המילוט האפשריות
ומכל מקום בירושלים. השחקנים
היו נוסעים לירושלים ולומדים את
הדרכים והרחובות בעל־פה כדי שלא
יבשלו במשימה.

^ אמיתי-

^ ם שלטו בהווי 1942 של
/ 1ירושלים על בוריו. כל אחד ידע
איפה הוא גר ״,סיפר תמיר ,״דרך איזה
רחובות הוא הולך. הם ידעו כמה עלה
כרטיס־קולנוע באותם ימים, כמד,