גליון 2464 מתאריך 21 בנובמבר 1984

מכחכים
כל יום ראשון בירושלים
חוקרת־נוער ועובדת סוציאלית זוע־
.קת לזכויות״הילד.
אחרי עבודה של ארבע שנים כחוקרת־נוער,
ד 14 שנים של עבודה סוציאלית בשכונות, אני
נאבקת לשינוי המצב האדיש והמתנכר לגבי
זכויות־הילד. כיום לא נותרה לי רדן־ אחרת, מתוך
חרדה ואחריות כלפי ילדי ישראל, אלא לשבת
שביתת־שבת בכל יום ראשון ליד מישרד ראש־הממשלה
בירושלים, במגמה לגרום למימוש
זכויות־הילד בישראל. מריס הנדלמן, בת־ים

זה ונם זה
לקורא יש עניין מיוחד במדורים
מסויימים מאוד של העולם הזה.
מזה שנים רבות (אני מנוי על העיתון מאז .
)1960 הפסקתי לקרוא את כל העיתון. לא משום
שאין לי זמן, או משום שדברים מסויימים אינם
מוצאים חן בעיניי, אלא פשוט משום שקיבלתי
את הרעיון שהעיתון נכתב עבור קוראים רבים
ושונים, ושלא כל עמוד חשוב לי במידה שווה.
ובכן: אני קורא את הנדון ואת יומן אישי וזה
מוצא חן בעיניי במיוחד. וגם את לפני 25 שנה
אני קורא בעניין. עבור בני־דורי זה מדור חשוב,
מעניין ומאוד נוסטלגי.
מיכאל נתן, המבורג. גרמניה

שמארז תחת ראשי
קורא מבקש להציג את השקפת־עולמו,
המאחדת שני קצוות.
אני קומוניסט בהשקפותיי ובדעותיי, ועם זאת
אני מאמין באלוהי ישראל ובתורתו ...בשבע וחצי
שנים של חזרה בתשובה(מתיר 26 וחצי שנותיי
עלי חלד) גיבשתי עמדה פוליטית כנ״ל ואיני
רואה בה סתירה ...וליודעי קבלה וח״ן (חוכמת
הנסתר) הריני להסביר, שהשמאל הפוליטי הוא
יסוד הגאולה והרמז, ככתוב :״שמאלו תחת ראינון
שמש, נתניה

טופס 1024
דניאלה שמי טעתה. אין צורך
להחזיר מגנות לצה״ל.
דניאלה שמי מצאה מגבת צבאית בבית
בן־גוריון בתל־אביב (העולם הזה )24.10
והציעה להתחיל בהחזרת הציור הצבאי לצה״ל
על־ידי החזרת המגבת הנ״ל.
ברצוני להעיר את תשומת״ליבה של הכתבת
הנכבדה לעוברה, כי המגבות הצבאיות מפורטות
בטופס ,1024 טופס החזרת הציוד הצבאי, כציוד
מתבלה, שאינו מוחזר לצה״ל ביום־השיחרור (מן
השירות) .על כן נמצאות מגבות אלה ברבים מבתי
ישראל ולצה״ל אין עניין בהחזרתן.
יהושע הרמולין, הרצליה

כך תסולק
תרות תהתתשלת
שימעון סרס יסטו־ את דויד לוי, יצחק
שמיר יתרגז ויפרוש ויצחק מודעי ישאר
בפנים ויקים מיפלגה אחת
עם תל״ם ויחד — זו הקנוניה
המתגבשת בין הפקידים ב
לישכתו של ראש הממשלה.
ס טרורזיה
מטורפת

מישהו א מר השבוע! אי־שידור מבט
אינו תופעה לא־נורמאלית, להיפך -
התופעה הל א־נור מ אלית הי א שידור
המה דו ר
המהדורהה בבכל שאר ימות השנה, תמיד
זהו נס! אורי אבנרי, ב־הנדון,
מנת חאת טירוף
המערכות ברשות־השידור.
ס בית־ספר

הוגיסגו ₪ח

אייל פאוץ 28 איש ציות ״מורך שחשף
את הפרשה, מציג לראשונה מיכתב שבתם
להוריו מייד אחרי הזוועה :״רבי
החובל היפה את הנוסע, הרביץ
8 1בראשו בברזל וקרע את אוזנו...
שני כרישים שוטטו בסביבה...״

כתבת השער האחורי:

האסון שד
מישפחת לפיד
טומי לפיד 1אלץ לנטוש את תפקידו
האהוב. אחר כך חלה ואושפז -
והשבוע נפלה עליו ועל אשתו.
שולמית. המהלומה הכב־רה
מכל

בת הבכירה.

מיכל. נהרגה במכוניתה.

למין

פחות

מורים אינם מחוסנים מחיידק האהבה, הגורם
להם לעיתים להתאהב בתלמידים או בתלמי־דות.
אבל במיקרה של המורה
אריה ניב לא האהבה היתה

הגורם העיקרי ביחסיו עם
התלמידות, אלא המין והסמים.
בעיטה חוזרת
הכדורגלנים גיורא שפיגל, עופר נהרי,
ארז רצהבי ואורן פטרבורג הולכים
ב עיקבו ת א בו תי ה ם (אליעזר, יצחק,
זכריה ושלום) .האם גם
יצליחו להחזיר א ת קבו צ ת
הפועל פתח־ תי קוו ה לימי
הגדולה שלה על המיגרש!

הידיעה הראשונה על כך פורסמה ב,,העולם
חזה״ .היה זח סקופ עולמי: אש׳ף עומד
לקיים את מושג המועצה הלאומית שלו
בעמאן. כעת זו כבד עובדה. האירגון נקט
ביוזמה היסטורית, משתחרר
מן השיעבוד לחאפט׳ אל
אטד על אפו וחמתו של שר־הבטאון
החדש, יצחק רבץ.

מות הפרקליט

כשנודע כי עמי רם קליין לוקה בגידול
מ מ אי ר. פשטה מיי דהש מו ע ה כי מ ת.
״אלה השמ צו ת של מתחריי!״ רתח מז ע ם
ת־/ה ע רו בון ד וה1

הפרק לי ט ש הי ה א שף א ש 1
ליו ר די ם ב לו ס -אנ גלס. א ת
ה ש מו עו תהואהצ לי חלה-
בי ס. אךלאאתהמחלה.

ס ס רחר המרחרח

אץ מזל לישראל
עוד קורא שאיננו מתפעל מנבואות
האסטרולוגים.
השעה כשרה לערוך חשבון עם איצטגנינים
וחוזי־עתידות על־ידי השוואת נבואותיהם עם
ההתרחשויות.
בתחזית אסטרולוגית ליום הבחירות לכנסת
ה־ 11 ניבאה מרים בנימיני(העולם הזה )18.7כי
יום־הבחירות יהיה אלים: כי לא נראה ששימעון
פרס יהיה ראש־הממשלה וכי המיפלגות הדתיות
ימצאו את עצמן באופוזיציה.
העובדות הן שהיו אלה הבחירות השקטות
ביותר שנערכו אי־פעם; פרס מכהן כראש־הממשלה
כבר חודשיים והמפד״ל, ש״ס ומצ״ר
(הדתיות) בפנים.
אומנם, היו בתחזית גם כמה צרריס נכונים,
כמו, למשל, שהליכוד יאבד מכוחו, אך לשם כך
היה דרוש רק קצת קומן־סנס, מבלי שהיה צריך
להטריד את גרמי־השמיים.
כבר אמרו חז״ל :״אין מזל לישראל!״ וכוונתם
היתה שגם אם יש תוקף לאסטרולוגיה, אין היא
חלה על העם היהודי.
אלי ענתבי, פתח־תיקווה

מיבתבים
זה היה ״העולם הזזד שהיה -

השבוע לפני 25 שנה
קורא יקר ־ פרשת לוינסון
בלוניס -ישראל קיסר

קשה דהאנזץ

הנדון -מירקע שחור

השגות על צורת התבטאותה של
לילי אבידן (העולם הזה )24.10 כלפי
בעלה לשעבר.
קשה לי להאמין שאשה, המתיימרת להיות
אינטלקטואלית, מקללת ומגדפת בשפת־רחוב.
(המשך בעמוד )4

15 והפיצויים הלבנוניים
אנשים -זיידאן עטשי והאופי היהודי 16
מה הם אומרים -מזל קיסר.
איזי דורון, אמנון אלפר, 20 אמנון מטלון, ע׳ הילל וגדי אורון

העולם הז ה 2464

כתבת השש־ הקיז־גד:

01x117
מי אמר שמעיל הוא רק
אביזר המגן מפני הקור?
בחורף זה המעיל הוא
להיט, פריט אופנתי ש־אי־אפשר
כלל בלעדיו.

מדווחת:
היהלומן יחזקאל גולדמן קנה לבנו
השבוע ני ת ב־ 500 אלף דולר באמריקה
״אותי לא ישכחו, במו שלא שוכחים א ת
היטלו׳.״ אמרה מנדי דיי ס ״ דייווי ס .
הצייר שמעון אבישר מבלה לבדו
במועדון. מה קרה לאשתו,

לי זהי * .מי האשד, היפה
כיותר ככנסת האחת־עשדה?
מרגרינה בני ג און. מנכי לרשת סו פרמרק טי ם
ו א חיו של הז מרי הו ר ם. מספר בי צד
נערך ה שיוו קלת קו פתההקפאה. כי צ ד
מנסהלהתח רו ת
הו א
ב מ חי רי שו ק־ הברמלומה
ה פ סי ק הי שרא לי ל א כו ל.
סיכררות הפשע
״המוסדות הסגורים לנערים הם אוניברסיטה
לעבריינים,״ מאשימה אם לנער
בן 15 וחצי, שהידרדר
לפשע, ויוזמת הקמת
אירגון של הורים שיפקח י ( *
על הנעשה במקומות אלה.

המדורים הקנזעיס:
תשקיף במדינה

עלי דפנה
יומן אישי -אורי גלר

22 אתה והשקל -כדאי זהב 23 שיתר -התנצלות השבוע
זה וגס זה -אבוקדו דניאלה וכינים 25
לילות ישראל -טלי רובינשטיין, 26 רונית יודקביץ ודודו טופז 29 הווי 30 קולנוע -גוסטבסטרס 32 חלין ראויה -אופנת חורף 34 תשבץ
הורוסקום, מזל קשת -תחזית שנתית ד 3 38 מיכתבים לרותי -טלי קאופמן
ספורט -מוטלה שפיגלר, 46 מיקי ברקוביץ והרצל קביליו 47 תמרורים 48 רחל מרחלת על כל העולם

איריס מדליקה נהגים

כל נהג הנקל
הנקלע ילמוסך מכיר אותה, מבלי לדעת
את שמה: תתמונת־העירוס של אירים גרניט
( ,)18 דוגמנית־צילום מתחילה,
מעטרת את קירות המוסכים,
בכרזת־פירסומת למצתי־רכב.

וה היה העובס הורשהיה

בגליון ״העולם הזה״ שהופיע השבוע, לפני 25 שכה,
דווח בכ תבה ,.ידו של מי בי ד דשם״׳ כיצד ה שתמ שו
בכספים שנועדו להנצחת השואה לקניית די־ת־ ש־ד ירושלמית
לשגריר לשעבר. שמוגה כמגדל ״יד ושם״ 0
תח ת הכותרת ..אני הלבשתי את גדליה״ סיפרה כתבת. העולם הזה״ על
הנעימה מאחורי הקלעים בתצוגת־אוסנה תל־אביבית, שבה דיגמנו דוגמניות
איטלקיות מיובאות • וב כ תב ה ..לשלם — לצלם — ולהיעלם־ סופר על
מסע־היכרות של תורמי המגבי ת היהודית המאוחדת מארצות־הברית עם
המציאות של ישראל • 1959ב שער הגליון: דן בן־אמוץ, אימר פירסם
מודעה, ססק-רצינית ספק־מתלוצצת, לטובת מפא״י. בבחירות לכנסת הרביעית.
המודעה. בחיקוי למודעת סיגריות .,אסקוט״ ,טהיו מאוד באופנה
ב שנת .1959 אמרה :״ניסיתי הכל, אבל רק א׳(אות־הזיהוי של מפא״י בבחירות
לכנסת) גורם לי סיפוק אמיתי!״

זניה בניס איננה מבטיחה מקום
בכנסת כדורגלנים חובבים
מריו אינם נבחרת בראזיל עוות גלוסקא נתן.
גלוסקא רקח

״ארבע פעמים השתתפה התאח־דות־התימנים
בבחירות לכנסת, ובפעמיים
האחרונות לא הצלחנו להעביר
אפילו ציר אחד,״ אמר השבוע
תימני זועם מתל־אביב, שרגז על הכישלון.
לפי כל הסימנים עלולה

( ,)40 המועמד השני ברשימה, דרש
ממנו להתפטר.
גלוסקא הסכים. התנאי: מקייטין
ישלם 5,250 לירות(בערך 3,000 דולר
בשנת )1959 לכמה בעלי־חוב
של גלוסקא, ביניהם הרופא הפרטי
של גלוסקא ורוקחו. מקייטין נמוך־
הקומה והמשמין הסכים, חתם על הסכם
בכתב וגלוסקא שלח ליושב־ראש
ועדת־הבחירות מיכתב־התפטרות. הנימוק:
סיבות בריאות.
הפרם הגדול בסים. מקייטיז,

דן בן •א 1יוץמםב ־ ר
את מודעת! המפא״־ית

התאחדות־התימנים לא להצליח גם
בפעם הבאה, אם תחליט להשתתף בבחירות.
כי מנהיגי העדה מסוכסכים
האחר עם השני, מאיימים לפרק את
ההתאחרות, המונה 12 אלף חברים.
כל הפרשה החלה חודשיים לפני
הבחירות• ,כשההתאחדות, בראשותו
של זכריה גלוסקא 64 התעוררה לחיים.
גלוסקא אסף את חברי הוועד־הפועל,
דרש לעמוד בראש הרשימה.
הסיבה: הוא יממן את מסע־הבחירות.
כסף גם לרופא. אבל גלוסקא
לא הצליח להשיג את הכספים. הוא
נכנס לחובות, לא היה יכול לנהל תעמולה,
העסקן הקשיש של התימנים,
העונב תמיד עניבת־פרפר, לא השתלט
על העניינים. משה מקייטין

שהיה עד לפני שבועיים סגן ראש־עיריית
רחובות, התחיל לממן את
מסע״הבחירות של רשימת עדתו, ב־ ,
חלקו מתוך 30 אלף הלירות שהרוויח
שבוע קורם לכן בהגרלת מיפעל-
הפיס, קיווה לכסות את הוצאותיו בזמן
עבודתו בכנסת.
עד שבאה ההפתעה. שבוע לפני
הבחירות הופיעה בביתו של מקייטין
מישלחת שהציעה לו להתפטר, מכיוון
שאין לו סיכויים להצליח.
מקייטין סירב.
וזה עור לא היה הכל. ימים אחדים
לפני הבחירות פירסם גלוסקא כרוז,
שבו הודיע לבני הערה כי רשימת
מקייטין אינה רשימה של התאחדות
התימנים. סיכוייו של מקייטין ירדו
לאפס.

יהודים תמורת ציור

וזה. בריוק. פירוש שמי באנגלית
אליהו אש, אילת
ובגרמנית.

בת סג שואלת
לצעירה החיפאית, אחר
שרותה הצבאי, יש בעיות.
אי־אפשר לחשוב על מדינת ישראל
בלי שייקשר שמה בצבא. במקום שהמחשבה
תהיה נתונה לפיתרונות־שלום.
שוקדים אצלנו כל הזמן על
פיתוח תחביבנו הלאומי — המילחמה.
אלה שלא יכולים לחיות בלי מיל-
חמה, שיקנו מישחקי־טלוויזיה ויפוצצו
בהם כל היום אוניות ומטוסים. על־ידי
לחיצה על כפתור — ולא על־ידי
שליחת אנשים צעירים לשדה־הקרב

חילול משם ז01111

י !י!1

״העולם הזה״ 1156
תאריך; 18.11.59

סנווט

שריקות־בוז

דיברו על נבחרת בראזיל, על הנבחרת
האולימפית של בראזיל, על נבחרת
החובבים של בראזיל ועל סתם
נבחרת של כדורגלנים בראזיליים. ברור
שההתאחדות לכדורגל בחרה ל־מודעותיה
על המישחק נגד נבחרת
ישראל בתואר המרשים ביותר וכך
קרה לפי המודעות ברחובות וההודעות
ברדיו, שיחקה ישראל בשבוע
שעבר נגר הנבחרת של בראזיל.
לוא זה היה כך, אפילו בערך, היה
הנצחון שהשיגה נבחרת ישראל, בשיעור
,0:1בבחינת הישג עצום. אולם
מאחר שהקבוצה שנגדה התמודדה
הנבחרת היתה בסך הכל אוסף
של שחקנים חובבים מכמה קבוצות
בריו דה־ז׳ניירו, הרי שהתוצאה עוררה
הירהורים נוגים מאוד.
לפני ההתמודדות הקרובה עם
פולין וזו שלאחריה, עם יוון. היתה זו
הופעה מבישה של נבחרת ישראל.
היתה זאת הפעם הראשונה שהנבחרת
זכתה לשריקות־בוז מאורגנות מפיות
י אלפי צופים.

חיוך 57 השיניים

כיפה אדומה, כיפה לבנה

(המשך מעמוד )3
נרהמתי מהשפה העשירה של לילי
אבירן. היא אינה יכולה לזיין למדינתנו
את השכל. גדולים ממנה לא הצליחו.
ולפחות ברבר אחר אנו מסכימה עם
בעלה לשעבר (דויד אבירן) :״רוב
מהומה על לא מאומה!״
אתי הלי, ירושלים

גיטה שרובר מוכנה לתת
לרוסים ציור יקר״ערך תמורת
מתן היתר ליהודי ברית-
המועצות לצאת (העולם הזה
.)14.11 כיצד נראה הציור
הזה:

קולנוע

הופעת־הבכורה שלה בעולם הקולנוע היתה בסרט הישראלי חולות
לוהטים. גם שושן ממן (למעלה) ,צעירה בת 22 מצפת, יוצאת להקת
הנחי ל ושחקנית תיאטרון ילדים (בו הופיעה כשילגיה ובכיפה אדומה),
כיכבה בסרט. היא עשתה זאת תמורת 20 לירות (באותם ימים, קצת
יותר מ־ 11 דולר) אבל ככיפה לבנה -בתפקיד של אחות רחמניה.

מכחכים

איש לא חלק על מארגני מיצעד
סירטוני־הפירסום, כי סירטון־הפיר־סום
התקדם מאוד בשנה האחרונה.
אולם לא מובן כלל מדוע נמסרו
הפרס הראשון והשני בעד שני סרטונים
למטה מבינוניים, וספה ושיעור
באולפן. האחד מראה שורה של
שחקנים בחופשה רוכבים על וספות
לרוחב רחוב ארלוזורוב בתל־אביב,
כששחקנית מתחילה מחייכת ב־57
שיניים קדמיות, והשני מראה שחקנית
יותר מתקדמת נותנת שיעור
אינפנטילי היכן להחזיק את כספי
תלמידיה (בבנק, כמובן).

שרובד וציור
לראות עסקת־חבילה
יש להניח כי הרופין הזה ידע לצייר.
אם הפורטרט של מספר סיפורי־היל־דים
הרוסי, שאותו הנציח בציור, מאפשר
לגברת שרובר להציע עיסקת־חבילה
כזאת לרוסים: יהודים תמורת
ציור. אבל עד שהעיסקה תתבצע, או,
מה שיותר צפוי, הציור יוצג במוסיאון
ישראל, אולי אפשר לראות אותו?
יעקב יוחאי, ירושלים
• בבקשה. הקור א יוחאי. ראה
גלופה .

שעשן של פסוק
עוד קורא תמיס״דעים עם ה קורא
אלעזר, שהתריע (העולם
הזה )14.11 על תפלותו של
פסוקו״של־יום בטלוויזיה.
חזק ואמץ לאברהם אלעזר, שהיה
לפה, אני בטוח, למה שרבים־רבים
חושבים. אין תפל. משעמם ונטול־עניין
מפסוקו־של־יום בטלוויזיה.
ובאמת, אם חסרים להם שם, בירושלים,
פסוקים־של־ממש, הרי גם אני
מוכן להציע פסוק אחד או שניים:
• שלושה חייהם אינם חיים -
המצפה לשולחן אחרים. ומי שאשתו
מושלת עליו, ומי שייסורין מוש־לין
בגופו(מסכת ביצה).
• צא ולמד מן החילזון: שכל זמן
שהוא גדל נרתיקו גדל עימו(מיד־חנן
חלודנקו, חיפה
רש רבה)

על הא ועל וא
חיפה! חיפה!

קוראי העולם הזח 1959
היו פעילים מאוד והירכו
להשתתף כמדור הקל של העיתון,
העולם הבא. הנה תרד
מתו של הקורא החיפאי, אורי
שיקה:
חיפאי פטריוט הגיא את
חברו מחדל לדאות את הגד-
מלית.
..מה דעתך על המטרו שלגו:״
שאל נגאווה.
״זה מטרו, זהר לעג החבר,
״זה סנטימטרו!׳

אין עשן בדי אפר
הקורא אש מאילת, המעשן
שתי חפיסות סיגריות ליום
(העולם הזה .)14.11 מבקש
שיקפידו על הגיית שמו.
מה פתאום הכתרתם את מיכתבי נגד
השדולה להפסקת־העישון בכותרת
אין אש בלי עשן. אתם רציתם
להתחכם ולעשות משחק מלים על
שמי, אבל זה לא זה. נכון. אני מודה
שאין(אליהו) אש בלי עשן, אבל שמי
הוא אש(חורז עם קש) ולא אש(שחורז
עם יש).
להבא, אבקש שתקפידו. שמי המ־דוייק
הוא אליהו אש. ולמען האמת, יש
בשמי רמז על חיבתי לסיגריות. כי
סופה של כל סיגריה הוא, כידוע, אפר,

ללא סיבה.
וולפגנג פון־גתה כתב פעם. שהסכנה
הגדולה ביותר היא כשהבורות
יוצאת לפעולה ואני חייה במדינה. שבה
הבורות היוצאת לקרב היא פופולארית.
אינני יודעת איר אוכלים את זה.
אינני יודעת כיצד לחיות פה, כשאני
אדם בן .20 שחושב שהוא חי בעולם
נאור. מדוע האנשים הצעירים פה
צריכים להתלבט בבעיות מסוג זה.
כשהנוער של העולם עוסק בדברים
אחרים לגמ י ׳? אידנח בנש, חיפה

שאלה מאמסטרדם
מדוע מחפשים ישראלים
הולנדיות כמטפלות לילדיהם
בארץ.
כישראלי החי בתו״ל(שליח) הפליא
אותי לראות בעיתון מודעות־לוח שבהן
) 011 ) 161 !] 1ו 11181א

661ח6730ק
8 9 9 <1ז 9 6 ¥
) 311 0ק-ס 318 3חזס יחי 8 60 (6 96
18136116 9330 חו נן 01ו)3ז1006<16
99611<60 ? 861 )130 11.3. 4-11 .
__16 (. 020-731752 .
)20-25 ]7.(, 9001 זו 3ק -ט 0 6 9 7 3
)111601 10 2991)8613 (101130)13
0 0 , 0109 20110)1.וזז 96210 6

10101103)16 023-286201 .

9001 1
(1 10 18136( 0 . £8313,
11703)1 47 , 240 וק 26 837033
138)13100; )6 (.־83103 ) 1
09-9723475923

המודעה ההולנדית
לחפש שמרטף
מחפשים ישראלים עובדים בחו׳ל.
האם חסר כוח־אדם בארץ? האם במצב
הכלכלי הקשה משתלם יותר לעבוד
עם אנשים מחו״ל, גם כשיהיו מובטלים
בארץ? למי הפיתרונות?
לוין אהרונסץ, אמסטרדם, הולנד
• ראה גלופה של קטע עיתון
הולנדי. שבו מבוקשת מטפלת׳
שמרטפית למישפחה בארץ.
העולם הז ה 2464

ב ל תי ם

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה:תל־אביב, רחוב גורדו] ,3טל 232262/3/4 03 תא־־דואר 136
העורך הראשי: אורי אבנרי עורך־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנון עורך כיתוב: גיורא: וימן
צלמי מערבת: ציון צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון
מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ
הדפסה :״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד״ בע״מ

מה שקרה בימים האחרונים סביב
״פרשת לוינסון״ היה תרגיל מבריק
ביחסי־ציבור. לא היה בו שום ממש.
על הציבור נחתה ידיעה מרעישה:
חקירה בלתי־תלויה גילתה שיעקב
י לוינסון המנוח היה חף מכל פשע. שמו
סוהר סופית.
ידידיו ובני־מישפחתו ערכו חגיגה
תיקשורתית, האשימו את יריבי לוינ־סון
ואת ״שופכי דמו״ .התמונה שהוצגה:
אחרי שלוינסון נפל קורבן ל־משמיציו
ונאלץ להתאבד, הוכח שהיה
נקי מכל רבב. גם איש־הזוועות מן

נגד עיניהם עמדו בהכרח האינטרסים
של חברת אמפל. מעולם לא האמנתי
בחקירות מן הסוג של ״גוף חוקר את
עצמו״.
אר גם חקירה זו — מה היא
העלתה?
בסך הכל נגעה החקירה בשתי
נקודות שוליות, שלא היתה להם קשר
לגילויים העיקריים של העולם הזה.
נאמר כי אמפל עצמה לא הרוויחה מן
התנודות במניותיה, ולא עסקה בתרגילים
אחרים הנוגדים את החוק
האמריקאי. גם לא היתה התחרות
ישירה בין חברת לוינסון ואמפל. יפה.
אז מה?
הדוח אינו נוגע לגילויים המדהימים
של העולם הזה. כגון: העברת חלק
גדול מן השליטה בחברת סונול
לידיים של לוינסון, גביית קומיסיון
סודי על עיסקת־האוטובוסים של אגד
והפקדת הכסף בבנק בשווייץ, וכו׳.
הדוח אינו מסביר איך זה ניתן
ללוינסון להקים אימפריה כלכלית
פרטית באמריקה. בעורו משמש שם
כשליט הכל־יכול של אמפל. הוא גם
לא מסביר איר נגרמו התנודות החדות
במניות אמפל, ומי הרוויח מכך?

יעקב לוינסון ז״ל
שום דבר לא השתנה
האוניה מורן השתמש בשמו והישווה
את עצמו אליו.
למרבה הצער, אין שום קשר בין
תמונה זו ובין המציאות.

^ העובדות
^ לא הופרכו
מכיוון ש״העולם הזה״ הוא
שגילה את כל העובדות של פרשת
לוינסון, חיכיתי בסקרנות־מה למיסמך
שהוכרז עליו בתרועות כה רמות.
אבל המיסמך לא בא. ביקשתי מחברת
אמפל להמציא לי את הרוח, על
400 עמודיו, כדי שאוכל לבדוק את
פרטיו. הרוח לא הומצא לי, ועד כמה
שידוע לי גם לא לשום אדם בלתי־תלוי
אחר.
תחת זאת הומצאו לי כמה דפי־נייר
— חמישה במיספר — שלא היו אלא
״הודעה לעיתונות״ מטעם חברת
אמפל. תוכנה? קרוב לאפס.
קודם כל לגבי טיב ״החקירה״ עצמה.
מסתבר שלא נערכה שום חקירה
על־ידי גוף בלתי־תלוי. אלא על־ידי
מנהלי חברת אמפל עצמה — אותה
החברה שלוינסון עמד בראשה ופעל
בשמה. אומנם נאמר שהחוקרים היו
״מנהלים בלתי־תלויים״ ,אך ברור של-
העולם הז ה 2464

העולם הזה לא טען מעולם כי
תנודות אלה נגרמו כדי להעשיר את
אמפל. להיפך: רמזנו שמישהו גרם
לתנודות אלה כדי לאפשר לעצמו
ולידידיו להתעשר מן המיסחר במניות
אלה — לקנות אותן בזול ולמכור
אותן ביוקר.
וכן הלאה וכן הלאה. העולם הזה
פירסם סידרה ארוכה על פרשה זו.
הסידרה הכילה מאות רבות של עובדות
גדולות וקטנות. הדוח של המנהלים
״הבלתי־תלויים״ של אמפל, כפי שהוא
מתואר בדפי ״ההודעה לעיתונות״,
אינו מפריך אף עובדה אחת מכל
אלה.
היכן דוה זיגלן
בקיצור: רוב מהומה על שום
מאומה. לא קרה שום רבר. שום תגליות
חדשות לא היו. המצב נשאר בדיוק כפי
שהיה, כאשר יעקב לוינסון שם קץ
לפרשה על־ידי התאבדותו, מבלי להסביר
את הפרשות שהוא הסתבך בהן.
יש רק סיכוי אחד לשנות מצב זה:
סיום מהיר של חקירת המישטרה
ופירסום מסקנות ברורות. זהו תפקידם
של בנימין זיגל ואנשיו.
אחד המעורבים הסתלק לאחרונה
בחיפזון רב מן הארץ.

סאת דניאלה שם,

חריש מבקש להתמנות כשגריר באחת ממדינות מערב־אירופה,
כדי לנצל את הקשרים ההדוקים שיצר עם ראשי
האינטרנציונאל הסוציאליסטי, בתוקף תפקידו בירר
המחלקה לקישרי־חוץ של מיפלגת־העבודה.

דאגה בדרום לבנון
קציני צה״ל בדרום־לבנון מביעים לאחרונה
דאגה מהעובדה שמיטעני-הצד מונחים בזמן
האחרון קרוב יותר ויותר לגבול ישראל.

תי גו נן י ך

מיטען הצד שהתגלה ופורק ביום הראשון השבוע הונח
קילומטר וחצי מן הגבול הישראלי, בצומת מרכזית שבה
נעים מדי יום כלי־רכב רבים של צה״ל.

עיסקה לוי־אולנזרט
סיבסזך בין פרס לאדרי צפוי סיכסוך ממושך בין שימעון פרס לרפי אדרי, יו״ר
סיעת המערך בכנסת, על רקע מינויו של משה שחל
כמקשר בין הממשלה לבין הקואליציה. אדרי אוכזב שלא
שובץ בממשלה, למרות שקיבל הבטחה מפורשת מפרס.
הוא רואה במינוי של שחל פגיעה קשה בסמכותו.

לסי עצת ידידיו בסיעה אין אדרי מאיים
בהתפטרות, אך לדעת מקורבי פרם הוא עלול
לרכז סביבו את כל הממורמרים הרבים בסיעת
המעיד, בהם ח״ם אהרון הראל ודדב אורה נמיר.

אנשי דויד לוי בחרות הציעו לח״ב אהוד אולמרט מלע״ם
עיסקה מפתה: אם אולמרט יצליח לשכנע את ח״ב אליעזר
שוסטק להתפטר מהכנסת, ייכנס במקומו יו״ר סיעת
הליכוד בהסתדרות ואיש לוי יעקב שמאי.

ח״ב מיכה רייסר ואנשי לוי אחרים הודיעו
לאולמרט, שבמיקרה כזה הם יתמכו
במועמדותו לתפקיד סגן שר-הביטחון.

הצהרונים מצטמצמים
הצהרון מעריב יסגור, החל מסוף שבוע זה, את המקומון
החיפאי שלו. גם ידיעות אחרונות עומד לערוך
צימצומים דראסטיים במיספר עמודיו, בעיקבות הירידה
התלולה במודעות.

,.פאשיסטים החוצה!״
עוכדת ארכיון הכנסת סירבה לשרת את עוזריו
של ח״ב מאיר כהנא, ואף קראה לעברם
״פאשיסטים החוצה!״
חרף חששותיה, לא ננקטו נגדה כל אמצעים.

לימוד עברית בלבנון
קצין צדדל צמוד למינרב, אשתו הצעירה של
אנטואן לחד, מפקד צבא־דרום־לבנון. הקצץ.
מלמד את הגברת עברית. לחד עצמו דובר רק
ערבית וצרפתית.

הלבנונים מדליפים
קציני צהי׳ל, המשתתפים במישלחת
ישראל לשיחות נאקורה, אינם מספיקים
להוליד לעיתונאים את תוכן השיחות.
הלבנונים פיתחו שיטה מתקדמת. כשהעיתונאים
הלבנונים נכנסים לאולם,
מרימים הקצינים את ניירותיהם, כך שהעיתונאים
יוכלו לקרוא ישירות מן המקור.
העיתונאים הלבנונים אינם מתביישים,
וחלקם קוראים ישר לתוך רשמקולים.
מתוך חדר הדיונים הם יוצאים אל הטלפון
ומדווחים ישירות לביירות.
עיתונאים ישראליים, דוברי ערבית,
מקשיבים לדיווחים אלה, ומסתמכים עליהם
בדיווחיהם לישראל.

קרפץ עד גייר רשמי
מיכאל קרפין, עורך ״מבט״ ,כתב לעיריית
ירושלים מיכתב פרטי על נייר רישמי של
רשות־השידור.
קרפין, שרצה להעביר את בתו לבית־ספר אחר בעיר,
התקשר עם מנהל מחלקת־החינוך בעירייה. המנהל ביקש
ממנו לכתוב מיכתב, כנהוג. קרפין כתב את המיכתב,
שהועבר לפקיד המטפל בנושא. הפקיד ענה לו תשובה,
ובסיומה העיר כי לא היה צורך להשתמש בנייר רישמי
של רשות־השידור.

חריש רנצה להיות
שגריר
ח״כ מיכה חריש מבקש לעצמו מישרת־שגריר.
הוא מוכן להתפטר לצורך זה מן הכנסת.

התחנה הגרעינית
ל,.חברת החשמל״
אם אכן יתאפשר לישראל להקים תחנת־כוח
גרעינית, היא תוקם כנראה על־ידי ״חברת־החשמל״.
למרות
שמשה שחל, שר־האנרגיה, רמז השבוע כי יהיו
לכך תנאים, אין היום גוף אחר היכול להתמודד עם אתגר
טכנולוגי וביצועי בקנה־מידה כזה. למרות החששות
מהגברת כוחה של חברת־החשמל, ספק אם יוכל המשק
לשאת בהקמתה של מערכת כפולה, שתקביל למחלקות
הקיימות בחברת־החשמל, ושאגרה במשך השנים את
הידע הדרוש לפרוייקט, שעלותו עשויה להגיע לשני
מיליארד דולאר.

גאז מדמיע לפיליפינים

יעקובי נגד מודעי
גד יעקובי, שר הכלכלה והתיכנון, עומד כרגע
בראש האופוזיציה לציר פרם־מודעי בקבינט
הכלכלי.
יעקובי מתנגד בכל תוקף לתוכניות האבטלה של שר־האוצר,
וסבור שניתן להגיע לאותן התוצאות באמצעות
קיצוץ מאסיבי בהוצאות הביטחון ומכירת דירות
ממשלתיות לדייריהן.

כבוד מלכים למזכ״ל
עוזי ברעם, מזכיר מיפלגת־העבודה, הנמצא
בביקור רישמי בוועידת המיפלגה
הקומוניסטית ברומניה, זוכה שם לכבוד־מלכים.
הסיבה נעוצה בכך שבכל מדינה קומוניסטית
עומד מזכיר־המיפלגה מעל לראש-הממשלה
ומעל לנשיא.
ברעם לקח שדר משימעון פרס לניקולאי צ׳אושסקו.

הקברניט גילעד
למסע הסברה
הקברניט המושעה של חברת. תרשיש״
,אבנר גילעד, גיבור פרשת הנוסע
הסמוי, מתחיל השבוע במסע הסברה
בבתי־־הספר של התנועה הקיבוצית המאוחדת.
גילעד יתחיל את הרצאותיו בבית-
ספר בחיפה, בו לומדים ילדי קיבוצו, קיבוץ
נחשולים.
התק״ם אינו מתערב בהופעותיו אלה.
הודים תל-אביביים מתארגנים לפנות
לוועד ההורים המרכזי בדרישה שיאסור
על הופעותיו בבתי-ספר הכלליים, אם ינסה
לעשות זאת. .לא נרשה שילדינו ישמשו
כחבר־־מושבעים,״ אמר תירה אחד בתחילת
השבוע, הפרשה צריכה להתברר
בבית־המישפט!״

שזר ק 1לק עזב
את המיפלגה
אורנן יקותיאלי, שהתמנה השבוע למישרת מנהל לישכת
ראש־עיריית ירושלים, טדי קולק, עזב רק לפני חודש את
מיפלגת־העבודה, שאליה משתייך קולק.

יקותיאלי עבד בכנסת העשירית כעוזרו של
ח״כ יוסי שריד, והצטרן! בעיקבותיו באורח
רישמי לסיעת ר״ץ.

מישלוח גדול של גאז מדמיע יצא השבוע
מנמל אילת לפיליפינים.

נציג מצרי בכנסת

ח״כ מפ״ם, יאיר צבן, קיבל על־כך דיווח מהנמל ועומד
להעלות את העניין בכנסת, מכיוון שהגאז מיועד לדיכוי
ההפגנות של התנועה הדמוקרטית נגד מישטר־העריצות
של פרדיננד מארכוס.

השדולה־לשלום בכנסת תיפגש בשבוע הבא עם מיופה־הכוח
המצרי, מוחמר בסיוני, במישכן הכנסת.

מישלנחי נשק
לניקראגחה

אפלבאזם רוצה תפקיד

ח״כ מפ״ם חייקה גרוסמן תעלה בשבוע הבא
הצעת־חוק, שנועדה להפסיק את מישלוחי-
הנשק לניקראגווה. בכך היא ממלאת הבטחה
לנשיא ניקראגווה, דניאל אורטגה, שאותו
פגשה בחודש שעבר בארצו.
מפ״ם זירזה את צעדיה בעניין זה, נוכח כוונת הרשימה
המתקדמת לשלום להעלות הצעת אי־אמון בנושא הזה.

מבקש מישרד ציר
לאיש מחלקת קישרי־החוץ של מיפלגת העבודה, ישראל
גת, יש שאיפה בתחום מישרד־החוץ.

גת, שעסק בשנים האחרונות בתיאום מדיני עם
ראשי המיפלגות הסוציאל־דמוקרטיות
באירופה, מעוניין במישרת ציר מדיני בצרפת.
הוא מצביע על הידידות ההדוקה בינו ובין
מזכיר המיפלגה הסוציאליסטית השלטת
בצרפת, ליונל ג׳וספן.

היה זה ביקורו הראשון של נציג מצרי בכנסת
מזה זמן רב.

בועז אפלבאום, ראש לישכת ראש-הממשלה,
לוטש עיניו לתפקיד ידיר.המכון הישראלי
לקולנוע״ ,שאותו ממלא כיום חיים דובשני,
מנהל ״הבנק לספנות״.
אפלבאום היה עוזרו של בר־לב, כשזה היה שר התעשיה
והמיסחר. כשעזב בר־לב את המישרד מינה את אפלבאום
על הקרן לעידוד הסרט הישראלי אבל התפקיד נלקח
ממנו אחרי שבוע, כשהליכוד עלה לשילטון.
אפלבאום מתכנן לאחד את הקרן לעידוד הסרט עם
המכון הישראלי לקולנוע ולעמוד בראשם. תוכניותיו
מעוררות זעם בקרב אנשי־קולנוע רבים בארץ.

חברה דישץ תיקשורת
צבי רימון, מי שהיה יועץ תיקשורת של שר־התיירות,
אברהם שריר, ושל עזר וייצמן, מקים בימים אלה חברה
חדשה לייעוץ־תיקשורת, שעיקר פעילותה תהיה ייעוץ
לחברות כלכליות, למיפעלים, לענף התיירות ולגורמים
פיננסיים. החברה נעזרת במומחי־שיווק, בכלכלנים
ובפירסומאים.

במדינה
העם

במישור ואש־וו]((1שלו!
-לביצוע נוגע המתאים

קבורת חמור
כל בית־אב בישראל
שילם 15 דולר עבור פרוייקט

מ טו ר ח
האזרח הישראלי משלם יותר מיסיס
מאשר כל אזרח אחר בעולם. הוא אלוף
המשלמים. אך אין הוא ״משלם־
.מיסים״.
המושג ״משלם־מיסים״ הוא חלק מן
המורשה האנגלו־סכסית. פירושו אזרח
חופשי, המשלם את מיסיו לממשלה
־־ הנבחרת, והמקפיד על כד שהממשלה
תשתמש בכספו בצורה אחראית ומוסכמת,
בלי ביזבוז ובלי קלות־דעת.
בישראל חסר מוסר כזה. זה הוכח
השבוע שוב, כאשר נקברה תוכנית
״תעלת הימים״ קבורת חמור.
.גן־עדן של שוטים. תעלת-
הימים נולדה ברוב פאר ורעש בשיא
ימי שילטונה של ממשלת מנחם בגין,
כאשר ישראל דמתה לגן־עדן של שוטים.
היו
בפרוייקט כל המעלות, שמשכו
את ראשי השילטוז של אז:

• הוא היה מלהיב וגרנדיוזי,
ואפשר היה לנאום עליו נאומים בומ־בסטיים.

זה היה רעיון ציוני, כי בנימין
זאב הרצל עצמו כתב על כף באחד
מספריו.
• זה היה רעיון פשוט, שהיה מובן
גם לפוליטיקאים שאינם מבינים דבר.
(פני ים־המלח נמוכים מפני הים־התי־כון,
ועל כן אפשר להעביר את המים
ולייצר חשמל).
• זה משר את כל אבירי ארץ־
ישראל השלמה, מפני שהתעלה היתה
צריכה להתחיל ברצועת־עזה ולהצדיק
את סיפוחה.
צרות בשני הקצוות. זה הספיק.
איש־התחיה יובל נאמן, קנאי
פוליטי חסר־שיקול באיצטלה של
מדען דגול, דחף את הפרוייקט בכל
כוחו, בתפקידו כשר״המדע. מנחם בגין
התלהב ונאם. יצחק מודעי, אז שר־האנרגיה,
ראה בזה מכשיר להאדרת
כוחו. יהודים עשירים ותמימים הובאו
מכל העולם, הוצגה להם הצגה
ילדותית והם נתנו כסף. לבונדס.
הכסף הושקע, כמובן, בעניינים אחרים.
אך אנשי־מדע רציניים ידעו מן
הרגע הראשון שהפרוייקט כולו הוא
שטותי. במיקרה הטוב ביותר יכול היה
לייצר * 8מתיצרוכת החשמל של
ישראל — עובדה מכרעת שהועלמה
מעיני הציבור. יצור זה היה כרוך
בהשקעה מפליגה, שלא יכלה לקבל
תמיכה בינלאומית בגלל התיסבוכת
הפוליטית בשני הקצוות של התעלה:
היא פגעה בירדן בצד המיזרחי ובמעמד
רצועת־עזה בצד המערבי.
מאז התחלפה הממשלה. יובל נאמן
הורחק מן השילטון. שר־האנרגיה הוד
חלף. ליצחק מודעי יש צרות אחרות,
ועכשיו הוא רוצה לחסוף כסף.
כך, בשקט־בשקט, מתה תעלת־הי־מים.
על קיברה אפשר להקים מצבה:
כאן קבורים 15 מיליון דולר. כל בית-
אב בישראל שילם עבורו 15 דולר.
אך איש ממיליוני משלמי־המיסים
בישראל לא זעק.
ביטחון לשקר למען המולדת
הטיפשות יצרה מצב־ביש
והשקר בא לחפות עליו. אף
איש לא האמין
אם אכן תפקידו של ריפלומט הוא
לשקר למען ארצו, אורי לובראני הוא
דיפלומט מושלם.
לובראני, המכהן כנציג העליון של
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2464

13חנוצץ
ממשלת האחדות
^ רכילות אודות היחסים הן
1מעורערים בין אנשי שימעון פרס
בלישכת ראש־הממשלה ובין המנכ״ל,
אברשה טמיר, לא הרשימו במיוחד את
המקורבים לצלחת.
טמיר הוא, כמובן, איש של עזר
וייצמן, ומינויו כמנכ״ל נכפה על פרס
בתוקף הסכם קואליציוני מסובר עם
תנועת יחד.
טמיר הוא איש די נפוח. ניחן בביטחון
עצמי ובהערכה עצמית שרק
מעטים שותפים לה (בלישכת פרס
התבדחו שטמיר הוא נשיא מועדון
המעריצים של עצמו, וגם החבר היחיד
בו ובקריית־בן־גוריון יש המזהים
אותו עדיין עם אריאל שרון.
״אני זוכר אותו מלווה את שרון
כצל, בתחילת מילחמת־הלבנון, נושא
עבורו את המפות שבעזרתן רומה מנחם
בגין ״,אמר להעולם הזה עובד קבוע
בלישכת ראש־הממשלה. קשה מאוד
להתרגל לראות אותו כאיש של וייצמן,
״המלכלר״ על שרון יומם ולילה.
גם פרס עצמו נוהג בו בחשדנות.
״האיש הזה איננו מודל של מהימנות״.
טמיר עצמו צוטט :״יוסי ביילין, מזכיר
הממשלה, ובועז אפלבוים, ראש
לישכת ראש־הממשלה, אינם אלא ילדים.
מגוחך לדרוש ממני להתמודד
איתם ברצינות. אחרי התפקידים שמילאתי
בשירות המדינה.״
הכתבים המדיניים הסתערו על התבטאויות
כאלה כמוצאי שלל רב. זה
היה הסדק הרציני הראשון שהצליחו
למצוא בעבודת הלישכה. אחרי שנים
של עבודה בלתי־רצינית, הגיעו לקריית
בן־גוריון פרס ואנשיו, הרגילים
לשעות־עבודה ארוכות, לקדחתנות
של עשיה. זאת היא התקדמות אפילו

בהשוואה ליצחק שמיר, שידע לעבוד,
שלא לדבר על ימי הבטלה רבי־התהילה
של מנחם בגין.

המשקיפים שהתמקדו ביחסי
טמיר ונערי־סרם, התרכזו, מטבע
הדברים, בצד הרכילותי של
הנושא, ולבן גם לא הבחינו
שלשני הצדדים יש לפחות
מכנה משותף אחד ברור: טמיר
וחבריו, ממש כמו אנשי פרם
ממיפלגת-העבודה בלישכה,
סבורים ששיתוף הליכוד בממשלה
הוא אסון.
לדעתם נהנה הליכוד משני העולמות.
שריו מחזיקים בעמדות־כוח
ממשלתיות, ויכולים להעניק לחבריהם
טובות־הנאה. מצד שני אינם יושבים
במוקד־ההכרעות הכלכלי־חברתי, וממשיכים
למתוח ביקורת קשה על
הממשלה. רק השר יצחק מודעי, החולש
על אוצר־המדינה, יוצא מכלל
זה, ונהנה מיחסים טובים בעיקר עם
השר וייצמז.

בתחילת השבוע נודע ל״ה־עולם
הזה״ שאברשה טמיר
שיתף את ״נערי פרם״ בתוכנית
סודית לפירוק ממשלת־האח־דות,
ולהקמת ממשלה חליפית
עם פלג־מודעי במיפלגה הליברלית.
התוכנית
ערוכה בסיגנון
צבאי מובהק. בכל מטכ״ל יש
תוכניות-מילחמה בבל גיזרה.
להפעלה במיקרה הצורך. טמיר
עיצב בקאריירה שלו תוכניות
רבות מסוג זה. עתה עסק מנכ״ל
מישרד ראש־הממשלה בהכנת
תוכנית מפורטת לפיצויז ממי

מנכ״ל טמיר
כמו תוכנית מטכ״ל

שלת האחדות, ברגע ״שהדרג
הפוליטי יתן אור ירוק.״
יעדיה של התוכנית מוגדרים
באורח חד־משמעי :״להביא
להדחת שרי-חרות והתומכים
בהם מהממשלה, בצורה
שתבטיח תמיכה ציבורית
מירבית לצעד הזה, ולא תוביל
לנפילת פרס ולבחירות חדשות.״
לדעתם
של מעצבי התוכנית, ה־מפתת
החשוב ביותר, המצוי בידי פרס,
הוא זכותו המעוגנת בחוק לפטר שרים,
מבלי להביא להתפטרות הממשלה
(בהתאם לתיקון בחוק, שיזם אמנון
רובינשטיין בכנסת ה־.)10
לפי ההסכם הקואליציוני הקיים,
חייב פרס להתייעץ בשמיר, אם ברצונו
לפטר שר השייך לגוש הליכוד. לפי
ההצעה יחליט פרס, בשיתוף עם וייצמן
ובעיתוי הנראה לשניים, להביא לפיטוריו
של שר מחרות (״או מקורב לחרות״)
,בעיקבות התבטאות של שר כזה
נגד מדיניות הממשלה. התבטאויות
כאלה אינן חסרות, כידוע, וגירעון פת
לבדו סיפק לפחות חמש סיבות לפיטורים,
אילו היה העיתוי נוח לראש־הממשלה.

למיפלגה
החדשה יש כבר אידיאולוגיה
מן המוכן: שמרנות כלכלית
וצעדי ״הידוק החגורה״ .היא תישאר,
כמובן, בקואליציה עם המערך, ותחתור.
יחד עימו ,״להבראה הכלכלית של
המדינה״.
לדעת טמיר ו״נערי פרס״ ,תזכה
קואליציה כזאת בתמיכה בציבור, המכיר
במצב הכלכלי החמור של המרינה.
בלישכה
יש גם מתנגדים לתוכנית.

שמיר מנוע מלקבל יוזמה
כזאת של פרם. אם ראש־הממשלה
ירצה, למשל, לפטר
את דויד לוי או את משה קצב,
יתכן שהדבר ייראה כמוצדק
לשמיר ולאנשיו, אבל אין להם
כל אפשרות להעביר החלטה
כזאת בתנועת־החרות. כניעה
פומבית לפרס תגמור את ה־קאריירה
של שמיר בחרות.
ההנחה היא, לכן, ששמיר יסרב.

פרס לא יראה בכך סוף פסוק. לפי
התוכנית הוא יכנס מסיבת־עיתונאים,
ויודיע שהוא ישתמש בזכותו לפיטורי
השר הממרה ,״המחבל בתוכניות־החי-
רום של הממשלה, ומסית את הציבור
נגדן״.
להערכת אנשי מישרד ראש־הממ־שלה,
המבוססת על מגעי וייצמן־
מודעי, יסכימו אנשי שר־האוצר במים־
לגה הליברלית לצעד כוה, וילכו ער
לפילוג כליברלים.

אם תתפלג המיפלגה הליברלית,
יקים מודעי מיפלגה
משותפת עם וייצמן ויגאל
הורביץ.

יועץ ביילין וראש־הממשלה
שינאה והסכמה
הרואים בהדלפתה דרך למניעת יישומה.
לדעת המתנגדים יסייע צעד כזה
של פרס־וייצמן ליצירת מרד בדעת־הקהל,
ובעיקר בקרב השכירים.
המתנגדים הם במיעוט. רוב האנשים
הסובבים את פרס משוכנעים
בצורך ליצור תנאים להצלחת המדיניות
הכלכלית של הממשלה .״אם פרס
ייכשל הפעם — זה הסוף שלו!״ הם
חיים ברעם
אומרים.

בשד שישואד עסוקה בענייניה, מתוחש באש״ף מאווע ה־סטור:
האיוגון משתחרר מן השיעבוד ראסד, הנתמך עדיו׳ יצחק רביו

ד סו־ א ת
פי לוג
לי די ע ה הראשונה על כר
1 1פורסמה בהעולם הזה. זה היה
סקופ עולמי: אש״ף עומד לקיים את
המועצה הלאומית שלו בעמאן(העולם
הזה .)16.10.84
יודעי־דבר סירבו להאמין. הם ידעו
כי להחלטה כזאת יש משמעות
היסטורית, כי פירושה פילוג.
ידיעת העולם הזה התבססה על
התוצאות של כינוס סודי, שהתכנס
בתוניס. ראשי התנועה הפלסטינית
נועדו, סקרו את המצב והגיעו למסקנה
נחרצת: לא נותרה כל ברירה. אויבי
התנועה הפלסטינית העצמאית —
סוריה ולוב — חסמו כל אפשרות של
כינוס המועצה הלאומית באלג׳יר או
במקום ניטראלי דומה.

הברירה שנותרה: להיכנע

אסד

מי שמתנגדים לכל פשרה ודורשים
״הכל או לא כלום״.
תהליר זה עבר על התנועה הציונית
בשנות ה־ ,30 כאשר פילג זאב ז׳בו־טינסקי
את ההסתדרות הציונית והקים
את ״ההסתדרות הציונית החדשה״ .זה
היה אירגון־נפל, שלא השיג מעולם
השפעה מדינית, אר הוא מילא תפקיד
מסויים כאירגון־הגג הפוליטי של
אצ״ל.
זה מכבר-היה ברור כי גם אש״ף
צייד לעבור תהליד כזה, אם הוא רוצה
למלא את תפקירו כנציג העם הפלסטיני.
בניגוד להסתדרות הציונית, ש־היתה
פחות או יותר עצמאית, ושכל
הניגודים בה היו פנימיים בלבד, בוחשים
בקלחת הפלסטינית סוכנים של
ממשלות ערביות שונות. כל ההתנצ־

אש״ף עצמו. במשר הזמן הצליחו סוריה
ולוב להקים ולממן שורה של אירגונים
״פלסטיניים״ ,שלא היו אלא סוכנויות
שלהן: אירגון אל־צעיקה, אירגונו של
אחמד ג׳בריל, האירגון של אבו־נידאל(שלא היה בתור אש״ף) ,האירגון הפורש
של אבו־מוסה, ורסיסים שונים אחרים.
נוסף
על כר שיעבדה סוריה גם את
האירגונים אשר מקוס״מושבם הוא בדמשק
.״החזית העממית״ של ג׳ורג׳
חבש ו״החזית הדמוקרטית״ של נאיף
חוואתמה, אינן סוכנויות סוריות, אר
מנהיגיהן חיים עם מישפחותיהם בדמשק,
ולוחמיהן ממוקמים בסוריה וב־איזור־הכיבוש
שלה בלבנון. הם מהווים
בני־ערובה של סוריה, ואין להם כל
אפשרות להמרות את פיה.

התוצאה: שיתוק פוליטי
כמעט טוטאלי של אשי׳ף .״עצמאות
ההחלטה הפלסטינית״,
הנכם היקר ביותר של אש״ך,
אבדה לגמרי. כל צעד פלסטיני
עצמאי לעבר השלום נתקל
בווטו סורי וסוכל.

• נבואחו
שד סוטוו
**זה כמה שנים נשמעו במחנה
^ /הפל סטיני קולות, שתבעו מראשי
אש״ף לחולל מצידם את הפילוג, כדי
ערפאת גשם בביר־זית, אש ברמאללה, משמרות בגשרים

לסוריה וללוב, ולהפוך את התנועה
הפלסטינית לגלגל חמישי
בעגלת הסירוב הערבי, או לעשות
צעד נועז, שיבטיח את
העצמאות הפלסטינית תוך
הסתכנות בפילוג.
הם החליטו על הדיר השניה, וקבעו
את מועד כינוס המועצה בעמאן.

הם ידעו היטב שזהו פילוג.

•נטו זאב
זבוטינסק׳
^ יתה זאת• החלטה מכאיבה
( 1לראשי אש״ף. אד היא היתה בל־תי־נמנעת.
אין
כמעט תנועה לאומית בהיסטוריה
שלא עברה תהליר כזה של
פילוג. זהו תהליר טיבעי: בראשית התנועה
מאוחדים הכוחות ושולטת בהם
הנימה המיליטנטית. כאשר מגיעה התנועה
לעמדת־כוח המאפשרת לה
להשיג הישגים מדיניים, חל פילוג בין
הכוחות האחראיים, המוכנים לפשרה
ולהגשמת המטרה הריאליסטית, ובין

חויות בקרב העולם הערבי, המבטאות לשחרר את התנועה מן הדיקטאט

את האינטרסים השונים והסותרים של הסורי.
הקול הצלול ביותר היה של
מדינות־ערב, נערכות גם בתור אש״ף.

כך נופלים האינטרסים של עיצאם אל־סרטאווי, נביא־ה־העם
הפלסטיני קורבז למישח־ שלום הפלסטיני.
ערב רציחתו בידי סוכנים סוריים,
קי-הכוח האנוכיים של המישט־הוא
קבע בסידרה של ראיונות: הפילוג
דים הערביים.

אירגון פת״ח, בראשות יאסר ערפת, הוא בלתי־נמנע. תחת להמתין לסור־ם,
קם לפני 30 שנה כדי לשים קץ לשי־ אשר יחוללו את הפילוג בשעה הנוחה
עבוד זה, ולשחרר את העם הפלסטיני להם, על המנהיגות הפלסטינית ליזום
מן האפוטרופסות של המישטרים אותו בעצמה.
לדברי סרטאווי, האינטרס של העם
הערביים. במשר שנים הוא ניווט בהצלחה
רבה בין המישטרים השונים. הפלסטיני מחייב ניהול מדיניות יזומה
אר בשנים האחרונות היה עליו לעמוד להשגת הסדר־שלום, אשר יאפשר
מול הלחץ הברוטאלי של דמשק, ש לפלסטינים להקים את מדינתם העצביקשה
להטיל בכל מחיר את מרותה מאית בגדה וברצועה. סרטאווי האמין
על האירגון, תיד סילוק ערפאת ואנ שמדיניות פלסטינית ברורה וחד־משמעית
בכיוון זה תמצא הד עמוק
שיו.
מאז 1976 פועל חאפט׳ אל־אסד, בציבור הישראלי, תעניק עוצמה למח־הדיקטטור
הסורי, בשיתוף־פעולה ה נה־השלום הישראלי, וכד תיצור את
דוק עם ממשלות ישראל, כרי להשיג הנתונים הדרושים להשגת השלום.
מטרה זו. הפלישה הסורית ללבנון,
סרטאווי לא היה קול קורא במידבר.
שתי הפלישות הישראליות ללבנון, רבים בצמרת אש״ף, וביניהם ערפאת
ההתקפה הסורית על טריפולי בעזרת עצמו, היו שותפים לגישתו. אר ערפאת
חיל־הים הישראלי — כל אלה היו היסס. הוא ידע שהפילוג יהיה תהליר
מכאיב, העלול להקים אח נגד אח. הוא
חלק ממערכה זו.
אד הלחץ הסורי העיקרי היה בתור קיווה שהאמריקאים ו/או הישראלים

יפתחו ביוזמת־שלום, אשר תשכנע את
ההמונים הפלסטיניים שאכן כדאי להם
לעלות על דרך השלום, כר שכל אוי־בי־השלום
ישותקו.
תיקווה זו התבדתה. האמריקאים
והישראלים כאחד הקימו מול אש״ף
קיר ברזל של חוסר־נכונות לפשרה. הם
עודדו — בכוונה — את היסודות
הקיצוניים ביותר במחנה הפלסטיני,
וריפו את ידי המתונים.

הסיבה: ממשלות ישראל
חששו שאש״ן! מתון יעלה על
סדר־היום הלאומי והבינלאומי
את הברירה של החזרת הגדה
והרצועה תמורת שלום.
כד עבר הזמן, אש״ף לא יכול היה
לנקוט יוזמה ברורה, והסתפק באי־תותי־שלום
שלא עוררו תגובה.

עכשיו החליטה צמרת אש״ף
לשים קין למצב זה.

• מה יעשה וגן?
**דוע דווקא עכשיו, בנובמבר
*?1984/

התאריך אומר הרבה: ימים
מעטים אחרי הבחירות לנשיאות
ארצות-הברית.

רבים מאמינים כי הולכת ומתגבשת
מציאות בינלאומית, שתאפשר לאש״ף
לקדם את עניין המדינה הפלסטינית.
הנסיבות החדשות:

• מדינאים אמריקאיים רמזו
לערסאת כי ממשלה ישראלית,
בראשות שימעון פרם, תשוב־נע,
כסופו שזי דבר, להסכים
לסיתרון שיוצע על-ידי האמריקאים:
הקמת מדינה פלסטינית
שתהיה חלק מקונפדרציה עם
ירדן.
• בעולם הערבי מתגבש גוש־כוח
חדש, המורכב ממצריים, ירדן, עיראק,
ואולי גם סעודיה, המוכן לפתור את
הבעיה הפלסטינית בשותופות עם
אש״ף, בהנהגת ערפאת. גם גוש זה
דוגל בהקמת מדינה פלסטינית בגדה
וברצועה, שתהיה קשורה עם ירדן.
אר כדי לנצל מצב זה ולהשתלב
ביוזמה מדינית גדולה חדשה, צריר
אש״ף לקבל החלטות גורליות. לשם
כד צריכה המועצה הלאומית הפלסטינית
— הפרלמנט של העם הפלסטיני
— לקבל החלטות, המעניקות
למנהיגיו יפוי־כוח ברור וחד־משמעי
לעלות על דרד זו, הסותרת את האמנה
הפלסטינית. כל הכוחות — האמריקאים
והערבים — הודיעו
שנמאס להם לטפל בעניין הפלסטיני,
כאשר לפלסטינים עצמם אין קו ברור,
רישמי וחד־משמעי.
כדי לשנות את האמנה, במישרין
או בעקיפין, דרוש רוב של שני־שלישים
במועצה הלאומית. כר אומרת
האמנה עצמה. לכן הפר כינוס המועצה
לעניין גורלי. משום־כר עשו סוריה
ולוב את הכל כדי למנוע את כינוסה.

ההחלטה של ראשי אש״ך
לכנס את המועצה, ויהי־מה,
היתה הכרזת־מילחמה על סוריה.
כינוסה
בעמאן דווקא — המקום
היחידי שבו זה ניתן — החמירה את
משמעות הצעד הזה. כי במיקרה זה
קובע המקום גם את הכיוון.

עצם קביעת־המקום היא
הכרזה על תוכנית מדינית.

נגד החלטה זו מגוייסים עתה כל
הכוחות, הרוצים להכשיל את פיתרון־
השלום.
9קומודסטים נגד עונאח
ף* ראש המחנה הזה עומדת,
^ כמובן, סוריה של חפט׳ אל־אסד.
(המשך בעמוד )14

במדינה
(המשך מעמוד )7
ממשלת־ישראל בלבנון, הסתכל הישר
אל תור מצלמת הטלוויזיה הישראלית
ושיקר לעם־ישראל.
טען לובראני: אין כל קשר בין
השיחות בנאקורה ובין שיחרור הפעילים
השיעיים. הם ישוחררו כאשר
מסתיים חקירתם.
פרובוקציה מטופשת. עצם
ההודעה הזאת היתה מגוחכת. מניין
ידע לובראני מראש שההקיחל^מגלה
כי אותם פעילים שיעיים אינם אשמים
בפיגועים, ועל כן אין צורר להביאם
לדין?
אר לובראני ידע את אשר ידעו
מאזיניו: שהשיעים ישוחררו מפני
שאין כל ברירה. וכר אכן קרה.
פרשת מעצרם של ארבעת ראשי
אירגון אל־אמל בדרום־לבנון, בדיוק
בשעה שהחלו השיחות בין נציגי
ישראל ולבנון במחנה נאקורה, היתה
מעשה־איוולת ׳מאין כמוה (העולם
הזה .)14.11.84 היא הוכיחה שמיל־חמת־הלבנון
שיבשה את השכל הישר
של אנשים רבים בראש מערכת־הביטחון.
הם שקועים בבוץ הלבנוני,
וכל תנועה משקיעה אותם יותר.
היה ברור כי שיחות אלה לא יתנהלו,
אם השיעים יתנגדו לכר. ברור גם
שאין כל ערר להסדר בדרום־לבנון, אם
לא ירצו בו השיעים. אירגון אל־אמל
עומד בראש העדה השיעית. מעצר
מנהיגיו בצידון היה פרובוקציה
מטופשת.
הצעה בלי רגליים. ואכן, אחרי
שמנהיג השיעים, נביה ברי, גרם להפסקת
השיחות, לא היתה ברירה אלא
לשחרר את העצורים.
הדבר נעשה בצורה שהוסיפה חטא
על פשע. מישרד־הביטחון העמיד
פנים כאילו הוא משחרר את העצירים
מרצון, בלי קשר לשיחות. אר למעשה
שוחררו תחילה שלושה, כדי לאפשר
את חידוש השיחות, ולאחר מכן את ר
הרביעי, כתשלום עבור החידוש.
התירוצים הישראליים עוררו צחוק
בקרב יודעי־דבר. שיקריותם היתה
שקופה מדי.
אר הפרשה לא הזיקה רק ליוקרה
של ישראל. המשוחררים הגיעו לביירות
וסיפרו שם על התעללות בהם,
הכאתם בקתות־רובים בעת המעצר
והשפלתם בפומבי. הדבר בוודאי לא
הוסיף אהבה לישראל בלב השיעים.
הם סיפרו גם שאורי לובראני עצמו,
יחד עם המושל הישראלי בדרום־
לבנון, שלמה איליה, מי שהיה מושל
הגדה, הציעו להם עסק: שיחרורם
תמורת הפסקת הפיגועים. הם דחו
עיסקה זו, ביודעם היטב שישראל
תצטיר לשחררם ממילא. השבוע ־
נמשכו הפיגועים בכל רחבי דרום־
לבנון.
ברירה אכזרית. כאשר התחדשו
השבוע השיחות בנאקורה, הסתבר
שהכל נשאר כפי שהיה: ישראל עמדה
על קיום ״צבא־דרום־לבנון״ ,והלבנונים
דחו רעיון זה מכל וכל. הלבנונים
הציעו פריסה של כוחות צבא־לבנון׳
הרשמי עד לגבול הישראלי — בצורה
שהיא מעבר ליכולתם, ואשר תחשוף
את מאות אלפי הפליטים הפלסטינים
במחנות לסכנה של טבח נוסח צברה
ושאתילא.
הלבנונים גם הציגו דרישה לתשלום
פיצויים (ראה יומו אישי).
בסופו של דבר, אחרי חודשים ארוכים,
יתברר שלפני ישראל יש רק
ברירה אחת: למסור את כל השטח
לכוחות יוניפי״ל, תיד חיסול צבא־דרום־לבנון,
או הישארות ישראל בלבנון
והמשף ההרג במשר הרבה שנים.
כל זה היה ברור ליודעי־דבר גם
השביע — אר אין עתה בצמרת ישראל
מי שמסוגל לקבל החלטות מסוג

העולם הזה 2464

הטלוויזיה הי שראלית היא הדוגמה המו של מ ת לנוירוף־המערכות

חח־קס

אבל יש ברשות גם כמה וכמה ״עיתונאים״ ששום עורך נורמלי
לא היה מטיל עליהם את התפקיד של סגן־כתב־זמני בקריית־מלאכי.

העמד
איש כזה לפני המצלמה ותן לו לשדר
למיליון אזרחים — והרי לך גאון חדש, מגאלומאן
חשוך־מרפא.

* ¥אות אלמי צופים ישבו מול מקלטי־הטלוויזיה וציפו לס־
/ /התרת החדשות. להפתעתם הופיעה על המירקע הודעה
לאקונית, שקבעה כי מהדורת מבט לא תשודר.

עסקנים. המוכשרים במיפלגה הגיעו לממשלה. עסקנים סוג ב׳
נבחרו לכנסת. אנשי סוג ג׳ נשלחו להסתדרות. סוג ד׳ מוקם
ברשויות המקומיות. סוג ה׳ שוגר לסוכנות היהודית. סוג ו׳ או ז׳
מצא תנחומים במינוי למוסדות של רשות״השידור.

פלוני, עורך מבט, התנגד לשיבוצו של אלמוני, נתב־התמונה.
פלוני אמר שאלמוני אינו מוכשר. ומקלקל את העבודה. חבריו
של אלמוני אמרו שפלוני אינו מוסמך. אלמוני נשאר במקומו,
ופלוני ביטל את המהדורה.
שני האישים הדגולים האלה מעניינים את הציבור הרחב
כקליפת־השום. העורך, מיכאל קרפין. לא הרשים את הציבור
כגאון הדור. ואילו הנתב נושא בתפקיד שעצם מהותו הוא בגרר
מיסתורין בעיני הצופים.

פאפו שינה את זה. הוא הוכיח שרודף־פירסומת
נמרץ (או חסר־בושה) ,התופס מקום בוועד־המנהל
של רשות־השידור, יכול להתחרות עם כל חבר־כנסת
במירוץ על כותרות בעיתונים.

מה קרה? זה נודע רק למחרת היום.

אך שניים אלה התייחסו אל הטלוויזיה כאל רכושם
הפרטי.

הם קיבלו על עצמם לשבש שרות ציבורי חשוב, ולהשפיע
במישרין על מהלך־היום של מאות אלפי אזרחים.

זהו מיקרה מעניין, מפני שהוא מספק דוגמה
מושלמת לתופעה הקרויה..טירוף מערכות׳־.

לכן, כשהסתיימה תקופת״הכהונה של פאפו וחבריו, מיהרו כל
רודפי״הפירסומת אל הווער־המנהל של רשות־השידור. המאושרים
שזכו בכך הפכו את תפקיד הוועד על ראשו.

ך זכותו של פאפו ניתן לומר שהוא הסתפק בכותרת היומית
/שלו, ולא התערב בניהול הרשות עצמה. תאוות־הפירסומת
היתה תאוותו היחידה.

לא כן יורשיו. התיאבון שלהם גדול יותר. לצד
תאוות־הפירסומת שוכנת בליבם גם תאוות־השיל־

אך זהו המצב המסתמן עכשיו. הוועד-המנהל רוצה
למנות מנהל־טלוויזיה שאינו מקובל על המנכ״ל,
והמנכ״ל מציע מועמד שמנוי וגמור עם הוועד*
המנהל לקבור אותו במיכרז.

אחר אמר, השבוע :״אי״שידור מהרורת־מבט אינו תופעה לא
נורמאלית. להיפר: התופעה הלא נורמלית היא שידור המהדורות
בשאר ימות השנה. שידור המהדורה בכל יום הוא בגדר נס!״

והיטיב לבטא את המצב מומחה שלישי, שאמר:
״לפני שבאים לדון בהקמת ערוץ שני, כדאי לדת
בהקמת ערוץ ראשון.״

ן* מועמד הטוב ביותר הוא, לרעתי, אלכס גילעדי, שיש לו
1 1כישרון נדיר לאירגון וליחסי־אנוש.
אבל גילעדי כבר הרים ידיים, כשראה מה מתרחש במערכת
המטורפת. הוא יישאר סגן־הנשיא של רשת אן־בי־סי. למה לו
להמיר את משכורתו הנוכחית 120 ,אלף דולר לשנה, במשכורת
ישראלית של 7,200 דולר לשנה, ולהכניס את ראשו למיטה חולה?

על דבר אחד איו ויכוח בין המומחים: הטלוויזיה היא גוף

מטויף׳

^ ל בלי־תיקשורת בעולם הוא גוף ביצועי. מבחינה זו אין
* הבדל בין עיתון מודפס, מדובר או מצולם.

אם יש אדם בישראל שהוא ״מר טלוויזיה״ ,הרי זה
חיים יבין. הוא אישיות טלוויזיונית טיבעית, בכל
רמ״ח אבריו.

כל גוף ביצועי זקוק למנהל.
מבחינה זו אין הבדל בין מפקד של יחידה צבאית, מנהל של
בית־חולים או עורך של עיתון. הוא האיש המקבל, בסופו של דבר,
את ההחלטות. הוא מוסר את ההוראות לאנשי־הביצוע שהוא
אחראי להם, והוא נתון לפיקוח של הגוף הציבורי העומד מעליו.
זהו אלף־בית של ניהול. לא הומצאה עדיין שיטה יעילה אחרת.

במצב של טירוף־המערכות, משתבש בדר זה.
הגוף המפקח אינו מפקח, המנהל אינו מנהל ואנשי־ביצוע
אינם מבצעים.
איש הישר בעיניו יעשה. וככל שהדבר עקום יותר, כן הוא
נראה ישר יותר בעיני בעליו.

^ נה, למשל, התופעה התימהונית הקרויה ״הוועד המנהל״.

1 1עצם השם הוא ביטוי לשיבוש. כאשר נחקק החוק
החל על הקמת הטלוויזיה (ואני הייתי אז חלק מן
המחוקק) לא רצה המחוקק שהוועד הזה ינהל.
המחוקק רצה שרשות־השידור תהיה מוסד ממלכתי בלתי־תלוי.
לכן הועמד בראשה מוסד ציטרי רחב(״המליאה״) ,שנועד
לפקח על עבודת הרשות ולהנחות אותה בעניינים עקרוניים.
מכיוון שהמליאה גדולה מאוד, ואינה מסוגלת לפקח על
הרשות באופן רצוף, הוקמה בה ועדה קטנה, שתמלא תפקיד זה על
בסיס יומיומי. השם הנאה לה היה ״הוועד המפקח״ .אך סשום־מה
הוענק לו השם ״הוועד המנהל״.

החוק קבע גם שיהיה לרשות מנהל שהוא המפקד
הישיר של כל עובדי הרשות.

לכאורה, זהו מיבנה הגיוני. אם נשווה את זה למערכת־הביטחון:
המליאה דומה לכנסת, הוועד־המנהל דומה לוועדת־החוץ־והביטחון,
מנכ״ל הרשות דומה לשר־הביטחון, ומתחתיו
צריך להיות מנהל־הטלוויזיה, הדומה לרמטכ״ל (וכמוהו מנהל
הרדיו, וכוי).

פשוט? בוודאי, אילו זה היה גוף נורמלי. אך בגוף
מטורף, זה ההיפך מפשוט.

¥ה התחיל בתופעה ששמה אהרון פאפו.

( פאפו הוא איש הימץ הקיצוני, ובעיני רבים נחשב
כמוקיון. אך פאפו גילה תגלית גדולה: שחבר הוועד-
המנהל יכול להגיע לכותרות מדי יום, אם ישמיע הצהרות
משוגעות דיין.
עד אז נחשבו מוסדות רשות־השידור כמחסן־גרוטאות של

אי ש ׳
ף* ל המצב המטורף הזה הגיע לשיאו — ולביטויו החד
^ ביותר — במערכה הנוכחית לבחירת מנהל הטלוויזיה.
במערכת תקינה היתה הבעיה פשוטה. המנכ״ל היה בוחר
במועמד הנראה לו כמתאים ביותר. והוא היה נושא באחריות
המיניסטריאלית למעשיו.־ המליאה היתה מאשרת את בחירת
המנכ״ל, אלא במיקרים של חריגה קיצונית.

במציאות, שר״הביטחון בוחר ברמטכ״ל, והממשלה מאשרת
את הבחירה כמעט באופן אוטומטי. שהרי אם אי־אפשר לסמוך על
כושר־הבחירהישל השר — מוטב לסלק את השר.
בוודאי אין ליצור במתכוון מצב שבו שר־הביטחון והרמטכ״ל
ישנאו זה את זה ויעשו את הכל כדי לחבל זה במעשיו של זה.
כשהרמטכ״ל פונה במישרין אל הממשלה מעל לראש השר,
ושר־הביטחון מפעיל בעצמו את מפקדי האוגדות והחטיבות.

מישהו אמר פעם :״ישראל היא המדינה היחידה
בעולם שיש בה טלוויזיה מן המאה ה־.19״ זוהי
קביעה מעניינת׳ אך אין בה כדי למצות את התופעה.

במצב כזה יכול הקיסר — כלומר המזכ״ל — להיות
חכם או טיפש, ימני או שמאלי, טוב-לב או רשע,
מוכשר או לא-יוצלח. אין זה משנה דבר. כי כושר־השליטה
שלו שואף לאפם, והחלטותיו אינן מחייבות

לא יעלה על הדעת שהממשלה, למשל, תבחר
ברמטכ״ל שאינו מקובל על שר־הביטחון, הממונה
עליו.

^ טלוויזיה הישראלית היא מערכת מטורפת כמעט מכל
( 1הבחינות.
אפשר היה להזמין ארצה סוציולוגים, פסיכולוגים ומומחים
למינהל מכל העולם, כדי שילמדו תופעה יחידה־במינה זו. תמורת
תשלום מתאים, שיעזור לכסות את הפסרי הטלוויזיה, אפשר היה
לתת למומחים אלה לבחון מקרוב כיצד פועל גוף ציבורי משוגע.

הטלוויזיה משופעת באנשים כאלה. כלאחד מהם הוא אלוהים
בעיני עצמו, המחליט באופן ריבוני מה צריכים מיליוני הצופים
לראות, ומה לא: מהן חדשות. ומה לא; מיהו הגורו התורני ומי לא.
כך דומה הרשות כיום לקיסרות של ימי־הביניים: כל דוכס,
רוזן, אביר או תת־אביר הוא ריבון בשטח שלו, לוחם בשכניו
ומצפצץ על הפיאודל שמעליו. הקיסר הוא דמות סימלית, השולט
בהושי בחצר שלו.

מועמד חיים יבין: פנים חדשות!
טון, ואצל כמה מהם גם תאוות־הבצע. הם רוצים
לשלוט.
אבל בדרך לשילטון יש מיכשול: מנכ״ל הרשות, הסבור,
משום־מה, שתפקידו הוא לנהל.
התוצאה: המנכ״ל מקדיש חלק ניכר מזמנו למילחמות בוועד־המנהל,
המתערב בכל החלטותיו, הטובות והרעות כאחת, ומחליט
את ההפך.

התוצאה השניה: בין המנכ״ל והוועד המנהל פעורה
תהום של שינאה הדדית.

¥הו חלק אחד של הטירוף — זה שמעל למנכ״ל. החלק השני
( קיים מתחתיו, בקרב ציבור העובדים.
(ברשות־השידור, המונח ״עובדים״ הוא מונח טכני בלבד; ב־מיקרים
רבים הוא נאמר בלשון סגי נהור. יש ברשות מאות רבות
של לא־עובדים, שעיקבותיהם נעלמו, ואפשר לחלק את מקבלי־השכר
בין ציבור־העובדים וציבור״האובדיס).
בקרב כל אלה שוררת אנדרלמוסיה, המתאימה לבית־חולים
לחולי־נפש המנוהל בידי דייריו. זוהי תסבוכת משוגעת של ועדים
וועדי־ועדים, כשכל קבוצה פועלת נגר כל האחרות, וכל תריסר־עובדים
מקים לעצמו ועד התובע לעצמו את הזכות לנהל את
העניינים.
שרשרת־הניהול ברשות־השידור דומה למבוך במיתולוגיה
היוונית. הוראה היוצאת מידי המנהל עוברת בדרכים עקלקלות
בין ועדים ומוסדות שונים ומשונים, ובמיקרה הטוב היא חוזרת אל
השולח בצירוף ההודעה: ההוראה נדחית.

לעיתים קרובות היא נשארת תקועה באחד מסלי־הניירות
בדרך.

* ¥המירה את הטירוף הזה תופעה המיוחדת לגוף זה.

^/אפ שר לקרוא לה: אגו־מאניה דוהרת.

יש ברשות הרבה עובדים מסורים ומוכשרים, המבקשים
והמסוגלים לעשות בה עבודה טובה, ברמה בינלאומית, וה״אוכלים
את הלב״ למראה המתרחש.

הסיררה הנבחרים שהפיק אחרי הבחירות של 1981 היתה
הסידרה האקטואלית הטובה ביותר שהופקה אי־פעם על־ידי
הטלוויזיה הישראלית.

אם ייבחר יבין, יש סיכוי שהסמכות הטיבעית שלו
כאיש־מיקצוע מסי ,1שכל אנשי-הטלוויזיה מכירים
בה ומכבדים אותה, תעזור לריפוי המצב.

אבל הליכוד חושד ביבין, ורואה בו משום־מה ״שמאלן״ (מה
זה?) ,ואילו שימעון פרס נעלב מהצגת דמותו בסידרה הנבחרים.
(וכי מי אוהב את האמת).
דן שילון נופל מיבין כעיתונאי, אך ניחן בכישרון־אירגון
מעולה. גם הוא מועמד סביר.
יש עוד מועמד. :טוביה סער, האיש הנושא כיום בתואר של
מנהל־הטלוויזיה. יש לו מעלה אחת, שלא תסולא־בפז במציאות
הישראלית: הוא נכשל כישלון טוטאלי, גמור, מוחלט וסופי. הוא
יצר פלא פיסי: חלל ריק בתפקידו.

לכן נראה שהוועד-המנהל מבקש להאריך את
כהונתו.
מטורף? חכה עד לפרק הבא בסידרה זו!
*^זרח תמים יכול לעורר כאן שאלה רלוונטית: והיכן
ממשלת־ישראל?
רשות־השידור היא, להלכה, גוף ממלכתי עצמאי. למעשה זהו
סניף של קארטל־המיפלגות. בניגוד גמור לכוונת החוק, שחילק
את המקומות במוסדות הרשות בין נציגי אירגונים ציבוריים
ותרבותיים, עשו המיפלגות זה מכבר קנוניה, והן מחלקות את
השלל ביניהן — כמו כל סוגי־השלל במרינה.
שר״החינוך הוא ״ממונה על ביצוע חוק רשות־השירור״.
הממשלה חולשת למעשה ברשות.
לכן יכול היה האדם התמים לומר: שהממשלה תתערב ותעשה
סדר!

אבל כמה נאיבי יכול אדם להיות?
הממשלה אינה מסוגלת להחליט בעניין זה, כשם שאינה
מסוגלת להחליט בשום עניין אחר.

כי רשות־השידור אינה אלא מיקרו־קוסמום — דגם
מוקטן של המתרחש בממשלה ובמדינה כולה.

מאת ^111־ י €י בנ די

ועות־החקיוה קבעה: וב־חובל אבנו גירעד עשה מעשה חסותו את
המוסו הישואד. העניין הועבו רחקיות המישטוה. או א״ו באון,
האיש שחשו את הבושה, ושדיווח עריה רואשונה 70 ם וב המתבוסס כאן, נשבע:

>\ייל פארן 28 לבוש בחולצה
כחולה בעלת שרוך אדום, שיערו
קצוץ, מיכנסי־קורדרוי חומים ותרמיל־גב
כתום, ישב וכסס את ציפורניו. אייל,
חבר קיבוץ יפתח שבצפון, מדריך
גרעין של הנוער העובר, היה באוניה
מורן כשהנוסע הסמוי נזרק למים,
לפני שנתיים וחצי. אייל היה הראשון
שפתח את הפרשה האומללה לעיתונות,
אחרי שיגאל סרנה. כתב חדשות.
הגיע אליו עם השמועות.
ימים ספורים אחרי המיקרה, כשהגיעה
האוניה לדרום־אפריקה, כתב
אייל מיכתב להוריו שבקיבוץ יפתח,
ופירט בו את השתלשלות העניינים.
המיכתב נושא את התאייד ,18.3.82
ונשלח.מעיר־הנמל דרבן.

מספר שכבר ארבעה חודשים הוא לא
• ראה דבר כזה.
נותנים לו חבילה שלמה לילדים
שלו.
המכס עולה. שיבער, מוכסים שחו׳
רים. אחרי בדיקת מלאי האוניה, באה
דרישה מפורשת: אתם צריכים לתת
לנו שיבעה בקבוקי ויסקי. שיבעה
קילוגרם אבקת־כביסה ושיבעה סבוני-

<1/ון יץ 0 3ן

אי ר

כמובן ששאלתי מה הבעיה והרי
הסבר מקוצר:
(א) אדם זר ללא ניירות באוניה.
(ב) אף מדינה לא תסכים לקבלו
באופן חוקי.
(ג) כל פעם שמגיעים לנמל, חייבים
להצהיר עליו, המישטרה המקומית
לוקחת אותו לכלא ומחזירה לאוניה
בצאתה, עם חשבון־הוצאות מנופח
מאוד.
(ד) על־מנת להיפטר ממנו, צריר
לקבל את הסכמת מדינתו ולהטיסו על
חשבון האוניה. סיפור שמסתכם, כמובן.
בכסף גדול.
בקיצור, הוברר לבחור שעדיף שייעלם
בטנזניה, אחרת הוא יוסגר לשיל־טונות.
כמובן שהוא לא הבין את כל
הסיפור.
דאר־א־סאלם. טנזניה.
עומדים יום על עוגן מחוץ לנמל,
למחרת נכנסים.
נמל קטן ומלא באוניות רוסיות.
פיילוט אנגלי שמכוון את שתי הגוררות
הזקנות בשריקות (בדרר כלל
מכשיר־קשח. אחרי שזורקים עוגן
בתוך הנמל, הפיילוט יושב לאכול
ולשתות קפה. מגישים לו עוגיות, והוא

!?׳ עף סו• ט

׳3ן\>ד ^/יז^כן־ן

ידין 3י\

>ליכ>10י>ד,

יזיץ) 75ן *<ן_ו 1ר

1יכיעז׳

/יין

יזון 1£3

^).ייגייי

זו לשונו:
שלום בית,
נכון, אני לא בסדר, לא כתבתי. אבל
הפעם אתקן את עצמי. רציתי לספר
לכס על ההפלגה. סיפור עצוב של
ערב־פורים תשמ״ב.
יצאנו ממומבסה בלילה 12 ,שעות
הפלגה לטנזניה, ראר־א־סאלם. בארו־חת־הבוקר
מספר הקפטן, אבנר גילעד
מקיבוץ נחשולים :״טנזניה זוהי ארץ
קומוניסטית, משמע סובייטים, מישט־רה
חשאית, אסור לרדת מהאוניה (אין
יחסים דיפלומטיים) ויש לשמור ב־12
זוגות עיניים שלא יעלה איזה טיפוס
שחרחר שמעוניין לברוח מהזעם והדיכוי
שבמדינתו.״
אני קיבוצניק תמים, מקבל את
דבריו בתמיהה. מי השחור המטורף שמעוניין
להגיע לדרום־אפריקה הגיז־ענית?
אבל
מייד מתבררת הבעיה.
גומרים לאכול ויוצאים לעבודה.
יצור שחרחר בעל שיער מקורזל ועיניים
בוהקות יוצא מהארובה.
מתח באוניה, והקפטן נסער כולו.
כולם מסתובבים סביבו לראות נוסע
סמוי. מתברר שהוא לא התכוון להגיע
לטנזניה, אלא לדרום־אפריקה.

נים להשתתף( .להזכיר, הקפטן קיבוצניק).
הסיפונאים,
שלושה ימאים ותיקים
ושני קיבוצניקים, יורדים. פנים אפורות
ועיניים מושפלות. ומספרים שהקפטן
ציווה להתקין רפסודה ממיספר
קרשים ולהשליך אותו למים.
כמעט מרד באוניה. הקצין הראשון
מתקין רפסודה. בינתיים כל הצוות

נאים. אחד מהם ערבי ואמרו :״תפסיק
להרביץ ״:ונעמדו בינו לבין הקפטן
המשתולל. הקפטן מפטר אותם מהעבודה.
ההפגנה
מתפזרת לרגע, ולאחר ארבע
דקות צעקות.
הקפטן מושך את הבחור באוזן וקורע
את מחציתה:
הכושי המום ומכוסה דם, קם. מדרה

קטע ממיכתב אייל פאון להוריו, שנכתב מיד אחרי המיקוה
רחצה ריחניים: לא פחות ולא יותר.
חצוף. אבל אין ברירה. אחרת יבדקו
במפתיע, וכל חריגה מהתיכנון עולה
20 אלף דולר״.
יש לפרוק 36 מכולות, עבודה של
3־ 4שעות. בנמל שלא מצוייר במנופים
מיוחדים. לבטלנים האלו זה לוקח יומיים
שלמים ועוד אומרים שזה מהר.
השחרחר מקניה יורד כאשר יורדים
הפועלים מהאוניה.
אחד הפועלים יוצא מהחבורה, תופס
אותו ביד ולוקח אותו(קג״ב).
לאחר הלילה יוצאים מהנמל. יש
פיילוט אחד, והוא חייב לישון קצת.
חמישה ימים לדרבן.
מפליגים 30 דקות ועוצרים, משליכים
עוגן.
הקפטן מצווה על חיפוש מדוקדק
באוניה.
לאחר שעתיים של המתנה וחיפושים
והמון כסף) ,מפליגים.
למחרת בבוקר, ערב פורים, יוצא
כושי, ימאי טנזני, עם פינקס־ימאי בתוקף,
ממחסן שרשרת־העוגן.
סערה באונייה: הקפטן משתולל וצועק
:״לזרוק אותו לים ״:המתח עולה.
אנשי הסיפון קוראים לכל הצוות
לסיפון־הירכתיים, והקפטן למעלה
צועק :״לזרוק אותו לים:״
הצוות מתנגד, וכמו להמחיש ההצגה
עולים שני כרישים כחולים (טורף
מסוכן ביותר, שכיח למדי במים חמים)
לפני המים.
אנחנו מול חופי׳מוזמביק, מדינה
עויינת. הקפטן מגלה ברדאר איים
בקירבת החוף.
שובר קורס ונכנס למים הטריטוריאליים
של מוזמביק ( 20 מייל) .בינתיים
עולים הסיפונאים לגשר ומסבירים
לקפטן שזה רצח, והם לא מתכוו־

בירכתיים. הקפטן מצווה על המכונאים
לקחת את הכושי לרפסודה, אנחנו
מסרבים.
איש אינו נענה לפקודתו:
הקפטן ניגש למלאכה לבדו. מגיע
לכושי ומתחיל להצליף עליו בחבל עם
ראש תורכי בקצהו, ולהרביץ את ראשו
בברזל. בשלב זה התערבו שני ממ

רגליו והולך לרפסודה. אנחנו עוגנים
כשני מייל מהאי.
אני הייתי המום. למחבלים לא התייחסנו

דוריס רצה בוכה לקבינה.
בשלב זה לקח אחד הסיפונאים את
מצלמתי והתחיל לצלם. על־מנת לפר

בארץ ולנסות להעמיד למישפט את
הקפטן.
אבנר גילעד זורק הרפסודה למים
והכושי, חגור בחגורת־הצלה אדומה.
יורר לרפסודה. הבנות רצו והכינו
סנרוויצ׳ים וזרקו לו.
הכושי מחזיק הרפסודה בחבל(כרישים
במים) .אנהנו עומדים המומים.
אשתו של המכונאי השני. יוגוסלווית.
ממלמלת ספק לעצמה, ספק אלינו:
״אתם הישראלים: אתם הישראלים:״
האוניה מתרחקת, והכושי מנפנף ידו
לשלום.
החוק הימי קובע בפרוש חו בה
להציל כל נפש חיה ואפילו כלב• בים.
ערב פורים תשמ״ב.
אס ור למיכתב לצאת מתחומי
הקיבוץ. מחשש לפיטורים מאוניות
תרשיש.
שלכם, דוריס ואייל.
עד כאן מיכתבו של אייל להוריו.
אייל היה על האוניה עם דוריס.
אשתו.

,,אנחנו
אשמים!״

^ ייל בי ק ש מהוריו •שלא יפרסמו
את תוכן המיכתב. הוא חשב. לתומו•
שכשיבוא ארצה, וזאב קורנברג
ייפתח את התמונות, יוכלו לספר
לאנשים בחברת תרשיש והם יטפלו
בעניין.
״בארץ,״ מספר אייל ,״התקשרתי
עם כמה אנשים. בין השאר אישיות
בצים. וסיפרתי על העניין. בכל פורום
שישבתי בו, סיפרתי. במשך כל השני
תיים וחצי, הסיפור ידוע. חברים אמרו
לי שהם מכירים את הסיפור. האיש
מצים שאל רק שאלה אתת :״כמה זמן
עמדה האוניה? כמה כסף הפסידו?״
״האמת היא שבאופן רישמי לא

צחוק מחויד: אבנו גילעד ויוסי הוץ, בוש הרפסודה, משתעשעים בצאתם גן החקידה אחו׳ עדותם
ניגשתי לאיש. היה לי קשה עם זה לבד.
זאב לא היה בארץ. ניסיתי לעשות את
המילחמות בדרכי שלי. זה לא הועיל.
״במשך כל התקופה לא נפגשנו עם
האחרים, שהיו על הספינה. התביישנו,
פחדנו אחד מהשני״.
״אנחנו אשמים. אין פה חוכמות.
בפירוש מגיע לי על זה. להאשים אותי
זה קצת מצחיק, אבל אם אני אסחוב
אחריי את אלה שאשמים באמת, אלה
שידעו ולא עשו שום דבר. זה חשוב,
שמי שנמצא במקומות מסויימים, שיידע
שאם הוא מחפה על דברים לא־׳
מוסריים בקנה־המידה שלי, אני אדפוק
אותו. אני לא אשתוק!״
אייל פנה במשך כל התקופה לכל
מיני גורמים, לא באופן רישמי, אך
כלום לא הועיל. זמן קצר לפני שפנה
אליו יגאל סרנה, כתב חדשות, חשב

אייל בעצמו שאין ברירה, ושאולי בכל
זאת כדאי לגשת לעיתונות. סרנה הגיע
אליו בזמן.
״כשיגאל טילפן אליי,״ ממשיר
אייל ,״ביקשתי ממנו לחכות כמה ימים.
רציתי לעמוד מול הקפטן ולומר לו
בעיניים שאני הולך לפרסם את זה.
אמרתי לו, והוא ניסה להצדיק את
עצמו. הוא לא אמר לי לא לפרסם. הוא
אמר, :תעשה מה שאתה רוצה!׳
״סיפרתי גם בתק״ם וביקשתי את
תגובתם. הס אמרו שחברת תרשיש
הישעתה אותו במשך השנתיים האלה,
ואמרו לי, :אתה אדם חופשי, תפרסם,
איש לא יסתום את פיך!׳
״אני לא רוצה לעשות רצח־אופי,
לא רוצה לשפוט אותו. אני לא רשאי
לשפוט, אני לא מכיר את השיקולים
המיקצועיים. אני התמרדתי. כי המוסר

שלי לא הירשה לי לתת יד לדבר הזה.
ואני מצטער שלא התמרדתי יותר.
״לא רציתי ללכת לאמצעי־התיק־שורת
ולעשות מסע״השמצות. לא רציתי
שאמצעי־התיקשורת ישפטו אותו,
ולא המוסמכים לכך. זה לא הוגן
לקפטן. אולי אני נותן לו יותר צ׳אנס
ממה שהוא נתן לכושי.
״החברים חושבים שאני מכפיש את
שם התנועה. זו לא כוונתי. התנועה
צריכה להגיב. קשה לי עם השתיקה
של התנועה״.

הרג על
צווארם

*\ ח רי סירסום העניין בכלי־ה-
\ 1תיקשורת, הלך אייל לאסיפת־

יובל :״האם היית מקריב את חייו כדי להציל חייל אחרד

הקיבוץ וביקש גיבוי. הקיבוץ עמד מאחוריו,
זה היה סיכום האסיפה.
גם קיבוץ נחשולים עמד מאחורי
אבנר גילעד, ופתק גדול בחדר־האוכל
שם אסר על החברים להתראיין לעיתונות
.״קיבוץ זה כמו מישפחה,״ מנסה
אייל להסביר ,״אני לא יכול להאשים
את נחשולים. הם בבעיה.״
השבוע הופיע אייל לפני ועדת־החקירה
שהקים שר־התחבורה. הוא
שיחזר בוועדה שוב את כל העובדות
והתחושות שלו :״זה היה מראה שייזכר
שנים. אי־אפשר לקלוט את רוע־הלב
והאכזריות. אולי הייתי מתייחס לזה
אחרת, אלמלא היתה כל האלימות.
אבל זה היה מעבר ליכולת. אני מאשים
אותו באלימות הנוראה. אני לא יכולתי
לסבול אותה. בזה אני ממש מאשים.
אני לא ימאי, לא יודע את המרחקים,
לא יודע באיזה מרחק היה החוף. ראו
את החוף מהמקום ההוא, אבל אני
גולש, הייתי בעבר שחיין בנבחרת
ישראל, אני לא יורע אם הייתי מסוגל
לשחות את הדרך הזאת או לגלוש
אותה.
״רבע שעה לפני שהורידו אותו.
ראיתי שני דגים גחלים עם סנפירים
משולשים. אני לא יודע אם אלה
כרישים, אני לא זואולוג.״
האנשים שהיו יחד על האוניה מורן
וצפו יחד במעשה המחריד, לא נפגשו
מאז. רק עכשיו, אחרי פירסום הפרשה,
הם מתחילים לדבר האחד עם השני.
״אני קורא לכל הקיבוצניקים ״,אמר
השבוע אייל ,״שיבואו ויעידו בפה מלא
ויספרו את כל העובדות שראו. המצפון
שלהם לא נקי, כמעט כמו שלי, ואם
העתיד שלהם בים, שיעשו את זה
במצפון נקי, במוסריות.
״אם המסקנות של הוועדה,״ חוזר
אייל ואומר ,״ועדה שאני מעריך אותה,
יהיו בניגוד למצפוני, אני אדאג להעביר
לעיתונות את כל שמות האנשים
שסיפרתי להם על המיקרה ולא עשו
כלום. עד שזה לא יגיע לבית־מישפט
ותהיה חקירה תחת שבועה, לא אשתוק.
אני רוצה שהאמת תצא לאור. אני
אלחם עד הסוף, שיידעו כולם שאני
אהיה כמו חרב על צווארם״.
מאז פירסום המיקרה צמודים זאב
קורנברג ואייל פארן זה לזה. זאב
מחוסר־עבודה. אייל, מדריך בתנועת

הנוער־העובד, צריך לעמוד לפני חניכיו
ולהסביר את עצמו ואת המיקרה.

רשא>
להרוג
ך* שבוע הלכנו ביחד לפעולה
\ 1בקן של הנוער־העובד בראשון־
לציון, אייל, זאב ואני.
מיבנה בודד ליד מיגרשי־ספורט
בפרברי ראשון־לציון. החדר היה פתוח,
כמה ספסלי-עץ מונחים זה על גבי זה
ליד אחד הקירות. סמל גדול של
התנועה — מגל וחרב — בפינה, אור
קשה מלמעלה.
הגענו ראשונים. לאט־לאט התחילו
להגיע החניכים, בחורים ובחורות
צעירים בני ,17 חלקם בחולצה כחולה
בעלת שרוך אדום, אצל רובם רק
הצווארון הכחול מציץ מעל לסוודר
ציבעוני. חלקם הגיעו לפעולה במכונית
של ההורים. אייל מארגן גרעין
שיילך לנח״ל, ויהיה בקיבוץ יפתח.
הוא מחבק את הבנות המגיעות,
מחייך אל הבנים. קצת נבוך, קצת
מסמיק.
החבוכס מסדרים את הספסלים ה־

מאת

ענת סרגוסטי
כחולים בפינת החדר, והפעולה מתחילה.
איל
מציג את זאב, שהיה איתו על
האוניה ושצילם את התמונות, ואותי,
ושואל את החניכים אם לא איכפת להם
שאצלם ואכתוב. לא איכפת להם.
אייל פותח :״ביום השישי. כשפור־סמו
הכתבות, נכנסתי ללחץ מכל
הסיפור״.
החבר׳ה לא מרוכזים, ואייל מפסיק
אותם ברצינות :״את כל הבדיחות לשמור
להזדמנות אחרת. היום זה סיפור
אחר!
״התלבטתי אם להופיע באמצעי־התיקשורת
״.הוא ממשיך .״לא חשבתי
שיש לבצע התנצחות אישית דרך
אמצעי־התיק ״,דת, ושאני אהיה גיבור
מראיינת: כרמלה מנשה

,,אודחנהתעו^וס!
סמתם באמצעי־התיקשורת, מפני שלא
הצלחתם כדרר אחרת?״
אייל :״האמת היא שניסינו, אבל
התמונות היו אצל זאב, שהיה רוב הזמן
בהפלגות. המיקרה הובא לידיעת אנשים
בעמדה מאוד־בכירה, אני לא יכול
למסור שמות״.
עופר מקשה :״עקרונית, אם אתה
ניגש לתחנת־מישטרה ומספר שנעשה
פשע, זה תופס גם לגבי אוניה?״
זאב :״לא ידעתי עד היום שהחוק
תופס גם על אוניה ישראלית. היינו
תמימים בדיוק כמוכם. אולי רק קצת
יותר זקנים. היה לנו כאב, היתה גם
בושה. אני, אישית, גם אם בית־מישפט
ייזכה אותי, יש בית־מישפט שלעולם
לא ייזכה אותי. וזה אני עצמי. תמיר
תהיה לי הרגשה שיכולתי״.
יובל. בחור גבוה ורזה :״הדגש לא
היה על מניעת הפשע, אלא התמודדות
אחרי־כן. אין פה עניין מוסרי. למה זה
לא נעשה בשעת המיקרה?״
אייל :״אי־אפשר היה לבצע דבר.
אתם לא יכולים להבין את זה!״
יובל :״אם אתה פועל לפי מוסר, זה

(המשך מעמוד )11
הפרשה, כשהגיבור הוא הקפטן והמיק־רה
עצמו. הטרידה אותי פרשת לוינסון.
ולא רציתי לגרום לרצח־אופי״.
הנאום של אייל היה קצר, ובסיומו
הוא מבקש מן החניכים לשאול אותו או
את זאב כל שאלה הקשורה לעניין
שעולה על דעתם.
החניכים שואלים את זאב מה היה
תפקידו.
״קודם שיהיה ברור,״ אומר זאב
ברצינות ,״למה באתי לכאן. הריעות
שלי ושל אייל שונות, חוץ מאשר
בתחום המצפוני. אני מזדהה עם המאבק
שלו. אייל הוא חבר שלי. הריעות
שלנו שונות, אבל הוא חבר שלי,
שנמדד ברגע של אמת.
״לפני שנתיים וחצי ידענו ׳ שלא
נשתוק, אבל שנינו אוכלים אותה. אייל
חשב״שאמצעי־התיקשורת צריכים להיכנס
לפרשה רק אחרי שהרשויות
המוסמכות יידעו מזה ויפעלו בזה.
החלטנו שכל אחד יפעל בדרכים שלו,
אבל היו קירות אטומים״.
רני, בחור גבוה נאה־מראה, לבוש

אייל :״השאלה שלך נורא יקשה.
מסובן לי להסביר. הסברתי קודם ש־קפטן
זה אלוהים. דמיין בנפשך אוניה
בלב־ים, ומרירה של הצוות. תאר לך
מה היה יכול לקרות. היה יכול להיות
קרב אמיתי. יכלו להיהרג אנשים.
לקצינים על אוניה יש נשק ״.
רבדיו מעוררים סערה בחדר, והוא
ממשיך :״להתאבד על קידוש־השם
נשמע מאוד מטורף. באיזשהו מקום.
חיי יקרים לי, ובמיקרה של מרד,
כשאני מגן על כושי ונוסע לדרום־
אפריקה. המיקרה מאוד בעייתי״.
חניך אחר מתערב :״לדעתי, הוא
עשה את המעשה הנכון, בחברה שלנו,
שהיא מוסרית־תועלתית. הוא צודק
בטוח, ועם־ישראל יעמוד איתו. אני
חושב שהייתי מתנהג כמוהו.״
אייל :״לא טענתי שהמניעים שלי
על האוניה היו מוסריים. על האוניה
פעלתי כמו שיכולתי. כל אחד הלך עד
הגבול שהוא יכול היה להגיע. יש גבול
הגיוני. שבו איש־איש חשב על עצמו.
חשבתי לעצמי שההקרבה שלי יקרה
מדי אם עושים מרד כדי להציל את

עדית (באמצע) מתווסחת
״יש מוסר ויש הגיון!״
ואני לא חושב שאני טהור״.
שאול :״אתה מצלם פשע, בעצם.
מצלם את עצמה בזמן שזה נעשה, כדי
להביא את זה למישפט״.
רני :״אתה עושה את זה, כי אתה
בטוח שתצא זכאי?״
אייל :״לא. אני לא יכול להאשים
רק את האחרים — מה אני? אני טלית
שכולה תכלת? הלוואי!״ שאול :״הבחורות
זכאיות, כי לא היה להן כוח פיסי
להתנגד? זה רק מראה שכל מי שהיה
באוניה, ועמד לפני דילמה, הוא באיזשהו
מקום לא־בסדר״.
רני :״אי־אפשר היה לעשות מרד
ולא לנסוע לדרום־אפריקה?״
זאב :״אי־אפשר. מי היה מנווט את
הספינה? אני? צריך לדווח לחברה כל
24 שעות, ואם לא מדווחים, שולחים
אוניות־מילחמה״.
עדית :״אני בפירוש מצדיקה את מה
שעשיתם. בפעם הראשונה הגבתי

״הוא חבר שלי, שנמדד ברגע של אמת!״
״אנחנו לא יודעים: מה המיסגרת שבה
פעלתם?״
אייל :״הסיפור הוא כזה שלזאב אין
היום עבודה, וכל ימאי בעל מישפחה
פוחד על עבודתו. לי אין בעיה עם זה,
מקסימום יקחו לי את האוטו, למרות
שיש לי גיבוי מלא מהקיבוץ. אבל כל
ימאי פוחד לעורו״.

* * יציי״י
אוז

ח ש סז

* ¥דית, בחורה קצוצת־שיער, עי־
^ ניים שחורות בורקות, נמרצת:
״מה היה החלק של האנשים שהתנגדו,
ולמה אי־אפשר היה לעשות דבר?״
אייל :״קפטן על אוניה זה יותר
מאלוהים. אם פוגעים בו, או עוצרים
אותו, הוא רשאי על־פי החוק להרוג.
קשה להאמין שהוא היה פוגע בנו. אבל
מי שלא היה על הים קשה לו לתפוס,
יש לו סמכויות לחיים ולמוות. הוא
אחראי לגורל האוניה. אילו היינו עושים
מרד ממש, היינו מסתכסכים עם
שילטונות־החוק בדרום־אפריקה והיינו
נכנסים לכלא שם. הוא יכול היה
להזמין אוניית־מילחמה שתבוא ותציל
אותו״.
זאב :״הקפטן לא היה לבד. היה איתו
עוד אדם. והיתה ישיבה של כל הקצינים,
ושם הוחלט להוריד אותו למים.
גם במכות עצמם השתתף עוד קצין. כל
פיקוד־האוניה תמך במעשה הזה. האנשים
שהתנגדו לא היו הרוב, בעצם״.
עופר, בחור מתולתל :״אתם פירו

ו 1 2

הנוסע הסמוי על הרפסודה
.,לזרוק אותו לים!״

בצורה קיצונית. ועכשיו אני מצדיקה״.
אייל :״לא היתה לנו בשום שלב
כוונה לצייר את המוסר והמצפון
המושלם. המוסר שלי זה עד חיי. לא
חושב שהייתי צריך לסכן את חיי
לצורך המוסר״.
יובל :״אילו היה חייל בשדה־מוקשים.
היית מציל אותו?״
אייל :״בוודאי, כי יש לי האמצעים.
אני קצין, הייתי לוקח אמצעים מתאימים
כדי להגיע אליו ולהוציא אותו״.

^ הרווחת
מצפון!
ייבל • ״היית מקריב את חייך כדי
להציל חייל אחר?״
אייל :״בקרב סולטן־יעקוב היו קטעים
של סיכון אישי ופעלתי כמכונה.
פעלתי כדי לא להגיע למצב של
פגיעה נפשית, כמו עכשיו. במילחמה
סיכנתי. את עצמי, כדי להגיע למצב
של הימלטות מהקרב בשביל החיילים
שלי, כי אני אחראי לחייהם. זהי מצב
שונה. אני לא חשבתי שעליי לסכן את
חיי, כדי להציל את הכושי״.
רני :״אילו היה יהודי ישראלי במקום
הכושי?״
אייל :״אני משער שבאותה סיטואציה
הייתי מגיב אותו הדבר. יובל.
אתה חושב שזאב ואני הרווחנו מהעניין
הזה?״
יובל :״בהנחה^שאין לך מצפון. הרווחת
את המצפון שלך״.
שאול :״אני חושב שהייתי מתנגד
באותה הצורה. אילו היה שותק, המצפוז
שלו היה נדפק״.
רני :״מה היה קורה אילו היה ממשיך
איתכס על האוניה?״
זאב :״חברת־הספנות היתה מפסידה
כסף״.
יובל :״יש לך נכונות לקבל עונש?״
אייל :״זה לא יהיה צודק אבל אני
חושב שכן. אין לי ברירה, אם ימצאו
אותי אשם״.
יובל :״אתה חושב שמגיע לך עונש?״
אייל
:״אתה דורש מאיתנו דברים
שאתה לא היית עומד בהם. כל דבר
שאתה דורש מעצמך. אתה רשאי
לדרוש ממישהו אחר״.
בסוף הפעולה שאל אייל את החניכים,
אם הם חושבים שהוא צריך
להפסיק להדריך אותם. כולם עמדו
מאחוריו, גם יובל, שהזדעק כל־כך על
הנושא המוסרי• ענת סרגוסטי

ארודץ

סאות דולרים בכל חודש
נ ח שו ואתיים!
דירת יד שניה של קלרין -
התוח הנקי שלך.
יש לך כסף פנד?
קלרין מציעה לך את אפיק ההשקעה הבטוח, המוגן
והכדאי ביותר. רכוש מקלרין דירת יד שניה, ואנו
נשכיר אותה עבורך במשך 2שנים. הדירה -שלך.
הכסף ־ שלך.
אנו מתחייבים לדמי שכירות שנתיים של0׳ 20ו
מערך הדירה. לדוגמא: דירה שתרכוש תמורת
$45,000 בלבד, תושכר עבורך ב $5,400-לשנה ($450
בחודש!).
שים לב ליתרונות שמציעה לך קלרין בתוכנית זו:
ו. כספך בטוח מכל רע. הרחק מ אי מ ת הגזרות
הכלכליות, ובטוח יותר מא שר בפוי׳ם או בכל
תוכנית אחרת המוצעת לך בבנקים.
.2הכנסה קבועה מובטח ת לך בשיעור של
ולי ו ממחיר הדירה בכל חוד ש במשך 2שנים.

.3הדירה רשומה על שמך בטאבו ־ ואתה מקבל
אותה היום.
.4אינך משלם דמי תיווך.
.5אפשרות לקבלת מ שכנתאות.

הדירות מוצעות ב:
קיראון

אור יהודה חולון אשדוד
בת ים חיפה ראשון לציון כרמיאל רחובות חדרה נתניה נדרה כפר סבא אילת גבעתיים
לוד

דמי שדירות שד
12:70ד שנה

¥־ י ר 1 1 1

1עוו*ץ\_/ום

מדובר בדירות 4,3,2חדרים ה שייכות לל קוחו ת
חדשים של קלרין, אשר רכשו קוטג׳ או דירה
ומשלמים את חלק הארי ממחירה על-ידי קיזוז ערך
דירתם הנוכ חית ממחיר הדירה החד שה.
אין השקעה בטוחה וריווחית יותר. אל תחכה!
ייתכן שבעת קריאת מודעה זו כבר נמכרו חלק
מהדירות! פנה אלינו עוד היום:

ת״א: רח׳ הירקון , 305 טל 458606,445812 .־03
פואבלו אספניול: זלמן שזר ו חוף ראשל׳׳צ.
בת ים: שד׳ רוטשילד , 22ט ל 589178.־03
נתניה: רח׳סמולנסקי סו
חדרה: רח׳ הלל יפה ו , 2ט ל 39443,30317.־063
אשדוד: רח׳ רוגוזין , 4טל 31008.־055
רחובות: רח׳ רמז ( 61 מול הביטוח הלאומי),
טל 456468.־ 08
משרדי קלרין פ תו חים בימים:
א׳ ,ב׳ ,ד׳ ,ה׳ בשעות 16.00; 13.00-9.00־19.00
בימים ג׳ ,ו׳ בשעות 9.00־13.00

— לקראת פילוג _

תיסכול!
4חודשים מהיום
התבטאותו של שר־האוצר, יצחק
מודעי ,״לא לנער הזה (עיסקת־החבילה)
פיללנו.״״ היא לשון המעטה
בהשוואה להתבטאויות הבלתי־פוס־קות
במיסדרונות הכנסת בנושא זה.
סגן־השר לשעבר, חיים קאופמן,
וסגן־שר בהווה (שמו שמור במערכת)
רטנו ארוכות על ״החבילה״:
קאופמן הראה לי נייר ענקי, שעליו
חיו מודפסים הקודים המפורסמים,
והסב את תשומת־ליבי לשני טורים
ארוכים, שעסקו בסוגים שונים של
נייר״שימוש ...זו היתה הזווית הקלילה
היחידה שמצא בעיסקה.
התת־בהווה, לעומתו, עמד במיס־דרון
הכנסת, בניגוד להוראות הברורות
של הידר, שלמה הילל,
וקיטר. זאת בשעה שמודעי נאם בעניין
זה במליאה. אגב, נאומו של
מודעי גרם לנוכחות־שיא של חברי־הבית
במיזנון.
גם יגאל כהן(לעם) ,מרכז סיעת
הליכוד בוועדת־הכספים, לא יכול
היה להירגע :״אסור להקפיא את מחיריהם
של המוצרים המסובסדים! מדוע
שנסבסד גם את בעלי־היכולת הצורכים
אותם? מדובר על סכומי־ עתק,
שיכולנו לחסוך!״
שאלתי את כל אחד מהשלישיה
מדוע אינו קם ומכריז פומבית את
אשר אמר לי. קאופמן חייך בעגמומיות,
והגיד בראשו. יגאל כהן המשיך
לאכול ולקצוף לסירוגין. ואילו סגן־
השר הטיל ספק רב באפקטיביות של
הנסיון ללכת נגד הזרם.
בסמוך אלינו עמד חבר־הכנסת
מיכה חריש, שהיווה המחשה
קלאסית לטיעונו: הנה — אריאל
שרון עדיין בניו־יורק! נסיונו של
חריש להחזירו ארצה סוכל על־ידי
ראש־הממשלה, שימעון פרם, ועוד
התפרש על־ידי גורמים בממשלה
כאקט הנובע מתיסכול אישי על שלא
נבחר למזכ״ל מיפלגת־העבודה. זהו
מנגנון־ההגנה הפנימי של יצור-
הכלאיים הקרוי ממשלה: כל מי שהעזו
למתוח ביקורת או לצפצף נגד
אחד ממהלכיה(גידעון פת, פסח
גרופר, גד יעקובי, עזר וייצמן,

מיכה חריש ועוד רבים וטובים)
קיבלו מייד תווית של ״מתוסכל״.
מיקי בנירנברג
אין זה סוד שדווקא הח״כים המתחככים
במיזנונות הכנסת והילטון
(לא עוד!) בעיתונאים, נחשבים, מ־

ח״ב איתן
בסיפריה

1 4 —4

הרחק־הרחק מהזרקורים מתבשל לו, באיטיות, תהליך מורכב וממושך,
שאמור לשנות את המפה הפוליטית הנוכחית. מכיוון שאינני יכולה לשתף
אתכם במתבשל, תרשו לי לזרוק לכם קצה־קצהו של חוט.
ובכן, קצה־החוט הוא בש״ס. הש״סניקים ממורמרים מהשותפות הקצרה עם
הליכוד. יצחק שמיר הבטיח להם את הראשות של ועדות שניתנו בכלל
למיפלגת־העבודה, ויש פרשת המחלוקת עם המפד״ל בעניין מישרדי הפנים
והדתות. אין חדש בכך ששמיר אינו מקיים את הבטחותיו. להיפך, זה הפך אחד
מאיפיוניו. הש״סניקים אומנם חדשים בפוליטיקה, אבל הם למדו מהר. אופן
הלימוד הותיר בהם מישקעים של תיסכול וזעם.
כיוס — ש״ס בדרך החוצה מהקואליציה. היציאה מתעכבת עקב מחלתו
של אחד החכמים (חכמי״התורה) ,שצריך לתת את בירכתו לצעד הצפוי.
מאידך, מקבל הצעד את בירכתם של גורמים שונים במיפלגת־העבודה
וגורמים באופוזיציה. השר־למיבצעים־מיוחדים, למשל, עזר וייצמן, הוזמן
השבוע לתוכנית הטלוויזיה מוקד. השר סירב, ולא מחוסר־זמן או
צניעות־פתע. הוא מעדיף כיום לשתוק בנוגע לכוונותיו ומהלכיו. גם
יושב־ראש סיעת־העבודה, רפי אדרי, לא הוריד פרופיל לחינם. אדרי שייך
לדור ההמשך של מיפלגת־העבודה. אחדים מדור זה (אדרי, עוזי ברעם,
מיכה חריש) היו מועמדים לתיקים בממשלה — ולא זכו בגלל גודלה
הפנטסטי של הקואליציה. פירוק ממשלת־האחדות והקמת ממשלה צרה
בראשות העבודה, ודאי יקרב אותם לתיקים בממשלה.

רד^ר
ר\גזי ם\
הופעתה של ש״ם על המפה הפוליטית
הגדילה את מיספרם של
.לובשי הקאפוטות והמיגבעות השחורות
בכנסת (ח״כים, עסקנים,
עוזרים) עד כדי בילבול.
ביום השני שעבר, במהלך ויכוח
סוער בוועדת חוקה־חוק־ומישפט,
קטע לפתע אחד מלובשי השחורים
את אחד הדוברים. ראוי לציין שב-
ישיבותיה של ועדת־החוקה מופיעים
גם יועצים ועוזרים שונים. חברת־הכנסת
שולמית אלוני (ר״ץ) קפצה
לעבר המפריע :״אתה, אל תפריע!
קודם תן לחברי־הכנסת לדבר!״
המפריע לא היה אלא נציג ש״ס
בוועדת־החוקה, חבר־הכנסת ...או, אז
כאן קיימת בעיה: אף לא אחד מחברי
הוועדה או הכנסת בכלל, שאיתם
דיברתי לא ידעו לומר לי את שמו
של הח״כ.
ביררו, ביררו, ובסוף התברר שזה
בנו של ׳הרב־הראשי־הראשון־לציון
לשעבר ח״כ יעקב יוסף.

גם המפסיד הלאומי, אהרון אבו״חצירא, אינו מבזבז את זמנו על קינות
והספדים. את רוב זמנו, אומנם, הוא מבלה בפריס, אולם גם הימים הספורים
שבהם הוא שוהה בארץ מספיקים לו לשמירה על קשר פורה עם הגורמים
שהזכרתי, ואחרים.
בזה מסתיים חלקי, ומגיע תורכם ׳לפענח את החידה.

(המשך מעמוד )8
זוהי מילחמה ממש, וכל האמצעים
יהיו בה כשרים.
כאשר הכריזו האחים המוסלמים
על מרד נגד אסר בעיר הסורית
אל־חמה, השמידו תותחי אסר רובעים
שלמים של העיר והרגו כ־ 50 אלף
סורים, איש ואשה. אין ספק שגם הפעם
יפעיל אסר את כל כוחו כדי לרמוס את
יריביו.
כל הכוחות המשועבדים לסוריה
נכנסו עתה לפעולה. אחד הכוחות
האלה הוא המיפלגה הקומוניסטית
הפלסטינית.
מיפלגה קטנה זו, שאין לה ייצוג
במוסדות אש״ף, התבצרה בשנים האחרונות
בגדה המערבית, ונסבלה על״ידי
שילטונות ישראל. בימים האחרונים
פיתחה המיפלגה פעילות קדחתנית,
יחד עם סוכני סוריה בגדה כדי להקים
את הגדה המערבית נגד ערפאת.
בין השאר אירגנו הקומוניסטים
״עצומה״ ,בחתימת 400 נכבדים מן
הגדה, שהתנגדו לכינוס המועצה. בין
החותמים היו דאשי־הערים המודחים.
אך רוב החותמים לא הבינו את משמעות
המעשה. כאשר עמדו על כך הם
חזרו בהם פומבית. בין החוזרים: כרים
חלף, ראש־העיר המודח של רמאללה.
לא חזרו בהם: בסאם אל־שכעה,
ראש־העיר המודח של שכם, המקורב
לסורים, ואיבראהים אל־טוויל, ראש־העיר
המודח של אל״בירה, הכפוף
להשפעה קומוניסטית.
לעומת זאת דיבר השבוע ראש־העיר
המגורש של חלחול, מוחמר
מילחם, בטלפון עם אורי אבנרי וביקש
ממנו להסביר לכוחות־השלום הישראליים
את חשיבות כינוסה של המועצה
הלאומית, כצעד חיוני לקראת השלום.

יציאת ש״ט מהממשלה מ תעגג ת עקב
מחלתו של רב אחד ממועצת וזהפמיס!

התמיכה המאסיבית של
תושבי הגדה והרצועה בער־סאת
היא גורס חשוב במאבק
הפנימי.

וי>צמן ס*רב להתארח ב״מוקד,,״ מדוע הוא
שומר על שתיקה בנוגע למעשיו ולכומותמן

בשבת נקבעה אסיפת־עם גדולה
במיכללת ביר־זית. כדי למנוע אותה,
הקים צה״ל מחסומים בכל הדרכים,
ומנע את הגישה לכל, גם לעיתונאים
ישראליים. אך אלפים רבים מצעירי
הגדה עברו בגשם השוטף בשדה
הפתוח והגיעו אל המקום. הם הביעו
תמיכה מוחצת בערפאת ובכינוס
המועצה, למרות הנסיונות של מיעוט
קטן של אנשי־סירוב וקומוניסטים
להפריע להם.

״אל תפריע! תן לח״כ* 0לדבר!״ דרשה אלוג*
מדתי בוועדת החוקה והסתבר לה שזה ח״ב.
כיצד הפד הרב שפירא את הגיון הרכב של
הכנסת בירושליס למיגחת של מטוסים ן
מה מונע ממיכאל איתן להגיע לכותרות?
בעת נאומו של שר־האוצר במליאת הכנסת,
היתה נוכחות שיא של חברי־הבית במיזנון!

שום־מה, כפעילים וכמובחרים שבין
120 המובחרים.
הפראדוכס הוא שדווקא אלה הנוברים
בספריית הכנסת, ושוקדים
הרחק מהזרקורים, מגיעים פחות
לתודעת הציבור הרחב, ונחשבים
כפסיביים שבין חברי־הבית.
באחד מלילות השבוע שעבר,
בשעה מאוחרת למדי, נתקלתי ב־
״פסיבי״ כזה, חבר״הכנסת הטרי מטעם
חרות, מיכאל (״מיקי״) איתן.
בשעה זו כבר לא הסתובבו נציגי
התקשורת במיזנון, ואיתן מצא שימוש
בפונקציה שולית לגמרי של
המיזנון — אספקת מזון.
תמהתי באוזני הח״כ החדש מדוע
נעדר זמן כה רב מעיניי. איתן, עמוס
בספרים כבדים, הסביר לי שהוא
כלוא בספריות שונות, והוא עובד
כרגע על כמה נושאים ש״מאוד
חשובים לי.״ כשהתרעתי באוזניו על
הפראדוכס שהזכרתי קודם לכן, ענה
לי איתן בשיא הרצינות שהוא מודע
לכך ,״אבל אני מקווה שתהיה גם
תהודה לתוצאות העבודה הרבה שאני
משקיע כעת, הרחק מזרקורי התקשורת.״

חשבתי לעצמי, ונזכרתי
שדווקא בעבר הקרוב, בעת הבחירות

הפנימיות במרכז־חרות, לא בחל איתן
באמצעי־פירסום וגימיקים כדי להיבחר
לכנסת ה־ . 11 כל אימת שהתקרבתי
לאולם־הקונגרסים (שם נערכו
הבחירות לפנל ולשביעיות) הוצפתי
באנשים וכתובים שבישרו לי נחרצות
:״מיקי איתן — לכנסת!״ בתום
הקרב הבלתי־נשכח בין אריאל
שרון ליצהר[ שמיר על הבכורה
בחרות, הגדיל איתן לעשות, בהוציאו
עיתון חד־פעמי ושמו: חדשות חרות.
העמוד הראשון בישר על ניצחונו של
שמיר, כמה שניות אחרי שגבר בדוחק
רב על שרון(איתן נמנה על
מחנהו של רוני מילוא, איש־שלומו
של שמיר) ,ואילו שאר העמודים
מכרו את המועמד איתן מכל הזוויות
האפשריות: חברים מספרים על מיקי,
כתבים (שאיש לא שמע עליהם)
מספרים על מיקי, מיקי מספר על
מיקי ...שיגעון! והוא אכן הגיע
לכנסת.
בשבוע שעבר, בעת ישיבתה של
ועדת־הכנסת, קצרנו כולנו את פירות
עבודתו היסודית: אחד מול אחד
העמיד איתן, בהקבלה מדהימה, את
חוקי״נירנברג הנאציים מול עקרונות
תנועתו של מאיר כהנא. המצלמות
תיקתקו, חיתוך־דיבורו האנגלוסקסי
של איתן המשיך להדהד.

דדב יוסף
בוועדה
״כל־כך לא נעים לי התנצלה
אלוני במיסדרון הכנסת.
״הוא מופיע בפעם הראשונה בוועדה?
ואולי פתח את פיו לראשונה?״
שאלתי גם את קולס וגם את אלוני,
וקיבלתי ממש את אותה התשובה:
״לא! הם (חכ״י ש״ס) פשוט כל־כך
דומים אחד לשני ...איך אפשר להבדיל?״

ט>סה
פעימת;
בעידן
הגזירות והקיצוצים החמורים,
פסעתי לעבר מכוניתי ברחבה
הצמודה למישכן הכנסת. טיילתי בין
מכוניות הוולוו, שדינן נחרץ בשבוע
שעבר, ולפתע — נעצרתי והבטתי
סביבי בתדהמה: האם אני משוטטת
בחניון רכב או במינחת־מטוסים?
ליד מכוניתי הבריק לו מטוס
כסוף. בחזיתו הבהיקו (באנגלית)
האותיות ל־י־נ־ק־ו־ל״ן. הווילונות,
סמל־הסטאטוס הישראלי, החזירו
אותי לקרקע המציאות: מדובר בסך-
הכל בגלגליו של אחד מנבחרינו, הרב
אברהם שפירא. גלגלים, שהרכילות
האחרונה בכנסת גורסת ששוויים
מאה ששים ( )160 אלף דולר.
נראה שאחרי הכל מצבנו הכלכלי
לא גרוע עד כדי כך, כדי לשלול
טיסות מנקרות־עיניים מעין אלה. מי
אם לא שפירא, יושב־ראש הוועדה
המייעצת לבנק־ישראל ויושב־ראש
ועדת־הכספים של הכנסת, צריך
לדעת את המצב ולנהוג (או לטוס)
בהתאם?

ד פנ ה

ברק

הצעד הבא: ברמאללה הוצתה
מכוניתה של רמונדה אל-
טוויל, העיתונאית רבת־הטט
פרמנט, הידועה כתומבת נלהבת
בקו־השלוס של ערפאת.
יתכן מאוד שזהו אות לבאות.

• נצים,ונים ודגים
^ פעלת חיילי צה״ל כדי למנוע
\ 1את כינוס ביר־זית לא היתה מיקרה.
כי לצד ממשלת־סוריה מתייצבת
במערכה זו ממשלת־ישראל, בהנהגת
יצחק רבץ, האוייב המושבע ביותר של
העצמאות הפלסטינית.
היה זה ראש־הממשלה רבין שהסכים
ב־ 1976 לכניסת הסורים ללבנון,
כדי שישברו את אש״ף. היה זה רבין
ששלח את חיל״הים הישרלי להטיל אז
מצור על צור, שהיה בידי אש״ף, בשעה
שהצבא הסורי עלה על צור ממיזרח.
ממשלת־הליכוד חזרה על תרגיל זה
בסוף ,1983 כאשר הסתערו הסורים על
כוחות אש״ף בטריפולי בצפון־לבנון.
אחד המפתחות במערכה זו נתון
בידי ממשלת־ישראל. הוא מורכב פד
183 חברי המועצה הלאומית, הגרים בגדה
וברצועה.
נציגים אלה תומכים ברוב מוחץ
בערפאת ובקו־השלום. אילו יכלו לבוא
לעמאן, היה מובטח רוב עצום להחלטות
אשר יעלו את אש״ף סופית על
דרך השלום.
אולם מנוי וגמור עם רבץ וחבריו
למנוע דווקא זאת. כי החלטה כזאת של
אש״ף פירושה התחלת יוזמה בינלאומית
גדולה, שבה תידרש ישראל לוותר
על הגדה והרצועה תמורת שלום ריש־
(המשך בעמוד )50
העולם הז ה 2464

טלפאתיה? פת
האם אני מאמין בטלפאתיה?
מה זאת אומרת, מאמין? אני חי איתה!
כלומר, אני חי עם רחל. ולרחל יש מינהג מגונה: היא גונבת
לי את המחשבות מן הראש עוד לפני שאני מספיק לבטא אותן.
זה יוצר מצב־ביש, מפני שרחל טוענת שהיא משדרת לי את
הרעיונות, והם שלה בעור שאני יודע שאלה הן המחשבות שלי,
והיא הגונבת.
פעם, כשהיתה סטודנטית, נלקחה לבדיקה בטלפאתיה בתנאי
מעבדה. פלוני ישב בחדר אחד והתבונן בכרטיסי תמונות והנבחן
ישב בחדר אחר וניסה לשלוף מתוך
חפיסה מקבילה את התמונה
המתאימה. לפי חוק ההסתברות,
יש ממוצע מסויים. רחל ניחשה
פי כמה מונים יותר. היא מכשפה
בעלת תעודות.
לכן רציתי להפגיש אותה עם
אורי גלר. מה יוצא כשנפגשים
שני טלפאתים?
במשך השנים כתבנו הרבה
על גלר בעיתון זה, מאז ימיו הראשונים,
אך מעולם לא הזדמן
לי לפוגשו פנים אל פנים. הופתעתי
לראות גבר הנראה צעיר
מ־ 38 שנותיו, רזה מאוד, גבוה
למדי ( ,176 אני מנחש) ,לבוש בחולצת־טי לבנה, בלי שום אביזרים,
בלי שעון־יד. הוא בא לברו.
שוחחנו על הא ועל רא, גילינו שהוא נולד ברחוב בצלאל יפה
בתל־אביב, שבו למדתי בשעתו בבית־הספר לבנים. באמצע הדברים
ביקש כפית.
הוספנו לשוחח, ובינתיים שיפשף גלר קלות את הכפית. אחרי
כמה שניות החלה ידית הכפית מתכופפת כלפי מעלה. אורי הניח
אותה מידו, והיא המשיכה להתכופף, עד שהידית הגיעה לזווית
של 90 מעלות. מעניין.
אורי ביקש ממני לצייר משהו. הוא עצם את עיניו, ואני
קיפלתי את הנייר כך שלא יוכל לראות. ציירתי מין אוניה, בעלת
תורן אחד ושלוש ארובות. כיסיתי את הנייר. אורי נטל לידו עט.
היסס, ביקש ממני לצייר בדמיוני את הציור שלי עוד פעם. לבסוף
צייר משהו, התייאש, צייר עוד משהו. לבסוף משך בכתפיו ואמר:
״לא יוצא לי. ציירתי משהו, אבל אני לא יודע מה זה.״
היה זה העתק מדוייק למדי של האוניה שלי, אבל הארובות
הפכו לחלונות.
ביקשתי שיעשה תרגיל עם רחל. הוא ביקש ממנה לחשוב על
עיר־בירה כלשהי. רחל תשבה וחשבה, ולבסוף אמרה שהחליטה.

טואליים, אנשי השמאל הישן והחרש, בזים לאמונה כזאת. טל-
פאתיה? חה־חה־חה!
אז אני לא מאמין בטלפאתיה. אני גם לא מאמין בחשמל. מה
פיתאום שאאמין במשהו שאני לא יכול לראות ולהבין? אין דבר
כזה!
אני גם לא מאמין שאדם יכול לשבת בלונדון ולדבר, ואני

הפתק שלי

הציור של גלו־

מנה. מנה תקר ופרסי!
ואם הקפטן מוסיף חטא על פשע, הרי התנועה הקיבוצית
מוסיפה פשע על חטא.
כל מנגנון ביורוקראטי מגן על עצמו. כל מנגנון נוטה להגן
על אנשיו, מתוך רפלקס מותנה של הגנה עצמית.
בית־חולים נוטה להעלים את שגיאות רופאיו, שגרמו למותו
של חולה. צבא נוטה להסתיר פשע־מילחמה, שבוצע על״ידי אחד
מחייליו. ממשלה מנסה להעלים את מחדליה.
אך התנועה הקיבוצית — כך למדנו מנעורינו — אינה מנגנון
ביורוקראטי׳.הקיבוץ הוא יצירה אנושית מפוארת, מיוחדת-
במינה, המושתתת כולה על אשיות המוסר הצרוף. הקיבוץ דורש
מעצמו ומחבריו רמה מיוחדת, ועליה מתחנכים בניו ובנותיו מיום
לידתם.
והנה, במיבחן כל־כך פשוט וחד־משמעי, מתנהגת התנועה
הקיבוצית בריוק כמו חברת־מניות אמריקאית או קולחוז גרוזיני.
היא מעלימה. היא מטשטשת. היא מגינה על הפשע.
שום זעקה מצפונית לא פרצה מלב הקיבוץ. שום ביטוי של
זעזוע לא בא מקיבוץ נחשולים. שום דבר. רק קומוניקאטים
שנכתבו בידי דוברים מיקצועיים.
התנועה הקיבוצית כולה התכווצה כמו קיפוד הנתון בסכנה,
כשהוא מוגן מכל עבר בדוקרנים. ליתר דיוק: היא הסתגרה כמו
גטו יהודי, שהקוזקים עולים עליו.
זוהי תגובה של גוף מוכה, הרואה בכל ביקורת על אחד
מאנשיו סכנה לעצם קיום התנועה. גוף שאיבד את ביטחונו
העצמי ואת חוסנו המוסרי, והערוך אך ורק להגנה נואשת מפני
העולם.
הקיבוץ כולו הועמד לפתע, בלי הכנה מוקדמת, במיבחן מוסרי
עליון. הוא נכשל בו.
מנה, מנה תקל ופרסין.

מי ישלם?
הפתק של גלד
אשב במכונית שלי בתל־אביב ואשמע. בלי חוט ובלי כלום. הרי
זה אבסורד. מגוחך.
פתי יאמין לכל דבר.

חטא על פשע

החלטתי לנסות גם את כוחי. לא היה לי עט. הלכתי לחדר
הסמוך, לקחתי עט ובאותה הזדמנות רשמתי בפינקס שלי:
״טוקיו״.
״באיזו עיר בחרת?״ שאל גלר את רחל.
״מוסקווה ״.היא השיבה.
גלר נאנח .״לא הצלחתי ״,אמר.
״גם אני לא ״.הודיתי .״אני רשמתי טוקיו״.
גלר קפץ ממקומו כנשוך־נחש. הוא שלף את הנייר שלו, ושם
היה רשום :״טוקיו״ .אלא שאני רשמתי את השם בעברית, והוא
בלועזית.
״כנראה שיבשת את הקשר ״.אמר גלר .״תפסתי את המחשבה
שלך. ולא של רחל״.
אחרי שהלך, תיחקרתי את רחל. הסתבר שהיא חשבה תחילה
על טוקיו. אך לא היתה בטוחה אם זוהי עיר־בירה. ולכן עברה
למוסקווה.
אני יודע — אסור להאמין בטלפאתיה. כל החברים האינטלק
דוגמה
קלאסית של אדם המרשיע את עצמו בכל מילה היוצאת
מפיו.

מעשהו של רב־החובל אבנר גילעד היה מתועב למדי. אך
נדמה לי שהסבריו בימים האחרונים מתועבים עוד יותר.
למעשה עצמו אפשר, אולי, למצוא בדוחק נסיבות מקילות.
יתכן שהקפטן איבר את עשתונותיו, שלקה בהתקף של חוסר־שפיות
מוסרית, שנכנס למאבק של יוקרה עם הצוות ורצה להוכיח
משהו. כל זה אינו מצדיק, אבל אולי מסביר.
אך דבריו עכשיו, שנתיים וחצי אחרי המאורע, אחרי שהיה לו
זמן לחשוב ולהתחרט, הם מחרידים. הוא מוסיף חטא על פשע.
או שאבנר גילעד הוא שקרן מופלג, או שהוא בעל מחשבה
מעורערת. או שהוא טיפש, או שהוא חושב שאנחנו כולנו טיפשים.
איזה
מין תירוצים הוא השמיע באוזנינו!
תירוץ אי: הוא היה מוכרח להוריד את הכושי. מפני שהוא היה
בדרך לדרום־אפריקה. והרי בדרום־אפריקה אין אוהבים כושים,
ואילו גילו שם נוסע סמוי כושי, היו מורידים אותו ועושים צרות
לו ולקפטן.
איזה גיבוב של שטויות! מאות אוניות פוקדות את דרום־
אפריקה, כשעל סיפונן אנשי־צוות שחורים. לכל היותר היה
הקפטן צריך לרשום את הנוסע, זמנית, כחבר־צוות.
תירוץ בי: הכושי הסכים להורדתו. רק ברגע האחרון התחרט.
האומנם? התצלומים של הנגר, זאב קורנברצ, מראים בבירור
את רב״החובל כשהוא מכה את הכושי בחבל, ולאחר מכן כשהוא
גורר אותו למעקה בעזרת איש־צוות שני.
תירוץ גי: הוא לא יכול היה להתקרב אל חוף מוזמביק. מפני
שסירת־מישטרה של מוזמביק היתה עלולה לגלות אותו.
אפשר לחשוב שיש למוזמביק צי־מילחמה מפואר. אך אם
הקפטן פחד כל־כך, איך זה נכנס בכלל למים הטריטוריאליים של
אותה מדינה, שהוא מתאר אותה בגיהינום קומוניסטי? ואם הוא
חשב שאסור לו להתקרב לחוף, מדוע התעקש להוריד את הכושי
ברפסודה מול חוף זה?
תירוץ די: אילו היה בדרך לישראל, היה מביא את הנוסע
הסמוי ארצה. אבל הוא הפליג דרומה...
נו, באמת! מי הפריע לו לרשום את הכושי כאיש־צוות, ולהביא
אותו ארצה? מה גם שהכושי היה ימאי מיקצועי בעל־תעודות,
דיבר אנגלית, מצא חן בעיני אנשי־הצוות ועבד בהריצות עד
שהקפטן גילה את נוכחותו באוניה.
תירוץ הי: מדינות החוף האפריקאי — טנזניה, מוזמביק ועוד י
— שונאות את ישראל, ויש להיזהר מפניהן.
האומנם? אם כן, איך זה הוזמן לביקור ולסיור בדאר־אל־סלאם,
כפי שסיפר בעצמו?
וכן הלאה וכן הלאה. כל תירוץ נוסף סיבך את בעליו עוד יותר.

ממשלת־לבנון דורשת מישראל פיצויים בסך 10 מיליארד
דולר עבור הנזקים שנגרמו על־ידי הפלישה של אריאל שרון.
לפי החוק הבינלאומי, אין זו דרישה מופרכת. ממשלת־ישראל
החליטה לפלוש לארץ שכנה, שלא היה־ לנו ריב עימה. יתר על
כן, היא עשתה זאת בעיצומה של שביתת״נשק יעילה שהושגה
בין ישראל ואש״ף, ושהבטיחה שקט מוחלט לאורך הגבול הצפוני
במשך 11 החודשים שקדמו לפלישה. המטרה העיקרית של יוזמי
הפלישה היתה לכונן ״סדר חדש״ בלבנון, ולכפות על ארץ
אומללה זו דיקטטורה של כנופיית אנשי־חרב וסוחרי־חשיש,
הקרויים ״פלאנגות״.
השאלה היא: מניין לקחת את הכסף?
אני כבר מודיע: לא ממני. אינני רואה כל צורך לשלם פיצויים
עבור פלישה שהתנגדתי לה, בפה מלא, למן הרגע הראשון.
אבל יש, ברוד־השם, מקורות כספיים אחרים. הנה הרשימהשלי:
נכסיהם הפרטיים של יוזמי־הפלישה — החווה של אריאל
שרון, המשק של רפאל איתן וכו׳ — יופקעו על־ידי המדינה,

אוריאבנר

יומן

ותמורתם תועבר לקרן־הפיצויים. אם יזכה אריאל שרון בפיצויים
מהשבועון טייס, יועברו גם אלה לקרן.
כל חברי־הממשלה וחברי־הכנסת, שהצביעו בעד המילחמה,
ישלמו לקרן סכום השווה למשכורתם במשך שישה חודשים; .
חברי־הכנסת שהצביעו נגד המילחמה ישוחררו מחובה זו. חברי־ ,
הכנסת שנמנעו — מפ״ם, ר״ץ וחצי־שינוי — ישלמו סכום ;
השווה לשלושה חודשי־משכורת.
ייבדקו רשימות האזרחים שחתמו על עצומות פומביות
לתמיכה באריאל שרון ובמילחמה שלו. על כל אלה יוטל היטל
חד־פעמי בסכום השווה להכנסותיהם במשך שישה חודשים.
שישלמו, לכל הרוחות.

חוקיבהנא וחוק־כנוביץ, למה פנה הנשיא למנהל הטלוויזיה
ומדוע מתרחקים בכנסת מהעוזר הפרלמנטרי
מי שחשב כי שוררת

אידיליה בין שימעון פרס
ליצחק רבין, היה צריר לשבת
ליד שר־הביטחון בישיבת ליש־כת
מיפלגת העבודה השבוע.
רבץ רטן לאורך כל סקירתו של
ראש־הממשלה. כשפרס ריבר על
המיועדים לפיטורים בשירות־המדינה
ונקב בסיספר .1884
פלט רבין בקול רם :״האיש הזה
פשוט אינו מסוגל לומר מילת
אמת״.
בישיבת מליאת הכנסת
בנושא הכלכלי הציע ח״ב ז׳אק

המכונית. כדי לחסוך אנרגיה,
ובסוף לא יאזינו לסטריאו. אלא
רק למונו״.
השבוע התקיימה בכנסת
פגישה של חוג היונים עם השר
עזר וייצמן. ח״ב המערך
שבח וייס איחר לישיבה.
באותו הזמן קרא וייצמן בקול,
מאמר של הרצל רוזנבלום
והתפלמס איתו. כשנכנס וייס.
שאל אותו למה איחר. וייס ענה
לו :״היו לי סיבות, אבל אני
מרגיש שאתה קורא את הרצל
ולא את וייצמן״.

שאירגן ד״ר אריה דקל, רופא
בכיר במחלקת הנשים של השרון.
גילה ארצי כי הרמקול אינו
תקין והוא מזמזם, אך כיוון שהמופע
היה בהתנדבות, לא יכול
היה ארצי להפסיק את הופעתו
ונאלץ לשיר, למרות הזימזומים.

התאספו אז, כמו הפעם, האורחים
למסיבה בביתו של דני קרמן.
רטוש נפטר באותו הלילה.

פינחס גולדשטיין, ח״ב
הליברלים, נוהג לשחות בכל בוקר.
השבוע שחה כהרגלו בבריכת
מלון הילטון בירושלים, שבו

התיירים את חתימתו, אך הוא
אמר שהוא עלול להתקרר.
במופע של אורי גלר,
בהיכל־התרבות בתל־אביב.
מילאו קוסמים את שתי השורות
הראשונות של האולם. גלר התרגש,
מכיוון שידע שהקוסמים

71 [*111ץ ך 1ה 1האמן שתערוכה כוללת של יצירתו נפתחה השבוע במוסיאון תל־אביב, ערך
11 לחיים הרצוג, נשיא״המדינה סיור מקיף בתערוכה. חלק מן התמונות שמכר

זריצקי בתחילת דרכו כאמן, הוא ראה בפעם הראשונה מזה שנים רבות, והתפעל ביחד עם הנשיא. סוניה,
אשתו של זריצקי, היתה צמודה אליו במשך כל הערב. כשהיה זריצקי צריך לעלות לבימה. לברך את הקהל
הרב, עזרו לו נכדיו. הוא בירך והתיישב על הבימה. אחריו עלה לברך שלמה (״צייץ״) להט, ראש עיריית
תל־אביב. כל מישפחתו של זריצקי, כולל נכדים, נינים וחימשים, נכחו בפתיחת התערוכה הכוללת.
רבים מן האורחים שבאו
לפתיחת התערוכה החדשיה של
יופל ברגנר, ביחד עם האמן
דני קרמן, חששו לגורלם.
לתערוכה הקודמת שיל ברגנר,
שנערכה לפני שנה. גם היא
בגלריה אסף, השייכת להינדה.
ברגנר. בא גם המשורר
רטויט. אהר־ הפתיהה

אמיר ומערך) להפסיק את
הדיונים. עד שיבוא לפחות שר
אחד. מתוך 25 השרים. לשבת
בשולחן הממשלה. ח״ב יצחק
זיגר אמר- :אולי נבהר מבינינו
שר ״.נענה ח״ב חיים רמו*
ומערך) :״זה בוודאי יביא אותם
לכאן בריצה״.
ח״ב שינו• זיידאן עטשי
להדהים השבוע את משתתפי פגישת
שדולת־השלום של הכנסת.
בדבריו בפגישה. הרגיש עטשי
את ״הצורך לשמור על אופיה
היהודי של מדינת־ישראל״.
בדיון על הצעות אי־האמון
כממשילה, שיהתקיים השיבוע בכנסת.
אמר ח״ב מרדכי ריר*
*טובפקי ושינוי קיצוץ הממשלה
במכוניות הוולוו והמעבר
למכוניות פזו - 50:זו באמת
הקרבה גדולה. אחר־כך הם
ישיתמשיו רק בווישיר אחד שיל

בישיבת ועדת־הכנסת. ש־דנה
בחוק נגד הגיזענות, הועלתה
הצעה לצמצם את חוק החסינות
לגבי מאיר כחנא. שיבח וייס
העיר על כך. שיזו התעסקות בחוק
פרסונלי. הוא הזכיר לחברים
בי היה פעם חוק נגד זיהום אוויר.
שנקרא על שמו של הריר
שימעון ו״זיגפריד״) כנוביץ,
ח״ב הכנסת הרביעית, חוק שאינו
מופעל .״עכשיו ״.אמר וייס.
״יהיה חוק־כהנוביץ ויהיה חוק־בהנא,
שניהם נגד זיהום. אני
חושש ששיניהם לא ימלאו את
תפקידם.״ השם כנוביץ אצל
.יהודי אירופה פירושיו — בנו של
כהן ואו כהנא).
הזמר שלמה ארצי תרם
השבוע הופעה משלו. למען
איסוף כספים למרכז רפואי חדש
ליולדות, שייבנה ליד בית־חול־ם
השרון ויקרא על שמה שיל גילדה
מאיר. בתחילת ההופעה.

כרמל

שוהים הה כים, בשעה 6בבוקר.
קבוצת תיירים אמריקאיים שיצפו
בו עמדו ומחאו לו כפיים.
גולדשטיין היה בטוח שהם זיהו
אותו, וכשיצא מהמים ושאל
מדוע מחאו כף, אמרו לו :״אתה
ספורטאי אמיתי!״ גולדשטיין
הסביר להם שהוא עוסק הרבה
בספורט. אחר־כך ביקשו ממנו

שר־התחבורה לשעבר, נראה בתמונה
לבוש במיקטורן ובחולצה פתוחה, ללא
עניבה. כרמל היה קשור בזמנו לשערוריה בגלל תילבושת דומה.
בימיו הראשונים של מלון הילטון בתל־אביב חוייבו האורחים,
שביקשו לסעוד את ליבם לבוא למיסעדה רק בתלבושת פורמלית
-מיקטורן ועניבה. כרמל בא אז ללא עניבה, ולא הורשה להכנס.

באו לבדוק אותו ושהם עדינים
לו. כשביקש מנשים לעלות
לבימה, עלתה ביניהן גם קוסמת
מיקצועית אחת. גלר גילה אותה
וביקש׳ ממנה לרדת. בסיום המופע
עלה רוני שכנא׳ ,קוסם.
אל מאחורי הקלעים של הבימה,
ונתן לגלר שי מרליה מוזהבת.
חברי הוועד־המנהל של
רשות־השידור וחברי הנהלת הרשות
הוזמנו לישיבת ועדת״
החינוך של הכנסת. שדנה בענייני
הרשות. מיכה ינון, יוייר
הוועד־המנהל. הירצה על נוהל
הבחירה שיל מוסדות הרשות.
שיטת הבחירה ושיקוף עמדות
המיפלגות בין החברים, והרגיש
שחברי הוועד־המנהל, בניגוד ל־חברי־הכנסת.
יכולים להיבחר רק
לשית• קדנציות. העיר ח״ב פינחס
גולדשטיין :״אתה רוצה
שיהיה חוק שגם חייכים לא יוכלו
להיבחר ליותר משתי קדנציות?״
ענה לו ד״ר ישראל ו״רוליק״)
פלג, חבר־הוועד המנהל :״לא:
הכוונה היא שגם בוועד המנהל
•וכלו להיבחר ליותר משתי
קדנציות״.
באותה ישיבה סיפר ינון.
שילגופים שיילטוניים שונים שלעיתים
טענות לרשות־השידור
או בקשות אליה. כדוגמה. סיפר
ינון. כי דובר שיל הנשיא פנה
.אליו כדי שהטלוויזיה תסקר את
הדיונים במלאת תשע שנים
להכרזת האו״ם על הציונות כתנועה
גיזענית, ואמר שלמרות
זאת הטלוויזיה לא סיקרה את
הכינוס. טיכיה סער, מנהל
הטלוויזיה. אמר לו :״אליך פנה
הדובר. אליי פנה הנשיא בעצמו
— ובכל זאת הטלוויזיה לא
סיקרה״.
בוויכוח בין חברי־הוועד
המנהל של רשות־השידור על
מועמדים למישרת מנהל הטלוויזיה.
הישיווה דויד אדמדן,
חבר הוועד. את שלושת המוע־העולם
הז ה 2464

מדים, חיים יבין, דן שילון,
וטוביה סער, לשלושת הקופים
שאחד אינו רואה, השני אינו
שומע והשלישי אינו מדבר.
״לכולם יש יתרונות וחסרונות״,
אמר ארמון ,״אילו היו למועמד
אחד התכונות הטובות של כל
השלושה, היינו במצב טוב״.
כשהתפרסמה בעיתונות
ידיעה על עובד חברת־החשמל
שאירגן אורגיות־מיניות בתשלום,
פנו רבים לדובר החברה,
אברי רביב, וביקשו לדעת אם
הוא יודע במי המדובר .״מיהו
האיש אינני יודע,״ השיב הדובר
המודאג ,״אבל מה שברור לי,
שמחר תופיע בעיתונים הכותרת:
,מין חינם — הטבה נוספת שיש
לעובדי חברת־חשמל׳.״
ברוך מרזל, עוזרו הפרלמנטרי
של מאיר כד,נא,
חושב שמתרחקים ממנו במיס־דרונות
הכנסת בגלל דיעותיו
הפוליטיות. האמת היא שדיעו־תיו
דווקא מושכות רבים בכנסת,
אלא שהוא מדיף ריח זיעה חריף.

כולבו, וכתב עיתי״ם מאיר
שושני, החותם בקול חיפה
תחת שם־העט קובי אליהו.
השופט העליון בדימוס
חיים בהן יצא לסיור באירופה,
אך חש ברע ואושפז בשווייץ.
למטלפנים מישראל, ששאלו
לשלומו, ענה כהן לקונית:
״חזרתי לנוכחות״.
ליושב־ראש ועדת־הכס־פים
של הכנסת אברהם שפירא
יש סוף־סוף כיסא חדש.
מינהלת הבנק לפיתוח התע־שיה,
שבאולמה המרווח בתל־אביב
מקיימת ועדת הכספים את
ישיבותיה, מצאה לו כיסא עץ
גדול, תחת השניים המודרניים,
שהיו עשויים מתכת, שהתעוותו
בשל מישקלו של היו״ר.
הדוגמנית הוותיקה קא־רין
דונסקי מתכוננת היטב
למיתון הקרב. האופנה החדשה
שהיא מציעה למי שלא תוכל
לרכוש את המלתחה שלה
בחנויות־יוקרה, היא על טהרת
הבגדים הישנים של הבעל. החל

דויד שוייצו

מאמן נבחרת ישראל בכדורגל, נראה בתמונה כשהוא סועד את ליבו. שוייצר
עשה בשבועות האחרונים דיאטה חריפה, הוריד 14 קילוגרם ממישקלו.
כשניגש שוייצר למיזנון המאכלים, בחר לעצמו אוכל, הרכיב את המישקפיים על עיניו והביט היטב
היטב במזון. כשהתיישב ליד השולחן, לאכול, הרים את המישקפיים על מיצחו והתרכז בצלחת.
רוזנבלום בכבודה ובעצמה, אך
היתה זו הקוקסינל שלי, שאף
כתבה ספר על הניתוח המוצלח
שעברה. היא דומה מאוד לרו־זנבלום,
שלא השתתפה כלל
במסיבה.
בפי השר עזר וייצמן
היה השבוע סיפור נחמד:
בתקופת שירותו בצה״ל, כראש
אג״ם, נהג סגנו, הרצל שסיר,
לפנות אליו במילים ״שלום
וייצמן,״ ואילו עזר עצמו נענה
לאתגר הציוני והשיב במילים
״שלום הרצל.״
וייצמן עורר גם כמה חיוכים,
כשפנה אל צבא מזכירותיו
בתואר ״כוחותיי היפות״.

פסוק• ה שבוע
• שר־העבודה משה

קצב, במליאת הכנסת :״ח״כ
צ׳ארלי ביטון — שנינו היינו

בעבר טעוני״טיפוח ולימדו אותנו
שטעוני־טיפוח מאופיינים
על־ידי חוסר סובלנות״.

• ח״כ שלמה שימעון
(ש״ם) ,בנאום הבכורה שלו ב
כנסת
:״אני מציע עיסקת־חבילה
חדשה לפיתרון בעיות המשק
— לחזור בתשובה שלמה, והכל
יבוא על מקומו בשלום: איש
תחת גפנו ותחת תאנתו״.

• שר־המסחר־והתע־

שיה אריאל שרון, בניו-יורק:
״ראש״הממשלה צובע בצבעים
קודרים את המצב הכלכלי בישראל.
המצב לא כל־כך נורא. פרס
מנסה להשחיר את מה שאנחנו,
הליכוד, עשינו״.

• השר בלי תיק יגאל

הורביץ :״את האינפלציה המטורפת
צריך לעצור עם גיליוטינה,
לא בסכין פלסטיק, ומי
שזה לא מוצא חן בעניו, שיבכה
לתוך מגבת יירד למיקלט עד
שהמדינה תבריא״.
• הנ״ל :״הליכוד, שליכלך

את הסדינים, צריך לשתוק עכשיו
ולתת צ׳אנס לכבס אותם,
ואני מתאפק לא להשתמש בהגדרות
חריפות יותר״.

• הד״ר ישראל (״רו־ליק״)
פלג, מנהל לישכת העיתונות
הממשלתית וחבר הוועד־המנהל
של רשות־השידור, ב־רומזו
לסעודה אחרונה של ישוע:
״ברשות־השידור לא יודעים את
ההבדל בין תוכנית הבראה לבין
סעודת הבראה״.

• רפיק חלבי, סגן עורך

״מבט״ בטלוויזיה :״מי בכלל
מתחשב בוועד־המנהל?״

• הסופרת יהודית הנ

:״מילים, בניגוד לתפוחי־אדמה
חמים, נבלעות מהר ונע־כלות
לאט״:

• שר הכלכלה גד יעקו־

בי, בצטטו את הצייר איצ׳ה ממ־בוש
:״אל תבזבזו את הייאוש,
אנחנו עוד נצטרר אותו!״

סגן נשיא חברת ברוט־פברגה העולמי, חגג 01171 השבוע את הולדת נכדתו החדשה, ג ת
11 11
שלישית לאיתן עמית, כתב הספורט של הצהרון ידיעות אחרונות.
אשל, הנראה בתמונה עם שירלי(מימין) ורועי, שני נכדיו האחרים,
היה בעבר מזכיר אגודת מכב״י תל־אביב בימיה הטובים. הוא היה
האיש שהנהיג את נבחרת הכדורגל של ישראל לתורכיה, כשקבוצת
פנרבחצ׳ה התורכית רצתה לקנות את השחקן שייע גלזר. קבלת
הפנים היתה, לכן, כמו כינוס של בכירי עיתונאי הספורט בישראל.
לפני שנה, ערב הופעתו
של היומון חדשות, הופסקה
מסיבת־עיתונאים בעכו עם קצין
מישטרה בכיר, משום שנכח בה
כתב העיתון בצפון אורי שרון.
אבל מאז השתפרו היחסים בין
הכתב ועמיתיו, חברי אגודת־העיתונאים,
שהחרימו אותו.
שרון מקפיד לשבת יום־יום
באולם בית״המישפט המחוזי
בחיפה, שבו נערך מישפט רוצחי
הנער דני כץ. את מהלך
הדיונים הוא רושם בקפדנות,
ונעזרים בו כתבים צפוניים
אחרים, שלא נמצאים באותה
השעה באולם.
ובעניין לעניין באותו
עניין. אגורת־העיתונאים מקפידה,
שבעלי התפקידים אצלה
לא יעבדו בעיתונים שאינם
מכירים באגודה. והנה, על תפקיד
מזכיר ועד האגודה החיפאית
מתחרים כתב הארץ, ירח טל,
שהוא רכז כתבים במקומון
העולם הז ה 2464

מהבלייזר המרופט שלו, חולצת
החתונה הלבנה שלו, עניבה
מאותה תקופה ובעיקר, אם יש
לו חלוק גברי ישן ממשי.
לדבריה, חלוק זה אופנתי מאוד
בפאריס, ומחירו שם הוא בערך
700 דולר.
דונסקי יודעת שגברים
נמנעים מלחזר אחרי דוגמניות,
ויש לה הסבר מקורי לכך. זה
משום שלדעתה הדוגמניות יוצרות
רושם של אנדרטה.
האם זוהי פנינה רוזנ־בלום?
שאלו את עצמם
המוזמנים למסיבה שנערכה אחרי
בכורת ההצגה סיפור אהבה
בשלושה פרקים, מחזה על
הומוסקסואלים שמועלה בבית
ליסין. באולם נכחה רוזנבלום.
אחרי־כן עלו המוזמנים למרתף
העליון ושם, באמצע המסיבה,
כבה האור ועל הבימה הופיעה
בלונדית ושרה את השיר להיות
אשה. לא מעטים חשבו שזוהי

אילנה אביטל

במרכז, זמרת ואשתו הנוכחית של שלמה צח, בעבר זמר וכיום אמרגן. צח היה
נשוי בעבר לזמרת אילנית (מימין) ואף הופיע איתה במשך כמה שניסבצמד
אילן ואילנית. השתיים, אילנה ואילגית, יופיעו יחד בפסטיגל -פסטיבל שירי הילדים -וזו הפעם
הראשונה שאילנה אביטל תבצע שיר״ילדים. בחברתן בתמונה -עמית, בנם של אילנה ושלמה צח.

•מיס מתחת ל-

קול המפרסם

גאפע נו תנ ת לך הז ד מנו ת פז לרכוש רהיטים מוזלים השבוע.
מחירי מבצ ע מיו חדי םמתחת למחירי ה ה קפ א ה. לדוג מ א:

מבחר ענק של מערכות ישיבה, מזנונים, חדרי שינה וחדרי נוער כשכל
שלבי הייצור (נגריה, מרפדיה) והמכירה נעשים במקום אחד,
והתוצאה: רהיטים מושלמים במחיר נוח.

מבצע מיוחד!
מבירה של רהיטים מהתצוגה במחירים מיוחדים
בשיטת שלםוקח !

• רהיטי בע מ
ג.א.ם.ע ראשל״ע

ג.א.ם.ע חולון

אזור ה תעשיה החדש
מאחורי בית העלמין בחולון

(לשעבר ורונה) רח׳ הסדנה 6
אזור התעשיה חולון.

פתוח בשבתות מ־סו בבוקר עד 9בערב
בימי חול: רצוף מ־ 8בבוקר עד 7בערב

במדינה
הכנ ס ת
ניצים למען השלום

אגשי-השלום הוחרמו,
הגיצים הוזמגו — 3ד
התפגסה השדולה לשלום

הפגישה הראשונה של השדולה
הפרלמנטרית של היונים היתה הצלחה
אירגונית ותיקשורתית מרשימה למדי:
יותר מ־ 20ח״כים באולם־הישיבות של
סיעת המערך, סיקור עיתונאי מלא,
נוכחות מלאה של נציגי כלי״התיק־שורת
האלקטרוניים כמו יעקב אחי־
מאיר מהטלוויזיה והכתב הפרלמנטרי
החדש של הרדיו, עודד בן־עמי.
ראש השדולה, ח״כ אהרון הראל
( ,)54 רפ״יסט־לשעבר שעבר מיפנה
רעיוני ופוליטי בשנים האחרונות. ניהל
את הפגישה בטאקט ובתבונה. רק
אחרי שהתפזרו הברקים והרעמים
המילוליים שנורו בתיפזורת רעשנית
על־ידי אורח הכבוד, השר עזר וייצמן.
החלו כמה מהמשתתפים להזכיר את
העובדה המוזרה, שלא דובר ברצינות
על שלום.
יתכן שהחטא הקדמון נעוץ בעצם 1 הרכב המוזמנים. ח״ב מתי פלד מהרשימה
המתקדמת לשלום, שהיה באותה
שעה במישכן הכנסת, ושהביע במפורש
את רצונו לקחת חלק באירועי־השדולה,
פשוט הוחרם ולא הוזמן.
הסביר הראל: ההחלטה על צירופו של
פלד ״עדיין לא התקבלה״ .הראל עצמו
הצהיר, שהוא בעד קבלתו של פלד. אך
העלה ספקות, שמא בואו של פלד
לפגישות כאלה ירתיע אנשים אחרים,
ואז תסוכל מגמת ״ההרחבה״ של
השדולה לשלום. ואומנם, כשהתכנסו
שוחרי־השלום שהוזמנו לפגישה היה
הכל ברור כשמש.

11 וא טעו שטחחויו טפיצים ש !7 ₪

ש ₪טח, וכעסו חווש״ם אנו נפטר

עחיו־םחו
עדו 110
גרין !7א1ד
״עמירם חי וגר ב־ל״א.״ הכריז
העולם הזה לפני ארבעה חודשים
(העולם הזה .)30.5.84 הכתבה סיפרה
על עמירם קליין, מלך ״הכרטיסים
הירוקים״ של היורדים בלוס־אנג׳לס,
שלקה בגידול במוח, נותח, הבריא,
וטען כי מתחריו הפיצו עליו שמועה
שמת.
הכתבה נכתבה בעקבות מיכתב
שכתב עמירם אל כתבת העולם הזה,
שהכירה אותו היטב. במיכתב ביקש
לפרסם שהוא חי ולא מת, ולהזים את
מסכת־השמועות העקשנית אשר —
לטענתו — תחת לעזור לו להחלים
קירבה אותו אלי קבר.

אללה ירחמו. באולם הישיבות
ישבו ״שלומניקים״ ידועי־שם כמו ח״ב
בנימין בן־אליעזר, המכונה פואד, מטפח
הפלאנגות בלבנון, ששלט במשך

עם לקוחותיו נמנו שחקני־קולנוע
כמו דונאלד ־סאתרלנד הקנדי, שהיה
זקוק לאשרת־עבודה, וג׳ואן קולינס
האנגליה, כוכבת סידרת הענק דיינס־טי.
הזמרת האנגליה לולו ולהקות־רוק
מפורסמות, שהיו זקוקות לאשרת־עבודה
בארצות־הברית.
גם אנשי חברת קנון נעזרו
בשירותיו. הוא היה עורך־הדין של
מנחם גולן, יורם גלובוס, דני דימבורט,
של בימאי הקולנוע בועז דוידזון וצלם
הקולנוע אדם גרינברג. לכולם סידר
עמירם את הגרין קארד.
בין לקוחותיו היו גם אנשי המאפיה
הישראלית בלוס־אנג׳לס, בהם אלי

הקונסול דיבר על ניתוחים

פרקליט קליין במישרדו בלום־אנגלם

יק-ס/א

מי ר

קטע ממיכתבו האחרון של קליין
הם רוצים לראות אותי מת!״הכתבה פורסמה, וזכתה בהדים רבים
בקרב קהילת־היורדים בלוס־אנג׳לס
ובניריורק.
אך זמן קצר אחרי שפורסמה הכתבה.
עצם עמירם קליין את עיניו

וייצמן כמו גנרל אנגלי בדימוס
שנים רבות ביד רמה בגרה המערבית
הכבושה, ח״ב אמנון לין, ממייסדי
התנועה למען ארץ־ישראל השלמה
ונץ אנטי־ערבי עד עצם היום הזה. גם
ח״ב שלמה עמר ועדנה סולודר, הניצים
הקיצוניים, היו בחדר לצירו של ח״ב
אהרון נחמיאס, חברו הטוב ביותר של
קלגס ערביי־הגליל, ישראל קניג.
עיון קל ברשימת החברים הקבועים
בשדולה העלה, שמכלל 16 חייכי
מיפלגת־העבודה שהצטרפו אליה, רק
שלושה לא הצביעו ביוני 1982
בעד מילחמת־הלבנון: דויד ליבאי,
חיים רמון ועבד־אל־והאב דראושה,
שפשוט לא היו אז חברי כנסת.
נאומו של עזר וייצמן היה מוזר.
וייצמן התנהג כמו גנרל אנגלי בדימוס,
קצת תימהוני, שנקלע למסיבת אינטלקטואלים
בקיימברידג׳ הפציפיסטית
של שנות ה־ .30 הוא לא מיקד את
דבריו בנושא מסויים. אלא סקר את
״האני מאמין״ שלו בסיגנון קצת־חבר׳מני,
קצת־ילדותי, שחשף את
העולם הזה 2464
גידול בראש

^ן ליין הגיע לארצות־הברית עם
הוריו, כשהיה ילר בן .10 הוא גדל
והתחנך ליד ניו־יורק, אך לא שכח את
העברית שלו. לימים השתלם במיש־פטים
ובעריכת״דין, עבר להתגורר
בלוס־אנג׳לס ועשה חיל בעסקיו. הוא
פתח מישרד מפואר בבוורלי־הילס,
ולאט־לאט קנה לו שם כעורך־דין
המצליח להשיג גרין קארד כמעט
לכל הפונה אליו, בתנאי שיש לו
המזומנים הדרוש־ם.
עם לקוחותיו נמנו ישראלים רבים,
מהגרים איראנים, איטלקים, צרפתים
ואחרים. הוא העסיק במישררו עורכי־דין
זוטרים, שדיברו עם המהגרים
בשפת אמם, והצליח ליצור קשרים
מצויינים במישרדי־ההגירה האמריקאיים.
העובדה
המצערת שהחן הוו־יצמני
;עשה בשנים האחרונות מהוה־משהו.
השר המכובד ניסה לשכנע את
שומעיו המופתעים שהמושג ״שלום״
אינו מסמל דווקא רכרוכיות או
״מיסכנות״ .מכאן היתה דרך קצרה
מאוד.לתיאוריה, שדווקא אנשי־הצבא
הם השלומניקים האמיתיים. כדי להדגים
את דבריו הוא הצביע על מושל־הגדה
פואד. שלבש לכבוד האירוע

קומנצ׳רו, שהתפרסם בפרשת הרצח
הנורא במלון בונאוונציר.
עמירם עבד כמעט 20 שעות ביממה.
הוא היה רווק מבוקש בקהילת
היורדים, הופיע בחברתן של מיטב
החתיכות הפנויות. היו לו מכונית
מרצדס קונברטבל מפוארת, דירת
רווקים בווסטווד ומכונית אספנים
מדגם מוסטאנג. הוא נהג לארח זמרים
ושחקנים מפורסמים שבאו מהארץ,
במיטב מיסעדות־היוקרה של הוליווד.
עמירם היה בן ,33 והעולם כולו היה
פתוח לפניו. לפני שלוש שנים הכיר
במעלית של בניין־המישרדים שלו
צעירה, שעבדה בו כמזכירה של רופא.
בין השניים התפתח רומן, ולפני שנתיים
נישאו.
עמירם בנה את בית־החלומות שלו
בווסטווד.
ואז, יום אחד, כמעט נגמר הכל.
עמירם התבשר כי אשתו מצפה לתינוק.
הוא היה מאושר, אך מיחושים
קשים בראשו הטרידו את מנוחתו. הוא
הלך לבדיקות, והרופאים גילו אצלו
גידול ממאיר בראש.
על השתלשלות העניינים כתב אז
לכתבת העולם הזה:

״באפריל השנה חליתי. רופאיי גילו
כי אני סובל מגידול בצד הימני של
ראשי. עברתי ניתוח, וכעת אני מחלים,
והכל מסתדר לאט־לאט״.
אך בימי ההחלמה היה עמירם
מוטרד בגלל השמועות העקשניות
שסבבו בקהילה הישראלית. הן טענו
שהוא נפטר כתוצאה מהגידול.
כתב עמירם :״השמועות שהציפו
את הציבור היו מדהימות. את השמועות
הפיצו עורכי־דין אחרים,
ששמחו להיפטר ממתחרה רציני שכמוני.
מייד כששמעו שעברתי ניתוח־ראש,
הם הפיצו שמועה שנפטרתי,
וניסו לקחת את הקליינטים שלי ולנצל
את מצבי כרי לעשות על הקליינטים
שלי כסף״.
השמועות האלה כאבו לעמירם
מאוד. כדי להפסיק אותן, ביקש מכתבת
העולם הזה לפרסם את מיכתבו
ולהודיע לעולם שהוא חי. עמירם
קליין כתב במיכתבו כי פיל בלייזר,
הבעלים של תחנת־הטלוויזיה איזראל
טודיי, שעמירם מימן אותה בעזרת
תשדירי־פירסום למישרדו הודיע
שהוא נפטר. כתב עמירם :״מה
שמצחיק יותר הוא, שמהקונסוליה

ארשת פנים של שלזם־עכשיווניק אמיתי.
וייצמן
נראה די מנותק מקהל
השומעים, גלש עד מהרה לנאום ציוני
ברמה ובסיגנון של טקס בוגרי כיתות

בפיו היו מישפטים כמו ״דודי הדגול
חיים וייצמן.״ ״הציונות. בתחילת
דרכה, היתה ריפוי־בעיסוק ״.״אפשר
להוציא את היהודים מהגלות, אך קשה

להוציא את הגלות מהיהודים,״ ״מרבית
חיי המבוגרים עסקתי בלחימה ״.״אסור
להפסיק באמצע ההסתערות״ ואפילו
״ידידי אנואר אל־סאדאת, אללה ירחמו״.

ההברקות האלה היו בשירות
המסר הכללי, ששלום הוא דבר יפה,
ושיש להילחם עליו ״בלהט״ .המיסגרת
הכללית, באורח רעיוני. ה־תה השקפתו
של וייצמן. שאת השלום אפשר להשיג

הישראלית בלוס״אנג׳לס יצאו שמועות,
שמי שעובר ניתוודראש לא יוצא
מזה חי״.
השמועות מיררו את חייו. בתיקווה
שזרם השמועות ייפסק, התחיל לצאת
עם רעייתו לינדה. שהיתה כחודשי״
ההריון האחרונים. מי שפגש בו במסיבות
האלה נדהם. עמירם, שהיה
תמיד גבר מלא מאוד, הוריד ממישקלו
בצורה דראסטית. ראשו היה קרח, והוא
נראה כשלד־עצמות.
בבר־מיצווה של בנה של ישראלית,
הנשואה למיליונר אמריקאי, שבה נראה
קליין זמן קצר לפני מותו, הוא הלך
בקושי. אשתו תמכה בו, והוא ישב
במשך רוב הזמן.
כשפגש בספר סמי זלצר, שהגיע
ללוס־אנג׳לס לביקור, אמר לו :״כל
השמוקים בעיר, במיוחד עורכי־הדין
הישראליים, מנסים לדקור אותי בגב,
ואני מראה להם שאני חי וקיים.״
אך מאבקו הנואש של עמירס קליין
בשמועות לא הגיע אף לקרסוליו של
מאבקו במוות. הוא סירב למות. הוא
היה צעיר מצליח. היתה לו אשה שאהב,
תינוק שזה עתה נולד. הוא הגשים את
החלום האמריקאי והפך מיליונר. לפני
כחודשיים, שבועות אחרים אחרי לידת
בנו יונתן, לא יכול היה עוד להילחם
בגורלו, ועצם את עיניו לנצח.
אשתו מזה שנתיים, ובנו התינוק
שלא הספיק להכירו, הם היורשים של
הבית המפואר בווסטווד, המכוניות
ומישרד־עורכי־הדץ המצליח.
עמירס כבר לא יסדר גרין־קארד
לשום מהגר. כעת הוא ודאי מסדר
לעצמו גרין־קארד לגן־העדן.

שרית ישי
רק אם השכל הישר הצברי יגבר על
העקמומיות הגלותית, המסכלת את
השלום.
קצת קשה למכור ביום סיפור כזה.
כשהכנסת מוצפת בצברים עסיסיים
כמו אריאל שרון, אר־ק נחמקין, רפאל
איתן ואפילו יובל נאמן.
פנים קורנות מאושר. בכל
נאומו הארוך לא הזכיר וייצמן את הפ־
(המשך בעמוד 124

מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הס אומרים ...מה הן אוחרות...חה

מזל קיסר:

איזי דורזן:

אמנון אלסר:

,.הרב הרחמן שרנו דופק ,,איטליה מעורם לא ,.אסו חפץ ישלם את
אוחזו כל הזמו!״ זנתה בתורה הראויה!״ הקנס נמו טאטלה!״

עיסקת החבילה נחתמה. רשימות המחירים פורסמו
וחולקו לציבור. לא ראיתי אף אשה אחת בסופרמרקט
שמסתובבת עם הרשימה ובודקת מחירים. שאלתי את
מזל קיסר, אשת מזכיר ההסתדרות, אם היא עושה זאת.
אגיד לך את האמת, אני במיטה עם שפעת כבר 10 ימים.
בינתיים בתי עושה עבורי את הקניות. ולא ראיתי שהיא יוצאת עם
רשימת המחירים. את יודעת איך זה, הצעירים.

• ובשבוע הבא, כשתבריאי ותצאי לקניות, תקחי
את הרשימה ותשווי מחירים?
אי־אפשר להסתובב עם ארבעה דפים בסופרמרקט, וכל רגע
לחפש מחיר של דבר מסויים בין 400 השורות. מצד שני, הרי אני
לא קונה כל יום הכל. יש איזה 20 פריטים שקונים יום־יום: חלב,
לחם, לבן, גבינה וכר. את המחירים אפשר ללמוד בעל־פה. המחיר
יישאר אותו הדבר שלושה חודשים, ולא כמו קודם, שכל יומיים
היה מחיר חדש ואף אחד לא ידע כמה עולה מה.

• יש לך איזה מקום שאת קונה בו באופן קבוע?
כן, כמובן.

• אם תגלי פיתאום שהאיש, שאת קונה אצלו כבר
שנים, העלה מחיר של מיצרך מסויים, תתלונני עליו?
הלשנות זה דבר זר לי מאוד, ולא נוח לי עם זה. אבל אם הוא
יעלה מחירים באופן משמעותי, אסור לסלוח ולוותר, כי ככה כל
העיסקה תלך — ואנחנו נלך יחד איתה.
בכלל, הלב הרחמן שלנו דופק אותנו כל הזמן, וצריך להפסיק
עם זה.

בחודש הבא יוגש לנשיא איטליה אלבום־תודה מיוחד
במינו. האלבום יכיל אלף שמות של יהודים יוצאי
יוגוסלוויה, החיים היום במקומות רבים בעולם, והמודים
לעם האיטלקי על הצלתם, בימי מילחמת־העולם השניה,
במלאת 40 שנה לסיומה.
שני מארגני מיבצע״התודה לעם האיטלקי הם ד״ר
ברנרדו גרוסר ואיזי דורון, שניהם מירושלים. שאלתי את
איזי דורון מדוע הם חיכו עם התודה 40 שנה.
אנחנו מודים לאיטלקים כל בוקר כבר 40 שנה. את האלבום
החלטנו להוציא כבר לפני שנים אחדות, אבל זה לא היה מיבצע

בזמן המילחמה הצילו האיטלקים 7.000 יהודים יוגוסלוויים,
שאחרי המילחמה התפזרו בעולם, וחלקם הגדול נפטר במשך
הזמן. שלחנו מיכתבים לכולם וקיבלנו תשובות מ־ 1,000 איש.

• איך ניצלתם?
כאן החלק המעניין. זה שהעם האיטלקי הוא עם נפלא,
ושאנשים פרטיים סיכנו את חייהם למעננו — זה ידוע, ועשו את
זה אנשים טובים בכל רחבי אירופה. אבל מה שלא כל־כך ידוע זה
שהמישטר של מוסוליני סיפק דירות ל־ 7,000 פליטים יהודים
מיוגוסלוויה ותמך בהם כספית. זה היה הדבר הלא רגיל.
המישטר הפאשיסטי של איטליה, וכמובן העם האיטלקי, לא
הכיר את המושג אנטי־שמיות.
ודבר נוסף. כאשר פלשו הגרמנים לאיטליה בספטמבר ,1943
סיפקו לנו השילטונות, לכל 7,000 האנשים, תעודות־זהות
מזוייפות, ואיתן המשכנו להסתובב בתוך איטליה הכבושה.
תמיד מדברים על ההולנדים שעזרו ועל הדנים שעזרו, אבל
איטליה מעולם לא זכתה להכרת התודה כפי שהיא ראויה לה. י

• מדוע, לדעתך?
כי קשה להגיד מילה טובה על מדינה פאשיסטית. אגב, רק
בשלוש ארצות פאשיסטיות, איטליה, ספרד ובולגריה, לא הוסגר
אף יהודי, עד שהגרמנים תפסו אותם בעצמם. כשמדברים על
איטליה, מייד חושבים על מוסוליני. לא כולם זוכרים מאין הגיע
הנשק ומאין הגיעה עליה ב׳,

• אני מבינה שבהבאת הספר הזה לנשיא איטליה
אתם רוצים לפרוע את החוב.
אחרי שנגיש את הספר, נרגיש כי פרענו חלקיק אחוז מהחוב,
שלעולם לא נוכל להחזיר במלואו לעם הנפלא הזה.

אצי, באופן אישי, הייתי לכל אורך הדרן מהצד של אסף
חפץ. אבל כאשר קראתי ב״הארץ״ כי יש התרמה של
אזרחים כדי לשלם את הקנס של 50 אלף שקל, זה לא מצא
חן בעיניי. שאלתי את ידידו של אסף חפץ ומי שהיה
מראשי הוועד למענו, אמנון אלפר, אם מצבו של חפץ כל־כך
קשה שהוא לא יכול לשלם את הקנס בעצמו.
חס וחלילה. זה פשוט לא נכון מה שקראת בהארץ. היתה קרן
בשם כתף לאסף חפץ, שפעלה עד פסק־הדין. הכסף נאסף עבור
עצומות ,־עלונים וכיוצא בזה. ברגע שניתן גזר־הדין. הודענו
רישמית שכל הכסף שנשאר בקרן יחולק בין אירגון נשות־השוטרים
ובין הקרן של אייבי נתן למען ילרי אתיופיה,

• ומה עם הקנס?
מה זאת אומרת? הקנס ירד ממשכורתו של אסף. הוא מכבד את
פסק־הדין ומכבד את גזר־הדין, והוא ישלם את הקנס מכספו
הפרטי עד הגרוש האחרון, כמו טאטלה. .

• זה מה שהוא אמר לך?
זה בדיוק מה שהוא אמר לי.

• כלומר, אין עוד איפוף! כפפים לטובת חפץ?
כמובן שלא.

הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...הה הן אוחרות...מה הם

גדי אן ר1ן:

ע־ הילל:

אמנון מטלון:

״מי ואשוו המחרים בדו־ן־ רשירטונות אני ,.לראשונה בארץ מופע
נסיון שלא הצליח!״ לוקח. אנטי־עלבון׳!״ תותחי קדני־לייזו!״

סרט שהכניס בארצות-הברית 200 מיליון דולר בפחות
מארבעה חודשים לא זקוק בדיוק לפירסומת שלי. אלא
שהסרט ״מבטחי השדים״ הגיע ארצה בצירוף הוראה
מפורשת מחברת ״קולומביה״ ,שאסור להציג אותו לפני
קהל של פחות מ״ 200 איש.
שאלתי את מפיץ־הסרטים אמנון מטלון, איזו מין הו ראה
מצחיקה זאת.
עשו איזה מחקר בארצות־הברית וגילו, שהאפקט של סרט
מסוג זה וההנאה ממנו הם הרבה יותר גדולים כשיש קהל גדול.
באולמות הקולנוע יש בדרך כלל יותר מ־ 200 איש. ולכן הכוונה
היתה דווקא להקרנות פרטיות ולהקרנות לפני עיתונאים
ומבקרי־קולנוע, שלפעמים מציגים להם סרט באופן מיוחד. בגלל
ההוראה המפורשת הזאת, צריך למלא את האולם כדי להציג את
הסרט לפני חמישה עיתונאים.

• מהנסיון שלך, סרט שהוא להיט גדול בארצות•
הברית יהיה בהכרח להיט גם פה?
לא בהכרח.

• מה היו הלהיטים הגדולים ביותר בארץ של
סרטים אמריקאים?
את קרמר נגד קרמר ראו מיליון איש. את טוטסי 700 אלף
איש. אבל שני אלה הם באמת יוצאים מהכלל. בקנה־מידה
ישראלי 250 ,אלף צופים זו הצלחה גדולה מאוד.

• ובעניץ אחר: על מי אני צריבה לצעוק בקשר
לביטול ימי הראשון המוזלים בבתי־הקולנוע?
לא צריך לצעוק. זה היה נסיון להביא לבתי־הקולנוע קהל
נוסף, והנסיון לא הצליח. י

• כלומר?
ענף הקולנוע הפסיד מזה הרבה כסף. סי שרצה ללכת לסרט,
חיכה ליום ראשון, ואם הוא לא השיג כרטיסים ליום ראשון הוא
ויתר על הסרט. נוצר מצב שבימי ראשון היה פיצוץ, ובשאר ימי
השבוע הלכו בודדים לקולנוע.

• איך ביטלתם את זה בזמן ההקפאה?
מאחר שזה היה מיבצע, אנחנו מסודרים בעניין ההקפאה.
עכשיו יש לנו רעיון לתת הנחה יותר צנועה. אבל במשך כל
השבוע. אולי זה יצליח יותר.

או״טו־טו חנוכה. הילדים שלי ראו סופגניות בחנות
ונזכרו שצריך לקנות כרטיסים לפסטיבל שירי״ילדים. כמה
פסטיבלים כאלה יהיו השנה, כמה יעלה לנו התענוג, ומה
יהיה השנה, שכבר לא ראינו ב־ 10 שנות פסטיבלי הילדים?
בשנה שעברה דיברתי עם אבשלום רובין מהפסטיבל.
עכשיו פניתי אל גדי אורון מה״פסטיגל״ ,ושאלתי אותו כמה
פסטיבלים יהיו השנה.
עשינו חישובים כלכליים ואיחרנו השנה את הפסטיגל
והשירוביזיון. כך שנשארו רק שניים. הפסטיבל שלהם וה־פסטיגל
שלנו.

• למה התאחדתם, הרי ה״פסטיגל״ היה בחיפה
וה״שירוביזיוך בתל־אביב — על איזו עיר ויתרתם?
לא ויתרנו על שום עיר. פשוט, האמנים יעבדו הרבה יותר קשה
ויסעו יותר ברחבי הארץ. החלטנו שכמה שהמופע יעלה לנו פחות,
נוכל למכור כרטיסים יותר בזול. כשיש צוות־הפקה אחד, צוות־אמנים
אחד וצוות־שרותים אחד — זה מוריד את העלות.
ב״ 27 בנובמבר יוציא השרות הבולאי סידרת בולים על
נושא סיפרות״הילדים הישראלית. מי שהחליט על כך בחר
בנחום גוטמן, בשמואל כץ, באלונה פרנקל, בלאה גולדברג
ובע׳ הלל, כנציגיה של סיפרות־הילדים. קראתי על כך
בעיתון, טילפנתי לעי הלל, כדי לברך אותו על הכבוד
והופתעתי מאוד לשמוע שגם הוא יודע על העניין מהעיתון.

• לא פנו אליך, לא ביקשו את רשותך, לא שאלו
לדעתך?
לא. אף אחד לא פנה אליי. יכול להיות שהם חושבים שאני ד ל
כבר הרבה שנים.

• לא נעלבת?
אני רגיל לחלם־לנד שלנו. אני מפיר את המדינה הזאת ואת
העם הזה כבר מזמן, ושום דבר כבר לא יכול להפליא אותי. כשאני
הולך לפגוש את השילטונות והשררה, אני לוקח כדור ,,אנטי־עלבון״
,ואז אני יכול להתייחס אליהם בסלחנות מחוייכת. י

• ואחרי שנודע לך העניין, לא פנית למישרד־הדואר
וביקשת הבהרות?
שר־הדואר הוא אדם שאני מאוד מעריך, אז למה לי להכניס
אותו ללחץ?

• לפחות ראית בהדפסה את הבול המוקדש לך?

איך יכולתי לראות? אשתי הבטיחה לקנות לי אחד כשהוא
יתחיל להימכר בסניפי־הדואר.

• בוא נדבר על הגועל־נפש. במה יעלה כרטיס
אחד?
מחיר הכרטיס לוועדי עובדים, שהם ך׳ 90 מקוני הכרטיסים,
יהיה 2000־ 3000 שקל. מחיר של כרטיס בקופה יהיה 4,400 שקל.

• מה המחיר אצל הקונקורכטים?
לא בדקתי את זה עדיין. אבל ברור לי שהמחיר שלהם יהיה
גבוה יותר. העלויות שלנו ושלהם די דומות ועלויות אלה צריכות
להתחלק במיספר המושבים באולם־ההופעה. באולם שלהם, היכל
התרבות. יש 2.600 מקומות ואצלנו. בהיכל הספורט. יש 9000
מושבים.

• כל השנים אתם רבים ביניכם. מי מרוויח
מהמריבות האלה?
הקהל. כמובן. כדי להצליח, כל אחד מאיתנו מכניס לעסק
באמת את כל מה שהוא יכול. ואולי קצת למעלה מזה.

• מה תתנו לי השנה, תמורת הכפף שלי, שלא
ראיתי בשנה שעברה?
טוב ששאלת. השנה. בנוסף לאמנים שישירו את שירי התחרות,
יהיה מופע אמנותי בלתי־רגיל של אילנית, בצירוף פעלולים
שעדיין לא נראו בארץ.

• כ מו?
כמו מטולים — כי אני לא אוהב את המילה תותחים — של
קרני־לייזר, כמו שהיו בטקס הסיום יטל האולימפיאדה. שבשבילם
הבאנו מכ׳טיר מיוחד, שדמי שכירותו לשבוע הם 20 אלף דולר.

דניאלה שמי

מא 71 מאיר תדמזר

נוצץ ולא אוכל

דולארים אסור להחזיק. לא יותר מאלפיים, מהם 1500 בהמחאות־נוסעים וחמש מאות במזומן, נכון
להיום. שקלים לא כדאי להחזיק, כי כל יום הם שווים פחות — ראה השינוי היומי בשער החליפין,
כגודל השינוי. כר קטן ערכו של השקל.

מה עושים? גם הבורסה זה לא עסק. תובניות־חיסכון, על־פי־רוב מאבדות
מערכן. גם הסת״ם מסגר אחרי המדד. המדד רץ, אבל כדי להצטרך למירוץ צריך
לשלם דמי־ככיסה גבוהים וגם דמי יציאה. הסק״מ והתס׳׳ס מפגרים גם הם.
על כל אלה אומר לי יהודי חכם, אולי דולארים שחורים בצבע ירוק? לא, גם אלה מפגרים.
זהו, הגיע המיתון, כבר אין במה להשקיע ושיהיה כדאי, משהו יותר מהאינפלציה.

מי שיש לו קצת כסך ישקיע קצת מהקצת בשרשרות־זהב. זה חוקי, אפשר
לענוד אותן, ואפילו למכור אותן בשעת צרה. זה טוב בשביל האשה וכוי, זה נוצץ
ולא דורש אוכל.
רק דבר אחד אל תעשו, אל תקחו אוברדראפט בבנק, זה עדיין העסק הכי־יקר
במשק.

מיליון זה פחית ממיליארד
לפני חצי שנה ואולי יותר כתבתי במדור,
ליתר דיוק, המרתי לצון. שהנה עומד בנק־ישראל
להנפיק מטבעות בעריכים שונים (כן,
עריכים ולא ערכים) ,עשויים מפלסטיק קשיח
וכל זאת, כדי להקטין את הוצאות ייצורם של
מטבעות ישראל.
יש לי שתי הערות. אלף: למחרת הפירסוס פנה
כתב צעיר של גלי צה ל אל דובר בנק ישראל
לשאול פרטים על המטבעות הפלסטיים שאמור
הבנק, לפי דיברי העולם הזה. להנפיק. תשובת
הדובר אינה חשובה, חוץ, אולי, מעצם ההכחשה,
בית: מתברר שבכל הלצה יש גרעין של אמת, וזה
עתה קראתי בתלת־רבעון היקר והמהודר ביותר
בעולם, ששמו לידרס(מנהיגים) שאכן המיטבעה
המלכותית הקנדית שקלה וכך אומר מנהל
המיטבעה, ג׳י. סי. קורקי, הטבעת מטבעות
מפלסטיק עם תחושה ומישקל של מתכת.
ועכשיו אנחנו מגיעים לעניין עצמו, שלשמו
ולכבודו הארכנו בהקדמה. בחודש הבא יהיו
בידינו שטרות חרשיים, בני 10 אלפים שקלים. עם
דיוקנה של גולדה מאיר. בדקת־ ומצאתי. שערכם
של עשרת אלפי השקלים יהיה בערך כערכם של
100 לירות ב״ . 1973 במילים אחרות, מה שיכולנו
לקנות ערב מילחמת יום־הכיפורים במאה לירות
(או עשרה שקלים, שאז עוד לא היו קיימים) ,נוכל
לקנות בער כמה שבועות בשטר החדש.

זהו, האינפלציה חוגגת גם בעיסקי מזומנים.
ואם לא נמהר, ותיכף אסביר לאן, גם השטר החדש
יאבד מערכו ויהפוך למה שבנק־ישראל מכנה
מעות, למטבע. הנה, כבר בעוד חורש־חודשיים
נוכל להחזיק ביד את המטבע בעל העריך הגבוה
ביותר, המטבע בן 500 שקלים, שערכו ביום
הנפקתו יהיה קטן מדולר, יותר מחצי דולר. אולי
משהו בין השניים, וזה, כאשר רק בתחילת השנה
היה השטר של 500 שקלים שווה חמישה
דולארים.
עוד לא סיימנו. אנחנו עדיין באיזור המטבעות.
שר־האוצר, יצחק מודעי, אומר שיש לו
פטנט חדש להכות את האינפלציה בזול ומהר.
אבל לא כל־כר אלגנטי. ההצעה אומרת שצריך
להדפיס שטרות של שקלים, כמו אלה שיש לנו
היום, בהבדל אחד, שמיספר האפסים בכל שטר
יקטן בשניים. כך למשל 100 שקל ישנים יהפכו
בהדפסה החדשה לשקל אחד, ואלף שקלים יהפכו
לעשרה שקלים, וחמשת אלפים שקלים יהפכו
לחמישים שקלים.
אני מקווה שהבנתם את הפרינציפ. במעבר
מהשקל הישן לשקל החדש, למען הקיצור,
שק״ד, יאבדו החסכונות והפת״ם למינהו מדר
אחד, זה שאיננו ידוע, כמו למשל בתוכניות
החיסכון, עד לאחרונה.
תוכנית זו תאפשר לאוצר, למשל ללוות מדי
חודש מבנק־ישראל רק כמה עשרות או אולי
מאות מיליוני שק״דים לעומת עשרות מיליארדי
השקלים היום. במבט ראשון מיליון זה תמיד
הרבה פחות ממיליארד.
ולסיום, צריך לחזור ולומר שצריך להתפלל
חזק ולבקש רחמי שמיים, שהעבודה שעושה
שר־האוצר לא תהיה עבודה זרה, ושהשקל או
השק״ד ימשיך להיות הילך חוקי של מדינת
ישראל. שאם לא כן יבוא הדולר, ואז באמת יהיה
קשה. נצטרר להרוויח דולארים, במקום שקלים
שצריך להפוך אותם לדולארים.

משהו פה
רא בסדר
הגיע אליי מישהו בריצה ושאל: יש הקפאה או
אין הקפאה? יש, בטח יש. אז למה, הוא שאל,
העלו את מיסי קופת־חולים בחמישים אחוז. בטח
קראת את זה בעיתון, אמרתי לו, אז תשאל אותם.
לא, הוא אומר, בעיתון אין אשובה. נו, אמרתי, אז
מה אתה רוצה ממני, תפנה לגיזבר של ההסתדרות,
או לישראל קיסר, שחתם על הסכם
ההקפאה.
לא, הוא אומר, אתה תסביר לי, איך בהסתדרות
יודעים מראש שהאינפלציה בנובמבר תהיה
גבוהה ב־*׳ 50 מאשר באוקטובר.
יודעים? אני שואל. מאין אתה יודע שהם
יודעים. או, עכשיו אתה מדבר לעניין, הוא אומר.
הנה תסתכל.
הסתכלתי. ומה ראיתי. פשוט .״הודעת־זיכוי
עבור לישכת־המס לחודש אוקטובר ,׳84 סה״ב
לתשלום 10,988 שקלים״ .לנובמבר התשלום
גדל לסה״כ 15,740 שקלים. תעשו את החשבון
ותקבלו גידול מפתיע, בהכנסות של ההסתדרות
לנובמבר, של 43 שהם למרבית צערנו פי
שתיים מהאינפלציה החזויה לחודש זה,
כדי להיות בטוח, שאלתי אם יש עוד מי
שמוכן להציג את ״הודעת־הזיכוי״ שלו. מתברר
שיש. והפעם אחד שהולך לאט ומשתכר מעט.
הנה החשבון שלו. באוקטובר שילם 5,850
שקלים אבל בנובמבר הסכום יהיה כבר 7,800
שקלים, שוב עליה מטאורית של 33 עדיין פעם
וחצי מעליית המדד הצפויה בנובמבר, אבל הרבה
יותר למי שמשתכר פחות ממאה אלף שקל
לחודש.
ובכן הוא, זה שבא בריצה, שואל. איך זה?
תשמע, אני אומר לו, משהו פה לא בסדר. אבל,
אני אומר לו, קראתי בעיתון שקיסר אמר,
שההקפאה לא חלה על מיסי ההסתדרות. למה?

פנו אליי. מה עם הכולבו המפורסם. נכנעתי.
הנה אני מביא לכם מטובו של הכולבו המפורסם
האמאכר־שליימר, המציע מנפלאותיו לקראת
החורף הקר של ניו־יורק.
מאחורי מדור זה אינו עוסק בביקורת על ספרים. יש
יוצאים מן הכלל. ספרים המטפלים בבנקים
ומעלליהם. ספר כזה הוא ספרו של יעקב מאור,
שראה אור, לאחרונה. השם הרשמי ארוך ומזכיר
משום מה את שאלתו המפורסמת של פלאטו־שרון
(הח״כ לשעבר) :מה הבנקים עושים
מאחורי גבך. כותרת־המשנה באה להבהיר את
הדברים, וזו לשונה: מה משתלם לך לדעת על
הבנקים והם מעוניינים להסתיר מפניר.

עכשיו אני חייב לומר משהו לטובת הספר
עצמו, שאותו קיבלתי מהמחבר עם הקדשה
אישית. דווקא הופתעתי לטובה — מהעצות, לא
מהסיגנון — אבל זה ענייו של טעם. הספר עוסק
במה שאתה צריך לדעת כדי שהבנקים לא יסדרו
אותר• ויש שם מידע בנושא זה.

שאלו אותו. זה מס, ומיסים לא הקפיאו. הנה, הוא
אומר, גם את מס־הכנסה לא הקפיאו. נשמע יפה.
אבל, אני אומר לזה שבא בריצה, משהו לא
מסתדר לי פה. מס גובים ממני יותר, אם אני
משתכר יתר, לפעמים הרבה יותר. אבל למה
בחודש שקיסר הסכים שלא יפצו אותי. למעשה,
על היוקר, אני צריך לשלם מס כפול מעליית
המדד שממילא עבורו אני לא מקבל פיצוי?

איו לעשות גלים בבית

גגוגזר רב־תבריתי הגב

הצעה של הפיכת שטר בן 5000 שקלים לשטר בן 50 שקלים, עם כל האבזרים: מימין דיוקנו של
זאב ז׳בוטינסקי ומשמאל — של דויד בן־גוריון(למען שלום הקואליציה) .למעלה, הדיאגרמה בפינה
הימנית העליונה, מתארת את מאזן־התשלומים ומדוע הוא לא מתאזן. משמאל למטה. היבוא לעומת
היצוא ומרוע הם לא מתאזנים. השטר מודפס בערבית, בשביל הפועלים מהשטחים, ובאנגלית, בשביל
התיירים.

קיסר וידיד
אין הקפאה על מיסים

תרשו לי הערת־ביניים. אני סבור שטוב היתה
עושה המפקחת על הבנקים, גליה מאור, אילו
היתה מתפנה מטירדות היום בפיקוח על הבנקים
והיתה מוציאה לאור פרקים נבחרים מהספר, כדי
לסייע לציבור הלקוחות, של הבנקים כמובן,
שהיא אמורה לפקח עליהם, כרי שלא רק הבנקים
ייהנו מפרי העמלה אלא שגם אנחנו נהנה
מהעמלות שהבנקים גובים מאיתנו, לצורך ושלא
לצורך.

מיטריד לשלושה: שלושה היכולים
להסתופף תחת מטריה אחת ולא להירטב. הנה
הפרטים: הקוטר 1.25 מטרים. העומק 33
סנטימטר. המיטריה עשויה מבד־ניילון, בעלת
שמונה צלעות כפולות, עשויות פילדת אל־חלד. .
הידית עשויה מעץ מיוחד, המיובא מאיטליה
בסיגנון הנסיר מווילס(כך כתוב) ,מעניקה אחיזה
נוחה ובטוחה בעת השימוש בה ובעת היותה
במצב מקופל ומשמשת כמקל־הליכה אלגנטי.
המחיר 30 רולר, כעשרה דולר לאיש מבין
המסתופפים תחתיה.
שעץ־יד מדבר: יחיד מסוגו ואין בלתו.
אתה לוחץ על הכפתור והוא מדבר. כן, רבותיי,
הוא מדבר לעניין ואומר את השעה (באנגלית,
כמובן) .לדוגמה: עכשיו שתיים חמישים וארבע
אחרי הצהריים. בקול נקי וברור, נשי, מסונתז,
סיפרתית. במקור פותח עבור עיוורים.
זהו שעון קווארץ עם מיקרופרוססור ורמקול
זעיר. אפשר לתכנת אותו להכריז כל שעה או חצי
שעה. וכמובן, יש לו מנגנון־אזעקה לנרדמים
ולאלה שלא רוצים לקום מסיבות שונות. גוף
השעון עשוי פלסטיק קשיח. הוא מונע על־ידי
שתי סוללות תחמוצת־הכסף, שוקל רק 35 גראם
ועולה 60 דולר.
ועוד משהו לעשירים ולכאלה שמתיימרים
להיות. חסר לכם משהו בחדר האמבטיה? בוודאי,
השיגעון החדש למי שלא יכול להרשות לו
בריכת שחיה פרטית.

גיאקוזי — עושה גלים פרטי לאמבט
המישפחתי •.המיתקן הנ״ל מונע על־ידי מנוע
בן כוח סוס אחד בלבד, מחוץ לאמבט, כמובן. כוחו
גדול כדי לערבל 200 גלון של מים בדקה. משהו
כמו 800 ליטר. העירבול נעשה באמצעות אוויר.
דחוס העובר דך ר צינור, מהמכונה אל האמבטיה,
ועושה שם שמח.
אין צורך באינסטלציה. חבר לברז וזהו. אל
תשכח את החשמל. וכל התענוג הזה עולה. למי
שקונה 365 ,דולר, כולל מישלוח. ביטוח, אבל רק
בארצות־הברית. סעיף המכס בארץ לא ברור.

שידור צריג בובה בחרוז־ראווה
• לעורך השבוע -יומן אירועים. מיכה
לימור, שקיבל על עצמו לראיין את רב־החובל
של פרשת הנוסע הסמוי. לימור ישב וחייך חיוך
מתוק בשעה שהקפטן השמיע שורה מדהימה של
שקרים שקופים ותירוצים שרופים (ראה יומן
אישי וכתבה) .תחת לבדוק את התשובות
ולחקור את הקפטן חקירת שתי־וערב, כפי שהיה
עושה כל עיתונאי ממוצע. ישב לימור כבובה של
חלון־ראווה והתייחס אל התשובות המגוחכות
כאל אמת מהר־סיני. כך ניתן לאיש זה להשמיע
את גירסתו המגוחכת באוזני מיליון ישראלים.
בלי חקירה ותשובה — דוגמה מאלפת של
עיתונות גרועה. הגובלת בחוצפה.

קרפץ: ההתנצרות השבועית

למקורביו שאם יצליח לשכנע את עמור. שהוא
איש חרות. שאר אנש־י הליכוד יהיו בעדו.
שרים משתי המיפלגות הגדולות הביעו
השבוע את תמיכתם במועמדותו של יבין.
חברי־הליכוד בוועד פוחדים ממינוי שיל יבין
או שילון. מחשש שאנשים אלה. שאינם ימניים
בדיעותיהם. לא יתנו לחברי־הוועד דריסת־רגל
בטלוויזיה.
אבל החשוב מכל הוא שם חדש שנכנס למי־

מאחורי המירקע
שם חדש בכותרות
הנושא של מנהל־הטלוויזיה אינו יורד מהפרק
(ראה הנדון) .השבוע, כשחזרו חברי הוועד-

מועמד צמח
אפשרות

השבוע נאלץ מיכאל קרסין, עורך מבט, להתנצל שוב מעל גבי המירקע. הדברים
התגלגלו כך:
בטלוויזיה יש כתב לענייני תחבורה. ושמו רמי וייץ. וייץ מסקר תחום זה רק מזה כמה
חודשים, וכבר גרם לסערות אחדות.
כשדיווח וייץ על חברת מעוף. הגישו מנהליה תלונה חריפה לאורי פורת, מנכ״ל הרשות,
וטענו שהכתבה של וייץ אינה מדוייקת. ושהיא מוטטה את החברה טרם זמנה.
ימים אחדים אחרי־כן סיקר וייץ את הפגנת עוברי מעוף מול הכנסת. העובדים הטיחו אז
במיקרופון דברים חריפים נגד מישרד-התחבורה. וייץ הבטיח שייתן למישרד־התחבורה את
זכות־התגובד״ אך לא עמד בהבטחתו. והנהלת המישרד התלוננה באוזני מנכ״ל־הרשות.
השבוע התעלה וייץ על עצמו וגרם להתנצלות מפורשת, במבט לחדשות. הוא דיווח על
הפגנת איגוד נהגי ישראל. שנערכה ביום הראשון בשבוע שעבר נגד הקטל בדרכים. וייץ טען
כי האיגוד מפגין נגד חיים קורסי, שר־התחבורה. מפגי שלא נענה לפניותיו להיפגש עימו.
למחרת השידור, ביום השני, התקשר קורפו עם הנהלת רשות־השידור וטען כי איש לא
ביקש ממנו פגישת ולכן לא נפגש.
בבדיקת ההנהלה אמר קרפין, שהטענה של קורפו אינה נכונה. הוא התעקש וטען שהוא בדק
את העניק עם הכתב שלו, והוא עומד מאחורי היריעה כמות שהיא.
ביום השלישי הגיע להנהלת־הרשות מיכתב מעורך־דין ראובן (.רובי׳) ריכלין, המייצג
את שר־התחבורה. ובו נכתב שאם לא ישודרו תיקה לידיעה והתנצלות. יפנה קורפו לערכאות
ויתבע את רשות־השידור לפי חוק לשון הרע.
אנשים בהנהלת־הרשות ערכו בדיקה יסודית, והתברר שהידיעה הסתמכה על דבריו של יו״ר
איגוד נהגי ישראל, שטען כי יש בידיו העתק מיכתב לשר קורפו, מלפני חורש וחצי, ובו
ביקש להיפגש איתו.
מנהל הטלוויזיה. טוביח 0ער, ביקש לראות את העתק המיכתב. האיגוד שלח את ההעתק
במונית מיוחדת לירושלים, וכשפתח סער את המעטפה התברר לו, לתדהמתו. כי המיכתב נשלח
לשימעון פרם, ראש־הממשלה, עם העתק לשר־התהבורה. תוכן המיכתב היה בקשת האיגוד
להקים ועדת־שרים לענייני תאונות־דרכים. ולא פגישה עם השר קורפו.
ביום הרביעי שודרה במבט התנצלות ברורה לפני השר קורפו ומישרר־התחבורה.
ביום החמישי לא היתה שום התנצלות, כי לא שודר מבט לחדשות.
לי־החטיבות להגיש רשימות של מועמדים לפיטורין.
בימים אלה מגבשים מנהלי־החטיבות את
הרשימות. מדובר ב־ 150 מפוטרים. בגלל מצבה
הקשה של הרשות.
אורי פירת, מנכ״ל־הרשות, הורה כבר
לקצץ במיספר השעות הנוספות של העובדים. כך
שכל עובד לא יעבוד יותר מ־ססז שעות נוספות
בחודש.

והתלוננו כי הכתבים מדווחים מנקודת־המבט
שלהם, ולא של החיילים.
במהלך הסיור מצאו חברי־הוועד הזדמנות.
וקיימו שיחה על צורת־ההתבטאות של רפיק
חלבי, יו״ר ועד־עובדי־עיתונות־והפקה בטלוויזיה.
שאמר השבוע כי איש אינו מתחשב בוועד־המנהל.
הברי־הווער רמזו שהם מחכים לחלבי
בפינה. ושכדאי שייזהר בהתבטאויותיו.
דויד אימון, חבר הוועד־המנהל. אמר :״זה
מוכיח כמה מסוכן לתת בידי איש. שאינו מאוזן.
כלי שצריך להיות מאוזן.״

ביום החמישי השבוע יצאו כל חברי הוועד־המנהל
(חוץ מעמירם ניר, הנמצא בשירות
מילואים) לסיור מודרך בלבנון. את הסיור הדריך
תא״ל יעקב אבן, רובר צה״ל. בכבודו ובעצמו.
הוא נתן לחברי־הוועד סקירה מקיפה והסברים
מפורטים על הנעשה בלבנון.
את חברי־הוועד עניינה בעיקר השאלה. אם
מה שרואים בטלוויזיה הוא באמת מה שקורה
בשטח בלבנון, ומה חושבים החיילים על אופן
הסיקור והדיווחים מהשטח.
חלק מחברי־הוועד אומרים שהחיילים מרוצים
מן הדיווחים וטוענים שהם תואמים את המציאות
הקשה בלבנון. ושכל החיילים, ללא יוצא־מן־
הכלל, אמרו שוב ושוב שהם נמצאים שם מפני
שזה תפקידם. אבל שהם רוצים הביתה.
חברי־ועד אחרים טענו שהחיילים אמרו שלא
תמיד מראה הטלוויזיה בדיוק את מה שקורה,

מאחורי המיקרופון

מסע דילוגים
שר הוועד המנהל
כמעט חוצפה
המנהל מן הסיור בלבנון (ראה להלן) ונחתו
בשדה דוב התכנסו כולם בפינה קטנה
באולם־הנוסעים גרנו בנושא. חברי־הוועד לא
גיבשו עמדה לגבי איש מוסכם, והוחלט שתהיה
פתיחות לשמוע את כל המועמדים. סוכם גם כי
אנשי הליכוד שבווער, דויד ארמון, נתן ברון
ושאול עמור, ייפגשו עם דן שילון, מועמד
המערך. וישמעו אותו.
ארמון :״אני לא חושב ששילון הוא מועמד של
המערך. אני חושב שדווקא מפני שעבד איתם
בבחירות, הוא יהיה זהיר שיבעתיים.״
חיים יבין, מצירו. ממשיך לעשות יחסי-
ציבור למען בחירתו למישרת המנהל. במוצאי־השבת
הוא זימן לביתו את מיכה ינון, יו״ר
הוועד המנהל, את אורי פורת, מנכ״ל הרשות
ואת שאול עמור. איש־הליכור בוועד. יבין אמר

רזן

הי א
פנוי ה
פתק גדול משך השבוע את עיניהם
של עובדי מתלקת־החדשות בטלוויזיה.
בפתק, שהיה תלוי על לתדהסורעות
במחלקה. סיפר גבר קשיש ( )81 כי ראה
ביום השני האחרון את מהדורת מבט,
שבו הופיעה קריינית יפה, שמצאה חן
בעיניו. הוא כתב שהוא התאהב בה, ואם
היא לבד (פנויה) ,הוא מוכן להוריש לה
את כל רכושו. ומדובר על בתים
ומיגרשים.
הקריינית שמצאה חן בעיני הזקן היא
ענת שרן, אך לצעת היא נשואה בטוב.

רוץ — יוסי צמח, בימאי הטלוויזיה, ש״הרים״
בעבר כמה מיבצעים גדולים ומסובכים בקנה־מידה
בינלאומי, כמו תחרות האירוויזיון. שהתקיימה
בארץ.
שניים מהברי הוועד־המנהל, אנשי־ליכוד,
חושבים שאם לא טוביה סער, שנחשב
כמועמד שלהם — כדאי להם לתמוך במועמדותו
של צמח.
רוב חברי־הוועד רוצים להגיע להסכמה
ביניהם. לפני שייפתח המיכרז באופן רישמי.

לצודד אבל דא רגלי צה ר
תחנת הרדיו הצבאית, גלי צוז״ל, נתונה גם היא
בקיצוצים וצימצומים. מיספר רב של עובדים
אזרחיים, שלקחו לפני שנה חופשה ללא־תשלום,
לא יוכלו, כנראה, לחזור לעבודתם בתחנה. מדובר
בעיקר בעיתונאים ועורכי־תוכניות, שיצאו לפני
שנה לשוק הפרטי.
בגלל המצב הכלכלי החמור מבקשים עוברים
אלה לחזור לעבודתם בתחנה, אך אי־אפשר יהיה
לקבלם בחזרה בגלל הצימצומים. שנת חופשה־ללא־תשלום
מחייבת את הצבא לקבל אותם
בחזרה לצבא, כאזרחים עובדי־צה״ל. אבל אין כל
חובה להחזירם דווקא לעבודה בתחנת־הרדיו
הצבאית.

יפות ורא מטומטמות

אין התגצרתת במלבוטק
אחרי ארבעה חודשים של השבתה מאונס.
חוזר הכתב עופר טלר לעבודתו בטלוויזיה.
טלר הושעה מעבודתו אחרי ששידר בכתבה
גדולה ביומן השבוע על מעצרה של אשת־החברה
מלכה רוזנשטיין, עובדה שהוא לא
בדק אותה ושלא היתה נכונה. עורך היומן נאלץ
להתנצל עוד באותו הערב, וטלר הושעה.
אורי פורת, מנכ״ל־הרשות, הורה כבר לפני
חודשיים להחזיר את טלר לעבודתו. אך מיכאל
קרפיין, עורך מבט ויאיר שטרן, מנהל מחל־קת־החרשות,
סירבו, בטענה שאינם מוכנים
לקחת אחריות לטלר. לבסוף נמצא פיתרון. רפי
גינת, מפיק, עורך ומגיש כולבוטק. הסכים
לקבל את טלר לתקופת־נסיון של שישה חורשים.
כולבוטק לא התנצלה מעולם, ובהנהלה
בטוחים שלא תתנצל גם בעתיד.

בתוככי הרשות
מפטרים, מפטרים

דונסקי

שטיר

רוזנבלום

נשות קאריירה או יפהפיותי
אסתר דר, מן הטלוויזיה הישראלית, מכינה כתבה גדולה למבט שני על נשים יפות.
לתוכנית נבחרו, בין שאר הנשים, הדוגמנית קארין דונסקי, אשת־העסקים ייטראלה
שטיר ופנינה רוזנבלום רבת-הפעלים.
כששאלו את שטיר מה נושא התוכנית. ענתה שהיא עוסקת בנשות״קאריירה.
כשנשאלה רוזנבלום מה נושא התוכנית, ענתה שהיא עוסקת בבחורות יפות ולא־מטומטמות.
כשנודע
לישראלה שטיר שגם פנינה רוזגבלום משתתפת יחד איתה באותה תוכנית. אמרה
שהיא אשת־עסקים רצינית, וזה אינו לכבודה להופיע באותה התוכנית עם פנינה רחנבלום. היא
פרעת מן התוכנית.
כמקומה נבחרה רדתי גאר, אופנאית ואשת יחסי־ציבור ירושלמית. שהתפרסמה. מכיוון
שנהגה לגלח את ראשה ולהלך קירחת.

הנהלת רשות־השידור ביקשה השבוע ממנההעולם
הזה 2464

נאשם ניר
אינוס ועוד
^ פני 20 שנה סערה המדינה
/כאשר התברר כי מורה בתיכון
ברחובות, התאהבה כאחד מתלמידיה.
השניים עברו להתגורר יחד והעיר
היתה כמרקחה.
אותו מיקרה קרה בצרפת, חמש
שנים יותר מאוחר. צרפת הוקיעה את
המורה מבחינה מוסרית, העמידה אותה
לדין פלילי ורנה אותה למאסר. בסופו
של דבר התאבדה המורה. אחרי שהפרידו
בינה ובין אהובה.
כל מורה בבית־ספר תיכון עומד
בפני סיכון מיקצועי די חמור. מדי שנה
מגיע לכיתתו מחזור חדש של נערות
ונערים רעננים, גלהבים ואידיאליס־טיים,
המסוגלים בקלות להתאהב במורה
כאריזמטי. מיצעד שנתי זה של
יופי ונעורים עלול לחולל גם במורה
הקשוח ביותר אהבה אביבית לאחת
מתלמידותיו.
כאשר מדובר בבית־ספר תיכון. שבו
גיל התלמידים איננו עולה על .18 נהוג
להביט על אהבה כזו בחומרה מוסרית
ולשלול אותה. קשה להתעלם מהעובדה
כי תוער נתון כקלות להשפעה
של מדריד או מורה, וזה יכול בקלות
לנצל את מעמדו וסמכותו ולגרום לתלמידים
מצב של תלות בו.
אבל זה איננו מיוחד למורים. גם
מדריכי ספורט, מדריכים בתנועת־נוער
או מפקדים בצבא עומדים בפיתויים
וסכנות כאלה. לעיתים מסתיים רומן
שהתחיל בצורה זו בנישואין בין המורה
לתלמידה, או בין המפקד לחיילת. אך
מיקרים אלה הם בודדים. בדרך כלל
נגמר הדבר בשיכרון לב לאחד הצדדים,
לרוב לצד הצעיר.

ג׳ינס, כמו תלמידיו. בבית־המישפט
לבש מעל החולצה המשובצת סוודר
ארוס סרוג ביד. אשתו. שישבה על
הספסל הראשון באולם, נראתה כמי
שסרגה לבעלה את הסוודר הזה.
כיצד התקבל ניב לעבודה כמורה
בבית־ספר, למרות עברו הפלילי, שבו
גם עבירה אחת בענייני סמים — זוהי
שאלה שאין עליה בשלב זה תשובה.
אבל ברור היה. כי מנהל בית־הספר
שלקח אדם בעל עבר פלילי לעבודה
עם קטינים, היה צריך להיות זהיר
שיבעתיים ולעקוב אחרי התנהגותו
ויחסו לתלמידים בכל רגע ורגע.
בבית־הספר הקודם שבו עבד ניב.
נהג לשוחח עם תלמידיו במהלך
השיעורים על סכם וסמים. התלמידים
נהנו משיעורים אלה, שהיו חריגים

כלל למישטרה. מכיוון שאף אחת
מהבנות לא יזמה תלונה. אבל לגמרי
במיקרה, בעת חקירתה של נערה
שלמדה בעבר בבן ת־הספר והידרדרה
לסמים ולזנות, היא סיפרה כי פגשה את
המורה ניב, קיבלה ממנו השיש וקיימה
איתו יחסי־מין.
השוטרים שלחו את הנערה ב־ליוויית
שוטרת סמויה לדבר עם המורה
בבית־הספר ולדובב אותו בענייני סמים.
ניב ענה לגערה בכעס :״אין לי
כאן בכלל חומר, ואמרתי לך לא לדבר
יעל זה בבית־הספר״.
מכאן המשיכו השוטרים לתיקו של
המורה, וגילו שם את המיכתב שבו
סיפרו תלמידי השמינית על חששם
מפני בחינת הבגרות, בגלל שיחותיו

רוצים
גם אגגלית
^ סשר לומר כי בבית־הספר
שבו עבד אריה ניב היתה
תחרות בין הבנות מי תשכב עם המורה
לאנגלית ״.אמר בבית־המישפט סניגו־

מיקרים. שבהם נאשם המורה באינוסן
של תלמידותיו. יתר האישומים הם על
מעשים מגונים, והחמור מכולם הוא
האישום של הספקת סמים לקטינים,
עבירה שעונשה הוא עד 20 שנות
מאסר.
לפי העדויות שציטטה התובעת,
מתברר כי המורה היה נוהג לקחת את
תלמידותיו לחוף פלמחים, לחדרו שבקיבוץ
גיבעת־ברנר ולפרדסים בסביבה.
הוא היה מעשן איתן סיגריות
ממולאות חשיש ואחר כך היה מלטף
אותן. לדיברי התובעת ידעו הנערות.
שקיימו איתו יחסים בדירתו, לתאר
בפרוטרוט את חדר־השיגה שלו. ואותן
שקיימו איתו יחסים בפרדסים, תיארו
בדייקנות את שק השינה והשמיכה
שהחזיק בתא־המיטען של המכונית,
מוכנים לכל הזדמנות.
המישטרה גבתה גם עדויות מנערות
שלא השתתפו בחינגות הסמים והסכס
של המורה, אך היו עדות להן. נערה
סיפרה כי המורה הציע לה לעשן
סיגרית חשיש, והיא סירבה. באחת
הבחינות באנגלית קיבלה, בכל זאת,
את תוצאות הבחינה מהמורה, ביתר עם
תלמידות אחרות. נראה כי התשובות
הופצו באופן נרחב מדי, מכיוון שכל
הכיתה קיבלה ציון עשר באותה הבחינה.
המנהל אמר שזה לא יתכן, ואז
החלים המורה להוריד את הציונים
לחלק מהתלמידים.
אותה תלמידה שסירבה למורה,
ציונה תוקן מ־סז ל־ .7היא כעסה מאוד
ועמדה להתלונן על כר לפני המנהל.
ולספר לו כמה מעובדות־החיים על
המורה לאנגלית. ניב פנה אז לכמה
תלמידים שהיו מיודדים איתו, וביקש
מהם להשפיע על התלמידה שלא
להתלונן. הוא אמר להם, כי עלולים
לפטרו ממישרתו אם הנערה תתלונן.
התלמידים שיכנעו אותה. לדיברי
התביעה. מורה המורה כי גרם לביטול
התלונה, אך לדבריו עמדה הנערה
להעליל עליו עלילות־שווא והוא רצה
למנוע זאת.
ברוב המיקרים היו הנערות, שאיתן
קיים המורה יחסי־מין על פי כתב־האישום,
מעל לגיל ,17 ולכן אינן
נחשבות בעיני החוק לקטינות. אך
במיקרה אחד שבכתב־האישום, ידע
המורה כי הנערה רק בת . 16 הוא שאל
אותה לגילה והיא סיפרה לו, ובכל זאת
נתן לה סמים, וכאשר ראה כי איננה
מסוגלת להתנגד, בגלל השפעת הסם,
קיים איתה יחסי־מין, למרות התנגדותה.
באשר
להספקת תשובות לשאלות
של בחינות ולתיקון מיבחנים עבור
תלמידים מועדפים — נאשם המורה
בהפרת אימונים.
הסניגור התנגד למעצרו של ניב עד
תום ההליכים. לדבריו לא היה כאן
מיקרה של אונס או השפעה בלתי־הוגנת
על תלמידות. במיקרים שבהן
נאשם המורה כאינוס לא היה כל נסיון
מצד הנערה לצעוק או לברוח, היא
קיימה עם המורה יחסים בהסכמה
לפחות שבע פעמים בעבר, בפרדסים
שונים. ולכן אין לראות במיקרה
שבכתב־האישום אונס. הנערות אף
המשיכו להיות עם המורה בקשר תם,
חודשים אחרי האונס המיוחס לו,
ולאחר שהמישטרה התקשרה אליהן

סורים אינם מחוסנים מחיידק האהבה, הגורם דהם ועיתים להתאהב נתדמיחת. נם
ם וחת מתאומת לעיתים בחלסיויס מנח־ליס. השתה במיקרהו שד הסודה אויה 1ינ
הזא שלא האהבה ודתה המום העיקרי ניחסים עם התלמידות, אלא המין !המסיס
רו של ניב, עורך־הדין אבי ארליך.
ואומנם, בזה הגדיר את ההבדל בין
אהבה אביבית של מורה ותלמידה ובין
מה שקרה בבית־הספר בראשון־לציון,
שבו לימד אריה ניב אנגלית.
קל להבין מדוע הוקסמו התלמידים
מהמורה ניב. הוא גבר נאה בעל
תלתלים עבותים ומכסיפים, פרופיל
מרשים, והוא מתלבש כחברמן. הוא
לבוש בחולצות משובצות ובמיכנסי

של המורה על סמים וסכס. מכאן היתה וחקרה אותן טילפנו מייד למורה
בלוח הלימודים הרגיל והמשעמם. אבל
והודיעו לו כי המישטרה חוקרת
הדרך לגילוי הפרשה קלה מאוד.
כאשר התקרבו בחינות הבגרות, חששו
בענייו•
כמה מהתלמידים כי ייכשלו בבחינה
״אלה בחורות בשלות, בנות 17
באנגלית, אס לא ילמדו מהמורה גם את
וחצי, ולא ילדות,״ הסביר הסניגור
חומר הבחינה. ולכן שלחו מיכתב
ואמר כי בחברה מתירנית כשלנו אין
למנהל בית־הספר, וביקשו להחליף את
המורה. הם סיפרו במיכתבם את הסיבה ך* תובעת, שרה דותן, ביקשה מקום לפסילה של יחסים בין גבר בן 45
לבקשתם, אך הדבר נקבר בתיקו של \ 1מבית־המישפט לעצור את המורה ונערה בת . 17״בוודאי לא לשלוח אותו
עד תום ההליכים המישפטיים נגדו. לכלא.״ סיים הסניגור.
המורה.
יתכן מאוד כי העניין לא היה מגיע בכתב־האישום שהוגש מפורטים שני
אילנה אלון
שגע פעמים גפרדט

במדינה
(המש.ך מעמוד )19
לסטינים אפילו פעם אחת. ולא התייחס
כלל לבעיית לבנון. מחוץ לבשורה
כוללנית של ״פחות חשדנות ויותר
רצון טוב,״ היה הנאום ריק מכל תוכן.
למזלו של וייצמן ענתה הופעתו
בפגישת השדולה לשלום על נוסחה
תיקשורתית מעניינת: איש השוב המופיע
בפורום זר עבורו. אחרי ששימש
כשר־ביטחון בממשלת מנחם בגין, ואף
גירש מארצם ומבתיהם את ראשי־הערים
מחברון ומחלחול. פאהד קאווס־מה
ומוחמד מילחם. הפרצופים מסביבו
זרחו לשמע כל בדיחה. בקהל כזה אולי
באמת קשה למצוא מקום לאיש רציני
כמו פלד.
״בעזרת הפריץ״ .הציל את המצב
הפרופסור שימעון שמיר, שבילה
שנים אחדות במצריים, שסקר את יחסי
ישראל עם המדינה הערבית הגדולה
ביותר. שמיר האשים בגלוי את ראשי

ממשלות ישראל בחבלה בשלום,
ותיאר את אכזבת האינטלקטואלים,
שציפו ״להקרנה מישראל מבחינה
אמנותית. מדעית ותרבותית״ .תחת
זאת קיבלו סטירת־לחי פומבית, בצורת
מילחמת־הלבנון.
היה גם דיון טוב, שגרר את וייצמן
להצהרה המשמעותית היחידה של
הערב. הוא אמר בגלוי שממשלת־בגין
ביזבזה הרבה זמן ורצון טוב .״בדצמבר
,1977 באיסמאעליה. יכולנו להגיע
לאותו ההסכם, שאליו הגענו בסופו של
דבר בקמפ־דיוויר, בעזרת ״הפריץ
(הנשיא גיימי קארטח״.

דרכי־חיים
האיש בעל הצלב
המתנדבים הארצישראליים
זבי במאות עיטורים
ואחד, בגבוה מבוים
29,934 ארצישראלים(כולל 4,000
נשים) התנדבו במילחמת־העולם לצבא
הבריטי 1400 .מהם סיימו את שירותם
לא בחזית. אלא במחנות־שבויים(בעיקר
אנשי חיל־החפרים, יחירות־עזר
הנדסיות, שננטשו ביוון בעת הנסיגה
הבריטית החפוזה משם באביב )1941
ו־ 700 בכלל לא שבו הביתה. הם נפלו
בקרב.
ההיסטוריון יואב גלבר, המביא סיכומים
סופיים אלה בכרך הרביעי והאחרון
של סיפרו תולדות ההתנדבות.
שיצא לאור החודש, מגלה גם כי 335
מתנדבים מארץ־ישראל זכו בעיטורים,
שישה מהם באות השרות המצויין
ואחד בצלב הצבאי (המיליטארי
קרוס, שראשי תיבותיו האנגליים,
אם־סי. הם כמעט חובה לאלופים
קרביים בריטיים).
הזוכה בצלב הצבאי היה אחר
לפטננט (סגן) מאיר זרורינסקי, שהתפרסם
יותר מאוחר כאלוף מאירזורע.
סגן הרמטכ״ל, מבקר מערכת הביטחון
(ובין שני תפקידים אלה חבר־כנסת
מטעם ר״ש וראש מינהל מקרקעי
ישראל).
העולם הזה 2464

ז ה וגם

קינים לכינים

מרה

מאוד

זה שהפסקתי לכתוב על הכינים הגרים בתוך
ראשיהם של ילדינו — זה סתם מעייפות. לא
שהבעיה נגמרה, חס וחלילה. כל שבוע, פעמיים,
אני מכריזה על יום־ציד, ובעזרת מכשירים שונים
אני יוצאת למסע מרתק בתוך השערות של
הקטנים. פעם אין ופעם יש, פעם אין ופעם יש.
אבלימה אני יכולה לחרש לכם בענייני כינים?;
ובכן — יש!
באחת משיחות־הטלפון עם חברתי, שגם היא
בעלת שני ילדים שראשיהם משמשים קינים
לכינים, נדהמנו להיווכח שמעולם לא חשבנו על
העובדה שגם לאמהות יש שערות, ואולי —
ישמור אלוהים — גם אנחנו נושאות על ראשינו
גן־חיות קטן. מייד נערכו כמה שיחות־טלפון
לעוד כמה חברות קרובות, ונקבע התאריך
למסיבת־הכינים של האמהות.
ביום הקובע ובשעה הידועה נפגשנו כולנו
אצל החברה שלה יש הבית המואר ביותר. היינו
שמונה אמהות. אחת הביאה עוגה, השניה הביאה
עוגיות מלוחות, השלישית הביאה מאפה אבוקדו,
וכן הלאה. ישבנו ופיטפטנו ואכלנו והיה נהדר.
בתום טקס האכילה הסתדרנו בזוגות. ארבעה
כיסאות מול ארבעה כיסאות, כשעל כל כיסא
יושבת גברת אחת. בשלב הראשון התכופפו ארבע
הנשים מצד שמאל והרכינו את ראשיהן לתוך
חיקן של ארבע הנשים מצד ימין. החיפוש התחיל.
אחרי 20 דקות הוחלף הסדר. ארבע הכפופות
הזדקפו וארבע הזקופות התכופפו.

הרבה הכי־נחמד בחייה של עיתונאית הוא
התא שיש לה במערכת. כל בוקר היא מגיעה,
מכניסה יד לתא ומוציאה משם הפתעות נפלאות,
מצחיקות ומדהימות. לפעמים מיכתבי־השמצה,
לפעמים מיכתבי־מחמאות, לפעמים ידיעות על
דברים סופר־משעממים, לפעמים הזמנות למשהו
נחמד. בקיצור, קופת־הפתעות אמיתית מחכה לנו
כל בוקר.
בפעם האחרונה שהוצאתי את היד מתוך התא
היתה בתוכה נורת חשמל קטנה ואליה מצורף
פתק, שאמור היה להסביר את מעלותיה
הטרומיות של הנורה הקטנה והשבירה. הנה
הפתק כלשונו. אולי אתם תבינו משהו.
״מחירה של נורת אוסרם הינו 450 שקל. אם
מחיר קילו־ווט הוא 32 שקל, כפול 15 ווט,
החיסכון 480 שקל. זאת אומרת, קנית נורת
אוסרם ב־ 450 שקל, חסכת 480 שקל, רווח נקי
של 30 שקל. ואם ניקח את הכרזת יצרן אוסרם
(מהגדולים בעולם) ,שנורת אוסרם חיה כ־1,300
שעות בממוצע, נמצא שהרווח הנקי חינו כ־150
שקל.״
אם אתם מבינים את ההסבר ואם הוא חשוב,
אנא טלפנו אליי והסבירו לי. תמיד ידעתי שהעובדה
שלא גמרתי(גם לא התחלתי) שום. אוניברסיטה,
תפריע לי יום אחד.

ל 1צת אוכל אני לא מאמינה שיש אפילו בן־אדם שפוי
אחד שצריך ץ לשכנע אותו בערכו התזונתי ובטעמו
המללותי של האבוקדו. במדינה שהדולר
בבנק עולה יותר מאשר הדולר בשוק השחור, גם
לא צריך להסביר למה קילו קישואים עולה 500
שקל וקילו אבוקדו עולה .380
וכל זמן שהאבוקדו זול(אם נתעלם לרגע שזה

והנה המסקנה, גבירותיי הנכבדות:

הרוטב הלבן ולתוכו מכניסים קוביות של אבוקדו
אחד שלם. שופכים את הרוטב על הביצים ועליו ־
מפזרים את הגבינה המגורדת. מכניסים לתנור חם
או לגריל ל־ 10 דקות. מגישים חם.

מרק אבזקדז:
ארבע כוסות מרק ירקות, שני אבוקדו בשלים,י
כף מיץ לימון, חלמון אחד §,גביע שמנת חמוצה1,
מלח• איר עושים?

אלברט פירות עם מיכה נוי, כשמשמאל ערימת אבוקדו
שלושת אלפים ושמונה מאות״ לירות) ,קחו כמה
מתכונים נהדרים לשבת.

ביצים מוקדמות עם אבוקדו:
מה שצריך: ארבע ביצים קשות, קצת גבינה
חריפה מגורדת, חצי כוס רוטב לבן(עשוי מכף
מרגרינה, כף קמח וחצי כוס חלב) מלח, פפריקה
ואחר אבוקדו יפה.
איר עושים?
חוצים את הביצים הקשות ומסדרים אותן .
בתוך כלי פיירקס משומן. בינתיים עושים את

. 1מחממים את המרק לרתיחה.
.2מועכים את בשר שני האבוקדו ומערבבים
עם החלמון והשמנת.
.3מורידים את המרק, מהאש, מוסיפים לו
בהדרגה את האבוקדו, תוך כדי בחישה. מוסיפים
את הלימון, המלח, ואם רוצים — פילפל. מגישים
חם וגומרים לאכול הכל, כי לא טוב לחמם את
המרק פעם נוספת.

אסקדו דניאלה:
זה משהו שלפי דעתי אני המצאתי אותו, ולכן

הפתעה .

חברה שלי הזמינה אותי לארוחת־צהריים
במיסעדה הסינית של בית אסיה. כידוע לכם,
בית א סי ה זה לא בדיוק ליד הבית שלי, ואני לא
נוהגת לאכול שם פעמיים בשבוע. תיכף אמרתי
לחברה: לא, תודה! חשבתי שנורא יקר שם,
ושיושבים שם אנשים כאלה עם בגדים יקרים
תוצרת־חוץ, וזה רחוק ממרכז־העיר, ובטח לא
נמצא מקום־חניה.
אבל החברה שלי תפסה יום־פיקוד ולא עזרו
לי כל מחאותיי. לבשתי את השימלה היחידה שלי
שלא רואים עליה שהיא נקנתה בשוק, נעלתי
מגפיים על עקב גבוה (שבוע אחרי זה כאבו לי
הרגליים) ,הסתרקתי יפה ונסענו לבית אסיה.
נסיעה של 300 מטר באין כניסה ונכנסנו לחניון.
אחר־כך עלינו לקומת־המיסעדות ופנינו ישר
לסינית הכשרה.
המיסעדה היא על בסיס של שרות עצמי. כל
המנות מסודרות על שולחן שומר־חום וכל אחד
ניגש ולוקח לעצמו מה שהוא רוצה וכמה פעמים
שהוא רוצה. אכלתי מרק־תירס טוב, שתי מנות
שונות של ירקות, מנת בשר־בקר עם ירקות, מנת
חתיכות־עוף עם תירס גמדי ומנה משגעת של
איטריות דקות מעורבבות בעלי־תרד. שתינו תה
סיני, שהוגש לשולחן על־ידי המלצר, ללא
תוספת מחיר.
האווירה נינוחה מאור, מוסיקת־הרקע שקטה
ולא מפריעה לשהיה. כל השכנים שלי בשולחנות
האחרים היו שקטים, ואף אחד מהם לא הביא איתו
את הילדים שלו (מה שחשוב מאוד להנאה
מושלמת מארוחה).
החשבון היה 3,900 שקל לסועד, וזאת הסיבה
שאני כותבת על המקום.
גם נתתי לו את שמי. אם יש לכם השגות אחרות
בעניין תפנו לבית־המישפט לתביעות קטנות. ער
אז זו המצאה שלי.
חותכים אבוקדו אחד בשל, אבל לא רך מדי,
לחתיכות הכי־גדולות שאפשר, את החתיכות
טובלים בביצה ובפרורי לחם (כמו שניצל)
ומטגנים בשמן חם. מגישים את החתיכות, ומי
שרוצה מטפטף עליהן קצת לימון. פואזיה זו לא
מילה.

הכינים, כנראה, לא סובלות שיער צבוע. כל
הנשים שהיה להן שיער צבוע היו נטולות כינים
לחלוטין, ואצל הטיבעיות היתה מושבה של
החברה הקטנים.
בין המסקנה הזאת לבין כתיבת שורות אלה
עשיתי מחקר קטן בין חברות אחרות, שכנות,
מכרות ושאר אמהות בסביבה שלי — והסתבר ־:
שהמסקנה הראשונית היתה נכונה.
עכשיו תחלטנה בעצמכן אם אתן רוצות כינים
או צבע חדש. אני את שלי עשיתי.
אגב, אין כל הוכחה לכך שהכינים מבחינות
בין המינים. כדאי גם לבדוק אצל האבות, אם הם
לא צבעו בינתיים את שיערם.

רבים

עוד ספר האמור לעזור להורים הוא ילדך בן
השלוש, שנכתב בידי ד״ר לואיס איימס ופרנס ל׳
ילג, שני מומחים אמריקאיים לעניין התפתחות
ילדים.
הספר נותן תשובות על האיפיונים השונים של
הילד בגיל שלוש, על התפתחות מוחו, על צרכיו
האינדיבידואלים, ועל היכולת שאפשר לצפות
מבן שלוש.
הדבר העיקרי שבגללו אני קוראת ספרים
כאלה, לפעמים, הוא כדי להיווכח שצרת רבים
חצי נחמה. אם הילד שלי בלתי נסבל ואני קוראת
בספר שגם שאר הילדים באותו גיל הם בלתי־נסבלים
— אני את שלי הוצאתי מהספר. ברור לי
שיש הורים שספר כזה פותח לפניהם עוד פתח
להכרת ולהבנת הילד שלהם, ובשביל אותם
הורים אני מדווחת עליו כאן.
אגב, ילדך בן השלוש הוא הראשון בסדרת
שישה ספרים העומדים לראות אור, כל ספר על
בעיות של גיל אחר. הספר הנוכחי נערך והותאם
למציאות הישראלית, והוא כולל גם רשימת
ספרים, צעצועים ומישחקים המומלצים לגיל
שלוש. הוצאת כינרת. מחיר 4,900 שקל.

תודה

תודה לנעמי, ליוסי ולעור מישהו, שאי־אפשר
לקרוא את חתימתו, ששלחו לי מיכתבי הזדהות
בעניין ״הכוס ההפוכה״ ,שעוזרת למצוא דברים
אבודים.
המיכתבים שלכם עזרו לי להיווכח שאני לא
המטורפת היחידה בארץ הזאת.

ת יזדקביץ נוסעת לד אל א ס
טלי רו בינ ש טיין חוגג ת בכו ר ה
ו דו דו טופז פול טומתעשר

צחצחיםמת אי ר! ר
פליטת פה -זה שמה של התוכנית
של הבדרן שפלט במיקרה את המילה
״צ׳חצ׳חים״ ,בבחירות של . 1981 מאז
רדף הכינוי הזה אחרי דודו טופז.
היום הוא משתמש בפליטות־פה
מתוכננות, במופע שממלא את היכל
התרבות מדי חודש בחודשו. טופז חגג
השבוע את ההופעה ה־ 150 של פליטת
פה. אין ספק, שהוא גורף הון רב
מפליטות־הפה האלה.
הקהל צוחק ודודו מתעשר. ולכבוד
כך חגג טופז השבוע במיסעדה תאילנדית
בצפון תל־אביב. בעל המקום,
בון, הכין לו הפתעה — רקדנים ורקדניות
תאילנדיים. לפני שכולם טרפו
את המזון הרב שהכין בון, הופיעו הרקדנים
לצלילי מוסיקה תאילנדית.

נילי פלד

בת־ 3נ, שהיתה מועמדת לתואר מלכת
היופי, רק שלא זכתה. היא שכנתו
של דודו טופז -הסותם את הפה בכף היד, כאילו פוחד
לפלוט עוד בדיחה. היא משכה את כל תשומת״הלב, ורבים

חשבו שזאת
כשאין חברה
ששאל אותו.
שיחקה אותו

בת התיקשורת

באפלו אמריקאי הוא שמה של
ההצגה שתירגמה וביימה טל רובינשטיין,
בתו של שר־התיקשורת אמנון
רובינשטיין(״הפעם ממשלה עם שינוי״)
.לבכורה באו שרי ישראל: שר

המישטרה חיים בר־לב ואשתו תמרה• ,
שר־הכלכלה גד יעקובי ואשתו לנה,
וכמובן שר־התיקשורת, האבא, הגיע. .
לצידו היתה הרעיה ואמה של׳טלי,
רוני, כשהיא גוררת את הרגל: היא

שברה את רגלה, ולכן באה לתיאטרון
בית־לסין כשרגלה נתונה בגבס.
הביקורות לא אהדו את ההצגה,
אולם מקובל בישראל שהצגות הבכורה
הן עדיין בוסר — וחוץ מזה, למי

10׳ סומסי

רקדנית העובדת במיטעדה תאילנדית, מופיעה
לכבוד הבדרן הממלא את אולם היכל התרבות. בעל
המיטעדה, בון, החליט להאכיל את טופז באוכל שהכין במו״ידיו:
איטריות תוצרת״בית. בון גם התעקש להאכיל את טופז במקלות סיניים.

ראשה שימשונ׳

השחקנית ואשתו
של השחקן זאב
שימשוני נושקת לבעלה על מיצחו, אחרי הצגת
הבכורה, במסיבה שנערכה במיסעדה תל־אביב

1| | 1 1מלצר שהוא רקדן בזמנו הפנוי, הופיע עם עוד
שתי נשים וגבר אחד, לצלילי מוסיקה
תאילנדית, במסיבה שערן דודו טופז. הוא קשר לראשו סרט צהוב ואת
הסרט עיטר בארטישוק. אחרי שגמר לרקוד, שלף את הירק ואכל אותו.

הקטנה. שימשוגי מוכר לצופי סידרת הטלוויזיה
אנשים במיל. בהצגה באפלו אמריקאי הוא משחק
את הילד שהעולם התחתון משתמש בו. הוא גם
שיחק בסרטים ישראליים רבים בתפקידי חיילים.

זברה החדשה של טופז מאילת .״אבל
מזמינים את השכנה ״,הסביר דודו למי
;י לא התרגשה מהבזקי־המצלמות. היא
־ הסוף כבת״לוויה של טופז לערב אחד.
פת הביקורות? העיקר שהקופות יהיו מלאות!
אחרי שנפרדה טל מההורים ומהחברים של
! ,השרים, באו כל משתתפי ההצגה למסיבה
סעדה תל־אביב הקטנה, שבינתיים ויתרה
השם אוסקר ואימצה מחדש את שמה הישן,
ל הדגש הוא על פיצות.

מאיה ונטנה״ם

סגנית ראשונה של המתמודדת היש ראלית
בתחרות הפנים המצולמות ביותר.
היא כבר הספיקה להשתתף בתחרויות רבות: היא כבר סגנית נערת היופי,
נסיכת היופי ומלכת הים־התיכון. במרכז: הפנים הישראליות של ,1984

רונית יודקביץ, חיילת ודוגמנית. משמאל: ענת כרם, סגניתה השניה של
רונית. גובהה הוא 174 סנטימטרים, היא חיילת בחיל־הים, היתה נערת
ישראל בשנת .1982 את ״הפנים הישראליות״ שולחים השבוע לדאלאס
והפנים האלו, אם יזכו, יהיו מצולמות בכל העולם, תמורת הרבה דולארים.

הפנים שייצגו את ישראל בתחרות
עולמית בדאלאס הן פניה של רונית
יודקביץ, חיילת בת 19 מפתח־תיקווה.
היא באה יחד עם הבנות האחרות
למרכז החוויה הישראלית ביפו, שם
הופיעו במשך יומיים, פעם לפני מוזמנים
ופעם לפני עיתונאים ובני־מישפחה.
לפנים
הפוטוגניות ביותר לצילומי
דוגמנות יש עכשיו כרטיס לדאלאס.
שם תתמודד רונית עם עוד מועמדות,
מכל קצוות תבל, על הזכות להופיע
במודעות־פירסומת של חברות־ענק.

יוסף שילוח

שחלון בהצגה, מרים כוס להצלחה. הכוס שמול פניו
יוצרת עיוות בתצלום, כן שנא לא להיבהל: לשילוח יש
במציאות זוג עיניים אחד בלבד. מימין: בימאית ומתרגמת המחזה, טל
רובינשטיין, כשלצידה השחקן משה איבגי, שבהצגה הוא איש העולם התחתון.

רונית יודקביץ

משמאל, בבגד״ים, היא בעלת ״הפנים היש ראליות״
,שנבחרה על ידי סוכנות־הדוג־מניות
האמריקאית. הסוכנות התחייבה לספק לה עבודה במשך כל השנה.
מימין: מלכת הים־התיכון מאיה וכטנהיים בבגד־ים מתוצרת ישראל.

ציפי מנ שהן

תמונת העירום של איריס גוניט
מתנוססת על קידות המוסנים.זרא
קיבלה עבור הצילום 50 דולר ׳

חונכה נצורה תרבותית ושמרנית.

לגשת אליהם. היא דיברה עם שולה
פוגל, מנהלת הסוכנות, שהסתכלה
עליה ומאוד התלהבה ממנה. בפרט
אחרי שעשתה צילומי־מיבחן והסתבר
שאיריס מאוד פוטוגנית.
| ל 1ן | 1 1 1 1 1 1 1 1של ירחון־אופנה גדול כמו למשל ווג הצרפתי, זאת היא אחת משאיפותיה
111111^ 11 •1111 #של איריס הצעירה, שכגר עשתה את צעדיה הראשונים גדוגמנות־צילום.
אבל אין היא מסתפקת באופציה הזאת. בתוכנית שלה גם ללמוד מישחק וגם להופיע בסרטים.

אירים קיבלה מגרבו רשימת צלמים
והתקשרה איתם טלפונית. חלק
ענו לה באי־סבלנות — אולי בצדק,
יש להם כמה טלפונים ביום מדוגמניות
מתחילות. אז איריס פשוט נחתה
עליהם.
היא עשתה סיבוב צלמים ומישרדי־פירסום
והשאירה להם תמונות. התגובות
היו מאוד חיוביות. אך איריס, היודעת.
שיש תחרות אדירה בשוק הדוגמניות,
לא מתכוונת להתווכח על מחירים.
קודם תוכיח שהיא טובה, אחר־כך
תדרוש.

^ יא מחייכת בעירום מקירות
1 1המוסכים. זוהי איריס גרניט,
חיפאית בעלת פני־מלאך, עיניים
כחולות וגדולות, אף קטנטן, שפתיים
מחוטבות ושיער בלונדי, עשוי פסים.
כל כולה אומרת חושניות.
החלום של איריס הוא להיות דוגנד
נית־צילום, המופיעה בשער ירחון־
האופנה ווג. אין לה פחד ממצלמה, והיא
אוהבת להכניס סקס לצילומים.
היא לא מתביישת להצטלם בעירום.
איריס אוהבת ללבוש בגדים סקסיים,
כמו חולצת־טריקו שחורה
וחצאית צרה, שחורה, דמויית־עור.
כשהיא יושבת, היא משכלת את רגליה
כמו דוגמנית מנוסה; משתדלת להפגין
ביטחון עצמי ומעשנת בשרשרת.
בלי חלק עליון

פוטומית
^ פרפקט
^ ירים היא בת .18 גובהה 1.66
\ £מטר. היא סיימה לא מכבר את
תיכון ליאו בק בחיפה והחליטה שזה
הזמן — אחרי הבגרות ולפני הגיוס
לצה״ל — ללמוד דוגמנות.
לא דוגמנות־מסלול, מפני שיש לה
מיגבלה של גובה. היא נמוכה מדי לכך.
אבל לצילומים היא מתאימה פרפקט,
כי צילום הוא חלק ממישחק, והיא
אוהבת גם לשחק.
לפני זמן מה הגיעה איריס אל העיר
הגדולה, תל־אביב. היא שמעה על
סוכנות הדוגמניות גרבו והחליטה

חדח ^ 1\ 1ך *||1111ח אוהבת איריס גרניט. הסקס מתבטא אצלה במבט נכון
11 #11 1# 11 ! 111 #ובתנוחה מתאימה. איריס, המרבה לעיין בירחונים זרים,
אינה מתפעלת מן הצורה שבה מצטלמות הדוגמניות הישראליות: הן אינן שונות מתמונה לתמונה.

ך* אשר הגיעה איריס לסטודיו
* 4רותם, לצלמים יוסי ואודי, היתה
להם מייד עבורה בשבילה, לפוסטר
עבור חברת מצתי־רכב. היא הצטלמה
בצילום סקסי וקיבלה 500 דולר. לא
רע לצילום ראשון.
איריס, בת־טובים להורים שמרניים
יוצאי־גרמניה, קיבלה חינוך טוב אך
מחמיר. כמו כל ילדה ממישפחה טובה,
היא למדה לפרוט על פסנתר, במשך
11 שנה.
יש לאיריס עוד שתי אחיות קטנות,
בנות 15ו־.8
הוריה, במיוחד אביה, חינכו אותה
בצורה קפדנית. הם רחוקים מעולם־
הזוהר ואינם מוכנים לשמוע עליו. אבל
איריס עושה מה שהיא רוצה ומה שהיא
מחליטה. היא לא אוהבת כאשר מפריעים
לה בחיים. על חוף־הים, למשל,
ולא חשוב באיזה חוף היא נמצאת, היא
הולכת בלי חלק עליון. היא חושבת
שזה יפה. אין לה מה להסתיר. יש לה
חזה יפה.

ך* ירו שלים ביקש
*1דוברת
מה המצב בנושא הקפאת
של קופת־חולים, לא היה יכול
תשובה מהדוברת, מכיוון שהיא בעצמה
היתה באותה השעה בקופת־חולים.
כדי לברר את מצב מסיד, היא.

שיח לוחמות
ך* ת ל ־ א בי ב פירסם צעיר מודעת
^ ברכה בחרוזים לחברתו-שגוייסה
לצה״ל, שבה הודיע ברבים כי ״ילדה
נהדרת, בת למישפחה מפוארת /ענת
רם — לשירות העם:״ ובה ביקש ממנד^
. 1לא להתייאש, כשקמים בחמש! .2
לא לבכות, כשנשארים בשבתות.3 .
טרמפים אסור, כי הוא, לשירותה, מסור.

הגיחוש הנמר
^ נ אוו ד גו לן גילה הטרקטוריסט
^ של הקיבוץ, כי לאחרונה נילווה
אליו מדי בוקר חיוואי (עוף דורס,
ששמו נלקח מן הארמית, על שם טרפו
המועדף, הנחש) ,העוקב אחרי התלמים
שאותם הוא חורש, עט על הנחשים
הנחשפים בתלמים וטורף אותם.

רק ברי פטישים1
^ באר ־ שבע זכה בית־בושת מ־
^ קומי בכינוי ״הנגריה״ ,וזאת כי
היצאניות בעיר מעדיפות לחכות
ללקוחותיהן ברחוב הנגרים, שבמרכז
העיר.

יבשו

הנוזה המסעירה

מתנוססת על קירות המוסכים
ברחבי הארץ: יפהפיה בלונדית

בעלת פני מלאך, מעורטלת בפלג גופה העליון ומחזיקה בידה מצת לרכב.

זוהי איריס גרניט החיפאית, צעירה בת ,18 שסיימה לא מכבר את
לימודי״התיכון והחליטה להיות דוגמנית־צילום. זה הצילום הראשון
שעשתה. היא צולמה בסטודיו רותם על־ידי הצלם אודי סלמנוביץ.
לאחרונה הציעו לה לשחק בסרט
הפטריוט, העוסק במחתרות בארץ
בשנת .1946 המפיקים של הסרט חיפשו
צעירה הנראית אירופית, ומצאו
שאירים מתאימה. היא יודעת שתצטרך
להתערטל בסרט, אבל זה לא מפריע
לה. היא גם מתכוונת, באיזה שלב
בעתיד, ללמוד מישחק בלונדון.
איריס יודעת שהיא חתיכה, יפה
ומושכת. אם גבר מביט בה, היא מביטה
בו בחזרה, ישר בעיניים, בלי מבוכה
ובלי בושה, זה הצד של הפתיחות שבה.
אך, מאידך, אין לה חברות. קשה לה

^ צה״ל הורה ראש מחלקת־פרט
^ באגף כודדארם על איסור שתיית ן
וצריכת משקאות אלכוהוליים במית־קני
צה״ל, בנימוק כי שתיית אלכוהול
פוגעת ברמת התיפקוד ואפילו אם זאת
רק פחית בירה, מכיוון, שלפי חישוביו,
כמות האלכוהול המצויה בשתי פחיות
בירה מקבילה לזו שבכוסית ויסקי:
אחת.

הרץ למרחקים ארנבים
ן* נתניה גילתה כלה טריה, כי היא
מצאה את חתנה בעת טיול באר־צות־הברית,
כאשר ביקשה לברר כתובת
מעובר־אורח, ראתה כי הוא נועל
נעלי־התעמלות מתוצרת ישראל, לא
חששה לפתוח עימו בשיחה, שהובילה
אותה, לבסוף, לחופה.

בנח
רב־לאומי
* 1מישמר העמק החל מיפעל ה־|
^ פלסטיקה המקומי לייצר, בעזרת
רובוט יפאני, מושבי״אסלה מהודרים!,
בעלי גימור מעולה במיוחד, לפי תקן
בריטי, לשם יצוא לגרמניה וצרפת.

כל האופציות
ך 1 1־ 71 עיניה כחולות,
11 ^ 1^ .אפה קטנטן,
פיה חושני ושיערה נופל ברכות.

המחיר הסביר:

י איריס, שהחלה את ה־קאריירה
שלה כדוגמנית,
כשגבתה מחיר של $00 דולר עבור צילום״

כרזה שלה, יודעת על התחרות בשוק הדוגמניות.
איריס איננה מתווכחת על המחיר. די לה בכך שיהיה
סביר. קודם כל היא רוצה להוכיח את עצמה.

ליצור קשר עם נשים. עם גברים היא
מסתדרת הרבה יותר טוב.
בעוד שבועות אחדים נוסעת איריס
לחודשיים, אל ידיד בדיסלדורף שבגרמניה.
זאת המתנה שהיא נותנת לעצמה
לפני גיוסה לצבא• אורנה גלזן 1

^ באר־שבע פרצה המישטרה ק
רירת־מגורים, גילתה כי המקום
משמש מוערון־קלפנים, שחבריו הוד
זיקו מיליוני שקלים על שולחנות־המישחק,
וכמויות ניכרות של דולא־|
רים — בתנור־האפיה במיטבח: של
דינרים ירדניים — בתא־ההקפאה של
המקרה של מארקים גרמניים —1
מתחת לשטיח: ושל פרנקים צרפתיים
— בתוך חלל משקוף דלת־הכניסה.

קולנוע
סרטים
מת הפעלולים
איד הצליח צבא הפעלולגים של
,.גיסבזבאסטרס״ להסריח
מיפלצות במיקדש דימיוגי
שעל ע גורד שחקים בניו־יורק
ולה6יד כלבי אבן למיפלצות טורפות
הלהיט החם ביותר של הקולנוע האמריקאי
בקיץ האחרון, גוסטבאסטרס(בעברית תרגומו

המופלאים בחוגים האקדמיים, הם פותחים
מישרד עצמאי בעיר ניו־יורק, וער מהרה יש להם
לקוחות למכביר — כי העיר כולה שורצת
מיפלצות קונדסיות, ואין כמו השלושה מוכשרים
ללכוד אותם בקופטות־מתכת ולדחוס אותן לתוך
מיכלים משמרים.
אם זה נשמע מטורף לחלוטין, אין צורך
להתפלא, מאחר שכל זה צמח מאותו מעיין
שהביא לעולם סרטים משוגעים כמו צעירים,
פרועים ושובבים, התסריט נכתב על־ידי
השחקנים דן אייקרויד והארולר ראמים, שהם
שניים מתוך שלושת המדענים בסרט, ועל־ידי

סיגורני ויבר מותקפת על־ידי טלפיו של כלב ענק בסרט ״גוסטבאסטרם״
הטלפיים הן כפפות על ידי הפעלולנים

בובת הענק המנופחת מוצעדת בתפאורת הרחוב על־ידי אנשי הפעלולים
בובה בגודל אדם -מכוניות בגדלים מיניאטוריים
מכסחי השדים) ,היה סיפור על שלושה מדענים ביל מאריי, שהיה שותפו של אייקרויד בתוכנית
זרוקים, המתמחים בציד רוחות־ רפאים מכל הסאטירה המהוללת ביותר שהיתה בטלוויזיה
הסוגים. כאשר אין מעריכים את כישוריהם האמריקאית בשנים האחרונות, מוצ״ש בשידור
חי(משם יצאו גם כוכבים כמו ג׳ון בלושי, צ׳ווי
צ׳ייס, גילדה ראדנר וכמובן אדי מארפי) .מאריי
משלים, ואפילו מנהיג, את השלישיה.
אולם, אם בסרטים קודמים הסתפקו בטירוף
המשולב של כישרונות אלה, מצטרפת אליהם

הפעם היחידה הנבחרת לאפקטים מיוחדים —
הצבא המבריק והמשוכלל ביותר שיש היום
בהוליווד. אלה אנשים שהצליחו להגיע היום
לרמה כזאת, שאין דבר דימיוני שלא יוכלו
להעלותו על בד הקולנוע, כך שייראה אמיתי. הם
עוברים מחברת סרטים אחת לשניה, מסרט לסרט,
ובכל הפקה הם ממציאים עוד כמה תעלולים
ומשתכללים מיום ליום.
האיש הניצב בראש צוות האפקטים המיוחדים
בסרט הזה, ריצ׳ארד ארלונד, כבר רשם לזכותו
בעבר הפקות כמו הסינדרום הסיני, פולט־רגאייסט
וכל רביעיית מילחמת הכוכבים. הוא
רכש הרבה מאוד נסיון בחברה שהקים ג׳ורג׳
לוקאס, ליד סאן־פראנסיסקו, לפיתוח אפקטים
מיוחדים, וכאשר שב ללוס־אנג׳לס הקים שותפות
עם דאגלס טראמבול, אשף אחר באותו ענף ואחד
החלוצים המהפכניים בו(הוא עבד עם סטאנלי
קובריק על אודיסיאה בחלל).
מכוניות מיניאטוריות. לצורר גוסט־

באסטרס צריך היה אדלונד להמציא עבור
ההפקה אוסף שלם של אפקטים, החל מדברים
פשוטים יחסית, כמו אלפי כרטיסיות המתעופפות
מאליהן מתוך מגירות בסיפריה ציבורית, וער
לקומת גג שלמה של גורד־שחקים בניריורק.
ההופכת לבית מיקדשה של רוח הרסנית בשם
גוזר, שם מתנהל קרב אדיר בין הטובים לרעים;
או להבדיל, יצור ענקי, מין בובה נפוחה בביגדי
מלח, בגובה 40 מטר, הצועדת כמו קינג־קונג
לאורך רחובות הכרך, דורסת כל דבר בדרכה
ומנסה למוטט את הבניין ואת המיקדש שבראשו.
אין שום סיכוי לתאר בפרוטרוט את
מעשי־הפלא של אדלונד וציוותו. לשם כך יש
צורך בספר שלם, ואכן יש ספר כזה בהכנה. אבל
בינתיים גם הרמזים מעוררים התפעלות. למשל,
בובת־הענק צולמה במציאות על״ידי התקנת כמה
בובות בגדלים מגוונים, בגובה אדם. בגדולה בהן
הסתתר איש שהניע אותה. איך בכל זאת נוצר
הרושם שהיא גדולה כל־כך? היא צולמה לחוד

ו־ציאוד באונסווות, הכביר שהנו לנו ע בגיר ,60 מגלה נוא־ון ועדנה פ״נרו:

.,הבושרי הוא הכפירשלי!,׳
מרואיין פארנסוודת
במקום הגרי פונדה
ריצ׳ארר פארנסוורת המתץ 40 שנה עד אשר
זכה למעמד של כוכב קולנוע. הוא הופיע
בסרטים מאז שנות העשרים המוקדמות שלו.
אבל רק בשנת .1983 משכבר עבר את גיל ,60
הוא זכה בתפקיד ראשי וגס בפרס על הופעתו
בתפקיד זה. ועד כמה שזה יהיה מוזר, הדבר קרה
במרחק רב מהוליווד, שבה בילה את כל חייו.
פארנסוורת הופיע בתפקיד הראשי במערבון
קנדי בשם השוער האפור וזכה עבור הופעה זו
לפרס־המישחק של הקולנוע הקנדי.
מה עשה פארנסוורת בכל השנים קודם לכן?
הוא היה כפיל, אחד מאותם פועלים שחורים
הנמצאים תמיד בצל, אלה הלובשים את ביגדי
השחקן הראשי בכל פעם שצריך לבצע איזה
תעלול שהשחקן, או חברת־הביטוח שלו, מסרבים
לאשר, בכל פעם שיש נפילה קשה מדי על קרקע
יבשה מדי.
ואכן, למרות מעמדו החדש, כאשר נכנס לבר
של מלון קארלטון בקאן, הוא נראה עריץ כסי
שלא התרגל למעמר של כוכב .״לא התכוונתי אף
פעם להיות שחקן ׳.הוא מודה .״אבל כאשר אתה
מזדקן והאדמה נעשית קשה יותר בכל נפילה.

צריך לחשוב על שינוי פרופיל. ב־ 1978 הפכתי
בפעם האחרונה כירכרה דוהרת כשביל מצלמות
הקולנוע. מאז התמזל מזלי וזכיתי בכמה
תפקידים קטנים, שהתאימו פחות או יותר למזג
שלי.״
לתפקיד הראשי בהשועל האפור הגיע
במיקרה. המפיקים רצו את הארי דין סטאנטון
(שאותו אפשר לראות היום בפאריס טכסס)
אלא שסטאנטון היה עסוק באותו הזמן, בצילומי
סרט בשם אחת מן הלב של פראנסיס פורר
קופולה. היה זה קופולה עצמו, שראה את
פארגסוורת באחד התפקידים שלו, והמליץ עליו
בפני הקנדים.
התוצאה היתה מעל לכל, המשוער. כי השועל
האפור היה מועמד ל־ 13 פירסי אוסקר קנדיים,
וזכה בשיבעה מהם. כאשר פארנסוורת נוטל את
פרס השחקן הזר הטוב ביותר(הוא בעל אורחות
אמריקנית ובתור שכזה הוא זר בקנדה).
השועל האפור הוא סיפור המבוסס על דמות
אמיתית. ביל מיינר היה אחת מאותן דמויות
אגדתיות של שודדי־רכבות, מן הסוג של האחים
ג׳יימס. שהאריך ימים יותר מהם אבל לא חזר
בתשובה אף פעם. הוא בילה שנים רבות בכלא,
אבל כאשר שוחרר בשנת 903ו, הוא חזר
לעיסוקו הישן, למרות שהיה כבר בן .61 הסרט
עוסק בפרק אחרון זה בחייו, שאותו בילה בקנדה.
״אינני משוכנע שהוא אכן היה מין רובין הוד
שגונב מן העשירים ונותן לעניים. כפי שמתאר
אותו הסרט ״.אומר פארנסוורת .״אכל איו ספק
שהוא ביזכז כסף בקלות רבה. היה רחב לב, אהב
לשיר שירים לילדים. והוא הצטיין נמזג נוח.
התסריט מבוסס על קורות־תייו ועל הפרוטוקולים
של המישפטיס נגדו. ובאחד המ״שפטים
סירבו המושבעים להכיר באישמתו, בטענה שכל
מה שהוא עשה זה לשדוד רכבות פעמיים בשנה.
ואילו הרכבות עצמן שודדות אותם סדי יום
ביומו.״

כימנים כחולים .״מה שהייתי רוצה לעשות
הוא סרט על שנות חייו האחרונות של וייט ארם.
אותו גיבור אגדתי של המערב הפרוע. שהתפרסם
בדו־קרב באו-קיי קוראל. יש לי תסריט ואני

פארנסודרת כתפקיד ביל מיינר
ביזבז כסף ואהב לשיר
מקווה שאמצא את המפיק שירים את הסרט.״ הוא
אומר.
האם אינו מתחרט היום על שלא עבר ממעמד
של כפיל למעמד של שחקן קורם לכן? ״לא, אילו
זה קרה קודם לכן. כשהייתי בן 30 או ,40 אני
חושש שלא הייתי מסוגל להתמודד עם זה ״.חוץ

מזה שלא סבל אף פעם מן התיסכול שתקף הרבה
מחבריו למיקצוע, ככפיל. העבודה היתה בשפע.
הוא זוכר עד היום שנפל מסוסים או התקוטט
במקום כוכבים כסו הנרי פונדד״ מונטגומרי
קליפט או טרוי דונאהיו .״אבל הרווחתי היטב את
לחמי ולא היתד, לי סיבה להתלונן.״ אפילו כאשר
כמה מן הכוכבים היו נוהגים להכריז. בראיונות
לעיתונות, כי מאז שלמדו כיצד להתמודד עם
הפעלולים אין הם זקוקים עוד לכפיל — לא רגז,
וזאת ״למרות שידעתי היטב שכאשר רואים את
הגוף מוטה באדמת אני הייתי צריך לתפוס את
מקומם״.
פראנסוורת החל את הקאריירה הקולנועית
שלו בגיל .17 בסרט בשם מארקו פולו(עם גארי
קופר בתפקיד הראשי) .אז היה עדיין רק ניצב
אחד מבין רבים. אבל באותה ההזדמנות, כאשר
רכב בפראות בתחפושת של מונגולי. התבקש
לבצע כמה נפילות באמצע הרכיבה .״ככה זה
מתחיל, ועד מהרה מתגלה אם אתה מחושל
למיקצוע הזה או לא. יש כאלה הנוטים להיפגע
מהר, אחרים לא. צריך כושר גופני טוב, אבל צריך
גם נכונות לחטוף חבטות בלי להניד עפעף, כי
אני איני מכיר שום תכסיס שירכך נפילה מסוס
דוהר.״
הנסיון עוזר, הוא טוען. אבל שש דבר אינו
יכול למנוע סימנים כחולים פה ושם .״למזלי.
תמיד קמתי על רגליי אחרי כל תעלול שהתבקשתי
לבצע. לפעמים לא קמתי מהר כל־כך.
אבל קמתי׳.
מה קורה עתה. כשהוא כוכב. מי הכפיל שלו?
התשובה פשוטה בתכלית; ״הבן שלי. אומנם
ניסיתי לשכנע אותו שלא ייכנס למיקצוע הזה.
אבל הוא טען שאם אני הצלחתי. אין שוס סיבה
שהוא לא יצליח. והוא לא רק הכפיל שלי. הוא
למשל הכפיל של סילבסטר סטאלון בסרט כמו
מישחק הדמים, והוא מצליח מאוד בעבודתו״.
מציין האב בגאווה.

כשהיא הולכת בין מיניאטורות של מכוניות
ועצים. על צילום זה הלבישו צילום של תנועה
אמיתית. המתרחשת בחלק אחר של המסך, ובין
השניים חיברו בעזרת ציור של בית דומם. כדי
שקצוותיהם הריקים של שני התצלומים האחרים
לא ייראו לעין.
כלבי־הזעם. יצורים מיוחדים במינם שהופכים
מכלבי־אבן לחיות טורפות, הוכנו על־ידי הצוות
של אדלונד בכל מיני גדלים וצורות, ואפילו
בחלקים בורדים. כך, למשל, כאשר מתנפל כלב
כזה על סיגורני וויבר, כוכבת הסרט, די לחבר
תמונה של ראש פולט להבות זעם עם תמונה של
השחקנית הנתונה בין טלפיו, אם כי טלפיים אלה
אינן אלא כפפות ארוכות שהולבשו על ידיהם של
אנשי האפקטים, המסתתרים כך שאין המצלמה
קולטת אותם.
המסובך ביותר. אשר לבניין שבו מתרחשת
כל הפורענות: תושבי ניו״יורק שיינסו לזהות

היא הלבה בעודות עתליה (פריז, תל־אביב. ישראל) -
הפרס הזה, בראש וראשונה, הוא
סיפור אהבה בין אשה בשלה לבין
נער בגיל-הגיוס אך לסיפור האהבה
שותף נוסף: הקיבוץ. העימות בין החברה הסגורה שבקבוץ
לבין מי שמנסה לחתור תחתה, בקורטוב של אינדיווידואליזם,
הופך למרכיב דרמאתי חשוב. במישור אחר אפשר למבוא
בסרט השתקפות עקיפה של מושגי״יסוד בחברה הקיבוצית.
העומדים היום בפני מיבחן חוזר -מושגים כמו גבריות או
עבודה עברית.
עצם העובדה שאפשר להבחיו בכל המישורים הללו,
ושהדיון בהם רציני לכל אורך הסרט, נזקפת כמעלה לזכותו.
עם זאת, יכולת החדירה של עין המצלמה לעומק הנושאים היא
לעתים קרובות שיטחית.
למשל, הקיבוץ מתואר כחברה שמרנית, דוחה חריגים,
חברה מיושנת וצבועה. בקיצור, סטריאוטיפ שאיני יכול בשום
פנים ואופן לעורר אהדה או אפילו הבנה. לעומתו. עתליה.
האלמנה, היא התגלמות קיצונית של רוח החרות והחופש. כל
רצונה לחיות את חייה לפי הבנתה.
מיכל בת־אדם. בתפקיד הראשי, מצליחה לבטא היטב את
הנון-קונפורמיזם של הדמות ואת אישיותה החזקה והעקשנית.
אולם הרומן שנרקם בינה לבין יפתח קצור (הוא חיוור
מאוד בסרט הזה) אינו מצליח להיראות יוצא״דופן, משים
שהיא אינה נראית בת דור האמהות ואילו הוא כבר עבר את
עידן הגימנזיסט של אסקימו לימון. וכאשר היחסים ביניהם

קצור ובת־אדם: חזקה ועקשנית
אינם מעוררים אפילו רמז של תמיהה, קשה עוד יותר להבין
את התרעומת האדירה שהם יוצרים.
השחקנים הבולטים בתפקידי המישנה. גלי בן*נר (בתו של
הסופר, מחבר התסריט לסרט. יצחק בן־נר) ודן רונן מציירים
סקיצות חביבות ולבביות של הדור החדש בקיבוץ. אבל גם
במיקרה שלהם, כמו בשאר הפרטים, היה צורך במבט קולנועי
נוסף כדי להשלים את הפרטים ולהרחיב את התמונה.

רו7ז> עם
חגורה שחורה
סעלולנים מול בובת כלב
כך עושים קסם בקולנוע

סעלולן ראשי ריציארד אדלונד
המיבנה המסובך ביותר
אותו, יתקשו מאוד. הסיבה פשוטה: אין כלל בניין
כזה. לצורך ההפקה השתמש הצוות בבניין ישן בן
שבע קומות, אולם בכל פעם שצריך היה לתת
מראה כללי של הסביבה בה נמצא הבניין, יחד עם
הנוף שלידו, שולב בתוך הצילום ציור שהוסיף
לבית 30 קומות, והתחבר בתחתיתו עם צילום
אמיתי של השדרה הגובלת ממערב עם סנטראל
פארק.
המיקדש שעל ראש הבניין — זו בכלל
תפאורה שהוקמה בהוליווד, בתוך אולפן ענק.
לדברי ג׳ון דה־קואיר, התפאורן של הסרט, זו אחת
העבודות המסובכות ביותר שעשה אי־פעם(והוא
האיש שעבד על סרטים כמו קליאופטרה,
יסורים ואקסטאזה, הלו רולי והמלך ואני).
כל המיבנה המסובך הוקם בגובה של שלושה
מטר מעל פני הקרקע, כדי לאפשר לצוות גדול
של טכנאים להסתתר מתחתיו ולהפעיל את כל
המכונות המסובכות, שצריכות לנוע תוך כדי
הצילום. כל מה שנראה מסביב למיקדש הזה כנוף
של העיר ניו־יורק אינו אלא ציור ענק, פאנורמה
של 360 מעלות של נידיורק שהוכנה במיוחד
עבור הסרט.
אין צורך לומר שחלק גדול מן האפקטים
נכנסו לסרט רק אחרי שכל הצילומים הסתיימו,
כאשר בתוך מעבדות שילבו את כל הפרטים
בסרט — אלה שהם גדולים מן החיים ואלה
שצולמו מיניאטורות — לקנה־מידה אחד.
הצילומים שנערכו תחילה על סרטי 65מ״מ
(בעלי רגישות גדולה יותר) ,במצלמות מיוחדות
המגיעות למהירות גרולה פי־חמישה מן מהירות
הנורמלית, הוחזרו לגודל הסטאנדרטי ( 35מ׳מ).
כאשר הסתיים כל התהליך הזה, באו השחקנים
וראו בפעם הראשונה מה בדיוק הם מעוללים
בסרט.
העולם הז ה 2464

קאראטה קיד (סטודיו. תל־אביב,
ארצות־הברית) -המידשם של רוקי
לגיל ההתבגרות. הרוקחים הם
הבימאי גון אבילדסן, המוסיקאי
ביל קמטי והצלם ג׳יימס קראב, אבל הנוסחה זהה לגמר*.
נער כבן 5ג (כך הוא נראה לפחות) מניע לחוף המערבי
למרות רצונו, משום שאמו קיבלה שם עבודה. כבר בערב
הראשון הוא מתאהב בבלונדית קליפורנית אופיינית וחוטף
מכות מבן-זוגה לשעבר, בריון בן״טובים שהוא מומחה
לקאראטה. אחרי עוד כמה תאקלים מן הסוג הזה, זוכה הנער
לסיוע מידיו של מתחזק הבית, היפאגי (ליתר דיוק. הוא
מאוקינאווה, מולדתו של סכיני, מבית התה של ירח אוגוסט).
לומד את תורת הקאראטה עם כל הפילוסופיה שמאחוריה, וכן
הוא נכנס לתחרות איזורית בספורט הזה. למרות הנבזיות של
יריבו העיקרי, הלא הוא גם היריב בקרב על לב הבלונדית
הקטנה, הוא מדאה לכל עד כמה היטיב ללמוד את אמנות
הקרב המיזרחית הזאת.
יהיה זה מוגזם לומר שהסרט מרתק או עוצר־נשימה, כי הרי
מן הרגע שמזהים את הנוסחה, כל צעד נוסף ברור מראש
והשאלה היא רק כמה זמן יקח עד שהגיבור, הנתון במצב נחות,
יגבר על אויביו העדיפים. הקהל. המצדד תמיד בחלשים,

ראלף מאקיו: החלש מנצח
לפחות בקולנוע, מזדהה לחלוטין עם ראלף מאקיו, הנער הצנום
המופיע בתפקיד הראשי, וכמו במיקרה של רוקי באלבואה,
הכל מריעים בניצחון הגדול, כאילי לא ידעו מראש שיבוא.
עם זאת, צריך לומר שהקהל הישראלי שומר על תום נעוריו.
ביציאה מן הקולנוע, לא רק נערים קטנים. אלא גם גברים
מבוגרים תירגלו את תנועות הקאראטה שראו זה עתה בסרט.

מין נטול

בולרו (תל־אביב. תל־אביב, ארצות־הברית)
-קשה להבין מה היתה כל
המהומה שקמה סביב הסרט העקר
והצימחוני הזה. הוא משעמם וריק
מתוכן, ואשר לסצינות-המין שצריכות היו להיות תפארתו, אין
הן חורגות מכל מה שאפשר לראות במדריך*מין למתחילים.
אם זוג המתעלסים אינו מפצח גרעינים בשעת המעשה. הסיבה
היא כנראה דיאטית טהורה -הגרעינים משטינים וכל מה שיש
להם למכור, זו גזרתם הדקה.
הסרט מגוחך כבר מנקודת המוצא שלו: הצופה מתבקש
להאמין שבו דרק היא גם בעלת תואר אקדמי וגם בתולה,
שילוב בלתי״אפשרי בהתחשב בהופעה החיצונית של הגברת,
בהתנהגות ובנושאים שמעניינים אותה כאן. כל מעייניה
נמצאים בין דגליה. היא מתחילה את הסרט בכך שהיא
מתפשטת ברוב חדווה בחיק־הטבע, ואחר־כך מתבקשת לספק
את כל השיאים הדרמאתיים האחרים. על-ידי קילוף חוזר של
מחלצותיה.
אילולא היתה הגברת מושלמת כל״כך במיבנה גופה, ואילו
היתה מסוגלת לדלות ממעמקי-נפשח הבעות פחות בובתיות,
יתכן שהיתה איזו הנאה בצפיה בסרט, אולם אחרי כמה דקות
מעורר גופה המעורטל של הגברת את אותה התפעמות שניצתת
כאשר מסירים את הבגדים מבובה בחלון״דאווה. והדבר הכי
מוזר: קשה להבין מדוע היא צריכה לבזבז שני״שליש של הסרט

בו דרק ואנדראה אוקיפינטי: סרט מגוחך
לפני שהיא מוצאת מישהי שמסוגל לשחרר אותה ממעמסת
בתוליה.
אשר לשאר הסרט, עם המחוות שלו לרודולף ואלגטינו
והסימבוליזם השדוף של פרים וסוסים כסמלים פאליים
ולדיאלוגים שאינם מצליחים לבדר אפילו כפארודיח על מה
שנקרא שיחה בין בני־אדם -על כל זה חבל להרחיב את
הדיבור. גון דדק מביים היום כפי שהוא שיחק פעם, ואכן, אין
פלא שהוא זנח את המישחק -או, שמא, המישחק זנח אותו.

0*7צ 7
מאלץ

** ד לעונה זו כמעט אי־אפשר היה
בלמ צו א בשוק המקומי מעילים
ארוכים, בעיקר לא באיזור השפלה. מי
שחיפשה בחנויות בצפת או בירושלים,
יכלה למצוא כמה דגמים זקנים, לא
אופנתיים, במראה מבוגר. אבל הנה
עלה מעיל־הצמר לגדולה. המעיל היה
לפריט אופנתי חיוני ועדכני.
מעיל גדול. אריה ורחב, ולא רק
מצמר. מעיל מכל חומר אפשרי —
מבד־צמר בגוון אחיד, משובץ או
מקווקו, מטוויד אנגלי, מכותנה, מפוטר
ואפילו מסריג.
המעיל יכול להיות במגוון סיגנונות
— אלגנטי, מחוייט, ספורטיבי, רחב
ואפילו זרוק, בסיגנון הקלושר( .הקבצן)
הצרפתי. השנה הילד הכל. כל
מעיל ארוך.
המעיל המכוסתר. על מה
לובשים מעיל? על מיכנסי־ג׳ינס צרים

1״ 1\ 11| 1ח המדגישים את איזור הכתפיים, מדגימה שרמה במעיל י
11 ^ 11 הצמר בעיצובה של יהודית גוטפריד מגוטקס. אורד המעיל
מידי, השרוול רחב ואופנתי ומגוון צבעיו רבים. מעיל נעים, צוח, מחמם.

מעיל״צמר בצבע שמנת, בעיצובה של רזיאלה
גרשון (למעלה, מימין) .הכתפיים מודגשות
בכריות. למעלה משמאל: מעיל״כותצה (.רונלד, ששון).

1 32 1

או רחבים, על חצאית מידי ארוכה או
חצאית צרה וסקסית, על מיכנסי ,7/8
על מיכנסי־עור. רק רצוי שתהיה התאמה
— מעיל אלגנטי על בגד אלגנטי
ומעיל זרוק על בגד תואם.
מעצבת־האופנה רזיאלה גרשון
עיצבה עד היום חליפות־מיכנסיים.
חצאיות ומיקטורנים. השנה היא לא
ויתרה על מעיל טוויד אייר מצמר אנגלי,
בגיזרה אופנתית ומחמיאה. הכת־

ן \ ןןו \ ךןן | 1 1 1ל במעיל של מעצבת התילבושות קטי זוזובסקי,
ן 11111 מאופנת פיצי, עם תיפורים מודגשים בסימון
המרופד, חולצה ומיכנס תואם, המשלימים את ההופעה האופנתית.

*7111111 צמר אנגלי קלאסי בגוון בז, מעיל גדול. רחב
1 1111 ומחמיא לגיזרה, בעיצובה של רזיאלה גרשון. מת אים
עם חצאית מידי ארוכה, מיכנסי צמר, עור ואפילו כותנה.

ך ך | 1ע -ך \ 1ך והכוונה כאן לחוץ־לארץ שממערב לנו) האופנה היא מעילים
11ן 1\ /ו ן גדוליס״גדולים, ארוכים־ארוכים, כמו המעיל למעלה, מימין: צמר
שחור, כפתור גדול בצד, המדגיש את הגיזרה, מתחת -חולצת״גולף או צעיף. באמצע:

מעיל-צמר ארון בגוון כחול, שליץ עמוק לאורן הגב התחתון, חגורה רחבה ומנזיט תואם
בשרוולים והאורך -מידי ארון. משמאל: מעיל״צמר משובץ. דש־הצווארון גדול ורחב,
הכפתורים בשני טורים והחגורה התואמת היא מבד ומדגישה את איזור המותניים.

פייס מודגשות, דש־הבגד רחב במיק־צת,
הכיס, שאינו מורגש, משמש גם
כקישוט, אין חגורה וגם אין בה צורך,
כי המראה הכללי הוא רחב ועשיר.
לאוהבות המראה המכופתר עיצבה
גרשון מעיל־צמר בצבע שמנת. השרוולים
רחבים, במראה העטלף, הכתפיים
מודגשות בכריות וכיווצים, הצווארון
סיני עומד, הכפתורים כפתורי־גוליבר
גדולים ושני הכיסים תפורים באלכסון.
המעיזות יכולות ללבוש מעיל כזה
בתור שימלת־מעיל, כשמתחת גרבי־ניילון
ובגד־גוף ומעל — צעיף קשור
ברישול.
המראה הזרוק. יהודית גוטפריד
מגוטקס עיצבה מעילים סופר־אופנתיים
בסיגנון אירופי, מצמר רך,
נעים וחמים. המעילים הם במיגוון־
צבעים רחב — שחור, לבן, שנהב,
אדום, כחול, בז׳ ,חום, אפור ועוד.
המראה הכללי הוא רחב ומתאים לכל
אשה, בכל גיל, בכל גיזרה.
גוטפריד נתנה את ידה גם בבד
הכותנה, כותנה משובחת, בצבעים

דק לחימום. עכשיו
הוא הפך אופנתי וניתן
לומעו במיגוון עצום
של בדים וצבעים

ךןר 11ך מ \ 1 1ך 1ף | 1מציעה יהודית גוטפריד מגוטקס: חלי־
\ )4 11.114ו 11411 /פת־מיכצסיים מקווקוות, חולצת*משי או
כותנה, סוודר מחמם וגם מעיל־כותנה, המונח ברישול אלגנטי, יעני.

חלקים ואופנתיים. מעילים אלה נראים
נהרר על מיכנסיים ספולטיביים. סוודר
ונעליים שטוחות.
את מראה המעיל הזרוק אימצו
באופנת רונלד ששון: הם עיצבו
ז׳קטים ארוכים ורחבים, בעלי דשים
מודגשים וכיסים חיצונים גדולים. אלה
הם מעילים לשעות־הבוקר, לעבודה,
למישרד, במראה ספורטיבי ובלתי־מחייב.
רוהלה
מביבה עיצבה ז׳קטים
מבדי־כותנה במיגוון צבעים. האורך
הוא מירי, ומתאים, כמובן, ביותר,
לבגדי המידי. בתוספת כובע או סרט
לשיער, במגפיים שטוחים או נעלי־התעמלות
מרגישים צעירה, כמעט
נערית.
רוחלה גם עיצבה מערכות הכוללות
שימלה או אוברול מסריג בגוון הבז׳
ומעיל תואם עם כובע קפישון. הסריג
נעים למגע, מחמם ואפשר לכבסו
בבית.

ץ ך ל ומדליק באופנת רונלד ששון. מעיל ארון, מתקרב אל הקרסול,
| / 1 11 מבד־אריג סרוג חום. השרוול גדול ומקופל. אביזרים מומלצים:
כובע, חגורה ומגפיים בגוון תואם והשימלה -שימלת־טריקו לבנה.

¥11*111

2464

דרכי אדם

מאת

בגודל טבעי
אביגיל ינאי

3יצד מוש3ימ קהל
בעזרת הקוקטייל הנכון
לפני היות הטלוויזיה, היה עם
ישראל מבלה את לילות־השבת ב־ערבי־ראיונות.
אחר־כך התמכרו הכל
למסך הקטן, וערבי־הראיוגות גוועו.
בשנים האחרונות חל מהפך, והישראלי
מוכן להינתק מן המסך הקטן כדי
לראות בגודל טיבעי את מי שמופיעים

אחד שהבין את העניין הוא המראיין
החולוני איתן דנציג. שמונה שנים הוא
מבלה שבת אחרי שבת בהנחיית ערבי־ראיונות,
ואם מישהו חשב שהעניין
עבר מן העולם, לדנציג יש תשובה
מוחצת :״לערבי הראיונות יש עתיד!״
ההתחלה שלו היתה די מיקרית.
דנציג 40 אב לשלושה, הוא הממונה
על המפקחים במערכת החינוך הטכנולוגי,
בעל תואר ראשון בחינוך, תואר
שני במינהל חינוכי(עבודת המאסטר:
נוער־השוליים) ועוד מעט גם יקבל את
התואר השלישי. תואר הדוקטור.
בעת שהיה מורה בבית־הספר אורט

מאוזן:
)Iבבת־אחת, בתנופה )5 :נכשל,
חדל לשלם חובותיו )10 :אומלל:
)IIבת־קול; )13 כינויו של מלך
פרס; )14 ניצוץ אש; )15 גומה)18 :
מזון )20 :כד חרס גדול לנוזלים;
)21 רווח עסקי; )22 דורון; )24
עולם; )25 טיפה; )26 זהר, זיו( ,מ);
)28 השליך; )30 אציל, נכבד; )31
מרינה עתיקה; )32 הצלה; )34
יצירה של מ. ז .פיארברג; )35
תערובת, בלילה; )38 קיסם; )39
סוג מנעול; )41 בוסתן; )42 משרתו
של אותלו; )43 רצוי, אדיב(ח); )45
היוצא מרחם; )47 לועג; )48 קיטור;
)50 שליש איפה; ׳)51 שקט; )52 עץ
יער; )57 בהמת בית שוכנת ביצות;
)61 במקומנו הוא מטבע זר; )62
התמיד בלימודיו או בעבודתו; )64
נהר בדרום אפריקה; )65 רבב; )66
פחד; )67 אם הפנינה; )69 שמו של
אליל הגורל של עובדי האלילים
הקדמונים (ישעיהו ס״ה י״א); )70
שיר לכת; )72 עובד אלילים; )74
דפנות הפעמון; )75 בננה; )77 שאף
אויר בפה פעור; )78 זחלים של
חרקים; )81 נכנס בכח לרשות לא
לו; )83 קיים; )85 לא כאן; )86
מובן; )88 התנשאות של אדמה; )89
״נשמה גדולה״ הודית; )91 מספיק;
)93 הסכמה; )95 עכב, עצר; )96
צעיר עזים; )89 אמצע בהשאלה;
)100 נצח; )102 נוזל; )103 כלי
מוסיקלי; )104 תוצאות, תולדות
של עיון בדבר־מה; )105 בכעס,
בחרוז.

דנציג פותח כל ערב בקטע בחרוזים
(״הרצל ליפשיץ, האסטרולוג — יספר
כיצד עם הכוכבים הוא יוצר דיאלוג!״).
הוא מבקש מהקהל שיהיה מעורב,
ישאל שאלות וידרוש תשובות .״אם
הקהל אינו לוקח חלק פעיל במופע,
העסק אינו מתפקד״.
דנציג מכין שיעורי־בית היטב. הוא
נפגש עם המרואיינים לפני המופע,
בביתם, כשהם נינוחים ונעולים
בנעלי־בית. כל ראיון מסתיים בשאלה
אישית: מיצחק רבין ביקש לדעת על
הליכות הטניס שלו, מאבא אבן על
מינהגי השחיה שלו.
הסכים הקטנים. המראיין המוצלח,
לדעת דנציג, צריך להיות
תערובת של שחקן, עיתונאי, בימאי,
איש יחסי־ציבור, בעל כושר אילתור
ויכולת תיכנון.
רנציג מתכנן, מקליט ומתעד את
ערבי־הראיונות שלו. רוב המרואיינים
אף מונצחים בצילום משותף. יומן עב־כרס
מעיד על שלל המרואיינים, ממשה
דיין עד יעקב מרידוד.
בשנה האחרונה החל דנציג לנער
את ערימות־הניירות שהצטברו אצלו.
הוא גילה מחדש סיפורים מרתקים,
פכים קטנים ורכילויות עדינות על
מרבית מרואייניו. דנציג, ששמו הוזכר

מאוגך:
)1בשביל, לצורך; )2שפל־רוח; )3
הזארד; )4איבר בגוף; )6אריג
יקרתי; )7לחות; )8תספורת לצאן;
)9תבואה שנזרעה באחור; )12
מהרו; )15 שם ״מסוכך בהודו; )16
שבט בישראל אשר שמנה לחמו;
)17 נחלש מצער; )19 ממלכה
בגבול שבט מנשה, ממזרח לים
כנרת; )20 אביון; )21 מוזר
בהליכותיו; )23 אלוהים; )24 שן
חותכת; )26 העמוד השמאלי בבית
המקדש (מ); )27 אחרית; )29

דכדוך, שפלות; )30 קרדינל; )33
מחוסר; )34 בלוטת הלימפה; )36
עיר מצרית עתיקה; )37 קוסם; )40
משאלה; )41 מזל; )44 חיק; )46
טחוב; )47 הגיע; )49 עייף, תם הכח;
)52 בהשאלה — הנקי, המנופה
והמובחר ביותר; )53 רופא עיניים
נודע וצצירת ירשלמיים (ש״מ);
)54 חזן מוסלמי; )56 תואר לנכבד
מוסלמי; )58 אנקול; )59״לא...
ישראל״; )60 קצה, צד (ישעיהו
מ״א ט 62 שב; )63 שד; )66
טבעות ברזל; )68 שינוי צורה; )71

כחושה; )73 מגלגולי הארבה; )76
איננו אשם; )77 הסכם בין הצדדים
שויתור בצרו; )79 בטול חד צדדי
של הסכם; )80 נכרי; )82 טון
מוסיקלי; )84 אבן מן החושן; )85
כינוי לשל פרשיות בתורה,
הכוללות את עיקרי אמונת היחוד;
)87 חזר; )90 חומר נפץ(ר״ת); )92
קרבן שלום; )94 קבוץ בדרום
יהודה; )96 פשר, הוראה; )97
הליכה בצעדים קלים; )99 קול
גברי עמוק; )101 שניים; )102
גאוותן; ) 103 לשכה.

המכון הישראלי לספרות
ו שי קוסמטיקה ופדיקור
קי ר פי ס מקגוע״ם גרמה גבוהה ל:
• ספרות נשים • קוסמטיקה ואפור • פדיקור • מניקור
• אפילציה (הוצאת שיער לצמיתות)
השתלמויות באירופה
• מנון ליופי וסלון תסרוקות חדישים ל-:
תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים,
סיפול פגים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות ובשעוה .
תעודות למסיימים והבנה לבחינות

הסמכה ממשרד העבודה ...
30 שנות נסיון והישגים בהדרכה מקצועית!

ת״א, דיזמוף ( 190 יודפת 2 2 9 3 8 8 , 2 2 6 0 6 6 ) 4

תן טרמפ לחייל

במדינה

מראיין מציג(ביד מורמת) ומרואיין*
קצת שחקן, קצת עיתונאי
ביפו, הוזמנו להופיע לפני התלמידים
החוקר הפרטי מרדכי רחמים(מי שהיה
שומר־ראשה של גולדה מאיר) ,סאלח
מועלם, מעצורי דמשק, ומאמן הכדורגל
נחום סטלמך .״כמורה, איר־גנתי
את הערב,״ נזכר דנציג ,״הזמנתי
אותם לבימה, שאלתי אותם שאלות,
וכך התחלתי את הקאריירה.״
הכרם של יבין. ממש באותו
הזמן חיפשו מנהלי הקאנטרי־קלאב
בחולון מישהו שיירכז את פעולות
התרבות. הם פנו אל דנציג. הוא התחיל
לארגן ואחר־כך לראיין.
מאחוריו מאות הופעות ופי כמה
מרואיינים .״בהופעה הראשונה שלי
באו 300 איש, לשניה — .800 מאולם
סגור העבירו אותי לדשא, ומשם היתה
הדרך קצרה להופעות במקומות אחרים
— בתי־מלון, אולמות, צוותאות,
מתנ״סים וקאנטרי קלאבים.״
מהו סוד ההצלחה של דנציג? ״הקונצפציה
שלי היתה שדווקא הטלוויזיה
תוציא את הצופים אל האולמות.
הם ירצו לראות מקרוב את
הכרס של חיים יבין או את מישקפיו
של יעקב אחימאיר. הם ירצו לשאול
את שימעון פרס אחרי הופעה שלו
במוקד למה הוא התכוון בדיוק.״
ובאמת, שימעון פרס התראיין אצלו
לפני הבחירות פעמיים, לפני קהל שיא
של חמשת אלפים איש בכל הופעה.
הדיאלוג של ליפשיץ .״הסוד
שלי הוא בחירת המרואיינים ״,קובע
דנציג גבה־הקומה :״יש ליצור קוק־טייל,
במינון נכון, שיענה על הציפיות
של המכנה המשותף הרחב ביותר״.
הנוסחה היא קצת פוליטיקה, מעט
מישטרה ופלילים, משהו אטרקטיבי־אקטואלי,
אתנחתות מוסיקאליות או
הופעות של דוגמניות והעיקר, כוכבי-
תיקשורת, שהציבור צמא לראות ולשמוע
אותם.

כאחד המועמדים להנחיית שעה טובה
בטלוויזיה, החליט להוציא לאור את
הסיפורים המרתקים שמאחורי״הקל־עים
על ערבי הראיונות, על השיגעונות
של המרואיינים, התרגשותם לפני
עלותם לבימה ובעיקר — על התנהגותם
כשהם לא בתפקיד.

זיכרונות
16 צעירים
!צעירה אחת
כיצד היגדסו את
שמות הטכניון רמה
היה בראשם של הסטודגטימ
כאשר נפתח המוסד סוף־סוף,
באיחור של 24 שנים, היתה לו בעיה.
איש לא ציפה כי בין הלומדים תהיה גם
לומדת אחת, ולכן הותקן במוסד רק
חדר־שירותים לגברים. באין ברירה
התקינו מנהלי המוסד חדר־שירותיס
נוסף, לגברות.
המוסד הזה הוא הטכניון בחיפה
(בשמו המלא: המכון הטכנולוגי
לישראל) ,שבימים אלה מלאו לו 60
שנה. במשך השנים היו לו בעיות יותר
קשות מאשר חדרי־שירותים נפרדים.
כאשר עסקני־ציבור יהודים בגרמניה
הציעו, ב־ ,1901 את הקמתו, הם נתנו לו
את השם התכניקום העברי -בית
חרושת ללימוד. כמה שנים אחר־כך
ביקש נחום סוקולוב, אז יו״ר ההסתדרות
הציונית ובלשן עברי בזכות
עצמו, לקרוא למוסד בשם עברי
שנראה לו מקורי מאוד: הטכניה
(המשך בעמוד )36
החיפאית.
אלוף-הטמס שלמה גליקשסיין. העולם הז ה 2464

היז

מ שחת
מגורי ם!
תחננתי לפני השופטת, בי־
1 1 / /קשתי ממנה שתיתן לבני
צ׳אנס, כי זו היתה העבירה הראשונה
שלו והוא רק בן 15 וחצי. אמרתי לה
שאני מוכנה לעשות הכל רק שלא
ישלחו אותו למוסד סגור, אבל היא לא
שמעה לי. היא אמרה שלדעתה צריך
לטלטל ולנער אותו עכשיו אחרת
יגמור את חייו בבית־סוהר. היא פסקה
לו שנה במוסד סגור,״ מספרת חני(שם
ברוי, כרי לא לפגוע בקטין שהורשע).
״בני, ששון (שם בדוי) נשפט על
עבירה של שוד מזויין. אני יודעת שזה
נשמע נורא, אבל במציאות זה היה קצת
יותר ממישחק ילדים. ששון, שהיה אז
כבן ,15 היה בסנוקר עם ילדים גדולים
יותר. אחד מהם ניגש אליו ושאל אותו

״רציתי לתת לילדים את כל החום,
האהבה והפינוק, כדי לחפות על הכיעור
שראו בחייהם,״ היא מספרת. היא
הצליחה מאוד עם שתי הבנות, שגדלו
ולמדו והן מביאות לאמן אושר ונחת.
את הצרות עשה לה ששון.
״הוא היה ילד יפה ומקסים. תמיד
ידע לקנות את ליבן של המורות
והמחנכות,״ מספרת האם .״אבל הוא
היה ילד שובב והפריע בכיתה. היו
מוציאים אותו הרבה מהכיתה. והמורים
אמרו לו, שכאשר הוא מרגיש בלחץ,
שייצא מהכיתה חופשי. וששון יצא
מהכיתה חופשי, ורק לעיתים רחוקות
חזר.״
כבר בכיתה ב׳ היה ששון משוטט
ברחובות ובורח מבית־הספר כדי לשחק

; מפל

מוסד, ואילו ששון ואחותו השניה עברו
לגור ביחד בבית מישפחה אומנת. חני
היתה מבקרת אותם בכל יום, וכל סוף
שבוע בילתה בחברתם; אבל היא לא
שקטה עד שבתום שנה, כאשר בעלה
עזב את הארץ, חזרה לדירתה הישנה
והחזירה אליה את כל ילדיה.
ששון בן ה־ 9היה עדיין ילד בעייתי
מאוד בבית־הספר. הוא לא רצה ללמוד,
הפריע בשיעורים והיה מתחמק מבית-
הספר .״אחרי שנה שהיה במישפחה
אומנת, לא רציתי בשום אופן שהוא
יעזוב שוב את הבית ויעבור לבית־ספר
מיוחד, כפי שייעצו לי בבית־הספר,״
מספרת חני.
היא נאבקה במשך שנה שלמה, אך
ראתה כי איננה מצליחה. ששון לא חזר
ללמוד, והיא נכנעה לבסוף ושלחה
אותו לבית־הספר קריית־יערים, בית־ספר
לילדים קשיי־חינוך, ליד ירושלים
.״אמרו לי שאני אגואיסטית שאני
שומרת אותו בבית, וזה שיכנע אותי,״
אומרת חני.
״ליד בית־הספר קריית־יערים יש
בית״חרושת לממתקים. כל הילדים היו
גונבים שם ממתקים, אפילו הבנות,
אבל לששון לא היה מזל, דווקא אותו
תפסו והעיפו אותו מבית־הספר ״,אומרת
אמו.
שוב חיפשה חני מוסד עבור בנה,
שהיה כבר בן ,13 ולא מצאה בקלות.
בבית הוא היה ילד טוב ומנומס, וגם
בחוץ מעולם לא היה אלים, אבל היו לו
בעיות התנהגות. וכך הגיע ששון
לבסוף לבית־ספר לספרות נשים. הוא
דווקא אהב את המיקצוע, אך בבית־הספר
היו מזכירים לו מדי פעם כי נזרק
כבר מבתי־ספר אחרים והוא סבל מכך.
עד שלבסוף עזב את בית־הספר המיק־צועי.
חני
התייעצה בעובדת הסוציאלית.
שטיפלה במישפחה, וזו הציעה לשלוח
את הילד לארצות־הברית, לאביו. האב
עבר שם ניתוח סרטן וחי עם אשה
שתמכה בו. ששון שמח לנסוע. הוא
נרשם לבית־ספר תיכון באמריקה,

אבל לא רציתי לתת לו גיבוי, אז
אמרתי לו שזה מגיע לו על שהוא
מסתובב בלילות״.
בוקר אחד, כאשר ירדה חני מהמדרגות
בדרכה לעבודה, הגיעו לדירה

הראשון שלו, הוא עוד לא היה מעורה
בעולם הפשע, אבל אחרי שהיה שם
חודש וחצי, זה כאילו עבר כמה
פקולטות לעבריינות,״ אומרת האם.
אחרי פסק־הדין, נשלח ששון

זהו סיפור מהחיים: הנער התגלגל ממוסד
למוסד, עד שהגיע למוסד שהפך אותו
סופית לפושע מועד. אמו יוזמת אירגון של
הורים, שיפקח על הנעשה מאחורי הסורגים

,ביקשתי מהשוטרים שיכו אותו כמו אבא״...
אם הוא מוכן לבוא אתו לזוג שגר ממול
ויש להם חנות. הוא אמר שששון יחכה
בחוץ וישמור, ושניים אחרים יפרצו
לבית ויגנבו. לילדים האחרים היו
אקדחי צעצוע.
״ששון אפילו לא הספיק לחשוב על
העניין, כאשר מצא את עצמו לפני
הבית בו גר הזוג.
״הוא נתפס חודשיים אחרי המיקרה,
כשנעצר אחד משני הנערים האחרים,
והוא הלשין על ששון״.
זו היתה תחילת דרכו של ששון
לעולם המוסדות הסגורים.
חני, אמו של ששון, היא אשה בעלת
אופי נחוש ורצון עז. חייה לא היו קלים.
ששון הוא ילדה השלישי, אחרי שתי
בנות. בעלה היה אלכוהוליסט וחולה
בסכיזופרניה. שנים היה מכה אותה ואת
הילדים.
כאשר היה ששון בן ,4התגרשה חני
מבעלה. היא המשיכה לגדל את ילדיה
בכוחות עצמה, אחרי שפטרה את בעלה
מחובת־המזונות.

עם הסוס של מוכר־האבטיחים ועם
הכלבים של השכונה.
״הייתי תולה כביסה ורואה פיתאום
את ששון מטייל ברחוב עם הכלבים,״
מספרת חני. כבר מכיתה ג׳ היו לששון
יועץ חינוכי ופסיכולוגית.

דווקא אומו
תפסו

>^ולם למרות גירושיה, לא היה
\ £ל ח ני שקט, כל זמן שבעלה גר
באותה העיר. הוא היה מופיע בבית
בשעות הבוקר המוקדמות, פורץ את
הדלת ומעיר את בני־הבית. לפעמים
היה מכה את חני מכות חזקות לעיני
הילדים.
כאשר היה ששון בן ,8הוחלט כי
כדי להציל את המישפחה מפגיעות
האב תעבור חני לגור בעיר אחרת,
והילדים יעברו למישפחה אומנת. הבת
הבכירה, המחוננת, עברה ללמוד ב־

ובילה חצי שנה עם אביו. אבל אחרי
חצי שנה טילפן.לאמו ואמר כי הוא
רוצה לחזור ארצה.
״הוא חזר בן ,15 עם מנטליות
אחרת, עם המון בגדים יפים, עם ווקמן
ואטארי. הוא גם למד שם אנגלית
נהדר. אבל הוא ילד סגור נורא. קשה
להוציא מפיו מילה״.
חני שוב חיפשה עבורו עבודה או
בית־ספר, אך הזמן עבר, ובינתיים המשיכה
חני לעבוד קשה והיתה חוזרת
הביתה רק בשעה ,7וכמעט שלא ידעה
מה עושה בנה בימים הארוכים.
היא חשה בשינוי כאשר החל מאחר
לחזור בערבים. לעיתים היתה לוקחת
טכסי ספיישל ונוסעת לחפש אותו על
שפת־הים ובמועדוני הסנוקר. בזמנים
כאלה היתה חני מחבקת את בנה ובוכה
על צווארו ואומרת :״רק שלא תסתבך
עם המישטרה, אני לא אחזיק מעמד
במיקרה כזה, זה יהרוג אותי!״ וששון
היה עונה כי לא יסתבך.

^ סלוולטית
ט לעבריינות
^ום אחד עצרו אותו על שוטטות,
והוא חזר הביתה חבול.
״השוטרים חיכו אותו במעצר מכות
חזהות. ונשארו לו סימנים על הפנים.

שני אנשי מישטרה. בידם היה צו־חיפוש,
והם אמרו שהם עוצרים את
ששון .״בכוונה לא הלכתי איתם.
כשהוא לא שמע, הזהרתי את השוטר
לא להרביץ לו חזק, תכו אותו כמו אבא,
אבל אל תגזימו! אמרתי להם, ושמעתי
את ששון קורא לי מהרחוב,אמא, אמא!׳
הוא לא רצה להיכנס לניידת, אבל אני
שמעתי ולא יצאתי אפילו למירפסת,
כדי שיידע וילמד לקח״.
רק אחר כך נודע לחני כי בנה מסובך
בעבירה חמורה של שוד מזויין.
קצין המישטרה הציע שששון יגלה מי
היו שותפיו ויספר על מעשיהם, ואז
ישחרר אותו .״אבל אני לא הסכמתי!
לא גידלתי את הילד שלי שיהיה
מלשין, שיידע שהוא יכול להלשין על
חברים ולצאת מכל העניין!״ בגלל
חומרת העבירה, נידון ששון לפני בית־המישפט
המחוזי בבאר־שבע, ולמרות
תחינותיה של האם, שלחה אותו
השופטת לשנה במוסד סגור.
״את החודש וחצי שהיה במעצר
בילה ששון במוסד נווה־חורש. שם
היה בהסתכלות ופגש את כל עבר־ייני־הנוער
שבמדינה. המדריכים שם
מכים את הנערים, מקללים אותם
וקוראים להם בני־זונה,״ אומרת חני.
אך עיקר תלונותיה הן נגד החשיפה
של נערים צעירים לאוכלוסיה ענקית
של נוער עברייו .״זה היה המעצר

למוסד מיצפה ים, בהרצליה .״זה מיבנה
ישן ששימש עוד בזמן המנדאט
כמישטרה.יהכל מתפורר ויש סדקים
בקירות. המוסר ניצב על צוק ליד הים,
ובחורף שורר שם קור נורא. הכל נראה
ישן ועלוב.
״אבל העובדות הסוציאליות הן
נהדרות. הן מתעניינות בצעירים
ועוקבות אחריהם, גם כאשר עזבו כבר
את המוסד. גם חלק מהמדריכים הם
טובים, אבל יש גם פחות טובים״,
מספרת חני.

לצאת

^ מן המעגל
ף* מוסד ״מיצסדדים״ יש שלושה
* 1שלבים. כל נער חדש נכנס למחלקה
הסגורה. אחרי חודש וחצי, אם הוא
מתנהג יפה, הוא יכול לעבור למחלקה
הפתוחה, ואחרי שלושה חודשים, אם
הוכיח את עצמו, הוא עובר להוסטל.
שם הנערים עובדים מחוץ למוסד
בשעות היום וחוזרים בערב.
כל זמן שששון היה במחלקה הסגורה,
הוא לא הסתבך. הצרות שלו החלו
דווקא במחלקה הפתוחה .״יום אחד
באתי וראיתי שהבן שלי שוב במחלקה
הסגורה. סיפרו לי שהוא התחצף למד־
(המשך בעמוד )38

דירה פר טי ת על שפת הכינר ת 7ז
1 אפיק השקעה פופולרי י מומחים ממליצים על השקעה בדירות פרטיות הכינרת) ,מחיר נוח (מכ־ 18מ׳ 1
לאבטחת ערך הכסף וכמקור נושא הכנסה אזור
שקל) ,ואפשרות להכנסה
הצפון זוכה לעדיפות אצל משקיעים מכל הארץ
מהירה 1 1 כספית, הביאה למכירה
למדי של מרבית הדירות. עד
מצב המשק, חוסר הוודאות למשקיעים רבים. אלה הם
שני כה נמכרו מאה שישים ושש 1
1והגזירות הכלכליות, הביאו מגרלי מגורים בני מאה דירות
דירות, מתוך מאתיים הדירות
אנשים רבים לחיפוש פתרון כל אחד, הבנויים בסיגנון
המתוכננות. עבודות הפיתוח
1בטוח לכסף שברשותם. הבורסה מודרני במרחק של
מטרים והתשתית שנעשות בשטח1 ,
שהכזיבה ושערי המטבע הבלתי ספורים מן הכינרת. הדירות,
בטוחים, מפנים לאחרונה ל בנות שניים ושלושה חדרים,
מושכות אליהן מתעניינים 1
רבים.
1אפיק שלא היה מקובל בעבר מצויירות בכל הדרוש: חדר
שטיחים
— השקעה בדירה. ערף שינה, חדר אורחים,
ראוי לציין כי כל דירה
אמבטיה,
1הדירות, כפי שנימסר על־ידי מקיר אל קיר,
יכולה 1
על־ידי במשותף להרכש
מומחים, נישמר היטב ועם שרותים, מטבחון עם ארונות
שניים־שלושה שותפים, דבר
השכרת הדירות מהווה ההש ומקרר. הרוכש דירה ב״מגדלי
המקל מאוד על 1 הרכישה1 .
קעה מקור הכנסה טוב שאינו המלכים״ זוכה גם באפשרות
מספרים אחדים עשויים להבהיר
דורש השקעת זמן או טיפול להנות מפעילות בידור וספורט.
את התמונה היטב: השכרת
חודשים 1 מועדון 1מקצועי. זוהי השקעה, מוסיפים אל המגדלים מצורפים
הדירה למשך תשעה
המומחים, המתאימה לכל מי לילה, מסעדת רונדו ומועדון
בשנה (כאשר ביתר שלושה
1שברשותו סכום כסף מבינוני חברים. כל המערכת מתופעלת
חורשים מבלה בה בעל
הדירה) 1
מקצועית,
ומעלה, מבלי כל צורך ב על־ידי חברת ניהול
תכניס בין 2,500ל־ 3,600 דולר החיים לאיכות האחראית מומחיות בענף.
בשנה. כך אפשר להחזיר את 1 ההשקעה תוך שמונה עד עשר 1
הגבוהה במקום. דירה שנים. 1 פרטים נוספים ניתן לקבל 1 עסק פרטית
במשרדי החברה ברחוב
1חברת קלרין, הבונה בטבריה את טוב
הירקון 1
305 בתל־אביב, טלפונים:
,מגדלי המלכים״ על שפת
הכינרת, מהווה אבן שואבת

במדינה
(המשך מעמוד )34
מיום פתיחתו, בשנת ,1934 כאשר על
דעת הכל המוסד כבר היה בית־ספר
גבוה, נקבע שמו בטכניון (מטכנולוגיה).
מרצה
על מריצה. אלה הם רק
כמה טיפות מים הזוטות רבות־העניין,
שהעלה השבוע ירח טל בכתבתו על
יובל הטכניון בהארץ. למשל1? :
הסטודנטים הראשונים ( 16 צעירים
וצעירה אחת) התעקשו על תוארם זה.
מנהלי הטכניון, שראו במקום יותר
בית־ספר טכני, ביקשו לקרוא להם
תלמידים. ובעקבות זה גם אסרו על
התלמידים לעשן בין כותלי המוסד.
הוראה זו לא נשמרה מהסיבה
הפשוטה, ש־ 17 הראשונים הודו, כי
נוער שבע דקות בעירום
בני״הטובים שילמו 3000
שקל לכרטיס כדי לצפות
במופע הקוקסיגל־החשפגית
הקוקסינל התל־אביבי גילה הימם
השבוע את הנוער בכרך. הנוער בא
בהמוניו למועדון ליקוויד, בדרום תל־אביב,
לצפות בגילה. הם צבאו על
פתחי־המועדון, דחפו. שילמו 3000
שקל לכרטיס ובלבד שיזכו בחזיון של
קוקסינל עירום של הבימה.
רוב הבאים היו בני־טוביס, בגיל 15
ומעלה. והיו גם כמה הומו־סכסואלים.

445812 ,458606־,03

בשילוב הזה, של מיקום
גיאוגרפי מרהיב (נשקף אל

איתן ענז־ח־

הדברון^לזמדם י

סוסחיס להדברת תיקנים
(נ׳וקים) ,תוליד >ץ, חרקי
מפרים ובגדים.
רנות־גן. דח* נו1דיעץ ,18ת.ד2272.

טז* 790114-5-6.רע׳מס׳יל עסק 4*1/75״׳^

מטירת לל בריאותך ורבומך

גילה בפעולה
,.תורידי כבר!״

זיוה תלם

ו^7 £ 1£1_£1ו 2

מזמינה אתכ ם

6ו1ז 10ו01ץ 6ז1׳\ח 1סז 65ו))^15

לחדר התצוגה בביתה בהרצליה פיתוח
דיגמי מעצבי אופנת העילית בישראל:
ג׳י פולופ -בגדי עור, קולקציה חד שה
תמרה יובל -בגדי ערב ובגדים לאירועים מיוחדים רקמה -בגדי תמרה ל שעות אחר הצהריים והערב גבי -חולצות משי עבודות־יד
דפי יעקובסון -בגדים ליום ולערב
בגדים אופנתיים ל שעות היום חליפות ושמלות אופנתיותרזיאלה
אביזרי אופנה, חגורות, מחרוזות, סריגים
שישי

23.11.84

14.00- 10.00
19.00- 17.00

המכירה תתלזיים ביום

אבל ה־ 17 היו, בסופו של דבר.
מהנדסים לעניין: מהנדסי מחלקת־העבודות־הציבוריות,
מהנדסי־עיר, מרצים
בטכניון ואחד אפילו היה, אחרי
שנים, לחבר־כנסת (נחום לוין המנוח,
איש חרות).
האמת היא כי בעיסקי ציבור הם
כבר היו מעורבים אז. במרתף של
בית־המלאכה קיימו הצעירים שיעורי
נשק של ארגון ההגנה, ובמעמקי הבאר
שבחצר הם החזיקו סליק־נשק.

שבת 24.11.84

10.00-14.00
1700-1900

ב בי ת זיו התלם -י־ח• דו דהמלך .10ה רצלי ה־פי תו ח
51.וי 0100 תז 3ה 1<1׳י 3ס !. 10׳* 4 ע21 זג< 00ח 051£!0ז * 1 1710
. 7 *1. 052-72976ו37ג 111ק־ 2113ז 0ה
עיצוב: רזי אלה

אומנם לתלמידים אסור לעשן, אבל
הם, הרי, סטודנטים!
הסטודנטים־החלוצים האלה גם
הקפידו על רמת־הלימודים. כאשר
מרצה לא עמד בקריטריוני־הטיב שלהם,
הם פתחו בהאטה. רק שלושה מהם
הופיעו לשיעוריו. כאשר זה לא עזר,
פשוט הושיבו את המרצה החלש על
מריצה וסילקו אותו מן המקום.

כל זה לא מנע מהם גם לחשוב על
פרנסתם בסטודנטים. אלה מהם שלא
הצליחו, בחופשת הקיץ, למצוא עבודה
כפועלי בניין בצפון, נדדו דרומה,
הרחק דרומה, ועבדו בהקמת סכר על
הנילוס, במצריים.

רבים נשארו בחוץ, כי לא היה די מקום
לכולם.
הם עמדו בחוץ. כשעל פניהם אכזבה
על כר שגילה מתפשטת והם לא
זוכים לצפות.
גילה עלתה לבימה בבגד־ים שחור.
היא עשתה כמה סיבובים. כשהקהל
הצעיר צועק ״תורידי כבה״ גילה
הורידה חלק מבגד־הים. חשפה את
שדיה. אחר־כר הורידה את בגד־הים
כולו והתחילה לאונן. הצעירים שעמדו
קרוב לבימה ניסו לגעת בה. אך ה־א
התרחקה.
התחילו שריקות וגם מחיאות-
כפיים.
ברקע פעלו מכשירי הווידאו.
שהקרינו סרטים כחולים, ואלה שלא
הספיקו לראות את גילה. עמדו ליד
דלפק הבר. כשכוס משקה בידם.
המופע נמשך שבע דקות. ואז אספה
גילה את בגד־הים, ירדה מהבימה,
כשקהל הצעירים מריע לה.
אם הם באו על סיפוקם, גילה בוודאי
באה על סיפוקה. היא חשפה את
אבריה הנשיים. כי רק לפני כמה שבועות
היא עברה את הניתוח המסובך
לשינוי המין.
העולם הז ה 2464

מרים בניחיני

מזל החודש:

!1x1טומנת בחובה השגה הסחבה לבני המזל 1

^ 4זה כשלוש שנים חייהם של בני מזל
^ /קשת אינם שקטים ונינוחים כבעבר.
הכוונה, כמובן, לנינוחות ושקט יחסיים.
כל מי שמכיר את אופיים של הקשתים
יודע. שהקביעות והמיסגרות השיגרתיות
לא למענם נוצרו. הקשתים הם אנשי החופש,
החרות והדרור. אין דבר אכזרי יותר מלכ פות
על בן מזל קשת אורח״חיים אפור, משעמם
ומחייב, שבו לשעון יש תפקיד ראשי
ושליטה מוגזמת על החיים. חלוקת הזמן

בתקופה הקרובה תתחילו להרגיש יותר
טוב. מצב-הרוח הקודר מתחיל להיעלם.
כעת תתחיל תקופה של
עבודה מאומצת, אך
האנרגיה שופעת ואתם
מוכנים להשקיע מרץ
רב בכל דבר שתקחו על
עצמכם. הבריאות משתפרת
ותוכלו לשוב
לפעילות גופנית ואף
ליהנות מהצלחות ב שטח
הספורט. עדיין
קיימת סכנה בדרכים,
הנטיה לתאונות לא חלפה. התאריכים
היותר מסוכנים הם ה 22-וה 27-בחודש.

בזמן הקרוב תצטרכו לפתח סבלנות ולהתחזק
לקראת תקופה שאינה עומדת
להיות קלה במיוחד.
בשורות לא נעימות במישפחתיים עניינים עלולות
לשבש את ה תוכניות
ולגזול זמן יקר.
במקום העבודה מורגש
אי־שקט. ואתם נאלצים
להתערב בקטטות ו־סיכסוכים
שלא אתם
יזמתם. בשטח הרומנטי
יותר שוב, הקשיים שהיו
בזמן האחרון לא יציקו עוד כבעבר. ה־25
וה־ 26 בחודש חשובים במיוחד מבחינה זו.

אם דד 21 וה* 22 בחודש לא יהיו נוחים
ביותר, הדי שתקבלו פיצוי מלא ב 23-בחודש.
אנשים יהיו נחמדים
אליכם. תהיו יו תר
מקובלים ואהודים
בכל מקום. מי שהתחיל
בעבודה חדשה יהיה
מופתע לטובה מהיחס
ומחופש־הפעולה שניתן
שם. בשטח הרומנטי
צפויה הצפה. פשוט
תקצרו הצלחות, חלק
מהקשרים שיתפתחו

; כעת יהיו חייבים להישמר בסודיות, זו
* דרישה לא קלה כשמדובר דווקא בכם.

הו! מסו דבר נוסף
ההיגיון ולנתח
ההרגשה הפנימית
היא משמשת כאות אז:
אנשים ומצבים גס יחד.

לימים, שעות, דקות ושניות מתאימה אולי
לשכניהם הגדיים. כי להם, יש לוח״זמנים
פרטי, פנימי, וכאשר מאפשרים להם לחיות
לפיו -הם מסתדרים מצויץ.
אי־אפשר להאשימם בעצלות ובחוסר-
מעש. כשקשת לוקח על עצמו משימה, הוא
מוכן לעמול יומם ולילה, עד כדי שיכחה
עצמית.
כשהמטרה תושג והמשימה תושלם, הוא
ייזכר שלא אכל, לא שתה, לא ישן ולגמרי
שכח שאולי יש מישהו שדואג לו באיזה
מקום, הוא פשוט היה במקום אחר. אך
התנאי הוא שייתנו לו לקשת לפעול בזמן
הנוח לו.
מה שמתואר כאן קורה, כשהתנאים
אידיאליים ודבר לא מפריע או משבש את
החיים. כפי שכבר נאמר, שלוש השנים
האחרונות הוציאו את הקשתים מכל מה
שהיה מוכר ומובן מאליו. קשתים שנולדו
בין ה״ 22 בנובמבר עד ה״ 5בדצמבר הרגישו
זאת יותר חזק. כוכב אוראנוס היה הגורם
לשינויים הפיתאומיים שעברו עליהם. מידת
החסד והרחמים אינן כלולות בהשפ עותיו
של כוכב זה, כך שהצורה שבה זה קרה
לא היתה קלה או נעימה. לא כל שינוי היה
שלילי, אבל עצם הצייד להתרגל לצורת
חיים אחרת וכמעט ללא הכנה מראש, היתה
בוודאי קשה.
שנת 1985 תכניס קשתים נוספים למעגל
זה. מדובר על כל אלה שתאריך לידתם הוא
עד ה״ 10 בדצמבר. כוכבים נוספים משפי עים
על מצבם של בני המזל ומדובר בעיקר
על סטורן ופלוטו, שנמצאים בבית ה״12
שלהם (במזל עקרב) .למעשה, הם נפגשים
כעת עם טעויות שטעו בעבר ומשלמים את
החשבון. אנשים הזוכרים להם מעשים או
דיבורים פוגעים אורבים להם מעבר לפינה
ומנסים לשים להם רגל. קשה לדעת מאין זה
יבוא, או מי יהיה זה שמתכוון להקשות, לכן
על הקשתים להיות יותר זהירים מתמיד.
חשוב שיהיו ערים לצרכים של הסובבים
אותם, קיימת סכנה שהם יקנו להם אויבים
נסתרים מבלי להתכוון לכך כלל.
וכאן אסור להתעלם מאחת התכונות
הבולטות של בני מזל קשת וזו התמימות
והאמונה העיוורת בבני אדם. עד שלא

הקשתים צריכים
להיות זהירים,
להאזין לקול
הפנימי שלהם
ולהתרחק מנימוקים
שנשמעים הגיוניים

בזמן הקרוב תצטרכו לגייס את מלאי המרץ
שיש בכם כדי להקדישו לעבודה. אתם תהיו
עמוסים בהתחייבויות
ואחריות נוספת. יתכן
שעבודתו של מישהו
אחר תיפול עליכם למעמסה.
בשטח הבריאות
אינכם חזקים כתמיד,
חשוב להקפיד
יותר על שינה ומנוחה.
בתחום הכספי נראה
שיחול שיפור ותוכלו באופן
זמני לצאת מהמצב
הקשה שאליו נקלעתם. בשטח הרומנטי
צפויה הצלחה אתם נראים יותר מושכים.

עדיין לא קל, אך כבר ניכרת הקלה במצב
הקשה שבו הייתם שרויים. כעת תוכלו
להרשות לעצמכם לצאת
לבילויים ולחזור
לתחביבים שזנחתם ב שנים
האחרונות. גם
בתחום הרגש אתם
מחליטים על שינויים,
קשרים מסובכים עומדים
להסתיים ותחתם
תחפשו קשר קליל ולא
מחייב. בעבודה תמצאו
קו חדש שינחה אתכם
לקראת הצלחה, תזכו בשבחים וההרגשה
תהיה טובה. נסו לשמור מעט על המישקל.

עניינים מישפחתיים מעסיקים אתכם -בכל
קושי שמתהווה. אנשים רגילים שאתם
פותרים את הבעיה. זה
לא יהיה קל. אך קשה
לשנות אתכם. מאחר
שתבלו לא מעט בבית.
תוכלו לחשוב כעת על
שיפוצים או רכישה של
אביזרים נחוצים וחשובים.
כסף יגיע ממקור
בלתי־צפוי ויעזור
לכם להגשים את התוכניות.
ה־ 25 וה־26
מתאימים לקניה של כרטיסי־הגרלה -
סיכוי טוב לזכות בסכומים בלתי־מבוטלים.

שוב אתם שוברים לכס את הראש מהיכן
לקחת כספים כדי להחזיר תשלומים שונים.
כעת תהיו יותר מקו בלים
בחברה ובקרב
המישפחה. אחים ו אחיות
יתנדבו לעזור
ויורידו מעט מהנטל.
שכנים יציעו גס הם
עזרה, והפעם לא כדאי
לסרב. נסיעות קצרות
עומדות על הפרק בזמן
הקרוב, יתכן שתוצע
לכם עבודה שיש בה
נסיעות רבות. אך זה ירענן אתכם ויפגיש
אתכם עם אנשים חדשים ומעניינים.

בתקופה הקרובה תהיו עסוקים במיוחד
בתיכנון ואייגון מחדש של העבודה שבה
אתם עסוקים. השטח
הכספי בהחלט מבטיח
שיפור. טוב לעשות
עיסקות עם מכרים או
אפילו אנשים חדשים.
ה״ 21ו ה־ 22 אינ ם קלים.
וב־ 27 יש נטיה להסתבך
בתאונות -אל תזלזלו
בכן, דווקא אתם רגישים
כעת. נסיעות קצ רות
יביאו לתוצאות טובות
בזמן הקרוב. וכן היכרויות חדשות. אתם
יותר פתוחים ואנשים מעונייניס בקירבתכם.

בחודש שחלף הייתם שרויים במצב-רוח
כבד. כעת תתחילו להרגיש בשיפור. אלה
שחוגגים את ימי־ההו-
לדת שלהם השבוע יר גישו
כצר בשינוי. ה אחרים
יצטרכו להמתין
ליום־הולדתם. מקובל
באסטרולוגיה שמיום-
ההולדת האדם כאילו
נולד מחדש, וכל ההז דמנויות
שזב ניתנות
לו. בשטח הכספי תהיה
לכם הצלחה מסחררת
אל תחששו מסיכונים, הכוכבים עומדים כעת לצידכם. ה 21-וה 22-יהיו קשים.

ני המזל לא מעט
וכאמור, אלה
ם האחרונות 1 ,״

אנשים הזוכרים
מעשים או דיבורים
נוגעים:9 ,חכים
לקשתים *1עבר
לנינה ומנסים
לשין[ להם רגל
שנשארו במקומם הקבוע עומדים לעבור
תזוזה, על-ידי שינוי תפקיד או אפילו מקום
עבודה.
בשנה האחרונה העבודה לא גרמה להם,
לקשתים, סיפוק רב. גם מבחינת המעמד הם
חשו כעין פיחות במעמדם. כל רעיון חדש
הצריך מאבק וההרגשה היתה ששוחים נגד
הזרם.
חלק גדול מבני המזל חיים בהתלבטות
רצינית באשר לעתידם המקצועי. מצד אחד,
כעת זה לא הזמן להתפטר או לחפש עבודה
אחרת. מצד שני ההרגשה הלא מספקת
ממלאה אותם ומגניבה בהם ספקות באשר
לכדאיות השקעת המאמצים, כפי שהם
רגילים. אפשר רק להציע להם שיתאזרו
בסבלנות, גם השנה לא יהיה כל-כך קל, ואין
ברירה אלא לעבור גם את השנה הזו,
(המשך בעמוד )38

עייפות מצטברת נותנת אותותיה כעת. לא
תהיה לכם ברירה אלא להאט את הקצב
ולהוריד מעליכם חלק
מהתפקידים. אתם זקוקים
ליותר מנוחה ולזמן
פרטי. חיי־חברה סואנים
אינם מתאימים
לכם בתקופה זו. נסו
להתרחק מהחברים הקבועים.
המקיפים אתכם,
ולעשות חשבון־נפש.
בשטח הרומנטי מצבכם
מעודד. אך טוב לשמור
על סודיות מסויימת. מבחינה כלכלית עדיין
לא נמצא פיתרון. אך בקרוב המצב ישתפר.

אתם נמצאים בתקופה רגישה ביותר.
בעבודה יש מי שמנסה לעזור לכס, שימו לב
גם לאותם שאינם מצ הירים
בגלוי על ידידו תם
או אהדתם אליכם.
לעומת זאת חברים
קבועים, שעליהם אתם
סומכים תמיד, עלולים
לגרום למפח-נפש ואכ זבה
גדולה. אל תשתפו
אותם בתכניותיכם ה חדשות.
בשטח הרומנ טי
נראה שאתם נהנים,
אלא שאתם חייבים לשמור על חשאיות, ולהבהיר
לבני הזוג את התנהגותכס המוזרה.
תקופה חדשה נפתחת עבורכם. בתחום *
המיקצועי תוכלו אתם להכתיב את הטון* .
חשוב לקחת יוזמה ו־ .
להעז. כדאי לפעול ב־ *
שקט ולא לשתף איש *
בתוכניות הקרובות. הו־ *
דעות לא כל־כך נעימות *
עלולות להגיע ב־ 22 או *
ב־ 23 בחודש -א ל *
תקחו זאת ברצינות *
רבה מדי ב־ 29 זה יראה *
אחרת. החיים החב־ *
רתיים שלכם יהיו מאוד *
מהנים. ידידים חדשים וישנים יפקדו את * -
ביתכם והבילויים יוסיפו הנאה לתקופה* .

—הורוסקופ
חום בהיר. לא
,אבל -אומרים
גם אוהבת להתלבש

גינטדמן רמזפת
״אני גרוש, בן ,30 אב לבת בגיל
שנה וחצי, שאני מטורף עליה,
ושנמצאת אצל אשתי לשעבר ״,כותב
( ,)1058/84״גובה 1.80 מטר, טיפוס
ספורטיבי, אוהב־ לצלול בים וקולנוע.
אני לא מה שקוראים גבר ישראלי
טיפוסי. קצת יותר מעורן. ג׳נטלמן
למופת, אבל בלי הגזמות בנושא
במעשים של יום־יום. אני מתכוון
יותר לצד הריגשי. קשה לי לתאר את
עצמי מבחינה חיצונית. אני חושב
שאני בסדר. הייתי יכול להגיד יותר,
אבל מעדיף לא לחלק לעצמי ציונים
ומחמאות. זאת שתהמר עליי, סימן
שהיא מסתפקת במה שכתבתי עד
כאן, ואיננה זקוקה לתיאורים.
״האשה האידיאלית בעיניי היא
אשה שהיא אשה, נשית מאוד. יש
הרבה שחושבות שהן נשים, בזכות
העובדה שהן נקבות, אבל לא יודעות
מה זה גבר. חשוב לי איך היא נראית.
שתהיה יפה, אבל לא כמו אחת שיצאה
מהקטלוג של פלייבוי. שיהיה לה
יופי טיבעי, שתהיה אמיתית, לא
משחקת, שתהיה לה קצת תמימות
בזווית הפה. הגיל לא חשוב לי. ודבר
אחרון — שהיא תשמח שהיא פגשה

אותי״.

ובעתיד
אף חיים משותפים. לכתוב ישירות
אל ת״ד ,3348 חדרה. זאת הפעם
הראשונה שאני שומעת שמישהו
מתפאר שיש לו עבודה קבועה. נו
טוב, שיהיה. אם זה עושה עלייך
רושם, מגיע לך.

קטע משיחה אחרי החתונה:
כמובן שאוכל ל ה תקיים מהמשכורת
שלך, אבל ממה אתה תחיה!

רחקה ואוהבת
״אני בת ,31 רווקה,״ כותבת
( ,)1061/84״העיסוק: שיווק ומכי־

תשמח להכיר אותך, אם אתה
בסביבות ,40-30 נאה, אדם נעים,
חכם, פתוח, שיודע להיות חבר. רק
לא נמוך, בבקשה. המצב המישפחתי
שלך באמת לא משנה, רק שתהיה
פנוי.

סוויץ בראש
תרשו לי התכתבות פרטית עם
כמה קליינטים.
לרוני מירושלים: בחייך, בפעם
הבאה שאתה מוצא תמונה בקולוסי־אום,
או בכל מקום אחר, אולי תדאג
שהיא תהיה מאיכות טובה יותר? לא
גזורה בצורה משונה ולא מקומטת.
זאת ששלחת לא תעבור בדפוס.
לאילן ג׳ מתל־אביב וליוסי ד
מרמת־גן: בחיי שיש לכם טעם טוב
— כתבתם אל אחת היפות שכיכבו

הרועה מבך שם ן
אני לא יודעת אם תת״אלוף מסויים בצהי׳ל, בקריה בתל״אביב,
ליתר דיוק, יודע עד כמה הוא בר״מזל: כל בוקר הוא נכנס למישרד,
והדבר הראשון שהוא רואה מול העיניים זה חיוכה המקסים של
מזכירתו, רב׳ט טלי קאופמן. פרט לחיוך, יש לה גם עיניים ירוקות,
אף סולד, שיער חום, חלק וארוך ו״ 1.70 מטר גובה.
היא בת ,19 גדלה בכפר הנוער בן״שמן, כי אביה הוא מנהל
בית״הספר היסודי שם. בשעות הערב היא לומדת בקורס
לעיתונות, אבל זה לא תפס אותה והדבר היחידי שהיא למדה שם
זה שקורסים כאלה היא לא עושה יותר. לפני שנה היא קראה

רוצה הכר
( )1059/84 היא גרושה פלוס
שניים, בת 34 אבל נראית פחות,
עוסקת בתפקיד ניהולי. היא נאה,
1.66 מטר גובה, שיער בהיר, ארוך
ומתולתל ועיניים ירוקות. אומרים לה
שהיא חתיכה. אבל היא לא אוהבת את
המושג הזה. היא רגישה, דינאמית, לא
יושבת־בית. טוב לה בחיים, אבל כדי
להשלים את הטוב הזה, היא מחפשת
אותך — נאה, אינטליגנטי, מסודר
היטב, רגיש, רומנטי, בנאדם עם
נשמה, בסביבות ה־ .40״אני בעצם
רוצה הכל, לא?״ היא שואלת. נכון, וזו
בהחלט זכותד, מותק.

שכל זה מה שגבר מחפש אצל
אשה. אחרי שמצא א ת כל היתר.

מספיק מטורפת

הוא בן ,36 גרוש, עוסק בתיק־שורת.
זה כל מה שהוא סיפר לי על
עצמו, מצטערת. אבל תוכלי ללמוד
משהו עליו לפי השורות הבאות:
״מחפש אותך, אינטליגנטית, בעלת
אופי חזק וחוש־הומור בריא. מצד
אחד רצינית כמו איינשטיין ומצד
שני מספיק מטורפת לצאת בלילה
חורפי גשום לטייל יחפה על שפת־הים.
יודעת להיות קשוחה ורכה, כשצריך,
אוהבת להתפנק ויודעת להעניק.
רצוי גרושה, מגיל 29 ומעלה״.
השם שלו, אצלי, הוא ()1060/84

האם הינך מבלה בנעימים מ אז קי בלתאת מישרת מזכיר
הלי שכה!
-מפקידה לפקידה.

היכרזת אמיתית
בן ,25 נחמד ורציני, פלוס דירה,
פלוס עבורה קבועה, מעוניין להכיר

(המשך מעמוד )35

(המשך מעמוד )37
כשלפחות נשענים על הביטחון
שנותן מקום עבודה קבוע.
בשנה הבאה המצב בהחלט
עומד להשתנות לטובה. יוצאים
מכלל זה אותם העוסקים בכתיבה,
תקשורת, ייעוץ ובכלל, עבודה עם
קהל. אלה יעשו חיל, ומחודש
פברואר הם ירגישו שאנשים
נפתחים אליהם, מובנים להאזין
להם ולקבל את דעתם. גם האמנים
שבין הקשתים (וכאלה יש הרבה)
יוכלו להתקדם ולבטא את עצמם
ביתר שטף וקלות מאשר בשנים
הקודמות.

ריכיו. לילה אחד בילה בצינוק, ומשם
עבר בחזרה למחלקה הסגורה.
״הוא היה מלא סימנים, היו לו סימני
מכות על הפנים ועל הראש. התברר לי
שהוא התחצף דווקא למדריך הכי־טוב
והכי־עדין במוסד, בחור שאני ממש
הערצתי. הבן שלי סיפר לי שאחרי
שהתחצף, המדריך הרג אותו במכות.
״אני אמרתי לו שזה מגיע לו, ואסור
להתחצף למדריכים,״ אומרת חני,
וניכר כי עשתה כמיטב יכולתה בכל
המצבים כדי לשמור על אובייקטיביות
לגבי בנה.
יומיים אחרי המיקרה התקוטט
ששון עם נער אחר בגלל כדור פינג־פונג.
ציפורנו של ששון פגעה ליד עינו
של הנער השני והשאירה שם שריטה.
המוסד הגיש נגדו תלונה למישטרה על
תקיפת החניך. המדריך הצטרף, והגיש
גם הוא תלונה נגר ששון, על כך שתקף
אותו כאשר התחצף אליו.
ששון הועבר לתא במישטרת־הרצ־ליה,
ונשפט על שתי העבירות.
״שאלתי אותו אז: תגיד לי, ששון,
אפשר בכלל לצאת פעם מכל המעגל
הזה? והוא ענה לי, :אולי אפשר לצאת,
בקושי, אם נהיים מלשין וסנג׳ר׳(משרת).״
ששון
נידון על שתי העבירות הללו
לעוד תישעה חודשים במוסד סגור,
והוא הועבר למוסד גלעם בגליל.
כספים בנושא זה מצבם של הקשתים
אינו רע. נכון שכללית המצב
הכלכלי במדינה אינו טוב ביותר,
אך אישית לקשתים יש יותר מזל,
ומזל זה מלווה אותם גם בתקופות
קשות.
יופיטר, כוכב השפע, שוהה בעת
במזל גדי, הוא בית הכספים
והרכוש. לכן ברגע זה יכולים
הקשתים לקצור את היבול שזרעו
בשנים שעברו. אפילו אותם
שנתקלים בקשיים, כדאי שיידעו
שהקושי הוא זמני בלבד. וכדרכם
של הקשתים, גם השנה ישחק להם
מזלם והם יוכלו לשפר את מצבם.
כוכב יופיטר, שהוא כוכבם של
הקשתים, עובר בחודש פברואר
לבית השלישי, לכן כדאי להספיק
ולארגן בל מה שאפשר עד לאותה
תקופה.

לתו1
צ׳אנס
בריאות כאן המצב אינו פשוט. שני
הכוכבים סטורן ופלוטו שוהים
בבית ה־ ,12 ומרמזים על כך
שבריאותם של הקשתים אינה
כתמיד. מאחר שהרגישות שלהם
בדרך־כלל באיזור הגב, הכבד
ואגן״הירביים, כדאי שלא יזניחו
את עצמם וידאגו לגשת בזמן
לרופא, אם הם מרגישים צורך בכך.
הבית ה־ 12 רומז על ״בילוי״
במקומות סגורים. בתי-חולים
נמצאים בקריטריון זה, לכן רצוי
להקדים תרופה למכה ולהימנע
מבעיות מיותרות.

יכולתי ל היו ת נורא מאו שרת
אילו ני תן הי ה למזג אתה תכונות
של שניהם. רמי הו א בחור נחמד,
רציני ועשיר ודני רוצה להתחתן

— מוסדות סגורים _

לימודים

טלי קאופמן
מודעה בעיתון, שהבימאי יקי יושע מחפש שחקנית. ר*א
התייצבה, גברה על מאתיים מועמדות, וזכתה בתפקיד נשי מישני,
לצד ענת עצמון. הסרט, מכת שמש, ירד מן המסכים די־מהר, אבל
לטלי נותרו זיכרונות נעימים מן החוויה. אין לה חלומות בנושא,
אבל אם יהיו הצעות מעניינות, היא עשויה להגיד כן.
הערכים שספגה בכפר חשובים לה: יושר, חברות עמוקה, אהבת
העבודה. כל השנים עבדה בצאן -רעתה את הכבשים, חלבה,
טיפלה בטלאים. יופי של רועה, אם כי לנגן בחליל היא לא יודעת.
כל פעם כשהיא מגיעה לביקור, היא הולכת לבקר את הכבשים.
כרגע, לכמה שנים, חיי העיר מתאימים לה, אבל בסופו של דבר
היא רוצה לחזור אל הצבע הירוק ואל השקט.
רות בחברה גדולה. אוהבת אנשים,
לטייל, לקרוא.״
היא אוהבת הרבה דברים. אוהבת
גם חברות אמיתית, כנות, פתיחות.
אוהבת חכמים, מעניינים, עצמאיים,
לא־תלותיים, בעלי הומור .״לא יכולה
להגדיר עצמי כאשת־קאריירה,
אבל אני מתקדמת כל הזמן בתחום
שלי. מצד שני — לא חושבת
מבוקר עד לילה על העבודה. החיים
הפרטיים חשובים לי. כן, נזכרתי —
אני אוהבת גם ספורט, מוסיקה קלאסית
ואחרת. אוהבת את החיים.״
״אני גובה ממוצע, עיניים כחו־

במדור הזה. אבל מה לעשות, לנערה
יש חבר קבוע, והיא הודיעה לי
בפירוש שעד להודעה חדשה אין לאף
אחד צ׳אנס אצלה. למה אני מספרת
לכם את כל זה? כדי שלא תצפו
לתשובה ממנה. רוצים מיכתבים
אחרים — כיתבו שוב, אבל הפעם
אליי.
לצבי ק מירושלים: איפה אתה
חי? המדור לי־לה־לו שבק חיים
מזמן. עזוב שטויות עם ״מטרה אינטימית״
ו״תמיכה נדיבה״ .תעשה סוויץ׳
בראש, תתאמן בכתיבת מיכתבים
יפים, ותחזור אלי לבחינה במועד ב׳.

כאן אפשר לבשר רק בשורות
טובות. מי שהתקשה להתרכז או
להתמסר ללימודים בשנים עברו,
ימצא שהשנה קל לו ללמוד. זה
פשוט יבוא מעצמו: התפיסה תהיה
טובה. הפתיחות תהיה גדולה
ובעיקר החשק ללמוד ולהתעניין
בדברים חדשים. אפילו תלמידים
בבית״הספר העממי ירגישו שיותר
קל להם לקבל את המיסגרת
הקשה של בית״הספר, שבו כל-כך
קשה להם להשלים עם ההגבלות תיכוניסטים והאיסורים.
וסטודנטים יעשו חיל, יצליחו
בבחינות, ישפרו ציונים ויקבלו
הצעות מושכות ומעניינות. אפילו
מעמדם אצל המורים והמרצים
ישתפר, ולדבר זה הם בהחלט לא
רגילים, בגלל הרגלם לבטא את
מחשבותיהם ודעותיהם בקול רם
וללאיחשש.

ומר שבינו לבינה
התחום הזה הוא הרגיש ביותר
בשנים האחרונות. אוראנוס גרם
לקשתים רבים לקום ולעזוב את
המישפחה, לנתק את הכבלים
ולהתחיל בחיים חדשים. מאחר
שאוראנוס ממשיך לשהות במזל
קשת, הוא עלול להביא קשתים
נוספים לאותו מצב, כשהם לוקחים
להם חופש מהמיסגרת הקבועה.
באותה מידה הוא עשוי להביא את
אותם שעד היום לא רצו לראות
את עצמם במיסגרת מחייבת,
לרצות להינשא ולהקים להם בית.
דרכיו של אוראנוס מוזרות.
חלק מהקשתים אכן יסבלו
מניתוקים, ואילו אחרים יצטרכו
להרגיל את עצמם לצורת חיים
שונה.

^ חני יש הרבה מילים טובות על
/מוסד גלעם. היא משבחת את צוות
המקום, את התנאים הפיסיים ואת הנוף.
אבל, לדבריה, גם במוסד זה יש סמים,
והמדריכים אינם מצליחים להתגבר על
כר .״בכל המוסדות הללו יש סמים. אם
בבד(י־סוהר יש סמים, אז ברור שבמוסדות
כאלה קל יותר להכניס סמים״.
היא אומרת.
במוסד גלעם הסתבך ששון בפרשה
של סחיטה באיומים. הוא דרש מחניכים
לעשות לו עיסוי ולשטוף לו את
החדר. כמה מהם התאחדו וסיפרו על
כך למדריכים. ששון הועבר לבית־הכלא
בתל־מונד, ונידון לחודשיים
נוספים במעון על העבירה הזו. הוא
הוחזר לגלעם.
״אני מכורה לבן שלי, אני מוכנה
לעשות בשבילו הכל. אבל כעת הוא
מתבגר, אני לא אוכל תמיד להגן עליו.
אני יודעת שרוב הצעירים שנמצאים
בגלעם גומרים בתל־מונד, כפושעים
צעירים. ולכן כל־כך מהדהדות באוזניי
באירוניה המילים שאמרה לי השופטת,
כאשר ביקשתי ממנה לא לשלוח את
בני למוסד סגור. תמיד יש זמן לשלוח
ילד לתל־מונד או למוסד סגור, אבל
צריך לתת להם את כל הצ׳אנסים
בעולם לפני שעושים את זה.
״ואני לא מדברת על הילד שלי,
שנתפס באמת בפעם הראשונה בעבירה
חמורה. יש שם ילדים שנכנסים בגלל
גניבת אופניים, נשפטים לחודשיים
ואחר כך מסתבכים ומבלים את כל
חייהם במוסדות כאלה״.

לי׳ע

על הילדים

ך ץ ני היא אשה לוחמת. היא
( 1רוצה להקים ועד של הורים
לילדים הנתונים במעונות סגורים. היא
היתה רוצה ליצור אירגון שיפקח על
הנעשה במקומות אלה ויתן יר עוזרת
בעת הצורך .״יש שם ילדים שאין להם
הורים, או שהוריהם נמצאים בבתי־סוהר
או בבתי״חולים לחולי־נפש, והילדים
האלה ממש חסרי״הגנה. גם
עליהם צריך מישהו להגן,״ אומרת חני.
חני מבקשת כי למי שיש תלונות
בנושא מוסרות סגורים, או רוצה ליצור
קשר איתה, יכתוב להעול הזה, ואנו
נעביר את החומר לתעודתו.

אילנה אלון
העולם הז ה 2464

בני גאון מנכ״ד ושת סובומוקטים ואחיו שר הורם, מסבו ניצר נערך
השיווק לתקובת ההקנאה1,כיצד הוא מנסה להתהוות במחיו׳ שוק הכומר ובשוק
ההברחה של הניחת והיוקות, מה אוהב ומה לא אוהב עם ישראל 1ואכול
.אני מאמין שחון שנש
שבועיים •אנלו המלאים,
ואז המחירים יתייצבו
והנער בין צפון לרחם
תראביב יילד ויקטן״

.אזר יהורם שסק
במיקצוע הדורש
חשיפה. בל זמן
שהחשיפה היא חיובית,
אין צוררלהתמודדאיווה״

..המוצרים הראשונים
שהרוו לקנות הם
המוצרים המיובאים. כל
אחד שקמו חשבון לגני
מה שהוא קונה״

.עם ישראל שגה
כשלא נתן למיפלגח־הענווה
מנראט
שלם לרפא את
תחלואי המשק״

!.שמקפיאים 17 אלף
מוצו׳ מזון, יש חריקות.
צריו לקחת את וערמת
המחירים נמו שהיא
ולהגיר ואה וקדש״

..תוכנית ההקפאה
מצו״נת. היא
נותנת לנו
מוחב־נשימה, והפנה
את עם ישראל למפקח״

,א אויו
אבלו מרגרינה!*

לעשות פרפראזה על משפטו הידוע
\ 1של נפוליאון, שהצבא צועד על קיבתו,
הרי שכל אדם הולך על קיבתו. וכל זמן שזה
כן, אין לו, לבני גאון, מצכ״ל הסופרמרקטים
״קו״אופ״ ,רשת הריבוע הכחול, מה לדאוג.
אבל לי, כאזרח הקטן יש מה לדאוג -
ועוד אין. ככל שהמשכורת קטנה יותר,
המחירים גבוהים יותר. ולא חשוב שהם
הקפיאו לנו כעת גם את המשכורת וגם את
המחירים. זה עדיין לא עוזר לי לגמור את
החודש, והאובר״דראפט שלי הולך ותופח,
כמו האוברדראפט של כל עם ישראל.
בכל זאת, די נעים -אני חייבת להודות

להיכנס לסופרמרקט בימים טרופים אלהולמצוא על המוצרים מחירים של ממש, ולא
קודים. אני לא יכולתי לסבול את הקודים,
לא ידעתי כמה עולה מה, וזה לא מפני שלא
היה לי ערן לכסף. זה היה מפני שלא יכולתי
לעקוב אחרי האמרת המחירים המטורפת.
כעת אני לפחות יודעת שהחלב שאני קונה
היום יעלה אותו דבר עד עוד שלושה חו דשים,
שלא לדבר על גבינות ועל המוצרים
הבלתי״מסובסדים.
ובכל זאת, למרות שהם מתלוננים על כך
שהקניות ירדו ב״ 20 אחוזים, נראה כאילו
הסופרמרקטים -רשתות־השיווק, בעברית

נוהגות כאילו אין חדש תחת השמש.ולראיה, ברמת־אביב היה סופרמרקט של
״קו־אופ״ ,סופרמרקט גדול ומרווח, שהיתה
לו צרה צרורה אחת: הוא שכן מול בית-
האבות. השידות בו התנהל בעצלתיים,
בגלל הלקוחות האיטיים והקופאיות חס־רות״הסבלנות,
המלאי שלו היה מדולדל
בהשוואה לסניפים של נווה־אביבים ורמת-
אביב״גימל, מגרש החניה שלו היה מרוצף
כורכר ולא אחת גרם לתקר בגלגל. והנה,
הפלא ופלא, לסופרמרקט הלא-סימפטי הזה
היתה לאחרונה עדנה: מיגרש״חניה מסודר
מאספלט נבנה על הכורכר, שיפוצים מרחי־

קי־לכת נעשו בתוך החנות הענקית, נבנתה
מעדניה מרהיבת־עין והמדפים התמלאו
בכל טוב, הקופות הוחלפו בקופות מודרניות,
ואין עוד צורך לשקול את הירקות אצל
הירקן, אלא אפשר לשקול בקופה, כשמשלמים.
אמריקה ממש. וכל זה למה! מכיוון
שבקצה המיגרש בנתה חברת ״שופרסל״
המתחרה סופרמרקט חדש ומודרני. ב״קו־אופ״
חששו שיגנבו להם את הלקוחות,
והשקיעו גם השקיעו בשיפוץ הסופרמרקט
הקיים, והלקוחות רק הרוויחו.
המצב קשה, אך התחרות בין רשתות-
השיווק על ליבך, הצרכן הקטן, עדיין

״אם אין חמאה. יאכלו מרגרינה1־
(המשך מעמוד )39
קיימת. רשתות״השיווק מנסות לעשות בכל
שביכולתן כדי שתקנה רק אצלן. מיבצעי־הנחה
של 20-15 אחוזים, מיגצעים של
״קנה שני מוצרים שלם עבור מוצר אחד״,
תלושי״הנחה, תלושי״פרסים, הפתעות וכל
טוב -הבל בסימון אמריקאי, והכל כדי
להתחרות על כיסו של האזרח, הנאבק בל
יום במאבק האינסופי והממושך לגמור את
החודש.
בני גאון, מנכ״ל ״קו-אופ״ ,מכיר את
המאבק הזה לפני ולפנים. האיש הזה מופקד
על יותר מ־ 100 סניפי סופרמרקט ועל 4,000
עובדים. הוא מכיר את שוק״המזון, הוא
יודע כיום שהוא נאבק לא על הגדלת היקף
המכירות שלו אלא על קיומו. הוא אומר
במפורש :״אנחנו חייבים להישרד!״
אם מישהו חשב שהאזרח הקטן ינטוש
את הסופרמרקטים לטובת השוקים, איננו
אלא טועה. אלף כתבות־״כולבוטק׳ ,המוכי חות
שחור על גבי לבן, כי בדרום־תל״אביב
מוכרים זול יותר מאשר בסופרמרקט ב•
צפון־תל״אביב, לא יזיזו עקרת״בית מרמת-
אביב דרומה. הגברת לא תוותר על הנוחיות
שבקניה ליד הבית, מה גם שכעת, עם הקפאת
המחירים, ההבדלים במחיר הולכים
ומצטמצמים.
בני גאון נאבק על לב הלקוח. הוא נוסע
לתערוכות בחו״ל, הוא מנסה להעתיק לכאן
את גרמניה ואת אמריקה השופעות. הביוגרפיה
שלו מספרת על כמה תפקידים
חשובים שמילא בעבר, לפני שהגיע להנהלת
״קו-אופ״ .בין היתר הקים וניהל את ״תדי־ראן
לשיווק ושירותים״ ,היה סגן נשיא

יחדל לשתות קפה. גם אתה חושב כך?
אני חושב שאם עם־ישראל לא יוכל להרשות
לעצמו לשתות קפה, הוא יסתפק בתה. עם־
ישראל בהחלט קונה היום פחות ממתקים ופחות
שוקולד. ובניגוד למצופה, אנשים גם לא אוגרים
מזון.

• לא אוגרים מזון?

בהחלט לא.

• האם קהל־הצרכנים לא קונה היום
יותר כדי לחסוך כסף בעתיד, כשהמחירים
יעלו?

שיים, ולמעשה קיימת תחרות אישית
בינך לבין מנכ״ל ״תנובה״ ,זרובבל
לנדסמן.
אין תחרות אישית ביני לבין לנדסמן, יש
מערכת של סידרי־מישחק נכונים. ישנה מערכת
סיטונאית יצרנית וישנה מערכת קימעונאית, יש
פה עירעור של כללי־מישחק.

• מי עירער את הכללים?

תנובה עירערה, על־ידי זה שנכנסה לשוק
הקימעונאי.
הבעיה נמצאת כעת בטיפולו של דני רוזוליו,

מה שקרה בעיקבות ההקפאה הוא, שעם־
ישראל הפך ליותר בררן, יותר סלקטיבי בקניית
מוצרים שהוא נצרר להם. נגמרו הקניות
האמוציונליות, הספונטניות. לא קונים מה שבא,
קונים בצורה מחושבת.
בכלל, מאז ההקפאה קיימת תודעה צרכנית
אצל הציבור. הצרכן הפך למעשה למפקח על
המחירים, והוא מוכן לשלם רק עבור הטוב ביותר,
השירות הטוב ביותר, מוצר איכותי וזול.

• לכבד בלי לשאול שאלות?

• ככמה אחוזים צריך אחוז הקניה
בסופרמרקטים לרדת כדי שתיקלעו
למשבר?

לכבד ולהשתדל ששום גורם לא יתן אינטר־פטציות
שונות למחירים.

• השאלה היא אם המשבר הוא קטן
או גדול?

כל נסיון לשפץ, לעדכן, להוסיף או לגרוע,
יוצר מסכת אדירה של אי־אמינות. תוכנית
ההקפאה הפכה את עם־ישראל למפקח. אדם
הולך לסופרמרקט עם רשימת המחירים המוקפאים,
והוא מפקח בעצמו על אמינות המחירים.
אנחנו לא מסוגלים יותר להתמודד עם אותם
המחפשים את האבידה מתחת לפנס.
אז קודם כל צריכה להיות רגיעה. זה ממש
בחזקת צורך נפשי קיומי.
הגעתי למצב שבו אמרתי: רגע אחד, חברה
תנו רגע אחד להתארגן, תנו מנוחה, אי־אפשר
להחזיר את העניינים למסלולם כשהכל רוגש
וגועש. אל תשכחי שהסופרמרקט הוא נקודת־המיפגש
של העם עם הממשלה, אינפלציה,
המחירים. כל אלה נמצאים בצומת המרכזי של
הסופרמרקט. כל הזרקורים מופנים אלינו.
מצד שני, אסור לשכוח שאחרי הכל אנחנו לא
היצרנים, לא אנו קובעים מראש את המחירים.
אנחנו רק מיתקן־תצוגה של היצרן.
היתה תקופה שבה היצרן קבע את המחירים
והיינו צריכים למכור במחירים האלה. כיום, אני
מוכרח להודות, אין בעיות עם יצרנים. כיום
המצב הוא כזה, שמה שהיצרן רוצה יותר מכל זה
קודם כל למכור.
אני מאמין שעם הקפאת־המחירים הגענו
לאיזושהי סיטואציה שתפתור חלק מהבעיות.
אי־אפשר היה להמשיך לנהל את המשק על בסיס
של אחוז אחד אינפלציה ליום.

• גם כאשר המחירים הם לא ריאליים?

המשבר
כבר קיים.
כדי למנוע מהמשבר לגדול, אנחנו חייבים
להתייעל. כלומר, אין זה הזמן לעודד צריכה, כי
אין טעם. לכן, כדי להמשיך להתקיים, אנחנו
חייבים לקחת נתח מהמתחרה — להיות יותר
אטרקטיביים, להקפיד על כמות מלאי ולווסת
את כוח־הארם.

• כלומר, לפטר עובדים?
אני לא אומר לפטר..,

מזכיר חברת העובדים. הוא הבטיח לי שהבעיה
תקבל את פיתרונה בקרוב מאוד.

• ועד אז ממשיכה ״תנובה״ לבנות
״היפרשוקים״ ,המתחרים ב״סופרשו־קים״
שלכם.
עניין ההיפרשוקים הוא חלק מהבעיה, ולכן
הוא יהיה חלק מהפיתרון שחברת־העובדים
תמצא לבעיה.

• בלומר, ה״היפרשוקים״ יעברו לידי
״קו אום״?
לא יודע, הנושא עדיין נמצא בהתדיינות. את
צריכה להבין — השוק הקימעונאי הוא תחום
העיסוק שלנו. לא יתכן שתנובה תתחרה בנו.
אחרי הכל, היא אחת הספקיות הראשיות שלנו. אז
את מתארת לעצמך מצב שבו הגוף שמוכר לנו
סחורה מתחרה איתנו על קהל הלקוחות?
לגופו של עניין, קיימות כיום שתי רישתות־שיווק
עם אותו צבע, וכמו בכל מישפחה. לא
תמיד יש יחסי־הידברות בין האחים.

• אומרים עליך שאתה אדם מאוד
אמביציוני, ומשום האמביציה האישית
נוצרה בעצם הבעיה עם ״תנובה״.

יהורם ובני גאון עם אמם שרה
,,אנחנו מישפחה ירושלמית טובה!״
חברת ״סילבניה״ באירופה, הקים את מע רכת
סחר״החוץ של ״כור״ באירופה וניהל
אותה במשן שלוש שנים, הקים את סניף
״כור״סחר״ במצריים, ומ 1982-הוא המנב״ל
של ״קו״אופ״ רשת הריבוע הכחול -הנחשבת
כיום לרשת־השיווק הגדולה בישראל,
והיקף פעילותה לשנת 1984 הוא 50
מיליארד שקל.
בנוסף הוא משמש כיו״ר מועצת-המנ-
הלים של ״המשביר לצרכן״ ויו״ר איגוד־המפרסמים־בישראל.
בני
גאון הוא חיה תיקשורתית. אמצעי־התיקשורת
אוהבים לראיין אותו, ולוא רק
בגלל העובדה הקטנה, שבנוסף להיות אדם
חשוב בזכות עצמו, הוא גם אחיו הגדול ()49
של הזמר יהורם גאון.

• בכמה אחוזים ירדה הקניה ברשת
הסופרמרקטים שאתה מנהל, מאז
שהחריד המשבר הכלכלי?
ב־ 15 ער 20 אחוזים, בהשוואה לאשתקד.
בנושא המזון זו ירידה מהותית, זה אומר שעם
ישראל קנה פחות מזוך.

י • מה קנו פחות?

לא קנו פחות מוצרי יסוד, כי אם מוצרי מזון
יוקרתיים, כמו מעדני־בשר, שימורים, ליפתנים,
מוצרי מעדניה וכיוצא בזה.

• דויד מושביץ, מנכ״ל ״עלית״ ,אמר
לי, כי עם־ישראל, למרות המצב, לא

111

אל תשכחי שמדובר ב־ 17,000 פריטי מזון.
לכן, אם לא תמיד המחירים היו מותאמים למחירי
ההקפאה, אם היו טעויות או אי־הבנות, צריך
להתייחס לכך במעט הבנה. כשמקפיאים ביום
בהיר אחד 17,000 מוצרים, יש חריקות.
ברגע שבו הוקפאו המחירים, החלה התיק־שורת
לעסוק רק בנושא הזה, והפכה אותו
לסופר־רגיש. אז אס פה ושם היו טעויות, מייד הן
תפסו בום אדיר.
בזמן הקפאת המחירים נדחה פירסום המחירים
המוקפאים ביום, חלו שינויים פה ושם, שיצרו
תחושה לא נוחה של לחצים, של ויתורים.
העניינים לא היו ברורים, קשה היה להשתלט על
העניין בבת אחת.
לדעתי, אין צורך לעסוק במה שהיה, כי זה
כמו לבכות על.חלב שנשפך. כיום צריך לקחת
את הרשימה כפי שהיא, ובנוסף לקחת את
הרשימה של המחירים המירביים, ולהגיד — כזה
ראה וקדש.

• האם נקטתם כבר בצעדי־פיטורין?
לא, לא פיטרנו. אנחנו נשתדל שלא לפטר,
אם נוכל.

• למרות המצב ,״קו־אום״ בל הזמן
פותח סניפים חדשים. האם זה הזמן
המתאים לפתיחת סופרמרקטים חדשים?

אנחנו
פותחים רק 50 אחוז ממה שתיכננו
לפתוח. אי־אפשר לעצור את התיכנון לחלוטין.
ב־ 1985 נפתח כשלושה־ארבעה סניפים, ונפתח
את רשת שם טוב, שהיא רשת המבוססת על
מכירה במחירים זולים של שימורים, קיטניות
ומוצרי־ניקוי. למרות שאין זה הזמן המתאים
להתרחב, אי־אפשר להפסיק תוכניות הנמצאות
כבר בשלב סיום, לכן את הסופרמרקטים האלה
נפתח. את אלה שרצינו לפתוח, תיכננו לפתוח,
אך לא נכנסו עדיין לשלבי תיכנון — לא נפתח.

י • אחד המתחרים העיקריים שלכם
היא ״תנובה״ .אתם ו״תנובה״ שייכים
לאותה אמא ,״חברת־העובדים״ .איד זה
מתיישב?

פרט לתנובה יש לנו מתחרים נוספים, כמו
שופרסל ושקם. אך אין ספק שהמתחרה העיקרית
שלגו היא תנובה. הנושא של תנובה נמצא
בבירור וסיכום על שולחן חברת־העובדים.
למרות שכמו שאת אומרת, שנינו שייכים לאותה
אמא. אני רואה כרגע בתנובה מתחרה לכל דבר.
ותחרות טובה, את יודעת, זה חיזור אחרי הצרכו.

• התחרות בין ״תנובה״ לבין ״קו-
אום״ ,כד אומרים, גולשת גם לפסים אי
אני
לא חושב שאמביציה זה חטא, אני חושב
שיש לי אמביציה קונסטרוקטיבית, אמביציה
שתורמת למקום־העבודה שאותו אני משרת. אני
לא יושב כאן מפני שיש לי דיווידנדים. אל
תשכחי שאני מופקר על פרנסתם של 4000
עובדים. איך אפשר להגיד שהמצב נוצר בגלל
האמביציות האישיות שלי, כאשר תנובה היא
ספק של 1־ 30 מהתיצרוכת שלנו, ועם כל הרצון
הטוב, לעניות־דעתי אי־אפשר להיות גם ספק וגם
מתחרה.

• אתה נשמט מאוד מרוצה מתוכנית
ההקפאה. אבל התחושה של האיש
הקטן היא, שפשוט עובדים עליו
בעיניים — שלושה חודשים המחירים

• עד כמה רחוק מגיעות האמביציות
שלך?

אין לי, אם את שואלת, שום אמביציות פוליטיות.

עם היד על הלב?

אני מאמין שייעודי בתפקידים כלכליים, זה
המסלול שבחרתי בו. אבל לתכנן היום את המחר.
או לנחש היום לאן יובילני המסלול הזה — אינני
עוסק בכך. אני עוסק בהווה.

• אתה פעיל במיפלגת העבודה?

אני חבר במיפלגת העבודה, וערכיה מקובלים
עליי. אני מצר מאוד על כך שעם־ישראל לא נתן
לה מנדט ברור לרפא את תחלואי המשק.
אילו היו נותנים למיפלגת העבודה באופן
מלא וברור להקים ממשלה, אפשר היה לקבוע
תוכנית כלכלית בלתי־מתפשרת.
אין ספק שלתוכנית הכלכלית הקיימת יש
סידרי עדיפויות פוליטיים. זה כמו בכל מערכת
ניהולית. כמעט אי־אפשר לתפקד כאשר יש שני
מנהלים כלליים. במצב כזה אי־אפשר להוציא
החלטות אל הפועל.

• אני מניחה, שבאיש מיפלגת
העבודה אתה לא מאושר כמיוחד
מהעובדה ששני השרים המופק ״ים על
ענייניך — שר-האוצר ושר־התע עיה־והמיסחר
— הם אנשי ליכוד.
בממשלה הזו חילקו מיניסטריונים כפי
שחילקו. לי, לפחות, יש היתרון היחסי, שלא אני
בחרתי בשרים.

• נחזור אל הסופרמרקט. מה התרחש
שם בשבוע בו הוקפאו המחירים?

יהיו מוקפאים, ואז הם יעלו בבת אחת
במאה אחוז. ומה יהיה אז?
קשה לי להגיד לך מה יהיה בעוד שלושה
חודשים. אני יכול להגיד לך שלגבי היום אני
שמח שיש תיקרה. אנחנו לפחות יודעים שבמשך
שלושת החודשים הבאים האקדחים שלנו יירו
בודדת ולא בצרורות.
דבר אחד ברור: אם תוך חודש לא יצליחו
לפתור את מה שיתרחש בעוד שלושה חודשים,
אנחנו בצרות. מעבר לזה, אני יודע בדיוק כמוך
מה יהיה בעוד שלושה חודשים.

• אתה אולי יודע בדיוק כמוני מה
יהיה בעוד שלושה חודשים, אבל אני
מניחה שאתה מודאג יותר ממני.
אנחנו עוסקים ביום־יום, לא במחר. אנחנו
רוצים להישרד, לכן אני שמח שהצעד הראשון

נעשה. הרי המשבר לא התחיל לפני חודש, אלא
לפני שבע שנים.

אבל הוא החריף לפני חודש.
כן, אבל את ההתחלה עם ישראל שוכח. זו
דרכו לשכוח מהיכן צמחו הדברים.

• אתה חושב שאם המשבר יילך
ויחריף, עם־ישראל יאכל פחות?
במערכת הכוללת של גופי־השיווק, ענף

״ההסתדרות של ישראל
קיסר היא הסתדרות
אחרת, המדברת דוגרי
לעניין, קיסר מדבר
עברית מדוברת,
והתחושה היא שהוא
אחד משלנו״
המזון ייפגע הכי־פחות. כבר היו דברים מעולם.
אוכל הוא צורר ביולוגי של האדם. יש לנו כיום
מיליון לקוחות. אין ספק שכל ענף־המזון אינו
ענף שיש בו הרבה משמני־רווח. חלק הארי של
הענף נמצא בפיקוח. חלקו מאוגד בחמישה
תאגידי־ייצור מונופוליסטיים. ההתמודדות קשה.
לכן, כדי להצליח בענף, צריו להשתדל יותר
לתת איכות, שירות, לשמור על הלקוחות.

בין צפון־תל־אביב לדרום־תל־אביב יילו וייקטן.
מכיוון שהמלאי יאזל, יוותר רק מיספר קטן של
מוצרים שהחנות של איציק אחרי המיזרקה ביפו
תוכל למכור במחירים אטרקטיביים.

• הסוחרים בדרום־תל־אביב אמרו,
שהם מסתפקים ברווח של ס 10 מה
הרווח אצלך?
אני לא מכיר את הסוחרים האלה, המסתפקים
בעשרה אחוזי־רווח. אבל זה לא בר־השוואה
איתנו. אני לא יודע מי הסוחר, לא יודע אם הוא
משלם מע״מ כחוק. בתחום המזון במדינת-
ישראל המירווח נע בין 15ל 18 מתוך זה
את צריכה להוציא הוצאות כמו שכר־דירה, כוח־אדם,
מימון ורווח.

• בכמה אחוזים צריכה לרדת הקניה
כדי שתקלעו למשבר רציני?
אנחנו כבר במשבר. למה את מתכוונת, לפשי־טת־רגל?

אני מתכוונת למצב שבו תתחילו
לפטר אנשים ולסגור סניפים.
אני מקווה שלא נגיע למצב כזה. כדי לשמור
על הקיים, אנחנו צריכים כעת להגיע בשנת
1985 לאותו אחוז מכירות שהגענו אליו ב־.1984
כלומר, לא לשאוף להגדיל את המכירות אלא
לנסות ולשמור על הקיים. אם נצליח — יהיה
טוב. אם לא נצליח ואחוז המכירות יירד —
יווצרו קשיים.

• מה יהיה, לדעתך, הדבר הראשון
שקהל-הצרכנים יפסיק לקנות?

גאון בסופרמרקט
״עם ישראל ממשיך לחיות וממשיך לאכול!״

• אתה באמת חושב שזו שאלה
של דיאטה ולא שאלה של מחיר?
אני מאמין שבלבוש, בריהוט ובכלי־בית תחול
ירידה עצומה בצריכה. אחרי הכל, אלה הם
מוצרים בני־קיימה, ולא מתכלים או מתבלים.
אבל בכל הנוגע למוצרי־מזון אי־אפשר בלי זה.
אי־אפשר בלי לחם ומרגרינה. הרי עם־ישראל
ממשיך לחיות וממשיך לאכול.

מזון הוא פועל יוצא של טעם והרגלי־אכילה.
הלקוח ששותה ערק ימשיך לשתות ערק, ומי
ששותה ויסקי גר לבטח באיזור אחר מזה של

• אמרת קודם, שטוב שעפ-ישראל

• אינך חושש מהתופעה שאנשים
בורחים מהסופרמרקטים לשוקים, כדי
לחסיד את פער־התיווך?
פער־התיווף הוא מושג חסר־בסיס. את תלכי
לערוך קניות בשוק של קלקיליה?

את לא תקני את העוף הקפוא בפרוטה אחת
פחות מאשר בסופרמרקט, לא תמצאי בשוק־הכרמל
שוקולד של עלית במחיר זול יותר
מאשר בסופרמרקט. אחרי הכל, זה מוצר בפיקוח.

• מדוע הסירות והירקות זולים
יותר בשוקים.

• אתה יכול להבטיח לי באחריות
שאצלך, בסופרמרקט, יותר זול מאשר
בשוק־־הכרמל?
אני יכול להבטיח לך באחריות לגבי המוצרים
הבסיסיים — בשר קפוא, שמן, סולת, לחם וכר.
זה שתקני קילו מלפפונים כבושים במלח במחיר
זול יותר מאשר אותו מוצר של בית־השיטה
אצלנו? לא, את זה אני לא יכול להבטיח לך.
באינפלציה של * ,800 אין שום כלי נורמלי
המסוגל לפקח על תחרות מסודרת.
לכן אני שמח על עיסקת־החבילה ועל הקפ־את־המחירים,
שתכניס אותנו איכשהו לנורמליזציה
של המחירים. אני לא מאמין שבשוק־הכרמל
ירדו ממחירי־היסוד של המוצרים היסודיים.

בתוכנית. כולבוטיך הוכח כי
בדרום־תל־אביב מוכרים סוכר במחיר
זול יותר מאשר בסופרמרקט, למרות
שהוא מוצר־יסוד.
אני לא יכול להתמודד עם בעל חנות־מכולת
המוכר את הסוכר באותו המחיר עד גמר המלאי.
אנחנו מדברים על קניה מתחדשת, לא על חיסול
מלאי. המחירים המירביים נותנים תיקרה. לא
חשוב בכמה אני קונה — יש תיקרה שבה אני
מוכר. אני מאמין שתוך שבוע־שבועיים יאזל
המלאי בשווקים, ואז המחירים יתייצבו, והפער

• בעת, ברשותך, נחזור אליך. אמרת
שאינך מעוניין בפוליטיקה, ובכל זאת
היית מעורב במערכת הבחירות המוניציפליות.
אתה היית האיש שעמד מאחורי
בחירתו של אורי עמית לתפקיד
ראש עיריית רמת־גן.
אני חבר מיפלגת־העבודה, ולהערכתי קיימת
כיום קונצפציה ניהולית, האומרת שלא ניתן כיום
במדינת ישראל לתמרן בלי יכולת תימרון פוליטית.
אדם
יכול להיות מנהל עם כל הכישורים, אבל
חייבת להיות לו היכולת להתמודד גם עם מערכת
שהיא פוליטית. ולכן, כחבר מיפלגה, אני יכול
לסייע לחבר אחר, שיש לו יומרות פוליטיות.
לרעתי, זוהי חובה אלמנטרית. לי עצמי, חברותי
במיפלגה לא עוזרת ולא מפריעה. אחרי הכל, לא
מוניתי להנהלת קו־אופ מפני שאני חבר מיפי
לגה, אלא בגלל כישוריי האישיים.

• לא, אבל אלך לשוק־הברמל או
לשוק מחנה־יהודה.

עם הפירות והירקות יש בעיה. מועצת־הפירות
לא מסוגלת להשתלט על מערכת
ההברחה, ששברה את הענף. פירות כמו תות
ואבטיחים שנמכרים בבסטות בלי מע״מ, בלי
חשבוניות־מם, בוודאי שימכרו בזול יותר.
אני לא יכול להיות שוטר ואני לא יכול להיות
עבריין. אני משלם מע״מ, אני משלם מס־הכנסה
כמו שצריך, ואני לא יכול להתחרות במחירי
הירקות הלא״חוקיים. מהעבר השני, אני לא
מאמין שניתן לחזור היום למערכי השיווק של
המאה ה־ .19 אין כיום תחליף לעריכת קניות ליד
הבית בתנאים נוחים.
אנחנו משקיעים מהיום עד סוף השנה, במשך
כל שבוע 300 ,מיליון שקל בהנחות על מוצרי־יסוד,
כדי שהלקוחות ימשיכו לקנות בסופרמרקט.
במילים בוטות: אם אני רוצה לקנות לי
את העולם הבא, של ,1985 אני צריך לבנות
תדמית שברשת הריבוע הכחול, שאני עומד
בראשה, לא פחות יקר מאשר בשוק־הכרמל.

ובאו אלינו לקוחות ואמרו :״אתם תכתיבו לנו
איזו ריבה לאכול?״ כעת אין בעיה עם אבקות״
הכביסה תוצרת־חוץ, הן אסורות ביבוא. אבל את
חייבת להביא בחשבון, שאם את היית מעוניינת
באבקה כזו ואני לא הייתי מספק אותה, היית
הולכת למתחרה שמעבר לכביש, ואני הייתי
מפסיד לקוחה. אחרי הכל, מדובר במיסחר ובתחרות
על לב הלקוח.

גאון ואשתו
•״אי־אפשר לחזור למערכי שיווק של ה מאה ה־׳ 19
שותה הערק, ואני מניח שהוא ימשיך לקנות
ויסקי.
אני מאמין שהמוצרים הראשונים שיחדלו
לקנות הם המוצרים המיובאים. כל אחד יעשה
חשבון על מה שהוא קונה. לא יקנו — וטוב
שלא יקנו שוקולד גודייבה, לא יקנו, וטוב שלא
יקנו, את כל המשקאות מתוצרת־חוץ.

• אתה מדבר על העילית שב־עילית,
זו שקונה שוקולד תוצרת-חוץ.
אני מדברת על העמך.
אני לא מאמיו שיפסיקו להנות מיונז.

יחדל לרכוש מוצרים מיובאים. אבל על
מדפי ״קו אום״ ניתן כיום למצוא מוצרים
מיובאים רבים.
האמת היא, שהמוצרים המיובאים שאנו מוכרים
הם מוצרים שישראל לא מייצרת אותם, כמו
סוכר או דג קפוא, שאנו מייבאים מנורווגיה,
ובקר שאנחנו מייבאים מארצות־הברית, או
שימורים שאין בארץ.

• ומה עם כלי־האוכל המיובאים?

אין בארץ יצור של כוסות. רק לפני חודש
החלה חברת פניציה לייצר כוסות.

• כל הכוסות בארץ הם מתוצרת
חוץ?

״בל נסי) לשפץ ולעדנו
להוסיף או לגווע
מהמחירים יוצר מסבת
אדירה שד אי־אמינות־

כל הכוסות הן מתוצרת־חוץ, בעיקר מתוצרת
דוראלקס מצרפת.
מה שיש על המדפים שלנו הוא נתון של
הצרכים, הטעמים והדרישות של עם־ישראל. אני
לא יכול להכתיב לר איזו ריבה לקנות. יש סניפים
שבהם יש דרישה לסחוג, יש סניפים שיש בהם
ררישה למוצרי מעדניה. אני חייב לספק את
הדרישה של הלקוח.

• אתה לא חושב שייקנו מרגרינה
במקום חמאה?

אנחנו לא מוכרים מעדנים תוצרת־חוץ, אנחנו
כן מוכרים מוצרי דוראלקס ופיירקס, שהם
צרפתיים, והם נמכרים בכל העולם. כי אין להם
תחליף.
רוב מוצרי־הניקוי שאנו מוכרים. למעלה
מ־* ,90 הם תוצרת הארץ. אם יש לנו בארץ איקס
אבקות כביסה ואת רוצח דווקא אבקת־כב-יסה
פרסיל שהיא תוצרת־חוץ, אני. לא יכול להכריח
אותך לקנות תוצרת־הארץ.
הורדנו, למשל, את הריבות הרומניות שמכרנו,

היום כבר קונים יותר מרגרינה ופחות חמאה.
אבל זה לא בגלל המחיר, זה בגלל הכולסטרול.

• הצרכן כדם מודע יותר לדיאטה?

כן, יש תודעה של דיאטה ושל מניעת
השמנה. יש, לדעתי, תודעה של תזונה נכונה, וזה
משפיע על סל־הקניות. גם שמנת קונים היום
פחות מאשר לפני שלוש שנים. אנשים החליפו
חמאה במרגרינה. שמנת בלבז או באשל.

• בכל זאת, רואים על מדפי ״קו־אופ״
מעדנים וחומרי־ניקוי מתוצרת חוץ.

.ובר אחו ברור: אם
חוו חודש יא תצדיח
הממשלה לסער אח
מה שיהיה נעור
שלושה חודשים, אנחנו
בצרות־
• היית יכול להיות מנכ״ל ״קו־אום״
בלי להיות חבר מיפלגת העבודה?
אני חושב שכן. אבל לא הייתי יכול להיות
מנכ״ל קו־אופ בלי שאהיה חבר־הסתדרות. זה
שאני חבר מיפלגת העבודה אולי לא הועיל לי,

אבל בוודאי שלא הזיק לי.

• מה דעתך על הנחתת אלופי צה״ל
לתפקידי מנכ״לים ב״חברת העובדים״?

אין כל פסול בכר שמנכ״ל הוא אלוף מיל׳.
אחרי הכל, לאלוף מיל׳ יש בדרך כלל נסיון, רקע
וידע. הרי לא בוחרים אדם לתפקיד מנכ״ל בגין
היותו אלוף לשעבר, בוחרים אלוף מפני שהצליח
בתפקידו ויש לו ידע בניהול בהיקפים גדולים.
חוץ מזה, איפה מצניחים?

• ב״בור״ ,למשל.

אני לא רוצה לדבר על כור. אבל אני יכול
לספר לך, שבתוך מערכת קו־אופ קלטתי בשנה
האחרונה 24 קציני מיל׳ ,מדרגת סא״ל ומעלה.
והם עברו מיבדקים סוציומטריים, כמו כולם.

• אני לא מדברת על תפקידים זוטרים,
אני מדברת על אנשים כמו מוטה
גור, מאיר עמית, שייקה גביש. אני
שואלת, האם אדם שהיה אלוך יכול
לדעתך להיות מנהל רק מפני שהיה
אלון?.

אני לא רוצה לדבר על הנושא הזה. באופן
(המשך בעמוד )50

טומי לפיד נאלץ
הטוש את תנקיוו
האהוב. אתרנו חלה
ואושפז ־־ והשבוע
נכלה המהלומה
הנבוה מנל:1 :תו
הבנווה נהוגה
במכונית!! (מימין)

הבת־דודה. מכוניתו של יוסף מיזרחי
יצאה גם היא לדרך.
בשעה תשע וחצי בלילה הפגיש
הגורל את שתי המכוניות, ברחוב המסגר
בתל־אביב.
שעה קלה לפני כן דווח למישטרה
על שוד במילטשת־יהלומים בסימטה
הסמוכה לרחוב המסגר. ניידות מיש־טרה
צופרות ומהבהבות באור כחול
יצאו מייד למקום. עדין לא ברור מדוע
סטה יוסף מיזרחי ממסלול נסיעתו
ועלה על אי־ההפרדה שבאמצע הכביש.
כנראה הסיט מבטו לראות במה

ך* כאב זעק מפניהם של שולמית
( 1ויוסף (״טומי״) לפיד. בני-הזוג
שבאו להלוויית בתם הבכורה, מיכל,
עמדו בשקט. בעיני רבים מהמשתתפים
עמדו דמעות. חבריה של מיכל
ושל בעלה, שוקי, בכו ממש.
בבית-הקברות, ליד הקבר הפתוח,
נפרדה שולמית לפיד מבתה באלם
ובדומיה. יוסף לפיד תמך בבנו, יאיר,
ודיבר אליו בשקט. מאות האנשים
שעמדו מסביב והביטו בגופה הצעירה,
המורדת לקבר, השפילו את עיניהם
לקרקע. חברה של שולמית אמרה
אחרי ההלוויה :״פחדתי בשבילה כל
הזמן. כל־כך טוב היה לה בזמן האחרון.

היא כל־כן־ הצליחה. כל האלים אהבו
אותה, ואני ידעתי שכאשר האלים
אוהבים מאוד — פיתאום הם מפסיקים.״
הודעה טלפוגית

וסף ושולמית לפיד נישאו
בשנת .1959 הוא היה עתונאי
במעריב, היא היתה סופרת בתחילת
דרכה. ב־ 1960 נולדה להם בתם
הבכורה, מיכל. אחר כך הבן, יאיר,
ואחריו הבת הקטנה, מירב.
לפיד עלה למעלה לאט ובעקשנות,

לפני 9חודשים:גג׳־ג?

כה במועדון החמאם ביפו, בדיוק תישעה חודשים

מ־שטזה מאושרת;

היתה מישפחת לפיד. למעלה:
! מיכל, שנהרגה השבוע, באמצע
שולמית וטומי לפיד, ומשני הצדדים יאיר, היום בן 20 ומירב, היום בת .18

עד שקיבל את אחת המישרות החשובות
במדינה, מנכ״ל רשות השידור.
שולמית כתבה סיפורים קצרים, שהתקבלו
בהתלהבות על־ידי הקוראים והביקורת
גם יחד.
לפני שנתיים יצא לאור סיפרה גיא
אוני שזכה בהצלחה מסחררת. היא
התקבלה לשורה הראשונה של הסופרים
בארץ. לפני חודשים אחדים התמנתה
לתפקיד יו״ר אגודת־הסופרים.
לפיד פינה את מקומו ברשות־השי־דור
לאורי פורת, ומאז הוא מחפש את
דרכו. אחרי הפרישה חלה, וכשהחלים
ממחלתו חיכתה לו עוד הפתעה: במע ריב
לא פרשו לו שטיח אדום. הוא היה
צריך להילחם שוב על המקום. אבל

לפני יום מותה. היו הצעות רבות בקשר למקום
החתונה, אבל מיכל התעקשה ורצתה רק מקום קטן
ואינטימי. היא רצתה שתהיה זאת חתונה פרטית.

חבריו הקרובים אמרו שטומי, עם הכוח
שלו, עם האופטימיות ועם ההומור,
יצליח להתגבר על הכל. כל זה עד היום
החמישי בשבוע שעבר.
באותו יום גמרה מיכל דורבן־לפיד
את עבודתה במועדון שיקומי לחולי־נפש.
ארבעה חברים שלה, גם הם
מדריכים באותו מכון, נסעו איתה, כמו
תמיד, לתל־אביב. כולם התיישלו
במכונית הפיזו 304 של מיכל ויצאו
לדרך.
באותה שעה, במקום אחר, התיישב
יוסף מיזרחי ליד הגה מכוניתו. לידו
ישבה אשתו, ובת־דודתה. בחלק האחורי
של הרכב ישבו חמישה ילדים.
חלקם של מישפחת מיזרחי וחלקם של

עוסקות מכוניות־המישטרה, או שניסה
לסטות, כדי לפנות להן מסלול למעבר.
מה שירוע בבירור הוא, שמכונית
הטנדר של מיזרחי עלתה על אבן
הפרח? ,מיזרחי איבד את השליטה על
ההגה, המכונית התהפכה ונחתה ישר
על המכונית של מיכל דורבן־לפיר
ומחצה אותה. יוסף מיזרחי נלקח לתחנת
המישטרה, נחקר, שוחרר בערבות
והלך הביתה.
מיכל וחבריה, שהיו עימה במכונית,
נלקחו לבית״החולים איכילוב. כשהגיעו
לשם לא נותר לרופאים אלא
לקבוע את מותה. חבר שישב מאחוריה
נפצע קשה. שניים אחרים נפצעו קל.
עוד חבר אחד לא נפגע כלל, לפחות

לא פיסית. הוא ניגש לטלפון הציבורי
שבבית־החולים וטילפן לבעלה של
מיכל, שוקי. הודעת־האימים נמסרה
לבעל הטלפון.
שולמית ויוסף לפיר ישבו בבית
כשהגיע החתן ואמר שמיכל איננה.
אפילו שני הילדים האחרים לא היו
בבית כדי להיות לצידם כשהגיעה
היריעה המרה. יאיר היה בצבא ומירב
ישנה בבית של חברה.
שולמית וטומי לפיד נסעו עם חתנם
לבית־החולים. אבל היה כבר מאוחר
מדי.
״מיכל היתה הייצור המושלם ביותר
שהכרתי,״ אומר הקריקטוריסט קריאל
(״דוש״) גרדוש, שהוא יריד המישפחה.
״אני יודע שתמיד אומרים דברים
טובים על אדם אחרי שהוא מת. אבל
על הילדה הזאת כולם אמרו תמיד את
הדברים הכי־טובים בעולם גם כשהיתה
חיה.
״כשגרנו בלונדון, אשתי ואני, הגיעה
לשם מיכל לבלות כמה חודשים.
היא לא גרה אצלנו, אבל דאגנו לראות
אותה יום־יום, במשך כל התקופה. אולי
זה אומר מה הרגשנו כלפיה. גם אחרי
שנישאה ועברה לגור עם בעלה, המשכנו
לראות אותה, לפחות פעם בש־בוע־שבועיים.
״היו
להם נישואין כמו באגדות. לא
רואים דברים כאלה היום. רק מי
שמאמין בעין הרע, אולי יוכל להבין
מה קרה כאן.״
גם לשרה קישון אין די מילים כדי
לתאר את מיכל. שרה ואפרים קישון
הכירו אותה מאז היתה ילדה, ותקופה
מסויימת, שבין התיכון לבין הצבא,
עבדה מיכל בגלריה של שרה קישון.

שיו פיתאום היא השאירה אותו לבד!״
גם יאיר, בן ה־ ,20 בנם האמצעי של
שולמית ויוסף לפיד, נראה כאילו
כועס .״אנחנו בנויים עד הסוף כמו
שמישפחה אמיתית צריכה להיות
בנויה. עבדנו על מעגל חשמלי, כש־

״דק מ׳ שמאמין
בווי! הוע, ונר
להביו מה קוה.
מינר היתה יצוו
מושום ביותר
לכל אחד התפקיד שלו, וזה עבד נהדו 7
עכשיו היה הקצר הנורא הזה, והמעגל
החשמלי נפרץ. אני לא רואה שום דבר
שזה יחזור להיות כמו שזה היה בלי
מיכל, בלי הבדיחות שלה, הצחוק שלה,
החיוך שלה ושימחת־החיים.״
דפנה מפסיקה אותו. היא חוששת
שבעיתון יכתבו על מיכל כמו שכותבים
על כל האנשים שמתו. מיכל
היתה כל־כך מיוחדת, ועכשיו אנשים
זרים שיקראו את העיתון יחשבו שהנה,
עוד פעם חברים מספרים רק את
הדברים הטובים.״
החברה השניה, דליה, יושבת על

עומדת שולמית לפיד, מרכי ר
ייך 71
ן 11 ^ 1111 1 1נה ראש. בעלה מגסה לתמוך
בה. מאחוריהם שוקי דורבן, האלמן הטרי, ודפנה,

אבא זווח

יוסף (״טומי״) לפיד בחתונת בתו הבכורה. בץ
לחיצת יד לחייך לא שכת לגשת לדלת הכניסה,
לבקש מהצלמים של כל העיתונים שלא לצלם ,״כי זו חתונה פרטית״.

אומרת שרה קישון :״היא לקחה
משני ההורים שלה את כל הגנים
הטובים, בלי אף פגם. אני יוצאת לרחוב
ואני לא מבינה למה כל העיר לא באבל.
אני מרגישה שאם מיכל איננה כבר, זה
אבל גדול ונורא.״

מי ב דג!

אהבה

ף* דיוק לפני תישעה חודשים
^ נישאו מיכל ויהושע (״שוקי״)
דורבן, בחתונה נהדרת בחמאם. צלמת
העולם הזה נשלחה לצלם א האירוע,
אבל כשהגיע לשם ביקשו ממנה
לעזוב, כי זה דבר מאוד פרטי.
מספרת דליה, חברתה של מיכל:
״יום אחד היא חזרה הביתה מאיזה
מסיבה, נכנסה לדירה שלי ואמרה לי:
׳היום פגשתי את מי שיהיה בעלי.
עכשיו נראה אם הוא ישים לב אליי.״׳
אחר כך נודע שבאותו ערב כתב שוקי
מיכתב לידידה קרובה שלו, וסיפר
לה שהוא מצא את אשתו.
מאז היו ביחד. עד שטנדר, אבן־הפ־רדה
בכביש, שוד במילטשת־יהלומים
וניידות־מישטרה הפרידו ביניהם.
דפנה, חברתה הטובה ביותר של
מיכל, מצטרפת לשיחה ואומרת :״מיכל
הכניסה בשוקי כל־כך הרבה אופטימיות
וכל־כך הרבה שימחת־חיים, ועב־

הריצפה וקוראת ערימת פתקים
שמיכל כתבה לה במשך השנים .״פעם
הייתי כמה ימים בירושלים, ופיתאום
קיבלתי מיברק ממיכל. לרגע נבהלתי,
וכשפתחתי את המיברק היה כתוב בו
רק :״אוהבת אותך. מיכל.״ זה הבן־אדם,
את מבינה?״

חברתה הטובה ביותר של מיכל .״לעולם לא תהיה לי
עוד חברה כמוה ״,אמרה דפנה .״מיכל היתה מיוחדת״
הוסיפה ,״אפשר לספר עליה רק דברים טובים!״

מיכל היתה נהגת טובה וזהירה.
אולי בגלל זה אף פעם לא דאגה במיוחד
בעניין תאונות־הרכים. איכשהו
היתה לה הרגשה שלה זה אף פעם לא
יקרה, כי היא מקפידה על חוקי־התנועה
והיא לא משתוללת בכבישים.
״כל יום אנחנו שומעים על תאונות־דרכים
ורואים תמונות בטלוויזיה,״
אומרת דפנה ,״אבל אף פעם לא יכולתי
לתאר לעצמי את הטרגדיה הנוראה
שכל תמונה כזאת מספרת.״
מיכל למדה פסיכולוגיה לתואר
שני, באוניברסיטת בר־אילן, ועבדה
במועדון השיקומי בחולון. שוקי הוא
.אסיסטנט לפסיכולוגיה באוניברסיטת
תל״אביב, והוא עובד כפסנתרן־מלווה
בבית־ספר למחול. היה להם חלום
לפתוח יום אחד קליניקה משותפת,
ולבלות ביחד, גם בימים וגם בלילות.
היום נמצא החלום הזה במכונית מרוסקת
בחניון־רכב בצפון תל־אביב.
לפגי שבוע בוודאי חשב טומי לפיד
על עתידו המיקצועי. שולמית בוודאי
תהתה אם סיפרה השני, כחרס הנשבר,
יהיה להיט כמו גיא אוני. טרדות של
אנשים מאושרים. היום הם יושבים
בדירה ברחוב לסל בתל־אביב ומאות
אנשים באים לנחם אותם. כל מאות
האנשים שמותה של מיכל השאיר חלל
בליבם. אלא שאיש אינו יודע איך
מנחמים הורים ובעל, שהעתיד נראה
להם ריק.

| 111ך ך 1ל ששלחה לחברה נ !
11 1^ /ירושלים ושהכיל
רק שתי מילים :״אוהבת אותן.״

אולי הם מאשימים את הנהג של
הטנדר, אולי את השוטרים שנסעו
במהירות בכביש, אולי את השודדים,
שבגללם היה האיזור הומה. אולי אין
להם הכוח להאשים אף אחד. הקטל
בדרכים כבר הפך לחלק מחיינו, ובעוד
האבל בבית לפיד רק התחיל, המשיכה
הרעה החולה הזאת לתבוע קורבנות
נוספים .־

התמונה האחוונה

של מיכל צולמה חמישה ימים לפני
מותה, ב״ 10 בנובמכר, כשחגגו את
יום הולדתו של הבעל, שוקי. עכשיו הוא מרגיש שהשאירו אותו לבד.

חוזרת

אחו׳ דוו שרם עשויה המעי
נתח־תיקווה רחזוו לגדולה -
כשהבנים של שחקני האתמול
ממלאים את מקום אבותיהם
וצהבי מול חודוווב״״ד;:

פתח־תיקווה קשה היה לבלום את המלאבסים של

פני יותר מ־ 20 שגה היתה
/הפועל פתח־תיקווה שם־דבר בכדורגל.
נחום סטלמך, בועז קופמן,
ג׳רי חלדי, זכריה רצהבי, יצחק נחרי,
יעקב ויסוקר והאחרים עשו היסטוריה

הפועל. בתעמיד היסטורי זה נראה זכריה רצהבי,
אחד הטקוררים של הקבוצה, מול השוער האגדי
חודורוב כשמאחור (ברקע, מימין) אמציה לבקוביץ.

הכדורגל מ־ 1959 עד ,1968 שנים בהם
זכתה בשישה תוארי אליפות ודורגה
בכל שנה לפחות במקום השלישי
בטבלה.
הפועל באר־שבע, שהוכתרה כ־אלופה
פעמיים ברציפות (, 1975
,)1976 היתה הקבוצה היחידה שהצליחה
לשחזר אליפות. אבל חמש
שנים ברציפות הן הישג שרק מעט
קבוצות בעולם השיגו.

כאשר זכו, בין 1959ל־ ,1963 בחמש
אליפויות ברציפות.
מאז לא הצליחה שום קבוצה בארץ
לזכות ברצף כזה של תוארים. למעשה,
שלטה הפועל פתח־תיקווה בצמרת

אחרי דוו: בוליקן רם־״־!

הווה בולם(למעלה) את גיל לנדאו, במישחק״הניצחון

שקיעתה של פתח־תיקווה, שגם
התבטאה בירידה לליגה הארצית,
פעמיים לסירוגין, הפכה עוד יותר את
האגדה של סוף שנות החמישים ותחילת
שנות ה־ ,60 למשהו נוסטלגי, שלא
ישוב.
תקיעת־יתד. עלייתה של פתח־תיקווה
מהליגה הארצית, בתום העונה
שעברה, נתקבלה כלא־יותר מתקיעת
יתד בליגה הלאומית. איש לא העז

על הפועל תל״אביב .0:1מימין: שימחת״הנצחון של
גיל סאבו (קיצוני, מימין) ,רוני ג׳רבי וניר לוין.
לוין וסאבו הם שחקני״רכש צעירים חדשים.

ד|?1ך י 7111

במסע של 60 יום בשנת 1958 למיזרח הרחוק השתתף
\ 1 11 גם המאמן אליעזר שפיגל (שני משמאל, בשורה

הראשונה) ,ששותף כשחקן למרות שלא היה לו כרטיס״שחקן בהפועל פתח״תיקווה. לידו,
לקוות להחזרת העטרה ליושנה.
אך הצלחותיה האחרונות של פתח־תיקווה,
הנצחונות הרצופים על מכבי
נתניה (נצחון טכני) ,על בית״ר ירושלים
0:1ועל הפועל תל־אביב (,)0:1
העלו את השאלה בפי כל: האם פתח-

מיקצוע במועדון מאמינים כי השמות
המפוצצים של אז יביאו כבוד גם
בעידן החדש.
נגיחודראש. עופר נהרי שיחק
כבר בהרכב הראשון בליגה הלאומית
לפני שנתיים, אבל שרותו הצבאי

בתמונה הקבוצתית בנמל״התעופה בסיאול, בירת קוריאה, כורעים, משמאל: רביוב, ויסוקר,
סטלמך ורזניק(שחקן־תיגבור) .עומדים בשורה השניה, משמאל: נהרי, רדלר, קרמר, חלדי,
מיזרחי, קופמן, אטואר, שפירא. בשורה השלישית, ליד כבש־המטוס: רצהבי וסגל.

ומכריעים.
ארז בן ה־ 21 שמע על תקופת הזוהר
מסיפורים וגם ראה מספיק באלבומים
בבית, הגדושים תצלומים וקיטעי־עיתונות,
עדות ליכולת הנדירה שהציגו
אביו וחבריו לקבוצה.
זכריה רצהבי, אף הוא עובד־עיריה,
חזר השנה לאמן במועדון שבו עשה
קאריירה מרשימה. הוא מאמן את קבו־צת־הילדיס.

גביע־המדינה.
גיבונס היה גם מאמן
נבחרת ישראל ונבחרת הפועל הארצית.
עוזרו
של גיבונס בנבחרת הלאומית
היה אליעזר שפיגל, והיה זה שפיגל
שמונה למאמן פתח־תיקווה ב־,1958
עונה אחת לפני שהחלה סידרת ההצלחות.
עובדה זו מחזקת אצל ה־פתח־תיקוואים
את התיקווה שההיסטוריה
תחזור על עצמה. כי מי שמש־

שרצה לרשום את גיורא באגודה
גדולה כמו מכבי תל־אביב.
אליעזר שפיגל עשה, בשעתו, היסטוריה,
כי הוא היה אחד הראשונים
שחצה את הכביש ממכבי להפועל. הוא
גדל במכבי פתח־תיקווה, ואף היה
מדריך בקבוצה.
אך כאשר יצאה הפועל למסע
מישחקים של 60 יום במיזרח הרחוק,
שותף שפיגל המאמן כשחקן, במקום

ך: ך 1אחרי 25 שנה חזר השם שפיגל להפועל פתח!
!11 תיקווה. אז ( )1958 היה אליעזר, האב, מאמן
הקבוצה, היום גיורא, הבן(על הספסל במעיל הלבן) ,המנהל המיקצועי.
תיקווה חוזרת לימי הזוהר שלה?
הפועל פתח־תיקווה 1984 עדיין
אינה אותה קבוצה מפוארת שהטילה
מורא על כל יריביה ותמיד ידעה להבקיע
שער אחד יותר משספגה. היא גם
לא קבוצה טכנית בעלת מאגר שח־קנים־כוכבים
גדול, כפי שהיתר, בעבר.
אבל לפחות מבחינת השמות הפועלים
במיגרש, דומה שההיסטוריה
חוזרת על עצמה.
בסגל מצויים שני שמות שבעבר
פיארו את ימי האליפויות: עופר נהרי,
בנו של יצחק (״צחי״) נהרי, קיצוני
מהיר שידע גם להבקיע, וארז רצהבי,
בנו של זכריה רצהבי, הקשר בעל
מישחק־ראש משובח וכושר־הבקעה
יוצא מן הכלל.
שני הבנים אומנם עדיין לא משחקים
בהרכב הראשון, אבל אנשי ה־

היקשה עליו להשתלב בהרכב בתקופה
האחרונה.
יצחק נהרי, האב, העובד בעיריית
פתח־תיקווה, מלא תיקווה שהנהרי של
היום יהיה כמו הנהרי של אז :״יש
לעופר שליטה בכדור, הוא טכני ורואה
מישחק. נכון שהוא לא מהיר כמו שאני
הייתי, אבל זה לא צריך להפריע לו״.
ארז רצהבי התחיל לשחק בשורות
הנוער של פתח־תיקווה, משם עבר
לקבוצת הבוגרים של הפועל מחנה־יהודה
(ליגה ב׳) ,שבה גדלו גם אביו
ודודיו, אבשלום ויגאל רצהבי. בשנה
שעברה שיחק ארז בהפועל ראש־העין,
שאותה אימן אביו, זכריה. השנה חזר
לפתח־תיקווה.
באימונים מזכיר ארז את אביו,
שהיה בעל נגיחת־ראש עזה וניתור
מצויץ וידע להבקיע שערים רבים

״1ך 1י ך 1עופר נהרי (מימין) ,אורן פטרבורג
> יי-יי ( 11 במרכז) וארז רצהבי, מזכירים כנר 3 עכשיו את אבותיהם יצחק גהרי, שלום פטרבורג
בעל שם מפורסם נוסף, אמנם
בשורות קבוצת הנוער, הוא השוער
אורן פטרבורג, בנו של הבלם שלום
פטרבורג. אורן בן ה־ ,16 הגבוה כאביו,
בחר בתפקיד שוער, ויודעי דבר סבורים
שהוא יהיה ויסוקר של שנות ה־

חציית־כביש. רבים ראו, בשעתו,
במאמן האנגלי גיבונס, שאימן את
הקבוצה ב־ ,1957 את האיש שבנה את
קבוצת־הפאר של הפועל פתח־תיקווה.
באותה עונה זכתה פתח־תיקווה ב
וזכריה
רצהבי שעשו היסטוריה בפתח״תיקווה. הכל
בעיר מלאי תיקווה ששמם יפאר את ההרכב של
הפועל פתח״תיקווה בעידן ההצלחות החדשות.

מש היום כמנהל המיקצועי של הקבוצה
אינו אלא גיורא שפיגל, בנו של
אליעזר, שבעצמו היה שחקן גדול.
גיורא היה בן 11 כאשר אביו לקח
אותו עימו לאימוני הפועל. הוא אף
התאמן עם הכוכבים של אז לפני
האימון ושאב מהם השראה. לייזר
שפיגל, העובד היום כמאמן בהתאחדות
לכדורגל, נזכר כיצר ביקשו
אנשי פתח־תיקווה לרשום את גיורא
לשורות קבוצת הילדים, אבל באותה
העת כבר עבר לגור בתל־אביב, מכיוון

הקיצוני אמנון מיזרחי, למרות שלא
היה לו כרטיס־שחקן בהפועל.
תר העתיד. גיורא שפיגל מונה
לפני העונה האחרונה כמנהל המיק־צועי
של הפועל, יחד עם המאמן דרור
ברנור. שניהם כיכבו במכבי תל־אביב
וזכו לתהילה בזכות שיתוף־הפעולה
המעולה שלהם, שפיגל כמתכנן ובר־נור
כמוציא לפועל.
אומר שפיגל האופטימיסט, המאמין
(המשך בעמוד )46

— ההסטוריה כמעט חוזרת -
(המשך מעמוד )45
שבכדורגל אפשר לשחזר הישגי־עבר :״קבוצה
תלויה בשחקנים המתפתחים בה. יש לנו שחקנים
טובים וכישרוניים. אם השחקנים יתפתחו בצורה
טובה, הם יגיעו להישגים. אולי נצטרך לרכוש
שחקן אחד או שניים, אבל בהחלט אפשר לעשות
את מה שעשתה הקבוצה הגדולה של אז.

ביום השני מטו
מהטעל, ביום
השריש וצה
לנסוע וחובש
בצובת, ביום
הו־ביע כ בו
עבו למכב י
**וטלה שפינלר זכה כבר כמעט בכל
^/התוארים האפשריים בכדורגל, אבל מה
שעשה השבוע שבר שיאים חדשים. למעשה,
הוא לא עשה הרבה, אלא עשו לו. פיטרו
אותו ממישרת המאמן בהפועל תל־אביב ולא
עברו יומיים ומינו אותו כמאמן מכבי יפו.
כל הסיפור לא היה מיוחד כל־כו, אילולא
רצה הגורל ושתי הקבוצות נפגשו בשבת
במישחק תחתית. אבל עד למישחק התרחשו
העניינים בקצב מדהים. ביום השני פוטר
שפיגלר, רישמית, מאימון הפועל תל־אביב.
ביום השלישי התחיל בהכנות לנסיעה לצרפת,
שם התכונן לפוש מהלחץ של בית
ברנר. בלומפילד וכל השאר, ביום הרביעי
כבר קיבל איתות מאנשי מכבי יפו. ביום

״הקבוצה עכשיו עדיין לא גדולה ואין לה
חמישה־שישה שחקנים־כוכבים שיסחבו אותה,
גם אין לה מנהיג כמו נחום סטלמך. לכן אנחנו
עובדים על מישחק קבוצתי, כשהעבודה מתחלקת
בין כולם.״
דווקא לדרור ברנור, מאמן הקבוצה, יש קשר
עקיף בשקיעתה לפני שנים. ב־ ,1968 העונה
האחרונה שבה סיימה פתח־תיקווה במקום השני,
כבש הוא את צמד השערים שהכתירו את מכבי
תל־אביב כאלופה. מאז לא היו הפתח־תיקוואים
מעורבים במאבקי־האליפות.
היום מטפח ברנור את דור העתיד.
אומר ברנור :״תוך שנתיים־שלוש תהיה
הקבוצה אחת מהטוענות לכתר. אני אומר זאת
לא כדי שיחתימו אותי גם להבא, אלא מפני שאני
מאמין שהקבוצה הצעירה הזו מתקדמת ב־צעדי־ענק.
״מיצינו
עד עכשיו את מלוא השאפתנות
והמישמעת הטקטית. לא הגענו לשיא מבחינת
יכולת טכנית וברק. כדי להפוך את הקבוצה
למבריקה, הייתי צריך שחקן כמו נחום סטלמך
וכזה אולי לא קם עדייו — שחקן כמו שפיגל
במכבי תל־אביב, שפיגלר בנתניה, מלמיליאן
בבית״ר־ ירושלים, סיני בהפועל תל־אביב, ממן
במכבי חיפה. קבוצה זקוקה לאחד כזה, לאחד
שגדל במועדון כמו אלה שהזכרתי, בעל כישרון
ומנהיגות, שהצעירים ישאבו ממנו השראה. זה
עדיין חסר לנו, לכן צריך להביא שחקו כזה.״

שסיגלו־ עכשיו
ללמוד קצת בולגרית
החיכוכים עם שחקנים בהפועל שחלקם רצו
שבמחזור התשיעי תשיג הפועל את הניצחון
להיפטר ממנו, מוזכרים דווקא שמות של
המיוחל׳.
שחקנים מהפועל תל־אביב העשויים לחזק
יש האומרים שאין למוטלה מה להפסיד
את מכבי יפו.
במכבי יפו. אחרי שהתפטר מאימון כדורגלני
מכבי נתניה במחזור השמיני בעתה שעברה
ואחרי שפוטר השנה במחזור השמיני מהפועל
תל״אביב, מכבי יפו עשויה להוות עבורו

^ הצלחות
ח* עכשיו

ת תואר האליפות, שבו זכה שפיג־
\ 1לר, בהיותו מאמן מכבי נתניה לפני
שנתיים, לא יכול אף אחד לקחת ממנו. ולמרות
זאת הודבקה לו תווית של מאמן מפסידן•
ככדורגלן
ידע שפיגלר כמעט תמיד
הצלחות. הוא הצעיד את מכבי נתניה לתואר
הראשון שלה ואת הנבחרת הלאומית להשתתפות
באולימפיאדה ( )1968 ובאליפות
העולם 1970 שניהם במכסיקו.
הוא שיחק בפאריס סן־ז׳רמן הצרפתית
ובקוסמוס ניו־יורק הגדולה, עם פלה האגדי.
אין איש בארץ היכול, כמו שפיגלר, לפתוח
את הטלוויזיה, לעבור לערוץ השכן מלבנון
ולראות את עצמו מככב בשורות ותיקי
קוסמוס, מול הקבוצה הנוכחית, במישחק
ההוקרה שהיה באביב השנה לכבוד פרישתו
של הגרמני פרנץ בקנבאואר.
מי שראה את השידור הזה הבין עד כמה
הרחיק מוטלה שפיגלר בהצלחותיו. אבל
מוטלה מחפש הצלחות בהווה, בתור מאמן.

אימרות
חי״ טיפוסיות

שפיגלר(מימין) בימי הזוהר
לפתוח את הניצרה
החמישי סוכמו העניינים. ביום השישי אושר
מינויו בישיבת חרום של הנהלת מכבי יפו.
ביום השבת כבר בא למקום המיפגש של
הקבוצה במלון ארמון־ים בבת־ים, עשה
הכרה עם השחקנים, הגיע גם למיגרש, נכנס
לחדר־ההלבשה לפני המישחק ובהפסקה,
ראה כיצד הקבוצה שפיטרה אותו מנצחת 0:1
את הקבוצה החדשה שלו.
מקטרגיו של שפיגלר אמרו :״הוא רק
עזב את הפועל וכבר היא ניצחה.״ שפיגלר
אמר :״מי שלא היתה לו סבלנות, לא ידע

רק קרש־קפיצה לקאריירה יותר מוצלחת
בעתיד.
לפני ארבע שנים הציל את מכבי יפו
מירידה לליגה הארצית מאמן נתנייתי אחר,
שמואל פרלמן. אז הביא עמו פרלמן שחקן
אלמוני בשם שלמה שירזי, שהתגלה במכבי
יפו ועזר לה רבות במאבק ההישרדות. לימים
הפך שירזי לכוכב במכבי נתניה, בבית״ר
ירושלים ובנבחרת הלאומית.
את מי יביא עימו מרדכי שפיגלר? התשובה
קשורה לעובדה מעניינת. למרות כל

**ץ פיגלר, בעל הלשון החדה, אינו חד
סך במילים. לפעמים הן מרגיזות.
במוצאי־שבת, בתוכנית הספורט מישחק
השבוע הגיע לשיאו. אחרי חודש של שתיקה
שגזרו עליו ראשי הפועל, פתח את הניצ־רה
וחגג מעל גבי המרקע באימרותיו הטיפוסיות.

הקומפלימנט הגדול ביותר קיבל
אולי ממכבי יפו, שם רוצים להחתימו לתקופה
ארוכה. אין ספק שהגיע לקבוצה
הרבה יותר צנועה מהפועל תל־אביב וממכבי
נתניה, מהם נפרד באקורדים צורמים. אך
ברור לכל ששפיגלר יישאר בחדשות.
השבוע כבר היה שוב מעל כולם. אמר
שפיגלר :״עכשיו נותר לי ללמוד קצת בולגרית
ולהזיז את העניינים בקבוצה!״
ויש מה להזיז בקבוצה. היא משתרכת,
ככלות הכל, במקום האחרון.

שמות העבר. בתור נהנה להציג את סגל
שחקניו הצעיר, כששני הוותיקים הם רק בני :26
.הקפטן איתן בודניוק וציון יוסף. חמישה שחקנים
הם בני ;22 ארז רצהבי הוא בן ;21 החיילים
שבסגל הם שני השוערים, רוני ג׳רבי וגיא לוי;
המגן רן בוליקן עומד בפני גיוס, ואילו אלון חזן
בן ה־ ,17 חלוץ נבחרת הנוער, הוא עדיין תלמיד.
חבר ההנהלה היחיד ששרד מתקופת־הפאר
הוא עימנואל אופיר. אז שימש כמנהל בשכר,
שהיה אחראי על קבוצת־הנוער. היום, כשהוא
מדבר על השיבה לימים הטונים, עיניו בורקות:
״אפשר להשוות את שתי התקופות רק בדרך
בניית הקבוצה. הלכנו 20 שנה אחורה ובנינו את
הקבוצה מחומר צעיר של המועדון.
״סטלמך היה בן 18 כשזכה באליפות
הראשונה, כך גם בועז קופמן וגורי חלדי. לפני
חמש שנים היו שחקנים כמו יחיאל סאלם ורב
רמלר, שקבעו מי יאמן ומי תהיה ההנהלה. בשלב
מסויים היו אחראים לפיטוריו של המאמן יצחק
שניאור.
״יום אחד, במקום לפטר את ההנהלה והמאמן,
החלטנו לפטר את השחקנים. אמרנו להם לא
לבוא יותר והצעתו את הקבוצה. בשנה שעברה
עלינו מהליגה הארצית עם שמונה חיילים
ושלושה תלמידים.
״לפני 25 שנים היו לנו מאמנים מחו״ל, כמו
האנגלי גיבונס, ההונגרי מולנר והיוגוסלבי
יובאנוביץ׳ ,שהובילו את הקבוצה לזכייה
באליפויות. היום הצוות המיקצועי, בראשותו של
גיורא שפיגל, הולך בקו שונה מבעבר. גיורא לא
מפחד מהשחקנים ואיננו מתחנן בפני אף אחד
שישחק.״
״אז, פרחו כישרונות כי היו הצלחות. קשה
לומר שסטלמך היה פנומן וניר לוין, החלוץ
החדש של הקבוצה, לא יהיה כזה. מבחינת רמה
וידע ההתקדמות גדולה.
״אני מאמין שהשמות של העבר ישובו לפאר
את שם האגודה. עופר נהרי יהיה אחד החלוצים
הטובים, אורן פטרבורג יהיה שוער העתיד וארז
רצהבי כבר מזכיר את אביו בנגיחה החזקה שלו.״
קשה להשוות. נחום סטלמך, האיש שכולם
מדברים בשיבחו והיו רוצים לראות שחקן כמוהו
בשורות הפועל פתודתיקווה, הרבה יותר סקפטי
לגבי השיבה לימי הזוהר :״היינו אז משכמנו
ומעלה. שום קבוצה לא יכולה לשחזר את
ההישגים של אז.״
סיכם רב שחר, בלם אמצע שנות ה־ 50 והיום
חבר הנהלת ההתאחדות לכדורגל, מייד עם סיום
מישחק-הנצחון הסנסציוני של הפועל פתח־תיקווה
על הפועל תל־אביב בבלומפילד :״קשה
להשוות. אבל רוח הלחימה, הגיבוש הקבוצתי,
הצוות הצעיר והשאפתן והאווירה הטובה מחזירים
את הקבוצה לדרך הנכונה״.

יאיר עמיקם
העולם הז ה 2464