גליון 2465 מתאריך 28 בנובמבר 1984

ד כסלו תשכדה 28.11.1984

המחיר 800 שקלים(כילל מע־ם)

בורד
אוגרות

25־ 2ג יחידות.

המצרכים•.
\ צמת *מלית טול צלית או צמת עויעו
צלית, או צמת שוקולד משפחתית.
60-50 צטרותנייר מס׳ .4 ההכנה מבינים את תצרובת תצמח לפי ההוראות
שצלגבי האריות.
בתבנית אפית גדולת מניחים שורות של
צטרות נייר > 2 ,יחד ביחידת אחת ובצורת
בך יוצקים לתוכן את ציפת תצוגת, אופים
בחום בינוני ב־ 20-25 רקות.
תצוגיות יכולות לשמש בלחמניות
לארוחת בוקר של שבת או באם מקשטים
אותן בשקר או ברוברבן מסוכר, בכיבוד
לאורחים בתוספת שוקולית חמת או קירה.

עיגסד שיקולו
נזצופדבקרם שוקולד
אואבקת סובר

המצרכים •.תבנית בצלת דוגמא לזוטרא 2ס׳
צוגת שוקולד משפחתית של צלית, מצט
מרגרינה קשת, מצט פרורית, אבקת סובר,
קרם שוקולד ״רפנת״. חחכנת מבינים את תצרוכת תצוגת לפי ההוראות
שצלגבי האריות.
משמנים את התבנית במצט מרגרינה קשת
ומקמחים בפירורית. יוצקים את תציסת
לתבנית. אופים ומצננים את תצוגת.
מצפים את תצוגת בקרם שוקולד ״דפנה״
רך במצט נוולי* או בווקים אבקת סובר.
ברי לתצשיר את טצם תצוגת אפשר
לחצותה לשתי שכבות ולמלא בקרם
שוקולד ״רפנת״.
* מחממים מצל ארים את קרם ״דפנה״.

קדם שוקולד ״דפנה״
תתכנה בסיר קטן מצל להבת מאד נמוכה מביאים
לרתיחה את תמים צם הסובר, מוסיפים את
תקפת הנמס והקקאו, בוחשים היטב צר
לקבלת ציסת חלקת. מוסיפים את השוקולד
תשבור לקוביות וממשיכים לבחוש צר
אשר הקוביות כמצט נמסות. מורידים
מהאש ומוסיפים את המרגרינה תרבה.
מצרבבים היטב ומצננים מצט, מצבירים
לקצרתתמצרבלהחשמלי. מקציפים
במהירות בינונית. מוסיפים את הביצים
ומקציפים צורי 4־ 5רקות תוך הוספת
הברנדי והוודקה או הרום. מצננים היטב,
מאחסנים בכדי סגור במקרר.

וימו־ י עקבסון ט מי ר

המצרכים
! 7כוס מים \ ,כוס סוכר 2 ,כפות קפה נמס
צלית 2 ,כפות קקאו צלית 2 ,חפיסות
שוקולד מריר ״רפנת״ נ 400 גרם! 2 ,חבילות
מרגרינה ללא מלח 400 גרם -בטמפרטורת
החדר 4 ,ביצים, ג בפות ברנדי, ג כפות
וודקה או רום ולא תמציתי

מכוזבים

בתבת השער הקדמי:

המדור בצוות

המררשימעון הוא עירום
ארידור לא פתר את הבעיות עם דגם
הציפיות והפסיבולוגיה־בגרוש. עד
מהרה יתברר, כי גם פרס״מודעי לא
יפתרו את הבעיות עם הדגם הזה.
אף פעם לא סברתי כי מישרת שר״האוצר
מתבזבזת בידי האנשים הלא־נכונים ורק כאשר
יבוא יצחק מודעי הוא יושיע את עם ישראל.
תמיד תיארתי לעצמי, לפי הנכונות שלו לקבל
על עצמו כמעט כל ג׳וב (משר־החוץ ומטה) ,כי
ייתכן מאוד שיש לו> 90$הכישורים הכלליים,
אבל 10$,החיוניים של ידע ספציפי, מיקצועי,
כנראה שאין לו. ואת ההנחה הזאת הוא מאמת לי
בשבועות האחרונים: אין לו תוכנית כלכלית, לא
היתה לו תוכנית כלכלית וגם קשה מאוד להניח
שאי־פעם תהיה לו.
עד כאן מודעי. אבל שימעון פרס, שלבושתי
הצבעתי עבורו, איפה הוא? איפה צוות־החשיבה
הכלכלי שלו? מה הוא וחבריו עשו במשך שבע .
שנות אופוזיציה? כי מה שפרס בישל עכשיו, זאת
בסו־הכל חזרה גרועה ומאוחרת על רגם ארידור
ב׳(אחרי ארידור א׳ — הכלכלה הנכונה) ,שבו
הכל התבסס על ציפיות ופסיכולוגיה־בגרוש: אם
יפחתו ב־ ,5$או אז תרד האינפלציה ל״>5$
לחודש; אם יקצצו סובסידיות ב־ 5$לחודש; אם
יגידו מספיק פעמים ביום ,5$, ,5$ ,5$או אז תרד
האינפלציה ל־.5$,
זה, כזכור, לא קרה, ובדיוק כך גם יתגלה מהר
מאוד המלך שימעון בכל ערוותו, עירום וחסר־כל.
כי באינפלציה לא נלחמים בדיבורים ובתר-
גבי גור, גדרה
גילי־סרק, אלא במעשים•

במושב המועצה הלאומית הפלסטינית
נפלו השבוע הכרעות הנוגעות גם לגורלו
של העם הפלסטיני גם לגורלו של העם
הישראלי מדוע הסתירו ה,,פרשנים״
בישראל א ת התפנית באש״ף י מדוע
הורה יצחק רבין לירות במפגינים תומכי
ילידי יליייייי• י-י׳-ייי י

המישטוה

פאשלה ושמה חבירה
פרס אינו מזכיר את חלקו של
הליכוד בהריסת המשק׳ אן זוכר
היטב להכביד את העול על
השכירים.
אני לא רוצה לדבר על כר ששימעון פרס לא
הזכיר ולוא פעם אחת, מאז היבחרו, את חלקו של
הליכוד בהרס המשק, או על שגרם לכר, כי
העבודה תהיה חטיבה במחנה הלאומי, ותמשיך
את מדיניות הליכוד הכלכלית־חברתית־מדינית,
במיסגרת השותפות הקרויה ממשלת האחדות
הלאומית ...ואני גם לא בא לדבר איתו על הרבה
דברים חמורים וכואבים יותר. עם ראש״הממשלה
אני רוצה לדבר על הפאשלה שלו, הקרויה
עיסקת־חבילה.
עיסקה זו באה כרי להסוות ולערפל את המשך
הורדתו של השכר הריאלי של העובדים ולרמות
אותם ...הוחלט על עיקור רציני בתוספת־היוקר
בחודשים הבאים, שיגרום לשחיקה גדולה ...והרי
שכרו של העובד אינו הגורם ליצירת האינפלציה
ועליית־המחירים אינה הסיבה להשתוללות האינפלציה,
אלא רק ביטוי לה!
והפחד האיום בכל הפאשלה הזאת הוא נסיונה
של חרות להשתלט על־ידי דויד לוי (הסוציאליסט
האחרון) על ההסתדרות, וזאת באמצעות
ניהול מסע דמגוגי, בו מוצג לוי כדואג לשכירים
ולעניים.
אני מציע לראש־הממשלה, כתחליף לפאשלה
— קיצוץ משמעותי בתקציב הממשלה ובתקציב
הצבאי, שהוא סיבת־הסיבות לאינפלציה אצלנו,
ובמקביל ניהול מדיניות עצמאית וניטראלית, ,
אשר תאפשר קשרי־סחר עם גורמים היכולים
להוות שוק לקליטת היצוא שלנו.
יוסף גוברין, תל־אביב

כששרית ישי וישראל גפן ריאייכו את חיים בר־לב,
חיכה המפבי׳ל בנימוס בחוץ. שר־המישטרה הדורש
מדבר על אלימות השוטרים, על עצורי המחתרת, על
מילחמת־הניצבים, על התוכניות להכניס סדר
במישטרה ואומר,. :אני מכקש מכל
הגינטלמנים שהמישטרה השקיעה
| ^ 1בהם כפף -בואו נהפוך את המיש־טרה
למקוכדעבוהה טוב ונעים!־

הכתם השחור
פרשת

תגובה ממין אחר על
רב־החובל והנוסע הסמוי:
ביום אביב כל־כך חביב, על הספינה מורן
נתפש כושי קטן, כושי קטן / ,הוא קצת פחד,
אבל עבד כמה שעות, עד שהוזעק הקפיטן,
(המשך בעמוד )4
הקפיטן!
העולם הזה 2465

כד נשותיו שר
אלכסנדר קוסטיז

שרך הדין אלכסנדר קוסטין, הנאשם במירמה, אהב בחייו הרבה נשים.
אחת מהן עזרה לו לרמות, אחת הגישה נגדו תביעת אבהות, אחת
מתייצבת לצידו בבית־המישפט ואחרות השאידו אצ־

לו תמזנזת־עירום כ״מזכרת״ .מדוע לא חקר בנימין זיגל את
פרשת התמונות, כשהתגלתה לו לפני שלוש שנים?

כנסת א מרה
מי פוחד
ממאיר כהנא?

שני הדברים המשפיעים על פרצופה של הכנסת
ה״ 11 הס המשבר הכלכלי וגודלה הענקי
של הקואליציה. רפול נראה תימהוני, גאולה
כהן ההיסטרית היא השפויה שבין חבריה,
צירלי ביטון מפתיע לטובה, וה-
0פרלמנטרים הבולטים ביותר:
שבח וייס ופינחס גולדשטיין.

ככל שהימין הוא קיצוני יותר, כך גדלה בו הבהלה
מפני התפשטות השפעתו של מאיר כהנא.
בישראל נינם יצחק שמיר את אנשיו להתייעצות

החבר האנגלי
של ענת

כמעט ברנס

החשוד ברצח ישב במעצר 11 חודשים — עד
שזוכה מכל אשמה בבית־המישפט. עכשץ אומר
אביו המזועזע :״לולא היה לנו די
כסף לעורכי־דין טובים, היה
בני הופך לעמוס ברנס שניר

השתקן הבריטי אדייאן תבר, חברה של ענת
טיפול (בתמונה) ,אינו מוכן להתגייר • המיסים
סתחתן ז • 9שלומי
של דודו טופז • יוסף מילוא 1מתחתו?
־שדוכד
ם ילו אוהב אודות י אדומים
פנינה רוזנבלום מתאמנת
מירי אלוני ילדה בן יהודי גשר,

בשבוע שנו מלאו לז

,31 גבר לו סילבר (204

סנטימטרים) על שוויי-
צי ענק ( .1216 עכשיו
הוא רוצה ליזכלת בגביע אירופה לקבוצות
אלופות.

עולה לו לחץ הדם
לקורא לא טוב עם העולם הזה,
ולקורא לא טוב בלי העולם הזה.
אני נגד כל מילה שהעיתון כותב ונגד כל
הצוות, על דיעותיהם של יפי״הנפש. עד מתי
תשמיצו את המדינה? מי שלא נוח לו, שיקח את
הרגלים וילך!
למרות זאת אני ממש מכור, מזה שלוש שנים,
להעולם הזה. אבל, כשאני גומר לקרוא את
העיתון, לחץ הדם שלי עולה.
לא בידידות —
רחמים שמואלי, כפר־סבא

לו רוצה
גביע

כתבת השער האחורי:

רחל המרחלת
מדווחת:

77/77/77/7/
עוזי רז ( )28 אינו מתבייש שמכנים
אותו גייגולו. .בלי ים ובלי
בחורות אני לא יכול, אז אני
מגיע בבוקר לחוף וסוקר מה
שיש.־ הוא מעדיף תיירות בלוג־דיות,
שמשלמות ב־מזומן
ואינו נרתע
| אפילו כשיש איתן
גבר. נאום הגבר.

היחידה המרכזית של ממנוטרת ת ר
אביב(״המחר) מתטרו־ת בגלל תככים
בלתי־שסקים בין המם קדים. מה קורה
שם, מאחורי הקלעים? מדוע מתכוון
אסף חפץ להעיד במישפט
נגד משה פרידמן(בתמונה)?

הודאה בגלל האשה

רוברט אבן, שהודה במילבוד מכוגיתו כיקש
מבית־המישסט לפסול את ההודאה :״חתמתי
כדי שאשתי לא תישלח ל־אבו־כביר,
עס כל הזוגות
והנרקומניות שיושבות שמי

הטמנה
או די ערן 15 המג-

לםאת ירון זהבי מ־הסמבה,
הגי עלסרט במיל,רה,ולא מתבו-
נן להמ שיך בקא ריי ר ה של
שחקן. עי ק ר עניינו הו א ב־לימודים,
בקק טו סי ם ש הלא
מגדל וב מח שבים.

המדורים הקבועים:
מיכתבים

זה היה העולם הזה שהיה -השביע 4 לפני 25 שנה 5 קורא יקר -גד פלוס קורא לעזרה 5 בלונים -יצחק מודעי
תשקיח במדינה
עלי דפנה -שלמה בוחבוט

איים על שוטר
יומן אישי -וילי בראנד
והפילוג באצ-ל
אנשים -תופיק טובי
נוזף בציארלי ביטון

תמרורים

סווווים ששים

מה הם אומרים -אהרון בו־שחר.
רפי אדרי, עמוס עברון. יוסף מילוא, 22 אהרון ברגע ואוריאל גרוסמן 25 הורוסקופ -מזל קשת
לילות ישראל -יוסי ידין גבי עמתי. 26 גיוליאנו מר ועירית אדיב

חלץ ראווה
שידוד -מי גנב את הסקופ!
קולנוע -אקירה קורוסאווה
תשבצופן
זה וגם זה וגם זה -גרון עמוק
רחל מרחלת על כל העולם

ס פו ר ט -זאהי ארמלי. ראול סולומון
ולו סילבר

פעם קראו לו אפודה,
והיו מייצרים
אותו במכונה. היום
קוראים לו סוודר,
והוא חייב להיראות
כאילו סרגו אותו בעבודת־יד,
מצמר נקי, מוהיר,
קשמיר או אנגורה מפנקת.

מכחכים

!ה היה דעו&ס ה 1ר שחיה

(המשך מעמוד )3
פיז מון חוז ר: לוא רק היה פחות
שחרחר / ,הסיום לא היה כה מר ונמהר
— הוי מה נמהר:
ואז אמר האיש זה עסק ביש, צריך
את השחור מייד לזרוק, מייד לזרוק/:
כי יש כאן חוק וזה לא צחוק ומותר
רק בשיניים קצת לחרוק, קצת
לחרוק:
פיזמון חוזר: לוא רק היה פחות
שחרחר...
אחד מחה, אחד בכה, אבל לבסוף
נפל הפור, כלום לא עזר, כלום לא עזר
/ובן־אדם שטוף בדם נזרק לים אכזר
וגורלו נגזר, וגורלו נגזר:
משה כנען, רמת־השרון

גליון.העולם הזזד, שהופיע השבוע לפני 25 שנה,
הקדיש את שליש העיתון לפרשת החטיפה שזיעזעה את
הארץ, כאשר שכנה חולת־נפש נטלה את דליה בת ה־6
מבית הוריה והטביעה אותה בנהר הירקון • את גופתה
של דליה גילה צלם.העולם הזה״ ,אריה קת המנוח, שסירב להישמע להוראות
השוטרים(.אתה רק מפריע נטל סירה ושט בה בירקון עד שגילה, בעיניו
המאומנות של צלם ותיל, את גופתה של דליה צפה על־פני המים • תחת
הכותרת.הנשיא ואני־ סיפר שייע גאר, אדריכל הנצחון של מכבי ב־,1959
על הדוד הספורטיבית שהביאה אותו ואת קבוצתו אל נשיא המדמה(השני)
יצחק בן־צבי, שהעניק למכבי את גביע המדינה בכדורגל • בשער הגליון:
תצלומה של דליה אליהו בת ה־ ,6אשר צלם.העולם הזה״ גילה את גופתה.

תחון המאה ה־ 20 על המאה ה־12
דיאטת 600 הקלוריות של גולדה
רומיאו ויוליה בינון
בדיוק כמו בין מישפחות מונטגיו
וקפולט בוורונה, הפרידה שינאה
תהומית בין חמולות זארב וזינדאני
בבראט שבתימן. שינאה עתיקה ומושרשת
זו היתה גם הרכוש היחיד
שהביאו עימם בני שתי החמולות
היריבות כאשר עלו ארצה ב״.1950
כמו במחזה השקספירי (רומיאו
ויוליה) ,שהתרחש בוורונה, היתה
סיבת השנאה נעוצה במסורת רחוקה.
שמקורותיה היו לוטים בערפל. פעם
אחת, כך סיפרה המסורת, ביקש ער

ויווה זיווה ד ״ *

הזה ,1959 זיווה בינדר, חיילת
תל־אביבית, שאהבה מאוד, כדבריה
,״ריקודים, שמלות יפות ואת
החיים ״,יצאה בסתיו ׳59 למסע
תענוגות בא/ק ארצה שבהמשכו
ביקרה בין היתר בקנוסוס
שבכרתים, בדוברובניק שביוגוס־לאוויה
ובוונציה. זיווה גם עש תה
שימוש טוב ב״ 20ג הדולר,
הקצבת המטבע הזר שהיתה
מותרת לנוסעים לחו״ל בשנת
:1959 היא רכשה לעצמה במילאנו
מיטריה, סוודר וגם זוג נעלי־זמש.

בר־אורח את חסותה של חמולת זארב
מפני בני חמולת זינדאני, שרדפו אחריו.
הוא קיבל את החסות, אך נתקל
במארב של בני דנדאני והוכה על־ידם
קשות. בני זארב יצאו להגן על
כבודם שנפגע, ובקרב פנים־אל־פנים
נפצעו עשרות רבות. כך נולדה ה־שינאה
העקשנית.
אך בניגוד למסורת הוורונית, לא
ניסה שום נסיך(או אימאם) לפשר בין
שתי החמולות היריבות.
כשעלו שתי החמולות ארצה, העלתה
אותם הסוכנות על הקרקע ב.מושב
ינון, דאגה לפרנסתם, ומאוחר
יותר, לעצמאותם הכלכלית. היריבים,
שטרם התאקלמו, התאפקו והשינאה
המרירה רק פיעפעה במיסתרים.
גבר מאוכזב. זכריה זארב, בנו
של ראש החמולה הזארבית, סאלם,
היה בן 11 כשהגיע עם מישפחתו ל־ינון.
הוא ידע כי שינאת״מוות שוררת
בין מישפחתו למישפחת י זינדאני,
אולם הוא. לא קישר שינאה זאת עם
נוריות זינדאני, בתו של ראש החמולה
היריבה, עובדיה. כל מה שזכריה ידע
היה, כי נורית. אז בת ,10 היתה ילדה
שחרחורת וחיננית, שלמדה כיתה
אחת נמוכה יותר בבית״הספר.
רק כשהתבגר הבין זכריה, כי
השינאה הבין־מישפחתית עלולה
להפכו לגבר המאוכזב ביותר בינון.
כי בחמש השנים שעברו מאז הגיעו
למושב, התאהבו זכריה ונורית זה בזו,
הסתירו את אהבתם הלוהטת בפגישות
מיקריות. השינאה הנוראה
חצצה בין שני האוהבים.
קריאות־קרב. בינתיים התעצם
ינון והפך למושב משגשג. הסוכנות
החליטה להרחיב את הכפר ולהוסיף
30 מישפחות על יושביו. ואז פרצה
השינאה, שפיעפעה במיסתרים, ואיימה
בחורבן.
בני זארב סירבו לקבל את המיש־פחות
החדשות, אשר נמנו עם חמולת
זינראני. הסוכנות נאלצה להביא את
החדשים בשעות הלילה, לחלק להם
את בהמות־העבודה בחצות.
כאשר פשטה השמועה עם בוקר
בכל בתי הזארבים, הם הסתערו על
הזינדאנים החדשים, גלים־גלים, כשהם
קוראים קריאות־קרב עתיקות.
אולם, בניגוד לשליטי תימן האדישים,
היו שליטי ינון ערים הרבה
יותר. מישטרת גדרה התערבה ברגע
הנכון, עצרה את היריבים, איימה
לגרשם מן הכפר. השינאה רוסנה, אר
רק מעל לפני השטח.
גבר מאושר. ואז, באחד הימים,
נפוצה הבשורה המרעישה. זכריה
זארב מבקש לשאת את נורית זיני
דאני. החמולות היריבות כיוונו את
כל כוח־המחץ נגד בני הזוג המרדניים,
אך ללא הועיל.
השבוע הביא זכריה המאושר את
אשתו נורית לביתם החדש. יותר
מאלף אורחים הציפו את ינון בחתונה
הגדולה. המאה ה־ 20 ניצחה את המאה
ה״. 12
סיפר זכריה־רומיאו המנצח :״ישראל
זה לא תימן. כל הצעירים בכפר
היו איתנו, וכאשר האבא שלי בא אל
האבא של נורית, עובדיה זינדאני, זה
נדהם כל־כף, עד שהיה מוכרח להסכים.״

מסב
אותן לסמרטוטי־ניקוי לכלי־נשק).
וחוץ
מזה, מיספר הטופס להחזרת
ציוד איננו 1024 אלא . 1004
טוביה טננבאוס, טבעון ^

עדותו של בן
הקורא דולב מבקש להע מיד
דברים על דיוקם.
בכתבה על ערן דולב (רחל המר־חלת.
העולם הזה )14.11 נכתב שערן
דולב היה החבר הטוב של עוזי יאירי
המנוח. לא היה ולא נברא. יחסי השניים
היו יחסי־היכרות מן הצבא ותו לא.
שנית — לערן דולב ארבעה ילדים

לא בכל מחיר,
אבל כן בכל קוד
״העולם הזה״ 1157
תאריך 24.11.59 :
אנשים לבן וגוייאבות במנצא
בעוד שרי הממשלה מאבדים מ־מישקלם
בשלבים השונים של ה־משא־ומתן
הקואליציוני. מצאה שרת-
החוץ גולדה מאיר דרך נוחה יותר
לרזות — דיאטה חמורה של 600
קאלוריות ליום, שעליה היא מקפידה
בבית־ההבראה ארזה במוצא שליד
ירושלים. במסגרת דיאטה זו, של
לבן וגוייאבות, מקפידה שרת־החוץ
לאכול פעמיים בשבוע אך ורק
פירות.
מיכתבים טוטו פרטי

הידיעה כי זכיתי בטוטו־בחירות
פרטי ב־ 380ל״י ובשתי
ארוחות־ערב והפסדתי רק 18
ל״י (העולם הזה )17.11.59
הביאה לי עשרות צילצולי
טלפון. רוב המטלפנים פשוט לא
האמינו. אי-לכך, אבקש לפרסם
את פירוט רשימת ההתערבויות:
מא. גורביץ, חבר הדירקטוריון
העולמי של קרן היסוד
— 80ל״י, שחרות לא תקבל 21
מנדטים: מחזי שרייבר, ידר
ברית נשים חרות־הצה־ר
בבלגיה — חמישה בקבוקי
קוניאק צרפתי, שחרות לא
תקבל 25 מנדטים (הקוניאק
שווה, בערד 100 ,ל״י); נגד משה
אלפרט. מזכיר סיעת חרות
בכנסת — חמישה בקבוקי
קוניאק ישראלי ( 35ל׳י),
שחרות לא תקבל 27 מנדטים;
מהתעשיין יעקב בורשטיין —
100ל׳׳י, שחירות תקבל יותר
מ־ 16 מנדטים.
בסיכום: לא 380ל״י, אלא
315ל׳י.
נוסף על כך: התערבות על
ארוחת-ערב עם מ. קסלר, ש־מפא״י
לא תפסיד חמישה מנדטים;
ועם פ. חייטין, ממנהלי
חרות, שמפא״י לא תפסיד שלושה
מנדטים.

ד ד שימשון ידניצ׳מן,
תל־אביב

הד ר יוניצמן, כותב מיפת־בים
למערכת לעיתים מזומנות
בשנות החמישים. היה רופא.
איש אציל. שהוגלה על-ידי וד
בריטים לאפריקה (לפי גירסה
אחת. בעיקר בגלל פגישותיו עם
נציגים סובייטים בטהראן האיראנית,
שלהם ביקש להסביר
את דרכו של האציל) .הד ר
יוניצמן. מראשי חרות היה
חבר הכנסת השלישית והרבי-
עית ונפטר ב ,1961-בגיל .54

תווית המחיר על המוצר
עדיפה על סימון המוצר
בקוד המיועד לקורא האופטי
של הקופה, המתר גם
את הקוד למחיר,

גם אני לא יכולתי, לא יכולה ולא
אוכל אף פעם לסבול את הקודים על
המוצרים בסופרמרקט. לא רק מפני
שזה מונע לדעת בדיוק כמה עולה כל
מוצר, אלא גם מפני שתמיד מקנן בי
החשש שמא הקופאית תדפוק את
הקור, שהוא בדרך־כלל מיספר ענק,
ולא את המחיר, ואיש לא יוכל לשכנע
אותי שאין סכנה שדבר כזה יקרה.
ועכשיו, לשימחתי ולשימחת שרית
ישי (בראיון עם מנכ״ל הסופרמרקט
בני גאון. העולם הזה )21.11
אין כבר קודים, אלא רק מחירים של
ממש. לא תאמינו לי, אבל זה בכל
זאת יותר גרוע. במקום תסביך ״המחשב
עובד עליך״ קיבלתי אתמול דבר
הרבה יותר פשוט, אבל הרבה יותר
כאוב. משהו בין פלצות להתקף־לב.
נכנסתי לסופר וסוף־סוף מצאתי
חבילת ליפה, וזה מוצר שלא קל למצוא
אותו, כפי שהסביר לי מנהל הסופר,
הליפות או שאוזלות או שלא
מגיעות כלל. בקיצור, החבילה של
״ארבע ליפות מובחרות לניקוי והב־רקת
סירים וכלי־מיטבח״ לא היתה
מסומנת בקוד, כי אם בתווית־מחיר
בלבד — 106 שקל. גירוד קל הוריר
את התווית הזאת, ומתחתיה נגלתה לי
תווית בת הדור הקודם — 25.50
שקל. עוד גירוד ותווית שלישית,
מלפני חצי שנה. מלפני שנה. אי־אפשר
לדעת — 12.50 שקל.
זה הספיק לי. הנחתי את הליפות
ויצאתי מן הסופר.
אבל מה. הבוקר. כאשר שטפתי את
הכלים בספוג בלתי־נוח, בלתי־נעים
ואולי, אני מודה, גם לא נקי, קיללתי
את אלה שסילקו את הקודים. כי אילו
היה על חבילת־הליפות קוד, הייתי
מגיעה איתה לקופה ושם, בלחץ
הלקוחות הנדחקים מאחורי ובסיחרור
הקשת הקופאית על מקלדת הקופה,
הייתי מגיעה הביתה עם הליפות,
שיעלו כמה שיעלו.
חנה חיימי, חולון

כן מגבת, רא מגבת
הקורא הרמולין (במדור
מיכתבים למערכת, העולם
הזה )21.11 ביקש לציין כי
מגבת צה״לית מסוג המג בות
המצויות בבית בן־
גוריון בתל״אביב איננה
חייבת בהחזרה לצה״ל.
לקורא טננבאום דיעה
שונה.
אינני יודע מתי השתחרר יהושע
הרמולין מצה״ל. אבל אני יודע מתי
אני השתחררתי. השבוע. אי־לכך אבקש
להודיע לו בעניין המגבת וחדי
ה״לית.
מגבות צה״ליות יש להחזיר, בעת
השיחרור. שתיים, ליתר דיוק. גם אם הן
קרועות או בלויות (אני מניח שצה״ל

נילעד בשער ״העולם הזה״
לחרוק בשיניים
מנישואיו הראשונים ולא שניים. כפי
שנכתב.
שלישית. וה החשוב ביותר: ערן
דולב נפרד מאשתו, היא אמי, לפני
שבע שנים, ברוח טובה, ויחסיהם טובים
וכן גם יהסיי עם אבי, ולא כפי שנכתב
״השאיר אשה עם לב שבור״.
עמרי דולב, תל-אביב ־

קרפין, רא קרפיון
הקורא יולזרי מבקש לה ניח
לדמות ידועה בעולם
הטלוויזיה.
אולי כבר תרדו ממנו. מהמיכאל
קרפין הזה. שבוע אחרי שבוע אתם
מכניסים לו. פה הוא צריך להתנצל
לפני שר־התחבורה חיים קורפו (ה עולם
הזה )21.11 ופה הוא צריך
להתנצל לפי הוראת היועץ המישפטי.
יצחק זמיר (העולם הזה .)14.11
מי הוא בכלל עורך מבט זה, שאתם
מקדישים לו כל־כך הרבה תשומת־לב?
הוא מעניין אותי כמו שהטלוויזיה
מעניינת אותי: בכלל לא.
אבל בשבוע שעבר כבר הגזמתם
לגמרי. לא מספיק הזפטה השבועית
במדור שידור, אז הוא גם קיבל אחת
במדור תשקיף: הוא כתב בקשה להעברת
בתו מבית־ספר אחד למישנהו,
על נייר־מיכתביס של רשות־השידור.
אז מה?
תעשו טובה ותרדו ממנו. זה לא
איזה קרפיון שמן. זה בסך הכל קרפין
מהטלוויזיה. יונה יוארי, ירושלים

שד פסן קרשל־יום
הוא לא היה שיא ההצ לחה
של הטלוויזיה ובינ תיים
גם ירד כבר מן ה־מירקע.
הקוראים
אלעזר וחלודנקו(העולם
הזה 14.11 ואילך) קלעו בול בתלונותיהם
על עליבותו של פסוקו־של־יום.
אבל חבל שנזכרו רק עכשיו. כאשר
נראה שגם לטלוויזיה עצמה
נשבר סוף־סוף מהפסוקו והם החליפו
את הפסוקו הזה בפסוקו־של־מקום.
יהושע ירדני, ירושלים
העולם הזה 2465

בלתים

סאת דניאלה שמי

• בלי ב;/׳\וא 7יניב•1

המיכתב נשא בול גרמני וכתובת
של תיבת־דואר בפרנקפורט. רק
כאשר התחלתי לקוראו נוכחתי לדעת
שהוא נשלח מבית־הסוהר, וכי הכותב
הוא גד פלום, המכונה שץ, שהעולם
הזה ( )14.11 הקדיש לו כתבה, אחרי
שניסה להתאבד על־ידי הצתת עצמו
בכלא.
מיכתבו של שץ נשא את התאריך
,20.10.84 ועל חותמת־הדואר הגרמנית
הופיע התאריך .5.11.84 כלומר: נכתב
ונשלח לפני נסיון־ההתאבדות של
פלום.
לא הכרתי את שץ מעולם, אך נדמה
״ לי שאני חייב לו את פירסום המיכתב.

הנה הוא כלשונו ובמלואו:
שלום אורי אבנרי,
הרבה התלבטתי אם לכתוב לך,
ואיך לסגנן את המיכתב. אף פעם לא
הייתי טוב בכתיבת מיכתבים.
ובכן, אורי( ,תרשה לי להשתמש
בשמך הפרטי) ,אני יושב בכלא גרמני
על לא עוול בכפי. חף מפשע.

גין

*-כליד׳ .

/סיי־

/יז/סז/ג י/ 8י׳

114פ׳

[<1ץ י

^ידי

׳01^4

^ 011׳1ז

ודיניה 1). 1

*)א >1ו *״5ד
/זן ו>

יפי:

׳<ויזיל

יכול לעשות במרחק כה רב מכאן,
ואתה אדם עסוק באלף ואחד עניינים,
ועוד אינך מכיר אותי בכלל. אך אולי
אתה מכיר מישהו בגרמניה שיכול
לראות ולבדוק את ענייני. אני בטוח
שהוא יזדעזע כשיראה את העובדות.
יש לי אומנם מישפחה בארץ, אך הם
אנשים צנועים, שלא בנויים למאבקים
ולפירסומת. אשתי ן מנית נפלאה, ובניי
גרים עם מישפחתה של אשתי בכפר-
שלם, וכפי שאמרתי הם לא בנויים
למאבק שכזה.
אורי, שלא תבין אותי לא־נכון, איני
מבקש ממך שתעלה על הבריקדות
למעני, וכפי שכבר ציינתי, איני יכול
ואיני רשאי לבקש ממך זאת. אך אם
אתה מכיר מישהו בגרמניה, שיבוא
וישוחח איתי, עם עורך־הדין שלי, אני
אראה לו מיסמכים והוכחות שחור על
גבי לבן, והוא יראה וייווכח, ואם אדם
זה יוכל לעזור, כמובן אחרי שיהיה
משוכנע בצידקתי.
זוהי בקשתי, אורי. אני לא יודע אם

ז^-די

קטע ממיכתבו של שץ
״אשתי ימנית נפלאה...״
לא נערך לי מישפט הוגן. ערכו לי
הצגה מעוותת ומסולפת, וה״הוכחה״
נגדי היתה שקר וזיוף, מתחילתו וער
סופו( .לא סתם אני עושה מרכאות
כפולות ליד המילה הוכחה).
הכל הוא שקר, גלוי וידוע לכל. לא
איפשרו לי להתגונן כחוק. לא שמעו
את עדי־ההגנה שלי. בכלל התייחסו
אלי ב״מישפט״ כמו אל תת־אדם, בלא
אפשרות להתגונן כחוק, עם סילוף
עוברות, והעיקר הבסיס לכל ההצגה
המכוערת הוא שקר, עדות־שקר וכזב,
והכל יודעים שהוא שקר, כולל
״השופטים״ .דבר שלגרמני לא היו
מעזים לעשות — אך לישראלי זר הם
מרשים לעצמם.
אורי, אם כל העניין היה סיפור של
שנה־שנתיים, לא הייתי מטריד אותך
במיכתב זה, אך תאר לעצמך מאסר־עולם,
חף־מפשע לשבת זה שיגעון, זה
שואה. אין מילה שיכולה לתאר זאת,
ועוד במישפט מסולף מבלי שניתנה לי
הזדמנות להתגונן כחוק.
גם עיתונכם כתב בשעתו את דבר
היותי חף־מפשע. מה שכתוב בכתבה זו
בעיתונכם זו האמת. האמת, בכל אופן
מה שקשור אליי.
אורי, אני באמת לא יודע מה אתה
העולם הזה 2465

הסברתי את עצמי היטב, או אם שיב־נעתי
אותך. עצביי כבר לא במצב תקין,
ואיני יכול להתרכז. בכל אופן, אני
מקווה שהבנת אותי.
בכבוד ובתודה גד פלום, ובתיקווה.
עד כאן המיכתב. כמה ימים אחרי .
כתיבתו הצית פלום את עצמו, אך חייו
ניצלו.
איני יודע כיצד אפשר לעזור לו.
אין לי בגרמניה קשרים מן הסוג הדרוש
לעניין זה, ואיני מתכוון לבקר
בגרמניה בעתיד הקרוב.
עלה על דעתי שאולי ירגיש אחד
הקוראים שלנו בגרמניה — או בארץ
— אחרי קריאת הדברים, בצורך לעזור
לאיש. אם כן, יוכל להתקשר עם שץ
במישרין. וגם סתם מיכתב־עידוד
אנושי עשוי, אולי, לעזור לו במצוקתו.
הכתובת היא:
0 ,4 0 77 08 1
<.7 8 6-8ם0 8 7 8 7 8.87112 /8
8 0 8 7 7 8 0 1 4285
1<.77 !8 7 1א 6000 78.8
0811780178180

שר־האוצר יצחק מודעי

״י גוו ןיך
סמנב״ל מישרד
ראש־הממשלה
אריה שומר, מי שהיה יד־ימינו של עזר וייצמן
בתנועת יחד, יתמנה לתפקיד סגן־־מנהל מישרה
ראש־הממשלה.
המינוי, ביוזמתו של אברהם(״אברשה״) טמיר, מנכ״ל
המישרד, הוא על דעת אנשי פרס.

ניר למישרד
ראש־הממשלה
עמירם ניר ימונה בשבועות הקרובים כיועץ
ראש־הממשלה לענייני טרור.
המינוי יתבצע למרות סירובו של היועץ הנוכחי, רפאל
איתן, לפנות את מישרדו ומישרתו.
איתן, ממקימי תנועת שלומציון של אריאל שרון, וכיום
מאנשי־שרון בתנועת־החרות, אינו רוצה לפרוש, אך ראש־הממשלה,
שימעון פרס, נחוש בהחלטתו למנות את ניר
לתפקיד.

הרעיון שהועלה לאחרונה, להסב יחידות לייצור
חשמל, המופעלות באמצעות מזוט תעשייתי,
לפחם וחשמל, אינו מעשי.

דוברת חדשה
למיפלגת־־העבודה

הרעיון, שהועלה, בין השאר, גם על־ידי המיליונר היהודי
ארמנד האמר, שאף הציע להשקיע את הכספים, נוסה כבר
בעבר. חברת־החשמל תבדוק, אומנם, כל רעיון חדש, אך
קשה להאמין שישנה המצאה שתהיה כדאית מבחינה
כלכלית. שינויים אלה יחייבו להשקיע סכומים גדולים
ביחידות־חשמל ותיקות, שחלקן כילו כבר שליש מאורך
חייהן.

איש רק״ח
הנציא צחי־ריתוק
נימר מורקוס, ראש־מועצת כפר־יסיף, הוציא
השבוע צווי־ריתוק למורים בכפר, השובתים
כבר מזה חודשיים.
צווי־הריתוק הוצאו בהתאם לתקנות שהוציא שר־החינוך
לפני שבוע, והמסתמכות על התקנות לשעת־חירום משנת
.1948
ראש־המועצה הוא חבר בכיר בוועד המרכזי של רק״ח.

מישרד־החוץ
האמריקאי יארח
עיתונאי

עקיבא אלדר, הכתב המדיני של עיתון ״הארץ״,
ייצא באביב לסיור ארוך בארצות־הברית,
באורח מישרד־החוץ האמריקאי.
האירוח יכלול, מלבד כרטיסי־הנסיעה, סיור מאורגן מחוף־
אל־חוף, כיסוי הוצאות בסך 100 דולר ליום, ועשרה ימי
חופשה בתשלום בניו־יורק על חשבון המארחים.

ח״כ שימי לסיעת יחד

שחל אינו
מרוצה מאדרי

עטשי מאוכזב מתיפקודה של סיעתו,
וביקש מווייצמן שידאג למינויים ממשלתיים
לכמה מאנשיו.

משה שחל, שר־האנרגידדוהתשתית, מודאג
מאוד מתיפקודה הלקוי של סיעת־המערך
בכנסת.

הח׳׳ב הדרוזי של שינוי, זיידאן עטשי,
ניהל השבוע שיחות עם השר עזר
וייצמן, במגמה להצטרף לסיעת״יחד.

דובר צה״ל ללזנדון
תא״ל יעקב אבן, דובר צה״ל, יסיים את תפקידו בשבועות
הקרובים.

אבן יתמנה, ככל הנראה, כנספח צה״ל
בשגרירות ישראל בלונדון.

יימשכו שיבושים
באספקת המים
ניתוקי החשמל, הגורמים להפרעות באספקת
המים, יימשכו לאורך זמן. השיבושים נובעים
מכעסו של יצחק מודעי, שר־האוצר, על חברת
״מקורות״ ,שרכשה באחרונה משאבה חדשה
למוביל הארצי, בלי לקבל את אישורו, כשהיא
מסתפקת באישור שר-החקלאות.
האוצר מעכב, לכן, כספים המגיעים למקורות. זו אינה
יכולה לשלם את חשבונות־החשמל, וחברת־החשמל,
מצידה, נתקלת בקשיים בתשלום חובותיה לחברות־הדלק,
נאלצת להפעיל לחץ על מקורות על־ידי ניתוק החשמל.

טענות נגד השר
בסיעת מורשה יש טענות קשות נגד השר שאינו ח״כ,
יוסקה שפירא, איש גוש־אמונים.

אנשי פאג״י במורשה טוענים, שהוא איננו
מורגש כלל בממשלה, ומסרב לייצג אינטרסים
דתיים .״כל מעייניו באסירי הטרור היהודי,״
טוענים אנשי ח״ם אברהם ורדיגר.

השקעת המיליונר
לא מעשית

ההפקעות, בין הרחובות יפת, שדרות־ירושלים והבעש״ט,
נועדו לצורך הקמת שיכון ציבורי. בידי העיריה יש כבר
באיזור זה עשרות דונאמים, והשבוע היא החליטה להפקיע
עוד עשרים מיגרשים, בשטח כולל של 15 דונאם.

השבוע פנה שחל לראש־הממשלה, שימעון פרס, ולמזכ״ל
מיפלגת־העבודה, ח״כ עוזי ברעם, בבקשה להפעיל יותר
את הסיעה. לדעת שחל, מחליפו, רפי אדרי, פשוט אינו
ממלא את תפקידו.

חדשות״ מכר את
תמונות האוניה
הצדורון ״חדשות״ מכר את תמונותיו
של זאב קורנברג, נגר האוניה ..מוח״,
לסוכנות הצילום ״גמה״ ב־ 5000 דולר.
התמונות נמכרו ללא ידיעתו של קורנברג, והופיעו
השבוע על גבי ארבעה עמודים בעיתון
הצרפתי פארי־מאץ. הסוכנות מכרה את התמונות
גם לעיתון הגרמני שטרן.

פשרה בדוברות הסיעה
ח״כ רפי אדרי, יו״ר סיעת־המערך בכנסת, קבע סוף־סוף
פשרה בחלוקת התפקידים בין עובדי הסיעה.

עומרי מריאן, עוזרו־לשעבר של שימעון פרס,
יתמנה כמזכיר הסיעה, ואילו בהירה ברדוגו
תהיה הדוברת.
הבעיה התעוררה כאשר ד״ר ישראל (״רוליק״) פלג התמנה
כמנהל לישכת־העיתונות הממשלתית, ונאלץ לעזוב את
תפקידו כדובר המיפלגה.

עוד הפקעות ביפו
עיריית תל־אביב ממשיכה להפקיע קרקעות
בדרום יפו, בגבול בת־ים.

מיכל כהן ( )32 מירושלים, שהיתה דוברת
המתנ״סים(מרכזי תרבות נוער וספורט),
תמונה השבוע בדוברת מיפלגת העבודה.
כהן תהיה דוברת המיפלגה כולה, ולא תעבוד בסיעה
בכנסת.

ס 1לק ראש
סניף ״בך״
האחראי על סניף תנועת־כך בגוש דן
סולק מתפקידו. כתנועה חושדים, שהוא
הדליף ל״העולם הזה״ את מיסמך הצטרפותו
של דויד בן־שימול לתנועת בך, חודש
לפני שביצע את חפשע.

שפייזר משפץ תדמית
עדה רבון, דוברת ״שיכון עובדים״ לשעבר,
מסייעת עתה בתפקידי דוברות לירד החדש
של ועדת הכלכלה של הכנסת, ח״ב אליהו
שפייזר.
ז שפייזר, שמעמדו במיפלגת־העבודה ירד פלאים, מנסה
עתה לשפץ את תדמיתו כחבר־כנסת. לדעת מקורביו, הוא
הפסיד את סיכוייו להתמודד על מזכ״לות המיפלגה בשל
השם שיצא לו כחבר־כנסת גרוע, המזניח את חובותיו
במליאה ובוועדות.

פרחי רדישכת
עזרכי־הדין
תת־אלוף בן־ציון פרחי, הפרקליט הצבאי
הראשי החדש, התמנה כחבר במועצה הארצית
של לישכת עורכי־הדין, מתוקף המינוי שלו
בצה״ל.
פרחי יורש את מקומו במועצה של תא״ל רב שפי, הפצ״ר
הקודם, שפרש מצה״ל.

הרימד נגד
מינהלח־השם נות
סיעת הליכוד בירושלים מתכוננת למאבק חריף נגד
ניסיונו המחודש של טדי קולק להקים בעיר ״מינהלת־שכונות״
.לטענת אנשי חרות בסיעה, כוונת התוכנית היא
ליצור תלות של התושבים בפקידים הממונים, אנשי
מיפלגת העבודה, דבר שיגרום לתופעות של שחיתות
ופרוטקציה.

למעשה, חוששים אנשי חרות כי הקמת
המינהלה תפגע במעמדם של ועדי־השכונות
הנבחרים, שבהם יש לחרות ייצוג ניכר.

עיתון גזניע
עולם הריצה והאתלטיקה הוא שמו של כתב־עת חדש,
העומד להופיע בקרוב. עורכו יהיה ז׳ק כהן מפתח־תיקווה.

אי מלאכותי באילת
עיריית אילת אישרה את התוכנית להקים במיפרץ, מול
חוף העיר, אי מלאכותי, ששיטחו יהיה יותר מחמישה
דונאם. האי נועד לשמש לצורכי תיירות.

מיזרע מרחיב המיפעל
למרות המשבר הכלכלי, עומד קיבוץ מיזרע להרחיב את
מיפעל מעדני־הבשר שלו, לנוכח הביקוש הגובר בשוק
למוצרי־החזיר שבהם הוא מתמחה.

במדינה העם ממשלת רחל המרחרח
הרכילות משתלטת על
המדיגה ועלובי־הגפש
חוגגים בה
אילו בא השבוע עיתונאי זר מעמאן
לירושלים, וקרא את העיתונים הישראליים,
לא היה מאמין למראה עיניו.
בעמאן, בטווח־הראיה הטלוויזיוני
של ישראל, מתחוללת הדראמה הגדולה
של המועצה הלאומית הפלסטינית
(ראה עמודים {10 - 8ונחתכים
דברים הרי־גורל. ואילו ישראל חיהבעולם אחר. היה נדמה כאילו אינה חיה
בעולם בכלל.
מה העסיק את כלי־התיקשורת
בישראל?
הנה כמה מן הבעיות הלאומיות
המרכזיות:
מה אמר שימעון פרס על. אריאל
שרון?
מה אמר אריאל שרון על יצחק
שמיר?
מה אמר מוטה גור על אריאל שרון?
מה אמר אריאל שרון על רוני
מילוא?
מה אמר רוני מילוא על מיכה
רייסר?
מה אמר מיכה רייסר על משה שחל?
מה אמר משה שחל על משה קצב?
מה אמר משה קצב על יצחק מודעי?
מה אמר יצחק מודעי על דויד לוי?
ביצה עכורה. ביצה עכורה זו של
רכילות עלובה, שבה רובצים אנשים
קטנים שכל עיסוקם הוא בהשמצה
הדדית בלתי־פוסקת, באה עתה במקום
החיים המדיניים. למעשה אין עוד
מקום בכלי־התיקשורת הישראליים
לניתוח מדיני רציני. הרכילות אכלה
בה כל חלקה טובה.
רכלנים מתחזים כפרשנים מדיניים.
הדלפות של השמצות באות במקום
סקופים עיתונאיים. ובפסטיבל כללי
זה של עליבות־נפש שוקעת המדינה
_ לרמה של רפובליקת־בננות.
אז שרון אמר ...אז מוטה גור אמר״.
אז שימעון פרס אמר לסופרי־הדור ...אז
שימעון פרס לא אמר לסופרי־הדור...
אז סופרי־הדור אמרו לשימעון פרס...
ממשלה איכות המוות
שימעון סרס הבטיח
לאמריקאים לשפר את ״איכות
החיים״ בשטחים הכבושים.
בינתיים עמוק רבץ
באיכות־המוות שם
מה קרה ליצחק רבין?
כאשר הגיעה ממשלת־האחרות ל־שילטון,
הבטיח שימעון פרס לאמריקאים,
שתבעו זאת ממנו, לעשות
מעשים ממשיים ל״שיפור איכות־הח־יים״
בשטחים הכבושים.
השבוע נראה כאילו מנוי וגמור עם
שר־הביטחון, יצחק רבין, לטפל לפי
שעה באיכות־המוות שם.
מארנם לרבץ. מאז שסולק
אריאל שרון ממישרד־הביטחון, היה
נדמה שהוחמר הפיקוח על כוחות־הביטחון
בשטחים הכבושים. היו רק
מיקרים מעטים של פתיחת־אש על
מפגינים. גם בהם היה מעורב בעיקר
מישמר־הגבול, ולא צה״ל.משה ארנס הוא קנאי של ארץ־
ישראל השלמה, אך הוא גם איש חכם.
הוא הבין שגם מבחינת המאוויים
הפוליטיים שלו, לא תצמח כל טובה
מרצח מפגינים.
כל זה השתנה, כנראה, עכשיו.
בתקופת־כהונתו של יצחק רבין
כראש־ממשלה אירע יום־האדמה של
,1976 שבו נהרגו מפגינים בכפרי הערביים
בישראל לא שום הצדקה. יצחק
רבין לא השמיע אז אף מילה משכנעת
אחת של צער. יום־הארמה הפך סמל
לאומי בקרב הפלסטינים.

העולם הזה 2465

השבוע חזר המצב לימים ההם.
כוחות־הביטחון נשלחו להתערב בוויכוחים
הפנימיים במיכללת ביר-זית,
שם נאבק מיעוט קטן של קיצוניים
ברוב הגדול התומך בקו המתון של
יאסר ערפאת. כוחות־הביטחון נשלחו
לדכא דווקא את ההפגנה של הרוב.
סטודנט אחד נהרג בנסיבות שלא
הצדיקו אש ישירה לעבר המפגינים.
אחרי מעשה זה שתק רבין, ושתיקה
זו התקבלה כתמיכה במעשה. למחרת
היום פתחו חיילים באש על מפגינים
ברמאללה והפעם לא היתה לכך גם
הצדקה לכאורה. זה היה רצח פשוט.
המישפחה נאלצה לקבור את הגופה
בחשכת־לילה, אך צעירים הוציאוה מן
הקבר וערכו לה למחרת־היום הלוויה
גלויה, שהפכה הפגנה למען ערפאת.
הם הזמינו את הטלוויזיה הישראלית
להלוויה זו — מעשה שאין לו תקדים
בשטחים הכבושים.
נוסח כהנא. קרו עוד דברים
חמורים בממלכתו של רבין.
• בג׳יפטליק, בין שכם ונהר־ה־ירדן,
נהרסו בפקודת רבין בולי הערבים,
שהקימו מיבנים ארעיים ליד מקום־
עבודתם.
• בדהיישה ניתן למתנחלים לחדור
למחנה־הפליטים ולקרוא להם
בכרוזים גיזעניים, נוסח מאיר כהנא,
לנטוש את בתיהם לצמיתות ולהסתלק.
אנשי דהיישה הם פליטים מאיזור
הרטוב, שכבר נאלצו פעם לנטוש את
בתיהם. כוחות־הביטחון, שלעולם אינם
מניחים למפגיני־שלום לבוא לדודי־שה,
לא מנעו את חדירת המתנחלים.
רבין התנצל בכנסת בשפה רפה.
• הממונה של רבין על השטחים
הכבושים האשים בוועדה של הכנסת
ש״אמנים, שחקנים ורקדנים״ יהודיים
מסיתים את תלמידי ביר־זית נגד המדינה.
זה נשמע כהצהרה של קצין
בצ׳ילה או בסלוואדור — אך רבין לא
הגיב.

יחסים מרחביים
המשולש המוזר
בנאקורה השתרר קיפאון,
ומיטראן ביש־המזל מגסה
לתיוד בין אסד וסיס
בשיחות נאקורה הגיעה ממשלת־האחדות
במהירות רבה לנקודה שאליה
הגיעה ממשלת־הליכוד בשיחות עם
מצרים: נקודת־הקיפאון.
בשיחות על הסכמי קמפ״דייוויד
התברר, שהיתה פעורה תהום בין
תפיסות ישראל ומצריים, ועכשיו
מתברר שפעורה תהום בץ תפיסות
ישראל ולבנון על תוצאות המילחמה

ישראל שלחה למשא־ומתן קצין

פעיל דייווים
נוקשה, שאינו מצטין בכושר דיפלומטי.
נראה שאין גם ״כימיה״ בינו
ובץ עמיתיו הלבנוניים. אין ספק
שהמנטליות של קצין ישראל שונה מן
המנטליות של קצין לבנוני.
אך מעבר לעניינים אישיים, קיים
פער יסודי בגישות, והדבר היה ברור
מראש. הלבנונים אינם מסכימים לקיום
״צבא־דרום־לבנוך, שאינו אלא צבא־שכירים
של ישראל. ישראל רוצה ש־כוודהאו״ם
יתפרס עד לנהר־האוולי,
דבר שנראה ללבנונים ככיבוש של
מחצית ארצם. הלבנונים רוצים להעביר
את השטח לצבאם.
דמות היתולית. על מה התבססה
ממשלת־ישראל, כאשר נכנסה
למשא־ומתן שבו אין כל סיכוי לסיכום
חיובי?
המטרה העיקרית היא לשכנע את
דעת״הקהל הישראלית שהממשלה
רוצה באמת בנסיגה מלבנון, בעוד שכל
הסימנים מעירים על כך שצה״ל מתכונן
להישאר שם במשך שנים, כשחייליו
מהווים מטרות ניידות ונייחות
למבצעי־פיגועים מכל הסוגים והעדות.
יתכן ששימעון פרס ויצחק רבץ
קיוו באמת שסוריה תתערב לטובתם,
אף שמומחים רציניים הטילו בכך ספק
מראש.
נסיון בכיוון זה נעשה השבוע על־ידי
אחד מידידיו הבינלאומיים העיקריים
של פרס, פראנסואה מיטראן,
הנשיא הסוציאליסטי של צרפת, שערך
ביקור ראשון של נשיא צרפתי בסוריה.
מיטראן רצה להוכיח את חשיבות
צרפת, שהיתה במשך מאות בשנים
בעלת־החסות על סוריה והלבנון. אך
אם התכוון לערוך הצגה גדולה, היה
העיתוי גרוע מאוד.
הדיפלומטיה של מיטראן הועמדה
לעיני־כל באור מגוחך, כאשר התברר
השבוע כי מועמר קראפי הלובי, שהוא
כמעט דמות היתולית, הצליח להוליכו
שולל. מיטראן התחנף לקד׳אפי בצורה
מבישה, כרת עימו הסכם להוצאת
הכוחות הצרפתיים והלובים מצ׳אד —
ובדיעבד הוכיחו לו האמריקאים, בעז־

מיטווח

עיתונאי קפליוק

איש־אש״ף הלוי

מי ישראלי! מי יהודי? מי פלסטיני?
רת צילומי־לוויין, שרק הצרפתים יצ הוא אירח בדירתו את הפגישה הראשונה
בין יאסר ערפאת ואורי אבנרי
או. הלובים פשוט נשארו.
וחברות״המערכת שרית ישי וענת סר־זה
עסק־ביש
שרות
למד!? אחרי
גוסטי בביירות הנצורה, והשתתף בכיבא
מיטראן אל חאפט׳ אל־אסד, בעל־נוסים
בינלאומיים רבים עם ישראליים.
בריתו היחיד של קד׳אפי. הוא עשה
ערבי־ישראלי בולט אחר במועצה:
זאת בדיוק בשעה שאסר מנהל מיל־מחמוד
דרוויש, מי שהיה בעבר אחד
חמת־חורמה נגד יאסר ערפאת ואש״ף,
היהלומים בכתר של רק״ח. דרוויש, גם
בטענה שהם רוצים לעשות שלום עם
הוא איש הגליל, גדול המשוררים הפישראל.
ביקור של מיטראן היה, על כן,
לסטיניים בשעה זו, הוא ראש איגוד־הפגנה
ממלכתית נגד השלום במרחב,
הסופרים הפלסטיניים, והביא את בירותקיעת
סכין בגב הסיכויים לשלום
כת האיגוד למועצה.
ישראלי־פלסטיני.
רק״ח העלימה השבוע את נוכחותו
זה לא הפריע, כמובן, לשימעון פרס,
של חברה־לשעבר בעמאן. כרגיל מד
המבקש גם הוא להציל את ישראל
דנבת המיפלגה אחרי מוסקווה, שהורמפני
סכנת השלום הישראלי־פלסטיני. תה לשגרירה בעמאן להחרים את המוכך
נוצר משולש מוזר של ירושלים־
עצה, שבה נכחו רוב השגרירים האפאריס־דמשק.
חרים
המואמנים בבירת־ירדן.
בינתיים אין יחסים מוזרים אלה
חוצפה מזדקנת. אך הציבור המקדמים
אף בדקה אחת את יציאת
ישראלי התעניין כמובן במיוחד בישצה״ל
מלבנון.
ראלים היהודיים, שהופיעו בעמאן.
אחד מהם הוא אמנון קפליוק, שבא
לשם כעיתונאי בלבד. קפליוק, צבר,
הגיע בדרכון צרפתי, וכשליח העיתון
הצרפתי לה מונד, אך כל פלסטיני
אידן גדר באש״ף
יודע שהוא מדווח גם לידיעות אחרונות,
ושהוא ישראלי וציוני (ראה
שלושה יהודים ישראליים,
כתבה) .בדיעותיו קרוב קפליוק למועצה
הישראלית למען שלום ישר־שוגים
מאוד זה מזה, הופיעו
אלי־פלסטיני.
השבוע בעמאן
שונה לגמרי אורי דייוויס, שהת־השבוע
הישראליים
הרבים, שעברו
ראיין השבוע בטלוויזיה הירדנית. דיי־מן
הטלוויזיה הישראלית אל הטלוויזיה
וויס הוא אנטי־ציוני מושבע, ובמשך
הירדנית, התעניינו בישראלים שנכחו. ישנים רבות הטיף נגד עצם קיומה של
במועצה הלאומית הפלסטינית בעמאן.
מדינת־ישראל. הוא חותר לחיסולה, ולבמועצה
יש חברים ערביים רבים,
הקמת מדינה פלסטינית רב־לאומית
שנולדו וגדלו בישראל, ושהיו אזרחים
במקומה.
ישראליים. אלה כוללים, בין השאר.
לא ברור מדוע נמצא דייוויס, שהוא
את עימאד שקור, מיועציו של יאסר
אוהד של חזית־הסירוב הערבית ומתערפאת
לעניינים ישראליים, יליד כפר
נגד קו־השלום של יאסר ערפאת, במוסח׳נין
בגליל ובוגר מצטיין של העצה
זו. עצם נוכחותו שם מהווה פרואוניברסיטה
העברית, שם היה תלמידו
בוקציה, המזיקה לעניין השלום היש־של
הפרופסור שלמה אבינרי.
ראלי־פלסטיני.
שקור, המדבר עברית מצויינת,
להלכה יש לדייוויס המזוקן מקום־
מתגאה בחבריו הישראליים הרבים.
מגורים בכפר־שמריהו, שם נולד לאב
יהודי־אנגלי, אך למעשה הוא יורד לכל
דבר, פעיל ומרצה בתפקיד מלא בעניינים
הערביים.
בטלוויזיה הירדנית היתה לדייווים
החוצפה להציג את עצמו כישראלי
הלוחם על השקפותיו, בחברתם של
ישראל שחק, עורכת־הדין לאה צמל,
פליציה לנגר ואודי אדיב.
איזכור אדיב בהקשר זה היה מעשה
ניבזה, הגובל במלשינות: אדיב מקווה
לשיחרור מוקדם, ודברי דייוויס עלולים
להכריע את הכף נגדו.
לא ישראלי. אילן הלוי הוא אדם
מסוג שונה.
האיש חי במשך כמה שנים בישראל,
היה פעיל למען עדות־המיזרח,
וירד לפני שמונה שנים לצרפת. שם
הצטרף בהכרה מלאה לעם הפלסטיני,
ומכהן כחבר וכפעיל בשכר באש״ף.
בניגוד לדייוויס, הקפיד הלוי להבהיר
בטלוויזיה הירדנית שאין הוא עוד
ישראלי, וכי אינו יכול לדבר בשם
הישראלים. הוא עלה על דייוויס לא
רק בכנותו, אלא גם בתבונתו. ניתוח
העמדות של אש״ף בפיו היה בהיר
וסביר: הקמת מדינה פלסטינית בצד
ישראל, ותוך שלום עימה.
אם אי־פעם יתנהל משא־ומתן בין
ממשלת־ישראל והנהגת אש״ף, עשוי
אילן הלוי להשתתף בו — כחבר
המישלחת הפלסטינית.

ישראלים בחרל

בשד שישראר שקועה בענייני ׳ום־יום, מתחוורת מור עיניה ממש

הדואנחי הגדולה

ך* שביל שני מיליון הפלסטינים החיים בארץ, ובשביל היהודים שנצמדו גם הם לטלוויזיה
** הירדנית, היתה זאת חווייה כבירה.
בעוד שעל צופי הטלוויזיה הישראלית ירדה התשפוכת היומית הרגילה של שטויות ודיברי־הבל,
שהיא פרי הגאון היהודי בכלי־תיקשורת זה, היו צופי הטלוויזיה הירדנית עדים לאחד המאורעות
הדרמאתיים ביותר בתולדות המרחב והארץ מזה שנים רבות: כינוס המושב ה־ 17 של המועצה הלאומית
הפלסטינית.

במשך שעות על גבי שעות, יום אחרי יום, עקבו הצופים בשידור חי אחרי
המתרחש באולם הגדול בעמאן, שבו התכנסו נציגי העם הפלסטיני מבל העולם.
בצורה אינטימית, כפי שהיא מתאפשרת רק באמצעות הטלוויזיה, השתתפו
בטקסים, בחוויות, בריגעי השימחה והתוגה, במעמדים הגדולים והקטנים שהיו
במושב.
אפשר להשוות את הדראמתיות של השידור הזה רק לשידורי הטלוויזיה הישראלית, שליוותה כל
רגע של ביקורו של אנוור אל־סאדאת בארץ. מי יכול לשכוח את הרגע הגדול, כאשר הריעו החצוצרות
והנשיא המצרי יצא מפתח־המטוס בלוד? פעם סיפרתי על כך לסאדאת עצמו :״אני גר ברחוב ראשי
בתל־אביב. בעת השידור הזה קפצתי אל החלון כדי לראות מה קורה בחוץ. הרחוב היה שומם לחלוטין.
שום דבר לא זז בו_,מלבד חתול אחד — וגם הוא חיפש, בוודאי, מקלט־טלוויזיה״.
כך זה היה השבוע אצל הפלסטינים ברמאללה ובחברון, וגם בנצרת ובטייבה. ההמונים היו צמודים
למקלטים, והמירקע הנחיל להם חוויה שחדרה למעמקי ליבם.

אין דמיון בין ביקורו של סאדאת בירושלים ובין כינוס המועצה בעמאן. אך
שניהם ישפיעו באופן מכריע על עתיד ישראל.

• הקוביה ננוח
ף• חודשים האחרונים דיברתי כמה פעמים עם ראשי אש״ף. הייתי עד להתלבטויות הקשות
^ שליוו את הדרו לכינוס המועצה. אני יודע עד כמה היה קשה להחליט על כינוס המועצה בכלל,
ובעמאן בפרט. ראשי אש״ף ידעו שזוהי החלטה מכרעת, שיהיו לה השלכות היסטוריות. הם דחו אותה
שוב ושוב.
כאשר התקבלה ההחלטה הסופית, לפני חמישה שבועות(ושבועון זה היה הראשון שהודיע לעולם
על כך) נשמו ראשי אש״ף לרווחה. הם ידעו: עכשיו צפוי הקרב הגדול. אך הם שמחו על כי הסתיימה
תקופת אי־הוודאות, ההיסוס והכניעה לתכתיבים.
בדרכו לתפיסת השילטון ברומא, היה על יוליוס קיסר לחצות נחל קטן ששמו רוביקון. הוא ידע
שאם יעשה זאת, שוב לא תהיה לו דרו בחזרה. הוא אמר :״הקוביה נפלה:״ ושינה את פני ההיסטוריה.

בעמאן נפלה השבוע הקוביה. התנועה הלאומית הפלסטינית עברה את
הרוביקון. וזה טוב — טוב לעם הפלסטיני, טוב לסיכויי השלום, ועל כן טוב לעתידה
של מדינת־ישראל.
אף לא לרגע אהד לא היה בליבי ספק בכך שעמאן הוא המקום הנכון לכינוס זה. אמרתי זאת לכל
הפלסטינים ששאלו לדעתי על כך.

נו ואו אותו השבוע במשך שעה וחצי בשידול ח׳ שני מיליון הפלסטינים בשטחים העושים ובישואו
לעמאן יש מעלה אחת, שאין לשום מקום אחר במרחב: היא בטווח הקשר
הטלוויזיוני עם ירושלים ושכם, תל־אביב וחיפה.
כי מעמאן יכול היה יאסר ערפאת לדבר במישרין אל בני עמו בשטחים הכבושים, אל הפלסטינים-
שהם אזרחי־ישראל, וגם אל הציבור הישראלי היהודי. ולא באמצעות הראי העקום של הטלוויזיה
הישראלית, על עורכיה וצנזוריה, אלא במישרין, פנים אל פנים, מלב אל לב.
וכן זכו השבוע שני מיליון הפלסטינים שתחת השילטון הישראלי לראות במשך שעה וחצי, בשידור
חי, את יאסר ערפאת, ולשמוע מפיו דין־וחשבון מפורט על מצב עמם, בעיותיו ודרכו בעתיד. הרבה
נאמר ברמזים •,אך כל פלסטיני מבין את הרמזים האלה ויורע מה כוונתם. הרבה נאמר במעין צופן, אך
כל הפלסטינים מבינים צופן זה. והרבה גם נאמר בגלוי, בצורה ברורה ופשוטה. ננתח את הדברים להלן.

אך חשובות מן הנאומים — עם כל חשיבותם — היו החוויות החזותיות.

עצם המראה היה צריך לחמם את ליבו של פלסטיני. הנה התכנסו באולם הענקי, שהיה מלא מפה
אל פה, מאות מנהיגי העם הפלסטיני. רובם היו גברים רציניים, בגיל העמידה, בעלי חזות של אחריות
ושיקול־דעת. לא חסרו גם נשים. התמונה ניפצה לרסיסים את התדמית של חבורת הטרוריסטים
הפרועים, שצויירה במשך שנים על־ידי התעמולה הישראלית והאמריקאית.

לולא ריבוי השפמים ומיעוט המישקפיים, זה יכול היה להיות הקונגרס הציוני
בימיו הטובים.

מזכיו הליגה, עופאת, חוס״ן, אברמאזן וקדומי

הצופים בארץ עקבו בדריכות אחרי מיפקד הנוכחות. כדי לפתוח את הכינוס כמושב לגיטימי, היה,-
צורך בנוכחותם של 256 מבין 384 חברי המועצה, מלבד 183 הצירים מן השטחים הכבושים. ואמנם,
261 מחברי המועצה נכחו באולם.
בזה אחר זה נקראו השמות של חברי־המועצה בקול רם, והחברים הזדהו. כאשר נקרא שמו של אחמר
ג׳בריל, פרץ צחוק. היה זה צחוק עליז — כי כל הנוכחים ידעו כי הרוב הגדול של התנועה כבר התלכד
מסביב להנהגה, ושלהעדרותם של סוכני סוריה אין עוד מישקל.
כמעט לכל אחד מן האנשים שנקראו בשמותיהם־יש מישפחות וקרובים בארץ, ואלה עקבו בדריכות
אחרי המיפקד.
הקהל קם על רגליו לזכר הרוגי יצחק רבין בביר־זית ורמאללה — ואחיהם בארץ קמו עימם בליבם.
הדגל הפלסטיני הגדול שמאחורי שולחן הנשיאות, לצד הדגל של המדינה המארחת, בוודאי הפעים את
הלבבות במקומות שבהם הצגת הדגל הזה מביאה למאסר של שנתיים, אם לא להרג בהפגנה.
היו רגעים של מתח, כאשר נערכה ההצבעה על הדחת חאלד אל״פאהום, היו״ר הבוגדני של המועצה,
משרת סוריה, וכאשר נבחר במקומו שייח׳ מוסלמי קשיש. ההצבעה ומניין הפתקים נערכו כולם לעיני
המצלמה, במשך שעה ארוכה, כשהוצג פתק אחרי פתק — 188 בעד השייח׳ המכובד 8 ,נגדו וכמה
עשרות פתקים לבנים, פיתקי־הימנעות ופתקים פסולים.

אך חשוב מכל היה מיפקד התומכים מכל רחבי העולם, ובעיקר מרחבי העולם הערבי. בירכו נציגי
האו״ם, הליגה הערבית ואירגון המדינות המוסלמיות; באו מישלחות ממצריים, מסעודיה, מעיראק
ומארצות אחרות.

לא כותר ספי! בכך שנכשל לחלוטין הכפיון לפגוע בלגיטימיות של אש״ך,
בהנהגת ערפאת. מה שנראה עוד לפני כמה חודשים כהימור מסוכן וכמעט נואש,
הוכיח את עצמו כמהלך פוליטי שקול ומוצלח, אם כי נועז — כפי שאכן ניבא
י-יערפאת.

אין פילוג של ממש באש״ף. הסוכנים והמשרתים של לוב וסוריה יישארו מבודדים — אבר מדולדל
של קוויזלינגים, שעצם קיומו יהיה תלוי בחסות אדוניו. הקומוניסטים ובעלי־בריתם, אירגוני ג׳ורג׳
חבש ונאיף חוואתמה, תפסו שערפאת נחל ניצחון גדול, והתאימו את עצמם לכך. אף שלא יכלו לבוא
מדמשק, שם הם מוחזקים כבני־ערובה, הם הודיעו שיתנגדו להקמת אש״ף מתחרה.
הסובייטים, בריאליזם האופייני להם, הכירו בניצחון ערפאת בשטח, ומיהרו לנטוש את זזקו
הניטראלי הזהיר, בעל הגוון הפרדסורי, שבו נקטו עד כה. הם מבקשים לתווך עכשיו בין המנהיגות
הרשמית ובין חבש וחוואתמה. הניצחון מלא.

כל זה נראה היטב על המירקע. שני מיליון פלסטינים בארץ, משני עברי הקו
הירוק, היו שם ברוחם, באמצעות המירקע. והיהודים, שרצו לראות ולהבין, יכלו
להתרשם במישרין.

• הזוה או הגדה
¥והי, לדעתי, המשמעות הראשונה של כינוס המועצה בעמאן. הדבר קירב את אש״ף אל הבסיס
1הטיבעי שלו — האוכלוסיה הכבושה ביגדה וברצועה.

העם הפלסטיני מתחלק עתה כך: כ־ 2עד 2.5מיליון איש מחוץ לגבולות הארץ,
יותר מ־ 1.3מיליון בגדה וברצועה 700 ,אלך בישראל.

אין אש״ף מתיימר לייצג את הפלסטינים אזרחי־ישראל, ואלה אינם רואים באש״ף את נציגם
המדיני. אך קיימת זיקה הדדית חזקה בין שגי צדדים אלה — כמו בין יהודי ארצות־הברית וממ־שלת־ישראל(
.השבוע לא פיגר הח״כ הערבי של מיפלגת־העבודה, עבד־אל״והאב דראוושה, אחרי ח״כי
הרשימה המתקדמת לשלום בהבעת תמיכתו בכינוס המועצה בעמאן).
זיקה חזקה פי כמה קיימת בין אש״ף ותושבי השטחים הכבושים, הרואים באירגון את נציגם הבלעדי.
אך זיקה הדדית זו היתה תמיד קצת ערטילאית.
כי אש״ף נולד בפזורה הפלסטינית, ונשען עליה מבחינה אירגונית. הוא הדין לגבי תנועת פת״ח.
הסתבכותם במדיניות הפנים־ערבית, מאבקיהם עם המישטרים בירדן ( )1970 ובלבנון ( 1975 והלאה),

דגל פלסטיני ודגל ירדני על בימת הנשיאות
מהלך זה מבוסס על ההנחות הבאות:
• אין לאש״ך אופציה צבאית. הוא יכול לבצע פיגועים כדי להזכיר את קיומו ולהכריח את
העולם להתמודד עם הבעיה הפלסטינית, אך מזה עשר שנים ברור לכל בר־דעת באירגון כי אין שום
דרך צבאית להשגת היעדים הפלסטיניים.

• בכל מהלך מדיני יש כיום חשיבות מכרעת לארצות־הברית, מכיוון שאין בידי
ברית־המועצות להושיע את הפלסטינים. אין לברית־המועצות אמצעי־לחץ על

11 צמה: המנצח הבלתי־משדעד במאבק הפנימי באש״ף, שמדד לחלוטין את שבני סודית ולוב
יחסיהם הבינלאומיים הענפים — כל אלה גרמו לכך שמעורבות אש״ף יפת״ח בחיי היום־יום של
השטחים הכבושים היתה רופפת יחסית.

מילחמת־הלבנון ותוצאותיה, פיזור הכוח הצבאי הפלסטיני והוצאת האירגון מן
התיסבוכת הלבנונית גרמו לתוצאה שאריאל שרון לא חלם עליה: אוכלוסיית
השטחים הכבושים מתחילה עתה למלא תפקיד הרבה יותר מרכזי בעולמו של

מבחינה זו היתה משמעות חשובה נוספת לכינוס המועצה דווקא בעמאן, בטווח־ראיה טלוויזיוני
מהגדה. השבוע ניתן לעם הפלסטיני בשטחים הכבושים שיעור בל־יישכח באזרחות פלסטינית.

בלשונו של הרצל, יתכן שערפאת יוכל לומר,. :בכינוס ה־ד 1יסדתי את המדינה
הפלסטינית.״

זה סל לקוות

ך יש למיקום הכינוס משמעות שניה, פוליטית ואסטראטגית.
ברור כי הכינוס לא יכול היה להתקיים, אלמלא היה קיים בסיס מוצק של הסכמה בין המלך חוסיין
וראשי אש״ף. בעמאן, כמו בדמשק, שולטת דיקטטורה, ולא יתכן שאויבי המישטר יערכו בה כינוס.
המלך חוסיין אירח את המועצה. דיגלו היה תלוי לצד הדגל הפלסטיני על הבימה. שרותי־הביטחון

אורי אבנרי
שלו איבטחו את הכינוס מפני איומים טרוריסטיים מוחשיים ביותר. המלך עצמו נשא נאום פרוגרמטי
חשוב ביותר במושב־הפתיחה.

כל זה מצביע על כך שעוד לפני הכינוס הושגה הסכמה רבה בין הצדדים. יתר על
כן: צעדו של המלך לא היה אפשרי אלמלא קיבל לכך מראש את בירכת ממשלת
ארצות־הברית.
כינוס המועצה בעמאן הוא. על כן, מהלך מדיני אסטראטגי, שיש בו משמעות רבה לגבי העתיד.
הוא צעד נוסף בדרך, שהתחילה עם פגישת ערפאת־מובארכ, במהלך פינוי כוחות אש״ף מטריפולי.

ישראל (והמעטים שהיו חוסלו על־ידה עצמה, כשניתקה את יחסיה עם ישראל ).במילחמת־הלבנון,
במילחמת־טריפולי ובמאבק סביב כינוס המועצה הוכח כי מוסקווה אינה רוצה ואינה מסוגלת לעזור
לאש״ף בפועל, מעבר לתשלום מס־שפתיים (במיקרה הטוב ביותר) .יש לברית־המועצות מחוייבות
עמוקה לסוריה, אוייבת אש״ף העצמאי.

• ארצות־הברית התייחסה עד כה בשלילה טוטאלית לאש־׳ך, והתנהגה כסוכנת

של ממשלת־ישראל לכל דבר. אולם יתכן כי הדבר ישתנה בארבע השנים הקרובות — לפחות

במידה מסויימת.

• יש בארצות־הברית ובעולם דיעה האומרת כי רונלד רגן יעשה בתקו־פת־כהונתו
השניה מאמץ תקיף להשגת הסדר־שלום במרחב. לפי דיעה זו, ירצה רגז

שכהונתו כנשיא תיזכר בעתיד בזכות הישג אחד חשוב. לפחות. אין צפוי לו הישג דרמאתי בענייני־פנים.
הוא מחפש הישג בענייני־חוץ, והמרחב נראה כמקום המבטיח ביותר.

• פריצת־הדרך הסבירה היחידה בשעה זו היא פתיחת משא־ומתן רציני להסדר
בין ישראל, ירדן ומצריים. אולם עמאן, קאהיר וריאד הבהירו לאמריקאים בצורה חד־משמעית
שלא תיתכן פריצת־דרך כזאת אלא אם כן יהיה אש״ף משולב בו, וכל צעד בו יזכה באישור מלא מצד
המנהיגות הפלסטינית הלגיטימית.

• ארצות־הברית מקווה שהיא תוכל להכריח את ישראל לפתוח במשא־ומתן,
ביודעה כי המלך חוסיין פועל גם כמיופה־כוח מטעם אש ובי היעד הוא הקמת
מדינה פלסטינית במיסגרת קונפדרציה עם ירדן.וושיגגטון סבורה כי שימעון פרס יהיה

גמיש יותר מאשר אנשי־הליכוד, וכי ההתמוטטות הכלכלית של ישראל תביא לחיסול הסירוב
הישראלי. אפשר יהיה לטעון שזה תואם את מצע המערך, שדיבר על האופציה הירדנית־פלסטינית.

• אש״!! אינו מובן להיות בן־חסות של ירדן, כשם שסירב להיות בן־חסות של

סוריה. אך יתכן כי יתגבש הסכם אשר יאפשר לחוסיין לנהל משא־ומתן, תוך תיאום הדוק עם אש״ף
ועל דעתו, אולי במיסגרת ערבית רחבה, שבה יהיו שותפות גם מצריים, סעודיה, עיראק ועוד.

• היעד המצופה הוא הסכם אשר במיסגרתו תחזיר ישראל את השטחים
הכבושים רישמית לירדן, אך למעשה תקום בהם מדינה פלסטינית חופשית,
שתהווה אחד משני המרכיבים של קונפדרציה, תחת הכתר הירדני. בשעתו הציע

ערפאת לחוסיין כי במיסגרת כזאת תהיה ממשלה פלסטינית, פרלמנט פלסטיני, דרכון פלסטיני, דגל
פלסטיני וצבא סימלי פלסטיני, ומעל לשתי המדינות יהיה פרלמנט משותף. באש״ף סברו כי חוסיין
הסכים עקרונית להצעה זו, אך אנשי, הסירוב באש״ף — סוכני סוריה ולוב — סיכלו אותה.
• דרך זו אינה חייבת, בהכרח, להיות אנטי סובייטית. אין לסובייטים בשעה זו שאיפות

עונאת־חוס״ן, השבוע בעמאן 14 :שנה אחו׳ ״ספטמבר השחור קונסנזוס וחב
(המשך מעמוד )9
גדולות במרחב, כי אין להם שום בסיס־כוח אמיתי בעולם הערבי. על סוריה אי־אפשר לסמוך בטווח
הארוך, ואץ במוסקווה אשליות לגבי השפיות של מועמר קד׳אפי. ברית־המועצות, בדיוק כמו ארצות־הברית,
חוששת מפני מהפכה איסלאמית. נוסח חומייני, גם בגלל השפעתה האפשרית על עשרות
מיליוני המוסלמים בברית־המועצות עצמה.

• יתכן שרונלד רגן יביא במהלך השנים הקרובות להתקרבות אמריק־אית-סובייטית
— יעד שלגביו יש עכשיו קונסנזוס כמעט־מלא בדעת־הקהל
האמריקאית. אם כן, ניתן יהיה לשלב את היוזמה האמריקאית במרחב בכינוס ועידת־שלום

בינלאומית לענייני המרחב, בהשתתפות ישראל ואש״ף, שבה יכהנו ארצות־הברית וברית־המועצות
כיושבונדראש משותפות. זוהי כל שאיפתה של ברית״המועצות בשעה זו. הרעיון הוצע רישמית על־ידי
מזכ׳ל האדם, זכה בהסכמת אש״ף, ירדן וסוריה, ונתקל בהתנגדות טוטאלית מצד ממשלות ישראל
וארצות־הברית.
זהו הרעיון המתגבש. איש אינו בטוח שהנחות אלה נכונות, כולן או מיקצתן. אין אופטימיות רבה
בצמרת אש׳׳ף.

אך הבל מסכימים כי כרגע זוהי האוסציה המעשית היחידה, וכי יש להעמיד
אותה במיבחן המציאות.

צעו אחו׳ צער
ל רקע התמונה המדינית הזאת מובנים הנאומים שהושמעו בוועידה, ושחלקם נאמרו בשפת^
צופן המובנת היטב לערבים, אך המחייבת תרגום למען הישראלים.
המלך חוסיין דיבר על הדברים בשפה פשוטה ובוטה. הוא הציע דרך זו לאש״ף(מבלי לפרט את
הדברים) ,והשתמש במושגי־הצופן המקובלים :״שלום תמורת שטחים״ ,״גורל משותף״ ועוד. בסיכום
אמר לנבחרי העם הפלסטיני: אם אתם רוצים לעלות איתי על דרך זו, ניאבק ביחד. אם תחליטו ללכת
בדרך אחרת, תלווה אתכם בירכתי — אך אני לא אהיה שותף לכך. ההחלטה היא שלכם.
המלך הרחיק לכת בהזכירו את ההחלטה — 242 החלטה שהיא שנואה על הפלסטינים, מפני שאינה
מכירה בעצם קיומם של הפלסטינים כעם( .ההחלטה התקבלה ב״ ,1967 לפני עלייתו המטאורית של
אש״ף בהנהגת ערפאת).

כדי להבין את תגובת המועצה, יש לעמוד על ההבדל בין אסטראטגיה
וטאקטיקה.

המהלך האסטראטגי הוא להבטיח את עצמאות אש״ף, ולאפשר לאירגון לפתוח ביוזמה מדינית
גדולה, בבוא העת.
המהלך הטאקטי הוא לשחרר את אש״ף מן החסות של סוריה, לסלק מתוכו את הסוכנים הזרים,
ולהקים הנהגה שתוכל לפעול באופן חופשי ויעיל, בתום מושב המועצה.
לפני ערפאת וחבריו עמדה בכינוס זה הברירה בין שתי אפשרויות טאקטיות:
• למצות עד תום את ניצחונו במועצה זו על־ידי קבלת החלטות מדיניות מרחיקות־לכת בכיוון
לשלום, וסילוק כל הגורמים שאינם מסכימים לקו זה.
• להסתפק בהחלטה המיבצעית המכרעת — בחירת ועד־פועל חדש, ובו רוב מוחץ לערפאת
ולמדיניותו — ולנסח את שאר ההחלטות בשפת רמזים ופשרות, תוך השארת דלת פתוחה לגורמים
שהחרימו כינוס זה מרצון או מאונס.
הפיתוי ללכת בדרך הראשונה היה רב. הדבר היה בוודאי עוזר לאש״ף לשנות את תדמיתו בארצות־הברית
ובישראל. מחוות דרמאתיות והחלטות נועזות היו מסייעות לאותו חלק בתנועת־השלום
הישראלית, התובע בפה מלא להיכנס למשא־ומתן עם אש״ף. הוא גם היה מקדם את השינוי הצפוי
בארצות־הברית.

אך מול פיתוי זה עומד שיקול טאקטי קר: קודם כל יש לאחד מסביב לערכאת את
מירב הכוחות הפלסטיניים, ולהדוף את ההתקפה הסורית על אש״ף.

לא כדאי לאש״ף לספק בשעה זו תחמושת לסורים, המאשימים את ערפאת בכניעה לישראל
ולארצות־הברית. לא כדאי גם להקשות על אנשי חוואתמה, חבש והאחרים, אשר ירצו לחזור אל
האירגץ, אחרי שניצחונו של ערפאת התגלה לעיני כל.

נראה כי השיקול הזה הוא שיכריע, בסופו של דבר.
כך נראה גם מן הדברים שנאמרו בשם המלך חוסיין, המקווה כי הוועד־הפועל החדש הוא שיקבל
את הצעתו המדינית — ואינו מצפה לכך שהמועצה עצמה תקבל החלטה רישמית כזאת.

הצונן וו3לס]0
• אש״ף רוצה במדינה לאומית משלו ״על אדמת פלסטיך, ובירתה בירושלים.

זוהי הגדרה המובנת לכל פלסטיני, וכוונתה: מדינה בגדה וברצועה, שבירתה תהיה בירושלים
המיזרחית, לצד ישראל.
• תמיכה בהחזרת הגולן לסוריה וטאבה למצריים. גם בכך שם עדפאת את הדגש על
גבול ה־ 4ביעי 967ז.
• עמידה מוחלטת על ״עצמאות ההחלטה הפלסטינית״ .זוהי נוסחת־הצופן שפירושה:

• התבססות איתנות על החלטות ועידת־פאם, שהתקבלו על־ידי כל המדינות׳
הערביות (מלבד לוב) .החלטות־פאס כוללות סעיף המכיר בעקיפין — אך בבירור —

במדינת־ישראל(״כל המדינות באיזור״).
• מילים פייסניות כלפי בריודהמועצות, כדי למנוע נתק מיותר עם מעצמה זו, שהשגריר
שלה בעמאן החרים את המועצה.
• סניה דרמאתית אל ״הבוהות המתקדמים בישראל״ ,תוך הצדעה לפעולתם עד כה.
(יום לפני רו הופיע אברמוסא בטלוויזיה הסורית והאשים את ערפאת, בין השאר, בכך ש״קיבל את פני
הציוני אורי אבנרי בביירות, בשעה שאני וחבריי לחמנו נגד הצבא הציוני בצידון״)׳.
• המשך ״המאבק המזויין״ בלבנון ובארץ.
כלי־התיקשורת ומנגנוני־התעמולה בישראל נתפסו בעיקר לפיסקה זו, כעדות לכך ש״שום דבר לא
השתנה׳ :אך העניין הרבה יותר מורכב ומסובך.
רוב הפלסטינים משוכנעים לגמרי שאם ייפסקו הפיגועים בישראל, ישכח העולם את הבעיה
הפלסטינית, ואיש לא יפעל לפיתרונה. לצורך זה יש להם על מי לסמוך: יצחק שמיר בכבודו ובעצמו
אמר להיסטוריון בריטי, שחקר אותו על תולדות לח״י, שאיש לא היה שם לב לפלסטינים אלמלא נקטו
בנשק הטרור( .בכך רצה שמיר להצדיק את פעולות לח״י).

יתר על כן, אין שום גורם ישראלי מוסמך המציע להפסיק את הלוחמה באש״ף, אס
יכריז אש״ף מצידו על הססקת־אש.
אילו הכריז ערפאת במועצה על הפסקת הפיגועים, היה הדבר מתקבל בעולם כאישור לטענת
הסורים, שהבוגד ערפאת רוצה ״למכור את המהפכה הפלסטינית לאוייב הציוני ״.אין זה מציאותי
לצפות לכך שערפאת ייתן נשק כזה בידי הסורים דווקא בשעה זו, כשנטוש המאבק על נפשו של כל
פלסטיני באשר הוא שם.

אך לא נאמר דבר המונע הססקת־אש, אם וכאשר יתחיל משא־ומתן משמעותי
לשלום, בהשתתפות אש׳׳ף.
יש להניח כי ההחלטות הסופיות של הכינוס ישקפו פחות או יותר קווים כלליים אלה. ערפאת אינו
זקוק ליותר מזה, כי ניצחונו המוחץ כבר ברור. בעמאן הוכח כי אש״ף חי וקיים: כי הרוב העצום של
העם הפלסטיני, בשטחים הכבושים ובפזורה, מאוחד סביבו: כי מנהיגותו האישית של ערפאת מושרשת
עמוק בעם: וכי קיים קונסנזוס לאומי רחב מסביב למדיניות־השלום שלו.

לכן היתה חשובה לו השבוע רק החלטה אחת: בחירת ועד־פועל, שבו יהיה רוב
ברור ויעיל לו ולמדיניותו.

ס 1984 נישואו
^ ניצים השולטים בישראל — מדגם הליכוד ומדגם העבודה גם יחד — מהווה התפתחות זו י
/סכנה חמור.

לכן הס גייסו את כל משאביהם כדי לבצע השבוע מיבצע אדיר של שטיפת־מוח.

יצחק שמיר ויצחק רבין העדיפו תמיר אש״ף קיצוני על פני אש״ף מתון. אין הם חוששים מפני
הקיצוניים, מפני שאין בידי אש״ף היכולת להוות איום צבאי ממשי על ישראל. דיבורי אריאל שרון
ורפאל איתן על המיתקפה הגדולה של אש״ף, שעמדה כביכול לבוא מדרום־לבנון, היו דיברי־הבל.

לעומת זאת חששו ממשלות־ישראל תמיד מפני אש״ף אחראי ומציאותי, אשר
ישכנע את העולם שהוא מוכן לשלום על סי הכללים המקובלים כיום בדעת־הקהל
העולמית: שלום תמורת שטחים, הכרה הדדית בין ישראל ומדינה פלסטינית.

כאשר ישתכנע העולם כי שלום כזה אכן אפשרי, ייווצר לחץ אדיר על ישראל להחזיר את הגדה
והרצועה תמורת התפייסות ישראלית־ערבית כללית. לכן עשתה ממשלת־ישראל הכל כדי למנוע מצב

כזה.
יצחק רבין מנע את נסיעת 183 הצירים מן השטחים המוחזקים אל המועצה — למרות שקודמו,
משה ארנס, איפשר את נסיעתם של 40 מהם לעמאן לפני שנה. אז נפגשו עם יאסר ערפאת, ואיש לא-
הפריע להם בשובם.
בימי כהונתו של משה ארנס נזהרו החיילים שלא לירות במפגינים. השבוע נשלח צה״ל לביר־זית
כדי למנוע בכוח הפגנה של תלמידים למען יאסר ערפאת, ונגד חזית־הסירוב. הפעלת הצבא היתה
פרובוקציה מכוונת ובעיקבותיה נהרגו תוך יומיים שני צעירים פלסטיניים.

היה ברור כי יצחק רבץ נתן את בירכתו לרצח זה.

ל רקע זה יש לפענח את נאומו הגדול של ערפאת, ששודר בשידור חי לתושבי ירדן, הגדה
וישראל.
היה זה נאום עיקבי וברור, שהכיל את היסודות העיקריים הבאים:

שיחרור אש׳׳ף מן האפוטרופסות של המדינות הערביות, ובעיקר סוריה. למרות הדחיה המוחלטת של
מזימות סוריה נגד אש׳ף, הקפיד ערפאת שלא לנעול את הדלת להתפייסות בעתיד — למשל, אחרי
ירידתו של חאפט׳ אל־אסד מן הבימה.

העיתונות הישראלית רשמה השבוע דף שחור בתולדותיה. כלי־התיקשורת הממלכתיים פעלו
בטלוויזיה הסובייטית, המנוהלת בידי קומיסארים. העיתונות הכתובה לא פיגרה אחריה. על הציבור
ירדה בכל הכלים תישפוכת בלתי־פוסקת של דברי ״פרשנות״ ,מפי ״מומחים״ למיניהם, שלא לדבר על
מאמרים ללא־ספור של אנשים שאין להם מושג על המתרחש באש״ף, שלא דיברו מעולם עם מישהו
מראשי אש״ף, ושבורותם ממש זעקה לשמיים.
בשום כלי־תיקשורת לא ניתן פיתחון־פה כלשהו לאותו חלק מדעת־הקהל הרואה חיוב בכינוס
המועצה. מובן שלא רואיינו אנשים המצויים בתהליכים הפנימיים באש״ף, ושנפגשו בחודשים
האחרונים עם יאסר ערפאת ושאר ראשי האירגון. לא נערך שום ויכוח רציני, לא הוצגו שני צדי המטבע.
אופיינית היתה כותרת באחד הצהרונים, שניסחה את המתרחש במועצה במילים ״לא לחוסיין, לא
(המשך בעמוד )40
לישראל ההיפך המוחלט ממה שקרה שם באמת.

א? 2ע

מקררים וטלויזיות באספקה מיידית
בל שאר המוצרים בהתאם למועדי התשלום
המבצע עד גמר המלאי

תנורי אפיה ובישול מיקרוגל
מדיחי כלים. מייבשי כביסה ומקפיאים מקררים טם שריטות קלות במחירים מיוחדים

השם
על המוצר
בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

אומר הכל /א/׳/,הד אה!׳!111)61

בל יום שלישי בערב

הוצאה מיוחדת

הו1ולם גו ג

ינואר 985ו

ניתן להשיג את
במסעדת

ד״ר מרדכי זיד מן
הוצאת רשפים

רח׳ ירמיהו ,30 תל־אביב
העולם הזה 2965

עכשיו במכירה!

בחורות! בחורות! בחורות!
*.צילומי השנה!
* ראיונות ומכתבים!
* עצות ופתרונות!
חפש בכלהקיוסקים

0 110133 ננ ה־אתדווו
^ פני שבוע עבר ח״ב הרשימה
/המתקדמת לשלום מתי פלד
חוויה מיוחדת במינה.
איתרע מזלו לדבר באולם המליאה
מייד אחרי נאום־הבכורה של ח״כ ש״ס
שלמה שימעון. הח״כ הדתי הצעיר
( )42 היה אלמוני לחלוטין לפלד, שהיה
צריך לברכו. בהתאם למסורת הנהוגה
בכנסת.
כל המאמצים לברר משהו אודות
ח״כ שימעון עלו בתוהו. במזכירות
הכנסת לא ידעו עליו דבר. כל ארבעת
ח״כי ש״ס נראים בדיוק אותו הדבר.
מזוקנים. ממושקפים, שומרים על
שתיקה אדיבה ונימוסים מהוקצעים.
שלא כדרכו, החליט ח״ב פלד
לאלתר. הוא העיף מבט חודר בח״כ,
החנוט בחליפה החרדית שלו, האזין
לנאום שעסק בחזרה־בתשובה כדרך
בדוקה לתיקון מצבה הכלכלי של

מדינת־ישראל .״אינני מכיר את ח״כ
שלמה שימעון ״.בירך פלד ,״אבל הוא
נראה ונשמע כאיש מאמין...״
יש לה, לכנסת ה־ , 11 כבר הבדיחות
והפולקלור שלה, למרות העובדה
שמאז הבחירות בקיץ היא תיפקדה
בקושי חודש אחד נטו. גם דפוסי
פעולתה ואופיה המיוחד מתחילים
להתעצב, וכוכביה החדשים מתחילים
לדרוך.
למשקיפים מנוסים אין ספק ששני
הגורמים הקובעים הפעם את דמות
הכנסת הם המצב הכלכלי הקשה והרוב
המאסיבי של הקואליציה (97־ .)23 את
הדמויות הבולטות עד כה בכנסת יש
להבין אך ורק לאור שני נתונים האלה.
התופעה הבולטת ביותר היא רעי־כתם
החדה של העסקנים הדתיים
וירידת השפעתם בכנסת. לסיעת
המפד״ל חסר מאוד הד״ר יהודה
בן־מאיר, פסיכולוג ממוצא אמריקאי,
שהיה בשנים האחרונות לאחד
הפרלמנטרים המובהקים בישראל. בממשלה
הקודמת, הצרה, היתה לבו־מאיר
השפעה רבה, ובמערך שנאו אותו
במיוחד, בשל התרומה שלו לכל הקו־אליציות
מאז .1977 בן־מאיר גילה אף
הוא איבה כלפי ״תנועת העבודה״.
שממנה נגמל רק בחודש האחרון
שקדם לבחירות. הדחתו מהרשימה,
אחרי שידירו זבולון המר בגד בו
וזנח אותו לאנחות. פגעה מאוד
בתיפקודה של המפד״ל.
גם אברהם מלמד, איש מתחסד
וצבוע מאין־כמוהו, היה חבר־כנסת

שלו ושל סגן־שר־העבודה־והרווחה,
מנחם פרוש, בישיבות המליאה.
שאר הח״כים הדתיים, אנשי מורשה
והתחיה, עסוקים כמעט באורח בלעדי
באירגון־הטרור היהודי. ממש מדהים
להיווכח כמה אנרגיה וזמן משקיעים
ח״כים כמו חיים דרוקמן, גרשון
שפט ואליעזר ולדמן והמכונה בפי
העיתונאים ויילד־מאן) במחבלים הכלואים.
השדולה למען מבצעי מעשי־רצח
והטלת מומים בגדה מהווה את
עיקר פעילותם הפרלמנטרית, ורוב

מקדישים את מירב זמנם להבטחת
מקומם כסגני־שרים, אריאל שרון
עסוק במישפטו נגד השבועון טייס,
ודויד מגן בהגנה על שרון. אנשי
דויד לוי מתנגדים כולם למדיניות
הכלכלית־חברתית השמרנית של הממשלה.
אין להם שום עניין בקיום
הרוטציה פרס־שמיר. רובם נעדרים
דרך־קבע מאולם המליאה. או שהם
מתנצחים דווקא עם שותפיהם ממיפ־לגת־העבודה
ומהליברלים. רק דן
מרידוד ומיכאל איתן, שניהם•

שני הגורמים הקובעים את
דמותה הם הווב המאסיב׳
שר הקואליציה והמשבר הכלכלי
העבודה הקדושה הזאת נעשית מחוץ
לאולם המליאה.
הדתיים נעלמו, ועימם גם אנשי־חרות
בליכוד. רוב חברי הסיעה אינם
חשים הזדהות נפשית כלשהי עם
ממשלת ״האחדות״ .הנושאים המדיניים
מופקדים בידי שרי-המערך,
שימעון פרם ויצחק רבין, וגורל
הכלכלה נמסר לליברל השנוא עליהם,
יצחק מודעי. אנשי יצחק שמיר,
רוני מילוא ומיכאל דקל, עדיין

אנשי שמיר, חשים מחוייבות כלשהי
לקואליציה. איתן ויו״ר ועדת־הכנסת,
מיכה רייסר (מאנשי לוי) ,עוסקים
עתה במילחמת־חורמה נגד הרב מאיר
כהנא, בעיקבות הדיווחים הרבים
מסניפי חרות על האיום של ״כך״ על
עצם עתידה של תנועת־החרות באיזו־ריס
מסויימים בכל רחבי הארץ.
במצב דברים זה אין תמה, שדווקא
ח״כ פינחם גולדשטיין ( )45 הפך
לפרלמנטר הבולט ביותר בליכוד. ל־

גולדשטיין יש, לפחות, מחוייבות כלפי
יצחק מודעי. קשה לומר שהאיש הזה
ניחן בדקות ובאנינות. או אפילו בפיק־חות
יתרה. עם זאת. הוא מגלה נוכחות
ממש קבועה באולם המליאה, מרבה
להשתתף בדיונים ולהגן על מדיניות
הממשלה. זה מוזר, ולעיתים משעשע,
לחזות בגולדשטיין כשהוא רב עם חיכי
העבודה על העבר (הסיבות שהביאו
למשבר הכלכלי) ועם חבריו מחרות על
ההווה (מדיניות מישרד־האוצח. העובדה
שרוב הדיונים מתמקדים בנושא
החברתי־כלכלי(שבו יש לגולדשטיין
התמצאות־מה) ,עוזרת להפוך אותו
לח״כ הבולט ביותר של הליכוד עד כה.
גאולה השפויה
ף* תחיה אין שינוי. ולדמן ושפט
עסוקים בשדולת הטרור. יובל
נאמן הוא אסטרונאוט גמור, ונאומיו
מפחידים אפילו את חבריו לתנועה.
דווקא רפאל איתן מרבה לשבת באולם
המליאה ולשאת נאומים קצרים
ומוזרים. בעברית נלעגת. הוא הפך לבדיחה,
ורק השפעתו בקרב ציבור
מסויים גורמת לעירנות כלפיו .״רפול״
פשוט מתעב את הדמוקרטיה, ועובדה
זאת ניכרת בכל תנועה ובכל התבטאות
שלו בכנסת.
הח״כית הבולטת של התחיה היא
שוב גאולה כהן, שהיא פעילה מאוד

ח״ב וירשובסקי
אופוזיציה קואליציונית

ח״ב ביטון

ח ם וייס

לשבת ולעבוד

להט ותעודות

ח״כ צבן
מילחמת גרילה

יעיל, שהכיר היטב את דרכי פעולתה,
ובלט מאוד בוועדת־הכספים החשובה.
גם הוא הודח מהרשימה, ולשם הסי־מטריה
נבגד על־ידי מנהיגה השני של
המפד״ל, יום!? בורג.
מחליפיהם של השניים, אבנר
שאקי ודויד תינו, איכזבו את
הכתבים בכנסת. שאקי מתגלה יותר
ויותר כבלון נפוח, ונאומיו בנוסח
תנועת־התחיה נישאים בטון דוחה,
המרחיק אפילו את שוחרי הלאומנות
הדתית. דנינו, עסקן משופשף וח״ב
חדש, שומר על שתיקה נוסח ש״ס.
גם ח״כי האגודה הורידו פרופיל.
הסיעה שלהם ירדה בכוחה מארבעה
לשני חברי־כנסת, ושחצנותו הישנה
של אברהם שפירא כמעט נעלמה.
הוא עדיין חולש על מקור־כוח חשוב
כיו״ר ועדת־הכספים, אבל ביטחונו
המוחלט שהממשלה לא תוכל לכהן
בלעדיו אבד. עובדה זאת מוצאת ביטוי
בהתנהגותו, וגם בהשתתפות הזעומה

נשמע כאיש מאמין

ח״כ כהן
פעילה מאוד

אנשי חווח והתחיה טחדים מכני נהנא,
הגוזל אח קוו1תיהם -והשנוע טענו
אנשיו באמריקה שניסו להתנקש בחייו
ך 1פני כמה שבועות התכנסו
/כמה מראשי חרות לישיבה בלתי-
רישמית במצודת זאב בתל־אביב. נוסף
ליצחק שמיר ולדויד לוי, ישבו בה
גם יו״ר מחלקת־האירגון ממחנה לוי,
מיכה רייסר, וכמה ממנהיגי סניפי
חרות בעיירות־הפיתוח. נושא השיחה
הקדחתנית והדאוגה היה ח״כ מאיר
כהנא.

דייסה, וכמוהו גם ח״כים
צעירים אחרים בליכוד, ובראשם
אהוד אולמרט ורוני מילוא,
מגלים לאחרונה חרדה של
ממש מתופעת כהנא. הפגישה
ב״מצודה״ מבהירה היטב את
הסיבה לעיסוק הנמרץ הזה
במנהיג הגיזעני: בהנא מכרסם
בכוחה של תנועת-החרות במידה
שהפכה אותו נושא שיחה
מרכזי בכל מיפגש-צמרת
בחרות.
קדמה לישיבת־הצמרת סידרה של
פגישות שערך רייסר, איש בעל תפיסה
מדינית מוגבלת, אבל מארגן נמרץ
ומסור, עם רבים מראשי־חרות בעיי־רות־הפיתוח
ובשכונות־המצוקה הוותיקות.
מסקנתו של רייסר היתה חדה,
בלתי־משתמעת לשתי פנים: כהנא
מהווה סכנת־מוות לתנועת החרות!
בכמה עיירות־פיתוח דיווחו ראשי
הסניפים על עליה מסחררת בכוחו של
הגיזען. במישחקי־הכדורגל של קבוצות
מקומיות נשמעות צעקות ״כהנא!

כהנא יהיה כולו על חשבון
תנועת־החרות.
במצודת זאב סבורים, שכל כוחה
של כך בנוי על הכריזמה של ״המנהיג״
.״בלי כהנא הם יתפזרו כאספסוף
מסומם,״ אומר אחד מראשי חרות, הידוע
דווקא בסיגנונו העדין ,״הוא איננו
מקים הנהגה של ממש, אלא רק חבורת
אומרי־הן ואנשי־אגרוף. עם זאת, הפופולאריות
האישית שלו בין תומכי־חרות
היא אדירה. התעלמות מכך תהיה
מעשה של בת־יענה.״
יש משהו אירוני, אך טיפוסי, בהתעוררות
הזאת בחרות לתופעת כהנא.
עד לפני כחצי שנה התייחסו בחרות
לכהנא בביטול מוחלט. לא האמינו
שמנהיג אשכנזי־דתי־אורתודוכסי יוכל
לפגוע בהם בקרב שכבות־המצוקה.
ראשי־חרות סברו, שכהנא הף ווה
בעיה רק לח״כ חיים דרוקמן ולאנשיו,
ואולי גם לתנועת־התחיה. הם לא השכילו
להבין את המיפנה העצום שחל
בטקטיקה של מנהיג כך, שהוא תועמלן
מסוכן ומוכשר, ולא טיפש או
מטורף, כפי שסבורים בטעות.
כהנא החליט לזנוח כמעט לחלוטין
< את העולים המבוססים, הדתיים, בשכו־נות־ירושלים,
ולהשאירם לדרוקמן.
את כל מירצו האירגוני וכוחו התעמולתי
הוא הקדיש ומקדיש לעדות־המ־יזרח,
ובמיוחד לשכונות־העוני בערים
הגדולות, לערים המעורבות(כמו עכו,

רוני מילוא ומאיר כהנא בכנסת
״בלי כהנא הם יתפזרו כאספסוף מסומם!״

רם הפופוליסטי המסורתי של
חרות.

נ בו א ת
בלהות

ף• עיירות־הפיתוח אין מחבבים
#במיוחד את גוש אמונים, ורבים
מתייחסים במרירות ואף בשינאה
להתנחלויות, שההשקעות העצומות
בהן הרסו את התשתית שלהן כמעט

שכך עברה על פני תנועת־התחיה
ברוב עיירות־הפיתוח.
עם זאת יש לכהנא שורשים גם
במעוזי־התחיה בשטחים הכבושים.
הצהרותיו, וגם מעשיו נגד הערבים
בישראל ובשטחים הכבושים מגדילים
מדי יום את מיספר אוהדיו בישובי
גוש־אמונים, ובעיקר גוררים את מנ־היגי-התחייה
להתחרות איתו בקיצוניות
אנטי־ערבית ואלימה.
השאננות כלפי כהנא בחרות הת־

לפגוע ב״בך. אישים אחרים
בחרות החלו לעסוק שוב בתורת
זאב ז׳בוטינסקי, כדי
לשלוף מהארסנל החלוד שלה
בלי־נשק יעילים נגד תיסמונת
כהנא. גם בציבור הרחב החלה
חרות מצטיירת כתופעה מתונה,
לעומת הנאצים של כך.
אבל התוצאה הברורה והחדה
ביותר היא פוליטית ולא
אידיאולוגית. אפילו רוני מי־

כהנא מאיי עד חרו ת
כהנא! ״,בעיקר כשהיריב הוא ערבי. גם
מעוזיהם של כוכבי־חרות בעיירות־הפיתוח,
קריית־גת של ח״כ דויד מגן,
קריית־מלאכי של שר־העבודה־והרוו-
חה משה קצב, מיגדל־העמק של שאול
עמור, ויבנה של ח״כ מאיר שיטרית,
סובלים מנהירה המונית למחנה כהנא.
לא תמיד לובשת הנטיה לכהנא
אופי אירגוני, אבל רוחו מנשבת בכל
מקום.

מנהיג ״כך״ מלהיב את דמיונם
של אנשי-חרות מהשורה,
ומומחים במחלקתו של רייסר
סבורים, שהוא עלול להשיג
מיספר גבוה ביותר של מנדטים
בבחירות לכנסת הבאה.
רייסר עצמו סבור, שסד־הבל
נטו של עלייתו הצפויה של

רמלה, לוד) ולעיירות־הפיתוח. הוא
מאמין — וקשה מאוד להפריך אמונה
זאת — שהפוטנציאל האלקטורלי
שלו בשכבות־המצוקה הוא עצום.

עד תום. רבים מצעירי־העיירות רואים
במתנחלים אשכנזים מפונקים, ובטיפוחם
גילוי נוסף של קיפוח עדתי.
אחד מפעילי כך סיפר השבוע
להעולם הזה שהוא הופתע להיווכח
״שאת שלום עכשיו ואת גוש אמונים
שונאים בבית־שמש(עיירת־פיתוח בין
ירושלים ותל־אביב, שבה הצליחה
תנועת־כך להגיע למקום השלישי בבחירות
לכנסת ה־ )11 כמעט באותה
המידה.
כהנא אומנם תומך בהתנחלויות, אך
אינו מרבה לרבך על־כך בעיירות-
הפיתוח. המסר הא£זי־ערבי שלו נקלט
במהירות עצומה, בעיקר על רקע
המיתון, האבטלה המאיימת ואווירת
הלאומנות והאלימות השוררת בכל
המדינה. זאת היא גם הסיבה לעוברה

מאז הבחירות חל שינוי חד
במערכת־היחסים. מילוא תוקף
את כהנא במילים חריפות ביותר.
קיים סיכוי שחרות תתמוך
בסידרה של חוקים, שנועדו

ושלמה עמר, שתרומתם לכנסת,
ובעיקר לדיוני המליאה, היא פחות מ־אפסית.
מרדכי
וירשובסקי הוא האיש
הבולט. בשינוי. הוא נשאר אופוזיציונר
בסיעה קואליציונית, ואינו מעניק שום
תמיכה פרלמנטרית ל״חברו״ ,שר־התיקשורת
אמנון רובינשטיין. גם

מה ח״כים טובים, כתוצאה מהקמת
ממשלת האחדות. יו״ר־הסיעה לשעבר.משה שחל, הפך שר האנרגיה והתשתית,
ומחליפו, איש שיכון עובדים
רפי אדרי הוא איש חיוור מאוד. גם
גד יעקובי, שהיה פעיל מאוד כראש
ועדת־הכלכלה בכנסת הקודמת, הצטרף
לספסלי־הממשלה. מומחה הכל־

שמטרתן לתקן עיוותים שהתגלו במדינה.
ובעבודת הממשלה והכנסת. בחודשים
שמאז הבחירות. האקטואליות
שיל הצעות-החוק שלו. והעבודה היסודית
שהוקדשה להכנתן, הפכו את וייס
לנכס הפרלמנטרי העיקרי של מיפלגת
העבודה בכנסת ה־.11
העיסוק הרב בסוגיות כלכליות־

בניגוד לאנשי-התחייה הדוחים
את אנשי עיירות־הפיתוח
והשכונות, בדרישה להדק את
החגורה למען ארץ־ישראל
השלמה, דוגל כהנא דווקא
״בציונות הקלה״ הקלאסית של
חרות ומחדד אותה עד הסוף.
כהנא משתמש בערבים כב־שעיר-לעזאזל
לבל המצוקות
הקיומיות של ״ישראל השניה״,
ומסביר לקהל־שומעיו, ההולך
וגדל, ש״טיפול״ הולם בערבים
יחסל את כל בעיותיהם הכלכליות.
בכד טלה בהנא טל הז•

בטאה ביחס אליו בוועדת־הבחירות
המרכזית. ח״כים צעירים ושחצנים כמו
רוני מילוא התייחסו לכהנא בביטול
סלחני, שהיה בו גם שמץ של אהדה.
מילוא, שירק אש וגופרית על הרשימה
המתקדמת לשלום ועשה את הכל
לפסילתה, לא פעל למען פסילת רשימתו
של כהנא. בשטח היה שיתוף־
פעולה בין אנשי חרות וכך, בעיקר
בירושלים. מנהיגי חרות נהנו מחת-
קפותיו של כהנא על ראשי המערך.
בין שתי התנועות שררה כמעט אידיליה.

במליאה
ובוועדות. כהן נוטה להיסטריה.
אבל לעומת חבריה־לתנועה היא
ממש התגלמות השפיות( .למשקיף
פרלמנטארי אין ברירה אלא לאמץ
לעצמו סטאנררטים יחסיים, אחרת אין
שום אפשרות לערוך ניתוח כמותי או
איכותי בכנסת ה־ .)11ח״כ כהנא
עצמו איננו פעיל במיוחד בכנסת, והוא
מרבה לנסוע בארץ ובעולם למטרות
תעמולה ואיסוף כספים. עם זאת,
נוכחותו של איש בעל השקפות
נאציות בכנסת ממקדת, כמובן, את
תשומת ליבם של כלי־התיקשורת
והח״כים, וכל התבטאות שלו מעוררת
תגובות רבות.

יש ח״נים שתוומתם לכנסת היא אפסית
ויש כאלה שהם ננס פרלמנטרי שר ממש

ח״כ ייגאל הורביץ נעלם כמעט,
ואיש אינו מתייחס עור לקינותיו.
נבואות־הזעם על המצב הכלכלי הפכו
נחלת הכל. ולשר־בלי־התיק אין שום
תרומה סגולית אחרת. הוא הדין גם
לגבי השר עזר וייצמן, ובשני חברי
סיעתו, בנימין(״פואד״ו בן אליעזר

כלה השני, עדי אמוראי, נוטרל אף
הוא והפך סגן־שר־האוצר.
כך הפך הפרופסור למדעי־המדינה,
׳טבח וייס, לח״ב הבולט ביותר בסי־עת־המערך.
וייס מרבה לשבת במליאה
ולהשתתף בכל הדיונים באורח פעיל.
בשבועות האחרונים הגיש שורה ארוכה
של הצעות־חוק ענייניות וחשובות,

איש־שינוי השלישי, זיידן עטשי,
בולט רק בקונפורמיזם שלו. לאחרונה
ביקר עטשי בהרי־השוף, ואף נפגש עם
ואליד ג׳ונבלאט, אך תרומתו לכנסת
היא כמעט אפסית. הוא מופיע כמי
שמתיימר להיות יותר יהודי׳ מאשר כל
היהודים.
גם מיפלגת־העבודה התייתמה מכ־

חברתיות הבליטו את הח״כים הבקיאים
בנושאים אלה גם באופוזיציה, על
חשבון ״המדינאים״ ,העסוקים בעיקר
בבעיות חוץ וביטחון. הח״כ הבולט
ביותר בכנסת עד כה הוא איש מפ״ם
יאיר צבן 54 צבן. שהתמחה במיל-
חמת־גרילה בנושאים אלה עוד כאיש
של״י בוועד־הפועל של ההסתדרות,

לוא, השונא את אריאל שרון
בכל ליבו, מבין שאי־אפשר
לבלום את תופעת כהנא תחת
מנהיגותו של יצחק שמיר.
הצורך להילחם בכהנא מחזק מאוד
את טענתו של שרון למנהיגות בחרות,
ומסביר את התמיכה של אנשי־שמיר
בהשתוללות של שרון.
גם אנשי הימין הקיצוני האחרים
בחרות, כמו מאיר כהן־אבידוב(גיזען
מסוכן כמעט כמו כהנא) ,נהנים ישירות
מהפחד מכהנא. מנהיג כך מכרסם
בשמרני חרות מצד אחד, המצב הכלכלי
הקשה ותוצאותיו החברתיות מכרסמים
בהם מהעבר השני. מי שצופה,
שהפחד מכהנא יהפוך בסופו של דבר
את תנועת־החרות לדמויית כך, עלול
לגלות, שנבואת־הבלהות ׳ומתנשמת.
הצליח לנצח את הקואליציה הענקית
באחת ההצבעות, ולמשוך לצידו חברי
סיעת־העבודה גם במיקרים אחרים.
הוא זכה במעמד אוטומטי של דובר
מפ״ם בכל נושא כלכלי־חברתי.
למרבה ההפתעה, הבליט המיקוד
בנושא זה גם את איש חד״ש, צ׳ארלי
ביטון. על רקע חברי רק״ח בסיעה,
שפעילותם היתה עד כה חיוורת וצ־פויה־מראש,
בלט ביטון בכמה נאומים
מצויינים, מלאי־להט ואף מתועדים
ומתוחקרים היטב.
חברי הסיעה המתקדמת לשלום,
מוחמד מיעארי ומתי פלד הם
אנשים סולידיים מטיבעם. הם דווקא
סובלים. במידת־מה, מה״אובססיה״ של
הכנסת בנושא הכלכלי. על חשבון
הנושא המדיני(קורבן נוסף לתיסמונת
זאת הוא ח״כ ר״צ יוסי יטריד, שבלט
בכנסת ה־ .)10 אך הופעתם המכובדת,
והיסודיות הרבה המאפיינת את נאומיהם.
היקנו להם אשראי חשוב לע־חיים
ברעם
תיר•

התנהגות לגופת!

גוס &זנג..

בשקט־בשקט הסתיים לו בשבוע
שעבר קרב־האיתנים ביו חברי־הכני
סת שרה דורון(ליברלים) וחיים
קאופמן (חרות) על תפקיד יושב־ראש
4/5של הכנסת, .מה שקרוי
בשפה הפרלמנטרית — קואליציה.
הקרב לא היה פרסונאלי, הבהירו
שני היריבים, תוך כדי חילופי־מח־מאות
הדדים ,״כי אם עקרוני.״
קאופמן :״התפקיד הגיע לחרות,
מכיוון שאנו המיפלגה הגדולה!״ הוא
החל להתראיין באמצעי־התיקשורת
כיו״ר־הקואליציה. תוארו בתיקשורת
עורר את זעמם של הליברלים .״אנחנו
לא מכירים בו! הוא יכול להמשיך
ולהתראיין, מבחינתנו לעגו.
ובכן, בשבוע שעבר הגיע העימות
״העקרוני״ לפיתרונו המוצלח: רוטציה.
דורון תישא בתואר הנכבד תחילה
(עד אוגוסט ,)1985 ואילו קאופמן
יירש אותה לאחר מכן.
אגב, כדאי לציין שלאחר שיבצעו
לחרות והליברלים את הרוטציה ביניהם,
תחול הרוטציה בתפקיד זה בין
הליכוד למיפלגת־העבודה, ואולי גם
בעבודה יהיה צורך להפעיל את
הרוטציה, שכבשה מקום־כבוד בחיינו
היומיומיים.
מה שהפליא אותי בפרשה: מדוע
נמשך העימות זמן כה רב? ואיך נפתר
לפתע פיתאום, לשביעות רצונם של
כל הצדדים? מה האיץ את מציאתה
של נוסחת״הפלא?
בעוד שאני מעסיקה עצמי בשאלות
קטנוניות אלה, נפרדו ממני שני
היו״רים(זאת שעד אוגוסט, וזה שמי
אוגוסט) בהתרגשות. מה הסתבר?
דורון שמה. פעמיה לכיוון גרמניה,
ואילו קאופמן העדיף את קניה
השחורה.
נסים ונפלאות
הוא לא יורד מהכותרות. הוא,
הכוונה לשר־העבודה־והרווחה משה
קצב .״הייתי מעדיף שלא טען
באוזניי השבוע בעייפות השר שבע־הקרבות.
ואני נזכרתי ב״היום לפני
ארבעה חודשים,״ עת נסעתי במכוניתו
של סגן־שר מבטיח ובלתי־ידוע
בישראל, משה קצב שמו.
כשנכנסנו לפתחו של החניון הצמוד
לגן־אורנים הכריז דקי, נהגו,
באוזני השומר :״סגן־השר משה קצב!״
.כן!״ קפץ השומר לדום, דחף את
ראשו למכונית, הביט חליפות בי,
בקצב ובנהג ותהה :״אבל איפה הוא?״
ועם זאת, צעד מסויים של קצב

מנכ״ל ברוך
כדאי להיות ידיד

אין חדש בעובדה שכמה מנבחרינו
(והכוונה לא רק לחברי־כנסת, אלא
גם לראשי״מועצות ושאר מיוחסים)
נוטלים לעצמם פריווילגיות מוזרות
בתוקף תאריהם, תחת להגביל את
עצמם ולהוות דוגמה.
י מקור מוסמך במישטרת־ישראל
סיפר לי בכעס עצור :״אחד משוטרינו
עצר, לא מכבר, וולוו לבנה ששעטה
במהירות ועקפה רכב שלא כחוק.
השוטר עצר את הוולוו, ומתוכה ניתכה
עליו המיתקפה הבאה :״אתה יודע
מי אני? אני ראש מועצת מעלות־תרשיחא,
שלמה בוחבוט! אני
ממהר להלוויה של הילדה שנהרגה...״
השוטר התעקש וביקש לראות את
התעודות, ואז, על פי גירסת השוטר,
זרק בוחבוט את תעודותיו ואיים :״אני
עוד אסגור איתך את החשבון במרחב!
אתה תשלם על זה ביוקר!״
כאן סגר בהינף־יד את שימשת
מכוניתו, ונעלם בטרם הספיק השוטר
ההמום לרשום את מיספר הרכב.

ראש־מועצה בוחבוט
לסגור חשבון
את שאר הפרטים נשאיר לבירורו
של בית־המישפט.
אגב, זאת באמת חוצפה להטריח
את בוחבוט לשם. אחרי״הכל, הוא
ראש־מועצהז

שמיר לחץ את קצב לקיר: ברוד לביטוח
^ מאבק דורודקאופמו על יו״ רות־חקואליצ־
^ יה הגיע לסיומו ואילו שגי היו״רים -בחו״ל!
תעסח-גלזר זכתה בוועדת-הקליטה מפגי
^ שכהו־אורגד טירב לקבל את התפקיד!
^ שפירא מארגן ישיבות־פתע של חברי הקו-
אליציה בוועדת-הפטפיס, למורת רוחם!
בעוד שאריאל וייגשטייו מופר את עצמו
^ במועמד לתפקיד מרכז טיעת-הליכוד בווע-
^ דת-הכטפים, חגג יגאל בהו את בחירתו!
שפירא מעכב את מיגויו המובטח של רמון
כמישגה ליושב־ראש של ועדת-הכספים!
קירסוליס נסנייס
בתום כל ישיבה של ועדת־הכספים
של הכנסת מתגודדים כמה
חברי־כנסת נרגזים ורוטנים. הסיבה:
תיפקודו הלקוי של יושב־ראש הוועדה,
אברהם שפירא.
העולם הזה כבר דיווח על
אי־אלה שיגעונות של הידר. השיגעון
החדש, מסתבר, הוא, ש״אם נותר
זמן, מקבל שפירא השראה ומחליט
על כינוס־פתע של הקואליציה בוועדה.
מכיוון שהכינוס נערך ללא
התראה, חלקנו נעדרים,״ זעם אחד
מח״כי־הליכוד בוועדה.
ומה קורה בישיבות־הפתע? ״שפירא
מדבר ומדבר ...עד שנגמר הזמן!״
יתכן שהניצול הבלתי־נכון של
הזמן הוא אף הסיבה לעיכוב מינויו
של חיים רמון (עבודה) כמישנה
ליו״ר הוועדה, וזו הסיבה השניה
לזעמם של חברים בוועדה.
על פי הסכמי הקואליציה, היא
אמורה לתפקד כתיבת־נוח: זוגות־זוגות
...ואחרי המבול!
אחד הזוגות היה אמור לכלול את
חיים רמון מהעבודה ודויד מגן
מחרות. רמון כמישנה ליו״ר ועדת־הכספים,
שתפקיד היו״ר בה ניתן
לליכוד (שמסרו לידיו הנאמנות של
שפירא מאגודת־ישראל) ומגן כ־מישנה
ליו״ר וערת־החוץ־והביטחון,
אבא אבן(עבודה) .״מגן מונה שלא
כחוק!״ מתעקשים המדקדקים שבין
חברי־הבית, ואילו רמון עדיין ממתין
להתקף של רצון טוב מצר הרב
שפירא.
אם אתם חושבים שבכך תמו
בעיות הוועדה הממונה על הכספים,
הינכם טועים. הקרב הבא התנהל על
תפקיד מרכז סיעת־הליכוד בוועד,
בין חברי־הכנסת יגאל כהן (לעם)
ואריאל ויינשטיין (ליברלים).
בעוד שויינשטיין שנעדר מישיבתה
של הוועדה ביום השני שעבר, שטח
לפניי במרץ את הנימוקים המסורתיים
(״מדוע זה מגיע לליברלים?״)
הרים עימי כהן בשולחן אחר במיזנון
כוסית מיץ. לחיי מה? לחייו של בני
שליטא בן ה־ ,50 והתמנותו שלו
(של כהן) למרכז סיעת הליכור ב־וועדת־הכספים.
״אבל
אריאל הודיע לי לפני חמש
שניות שהוא המועמד!״ התעקשתי.
״הוא לא היה היום בוועדה. הוא
עדיין לא יודע מכך שנבחרתי צחק
כהן בניצחון.

רנות, ספק בחטטנות(שמחה לאיד?).
מאז החל המושב הנוכחי של
הכנסת, הופיע אורגד פעמיים־שלוש
שלמה בוחבוט איים על שוטר -וברח!
בלבד בכנסת. בהופעותיו אלה ישב
במיזנון, זנוח ובלתי״מעורה בנעשה
סביבו.
אורגד, שקיווה לפחות לזכות
זכה בפחות מדי כותרות. המדובר
בראשותה של ועדת־הכלכלה, התבדה
במינויו של ״מנכ״ל15-־אלף-הדולא-
עקב מניפולציות בין עסקני הליכוד
ריס״ (יש הטוענים — ״מנכ״ל
והעבודה, וראשות הוועדה נמסרה
ב־ססז־אלף,״ או אפילו — ״ה־150־
לחבר־הכנסת אליהו שסייזר (עבואלף״)
,ניבים ברוך, לתפקיד מני

כ״ל הביטוח הלאומי, במקומו של
בשבוע שעבר הסבו עימו השר
דני עזריאל, איש תמ״י.
משה ארנם, מיטיבו של אורגד,
לפני שבועיים, בעת היוודע המיתני
מילוא, נציגו של יצחק
נוי, רווחו בכנסת השמועות כי
שמיר, ויגאל כהן(לעם) שישב על
״יצחק שמיר כפה על קצב את
״לאן נעלם שר־האוצר־לשעבר, תקן ״בן־אדם״ .השלושה ניסו לכפר
המינוי, מכיוון שברוך הוא איש־יגאל
כהן*אורגד?״ לא מפסיקים על חטאיהם, ועמלו ארוכות לשכנע
שלומו של שמיר!״
חברי־כנסת שונים לתהות, ספק בסק־ את אורגד לקבל על עצמו את רא־
״את עושה עוול לשני אנשים, לי
שותה של ועדת־הקליטה־והעליה,
ולו,״ הפטיר קצב בתגובה ,״הוא איש־ועדה
ששר־הקליטה־והעליה יעקב
ביצוע ו פירט בעייפות. המישפט
רות מעורפלות בנוגע לסיכויי אורגד
צור איים לשבת בראשה, אם לא
הזה נשמע לי מוכר. מוזר. מעולם לא
להמשיך ולכהן כשר־האוצר.
יימצא לה יושב־ראש במהרה. אורגד
העליתי קודם לכן את שמו של ברוך
ואיך הפעיל שמיר את קסמיו על
סירב. הנימוק הרשמי היה שאינו
לפני קצב. מוזר, מוזר, אך בהחלט
קצב? השבוע דיווח לי מקור בכיר
קרוב לנושא. אולם צוות המשכנעים
מוכר: אלה בדיוק המילים שהשמיע
ביותר בליכוד :״תשימי לב שיצחק
הבינו שהסיבה תלויה אי־שם בגאוותו
באוזניי שר־האוצר לשעבר, יגאל
הנחית את ברוך בדיוק בתקופת הנד
הפגועה.
כהן־אורגד, בתקופת הבחירות, עם
שא־ומתן עם ש״ס על העברת תיק־התפטרותו
של מנכ״ל־האוצר הקודם,
וכך נסללה הדרך הארוכה והבד
עימנואל שרון, והנחתתו של ברוך
הרווחה מידי קצב לידיהם. שמיר נתן שובשת למינויה של מרים תעסה־לקצב
להבין שכדאי לו למנות את
גלזר, סגנית־השר הבלתי-נשכחת,
במקומו.
ברוך ולא״...
כיו״ר וערת״העליה והקליטה.
אז לא היה קשה לנחש מה היה סוד
כדאי גם להיות חבר של שמיר.
קיסמו של שמיר על אורגד — אימי

חזלפת תהילה

דפנה ברק
במדינה תנועות
המיזרח משתלב במיזרח השילטון עובר מיד
סולנית אחת לשניה
והמיזרחיים מתעוררים
יונה ושמש זורחת הם סמל תנועת
המיזרח אל השלום. שקמה לפני
כשנה, ביוזמה של משכילים בני עדות
המיזרח, שהחליטו לנסות ולעצור את
התהליך היונק את המיזרחיים ימינה.
הם גם חשבו שדווקא בגלל היותם
מיזרחיים, יהיה להם יותר קל להשתלב
במרחב ולהביא את השלום על ישראל.
ביום עיון שערכו לפני שבוע, פתח
דודי מחלב, סטודנט לפילוסופיה באר
ניברסיטה העברית ומורה בבית־ספר
תיכון, בהודעה חר־משמעית, כי ״אחת
המטרות של התנועה היא להשפיע על
הסחף המטורף, שבו מצויה המדינה מזה
שנים: סחף שהוא הידרדרות ימינה״.
הבא אחריו, עורו־הדין הירושלמי
אברהם ברדוגו, איש ואדי סאליב בשנות
ה־ 60 וממקימי הפנתרים השחורים

איש ״אל חשלום״ ברדוגו
״אין לנו מילחמה באשכנזים!״
בראשית שנות ה־ ,70 ניתח פן אחר של
הרגלי־ההצבעה של המיזרחיים: כישלונה
של תמ״י, המיפלגה שצעדה
כשעל דיגלה חרוט המוצא העדתי.
ברדוגו גם לא שכח להזכיר את שני
המיזרחיים שעמדו לפני הבחירות
בנקודות־זינוק טובות, אך ויתרו על
ההתמודדות: דויד לוי בליכוד ויצחק
נבון במערך.
.יחד עם תמ״י כשלה כל המנהיגות
המיזרחית. אילו תמ״י היתה מצליחת׳
הסביר ברדוגו. ,היו לוי ונבון אומרים
במיפלגותיהם: בראשותנו היינו זוכים.
וכך קורה,״ המשיך ברדוגו חד-הלשון,
״שהמנהיגות בארץ עוברת מיד פולנית
אחת לשניה. אנחנו עומדים עכשיו
לפני העברת השילטון ליד פולנית
חדשה — אריק שיינרמן (אריאל
שרון) — וכל זה בעזרת הקול
המיזרחי. המיזרחיים לא מצביעים
הצבעה עדתית ריגשית, אלא הצבעה
ריגשית לאומנית.״
הבהיר ברדוגו :״אין לנו מילחמה
באשכנזים. יש לנו מילחמה בשילטון
ובמימסד האשכנזי, שיצר את הבעיה.
צריכים לעצור את הסחף הלאומני
העובר בשכונות, כי אנחנו יצרנו את
בשר־התותחים של כהנא, בזה שלא
פעלנו.״
הקץ לבהניזציה. בהמשך הדיון
ביום העיון סקר הד״ר יעקב נאון מחקר
מקיף שערך על התרחבות הפערים בין
בני עדות המיזרח לבין ילידי ארצות-
אירופה. המחקר, שהקיף 20 שנה, אישר
מחדש, כי ילידי הארץ ממוצא
(המשך בעמוד )42
העולם הזה 2465

שו מ ר
ידיד ישראלי החי בגרמניה, מיכאל נתן, היה חייב קאסטה של
וידיאו למישהו בארץ. הוא מצא דרך מקורית להחזרתה. הוא
הקליט בה תוכנית־טלוויזיה גרמנית שהיתה עשויה לעניין אותי,
לדעתו, ושלח אותה אליי .״אחרי
שתצפה בתוכנית, אנא — העבר
את הקאסטה לפלוני ״,ביקש.
בקאסטה היה סרט תיעודי
על חייו של וילי בראנד בימי
הרייך השלישי, ואני שמח שניתנה
לי הזדמנות לראותו.
הסיפור עצמו ידוע. וילי
בראנד(שמו האמיתי היה הרברט
פראם) היה צעיר בן ,19 כאשר
עלו הנאצים לשילטון. הוא היה
בן מישפחת־פועלים בעיר־הנמל
ליבק, פעיל בתנועת־נוער סוציאליסטית.
התמונות ששרדו בראנד מאז מזכירות תצלומים של
תנועות־נוער בארץ־ישראל. אילו היה בראנר יהודי, יתכן מאוד
שהיה מדריך בתנועת־הבונים ומתיישב ביוקנעם. התצלומים יכלו
להיות ממחנה בבו־שמן.
כשהחל הטרור הנאצי, הוברח בראנד בספינת־דייגים
לנורווגיה. שם הצטרף לקבוצת הגולים של מיפלגתו, שפעלה
נגד הנאצים. הוא קיבל זהות חדשה(דלי בראנד) וניירות מזויי־פים
והוחזר לזמן־מה לגרמניה, במסווה של סטודנט נורווגי. בנור־וווגיה
כתב מאמרים והפך נורווגי לכל דבר.
כשהגיעו הנאצים לנורווגיה, הולבש בראנד במדי הצבא
הנורווגי, נלקח בשבי וכך נמלט מציפורני הגסטאפו. אחרי
ששוחרר עבר את הגבול לשוודיה הניטרלית. שם פגש
בסוציאליסטים מכל הארצות הכבושות. עם כניעת גרמניה חזר
אליה. וכאן בא הרגע המעניין ביותר של הסרט.
על בראנד בן ה־ 41 היה להחליט איך להמשיך. לחזור
לנורווגיה השלווה, ולבנות שם את חייו? לקבל מישרה באו״ם
בז׳נבה, כפי שהוצע לו? או לחזור ולהיות לגרמני, אחרי תריסר
שנות הזוועה?
גרמניה היתה הרוסה מכל הבחינות. איש לא העלה על דעתו
שבתוך חמש״שש שנים של עבודה מפרכת תקום שוב על רגליה.
היה פיתוי רב להפנות את הגב לארץ זו, שבה נרצחו רוב חבריו.
בראנד החליט אחרת, והוא נימק זאת, בדיעבד, בערך כך:
גרמני אנוכי. אומנם לחמתי בכל כוחי נגד המישטר הנאצי, ואין
לי שמץ של אשמה אישית במעשיו — אך כבן הדור הגרמני הזה
אני שותף לאחריות הקולקטיבית. לכן עליי להישאר ולדאוג לכך
שזה לא יוכל לקרות שנית, שגרמניה תהיה ארץ שוחרת־שלום,
ושתשלים עם קורבנותיה.
בנקודה זו נגמר הסרט בסידרה של תצלומים מדרכו שלאחר־מכן
— וביניהן התמונה הנוגעת־ללב של בראנד הכורע על
בירכיו לפני אנדרטת הקורבנות בגטו ורשה.
השאלה שהוצגה בסרט היא אוניברסלית. השומר אחי אנוכי?
האם אחראים שוחרי־השלום הישראליים למעשיו של שר־הביטחון,
המניח לחייליו לרצוח צעירים בביר״זית וברמאללה?
האם נהיה אחראים למה שעלול להתרחש אם הנאצים היהודיים,
מסוגו של מאיר כהנא, יגיעו לשילטון במדינתנו?
אני מסכים עם בראנד. התשובה היא: כן!

הפר1טזקודי 0של
זקני אמריקה
הסופר מירד שיף כתב פעם סיפעגהיתולי על יצירתו של צייר
פופולארי.
קבוצה של אנשי־עסקים וציירים ממולחים הקימה מיפעל.
בדקו את השוק וקבעו בדיוק מהו טעם הקהל האופנתי באותה
שעה. הציירים הכינו מלאי גדול של ציורים, שהתאימו בדיוק
לטעם זה. אחר־כך מצאו צעירה יפה ומיסתורית, העניקו לה שם
אמנותי והחתימו אותה על כל הציורים. קבעו לה תערוכה, ערכו
לה מסיבות־עיתונאים ויחסי־ציבור לרוב. תמונת הציירת הגדולה,
הסנסציה של העונה, הופיעה בשערי כל העיתונים (אז עוד לא
היתה טלוויזיה) .מחירי הציורים הרקיעו שחקים והמיפעל
שיגשג.
יש הסבורים ששיטה כזאת הופעלה גם בארצות־הברית.
קבוצה של אנשי־עסקים ממולחים ואנשי הימין הקיצוני החליטו
לקחת את המדינה בידיהם. בעזרת מחקר־שיווק מקיף, וסוללה
של מחשבים, קבעו בדיוק נמרץ מהי רמות הנשיא אשר הציבור
האמריקאי משתוקק לו — מה צורתו, אילו ריעות צריכות להיות
בפיו, מה עליו להבטיח ומה עליו לגנות.
כשכל המידע הזה היה בידיה, בחרה הקבוצה בשחקן מנוסה,
והטילה עליו לגלם בדיוק את הדמות הזאת. וכך, הופ, נולד
הנשיא רונלד רגן.
זה מצלצל כבדיחה, משהו בנוסח ״הפרוטוקולים של זקני
אמריקה״ ,אבל יש אנשים רציניים (לפחות בעיני עצמם) המדברים
בנוסח זה על ״יצירת התדמית״ של רגן. אחד מהם הסביר
בטלוויזיה הישראלית שרגן הוא תופעה חדשה לגמרי, תוצר של
עידן הטלוויזיה, ושכל הופעתו מתואמת לצרכים המיוחדים של
כלי־תיקשורת זה, וכו׳ וכד.
לא דובים ולא יער.
מאז בריאת העולם היו פוליטיקאים שהיה להם כישרון טיבעי

01000

א חי
לתפוס מה רוצה הציבור לראות ולשמוע. אלף מחשבים משוכללים
אינם יכולים לבוא במקום האינטואיציה הזאת. מבחינה זו
אין כל הבדל בין דמגוג שהופיע באמרה(השוק) של אתונה לפני
מאה דורות ובין הפוליטיקאי אמך הטלוויזיה בימינו.
למנחם בגין היה כישרון כזה, וכאשר דמותו התאימה למצב־הרוח
הציבורי, הוא עלה לשילטון. כזהו גם רגן.
לבגין ולרגן היה עוד יתרון אחד משותף: היריבים שלהם
הצטיינו בחוסר גמור של אינטואיציה כזו. היתה זאת חוצפה מצד
הדמוקרטים להעמיד מול רגן את וולטר מונדייל, דמות אפורה
של עסקן מיפלגתי שיגרתי, עתיר־כישלונות. אילו התחרו רגן
ומונדייל לפני 2000 שנה בפורום של רומא, בלי טלוויזיה ובלי
תדמיתנים מיקצועיים, היו מגיעים בדיוק לאותה התוצאה.

בין אצ״ל1לח״י
הייתי ילד כאשר פילג זאב ז׳בוטינסקי את ההסתדרות
הציונית והקים את ״ההסתדרות הציונית החדשה״ .אינני זוכר
פילוג זה. אבל אני זוכר היטב פילוג אחר. ואיך אוכל לשכוח
אותו? הוא היה אחד המאורעות הטראומטיים בחיי.
זה היה סמוך ליום־הולדתי ה־ . 17 בסוף שנתי ה״ 14 התגייסתי
לאירגון הצבאי הלאומי, ובמשך השנתיים שלאחר מכו היה

האירגון התוכן הבלעדי של חיי. אומנם עבדתי שמונה שעות ביום
כפקיד של עורך־דין, והשתכרתי יפה ( 3לא״י לחודש) ,אך לא
הקדשתי עוד לעבודתי תשומת־לב כלשהי. מחשבותיי היו
נתונות לאירגון בכל רגע של עירנות, ולא פעם גם בחלומות
הלילה.
האירגון סיפק לנו את כל אשר אדם צעיר מתגעגע לו:
ההרגשה של שייכות לאירגון חזק ומיסתורי ולחבורה של נועזים,
יעד מרכזי המעניק לחיים תוכן ותכלית, ולכל רגע משמעות. כך
בוודאי מרגישים כיום חוזרים־בתשובה ומאמיני הארי קרישנה.
לא הכרנו את מפקדינו, מעבר לדרג הפלוגתי. המפקד הגבוה
ביותר שהכרתי היה אביאל כץ, אלילנו, מהנדס בלונדי מרמת־גן,
שהיה מפקד הפלוגה. ידענו שז׳בוטינסקי הוא המצביא העליון.
אך מי היו המפקדים בארץ? מי היו האנשים שעל פי פקודתם
היינו מוכנים לחרף בלי היסוס את חיינו, להסתכן בעינויים
ובמוות? לא ידענו. ידענו רק שהם חבר אנשים מובחרים, אבירים
בלי חת ובלי דופי, דגולים מרבבה, העטופים בערפל סמיך של
מיסתורין.
חיינו במצב־רוח מרומם. ישבתי מאחורי המיכתבה במישרד,
הסתובבתי בבתי־המישפט, ביליתי בבתי־הקולנוע גן־רינה
ואופיר ובליבי לחשתי לעצמי: אילו הם ידעו! אני נראה להם
כסתם נער, המתקשה לגדל שפם — אבל אני שייך לקומץ
הנבחר, אנחנו עושים את ההיסטוריה, אנחנו מחוללים מעשה
כביר, יום יבוא ויידעו עלינו!
במשך זמן־מה החזקתי בחדרי בשכונת־פלורנטין את מחסו־הנשק
המחלקתי — שניים־שלושה אקדחים לצורכי אמונים. על
כך היה מוטל אז עונש־מוות. אינני יכול לתאר את הרגשתי,
כאשר הלכתי ברחוב, בדרך מביתי לדירה שבה היינו אמורים
להתאמן בנשק (בלי תחמושת) ,כשאקדח פאראבלום חבוי
בחבילה דמויית־ספר, בין שני ספרים אמיתיים, מתחת לבית־השחי
שלי. או כאשר המטרנו כרוזים(לפי השיטה שהיתה נהוגה
אז) על ראשי קהל של באי־קולנוע בכיכר מוגרבי.
ואז, לפתע פיתאום, זה קרה.
אינני זוכר בדיוק איר זה התחיל. מישהו במחלקה שלי(מח׳
26 בפיקוד ישראל אפשטיין, גובה של מכבי־האש המתנדבים)
סיפר ששמע שמועה: יש פילוג באירגון.
לא יכולנו להאמין. לא יכולנו להעלות דבר כזה אף על הדעת.
ואז נמוג הספק. אחרי פעולה קבוצתית בחדרי בדירת־גג
ברחוב פלורנטין ביקש מפקד־המחלקה משניים־שלושה חברים,
ואני ביניהם, לצאת עימו אל הגג החשוך. שם, באפלה, הוא אמר
את המילים הנוראות: יש פילוג. צריכים לבחור.
בימים הבאים נחשפה לעינינו זהות מפקדינו :״יאיר״ מכאן,

א נ 1כ י
״ב״ח״ (בן־חנניה) מכאן. לאחר מכן שמענו גם את שמותיהם
האמיתיים: אברהם שטרן ודויד רזיאל. נתגלו לנו מפקד המחוז,
חברי־המיפקדה, ועוד ועוד.
האלים הפכו בני־אדם, ובמהרה הפכו גם חלאת־אדם — זה בפי
זה. אנשי ב״ח תיארו את יאיר כמטורף מסוכן, סוכן נאצי, בוגד,
אדם שהוריד את ז׳בוטינסקי ביגון שאולה וגרם למותו מצער.
אנשי יאיר הטיחו בפני ב״ח שהוא סוכן בריטי, משתף פעולה,
איש האינטליג׳נס(הביון הבריטי) ,מלשין של הבולשת, ומה לא.
חברים, שהיו אך אתמול שותפים לחוויות מסעירות, ושהיו
מוכנים למות ביחד במרתף־עינויים, היו בן־לילה לשונאים בנפש.
היחידות התפרקו. שליחים משני הצדדים באו אלינו, הנערים בני
ה־ ,17 כדי לעשות נפשות ל״אירגון הצבאי הלאומי ב ארץ־ישר־אל״
מכאן ול״אירגון הצבאי הלאומי בישראל״(שהפך ברבות
הימים ללח״י) מכאן. בפי כל היו השמצות נוראות, השינאה
פיעפעה בכל פגישה. היו פעולות אלימות ראשונות, ולא היה חסר
הרבה כדי שתפרוץ מילחמת־אחים ממשית, וחברים־מאתמול
ישפכו איש את דם רעהו.
איך הרגשנו אנחנו, צעירי האירגון? עולמנו נחרב עלינו.
האמונה הגדולה, שעטפה אותנו כרחם של אם, נקרעה ללא תקנה.
נזרקנו אל הכפור של החיים. התמימות נשברה. כל אחד הלך
לדרכו — מי לאצ״ל, מי ללח״י, מי הביתה, מי קודם לכאן
ואחר־כך לכאן. כל אחד חש כאילו איבד אבא ואמא, את מטרת
חייו, את תכלית קיומו עלי אדמות.
הזיכרונות האלה עלו השבוע לנגד עיניי, כאשר דיברתי עם
חברים ערביים על המתרחש באש״ף. ראיתי הבעות של הלם,
תדהמה, יאוש, חוסר־אוריינטציה, ובעיקר כאב. רבים נצמדו
למקלטי הרדיו והטלוויזיה, כדי לראות ולשמוע. הכל חששו מפני
מילחמת אח באח, פירוד במישפחות, קרע בין ידידים.
הבנתי לנפשם, כי כך בדיוק הרגשתי אני אז.
אבל כיום, בדיעבד, אחרי 44 שנים, ברור לגמרי שמבחינת
יעדי המחתרת העברית, הפילוג ההוא היה נחוץ ומועיל. מיגוון
הפעולות והתפקידים, וחלוקת״העבודה האוטומטית בין ההגנה,
אצ״ל ולח״י, הביאו בסופו של דבר להקמת המדינה.
כל זה נכון גם למה שמתרחש עכשיו בצד הערבי. הפילוג,
שנכפה על האירגון על־ידי סוריה וסוכניה, הוא מכאיב, והוא
יזעזע את עולמם של רבים במחנה הפלסטיני. אך בסופו של דבר
— אחרי חלוף ההלם הראשון — יסתבר שהתהליך הזה יאפשר
למחנה הפלסטיני המרכזי, שבראשו עומד יאסר ערפאת, להיפטר
מצרה גדולה ולפעול ביתר יעילות להקמת מדינה פלסטינית.
זה יתברר בעתיד. אך כיום זה בוודאי כואב לרבים מאוד־מאוד.
והכאב הזה זכור לי היטב.

היטדר. סטאדין
וריציארד ברטון
הסרט האחרון של ריצ׳ארד ברטון ,1984 ,הוא סרט גרוע.
אין בזה פלא. כי הוא מבוסס על ספר גרוע.
וגם בזה אין פלא. ספר עתידני כמעט שאינו יכול להיות טוב
מבחינה סיפרותית. שהרי המחבר יוצא להמחיש תיאוריה מסויי־מת.
תחת לפרט אותה במסה
פילוסופית או פוליטית, הוא מחליט
להדגים אותה בתיאור מציאותי
עתידני. האנשים המופיעים
בספר אינם אלא סטאטיס־טים,
כלים על הלוח, המדגימים
תרגיל של שחמת.
כך היה סיפרו הקלאסי של
אלדוס האקסליי, עולם אמיץ
חדש. כך היה גם סיפרו של
בנימין זאב הרצל, אלט־נוילנד.
ספר מעניין? בהחלט. ספר טוב?

את התיאוריה של בעל הספר
ברטון ב־״1984״
העתידני אפשר, בדרך כלל, לנסח
בעשרים שורות. ולפעמים נדמה שכל המוסיף גורע.
ג׳ורג׳ אורוול ראה את מוראות היטלר וסטאלין. הוא לקח
אלמנטים מן המציאות הנאצית והסובייטית, הביא אותם עד כדי
הגזמה מירבית, ותיאר מציאות של טוטאליטריות טוטאלית.
מכיוון שהיתה בתיאור זה אמת רבה, וכל קורא נבון הבין
שהסכנות המתוארות בו אכן ממשיות, היתה לספר השפעה
אדירה. גם עליי עשה רושם רב, כשקראתיו לראשונה לפני
שלושים שנה. אך רושם זה לא נבע מן העלילה, שאינה קיימת,
ולא מן הגיבורים. שהם דמויות של קארטון, אלא מן המסר.
יתכן שבימאי־גאון יכול היה להביע את המסר הזה על האקרן
בצורה חדשנית מדהימה, להשתמש בגימיקים עתידניים, לספק
לעלילה עומק שאין לה בספר. אך מפיקי סרט זה הלכו בדרך
הקלה. הם העבירו, באמצעים שיגרתיים, את תוכן הספר מן הנייר
אל הצלולויד. אין זה שונה מסרט אנטי־נאצי או אנטי־סובייטי
שיגרתי, עם קלגסים ועינויים. כל תיחכום שיש בסרט בא
מרעיונותיו של אורוול עצמו.
חבל שזהו הסרט האחרון שבו כיכב ריצ׳ארד ברטון ערב מותו.
כדי למלא את תפקידו בסרט אפשר היה לקחת שחקן מסוג ג׳.
ואילו את ברטון כדאי לזכור מתפקידים אחרים, מן השנים
או בקט. ן
שקדמו ל־ ,1984 למשל במי מפחד מווירגייניה וולף זו
1x15

יורשו של אבנר גלעד ב,.מורך הוא קיבוצניק. אוהד
של התחיה המעריץ את המישטר בדרום־אפריקה
היו מורידים נוסע יהודי מאוניה
איטלקית, אנגלית או סובייטית.
כשירד ביטון מדוכן הנואמים,
ניגש אליו ח״כ תוסיק טובי
מסיעתו ונזף בו שהזכיר בדבריו
אוניה סובייטית.
גם היעדרו הכרוני של ח״כ
אהרון אבו־חצירא מהכנסת

יוצא, העכברים עדיין מסוגלים
לשחק. הלל אמר, שהוא מבקש
שלא לפגוע בכבודו של ח״כ
כהנא ולהימנע מהביטוי ״החתול
כהנא״.
בישיבת מליאת הכנסת
השבוע תיאר ח״כ מאיר כחף
אבידוב כיצד רדף ותפס פער

קורסו, שר־התחבורה, להיפרע
מהשבועון המסויים, ונזף בח״כ
צ׳רלי ביטון על שהח״ב הצעיר
ציטט את העולם הזה.
ח״כ עוזי ברעם, מזכ״ל
מיפלגת העבודה, חזר מרומניה
אחוז תדהמה מפולחן־האישיות
של הנשיא ניקולאי צ׳או־

הקפטן הנוכחי של האוניה
מורן, אחרי הקברניט אבנר
גלעד, שהשליך את הנוסע
הסמוי לים, הוא עילו אדל־שטיין,
חבר הקיבוץ עין־חרוד
מאוחד, שהחזיק בזמנו תמונה
של סטלין על קיר חדרו. אדלש־טיין,
כיום תומך תנועת התחיה,
טוען כי אין בעיה של השחורים
בדרום־אפריקה, וכי הקומוניסטים
יצרו את הבעיה.
שימעון פרם, ראש־ה־ממשלה,
לא נשאר השבוע כדי־רת־השרד
שלו בירושלים, למרות
שהתנועה המתקדמת לשלום
חנכה שם את אתר ההפגנות.
שכניו של פרס בנווה־אביבים
בתל־אביב יכלו לראות
{*ותו תופס שמש במירפסת
צדדית בקומה ה־ 12 ומדבר בטלפון.
פרס, הידוע כמשוגע לשמש,
היה נוהג לצאת למירפסת
בלישכתו במרכז מיפלגת העבודה
ברחוב הירקון בתל־אביב.
הוא אפילו נוהג להוציא את
ראשו מן המכונית בשעת נסיעה,
כדי שעור פניו יקלוט מעט קר־ני־שמש.
ועדת־הכספים
בישיבת

הכנסת אמר השבוע ח״כ
יצחק זייגר, כי הוא מתנגד
למתן סובסידיות לחלב, מכיוון
שהכסף הולך לקיבוצים. ענה לו
אברהם בץ־עוז, סגן שר-
החקלאות, כי מוגזם שלא יתנו
כסף לתנובה רק מכיוון שזייגר
השתגע. זייגר השיב לו, כי
סיגנון דיבורו מתאים לפרדס־חנה,
ושהוא כנראה לא נגמל
מאז. הוא הוסיף, כי ראוי שסגן־
השר ישתמש בעתיד במונחים
יותר פרלמנטריים. זייגר וכץ־
עוז למדו יחד בבית הספר החקלאי
בפרדס־חנה.
בנאום על מדיניות הטכניון
כלפי הסטודנטים הערביים,
ציטט מאיר כהנא את עיתון
הסטודנטים פי האתון. הגיב
ח״כ אלעזר גרנות (מפ״ם<:
״ויפתח השם את פי האתון.״

| | 1 ¥־ 1*11ך באזכרה במלאת שנתיים למותה של עליזה בגין, אשתו. בגין הופיע לאזכרה כשהוא
ן נתמך ומלווה על־ידי בני מישפחתו. הוא לא הוציא כמעט מילה מפיו במשך כל
1 1 1 /1
הטקס הדתי. בטוף הטקס הוא עבר ביו שתי שורות הקהל הרב שנכח במקום, רובם חברי אצ״ל לשעבר,
ולחץ את ידיהם כשהוא מעלה חיוך רפה על שפתיו. בגין נראה רזה מאוד וחיוור, ובקושי צעד על רגליו.
אנשי״הביטחוו ובנותיו תמכו בו בזרועותיו, כדי שיוכל לרדת את המדרגות התלולות של בית״הקברות.

בנאום על פרשת הנוסע
הסמוי במליאת הכנסת, הפתיע
ח״כ צ׳רלי ביטון בציטוט מהנביא
יונה :״שאוני והטילוני אל
הים, וישתוק*ום מעליכם״.
באותו נאום אמר ביטון, כי
היתה פורצת סערה בארץ אילו

טים ערבים שהשליכו, לדבריו,
אבנים על בית־כנסת ביום־הכי-
פורים ומסרם למישטרה. קרא
לעברו ח״כ תוסיק טובי:
״היית צריך לנקר להם את העיניים!״
באותו
דיון ניסה חיים

לא מנע מליצני הכנסת למצוא
הגדרה חדשה לתנועתו :״תמ״י
— תנועה מיזרחית מגונה״.
שלמה הילל, יו״ר הכנסת,
נחלץ להגן על כבודו של
ח״כ מאיר כהנא. כהנא התבטא,
שכאשר החתול כהנא

שבקו. ביום שובו ארצה עמר
צ׳אושסקו לבחירה מחדש כמד
כ״ל המיפלגה הרומנית. ברעם
תיחקר פעמים רבות את עוזריו
של הנשיא על סיכוייו להיבחר
ושאל אם לא יהיו הפתעות :״מה
יהיה אם אחזור לישראל וצ׳או־שסקו
לא יהיה עוד מזכ׳׳לי׳
פרצופיהם האטומים של מלוויו
שיכנעו אותו לשנות את הנושא.
ח׳כ אבא אבן סיפר בערב
ראיונות שערך איתן דג*
ציג, כי סידרת הטלוויזיה שערך,
מורשת הציוויליזציה והיהודים,
עלתה השבוע לשיא של
צפיה בארצות־הברית וזכתה ב־
30 מיליון צופים 97 ,אחוזים
מהם שאינם יהודים. אבן סיפר
שהוא חתם על עיסקה לשדר את
התוכנית גם בבריטניה, ונמצא
במשא־ומתן גם עם הטלוויזיות
הגרמנית והיפאנית. סיפרו באותו
השם נמצא במקום הרביעי
ברשימת רבי־המכר של העיתון
היוקרתי ניו־יורק טיימס, והוא
הסופר הישראלי הראשון שהגיע
לרשימה מכובדת זו. בסיום הראיון
נתן אבן לדנציג ספר כשי
אישי וכתב לו הקדשה חמה.
באותו ערב סיפר הד״ר
מיכאל בר־זוהר, שגם הוא
כותב ספרים, כי המו״ל האמריקאי
שלו הציע לו להשתמש
בשם מייקל אסטינגס, מכיוון
ששמו האמיתי הוא ״לבנטיני ו־מיזרח־תיכוני
מרי,״ ועלול לגרום
לכישלון מיסחרי.
השחקן יוסי ידין, ש־רואיין
באותו הערב, נשאל אם
יש מכנה משותף בין פוליטיקאים
ושחקני תיאטרון. ידין
פירט את ההבדלים בין השניים.
השאלה הבאה היתה אם מאז
כהונתו של רונלד רגן עלתה
תדמית השחקן. ידין ענה :״כמי
שמבין במישחק, אני מרשה לעצמי
לומר שרגן נשיא יותר
טוב משחקן״.
הדוגמנית קארן דונסקי
נשאלה, מי מבין הח״כים זקוק

העולם הזה 2465

אמיר איגשט״ו ג

לגעת בבובה. אוחז לידו, באמיר,
בנו של הזמר אריק אינשטיין,
השדר אלי ישראלי. אמיר הגיע עם
מישפחת ישראלי למרכז החוויה
הישראלית ביפו, להצגה באפלו
מינסמוס הגדול, שכתב ומקריא
השחקן והזמר יוסי בנאי. משמאל
למעלה: בנאי עם בניו מישואיו
השניים, דניאל ואריאל. למטה
מימין: הזמר דני סנדרסון ן בנו בן
ה ,4-אדם, שהתנגד להצטלם ו אפילו
בכה. למטה משמאל: קריין
הטלוויזיה עמוס ארבל ובנו אביר,
משמאל אשתו של ארבל. ההצגה
מוקרנת רק על גבי שיקופיות.

ביותר לשיפוץ היופי. מבין הנשים
היא ציינה את גאולה כהן
ומבין הגברים את פסח גרו

כששביתת
עובדי העיריה
בקריית״שמונה נכנסה ליומה
השמיני, הצליח משה שחל,
שר־האנרגיה, לשכנע את שימי
עון פרם, ראש־הממשלה, להיפגש
עם ראש־העיריה ועם נציי־גי-העובדים.
עוזרו של שחל
טילפן לפרוספר עזרן, ראש־העיריה,
והציע לו להפסיק את
השביתה ולהיפגש עם ראש־הממשלה.
העובדים, שהיו באמצע
דיון, קיבלו את ההזמנה
בהפתעה, לאור העובדה שלפרס
היו בעבר תקריות לא־נעימות
העולם הזה 2465

בעיר. במהלך הוויכוח אם להפסיק
את השביתה או לא קם
שמואל אוחנה, סגן ראש-
העיריה, שהוא איש המערך,
והסביר לפורום שהוא מכיר את
פרס כאדם שיש לו פינה חמה
בלב לעיירות־הפיתוח. אוחנה
הציע לצמצם את השביתה ולנסוע
לפגישה עם ראש־הממשלה.
וכך היה. כשחזרו פרנסי העיר מן
הפגישה, הציע להם אוחנה להעניק
לפרס אזרחות־כבוד של
קריית־שמונה.
בדיון שנערך בתיאטרון
הקאמרי בסיום ההצגה מידה
כנגד מידה, דיברו ח״כ שבח
וייס, מנחם סבידור, ירר
הכנסת לשעבר וחנן קריסטל,

על הגינות במערכת הפוליטית.
כדוגמה לשחיתות אישית קריסטל
הביא את משה דיין ואת

ח״כ אהרון אבו־חצירא.

פסוקי ה שבוע
• ח״כ גאולה כהן, במליאת
הכנסת :״חוק השבות
הוא חוק גיזעני, חוק מפלה!״

• ח״כ עבד־אל־והאב

דראוושה :״כל ההצעות לס־דר־היום
המובאות למליאה בעת
האחרונה מכוונות נגד ערבים
ויש להן אופי גיזעני״.

• ח״כ מאיר כהנא, ל־ח״כ
צ׳רלי ביטון :״צ׳רלי! צ׳רלי!
אל תהיה קיצוני בבקשה״.

• הנ״ל :״אני מוכן שיקראו
לי מאירק׳ה״.

• ח״כ מאיר כהן־אבי־

דוב :״אני מברך את שר־ _
הביטחון על הריסת המיבנים
בג׳יפטליק ועל דבריו בהתנחלות
בביקעת־הירדן, ומקווה לעוד
נאומים כאלה בביקעת־הירדן,
ביהודה ובשומרון״.

• הח״ב לשעבר רענן

נעים :״חטפו לי את תיק־החק־לאות
מתחת לאף״.

• הרב מנחם הכהן:
״כדאי לך הסתדרות חזקה —
העובדים מאשימים את המזכ״ל
קיסר, כי בירכתו על עיסקת
החבילה היא ברכה לאבטלה״.

• מנחם אליעזר זאב

(״הרבה מקרעטשניף״) רו־זנבוים,
האדמו״ר המושך
בחוטים של המיפלגה הליברלית
:״יצחק מודעי הוא
אינטלקטואל, משכיל. גירעון
פת רק מחפש עיתונות. פת ואברהם
שריר הם קליינע מענ־טשלך(אנשים
קטנים).״

• אחד משרידי הקהילה
היהודית בתימן, לעיתונאי
אמנון קפליוק :״מי שלא
מתפלל אצלנו הוא כמו כלב,
מגרשים אותו!״
• הנ״ל, על השאלה מדוע
נאסר על הנשים בקהילה ללמוד
קרוא וכתוב :״המלמד בתו תורה
— מלמד הבלות, והכלות היא
זנות״.

חאות דולרים בגוחודעו
בחשו שנתיים!
דירת יד שניה של קלרין -
התוח הנקי שלך.

.3הדירה רשומה על שמך בטאבו -ואתה מקבל
אותה היום.
.4אינך מ שלם דמי תיווך.
.5אפשרות לקבלת מ שכנתאות

קלרין מציעה לך את אפיק ההשקעה הבטוח, המוגן
והכדאי ביותר. רכוש מקלרין דירת יד שניה, ואנו
נשכיר אותה עבורך במשך 2שנים. הדירה -שלך.
הכסף ־ שלך.
אנו מתחייבים לדמי שכירות שנתיים של 200ו
מערך הדירה. לדוגמא: דירה שתרכוש תמורת
$45,000 בלבד, תושכר עבורך ב־ $5,400 לשנה ($450
בחודש!).
שים לב ליתרונות שמציעה לך קלרין בתוכנית זו:
ו. כספך בטוח מכל רע. הרחק מאימת הגזרות
הכלכליות, ובטוח יותר מאשר בפתי׳ם או בכל
תוכנית אחרת המוצעת לך בבנקים.
.2הכנסה קבועה מוב טחת לך בשיעור של
** ו ממחיר הדירה בכל חודש במשך 2שנים.

הדירות מוצעות ב:
קיראון
ת״א חולון אור יהודה
בת ים
אשדוד־חיפה
ראשון
לציון כרמיאל רחובות חדרה נתניה גדרה כפר סבא אילת גבעתיים
לוד

יש לך כסף פנוי?

דמי שכירות שד
דשנה

112.7.

:ו\וומ\_/ו 0

מדובר בדירות 4,3,2חדרים ה שייכות ל ל קו חו ת
חדשים של קלרין, אשר רכשו קוטג׳ או דירה
ומשלמים את חלק הארי ממחירה על-ידי קיזוז ערך
דירתם הנוכ חי ת ממחיר הדירה החד שה.
אין השקעה בטוחה וריווחית יותר. אל תחכה !
ייתכן שבעת קריאת מודעה זו כבר נמכרו חלק
מהדירות ! פנה אלינו עוד היום:

ת״א: רח׳ הירקון , 305 טל 458606,445812 .־03
פואבלו אספניול: זלמן שזר ו חוף ראשל׳צ.
בת ים: שד׳ רוטשילד , 22ט ל 589178.־03
נתניה: רח׳סמולנסקי סו
חדרה: רח׳ הלל יפה ר , 2ט ל 39443,30317.־063
אשדוד: רח׳ רוגוזין , 4טל 31008.־055
רחובות: רח׳ רמז ( 61 מול הביטוח הלאומי),
טל 456468.־ 08
משרדי קלרין פ תו חי ם בימים:
א /ב /די, ה׳ בשעות 9.00־ 16.00; 13.00־19.00
בימים ג /ו׳ בשעות 9.00־13.00

ח״ם בו־־דב, שו־המישטוה מזה חודשיים, מדבו ער בעיית הקצינים
הבניוים במשטרה, ער בעיית אלימות השוטרים, היחס רעצוו׳ המחתות היהודית,
ונסיונותיו ותוכניותיו והכניס סרו ולארגן מחדש את המישטוה המתפרקת
לצער, קזג־נ־המישטוה הבכירים
אינם משמשים חגגה
טונה ושוטרים
הזוטרים״

״בתקופת החגים קיבלתי
נטמיבוקזז מובנים,
שאמרו: תן לעצור
המשרת לבלות את
החגעם המישפחהד

..כשיש חרונה נגר ושטר,
התיק הולך ליועץ
המישפט׳ לממשלה, והוא
שבע אם שיק ״לו

״עצור המשרת, נמו
האסירים הביטחוניים
הערבים ש עצורים
משג שנה. ש לא
׳ברית סודם לנלא־

לב׳זזידד

אל מתנון ללכת אל נלהגינטלמניס ולהגיר
להם:בואונהפוואת
המיעוטרה למקום עמדה
טוב געים נמו הצבא״

אומרים עליו שהוא מדבר לאט, אבל
עובד מהר. אני יכולה להעיד מניסיוני, שכ אשר
הוא רוצה, הוא יכול לדבר מהר מאוד.
בקושי הפסקתי להדביק בכתיבתי את
קצב-הדיבור שלו.
אומרים עליו שהוא רגוע ושליו, ורק דבר
אחד יכול לגרום לו התרגשות: סוסים. אני
יכולה להעיד מנסיוני, שגם שיחה על עצורי
המחתרת היהודית יכולה לגרום לו הת רגשות!
מה זה התרגשותו הוא מתרגז, קופץ,
מתעצבן ממש.
כשפגשתי בשבוע שעבר את שר־המיש־טרה,
חיים בר-לב, בלישכתו בירושלים,
שוחחנו בין השאר על עצורי המחתרת. שלא

כמינהגו, הוא היה נרגז ביותר. שאלתי את
עצמי אם הוא מתרגז מפני שהוא חייב
להצדיק בכל מחיר את עבודתם של פקודיו,
או מפני שנמאסה עליו הביקורת המושמעת
על המישטרה בנושא זה.
חיים בר״לב נכנס לנעליו של הד׳ר יוסף
בורג לפני חודשיים. אומרים עליו, שהוא
לומד מהר מאוד את העבודה. בשיחה איתי
הוא גילה בקיאות מדהימה. היתה לו
תשובה לכל שאלה. הוא ללא ספק למד את
נושא ההירארכיה המישטרתית ותחומיה
בפירטי״פרטים. אם כי הוא לא היה מוכן
ללכת רחוק, ניסה להלן על החבל הדק שבין
הנאמנות למקום העבודה עליו הוא מופקד

ובין הצורן להגיד לעיתונאי את האמת.
המישטרה, כמדומה, היא קן של צרעות.
אנשים נלחמים שם האחד בשני. קיים פער
עצום ברמתם של קציני״מישטרה, במיוחד
אותם שבאו מצה׳ל, לבין שוטרים זוטרים.
על רמתם התרבותית וההשכלתית של
השוטרים אין טעם להרחיב את הדיבור.
תילי-תילים של מאמרים, מערכונים ואפילו
סרט קולנוע נעשו על הנושא הזה. מישטרת-
ישראל אינה מצליחה, מן הסתם, להילחם
בבעיה. אין לה מה להציע לבוגר בית-ספר
תיכון. היא נאלצה לרדת מדרישתה למי נימום
של 12 שנות־לימוד ל״ ,10 וגם כך אין
קופצים רבים על המציאה. משכורות נמו
כות,
דרגות קידום איטיות ומוניטין גרוע -
כל אלה גורמים לאנשים צעירים להימנע
מלהתגייס למישטרה. התוצאה: מישטרה
שרמתם של שוטריה היא נמוכה ביותר.
אצל הקצונה הבכירה המצב גרוע. אנשים
שצמחו בתוך המישטרה, שצמחו עם המיש-
טרה, נלחמים מילחמת־חורמה ממש ב קצינים
בכירים שהוצנחו מבחוץ. קציני-
צנחנים, שהתגייסו בהמוניהם למישטרה
באמצע שנות השיבעים, פרשו בהמוניהם.
מסלול־הקידום האיטי, התככים הפנימיים,
העובדה שהקצינים שבאו מתוך המישטרה
סירבו לקבל קצינים מוצנחים מהצבא -כל
אלה גרמו לחוסר הסתגלותם בחיל.

,תנו לי שנתיים. ואשנה את המישטרהו
(המשך מעמוד )19
היחידה המרכזית, שהיתה גולת-הכותרת
של המישטרה, מתפוררת. השר בעצמו או מר
:״צריך להעלות אותה על הפסים.״
מטאטא חדש מטאטא טוב. נעת מצפים
במישטרה שהשר בר־לב יצליח איך שהוא
לאחות את הקרעים, להחזיר עטרה ליושנה.
בר־לב יודע שהוא נכנס לקן של צרעות.
מתלוננים נגדו, שאת כל סיוריו הוא עורך
בחברת המפכ״ל, אריה איבצן. קצינים בכירים
אומרים, שכאשר הוא בא עם המפכ״ל,
קשה להם, לזוטרים, לפתוח את הלב. הוא
הבטיח לנו שזוהי רק ההתחלה :״אני עוד
אערוך ביקורי-פתע ביחידות, אני עוד אפ גש
עם הזוטרים, אני מתחיל מלמעלה ועוד
אגיע גם למטה׳.
את הראיון הזה קיימתי במשותף עם רב-
פקד (מיל ),ישראל גפן, כתבנו הפלילי, שיש
לו ניסיון וידע עשיר בכל הנוגע למישטרת-
ישראל. אחרי הכל, שירת בשורותיה שנים
אחדות, כראש לישכת־סיור במחוז תל״
אביב.
גפן -גם הוא קצין־צנחנים(מיל ) ,שגוייס
למישטרה בדרגת מפקח -סיפר לבר-לב
ממש לקראת סוף הראיון, כי גם הוא היה
בעבר מ״כוחותיו״ .בר״לב לא התעצל, שאל
אותו מדוע עזב וזימן אותו לשיחה אישית:
״אולי אצליח להחזירך לשורות המישטרה״.
גפן הוא לא הפרוייקט היחיד שהציב
לעצמו בר-לב בנושא זה. הוא מתנוון לגייס
למישטדה קציני־צה״ל במיל׳ אחרים, הוא
מתנוון לשכנע את אותם המשרתים ב־מישטרה
ורוצים לעזוב להישאר.
כשעזבנו את לישכתו, נכנס המפנ״ל,

את העניין שלשמו הובא לבית־המישפט, מבררים
שמא הוציאו את הודאתו במירמה, בלחץ או באיומים.
זו תופעה אחת. תופעה שניה היא, שלפעמים
אנשים חפים מכל פשע, שהם בגדר חשודים,
במקום לשתף פעולה עם השוטר ולקחת בחשבון
שגם הוא בן־אדם, נוקטים בעמדת פרובוקציה.
למשל — השוטר מבקש מהם תעודת־זהות,
והאדם החף מפשע אומר ״לא נותן לך תעודת־זהות!״
השוטר
אומר :״אם כך, היכנס לניידת״.
האזרח משיב :״לא נכנס!״
השוטר שם עליו יד, אז ההוא מוציא לו את
היד. ואז לשוטר אין ברירה אלא להשתמש בכוח
נגד אדם שהוא בעצם טלית שכולה תכלת.
אלה הם מיקרים שבהם המישטרה מואשמת
שלא בצדק. וזה לא המיקרה היחיד. אתן לך
דוגמה מנסיוני האישי: חבר־הכנסת תופיק טובי
בא אליי בטענות, שמישמר־הגבול השתמש בכוח
בטייבה. מה התברר? כהנא ,״הרב״ מאיר כהנא,
אמר שיבוא לטייבה. בטייבה אמרו :״לא יהיה
כדבר הזה!״ אני מרים טלפון לראש מועצת טייבה
ואומר לו: כהנא לא ייכנס לטייבה, אני מבקש
ממך להרגיע את הרוחות. הוא עונה לי :״ח׳אדר.״
מגיע היום בו אמור כהנא לבוא לטייבה.
בטייבה מכריזים על שביתה כללית. ג׳מעה
חוסמים את הכביש, ח״כ תופיק טובי עורך
אסיפה בלתי־חוקית. ב־ 4אחרי־הצהריים מפיצים
שמועה, שכהנא נכנס לכפר, והשאבאב זורקים
אבנים. על מי? על מישמר־הגבול, שבא למנוע
את כניסתו של כהנא לכפר!
אז יש מיקרים של האשמות בלתי־מוצדקות
ויש מיקרים שהשוטרים משתמשים בכוח כאשר
החוק אינו מאפשר זאת, ואז המיקרים מטופלים,
השוטרים מועמדים לרין ומקבלים גיזרי־דין של

תי לך, שלא המישטרה קובעת את חומרת המיק-
רה, אלא היועץ המישפטי לממשלה.

• קצין בכיר במישטרה התבטא, כי
תפקיד המישטרה גם להעניש וגם לחנך
את השוטרים המובאים לדין. אינך
סבור כי אין זה הוגן שהמישטרה
בודקת, מענישה ובדיעבד מחנכת?
לדעתי, אין פה שום פסול. אני לא מכיר
מיסגרת שעד רמה מסויימת לא חוקרת בעצמה

..מינינו את נצ״מ זכרה
בנאי, נדי שיחזיר את
היחידה המרכזית
לנסים. אל תשנח׳
שנמישטדה, שלא נמו
נצבא, אין שניים־
שלושה משמרים
לתפקיד־ולא
מענישה בעצמה. בצה״ל ואפילו בכנסת. הרי
הכנסת בדקה את הפריצה של המשוגע ההוא ולא
העבירה את העניין למישטרה.
את צודקת כשאת אומרת שיש גם אלמנט
מחנך בענישה, ולכן אני מתכוון לדבר עם הקצונה
הבכירה על שאלת השימוש בכוח, ולתבוע
מהם לנהוג בדיוק על־פי הספר. אחרי הכל, אנחנו
לא מישטרת מיקי־מאוס, אבל מצד שני, אנחנו
גם לא מישטרת שריפים מהמערב הפרוע.

שר־המישטרה והמפכ״ל
אריה איבצן. לפני כן הוא חיכה בשקט
בחוץ, על הספסל, עד שנסיים את הראיון.

• אדוני שר־המישטרה, השבוע
הועמת למישפט שוטרים שהינו סרן
בצנחנים. לאחרונה אנו עדים לאלימות
של שוטרים כלפי אזרחים. מהו לדעתך
הגורם לאלימות זו?
במיקרה של הסרן, אני לא יודע אם היתה
אלימות. בשביל זה יש בתי־מישפט שקובעים
ואומנם, כעת מתקיים המישפט, ואנו נראה אם
אומנם היתה אלימות.

• אתה מסכים איתי. שקיימת אלימות
של שוטרים כלפי אזרחים.

לפי החוק, מותר לשוטר להשתמשיבכוח כדי
לעצור. ואם יש צורך, גם לפתוח באש. כאשר יש
תופעות של אלימות, צריך לבדוק-אם השוטר
פעל באלימות במיסגרת המוטל עליו על־פי־החוק,
או שלא נהג כפי שהחוק מחייב אותו.
אזרח רגיל יכול לעשות כל דבר שאינו עומד
בסתירה עם החוק. שוטר יכול לעשות רק מה
שהחוק מצווה או מתיר לו לעשות.
בימינו כמעט שאין חשוד המובא לבית־המישפט
שהוא ועורך״דינו אינם מעלים טענה,
שבגביית ההודאה המישטרה השתמשה נגד
החשוד בכוח, בפיתויים, במירמה. זה פק״ל אצל
חשוד להתלונן על אלימות.
ואז מה קורה? במקום לנהל מישפט לגופו של
עניין, מתנהל מישפט־זוטא. כלומר, אם מאשימים
מישהו בכר שגנב או אנס, אז לפני שמבררים

ענישה. בשביל זה יש בתי־דין לענישה במיש־טרה.

עורך דץ יצחק יהב, שהיה עד־ראיה
למיקרה אלימות במרכז תל-
אביב, אומר כי העונשים הניתנים
לשוטרים בבית־הדין למישמעת מצחיקים
ומשעשעים.
עורך־הדין הנכבד שיצחק וישתעשע. כשיש
תלונה, היא נחקרת. התיק הולך ליועץ המישפטי
לממשלה. הוא קובע אם התיק, יילך לבית־דין
פלילי, מישמעתי או לשופט יחיד — הכל לפי
חומרת העניין.
מיקרה שהועבר לבית־דין של המישטרה לא
יכול להיות חמור. בתי־דין הם סוברניים, מה
לעשות. לפעמים יש הרגשה שמקילים, לפעמים
שמחמירים. בית־הדין פועל לפי החוק והסמכות
שניתנת לו.

• אינך סבור כי עדיף שגוף אזרחי
יבדוק וישפוט את השוטרים?
כל גוף, כולל עיתון העולם הזה, חוקר את
עצמו ושופט את עצמו, עד רמה מסויימת. מה זה
שימוש בכוח? אם שוטר מוריד סטירת־לחי שלא
בצדק זה מצב אחד, ואם לקחו חשוד הצידה
ומרביצים לו והוא לא אשם — זה סיפור אחר.
יש מידות שונות של חומרה. יש דן יחיד, יש
בית־רין מישמעתי ויש בית־מישפט פלילי. אמר־

בזמנו, את צודקת, המינימום היה שמונה
שנות־לימוד. לכן יש שוטרים רבים שזו השכלתם.
כיום אנו מחייבים 10 שנות־לימוד, אנחנו
מציעים קאריירה מישטרתית עד גיל .55 אם הוא
מוכשר, יש לו מסלול״קידום ברור. קודם כל הוא
עובר קורס של שבועיים, כדי ללמוד אלף־בית.
אחר כך הוא עובר לעבוד כמה חודשים עם שוטר
חונך. אחר כך הוא עובר מכינה, כמו בחיל־האוויר.
במיסגרת המכינה מתברר גם לבחור וגם
למישטרה אם יש התאמה ביניהם. אם יש — הוא
עובר קורס בסיסי של סיור ותנועה, בילוש
ומעקב, ולפי הצלחתו והפוטנציאל שלו הוא
מקודם ויכול להגיע עד לדרגת ניצב. יש ניצבים
— אני לא יודע לגבי המפכ״ל — שהחלו את
הקאריירה שלהם כשוטרי״מקוף.

• בעניין שוטרי-המקוף: כמעט
שלא רואים ביום שוטר ברחוב. אין
בכלל שוטרי-מקוף. אם אתה זקוק לעזרת
שוטר, הוא אינו בנמצא.

• נעבור, ברשותך, לנושא אחר.
לפני כמה שנים היה גיוס גדול של
קציני-צנחניס לשורות המישטרה, הי־תה
תיקווה שקצינים אלה יכניסו רוח
חדשה במישטרה. חלק הארי של הקצינים
לא השתלב ופרש. אתה מתכוון
לעשות שוב לגיוס קצינים במיל׳ למיש־טרה?
אני
לא יודע על זה שחלק הארי של קבוצת
קציני־הצנחנים פרש. בסיורים שלי אני נתקל
בעשרות קציני־צבא לשעבר. מתוך עשרה ניצבים,
שלושה באו למישטרה כאלופי־מישנה.

בתחנת־המישטרה בשכונה. ואם אין תחנת־מישטרה,
אז בתחנת המישמר האזרחי או במת־נ׳ס.
כיום יש לנו 60 קצינים כאלה.

אני לא יודע את שיעור הגיוס והעזיבה של
קצינים לשעבר בצה״ל. אבל את צריכה להביא
בחשבון, כי אנשי־צבא רגילים לקידום פז״מי.
במישטרה זה הולך יותר לאט. בצה״ל אתה יכול
לצאת לפנסיה בגיל ,40 במישטרה אתה יכול
לצאת לפנסיה בגיל ,55 וסיכויי הקידום יותר
קטנים מאשר בצה״ל. יכול להיות שזה היה
המניע לפרישה. בצבא אתה יכול בעשר שנים
להגיע מדרגת טוראי לסא״ל, במישטרה זה יכול
לקחת 25 שנים.
יתכן שלחברה לא היתה סבלנות לחכות כל־כך
הרבה שנים.

• וההפסד הוא כולו של המישטרה.

בוודאי. השירות במישטרה הוא שירות קשה

• איפה יושב קצין השכונה?

• האם קצין השכונה יושב גם בשכונות
רווחה, או רק בשכונות מצוקה?

קודם
כל, התחלנו בערי־פיתוח ובשכונות־מצוקה.
אנחנו רוצים להרחיב את הנושא.
הקצין מטייל בשכונה, בשכונה יודעים שהוא
קיים, ועד־השכונה עובד איתו בשיתוף־פעולה
והוא הכתובת לענייני המישטרה. יש לנו, בנוסף,
עזרה של מתנדבים, אנשי המישמר האזרחי,
הנותנים כל שבוע חמש־שש שעות. הם אומנו
כשוטרים, הולכים במדי שוטרים, ויש להם
סמכות. הם מבצעים את פעולות הסיור והשיטור
בשכונה שלהם. כרגע יש לנו 1,000 כאלה.

• אינך חושב שיש לבטל את ה־מישמר
האזרחי, מאחר שלא הוכיח את
עצמו כמרתיע נגד טרור? הוא עולה
הון־עתק, הוא מסורבל ומיותר לחלוטין.
כמרתיע נגד הטרור התחושה היא שהמישמר
האזרחי באמת לא הגשים את היעוד שלו והוא לא
כל־כך נחוץ. אך הוא בהחלט נחוץ למישטרה.
לכן אני לא חושב שצריך לבטל את המישמר
האזרחי, אלא רק להתאימו למצב החדש. אחרי
הכל, הוא הגוף המקיים קשר עם הקהילה.
ההתנדבות היא הדבר המקסימלי שהמישטרה
יכולה לצפות מהציבור, אך אין ספק כי המישמר
האזרחי צריך לעבור שינוי של מיבנה, כדי
שיתאים למצב החדש. הנושא עומד להיבדק.

• בקרב השוטרים הזוטרים קיימת
אי־שביעות־רצון ממילחמת-הניצבים.
שמעתי מכמה מהם, שיש להם תחושה
שהפיקוד סורק עול.

• מה זה מיקרה חמור — האם שוטר
צריך לגרום למוות כדי שהמיקרה יחשב
חמור?

היועץ המישפטי לממשלה קובע, לא אני ולא
המפכ״ל. היועץ המישפטי בכבודו ובעצמו.

• פעם רמת-ההשכלה של השוטרים
היתה נמוכה ביותר. אחר-כך חייבתם
שוטרים המתגייסים למישטרה בשמו־.
נה שנות-לימודים, לבסוף העמדתם את
החובה על 12 שנות־לימוד. מה יכולה
כיום המישטרה להציע לצעיר שסיים
תיכון כדי לפתותו לשרת בשורותיה?

שוטרי־מקוף נעלמים לאט־לאט בכל המדינות.
גם באנגליה, שבה הבובי השכונתי היה שם
דבר. הדבר נובע מהעדר כוח־אדם. לכן התחליף
הוא סיור. גם של ניידות, גם של שוטרים במדים
וגם של בלשים. דבר נוסף הוא קצין־השכונה,
שזה דבר חדש שהמישטרה הנהיגה לפני זמן לא
רב. הקצין הוא לרוב בדרגת רב־סמל, הוא משופשף
ואחראי על השכונה שלו.

• בשנים 6־ 1975 היה גיוס גדול
למדי של קצינים שהשתחררו מצה״ל.
הם לא היו ברמה הבכירה, אלא בדרגת
מפקח ופקד. חלקם הגמל פרש. נראה
שבמישטרה עברו לסדר היום, למרות
שהשקיעו באנשים. מדוע אין המיש-
טרה מחזיקה בצפורניה אנשים שהושקע
בהם, כמו שנוהג, למשל הצבא?

,אני לא מפכ״ל ואני לא מרביץ רפורטים

מישטרה והמדינה השקיעו בהם לא מעט, ולשכנע
אותם לתת יד, להפוך את המישטרה למקום־
עבודה נעים. צה״ל זה מקום עבודה נעים וטוב.
עובדים קשה, נמצאים מחוץ לבית, אבל בסו־הכל
זה מקום־עבודה טוב. המישטרה לא. מכל
מקום, לא בהיקף כזה. יש המרגישים במישטרה
כדג במים, ויש רבים האומרים לעצמם: אילו
היינו יכולים למצוא מקום־עבודה אחר, היינו
עוזבים.
אני רוצה להעלות את מורל היחידה, אני רוצה
לעשות יחסי־ציבור למישטרה, לשנות את תדמיתה
ולשפר את היחסים האישיים.

מאוד. ברור שבצה״ל, ביחירות־השדה, השירות
קשה גם הוא, אבל נוספים לו ההילה והמעמד.
המישטרה נהנית מכך הרבה פחות. אני יודע
שאחוז המשרתים במישטרה שהיו מוכנים להחליף
מיקצוע הוא גבוה. זוהי בעיה כללית של
המישטרה, על אחת כמה וכמה שזוהי בעיה למי
שבא מצה״ל, עם נסיון טוב יותר במיסגרת של
שירות.

• מה אתה מתכוון לעשות בעניין
הזה?
אני מתכוון ללכת אל כל הג׳נטלמנים שה־

ברור שהמפקדים הבכירים צריכים לשמש
דוגמה למערכת כולה. כל מיקרה שיש בו
לכאורה חריגה נבדק ומוצאות מסקנות. במישפט
חפץ עלו דברים נגד ניצב אברהם תורגמן. הדבר
ייבדק על״ירי היועצים המישפטיים. אין פה
איפה ואיפה.
לצערי, בכמה נושאים הקצינים הבכירים לא
משמשים דוגמה טובה לשוטרים הזוטרים.

• זה לא תמוה שקצינים כמו תורגמן
וחדד קודמו לתפקידים בכירים דווקא
בעיצומן של פרשיות שבהן היו
מעורבים?

תמרורים

אמרתי כבר — אין פה שום איפה ואיפה. מה
שכתוב בעיתון הוא צד אחד של המטבע. ולהחליט
החלטות על גורל בני״אדם זה הצד השני
של המטבע. הרי אי־אפשר לקבל החלטה אלא
אחרי בדיקה יסודית, ואלא אחרי שאתה בטוח
במאה אחוז בצעד שלך. הרי אנחנו עוסקים באנ־שים
העובדים במישטרה עשרות שנים, אנשים
שבנו את המישטרה. אז אם יש נגדם חשד לכאורה,
צריך לבדוק עד הסוף ולהסיק מסקנות,
ולא למהר ולהחליט החלטות.
דבר אחד אני מבטיח לך: שום דבר לא מטואטא.
הדברים ייבדקו אחד לאחד. ואם זה יקח
עוד חודש, עוד חודשיים, אז מה? את הרי מכירה
את הסיפור על הפר הזקן והפר הצעיר...

חושיה נגד אפאשים
הו ענ ק ה מדליית־הכבוד של הקונגרס,
העיטור הצבאי החשוב ביותר בארצות־הברית
103 ,שני םאחת פיל תו בקרב. לברנט
וודס, על תושיה בקרב נגד אינדיאנים משבט
האפאשים, אשר לכדו פלוגת פרשים במארב
בוואדי. וודס, עבד כושי משוחרר, היה סמל
פלוגתי, שנטל את הפיקוד על הפלוגה אחרי
שהמ״פ נהרג והסמ״פ ערק, והוביל אותה לניצחון
על האינדיאנים.

את זה אני לא אספר לך.

זמר בן ח״ב

• אנשים מצפים ממך כמטאטא
חדש שמטאטא טוב יותר. אנשים מק ווים שאתה תעשה סדר.

נחוג יום־הולרתו ה־ 35 של שלמה
ארצי, הזמר והסופר לעת־מצוא. ארצי, יליד

בסדר. יש לתת לי זמן. אני לא המפכ׳׳ל ואני
לא מרביץ רפורטים. מה בוער?

עפולה, ששמו המלא הוא שלמה־חיים, הוא בנו
של ח״כ המערך יצחק ארצי, איש הליברלים
העצמאיים שנטמעו בבחירות האחרונות במערך,
ומי שהיה סגן ראש עיריית תל־אביב.

• מה דעת!־ על כך שתורנמן הכריז
כי הוא יהיה מפכ״ל?
הוא לא אמר שהוא יהיה מפכ״ל, הוא אמר
שעם־ישראל יפסיד אם הוא לא יהיה מפכ״ל. ויש
לי חדשות בשבילך: הוא לא היחיד שחושב כך
על עצמו. אני מכיר עוד כמה שחושבים זאת על
עצמם.
את רומא לא בונים ביום אחד. שיפנו אליי
בעוד שנתיים־שלוש, נראה איזו מישטרה תהיה
לנו. צעד לא נכון יכול להיות עוול כלפי אדם
שהשקיע את כל חייו במישטרה ועוול נורא
למישטרה. זה לא מישחק״ילדים. מדובר פה בגורלות
של אנשים, בעתידם. אני חוזר ומבטיח: כל
חשד ייבדק עד הסוף.

• יש הרגשה שמשהו חורק ביחידה
המרכזית. סנ״צ פרידמן יצא לחופשה
בטרם יועמד לדין, מפקח שליט
בכלא, דפ״ק בן־צבי ורפ״ק בני מרום
פרשו, סנ״צ אמנון אלפר פרש. יש הרגשה
של התפוררות בצמרת. לא הגיע
הזמן לערוך בדק־בית ביחידה המרכזית?
לכן
לקחנו מפקד שכבר היה מפקד היחידה,

תמר וחיים
״במישטרה הקידום הוא אי טיד
מאוד מעריך את זה שהוא היה מוכן לחזור
לתפקיד. הוא יכול היה להגיד: אני סגן ראש
המודיעין, ואני לא רוצה לדרוך במקום. אבל הוא
הסכים לחזור לתפקיד, ואני בטוח שיצליח
להחזיר את היחידה המרכזית לפסים.

• ניצב היא דרגה המקבילה לאלוף
בצה״ל. אתה חושב שניצב-מישטרה
יכול היה להיות אלוף בצה״ל?
צה״ל לוחם נגד אוייב, המישטרה מטפלת
באוכלוסיה ידידותית. איך אפשר להשוות?

• אתה מודע לכך שהמישטרה, בגלל
שוטריה, נוטה ימינה.
המישטרה מופקדת על הסדר. אסור להשקפה
פוליטית להשתקף בדרך התיפקוד של השר

• ובכל זאת, היא כנראה משפיעה...

אני
לא יודע על זה. ואם את נתקלת בתופעה,
פני אל הממונה על התלונות!

• הלך הרוח של השוטרים הזוטרים
הוא להעדיף אנשי-ימץ על אנשי־שמאל.
זה מתבטא בהתנהגות שוטרים
בהפגנות של השמאל. זה התבטא
היטב בהפגנת .״שלום עכשיו״ ,שבה
נרצח אמיל גרינצוויג.
אני לא מודע לזה כשר־מישטרה, אני מודע
לזה שהמישטרה צריכה לבצע את תפקידה
כהלכה, בין אם זה טיפול ברב כהנא שבא לאום־
אל־פחם או לטייבה, ובין אם בהפגנה של אנשי
שלום עכשיו.

• איך אתה יבול להתעלם מהיחס
החיובי של השוטרים אל עצורי המחתרת
היהודית?

לא מדובר פה בשוטרים, אלא באנשי שירות־בתי־הסוהר.

אתה מופקד על שירות בתי־הסו־הר.

למה לאודי אדיב לא איפשרו
לצאת לאירועים מישפחתיים?
גבירתי היקרה! לאורי אדיב הציעו והוא
סירב.

• לאודי אדיב מותר לקבל ביקורים
פעם בשבועיים, לעצורי המחתרת פעם
בשבוע.

הם עצורים והוא אסיר. הם לא זוכים לשום
הטבות סוציאליות.

• באמת?

באמת! תארי לך, באמת! מאחר שאינם
מסוכנים, לא מחזיקים אותם בתנאי בידוד, לא
מחזיקים אותם סגורים ונותנים להם להסתובב
שעתיים בחצר סגורה, והם נמצאים באגף שבו
החדרים פתוחים לחצר. הם מקבלים תנאים
רגילים של עצורים. חופשות — אין: ביקורים
— אין: הכנסת מזון — אין.

• הכנסת מזון אין?
כשהם הולכים לבית־המישפט והמישפחות
נותנות להם חבילות־מזון, השוטרים לא מונעים
מהם את קבלת המזון. אך כמובן שעורכים

״לא ארז לבטל את
המישמו האזרחי, אבל
יש להתאימו ולאוגנו
מחדש. המישמו
האזרחי נבשל בישח
בגורם מרתיע נגר
הטרור״

עצורי המחתרת הם עצירים מסוג מיוחד.

• למה?
כי אין סכנה שיברחו.

• איו סכנה שיברחו? הרי שניים
מהם נעלמו באילו בלעה אותם האדמה
ועד היום לא מצאו אותם:

״יש קייטנות יותר סימפטיות!״
ניצב־מישנה זכריה בנאי, בתיקווה שהוא יכניס
סדר לדברים.
המצב הוא קשה, הדברים מדברים בעד עצמם.
את בעצמך אמרת שזהו מצב אומלל.

• מדוע לא מיניתם אדם חדש כמפקד
היחידה המרכזית?
במישטרה זה לא כמו בצבא, שלכל תפקיד
יש שלושה־ארבעה מועמדים מוכנים וטובים. אני
רוצה להגיע למצב כזה, אבל זה לא יכול היה
להיעשות בחודשיים ולא בשנה.

• אתה מרבה להשוות את המיש־טרה
עם צה׳׳ל.
לא רק לצורך המחשה. נחזור לעניין היחידה
המרכזית. החלטנו לקחת מישהו שהוכיח את
עצמו, כרי להעלות את היחידה על הפסים. זה
ללא ספק מהלך נכון. כי אם אתה לוקח מישהו
שיש לו פוטנציאל, אתה צריך לחכות לפחות
שנה עד שיוכיח את עצמו.
האיש שלקחנו לא צריך להוכיח כלום, הוא
עשה כבר את התפקיד על הצד הטוב ביותר, ואני

• גם לעצירים אחרים מותר לקבל
חבילות מזון?

• מניין לאדוני לדעת שלא ינפו
להבריח כלי־נשק?

אני מסביר לך, שמאפשרים להם לקבל חבי־לות־מזון
רק אחרי שווידאו שהן מכילות מזון
בלבד. השוטרים לא לוקחים חבילות־מזון, לא
מעצורי־מחתרת ולא מחשודים ברצח. מכל מקום,
אני עומד לבדוק את הנושא מחדש, ויתכן שנמשיך
להרשות קבלת חבילות — יתכן שנאסור.

יש לי חדשות בשבילך, תהיי רגועה: הם לא
יארגנו מרד ולא ינסו לברוח. תרגעי. הם עצורים
מסוג מסרים, בדיוק כמו האסירים הביטחוניים
הערביים.
גם עצורי המחתרת וגם האסירים הביטחוניים
הערביים לא ינסו לאנוס או להבריח סמים, בניגוד
לאסירים פליליים יהודים או פלסטיניים.
עצורי המחתרת הם סוג מאוד מיוחד, אי־לכך
מחזיקים אותם בנפרד.

תבואי אליי בטענות אם אחד מהם יברח
מבית״הסוהר.

אלה שנתפסו אינם מבריחים סמים, אינם
אונסים, אינם מבריחים כלי־נשק.

מרואיין בר-לב בעת הראיון

בדיקה, כדי לוודא שאומנם המזון הוא מזון. אם
הוא מזון, לא מחרימים אותו.

בשביל מה?

• בשביל לארגן מרד, לנסות לברוח.

• וכשלא מתחשק להם לנסוע באוטובוס
מסויים, אז מחליפים להם את האוטובוס.
נוהגים
בהם כמו בכל עציר אחר.

• האם גם עצירים אחרים יוצאים
לחופשה?
חופשה זה כשמישהו יוצא ל־ 48 שעות הביתה.
זה פירושה של חופשה. כשיש אירוע מיש־פחתי
מאפשרים לעיתים לעציר לצאת לאירוע
בליווי שוטר.

• אתה יודע שלא מבבר שכחה זד
מישטרה עצור־מחתרת בבית-המיש-
פט. זה קורה להם גם עם עצורים אחרים?

הרי מדובר באנשים המואשמים
ברצח, והמישטרה מתייחסת אליהם
כמו אל נופשים בקייטנה.

קייטנה? אני מכיר קייטנות יותר סימפטיות.

• הם נחשבים לעצורים ביטחוניים.
קשה להגיד שמתייחסים אליהם כמו אל
אסירים ביטחוניים ערביים.

איך את משווה! הרי אסירים ערבים ביטחוניים
עלולים לברוח, להתנפל על סוהרים. זו
קטנוניות כמו הקטנוניות ההפוכה: בתקופת החגים
קיבלתי 60 מיברקים של רבנים .״תנו להם
לצאת ולבלות את החג עם המישפחה,״ הם כתבו.
הרבנים האלה לא צודקים ואת לא צודקת.

קוקיה ברי א1פי
נחוג יום־הולדתו ה״ 50 של צבי
לידסקי, עורך־דין מצליח ואיש־חברה, שנישא
והתגרש כמה פעמים והידוע גם כמחברם של
סיפרי־מתח (הפקד, קוקיה בלי אופי) וכבעל
טור בעיתון־נשים.

ארכיאולוגיה בץ הדילוגים
נחוג יום־הולדתו ה־ 55ש ל ריצ׳ארד
מרפי, עוזר שר־החוץ האמריקאי למיזרח־התיכון
ולדרום־אסיה, המצוי בעיצומו של מסע־דילוגים
בין בירות ערב לירושלים, לשם מציאת
נוסחה מוסכמת לנסיגה מלבנון. מרפי, דיפלומט
מיקצועי מגיל ,26 ידוע בצניעותו הקיצונית
ובתאוותו לארכיאולוגיה ולטניס, החל את דרכו
כפקיד זוטר בקונסוליות האמריקאיות בביירות,
בג׳דה, בדמשק וברבת־עמון לפני שהיה, בזה אחר
זה, שגריר ארצו במאוריטניה, המדינה המוסלמית
בצפון־מערב אפריקה, בסוריה (אחרי מילחמת
יום־הכיפורים) ,באיים הפיליפיניים ובסעודיה.

הירד מן ההסתדרות
נחוג יום־הולדתו ה־ 65ש ל שלמה
טנאי, מנהל מחלקת ההסברה בכתב של ההסתדרות,
משורר, הנשוי לציירת, שהיה בראשית
המדינה עורך שבועון צה״ל במחנה. לאחר מכן
ערך טנאי את דבר לילדים וגם שימש כיו״ר
אקרים (אגודת הקומפוזיטורים והמחברים, הדואגת
לגביית תמלוגיהם של חבריה ושמירת
זכויותיהם האחרות).

הגווייה נח הסרט
נחוג בתל־אביב, יום־הולדתו ה־ 80 של
דבורה קסטלנץ, משחקניותיו הראשונות של
תיאטרון הפועלים אוהל. קסטלנץ, בת סוחר־יערות
ברוסיה, שגדלה במישפחת־אמנים (בעלה
היה השחקן זאב ברבן; אחייניתה היא הפסנתרנית
פנינה זלצמן) ,למדה, לפני עלותה ארצה, בסמינר
גננות, הכשרה שהביאה לה תועלת כאשר ניצלה
את חופשת־הקיץ בתיאטרון לתעסוקה מכניסה
זו. קסטלנץ, שפרשה מן הקרשים רק לפני ארבע
שנים, כאשר לקתה בשטף־דם במוח, שממנו
החלימה לחלוטין, שיחקה עשרות תפקידים,
ביניהם פילאר, בלמי צילצלו הפעמונים
והגברת פייג׳ בנשי וינדזור העליזות ולאחרונה,
בסרט ישראלי קצר, גווייה (״זה תפקיד קל!״).

הקוגסוד מ 1העיריה
נפ טר בלונדון, בגיל ,81 ישראל
סומן, יהודי יליד דרום־אפריקה, ידיד קרוב של
נשיאה הראשון של קניה, ג׳ומו קניאטה, אשר
מינה את סומן ליו״ר הראשון של מועצת ייצור
ושיווק הבשר של קניה ולאחר מכן לשתי קאת־ציות
כראש העיריה של ניירובי, בירת קניה.
במשך 14 השנים שבין הקמת מדינת ישראל
למתן העצמאות למושבות בריטניה במיזרח
אפריקה (לקניה, טנזניה ואוגנדה של היום) גם
שימש סומן כקונסול־הכבוד של ישראל במיזרח
אפריקה.

אהר1ן בן־שחר:

רפי אדרי:

עמוס עבר1ן:

..׳ש חוסו מוועות רגושא, ז ה יד וע ש יש ר ,.׳שתקןמחמיר
הפיצו עבור מעצר!״ סימפאטיה לנשים! ,,ביותר לוהיטי־ילדיס!״

בשבוע שעבר שוב נחנק תינוק, כשהכניס את ראשו בין
שלבי מיטת־תינוק. זאת לא הפעם הראשונה שאסון כזה
קורה. לכן פניתי אל עמוס עברון, מנכ״ל חברת עונג,
בית״החרושת הוותיק ביותר בארץ לרהיטי־ילדים,
ושאלתי אותו אם בכלל יש תקן למיטות ולולי־ילדים.
לפני ימים אחדים זוכה שימעון איבגי מאשמת״רצח
על־ידי בית״המישפש. איבגי חזר לביתו אחרי שמונה
חודשים, שאותם בילה בכלא. האם המדינה תפצה אותו על
כך! פניתי אל המישפטן אהרון בן־שחר, שלפני זמן לא רב
הגיש תביעת פיצויים נגד המדינה בשם לקוחו, במיקרה
דומה. שאלתי את אהרון בן־שחר מה החוק בעניין זה.
סעיף 80 לחוק העונשין ,1977 אומר, שאם מוגש אישום
פלילי נגד נאשם ובית־המישפט מצא שלא היה יסוד להאשמה זו,
רשאי בית־המישפט לצוות, כי אוצר המדינה ישלם לנאשם את
הוצאות הגנתו, וכן פיצוי על המעצר.

• אתה אומר רשאי, לא חייב.
כן. מתוך אלה שמגישים בקשה כזאת, מיעוט קטן מקבל את
הפיצוי.

• וכל מי שיוצא זכאי מגיש בקשה כזאת?
בפירוש לא. להיפר, מעט מאוד מגישים. אולי בגלל חוסר־מודעות
לנושא, ואולי אנשים כל־כו שמחים לצאת לחופשי,
שהגורם הכספי לא משחק.

• אם האדם ככל זאת מפוצה, כאיזה סכומים
ממכר?
סכום הפיצוי המכסימאלי בעד יום־מעצר הוא החלק העשרים
וחמישה של השכר החודשי הממוצע במשק ביום מתן פסק־הדין.
אם היום השכר הממוצע במשק הוא 250 אלף שקל, הפיצוי יהיה
10 אלפים שקל ליום־מעצר.

• האם הלקוח שלך שבשמו הגשת בקשה לפיצוי
עבור ימי־מעצר, זכה?
כן. הלקוח שלי הואשם בעבירות של סחיטה ואיומים. הוא ישב
בבית־המעצר ארבעה חודשים וזוכה. הגשתי בקשה והוא קיבל
600 אלף שקל בערו של היום.

בוודאי שיש תקן, שהוא אפילו מחמיר יותר מהתקן הבריטי.
התקן, שמיספרו 681 במכון התקנים הישראלי, מתייחס למרחק
שבין השלבים, לגובה המעקה מהריצפה ולחוזק השלבים והרהיט
כולו.
ארגון נעמת פנה אל חבר־הכנסת רפי אדרי מסיעת
המערך וביקש ממנו להניח על שולחן־הכנסת הצעת־חוק
שהם קוראים לה. תהיה גבר, תן יד לאשה״ .ההצעה
מבקשת לעגן בחוק קיצור שעות עבודה לאמהות או
לאבות, חופשות־לידה מעבר ל״ 12 השבועות, לפי בחירה,
לאם או לאב, ומתן של שבוע חופשה לאב, אחרי לידת
אשתו. שאלתי את רפי אדרי אם ההצעה שהוא הולך
להגיש נראית לו רצינית.
נראה לי לא רציני לדחות רעיון כזה על הסף. לי זה נשמע מאוד
מעניין.

• אתה מכיר איזה גבר שייקח חופשה מעמדתו
כדי לטפל בתינוק, כשאשתו יוצאת לעבודתה?
עכשיו המילה רוטציה מאוד נפוצה. אולי בני־הזוג יעבדו
ויטפלו בתינוק ברוטציה. אני לא יודע כמה גברים ירצו לממש
זכות כזאת, אבל טוב שתהיה לבני־הזוג האפשרות לבחור. ואם
אפילו שלושה אחוז מהגברים ירצו להישאר בבית לשם זה, לא
יוכל אף בוס למנוע את זה מהם.

• מה הסיכויים של ההצעה לעבור?
עוד מוקדם להגיש. קודם כל צריך להביא אותה לדיון בסיעה.
לאותו דיון נזמן אנשי־מיקצוע, כמו פסיכולוגים, סוציולוגים
ורופאים. נראה מה הם יגידו, ואחר־כך נמשיך הלאה.

• מדוע ״נעמתי׳ פנו דווקא אליך?
מפני שאני ראש סיעת המערך, ומפני שידוע שיש לי
סימפאתיה לנשים.

• אותי מעניין הפעם בעיקר המרחק בין השלבים.
מדוע זה קורה שילד יכול להכניס את ראשו ביניהם?
אל תעשי מזה מגיפה. זה אחד המיקרים הבודדים ששמעתי
עליו. תודה לאל, המיטה לא היתה תוצרת עונג. לעצם העניין: לפי
התקן, המרחק בין השלבים צריך להיות לא פחות משיבעה
סנטימטר ולא יותר מתישעה ולתוך רווח כזה אף תינוק לא יכול
להכניס את ראשו.

• אז איד בכל זאת קורה מיקרה בזה?
אני מדבר כאן בשם חברות רציניות שרהיטי־הילדים שלהן
עומדים בתקן באופן מוחלט. אבל כל אחד יודע שיש חלטוריסטים
פרטיים שבונים רהיטים. לא בדקתי את המיקרה המסויים הזה,
אבל, כנראה, שאיזה שלב היה חסר.

• המיטות ולולי־הילדים נראים כבר 40 שנה
אותו דבר. מדוע לא משתמשים בפרספקם, כמו
שעושים בחו־־ל, או ברשת ניילון, כמו שכבר עושים
בחלק מהלולים?
שני הדברים פשוט לא טובים. הרשת המקיפה את הלולים.
מזיקה לראיה של הילד, והפרספקס אולי מתאים לאירופה הקרה.
אבל בוודאי לא לארץ חמה כמו שלנו. נכון שבאופן בסיסי נראים
המיטות והלולים כמו לפני 40 שנה, אבל זה רק מפני שזה טוב גם
היום.

• יש לך איזו עצה כיצד למנוע תאונות כאלה?
אני ממליץ לקנות רהיטי־ילדים רק מיצרן מוכר וותיק, ואם
במשך הזמן האם רואה שיש איזה נזק או שבר בעץ, לא לחכות,
אלא לתקן, או להחליף מייד, ואז לא יקרו אסונות.

הם אומר•...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...מה הן אומרות...מה

יוסף נדד 1א:

אהרון ברנע:

אריאל גרוסמן:

״אני חושב שהנסיבות ״צארח הסגיר את עצמו.. ,אעשה כמו בתנ״ו -
הכריחו אנשים לזכור!״ אבל הוא רא נכנע!״ עלבון תחת עלבון!,,

לפני שלושה שבועות ראיינתי את יוסף (״פפו״) מילוא.
הוא דיבר על בך שהתיאטרון הקאמרי שכח אותו, שכל
הארץ שכחה אותו, שאף אחד לא מתייחס אליו עוד.
בשבוע שעבר חגגו גלי צה״ל להקאמרי את יום הולדתו
ה״ 40 של התיאטרון באירוע מרגש, שבו השתתפו כל המי
ומי בתיאטרון הישראלי.
את ההצגה גנב מכולם יוסף מילוא. כולם נישקו וחיבקו
אותו ונשאו אותו על כפיים, וכשהוגש לו פרס על תרומתו
לתיאטרון בארץ, קם הקהל על רגליו והריע לו. פניתי אל
יוסף מילוא ואמרתי לו:

• תודה שטעית בכל מה שאמרת לי בראיון לפני
שלושה שבועות.
אני לא חושב שטעיתי. אני חושב שהנסיבות הכריחו את
האנשים לזכור. נכון שהיתה לי הפתעה מסויימת בצורה שקיבלו
אותי, אבל כשיצאנו משם אמרה לי בתי :״אתמול אף אחד לא שם
עליך והיום, אחרי כתבה אחת בעיתון על הצלחתך בחו״ל, פיתאום
אתה במרכז העניינים.״

• אני לא מאמינה שאפילו שחקני תיאטרון
טובים יבולים לשחק את השימחה וההתרגשות שהיו
סביבד באולם.
אולי זה נכון. אבל דעי לך, שהקשר היומיומי, לחיצת״היד
ברחוב, ההזמנה לכוס קפה, שווים בעיניי הרבה יותר מאשר חגיגה
׳ אחת, מסודרת מראש.

• למה מרבת בהתחלה לבוא לשם?
כי חשבתי שמזמינים אותי כדי לצאת ידי חובה. אבל מולי
שפירא מגלי־צה־ל, שאירגן את הערב, שיכנע אותי שזה החג שלי
יותר׳מאשר של אחרים. אז באתי.

• בשבוע הבא יש עוד חגיגה, ש״הקאמרי״ עצמו
עושה, ואשר אמרת שאליה בשום אופו לא תלך.
אחרי מה שקרה בחגיגה של..גלי צה׳׳ד שוכנעת
שאתה בכל זאת רצוי?
אני חושב שאלך גם לחגיגה של הקאמרי.

בשבת האחרונה מלאה שנה לחילופי־השבויים. אנחנו
קיבלנו את ששת שבויינו, וממחנה אל״אנצאר שוחררו
5,000 איש. מנהיגם של עצורי אל־אנצאר, צאלח תעאמרי,
השאיר כאן חבר קרוב, המתגעגע אליו. שאלתי את החבר
הזה, אהרון ברנע, הפרשן לענייני ערבים של קול ישראל,
האם צאלח הוא חברו במובן המקובל של המילה.
מבחינה פוליטית צאלח ואני אוייבים. מבחינה אישית הוא אחד
החברים הטובים ביותר שלי. וככה הוא מרגיש כלפיי.

• איד נולדה החברות הזאת?
בזמן המילחמה, בתוקף תפקידי, נשלחתי לראיין אותו.
התכוונתי לשהות בחברתו שעה. נשארתי שמונה שעות. נוצרה
בינינו כימיה, שלא נוצרת כל יום בין שני אנשים. כשיצאתי משם,
הוא ביקש שאודיע לאשתו דינה — מי שהיתה פעם אשתו של
המלך חוסיין — שהוא חי. טילפנתי לכל העולם, ואחרי חמישה
ימים מצאתי אותה והודעתי לה שבעלה חי. גם השמעתי לה
בטלפון חלק מהראיון שעשיתי איתו, כדי שתשמע את קולו.

• הברת אותו בודאי בתקופה שבה היה שבור.
אולי היום הוא בן־אדם אחר?
הוא לא היה שבור. צאלח הסגיר את עצמו. אבל לא נכנע.
בראיון הוא אמר שהוא מאמין במאבק מדיני ובשביל מאבק מדיני
צריך להיות חי, לכן הסגיר את עצמו.

חבר״הכנסת אברהם שפירא העלה נ כנ ס ת הצעת־חוק
לאסור מכירת בשר טרף בבל הארץ. נראה די מוזר, שאדם
שומר״מיצוות כמוהו נזכר בזה רק עכשיו. לאריאל גרוסמן
זה לא נראה משונה בכלל. הוא פשוט יודע את הסיבה לכן.
כנראה לא מפריע לח״ כ שפירא שאנשים אוכלים בשר חזיר
באופן כללי. מה שמאוד מפריע לו זה שיש אטליז כזה
בשכונה שלו.
סיפר לי אריאל גרוסמן:
לפני שלושה חדשים פתחתי עם שותף חנות למימכר
מוצרי־בשר לא־כשרים. עוד לפני הפתיחה, כשנודע שזו תהיה
חנות לא־כשרה, התחילו האיומים. איימו על בעל־החנות שיבטל
איתי את החוזה. הוא לא נבהל. אז הציעו לו שישלמו לו כרי לבטל
את ההוזה. גם זה לא עזר והחנות נפתחה.
מאז הם מאיימים עליי ועל שותפי בטלפון. הס מאיימים על
רכושנו ועל גופנו.

• מי זה הם?
ליד ביתו של חבר־הכנסת שפירא נמצאת ישיבה של חסידי
סדיגורה. החבר׳ה משם עוברים ליד החנות. מקללים. מאיימים
ואפילו נכנסים בקבוצות לתוף החנות ומפריעים ללקוחות ולנו.

• מדוע לא פנית למישטרה?

• מה קרה מאז אותו ראיון?
במשך כל זמן שהותו בארץ ביקרתי אותו בכל הזדמנות,
ופיתחנו חברות נפלאה, שכללה גם את אשתו דינה ואת אשתי
עמליה.

אני לא בעניין מריבות. חשבתי שכאשר יראו שאני לא נבהל.
הם יסתלקו. אבל עכשיו שפירא הולך להציע הצעת־חוק שתאסור
מכירת בשר טרף בכל הארץ, מפני שיש חנות אחת כזאת בשכונה
שלו וזה מפריע לו בעיניים.

אנחנו שומרים על קשר מיכתבים וטלפונים הדוק מאוד. רק
לפגי כמה ימים הוא טילפן אליי מלונדון, כי הוא היה בדרכו
לוועידה בעמאן וידע שלא נוכל לדבר כמה ימים.
כל הזמן אנחנו מתכננים פגישות, אבל עד היום זה לא יצא
מבחינה טכנית. אין לי ספק שבקרוב נפגש.

• אתה יודע שמילחמה בחרדים היא מילחמה
ממושבת וקשה. למה לא תעבור למקום אחר?

• ומאז שעזב את הארץ?

• את אשתו פגשתם?
הרבה פעמים. אותה קל יותר לפגוש. כי היא נמצאת רוב הזמן
בקאהיר. ראינו אותה לפני חודשיים, כשאירחה אותנו בארמונה.

חשבתי על זה, אבל החלטתי שבמדינה דמוקרטית שפירא
ואני שווים בפני החוק, אני מקווה.

• מה תעשה אם יימשכו האיומים וההפרעות?
אעשה כמו בתנ״ך: עלבון תחת עלבון, איום תחת איום וכך
הלאה. מה שהם יעשו לי — אני אעשה להם.
אולי את זה הם יבינו.

דניאלה שמי

מתנה כל בוקר..

540 ואנו ס * נדאג לספק את
ה עי תוו ^ מ שד חודשיים
בשעות הבוק 2״ המוקדמות
לכתובתן ח )39 שולמסור לנו בלבד תמורת 8,280
(מחיר מוזל למתנה
17,560 שקל) עם במקום העיתון הראשון ישלח כרטיס
ברכה ^ /ע ם פרטי שולח השי.
האד׳ו

האו־׳ו

האו־׳ו

מדים
בנימינ׳

אינו מרשה לעצמו לזלזל בהתחייבויות, וכך
יחיו שניים שעולמם שונה לחלוטין, כשה אחד
מוסיף עניין ותוכן לשני. כדאי שיעברו

מזל החודש:

קשת עם טלה
התאמה מצויינת, השניים משתייכים
למזלות האש, ולמרות השוני באופיים ימצאו
הרבה מן המשותף בגישתם לחיים. כל
אחד יבין את הצורך בחופש ובהגשמה
מיידית של הרצונות המתעוררים. כשרצונו-
תיהם יתנגשו, איש לא יוותר לזולתו וה-
מילחמה תהיה קשה, אך יתכן שדווקא זה
יוסיף להם עניין ומקום שבו אפשר לפרוק
את האנרגיה המצטברת.
הצורך להתנסות בנסיונות חדשים וב־הרפתקות
מוזרות משותף לשניהם, כך
שימצאו את עצמם לעיתים קרובות נהנים
מאותם דברים מעוררי התרגשות. הם חיי־

השותפות שביו
הקשת רבני
המזלות האחדים

תקופת הרצה ממושכת לפני שיחליטו לחיות
ביחד.

קשת עם קשת

קשת עם דדי

נדיר ששניים אלה יימשכו האחד לשני.
אן כאשר זה קורה, נוצר ביניהם קשר
מעניין. והסיבה: עניינם המשותף בנושאים
אינטלקטואליים. שניהם יהיו מעוניינים
להרחיב את האופקים, להוסיף ידע וללמוד,
כן שימצאו להם נושאים רבים משותפים.
יתכן שיסלחו האחד לשני על התקופות
שבהן יש להם צורן להתנתק, להתבודד
ואולי אף ליצור קשר קרוב נוסף לתקופת-
מה, מאחר שלהם יש תמיד צורן לנסות את
החדש, הם אינם יכולים לוותר על יצירת
קשרים עם בני״זוג אחרים.

אחד הקשרים הטובים ביותר בגלגל
המזלות. שניהם מעריכים את החופש האישי
ואינם יורדים האחד לחייו של השני. כל
אחד מרגיש את עצמו חופשי להתרחק
מהמיסגרת מדי פעם, וגם אם זה יכאיב או
יעורר קינאה, הצד השני יבין ואפילו יצדיק
את הדבר.
הם ימצאו נושאים משותפים, על־פי״רוב
הצד הרוחני יהיה מפותח בין שניהם. וכן
אהבת הטיולים הנסיעות ושאר הרפתקות
מוזרות. ידידים וחברים רבים יפקדו את
ביתם, וגם אם יעברו משברים בגלל חוסר-
היציבות המאפיינת את שניהם, תמיד
ימצאו את הדרך חזרה האחד לשני.

קשת עם גדי

את השוני הרב באופיים ואישיותם אין קשת עם דגים
צורן להזכיר, ובכל זאת אפשר שיחיו יחד
קשר ביניהם אפשרי משום המשיכה שהם
מבלי שזה יסנוור אותם או את סביבתם.
יתכן שהצד המעשי והתכליתי, שכל״כך חשים האחד לשני, אך התאמה ממשית
בולט אצל הגדי, ימשוך אליו את הקשת אינה קיימת ביניהם. הדגים, שכל־כך זקוק
המרחף והחולם, ויתן לו איזו הרגשת קבי למישענת, לתמיכה ולעידוד, לא ימצא זאת
אצל הקשת באופן קבוע. מדי פעם הקשת
עות וביטחון.
הקשת שאינו מכיר שעון או לוח־זמנים יעסוק בענייניו וישכח את רגישותו הרבה
מחייב, עלול להוציא את הגדי מכליו באי של בן״זוגו. זה יביא להתמרמרות, רחמים
חוריו ובנטילת מנה מוגזמת של חופש. הגדי עצמיים והרגשה של מיסכנות אצל הדגים.

השבוע יהיה הרבה יותר נעים ורגוע, חיי-
החברה יהיו כעת מודגשים יותר מתמיד,
בות, מיפגשים חברתיים
ואירועים ציבוריים.
בשטח״האהבה
צפויים ממנים רבים, זה
יהיה טוב במיוחד לרווקים
ומסוכן מאוד
מוזומי ס, מחחד עוהג״
שואים עלולים להת-
ערער בגלל הרפתקות
שאינן שייכות למיסג-
רת. בשטח העבודה אתם חשים מרץ
מחודש, המצב הכלכלי ישתפר השבוע.

בתקופה זו אתם נוטים להתעייף ולאבד
במהירות את מצב־הרוח. הרגישות בגרון
גדולה מתמיד. יש נטיה

לסבול מתופעות של
חנק. היזהרו כשאתם
בולעים עצמות, קליפות
או כל עצם זר שעלול
להיתקע בגרון. בשטח
( ׳ 10 8י ן
הרומנטי קיימת אפשרות
ליצירת קשר חדש
עם מישהו שקודם לכן
לא בא בחשבון. זה עשוי
לבוא בצורה מוזרה.
בשטח הכספי צפויה הפתעה.״ טוב יהיה
להחזיר חובות בסכומי כסף שתקבלו השבוע.

בנושא המיקצועי אתם שרויים בבילבול,
טוב יהיה להתייעץ עם אדם שאינו מעורב,
בעל שיפוט אובייקטי-
בי, העשוי להראות לכם
את התמונה הנכונה.
קרובי־מישפחה או ידי דים
מחו״ל עשויים לי צור
קשר ולהודיע על
בואם. ה־ 2וה״ 3בדצמ בר
חשובים במיוחד.
תוכלו לשוחח עם הבוס
או עם אדם בעל השפ-
עה על המשך הקאריי-
רה. בשטח הרו מנ טי אתסמ אוד מושכים בת קופה
זו -תוכלו לפתוח בקשרים חד שים.

שניהם יתעניינו בסיפרות, במדע, באמ נות
ואפילו בנסיעות. גם חוש־הצדק כלפי
הזולת יהיה משותף להם. אך בחיים
משותפים הם לא ימצאו שקט, ביטחון או
שלווה.

בתקופה זו אתם לחוצים בגלל עומס עבודה
ואחריות. נדמה שעליכם לשרת את בולם.
במקום־העבודה עליכם
למלא תפקידים של
אחרים, ובקושי אתם
עומדים בקצב. מבחינה

בריאותית זו אינה תקו־פה
נוחה, אתם מרגישים
חולשה ונוטים לחלות.
211/}׳4׳עז> ׳#ז \1זז זז1
או נמוך עלולות להציק
בימים אלה. בשטח

הרומנטי אתם מוצאים
נחמה, כאן אתם ממשיכים בהצלחות רבות.
למרות שחלק מכם נפרדו מבני־הזוג הקבוע.

למרות שהשנה אינה קלה, החודש הזה
לפחות מאפשר לכם לנוח מעט ולהירגע.
כעת תוכלו להתמסר
לתחביבים ולהקדיש ,
יותר זמן לילדים. האמ-
נים שביניכם יוכלו כעת
לבצע דברים שעד עתה
משים-מה לא הצליחו
להם. בשטח הרומנטי ן 1־ ,,י * *8
תוכלו ליהנות מפופו • 1 ] -ה ״
לאריות מחוד שת אך
אל תבנו על כך. הקשר
אינו מהסוג שאמור
להוביל לחופה וקידושין. בשטח־העבודה
תוכלו להכניס חידושים ולהצליח מאוד.

בזמן האחרון אתם חשים במתח עצום בגלל
היחסים ביניכם ובין בני־מישפחה אחרים.
אתם מקדישים מרץ.
זמן וכוח. ומוכנים לע־שות
הכל למען שלום־
בית. אך אנשים לא

מוכנים לקבל את מה
שאתם אומרים נסי
להימנע מלהסמבסך ולריב
תוך כמה שבועות
יתברר שאתם צדקתם.
בשטח הכספי תוכלו
לפעול ולקחת סיכונים
זה יוכיח א ת עצמו ומצבכם הכלכלי ישתפר.
בשטח הרומנטי יווצרו קשרים חדשים.

מוד להרגלים קבועים, לא יבין זאת ויגיב ן
בצורה קשה וחסרת״פשרות.

קשת עם תאומים
בין המזלות הקוטביים תמיד יכול להי ווצר
הקשר הטוב והגרוע ביותר. אך צירוף
כזה הוא בין הצירופים המקובלים ביותר.
משותפים להם אהבת החירות, אהבת
הנסיעות.
חוש״הצדק המוגזם לפעמים, וכן ערכי
המוסר הגבוהים והצורך להעמיק בכל דבר,
חוסר-העורמה וחוסר-הטקט של הקשת,
יפריעו לתאומים וייראו לו כלא־שייכים
לחיים. הקשת לא יבין את החוש הדיפלומטי
ואת הצורך להסתיר דברים או לומר
דיעה שונה מזו שבה התאומים מאמין.

קשת עם סרטן
הסרטן דבק בכל מה שקשור לעבר -הוא
מגלה סקרנות למגילת היוחסין של מיש-

עם הטרה ועם הגדי ההתאמה מצויינת,
עם הבתולה והסרטן יהיו סיכסוכים,
ועם העקרב לא יהיו חיים הרמוניים
בים להימצא בתנועה, עוסקים בספורט ולא
מגבילים איש את רעהו.

קשת מם שור
אחד הצירופים המטעים ביותר והמקו בלים
מאוד. משום־מה, הם נמשכים האחד
אל השני, אלא שלאחר זמן הם מגלים י
שההתאמה אינה מושלמת. השור נהנה מעו למו
הרוחני של הקשת, כך הוא יכול להשקיף
על החיים מנקודה חדשה ומעניינת יותר.
גישתו הבלתי-מעשית לחיים של הקשת
אינה מובנת לשור, הדואג באופן תמידי לצד
החומרי של החיים.
המשברים מתחילים כשהשור, שהוא
רכושני וקנאי, נאלץ לתת לקשת חיים
חופשיים ורשות ליצור קשרים חדשים.
הקשת לא יוותר על חירותו, יחפש את
החדש, המושך והמסוכן, ואילו השור, הצי
השבוע תוכלו לתכנן נסיעה או ביקור אצל
ידידים שמזמן לא התראיתם עמם. כעת
שנותקו לפני שנים.
למרות שמצבכם הכלכ לי
עדיין מאוד קשה,

מתברר שקרובים חדי- ו דים מוכנים להיחלץ

לעזרתכם. זה יעזור
*/ן זוגי*0* <1ף•
לפחות

וויו

בשטח הרומנטי עליכם
להיות זהירים ב*28
וב״ 29 בחודש, יתכן
סיכסוך או חוסר-הבנה לדברים של ב ר
הזוג, על הבטחות שניתנו ולא בוצעו.

אם כי הקשיים שירדו עליכם עדיין לא
נעלמים, כעת תרגישו בהקלה מסויימת.
ה־ 28 וה־ 29 בחודש
עדיין יהיו קשים, אך
לאחר מכן תוכלו ליהנות
מהשטח הכספי.
הלחץ שהיה ירד. ותוכלו
למצוא פיתרונות למצבים
שנראו בלתי־אפש־ריים.
מכרים חדשים
נכנסים לתמונה י זה 2 * 2׳ע
יבי א להרגשה יותר
משוחררת וחפשית. הפג
בנובמבר וה־ג בדצמבר יביאו אפשרויות
לקשר חדש, כעת הזמן ללמוד שפח חדשה.

השבוע תחושו שהמרץ חוזר אליכם ואתם
מוכנים לקחת על עצמכם יותר מאשר בעבר.
זו עומדת להיות תקופה

דינמית ומלאת אירו עים.
השינוייסשמתרח־שים
כעת ישפיעו לטווח

^ רחוק. בקאריידה תוכלו
למצוא נתיב חדש וב קצת
העזה תמצאו את
עצמכם חוזרים ל.,ימים
הטובים״ ,שידעתם מז |
נ 0ב 333פ מן. בחיים האישיים
תיאלצו לבצע שינויים
בקרוב, יתכן שעל-ידי ניתוק קשר שנמשך
כבר יותר מדי זמן, וחידוש קשר מועיל יותר.

פחתו, קשור למולדת ומחפש שורשים.
הקשת מייעד את עיסוקיו לעתיד, ורוצה
להרחיב את אופקיו. שניהם ניחנו בחוכמה
טיבעית וברגישות מוגברת.
הקשת, המאמין תמיד בחזון כלשהו,
יסחוף את הסרטן. באידיאלים משותפים
ימצאו הבנה, וכן ברצונם לבלות בטיולים
ובנסיעות. אך בחיי־הרגש לא ימצאו הת אמה
רבה. הסרטן לא יסבול את התרחקותו
של הקשת, והקשת לא יסכים למיסגרת
השיגרתית והחוזרת על עצמה, הקשורה
לחיי־מישפחה תקינים ומסודרים.

קשת עם אריה
אחת ההתאמות הטובות ביותר. הם דינמיים,
יצירתיים ומתלהבים מכל דבר חדש.
קשר ביניהם מהווה איום מתמיד על התק-
(המשך בעמוד )38
בתקופה זו עליכם לשמור יותר על עצמכם
ולא לקחת יותר מדי עבודה על עצמכם. אתם
נוטים להיחלש ואפילו

לחלות. טוב יהיה לתכנן
בשקט א ת העתיד מבלי
להצהיר ברבים על כוו־נותיכם
ותובניותיכם. בתחום
הרומנטי נראית
נטיה לייצב את הרגשות,
זו תקופה טובה להציע
בה נישואין. בענ יינים
כספיים יכול לה יות
לכם הישג כספי חיובי
אחרי ה־ 30 בנובמבר. כעת תוכלו לבס ס את
ענייני־הכסף על בסיס שאפשר לסמוך עליו.

שאיפות בתחום המיקצועי עשויות להתגשם
בתקופה הקרובה. עליכם להזהר שלא
להיכנס לנעליים הגדו-
לות ממידתכם. כל
הצעה שאתם מקבלים
צריכה להישקל בקור-
רוח ובזהירות. ה־28
וה־ 29 בנובמבר לא יהיו
קלים. צפויים עימותים

ואולי אף סיכסוכים עם .1
הסביבה. בתחום הרו ן
מנטי תצטרכו להסביר
את עצמכם. מאחר
שבני״הזוג מעדיפים להתרחק ואולי אף
לסיים את הקשרים שהתחילו לא מזמן.

בימים אלה אתם עושים בדק־בית ומארגנים
את חייכם מחדש. בתחום הקאריירה אתם
נאלצים לחפש דרך
חדשה. אנשים רבים
מעוניינים בכם וברעיו*
נותיכם, תוכלו לסמוך
על מכרים וידידים

מהעבר. וזה יביא תוך
כמה חודשים להתקדמות
חשובה. ה־28
וה־ 29 בנובמבר לא יהיו
קלים, יתכן שמישהו ינסה
לסבך אתכם בבעיות
שעליהן בלל לא חשבתם -אבל אל
תיכנסו לבהלה גישה שקטה יותר תעזור.

הורוסהוס

^ איפה חוגגי אחרי
ביקור בבית־הקברזת מה
בדיוק ששים יומיים אחרי החופה

שמוי ניצן

גבי עמוני
האבל העליז
ע קיד ה זהו שמה של ההצגה שהועלתה
בפעם הראשונה בפסטיבל
עכו השנה. ההצגה עוסקת בשכול,
בפגישה בין הורים שכולים בבית־

קברות. הם מבקרים יום־יום את קיברי
ילדיהם, שנפלו במילחמת אוקטובר
,1973 שותים את הקפה של שעה 10
בבוקר ליד מצבות, מטפחים את הקברים,
אוכלים סנדוויצ׳ים, מתווכחים
על הכל, אפילו על מילחמת־לבנון.
אחרי ההצלחה בעכו קנתה את ההצגה
הנהלת תיאטרון נווה־צדק, והיא
תוצג בתל־אביב. אחרי ההופעה התכבדו
האורחים יהשחקנים בהרבה גבינות
ויין, כשהכל הוגש על שולחנות ערוכים
במפות לבנות. בתיאטרון הקטן
והסימפאטי הזה יודעים לארח, לא רק
להתחכך. והכיבוד היה, באמת, מעולה.

גאז תל-אביבי
בימאי המחזה עקידה, שהועלה
בפעם הראשונה בפסטיבל לתיאטרון
אחר בעכו. עכשיו יועלה המחזה גם בתיאטרון
נווה־צדק. ניניו הוא זה שביים את סדרות הפיר־

רוני ניניו

ף 1אשתו של
השחקן גבי
עמרני, עוצמת את עיניה עם
קרקר וכוס יין אחרי ההצגה.

סומת הגדולות בטלוויזיה, אלברט פירות ושטקר.
עכשיו הוא מכין לנו תשדיר־שירות חדש על ענייני
כספים. לידו בתצלום: הידי, אשתו של השחקן
יוסי ידין. יוסי ידיו הוא השחקן הראשי בהצגה.

שואל פלג

המכונה רוליק, ראש לישכת העיתונות 1 הממשלתית. לידו: אשתו, ענת. רוליק נכנס
לתפקיד זה לפני שבועיים ימים, והחליף את המנהל הקודם, המתנחל
מקריית״ארבע מרדכי דולינסקי, חברו״לשעבר של איש״כך מאיר כהנא.

אוחז בשתי כוסות יין -אחת לכבוד כניסתו
לתפקיד בהבימה, ואחרת לכבוד עזיבתו את תיאטרון
חיפה. עד לפני כמה שבועות הוא היה המנהל האמנותי של התיאטרון
החיפאי. נעם סמל, מנהל תיאטרון חיפה. כעס על עזיבתו של ניצן.

ויוסי ידין הם השחקנים
היחידים בהצגה עקידה, שה-
תפאורה שלה היא מציבות ועציצים. עמרני נפגש עם
ידין בבית־הקברות בכל יום בשעה קבועה בבוקר.

לא מילחמת״לבנון היא המילחמה שלו, אלא מילחמת
יום־הכיפורים, שבה שיכל את בנו יחידו. גבי בוכה על
הבימה בצורה נוגעת ללב. אחרי ההצגה בנווה־צדק
הוא יצא ללובי, והתקבל שם בתשואות סוערות.

ויודו ! ךןו \ ן ^ ןךו אביו של ג׳וליאנו מר (מימיו) הוא סופר
11 / 11\ | 1 1\ ^ 1 1 1ממנהיגי רק״ח. במרכז השחקן הראשי של
זעם ותהילה, בנו ג׳וליאנו. משמאל: האם, ארנה מר. הם הגיעו להקרנת
הסרט מחיפה. גם האח האנרכיסט ספרטאקוס הגיע מחיפה יחד איתם.

7־ 1 7 7 /7 0 1

אמו של ג׳וליאנו, שותה מבקבוק יין.
לפני שהם חזרו לחיפה הם השתתפו
עוד מסיבה, מסיבה־שאחרי״המסיבה. ז ול השקה את כל
מישפחה שלו בייו אדום. עכשיו הם מחכים להופעה

ונה מו

אחרת של האח־השחקן, בסרט המתופפת הקטנה, על״פי
הרומן של ג ון לה־קארה. בדרך-כלל אפשר לראות את
מישפחת מר בהרכב מלא בהפגנות נגד גיזענות. הפעם -
הם הגיעו׳לתל-אביב למטרה קצת אחרת -למסיבה.

להקרנת הבכורה של זעם ותהילה,
שנערכה בקולנוע לב 1בתל־אביב,
הגיעה צמרת לח״י והתמוגגה מנחת.
לאירוע באו גם אמו, אביו ואחיו של
השחקן הראשי, ג׳וליאנו מר, בעלי
הרקע הקומוניסטי. לא נוצרה במקום
שום ברית פוליטית חדשה, וג׳וליאנו
אפילו התחמק מלחיצת ידו של ממלא־מקום
ראש־הממשלה, יצחק שמיר. בהקרנה
קודמת, בירושלים, הוא סירב
בפירוש לגשת לח״כ גאולה כהן.
הוא לא הבין מה עשו גאולה כהן
ויצחק שמיר בהקרנת הסרט. אך אנשי
לח״י לשעבר לא הבחינו בהסתייגות
הזאת והסרט נראה להם אוטנטי, למרות
שאין בו שום תגלית מרעישה על
המחתרת.

בימאי הסרט
זעם ותהילה,
היה הכפיל של גיוליאנו בסצינה
האחרונה של הסרט, בפיצוץ.

אבי נ שו

השדרית, באה למיסעדה תל־אביב הקטנה. שחזרה לשמה המקורי
אחרי שניסו עליה זמן מה שם חדש, אוסקר שם קיבלו אותה חבריה בכוסית
היה זה יום הולדתה. היא באה לשמוע ג אז -והופתעה במסיבה ספונטנית.
ימין: חגית מלדבר שרה גאז בלהקה החדשה, שהוקמה בימים אלה. ושעדיין אין לה שם.

1ווש עטוי

אשתו של שחגו הכדורגל ירון, איש קבוצת בני-יהודה -הם
נישאו רק לפני יומיים -מפגינה את כישרונה. בערב הג׳אז
שיתקיים כל יום רביעי במיסעדה תינתן בימה לכל הכישרונות הצעירים, שרוצים לנגן
ג אז. זאת ההבטחה של אחד מבעלי המקום, שלומי פילו. כל

עיוית אויב

מחירי הסריגים בעסדת־יד, מצמר נקי, מוהיר,
אנגורה וק שמיר ממ שיכים להיות יקרים

הדגמים פשוטים, הצווארון וי עגלגל.
הכתפיים מורגשות, השרוול הרחב
הולך וצר, כשהקישוט היחיד הוא פרחים
מוכנים, הנרקמים על הסוודר באזור
הכתפיים.
דגם אחר של שרה הוא סוודר הבוק־לה,
המקושט בכתפיו בפיסות סאטן

בוהק, שעליהן רקומים פרחים קטנטנים
בגוונים המשלימים את מראה
הסוודר, או פירחי סאטן המעטרים את
השרוול.
אלגנטי ואכסקלוסיבי. גם עידו
הפומפונים חזר בסוודר ציבעוני
ובכמה סוגי צמר. שבהם משולבת תח־

להתפרנס מהם!״) לפני שלוש שנים
היא הראתה את הקולקציה שלה
לגירעון אוברזון. הוא התלהב, ומאז הם
עובדים ביחד(״לסרוג בשבילי, זה כמו
לצייר או לפסל. זאת עבורי התבטאות
אמנותית!״).
דניאלה עובדת עם צמר נקי. מוהר.

ציוו שד מאנוס

עיצבה מירי פורת. היא מתרגמת את
הציורים של מידו ורוי ליכטנשטיין
לטוודרים בטיגנון המיוחד לה, בגוונים רבים. מדגימה: יהודית נגר.
ן* יו אומרים לכם שסרגנית זה
1 1מיקצוע יהודי, הייתם מאמינים?
רוצים רשימה שמית? בבקשה!
את הבכורה לוקחת, כמובן. שרה
מילר. מלכת־הסוודרים. ממשיכה דניאלה
ברוך החיפאית. הסורגת לאוברזון.
מירי פורת, וחברות־האופנה. שעלו על
גל הסריגים ומעצבות דגמים בלעדיים.
ביד או במכונה. כמו ליז. גבי מודל
ופולגת.
פרחים על הכתפיים. שפע הסוודרים
המצוי בארץ מדהים בכמותו,

ביופיו ובגווניו. ביניהם גם סוודרים
מיובאים, בעיקר מצרפת ומאיטליה.
המחירים הולכים ומאמירים יחד עם
שער הדולר. סוודר בעבודת־יד, מחירו
מ־ 80 דולר והוא מרקיע עד 300 דולר.
תלוי באיכות הצמר, בעבודה המושקעת
ובשם מעצבו.
שרה מילר, כמובן, מפתיעה כל שנה
מחרש. השנה היא הימרה על כמה
סיגנונות של סוודרים העשויים מוהר,
ששערותיו ארוכות, מחממות ומלטפות.

1סוודר
שעיצבה וטרגת ליאת
! טידס מבת״ים, ושחברתה
(למעלה) מדגימה אותו. הצבעים הם אדום ושחור,

הסריגה -מחוררת, הצווארון -שאל ענק ומיוחד,
ההופך בימים קרירים לכובע קפישון מחמם. הצמר -
תוצרת הארץ. אפשר להשתמש גם בשאריות.

רה סרוגה. את הפומפונים מכינה שרה
בגוונים תואמים ותופרת אותם בצורה
א־סימטרית בחזית הדגם.
הצבעים השולטים בקולקציה של
שרה מילר הם שחור ולבן. ציבעי־ אדמה.
ורוד מזעזע. המחירים הם בין 80
ל־ססז דולר.
בחורף זה הוציאה שרה לשוק
סיררה אלגנטית ואכסקלוסיבית עבור

מחזירה לאופנה שרה מילר.
סוודר גדול, רך, נעים ונופל, ב-
ציבעי אדמה. את הפומפונים בטוודרים שלה תופרת

שרה בצורה א״טימטרית, בחזית הדגם. המחיר:
50-40 אלף שקל לסוודר. היא מייצאת את דגמיה
לאירופה ולאחרונה קיבלה הזמנה גדולה מיפאן.

גוטקס, כשהסוודרים מתאימים לאופי
הבגדים שמעצבת יהודית גוטפריד
מגוטקס ומשלימים אותם. הסוודרים
האלה נמכרים בכל בוטיקי־היוקרה,
שבהם נמכרים מוצרי גוטקס. ומחיריהם
זהים למחירי הסוודרים הספורטיביים
שמייצרת שרה בדרך כלל.
סוודר תלת־מימדי. דניאלה ברוך
החיפאית. גרפיקאית לשעבר. נטשה
את מיקצועה לפני שש שנים
והפכה לסרגנית(״תמיד ידעתי לסרוג.
היו לי רעיונות מיוחדים והחלטתי

ך 11 ך ד| 1של סריגת-יד מאנגורח
1| / 11 עושים בחברת ליז, ב מכונות
משוכללות, בסיגנון מעורב.

עיצבה ומדגימה דניאלה ברון החיפאית,
שהיתה עד לפני במה שנים גרפיקאית. היא
משלבת צמר נקי, אנגורה ואפילו. יהלומים־ נוצצים ואופנתיים.

חש׳ אנגורה

שחורים ובוהקים על גבי סוודר
\ _ 1ו 11 בגוון ורוד מזעזע עיצבה שרה מילר
עבור גוטקס. זהו קו חדש, אלגנטי ואבסקלוסיבי.

ר 1הלה 11־ ן | 1 11ך 1דגם הניתן לסריגה עצמית, במסרגות
עבות ובסריגה קלה, בפי שמסבירים
11111 11 11 11 0
בחוברת פולגת. למטה, משמאל: שני דגמים סרוגים של אופנת גבי מודל.
אנגורה, בשילוב של עבודת־יד ומכונה,
כשהצבעים השולטים הם שחור, לבן,
אפור, חום. אדום וכחול.
השנה היא עיצבה סוודר תלת־מי־מדי,
כששלושה צינורות עוברים בשרוולים
ונותנים לו נפח, נופך ויופי
מיוחד. את חזית הסוודר עיטרה דניאלה
ב״יהלומים״ נוצצים. שהם עכשיו
שיא־האופנה באירופה.

מחירי הסוודרים של דניאלה 190 :־
240 דולר, תלוי בדגם ובמרכיביו.
בשדירה החמישית. מירי
פורת, שחזרה אחרי כמה חודשים בניו־יורק,
הכינה שם קולקציית־סוודרים
של ציורים אוריגינליים של ציירים
כמו מאטים, מירי ורוי ליכטנשטיין,
בסיגנון הקוביזם והאימפרסיוניזם.
(המשך בעמוד )34

הסוודר הוא בגיזרה רחבה, גדולה ואופנתית. ה שרוולים
הם בסימון קימונו יפאני. המנז׳ט הוא רחב
ומדגיש את קו המותניים, למי שכדאי לה להדגיש.

שידור
צל״ש
רואים את הקולות
• לטלוויזיה הירדנית של רבת־עמון,
שהעבירה את פתיחת מושב המועצה הלאומית
הפלסטינית בשידור ישיר במשך שש שעות,
ביום החמישי אחרי הצהריים ובערב. השידור
הישיר, ללא פרשנות, ריתק את כל הפלסטינים
תושבי השטחים הכבושים, את ערביי ישראל ואת
היהודים דוברי הערבית. אפשר היה לשמוע את
נאומו של יאסר ערפאת במלואו, את דבריו של
המלך חוסיין, והמעניין מכל, קריאת שמות
המשתתפים וספירתם, מהלך קריטי בפתיחת
המושב, שקבע אם יש הקוורום הדרוש לקיום
כינוס המועצה. הטלוויזיה הירדנית המשיכה
לשדר דיווחים חיים וכתבות מן המועצה הפלסטינית
בעמאן גם בימים שלאחר מכן(ראה
עמודים 8־.)9

צל׳ג
פרשנים ופרשנויות
• לטלוויזיה הישראלית ולכלי־התיק־שורת
בישראל, שריווחיהם על המועצה הלאומית
הפלסטינית היו אוסף בלתי־פוסק של

כתב קירשנבאום גישוש פרשנויות ופירושים, חלקם של פוליטיקאים
שאינם יודעים ערבית כלל ושאין להם מושג מה
בדיוק קרה באש״ף בדיונים. מאורע, המרתק
לפחות שני מיליון איש (בשטחים הכבושים
ובתוך מדינת־ישראל) ,דווח בלשון עלובה וברוח
הרחוקה מן האמת.

מאחורי המירקע
.,לא זה ולא זה״
בישיבה האחרונה של הוועד־המנהל הציע
יו״ר הוועד, מיכה ינון, להפיק מישדר טלדי
— כדי לאסוף כספים למילחמה בתאונות־הדרכים.
ההצעה עלתה אחרי מותה הטראגי של
מיכל לפיד״דורבן בתאונת־דרכים. חבר־ועד אחר
הציע לערוך מישדר מיוחד אחר, שיאסוף כספים
לרעבים באתיופיה.
אורי סורת, מנכ״ל רשות־השידור, ענה לשתי
ההצעות :״לא זה ולא זה. זו אינה תקופה
לגייס כספים מן הציבור.״
הנושא ירד מן הפרק.

הטלוויזיה מגששת
מוטי קירשנבאום, כתב הטלוויזיה הישראלית,
עומד לקחת חופשה ללא־תשלום של
כמה חודשים, כדי לביים את התוכנית החדשה
של הגשש החיוור.

כמעט שביתה
מבט לחדשות שוב ניצל השבוע מהאפלה.
ביום הרביעי בבוקר הודיע ועד עובדי ההד

מי גנב את הסקוב1

לשלמה רז, כתב קול ישראל לענייני מישטרה בירושלים, נודע על פיטוריו מאונס של
רחמים חדד, מפקד המחוז הצפוני של המישטרה.
רז התחיל לחקור את הסיפור. התברר לו שגם ראובן שפירא, כתב דבר. יודע עליו. השניים
עבדו על הסיפור ביחד.
בגלל רגישות העניין, התקשר ח ביום הראשון בבוקר עם משה צור, דובר מישטרת־ישראל,
ועם דובר מישרד־הסישטרה. הוא קיבל מן השניים הבטחה שיודיעו לו אם אחד מן
הקולגים שלו.יעלה״׳גס הוא על הסיפור.
בערב, לפני השעה ,9דיבר ח עם חדד, וזה אישר את הסיפור.
עשר דקות לפני השעה 1ונ:לילדטילפוצורלרזואמרלד שגם אורי כהן־אהרונוב,
כתב הטלוויזיה לענייני מישטרד. יודע את הסיפור.
בלית־ברירה, כדי להיות ראשון בפירסום הסקופ. נאלץ רז למסור את הסיפור לחדשות של
השעה 11 בלילה, אף שברור שרוב עם־ישראל יושב בשעה זו מול מקלטי הטלוויזיה, ומעטים
מקשיבים לרדיו( .יש אומרים שבשעה זו גם שדרו־החדשות עצמו אינו יודע מה היה
במהדורה).
בבירור שעשה רז אחרי השידור התברר לו, שאחד הכתבים האחרים לענייני מישטרה קיבל
קריאה מדובר המישטרה בעצמו, לפני השעה 11 בלילה, וזה הודיע לו את הסיפור כולו. בירור
נוסף של רז העלה שצור, חבר־המישטרה, העביר אותו גם לאורי כהן־אהרונוב, כתב
הטלוויזיה.
כשדיבר רז למחרת עם קצין־מישטרה בכיר וסיפר לו את הסיפור, אמר לו הקצין• :יש לנו
דובר בגוישטרה שהוא אלוף בתרגילים, אבל זה לא תמיד מצליח לו.״
כעבור יומיים נפגשו רז וכהלאתרונוב במישרדו של מאיר כהנא, כשהמישטרה החלה
בחקירתה שם. כהן־אהרונוב ביקש שרז יירד ממנו, ושיפסיק לעקוב אחריו ואחרי שיחות־הטלפון
שלו. ח הסביר לו שאין לו שוס דבר נגדו, אלא נגד דובר־המישטרה.
הדובר עצמו מכחיש ומתחמק מכל העניין.
מיקרים דומים כבר אירעו בעבר, כשהדובר עיכב ידיעות עד סמיד לשעה 9נערב, כדי
לתת אותן לטלוויזיה.
״הדבר הזה,״ אמר השבוע רז ,״יאלץ אותי לנתק מגע ענייני עם הדובר בענייני עבודה.
הוא בחזקת חשוד בעיניי, אלא אם כן יוכיח את ההיפך.״
מיקרה דומה אירע השבוע לברמלה מנשה, כתבת המישטרה בתל־אביב, כשנודע לה
על תפקידו החדש של אסף חפץ. ודובר-המישטרה שאל אותה אם הוא יכול להעביר את
הידיעה לטלודזיה.
דסה בטלוויזיה כי החשמלאים לא ייצאו עוד
לכתבות מבט, מכיוון שאינם מקבלים קרדיט
בעת שידור הכתבות.
סמוך לכניסתו של אורי פורת לתפקידו
כמנכ״ל רשות־השידור היתה שביתה ארוכה של
צלמים בטלוויזיה, בדיוק על נושא זה. ועד־הצלמים
דרש לתת קרדיט גם לצלמים, בדיוק
כמו שכתבים מקבלים את הקרדיט שלהם. כך
היה גם לגבי המקליטים. פורת קבע שעורך מבט
יחליט למי לתת קרדיט, ומתי.
מכיוון שהוועדים של הצלמים והמקליטים הם
חזקים, מקבלים הללו קרדיט, אך החשמלאים,
ההולכים איתם לאותן כתבות, אינם מקבלים
קרדיט.
כשבאו חברי ועד־ההנדסאים השבוע לאורי
פורת וביקשו שיתנו קרדיט גם לחשמלאים,
הודיע שצריך להשתדל שלא לתת קרדיט לאיש,
ואם כן — אז לכל חברי הצוות.
החלטה זו תביא לשני שינויים: כשיתנו את
הקרדיטים, יהיה המסך מלא בשמות, וקשה יהיה
לראות את הכתבה שמתחתם.
אם לא יתנו קרדיט, יתרגזו בוודאי הצלמים
והמקליטים, ויאיימו בהאפלת המסך או בשביתה.

החגיגה חייבת להיפסק
יצחק אלון, שבין תפקידיו הרבים כלול גם
תפקיד יו״ר האיגוד הארצי של עיתונאי־ישראל,
שלח השבוע מיכתב חריף לשני מכותבים. האחד:
יצחק זמיר, היועץ המישפטי של הממשלה;
והשני: מיכה ינון, יו״ר הוועד המנהל של
רשות־השידור.
אלון הזדעק בגלל החגיגה הבלתי־פוסקת
סביב בחירתו של מנהל חדש לטלוויזיה הישראלית,
והמיכתב כולל כמה סעיפים.
ראשית: תלונה חריפה על המגעים שעורכים
חברי הוועד־המנהל עם מועמדים בכוח למישרת
מנהל הטלוויזיה.
שנית, טוען אלון, חגיגה זו תאפשר לכל
עובד, שירצה לגשת למיכרז (שהוא קודם כל
מיכרז פנימי) לעתור לבג״ץ נגד המיכרז, בגלל
העובדה הפשוטה שבדרך זו נמנעת מעובדי
רשות־השידור ההזדמנות השווה כמו למועמדים
האחרים, הנפגשים והעושים לעצמם יחסי־ציבור.
אלון מבקש למנוע את שיבוש ההליך החוקי של
בחירת מנהל־הטלוויזיה.
אלון סיים את מיכתבו באיום שאם לא תיפסק
החגיגה, ימנע האיגוד הארצי של עיתונאי״יש־ראל
שיתוף־פעולה לבחירת המנהל. לאיגוד הארצי
שני נציגים משלו בוועדת־המיכרזים, הכוללת
גם את כל חברי הוועד־המנהל.

לצדם תוכנית רדיו
חברת סירטי עידן שלחה השבוע מיכתב
ליצחק אלון, מפיק, עורך ומגיש התוכנית הסאטירית
משיכת יתר ברדיו, ובו הציעה לו
לצלם את התוכנית במטרה למכור אותה לשידור
בטלוויזיה הישראלית.

מאחורי המיקרופון
המלכה האם
עדנה פאר, לשעבר סגנית מפקד גלי צה״ל,
ביקרה השבוע במערכת התל־אביבית של קול
ישראל. מאיר חמיידם, מהנדס האולפנים
בתל־אביב, ערך לפאר סיור מקיף בתחנה, וערך
לה היכרות עם האנשים. עובדים במערכת, ש־התפלאו
על הסיור הנרחב ועל היחס שפאר זכתה
לו בתחנה, התבדחו ואמרו :״היא קיבלה יחס
כאילו היא המלכה־האם.״

רוץ לקנותו
פינת הצרכנות, המשודרת בכל יום ברשת ב׳
של קול ישראל, מעוררת סערה בקרב המאזינים,
ובמיוחד אצל מנהלי רישתות־השיווק הגדולות,
ולפעמים גם הקטנות.
השבוע סיפר יורם אלפר, אחד ממגישי
התוכנית לא בכל מחיר, על חנות עופות בחולון
שמכרה עשרת אלפים עופות, מכיוון שהורידו
את המחירים. המוכר סיפר כי נאלץ השבוע
להעלות את מחיריו כד 800 שקל ליס 85 שקל
לקילוגרם. קרובת־מישפחה של אלפר התקשרה
עם אשתו ואמרה לה. שאמרו ברדיו כי בחולון
מוכרים עופות בזול, ושכדאי שבעלה ירוץ לקנות.
בעצת
מגישי־התוכנית, הגבילה חנות־העופות
את המכירה לשלושה עופות לקונה, בגלל מיקרה
אחר שבו הציעה אחת החנויות טיטולים(חיתולים
חד־פעמיים) בזול, ובעיקבות ההודעה באו
לחנות כל הסוחרים השכנים ורוקנו את המלאי
בחנות.
בישיבת־הנהלה של אחת מרשתות־השיווק הגדולות
התלוננו המנהלים על כך שהם מפסידים
כסף ונענו :״אם קול ישראל ממליץ לקנות בחנויות
קטנות, אתם רוצים שנרוויח?״
רשת־שיווק אחרת התלוננה באוזני עורכי-
התוכנית שהשוואת המחירים עם החנויות הקטנות
אינה הוגנת, מכיוון שהרשתות הגדולות
מספקות, בנוסף למוצרים, גם אווירה נעימה, מר
סיקת־רקע ומיזוג־אוויר. העורך ענה, כי במישדר
הבא הוא יאמר שהמחירים כרשת זו יותר גבוהים
אומנם, אבל הצרכן יקבל גם מוסיקה ומיזוג־אוויר.

ספורט
ע ד ספורט
רמי יצהר, שהוא עורך תוכניות, מגיש,
כתב במחלקת״החדשות וגם כתב־ספורט ברדיו,
הגיש השבוע תביעת־דיבה נגד העיתון חדשות
הספורט. התביעה, על סך 10 מיליון שקלים
(הסכום המכסימלי לתביעות בבית־מישפט השלום)
,הוגשה בגלל כתבה משמיצה, לדברי
יצהר, שפורסמה עליו בעיתון.
לפני חודשים אחדים חדל העיתון חדשות
הספורט מלהיות עיתון יומי, והוא מופיע מאז
רק פעמיים ־בשבוע. כשחל השינוי בעיתון

התבקש יצהר, ככתב במחלקת־הספורט ש
הרדיו, לראיין את דויד ארמון, שהוא, בתפקידיו
הרבים, גם יו״ר מועצת־המנהלים ש
העיתון. ארמון סיפר בראיון כי העיתון נתק
בקשיים, ולכן עבר למתכונת החדשה.
זמן קצר אחרי־כן הופיעה בחדשות הספורט
כתבה, שכתב עורד־העיתוז, יזהר ברנד,
ונושאה רמי יצהר. בכתבה סופר כי יצהר סולק
מעיתון הארץ, וכי עבודתו ברדיו מסתכמת בציטוט
מעיתונים.
את התביעה בשמו של יצהר הגיש עורו־הדץ
החיפאי ברוך שיפמן, שזכה לפני שנים אחדות
ב־ 400 אלף דולארים, כשייצג את האלוף (מיל׳)
אברהם גורודיש בתביעתו נגד השבועון הצרפתי
ליאכספרס.
בנוסף לתביעתו הכספית, הגיש יצהר בקשה
לעקל את רכוש העיתון. הוא חושש, לדבריו,
שבגלל מצבו הכספי הקשה של העיתון, לא
יוכלו בעליו לשלם את סכום הפיצויים.

דובר צה״ר נגד גל״ץ
תת־אלוף יעקב אבן, דובר צה״ל, יצא
בשבוע שעבר בהכרזה באוזני הכתבים הצבאיים,
ואמר כי אינו מרוצה מהתחנה הצבאית.
אבן התייחס לתיכנון החדש של גלי צה״ל, אך
מסתבר שהוא כלל לא ראה את התיכנון החדש,
כאשר אמר מה שאמר. התיכנון החדש, שאותו
ראה אבן רק השבוע, נועד, בין השאר, להגביר
את הצבאיות ואת שיתוף־הפעולה עם צה״ל.

בתוככי הרשות
חדשות עד היום הרביעי
הגזירות החדשות שנפלו על רשות השידור
גורמות לסערה בקרב בוועדי העובדים. אין להם
טענה נגד הגזירות עצמן, אלא לגבי אופיין
וצורת הניהול ברשות.
לפי הגזירות החדשות יפטרו החל ב־ 1בדצמבר
81 מישרות תיקניות, מתוכן 30
בטלוויזיה. יפסיקו להעסיק את כל הפרי״לאנסים
(ש״ת< ,ויקצצו את מיספר השעות הנוספות ל־75
שעות בחודש לעובד.
יעשו חסימת כל הקווים הטלפוניים לחדל,
חוץ ממנהלי הרדיו והטלוויזיה, ומנהלי החדשות.
תהיה הגבלה בהזמנת מוניות. יקצצו צוות־צילום
אחד בירושלים וצוות אחד בתל־אביב (מתוך
שיבעה צוותים שישנם) .לטלוויזיה בערבית
יקצצו צוות אחד, ויישארו לה שני צוותים בלבד.
מהדורת־חצות תקוצץ לחמש דקות, דבר המבטל
את המהדורה האישית שתיכננו לשימעון

טסלר.

השינויים הללו, אומרים ועדי־העובדים שהיו

ידר אלון איום השבוע בישיבה עם הנהלת הרשות, אינם דבר
חדש, ולא יפתרו את הבעיה הדחופה של חוסר־תקציב.
לפי
הסכמי־העבודה ברשות יש ארבעה ימי־עבודה
בשבוע, כשהיום החמישי והשישי בשבוע
הם שעות נוספות. בגלל הקיצוץ במיספר השעות
הנוספות יווצר מצב שבו יהיו שידורי־חדשות
ברדיו ובטלוויזיה עד היום הרביעי בערב, ויתחילו
מחדש ביום הראשון בבוקר.
הפיתרון אינו בקיצוץ בשעות ובתקנים, אומרים
העובדים, אלא שינוי שיטת הניהול, וכפילות
המנגנונים ברשות.
העולם הזה 2465

קולנוע סרטי
שקט, קורוסאווה מצדם!
תמיד הצילו מסיקים זרים את
כבודו האגוד של הגאון היסאגי
אד מדוע מסרבת 1?.,וידם״
לבטח את פירטו החדש?
יפאן היא מעצמה כלכלית אדירה. היא יצרנית
הסרטים השניה בעולם (אחרי הודו) .כל הכבוד
ליפאן. אבל כאשר מדובר ככימאי הקולנוע הגדולים
שלה. היא מגלה אוזלת־יד מפתיעה.
לראיה, אם אקירה קורוסאווה עובד שוב, אין
זה משום שענקי־התעשיה היפאנית נותנים בו

מבסח>
הע\ד>ם בע״מ
גו סטבאס טר ס ומוגיבי. תל־אביב.
ארצות־הברית) -חינגה של
אפקטים מיוחדים, שלישיימ כי-
כבים המזלזלים בהגיון כאילו היה
מחלה מדבקת, ותסריט שבו הטירוף הוא הבסיס לכל
התפתחות עלילתית סבירה, הם סוד הצלחה של קומדיה זו.
שלישיית פסבדו״מדעגים צדים בעזרת מכשירים מוזרים,
שטיבם אינו ידוע, את הרוחות המשתוללות על פגי ניו״יורק.
ביל מאריי, דן אייקרויד והארולד ראמיס מגלמים מומחים
לרוחות רפאים (משהו נוסח פולטרגייסט) ,שאינם מסתפקים
בצפיה מן הצד בתופעות על־טיבעיות. אלא ממציאים כל מיני
מכשירים ללכידת השדונים הקטנים. כאשר אוניברסיטת
קולומביה מגרשת אותם מתחומה, בשל התנהגות לא רצינית
(האוניברסיטה צודקת בהחלט) ,הם פותחים מישרד עצמאי,
ועד מהרה הם עמוסים בלקוחות מכל שיכבות הציבור -כי
כידוע. אין עיר שורצת רוחות כמו ניו-יורק(למי שאינו מאמין
בכך, שלא יילד לסרט).
עיקר העלילה עוסק במאבק של השלישיה הזאת עם הרוחות
שבמקרר של סיגורני ויבר, העוברים אחר־נד למיקדש שהס תתר
על גג גורד״השחקים שבו היא מתגוררת. וכאילו לא די
בכך, הם צריכים לחסל את גוזר האיום, הרוח הרעה שבאה
מארם־נהריים לגדות ההאדסון. הם צריכים גם לסתום את
פיהם של אקולוגים למיניהם, הטוענים כי הם מפירים את

מארי אייקרויד וראמיס -מכסחים על הגג
שיווי המישקל של הטבע. אבל אל דאגה, כוח הבדחנות גדול
מכל הרוחות הרעות, מיו-יורק תינצל שוב, ברגע האחרון.
בזכות האפקטים של ריצ׳ארד אדלונד כמעט שאפשר
להאמין בכל הבדיה הזאת. ביל מאריי מספק את אותו ההומור
הפרוע שמאפיין את יוצאי תוכניות הטלוויזיה מוצאי שבת
בשידור חי(בלושי, אייקרויד, ציווי ציייס וביל מארפי יצאו גם
הם מאותה האסכולה) ,ונעזר היטב על־ידי אייקרויד וראמיס.

רגע לפני האגדה בימאי אקירה קורוסאווה
לא שפוי?
אמון, אלא מפני שמפיק יהודי־צרפתי משוגע־לדבר
החליט לתת לו את האפשרות.
מיסמבים רפואיים. מאז שנת 1970
קורוסאווה עובד בצבעים. אלא שסירטו הראשון
בצבע, דודסקאדן, שהכל מסכימים היום בי הוא
יצירת־מופת, נכשל כישלון חרוץ ביפאן. בעיק־בות
אותו כישלון ניסה קורוסאווה להתאבד. מאז,
עם כל הכבוד והתהילה הקשורים בשמו, הוא
נזקק בקביעות לעזרת מעריצים מן החוץ, כדי
לחזור אל הקולנוע. שומר היערות מומן על־ידי
הרוסים וצולם בסיביר, את קאגמושה הצליח
לסיים רק הודות לפראנסיס פורר קופולה וג׳ורג׳
לוקאס, ששלחו כסף מהוליווד.
אלא שבינתיים התעוררו כל מיני בעיות
מוזרות. למשל, חברת הביטוח לוידס סירבה
לבטח את הסרט החדש משום שלדעתה, קורד
סאווה אינו שפוי בדעתו. הטענה הושמעה בכל
הרצינות וזילברמן. המפיק היהודי־צרפתי, צריר
היה להמציא רשימה ארוכה של מיסמכים
רפואיים המוכיחים את שפיותו של הכימאי, לפני
שאפשר היה לגשת לעבודה.
זילברמן עצמו נחשב לאחרון המפיקים העצמאיים
הגדולים של צרפת. הוא האיש שנתן
הזדמנות ראשונה לכימאים כמו ז׳אן־פייר מלוויל,
מימן את סירטו האחרון של ז׳אן בקר, ונודע
במיוחד בשל הידידות האמיצה שלו עם לואיס
בוניואל.
טירה עולה באש. זילברמן גרף לאחרונה
הרבה מאוד כסף עם דיווה, וחלק נכבד מן הכסף
הזה, כארבעה וחצי מיליון דולר, הלכו להפקה של
קורוסאווה, ששמה ראן. את שארית הכסף
(שיבעה מיליון דולר נוספים) ,יצא לחפש ביפאן
ואף הצליח. שמו של קורוסאווה לא הספיק לשם
כך, אולם זילברמן הוא כנראה שם מפתה יותר. כי
אם הוא משקיע כסף. סימן שיש סיכוי להרוויח.
אשר לקורוסאווה, הוא כמעט התייאש מן
הסרט, ותוך כדי המתנה ארוכה לתחילת הצילומים
הכין 300 ציורים של תילבושות וסקיצות
לקראת ההסרטה, שהפכו בינתיים לנושא של
תערוכה בפני עצמה. עתה הוא נמצא בעיצומם
של הצילומים, וכדרכו, כשהוא עובד, הוא מסרב
להתראיין, להסביר או להתפשר.
הוא מסוגל להמתין ימים ארוכים עד שהשמיים
ילבשו את הצבע המיוחד שאותו הוא רשם
בסקיצות שלו. הוא דורש שהתילבושת של אחרון
הניצבים תהיה מושלמת כמו זו של הניצב
שבשורה הקידמית (לצד אלף ניצבים בסצינת
קרב גדולה, יש צורך אצלו באותו מיספר של
מלבישים) ,והוא דרש לבנות טירה שלמה, מאבני
גרניט ועץ, שאותה הוא יעלה באש בסצינה
האחרונה של הסרט.
העולם הזה 2465

השועל האפור(רב־חן, תל־אביב,
קנדה) -מערבון יוצא־דופן זה,
תוצרת קנדה, משחזר את פרק חייו
האחרון של ביל מיינר, מי שהיה
שודד רכבות אגדי בתקופת השיא של מיקצוע זה -כלומר,
בחצי השני של המאה שעברה.
הסרט עוסק בשנותיו האחרונות של השודד הקשיש, שאח רי
שהשתחרר מן הכלא בגיל ,61 חזר לסורו. למרות ששותפיו
הם שלומיאלים וחובבנים, הוא מצליח לשדוד עוד כמה רכבות
בקנדה, לפני שהוא מובא לדין. אבל גם זה אינו שם סוף פסוק
למעלליו.
לכאורה, זה סרט-הרפתקות. אולם הביטאי, פיליפ בורסוס
(זה סירסו הראשון) ,מוסיף כמה רבדים נוספים ומפתיעים.
ראשית, למרות שיש הרפתקות, האלימות בו מאופקת ועצורה,
ובמקומה יש חיוך נוסטאלגי, המכוון לעבד תקופה שבה
המערבון של החיים עמד להפוך, בהדרגה, למערבון של קולנוע.
כלומר, כאשר המציאות עמדה להפוך לזיכרון אגדתי. ביל
מיינר נמצא בסרט זה כשרגלו האחת בסיפור האמיתי ורגלו
השניה כבר בתוך המיתוס, האופף סיפור זה.
שנית, על-ידי שילוב קיטעי מערבונים ישנים, החל משוד
הרכבות הגדול והלאה, עורך הסרט השוואה בלתי-פוסקת בין
מה שקרה עובדתית, לדרכים שבהן העובדה הזאת הופכת
למעשי-גבורה קולנועיים, ובכך יש לסרט הזה מרכיב שאין
מוצאים. לרוב, במערבונים, ובוודאי שלא במערבונים קנדיים,

פארנסוורת וג׳קי בורסוס -בלי גינוני טקס
שאינם אלא העתק חיוור לאחים הגדולים מהוליווד.
שלישית, לתפקיד הראשי בסרט מצאו המפיקים כפיל ותיק,
בן 64 כיום, בשם ריצ׳ארד פארנטוורת, שהחליט להיות שחקן
רק כאשר עייף להטיח את גופו באדמה. בפשטות מפתיעה, בלי
שום גינוני״טקס ובטיבעיות כנה. הוא מגלם את התפקיד של
ביל מיינר כאילו נולד לכך. הסרט כולו נשען על כתפיו, והוא
נושא אותו בגאון. למראהו, לא קשה להבין מדוע בתקופה
מסויימת היה ביל מיינר יותר מסתם שודד, גיבור עממי.
אפוקליפסה עכשיו
נערי הברך (אלנבי, תל-אביב,
ארצות־הברית) -קצת מוזר לד אות
את פראגסיס פורד קופולה
חוזר לעסוק, בסרט צנוע בכל
המובנים. במילחמות של כנופיות-נוער, בני-טובים נגד
בני־שכונות, אחרי כל המבצעים היומרניים והמתוחכמים שלו
בעבר.
הסיפור מבוסס על רב״מכר שמצא מאוד חן בעיני צעירי
אמריקה, ואולי זאת הסיבה לכך שהוא בחר בז. אבל אין זה
מוסיף לעומק של הסיפור או לעניין שיש בו. בני-הטובים
מתעללים בבני-הפרברים, ואלה עונים להם באותה המטבע.
בשלב מסוים הופכות המילחמות לקטלניות, הגיבורים
מסתתרים בכנסיה עזובה, וברגע דרמאתי הם מתגלים כבעלי
נשמה אצילית וטהורה. אבל העולם הוא קשוח ואכזרי מדי
עבורם, כפי שמסתבר לקראת סוף הסרט.
קופולה מביים את הסיפור כאילו הוא מתייחס אליו במלוא
׳הרצינות, ומלווה אותו בבל מיני תרגילי״צילום מיותרים
בהחלט, תסיונות לפיוט קולנועי שהיו שגורים אולי בשנות
השלושים. אומנם, להקת הנערים המופיעה אצלו הצמיחה כמה
מן האלילים החדשים של הוליווד, כמו מאט דילון, טום קרוז
או ראלף מ אקיו(שמופיע בימים אלה ע ל בדי הארץ גם בנער
הקאראטה) ,אבל קשה לומר שתרומתם בסרט הזה היא

תומאס האול, תום קרח ואמיליו אסטבטס
רצינית__ .
למען האמת, אילולא היה חתום על הסרט קופולה, האיש
שעשה את הסנדק, השיחה ואפוקליפסה עכשיו, אפשר היה
להתייחס אליו כאל מאמץ פושר ובינוני, סיפור לבני הנעורים
שיישכח במהרה. בגלל השם קופולה מנסים למצוא בו יותר,
אבל למרבה הצער, אין מוצאים מאומה.

וו בו ט אבו(מימי!)
ביקש מבית־המישבט
לבס1ר את הודאת!,
1טען שהודה ו ק
מבני שחשש שמא
אשת! (איתו בתמונה)
תישלח רבית־המעצו
(בלה אבן -אשתו השלישית) .עם
נסיון בחיים כמו שלי, אני יודע
להעריך בן־אדם. אני התאהבתי באשה
הזאת, ואפילו שהיא לא הסתכלה עליי
כעל מועמד להתחתן, אני אמרתי לה
מהרגע הראשון: את תהיי אשתי, ואין
הפרדה בינינו:
מצאתי את האשה הזאת, שעכשיו
הוכיחה את עצמה, ואני מודה לגורל
שהביא את המיבחן העצוב הזה. ואני
רואה את האשה הזאת, שאני קורא לה
״חצי עוף״ ,באה לרמלה ובאה לג׳למה
ולכל מקום ששולחים אותי, ואפילו
פעם לא דיברה על גירושין!
בגיל 39 היא ילדה תינוקת, שיהיה
לנו ילד משותף, צבר. לא סתם עושים
ילדים, לי יש כבר ילד מנישואין
קודמים ולה יש ילד מנישואין קודמים,

ך* אשר שומעים את העדויות
במישפטו של רוברס אבן, מתחילים
לרחם על השופטים יעקב מלץ,
שמואל גולדברג ושרה סירוטה שיצטרכו
לפסוק את הדין. עוד בראשיתו
נשמע סיפורו של אבן כל״כך מוזר,
שהוא נשלח לבדיקה פסיכיאטרית.
הרופאים מצאו אותו בריא וכשיר לעמוד
לדין.
מצד אחד עומדת יוקרתה של מיש־טרת־ישראל,
שגבתה מאבן הודאה
מלאה כי ביום ה־ 4בינואר השנה מולכד
את מכוניתה של אשתו בשלושה
רימוני־רסס צה״ליים וגרם לשריפת
המכונית. מצד שני. מבקש אבן כיום
מבית־המישפט לפסול את הודאתו זו
וכל שיחזור אחר שעשה עבור המיש־

טרה, בטענה כי עשה כל זאת אך ורק
כדי להציל את אשתו האהובה, בלה,
מ־ 48 שעות מעצר באבו־כביר.
בערב בו עמדו חוקרי המישטרה
לעצור את אבן ואת אשתו בחשד כי הם
עצמם מילכדו את מכונית הפיאט
הקטנה של בלה, שעמדה ברחוב ארלו־זורוב
184 בתל־אביב, כדי לזכות בד־מי־הביטוח,
החליט אבן להודות בעבירה
.״אני לוקח עליי התיק,״ הוא
אמר לחוקרים, וראה כיצד משחררים
את אשתו.
״כל איש בכוח איננו משפיע עליי.
אף איום בכוח לא יכול לגרום לי
להודות לעשות משהו נגד רצוני. אבל
לעצור את אשתי מול עיניי, לנתק
אותה מהתינוקת שלנו — זה הדבר

היחיד שיכול להשפיע עליי!״ אמר אבן
לשופטים.
כדי להסביר לשופטים את אופיו
ואת יחסיו המיוחדים עם אשתו, סיפר
אבן בבית־המישפט מעט מקורות חייו.

סיפר אבן:
אני התחתנתי בגיל 20 והיה לי
ילד. נעצרתי ברומניה בגלל כתב־אי־שום
שעונשו 15 שנה. יצאתי אחרי 14
חודשים בלבד. אבל החוקרים היטעו
את אשתי ואמרו לה שלא כדאי לה
לחכות לי, כי אני אצא רק בעוד 15
שנה. היא עזבה אותי ואני חשבתי שזו
בגידה בי.
בשנת 75׳ התחתנתי עם אשה שניה
ברומניה. ב־ 1977 הייתי חבר בקבוצה
של מתנגדים לשילטון. פירסמנו עיתון

המכונית הקטנה מתוצרת פי־א
ט של בלה אבן מולכדה נ•
ראשית השנה בשלושה ריממי־רסס צה״ליים ועלתה באש. לדעת החוקרים מולכדה

בלה והמכונית -לפני ואחרי

ואשתי הדפיסה חלק מהכתבות שהתפרסמו
בו. אתם יודעים שלפי מכונת־הכתיבה
אפשר לזהות מי כתב את
הכתבה, זה כמעט כמו טביעת־אצבע.
חקרו אותי באופן רציני מי הדפיסי את
הכתבות והכחשתי שאשתי הדפיסה.
נשלחתי למאסר, ואז אשתי עשתה
בדיוק מה שעשתה אשתי הראשונה,
היא התגרשה ממני בדיוק יום לפני
גזר״הדין.
אז משתי בגידות אלה הבנת• את
המצב הרוחני של אשה העומדת מול
בעל העלול ללכת ל־ 15 שנות־מאסר.
אני לא בעד פשרות בחיים ולא בעד
התנצלות. אין לי כוח להתנצל או
לסלוח.
בגיל 38 פגשתי את האשה הזאת

ואני לא מייצר ילדים סתם. רצינו את
הילדה הזאת. אני קראת• לה עליזה,
על שם עליזה בגין ז״ל, שנפטרה
כאשר הילדה נולדה.
אני איבדתי ברומניה כל רגש של
פחד. כשבאתי ארצה הסתרתי שיש לי
חור בריאה. בעצם, יש לי פרופיל מתחת
ל־ .60 אבל קיבלתי בצה״ל פרופיל
,97 כדי שאוכל להתקבל ליחידה קרבית.
אז אני לא טיפוס שמשהו מפחיד
אותו. אני הופך לחיה כאשר משתמשים
נגדי בכוח.
לא בגלל הפחד מהחוקרים חתמתי
על ההוראה. רק כאשר אני רואה את
האשה הזאת, שהיא הערך היחיד שיש
לי עכשיו, התחלתי להרגיש גם שלו־

המכונית בלב תל-אביב, בקצה רחוב ארלוזורוב. על״ידי בלה ורוברט אבן בעלה, כדי לזכות
בדמי־הביטוח. אבן שעלה לארץ מרומניה רק לפני כמה שנים, טוען שהמכונית הוצתה
על־ידי שירותי-הכיטחון הרומניים, הרודפים אחריו בגלל עברי החתרני בארץ מולדתו.

להמשיך בבדיקה. הוא טען כי בעת
שהיה בחקירות ברומניה נחקר כמה
וכמה פעמים בפוליגראף והוא מבין
במכונה. לדבריו, הוא יכול להשפיע
עליה.
כאשר שמע כי המומחה אומר לו
לתקוע את מבטו במקום אחד בקיר
לפניו ולא להציץ במכונה, הבין כי
משהו לא בסדר, כאשר הביט אחורה
ראה כי בעת שאסור לגעת במכונה
לוחץ המומחה על כפתור. מאותו רגע
סירב הנחקר להמש׳יך בבדיקה.
רוברט אבן הוא עורך־דין במיק־צועו.
הוא עומד לסיים את הבחינות
לעורכי־דין זרים בישראל, כדי שיוכל
לקבל רישיון לעריכת־דין. מכיוון שאין
לו כסף, הוא מגדעל עצמו בתיק

הוא סיפר לשופטים, כי הוא בן
מישפחת מישפטנים ותיקה, דור שישי.
כל בני המישפחה עסקו תמיד במיש־פט
פלילי, וגם הוא עצמו מומחה לכך.
.הייתי אסיסטנט במחלקה לקרימי־נליסטיקה
באוניברסיטה,״ סיפר ,״ואני
אומר לכם שחתמתי רק בגלל ה,חצי
עוף׳ הזה שלי. בגללה אני מוכן לחתום
עוד פעם, ולא משגה על מה.״
בתחבולה ניסה הנאשם לסכל את
ההודאה שעליה חתם. לדבריו, זהו דבר
ידוע ונהוג בעולם, שאם חשוד מוכרח
לחתום על הודאת־שקר, הוא כותב

בסתר סימנים מיוחדים בהודאה כדי
שיוכל, בבוא הזמן, להציג זאת בבית־המישפט
ושם יבינו את עמדתו. לכן
כתב בלילד״ שבו חתם על ההודאה,
מיסמך נוסף, בכתב־ידו הפעם, ושם
השאיר את סימני״הסתר שלו.
במיכתב זה, שהגיש למחרת בבוקר
לחוקרי המישטרה, והחתים אותם עליו,
כתב באקרוסטיכון(אותיות ראשונות
ואחרונות בש1רות) את המילים:
״הכל הודיתי היה תחת לחץ צו־מעצר
נגד אשתי, הצהרה זו מבטלת כל
עדות.״
את המיכתב הזה צירף הנאשם
לתיק בית־המישפט, כדי לשכנע את
השופטים כי מהרגע הראשון לא הודה
מרצון חפשי .״הצגתי את המיכתב
בתיק.,זו תגובת ההתגוננות שלי נגד
רמאות של השוטרים.״
רוברט העיד בבית־המישפט כי
החוקרים אמרו לו שהם ייאלצו לעצור
את אשתו, למרות האליבי המלא שהיה
לה. בעת פיצוץ המכונית שיחקה בלה
קלפים עם ארבע חברות ,״יתכן שירדה
לרגע ומילכדה את המכונית״ אמר
החוקר וניסה לשפיע על הנאשם:
״רוברט, זה חבל, יש לכם תינוקת
בבית, כבר הודענו לחמותך שאשתך
עצורה וגם אתה עצור. הכי־טוב שתודה.״
אחר־כך
הובילו אותו החוקרים לח־

״•*״פט *״•חוזי תל־־זנן״*^

מסז ו׳־ימר

מס״יזיק ביהמ׳׳ז״

ך 1ךךף | אבו הוא עורד־דץ
שעלה מרומניה וה 1ו!

עומד לפני בחמות״ההרשאה שלו.
לא הקטנה אני אף פעם לא הייתי יודע
מה זה אשה וילדה.
לקחתי את התיק עליי כדי שהיא
לא תשב באבו־כביר עם זונות ונרקד
מניות. אני לא שם פרוטה על החיים
שלי כאשר מדובר באשתי!
עד כאן דיברי אבן.
אחרי שרוברט חתם על הודאה מלאה,
שבה פרט כיצד ומדוע מילכד את
המכונית, הוא הסכים לצאת עם חוקריו
לשיחזור המעשה. למחרת יצא עם
החוקרים לרחוב ארלוזורוב, הוא הראה
להם היכן עמדה המכונית, כיצד פתח
את החלון והכניס את הרימונים
לתוכה. הוא הוביל את החוקרים
למקום שבו, לדבריו, קשר את אופניו,
עליהם רכב מביתו לרחוב ארלוזורוב.
הוא המשיך ומצא עבור החוקרים
גרב וצינצנת מזון־ילדים שבה הביא
לדבריו, את הנפט שבו הטביל את
הגרביים אשר בהן עטף את הרימונים.
בחצר־ביתו הראה לחוקרים את
המירצפת שמתחתיה הטמין את שלושת
הרימונים שגנב, לדבריו, מצה״ל
בעת שרותו במילואים. מכורסה בדירתו
חתך עבור החוקרים פיסת חוט
מיוחד, שבו תיקן את הכורסה, ובו גם
השתמש, לדבריו, כדי לקשור את מנוף
הרימונים.
שיחזור נוסף נעשה בבסיס שבו
שירת רוברט במילואים, ומשם לקח,
לדבריו, את שלושת הרימונים שמצא
בקופסה ליד בונקר.

כתב
פ תיי ם
^ אשר היו בידי המישטרה כל
^ הראיות הללו, היא העבירה את
התיק לפרקליטות. היה ברור כי זהו
תיק סגור, שהנאשם איננו יכול לצאת
ממנו.
אולם כבר בתקופת מעצרו הפתיע
רוברט את כולם, וטען כי ההודאה וה־שיחזורים
הוצאו ממנו בניגוד לרצונו
ותוך שימוש בלחץ. הוא הסביר, כבר
אז, כי הדאגה לאשתו ולתינוקת שלהם,
שנשארה לבדה בבית, הניעה אותו
״לקחת את התיק על עצמו״.
בני־הזוג אבן נחקרו במכונת־אמת
לפני ההודאה. אולם אחרי שהמכונה
פלטה שלושה דפים, סרב רוברט

<3 ,7 2120377(/ /97
> א?223 /33 2

770

אבן היא אשתו השלי ^
11 /שית של רוברט, המכנה
אותה ״קטנטונת, קטנה, חצי עוף״.

׳373 0 ׳77303 יל

א? 7( 21/7 0 7״ 7*0 2 ׳ 67/0

דר שבו היתה אשתו :״ראיתי אותה
ושאלתי אותה: קטנטונת, את יכולה
להחזיק מעמד 48 שעות באבו־כביר?
והיא, כמו פופאיי, עונה לי בטח! אבל
בעיניים שלה ראיתי פחד נוראי. אז
אמרתי לחוקרים: טוב, אני לוקח את
התיק. תביאו לי קפה.״

אא׳ 2

0/74

א ׳7 />׳477סיס 02/)? 3א 2 \)/א ח /ס 07 1(7> /או

> ?7יל׳ ל

הצהרה

8י סס 7>׳7>0 7ר /ל ר, א>

1אסל׳ ס

7x0

\ 2 2/0 0 /2א ( 20221/ 077(30 37 סף!) 1/7א737
777773 )71

.כלב ./

י 7^ ,מ

}׳ 1 71 1ס 1 7

א ( 0 3 0 77־ 3 3 ,רך ר
2רך . ׳6 0

נתב־סתוים בהודאה
בתחבולה מקובלת: בעזרת אקרוסטיכון (קובץ האותיות

•11111

הראשונות והאחרונות בשורות) כתב מה שביקש
באמת לכתוב.. :הכל שהודיתי היה תחת לחץ
צו״מעצר נגד אשתי. הצהרה זאת מבטלת כל ערות״...

לצ את
לפעולה חבלמת
ך * תובעת, ליד לגאון, הביאה
1 1לפני בית״המישפט את החוקרים
שחקרו את בני־הזוג, והם אישרו כי
ההודאה ניתנה אחרי שהיתה כוונה
לעצור את בלה אבן. אך כולם הכחישו
כי הכתיבו לאבן את ההודאה. הם אמרו,
כי הוא אשר התנדב ומסר את הגירסה
כולה, ללא כל לחץ מצידם. הם גם
טענו, כי השיחזור נעשה לפי הדרכתו
של אבן, ולא הם אשר הציגו לו את
החפצים והמקומות, כפי שטען הוא
בבית״המישפט.
ובכל זאת, בצינצנת מזון־התינוקות,
שבה, לדיברי התביעה, אמר אבן כי
החזיק את הנפט, לא נמצאו במעבדה
כל שרידי נפט. על הרימונים לא
נמצאו טביעות־אצבעותיו של הנאשם.
ובמחנה צה״ל אי־אפשר היה לברר אם
אומנם נגנבו משם רימונים אם לאו.
ההסבר שנתן רוברט למעשה המיל־כור
היה מוזר גם הוא. לדבריו, רודפים
אותו שרותי־הביטחון של רומניה, בגלל
עברו. לדבריו, קיבל כמה וכמה
איומים טלפוניים לביתו. הוא הקליט
אותם והגיש את הקלטת לבית־המיש־פט.
כאשר יצא את רומניה נותר שם
בנו היחיד, ורוברט תבע את שיחרורו
של הילד, כדי שיעלה לישראל.
״אלמלא היו משחררים את הבן שלי
מרומניה, הייתי מסוגל לצאת לפעולה
חבלנית נגד יעדים רומניים באירופה.
כי הם החזיקו את הבן שלי כבן־ערובה.
הרומנים שיחררו את בנו והניחו לו
לצאת לישראל. אז לדעתו של רוברט,
נקמו בו הרומנים בדרך אחרת, ערמד
מית ומתוחכמת יותר. הם מילכדו את
מכוניתה של אשתו, כך שהוא ייאשם
בעבירה ויישב בבית־הסוהר.
על בית־המישפט יהיה להחליט
איזו משתי הגירסאות הללו נראית לו
אילנה אלון
יותר•

— כולן סורגות —
(המשך מעמוד 129
אומרת מירי :״הם כל־כך יפים, שאם
לא לובשים אותם, אפשר למסגר אותם
כציור על הקיר.״
את הקולקציה שהכינה מירי היא
הראתה לחנויות־יוקרה בניו־יורק כמו
סאכ ס שבשדרה החמישית, והקניינים
חטפו את הסוודרים מידיה של מירי.
כר גם הגיעה מירי הבלונדינית ל־שאו־רוס
(חדר־התצוגה) של מעצב־האופנה
רוברטו קבאלי, השאירה לו
כמה סוודרים ותוך ימים הם נמכרו-
במחירים של בין 400־ 500 דולר הסוודר.
מימד
חדש. מירי פורת עובדת
על כל סוודר שלושה שבועות, כשהיא
סורגת, בממוצע, ארבע שעות ביום.
היא משתמשת בצמר תוצרת־חוץ בלבד,
מוהר. אנגורה, קשמיר ובוקלה בתוספת
עור ומשי.
רוב הסוודרים בגזרה ישרה. כרי
להבליט את הטכסטורה ואת שלל
הצבעים — אפור, ירוק, ורוד, טורקיז,
שחור ולבן — כולם באותו סוודר.
לדעת מירי הסוודרים הם בסיגנון קלאסי.
משהו ניצחי. ואפשר ללבשם כמה
שנים, מבלי שיצאו מהאופנה. המחירים:
בין 200־ 250 דולר.
בימים אלה הוסיפה מירי מימד חרש
לעבודתה: סריגה תעשייתית במכונה.
היא התקשרה עם הברת פניטקס ונד
תעתדת לעצב להם קולקציה משולבת
של עבודת־יד ומכונה סופר־ אופנתית.
ריבועים ומלבנים. באופנת ליז
עובדים חזק על עיצוב סריגים העשויים
במכונה, אך מראיהם הוא כשל
סריגה, ביד. היום קיימות מכונות כלבו
משוכללות, שמי שעינו אינה בו־

מואה הקימונו,
הטוויד והקועים,
מואה הריבועים,
הנסים והמלבנים
חנת ומיקצועית, יקשה עליו להבחין
אם המדובר בסריגת יד או מכונה.
בליז משלבים סיגנון סריגה, כמו
רשת וצמות מאנגורה. ושרוכי סאטן.
הגיזרה היא במראה הקימונו, הצווארון
סירה והמראה הוא א־סמיטרי.
גם מראה הטוויד שייך לאופנת ליז.
זוהי סריגת מלאנג׳(מעורבת) של צמר.
השרוולים רחבים ועטלפיים, הצווארון
סירה עם כפתורי־עצם והמראה הכללי
בחזיתו הוא בסיגנון הקרעים הקלאסי.
בגבי מודל עיצבה גבי, בעלת החברה,
מיגוון רחב של סוודרים בסיגנונות
רבים ובציבעי האופנה — שחור, אפור,
בורדו. כחול וירוק. הקו המנחה את גבי
בעונה זו הם סוודרים במראה היפאני
ובמראה הגיאומטרי. של ריבועים.
מלבנים ופסים, לאורך ולרוחב. סודרים
ששרווליהם תפוחים בשרוולי רגלן.
סוודר מסרוטזת״ליאת׳ סירס.
צעירונת מבת־ים. לא קונה שום דבר.
את הכל היא מעצבת ועושה במו ידיה.
היא סורגת מכל חומר הנקרה בדרכה,
גם משאריות צמר.
ליאת עיצבה סוודר בגווני שחור־אדום
:״רציתי משהו גדול, רחב, קצת
זרוק ואופנתי. סרגתי סוודר עם חומרים
גדולים, השרוול צר וצמוד, ובמרכזו
הוא נפוח ורחב ואימרתו צרה.
״סרגתי צווארון־שאל ענק, הנופל
ברכות על הכתפיים ואפשר להפוך
אותו, בימים קרים, לכובע קפישון.״
״הסוודר עלה לי ממש פרוטות. צמר
תוצרת הארץ, בסריגה מחוררת, אינו
אוכל הרבה צמר״.
מי שמסוגל או מסוגלת לסרוג לבד,
יוכל גם לרכוש את חוברת־הצמר של
פולגת, או של כל חברה אחרת, יעיין
בדגמים, יבחר לו, להתחלה, דגם קל
לביצוע, ויקבל הוראות בחנות־הצמר
ויסרוג לו סוודר־בכורה במו ידיו.
הוא יחסוך ממון, ייהנה מהרעיון
ואולי. באחד הימים, יהפוך לסרגן או
לסרגנית, הסורג לאחרים.

רא 3ר בן 15
וו צ ה דווקא
רביות עכשיו,
דחיות עכשיו,
רואות עכשיו
ן* ן ,15 בהיר־שיער, לא גבוה במיר
חד אבל חתיך. כיתה י׳ ,בית־ספר
תיכון הרצליה, ממוצע בתעודה ,9.1
אוהב ספורט, חביב, מנומס, אינטליגנטי
בצורה מדהימה, בעל ידיעות בכל
שטח שנוגעים בו. לא שחצן אבל בטוח
בעצמו, לא הססן אבל מתלבט. בקיצור:
נער מרתק. זהו אהוד (״אודי״)
ערן, מי ששיחק את ירון זהבי, גיבור

חסמבה, בסרט שייצא למסכים בעוד
זמן לא רב.
במשך שבועיים ניסינו להיפגש,
ולא הצלחנו. אודי היה בצילומים,
וכשהגיע הביתה צנח על המיטה.
עכשיו תמו הצילומים. אודי חזר לבית־הספר
ולחבריו, ופינה גם עבורי
שעתיים של שיחה.
נסעתי לבית הוריו בהרצליה־

מסוקרן. זה הראיון הראשון שהוא נותן
בחיים.
איזה רושם היית רוצה שהראיון הזה
יעשה על הקוראים, מה היית רוצה
שיהיה כתוב בו? אני שואלת את אודי.
״אל תחשבי שלא חשבתי על זה
לפני שבאת. נדמה לי שהכי־טוב אם
פשוט יהיה מסופר בו מי אני, מה עשיתי,
מה ציפיותיי מהעתיד, איך עברה

\ 1ך \ 1 1| \ 1עמוס ערן(למעלה, מימין) ורעייתו יעל, במסיבת-
\ 1 1\ 1 1\ - 11 קוקטייל, בהיותו מנכ״ל משרד ראש״הממשלה
של יצחק רבין. למעלה משמאל: עמוס ערן ובנו בכורו, אודי, באחת
פיתוח. בית מטופח מאוד, אבל לא
מנקר־עיניים. אבא עמוס ערן, מי שהיה
מנכ״ל משרד ראש־הממשלה והיום
הוא מנהל מיבטחים, נמצא בחו״ל.
שאר המישפחה בבית. יונתן, האח
הצעיר, נרדם לבוש על הספה. אסף,
האח האמצעי, מכין שיעורים בפינת-
האוכל.
אודי ואני נכנסים לסלון, ואמא יעל
הולכת להכץ קפה. אחר כך היא
שואלת אם גם היא יכולה להצטרף, כי
בעצם זו הזדמנות בשבילה לשמוע את
אודי, שבזמן האחרון עבד וישן.
קפה וופלים. אודי יושב על הספה
בישיבה מיזרחית. לא לחוץ, אבל

החוויה של הסרט. דברים כאלה, אינפורמטיביים.״
אני
מבטיחה לתת לו הזדמנות
לספר על כל מה שהוא רוצה, אבל
קודם אני רוצה לדעת איך ילד בן ,15
שאין לו שום קשר למישחק, מקבל
תפקיד ראשי בסרט.
״היתה מודעה על העץ שבמיגרש
הכדורעף בבית־הספר. ממש פרובינציאלי,
עכשיו, כשאני חושב על זד.
חבר שלי ואני קראנו את המודעה
והחלטנו ללכת לבחינות. בלי שום
ציפיות ובלי התרגשות. סתם ככה.
החלטנו אז הלכנו. היו שם עוד ילדים.
חילקו אותנו לקבוצות של שמונה

ואמרו לנו להמציא סיפור ולשחק
אותו. כל קבוצה עלתה על הבימה,
עשתה משהו, עד שהשופטים עצרו
אותה. בסוף ביקשו משלושה ילדים
להישאר, ולכל האחרים אמרו, תודה
רבה׳ .החבר שלי ואני היינו בין שלושת
הנשארים.
״אחר־כך אמרו לגו את המישפט
הנוראי, :אנחנו נתקשר איתך.׳ אבל

שמחה. לא שמחה שהילד הולך לשחק
בסרט, אלא שמחה שהוא הצליח. וגם
האבא ככה .״איחלנו לו הצלחה, אבל
להגיד לך שהייתי מאושרת מזה? זו
תהיה הגזמה. אני מעולם לא הסתרתי
מאף אחד שאני אמא יהודיה מרובעת,
שרוצה ילד רופא או עורך־רין או משהו
דומה. לא שחקן. תיכף ראיתי את
כל הצרות של המיקצוע הזה. עמוס כל

החופשות שהם בילו פעם יחד בעבר. בדיד כלל אבא, שהיום הוא מנהל
מבטחים, הוא איש עסוק מאוד מאוד וגם לאודי כבר יש עכשיו
עיסוקים רבים, כד שהם כבר לא מספיקים לבלות ביחד הרבה זמן.
אליי הם באמת התקשרו ואמרו לבוא
עם הורה אחד, כדי לחתום על החוזה.״
התרגשת? השתוללת משימחה?
רצת לספר לחברים?
״אני זוכר שהדבר הראשון שחשבתי
עליו הוא איך אני הולך להנדס
את זה עם הלימודים.
״אחר־כך שמחתי. חשבתי שזה יהיה
נחמד. באמת לא יותר מזה.״

שעות
^ מא יעל יושבת בשקט ומק-
שיבה. היא מספרת לי שגם היא

הזמן אמר,יופי, יופי׳ .אפילו אסף דוג־תן
לא התרגשו במיוחד.״
אודי נכנס לדברי אמו, האם נכנסת
לדברי אודי, אני נכנסת לדברי שניהם.
בלי משים הראיון הופך לשיחה בין
שלושתנו, ובהתלהבות, אני שומטת
את העט. פשלה שלי. אבל כל הדברים
הנאמרים ממילא לא שייכים לראיון
על שחקן ראשי בסרט, ועל כן אני
משאירה אותם לעצמי, באנוכיותי.
לא היתה לו בעיה לשחק את ירון
זהבי, כי אמרו לו מה לעשות ומה
להרגיש. יחד עם זאת חסמבה זה
בפירוש לא הילדות שלו, אולי של
הוריו .״אם צריך לתאר את החבר׳ה

היום, ואני מתכוון גם לנוער, אפשר
לומר, אולי קצת בכאב, שמה ששולט
זו החומרנות. במחשבה שניה, אולי
החומרנות הזאת היא ריאקציה על
הסוציאליזם המודגש מאוד בתחילת
דרכה של המדינה. היום זה פחות, מה
אני יכול לעשות בשביל המדינה׳
ויותר,מה המדינה יכולה לעשות בשבילי׳,״
נאום אודי בן ה־.15
על ההסרטה עצמה הוא מספר מעט.
הסצינות לא מצולמות בסדר כרונולוגי.
המון שעות של המתנה. קמים
ב־ 4בבוקר, מצטלמים קצת, מחכים
שעות, מצטלמים עוד קצת, מחכים
שעות וחוזרים הביתה על ארבע והולכים
לישון .״נורא נהניתי ביום הראשון.
אחר־כך תפשתי את העיקרון.״
לא היו לו בעיות מיוחדות, לא עם
יתר השחקנים ולא עם הבימאי. כסף
הוא לא קיבל בכלל. אם הסרט יהיה
הצלחה, כלומר החל מהכרטיס המא־תיים־חמישים־אלף,
הוא יתחיל להשתתף
ברווחים.
הוא לא מרגיש מרומה מפני שלא
ראה גרוש. לא בגלל הכסף הלך לעבוד
בסרט. אבל אם יהיה כסף, חלקו יילך
לחיסכון לאוניברסיטה וחלקו יילך לתוספות
למחשב של ~4אני שואלת
אותו: אם שוב תהיה איזו מודעה דומה
תלויה על עץ, האם שוב יילך לבחינות?

פחות או יותר מיציתי את זה.
אני לא אפנה לאף אחד. מצד שני, אם
מישהו יפנה אליי בהצעה, אחשוב על

לאודי יש ריעות פוליטיות, אבל
הרבה פחות מגובשות מאשר היו לו
לפני כמה שנים. היום הוא מבין
שהדברים הם לא רק שחור ולבן. לפני
מילחמת״הלבנון הוא היה יותר ימני
מהוריו. היום הוא יותר שמאלי מהם.
לא תמיד הם אוהבים את דיעותיו,
אבל אין התנגדות. אין ספק שמיל־חמת־הלבנון
עשתה סדקים רציניים
בדעתו המגובשת. היום הוא לא בטוח
בכלום. זו תקופת הפיקפוקים שלו.
פעם היה ברור לו לגמרי שבצבא
הוא יהיה במשהו קרבי ממש. עכשיו
הוא מתלבט. מילחמת־הלבנון גרמה לו
להבין שצבא זה לא דבר קדוש. החיים
יותר קדושים. מצד שני, גם ג׳ובניק
הוא לא רוצה להיות. אז יש לו בעיה.
אבל יש לו עוד שלוש שנים להחליט.
רוב החברים שלו גם הם עדיין לא
החליטו, ובכל זאת, כמו שהמצב ברגע
זה, אחוז גבוה מהם חושב ברצינות על

אודי מנצח אותנו. הפתיחות שלו, לעומת
הריעות הקדומות שלנו. אולי הוא

צודק׳ מייידע?
עגיל ודאווין
**כשיו זה נגמר. ירון זהבי נמצא
^ /ע ל שולחן־העריכה באיזה חדר
חשוך, ואודי ערן חזר הביתה, למיש־פחה,
לחברים ולבית־הספר. אחרי־הצהריים
הוא מדריך בצופים. פעמיים
בשבוע הוא משחק כדוריד. מטפל
בקקטוסים שלו, עובד קצת על המחשב,
שומע מוסיקה. אריק אינשטיין,
כוורת, שמוליק קראוס ולאחרונה גם
מוסיקה קלאסית, בהשפעת ההורים.
עכשיו גמר לקרוא בפעם השניה
את הדרך לעין־חרוד, ובפעם ראשונה
את חירבת חיזעה. כשהיה יותר צעיר,
קרא הרבה מדע בדיוני. עכשיו כבר

אין לו ידידה קבועה. עוד לא נוצרו
זוגות בחבורה שלהם. הם נפגשים בערבים,
אבל לא הולכים לקולוסאום
או לפינגווין ולא רוקדים. הם יושבים
תמיד בבית של מישהו, ובעיקר מדברים.
על ביודהספר, על הצופים, על
העתיד שלהם, על העולם. בטח שגם
שיחות פוליטיות.

אחו׳ 15 שנה

עוצרים את אלימלך זרקין (ספי ריבלין) .בתצלום
למעלה: בברית־המילה של עצמו. הסנד ק הוא יצחק
רביו. א ת הבקבוק מגיש לתינוק אבא, עמוס ערן.

אודי (בחולצת הפסים),
,בתפקיד ירון זהבי, מנהיג
כנופיית חסמבוז, וסגניתו, תמר (שרון קלצ׳ינסקי),
לבלות עכשיו, לחיות עכשיו, לראות
טייס או על שייטת ושאר היחידות
עכשיו. כמובן, יש גם הנוער עם ההמובחרות.
עגילים
והצמות הצבועות בעורף.
הוא לא יכול להגיד לי איזה נוער
יש היום. אפילו בבית־הספר שלו זה לא
כשמוזכרים העגילים אני רואה את
נוער שאפשר להגדיר אותו כיחידה
האם, יעל, מתכווצת קצת .״מה היית
אחת. יש שם הכל, החל באנשים הדועושה
אילו היה אודי מגיע הביתה עם
חים את השרות הצבאי שלהם כדי
עגילים באוזניים?״,אני שואלת אותה,
להכניס באמצע גם שנת״שרות, וכלה
״קודם כל הייתי מתעלפת, ואחר־באחרים
שכל מה שחשוב להם זה

1בהרצליה

כך הייתי חושבת מה לעשות,״ היא
עונה.
אודי מזדעק. בעיניו, עניין העגיל
הוא לא רציני. זה איזה דאווין של
להיות שונה. בעיני יעל, העגיל הוא
סימפטום לכל הדברים שהיא לא אוהבת.
מתפתח
ויכוח. שואלים לדעתי.,
ואני מצטרפת לדעתה של יעל. אבל

בהרצליה-פי- לבית למעלה: אודי הבכור עם אמא, יעל, אסף

44*1 הפימרון האירי

^ בר 11 בלילה. צריך ללכת
ולתת לילד לישון. אסף עוד מכין
שיעורים. יונתן עוד ישן על הספה.
שלושה בנים בבית. אני שואלת אם הם
רבים ביניהם, ואודי עונה :״את העניין
הזה פתר חבר קרוב של הוריי, ממוצא
אירי. הוא הסביר, להוריי שעד שאין
דם, לא צריך להתערב במריבות בין
ילדים. וכשההורים לא מתערבים ולא
לוקחים צד, אז למה לריב בכלל?״
בגינה, ליד הקקטוסים שהוא שתל,
הרכיב וגידל, אנחנו נפרדים. במכונית
שלי, בדרך הביתה, אני לא יכולה
להפסיק לחשוב על אודי, והלב הציוני
שלי מתמלא גאווה. אם יש עוד נוער
כזה — אנחנו מסודרים.
הרבה אנשים פגשתי וריאיינתי
בעבודתי. מעולם עוד לא הייתי כל־כך
לא־בטוחה שהצלחתי להעביר נכון את
האיש. כל הזמן יש לי הרגשה שאודי
הוא הרבה יותר ממה שיכולתי לתאר
דניאלה שמי 11
בכתבה כזאת•

האמצעי ויונתן הקטן. שלושה בנים בבית ואין מרי׳
בות. את זה הם חייבים לחבר של ההורים, שאמר
״עד שאין דם, לא להתערב במריבות של ילדים.

— הורוסקופ

(המשך מעמוד )25
ציב, אף אחד מהם לא יוכל לעצור
את יצר הביזבוז. מה שיציל אותם
זהו מזלם. שני מזלות אלה לעולם
לא ישארו ללא כסף. ברגע האחרון
תמיד יימצא משהו שיוציא אותם
מהבוץ.
תהפוכות מצבי״הרוח שבהם
לוקה הקשת לא מפחידים את
האריה, וכן הצורך להתנער מדי
פעם מהקשר ולהמצא ביחידות.
הספורט, הטיולים ובכלל התנועה
משותפים להם, וכן המזג החם.

פתרון ת שבצופן

2463

קשת עם בתודה
לא מבין ההתאמות המקובלות.
ההבדל באופיים ואישיותם לא
יכול להביא לקשר הרמוני ביניהם.
הם ימצאו הבנה משותפת בעיקר
בענייני צדק ומוסר. אך מיבנה ה אישיות
של הבתולה, שנתפס לקט נות,
מקפיד ומדקדק בפרטים,
עלול להמריד את הקשת ולהוציאו
מכליו.
הקשת אוהב הכל בגדול, הפר טים
פחות חשובים לו. הקשת יותר
ותרן וסלחני, את המיסגרת הוא
אינו רואה כמחייבת אותו, את ה התחייבות
לבו־זוגו הוא רואה
ינאי מאוזן:
.1מינה של הבהמה ייקבע מזוית
הראייה של המסתכל (;)3
.3צפייה בטלויזיה, זה מה שעושים
הסטודנטים בימים הראשונים ללימודים?

.9אחרי שאשפוך את חמתי, תבוא
מנוחה לנפשי (;)4
.10 מה שהיה אבי נוהג לעשות כל
בקר מחדש (:)4
. 13 רעב? אפשר בהחלט למות מזה

.14 היא תחת שוק, מכיירת שם
בקצה (:)6
. 15 רעיון במוחי פרח, לנחם
בצעצוע מאמן שמרח (:)4 ,4
. 17 קוף כזה יש לא רק באמריקה

.18 למרות המראה, יש עוד רוח
חיים באנשים האלה (:)4
60.20 שניות עמדו לרשותנו לדון
בתורת היחסות 3,2,3
.22 הכוכב החדש עצבני באופן
מפח (#5
.24 דרגה ראשונה בתורתו של כל

מרגל — להכנס רק בדלת
האחורית (:)3
.26״ובנביאי ירושלים ראיתי ש־ערורה,
נאוף ו ...בשקר ירמיהו

.28 אימותיו של העגל במדבר,
אחרי שמידאם נגע בהן 4,3
.29 הקוף שנכנס אל החור הצר,
יגיע ל־ 23 מאונך (.)3

מאונד:
.2ההד הגיע אל המכשיר מכל
העברים (;)3
.4זה הטמבל שגרם לשממון (:)4

.5בעתיד לא יהססו האנגלים
כנראה, לומר זאת בפניו של צ׳רלס

.6מילא פיו מים למראה הסירונית
הפצועה (:)6
.7זהו ״משפט שלמה״ ביני לבין
מרינה (:)4
.8המשא ומתן התפקק בשל חוסר
עניין מחלט (;)5
.9אף־על־פי שיודעים מי איננו, אי
אפשר לקרוא, לו בשם (:)7
. 11 מי מפחד מתלמיד חכם שנפל
על הראש (:)2
.12 אתה לא חדש כאן, זה ברור, כי
עלון ״מעש״ .כבר מזמן ספר

נפלאותיו:)4 ,5( ,
.16 מי שיקוה לטוב בממשלה
רחבה, יאלץ להסכים לותורים (:)8
.19 מתלוננות בחום, עד שיוצא
עשן (:)6
.21 הדרך היחידה להגיע לעברו
השני של הרוביקון (:)5
.22 נשיא של ארה״ב היה גם
אסטרולוג (:)4
.23 רחמי שמיים יועילו לנתון
בעינויים קשים (:)2
.24 לקח לו בדיוק 60 דקות עד
שפנה אלי (:)3
.27 בבלנון יש מי שמקשיב
לתגובות (.)3

הקשת עדור
רהשתעמם
1רחבש רו
הונתקות
!ודירות מהצד.
המאזנ״ם ״פגעו
קשוח ועמוקות
כזכות ולא כחובה. הבתולה
מתייחס לכל חובה כאל אחד
מעשרת הדיברות, ולא יבין זילזול
בלוח־הזמנים או הפרה של הבטחה
שניתנה קודם לכן.

קשת עם מאזניים

איתן ענו!,
הדברת מזיקים
0 * 10

מומחים?מדברת תיקנים
( מ קי ם) /תו מי?ץ, חיק*
סברים ובגדים.
רנזת-גן. דחו מודיעין .10ת.ד2272 .
780114-5-6.70 רעי מסייג
• מיר ח?? בריאותך ורב!

טלפן לתל״אביב ותפוש אילת

מודעות בטלפון

לכל העתוני ם

בכר טי סי אשראי במחירי המערכתי
$ 0108א£א 1ס
* 1אסוז4,אז 0זאו
0ז1

י שחוברט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

הזמנת מקומות
למלונות באילת ולטיסות ״ארקיע״
<^יואו 01ז

״ 383838

שרותי תיירות באמצעות הטלפון לבעלי
כרטיטי אשראי

לשני מזלות אלה יהיה טוב
בחיים משותפים. שניהם מעריכים
יותר מכל את החופש האישי, כך
שהם לא יגבילו האחד את השני.
הקשת זקוק להבנה, ובעיקר למי שהו
שיידע להאזין לו ולפתה עמו
את רעיונותיו. אין במאזניים היו דע
להקשיב להיפתח לזולת ולתת
לו הרגשה שהוא מגלה עולם. לשני הם
חוש״צדק מפותח ואידיאלים
משותפים.
ידידים רבים יימשכו אליהם
ולהרגשה הטובה שהם משרים על
סביבתם. החיסרון בזיווג זה: ה קשת
עלול להשתעמם ולחפש לו
הרפתקות קלילות מהצד, אך ה מאזניים
ייפגע קשות ועמוקות,
ואף עלול להחזיר לו, לקשת, באו תה
המטבע.

קשת עם עקרב

הלב ש לו שווה בדיקה!
בך -1-35
הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך
ונ בון
שווה את זה .
בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ(ארגומטריה),
בדיקות מעבדה.

לבריאותש &פ

בית הרופאים, ריינס 18 פינת פרישמן תל-אביב
טלפונים 03-244294,03—221227 :

הניגוד שבאופיים אינו מבטיח
חיים הרמוניים, רגועים ושלווים.
יתכן שתהיה הערכה הדדית, אף
כל אחד יפעל בדרכו הוא, כי השק פתם
על החיים שונה לחלוטין.
העקרב כרכושו, האחראי ומקפיד
על פרטים, לא יקבל את גישתו
החופשית, הקלילה והמתעלמת מ עובדות
בלתי-נעימות של הקשת.
השתלטנות של העקרב והצורך
החזק שהקשת יזדהה עם מחש בותיו
ודיעותיו יביא את הקשת
להעלים ולהסתיר ממנו את מה
שקורה באמת.
העולם הזה 2465

אתם זוכרים שבשבוע שעבר אכלתי דגים? לא
זוכרים? בשביל מה אתם קוראים עיתונים אם
אתם לא זוכרים את הדברים הכי־חשובים שקורים

טוב, אז אכלתי דגים קטנים וטעימים, ומאוד
נהניתי. אבל תוך כדי הנאה נתקעה לי עצם
קטנה ומעצבנת בתוך הגרון. בעלי אומר שזה
מפני שאני כל הזמן מדברת, גם בזמן האוכל.
אבל זה לא נכון, כמובן.
טוב, עזבו שטויות. תיכף אחרי שנתקעה לי
העצם, לקחתי חתיכת לחם ואכלתי אותה, כי ככה
כתוב בסיפרות־העצמות שצריך לעשות. אז
אכלתי לחם, ועוד חתיכת לחם, ועוד חתיכת לחם
והעצם נשארה תקועה. המשכתי לאכול לחם
במשך יומיים, וכדי שלא יהיה משעמם מרחתי
אותו בחמאה, אחר־כך הוספתי קצת אנשובי,
שניים־שלושה זיתים. חתיכת עגבניה, כוס תה.
למה לא? היה ממש נהדר — אבל העצם נשארה
תקועה.
אחר־כך הבנתי שאם אני ממשיכה לאכול את
הלחם והתוספות שלו, לא יקרה כלום לעצם של
הדג הקטן, אבל אני אהפוך ללוויתו גדול. אז

הפסקתי לאכול והשלמתי עם העובדה שהעצם
ואני כבר נישאר ביחד, לטוב ולרע.
אבל אני הרי מדברת כל הזמן(ראה בעלי),
ומתוך כך סיפרתי לכל העולם את מיקרה העצם
שלי. וככה, בערב השלישי, מצלצל הטלפון בבית
שלי וקול של גבר לא מוכר מסביר לי שהוא
שמע שיש לי עצם בגרון ויש לו פיתרון.
רבותיי וגבירותיי, קהל נכבד, שום לחם! רק

אם התחלתי לספר לכם על חברים של חברים
שלי, סימן שמצבי קשה. אבל על סיפור כזה קשה
לוותר.
ובכן, זוג תל־אביבי נחמד אחד החליט להתחתן.
בעצם, הם כבר החליטו על זה כבר מזמן,
אבל היתה להם בעיה. הזוג, אם תסלחו לי על
הביטוי, לא כל־כך סובלים רבנים ולא טקסים
דתיים ולא חופה ולא מיקווה ולא כל הצרמוניה
הזאת, שלאנשים מסויימים פשוט מקלקלת את
כל הרומנטיקה. מה הם עשו? חסכו כסף ונסעו
לקפריסין להתחתן. שם הרי אפשר פשוט להיכנס
לאיזה מישרד, להגיד ״שלום, אנו רוצים
להתחתן,״ לחתום על איזה נייר או שניים, לקבל
חותמת ולחזור למלון בשביל להתחבק ולהתנשק.
החליטו
ועשו. טסו להם במטוס לקפריסין,
התחתנו במישרד וחזרו ארצה. בנמל־התעופה
בן־גוריון חיכו להם חברים טובים שלהם, בשביל
להסיע אותם הביתה. נו, משהו כאן לא בסדר?
הכל נהדר! רק שהם שכחו שחברים כמו שיש כאן
אין באף מקום אחר בעולם. החברים נישקו אותם
על שתי הלחיים, אמרו ״מזל טוב״ ו״שיהיה
בהצלחה,״ וכולם ביחד נסעו לבית של החתן
והכלה. כשהכניסו את המפתח לדלת, ועוד לפני

גזר! צריך לאכול גזר, אבל לא ללעוס אותו יותר
מדי. כלומר צריך לאכול חתיכות הכי־גדולות
שאפשר. אמרתי לאיש הנחמד, שטרח בשבילי,
תודה מכל הלב. סגרתי את הטלפון ואכלתי גזר
אחד, ומאותו הרגע אויס עצם. נעלמה לגמרי.
אתם כולכם יכולים לבוא ולבדוק לי את
הגרון שהוא ריק. אולי איזה בקציל אחד או
שניים, אבל זה הכל.

שהספיק החתן להרים את כלתו הטריד, ולשאת
אותה מעל הסף, נדלקו כל האורות בבית. בסלון
כבר עמדו כל החברים הקרובים, כשארבעה מהם
עומדים במרכז החדר ומחזיקים את ארבעת
מוטות החופה, ולידם עמד מבוייש רב יהודי
כשר.
לפני שהחתן־כלה הספיקו להבין מה קורה
להם, דחפו אותם מתחת לחופה, הרב דיבר אליהם

משהו בארמית, מישהו שם כוס על הריצפה
והחתן דרך עליה — ועוד זוג יהודי נכנס לעול
מיצוות.
זה בשביל להסביר לכם שלא חשוב איך אתם
מתייחסים לדת ולמסורת. חשוב איך החברים
שלכם מתייחסים.
רב או לא רב, חופה או לא חופה — באמת
שיהיה במזל!

לאלה שעושים בבוקר מיץ אשכוליות טרי,
כדי להתחיל את היום בבריאות. אל תזרקו את
חצאי האשכוליות לזבל, נקו אותם היטב משאריות
הפרי והקפיאו אותם בפריזר. בעת הצורך.
אפשר להגיש בתוכם כל מנה ראשונה או מנה
אחרונה, ובאמת יש לזה צורה אחרת.
דוגמה למנה ראשונה: אפילו הסלט הכי־פשוט
של עגבניות, מלפפון ובצל, כשהוא שוכב על
עלה חסה שהוכנס לתוך חצי האשכולית הריקה
והקפואה.
דוגמה למנה אחרונה( :מספיק למלא ארבעה
חצאי אשכוליות) פרי של תפוז אחד או אשכולית

אחת, חתוך לקוביות, מעורבב בכמה טיפות ליקר
ובשמנת אחת מוקצפת.
בעצם, אפשר להכניס ממש כל דבר. אני
פשוט נתתי לכם את הכלים.

להמ שי ך

תיזכורת

אוי, כמה שאני בדיכאון! זה רק מפני שנגמר
הקיץ והתחיל החורף. כל שנה הם עושים לי את
זה ואני נשברת מחדש. כמעט וחשבתי כבר לא
לכתוב את המדור הזה עד אוגוסט, שאז שוב יבוא
אליי המצב־רוח הטוב.
אבל אני לא אעשה לכם את זה, כי בטח גם
אתם ביאוש גדול, ואל מי אתם יכולים לפנות
לעידוד אם לא אליי? אז בואו ניתלה האחד
בשניה ולהיפך, ונעשה משהו כדי להמשיך את
הקיץ. מה זה קיץ, בעצם? זה שמלות חשופות,
שכיבה במים או על שפת־הים, אוכל על הגריל
וגלידות. אז בואו נתחיל.
שמלות חשופות ־ יוק! צריך גרבי״צמר, שלוש
גופיות, שני סוודרים ומעיל אחד. אחר־כך אפשר בשקט לרעוד מקור. אז את זה גמרנו, אפשר
> להמשיך הלאה.
ים, שמש וחום. אפשר כמובן לחמם את חדר-
אמבטיה טוב־טוב. למלא את האמבטיה עצמהבמים חמים, להדליק טרנזיסטור על פול ווליום,
אפשר לזרוק על הריצפה של האמבטיה כמה ואפילו ניירות
אחר ומע׳ 7ו
ליכלוך \)111
או כל /׳ עאון
שוקולד *1
של או׳/ן ו׳״ו

ל׳ ג־ ־11 1
בקבוק קולה שבור אחד, בשביל אווירה אותנטית.
אחרי כל זה נכנסים לאמבטיה, נשכבים
ועוצמים את העיניים ומחכים. להשלמת התמונה

עכשיו גלידות. באמת אני לא רואה למה צריך
להפסיק לאכול גלידות רגילות בחורף. אפילו
הרופאים אמרו שקר בגרון זה בריא בגרון. ובכל
זאת חברת שטראוס הוציאה סידרה של גלידות
מיוחדות לחורף, אולי זה בשביל אלה שלא
מאמינים לרופאים. הגלידות של החורף הן יותר
רכות ויותר מוקצפות וכן מעוטרות במוס, כך
שאפשר להוציא אותן מהמקרר חצי שעה לפני
ההגשה. זה לא ימס, ובכל זאת לא תקבלו מכת־קור
בגרון. ביקשתי מחברת שטראוס שתצלם
לי את הגלידות החדשות וזה מה שיצא. בפינה
הימנית של התמונה זה המוסקולר, חטיפי־מוס
בעטיפה של שוקולד, שאפילו אני(שונאת־גלי־רות
ידועה) אוהבת אותם. בצלחות הגדולות יש
גלידה עטופה במוס, ובמגש למעלה מצד ימין
של התמונה יש גלידות עם קציפה, שאפשר
לחמם אותן בתנור לרגע. טעמתי. לא רע.
מה עוד אתם עושים בקיץ? נוסעים לחדל?
תסעו! למה לא? תוך שבוע אתם חוזרים ארצה, כי
בכל זאת זה המקום הכי־חם בעולם.
שלום, ולהתראות בסוף יולי.

כאן אני עושה בשבילכם את מה שהייתי רוצה
שמישהו יעשה בשבילי כל שנה. נכון שיש לכם
חברים נוצרים בכל מיני מקומות בעולם? למי
איך אז זה בדיוק הזמן ללכת ולחפש להם
כרטיסי־ברכה יפים לחג המולד, לכתוב להם כמה
מילים חמות ו ...לשלוח.
תזכרו כמה נעים לנו לקבל כרטים־ברכה
לראש־השנה מכל מיני אנשים בעולם, שבדרך
כלל אנחנו לא בקשר איתם.
כל שנה אני נזכרת בעניין זה בערך באמצע
ינואר, ואז אני מרגישה ממש מפגרת. הפעם גם
אתם וגם אני נהיה בסדר. נכוו?

אפשר לבקש מהבעל שבדיוק ברגע שאת
מרגישה רגועה לגמרי, יפתח את הדלת בגסות
וישאל ״תסלחי לי, אני לא מכיר אותך מאיזה
מקום?״ זהו. פתרנו גם את בעיית הים.
עכשיו זו הבעיה של הגריל. בז־יזנגוף סנטר
ראיתי בחנות אחת גריל מיוחד לחורף. זאת

קופסה כזאת גדולה ושטוחה שבתוכה יש משהו
שנראה כמו פחם. החשמל מחמם את האבנים
האלה, ועל הרשת המכסה את כל העסק אפשר
לעשות סטיקים וקבבים. לא בדקתי את זה באופן
אישי, כי זה עולה 160 דולר. אבל בעל החנות
אמר שזה יוצא יותר טוב מגריל אמיתי.

עוז וז הוא אחו הגנויס שער שבת־הים שעיסוקם היחידי
בחיים הוא להתחיל עם בחורות — ביחוד עם תייוות זרות,
הוא אורב במי־הים או מחנה על החסקה
נמשכתי במיוחד לבנות תוצרת״חוץ, כי
באיזשהו מקום אצל הבנות הישראליות,
אם אתה לא לומד, אז הן אומרות
שהשפה שלך זולה מדי, ואם אתה
מדבר אנגלית, המילים יוצאות מהפה
אחרת.
למדתי אנגלית על חוף־הים. בגיל
16 נסעתי ללונדון ועבדתי קצת אצל
אחי. הוא הכריח אותי לדבר אנגלית
ושיפרתי את השפה שלי. אחרי חודשיים
חזרתי לארץ.
בחוף הים לא הלך לי עם הישר־

אליות. אז נמשכתי פסיכולוגית לבלונ־דיות
עם עיניים כחולות. מצאתי אצלן
יותר הבנה כלפיי.
בחורות שלא דורשות יותר מדי.
מבינות גבר בים. הייתי מספר להן
שאני מציל, עד שיום אחד החברה
שלחו אותי לקורס״הצלה. אפילו מהצבא
הייתי בורח כדי להיות על שפת־הים
עם הבחורות.
זה מה שנתן לי את קו החיים שלי
— הבחורות. כשאני בא בבוקר לים,
אני כבר מתכנן אין להביא את הסיפור

אוהבת, ואם יש שיר מסויים שאני
חושב שאני שר אותו די יפה והיא
דיברה על השיר הזה, אני שר לה אותו.
למשל 1 006)1 ¥011 :ת סו אם
אני רואה שזו בחורה שאני נמשך אליה
חוץ ממין, שהשיחה איתר, מעניינת אותי
ושאני יכול לבלות איתה בערב חוץ
מסקס, אני קובע איתה לערב, כדי
להעביר יותר הנאה ויותר זמן ואולי גם
להיקשר. תמיד ישנה האשליה שהבחורה
שמוצאת חן בעיניי, היא אולי
חלום־חיי.

״אני לא כול להחזיק מעמד עם אחת...״
^ ל מה שהטריד את עוזי רז.
^ כשבא להתראיין, היה אם זה יעזור
לו, אם יידעו למצוא אותו, אם תהיה
כתובת בכתבה או שמספיקה התמונה,
ואין יכירו אותו הנשים שתרצינה בו.
עוזי ( )28 הוא שזוף מאוד, תלתליו
שחורים מבריקים, עיניו שחורות
נוצצות, עצמות לחיים בולטות, גוף
בנוי טוב אם כי נמוך — וזה מה
שדרוש לו למיקצוע שבחר לעצמו כדי
״ליהנות מהחיים״ .הוא ג׳יגולו ישראלי
(״רק לפעמים,״ הוא מדגיש) ואפשר
למצוא אותו בסוכת המציל בחוף

הילטון בתל־אביב.

מסטר עוזי:

אני ילד שגדל בים. לא אהבתי ללמוד,
אז הייתי בא לים, רואה איך
המצילים עובדים. נדלקתי על הרעיון
— שמש, ים וחתיכות. תמיד היתה לי
משיכה לבחורות.
יום אחד התבגרתי. הגעתי למצב
*שאני יכול להגיע עם בחורה לשיחה
מעניינת ואיך שאומרים — לשכנע
את הבחורה למין, לזיון, איך שאת רוצה
לקרוא לזה.
רכשתי הרבה הצלחה עם בנות.

״בלי ים ובלי בחורות אני לא יכול ...תמיד נמשכתי לבחורות..״

לבחורה הראשונה בצורה המשכנעת
ביותר. מגיע לחוף. עושה סקירה. ברגע
שאני רואה בחורה שמעניינת אותי
מבחינה חיצונית, מבחינת ההתנהגות
עם עצמה, לפי התנועות שלה, אני
קובע לעצמי את הטיפוס שמסתתר
מאחורי הבחורה.
גם אם יש בחורה עם גבר. אני לא
נרתע. תלוי מי הגבר. אני רואה לפי
ההתנהגות שלה איתו אם יש מקום
להיכנס או לא.
אני אורב במים, או מחכה על
החסקה עד שהיא תיכנס למים, ואז
ניגש אליה, או בשחיה או על החסקה,
ומציע לה את ההצעה. מה אני אומר
בדיוק זה תלוי ברגע. זה ספונטאני.
אם אני רואה שהבחורה עושה רושם
של חופשיה, אני אומר לה :״זה יהיה
קומפלימנט בשבילי שבחורה יפהפיה
כמוך תעלה איתי על החסקה לסיבוב״.
אם היא שואלת מי אני, אני אומר לה
שאני מציל בחוף. אם היא אומרת שיש
לה חבר איתה. אני אומר לה שאני לא
נושך ואין מה לפחד ממני, וכל מה
שהיא יכולה לקבל מהסיבוב זה רק
הנאה.
כשהיא עולה על החסקה, אני שואל
מאיפה היא. בדרך כלל זו תיירת, אז
אני מדבר איתה על הארץ. אחר־כך אני
חותר, מפסיק לדבר, מתחיל לשיר
לעצמי, נותן לה לשמוע את הקול היפה
שלי. שואל אותה איזה שירים היא

אני לא יודע אם אני מחפש כלה,
אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי.
אחרי מה שקרה לי עם בנות, אני לא
יודע אם אני יכול להחזיק מעמר עם
אחת.
כשהייתי צעיר יותר הייתי מתאהב
מהר, נקשר מהר. ראיתי תמיד שיש
אכזבות מאחורי כל אשליית האהבה
והרגשות.
כשהייתי צעיר הייתי מתבייש להביא
בחורות הביתה. אז היו לי חברים
שהיו מציעים כל מיני הצעות. שהם
יתנו לי את החדר שלהם. ואני אשתף
אותם בבחורה. זה קילקל אותי. זה היה
כואב לי, אבל לא היתה לי ברירה. ברוב
המיקרים הבחורות הסכימו ואם לא —
אז הן השתכנעו. פעם אחת עמדתי
להתחתן.

,לעזאזל
החתונה!״
^דם אחד ישבתי בתחנת ההצלה
כעוזר־מציל, זה היה בשנת . 1977
לקראת סוף היום ראיתי גברת עוברת
עם בחורה צעירה, בלונדית, שיער
ארוך חלק. עיניים כחולות, שפתיים,
שרק רואים אותן, חושבים שנוזל מהן
דבש. בקיצור — פצצת־מין. צעקתי
מתחנת־ההצלה, בלי לחשוב פעמיים,

וקנאי, והחלטתי שיותר כדאי לעשות
חיים עם בנות.
החלטתי שזה יותר כיף עם נשים
מבוגרות, במיוחד שהן יותר מבינות.
לפעמים הן גם מפרנסות אותי, ולא
חשוב אם הן ישראליות או זרות.
הרבה נשים בגילים האלה —
35־ — 50 מתחילות איתי בים, בבתי־קפה,
במועדונים, בכל מקום שיש
אנשים. אותן נשים גם משלמות קש,
ואני יכול לעשות בזה מה שאני רוצה.
היו כאלה שגם קנו לי בגדים ונתנו
לי תכשיטים. וכאלה ששלחו לי מתנות
מחו״ל. אבל אני מעדיף כסף. אני נורא
אוהב את הדברים האלה. אני גם אוהב
לטייל בעולם. זה נותן לי הרגשה של
ניצחון. זה לא מגעיל אותי שאני צריך
להיכנס איתן למיטה.

להדוויה
ב טו טו

^ :י נורא אוהב שאנשים מקשי־
\ £בי ם לי. אני מחפש הנאה בחיים,
ואני מנסה להוציא את המקסימום עם
מינימום התאמצות. אני אדם שאוהב
את החופש, לא אוהב להיות בלחץ
ונורא־נורא אוהב שמלטפים אותי.
ברור שלא כל אחת. סטייל, בשבילי, זה
לא רק יופי, זה גם התנהגות מקובלת.
למשל: כשאני יושב עם בחורה אני
נורא אוהב שפיתאום היא שואלת אותי
מה אני רוצה לשתות. אני מקבל את זה
כקומפלימנט, בדיוק כמו שהבחורה
מקבלת קומפלימנט מגבר. זה גורם לי
הנאה, ואז אני גם רוצה לתת לבחורה
ליהנות. בעונה שנגמרה עכשיו עשיתי
600 בחורות.
אני נורא אוהב שמתחילים איתי.
הרבה בחורות, במיוחד תוצרת־חוץ,
מתחילות איתי ונותנות לי קומפלימנטים
כמו: אתה מאוד יפה. דברים שהישראליות
לא אומרות ולא עושות.
אני מעדיף שהבחורה תשלם עבור
הבילויים בערב, מפני שלי קשה לשלם.
חוץ מהצלה בים אני לא עובד, וגם
בהצלה אני לא קבוע. ואני בלי ים
ובחורות לא יכול.
לפעמים קוראים לי ג׳יגולו. במיק־רים
מסויימים זה נכון.
אני חושב שאני לא בנוי לחתונה.
אולי המיקרה שקרה לי הרתיע אותי.
אולי זה פסיכולוגי. אני חושב שכל
בן־אדם צריך לאכול, לישון, להתלבש.
אבל אני לא חושב שלכל אחד מתאים
להתחתן. זו לא חובה, ועובדה שאנשים
מתגרשים.

להתחתן זה לפרנס את עצמך. אני
בקושי מפרנס את עצמי, אז למה שאני
אביא ילדים לעולם ואפגע בהם? זה
פשע לעשות כזה דבר:
אני חושב שלישראליות יש כוונות
מאוד טובות, אבל הכסף והמעמד של
הבחור זה מה שקובע בשבילן. אצל
הזרות קובעת ההתנהגות של הגבר
כלפיהן.
אני ג׳נטלמן לבחורות, אם הן שוות
את זה בשבילי. אני מתחשב במיטה.
במין, כשמתעלסים, תלוי מה הבחורה
קולטת אצל הגבר, ותלוי גם בה. יש
גברים שלא יכולים לגמור, יש גברים
שלפעמים לא עומר להם, יש גברים
שגומרים מהר. אם הבחורה יודעת את
הנקודה של הגבר, היא יכולה לתת
לכל אחד מהם ליהנות, וגם היא בעצמה
תיהנה. לכל דבר יש ההתנהגות המתאימה.
אני
לא שואל בחורה מה היא אוהבת
במיטה. בחורה צריכה להרגיש אותך.
ברור שאני מרגיש אותה. אני נהנה
במיטה עם בחורה מההנאה שלה, יותר
מאשר מההנאה שלי. כשאני רואה
בחורה שנהנית, אז יש לי אתגר, ואז אני
רוצה שהיא ואני ניהנה יותר. קרו הרבה
מיקרים שבחורה סתם שוכבת, זה מפני
שהיא לא מבינה. גבר צריך גם לפעול
ולהסביר או להראות לבחורה.
חוץ מזה אני גם רוצה להציע את
עצמי כאחד שמבין בטוטו. אני מחפש
משקיע, ויש לי שיטה להביא . 13
ההשקעה גדולה, וזה לוקח ארבעה
שבועות, אבל אני מבטיח לאותו אדם
שכסף הוא לא יפסיד, רק ירוויח.

.,א]׳ מגיע בבוקר דחוף וסוהו אח השטח, וואה מה שיש
באנגלית :״אפשר להתחתן עם הבת
שלח״
האמא צחקה ואמרה. :מה אתה
שואל אותי? תשאל אותה״:
הפעלתי את כל כוח־השיכנוע שלי
עם ההרגשה שאני אצליח. ופניתי לבת
ואמרתי :״את רוצה להתחתן איתי?״
היא הסתכלה על האמא קצת במבוכה
וענתה: למה לא? אמרתי לה שאני
המציל, והזמנתי אותו לשבת איתי. היא
מאוד התפעלה וישר הבנתי, לפי השיחה
בינינו. שהבחורה מאוד מתלהבת
ממני. שוחחנו שעתיים וקבעתי איתה

תביס, והיתה מצלצלת אליי מאמריקה.
זה נמשך שנתיים בטלפון ובמיכתבים.
ער שיום אחר היא הודיעה לי שהיא
מגיעה לארץ. היא באה עם האמא שלה
כדי להתחתן איתי. בלי שידעתי את זה.
קבענו פגישה במלון. היא חיכתה לי
למטה ובאה אליי בריצה ואמרה לי:
״אני אוהבת אותך!״ גם אני רצתי אליה
אך הרגשתי שהבחורה קצת שונה
מהפעם הקורמת, והרגשתי קצת פחות
נמשך. אבל ברחתי מזה. לא רציתי
להאמין לזה. וכך זה התחיל. פגשנו את
אמא שלה, והיא אמרה לי :״עוזי. קטי

וגם לוקחת ואליומים. התחלנו לריב.
היא סיפרה לי רק דברים טובים על
עצמה. כשגיליתי את הדברים הרעים.
הרגשתי שרוצים לקנות אותי, ולא
יכולתי לעמוד בזה והתפרצתי. רבנן
והפסקנו לדבר. שמונה ימים לפני
החתונה השלמנו, יצאנו לבלות והיא
התנהגה בצורה זולה והשתכרה. ונכנסה
לריב עם כל מיני פושעים. ביטלנו את
החתונה.
תבעתי את קטי על הפרת־חוזה
נישואין ועוגמת־נפש. באותו ערב
שיצאנו לבלות, היא הבטיחה לי שהיא

..א 1אומו רה שאני רא גושו ואין מה ר מזו
ממני וכל מה שהיא תקבר זה רק הנאה!״
פגישה לערב. הבחורה התאהבה בי
ממבט ראשון. ומאותו יום נפגשנו
במשך שבועיים יום־יום, ובאיזשהו
שלב גם אני נקשרתי.
היא היתה אמריקאית מאוד עשירה
ממישיגן. וזו גם אחת הסיבות שמאוד
נמשכתי אליה. אחרי שבועיים הן נסעו,
ולפני שנסעו היא בכתה כל הזמן שהיא
רוצה להישאר 1$יתי. ואמרה שתבוא
שוב. היא קרובה של שופט חשוב מאוד
בארץ.
אחר־כך היתה כותבת כל הזמן מיכ־

אומרת שאתם רוצים להתחתן. זה
נכון?״ אני לא הייתי מוכן. אבל עקב
הנסיון שלי. לא נכנסתי לפאניקה.
וקודם כל הסתכלתי על קטי, והיא אמרה
כן עם הראש. אז אמרתי כן לאמיא
שלה.
אחרי שאמא שלה נפגשה עם אמא
שלי, שהיא עיראקית, החלטנו שקודם
נגור ביחה שכרנו דירה ברמת־גן
וקבענו תאריך לחתונה. הכל על חשבון
אמא שלה. קנינו רהיטים חדשים,
שלחנו הזמנות. הכל היה טוב. ואז
פיתאום נודע לי שהיא אלכוהוליסטית

לא שותה יותר, ובכל זאת שתתה
והשתכרה והתחילה להשתולל וזרקה
את טבעת־האירוסין ואמרה :״לעזאזל
החתונה!״ הוצאתי לה צו־עיכוב־יציאה
מהארץ, עיכבתי אותה לשבועיים,
בסוף הסתברתי שהתיק נסגר בלי ידיעתי.
מאז
קשה לי להתקשר לבחורות.
וכל מה שנשאר לי זה זיונים.
היתה עוד בחורה אחת. אחר־כך
חשבתי שכסף זה לא טוב, ותפסתי אחת
צנועה עם לב זהב, ישראלית עם כוונות
טובות, ואז ראיתי שאני יותר מדי בררן

״אני אוהב שהן מתחילות איתי...״

הדואהה הגדולה
(המשך מעמוד )10

המערכה כולה נראתה כאילו נוהלה על־ידי ״מיניסטריון האמת״ ,המנגנון לדיכוי
המחשבה בסרט ״1984״ ,המוקרן עתה בארץ.
במערכה זו לא הופעלו רק הניצים. מיניסטריון־האמת הפעיל במיוחד את ה״יונים״ ,המוכנים בכל
עת לספק שרותי־זנות לשילטון. כך רואיין אבא אבן, שאמר כי שום דבר לאיהשתנה בעמאן, ואף נימק
זאת במילים נמלצות אך חסרות תוכן ואמת.
על רקע זה מעניינת נוכחותו של העיתונאי אמנון קפליוק בעמאן. קפליוק הוא בעל דרכון צרפתי,
וכותב במוסף הדיפלומטי של לה מונד. הוא כבר סיקר את המושב הקודם של המועצה באלג׳יר,
ודיווחיו פורסמו אז בידיעות אחרונות. כל פעילי אש״ף יודעים שזהו עיתונאי ישראלי, המדווח
לעיתון ישראלי לאומני. אך נעשה הכל כדי להקל עליו לנוע באופן חופשי.
במושב ה־ 17 לא הימה לאש״ף כל אפשרות להזמין מישלחת של כוחות־השלום הישראליים,
בעיצומו של העימות החמור עם הסורים וסוכניהם. נוכחותו של קפליוק היא המחווה המירבית שאש״ף
היה יכול להרשות אותה לעצמו בתנאים אלה — ויש לה משמעות רבה מבחינה זו.

#האיש שלא היה
ך* אשר הקשבתי השבוע לעשרות הנאומים שנישאו מול המצלמות בעמאן, שמעתי רק קול אחד
^ — קולו של האיש שלא היה שם.

אילו היה קיים בפוליטיקה מימד של צדק, היתה מתנוססת על בימת המועצה
הפלסטינית, בין שני הדגלים, תמונתו של עיצאם אל־סרטאווי.

כל מה שמתרחש עכשיו בעמאן אינו אלא הגשמת נבואתו, הגישה שלו — ״קו סרטאווי״ המפורסם
— הוא שנחל את הניצחון המוחץ ביותר במושב ה־ 17 של המועצה הלאומית.
בשני המושבים הקודמים, בדמשק ( )1901 ובאלג׳יר 1983 נמנעה מסרטאווי אף האפשרות
להשמיע את דברו במועצה, מפני שרצה לתבוע בפה מלא את אותם הדברים המתגשמים עתה בעמאן.
משום כך נרצח בידי סוכני־סוריה — והנה מתגשמים הדברים במלואם אחרי מותו.
במאות שעות של שיחה ודיון הייתי עד להתגבשות השקפתו של סרטאווי. הוא תבע להעניק מקום
מרכזי באש״ף לרצונם של תושבי השטחים הכבושים. הוא ניבא כי העימות עם סוריה וסוכניה הוא
בלתי־נמנע, והציע שלא להתחמק ממנו, אלא לעמוד בו בראש מורם. הוא הציע לנקוט צעדים
דרמאתיים כדי לשכנע את דעת־הקהל בישראל, וגם בארצות־הברית, שיש להגיע להסדר־שלום עם

כמו כל נביא אמיתי, הקדים סרטאווי את זמנו. תנועות היסטוריות גדולות יכולות להתקדם רק צעד
אחרי צער, תוך שיכנוע הדדי ולימוד מן הנסיון.

סרטאווי לא זכה לראות בהגשמת נבואתו.

מבחינה ישראלית. נפתחה בעמאן הזדמנות היסטורית. היא תבשיל בשנים הקרובות. מנוי וגמור עם
ראשי הליכוד והמערך להכשיל אותה, להחניק אותה באיבה, להקים מולה חומה של שינאה ובורות,
ואם יהיה צורך — גם לחסל אותה בכוח הנשק.

אך כאשר תתבהר התמונה המדינית החדשה יותר ויותר, ישתנו הרבה דברים
בישראל. מול פני המחיר הגדל והולך של המילחמה, ייראה המיסנה ההיסטורי
המתחולל באש״ף באור אחר ומבטיח.

הוא שב וו חודשים בכלא, עד שזונה
מא שמת וצח. אביו או מו: דודא
היה ל נ סו רשוני־דיו טובים היה בני

מפגין בעד עופאת שנפצע בבירזית
^ פיק עבד אל־חי ( )19 ישב בפינת החדר,
1חיוור ועצוב. הוא ביקש לשכוח את החורשים
הארוכים בהם שהה במעצר. אחד־עשרה
חודשים תמימים. אומר רפיק :״אם השופטים לא
היו מאמינים לי, הייתי מתאבד. כולם בכפר ידעו
שאני חף־מפשע, ולכן הם באים עכשיו לביתי
לברך אותי. אני לא עושה חשבון לאף אחד. אני
מטייל בכפר ומסתובב כמו לפני שנעצרתי. אני
עוד לא יודע מה אעשה. בינתיים אני נח. בעתיד
אולי אעבוד עם הדוד שלי, בדואר.״

טכין בג טו,
דקירה בכבד

מקום התקוית שבו שדג הסטודנט בבירזית

^ בל החל בערב אחד בדצמבר .1983 בבית
1 1הקפה מרזוק, במרכז הכפר טירה, נדקר
אחמד פאדילה למוות. הוא נדקר בביטנו, בצד
ימין, במכשיר חד. להב המכשיר חדר לתוך חלל־הבטן,
הגיע לכבד וחדר לתוכו.
פאדילד, עוד הצליח להגיע, בכוחות עצמו
למיסעדה נעים השכנה. הוא נכנס למיסעדה
כשהוא שפוף ואוחז את ביטנו בשתי ידיו. הוא
פנה לאבו־עלי ואמר לו :״קיבלתי סכין קח אותי
לבית־החולים.״ אבו־עלי לקח את פאדילה לריב־בו,
שחנה במרחק 200 מטרים מהמיסעדה. הוא
הכניס אותו למושב האחורי, ואז הצטרף אליהם
אסעד סאלח, שנכנס והתיישב ליד פאדילה.
במשך כל הנסיעה התפתל פאדילה מכאבים,

וסאלח ניסה להרגיע אותו. כשהרכב חלף על פני
קיבוץ רמת״הכובש, בדרכם לבית־החולים מאיר
בכפר־סבא, שאל סאלח את פאדילה: איך זה
קרה? פאדילה ענה, בערבית :״בסיר חייר. רפיק.״
(יהיה בסדר. רפיק).
בבית־החולים, נלקח פאדילה לחדר־המיון,
ונפטר כעבור שעה קצרה. רו״וז הנתיחה קבע
שהמוות נגרם מאיבוד דם פנימי, לאחר דקירה
בכבד.
טירה הפכה למרקחה. הושמעו גירסאות
שתות לרצח ואז הופנה החשד כלפי רפיק, בנו
של טארק עבד אל־וזי, ראש המועצה המקומית.
טארק בן וד 43 הוא אב לשיבעה, כבד־גוף, כסוף־
שיער ולבוש בהידור. הרצח אירע כמה ימים
אחרי שנבחר לראש המועצה.

נזכר טארק עבד אל־חי:
באותו ערב שהיתי מחוץ לכפר והודיעו לי על
הרצח. חזרתי במהירות לכפר וניגשתי היישר
לבית הורי הנרצח. מישפחת פאדילה הם מהגוש
המיפלגתי שלי, והם גם היו חברים שלנו.
המישפחה שלי והם כבר הרבה שנים ביחד.
למחרת ביטלתי את כל הפגישות שלי במועצה,
משום שרציתי לטפל בהלוויה. כשהלכתי,
בבוקר, למכוניתי, ניגש אליי מישהו
מהמישפחה של הנרצח וסיפר לי שיש שמועה
שהבן שלי דקר את המנוח. נדהמתי. שאלתי: מי
מבין הילדים? הוא אמר לי :״רפיק.״ האיש ביקש
ממני שלא אלך להלווייה. סירבתי. הדבר הרגיז
אותי.

ואז הגיעה מישלחת גדולה לביתי ואמרו לי,
בצורה חד־משמעית, שהבן שלי הוא הרוצח.
ביקשתי שילכו ויודיעו למישפחת הנרצח שאני
כן רוצה להשתתף בהלוויה. אצלנו, נהוג, לפי
המסורת והמינהגים, שהמישפחה של החשוד
ברצח מבקשת רשות ממישפחת הנרצח להשתתף
בהלוויה.
מלבד זה, ובמקביל לחקירה המישטרתית,
מתנהלת אצלנו במיקרה כזה חקירה פנימית.
במיקרה כזה חייבת מישפחת הרוצח לעזוב את
הכפר עד לסיום כל החקירות.
היום אני יודע שזו היתה המטרה. הם רצו
שאני אעזוב ולא אוכל לשמש כראש״המועצה.
מישפחת הנרצח סירבה לנו, סופית, להשתתף
בהלוויה.
עליתי לחדרו של רפיק, בקומה השניה ב־

כלא דמון, בכלא כפר יונה. זו היתה שנת גיהינום
למישפחת עבד אל־חי.
טארק ואשתו, מהא, מזועזעים. מהא, שהיתה
סטודנטית לרפואה כאשר התאהבה בבעלה, אשר
התגרש למענה מאשתו הראשונה, נזכרת:
הילדים שלנו, בבית־הספר, כמעט שלא תיפקדו.
החומר לא נכנס לנו לראש, הם אמרו.
״היום, אחר הזיכוי, אנחנו כל הזמן חושבים מה
היה קורה, אילו השופטים המכובדים והמלומדים
לא היו כל־כך מיקצועיים? מה היה קורה לילד
שלהוריו אין את היכולת הכספית לשכור את
שירותיהם של עורכי־דין טובים?
״עכשיו הבן יצא זכאי. אבל, בכנות, זה לא
אותו בן. אפילו לא נשאר חצי ממה שהיה.״
במישפט ייצגו את רפיק עורך־הדין התל־אביבי
אריה שרעבי עם עורך־הדין דן שיינמן.

מספר שרעבי:
העבירו את רפיק לכמה בתי־מעצר, כדי
ליצור עליו לחץ נפשי. רפיק קשור מאוד לאביו,
וחוסר ההתראות ביניהם יצר אצלו לחץ מסויים.
החוקרים ידעו זאת.
הם גם ערכו לרפיק תרגיל. הם סחטו ממנו
הודאה שאכן הוא פקד בערב הרצח את בית־הקפה.
ההודאה ניתנה על סמך הבטחה של קצין
שרפיק יוחזר לבית־המעצר בכפר־סבא, שם יוכל

אב הנאשם בביתו
,זו היתה שנת־גיהינוסד
מסכת טעויות המישטרה נמשכה גם בבדיקת
האליבי של אותו בחור. הבחור החשוד טען
שבשעת הרצח הוא שהה עם אמו ואחותו אצל
רופא־שיניים בטייבה. בבדיקה שערכנו התברר
לנו, שלמחרת הרצח הגיעה אמו של הבחור לרד
פא וביקשה שישקר ושיאשר שאכן היא היתה
עם בנה אצלו. הרופא סירב, והאליבי הופרו.
עד באן דבריו של הסניגור, שרעבי.

פרקליט שרעבי
לא רוצים דם השוטרים
ביתנו, ביקשתי שיירד לסלון כדי שנשוחח.
כשאמרתי לו במה הוא חשוד הוא הופתע, ונשבע
לי שהוא לא ביצע את המעשה. לחצתי עליו,
וביקשתי שלמעני יאמר את האמת, כדי שאוכל
לדעת כיצד לנהוג. אך הוא עמד על דעתו.

ה קל ט ה סמויה,
סוכני ם מי שטרתיים

ן* שעות הצהריים הגיעו לביתנו שני
^ קצינים, מסרו לי שבני, רפיק, חשוד בדקירה.
אחד מהם אף אמר לי :״תדבר עם הבן שלך
שיודה ונעשה מזה סעיף קטן. בוא, נגמור עם
הסיפור הזה.״ התרגזתי וצעקתי לעברו: לך זה
כל־כך קל לשלוח ילד חף־מפשע לשלושים או
ארבעים שנה בכלא?׳ מה אתה צמא כל־כך
להאשים אותו.
אז ביקשו השוטרים שרפיק יתלווה אליהם.
כשהוא שמע את הבקשה, אחזו בו פחד וחלחלה.
נסעתי איתו לתחנת המישטרה בכפר־סבא,
וכשהחוקרים הודיעו שהם עוצרים אותו, הוא
החזיק בידי, ונצמד אליי בחוזקה.
דיברתי איתו וניסיתי להרגיע אותו. הסברתי
לו שהמעצר הוא לא נורא והוא לא יימשך זמן רב.
יותר מאוחר התברר לי, שבתא המעצר נערכה
לרפיק הקלטה סמויה, אחרי שהוכנסו לתא
סוכנים מישטרתיים שביקשו לדובב אותו,
לשוחח על המיקרה. הם משכו אותו בדיבורים,
וניסו להפחיד אותו. רפיק חזר ושינן שהוא חף־
מפשע. הוא לא עשה את המעשה ונראה לו כי
העלילה שהעלילו עליו היתה בגלל מילחמת
החמולות בכפר.
בינתיים המשיכו הרוחות לסעור. רבים התקשרו
למישטרת כפר־סבא, הודיעו טלפונית
שרפיק הוא הרוצח. גם אבו־עלי וסאלח, שלקחו
את פאדילה לבית״החולים, העידו ומסרו גירסות
מפלילות. הדברים הגיעו עד כדי כך שכאשר
התקשרתי למישטרת כפר־סבא וביקשתי לשוחח
עם אחד הקצינים בקשר לבני, ענתה לי המרכזנית,
בצעקה, עוד לפני שהספקתי להזדהות:
״אני יודעת. אתה רוצה להגיד, כמו כולם, שהרוצח
הוא רפיקר
עד כאן סיפורו של האב, טארק.
החקירה המישטרתית דמתה יותר ויותר
לשוק. רס״ר מישטרה, תושב כפר טייבה השכן,
קיבל בביתו עדים שהגיעו אליו כדי להאשים את
רפיק. אבל העדויות האלה לא נרשמו, רק
נשמעו.

קו ד ם הץ,
אהד־כך כול

ת רפיק העבירו מבית־מעצר לבית מעצר
הוא היה בכפר־סבא• ,באשדוד, בלוד, ב
אבי
הנאשם
לא הסכימו שישתתף בהלוויה
להתראות עם אביו. כשהגעתי למחרת, ורפיק
סיפר לי מה שעשה, הוריתי לו מייד להגיש עדות
נוספת מפורטת ואכן, בית־המישפט קבע, שההודאה
אינה קבילה, משום שהיא ניתנה תחת פיתוי
והבטחות.
פרשיה אחרת היתה הקלטה־סמויה באמצעות
הסוכנים המישטרתיים. כשלא הצליחו לדובב
אותו, הם העלימו את ההקלטה ורק פליטת־פה
של טכנאי מז״פ(המחלקה לזיהוי פלילי) גילתה
לנו את קיומו.
זה קרה כך: במהלך הדיונים הודיעה התובעת,
הלנה ביילין, שהמישטרה ערכה הקלטה, שבועיים
אחרי המעצר של רפיק. ביקשנו לשמוע את
תמליל ההקלטה. ואז הפליט הטכנאי, שיש סליל
הקלטה נוסף, ושאל אותי אם גם אותו אני
מעוניץ להעתיק. זה היה מיקרה קלאסי של
העלמת ראיות.
אבל מה שתמוה באמת זה שהמישטרה ננעלה
על קונצפציה שרפיק רצח. הם תקעו את החץ
ואחר־כך סימנו את הבול.
מהלכי החקירה היו מוזרים. את רוב החקירות
הרציניות אנחנו, עורכי־הדין, ערכנו. הצלחנו
להוכיח, שפאדילה היה מאורס טרם הירצחו,
שבזמן האירוסים הוא גילה שארוסתו יצאה עם
גבר אחר, ושפאדילה ביטל את האירוסין.
גילינו גם שפעמיים ניסו להתנקש בחייו של
פאדילה. פעם ביריות שנורו לעברו ממכונית
נוסעת, ופעם בעת שהיה מעורב בקטטה אלימה.
הגבר שאיתו הוא התקוטט, נעצר אז על־ידי
המישטרה.

גל מי־ א מיגו ת
וגל תי -מ גו ס סו ת

^ ית־המישסט התייחס בגזר־הדין בחומי
6רה לחקירת המישטרה. אחרי שהשופטים
שישבו בדין, גרוס, גולדברג וחסון, זיכו את רפיק
מכל אשמה, כתב השופט חסון :״חקירת המיש־טרה
לקתה בשני פגמים יסודיים. מן ההתחלה
ננעלו החוקרים על שתי הנחות יסוד מוטעות,
שהיו מבוססות על עדויות־שמיעה בלתי־אמינות
ובלתי־מבוססות, כי הנאשם הוא שדקר את
המנוח, וכי עדים שתיארו את המיקרה נמנעו
מלהעיד מתוך פחד פן יבולע להם מצד אבי
הנאשם, ששימש כראש המועצה המקומית, וכי
מופעלים על״ידו לחצים כדי לנטרל עדים״.
הוסיף השופט חסון :״צוות־החקירה לא ניהל
יומן־חקירה, ובמיקרים חשובים ומהותיים לא
רשם מיזכרים על פעולות ומעשים שהיו חייבים
להיות מתועדים. הצוות לא גילה את קיומן של
הקלטות סמויות, ואף נתן את ידו לפעולות
אזהרה והטרדה של עדים.״
עורך־דין שרעבי הסיק, בשם המישפחה, את
המסקנה המתבקשת :״בהסתמך על החלטת בית־המישפט
אנחנו. קובלים ליצחק זמיר, היועץ
המישפטי לממשלה, כדי שלהבא תונחה המיש־טרה
למאמץ־יתר כדי לגלות את האמת. אם כי
איננו רוצים את דמם של אנשי־המישטרה, ואין
לנו עניין בהעמדתם לדין.
״לגבי נושא הפיצויים, אנו פועלים על־פי
החוק. אנו שוקלים את האפשרות לתבוע אותם.״

ביתו של הנאשם
לא נשאר חצי ממה שהיה

במדינה
(המשך מעמוד )14
אירופי השיגו הישגים מפליאים, גם
לעומת ילידי חדל ממוצא אירופי ו,הם
העילית״) ,וכי קיימת עדתיזציה של
המיפלגות: מיזרחיים לליכוד ומערביים
למערך.
נוכח העובדה כי בקרב ילידי הארץ
הפיצול הזה עוד יותר גדול והוא הולך
עם הפיצול המעמדי, יכלו משתתפי יום
.העיון להעריך את חשיבותה של תנועת
המיזרח אל השלו למרות שהיא
תנועה קטנה וחסרת־מימון, המתבססת
על מיסי חבר ועל מעט תרומות שהצליחו
אנשיה להשיג בחו״ל.
אבל היא רק בתחילת דרכה, וייתכן
שתצליח לעורר את בני עדות המיזרח
ולשים קץ לכהניזציה הפושה בהם ואין
עוצר.

עיסקת־החבילה
עירית והפקחים
היא מוגרת 0ם רימ
בעברית אד נאלצת
ללמוד חוקים בסינית
היפהפיה הבלונדית, שהגיעה לאולם
בית־המישפט באחד מימי השבוע
האחרון, כדי להישפט על אי-הצגת
מחירים, מיקדה אליה את עדשות־המצלמה
של צלמי־העיתונות באולם.
עירית רזילי לא התרגשה. אחרי הכל
כבר שנים שתמונתה מקשטת את
מדורי־החברה בעיתונות, הן בזכות
עצמה והן בזכות היותה אשתו לשעבר
של הזמר אושיק לוי.
כאשר פתחה עירית לפני חצי שנה
חנות־ספרים מקסימה וקטנה ברחוב
.אבן־גבירול בתל־אביב, הפכה החנות
כמעט מייד למרכז חברתי, כשכל
חבריה הרבים והמפורסמים של׳עירית
באים לשם כרי לקנות ספרים, לשתות
קפה, לשבת על הכורסות האדומות
ולפטפט באווירה של מועדון.
החברים המפורסמים ועירית הסיס־

ואז החליטה הממשלה לצאת עם
חוקים בסינית, ולקחרת הגיעו הפקחים
לחנות ורצו שאני אבצע את כל
ההוראות החדשות ומייחלא הבנתי על
מה הם מדברים. אחרי הכל, צריך היה
לתת לי כמה זמן כרי להתארגן. אותם
זה לא עניין, ועל המקום דפקו לי
מישפט ותלונה על אי־הצגת מחירים
בחלון.
בבית״המישפט נקנסתי בחמישה־עשר
אלף שקל קנס. אבל זה לאי היה
הכל. עוד באותו שבוע הגיעו גם
שלושה חבר׳ה ממע״מ ואחר מהביטוח
הלאומי, שהתברר שהגיעו בטעות.
הרגשתי שאני בתוך ספר של קפקא.
שילמתי את הקנס וכמובן הצגתי מייד
מחירים בחלון.
כעת, אחרי העבודה, אני עוקבת
אחרי פינת־החבילה בטלוויזיה. לא.
רואה קולנוע, לא מבלה, רק מתרגמת
סינית כל היום, כדי שחס וחלילה לא
אטעה שוב.
שפתאי ולודלום. כשעירית
נשאלת מה דעתה על תוכנית־ההקפאה
והאם, כסוחרת, התוכנית נראית לה,
היא מגיבה. :התוכנית מצויינת. סוף־.
סוף אין בילבול״מוח. אפשר לעקוב
אחרי המחירים. אני יודעת שאני מוכרת
במחיר שמוכרים בחנות אחרת.
אי־אפשר להגיד שפה יקר יותר או זול
יותר. בעיקבות ההקפאה החנות שלי
מתחילה סוף־סוף לקבל אופי של
חנות־ספרים ולא של שוק-הכרמל, בכל
הנוגע למחירים.״
עירית מספרת, כי הקפאת־המחירים
החזירה את הקונים לחנות. :ההקפאה
הרגיעה את האנשים. עד להקפאה
שאפו המכירות לאפס. אנשים לא
הוציאו כסף. הם לא ידעו מה יהיה. כעת
נרגעו. נכון שלא קונים, כמו פעם,
חמישה־שישה ספרים במכה, אבל קר
נים. למרות שלקוחות רבים מתלוננים
על מחיר הספרים הגבוהים, רבים
אומרים שמחיר של ספר צריך להיות
זהה למחיר כרטיס-קולנוע
מחירו של ספר ממוצע הוא 5000
— 6000 שקל, ועם ישראל ממשיך
לקנות ספרים. לדעתה של עירית,
המחיר גבוה. ,אך בהשוואה למחיר של
תחתונים של ילד בשקם, העולים
2,200 שקל, זה לא הרבה.״
לקוחותיה מעדיפים סיפרות טובה.
בראש רשימת הספרים נמצא עדיין
סיפרו של יעקב שבתאי, סוף דבר,
מייד אחריו סיפרו של ולדימיר נאבד
קוב, צחוק באפילה וצוק העיתים
החזיר, כנראה, את הקוראים אל 0יפ־רות־המתח
— ספריו של רוברט
לודלום פופולאריים במיוחד.

עורו־הדין קוסט
דומות, אחת תבעה •
והאחרות השאירו

תביעת

הגישה יעל אלתי נגד עורד־הדין בן ה־.48
היא היתה נערה צעירה משולי הבוהמה,
שרצתה ללדת ילד, והוא גראה לה מתאים להיות אבי ילדה.

עמוק מתחת גבות עבותות ושערו
המאפיר משאיר מיפרצים רחבים בצירי
ראשו. גם כעת, כאשר הוא נמצא
במעצר, הוא עדיין נראה מטופח ולבוש
היטב.
נורית, שהיא אשתו השניה, היא
אשה נאה מאוד. שיערה ארוך ושחור,
גופה חטוב והיא לבושה בטוב־טעם.
השניים נשואים כבר יותר מ־ 15 שנה,
והיו הרבה שתמהו בבית־המישפט
מדוע היא ממשיכה לעמוד לצידו.
שנים ארוכות האכיל קוסטין את
אשתו מרורים ובגד בה עם נשים אחרות,
וכעת, ביומו הקשה, לא עזבה
אותו והיא סובלת יחד איתו. היו מי
שאמרו, כי מאחר שנורית היא אשה
בעלת עקרונות, היא תעמוד לצידו של
בעלה עד לסיום המישפט, ואחר־כך,
אם תמצא לנכון, תעזוב אותו.
בעת חקירת המישטרה בפרשת
הוצאת הכספים ממישפחת ברזילי,
נתגלו בחיפוש, שנערך במישררו של
עורר־הדין, תמונות אחדות. ביניהן היו
גם כמה תמונות־עירום של נשים.
קוסטין הסביר למישטרה, כי אלה
מזכרות מנשים שונות, שאיתן היה
ביחסים אינטימיים, ואחרי שנסתיים
הרומן, שמר את התמונות כמזכרת־אהבה.
אך לאשתו לא היתה זו התגלית
הראשונה על בגידותיו של בעלה.
לפני כמה שנים נתפרסמה כתבה
חושפנית על צעירה תל־אביבית בשם

]0ות1ו19 מיט
ף מיסדרונות פית־המישסט

^ סיפרו כבר הרבה שנים, כי לער
רך־הדין אלכסנדר קוסטין יש הצלחה
אצל נשים.
היום, כאשר הוא עצור עד תום
ההליכים, באשמה חמורה של קשירת
קשר להוצאת כסף במירמה ממישפחת

ברזילי מאמסטרדאם, נראה כי ההצלחה
הגדולה ביותר של עורך־הדיו קוסטין
היתה אצל אשתו, נורית. היא עומדת
לצידו ומבקרת אותו יום יום בבית־המישפט.
קוסטין
הוא גבר בן ,48 גבה־קומה
ונאה. אפו ישר, עיניו החומות קבועות

יעל אלוני, אשר סיפרה כי ילדה
תינוקת בלתי־חוקית לעורר־הדין קוס־טין.
יעל היתה אז כבת ,22 והיא סיפרה
כי קיימה יחסים עם עורך־הדין, שהיה,
מבוגר ממנה בשנים רבות כשהיתה בתי
17 ואחר כך נפרדה ממנו. היא חיתה אז
בשולי הבוהמה ורצתה ללדת ילד
זיכרונות סיפורי קרשים
בעלת־דזנות רזילי
לשתות קפה, לשבת בכורסה
פאטית משכו ־את הלקוחות, ושעה
שחנויות־ספרים אחרות בעיר נסגרו או
צימצמו את פעילותן, היתה לחנותה
של עירית עדנה.
הרגשה קסקאית. עירית קראה
לחנות רזילי, אחרי שהחליטה, עם
גירושיה, לחזור לשם־נעוריה כדי לכבד
את זיכרו של אביה, שנפטר זמן
קצר קודם לכן, אחרי מחלה קשה.
וכך זרם הכל על מי״מנוחות בחנות
של עירית חילי. היא מכרה ספרים,
הלקוחות שתו קפה ובילו בפיטפוט
מהנה ולא מחייב, עד שהשלווה והכיף
נקטעו בבת־אחת, בעיקבות כניסתם
של שלושה פקחים גברתניים אל החנות,
למחרת חתימת עיסקת־החבילה
במשק.

סיפרה עירית:

מאז שפתחתי את החנות, לא הייתי
אף פעם בטוחה שאני מעודכנת במחירים
לכיוון הנכון. הוצאות־הספרים
העלו את המחירים כל שבועיים, ועד
שהקטלוגים עם המחיר החדש היו
מגיעים — העלו שוב מחירים. זה היה
בלתי־אפשרי לעקוב אחרי המחירים,
אבל עשיתי כמיטב יכולתי.

שדיים זה לא
דפר מצחיק ותמיד
אסשר לסגות לאלוהים
השחקנית הצעירה היתה צריכה
לחשוף את שדיה בהצגה. היא התביישה
מאוד ושחקן־עמית, שימעון בר,
פרץ בצחוק. זה מאוד לא מצא חן בעייני
הכימאי, היי קיילוס, שהתנפל על
בר בצעקה. :למה אתה צוחק? אילו
<צ?רו לד להתפשט, מה היית עושה
אתה?״
בר הראה, מייר, לקיילום, מה הוא
היה עושה. הוא עלה על שולחן והתפשט
עירום לגמרי, בלי בעיות.
לידת רומנים. זאת לא היתה
מעשיית״הזיכרונות היחידה שהעלו,
השבוע, שחקני התיאטרון הקאמרי
בעבר ובהווה באירועי יובל ה־ 40 של
התיאטרון.
הם גם סיפרו על חברים היפוכונ־דרים
(.במיזוודת־האיפור שלו יש
חומרי־איפור בקופסת סיגריות, אבל
תרופות — בארגז־כלים!״) ועל לידתם
של רומנים, כאשר הלהקה היתה בהופעות
מחוץ לתל־אביב(.לא תמיד זכרו
באיזה חדרים הם צריכים לישון!״).
אבל כוכב הצ׳יזבאתים היה שימעון
בר המנוח. הזכירו, למשל, כיצר, כאשר
(המשך בעמוד )50

האשה הנאמנה

ידעה על בגידותיו של בעלה ועל תביעת האבהות

נגדו, ולמרות הכל היא עומדת כיום לצידו. היא באה
לכל ישיבה של בית־המישפט ומחייכת באומץ״רוח.
בעלה צפוי, אם יורשע, לעונש חמור ולשלילת רישיונו.

אהב נשים הונה. אחת עזרה רו
אוחו ער אבהות, אחת מתייצבת לימינו
׳אצלו תמונות עירום כ״מנכרת״
שיהיה כולו שלה (העולם הזה

בד בבר ניהלה יעל רומנים אחדים
עם כמה גברים, ובגיל 20 חזרה לקיים .
יחסים גם עם קוסטין .״הוא לא היה
אדם פשוט, או פועל עני. הוא אדם
המרוויח בוכטות של כסף, משכיל, נאה
וקיוויתי שאהרה לו,״ סיפרה יעל.
כאשר גילתה כי היא בהריון, לא
סיפרה על כך לעורך־הדין. היא חשבה
ללדת את הילד ולגדלו בעצמה. אולם
אחרי לידת התינוקת מצאה יעל, כי
אמהות איננה דבר קל. היא היתה זקד_
קה לכסף והחליטה לפנות לקוסטין
ולבקש ממנו לתמוך בילדה. היא
רצתה, כי הוא יכיר בה כבתו .״חשבתי

היא נתנה לו את הכספים מרצון
(העולם הזה .)14.11.84 הוא גם הציג
למישטרה תמונת־עירום של דוריס בת
ה־.50
אילן שוחרר אז בערובה ונעצר שוב
בספטמבר, השנה, אחרי שדוריס חזרה
ארצה וחירשה את התלונה נגדו. בעדותו
השלישית במישטרה סיפר אילן
מרגלית, כי בעצם היה רק המבצע של
המירמה הגדולה. לדבריו, מי שהמציא
את כל הסיפורים והיה המוח שמאחורי
הפרשה היה עורך־הדין קוסטין.
אילן היה לקוחו של קוסטין והיה
להם חשבון־בנק משותף. באותה עדות
סיפר אילן, כי כדי לאמת את סיפוריו
על אביו שהפך לצמח ועל מילחמת־

הנאשם מסתתרת מ
מסתתר מעיני המצלמה, מאחורי גבו של סניגורו,

ך*י ך 1 1ך י| 11ך 1ך י בלה רדיאנו, אשת חברו הטוב של קוס־
1 1 11 ^ 1 1111.1 1טין. היתה גס היא אהובתו של הפרקליט.
במישרדו נמצאו תמונות-עירום שלה ותמונות של נשים אחרות.

המישטרה פנתה לזוג רדיאנו, והם
סיפרו על ח לקם בפרשה. התובעת,
ריקי שפייזר, הבטיחה להם, כי יהיו
עדי־מדינה ואף ביקשה מבית־המישפט
שלא להרשות את פירסום שמם.
בחקירת המישטרה התברר, כי
למרות שבלה היתה אשת חברו הטוב,
לא נמנע קוסטין מלנהל פרשת״אהבים
ארוכה ולוהטת עם האשה היפה. במשד

לעצמי: הוא עשה חיים, והיה שותף, אז
שישלם!״ אמרה.
עורך־הדין קיבל אותה יפה ושאל
מדוע לא באה אליו כאשר גילתה שהיא
בהריון. הוא אמר, כי היה עוזר לה לבצע
הפלה, אך התנגד לעשות בדיקת־רקמות,
וסירב להכיר באבהותו לתינוקת.
בסופו
של דבר, הסתיימה הפרשה
בכך שבית־המישפט דחה את תביעת
האבהות של יעל. בכתבה הזכירה ה־אשה
הצעירה כי פנתה גם לאשתו של
קוסטין וביקשה ממנה להתגרש ממנו,
כדי שיוכל לשאת אותה לאשה. אך
נורית, האשה החוקית, שמעה, שתקה
וסלחה לבעלה.

נחמן אמיתי. קוסטין גבה-הקומה שומר על הופעה
מטופחת, גם נאשר הוא נמצא בבית־המעצר זמן רב.
השבוע נעצר עורד־הדין עד תום כל ההליכים נגדו.

במגירותיו הסודיות של עורו־הדץ, עד
שמצאה אותן שם המישטרה.

דימעה וחיוך אמיץ

ך* סניגורים, עורבי־הדין נחמן
1 1אמיתי ונירה לידסקי, הדגישו
בבית־המישפט כי עדותם של ר״ר
רדיאנו ואשתו נגד קוסטין נובעות
מריגשי שינאה ונקמה, ולכן אין לסמור
עליה. ואכן אין ספק, כי הבעל הנבגד
כועס על חברו לשעבר. בעיקר מאחר
שנישואיו של ר״ר רדיאנו לבלה היו
נישואין של אהבה וויתור מצירו.
כאשר הכיר הרופא את בלה, היה
עדיין נשוי לאשתו הראשונה. הוא עבד
בזמנו בבית־חולים פרטי, ושם הכיר את
בתו של בעל המקום. השניים נישאו
ואביה של הכלה מימן את לימודי־הרפואה
של רדיאנו בווינה. אחרי
שסיים את לימודיו חזר ארצה כרופא
וגר עם אשתו וילדיו בנווה־אביבים.
מאחר שהזוג יצא הרבה לבילויים
ומסיבות, נעזרו בבייבי־סיטר. בדרך

כלל היה הרופא מביא נערות צעירות
מבית־הספר לאחיות, והיה מחזיר אותן
לשם בתום הערב.
אחת הנערות שבאו לשמור על
ילדיו של רדיאנו היתה בלה. בין הרופא
והתלמידה ניצת רומן, רדיאנו עזב את
אשתו וילדיו ונשא את בלה לאשה.
אחרי התחלה כזו לנישואין ברור, כי
רדיאנו כעם שיבעתיים כאשר התגלתה
לו בגידת אשתו עם חברו הטוב.
בכל אופן, בלה חזרה לבעלה וקום־
טין לאשתו. אולם נראה, כי המריבות
בשני הבתים לא שקטו. בשנת 1981
הגישה בלה תלונה למישטרת רמת־גן, ,
וטענה כי בעלה מאיים עליה. בחקירה
סיפרה, כי גם קוסטין נהג בה באלימות
באחת הפעמים, כאשר הסתכסכו.
אחרי ששמע השופט אריה אבן־ארי
את טענות התובעת והסניגורים לגבי
מעצרו של קוסטין, החליט להשאירו
במעצר עד תום ההליכים. נורית קום־
טין, שישבה באולם לבושה בחליפת
טרנינג קטיפתית, מחתה דימעה מעיניה
בחיוך אמיץ• אילנה אלון

ה מוח
מ א חורי הפרשה
*סורכי־דין, המכירים את קום-
/כ טין מעבודתם, מספרים כי הוא
״חלקלק״ .עורכת״דץ, שהופיעה נגדו
בתיק מסויים, סיפרה, כי תמיד חשבה
שהוא ממוצא פולני, מכיוון שהיה פותח
וסוגר עבורה דלתות, נושא תיקים
ומחלק מחמאות בלי סוף. נראה, כי
תכונותיו אלה עמדו לו יפה כאשר
ניסה לכבוש נשים.
בין תמונות־העירום, שמצאה המיש־טרה
במישרדו של קוסטין, היתה גם
תמונתה של יפהפיה בלונדית צעירה,
בלה רדיאנו. בלה היא אשתו של ר״ר
חיים רדיאנו, ידידו הטוב של קוסטין.
כאשר התחילה המישטרה לחקור בפרשת
המירמה על פי תלונתה של
דוריס ברזילי, נחקר לראשונה אילן
מרגלית, צעיר בעל עבר פלילי, שאותו
האשימה דוריס בהוצאת 300 אלף דולר
במירמה.
כאשר נחקר מרגלית במישטרה,
הוא סיפר כי היה מאהבה של דוריס וכי

,.עיתונאית״ בנמל־התעופה

בלה רדיאנו ובי דה
פינקס. ,מר-
איינת־ כביכול את אילן מרגלית ודוריס ברזילי בנמל־התעופה, בלוד.

הירושה המתנהלת בארץ על המיליונים
של אביו, המציא קוסטין עדי־שקר.
לדיברי מרגלית, שלח קוסטין
צלם ועיתונאית לנמל־התעופה כדי
שדוריס בחילי תחשוב, כי אילן הוא
אומנם בן למישפחה חשובה ומפורסמת.
קוסטין גם שלח להולנד את ר״ר
חיים רדיאנו, חברו הטוב, כדי שיספר
למישפחת ברזילי, כי אביו של אילן
מטופל על־ידיו.
ייתכן כי תמונות־העירום שנמצאו
במישרדו של עורך־הדין לא היו מעניינות
את המישטרה, לולא נתגלה, כי
בלה רדיאנו היא שהתחזתה לעיתר
נאית, ובאה לראיין את אילן ודוריס
בנמל־התעופה, לפי בקשתו של קוס־טין.

שנתיים
ניהלו רומן .,שנסתיים רק
ב־. 1980
בעלה של בלה גילה את בגידתה בו
ושמע מפיה, כנראה, גם על תמו־נות־העירום
שלה. כאשר נפגש יום
אחד באקראי, עקב עבודתו, עם קצין
המישטרה בנימין זיגל, התלונן לפניו
ר״ר רדיאנו על תמונות״העירום הנמצאות
בידי קוסטין. נראה, כי באותה
תקופה המשיכה עדיין בלה להיות
בקשר עם קוסטין, והיא גילתה לו על
השיחה שניהל בעלה עם קצין ה־מישטרה.
קוסטין פנה מיוזמתו לזיגל
ושאל אם הוא רוצה שהוא יעביר לו את
תמונות־העירום. זיגל השיב, כי מאחר
שלא היתה תלונה רישמית, אין צורך
בתמונות. וכך נותרו תמונות־העירום

המרומה והג׳יגולו^ז כ ויחסים
אינסימיים. אצל מרגלית נמצאו מיספר תמונות־עירום של דוריס.

״770

חותר

אתה

״בשבילי חוו׳לה מתה!״ הכריז טוביה, הוא חיים מוסול, במחזה כנר
על הגג, כשנודע לו שחוול׳ה שלו נישאה לגוי. זה היה אחד מרגעי־השיאשל ההצגה.
אז לא העלה טופול, אחד הצברים המוכשרים והאופייניים ביותר
במדינה, על דעתו, שגם בחייו הפרטיים הוא יעמוד בדיוק בפני אותה
דילמה.
מספרת בתו, ענת מוסול :״אני מתכוננת לנסוע בימים אלה
לשבועיים לאנגליה, כדי לפגוש באדריאן דנבר. ביום השישי הקרוב
תיעדר ההצגה הראשונה של מחזה של אדוארד בון ברויאל קור ט שבו
הוא מופיע. אין לי שום תוכניות חתונה. הוא בדיוק בן גילי .26 ,חייתי איתו
שלוש שנים, כשהייתי בלונדון. מאז חזרתי לארץ ועברה כבר שנה וחצי.
לא התאהבתי בשום גבר אחר, ובזמן הזה הוא ביקר אותי כבר שלוש פעמים
וגם אני ביקרתי אותו. המשכורת שלי מכסה בקושי את חשבון שיחות־הטלפון
שלי איתו.
״הוא בחור מקסים, לא יפה במיוחד, מצחיק, קומיקאי. אביו היה פועל,
שעבד קשה בבניית־גשרים, עד שנפטר. אמו מגדלת עוד שיבעה אחים
ואחיות. אני לא רואה את עתידי בחו״ל, כך אומר ההגיון, אבל לצערי הלב
מנצח. אני אוהבת את החופש שלי, ועומדת ליהנות ממנו עוד שלוש־ארבע
שנים. אבא טופול לא יהיה כל־כך מהר סבא ממני. אולי מהצעירים שלו.
אחותי התגייסה השבוע, ואחי, בן ה־ ,22 יוצא עם בחורה בשם סיגל
שנקר, ישראלית נחמדה, יפה וחכמה, הלומדת מחשבים.
״אבא דווקא אוהב את אדריאן כבן־אדם, אבל יש בדיחה במישפחה:
אבא שואל את אדריאן׳נו, מתי אתה חותך?׳ אדריאן לא מוכן להתייהד.
אני חושבת שאילו היה חותך, אבא היה מסכים״.

* מ ₪ווים!
השבוע נודע לי שיוסף מילוא, השחקך
בימאי, סיפר לידידיו שהוא עומד לשאת בינואר
את ידידתו, האלמנה הגרמניה, לאשה, אחרי
שהיא תעבור תהליך גיור.
דרינג דרינג.
מדברת המרחלת. שמעתי שאתה עומד לשאת
את ידידתו, שנשארה בגרמניה.
״את.נשמעת נורא נחמד, אבל אני על החיים
הפרטיים שלי לא מוכן לדבר. מה שאני מוכן
לספר לך הוא שהפסטיבל הזה, שנערך סביבי,
יצא לי כבר מכל החורים. אני טיפוס שלא שייך
לנדכאים, ולא אוהב לשחק את הממורמר.
״זה נכון שכשאני עומד כל יום לפני המראה
בגרמניה, אני שואל את עצמי: מה אני עושה פה?

עונת מוסול ואדריאן דנבר

שי ק פ צו } קבפב מאבא ביום הרביעי בלילה חזר רפי שאולי מטיסה
נוספת שלו ללוס־אנג׳לס, משם ללונדון ומשם
לארץ, טיסה הקשורה בעסקי־הקולנוע המעסיקים
אותו כיום, ושהפכו מרכז עולמו.
לא אתפלא אם לשם כך יעזוב אותנו בקרו
לכמה שנים טובות.
מאחר שאני לא אוהבת שהעיר הקטנה שלי
תישאר בלי הנהגה מתאימה, חיפשתי ומצאתי
למענכם טיפוס שלפי מיטב ידיעתי עומד לרשת
את מקומו של רפי.

דודו טופז
עוד פליטת־פה
דרינג, דרינג!
״את דודו טופז, בבקשה!״
״מדבר״.
״מדברת המרחלת, זאת שאתה כל־כך דואג
לפרסם אותה בתוכניתו ולספר שהיא משמיצה
אותך. שמעתי שאתה נחקר בימים אלה על״ידי
שילטונות־המס בחשד שלא שילמת מם על
רווחים ממכירת קסטות של תוכניתך״.
״את חושבת שזה נכון? ואם זה נכון, שיקפצו
לין״

אני מקווה שפקידי מס־ההכנסה לא קוראים
את המדור. לפי מיטב ידיעתי, דודו שילם כבר
מחיר כבד עבור פליטת־פה אחרת שלו.

״נמאס לי לבשל, לכבס, ולנקות,״ הצהירה
הזמרת אלססנדרה(פרידמן).
הפזמון הזה נשמע מוכר .״אני מסתדרת טוב
מאוד עם הבלגן הפרטי שלי, והוא משגע אותי
בדרישות שלו לנקיון,״ הסבירה אלכסנדרה לידידיה
בארצות־הברית את הסיבה לגירושיה
מבעלה האמריקאי.
למי שלא זוכר: עד היום משמיעים ברדיו את
שירה נפשי כלתה לחרוזים. היא היתה זמרת
קטנת־קומה בעלת קול טוב, שהתגוררה בבית
מוזר בפרדס־חגה. אלכסנדרה לא הצליחה להשתלב
בחיים החברתיים של עולם הבוהמה.
היא בלטה תמיד בזרויותיה. היא היתה מופיעה
להופעות כשבידה מאוורר פרטי קטן,
שהיא היתה מפעילה אותו בהפסקות.
היא עזבה את הארץ, התחילה להופיע באר־צות־הברית,
נישאה לאמריקאי, התגרשה. היום
היא מופיעה במועדונים הקטנים בבוסטון, וחוזרת
מאושרת לביתה, שם מחכה לה חתולה
האהוב.

חשבון טלפון

הבעיה היחידה של הבחור היא שהסיגנון שלו
שונה.
המדובר בשלומי פילו, גבר נאה מאוד (,)31
שכדי לקבל ממני את התואר המחייב הזה הוא
היה צריך לעבוד קשה. הוא ניהל כבר את
הטחנה, הביץ יבר, המיסבאה, האסם, זו ארץ
זו, ותל־אביב הקטנה. מספר דודו :״עד גיל 17
עוד קיבלתי מכות. גרתי בדרום־העיר. אבי,
שהוא ממוצא יווני, כשנכנס הביתה הייתי צריך
להגיש לו את הקבקבים, שעפו לא פעם לעברי
כשהעזתי לחזור אחרי 11 בלילה. וכשהבאתי
הביתה ציון פחות מ־ 9ידעתי שאני אבלה את
היום הבא באמבטיה. לכן, כשהלכתי מאוחר יותר
לצנחנים, זה היה כמו ליפתן אחרי בית אבא.
״למרות האזהרות של אבי שאתרחק מכל אור
אדום, נמשכתי דווקא לשם. מאז אני מנהל מקומות
כאלה.
״במשך השנים הכל השתנה. אם פעם היו
נותנים את הטון 1500 איש היום יש בקושי .500
מדובר בכאלה שיכולים להוציא סכום של 8000
שקל ערב־ערב. היום אין סוסייטי, לא שואלים
אך פעם מי האיש. פעם שתו שוקו או תה עם
נענה. היום מינימום בירה.
״את אישתי, אם בתי, פגשתי כשבאה והתחילה
לעבור באסם כמלצרית. דרכתי לה בטעות
על הרגל. אחרי שבועיים התחתנו.
״היום כל מה שאתה צריך לדעת זה מתי
מתחממת האווירה במקום, ואז לפתוח שמפניה
ולהתיז אותה על הנוכחים. בעל העסק לא צריך
ללוות אף אחת. הן באות בלי בעיות לבר, ותופסות
את הגבר המתאים להן.״

יוסף מילוא.מה אתה עושה פהד

זה מזכיר לי את הסיפור על פולה ובן־גוריון.
הייתי מאוד מיודד איתה. דויד בן־גוריון הזמין
אותי לבוא לשדה־בוקר, כדי לארגן למענו משהו.
כשהוא היה פוגש אותי, תמיד היה שואל אותי
מחדש: מה אתה עושה פה? בהתחלה נורא
נעלבתי, עד שגיליתי שהוא היה שואל כל אחד.
הוא היה כל־כך מכונס בתוך עצמו, שהוא פשוט
לא זכר.
״עוד לא הגעתי למצב שאני רק מעלה
זיכרונות, ואני עוד מרגיש את עצמי צעיר.
עובדה, עוד גדלות אצלי שערות שחורות!״

שלומי סילו(עם השחקנית שרי צוריאל)
הצנחנים היו ליפתן

אשת המנהר
מאיטריה

ביום השלישי השבוע עזבה את הארץ השחקנית
דליה להב, אחרי שממש ברגע האחרון
היא קיבלה את שכרה עבור הופעתה בסרט בנות
בנות.
דליה שהתה בארץ חודש. היא באה במיוחד
כדי להופיע בתפקיד הקצינה של הבנות. אנשים .
המקורבים לעולם־הקולנוע תמהו אם אי־אפשר
היה למצוא בארץ שחקנית אחרת שתגלם את
התפקיד.
״מישהו הפיץ את השמועה שקיבלתי את
התפקיד מפני שבעלי השקיע כסף בסרט. איזה

דליה להב
אין חיים מתוקים

זין־קרלו גיאני
לא יכול לעזור

שקר! בעלי, ז׳ן־קרלו ג׳אני, אמנם שייך לקולנוע
האיטלקי, אבל הוא מנהל חברת־סרטים
ממשלתית, ולא יכול להשקיע פרוטה בשום סרט
זר. אך אני בהחלט מוכנה לעזור ולהפיץ את
הסרט באיטליה.״
דליה ( )38 נסעה לפני 16 שנה לאיטליה. ביום
הראשון לבואה הלכה לראות הסרטה באתר-

״אני לא הולכת ונעשית צעירה יותר, ובגיל
40 הגיעהזמן שאתחתו,״הסב י רה דפנה נוי
(לשעבר רסקין) את העדרויותיה במשך חודשים
מהארץ.
בארץ נשארו שני ילדיה, המתגוררים ליד בית
אביהם, בעלה־לשעבר, הארכיטקט יורם רם־

קין•
דפנה מנהלת כיום רומן עם גבר אמריקאי,
שחי בנפרד מאשתו. בקיץ האחרון הוא הגיע
לביקור, יחד עם דפנה לארץ.
מה שבטוח שהרומן זכה לברכתה של האם
אנטה, הדואגת מאוד לבתה, למרות שהיא נמצאת
במרחק רק ממנה במיאמי.

אמא דואגת

צילומים ברומא, וממש כמו שכתוב בסרטים, החל
רומן בינה ובין הכימאי — ג׳אני, יהודי (£55
שממנו יש לה שני בנים, גבריאל ( )15 ודניאל

על החיים שלה ברומא סיפרה לי דליה :״כל
הקישקושים על חיי דולצ׳ה־ויטה ברומא הם לא־נכונים.
הם באו רק כתוצאה מדמיונו הפורה של
פרדריקו פליני בסרטים. החיים הרגילים שם
כיום הם שמרניים יותר מאשר החיים בארץ. יכול
להיות שהם היו שונים לפני 20 שנה.
״אני מכירה את כולם. אך ידידים ממש אין לי
מקרב השחקנים. בנה של גיינה לולוברי׳

ג׳ידה כבר התחתן, והיא, לדעתי, אשת־עסקים
ממולחת ביותר. היא הצליחה מאוד כצלמת,
ומכרה בהצלחה ספר״צילומים שלה. כיום היא
מפרסמת חברת־תמרוקים מפורסמת.
״ג׳ולייטה מסינה, אשתו של פליני, היא
בכלל לא עקרת־בית קטנה, .הם חיים חיים
שמרניים מאוד. יש לה עוזרת, והיא מתרוצצת כל
היום ופעילה מאוד בפעולות־צדקה.
״בכל שנה חוגג בעלי את יום־הולדתו ביחד
עם מיניקה וימי, שיום־הולדתה חל בדיוק
באותו היום. אך בסך־הכל חיי רגילים, חיי עקרת־בית
רומאית שהולכת לפרמיירות.

דפנה נוי

עם מקר
ידידיו של הסוחר הבינלאומי הישראלי
עזריאל עינב, נדהמו לגלות שבכל פעם
שעזריאל נוסע לחוות־בריאות, הוא נראה מתהלך
במקום כשהוא נעזר במקל־הליכה.
הם היו בטוחים שהוא נעזר במקל בגלל מצבו
הפיסי החלוש. אך עד מהרה התבררה להם יעודו
׳ האמיתי של המקל.
מסתבר שעזריאל מרבה לטייל בסביבה בין
הארוחות דלות־הקלוריות, והוא מוריד בעזרת
המקל תפוחים מהעצים.
בתום כל ביקור הוא נוהג להפקיד את המקל
למישמרת עד לביקור הבא.

עזריאל עינב
בגלל התפוחים

0ג־\ץ

בשבוע שעבר נערכו הצילומים לתוכנית של
מבט שני, על הנושא ״נשים יפות״.
אם תשאלו אותי. אני בכלל לא מבינה מה
עושות שם קארין דונסקי ורדתי גלזר. לא
שאין הן יפות, ושאין להן מה להגיד. אלא איך הן
תתחרינה בבחורה מיקצועית כפנינה רוזני

מירי אלוני(עם שמואל אומני)

כלום?

הצילומים נערכו בביתה של פנינה. ספרית
מיוחדת סירקה אותה בשמונה תיסרוקות שונות,
שהותאמו לשמונה תילבושות שונות.
מורה לפסנתר עמדה ליד פנינה, כשזו ניגנה.
פנינה התייעצה עם עורכי־התוכנית איזה קטע
מתאים יותר: של מוצרט או של בטהובן. היא
הכינה את שניהם.
אני מקווה שהטלוויזיה הישראלית תעז
ותשלב גם צילום־עירום שלה מהימים הטובים,
כפי שעשתה לא מכבר הטלוויזיה הגרמנית.

פנינה רוזנבלום
שמונה תיסרוקות

הבן יקיר לי
רוצים הזדמנות להרים כוסיות? תפדלו, יש! אבל אבוי לנשמתכם הדוויה אם תשתו לבר!
נתחיל בהילולה הראשונה. לרבנית־בעתיד מירי אלוני נולד, בסימן פעמיים כי טוב, בן. הלידה
לא הלכה הכי־קל בעולם, אר כבר נאמר בעצב תלדי בנים. הזמר־לעתיר נולד באסיתא, ולפי
הצריחות הוא הולך ללהקת תנח״ל,
לה־מם שוז, לאה לופטין עומדת ללדת ממש בימים אלה את ילדה הבכור.
ומה עם זמרת נוספת לטריו? שבו בשקט, אני דואגת לכם. גם את רותי הולצמן הכנסתי בשנית
להריון. הבחורה ממש תפסה שוונג, מאז שנישאה לרופא־ילדים. בנה הראשון נולד לפני שנה וחצי.
מי חסרה? נכון! ירדנה ארזי! אותה אינני יכולה להכניס להריון, למרות שהיא בדיוק מאותו
שנתון .33— 35 ,בעלה שומר עליה, ורק כשתתפנה מענייני־הקאריירה הלוחצים יתפנה הוא עצמו
למשימה. לשם שינוי אני מזמינה בת, שתעשה חיים לא־נורמליים עם כל הזכרים שנחפזו להגיע
לפניה.
תנו עוד כוסית, קמצנים!

פרידמן
טי־מישטרה, אינם זוכרים שגם בעבר
היו תקופות שבהן הופנו חיצי־זעם
לעבר היחידה. כי בשל אופי העבודה
בה והפירסומים על כל מיבצע שנערך
על״ידי אנשיה, היא חשופה יותר
לציבור, ושמות הקצינים והשוטרים
המשרתים בה מוכרים באיזור תל־אביב
רבתי, לפחות לחלק האוכלוסיה העוסק
בפלילים. מיקרים של שוטר או
קצין שסרח תוך כדי תפקיד, או בשל
סיבה אחרת, זכו בפירסום נרחב
ובתגובות שליליות ביותר.
מישטדה פרטית

^ גן־ניצב בדימוס יגאל אנקורי,
** כיום בעל חכרת־שמירה בפתח־תיקווה,
העלה זיכרונות מתקופת שירותו.

סיפר
אנקורי:

הייתי מהוותיקים שבין הקצינים
ביחידה. היו תקופות שבאנו לעבוד
בשביל האידיאל. כל שוטר ראה
במיגור הפשע כאילו זה עסק פרטי
שלו. היה כיף לבוא לעבודה. יצאתי
לקורס מפקחים. פגשתי את פרידמן.
אני מכיר אותו כמו שאתה מכיר את
אשתך. שירתי יחד איתו תקופה ארוכה
ואף היינו יחד בשני קורסים מיש־

ך* יחידה המרכזית בתל-אביב
\ 1עברה השבוע זעזוע נוסף. סגן־
ניצב משה פרידמן, הוותיק שבין
מפקדי היחידה, יצא לחופשה מאונס.
העילה: המישפט המישמעתי, העומד
ותלוי נגדו כבית־הדץ למישמעת של
המישטרה.
הוצאתו לחופשה של פרידמן היא
חוליה שלילית נוספת במסכת האירועים
שעירערו את מהימנותם וכושרם
התיפקודי של שוטרי היחידה.
היחידה נחשבה בעבר יחידת עילית
של המחוז והמישטרה כולה. שוטריה
נחשבו מיקצועיים ובעלי הנסיון הרב
ביותר מבין שוטרי־המחוז. כל שוטר
שביקש לשרת ביחידה היה חייב
לשרת כסייר או חוקר באחת מיחידות
המחוז, ורק אם הוכיח את עצמו
במיוחד והתבלט הועבר למדור —
השם שבו התפרסמה היחידה בציבור.
הקצינים ששירתו ביחידה היו
מהטובים והמצטיינים. גם העבריינים
בגוש דן ידעו את כוחם של השוטרים
והקצינים באותה תקופה. שמות כמו
יהודה דורי, סירק־ס, אלי רדון ויגאל
אנקורי העבירו רטט־כבוד אפילו בצמרת
העבריינית. העבריינים העריכו
אותם בשל מיקצועיותם וההצלחות
הרבות שצברו במשימות שביצעו.
כל אלה הם מתולדות העבר. ההווה
אפור ושונה. המוראל הידרדר, ההצלחות
הסנסציוניות פסקו. שוטרים בעלי
ידע ונסיון פרשו, קצינים הסתבכו
כעבירות מישמעתיות. הועברו ליחידות
אחרות וחלקם אף התפטרו.
הוותיקים בין שוטרי וקציני המדור
זוכרים את היחידה, בערגה, מתקופתו
של ניצב דויד עופר(בעבר מפקד מחוז

תל־אביב וכיום שליח הקרן הקיימת
בקנדה) .״הוא היה מעורה בחיי היחידה.
שוטרי היחידה היו כמו בנים שלו.
הוא התעניין, ביקר, עודד ותמיד ידע־לשאול
את השאלה הנכונה במקום
הנכון. לעבודת המישטרה אין פיצוי
כספי נאות, ולכן מילה מעודדת, התעניינות
מפקדים, טפיחה על השכם
ועמידה איתנה מאחורי פעולות המתבצעות
בשטח הם הפיצוי העיקרי
לעבודה השוחקת, הקשה והמסוכנת׳,
אומר רב־פקד יהודה דורי, קצין לשע

טרתיים.
אני גם הייתי האיש, שהמליץ
בפני תת־ניצב חרון, שהיה אז מפקד
היחידה (כיום חרון מפקד המיכללה
לקצינים במישטרת־ישראל) לשבץ
את פרידמן ביחידה.
שנינו שובצנו אחרי הקורס כראשי
חוליות־רכוש. אז גם היכרתי היטב את
פרידמן כעמית למיקצוע. הוא ליכד
סביבו את הגרעין החזק מבין שוטרי
היחידה, שכלל את כל השוטרים הוותיקים.
באותה תקופה הצטיינה היחידה
בתככים ואינטריגות. אצל פרידמן

ויחידות שלא היו בשטח פיקודו. הוא
עשה זאת בדרכים שנגדו, לעיתים, את
הנוהלים המקובלים במישטרה. פרידמן
ניסה לעשות מישטרה שלו, פרטית,
בתוך הימ״ר(היחידה המרכזית).
זכריה בנאי, שהיה אז מפקד היחידה
המרכזית( ,והיום חזר לשמש כמפקדה),
ניסה לעשות שלום־בית. אך בהרבה מן
המיקרים הוא פשוט נכנע לרצונותיו
של פרידמן.
פרידמן היה מקובל מאוד על
שוטריו ביחידה, ודאגתו היתה כה
גדולה, עד שיצר מחיצה רחבה בין
מדור הבילוש והמודיעין. מי שנפגע
מהעניין היו השוטרים והעבודה השוטפת.
גם בשטח שפרידמן הצטיין בו,
הדאגה לשוטרים, ובמסיבות שערך
להם ולבני מישפחותיהם, הוא הגזים.
תמיד נהג להזמין את מישפחות שוטרי
הבילוש. שאר השוטרים לא השתתפו.
אני השתחררתי מהמישטרה בשל
בעיות בבריאות, אולם גם עם בעיותיי
אלה יכולתי להמשיך ולשרת. באווירה
העכורה שנוצרה בין ראשי המדורים,
בין השוטרים, וביחידה עצמה, לא היה
לי טעם להמשיך בשרות.
חבל שמחשבתו של פרידמן היתה
צרה בעניין זה. משום שהוא האמין
שכל מעשיו הם הדרך הנכונה לפעולה.
הוא עשה ימים כלילות בעבודתו

היחידה המונזית בתר־אביב(או ״המדור ),מתנודות
סדר אינטויגות אינסופיות בי 1ה מנ ק די ם-
המועמדים רמישנט בזה אחו זה. מה קווה
ביחידה נאמתי מהמתוחש מאחור הקלעים

בר ביחידה המרכזית שפרש מהשרות
ועומר להצטרף למישור חקירות.
השוטרים המשרתים כיום הושפעו
קשות מהאירועים החריגים ביחידה
בתקופה האחרונה. הם גזרו על עצמם
מתיקה. הנסיונות לדובב אותם, לדלות
מהם פרטים, ריעות והילכי־רוח נתקלו
בסירוב :״תרדו מאיתנו, די לנו מכל
הפירסומים השליליים״.
הבלשים הצעירים, החווים כיום את
האווירה האנטית״יחידה־מרכזית והאנ־

כל האמצעים היו מקודשים כדי להגיע
למטרה, והמטרה אצלו היתה להתקדם
לפני כולם.
הקצינים האחרים ביחידה נחשבו
בעיניו כנחותים מבחינה מיקצועית.
הצרה היתה שאנחנו, הקצינים המקבילים
לו, עבדנו ועשינו את העבודה
בשקט וללא גלים. הסיכסוכים והמריבות
שהיו לי איתו לעיתים קרובות
נסבו, בעיקר, בנושאי עבודה.
פרידמן ביקש לספח אליו מדורים

לעיתים קרובות לדין מישמעתי, במיוחד
על עבירות של שימוש באלימות.
שוטרים טובים ומצליחים פרשו מהשירות.
היתה להם הרגשה כאילו אין
מתעניינים בהם.
שוטרים מצטיינים כמו מיכה רותם,
שלום עורקבי, חיים לישינסקי, יעקב
אשל, דויד דנהירש, עזבו. פיקוד המחוז
לא ראה לנכון לבוא עימם בדברים
ולבדוק ברצינות את המתרחש מאחורי
הפיטורים.
ייתכן שאם מישהו היה לוקח את
העניינים ברצינות, אולי היה נמצא
קשר בין האווירה שהשתררה לבין
הפיטורים. כלי־התיקשורת לא דממו.
הם לא עסקו, כבימים עברו, בהלל ובה־צלחות
המשגשגות של היחידה, אלא
במישפטים מישמעתיים ובסנסציות
בין־אישיות פנימיות בתוך היחידה.

רדון, שנחשב למעולה שבבלשים
והועבר מהיחידה המרכזית למרחב יפו,
בשל עבירות מישמעת תכופות.
אלה היו מיקרים בודדים. המיקרים
של אסף ושל פרידמן התרחשו תוך זמן
קצר, וזו גם הסיבה להתקפות ולכתבות
בכלי התיקשורת.
עד כאן דבריו של יגאל אנקורי.
החיצים המופנים כיום לכיוון היחידה
המרטית אינם לשווא. זוהרה של
יחידת־הפאר דעך. שוטריה הועמדו

מיקציעמתב
פנ 2

ף* מו בתקופת קודמו, ניצב עופר,
^ גם בתקופתו של ניצב משה
טיומקין — כיום בעל תפקיד בכיר
בסולל בונה — טופחה היחידה.
טיומקין דאג לשבץ קצינים מצליחים
ביחידה, איפשר להם לפעול על פי רוח
המפקדים. הוא דאג לשלב את שוטרי

במישטרה כדי להצליח, ולפעמים הרצון
להצלחה עלה על גדותיו.
לגבי שוטרים שסרחו בעבר, אני
זוכר שהיו מיקרים, והמיקרים האלה
העיבו על האווירה. במיוחד זכורה לי
החקירה שהתנהלה על־ידי מחלקת
חקירות־פנים נגד פקד שלמה מויאל,
ששימש כראש מיחלק־הסמים. הוא
הואשם שעסק בסחר בשעונים מוברחים,
וכתוצאה מכך נאלץ להתפטר
מהשירות.
אני גם זוכר את המיקרה של אלי

היחידה במיבצעים מיוחדים, ותופעות
שהדאיגו מאוד את מחוז תל־אביב —
כמו חטיפות תיקים, שוד בנקים
וחטיפת אורון ירדן — טופלו היטב.
טיומקין גייס את כל שוטרי וקציני
היחידה לטיפול במיקרים אלה. הוא
סמך רק עליהם.
כהונתו של טיומקין כמפקד המחוז
אופיינה במיוחד בשינויי תפקידים
שנעשו, לעיתים, ללא הצלחה. סגן־
ניצב אמנון הלפר, מראשי הוועד למען
אסף חפץ, הוחזר אז ליחידה המרכזית
ממרחב דן, שם שימש כקצין מודיעין
ובילוש והתמנה כראש מדור הבילוש.
הלפר הגיע למישטרת־ישראל ישירות
מספסלי־האוניברסיטה, שם סיים את
לימודיו בפקולטה למדעי־המדינה .־

סיפר הלפר:

שובצתי כקצין הערכה במדור המודיעין.
האווירה היתה מצויינת. בתחילת
שירותי החלה תקופת הפיתוח
וההגדלה. המדור המרכזי הפך ליחידה
המרכזית. טיומקין, שהיה אז מפקד
המחוז, מינה אותי לתפקיד ראש מיח־לק־הערכה.
אני
זוכר היטב את התקופה הזאת
כתקופת ניכור בין המדורים, על רקע
יחסים לא תקינים בין אנקורי ופרידמן,
כשכל אחד מהם מנסה להשתלט על
חלקות לא־לו. שיתוף־הפעולה ביניהם
ביחסי־העבודה היה מיקרי בהחלט.
לאחר שירות במרחב דן, חזרתי
לשמש כראש מיחלק־ביאש והחלפתי
את פרידמן. אסף היה אז מפקד
היחידה. נתקלתי בסיגנון פיקוד שונה
לגמרי ממה שהורגלתי במישטרה.
אסף הצליח לחפות על חוסר ידע מיק־צועי,
וזאת בעבודת מטה נכונה.

של פרידמן, שבו בלטו רב־פקד זאכי
דנה ושוטריה הוותיקים של היחידה.

לקשקש!״

ך* מאבק של חפץ, שהתנהל
\ 1באמצעות התיקשורת ובבית״הדין
למישמעת של המישטרה, פתח צוהר
דק לציבור. ההתמודדות על כס הפיקוד
ביחידה ועל מילחמת־הסמכויות
קיבל גיבוי מלא מהתומכים העיקריים,
הניצבים במישטרה. תורגמן, שהחזיר
את פרידמן מיפו ליחידה המרכזית,
עמד מאחוריו ונתן לו גיבוי. ואילו את
הגיבוי לחפץ נתנו ניצב צבי בר(מפקדו
לשעבר של חפץ וכיום ראש אגף
מיבצעים במישטרה) וניצב דויד קראום,
כיום מפקד מחוז תל־אביב.
אי־הסדר עדיין נמשך. לפני שבועיים
כינס ניצב קראוס את קציני
היחידה והודיע להם שפרידמן יוצא
לחופשה. הוא ביקש להבהיר שהחופשה
היא יזומה על־ידי פרידמן, והיא
מתבקשת בגין המישפט המישמעתי
העומד ותלוי נגדו בבית־הדין למישנד

מפקח שלמה שליט. פרשה זו עוררה
נכון שבתקופת אסף, ובתקופת ,,
שאלות ותמיהה על מצבה העגום של
היתה פרישה מוגברת ביחידה, אבל
היחידה.
היא היתה על רקע תנאי־השכר, בכלל
המפקח שלמה שליט 35 מהשוטלא
על רקע יחסים אישיים.
אני זוכר שאסף התריע בפני ניצב רים הוותיקים והידועים ביחידה, נתפס
בפרשיית גניבת מטבע זר מכספת של
תורגמן שמתהווה תופעה של עזיבת
נרצח. הוא גנב את הכסף יחד עם נכדו
שוטרים, אבל מפקד המחוז התעלם
של הנרצח. הגניבה בוצעה במיסגרת
ממנה. בשלב הקריטי, כשהשוטרים
צוות חקירה מיוחד, שעליו הוא היה
פרשו, האשים תורגמן את אסף.
ממונה. שליט נשפט, הורשע ונגזרו
בתקופה זו ביקשתי מתורגמן
עליו חמש שנות מאסר. שוטרי היחידה
לצאת לחופשה ללא תשלום. הסיבה
התביישו במעשה חברם, והאזרחים לא
היתה מכלול היחסים העכורים בין אסף
עיכלו את המעשה.
חפץ למשה פרידמן ובין תורגמן לבין
חפץ. תורגמן ניסה בכל דיר לחבל
המצב הפך בלתי־נסבל. הלפר,
בדרכו ובעבודתו של אסף. הבקשה
שהתפטר מהשירות במישטרה, ניהל
לחופשה לא אושרה לי ונאלצתי
מאבקים הדדיים מעל רפי העיתונות
להתפטר.
עם ניצב אברהם תורגמן. מאבקים אלה
עד כאן סיפורו של אמנון הלפר.
לא הוסיפו כבוד למישטרה. הלפר
הוכרז אז כסיכון ביטחוני, והכניסה
^ תורגמן
למטה המחוז נאסרה עליו.
פרשת ההדלפות לעיתונאים, שבה
^ ל א ויתר
הואשם חפץ, יצרה מחדש את ירי
^ עבר הרחוק נעשו נסיונות
החיצים לכיוון היחידה. הניתוב
* ₪לשבץ קצינים מצה״ל ביחידה
המודיעיני והטיפול בידיעות כפי שהם
המרכזית. סגן־ניצב בני מרום, היום
נעשו במישטרה, לא מצאו חן בעיני
ראש מדור בעלי־חיים במישטרה, הוצב
חפץ. הדרך שבה הוא נקט כדי להביע
לתפקיד בכיר ביחידה ולא השתלב. גם
את מחאתו ואת חוסר שביעות־רצונו
הנסיון לשבץ את רב־פקד בן־צבי,
מהטיפול הכושל של המחוז הדרומי
השוהה עתה בחו״ל, לתפקיד ראש מבנושא
המידע על הר־הבית היתה
דור מודיעין, לא עלה יפה.
פשוטה: הוא אישר ידיעות שכבר היו
באותה תקופה הועבר פרידמן מתפבידי
העיתונאים.
קידו ביחידה למרחב יפו, שם שימש
חפץ אינו נחשב, בקרב קציני המכסגן־מפקד
המרחב.
חוז, לקצין מיקצוען בנושאי עבודת
המינוי הבולט ביותר היה מינויו של
המישטרה. הוא החל את דרכו במישט־ניצב־מישנה
חפץ כמפקדה החדש של
רת ישראל בפיקוד על היחידה המיוחהיחידה,
אחרי סיום תקופת כהונתו של
דת ללוחמה בטירור. הוא הגיע
ניצב־מישנה זכריה בנאי.
למישטרה מצה״ל, שם שימש במיכלול
ניצב תורגמן כמפקד המחוז לא
תפקידים ברמת הגדוד, ואף שימש
פינק את היחידה. הוא דרש ביצועים . ,כמפקד גדוד סדיר בחטיבת צנחנים.
ועמד מקרוב בכל החקירות שהתנהלו
אופי הפיקוד וההתייחסות שלו לפקו־ביחידה.
הוא השתתף בתחקירים,
דים היו שונים מהגישה המישטרתית
ותמיד מצא את הזמן לעמוד על אופי
המקובלת.
ומהלד המבצעים. הוא לא ויתר ולא
הוא היה חברי יותר. שוטרים הרגינרתע
מלהעיר. הוא דרש תוצאות.
שו בנוח כשאסף נמצא איתם, וליווה
שוטרי היחידה וקציניה לא אהבו זאת.
אותם בביצוע תפקידיהם. אצלו לא
הם לא הורגלו שמפקד־מחוז מתערב
היתה קיימת מחיצה בין מפקדים ופבעבודתם
השוטפת.
קודים.
אסף חפץ שימש להם כפה, הביע
גישתו החברתית והאוהדת מחד
את התמרמרותו בפומבי. תורגמן, היוחוסר
מיקצועיותו מאידך יצרו מצב
דוע כאדם שלא אוהב מפקדים המממתוח
בינו לבין מפקד־המחוז, תורגמן.
רים את פיו, במיוחד בנושאים שבהם
שובו של פרידמן ממך חב יפו
הוא שולט, לא ויתר לאסף. המצב הלא־והצבתו
בתפקיד סגן־מפקד היחידה
בריא שיכנע את תורגמן להחזיר את
יצרו בעיה כפולה ומכופלת. תורגמן
משה פרידמן הביתה — ליחידה
העריך והוקיר את נסיונו האישי של
המרכזית. הוא מונה כסגנו של אסף.
פרידמן בנושאי בילוש ומודיעין, וזו
סגן־ניצב יגאל אנקורי נזכר ומגם
הסיבה שהוא הירבה להתייעץ איתו
חייך :״המצב היה מצחיק. תורגמן העולהעביר
לו ישירות הוראות־ביצוע.
ביר הוראות־ביצוע למשה פרידמן, וזה
הפעיל את השוטרים. פרידמן היה
השוטרים והקצינים הרגישו את
מעדכן את אסף חפץ, אחרי הפעולה
שעמד להתרחש. נוצרו שני מחנות.
והיו מיקרים שחפץ שמע על פעולות
המחנה שתמך בחפץ כלל את סגן־ניצב
שונות של יחידתו אחרי שנעשו.״
הלפר, פקד אלי ארזי, פקד חיים
פרשה מפורסמת. שהציבור נדהם
בולקינד וסגן־ניצב יורם וינר (שפרש,
לשמוע אודותיה, היתה הפרשה של
בינתיים, לגימלאות) .מנגד היה המחנה

הקצינים קפאו על מקומם. חלקם
הכיר את פרידמן שנים רבות. השמועות
על המישפט המישמעתי הילכו
עוד קודם במיסדרונות היחידה, אולם
לרגע הזה הם לא ייחלו.
משה פרידמן 39 נשוי לשרה, ואב
לשלושה — אפריים 15 טובית ()9
ויונת 7החל את שירותו ביחידח
בשנת ,1970 מייד בתום קורס המפקחים.
שמו נקשר כמעט בכל פרשיה
בה עסקה היחידה. גם מתנגדיו לא
שוכחים לציין את ההשקעה המרובה
שהשקיע בעבודתו במישטרה, ובטיפוח
הגאווה של היחידות שעליהן
פיקד.
פרידמן נמצא כעת בחופשה, בביתו
ברמת־השרון. הוא מתכונן היטב
למישפטו. שני עורכי־דין ייצגו אותו
במישפט, אורי וגמן ואברהם לנר־שטיין.
פרידמן
מואשם בשישה סעיפי־אישום,
הנחשבים כחמורים במיכלול
עבירות המישמעת, על־פי פקודות
המישטרה. בסעיף הראשון הוא מואשם
שקיבל משימעון גרובר, בעל בית־דפוס
בתל־אביב, חבר וידיד־מישפחה,
חמש תמונות שמן, תמונה נוספת,
ביגדי ילדים וחבילות ממתקים. את כל

אלה קיבל במישרין, וללא רשות הקצין
הממונה עליו.
באישום השני הוא מואשם שהמשיך
להתרועע עם חברו גרובר, שקיבל
מעמד של עד־מדינה במישפטו של
מפקח שלמה שליט בפרשת הגניבה
מהכספת. גרובר היה שותף סוד,
וביודעין סייע בידי שליט בהסתרת
הכסף ובאי־מסירת המידע על הגניבה.
האישום השלישי קשור בתשלום
להזמנות לבר״מיצווה של בנו בכורו,
אפרים. פרידמן מואשם בעשיית פעולה
המכוונת להכשיל חקירה או פעולה
מישפטית, בכך ששוחח עם גרובר
והזכיר לו את התשלום במזומן של
2000 שקלים, אחרי שהתברר לו שה-
צ׳ק שהוא נתן בהתחלה לא נפרע.
האישום הרביעי קשור ביחסים
הבין־אישיים בתוך היחידה. פרידמן
מואשם, שבישיבה של קציני היחידה
בחדרו של חפץ, ביקש מרב״פקד תליו
(כיום סגן־ניצב המשרת ביחידה המרכזית)
״שלא יקשקש״ יותר מדי, כאשר
יגיע החוקר מיחידת חקירות״פנים של
המישטרה. החוקר, פקד יגאל אלון,
הגיע באותו בוקר כדי לגבות עדויות
בפרשה.
גם באישום החמישי מואשם פרידמן
בעשיית פעולה המכוונת להכשיל
חקירה או פעולה מישפטית, וזאת
בפנייתו לרב־סמל ראשון שלמה וייס,
איש חוליית הכייסים ביחידה. וייס
נחקר יום קודם לכן בירושלים. הוא
סיפר לחוקריו שיחד עם שוטר אחר
ביחידה שהה בבית־הדפוס של גרובר,
לצורך הדפסת הזמנות. וייס העיד
ששמע את גרובר אומר :״אין צורך
לשלם, גם פרידמן לא שילם.״

ה תג רי ם
ה ם העדים
אישום האחרון שבו מואשם
1 1פרידמן, מייחס לו התחברות שלא
לצורך לאנשים הידועים כעבריינים.
פרידמן מואשם, שמשנת 1975 הוא
קיים מערכת יחסים חברית עם אדם
בשם דויד חבקוק. היחסים כללו
ביקורים מישפחתיים הדדיים האחר
אצל חברו וידידות אישית קרובה.
חבקוק, כך נאמר בכתב־האישום, הינו
עבריין, ורשום ביחידה המרכזית
כבדוקאי — עובדה שהיתה ידועה
לפרידמן.
לכל סעיפי־האישום שבהם מואשם

פורש דורי
חברמניות ואמביציות
פרידמן התוסף סעיף־אישום נוסף:
התנהגות שלא כהלכה בשעת מילוי
תפקיד. עדי התביעה המרכזיים במיש־פטו
של פרידמן הם חוקרי היחידה
לחקירות פנים של המישטרה וחבריו
ליחידה: אסף חפץ, רז ותליו.

ניצכים תורגמן וקראום
שני הפטרונים של שני המחנות

טיי קי ס
זולים

^ פשר לסכם עם רב־פקד יהו־
> £ד ה דורי, לשעבר קצין ביחידת
הוא מריר וכואב. הוא ידע ימים יפים
ביחידה .״כואב לי כל המצב הזה. גם
היום אני גאה להיכלל בין מקימיה וראשוניה
של היחידה. המערכת הפנימית
אצלנו היתה גולת הכותרת של
אחוות יחידה, גיבוש ומוראל, דבר שהתבטא
בפיקוד נכון ובדאגה אישית
של מפקדים.
״אני אישית נפגעתי מאוד. היה די
הכבוד להיות עצור: בהיותי קצין בכיר
ביחידה הארצית ללוחמה בפשע, האשימו
אותי שצבעתי את דירתו של
משה פרידמן. הרגשתי כחפץ שאין בו
שימוש. השתמשו נגדי בטריקים זולים.
נגרם לי עוול וסבלתי דיי. באיזה
שטות האשימו אותי שאני, יהודה דורי,
אצבע לפרידמן את הדירה?״
המורל במדור המשיך להידרדר.
הדלפת המיסמך המישטרתי הסודי,
שבו המליצה העוזרת ליועצת המישם־
טית של המישטרה, סגן־ניצב חנה
אורנשטיין, להעביר לאלתר את פרידמן
מתפקידו, היוותה סממן נוסף לחוסר
מישמעת ולתככים בין־אישיים. דווקא
העובדה, שהשוטרים רס״ר איתן סער
וסמ״ר יוסי שניידר, ששימשו בתפקיד
רגיש ביחידה, הם המדליפים, אינה
מעידה טובות על האווירה במדור.

ישראל גפן

ספורט

— אבל עד הסוף. את העקרון הזה חווה לאחרונה
אלי כהן, כדורגלן־הקישור הנוקשה של הפועל
תל־אביב, על גופו.
עוד לפני שהתחילה העונה נעצר כהן על־ידי
שוטר, אחרי ויכוח־סרק שהיה ליד הגלידריה
שבבעלותו בטיילת בת־ים. כהן ישב יומיים
בבית״המעצר באבו־כביר והחמיץ את מישחק
קבוצתו, במיסגרת גביע הליגה, נגד מכבי חיפה.
כעבור כמה שבועות הורחק ממישחק ליגה
נוסף, הושעה לארבעל מישחקים. וכישחזר להרכב
בשבוע שעבר, אחרי ההפסקה מאונס, שמח מאוד
יחד עם חבריו על הנצחון על מכבי יפו 0:1אר
כששב לביתו בערב, התברר לכהן שבטופס
הטוטו ששלח, יחד עם עוד ארבעה שותפים
(ביניהם: חברו לקבוצה, משה סיני) ניחש נכונה
רק 12 תוצאות ובכך פיספס את הפרס הראשון,
שהיה נותן לחמישה כמה עשרות אלפי דולארים.
המישחק שהפיל את אלי כהן היה זה
שהתקיים בירושלים, בין הפועל ירושלים ובני־יהודה.
כאשר פגש כהן, השבוע, את מבקיע
שער־הנצחון של בני־יהודה, יעקב סגל, שהוא
בת־ימי גם כן, אמר לו כהן כמה מילים קשות.
אבל זה עדיין לא היה הסוף. גם השבוע ניחשו
כהן וחבריו בטוטו רק 12 ניחושים, ושוב חמק
מהם הפרס הגדול. נחמתם היחידה: הפעם הס
הוציאו לפחות את ההשקעה בתוספת רווח סימלי.
אתלטיקה מדוע רא אגחגו?
הוא היה אלוף,
הוא יכול לגדל אלופים, אבל
צריכים לאפשר לו
הוא עלה פעמים לארץ. לראשונה ב־,1970
כאתלט־על, אלוף מארוקו וצרפת בריצות
הקצרות 100 ,מטר (ב־ 10.3שניות) ו־ 200 מטר
( .)20.5אך כעבור שנה וחצי הוא חזר לצרפת, כי
לא מצא בארץ תנאי אימון ויריבים, כדי להישאר
בצמרת האירופית.
בשנה שעברה שב ראול סולומון לישראל.
הפעם, במטרה לקדם את האתלטיקה ואת האצנים
הצעירים. את זה הוא עושה במרכז הלאומי
החדש בהדר״יוסף שבצפון־מיזרח תל־ אביב, שם
הוא מאמן שתי קבוצות של 30 מחוננים ( 19 בנים
ו״ 11 בנות).
בגדוד הספורטאים. סולומון מקווה
לגדל שם דור של אצנים :״אם אעבוד איתם
לאורך זמן, ואתן להם מה שאצן צריך לקבל —
את היחס האבהי, את האימונים הנכונים, את
התזונה המתאימה ואת התנועות הנכונות — יהיו
תוצאות. הפוטנציאל קיים, ארבעה מקבוצת
גילאי ה־ 14 מסוגלים לרוץ 100 מטר ב־10.5
שניות:״
סולומון בן ה־ 40 יודע על מה הוא מדבר. פעם,
כשעוד נקרא לולו בן־אקון היה שם־דבר
באירופה. ועוד קודם לכן, כבר בגיל ,17 היה
סולומון־בן־אקון אלוף מארוקו ב־ 100ו־200
מטר, תואר שהחזיק בו תשע שנים רצופות.
כאשר גוייס לצבא הצרפתי, לגדוד המיוחד
של הספורטאים המצטיינים, גילה עוד יותר
יכולת. באימונים הגיע לתוצאות של 10.2ב־100
מטר.
דאגה לקאריירה. כיהודי גם הגיע למכ־ביות
של שנות ה־ ,60 זכה פעמים במדליות־זהב.
וכאשר עלה בחורף 1970 קיוו הכל שייצג את
ישראל באולימפיאדת מינכן.
אך תנאי האימון היו קשים עבורו. לא היה לו
איצטדיון מתאים ומסלול נוח, כפי שהורגל להם
בפאריס. לא היו לו יריבים כמו בצרפת. והוא גם
סבל מפציעות שונות.
לבסוף התחיל לדאוג לקאריירה שלו. אברהם
רכיבה ישועה בזו הסוסוטו
250 דולר להרבעה
ו 10-דולר לחבר
אינם פותרים את הבעיה

אצן סולומון
יחס אבהי, תזונה מתאימה, תנועות.נכונות
גרץ, מאמן האתלטיקה של מכבי תל־אביב, ניסה
לעזור לו, אך זה היה מעבר לכוחו.
שכנוע בריביירה. סולומון חזר לפאריס,
הצליח לרכוש לעצמו מחדש את מקומו בין
רביעיית הרצים של מועודן רסינג.
אך למינכן, לאולימפיאדה, כבר לא נסע.
זאת גם לא היתה האולימפיאדה הראשונה

מה הוא אומו

לפעמים
מס ת
זה טוב

כדורגלן ארמלי
למכונה חסר שמן
מישחק הכדורגל נין מכני שפרעם והפועל
בני״נצרת, שאמור היה להיערך בשפרעם,
בוטל השנוע נעיקבות הוראת ה-
מישטרה. היא חששה מאלימות בין
מחנות שתי הקבוצות, אחרי שבשבוע
שעבד היתה תקרית אלימה בנצרת,
במישחק בין מכני בגי-נצרת ומכבי
שפרעם.
כשמדברים על שפרעם, נזכרים מייד
בזאהי ארמלי, חלוץ מכני חיפה, המוביל
נטבלת מלכי השערים עם עמיתו משה
טלקטר (כל אחד מהם כבש שינעה
שערים) .ושגדל במכבי שפרעם.
ארמלי גר בשפרעם, חי ונושם את
אווירת הכדורגל במקום.
זאהי, מה קורה בשפרעם?
הכל בסדר. אין בעיות. מה שקרה הוא

שבשבת שעברה היו מכות בין האוהדים,
והמישטרה חוששת מליבוי יצרים.
עזבת את שפרעם וכעת הולכים שם מכותי הלכו מכות גס כשהייתי. אפילו הלכו מכות
בשבילי, כשהאוהרים ראו שפוגעים בי, בצורה
בולטת, במיגרש.
אתה מצדיק מכותי
לא יודע. לפעמים זה טוב, לפעמים זה גרוע.
אתה מאמין שהרוחות בשפרעם ישקטו?
בוודאי. אני בטוח שיהיה שקט והמישחק
יתקיים. הרי חייבים לשחק, בסופו של דבר.
אתה עוקב אחרי מכבי שפרעם?
כן. אני יודע מה קורה בקבוצה. יש להם
הרבה שתקני־רכש וזה לא בריא לקבוצה.
ומה קרה למכבי חיפה, שהפסידה
להפועל לוד בשבת האחרונה?
המכונה של חיפה לא עובדת, חסר לה שמן.
קשה לנו במישחקי־חוץ. המאמן יודע זאת
ומנסה להתגבר על הבעיה. בשנה שעברה
שיחקנו במישחקי-חוץ כמו בנית. השנת מתוך
ארבעה מישחקי־חוץ, הפסדנו בשלושה.
ומה קורה לזאהי ארמלי? הוא נעצר
וחדל להבקיע.
כן, קיימת אצלי אתנחתה. נחים מהבקעות.
אבל זה יסתיים ואני אחזור להבקיע. ככה זה
אצל חלוץ. לפעמים לא הולך ולפעמים הכל
הולך. זה יבוא. אני לא דואג.

בחייו שהחמיץ. גם ב־ 1964 בוטלה, ברגע האחרון,
נסיעתו לטוקיו. ארבע שנים יותר מאוחר, ממש
בדרך למכסיקו, נאלץ לשוב כלעומת שבא.
אחותו נפטרה לפתע והוא נשאר עם המישפחה.
אחר־כך החליט סולומון גם לעשות לביתו.
הוא פתח סופרמרקט, שממנו התפרנס בכבוד.
מאוחר יותר עבר למרסיי, שם פתח חנויות בגדים
ותמרוקים, הקים חברה ליצוא ויבוא מכשירי-
אלקטרוניקה.
כשבאה, בקיץ ,1983 מישלחת של 30
עיתונאים ישראליים לאולימפיאדת העיתונאים
בניצה שבריביירה, היה סולומון במקום, שמח
לראות את נבחרת הכדורגל של עיתונאי ישראל
זוכה במדליית הזהב ושוכנע, תוך כדי כך, על־ידי
ידידים־עיתונאים, לעלות לארץ בשנית, כדי
לנסות ולקדם את האתלטיקה הדלה בהישגים.
האיצטדיון מהתשדיר. כשנחת בארץ
נדהם לגלות כי אין לו זכויות עולה, כי בגלל
עלייתו הראשונה ב־ 1970 הוא נחשב תושב חוזר.
זאת היתה הפתעה לא נעימה. אך הוא בלע
אותה, עבר עם מישפחתו הגדולה (שלוש בנות
ובן־זקונים) לנתניה, החל עובד בהדר־יוסף
כשכיר של עיריית תל־אביב.
אך אימון הילדים המחוננים בריצות קצרות
ובקפיצה למרחק לא סיפק אותו, לא כהגשמת
מאווייו ולא כמקור־פרנסה.
הוא נפגש עם אריה קוקס, יו״ר ועדת האתלטיקה,
ועם המאמנים אברהם גריז ויאיר פג־טילט,
ביקש להרחיב את מעגל עיסוקיו. אך דבר
לא זז.
למרות הכל יש לסולומון, באיצטדיון האתלטיקה
החדיש בהדר־יוסף, רגעים של התרו-
ממות״רוח. זהו האיצטדיון מתשריר־הפירסומת
של מועצת־ההימורים, עם הפנסים רבי־העוצמה,
הרקורטן (ציפוי המסלול הסינתטי) המשובח
והשעון האלקטרוני.
ב־ 1970 לא היה מסלול כזה. היום, לפחות, הוא
יכול לגדל רור־המשך, המתאמן בתנאים מצו־יינים.
אבל
כואב לו שאין נוער המתעניין באתלטיקה.
הוא
איננו תופס כיצר מארוקו כן וישראל לא:
״אני לא מאמין שאיננו מסוגלים לגדל אלופים
אולימפיים. כשהם(המארוקאים) זכו בשתי מדל-
יות־זהב באולימפיאדת לוס־אנג׳לס באתלטיקה,
שאלתי את עצמי — מדוע לא אנחנו?
כדורגל כשלא ה1לר...
12 ניחושים בטוטו
זה לא 13 גיחושיב
כשהולך, זה הולך, וכשלא הולך, זה לא הולך

קבוצת כדורגל, כדורסל או כדוריד, הנקלעת
לקשיים כספיים, מוכרת, בדרך כלל, שחקנים.
מה מכרו ראשי ענף הרכיבה, כאשר הברזים
הכספיים נסגרו ולא היו להם מצלצלין כדי לממן
את ההוצאות השוטפות של הענף? הם מכרו אחד
מן הסוסים של התאחדות הרכיבה.
הסכום הפעוט שקיבלו עבור הסוס 200 ,אלף
שקל, לא פתר את מצוקת הנזילות שלהם ועכשיו
הם שוקלים למכור עוד שלושה או ארבעה
משמונה הסוסים שלהם.
היפודרום בדרן* .מה שבטוח הוא שאת
הסוס אינדיאנו הם לא ימכרו. לא שלא יהיה לו
קונה, שישלם את מחירו הגבוה(העלול לנוע בין
30ל־ 50 אלף דולר) ,אלא שבינתיים מכניס
אינדיאנו, סוס ערבי טהור־גזע, לקופה, כ־250
דולר על כל הרבעה שהוא שותף לה.
אינדיאנו מוחזק בחווה, בכנות שבקירבת
גדרה, ולא משמש לתחרויות. שני סוסים אחרים
בכנות משמשים להדרכה בבית־הספר המקומי
לרכיבה, שבו משתלמים 105 חניכים.
אך לישועה האמיתית מצפה דויד מוזס, מזכיר
ההתאחדות, מאישור הממשלה להפעלת ההימורים
למירוצי־סוסים, שליצנים הציעו לקרוא לו
״סוסוטו״ .אבל עד לאישור ולבניית ההיפודרום
(איצטדיון מירוצי־הסוסים) ניזונה התאחדות הרכיבה
מהשתתפות מיזערית של רשות הספורט,
מרכז הפועל ותשלום מיסי־חבר, של 10 דולר
לחבר לשנה.

כדורסל
ג ק צעזרנח, אזרח ישראלי?
צובר הגקירות
המיקצועי מבקש
לשוב לארץ
ג׳ק צימרמן יפה־התואר, בן ה־ ,27 המתנשא
ל־ 1.93 מטר, מי שהיה שחקן־החיזוק של מכבי
תל־אביב לפני שנתיים, רוצה לחזור ולשחק
בארץ. למעשה רצה צימרמן להמשיך ולשחק
בארץ כבר כשמכבי ויתרה על שירותיו, אך חוק
שיתוף־הזרים באיגוד הכדורסל לא איפשר לו
לממש את רצונו.
החוק קובע, ששחקן זר יכול לשחק בקבוצה
אחרת רק אחרי שנתיים של הפשרה. והשנתיים
האלה, במיקרה של צימרמן, תחלופנה רק בתום
העונה הנוכחית.
הכל תלוי. צימרמן, שהוא נוצרי קאתולי,
השוהה עתה בעיר הולדתו דייטון שבמדינת
אוהייאו באמריקה, סרב בזמנו להתגייר או
להתחתן עם ישראלית, כדי לזכות באזרחות
ישראלית, שהיתה, אולי, משאירה אותו במכבי.
עכשיו כבר התרצה, ולא מן הנמנע שצימרמן
יתאזרח ולוא רק כדי לשוב ולשחק כדורסל
בארץ. אבל ייתכן שגם זה לא יעזור לו. כי הכל
תלוי בתוצאות הוויכוח העקרוני בין ראשי הפועל
ומכבי.
אנשי מכבי דורשים לאפשר שיתופם של שני
שחקנים זרים בכל קבוצה, ואילו אנשי הפועל
רוצים לאפשר שיתופו של שחקן זר או מתאזרח
אחר בלבד.
אם הכל יסתדר, עשוי צימרמן, שהוא קלע
מעולה ממרחקים גדולים, לעניין כמה קבוצוח
העולם הזה 2465