גליון 2469 מתאריך 26 בדצמבר 1984

ג ם מי י\\זלי
\זל\ \ 0זץ ז0ויך סעיבג

מי שמתומן בבית או במשרד
?ופסת ״תלבית״ של עלית,
לא יתפוס אותו ת?פת
אך פעמבליתלב.
תותיר? תתתתלת.
מי שטע מפע מא ת ת
?פת עת ״תלבית״ של עלית
מצא שת?פת טעימבמיותד.
״תלבית״ של עלית מוכות תמיד.
לא מתמיצת ולא צריך לתרתיתת.
מעכשיו, להשיג בבל תתוויות.

וי מ רי עקב סון ט מי ר

מכחכים
זעקת אם שמלה
נכדו של הקורא אדני נפל בלבנון
והוא מבקש להביע את ריגשותיה
של בתו, אם הנכד.
לילות ללא שינה. הזמן ניגר לאט־לאט, כמו
שעון־חול. גם שעוני מתקתק כך, תיק־תק, תיקתק.
גם שעונו של בני הפק כר. וכן גם ליבו. כן.
ליבו רפק וחדל. חדל לדפוק, שם, הרחק בהרי
הלבנון.
מבעד לדלת אני רואה את נר־הנשמה ואת צל
תמונתו. אולי אבלע עוד כדור־שינה? לא! אני
רוצה להישאר ערה, ערה עם זיכרונות ...אני
שומעת קולות עמומים. לא אל מלא רחמים, לא
תפילת קדיש. לא! זוהי מנגינת מארש־האבל של
* שופן.
למה? למה? למה? שאלתן הניצחית של
אימהות שכולות. למה הוצאתם את בנינו להורג?
למה שלחתם אותם אל התופת? למה ומדוע
קצרתם את עלומיהם? למה הוצאתם את בני
! להורג, והוא טעם החיים לא טעם? למה קרעתם
י ממני חצי גופי, חצי נישמתי?
יהודה ארני, תל־אביב
שיעור בכלכלה משטר ההתעללות
כתבת השער הקדמי:

נותן אורי אבנרי, במדורו ,״הנדון״ .בעזרת
אגדה בת-זמננו -מעשה בשלמה כהן, אזרח
מן השורה, החותר לביטחון מוחלט, תוך
שהוא מדרדר את משפחתו לשפל המדרגה
בהוצאותיו על ביטחון מוש־לם
כזה -ממחיש אבנרי את
גורם־היסוד למפולת במשק:
ההוצאות העצומות שמו ציאה
מדינת ישראל לבטחון1 .

טירוף מערמת
לא צריך להיות שוביניסט, נץ קיצוני
או סתם לאומן, כדי לראות כדגל את
סמל המדינה שלן.
קשה לי לרדת לסוף דעתם של אנשי־ציבור
וחברי־כנסת שפתחו במחול־שדים סביב נושא
הצבת רגל־המדינה באולם־הכנסת. לדעתי, זה
ממש מעיד על טירוף־מערכות. דגל־המדינה הוא
לא איזה סמל בזוי, שנוא או מתועב. הוא גם לא
פרי דמיון חולני של איזה נץ סופר־שוביניסטי.
הדגל הוא אחד מסימלי ריבונותנו, המקובל, כך
אני בטוחה, על כולנו, מימין ומשמאל, ניצים
ויונים( .ואני, אגב, לא סתם יונה צחורה אלא
סופר־סופר־יונה, על כל המשתמע מכך).
כמורה להיסטוריה ניצלתי תמיר את טיולי
בעולם גם לביקור בבתי־הנבחרים של המדינות
׳ שבהן טיילתי. גם בברן השוויצית, וגם בוושינגטון,
גם בבון וגם בווינה מקשטים ומעטרים
דיגלי־הלאום את אולמות־המליאה של בתי־הנבחרים,
כדבר מובן מאליו.
רק אצלנו זה הפך נושא לוויכוח, וגס יצחק
בן״אהרון משמאל וגם מנחם בגין(!) מימין הביעו
את דעתם, כי אפשר להמשיך ולהתקיים בלי
דגל־לאום באולם־המליאה. אני מבקשת להזכיר
כי הרגל הכחול־לבן הוא לא רק הדגל של
המנוולים (אם רוצים לקרוא להם כך) אלא גם
שלנו, כולנו, שאני בטוחה שאנחנו הרוב, הישראלים
הטובים.
עלמה בן־טובים, חיפה
(המשך בעמוד )4

העולם הזה 2469

כתבת השער האחורי:

אלה שרך המלאכית והחתיו

לאע־ליקה דווידובה (בתמונה) יש,
כנראה, מעלות בלתי־רגילות ולבטח יש
לה פנים של מלאך. סביבה קמה מהומה
בראשון־לציון: חייל אחד הוכה בשוט,
אחיו נורה בביטנו והחבר־החתיך
של אנג־ליקה. דויד
כהן, הגיע לבית־המישפט.

•שואל

הפיתרון ההומאני
של כהנא
הקוראים וייסלר מגלים חיוב
בתוכניות״האימים של מנהיג כך.
מאז הבחירות כמעט אין יום שהתיקשורת
אינה עוסקת בנושא של כהנא, ודווקא הוא
מתעלם מכל ההשמצות וממשיך בהתמדה לארגן,
לחזק ולהרחיב את שורותיו, חרף ועל אף כל
המלעיזים משמאל ומימין ...בשבוע שעבר
החלטנו לסור לאסיפה של כהנא, והתרשמותנו
היא שהשד הזה אינו נורא כל־כך כפי שמתארים
אותו.
כהנא הרי מבטא, בעל־פה ובקול רם, את
ריגשותיהם ורצונם. של רוב הציבור בארץ..
וההבדל הינו בכך שכהנא מעז להכריז ולהיאבק
על כך בגלוי, בעוד שהאחרים שומרים זאת בבטן.
כל הפיתרונות שהוצעו עד כה לא הביאו את
הישועה לעמנו. ומה מציע כהנא? הוא מציע
חילופי־אוכלוסין(או, בלשונו הדוגרית ,״גירושם
של הערבים״) ,וכבר היו דברים מעולם; כמו
/למשל ביוון ובתורכיה. לכאורה זה נשמע גיזעני,
ברוטאלי, שכן מדובר בגירוש, אך, בהירהור שני,
זה הרבה יותר הומאני והוגן מכפי שזה נשמע...
יהגרו הערבים לאחת ממדינות־ערב, המשתרעות
על פני 11 מיליון קילומטר מרובעים, ואז יתחילו
ליהנות סוף־סוף מדיור נאות, מחינוך גבוה, עבודה
ובו׳ ,בקרב אחיהם הערביים, בני אותו המרחב,
דוברי אותה השפה, אותה המנטליות, אותה הדת
והאמונה.
מלכה וחיים וייסלר, תל-אביב

פול גרינוולד. שהיה עציר. משך 15 חודשים. בבית־נזעצר, ניהל
יומן על הנעשה מאחורי הכתלים של מוסד זה :״ראיתי מעשי־אכזריות
נוראים ...מכות הן נורמה קבועה בבית־המעצר. אבל
המכות שניתנו לעציר אחד מקריית־גת היו. כנראה.
יותר מדי. גרינוולד בטוח שהעציר הוכה למוות. אך
רופא בית־המעצר קבע כי העציר מת מהתקף־לב.

הבושת כעסק
הח״ב החדש שלמה עמר (יחי) חפך ליועץ
בלבלי ומחפש מושב כשבד במועצוודמנהלים;
לאהרן הראל (עבודה) יש ציורים יקרים בבית,
אבל רק מפני שהוא אחיו של הצייר יאיר גדבוז
ומיכאל איתן(חרות) מגדיר את
עצמו כ״תפרך. בתבה שניה
בסיררה של בן־ציון ציטרין
על הצהרות־ההון של הח״כים.

של המוחלת

חיים הנגבי, לשעבר מהפכן ירושלמי
ואיש־בוהמה תל־אביבי, וכיום מזכיר
סיעה בכנסת, מספר, בראיון עם שרית
ישי, על הקל והכבד, ועל המסר שקיבל

מה קרה לידידות הגדולה
של שתי דוגמניות
הצמרת, תמי בן־עמי
(בתמונה) ופינצ׳י מור,
שנכנסה להקפאה עמוקה,
איך התאוששה טלי עומר בין זרועותיו של
מקדם־מכירות, שתפש את מקו־מו
של טייס שחזר מן השבי וכי־צד
בילוי משותף של סוף־שבוע 1 ארוך הופך לחזרה בתשובה.

וזעח \ ד\\\

רבים המאמינים כי. הניתוחיס הפיליפיניים־
אינם סתם בלוף. גדעון רונן עבר טיפול כזה
והשתכנע ביעילותו.. .זה הכל

המדורים הקבועים:
מיכתבים -שלמה בוחבוט
ואברהם ברדוגו

זה היה ״העולם הזה״ שהיה —
האופנועים של בגין
קורא יקר -מי אתה. דודו הלויז
בלונים -השר יכול להיות
שוטר תנועה

תשקי!?
במדינה 9 הנדון -מה מעיק על כהן
עלי־דפנה -פרס מתרגם־המיכתבים
וגרופר סרבן־ההשכלה
הווי יומן אישי -חתולי תל־אביב בעד ציץ אנשים -למה אברהם שפירא
מהדק את החגורה

החיים ב גי ל 50

המפענח

״אתה ערבי חכם
ואני יהודי לא טיפש!״
אמר שימעון
חרמון לחוקר־ה־מישטרה
מישל חדאד
(בתמונה) ,האיש
שפיענח את
תעלומת הרצח של
:ד מצליח הפקד בן
הגליל להצטיין בעבודתו בתל־אביבז
אנטומיה של חקירת־רצח,
מטיפת הדם הראשונה עד
2לשערת הכלב היחידה.
מה הם אומרים -קצין בכיר(מיל,1
חמיס אבולעפיה. סוזי שיפר, גרשון
קרני. יוסף ממדי ויוסי פרוסט
זה וגם זה -ברוך שעשני אשה
לילות ישראל -ט לי מנ ק ס.
אבא אבן ומתי כספי
חלון־ראווה -ת נו לגבר!
קולנוע -ווריק דייוויס. גמד עליון
שידור -אוצר בפח־הזבל
נמר של נייר -הלשון של העיתונות
והקוגל של גולדה

תשבצופן

הורוסקופ -מי מתאים לגדי ז
מיכתבים לרותי חיים פנירי
ונאווה בייטנר
תמרורים ספורט -המאמן יוסליה מרימוביץ
והשוער יוסי מזרחי

רחל מרחלת על כל העולם

למען ידאו

וייראו

ועד מגיני הטרור היהודי ערך בחג־החנוכה
צעדה פרובוקטיבית דרך מחנה־הפליטים
דהיישה ,״למען יראו וייראו!״
כדי להגן על צוערי מיצעד־הטרור הזה
גוייסו מאות חיילים, אבל
1המטרה של הפרובוקטורים
הושגה: נשפך שם דם.
שי1שו גילי גמליאלי, הספר
מכיכר־המדינה בתל־א־ביב,
מכחיש את השמועות
כי הוא ברח לניד
יורק. בווידוי אישי הוא
מדבר על גרושתו, על

דרך גבר באופנה
הגבר הישראלי הפסיק להתרשל בלבושו
ולאופנאים וסוחרי־הבגדים נפתח
שוק חדש. אופנת 85׳ לגבר:
בלייזרים בסגנון איטלקי
1חולצות עם צווארון סי־ני,
סוודרים סריגת־יד.
הומר חוזר
על תרגומים מנורווגית, על מילון מוסרי
מוסכם למלחמות ועל קריקטורות העלולות
לזעזע רבים, בהופעת
הבכורה המחודשת של
מרור הספרים נמר של נייר׳
בעריכתו של עידו בסוק

כוכחכים

1ה היה ד עו ב ס הוות שהיה
גיליון. העולם הזה״ שהופיע השבוע לפני 25 שנה
סיפר בכתבה. האפוס של קוצ׳יך כיצד השיגה נבחרת
הכתרגל של ישראל תוצאת תיקו במישחקה נגד פקים־
תאן בעיר־הנמל ההודית קוצ׳ין(״שכונת־התיקווה היא
גן־עדן בהשוואה אליה:־) ובזכות תוצאה זאת(ואחרי הפסד לאיראן 3:0ונצחון
על הודו )1:3היתה ישראל לאלופת הבית המערבי של אסיה • ב.הנדוך כתב
עורך. העולם הזה־ על. שוק הרבנים־ וגינה את התקנות החדשות לבחירת
הרבנים הראשיים, שבכוונתן היתה להבטיח את בם הרבנות הראשית לרב
הראשי הצעיר ( )43 של צה״ל, שלמה גורן. העורך הישווה את התקנות האלה
למיכרז תפור(.יובא בחשבון רק מועמד ששרת לפחות 11 שנים בצה״ל, שעבר
קורם צנחנים ושבר שם רגל, והיודע להחזיק, בשעת התפילה. ,בתת־מיקלע
קארל גופטאב בשער הגליון: נערת־הזוהר ז־ודיק אינדיק, שנישאה לעשיר
קנדי, מיקרה טיפוסי למה שכתבודהאמצע של הגליון הגדירה כ.,היצוא
המשגשג של ישראל — יצוא הזוהר״.

(המשך מעמוד )3

/ס ע 25

משה דייו משניע עד הזקנים
מנחם בגין מדבר באוקטבה נמוכה
אף, אוזן וגרון
באחד מימי השבוע הוציאו שני
עיתוני־הערב הוצאות מיוחדות. הכותרת
הראשית סיפרה על נצחון נוסף של
נבחרת הכדורגל במישחקי־אסיה. בתחתית
העמוד הודיעה ידיעה צנועה,
שהוקמה ממשלה חדשה בישראל.
אופטימיסטים יכלו לפרש תופעה זו
בהתעניינות הגוברת של אזרחי ישראל
במרחב האסיאתי. לפסימיסטים היה
פרוש פשוט יותר: עיסקי הקואליציה

היה זה אופייני שפחות מן הכל
עניינה הידיעה הפוליטית העיקרית
של השבוע: שיגור אוניה יוונית קטנה,
עם מיטען מלט ישראלי, לפורט סעיד,
שם נעצרה, כפי שאפשר היה לחזות
מראש. מכיוון שהדבר קרה בדיוק ערב
מתן הלוואת הבנק העולמי לממשלת
מצריים, לשם שיפוץ תעלת־סואץ,
אפשר היה לנחש כי אוניית־המשא הקטנה
נועדה לשמש כטרפדת, לפוצץ
ברגע האחרון את ההלוואה, או לפחות
לסחוט מן הבנק הלוואה זהה לישראל.
עם אישור ההלוואה, כעבור שלושה
ימים, נכשל נסיון זה.
אונייה רצינית יותר היתה הצוללת

1ותוכ 1)1ו ₪ד 8דו: ו ד חו 8ו 186ץ
זרים 111

3*1>1
התאריך 23.12.1959 :
כוח על הממשלה, שאותה הציג כמה
דקות קודם לכן.
אחריו עלה גבר אלגנטי בעל מיש־קפיים.
כולם התכוננו להתקפה ריטו־רית
חריפה נגד הממשלה. כי מתוך
נסיונם בעבר ידעו שהח״כ מנחם בגין
אינו נוהג לדבר בלשון מתונה בבקרו
את מעשי קודמו על הדוכן.
אולם ההפתעה היתה גדולה. בגין
התחיל נאומו באוקטבה נמוכה. אוהבי
השערוריות, שקיוו כי בגין יתלהט
בהמשר נאומו, התאכזבו.
מסע 12 אופנועים. לא כולם
התפלאו שבגין דיבר בקול נמוך, אף
שקולו כבר הבריא מאז צרידותו
המפורסמת לפני הבחירות. כי מאז
השלושה בנובמבר (היום שלמחרת
הבחירות לכנסת הרביעית) מתכנס
מרכז חרות יותר מכל מרכז מיפלגה
אחרת, מנסה לנתח את סיבות הכישלון
בבחירות.
אחת מן המסקנות הברורות של
המיפלגה: הציבור פחד מהופעותיו של
בגין, שהגיעו לשיא במסע רעשני
בליווי 12 אופנועים בשכונת־התיקווה,
׳חשש כי חרות עלולה באמת להגיע
לשילטון, ולכן בחר במפא״י.
הנאום האחרון של בגין בכנסת היה
פרי דיונים אלה, שבהם התגלה כי רבים
מח״כי חרות, ובראשם יעקב מרידור,
מגלים יחס מתון למפא״י. שבוע לפני
נאומו של בגין נפגשו ראשי חרות
במצודת זאב בתל־אביב, ואם כי בגין
עצמו לא פצה את פיו בפגישה, בכל
זאת סיכם אותה. כמעט בפעם
הראשונה גילה לידידיו נוסח של נאום,
שאותו עמד לשאת .״אם אתם רוצים,״
קבע מנהיג חרות. ,אני יכול לנאום כמו
(הנשיא הראשון, חיים) וייצמן!״

הסוס אזמר ״שלום!״

הממשלתית יצאו לכולם מהאף.
שתי אוניות־מילחמה. בעוד
האף היה עסוק בממשלה והאוזן הקשיבה
לידיעות על התקדמות הנבחרת,
צפתה העין בשמיים, חיפשה ענגי
גשמים. כאשר ירדו סוף־סוף זרזיפים
קלים והפריכו במיקצת את חששות
הבצורת ודילול מקורות־המים, נשמו
רבים לרווחה. ליצנים ראו בכך סימן
ששר־החקלאות החדש, משה דיין,
משפיע על הזקן של מעלה כמו על
הזקן של מטה (דויד בן־גוריון).

הישראלית הראשונה שהגיעה לחיפה.
הודות לה ניתנה תעסוקה גם לגרון —
הוא הצטרד מקריאות הידד.
מיפלגות מאופנועים לווייצמן
חברי־הכנסת ישבו דרוכים. מדוכן־
הנואמים ירד דויד בן־גוריון שפוף,
כשסימני־מחלה ניכרים בו. הוא מיהר
לעזוב את האולם, בלי לשמוע את הווי־

לראש״המועצה של מעלות־תרשיחא
היו חילופי״דברים
עם שושר־תנועה (העולם הזה
)28.11 והוא חולק על מה
שפורסם על בך.
קראתי בעיון רב את הכתבה
״התנהגות למופת״ (העולם הזה
.)28.11 לצערי, כל הכתבה תלושה
מהמציאות, הינה בלתי־מבוססת ובשקר
יסודה.
כדי לשמור על יחס נאה וקורקטי,
נפגשתי עם הכתבת של העולם הזה,
להבהיר את המצב לאשורו. התגובה
שפורסמה (העולם הזה )5.12 אינה
הולמת ואינה עונה על הדברים
שפורטו על־ידי בשיחתנו, ואשר באו
להכחיש מכל וכל את הכתבה.
כוונתי היתה, כי התגובה תפורסם,

״העולם הזה״ 1161

אנשים
קןץןוץ י | 1י 1מ קודם היתר הכירולוגיה (ניחוש אופי״האדם לפי
11 111 / 1^ _ 1| /תווי כף־היד); אחר״בך הגרפולוגיה (לפי כתב-
חיד) וב״ 1959 חידש צלם אמריקאי את הג׳מפולוגיה (ניחוש אופי
האדם לפי קפיצותיו). .העולם הזה־ אימץ את התורה החדשה, תירגם את
שמה ל״קפיצולוגיה״ ,צילם אישים קופצים(ביניהם: אפרים קישון וחיים
שופול) וניתח את אופיים לפי קפיצותיהם. למעלה: יוסף מילוא, אז
בימאי.התיאטרון הקאמרי״ ,שתואר כ.אישיות חזקה ובוטחת בעצמה״.

אי־עיוות הדין

• במצב בלתי־נעים הועמד
כתב הארץ מרדכי אר*
ציאלי, כאשר פורסמה מודעה
על לידת בתו. ארציאלי, גרוש
מזה זמן רב, קיבל מאות ברכות
בעל־פה ובכתב, לא ידע כיצד
יסביר לכל המברכים כי המדובר
לא בו, אלא בפקיד מישרר־החוץ
בעל אותו שם. במצב דומה עמד
ארציאלי בשעתו, כאשר פורסמה.
שבועיים אחרי גירושה,
מודעה על נישואיו של אותו
דיפלומט צוער.
• מועדון סוף העולם של
יפי נלסון באילת יזכה בקרוב
באטרקציה. שבה אין אף מועדון
בעולם יכול להתפאר. רפי מקבל
סוס פוני מאולף. שהוא סוס
יחיד במינו: הוא יודע לפתוח
דלת, לומר שלום ולהתכסות
בשמיכה. הוא ישרת את לקוחותיו
של רפי, במקום אחד המלצרים.

קורא
בוחבוט
יחס נאה וקורקטי
בצרוף תמונתי, באותו עמוד ובאותו
מקום, שבו פורסמה הכתבה, וזאת, על־מנת
לגרום לאי־עיוות דין.
שלמה בוחבוט, ראש־המועצה,
מעלות־תרשיחא
• חבל שהקורא בוחבוט ל א
פירט בטיכתבו מה אירע בהיתקלות
שלו עם השוטר. העולם הזד,
פירסם א ת דיברי הכחשתו באותו
המדור שבו פורסמה הכתבה, ו מהג
כך גם הפעם. אשר לתמונה -ראה
תצלום.

גבר ולא גברת ושנית, יש
בשביל מה להפעיל את התאים.
ברצוני
להעיר על מיכתב התגובה
של הקורא שני(העולם הזה :)12.2
ראשית, ברבר שמי. השם טל יכול
לשמש הן לגבי זכר והן לגבי נקבה
ואני, בהחלט, זכר.
שנית: הקורא שני הציע שאל לה
לממשלה להפעיל את תאיה האפורים,
כי אז תביא עלינו עוד יותר צרות.
למה להיות כל כך פסימיים? כדאי
לזכור כי בממשלה הזאת מצוי גם
פוטנציאל, אשר אותו צריך (וכדאי)
להפעיל, בכל זאת.
טל רביד, קריית־ביאליק

שרון לא מקזבלגקה
תגובה עם לקח של הקורא
ברדוגו לתגובה של הקוראת
רוזן (רוזנצוויג).
אולי כדאי שהגברת רחל רוזן(רו־זנצווייג)
לא תתפרץ לדלתות פרוצות.
על מה קפצה מעורה הגברת רוזנצווייג
(העולם הזה 1)5.12 על שאני לועג
לאשכנזים ששינו את שמם?
את הלעג היא מצאה בנאומי,
במיפגש ״המיזרח אל השלום״ (העולם
הזה ,)28.11 שבו ציינתי את אריאל
שרון בשם נעוריו, שיינרמן.
סתם התקפה בלי טעם. למי איכפת
שהאשכנזים משנים את שמם? או
שהפרנקים עושים את אותו הדבר
עצמו? מאיפה המסקנה הטיפשית
שהתכוונתי ללעוג לשרון, ששינה את
שמו? כדי ללעוג לשרון לא צריך לרוץ
להיסטוריה של הבן־אדם: ההווה מספיק.
ובכלל,
שם נעוריו של שרון הוזכר
רק כדי לשכנע את השומעים בקיומו
של תהליך מתמשך. תהליך היסטורי
— צריך לומר: עיוות היסטורי —
של מעבר השילטון האשכנזי מיד
אשכנזית אחת לשניה, לאורך כל י מי ^
של מדינת ישראל. מגרין (בן-גוריון ד

גאוזר. בנל״ץ
לתוכניות של גלי״צה״ל(גל״ץ)
אחוזי־האזנה גבוהים ואיש
התחנה מבקש לפרט את
התכניות האזינות ביותר.
במדור ״שידור״ (העולם הזה
)5.12 מסופר על כך שסקר דחף
הראה, כי התחנה הצבאית היא בעלת
אחוזי־האזנה גבוהים. אנו גאים בהישגים
שלנו. סקר דחף העלה שגלי־צה״ל
מוליכה ב־ 18 מתוך 19 שעות׳
שידור של ימי חול. התכנית הפד
פולארית ביותר היא שבע־אפס־שבע,
של אלכס אנסקי, הזוכה ל20.496-
האזנה, שהם כ־ 440 אלף מאזינים.
הבוקר הזה של קול ישראל,
המשודר באותה שעה, זוכה?׳17.61,
האזנה.
התכניות האדנות ביותר בגל״ץ הן:
יומן הבוקר, יומן הערב, נכון לעב־שיו
ושעתיים בשניים.
סקר נוסף שערך צה״ל, לפני שלד
שה חודשים, על־ידי מדור ההתנהגות
שבאגף כוח־אדם, העלה שלובשי־הכד
דים מעדיפים להאזין, בראש וראשונה
לגל״ץ ואחר־כך לרשת ג׳ ,קול
השלום, קול המוסיקה ורשת א׳.
דודו דיין, גלי צה־ל

התאים האפורים
הקורא טל רביד מבקש להפ עיל
את התאים האפורים
בכל זאת. כי, קודם בל הוא

קורא ברדוגו
תהליך מתמשך והיסטורי
לשרתוק (שרת) :בחזרה לגרין ומשם
לשקולניק (אשכול); ממנו לגברת
מאירסון(מאיר); ממנה לרבץ; שהעביר
לבגין; שהעביר ליזרניצקי (שמיר);
שהחזיר לפרסקי(פרס).
וכמו שנראה המצב הפוליטי במדינה,
שיינרמן (שרון) הוא המועמד
הבא בהמשכיות השילטון האשכנזי.
בשביל מה זה טוב כל הסיפור הזה?~>
רק בשביל הפרנקים. כשהם מעלים
לשילטון את אריאל שיינרמן, שלא
יחשבו שגם הוא מקזבלנקה, כמו
המלך הקודם, מנחם בגין.
אברהם ברדוגו, ירושלים

מיכתבי קוראים
מערכת העולם הזה שומרת
לעצמה את הזכות לקצר
מיכתבי״קוראים, בגלל מיגב-
לות שטח או עניין או לסגגן
אותם. אם הדבר דרוש מ בחינה
לשונית או מישפטית.

ב לנוי ם

ג ליי ב; /׳ו 1א 7י בי ב•2

לא היה לנו כל חשק להיות מעורבים
במישפט שהגיש אריאל שרון
נגד השבועון טיים. אך השבוע שורבב
בו גם שם העולם הזה.
השם הופיע בתיכתובת פנימית של
י טייס. ראש־הכתבים של השבועון כתב
לעורך האחראי שלו על מהימנותו של
הלוי, בקשר עם פרשה אחרת, ותוך כדי
כר הזכיר כי העולם הזה ייחס להלוי
קשרים הדוקים עם המוסד הישראלי
והסי־איי־אי האמריקאי. העיר על כך
העורך האמריקאי :״הייתי אומר שזהו
עור בולשיט מיזרח״תיכוני אופייני.״
מכיוון שגם אני מרבה להשתמש
במילה בולשיט(מילולית: צואת־פרים,ובהשאלה: קישקוש) ,עניין אותי לדעת
למה מתייחסים הדברים ועיינתי בארכיון
שלנו.
המוסד והסי־איי־אי
לפני ארבע שנים פירסם העולם
הזה ( )8.10.80 במדור במדינה /
עיתונות כתבה קצרה על הלוי, שעמד
גם אז במרכז של שערוריה עיתונאית.
הלוי דיווח ביומון האמריקאי וושינגטון
סט אר כי מנחם בגין הורה לראש

פירסום בבול גרר אחריו תגובה
מהירה ונמרצת. העיתון הוחרם בקיוסקים.
גילן ומור נכלאו, וגם עוברה זו לא
ניתנה לפירסום.־
עתה מספר גילן כי הסיפור והגליון
המוחרם הגיעו לידי עיתונאי יהודי־אמריקאי.
ישראל שנקר, שכיהן ככתב
שבועון־החדשות האמריקאי טיים ברומא.
שנקר טס לניו־יורק ומסר את
הסקופ לידי עורכיו.
באותה שעה שהה מאיר עמית, אז
ראש המוסד, בארצות־הברית. הוא התראה
עם עורכי טיים והבטיח לתקן
את היחסים בין טיים ובין שר־הביטחון
דאז, משה דיין, שהותקף על־ידי
השבועון ושנעלב.
ההסכם שהוצע על־ידי עמית: הוא
יציע לטיים כתב חדש בישראל,
וידאג לכר שכתב זה יהיה בן־בית אצל
דיין.
טיים הסכים. הכתב שהתמנה היה
דודו הלוי, מראשי המישמרת הצעירה
של מפא״י, כיום סגן־אלוף בצה״ל. הוא
שירת את טיים ואת וושינגטון
סטאר, השייך לבעלי טייס.

שם-ד1ר
ואגדה

עיתונאי הלוי
הסכם בין המוסד וטייס׳
השב״כ דאז שלא לחקור כראוי את
ההתנקשות בראשי־העיריות בגדה. בעיתון
האמריקאי פורסם גם שמו של
ראש השב״כ, אברהם אחיטוב, דבר
המהווה (משום־מה) עבירה ביטחונית
בארץ.
_ העולם הזה סיפר על כך והוסיף
פרט פיקאנטי, הנוגע למקסים גילן,
ישראלי המוציא בפאריס כתב־עת
בשפה האנגלית בשם ישראל אנד פ־לסטיין.

כתב
אז ״העולם הזה״:
ב־ 1966 נכלא גילן, יחד עם,
עמיתו שמואל מור, ברמלה. השניים׳
ערכו אז את שבועון״המיז בול.

ממשיך גילן בסיפורו :״דודו הלוי
התקדם במהירות. יחסיו עם סי־איי־אי
וסוכנויות אמריקאיות אחרות הפכו
לאגדה. קשריו עם דיין, לאחר מכן עם
יצחק רבין, ולבסוף עם שימעון פרס,
היו שם־דבר. אחר־כך פרש ממיפלגת־העבודה
והתקרב לליכוד, אך לאחרונה
השתכנע כי יש לסלק את הליכוד מן
השילטון.״
מסכם גילן איני יכול אלא
להרגיש שיש משום צדק עליון בכך
שאותה ההאשמה, שבגללה זכה טיים
בכתב יודע־סוד בישראל, מוטחת עכשיו
בפניו של אותו כתב עצמו״...
עד כאן הכתבה שהופיעה לפני
ארבע שנים בהעולם הזה. מסרנו בה
רק דברים בשם אומרם.
אם היה זה ״בולשיט מיזרח תיכוני״
או לא — אין זה ענייננו. אבל מוזר
שטייס לא הגיב אז על הדברים — אף
שמסתבר עתה כי ראש״הכתבים שלו
העיר על כך בשעתו את תשומת־לב
העורך האחראי שלו.

השר פרץ ליד מישרד ראש־הממשלה
העולם הזה 2468

0ק ץ •

הדודאריזציה בפתח
במישרד-האוצר מתחזקת הדיעה שהתוכנית
הכלכלית בי, שעליה יוכרז בקרוב, היא תוכנית
הדולאריזציה, שתיקרא תוכנית הפת״מיזציה.
ראש־הממשלה, שימעון פרס, תומך בתוכנית.

סגן שר־האוצר, עדי אמוראי, המתנגד לה, הקים
מטה־לחימה נגד הפת״מיזציה. חברים בו,
מלבדו, שני נגידים לשעבר של ״בנק ישראל״,
משה זנכר וארנון גפני.

הבחירות להסתדרות
ב־? 1986
מזכ״ל ההסתדרות, ישראל קיסר, עדיין לא
החליט על המועד המועדף לעריכת הבחירות
להסתדרות.
כרגע ברור שבתאריך המיועד 8 ,באפריל, לא יתקיימו
בחירות. קיסר מניח שהבחירות יכולות להיערך בתאריך
כלשהו בחודשים מאי־יוני, או באוקטובר־נובמבר.
קביעת המועד תלויה בתוכנית הכלכלית הבאה של
הממשלה, ובמגמות שיסתמנו במשק.

קיסר לא מוציא מכלל אפשרות שהבחירות
יידחו לשנה הבאה, כתוצאה מחוסר־בהירות
במשק.

התנחלויות בגדה. בתמורה הם מבטיחים
שמתיישבי הגדה לא יתקפו אותו בטענות על
אוזלת־יד ביטחונית.

בירושלים. רק אחרי ששר אחר העיר את
תשומת ליבו לסקנדל הציבורי, שיתעורר אם
ייוודע העניין, העביר רובינשטיין את נהגו
למלון זול יותר.

בר־לב יראיץ בלילה

החינמונים בתשלום

השבוע ישלים שר־המישטרה, חיים בר־לב,
סידרת ראיונות אישיים שהוא עורך לכל
הניצבים במישטרה. בגלל לחץ־העבודה
בשעות היום, ייערכו הראיונות בשעות
הקטנות של הלילה.

מיד אחרי שתסתיים ההקפאה, בחודש הבא,
יימכרו החינמונים המקומיים הגדולים ב־100
שקל לגיליון.

בר־לב מתכוון להודיע בקרוב על שינויים בצמרת
המישטרה. במטה הארצי מתלחשים שהמפכ״ל הנוכחי,
אריה איבצן, יהיה לאזרח ב־ 1באפריל.

7הקש בדלת״ בלבנון ביקורי־הפתע בבתים בדרום־־לבנוז, לצורך
מעצרים, זכו בפי חיילי־־צה״ל ב־שס-צופן
חדש :״מיבצע הקש בדלת״.

ישראלים יתאשפח
במארג־עיון?
תושבים באצבע-הגליל יפנו לממשלה בבקשה
שינתנו אישורי־כניסה לבית-החולים במארג״
עיון לישראלים חולים, הזקוקים לאישפוז.
בית־החולים בעיירה הנוצרית מקבל תמיכה בכסף ובכוח־אדם
גם מביירות וגם מישראל. לאנשי קריית־שמונה הוא
קרוב יותר מאשר בית־החולים בצפת, ויש בו אנשי־מיקצוע
ממדרגה ראשונה.

שעות־טיס
כמו באתיופיה
שר־התחבורה, חיים קורפו, הסכים השבוע להקים ועדת־מומחים,
שתבדוק את טענות איגוד־הטייסים בדבר הסכנה
הכרוכה בעבודת הטייסים עד 16 שעות רצופות.

צלם־עיתשת נערם

איגוד-הטייסים בדק ומצא שחוק דומה, המכונה
בפיו ״חוק העבדות״ ,מופעל רק באתיופיה.

צלם־־העיתונות החיפאי. עמירם ברוט-
מן, נעלם. מזה חודשיים אין לאייט מושג
היכן הוא. ברוטמן, שאינו מקובל על הרשויות
בחיפה, נהג להראות סימן*חייפ
מדי שבוע לעיתונאים־ידידים שהוא עבד
עבורם. מאז שעזב את דירתו השכורה
בכרמל, נעלמו עיקבותיו.

הזונה הדקורה -
אחות זונה נרצחת
הזונה הירושלמית, שנדקרה באכזריות, היא
אחותה של זונה אחרת, שנרצחה בדקירות לפני
כמה חודשים באותו מקום־עבודה בבירה.

ערכאת סגר
ביטאון אש״ף

השתיים נשואות, ולכן יש להן שמות־מישפחה שונים.

בפקודתו האישית של יאמר ערפאת נסגר
זמנית ביטאונו הרשמי של אש״ף ,״פלסטין אל-
תיאורה״(״פלסטין המהפכה״) ,אחרי שהפר את
הוראותיו בקשר ליחסים עם מיפלגות בישראל.

נהגו של רנבינשטיץ
ב״הילטוך

הביטאון, המופיע בקפריסין מאז הפינוי מביירות, היה
מיבצר הקומוניסטים, ושימש בין השאר כשופר של רק״ח
נגד הרשימה המתקדמת, חרף הוראתה המפורשת של
הנהגת אש״ף-,להתייחס בחיוב שווה לכל הכוחות בישראל
המכירים בזכות הפלסטינים להגדרה עצמית ולמדינה
משלהם. העיתון הגדיש את הסאה כאשר פירסם מאמר של
סלים ג׳ובראן, חבר הוועד המרכזי של רק״ח, תחת
הכותרת ״מדוע אבגרי מתנגד לערפאת״ .מאמר זה גרם
לסגירתו.
הסגירה תורצה רשמית בנימוקים כלכליים. העיתון יחדש
את הופעתו אחרי שינוי יסודי במערכת, שבה שלטו עד
כה חברי המיפלגה הקומוניסטית הפלסטינית, שהחרימה
את המושב האחרון של המועצה הלאומית הפלסטינית
בעמאן.

התחיה לוחצת
על רבץ
ראשי התחיה מפעילים לחץ על שר־הביטחון,
יצחק רבין, שיאשר מיידית הקמת שלוש

שר-התיקשורת, אמנון רובינשטיין, הלין את
נהגו, על-חשבון המדינה, במלון ״הילטוך

המזכירות נטשו
את פרס
אפתי ודליה, שתי מזכירותיו הנאמנות
של שימעון פרס, עזבו את לישבת ראש־הממשלה.
אפתי שבה לבניין המיפלגה ותעבוד
לצידו של מזב״ל המיפלגה, עוזי
ברעם.
השתיים התעייפו מעבודה הרבה ומי*
הנסיעות היומיומיות בין תל־אביב וירושלים.
ללישכתו
של פרס נכנסה עליזה אשד,
אשתו של כתב ״דבר״ חגי אשד. היא כבד
עבדה בעבר עם פרס.

השרך יצא מאחזר
עורך ״מעריב״ ,שמואל שניצר, הוצא על-ידי
כמה מכתבי־הצהרוך במדרגות האחוריות של
המערבת, כאשר באו חוקרי מישטרת תל־אביב
לחקור מי אחראי לפירסום הידיעה בעניין
חשיפת חוליית-הפיגוע, שהתכוונה לפגוע
בשגרירות האמריקאית.
מעריב פירסם את הידיעה ביום החמישי האחרון, בהסתמך
על מקורות זרים. אחרי שהמישטרה לא מצאה את שניצר,
נחקר בעניין עורך אחר, עידו דיסנצ׳יק. .

״שטרן״ ישלם לקורנברג השבועון הגרמני ״שטרן״ הורה לסוכנות ״גמא״ ,שממנה
הוא רכש את צילומי הנוסע הכושי הסמוי, להעביר את
התשלום, בן מאות דולארים, לידיו של הצלם, זאב
קורנברג.

השבוע יגיש אברהם ברדוגו, עורך־דינו של
נגר האוניה ״מורן״ ,תביעה נגד ״חדשות״ .הוא
תובע ממנו שישלמו לקורנברג את כל
הסכומים שהעיתון שילם עבור הצילומים לכתב
יגאל סרנה, ואת כל הסכומים שקיבלו מחדל,
עבור מכירת הצילומים.

חרמון -ספרן ברמלה
עורך־הדין שימעון חרמון, שנדון למאסר־עולם
על רצח חברתו, האחות כרמלה בלאס, יהיה
הספרן בספרייה החדשה שנפתחת בכלא רמלה.

אנשי־בך משתוללים
בדרום תל־אביב
צעירים, המזהים עצמם באנשי תנועת
.,כך״ ,מצאו דרך חדשה להתגרות בערבים
המתגוררים בדרום תל־אביב. בחורה הלבושה
בלבוש מינימלי מגרה אותם. אם
מישהו נענה לשידוליה, מתנפלים עליו
שני גברברים. המזמינים לאהר-מכן את
המישטרה.
גילעד שנתיים נוספות
סגן הממונה על מילוות־המדינה, משה גילעד,
יישב בכלא שנתיים נוספות, מעבר לשנתיים
שנדון בבית-המישפט המחוזי, בעיקבות
עירעור המדינה בבית־המישפט העליון.
גילעד מכר בחדר־עבודתו בגנק־ישראל ללקוחות
איגרות־חוב מזוייפות בסכומים של מאות אלפי דולארים.
הוא מרצה את עונשו, בתנאים מועדפים, בבית־הספר
לקציני־מישטרה במחנה אייל.

רבין יבקש הסברים
שר הביטחון, יצחק רבין, יבקש מראשי הליכוד הסברים
בנוגע לפירסומים על טיפול היועץ המישפטי לממשלה
והמישטרה בפרשיות שונות סביב התנחלויות בגדה.

רבין יודיע חד-משמעית, שאין הוא מעוניין
שסגן השר המיועד מיכאל דקל יכנס לתפקידו
לפני סיום הבירורים.

במדינה מחתרת ביוזמה פרטית

שרשלח רו תבפתקלשר
המערך, עליצ חק מודעי:

אופנה חדשה מתפשטת
משגי עברי המיתרס:
יוזמה חופשית
של פיגועים
מתוצרת עצמית

״הוא סוסו!״

העם

אחר מראשי השמאל המצרי,
הוגה־הדיעות מוחמר סיד־אחמד, אמר
פעם לאורח ישראלי :״קיומו של אש״ף
הוא נכס גם בשבילכם. אש״ף הוא
״ כתובת ברורה, במילחמה ולשלום: אילו
היה אש״ף מתרסק לאלף רסיסים.
הייתם צריכים להילחם בכל רסיס
לחוד, ולנסות להגיע לשלום עם כל
רסיס לחור״:
אש״ף לא התרסק. הוא נשאר
כתובת ברורה.
אך קרה משהו אחר: בשטחים
הכבושים מתפשטת אופנה של ״פעולה
עצמית״ .נוסף על הפיגועים המבוצעים
בידי אירגונים ידועים, בעלי הנהגה
מוכרת, החלה סידרה של פיגועים
״פרטיים״ ,על־ידי קבוצות מאולתרות
ויחידים.
ה־מישטרה
מיקרה
הבולט הראשון היה חטיפת
האוטובוס בקו אשקלון, שבוצעה
על־ידי שני צעירים מרצועת־עזה. לש־
_ ניים לא היה נשק, מלבד סכין, והם לא
פעלו בשליחות שום אירגון. בכל זאת
העמידו את הארץ על רגליה.
אחר־כך בא הרצח בכרמיזאן. צעיר
ערבי שם את ידו, במיקרה, על נשק,
ויצא להרוג שני סטודנטים מיקריים,
שהגיעו למקום מבורר. גם איש זה פעל
על דעת עצמו, ללא השתייכות איר״
גונית.
השבוע התגלה מיקרה נוסף. לדברי
המישטרה, התארגנה בתל־אביב קבוצה
של צעירים מרצועת־עזה. לפי פירסוי
מים זרים, היו בידיה רימוני־יד גנובים
מצה״ל.
הצעירים חיפישו להם מטרה נוחה
ומרשימה, והחליטו לתקוף את שגרירות ארצות־הברית. הם לא השתייכו
לשום אירגון. ולא קיבלו הוראה מאיש.
נראה כי התגלו במיקרה —
אם כתוצאה מהתנהגותם
החשודה ליד אתר־הפיגוע
המיועד, לצורך תצפית. אילו בוצעה
תקיפה, היתה גורמת לסנסציה עולמית.
העוברה
שהטיפול במיקרה זה היה
כולו בידי המישטרה.
מעירה על כך שלא היתה כאן התארגנות
רצינית. גם הטיפול החובבני
בפרישה מצד הישילטונות — איסור־הפירסום,
פירסום הדברים בחו״ל.
פירסום הודעה שיל שר־המישטרה
בחו״ל ולבסוף ההתרה הכפוייה של
^ הפירסום בארץ — מעיר על כך שלא
התייחסו אל המיקרה כאל התארגנות
חמורה.
דיבורי־סרק? בצד היהודי נמסר
באותו הזמן על גילוי מחתרת חדישה.
שהתכוונה לפגוע בערבים. הוטל אי־פול,
והיתה תכונה רבה סביב העניין. אז
הודיעה המיישטרה כי העצור •שוחרר.
מכיוון שהיו אלה רק דיבורי־סרק.
אם תתפשט אופנת המחתרות
הפרטיות משני הצדדים, יחמיר המצב
מאוד. ככל שקשה להילחם במחתרות
^מאורגנות. ישיש להם מיבנה אירגוני
ורעיוני ברור. קשה שיבעתיים לפעול
נגד רסיסים. הקמים באופן ספונטאני.
על פי מצב־־רוה והזדמנויות.

יחסי חוץ
יחד נגד הסובייטים
גם ישראל וגם אש״ף
מספקים למורדים
כאפגניסתאז
גש? 3גד מטוסים
היתכן שיתוף־אינטרסיס בין ישראל
ובין האירגון לשיחרור־פלסטין, דווקא
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2469

ף• אחת מישיבות־הממשלה

בישיבות מסויימות הוא שומר על
שתיקה מוחלטת, ונראה ונשמע כאילו
אינו מתעניין כלל במתרחש. בישיבות
אחרות, לעיתים באותו היום, הוא הופך
לפתע לדברן כפייתי.
בתוך יממה אחת הוא עלול לקבל
החלטה מכרעת, להכין את כל הניירת

פעמים אחדות, חייך והטמינו בכיסו.
עבורו לא היה בהערכה קצרה
ומבטלת זו משום חידוש. כמו חבריו
בממשלה, סבר גם הוא שאין למצוא
להתנהגותו של שר־האוצר, יצחק מודעי,
הסבר ראציונלי כלשהו.

הדרושה, לחזור בו, לרתום את עוזריו
המיסכנים להכין ניירת שונה לחלוטין.
גם סיכומים המתקבלים בקבינט
הכלכלי משתנים לפתע, ומוצגים
באורח שונה לפני ראש־הממשלה, או
מזכ״ל ההסתדרות, או גורמים אחרים.
בכל המטלות הקשות שהיו לי בחיי
הציבוריים, לא נתקלתי מעולם באיש
כזה. הצורך לעבוד עמו מדי יום עולה
לי בדמים. אין לו בעיה של אינטליגנציה
— הוא איש מבריק. אין לו
בעיה של מוטיבאציה — הוא מסוגל
בהחלט לעבודה קשה. אין לי גם בעיה
עם השקפותיו בנושאי כלכלה וכספים
— הוא הרבה יותר נבון מחבריו
מתנועת־החרות.

^ האחרונות שיגר שר מ3ובד, הידוע
בנימוסיו הטובים, פתק קצר
בשפה האנגלית לעמיתו, חבר המיפ־לגה
היריבה. הפתק הכיל מישפט אחד
בלבד 7 - :ע א 8 .4י , 9 £ססס 1¥ע1י
׳! (04$£״אלוהים, האיש הזה קוקו.)״.

שר־האוצר מודעי

״!-03$6ז 11א 0 0 )1, £16׳$ 3
את כל האמון במשק, וגורם לממשלה
להיראות כגורם שאסור לסמוך עליו.
כל המומחים של שר־האוצר ביקשו
ממנו שלא ידבר על נושא זה בפומבי.
מודעי ציפצף עליהם.
יש לאיש הזה שיגעון־גדלות. הוא
בטוח שהוא יודע כל דבר, יותר מכולם,
לפעמים נדמה לי שכושרו האינטלקטואלי
הניכר הוא בבחינת ״עושר
השמור לבעליו לרעתו״.
מכל מקום, מודעי האיש, ולא דויד
לוי ואפילו אריאל שרון, הם הבעיה
העיקרית של ממשלת־פרס. אי־אפשר
לנהל מדיניות כלכלית אמיצה והגיונית
עם איש הפכפך, העומד על סף
ההתמוטטות. ובעיקר קשה לנו עם
חוסר יכולתו לקבל ולוא גם מילה אחת
של ביקורת.
בעית מודעי גורמת לי יאוש. מצד
אחד, הוא כאילו המפתח להקמת ממשלה
צרה, אך יציבה, בראשות המערך
ובלי אנשי־חרות. מצד שני, מוטב
להישען על כל אחד, ובלבד שלא נהיה
תלויים במודעי!
עד כאן המונולוג המדהים. הוא
מבהיר היטב את המילכוד שאליו
הוליך פרס את חבריו במערך.

• סטירת־לחי
פ1נ>פית

,.הפכפך
!בלתי־יעיב!״
**ץ רים רכים גורסים שפרשה זו
— התנהגותו התמוהה של
מנהיג הליברלים, המופקד כיום על
המישרד החשוב ביותר בממשלה —
היא הבעיה החמורה, האקוטית ביותר
של ממשלת שימעון פרס.

אמר השבוע שר בכיר ל״ה*
עולם הזה״:
כולנו מתעסקים 24 שעות ביום
עם המפד״ל ועם ש״ס, ומטרידים את
האומה כולה בבעיות, שהן על טהרת
המיפלגתיות הצרה.
איש אינו טורח. להתריע על
העובדה, ששר־האוצר, המופקד על
המיגזר המכריע במדינה, הוא אדם
שאין לו כל שליטה בעצמו ובמעשיו.
הוא מונע על־ידי דחפים שאינם בני־כיבוש.

הבעיה
שלו היא פשוט נפשית.
מודעי אינו עומד בלחין
של המשימה האדירה שהוטלה
עליו. הוא נופל לכל מלכודת,
עושה דברים כלתי־אחראיים
לחלוטין, כמו הדלפת תוכניתו
בעניין מניות הבנקים.

הוא הודיע לעיתונאים הרבה לפני
הזמן על כוונתו ״לשכנע״ אזרחים
שלא לפדות את המניות שלהם, כשיגיע
זמן הפירעון.
מעשה מטורף זה, שנראה למודעי
כדוגמה למנהיגות נוסח צירצ׳יל, הורס

^ וסר האמון בשיקוליו של ראש
( 1הממשלה החריף השבוע, רווקא
בעיצומו של המשבר הגדול ביחסי
מערך-ליכור.
בשעה שסיעת־הליכוד בכנסת ישבה
בחדר־הישיבות בקומה החמישית,
וניהלה פגישה סוערת ביותר, אשר
כללה התקפות חריפות על אנשי־המערך,
היתה סיעת מיפלגת־העבודה
כאילו מחוץ לעניינים.
אנשי־התיקשורת, שצבאו על חדר־הישיבות
של הליכוד, לא טרחו אף
להעיף מבט לעבר חברי הנהלת סיעת-
המערך, שהתלקטו לאיטם בחדרו של
יו״ר־הסיעה, רפי אדרי. אדרי עצמו לא
קיבל שום הוראות ברורות מפרס, ניסה
להתנפח כשומר־סוד ויודע־עניין, ורק
הבליט את העובדה שלא היה לו מושג
מה בעצם מתרחש. במשבר טיפלו
ה״ביג בוים״ — פרס, משה שחל, יצחק
נבון ועוזי ברעם.
חברי־כנסת ממיפלגת־העבורה היו
נבוכים ביותר, ולא ידעו איר להגיב.
רבים מהם סברו שיש לצאת בהתקפה
קשה על הליכוד, כדי להקדים את
הודעת דובריו. כמה מהם רמזו שפרס
זקוק לשקט תעשייתי לזמן־מה.
ח״כ אברהם כץ־עוז טען באוזני כל
מי שהיה מוכן לשמוע, שהליכוד מגלה

חוצפה, אחרי האסון שהמיט על המדינה.
הוא אף תקף במילים חריפות את
סגן״ראש־הממשלה, רויד לוי. חברו,
ח״כ שבח וייס, טען שהמערך שוב
שוגה, כשהוא תומך באשכנזים (מפי
ד״ל) ,על חשבון עדות־המיזרח (ש״ס).
הכול רטנו על־כך שפרס אינו מתפנה
להסביר לחברי סיעתו את המתרחש,
ומפקיר את הזירה הבינמיפלגתית
לתעמולה של הליכוד.
שר בכיר ממיפלגת־העבודה הסביר
להעולם הזה שראש־הממשלה כועס
על הסיעה ועל רפי אדרי, מכיוון
שקיבל בתחילת השבוע סטירת־לחי
פומבית בישיבת הסיעה.

מסתבר שלפני כשישה שבועות
הבטיח פרס לאריאל
שרון את ראשות הוועדה לע־רי-הפיתוח!

לראות בכך מעשה של התאבדות
מבחינה פוליטית. צעדו של פרס
מבטיח לשרון את השליטה על העברת
משאבים עצומים לערי־הפיתוח, וקבלת
כל האשראי על כל מיבצע של
פיתוח וסיוע לאוכלוסיה, שבכל מיקרה
היא פתוחה למדי לתעמולה ולר־מגוגיה
של שרון.
השבוע החליטה הסיעה, שעל פרס
לבטל את החלטתו הרת־האסון: על
פרס למנות את שר־הכלכלה, גד
יעקובי, לתפקיד ראש ועדת־השרים
לערי־הפיתוח, או לעמוד בעצמו בראש
הוועדה.

פרס הגיב על החלטת הסיעה
בחמת זעם בלתי־אופיינית.
ההחלטה הזאת הגבירה עוד יותר
את מגמתו לנטרל את הסיעה במידת
האפשר, ולהשתמש בשירותיו הטובים
של שר־האנרגיה־והתשתית, משה שחל,
בכל מגעיו הקואליציוניים.
שר אחר מסיעת״המערך הסביר ל־העולם
הזה, שפרשת מודעי, ועניין
ראשות הוועדה לערי־הפיתוח, מבטיחים
ממילא שסופה של הממשלה
להתפרק. אין ספק שגם יצחק שמיר
ואנשיו מבינים עתה, שהסכם הרוטציה
לא יתבצע לעולם, ומכאן. עמדתם
המיליטנטית־יחסית של אנשים כמו
ח״כ עוזי לנו־או, ואפילו דן מרידור. .

הממשלה שנועדה להציל
את כלכלת המדינה מחולאיה
היא חולה מאוד בעצמה. האיבה
הלוהטת בין המיפלגות ובתוכן׳
המיבנה הנפשי של במה
שרים בכירים, הבחירות המתקרבות
בהסתדרות, השאפתנות
של אריאל שרון ודויד לוי,
המצב הכלכלי המתדרדר והולד
— כל אלה יימשכו גם הרבה
אחרי שמשבר שיים יישכח.
חיים ברעם

ובוים מוזרם מאוד קווים בכיוסומים המת״מוים
להיום ״סיקרי דעת־קהל״ .הסקר הזה היה מוזר עוד יותר

עורן״סקר גיל
בדיקת קרבי־הציפורים
חרי הבזיון האחרון בחיזוי תו־
\ £צ או ת הבחירות לכנסת ה־,11
אפשר היה לחשוב שסיקרי דעת־הקהל
ייעלמו מדפי העיתונות הישראלית.

צורפה — כפי שנאמר בדברי־ההסבר
— למערך. על כך להלן. חוץ ממנה
נעלמו רק״ח והרשימה. המתקדמת
לשלום.
מדוע? אין אף מילה אחת בדברי־ההסבר
המגלה מדוע.
בעבר היה מקובל לציין כי המישאל
נערך אצל 1200 איש ואשה ברחבי
הארץ — מחוץ למיגזר הערבי וההתיישבות
העובדת. הפעם לא צויין גם
דבר זה.
יש להניח כי זוהי הסיבה האמיתית.
לא נערך מישאל במיגזר הערבי. ועל
כן לא צויינו שתי רשימות, שמרבית
קולותיהן באו להן מן המיגזר הערבי.
גם הבוחרים היהודיים שלהם לא נכללו
בסקר.
אם כן — מדוע זה לא צויין
בפירוש? מדוע לא הופיעו שתי הרשימות
לפחות בטבלת התוצאות לכנסת
ה־?11
בעבר היה מקובל לתת לרשימות

וואתי יש לתוצאות? מן הראוי היה
להוסיף לתוצאות את שלושת המנדאטים
האלה, ולקבוע כי המערך זוכה
ב־ 4151 ויותר — כלומר, עליה של 351
ויותר!
ואיזה ערך יש בכלל למישאל,
המעורר שאלות כאלה?
אך בזה לא הסתיימו השאלות לגבי
המערך. מה זה המערך, בעצם?
בטור התוצאות לכנסת ה־ 11 התחשב
מכון פור״י בעובדה שבינתיים
הצטרפה תנועת יחד למערך, ועל כן
הוסיף את אחוזי יחד לאחוזים שקיבל
המערך. כך גם צויין בדברי־ההסבר
לטבלה. יפה.
אך לפני שהצטרפה יחד למערך,
פרשה ממנו מפ״ם. אולם מפ״ם אינה
מופיעה כלל בסקר. מה קרה לה? יוק!
היא נעלמה מן המפה הפוליטית.
וזה מוזר. מה ההסבר? האם לא זכתה
מפ״ם בסקר אף באחוז אחד? אם כן —

מובן שדי בתמיהות אלה כדי להטיל
צל גם על כל שאר המימצאים.
בעבר הועלתה לא פעם המישאלה,
בכנסת ובציבור, להטיל פיקוח מדעי
חמור על כל המכונים האלה, המתיימרים
לפעול על פי אמות־מידה מדעיות.
אילו היה ברור לכל שאלה הם
מישחקים חסרי־ערך, מין מהדורה
גרועה של אסטרולוגיה, המשך לבדיקת
קרבי־ציפורים ברומי העתיקה —
כי אז לא היה בזה נזק.
אך מכיוון שהציבור מושפע מטב־לות
אלה, בייחוד ערב־בחירות, והפוליטיקאים
מתחשבים בהן בהעדר מידע
מוסמר יותר, זהו מיטרד פוליטי״ציבורי
שיש לסלקו. אפשר להטיל על
המכונים פיקוח מדעי מחייב, או להקים
ועדת־אתיקה שתשמע תלונות ותטיל
עונשים, או לאסור בכלל פירסום סקרים
כאלה, קל וחומר בתקופת־בחירות.

לסקר
אין רגליי
מדוע זה לא צויין במפורש? הרי זוהי
עובדה חשובה ביותר להבנת המפה
הפוליטית הנוכחית. או שמא מפ״ם
כלל לא נכללה בסקר, כמו הרשימה
המתקדמת ורק״ח? ואם כן, האם
העלייה של ר״ץ בטבלה אינה נובעת
פשוט מהעדר מפ״ם בה? מה היה קורה

בכל מערכות־הבחירות שעד כה אלה בסקרים, באופן שרירותי, את
נחלו סיקרי דעת־הקהל כישלון מביש. מיספר המנדאטים שהם זכו בהם
פה ושם הצליח מכון מסויים להתקרב בבחירות האחרונות. גם זה היה מעשה
לתוצאות — אך בבחירות הבאות נחל שארלטאני, שהרי אין כל ביטחון
אותו המכון שוב כישלון מוחץ, דבר שרשימה תזכה בפעם הבאה במה
המעורר את החשד כי הצלחתו היחידה שזכתה בפעם שעברה. ומאחר שלא
היתה פרי המיקרה, כמו במיפעל־הפיס. נאמר שזוהי הערכה בלבד, ושאין לה
בסך הכל דומים הסקרים לחיזויים
אסטרולוגיים, או לניחושי הטוטו. לעימשאל
כגסת 11 השינוי
תים אף נרמה כי הכוכבים מדייקים
הרבה יותר מאשר הסקרנים.

37.1
37.8 מערך עצמם

אך הסקרים לא הטביעו

31.9
26.7 ליכוד כאי ממשיכים בים
של מיספרים, אלא

התחיד,
לו לא קרה דבר.

מפד״ל/מורשה
הנה, למשל, סקר שפורסם בשבוע

ש״ס/אגו״י
שעבר בעיתון הארץ, מטעם מישאל

1.7 שיניי פור״י. הכותרת :״אם פרישת ש״ס תפיל

הממשלה ויהיו בחירות, הליכוד ייחלש

תמ״י

והמערך יחוזק.״

אומץ

זה חשוב ומעניין. על מה זה מבוסס? כד התוצאות פורסמו בצורת טבלה.
לכאורה, הכל בסדר. נאמר מה היו
התוצאות בבחירות לכנסת ה־ ,11 מה
הטבלה של פור״י ב״הארץ״
אומר המישאל החדש, ומהו ההבדל בין
מפ״סז יוק!
שני המספרים.
לר״ץ אילו הופיעה מפ״ם? האם היתה
ורק עיון מדוקדק. מעבר למה על מה לסמוך, היה בכך אחיזת־עיניים.
שיכול לעשות הקורא הממוצע, מגלה
אז עולה או יורדת?
הפעם הרחיק פור״י לכת והעלים
שזוהי אחיזת־עיניים.
את עצם קיום הרשימות, יחד עם
המחדל שגרם לכך.

האזרחים העוב״ם
! 01^ בחירות לכנסת ה־ 11 עברו 15
רשימות את אחוז״החסימה, וזכו
בייצוג בכנסת. בטבלה של פור״י יש
רק 10 פריטים — גם בטור המראה את
התוצאות לכנסת ה־. 11
מוזר?
תמונה מוזרה עוד יותר מתקבלת
כאשר טורחים לחבר יחד את האחוזים
בשני הטורים, הטבלה, המתיימרת
להראות את התוצאות של הבחירות
לכנסת ה־ ,11 מסתכמת ב״ ,91.8ואילו
המישאל לכנסת הבאה מסתכם ב־

מה ההסבר? אין הסבר. אי־אפשר גם
לנחש. למשל: אם מנכים מסך־הכל של
הקולות הכשרים לכנסת ה־ 11 את
מיספר הקולות שניתנו לרשימות שלא
עברו את אחוז־החסימה, עדיין נותרים
כ־* .97 מה קרה להפרש? לאן נעלמו
האזרחים המיסכנים, הכלולים באחוזים
החסרים?
הרשימות שזכו בייצוג בכנסת הו
,1ושנעלמו מן הטבלה של פור״י, הן
שלוש. יחר, רשימתו של עזר וייצמן.

• הינו הות״ם?

לגופו של עניין, אי־עריכת מישאל
במיגזר הערבי הוא שערוריה מדעית
וציבורית. מבחינה מדעית, העלמת
ציבור העולה על 1051 מציבור הבוחרים
משבש לחלוטין את התוצאות. ומבאי־ההתייחסות
ציבורית, חינה לאזרחים
הערביים היא שערוריה,
המבטאת גישה גזענית יותר מכל דבר
אחר. שהרי אין שום בעיה בישראל של
1984 לערוך סקר ברחוב הערבי כמו
ברחוב היהודי. סקר בנצרת הערבית
אינו מסובך יותר מאשר בנצרת
העילית, או במיגדל־העמק.

איו נעלמה מניס

** יון נוסף מגלה דברים מוזרים גם
^ לגבי הדתיים.
מדוע, למשל, צורפו אגודת־ישראל
וש״ס ביחד, ונקבע שאין אצלן שום
שינוי? הרי איש אינו קובע במישאל
שהוא מצביע בעד ש״ס/אגו״י. אדם
מצביע בעד רשימה אחת.
מתעורר החשד שגם המיגזר שאליו
שייכות מיפלגות אלה כלל לא נבדק,
מחוסר כלים, וכי המיספרים האלה
אינם אלא העברת המיספרים הקודמים
לסקר החדש. אם כן, זהו מעשה שלא
ייעשה, מבחינה מדעית, מפני שהדבר
לא צויין. חוץ מזה — אם זה כך, מניין
ההפלייה בין הרשימות החרדיות האלה
ובין רק״ח והרשימה המתקדמת?

ס ך הדברים אינם מוגבלים לשתי
מיסתורי עוד יותר מצבם של מה
\ 1רשימות. מחיקתם של האזרחים
שנקרא בסקר ״מפד״ל/מורשה״ .אלה
הערביים מן המפה הדמוקרטית יש לה הן שתי מיפלגות נפרדות, הנתונות
השלכות רחבות יותר.
במצב מילחמה ביניהן. קשה להניח
למשל: הטבלה משווה את תוצאות ׳ שמישהו מוכן להצביע בעד שתיהן
המערך בבחירות לכנסת ה־ 11 עם כאחת. אם כן, מדוע לא נאמר כמה
תוצאות המישאל, וקובעת שיש עליה קיבלה כל אחת מהן בנפרד? או שמא
של .0.751 יפה. ואולם: בבחירות לכנסת לא נכללו גם אלה במישאל דעת־ה־
11 זכה המערך בשלושה מנדאטים הקהל, והמיספרים נקבעו באופן שרימקולות
הערביים! אם הערבים לא רותי? ואם כן, מה פשר השינוי בשיעור
נכללו בסקר הנוכחי, איזה ערך הש־ 0.651־?

• ,.גוגויס שו מלח״
ף* ראש ממון פור״י עומד רפאל
^ גיל. הוא הודה בלי היסוס בכל
הליקויים האלה, והשתדל להסבירם.
קודם כל, בעייה טכנית פשוטה:
מחשב איי־בי־אם קולט רק 12
תשובות. מכיוון שיש גם תשובה של
״לא מצביע״ ו״נמנע״ ,נשאר מקום רק
ל־ 10 מיפלגות. כך זה — מי שאין לו
מקום, נעלם מן הסקר. כך נעלמה
מפ״ם. וכך צורפו יחד המיפלגות
הדתיות.
הסקר אינו כולל שני ציבורים:
הציבור הגדול של האזרחים הערביים,
והציבור הקטן של הקיבוצים. מכיוון
שמפ״ם שואבת הרבה קולות מן
הקיבוצים שלה. היא היתה מועמדת
טובה לאי־הכללה — אף שהדבר
משבש, כמובן, לגמרי את התוצאות.
כך גם נפסלו הרשימה המתקדמת
ורק״ח, שמרבית קולותיהם באים להם
מן הסקטור הערבי. גם זה משבש
לחלוטין את התמונה. מה גם שהקולות
הערביים של המערך דווקא נכללו
בטבלה, בטור התוצאות לכנסת ה־11
— אך לא בתוצאות הסקר החדש.
המסקנה המתבקשת: המערך אכן עלה
לפי סקר זה ב־ 351 ויותר, אך הדבר לא
נאמר, וכך הוטעה הציבור.
מרוע אין עורכים סקר במיגזר
הערבי? אין כל בעייה לעשות כן —
אלא שהדבר עולה בכסף. אין לכך
תקציב. הסקרים המתפרסמים בעיתונים
ממומנים רק בחלקם על־ידי העיתונים
עצמם, הרואים בעצם הפירסום
מתן פירסומת למכוני־הסקר.
אומר גיל :״צריכים להתייחס אל
הסקרים האלה בהסתייגות מסויימת״.
(גיל השתמש בביטוי האנגלי :״לאכול
אותם עם גרגיר של מלח.״)
הצרה היא שהציבור הרחב אינו
יודע כי הסקרים האלה אינם רציניים,
גם לדידם של עורכיהם. הקורא — וגם
העסקנים המיפלגתיים והפרשנים —
מתייחסים אל הסקרים כאל אורים
ותומים, מסיקים מהם מסקנות ומושפעים
מהם. ובכך יש סכנה אמיתית
לתהליכים הדמוקרטיים.
לאור מצב זה מן הראוי לחדול מן
הסקרים האלה, ועל אחת כמה וכמה
לחדול מפירסומם.
או לציין בעת הפירסום :״זהו מיש־חק.
נא לא להתייחס לזה ברצינות!״

במדינה
(המשך מעמוד )7
במיגזר רגיש ביותר של הזירה הבינלאומית?
רוב
הישראלים ישיבו בשלילה על,
שאלה כזאת. שר־החוץ בממשלת־״
האחדות אמר בסוף השבוע שעבר,
בתוכנית־הטלוויזיה מוקד. שהוא יתמוך
במגעים עם כל שליט ערבי,
ובלבד שלא תהיה כל הידברות עם
אש״ף. אין ספק שבכך הוא ביטא את
מדיניותה המוצהרת של הממשלה,
המהווה מיכשול בלתי־עביר לשלום.
מסתבר שישראל ואש״ף מצאו בכל
זאת לנכון לסייע לאירגון־גרילה
מסוים, המנהל מילחמה אכזרית, לחיים
ולמוות, בכובש זר. ולא זו בלבד, אלא
שהממשלה הישראלית והנהגת האיר־גון
הפלסטיני שיגרו למחתרת זו את
אותו אמצעי־הלחימה!
הדיווח על כך, בשבועון הלונדוני
סאנדיי טיימס, הפתיע רק את התמימים,
שאינם בקיאים בסבך המסועף
של הלוחמה הממושכת בדרום אסיה,
על אדמת אפגניסתאן. אירגון־המח־תרת
המוסלמי, המוג׳הידין, מנהל שם
מילחמת־חורמה נגר הכובש הסובייטי
ונגד ממשלת בברק כארמל, השולט
באפגניסתאן בחסדי ברית־המועצות.
התגלית של הכתב הצבאי של
סאנדי טיימס, ג׳יימס אדאמס, היא
מרתקת. אדאמס מדווח שישראל
ואש״ף סיפקו למוג׳הידין טילי־כתף
מדגם סאם ,7כדי להילחם במסוקים
הסובייטיים. מסוקים אחדים כבר-
הופלו באש הטילים, שיוצרו במצריים
על פי ידע רוסי, ועברו שיפוצים ושיפורים
משמעותיים בישראל.
גאוות המורדים. המישלוח
הראשון של טילי סאם־ 7למוג׳הידין
הגיע לאפגנים ישירות מאש״ף, כנראה
דרך איראן. האירגון הפלסטיני, המקיים
יחסים טובים עם הסובייטים, ביקש
להסתיר עובדה זאת, אבל האפגנים
המורדים עצמם הורו בכך בגלוי, אפילו
בגאווה.
לאחרונה שודר בתוכנית תעודית
בטלוויזיה המיסחרית הבריטית סרט
על כך. פרשן־החדשות סאנדי גאל,
ושני עוזריו, בילו חודש ימים עם
המורדים בהרים החשופים של אפ־גניסתאן,
ובאיזורי הגבול הפאקיסתני.
הם השתתפו, ואף צילמו, קרבות של
אנשי־הגרילה עם הצבא האפגני ה.רישמי
ועם הצבא הסובייטי.
גאל הצליח לקלוט קרב טילים.
שבו ירו המוג׳הידין, ללא הצלחה,
במסוק סובייטי, שריחף מעל ראשי־המורדים
והצוות הבריטי. בתוכנית
נכללו גם ראיונות עם שלושה חיילים
סובייטים שערקו לשורות המוג׳הידין,
התאסלמו, ומתחו ביקורת קשה על
הכיבוש ועל זוועותיו.
המסוקים קובעים. התגלית
העיקרית של אדאמס היא, שגם ישראל
ואש״ף משתפות פעולה במאמץ האנ־טי־סובייטי
בדרום אסיה.
השנה הקציבה ארצות־הברית 235
מיליון דולר לסיוע צבאי למוג׳הידין,
חרף העובדה שרבים מראשי אירגון זה
תומכים באידיאולוגיה האיראנית האג־טי־אמריקאית.
מומחי הפנטגון לנושאי
הביטחון טוענים, במידה רבה של הגיון,
שהמאמץ הצבאי הסובייטי נדון לכישלון,
אם יצליחו המורדים לערער את
העליונות האווירית של מעצמת־העל.
השימוש במסוקים חוסך לסובייטים
כוח־אדם רב. בלי המסוקים תיאלץ
ברית־המועצות לשלוח לאיזורי־הגבע^[
— בפאקיסתאן גרים עתה שלושה
מיליון פליטים מאפגניסתאן —
עשרות אלפי חיילים. הם ייאלצו לנהל
לוחמה קשה ומייגעת באיזור בלתי־מוכר
להם, ונגד אוייב נוקשה ביותר,
המאמין שמות־גיבורים שולח. את
החייל המקריב את חייו היישר לגן־עדן
ניצחי.
טילי סאם־ 7משופרים, המתביי־תים
על המסוקים על־ידי קרני אינ־פרא־אדום,
מהווים תשובה טאקטית
מוחצת לכוח־האש של המסוקים, שהם
המכשיר החשוב ביותר לקיום שליטתו
של צבא־הכיבוש הסובייטי באפגניס־

תאן.
העולם הזה 2469

איך התחיל! צר 1תי 1ש ל של מ ה כה! ,ולאן הובילו

העיקו 1לבהן

למה כהן היה אדם נורמלי. היתה לו אשה, שלומית,
¥/ושלושה ילדים נחמדים. הוא היה טכנאי מעולה, והתפרנס
בכבוד. לאשה היו בגדים יפים, הילדים הלכו לבית־הספר כשהם
מצויירים בכל טוב, והאוכל היה מצוי על השולחן בשפע.

עד שקרה המיקרה של הגנב.

לא ברור אם אכן היה גנב. אבל באחד הימים, כאשר חזר שלמה
כהן הביתה, נראו על הדלת סימנים אשר יכלו להעיר על נסיון של
פריצה.
כהן נרעש. נסיון של פריצה לביתו? הרי הגנב יכול היה לפגוע
באשתו ובילדיו החמודים!
הוא הסיק מיד את המסקנה המתבקשת. הוא הזמין מומחים,
ואלה המליצו לפניו על מערכת מסועפת של דלת פלדה,
מכשירי־אזעקה וחלונות מיוחדים.
זה עלה בכסף רב. אבל לא היתה ברירה. כהן הודיע לאשתו
שבשנה השוטפת לא יקנה איש מבני״המישפחה בגדים חדשים.

ברירה. הוא מוכרח להגן על עצמו ולחסום את מירפסת השכן.

הוא לקח את האקדח, פרץ לדירת השכן וחסם את
הדלת למירפסת.
השכן מחה, צעק, ולבסוף גם התפתחה תיגרת־ידיים.
כאשר איים השכן לקרוא למישטרה, שם כהן את האקדח אל
ראשו ואמר לו :״זה יהיה הסוף שלך! מילה אחת למישטרה, ואתה
גמור! אבוא עם הקלצ׳ניקוב ואחסל את המישפחה שלך!״
השכן לא התלונן. אך בינתיים עלה על דעתו של כהן שגם
מלמעלה יכולה להיפתח הרעה. הגנבים עלולים לפרוץ לדירה
שמעליו, להשתחל ממנה אל חלונו ולפרוץ לדירתו. ואולי
נמצאים שם הגנבים כבר ברגע זה עצמו, ואך ממתינים להזדמנות?
הוא לקח את הקלאצ׳ניקוב, דרך אותו ופרץ לדירה העליונה.
את הדייר הנדהם דחף הצידה ובדק את כל הדירה, פתח ארונות,
הציץ מתחת למיטות והפך מגירות.

מה יש? הביטחון חשוב מן לבוש!

הכלכלה של מדינה אינה שונה מכלכלה של
מישפחה. כל מה שנכון לגבי מישפחתך, נכון גם לגבי
מדינתך.
אין צורך בפרופסורים לכלכלה כדי להבין את הדברים.
להיפר, נדמה לפעמים שלימור תורת־הכלכלה באוניברסיטה
משבש את השכל הישר של הקורבן.
מסגר בקריית־שמונה יכול להבין את הדברים בדיוק כמו
מהנדס ברמת־אביב; הבנתו של עסקן מעתלית אינה עולה על זו
של עוזרת־בית ביהוד.

הם צריכים רק להפעיל לגבי הבעיות הכלכליות
הגדולות את אותה חוכמת־חיים פשוטה שהם
מפעילים בחייהם היומיומיים.

ך מדינת־ישראל, כמו למישפחת כהן במשל, יש הכנסה
€מוגבלת. את הכסף הזה אפשר להוציא רק פעם אחת.

אם מישפחת כהן מוציאה שליש מהכנסותיה על
תשלום חובות, ושליש על ביטחון דירתה, לא נותר
לה אלא שליש לכל שאר הצרכים — אוכל, לבוש,
מים, חשמל, חינוך, קופת־חולים, תמיכה בהורים
הזקנים, רופא־שיניים וגם חיסכון לעת־זיקנה. זהו
בדיוק מצבה של מדינת־ישראל.

אבל הרי הביטחון חשוב מן הנעליים.

ך* אותו הזמן התחילו צרותיו של כהן בעבודה.

^ כשהיה בעבודה, חשב על המצב בבית. מה יהיה
אם יבואו הגנבים דווקא כשהוא עובד במיסעל?

׳ ^ שתו של כהן, שלומית, התייחסה תחילה בהבנה רבה
למעשי בעלה. אך כאשר נשארה בבית בלי כסף, השתנה
בהדרגה יחסה.
בערב, אחרי שהילדים הלכו לישון, התפתחו בבית ויכוחים
מרים.

״זה לא יכול להימשך ככה,״ אמרה שלומית .״אין
כסך לבגדים. הילדים הולכים בסמרטוטים ומתביישים
בבית־הספר: הם כבר לא לומדים כמו שצריך:״

״אז מה את רוצה? שהגנבים יבואו ויהרגו אותם במיטה?״
*התרתח בעלה.״די באקדח אחד,״ השיבה שלומית .״אתה לא צריך מחסן שלם.
ומה זה הכלי המוזר הזה בארון. שהבאת אתמול?״
״זהו טיל לאו,״ הסביר שלמה בנאווה- .״כשהם יבואו. אני
אפוצץ להם את הראש!״
״אין לי כסף למכולת,״ התלוננה האשה .״יש לנו אוברדראפט
בבנק, החסכונות נעלמו, ואני לא יודעת מה נאכל בעוד שבוע״.

״העיקר זה הביטחון,״ אמר שלמה והלך לישון.

^ לילה עלתה בראשו של כהן מחשבה נוראה: מה יהיה אם
^ הגנבים יבואו אליו מן המירפסת של השכן? ילד יכול לקפוץ
ממירפסת למירפסת. והשכן הוא חדל־אישים, אין לו אף מקל
בבית.
אחרי שחשב על בעיה זו במשך כמה לילות, הבין כהן שאין לו

ד כאן הסיפור על מישפחת כהן. סיפור שבא, כמובן, לתאר
? את מצבה של מדינת־ישראל.
לא התכוונתי לתת כאן שיעור בתורת־הנפש, אם כי זה נראה
כך. הצד הפסיכיאטרי של הפרשה הוא נושא כשלעצמו, ויטפל בו
מי שירצה.
שיעור שאינו מופיע בסיפרי הפרופסורים, ושגם בומה שביט
אינו מרצה עליו בתשדיר־השרות שלו בטלוויזיה.

אמנם, מערכת־הביטחון היתה בסדר. אבל הגנבים הם אנשים
מתוחכמים. מה יהיה אם אחד מהם יתחכם למערכת ויצליח
להערים עליה?
כהן, צנחן לשעבר, לא היסס, הוא הלך לחנות וקנה לו אקדח
טוב ו־ 50 כדורים .״עכשיו נראה אתכם, מנוולים!״ מילמל.
אבל כעבור כמה ימים התגנב לליבו חשש. אקדח אחד? מה זה
יועיל, אם תבוא חבורה שלמה של גנבים מזויינים? גם אם יצליח
׳לפגוע באחד מהם, יחסלו אותו האחרים, ומישפחתו תישאר
מיותמת, הפקר לגנבים.לכן הלך כהן ליפו, הסתובב בסימטאות עד שמצא קשרים עם
אנשי העולם התחתון. הוא קנה מהם, במחיר כבד, רובה קלצ׳ניקוב
ותחמושת .״עכשיו שיבואו!״ הצטחק .״צרור אחד וטררררר —
וכולם מחוסלים!״
כל זה עלה בכסף רב. תקציב־הביטחון של כהן נגס במצב
המישפחה. איש לא קנה עור בגרים, איש לא קנה נעליים. על
נעלי הילדים הדביקו טלאים.

אך מבחינה ביטחונית, העריצו אותו הכל. לא
היתה בבל השכונה דירה כל־כך מוגנת כדירת כהן,
ששימעה יצא ברבים.

״שטויות,״ אמר כהן, וניצוץ מוזר נדלק בעיניו.
״העיקר זה הביטחון!״

בדעתי היה לכתוב כאן שיעור בכלכלה דווקא.

בל זאת היתה רק ההתחלה.
הרעיון שזרים יפרצו לביתו, יגנבו ויתנכלו לו, לא
נטש אותו.

מה הטעם בקלצ׳ניקוב, באקדח, במערכת־האזעקה, בדלת•
הפלדה, אם הגנבים יבואו באמצע היום, ויפתיעו את אשתו
המסכנה והילדים?
כהן התחיל להיעדר מן העבודה. מפעם לפעם, בהתעוררו
בבוקר, קיננה בליבו ההרגשה הסתומה שהנה, זהו היום. היום הם
יבואו, המנוולים. כדאי להישאר בבית, לקדם את פניהם ולהפתיע
אותם. יורה מי שיורה ראשון.
המעביר ניכה את ימי־ההעדרות משכר־העבורה, ואיים לפטר
את כהן. הוא גם לא זכה עוד בקידום בעבודה. שכרו נשחק.

כמובן, עוד יותר את יכולתו של כהן לעבוד ולהשתכר.
הגיעו הדברים עד לידי כך שהאשה התמרדה .״זה מוכרח
להיפסק!״ אמרה .״אני דואגת לילדים ולדירה לא פחות ממך, אבל
אתה פשוט מגזים. מה הטעם שיהיה לנו כזה ביטחון, אם אין לי
אוכל בשביל הילדים והם לא הולכים לבית־הספר? את הטלפון
כבר ניתקו, את החשמל עומדים להפסיק, את הילד יזרקו מן
הגימנסיה! לאן נגיע? לך תסתדר עם השכנים ותעשה שלום!״

ביטחון זה דבר חשוב. אין כל רע בכך ששלמה כהן רוצה
להבטיח את שלום אשתו וילדיו. אבל כאשר הוא חותר לביטחון
מוחלט, הוא מתחיל להשתגע. אין גבול לביטחון.
״כראי לך לתת לי את מפתח הדירה שלך,״ אמר לשכן
מלמעלה ,״אני צריך לבוא הנה כל כמה זמן ולבדוק אם אין כאן
גנבים. אם לא אוכל לפתוח את הדלת, אצטרך לפרוץ אותה בכוח!״

השכן הרועד מסר לו את המפתחות.

^ שכנים שהתייחסו לפני־כן אל כהן כאל איש מן היישוב,
1 1התחילו, כמובן, לשנות את יחסם אליו• .
מרי פעם תפסו את אשתו של כהן במדרגות ותבעו ממנה לרסן
אותו. שלומית המודאגת ניסתה להגן עליו.

״אתם צריכים להכין,״ אמרה ,״שהיתה לו טראומה.
כשהיה ילד סיפר לו אביו שסבא שלו נהרג על־ידי
גנבים, שפרצו לדירתו. זה היה בחוץ־לארץ לפני
הרבה זמן. אבל זה עשה עליו רושם כביר, וצריכים
להתייחם אליו בהבנה.״

אבל השכנים לא רצו להבין, והתחילו להתנכל למישפחה
בדרכים שונות. כשגתקלו בכהן. שלחו בו מבטי־איבה ומילמלו
איומים סתומים. בייחוד אחרי שהכניס לבית שני כלבי דוברמן
רצחניים, שנשכו את ילדי השכנים.
זה הדאיג את כהן. בעצמו לא חשש מפני השכנים. מפני
שעכשיו לא יצא עוד מן הבית מבלי לשאת אקדח, קלצ׳ניקוב
ושני רימוני־יד. אבל הוא דאג לאשה ולילדים. שמא יתנכלו להם?

לכן מיעט לצאת לעבודה וסייר בבית, כדי להרתיע
את השכנים. הוא גם ליווה את הילדים לבית־הספר,
ואת האשה לסופרמארקט. מה שבטוח, בטוח.

ף* ינתיים הידרדר המצב הכלכלי של המישפחה לשפל
* 1המדרגה.

ההכנסות קטנו עוד ועוד. כדי להאכיל את המיש־פחה,
לספק לה את מינימום הלבוש ולשלם לרופא־השיניים,
היה צורך ללוות, וכבר לא היה ממי.
למרבה המזל היה לשלמה דור עשיר, וזה העניק לו מדי פעם
סיוע. אבל גם לדוד נמאס, אחרי זמן־מה. הוא הוסיף לתת לו כסף,
אבל דרש תמורה. מדי פעם, כשהיו לו צרות בעסקיו, הזמין את
כהן כרי שזה ירתיע את המתחרים ויפחיד אותם קצת. זה הקטין,

מדינת־ישראל נתונה מזמן במצב של שיגעון
מתקדם — כמו שלמה כהן.
כאשר ראש־הממשלה מברבר בלי־הרף על היציאה מלבנון,
ומתנה אותה בתנאים שפשוט אינם ניתנים להשגה (״ערובות
ביטחון״ ,״יוניפי״ל ליד האוואלי״ ,״התפרסות של צד״ל״ והצעות־הבל
דומות) הוא פשוט אומר: אנחנו נמשיך להוציא מיליון דולר
ליום כדי להישאר במקום.
כאשר אנשי גוש־אמונים עורכים מיצעדים בגדה, בחסותם של
מאות חיילי־מילואים שנקרעו ממקומות־העבודה שלהם כדי
לשמור על טפילים אלה, הם רוצים שהממשלה תמשיך להוציא
שני מיליון דולר ליום עבור ההתנחלויות.
כאשר שר־הביטחון מסרב לערוך קיצוצים ממשיים בתקציב־הביטחון
וממציא סכנות מתחת לאדמה, הוא מבקש שנוציא בין 10
ל־ 20 מיליון דולר ליום עבור החזקת מכונת־מילחמה כבירה, שגם
מעצמה תעשייתית גדולה אינה יכולה להרשות אותה לעצמה.
כאשר חולמים על כורים גרעיניים. ייצור מטוסי־קרב, הזזת
הרים וחפירת תעלות, כאילו היינו מעצמה עולמית, זה בא במקום
אוכל, לבוש, חינוך וסעד.

בפוך נלך יחפים במיצעדי־ביטחון, ניטב רעבים
בטנקים ונטיל על בורים להפעיל מחשבים של מער־כות־נשק
אולטרא־מתוחכמות.
ס ומרים לנו שאיננו עובדים די, שעלינו להדק את החגורה,
שאיננו מסוגלים לפרנס את עצמנו.

כל זה שקר. אנחנו מיטיבים לעבוד מן הפועלים
במדינות מערביות רבות. ואנחנו מקבלים את
מחצית השכר שמקבל עבור אותה העבודה עובד
לאירופה המערבית.
אם בכל זאת אין מוצרינו יכולים להתחרות בשוקי העולם. הרי
זה בגלל סיבה פשוטה לגמרי: אנחנו משלמים מיסים עצומים כדי
לפרנס את מכונת־המילחמה, ומיסים אלה מנפחים את מחירי
מוצרינו. האינפלציה, האבטלה והפער כמאזן־התשלומים נובעים
כולם מסיבה אחת זאת, וכך גם צרות פועלי אתא וכל השאר.

שלמה כהן יגיע, בסופו של דבר, לאישפוז. לאן
נגיע אנחנו?

ב 1 1י

ועד 3גיני הטהו
היהוד ערן־ צערה
מאות חיילים גויסו נוי להגו
עליהם, והמטרה
הושגה:שפיכת דם

חיילים בשפע

נלצעד

ך* בותי, אני מצטער, מרגע
1/ /זה אני מכריז שהשטח סגור,
אני מבקש מכולם להפסיק לצלם
ולפנות את האזור.״ סגן־אלוף ברוך,
מושל יהודה, התחיל לפנות את
העיתונאים מן הכביש הראשי, שליד
מחנה־הפליטים רהיישה, מדרום לבית־לחם.
באותו הזמן עסקו חיילים במדים,
עם נשק בידיהם, בחיפושים ובמעצרים

מאות חיילי מילואים

לשמור על מיצעד המתנחלים. חלק מהם יצרו חומה

של נערים צעירים, החשודים ביידוי
אבנים על מכוניות בעלות לוחיות־זיהוי
ישראליות. שתי מכוניות כאלה
נפגעו באותו יום ושני נהגיהן נפצעו
בפניהם ונחבשו.
היה ברור מראש שהיום הזה, היום
החמישי, חג־החנוכה, לא ייגמר טוב.
נציגי המתנחלים ביקשו לפני כמה
שבועות אישור משילטונות־הביטחון

חיה ליד דהיישה (בתמונה) ,כדי למנוע עימות.
בתמונה משמאל: הטיול בכפר ארטס, ליד בריכות
שלמה. בתמונה העליונה: חייל צופה אל דהיישה.

בגדה־המערבית לערוך תהלוכה, או
טיול, מבריכות־שלמה, דרך מחנה־הפליטים
דהיישה אל אזור כרמיזאן.
הטיול, כך הודיעו, נערך לזיכרם של
רוויטל סרי ורון לוי, שנרצחו ליד
מינזר כרמיזאן לפני מיספר שבועות.
האישור, למרבית הפלא, ניתן, למרות
שאת הטיול אירגן גוף הנקרא: ועד
הפעולה למען העצורים ומישפחותיהם
וועד מישפחות קרבנות הטרור. האישור
ניתן, למרות שהרב משה לווינגר
יושב כבר זמן רב מול מחנה־הפליטים
דהיישה ומהווה פרובוקציה יומיומית
לתושביו.
עיט־הסלעים. ביום החמישי בבוקר
העמידו המתנחלים שולחן, בצד

אתרי נוף, טבע והיסטוריה. המסלול
יתחיל בבריכות־שלמה, יעבור את הר
מריר (מסרק־האורנים מעל דהיישה),
יעפיל להר גילה וירד אל חורשת
כרמיזאן, סמוך למקום בו נרצחו
רוויטל סרי ורון לוי ז״ל, וסמוך למקום
קינון עיט־הסלעים — עוף דורס נדיר
בארץ, שזהו מקום קינונו היחידי באזור.
סיום המסלול בשכונת גילה,
השכונה הדרומית של ירושלים.״
כל מט.ייל קיבל דף־הסבר כזה,
עליו היתח משורטטת מפה סכימטית
של המסלול והסבר קצר על כל אתר
ואתר.
ביפות ושביסים. המתנחלים
התארגנו, כדי שהפגנת תמיכה זו

פרובוקציה קבועה

כבר שבועות רביס במכונית מול מחנה״הפליטים

דהיישה ומהווה פרובוקציה קבועה לתושביו.
בתמונה: הרב ליד המחנה, כשלפניו מכונית שנפגעה
מאבן שנזרקה ושימשתה הקידמית מנופצת.

ך 1 111111 |! 1 | 11 יי פצוע שנפגע בפניו מידוי אבן, שנזרקה לעבר
יי ! 11111\ 1|/ #1/מכוניתו, צעק שיסלקו את לווינגר מהמקום
ואז, כך אמר, לא יקרו יותר דברים כאלה (לא יזרקו יותר אבנים).
השביל המוליך אל בריכות־שלמה. על
השולחן היה חומר־הסברה רב, הנוגע
רובו ככולו לאירגון הטרור היהודי. שם
גם אספו תרומות למען עצוריו ובני-
מישפחותיהם.
המארגנים היו שם כבר משעות
הבוקר המוקדמות, רובם עם נשק
צה״לי תלוי ברישול על כתפיהם, מעילים
חמים, כי3ות סרוגות וציציות
לבנות מתבדרות ברוח הקרה של הרי-
יהודה. הם עמדו וחיכו לאוטובוסים
שיביאו את המוני המזדהים מהשפלה,
מקריית־ארבע ומן ההתנחלויות בגדה־המערבית.
המארגנים
גם הכינו דף־הסבר
לטיול ועליו הכותרת :״ובשביל היורד
מכרמיזאן הטיול נמשך,״ כשהכוונה
היא לטיולם של רוויטל ורון, שנקטע
באכזריות כשהם, המתנחלים, ממשיכים
אותו למרות הכל.
בראש דף־ההסבר נאמר :״מסלולנו
עובר בחלק המרכזי של הרי״יהודה, בין

באירגון הטרור היהודי, תהיה גדולה
ככל האפשר. אך יחד איתם היה צריך
גם צה״ל להתארגן, עם כוחות־הביטחון
האחרים, כדי לשמור על שלומם של
המפגינים. מאות חיילים הובאו באופן
מיוחד לאזור. רובם הגדול אנשי־מילואים
שגוייסו והובאו לאזור כדי
להגן על הפגנה מוזרה, שהתוצאה שלה
היתה ברורה מראש — גרימת פרובוקציה
בשטח שהוא פרובלמטי במילא,
והרגזת תושבי האזור דרכו עברה

התהלוכה.
הטיול יצא מבריכות־שלמה, על
כביש צר, המוליך אל הכפר ארטס,
כפר מוסלמי יפהפה, הבנוי על צלע
ההר ומשקיף על נוף משגע של וואדי
ירוק, שחלקו מעובד ובנוי טרסות־טרסות
מעשה עבודת־יד.
על הכפר עצמו היה כתוב מעט
מאוד בדף־ההסבר למטייל :״בכפר
ארטס, נעשה נסיון להתיישבות על־ידי
קבוצת נוצרים ויהודים מומרים, בא

מונית

אמו של בחור מדהיישה שהובל
למעצר (משמאל) מתחננת לפני
ק3ין צה״ל שלא יקח את בנה, כיוון שלא זרק אבנים.

מצע המאה הי״ט. הקבוצה התפרקה
וכיום תושבי הכפר הם מוסלמים.״
תושביו המוסלמים של הכפר ארטס
העדיפו שלא להיראות ברחובותיו
הצרים באותו היום. זמן קצר לפני
שהגיעה התהלוכה של חובשי הכיפות
והשביסים, מיהרו התושבים להסתגר
בבתים, כשהם מציצים מבעד לחלונות
על הכובש הישראלי שיצא למסע של

האם הוכתה בידי מתנחל בשם ערמוני, שהוא עובד
מישרד״הפנים. החיילים הרחיקו אותו משם, ואחר-
כך לקחו את הנער הצעיר(במרכז התמונה) לחקירה.

הפגנת נוכחות בתוך כפרם השליו.
והמטיילים, רובם הגדול ילדים
בחופשת־חנוכה, עם או בלי הוריהם,
הלכו בכביש הצר עם תרמילים
ומימיות, כמו טיול שנתי של תנועות־נוער,
אלא שהפעם לא הראו להם את
הארץ, אלא הראו אותם לארץ ,״למען
יראו וייראו״.
על כ!? היד. נקודות־הציון הבאה

4 .דיי׳

דגל נגד דגל

שני אנשי או״ם עמדו ליד מחנה״הפליטים,
כשעל מכוניתם דגל האו״ם. מאיר אינדור
(בתמונה מימין, עם הכיפה) ,צעק עליהם שיורידו את הדגל ולא, הוא

יביא דגל ישראל. אחר־כך הלך וצייר דגל ישראל וכתב :״עם ישראל חי
גם עם ה״.א.ס החליט אחרת ״.אך כשבא להניח את הדגל (בתמונה
משמאל) הסתלקו אנשי האו״ם. הוא, בכל זאת, הניח את הדגל.

במסלול היתה הר מריר: כאן ננוח
בחורשת העצים יפי־הנוף — עצי
אורן־הסלע, הגדלים כאן באופן טיבעי
ומגיעים לגודל מרשים. עצי אורן אלו
יוצרים צורה של מסרק הנראה במבט
מרחוק, הדומה למסרק המפורסם
בבית״מאיר, ואכן קיבלה חורשה זו את
הכינוי ״מסרק דהיישה״.
כף נכתב בדף־ההסבר. למעלה על
ההר כבר היו כמה מכוניות צבאיות
וכמה חיילים עם נשק, שעמדו וצפו
בתהלוכה המתקרבת. ג׳יפ קטן של
המתנחלים, ובו מארגני ההפגנה, נסע
הלוך ושוב לאורך המסלול. יושביו היו
גם הם מצויירים בנשק.
הר מריר משקיף על מחנה־הפלי־טים
דהיישה מן הצד הצפוני שלו.
מלמעלה מונח מחנה־הפליטים כמו על
כף יד, והוא נראה שליו באותו יום,
מיסגד בולט במרכזו ומסביבו בתים
קטנים וצפופים. כאן עצרו המטיילים
למנוחה, כשהם יושבים על צלע ההר
ומשקיפים על הפליטים מלמעלה.
המבוגרים הסבירו לילדים הקטנים על
הסכנה הרבה החבויה בתוך מחנה-
הפליטים ועל תושביו ,״שרובם מרצחים.״
בדף־ההסבר
היה כתוב :״מכאן נצפה
למטה, לכיוון מחנה־הפליטים דהיישה.
פליטים אלו התגוררו בכפרים באזור
השפלה, לוד ורמלה, ולאחר מילחמת־השיחרור
יושבו כאן על־ידי השילטון
הירדני. האדמה, עליה שוכן המחנה,
(המשך בעמוד )12

מיצעד הטרור

§ 444,*.44

(המשך מעמוד )11
שייכת ליהודים. צורת הבנייה הצפופה
של מחנות״הפליטים נועדה מעיקרה
להנציח את בעיית הפליטים ולמנוע
את שיקומם, כדי שישמשו גורס לתסיסה
ולהפרת השקט והביטחון. לאחרונה
עלה מחנה־הפליטים דהיישה לכותרות,
בעיקבות אירועי זריקת אבנים
וירי על תחבורה יהודית, ומכאן אף
יצא רוצחם של רויטל סרי ורון לוי ז״ל.
מן הראוי שאכן השילטונות ינקטו
באמצעים המתאימים להשלטת סדר
וביטחון מוחלטים ולהבטחת התחבורה
היהודית בכביש ירושלים־חברון״.
ילדים רבים חובשי כיפות עברו כאן
שטיפת־מוח מעשית מעל מחנה־הפלי־טים
שהפך סמל של הכיבוש.
מלמעלה אפשר היה להבחין במכונית
הכתומה בה מתגורר הרב משה
לווינגר.
״עם ישראל חי!״ בינתיים היה
מחנה־הפליטים שקט, אך בתוכו התחממה
האווירה.
ומן הר הגבוה הוביל המסלול את
המטיילים למטה לכביש הראשי ירו־

מבוקש כבר כמה חודשים באשמת
השתייכות לאיגון הטרור היהודי, ניגש
בכעס אל אנשי האו״ם .״מה פיתאום
אתם שמים כאן דגל של האו״ם?״ שאל
בתקיפות. שני האו״מניקים ענו לו
בשקט ובשלווה שאין כל רע בדגל זה.
הם הזכירו לו, אם שכח, שגם מדינת-
ישראל חברה באומות המאוחדות ולכן
דגל זה כולל גם את ישראל.
תשובתם לא ריצתה אותו, והוא
המשיר לבקש מהם בתקיפות שיקפלו
את הדגל. אנשי האו״ם לא ענו. אז צעד
אינדור בכעס לצד השני של הכביש
והסביר לחבריו :״אם הם שמים פה דגל
שלהם, אני אשים דגל ישראל לידו!״
בזריזות רבה מצא קרטון ועט, והתחיל
מצייר עליו את דגל ישראל. מתחת
לדגל, על השלט, כתב באותיות דפוס:
״עם ישראל חי גם אם וד.א 1;.החליט
אחרת!״
הוא רצה להניח את השלט המאולתר
ליד דגל האו״ם, אך זה כבר לא היה
שם. אנשי האדם, מתוך חשש להתלקחות,
או סתם מתוך פחד, קיפלו את
הדגל בשקט, הניחו אותו בתוך המכונית
ונסעו משם במהירות, כאילו לא

כמה חיילים, שניכנסו דקות מיספר
קודם לכן אל מחנה־הפליטים, חזרו
משם כשהם מובילים שני נערים
צעירים, שהבעה של בהלה ופחד על
פניהם. אם אחד מהם עמדה בפאתי־המחנה,
מחזקת לראשה את המיטפחת
הלבנה, ממלמלת כמה מילים בינה
לבין עצמה, ומביטה מבט אחרון בבנה,
שמי יודעה מתי תראה אותו שוב.
מיספר דקות אחרי־כן הגיע טנדר
צבאי והחזיר את הנהג הפצוע למכוניתו.
כמה עיתונאים וצלמים שהיו
במקום, עטו עליו. פניו היו חבושות
ועל בגדיו היו כיתמי־דם קרוש.
הכתבים שאלו אותו מה קרה, כשהם
מושיטים לעברו את המיקרופונים.
הפצוע יצא מהמכונית בכעס. הוא סירב
להתראיין, אבל אמר :״תסלקו את הל-
ווינגר הזה מפה, אז לא יהיו דברים
כאלה.״ ואז צעד בכעס לכיוון מכוניתו
הפגועה. שם עמד במשך כמה דקות
והוריד ממנה את שאריות הזגוגית
הקידמית. זמן קצר אחר־כך נסע משם
במהירות, כשבנו נוהג במכונית, עליה
היו עדיין כתמי־דם.

גזו
*>1זס 1

הכתבים שבאו עם המסר שלו לרב
לווינגר, כדי לשמוע את תגובתו על
דברים אלה, נענו בשטף של עצבים.
לווינגר גייס לעזרתו את היהודים
שניספו בשואה הנאצית. הוא לא היה
מוכן להגיב לדבריו הברורים של הפצוע.
הוא צרח על העיתונאים שהם
מסיתים, שמאלנים ומסלפים את הדברים.
העיתונאים התרחקו ממנו בבהלה
ועברו לצד השני של הכביש.

מתנחלים מול דהיישה
לא הראו להם את הארץ אלא הראו אותם לארץ
שלים־חברון, כשהם הולכים צמודים
כמעט לשורת הבתים הצפוניים של
דהיישה. לאורך צלע ההר, מטרים
ספורים מן הבתים של המחנה, ישנה
שורה ארוכה של חיילי מילואים, כגדר
חיה המפרידה בין המחנה לבין המטיילים.
למטה על הכביש עצמו עמדו
כוחות גדולים של צבא ומישטרה. וגם
שני שוטרים שכל תפקידם היה לעצור
בכל כמה דקות את התנועה ולאפשר
למטיילים לחצות את הכביש.
במשך שעה ארוכה־ארוכה ירדו
קבוצות קטנות של ילדים ומבוגרים,
לאט־לאט, במורד הך וך התלול, כשהם
שולחים מבטי אדנות לעבר הבתים
העלובים של דהיישה, שכביסה התנופפה
מעל גגותיהם. גם קבוצה עם דגל
ירדה באיטיות רבה, כשהדגל מתנופף
ברוח הקרה, כמו תהלוכת־ניצחון מסביב
למחנה הכבוש.
היתה שעת צהריים, ופועלים, תושבי
מחנה־הפליטיס, התחילו לחזור
הביתה מן העבודה. הם שלחו מבטים
מבועתים לעבר הצעירים חובשי־ה־כיפות,
שצעדו על הגיבעה ׳הסמוכה
לרהיישה.
למטה, על הכביש הראשי, עמדה
מכונית סטיישן לבנה גדולה, עליה
היה מוצמד דגל כחול של האו״ם. על
המכונית נשענו אנשי האירגון, כשהם
אוחזים בידיהם מכשירי־קשר קטנים.
הם עמדו וצפו בתהלוכה המוזרה,
היורדת אט־אט מן ההר. מארגני הטיול
לא ראו בעין יפה את נוכחותם של
אנשי האדם במקום. חלקם ניגשו
אליהם ושאלו אותם למעשיהם. אלה
הסבירו בשקט ובנימוס, שהם מתגוררים
בארץ, וחלק מתפקידם הוא
להשגיח ולסייע לפליטים שבמחנה.
הם נמצאים במקום, כך הבהירו, כדי
לדאוג שהרוחות לא יתחממו בגלל
הפגנת המתנחלים.
מאיר אינדור, ממארגני ׳הטיול,
מתנחל וותיק ורב־פעלים. שאחיו, יוסי,

היו שם בכלל. אינדור, שבא עם השלט
למקום בו עמדה מכונית האו״ם, כולו
מוכן לקרב, נותר בפה פעור, אך
למרות זאת הניח את הדגל בצד הכביש,
מטרים ספורים מן הבתים הראשונים
של דהיישה.
״אמרתי לכם!״ האווירה התחממה.
היה ברור שבעוד רגע יקרה משהו.
ומשהו אכן קרה. בעוד המטיילים ממשיכים
את טיולם על ההרים לכיוון
מינזר כרמיזאן, נפגעו שתי מכוניות
נושאות לוחיות־זיהוי ישראליות מאבנים
שנזרקו לעברן מכיוון מחנה־הפלי־טים.
המכונית
הראשונה, של תושב
שכונת גילה שמדרום לירושלים, נפגעה
בשמשה הקידמית שלה. הנהג
נפצע בפניו, זגוגית המכונית נופצה,
מישקפיו של הנהג נשברו גם הן. הנהג
נלקח למימשל הצבאי בבית״לחם, שם
נחבש וטופל. ובעוד החיילים בודקים
את מכוניתו, שכיתמי־דם רבים נראו
על מושב הנהג שלה, נפגעה מכונית
אחרת, לא רחוק משם. אמבולנס צבאי
הגיע במהירות למקום, והבחור הצעיר,
שנחבל גם הוא בפניו, נחבש ונלקח
ברכב צבאי למימשל. בחורה, שהיתה
איתו במכונית, ניקתה בינתיים, ביחד
עם החיילים, את שאריות השימשה
הקידמית של הרכב, ונסעה אחריהם.
ג׳יפים צבאיים התקרבו במהירות
לאזור וחיילים חמושים ירדו מהם, צועדים
פנימה לתוך המחנה.
הרב משה לווינגר, חבוש־כיפה,
עורו צרוב משמש של ימים רבים מול
דהיישה, עבר את הכביש והתקרב
לכיוון המכונית הפגועה. על פניו
היתה הבעת־ניצחון של ״אמרתי לכם.״
הוא לא דיבר, רק הביט ארוכות
במכונית הפגועה, ידיו בכיסים. חסידיו
הרבים, חלקם ממארגני הטיול, נדבקו
אליו, מחכים לשמוע את מוצא פיו* .

״מי אתה?״ שם היתה התכונה
בשיאה. קבוצה נוספת של חיילים
חזרה מתוך סימטאות המחנה הצרות,
כשהם מובילים עוד נער צעיר ומבוהל
למעצר. אמו ואחיותיו של הנער רצו
אחרי החיילים, כשהן מנסות למנוע את
מעצרו. הם קראו לעבר החיילים, כי
הנער אינו אשם וכי לא ידה אבנים
לעבר המכוניות הישראליות, אך החיילים
ניסו להדוף אותן מעליהם.
האם, לבושה שימלה ארוכה, רקומה
ומהוהה ולראשה מיטפחת לבנה, חיבקה
את בנה בכוח, מנסה למנוע מהחיילים
לקחת אותו ממנה.
היא היתה כואבת והיסטרית ובידה
הדפה מעליה את החיילים. מתנחל
צעיר, חבוש־כיפה, שעמד וחזה במהומה,
ניגש אליה ותקף אותה בידו.
האיש, ערמוני, חבר מועצת יהודה ושומרון
ופקיד מישרד־הפנים, המתגורר.
בגוש עציון, הפעיל אלימות על
הנשים חסרות־הישע. קצין, שעמד וראה
את הנעשה, צעק עליו שירפה מן
הנשים ושיסתלק משם .״אבל היא
תקפה את החייל!״ אמר ערמוני בכעס.
״זה עניין שלי!״ ענה לו הקצין בתקיפות
.״אני לובש מדים ויש לי סמכות
לפעול, אבל מי אתה? מה פיתאום אתה
מתערב? זה לא עניין שלך ותתרחק מן
המקום.״
האווירה כבר היתה חמה, ואז הגיעה
ההוראה על השטח הצבאי הסגור.
נראה שלא מצא חן בעיני מפקד האזור
שכל הנעשה מתועד מכל הזוויות, על־ידי
הצלמים שנכחו במקום.
השיטה הזאת לסגירת אזור היא
חדשה, מאז ימיו של יצחק רבין, שר־הביטחון
החדש. לפגי כן, כשקצין רצה
להכריז על שטח צבאי סגור, הוא היה
צריר להראות צו כתוב וחתום, ולקבל
את כל האישורים הדרושים. מאז רבין,
מספיק להכריז במקום עצמו שהשטח
סגור וזהו.
המטיילים המשיכו את טיולם בשלווה.
בסיום דף־ההסבר נכתב :״הרגשנו
חובה להמשיך את הטיול של רויטל
ורון הי״ד, שנרצחו בגלל היותם יהודים.
באנו להוכיח שהטרור האש״פי
לא יצליח. הטיולים נמשכים! וכאשר
חלוצי־ההתיישבות ומתנדבי יחידות
נבחרות עצורים היום בתל־מונד, איננו
מקבלים את העמדה השמאלנית המחפשת
רעתם על־ידי הצגתם כפושע
נ ת סרגוסטי
עים•״

ך* ק לפני שבוע הוא כמעט הוביל
1את הליכוד לפרישה מממשלת
האחדות הלאומית על רקע משבר
ש״ס. שר הבינוי והשיכון, דויד לוי,
הצטייר ליומיים־שלושה כמנהיג הבל־תי־מעורער
של תנועת החרות. אבל
בחוגים הפוליטיים והמיפלגתיים הרציניים
ידעו שהוא מחוסל. מאבקי
הכוחות והשינויים העוברים על המחנה
שלו יותירו אותו, בסופו של דבר,
מנוטרל לחלוטין וחסר־שיניים .״מי
זוכר שרק לפני 15 חודש הוא התמודד
על ראשות־הממשלה?״ שאל השבוע
אחד מיריביו במיזנון־הכנסת .״בעוד
15 חודש ספק אם יזכרו אותו בכלל!״
מה קורה ללוי? מה קורה לאנשיו?
מעולם לא אפפה הילה ונופת־צופים
מנהיג פוליטי ישראלי כמו את לוי.
דובר על עבודת־צוות, ראייה חדשה,
מנגנון משומן, חיילים רבים בשטח.
עתה מתגלה שהכל הוא בלוף.
״בסוף תישאר מלוי רק התיסרוקת
שלו,״ העיר מתנגד אחר שלו.
המשבר העכשווי החל על רקע
מינויים וחלוקת טובות־הנאה, שלאחר
הבחירות. תוצאות הבחירות הותירו
מביאי״קולות כבדים של לוי מחוץ
לכנסת. הממורמר הגדול ביותר היה
מיכאל קליינר, שנדחק למקום ה־.49
הוא הבין שסיכוייו לחזור לכנסת
אפסו. קליינר שב לן צשרד עורכי־הדין
שבו יש לו חדר, ברחוב ארלוזורוב
בתל־אביב, אבל לא יכול היה להירגע
מגודל האסון שפקד אותו.
היה ברור שצריך לפצות אותו. לא
רק בגלל עצבותו כי אם, ובעיקר,
משום שהוא והקבלן דויד אפל, מראשי
סניף צפון תל־אביב, הם גייסי־כוחות
רציניים. אבל קליינר חש לרגעים
שהוא עדיין ח״כ והסביר לחבריו
שפנייה ישירה ללוי, שימצא לו ג׳וב,
היא השפלה עבורו. לוי, לעומת זאת,
לא הבין מדוע צריך צד שלישי לתווך
.בינו ובין קליינר, המחפש תפקיד
ויוקרה.
התפקיד שאליו ערג קליינר היה
תפקיד יושב־ראש מועצת המנהלים
של חברת השיכון הממשלתית, שיכון
ופיתוח. לא רק המשכורת הנאה
והרכב הצמוד קסמו לו. הוא ידע שזהו
מוקד״כוח מיפלגתי. וכאיש ; פוליטי
הוא הבין י שאם חפץ חיים הוא, עליו
לשוב בדרך זו למישחק.
אבל מה שקליינר רצה, ולא העז
לומר ללוי ישירות, רצה מישהו נוסף,
שגם הוא חושב שמגיע לו. המדובר
באיש־העסקים מסביון, דויד מור,
שהוצב במקום ה־ 43 ברשימת הליכוד
לכנסת׳.מור הצעיר והשאפתן שמיש־רדו
שוכן בבורסה הקטנה ברמת־גן,
שולח את ידיו למקומות שונים ולענפי
משק שונים. אבל גם הוא מעוניין
בג׳וב מיפלגתי שיאדיר את כוחו.
תפקיד יושב־ראש מועצת־המנה־לים
של שיכון־ופיתוח נראה לו. לפני
כן נפוצה שמועה במצודת זאב שמור
מנהל משא־ומתן עם שר התעשייה

והמסחר אריאל שרון, ויש סיכוי שהוא
ימונה לתפקיד מנכ״ל מסו״ת או ליועץ
מיוחד לשר. מור עצמו ביקש את
רשותו של לוי לבצע את המהלך, והיה
נדמה שבאמצעותו תיכרת ברית בין
שרון ולוי. לא ברור מה ענה לו לוי.
שרון, לעומת זאת, העיר שלא זכור לו -
שהוא ניהל משא־ומתן עם מור על
תפקיד מנכ״ל מישרדו.
לפני יותר מחודש ישבו לוי ״ומור
בכנסת וסיכמו ביניהם שמור יקבל את
התפקיד בשיכון ופיתוח. כך למעשה
קנה לוי את מור, אבל הפקיר את
קליינר, שבימים אלה הוא זועם ורותח
מכעס. ואם מור לא קיבל ג׳וב אצל
שרון, הרי שלקליינר כבר מחפשים
שם ג׳וב.
אם יצטרף קליינר למחנהו של שר־התעשייה־והמיסחר
הרי שייווצר קרע
של ממש בינו ובין אפל, בן־בריתו,
המתעב אישית את שרון, ובסיכומו של
דבר ייחלש עד מאוד מחנה לוי בתל־ -
אביב.
אבל בפוליטיקה העניינים לא
נגמרים כל כך מהר. ההסתבכות רק
החלה.

טיול לילי
העתיקה

חרי שלוי ומור סיכמו ביניהם
את מה שסיכמו הצטרף לשיחה 1
מנכ״ל מישרד הבינוי והשיכון, אשר
וינר, המכהן בעצם ימים אלה גם כיו־שב־ראש
מועצת־המנהלים של שיכון־
ופיתוח.
וינר הוא מנכ״ל בעל סמכויות
רבות. תחילת יחסיו עם לוי לוטה
בערפל. האגדה מספרת שהרומן בינו ״
ובין השר מבית־שאן החל זמן קצר
אחרי שלוי נכנס למישרד הבינוי
והשיכון, בקאדנציה הראשונה של
ממשלת מנחם בגין. וינר היה אז מנהל
אגף האיכלוס במישרד. באחד הימים,
כשלוי נשאר עד שעה מאוחרת במיש־רד,
ששכן ברחוב הלל בירושלים,
הציע וינר לשר לערוך לו סיור־היכרות
בעיר העתיקה. השניים טיילו עד
השעות הקטנות של הלילה, ווינר
תיאר בהרחבה איך משקמים את !
הרובע היהודי. בין הסבר להסבר זרק־־־!
וינר שבצעירותו הוא היה חבר ביתר.
זה הספיק. אחרי זמן קצר הוא מונה
למנכ״ל המישרד ולוי אף החדיר אותו
לסניף חרות בירושלים.
עד היום רואים שם בוינר נטע זר,
אבל לוינר זה לא הפריע. הוא שלט
במישרד ביד רמה, ולוי חיבב אותו כי
הוא איפשר לו להזניח את ענייני
השיכון ולהתמסר לפוליטיקה.
אבל גם בין השניים עבר חתול
שחור. במישרד הבינוי והשיכון, שעבר
לשייך ג׳ראח במיזרח העיר. ריכלו
שוינר יסיים במהרה את תפקידו. איש
לא ידע למה, אבל היה ברור שהיחסים
בין השניים אינם כתמול שילשום.

חחידח בוחו
החיילים -ענשיו
בוו־חיס הקצינים.
מחנה

לוי

מתנוון־ -ואויאר
שוון ממתין עד
שהיוושה תיבול
אל תוו דיו
הקדמת הבחירות לכנסת פתרה את
המשבר. וינר הודיע על מועמדותו
לכנסת. היה ברור שאם הוא ייבחר, הרי
שהוא יתפטר בכבוד מתפקידו. אבל
במרכז חרות לא אוהבים טרמפיסטים.
הוא לא עבר את משוכת השביעיות
וכך נותר, למעשה, קירח מכאן ומכאן.
למזלו, הוא לא התפטר פורמלית
מתפקידו כמנכ״ל.
אחרי הבחירות הוא נשאר עדיין
במישרד. אז גם התפנה תפקיד יושב־
_ ראש מועצת־המנהלים של שיכון ופיתוח.
הקודם בתפקיד, יהושע מצא,
נכנס לכנסת, ונאלץ להתפטר מהחברה
הממשלתית.
במישרד הבינוי והשיכון חשבו
שוינר יתפטר ויסתפק בתפקיד יושב־ראש
מועצת־המנהלים, אבל הוא העדיף
לשבת בשני התפקידים.
כאשר דיברו במיזנון הכנסת לוי,
מור ווינר על השינוי בחברה הממשלתית
הסכים וינר מיד לחילופים.
אבל כשלוי קם מהשולחן, החלו
הבעיות. וינר ביקש לכפות על מור
מנכ״ל שלו. האיש של וינר הוא אלי
נטף, שעזב לפני שנה במסיבה גדולה
את מישרד הבינוי והשיכון, ואחר־כך
שב. במישרד מבקר המדינה בודקים
היום את תנאי פרישתו ושיבתו.
מור הבין שוינר מנסה לחבל בכניסתו
לתפקיד וגם הוא זועם ומרגיש
מרומה.
בשלב זה הוצע רעיון הכיסאות
המוסיקאליים. שקליינר ייכנס לתפקיד
יושב־ראש מועצת־המנהלים של
חברה ממשלתית אחרת, עמידר.
ושקודמו, יהושע דוידוביץ׳ ,שכבר

ולקבל את ג׳וב חייו: מנכ״ל החברה
הממשלתית לפיתוח לוד רמלה.

סיוד אייד
׳בארצות־הבדית
** ערכת היחסים בין לוי וסרוסי
^ /ככר הפכה לאגדה בתנועת
החרות. לפני כמה זמן רצה סרוסי
להוכיח לעיתונאי עד כמה גדול מעמדו
אצל לוי והוא התבטא כך:
״סיפרתי לדויד שאומרים שהוא מקצץ
לי בסמכויות. ואז דויד אמר לי: אבנר,
מי מקצץ למי, אני לך או אתה לי?״
סרוסי בן ה־ 33 הוא נציג נאמן של
דור שני למישפחת חרותניקים
מיזרחיים. בשנת 77 עבד חניך ביתר
רמלה במערכת הבחירות והתיידד עם
רוני מילוא. כעבור שנה הכניס אותו
מילוא לעבודה בגינזך מישרד הקליטה,
לצידו של בן־ציון קשת, שהיה
בעבר סגן יושב״ראש הכנסת. השר
היה, כמובן, לוי. סרוסי לא החזיק מעמד
בתפקיד וביקש ג׳וב אחר.
באותם הימים דובר בכך שמילוא
יהיה סגנו של לוי, ואז מילוא שלח את
חברו, סרוסי, ללישכת השר. סרוסי

סרוסי בתעשייה האווירית. ואם במיש־רד
לא בלט סרוסי הרי שיחסי הקירבה
בין שתי המישפחות חיפו על כך.
סרוסי צבר עוצמה במהירות רבה. הוא
השתלט על לישכתו של לוי וחסם
אותה בפני חברי מרכז ועובדים אחרים.
ללוי היה עוזר נוסף, נאמן ומוכשר.
שמו עמוס לבל, והוא נציגו של דודי
אפל. הוא הלך עם לוי כיברת־דרן־
פוליטית ארוכה. זמן קצר אחרי
הבחירות הוא נעלם מהלישכה, יצא
לסיור ארוך בארצות־הברית ומאז
ששב ארצה, הוא לא ביקר בלישכת
השר. עתה הוא נכנס לעולם העסקים,
ועזיבתו הפיתאומית מעוררת תהיות
רבות.
בין סרוסי ווינר שררו יחסים של
חשדנות, אך של שיתוף־פעולה מול
יריבים משותפים. כאשר פורסמו
בעבר, בעיתונות, ידיעות על הדחה של
וינר, היה סרוסי ממהר לבדוק מיהו

מתמודד מור

מודח פרוסי
בחזרה לרמלה
הוצע בעבר לתפקיד מנכ״ל מישרדו
של לוי, ייכנס לתפקיד זה, במקומו של
וינר שיישאר בשיכון ופיתוח. במשחק
כזה נשאר מור בחוץ. אין לו גייסות,
אבל הוא נחשב כאינטליגנטי
שבין ראשי המחנה, ולא בקלות יוותרו
עליו.
בתנועת החרות שואלים מה חייב
לוי לוינר. אם על כך אין תשובה,
בוודאי שאיש לא מסוגל להסביר מה
חייב לוי לעוזרו הנאמן, אבנר סרוסי,
שאמור לצאת בקרוב מלישכת השר

מישרת סמנכ״ל בחברה ממשלתית
כלשהי. הוא לא התלהב ועתה הוא
קיבל בונוס גדול פי כמה.
לישכת השר נותרת מנוטרלת וחלשה.

מתגת־הגופה
לאריק שרון
^ אשי המחנה מדברים על כר
1שהעיתונאי לשעבר, אורי אורן,
ישוב ללישכה. הוא כבר עבד לצידו
של לוי. תפקידו לענות על מיכתבים
וחידוש הקשר עם חברי התנועה,
החשים שלוי הפקיר אותם.
אבל אורן הוא כבר סוס משומש.
זמן רב מוזכר שמו של עסקן
סטודנטים צעיר, גיל סמסונוב מתל־

כעל המועמד הטיבעי של חרות, שיעמוד
בראש הליכוד בבחירות להסתדרות.
הבחירות באופק, והן ייערכו,
כפי הנראה, במהלך שנה זו. והנה,
נציגו הנאמן של לוי בסיעת תכלת
לבן, יעקב שמאי, מרים ראש. שמאי,
מגיבעת־עדה, החל מפגין עצמאות.
הוא נמצא במקום ה־ 42 ברשימה
לכנסת וסיכוייו להשתחל לבית־הנבחרים
גדולים. הוא מבין שיש
בידו עוצמה רבה. והוא מנצל אותה
היטב.
ראשית, הוא הודיע שהוא מבקש
שמישרד־השיכון לא יתערב בנעשה
בסיעה בהסתדרות. אחר־כך רמז שהוא
יסיק מסקנות חמורות אם אנשי לוי
יאיימו להדיח אותו ערב הבחירות.
בשבוע שעבר הוא נקט ביוזמה
עצמאית אחרת ופנה לבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב באמצעות היועץ
המישפטי של הסיעה, חיים שטנגר,
בבקשה שבית״המישפט יורה להסתדרות
לקיים את הבחירות לאלתר. למ־

מושפל קליינר

מכונית ונהג

לידי שרון

הרמלאי הסתובב בלישכה, ללא שום
תפקיד מוגדר. אחר־כך עבר עם לוי
למישרר הבינוי והשיכון, ומאז הוא
שם. י
באותו הזמן הוא הצליח להשתלט
על קבוצת הכדורגל של ביתר רמלה,
ביחד עם אחיו, מסעוד. בתקופתו גדלו
גרעונות הקבוצה וסרוסי נדרש על־ידי
השחקנים לעזוב את תפקידו. השחקנים
פלשו לביתו של סרוסי ואיימו
שלא יעזבו את המקום, עד שלא יוציא
את עצמו מהנהלת הקבוצה. סרוסי
חשש ממהומות ונטש את ניהול עיסקי
הכדורגל.
ללוי בני־מישפחה רבים בלוד ורמלה.
אחיו, מקסים לוי, כיום ראש
עיריית לוד, עבד ביחד עם מסעוד

אביב. הוא בחור הגון, אך ספק אם יוכל
להסתדר עם וינר.
ההוכחה הטובה ביותר לחולשת
המחנה היא שחבר מרכז התנועה,
אנדרי קלצ׳ינסקי, מעז לומר לחברים
שגם הוא מועמד לתפקיד עוזר של
לוי.
מהצד מביט, משתומם, מיכה רייסר,
שעבד בעבר לצידו של לוי, במישרד
השיכון ובמרכז הבעיה. רייסר מראיין
מועמדים לתפקיד עוזר השר, אבל
מצב־רוחו רחוק מלהיות שפיר. עד כדי
כך שהוא מסרב לדבר על המתחולל
במחנה .״המשכיל בעת הזו יידום,״
אמר השבוע רייסר בכנסת.
וכל זה עדיין לא מבהיר באמת עד
כמה נחלש לוי. כל הזמן דיברו עליו

עצמאי שמאי
מנהיג פועלים
מקור הידיעה. השניים גם הצליחו
ליצור חיץ בין לוי וסגנו, משה קצב,
היום שר־העבודה והרווחה. כך איבד
לוי עוד כוח מהמחנה שלו.
מסביבו של לוי נשאלו לא פעם
שאלות חמורות, מדוע זוכה סרוסי
לגיבוי כה רב? היו שאמרו ללוי
שהעוזר מלמד על השר שלו. אבל
כלום לא עזר. במערכת הבחירות
האחרונות השתלט סרוסי על ניהול
המטה, לצידו של לוי, וחסם בגופו את
הכניסה ללישכת יושב־ראש המטה.
סמוך לבחירות ניסו לסדר לו

שותק רייסר
עולם הדממה
רות שהתביעה נדחתה, הרי ששמאי
עשה כותרות ובסניפי התנועה הוא
מתחזק.
כלומר, גם באגף העובדים של
חרות נחלש כוחו של לוי.
על המירקע לוי עדיין נראה מנופח
כתמיד. מחשבי החישובים במצודת־זאב
טוענים שחל סחף עצום בחיילים
שלו ושהם עוברים למחנהו של אריק.
על־פי התמונה המצטיירת עתה, גם
הקצינים שלו מתרחקים ממנו. מתנת־חנוכה
טובה יותר מזו לא יכול היה
שרון לקבל. בן־ציון ציטרין

6 .7 0

״שלומיאליות לשמה:״ קבע בכעס
איש בכיר ביותר במיפלגת־העבודה
על פסטיבל ש״ס, שנגמר השבוע
בשעה טובה אך מאוחרת ,״ניתן היה
לגמור את כל העניין לפני חודשיים־
שלושה, אילו היו מטפלים בכך בחשאי,
ולא לאור זרקורי התקשורת!״
״כלומר שהיו גורמים שתפסו
טרמפ על המשבר ש״ס־מפר״ל למען
כותרות בתקשורת?״
״אני לא רוצה להיכנס לשמות.
אבל זה לא רק זה. לא ידעו כיצד
לקשור קצוות־חוטיס ...לא מוכן
לנקוב בשמות! שלושה חודשים ישבו
והתווכחו על 6.7אחוזים! כן, כן. על
כך בסך־הכל דובר: ש״ס דרשה לקבל
* 40 סמכויות, ולא 33.3*,כפי שהוצע
להם ...את מבינה כמה זה מצחיק?״
גם אותי זה היה מצחיק, לולא
הטפש היה שלי.

מדוע צוינים
ללמוד אנאלית!
הנה דוגמה אופיינית: בישיבתה
של סיעת־המערר, שהתקיימה ביום
השני בערב בכנסת, על דרישתו של
ח״כ שימחה דיניץ לסגת מייד
מלבנון. קרא ראש־הממשלה שימי
ערן טרם מיכתב. שהגיע אליו
שעתיים קודם לכן מראש ממשלת־איטליה.
במיכתב, שנכתב בשפה
האנגלית, התייחס ראש הממשלה
האיטלקי לסיוריו האחרונים במדי•
נות־ערב, ופגישתו עם מנהיג אש״ף,

החי

באיומים!
ט 5ו_1ג<א £מטסץ קט ^ 3טח 8
הדו־שיח הבא התנהל בשבוע שעבר ליד שולחנות המזנון בכנסת בין
חברי-הכנסת יגאל כהן(לעם) ופסח גרופר(ליברלים).
כהן(בצעקה) :״פייסי, אנחנו מחכים לך ביום שני!״
גרופר(בבדיחות) :״יום שני? אני לא יכול. אני בלבנון!״
כהן :״אז תצטרף ביום השלישי!״
גרופר :״גם ביום השלישי אני בלבנון ...גם ברביעי וכאן הוא התפרץ
בצחוקו המתגלגל.
מה פשר הדו־שיח המוזר? ומה פשרה של התעניינותו העמוקה של גרופר
בשלומם של חיילינו בלבנון?
אל תתאמצו לפענח את התעלומה: במילא לא תצליחו! הפיתרון טמון
ביוזמתו הברוכה של יגאל כהן. שאירגן שיעורי אנגלית לחברי-הכנסת. שאינם
שולטים בשפה. גרופר התגלה כסרבן־השכלה מושבע, על אף הפצרותיה של
חברתו־לסיעה, שרה דורון, שאף גייסה אותי לעזרתה.
״פייסי!״ קראה אותו דורון לסדר ,״השיעורים לא יזיקו לך! גם דיאטה לא
תזיק לך!״ הוסיפה.
גרופר בצע בביגל׳ה עמוס חמאה. ופטר אותה בצחוקים רמים.

בכיר בעבודה: מתו היה לסייס את משגר
ש״ס עוד לפגי חידש>י 0־שלושה, א>לו היו
מטפלים בכך בחשאי, והיו לוושריס קצוות!
הברי־כגסת התנגחו גיגיהס בסוף השבוע:
״ בידי מי ״המתופול של מעמד הפועליס״...
^ גרופר.. :שרי מיפלגת העבודה מפריעים
^ ליצחק מודעי!״ אחד ממקורבי מודעי הגיג
על דברי גרופר :״מה, אגי פטיביאטר!״

״ש־לום!״ קרא לעברי בשימחה
פרצוף מוכר בפזנון בדרך לירושלים,
״את בדרך לכנסת? יופי, גם אנחנו!
הזמינו אותנו לעוד דיון ...רק דיבורים,
דיבורים ...לא ייצא מזה כלום!
מחר אנחנו יוצאים לרחובות!״
הדובר היה פינחס (״פיני״)
גרוב, מנהיג פועלי אתא. שנאלץ
ללמוד פרק מזורז בנבכי הפוליטיקה
הישראלית. בחודשיים האחרונים
אמנם הפך לבן־בית במישכן הכנסת,
ומכרם של פוליטיקאים ועיתונאים,
אך בשריון הציניות שפיתח עריץ
מבצבצים כיסי־תמימות.
״מחר,״ יעצתי לו .״לא כדאי לך!
תהיה ההפגנה של צעירי חרות ב־איכסאל.
תהיה גם הפגנת־נגד, והעיקר
— התקשורת תתרכז שם!״
״כן?״ חכך גרוב בדעתו, התגרד
במבוכה ומחה ,״אבל כבר קבענו עם
המישטרה, עם האנשים ...אי־אפשר
להזיז! ביום החמישי, אנחנו מול הבית
של העשירים — בית־אסיה! וביום
ראשון — מול מישרד ראש־הממשלה!
אני מקווה שלשם תגיעו!״
(הכוונה לעיתונאים).
כשפגשתי בו לפני חודשיים. עור
היה תדור־אמונה. המילים שהפכו
השבוע למציאות מרה — נצא לרחובות!״
— היו אז בגדר איום רחוק.
גרוב הפציר בי אז בספק־תיקווה,
ספק־אימה :״אל תשמיצי את (א ריאל)
שרון! הוא זה שצריך לטפל
בנו ...גם בוועדת־העבודה הם בסדר...

פסח גרופר מתחמק מלימודי אנגלית!
שימעון פרס תירגם את המיסמ
ערפאת מאנגלית לעברית -ויצא ממנו
מיסמד אחר שאפשר לפרש אותו אחרת!

בכינוס סיעת הליכוד ביום הרביעי
בלט פסח נרופר בסיגנונו הבוטה
יותר מתמיד, וגם בתוכן־דבריו הקיצוני.
המסר העיקרי של דבריו היה,
שאם לא יבוא משבר ש״ס על פיתרונו
— ״לפרק!״ לפרק את השותפות עם
מפלגת־העבודה.
״לפני חודשיים ״,הזכרתי לו,

על הגולם ויוצרו הסיפור הבא מומלץ לפוליטיקאים
בתחילת דרכם. הסיפור עוסק במינויים
שהם ממנים סביבם, ויש לו מוסר
השכל.
פעם, לפני שנים לא רבות, משל
בעיירה כרמיאל אלי ונגר מהמערך.
ונגר מינה כסגנו אדם ושמו שאול
עמוד, תושב המקום.
חלפו שנים, עמור עקר עיר או
מועצה, ליתר דיוק — מיגדל־העמק
שמה. בינתיים אף הספיק להיבחר
כראש המועצה המקומית מטעם
הליכוד, והפך המוצר הטרי ביותר
בסידרת כוכבי־הליכוד בערי־הפיתוח.
בשבוע האחרון סובב עמור בין אמי
צעי־התקשורת כשבפיו המושג :״פני
תריזם מסוג חדש...״
כיום מתמודדים עמור וונגר על
תפקיד היושב־ראש של הגוף המאגד
את ערי־הפיתוח בשילטון המקומי.
מעניין אם ונגר מצר על בחירתו
מלפני שנים.

גרופר הכל מסודר

אלוף ההצעות

משבר ש״ס הכתיר את שר־העבודה־והרווחה משה קצב כ״איש שהוצע
לו יותר מכל!״ לקצב הוצעו תפקידים שונים ומגוונים בטרם התמנה לתפקידו
הנוכחי. ביניהם: יושב־ראש הכנסת.
אחד הפיתרונות שנידונו במהלך הימים האחרונים, כדי לחסל את העימות
בין ש״ס למפר״ל, היה למנות את קצב כשר־הפנים. כך היה מתפנה
משרד־העבורה־והרווחה עבור ש״ס, והסמכויות שנלקחו ממישרד־הפנים
לטובת מישרד־הדתות (או לטובת המפד״ל, בעצם) היו פוגעות בקצב. קצב,
שכמה מהסמכויות הכרוכות בתפקידו נשחקו (כגון: אי־חברותו בוועדת.השרים
לענייני־כלכלה) ,סירב.

שלום בצמרת
^ ירושלים הודיעה הקרן הקיי־
^ מת לישראל כי העבירה מיע־רותיה,
לקראת חג־המולד 25 ,צמרות
עצים דמויי־אשוח (למעשה: ברוש
אופקי) למטה האו״ם בדמשק— 25 ,
למטה האו״ם בנאקורה ו־ 15 למטה
האו״ם בעמאן.

חוזרים בתשובה
ך• חיפה הובאו שני חשודים בפני
₪1שופט, הואשמו בגניבת 25 זוגות
אופניים, בפריצה ל־ 15 מכוניות
וגניבת תכולתן ובזיוף פנקסי צ׳קים,
בעזרתם רכשו תכשיטים, שעונים ושני
זוגות תפילין.

תיפתח!
ך יידויפה מילאו קציני צה״ל בכי־רים,
העוברים, לקראת פרישתם
מצה״ל, קורס ניהול בכיר. המכין אותם
לכניסתם לחיים האזרחיים, במשותף,
טופס לוטו, זכו בחצי מיליון שקל,
שכיסו, בדיוק, את דמי־הכלכלה שלהם
בקורס, אותם הם אמורים לכסות
מכיסם.

ואין סח 1ג לרפואה
^ תל־אביב פתחה רשת סופרמר־
₪1קטים סניף חדש, הודיעה כי היא
מציעה ללקוחותיה מיבחר של, בין
השאר 84 ,מיני גבינות קשות 64 ,סוגי
לחם ולחמניות 50 ,סוגי נקניק ובשר
מעושן וגם 47 סוגי חררל.

ועוד קצת ער גוונו

״היית בעד פירוק השותפות עם
חרות ...איך זה מסתדר?״
״מסתדר, ועוד איך!״ ענה לי גרו־פר
,״עוד תיווכחי שצדקתי לאורך כל
הדרך!״ מוזר, גם אהרון אבו*
חצירא אמר לי לאחרונה מישפט
דומה.
״במה צדקת?״ ניסיתי לעקוב אחר
הלך־מחשבתו של גרופר.
״הייתי בעד הבהרת יחסינו עם
חרות: או פירוק או כניסה למשא־ומתן
עימם. והנה, היום אנו נכנסים
לשיחות איתם! אז הגיע הזמן לדון על
שיטת הסלאמי של מיפלגת־הע־בודה!״
הסלאמי, אל תשכחו, הקנה לו
את עולמו השבוע — 30 שניות
בטלוויזיה!
גרופר גם חולק על הריעה
הקיימת בקרב שרים בעבודה שהובעה
בהעולם הזה בשבוע שעבר,
שליצחק מודעי יש מעמד חסר־תקדים
בממשלה .״מה פיתאום?״ הוא
תוקף במרץ מחודש ,״עובדה שיצחק
לא מצליח להעביר את מה שהוא
רוצה להעביר בממשלה!״

^ רמת־גן הוציא כדורגלן של
^ קבוצה מקומית צו־עיקול על
רכוש קבוצתו, החייבת לו 30 אלף
רולר, הצליח לאסוף 22 זוגות נעלי-
כדורגל 16 ,כדורי־רגל 15 ,חליפות-
אימון, חמישה ספסלים ואת רשתות
שני השערים.

יאסר ערפאת.

המיכתב מדווח על תוכן הפגישה
— נכונותו של ערפאת להכיר
בישראל והקשר שלה לסיכסוכים
הפנימיים באש״ף. כמו־כן דובר על
השפעתם של גורמים חיצוניים על
ערפאת בעניין זה.
תירגום המיכתב לעברית על־ידי
פרס לא היה מילולי. אלא ב״רוח
הדברים מסקנתו מהמיכתב היתה
חד־משמעית: אץ סיבה להלל את
ערפאת. אש״ף לא מתמתן!

גולו
שרון השיניים באמריקה
אורה נמיר (היושבת־ראש) מאה
אחוז!״ בינתיים, גילה שלוועדת־הע־בודה־והרווחה
אין שיניים. השיניים
היו עסוקות אי־שם בבית־מישפט
בניו־יורק.
גרוב המשיך בדרכו לכנסת,
ל״סתם דברת למחרת הנהיג את
פועליו לרחובות, וזכה להיכנס עם
כמה אנשי־ציבור לסוף המהדורה של
מבט בטלויזיה לצד האירועים
באיכסאל. אנשי־הציבור, אגב, הם
פרשה מבישה נפרדת. בסוף השבוע
הטיחו כמה חברי־כנסת באוזני האשמות
הדדיות על עמיתיהם ש״תפסו
פיתאום מונופול על מעמד הפועלים״...
היציאה
לרחובות׳ץ ותה את הטיפול
באתא. לפתע פיתאום הקדישו
עצמם גורמים שונים למציאת-פיתרון
מהיר לעניין. אחד הח״כים החיפאיים
דיווח לי בטלפון בהול ביום השישי:
״לא אהיה בסוף השבוע בבית. אני
מקדיש את השבת לפועלי אתאר
ואכן, מאמץ משותף של יצחק
מודעי, ההסתדרות והח״כים החיפאיים
הוכיח את עצמו. בליל־השבת
הסתמן מוצא: הממשלה תזרים כספים,
עד שיימצא קונה למפעל.
אין ספק שהיציאה לרחובות היתה
אפקטיבית, ושוב — כמו במשבר
ש״ס — הוברר: קיימת רק דרך אחת
לסיים סחבת ישראלית! לא דיונים,
לא ויתורים, לא ריצות חכמים ולא
חיוכים — רק איומים!

דפנה ברק

כשר למהדרין
ף* פתח־תקווה עצרה המשטרה
^ קצב, אחר שגילתה כי עסק בסחר
מטבע־חוץ, הודיעה כי בהזדמנות אחת
העביר הקצב לאדם 450 דולר בבית־כנסת;
בהזדמנות אחרת — עמד
להעביר לאדם אחר 10 אלפים דולר,
אותם החזיק במקרר הבשר באטליזו.

תשבח אקדמי
^ תל־אביב החליטו שני הבנקים
^ הגדולים לוותר על חובותיהם של
סטודנטים לשעבר, אשר קיבלו,
בראשית שנות ה־ ,70 הלוואות לא־צמודות
עבור תשלום שכר־הלימוד
שלהם, מאחר שהוצאות הגבייה גדולות
בהרבה מגודל התשלומים החודשיים
שנשחקו באינפלציה.

גם מזה וגם מזה
ף* צה״ל הסביר קצין חינוך ראשי כי
6חיילי צהדל מבקרים, במסגרת
תכניות החינוך הצה״ליות, מדי פעם,
בישיבות, אך כשהם מגיעים לירושלים,
הם גם מבקרים בכנסיות, מכיוון
ש״אי-אפשר לעסוק בירושלים מבלי
להתיחס לקדושתה לנצרות״ .אך• במק־ 1
רים אלה מאפשרים לחיילים, שרצוג-ם
בכך, להמתין מחוץ לכנסיה ולא לבקר ^

העולם הזה 2469

דם יהודי במצות
במישפטו נגד השבועון טיים. וגם בכל התייחסות אחרת לטבח
צברה ושאתילא, חוזר אריאל שרון עד בוש על הסיסמה ״עלילת־דם״
.הוא נוהג על פי הכלל התעמולתי הבדוק, האומר, שאם תחזור
על דבר אחד בלי הרף, הוא
ייקלט בסופו של דבר — גם אם
זהו כזב או שטות. והרי במיקרה
זה, הטענה היא גם זה וגם זאת.
עלילת־דם פירושה עלילה
מסויימת מאוד: האמונה שרווחה
במשך מאות בשנים בקרב נוצרים
רבים, ביהוד בשכבות הנחשלות,
שהיהודים זקוקים לדמם
של ילדים נוצריים לצורכי פולחן.
בעיקר היתה קשורה אמונה
זו באפיית מצות. כאשר נעלם
ילד נוצרי ערב־פסח (וילדים
נעלמים בכל עת ובכל מקום)
היה הדבר מעלה את ההאשמה
שהיהודים חטפו ורצחו את הילד כדי להשתמש בדמו לאפיית
מצות. בדרן־ כלל היתה זאת הקדמה לעריכת פוגרום.
מה לזה ולאריאל שרון?
יש טענות חמורות נגד שרון בפרשת הטבח. ועדת־כהן קבעה
שהוא נושא ב״אחריות עקיפה״ (מושג מוזר ותמוה כשלעצמו).
רבים סבורים כי שרון פתח את המחנות לפני הפלאנגות ביודעו כי
אלה מתכוונים לערוך שם פרעות כדי לשכנע את המוני
הפלסטינים לברוח מלבנון על נפשם. אך לכל זה אין קשר
לצרכים פולחניים או לאמונה דתית.
איש לא התכונן לערוך פוגרום באריק וביהודים. במיקרה זה
היו הקוזאקים דווקא לצידם של היהודים, ויש הסבורים שפעלו
בשליחות מלך־ישראל.
ענין עלילת־הדם אינו רלוונטי, על כן, לפרשה זו.
אך לאחרונה אנחנו נתקלים בתופעה אחרת, המזכירה מאוד את
עלילת־הדם, ודווקא בהקשר רלוונטי מאוד.
בכל פעם שנעלם עתה ילד יהודי במדינת־ישראל, מתעוררת
בחוגים מסויימים האמונה כי נחטף ונרצח בידי ערבים. ולא בידי
סוטי־מין, שהם במיקרה ערבים (סטיות מיניות אינן מכירות
בהבדלים של דת, לאום וגזע) ,אלא דווקא בידי ערבים ״לאומניים״
,שיש להם כוונות לאומיות זדוניות, אפופות־מיסתורין
ומפחידות, כגון ״טקס־כניסה לאירגון־מחבלים״.
הוא הרין, כמובן, בכל פעם שנעלמת ונרצחת אשה יהודיה.
תמיד עולה מייד ההאשמה שהפוגעים הם ״ערבים״ ,הפועלים
מתוך מניעים ״לאומניים״ ,ולא סוטי־מין סתם.
כאן יש כל היסודות של עלילת־הרם הקלאסית: הפחד מפני
הזר ומינהגיו המיסתוריים, אפופי־המיסתורין: הנכונות של שכבות
נחשלות להאמין לכל דבר נתעב המיוחס לבן־המיעוט (היהודי,
הצועני, הערבי); פעולתם של פוליטיקאים ממולחים וציניים
(״המאה השחורה״ ברוסיה ואחיהם בישראל של ימינו) ,המוכנים
לנצל אמונות טפלות אלה למען מטרותיהם.
ואילו הקורבנות של הקוזאקים של אז הפכו לקוזאקים של
היום.

ואילו פרס הלך ודיבר עם הרב־הדיין על קואליציה, תיקים
וכסף, מה שנקרא ״הגועל־נפש״ .בכך ביזה שימעון פרס את
המדינה, כשם שעובדיה יוסף ביזה את דת־ישראל.
הוא שאמרנו: הסיגנון הוא האדם. מי שאין לו סיגנון, שום דבר
לא יעזור לו. יכול פרס לחקות את בן־גוריון על כל צעד ושעל —
פשוט אין לו הסיגנון של ״הזקן״ .ומכיוון שאין לו הסיגנון, אין לו
גם כושר־המנהיגות.
בן־גוריון הלך בראש. כמו רועה־צאן. על פרס נגזר ללכת אחרי
העדר, כדרכו של בוקר.

מימי הביניים אחורה
קיוויתי כל העת שהרעיון יעלה במוחו של מישהו במערך או
בליכוד. פיתרון אידיאלי, פשוט ונקי, למשבר ש״ס. ביצת־קולומבוס
ממש.
הליכוד לא רצה להניח לש״ס לפרוש, כדי שלא יופר האיזון

* 11 אבנדי

המדיום וחא המסר

העדין בין הגוש שלו ובין הגוש של המערך. המערך לא רצה
לספק את דרישות ש״ס. כדי שהמפד״ל לא תפרוש, בגלל אותה
הסיבה עצמה.
כמו תמיד, די היה בניסוח נכון של הבעיה, כדי להגיע אוטומטית
לפיתרון הנכון — פיתרון שהיה טוב לליכוד, למערך ולכל
עם־ישראל: היו צריכים פשוט להניח לש״ס ולמפד״ל לפרוש
ביחד. ארבעה מכאן וארבעה מכאן — האיזון לא היה מופר, ושלום
על ישראל.
את הבעיה סיכמה מלכת־ספרד בשירו המפורסם של היינריך

ירושלים שחה מיסה
כאשר הלך הפרס אצל היוסף, חשבו הכל על קאנוסה. ואכן,
אי־אפשר היה לעמוד בפני הפיתוי להשוות את פרס עם היינריך
ה־ ,4קיסר גרמניה, שעמד יחף בחצר מצודתו של האפיפיור
בקאנוסה, שלושה ימים ושלושה לילות, עד שהותר לו לבקש
מחילה על חטאיו(הפוליטיים) .לעומתו, יצא פרס בזול.
מצדיקיו של פרס יכלו להביא דוגמה היסטורית אחרת — זו
של המלך הצרפתי אנרי ה־( .4מיקרה מוזר: השם היינריך בגרמנית
והשם אנרי בצרפתית הם אותו השם עצמו. שהוא במהדורתו
האנגלית הנרי).
אנרי היה פרוטסטנט, ולחם כל ימיו בבית־המלוכה הקאתולי
של צרפת. אחרי מילחמת־דת ארוכה ומתישה, שבה היו תהפוכות
רבות, הגיע אנרי עד לשערי פאריס. בורגני העיר עייפו מן
המילחמה, והודיעו לו שהם מוכנים לפתוח לפניו את השערים,
בתנאי אחד: שיהיה לקאתולי.
עלי כך אמר אנרי את הפסוק שנכנס להיסטוריה :״פאריס שווה
לי מיסה!״ הוא המיר את רתו, היה לקאתולי, הומלך כמלך והיה,
לדעת רבים, הטוב שבמלכי צרפת בכל הזמנים. שנתיים לפני
שנרצח ב־ 610ז חוקק את הצו של נאנט, שכונן לעד את חופש־הדת
בצרפת.
לשימעון פרס שווה השילטון יותר ממיסה אחת. הוא מוכן
לחבוש למענו את כל הכיפות, המיצנפות, המיגבעות, השטריימלים,
התרבושים והטורבנים.
פגישה היסטורית אחרת העולה על הדעת היא עלייתו לרגל
של דויד בן־גוריון ל״חזון־איש״ ,הגורו של שנות ה־ .50 זה היה
בעיצומו של אחד המשברים התכופים על השאלה ״מיהו יהודי״,
ובן־גוריון הלך ״להתייעץ״ עם הרב, במיסגרת מישאל עולמי
שערך אצל חכמי־דת יהודיים על נושא זה.
ער כמה שאני זוכר, לא חבש בן־גוריון כיפה בפגישה זו. בכלל,
בן־גוריון סירב עד סוף ימיו לחבוש כיפה גם בהלוויות. הוא לא
נכנע. היה לו סיגנון. הצרה היא שלפרס אין.
בן־גוריון לא הלך ל״חזון־איש״ כדי שזה יציל את הקואליציה
שלו. מובן שזאת היתה כוונתו, אך הוא היה חכם מכדי שזה יהיה
כה גלוי. לכאורה דיבר עימו על שאלות היסטוריות־פילוסו־פיות־דתיות,
כגדול־בתורה אחד עם רעהו.
העמדת־פנים? בוודאי. אך בפוליטיקה יש חשיבות גם לכך.

החריבו את היישובים ומחקו עיר שלמה, ימית, מעל פני האדמה^ .
עד שדמתה לשרידי קרתאגו.
כל זה למען השלום עם מצריים. ועכשיו הם מוכנים לסכן את |
השלום הזה, להעכיר אותו ולהוציא ממנו כל רוח־חיים, בגלל כמה 1
קילומטרים בחוף ים־סוף.
איני רוצה לחוות דיעה על השאלה מי צודק בוויכוח זה דש לי 1
ריעה משלי על כך, ומוטב לא לפרסם אותה) .הדבר כלל. אינו |
חשוב בהקשר זה. שהרי אפילו צדקה ממשלת־ישראל בטענותיה, ן
היה סירובה ללכת לבוררות ולקיים את ההסכם משמיט את |
הקרקע מתחת לרגליה.
השאלה היא: האם כדאי לסכן השקעה של מיליארדים בגלל 1
התעקשות על דולר אחד? צעירה. הלומדת פסיכולוגיה, אמרה לי ן
השבוע, שזה מזכיר לה את המיקרה הקלאסי של המהמר, שהפסיד ן
מיליונים ליד שולחן־הרולטה, והמתווכח לאחר מכן עם נערת־ ן
המלתחה של הקאזינו על עשרה סנט.
ריח חריף של אידיוטיזם נודף מן הפרשה הזאת. מוכרח להיות ן
לה הסבר. אני מוכן לנדב היפותזה. לשימושם של הפסיכולוגים 1
שייבואו באחד הימים לחקור את התיסמונת הזאת. הנה היא:
את השלום עם מצריים עשו ניצים. השכל אמר להם שזה כדאי1, ,
שהשלום עם מצריים חשוב לאין ערוך יותר מאשר שטחים. אך
בעוד ששיכלם פעל בכיוון זה, הרגש שלהם פעל בכיוון ההפוך1 .
הם הצליחו לכלוא את הרגש בצינוק ההגיון, אך ברגע שנחתם |
ההסכם ושוחררו הרגשות, הם פרצו החוצה ונאחזו בשטח האחרון
שנותר בוויכוח — טאבה.
מוסר־ההשכל: לממשלת־ניצים קל יותר לעשות שלום מאשר 1
לממשלת־יוגים, מפני שאין לה ממי לפחד בזירה הפנימית. אבל 1
השלום הנעשה בידי ניצים אינו שווה הרבה, מפני שהסתירה |
הפנימית בנפשם תחבל במאמציהם. בסופו של דבר כדאי להטיל ן
את מלאכת־השלום על אנשי־שלום.

החורבה של מצודת־קאנוסה בצפון איטליה
היינה. אחרי שהאזינה ארוכות לוויכוח בין איש־הדת הנוצרי
ואיש־הדת היהודי, קבעה :״לא אדע עם מי הצדק /אך את זאת
אגיד בלי פחד /:שהרב והנזיר /מסריחים שניהם גם יחר!״
יש הבדל. כמובן. הוא עלה על דעתי כאשר הירהרתי בתוצאות
הכרוכות בהעברת מישרד־הפנים מידי המפד״ל לידי ש״ס,
מישרד״הפנים הוא אימפריה גדולה. הוא שולט, בין השאר, על
ארכיון עצום של תיקים, המכילים כל פרט על חיי־האישות של
התושבים ואלף ואחד דברים אחרים: למי סירבו להעניק רשיון
לנשק מפי שהיה מאושפז בבית־חולים לחולי־נפש, ויהדותו של
מי נתונה בספק. האם אפשר להניח לכל אלה ליפול בידי אנשים
המאמינים שכל חיילות־צה״ל הן זונות הראויות לסקילה?
זוהי נסיגה של כמה אלפי שנים — מימי־הביניים אל תקופת•
האבן.

טיבה של טאבה
כל העניין הזה הוא מוזר, מוזר מאוד.
הלכו היהודים ועשו הסכם עם מצריים. החזירו את כל השטח
הענקי של חצי־האי סיני. החזירו את שארם־אל־שייח׳ (״אם יש
לבחור בין שארם־אל־שייח׳ בלי שלום ובין שלום בלי שארם־
אל־שייח׳ ,אני מעדיף את שארם־אל־שייח׳ בלי שלום משה
דיין) .החזירו את הנפט, שתרם תרומה גזולה, אך חשובה, למשק
הישראלי. החזירו את איזור־ההתנחלות המקודש בצפון־סיני.

בכל פעם שמזדמן לי להופיע בטלוויזיה (תודות לידידיי 1
בטלוויזיה, זה קורה לעיתים רחוקות מאוד) חוזרת על עצמה חוויה 1
מעניינת.
״שמע,״ אומר לי מישהו למחרת היום ,״היית אתמול נהדר ן
בטלוויזיה!״ (או :״ההופעה שלך
בטלוויזיה אתמול לא היתה כל־כך)׳.
מתוך
סקרנות טבעית אני
שואל :״מה אמרתי שמצא חן(או
לא מצא חן) בעיניך?״
לעולם איני מקבל תשובה
בנוסח :״אמרת כך־וכך, ואני מסכים
(או לא מסכים) עם זה.״
התשובה היא תמיד משהו ברוח
״תראה ...אני לא זוכר בדיוק
את המילים ...אבל זה היה מאוד
משכנע(מאוד לא משכנע
אחרי חקירה עדינה נוספת, מוטי מסתבר כי הוא מתכוון ל״הופ־עה״
.ומה זאת ״הופעה״? צורת־הדיבור — לאט או לא־לאט,
בהתרגשות או בנחת. כלומר: צורת ההבעה, בלי כל קשר לתוכנה; .
אך חשובה יותר התיספורת וצורת־הלבוש. לאלה יש חשיבות 1
מכרעת על מידת־השיכנוע.
אז למה להמטיר את כל הקומפלימנטים והאנטי־קומפלי־ .
מנטים עליי? מדוע לא״למסור אותם במישרין למוטי חייט, הספר !
שלי, או לרחל אשתי, האומרת לי לפני כל הופעה בטלוויזיה
״אתה לא תצא מהדלת בבגדים האלה!״ ומלבישה אותי מחדש ::
מהצווארון עד הגרביים?

אשפי הא שפה
בימי שביתת־האשפה הממושכת היתה תל־אביב לגיהינום |
לחלק מתושבי־העיר, אך לחלק אחר היתה לגן־עדן עלי־אדמות:: .
יש בתל־אביב אוכלוסיה גדולה של חתולי־אשפתות. איני יודע |
אם עולה מיספרם על מיספר התושבים הולכי־על־שתיים, או לא: .־
אך אין ספק שמבחינת היופי והאינטליגנציה, הם משגים את /
המאזן בעיר לטובה.
בימי השביתה שיגשגו החתולים כפי שלא שיגשגו מעולם. חל ן
בהם שינוי פסיכולוגי חשוב. ביטחונם העצמי גדל פלאים. חתול־ |
אשפתות מנומר, הבורח בדרך־כלל בהתקרב אדם, החל יושב על 1
ערימת־הזבל כבעל בעמיו תוך השלכת מבטי־זילזול בחיות הדו־ |
רגליות העוברות על פניו.
יתכן שהחתולים פירשו את מהות השביתה שלא כהלכה.
כאשר הצטברו הערימות ברחוב, עד שכמעט לא נותר מקום למי
עבר בני־אדם, הם ראו בכך שינוי מהותי במאזן־הכוחות. הם סברו
כי בעיקבות המשבר הכלכלי ירד כוחם של בני־האדם, שנאלצו
להעניק זכויות־יתר לחתולים. משיחות מיקריות עם חתולי־אשפתות
מזדמנים ברחוב התרשמתי, שלדעתם הבינו הדו־רגלייס
סוף־סוף שהאינטליגנציה שלהם פגומה, ושעליהם לסגוד
לחתולים ולשאול לעצתם, כפי שעשו במצריים העתיקה.

אילו שאל צ׳יץ׳ לעצתם של חברי מועצת־גדולי־האשפה, הם
היו מציעים לו הצעה גאונית: להמשיך בשביתה ולהעניק לחתולי .
תל־אביב זכות־בחירה.

אברהם שפירא הוריד עשרה קילוגרם ממישקלז ויונה
קליסוביצקי חשבה שמציעים לה מישרה אצל שיסעו! פרס
האם המצב הכלכלי השפיע
עליו או שאולי היתה זו הוראה
של רופא? ח״כ אגודת-
ישראל אברהם שפירא מסרב
לגלות את הסיבה, אבל הוא
מצהיר בקול רם שהוא כבר הוריד
עשרה קילוגרם ממישקלו.
הוא גם אינו מוכן לגלות כמה
שקל לפני שהחל בדיאטה, אבל
שמח להציג את בגדיו הרפו־יים־מה.
כשנשאל איר מורכבת
הדיאטה שלו, הסביר שחוסר־התיאבון
הפיתאומי שלו נובע
מכך שהוא לוקח גלולות נגד
תיאבון שרופא המישפחה רשם
לו .״אם אצליח בדיאטה,״ אמר
שפירא, שהחל סוף־סוף להרק
את חגורתו ,״אציע אותה כמיר־שם
לממשלה.״
יונה קלימובצקי אינה
מבינה בדיחה מהי. השבוע היא
באה ללישכת ראש־הממשלה
כדי להאריך את החופשה־ללא־תשלום
שלה כעובדת המישרד.
מנכ״ל המישרד אברהם(״אב־רש׳ה״)
טמיר העיר למי שהיתה
מזכירתו של מנחם בגין:
״יונל׳ה, אם לא היית עוזבת אז,
היית יכולה להיות היום סמנכ״ל
המישרר.״ קלימוביצקי יצאה מחדרו
של טמיר, ובתוך דקות ידע
כל הבניין שהוצעה לה מישרה.
מול חדרו של ראש הלישכה,
בועז אפלבאום, נוצר תור
של מבקשי הסבר אם יש אמת
בשמועות על מינוי כביכול של
קלימוביצקי.
בליל שבת היה ראש־הממשלה
שימעון פרם אורח
של מישפחת גרוס, בעלי מלון
קרלטון בנהריה. פרס ניצל את
ביקורו בעיר הצפונית ונענה
להזמנה לסעוד שם ארוחת־ערב
פרטית, שתוכננה על־ידי אד
גובטה, בעלת הבית. בארוחה
נכחו הממונה על מחוז הצפון
ישראל קניג, יועץ ראש־הממשלה
לתיקשורת אורי
בביר, ח״כ הליברלים אריאל
ויינשטיין, ועיתונאי אמריקאי
המכין כתבת־צבע על ראש־הממשלה.
המנה הראשונה שבה

במליאה נאם ח״כ יצחק ארצי

1י| ^ 1ך 1ו> | 11 ושני ח״כי ר״ץ אחרים, יומי שריד (משמאלה) ומרדכי (״מורל׳ה״) בר״און
11 #1 \ 11 #1 #1111 מנהלים שיחה עם הרב משה לוינגר, המפגין בכביש ליד מחנה״הפלימים
דהיישה שבשטחים הכבושים. וגילום השיחה בין היונים ומנהיג גוש״אמונים, שמנסה לגרום לגירוש תושבי
המחנה, פורסם השבוע בהרחבה בעיתונים רבים. אך מעטים יודעים את הרקע לצילום מוזר זה: שלושת
ח־כי ר׳ץ ערכו סיור במחנה בליווי עיתונאים וצלמים רבים. לפנות״ערב, בתום הסיור, הסבירו להם נציגי
התיקשורת שאם הם רוצים כי ביקורם יונצח על דפי העיתונות, הרי שעליהם להצטלם לצידו של לוינגר.
שלושת הח״כים נכנעו, ניגשו אל הרב, שוחחו בנימוס וצולמו בחברתו בתצלום שהופץ עוד באותו״הלילה.
התכבדו האורחים היתה חביצות
כבד־אווז ״בנוסח המלך״ .הנוכחים
התלוצצו על שמן של
החביצות, ואמרו שלא ברור אם
הכוונה לאורח רם־המעלה או
לקניג, הממונה על המחוז.
בישיבה האחרונה של
לישכת מיפלגת העבודה עמדו
הבאים בתור כדי ללחוץ את ידו
של מזכ״ל המיפלגה עוזי ברעם.
שר־האנרגיה משה שחל
לא היה מרוצה מכך .״למה הם
לוחצים את ידך,״ הוא שאל בתרעומת
,״האם הם חושבים שאתה
סיימת את משבר ש״ס?״ ענה
ברעם בצחוק :״הם לוחצים את
ידי כי ריבעת טורק עבר מהפועל
תל־אביב להפועל ירושלים״.

בימי
שביתת עובדי עיריית
תל־אביב בא ראש־העיריה
שלמה (״צ׳יץ׳״) להט לכינוס
שערך מפקד מישטרת מחוז תל״
אביב דויד קראום לראשי
העיריות במחוז. לצייץ׳ ,שנשאר
במקום זמן קצר, ציפתה הפתעה
נעימה. בצד השני של הקרטון,
שעליו נרשם שמו, לצד מקום
ישיבתו, נרשם שיר. חיבר אותו
יעקוב חביב, מפקד מרחב הירקון.
כתב הניצב־מישנה לצייץ׳
:״ביום שהעיר מושבתת
כולה /מצאת עבורינו לפחות
שעה /לבוא ולשמוע ואף להעיר
/איך לשפר המישטרה
בעיר / /אנחנו מודים על השתתפותך
/רואים בך ידיד גם
לשעת צרה /כי לא פעם שמענו

1י | דדך מזכירתה הנאמנה של גולדה מאיר(ממושקפת מימין) ישבה במרחק מבנה
1 11/ 1 1ובתה של גולדה(משמאל) ,בטקס קריאת מרכז״תרבות על שמה של ראש־הממשלה
לשעבר במוסיאון תל־אביב. לא במיקרה היא לא ישבה לצידם. בני־המישפחה

דבריך התקיפים /כשבאת להגן
על מישטרה ושוטרים.״
במסיבת חנוכה ירושלמית
סיפר הרב מנחם הכהן איר
התאימו בעבר אישים לתפקידים.
בהלווייתו של נשיא המדינה
השני יצחק בן־צבי התנהלה
התייעצות בין בכירים מי
יחליף אותו. הוזכרו שני שמות:

קדיש לוז וזלמן שזר.
בהלווייה נכח הסופר שמואל
יוסף עגנון, והוא פסק ששזר

יזכה בירושה. כשנשאל מדוע,
ענה :״משום שקדיש לוז מתאים
יותר.״
ח״כ העבודה שבח וייס
היה השבוע במיטבו, והברקות
הלשון שלו זרמו כמו מאליהן.

ודיבר על משבר אתא. הוא
דיבר על כך שבעבר, בתקופתו
של פינחס בפיר, היה ענף
הטכסטיל בארץ סיפור הצלחה.
וייס, שדיבר אחריו, אמר :״אם
לסכם את דבריו של קודמי,
אפשר לומר שמה שהיה פעם
סיפור הצלחה הוא היום סיפור״
בדים.״
בדיון אחר ענה שר־הבריאות
מרדכי(״מוטה״) גור
לשאילתא של ח״כ חרות מיד
מגן, בעניין יונים וכולירע. וייס
התערב ואז שאל אותו גור:
״תחת איזה תקן אתה מעיר?״
ענה וייס :״תחת תקן שובך־יו־

בכנסת התקיימה הרצאה
של הד״ר אהוד שפרינצק,
במיסגרת מכון ירושלים לחקר
ישראל, בנושא ביזוי החוק
בארץ. שפרינצק הוכיח שרוב
תופעות ביזוי החוק הם על רקע
אידיאולוגי. העיר וייס, שהינחה
את הכינוס :״כמו שנאמר ב־מישלי
— ביש חזון יפרע עם״.
לפעמים שקר הוא דבר
לגיטימי. כך לפחות טוען האלוף
(מיל׳< רחבעם(״גנרי״) זאבי,
בדיון שהתקיים בתיאטרון
הקאמרי אחרי הצגת המחזה
שקרים, העוסק בסוגיה של
נאמנות מול בגידה. סיפר גנרי
שבזמנו, כאשר הוא פיקד על
תפיסתו של קרדו אוקמוטו
בנתב״ג, הוא גילה שאוקמוטו
משתוקק להתאבד עוד לפני
שימסור מידע על חבריו שהשתתפו
בטבח באולם־הנוסעים.
גנרי.הבטיח לו, שבתום החקירה
הוא יקבל במתנה אקדח ובו
כדור אחד. אוקמוטו דיבר וגנדי
לא מילא, כמובן, את הבטחתו.
חברים טובים טילפנו לעיתונאי
צבי רימון ושאלו
אותו אם הוא שב לעבוד בגלי־צה־ל,
דווקא ערב סגירת
מחלקת החדשות בתחנה. רימון,
שהמציא את הטלפון האדום
״ של התחנה, משדר באחרונה מדי

ביקשו ממארגני הטקס שמקומותיהם יהיו מרוחקים ממקומה, כגראה בגלל קרע שחל
ביניהם. בטקס, שנערך ביום רביעי אחר־הצהריים, השתתפו כמה עשרות מוזמנים בלבד,
למרות שנשלחו 2000 הזמנות והמארגנים אף טילפנו לרבים כדי להזכיר להם את המועד.
העולם הזה 2469

ליל־שבת את מיבזקי החדשות
בשעות הקטנות של הלילה. אך
הסיבה לכך היא אחרת: הוא
ביקש ששירות המילואים שלו
יהיה דווקא ביום זה, שעליו אץ
קופצים רבים, משום שאת ימי־החול
הוא מקדיש למישרדו.
רימון הוא עתה בעל מישרדלייעוץ תיקשורת ואינו מתכוון
לשוב לגלי־צה״ל.
למרות שהוא עובד עתה
בפאריס, יבוא השבוע ניסיס
טאיטו, נספח העיתונות בשגרירות
הישראלית בצרפת,
לבאר־שבע. אך לא תהיה זו
חופשה רגילה. טאיטו ואשתו
עליזה מחתנים את בנם מאיר.

בניו־יורק וניאות לספר למאזינים
על תחילת דרכו. הוא
פגש בירושלים ביסודי דתי שהיה
אב ל־ 18 ילדים, חציים בנים
וחציים בנות. זוהר הופתע ממידת
האינטליגנציה הגבוהה של
אבי המישפחה וידענותו בכל
הוויות העולם, ומסקרנות לתהות
על קנקנו של האיש החל
זוהר אט־אט להפוד לדתי.
חנה קורן, הגרפולוגית
החיפאית, פותחת סניף בניו־יורק,
ולרגל האירוע היא נזכרה
באפיזודות מעבודתה בעבה
בתוכנית רדיו היא בדקה את
כתב־ידו של יהודה ברקן,
ואמרה לו שיש לו רגישות בג־

11ץ 1־ | ק 4| | 11י 1ך ממלא־מקום ראש־הממשלה ושר־החוץ, ויצחק נבון, סגן ראש־הממשלה ושר־
1 11111 1 1 4החינוך, מתיישבים על כיסאותיהם כעצרת זעומת משתתפים שנערכה למען
יהודי ברית״המועצות, ביום הראשון של חנוכה. הכינוס התקיים בכיכר דיזנגוף, והוא החל נאיחור״קל,
משום שראש עיריית תל״אביב, שלמה להס, היה עסוק בעניין אחר, שנקבע ממש לאותה השעה (ראה
תצלום מימין) .מארגן הסקס, ח׳׳ב חרות לשעבר איתן ליבני, זעם על צ יץ׳ ואמר שאיחורו הוא שערוריה.

שלמה רהט

ראש עיריית תל־אביב מביש בשעונו,
ביורדו מהסולם, אחרי שהדליק נר ראשון
מסעם צעירי״חב״ד. גם טקס זה התקיים בכיכר דיזנגוף, במרחק
מה מהאירוע למען יהודי ברית״המועצות (ראה תצלום מש מאל)
.צ יץ׳ בחן את שעונו, להיות בטוח שלא יאחר לאירוע השני.

טאיטו הסביר, שאילו היתה
נערכת החתונה בפאריס, הרי
! שמיספרם הרב של האורחים
שהיו נאלצים לטוס לצרפת היה
משבש את מהלך הטיסות היוצאות
בנתב׳׳ג.
העיתונאי הבאר־שבעי הוותיק
יצחק שתיל הוא איש
״״״ תנועת החרות, אבל זה לא מפריע
לו לאמץ את סיסמת נעמת,
שבשליטת העבודה: תהיה גבר,
תן לה יד. אשתו יהודית עומדת
מאחורי המיבצע הארצי של
בית העסק המומלץ. היא
העבירה את מישרדה מבירת
הנגב לתל־אביב לימי החול, כדי
להשלים את הכנת הפרוייקט.
שתיל החליט לעזור לה והוא
הצטרף אליה לתל־אביב.

איך הגיע אורי זוהר
ליהדות? הרב הירושלמי הופיע
בפני ועידת אגודת־ישראל
העולם הזה 2969

רון. ברקן הכחיש זאת, אך למחרת
טילפן אליה וצעק בצרידות
:״מכשפה! בגללך יש לי
עכשיו אנגינה!״
כשבדקה קורן את כתב־ידו
של האסטרולוג הרצל
ליפשיץ, היא אמרה עליו:
״בעל דימיון פרוע, מומחה בעשיית
קומבינציות, עד כי הוא
מסוגל לחבר שמיים וארץ״.
הגיל עושה את שלו לזמר
שלמה ארצי. ספק־ברצינות
ספק־בבדיחה הוא מספר בהופעותיו
על טרמפיסטית שעלתה
לריכבו ולא זיהתה אותו.
לצידו ישב הזמר דני רובם,
שפנה אליו בשמו, אך הטרמפיסטית
לא הגיבה. לבסוף, כשירדה
מהרכב, היא ניגשה לחלון ושאלה
את הזמר :״אתה שלמה
ארצי? איר שאתה הזדקנת!״
ביום השני שעבר נפרדו
הכתבים המדיניים מירושלים

וירדו לאילת לסיור בטאבה,
בהדרכתו של ראש־העיר, רפי
הופמן. אחרי סיור במקום, לא
רחוק מתיירות שבדיות חשו־פות־חזה,
התכבדו כתב הרדיו
שימעון שיפר, איש חדשות
אילן בפיר, כתב הטלוויזיה
ויקטור נחמיאם, סופר הארץ
עקיבא אלדד וכתב מעריב
רפי מן, בארוחת־צהרים
אצל רפי נלסון. הכתבים,
הרגילים לארוחות אחרות בבירה,
נאלצו לאכול את האוכל
הטעים בידיהם .״כאן זה כנסת,״
אמר להם נלסון ,״כאן אין
סכו״ם. אוכלים רק בידיים.״
מנכ״ל אגודת החרשים,
עודד הון, נאלץ להתרוצץ
בשבועיים האחרונים במישרדי
מרחב הירקון של המישטרה.
הסיבה: המישטרה לא אישרה
לחרשים לקיים מיצעד־מחאה
בקטע כביש כלשהו עד לכיכר
מלכי־ישראל מחשש לחייהם,
משום שהם לא מסוגלים לש
מוע
מכוניות צופרות מאחוריהם.
לבסוף נמצא הסדר וההפגנה,
המוחה על מיסוי גבוה
לעזרי־שמיעה לחרשים, נעה
ביום השני השבוע לאורך ה־מידרכות
של רחוב פרישמן עד
לכיכר. הון פנה לשני שרים
וביקש שיאמרו את דברם לחרשים.
שר־הבריאות, גור, אמר
שהוא מוכן לקבל מישלחת
בלישכתו במועד מאוחר יותר.
מלישכתו של שר־העבודה־והר־ווחה,
משה קצב, לא ענו כלל.

פסוק, השבוע

שוסטק, בן דד2ד :״אני מוכן
להתחרות עם כל מי שיגיד עליי
זקן בראייה, בשמיעה, בשערות
שיבה וגם בתשמיש המיטה.״

• ח״ב התחיה רפאל

(״רפיל״) איתן, בסטיקר במחנה
צבאי :״מחנה איננו אוזן.
מחנה מנקים כל יום.״

• סגן שר־החוץ רוני
מילוא :״אני נץ רציונלי.״
• הזמרת עופרה חזה:
״אינני קוראת ספרים ...התחלתי
להתעסק עם קריאת כף היד.״

• הבדרן טוביה צפיר,

•ראש־הממשלה שימי
עדן פרם :״צריך לתת אשראי

על מתנה הראויה לנאשמי איר-
גון הטירור היהודי :״רגל קרו,

פרס
השתילו למביות) מלאכותית.״

,שיניים
כשאתה מלקק לדתיים.״
• הנ״ל, על דויד לוי :״הוא
השר היחיד בממשלה שיש לו
ונטיל.״

לרב פרץ. הוא מפתיע בגישתו
הליברלית.״

• המנחה מני פאר :״ל•
ח״ב לע״ס אליעזר

• איש הטלוויזיה מאיר
שלו, לפרס :״נסה לחרוק

1 1 1 1 1ך 1ךדך בתו של חיים בורבה, שהוא נהגו של שימעון פרס, זכתה לחיבוק מראש-הממשלה
11 ! 11.4 11 111 במסיבה רבת-משתתפים, שערכו בורבה ואשתו באולמי הנוצץ שבדרום
תל״אביב, במוצאי״שבת האחרונה. כל נהגי השרים וסגני-השרים באו למסיבה, והם חגגו לצד ראשי
העבודה ובני״מישפחתו של הנהג. פרס בא בתחילת הערב ונשאר עד הסוף. הוא התקבל במחיאות-כפיים.

החייב החד ש שלמה עמר (יחד) ה 1פךר״יועץ כלכלי״ ומחפש מקומות ב שכר
במועצות־מנהדים, אדי קורס הוא ״יועץ עיסק ,״ זגם אחרים הולכים בריר זו _

מדוע הם מבקשים להיות
ח״כים! חלק מנבחרי־העם אכן רואים
את תפקידם כמייצגים בבית־הנבחרים
את הציבור שבחר נהם.
אבל חלק אחר, לא קטן, רואים
בתפקיד עטק לכל דבר.
תפקיד ח״כ הופך להיות בהד רגה
קרש קפיצה לאותם שרוצים
להתעשר בכל מחיר׳ אן מכיוון
שהם חסרי כישורים וממון, הם
זקוקים למעמד מיוחד כדי להצליח
בעסקים.
הלהיט הנוכחי בין הח״ כים הוא
העיסוק הפרטי הנקרא ״ייעוץ״.
מאחורי מילת־קסם זו מסתתר
ניצול גס של תפקיד ציבורי למט רות
פרטיות, על גבו וחשבונו של
הבוחר.
הפרק השני בסידרה על הצהרות
ההון של הח״כים עוסק בסוגים
שונים של הנבחרים -מאותם שכל
יעודם הוא העבודה הצינורית, עד
לאותם שהכיסא נועד אצלם לת מוך
בכיס.

#סעיף מתמוז
• אלי קולם, ח״כ הליברלים זו
הקאדנציה השניה, התייצב על רגליו
מאז הגיע לכנסת, ב־ . 1981 קולס (,)41
ממחנהו של השר אברהם שריר, נולד
בנשר שליד חיפה וגדל שם. כעסקן
ליברלים צעיר הוא שילב עבודה ציבורית
ולימודי־מישפטים. את הסטאז׳
הוא עשה במישרדו של עורך־הדין
אמנון רוזנשטיין, גם הוא איש הליברלים,
אבל עדיין לא ניגש לבחינות של
לישכת עורכי־הדין כדי לקבל הסמכה.
לפני שנכנס קולס לכנסת הוא היה
פעיל בעסקים פרטיים של מישפחתו.
המדובר בחברה לשיווק ובשלוש חנויות
בקריות, למוצרי חשמל, אלקטרוניקה
והלבשה. החברה והחנויות אינן
פועלות, למעשה, מאז מות אביו. קולס
העדיף, משום מה, שלא להשכירן,
מלבד מחסן של החברה, המושכר
בשכר חודשי נאה.
קולס נשוי לשושנה ואב לשניים,
שהבוגר הוא בן .10 שושנה עובדת
כיועצת כלכלית עצמאית. קולם נוסע

במכונית מסוג וולוו משנת־יצור ,׳83
אשתו אינה נוהגת כי אין לה רישיון־
נהיגה.
הם מתגוררים בקריית ביאליק,
בדירה שבבעלותם, בת שלושה וחצי
חדרים. אבל במשך השבוע גרים הקו־לסים
בירושלים, בדירה שכורה, כשמחצית
משכר־הדירה הם משלמים, ואת
המחצית השניה משלמת הכנסת. קולס
העדיף את ההסדר הזה על פני מגורים
במלון, משום שהוא נמצא בבירה לא
רק בימי ישיבות מליאת הכנסת, ורק
בימים אלה הוא זכאי ללינה חינם.
מלבד העסקים המישפחתיים שהוזכרו,
אין לוי רכוש רלא״ניידי נוסף,
וההון שלו די צנוע. יש לו, לדבריו, רק
40 אלף שקל במניות בנקאיות שבהסדר,
חסכונות פחות ממאה אלף שקל,
ושתי קופות־גמל בשווי של כעשרה
מיליון שקל.
אך מה שמעטים יודעים הוא,
שקולם עוסק באופן עצמאי כיועץ-
עיסקי. הוא מודה שההצלחה בעניין זה
האירה לו פנים מאז שהיה לח״כ. הוא
אינו מגלה כמה כסף נכנס לו מהעצות
העיסקיות שהוא מעניק. הוא רק מוכן
להודות שבימים אלה, בגלל לחץ
בעבודתו בכנסת, אין לו זמן לעסקים
פרטיים אלה. אבל ערב הבחירות,
כאשר הוצב על חודם של קולות בודדים
מקום ה־ 41 ברשימת הליכוד
ופיקפק אם זהו מקום ריאלי, הוא עסק
באינטנסיביות בייעוץ עיסקי.
ח״כ הליברלים מסרב, מטעמי סודיות
מיקצועית, לגלות מיהם לקוחותיו,
בעבר הרחוק והקרוב. הוא מכחיש שיש
להן קשר כלשהו לממלכתו של המיליונר
היהודי־יפאני שאול אייזנברג,
אבל אין להסיק מכך שהוא לא נתן
שירותים לגורמים אחרים, שהיו תלויים
במישרדי־ממשלה אשר נשלטו בידי
שרים ליברליים.
הכנסתו החודשית של קולס מורכבת
ממשכורתו בכנסת, המגיעה
ליותר מ־ 850 רולר, בגלל הוצאות־דלק
גבוהות מהרגיל. מרכיב אחר בהכנסת
הקולסים הוא משכורתה של אשתו•.
קולס לא פירט בעניין זה, אך הוא העיר
שזוהי משכורת בגובה השכר הממוצע

במשק, כלומר יותר מ־ 400 דולר
בחודש נטו. אך מכיוון שאשתו
עצמאית ושכרה יכול להיות גבוה
יותר, ומכיוון שהכנסותיו הצדדיות של
קולס אינן סדירות, הרי שהבסיס
החודשי של בני הזוג הוא יותר
מ־ ,1250 לא כולל דמי־שכירות המחסן
המושכר. קולס טוען, שלא אחת הוא
נאלץ לשבור תוכניות־חיסכון כדי
לגמור את החודש. ההוצאה הגבוהה
ביותר בתקציב החודשי הוא סעיף
המתנות. מאז שנכנס לפעילות פרלמנטרית,
גבר זרם ההזמנות שהוא מקבל
לאירועים מישפחתיים ולשמחות אחרות.

מכוגיות
יפאגיזת
• שלמה עמר, ח״כ יחד שבעבודה
טרם הספיק לחמם את כיסאו
וכבר הוא חושב על עסקים פרטיים.
עמר, חבר ועדת־הכספים של הכנסת,
הוא יושב־ראש מזכירות אגד. הוא
שומר על התפקיד שהוא מקור כוחו
הפוליטי גם בעת כהונתו הפרלמנטרית,
ומינה לעצמו ממלא־מקום רק
לימים שבהם הוא נמצא בירושלים.
עתה הוא מחפש דרך להגדיל את הכנסותיו:
הוא מבקש להיות יועץ כלכלי
בשכר או חבר מועצת־מנהלים, גם כן
בשכר.
עמר מסביר את שאיפתו להכנסה
גבוהה יותר בכך, שמאז שנכנס לכנסת
אין הוא מקבל שכר מאגד, שהוא שכר —1
הגבוה משכר הח״כ. לעומת זאת, הוא
קיבל מאגד מכונית מסוג דיהטסו
משנת־יצור 85׳ והוצאות רכב. למיש־פחה
יש מכונית, דייהטסו כמובן,
משנת־יצור 83׳.
לא במיקרה עמר הוא חובב המכונית
היפאנית הזו. יבואניה הם שותפות
בין חברה של ניצב״א, חברת־בת של
חברי אגד, ואנשי העסקים רמי אונגר
ועזר וייצמן, ראש רשימת יחד. החברה
נקראת נוע, ואגד רכשו מכוניות דייה־ט
סו בהטבות מיוחדות, כמקובל לגבי
כל רכישה של ועד־עובדים גדול.
עמר, שעדיין לא מילא את הצי
הרת־ההון, נשוי ואב לארבעה. שניים
מילדיו נשואים ומתגוררים מחוץ

לבית, ושניים אחרים בבית, אחת מהם
חיילת. אשתו, אסתר, עובדת בחברת
רסקו כמנהלת־חשבונות. הוא מתגורר
בקריית־מוצקין. בביתו המרווחיבן ארבעת
החדרים.
ההון של עמר איננו נזיל. יש לו
מעט מניות בנקאיות שבהסדר. לדבריו,
רק 12 אלף שקל. יש לו חסכונות
בתוכניות שונות, בסדר גודל של
תישעה מיליוני שקלים, וכמובן מניית
אגד. ששווה היום 15 מיליון שקל. אין
לו קופת־גמל, מלבד מיבטחים, שבה
הוא חוסך מאז התחיל לעבוד בקואופרטיב,
לפני 29 שנה. הסכום שהצטבר
לזכותו במיבטחים ההסתדרותית הוא
לדעתו בן מיליוני שקלים׳.ייתכן שבגלל
הגורם האינפלציוני תפח הסכום
שם לעשרות מיליוני שקלים.
לעמר רכוש נוסף: חלק מדירה
שקיבל בירושה, בקריות, והוא גם שותף
במיגרש בחיפה, העומר שומם. עמר
אינו יכול להעריך כרגע את שוויו.
הכנסתם החודשית של בני־הזוג היא
בערך 1400 דולר לחודש, ועמר מקווה
להגדילה בקרוב.

• ״ השלמה למשכורת״
• מיכאל איתן, ח״כ חרות,
מגדיר את עצמו כ״תפרן״ ,בהשוואה
לח׳׳כים אחרים, שעשו ממון רב
בתקופת כהונתם בבית־הנבחרים. אבל
כח״כ חדש, מזה חמישה חורשים בלבד,
הכל עדיין פתוח לפניו. בינתיים מתגורר
איתן ברירה בת ארבעה חדרים שבבעלותו
ברחוב עמק ברכה בתל־אביב.
הוא נשוי ואב לשלושה, כשהגדולה
היא בת . 10 אשתו, רחל, היא פסיכולוגית,
העובדת בחצי מישרה בקופת־חולים
ועוד חצי מישרה באופן פרטי.
איתן הוא האחרון לדור עסקני־הסטודנטים
של חרות שצמחו באוניברסיטת
תל־אביב והגיעו לכנסת.
באוניברסיטה הוא עדין זכור בשמו
הקודם, מיכאל הירשפונג, ובתפקידו
כשומר־סף של אגורת־הסטודנטים.
קדמו לו במסלול קידום זה רוני מילוא,
מיכה רייסר ומיכאל קליינר. איתן הוא
מקורבו של מילוא.
איתן נוהג במכונית סובארו
משנת־יצור ,׳78 ואין לו שום רכוש
נוסף, מלבד ביתו, ההולך ומוקם בישוב
החדש כוכב־יאיר, הקרוי על שמו של
אברהם (״יאיר״) שטרן. הישוב נמצא

צוקתו, הוא מבקש להדגיש שהוא לקח
הלוואות להקמת הבית בכוכב־יאיר,
שאילמלא כן לא יכול היה לבנות אותו.
איתן הוא מישפטן, אך עדיין לא
עבר את בחינות־ההסמכה של לישכת
עורכי־הדין. ולכן אין לו רישיון לערי־כת־דין.
בביתו אין חפצים יקרי־ערר,
מלבד אוסף־בולים גדול.
הכנסתו החודשית, כולל רמי הייעוץ
נטו, מגיעים על־פי בדיקת תשלו־מי־המס,
ל־ 200ז דולר. אין זה כולל את
שכרה של אשתו, שקשה להעריכה
במדוייק, אך איתן מסביר שזוהי הכנסה
צנועה ביותר.

• חו ס ת כדורסל
• מיכה חריש, שהיה מועמד,
לתפקיד מזכ״ל מיפלגת העבודה, הוא
יועץ־כלכלי. חריש עסק בתחום זה יחד
עם עדי אמוראי, מי שהיום סגן־שר־האוצר,
אך בשנה האחרונה הוא לא
יכול היה, לדבריו, להתפנות לעיסוק
זה, בגלל מערכת הבחירות. בקרוב הוא
ישוב לעסקים אלה, אולי משום שהוא
מסובד בצרה שלא פילל לה: הוא ערב
אישית לחובות קבוצת הכדורסל הפועל
רמת־גו־גיבעתיים. עתה התפלגה
הקבוצה, וחריש ייאלץ לשלם עשרות
אלפי דולארים לבנקים, אם לא יימצא
פיתרון אחר. ראשי הפועל רמת־גן
מתנערים מחוב זה ואינם מוכנים
לשמוע עליו. חריש, כיושב־ראש אגודת
ידידי הקבוצה, עסוק ימים כלילות
בחיפוש אחרי מוצא לסבך שאליו נקלע.
חריש
הוא גם נציג־ציבור בשלוש
מועצות־מנהלים — בחברת־בת של
סולל־בונוז, בחברת הבניה דרוקר
זכריה ובגחלת(במקומו של אמוראי).
הח״כ הסימפטי נשוי לאדית, קרמי־קאית
מובטלת. לזוג יש שלושה ילדים,
הבכור הוא בן 16 וחצי, השני בן 13
וחצי והצעיר בן תשע. הם גרים בגיב־עתיים,
ברחוב מישמר הירדן, בדירה
בת שלושה וחצי חדרים. לחריש אין
רכוש נוסף. הוא נוהג בסובארו 1800
משנת־יצור ,׳81 לאשתו יש סובארו
.600
הוא עדיין לא מילא. את טופס
הצהרת־ההון, אבל הוא מערין־ שבמ־ניות
בנקאיות שבהסדר יש לו כמה
מאות דולארים בלבד.

חייב עמר

ח״ב קולם

לשיפור מצב הכיס

הכיסא יכול לעזור -
ייעוץ כלכלי ותיירותי. זוהי חברה
מישפחתית, שבעבר הוא עבד בה שנתיים,
בעיקר בנושאי יבוא ויצוא.
הוא מתגורר בירושלים בבית פרטי.
ברחוב מיצרי־טיראן. בדירה יש חמישה
חדרים. הוא נשוי לרחל, שאינה עובדת,
ולזוג ארבעה ילדים. הוא נוסע ברנו 9
,1250 משנת־יצור 85׳• .בעבר, כאשר פרש מהחברה שבה
עבד ומעבודה ציבורית, הוא השקיע
את כספי הפיצויים בנכסים נזילים
ובקרקע. מצא מבקש שלא לפרט
מעבר לכר, וגם נרתע מלחשוף את
היקף הונו הבנקאי. יש לו השקעות
בסדר גודל של מאות אלפי שקלים
במניות בנקאיות שבהסדר, קופת־גמל

נאמנות עיוורת
• עדי אמוראי, סגן שר־האוצר,
התבקש למלא הצהרת־הון מפורטת
לפירטי־פרטים, שמועברת למבקר
המדינה. בגלל תפקידו הוא חיב למסור
את עסקיו ורכושו לנאמנות עיוורת
ולהתפטר מכל תפקיד ציבורי או פרטי,
בדיוק כמו שר־האוצר ונגיד בנק־יש־ראל,
כך שכיום מנותק אמוראי מעסקים
פרטיים כלשהם.
עד לבחירתו היה שותף אמוראי
לעיסקי ייעוץ כלכלי עם מיכה חריש,
חברו למיפלגה ושכנו בגיבעתיים. ערב
מינויו הוא התפטר מחברותו בשלוש
מועצות־מנהליס: בעפר וסלע, בחברת-
הביטוח אישיות ובגחלת.

שנים, לפני שנבחר לראשונה לכנסת,
בשנת . 1969 החיסכון בקופה הוא בן
מיליוני שקלים.
כסגן־שר משתכר אמוראי מעט
פחות מח״כ. בתפקידו הנוכחי הוא
נאלץ לוותר על הכנסותיו הצדדיות,
אך הוא מתנחם בעבודה ביצועית,
שהיא מנת־חלקו כיום.

ציורים במי שפחה
• אהרון הראל, ח״כ העבודה.
עדיין לא מילא את טופס הצהרת־ההון,
אבל לדבריו, גם כשימלא אותו, לא
יהיה לו הרבה מה להצהיר.
הוא נשוי לנירה, מחברת סיפרי
ילדים ועורכת סיפרי־ילדים בהוצאת
עם־עובד. הוא גר ברמת־אילן שליד
אוניברסיטת בר־אילן, בבית־משותף,
בדירתו חמישה חדרים. לזוג יש ארבעה
ילדים. הוא נוהג בפורד א סקור ט 82
ואשתו בפייסטה, מתוצרת אותה
החברה.
להראל אין כלל מניות. יש לו מעט
כסף בקרנות השתלמות, קופת־גמל
וחסכונות. הוא מעריך את ההון שלו
בעשרות אלפי שקלים בלבד. כיום הוא
משמש כמנכ׳׳ל המוסד החינוכי בית־ברל,
אך לא בשכר.
בביתו יש ציורים יקרים, לא מפני
שהשקיע ביצירות אמנות, אלא מפני
שיש לו אח שהוא צייר מצליח — יאיר
גרבוז.
הכנסתם החודשית של בני־הזוג
הראל היא משתי משכורות, והסך הכל
הוא מעט יותר מ־ 1300 דולר.

#עניין עקרוני
ח״כ חריש
מרוב עיסוקים -
ליד כפר־סבא, בצד הישראלי של הקו
הירוק.
לאיתן יש קשר אמיץ עם היישוב.
מאז שנת 1981 הוא משמש כמנכ״ל
היישוב בשכר. בכוכב־יאיר נרשמו לא
רק חברי חרות, אלא גם בעלי השקפות
יוניות, והבנייה היא בעיצומה. הייעוץ
המישפטי ליישוב ניתן על־ידי מישרדו
של מילוא. מאז שאיתן נכנס לכנסת,
הוא מועסק כיועץ לפרוייקט, ושכרו
הוא פחות מ־סססו דולר ברוטו. הוא
מסרב לגלות מהו הסכום המדוייק,
כשם שהוא מתעקש לקרוא לתשלום
זה ״השלמה למשכורת״ .הוא מדגיש
שהוא אינו מקבל הוצאות רכב או
אירוח.
במניות אין לו כסף כלל, לדבריו. גם
חסכונות אין לו. בקופת־גמל יש לו
מאות אלפי־שקלים. כדי לתאר את מ־

ח״כ אמוראי
לא לכל אחד יש זמן וחסכונות, שאת סכומן המדוייק הוא
כאשר נבחר לכנסת, לפני 11 שנה,
מתקשה לאמוד, אף באופן כללי אין
הוא התפטר מעבודתו במיפלגת־הע־המדובר,
לדבריו, במיליוני שקלים.
בודה. סכומי הפיצויים הוקדשו לרווחת
כאשר נכנס לכנסת, הוא נאלץ
המישפחה, כך שלמעשה קופת־הגמל
אוטומטית להתפטר מתפקידו כיושב־והחסכונות
שלו הם די טריים, רק
ראש מועצת־המנהלים של החברה
מהעשור האחרון. ולדבריו, מדובר בחיהממשלתית
שיכון־ופיתוח. הוא לא
סכון בסכומים קטנים, שהוא מתקשה
לאמוד אותם.
מתחרט על כך, אבל הוא מודה בצער,
שתנאי״השכר בשיכון ופיתוח היו טוהכנסתו
החודשית, אם כן, היא
בים יותר.
משכורתו בכנסת: בערך 800 דולר
לחודש.
מצא אינו חבר במועצות־מנהלים.
והוא מבקש להדגיש שבתקופה שבה
• ירידה ב שכר
הוא פעיל כנבחר־ציבור, הוא מקדיש
• יהושע מצא, ח״כ חרות
לעסקיו הפרטיים רק מאמצים מעטים
הטרי, עדייו לא מילא את טופס הצה-
ביותר. אבל הוא אינו מוכן לפרט מהם
רת־ההון, והוא די מסוייג לגבי חשיפת
רווחיו מעסקים אלה.
מידע מתוכו לציבור.
הכנסתו החודשית היא משכורתו
מצא מגלה, שהוא בעליה של חברה
מהכנסת, פלוס הכנסה בלתי־ידועה
עיסקית קטנה, שלדבריו עוסקת במתן
מהייעוץ שהוא מעניק.

ח״כ וירשובסקי
למלא את טופס הצהרת־ההון
אמוראי נשוי לרות, העובדת במרכז
קהילתי, ולזוג יש שלוש בנות .״אני
אבו־אל־באנאת,״ מכריז אמוראי על
עצמו בגאווה. עתה יש לו וולוו ונהג,
ואשתו נוהגת ברכב שלו, פגיו 504
שנקנתה מחברת השכרה.
האמוראים מתגוררים ברחוב הכנסת
32 בגיבעתיים, בדירה בת שלושה וחצי
חדרים. יש להם דירה נוספת בחולון.
רשומה על״שם הבנות. הדירה אינה
מושכרת. חלקה, אגב, נקנה מכספי
ירושה שקיבל משני הוריו.
כחבר ועדת־הכספים היה אמוראי
זהיר בהשקעותיו. אין לו מניות בנקאיות
כלל, וקופת־הגמל שלו היא גם
החיסכון שלו. בקופה הוא הפקיד סכום
גדול שקיבל כפיצויים, אחרי שהתפטר
מתפקידו כמנהל־מיסחרי של חברת
פזכים, שם עבד במשך שבע וחצי

• שבח וייס, ח״כ העבודה, גורס
שח״כים חייבים למסור לציבור הצה־רות־הון
מפורטות. הוא אפילו שמח על
ההזדמנות שניתנה לו, באמצעות העולם
הזה, למסור לבוחרים מידע חיוני

וייס אפילו הודיע בגאווה שהוא היה
הח״כ הראשון שמסר את הצהרת־ההון
ליושב־ראש הכנסת, שלמה הלל. אבל
לפני שהוא ניגש לפירוט הוא מבכה את
מר־גורלם של המרצים הבכירים שהם
גם ח׳׳כים.
לפני כניסתו לכנסת, ב־ ,1981 הוא
היה ראש־חוג למדעי־המדינה באוני-
ברסיטת־חיפה ומרצה אורח באוניברסיטת
תל־אביב ובטכניון, שלא לדבר
על הרצאות בשכר ברחבי הארץ.
מאז כניסתו לכנסת הוא יצא
לחופשה ללא תשלום מהאוניברסיטה,
משום שבתפקידו שם הוא נחשב׳שכיר,
למרות שעיסוקו קרוב יותר למיקצוע
החופשי. עתה הוא מרצה באוניברסיטה
(המשך בעמוד )24

חה הם אוחו מה הן יוומרות...־הה הם אוהרים...חה הן אוהדות...

קצין בכיר (מיד:).

חמים אבולעפיה:

סוזי שיפר:

״באוץ נר דבד קטן ,,אני מקווה שרוצח הוס ״ 3ודע נמה ארב
הונו ר סוו גדור!״ קדט׳ אינו עוני שקלים שילמת לחינם!״

בארץ הדמוקרטית שלנו געשה במעט בלתי-אפשרי לדבר
עם אנשי״צבא, אפילו כאלה שהם לשעבר. צייד לקבל
אישורים על״גבי אישורים, וגם אז התשובה היא לרוב מתחמקת
ועטופה בהרבה מאוד צמר״גפן. הדרן היחידה לקבל
תשובה עניינית ואמיתית היא להבטיח לבן-שיייד שלא תזכיר
את שמו.
זה מה שעשיתי הפעם. שאלתי קצין בכיר (מיס איד קרה
שהעיתונאי ריצירד גבריאל קיבל עזרה ומידע סודי מאנשי
דובר־צה־ל, ואז הוא נסע ופירסם ספר עמוס בסודות צבאיים.
לא קרה כלום. כל אחד מה״סודות״ בספר הזה כבר פורסם
בעבר. אולי הדבר היחידי המיוחד בספר הזה הוא ששמו כמה
״סודות״ ביחד. אצלנו מכל דבר קטן עושים סוד גדול. אולי
באמת יש אנשים בארץ שלא יודעים כמה חטיבות יש בצה״ל,
אבל מי שצריך לדעת את זה אצל האוייב כבר מזמן יודע.

• איד בכלל קורה שהרבה פעמים מתפרסמים
דברים בחו״ל, ובארץ הצנזורה הצבאית לא מתירה
אותם לפירסום?
לרוב מה שמתפרסם בחו״ל מקבל לאחר מכן אישור להתפרסם
גם בארץ. עד כדי כך, שזו נעשתה טכניקה מקובלת. מישהו רוצה
לכתוב משהו כאן ולא נותנים לו, הוא מרליף את הידיעה
לניו־יורק טיימס, למשל, ואחרי זמן קצר מאוד ניתן לו האישור
לפרסם את הידיעה בארץ.

• אתה אומר שאיו מקום לדאגה בעניץ הספר
הזה של ריצ׳רד גבריאל?
הייתי השבוע בפגישות עם קצינים בכירים. אם הם לא
מתרגשים, גם את יכולה להפסיק להתרגש.

צעירה נדקרה בירושלים והמישטרה סבורה שהמבצעים הם
ערבים. רוצחיה של הדס קדמי לא נתפסו עד לכתיבת שורות
אלה, ובכל זאת הדעה הרווחת היא שערבים ביצעו את הרצח.
מדוע! האם נגמרו הרוצחים היהודים! חמיס אבולעפיה,
סטודנט ערבי בן 25 מיפו, רותח מזעם:
בזמן האחרון בכלל ובפרשת הדם קדמי בפרט, יצאו כמה עיתונים
בכותרות בומבסטיות כבר למחרת מציאת הגופה. הכותרות
אמרו שההערכה היא, שהרצח בוצע במיסגרת ״מיבחו״קבלה
לאירגון־טרור״ .על סמך מה הם כתבו את זה? הרי אף אחד לא ידע
שום דבר באותו זמן.
זה יוצר אווירה של עליהום על אוכלוסיה שלמה, ומאווירה
כזאת ועד ללינץ׳ נגד האוכלוסיה הערבית המרחק הוא קצר מאוד.
למה הם לא מבינים את זהי
הכי־מרגיז אותי, שכאשר נתפס רוצח יהודי, כותבים את שמו
בעיתון. כאשר נתפס רוצח ערבי, לפני שמו מופיעה לאומיותו. אני
לא רואה שום הבדל בין פסיכופט יהודי לפסיכופט ערבי, המבצע
רצח ברבארי. שניהם שפלים ומסוכנים לחברה באותה המידה. את
שניהם יש לרדוף ולהעניש בחומרה. אבל צריך להיזהר מאוד לא
להעניש-עם שלם בגללם, וזה מה שהמישטרה וכלי־התיקשורת
עושים, בזמן האחרון, אפילו לפני שנמצא הרוצח.

• טוענים נגד הערבים שהם לא מגנים מעשי־רצח
ביהודים.

אני זוכרת שכאשר קניתי את המכונית הראשונה שלי, לקח
אותי אחד מחבריי למוסך והציג אותי לפני המכונאי. באותה
הזדמנות הוא רמז למכונאי שדודי הוא קצין־מישטרה בכיר
ושאחי הוא מישהו חשוב במישרד־הרישוי. אני מעולם לא
התבקשתי לאשר או להכחיש את שתי העובדות האלה,
שחברי מצץ מהאצבע. אני רק יודעת, שבאותו מוסך התייחסו
אליי תמיד בכבוד, ונדמה לי שלא רימו אותי אף פעם.
לסוזי שיפר אין חברים שקרנים, ועל כן היא נתונה לחסדי
מכונאים. סוזי שיפר נסעה לחו״ל והשאירה את המכונית שלה
במוסך לטיפול-חורף. בתה, שטיפלה בעניין המכונית, טילפנה
אליה לחו׳ל ואמרה לה, שהמכונאי אמר כי המחיר יהיה 300
אלף שקל. הסכום נראה לה גדול מאוד, אבל מה יכלה לעשות
מחויל! היא אמרה לבתה שזה בסדר. שבוע אחרי השיחה
הטלפונית חזרה סוזי שיפר ארצה ורצתה להוציא את המכונית
מהמוסך. אז הסתבר שהיא צריבה לשלם מיליון שקל. מה
עשית! שאלתי אותה.
קיבלתי הלם ממש. אבל המכונאי ניגש אליי עם נייר ואמר לי
שזה לא בסדר ועוד המון דברים לא בסדר. מאחר שאני לא מבינה
כלום במכוניות, אמרתי לו שאחזור למחרת.
חזרתי הביתה וחשבתי שכל העניין לא מתקבל על הדעת.
המכונית שלי היא בת שנתיים ונהגתי בה רק 17 אלף קילומטר.
הסתובבתי כמו סהרורית ולא ידעתי מה לעשות. ואז סיפר לי
מישהו על מדור־הרכב באגודה להגנת הצרכן. פניתי אליהם
וסיפרתי את הסיפור. יצחק כספי שמע אותי ומייד שלח מומחה
לבדוק את המכונית בתוך המוסך. באותו יום הוא נתן הוראה
לגרור את המכונית למוסך אחר, דבר שאני כסתם אזרחית, לא
הייתי מסוגלת לעשות.

זה ממש לא נכון. ח״כ מוחמר ותר גינה בחריפות את המעשה
הברבארי, העיתון אל־איתיחאד הגדיר את המעשה כמתועב
ביותר, ראש מועצת שעב הכריז על פרס של מיליון שקל למי
שיעזור למצוא את הדס או את גופתה. אני כבר לא מדבר על מאות
התלמידים הערבים שעזרו בחיפושים.

אחרי יום הודיע לי כספי שאני יכולה לבוא ולקחת את
המכונית שלי מהמוסך שאליו העבירו אותה. שילמתי 111 אלף
שקל, בסכום הזה היה כלול גם מחיר הגרירה ממוסך למוסך.

• ואם בכל זאת ייתפס ערבי כאחראי לרצח, איך
תרגיש?

• האם את עומדת לתבוע את המוסד שביקש
ממך מיליון שקל?

אני אתבייש כבן־אדם, לא כערבי. אבל כערבי אסכים בהחלט
שיענישו אותו לפי החוק של עין תחת עין. אין בליבי רחמנות על
רוצחים, אני רק לא רוצה שבגלל רוצח מטורף אחד יאשימו את
הערבים בכל רצח שיתבצע בארץ הזאת. אבל, כמובן, אני מקווה
בכל ליבי שלא יתברר שהרוצח של הדס קדמי הוא ערבי.

אין לי כוח להלחם בבתי־מישפט נגד המוסך. אבל נדמה לי
שאת המילחמות נגד המוסך ההוא ינהלו כבר האנשים מהאגודה
להגנת הצרכן. אני רק מצטערת שלא הגעתי אל האגודה הזאת
קודם. מי יודע כמה אלפי שקלים שילמתי במשך הזמן, חינם.
בגלל בורות ומפני שלא ידעתי לאן לפנות.

• מדוע לא?

זם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה חם

גרשון קרני:
י1סף מתדי:
,אני מקווה שמישהו ,,אני רא המצאתי את ,,אני רא זוכו מיקרה
בעיויה יתבייש בסוף!״ הזיונים באוץ הזאת!״ שמישהו סיוב להופיע!״
י 1סי 3ר 1סט:

ברחוב בוגרשוג בתל־אביב נפתחה לפני חודש עוד מיסעדה
מרשת מי ומי, וסיפרו לי שהיא נפתחה ללא רשיון מהעיריה. לא
עשה עליי רושם גדול. אלא שאחרי כמה ימים נודע לי למה אין
למיסעדה הזאת רשיון. ואפילו אני, שגרה בארץ רוב שנותיי,
וכמעט שום דבר כבר לא יכול להפליא אותי -פשוט סירבתי
להאמין. הלכתי למיסעדה ופגשתי בה את אחד השותפים,
גרשון קרני, שסיפר לי את הסיפור:
_ קיבלנו רשיון מהעיריה, על־סמך תוכניות של ארכיטקט,
והתחלנו לבנות. תוך כדי הבניה נסע אחד השותפים לחו״ל וראה
שם, במיסעדה מסויימת, שהם בנו בית־שימוש מיוחד לנכים.
וגישה לנכים. השותף חזר ארצה, והחלטנו ביחד שזו ממש בושה
שבארץ כמו שלנו אין אף מיסעדה פרטית עם שירותים לנכים.
התקשרנו לאירגון נכי־צה״ל וביקשנו מהם הדרכה איך לבנות את
זה. הם שמחו מאוד ושלחו לנו מהנדס שידריך אותנו.
ביטלנו בית־שימוש אחד שהיה בתוכנית ובמקומו התחלנו
לבנות בית־שימוש מיוחד. אבל בגלל העובדה שגם עגלת־הנכים
צריכה להיכנס למקום, הרחבנו את החלל ב־ 35 סנטימטר, על
חשבון הפרוזדור המוביל לשירותים. תוך כדי הבניה הגיע פקח
של העיריה, ומייד רשם לנו דוח על חריגת־בניה.
לא האמנו למראה־עינינו. השקענו הון־תועפות בבניית השירותים
המיוחדים האלה. לא ביקשנו לקבל צל״ש מאף אחד, אבל
בחלומות הכי גרועים שלנו לא חשבנו שככה יתייחסו אל העניין.

׳ • מה עשיתם?
פנינו לראש־העיריה ולמבקר־העיריה, והם הגיעו למסקנה
שאומנם היתה חריגת־בניה ופעלנו בניגוד לצו שהוצא על הפס־קת־בניה.

ולכן אין לכם רישיון?
בדיוק. אילו הרסנו את בית־השימוש לנכים, היינו מקבלים את
הרשיון מייד. אבל יש גבול לכל דבר, אפילו בארץ הזאת, ואנחנו
החלטנו להילחם על העניין. הנכים האלה הם לא עם אחר. הם
הבנים שלנו והאבות שלנו והחברים שלנו.

• אתה חושם שתנצחו את העיריה?
אני מקווה שמישהו בעיריה יתבייש בסוף.

באמת אין לי מזל לתיאטרון. כשסוף־סוף אני מחליטה
ללכת ולראות הצגה, מסתבר שהצנזורה פסלה אותה בגלל
תועבה. רצתי מהר למחזאי ולבימאי יוסף מונדי ושאלתי אותו
איזה תועבה הפסדתי.
אין שום תועבה. הסצינות העוסקות במין סימליות ועשויות
בצורה אסתטית ביותר. אני לא המצאתי את הזיונים בארץ הזאת.
אלא מהי במחזה יש דום אחד, המוצג כפושר להרואין. זה הרגיז
אותם, כנראה.

• לא סצינות של סקם?
איזה סקס? בהצגה אחרת, ההולכת עכשיו בתל־אביב, יש
מישגל־זכר על הבימה, ואת זה הצנזורה לא פסלה. לא מעניין
אותם סקס בכלל. מה שלא מוצא חן בעיניהם זו השקפת־העולם
שלי, כנראה.

• מי זה בדיוק ״הם״?
הגוף האנאכרוניסטי הזה, שנקרא צנזורה, המתאים למישטרים
טוטאליטריים.

• למה אתה נזכר בזה רק עכשיו, כשססלו לד
הצגה? איפה הייתם המחזאים והבימאים, כל הזמן,
למה אתם לא נלחמים בצנזורה יום־יום?
אלף פעמים התארגנו, אבל בזמן הליכוד לא היה עם מי לדבר.
מצד שני, הם ישבו די־בשקט ולא רצינו לעורר אותם מתרדמתם.
רק לאחרונה הם התחילו שוב לחשוף שיניים.

• מה אתה הולד לעשות בקשר להצגה שלד?
הגשתי עירעור. ועד שהוא יתברר, אני מפסיד כספים גדולים.

הגיע ליד מחקר שנעשה באוניברסיטת תל״אביב על התפתחות
קהל חדש לתיאטרון בישראל. כ-אשם העיקרי־ הם מציגים
את אמנות לעם. מה זה אמנות לעם, מה התפקיד שלהם,
מי מחזיק אותם, מה התקציב השנתי שלהם, מה המטרה
שלהסן הלכתי לפגישה עם מנכ״ל אמנות לעם, יוסי פרוסט, כדי
לספק את סקרנותי האישית.
העסק התחיל כבר בתחילת שנות החמישים, כשהגיעו גלי
העליה החדשה. הוחלט שצריך לאחד את העם בתרבות אחת.
בשנת 1973 הפכה אמנות לעם לעמותה, וכך יצאה ממיסגרת
המימסד.

• אם כך, מי תומך בכם עכשיו?
^ 90 מההקצבה שלנו באים ממישרד־החיניד, ו־* 10 הנותרים
מתחלקים בין קרן־תרבות אמריקה־ישראל, ההסתדרות
והרשויות המקומיות.

• מה התקציב השנתי שלכם?
205 מיליון שקל, וזה מתחלק בין פעילותנו בשטח התיאטרון,
המוסיקה, האמנות הפלאסטית, ופרוייקטים מיוחדים.

• כמה פעילויות היו לכם השנה, למשל?
בתיאטרון — אלפיים פעולות, במוסיקה 400 ועשר תערוכות
ניידות, שהוצגו במקומות רבים ולוו בשיח, בהרצאות ובסדנאות.

• תגיד לי, במישפט אחד — מה התפקיד שלכם?
להביא תרבות ואמנות למקומות שהיא לא היתה מגיעה
בעצמה. כלומר, בעיקר לעיירות־פיתוח. אנחנו קונים מופעים
והצגות תיאטרון ומביאים אותם לאולמות של 300 מקומות.

• למה שהצגה שהולכת טוב בתל־אביב, תרצה
בכלל להופיע באולם בן 300 מקומות? הם לא
מסרבים?

• למה שפשוט לא תבטל את הקטע המרגיז אותם
ותציג את ההצגה בלעדיו, עד לעירעור?

אנחנו לא מפריעים להם להרוויח. אבל כשהם גומרים להופיע
במקומות הגדולים, אנחנו קונים מהם את ההצגה. אני לא זוכר
שמישהו סירב.

אין קטע כזה. אף אחד לא אמר לי להוריד קטע מסויים. הם
פסלו את כל ההצגה.

• אתם מרגישים שהצלחתם בעבודתכם? האם
יש כבר קהל ׳קבוע לתרבות בעיירות־הפיתוח?

אני אעשה את המעשים הכי־קיצונייס שאפשר להעלות על
הדעת. אני מודיע לד עכשיו, שאגיש מחאה בין־לאומית, כדי שכל
העולם יידע מה הולך בארץ הזאת.

ההצלחה הגדולה ביותר היא בתיאטרון. בירוחם יש 450
מנויים, בקרית־שמונה יש 800 מנויים קבועים ובמיצפה־רמון,
מתיד אלפיים תושבים יש 350 מנויים קבועים. אני רואה בזה
הצלחה גדולה.

• ואם לא יבטלו את האיסור?

,.אתה עוב חנם ואג הון לא
טיבשר אמו החשוד רחוסו -ונו
התחיל מישחק שר חתור ועננו
במישטרת ישראל משרתים קצינים
קרה אומנם שנחקרים, או מטופלים,
ערבים רבים. אולם בדרך כלל, הם
ששמעו את שמו( ,חדאד, לפי הכתיב
מוצבים בערים ובכפרים ערביים. פקד
הנכון בערבית, ופירושו: נפח) ,ונסוגו.
חדד מוצב בתל־אביב, בתפקיד ראש
גם במישטרה. אולם לאלה חדד חושב
מיחלק־הפשעים.
שלא בדאי להתייחס. הוא יודע שהרוב
חדד, יליד הכפר מזרע בצפון,׳ גר
בוחן אותו רק לפי ההצלחה בעבודתו.
בנווה־שרת שבמיזרח תל־אביב, עם
לפני כמה שנים גילה קצין־הסיור
אשתו ילידת רמאללה, ושתי בנותיו
חדד את תחום החקירות, ומאז הוא
— אמירה בת ה־ 3ומרלן בת השנה. על
שבוי בקוריו. היה זה חדד שניהל את
אחת התוצאות של מגורי הקצין הערבי
החקירה נגד שימעון חרמון, שהוחשד
בלב תל־אביב מספר חדד, תוך שהוא ברצח כרמלה בלאס.
מחבק את בנותיו, הנתלות עליו :״הבת
זה התחיל לפי כמעט שנה וחצי,
שלי, אמירה, לומדת ב_גן השייך לאגו־ ,כאשר אתי בלאס, אחותה של כרמלה,
רת־ישראל. היא מתפללת עם כל מסרה במישטרת רמת־גן תלונה על
הילדים בגן, וכשהיא מגיעה הביתה, העדר אחותה בת ה־.33
בצהריים, אנחנו שומעים את כל
כרמלה, מורה בבית־הספר לאחיות
התפילות:״
ליד בית־החולים וולפסון בחולון,
פשוט נעלמה. אתי ידעה לספר כי אחותה
היתה אמורה לנסוע למקום כלשהו,
ביום הקודם, עם ידידה, עורך־הדין
שימעון חרמון.
סחרי, שחדד סיים את לימודיו
כעבור שבוע בדיוק התקבל מיברק
1 1התיכוניים, התלבט בהמשך דרכו. במחלק החקירות של מישטרת רמת־הציעו
לו לעבור בצי הסוחר. בכפר גן, ובו מידע שבאיזור ביר״זית שליד
לחצו עליו לנסוע לגרמניה, ללמוד רמאללה נמצאה גופת־אשה. ייתכן,
הוראה. אחיו, המסגרים, ביקשו ממנו נכתב במיברק, שזוהי גופתה של
שיצטרף אליהם, אך הוא החליט כרמלה בלאס. ואכן, בני מישפחתה,
להתגייס למישטרת ישראל.
שהגיעו למכון הפאתולוגי, זיהו אותה.
בהיותו בן ,18 אחרי שסיים את
כעבור יומיים הוטלה החקירה על
קורס השוטרים הבסיסי בשפרעם,
הוצב לתחנת הרצליה(.היתה לי בעיה פקד מישל חדד. כבר באותו היום
התגלתה לו הראיה המפלילה הראשונה
עם השפה!״).
אחרי שירות בסייר בהרצליה, באור־ שהצביעה על כיוון חקירה מסוייס.
יהודה וברפיח, עבר קורס סמלים, בתא־המיטען של מכונית הסובארו׳
שימש כראש־קבוצה (ממונה על כמה של שימעון חרמון, היה מונח שנאי,
שוטרים) ועד מהרה הומלץ לקורס שעליו נמצאה טיפת דם. סוג הדם היה
,0כך התברר במעבדות המטה הארצי
קצינים.
עם קבלת הקצונה, זה היה סופי. בירושלים. הוא בירר למי מהאנשים
המישטרה היתה לייעודו של חדד( .אם שהיתה להם גישה לרכב יש אותו סוג

שלוש עדים
מעבד ל>דדן

ך* חקירה של רצח כרמלה
1 בלס וגילוי הרוצח, שימעון חרמון,
היא גולת־הכותרת שלי במיש־טרה,״
קובע פקדי מישל חדד בן ה־.34

איש המישפחה

כי :״יכולתי לגדל עשרים כבשים
בכפר ולהרוויח את אותה משכורת
שאני מקבל במישטרה. אך יחי ההבדל!״)

משתלבים
חיי״מישפחה ועבודה מישסרתית :״ברור

דם ולא מצא אדם כזה. ואז גילה
שלכרמלה בלאס היה סוג דם !0
אם כי היה לחרד חשד ראשוני
בשימעון חרמון, התרוצצו במוחו עוד

שקל יותר לשרת כרווק. אז לא צריך להסביר מדוע
חוזרים בל-כך מאוחר הביתה!״ אבל הוא מרוצה
מאוד מנישואיו לנדיה (מימין) ,אם שתי בנותיו.

ף | 1 | 1ך | יי ך י 1י ן 1־ 1¥ | 7׳1 ״1 1 1*1ף 1שנמצאה במכוניתו של עורד־הדץ שימעון חרמון, הובילה כבר
| 1111 #411 1111 *1 11 1 1 1 .1 11 בראשית החקירה להחשדמו של עורך־הדץ. בתצלוס: פקד
חדד מצביע על תא״המיטען של מכונית ה״סובארו״ של שימעון חרמון, החתומה בחותמת בית״המישפט.
כמה אפשרויות שביקש לבדוק.
המישור המישפחתי היה החזק ביניהם.
הנרצחת כרמלה היתה הרה. הריונה של
כרמלה, בת למישפחה ממוצא עיראקי.
מחוץ לנישואין, היה עלול לעלות לה
בחייה.
חדד גם שקל אפשרות פיגוע ביטחוני,
שהרי הגופה נמצאה בשטחים
הכבושים. אך לבסוף בחר במישור
האינטימי: מהצטלבויות בחקירה, שכללו
את יומנה האישי של כרמלה,
ומחברה שנחקרה הוברר שהיא אכן
אמורה היתה להיפגש ביום לפני
שנודע על היעלמה, עם חרמון, ולנסוע
עימו לנצרת. חדד החליט שכדאי
לחקור את שימעון חרמון. מכיוון שהוא
שהה בחו״ל, החליט לבצע ציתותים
לטלפון של אחיו, מאיר. בית־המישפט
המחוזי נתן את האישור, ולפחות
שתיים מן השיחות שנקלטו חיזקו את
חשדו של חדד. בשיחה הראשונה ביקש
מאיר מאחיו, שימעון, שיתקשר לטלפון
ציבורי, וימסור לו מיספר־טלפון
בקור (מיספר טלפון שהיה ידוע לשניהם,
עם תוספת או חיסור של מיס-
פרים).
חדד פיצח את הקוד. הטלפון שאליו
ביקש מאיר משימעון להתקשר היה
בבית־החולים רוקח שבו טופל מאיר
(הוא חולה־כליות וזקוק תכופות
לדיאליזה) .בשיחה הזאת ביקש שימ־עון
ממאיר, שישלח לו כיפה סרוגה.
במהלך אותה שיחה, שאל שימעון את
אחיו, אם זכור לו הסיפור על שלוש
הערים. מאיר, מעבר לקו, לא הבין במה
מדובר. הוא ביקש הבהרה, ואז שימעון
הבהיר: מעבר לירדן.
השיחה הזאת הדליקה נורה אדומה
אצל חדד, שידע כי שני החרמונים הם
תלמידי־ישיבה לשעבר, והרמזים קשורים
אולי למה שלמרו שם. הוא פנה
לרבנים בבני״ברק ואלה פתרו לו את
החידה. המדובר, כמובן, בשלוש ערי
המיקלט, מעבר לירדן, שאליהן, מותר
לרוצח בשגגה להימלט י.
במקביל לציתותי הטלפון, ערכו
חדד ואנשיו חיפושים מדוקדקים
בביתו ובמישרדו של שימעון חרמון.
אר מכונית הסובארו של חרמון
עניינה את חדד יותר מכל. במיוחד
אחרי שהתגלתה בה טיפת־דם. הוא
ביקש לבדוק את המכונית ביסודיות.
בתחתית הרכב נתגלו שיירי צמחים,
שאותם ניסה להשוות לצמחים בזירת
הרצח• אך הוא לא הצליח להוכיח
שהצמחים אופייניים רק למקום הרצח.
אבל בקדיקת המכונית גילה מייד
שארבעת צמיגי המכונית חדשים.
אפשר היה להבחין בבירור שמסמרי
הגומי על הצמיגים עדיין לא החלו

להישחק.
אפילו
* לפי ספר יהו שע(פרק כי). :לנוס
שמה רו צ ת מבהינפש בשגגה. בבלי
דעת ...ומעבר לירדן: בצר...
ר אמות ...גולן. :

מכיוון שהצמיגים היו מתוצרת
קלבר, ביקש חדד מהסוכנות המרכזית
של צמיגי קלבר רשימה ארצית של
כל הסוכנויות והחנויות המשווקות את
צמיגיה. הוא חילק את אנשי הצוות
לחוליות, והם ניגשו לבדוק כל חנות
וסוכנות, כשבידיהם תמונה של חרמון,
תמונה של הרכב ופרטיו. היה מדובר
ב־ 350 מקומות. בבדיקה השלושים.
הגיע חדד לתוצאות חיוביות: בעל
חנות ברחוב יפת ביפו, אנטון חנניה,
זיהה את חרמון. הוא סיפר כי יום אחרי
תאריך הרצח בא חרמון לחנותו, ביקש
להחליף את ארבעת הצמיגים במכוניתו.
בעל
חנות הצמיגים הסתפק ב־200
דולר, משום ששניים מצמיגי מכוניתו
של חרמון היו שמישים והוא השאיר
אותם למוכר. חנניה הובא לתחנת־המישטרה,
לזהות את הרכב. הוא זיהה
את הצמיגים, במיוחד על פי איזון

אליו. ואם כי המימצאים הגיעו לארץ
כבר אחרי הגשת כתב־האישום נגד
חרמון, העובדה היא כי אכן נמצא דמיון
בין השערות שנמצאו על המחצלת
לבין שערותיו של דובי, כלב הדוברמן
של חרמון.
לא כל הבדיקות העלו תוצאות.
אבל חדד לא החסיר דבר. למשל, הוא
הורה לתשאל ולבדוק יסודית את כל
נהגי מוניות הק סטל ונהגי אגד
הנוסעים בקווים שבין שכונת הדר־יוסף(מקום
מגוריה של כרמלה) ומרכז
תל־אביב. הוא חשב שאם כרמלה היתה
אמורה להיפגש עם חרמון, הרי שהיא
.נסעה אליו, וייתכן שמישהו מהנחקרים
ייזכר בה. הבדיקה לא העלתה דבר.
לעומת זאת, תישאול שכניו של
חרמון ברחוב ברדיצ׳בקה״ בתל־אביב
הניב תוצאה נכברה ב• ס: שכן, שנר
בסמוך לחרמון נרפר, ש ק אחרי הרצח,
בשעה שש בבוקר, הבו £בחרמון הרו
נינוח
במכונית

הוזכרו במהלך שיחת הטלפון בין שימעון
חרמון ואחיו, מאיר. בשיחה שלה צותתה
המישטרה, ביקש חרמון מאחיו שישלח לו את שתי הכיפות לאירופה.

הגלגלים והמישקולות המאפיינים את
עבודתו.
אבל זה עדיין לא היה הכל. בזירת־הרצח
נמצאה מחצלת שעטפה את
גופתה של כרמלה ואשר חלקים גדולים
ממנה נשרפו עם הגופה. חדד חקר
את מזכירתו של חרמון, שאישרה
שהמחצלת שימשה אותו בריכבו. הוא
נהג להניח את המחצלת על המושב
האחורי של הרכב, כדי שכלבו לא
ילכלך את הכיסויים.
הגלגלים במוחו של חדד נעו עור
יותר מהר. הוא ביקש אפשרות לבדוק
את השערות שנשארו על המחצלת,
ולהשוותן עם שערות כלבו של חרמון.
במעבדות המטה הארצי של המישטרה
נמסר לו, שאין אפשרות לבדיקה כזאת,
משום שבארץ אין אדם המסוגל לעשות
זאת. הוברר שבסקוטלנד יארד
מצוי אדם שזו מומחיותו, והחומר נשלח

חץ את מכוניתו ביסודיות.
הודות לציתות הטלפוני, ידע חדד
את מועד שיבתו ארצה של חרמון. הוא
בא בטיסה מפרנקפורט שבגרמניה,
וכאשר ירד מכבש המטוס יחד עם ידידתו,
הוא נעצר. חרמון נלקח לחקירה
אל חדד, שם הוא מסר. כביכול, אליבי
למעשיו בערב הרצח. אך באליבי
נתגלו פרצות. נשאר חור לא מוסבר
של שעה וחצי.
הידידה סירבה בתחילה לשתף
פעולה. רק אחרי לחץ ממישפחתה,
נעתרה וסיפרה על התנהגותו המוזרה
של חרמון בטיול באירופה. היא סיפרה
שחרמון נטל איתו לטיול את־חפירה,
גפרורים, כפפות, דלק וחוט ניילון,
ובמהלך הטיול תקע כמה פעמים את
את־החפירה באדמה. ואומנם, בחיפוש
בדירתו של חרמון נמצאה רשימה עם
כל הפריטים האלה. הידידה גילתה גם

צמיגים של ״קלבר׳

חיזקו את החשד שחרמון אכן
ביצע את הרצח. חרמון הגיע
לסוכנות קלבר ביפו (בתצלום, למעלה) וביקש להחליף את הצמיגים.

שבעת הטיול הציע לה חרמון להישאר
באירופה ולהתחתן.
ואז חזר חדד לחרמון. זה נקט,
בשלבים מסויימים של החקירה,
בשיטת השתיקה. הוא בחר לשמור על
זכות־השתיקה. הוא לא רצה להתייחס
למימצאים שחדד הציג לו. חדד לא
התעצבן, המשיר בעבודת־הנמלים, לא
התעלם משום פרט. חרמון טען שהוא
עקר, ולכן אין אפשרות ביולוגית
שהוא אבי העובר. הוא גם היפנה את
חדד לחקור את הפרופסור שטיפל בו.
זה בדיוק מה שחדד עשה. הפרופסור
לא אישר את טענת חרמון.
בשעות החקירה הארוכות שוחחו
על נושאים שונים ומשונים, כולל
התחביבים של חרמון — שיט בכנרת
וטיולי קמפינג. ואם כי, לדעת חדד,
היה ביניהם כבוד הדדי — הם לחצו
ידיים בכל פעם שנפגשו — היתה
לחדד הרגשה שזה צבוע ולא אמיתי.
תוך כדי שיחה עניינית אמר לו חרמון
פעם :״אתה ערבי חכם, ואני יהודי לא
טיפש:״
תיק חרמון הוא אולי התיק הקשה
שהיה אי־פעם בידיו של מישל
חדד. אבל גם תיקים שפיתרונם קל
בהרבה מסעירים לפעמים את המדינה.
אחד מהם היה הרצח המשולש ברמת־אביב,
שבו נרצחה אביה פפושדו.

באותו יום ישב חדד בביתו וכש־הודיעו
לו :״יש מחבלים ברמת־אביב!״
הוא הגיע למקום במהירות, ובחדר־המדרגות
נתקל בגופת אשה. כשפתח
את דלת־הדירה התגלו לו עוד שתי
גופות, של עוד אשה וגבר. על־פי
המיסמכים גילה את זהותם: אביה
פפושדו והזוג שושנה ויוסף מיזרחי.
האקדח שבו בוצע הרצח נמצא
בדירה, בין רגליו של יוסף מזרחי.
במיקרה זה לא היה הרבה מה לחקור.
ומה עוד שמתיחקור מהיר הוברר המניע:
יוסף רצח את אשתו, שושנה, בשל
סיכסוכים ביניהם, ואביה נרצחה בטעות.
כשהוא
שבע הצלחות, מותר לו,
לחדד, קצין נמרץ ופעלתן, להיות בעל
יומרות להגיע לצמרת. לפחות לדרגה
בכירה, כפי שהגיע אליה קצין ערבי
אחר, חנא חדאד (לא־קרוב שלו, כיום
יועץ שר־המישטרה).
בינתיים, על אף עיסוקו הנמרץ
במישטרה, מוצא חדד גם את הדרר
והזמן למישפחתו ולתחביביו. אחד
מהם הוא שירה :״אני אוהב מאוד
לכתוב, וכתיבת השירים גם נותנת לי
פורקן למתח העצום וללחצים בעיק־בות
עבודתי״.

ישראל גפן

הכנסת כעסק

חייל שהתפאר ששכב עם אנג ליקה היפהפיה
גרם לסידרה של מעשי־אלימות חמורים בראשון־
לציון. החייל הזכה בשוט בפניו ואח !1נזרה בביטנו

^ 0סניה של הלנה מטרויה גר-
>* מו להשטת צי בן אלף ספינות, אין
כל פלא כי פניה היפות של אנג׳ליקה
דוידובה גרמו לסידרה של מעשי אלימות
חמורים בראשון־לציון.
גם במדי צה״ל אנג׳לה היא יפהפיה
מדהימה. שיערה ארוך, חום, משיי
וגולש על כתפיה, ניצוצות של זהב

מי שהצליח לצאת עם אנג׳לה כמה
פעמים היה אורן בן־יעיש, צעיר המשרת
גם הוא בשירות־חובה בצריפין.
אבל הפירוד בין דויד ואנג׳לה לא
ארך זמן רב. האהבה גברה על המריבות,
ואנג׳לה חזרה לזרועותיו של דויד. אבל
הלשונות הרעות כבר היו בפעולה.
ארנון, חברו הטוב של דויד, סיפר לו

אנג׳ליקה דווידובה
לעשות לו פנים
ודויד שאל את אורן אם נכון הדבר
שהוא סיפר כי שכב עם אנג׳לה. אורן
הכחיש כי סיפר זאת לארנון, והמשיך
ואמר כי לא רק שלא סיפר דבר כזה,
אלא שגם מעולם לא שכב עם אנג׳לה.
מכות שוט

נאשם דויד בהן
שבועה על ספר תהילים
ששמע מאורן, כי בתקופה שבה יצא
מרצדים בו בשמש. אפה הסולד
עם אנג׳לה, הוא שכב אתה. דויד היה
ושפתיה החטובות מזכירים שחקניות
מזועזע. הוא לא יכול היה לשמוע
קולנוע בעלות יופי קלאסי. קל להבין
דברים כאלה על האשה שהוא אוהב.
מדוע הציתו פנים אלה קינאה ונקמה
הוא שאל את אנג׳לה אם הדברים
בין בני־הנוער של ראשון־לציון.
נכונים והיא הכחישה אותם בתוקף.
אנג׳לה היא בת 18 וחצי, מתגוררת
״אתה יודע שאורן שקרן,״ אמרה לו ,״זו
עם הוריה בראשון־לציון. כיום היא
לא הפעם הראשונה שהוא ממציא
משרתת בצה״ל וסיימה קורס־נהיגה.
סיפורים כאלה על בנות,״ והוסיפה:
מזה שנתיים ימים היתה חברתו של
״אם אתה לא מאמין לי, תעשה לי פנים
החתיך של השכונה, דויד כהן. יופיו
עם אורן ואני רוצה לשמוע שהוא יגיד
של דויד תואם את זה של אנג׳לה. הוא
לי את זה בפנים.״
גבה־קומה ובעל גוף אתלטי. שיערו
דויד לא חיכה אפילו רגע, ובני הזוג
שחור ומתולתל, ועיניו הירוקות מתוחבר
נוסף שהיה איתם ירדו מייד לחייבות
בליגלוג מסויים על העולם.
רחוב וחיפשו מונית כדי לנסוע לבסיס
שבו משרת אורן, ו״לעשות לו פנים״
למרות האהבה הגדולה בין אנג׳לה
עם אנג׳לה ועם ארנון.
ודויד, קרה ביניהם מה שקורה בין
הם פגשו חבר שנסע במכוניתו,
הרבה זוגות נאהבים: הם רבו ונפרדו.
והוא הסיע אותם לצריפין. שם ביקשו
כאשר עברה השמועה בשכונה כי
מאורן להצטרף אליהם וחזרו כולם
אנג׳לה פנויה, החל המירוץ בין בני
לדירתו של ארנון.
הנוער בראשון מי יצליח לצאת עם
דויד, אנג׳לה ואורן עלו לדירה,
היפהפיה.

ף ין ח ת להשקיט את הרוחות, הכח־
* 1שתו של אורן רק ליבתה את כעסו
של דויד. הוא משך את אורן לחדר קטן
בדירה, שבו היה שוט תלוי על הקיר.
דויד הסיר את השוט מהקיר והחל
מצליף באורן. אנג׳לה רצתה להתערב
ולהפריד בין הגברים המתקוטטים, אך
באותו רגע הגיע לדירה ידיד נוסף של
בני־הזוג, אבשלום גמליאל. אבשלום
לא היסס לרגע, משך את אנג׳לה מהחדר
ואמר לה שלא תתערב, כי לאורן
מגיע מכות ״מפני שהוא שקרן״.
קולות המכות המשיכו להגיע מהחדר
הקטן, ואז שמעה אנג׳לה כי אורן
שולף ספר תהילים ונשבע עליו, כי
מעולם לא נגע ביפהפיה. רק אז חדל
דויד להכות את החייל. דויד כיבה את
האור בחדר ואמר לאורן להישאר שם
בחושך, עד שיגיע בעל־הדירה, ארנון,
כדי שיעשו גם לו פנים עם אורן.
את ההפוגה הזו במכות ניצלה אנ־ג׳לה
כדי להיכנס לחדר שבו ישב אורן
ולומר לו :״אל תדאג, אני כבר אשמור
שדויד לא יכה אותך יותר.״
באותו הרגע הגיע לדירה ארנון,
שדבריו הם שהחלו את כל המהומה.
הוא התנצל ואמר שלא נעים לו כי
בגללו קרה מה שקרה, ודויד ניגש
להכות גם אותו. ארנון התגונן ואבשלום
הפריד ביניהם. אורן ניצל את
המהומה והסתלק מהדירה.
איש מהנוכחים לא פנה למישטרה,
ואורן לא התלונן על המכות שקיבל.
למחרת, כאשר יצאו אנג׳לה ודויד
למרכז ראשון, כדי לבלות בדיסקוטק,
פגשו שם את מוטי בן־יעיש, אחיו הבכור
של אורן. מוטי הוא חבר טוב של

דויד, והשניים שוחחו על פרשיית
המכות. מוטי הסכים עם דויד, שלאורן
היו מגיעות מכות על מה שעשה.
השניים נפרדו בידידות.
למחרת בערב שוב יצאו דויד ואני
ג׳לה לבלות, וחזרו לביתה של הנערה
בסביבות חצות. דויד עלה לביתה, והשניים
נשארו יחד בדירה עד שלוש
לפנות בוקר.
בשעה 2בערך שמעו קולות מהרחוב.
דויד יצא למירפסת, אך לא ראה
דבר וחזר לדירה. למחרת נודע לאג־ג׳לה
כי מוטי בן־יעיש, אחיו של אורן,
נורה שלוש יריות בביטנו והוא פצוע
קשה ושוכב בבית־חולים. כאשר ביקרה
אותו אנג׳לה בבית־החולים יחד עם
דויד, אמר להם מוטי כי הוא מוכן לסבול
בגלל אחיו.
עדה עוייגת
^ גלל היריות נכנסה המישטרה
לתמונה והחלה לחקור את המעורבים.
מוטי טען כי לא ראה מי ירה בו,
אין לו כל אויבים או סיכסוך עם מישהו,
והוא איננו חושד באיש. היריות קרו
ביום השישי, בחודש אוקטובר השנה.
מוטי ישב אצל חברים עם אחיו אורן.
מישהו קרא למוטי מהרחוב וביקש
שיירד. מוטי ירד ואז נורו היריות.
המישטרה שמעה שמועות על המכות
שהוכה אורן ועל הסיכסוך שהיה
בגלל העלילה שהעליל אורן על אנ־ג׳לה.
אולם כל הנחקרים הכחישו הכל.
אורן אפילו הכחיש כי הוכה בכלל.
היתה זו אנג׳לה שנשברה ראשונה. היא
סיפרה למישטרה על המכות שבהן
היתה נוכחת, וגם על הסיבה למריבה
שבין אורן ודויד.
מאחר ששעתיים אחרי שמוטי נורה,
הוצתה מכוניתו של אבשלום גמליאל,
חשדה המישטרה כי אבשלום קשור
ליריות. דויד ואבשלום הכחישו את המכות
ואת הקשר ליריות. אך הם נעצ־
(המשך בעמוד )36

(המשך מעמוד )19
מדי פעם במשך שעתיים כמרצה מן
החוץ, ומקבל עבור הרצאה כזאת עד
30 דולר ברוטו.
כתוצאה מהפסקת עבודתו באוניברסיטה,
הוא איבד זכויות שהיו לו שם
— תשלומי הפנסיה הופסקו, דמי-
השבתון הוקפאו ובסכום שהצטבר
לרשותו עד אז הוא אינו רשאי להשתמש.
מלבד
משכורתו כח״כ, מרוויח וייס,
על־פי חישוב מדוקדק שערך, עד 15
אחוז נוספים מהרצאות בשכר שהוא
נותן ומפירסום מאמרים בעיתונות
הישראלית. מדי חודש הוא מספיק
לתת יותר מ־ 20 הרצאות בהתנדבות
במיפלגה, והוא ח״כ פעלתן ביותר. אך
לא רק מסיבה זו הוא אינו עוסק בשום
עבודה פרטית. לגביו זהו עניין עקרוני,
וכשנבחר לכנסת התפטר מכל תפקידיו
הציבוריים. גם מאלה שלא היה
שכר בצירן.
וייס נשוי לאסתר. מנהלת החטיבה
העליונה בבית הספר אליאנס בחיפה.
השנה היא בשנת שבתון ומשלימה
עבודת דוקטורט. לזוג יש שני ילדים,
בת מחוץ לבית ובן שפרנסתו על
ההורים.
הפרופסור החיפאי נוהג ברכב
המיועד לנכים מסוג פרמונט משנת
,׳79 בעל ארבעה צילינדר. וייס, שנפצע
קשה בתאונת־דרכים ב־ ,1965 קנה
את המכונית כשהוא פטור מתשלום
מחצית המיסים. שוויה כיום הוא שמונת
אלפים דולר.
וייס מתגורר בדירה צנועה בת
שלושה וחצי חדרים, בבית בן 45 שנה,
במרכז הכרמל.
הונו מופקד בתוכניות־חיסכון מגוונות.
אין לו מניות — לפני 15 שנה
השקיע במניות ונכווה. לכן החליט
שלא להסתכן פעם נוספת. מקור הונו
הוא בפיצויים שקיבל בשנים 8־,1967
במישפט שבו חוייבה חברת־הביטוח
לשלם לו פיצויים על נכותו שנגרמה
בתאונת־הדרכים. הסכום בחסכונות אלה
מגיע־ כיום ל־ 60 אלף דולר.
משכורתו מהכנסת, כולל הוצאות
רכב. מגיעה לסכום של 900 רולר. אבל
וייס אינו שורף דלק רק בנסיעות בקו
חיפה״ירושלים. הוא גם נוסע להרבה
כינוסים מיפלגתיים, ובגלל הנסיעות
הרבות נשרף לא מכבר מנוע מכוניתו.
לדבריו, עלה לו המנוע החדש שמונה
משכורות ברוטו.
בני מישפחת וייס חיים בצניעות.
אין הם אוכלים במיסעדות ומסתפקים
בבילוי בבתי־קפה. הוא ממעט בנסיעות
לחו״ל, והוא גאה על כך שהשבוע תרם
250 אלף שקל למען ילדי אתיופיה.

פיצויים מגרמניה
• מרדכי וירשובסקי (.154
ח״כ שינוי. אף הוא מישפטן, אולם
מעולם לא עסק בפרקטיקה פרטית.
הוא מתגורר בדירה משלו ברחוב
אדוארד ברנשטיין בצפון תל־אביב.
הוא נשוי לוויולה, שאינה עובדת, ואב
לשניים בוגרים בגי יותר מ״ ,18 המתגוררים
בבית. ברכב המישפחתי, אופל
אסקונה ,׳84 הוא נוהג.
לווירשובסקי יצא שם של חובב־מוסיקה
קלאסית. הוא מפתיע כשהוא
מגלה שאין לו אוסף תקליטים נדיר.
בדרך־כלל הוא מקליט מוסיקה
קלאסית מהרדיו.
לווירשובסקי יש סכום קטן. של
כמה עשרות אלפי־שקלים. במניות
הבנקאיות שבהסדר. סכום שקיבל
בירושה מאמו מושקע באיגרות־חוב,
והוא שווה כיום כמה מאות אלפי שקלים.
הכנסתו
החודשית של ח״כ שינוי
היא המשכורת מהכנסת, פלוס פיצויים
אישיים מגרמניה, בגובה שליש מש־כורת־הכנסת,
ופנסיה מעיריית תל־אביב,
אחרי שהיה, במשך 11 שנה,
היועץ המישפטי שלה. סכום הפנסיה
הוא כרבע מהכנסתו מהכנסת. הסך
הכל, אם כן, הוא כ־ 1300 דולר.

בן־ציון ציטרץ
העולם הזה 2469

לא בכל מחיר לא רוצה שמומו

לא כדאי שתקנאו כאמריקאים כל היום. מספיק חצי יום. בחצי השני תחשבו על הפירות והירקות
1הנפלאים שיש לנו, ועל כמה שהם זולים לעומת ההם שמה — שלכולם, אגב, יש טעם של פורמייקה.
הנה דוגמה לשבוע שהייתי בגיו־יורק. כל המחירים חושבו לפי 600 שקל הדולר ולפי שני פאונד
הקילו.

לפני שבועיים נתתי במדור זה מירשמים
להרבה מאוד מרקי־חורף. כתבתי שם, מתחת
לסעיף אופן ההכנה: ערבבי, טגני, שפכי, הוסיפי
וכר.
ובכן, כל הפמיניסטיות של ארץ־ישראל
התארגנו נגדי וכולן ביחד, וכל אחת לחוד, צעקו
עליי והעליבו אותי ואמרו לי שבמיקרה אצלן
דווקא הבעל מבשל מרקים, ושהייתי צריכה
לכתוב טגנ/י, שפכ/י, ערבב/י, הוספ/י וכר.
תסלחו לי, גבירותי הנכבדות. קודם כל אני
לא עורך־דין ואני לא כותבת מרקים בסטייל

מחר בבוקר עם העורך שלי, או עם כל אחד אחר,
ובאלגנטיות מדהימה אני יכולה להגיד להם.אני
מתפטרת״ וגם לעשות כך. בעלי לא יכול להרשות
לעצמו דבר כזה. הוא, המיסכן, צריך לפרנס
מישפחה.
זה נכון שאני עושה את הכביסה בבית(לוחצת
על הכפתורים) ,אבל הוא ממונה על סחיבת כל
הדברים הכבדים. נכון שאני תופרת כפתורים
חסרים, אבל הוא מתקן את החשמל ואת
האינסטלציה וכל דבר אחר שנשבר. אני קונה
לילדים את הבגדים והוא לוקח אותם לסרטים

קילו עגבניות — 1,000 שקל;
קילו פיטריות שמפיניון — 1,800 שקל;
קילו בננות — 600 שקל;
קילו בצל — 450 שקל.
ואצל המצחיקים האלה יש דברים שמוכרים אותם לפי חתיכות, כמו, למשל:
שישה תפוזים בדולר אחד;
כרובית אחת, לא גדולה, בדולר אחד;
שישה מלפפונים ארוכים ומגעילים — 90 סנט.
אני לא מהסוכנות. אני סתם רואה־שחורות. גם פה, אבל גם שם.

פרטי למחלקתיהגביה

החלטתי סופית, שאת כל ההודעות שלי
לרשויות אני אכתוב מהיום והלאה רדו העיתון.
זה פשוט מפני שהדרך המקובלת של שליחת
מיכתב בדואר לא עושה עליהם שום רושם.
עובדה. הם אף פעם לא מגיבים על המיכתבים
שלי.
הנה הסיפור: כשקנינו את הטלוויזיה שלגו
(בעלי ואני ביחד) ,התחלנו לקבל הוראות
לתשלום האגרה. אחת על שמי והשניה על שם
בעלי. ביררתי אצל יודעי־דבר, והסתבר שרק
אחד מבני־הזוג חייב לשלם אגרת־טלוויזיה, אם
יש בבית רק מכשיר אחד, כמו במיקרה שלנו. אז,
כמו אזרחים טובים, שילמנו. אני שילמתי את
הפינקס שהגיע על שמי, ואת הפינקם שהגיע על
שם בעלי זרקנו לזבל.
אבל ההוראות האלה כנראה אוהבות להגיע
בזוגות, והם המשיכו לשלוח לשנינו. אלא
שהנייר על שם בעלי כל הזמן הלך ותפח ואסף
ריבית והצמדה וקנסות, והגיע לסכומים מאוד
רציניים. ישבתי וכתבתי למחלקת הגביה מיכתב
נחמד מאוד, וגם צילמתי להם את הקבלה שאני
שילמתי הכל.
זה היה לפני שלוש שנים, ומאז אני מחכה
לתשובה מהם. תשובה לא קיבלתי, אבל ההוראות
המשיכו להגיע, והסתבר שבעלי כבר חייב את
נישמתו לטלוויזיה. כתבתי עוד מיכתב וחיכיתי
שוב.
אני לא יודעת מה הם עושים במיכתבים שלי.
מה שברור לי, שהאנשים שם הם אנשים מאוד
אינטליגנטים. הם ראו שהבעל המשתמט שלי לא
רוצה לשלם כלום, ולעומת זאת הם ראו שאני
ממש בן־אדם בסדר וכל מה שהם שולחים לי אני
הולכת ומשלמת. אז הם החליטו לשלוח לי עוד

הוראה לתשלום. אבל הרי לאותה כתובת הם לא
יכולים לשלוח, ויכול להיות שאני אפילו אשים
לב שאני משלמת כפול. אז מה הם עשו? מצאו
פטנט ממש יוצא מהכלל.
פעם, לפני שנים, הייתי נשואה לבחור מאוד
נחמד, ויחד גרנו ברחוב סמולנסקין בתל־אביב.
באותה תקופה לא היתה לנו טלוויזיה, כי הבעל
הראשון שלי סירב להתמכר למכשיר. השבוע הם
שלחו פינקס־תשלומים על שם דניאלה שמי
(כשגרתי שם לא קראו לי שמי) ,וביקשו ממני
לשלם עשרות אלפי שקלים למחלקת הגביה, כי
במשך השנים הרבות שעברו מאז לא שילמתי
להם כלום דרך הכתובת הזאת.
תגידו, למה שלא תשלחו הוראה לתשלום גם
לדניאלה שמי מרחוב גדעון בירושלים (שמה
גרתי בנעוריי) ,או אולי לדניאלה שמי ברחוב
נעמי בירושלים (שם גרתי עוד קודם) ,ואולי
הוראה אחת לדניאלה שמי באיטליה (שם
נולדתי)? ויש לי גם חברים שאותם אני מבקרת,
בנהלל, ובאילת ובעפולה ובבוסתן־הגליל. חסר
לכם כתובות? רק תגידו! יהיה נחמד מאוד שלכל
מקום שאני אגיע תחכה לי הוראה לתשלום מאת
מחלקת הגביה.

חוזה. ומלבד זאת, אני מוכנה להתחייב כאן שאם
אי־פעם אכתוב עליכן, אדאג להדגיש באלף
הדגשות שאצלכן אתן והבעלים שלכן שווים
לגמרי, וכל מה שאתן עושות גם הם עושים
ולהיפך. ברוו! כרוה
אצלי, לעומת זאת, אין שיוויון כזה עם הבעל.
אולי זה מפני שאני כל הזמן מרגישה אשה והוא
כל הזמן מרגיש גבר, ושנינו מאוד מרוצים
מהעניין. אומנם, יש אצלנו תורנות־קימה בבוקר.
זאת אומרת, יום אחד הוא קם בשעה שבע
לילדים ואני נשארת לישון עד תשע, וביום השני
אני קמה לילדים והוא נשאר לישון. אבל כאן
נגמר השיוויון בינינו, למזלי ולשימחתי.
אני מרוויחה מעט כסף. הבעל שלי מרוויח
הרכה יותר. אני יכולה להרשות לעצמי לריב

מגעילים. אני אפילו צריכה לדאוג לשטיפת
הרצפות, אבל, מצד שני, הוא הולך למילואים.
וככה זה נמשך שנים. כל מה שאני אוהבת
לעשות אני עושה, וכל מה שאני שונאת לעשות
הוא עושה. לכן, כל בוקר כשאני קמה מהמיטה,
דבר ראשון אני אומרת בקול רם מאוד :״ברוך
שעשני אשה!״
ואלף פמיניסטיות ישראליות ועוד אלפיים
אמריקאיות, ובראשן כל שורפות־החזיות למיניהן,
לא ישנו את דעתי. אם הבעלים שלכן רוצים
לבשל מרק, שימחקו בבקשה את כל היורים
מהוראות השימוש שלי ושיבשלו. אני, את התענוג
של הבישול לא אמסור לידיים גבריות. נכון
שהגברים בארץ ממש מקופחים לעומת הנשים,
אבל זה לא מפריע לי ואני לא אלחם בשבילם.

)! !091 שחס! ב170ש 7נס חנוכה
חלק מהמתכון הזה שלח לי מישהו בדואר,
ללא ציון שם וכתובת. ולמרות שהמתכון היה
אנונימי, הוא נשמע מעניין. ניסיתי אותו, אבל
בדרך הוספתי לו דברים, שיניתי אותו ושיפצתי

פשלה

בטח שהקטע הזה היה• צריך להיות בשבוע שעבר, כדי לעזור לכם לקנות מתנות־חנוכה לילדים\ .
אבל גם בן־אדם דייקן כמוני מאחר לפעמים. מי מושלם היום?
ובכל זאת, אם שכחתם לקנות מתנה לילדים, ואם קניתם ואתם רוצים לקנות עוד — הנה רעיון
נחמד מאוד.
שני מישחקי יצירה, מאלה שנוהגים לקרוא להם. מישחקים חינוכיים״ ,ושאני נוהגת לקרוא להם
.שעה שקט בכל פעם״ :הראשון מכיל 32 פוסטרים קטנים, מסומנים לצביעה, אבל בלתי־צבועים.
הילד בוחר את הצבעים וממלא את החללים הריקים. זה לא רומה לחוברות־הצביעה של הקטנים, כי
החללים הם קטנים ודי מסובכים לצביעה וצריך מיומנות וסבלנות. אחרי הרבה עבודה, ושעה של שקט
מוחלט, שמתקבל מהריכוז של הילד, יוצא פוסטר צבוע לפי דוגמה קיימת. ומאחר שהושקעה בו הרבה
מאוד עבודה, הילד גאה בו מאוד.
הדבר השני מכיל 24 ציורים בשחור־לבן, שעליהם מסומנים מקומות להדבקת צורות הנדסיות
ציבעוניות, המצורפות בדפים לחור. אתרי הדבקת הצורות בשלל צבעים מתקבלת תמונה ציבעונית,
שצויירה אומנם על־ידי מישהו אחר, אבל ״נצבעה ונגמרה״ על־ידי הילד, רק בעזרת הדבקות. ניראה
לי יפה מאוד ואפילו זול 1,696 .שקל לכל מישחק.

אותו. יצא דבר נהדר. תנסו גם אתן/אתם
(התוספת לפמיניסטיות).

ש ף זאורז בזיתים וריממים
המיצרכים: עוף קטן חתוך לחתיכות 1 ,כוס
אורז 3 ,לימונים פרוסים לפרוסות (כולל
הקליפה) 1 ,כוס זיתים ללא חרצנים, בצל אחד
חתוך2 ,־ 3שיני שום, מלח, פילפל, כמון (אם
רוצים) ,קופסת רסק־עגבניות 2 ,כוסות מים, שמן
לטיגון.
אופן ההכנה:
בסיר רחב מחממים שמן ועליו מטגנים את
חלקי העוף. כשהעוף מטוגן מכל הצדדים(בערך
10 דקות) מוסיפים את כל שאר החומרים ואת
המים. מביאים לרתיחה וממשיכים לבשל על אש
גדולה עוד כ־ 5דקות. מכסים את הסיר
וממשיכים לבשל על אש קטנה מאוד עוד רבע
שעה.
זה הכל. יש לכם ארוחה של בשר, אורז
וירקות והיא טעימה להפליא ואפילו זולה.
הערה חשובה: את פרוסות הלימון שמוסיפים
לתבשיל רצוי להרתיח פעמיים ולשפוך את
המים, כדי להוציא את המרירות מהקליפה. אחרי
שהם מורתחים מוסיפים אותם לתבשיל, כמו ;
שכתוב למעלה.

אני יודעת שאני עושה שטות בגילוי הסוד
שלי. אבל הנשמה הטובה עוברת אצלי שעות
נוספות. ברחוב בן־יהודה בתל־אביב, בין בוגרשוב
למנדלי, יש מיסעדה בשם וינה. לשם אנחנו
הולכים לפעמים בשבת כשאין לי חשק לבשל,
כי האוכל טעים ובעלי אומר שזה זול. הוא אומר
ואני מאמינה לו. אך מעולם לא טרחתי לברר
כמה זול. עד לשבת זו.

הלכנו לשם שלושה אנשים, הזמנו שלוש
מנות ראשונות לא רעות, שלושה מרקים
מצויינים ואחר־כך שלוש מנות עיקריות, שכללו
שניצל דק, אבל טעים, בתוספת תפוחי־אדמה
וגזר מבושל.
בשלוש צלחות קטנות נפרדות קיבלנו קצת
סלט חסה, קצת סלט גזר חי וקצת סלט כרוב.
לקינוח: פודינג שוקולד אחד, ליפתן תאנים
אחד ומרק פיחת אחד.
זאת לא מיסעדה לאניני־טעם מובהקים, אבל
בשביל בן אדם מהישוב זה יופי של אוכל כשהמטבח
הפרטי שלך נח. ועכשיו הפואנטה: החשבון,
רבותי וגבירותיי — 6800 שקל לכולנו
ביחד.
2200 שקל לארוחה. נס חנוכה, או לא?

בה ונמו בלטו
צועניה שלא נודדת
תיכוניסטים שמתלבשים לבו

גשם אין, אבל...
תצוגת־אופנה מיוחדת במינה התקיימה
השבוע במועדון הלילה ליק־וויד,
שבו הצטופפו איזה שלושת
אלפים איש. באו לשם תיכוניסטים
שהציגו את הדגמים בעצמם, וגם היו
כאלה שבאו לראות אותם.

מיכה בהן!״*״
הבוגר היחידי נין הדוגמנים. כן
ייראה מצהל״חשבונות בעתיד.

בתחילה הציגו את אופנת השיער
הקצר, שהוא השנה לא כל־כך כאסח.
אחר כך הוצגו הבגדים המיוחדים של
פליפ, חנות לצעירים מגיל 15 ועד ,30
חנות שיש לה מעצבת בשם אורנה.
פליפ התחילה את דרכה בחנות
ויטרינה קטנה ברחוב דיזנגוף. בעל
המקום, אלי ליאור, הביא לארץ
אביזרים לבגדים מחדל. אחרי שצעירי
העיר עטו על החנות, היא עברה למקום
מרווח יותר. מתחת לחנות יש מרתף
שבו מעצבים את הדגמים לצעירים
ולנועזים: מעילים ארוכים, מיכנסיים
בסגנון יפאני, ובסיגנון הקלאס־ הצמוד,
חצאיות, ואביזרים מפלסטיק כמו
עגילים, חגורות וסיכות. כל זה הוצג
השבוע בליקוויד על־ידי הצעירים של
פליפ, כשברקע המוסיקה הכי״חדישה.

וך ך 1ד ך | היא חיילת משוחררת ו דוגמנית
צילום, שרוצה להיות

דוגמנית מסלול. לידה: אחותה בת ה־ ,18 שגם היא
דוגמנית צילום, והעומדת להתגייס לצה״ל. שני

הראשים שלהן תחת כובע נגד גשם, עשוי פלסטיק,
תוצרת ישראל. הנובעים הם נצבעים ירוק, אדום,
ורוד וצהוב. את התיספורת עשתה ונדה, ספרית
מרמת־אביב, שאצלה מסתפרים כל התיכוניסטים.

אנגליה באסיה

11ך 1 11ך | 1שחקן הקאמרי מדליק נר ראשון של
1ן חנונה, כשלראשו הוא חובש כובע״

קסקט. הוא לא הסכים, משום מה, שהצלמים יצלמו
אותו בשעת הדלקת הנר, הפסיק את ההדלקה

החגיגית והסביר שעד שלא יגמרו לצלמו הוא לא
ידליק את הנרות. אחר־כך הוא גם ניצח על השירה
בצינור של שירי״חנוכה. למטה: סוזי אבן מסתכלת
כלא״מאמינה על הניפה שבעלה קישט בה את ראשו.
הנשיא חיים הרצוג לא היה, וגם
מלכת בריטניה אליזבת נעדרה. אך
חבר־העמים הבריטי בישראל קם לכבוד
השניים והרים כוסות משקה לבקשת
מנחה הערב.
כל זה ההרחש לרגל יום־ההולדת
ה־ 67 של הצהרת׳בלפור.
השבוע חגגו את־־ההצהרה הישנה ב־בית־אסיה
בתל-אביב.,בארוחת־ערב,
שכללה כתף־עגל, ששמו, משום־מה,
״כתף עגל בלפור״ .מעניין אם בעיק־בות
בית אסיה ילך גם בית אמריקה
ויארח את יוצאי איראן בישראל למסיבה
לרגל יום ההולדת של הצה־רת־כורש.

היתד, זו החגיגה היחידה
שנערכה השבוע בבית אסיה. בנר
ראשון של חנוכה חגגו שם את הצהרת
בלפור. אף בנר שלישי של חנוכה חגגו
את פתיחתה של המסעדה הסינית,
כשרה למהדרין, ואת העובדה שכל
המיסעדות של הבניין יהיו פתוחות
מעתה גם בערבים.
ומה היו הקינוחים בארוחה של
בלפור? שירה בציבור וסופגניות.

11ך \ 1 11ך 1ח״כ המערך ויושב ראש ועדת־החוץ־וחביטחון, חבש
1 1 1 1\ - 11 ניפה לראשו ובידו החזיק את התפריט של ארוחת״
הערב. הוא הרים נו ס לכבוד נשיא ישראל ומלכת בריטניה, וגם שר משירי
חנוכה. אחרי הארוחה הפעיל שוב את מיתרי־הקול שלו, ונאם.

היא בת ,15ג׳ינג׳ית, לומדת
בתיכון עירוני ד׳ בתל״אביב.
אביה של איריס הוא עורך־דין ואחיו של הפרשן
לענייני ערבים בטלוויזיה הישראלית, אהוד יערי.

״אני קונה את הדגמים המדליקים רק בפליפ,־ אמרה.
לא רק התיכוניסטים הצעירים אוהבים את הבגדים
האופנתיים והמיוחדים האלה, שאינם יקרים, אלא
גם כמה טיפוסים יותר מבוגרים, בני השלושים פלוס.

ך 1היא סטודנטית בחוג לקולנוע
באוניברסיטת תל־אביב. ורד היא
חיפאית במקורה, וזוהי תצוגת־האופנה הראשונה
שבה היא משתתפת כדוגמנית. את התיספורת

עיצבה לה הספרית ונדה. לידה, בכובע־גשם עשוי
פלסטיק: עמית סיני, שהיא מוכרת בחנות הבגדים
פליפ. כל הערב היא דיגמנה את הבגדים הבלעדיים,
אותם הבגדים שהיא מוכרת מדי יום, בבקרים.

איריס יערי

ודר שג

צו עני ם בנווה
תיאטרון יובל הביא לארץ צוות
צוענים, המופיע בימים אלה בתיאטרון
,נווה צדק שבלב תל־אביב הקטנה.

ארתור 1

בבכורה מילאו אוהבי הפלמנקו את
האולם הגדול של התיאטרון, ולמאח־רים
לא נשארו מקומות. המארגנים

הוסיפו כמה כיסאות, אבל אותם שאיחרו
ממש, יותר מ־ 10 דקות, נאלצו
לשבת על המדרגות או לעמוד.
אך החגיגה האמיתית היתה אחרי
זה, במיסעדה של התיאטרון, ביסלורו.
שם רקדו עד השעות הקטנות של
הלילה, ושפכו הרבה יין אחד על השני.

י ^ן ן מנהל״השיווק של חברת המחשבים סייטקס, הוא בעלה של רקדנית
,״ הפלמנקו דליה לאו. דליה מופיעה יחד עם תיאטרון הצוענים, דליה
היא מורה לפלמנקו, והסטודיו שלה נמצא בהרצליה. לאו הבעל בא להופעה באיחור, לכן לא
מצא מקום ישיבה, ונאלץ לצפות בריקוד של אשתו בעמידה, במשך כל זמן המופע.

פנה דה־אוטררה

זמרת צוענית מסיוויליה, בת ,60
שבגלל אמונה טפלה שמושרשת
במישפחתה, היא אינה עוזבת את ספרד, וזוהי הפעם הראשונה שלה
שהיא נסעה לחו״ ל. לכן גם הצטרף אליה הזמר בן מישפחתה, מיגל פוני.

11*1^ 1ך ך 1ו 11 הזמר בא לביסטרו, המיסעדה הצמודה לתיאטרון נווה צדק, למסיבה
^ ^ 1/שנערכה אחרי הופעת הצוענים. הוא התבקש להצטלם עם הזמר הצו1

עני מיגל פוני, בגלל הדמיון שביניהם. מיגל זכה במוסקבה בפרס על תוכנית פלמנקו.
ב־ 1983 הופיע עם דליה לאו. הוא קרוב מישפחה של פפה דה״אוטררה (בתמונה העליונה).

גם לגבר
ך* גבר הישראלי אוהב את עצמו.
1 1אם פעם׳הוא שם פס על הופעתו
והסתפק בג׳ינס ובחולצת־פלנל משובצת,
היום הוא בוחר את בגדיו בקפידה,
נהיה אנין־טעם, המעדיף חולצת-
כותנה משובחת, מיכנסי צמר נקי, ח־ליפת־קורדרוי
דקה וקטיפתית, טר־נינג־פוטר
משולב בבד ג׳ינס או איוו
חליפת־עור חתיכית.
היום, הגבר הישראלי גם איננו מקופח
מבחינה אופנתית. כשהוא נכנס
לחנות לביגדי־גברים, לא יקשה עליו
למצוא את האופנה האחרונה. על
המדפים והקולבים יש מיבחר של
בגדים אופנתיים, בצבעים קורצים של

סיגנון איטלקי

אלגנטי, עם סממן של רישול אופנתי. חליפה
לגברבר הצעיר, בעיצוב אתי קרן. הזרוקים
יכולים ללבוש את הז׳אקט ללא חולצה מתחתיו. המרובעים -עם חולצה.

1*1111191 *1צווארון סמי, המעוטר בשני
11 1 1 1 /1 /כפתורים. עיצוב: אתי קרן.
משמאל: חולצת־כותנה. בעיצוב של ניצה כהן.

אדום, טורקיז, צהוב, ירוק, חאקי, כחול,
שחור, לבן ואפור.
חם ונעים. הבגדים הם מיבוא
ומתוצרת הארץ. אופנת ברוך דואגת
לחלקו העליון של הגבר. היא מייצרת
חולצות.
השנה התמקדה מעצבת־האופנה
של ברוך, ניצה כהן, בחולצות גבריות
מבדי־פלנל רכים, חמים ונעימים,
מפלנל משובץ, מפוספס וחלק בגווני
אפור, פחם, כחול, חום ואדום. הצווארונים
הם א־סימטריים, או צווארונים
סיניים, הכתפיים שמוטות ותפרים
כפולים מדגישים את חזית החולצה.
חברת אנוה, לעומת זאת, מייבאת
מאיטליה, צרפת וגרמניה. המיבחר הוא
רב והמיגוון רחב. לדוגמה: חליפות־ג׳ינס,
המורכבות מכמה חלקים הניתנים
ללבישה בנפרד, כמו מעיל־השכפץ,
המשמש גם כז׳אקט וגם
כווסט ללא שרוולים.
חליפות אחרות, אופנתיות, של
שלושה חלקים, המצויות באנוה הן
מצמר נקי, בגווני כחול, אפור ושחור.

חוצות חוץ

המילה האחרונה של האופנה: סוודר בגווני
שחור־אפור, עם פסים מאונכים, הנקטעים על•
ידי דוגמה גיאומטרית. הסוודר לא מסובך, אפשר לסרוג אותו בבית.

1 *1־ 7111111 *1ובכל עונה -זיאקט״צמר בסימון איטלקי, שלן
1111111 קרלו פלצי. ז׳אקט שאפשר ללבוש לכל אירוע, גם ן

למישרד, גם למסיבה, כשמתחתיו סוודר, חולצת״משי או חולצת״כותנה.

1 י1זיי״

בעם שם הגבו
הישדאר׳ בס
ער הובעחו
החיצונית. עבש!
גם הוא משתדר

ך ן 111ךחן 1ך! ז׳אקט-צמר בסיגנון הבלוזון, הנרכס ברוכסן, וז׳אקט-
צמר באירן ,3/4הנרכס בניטים, בגווני כחול חיל״
11-11/
הים. מתחתיו: סוודר בכחול״לבן, במוטיבים ימיים. המיכנסיים לכנים.

צר ורחב. להיט ספורטיבי לחורף
85 הם מעילי־הרוח הקלים מתוצרת
דניאל אקסל. המעילים מבודדים היטב
מפני הקור, בזכות ביטנתם הכפולה.
מבחינת סיגנונם הם במראה יוני־סקס,
כך ששני הצדדים יכולים להתחלף
בהם. אנוה גם מייבאת השנה מעילי־עור
של האופנאי האיטלקי, לואי פרו.
אלה מעילים יוקרתיים, בסיגנון
הספורטיבי, וניתן להשיגם בצבע כ־חול־כהה,
בז׳ וחרדל. העור הוא נפה
קטיפתי, רך ונעים למגע.
גם חברת ראם מייצרת ביגדי עור
לגבר. גברים רבים מגיעים אל ראם
בגפם או בליווית נשותיהם ומחפשים
פריט כלשהו מעור, בדיר כלל לא
חליפה שלמה, אלא רק עליון או תחתון,
ז׳אקט, בטלדרס, מיכנס־עור צר או
רחב.
בחברת ראם מיבחר מגוון של
ז׳אקטים ומיכנסיים בגזרות שונות,
צרות, רחבות, ובציבעי־האופנה —
שחור, אפור, חום, כחול, בז׳ ובורדו —
במחירים מ־ 70 עד 105 אלף שקל
למיכנס או ז׳אקט, תלוי בסיגנון
ובכמות העור.
גדול ושמוט. מעצבת האופנה
אתי קרן מעצבת בגדים במראה צעיר,
בסיגנון צרפתי־איטלקי, קצת זרוק, אך
עם הרבה שיק. קרן מבקרת לעיתים
תכופות באירופה, שואבת רעיונות
והשראה, חוזרת ארצה ומממשת אותם.

ך 1ך11ך ך 1*1בסיגנון איטלקי: בלייזר שחור, מקווקו בלבן,
1111ן * 11 1 /1חולצת־כותנה לבנה, עניבה שחורה, מיכנסיים
כהים. הבלייזר, מ־* 70 צמר ו־־ 307 משי, מקושש בכפתורי פליז.

סוודר לערב

סוודר אנגלי בסיגנון ה־ז׳קארד,
בגווני בז׳ ושמנת,
עם מיכנסיים כהים או בהירים. הצמד הוא צמר־

כבשים טהור, מועשר בחוטים מבריקים. יצירה של
חותם־הצמר, מועצת הצמר הבינלאומית, שמרכזה
באנגליה ובה צוות מאנגליה, איטליה, הולנד ויפאן.

המראה הכללי של אתי קרן לגבר 85׳
הוא רחב, גרול ושמוט.
המוטו של מעצב־האופה רפי יע־קובזון:
מעילים וז׳אקטים עשויים צמר.
״התחלתי לעצב ביגדי־גברים לפני
שנה,״ הוא אומר, מפני שהרגשתי שיש
כמיהה לבגדים בסיגנון עכשווי וצעיר.
אבל מכיוון שגבר לא חי רק על
מעילים וחליפות ואי־אפשר בחורף בלי
סוודר, כדאי להתעניין גם בסריגים
לגבר.
את זה אפשר לעשות גם בעזרת
תחזית־האופנה של מועצת הצמר הבינלאומית
(בעלת חותם הצמר) שמרכזה
באנגליה ובה נקבעים כיווני־האופנה
על־ידי צוות אופנאים מאנגליה, איטליה
הולנד ויפאן, שכבר החליטו על
חוטי־הסריגה האופנתיים והצבעים לחורף

צוות מהנרסים וטכנולוגים ניצלו
את מיטב מכונות הסריגה החדישות
וייצרו את הדגמים שעליהם הוחלט.
חופשי ונוח. השנה הציעו בחותם
הצמר שלושה כיווונים: מראה
האורכים והשכבות, המראה החופשי
והנוח והעיצוב הרב־מימדי. הקבוצה
הראשונה היא של סוודרים אלגנטיים
ושמרניים מעט, עם פיתחי צווארון
קלאסיים — צווארון סירה, פולו או וי
— ושימוש רב בלחצניות במקום
כפתורים.
המראה־החופשי והנוח הוא המראה
הספורטיבי והרחב בסריגה עדינה וחלקה
ועד סריגה כפרית גסה, כשהגוונים
הם אפור, תכלת, סגול וציבעי־אדמה.
השרוולים הם רחבים בסיגנון רגלן,
והצווארון הוא גולף, גבוה או נמוך.
הצללית פשוטה, החוטים חלקים
והאפקט נוצר על־ידי השילובים והצבעים,
כשמבנה״הסריגה יוצר מירקם
תלת־מימדי.

הערה סופית, לפי רוח התקופה: את
רוב דוגמאות הסווררים הסרוגים
במכונה ניתן לסרוג ביד, כך שאין צורך
תמיד לחפש משהו תוצרת־חוץ.

111111 *111 ושמרני, בחליפת
שלושה־ חלקים,
!!! 111 #11
שאותה ניתן להשיג בבית־אנוה.׳

הווינוח על ..הניתוחים הנילינינ״ם ,,נמשו. נלוו?
אחיזת־עינ״ם? סוגסטיה? ו? ,הקלה של
סימפטומים? גידעון הנן(מימ־ן) ,שואל שענו את
החוויה והמאמין בה בלב שלם, מספר מה קוה לו שם
שום רמאות,״ אמרו הרופאים ,״אבל אין
אנו יכולים להסביר את התופעה.״
זמן קצר אחר־כך יצאה מישלחת
עיתונאית למאנילה מטעם איי־טי־וי,
הערוץ המתחרה. הם יצאו במטרה
״לחשוף את התרמית״ ,ואכן חזרו עם
הבשורה שהכל רמאות והזהירו את
קהל החולים לא לתלות בזה תיקוות
שווא.

סיפר רונן:

הוויכוחים האלה נתנו לי את הדחיפה
לנסוע ולבדוק את העניין מקרוב.
בדרן־־כלל לא מאפשרים לאנשים פרטיים
לצפות בניתוחים, אבל באתי עם
מיכתב־המלצה מרופא, שהיה מיודד
עם אחד המנתחים. במאנילה כולם
יודעים על המנתחים הלאה, ורוב האג־

לאנרגיה זו, דרך ידיהם, לזרום הלאה.
בחלק מהניתוחים הם חודרים לפנים
הגוף, ובחלק אחר נוצרת מטריאליזציה
של אנרגיה. אותה אנרגיה שהיתה
״תקועה״ ,ובגלל זה נוצרה המחלה,
נהפכת בידיהם, בעזרת כוחות הריפוי,
לחומר, כלומר לבשר ולדם, המופיעים
על פני העור, מעין יש מאין. למרפאים
אין בידיים דבר, ולפתע מופיעים גושי־בשר
נוטפי־דם.
בבדיקה מעבדתית הסתבר לא פעם,
שהבשר הוא בשר בעלי־חיים. לשאלתי
כיצד זה ייתכן, אמרו שאנרגיה חולה,
קלוקלת, יורדת בדרגת האבולוציה,
וזוהי אנרגיה נחותה. כאשר היא הופכת
לחומר, זה יכול להיות בשר של בעלה
,,הנחות מבשר־אדם. הכוונה איננה

שהיתי שעות רבות כחדר־הטי־פולים.
הוא איננו סטרילי. חתול מסתובב
שם בין הרגליים. צילמתי ושוחחתי
עם עשרות חולים. רובם סיפרו
לי שמצב בריאותם השתפר בצורה
רצינית מאז החלו בטיפול. היו שם
מיקרים של שיתוק, גידולים סרטניים
ואחרים, כאבי־ראש. חשוב שכל הנמצא
בקירבת מקום יהיה ״מכוון״ לניתוח.
כדאי שיהיה ברור לרופאים ואחרים,
המתכוננים לנסוע ולבדוק את התופעה:
מכיוון שהתהליך אינו מדעי,
אלא עובד על אנרגיות מופשטות,
נוכחות אדם שאינו אוהד את המתרחש
מפריעה לזרימות האנרגיה ולריכוז
המרפאים. זה מה שקרה עם אותם
עיתונאים בריטיים, שבאו עם הרגשת

״א!׳ חאהיו 71ח1
ף שכבתי על הבטן, קצת
#//בפחד, והצבעתי על הגב התחתון.
חשתי בלחץ אצבעותיו של
דייוויד על גבי. כעבור כמה דקות
סובבתי את ראשי וכמעט התעלפתי
— יד אחת שלו החזיקה בי וביד
השניה הוא תלש חתיכות בשר מגבי,
ודם נשפך ממני, הוא ניקה את
המקום, טפח לי על השכם ואמה
קום:
״קמתי בתנועות מהססות. חשבתי
שאולי גבי יתפרק, אבל התחושה
שהרגשתי בגב היתה נהדרת. קשה
לתאר במילים. מאז שאני זוכר את
עצמי היו לי כאבי גב, ופיתאום
הרגשתי כאילו הגב עשוי שיש, חזק

שומעים הרבה בזמן האחרון על
הפלא הזה הנקרא ״ניתוחים פילי-
פיניים״ ועל נהירת ישראלים חולים
לארץ זו. רבים בטוחים שיש בכך
בלוף ואחיזת־עיניים, חלק רוצה להאמין
שאולי יש בזה משהו ורק חלק
קטן מאמין באמת. אחד הישראלים
שעברו את החוויה הוא גירעון רונן
( )36 מרחובות.

גושי־גשר
מטפי־דם
ך^קרנותו של רונן לעניין זה
התעוררה לפני תשע שנים, כאשר
שהה בלונדון. מישלחת של רופאים

ד״וויד אליזלדה

(משמאל) ,עם מתלמד, ברגע של ריכוז
לפני הניתוח. הקערית מיועדת לחלקי
הבשר שהוא שולף בניתוח. גם אשתו של דייוויד, הלן, עוסקת בריפוי.

ויציב כמו אבן, עם המון תחושה של
חיוניות. מי שלא חווה את החוויה,
לא יוכל להבין.
״שאלתי אם מותר לי ללכת,
ודייוויד אמר שאני יכול ללכת עכשיו
לרקוד, אם אני רוצה. כל אותו
יום הסתובבתי כלא מאמין, נוגע מדי
פעם בגב ושואל את עצמי — האם
הגב הזה הוא באמת שלי?״

301

מטעם בי־בי־סי יצאה אז לפיליפינים,
בעיקבות סיפורים שהגיעו למערב,
במשך תקופה ארוכה, על אנשים שנר-
פאו ממחלות אנושות בזכות ניתוחים
רוחניים. בכתבה, ששודרה בטלוויזיה
אחרי שובם ממאנילה, הם דיווחו בהתפעלות
על שיחות עם עשרות מנותחים;
בחלקם אירופיים, שסיפרו על
.תוצאות יוצאות־מן־הכלל .״לא גילינו

שים שם רואים בהם תופעה טיבעית.
כששואלים על כתובת המנתחים, זה
כמו לשאול בארץ איפה הכותל המערבי.
הגעתי
לבית צנוע בפרבר העיר,
באיזור מוזנח למדי, שם מטפל דייוויד
אליזלדה בחוליו. בחדר־ההמתנה חיכו
עשרות אנשים. המרפאים עובדים
משעת־בוקר מוקדמת עד הצהריים. הם
טוענים שבשעות האלה האנרגיה שלהם
חזקה יותר והתוצאות טובות יותר.
שעות רבות ביום הם עושים מדיטציה,
כחלק מהתירגולים לשמירת
היכולת הרוחנית. הם מאמינים שהם,
בעצם, לא עושים שום דבר ביוזמתם,
אלא משמשים ככלי בידי כוחות־ריפוי
עליונים הקיימים תמיד בטבע. אנרגיות
ריפוי נמצאות גם, אם במידה
קטנה, אצל כל אדם, אבל בגלל סיבות
שונות הן אינן זורמות באופן תקין. כמו
שבמים עומדים יש אצות ויתושים, כך
גם במקומות בגוף, שבהם האנרגיה
איננה זורמת באופן תקין, מופיעים
גידולים מסוגים שונים, דלקות וכאבים.
האנרגיה
בידי המרפאים מסוגלת
לחתוך את העור בלי להשאיר צלקת,
וההסבר לכך הוא כזה: גופנו עשוי
מרקמות, כל ריקמה עשויה ממולקולות,
כל מולקולה — מאטומים, וכל
אטום הוא בסך־הכל מיטען חשמלי
שלילי(אלקטרונים) .המיטען השלילי
מסתובב סביב מיטען חיובי(פרוטונים).
מזה אפשר להבין שגוף האדם אינו

^ גס מטבעות,
גס שטיות

ף ניתוחים הם יליסיניים הת-
*חיל, כך סיפרו לי, מרפא אחד,

,יד אחת שרו החזיקה ב* וביד
השניה הוא תלש חתיכות בשו
מגבי, ודם נשפו ממני. הוא ניקה
את המקום, טבח ר׳ ואמו: קום!
אלא מיטען חשמלי, ולכן פתיחת העור,
הנעשית במישור המיטען החשמלי
הזה, ולא על־ידי פציעת תאים על־ידי
,חיתוך בסכין, היא אפשרית, ולכן לא
נותרת צלקת.
המרפאים הרוחניים מאפשרים

הבטן, אולם הניסיון נכשל, מכיוון שלא היתה סיבה רפואית לניתוח.
שהחיות נחותות פיסית. מדובר כאן
במישור הרוחני.

שהיה אב ל־ 16 בנים. תכונה מופלאה זו
עברה בירושה, והיום מרבית המנתחים
הם קרובי־מישפחה.יש גם כמה
מתלמדים, שאינם שייכים למישפחה,
המפתחים תכונה זו בשנות־לימוד
רבות.

אנטי, ולכן לא איפשרו להם להתקרב
יותר מדי, וכעבור יום הם התבקשו
לעזוב את המקום.
משם טסתי לבאגיו־סיטי, לקליניקה
של מרפא אחר, טוני אגופאואה.
ברגע מסויים, תוך שיחה עם אחת
המרפאות, ניבאס, ראיתי שהיא פנויה
וחשבתי שאולי כדאי לי להתנסות
בחוויה.
האמת היא שפחדתי. אני אדם הנחשב
לבריא, ולא היתה לי סיבה לעשות
זאת. העור שלנו הוא מעטה־הגנה, ויש
לנו אינסטינקט בריא, המנסה למנוע
מגופים חיצוניים לחדור דרכו. אבל
הסקרנות התגברה על הפחד. ביקשתי,
והיא שאלה מה הבעיה שלי. המצאתי
שיש לי בעיות בבטן. נשכבתי על
הספה, חשפתי את הבטן, והיא לקחה
צמר״גפן בידיה ואמרה תפילה קצרה
— ״אלוהים, תן לי את הכוח לחדור את
הבשר הזה ״.היא נברה באצבעותיה
ולחצה במשך דקה או שתיים בניסיון
לחדור פנימה, ושום דבר לא קרה. היא
הרימה את ידיה, עם הצמר־גפן הנקי,
והודיעה שהכל בסדר אצלי בבטן, ואין
לה אפשרות לעשות ניתוח. אז הבנתי
(המשך בעמוד )38

קו 7נוע

אז*ק>בו
ל שו ט ר
כוכבים חריק דייזדס גמד עלין!
בגיל 17 יש לננס
תיקוות גבוהות
מי יוכל לשכוח את מיפלצות היער מקסימות
ביותר שנראו בשובו של הגידי? אותם
גמדים שעירים, בעלי עיני הגולות העליזות
שקראו להם ״איווקס״?
אף אחד לא. כך חשבו בדיוק אולפני אי־בי־סי,
שהחליטו להחתים את ג׳ורג׳ לוקאס, אלוהי
מילחמות הכוכבים וכל השדים המכוסחים והרו־בוטים
האנושיים, על סידרת טלוויזיה מיוחדת
בשם הרפתקותיו של האיוואק. בסידרה יסופר
כיצד עוזר איוואק־גמד־עליון ללוק סקאייווקר,
אביר־האבירים, להציל את הגאלאקסיה מפני
אימפריית הרשע.
ומי יחזור להלך בתוך פרוותו של וויקט —
זה שם האיווק הגיבור — לפירסום עולמי בשמי
הנצח של קליפורניה, אם לא נער בן 17 בשם
ווריק דייוויס, שצמיחתו נעצרה עקב פגם גנטי,
ושהגיע עד היום לגודל של מטר ועשרה
סנטימטרים בלבד.
הקאריירה שלו החלה לא מזמן, כשסבתו,
תושבת אנגליה, שמעה ברדיו כי בהוליווד
מחפשים ננסים לתפקידי קולנוע מיוחדים.
הסבתא, שזכרה כי נכדה רצה להיות שחקן וידעה
כי זו הזדמנות בלתי חוזרת, מיהרה לשלוח את
ווריק לארצות־הברית שם הוא צלל לתוך פרוותו
של איווק, במקום השחקן קני בייקר, שלקה
בהרעלת־קיבה. וכך מצא את עצמו ווריק מול
הנסיכה לאה, ושיכנע אותה עד כדי כך שתפקידו
הוכפל בו במקום, והוא לא נותר סתם איווק
אלמוני.
עתה. משסיים את הסרטת ההרפתקה החדשה
הנושאת את שמו, כשהמבקרים גמרו את ההלל

על חבל מתוח (רב־חן, תל-אביב.
ארצות־הברית) -קלמט איסטויד
ממשיך להתפתח. לפתוח את
דמותו, להרחיבה ולהעמיקה״ וכל
זאת תוך שמירה על אותה המיסגרת המיסחרית של מותחן
פעיל, שהביא לו את המתיטין ככוכב המבליח ביותר בהוליווד,
כולל הממון, המתלווים למעמד זה.
הפעם הוא מגלם שוב קצין־מישטרה קשוח. אלא שלהבדיל
מן הפעמים הקודמות, שבהן יבא לבוד פושעים שזהותם היתה
ברורה היטב, גדמה כי בסרט הזה הוא רודף אחרי הבל של
עבמו. הדמות שמגלם איסטווד, וס בלוק. הוא גבר שרעייתו
זנחה אותו, שוטר במיחלק המוסר החוטא לא פעם במישחקים
סאדו־מזוכיסטיים עם מאהבות בשכר.
זאת, עד אשר פושטת בעיר ניו־אורלינס(שבה בולם הסרט)
מגיפה של רביחות, שהאחראי להן הוא שוטר לשעבר, בעל
נטיות זהות לחלוטין לאלה של בלוק, הבוחר קורבנות שהיה
להן קשר לשוטר זמן קבר קודם לכן. המבוד הופך להיות
מורט־עבבים ככל שהקורבנות קרובים יותר לבלוק עבמו.
הסיום הוא אופייני לסרטי שוטרים וגנבים, והטעם המר
שהסרט ברין להותיר בפה אכן נשאר. ההבדל בין השוטר
והפושע הוא דק ביותר, ההבדל בין מותר ואסור הוא דק עוד
יותר, ופיקפוקיו המוסריים של איסטווד, שבאו לידי ביטוי
בכל הסרטים שעשה בעבר (גם כשלא ביים, אלא הפיק),
מגיעים כאן לשלב מתקדם ביותר.
בורנית, לובש הסרט את דמות ״הקולנוע האפל״ המפורסם
של הוליווד בשיאה. הסרט מצולם דובו ככולו בלילות, עשוי

שחקן דייוויס

על ״שפת הגוף״ המיוחדת שלו, הוא יכול להתלונן
על תנאי העבודה של הקטינים והקטנים:
כשלפעמים מתארכות שעות־העבודה ואסור
להעסיקו, בהיותו קטין, יותר ממיכסה מסויימת
של שעות, הוא צופה בכאב רב איך מחליף אותו
מן שהו אחר. או, למשל, על החום הנורא בתוך
החליפה, העוטפת אותו ער צוואר בארבע שכבות
ספוג מתחת לפרווה. או על מגפי״הגומי, שבהם
הוא נוטה להחליק על הריצפה.
ישראל הושלם אך רא שולם
שתי סרודוקציות הסתיימו,
האחת בסיצוץ והשגיח גגס
גם לפי תורתו של משה רבנו, שהוצאה לאור
לפני המצאת הקולנוע, היתה הלנת שכר אחד

בסימון חסכני ויעיל. אם חסר משהו, זה דווקא מיבנה נכון של
תסריט, למרות שהבימאי, ריב׳ארד טאגל, הוא תסריטאי
במקור, מי שכתב עבור איסטווד את הבריחה מאלקטרז. כאן
הוא אינו מצליח ליצור סיפור מגובש די הצורך, ולהוביל אותו
קדימה, תוך חשיפה הדרגתית של פרטיו(הסוף נראה שרירותי
למדי) .או לפתח די הצורך את הדמויות שמסביב לאיסטווד.
אבל המתעניינים באיסטווד עצמו ישמחו קודם כל לראותו
משתף פעולה עם בתו בחיים, המגלמת את בתו בסרט, ולגלות
אספקט חדש בדמותו הקולנועית, שבוודאי עוד תשתקף
בהמשך הדרך.

מ שעמ ם
בע*נ>>ם
הצבואה (תמוז. תל־אביב. ארצות-
הברית) -סרט ניסיוני של אמריקאי
בשם גודפרי רג׳יו, שזכה
להפצה מיסחרית בבתי״הקולנוע
בשל תמיכתו הנלהבת של פראנסיס פורד קופולה, שראה בו
נבואה אפוקליפטית חשובה, ומשום כך העניק לו את כל
המוניטין והסיוע שהוא יודע לתת.
אומנם, הסרט הפך להיות חביבם של בתי־קולנוע בלתי־שיגרתיים,
ומיועד בעיקר למי שנמנה עם חסידי מוסיקה
חדישה (פס־הקול נכתב על-ידי פיליפ גלאס) ,או למי ששותף
לדאגת ההרס האקולוגי של כדור״הארץ. הוא מורכב
מתמונות, מרהיבות כשל עצמן, ומוסיקה. ההתפתחות היא
הדרגתית, איטית מאוד, כמעט בלתי־מודגשת -הן בתמונה
והן במוסיקה: מאידיליה של הטבע במצבו הגולמי, כשיד אדם
טרם נגעה בו, ועד להרס המוחלט והסופי שהאדם עצמו מחולל
בירושה היקרה שהופקדה בידיו.
צריך להיות במצב־רוח מיוחד במינו כדי לראות את הסרט
הזה, להשלים עם העובדה שאין כאן עלילה, אין כאן דמויות,
אך יש נסיון לפעול ישירות על החושים של הצופה ולהעביר לו
בדרך זו חוויה דיגשית. אפשר, במידה מסויימת, לומר שאין
זה סרט כלל, אלא סוג מסויים של אמנות קינטית בעלת
השלכות פוליטיות, זאת בהנחה שמוכנים לקבל מאבקים
והתארגנויות נוסח ,.הירוקים״ בגרמניה.
אין צורך לומר שאותם הצופים המחפשים ערב של בידור
ובילוי -לא ימצאו אותו בסרט זה. אולם מי שמכיר את
המוסיקה של גלאט, עם השינויים הדקים עד כדי כך שכמעט

חם נורא בתוך החליפה

אליסון וקלינט איסטווד -לשחק עם אבא

הפשעים החמורים ביותר מלפני הקדוש ברור
הוא. אבל תעשיית הקולנוע, שאינה מושתתת
בהכרח על ״צדק־צדק תרדוף״ — וכמו שאומרים
הצרפתים, היא עניין לחשבון בנק שמן —
פוגעת קודם כל במי שקל לפגוע. נכון, לא תמיד
בבעל הממון, אלא דווקא בפועל השחור.
במיקרה זה: השחקן.
לפני כמה שבועות עזב את הארץ בשערוריה
דוברת איטלקית צוות שלם — כולל המפיק,
ארתור דה לה פנייה והכימאי, דוצ׳יו טסארי,
והציוד — כשבידו אפיסודה כמעט שלמה(חסר
יום צילום אחד, שאין בעיה להדביקו בחו״ל)
לסידרה טלוויזיונית ושמה נשקיני מכשפה.
זה היה סוף עצוב לשידוך איטלקי־ישראלי,
שנועד לבשר התחלתם של נישואין בצורת הסכם
קו־פרודוקציה בין שתי הארצות, בין לה פנייה
לחברת אל אי, החברה הישראלית של הארווי
אדינוף וניסים לוי.
אחרי שהסוף הקולנועי לווה בהדים עסיסיים
שהגיעו מאיטליה, כולל הפחדה מפי ג׳יאנקארלו
זאני, שעמד בראש מישלחת הקו־פרודוקציה
(שבאה בשעתו לישראל) ,שההסכם לא יקום ולא
יהיה, טען אדינוף כי העניין הוא סוב־יודיצה. אך
למעשה, האיטלקים לא קיימו את חלקם בחוזה,

86 יד

משתזפים ברפש -העולם מזהם את עצמו
אין מרגישים בהם, ומוכן לקבל עיקרון אמנותי זה, ודאי ירגיש
טוב גם בסרט הזה. מי שמתעצבן למישטע מוסיקה זו, מוטב
שיזהר.
למען האמת, קשה מאוד להמליץ על הסרט הזה, משום
שהתגובות לו הן אישיות מאוד. אין ספק שאת המסר עצמו
אפשר היה להעביר בצורה הרבה יותר מתומצתת ויעילה, אבל
ישנם הטוענים שרק בקצב שיש בסרט הזה, ורק בהתפתחות
המדודה הזאת, עד כדי דריכה במקום. עוברת החוויה כראוי.
ובנקודה זו, צריך לומר, שעל טעם וריח אין סיכוי לקבוע דיעה
חד־משמעית.

עזבו בהפקירם 20 אלף דולר בערבות לציוד
ולעותק אחרי שאדינוף המופתע מנטישת
האיטלקים נאלץ להוציא צו־מניעה נגדם משר
פטת שלום, בעיצומה של שבת.
אלא שמכאן היתה השלכה של פרשה א׳ על
פרשה ב׳ — כי כמה ימים לאחר מכן הסתיימה
הסרטת בנות של אותה חברה ישראלית, שגם בה
אמורים היו האיטלקים להשקיע כשליש. וכמובן,
שבצאתם לא השאירו את השליש הזה במתנה
בחשבון הבנק של לוי־ארינוף. אפילו שבבנות
השתתפה אשתו הישראלית של זאני הנ״ל —
דליה להב.
מאז אומנם הושלם בנות. הושלם, אך לא
שולם. כ־ 30 שחקנים שעבדו בשתי ההפקות
הנ״ל מתלבטים כבר כמה שבועות בבעיה כואבת:
האם לחכות עד שהשקל ייעלם לחלוטין במימי
הים־התיכון בדין ודברים בין איטליה לישראל?
האס לתבוע את המפיקים הישראליים לדין על
הלנת שכר ולכרות את הענף שעליו נאלצו
לשבת?
האם לקבל את החלק בשכר שמציע להם בעל
הסרט העכשווי, זקי מיזרחי, שהשקיע בסרט
אותם 150 אלף דולר שהאיטלקים לא השקיעו,

ולא לבוא בתביעות נוספות אפילו אם יתברר
לפתע שבנות הוא שלאגר אדיר, ואפילו לא
קיבלו השחקנים את השכר שהובטח להם?
בעת כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור איך
וכיצד תסתיים השערוריה, אבל דבר אחד ברור
בהחלט׳ — ההסדר שיתקבל, באמצעות אמ״י,
המטפל בכך בכפפות משי ובחרדה מוצדקת,
עשוי להוות תקדים מסוכן. שכן, אין זו הפעם
הראשונה שמפיק או בעל ממון פונה אל ״מצפונו״
של השחקן ואומר לו — מוטב שתקבל מה
שאני מציע לך עכשיו, אחרת אין לדעת מתי
תקבל מה, אם בכלל. לא פעם מוצאים עצמם
.שחקנים במצב מגוחך ומשפיל. דוגמה?
בעת הכנת הפיתוי האחרון של ישו, אותו
נסיון נפל של פאראמונט להרים בישראל
הפקה עתירת מיליונים ( ,15 במוצהר. היום כבר
עלה הסכום ל־ ,27 ועוד טרם החלו הצילומים, כי
טרם גוייס הסכום הדרוש) ניסו להציג את העניין
לפני השחקנים כ״הפקה דלת אמצעים״ והציעו
להם ״חלק מן השכר כעת ואחוזים ברווחים
בעתיד״; אם יהיו ואם יהיה למישהו הסיכוי
לבדוק אם אכן יש רווחים. אפילו ישו היה צוחק
להצעה זו מעל הצלב שלו.

השמועות סיברו שסברהינהכיות הסתנן־ עם
ויורדעם חברתו,הדוגמניתמייבריט, לאמריקה.

גמליאלי ומיי בריט
.היא שינתה את חיי!״
ך י> שמועות התפשטו כמו אש
1 1בשדה־קוצים: ספר־היפהפיות, גילי
גמליאלי, עוזב את הארץ!
האיש, כך סיפרו השמועות, נוסע
עם חברתו, הדוגמנית הדנית מיי בריט
אולולם, לארצות־הברית. מיי בריט
קיבלה עבודה בסוכנות דוגמניות
נודעת, ואילו גמליאלי יעבוד במיס־פרה
בבית־האיפור אל מאקייאז: השייך
לישראלית לשעבר בשם אילנה.
העשן לא היה בלי אש. השמועות
התפשטו נוכח העובדה כי גילי חיסל
את מיספרתו בכיכר־המדינה ואת

מיי בריט
.היא התאהבה בישראל!־

הבוטיק שבקומה הראשונה של המיס־פרה,
שאותו ניהלה, בשותפות עם גילי,
נערת־הזוהר ציפי לוין, הנמצאת בחודשי
הריונה הראשונים.
השמועות ידעו לספר כי גמליאלי,
המכור לסמים קשים, המסובך עד מעל
לראש עם מס־ההכנסה, בעיקבות
פרשת הגירושץ המכוערת שלו מאם
בתו, רונית, פשוט החליט לחסל את
העסקים ולברוח.

״שיגעגו את
גיו־יורק״

ך מליאלי החל את הקאריירה שלו
^ כספר מצליח במיספרה של בתיה
ועליזה. הוא התחיל כחופף־ראש,
והצליח חיש־קל להפוך לספר לא
פחות טוב משתי הספריות המצליחות
שבמיספרתן עבד.
בעת שירותו הצבאי נהגו הלקוחות
לבוא אל בית הוריו, ברמת־החייל,
וגילי היה מספר אותן בצריף בחצר. בין
הלקוחות הנאמנות שלו, שלא משו
מצירו מאז ועם היום, היו אז קארין
דונסקי וחלי גולדנברג.
אחר כך פתח גילי את המיספרה
בכיכר־המדינה, וההצלחה האירה לו
פנים בצורה בלתי-רגילה. חיש־קל הפך
הצעיר יפה התואר ממוצא תימני
לספר־צמרת, או כפי שהוא אומר :״את
המונח ספר צמרת המציאו בשבילי״.
עם לקוחותיו נמנו גלי עטרי, ירדנה
ארזי, ריקי גל, שלומית אהרון, אילנית
— בקיצור, כל מי שהיא מ^זהו בעולם־
השעשועים הישראלי.
גילי החל לעצב שיער לצילומי־אופנה,
נשא לאשה צעירה בשם רונית,
נולדה להם בת, ואז התגרשו בצורה
מכוערת, מלווה השמצות והלשנות.
גילי, חביב לקוחותיו, עבר תקופה
קשה. הוא התחבר לסמדר קלצ׳ינסקי
ונעצר באשמה של אחזקת־סמים. דומה
כי ספר־הצמרת המצליח איבד את
הברקסים והוא מידרדר במהירות של
מפולת־סלעים. גם מס״הכנסה פשט על
מיספרתו ועל הבוטיק שבבעלותו,
ודומה היה כי גילי נופל מצרה לצרה.

גמליאלי מספר את מיי גריט
.חודשיים שם, חודש פה!״
כל אלה גרמו, כאמור, למסכת־השמועות.
כדי
להזים את גל השמועות, החליט
גילי גמליאלי להעניק וידוי חושפני
להעולם הזה ולספר את כל האמת על
״בריחתו״ מהארץ.

סיפר גמליאלי:

לפני שנה השתנו כל חיי. חיברתי
את הדוגמנית מיי בריט, שהגיעה לכאן
מדנמרק עם חבר ישראלי בשם יוסי,
שהוא איש״עסקים. אני זוכר שהוזמנתי

לעצב את שיערה לצורך סידרת־צילומים
בדצמבר לפני שנה — ונפלתי.
זאת היתה אהבה ממבט ראשון.
מיי בריט היתה אז ארבעה חודשים
בארץ. היא לא חשבה להישאר יותר.
היא עזבה את יוסי ועברה לגור איתי,
בדירת־הגג שלי בשיכון למד.
פתאום היה נורא כיף לחיות. היה
שיגעון. פרחה בינינו אהבה שקוראים
עליה רק ברומאנים. ממש אידיליה.
בתקופת החגים החלטנו לנסוע

לחופש, כי זה היה הזמן היחיד שבו
יכולתי לעזוב את המיספרה. מיי בריט
נסעה להוריה בדנמרק. נסעתי לשם,
היכרתי את הוריה, אספתי אותה והמשכנו
לניו־יורק.
כשהגענו לניו־יורק, הרמתי טלפון
לצלם ישראלי בשם ממו, שהיכרתי
בחתונה של ציפי לוין, וביקשנו ממנו
חוות־דעת על תיק־העבודות — גם
שלי וגם של מיי בריט. הוא אמר :״בואו
מייד!״

מס־ההננסה ואשתו דשעבו,
בווידוי איש׳ הוא מגרה:

באנו אליו, הוא היה באמצע העבודה.
מסביבו ישבו עשר פצצות, כל אחת
דוגמנית שצילומים שלה כבר הופיעו
בווג ובבזאר. כל אחת הגיעה עם
ספר־העבודות שלה. הוא עשה להן
טסט כדי לבחור בחורה שתתאים לצילום
שהוא עמד לעשות.
התרשמנו מהמיקצועיות, גם של
ממו וגם של הבחורות, שהיו בנות
16־ ,18 לא יותר.
מיי בריט הראתה לו את הספר. הוא
היה המום. בכלל, לאן שלא הלכנו
בניו־יורק, הסתכלו עליה. הדהים אותי
שבעיר שבה יש כל־כך הרבה בחורות

חבר שגר בישראל, ואני גרה איתו. אין
סיכוי שנבוא לניו־-יורק.״
הם לא ויתרו, שלחו אותה לחמישה
צלמים. ארבעה מתוכם רצו אותה
לעבודה מייד, וכל זה למרות שהיא בת
,21 ובנידיורק זה נחשב ״זקנה״ בשביל
דוגמנית.
כשראיתי שיש לה הצלחה כזאת,
לא רציתי לקלקל ואמרתי לה: מיי
בריט, אל תוותרי על ההזדמנות, בואי
תעבדי חודשיים בניו־יורק ותבואי
אליי חודש לארץ. אני רגיל ממילא
שהיא כל כמה זמן נוסעת לעשרה ימים

מיי בריט בתצלום־פירסומת שצולם בפאריס
.היא נדהמה מהאופנה הישראלית!״
רונית גמליאלי(עם קארן דאנסקי)
.יש לה חבר!׳
יפות, עיר שבה יודעים להעריך יופי,
היא מעוררת כזאת תשומת־לב.
היא לא התרגשה, היא בחורה פשוטה.
באמריקה השתגעו עליה, כמו שכשאני
מגיע לדנמרק, אני נחשב לוד
תיך־פצץ.
ממו הרים טלפון לסוכנות פורר,
ומיי בריט עשתה במיכנסיים. זו נחשבת
לסוכנות הדוגמניות הטובה ביותר
בניו־יולק. הלכנו לפורר עם ספר־העבודות
שלה. ניגש אלינו אדם אחד,
התחיל לדפדף בספר־העבודות לאט־לאט.
אוזר־כך לקח את הספר ולא אמר
כלום.
חיכינו בשקט, ומיי בריט אמרה לי:
״גילי, מה אנחנו עושים פה? הרי באנו
רק לחודש, לא בשביל להישאר
בניו־יורק.״ ואני אמרתי לה: מה איכפת
לך, בואי נשמע מה יש להם להגיד.
אחר־כך ירדה גברת אחת עם הספר
של מיי בריט והזמינה אותנו לקומה
השנייה. שם הבחנתי שכולם ממש
מתלהבים מהצילומים, במיוחד מאלה
של מנחם עוז ומירי דוידוביץ׳.
ואז באה הבת של איילין פורר
ורצתה להחתים את מיי בריט. בהתחלה
היא לא הסכימה. היא אמרה :״יש לי

להורים שלה, שגרים בכפר קטן בצפון
דנמרק.
סיכמנו שכך יהיה, ושאני בעצמי
אסע כל חודשיים לעשרה ימים
לניו־יורק. אבל כרי לא לבזבז את הזמן,
התחלתי לחפש לי עבודה כמעצב־תיסרוקות
לצילומים, כך שבעשרה
ימים שאהיה בניו־יורק, תהיה לי
עבודה.
בניו־יורק יש סוכנויות של ספרים.
נורא התלהבו מספר־העבודות שלי.
הראתי גם את הקטלוג המשגע שעשיתי
לגירעון אוברזון, ואז ביקשה אותי
אילנה מאל מ א קיי אז שאני אעשה
את השיער באופן קבוע לדוגמניות
שלה. אמרתי לעצמי: זה אידיאלי, אני
אחיה חודשיים בארץ, אסע כל פעם
לשבועיים לניו־יורק, תהיה לי שם
עבודה, ואז מלי בריט תחזור איתי בכיף
לעבוד חודש בארץ.
׳לא העליתי בדעתי לעזוב את
הארץ. יש לי פה קליינטיות שאני
קשור אליהן מאז שהייתי ילד, וזה לא
פר לעזוב אותן. אמרתי לעצמי: ממילא
כל פעם הייתי נוסע לחו״ל, אז מהיום
אסע קצת יותר בצפיפות.
חזרנו לארץ, ואנשים התחילו

להלביש עליי את הסיפור שאני עוזב
את הארץ.
נכון שעזבתי את כיכר־המדינה, כי
אני לא יכול לעמוד בשכר־דירה של
אלפיים דולר לחודש.
אני עובר לעבוד בסלון הישן של
בתיה ועליזה, ברחוב ישראלים. מאז
שהן נסעו, עובדת בסלון ספרית בשם
אתי, ואמא שלהן, שרה, מנהלת את
המיספרה, וכך יהיה הלאה: אני ואתי
נמשיך לעבור שם.
לא, אין לי בעיה של אגו. אני מכיר
את עצמי. זה לא מעניין אותי שכעת
כולם מרכלים שמכיכר־המדינה הפכתי
לשכיר אצל בתיה ועליזה. אחרי הכל,
התחלתי שם. שטויות. המיספרה יפה
מאוד, ועוד נשפץ, וזה יהיה מאוד נוח
לקליינטיות שלי.
אני יודע, שהרכילות כאילו מס־ההכנסה
הרים אותי התחילה גם אחרי
שעזבתי את הפנטהאוז בלמד. אבל מי
יכול היה בזמנים האלה לעמור
בשכר־הדירה הענק?
מיי בריט ואני גרים במלון פאלאס.
שכרנו חדר ב־ 300 דולר לחודש, ויש
לנו שם מיטבחון. כעת אני אעבור לגור
בחדר האחורי של המיספרה. יש שם
אמבטיה ומיטבח וכל מה שאני צריך.
כיום אני לא יכול להרשות לעצמי
לזרוק כספים ולחיות בפזרנות.
היתה לי תקופה קשה אחרי הסיפור
עם רונית, אשתי לשעבר, שסיפרה
לעיתונות שאני עושה מיליונים ויש לי

יהלומים ואני נוסע לחו״ל וקונה
קוקאין•
אני לא מכחיש, זה נכון — היתה לי
תקופה משוגעת אחרי הגירושין,
וקיבלתי תדמית של מסטול ופזרן־
כספים. המשבר של הגירושין גרם לי
לכל זה.
כעת זה עבר. מאז שהכרתי את מיי
בריט, אני לא זקוק לסמים ולא זקוק
לפזר כספים כדי להוכח לעצמי שאני
מצליח.

י -״אגי מוריד
פדופיל ד

ף* אותה תקופה התפרסמו עליי
^ כתבות נוראיות. נכנסתי לפה של
האנשים, אמרו עלי :״ראו כמה שגילי
מסטול״ ואז, יום בהיר אחד, נעצרתי
ל־ 24 שעות. תפסו אותי עם קוקאין,
ואחרי שביליתי באובו־כביר אמרתי
לעצמי: גילי, סטופ! מהרגע הזה לא
נגעתי ואני לא רוצה לגעת יותר
בסמים!
התחלתי לחזור לימים הטובים,
לעבוד כמו שצריך, הקליינטיות
הנאמנות שנשארו היו איתי כל הזמן,
אלה שעזבו בתקופה,שהייתי מסטול
חזרו. חזרתי לעשות כתבות־אופנה כמו
שאני יורע, הכרתי את מיי בריט וכל י חיי השתנו.
אשתי, רונית, שהיתה איתי בכאסח,
נתנה כתבה בהעולם הזה שאני עושה

חמישה מיליון שקל ליום, ואז, למחרת
דפקו אצלי, בדלת פקידי מס ההכנסה
ואמרו :״אם זה נכון או לא נכון, תראה
את החשבונות!״ הם מצאו פער בין
הצהרותיי לבין המציאות, וכעת אני
משלם להם.
על רונית אני לא כועס, אני מתאר
לעצמי שלא היה קל איתי בתקופה
ההיא, כשהשתוללתי עם סמדר
קלצ׳ינסקי, ובתקופה של הסמים. אני
לא מאשים אותה בכלום. יש לה חבר,
היא מאושרת והיחסים בינינו טובים
מאוד.
היא אמא משגעת לילדה שלנו, ואני
משלם לה דמי״מזונות כסך של 500
דולר לחודש, אבל זה לא סופי. מיי
בריט שינתה את חיי. היא נסעה
לכריסמס לדנמרק, ואחר־כך תסע
לניו־יורק. אני אצטרף אליה לשבועיים,
ואחר כך היא תבוא לפה
לחודש. ככה נחלק את חיינו בין
ניו־יורק לתל־אביב.
אני לא בורח. אין לי ממה. החיים
שלי טובים משהיו אי־פעם, עם
מס־ההכנסה אני מסתדר. אני רק מוריד
פרופיל, כמו כל אחד אחר במדינה. אני
לא היחיד שעוזב את כיכר־המדינה.
בתי־עסק מתחסלים שם אחד־אחד, אף
אחד לא יכול לעמוד בשכר־הדירה.
מי שמחפש אותי, יודע טוב מאוד
איפה למצוא אותי — ברחוב
ישראלים, בתל־אביב, לא בניו־יורק.
1— 3 3

שידור
מאחורי המיקרופון
פאר מכה שוב
עדנה פאר חזרה לקול ישראל. אחרי
שיחות וסיורים ברדיו, הוחלט שפאר תחדש את
תוכניתה האישית הפופולארית, שכללה כתבות,
שיחות עם אנשים וראיונות. תוכניתה שודרה
בזמנו פעם בשבוע ביום השישי בין 5ל־ 6אחרי־הצהריים.
אבל
כשעזבה פאר את קול ישראל לטובת
(או לרעת) גלי צה״ל, הוכנס לחלל הזה יומן
חדשות־חוץ. עכשיו חוזרת פאר, והיומן יפסיק

עורכת ם אר
חזרה למקור
להיות משודר החל ב־ 1בינואר. פאר תקבל את
השעה שלה בחזרה.
כשהונחתה הגזירה עלי ראשו של נידעון
רמז, עורך היומן, הוא לא היה מאושר. לכן,
כשהגיש את היומן ביום השישי שלפני שבועיים,
ביקש מן המאזינים לכתוב לו ולספר לו אם הם
מרוצים ואוהבים את התוכנית. גידעון לב־ארי,
מנהל הרדיו, לא אהב את יוזמתו של רמז,
וקרא אותו לבירור, או — כמו שמספרים
במיסדרונות קול־ישראל — ל״מישפט שדה״.
הוא נזף בו, ואף ביקש ממנו להתנצל לפני.חבר
השופטים״ על מעשהו.

חוסר התאמה
מיקרה עצוב קרה לאליהוא בן־און, שהיה
כתב של קול ישראל.
לפני כמה חודשים נבחר לשמש כשליח
הסוכנות בסידני שבאוסטרליה. בן־און לקח
חופשה ללא־תשלום מן הרדיו, ארז את כל חפציו,
לקח את מישפחתו ונסע לפני חודשיים לאוסטרליה,
להתחיל בתפקידו החדש. אבל אחרי זמן
קצר של עבודה בתפקיד החדש, הודיעו אנשי
הסוכנות לבן־און כי אינו מתאים לתפקיד.
הסיבות לחוסר־ההתאמה עדיין לא ידועות, אך
בדאון ישוב, כנראה.,לארץ בזמן הקרוב.

כיסאות מוסיקליים
כל הסיפור התחיל כ שאריה גולן, לשעבר

בפעם המי יודע כמה:

קוני! מחבטו,
קופי! חוזר בו
מיכאל קרסין, עורף מבט. שוב
איים השבוע בהתפטרות, ושוב הזר בו.
ביום השלישי בבוקר, כשנוכח קרפין
שאין די צוותי־צילום שיסקרו את כל
אירועי היום. ושיתכן ולא יוכל להכין
מהדורת־חדשות של חצי שעה, איים כי
יגיש מהדורה של חמש דקות. הוא גם
רמז כי יתפטר בגלל חוסר בעובדים.
החוסר נוצר מאז שעובדי־ההוץ של
הטלוויזיה. עטק׳׳ם. הפסיקו את עבודתם
לפגי שלושה שבועות, בגלל סיכסוכי־שכר.
והנהלת־הרשות אינה מוכנה לקבל
אותם בחזרה.
לבסוף חזר בו קרפין מאיומיו. ערף
מהדורת מבט רגילה של הצי שעה. והכל
בא על מקומו בשלום. עד הפעם הבאה.

הכתב הפרלמנטרי של קול ישראל, לקח חופ־שה־ללא־תשלום
מן הרדיו ויצא לשליחות ב־חו״ל.
אחרי
מאבקים קצרים קיבל עודד בן־עמי
את תפקיד הכתב הפרלמנטרי. אבל, כשהתחיל
בתפקיד החדש, פינה תפקיד אחר: עורך ומגיש
יומן־הצהריים בחצי היום, שבו עבד בשותפות
עם צבי לידר, ומייד התחילו מאבקים חדשים
על המישרה הזאת.
בחצי היום, גם אם אינו נחשב הפופולארי
שבין יומני־החדשות בקול ישראל, הוא הכי־נוח
מבחינת שעות־העבודה (להבדיל מיומן־הבוקר,
שאותו יש להכין כבר בשעות־הלילה המאוחרות,
או יומן הערב, שעליו יש לעבוד במשך כל היום).
בינתיים יצא צבי לידר למילואים, ויומן בחצי
היום נשאר ללא הורים. אבנר תבררי מונה
להחליף את צבי לידר באופן זמני. תבורי עזב
בגלל זה את היום הזה, יומן־הערב של קול
ישראל, שאותו ערך והגיש ביחד עם גלעד
שר. תבורי מעוניין מאוד להישאר באופן קבוע
ביומן־הצהריים, בעיקר משום שעבר להתגורר
בתל־אביב וביומן זה, המוגש מן האולפנים
בירושלים, כמו כל שאר היומנים, יהיה לו קל
יותר מבחינת שעות־העבודה והנסיעות.
אבל תבורי אינו היחיד המעוניין בשעות־עבודה
נוחות — למישרה זו שני קופצים
נוספים: האחד הוא רוני דניאל, שחזר
בשבועות האחרונים לרדיו, אחרי חופשת ללא־תשלום
שבילה ככתב בעיתון חדשות. לדניאל
מציעים לערוך ולהגיש את יומן השבוע,
המשודר ביום השבת בבוקר, אך הוא אינו
מעוניין בו.
את יומן השבוע עורך ומגיש כיום איתן
אלמוג, והוא השני המעוניין לעבור ליומן בחצי
היום. אגב, לפני אלמוג הגיש את יומן השבוע
אבנר תבורי.
הפשרה המסתמנת היא שאבנר תבורי יגיש
את בחצי היום יחד עם צבי לידר, רוני דניאל
יחליף אותו כהיום הזה (יומן הערב) ואיתן
אלמוג יישאר ביומן השבוע.

מגירות הלב
סידרת־תוכניות חדשה יוצאת לדרך בגלי
צה׳יל. התוכנית, יוזמתה של עדנה עכרון
(שהיא גם אשתו של רם< תתחיל בשבוע הבא
ותשודר פעם בשבוע.
עדנה היתה חיילת בגל״ץ. אחרי שהשתחררה,
עברה לעבוד בקול ישראל, ומשם חזרה שוב
לגל״ץ. לפני תשע שנים יצאה לחופשודלידה,
וחזרה ממנה לפני חצי שנה.
הרעיון שלה היה להכין סידרת־תוכניות על
אנשים מפורסמים, מכל מיני תחומים, העוסקים,
בין השאר, גם בכתיבת שירים וחומר ספרותי
אחר. המיוחד בחומר ספרותי זה, שהוא לא פורסם
מעולם ומסיבות מסויימות נשאר במגירה. לכן
נקראת התוכנית מגירות הלב.
התוכנית הראשונה שתשודר תהיה עם הד״ר
אריה זקס. השניה תהיה עם ירון לונדון,
שכשגמרה ערנה את השיחה איתו, אמר לה שהוא
מרגיש כאילו עבר שעה אצל הפסיכיאטר. לונדון
דיבר על עצמו באינטימיות, והגדיר את עצמו:
״נרמה לי שהביוגרפיה שלי מתאפיינת בסוג
מסויים של מישחק זהיר, שהוא מישחק של שולי
הזירה. זאת אומרה, שכמראיין אני מכעיס, אבל
עדיין בתוך תחומי ההסכמה הלאומית.״ עוד אמר
לונדון על עצמו :״אני באמת תיקשורתן מובהק.
אני נע באיזור־הגבול שבין האמנות לאומנות,
ואיני עובר אל מיתתם האמנויות. וכך אני
פיזמונאי ולא משורר, עיתונאי ולא סופר, איש־טלוויזיה
ולא שחקך תיאטרון, והייתי אמור
להיות גרפיקאי ולא צייר.״

מרואיין אחר הוא הסופר והמשורר יהודה
עמיחי. עברון שאלה את עמיחי על נשים שהיו
בחייו ואחר־כך הפכו לגיבורות ברומנים שלו,
והוא סיפר על אחת מהן, שאמרה לו אחרי כמה
חודשים של אהבה גדולה, שהיא היתה רוצה
מאוד שהוא יכתוב עליה כדי להנציח מה שהיה
ביניהם. ועל אשה אחרת שאמרה לו, שאם יעז
לכתוב עליה, היא תבוא ותשרוף את כל הניירות
האלה. ודווקא זה מה שהמריץ אותו לכתוב עליה
את הרומן שלו לא מעכשיו לא מכאן. הוא
סיפר, כי היא לא דיברה איתו תקופה ארוכה, עד
שהשלימו.

מאחורי המירקע
ראש סניף אש״ף
המילחמה בין חברי הוועד״המנהל של רשות•

אוצר

בפח
הז ב ד
בהלה אחזה כמיסררוגות הטלוויזיה,
כאשר התברר כי חומר-גלם רב של פילם,
שיועד לשתי תוכניות במבט שני, אבד
באופן מיסתורי.
מדובר על חומד של גידעדן דדדרי
ועל תומר של יגאל גירן, המכין כתבה
מקיפה על פרוייקט הלביא. קצין־
הביטחון של הטלוויזיה התבקש לחקור
את העניין. הוא התחיל בחיפושים נרוד
ביס ברחבי בניין־הטלוויזיה, ולבסוף נמצא
חומר־הגלס בפחי־האשפה של הבניין.
החקירה נמשכת.
המצבה נפלה
שני מועמדים למישרת מנהל־הטלוויזיה
נפגשו השבוע וגרמו למהומה
קלה. השניים, חיים יכין ודן שילח.
השתתפו בהלוויית אשתו של צגי גורן,
איש הטלוויזיה. בעת התפילות ליד הקבר
הטרי נשענו יבין ושילון על אותה
המצבה בבית-הקבדות. י המצבה נפלה.
השידור לבין אורי מורת, מנכ״ל הרשות,
נמשכת במלוא הקצב.
חברי הליכוד בוועד־המנהל, דויד ארמון,
נתן ברון ושאול עמור, הלכו ליצחק שמיר
כדי להתלונן לפניו על התנהגותו של פורת. הם
אמרו לו שהמנכ״ל בוגד במחנה ששלח אותו
(מחנה הליכוד) ,שהוא סטה מן הקו ורוצה למנות
את חיים יבין כמנהל הטלוויזיה, כשברור לכל
שיבין הוא ראש הסניף של אש״ף בטלוויזיה. הם

מם, תחת לטפל בצורה רצינית בענייני הרשות
המתפוררת.

בג״ץ נגד הוועד המגהל
דויד מנע, חבר מליאת רשות־השיחד
(ליכוד) ,הודיע השבוע למיכה ינון, יו״ר הוועד־המנהל
של הרשות, שאם יחליט הוועד־המנהל
שהמיכרז למישרת מנהל הטלויזיה יהיה פנימי
וחיצוני ביחד, יפנה הוא, מנע, ויגיש לבג״ץ
עתירה נגד ההחלטה.
מנע, שהוא מישפטן במיקצועו, טוען שבדק
את חוק רשות השידור לגבי מיכרז כזה, וכתוב
שם במפורש שהמיכרז צריך להיות ־קודם כל
פנימי, ואם ועדת־המיכרזים אינה מוצאת מועמד
מתאים מבין האנשים ברשות, היא רשאית לפתוח
את המיכרז למועמדים מבחוץ. מיכה ינון ענה
למנע כי ההחלטה בנושא זה נתונה בידיו של
הוועד־המנהל.

ה שבדים מקצצים לעצמם
מועצת עובדי־עיתונות־הפקה בטלוויזיה התכנסה
השבוע לישיבה, שבסיומה הוגשה תוכנית-
הבראה מטעם העובדים להנהלת רשות-השידור.
העובדים החליטו, בין השאר, שהם מוכנים
להוריד חמישה אחוז משכרם. להחלטה זו אין
תוקף, אלא אם כן יחתום עליה כל עובד ועובד
באופן אישי. במקביל מבקשים העובדים מן
ההנהלה שתקצץ גם היא בהוצאות שלה, ובעיקר
בהוצאות האירוח — בתי־מלון, מיסעדות, נסיעות
לחו״ל ורכב יוקרתי.
העובדים מודיעים שהם מוכנים להתגייס, כדי
לעזור במחסור החמור שנוצר בכוח־אדם בגלל
הפסקת עבודתם של עובדי־החוץ. הם גם מבקשים
מן ההנהלה שתפסיק להוציא הפקות החוצה,
לאולפנים פרטיים(כמו אולפני הרצליה) ,בעוד
שאולפני־הטלוויזיה עומדים שוממים.
המועצה מציעה לצמצם את שידורי־הט־לוויזיה
בשעה בכל יום, כדי לחסוך בכסף נוסף.
ולבסוף, כדי להסיר ספקות מכל הלשונות
הרעות, מודיעים העובדים שהם תומכים בהקמת
ערוץ שני.
המיסמך הוגש להנהלת רשות־השידור ביום
החמישי בבוקר, והעובדים מחכים לתשובה. הם
הודיעו, עם הגשת המיסמך, שתוכנית״ההבראה
שלהם מהווה חטיבה אחת, ואי־אפשר לקבל רק
חלק מן הסעיפים שבה — הכל או לא כלום.

בתוככי הרשות
איפה הוועד המנהל?
דויד אדמון, חבר הוועד־המנהל, הזמין
בשבוע שעבר את כל חברי״הוועד אליו הביתי
למסיבת־נישואין( .ארמון התחתן שוב לפני
שבועיים) .לילי גלילי, עיתונאית ביומון הארץ
המסקרת את רשות־השידור, ניסתה באותו הערנ
להשיג בטלפון כמה מחברי־הוועד, אך איש מהב
לא היה בביתו. לבסוף טילפנה לארמון, וסיפרו
לו בהתרגשות שהיא אינה מוצאת את חבריי
הוועד. ארמון דיבר איתה, אך לא סיפר לה שכג
החברים חוגגים אצלו בבית, בדיוק באותו הזמן

הפתע ה
ב מי סעדה
חבר־מליאה מנע
נגד החיצוני
סיפרו שתחת שהמנכ״ל יפטר עובדים וייפטר מן
המאפיה השמאלנית ברשות־השידור, הוא מגן
על העובדים ולא נותן לפטר אף אחד. חברי
הוועד חוזרים ודורשים מן המנכ״ל לפטר עובדים
קבועים של הרשות, כדי לאזן את תקציבה
המדולדל. המנכ״ל הבהיר להם כי פיטורי־עוב־דים
הם הצעד האחרון שייעשה, ורק אחרי שימצו
את כל האפשרויות האחרות.
בכיר בהנהלת רשות־השידור אמר השבוע, כי
הדרך שבה מטפל הוועד־המנהל בנושא הקריטי
של בחירת מנהל־הטלוויזיה בתקופה כל־כך
קשה נראית כמו קירקס. ,ושזו חרפה מבחינה•
ציבורית. חברי־הוועד מנסים למצוא מועמדים
אחרים, רק כדי שלא לתמוך במועמד שמציע
המנכ״ל.
עובדים בהנהלת הרשות אומרים כי התערבותם
של חברי הוועד־המנהל בכל מה שקורה
בתוך בניין־הטלוויזיה אינה מאפשרח לעבוד.
העובדים טוענים כי חברי־הוועד עסוקים בעצ
פגישה
סודית התקיימה השבוע
במיסעדת פילדלפיה בירושלים ה־מיזרחית.
בפגישה השתתפו אורי
פרדת, מנכ״ל רשות־השירור. חיים
יבין, מועמד המנכ״ל למישרת מנהל
הטלוויזיה ומיכאל קרפין, עורך מבט.
הפגישה היתה סודית, עד לרגע שבו
נפתחה דלת המיסעדה, ופגימה צעדו 30
עובדי־טלוויויה, ובראשם אריר אור־גד.
מתברר שהטלודזיה הישראלית
מצלמת סרט לטלוויזיה הגרמנית, בבימויו
של אורגר ובהשתתפות 30 אנשי*
צוות מעובדי הטלוויזיה הישראלית.
הצילומים התקיימו באותו היום בירושלים
וכל החבורה החליטה לאכול
ארוחת־צהריים דווקא במיסעדת פיל׳
דלפיה. כך הפתיעו את השלישיה הסודית.
השמועות,
אגב, מספרות כי חיים יבין
הבטיח למיכאל קרפין, שאם ייבחר
כמנהל״הטלוויזיה, ימנה את קרפין כמנהל
מחלקת־החדשות במקום יאיר
שטרן, ואת יעל חן כעורכת מבט.
ולכן הסכימו השניים להירתם למסע
יחסי־הציבור למענו.

העולם הזה ! 469

ליהודים ג ורג׳ גר1ס. צייר ויימאר המתנוונת, אקטואלי עכשיו
בישראל עיתונאי נורווגי אוכל קוגל כשר בלי ריגשי־אשמה פוליטיקה הסיגריה של האויב
״מופיע קצין צעיר, ולוסו מכוון אליו את
רובהו. אז מדליק האוסטרי סיגריה ולוסו חדל
מפעולתו. הסיגריה יצרה זיקה סמויה בינינו.
משאך הבחנתי בעשן המיתמר מן הסיגריה שלו,
חשתי רצון להדליק סיגריה משלי על סמר
סיפורי־זיכרונות מעין אלה (במיקרה זה, סיפורו
של המנהיג הסוציאליסטי האיטלקי, אמיליו
לוסו, על חוויה שעבר כחייל במלחמת־העולם
הראשונה) ,תקדימים היסטוריים, הגות פילוסופית
וקביעות במישפט הבינלאומי, מנסה המחבר•
לברר את הגישות שגיבשה האנושות מימי התנ״ך
(שחוקי ספר דברים שלו מצוטטים בספר כמה
פעמים) ויוון הקלאסית לגבי ההתנהגות הנאותה
במילחמה(כלפי חיילים, שבויים, אוכלוסייה לא־לוחמת)
,לגבי פתיחה במילחמה וסיומה.
כמה מועילה פילוסופיה טובה ומה השפעתה
בעת מילחמה ובוויכוחים על מילחמה, שהם אצל
עם־לוחם־ללא־הפסק כמונו — מרים ביותר?
מוכרי־החמוצים אולי לא יתרשמו מטיעונו
התועלתני של הנרי סידג׳וויק, המצוטט בספר,
שלפיו ״אסור לעשות במילחמה כל מעשה־זדון
שאינו מכוון לתכלית (הניצחון) ,או כל מעשה-
זדון אשר תועלתו בהשגת התכלית מועטה
בהשוואה למידת הנזק שבו.״ אך לאלה העומדים
בכנות על הצורך בהכוונה מוסרית של המילחמה
(הכול טוענים שהם מעוגיינים בכך, אך לא כולם
באותה מידת כנות) ובהכרעה מוסרית לגבי
הצורך בפתיחתה או באי־פתיחתה, יש כאן הבהרה
אינטליגנטית ומנומקת מאוד של ההצדקה והצורך
בגישה כזאת.
וולצר מראה, שטענות מקובלות, כגון ״הכל
כשר במילחמה (ובאהבה)״ ובדבר חוסר־המש־מעות
של השיפוטים המוסריים (לפי הפילוסוף
הבריטי הובס הן אמתלות נאות, המחפות על
* מיכאל וולצר -מיל ח סו ת צוד קו ת ולא-
צודקות; תירגם מאנגלית יורם ברונובסקי;1
עם עובד; 423 עמודים.

אינטרסים) ,סותרות את עצמן או טומנות בעקיפין
פאראדוכס, שהלא מי שאומר שהכול כשר,
מצטדק, בעצם, על התנהגות בלתי־כשרה, והטוענים
שהשיפוט המוסרי הוא פיטפוט, משתמשים,
כביכול בלא דעת, במשמעותם המוסכמת של
מושגים כגון צדק וזכות.
יש, איפוא, מילון מוסרי מוסכם. השאלה היא
רק אופן יישומו. גם מי שמצדד, למשל, בהרג של
שבוי־מילחמה חסר־הגנה, ישמיע להגנת עמדתו
טיעונים תועלתניים בעלי אופי מוסרי (ותהיה
מוסריות זו מעוררת פלצות ככל שתהיה) :הוא
יאמר, שהחייל השבוי עלול יום אחד לחזור
למחנה האויב הלוחם, שהחזקת החייל והשמירה
עליו גוזלת משאבים הדרושים לניצחון.
יש טעם ואף הכרח בדיון מוסרי ובהכוונה
| מוסרית גם של אותה מציאות, שבה, כביכול, יש
התפשטות מכל הערכים והאדם ״נחשף בעירומר
(וולצר, אגב, אינו מסכים לתיאור כזה של המיל-
חמה) .השיפוט המוסרי אין פירושו פסילה טוטאלית
של שימוש באלימות. וולצר מזכיר כדוגמה
לשיפוט לקוי את גאנדי, שיעץ ליהודים להתאבד
ולא להילחם ברודנות הנאצית. הוא מצטט את
ג׳ורג׳ אורוול, שטען כי שיטותיו של גאנדי לא
היו יעילות במישטר טוטאליטארי.
כאשר לאויב, לכובש או לרודן אין קוד מוסרי,
הדומה ביסודו לקוד של המותקף(או המשועבד),
אי־אלימות פירושה באמת התאבדות.
קאויקטוהת הביצה שבה! צמח היטלר!
ספר אמנות משובח — אוסף הקאריקטורות
(רובן ליתוגראפיות, קצתן ציורים בציבעי־מים)
של ג׳ורג׳(גיאורג) גרוס — אק ה הומו* יצא
לפני 61 שנים בברלין, אותה ברלין שגרוס היטיב
כל־כך לתאר בקאריקטורות ובציורים שלו את
• אקר רומו (,,הנה האדם״) -ביטויו של
פונטיוס פילאטוס, הנציב הרומי ביהודה!,
בהצביעו בפני היהודים על ישוע, העטור נזר-
קוצים.

שאלות לרסי גיר -גלשן, איש חייוג לקוממיקציה,
העוסק גחין ר לשון העיתונות והפירסומת, לרגל הופעת
סיפרו*.

• יש עכדית אופיינית לעיתונות המודפסת והאלק*
מרונית?
יש. בעבר דיברו לעיתים
קרובות על כלי־התיקשורת,
כאילו הם משחיתים את הלשון.
אבל צריך להחזיר את הדברים
לממדים הנכונים. העברית של
כלי־התיקשורת הפכה לדגם של
.לשון בינונית׳ ,והיא ממלאת בכך
חמי שמורגש אצלנו מאוד: היעדר
עברית תיקנים שתהיה מופת
לשימוש יום־יומי פורמלי בלשון.
לעיתונות יש השפעה עצומה
על ההתנהגות הלשונית של
הישראלי. כבר בימי אליעזר בן־
יהודה היא מילאה תפקיד מכריע
בעיצוב העברית, ובמיוחד בעיצוב סיגנון הכתיבה.

• איד משתקפת החברה שלנו בלשון העיתונים?
המתח המדיני והחברתי הבלתי־דגיל השורר אצלנו משתקף
* רפאל גיר -לשון, מ דיו ס ומסר; פוזנר ובניו 240 ,עמודים.

— טבע דומם, דיוקנאות, עירום — מצא גנום
בדיוק הגיאומטרי של הקוביזם דמיון לעבודת
המהנדס. דמיון זה עשה את הסיגנון הזה מתאים
במיוחד להבעת ההתפתחויות בעולם המודרני:
הרס האנושי, מחיקת העצמיות .״רישומו של
המהנדס, החמור והמדוייק, עולה על כל בלה־בלה
מיסטי,״ כתב גרוס בשנים שבהן צייר את הקארי־קטורות
שבספר.
להוציא את אקה הומו בישראל שבעיצומו
של משבר כלכלי־תרבותי, זוהי העזה, העשויה
להתגלות, בסופו של דבר, כמשתלמת. הקירבה
בין גרמניה הנבנית־מתפוררת, אחרי מילחמת־העולם
הראשונה, גרמניה מלאת החידושים
והתסיסה אך העורגת אל עבר סמכותני וכוחני,
לבין ישראל של ימינו, וראי תזעזע ותעורר את
סקרנותם של רבים, אלה שיבחינו באהבת־אנוש
האדירה, מבעד לסאטירה הצורבת והפורנו־גראפיה
הבוטה של גרום.
זיכרונות הקוגל של גולדה
ניוונה, העדר־אופיה האספסופי ושילטון אנשי
ההון והצבא בה (בציורי גרוס מופיע חייל שעל
קסדתו צלב־קרס, כבר ב־.)!1920
הסאטירה החנוך־לוינית שבקאריקטורות שלו
— שום דמות בהן אינה ״יפה״ ואינה מביעה
״טוב״ ,גם לא המוכים והמנוצלים — מנתצת
איזה מיתוס של גרמניה מתקדמת ותרבותית.
אמת שבשנות העשר והעשרים, שבהן פעל גרוס
בגרמניה כצייר, שפעה ארץ זו אנשי־רוח ואמנים
ממדרגה ראשונה בכל התחומים, אך לא הם
שאפיינו את הכיוון הפוליטי השליט ואת ציביון ן לכן פתחתי בהתרגשות לא מעטה את הספר
חיי־הציבור והחברה באותה תקופה. חיים אלה היו
פיטר ואני** שתורגם מנורווגית בלי תחנות־טבועים
בחותם השמרנות, החמרנות והמיליטאביניים
— מאורע לא שכיח ביותר אצלנו.
ריזם הלאומני, מורשת פרוסיה, שסביבה התאחדו | התיסכול מוחץ. כשאתה מעיין בספר כזה, אתה
נסיכויות גרמניה, ב־. 1871
| שואל את עצמך מה היו שיקוליה של הוצאה של הקוביזם את המיוחדת
גרוס תירגם בדרכו
| מיסחרית מובהקת ככתר לבזבז עליו משאבים.
פיקאסו ושל ז׳ורז׳ בראק. בעוד הם מטפלים
ההנחה של אנשי כתר היא, כנראה, שדבר קל
בשיטתם הצורנית המיוחדת בנושאים מסורתיים
לעיכול ואקטואלי יהיה סחיר־מכיר. ונדמה שכאן
בדיוק השגיאה: רפורטאז׳ה עיתונאית מתמשכת,
חבוטת־רעיונות, גם אם היא שזורה הגיגים של
נפש טובה, שנתפכחה בחוכמת־זקנים, איננה,
בהכרח, רב־מכר.

אני אוהב ספרות סקאנדינאווית — עוד מימי
תרגומיו האגדיים של פסח גינצבורג, שהריק
לעברית מן הסיפרות הנורווגית — והסקאנדי-
נאווית בכלל — בתקופה שזו היתה מלכת
סיפרויות אירופה.
גינצבורג, שהיה מעורכי הארץ, הוא האיש
שתירגם,את הנריק אי^סן וקנוט המסון, אחרי
שרכש את לשונותיהם, כשהתגלגל לארצותיהם
בימי מילחמת־העולם הראשונה.

ובכל זאת, מה הניע את המתרגמת להציע את
תרגומו של הסופר ובמה נראה היה, שיקסום
לקורא העברי? אני מניח, שזהו בעיקר הנושא
הישראלי״יהודי, המשתרג סביב פרשת נפילת־הכתר־מהשיניים־והטיפול־בשיניים,
שהיא חוט!
השני של יצירת־המופת הזאת.

בקלישאות העיתונאיות. מילים מתחום המילחמר״ והאלימות בכלל,
מושאלות בעיתונות שלנו לתחומים בשכיחות גבוהה ביותר: הציבור
מסתער על הבנקים, נפילת שערים, שובריס תוכניות־חיסכון.
ההשאלות האלה גורמות, מצד אחד, לדרמטיזאציה עצומה
של המאורעות, אבל מצד שני, השימוש המופת בהן גורם לכך שהן
מאבדות במהירות מכוח ההשפעה הריגושי שלהן. כאשר הופסק
המשא־ומתן עם הרופאים, בתקופת השביתה המפורסמת — ליום
אחד! — זעקה כותרת . :פוצץ המשא־ומתן עם הרופאים:״ ריברו
על ״מניות הבנקים — פצצתזמן ׳ ,ולא מפסיקים לכתוב על
טירפוד הסכם, על פריצה במשא־ומתן.
לעיתונות שלנו יש נסיה לאוברססייממנט, בניגוד לאנדר־סטייטמנט,
הנחשב לתכונה אופיינית לסיגנון האנגלרסאכסי.

מחבר הרומן־אוטוביוגראפיה היה סוציאליסט,
שפעל באמסטרדם בשנות השלושים והוא חוזר
אליה באמצע שנות השיבעיס. הוא פוגש בה
צעירים שמאלנים, שהוא חושד בהם ששינאתם
המוחלטת לציונות איננה נקיה מאנטישמיות. לו
עצמו קל לעכל, בלא כל ריגשי־אשמה, את
הקוגל הסופר־כשר שבמיסעדת גולדה בעיר.
ייתכן שהוא רואה נכוחה והוא גם מעורר מעט
יותר סימפאטיה מהצעירים התוקפניים, הזרוקים
והבורים שהוא מתאר. אך לשם הבעת רגשות
יפים כאלה די היה בתירגום 10־ 15 שורות שלו
במדור הספרות של רות שפירא במעריב. ביותר
מזה באמת אין צורך.

• האם הלשון בעיתונים כיום פחות שמרנית?
מוכנים לקרוא לילד בשמו?
בתחומים מסויימים העיתונות שברה את הטאבו. למשל, על
מתאבד אומרים היום בכלי־התיקשורת שהוא התאבד — זה בלט
במיוחד כפרשת לוינסון — ולא כמו בעבר. :מת מסיבות טראגיות״.
לעומת זאת, בתחום האתני והחברתי הטאבו אפילו התחזק, משוס
שהרגישות לעניינים האלה גדלה: אומרים (או מתבים) ״בך
מיעוטים* ולא ערבי. ,נכבדים כפריים־ ולא ערביים. ,אנשי שכונות״
ולא שכונות־עוני. לעניים קוראים ״שכבות נחשלות״ או ״עשירון
תחתון״ .טעוני־הטיפוח נקראים כיום בעיתונות ובפירסומים רישמיים
״מעוני הזדמנויות חינוכיות״ או •תלמידיס בעלי סיכון חינוכי גבוה״.

* מרג־ גרוס -הנר האדס ; 84 רישומים 16 ,
אקווארלים.
** אוד איידם -פיטר ואני; מנורווגית: רות
שפירא; בתר; 182 עמודים.

מ ס/נן

— פני מלאך

(המשך מעמוד )24
רו, והתובעת, חנה ברוכי, הגישה נגדם
שני כיתבי־אישום. דויד נאשם בכך כי
תקף את אורן יחד עם אבשלום. כתב־האישום
נגר אבשלום מאשים אותו
בנסיון לרצוח את מוטי וגם בתקיפתו
של אורן.

פתרון תשבצופן
2467

מססםםםמס 0

מאת
אביגיל ינאי
מאוזן:
. 1מגפה בקצה הציר ()3
.3נרות החנוכה בסוף החודש, גם
למאמינים ברוח הקודש? ()6,3
.9אם יש את נפשך לדעת על
״אירופה והמהפכה הצרפתי״ סור
לצרפת ()4
. 10 מאין בא גדי לבן? ()4
.13 בצוותא לא נצטרך לחזור על
כשלון ()3
.14 קרה גם שהקדיח התבשיל,
בשל אותו הסדר, להכניס עם הזוג
שלישי לחדר ()6
.15 חביבתו של שייקה עזבה
בגלל הצדיק תמים, עוד לפני ״לך

.17 גם כלי נגינה ()4
. 18 האשים אותה שכל רצונה רק
גט ()4
.20 שלף את הביזה ישר מן החיך

.22 איזה ספור מתח זה? הוא רק
נראה כך ()5

שופט קדמי
שני בקבוקי קולה -

.25 כמו 30 סאה ביד היוצר ()4
.26 התפקיד שקבל נשמע כמו
בדיחה ()4
.28 מאכל תאווה בקצה בוסתנו
של האל ()7
.29 חורבן למקום אחר (.)3

6וזו שתחבקני באהבה בבית היין

.7חי רוחי, הם יכעסו על התומכים
בהם ()4
.8שמענו שהעולה מרוסיה מסתירה
את מוצאה ()5
.9ביוון מצאנו חרר מגורים בסגנון
מאונך:
גותי ()7

( המקרקעין במשרדי
מסתורין

.11 זה קרוב משפחה שמעלותיו מרו.4לא
ירדו בעורק הראשי ()4
בות ()2
.5קחה רפא אל! ובתמורה אני מת .12 רק חסר פה להסתובב מירושלים
חייב לשמור המצוות ()3,3,2
לחברון ומשם לבית אל)3,4 ,2

אי תן עמי חי

הדברת.נלזיקים 4*01ן

סו ס חי ס להדברת
(ג׳וקים) ,מו מי קץ, חי קי
ם*רים ובגדים.

דמת*ן. רח־ מודיעין .18ת!.־2272.

קני

סל 7 8 0 1 1 4 -5 -6 .רעומס־ת עסק 4*1/75

סטירה קל בריאותך ורכוסך

טלפן לתל־אביב ותפוש אילת

. 16 אין מרובה בספור שכולו דברים
בטלים ()4,4
.19 ניר יחגג במוסד יוצא דופן ()4,2
.21 אין צורך שתמתיני, הרמז יספיק

.22 לו היה שכל בקדקדם היו סולחים

.23 נשאר נאיבי שכמותו עד הסוף ()2
.24 כלי אוכל מעופף, זה.לא תמיד
צלחת ()3
.27 תמיד במערכת על שולחן הפנים

מודעות בטלפוו
לכל ה ע תוני ם
בכ ר טי סי א שראי במחירי המערכתי

0160$ 01118
* 1אסוז*ו6ו 0זאו
110

׳110־ הנרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

הזמנת מקומות
למלונות באילת ולטיסות ״ארקיע״

383838

שרותי תיירות באמצעות הטלפון לבעלי
כרטיטי אשראי

הלב שלו שווה בדיקה!
בך + 35
הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך
שווה את זה .
הבדיקה כוללת:
בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ(ארגומטריה),
בדיקות מעבדה.
מבון לברי או ת

בית הרופאים, ריינס 18 פינת פרישמן תל־אביב
טלפתים 03-244294 ,03-221227 :

שופטת שצקי
ושני ופליהתובעת ביקשה את מעצרם של
השניים עד תום ההליכים, והסבירה כי
אבשלום הוא בחור אלים ומסוכן. התר
בעת טענה כי אורן ומוטי סלחו לדויד
על המכות שחלק לאורן, מכיוון שהבינו
כי כגבר מאוהב היה חייב לנקום את
כבודה המחולל של אנג׳לה אבל הם לא
סלחו לאבשלום, שהצטרף לתקיפת
אורן, למרות שלא היה לו כל עניין
אישי בפרשה. לדברי התובעת, היכה
מוטי את אבשלום כנקמה על תקיפת
אחיו, ואבשלום בתורו ירה במוטי במטרה
להורגו.
המישטרה עצרה גם חשוד בשריפת
מכוניתו של אבשלום, אך הוא שוחרר
מחוסר הוכחות נגדו. השבוע עלתה
אנג׳לה על דוכן־העדים וסיפרה לשופטים
שולמית ולנשטיין, יעקב קדמי
ועדנה שצקי, מה היא יודעת על הפרשה.
מאחר שחלקים מעדותה במיש־טרה
היו שונים ממה שאמרה בבית-
המישפט, ביקשה התובעת להכריז
עליה כעל עדה עויינת, ואמרה לשופ״׳
טים כי אנג׳לה מפחדת מאבשלום, הידוע
כבחור אלים.
בהפסקה במישפט יצא דויד, המשוחרר
בערובה, והביא שני בקבוקי
קולה ושני ופלים, עבורו׳ ועבור אנ־ג׳לה.
נראה כי כל המהומה רק הגבירה
את האהבה בין השניים, ואולי זה מה
אילנה אלון
שרצה דויד•
העולם הזה 2469

הורוססוס
לשאר המזלות צייד להקפיד ולא להעלים
עין מחסרונות, שמאוחר יותר עלולים לה ביא
למשברים, פרידות ועוגמת״נפש, או
להחלטה שאולי כדאי לוותר על שותפות
מסוג זה.

מרים

בנימי!•

:מזל החוד ש:

גדי עם גדי

כשמדובר על שניים המשתייכים לאותו
המזל, קיימת תמיד האפשרות של שיעמום
הדדי. ואם עוסקים בגדיים השייכים לסוג
הרציני, הכבד, השמרן והקודר, האווירה
תהיה בל-בך קשה, עד שתוך זמן קצר הקשר
יהיה בלתי״נסבל.
אם אחד מהם יהיה מושפע ממזלות

!מי מהואים
;לומזל גדי?•

הרציני לעבודה. השמרנות של הגדי, הרגליו
הקבועים והתנגדותו לחידושים ולכל מיני
שיגעונות תקופתיים, הנחוצים לדלי כאוויר

לגד מתאימה אשה־שוו, הורי מסוגר לגרום
לו הלם והבתולה היא הזיווג הקלאסי שלו
לנשימה, עלולים להביא לקונפליקט קשה
ביניהם.
גם ביחסי־מין גישתם אינה דומה,
ההפתעות שהדלי שומר באמתחתו עלולים

גדי עם טלה

מבין 12 המזלות, הגדי הוא אולי הב עייתי
ביותר במה שקשור לחיים משותפים.
לא מפני שאינו מסוגל לחיות בשותפות ולה עניק
מעצמו לזולתו. אלא מראש החיים
אינם מפנקים אותו, והתנאים לא מאפשרים
לו להגיע לאיזה הישג שהוא מבלי להתאמץ,
לסבול, להוכיח את עצמו ולעבור מיבחנים
שונים ומשונים.
לכל דבר הוא מגיע מאוחר, ואם לעקוב
אחר סדר־העדיפויות שלו, הרי ברור שהקריירה
תהיה קודמת לכל. ומשהגיע לשלב
שבו הוא מרוצה יחסית מהישגיו, הוא מוכן
להתפנות גם לצד הריגשי, או יותר נכון
לבנית מיסגרת מישפחתית.
הגדי יודע מה הוא רוצה, הוא לא שייך יכולתם לקדם את בני-זוגם ואת עצמם.
לאותם המתפשרים ומוכנים להעלים עין לצירוף כזה יש סיכוי רב להאריך ימים
משגיאותיו של בן־הזוג. ולמרות תכונות ושנים.
אלה הוא חווה לא מעט אכזבות לפני שימצא
גדי עם דרי
לו את המיועד והמתאים לו.
הוא פוחד לחשוף את ריגשותיו, ואם עשה
באופן תיאורטי, מקובל לחשוב שצירוף
זאת מוקדם מדי או לפני האדם הלא מת כזה אינו רע. אולם למעשה המצב קצת
אים, זה עלול לגרום לו לדחיה של שנים, עד שונה. לשני אלה כמה תכונות המאפשרות
שינסה פעם נוספת להתייחס למישהו להם למצוא מכנה משותף. וכאן מדובר
ברצינות. כך שכאשר מדברים על ההתאמה בעיקר על שאפתנותם, חריצותם ויחסם

התחום המיקצועי נמצא השבוע בראש
דאגותיכם. שינויים שאינם בדיוק לסי רצונ כם
ותוכניותיכם מאל צים
אתכם להסתגל.
עובדים חדשים מנסים
להגיע אליכם וליצור
קשרים, רצוי לשמור על
מרחק מסויים, מאוחר
יותר היחס עלול להשתנות.
ה־ 27 וה 28-בחודש
היו מאוד מעייפים,
יתכן שתיאלצו לבלות
במיטה עד שתחלימו.
מה 29-בחודש תרגישו יותר טוב. בשטח
הרומנטי צפויה התפתחות חדשה ומעניינת.

השבוע תופתעו ממיפתב או משיחת־טלפון
שיגיעו מארץ אחרת. סכום כסף או מתנה
ישמחו אתכם. בשטח-
העבודה אתם נתקלים
במיכשולים מפתיעים,
וזאת בעיקר בגלל חו־סר־זהירות
ונתינת אמון
במי שאינו ראוי לכך.
ידידים חדשים עומדים
להיכנס למעגל החברתי

המקיף אתכם. אולם
דרושה קצת זהירות -
הרושם הראשון עלול
להטעות. ם רז־ 29 בחודש תחושו עייפות ותהיו
די מטושטשים, השתדלו להרבות במנוחה.

בזמן האחרון אינכם מצליחים לצאת
ממצב־הרוח הכבד שפוקד אתכם. עניינים שאינם מישפחתיים,
קשורים ישירות למי-
שפחה הקרובה, מטרידים
אתכם ואינם
מאפשרים לכם להירגע.
ה 27-וה״ 28 בחודש יהיו
ימים רגישים מאוד
בעבודה, כל התעלמות
מהכללים או מילה
מיותרת עלולים לסבך
אתכם. מה 30-המצב
ישתפר, אלא שבתחום חיי־הר״ש צפויים
קשיים. רצוי להגיב בזהירות לי ( שייאמר.

מלהתמודד עם קשיים מעמידה בפני הגדי

אתגר שעימו הוא שמח להתמודד.

ההרגשה שהדג מבקש הגנה מתמדת ,

במסירותו ואחריותו
מחניפה לגדי והוא,

הידועים, מוכן להתמסר, לעזור ולתת מכוחו
וממירצו לבן זוגו. בשטח אחד יתכן שיהיו

חילוקי דעות -למרות שהגדי יהיה מסור
לבן דגים, העבודה מהווה תחרות רצינית ,
והדגים לא תמיד יהיה מוכן להשלים עם כך
שיש משהו הקודם לו.

שבוע סוער ומעניין במיוחד צפוי לכם.
בתחום המיקצועי יוצעו לפתע כמה הצעות
בבת״אחת. השינויים
הם כל־כך קיצוניים, ש11
לא תדעו מה להחליט.
הצעות שקשורות לארצות
אחרות עשויות להוציא
אתכם מקשיים
ולהביא להתחלה חיובית
ובונה. בתחום הכספי
המצב לא נוח -
מה־ 1בינואר תתבקשו
להוציא הוצאות או לשלם
תשלומים גדולים, ובתקציבכם אין לכסות
את הדרישות. התחום הרומנטי מוצלח,

עומס-עבודה מעיק ומטריד אתכם. אין די
זמן לסיים את כל מה שלקחתם על עצמכם.
דווקא כעת אתם נוטים
לחלות ואינכם מוכנים
להיכנע. בתחום הרו—87 -יי די!
מנטי העניינים אינם
מסתדרים לפי רצונכם.
מצד אחד אתם פוגשים
בבני־זוג חדשים ומוש־כים
-אבל בכל פעם
נתקלים במיכשולים ו־בעיכובים
שאינם מאפ שרים
להגשים את בל
הרצונות. ה־ 26 וה־ 27 בחודש מסוכנים
בעיקר לאותם אנשים הנוהגים בדרבים.

בתקופה זו תוכלו להרשות לעצמכם ליהנות
מהחיים. בשטח האהבה אתם עומדים לפני
שינויים. עליכם להחליט
על סיום של קשר ישן או
י; על שינוי דראסטי. קשר
חדש עומד בפתח, ויתכן
שהתקשרות חדשה תו־
£ ^ 1 סיף יותר שקט וסיפוק
לחיים. ב־ 27 וב־ 28בחודש
תהיו פופולאריים
מתמיד. ואנשים יהיו
מעוניינים לבלות בחברתכם.
התכוננו לבי־קורי־פתע
בביתכם. בתחום הכספי צפויה
הפתעה מעניינת בין ה־ 29ל־ 31 בחודש.

לפי השמות שבהם הם מכונים, היה אפשר
לחשוב שהם מתאימים. אך הניגוד החזק
הקיים באישיותם אינו מאפשר להם חיים
הרמוניים ושלווים. אהבת הכיבוש תדרבן
את הטלה לנסות לכבוש את היעד הקשה -
דיינו, הגדי. אם יצליח בכך, הרי שימצא
לפניו אדם שגישתו לחיים שונה לחלוטין
משלו.
הטלה לוקח את החיים ביתר קלות ומעז
להתמודד עם סכנות והרפתקות, שהגדי אף
לא עלה בדימיונו לנסותן. האימפולסיביות
של הטלה תגרום לסיכסוכים, כעס ומריבות,
אלא שהגדי יהיה זה שישלים ויוותר ראשון.
לעומת זאת, האופטימיות שבה ניחן הטלה
תעזור לגדי לעבור תקופות של קדרות ועצב,
ולהביט על העולם בצבעים עליזים יותר.

גדי עם שור
טחון העצמי, שעדיין נשארה לו בחברת בן
זוגו הדלי.

גדי עם דגים

התאמה טובה מאוד עשויה להיווצר בין
שור וגדי, שאין להם השפעות נוגדות של
מזלות אחרים. כשאלה ייצרו קשר ביניהם,
הוא יהיה מבוסס על יציבות, קביעות, הבנה
והסכמה. הם יקבעו לעצמם דרך־חייים
משותפת, וממנה לא יסטו ימינה או שמאלה.
האשה השור תדאג שהבית יהיה חם,
נעים ומזמין, ואת בעלה הגדי היא תעודד
ותעזור לו בקידום הקאריירה שלו. השור לא
תתן לגדי להתכנס בתוך עצמו ולהסתגר

עד כמה שזה נשמע מוזר, הם מתאימים.
בן־הדגים, שחסרה לו יציבות ומעשיות,
והנתון לחלומות ואשליות, בכל זאת מרגיש
נוח בחברת בן האדמה היציב, הגדי. הרוך,
חוסר״התושיה והיכולת לפנק, שקיימים
בדגים, קוסמים לו, לגדי. הנטיה להירתע
(המשך בעמוד )44

בתקופה זו שוב מתרכזים סביב ענייני הבית
והמישפחה. שיפוצים או שינוי פני הדירה
כדאי לסיים במהירות.
״׳:יבעוד
חודש עלולות לצוץ
בעיות שאותן לא
לקחתם בחשבון. בש טח
העבודה יהיה
עליכם לומר את דעת כם
ולא להתעלם ממה

שאינו מוצא חן בעי הין
ניכם.
ת 27-וה־ 28ב חודש
יהיו מעייפים
וקשים, אולם ה29-
וה 30-יהפכו אתכם לפופולאריים מתמיד.
תוכלו ליזום היכרות חדשה ולהציע הצעות.

בתקופה זו טוב לבדוק מחדש מי הם
הידידים שעליהם אתם סומכים. ה־ 27 וה־28
בחודש יתנו לכם הזדמנות
לבחינה מעין זו.
בתחום הרומטי זו לא
תקופה קלה. בני הזוג
דורשים יותר מדי ואינם
מתחשבים בצרכים שלכם.
בקרוב עומד להתחיל
קשר חדש. בני מזל
דגים עשויים לעזור לכם
לעבור את כל הקשיים.
בשטח הכספי תוכלו להעז
ולבצע לבצע רעיונות חדשים ומהפכניים.
אלמנט ההפתעה ישלוט ויביא לתוצאות.

השבוע צפויות לכם הפתעות לא כל-כך
נעימות בבל מה שקשור לתחום המגורים.
אביזרים שונים עלולים
להתקלקל ולגרום להוצאות
כספיות גדולות.
מה שיעזור-סכום כסף
אמור להגיע בזמן הקרוב
ולהקל מאוד על
המצב. היכרות חדשה
ז עלולה לגרום לאכזבה
השבוע, אל תמהרו לתת
אמון ולבטוח במכרים
חדשים. בשטח הלימודים
כדאי להשקיע מאמץ, צפויות תוצאות
מוצלחות במיוחד. ה־ג בינואר יהיה מעייף.

בתקופה זו אתם מתחילים להתאושש מהקשיים
שאיפיינו את החודש האחרון.
אותם אלה שנולדו בסוף
המזל עדיין לא יחושו
בהקלה. נסיעות פגישות
עם אנשים חדשים,
וכן בילויים מסוג חדש
יביאו

לשינוי

בגישה

ואולי אף בהחלטות לגבי,העתיד
הקרוב. וד 27
וה־ 28 בחודש יביאו
£ג£י1 13 להפתעות נעימות, בי־חוד
בתחום הרומנטי -
בני מזל דגים או תאומים יפתיעו אתכם
לטובה. ה־ 1וה־ 2בינואר עלולים להטעות.

שוב תחושו עייפות, לאות ורצון להתרחק
מרוב החברים. זו לא תקופה מועזימה
לבילויים, למסיבות או
לנסיעות. טוב לעשות
מחדש חשבון־נפש ולבדוק
מהם השינויים
החשובים שיהיה עליכם
לבצע בקרוב. בע בודה
יהיה עליכם למתן

את הקצב, שכן אתם
אינכם חזקים כתמיד
ונוטים לחלות בתקופה
זו. ה־ 27 וה־ 28 בחודש
יהיו מעייפים במיוחד. בשטח האהבה
אתם גורמים אכזבות לבני הזוג שלכם.

השבוע תוכלו לפעול במרץ ולשנות מה
שדורש שינוי. זה הזמן להראות לסביבה את
כישוריכם. ידידים יבואו
לעזרתכם. ואתם
תוכלו לקדם פרוייקטים
חשובים, אל תחמיצו
את התקופה החשובה.
התנהגות סמכותית ודי
בטוחה תעזור לכם. כעת
עליכם לקבוע עובדות
חדשות בשטח ולא להירתע,
גם אם תהיה
התנגדות לדיעותיכם ו־מעשיכם.
בתחום הרומנטי רצוי שתקחו את
היוזמה ותפעלו, עם קצת אומץ גם תצליחו.

0״אגי מאמין בזהו״ *

לרות׳

רווק לחברו: אותם אנשים
האומרים לי שסיגריות ואלכוהול
רעים בשבילי, טוענים שנישואין
טובים בשבילי. הם בטח שונאים

מחוץ לנישואין
לא ידעתי מה לעשות כמיכתבו
של 1074/84 כן שייך למדור הזה,
לא שייך? לפני שזרקתי לסל, קראתי
פעם נוספת. אין מה לדבר, הבנאדם
יודע לכתוב. הוא אפילו הצליח לשכנע
אותי בטיעונים ההגיוניים שלו. אז
למה לי לשבור את הראש? אם מה
שיש לו להציע מתאים לך ומלהיב
אותך, כבקשה.
״לרותי שלום, אשמח אם מיכתבי
יעבור את סף הצנזורה שלך ויזכה
לפירסום,״ הוא מתחיל, בכתב־יד משגע
,״אני סבור שלמרות כל הסייגים
וההסתייגויות, גם פניות מסוג זה שלי
ראויות וזכאיות להידפם. הנני מה
שקרוי ׳אקדמאי מסודר מהמעמד
הבינוני׳ ,בסוף שנות ה־ ,30 גבוה ונאה
(אם זה מוסיף).
״אבל מה, אני נשוי, אפילו בנישואין
די מוצלחים וללא רמז של
מחשבה על פירוק המיסגרת, ויחד עם
זאת מרגיש צורך רציני ואמיתי
בקשירת קשר נוסף, מחוץ למיסגרת
הנישואין ולצידה, מבלי לפגוע בה
ובלי לערב שימחה בשימחה. כוונתי
לקשר, הכולל את כל מרכיבי הקשר
בין גבר לאשה. פנייתי מיוערת
למקבילות לי מהמין השני, כלומר:
כאלה המוכנות ומעוניינות בקשר
נוסף (או בקשר שאצל בן־הזוג יהיה
נוסף) ,שלא למטרות חופה וקידושין,
ולמען האמת גם לא למטרת פטרולים
משותפים ברחובה של עיר, מכל
מקום לא בכמות הפגנתית.
״היססתי רבות לפני שכתבתי,
ולמען האמת איני מאמין בסיכויי
פנייתי להיענות על״ירך, אבל אם
תחשבי על כך ברצינות, אני סבור
שצורך כמו זה שלי קיים אצל רבים
ורבות בינינו, הוא לגיטימי ואין בו
דבר מן השלילה, אז למה לא לאפשר
לו ביטוי כן ותרבותי?״
טוב, חביבי, זה הצליח לך, פיר־סמתי
את המיכתב שלך. אבל יש לי
רק שאלה אחת אליך: גם אשתך
קוראת את העולם הזה? אם כן, היא
עוד עלולה לזהות את הסיגנון שלך.
חשבת על זה? אני במקומך הייתי
תולשת את הדף מהעיתון.
4 4 4
הם הזוג הנשוי המאושר ביותר
שאני מכירה. הי א אשתו של אחר
והוא בעלה של אחרת.

קשה לחיות לבד

א,תי

חתן בעיתון עשויה לעזור למצוא להן
פיתרון? אני כאן.

פליטתיפה בנשף מיליונרים: ן |
אלה, סל ח לי, שכחתי. כמה קור 1 אים לך!

גרושה 1אה
היא כתבה בשיא הקיצור, שיעמום
אמיתי, אבל גם לאלה אני מפרגנת.
אז זה הולך ככה :״אני גרושה נאה,
בלי ילדים, בת ,30 גובה 1.70 מטר.
אוהבת כנות, בעלת עקרונות.
מעוניינת להכיר בחור נאה, למטרה
רצינית.״ אפשר לכתוב אליה לת.ד.
,2099 חדרה.

1 נשמע בקולנוע: אםלא תוריד [1
א ת היד תוך רבע שעה, אקראן1
לסדרן.

קצת רגש
עוד אחד שמתקמצן במילים :״אני
בן ,28 חיפאי, אירופי, גובה 1.80
מטר. מעוניין להכיר אותך, אם את
יפה, אטרקטיבית — לא רק ביופייך
— אקדמאית, מבוססת, איכותית,
סולדת משיגרה ומבינוניות, עם קצת
רגש והרבה־הרבה שימחת חיים.״ הוא
מחכה לך בת.ד ,515 .קריית־ביאליק.

יוחד טוב לבד

חיים כצירי, זמר צעיר ()24
ונאה. ירושלמי במקור, דור שני
בארץ. בשנים האחרונות, מא?
השתחרר מהלהקה הצבאית,
הוא חי בדירה שכורה בתל-
אביב, וממש מבסוט מהעיר

צאווה ביישנר

האופנאית היפה
קוראים לה נאווה ביישנר, בת
20 מפתח־תיקווה, ולא סתם היא
הצטלמה (אצל הצלם דויד ואן־
גור) בכפפות שחורות וארובות,
חתוכות־אצבע -היא מעצבת
אותן בעצמה. היא מעצבת גם
חצאיות צרות וארוכות, מעילי
מעטפה ארוכים בעלי צווארון
גדול וכל מיני בגדים מיוחדים.
זה הג׳וב שלה, עיצוב אופנה, והיא
נראית נהדר בדגמים של עצמה.
היא לא למדה, זה בא לה שיבעי,
כי אמא שלה היתה תופרת.
יש לה, לנאווה, עיניים ירוקות,
1.67 מטר גובה, גוף חטוב ועוד
כמה מתנות שהטבע העניק לה
בנדיבות. היא גם מציירת וכותבת
שירים, כשהמוזה נוחתת
עליה. היא טיפוס רגשן, וכותבת
כתוצאה מחוויות אישיות. שתי

״אני אלמן בן ,36 אב לילדה
חמודה בת 3וחצי, אקדמאי, עובד
כמנהל־חשבונות בחברה גדולה ׳,הוא
רק לא מרחפת
כותב ,״מיום שאשתי נפטרה אני
מרגיש כאילו החיים חולפים מעליי,
הוא אקדמאי בן ,31 נחמד וסיבד
כי קשה לחיות לבד. אין עם מי לחלק
פטי, גובה 1.63 מטר. מעוניין ליצור
חוויות ולהשתתף בשמחות ובעצי
קשר עם בחורה נחמדה ורצינית, רצוי
בונות. אני פונה למדור הזה, מכיוון
אינטליגנטית. בחורה מרחפת, הוא
שגם את אשתי המנוחה הכרתי כך.
מוסיף, אינה לטעמו. הוא נמצא בת״ד
״אני מחפש מישהי שתהיה דומה
,3240 חדרה.

לי, כלומר: חכמה, משכילה (אלה
תכונות שונות) ,רחבת־אופקים, צנוהוא
הגבר המשעמם ביותר שהי
עה, לא עצבנית, שקטה ולא מתנכרתי.
הוא משעמם אותי גס כשאת.
לא עצבנית — היא התכונה
שהוא מדבר אודותיי.
החשובה ביותר.

״יש בעיה לאלמן, שמן הנמנע
הסטודנטית החרוצה
עבורו הוא להימנע מהשוואות.
בניגוד לגרוש, שההשוואה היא תמיד
מי אמר שהייעוד היחיד בחיים
לטובת השניה, כאן ההשוואה היא
שלי הוא להיות שדכנית? מי שנתנה
לפעמים לטובת הראשונה. לכן
החביב שאני יכולה
לי את הרעיון
היססתי רבות אם לכתוב לך, אך כפי
לעזור גם בשטחים אחרים היא
שאת רואת כתבתי לבסוף.״ טוב
( .)1075/84 קצת הופתעתי לקרוא
עשית. אס הלך לך כל־כך טוב בזמנו
את מיכתבה, ותיכף תבינו למה, אבל
עם המדור, בוא נקווה שגם אני אביא
היא מסבירה את עצמה כל־כך יפה,
לך מזל. כתבי לו לת״ד ,3166 נתניה.
ואני, בתור מלכת־העצלניות, רק

רואה מיכתב שכתוב טוב ולא דורש
תיקונים ושיפוצים, מתמוגגת על
המקום ומזדרזת לתקתק אותו על
מכונת־הכתיבה החשמלית שלי. לוקח
דקה־שתיים, לא יותר.
״היי רותי,״ היא מתחילה ,״לא
רוצה להכיר דרכך בן־זוג, כי בשטח
הזה אין לי בעיות והולך לי יופי. מה
שקשה יותר, זה בענייני מציאת־עבורה,
המתאימה לי כרגע. אני סטודנטית,
בת ,27 חרוצה, לא נרתעת
מעבודה קשה. אין לי ברירה — אני
חייבת לממן בעצמי את הלימודים,
ולכן אני עובדת פעם בשבוע כעו־

| (המשך מעמוד )30

אהבות נוספות שלה: ספורט
וריקודים.
הגברת הנאווה נולדה ברוסיה,
בעיר־סקי ליד הרי הקרפטים.
אבל היא לא הספיקה ללמוד
להחליק על השלג, כי הגיעה
לכאן בגיל .4מאז לא יצא לה
אפילו לראות שלג, אבל היא
מתכוונת ללמוד סקי בהזדמנות
הראשונה.
על אביר״חלומותיה היא אומרת
:״שיהיה מעניין, רגיש ויפה־מראה,
אם כי יותר חשוב מה
שבפנים. כולם אומרים את זה,
אבל אני באמת מתכוונת. הרגישות
חשובה לי. אני לא חושבת
שאוכל להסתדר עם אדם נוק שה.
ועוד דבר -שיהיה חכם,
שיהיה לי מה ללמוד ממנו, בי אני
אוהבת ללמוד מאחרים״.
זרת־בית אצל מישפחה בעלת־אמ־צעים,
אשר משלמת לי 5דולר
לשעה. סכום גבוה, אני יודעת, אבל
בהחלט מגיע לי בתור בחורה אחראית,
דייקנית ואמינה, שגם עובדת
טוב. אני יודעת לבשל, ובכלל לא
איכפת לי לעשות גם את זה.
״ברור שאין בעיה בהשגת עבודה
במשק־בית, אבל לא כשמדובר במחיר
אותו אני מבקשת. יכולתי לפרסם
סתם מודעה בעיתון, עם מיספר
הטלפון שלי, אבל זה מפחיד אותי.
פעם חיפשתי שותפה לדירה דרך
העיתון ואל תשאלי איזה צילצולי־טלפון
מגונים ומגעילים הגיעו אלי
בכל מיני שעות מוזרות, גם גברים
וגם נשים. לכן, חשבתי וחשבתי,
והגעתי למסקנה שרק את תוכלי
לעזור לי.״
עשיתי כל מה שיכולתי, חביבתי,
ואני באמת סקרנית לדעת כמה
ספונג׳ות נוספות תעשי בזכותי. יש
לכם בעיות פיקנטיות כאלה שמרי־

של החולה. אצל דייוויד יש קופה
קטנה, וכל היוצא שם מטבעות, ואף
אחד לא בודק כמה. אצל טוני נותנים
מעטפה, והחולה שם בה כמה שטרות.
המרפאים אמרו לי שמי שמנתח רק
בשביל הכסף, מאבד מהר מאוד את
יכולתו. יש אומנם מנתחים אשר גובים
ספומים גבוהים מתיירים, כי לדעתם
אלה יכולים לשלם, אבל בעניי ארצם
הם מטפלים בחינם. בסוף הניתוח שלי
שמתי 25 דולר בקופה, ובסוף היום,
כאשר ספרו את את הכסף, הם אמרו לי
שהכפלתי להם את ההכנסות לאותו
יום.

המרפאים הם אנשים רגועים,
מאושרים, רואים בעבודתם שליחות.
דייוויד, למשל, חי עם חברתו בקומונה,
יחד עם מרפאים נוספים. הוא חי ולבוש
בצניעות, ונוסע בתחבורה הציבורית.
טוני אגופאואה, לעומתו, חי חיי״פאר,
והקליניקה שלו נראית כמו ארמון.
אליו באים להתרפא עשירי העולם.

חיים פנירי
הגדולה .״למרות שירושלים זה
הבית,־ הוא אומר ,״יש בה
משהו מלאנכולי שמקשה עליי
את השהיה בה יותר מיממה.
הקשר היחיד שלי לעיר הזאת
הוא שהוריי גרים שמיש
לו גישה רצינית מאוד
למיקצוע שלו. שירה במועדונים
למיניהם -לא בשבילו.
חשוב לו שיקשיבו לו, ולא ישו-
חחו־יאבלו־ישתו באותו זמן.
לבן הוא מתכרנס מהעתקת־תווים
עבור מוסיקאים והקלטת
ג׳ינגלים. מדי פעם יש לו
הזמנה לשיר בקיבוצים, ושם
הוא שמח להופיע. את הסימון
שלו הוא מגדיר כפאנקי-רך,
עם הרבה הוצאת אנרגיה.
חברה קבועה אין לו עכשיו,
רק ״הרבה ידידות הממלאות
את החללים החסרים.״ הוא
מקדיש למיקצוע חלק גדול מן
הזמן, ומרגיש שחברה קבועה
היתה גורמת לחלוקת תשומת־הלב.
האשה שהיתה יכולה לקבל
אצלו את מכסימום הנקודות
היא השחקנית נסטאסיה
קינסקי. היא הכי־יפה בעיניו
והוא רואה את האישיות שלה
דרך היופי שלח.

שהם יכולים לבצע את הניתוחים אך
ורק כאשר יש סיבה רפואית לכך, ולא
כאשר הם, או הפציינט, רוצים בכך.
בטיסה חזרה למאנילה החלטתי
שאני לא עוזב בלי לעבור את חניתות
חיפשתי סיבה, ומצאתי אותה אחרי
ישיבה של שעתיים במטוס. הרגשתי
לחץ ־בגב ונזכרתי בבעיות הגב שלי.
חזרתי לקליניקה של דייוויד אליזלדה,
ביקשתי להיכלל בין המנותחים והצט־רפתי
לתור. הוא טיפל בי דקות אחדות,
ולא הרגשתי שום דבר, פרט ללחץ
אצבעותיו על גבי. אמרתי לעצמי —
טוב, אז גם הניתוח הזה לא הצליח.
אבל זה הצליח. עד היום אני מתגע־גע
לתחושה הנהדרת הזאת, שנמשכה
ימים אחדים. ההטבה היתה עשויה
להימשך תקופה ארוכה, אילו הייתי
עובר, כפי שצריך, סידרת־טיפולים
במשך כמה שבועות. הגב, עד היום,
מציק לי לעיתים, ואני שומר עליו
בעזרת מישקל מתאים ושיטת־אלב־סנדר.
פרט
נוסף: הכסף. אני קורא עכשיו
בעיתונים שהטיפול יקר מאוד, אבל לי
לא ידוע על תעריף קבוע. המרפאים
שעימם נפגשתי לוקחים לפי יכולתו

המרפאים לא רואים עצמם חריגים.
הם לא עושים עניין מעצמם, ומת־פלאים
מה האירופיים האלה עושים
רעש מדבר טיבעי כל־כך. הם גם לא
יודעים למה לייחס את כוחם, שעימו
נולדו.
עד כאן סיפורו של גירעון רונן.

^ ^ לאר צו ת -ה ב רי ת

* ס ל השאלה אם במיקרה שהוא או
מישהו ממישפחתו יחלה, חלילה,
הוא יעשה את המאמץ להגיע שוב
לפיליפינים, הוא עונה בכן מוחלט. על
הכרזת מישרד־הבריאות שאם מנתח
רוחני יגיע לארץ ויעסוק בטיפולים,
הוא ייעצר, אומר רונן :״יחס זה ישתנה
אם וכאשר תצא מישלחת רופאים בעלי
נכונות לבדוק נושא כל־כך ערטילאי,
בלתי־מדעי.
״חולי הסרטן האנושים שנסעו
לפיליפינים ומתו שם היו מתים ממילא
גם כאן,״ הוא מוסיף ,״לכן קשה לצפות
שאחוז ההצלחה בריפוי יהיה משכנע.
בפיליפינים, המרפאים הללו הם על
תקן של רופאי קופת־חולים כאן, חלק
מן הרפואה העממית. באים אליהם עם
כאבי־ראש, כאבי־בטן ומחלות פשוטות
אחרות. אז ההצלחה היא רבה ומשכנעת.״
״אגב,
חולי סרטן מהפיליפינים,
בעלי אמצעים, לא נוטים לסמוך על
ניסים שיחוללו בגופם המרפאים הרוחניים.
הם טסים לארצות־הברית, כדי
לעבור שם טיפולים כימותראפיים וניתוחים,
מפני שהרפואה הקונבנציונאלית
אינה מפותחת בפיליפינים״.

נעמי תן
העולם הזה 2469

חיי ם הנג בי, ממייסדי,,מצפן ,,ומאנשי הבוהמה הירושרמית, נצו רמישמזה
חנוונית, הבו דאב בגיר 47 ולמזביו סיעה בכנסת באיר ם .5הוא מסבו על
מישבחתו, עד תהמנות.,מצבר, אירן הלו׳ ,אוד אדיב וער השינוי שחר בח״ו
להיות אבא בגיל 47 זו זדיקת־ועורים וסגולה
לארינות־ימים. זה גוחן
לארם את הפרופורציות
האמיתיות של החיים־

סיפרו על ׳מצפן׳סיפורים על אהבה
חופשית וח״־מין. כל
הסיפורים האלה נבעו
מפחדים ותסכולים״

סבא תמיד אמד ר:אתה היחיד שנשארת
למישפחה, אתה תירש
את הבית בחברון.
גדלתי עם זה״

1ח ו113ןדח״ ס! ״
חיים הנגני הוא אחד האנשים המעניינים
המאכלסים ארץ זו.
בן למישפחה חברונית, דור שמיני בארץ.
נכדו של הרב חיים בנ יו, מנהיג יהודי חברון,
בן דודם של איש נטורי״קרתא לייבלה
וייספיש ושל נחום שריג, איש קיבוץ בית-
השיטה, מפקד חטיבת־הנגב (״סרגיי״)
במילחמת״העצמאות וכובש באר־שבע
ואילת.
הנגבי, מנהיג ״מצפן״ ,איש השמאל הקיצוני,
בוהמיין ידוע, גבר יפה״תואר, שלמרות
דיעותיו הפוליטיות, שנחשבו בקיצוניות
שבקיצוניות, לא הוקע מעולם על״ידי

החברה. על ידידיו נמנים אנשים משני
העולמות.
הנגבי, כיום מזכיר סיעת הרשימה המת קדמת
לשלום בכנסת, עשה אחרי מיל-
חמת״הלבנון צעד חשוב בחייו, ועזב את
אירגון ״מצפן׳ שהוא היה בין מייסדיו.
על יחסה של החברה הישראלית ל״מצפן״
אין צורן להרחיב את הדיבור. נדמה שעל
הקבוצה הקטנה הזאת היה קיים מאז
ומעולם קונסנזוס. חבריה נחשבו כקיצוניים
בדעותיהם, ורובם הוקעו בתיד החברה
הממוסדת וגם הפחות״ממוסדת. חברי
,,מצפן׳ נחשבו כאנטי־ישראליים וכאנטי-

פטריוטיים. אן נדמה שאין אדם יותר
ישראלי מהנגבי, שינק משדי-אמו את חלב
הארץ הזאת.
שיחה עם הנגבי היא שיחה על ארץ-
ישראל: הארץ של יהודי חברון, הארץ של
ירושלים שמלפני פרוץ המדינה, הארץ של
תל״אביב שאחרי קום־המדינה, על מחתרות
ועל תנועות״הנוער ועל הנחיל ועל האוני ברסיטה
העברית וקומוניזם ו״מצפן״ ,שהוא
בעיני רבים עדיין בגדר חידה. זוהי שיחה על
יחסי יהודים־ערבים, ושיחה על גידול-
ילדים.
נדמה שמכל המאורעות הסוערים שעברו

על הנגבי במשך 50 שנות חייו, האירוע
המסעיר ביותר הוא הפיכתו לאב בגיל ,47
וכניסת בנו יונתן לחייו ולחיי רעייתו, אילנה,
שאותה הכיר ב״מצפן״ .
היום, בגיל ,50 חיים הנגבי הוא אדם נינוח
יותר משהיה אי-פעם, איכשהו אפשר להגיד
עליו שהתברגן. הוא עדיין נוהג לשבת כל
יום שישי ב״כסית״ .מזה שנים הוא נוהג
לעלות פעמיים בשבוע לירושלים. כיום
הפכה עליה זו לעבודה: הנגבי עולה לכנסת.
יחסו לכנסת אמביוואלנטי: מצד אחד
הוא מעריץ את הסדרנים ואנשי-המנגנון,
נדהם לגלות את ההגינות והיעילות של

״להיות אבא מבוגר זר, לפרגן לחיים!׳
(המשך מעמוד )39
עובדי הבית, מצד שני קשה לו להסתיר את
הבוז שהוא רוחש כלפי מי שהוא מבקש
ממני לכנותם במרפאות ,.נבחרי העם״.
יש לו חברים מימין ומשמל, אנשי־בוהימה
ואנשי־עסקים. הוא מתגורר במה
שנחשב פעם כדירה בורגנית ברמת־אביב,
הנראית כיום לעומת בתי״הפאר שמסביב
כמו שיכון. כשהוא ואילנה רכשו את הדירה,
הם התביישו בבורגניותם. כיום, אחרי שנים
רבות באותה הדירה הפיצפונת, הקטנה
עליהם ועל יונתן, הם מרגישים סוף־סוף כמו
הפרולטריון.
״מצפן״ ,על פלגיה, היתה מאז ומעולם
חבורה סגורה ומסוגרת. יתכן שהיחיד
בחבורה שהיה מעוניין לפרוץ את החומות,
היה הנגבי, שהיה במשך השנים עיתונאי.
את דרכו זו התחיל כחבר מערכת ״העולם
הזה־.
הוא עזב את העיתונות כמקור״פרנסה
למען הפוליטיקה כמקור־פרנסה. אבל אם
חושב מישהו שהמהפכן בן ה־ 50 הגיע אל
המנוחה ואל הנחלה, איננו אלא טועה.
מאחורי החזות הסימפטית של הנער הנצחי,
עדיין רוחשים־גועשים דחפים ורצונות, ויש

• מי היה ראשון המישפחה שהתיישב
בחברון?

גדל בעיר מעורבת, חיפה. מכאן יחסו הפתוח
לערבים.

• יש שמאורעות תרפ״ט גרמו להם
לשנוא ערבים, או לחנך את ילדיהם
לשינאת ערבים.

ממה שאני יודע, היה יהודי אחד ששמו מופיע
בתעודות־הרכוש בשם חיים המצרי, שהגיע
לחברון לפני 300— 200 שנה, והוא היה הראשון.
הבית של סבא שלי היה בית־ועד של חברונים,
גם הנשיא יצחק בן־צבי, שחקר את הישוב הישן,
כותב על המישפחה וגם בספר חברון יש סיפורים ואני הכרתי את כל זקני־חברון מבית־הכנסת של
על שורשי מישפחת בג׳יו, שהיו יוצאים בשליחות יהודי־חברון, שסבא היה מתפלל בו. הם לא שנאו
ערבים. הם בעצמם היו ערבים בני־דת־משה, כמו
הקהילה לחדל.
הסבא שלי בעצמו, ששמו כמו שמי, היה חיים שהערבים אומרים על יהודים שהם אוהבים. זה
והיה ידוע בתור הרב בג׳יו, יצא בשליחות והגיע לא נכון שהם שנאו ערבים. השינאה פרחה יותר
מאוחר. סבא שלי היה מורה לערבית. אבא ידע
עד להודו ולפרס.
הוא היה יוצא בשליחות של גיוס כספים להבדיל בין אדם גלילי לבין אדם משכם או
לטובת הקהילה, והיתה אז מסורת של חילופי -מרמאללה. עד כדי כך ידע ערבית.
• איזה רכוש יש למי־שפחתך בחבמידע
בין חכמים. סבא הגיע לרבנות בגיל מאוחר! .
הוא היה אדם שקיבל את דין־התנועה ועסק רון?
סבא תמיד היה אומר: אתה היחיד שנשארת,
במיסחר ובעסקנות. יש עליו המון סיפורים מפי
זקני חברון, אבל אני לא רוצה להישמע כמו אחד אתה תירש את הבית שיש לי בחברון. גדלתי עם
זה שיש לי בית בחברון. אבל מעולם לא רציתי
שעושה לו רקלמה.
היו מספרים שכשהוא היה הולך במחנה־יהודה, לבדוק את הבית או לראות אותו.
•ל מה?
כולם היו מסובבים אחריו את הראש. הוא היה איש
כי אחרי המילחמה, כשהגעתי לחברון, קיבלו
גבוה, בעל עיניים בהירות וזקן לבן, והיתה לו יד
פי שתיים משלי, והיתה לו כאריזמה וכושר -אותי כל־כך יפה, בעיקר הזקנים, שלא רציתי
מנהיגות. אז לחצו עליו שילמד תורה, ועשו אותו שייצא שהנכד של בג׳יו בא לבדוק את הרכוש.
מנהיג בשנותיה האחרונות של הקהילה. הוא היה הם ממש היו באים לנגוע בי. עשו לי קבלת־פנים
לא רגילה. לא רציתי שיעבור מפה לאוזן: הנכד
מנהיג יהודי חברון.
של בג׳יו בא לשים יד על הנכס.

לא מנוכר לבית, יש לי הרבה רגש. הייתי עשרות
פעמים בחברון, אבל אני לא רוצה לפגוע בשם
הטוב של המישפחה, שאנשים יספרו שהנכד של
בג׳יו בא לבדוק רכוש.

• גם הוריך לא הלכו?
אבא מת הרבה לפני ששת־הימים. אמא מתה
ב־ ,׳69 וגם היא לא הלכה.

• אתה יודע אם גרים בבית?

לא יודע אם הבית עומד על תילו ומה קורה
איתו. יודע שגוש־אמונים מפרסמים. בפירסומים
על הרכוש היהודי בחברון את בית הרב בג׳יו.

• אז אולי גרים בו מתנחלים?

למזלי הבית לא נמצא באיזור שהם מתנחלים
בו, באיזור בית הדסה, אלא קצת יותר רחוק.

• איפה גדלת בירושלים?
ההורים גרו תחילה ברחוב המדרגות שבנחלת־אחים.
אחר־כר, כשנולדתי בבית־חולים וולד עברה
המישפחה למקור־ברוך. כל הילדים בשכונה

• כלומר, ויתרת על רכושד בחברון
לטובת הערבים המתגוררים בו ביום?

אני לא אמרתי לו דבר כזה. אני, בתור בעל-
רכוש בחברון, לא מרשה לאף אחד מהמתנחלים
להשתמש ברכוש שלי. אבל אני גם לא נותן אותו
במתנה לערבים המשתמשים בו. אני לא פי־לנטרופ.
אני מרשה לערבים להשתמש בו, עד
שהעסק ייפתר, עד שיפתרו את בעיות הרכוש
הערבי בקו הירוק והיהודי מחוץ לקו הירוק. את
כל זה כתבתי במיכתב שהפקדתי בעיריית חברון.

• פאהד קוואסמה, ראש עיריית
חברון, השתמש בשעתו במיכתב הזה.

נכון, הוא קרא אותו באו״ם, והוא אמר לי :״אני
ומועצת העיר מזמינים אותך להיות תושב חברון.
מתי שאתה רוצה תפאדל, אתה מוזמן ״.הוא אמר
לי :״בדקתי בטאבו ויש לך רכוש. בוא לראות
אותו.״ אמרתי :״לא תודה!״
זה נכון שקוואסמה השתמש במיכתב שלי
כחומר ״תעמולה״ .הוא קרא לי אחי.

• אני לא מבינה למה סירבת להזמנת
קוואסמה, ולא באת לראות את הבית
שהוא שלך?

הנגבי כמזכיר-סיעה בכנסת
זה העולם התחתון של הפוליטיקה!״
להניח כי הנגבי עדיין לא הגיע אל התחנה
האחרונה.

• הפכת לאב בגיל .47 מה זה
עשה לך!

זה כאילו קיבלתי זריקת־נעורים וסגולה לא־ריכות־ימים.
להפוך לאב בגיל מבוגר. זה נותן
לבן־אדס את הפרופורציות האמיתיות של החיים.
לדוגמה: עד לפני כמה שנים חשבתי שמאמר של
עוזי בורשטיין בעיתון זו הדרך זה דבר בעל
משמעות. שהיה גוזל ממני תשומת־לב של
לפחות שעתיים־שלוש. פיתאום אתה מגלה,
שעוזי בורשטיין הוא פוחלץ וזו הדרך זה עיתון
בכלל לא חשובי.

• והבל בגלל הילד?
כן, אתה רואה שקאקי של ילד זה רבר הרבה
יותר אמיתי ממאמר של עוזי בורשטיין, וגם מדיף
ניחוחות הרבה יותר נעימים.

• נדמה לי שהאבהות עשתה אותך
אדם יותר שליו.

אני חושב שזה לא רק עשה אותי בן־אדם יותר
שליו. אני חושב שבגיל כזה להיות אבא, זו חוויה
ארכיאולוגית. אתה חופר ממעמקי נשמתך חוויות
שהיו כבויות, זה כמו הבזק המטיל אור על
ילדותך ונעוריך. פיתאום, למרות שאני יתום
הרבה שנים, אני מרגיש יותר קירבה להוריי, מבין
דברים שהיו די סתומים ומעוותים בתודעה שלי.
להיות אבא בגיל מבוגר זה פשוט לפרגן לחיים.

• נחזור, אם כך, לחוויות ילדותך
ונעוריו, ונתחיל במישסחתך. אתה דור
שמיני לילידי־הארץ. ספר לי על תולדות
מישפחתך.

מישפחתי הגיעה לחברון מגירוש ספרד, דרו
צפון־אפריקה. יש לי בן־דוד, יוסקה בג׳יו, שהיה
מנהל בית״ר ירושלים, שסיפר שכשהוא היה חייל
בחיל־האוויר הבריטי מצא רחוב באלג׳יר בשם
בג׳יו. המישפחה עברה דיר צפון־אפריקה ומצריים,
וחלקה התיישב בחברון.
• עוזי בורשטיין הוא דובר רק״ח, וזו הדרך
הוא ביטאון המי פלגה הקו מוני ס טית
בעברית.

השייח׳ עלי אל־ג׳עברי, שהיה ראש עיריית
חברון בתקופת משה דיין, סיפר לי :״סבא שלך,
אם מישהו לא היה מסכים איתו תיכף, היה נותן לו
סטירה״.

בשביל כבוד המישפחה. כי כל מי שמכיר
ערבים, יודע שדברים כאלה מתפרסמים כמו אש
בשדה־קוצים. היום, כשאתה בא לברוק רכוש
בשטחים הכבושים, אז סימן שאתה רוצה אותו
בחזרה. אבל הבהרתי חד־משמעית: אני לא מוותר
על הרכוש ואני בעליו.

•ההתנהגות שלך מפתיעה. אתה לא
מובן לוותר על רכושך למען הערבים
החיים בו, אבל אתה גם לא הילד לבדוק

• כיצד הגיבה המישפחה שלך על
מאורעות תרפ״ט, ואיזה חינוך קיבלת
אתה לאור המאורעות?
מה שקיבלתי מאבא וסבא היה מסר ברור: יש
ערבים ויהודים טובים, ויש ערבים ויהודים רעים.
זו היתה תמצית העניין. כשיש לך מגע עם ערבים
כל השנים, ואתה סופג את העיקרון הזה מילדות,
אתה גדל משוחרר משינאה, וזו התיאוריה שלי
לגבי עזר וייצמן, שאינו שונא ערבים. וייצמן גדל
במישפחה אריסטוקרטית על הכרמל. הוא היה
נוסע כל שנה ללבנון או למצריים. כמו הפרענ־קים
ממקור־ברוך בירושלים, שהיה להם כסף. הוא

״היכרתי את זיקני חברון בבית!״
הלכו לתחכמוני. אותי, המפונק, שלחו לבית-
הכרס.

• בנבנישתי היה המנהל?

בנבנישתי היה המנהל. זה נחשב בית״ספר הכי
טוב בארץ.
אני חושב שאני היחיד בקאריירה של
בנבנישתי שקיבל ממנו סטירה. לא התעסקנו
בלימודים. היינו משחקים מישחקים במחתרות,
וצובעים גדרות בסיסמה: נוער הצטרף לכוחות־המגן
העבריים.

• מתי עזבה המישפחה את חברון?
יהודי חברון עזבו את חברון ב־ ,1929 אחרי
המאורעות. הסיפור הפחות־ידוע הוא שב־1930
חזרו 120 מישפחות יהודיות לחברון, וחיו שם ער
,1935 וה שאירגן את החזרה היה סבא שלי.
ב־ 1935 היתה עוד פעם מתיחות, ופחדו
שתחזור מהדורת . 1929 אז עזבו.
אני זוכר שעד ׳48 ביקרתי 13 פעמים בחברון.
הייתי נוסע עם סבא ואבא. מה שאני זוכר, זה
שאבא וסבא היו הולכים ולוחצים ידיים.
אחרי שהופעתי בטלוויזיה ודיברתי על מיש־פחתי
ועל חברון, קיבלתי מיכתב מגנדי(רחבעם
זאבי) .הוא כתב לי שלמרות שהוא לא מסכים
איתי, הוא נהנה מ״הופעתי המכובדת״ ושולח לי
תקציר של ביקור בחברון שערך אביו ב־,׳42
האב נשלח על־ידי הוועד הלאומי לערוך סקר
על ׳הרכוש היהודי, והוא פותח את הסקר
במישפט :״פגשתי בבוקר את הרב בג׳יו״.
לסבא היה רכוש משלו בחברון, והוא גם
הופקד על רכוש הקהילה. ג׳עברי אמר לי :״הרב
בג׳יו היה תמיד מאה אחוז. הוא שילם מיסים עד
הרגע האחרון לפני שפרצה המילחמה.״

חיים הנגבי בירושלים

• איזה מחתרת העדפת?

היינו כולנו ארץ־ישראל העובדת. ההגנה
כמובן. גרנו ליד מחנה שנלר. מצד אחד היו לנו
שכנים ערביים, מצד שני אנגלים. היינו באמצע
האקשן. הקמנו מחתרות ועקבנו אחרי האנגלים.
שיא ההצלחה היה כשפעם הצלחנו להניח פח ריק
ברחוב־הטורים פינת גאולה, וציירנו עליו גולגולת
ושתי עצמות. אחר־כך ישבנו בצד וראינו
את הבריטים באים וסוגרים את הכביש ומפנים
את הפח.
אחרי 1948 נמאס לאבא שלי להיות פקיד
בעירייה, ועברנו לתל־אביב. שם הפך לפקיד
בבית־המישפט. בתור ותיקי־ההסתדרות היינו
מראשוני המתיישבים בקרית־שלום.

אותו? אולי יש שם היום במקום בית, גל
של חורבות? אולי שדה חרוש?
מה זה מפתיע? לייכלה וייספיש, בן־דודי, תרד
שבחרדים, לא היה בכותל המערבי מ־ ,1967 והוא
לא היחיד.

•ל מה?
כי הוא לא רוצה להזדהות עם הכיבוש.

• כי זה כמו להכיר במדינה?
זה כאילו אתה תופס טרמפ על הכיבוש.

• מה איכפת לו הכיבוש?

הוא לא רוצה לעשות אקט שהוא נהנה
מהכיבוש.

• בזמן המנדט הלך לכותל המערבי?

ועוד איך הלך! היום הוא לא הולך. תראי, אני

• איך קרתה תאונה כזאת. שבחור
מבית ספרדי טוב במו אביך נשא לאשה
אשכנזיה?

זו היתה אהבה. אמא היתה ממישפחה של
הישוב הישן במאה־שערים, ציונה צייטל וויספיש
היה שמה.

• מישפחה חרדית?

לא בדיוק. מישפחה אשכנזית דתית. היא
היתה בת״זקונים, והיתה אז תופעה שצעירים
ממאה־שערים יצאו ממיסגרת מישפחתית והתבוללו
בהווי החדש. אבא הלך עם חבר לחזר אחרי
עובדות בבית־חולים וולך. אמא שלי עבדה שם,
וכך הם התאהבו.
אמא ואמו של לייבלה וייספיש מנטורי־קרתא
היו אחיות. אנחנו בני־דוד, ויש לנו עד בן־רוד
אחד, נחום שריג מבית־השיטה. .

• יש לכם במישסחה שלושה זרמים
מעניינים: נחום שריג, איש ההתיישבות
העובדת, איש־צבא מהולל, לייבלה
וייססיש, איש נטורי־קרתא, ואתה איש
השמאל הקיצוני• איד אתם מסתדרים
ביניכם?

בגלל ריעות פוליטיות.

• כבר אז היו לך דיעות פוליטיות
קיצוניות?

היו לי אותן הריעות שיש לי היום אבל אז
נחשבתי כקומוניסט. אז עברתי לשומר הצעיר
והמשכתי בנח״ל. אחר־כן־ למדתי שנתיים פיסיקה
באוניברסיטה, עד שהבנתי שלא אהיה איע־שטיין,
ואני יכול להיות מקסימום מורה. המחשבה
שמילר שזורק גיר על המורה, אהפוך למורה
שזורקים עליו גיר הפחידה אותי.

העובדה שאנחנו מסמלים שלושה זרמים,
גורמת לנו הנאה. אנחנו נפגשים בחתונות ובשמחות,
וכל אחד מפרגן לשניים האחרים. אנחנו
נהנים מכך ששלושתנו מסמלים כל אחד את
הקצה האחר של האוכלוסיה היהודית בארץ. נחום
שריג, מפקד חטיבת־הנגב, כובש באר־שבע ואילת,
קיבוצניק מבית־השיטה. על עצמי עוד נדבר

• ואז הקמת את ״מצפן״?

הייתי בין עשרת המקימים. מצפן הוקמה
באוקטובר . 1962

• מה היתה המטרה שלשמה הוקם
אירגון ״מצפן׳׳?
רצינו להקים אירגון מהפכני אמיתי, שיתפוס
את מקומה של המיפלגה הקומוניסטית, כשהמבנה
המשותף של כולנו היה יאוש מהמיפלגה
הקומוניסטית, אכזבה מברית־המועצות ואמונה
שלמה ברעיון המהפכני. לא רצינו להיות אירגון
קטן. חלמנו לתפוס את מקום המיפלגה.

• מה היה הרעיון המהפכני?

לא אנחנו המצאנו את הרעיון. הוא מלווה את
העולם הרבה שנים.

• מאי־קס?

ביסודו מארקס, ובהמשכו מהפיכה ביו־לאומית,
שתפרוץ גבולות ולאומים ותקים עולם
עם מכנה משותף.

חיים ואילנה הגגבי ערב נישואיהם

• מי היה בחבורה של מקימי
״מצפן״?
עודד פילבסקי, משה מחובר, עקיבא אור ועוד
כמה אנשים שהיום מסודרים בחיים ושלא כדאי
להזכירם, כדי שלא לגרום להם נזק. כולם היו
חברי המיפלגה הקומוניסטית או אוהדיה.

• איך הצליחה ״מצפך להפוך
לקבוצה שנואה כל־כך, שיש לה תדמית
אנטי־ישראלית?
אני חושב שהתדמית האנטי־ישראלית נוצרה
אחרי ששת־הימים. לפני זה לא שמו לב אלינו.
אחרי המילחמה היינו קבוצה של ישראלים
שהתנגדה לכיבוש ומיקדה את התעניינותה
ביחסים שבין ישראלים לפלסטינים. אני חושב
שהיינו בין המעטים שדיברו על פלסטינים
בתקופה שהם בעצם, בעיני הרוב, לא היו קיימים.

בהרחבה, ולייבלה, יהודי חרדי, איש נטורי־קרתא
ומעריץ של ניטשה.

• היו לכס קשרים עוד לסני שהת•
פרסמתם, כל אחד בתחומו?

• לא דיברתם על הפלסטינים לפני
ששת־הימים?

לייבלה ונחום יותר מבוגרים ממני, אבל תמיד
היו קשרים שיש במישפחות גדולות ומפוזרות.

דיברנו על פליטים, על זכויות, הפצנו כרוזים,
פירסמנו כתבות בעיתון שלנו. אנשים לא לקחו
אותנו ברצינות. הקבוצה נראתה פנטזיה שלא
הרגיזה, לכל היותר עוררה גיחוך. אותם הדברים

• היית בתנועה המאוחדת, הלכת
לגרעין בעין־גב, ואז זרקו אותך מהגרעין.
למה?

אילןהל 1י :

אזרחהע 1ד

• אילן הלוי היה חבר ב״מצפך?
את אילן הלוי יש להבדיל אלפי הבדלות מאורי דייוויס. אילן הלוי הוא אינטלקטואל
מבריק, מיוחד במינו. אני לא רוצה להתהדר במילים מפוצצות, אבל אילן הוא טיפוס של יהודי
שלא כל־כך מוכר בישראל — איש העולם.
לאילן השכלה רחבת דד ורגל בתרבויות שונות. הוא הטיפוס המנוגד ביותר לפרובינציאלי
הישראלי, אחד ששוחה כמו דג במים בכל חלק מכדור־הארץ.

• גם בארץ הוא שחה כמו דג במים?

גם בארץ. ובמשך הרבה שנים עורר התנגדות לא רק אצלי, גס אצל החברים שלו. אני לא
שלם עם הצעד שלו. עם זה שעזב את הארץ והצטרף לאש״ף. מקומו של אדם כמו אילן הוא
בארץ, להאבק יתד איתנו.
אבל רצונו של אדם כבודו. הוא בחר את דרכו, זו הדרך שלו. לא שלי. מה שאני יודע על
עמדותיו הפוליטיות זה שהוא מאמין במימוש הזכויות־ הלאומיות של העם הפלסטיני, ושהוא
נאבק למען כינונה של מדינה פלסטינית לצד מדינת-ישראל.

• מניין הגיע הלוי לישראא

זה לא סיפור לראיון, זה סיפור לספר. להערכתי, הביוגרפיה של הבן־אדם, שהוא בן 40
וכמה, כל־כד צפופה. שכשאני מחבר פרט לפרט זה נראה כמו ביוגרפיה של איש בן .120
הלוי נולד בפאריס לאמא שהיא יהודיה תורכית ולאבא שהוא יהודי תימני. בגיל צעיר עבר
לארצות־הברית והיה ען־ג׳ז, מתופף, ומקורב לפנתרים השחורים האמריקאיים. אחו״כך חי
באלג׳יר, ומשם עבר למאלי, ועבד שם ברשות-השידור, כאחראי על שידורי־החוץ. הוא מעורה
מאוד בנעשה בעולם השלישי. בעיקר באפריקה. לפני ששת־הימים הגיע לגדשמואל.

• הוא הגיע לגן־שמואל מתוך ציונות?

לא, הוא לא היה ציוני. אבל היתה לו משיכה, למזג בץ היותו יהודי לבין היותו איש העולם
השלישי, ורצון לשלב את שני הדברים כישראליות ובעולם הערבי.

• מתי הצטרף ל״מצפן״?

ב־ ,1969 ביחד עם אודי אריב ועוד חבר׳ה מגן־שמואל.

• הוא גם התחתן עם בת גן־שמואל?

נכון.

• והיא נמצאת איתו?
לא, היא חיה בארץ ומגדלת את ילדיו.

• כשאדם מצטרף לאירגון שהוא עויין למדינתו, אינך חושב שאיכשהו
הוא מאבד זהות?
קשה להגיד על מדינה כלשהי שהיא מרינתו של אילן. אילן הוא אזרודהעולם.

.,האהבה פרחה במצפן!׳
כעבור כמה חודשים הוציאו לאנשים קצף מהפה.
הם הגיבו עלינו בהיסטריה. הם ראו מצפן בכל
מקום.

וערבים. היו חברויות בין יהודיות וערבים, וזה
בכלל היה מעורר פנטזיות אצל האנשים.

מצפן, בשיא השיאים שלה, היו לה בין 50
ל״ 100 חברים ואוהדים. ובינינו — אני אומר את
זה בלארג׳.

• מתי חלו הפילוגים ב״מצפך, ועל
איזה רקע?

• כמה חברים היו ב״מצפך?

• איך היתה מתבצעת הפעילות
ב״מצפך?
פגישות בבתים פרטיים, חוגי־בית. הוצאנו
עיתון שמכרנו במו ידינו.

• למה בחרתם דווקא בשם ״מצפן״?
מצפן לא היה שם של אירגון, כי אם שם של
עיתון, ואני המצאתי אותו. מצפן מראה דרך,
כיוון. שם האירגון היה ״האירגון הסוציאליסטי
הישראלי״ .אבל הדביקו לנו את שם העיתון.

• למה אירגון ולא מיפלגה? הרי
הרעיון היה להקים מיפלגה שתחליף את
המיפלגה הקומוניסטית.
מכיוון שבמציאות הישראלית, מיפלגה נשמע
מסריח. אירגון עושה רושם יותר טוב, יותר
מיליטנטי, כמו אירגון־צבאי־לאומי.

• רציתם להקים מחתרת?

אף פעם לא!

• משבתם הרבה ילדים צעירים?

זה רק טבעי.

• איזה ראש היה להם?

זו שאלה מאוד קשה. אני חושב שהצעירים,
שהצטרפו אלינו, היו בעלי רמת רגישות גבוהה
בתחום הפוליטי חברתי.

הפילוגים היו העתק של הפילוגים שחלו
במערב־אירופה בקבוצות כאלה. בגלל זה נראה
היה לי שהפילוגים מיותרים, ולא היה להם בסיס
במציאות שלנו. הפילוגים היו שאולים.
במציאות שלנו, פילוג בין טרוצקיסטים
ומאואיסטים שכולם מחזיקים בעמדה דומה
בקשר לסיכסוך הישראלי־ערבי, נראה לי מיותר.
וההתפלגות היתה על בעיה לא־אקטואלית ולא־רלבנטית,
והיתה מעוררת גיחוך.

• מי התחיל בפילוגים?

מיקדו, אריה בובר ועוד כמה טרוצקיסטים
בגיל־העמידה מחיפה. מיכאל ורשבסקי, בנו של
הרב של יהודי־שטרסבורג ובעלה של לאה צמל,
בחור־ישיבה לשעבר.

• האם צעירי ״מצפן׳׳ באו מחינוך או
מרקע שמאלי?
להיפך — הם היו חברה בעלי רמה גבוהה של
רגישות חברתית. לא תמצאי מכנה משותף
בחינוך שהם קיבלו בבית. קחי, לדוגמה, את יגאל

מה זאת אומרת?

• סיפרו כי חיי־החברה של ,.מצפן״
היו יותר מעניינים מהאידיאולוגיה
שלה.
תשאלי יותר במפורש. חיי־חברה זה מושג
ספרותי. את מתכוונת לחיי־מין, כי זה־ מה שמספרים.

נכון, אני מתכוונת לחיי־מין
חופשיים.

עשינו פעם הפגנה ב־ 5ביוני, תחת הסיסמה
״הלאה הכיבוש״ .עמדנו מול הכנסת והתאסף
קהל. תמיד היינו שולחים שני חברה לראות מה
אומרים בקהל. כשהם חזרו, סיפרו שישראל
אלדד־שייב, שהיה בקהל, אמר :״אני רואה
בחורות עם הסיסמה הלאה הכיבוש, אבל הן לא
נראות לי כאילו הן מתנגדות שיכבשו אותן ״.אני
יודע שדיברו שיש במצפן חיי־מין ואהבה
חופשית. זו בעיה של מי שסיפר.

• בעיה של מי שסיפר שהיו חיי־מין
ואהבה חופשית?

כל הסיפורים האלה נבעו מפחדים ותיסכולים
של מי שסיפרו אותם. במצפן לא היו חיי־מין
יותר מאשר בכל חברה ירושלמית או תל־אביבית
אחרת.

• יש פה איזה אקט התאבדותי, במובן של אובדן זהות לאומית? שינאה
עצמית?
אני לא מומחה לתורת־הנפש, ולא בקי במושג שינאה עצמית. בשביל אילן ישראל היתה
אפיזודה.

משה מחובר, עודד פילבסקי ועקיבא אור היו
אבות לילדים, אנשים עם מקום־עבודה מסודר. וזו
הוכחה שהסיפורים הם בעיה של המספרים.

אילן לא מזייף, הוא לא מציג את עצמו כישראלי. אני לא דובר של אילן, ולא פרשן של
אילן, וכבר מזה כמה שנים טובות לא ראיתי אותו. מה שאני אומר זה על סמך ההיכרות שלנו
מלפני שנים, ודיווחים שאני קורא על הופעות שלו בחו׳ל.

• דווקא מעניין!

• הם לא חיפשו סטוץ?

• כלומר, מצאנו משהו משותף
לפלמ״ח ול״מצפך?

• הוא שינה את שמו מאלן אלברט לאילן הלוי. נראה שלא היתה כאן
אפיזודה.

בראשית שנות ה־ ,70 וזה לא מעניין.

• ומה עם האחרים, אלה שלא היו
בעלי־מישפחות?
תראי, היתה עוד נקודה רגישה במצפן. היה
דבר אחד שלא היה אופייני לחברה הישראלית
— החיים החברתיים היו מעורבים. יהודים

ארנס, הבן של השר משה ארנס, או את יאיר
סבוראי, שהשם הפרטי שלו הוא על שמו של
אברהם שטרן. אמו של יאיר היא האשה שהיתה
עם שטרן ברגעי־חייו האחרונים. כשהאנגלים
רצחו אותו ברחוב מיזרחי, ב־ . 1942 לילד שנולד
לה כעבור שנים נתנה את כינויו של שטרן.
״יאיר״ .כך שבמצפן היה סבוראי מלח״י וארנס
מאצ״ל.

• הפילוגים חיסלו בעצם את

הפילוגים יצרו שלל של קבוצות, ונותר המצפן
ההיסטורי, שנמניתי עימו.

• אודי אדיב צמח במצפן ההיסטורי?
הוא
הצטרף למצפן לפני הפילוגים. גן־שמואל
(המשך בעמוד )42

— ״להיות אבא ממגר!״

(המשך מעמוד )41
ומפ״ם קלעו אותו לבעיות נפשיות, מוסריות
ופוליטיות.

• למה אתה מתכוון?

השומר הצעיר מנסה כל ימיו לחבר בין דברים
שהם בלתי־ניתנים לחיבור. אודי היה רגיש
ומוסרי מכדי לחיות עם הסתירה. כשבא אל מורו
גרינבוים בגן־שמואל, עם הבעיות שנוצרו אצלו,
לא מצא תשובות. הבן־אדם לא יכול לחיות
בסתירה, הלך לחפש שלמות והגיע למצפן.

• האם,.מצפן״ קיים היום?
אני חושב שכן.

• מה זאת אומרת, אתה חושב?

אני יודע שבאופן רשמי יש אירגון כזה, אבל
אני כבר שנתיים־שלוש לא ראיתי עיתון שלו,
ולא שמעתי על פעילות.

במשך שנה 1רבע ישב במעצר בגלל מישפט אונס, מכיוון
שהמישפט טרם הסת״ .שוחרר. הוא מספר על האבסורד
שבשיטת המעצרים בישראל. ועל הגיהינום בבית־המעצר

>ו*ווו>•• 1ו

• אתה לא ב,.מצפן״?
עזבתי קצת אחרי פרוץ מילחמת־הלבנון.

•למה?
כי חשבתי עוד לפני המילחמה שבן־אהם שיש
לו מעורבות פוליטית מהסוג שיש לי לא יכול
להרשות לעצמו את הלוקסוס של להיות מסוגר
בחדר עם חברים־לריעה, ולהיות מנוטרל לחלוטין
מכל יכולת־השפעה, אפילו הקטנה ביותר.
עוד לפני המילחמה, נלחמתי במצפן על
פתיחות, עם הפניית הפנים לחברה הישראלית
והושטת יד לבעלי־ברית אפשריים. על השתלבות
במאבקים ציבוריים רחבים. נראה שלא
הצלחתי לשכנע את החברים. אחרי שפרצה
המילחמה, באופן פרדוכסלי, הפכתי יותר ישראלי
משהייתי בעבר.

• כלומר?

מילחמת־הלבנון, על כל התיעוב שבה, הוכיחה
שבמובנים מסויימים החברה הישראלית יותר
נורמלית מכפי שנראתה לי קודם לכן.

• באיזה מובן?

המחאה וההתנגדות למילחמה הוכיחו שהקונ־סנזוס
נשבר, ושיש ישראלים מכל המינים ומכל
הסוגים, כמו בשאר מדינות״העולם: יש שוחרי־מילחמה
ויש שוחרי־שלום, יש ימין ויש שמאל,
ויש קומוניסטים ויש נאצים. אז לחברה כזו
אי־אפשר להתייחס כאל גוש אחד, מונוליטי,
ובן־אדם צריך למצוא את מקומו בצד זה או אחר.

• ולך לא היתה בעייה לבחור צד?
לא. אבל היתה לי תגלית שחבריי ואני הם לא
הקומץ היחידי של ״ישראלים יפים״ ,״יפי־נפש״,
ותכתבי את זה במרכאות, בבקשה.

• למה הצטרפת לרשימה המתקדמת?

אחרי
שהגעתי למסקנה שהמוצא היחידי מהמצב
הוא הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת־ישראל,
וברית־שלום בין שתי המדינות. מה עושה
בן־אדם פוליטי? הולך לחפש אנשים שיש להם
דיעה דומה לשלו. הגעתי למסקנה שצריך
להשתחרר ממסורת השמאל של פינקסנות,
קטנוניות, חשבונות אישיים. שליפה של ציטטות
מהעבר והוקעה אינסופית של יריבים מאתמול,
וצריך לקחת את העסק ברצינות. ללכת עם לב
פתוח וידיים מושטות לכל מי שקרוב אלינו.

ן ץ ראי איזה אבסורד!״ אמר לי פול
4 1/ /גרינוולד, כאשר פגשתיו, השבוע, בבית־המישפט
.״במשך שנה ורבע הייתי כל־כך מסוכן
לציבור, שהפרקליטות לא הסכימה לשחרר אותי
בכל ערבות שהיא. אבל מכיוון שמישפטי לא
הסתיים גם אחרי שנה ורבע, לא היתה להם ברירה
ושיחררו אותי. השבוע קיבלתי אפילו את דרכוני
בחזרה, תמורת ערבות בנקאית של מיליון שקל.
הייתי בחו״ל במשך שבוע ימים וחזרתי. מיליון
שקל, זה אפילו לא אלפיים דולר, ובשביל זה
ישבתי שנה ורבע!״
גרינוולר מלא מרירות על התקופה הארוכה
שביזבז במעצר, והוא איננו היחידי. מאות עצירים
יושבים בבתי־המעצר ומחכים לסיום מישפטם.
לעיתים הם מחכים יותר משנה שלמה. אם הם
יוצאים זכאים, אין מי שיחזיר להם את הזמן
האבוד. וגם אם יימצאו אשמים, הרי שריצו כבר
תקופת־מאסר כל־כך ארוכה, שבית־המישפט
נמצא במילכוד באשר לעונשם .״אני מקווה
שאצא זכאי ״,אומר גרינוולד ,״אבל אם אורשע,
בית־המישפט לא יוכל לפסוק לי פחות משנתיים
מאסר, מכיוון שזו בעצם התקופה שריציתי כבר,
בניכוי השליש!״
גרינוולד הוא אדם השנוי במחלוקת. אבל
ברור כי איננו עבריין רגיל, בעל עבר פלילי. הוא
התפרסם בציבור בזכות האוניה אודליה, שהביא
לארץ במאמצים רבים והפעיל בה תכניות־טלוויזיה
במשך חודשים אחדים. הדבר לא מצא

חן בעיני השילטונות, והם חיפשו דרכים שונות
כדי להילחם בשידורים הפיראטיים.
החל ב־ 1982 התפרסם גרינוולד בעניין נוסף.
אשה צעירה טענה שאנס אותה פעמיים, כאשר
ערך לה מיבחן־בד, במישררו בדיזנגוף־סנטר ב־תל״אביב.

27 באוקטובר 1982 באו למשרדי שני
שוטרים בלבוש אזרחי ואמרו לי שאני חשוד
באונס. הם לא רצו לומר לי את שמה של
המתלוננת או כל פרט אחר על התלונה. מכיוון
שהיו לי כבר הרבה הטרדות של המישטרה בגלל
האוניה, הייתי בטוח שזה עור הטרדה כזאת״,
מספר גרינוולד. הוא התלווה אל השוטרים
לתחנת־המישטרה, ומאז ועד לחודש ינואר השנה
היה נתון במעצר.
המתלוננת סיפרה כי מלבר האונס גם צרב
גרינוולד את גופה בסיגריות, כדי לבדוק את
כוח־הסבל שלה. מעשה ברוטאלי זה הוא ששיכנע
את השופטים להאריך את מעצרו של גרינוולד,
למרות שאין לו בעצם עבר פלילי.
״כשנכנסתי למעצר היה הבן הקטן שלי בן 9
חודשים. כאשר יצאתי הוא היה בן שנתיים והוא
בכלל לא הכיר אותי. בתי, אודליה, היתה בת
שנתיים כאשר נעצרתי, ואשתי הביאה אותה אלי
כמה פעמים לבית־המעצר. בכל פעם שהיו
מפרידים בינגו בתום הפגישה היא היתה עוברת
טראומה איומה, עד שלבסוף בקשתי מאשתי
שתתייעץ עם פסיכולוג, אולי כדאי שלא להביא

את הילדה אלי בכלל לבית־המעצר. מי תאר לו אז
שאשב במעצר שנה ורבע? חשבתי שמכסימום
אשב חודש־חודשיים!״
כיום הבת היא בת .4״בכל פעם שאני רוצה
לצאת מן הבית היא מתחילה לבכות. כשאני הולך
למכולת אני לוקח אתי את שני הילדים, אני
לוקח אותם לכל מקום שאפשר כי הם לא
מאמינים שאחזור הביתה ״,הוא אומר ,״את הסבל
הזה אפשר היה לחסוך לילדים ולמישפחה, הרי
בסופו של דבר השיטה המישפטית שלנו אומרת
כי כל אדם הוא בחזקת זכאי עד שלא הורשע.
ואני כבר ריציתי מאסר של שנתיים ועוד טרם
הורשעתי״.

^ ״הפיה שיש לסוהרים
משכר אותם!,,

ך רינוולד ניהל יומן במשך תקופת מעצרי.
^ בתחילת המעצר היה שקוע רובו ככולו
במישפטו ולא היה לו זמן לשים לב לצרותיהם
של אחרים, אבל כאשר התארך מעצרו החל נותן
דעתו על בית־המעצר ועל העצירים האחרים.
״פתאום שמתי לב שרוב העצירים, לדעתי
כמעט 95 אחוז, הם ספרדים. וחשבתי לעצמי. זה
לא יתכן ששיכבה אחת של האוכלוסיה תספק את
כל האסירים. משהו לא בסדר בחברה שלנו אם
כמעט כל העצירים הם ספרדים. אני לא יודע אס

• היה קשה לעבור מקבוצה קטנה
ומסוגרת, שבה כל אחד מכיר את השני,
למיפלגה יותר ממוסדת?

קשה, אבל התגברתי, ואני מתגבר כל יום.
לרשימה יש תוכנית כל־כך אלמנטרית, שאני לא
מבין איך אנשי־שלום יכולים לפקפק בקבלת
הגישה הזאת, שהיא הדרך היחידה הניצבת בפני
ישראל. איר אפשר לדחות תוכנית המבוססת על
הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת־ישראל? הרי
רק לפני כמה שנים דיברו רבים וטובים על הקו
הירוק כעל קו של שלום!

• איך בן־אדם כמוך, שכל חייו חי
בקבוצה שנחיטבה קיצונית, מרגיש
בכנסת, כשהוא מתחכך עם נבחרי העם
ו״גדולי האומה״?
יש בעבודה בכנסת חווייה אחת מרנינה, והיא
לגלות שהסדרנים וצוות־העובדים במנגנון הם
אנשים יוצאים־מהכלל, כל־כך הוגנים וכל־כך
הגונים ויעילים, וזה מפתיע לגלות מוסד ישראלי
כזה. היחס והיעילות של אנשי מנגנון־הכנסת הם
תופעה ממש פנטסטית.
הבעייה היחידה היא להתחכך עם נבחרי־העם,
אבל מתגברים. סיגלתי לעצמי מינהג שאחרי
שאני מתחכך עם ״נבחר־עם״ אני מנער את הבגדים
באצבע ומתנקה ושומר על שיווי־מישקל
נפשי.

• איך אתה יכול לחיות בשני העולמות?
אני
שומר על ריגוש מתמיד. כי המעבר
מהעולם העליון לעולם התחתון הוא פנטסטי.
אתה יושב בעולם העליון עם חברים־לדיעה,
מתכנן תוכניות. טווה חלומות — והופ, אתה
לוקח טקסי. מגיע לכנסת והנה אתה בעולם
התחתון של הפוליטיקה!

גרינוולד בזמן המעצר(מובל לחיפוש) ואחרי השיחדור עם בנו
״איבדתי בכלא 36 קילוגראמים!