גליון 2467 מתאריך 12 בדצמבר 1984

שערוריה רפואית

וימריעקבסון טמיר

סופגניות טלית מטימות,
גדולות ונפלאות. הגיגה
אמיתית לכל המשפחה. הכל
כבר בפנים, כוללהשמריס.
לבן, מבינים אותן בהלות
ובמהירות.
הגישי סופגניות טלית חמות, בולסילההואתהאבבטות ובמוח שירבו טור.

מכחכים
נר עם מזנות
סטודנט ירושלמי קובל על ניצול
ויכרו של קורבן רצח. בכוונה לעשות
נפשות לרעיונות לאומניים.
ליבי־ליבי על רון לוי. קורבן הרצח בחורשת
כרמיואן (העולם הזה .131.10 לא רק מפני
שמצא את מותו בנסיבות כאלח. אילו מצא את
מותו במילחמה חסרת־התוחלת בלבנון, היה הופר
לגיבור ואסור היה להוכיר את שמו, או את עובדת
מותו, כדי ״שלא לעשות שימוש פוליטי בדם
חללים״ ,וכרי לא לפגוע בהורים השכולים.
אך מכיוון שנרצח כפי שנרצח, הודלק לזיכרו
נר־נשמה בקמפוס של האוניברסיטה העברית, על
הר־הצופים בירושלים, ונערה ניצבה ליד הנר
וחילקה כרוזים של גלעד, תא־הסטודנטים של
התחיה. הם גם הפכו את מקום הירצחו למקום
עליה־לרגל במיסגרת סיור של גלעד ל״מינזר
כרמיזאן, בו נרצחו שני סטודנטים יהודיים, ונד
חנה־הפליטים דהיישה, שעלה לאחרונה לכותרות׳,

מקום נפילתו של יהודה כהן, שזה עתה
הודיעו כי מת מפצעים שנפצע בלבנון, הם לא
יעלו לרגל. הם גם לא ידליקו נר לזכרו. כי מותו
לא משרת את האינטרסים שלהם.
יוסח לוי, ירושלים

זהירותו חושבים!
הקורא שני מעדיף את הסטטוס״קוו.
הממשלה, לדעתו, גורמת מספיק נזק,
גם מבלי שתתאמץ במיוחד.
איזה רעיונות יש לקוראה רביד(העולם הזה
!)5.12 שהממשלה תפעיל את התאים האפורים
שלה! חס ושלום! חס ושלום וחלילה! תראי איזה
צרות הממשלה הזאת מביאה עלינו כשהיא לא
מפעילה את התאים האפורים. מי יודע מה עלול
לעלות בגורלנו אם הממשלה הזאת כן תפעיל את
אפרים שני, אשקלון
התאים האפורים!

אייקן היה או־קיי

בלי מוסר כליות

מנהל בית־החולים תל־השומר, הפרופסור מרדכי
שני(בתמונה) ,נאלץ השבוע לטפל בשערוריה רפואית
מחפירה שאין לה תקדים בישראל. ואולי בעולם כולו: רופא בביר
העלים שתי כליות שהיו מוכנות להשתלה, כדי למנוע בעד יריבו
הואי 111י

יחסים צרפתיים
שימעון פרס לא יכול היה להתאפק,
והציג את מסעו לצרפת כהצלחה
כבירה. אך יחסי״ציכור לחוד ואמת
לחוד: המקורות של ״העו־

לם הזה״ בפאריס מדוו־חיס
על ויכוחיס מריס.

מוריק הנפט מספר

החברים של אייבי

למי שייכת תוזנת־הרריו קול השלום!

לאייבי נתן, כמובן. כל ילד יודע זאת. אך
אפילו מבוגרים ובקיאים אינם יודעים מה
שגילה בן־ציון ציטרין: שר
| ןזן * תפיו של אייבי הם מיקי אל־בין
ומישפחתו של עמירסניר.

״אני מצטייר בעיני בולם, בעיקר בעיני שתי
בנותיי, כמיפלצת, אבל ב סן הכל חיפשתי
אשה אוהבת,״ כותב משה לוי במיכתב נרגש
ל״העולם הזה״ .בהוראותיו במישסרה מסר
הודאות מפורטות כיצד הזריק
נפס לנשותיו, כיצד פחד להיות
דחוי, אך גמיכתבו הוא מת*
עקש ואומר :״אני חף מפשע!״

אור׳ אבנר׳ במדור ״הנדון

פ תי־ הספר
לפ א שיז ם

רר זה לאקוה שוב!

המדודים הקבועים:

התחת והמחט

מי ב ת כי ם

כדורסלן־השבוע של ״העולם הזה״ ,לי
ג׳ונסון, שהתפרץ וסולק מהמיגרש:

1-1-1111

1ו ד

כתבת השער האחורי:

הוא לא היה נץ. הוא לא היה יונה,.
הוא היה ינשוף קשיש וחכם מאוד.
באמת שהצטערתי לקרוא על מותו של ג׳ורג׳
אייקן, הסנאטור מוורמונט (העולם הזה .)5.12
אבל בכר שרק הזכרתם את תחביבו(פירחי־בר)
ואת מידת׳החסכנות שנהג בכספי־ציבור (17
דולארים לבולים, בעת מסע־בחירות) פשוט לא
כתבתם אפילו אפס קצהו על האיש הגדול הזה.
אייקן, שהיה רפובליקאי מתקדם, אכן מעולם
לא זנח את פשטות־ההתנהגות ואת השכל הישר
המאפיינים את אלה שהאמריקאים בעצמם קוראים
להם ״יאנקים״ .כאשר אייקן הגיע לוושינגטון
הבירה ממדינתו ורמונט, שבצפון־מיזרח ׳
ארצות־הברית (ליד הגבול הקנדי) ,היה אפשר
לפגוש בו כמעט כל בוקר מאכיל את היונים על
מדרגות הקאפיטול (בניין הסנאט) וזה היה צר
אחד של אופיו. מן הצד השני, לא חדל מעולם
לדאוג לבוחריו והיה זה הוא שדאג, בין השאר,
לחישמול האזורים הכפריים הנידחים ביותר.
אולם לדעת רבים הוא תפש את מקומו
בהיסטוריה כאשר הציע, בשנת ,1966 לנשיא
לינדון ג׳ונסון, הצעה פשוטה ומוחצת כיצד
להוציא את האמריקאים מהבוץ בו שקעו
בווייט־נאם. הצעה, שמן הראוי להציעה, בשינוי
נוסח, גם לשימעון פרס .״כל מה שצריר לעשות״,
הציע אז אייקן ,״זה שארצות־הברית תכריז בקול
גדול כי היא ניצחה בווייט־נאם ואחר־כר פשוט
תסתלק לה משם!״
על ההצעה החכמה הזאת אמר חבר של אייקן
לסנאט :״אייקן הוא או־קיי. הוא לא נץ, הוא לא
יונה, הוא ינשוף קשיש וחכם!״
אברהם ברקוביץ, ירושלים

אם מותר לקיבוץ אחד לייצר אסלות
למיליונרים, מדוע אסור לקיבוץ
אחר לייצר עור קרוקודיל לנעלי המיליונריותו אני מתפלא על המורה מגן־שמואל. כמו
שהחברה אומרים: מה שייך המחט לתחת? מה
מפריע גידול תנינים לבניין הסוציאליזם(העולם
הזה?)5.12 ואם גן־שמואל לא יגדל תנינים, לא
ימצאו נשות המיליונרים מקור אחר לעור קרוקודיל
לנעליהן?
ובכלל, בשביל מה כל הפילוסופיה הזאת. הלא
קיבוץ אחר של השומר הצעיר, מישמר־העמק,
מייצר, כפי שרווח (העולם הזה )21.11 אסלות
מיוחדות למיליונרים באירופה. והאם אבות
הסוציאליזם, הסובייטים, אינם מייצאים קאוויאר
מהים הכספי למיליונרים במערב?
עמי קליין, חיפה
העולם הזה 2467

ח ה ״ווזיי *

> 111ז ו

1־ 1111י

ח 11־ *יוז

- 1-1-1111

אם עדיין אין צועדות פלוגות של קלגסים
נאציים ברחובות, אין זה בזכות החינוך
העברי, אלא בזכות הקשר עם העולם:
הסיפרות, הקולנוע, סידרות הטלוויזיה,
מוסיקת הפום והביקורים
בחו״ל. כי בתי־הספר היש
1 1ראליים אינם מחנכים לד־מוקרטיה,
אלא לפאשיזם.

עיתונאי שאוהב
להיות תייר
.אולי אני לא עיתונאי סוב, אנל אני תייר מצויץ!״
קפליוק, שניקו ננו נשבע
אומו אמנון
מדינות ערניות, מסנו איך נסע שלוש נעמיס
לניירות מצווה ולא נכנס אליה,
ני פחד, כיצד ניקו נאלג׳יויה,
נתימן וניודן, ומנריז ני חלומו
הוא לראיין את מועמד קדיאפי.

.מזזס ץ

ב לי
ל פ שו ט

נולוזי וווויאוז וזנוסעניים
וזאפדתן איוו אייזנהאוו,
וזעמגיד !ונול תעידו את __,
תושבי וזיפה־ וזרוונווז •.וזיייוזלילוז בוררים
וזגוועדווים פתווזים ער אוד וזבו־קד
דקודביוד וזבסץ בדי סיגזון
ובתגזוותי מוזולליז מבלי וזפטקוז.

העור

1שו

מי אמר שביגדי עור אינם בהישג ידו
של כל אחדי בעונה זו אפשר למצוא
במחירים די מפתיעים
אופנת עור, שתפאר כל
מלתחה ראויה לשמה.

זה היה ״העולם הזה״ שהיה
מאנימייקרקורא יקר -אריק שרון והזדון
שלוח־הרסן
בלונים תשקיף במדינה הנדון -ניקמת הממליכים
יומן אישי -אריה האגן

בסיטמטה אלמונית
אנשים -הטלפון של אמנון 16 רובינשטיין -אינו פועל זמנית־מה
הם אומרים -אודטה דנין, יאיר
צבן אלכס גילעדי. סטלה לוי,

* יונה אליאן והראלה בר 21 שידור -האיום הכפול של קרפין

״לאבא יש כסף, אז למה שלא יתן לי?״ אומרת
סאני עזיקרי 16 בתו של
הזמר ארים סאן, שאותו ראתה
רק פעמיים בחייה, ותובעת
ממנו 700 דולארים לחודש.

זה וגם זה -מרק לחורף
לילות ישראל -נירה גל, נאווה ארד 26 ודניאלה גרדוש 28 חלון ראווה -עור וגם זמש 31 קולנוע 1984 -מתוך הנפטלין 36 תשבצופן 37 הורוסקופ -מה עושה יופיטרז
מיכתבים לרותי -עמיקם קימלמן 38 ונוהר עמיאל 39 עלי דפנה
אתה והשקל -היוצאים לחדל 45 ישלמו הפקדה?
ספורט -הרחות בנבחרת הנוער 47 והנעליים של זהבה שמואלי 48 רחל המרחלת 50 תמרורים

המורה המדליק
עלי יחיא, המורה לערבית מדוברת
מבפר-קרע, שהדליק אתאחתמ12-
המשואות ביוס-העצמאות, יודע
להדליק גס א ת התלמי דים
שלו. ענת סדגוסט*
למדה, נדלקה ומספרת.
המרחלת מרווחת:
דנה שאולי בת ה־ 16 מקבלת חינוך שמרני,
וגם אסתר זבקו, שגרמה לגירושין של
הוריה מנדי ורפי שאולי — נראית היום
שמרנית בהחלט • מה המשותף בין אורה
הרצוג, חסיה בגין, פולה מוזס ורינה מור?
• איך כמעט היה צריך צביקה ליפוביץ
לאכול כושית ענקית שלמה
1י 1כיצד סיכנו החתולים
נישואיו של פיטר פריי.

מכחכים

1ה חיה ה עו בסהנר שהיה
גליון.העולם הזה־ שהופיע, השבוע, לפני 25 שנה, הביא
בכתבה. אבסודום מהמידבר־ את סיפורם של 26 עולים
חדשים מקצה מידבריות ערב (.הלכנו גם ביום וגם
בלילה. כשהיינו רעבים וצמאים, היינו נעצרים לאכול.
כשהיו כוחותינו נגמרים, היינו נשכבים לישון• -:
בכתבה. ביג-י הפסיד קרב״ סופר כיצד ביקש דויד בן־גוריון למנות כבר
ב־ 1959 את משה דיץ לשר-הביטחון, אבל אישיות ביטחונית מרכזית
(כנראה הרמטב־ל של אותם ימים, חיים לסקוב) התנגדה. :אם יהיה דיין
שר־הביטדזון, אני אסתלק:־ התוצאה: משה דיין היה לשר־החקלאות • תחת
הכותרת. מדמואזל בכפר מראר־ סופר על הדיה, הדרוזית הצעירה
מביימת, שהיו לה מחשבות שניות, בטרם היתה מוכנה לעבור את הגבול
בראש־הניקרד. כדי להינשא לזוהייר בכפר הגלילי • בשער הגליון: קרבן
מעשה הזוועה בשכונת־התיקווה, שבו נאנסה צעירה ממעבדה בסביבות
הרצליה באונם קבוצתי על-ידי תישעה גבמם.

עגבניה חסרת קמטים
נסיעה קצרה באוטובוס מיפלגות אוהב ענו 1ישראל

הדמות הטראגית של השבוע לא
היתה של עסקן שחלם לתפוס עמדה
חשובה ונכשל. היה זה רווקא ח״כ
זקן, שלא היו לו הרבה חלומות,
ובקושי הצליח להידחק בפעם
הרביעית לסירככת הכנסת.
ח״כ הדתיים הלאומיים מרדכי
נורוק היה מיסכן. כי, בניגוד לפעם
הקודמת, לא נתכבד נורוק לפתוח את
מושב הכנסת. התברר כי ח״כ אחדות־העבודה
נחום ניר מבוגר ממנו
בשמונה חודשים.
אך ידידיו של נורוק רצו לפייס

בעבודה, לא במעשי בדיחות וליצנות.
אני קראתי רק קריאת־ביניים אחת
בכנסת הראשונה: זה היה לנחום ניר,
שדיבר נגד הדת. אמרתי לו: פה זה
כנסת ישראל, לא אסיפת קומוניסטים
במוסקבה.
.אני אוהב את עמי ואת כל
היהודים. בעניין זה אמשיך גם את
פעילותי בכנסת. להאדיר שם
ארצנו״.
חקראות אמור זאת בעגבניות

גבר רחב־כתפיים ובעל לחיים
ורודות עמד השבוע לשלוח לידידו
כמה ארגזי עגבניות. אבל לפני כן

ההבדר הקט?

נוווח הזועה
11191111

.,העולם הזה״ 1159
תאריך9.12.59 :
״עושה כסר״ .הרעיון הגואל
בא דווקא ממוחו של הרופא. כמי
שהתעסק ישנים רבות בריפוי נכים,
הגיע ספירו למסקנה שצריך להקים
מיפעלים מיוחדים, שינוהלו על״ידם.
.כדי שפועל נכה ימלא אחרי הוראת
מנהל־העבודה, צריך גם זה להיות
נכה ״,קבע ד״ר ספירו. הוא שיכנע את
ד״ר חיים שיבא, מנהל בית־החולים
תל־השומר, להחכיר לסווט שיטחי
אדמה בסביבה, לגידול עגבניות.
סווט לא רצה להיות חקלאי רגיל.
הוא התעניין בבעיות גידול
העגבניות, רצה להבשיל אותן בתקופה
שיש בהן מחסור בשוק. הוא
הביא לארץ זן מיוחד, הנקרא
באנגלית ״עושה כסף״ (מאניי־מייקר).
התוצאה
לא איחרה לבוא. אחרי
שסווט העסיק עשרות נכים בשדותיו
החבורים, זבה ליבולים עצומים. הוא
גם ייצא 17 טון עגבניות לחוץ־לארץ.
וזן עושה הכסף הביא לסווט כסף —
7,000 לירות (כ־ 4,000 דולר).
השבוע ישב הנכה המצליח בחברת

העולם הבא
על פילים וחתולים

• 1ףךךךל 1ך״ 1ן 1היה החידוש שהנהיג ראש אגף־ההדרכה
| 11 1111 1 1 #של צה״ל ב״ 1959 אלוף-מישגה רם רון(מצדיע,
למעלה עם אורח, כוכב־הקולנוע גיף צ׳נדלר) .רון הזמין את הורי
המתגייסים החדשים לבקר את בניהם במחצית תקופת הטירונות, כדי
שיראו כיצד התאקלמו בניהם בצבא. רם עצמו לא נשאר טירון. אחרי
תקופת-כהונה כראש פיקוד הגדנ״ע, עבר לחיים האזרחיים, בהם עסק,
בזה אחר זה, בסרטים, באירגון מיפלגה (ד״ש) ובפחם, בו הוא עוסק
כיום, כמנכ׳׳ל חברת הפחם הלאומית, המביאה פחם לחברת החשמל.
הוא הוציא מכל ארגז עגבניה חסרת״
את הישיש בן ה־ .75 הם ערכו לו
קמטים, בעלת צורה אגסית, הסתכל
מסיבה מיוחדת.
בה בהנאה. כי צבי סווט 36 נכה
נורוק. בעל ההופעה האלגנטית,
קטוע־רגלים מימי מילחמת־העולם,
שזכה לתואר ״הח״כ הנודד״ ,בגלל
הצליח להפוך, אחרי 15 שנות ייאוש,
טיוליו הרבים לחדל, היה נרגש. הוא
ליצואן בישראל.
הביא למסיבה את אשתו הצעירה,
התחלה לא היתה פשוטה. סווט
המקפידה לסדר את גבותיה ללא
הנכה לא הסתדר בחיים, חי מתמיכות
שמרנות דתית מיוחדת.
ומענקים. את רוב הימים בילה
סיפר מרדכי נורוק, באותה
בטיפולו של ד״ר ארנסט ספירו,
הזדמנות, לכתב העולם הזה:
האורתופד הידוע. בשאר הזמן הרחיב
״פעילותי לא התחילה מהיום. אני
את מישפחתו בחמישה בנים.
איש רב־פעלים ומעשים. כבר בימי
מילחמת־העולם הראשונה יצאתי עם
אחי לגולה, בזמן גירוש פולין.
״אחרי המילחמה נבחרתי ארבע
פעמים ברציפות לממשלת לטביה.
כוחי תמיד היה רב. בשנת 1927
נסיעה ררא סוף
הנהגתי את סיעות המיעוטים
• הד־ר ישראל אלדד בסיים דמוקרטים
והסוציאל־
(הכנסת) בריגה, והרכבתי ממשלה.
(שייב) ,בהשוותו את עם ישראל
לנוסעי אוטובוס. :מרביתם
אולם המיעוטים פחדו לשלוט
של הנוסעים אינם מתכוונים
ונאלצתי לוותר על ראשות־כלל
לנסיעה לתחנה הסופית,
הממשלה.
ששמה גאולה. עם ישראל רוכס,
.אף פעם לא זנחתי את אחיי
מוכנים להסתפק ולרדת בתחנה
היהודים, ותמיד עשיתי הרבה למענם.
הקרויה מדינר. וליהנות מן הנוף
אני הייתי בין מייסדי הקונגרס
ומן העוף ומן החוף ומן הקוף׳׳.
היהודי העולמי.
״את עיקר תפקידי אני רואה

פסוק השבוע

הנה כמה סיפורים קצרצרים,
שנשלחו על-ידי אחד המשתתפים
הנחמדים ביותר של מדור
זה. הכוונה לזמר שימעון ישראלי.
הוא מספר, למשל, על שני
חתולים שחורים, שפגשו כושי
ברחוב. .בוא נעבור לצד השני״,
אמר החתול לחברו. ,הכושי
מביא מזל ביש!״
ומשהו יותר משמח. שואל
שימעון: מה ההבדל בין פסנתר.
פיל ומישפחה? עונים לו: לא
יודעים. אז הוא מסביר: פסנתר
אפשר להפיל, אבל פיל אי־אפשר
לפסנתר. .ומה עם
המשפחה?׳ שואלים אותו. ואז
מתפשט חיוך רחב על פני
שימעון. :תודה רבד. טוב׳.
ד״ר ספירו, שמע מפי הרופא סיפור
מעניין: לפני שנים אחדות לא בטחו
כמה נכים בפעולות השיקום של
ספירו והפגינו לפני מישרדו. אחדים
מהם הטילו לחלונו עגבניות רקובות.
סווט חייך .״אני הייתי ביניהם,״
גילה ,״ומאז לא הפסקתי לעסוק
בעגבניות!״

ברוך שלא עשני אשה
^ ירושלים ביטל בית־המישפט
** העליון את הרשעתו של אדם
על אי־התייצבותו לשרות צבאי,
מאחר שבצוו־התייצבות שלו נקבע
מקום מגוריו כיהודה ולא כפי שהמקום
נקרא באמת, יהודיה.

ניקוסיה זה לא פאריס. ערבי
זה לא יהודי וצרפת זה לא
ישראל.
קצת מגזים ח״ב דראושה, הגיבור
מניקוסיה, המשווה את עצמו ללוראן
פאביוס, ראש־ממשלת צרפת, ממוצא
יהודי(העולם הזה .)5.12
אומנם, מבחינה מתמטית, הדברים
שלו אולי די סבירים — אם ליהודים,
שהם בערך איזה אחוז אחד מאוכלוסיית
צרפת, יש ראש־ממשלה בפאריס,
למה בעצם לא יהיה לערבים אחד
מה ביתשלים, כשהם, בכל זאת>,זי 17
מתושבי הארץ?
אבל מה, כפי שהצרפתים אומרים,
יחי ההבדל הקטן. ויש לי הצעה: ברגע
שהערבים בארץ יהיו רק אחוז אחד
באוכלוסיה, כמו שהיהודים בצרפת,
אני מסכימה שכל האופציות תהיינה
פתוחות, שעבד־אל־והאב דראושה
יהיה סגן־שר, או אפילו שר, או, בעצם,
אז כבר לא ישנה — גם ראש־ממשלה
בישראל. רונית ביטון, תל־אביב

בתיסרוקתה הקצרה, החליפה אותה
בשבועות האחרונים לא פחות משלוש
פעמים, ודווקא, בכל מיקרה, לתיס־רוקת
ארוכה ושמרנית.
אגב, יש גם עיתונאיות שהגיעו
למסקנה שדיאנה החלה מגדלת את כל
שיפעת השיער שלה מסיבה פשוטה
לגמרי: יש המון טקסים שבהם היא
חייבת לחבוש כתר של נסיכה על
הראש, ולשם כך היא, פשוט, זקוקה
לבסיס יותר רציני מאשר סתם תיס־רוקת
קצרה• ענת הירש, הרצליה
• מ ה מיכת ב של הקו ראת הירש
ברור שהנסיכה די אכה אינ ה
קו ראתאת העולם תזה. אבל
העולם תזה קו ראאת העיתונים

חזן במיסגד
זה רק נקרא כאילו זה גיזעגי,
אכל זה בסך הכל רק מתאים
להלכה היהודית.
מה כואב לקורא ויינגרטן(העולם
הזה ,)5.12 שהוא מרעיש עולמות על
ההודעה שהוא גילה בבית-כנסת צבאי
כנגד קניית תפילין ומזוזות שנכתבו
על־ידי ערבים? נכון שהניסוח של
ההודעה נראה, בקריאה ראשונה,
גיזעני ואנטי־ערבי, אבל לגופו של
עניין, יש פה בסך הכל עניין של
ההלכה שלנו. והדין הוא — ואין לי
ספר שולחן ערוך לפני, כרגע, כדי
לבטא את זה בדיוק — שסופר סת״ם
צריך שיהיה יהודי, בעל תכונות
מוגדרות מאוד.
האם היה ויינגרטן מתרגש לוא היה
רואה במיסגד מוסלמי הודעה המבקשת
להימנע מהעסקת חזן יהודי בתור מואזין
בצריחי המיסגדים, למרות שלח־זנים
יהודיים יש קולות לגמרי לא
שמואל גרוס, בני-ברק
רעים?

בלונדון זה אחרת
הנסיכה דיאנה אינה קוראת,
כנראה, את העולם הזה.
ייתכן שזה ההסבר מדוע היא

דיאנה
כל התיסרוקות ארוכות
האנגליים. וכך אמר ריצ׳ארד
דלטון, הספר האישי של הנסיכה:
״לא הייתי ממליץ ל חקו ת כל
תי ס רו ק ת שאני עושה לנסיכה.
תיסרוקת-הפתר אינה מומלצת
לבחורה שהולכת לסופרמרקט!״

שד פסוק לפסוקו
אילו היתה הטלוויזיה נע זרת
בקוראי העולם הזה
כבחירת הפסוקים לפסוקו-
של-יום, ייתכן שהעניין ב אצבע,
המהלכת לפני חצות

סאביום

דראושה
כל האופציות פתוחות
חיסלה את התיסרוקת היש נה
שלה, שהיתה קצרה ול עניין.
אני
יודעת שבאירופה ובתל־אביב
האופנה האחרונה בתיסרוקות זה קצר
ולעניין (העולם הזה .)5.12 אבל
חזרתי עכשיו מלונדון, ושם זה לא
בדיוק כך. שם הצעקה האחרונה
באופנת התיסרוקות היא התיסרוקת
החדשה של הנסיכה דיאנה. והיא,
שנתנה את הטון למיליוני בחורות

על המירקע, היה גדול יו תר.

אני מבקש לתרום לפסוקה•
.איזהו עשיר — שיש לו
עיניים, שיניים, ידיים, רגליים״
(מידרש שמואל) .חיים קטן, רמלה
• הכוונה היא, כמובן, לראשי־התיבות
שמהן מורכבת המילה
עשיר -עמניים! שמניים) ,י(דיים),
הגליים).
העוקם הזה 2467

בלתים

מישסטו של אריאל שרון נגד
השבועון טייס עורר תגובות רבות.
דובר על חוצפתו של האיש, החי על
חשבוננו בבתי־מלון מפוארים, בעודו
תובע מהשבועון פיצויים בסך 50
מיליון דולר לכיסו הפרטי. דובר על
היעדרו הממושך, הבלתי־חוקי, בשעה
שמישרדו צריך היה למלא תפקיד
מרכזי במאבק נגד המשבר הכלכלי
בארץ.
כעיתונאים, אנחנו צריכים להתעניין
בצד אחד של הפרשה. האם יש
בכלל זכות לאיש־ציבור כמו שרון,
אשר יזם וניהל מילחמה שבה ניספו
אלפים רבים, להגיש מישפט-דיבה נגר
כלי־תיקשורת שמתח ביקורת על
מעשיו?
בארץ לא עורר איש שאלה זו. אן
בארצות־הברית נכתבו על כך מאמרים
רבים — הן בקשר למישפטו של
שרון, הן בקשר למישפטו של גנרל
אחר, ויליאם וסטמורלנד, האיש שפיקד
על הצבא האמריקאי במילחמת
וייט־נאם. הוא הגיש מישפט נגד רשת־טלוויזיה
אמריקאית, שטענה כי זייף
דוחות־מודיעין כדי להוליך שולל את
ממשלתו.
שני המישפטים מתנהלים בעת
ובעונה אחת באותו הבניין, בשני אולמות
שונים. מישרד אחד של עורכי־דין
מנהל את ההגנה בשני המישפטים גם
יחד, ואין זה פלא ששני קווי־ההגנה
מקבילים. בשני המישפטים טוענת ההגנה
כי לאיש־ציבור ברמה כזאת, המעורב
באירועים היסטוריים, והפועל
בשם ממשלה, אין כל זכות לתבוע את
עלבונו במישפט־דיבה.

מה חשוב
^ לאנושות
הטענה המרכזית מבוססת על
ההיסטוריה האמריקאית. עוד לפני
מילחמת־השיחרור של ארצות־הברית,
נהגה העיתונות המקומית למתוח בי קורת קטלנית על המושלים הבריטיים,
ועל זכות זו התנהלו מאבקים
קשים. המאבקים נמשכו אחרי השיח־רור,
כאשר העיתונים מתחו ביקורת
דומה על אישי״השילטון החדשים,
לעיתים קרובות בסיגנון מכפיש ומשמיץ.
כשהובאו למישפט על־ידי הממשלה,
טענו כי זוהי חובתם, מפני
שהתקפה בלתי־מרוסנת על אנשי־שילטון
דרושה כדי למנוע רודנות.
הם ציטטו את מיכתביו של המדינאי
הרומאי הקדום, מארקוס פור־קיוס
קאטו(״הזקן״) ,שכתב :״הדברים
ן הקרויים דיבה מטילים, בלי ספק, מורא
על אנשים גדולים, ומרסנים במידת־מה
את התנהגותם ...לאנושות חשוב
פחות שאדם חף־מפשע יושמץ מדי
פעם, מאשר שכל בני־האדם יהיו
לעבדים.״
על רקע ההתנהגות הזאת של
העיתונות התקבל בארצות״הברית
״התיקון מס׳ 1״ לחוקה, המבטיח חופש
מוחלט לעיתונים. הנשיא תומאס
ג׳פרסון, שאמר פעם כי עיתונות חופשית
חשובה יותר מאשר מימשל תקין,
שיחרר ב־ 1801 מן הכלא עיתונאים
שהורשעו בימי קודמו, בעוון השמצת
אנשי״ציבור.
163 שנים לאחר״מכן ניתן פסק־העולם
הזה 2467

דין היסטורי במישפט שבו תבע פקיד
מקומי קטן בשם סאליוואן את ניר
יורק טיימס לדין על הוצאת דיבה.
בית־המישפט קבע כי במישפט־דיבה
של איש־ציבור חייב התובע להוכיח
לא רק שהדברים שנכתבו עליו הם
כוזבים, אלא גם שפורסמו בזדון, ותוך
התעלמות שלוחת־רסן מן האמת.
מבחינה זו, החוק האמריקאי ליברלי
עד אין שיעור מן החוק הישראלי.
ההבדל נובע מכך שהחוק האמריקאי
מבטא את רוחו של עם דמוקרטי, בעוד
שהחוק הישראלי הוא מורשה של החברה
הבריטית הסמכותית, המישטר
הקולוניאלי של המנדאט הבריטי וה־מימסד
הישראלי, שבו עומד האינטרס
של העסקן המיפלגתי מעל לכל אינטרס
אחר.

* התפקיד
החיוני

דווקא אחד ממעריציו של שרון,
העיתונאי האמריקאי־היהודי ויליאם
סאפייר, איש הימין הקיצוני, יצא נגדו
ויעץ לו לוותר על המישפט. הוא אמר
שעיתונאי יכול לטעות בבואו למתוח
ביקורת על איש־ציבור. אך גם גנרל
טועה כאשר הוא שולח את חייליו
למות בקרב אבוד, רופא טועה כאשר
הוא מעניק לחולה טיפול בלתי־נכון,
עורך־דין טועה כשהוא נותן ללקוח
עצה רעה, שופט ומושבעים טועים
כאשר הם שולחים אדם לכיסא החשמלי,
ולאחר מכן מודה אדם אחר בפשע.

עוד פעלו כל אלה על פי מיטב
הבנתם, אין לתבוע מהם אחריות
פלילית או פיצויים. אחרת אין החברה
יכולה לתפקד כראוי. עיתונות הנאלצת
לחשוש כל העת מפני מישפטי־דיבה,
אם לא דייקה בכל פרט ופרט,
אינה יכולה למלא את תפקידה החיוני
במישטר הדמוקרטי, כשעליה למתוח
ביקורת על מהלכי שלום ומילחמה,
הנוגעים לחיי־אדם ולזכויות האזרח.
מסכם סאפייר :״רק לעיתים רחוקות
יודעים אנחנו(העיתונאים) את האמת
כולה. אך אסור שאי־הידיעה החלקית
הזאת, או הפחד מפני מישפטי״דיבה
מצד איש־ציבור נרגז, ירתיעו אותנו
מלכתוב בהתאם להבנתנו, על פי האמת,
כפי שהיא נראית לגו על סמך
ידיעתנו.״
איש אינו מכריח אדם לעלות על
בימה ציבורית. איש אינו כופה על
מישהו להיות לשר, לנהל מדינה,
לערוך מילחמות. אך ברגע שאיש
עולה מרצונו על בימה זו והופך ״איש
ציבור״ ,הוא מאבד את זכותו לתבוע
את עלבונו בבית־המישפט, כמו אזרח
רגיל. רק במיקרים קיצוניים ביותר
של זדון מרושע ושלוח־רסן יכול איש־ציבור
להזדקק לאמצעי זה.
איש־ציבור הנהנה מחסינות פרלמנטרית
וממשלתית, יכול להשמיץ כל
אדם כאוות־נפשו. שרון יכול היה להכריז
על טיים כעל ״עיתון אנטי־שמי״,
ואין השבועון יכול לתבוע ממנו את
עלבונו. יהיה זה אבסורד אם ייקבע כי
השר, לעומת זאת, יכול לתבוע עיתון
לדין, מפני שלא דייק בפרט אחד או
שניים בכתבה גדולה על מאורע היסטורי.

מאת
דניאלה שסי

-ויחי״!

שר־האנרגיה הקודם, יצחק מודעי, טען שהוא אינו
זוכר במה כמדובר, והוא לא מכיר את פירטי
העניין, מלבד היכרותו עם נאמן.

ספר נגד פרס
במיפלגת העבודה מתרוצצת שמועה, שאחד
המקופחים אשר שימעון פרם לא כידר לו ג׳וב,
רמז שהוא מתכונן לכתוב כפר על מערכת
הבחירות האחרונה, ובמרכזו יתאר א ת כישלונו
של פרם.

טוניק יבקר את עצמו?
מחפשים דובר למסרת
עוזריו של אריאל שרון עסוקים בחיפוש אחרי עיתונאי
שישמש בתפקיד דובר למישרד־התעשייה״והנ^זחר. כשישוב
שרון מחדל, הם רוצים להציג לפניו כמה מועמדים. הפעם,
בניגוד לעבר, הם מעוניינים בדובר מיקצועי.

גאון לטובת צמח
הזמר יהורם גאון נרתם לשחלה הפועלת למינויו של יוסי צמח
למנהל הטלוויזיה. גאון מנמק את תמיכתו בכך, שגם צמח הוא

פרס לחרד
ראש-הממשלה, שימעון פרם, ייצא בקרוב לחו״ל,
לביקורים ממלכתיים נוספים.

מנפלאות איסור הייבוא איסור הייבוא מחו״ל בבר גרם לכמה
עיוותים מחרים. האוצר אישר באופן חריג
ייבוא נעליים לרקדניות בלט, אחרי שדת-
ברר שהמלאי הקיים לא יספיק לשישה
חודשים, והמשך האיסור ימנע מנערות
רבות את האפשרות לרקוד.
לעומת זאת, עדיין לא הותר ייבוא בלי*
אוכל סיניים, ומיסעדות סיניות רבות נאלצות
להגיש את האוכל בכלים מקומיים,
למורת רוחם של האורחים. מלאי הציוד
הסיני בארץ אזל כבר מזמן.

וייצמן לעייר 1ת־הפיתוח
ראשי העבודה מנסים למצוא תחום שבו יועסק
השר ללא תיק עזר וייצמן. ההצעה האחרונה,
הנשקלת ברצינות, היא לאפשר לו לטפל
בעיירות־הפיתוח.
בהעבודה הגיעו למסקנה, שהליכוד ייצור משבר ממשלתי אם
יעמוד שימעון פרס על כך שוויצמן יטפל בענייני חוץ.

גרופר לאוצר
מסתמן פיתרון חלקי לבעיית סגני־השרים של
הליכוד. פסח גרופר ימונה, על־פי ההצעה, כסגן
שני במישרד-האוצר, והוא יהיה אחראי על
התקציבים החקלאיים.

מי בפה את
בוררי־המיליונים?
תיק בוררות-נפט בין שתי חברות אירופיות, אחת
מהן בעלת זיקה לישראל, חולק בין מישרד
עורכי-הדין שלוסברג ומישרד פוקס, הרצוג נאמן,
בהתערבות אישיות בכירה ביותר במישרד
האנרגיה, עוד לפני הרכבת הממשלה החדשה.
שלוסברג, המתמחה כבוררויות־נפט, אולץ לצרף
לתיק פרקליט ממישרדו של הפרופסור יעקב נאמן,
שהיה בעבר מנכ״ל מישרד־האוצר וגם מועמד
לכהונת שופט עליון.

במישרד מבקר־המדינה מבקשים אורכה נוספת, לשם השלמת
דוח־המבקר על המניות הבנקאיות. אנשי מבקר־המדינה
מסבירים את העיכוב, ברצונם להכין עבודה מושלמת.

אחד הפרקים המעניינים בדוח יהיה ההתייחבות
הצפויה לרשות לניירות־ערך, שמתפקידה להגן על
ציבור המשקיעים. מבקר המדינה, יצחק טוניק,
היה חבר הרשות לפני שמונה לתפקידו הנוכחי,
והכל ממתינים לראות כיצד יבקר המבקר את
עצמו.

ו״נשט״ן עם מודעי
שינוי במיבנה־הכוחות הפנימי במרכז המיפלגה
הליברלית — הדדב הירושלמי אריאל ויינשטיין,
מנאמניו של משה ניטים, זז לעבר מחנהו של
יצחק מודעי, ביחד עם 15 חברי מרכז מנאמניו.
ויינשטיין הזהיר התבטא באחרונה בזכות מודעי, להפתעת
ליברלים אחרים. הוא החמיא לשר על דרו ניהול מישרד־האוצר.

מודעי
שהוא מבקש למנות מומחה לתפקיד, בתקופה שבה
יימכרו חברות ממשלתיות רבות.

עמוס קינן -בערבית
כתב-עת של אש״ף פירסם את סיפרו של עמוס
קינן ,״הדיר לעין־חרוד״ ,המתאר הפיכה
פאשיסטית בישראל.
הספר פורסם בערבית בכתב־העת הסיפרותי רב־היוקרה של
אש״ף כרמל, שעורכו הוא המשורר מחמוד דרוויש, אזרח
ישראלי לשעבר. דרוויש גם הבטיח לעניין מו״לים בארצות
הערביות השונות בפירסום הספר.

חקירת הקרקעות מעמיקה מעמיקה החקירה שמנהלים גורמים שונים סביב פעילותו
של סגן־שר־החקלאות לשעבר, מיכאל דקל, בעניין
ההתנחלויות בגדה.
בקרוב יועברו, כנראה, למישטרה, מיסמכים שהוצאו
ממישרד־החקלאות.

ה מז ח למסיבה לאריק ראשי מחנהו של אריאל שרון בבר
מתכננים מסע ניצחון לשר־התעשיז־ד
והמיסחר, אריאל שרון, כאשר ישוב מאר־צות־הברית.
מיצעד־הניצחון ייצא מ
נתב־־ג, ואופיו וגודלו ייקבעו על פי תוצאות
המישפט.

תורגמן במועדון הרדה

נוטשים את דקל

מפקד המחוז הדרומי של המישטרה, אברהם
תורגמן, השוהה עתה בחו׳׳ל בחופשה, נמצא
במועדון־הרזיה יוקרתי בעיירה גריישו שליד
לונדון. נמצאת איתו שותפתו לחיים, מרים
תמיר, שכבר שהתה במקום בעבר והסירה
קילוגרמים רבים ממשקלה.

עוזריו של מיכאל דקל לא ממתינים להחלטה לגבי מינויו
כסגן־שר־הביטחון. הם כבר נטשו אותו. עוזר אחד, אבי צור,
מונה לדובר רשות־שדות־התעופה. העוזר השני, קלוד
מלכה, פעיל סטודנטים לשעבר, הפך לעוזרו של
שר־התחבורה, חיים קורפו.

רחוב הירקון במצור
הזונות ברחוב הירקון בתל־אביב מתלוננות כי
סיורי־המישטרה במקום, שהוגברו לאחרונה,
מפריעים לעבודתן ומבריחים לקוחות.
העירנות המישטרתית יוצאת הדופן נובעת
מדאגה לביטחונה של אישיות בכירה,
שלישכתה נמצאת בסביבה.

1984ב״אל־על״
תזכיר פנימי, שנשלח לעובדי ״אל־על״,
גורם לתסיסה רבה. העובדים נוקבים בשם
פיסת של אורוול ,״1984״ ,כדי לתאר את
המתרחש בחברה.
הנהלת החברה מבקשת מעובדיה, מתוך
מגמה לחיסכון ולהתייעלות, לשלוח
מיכתבים פנימיים בדואר החברה אך ודק
במעטפות המהודקות בסיכה.
דואר במעטפות סגורות בדבק ניתן
לשלוח רק אם המיכתב הוא אישי או סודי,
וחובה לרשום את שם השולח.
המתנגדים להוראה טוענים, שבדרך זו
אי-אפשר יהיה להתלונן בחשאיות לפני
הנהלת החברה.

מועמדים לר ש 1ת
התגרות הממשלתיות
שד־האוצר מתכוון להחליף את עזריאל ולדמן, מנהל רשות
החברות הממשלתיות, איש תנועת החרות, ולמנות במקומו
איש המיפלגה הליברלית.
כרגע מוזכרים שמותיהם של לפחות שלושה מועמדים
ליברליים לתפקיד: אבי רז, מנכ״ל רשת אלבא
הירושלמית, התעשיין ראובן ויטלה ויושב־ראש מועצת־המנהלים
של חברת בזק, מיקי צולר.
כדי להדוף מיתקפה של אנשי חרות נגדו, יטען יצחק

רובינשטיין יעלה
תעריפים
שר־התיקשורת, אמנון רובינשטיין, מתכנן העלאת מחירים
גדולה, מייד אחרי סיום תקופת ההקפאה.

המדובר בהעלאה של עד 400 אחוז לתעריפי
דואר וטלפון.
הוא מבקש לבטל את הסובסידיה הממשלתית לשני
השירותים.

המשחטות יישארו פתוחות עשרות משחטות בשוק־הכרמל בתל-אביב,
שהיו צפויות להסגר השבוע מפני שהן פועלות
ללא רישיון, יישארו פתוחות. הסיבה: הדיון
בעניין, שהיה אמור להיערך בבית-הדין
העירוני, נדחה בגלל שביתת עובדי העיריה.

הסקייהוקים
לא ימריא!
למטוסי ה״סקייהוקיס׳׳ ,שמברה ישראל
לצי של ארגנטינה, אץ כל סיכוי להמריא.
אחרי שהעיסקה כבד בוצעה, התברר כי
לנושאת-המטוסים, שעליה עמדו להציב
אותם, אין תקציב־שיוט, ולמטוסים עצמם
אץ תקציב-תיפעול.
הצי של ארגנטינה קנה את 16 המטוסים
בסכום של 70 מיליץ דולר, מאחורי
גבה של הממשלה החוקית, תוך שימוש
בקרנות סודיות.
המידע על העיסקה המוזרה פורסם
בהרחבה ב־״סאנדיי טיימם״ הלונדוני.

במדינה העם הצפרדעים של שרו!
השערוריה ששמה שרון
המשיכה להתגלגל, ואיש
לא העז לעצור בעדו

השבוע, התהפכה הקערה של אריאל
שרון על פיה.
גרם לכך דויד (״דודו״) הלוי, כתב
השבועון טייס, ממחברי הכתבה שעל
קטע ממנה הגיש שרון מישפט־דיבה
בניו־יורק. הלוי אינו פופולארי בין
עמיתיו בישראל. מתנגדיו טוענים
שהוא מפריז בדיווחיו ואינו מסתמך על
מידע בדוק.
לכן, כאשר הגיע תורו להעיד
להגנתו ולהגנת השבועון, התכונן
פרקליטו האמריקאי של שרון לעבודה
קלה. הפרקליט הנודע התכונן ״לעשות
ממנו קציצות,״ ובנקל.
לתדהמת הכל, קרה ההיפר. על
דוכך העדים התגלה הלוי כעד מזהיר,
״הטוב ביותר שנתקלתי בו בעשור
האחרון,״ כדיברי עורר־הדין המובס.
באולם בית־המישפט הושלך הס.
הלוי סיפר על זוועות ביירות. בעיני
הנוכחים עלו דמעות. אחת המושבעות
ביקשה לשחרר אותה מתפקידה, מפני
שעדות הלוי עורר בה רגשות כה
עמוקים של אהדה אליו, עד כי אינה
מסוגלת עוד לשפוט באופן אובייק־טיבי.
להחזיק
בגרון. כל זה תואר
בהרחבה בכלי־התיקשורת האמריקאיים.
התוצאה:
המישפט שהגיש שרון
כדי ״להגן על מדינת ישראל״ ,כביכול,
הפך למישפט של מדינת־ישראל.
הזוועות, שנשכחו מלב הציבור
הבינלאומי, התעוררו מחדש והגיעו
שוב לכותרות הראשיות(ראה איגרת
העורך, עמוד .)3
כל זה עשה שרון מבלי לקבל רשות
מאיש, ומבלי לשאול איש. לא היתה
שום החלטה ממשלתית שהסמיכה
אותו להגיש את המישפט, או לבלות
שבועות וחודשים בחו״ל לשם ניהול
המישפט, או לינוק את הקרנות למחייתו
ולמחיית פמלייתו ומישפחתו(עד
כה 35 :אלף דולר) מקופת המדינה.
מובן שלא עלה על דעתו של שרון
לבקש חופשה״ללא־תשלום, או למסור
את תפקידו החיוני כשר־התעשיה־והמיסחר
בידי מישהו אחר. לא עלה גם
על דעתו להודיע שאם יזכה בפיצויים
יעבירם לקופת־המדינה, או לקרן למען
מישפחות חללי מילחמת־הלבנון ופ־צועיה.
שרון
פשוט ציפצף, כדרכו, על הכל.
הוא נשאר באמריקה, למרות שהתקר
פה שהוקצתה רשמית על־ידי הממשלה
לשהותו שם (״למען ענייני מיש־רדו״)
הסתיימה מזמן.
הוא יכול היה לצפצף, מפני שידע
היטב שאין בממשלה מי שיעז לפעול
נגדו. שרון מחזיק את תנועת־החרות
בגרון, וזו מחזיקה בגרונה של מיפלגת־העבודה
בממשלת האחדות.
תירוצים לגן־הילדים. מול גל
הביקורת הגואה הזדעק השבוע שר־המישפטים
משה ניסים, הממלא להלכה
את מקומו של שרון, אך שתפקידו
האמיתי הוא לטהר את השרצים של
הליכוד והממשלה, הסתבך בשורה של
תירוצים, שהתאימו לגן־הילדים.
בין השאר: אילו ביקש שרון מוועדה
מיוחדת, הקיימת במישרד־המישפטים,
שתסייע לו בניהול מישפט בגין עניין
הנוגע למילוי תפקידו, יכול היה לקבל
סיוע.
היתה זאת אמתלה מפוקפקת מאוד.
ראשית: שרון כלל לא ביקש עזרה
כזאת. שנית: הוועדה לא היתה מעניקה
עזרה למישפט שמגיש שר ביוזמתו,
שלא על דעת הממשלה. ועל אחת כמה
וכמה בחו״ל. תפקידה נוגע למישפטים
המוגשים נגד עובדי־הממשלה, בגין
מעשים שעשו בתוקף תפקידם.
גיסים ידע שתירוציו קלושים. אך
זה לא הפריע לו. הוא ידע כי הציבור
יבלע את כל הצפרדעים של אריאל
שרון.
העולם הזה 2467

3ד נדי־התיקשוות הישוארי־ם התא״סו
השבוע נד דהסו את ביקווו שר נוס
בנ אוי ס למסע ניצחון פנטסטי
^ תביס״מטעם ראש־הממשלה,
שימעון פרס, עשו כמיטב
יכולתם להאדיר את ״הישגי״ ביקורו
בצרפת. צהרון מסויים אף שלח צוות
מיומן של כתבים מדיניים, פרשנים,
כתבים מקומיים ואף רכילאים,

והקדיש עמודים שלמים לתיאור
נפלאותיו של פרס בעיר־האורות.
העגה הרפ״יסטית נרתמה גם היא,
ומליצות על שיתוף־פעולה טכנולוגי
בעידן־החלל שובצו כמעט בכל דיווח
על המסע הגדול. עורך אחד היומונים,
הידוע בקירבתו לתנועת־התחיה,
השתכנע כנראה מטורי־השמאלץ
בעיתונו־שלו, וכתב מאמר ראשי
נרגש, שהוקדש להצלחתו הרבה של
ראש־הממשלה בפאריס (ראה יומן
אישי) .פרס, כדרכו, לא הסתפק

״המועצה הלאומית הפלסטינית
בעמאן״ .מתקבל הרושם, שפרס לא
רק שזכה באהדה חברית בצרפת,
כמכר ותיק של הנשיא פרנסואה
מיטראן ואישים אחרים בהנהגה
הסוציאליסטית שם, אלא שגם עמדותיו
המדיניות התקבלו בברכה.
מיטראן הוצג כימעט כתומך מובהק
של ״הפשרה הטריטוריאלית״ של
מיפלגת־העבודה.
בכך עשה פרס שירות־דוב אמיתי
לידידו בארמון־אליזה, והציג אותו
כאיש־ציבור שאינו מתייחס ברצינות
להתבטאויותיו הפומביות למען זכר
יות הפלסטינים.
בירור יסודי שערך העולם הזה
בפאריס, העלה שפרס פשוט אינו
אומר אמת.
פרשנות מקילה יכולה לגרוס,
שראש־הממשלה לא הצליח להבחין
בגבול הדק שבין גילויי האהדה
האישית לבין הוויכוח הפוליטי הנוקב
עם עמדותיו בעניין הפלסטיני. אלא
שפרס הוא פוליטיקאי מנוסה, הבקיא
בזירה המדינית בכלל, ובפוליטיקה
הצרפתית בפרט. אם הוא טוען, שלא
הופעל עליו לחץ לנצל את ההזדמנות

פרם בפאריס(עם ראש ממשלת צרפת)
כזבים במקום מנהיגות

מסע שד 13ב
בכך. הוא רצה להצביע על הישגים
מדיניים של ממש. כאן משתמש פרס
בשיטה הישנה שלו, שהוציאה לו
מוניטין בינלאומי בשטח האמינות.
אין הישג מדיני? תמיד אפשר להמציא,
ולסמוך על העובדה שבן־השיח
הידידותי לא ירצה — או לא יטרח
— להכחיש.
בהתאם לשיטתו הצהיר ראש־הממשלה
שממשלת־צרפת כמעט
שלא הזכירה את אש״ף כשותף למ־שא־ומתן
לשלום, ובוודאי שלא לחצה
לשבת עם הנהגת האירגון הפלסטיני
באורח בלעדי.
״לכל היותר,״ טענו פרס ודובריו,
היו עמדות נוגדות בנושאים טאקטיים
מסויימים, הקשורים במידת
התמתנותו של אש״ף, אחרי מושב

ההיסטורית שנוצרה אחרי מושב
המיעצה הפלסטינית, הוא פשוט
מטעה את חבריו ואת הציבור.

מקור מהימן ביותר של
״העולם הזה״ המקורב למחלקה
המדינית של המיפלגה הסוציאליסטית
הצרפתית, דיווח
שעל פרם הופעל לחץ מאסיבי
להסכים להשתתפות נציגיו
של יאסר ערפאת במגעיו עם
ירדן•
המקור אישר, שפרס דיווח
על שיחות של שרים עם המלך
חוסיין, אבל לא על ביקור של
המלך בישראל.
לדברי המקור, חזר וטען
הנשיא מיטראן, שחלה בא-
ש״ח מגמה של התמתנות

שאליה חתרה הקהילה האירופית
במשך 12 השנים האחרונות.
בשלב
מבויים בשיחות
האשימו הצרפתים את פרם
בכניעה לשותפים מהליכוד.
אחד השרים הצרפתיים אך
טען, שבממשלתו של פרם
נכללים ״אלמנטים פאשיס-
טייב״ .פרם מחה, אך השר
סירב לחזור בו מהאשמה זאת.
מיטראן עצמו אמר לפרס,
שסירוב ישראלי להידבר עם
הציר החדש שנוצר בין ירדן
ואש׳ך, ייראה בחומרה על־ידי
צרפת .״אתם עלולים להביא
את אנשי חזית-הבירוב לשיל-
טון בקרב האירגונים הפלסטי•

נייס׳ ,ואז יבוכל כל סיכוי
לשלום, אולי לדורות אחדים,״
אמר הנשיא הצרפתי.
לדברי המקור — וקטע זה בלבד
אושר גם על־ידי מקור ישראלי —
הצביע פרס על בעיותיה הכלכליות
של ישראל, וטען שהן עלולות להביא
לשילטון את הימין הקיצוני. הוא
הסביר שבעיות אלה גרמו לו להקים
ממשלה עם הליכוד, ולכלול בה את
אריאל שרון, שממנו הוא ״מסתייג
באורח אישי ופוליטי.״
לדברי המקור הישראלי, עשו
דברים אלה רושם רב על בני־השיח
בפאריס. לעומתו גרס המקור הצרפתי
שמיטראן ואנשיו הטעימו, שהם יראו
בעין יפה את פירוק שיתוף־הפעולה
עם הליכוד בהקדם האפשרי.
טענות אנשי פרס להצלחות
מדיניות היטעו עיתונאים תמימים או
מיתממים, אבל לא את חברי סיעתו
של ראש־הממשלה בכנסת.
יו״ר סיעת־המערך בכנסת, ח״כ
רפי אדרי, קרא תגר על מנהיגותו של
פרס, פירסם הודעה חסרת־תקדים
לעיתונות, שמתחה ביקורת ישירה
על אדישות הממשלה לקולות
השלום בעולם הערבי. מזכ״ל מיפלגת
העבודה, ח״כ עוזי ברעם, הגדיר את
ממשלת פרס כ״ממשלת ניטרול
מדיני״ ,וטען שאינה בנויה ל״יוזמות
מדיניות אמיתיות״.
בחוגי סיעת״המערר בכנסת נחשב
פרס כגרורו של רבין וכאיש חסר
חוט־שידרה.
ח״כ אינטליגנטי במיוחד, שרצה
בעילום שמו, אף הזכיר בשיחה עם
העולם הזה את האיפיון המפורסם
של מנהיג הלייבור בבריטניה, קלמנט
אטלי, בפי וינסטון צ׳רצ׳יל :״אנחנו
חייבים להבין את מצבו. אטלי גורס:
אני מנהיגם של האנשים האלה —
ולכן עליי ללכת בעיקבותיהם.״

כך הצליח פרס לזכות
בתרגיל של יחסי־ציבור, ולטשטש
את העובדה שגם
ידידיו בצרפת שוללים מכל
וכל את מדיניותו בנושא
החשוב ביותר: נושא השלום.
חיים ברעם

השערוריה הגדולה ביותר בתולדות הרפואה הישראלית: רופא בכיר העלים

זה קרה בשבוע שעבר בבית־החולים תל־השומר: כאשד היו החולים
בחדר הניתוח ומוכנים להשתלת כליות בגופם, הסתבר ב הכליות
נעלמו. רופא אהד העלים אותן כדי למנוע מיריבו לבצע את הניתוח
¥הו סיפור שלא ייאמן. ובצדק.
( לולא היו קיימים על כך מיסמכים
בכתב, לא היה עולה על הדעת ש־מיקרה
כזה יכול לקרות במדינת־ישראל
— או בכל ארץ אחרת.
עיקר המיקרה, בפשטות:

במיסגרת של סיכסוך בין
שני רופאים בכירים, נגנבו מן
המקרר של חדר-ניתוח שתי
כליות אנושיות, שהוצאו זמן
קצר לפני כל מגופו של אדם.
שני חולים, שהיו זקוקים
באופן נואש להשתלת כליה,
המתינו לניתוח.
אחרי כמה שעות נמצאו
הכליות בצידנית והוחזרו. הסתבר
כי אחד הרופאים נטל אותן
ממקומן כדי למנוע את
ביצוע ההשתלות בידי יריבו.
אחרי שהכליות הושתלו
באיחור רב בשני החולים, מת

כאשר עבודת הניתוחים כבדה עליו,
הכניס לעבודה את הדוקטור ברונו
סיגל, והטיל עליו את ביצוע ההשתלות.
אך כפי שקורה לעיתים קרובות,
קם העוזר על המנהל. בין שני הרופאים
התפתח סיכסור ממושך.

הפרשה הנוראה של הכליות
התחילה כאשר הוכנסה לחדר־המיון
של בית־החולים תל־זד
שומר אשה ערביה, ונקבע שהיא
מתה מוות מוחי. מלומר:
המוח מת, אך הגו!? נמצא עדיין
במצב שבו ניתן להשתמש
באבריו.
מישפחת האשה נכחה במקום, והרופאים
הצליחו לשכנע אותה להסכים
לכריתת הכליות מגוף האשה. הכליות
הוצאו(״נקצרו,״ כלשון הרופאים) והושמו
בקירור. ריקמות מן הכליות
עברו בדיקה מהירה כדי לברר את סוגן,
ובהתאם לכד, במישאל ארצי מהיר על

של יום א׳ ,ה־ 2בדצמבר . 1984 הוא
נכתב על״ידי הפרופסור ארווין יעקוב,
ונועד לפרופסור מרדכי שני, מנהל
בית־החולים תל־השומר (הנקרא רשמית
״המרכז הרפואי על־שם חיים
שיבא״) .הוא כתוב על נייר־המיכתבים
של המוסד.

הנהו במלואו:

פרום׳ שני הנכבד,
ברצוני להביא לתשומת לבך את
השתלשלות האירועים של, הימים
האחרונים בנושא השתלת כליות.
( )1ביום ר, בשעה ,23.00 קיבלתי
הודעה מחדר״המיון על זמינות תורמת
פוטנציאלית לכליות.
ההודעה נמסרה ביוזמת נירוכירורג,
אשר קבע את מות המוח. הרופא הכירורג
התורן קיבל את הסכמת המיש־פחה
לקציר הכליות. הוזעקתי לחדר־המיון
ויחד עם צוות המחלקה ביצענו
קציר שתי הכליות.
( )2מבדיקת סיווג הרקמות עלו
שיבעה חולים, המתאימים לכליות
אלה. נבחרו להשתלה חולה מתל־השומר
וחולה מבית־החולים השרון,
זאת תוך תיאום עם הנפרולוגים.
החולים הגיעו למחלקה בשעה 10.00
לערך — מוכנים להשתלה.
( )3תוך כדי תהליך הכנת החולים
להשתלה קיבלתי הודעה מבקי, האחות
האחראית של חדר־הניתוח, שד״ר סיגל
אסר עליה לאפשר כל השתלה בחדרי־הניתוח
של תל־השומר, וחטף את הצידנית,
המכילה את הכליות המשומרות.
( )4ביקשתי את בקי להודיע על
המיקרה להנהלת בית־החולים ולמנהל
חדרי־הניתוח.

( )5סמוך להודעתה של בקי, פרץ
הד״ר סיגל לחדרי ואיים עליי שלא
אעז לבצע השתלות, כי ״רק הוא עושה
כאן השתלות!״ (זאת בנוכחות אחד
החולים, המועמד להשתלה הנוכחית,
ומישפחתו).
( )6הד״ר תירוש נכנס לעובי־הקורה,
ובוודאי קיבלת ממנו דיווח מ׳

פורט.
( )7הצידנית הוחזרה לחדר־הניתוח
לפי פקודת הד״ר תירוש, כארבע שעות
אחרי העלמותה. היכן ובאיזה תנאים
הוחזקה הצידנית בשעות העדרותה
מחדר־הניתוח — אין אנו יודעים.
( )8בשל ההשהיה, הזדקקו החולים
לדיאליזה נוספת.
( )9ביום ה׳ ,בשעה ,18.00 צוות
המחלקה, אנוכי וד״ר שפירא מבי־לינסון,
אשר הוזמן על־ידי — בדקנו
את הכליות אשר הופיעו לאחר ה־עלמותן.
לא ניתן היה למצוא עליהן
ן ימני נזק ברורים.
( )10 שתי ההשתלות בוצעו באותו
הערב. האחרונה הסתיימה בשעה
.23.00
פרום׳ שני הנכבד, פרשה כאובה זו
מדגימה בפעם נוספת מצב־עניינים
שאין לסבול אותו. לדעתי, הנהלת
בית־החולים חייבת לדון בכל הנושא
בדחיפות המירבית, לפני שסיפור
מזעזע זה ימצא את דרכו לעיתונות.
הסיפור הטראגי־קומי מסעיר כבר את
חדר־הניתוח ואת חצר בית־החולים,
ומכאן ועד לפומביות הדרך אינה
ארוכה.
אינני חושב שאפשר עוד לחכות

חריגת ׳ ׳טראל
(ועורו הבריאות
המרכזהרפואיעישחיים /גליבא
מסי־נף לב ית הספ ר לרפואה ע״ש סא קלר

ביתן 11 בבית־החולים תל־השומר
,הוא חטף את הצידנית שהיו בה הכליות..

אחד מהם. גם הכליה השניה לא
נקלטה כראוי, מתבן כי נפגמה.

עניין של

חייס ומוות
^ מרכזה של הפרשה המחפירה
4הזאת עומדים שני רופאים ידועי־שם.
מצד
אחד: הפרופסור ארווין יעקוב,
מנהל המחלקה לכירורגיה והשתלות
בבית־החולים תל־השומר. יעקוב הוא
איש קשה, אך רופא הזוכה בהערכה.
בשעתו עמד במוקד של סערה קטנה.
כאשר עבד בבית־החולים בחדרה, נטען
כי ניתח את כלבו בחדר־הניתוח של
המוסד.
לאחר מכן עבר יעקוב לתל־השומר.
0 -וווו וו!

פי נוחלים קיימים, נקבעו שני חולים
שהכליות האלה התאימו להם. הם זומנו
בדחיפות לניתוחי־השתלה למחרת בבוקר.

בשבילם
היה זה, כמובן,
עניין של חיים ומוות.
למחרת היום, כאשר הכל היה מוכן
לניתוחים, והרופאים ביקשו את הכליות
לביצוע ההשתלות, התברר דבר
מדהים.

הכליות נעלמו.

החולים היו
מופגים לגימוה
ך י• ל השתלשלות הדברים מצויים
^ 7בידי העולם הזה כמה מיסמכים.
המיסמך הראשון נושא את התאריך

באתינוסיטיז תל־אניב
חר -השומר ־ ש ו #ר

עד לפיתרון חותך וברור של הסבך
הנורא שאליו נקלענו כולנו.
לשרותך תמיד.
עד כאן מיכתבו של הפרופסור
יעקוב.
לפגייה מאשת ד
^ אותו היום, ה־ 2בדצמבר, כתב
^ גם הד״ר ברונו סיגל את גירסתו.
היא מופיעה כמיסמך ששיגר להסתדרות
הרפואית, גם הוא על נייר־ המיכת־בים
של בית־החולים, תחת הכותרת
״היחידה להשתלות״.

להלן המיסמד במלואו:

החתום מטה, הד״ר ברונו סיגל, הינו
מנהל יחידת־ההשתלות בתל־השומר,
וזאת על״פי מיכרז מחודש יולי . 1982
בתאריך 29.11.84 אירע אירוע חמור
בבית־החולים אשר פרטיו, בתכלית
הקיצור, חינם כדלקמן:
לחתום־מטה נודע באקרעי• כי מן
דהוא ביצע קציר כליות בלילה שקדם
לתאריך הנ״ל, וכי מתבצעות הכנות
לשתילתן של אותן כליות. בירור קצר
העלה שמדובר בפרופסור יעקב, מנהל
המחלקה הכירורגית ב׳ בבית־החולים.
החתום־מטה הודיע מיידית להנהלה
על התנגדותו הנחרצת לכך שמי שאינו
נמנע• על יחידת ההשתלות יבצע
ניתוח־השתלה. מנהל בית־החולים לא
היה במקום והמנהל התורן, הד״ר משה
תירוש, נדרש לטפל בעניין. למרבית
הפליאה הורה ד״ר תירוש חד־משמעית
לאפשר ביצוע שתי ההשתלות על־ידי
הפרופסור יעקב, וזאת למרות מחאתי,
-11 31411 0 1 131*411
118)311*1 0 1 8141111

א£ז1א 41 <2£ם141(8 81)£84 )8£01־ 11£ 0
ץ)י 11,11*6,5״1׳41־1ט1)1113160 16 1116 1
311116 110 01 01
6וו 6 0 10 ,
1 1 - 8 4 3 8 0 1 4 1 15 )*4 11

בתאריך . 2 9 . 1 1 . 8 4 .ארע אר וע ח מ ור בבי ״ ח אטד פרטיובתכלית הק צורהינס
כד לקמ ן :
לחתום מטה נורע באקרעי כ י מן דה וא ב יצע קצ יר כליותכלילה טקרם לתא ר יך ה נ ״ ל
וכי מת בצע ותתכנות לטת ילתם טל אותןכליות. בר ו ר קצר העלה טמד וב ר במר ׳ יעקב
מנהל מתלקח כירורגיתב ׳ בבית -חולים .
החתום מטה הודיעמידיתלהנהלה על התנגדותוה נחרצת לדכי טמי טאינונמנע
על יחידת ההטתלוח יבצע נתוח הטתלה. מ נהל ב י ״ ח לא היה במי 1. ;,והמנ הל התורן .
ר״ד מ. תירוט, נררט לטפל בענין. למרבית הפליאה ה ורה ר״דתירוט חד -מ ט מע י ת
לאפטר ב צ וע טתי ההטחל ות ע״יפר ׳ יעקב ו זאת למרות מחאתי ולמרותהיותיכונן
הטתל ות 30יוםבחורט .
ברורמאיליוכי אר ועחמ ור זה מה וה פגיעהברוטליתבזכויותאלמנטריות טל
טל מי טנבחר במ כר זכדיןלהיותמנ הל היתירה, יתר ע ל -כ ן יט ב זאת מט ום ניטול
סמכויותיו טל מ נ הל היחידה .

קטע מהודעתו של ד״ר סיגל
״פגיעה ברוטאלית בזכויות ...נישול סמכויות...״

ולמרות היותי כונן השתלות 30 יום
בחודש.
ברור מאליו כי אירוע חמור זה
מהווה פגיעה ברוטאלית בזכויות
אלמנטריות של מי שנבחר במיכרז
כדין להיות מנהל־היחידה. יתר על־כן,

יש בזאת משום נישול סמכויותיו של
מנהל היחידה.
יצויין כי ברקע האירועים האמורים
עומדים חילוקי־דיעות בין החתום״
מטה ובין הפרופסור יעקב, שיסודם
באי״נכונותו של האחרון להכיר בקיומה
העצמאי של יחידת השתלות. בשנה
האחרונה חיבל הפרופסור יעקב בצורה
שיטתית במאמץ ההשתלתי של
בית־החולים וגרם לביטול מיספר
פעולות־קציר בזדון.

גולדמן, מנהל בית־החולים בפועל,
אשר אף הודיע לפרופסור יעקוב כי לא
תבוצע על־ידו כל פעילות השייכת
ליחידת ההשתלות••).
האירוע האחרון מסמן שיא במסכת
ההתנכלויות ליחידת־ההשתלות. ב־עיקבותיו
אין החתום־מטה רואה מנוס
מפנייה נואשת לוועד הארצי על־מנת
שזה יפעל בדרך של התערבות מיידית
בענייני, כדי לתת ליחידה את האוטונומיה,
הכלים להם היא זקוקה וכן על־מנת
שתימנע הישנות מיקרים מסוג זה,
ולהודיע על־כך.
(חברים נכבדים, מיקרה זה אינו רק
בבחינת מיקרה פרטי. יש בו חשיבות
עילאית לפני הרפואה בארץ, ולכל
רופא העובר מיכרז כדין).״

״פולס
מלטפים אותי!״
** ד כאן מיכתבו של הד״ר סיגל.
1ב אחרי שני פגזים אלה לא נחה
מילחמת־המיכתבים. בית־החולים היה
כמירקחה. אף ששום רמז מן האירוע
הנורא לא דלף החוצה, הוא שימש
כנושא כמעט בילעדי לשיחות בתחומי
בית־החולים עצמו.
בין השאר סופר על שיחה שניה,

מנהל־תורן ד״ר תירוש
..הושבתי את שני
יחידת־ההשתלות פועלת מאז תחילת
1984 באמצעים, בלתי־מתקבלים
על הדעת: רופא יחיד (החתום־מטה)
ללא כל כוח־עזר רפואי או אחר.
ניתוחים מתבצעים בעזרת אסיסטנטים
אקרעיים •,אשר החתום־מטה מתמרן
״להתנדב״ מניתוח לניתוח.
יחד עם זאת, מיספר ההשתלות
שיבוצעו השנה יהיה ,20 ובאיכות
גבוהה על־פי כל קריטריון מקובל.
כל הפניות לכל הגורמים למתן
אמצעים מינימליים סבירים נתקלו
בסירוב, ולא הועילו.
(יצויין כי נסיון קודם של הפרופסור
יעקוב לביצוע פעילות כירורגית
שבתחום יחידודההשתלות נאסר חד־

הפרופסור(בולסלאב)
משמעית על־ידי
* השגיאה במקור
** המישבטים המופיעים בסוגריים
כתובים במקור וגמחקו על-ידי
הכותב, אך בצורה שניתן לקראם
בקלות.

הגינטלמנים יחדיו!״
השבוע, של אחד הרופאים עם סיגל,
בזו הלשון:
סיגל :״הכל בסדר. כל האופציות
נפתחו מחדש, ועוד יותר.״ .
הרופא :״ומה עם חטיפת הכליות?״
סיגל
:״שטויות. התגברתי על זה
בקלות״.
הרופא: איזה אופציות?״
סיגל :״הוועד המרכזי, הנהלת בית־החולים
ומישרד הבריאות נותנים לי
תוך שבועיים כל מה שאני צריך. כולם
מלטפים אותי( .הפרופסור מרדכי) שני
התקשר איתי היום ארבע פעמים. מלטפים
לי את השערות, ולא בכיוון ההפוך,
אלא בכיוון צמיחתן דווקא.״
גם הפרופסור יעקוב לא טמן את ידו
בצלחת. במיכתב נוסף להנהלת בית־החולים,
שנכתב ביום השלישי שעבר,
הציג ארבע דרישות:
(א) ״אם אני מנהל המחלקה לכירורגיה
והשתלות אז אני חייב לבצע
ההשתלות.״
(ב) ״אם אני נבחרתי והוגדרתי

כמנהל המחלקה הכירורגית, אני לא
חייב לעסוק בהשתלות, אך אני
רשאי לעסוק גם בהשתלות.״
(ג) ״לא אוכל בשום פנים להסכים
שיהיו שני מנהלים למחלקה הזו.״
(ד) ״מחלקה כירורגית ב׳ ,בהנהלתי,
לא תעבור הסבה לשם הפיכתה לאגד־

אך אין זה סיכסוך רגיל בין
שני רופאים בכירים. פרשה זו
מגלה מצב מדהים, אשר הציבור
חייב לדעת אותו, ואשר
המוסדות הרפואיים והממלכתיים
חייבים להעניק לו מייד
טיפול נמרץ.

מנהל בית־החולים, הפרופסור שני:
היה ויכוח בין מנהל המחלקה יעקוב
לבין סיגל. הוויכוח היה מי יבצע
את הניתוח. ויכוח זה גרם להשהיית־מה
בביצוע הניתוח.
נכנסתי לתמונה בזמן, לא רק
כמנהל, אלא כבן־אנוש. באותו מעמד

אומו יובא אחד על הנא־עמית:
התנהגות ביזאויח ...איש מחוסר
וסן_ .בלתי־אמין ...בלתי־ממושמע!״
תחזוקה ליחידת־ההשתלה עם ד״ר
סיגל.״
יעקוב רמז כי איש חשוב במישרד־הבריאות
מעניק גיבוי למעשיו של
סיגל(״הפוזל וקורץ לעידוד מעשיו״).
דעתו על יריבו: התנהגות ביזארית,
בלשון המעטה.״ איש מחוסר־רסן,
בלתי־אמין, בלתי־ממושמע...״
אם לדון על פי התבטאויותיו של
סיגל עצמו, הרי דעתו על יעקב אינה
מחמיאה יותר.

כי סיכסיך זה מתנהל על
חשבון החולים ומסכן את חייהם,
פשוטו כמשמעו.

לא יהיה
טיוח

גיב על הפרשה, הר״ר משה
תירוש, מעוזריו הבכירים של

הושבתי את שני הג׳נטלמנים יחדיו
ואני חושב שהגענו להרגעת־הרוחות.
מי שהחל באותה השתלה,
הפרופסור יעקוב, אכן סיים אותה. ד״ר
סיגל אכן עיכב את הכליות, אך משך
הזמן היה, לדעתי, קצר והכליות לא
נפגעו.
אני הגשתי את העזרה הראשונה.
אחרי־כן העברתי את הפרטים לשני
והוא לא ירד מהם. בכל מקרה איננו
,מתכוננים לטייח.

איו ה\יע עמיר
ניר, חתנו של בער
״ידיעות אחרונות״
לתפקיד של מנהל
בחברה של א״ב
נתן -יחד עם
שותפו ל שעבו
של המיליונר
שאול אייזנבוג,
מיקי אלבין?•
במדינה מיפלגות
חושך על פני תהום
עסקני שייס העניקו
השבוע הזדמנות להציץ
למוך עולמן הרוהני
הממכר של הישיבות

עמירם ניר עם שימעון סרס ואייבי נתן
.מי אם כן מחזיק בקול־השלוכזז

^ רווקים
עליזים
^ חורף לפני שנתיים נקלע
אייבי לקשיים עצומים, הן פי־

או זה או זה
עוד מתקופת־הלימודים המשותפת
באוניברסיטה העברית בירושלים
,וימי הרווקות העליזים בבירה. ניר
היה זה שערך היכרות בין אייבי
ואלבין.
שני החברים הטובים, לצד חברים
אחרים של אייבי, מתקופת שירותו

ניר נקי־הכפיים עזב את הנהלת
קול־השלום ב־ 26 בחודש מרס
השנה. באותה התקופה הוא מונה כנציג
המערך בוועד המנהל של רשות־השידור,
והוא רצה למנוע לזות־שפ־תיים.
המעניין
הוא, שבאותה תקופה היו

שותסיס מתרס
* * י עומד מאחורי קול השלום?
^ /כ ל ילד יודע: ספן־השלום אייבי
נתן. .
התשובה נכונה, אך רק בשליש.

ננסיים והן תיפעוליים. המצב הפיסי
של האוניה היה בכי־רע, היא היתה
חייבת להיכנס למיבדוק, והיה צורך
לרכוש עוגן חדש, במקום זה שנשבר

בחיל-האוויר הבריטי ובאל־על, התארגנו
כדי לגייס הלוואה גדולה עבור
קול השלום, שנוהל כמו חנות מכולת,
כדיברי מי שראו מקרוב מה קורה

הסכום שנדרש כדי להעמיד את
אייבי על הרגליים היה כמה עשרות
אלפי דולארים.
בעיקבות מתן ההלוואה, נרשמה
ספינת־השלום כחברה בע״מ אצל
רשם־החברות. אלבין אירגן את הצד
הפיננאסי של העסק, וניר, לשעבר
כתב רדיו וטלוויזיה, תרם מהידע
המיקצועי שלו.
השניים, ביחד עם אייבי, הפכו
למנהלי החברה.
את מי ייצג אז אלבין, מלבד את
עצמו? איש־העסקים הצעיר, שיש לו

ההכנות לפיזור הכנסת בעיצומן,
וכעבור זמן קצר מונה ניר לתפקיד
ראש מטה־הבחירות של פרם.

^ ואדוץ של
הספנות
בל כאן לא מסתיים התשבץ
המוזר. האוניה נושאת דגל פנמי
והיא בבעלות אגו, ת־ידידים, שגייסה
לפני 12 שנה את התרומות לרכישת
האוניה, האוניו, שייכת לאייבי שהוא
אזרח ישראלי. התעלומה היא מי
מחזיק במניות החברה הפנמית. פנמה
ידועה מבחינה זו כוואדוץ של עולם
הספנות. בדיקה גילתה שאייבי הוא
בעל 20 מהמניות, ואילו החברה
הפנמית מחזיקה ב־ 809 אחוז ממניות

עמירם ואשתו גיודי לבית מוזם
קשר מישפחתי
עיון במיסמכי חברת קול השלום
בעיים מגלה כמה עובדות מפתיעות.
• הראשונה: כאשר נרשמה
החברה כחוק, בחודש ינואר ,1983
מונו כמנהלי־החברה, מלבד אייבי,
שניים נוספים — איש״העסקים
מיכאל אלבין, אז שותפו לעסקים של
המיליונר היהודי־יפאני חובק־העולם,
שאול אייזנברג: עמירם ניר, אז נשוי
טרי, שלושה חודשים בלבד, לג׳ודי
מוזם, בתם של בעלי־הצהרון ידיעות־אחרונות,
והיום מועמדו של שימעון
פרס לתפקיד יועצו לענייני טירור.
• השניה: בסוף חודש מרס
השנה פרש ניר מניהול חברת קול־השלום,
ובמקומו נכנסה אחותו,
ליאורה.
• השלישית: המממנים של
חברת קול־השלום לוטים בערפל,
והם מסתתרים מאחורי חברת ־\81£
.?.מס ס 1 0 ^ 1 4 <:£הרשומה
בפנמה. בעלי המניות של החברה
הישראלית הם שני עורכי־הדין התל־אביביים
של החברה, דויד אפרתי,
המחזיק ב־ 80 אחוז של המניות ושותפו
למישרד, אמנון רפאל, המהדק
ב־ 20 אחוז של המניות.

בים. אך קופתו היתה ריקה.
אייבי עשה מאמצים פרלמנטריים
נואשים להביא לשינוי החוק, כדי
שיוכל לשדר מאחד מנמלי-הארץ,
ולהתגבר על הסכנה בהשטת הספינה
הרעועה בלב־ים.
שר־התיקשורת דאז, מרדכי
(״מוטקה״) ציפורי, הערים קשיים
אין־ספור על דרכו של אייבי, וזה,
במר יאושו, גילה לחבריו שהוא מתכוון
למכור הכל ולעזוב את הארץ.
בעוד שהאוניה עצמה עגנה בנמל
אשדוד והדמימה את שידוריה, נרתמו
לעזרתו של אייבי חברים טובים.
אייבי ידוע כנדבן, והוא הפך למוסד
בינלאומי, בגלל תמיכתו במוכי־גורל
בארץ ובעולם, אך כסף משלו אין לו.
בראש העוזרים לו ניצבו שניים,
ניר ואלבין. הם מכירים את אייבי מזה
שנים. ניר מכיר את אייבי כבר 16
שנה, כשספן־השלום היה הראשון
שהעניק ראיון עיתונאי לניר, כשזה
למד בתיכון חדש בתל־אביב וכתב
עבור עלון בית־הספר. אייבי אף היה
הסנדק בברית־המילה של נמרוד, בנם
הבכור של עמירם וג׳ודי.
ניר מכיר את אלבין כבר 12 שנה.

יותר מנגיעה לירחון מוניטין, נשוי
לגליה, שהיא שותפה בסירטי רול.
המטרה העיקרית של קול השלום,
כפי שצויינה בטפסים הרישמיים,
היתה ״ניהול עיסקי רדיו, טלוויזיה
וקולנוע.״ האם היה למיליונר היהודי-
יפאני עניין בקול־השלום? האם היה
לאלבין עניין מישפחתי בקול־הש־לום?
שאלה
רומה ניתן להפנות לעמירם
ניר: האם הוא ייצג מישהו נוסף, מלבד
את עצמו?

קול־השלום.
השבוע, ערב ההכרעה בלישכתו
של פרס בעניין מינוי ניר לתפקיד
יועץ ראש הממשלה לענייני טירור,
התעניינו גורמים שונים בניר ובמעשיו.
שאלת מינויו של ניר לתפקיד,
מינוי שלו מתנגדים שירותי הביטחון
(העולם הזה ,)3.10 גרמה
לכך שגם קשריו עם אלבין ועם
קול־השלום זכו לעיון מדוקדק, אפילו
בפנמה הרחוקה.

בן־ציון ציטרין

השר המזוקן, הרב יצחק פרץ, עמד
השבוע על דוכן הכנסת והשמיע
מליצות רמות על כבודן של בנות־ישראל,
על המקום החשוב שלהן
בהילכות־מילחמה, על תפקידן לדרבן
את הגברים להגן על האומה. הוא עשה
כל מאמץ לטשטש את הרושם הקשה
של דיברי חברו לסיעת־ש״ס, שימעון
בן־שלמה, חבר ועדת־החוץ־והביטחון. ,
אשר טען בראיון למקומון ירושלמי:
״ההרוגים בלבנון לא נופלים מפני
שצה״ל נמצא שם, אלא מפני שיש
פריצות בצבא. הבנות הן הגורמות
להרג.״
השר הסתייג מן הדברים ״שיוחסו
לח״כ בן־שלמה,״ כפי שאמר, וחברו
ישב באולם המליאה ושתק. נראה היה,
כי השניים מבקשים להתנער מן ההכרזה.
״ערוות
דבר״ .אך הח״כים
שומרי־המיצוות, שהגיחו מתוך חשכת
האלמוניות של הישיבות למרכז הבימה
הפוליטית, נוקטים כנראה בשיטה
הישנה והבדוקה: לפני גויים או כופרים
אין חובה לומר את האמת. מותר ,־1
לפעמים, לסגת למראית־עין, כדי שלא
לעורר את זעמם, חלילה.
בתוך ביתם פנימה המשיכו להטיף
את תורותיהם. הח״כ, ששמר על שתיקה
מנומסת ככנסת — בנאומו היחיד
עד כה במליאה הוא טען כי החזרה
בתשובה היא הפיתרון הטוב ביותר
למשבר הכלכלי — נתן דרור ללשונו
באוזני אוהדיו. בראיון לגיליון האחרון
של השבועון החרדי ערב שבת הוא
חזר לסורו:
״אמרתי דברים שמקובלים על כל
רבותינו. מה רוצים, שאשמיע את קול
אנשי השמאל?
״האבירות צריכות להביא אותנו
למחשבות אחרות, ללכת באותה הדרר
שבה הלך עם ישראל בכל הדורות,
לבדוק את הנעשה במחנה. שהרי כבר
התורה אמרה, :והיה מחניך קדוש ולא
יראה בך ערוות דבר השהות יחדיו
של חיילים וחיילות הוא פגיעה
בקדושת המחנה. ביטחון החיילים יקר
לי, וראיתי חובה מובנת מאליה לומר
את הדברים. אינני מבין על מה קם
הרעש הגדול.״
בהמשך גם הסביר חבר ועדת־החוץ־והביטחון
כיצד מתחוללת התופעה
הנוראה הזאת, איר בדיוק גורמות
החיילות למותם של החיילים :״יש
השגחה פרטית של הקדוש־ברוך־הוא
על כל חייל וחייל, ושרות־הבנות
עלול, חלילה, להביא להסרת ההשגחה -
הפרטית.״
הוא גם אינו מרגיש בודד במאבקו
על שמירת קדושת המחנה :״כבר היום
קידם אותי מאיר כהנא בכנסת בהתלהבות
מרובה, ובירך אותי על דבריי.״
הרב, שלא הבין על מה הרעש
הגדול, גם הוסיך לטרוניה :״אסור לדבר
בשם האמת התורתית הקדושה שלנו?
מה, זאת לא ארץ דמוקרטית?״
חנינה תמורת חרטה. נשיאת
שמה של הדמוקרטיה בפיו של העסקן
החרדי שנולד בתימן, אך המתנהג,
חושב ומטיף, לרעיונות שרווחו לפני ׳י
עשרות שנים בישיבות של ליטא, אינה
מעוררת גיחוך, אלא חרדה. כי לעומת
החינוך האנטי־דמוקרטי, האנטי־מו־דרני
והאנטי־הומאניסטי המוענק לאלפי
בחורי־הישיבה, נראית מערכת החינוך
הכללית במדינה, שהיא בעצמה חשוכה
ומטפחת פאשיזם(ראה הנדון)
כנאורה ורחבת־אופקים.
דוגמה אחרת לגישה הדמוקרטית
של אנשי ש״ס נתן השבוע השר פרץ,
כאשר דיבר על עצורי המחתרת היהודית,
הנאשמים ברצח :״הם אנשים
טובים, שמנהיגיהם היטעו אותם. סוף
כל סוף, הם לא הרגו, חס וחלילה, שום
יהודי.״
העולם הזה 2467

1 3 1 1־ 1 1
למה מחנך בי ת־הספר העברי? לפא שיזם!

נחמת המחסחו
^ ין יצור מתזזת לשמיים שאינו מביא איזו^
שהי תועלת. ככל שזה נראה מוזר — גם במאיר
כהנא יש תועלת כלשהי.

של תל־נמלים וכוורת־דבורים. הוא צריך ללמוד
להבחין בשקר שבשירי־הפיתוי של הפאשיסטים
למיניהם, השרים על תיפארת האומה ורצון
האלוהים ושילטון הפרולטריון, בעודם מובילים
לעבדות, למרתפי־עינויים, למחנות״ריכוז, למיל־חמה
ולהרס.

מי שישב על אבן והשתזף בשמש קם והופך
את האבן, ומגלה מתחתיה מיגוון עשיר של
שרצים.
כל עיתונאי, שדר־רדיו ואיש־טלוויזיה המכבד
את עצמו, יוצא לראיין נערים ונערות, ומפיק
מפיהם מרגליות שכל מחנך נאצי היה מתפאר
בהן. נער פאשיסטי יכול לעשות קאריירה.
כל מכון־מחקר רציני מפרסם סטאטיסטיקות
מדעיות, המגלות כי הנוער העברי שונא את
הערבים, בז לדמוקרטיה ומתגעגע בכל נימי
נפשו לפיהרר יהודי.
איני מזלזל בכל הסיפורים האלה. כולם
נכונים.

מאז שהוא צץ מן הביבים, נוצרה
אופנה חדשה בארץ. אפשר לקרוא לה
״גלה את הפאשיסט״.

אני רק מעז לשאול: וכי מה חשבתם?
איך זה יכול היה להיותא חרת?
לומדים איפה
במדינת־ישראל?

ף וח להאשים במצב שנוצר את ממשלת]
הליכוד, או את שר־החינוך זבולון המר.
זה נכון, במידת־מה. תחת שילטונם של מנחם
בגץ והמר הוחמרו כל התהליכים השליליים
במערכת־החינוך הישראלית. אך המר לא המציא
דבר. הוא רק המשיך ביתר מרץ, וביתר שיטתיות,
במה שעשו קודמיו.

הכל התחיל עוד בימי־הזוהר של
מפא״י, אמה של מיפלגת-העבודה.

ניצחו על התהליך שרי״החינוך הסוצי־

ידי הקדוש־ברוך־הוא בכבודו ובעצמו להרוג את
עמי־הארץ, גברים נשים וטף, וכי שאול המלך
הודח מן המלוכה בפקודה אלוהית מפני שסירב
לרצוח את שבויי־המילחמה שלו.
הוא לומד את סיפרי־התנ״ך הראשונים, בעלי
המוסר האכזרי, לא כמיסמכים שהתאימו לרוח
תקופתם, לפני 2500 שנים, אלא כדברי אלוהים
חיים וכמתכון מחייב ליקינו אלה.
אחרי 14 שנים של שטיפת־מוח זו, מתחילת
הגן ואילך — למה יש לצפות? שייצאו מן הביצה
הזאת אפרוחים דמוקרטיים צחים?

שיקום לנו, יש מאץ, דור של אזרחים
בני־חורין, המוכנים למסור את נפשם
על מיזבח הדמוקרטיה, להושיט יד
למיעוט הלאומי שבתוכנו, ולחבק את
הזר שמעבר לגבולנו?

^ ני נזכר בוויכוח שניהלתי עם שר־החינוך
\ £זלמן ארן, אדם מתקדם וסוציאליסט מושבע,
זמן קצר אחרי שהגעתי לכנסת לפני 19 שנים.

ילו היתה לנוער העברי תודעה דמוקרטית
כלשהי, היה זה נס מן השמיים. כדיברי
הליצן :״אם ארוויח השבוע בפיס, זה יהיה נס,
מפני שלא קניתי כרטיס־פיס״.
הייתי רוצה לשאול את כל המתעוררים עתה
לגודל הסכנה:

^ דמוקרטיה אינה מישטר אנושי ״טיבעי״.
\ 1איננו נולדים כשתאוות־הדמוקרטיה בדמנו,
וכשאהבת הזרים מלבלבת בכרומוזומים שלנו.
בטבע אין כמעט תופעה הדומה לדמוקרטיה.
כמעט אצל כל סוגי בעלי־החיים החיים במיסגרת
חברתית כלשהי קיים מישטר המקביל לדיקטטורה
אצל בני־אדם. יש ראש־שבט, מנהיג
בלתי־מעורער, ועל פיו יישק דבר. וכמעט כל
בעלי־החיים תוקפים כל זר הנקלע לתחומם.
החיה האנושית אינה נבדלת משאר בעלי־החיים.
היא ירשה מאבות־אבותיה בשרשרת
התורשה הביולוגית את הכמיהה לאיש החזק,
לדיקטטור הכל־יכול, וגם את הפחד מפני הזר
והשינאה לו. זה ״בדמנו״.

הדמוקרטיה, לעומת זאת, היא תוצר
של תרבות אנושית. וכמו כל נכם תרבותי,
היא נרכשת .

כשם שחייב אדם ללמוד בדי לאהוב את
המוסיקה של בטהובן ואת הציור של מיכאל־אנג׳לו,
כן חייב אדם ללמוד להעריך את הדמוקרטיה.
הוא
צריך ללמוד את המעלות של המישטר
הדמוקרטי; איך המישטר הזה מזקיף את קומת
האדם ומאפשר לו להגיע לרמה גבוהה יותר של
התפתחות; מדוע ארם בן־חורין, שהוא אדון
לגורלו, שווה יותר מאשר העבד הנרצע הלובש
את מדי המישטר רודני.
הוא צריך ללמוד לתעב את השיעבוד, את
המבקשים להחזיר את החברה האנושית לדרגה

^ דוע הבהלה עכשיו? אם זהו תהליך מת-
^ /משך, שהחל עם קום המדינה(ולמעשה זמן
רב לפני כן) — מדוע דשים בו הכל דווקא כיום?

הכל חשים שהמצב מחמיר.

הורים נבהלים כאשר ילדיהם חוזרים מבית־הספר,
ומשמיעים באוזניהם דברים מסמרי־שערות.
תלמידים אומרים דברים שלא היו מעזים
להעלות על דל שיפתותיהם לפני עשר שנים.

מה גרם להחמרה זו?

קודם כל, הברוטליזציה הגוברת בחברה
הישראלית כולה 17 .שנים של כיבוש חרשו
חריש עמוק. ילדים שנולדו במרינה, שבה
שיעבודו של עם שלם הוא שיגרת־יום, מוכרחים
להיות שונים מאבות־אבותיהם.
אך בראש וראשונה זהו עניין של הצטברות.
מערכת־החינוך הזאת הוציאה מתוכה דור שלם
של מחנכים, וחניכיהם של אלה יוצרים עכשיו
את הסנסציות. עשרות שנים של חינוך כזה יצרו
תהליך מצטבר.

אפשר לשאול: מדוע המצב אינו
הרבה יותר גרוע? מדוע פלוגות־פלוגות
של קלגסים נאציים עדיין אינן
צועדות ברחובות?
התשובה היא שישראל אינה מנותקת. הארץ
נשטפת על־ידי רוז־דפרצים מבחוץ — סיפרות,
תיקשורת, סרטים, סדרות־טלוויזיה, מוסיקת־פופ,
ביקורים בחו״ל. כל אלה מביאים לארץ
אידיאלים דמוקרטיים, שהם מובנים מאליהם
בארצות שהאזרח הישראלי עדיין לומד להע־ריצן.
לא במיקרה מנסים הפאשיסטים למיניהם.
דתיים וחילוניים. לנתק את הציבור מהעולם.

המאבק על נפש הדור הצעיר, על
נפש עמנו, רחוק מלהיות אבוד. אבל
זהו מאבק לחיים ולמוות, מאבק למען
מדינה שנוכל ושנרצה לחיות בה, נגד
מדינה ששום אדם בן־חורין, לא יוכל
להחזיק בה מעמד.

מניין יכול היה צעיר עברי, שנולד
במדינת־ישראל ב־ ,1969 לינוק את
אהבת הדמוקרטיה? את אחוות־הע־מים?
את השינאה לפאשיזס?

מן הנאומים שהוא שומע ברדיו על זכותנו
הבלעדית על ״יהודה ושומרון וחבל עזה״,
שמיליון ורבע תושביהם משולים לאבק־אדם,
קיימים־ולא־קיימים, כחיית־השדה ועוף־הש־מיים?

מתוכניות־הדת
בטלוויזיה?
מן הראיונות עם אריאל שרון ורפאל איתן?
מן הפגישה עם מנקי־הרחוב הערביים, העמלים
מתחת למירפסת ביתו כעבדים?
שלא לדבר כלל על הכנסת העלובה והרד
עשת; הידיעות היומיומיות על יריות והכאות
״בשטחים״; על ביקוריהם של שרים נלהבים בגו־עדן
האפארטהייד; על ידידות־הנפש שלנו עם
• דיקטטורים ו״אנשים חזקים״ למיניהם בקהי־ליות־הבננות,
ועוד ועוד.

מי קדם למי — המחנך או החניך? הביצה או

התרנגולת?

ף* מישרד־החינוך, כך אומרים, יש מודעות
למצב. מכון כלשהו כבר הכין תוכנית
להנחלת ערכי הדמוקרטיה בבתי־הספר. מישרד־החינוך
ימליץ עליה.

איזו תמימות עילאית של מישרד,
שאין לו שמץ של מושג על המתרחש
באמת בכיתות!

ממלון מצרי(בתקופה מאוחרת) :קיתונות של גוז מפי זיאמה
אליסטיים, בן־ציון דיעור, אבא אבן, זיאמה ארן
ואהרון ידלין.
מי שיטרח לפשפש בגליונות העולם הזה
מלפני 25 שנים, ימצא בהם כתבות למכביר על
תהליך הפאשיזציה בבית־הספר העברי. הייתי
מודע לכך בצורה בלתי־אמצעית, מפני שאשתי
היא מורה וסיפרה לי מה מתרחש בבתי־הספר
הלכה למעשה. וצוותי־הסיקור של העולם הזה
הגיעו לא־פעם לבתי־הספר וערכו בהם סקרים
אמפיריים. אחד מאלה הגיע לדיוני האו׳ם ועורר
רעש לא־מעט בעולם.

גילינו אז מה שמגלים כיום.
באיצטלה של ״תודעה יהודית״ ושמות״צופן
אחרים עורכים לתלמידים בכל הגילים, מגיל הגן
ועד לבגרות, שטיפת־מוח טוטאלית.
התלמיד לומד שהוא בן לעם עליון, נבחר
ומובחר, בעל סגולות מיוחדות לגמרי, שנרדף
בשל כך בכל התקופות ובכל הארצות.
הוא לומד שההיסטוריה האנושית היא שרשרת
אינסופית של זוועות שנעשו ליהודים ורק
להם — רדיפות ופוגרומים, אינקוויזיציות ושר
אות — ומלבדן אין כלום. לא שבועת־החופש
של מייסדי שווייץ ולא המאגנה כארטה, לא
ההסתערות על הבסטיליה ולא מילחמת־השיחרור
של 13 המושבות האמריקאיות, לא
מילחמות־שיחרור ולא מאבקי״חופש, לא הוגי-
הריעות המפוארים של כל הדורות, נוצרים
ומוסלמים, סינים והורים. אם הוא שומע על כך
בכלל, זה נכנס באוזן אחת ויוצא בשניה.

הוא לומד שכל הגויים שטופי־זימה
(כן, זה היה כתום בספר-לימוד) ,נאלחים
ואנטי־שמים. שנאמר: שפוך חמתך על
הגויים.

הוא לומד שאבותינו, כובשי כנען, הצטוו על־

הזהרתי בנאומי מפני המגמות הנוראות המסתמנות
במערכת־החינוך, המובילות בהכרח להינתקות
הדור הצעיר מן העולם ולטיפוח רוח לאד .
מנות צרה ומסוכנת.
בין השאר אמרתי שיש ללמד בבית־הספר את
תולדות הארץ על כל תקופותיה ורבדיה, תוך
הבנת כל העמים והתרבויות שתרמו את תרומתם
לפסיפס הנהדר של ארצנו — כנענים וישראלים,
יוונים ורומאים, ביזנטים ומוסלמים, צלבנים
וממלוכים, ועד לתנועה הציונית ולתנועה
הלאומית הערבית המודרנית.
בדיברי תשובתו שפך זיאמה קיתונות של בוז
ולעג על גישה זו. משום־מה, נחרת במוחו שמם
של הממלוכים, שהזכרתי בדבריי. יתכן שבילדותו
ברוסיה היה לממלוכים שם רע במיוחד. הוא
כינה אותי ״ממלוך״.

עכשיו מתגשמת ניקמת הממלוכים.

^ י־אפשר, כמובן, לבוא בטענות אל
י ) מערכת־החינוך בלבד.

מערכת זו היא חלק מן החברה. היא
משפיעה על החברה, והיא מושפעת
על-ידה.
המורים יושבים בקרב עמם, קוראים את
העיתונים, מקשיבים לרדיו ולטלוויזיה, והרעל
היומיומי של שינאה והתנשאות נקלט בנישמתם.
העיתונאים, האחראים לכך, הם בעצמם חניכי
מערכת־החינוך הזאת, וכמוהם חברי־הכנסת והשרים
ומפקדי מישמר־הגבול.

השיחות בחדר־המורים אינן שונות
מן השיחות בתחנת־המישטרה, במיז•
נון־הכנם ת, במערכות־העיתונים וב•
חנות-החמוצים בשוק מחנה יהודה.

כאשר מתפשט הסרטן בגוף, אין הרבה טעם
באספירין המוגש על־ידי רופא חייכני.
שום תוכנית כזאת לא תתגשם, מפני שאין זמן
בלוח״הלימודים. מי שרוצה בה, חייב להכתיב
אותה כמיקצוע — חובה, מגן־הילדים ועד
הבגרות, כמו חשבון וטבע. לשם כך יש לקצץ
חלק אחר בתוכנית — ודווקא אותו חלק המחנך
במישרין לפאשיזם, לרוב באיצטלה דתית.
מי ילמד? כדי שלחינוך הזה יהיה ערך כלשהו,
יש צורך להעביר את המוני המורים והמורות
קורסים בדמוקרטיה, כמו שעברו קורסים לשי-
טות־לימוד חדשות. לפני שמחנכים את החניכים,
צריך לחנך את המחנכים.

כדי לבצע מהפך כזה, דרושה מנהיגות
חזקה, נמרצת ובלתי-נכנעת.

היכן היא? במישרד״החינוך הכושל? בדמותו
של השר הנחמד, נעים־ההליכות, המשלם מס־שפתיים
לדת והאומר לכל אדם את אשר הוא
מבקש לשמוע? בצמרת של מיפלגה שגרמה לכל
האסון הזה, המחזרת עתה אחרי ש״ס והמברברת
על חידוש ״הברית ההיסטורית״ עם הדתיים?

ף.גס אילו ניתן היה לחולל במערכת־החינוך
1מהפכה כזאת — ומדובר כאן על מהפכה
ממש — לא היה די בכך.
אין הרבה ערך למה שלומד התלמיד בגן
ובבית־הספר, אם הוא שומע יום־יום ושעה־שעה
את ההיפר מזה בבית, ברחוב, בכלי־התיקשורת,
בתנועה, ואחר־כך בצבא ובמקום־העבודה.
הקרב על הדמוקרטיה חייב להיות שלם
ולהקיף את כל מערכות־החיים. יש לערוך אותו
כמו כל קרב אחר. מישהו חייב ליזום, לתכנן,
להקים את הכוחות, לגייס את המשאבים.

בינתיים אץ כל סימן לכך.

ואילו בשעוך החול של תודעת העם והנוער
הולכים ואוזלים גרגירי הדמוקרטיה בקצב מהיר.

1ו־י<טנ

העיתונאי אנ 7נ 1ןקבליוק מסבו כיצד נסע וב״וות שלוש כעמים וחזו
כלעומת שבא מבני שבחד, ער אוו ד״וו־ס ואילן הלו׳ ,ער נשנו רוא״ן את מועמד קדיאנ;
על אשתו ובמתיו, שקואו לו בחדן נשוא הצריח רחזוו עם ואיו! ממש־ב ב״וווז

.עשיתי דוקטוראט טל
הערות הנוצריות נשיב
הערבים בישראל.
ביקשתי דרכן ערפת׳
וקיבלתי מייד

* ,ו 7א?ויחוו*,111
1א ת״ו טוב *1711111
אפשר לאהוב או לא לאהוב את אמנון
ין פליוק. אן אם אתה עיתונאי בדם. אינן
יכול להימנע מדבר אחד: אינן יכול שלא
לקנא בו. אחרי הכל, האיש היה בשבע
מתוך 22 מדינות ערביות -ועוד דרכונו
בידו.
כמה פעמים חשבתי לעצמי, כשעקבתי
אחרי נסיעותיו של אמנון קפליוק או
אחרי נסיעותיה של תמר גולן: למה אין
בידי דרכון זר, גם אני הייתי מנסה לנסוע
לאותם מחוזות רחוקים שהם מגיעים
אליהם. גם אני, כמו קפליוק, הייתי מתה
לבקר במארוקו, בתוניסיה, באלג׳יריה. גם
אני, כמוהו, הייתי רוצה להגיע אל שרידי

יהודי תימן, וגם אני הייתי רוצה -אם
לא לסקר את הוועידה של אש״ף בעמאן
הרי שלפחות לבקר בפטרה, לראות אתישראל מעברו השני של הנהר, לצפות על
קיבוץ גשר ועל עמק בית״שאן מהעבר
השני.
עיתונאי שלא מרגיש כמוני -שיקום.
שלא לדבר על הסקופים, על הראשוניות
ועל התחושה המשכרת, שאתה עושה דבר
שאף אחד לא עשה לפניך, ושאתה יודע
משוכנע ובטוח -שלא יהיה אחד שלאיקרא או יתעניין במוצר הסופי של עבו דתך.
מובן
שכדי לעשות את עבודתו של

קפליוק, כדי למלא אחרי השליחות שהוא
ממלא, לא מספיק להיות רק עיתונאי,
צריך הרבה יותר מזה: צריך מידה מסו־יימת
של אומץ, מידה עצומה של הרפת קנות
ותאוות-נסיעות.
וצריך, כמובן, למצוא עיתון שיממן לך
את השיגעונות הפרטיים.
ידיעות אחרונות מממן את שיגעונותיו
של קפליוק. דומה שהוא מחזיק להם
טובה על כך. זה מתבטא לא במעט
בסימון כתיבתו, שהוא. בסדר״ -שום
קביעת עמדות, שום עובדות חד״מש-
מעיות. הייתי מסכמת את סידרת כתבותיו
על נסיעותיו לעמאן כיומן־מסע יותר

מאשר כסיכום של עיתונאי מדיני, שיצא
לסקר ועידה כל״כך חשובה. קפליוק
התפתל כששאלתי אותו שאלות בנושא
הזה, והבטיח לי שעוד יחזור ויטפל בוו עידה.
הוא
ללא ספק הצליח היכן שרבים
אחרים נכשלו. הוא הצליח ליצור לו מע-
רכת־יחסים טובה עם אנשי אשי׳ף וגם עם
השמאל הצרפתי האינטלקטואלי. לא
מכבר, הוא סיפר לי, אירגן בטלפון אחד
ראיון לכתבת צעירה עם הזמר איב
מונטאן, דרך ידידו, בימאי הסרטים קוס־טה
גאברס.
קשה לראיין אותו. הוא מעדיף לספר לי

את מה שממילא כתב במאמריו. עוד יותר
קשה לפתות אותו להצטלם. במשך הרא יון
הוא הודיע לי, שהוא שונא אותי
ושאני תוקפנית. אחר-כך חזר בו, אמר
שאני נחמדה ושעוד נהיה בקשר. למה אני
מטפרת את זהז מכיוון שלא הצלחתי
לתהות על קנקנו של האיש. מצד אחד,
עיתונאי הרפתקן, עשוי ללא חת, נוסע
לארצות״ערב עם שם ישראלי ודרכון זר,
מצד שני הסטן, חששן, רוצה להיות בסדר
עם כולם.
קפליוק, לגבי רבים מהקוראים, הוא
שם חדש למדי. אולי מכיוון שקודם כתב
בעיתון כמעט מחתרתי בשם על המישמר,
ואולי מפני שישראלים לא קוראים את
לה־מונד דיפלומטיק. בחו״ל, בחוגים הצרפתיים
והאש״פיטטים, הוא אומר בביטחון
עצמי, הוא מוכר וידוע, בהחלט לא אנונימי.
כעת
הוא יושב עם העורך האחראי של
ידיעות אחרונות, דב יודקובטקי, ומתכנן
את מסעו לארץ ערבית נוספת. אני רק
יכולה לשמוע את זה ולאכול את הלב.
אני מודה: הקינאה מדברת מגרוני. מי
יתנני דרכון זר ואסע לבלות חופשה
משגעת בקרתג׳ ,לחופי הים־התיכון. מי
יתנני דרכון זר ואנסה גם אני לראות את
הירדן מהצד ההוא של הנהר.

• ברשותך נניח לרגע את מסעו־.
תיד לתימן ולעמאן, ונחזור לנסיעת!*
ללבנון. בזמנו סירבת לספר כיצד
נכנסת משטח ישראל לשטח ללבנון.
אם כך, נלך עוד יותר רחוק. כבר מתחילת
המילחמה החלטתי לראיין את יאסר ערפאת.
התקשרתי עם עמיתי, אריק רולו, ואמרתי לו:
אולי תסדר את זה? הוא ענה לי כי זה בהחלט
ניתן. אולי לא לחצתי יותר מדי.
אני לא רוצה להגיד שזה קצת הפחיד אותי.
מכל מקום, הייתי צריך להתרגל למחשבה. אחרי
הכל, אני מודה, אני לא גיבור כל־כך גדול.
בקיצור, דיברנו, אריק ואני, כמה פעמים
בטלפון בנושא הזה. לא העליתי בדעתי שמישהו
יגנוב לי את הרעיון.

אני זוכר, יום אחד נסעתי עם אשתי והבנות
.להפגנה של שלום עכשיו. אני נכנס לאוטו
ושומע, ששלושתכם הקדמתם אותי. אמרתי
לאשתי: הממזר הזה, אבנרי, לקח את זה ממני!
ואשתי, שהיא אשה רצינית, והבנות שלי, התחילו
לצחוק עליי :״גבור גדול אתה, אה? עד שאתה
מחליט, מישהו אחר קם ולוקח לך את זה מתחת
לאף!״
הבנות והאשה אמרו לי לא לוותר. הן ממש
דחפו אותי בכוח, ואמרו :״סע לביירות, אתה יכול
לעשות דבר גדול!״

• אשתף והבנות רצו שתפגוש את
ערפאת?
הן רצו שאעשה משהו, חשבו שאני זקוק
לאיזה פוש. הן לא רצו אותי כאבא פחדן.

• באיזה גיל בנותיד?

אחת 18 ואחת כמעט .20

• נחזור לנסיעתך הראשונה לביירות.
נסעתי
פעם אחת באישור עם עיתונאית
צרפתיה ועם עיתונאי ישראלי, שיש לו דרכון זר
והעובד בעיתון נפוץ. הצרפתיה יכלה לעבור,
ללא ספק, למערב ביירות. הישראלי לא הביא את
הדרכון הזר, ואני פשוט שמעתי את ההפגזות. זה
היה יום של קרבות קשים. הצרפתיה אמרה :״בוא
נעבור,״ אחרי הכל, היא חשבה על הסיפור שיש
לה: פגישה בין עיתונאי ישראלי ליאסר ערפאת.
אבל אני, אחרי ששמעתי את הבומים, אמרתי:
בואי נדחה את זה לפעם הבאה.

• איך ידעת שתפגוש את ערפאת?

המישרד של לה מונד בפאריס התקשר עם
מחמוד לבאדי, שהיה אז דובר אש״ף בביירות.
הוא אמר :״תבוא, תבוא.״

• סוכמו איתך פרטים איך תעבור
למערב ביירות, מי יחכה לך?

הגעתי לביירות, טילפנתי ממלון אלכסנדר
ללבאדי. הוא אמר :״תעבור דרך המוסיאון.״
אמרתי לו: אתן לך תשובה.
האמת, די פחדתי.
אחר־כך הרמתי לו טלפון ואמרתי לו: אתה
יודע מה — לא הפעם.

• כלומר, שוב פחדת.
תראי, אל תעשי אותי סופר־פחדן, אבל היו
לי חששות. בפעם השניה — ואני מספר את זה
פה בפעם הראשונה — יצאתי עם כתב של
שבועון אמריקאי נפוץ למערב ביירות. טילפנתי
ממלון אלכסנדר, דיברתי עם מישהו מהמישרד
של לבאדי, והוא אמר לי :״תבוא, יחכה לך
מישהו.״

• ידעו שאתה ישראלי במישרד של
לבאדי, או שחשבו שהם מקבלים את
כתבו של ״לה מונד״?
ללא ספק, אני איש ידוע. ללא צל של ספק
ידעו שאני ישראלי.

• וידעו שיש לך דרכון זר?

כן, אבל שם הרי לא החתימו דרכונים.

קפליוק בחדר עבודתו*
״הבנות והאשה אמרו לי לא לוותר!
להגיד לך את האמת — כן.
וכשחזרתי הביתה — איזו שטיפה קיבלתי
מהאשה והבנות :״מה זה, אתה נוסע וחוזר כמו
איזה אחד שציפור עושה לו קאקא על הראש!״
אמרתי לעצמי: אתה חייב לעשות את זה!

• בשביל כבוד המישפחה.

וגם בשביל הכבוד העצמי שלי. נסעתי יחד
עם אולגה, אשתי, ואחת הבנות לכינוס של
המכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים
בלונדון. תיכננו טיול בסקוטלנד, כי אני נורא
אוהב לטייל. אני לא יודע אם אני עיתונאי טוב,
אבל תייר נפלא אני כן. ואז הגיע דרך לה מונד
או־קיי לראיון עם ערפאת.
חזרתי ארצה ואמרתי: זהו, הפעם אני עובר
למערב־ביירות ועושה את הראיון הזה, יהיה מה
שיהיה.

• ואז לא הצלחת לעבור ללבנון.
נכון, ניסיתי לעבור בנאקורה ולא הלך לי, כי
לא היה לי אישור. בפעם השניה עברתי בצורה
חוקית, כי מישהו סייע לי.

• מהצבא?

לאו־דווקא מהצבא. מישהו שהיה לו רשיון
קבוע, ואני לא רוצה להרחיב את הדיבור בנושא
הזה.
בקיצור, הגעתי למלון אלכסנדר, ואז, באותו
הערב, התנהל הקרב על המוסיאון, ומעבר־המוסיאון
יצא מכלל שימוש.
חיכיתי ארבעה ימים ואמרתי לעצמי: הפעם
אני חוזר עם ראיון עם ערפאת, ולא — אני
מחזיר את תעודת־העיתונאי.
קיבלתי רשיון מעבר מהפלאנגות ועברתי
דרך המחסום הישראלי בגלרי סמעאן. פיתאום
ראיתי שאיזה סגן־אלוף משלנו מסתכל עליי.
היה נדמה לי שהוא מזהה אותי. כיסיתי את פניי
בעיתון, אמרתי לעצמי: זהו־זה, הוא מגלה אותי,
מוריד אותי ושלום על הסיפור. אמרתי לנהג: סע
כבר, מהר!

• היית לבד?

רוצה להיות כמו כל עיתונאי אחר, לבד. הייתי
כבר בשבע מדינות ערביות ואני תמיד עומד על
כך שלא אהיה אורח, כדי שלא להיות חייב שום
דבר.
אמרו לי :״נעשה לך תוכנית לחמישה ימים.״
וכעת אני מוכרח לחזור לעניין הפחד. זת היה
בראשית אוגוסט, היו הפצצות נוראיות. הם הציעו
לי משהו פנטסטי: הם הציעו לי לשמוע דו־קרב
מילולי ברמקולים בינם לבין הישראלים, תשמעי
איזה סיפור מהחיים.
הם סיפרו לי, כי כל יום הולך דו־קרב מילולי,
עד שמישהו מתרגז ומתחיל לירות. זה מתחיל
בקללות הדדיות בעברית ובערבית, ועובר
לוויכוח ובסוף ליריות.
קפצתי על המציאה. אמרתי: בסדר, קחו אותי.
ואז הם אומרים לי :״יאללה, נוסעים לבורג׳ אל־בראג׳נה
״.את ההמשך את יודעת.

• לא נסעת?

השתגעת? אני את מפת הקווים היכרתי. זה
ממש היה בגבול, זה היה סכנת־נפשות. אמרתי
להם: נעשה את זה מחר. לא הלכתי והפסדתי.

• ממי פחדת, בעצם, מא שך או
מהישראלים?

לא מאלה ולא מאלה. פחדתי שיקרה לי
משהו בלתי־צפוי, או מפצצה או ממכונית־תופת.
בקורניש אל־מזראעה התפוצצה מכונית־תופת
ממש לידי. זו היתה חווויה לא נעימה. בכלל,
במערב־ביירות היתה האפלה נוראה, אנשים הלכו
עם פנסים. פחדתי שאשבור יד או רגל, שאפול
לאיזה בור.

״זדו היתה מעלימה עין
מבואו שו דואושה,
אילו נעשה הנו

לא, היו איתי עיתונאי לבנוני, עיתונאי
ספרדי ועיתונאי צרפתי.

• מחסום צה״ל לא בדק את האישור
של הסלאנגות?

אחרי שיבחו מזור

בדק.

• והשם אמנון לא אמר להם כלום?

• לנו חיכה איש א שך ליד המחסום
של המוסיאון. איפה חיכו לך?
גם לי חיכו ליד המחסום. היה שם רזי חורי.

• האיש שחיכה גם לנו.

נכון. היום הוא נציג אש״ף בלונדון.

• אורי אבנרי הכיר את חורי
מקודם. גס אתה זיהית את האיש?
בוודאי. גם אני היכרתי אותו מקודם.

• ידעת שהוא יחכה לד?
לא, מניין יכולתי לדעת? בקיצור, אמרו לי
שאני צריך לחכות 24 שעות עד לראיון עם
ערפאת.

• איפה חיכית לראיון עם ערסאת?
בביתו של חורי. משם לקחו אותי למוסיאון
לבאדי. את יודעת מה זה ״מוסיאון לבאדי״?

• תצוגה של פצצות ומרעומים
ישראליים, שנחתו על מערב־ביירות,
שנקראה כך משום שהוצגה ברחוב,
מתחת למישרדו של לבאדי. גם אנחנו
נלקחנו ל״מוסיאוך הזה.

888^81818 ווו וי,

בעמאן, ליד האנדרטה לקרב פראמה
,הייתי יכול להיות עסקן במפ״ם:

ואחר־כך, אחרי שלקחו אותי ל״מוסיאון
לבאדי״ ,לקחו אותי לסיור שגם אתם עברתם —
בתי״החולים, צברה ושאתילא. ואז אמרו :״תשאר
עד לראיון, תעבור כאן את הלילה ״.אמרתי
לעצמי: לא, תודה. בפעם הבאה.

• שוב פחדת.

לא שמו לב, לא יודע למה. בכל זאת, אמנון
זה לא מקס או מוריץ.

• עברת את המחסום. ומה קרה
במערב־ביירות?
נשארתי חמישה ימים בביירות, וכל הזמן
חשבתי שאתם נשארתם רק חמש שעות, וזו
היתה ניקמתי במי שחטף לי את הראשוניות.

• אנחנו נשארנו חמש שעות כי
אני לחצתי על כ ך אורי וענת היו
מוכנים להישאר יותר. כך שאל תרגיש
שאתה גיבור כזה גדול.
מזל שלא היית איתי.

• מה היה סדר היום שלך בחמשת
הימים?
קודם כל, ביקשתי לגור עם העיתונאים
הצרפתיים בקאבלייר.

• העיתונאים גרו ב״קומודור״.
לא הצרפתים. ואת יודעת למה? מכיוון
שבקאבלייר אוכלים קצת יותר טוב מאשר
בקומודור, וצרפתי, כידוע, ימכור את נישמתו
ואת אשתו בשביל אוכל טוב.

• מי שילם את המלון?

העיתון.

• לא היית אורח של אשך?

לא. הם שאלו אותי :״איר אתה רוצה להיות,
תחת חסותנו ואיתנו או לבד?״ מיד אמרתי שאני

• מא שך לא פחדת?
מרגע שעברתי והייתי בידיהם, לא היה לי צל
של ספק שישמרו עליי. כאלה הם כללי
המישחק. אבל היה לי פחד אחר — לא רציתי
שהישראלים, במשך שהותי שם, יכנסו למערב־ביירות
ויראו אותי. לא פחדתי על היי, אבל לא
רציתי להפוך לבדיחה, לחזור עם הישראלים.
רציתי לחזור עם מאמרים.

• אתה מדבר ערבית?
בוודאי. גם מהאוניברסיטה וגם מפרקטיקה.
אני זוכר שישבתי עם יאסר ערפאת ועם הרמט־כ״ל
שלו, אבו אל־ואליד. פיתאום מישהו מכניס
לערפאת פתק. שאלתי אותו: אבו־עמאר, מה יש
בפתק? ענה לי ״כלום ״.אמרתי לעצמי: זהו,
הפלישה הישראלית התחילה. אמרתי לו: אבו־עמאר,
מה קרה? אמר לי :״שום דבר.״
הייתי מודאג. בחוץ היתה הפגזה עזה, והוא
אומר לי כלום. בלי בושה הושטתי יד ולקחתי את
הפיתקה. ולמרות שזה לא הכי־מנומס, התחלתי
לקרוא. במצב כזה אין נימוסים, אדם רוצה לדעת
איפה הוא נמצא.
ערפאת הושיט את ידו, לקח ממני את הפתק
(המשך בעמוד )50
* עם החתול קאזימיר והפסלים שרכש
בעת ביקורו בפטרה.

אני לא עיתונאי טוב. אני תייר טוב מאוד!״
(המשך מעמוד )13
בנימוס רב. ואמר לי :״בוא אגיד לך — יש הפגזה
מאסיבית מהים ״.ירדה לי אבן מהלב.
אבל מאז הוא מזכיר לי את זה בכל פעם .״למה
לקחת את הפתק בלי נימוס?״ הוא שואל אותי.
ח׳פת, אני עונה לו. יעני פחדתי.

ובאיזה חדר. למחרת הגיעו אליו לחדר סיגרים־
הבנה.
מכל מקום, התירוץ הזה גרם לנו לשכוח את
הבושה, כי תיכף התחילו להגיד :״יש לנו כל מה
שאנחנו רוצים, למרות המצור, אפילו נשק״.

• אתה עובד קבוע בשביל ״לה
מונד״?

• איפה התקיימה הפגישה בינך
לבין ערפאת?
באחד הבונקרים, מתחת לפני הקרקע.

• איך הגעת לשם?

במכונית־נוסעים מרווחת. הסתובבנו הרבה
עד שהגענו למקום שבו נפגשנו. ירדנו למרתף.
ערפאת לא נתן ראיונות מזה זמן רב. הוא נהג
לסרב בטענה, שכל מה שהיה לו לומר כבר אמר
״וכעת נחכה לגורלנו״.
אבל הוא הסכים לתת ראיון לעיתונאי
ישראלי. אומנם בשביל לה מונד, אבל הוא ידע
שאני ישראלי. ובראש הכתבה שפורסמה צויין:
״כתבנו הישראלי ״.וזה היה בהחלט צעד חריג.
הגעתי לפגישה אחרי הצהריים. אמרו לי:
״תהיה מ־ 7בבוקר במלון, נבוא לקחת אותף.״
סיפרתי לעמיתיי, והם אמרו לי :״שכח מזה,
ערפאת לא מקבל אף אחד לפני חצות ״.ב־ 6וחצי
נכנס למלון ואליד ג׳ונבלאט ואומר לי :״קפליוק,

שהיתי עם מישפחתי כמה שנים בצרפת,
ביקשתי דרכון צרפתי, ולפי החוקים שם מי
שסיים לימודים אוניברסיטאיים בהצלחה, יכול
לקבל מהר יותר מכל אחד אחר את הדרכון. כולם
אומרים שאשתי צרפתיה. זה קישקוש, היא
ממוצא פולני.

הכוונה היתה, כמובן, ללוחמים, לא לאוכלוסיה.

• מה היתה ההתרשמות שלך
מערפאת?

קודם כל, התכוננתי לראיון. בניגוד אליכם,
זו לא היתה שיחה ספונטנית. התכוננתי ובאתי
עם האמנה הפלסטינית ופתחתי אותה ברגע
מסויים...

ללה מונד היה שליח קבוע בארץ, בשם
אנדרי סממה. הוא נפטר. אחרי מילחמת ששת־הימים
הציע לי סממה לשמש ככתב מחליף, וכר
התחילו היחסים שלי עם לה מונד.
פירסמתי מאמרים כראות עיניי, וכך היו ללה
מונד שני כתבים ישראליים: אחד איש־ימין,
סממה, אחד איש שמאל, קפליוק, שכיסו את
ישראל.
אחר כך נסעתי לשנת־שבתון, שהתארכה
לכמה שנים, בצרפת, והיה כאן כתב צרפתי גוי,
ועוד גוי שימש ככתב מחליף.

• מה מעמדך כיום ב,.לה מונד״?
מזה שנתיים אני כותב בעיקר לירחון של לה
מונד, שנקרא לה־מונד דיפלומטיק. כמעט בכל
חוברת שניה תמצאי מאמרים שלי. למעשה, אני
הכתב היחיד מהארץ שמפרסם שם.

• מה מעמדך ב״ידיעות אחרונות״?
מה שקבעתי עם רב יודקובסקי הוא, שאני
שליח מיוחד של ידיעות אחרונות, העובד עלפי
הסכם קבוע ומיוחד.

• לפני שנסעת לתימן ולעמאן —
הודעת ל״ידיעות אחרונות״?

בוודאי, הרי הם נתנו לי את הכרטיס. ישבתי
עם רב על מפת המדינות הערביות, והוא אמר:
״תימן, סע לתימן״.
תראי, הם ראו שיש פה מין ז׳אנר חדש של
כתיבה של ישראלים בעלי דרכון זר, שיכולים
להיכנס לארצות־ערב. לא רק אני, גם תמר גולן׳.

• אני קוראת את מאמרך על
הוועידה הפלסטינית בעמאן, ואינני
מוצאת אף מילה על הוועידה עצמה, אף
דיווח פוליטי. אתה מדווח על חנויות,
על אנשים, על פטרה. אבל פוליטיקה
— יוק. האם העיתון מטיל צנזורה על
הדיווחים שלך?

קפליוק עם אחמד ג׳יבריל באלג׳יר ()1983
קד א פי לא רצה
בוא נשתה בירה אצלי בדירה ונשוחח ״.אמרתי לו
שאמרו לי לחכות לפגישה עם אבו עמאר ב־.7
אמר לי :״בחייאתב, קפליוק, לפני חצות לא תראה
אותו!״
היה איתי הכתב של לה מונד במערב־ביירות,
ז׳אק גיראס. נסענו במכוניתו של ג׳ונבלאט,
ישבנו אצלו בדירה שעה וחצי. היתה שיחה
מעניינת. שתינו בירה. הוא ממש כמו שיח׳,
מעולם לא נגע בפחית. מאחוריו עמד אחד
מעוזריו, שמזג כל הזמן את הבירה לכוס. אנחנו,
כמובן, שתינו מהפחית.
חזרנו ב־ 9למלון. מה אני רואה? בהלה ליד
המלון :״איפה קפליוק!״ ראו אותי שניים
ממישרד־ההסברה של אש״ף אמרו לי :״יצאת
מדעתך? אמרנו לך שתהיה בזמן מסויים במלון!״
גיראס אומר לי :״קפליוק, פישלנו״.
בקיצור, המשיכו לרדת עלינו :״אבו־עמאר
מחכה לך כבר שעה וחצי, לא עושים דבר כזה!״
זו היתה הפעם הראשונה שבה נפגשתי עם
ערפאת. מאז צברתי לזכותי — ויש כאלה
שיאמרו: לחובתי — 25 שעות עם ערפאת.
נכנסנו לבונקר. ערפאת קם על רגליו ואמר
לי :״איפה היית? אני מחכה לך כבר שעה וחצי״.
רציתי לקבור את עצמי. זה היה באמת דבר שלא
ייעשה. אמרתי לעצמי, אם אספר לו שביליתי עם
ג׳ונבלאט גמרתי עם הראיון.
ניסיתי להסיט את השיחה, ואמרתי לו: שמעתי
שאתם אומרים שאפשר להשיג הכל במערב־ביירות,
והנה הידיד שלי, ז׳אן גיראס, לא מצליח
להסיג סיגרים־הבנה.

• שוחחת עם ערפאת בערבית.

התחלנו באנגלית ועברנו מייד לערבית, כי
בערבית השיחה היא מאוד לא אמצעית. בקיצור,
ערפאת שאל את גיראס באיזו מלוז הוא גר

• אני לא שואלת איך התכוננת
לראיון. אני שואלת מה עשתה לך
הפגישה עם ערפאת מבחינה ריגשית?
לא התייחסתי לזה באופן ריגשי. ראיתי קודם
את הצד העיתונאי. היינו בעיצומה של המילחמה,
הפצצות נוראות, ואני עושה איתו ראיון, אולי
אחרון. אחרי שעשיתי מעצמי צחוק של סופר־

שלחתי מדי יום כתבות מהוועידה. זה היה
קשה מאוד להעביר אותן, לא היה לי טלקס
בעמאן. באלג׳יר היה לי טלקס של ידיעות
אחרונות, ואחרי שבדקו, העבירו את הידיעות
שלי בלי בעיה. הדבר לא היה אפשרי בעמאן.
העברתי חומר על הוועידה, כיסיתי אותה בזמן
שהייתי שם. אני חושב שזה מאוד מעניין לתאר
את התחושה של ישראלי הנמצא מעברו השני
של הגשר, או לתאר את החוויה שעברתי כשהייתי
בפטרה.
בקשר לוועידה, לא סיימתי לטפל בה. עוד
השבוע אטפל בה במאמר מיוחד. את לא יכולה
להגיד שלא כיסיתי את הנושא, עיקרי הדברים
הופיעו.
לא הייתי אומר שהיתה פה מדיניות של
העיתון להתעלם מהפוליטיקה. להיפר, מעולם
לא הגבילו אותי. בוודאי שלא הגבילו אותי בזמן
המילחמה, כשכתבתי ממערב״ביירות. אפילו לא
שינו לי את המינוח. היתה לי סידרה של ארבעה
מאמרים — אף מילה לא נמחקה, אפילו לא שינו
כשכתבתי ״פלסטינים״ במקום ״מחבלים״.

• ספר לי על המישפחה שלך.
אשתי, אולגה, היא פרופסור לבלשנות שמית,
והתמנתה רק לאחרונה כראש מחלקת הבלשנות
באוניברסיטה העברית. היא מתעסקת בעיקר
בלשונות חבש ובציוויליזציה, בהיסטוריה ובתרבות
של אתיופיה. כשהייתי בעמאן היא היתה
בכינוס בינלאומי באתיופיה.

• אשתך היתה אתך בארצות ערביות?

אענה לך על השאלה הזאת. אני רק יכול
לספר לך, שהבנות שמעו על ההמולה מסביבי
כשהייתי בעמאן והיא באתיופיה. פעם אחת
צילצלתי הביתה דרך אירופה והירגעתי אותן
שהכל בסדר.

• ראית טלוויזיה ישראלית בשהיית
בעמאן?

פחדן בפעמים הקודמות, עניין אותי הפעם רק
הצד המיקצועי.
חשבתי: הנה, עיתונאי ישראלי עושה אולי את
הראיון האחרון עם יאסר ערפאת.

• מניין יש לך דרכון זר?
למה זה חשוב?

• בי הדרכון הזר הזה היה ברטים־
הכניסה שלך למדינות ערביות.

בטח, כמו שרואים בבית. כל עניין דראושה
נודע לי מהטלוויזיה. פתחתי ב־ 9לראות מבט
ושמעתי שדראושה עומד להגיע אליי.
דבר ראשון, ביררתי אצל ערפאת. היתה
ישיבה סגורה, וחיכיתי עד שייצא. כשהוא שמע
שהדבר פורסם, אז הוא אמר בצורה סתמית :״לא
ידוע לנו על כך ״.ואז חקרתי את העניין, והבנתי
שאם בכלל היה סיכוי שדראושה יגיע לוועידה,
הפירסום העמיד מיכשול.

קפליוק ופגיונותיו*
סיגרים הב אנ ה בביירות הנצורה
שהוא יכול לבוא. דובר על בואו ולא על נאום, כי
לנאום צריך אישור של רוב המועצה הלאומית,
ועוד לא קרה שמי שאינו חבר במועצה נאם בה,
אלא אם הוא ראש המדינה המארחת.

• הם ידעו על דראושה?
הם אמרו לי, שאם הוא רוצה לבוא, הוא יכול
לבוא. אבל אל תשכחי שהיה קיים מיכשול אחד:
הבעיה היא שלפלסטינים אין ריבונות על מטר
מרובע אחד. במדינה ערבית הם תלויים במדינה
זו או אחרת. ירדן אולי היתה מעלימה עין מבואו
של דראושה, אם הכל היה נעשה בשקט
והפירסום היה נעשה אחרי יציאתו, או כשכבר
היה נמצא בעמאן. עוד לא קרה שישראלי נושא
דרכון ישראלי ייכנס לארץ ערבית כשהוא מכריז
על כך מראש.

• זה נכון שידידיך באש״ף סידרו
לך את הנסיעה והכניסה לתימן?
דיברתי עם רב יודקובסקי על תזכניות
שונות והזכרתי את תימן. הוא נדלק על העניין

ואמר :״תימן!״ אמרתי: בסדר, נעשה את זה עוד
חצי שנה, זה קשה.
אם הייתי בתימן, זה הודות ליודקובסקי. לא
תיארתי לעצמי מה הביקור הזה יגרום פה, אבל
הוא ידע.
נסעתי לפאריס, ולה מונד דיפלומטיק עזר
לי להכנס לתימן.

• איך?
לתימן נכנס עיתונאי על־ידי המלצה של
עיתון. כמובן, לא לקחתי מגכתב־המלצה מרב
יודקובסקי, אלא מלה מונד.

• כתוב אצלך בדרכון שאתה יליד
ירושלים ויליד ישראל. זה לא היקשה?
זה הרי כל העניין, לא נותנים לבעל דרכון
ישראלי להיכנס, אבל נותנים למי שנולד פה
להיכנס עם דרכון זר.

• פגשת אנשי אש״ף בתימן?
נפגשתי בצנעה עם כמה מידידיי. הנוכחות
שלהם שם מאוד צנועה.

• יש להם בתימן אי בשליטתם. לא
ביקרת בו?

לא ביקרתי באי, התרכזתי בעיקר בביקור
אצל היהודים.

• מה בעצם דוחף אותך לנסיעות
האלה לארצות ערביות?
יצר עיתונאי, אולי קצת הרפתקנות, והרצון

• ממה שביררת אצל אנשי אש״ף,
דראושה באמת עמד להגיע לעמאן?
היוזמה היתה שלו. הוא התקשר. ואמרו לו

* פגיון שרכש בתימן ופגיון שרכש בירדן
העולם הזה 2467

שודד־ הי םהבדבא רי

שמעתי בשבוע שעבר את דבריה של קריינית־הרדיו,
שהביאה מובאות משבועוני העולם( .מעניין: קול ישראל משדר
מהדורות מיוחדות של מובאות מיומוני ישראל, מיומוני העולם
ומשבועוני העולם. חידה: מה
חסר? חידה שניה: מדוע?)
בין השאר ציטטה הקריינית
קטע משבועון בריטי. שבו נאמר.
כביכול, שמועמר קד׳אפי הוא
ממשיך־דרכם של הפיראטים
הברבאריים.
לא הייתי צריך לחפש את
המקור כדי לדעת שיש כאן
טעות קטנה בתירגום.
פיראט ברבארי הוא שודד־ים
אכזרי.
המילה ״פיראט״ באה מן היוונית
העתיקה. פייראו פירושו
תקיפה, הסתערות. פייראטם
פירושו שודד.
ברבארוס היה, ביוונית עתיקה, אדם זר, לא־יווני. כמו כל
העמים, עד עצם ימינו, ייחסו היוונים לזרים תכונות של אכזריות,
בורות ואי״אנושיות.
רוב שודדי־הים אכן היו ברבאריים, ונהגו בקורבנותיהם
באכזריות נוראה לשמה. אך לא לכך התכוון השבועון הבריטי.
הוא דיבר, מן הסתם, על? 18* 785 8 * 88 * 17 וזהו
דבר לגמרי אחר.
״ברבארי״ היה, במשך שנים רבות, המונח האירופי המקובל
לצפון־אפריקה. מקור המילה, כנראה, מהמילה הערבית ״בארבאר״
,שפירושו לדבר דברים בלתי־מובנים. מכאן השם ״ברברים״,
הכינוי שניתן עד היום לעמי צפון־אפריקה שאינם ממוצא ערבי.
מכאן גם מילת־הסלנג העברית ״לברבר״.
במשך מאות בשנים שימשו מיפרצי תוניסיה ולוב — ״חוף
ברבארי״ — כבסיסים ליורדי־ים מוסלמיים, שנקראו משום כך
״שודדי־הים של ברבארי״ .אלה עירבבו אידיאלים עם עסקים
פרטיים, ותקפו את ספינותיהם של הנוצרים, במיסגרת המילחמה
רבת־הדורות בין הנוצרים והמוסלמים על הים התיכון.
המדינות הנוצריות ניסו במשך זמן רב לבער נגע זה. בין השאר
שלחה ממשלת ארצות־הברית כמה פעמים את כוחותיה לטריפולי
שבלוב, כמסע־עונשין. מכאן ההימנון של חיל־הנחיתה האמרי־קאי
:״מאולמות מונטזומה(מלך מכסיקו) ועד לחופי טריפולי...״
לכן, מי שאומר כיום כי קד׳אפי הוא יורשם של ״שודדי־הים
של ברבארי״ אינו מתכוון לאמר דווקא שהוא אכזרי, או שהוא
שודד. הוא מבקש רק להפגין את הידע ההיסטורי שלו ולרמוז כי
קד׳אפי ממשיך במסורת הארוכה של הלובים, שהתנכלו לנוצרים
כדי לעשות מיצווה בעיני אללה וגם לבוז קצת ביזה.

הירגע, שמעה, הירגע!
עקבתי אחרי הופעותיו של שימעון פרס בצרפת, ורחמי נכמרו
\ על האיש.
הוא ירד בפאריס בכבש המטוס. בריצה מוגזמת. הוא עבר על
[ פני מישמר הכבוד, כשכל חלקי גופו מכווצים בצורה בלתי־טיבעית.
הוא לא ידע לעמוד באופן טיבעי או לשבת באופן טיבעי.
הוא דמה לילד שנקרא לחדר המנהל.
היה ברור כי פרס הגיע לצרפת בחרדת־קודש. הנה התגשם
החלום העליון של חייו: לא רק להיות לראש־ממשלה, אלא
להתקבל בפאריס כראש־הממשלה.
זה היה קצת פאתטי.
לפני שלושים שנה בא פרס לפאריס כמנכ״ל מישרד־הביטחון,
במיסגרת היחסים החשאיים שהובילו תוך שנתיים למילח־מת־סיני.
הנער־העולה מפולין, המדריך בנוער־העובד, מצא את
עצמו בעיר האורות, במרכז התרבות העולמית. הוא כל־כך השתכר
מן הזוהר, עד כי היה זה מישחק־ילדים לצרפתים לסובב אותו
סביב אצבעם הקטנה. הם הניחו לו לחשוב שהוא חוגג מסעי־ניצ־חוו
ומשיג מהם דברים נהדרים(נשק, נשק, נשק) בעוד שלמעשה
הם גייסו אותו ואת ישראל כולה ללגיון־הזרים שלהם. צה״ל
נשלח לסיני כדי להוציא בשביל הצרפתים את הערמונים מן האש.
הצרפתים סברו אז שאם ינחית מישהו מכה על גמאל עבר־אל־נאצר,
הנשיא המצרי, תתמוטט מילחמת־השיחרור האלג׳ירית
נגד צרפת. היה נדמה להם כי עבד־אל־נאצר הוא שהמציא את
המילחמה הזאת. הם לא יכלו להשלים עם העובדה שזוהי מיל-
חמת־שיחרור אותנטית.
מילחמת סיני־סואץ נכשלה, חיילי ישראל נהרגו לשווא, צרפת
איבדה את אלג׳יריה. פרס לא הבין עד הרגע האחרון מה מתרחש.
הוא הכריז בהתלהבות שהברית בין ישראל וצרפת אינה מבוססת
רק על שותפות של אינטרסים, אלא על אידיאלים. משותפים
ורגשות עמוקים. אילו ידע היסטוריה, היה יודע שאין מדינה
בעולם שהמדיניות שלה רחוקה מרגשות כמו צרפת.
היה לי איתו אז ויכוח. ניבאתי שצרפת תזרוק את ישראל
כלימון סחוט, ברגע שתסתיים מילחמת־אלג׳יריה. וכך היה,
כמובן.
אבל זה לא ריפא את פרס. הכמיהה שלו לצרפת עמוקה מרי.
הוא שואף בכל נימי נפשו להתקבל בצרפת כאיש העולם הגדול.
כאיש האינטליגנציה, כאיש תרבות וכמדינאי דגול.
כאשר הגיע פראנסואה מיטראן לשילטון, גברה תשוקה זו
שיבעתיים. מיטראן הוא בעיניו כל מה שפרס עצמו רוצה, בסתר
ליבו, להיות: פוליטיקאי איש־הרוח, מדינאי קורא־ספרים, בן־בית
בארמונות השילטון והתרבות של פאריס.
הצרה היא שמיטראן רחוק מאוד מלהיות כזה. הוא בסך הכל
פוליטיקאי קטן וחורש־מזימות יומרני, המעמיד פנים של הוגה־ס

ריעות.
דווקא עתה הוא בשפל הקאריירה שלו. אחרי שהגיע
לשילטון על גלי ניצחון גדול, הוא נחל כישלון מחפיר בזירה
הכלכלית, ולאחרונה הצליח מועמר קד׳אפי להציגו לעיני העולם
כולו כשוטה־הכפר. הבדווי מבנגאזי רימה את הוגה־הדיעות הדגול
מפאריס בצורה מבישה, בפרשת הנסיגה מצ׳אד. סיקרי דעת־קהל
מנבאים למיטראן ולמיפלגתו תבוסה מוחצת.
לכן אין לפרס כל סיבה להתכווץ מרוב התרגשות, בעומדו מול
מיטראן. שניהם מאותו הכפר. שניהם עסקנים מן המניין,
פוליטיקאים של יום־יום, אמני קנוניות מיפלגתיות, המעמידים
פני אינטלקטואלים. ההסוואה של מיטראן טובה יותר, מפני שהוא
צרפתי. זה הכל.
הצרה היא שיש לחרדת־הקודש הנאיבית של פרס צד מעשי.
הצרפתים עושים זאת שוב. הם מנסים למכור לישראל שני כורים

*ודי *בנדי

אין רחוב שלא עברתי בו ברגל או על אופניים. כשאני עולה
כיום ברחוב דיזנגוף, מרחוב המלך ג׳ורג׳ להיכל־התרבות, אני :
נזכר בכל מאות הפעמים שבהן הזעתי את נשמתי בימי־קיץ
ברוכבי על אופניי בעליה זו, שאיני מרגיש בה כלל בנוסעי ברכב.
מה גרם לתישפוכת זו?
ספר חדש שמישהו שלח לי. שמו פשוט תל־אביב, והוא מכיל
200 עמודים של תצלומים וציורים, שנבחרו על־ידי יונה פישר
בטוב טעם.
תל״אביב אינה עיר יפה. אפשר לומר במצפון שקט שהיא עיר
רי מכוערת. אין בה ההוד של ירושלים, היופי של עכו, הקסם של
צפת, הנוף של חיפה, השוני של אילת.
אבל תל־אביב היא בית. ומי שיודע להסתכל, ויודע היכן, יכול
למצוא בה הרבה־הרבה דברים מיוחדים. למשל את אריה־האבן
בסימטה אלמונית( .זה שמה, בחיי).
יש בספר עשרות תצלומים של הבתים היפים, הפאתטיים,
שבהם ניסו עולים מפולין וממצריים להגשים את מאווייהם
הכמוסים — טירות של אבירים גרמניים בזעיר־אנפין, היכלים
מיזרחיים כמיניאטורה, והלב יוצא אל האנשים האלה שביקשו
ליצור משהו יפה ומיוחד, לפני שירדה על העיר קיללת הקבלנים
והבתים המשותפים.
יש שם נעורינו כולם: פורטרטים של שלונסקי ואורי־צבי
גרינברג, פלקאטים של הקומקום והמטאטא, שער הגליון
הראשון של העולם הזה, הפסל נימרוד של דנציגר, תצלום של
יריד המיזרח והגמל המעופף שלו, בניית נמל תל־אביב. יש מראה
של שפת־הים מקפה פילץ(הגמלים עוברים בין המתרחצים) .יש
תצלום מבניית בית־הדר, הבית הראשון שנבנה מקונסטרוקציה :
של ברזל (אחי המנוח עבד שם) .יש התבליט שבחזית בנק
ברקליס ברחוב אלנבי(עבדתי בבניין זה כמה שנים, במישרד של
עורר־דיו).
האם אפשר לאהוב את תל־אביב? איני יודע. אולי לא. אבל .־
אפשר לחיות בה. ואפשר גם עכשיו למצוא בה הרבה פינות
נחמדות ואתרים נוסטאלגיים, שכדאי לשמור עליהם.

הלפיד שר לפיד
גרעיניים. זהו עסק גרול וטוב לצרפת. שתעשייתה זועקת
להזמנות. ואילו לפרס המיסכן נדמה שעושים לו טובה אישית
גדולה. בגלל אהבת החברים הסוציאליסטיים למנהיג הישראלי
הדגול, איש הספר וההגות.

אריה בסימטה אדמונית
עברתי לייד בניין העיריה בתל־אביב וליבי נחמץ בקירבי.
חופרים שם בור ענקי, כדי לבנות שם איזה בניין, במקום שבו היה
פעם גן־הדסה.
בליבי עלה שיר ישן ישן.. :מי שמתרחץ בגן הדסה /
מתייבשות לו ה --
זה לא היה סתם שיר. למדתי לשחות בבריכת־השחיה של
גן־הדסה. ועל ספסלי הגן, בפינות הבלתי־מוארות.,ערכתי כמה
וכמה נסיונות לשכנע נערות חמודות שאבד הכלח על רעיון
הבתולין.
תל־אביבי אנוכי. מאז גיל 11 אני חי בעיר הזאת (קודם לכן
חייתי זמן־מה בחיפה ובנהלל) .כל זיכרונות־הנעורים שלי, מגיל
זה והלאה, קשורים בעיר הזאת.
כשהייתי באצ״ל עליתי לגגות של מאות מבתי העיר. המשימה
שלנו היתה להכין רשימה מדוייקת של כל הבתים בעיר שיש בהם
שני חדרי־מדרגות וגגות פתוחים, כדי לאפשר לאנשינו לברוח
בשעת־הצורך מפני השוטרים הבריטיים(לעלות בחדר״המדרגות
האחד, לרדת בשני ולברוח).
היכרתי את כל הגנים הקטנים והמוסתרים של העיר (ראה
לעיל) .הנערה הראשונה שהתמסרה לי עשתה זאת על חול הים,
מתחת לצריף הגדול של טיר.

סירטה של נילי טל על שיקום האסירים בתוכנית מבט שני1 ,
עורר מאוד למחשבה.
גיבור הסרט הוא חרות לפיד, איש כסוף־שיער מאיילת־השחר,
המקדיש את חייו לשיקום אסירים משוחררים בקיבוצים. לאיש
כזה היה מתאים להיות יפה־נפש, עדין־הליכות, אדם שראשו
בעננים, אבל לפיד זה הוא דווקא ארם קשוח (האנגלים היו
קוראים לו ״ביצה קשה״) ,חסר כל אשליות, המדבר אל הקליינטים
שלו בשפת רב־סמל פלוגתי.
יש לו שיטה פשוטה להצלת העבריין. הוא לוקח אותו

קצה לשונו במשך כל הסרט :״תגיד לי, אתה לא מרגיש כמו
סוהר?״
האם הקיבוץ אינו משמש כאן כתחליף לבית־הסוהר?
לכאורה זוהי שאלה אבסורדית. הרי הקיבוץ הוא ההיפך הגמור :
מבית־הסוהר. הכלא הוא מיסגרת שכל־כולה כפיה, בעוד שהקי־ ; י בוץ הוא מיסגרת שכל־כולה
התנדבות ורצון חופשי.
אך לדברים היבט עמוק יותר.
אני מאמין כי עבריינים רבים
אינם מגיעים לכלא מפני שביצעו
עבירה, אלא להיפך: שהם
מבצעים עבירות׳ מפני שהם
רוצים בתת־הכרתם להגיע לכלא.
אנשים אלה אינם מסוגלים
להתקיים ברוח־הפרצים של
החופש. הם מחפשים מיקלט
בטוח. הם מעמידים פני קשוחים,
אך למעשה הם אנשים נפחדים,
חלשי־אופי ורפי־רצון, חסרי לסיד ביטחון עצמי, שטוב להם בעולם
המסודר והבטוח של הכלא, שיש בו כללים ברורים, ושבו יש להם
סיכוי סביר לתפוס מעמד מוכר בהירארכיה של עולם־הפשע.
כאשר איש כזה משתחרר, אין לו כל ברירה אלא לחזור לחברה
העבריינית. ולא רק מפני שהחברה הרגילה אינה קולטת אותו
ודוחה אותו, אלא מפני שהוא עצמו אינו מסוגל לחיות כאדם
עצמאי, בר־החלטה.
לאדם כזה, חיי־הקיבוץ הם פיתרון אידיאלי. בקיבוץ יש כללים
קבועים, יש נורמות ברורות, יש מיסגרת חברתית יציבה. האדם
אינו בו^ר בו, הוא חי בחברה, כשהוא חשוף כל העת לעיניה. יש
מוטיווציה גבוהה להביא תועלת לחברה.
היחידה הקרבית היא הקודקוד השלישי של משולש זה. היא
עומדת בחצי־הדרך בין הכלא והקיבוץ. יש בה המוטיווציה
הגבוהה של הקיבוץ, ויש בה המישטר הנוקשה של הכלא.
אם חרות לפיד תפס זאת — ולשמע דבריו נראה לי כי אכן זה
כך — הרי מגיע לו פרס לא רק על התנדבותו, אלא גם על הבנתו.
וחוץ מזה הוא עוזר להרים מחדש את קרן הקיבוץ, מפני שהוא
מתרגם את האידיאלים של הקיבוץ לשפה של מעשה אקטואלי,
שהוא רלוונטי למציאות הישראלית בת־ימינו.
בחושך הישראלי, די בלפיד אחד כזה כדי להפיץ אור רב.

הטלפון בביתו של אמנו! רובינשטיין .,אינו פזעל
ומנית״ ,פקודו של מתי פלד לימד אותו לפרוץ מכונית
והמפיק אשר ביטנסקי שכח את תיקו וגרם למהומה
גם הסנדלר הולך יחף. שר־

התיקשורת אמנון רובינשטיין
היה אמור להופיע בשב־תרבות
בתיאטרון הקאמרי
בתל־אביב. סמור למועד תחילת
המופע, לא נראה רובינשטיין
באולם. מארגני האירוע מיהרו
לטלפן לביתו של השר, אך מעברו
השני של הקו נשמע הקול
המוכר :״המיספר שהגעת אליו
אינו פועל זמנית!״ רובינשטיין
עצמו הופיע באיחור־מה.

צוג מתגעגע למקום כהונתו
הקודם — הכנסת. השבוע הוא
בא לשם כדי להשתתף בדיון
מטעם האגודה הישראלית ל־פרלמנטריזם.
הוא נכנס למישכן
דרך כניסת הח״כים, ניגש לשומר
ושאל :״נו, יש דואר בש־כילי?״

באותו
דיון הציע הנשיא
הקמת ״בית לורדים״ ישראלי.
ח״כ העבודה שבח וייס הזכיר
שהרצוג והוא העלו הצעה כזאת
בכנסת הקודמת. וייס הדגיש
שהראשון אשר הציע את ההצעה
היה אורי אבנרי, שנכנס
לכנסת בשנת 1965 מטעם סיעת

רק רומזים באוזנו על התיק
שלו, והוא כבר יוצא מכליו.
ח״כ הליברלים בני שליטא
התראיין במיכללת תל־חי, ב־מיסגרת
דיון בצהרי־יום, שאורגן
על-ידי אירגון הסטודנטים שליד
ההסתדרות. העיתונאי מנחם
הורוביץ, שהינחה את האירוע,
שאל אותו על הפרשה
המפורסמת ששמו נקשר בה.
שליטא פרץ בשצף־קצף ותקף
בכירים במישטרה ובפרקליטות
המדינה. כמה מהשומעים
לא התרגשו מדבריו, ואחרי
ששליטא סיים לדבר, ניגש אליו
אחד הסטודנטים והתווכח איתו.
בלהט הוויכוח אמר שליטא
לסטודנט :״אני אוכל שלושה
כמוך לארוחת־בוקר!״ זה לא נשאר
חייב וענה :״אתה אימפוטנט
״.השניים כמעט שהגיעו
לתיגרת״ידיים.

מה עשתה סוניד! פרם
ביום צאתו של בעלה לצרפת?
אשתו של שימעון פרס ניצלה
את היעדרו מהארץ והקדישה
את יום הרביעי האחרון לטיפול
במכונית הפיאט 127 שלה
במוסך בבני־ברק.
נשיא־המדינה חיים דד־

אמנון רובינשטיין גגי־ מ״דג ״״״

הביצוי*והשיכון, דויד לוי, בעת שצמרת המדינה בהרכב מלא באה
להיפרד בנמל־התעופה בן־גוריון שליד לוד מראש־הממשלה,
שימעון פרס, שיצא לביקור ממלכתי בצרפת. בגלל הקור הנוראי
ששרר במקום בשעת בוקר מוקדמת, העדיפו כמה מהשרים
הנוכחים לחמם את ידיהם בכיסי מיכנסיהם. כך עשו(למטה, מימין
לשמאל) השר ללא״תיק משה (״מישה״) ארנס, שר״החינוד, יצחק
נבון, וממלא־מקום ראש־הממשלה ושר״החוץ, יצחק שמיר.

העולם הזה -כוח חדש, והקמת
״בית־הלורדים״ היתה אחת
ההצעות הראשונות שלו.
שר־החקלאות לשעבר פסח
ו״פייסי״) גרוסר לא יכול
להירגע מכך שהוא כבר לא שר.
בישיבת הנהלת המיפלגה הליברלית
שהתקיימה השבוע,
נערך דיון חקלאי. גרופר הסביר
עד כמה חילופי השרים במישרד
הזיקו לחקלאים, והביא כדוגמה
את כל הרעות של השר החדש
אריק נחמקין. גרופר סיפר,
שכאשר נכנס לכהונתו הוא
הקים את קרן המנכ״ל, שהיתה
למעשה שלו, והיא נועדה לעזור
כספית לחקלאים שתמכו בו.
לדיברי גרופר, הדבר הרע הראשון
שעשה נחמקין היה ביטול
קרן זו• .
יוסף (״טומי״ן לפיד,
מעורכי מעריב, חש בליבו
שמשהו רע יתחולל, ארבעה
ימים לפני שבתו מיכל נהרגה
בתאונת־דרכים בתל-אביב. לפיד,
שליבו מעולם לא רמז לו
רמזים כלשהם, סיפר השבוע
שערב התאונה היתה לו תחושה
חד־משמעית של אסון מתקרב.
לפיד מגיש תוכנית שבועית
ברשת בי. התוכנית האחרונה
שלפני התאונה המחרידה
עסקה, על פי בחירת לפיד
עצמו, במצבות ובמחיריהן.
מישפטו של אריאל שרון
בניו־יורק הופך בית״ועד
למושבה הישראלית שם. נוסף
על העיתונאים הישראליים, נמצאת
שם גם הפסלת אילנה
גור, המיודדת עם אחד מפרקליטי
אריק. הוא הכיר אותה כשהלך
בארץ ליד ושם וראה שם
פסל של אילנה. בין העיתונאים

מספרים שכתב גלי צה״ל יעקב
אי ל ץ נרדם מדי פעם, וחבריו
נאלצים להעירו, ואילו שאר
העיתונאים מגלים יחס עויין
ביותר לאריק. אנשי אריק אף
טוענים, שהעיתונאים הישראליים
״מתחנפים בצורה מגעילה
לעורכי טיים.״
כתב מעריב בצפון שעיה
סגל קיבל צו לשרות במילואים
בתוך תחומי הקו הירוק. הוא
פנה למפקד יחידתו וביקש
להתנדב לשירות בלבנון. מבוקשו
ניתן לו, והוא ייצא לשם
כחייל מן השורה.
המפיק אשר ביטנסקי
׳ למד לקח. הוא לעולם לא ישכח
עוד במקום ציבורי את תיק
הגייימס בונד שלו. ביטנסקי בא
ביום השישי בבוקר לישיבה בתיאטרון
הקאמרי כדי לדון
בפרטים אחרונים הקשורים להפקה
המשותפת שלו עם התיאטרון,
לינדסי קמפ -פרחים.
בתום הישיבה הוא ירר
קומה ושתה שוקו חם, באחד •
מבתי־הקפה הקטנים שבפסאג׳ .
דיזנגוף. לרוע מזלו הוא שכח את !
תיקו. בעלי המקום הזמינו את |
המישטרה, וחבלן מישטרה פוצץ ׳
את התיק החשוד — ובו כל
המיסמכים הקשורים להופעת
לינדסי קמפ.
ח״כ לע״ם אהוד (״אודי״)
אולמרט שילם את החשבון
בבית־קפה בתל־אביב, ובעוד הקופאית
מחזירה לו עודף, הוא
אמר לבן־זוגו לשיחה שהוא
ממריא לניו״יורק. הקופאית לא
התביישה ואמרה :״אילו יכולת
להביא לי מיכנסי מנס הוא
ביקש לדעת מהי מידתה, והשבוע
הוא שב לבית־הקפה
היוקרתי ובידו שקית ניילון
שבה זוג מיכנסי מנ ס חדשים.
מעצב-הבגדים יובל סס־סין
שיחק אותה בגדול. במשך
חודשים הוא הסתובב בארצות־הברית
ללא עבודה וללא כסף.
כשלגופו מעיל שאותו עיצב,
הוא הלך להופעה של הזמרת
דיאנה רום, ובתום ההופעה
העניק לה את המעיל. אחר־כך,
מתוך סימפטיה לזמרת, הוא שב
לראות אותה, וגילה שהיא עדיין
לובשת את המעיל שלו. הוא
ניגש אל מאחורי הקלעים וסיפר
למפיקיה שהוא האיש אשר
עיצב את המעיל. התוצאה: מאז י
הוא הפך למעצב בגדיה של
הזמרת להופעתה החדשה. עכ ן
שיו
יש לו עבודה וגם כסף.

ח״כ יחד בנימין (.פו־ ד׳
אד״) בך אליעזר זוקף לזכותו |
הישג: הוא מספר שהוא היה !
הראשון שהכניס את מאיר :
בהנא לכלא לתקופה ארוכה. י
היה זה בזמן שפואד שימש כמתאם
הפעולות בשטחים הכבושים,
כתת״אלוף בצה״ל.
יצחק ליבני, שהיה ב־ ,
עבר מנכ״ל רשות־השידור, פתח
במיתקפה נגד הרמטכ״ל משה
לוי, בגלל כוונת האחרון לחסל
את יומני גלי־צה־ל. ליבני,
שהיה לפני שנים מפקד התחנה
הצבאית, ייסד את היומנים. במהלך
מילחמת יום־הכיפורים
אוחדו שידורי החדשות והיומנים
של קול ישראל והתחנה הצבאית,
כשליבני ועמום גור*
ד ץ מהרדיו משמשים כמנהלים
משותפים. אחרי סיום המילחמה
נותק הקשר, ואז החליט ליבני
שגלי־צה״ל ישדרו יומנים עצ־העולם
הזה 2467

מאיים. בתוך שבוע שודרו
בתחנה הצבאית ארבעה יומני
חדשות ביום. ליבני, ששמו מוזכר
כיום כאחד המועמדים הרציניים
לניהול הערוץ השני,
כאשר יקום, טען השבוע שגלי־צה״ל
ללא יומני־החדשות יפסיקו
להיות תחנת־רדיו.
ח״כ הרשימה המתקדמת
לשלום מתי סלד מיהר לישיבה
חשובה, וחשש לאחר. מרוב
חיפזון טרק האלוף (מיל׳)
את דלתות מכוניתו והשאיר
בתוכה את המפתחות. פלד היה
מיואש, כי היה לו סדר־יום עמוס
והוא היה זקוק מאוד לריכבו.
הוא מיהר למישרד קרוב וביקש
לטלפן כדי להזעיק מישהו מחברת
המכוניות סובארו, כדי
שיפתחו את מכוניתו. כשהבין
בעל הטלפון במה המדובר, הוא
אמר לפלד :״אץ צורך לטלפן.״
הוא לקח לידו חוט־ברזל, ניגש
עם פלד למכונית ופתח אותה
בלי קושי. אז התברר שהוא היה
בעבר חייל במטכ״ל, כשפלד
שירת שם כראש אגף במטה
הכללי.
לשחקן התיאטרון העירוני
חיפה דורון תבררי יש
כישרון יוצא מן הכלל לשפות.
כדי להבין טוב יותר את המחזאי
הנריק איבסן, הוא למד

שון מסוגו ברדיו: הכתב הכלכלי
של איזור חיפה והצפון. זוהר
החל את דרכו בעל המישמר.
בין שידור לשידור הוא משלים
עבודת מאסטר בבית־הספר לעבודה
סוציאלית באוניברסיטת
חיפה, ומדי פעם הוא מנחה ערבי
חוזרים בתשובה. זוהר, בן קיבוץ
עברון, מבקש לעמוד מקרוב על
תופעת הדתיים החדשים, מנקודת
מבט סוציולוגית.
מזכיר עיריית גיבעתיים,
אפרים שטנצלר, היה אמור
להתמנות כיועץ אירגוני לפרס.
ואף כסמנכ״ל מישרד ראש־הממשלה.
במחשבה שניה העדיף
העסקן הצעיר, בן ה־ ,32 להישאר
בעירו ולא לנסוע בוקר־בוקר
לירושלים, אולי משום שעתה
נפל עליו תפקיד מקומי נוסף:
פה־אחד הוא נבחר לתפקיד
מזכיר מועצת פועלי גיבעתיים.
שר־האנרגיה משה שחל
ניאות לקבל לפגישה את איש־העסקים
שמואל שבח, לשיחה
שעניינה פיתוחי אנרגיה
מתקדמים. אך בתוך זמן קצר
נשכחה סיבת הפגישה. השניים
גילו שיש להם עבר ורקע
משותפים. למרות ששבח הוא
חבר מרכז חרות, הם התרפקו על
תקופת ילדותם בחיפה. אביו של
שבח הוא בעל המיסעדה שיק־

יהודית מ״מון

מעצבת בובות למכירה (במרכז) פתחה השבוע תערוכה בגלריה היפואית 13
וחצי. היא הביאה עימה לפתיחת התערוכה את שתי בנותיה, בעלות השמות
המקוריים ויוצאי״הדופן: קמיע (מימין) ומשכית (משמאל) .זוהי התערוכה הראשונה של האמנית.

ערכה, סיפר שחל כי אביו היה
במיקצועו טווה חוטי משי ומשווק
לחנויות, ושחל הילד היה
רוכן אל הנולים ועוזר לו. לדודו
היה מיפעל טוויה ענק בהודו,
שהולאם אחרי־כן על־ידי איני
דירה גנדי. שחל מספר שהוא
מנסה להצניע את העובדה שהוא
גר שש שנים במעברות; בשער
העליה, בבית־ליד ואחר־כך באשקלון,
והוא החליט שלא לנגן
על הכינור העדתי.

פסוקי חשבוע

• ח״כ ר״ץ יוסי שריד,
לנ״ל :״אצלך, שטן קטן מרקד
בלב.״
• השר משה קצב :״אני
לא איזה אלוף שהצניחו אותו
לממשלה״.

• העיתונאי דידי. מנוסי
:״מאילת ועד מטולה, כל
הארץ אייתולה.״
• ח״ב יעקב יוסן ז, בנו
של הרב עובדיה יוסף, על אי־

הצבת אשה ברשימת ש״ס לכנסת
:״אשה, מוטב לה שתשב בביתה
ותגדל את ילדיה לתורה
ומיצוות.״
• הנ״ל, על התנגדותו לשירות
בתו בצה״ל :״הרי כל
הפריצות יוצאת משם״.

• ראש־עיריית תל־א-
ביב שלמה(״צ׳יץ׳״) להט:
״אפשר לטעון שאני לא צנוע,
אבל לא שאני ראש־עיריה לא
טוב.״

• תא״ל בחיל־אוויר, בהוראה
לפקודיו :״חל איסור
לנוע בתחום הבסיס בצורה מרושלת
וערבית זו״.

• שר־האוצר

יצחק

מודעי :״יש לנו כיס של קבצן
ואנו חיים כמו רוטשילד.״

• ח״ב חרות לשעבר
מיכאל קליינר :״בעיניי, פא־שיזם
זו לא מילת גנאי ...בסו־הכל
לשיטות של מוסוליני באיטליה
היו היבטים חיוביים, כמו
שליליים.״
• הנ״ל :״צה״ל צריך לירות
במיידי האבנים. כן, לירות
בהם ממש.״
• קצין בכיר במיקרופון
פתוח בגלי־צה״ל :״לאריק בניו־יורק
— דרישת־שלום מה־פראייערים
בלבנון.״

• השר לתפקידים מיו
חדים
עזר וייצמן, על מיש־פט
הדיבה נגד טיים :״שרון
איננו מייצג, לא את העם היהודי
וגם לא אותי.״

• ח״ב רק״ח מאיר ויל־

אפרים סיגל

1הנאשם בהריגת אשה בשכם בחודש יוני
׳83 ובסיוע לאחר מעשה ברצח הילדה
עיישה אל״בחש בשכם, לנאשם יוסף הרנוי ביולי ,׳84 בא השבוע
לבית-המישפט המחוזי בתל-אביב להקראת כתב-האישום נגדו
בהריגת האשה. סיגל המשוחרר בערבות ושנאסר עליו להיכנס
לעיר שכם, חייך במלוא הפה במיסדרינות בית־המישפט, כשהוא
לבוש ברישול חליפה שכפתוריה פתוחים ובידו תיק ג׳יימס בונד.
נורווגית וקרא את יצירות איבסן
במקור. עתה הוא מופיע במחזה
מחכים לגודו בתרגום ערבי.
הוא למד במהירות את השפה,
בעזרת אחיו של השחקן ידסיך ז
אבו ורדה, שגם הוא משתתף
במחזה.
העיתונאי גבי זוחר הוא
כתב הרדיו היחיד שהינו קיבוצניק.
זוהר בן ה־ ,30 שהוא
נשוי ואב לבת, קיבל מינוי רא־העולם
הזה 2467

מונה בעיר, ששחל אוהב במיוחד.
שחל ושבח אף שירתו
באותו בסיס של חיל־הים. בעוד
ששחל השתחרר בתום השירות
הסדיר, הרי שבח נשאר בצבא
הקבע והגיע לדרגת סגן־אלוף.
שם מישפחתו המקורי של
שחל היה פתל, שפירושו שוזר־חוטים.
בראיון אישי לתאומים
הרצל ובלפור חקק, שהופיע
בביטאון העדה הספרדית במ־

נר, לשר החוץ יצחק שמיר:
״נדמה לי שאתה היית טרוריסט.״

הרב מנחם הבוץ:
״ש״ס וחלילה.״

• ח״ב פסח (״סייפי״)
גרופר לשר יוסף (״יוסקה״)
שפירא, שהציע קיצוץ בשכר ה־ח״כים
:״כשאתה תבוא לישיבות
הממשלה על אופניים, אני מבטיח
לך לוותר על כל המשכורת
שלי.״

• הכימאי פיטר פריי:
״ישראל היא ארץ טוחנת יושביה״.

ח״ב התחיה גאולה

כהן :״אצל כל ערבי בארץ קיים
ערפאת קטן בלב״.

\ 111ך י11י 1ך 1הדוגמנית הצעירה מדגמנת בגד־הריון,
1#1\ 11 #11 1/בתצוגת״אופנה שנערכה השבוע. אס, בת
למישפחת אס, בעלת מיפעל הנקניקים המפורסם, נמצאת בחודשי
הריון מתקדמים, אך הבטן הקטנה שלה כמעט שאינה בולטת.

מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומר מה הן אומרות...מה

אודטה דנין:
אלכם גילעדי:
יאירצבן:
..האשה היורדת היא ״רא מאמין נסקו אם יקברו את תנאי׳,
רא שטחנבוש נקבליותרממנדט אשמח לנהר הטלוויזיה!״
כשילדתי את בתי, מיה, לפני 11 שנים בלונדון, הייתי
שפן־נסיונות למכשיר האולטרא־סאונד, שהיה חדשני
וסנסציוני. אני זוכרת שהרופא שלי שאל אותי מה אני
רוצה, בן או בתן אמרתי בן, והוא אמר לי :״מה רע בבתד
אמרתי -לא רע, אבל יש לי שם לבן. ואז הוא שאל אם
הייתי רוצה לדעת מה יוולד לי. אמרתי לא! חד־משמעי. לא
רציתי שיקלקלו לי את ההפתעה.
כיום האולטרא״סאונד והאפידיוראל הם דברים
שבשיגרה, אן עדיין קיים ויכוח בין רופאים ונשים האם
לגלות את מין הילוד לאשה ההרה, האם להזריק לה
זריקת״ארגעה וטישטוש, המחסלת את הכאבים.
בשבוע שעבר ילדה העיתונאית אודטה דנין את בנה,
אלון. אודטה ידעה מראש שיוולד לה בן. היא גם קיבלה
זריקת אפידיוראל לשיכון הכאבים.

• רצית לדעת את מין התינוק שלד לפני שנולד?
רציתי לדעת. אבל הסקרנות שלי היתה מאוד אישית,
לא הייתי עוברת את הבדיקה הזו רק כדי לספק את הסקרנות
שלי לגבי מין התינוק. במיקרה שלי נאלצתי לעבור בדיקה כזו
מסיבות רפואיות, וכשהרופא שאל אותי אם אני רוצה לדעת
אמרתי: כן. ואז אמרו לי שזה בן. אבל מרצוני החופשי לא הייתי
הולכת לבדיקה ולא הייתי רוצה לעשות קסטות־וידיאו.

• קסטות וידיאו?

כן. מכונים פרטיים החלו לעשות אולטרא־סאונד תוך צילום
במצלמת־וידיאו, ואז יכולים לקחת את הקסטה הביתה, להכניס
אותה למכשיר הווידיאו, וכל המישפחה היתה צופה בחבר החדש,
שעתיד להצטרף אליה, כשהוא נמצא עדיין ברחם אמו.

• מה רע בכך?

אני לא יודעת אם זה רע או טוב. אני יודעת שמינהל התרופות
האמריקאי התריע נגד זה, ושמישרד־הבריאות אסר את קסטות־הווידיאו.
ואני יודעת דבר נוסף, שגם חומות יריחו נפלו בגלל
גלי״קול.

• ובקשר ללידה ללא כאבים, את ממליצה על
לידה כזו?
בפעם הזו, בניגוד לפעם הקודמת, התפננתי עם הלידה ללא
כאבים. ואני מאחלת לכל אשה לעבור את הלידה בחוויה כזו.

• לא פחדת מהזריקה?

פחדתי, כי כל מיני אנשים אמרו לי שהיא מסוכנת, שאם
חס־וחלילה יש פיספוס קל, אהפוך למשותקת והאמת היא, שאם
עושים את זה כמו שצריך, עם רופא מרדים מומחה, אז יש יותר
סיכויים להיפגע מתאונת־דרכים בשכונה שקטה מאשר להישאר
משותקת בגלל האפידיוראל.
זה הכל עניין של כסף, זה כל הסיפור.

• למה עניין של כסף?

מכיוון שבלידה רגילה משתתפת מיילדת ורופא תורן. בלידת
אפידיוראל משתתף רופא מרדים, רופא רגיל ומיילדת. כך שמי
שלא מוכנה לשלם באופן פרטי, יכולה לשכוח מזה. אומרים לה
שאין תקציב. תאמיני לי, אם הנשים היו יהודה ושומרון, היו
מוצאים תקציבים, אבל אנחנו לא שטח כבוש.

חבר־הכגסת יאיר צנן היה זה שלחץ כל הזמן על מיפ־לגתו
לפרוש מהמערך, והנה, סקר של ״מעריב״ ,שהתפרסם
בשבוע שעבר, קבע שאם מפ״ם תלך היום לבחירות -היא
תקבל מנדט אחד.
שאלתי את צבו:

• מה דעתך על הסקר שקובע שאם תלכו
לבחירות תקבלו רק מנדט אחד?
לא מאמין בסקר. אני בטוח לגמרי שהסקר יימצא מתבדה. לא
בגלל חשד באלה שעשו אותו, אלא בגלל העובדה שהסקר לא
לקח בחשבון את הסקטור הקיבוצי והערבי, ואני משוכנע שגם
בסקטור העירוני נקבל הרבה יותר ממנדט אחד, במיוחד אם לא
נתייצב לבד, אלא עם כל גורמי השמאל הציוניים.

ולא רק ר״ץ.

• התחלתם לאחרונה לפרסם מודעות בעיתונות,
האם זה בעיקבות התחושה שלכם שקרנכם ירדה?
אני מבטיחך נאמנה, כי תוכנית לפירסום המודעות נתקבלה
לפני שישה שבועות, למרות שלי עצמי יש צער שלא יצאנו במסע
כזה למחרת פרישתנו מהמערך. אז זה היה המומנט הנכון.

הוא בונה וילה בספרד וקנה יאכטה, המשייטת אי־שם
בין קוסטה בראבה לקוסטה דל־טול. הוא מתכנן מסיבה
המונית בפסח לפתיחת ביתו החדש בספרד, ואם כל הע ר
תעדר מתל־אביב בתקופה ההיא, אתם יודעים איפה לחפש
אותה. הוא מצליח בצורה בלתי־רגילה, היה אורחו האישי
של הנשיא האיטלקי פרטיני, אירח באופן אישי את ג וני
קארסון, עורך מסיבות״פאר באנגליה, לראשי הוועד האו לימפי.
יש לו נהג צמוד וחשבון־הוצאות פתוח, והחברים
של אלכס שמגיעים ללונדון יודעים, כי בכל מיקרה נכון
להם בילוי מהסרטים.
ופה, בארצנו הקטנטונת, רוצים שסגן נשיא ״אן־בי״סי
ספורט ״,הרוזן לבית גלעדי, יוותר על סיר־הבשר ויבוא
לנהל פה את הטלוויזיה.
תפסתי אותו לשיחה במסעדת ״וייט אלפאנט״
האלגנטית שבקרזון סטריט. בחוץ חיכה לנו הנהג הצמוד
עם לימוזין מדגם מרצדס, בפנים קפצו עליי עשרים איש
כדי״להסיר את מעילי. מיסטר גיילעדי חביב, מוכר וידוע
במועדון הסגור הזה. אכלתי דג סלמון משגע, הוא שתה
קפה ואני שאלתי אותו:

• אתה בא או לא בא לנהל את הטלוויזיה
הישראלית?
אני מת לנהל את הטלוויזיה הישראלית. אבל בתנאים שלי אני
לא יכול לנהל טלוויזיה שמראש נועדה לכשלון. אורי פורת היה
אצלי. שוחחנו. הגשתי לו מיסמך ובו דרישותיי המפורשות. במיס־מך
מצויינים כל הפרטים שלדעתי טעונים תיקון. לפני שכף רגלי
דורכת בבניין.

• אחד מהם, כך אני שומעת, הוא הריסת בניין
הטלוויזיה ובנייתו מחדש.
בוודאי. לדעתי, אין הטלוויזיה יכולה לתפקר בבניין הישן
הזה. שהוכשר לטלוויזיה בחאפ״לאפ.

• מה עוד אתה רוצה לשנות?
הכל כתוב במיסמך. במידה והוא יתקבל. אשמח לגלות לך.

• אתם מדברים על הצטרפות לר״ץ. ר״ץ היא
מפלגה המורכבת מכוכבים. למפ״ם יש אופי תנועתי.
איך זה יסתדר ביניכם?

• ואתה מוכן לוותר על סיר־הבשר בשביל
טלוויזיה ישראלית?

אינני יודע מה זה כוכבים. חזן לא היה כוכב? נכון שיש לנו
אופי יותר תנועתי, אבל אני מאמין שהמיזוג בין ההיבט התנועתי
וההיבט האינדיווידואלי יכול לפתח מתוך עצמו רק את המיטב.

הטלוויזיה הישראלית היא הבית שלי. מדינת ישראל היא
הבית שלי. פה החברים שלי. פה הבת שלי. פה כל מה שאני אוהב.
אם יקבלו את תנאיי, אשמח לנהל את הטלוויזיה הישראלית.

הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומדים...חה הן אוהרות...חה הם

י1נה אדיאן:
הראלה בר:
״שהח׳־כ בן־שלמו1ז יקבע ״ענשיו העיתונות מנגבת. לא דומה לירדנה
את תילבושת החיילות!״ את הדמעות שד גודג׳י!״ ולא שדה נמו גרי!״

כתב פרלמנטרי בכנסת סיפר לי, שאי״אפשר בכלל
להבדיל ביניהם. כל הח״כים של ש־ס נראים אותו הדבר.
לבושים בשחור, זקנם שחור ומיגבעתם שחורה. אף אחד
לא יכול להבדיל בין הארבעה, אבל פה יש להם מפה עד
להודעה חדשה.
אחד מהם, שימעון בן־שלמה שמו, הישוה את חיילות
צה׳ל, ויש להניח שגם אותנו ביניהן, אותנו -אני מתכוונת
בוגרות צהי׳ל -לפרוצות. לא פחות ולא יותר. אנחנו
משחיתות את מידותיהם של החיילים, מכיוון שמידותינו
מושחתות בלאו״הכי. עובדה -התגייסנו לצבא. אני לא
יודעת מי זה חבר הכנסת בן־שלמה, ולמען האמת הוא לא
מעניין אותי כקליפת־השום. אני מוצאת הרבה יותר
פריצות בהתבטאות שלו מאשר בכל חיילות צה״ל גם יחד,
יהיו מעשיהן מחוץ לשעות״העבודה כאשר יהיו.
שאלתי את קצינת״חן ראשית לשעבר, סטלה לוי:

• מה דעתך על התבטאותו של ח־־כ בן־שלמה?
מעבר לזה שהייתי נזעמת ונחרדת. ושרציתי להקים שמים
וארץ, אני רוצה להציע הצעה לח״ב הנכבד: למה שלא יביא לצבא
את כל הבנות המשתמטות מטעמי דת מהצבא, ושהן תחלפנה את
החיילות הגורמות לפריצות?

• אבל הוא נגד גיוס כנות לצבא. זה לא מוסרי.
אז שיקבע להן תילבושת מיוחדת, צנועה מאוד. מכופתרת עד
הצוואר, עם חצאיות המכסות את הברך וגרביים שחורים,
ושהמשתמטות תבאנה את הטהרה והצניעות אל הצבא.

לפני שבוע פורסמו כתבות־ענק על הסתבכותו הכספית
של בימאי הקולנוע ג׳ורג׳ עובדיה, המכונה גורג׳י. גם לי
הזדמן, בעוונותי, לעבוד במחיצתו של המאסטרו. ולעולם
לא אשכח את אותו מישפט מפוצץ ששם בפי בסרט
אריאנה, מישפט מהסרטים, כמו שאומרים :״אני לומדת
שרמוטולוגיה באוניברסיטה ״.הקהל באולם, כשראה את
הסרט, שאג מצחוק.
לי גורג׳י לא הצליח למצוא חתן במיסגרת עבודתי עימו,
אבל ליונה אליאן הוא מצא, ועוד איך מצא. יונה אליאן
פגשה את אלוף־נעוריה, ששי קשת, על בימת־הצילומים של
הסרט נורית. אהבתם של השניים זכתה בכיסוי אה־לה
ריצ׳ארד ברטון וליז טיילור. השניים נשואים בעושר ואושר
עד עצם היום הזה.
שאלתי את יונה:

• מה את עושה למען גורגיי, שהיה השדכן שלך
ושל ששי?
אני עושה, ואת לא מצפה ממני שאחשוף את מעשיי לפירסום
בעיתון.
אתם, העיתונאים, שעכשיו נותנים לו צילומי־שער, עשיתם לו
את המוות כשעשה את נורית, שהיה שלאגר. העיתונאים התחרו
ביניהם כרי להוכיח כמה הם יותר חכמים ממנו, הפכו את ההתנשאות
עליו לחגיגה. עכשיו, פיתאום העיתונות מנגבת בשבילו
את הדמעות, נחלצת לעזרתו. זה באמת מלחיץ.
למה כשעשה סרטים אף אחד לא נתן לו שער. למה? כי עכשיו
זה מצטלם טוב, כמו התינוקות הרעבים באתיופיה, ויש כותרת
טובה:

המזכירה אמרה לי :״יש לך תקליט חדש של ירדנה
ארזי ״.ואללה, אמרתי לעצמי, הבחורה הזו מקליטה באופן
רצחני. הוצאתי את התקליט מהעטיפה, ראיתי את ירדנה,
אבל מתחת לשם שלה היה כתוב הראלה בר. מדהים,
חשבתי לעצמי. השתים האלה פשוט דומות. אחר־כן
הקשבתי לתקליט, עצמתי את עיניים. היה נדמה לי שאני
שומעת את גלי עטרי.
התחלה לא רעה בשביל זמרת מתחילה, חשבתי לעצמי.
נראית כמו ירדנה ארזי, שרה כמו גלי עטרי וקוראים לה
הראלה בר. העניין הזה שווה בירור:

• מה דעתך על זה שאומרים שאת נראית כמו
ירדנה ארזי ושרה כמו גלי עטרי?
לגבי ירדנה ארזי, אם משווים אותי אליה, אז זו סך הכל
מחמאה, כי ירדנה היא בחורה נורא יפה. ולגבי גלי עטרי. היא
זמרת מצויינת, עם איכויות קוליות, וזה נחמד, שכבר בתחילת
הדרך משווים אותך לזמרת ותיקה.

• גם את מוצאת שיש דמיון?
כמובן, שלא.

• אז למי, בכל זאת, את משווה את עצמך?
להראלה בר. שמעת עליה? אם לא — עוד תשמעי.

שרית ישי

מתנה כל בוקר..
נדאג לספק את
540 ואנו
העיתון׳^משך חודשיים
בשעות הבוקון * המוקדמות
שולמסור לנו לכתובת תמורת 8,280ש קל בל ב ד
(מחיר מהל למתנה
במקום 17,560 שקל) עם
העיתון הראשון ישלח כרטיס
ברכה ^ ע ם פרטי שולח השי.

הארד

הארד

האד׳ ו

שז חר
מאחורי המירקע
מדוע רא שודר היומן?
הפעם האשמה אינה בעובדי הטלוויזיה, אלא
ב־ 30ז עובדי״חוץ. מדובר בחברות קבלניות, המספקות
לטלוויזיה שירותי־עריכה, צילום והקלטה.
חברות אלה מקבלות תשלום לפי שני
תעריפים: עבור כוודאדם ועבור ציוד שהן משכירות
לטלוויזיה.
לפני שנה השביתו עובדים אלה את הטלוויזיה
כולה לחודש ימים. אחר״כן־ חתמו על
הסכם חדש עם הרשות, והכל בא על תיקונו.
עד שפרצה עיסקת־החבילה. חברות אלה דרשו
מרשות־השידור תשלומים שהיו מעבר לעיס־קת־החבילה
ושלא בהתאם לחוק. הרשות לא
יכלה לשלם ורון נחמן, המישנה למנכ״ל
רשות״השידור, שלח אותם לוועדודהמעקב הממשלתית,
שהיא האחראית לתשלומים חריגים
מן העסקה הכוללת.
ביום השישי בשעה 9בבוקר הודיעו ראשי
הוועד של עובדי־חוץ אלה לכל עובדיהם להפ־

סי גילה א ת הסקופ?
מחלקת־הזזדשות של קול ישראל ודתה
הראשונה שידעה על היעלמו של שתי התאומות
מו ת ודוו מראשודלציון.
משה טימור, ממגישי התומית כל
צבעי הרשת, ישב באותו הערב בבית חברו
בראשודלציון. אותו חבר הוא חובב־רדיו,
והשניים שמעו ביחד את השידור של ניידות
המישטרה על היעלמו של שתי הבנות.
סימור התקשר מייד עם כרמלה מנשה,
הכתבת לענייני־־מישטרה של קול ישראל,
וסיפר לה על המיקרה. כעבור במה דקות
טילפן אליה שוב וסיפר לה איך קוראים
לשתי הבנות ומה גילן. כעבור כמה דקות
טילפן בשלישית ומסר פרטים נוספים. כל
הפרטים היו סדוייקים לגמרי.
מנשה נסעה באותו הלילה למישפחה
בראשון־לציון, ושומה בביתם עד השעה 5
לפגות״בוקר. או חורה לאולפן והתחילה
להכין את הכתבה שלה ליומן הבוקר. חמש
דקות לפני השעה 7טילפנה למוקד־ה־מישסרה
בראשידלציץ, כדי לוודא אם הבנות
נמצאו, לפני שיחד הידיעה במהדורת־החדשות.
מנשה דיברה עם השוטרת, חו
אמרה לוש,חכי, עכשיו בדיוק אני מדברת
במכשיר״הקשר עם שוטר בשטח, אתת
השכנות אמרה לו שהיא ראתה את שתי

לטלוויזיה זמן להתארגן, למצוא עורכים חליפיים
ולגמור את העבודה הזו.
אורי סירת הודיע, כי הוא יפסיק לגמרי את
עבודתם, וכי אף אין טעם להיכנס איתם למשא-
ומתן. מצב זה יכריח את הטלוויזיה לערוך את
כוחותיה מחדש, כך שעובדי הרשות, מקבלי-
המשכורות, יצטרכו לעשות גם את העבודה הזו.
ואכן, ביום הראשון השבוע, החליטו המנהלים
הבכירים בטלוויזיה וברשות השידור להפסיק
להעסיק את עובדי־החוץ.

מכבי כמעט ניצחה
עסקן מיזרחי
הסכם בטל ומבוטל!
סיק לעבוד מייד. דובר בעיקר על עורכים, שהיו
עסוקים באותה השעה בעריכת הכתבות ליומן
השבוע.
מיכה לימור, עורך היומן, התקשר מייד
בפאניקה לרון נחמן, וסיפר לו מה קורה בבניץ.
נחמן ביקש מהעובדים לדחות את שביתתם עד
ליום הראשון. אז יוכל לברר איתם את נושא
התשלומים. הוא ביקש מהם לגמור לערוך את
הכתבות ליומן השבוע ואת הכתבות למהדורת-
החדשות של מוצאי״השבת, אך בקשותיו נפלו
על אוזניים סתומות.
נחמן גם ניסה 4מצידו, לבדוק את הנושא
במישרד־האוצר, ובשעה ו בצהריים התברר ב־וועדת־המעקב
כי החברות הקבלניות אינן יכולות
להעלות את מחיריהן. אך כלום כבר לא עזר,
העוברים הפסיקו את עבודתם.
בניגוד לעובדי-הרשות עצמם, אין עובדים
אלה כפופים לרשות. ועד-עובדים של הרשות,
הרוצה להכריז על שביתה, חייב להודיע שבועיים
מראש על סיכסוך־עבודה, ורק אז לשבות. אלה
החליטו להפסיק את עבודתם לאלתר, לא נתנו

ישודר או לא ישודר — המישחק של מכבי
תל־אביב נגד האיטלקים? זו השאלה שהעסיקה
השבוע את כל אוהרי־הספורט בארץ.
בהסכם שנחתם בין אגודת מכבי לבין
הטלוויזיה הישראלית, יש סעיף מפורש שבו
כתוב שאם אין קבוצת מכבי מצליחה למכור את
כל הכרטיסים למישחק, לא תודיע הטלוויזיה על
שידור המישחק, אלא ביום השידור עצמו. אחרת,
כך כתוב באותו הסעיף, ההסכם כולו בטל ומבוטל.
ביום
החמישי לפני שבועיים הודיעה יונ ה
אליאן, מגישת התכנית סיפורי בדים כי
התוכנית תיעדר לשבועיים מן המירקע, בגלל
שידורי מישחקי־הכדורסל של מכבי תל״אביב.
דבריה התמימים של אליאן עוררו סערה אצל
אנשי מכבי, ואלה איימו לפוצץ את ההסכם עם
הטלוויזיה. בבדיקה שנעשתה התברר כי גם
שאול שירן, מפיק סיפורי בדים, וגם אלון
גויטין, מנהל מחלקת־הדראמה, לא קיבלו
הוראה שלא לספר על שידור המישחק. מי
שקיבל מיכתב מפורט בנושא הזה היה צ גי ק ה
שפירא, מנהל חטיבת־התוכניות, אך הוא, מ־שום־מה,
לא טרח להעביר את הידיעה החשובה
לעובדיו.

קופין מאיים ואינו מבצע

מיכאל קר6ץ, עורך מבט. איים השבוע פעמיים בהתפטרות, בשתי הפעמים חזר בו מן
ההתפטרות ושב לעבודה, כמו ילד טוב.
בפעם הראשונה זה קרה ביום הרביעי בבוקר. קרפין התווכח ורב עם מיכה לימור, עורך
השבוע -יומן אירועים. נושא המריבה היה הכתב הצפוני עמוס כרמלי. זה הכץ ליומן
(שלא שודר) כתבה נרחבת על החיפושים אחרי החיילת הדס קדמי. לכן לא יכול היה לסקר
את החיפושים למבט לחדשות. קרפץ איים שיתפטר אם כרמלי לא יכץ כתבות למבט. אך
אחרי זמן קצר חזר בו מהתפטרותו ושב לעבודה.
המיקרה השני אירע באותו היום בערב. הדברים התגלגלו כך: עוזרת־ההפקה הקבועה של
מבט לחדשות חלתה, בעוונותיה הרבים באותו היום, ולא יכלה לבוא לעבודת במערכת מבט
הוחלט שיחליפו אותה שתי עוזרות־הפקה — אחת תעבוד עד השעה 7בערב והשניה מ־7
ואילך.
כשגילה קרפין, שאחרי השעה ענערב י ש לגוזר ת־ הפק חז חר ת הורי ע ליאיר שטרן,
מנהל מחלקת־הוזדשות, שהוא מתפטר.
שטח הסביר לו שזו זכותו, אך שיידע לו שאם הוא מתפטר הפעם, לא יוכל לחזור בו,
בעיקר מפני שזו היתה ההתפטרות השניה באותו היום.
לרגע נראה היה שקרפין נחוש בדעתו ללכת ולא לחזור. הוא התחיל לצעוד במיסדרון של
הקומה הרביעית לכיוון המעלית. אך אחרי חמישה צעדים סב על עיקבותיו. וחזר לשולחן
העורך.

העולם הזה 2467

מגיש טימור
לא בגוביינא!
הילדות *.כרמלה ניסתה לזרז את השוטרת,
כדי להספיק לחדשות של ,7ואכן הידיעה
שוררה.
אז ניגשה כרמלה להכין כתבה חדשה

בלוחות־המישדרים שפורסמו בעיתונים נאמר
— ליד השעות האמורות — ״פרטים יבואו
בהמשך״ .להבא יידעו הכל שמילים אלה פירושן:
שידור מין2חק.
אחרי שיונה אליאן אמרה מה שאמרה, קיבל
אורי פורת, מנכ״ל הרשות, מיכתב חריף
משימעון מיזרדזי, יו״ר מכבי, שבו הוא מתריע
במילים בוטות על־כך שהטלוויזיה אינה עומדת
בהסכמים, ולכן ההסכם ביניהם בטל ומבוטל,
ומכבי מתנגדת לשידור המישחק בטלוויזיה.
פורת זימן את מיזרחי לפגישה איתו ועם
טוביה סער, מנהל־הטלוויזיה. בפגישה, שהתקיימה
ביום השלישי בצהריים, הסבירו השניים
למיזרחי שמדובר בתקלה. הוחלט שבאותו היום,
בתוכנית הספורט של אחרי-הצהריים, יודיעו על
גבי המירקע שעדיין לא ברור אם מישחק הכדורסל
אכן ישודר. וכך היה.
כך גם יהיה בפעמים הבאות. הצופים הרוצים
לתכנן את הערב שלהם, או לתכנת את מכשירי-
הווידאו שלהם לפני שידור המישחק, לא יוכלו
לעשות זאת, מכיוון שלא יידעו עד הרגע האחרון
אם המישחק ישודר או לא.

מנהל הטלוויזיה:
פרק נוסף בסידרה
אורי פורת, מנכ״ל־הרשות, הודיע לטוביה
סער שאינו תומך במועמדותו לקדנציה נוספת
במישרת מנהל־הטלוויזיה. סער יודיע, כנראה
בימים הקרובים באופן רישמי, שאינו רואה
עצמו מועמד, וכך ייצא באופן סופי מן המירוץ
על המישרה.
לעומת זאת צובר חיים יבין כוח. הוא נהנה
מתמיכה של פורת, ומתמיכתו של מיכה ינון,
יו״ר הוועד־המנהל. גם רוב אנשי מחלקת־החדשות
בטלוויזיה תומכים במועמדותו של
חיים יבין.
דן שילון יורד ועולה. יש הטוענים כי אנשי
המערך בוועד־המנהל הם מתומכיו הנלהבים,
ומעוניינים על כן שהמיכרז יהיה חיצוני. כדי
ששילון יוכל להתמודד בו. גם יצחק נבון,
שר־החינוד והשר הממונה על רשות־השידור,
הוא מתומכי שילון, וגם השר מוטה גור הוא
מחסידיו. שימעון פרם, לעומת זאת, לא קבע
עדיין את עמדתו בעניין זה.
שילון נפרד זה עתה מחברת רימון תיקשו־רת,
שבה היה שותף ומנהל, חברה שהפיקה, בין
השאר, את תשדירי־הבחירות של מיפלגת־ה־עבודה.
שילון פרש מהחברה בצורה לא כל־כך
שקטה.
שילון הגיע לרימון תיקשורת בעזרתו האדיבה
של חברו דאז, ארנון צוקרמן, שהיה
ממנהלי החברה ומשותפיה (צוקרמן עצמו היה
בעבר מנהל־הטלוויזיה) .אבל בעיקבות מריבה
שהיתה בין השניים, עזב צוקרמן את החברה
ושילון נשאר.
לשונות רעות מעריכות, שאם המיכרז על
מישרת מנהל־הטלוויזיה יהיה חיצוני, ינסה
צוקרמן להיכנס למירוץ, ולוא רק כדי להכשיל
את ח שילון.
איש נוסף הצובר בשבועות האחרונים תאוצה
הוא יוסי צמח, בימאי בכיר בטלוויזיה. צמח,

ליומן הבוקר, המתחיל מייד אחרי מהדורת־החדשות.
למשה
טימור, שגילה הפעם את הסיפור.
אין זה הסקופ הראשון. כשיורט מטוס לפני
כמה שנים ונחת בנמל־התעופה לוד, היה זה
טימור שגילה אותו לפני כל העיתונאים.
סימור, המתגורר בנווה־מונוסון ליד נמל-
התעופה, הבחין במטוס אזרחי המלווה על-
ידי שני מטוסי פאנטום צבאיים. הוא לקח
מייד מצלמה של 8מילימטר, נסע עם חבר־טייס
בח־ד סודית, הגיע עד לכבש המטוס
וצילם אותו מקרוב, בעוד חבריו העיתונאים
עומדים במרחק רב ממנו. אחר-כר ניסה
טימור למכור את הסרט לטלוויזיה הישראלית,
אך נדחה. כשחזר הביתה העביר
.דיווח לגלי צה־ל, שהיו, לכן. הראשונים
שפירסמו את הסיפור.
טימור, העובד בקול ישראל, לא העביר
אז את הידיעה לרדיו, בגלל ריב שהיה לו עם
מחלקת־החדשות, כשניסה להעביר להם
ידיעה ממכסיקו בשיחת גוביינא. מחלקת•
החדשות לא רצתה אז לקבל את השיחה,
מכיוון שטימור אינו עובד־החדשות.
עד היום אץ מקבלים בסחלקת־החרשות
שיחות טלפוניות בגוכיינא מאנשים שאינם
עובדים של המחלקה.

שהיה בעבר בלהקה צבאית, אחר־כך בלהקת
התרנגולים, בימאי של כל הלהקות הצבאיות
בצה״ל, בימאי בתיאטרון הקאמרי והכימאי
הראשי של הטלוויזיה, ידוע כאיש מיקצוע
מעולה. הוא הרים את רוב המיבצעים המסובכים
של הטלוויזיה, כולל מערכות־הבחירות, מיצעדי
צה״ל ותחרות האירוויזיון, ורבים עדיין לא שכחו
הפקה מתוחכמת זו.

מאחורי המיקרופון
הזזעד המנהל נגד המנהל
דיון סוער על קול ישראל התנהל בשבוע
שעבר בוועד־המנהל של רשות־השידור. אנשי-
הוועד ביקשו מגירעון לב־ארי, מנהל הרדיו,
הסברים מדוע ירד היקף הפירסומות ברריו בשני־שלישים.
ההכנסות
מפירסומת ברדיו עמדו על 1.4
מיליון דולר בחודש, והיוו 20 אחוז מתקציב
רשות״השידור. היום עומדות ההכנסות על 370
אלף דולר לחודש. לב־ארי ניסה להסביר לחברים
הנכבדים שהסיבות נעוצות במצב הכלכלי
הקשה, ושאותה ירידה הרת־אסון קיימת גם
בעיתונות הכתובה, אך הוועד לא התרצה. חברי־הוועד
החליטו לקיים דיון מיוחד על הרדיו.
יש אומרים שחברי־הוועד כועסים על לב־ארי,
מכיוון שאינו נותן להם את הכבוד הראוי להם,
וממעט להופיע לישיבותיהם, ולכן ״חיכו לו
בפינה״.

״חבורה של נובל,״

ביום זז ש לי שי קיי ם אורי פורח! ,

מנכ״ל הרשות, ישיבה עם כל המנהלים
בטלוויזיה, כשנושא הישיבה היה תונד
נית־החירום והקיצוצים. פורת התעקש
שתוכנית הקיצוצים תבוצע במלואה,
אחרת לא יהיה מנוס מסגירת הטלוויזיה.
באותה ישיבה אמר פורת על הוועד־המנהל
:״הם חבורה של נוכליסי וטען כי
חברי־הוועד רוצים בפיטורים המוניים או
בסגירת הטלוויזיה.

כששמע־זבד־הוועד דויד אדמון

על התבטאותו של פוית, אמר :״אורי
פורת יכול לכנות אותי בכל כינר שהוא
רוצה, אני ממשיך לתת בו אמץ בתור
מנכ״ל. ואם אמר מה שאמר על הוועד־המנהל,
הוא בטח התכוון גם לעצמו, כי
הוא משתתף בכל ישיבות הוועד, והוא
חלק מאותה החבורה.׳׳

סאג (מימין) ,בתם שר עליזה
עזיקו ואויס סאן (משמאל). ,
הגישה נגד אביה תביעה מישכטית
על מזונות בסך 700 דולד לחודש
מאז שהיתה קטנה רצתה להיות
דוגמנית. הדבר הראשון שעשתה עם
בואה העירה — קורס־דוגמנות בן
שבועיים. עבודה אינה מובטחת, ואין
היא מחפשת. הבטיחו שיתקשרו אם
יהיה משהו.
בינתיים היא שומרת על דיאטה,
כדי להגיע למישקל האידיאלי 35 ,
קילו. אין לה הרבה להוריד, איזה
שניים־שלושה.
העיר הגדולה הפחידה אותה בהתחלה,
אבל בינתיים היא הספיקה להתרגל
.״השד לא נורא כל-כך,״ היא אומרת.
לומדת בתיכון עירוני א׳ ,בשישית.
תלמידה בינונית, בגלל ההלם

״מאז גיל 9לא
ראי הוי את
אנא שלי. אז
פניתי לעורך
דין!״ מסכות
סאני בביתה,
כשהיא מוקפת
באוסך הדובים
הגדולי שרה

על שפת״הבריכה. ב בגד ים בן חלק אחד.
סאני תמיד רצתה להיות דוגמנית.

^ ופי של אבא מצאת לי, מציאה
/ /גדולה. אפילו מיכתבים הוא לא
כותב לי. יכולת לעשות אותי עם
מישהו אחר.״ סאני עזיקרי היתה בת 9
בסך־הכל כאשר אמרה את הדברים
האלה לאמה, עליזה עזיקרי.
היום, בגיל ,16 היא כבר לא מתלוננת.
אבל היא הגישה תביעה מישפ־טית
נגד אביה, בדרישה שישלח לה
700 דולר בחודש.
״אני לא מרגישה שונה או אחרת
מילדים שנולדו לזוג נשוי,״ אומרת
בתו של הזמר אריס סאן ,״אני מרגישה
קצת צער שאני לא קרובה לאבא, אבל
קשה להגיד שהיה לי רע, או שרע לי
עכשיו. אילו היו הוריי מתחתנים ואחר־כך
מתגרשים, זה היה אותו המצב.
החתונה שלא היתה לא משחקת ב־מיקרה
הזה תפקיד חשוב.״

עד לפני שלושה חודשים, מאז גיל
,6חיה סאני בקיבוץ הגושרים בגליל.
עכשיו היא עם אמא, בתל־אביב. אחותה
פאני 20 מנישואיה של עליזה
לשחקן ניסים עזיקרי, נישאה לא מזמן,
והיא חיה עם בעלה בקיבוץ הגושרים.
עליזה תמיד אמרה לבנותיה :״אם אתן
רוצות, בואו הביתה. זה הבית שלכן״.
בגלל החלטתה של סאני לחזור, היא
ביטלה נסיעה מתוכננת לאמריקה.
״היא כבר ילדה גדולה, אבל עוד צריכה
טיפול,״ אומרת עליזה ,״אוכל, כביסה,
חיבוק פה, נישוק שם״.
עם הוצאת תעודת״הזיהוי החליטה
סאני להצמיד לעצמה את השם סאן,
ועכשיו היא סאני סאן־עזיקרי. היא
חיננית, תמירה ( 1.73 מטר) ,דומה מאוד
לאמא, גם בגומת־הוזן על לחי אחת,
כאשר היא מחייכת.

| 1מ \ 1111\ 1במיטבח. את סאני בת ה4-
1\ / 11\ 11 מאכילה אמא. פאגי אוכלת
לבד. שנתיים אחר־כך עברו הילדות לקיבוץ.

עם עוקרי

מהחיים החדשים. קצו! קשה לה, אבל
היא מקווה לחזור להיות תלמידה טובה,
כמו בקיבוץ, כאשר תתרגל.

אגי לא
המיגוקת שלד
^ דירה, ברחוב שקט בדרום ה!
1עיר, יפה ומטופחת. שמיחים מקיר
אל קיר, המון תמונות על הקיר, עציצים.
לסאני יש חדר חמוד. פוסטרים,
קישוטים בלי סוף, כמה דובונים בכל
הגדלים ואוסף מיניאטורות על מדפים.
עליזה טוענת שהשם סאני אינו
קשור בכלל לסאן. היא פשוט חיפשה
חרוז לפאני .״אילו היה נולד לי עוד בן,
הייתי קוראת לו מאני או דני,״ היא
אומרת ,״אבל לא היו מתנדבים...״
השתיים חברות טובות. סאני :״יותר

אבא של פאצי, השחקן
גיסים עזיקרי, מחבק את
בתו(משמאל) ואת סאני, הקשורה אליו עד היום.

חברות מאשר אמא ובת. היא אמא
טובה, בדרך כלל מרשה לי לעשות כל
מה שאני רוצה, בתנאי שלא אגזים.
כשהיא היתה באה לקיבוץ, הייתי גאה
בה, לא מפני שהיא הזמרת עליזה
עזיקרי, אלא מפני שהיא הכי יפה והכי
חתיכה מכל האמהות.״

סיפרה סאכי:
עד גיל 6הייתי באמריקה, עם אמא
ופאני. אני לא זוכרת הרבה מהתקופה
הזאת. אחר־כן־ פאני ואני היינו בקיבוץ.
לא זוכרת אם היה קשה להיפרד
מאמא. נראה לי טיבעי שאני הולכת
עם אחותי לקיבוץ.
הייתי ילדה קשה, עם המון קריזות.

עיצבנתי את המטפלות עם החוצפה
שלי והלכתי מכות עם הילדים, בעיקר
נתתי. הייתי טיפוס של מנהיגה, והילדים
ניסו לחקות אותי, לעשות מה
שאני עושה.
בגיל 10 נעשיתי ילדה יותר טובה.
הילדים לא עשו עניין מזה שאמא שלי
זמרת, קיבלו את זה כמובן מאליו. אם
היו רואים כתבה עליה בעיתון.,היו
באים להגיד לי.
הכתבות לא הפריעו לי. רק אחת.
כתבו שאמא התמוטטה והיא מסתגרת
בבית. היה לי לא נעים, אבל היא
הסבירה לי שזה לא מדוייק, וניפחו את
הסיפור. היא אמרה שעיתונאים אוהבים
להגזים, ונרגעתי.
על אבא אני לא זוכרת אף כתבה
אחת. פעם קראתי שאבא היכה את
אמא, אבל התייחסתי לסיפור כאל

ך 1ליך 1בגיל .10 היתה סאני ילדה יפה
| עם שיער ארוך. אז געשתה

תלמידה טובה והפסיקה להתחצף למטפלות.

כמו ג׳ינסים, טייפ או אופניים, הוא היה
שולח. ביקשתי שיכתוב, אבל זה לא
עזר. אני זוכרת רק שני מיכתבים שלו,
כשהייתי קטנה, בעברית עם אותיות
לטיניות. הוא גם לא מצלצל אליי.
יש לנו תקליטים שלו, אבל אני לא
שומעת אותם. אין לי קשר למוסיקה
היוונית, לא גדלתי על. זה ואין סיבה
שאוהב אותה. אבל כולם אומרים שהוא
זמר טוב וגיטאריסט מצויין. אני אוהבת
פופ אנגלי ואמריקאי, בעיקר שירים
שקטים. גם להקות רוק, אבל לא רוק
כבד. בין הזמרות אני אוהבת את סינדי
לאופר. זמרים ישראלים אני לא אוהבת,
רק את השירים של אמא, כמו
נערה ממש אוצר.

מה יהיה

^ על המסלול?
^ שב א תי לחיות עם אמא הגשמ
ת י נגדו תביעה מישפטית, שישלח
לי 700 דולר לחודש. זה התחיל
מזה שרציתי כל מיני דברים — ללמוד
לרקוד, לצאת לטיולים, לעשות קורס
דוגמניות, וחשבתי שזה לא הוגן שאמא
צריכה לשלם בשביל הכל. אני יודעת
שלאבא יש כסף, אז למה שהוא לא יתן
ליי ראיתי שאין-טעם לבקש במיכת־בים,
כי הוא לא עונה, אז האפשרות
היחידה היתה לפנות לעורן־־דין.
עד כאן דבריה של סאני. היא מדברת
בשטף. אומרת שבהתחלה התרגשה
— בכל זאת, ראיון עיתונאי ראשון
בחייה — אבל אחר־כן־ נרגעה.
עליזה מסתובבת בדירה, מכינה קפה,
מדברו! בטלפון. בקטע על התביעה
היא מצטרפת.

בבגד־ים, חולצה מעל ופסנתר ברקע. כדי להגיע לגיזרה
דקה של דוגמנית -חלום חייה של סאני -היא מנסה
לרזות ומקפידה על דיאטה. בינתיים עוד יש לה עודף של 2-3ק״ג.

11111יחדך | ך 1סאני (משמאל) ,הדומה
111 1>1 1 1 11111 מאוד לאמא (מימין) ,וזה
כולל את גומת״החן בלחי השמאלית. היא גם חברתה
שקר. לא שאלתי את אמא על זה. אני
לא חושבת שזה היה פוגע בי אילו זה
היה נכון, או מוריד מערכו של אבא, כי
אין לי בדיוק החלטה מגובשת בקשר
אליו, ואין ממה להוריד. אמא לא
סיפרה לי אין הם הכירו ועל הרומן
שלהם, ולא שאלתי. אני לא ילדה
סקרנית, אבל אולי עכשיו אשאל אותה,
זה יכול להיות מעניין.
את אבא שלי פגשתי בפעם הראשונה
כשהייתי בת ,6באמריקה. אני לא
זוכרת הרבה מהפגישה הזאת, רק שישבנו
במיסעדה, שעתיים בערך, אכלנו
והשתוללנו.
אחרי שלוש שנים ראיתי אותו
בפעם השניה והאחרונה, כאן בבית,
במשך רבע שעה. הוא חיבק אותי כל
הזמן ואמר :״בואי, תינוקת שלי.״ בסוף
התעצבנתי ואמרתי — די, אני לא
התינוקת שלף וברחתי לחדר שלי. הוא
הגיע אז במונית, ועד היום כשאני

הטובה. חבר של אריס סאן, שביקר אותן באחרונה,
החליט שהיא מאוד דומה לאבא .״אני חותם שהיא
שלו!״ אמר. גם סאני, שהסבה שמה לסאן־עזיקרי.

שומעת מונית עוצרת ליד הבית, אני
הולכת לחלון לראות אם הוא בא. אני
יודעת שזה לא הוא, אבל בכל זאת,
הרעש מזכיר לי.
לא העזתי לקרוא לו ״אבא״ .כשרציתי
להגיד לו משהו, נתתי לו מכה
על הכתף והוא הסתובב אליי. רק
במיכתבים אני קוראת לו אבא.
לניסים אני קוראת אבא, כי אני
מרגישה שהוא אבא שלי. אני נורא
אוהבת אותו. כשהייתי בת 7הוא אמר
לי שאני יכולה לקרוא לו אבא, והוא
יהיה כמו האבא שלי. הוא תמיד אמר
שאני צריכה להתגאות שיש לי שני
אבות, כי לכל הילדים יש רק אחד.
עד היום אני בקשר עם ניסים. תמיד
היינו צוחקים שנתחתן כשאני אגדל,
הרי אנחנו לא קרובי־מישפחה...
מאז גיל 9לא ראיתי את אבא שלי.
כתבתי לו מיכתבים, אבל הוא לא ענה
אף פעם. רק כשביקשתי משהו מסויים,

עליזה :״עורר־הדין שלנו הוא מומחה
לדמי־מזונות. רצינו לתבוע רטרואקטיבית,
אבל אריס יפשוט את הרגל
אם הוא יצטרך לשלם עבור 16 שנה. אז
לא נגזים. די שנתחיל לקבל מהרגע
שבית־המישפט יקבע. עורך-הדין החתים
השבוע על התביעה את מנהל־העסקים
של אריס, כי אריס לא היה
במועדון שלו, ולא רצו למסור את
כתובתו.
״זה בטח ינחת עליו בהפתעה, אבל
אני מתארת לעצמי שהוא חיכה שבאחד
הימים האמא של הבת שלו תתעורר
ותבקש כס!!אז האמא לא התעוררה,
הילדה כן. הוא בטח יגיד לעצמו
— סוף־סוף נזכרו.״ עליזה אומרת
שאריס לא הגיש כתב־הגנה. היא מצפה
שהתביעה תתברר בחודש הקרוב.
האם אריס יגיע לארץ לדיון? סאני
אומרת שהלוואי. היא מאוד רוצה לר־
(המשך בעמוד )36

\ £ך 1 1 1| \ 1עליזה עזיקרי ואריס סאן, בתקופת הרומן שלהם.
אריס, שהוא בעל מועדון־לילה בניו״יורק, נשוי
לאשה יווניה ואב לבן ( )25 ובת 23 סאני לא אוהבת את המוסיקה שלו.

להתארח בעיירות הנופש הנודעות ולספוג את
האוירה המיוחדת שלוינה העליזה__ .

אוסטריה מציעה לך השנה שפע של אפשרויות
לבילוי חופשה -בסיגנון אירופי אופייני. תוכל
להחליק בסקי על מרחבי השלג הענקיים הצעה מיוחדת
במסלולים עשויים היטב, או להתבונן באחרים טיול מודרך לבודפשט, בירתה היפהפיהשל
העושים זאת. לחוש את הרוח המלטפת את הונגריה, תוך כדי חופשתך באוסטריה.
פניך תוך בדי החלקה משעשעת
במזחלת, חוברת צבעונית על אתרי סקי ונופש ובילוי
בפונדק־קר
להנות
מארוחה חמה וממשק ה
בתיאטרון ובקונצרט, בערים, תמצא אצל סוכני הנסיעות או
דרכים מובלבטלג, לבקר
במשרדנו.

תל־אביב, רחוב בן־יהודה , 17 טלפון .653535 נציגות משרד התיירות האוסטרי

איתן עמיו

הדברת מזיקים
ביג ״ ם
מוסחיםל חז ־ גדתתיקנים
נ ג׳ ו קי ם ) ,תמיד ינץ, חיקי
ס פ רי םובג די ם.

דנות-גן. דרו מודיעין .18ת.ד2272 .
7 8 0 1 1 4 -5 -6 .7 0

ר שימס׳וג עסק ;

אמידחימבריאותךור כו ם ך

חוג ברמה אינלקטואלית

בחורף משמינים
ומאבדים כושר גופני
הרשמי מיד

וב מג מה הו מ אני ס טי ת -

לקורס להתעמלות מכוונת
הרזיה מובטחת
מורה מעולה
אווירה נעימה ואדיבה

לדיון בבעיות האדם, החברה האנושית,
הארץ והעולם; וכן לפעילות בלתי־אלימה
(ללא הגבלה בגילים).

אולפן לאה פלטשר

אבן גבירול 50 תל״אביב
טלפון 267682

פרטים: ת.ד 921 .ת״א 61008
העולם הזה 2467

גםזה...וגםזה...וגםזה 1...גםזה...וג םזה...ונ םזה..

רטוב

אני עור זוכרת איך זה התחיל, המדור הזה.
אורי אבנרי ואני ישבנו בבית־קפה וחשבנו איזה
מץ מדור הוא רוצה ואני יכולה לעשות. אמרתי
לו, שלפי דעתי זה צריך להיות דף בנושא צרכנות
עם דגש על מה שמעניין נשים. משהו כמו
מתכונים, הוראות־סריגה, נקיון, מה חדש בשוק,
איך מורידים כתמים מחצאית־פליסה, איך
מורידים קמטים מהפנים (אז עוד חשבתי שאני
יודעת) ,איך עושים מגבות־מיטבח מחולצות
ישנות ועוד דברים כאלה. אבנרי הסתכל עליי
במבט הכי־משועמם בעולם ואמר בעצב :״טוב,
ת£שי. רק אל תצפי ממני שאני אקרא את זה.״
הלכתי הביתה והתחלתי לכתוב. כתבתי על
איזו מסכה לפנים• איר מקפיאים פטרוסיליה, איך
מטפלים בבד הודי מקומט ואפילו נתתי מתכון.
אחר־כך ספרתי את המילים (כמו שאמרו-לי
לעשות) והסתבר שיש פחות מדי בשביל עמוד
שלם. חשבתי וחשבתי ולא היה לי יותר שום
רעיון חשוב לאותו שבוע, אבל הרי אי־אפשר
להשאיר חתיכה ריקה בעיתון. אז כתבתי משהו
מהשטויות של סיפור חיי. ראיתי שאף אחד לא
צעק עליי וככה כל פעם שלא היו לי מספיק
עצות שימושיות, הייתי כותבת קטע על
תלונותיי מהחיים. מזה אף פעם לא חסר לי.
ואז התחילו להגיע המיכתבים. וראה זה פלא:
כל המחמאות הכי־חמות התייחסו דווקא לקטעים
האלה, על הצרות הפרטיות שלי. כדי למצוא חן
בעיני העם, הקטנתי כל פעם את החלק השימושי
לטובת החלק הקישקושי, ובלי משים זה נהיה דף
של שטויות ממש — ואתם אפילו לא מתלוננים.
לא נעים לי מכל העניין, אז השבוע החלטתי
לחזור בתשובה ולקיים את מה שהבטחתי לאורי
אבנרי, שהמדור הזה יהיה לעזרת עקרת־הבית. אז
הנה, החורף התחיל, ומה יותר טבעי מאשר
להקדיש לכם באהבה כמה מרקים נפלאים,
שאולי לא ידעתם עליהם ואולי שכחתם ואולי
משהו אחר.

חתוך לחתיכות מאוד קטנות ואת הגזר(מרוסק).
בוזקים כף קמח גדולה ומערבבים מהר. מוסיפים
3כוסות מים, את מרק־העוף, את חבילת עלי־הסלרי
כשהיא קצוצה, אבל לא דק מאוד.
מבשלים הכל ביחד כ־ 15 דקות ואז מוסיפים את
2כוסות החלב והתבלינים. מגישים עם לחם

מטוגן•

מרק מר ש ם רוסי
קילו אחד עצמות מח, חצי קילו סלק 2 ,גזרים,
כרוב קטן, ראש־סלרי 3 ,עגבניות, חצי קילו
תפוחי״אדמה, שום, בצל, מלח, פילפל שחור,
עלי־דפנה, רוזמרין.
הכניסי לסיר את העצמות ואת כל הירקות,
חתוכים לחתיכות גדולות. בשלי על אש גדולה
עד הרתיחה ואחר־כך, כשעתיים, על אש קטנה.

לחורף

להוסיף לזה את המרק ואת התבלינים. מבשלים
את הכל ביחד כרבע שעה ורגע לפני שמכבים את
האש מוסיפים את היין. את הקרוטונים, או אפילו
פרוסת־לחם שלמה קלויה, מניחים בתחתית
הצלחת ועליה שופכים את המרק החם. על המרק
בוזקים את הגבינה המגורדת ואם רוצים להיות
ממש צרפתים, מכניסים את כל הצלחת לתנור,
עד שהגבינה נמסה. לי אין סבלנות לסיפור
האחרון, ובכל זאת המרק יוצא נפלא.

מרק כרוב חמוץ
1קופסת כרוב חמוץ, חתיכות בשר מעושן עם
עצמות(הכי טוב חתיכת רגל מעושנת שיש בכל
איטליז רציני) .אבקת מרק־עוף או מרק־בשר,
פפריקה, קימל, מלח 3 ,תפוחי־אדמה בינוניים2 ,

מרק סלרי סמיך
מיצרכים דרושים: ראש־סלרי אחד גדול1 ,
גזר גדול, כל העלים הירוקים של ראש הסלרי. כף
קמח 3 ,כוסות מים 3 ,כפות אבקת־מרק 2 ,כוסות
חלב, תבלינים.
הכנה: מטגנים בשמן את ראש־הסלרי, כשהוא

מרק שעועית גיזעי

קרם אוף צייקן סוס

5כפות שמן־זית 2 ,בצלים בינוניים קצוצים6 ,
כוסות מרק־עוף או בשר 6 ,תפוחי־אדמה
בינוניים, חתוכים לקוביות, רבע כוס יין לבן יבש.
חצי ראש סלרי חתוך לקוביות.
הכנה: מטגנים את הבצל בשמן־זית עד
שיצהיב. מוסיפים את תפוחי־האדמה והסלרי,
עושים שני עירבובים ומוסיפים את המרק.
מבשלים כחצי שעה. מוציאים את תפוחי־האדמה
והסלרי וטוחנים אותם בבלנדר. מחזירים לסיר־המרק
ומחממים שוב ומגישים.

מרח מלפפון חמוץ

מרק לימון

מרק תפוחי־אדמה ספרדי

אני בטוחה שאת זה עוד לא אכלתם, אלא אם
יש לכם חברות צ׳כיות. לי יש חברה כזאת, ורוב
המיטבח שלה בנוי על דברים סודיים לגמרי, שאף
אחד עוד לא שמע עליהם, אבל כולם טעימים
מאוד.
הנה איך עושים: מבשלים שלושה־ארבעה
תפוחי־אדמה בינוניים, חתוכים לקוביות, בתוך 5
כוסות מים עם אבקת־מרק. אחרי שתפוחי־האדמה
רכים, מוסיפים למים שלושה־ארבעה
מלפפונים חמוצים במלח, מגורדים על פומפיה,
וגם כוס מהמים של קופסת־המלפפונים. מביאים
לרתיחה ומכבים את האש. כשמגישים את המנה
האישית, כל אחד מוסיף לו כף שמנת חמוצה
ומערבב טוב. אני יודעת שזה נשמע די מצחיק,
אבל זה טוב מאוד, וזה מפראג.

6כוסות מרק־עוף מרוכז (אפשר מאבקת
מרק) 2 .חלמונים 3 ,כפות מיץ לימון, מלח,
פילפל, חצי כוס גבינת טל העמק מגוררת, לחם
קלוי.
אופן ההכנה: מביאים את המרק לרתיחה. בסיר
אחר, באותו גודל, טורפים את החלמונים עם מיץ
הלימון ובהדרגה שופכים עליהם את המרק
הרותח מהסיר הראשון. מוזגים לצלחות ומגישים
בתוספת הגבינה המגורדת והלחם הקלוי.

זה מה שאוכלים בכל מיסעדה אמריקאית וזה
טוב ומשביע. המצרכים 6 :כוסות מרק־עוף צח,
חצי חבילה חמאה, או רבע חבילה מרגרינה3 ,
כפות קמח, מלח, פלפל, אגוז מוסקט(לא הכרחי),
שאריות של בשר־עוף חתוך לקוביות, קרוטונים.
אופן ההכנה: בתוך סיר גדול המיסי את
החמאה. הוסיפי לה את הקמח תוך בחישה מהירה
ומייד כשהקמח התערבב טוב בחמאה התחילי
להוסיף את כל כמות המרק. גם כן תוך בחישה.
הוסיפי את כל התבלינים ואת חתיכות העוף
ובשלי על אש קטנה כ־ 10 דקות. הגישי עם

הקרוטונים•

צריך לקנות קילו וחצי דלעת, לקלף לה את
הקליפה החיצונית ולבשל אותה בליטר וחצי מים,
עד שהיא מספיק רכה שאפשר למעוך אותה
(במזלג או במעבד־מזון).
עד שהדלעת מתבשלת, מכינים בסיר אחר
רוטב בשמל — כלומר, ממיסים בסיר חצי חבילה
מרגרינה, שעליה שופכים חצי כוס קמח,
ומהר־מהר, לפני שיהיו גושים, מוסיפים תוך כדי
בחישה ליטר חלב.
מוסיפים את זה לדלעת המעוכה — יחד עם
המים שבהם בושלה הדלעת — ושלוש כפות
סויה. כדי שהמנה תהיה לא רק טעימה אלא גם
יפהפיה, מכניסים לתוך המרק הכמעט־מוכן חצי
חבילה של אפונה ירוקה מוקפאת, וממשיכים
לבשל כעשר דקות, רק עד שהאפונה מוכנה.
קצת שמיר יקצוץ יוסיף גם טעם וגם צורה.
זה המרק היחידי מכל המרקים המובאים כאן
שעוד לא אכלתי, אבל הוא נמסר לי על־ידי
החברה הכי־בשלנית שלי, ואני סומכת עליה
בעיניים עצומות, שכל דבר שהיא עושה הוא
הכי־טוב שיש.

הוסיפי את כל התבלינים, טעמי והגישי חם מאוד.
זה הכל, להיום. בתאבון ואל תאכלו לחם עם
המרקים. זה משמין.

מרח אפונה מהיר
המיצרכים הדרושים: חבילת אפונה ירוקה
קפואה 2 .כוסות חלב, כף קמח 2 ,כפות חמאה.
בצל אחד קטן 2 ,שיני שום, מלח, פילפל,
פטרוסיליה.
ועכשיו זה די מצחיק, אז תשימו לב היטב. את
כל המיצרכים, מלבד כוס חלב אחת, שמים בתוך
בלנדר ולוחצים על הכפתור. ברררררר כדקה
ומפסיקים. את מה שיצא מעבירים לתוך סיר
שמתחתיו מדליקים את האש. עכשיו מוסיפים
לאט־לאט את כוס החלב הנותרת, תוך כדי
בחישה עד שכל העסק רותח. מורידים מהאש
ומקשטים בפטרוסיליה קוצוצה. שיגעון.

מרק בצל צרפתי
3בצלים גדולים פרוסים לפרוסות דקות1/3 ,
חבילה חמאה 2 ,כפות קמח 6 ,כוסות מרק-בשר,
כוס יין מונפורט לבן, מלח, פילפל, קרוטונים,
גבינה חריפה מגוררת.
איד עושים? אחד הדברים החשובים ביותר
במרק־בצל הוא לטגן את הבצלים לאט־לאט על
החמאה עד שיקבלו גוון צהוב־חום(בערך כחצי
שעה) .ורק אז בוזקים על הבצלים את הקמח
ובוחשים די־מהר. תוך המשך הבחישה מתחילים

כפות רסק־עגבניות 1 .צינצנת שמנת חמוצה.
מכינים כך: פותחים את קופסת הכרוב
ושופכים את המים מתוכה. את הכרוב שמים בתוך
סיר, יחד עם חתיכות הבשר והעצמות, ומוסיפים
6כוסות־מים. כשכל העסק רותח מוסיפים את
אבקת״המרק ( 4— 3כפות שטוחות) ,את
תפוחי־האדמה חתוכים לקוביות ואת כל
התבלינים. מבשלים עד שתפוחי־האדמה רכים
ואז מוסיפים את רסק־העגבניות. מבשלים עוד
חמש דקות ולתוך צלחת־ההגשה מוסיפים כף
שמנת חמוצה ומערבבים.

מרק הודי חמוץ
3עגבניות בשלות, חתוכות לקוביות 6 ,כוסות
מים 3 ,שיני שום, בצל אחד בינוני, שמן זית, כף
קארי, מיץ מלימון אחד, מלח, כף קמח, פילפל
אדום חריף 2 ,כפות קוקוס טחון.
עושים: מטגנים את הבצל והשומן על שמו־הזית,
כשהם משחימים מוסיפים את העגבניות
החתוכות ומבשלים ביחד כמה דקות. מפזרים על
הכל את הקמח, מערבבים טוב ומוסיפים את
המים וכל התבלינים, מלבד הקוקוס. מבשלים
כרבע שעה על אש גדולה. בזמן ההגשה בוזקים
על כל מגה כפית של קוקוס טחון.

מרק דלעת
עד שטעמתי את המרק הזה. לא ידעתי למה
המציאו בכלל את הדלעת. עכשיו אני יודעת.

המרק הזה מחזק את הכלל שבשביל דברים
טובים צריך לעבוד. נכון שזה לא מרק של הרגע
האחרון. אבל אפילו עקרת־בית כמוני יכולה מדי
פעם לחשוב יום קדימה.
המיצרכים הדרושים: כוס וחצי שעועית לבנה
יבשה, חצי ק״ג בשר בקר זול, חתוך לקוביות,
קצת שמן, קצת סחוג, קופסת רסק־עגבניות,
מלח, פילפל, בצל אחד גדול חתוך לארבע, כף
חוואיג׳ (אפשר להשיג בכל שוק שמכבד את
עצמו).
עכשיו ככה: משרים את השעועית לכמה
שעות טובות, או אפילו ללילה שלם. בסיר גדול
מחממים קצת שמן, חצי כפית סחוג וקופסת
רסק־עגבניות. מוסיפים 7־ 8כוסות מים ואת
השעועית שהתנפחה מהשהייה. מוסיפים גם את
הבשר ואת הבצל. מביאים לרתיחה ומבשלים
בסיר מכוסה על אש קטנה כשלוש שעות.
רבע שעה לפני תום שלוש השעות פותחים
את הסיר ומוסיפים למרק כף של חוואיג׳ ,אחר כך
אוכלים, נהנים מהחיים ומברכים אותי ואת
החברות שלי.

מרק תירס ושאריות
זה המרק הכי־אהוב על בני ביתי, והם עושים
אותו בכל פעם שמתחשק להם משהו חם ואין
שום דבר בבית בשביל מרק אמיתי. מה שממש
צריך בשביל המרק הזה זה קופסת־תירס קטנה4 ,
כוסות מים 2 ,כפות אבקת־מרק וביצה אחת. כל
שאר התוספות יכולות להיות פשוט ממה שיש
לכם במקרר, כמו שניצל אחד מיסכן ובורר חתוך
לחתיכות קטנות, גזר אחד חתוך לפרוסות
דקיקות, חתיכות בצל ירוק — ובעצם, כל מה
שרוצים.
מרתיחים את קופסת־התירס ומריקים אותה
לתוך הסיר. מוסיפים את המים, וכשהם רותחים
מוסיפים את אבקת־המרק וגם ביצה אחת, שתיכף
מערבבים אותה טוב־טוב בתוך המרק הרותח. כאן
המרק המקורי נגמר. אפשר, אבל לא מוכרחים,
להוסיף את שאר הדברים.

החתול חזר לנשר
מגפיים החכ״ית גמרה
לבדוק את תרנגולי ההוד!

ן 1ך ך \ 1״ | 111| 11 רופאת דיאטה מוסמכת ויו-
\ 1 - 1111 11.1 1ו עצת תזונה, אינה אוכלת בש עות
הקטנות של הלילה, אן היתה מרוצה שהאוכל
באירוע היה רק אוכל של שונאי בשר החיות, שהוא על

אווי אליעז

הצייר, בנו של המשורר והמתרגם רפאל אליעז,
מחבק את אשתו, תמר. בביתם ביפו נערכה מסי בה
לנתי עמיר, חבר של בגי״הזוג אליעז, כשברקע מוסיקת״ריקודים, אן
האורחים העדיפו לשמוע על גורלם בעבר בהווה ובעתיד -מתון כף־היד.

טהרת המיטבח הצימחוני. היא באה למסיבה אר
חצות, ו״אחרי חצות לא אוכלים עגבניות ״,כדברי
״חסה זה בסדר גמור, ואפשר לאכול בכמוי
בלתי-מוגבלות, במשך כל היום ״,הסבירה למוזמני

מסיבת ציסחונים

ביום השישי ביפו, בבית האמנים
תמר ואורי אליעז, נערכה מסיבת יום־

הולדת >ה־ )*3לנתי עמיר, ממנהלי
חברת נתיבי איילון. באו לשם חברים

קרובים של נתי ושל ניצה שוחנ
האופנאית, שהיא החברה הצמודה שלו

מזכ״ל ההסתדרות בא
(\ 11/למסיבת״ההפתעה של
ארד מהצפון. אחרי שטעם מעוגת
יוס״ההולדת הוא עזב את המקום.

]אוה אוד

היא בת מזל קשת ואוהבת
נסיעות -כמו מרבית בני מזל
זה -כך היא מעידה על עצמה. לידה בתמונה: בעלה,
אריה, שהוציא אותה בתחבולה מהבית, בתירוץ שיש

לו כינוס של עובדי מישרדו. נאווה היתה באותו יום
פעילה בשטח אחר. היא כבר סיכמה עם מגדלי
ההודים את מצבם העגום בשלושה החודשים,ה אחרונים,
והגישה את מסקנותיה לוועדת־הכספים.

סוף־סוף ב ת

במרתף העליון של בית לסין
עשו השבוע הפתעה לח״ב העבודה
נאווה ארד. על ההפתעה ניצחה חברתה
הטובה דליה קלושסקי: היא קנתה
עוגות מעולות, דאגה לקפה, ליין
ולגבינות על השולחנות.
אך, את ארד היה קשה להוציא
מהבית. היא היתה עסוקה עם האורחים
שהיו אצלה. בעלה, אריה, העובד
במישרד־התחבורה, הודיע לה שיש

כינוס של עובדי מישרדו, ושהיא
חייבת לבוא איתו.
נאווה באה בפנים חמוצות, לבשה
שימלה שחורה ומגפיים גבוהים, שמה
על עצמה צעיף אדום — תמיד אפשר
למצוא עליה איזה פריט בצבע אדום
— לקחה מעיל גדול, והיתה בטוחה
שהיא הולכת לבלות על הדשא.
אך בהמרתף העליון, שכולו בצבע
אדום, חיכו לה מזכ״ל מיפלגת

העבודה, עוזי ברעם, מזכ״ל ההסתדרות,
ישראל קיסר, שבא היישר מהצפון,
סגן שר״האוצר, עדי אמוראי, שבא
ממסיבה בגיבעתיים, וח״כ הרב מנחם
הכהן עם אשתו דבורה. כולם באו למסיבת
יום־ההולדת של ארד.
נאווה לא רצתה לצאת מהבית, אבל
משראתה את הסוללה של החברים
היא חייכה יפה, ונשארה אפילו לחלק
האמנותי, שבו ניגנו בגיטרות

נועה וזיל׳

האורחים אכלו עוגות מתוצרת-ב
נרות״שבת, שרו והשתתפו בחידוני

עש זמיר

היתה אשתו של בעל המועדון
בעבר, שוקי בן־פורת. היא עזבה
אותו ויותר מאוחר היא התחתנה איתו בשנית. אחרי
זה נפרדו שוב. היא באה בחברת גבר מפורסם לא

הזמרת באה למסיבת יום־ההולדת של נתי עמיר אחרי
ההופעה במועדון המערה ביפו. גל שהיא זמרת הבית, מופיעה
במועדון מדי ערב. היא באה עס בעלה, יעקב בן־הרצל. גל הציגה לראווה את
לשונה במקום להושיט את ידה בבירכת שלום, אחרי שהתבקשה לעשות ג ן.

בין האורחים היה אפשר לפגוש
קוראים בכף היד וקוראי תווי פנים,
ובכל פינה עמד מישהו והסתכל באיזו
כף יד מושט. היתה מוסיקת ריקודים,
ועל הרחבה הזאת היה אפשר לראות
כמה צעירים מחוללים.

פחות, רופא־השיניים ד״ר עמי ויזינסקי, הזכור
כמאהב של הרוזנת האיטלקיה כריסטינה פאלוצ׳י.
הם הציצו באורחים, שתו כוסית יין והלכו לדרכם.
כנראה שלא היו מעוניינים שיגלו להם את העתיד.

בחדר אחר של הבית ערכו שולחנות
של מאכלים צימחוניים, שהאחראים
על הכנתם היו ניצה ונתי. הם
הכינו סלט חסה, סלט ירקות עם
קוסברה, גבינות, הרבה סלטים מירקות.
בין ביס של גזר וקוביית מלפפון

היה אפשר לשמוע מישהו מנחש את
עתידו של אורח, אחר מרפא איזה חולי
ועוד מישהו שנותן עצות בענייני
אהבה. מזל שלא ביקשו מהאורחים
לחלוץ את הנעליים, כדי לקרוא את
קווי האופי בכף־הרגל.

רניאלה גודוש

בתו של הקריקטוריסט דוש. היא אחראית
על איסוף כל הסיפורים המקובצים
:שלושת הספרים. לידה: אביה, דוש, שאייר את הספרים. דניאלה
ובדת בטלוויזיה הלימודית ברמת־אביב, ועורכת תוכניות לילדים.

סיפורים

פע ם
יא בת אחיה של עירית רזילי. עירית באה
שנערכה בגלריה ^ 13 ביפו העתיקה.
ביתם של בעלי הגלריה -הדליקוזוי של דמויות. אחרי זה הדליקו זיקוקים.

שלושה סיפרי־ילדים פופולאריים
לגיל הרך, עד גיל ,6חוזרים למדף.
הסיפורים בהם הם של לאה גולדברג,
של ע. הילל ושל לוין קיפניס. כלולים
בהם עיבודים של החתול במגפים,
סינדרלה, ביגדי המלך החדשים,

והסיפור הישראלי המקורי המפוזר
מכפר אז״ר.
האחראיות להוצאת שלושת הספרים
הן תלמה אליגון־רוז ודניאלה
גרדוש. את האיורים לספר עשה
קריאל (״דוש״) גרדוש.
ביום השישי, ליד נרות, קפה חם
ומישחקי־ילדים, נערכה מסיבה לספרים,
שאפשר להשיגם גם בצורת קסטות
ותקליטים.
השחקן יוסי גרבר קרא לילדים
סיפורים, דוש צייר להם ציורים ומייד
נערך מיבחן, לבדוק אם הם מזהים את
הדמות המצויירת.
אחרי שהילדים ענו על השאלות
הם קיבלו פרסים. כל ילד גם קיבל
זיקוק, כדי שיהיה מה להדליק בשבת.

חוימה 111 1*111 אוחזת בשני ילדיה, דניאל ואיתמר. תלמה
\ 11/1 111ו | 111 #השתתפה עם דניאלה באיסוף הסיפורים
הפופולאריים, שאותם שמעה גם היא בילדותה. היא החליטה לערוך
אותם בספר ולשמור אותם, כדי שלא יהיו מפוזרים בספרים רביי#ושונים.

ציפי נונשה

עור יש תדמית של בגד טוב
) ויקר, שלא כל אשה יכולה, או
מרשה לעצמה, לרכוש אותו. אבל

בגד מעור גם אינו מתבלה במהירות,
ואם לא רוכשים פריט סופר־אופנתי,
מבחינת הצבע או הגיזרה,

אפשר ללבוש אותו כמה שנים טובות
ואחר־כך למכור אותו בחנות יד שניה.
מיספר לא מבוטל של חברות מייצ־

1ךלךן 1ך ן של בגד עור, בעיצוב אילן לוי: חליפה בסימון
1/ ^ 1111 111 #11 צעיר ואופגתי במראה סווט״שירט. השרוולים
הם רחבים ומודגשים בעור, כשצבע הבגד השולט הוא בגוון יותר כהה.

ערבב והתאם ד

מראה הטוכז

ז׳אקט מעור נפה רן, במיבחר צבעים, של
ראם, בעיצוב טובה גרינברג. הכתפיים
1מודגשות ויוצרות מראה רחב. השרוול הוא בטיגנון של מראה השכבות.

עיצבו אנט ומיקה מחברת מיקאן. מימין: זיאקט קצר
התדמית איננה מוצדקת. נכון שעור
הוא חומר יקר, אבל כל אשה, היודעת
לבנות מלתחתה נכון, יכולה לרכוש
לעצמה לפחות פריט כלשהו מעור.
מיכנס מעור, למשל — רצוי בצבע
ניטראלי, שחור, חום או אפור, שיתאים
למירב הבגדים שבמלתחה. או ז׳אקט
עור גדול, יפה ואופנתי.
אפשר גם לחכות למכירות סוף
העונה, ואז להתלבש על העור, כשמחי־ריו
מצחיקים. ניתן ללבוש את הפריט
שנרכש עד בוא האביב ובחורף הבא יש
נקודת־זינוק טובה בביגדי־עור.

עד המותניים בטיגנון טפנטר, בצבע חום, בתוך
חצאית־עור רחבה בטיגנון קלוש. מחיר החליפה 800 :
דולר. משמאל: מיקה ממיקאן בזיאקט נפה אפור.
רות בארץ ביגדי־עור. ההיצע רב ומגוון•
בחברת גיינגיט, בבעלותה של
מינה צאלים ובעיצובה של חווה שלמן,
חידושים חורפיים בלעדיים, שהבולטים
בהם הם סוודרים ושמלות־סריג
משולבים בעור. ייחודם של הסוודרים
הוא בסריגות מגוונות, הכוללות ארבעה
סוגי סריגה באותו סוודר, שעליהם
שולבו עורות בשרוול, בכתפיים, בחזית
ובגב, כאשר הצמר והעור הם בגוון זהה
לחלוטין.
נפטו סווטו הוא הצעקה האחרונה
באיטליה בתחום עיבוד העורות. הנפטו

עומד והחגורה היא רחבה, מעוטרת נגישים ומוצלבת באיזור הירכיים.

ן*ן 1ל חליפת־מיכנסיים של ראם, בעיצוב
1 1 / 1 1 /טונה גריגנרג. הז׳אקטים בסיגנון
נטלדרס. הכתפיים מודגשות על״ידי ניטים וכותפות
סווטו הוא עור דקיק, משופשף בחלקו
העליון, העובר טבילה וטיפול בווקס.
תהליר זה מקנה לו מראה שבין זמש
לעור ואפשר ללבוש אותו גם בגשם
— כלומר, הוא חסין בפני חדירת מים.
מחומר זה עיצבו בגיינגיט שמלות,
חולצות וחצאיות במישחקי ושילובי

לה, ולו -מודגשות המותניים בתיפורי גומי רחב.
המיכנסיים ארוכים וחתיכיים. העור הוא נפה דק
ורך. הצבע שלו -שחור, שלה -שמנת.

בנינות
המציאות !שר
החברות 1גם במכירות סוף הע ו נה

|^ 1ך 1117111 71 \ 1של חליפה״חצאית חומה, מגפה רכה, בעיצוב גי
פולופ. הז׳אקט הוא די גדול, הצווארון זקוף,
\ 1/1י1 1
הכתפיים רחבות. כפתורים גדולים בחזית וחגורה בירכיים. חצאית צרה.

צבעים של אדום ושחור, באורך הברך,
עם כיסים במראה גביעי־גלידה.
גם חינו של העור המוטבע לא סר.
הוא מצוי בחליפות עור־נפה ועליהן
הטבעות דמויות עור־יען, משולבות
בעור נפה חלק. ולאוהבות לעטות
הרבה עור, אחד על גבי השני, התשובה
היא מראה־השכבות, אבל לא מוכרחים
לקנות חליפה שלמה, אפשר להשלים
את מראה־השכבות בכך שקונים פריט
תואם לחליפה מהשנה שעברה — וסט
קטן, ז׳אקט גדול או אפילו סוודר
(המשך בעמוד )30

של תדמור, בעיצובן של טלי גביש וענת
חפץ. היא -במיזע מזמש רך, בצבע
אפור״עכנר, בשילובי נפה שחורה. הוא -בז׳אקט בלוזון מנפה ומזמש.

ספורטיבי וצעיר

העור יכול להיות זול
(המשך מעמוד )29
תואם, שחלקו סרוג וחלקו עור, דבר
המוזיל קימעה את מחיר הפריט.
צללית החורף 85׳ היא גיזרת טרפז,
המבליטה ומדגישה את רוחב הכתפיים,
כאשר כלפי מטה הגיזרה מתיישרת
בקווים מעוגלים ונשיים.
קשת גווני העור אצל גיינגיט ושילוביהם
הם עשירים ומדהימים ביופיים,
כמו סגול, אדום־שרי ובורדו,
חום־אגוז ושחור, אפור חיוור וכחול־רויאל,
חאקי וצהוב, חאקי ושחור, שמנת
וורוד עתיק.
המחירים מ־ 225 דולר למיכנס ועד
600 דולר לז׳אקט. פינת המציאות של
גיינגיט מאפשרת לרכוש את דגמי
העור במכירות מיוחדות ובמחירים
מיוחדים: מיכנסיים מ־ 37 אלף שקל
(במקום 119 אלף שקל) .חולצות, מ־26
אלף שקל (במקום 93 אלף) .ז׳קטים
מ־ 119 אלף שקל (במקום 185 אלף).
חצאיות, מ־ 37 אלף שקל(במקום 132
אלף).
לפשפש בין הקול>1ם
ץ י סדלום ממשיך להפתיע בדגמיו
המאוד לא־קונבנציונלים. קולקציית
החורף שלו הוצגה בחווילתו
הענקית והמ 15 ארת שבקיסריה. זאת
היתה מסיבה כפולה: להולדת בתו
הבכורה ולחידושי האופנה של יצירות

מיבנה ונפח דומים, גדולים ומוגזמים.
ז׳אקטים ובלוזונים, שכתפיהם מודגשות
במראה הגדול והמרושל; מעילים
בעלי קו מותן מודגשת: חצאיות רחבות
במראה הקלוש העשיר: טוניקות-
ציירים באורך הירכיים.
המחירים, כמו כל עור, העשוי עור
משובח, אינם זולים. אבל גם אצל
פולופ ניתן להשיג מציאות. צריך רק
לשאול היכן הן מונחות ולפשפש בין
הקולבים.
למפור במחיר סביר
ף• גדי־עור יפיס בדוגמאוס אכס־קלוסיביות
לנשים ולגברים אפשר
למצוא בחברת ראם המישפחתית.
הסבא עסק, בפולניה, בעיבוד עורות
ופרוות. בנו, נתן גרינברג, המשיך את
המיקצוע המישפחתי והקים בארץ,
באזור פתח־תיקווה, לפני 35 שנה, את
מיפעל עורזיל לעיבוד עורות והיה
הראשון שעיבד עור־כבש, עור נפה
להלבשה. ועד לפני שנתיים עסקה
מישפחת גרינברג באספקת עורות ליצרני
ביגדי־עור.
הדור הצעיר, שאותו מייצג הבן,
אהרון גרינברג, עובד במיפעל המיש־פחתי
10 שנים. כשראה אהרון כי טוב
ליצרני״העור, החליט, לפני שנתיים,
להיכנס לנושא עיצוב ביגדי־עור. אשתו,
טובה, שלמדה עיצוב־אופנה ותר-
מנות, התחילה לעצב ביגדי־עור קלאסיים
בסיגנון צעיר, כשסממני־האופנה
ניכרים בהם.
ראם מציגה מיגוון רחב, במחירים
סבירים. מיכנסיים — 70 אלף שקל:
חצאיות — מ״ 50 אלף עד 92 אלף,
ז׳אקטים — מ־ 63 אלף עד 115 אלף:
עניבות — חמשת אלפים שקל; חגורות
— מחמשת אלפים עד 20 אלף.
ראם גם מבצעת הזמנות, לפי דרישה,
לדקיקות ולמלאות, לגבוהים ול־רחבים.
העור — עור נפה כבש רך ודק,
והצבעים — אדום, לבן, שחור, אפור,
חאקי, חום ושמנת.
במדינה בריאות
הדוקטור מראש־פינה
סקס, ל6י תזונה
אבל בריאות —
לסי שערות העורן?
רמת־הסוכר הנמוכה שנתגלתה בגופו
של אברהם (״אבי״) אבן־חן, היא
אשר הוליכה למהפך בחייו. זה היה
לפני עשר שנים, כאשר טובי הרופאים
של בית־החולים האוניברסיטאי בלוס־אנג׳לס
לא הצליחו לפענח את פשר
הירידה הדרסטית במישקלו של יליד
ראש־פינה, שבא לבקר, עם אשתו האמריקאית
ושלושת ילדיהם, את אביה
החולה.
אבן־חן, כיום בן 40 פלוס, היה אז
בוגר תואר ראשון ביחסים בינלאומיים,
אך עיסוקו סבב את עולם השאו־ביזנס.
לשם כך הסתייע באשתו ג׳ודי, שכיש־רונה,
להשמיע קולות מהבטן, קסמו
לילדים. ג׳ודי התפרסמה, בזמנו, עם
בן־זוגה, בובת הסמרטוטים המפטפטת,
והצמד המצחיקן, גיודי ואודי, חרשו
את הארץ לאורכה ולרוחבה, כשהבעל
אבי משמש כאמרגן.
״הייתי מקלון!״ בלוס־אנג׳לס
תפסו 45 קילוגרמים מדולדלים מקומם
של 90 הקילוגרמים הקבועים של
אבי. הרופאים לא ידעו איפה ומה
לעשות. כמעט לא היה ספק בלב כולם,
שמחלת סרטן קטלנית היא שפקדה
ומחסלת את אבן־חן.
נזכר אבי, כיום :״הלכתי והצט־מקתי,
למרות שאכלתי המון. הייתי
מקלון. איש לא ידע מה יש לי. כל
הבדיקות היו בסדר, אבל אני הפסקתי
לתפקד. ידעו שבלוטת התריס, הטפ קחת על חילוף החומרים בגוף, עבדה
בקצב מהיר. ובאמת — עיניי אז בלטו
כמו לצפרדע״.
אבן־חן פנה, לבסוף, למרפא טיב־עוני
.״הבנתי שאין לי מה להפסיד.
קיבלתי תרופות וזה לא עזר. הייתי

נטילת דוגמת שיער מהעורף!
״השערה היא הראי של הגוף!״
מתאימה יותר, קל יותר לגוף לעשות
סקס.
דוקטורי-התזונה אבן־חן אינם מעניקים
שירותי ייעוץ תזונתי בלבד. הם
גם עורכים שתי בדיקות מהפכניות,
שאותן הביאו מארצות־הברית, ממנה
שבו ארצה לפני שנתיים. הראשונה
היא בדיקת השיער במעבדה, שבאמצעותה
ניתן לקבל תמונה מדוייקת
על המצב הבריאותי של הגוף.
זה לפי התיאוריה ששערה היא

^ מלתחה
* משובחת

מעיל־עור של סולופי
גדול, רחב ומוגזם
העור 20 .דוגמניות הצמרת שטופפו
על מסלול־התצוגה שהונח על הבריכה,
הציגו את קולקציית החורף, המורכבת
משתי קבוצות עיקריות.
האחת — מודגשת בחיספוס וב־סיגנון
ספורטיבי. כדי להדגיש מראה
זה, מבלי לאבד את הרכות, נולד עור
חדש, מקסיקו, עור עדין, בעל מראה
טיבעי. פולופ משתמש בו בציבעי חום
ושחור בלבד. לדעתו אלה הצבעים
האמיתיים של עור אמיתי, ולהם הוא
הוסיף עיטורי גומי שחור(קאוצ׳ו) ,המשתלבים
בטיבעיות במראה הכללי.
הקבוצה השניה היא נשית יותר, ובה
השתמש פולופ בזמש הקטיפתי אנגיל־דו,
נפה רכה, דקה וקטיפתית בציבעי
אדום, סגול, ירוק וכחול.
לכל הדגמים, משני סוגי העור,
* מדגמנת: ת מי בן־עטי.
3 0 -ו!

ץםב״תדמור״ מייצרים ביגדי־
^ עור. על העיצוב אחראיות שתי
צעירות בוגרות שנקר, טלי גביש וענת
חפץ. לחורף 85׳ הן הכינו קולקציה,
שבה הדגש על תדמית צעירה, אופנתית
ומאופקת, כשהקווים נקיים ופשוטים
למראה, בסיגנון ספורטיבי לשעות
היום ואלגנטי לערב.
הצבעים השולטים בתדמור הם
אפור־פלדה, שחור־עורב, כחול עז,
חאקי, חומים, אדומים וכתומים. העורות
רכים והשילובים הם פרוות״כבש
.לבנה ומחממת ועורות בעלי מירקם
של חיות טרופיות, עם לחצניות כבדות.
המראה
הכללי הוא יוניסקס, מתאים
לנשים וגברים כאחד. לכל הז׳אקטים
והחולצות חצאיות ארוכות, צרות
ורחבות ומיכנסיים תואמים.
אילן לוי עיצב עבור בגד עור
קולקציה עשירה ומגוונת בסיגנון
ספורטיבי, הכוללת ז׳אקטים קצרים
וארוכים, מעילים גדולים ורחבים,
חולצות מעור, חצאיות צרות ורחבות,
באורך הברך ומתחתיהן, מיכנסיים
סקסיים צמודים ומבליטים בסיגנון ה־ג׳ינס,
ומכנסיים רחבים בקו אופנתי.
לוי עובד עם כל סוגי העור, נפה,
זמש, עור מודפס ושילובי כל השלושה.
הדגמים הם במראה היוניסקס, לו ולה,
בסיגנון קלאסי, עם סממנים אופנתיים
כמו כתפיים?5ודגשות ומוגבהות, כפ־תורי־מתכת,
רוכסנים וצווארונים גדולים
ומודגשים.
ייחודה של הקולקציה שלו: תוחלת
החיים ואופנתיות כמעט בלתי־נכח־רות.
הקולקציה היא טובה, יפה ואופנתית
שנים רבות, כך שרכישה של
בגדים שכאלה, או אפילו פריטים שונים,
יוצרת מלתחה משובחת, מהודרת
ומעודנת.

דוקטורים לתזונה ג׳ודי ואברהם אבן־חן
״מה שאתה אוכל -זה אתה!־
יוצא בשבע בבוקר מהבית ובתשע
הייתי חוזר למיטה. שלא לדבר על
סקס או סבלנות לילדים שלי. ברחתי
מעצמי ונכנסתי לדיכאון. הרגשתי שאני
מידרדר״.
ואכן היה זה המרפא, שהביא את
הישועה. הוא קבע כי רמת הסוכר בדם
היתה הגורם לכל התחלואים(״המרפא
הסביר שהסוכר בדם זה כל האנרגיה
שלנו, ולי זה חסר.״)
לדעת המרפא, הסיבה לסוכרת הסמויה
הזאת הוא המזון המעובד הרב
שגורם לחוסר איזון במערכת הסוכר.
ואכן דיאטה חריפה, של תזונה מאוזנת,
עשתה את שלה. תוך חודש נפסקה
ירידת המישקל, ותוך חודשיים הוסיף
אבן־חן למישקלו שני קילוגרמים.
תוך חצי שנה חזר לחיות חיים
רגילים. אבל הוא נדלק על רעיון
הריפוי המהפכני שהציל את חייו. הוא
צלל לתוך לימודים אקדמיים, סחף
ללימודים גם את אשתו ג׳ודי.
כיום, עשר שנים מאוחר יותר, יושבים
בני הזוג בבנין מדיכלל המפואר
שברחוב ריינס בתל״אביב, כשעל קיר
מישרדם תלויות תעודות הדוקטורא־טים
(לתזונה) שהשיגו. עבודת״הדוק־טור
של אבן־חן: הקשר בין המזון שאגו
אוכלים לבין הרצון שלנו לעשות סקס.
זה קשר ישיר מאוד — ככל שהתזונה

הראי של הגוף. הבדיקה הכימית-
רדיואקטיבית של תכולת השיער נותנת
אינדיקציה ברורה של כמות
הרעלים, המינרלים והמתכות שיש
בגוף. או, כפי שד״ר אבן־חן מבהיר:
״השערה לא מגלה שיש בעיה, אלא
שחסר יסוד או מינרל בגוף, וחסרונו
גורם לבעיה.״
הבדיקה עולה 50 דולר ומבוצעת
באחת משלוש מעבדות בלעדיות ב־ארצות־הברית.
השיער שנלקח לבדיקה
הוא מאיזור העורף, שזהו
השיער הטרי שהגוף מגדל. כי שיער
במקום אחר הוא זקן, אינו משקף את
המתרחש בגוף בחודש האחרון לפחות.
הבדיקה
השניה באמתחתם של
הדוקטרים אבן־חן היא בדיקת אלרגיה
למזון. כולנו אלרגיים למזונות מסר
יימים וכשאנו אוכלים מזון כזה, אפילו
שהוא בעל ערך תזונתי גבוה, אנו
סובלים ממיחושים שונים.
במעבדה אפשר לבדוק 110 סוגי
מזון שונים ולגלות את המזון שהגוף
לא אוהב. מסלקים את המזונות האלרגיים,
והגוף מתאושש.
מצד שגי, סבורים מומחי התזונה כי
כמעט כל מחלה ניתן לרפא על־ירי
תזונה מתאימה. לדעתם הכל מתחיל
בקיבה .״מה שאתה אוכל — זה אתה!״

ואם אתה מבקש לשמור על בריאותך,
כדאי לך להיות צימחוני. לדברי אבך
חן צימחונים כמעט ואינם סובלים
מלחץ דם גבוה, והתקפות־לב אצלם הן
בשיעור מיזערי.
יחד עם זאת הוא מתריע כנגד
קיצוניות: אנשים שמאסו בבשר,
החליטו להיות צימחונים ואוכלים רק
פיחת וירקות :״הגיעו אליי אנשים
במצב של תת־תזונה נוראי. זה. לא נכון
שאם מפסיקים לאכול בשר אז פותרים
את כל הבעיות. להיפך, תזונה לא
מאוזנת היא היוצרת בעיות.״ חלקן
הגדול של בעיות־שיניים, למשל, הן
תוצאה מתזונה לקויה.
מדגיש אבן־חן :״זה ההבדל הגדול
בין הרפואה הקונבנציונלית לבין
הרפואה האלטרנטיבית. הם יודעים
לכבות שריפה מקומית בעזרת תרופות
ואנטיביוטיקה. אנחנו מחפשים את
הסיבה לשריפה ומטפלים בכל הגוף
כיחידה אחת שלמה!״
מינרל נגד הרטבה. עד היום
יש לאבן־חן, בן לאב ממישפחת זכריהו
בפקיעין ולאם מרוסיה, משק ובית
בראש־פינה, אך כל השנים לא נתנו לו
מספיק מים והוא לא יכול היה לעבד
את אדמתו ולכן יצא אל העולם הגדול.
היום הוא לא מצטער על שלא נתנו
לו מים להשקות עצים. הוא שמח מאוד
בחלקו, במיקצוע הרפואה הטיבעית,
מיקצוע שבו הוא יכול לסייע לזולת.
דוגמה קלאסית לסיוע שאבן־חן
הגיש לזולת, היא הנושא שזיכה אותו,
בשעתו, באוניברסיטה, בפרס. היה זה
נושא ההרטבה בלילות אצל ילדים,
נושא שלא מצא את פיתחנו ברפואה
הקונבנציונלית, במיוחד לא לגבי ילדים
יותר בוגרים ובני תשע עד .14
כשילד מרטיב זה סימן שיש קצר
במערכת העצבים, האמורה להודיע
למוח ששלפוחית־השתן מלאה. כי
ילד, המרטיב בשנתו, בלי שיתעורר
קודם לכן, פשוט איננו מקבל את
ההודעה המתאימה מן המוח. לפי תורת
התזונה ישנם מינרלים מסויימים
המחזירים את התיפקוד החסר לאותו
ילד, כדי שיתעורר בטרם ירטיב.
ד״ר אבן״חן מתהלך גם עם רעיונות
יותר נשגבים: לפתור את בעיות
התזונה בארצות המתפתחות. זה באמת
רעיון נשגב, אבל הפיתרון של דוקטור
התזונה מראש־פינה די פשוט :״שילמדו
להשתמש במה שיש להם!״
כמובן שכדי להפוך עיקרון זה
מתיאוריה לפרקטיקה זקוק אבן־חן
למיספר שנים של מחקר, כי צריך גם
להראות לארצות המתפתחות מה,
בעצם, יש להן.
העולם הזה 2467

קולנוע
יום! החדשות
קזמדיר. א 1טרגדיה
קומדיה או טרגדיה?
מה קורה לאוגיברסיטה?
מה קרה לליז טיילור?
• איר מתנהל חוג מכובד לקולנוע באוניברסיטת
תל־אביב בלי.ראש חוג? זו תעלומה.
קומדיה או טרגדיה? זאת נראה בקרוב לפי האדם
שייבחר לעמוד בראשו. בינתיים, כל השמות
המועלים כמועמדים לתפקיד אינם סמכויות
קולנועיות. על המתרחש בהיגיון האוניברסיטאי
יעיד המיקרה של השבוע: אילן ברנט זכה בפרס
קרן מוגרבי(שהקימו בעלי בתי־הקולנוע) על
סירטו הקצר קירות עץ דקים. הקרן החדשה
תעניק מדי שנה פרס כספי לאחד מתלמידי
החוג־לקולנוע באוניברסיטה. יפה. אלא מה?
כשרצה אילן תמיכה כספית לעשיית סירטו מן

לגנוב זה
גם מיצמה
מכלבצמרת (פאר, תל־אביב,
ארצות־הברית) -הנוסחה מוכרת
היטב: סיפור מתח בלשי, מתובל
בהרבה הומור, עם מנה ראשונה
של מין, מנה שניה של תחבולות, מנה שלישית של מתח
ומיסתורין, וליפתן של מירדפים מטורפים. עם הנוסחה הזאת
אפשר לטייל מתקופה לתקופה וממקום למקום. ועל-פי-רוב
היא מצליחה.
הפעם זה קורה בימי ערב מילחמת־העולם השניה באנגליה.
הנובל הוא אחד בשם לאסיטר, אמריקאי שהוא שודד״יהלו-
מים נמיקצועו ובחור יפה גיעודו. שוט דגר אינו יכול להוציאו
משלוות-השיגרה של עבודתו המשתלמת, המשולבת היטב
עם חיבתו למין היפה, עד אשר צץ לו מפקח קשוח מן המישט־רה
וסוכן נגיד מן הסי־איי־אי, הדורשים ממנו להסתכן מעבר
לגבול הסביר, כדי להוציא מן השגרירות הגרמנית מישלוח
יהלומים שנועד לממן את פעולות הריגול הנאציות בניכר.
כאן נכנסים לתמונה כלבת גסטאפו נאצית חטובה והביריון
הסאדיסטי ששומר עליה, ולונדון כולה מתחילה לרקוד
לצלילי פיצוצים וחדיקות־גלגלים של מכוניות דוהרות. המיב־צע
המוטל על לאסיטר הוא. כמובן, נלתי-אפשרי לביצוע, אבל
הוא מבצע אותו. לדאבון ליבם של הנבלים ולשימחתן של
המעריצות.
חסידי הבדיות מן הסוג הזה לא יזדקקו להמלצה כדי ללכת

לורן האטון וטום סלק: דוגמן ודוגמנית
לסרט. טום סלק, האליל החם של הטלוויזיה האמריקאית
(מאגנום מערוץ 6בירדן) ,נראה אומנם כמו גייסה מאובנת
במיקצת של ברט ריינולדס, אבל הוא גבוה, נאה, ומיטיב
לדגמן את כל הבגדים הרבים שנתפרו עבורו לסרט. בוב
הוסקינס (יום השישי הארור) ממשיך להיראות כמו גירסה
זועמת ואלימה של אד אסנר, ואילו לורן האטון וג׳ין סיימור
מהוות קישוט נאה.

עתיד מן
הנפטלין
( 1984 אנגליה. גורדון ו-החוויה
הישראלית־ בתל־אביב) -אין דבר
יותר ישן מחדשות האתמול ואין
דבר עתיק יותר מעתיד בזמן עבר.
,1984 שנכתב ב־ 1948 כעתידון סיפרותי, עבר כמה תירגולים
כושלים למסד הגדול והקטן(הכישלון המפואר ביותר היה של
מייקל אנדרסון ב־ ,1955 עסמייקל רדגרייב, אדמונד אוגראיין
ויאן סטרלינג{ ,והנה הוא יורד על ראשינו במלוא הרצינות
בסוף .1984 כשהעולם עדיין במקומו עומד. אומנם, העולם
החופשי עדיין אדיש לרעב של רבבות ביבשות שחורות
ורחוקות, אבל הוא טרם כילה את עצמו. המערב והמיזרח
סובלים זה את זה בהפשרה אלגנטית, הקומוניזם כבר לא מה
שהיה פעם, והעולם כולו צועד ימינה, במחשבה מוטעית כי
ההיטלריזם היה חוויה חד״פעמית.
על רקע זה נראית נבואת הזעם של ג־ורג אורוול כנבואה מיד
שניה. מה לעשות, והעתידנות כבר התנחלה בקולנוע בשפה
שבל דרדק מבין אותה, והסיוטים הממוחשבים של עולם חדש
ואמיץ משכנעים יותר כשהציוויליזציה חופשית, נקיה, מצוח צחת
ומתקדמת, לפחות על פני השטח?
חבל, חבל. ז׳אן לוק גודאר הקים עיר נטולת נשמה. כשאלו הים
גאוניים אוסרים על נשמות לאהוב ולכאוב באלפביל
( ,)1965 ופרנסואה טריפו הציג שריפת ספרים ואנשים הנשל-

ג ון הרט: לא מצליח לשכנע
טים בידי מסך טלוויזיה בפרנהייט .)1966( 451 מייקל דדפורד,
למרות ג׳ון הרט הנפלא וריציארד ברטון האינטליגנטי, לא
מצליח לשכנע כי עולם הביעותים המודרני הוא מיפלגת עבודה
סובייטית, השוכנת בין ההריסות וטובעת ברפש פיסי. רק רגע
אחד ייזכר לעד -כשברטון אומר לג׳ון הרט :״אתה מתבונן בי
עכשיו ובפנים אני מתפורר ״.זה היה במה ימים לפני מותו.
פאראנהה אמריקאית
אליזבט טיילור — אחרי
על הישגי חייה
האוניברסיטה שלו, לא אישרה זו את התסריט.
רק אחרי שהשלים את הסרט מכיסו, ובעידוד
הוועדה לסרט הקצר, הסכים המוסד הגבוה ביותר
במדינה ללימודי קולנוע להעניק לו בדיעבד
סכום מסרים. השבוע חגגה האוניברסיטה בגאווה
את זכייתו של אילן בפרס.
• אליזבט טיילור עשתה זאת. לא רק רזתה
והפכה בלונדית, כי אם נבחרה ככלת פרס ססיל
בי דה־מיל לשנת .1985 היא תקבלו על ״כלל
הישגי חייה״ .חתן פרס דה־מיל בשנה שעברה
היה פול ניומן, וקדמו לו יקירים כמו לורנס
אוליביה, סידני פואטיה, ג׳ין קלי, הנרי פונדה,
בט דייווים.
• מי שמחפש תירוץ קולנועי לחופשת סקי
באבוריאז, יכול לבלות שבוע בין ה־ 12 וה־19
בינואר בפסטיבל ה־ 13 לסירטי פנטסיה. בין
המתחרים: חלום חשמלי של סטיב בארון. שיוצג
החל מהשבוע הבא בישראל.
העולם הזה 2467

השחרהאדום (תל־אביב, תל־אביב.
ארצות־הברית) -כל האגף
הימני, ממאיר קליינר ועד מיכאל
כהנא. צריך לפצוח בשיר-רינה,
לכבוד הסרט הזה של ג ון מיליוס, המראה כיצד צעירים
אמריקאיים מיסכנים וטובים הופכים לאריות, במילחמתם
נגד הנחשים הקובאיים הארסיים והכלבים הרוסיים המגעי לים,
שפלשו למיד ארצות-הברית בשרירות־לב וללא הודעה
מוקדמת, רק בשל מורד־הלב של פאציפיסטים למיניהם, אשר
פגמו בעירנות האומה.
מה שקורה בפועל הו א שחיילי קובה בהדרכה רוסית
נכנסים לעיירה אמריקאית נידחת, כמה צעירים מצליחים
להימלט משם, מקימים מחתרת פרטית בהרים ונאבקים עד
טיפת הדם האחרונה שלהם בכובש הזר. טייס אמריקאי
שהופל בקרב־אוויר (כמובן, אחרי שהצליח להפיל בעצמו
ארבעה מיריביו) מסביר ללוחמים הצעירים מה בדיוק קורה
במדינה כולה, וזה רק מדרבן אותם להתמיד בדרכם הצודקת.
ובכדי שלא תהיה שום טענה של אפליה מינית בסרט, הנערות
נלחמות בו באותה נחישות כמו הנערים.
מעבר לעצם הגיחוך שיש בפאראנויה אמריקאית מפני
פלישה של קובה, משל היה פיל נחרד מפיהוקו של עכבר, תפור
הסרט הזה בזילזול מוחלט, על״ידי אדם שעד היום יצאו לו
מוניטין של איש־מיקצוע מעולה. מניין באה אספקת הנשק
והמצרכים של הצעירים המנותקים בתוך יערות והרים, איך

פאורס בות: צעירים לאומנים וטהורים
הם מסוגלים לחסל יחידות שלמות של האויב מבלי אפילו
להישרט, ועוד כל מיני פרטים שוליים באלה, שעליהם עומדת
או נופלת מחתרת -הם בבחינת סוד כמוס. אבל מה לכל
הטפלות הזאת כשהדיון הוא על גבורה1
אבל אולי צריך לחשוב על הסרט שנית, ואז לפטר את כל
הצנזורה בישראל. כי הסרט הזה. בעצם, דן בפלישה
הישראלית ללבנון ובהתנהגותם של הלבנונים. איך לא הבחינו
בכך החכמים מירושלים?

ובעל כוח״שיכנוע כשלו, הנזקק ארבע
פעמים לכדורי־שינה כדי להרדים
נשים צעירות ולקיים איתן יחסי־מין,
הוא בוודאי אדם מוזר. הוא אפילו לא
ניסה לחזר אחרי הנשים הללו בצורה
המקובלת, כדי להשיג את הסכמתן,
ללא צורך בסימומן.
חלק אחר מאישיותו המעוותת ניכר
בכר שאינו יכול בשום אופן לקבל
דחיה מנשים. כאשר אשתו איימה לעזוב
אותו, הוא ניסה פעמיים להתאבד,
ואחר־כך, לפי הודאה שמסר, ניסה לגרום
לה לחוסר־אונים ולתלות בו על־ידי
הזרקת נפט לגופה.
כאשר בחורה אחרת, שהכיר בתוכי
נית־רדיו שבה השתתף, רצתה לעזוב
אותו, הוא פנה לרבנים ולמכשפות, כדי
למנוע את פרידתה ממנו.
האחרונה בסידרת הנשים שדחו
אותו היתה סוזאן אמויאל. כאשר גילה
כי היא מבקשת לעזוב אותו, למרות
הון־עתק שהוציא עליה, והאהבה הרבה
שהשפיע עליה, הזריק, לפי הוראותיו,
נפט לגופה, ואף הדליף חומצה על
עיניה.
גם תישפוכת המלל הזורמת מפיו
של לוי מאז יום מעצרו ועד היום
אומרת דרשני. הוא מסר לחוקריו
מאות דפים כתובים, שבהם פירט וחזר
שוב ושוב על מעשיו׳ ,ריגשותיו
ותיקוותיו. גם מיכתבו להעולם הזה

זהו מיסמך סנסציוני -הווידוי האישי שנכתב בכלא עבור ״השלם
הזה״ על־י די האיש שנאשם ברצח אשרזו ובנסיון לרצח אהובתו:
״עברו כבר ארבע שניב 1וא:ני שד שומע את צעקותיה באוזגיי ר

רב מישסטו טילפן משה לוי,
מזריק הנפט, מבית־המעצר וביקש
מכתבת העולם הזה לבוא
למישפטו. עם פתיחת המישפט מסר
לה לוי מיכתב, המשתרע על 22
עמודים, ובו רשם את הגיגיו, ריגשותיו
והסברו למעשיו.
״בעיני הציבור אני מצטייר כמיס־לצת.
בהשפעת הכתבות בעיתונים
ערף לי הציבור מישפט לינץ׳ ,מבלי
לתת לי אפשרות להגיב. קשה לי
להשלים עם העובדה כי הציבור —
כולל גם בנותיי היקרות — ניזון
מסיפורים סנסציוניים, הרחוקים מהאמת
כשמש מהאדמה כתב לוי בפתיחת
מיכתבו, והתחיל לפרט את
מהלד חייו, החל בשנת , 1971 השנה
שבה הכיר את אשתו, אילנה•.
עם פתיחת מישפטו של לוי,
הנאשם בהריגתה של אשתו על־ידי
הזרקת נפט לגופה, ובנסיון לרצוח את
אהובתו, סוזאן אמויאל, גם זה בהזרקת
נפט, ראה השופט יעקב מלץ כי באולם
יושבת ילדה קטנה.
״מי את?״ שאל השופט.
הוסבר לו כי הילדה בת ה־ 11 עושה
עבודה לבית־הספר על מישפטו של
לוי .״הבת שלי היא בת ,17 ולא נתתי
לה לבוא לשמוע את המישפט הזה,״
אמרה השופטת שרה סירוטה לילדה.
גם השוטר הוותיק, השומר זה שנים
על אולמות בית־המישפט, אמר בהפסקה
:״אני ככר 15 שנים עובד בבית־המישפט,
ולא שמעתי מישפט כזה
נורא״.
במהלר המישפט ישב לוי ,34 ,על
ספסל־הנאשמים, כשהוא נראה אדיש
לגמרי. לוי הוא גבר נאה, בעל תלתלים
שחורים ופנים תמימים וחביבים. הוא
גם בעל כושר כתיבה ודיבור, ונראה
אינטליגנטי ואמין.
העבירות הנוראות המיוחסות לו
העלו מן הרגע הראשון את המחשבה

שהאיש איננו שפוי בדעתו. על כן.
ביקשה הסניגורית, עורכת־הדין נירה י
לידסקי, לשלוח את לוי לבדיקה פסי־!
כיאטרית. אר שלושת הרופאים שבד־1
קו אותו מצאו כי הוא בריא ומסוגל׳
לעמוד לדין.

״כתבתי מיכתב לשני רופאים מפורסמים,
וביקשתי את עזרתם,״ כתב לוי
במיכתבו להעולם הזה .״אינני מנסה
להסתתר מאחורי טענות מישפטיות
רפואיות, אר יחד עם זה ברור לי כי
בכל זאת משהו אינו כשורה ביחס

1ד 0סרח

^ 011ה׳

>א01)7

לכוודהשיפוט שלי. במבט לאחור, אני
מתחיל לראות כי ביחסים שלי עם
סוזאן ראיתי את הכל בראי עקום.״
אין אדם צריד להיות רופא מומחה
כדי לראות כי משהו מוזר ומעוות
באישיותו של לוי. גבר צעיר, נאה

זדיזד ^ 11/1 4/

>ד<^)/ול י״>1 6 6 3ז10

זד?יצ /^(1

יל/י/י׳ ול^תי/ 1

י7י 1

יתד.

כ^ /יי׳

אוד *•/דה*׳ -ס/יל לי

י-׳10ן<

^ 0בייל׳

1916

51*0 *41 .

״ 3137

א וד תיס

ה ך *1111 1ן ך||| 1ך *| 1מבית־הכלא העביר לוי להעולם הזה מכתב בכתב־ידו המשתרע על עשריס
1 1 1111 #111 1! ! 4 |#עמודים. ללוי יש תאווה בלתי מוסברת לחזור ולספר שוב ושוב את קורות
חייו בשנים האחרונות ולתאר בפרוטרוט את קשריו עם אשתו ואהובותיו. הוא מדגיש את אהבתו לשתי בנותיו.

משתרע על 22 עמודי פוליו כתובים
מיכתב בכתבייצפוף
מזוייף מהכלא

ף כל המיסמכים הארוכים לא
₪1הזכיר לוי אפילו פעם אחת את
ילדותו ונעוריו.
ממיכתבו אפשר ללמוד שיש לו
אמא בישראל. כפי שכתב :״מה שכואב
לי ביותר הוא שאפילו הקרובים לי
ביותר, כאמא, למשל. אותתו לי בצורה
ברורה ביותר, על־ירי ניתוק מגע
כמעט־מוחלט כי מקובלים עליהם
ההשמצות כפי שהובאו בעיתונים.״
איש מבני־מישפחתו לא בא למישפט,
ולוי ישב שם בודד לגמרי, מול עיניהם
הנוקבות של בני״מישפחתה של אשתו
המנוחה, ומול עיניה העצובות של
סוזאן, שהעידה מעל כיסא־גלגליס.
בשום מקום גם לא סיפר לוי על
אהבות־נעורים, שקדמו להיכרותו עם
אילנה, אשתו. את אילנה הכיר כאשר
היה בן ,21 באמצעות חברה משותפת.
״יתכן שזה יישמע בנאלי, אבל זו היתה
אהבה ממבט ראשון. במהרה התברר לי
כי זה הדדי,״ כתב לוי במיכתבו.
אר כבר אז, ב־ ,1971 היה לוי מסובר
בפלילים. זמן קצר אחרי שהכיר את
אילנה נידון לשלוש שנות־מאסר
בגלל עבירות־רכוש, ונשלח לבית־הסוהר
.״כעבור זמן מה השלימה אשתי
ז״ל, שהיתה אז חברתי. ,עם המצב
שנוצר והתחילה לבקר אותי באופן
סדיר בכל בתי־הכלא שבהם ריציתי
את עונשי.״
כאשר פרצה מילחמת יום־הכי־פורים,
הגיע מועד גיוסה של אילנה
לצבא• אר היא המשיכה לבקר את לוי
בכלא בכל הזדמנות. למרות שנותרה
לו יותר משנה בכלא, החליטו אילנה
ולוי, ב־ ,1973 להתחתן. הוריה של
אילנה התנגדו לחתונה בכלא, אר לוי
מצא פיתרון. הוא זייף מיכתב, שנכתב

כביכול על־ידי שילטונות הכלא, שבו
נאמר כי אם יינשא, ישתחרר מייד.
המיכתב שיכנע את המישפחה, לוי
יצא לחופשה בת 93 שעות ונשא את
אילנה לאשה. אחרי החופשה חזר
לכלא והמשיך לרצות שם את מלוא
מאסרו, עד יוני . 1974
הזוג הצעיר התגורר במשך כמה
חודשים אצל הוריה של אילנה, עד

והריבית עליהם הצטברה והלכה. הוא
ניסה להחזיר את חובותיו ולפרנס את
מישפחתו הגדלה ברוחב־יד, אך הדבר
לא עלה בידו.
״סבלנו ממצוקה כספית, רבצו עליי
חובות שהייתי צריך לסלקם בתשלומים
חודשיים, אבל איש מהמבקרים
בדירתנו הצנועה לא יכול היה להבחין
בחוסר. הכיבוד -היה כיד המלך. ואם

לוי ואשתו המנוחה

לפני שאילנה התגייסה לצה״ל. מיד לאחר שנפגשו, נשלח לוי למאסר.

שהאשה נכנסה להריון. המישפחה
גייסה כסף, הזוג הצעיר קיבל משכנתא,
והם קנו את הדירה שבה מתגורר
לוי עד היום.
אחרי שנולדה הבת הבכורה, מיטל,
בשנת ,1975 עברו בני־הזוג לדירתם
החדשה .״היינו מאושרים בחלקנו,
עזרתי לאילנה בכל עבודות־הבית
ופינקתי אותה רבות,״ כתב לוי.
לוי הוא בעל־מיקצוע מעולה, חש־מלאי־תעשיה
המסוגל להרוויח היטב,
אבל הוא היה שקוע בחובות רבים,

החסרנו מעצמנו, הרי עיקר דאגתנו
היתד, תמיד לא להחסיר חס־וחלילה
מהילדות, ושלא ייצא חם וחלילה
דיבור מאנשים שאנו לא מסוגלים
לגדל ולחנך ילדים.״

האזעקה נוטרלה

וי קשור בצורה בלתי־רגילה
< לשתי בנותיו, והדבר מתבטא כמעט
בכל אספקט של החיים.

השופט יעקב מלץ, אב נית־הדין, שלח מבט בוחן אל סוזאן כאשר החלה
להעיד. היא דיברה בקול מונוטוני ולא שלחה אפילו מבט אחד לעבד
הנאשם, שישב מולה. סוזאן הנאה נראתה חיוורת ועצובה. היא לבשה אימונית בצבע ורוד־אפור.

ךןןסו \ ןאוךןך 1ך 1סוזאן נכנסת לאולם בית-המישפט על
11111 ^ 1 1 /1 | 1\ 111/כסא גלגלים, כאשר פניה מוסתרות
במעיל אפור. היא הסירה את המעיל רק באולם של בית״המישפט.

״גם כיום, כאשר הוא נמצא במעצר
כבר יותר מתישעה חודשים, הוא מנסה
לשמור על קשר עם הבנות. אך הורי
אשתו הצליחו לקבל צו מבית־ה־מישפט
כי הבנות תתגוררנה אצלן,
ומאז אין הבנות ששות לשוחח עם
אביהן, כאשר הוא מטלפן אליהן
מהכלא.
לוי מודאג מאוד מכך שעשו
לבנותיו שטיפת־מוח, ודאגו להראות
להן את כל הכתבות שהופיעו נגדו
בעיתונות. גם את מיכתבו להעולם
הזה הוא כותב בעיקר כדי לטהר את
שמו בעיני בנותיו.
כאשר היה ימים ולילות בבתי־חולים,
כדי לטפל בנשים שאהב, לא
הזניח את בנותיו. הוא דאג להן
למטפלות, והקפיד שלא להביא לביתו
ידידות, כדי שהילדות לא תתרגלנה
אליהן ולא תסבולנה כאשר החברות
תלכנה .״חששתי כי הן תעבורנה
חלילה טראומה בפרידה, כי הן לא
מבינות שכשלא מצליחים לקשור
קשר — נפרדים ״,כותב לוי במיכתבו
להעולם הזה. מישפט זה מסגיר את
בעייתו העיקרית של לוי עצמו —
הוא מעולם לא יכול היה להניח לקשר
להינתק.
ב־ 1978 היה מצב ענף־החשמל בכי
רע. לוי הסתבך בחובות נוספים, ולא
ידע כיצד לצאת מהם. הוא היה לווה

מאחד ומחזיר לאחר. הוא פיזר צ׳קים
ללא כיסוי וקנה סחורה ומכר אותה
בהפסד, רק כדי לקבל כסף מזומן.
אולם הוא הקפיד לשלם קודם כל את
החובות שעליהם הוצאו צווי-עיקול
בהוצאה־לפועל, כדי שאלה לא יגיעו
לביתו, ואשתו לא תדע עליהם.
מאילנה השתדל לוי להעלים כל
מידע על הצרות הכלכליות שפקדו
אותו. הוא המשיך לקנות לבית מכל
טוב, ולומר כי הכל בסדר. הוא חשש
שאם אילנה תדע על הסתבכויותיו
החדשות, היא תחליט לעזוב אותו,
וזאת רצה למנוע בכל דרך.
״בתחילת , 1980 אדם שהייתי חייב
לו 40 אלף לירות, רצה את כספו ואיים
שיפוצץ את כל העניין ויספר לאשתי
ז״ל שאני חייב לו כסף.״ כדי למנוע את
גילוי הדבר לאשתו, הסכים לוי למסור
לאותו נושה מידע על חפצי-ערך, שהיו
בדירה של אחד מלקוחותיו. לוי ניטרל
את מערכת־האזעקה בדירתו של ארנון
מילצ׳ן, שאותה תיחזק, ומסר לפורצים
מידע מדוייק על תמונות יקרות הנמצאות

לא עבר זמן רב והפורצים נתפסו.
הם הצביעו גם על לוי, כעל שותפם
לעבירה. לוי נעצר לעשרה ימים .״מי
שקיבל מכה מכל הפרשה היתה אשתי
ז״ל, שהאמינה כי אצלי הכל בסדר...
היא היתה אז בחודש השני להריונה

ועשתה הפלה. מאז החמיר מצבה,״
כותב לוי.
במיכתבו להעולם הזה מספר לוי
כי אשתו סבלה מחולשה כללית ולחץ־
דם נמוך, החל ב־ .1979 במיכתבו
למערכת אין הוא מודה בכך שהזריק
נפט לאשתו, למרות שבכמה וכמה
הודאות שמסר למישטרה סיפר על־כך
בפרוטרוט. אולם מאחר שהוא לא
ביקש לפסול את הוראותיו במישטרה,
והסניגורית נירה לידסקי לא ביקשה
לערוך מישפט זוטא, הרי שיש לקבל
את ההודאות שמסר למישטרה.

דבק או
אפטד־שייבז
ן* אשר גילתה אילנה כי בעלה
^ שיקר לה כל השנים והסתבך שוב
בפלילים, החליטה לעזוב אותו ולקחת
את הילדות. זו היתה מכה קשה מדי
עבור לוי. הוא ניסה לשנות את רעתה
ולא הצליח, ואז ניסה פעמיים להתאבד.
נראה כי לא התכוון להצליח
בהתאבדות, מכיוון שבשתי הפעמים
הצילו אותו בקלות.
באותה תקופה סבלה אילנה מפי
רונקל על עכוזה, ויום אחד ניתחו
אותה ופתחו את הפצע בבית־החולים׳.
באותו לילה דיברו בני־הזוג שעות
ארוכות, ואילנה הודיעה לבעלה כי

מזריק הנפט מספר

מישפחת המנוחה

טובה, אחותה של אילנה, בתמונה
מאחוריה אמה. הן ישבו באולם
והביעו את רגשותיהן לנאשם. הן איחלו לו שיענה אותו ויקצצו את בשרו.

(המשך מעמוד )33
החלטתה נחושה לעזוב אותו ולקחת
את הבנות .״אם אראה שאינני יכולה
לחיות בלעדיך, אחזור אליך,״ אמרה

״נבהלתי נורא. ראיתי שכל מה
שעשיתי יורד לטמיון,״ הוא כותב.
כאשר נרדמה אילנה, ראה לוי כי
התחבושת שעל ישבנה נפלה, וכי
הפצע נותר חשוף ופתוח. הוא לקח
מזרק והזליף על הפצע חומר מסויים.
על זהותו של החומר ששפך לפצע
מסר לוי כמה גירסות. פעם אמר כי היה
זה דבק אפוקסי, פעם סיפר כי היה זה
אפטר־שייב ופעם סיפר על נפט.
במיכתבו להעולם הזה הוא מכחיש
בכלל כי הזריק או הזליף חומר כלשהו
לאשתו.
אולם אץ מחלוקת על כך שמאז
אותו יום התפתחו בגופה של אילנה 37
מורסות נוראות, מלאות מוגלה, שלא
נרפאו. היא אושפזה בכמה בתי־חולים,
נערכו בה בדיקות שונות, ואיש לא
גילה את מקור מחלתה.
אילנה סבלה נוראות .״עד היום,
כשעברו כבר ארבע שנים, אני עוד
שומע את צעקותיה באוזניי,״ כותב
לוי. הוא לא עזב את מיטתה אפילו
לרגע.
הרופאים והאחיות התפעלו ממסי־רותו
של הבעל. אך דווקא ברגע מותה
לא היה לוי ליד אשתו. הוא היה אז עם
הבנות אצל אמו, בארוחת־ערב .״אשתי,
אהבת־חיי ואם־בנותיי, נפטרה ב־
27.6.80 בשעות הלילה, ולא לידי,״
כותב לוי ביגון.
אחרי מותה של אילנה נידון לוי
למאסר של שנתיים וחצי על חלקו
בפרשת הפריצה לדירת מילצ׳ן.
כשהשתחרר, החל מחפש לו חברה
חדשה לחיים, שתהיה גם אם לבנותיו.

לשכנע אותה לקיים איתי יחסים,
עשיתי לנו שתי כוסות קפה, ושמתי
בכוס שלה שלושה כדורי היפנודרום,
שהיו בכיסי.״ אחרי שתיית הקפה
הזמין את מימי לבוא עם הבנות
לדירתו. מימי הצטרפה אליהם, אך
מייד כאשר נכנסה לדירה נרדמה על
המיטה ליד שתי הילדות,
״ראיתי איך מיטל והילה חיבקו את
מימי משני הצדדים, ולא היה לי לב
להעיר אותן,״ מסר לוי בעדות במיש־טרה.
אפילו
הזמנתו לתוכנית־הרדיו ח־

בר מכוכב אחר, תוכנית־שידוכים
רדיופונית, ביולי ,1983 לא הגבירה את
ביטחונו העצמי של לוי. דרך התוכנית
הכיר בחורה בשם יהודית, והיא מצאה
חן בעיניו. הוא הזמין אותה להתגורר
בביתו ולטפל בבנותיו.
נראה כי היא לא נעתרה לו, ולכן
ניסה לסמם גם אותה. אבל כדור־השינה
השפיע על יהודית בצורה רעה
מאוד. היא החלה להקיא וסבלה מכא־בי־בטן
קשים. לוי ניסה עוד פעם
לחזור על תרגיל הסימום, אך יהודית
חשדה בו, כנראה, והחליפה את כוסות
הקפה.
יהודית היתה טובה מאוד לבנות,
והן התקשרו אליה. גם לוי היה קשור
ליהודית, וקנה לה תכשיטי־זהב, כדי
לקנות את ליבה. הוא הזמין אותה
להצטרף אליו לטיול לארצות־הברית
שתיכנן אז, אולם יהודית לא הצליחה
לקבל דרכון בזמן, ולוי נסע לבדו. הוא
הביא ליהודית מתנות, ואף הביא על
חשבונו לארץ את אחותה, המתגוררת
באמריקה. אולם התברר לו כי בהעדרו
החליטה יהודית לחזור לחבר הקודם
שלה ולעזוב אותו.
לוי לא היה מוכן להיפרד מיהודית.
הוא פנה לכמה רבנים, כדי שיעזרו לו,
והם הבטיחו לו כי יהודית תהיה אשתו
בעתיד. הוא לא הסתפק בהם. באמצעות
ידיד ערבי הגיע גם למגדת־עתידות,
המתגוררת בכפר ליד שכם.
האשה נתנה לו קמיעות וקסמים שונים,
כדי להחזיר אליו את לב אהובתו.
״היא נתנה לי שלושה פתקים,
ואמרה לי לערבב אחד מהם במים עם
סוכר, ולשפוך את המים על מדרגות
ביתה של יהודית. היא אמרה לי לעשן

את הפתק השני בתוך סיגריה, כדי
שיהודית תשאף את העשן. אם כל זה
לא יעזור, היא אמרה למרוח בד
במישחת־נעליים, לחמם את זה ולשים
ליד האף של יהודית. עשיתי את זה,
אבל יהודית התעוררה בלילה ושאלה
מה הריח הנורא הזה. היא אמרה שבבוקר
היא עוזבת אותי.״
משכורת כפולה
ף* ינתיים הכיר לוי את סוזאן
•1אמויאל ,״ויהודית ירדה לי מהמחשבה,״
כפי שכתב במיכתבו. את סוזאן
בת ה־ ,21 הכיר כאשר עשה עבודות-
חשמל עבור חברת רימיני. סוזאן
עבדה שם כפקידה.
סוזאן היא בת למישפחה דלת־אמצעים,
ותמיד היה חסר לה כסף. אמה
של סוזאן עובדת בנקיון, ואביה חייט
המתקן בגדים בבית. מייד כאשר
הכירה את לוי ביקשה ממנו סוזאן
שיביא לה מתנה מאמריקה,־ וביקשה
גם הלוואה בסך 10 אלפים שקל. לוי
נתן לה את ההלוואה והביא לה בושם
במתנה.
כאשר עזבה אותו יהודית, הוא
ביקש מסוזי שתבוא לעבוד כמטפלת
של בנותיו. סוזי היא בחורה חמודה,
אפה סולד ולחיה שמנמנות. לוי
התאהב בה בכל ליבו. כאשר שמע
שהיא עובדת בערב במועדון־לילה
בכיכר־אתרים כדי להרוויח עוד כסף,
הבטיח לה כי ישלם לה משכורת
שתעלה על שתי משכורותיה גם יחד,
כדי שתעבוד רק אצלו. סוזי אמרה כי

^ דבי הרגי
מלובאוויץ

לסמם את
הגיפה
ן* יכר כי משהו קרה ללוי מאז
!מותה של אילנה. הוא חשש כי
נשים לא תרצינה בו ולא תסכמנה
לקיים איתו יחסי־מין.
כבר האשה הראשונה שהזמין
לביתו, חברה ותיקה של המישפחה,
סוממה על־ידו, כדי להקל עליו לקיים
איתר, יחסי־מין. האשה באה לביתו עם
בנה, והוא הציע לה קפה .״שמתי
בתוכו כדורי היפנודרום, כדי שיהיה לי
קל יותר לשכנע אותה לקיים איתי
יחסי־מין, אבל היא נרדמה,״ מסר לוי
באחת העדויות במישטרה.
הוא אפילו לא ניסה לדבר על ליבה
ולחזר אחריה. הוא הניח מראש כי היא
תדחה אותו, ולכן סימם אותה בכדורי־שינה.
הוא לא הצליח לשכב איתה,
מכיוון שהאשה ישנה כה חזק שעשתה
את צרכיה במיטה, והוא נאלץ לנקותה.
כחודש לאחר מכן, כאשר ביקר
בביתם של הורי אשתו, פגש שם את
גיסתו, מימי, שהיתר, לבדה בבית.
״מימי היתה לבושה בתלבושת
מגרה מאוד. תמיד חשבתי שמימי היא
אשה יפה ומושכת. חשבתי איר אוכל

עליה להחזיר חוב לבנק, ולוי שילם
את חובה זה.
בינתיים הזדמן ללוי לנסוע לש־ווייץ
בטיול מאורגן במחיר סימלי,
והוא החליט לצרף אליו את סוזאן.
״להפתעתי, סוזאן נענתה במקום.
בעיקר אחרי שאמרתי לה שאני מממן
את הכל ״.סוזאן נסעה, כשהיא מתחזה
כאשתו של לוי, וישנה איתו באותו
החדר. אולם סוזאן היתה בתולה, והיא
לא קיימה עם לוי יחסים מלאים, אלא
חלקיים בלבד.
כשחזרו ארצה, באוקטובר ,1983
התחילה סוזאן לעבוד אצל לוי כמטפלת
לבנות. היא התקשרה לילדות והן
אליה, ולוי התחיל לראות בה את
התחליף לאשתו. הוא רצה להתחתן
איתה והחל לוחץ עליה להסכים.
סוזאן ביקשה שילווה להוריה 3000
דולר, כדי לקנות סלון. אחר־כך
ביקשה כסף לטלוויזיה צבעונית,
לחדר־שינה ולבגדים. לוי שילם ושילם,
וקיווה כי כך יצליח לרכוש את
ליבה של אהובתו.
גם כאשר ביקשה סוזאן שיקנה לה
תכשיטי-יהלומים, מילא לוי את רצונה
וחשב :״משה, עוד מעט היא תהיה
אשתך, ואז הכל נשאר בבית.״ אבל
סוזאן התחמקה מכל התחייבות. היא
דחתה כל שיחה רצינית, ואמרה שאיננה
אוהבת אותו מספיק.
״ראיתי שכל מה שעשיתי למענה
מבחינה כספית לא שווה, וחשבתי: מה
יכול לעזור מבחינה ריגשית? אהבתי
אותה אהבה עזה, וכן בנותיי. חשבתי
לתומי כי אס תהיה קצת חולה, ואני
אטפל בה במסירות ואהיה ליד מיטתה,
אולי יתחולל בה המהפך שכל־כך חיכיתי
לו,״ כתב לוה
״כמו טמבל, נתתי לה לשתות קפה
עם כדורי־שינה. כשהיא נרדמה, לקחתי
מזרק ישן שלייה לי בבית, שאבתי
נפט מתנור חימום שעמד בסלון,
והזרקתי לה בשלושה מקומות בגוף.״
במיכתבו למערכת העולם הזה לוי
לא סיפר כי באותו לילה גם שכב עם
סוזאן בפעם הראשונה, כאשר היתה
מחוסרת־הכרה. אולם באחת מהוראותיו
במישטרה הוא גילה גם זאת.

ך 1ךךיח ־ ןדן 1ר 1ף ן סוזאן סיפרה על יחסיה עם לוי ועל היכרותם בקול חסר רגש.
^ 1^ 111 #111 11 4 111/כאשר הגיעה לנקודות האינטימיות ביחסיהם, כאשר נסעו יחד
לטיול בשווייץ וגרו בחדר אחד, ביקש התובע, עוזי שראטר, לסגור את הדלתות ולהוציא את הקהל מהאולם.

זרקת הנפט לא הביאה כל
\ 1תוצאות מיידיות. סוזאן המשיכה
לעבוד כרגיל, ורק אחרי שבועיים
התלוננה כי התנפח לה החזה. לוי לקח
אותה מייד לרופא, וכאשר מצבה לא
הוטב, היא אושפזה בבית־חולים.
גם בסוזאן טיפל לוי במסירות רבה.
הוא לא מש ממיטתה. למרות מסירותו
זו לא הסכימה סוזאן החולה להינשא

בגופה של סוזאן פרחו מורסות
נוראות, שהרופאים לא מצאו להן
הסבר. היה מי שנזכר במיקרה הקודם
של אילנה, שגם היא סבלה מאותה
המחלה. הרופאים ביקשו מלוי לעבור
בדיקות שונות, כדי לגלות אם איננו
מעביר מחלה מיסתורית. הבדיקות לא
העלו דבר, עד שגילה אחד מעובדי
המעבדה כי בריקמה שהוצאה מאחת
המורסות נתגלו עיקבות־נפט. המישט־רה
נכנסה לתמונה ועקבה אחרי לוי.
אחת המורסות החלה לוחצת על
עמוד השידרה, וסוזאן עברה ניתוח
שהשאיר אותה נכה, משותקת ברגליה.
אך גם אז לא הסכימה בשום אופן להינשא
ללוי, שעדיין התעקש לשאתה.
כדי לשכנע אותה כי היא חייבת
להינשא לו, זייף לוי מיכתב מהרבי
מלובאוויץ׳ .במיכתב נאמר כי אם תתחתן
עם לוי, תשוב לעמוד על רגליה.
סוזאן אמרה כי היא מוכנה להינשא
לו, אבל ברגע שתעמוד על רגליה היא
תתגרש ממנו .״ידעתי מהרופאים שאין
כל סיכוי שסוזאן תחלים פעם, והייתי
מוכן לקבל אותה משותקת, ולטפל בה
כל חיי,״ כתב לוי.
מה ששבר את לוי היה דבר שאמרה
לו סוזאן באחד הערבים בינואר השנה.
היא אמרה לו :״משה, תודה רבה לך על
המאמץ שלך, אבל רציתי כבר מזמן
לומר לך שאין לי כל רגש כלפיו.״
היא ביקשה שלא יבוא לבקרה עוד.
״הרגשתי שוק כאשר שמעתי את

11111X11111711 1111111 71111111־ 1באולם בית־המישפט ישב לוי על ספסל
| \ 11 ו | 1 111י 11 1הנאשמים, כשמימינו שוטר. לעיתים כיסה
לוי את פניו בידו ולעיתים רשם על דף רשימות שונות. על כס המישפט יושבים (מימין
של המישטרה. או לוי לא נתפס מאז
עושה כל מעשה פלילי.
הוא נעצר, נחקר ומסר הרבה מאוד
הודאות, שבהן סיפר הכל. הוא גם עשה
שיחזור בדירתו, ומסר למישטרה את

לשמאל) :השופטת שרה סירוטה, משוחחת עם אב־בית־הדין השופט יעקב מלץ. לידם
השופט יוסף גולדברג. בשורת עורכי״הדין, גשגבם לאולם, יושבים (מימין לשמאל):
הסניגורית, עורכת״הדין נירה לידסקי ומתמחה, התובע עוזי שראטר ולידו המתמחה שלו.

המזרקים והאפטר־שייב שבהם השתמש.
למרות
שבמיכתבו להעולם הזה
הוא טוען לחפותו מאשמת הריגתה של
אילנה, לא טענה הסניגורית, נירה

לידסקי, כי הוראותיו אינן קבילות.
התובע, עוזי שרטר, הביא כבר ביום
הראשון למישפט את סוזאן, על כיסא־גלגלים,
כדי שהשופטים יתרשמו ממראה
עיניהם.

לוי מסיים את מיכתבו בתיקווה:
״אין לי כל צל. של ספק שבית-
המישפט יטהר אותי. לא יכול להיות
אחרת. אבל ריבון העולמים, מה עד

אילנה אלון

צלמים מיהרה לכסות את פניה.
דבריה. הייתי בהלם, לא ידעתי מה
עושים. הייתי נרגז מאוד על צורת־הדיבור
שלה, והרגשתי כמו אחד
שנסחט, וכאשר יבש — נזרק.״
תגובתו המיידית של לוי היתה
לצאת מהחדר, למצוא מזרק בחדר
האחיות, למלא אותו בחומצה לניקוי
אסלות ולהזליף את החומר על עינה
של סוזאן.

^ ,מה יהיה
עד אזר

ף* אותו היום הועברה סוזאן לחדר
*4שהיתה בו גם האזנה־ וגם הקלטה

אמא של סוזאן

בני מישפחתה של סוזאן היו איתה כל
הזמן(בתמונה אמה ואחותה ).גם אביה
ואחיה היו באולם. בהפסקה התפרץ האח וצעק קללות כלפי הנאשם.

על ספסל הנאשמים

לוי נראה רגוע ושליו על ספסל
הנאשמים. גם כאשר סוזאן
הגיעה לאולם בכסא גלגלים לא נע שריר בפניו. הוא לא ענה לקללות.

— נדשפט נגד אבא _
(המשך מעמוד )23
אות אותו. יש לה המון רצון להכיר את
אבא.
כאשר הצלמת מבקשת מסאני לפתוח
עוד כפתור בחולצה, מגלה הנערה
התנגדות קלה .״סאן־סאן, אם את מתביישת
עכשיו, מה יהיה על המסלול?״
אומרת עליזה. סאני, בחיוך ביישני,
פותחת כפתור.
נראה שהיא לוקחת ברצינות את
עניין הך וגמנות. זו היתה אחת הסיבות
להחלטתה לעזוב את הקיבוץ. היה לה
טוב שם, היא אומרת, אבל היא חיפשה
יותר. רצתה אפשרות להתבלט, לעשות
דברים.
בבית־הספר שמחו איתה כאשר ניגשה
לקורס, ועכשיו הם קוראים לה שם
״דוגמנית״ .המורה לתנ״ך, כאשר שמע
על הקורס, צחק וקרא לה ״מענטזת״
ו״מעכסת״ וביקש שהיא תזמין אותו,
יחד עם כל הכיתה, להופעתה הראשונה.
חבר
קבוע אין לה. היה, היא אומרת,
אבל מעדיפה לא לדבר על זה .״זה מצב
עדין ״,אומרת עליזה ,״זה לא אמא
שלה, שאפשר לפטפט על כל קורות־חייה
בעיתונים. היא עוד רכה ועדינה.״
גם על השאלה האם יש לה מחזרים היא
מעדיפה לא לענות. סאני מסכימה
לומר מתי, לדעתה, יכולה נערה לקיים
יחסי־מין :״מגיל 17 והלאה. זה לא
אומר שאם מישהי מגיעה ל־ 17 היא
צריכה לרוץ לעשות את זה, אבל זה

מאוזן:
.1חשבו שרטוב והנה חרב ()3
.3ארבע מאות ותשעים בשמירה
מעולה ( )5,4
.9צעדיו הראשונים של עגנון
בעיירה, היו קשים ()4
.10 איש הבטחון שנתגלתה זהותו
— עוזב ()4
.13 נאחז באשכול כדוד ()3
.14 הפנייה לנומים לפצוח בשיר,
לוותה בוז מר ()3,3
.15 לריקוד הסחור־סחור של
המטבע השחור, גם אשמדאי אומר

.17 גם אחרי שהפעיל את כל
קסמיו, נשאר הטבח עלוב כשהיה

.24 החטא הראשון — גנבת
התפוח מהגן — לא היה קשה ()3
.25 הנושא :״האדם הנשוי״ ()4
.26 יש פה עשרה עמרים? לא יכול
להיות ()4
.28 אוי ואבוי! חל מפנה חריף, הזיזו
את בית המרזח ( )4,3
.29 היטיב לעשות כשפרש ()3

.18 כשהפך בדבר נוכח כי חי די
וכדאי שיסלקו ()4
.20 מקומו של הקוף ( )4,4
.22 ברגע בו עמדו להעלות
התמונה נעלם המסך ()5

.1אשר לקיסר, גם לקליאופטרה
ואשר למחבר — למחבר ()3

.4מי שמיוב בדעתו לא יגיד שזה
גועל נפש ()4
.5בזבזה הרבה אנרגיה בחודש (,4

.6יום שישי הוא לא כמו אהרים
הדומים זה לזה ( )4,2
.7פורקן בקבוץ ()4
.8כאן אפשר להקיש בפעמון
פעמיים ()5
.9לא השתמש בהגה 4,3
. 11 הסוד — בפרדס ()2
.12 ראש הממשלה מדומה? זה
נראה כך ממרחק מסוים ()9

.16 בציר(ופה זה לא רוטב) מתהלך
לו על הקרח( )5,3 מ)
.19 רוצים להפטר מחלק נכבד של
הירקות ()6
.21 זווג של שני מינים הוא פעולה
אסורה? ()5
.22 זה הזמן המתאים לפחד ()4
.23 צליל אחד נשמע כמו שניים

.24 מה עבר במוחו למראה הסכין?

.27 רוחות חדשות מנשבות
בוותיקן ()3

איתן עמיו

הדכרת מזיקים

מוסחים לו זדכרתתיקנים
( ג׳ ו קי ם ) ,תומילץ, חרקי
ספריםובג די ם.

רמת-גן. דהו מודיעין ,18ת.ד2272 .

7 9 0 1 1 4 -5 -6 .7 0רש׳מס־זג
סטירתלדבריאותך ורבו

טלפן לתל״אביב ותפוש אילת

מודעות בטלפון
לכלהע תונ י ם

^ בכרטיסיאשר אי ב מ חי רי המערכתי

$ 0108מ6אוס
.ו*אסוז*אז 0זאו

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20:00 - 7.30 רצוף

03 ״227117/ 8

הזמנת מקומות
למלונות באילת ולטיסות ״ארקיע״

383838

שרותי תיירות באמצעות הטלפון לבעלי
ברטיטי אשראי

הלב שוושווה בדיקה!
בן 35והלחם
בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך
שווה את זה .
בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ (ארגומטריה),
בדיקות מעבדה.

סאני סאן־עזיקרי
נערה ממש אוצר
נראה לי גיל סימפאטי. אני אוהבת את
הגיל הזה. אם יהיה לי חבר קבוע
ורציני, ואני מעל ,17 למה לא?״

^ לא פולו,
^ לא צמד

ישראכרט

סז1

פרסום

מכון
ל ב רי או ת פ2 !175

בית הרופאים,ריינס 18 פינת פרישמן תל־אביב
טלפונים 03-244294 ,03-221227 :

ך* עתיד היא רוצה להיות מורה
^ לריקוד ולפתוח סטודיו, יחד עם
אמא .״אצא לפנסיה ואנגן בסטודיו על
פסנתר, פלייה־רבע־פלייה,״ אומרת
עליזה, מבסוטה מן הרעיון ,״בתענוג
אעשה את זה.״
למרות שאמא ואבא זמרים, סאני
אומרת שהיא לא יודעת אם היא יודעת
לשיר. בקיבוץ שרה במקהלה, אבל לא
סולו, וזה לא היה רציני .״יש לה שמיעה
טובה,״ אומרת עליזה ,״אני רוצה לעשות
איתה פעם צמד, אבל בכל פעם
שאגי מציעה לה, היא לא מתלהבת.״
סאני :״אני לא יודעת אם אני
טובה״.
סאני, היית יולדת ללא נישואין?
״אין לי תשובה,״ היא אומרת ,״לא
חשבתי על זה. אין לי שום דבר נגד
ילדים מחוץ לנישואין.״
היית מוסרת את ילדייך לקיבוץ?
סאני :״אני לא חושבת, למרות שזה
חיים טובים לילדים. אני לא הייתי
מוסרת. אני רוצה שהילדים שלי יגדלו

לידי•״

נעמי תן
העולם הזה 2467

הורוסהוס מרים בנימי!׳

מזל החודש:

לאיזה מזלות
עוזו הנו ע
׳וכיטו ובאיזה
הוא מזיק י

סופיה, דת, אמנות, מיסטיקה ולחרות־הנפש.
זו הגאולה האמיתית הפנימית של
האדם -הנותנת לו לב חכם ומבין.
מיקומו של כוכב יופיטר במפת״הלידה
מראה את הטבע ואת יכולת ההתפתחות של
האדם. יופיטר, הממוקם בצורה חיובית
במפה, יצביע על אדם שיש לו פוטנציאל
לפתח את עצמו דרך נסיעות ולימודים
פילוסופיים. כמו כוכב ונוס, כן גם הוא
מסמל מזל טוב. ונוס נקראת המיטיבה
הקטנה והוא נקרא המיטיב הגדול.
יופיטר חזק במפה עלול להשפיע על עודף-
מישקל, ואז הנטיה להשמנה תהיה בולטת
ביותר. ליופיטר מחזור של 12 שנה, כלומר -
כל 12 שנה הוא מגיע למקום שבו הוא היה
ביום הלידה. מעבר כזה מביא לשינוי
השקפת עולם, להתמודדות עם המצב כפי
שהוא ולחיפוש אחרי כיוון חדש. זו גם
התקופה שבה האדם מבסס את עצמו, זה
הזמן שבו הוא יחליט ללמוד, לבנות בית,
להינשא, להתגרש או להביא ילד לעולם.

מטרה, הוא לא ירפה ממנה עד שיגשים את
היעד שהציב לעצמו. הוא נכון להשקיע כל
מאמץ ומאמין בצידקת דרכו. על־פי-רוב
הוא בעל מזל, וכשהוא משיקע מאמץ -הוא
אף זוכה בהצלחה.

יופיטר בשור
השפעה זו פועלת בצורה ממתנת, גם
כאשר ההורוסקופ די שלילי. יופיטר בשור
יהפוך את האדם ליותר נסבל. בהיבטים
טובים קיימת נכונות רבה לעזור לאחרים.

כוכב יופיטר, השולט במזל קשת, מסמל
את ההתפתחות, את האבולוציה, את צבירת
החוכמה שמעבר לנסיון היומיומי. יופיטר
הוא המאפשר את ההתעלות מעל למיטגרות
הפורמליות. כוכב זה שואף כל הזמן להרחיב
את מיסגרות החיים. כמו כל גרמי״השמייס
האחרים פועל יופיטר ברמות שונות. במפת-
הלידה שופטים את השפעתו של יופיטר לפי
דרגתו של בעל המפה.
ברמה הנמוכה שואף האדם היופיטרי
להתפשטות חומרית וכספית -נהנה
מהימורים, מטיולים, ממין, מספורט -
והכסף משמש לו לצרכים הפשוטים ביותר.
ברמה גבוהה יותר שואף האדם להת פשטות
במרחב. הוא אוהב טבע, נופים,
הרים, מפלי־מים, מדבריות, בעלי־חיים מרחבים
וחרות.
ברמה הגבוהה ביותר שואף האדם היופי-
טרי להתפתחות רוחנית. הוא נמשך לפילו
י״10
יא!ו״״ע 1 ׳5נדם אנרגטי ופעיל, בעל
ביטחון עצמי ואינו חושש להתנסות בחוויות,
גם אם יש בהן סיכון. הוא החלוץ
הצועד לפני המחנה. לעיתים קרובות הוא
אימפולסיבי וחסר-סבלנות. כשיש לו

יש לו אופי מתווך מתאים את עצמו ומוכן

למרות שההרגשה הכללית השתפרה בזמן
האחרון, שוב צפויים לכם קשיים, עיכובים
ושינוי בתוכניות. רצח
לא לתכנן נסיעות גדו לות
לתקופה זו -אין
ספק שיהיו תקלות מר גיזות
למדי, ועדיף
לבצעה בחודש הבא.
בשטח־העבודה מתעוררות
אי-הבגות ביניכם
לבין עובדים חדשים,
הבטחות שהובטחו אינן
מתקיימות. תוכלו
לפנות לעזרת ידידים ותיקים, או קרובים.
אל תסמכו על אנשים שזה מקרוב היכרתם.

מצב־הרוח לא מעודד ביותר בימים אלת,
הציפיות שהיו לכם מאנשים גורמות לכם
אכזבה, מצב־חכריאות
שלכם או של בני-
מישפחה מטריד וגורם
לדאגה. ה־ ,12 וה־ 3ג
בחודש, יהיו קשים
במיוחד. ב־ 16 או ב־17
בחודש צפויה הפתעה
בשטח הרומנטי, וזה
ישפר קצת את ההרגשה,
בשטח העבודה תוכלו
לקדם את עצמכם בקרוב,
אך רצוי לא לדבר על כך עם איש
ולחכות לחודש הבא, אז המצב יהיה טוב.

השבוע תוכלו לפעול רבות כדי לקדם או
לשפר את מעמדכם בעבודה. היו זהירים
בדבריכם. המעיטו לשוחח
עם מי שאינכם
בטוחים בו שהוא לטו בתכם.
בתחום הרומנ עליכם

עוברת
תקופה מוזרה, התאהבויות
פיתאומיות מלהיבות
אתכם, אולם
אינכם יכולים לבטא
את הרגשות. התחייבויות
קודמות גורמות
להתלבטויות. תצטרכו להמתין לפחות
כשבועיים לפני שתוכלו ליזום או לפעול.

התחייבויות רבות נופלות עליכם, לפתע
עליכם לבצע עבודה של מישהו אחר. וזה
כתוספת לעבודה שבה
אתם עסוקים. בשטח
הכספי צצים כעת עוד
קשיים, מה שנראה מוסדר
מתברר כלא בטוח.
יהיה עליכם לדאוג
שבכל מקום כל הניירות
יהיו חתומים בחוק.
אי־הבנות עלולות לפגוע
בכם קשות בתקופה זו.
בתחום הרומנטי עדיין
אתם נהנים מפופולאריות מרובה, אולם
החודש רצוי שלא להציע הצעות נישואין.

בתקופה זו אתם חשים צורך לזרוק מעל
עצמכם את כל ההגבלות והקשיים שאינם
מניחים לכם ליהנות,
ולהתמסר לעיסוק בתחביבים
שאותם זנח־תם.
לא תוכלו להרשות
לעצמכם לבלות ולבזבז
את הזמן היקר-עליכ ם
לסיים את העבודות
שלקחתם על עצמכם.
ה 12-וה 13-בחודש לא
יהיו קלים, ב 18-וב 19-
בחודש אתם עלולים
להסתכסך עם בני״מישפחה קרובים.
בתחום הרומנטי רצוי לא לשנות דבר כרגע.

בתקופה זו אתם חשים עייפות רבה, אינכם
מצליחים למצוא מרגוע. כל דבר מרם לכם
חוסר־שקט ועצבנות.
תוכניות לשפץ, לתקן או
לשנות את סדר הרהי־טים
רצוי לדחות כמה

שבועות, זח עלול להביא
לסיבוכים לא מעטים.
איזור הבטן והחזה
רגישים במיוחד בתקו־פה
זו. גשו לרופא במידת
הצורך. בתחום העבודה
אתם בהחלט מקובלים,
ואם תתפנו מעט להסתכל על סביבתכם,
תגלו שממש לידכם יש מי שמעוניין בכם.

בתקופה זו אתם מרגישים צורך להכיר
אגשים חדשים ולחדש קשרים שנותקו. גם
הצורך בנסיעות ובבי קורים
אצל ידידים
וקרובים מורגש כעת,
אולם זה לא הזמן הנכון
לפעול בכיוון זה. השאירו
את המצב כפי
שהוא והמתינו כשבו עיים
או שלושה, לפני

שאתם פועלים. בתחום
הכספי צפויות בעיות,
בעיקר ב־ 12 וב ,13-וכן
ב־ 18 וב 19-בחודש. הימנעו מלחתום על
מיסמכים, שחשובים מאוד ומחייבים.

השבוע יהיה עליכם להיות זהירים מאוד
בכל הקשור לכספים. עלולים לכייס או
לגנוב מכם את כספכם
או רכוש היקר לכם.
כמו כן אתם עלולים
להסתבך בעיסקות ל א
מוצלחות -אל תמהרו
להחליט, רצוי להתייעץ
עם מומחים בתחום
החשוב לכם. בבית
צפויה מתיחות רבה
בני־הבית לא יהיו ותר־נים.
ואתם תוכלו להר גיש
יותר טוב במקומות ציבוריים או במיפג־שים
חברתיים. בתחום הרומנטי תיכשלו.

נסיעות שתוכננו לתקופה זו לא יוכלו לצאת
לפועל, הצעות שחשבתם שיקבלו אותן
במקום־העבודה שלכם
אינן מתקבלות. אל
תתווכחו ואל תתמר-
מרו, טוב להמתין מעט,
אנשים סביבכם יווכחו
בשגיאתם מאוחר יותר,
ויפנו אליכם פעם נוס פת.
בתחום הרומנטי
נפתחות לפניכם אפשרויות
חדשות, אולם זה
לא הזמן להחליף קשר
אחד במישנהו. כל קשר שמתחיל בתקופה
זו אינו אמור להחזיק מעמד הרבה זמן.

יופיטר בתאומים

יופיטר בטלה

יופיטר באריה
צורך

חזק

מאוד

בהכרה

חברתית

יופיטר ממתן את השוו, מוסיף מוץ
לטלה, מעווו יצרם מיניים בעקוב, מביא
אונטימיות לתאומים, גוום לסוטן
להשמין, מוסיף תיחסם למאונ״ם, מעניק
חושיהומוו לקשת ומביא מזל לוגים
אדם זה רוצה ליהנות אך חשוב לו שגם
האחרים לא יסבלו. כשמוקרן שלילי -
קיימת הגזמה ברדיפה אחרי תענגות והנאות,
והכישרון הטיבעי לעיסוק בתחום ורדיפה לבזבזנות הופף הפינאנסי
חסרת־תוחלת אחר האמצעים לספק את
התשוקות.

יש מזלות המתאימים לאופיו של הכוכב,
ואילו מזלות אחרים ציורידים מהיכולת שלו
להיטיב. כאן נעמוד על תכונותיו העיקריות
של יופיטר בכל מזל.

לוויתורים. הוא אידיאליסט, קשור למיש־פחתו,
רגיש מאוד, נדיב, בעל חוש־הומור
ומחפש הזדמנות להיטיב עם הזולת. הוא
מנומס ומתחשב, מתכנן את חייו בזהירות,
כשהצד הכלכלי חייב להיות מובטח.
בקרינה שלילית יופיטר בסרטן יביא לנטיה
להשמין ולצורך בשמירת דיאטה, בגלל
הנאות קולינריות רבות מדי.

כאן נפגוש את האדם האופטימי, המאמין
קודם כל בהיגיון ובכל הישר. האינטלקט
חשוב לו, הוא נמשך ללימודים ומתעניין
כמעט בכל נושא. מדעי״הרוח, סיפרות.,
אמנות, פילוסופיה, נושאים שקשורים לדת
כל אלה מושכים אותו. הוא הסקרן הבינלאומי, אינו משתייך למקום אחד-הוא
איש העולם. אוהב נסיעות ובכלל חש צורך
להמצא כל הזמן בתנועה. הוא בעל תושיה
רבה ומוצא מוצא לכל מצב קשה שאליו

יופיטר בסרטן

וזחם

ובהערצה וכבוד. הוא חייב להיות השולט
והבולט. הוא אוהב להופיע ולהמצא במרכז.
יופיטר באריה עוזר מאוד מבחינה חמרית
ומאפשר לבעליו להגיע לעושר. בקרינה
שלילית נטיות ההתפשטות של יופיטר
יביאו להתמכרות לתענוגות ורדיפה אחר
חיי-מותרות, ביזבוז כספים, התרברבות
וחיי-הוללות ריקים וחסרי־תוכן.

יופיטר בבחורה
האופי האמיתי של יופיטר זר למזל
בתולה, מאחר שתכונות המזל מנוגדות לו
לחלוטין. הנטיה של מזל בתולה ״לחשב כל
דבר מראש״ בולמת את הנדיבות הספונ טנית
״והחשיבה בגדול״ של יופיטר. הבי קורת
על הרגשות גם היא אינה אופיינית
ליופיטר. לעיתים קרובות אדם זה יהיה בעל
נטיות פדגוגיות וגישה לחינוך. קיימת
ביקורת עצמית מפותחת. בקרינה שלילית
יהיו לו קשיים ועיכובים בדרך לעליה
(המשך בעמוד )38
השבוע יהיה עליכם לנסות ולאמץ לכם גישה
יותר קלילה ולא איכפתית. אינכם מרגישים
טוב, הן מבחינה פיסית
והן מהבחינה הנפשית.
אל תסיקו מסקנות ממה
שקורה בתקופה זו.
בעבודה הכל נ מא ס
עליכם ומחשבות חדשות
עוברות בראשכם.
שינוי אינו בא בחשבון
21בדצמבר
בתקופה זו, המתיט עד
בינו א ר
שהתקופה תעבור, החודש
הב א יהיה הרבה
יותר קל. ב־ 14 או ב־ 15 בחודש א תם עשויים
לקבל הצעה לנסוע לחרל. דחו את ההצעה.

אתם מרגישים לחוצים, וזה גורם לכם
להתנהגות נמהרת וחסרת-מחשבה. מצב־הרוח
אינו קל, וחוסר־השקט
גורם לכם להתפרצויות
בבית ובעבו דה.
אתם חשים צורך
בתמיכה ובאהדה של
הסביבה, אולם דווקא
כעת אינכם יכולים
להסתמך על ידידים
20ב י נו א ר ־
שלהם עזרתם בשעת
8יבפב רו א ר
צרה. בתחום הרומנטי
אתם מושכים יותר
מתמיד, אולם אינכם יכולים ליהנות מכך,
מכיוון שמיכשולים ועיכובים צפויים לכם. ז4 בתקופה זו א תם חשים די מבולבלים, לא
ברור לכם מי אויב ומי ידיד. כמה דברים
עלולים להציק. קודם
כל דאגו למצב הבריאות,
נראה שתצטרכו

להרבות במטחה ולהקפיד
על די אט ה נכונה.

אנשים שעימם אתם
באים במגע עלולים להעתיק
או לגנוב רעיו!
נות
שאתם זורקים בחלל
האוויר. אל תמהרו
לתת אמון באיש והיו
זהירים במה שאתם מספרים. ה־ 14 וה־15
בחודש יהיו מוצלחים מבחינה רומנטית.

ווי

— הורוסקופ _ _

לרות׳
בראש

31 נשית יפה
״אני בעצם לא מאמינה במדורים
כמו שלך, רותי,״ מתחילה ()1065/84
ומצליחה לעצבן אותי כבר על ההתחלה
,״כי מי כבר כותב? אלה שלא
הולר להם, ככה נרמה לי. לי דווקא
הולך, אבל אני סקרנית לראות אם
אני צודקת או לא. מי יודע, אולי
מחכה לי איזו הפתעה? הרי בכל
קביעה יש מקום לספק, לא?״ בוודאי,
יקירתי. ויפה מצייר שהחלטת לפרגן
לי בסוף. עכשיו נרגעתי.
ומכאן היא ניגשת לעניין :״אני בת
,26 פירסומאית 1.67 ,מטר נטו, נשית,
יפה, חדה בדיבורים, באבחנה ובקליטה.
סקרנית, רוצה לדעת כל דבר. לא
ממצמצת בעיניים, שמא אפספס
משהו. אוהבת מוסיקה קלאסית ו־רוק׳נרול,
לטייל במכונית או ברגל,
אבל לא אעייף את עצמי ביותר מדי
קילומטרים, ולאכול טוב, אוכל סיני
בעיקר. אני יכולה להרשות לעצמי,
כי אני רזה. התכוונתי לאכילה במים־
עדות, כי במטבח אני יודעת מכסימום
לחפוף חביתה.
״מחפשת מישהו שאעריץ אותו. זה
ממצה הכל, לא? אבל לא כל אחד יכול
להבין למה אני מתכוונת, אז ככה: הוא
צריף להיות מצליחן מבחינת עיסוקו.
גבר עם כיסוי. אחד שמתחדש כל
הזמן, עם הרבה דינאמיות, שלא
ישעמם אותי. שיהיה גבוה, שנון, חכם,
ספונטאני. לא אוהבת אנשים שמתכננים
כל דבר חודש מראש. ועוד דבר:
מרובע לא בא בחשבון.״ תעשה לי
טובה, תכתוב לה. בא לי להוכיח לה
משהו, ונראה אותך מוכיח לה את זה.
ואולי אתה ההפתעה שלה?

אשה נשואה היא סין יצור
המוצא תמיד א ת הגרב החסרה

של הגבר, במגירה שאותה הפך זה

גם שמיניסטית
באה בחשבון
הוא בן ,24 עוסק במיקצוע חופשי
הקשור בפינאנסים, ממוצא אירופי,
גר בצפון תל־אביב, גובה 1.87 מטר,
עיניים ירוקות. כהות, טיפוס חסון
ואתלטי. תחביב עיקרי — שחיה,
בכל עונות השנה. מעיד על עצמו
שהוא סימפאטי, מתחשב, נוח, מקשיב
לזולת ופתוח להצעות. את יכולה
להציע לו כל מה שעולה לף בראש,
אם את בחורה נחמדה — חיילת או
סטודנטית. גם שמיניסטית באה בחשבון.
אם את מעוניינת בקשר רציני
ואמין — ככה הוא מבטיח — תוכלי
למצוא אותו בת״ד ,31844 תל־אביב
.61318

לא בער
״הייתי רוצה להכיר חכם, יפה
ועשיר, אבל מאחר ואני מציאותית
ויודעת שכאלה אין בנמצא, אסתפק
בחכם, מסודר בחיים ולאו־דווקא
יפה,״ כותבת 1066/84״החיים זה
לא פיקניק, וחוש־הומור מאוד יעזור
לעבור אותם. לא באים בחשבון שמנים
וקיצרי־קומה. הכי חשוב שיהיה
בן־אדם, זאת־אומרת טוב־לב, לארג׳
ואוהב לפנק. אחד שלא מתייחס אל
אשה כאל רכוש שלו, אלא כאל חברה
שוות־זכויות. זה יהיה נחמד אם הוא
יודע לבשל, כי זה לא הצד החזק שלי.
מחפשת חבר־לחיים, לא בעל. מתכננת
שני ילדים, ולכן חשוב לי
שהאבא שלהם יבטיח לי מראש שהוא
מוכן לשתף־פעולה בטיפול, כולל
החלפת חיתולים וקימה בלילה.
״בתעודת־הזהות אני בת ,36
נראית 26 ומתנהגת לפעמים כמו בת
. 16 שובבה, חמודה, לא הטיפוס התל-
אביבי האלגנטי־מלוקק. חתיכה, הופעה
ספורטיבית, עם הייחוד שלי.
ג׳ינס, נעלי־התעמלות, כובע בחורף.

״כלה פוטנציאלית לא תמצא
אצלי מרגוע ״,הוא טוען ,״כל החברים
הנשואים שלי עושים עליי
ועדות-חקירה, מה יהיה איתי
במקום חתונה ומישפחה יש לנחמך
הממושקף הזה, עמיקם קימל״
מן קוראים לו, הרבה מוסיקה
בראש. בעיקר גיז. אל תחפשי
אצלו שירים רומאנטיים. חוליו זה
לא הסטייל שלו, ואת המושג רו מנטיקה
הוא מכיר רק בתיאוריה.
בן ,29 חי בדירת־רווקים בת
חדר וחצי בגיבעתיים, והוא אחד
מאותם בעלי-מזל שמיקצועם
הוא גם תחביבם. הוא כותב
עיבודים לזמרים -התוצרת
האחרונה שלו היתה תקליטה
החדש של יעל לוי -מנגן סק־סופו!
במופעי-בידוד (הכל עובר
חביבי) ומלחין שירים. יוצא תיז-
מורת חיל״האוויר, בוגר האק דמיה
למוסיקה ובעל תואר מ-
ביוג־הספר למוסיקה בארקלי
בבוסטון. חי שלוש שנים באמריקה,
יצא שם עם אחת, או
שתיים או שלוש, אבל בשום אופן
לא מוכן לענות על שאלה פיקנטית
כמו מה ההבדל בין ישראליות
ואמריקאיות. עמיקם :״אי-
אפשר להשוות. לא יצאתי עם
עיסוק: בשטח הכתיבה. אני לא מספרת
יותר מדי על עצמי, כי נדמה לי
שמהדרף בה תיארתי אותר, תקבל
תמונה ברורה, פחות או יותר, עליי.
אתה יכול להיות צעיר ממני, בסביבות
30 עד .45 מחכה לך.״

זקני ם אוהבים לתת עצות, מפני
שאינם יכולים לשמש יותר דוגמה

רעה

עיניים כחולזת
״הגעתי לגיל ולמצב בחיים שבו

הסטודנטית
₪שפפת
יש לה שם יוצא״דופן -נוהר
(אור, נהרה) ,היא היחידה בארץ
הנושאת שם זה. הרעיון היה של
אביה, פרופסור סעדיה עמיאל
המנוח, מי שהיה יועץ שר־ הביטחון
(אז-שימעון פרס) לעניינים
אסטרטגיים, וחוקר אטום בעל
שם בינלאומי. היא ג׳ינג׳ית חמודה,
דקיקת־גו, בעלת עיניים ירו-
קות-חומות וג׳ינג׳ים על הפנים.
בת ,25 רמת־גנית, יש לה תואר
ראשון במדעי-הרוח והיא מתכוננת
לתואר שני. בין ההרצאות
והבחינות היא מצליחה לצבור
שעות טיסה בתור דיילת״אוויר
באל על. הגיחות הקצרות לניו-
יורק אהובות עליה במיוחד, והיא
מנצלת אותן כדי לראות מחזמ-
רים, לקחת שיעורי־ריקוד, לקנות
בגדים ולבקר במוסיאונים. על
הבחורים האמריקאים שהכירה
היא אומרת. :הם נותנים הרגשה
לבחורה שזה כבוד להם לצאת
איתה, מאוד ג׳נטלמנים. הישראלים
לא, אבל הם בסדר גמור. אני
אוהבת אותם״.
היא מפטפטת באנגלית, צרפ תית
וקצת איטלקית ומנגנת על
סקסופון. מעניין איך תפסתי לי
השבוע שני ״סקסים״ .אני חושבת

נוהר עמיאל
שאני הולכת לסדר פגישה בין
אדון עמיקם(במיסגרת שלמעלה)

(המשך מעמוד )37
והתקדמות, למרות שיעבוד קשה
ויקדיש את כל מירצו וזמנו
לעבודה.

לגברת עמיאל, כדי שיינגנו ביחד
דואט.

יופיטר במאזניים
בסימן זה די חשוב לו שיכירו בו
ובכישוריו. הוא פתוח לכל האמנו-
יות ונמשך לכל מה שיפה ואסתטי.
הוא עדין ודרך מחשבתו מתוח כמת.
הוא משרה אווירה נוחה
ומאוזנת סביבו. אוהב צדק ו,אינו
סובל שנעשה עוול לאנשים סביבו.
ליופיטר במאזניים השפעה ממת נת,
מצב זה מתאים במיוחד לעור״
כי־דין, שופטים וחשוב בעיקר לכל
סוג של שותפות -נישואים, עס קים
או כל דבר אחר.

יופיטר בעקרב

עמיקם קימלמן
כולן ...יצאתי רק עם כאלה שהן
בראש שלי״.
מרילין מונרו אמרה בסרט
חמים וטעים שנגני סקסופון הם
הגברים הכי סקסיים בעולם.
עמיקם אומר שהוא שומע את זה
בפעם הראשונה, רושם לעצמו לראות
את הסרט בהזדמנות. עוד
איזה קו או שניים לדמותו, אם
מישהי תפסה התעניינות: אוהב
לראות סרטים, טלוויזיה אין לו,
(לדעתו חבל על הזמן) אופטי מיסט
מושבע -שום דבר לא
שחור ולא נורא בעיניו -מבסוט
מכל מה שקורה איתו וציני לאללה.
אני
מוכן לנסות התקשרות לבחורה
אחת,״ הוא מודיע לי ,״אני מהנדס,
רווק, בן .33 נראה טוב מאוד. עיניים
כחולות. מעוניין בנאה, בעלת נפש
טובה כמו שלי, אינטלגנטית, ביתית
בלי ציפורים בראש, עד גיל .28 על
שאר הדברים אני מוכן להתפשר. אם
את מתאימה באמת, כתבי לת״ד
,2715 רמת־גן.״

פעם הייתי כל-כך שמנה עד
שיכולתי לצ א ת עם שני גברים
באותו זמן, מבלי שאחד ייד ע על
ה שני(כל הזכויות שמורות לציפי
שביט).

בעל גרעין חזק מאוד של בקרה
עצמית. הוא מעריך את עצמו,
וחשוב לו שהסביבה תגלה הערכה
אליו, אל מעשיו ורעיונותיו. הוא
נוטה להתנשא על סביבתו. הוא
שאפתן ומוכן לפעול בכל צורה כדי
להגשים את שאפתנותו. הוא חייב
להיות ״מישהו״ בכל מחיר, וימצא
דרך לקדם את עצמו, בעיקר דרך
האינטואיציה החזקה הקיימת בו.
התאווה והתשוקות המיניות חז קות.
קשת מילת
המפתח כאן היא ״חירות״
,יופיטר בקשת מראה על צורך

ופיטר גם מבטיח
כבוד רגו ונותן
שימחת־חיים לדלי
בחופש, העיקר לא להיות קשור.
העצמאות חשובה יותר מכל, ולכן
הוא עובר שינויים מעמדיים ואח רים.
לאדם כזה צורך חזק לדעת
וללמוד. חשוב לו להתפתח. הוא
אוהב נסיעות וספורט ונמשך לפעי לות
ספקולטיבית. יש לו חוש-
הומור והוא משרה על סביבתו הר גשה
נינוחה.

שואף לשלמות

יופיטר בגדי

כותב 1067/84״אני סטודנט,
לומד לתואר שני, בן .27 רציני,
אחראי, מעדיף בילוי שקט על רועש,
רגיש, שואף לשלמות. מעוניין להכיר
בת 20 עד ,25 יפת־נפש, עדינה,
חיננית, אשת־תרבות, נאמנה, מסורה,
נקיה, ישרה והגונה. משכילה — או
מתכוונת להיות כזו — רצוי בתחום
מדעי־הרוח או האמנות. בעלת פוטנציאל
לאין־ספור חברים, אף מתרכזת
רק במעט. מכניסת־אורחים למופת,
יודעת להעריך את שעושים למענה
ומחפשת בבן־זוגה, בין היתר, גם מיש־ענת.״
אוף, לא יודעת למה, עייף אותי
המיכתב הזה. וזה עוד אחרי שקיצצתי
מליצות וציחצוחי־לשון כמו ״נאה
דורש, נאה מקיים,״ ״דוגל בחרות,
שיוויון וצדק לכל ״,״אני חפץ,״ ״נבצר
מהכרתי להאמין,״ ״מיכלול הבקשות״
וכאלה מין. בטח היה לו ״טוב
מאוד״ בחיבור.

גימנזיסט: יהיה לנו ערב משגע.
הבאתי זוג כ ר טי סי ם לתיאטרון
בשביל הורייך.

הגורל מעמיד בדרכו קשיים
ומבחנים, ודורש ממנו שישקיע
מאמץ רב כדי לפתח את עצמו. הוא
שאפתן ונוטה להיות שמרן. חשוב
לו להשיג כבוד, מעמד ותואר, שיכירו
בו ויתייחסו אליו. הוא חסכן
ואחראי, ומתאים במיוחד למיקצו-
עות שבהם האמון חשוב. הוא מנהל
מעולה, מארגן מצויין, תמיד
אפשר לסמוך עליו. הוא מסור,
מהימן ונאמן, אך חשוב לו יותר
מכל מיקצוע שיש עימו כבוד.

קוראיפ/קוראות המבקשים
לענות למיכתבים לרותי מתבקשים
לעשות זאת תוך ציון
שם המם רסם במדור או המים*
פר המזהה שלו 84 על
גבי המעטפה. נא לציין גם
״מיבתבים לרותי״ ולשלוח
למערכת ״העולם הזה״ ,ת״ד
,136 תל־אביב.
זאת, כמובן, גם הכתובת
לקוראות/קוראים המבקשים
לפנות למדור.

יופיטר בדדי
עניינים סוציאליים מושכים
אותו במיוחד, הוא בעל נטיה פדגוגית
ופילוסופית. יופיטר מקדם
כאן את שימחת״החיים הטיבעית
וכן את הצורך להגן ולתת חסות
לחלשים. המיקצוע חייב לשאת
אופי ציבורי, כשהמטרה היא להי טיב
עם הכלל. בקרינה שלילית -
האדם יהיה מרדן ומתנגד לכל
צורה של מרות, מישמעת ומיסגרת
קבועה.

יופיטר בדגים
מבחינה ריגשית מראה על אדם
מעודן נפשית. נכון לעזור ומארח
טוב. הוא הומני ובעל הבנה סוצי אלית.
הוא נמשך למיסטיקה ולכל
מדעי״הנסתר. יופיטר בדגים מביא
מזל לבעליו, הוא מפגיש אותו עם
אנשים שמקדמים אותו ואת מט רותיו,
כשהוא אינו נדרש להשקיע
מאמץ לשם כך. בקרינה שלילית
הוא ירשה לעצמו יותר ממה שהיה
מרשה לזולתו. כלפי שגיאותיו הוא
מגלה סלחנות. העולם הזה 2467

בחודש שעבר רמזתי על קיומה של
תוכנית להפלתה של ממשלת־ה־אחדות״הלאומית,
שנרקמה בחשאיות
ובסבלנות ראויה־לציון.
התוכנית התבססה, בץ היתר, על
הסיכסוך העמוק בין ש״ס למפד״ל,
סביב תיקי הפנים והדתות.
השבוע, כאשר התקרב הפיתרון
לסיכסוך הממושך, נראה שהגורמים
השונים המעוניינים בהפלת הממשלה,
ובהקמתה של ממשלת־מערך צרה,
צריכים להפעיל תוכניות אלטרנטיביות.
זו שהיתה — מתה.
מה היה טיבה של התוכנית? מדוע
לא הצליחה?
לתוכנית חברו כמה גורמים, שממי
שלת־האחדות קיפחה אותם, לעומת
האפשרויות שממשלה צרה יכולה
היתה להציע להם.
שני המפעילים העיקריים של התוכנית
היו צמד־המנהיגים של מיפל־גות
תקופתיות: אהרון אבו־חצירא
(תמ״י) ועזר וייצמן דחד) .צמד זה
שיתף פעולה בתקופת הבחירות. שי־תוף־הפעולה
ההדוק פסק עם חתימת
ההסכם הדרמאתי של וייצמן עם
מיפלגת־העבודה. צעד זה נעשה בעת
ששהה אבו־חצירא בפאריס, ונודע לו
רק בדיעבד.
צעדו זה של וייצמן מנע מהליכוד
אפשרות להקמת ממשלה צרה בראשותו,
ועד היום נוטרים לו בליכוד
בשל כך. במערך, לעומת זאת, לא
התערו וייצמן וחבריו. במיזנון־הח״כים

אהרון אבו־הצירא ועזר וייצמן תיכגגו בסודי־
^ סודות את הפלת ממשלמ-האחדות באמצעות
ש״ס -אבל ש״ ס התקפלה ברגע האחרון;
^ מי מקווים להקמת ממשלה צרה -ומי יזכו
לקידום של האיגטרסיס האישיים שלהס בה?
מי ידע -ומי לא ידע -על קיום פגישתו
הסודית של עזר וייצמן עס ״גורמים עוייגיס״?

אבו־חצירא הוציא את הרדיו ממכוניתו!

נחשו איד כמעט שגרמתי לליכוד הליכוד?

הידד! עוזרו של דויד לוי יהיה גס הוא מגכ״ל!

אברחצירא ניסה, אומנם, עם שובו
מפאריס, לאזן את התמונה ולהוות קול
חוסם להקמת ממשלה צרה בראשותו
של שימעון פרם, אך נכשל. יש התולים
את כישלונו בהבטחות בלתי״מקויימות
מצירו של יצחק שמיר. השבוע
הסביר לי מקור בכיר בליכוד שיש
לתלות את כישלון המשא־ומתן דווקא
במנהיג הליברלים, יצחק מודעי.

כל שר שמשימותיו של וייצמן תוחמות
את שיטחו מגביל את צעדיו. וכך, בין
בעיטה (מיצחק יבין, שהעדיף
השבוע את משה ארנם כממלא־מקומו,
בזמן שהותו בלונדון, על פני
וייצמן) לבעיטה, מסתובב וייצמן
מתוסכל וקודר־פנים. למיתוס הקרוי
.החברהמניות הווייצמנית׳׳ ,שהצטייר
בעיני הציבור כתערובת של שובבות,

שהתבזתה קבל עם ועדה.
לפני שבועות אחדים נעשו נסיו־נות־גישוש
לא־רציניים מצד ש״ס
לכיוון תמ״י. דובר מעורפלות ביותר
על אפשרות להקמתו של גוש נוסח
המערך, שיקנה אוטונומיה לכל אחת
מהן.
הרעיון אינו צריך להפתיע איש,
מכיוון ששתי המיפלגות קיזזו זו את
קהל־הבוחרים של זו. שתיהן פונות אל
הציבור המסורתי־דתי שבעדות־המיד
רח. יש להניח אף שמנהיגי ש״ס, שהתקשו
לשחות בקרב הפוליטיקאים המי
שופשפים, יוכלו להפיק תועלת מעצותיו
הממולחות של אבו־חצירא. אך
כרגע הרעיון מוקפא.
בעוד אבו״חצירא היה אמור לייעץ
לש״סניקים לצאת מהממשלה, היה
אמור וייצמן לפעול בקרב מיפלגת־העבודה,
לקראת כינונה של ממשלה
צרה בראשותו של פרס.
גורם אחד לא נלקח בחשבון
בתכניותיהם של וייצמן ואבו־חצירא.
היחס אל וייצמן במיפלגת־העבודה הוא
כאל נטע זר. אפילו בקרב המחנה היוני
(שבח וייס, אורה נמיר) ,שהוא
שותף לדיעותיו, הוא עדיין גורם
חיצוני, לא כל שכן במחנה הניצי.
שיתוף־הפעולה עימו אינו כן לחלוטין.
אגב, אבו־חצירא דווקא לקח בחשבון
קושי זה כשהתלבט אם להצטרף
למיפלגת־העבודה בעיקבות וייצמן.
אין לשכוח שקיימים בעבודה
אנשים כגון רבי אדרי, מיכה

חריש, עוזי ברעם, גד יעקוכי,
מרדכי גור ואחרים, שממשלה צרה

עשויה לקדם את מעמדם.
בינתיים השתכנעו חכמי ש״ס שאל
להם לנטוש את הקואליציה, והסכימו
לקבל לידיהם את מישרד־הפנים.
הן גורמים בקואליציה, הן גורמים
באופוזיציה סברו השבוע שאין זה סוף
פסוק :״נראה כיצד יגיבו כשיסתבר
להם מה המעט שמציעים להם.״״
התבטא השבוע אחד הח״כים, והתכוון
שסמכויות רבות, בענייני־דת, הועברו
ממישרד־הפנים — לדתות, .ליצחק
פרץ, שר־הפנים, יישאר לטפל בביוב
של שפרעם סיכם האיש בציניות.
בראשית השבוע עוד קיוו אותם
גורמים שש״ס לא תישאר בממשלה,
כשיסתברו לה פרטים אלה.

חו ס כי ם,
חו סכי ם...
מדור זך עשה לעצמו מינהג מבורר
לדווח לכם כיצד חוסכים גדולי־האומה,
בעידן שבו כולנו מצווים להדק
את החגורה.
אז ת ה עוד חיסכון, והפעם מדובר
בהקרבה ממשית: אהרון אבו־חצירא,
מנהיג תס״י הזועקת למען
השכבות החלשות, הוציא אח מכשיר-
הטלפון ממכונית הפז־ו המהודרת שלו!
בעוד גורמים אינטרסנטיים בקואליציה
ובאופוזיציה עוקבים אחר התלבטויותיה
של ש״ס, מנסה וייצמן
להפיג את שיעמומו במיבצעי־יחיד,
שמטרתם המוצהרת היא לקדם את
השלום.
העולם הזה דיווח בשבוע שעבר
על פגישתו של וייצמן עם, גורמים
עויינים״ .ידיעה זו נפסלה לשידור בטלוויזיה
כמה ימים קודם לכן. שום
גורם בליכוד שדיברתי עימו לא ירע
על פעילות־השלום הזאת של וייצמן.
בעבודה, לעומת זאת, היו כמה
גורמים(בעיקר מהמחנה היוני) שידעו.
לא כן אחרים.
יש לזכור שכל נסיעה של שר
בממשלה טעונה אישור הממשלה. אם
מדובר בנסיעה סודית, חייב ראש־הממשלה
לאשרה. יש להניח שראש־הממשלה
לא אישר נסיעה מבלי לבדוק
את מטרותיה, ולתמוך בהן.
ואילו היוזמה להפלת הממשלה
הרחבה, היעד שהיתוו לעצמם המתכננים,
תתחדש בסביבות מרס־אפריל
.1985 עד אז, מקווים בעבודה ובאו־פוזיציה,
יצליחו השיחות להוצאת
צה״ל מלבנון הטובענית. גורמים בעבורה
מעוניינים שבעת השיחות יישב
אריאל שרון בתוך הממשלה, ויתמוך
בצעדיה, תחת לטרפדם מבחוץ.
״עובדים על כמה תוכניות להפלת
הממשלה במקביל צחק איש למוד-
נסיון מהשבועות האחרונים, רבי״
המתח.

מוז בוער, מוז?

וייצמן

אבו־חצירא

אם זה לא הלך הפעם -
בכנסת מסובים אנשי יחד לחוד: מודעי, הסתבר, לא הגיע לכמה פגישות
מנודים מהליכוד ועדיין זרים בשורות עם נציגי תמ״י. לא ברור אם היעד-
מיפלגת־העבודה.
רויותיו היו מכוונות או שנבעו ממצבי־רוחו
המפורסמים.
על כל פנים, מקורות בליכוד גורסים
שאבדחצירא נפגע ממודעי, ולא
משמיר. האם זוהי פרשנות מפוברקת,
הנובעת מהתקווה לוזמשך שיתוף-
פעולה תמ״י־ליכוד בעתיד?
• מקורותי בצבא יודעים לספר כי
הפילוג הזמני בין אבו״חצירא ל־כהונתו
של האלוף זאב אלמוג
ווייצמן הוא שהכריע לכיוון הקמתה
כמפקד חיל-הים קרבה אל קיצה. ומי
של ממשלת־אחדות, צעד ששניהם
במקומו? לדבריהם, היורש הוא תת־ |
התנגדו לו, אך השמיעו הצהרות תמיאלוף
בן־שושן.
כה נלהבות בו. אחרי הקמתה של הממ#מינוי
בתחום אחר — השיכון וה־ ׳
שלה הסתבר לשניהם מה שהיה מובן
בינוי. אמר סירובי, עוזרו הצמוד-
מאליו עוד קודם לכן: שניהם נותרו
צמוד של סגן ראש-הממשלה דויד
מחוץ למעגל העשייה.
לוי(או, כפי שסירוסי מכנהו בהערצת י
אבו־חצירא נותר באופוזיציה, ואילו
,דויד״ ,במילרעי, קיבל ג׳וב. הג׳וב ,
וייצמן, שדובר עליו כעל נושא מישרה
מלווה בתואר מגכ״-ל. לא הצלחתי
בכירה בכל ממשלה צרה שהיא (שר־לברר
למענכם את התואר המדויק,
אוצר או שר־חוץ) ,נותר ללא שום תיק.
אולם מדובר בהנהלת חברת שיכון
גם השטח שהוצע לו — ,משימות
ובינוי בלוד־רמלה, איזור מגוריו של
מיוחדות״ — התברר כבלתי מציאותי.
סיחסי.

מינויים

אז אולי בפעם הבאה
כריזמה וחן בלתי־נדלה, לא נותר זכר.
כיום מאפיינים את וייצמן קוצר־רוח,
ארשת מרירה ותנועות עצבניות.
במצב זה התחדש שיתוף־הפעולה
בינו ובין מנהיג תמ״י, שבניגוד לו לא
איבד את נימוסיו הטובים וחזותו השלווה.
בליכוד שמו לב לתמיכתו של אבו־חצירא
בהצעתו של וייצמן בעניין
היועץ לענייני־ערבים. אבדחצירא
עצמו צחק :״רציתי לעודד קצת את
עזר ...אסור?״
השניים צפו בדריכות אחר מהלכי
ש״ס. דברי הרב יצחק פרץ השבוע
בתוכנית מבט בטלוויזיה על, הלבנה
הראשונה שתביא לפירוקה של ממשלת
האחדות״ שיקפו את ציפיותיהם
של גורמים שונים בקואליציה ובאו־פוזיציה,
,אם כי לא בטוח שהם(ש״ס)
מבינים את אשר מצפים מהם הבהיר
בצחוק אחד הגורמים. הכוונה היתה
שלש״ס יש עוד מה ללמוד ברזי
הפוליטיקה, אחרת לא היתה מתקפלת
מרוב דרישותיה מהליכוד, ומתבזה כפי

מה עלה בגורל ליכוד-הליכוד? לא הרבה. למען הדיוק: כלום!
הרעיון שקרם עור וגידים אצל הליברלים, בתקופת הבחירות, קיבל תאוצה
לפני שבועות אחדים בחסותם של אברהם שריר ואלי קולס. שריר טען שהוא
הרוח החיה מאחורי העניין, ואילו קולס טען. :להד״ם! אני היוזם. כמו תמיד, יש
טרמפיסטים״.״
התכנסו כל הפורומים הליברליים האפשריים (הנשיאות, ההנהלה, החטיבה)
ברעש גדול, והופ — העניין נעצר.
לכאורה רק יצחק מידעי הוא הבולם, אולם אט־אט נשמעים קולות מינוריים
המביעים בו תמיכה.
לשם־מה בכלל הזדקקו הליברלים לליכוו״הליכוד? את השאלה הבסיסית
הזאת הפניתי השבוע לכמה ח״כים ליברליים, ורובם, הסתבר, לא זכח בדיוק את
הכוונה המקורית.
מודעי, ההוגה המקורי של הרעיון, מתנגד לו כיום, מכיוון ש״אני מעדיף
לשמור על כל האופציות פתוחות״.״
אז מהו, אם ת, המניע לליכוד־הליכוד? התנגדותו של מודעי בוודאי מדרבנת
את יריביו במיפלגה לדחוף דווקא בביוץ זר״ ובגוף הליברלי השסוע והמפולג זה
בהחלט שיקול( .אפילו הקבוצות עצמן מפולגות. גדעון 6ת למשל, בן־בריתו
של מודעי. אינו פוסק מלמתוח עליו ביקורת בפומבי).
זהו, אולי, המניע כיום. אולם מה היה המניע המקורי? לפני שבועות אחדים
הודיע לי חבר־הכנסת אלי קולס, :יש לי סקופ עבורך ז׳ הסקופ היה מידע!
שאישיות בכירה כליברלים(קולם! אלא מי?) עומדת לצאת נגד מגמות ההתפלגות
מחרות, שרווחו אז. בהנהגתם הצעקנית של סבה(.פייסי״) גרוסר וגידעץ פת
ולהסיט את המירוץ לכיוון ההפוך — ליכוד-הליכוד.
העולם הזה פירסם את המידע, וקולם מצירו עשה סבב בקרב חבריו למיפלגה.
בשלושה ימים גמא את המרחקים שבץ לשכותיהם של משה ניסית יצחק מודעי,
וגירעון פת. אפילו על צגי רנ ד הישיש לא פסח. בינתיים התעייף, אולם לא
ודרשה לעצמו ליטול אתנחתא, מכיוון ש״הבטחתי לך״.״ בשלב מאוחר יותר פלט
לעברי בכעס. :בגללך אני לא מפסיק להתרוצץ!״
אז אץ לי מושג אם גם בגללי הוא נאם את נאומו חוצב־להבות בחטיבת־הליברלים,
שהתקיימה בחשאיות גמורה במלץ דיפלומט בתל־אביב, ודלפו
בפרוטרוט לאמצעי־התיקשורת מייד עם סיומה.
בכך, על כל פנים, הסתיימה הפרשה עד להודעה חרשת הליברלים החליטו
להקים צוות למשא ומתן עם חרות, תוך כדי הבנה מוקדמת שחרות תנקוט בצעו
דומה מצידת
.בינתיים, העסק שקט!״ הודיע לי ח״כ ליברלי. ,רוב חברי החטיבה היו בחו״ל
!שרה דורון, פינחס גולדשטיין, גירעון פ ת אברהם שרירו. אין מי שיריב״.׳
.אז מה יהיה גורלו של ליכוד־הליכודד התעניינתי.
רדייד•

י דיי דיייו די 1ייי ץ ז רזייי

רוד• ריוזזי

דפנה ברק

ואו אתו ביום העצמאות
נאשו הוריק את המשואה -ענת סוגוסט
מסט־ת איו הוא מדמו עובית בצווה מאוו דא־שיגותית

הלאן וסהלאן!״
1 אהלאן וסהלאן!״
עלי יחיא נכנס לכיתה. גבר גבוה
(אולי לא כל־כך גבוה) בחולצה
בהירה ובמיכנסיים כהים, קצת קרח,
בעל שפם גדול ועבה, צעד לתוך
הצריף. הוא הסתכל היטב סביב־סביב,

חייר חיוך גדול מאוזן לאוזן, ופי־תאום
כאילו הואר החדר כולו.
השעה 8בבוקר, אנשים עוד רדומים
בחלקם. עלי מעורר את כולנו
תוך שניות מעטות, והכל פורצים
בצחוק פרוע, המעורר את קינאתם
של תלמידי הכיתות האחרות.

נרשמתי לאולפן עקיבא בחששות
כבדים. קצת בלית״ברירה.
חיפשתי משהו אינסטנט — ללמוד
הרבה ערבית ומהר.
חיפושיי הרבים הובילו כולם למקום
אחד — אולפן עקיבא בנתניה.
אבל שם, כך נודע לי, זו פנימיה
ממש — ישנים במקום ולומדים
מהבוקר עד הערב. זה לא כל-כך
מצא חן בעיניי, אבל זו היתה האפשרות
היחידה ללמוד את הערבית
המדוברת מהר.
הגעתי לאולפן ביום הראשון בבוקר,
כשבראשי מנקרות תחבולות
איד ״לברוח״ משם בכל יום.
ישבנו כשלושים נשים וגברים
באולם הגדול של האולפן. הסבירו
לנו כל מיני הסברים על נוהלי
המקום, על זמני הארוחות ועל החד
פשו!) .אחרי מיון קצר חילקו אותנו
לכיתות. נותרנו כעשרים איש בכיתה
א׳ לערבית עם המורה עלי.

כשהוא מפרש תיר כדי דיבור את
המילים לעברית, כאילו היו חלק מן
הטקסט. הוא סקר את הכיתה במבט חם
ומלא־תבונה.
״האיש הלך והלך, עד שראה לפניו
אדם המחזיק אבטיח גדול תחת זרוע
שמאל ואבטיח גדול תחת זרוע ימין.

הוא ניגש אליו ושאל אותו בנימוס:
,אולי אתה יודע איפה רחוב הרצל?׳
״הבחור עם האבטיחים עצר רגע,
התבונן בשואל, נתן לו להחזיק את
האבטיח שביד שמאל, נתן לו את
האבטיח שביד ימץ, ואז פשט את שתי
ידיו לצדדים ואמר, :אני לא יודעי׳
(בערבית זה נראה יותר טוב).
בשיעור הראשון, אחרי שהצגנו את
עצמנו בקצרה, נתן עלי לכל אחד
מאיתנו שם ערבי, בדרך כלל פירוש
השם בעברית. כך הפך צבי לע׳זאל.
שמות ללא תוכן מילולי הפכו לשמות
בעלי צליל דומה: שולה היתה לסלמה.
מוטי לנור, נחום למוחמד.
עלי נטפל למוחמד כבר מן היום
הראשון. בסיבוב־שאלות בכיתה התברר
לו כי מוחמר גר ברמת־השרון, ואור
גדול של שימחה ניצת בעיניו :״אתה
גר בחירבת רמת״השרון?״ שאל.
מוחמר הינהן.
״נשוי? אשתך יפה? הבית יפה?״
המשיך עלי וצחק. מוחמר הינהן
ברצינות.
״מה מיספר הטלפון בבית?״ שאל
שוב (הכל, כמובן, בערבית מלווה
בתנועות־ידיים רחבות, תוך כדי קריצות
וצחוק כללי) .מוחמר הצליח לומר
בערבית את מיספר הטלפון שלו. עלי
הסביר שהוא עומד לטלפן לאשתו
ולהודיע לה כי למחרת אחרי־הצהריים
תתייצב הכיתה אצלה בבית.
מוחמר החוויר לרגע, אינו יודע אם
המורה המוזר צוחק או שהוא, חלילה,
רציני. כך למרנו עוד כמה מילים בערבית,
תוך כדי צחוק פרוע .״תחזרו אחריי
״,אמר לנו עלי, בקול רם :״בוכרה
נחנא כולנא נרוח לבית מוחמר!״ (מחר
אנחנו כולנו נלך לביתו של מוחמר),
ואנחנו חוזרים אחריו במקהלה, ד
מוחמר מסתכל בו מבוהל. אולי הוא
בכל זאת מתכוון למה שאמר? ואולי
הוא צוחק?
עלי המשיך בשיעור, כשמדי כמה
דקות הוא נזכר במוחמד ושולח לעברו
שאלה עם חיוך רב־משמעות :״מחר?״
בלי שהרגשנו, תוך זמן קצר ביותר,
הפך עלי את הכיתה מקבוצת אנשים
זרים לגמרי זה לוה לגוש מלוכד, פתוח
וחברי. הכל בערבית פשוטה, עם המון
הומור.
למחרת בא מוחמר לכיתה והודיע
חר־משמעית כי בחמש אחרי הצהריים
נוסעים אליו הביתה לרמת־השרון. הוא
אף התאמץ ואמר את הדברים בערבית.
הפעם היה זה עלי שנכנס להלם.
הוא לא התכוון ברצינות, הוא רק צחק.
זה היה רק תרגיל כדי לפתוח את
הלבבות, לקרב את האנשים אחד אל
השני, לצחוק קצת. אבל אי־אפשר היה
להחזיר את הגלגל אחורה — מוחמר
היה רציני. ובעוד רגע היה נעלב.
עלי ניסה באלגנטיות רבה לצאת מן
העניין, ניסה לצחוק קצת, אבל מוחמר
בשלו. עלי נכנע :״אחת־אפס לטובתך!״
אמר למוחמד, וכולנו נסענו
לרמת־השרון לשתות קפה.
״זו פעם ראשונה ב־ 15 שנה שקורה

אחת־אפס!

יששותיי
נעלמו

עלי ו מ^11..,

| עלי יחיא עס אשתו, חיריה, בתו התינוקת,
ריס (בעברית: איילה) ובנו. עלי גר בכפר
קרע שבוואדי-ערה. הוא מספר רבות לתלמידיו על ביתו, כפרו ומישפחתו.

כבר

1בשעה הראשונה.
״ערבית מדברים עם הידיים!״ אמר
עלי, כשנכנסנו לכיתה, וניגש מייד
להדגמה:
״איש אחד הלך בשוק וחיפש את
רחוב הרצל ״.עלי דיבר בערבית,

1*111ך / 1יעךח המורה בביתו עם תלמידיו. בסיום כל קורס
11 11\ / 1 1 1 #11 לערבית הוא לוקח את התלמידים לביתו
שבכפר קרע, רובם כאלה שלא ביקרו מעולם בבית של מישפחה ערבית.

לי כזה דבר.׳ מילמל עלי מתחת
לשפם.

״גס ערבי

) £3וגס בדאדם״

** לי נולד בכפר־קרע בוואדי־ערה
^ 7לפני 37 שנים. כשהגיע לגיל
תיכון נאלץ ללכת ללמוד בבית־ספר
יהודי, מכיוון שבכפר לא היה בית־ספר.
״בתקופה
שאחרי המילחמה ()1948
לא היו מורים ערבים בארץ,״ סיפר עלי
את העובדות על הערבים בישראל
מנקודת־מבט אישית .״כל העשירים
והמשכילים עזבו את הארץ לפני
המילחמה, ונשארו רק הפלאחים והעניים.
כל מי שלמד כמה כיתות הפך
מורה. זו היתה רמת הלימודים בכפרים
הערביים. מאז עברו הערבים בישראל
מהפכה חברתית.
״בשנות ה־ .50 עם עליית היהודים
מארצות־האיסלאם, הגיעו לכפרים
יהודים שלימדו אותנו ערבית. אבל
ברגע שמצאו לעצמם עבודה בישובים
יהודיים, עזבו גם אלה.״
עלי סיפר לנו את סיפורו לאט-
לאט, תוך כדי שעות״הלימודים הארוכות
שבילינו ביחד. בכל הזדמנות
סיפר פרק. ללא מרירות, ללא כעס, לא
כמי שמטיח אשמה בקבוצת היהודים
שיושבת לפניו. הוא לא נתן לאיש
מאיתנו הרגשה כאילו אנחנו, בעצם
היותנו יהודים, אשמים בכך. הוא דיבר
בכנות, בפתיחות ובחום.
אחרי שסיים את לימודיו התיכוניים
הלך ללמוד היסטוריה באוניברסיטה
העברית בירושלים. העברית שלו, לכן,
טובה לפחות כמו זו שלנו, אולי כמו
הערבית שלו.
״למדתי בירושלים, בעיר הגדולה,
ביליתי, היכרתי חברים. בחופשות
הייתי חוזר הביתה, לכפר־קרע. זה היה
נורא. אחרי ירושלים הייתי בא למקום
בלי חשמל, בלי כבישים, בלי מערכת־ביוב.
אין מה לדבר על בילוי או בידור
— לא היה כלום. אני מדבר על סוף
שנות ה־״.60
אנשים בכיתה הקשיבו לסיפורו באוזניים
קשובות ובעיניים פעורות. רובם
לא ידעו כלל מה היה מצב הערבים
בישראל. הם לא תיארו לעצמם שב־כפר־קרע
סופק חשמל לבתים רק ב־
. 1971
״המעבר מהעיר לכפר בשנים ההם
היה ענק. זה היה משבר נפשי אישי.
הפתיחות של העיר, האורות, הסיפריה
הלאומית, לעומת החזרה לכפר שאפילו
חשמל לא היה בו.
״אבל אני רציתי לחזור לכפר אחרי
הלימודים. היתה לי התחייבות מוסרית,
מישפחתית ונפשית. לא היה לי רגע
של ספק ביחס לחזרה לכפר. והיום כפר
ערבי בישראל עומד על רמה חברתית
כמו כל עיר יהודית מכובדת.״
עלי סיפר את סיפורו במנות קטנות,
כשהוא בוחן היטב את קהל מאזיניו.
ברגע שהיה מרגיש כי נתן לאנשים די
חומר למחשבה, ברגע שחש כי סיפק
כמות מסויימת של.עובדות חדשות
שהאירו את העיניים׳,עצר, השתתק לרגע
ואז היה מחייך חיוך רחב־רחב
מתחת לשפם השחור והיה אומר במבוכה
:״אהלאן וסהלאן״.
כך למדנו להכיר את עלי. כך למדו
תלמידים יהודיים להכיר, כמו שעלי
אומר :״ערבי שהוא גם בן־אדם.״
כך למדו אנשים, חלקם מי שמעולם
לא דיברו עם ערבי ״עין בעין וראש
בראש״ ,לראות אותו כבן־אדם כמוהם,
להבין קצת את המיטען הרגשי, המסורתי,
הלאומי והאישי שמאחורי איש

איד לז־כר
^ בטלפון;

^ לק מן הסיפורים והעובדות סופרו
1 1כבדיחות. כמו הסיפור על הפלאח
הערבי.
״היה פלאח ערבי, בכפר קטן,״ התחיל
עלי, וכבר עיניו משועשעות,
״והיה לו בן שלמד בחו״ל. יום אחד באו
אליו ואמרו לו שיש פאטנט חדש, והוא
יכול לדבר איתו בטלפון.
״לקחו את הפלאח והביאו אותו ל־מכשיר־הטלפון,
ואמרו לו, :תחזיק את
האפרכסת ביד אחת, ותחייג בשניה.׳

הפלאח הסתכל במכשיר המוזר, סובב
אותו מכל הכיוונים, הפך אותו והפך
אותו, ואחר״כך שאל בתמיהה, :אם יד
אחת עסוקה בחיוג, והיד השניה מחזיקה
את האפרכסת, איך אני אדבר?׳
״הרי ערבית מדברים בידיים ״,הוסיף
עלי, למי שלא הבינו את הבדיחה.
הלימודים היו מתובלים בדרך־כלל

כשסיים עליי את לימודיו באוניגם
כששאלו אותו שאלות קשות,
שאלות של בורות על מצב הערבי, מ ברסיטה העברית, התחיל ללמד בבית־עולם
לא התרגז, מעולם. לא ביתן היה הספר התיכון בכפר קרע. אז כבר היה
להבחין אף לא בניצוץ של כעס בעיניו
בית־ספר־תיכון, כיום יש יותר מאחד.
המחייכות. על הכל ענה בהבנה ובסבשם
גם הכיר את אשתו, ח׳ריה, ש־לנות
אין קץ. גם כשנדמה היה שזה
היתה תלמידה שלו. הוא סיפר לנו על
חסר־טעם וחסר־תיקווה, הוא לא איבד
תיקווה והסביר שוב ושוב, פתח דלת 1כר כמו לחברים, ואור נדלק בעיניו
כשדיבר עליה .״חיכיתי עד שסיימה
את כיתה י״ב ואז התחתנו,״ אמר.
יחלק מתוכנית־הלימודים באולפן
כלל ביקורים בכפרי ערביים. אחד הביקורים
היה מתוכנן לביתו של עלי
בכפר־קרע.
הביקורים בכפרים הערביים והדרו־זיים
מהווים חלק חשוב לאותם הבאים

למיסעדה והתיישבו. שניהם לא ידעו
מילה עברית, ובטח שלא ידעו לקרוא.
מלצר ניגש אליהם ונתן להם תפריט.
הסתכלו עליו ולא ידעו במה לבחור.
עברו על הרשימה ולבסוף בחר אחמד
את המילה הכי ארוכה בתפריט והצביע
עליה למלצר. המלצר אץ למיטבח וחזר
כשבידיו שתי צלחות פסוליה. זה לא
בדיוק מה שהם רצו לאכול, אבל מכיוון
שהיו רעבים, אכלו. בעודם אוכלים,
שמו לב לזוג צעיר שישב בקירבתם
ושאכל בתאווה סטיקים גדולים ועסיסיים.
בני־הזוג סיימו את הסטייקים,
קראו למלצר ואמרו לו :״אותו דבר
שוב!״ המלצר אץ והביא שני סטיקים
נוספים. אחמד קלט את הקטע והיה

השלבים של שישו בערבית:

:3תלמיד יהודי ותלמיד עובי רוקדים

:1ז׳ווז׳ט מחיפה לומדת דיקודבטן

4הכיתה כולה מבקרת במיסגד בכפר

:2עלי מאוח את תלמידיו בביתו
במשלים רבים בערבית. כל דבר שמישהו
אמר הזכיר לו משל, ומכל משל
למדנו משהו.
אנחנו היינו מגיעים ב־ 8בבוקר
לכיתה ומחכים לעלי. הוא היה בא
במרץ, כשבידו חבילת קפה טרי, ש־אחר־כך
היינו מבשלים אותו, ואומר:
״אהלאן וסהלאן!״
השעה הראשונה של הבוקר היתה
שעת חימום. הוא היה שואל כל אחד
ואחת מאיתנו מה שלומנו, איך ישנו
בלילה, מה חלמנו, כל אחד באופן אישי,
באהבה ובהומור, בהתלהבות, כאילו
אנחנו היחידים הקיימים. כאילו לא
היו לפנינו מאות ואלפי תלמידים אחרים
שעברו תחת עיניו הזריזות וה־קולטות.
זכר מה מצבו של כל אחד,
איפה הוא עובד, נשוי או לא, כמה ילדים,
הכל.

מכאן, סיפר מזווית אחרת, נתן דוגמה
— הכל כדי לפתוח לאנשים את
העיניים, לא רק לשפה הערבית, אלא
גם לתרבות, ללאומיות, והחשוב מכל
— לאדם הערבי כאדם.
סיפר על בתו התינוקת רים, שחלתה
באחד הימים במשך הקורס, והיה
צורך לקחת אותה לבית־החולים בחדרה.
צרות אנושיות, שיש לכל אחד
מאיתנו וגם לערבים...

^ פסוליה זה
?* 1לא סטייק
^ כיתה היתד! מעורבת בחיי(
1המישפחה שלו, במצבה של בתו
החולה, ואחר־כך של אשתו שגם היא
חלתה. הוא הכניס אותנו לאט־לאט
פנימה, לתוכו, כשהוא פתוח לחלוטין.

ללמוד ערבית ושמעולם לא ביקרו
בכפר ערבי, מעולם לא ראו בית־ספר
ערבי. לאלה היה זה בבחינת שוק לראות
שבית־ספר בכפר טירה אינו שונה
מבית־ספר אחר בכל עיירה יהודית בישראל.
פיתאום׳ ראו שהתלמידים נראים
בדיוק כתלמידים היהודיים. ילדים
שובבים בג׳ינס ובחולצות־תכלת של
תילבושת אחידה. לראות שהכיתות
נראות בדיוק כמו הכיתות היהודיות,
שהמורים הם אותם המורים, רק השפה
המדוברת היא ערבית.
ועלי, מציידו, סיפר לנו מה זה היה
בשביל בחור ערבי, או בחורה ערביה,
לפני 15 שנה, שלא יצאו מעולם מן
הכפר שלהם, להגיע בפעם הראשונה
לתל־אביב הגדולה. סיפור, מי שהבין
הבין, מי שלא הבין צחק מסיפור משעשע.
״שניים
מכפר־קרע החליטו ללכת
לעבוד,״ הוא התחיל בסיפור, ובעיניו
ניצת אור וחיוך .״הם יצאו מן הכפר
ומצאו עבודה בישוב יהודי סמוך. סיימו
את יום־העבודה וקיבלו שכר של 50
לירות, שהיה אז הון כסף. חשבו״חשבו
והחליטו ללכת לבזבז את הכסף. הם
נסעו לתל־אביב והתחילו להסתובב
בריזנגוף. הלכו והלכו, לבסוף אחד
אומר לשני: אחמד, אני רעב! נכנסו

בטוח שהוא על הסוס. הוא אמר לחברו:
,סמוך עלי! אני יודע מה להזמין.׳ בביטחון
רב קרא למלצר ואמר לו, :אותו
דבר שוב!׳ ושני הכפריים האומללים
מצאו את עצמם שוב כשלפניהם שתי
צלחות פסוליה ענקיות״.
צחוק כללי ומחיאות־כפיים בכיתה.

^ הגיגס הוא
^ אותו הג׳יגס
^ לי סיפר שהכפר הערבי משתנה.
^ בעבר סיפור הפסוליה התאים.
היום תל־אביב היא תחנת ביניים
לנסיעות לחו״ל. עשרות, אם לא מאות
סטודנטים לומדים בחו״ל. בחורים
ובחורות לומדים באוניברסיטות בארץ
ואין בזה שום דבר מוזר או משוגה. מה
שהיה יוצא־דופן לפני 15 שנה מקובל
ונורמלי היום. בנות מהכפר עובדות
במישרדים ובמיפעלים ולומדות בסמינרים
ובאוניברסיטות.
״היום לראות צעירה בג׳ינס בכפר
ערבי זה כבר לא מקפיץ אף אחד, זה
כמו לראות צעירה בג׳ינס בתל־אביב.
הג׳ינס הם אותם הג׳ינס והאדם הוא
(המשך בעמוד )42

עלי המדליק
(המשך מעמוד )41
אותו האדם, הם עוברים עליו תהליכים
והוא רואה ומשתנה.
״תפקידי להפגיש את שני העולמות
מעבר לצורה החיצונית, להראות שלא
כל מה ששונה הוא נגדו, ולא כל
תרבות אחרת היא פחותה משלד. לכו
צריך להפגש ולחייך מעבר לאידיאולוגיה
פוליטית. החיים חוקים מכל
אידיאולוגיה,״ סיים וחייך. החיוך עשה
את שלו.

הישלה הערבי

**לי סיפר גם על מנהגים של
לערבים, איך באים לבית ערבי. הוא
חזר ואמר שוב ושוב :״לא באים לבית
ערבי בלי מתנה קטנה. אבל,״ הזהיר
אותנו ,״לא נותנים את המתנה למארח,
אלא שמים אותה בצד, כאילו כלום, לא
מדברים על זה ולא מזכירים את זה. כך
נמנעת מבוכה מן האורח ומן המארח.
״זה שאתה לא מכיר מינהגים,״
הסביר ,״לא פוטר אותך מאחריות. אם
לא ידעת — אז תלמד. בסך הכל רצית
ליהנות ולגרום הנאה. וזה תקין לשני
הצדדים.״
את השפה הערבית למדנו תוך כדי
סיפורים משעשעים על ג׳וחה(הרשלה
הערבי) ועל ערבים אחרים. על ההיסטוריה
של האיסלאם, הספרות הערבית,
השפה המורכבת והעשירה
(סיפרותית ומדוברת) .בכל פעם שהיינו
נתקלים בפועל חדש היה עלי עוצר,
מעביר מבט בוחן סביב הכיתה, מסתכל
לכל אחד עמוק בעיניים, אומר שוב
בפעם המי־יודע כמה :״אהלאן
וסהלאן!״ ואז, תוך כדי שירת מקהלה,
היינו מטים ביחד את הפועל, שוב
ושוב, עד שנדמה היה לו כי נקלט
בראשנו.
כל מילה חדשה קיבלה טיפול
מיוחד, אם בצורת סיפור, אם בצורת
בדיחה. ואם לא היה סיפור, היה משווה
אותה למילה״ עברית דומה לה
במשמעותה ובשורש שלה, ובערבית
יש אלפי מילים כאלה. שתי השפות
שאבו מאותו מקור שמי וגם, כמובן, זו
מזו. עלי הסביר לנו מייד בהתחלה
שלנו, הישראלים, קל יותר ללמוד
ערבית מכיוון שהיא בתוך העברית,
שתיהן שפות שמיות דומות, שני
העמים באים מאותו האבא, אברהם
אבינו.
לימוד השפה הערבית הפך לבילוי.
הסיוט שחששתי מפניו, כשנרשמת,
לאולפן עקיבא, התחלף במהירות
באהבה רבה למקום, בשימחה ובלימוד
שהוא כיף.

^ רופאים
מרדימים
*£ולם ן עקיבא נפתח לפני 35
\ * שנ ה כפרוייקט פרטי ואישי של
שולמית כצנלסון, אשת־חינוך, שעסקה
רבות בנושאים של יהודים וערבים
בארץ. בתחילה היה שם אולפן לעברית לעולים חדשים ולאנשים מכל
העולם שרצו ללמוד עברית ולא רצו
לעבור דרך אולפני הסוכנות היהודית.
אחרי מילחמת ׳ 1967 החליטה
שולמית כצנלסון שאם המצב הפוליטי
הוא כזה, ונוצרה מציאות חדשה, שבה
יש תחת שילטון ישראל אוכלוסיה של
כמעט שני מיליון ערבים, ולא משנה
מה עתידה ומה גבולותיה, יש צורך
להכיר אחד את השני.וללמוד זה את
שפתו של זה :״עברית וערבית כשפות
מפגש.״ זה היה המוטו שלה כשפתחה
את האולפן הראשון והיחידי בעולם
(עד היום) ללימוד השפה הערבית
ה&דוברת.
זמן קצר אחרי שנפתח האולפן
לערבית, בראשית שנות ה־ ,70 הצטרף
עלי יחיא לצוות והתחיל ללמד
באולפן. הוא הפך מייד לרוח החיה של
המקום, לפחות לגבי הכיתות לערבית.
האולפן בנוי כך, שבו־זמנית
מתחילים שני קורסים — אחד
לערבית מדוברת והשני לעברית, ומהשטחים מהמדינה לערבים הכבושים. במידת האפשר מחלקים את
חדרי המגורים כך שיהודי, שבא ללמוד
ערבית, יגור יחד עם ערבי, שבא ללמוד

עברית. אז המגע הוא בלתי־אמצעי,
לומדים להכיר אחד את השני, לומדים
להסתגל ולהסתדר ביחד, לומדים לראות
את האדם שבבן הלאום השני.
האולפן ממוקם רחוק ממקום־
יישוב, בדרום נתניה, סמוך לחוף הים.
התלמידים נמצאים בפנימיה, החדרים
משותפים, הארוחות משותפות וחלק
מן השיעורים ליהודים ולערבים הם
משותפים. כך נוצר מגע, לעיתים גם
חברות, בין יהודים לערבים.
בזמן הקורס שלנו היו במקום 30
רופאים ערביים מן הגדה ומעזה, שבאו
ללמוד עברית, ואחרי הקורס היו
אמורים ללכת להתמחות כרופאים
מרדימים בבתי־חולים בארץ.
שולמית כצנלסון הציעה שהרופאים
ילמדו עברית כדי להכיר את
האוכלוסייה שאיתה הם הולכים לעבוד,
וכדי למנוע ולהימנע מאי-
הבנות. למטרה זו הוזמנו כחלק
מהתוכנית מנהלי־המחלקות היהודיים,
לעבור קורס קצר בערבית, כדי שיידעו
איך לגשת לסטודנטים. אחד מהם למד
איתנו בקורס.
לרובם היה זה מיפגש ראשון עם
יהודים ישראליים שלא דרך המימשל
הצבאי, שלא דרך פטרולים ברחובות
ולא דרך חקירות ומעצרים.

סמדלי?

מהטלוויזיה
^ ערבים היינו יושבים לעיתים
לזה זה ועוזרים
^ בי ח ד
בשיעורי־הבית — אנחנו להם בעברית
והם לנו בערבית.
חלק יצרו מגע יותר הדוק, חלק
פחות, אבל לכולם היה מגע, כולם ראו
אלה את אלה.
עלי היה האבא שלנו, כי הוא היה
המורה שלנו והכיר אותנו ודאג לנו,
אבל הוא גם היה האבא שלהם, כי הוא
ערבי המכיר את היהודים היטב והיווה
מעין גשר עבורם.
הקורס נמשך ועלי המשיך להיפתח
אלינו ואנחנו אליו. הוא מעולם לא
דיבר אלינו על פוליטיקה. מעולם לא
נגע בנושאים שהיו שנויים במחלוקת.
תמיד סביב״סביב, כמו מי שדורך על
ביצים ולא שובר אף אחת.
לפני חצי שנה, בערב יום-
העצמאות, נבחר עלי להיות הערבי
הראשון שידליק אחת מ־ 12 משואות.
אז ראו אותו הכל בטלוויזיה ועד היום
אומרים :״זה המורה מהטלוויזיה? הוא
נראה מדליק!״׳
כך למדנו במשך שלושה שבועות,
שנראו לקראת הסוף קצרים כל־כך,
להכיר את עלי יחיא, להכיר ערבי כמו
שהוא אומר :״נציג של המיעוט הערבי
בארץ,״ והחשוב מכל, למדנו ערנית.
עלי טרח תמיד לומר שצריך
להיפתח ולהרגיש, כי מה שנראה לנו,
היהודים, כמובן מאליו, יכול להראות
בכפר כדבר לא־מקובל ולא־מתאים.
״אי־אפשר לחיות במיזרח התיכון בנאיביות.
גם בעיר וגם בכפר צריך
לראות ולהבין את הרגישויות של כל
חברה — יהודית כערבית.״
ביום האחרון של הקורס הלכנו
לבקר בביתו של עלי בכפר־קרע. אחרי
כל הסיפורים ששמענו, נדמה היה
שאנחנו מכירים את המישפחה כבר זמן

עלי אירח את כולנו למופת, הוא
הגיש בעצמו משקאות קרים וחמים
ופירות, ערך לנו סיור בבית. מי שראו
בפעם הראשונה בחייהם בית ערבי
הבינו שבית ערבי נאה בדיוק כמו בית
יהודי עם סלון וחדר־שיגה וחדרי-
ילדים ומישחקים.
מוחמר, שאירח אותנו בביתו
בתחילת הקורס, הביא לעלי במתנה
— כלב קטן, שיהיה גדול, וילדיו של
עלי קפצו משימתה.
למחרת קיבלנו את התעודות
והלכנו איש־איש לדרכו. עלי נשאר
באולפן לקבל את הקורס הבא, אבל
הוא השאיר בכל אחד מאיתנו עלי קטן,
שיילד איתו לכל מקום.

ענת סרגוסטי
במדינה חיפה

בילויים בחמש בסקר
קוקסינל אחת
בעיר המועלים והרבה
מקומות בילוי
בחי6ה המתעוררת
בחיפה שמח. העיר שוקקת חיים
וחיי הלילה סוערים. בייחוד בימים
.אלה, כשנושאת־המטוסים האמריקאית ,
אייזנהאואר עוגנת בנמל, ועל סיפונה
ששת אלפים אנשי צוות.
הרחוב המוביל לנמל הואר באורות־ניאון,
מלחים הסתובבו בין דוכני
הסחורות וזונות הסתובבו מבר אחד
לשני.

מספרת נעמי אדווה, שביקרה
השבוע בחיפה המתעוררת:
רק הספקתי להגיע לאיזור הבילויים,
ניגשה אליי נערה בלונדית
תמירה, הובילה אותי לבר שבו היא
עובדת והסבירה לי כי היא הקוקסינל
היחידה בחיפה ושמה טלי. כל הקוקסינלים
החיפאיים ברחו לחו״ל ולתל־אביב.
הן לא החזיקו מעמד בעיר של
פועלים.
בחוץ עמד גבר קשיש ושתה וויסקי.
מישהו עבר וקרא לעברו ״מה נשמע,
מנגלה?״
ניגשתי למנגלה, שכיבד אותי בוויסקי.
הוא הציג את עצמו, וסיפר כי
הוא חוגג את יום־הולדתו, וגם את עצם
הישרדו בחיים.
סיפר מנגלה :״הייתי תינוק כשהגעתי
לאושוויץ, עם קרוביי, שהיו כולם
גמדים: מטר ועשרים גובה. מנגלה רצה
לעשות עליי ניסויים ולראות אם גם

רקדנית־בטן סימון בפעולה
כל המי ומה באו

קוקסינל טלי בבר
כולם ברחו לחו״ל או לתל־אביב
אני אצא גמד.״ היום מנגלה, שזכה
בכינויו בגלל עברו, נשוי ואב לילדים,
ויש לו מיספר דוכנים בשוק בחיפה,
ובלילות הוא אוהב לבלות. הוא גם
כותב ספר שייקרא תינוק בצל המוות
הלבן, שבו יסופר על תלאות מיש־פחתו.
זה שהמוות הלבן הוא שם נרדף
להרואין, לא מפריע לו :״זה רק יגרום
לכמה נרקומנים לרכוש את ספריי!״
הוא התנדב להראות לנו את מקומות
הבילוי של חיפה.
אחר סיור בכמה בארים הביא אותנו
למועדון חדש קברט פנורמה.
בפתח ניצב שומר ראש, שהיה בזמנו
רס״ר במישטרת חיפה. המקום היה
מלא עד אפס מקום, רוב האורחים היו
קצינים של הצי הששי.
זה מועדון מיזרחי, שנפתח על-ידי
רקדנית־הבטן ברי סימון, יחד עם שותפים
סמויים. המקום מפואר, המלצריות
לבושות בלבוש שחרזדה, ובין
האורחים היו כל המי־ומה בעיר. גם
אריה גוראל, ראש העיריה, היה שם.
ברי סימון קיבלה את אורחיה
כשהיא לבושה בגד מוזהב צמוד לגופה.
היא סיפרה כי חלומה היה תמיד לפתוח
י מועדון־לילה משלה כמו שיש לנגואה
פואד, מלכת ריקודי־הבטן המצרית,
ששימשה לה דוגמה.
ממועדון פנורמה עברנו לפרדיס
בר ומשם לפאב האוכף. השעה היתה

כבר 5לפנות בוקר, וחיפה עדיין חגגה,
מקומות הבילוי היו עדיין פתוחים.
אנחנו שתינו קפה אצל יוסקה
בהעוגן, וחזרנו לתל־אביב הרדומה.
מישפט אקדח בחדר־הניתוח
בשביל פציעת־צנחן
מן הראוי להיות צנחן
הרופא ערך את הבדיקה האחרונה
של החולה, לפני שזה הוכנס לחדר-
הניתוח. ד״ר רניאל סיטון בדק את
זרועותיו ואת חזהו של ג׳ומעה עבר־אל־רחמן.
אך כאשר ניסה להסיר את
הסדין שכיסה את גופו, החל ג׳ומעה
לצעוק ולהתנגד בכל כוחו .״זה לא
קורה בכל יום, ולכן אני זוכר את
המיקרה כל־כך טוב,״ העיר הרופא
השבוע, בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב.
כאשר
לא איפשר החולה לרופא
להסיר את הסדין, העביר הרופא את
ידיו במישוש על גופו של ג׳ומעה
והרגיש דרך הסדין בחפץ קשה, דמוי-
אקדח. הרופא אמר לג׳ומעה, כי הוא
מוכן להסב את ראשו, כדי לאפשר
לחולה להוציא את החפץ שעל גופו
ולהסתירו בתוך מיכנסיו.

ואומנם, ד״ר סיטון הסתובב והחולה
עשה את אשר עשה.
המסתח היה במגירה. ג׳ומעה
הגיע יומיים קודם לכן לבית־חולים
בתל־אביב במונית, שני קרסוליו היו
שבורים והוא לא יכול היה ללכת.
הוא נבדק בשני בתי־חולים בתל־אביב,
ואז הוחלט להעבירו לבית־החולים
בעפולה, מכיוון שהוא תושב
האיזור. למרות שכמה רופאים בדקו
אותו במשך יומיים, לא גילה איש מהם
את האקדח שעל גופו, עד שהיה בדרכו
לחדר־הניתוח.
ד״ר סיטון קרא לקצין־הביטחון של
בית־החולים, והוא ערך חיפוש ומצא
את האקדח שהחביא החולה.
בדיקת מיספרו של האקדח העלתה,
כי זהו אקדח שנגנב שלושה ימים קודם
לכן מכספת המועצה המקומית בסביון.
היתה פריצה לבניין המועצה, הכספת
נפתחה במפתח שהיה במגירת־השולחן,
ומתוך הכספת נלקחו אקדח ומוד
שב־כיס. שישה אקדחים נוספים שהיו
בכספת לא נגנבו, למרבה הפליאה.
השוטרים מצאו בתוך הכספת טביעת
אצבע, וכאשר הושוותה טביעה זו
לטביעותיו של ג׳ומעה, היא נמצאה
זהה.
נפילה מגובה רם. ג׳ומעה נעצר
עוד בחדר־הניתוח, ונשאר במעצר עד
מועד מישפטו, שנפתח השבוע לפני
השופט אריה אבן־ארי. הוא נאשם
בפריצה וגניבה וכן בנשיאת נשק.
בעת הקראת כתב״האישום הודה
ג׳ומעה באשמתו, אך לאחר כמה ימים
חזר בו מהודאה זו.
התובעת, דורית שפירא, העלתה על
דוכן־העדים את הרופא, שמצא את
נישקו של החולה, והוא סיפר כי
פציעותיו של ג׳ומעה היו מוזרות:
״פציעות כאלה נגרמות בדרך כלל
מנפילה מגובה רב. אנחנו קוראים להן
פציעות של צנחנים. ואני ידעתי שהחולה
הזה לא משרת בצנחנים,״ סיפר
הרופא.
מנהל המחלקה לטביעות־אצבע של
המישטרה הגיש לבית־המישפט את
טביעות־אצבעותיו של ג׳ומעה ואת
דוגמת־הטביעה שנמצאה בכספת בסביון,
ורק אז החליט הנאשם להודות
בכל זאת באשמה.
* מ א חו רי הקצץר?,גי ר,ששי. אי ש
ני שאת־ ר, מ טו סי ם אייזנ הו אר.
העולם הזה 2467

ן ץ אחר שהשוטרים לא ידעו אם
* ) מדובר בפשע, בחטיפה, באונס, או
במיקרה תמים, הזמינו אמבולנס עבור
הנערה ולקחו את מצרי לתחנת־המיש־טרה
לחקירה. בעוד הם עומדים לצאת,

בדירה.
אחרי שיחה יצאו יחד וקנו בחנות
בקבוק וודקה. הם חזרו לחדר והבחור
הציע לה שוב ושוב ללגום מהבקבוק.
בשלב זה ניסה הסטודנט לגעת בה, אך
היא התנגדה לו ואמרה שיש לה חבר
והיא איננה מעוניינת בחיבוקיו. הגבר
הניח לה, והיא לא זכרה את קורותיה
מרגע זה.
בידיה של גרדה היה ספר צנום
בערבית, בתוכו הקדשה באנגלית וערבית.
את הספר חיבר עומר מחאמיד,
שהוא הגבר אשר בחברתו לגמה גרדה
את הוודקה. הוא הציע לה כמתנה את
סיפרו הדרך לעיר רצופה אבנים
ונשרים, קובץ פואימות בערבית. את
האיורים לספר עשתה האמנית הרוסיה
אולגה פולישוק. עומר כתב בהקדשה:
״לגררה באהבה, עומר״.11.2.84 ,
בעזרת הספר איתרה המישטרה את
עומר ואת אחיו, שהיו בדירה עם גרדה
לפני שיצאה מתנדנדת לרחוב דיזנגוף.
עומר סיפר כי הכיר את גרדה לפני
זמן־מה, יחד עם החבר שלה, שהוא
סטודנט בירושלים. כאשר באה באותו

הגיע למקום עוד צעיר ערבי, חברו של
מצרי. השניים נלקחו לתחנת־המיש־טרה.
מצרי
לא ניסה -להסתיר מהשוטרים
דבר. הוא סיפר להם כי באותו
יום, כמה שעות קודם לכן, טייל ברחוב
דיזנגוף, שם הוא עובד כמלצר. מולו
באה צעירה בלונדית מתנדנדת במקצת
וכמעט שהפילה אותו ארצה. הוא
אחז בה ושאל מה היא עושה. הבחורה
אמרה משהו באנגלית, אבל מצרי אינו
דובר טוב אנגלית ולא הבין את תשובתה.
הוא רק הבין שהיא רוצה ללכת
לבית־המלון שלה לישון, אבל לא הצליח
להוציא מפיה את שם המלון שלה.
כאשר שאל אותה אם היא מוכנה
להצטרף אליו ולישון בדירתו, הסכימה
הבחורה.
מצרי קרא לחברו וביקש ממנו
להזמין עבורם מונית. שני הצעירים
עזרו לבחורה להיכנס למונית ונסעו
יחד לביתו של חבר ברמת־גן. כאשר
נעצרה המונית בפתח הבית, לא יכלה
הבחורה לעמוד על רגליה. השניים

יום לדירה כיבד אותה בארוחה ובמשקה
ואף מזג לה וודקה מהבקבוק
שקנה. הוא לא זכר כמה שתה כל <ן חד
מהם, אך הוא עצמו היה כל־כך שתוי
שנרדם על המיטה, ולא ידע מתי עזבה
גרדה את הדירה.
גרדה סיפרה לשוטרים כי אינה
נוהגת לשתות הרבה, ומעולם לא לקחה
סמים. כאשר נבדקה בבית־החולים
התברר כי בדמה כמות גדולה של אלכוהול
224 ,מיליגרם.
המישטרה אספה את כל הנתונים
והעבירה את התיק לפרקליטות. התובעת
דבורה חן הגישה תביעה פלילית
נגד מצרי על כך שקיים יחסי־מין עם
גרדה, כאשר היא לא יכלה להתנגד לו
בגלל שיכרותה. מעשה כזה פרושו
אינוס.
מצרי, שהוא צעיר נאה ועדין למראה,
שוחרר בערובה וניסה להבין מדוע
הוא עומד לדין. סניגורו, עורך־הדין
נחמן בטיטו, חקר את המומחים שהביאה
התביעה בעניין כמות האלכוהול
שהיה בדמה של התיירת, כדי לברר אם

לשוטרים, שפרצו לדירה, גילו
1 1על המיטה צעירה בלונדית עירומה.
היא לא ענתה לשאלותיהם ונראתה
מחוסרת־הכרה. שכנים ברחוב
ארנון ברמת־גן ראו שני צעירים ערבים
תומכים בצעירה בלונדית שלא
יכלה לעמוד על רגליה, מורידים אותה
ממונית ומכניסים אותה לדירתם. השכנים
הזעיקו את המישטרה.
למרות שלא עברו אלא דקות אחדות
מאז שהוזעקו השוטרים ועד
שהגיעו למקום, ראו כי הגבר היחיד
שהיה בדירה, גמאל מצרי 21 היה
לבוש רק בתחתונים אשר בחזיתם כתם
לח. השוטרים ביקשו ממצרי לדובב
את הצעירה, אך גם הוא לא הצליח.

.לגקית

^ את הגריו״

וניסה לנגב את פניה של הבחורה.
״ישבנו על המיטה ואני ניגבתי את
פניה וחיבקתי אותה. התחלתי להתחמם
ולהתחרמן עליה והתחלתי למזמז
אותה.
״נישקתי אותה בפה והיא פתחה את
הכפתורים בחולצה שלה. היתה לה
חזיה. התחרמנתי עוד יותר ובא לי
עליה סיפר מצרי לשוטרים.
הוא לא הסתיר כי קירבתה של
הנערה הבלונדית הזרה גרמה לו
להתרגש מאוד, והוא חיבק אותה בכל
הכוח ואף בעל אותה. לדבריו, היא
נראתה מאוד מרוצה ושיתפה איתו
פעולה .״אם היא לא היתה רוצה, לא

כמה פעמים, ויש לה חבר ערבי, הלומד
בירושלים באוניברסיטה, ועובד בתל־אביב
בסופי־שבוע כמלצר. היא הגיעה
לישראל שבוע לפני המיקרה, ובאותו
ערב היתה אמורה להיפגש עם החבר
שלה בדירת ידידים בתל־אביב .״אתם
מצאתם אותי בדירה זאת,״ אמרה לחוקרים,
ושאלה מדוע הם עוצרים
אותה ומה הפשע שביצעה.
כאשר שאלו אותה השוטרים מדוע

מין עור־דין שיגן על שמה הטוב.
גרדה סיפרה למישטרה את קורות
אותו יום, ומתוך סיפורה נראה היה כי
השעות הספורות שבילתה בחברת מצרי
וחברו נעלמו כליל מזיכרונה. גם
כאשר הפגישו אותה עם השניים, אמרה
בפסקנות כי מעולם לא ראתה
אותם.

״אבגים
ונשרים׳

ך רדה סיפרה למישטרה כי באו-
^ תו יום יצאה מחדרה בשעת צה־ריים,
והלכה לדירה של ידידים ה
אזרחים
הוויש למישטוה ששני צעין־-ס
מצאה בדירה תיירת עירומה ושני צעירים.

גווויס נחווה לו־ותס. המישטוח
אחו הווה ששכב איחה ונאשם באונס.

הייתי שוכב איתה!״ אמר מצרי לחוקר.
כאשר נשאל מצרי אם הוא ניצל את
שיכרותה של הנערה כדי לשכב איתה,
אמר כי הוא ראה שהיא קצת שיכורה,
מכיוון שהתנדנדה ברחוב והקיאה, אך
נראה היה לו כי היא מבינה היטב מה
הוא עושה ומסכימה לכך בכל לב.
בינתיים נבדקה הצעירה בבית־החו־לים
והתברר כי היא תיירת מאיסלנד,
בת .24 גרדה (שם בדוי השם האמיתי
נאסר לפירסום) כבר ביקרה בישראל

״לגררה, באהבה!״
נמצאה עירומה בדירה ברמת־גן, הגיבה
בתמיהה גדולה ואמרה כי זה לא יתכן
וזה בוודאי סיפור. היא אף רצתה להז
אומנם
יכלה ליצור התנגדות גם
במצבה זה.
השופטים יעקב מלץ, יוסף גולדברג
ושרה סירוטה הקשיבו רב קשב
לעדויות, מאחר שגם הם ערים לעובדה
שהם יוצרים תקדים מישפטי .״כל גבר
שהולך למיטה עם בחורה ששתתה
אלכוהול יצטרך מעתה להיזהר מאוד
שלא ייאשם באונס,״ אמר מישפטן, ששמע
על כתב־האישום.

הפולני, שפסק כבר ב־ ,1835 כי הפריה
מלאכותית מותרת לפי ריני ישראל,
ובלבד שתבוצע על״ידי רופא בעל־שם.
זאת אחת העובדות הרבות שהביא,
בשבוע שעבר, הניו־יורק טיימס
היוקרתי בכתבת־התחקיר שלו על
השימוש שעשתה אוניברסיטת בר־אילן
במחשב איי־בי־אם .3081
שתוכנת לנושא השאלות והתשובות,
תקדים הסרט המגנטי. שאלות
ותשובות (בקיצור: שו״ת) היא• המערכת,
שלפיה פירשו, ב־ 1500 השנים
האחרונות, חכמי״דת יהודיים (״הפוסקים״)
את ההלכה היהודית, לפי השיטה
של תשובה על כל שאלה.

פרופסור מדעי״המחשב יעקב שור
ייקה היה האיש שבחר מבין 3,000
כירכי הפוסקים, המקיפים חצי מיליון
שאלות ותשובות, את 248 העיקריים
(על 47 אלף השו״ת שלהם) והזין בהם
את המחשב של בר־אילן. התוצאה
היא, שכיום משמש המחשב כמאגר־תקדימים
לעורכי־דין ישראליים (שלהם
מותר, לפי החוק, להביא תקדימים
מן ההלכה היהודית) ,ואפילו שופטי
בית־המישפט העליון נזקקים למחשב
הבר־אילני מדי פעם.
לא ששווייקה עצמו לא נזקק
לפסיקה לפני שהחל את מלאכתו.
היתה לו בעיה עם השם המפורש של

נשאו אותה על כפיים והכניסו אותה
לדירת־הקרקע בבניין.
כאשר נחקר מצרי, הוא סיפר כי
מייד כאשר נכנסו לדירה נשכבה
הצעירה על המיטה, מכיוון שהיתה
עייפה. היא החלה להקיא והוא הביא
מים וניגב את פניה. כאשר החלה
להקיא שנית, ביקש מחברו שיביא
מהחנות הקרובה מיץ או משקה אחר,
כדי ״לנקות לה את הגרון״.
החבר הלד ומצרי הביא מגבת לחה
דת תשנבה לכל שאלה
האם הפריה מלאכותית
מותרת ומה פסקו
רבני סוריה ותימן
הוא לא יכול לערוך טקם בר־מיצווה,
והוא אפילו לא יכול לקדש על
היין של שבת, אבל הוא יכול לגלות,
בתוך שניות, מה אמר פוסק תורני על
הפריה מלאכותית, מתי הוא אמר את זה
ומי היה הפוסק שאמר את זה.
זה היה הרב שלום מרדכי שבדרון
העולם הזה 2467

סיסרו של מחאמיד

מתגוררים ליד דיזנגוף, שם התכוונה
לפגוש את החבר שלה. אולם כאשר
הגיעה לדירה, היו שם רק שני הידידים.
החבר שלה לא היה. הידידים
שהיו בדירה אכלו והזמינו אותה להצטרף
אליהם לארוחה.
כאשר סיימו את שתיית הקפה מזגו
לכוסה מעט ליקר, שהיה על השולחן.
אחד הבחורים הלך לעבודתו כמלצר,
והשני, שהציג את עצמו כסטודנט
לעיתונות באוניברסיטה, נשאר איתה

האל. הואיל ולפי ההלכה אסור למחוק
את שם האל, או להשמיד פיסת־נייר
שעליה מופיע השם המפורש, שאל
שווייקה אצל הרבנים האם יהיה מותר
למחוק את שם האל כשהוא יופיע על
הסרט המגנטי של המחשב.
הרבנים פסקו, כי סרט מגנטי איננו
חומר כתוב.
לדעתו של שוויקה, יש לתוכנה,
שעליה הוא עובד מזה 16 שנה, עוד
מעלה. היא תעלה את קרנם של יהודי
המיזרח בעיני עצמם. אחרי שבמשך
מאות בשנים התעלמו אנשי המימסר
הרבני האשכנזי מפסיקת גדולי־התורה
הספרדיים, הם נאלצים עתה להודות גם

אילנה אלץ

בחוכמת הפסיקה של גדולי תורה
מסוריה ותימן.
מחירים קפה בכפר־סבא
בכמה הכוס?
הרוצה לשתות כוס קפה, כדאי לו
לקפוץ לכפר־סבא. שם מגישים את
הקפה הזול ביותר בארץ — 250 שקל.
הרשות לצרכנות היא שגילתה,
השבוע, את העובדה הזאת. וגם את
העובדה שהקפה היקר ביותר בארץ
נמזג בירושלים — 600 שקל הכוס.

דירת 3ח׳ שלך 20.000 +קוטר 4 -חדרים !
דירת 4ח שלך = $20,000 +קוטג ־ 5חדרים !
תירגע ו שב בנ ח ת:
את הדירה שלך —
קלרין לו קחת !
כשרוצים לעבור לדירה גדולה יותר — עיקר
המחיר ממומן על ידי מכירת הדירה הנוכחית. כך
שאם יש לך דירת 4-3חדרים באיזור המרכז, גוש
דן, נתניה או חיפה והקריות — הבעיה שלך
פתורה:
אנו ניקח את דירתך הנוכחית ונזכה אותך
במחירה כחלק מהתשלום עבור הקוטג׳ .אנו
נפרסם את הדירה שלך — על חשבוננו, וניפגש
עם הקונים הפוטנציאליים.

הקוטג ש רצי ת
• קוטג׳ על מגרש בשטח החל מ־ 250מ״ר
• רחוב הולנדי פרטי בחזית עם צמחיה ופינות
ישיבה
• קו מתקרקע: חדר כניסה, חדר אורחים, פינת
אוכל, מטבח, שרותים לאורחים, מקלט, חצר
משק, חניה, פאטיו וגינה — עם מערכת השקיה
ותאורה.
• קו מ ה שניה: אגף הורים כולל חדר ארונות
וחדר אמבטיה ושרותים, חדר שינה לילד בוגר ושני
חדרי שינה נוספים, חדר אמבטיה ושמתים נוסף

בוא לראות קוטג, פתוח
ב שבת בשעות
11.00־. 14.00
בוא עם כל המשפחה לראות קוטג׳ פתוח עם
ריהוט, אבזרים ושפע רעיונות לעיצוב פנים.
משרדי קלרין פ תו חי ם בי מים :
א, ב׳ ,ד׳ ,ה׳ בשעות 16.00; 13.00-9.00־19.00
ובימי1׳ בשעות . 13.00-9.00

ת שלומים ללא ריבית
בנוסף לתשלום המזומן תוכל לשלם חלק נוסף
מהמחיר בתשלומים ארוכי טווח ללא ריבית. כמו
כן תוכל לקבל משכנתאות שקליות נוחות.

הדיוח חנונחית שלן
11 הבעיה שלנו
א רוו\ ץ