גליון 2471 מתאריך 9 בינואר 1985

שנה 49

אמנון זכרוני עי ב ד
ת כתב־האישוס
1ומנודט נגד הבנקאים:

גזית

3יעלים

ל קג א טי

.ליטקווס

המחיר 800 שקלים (כולל מ.ע.מ).

תערובת אמריקנית משובחת
־ ^ ו > מויי דדדיאות דידט רי הטישוז מזיר לבריאות

מכחכים
ביקה־ מאוח
הקוראת אביב מגיבה על ביקור
ח״כים אצל משה לוינגר בדהיישה
(העולם הזה .126.12.84
התפלאתי מאוד לקרוא כי חברי הכנסת של
ר״ץ — שולמית אלוני, מרדכי בר־און ויוסי
שריד — מצאו לנכון, בעת ביקורם במחנה־הפליטים
דהיישה, להיפגש עם הרב לוינגר
ולשוחח עימו. כידוע, מקיים שם לוינגר את
שביתת־השבת שלו בדרישה להרוס את מחנה-
הפליטים ולגרש את כל תושביו.
נשאלת השאלה: אילו בארץ כל שהיא היה
מנהיג אנטי־שמי מקיים שביתת־שבת ליד שכונה
יהודית, בדרישה להרוס אותה ולגרש את
תושביה, האם היו נציגי התנועה לזכויות האזרח
באותה ארץ מקיימים ביקור ״מאוזן״ — אצל
היהודים וגם אצל האנטי־שמי?
בתיה אביב, תל־אביב
שלושה בסירה אחת
ייתכן ותוך ימים מספר אכן תתקבל החלטה
על מינוי מנהל חדש לטלוויזיה, השקועה, מכל
הבחינות, עמוק בבוץ. ענת סרגוסטי מספרת על
שלושת המועמדים הפוטנציאליים לתפקיד -
יוסי צמח ודן שילון -מי הם. מה הם
יבין 1*,.ג ׳
1חיים ׳ב-־ן
רוצים לעשות בטלוויזיה ואלה
סיכויים יש לכל אחד מהם
לזכות במישרה הזאת, עליה
נערך עכשיו מירוץ מטורף.

יש ש״ס ויש ש״ס
למה התכוונו הח״כים אברהם
שפירא ואריאל ויינשטיין כאשר הם
דיברו על בחינות בנושאי השיט
(העולם הזה?12.1
אני אוהבת להבין את מה שאני קוראת. מה זה
כשחבר־הכנסת שפירא אומר: לא אעמוד לבחינה
על ש״ם וח״כ ויינשטיין מצהיר: על ש״ס תיבחן
אצלי, ועוד איף
רונית מצא, תל־אביב
• אם הקו ראתמ צא ל א למדה תודעה
י הודי ת בבית־הספר -הרי ההסבר: הח״כ
הליברלי ויינשטיין התכוון, במובן, לרשימתו
של יצ חק פרץ -ש״ס, שהם רא שייהתיבות
(במהופך) של ספרדים שומריימסורת, אשר
נטלו, בבחירות האחרונות לכנסת. א ת עיקר
קולותיהם ממיפלגתו של ח״ב שפירא, אגודת
ישראל וזה, מצידו. שיחק במילים. ברו מזו על
ידענותו בספרי המישנה, המשמשת, יחד עם
התורה. בסיס להלכה היהודית. והמחולקת
לששה סדרי ם -ובראשי תיבות: שס -לפי
נו שאיהם -זרעים, מועד, נשים, נזיקין,
קודשים. טהרות.

הכל על קרר

אינפורמציה נוטפת על אחד
מגיבוריה של רחל המרחלת, האיש
ששכח את שם אהובתו הישראלית
(העולם הזה .)2.1
איר אפשר לכתוב על קרל ברנסטיין(כך. ולא
ברנשטיין) בלי ציוני־הדרר הבאים? אם כן, לפי
הסדר: נכון שהקאריירה של ברנסטיין קצת
הידרדרה מאז שחשף את פרשת ווטרגייט, וזה
בגלל שהפך לשתיין מועד. אבל, מאידך, הוא
עשה הון ושרף הון, אבל עוד נשאר לו מספיק.
אשר לגרושתו, זה ממש סיפור מן החיים. זאת
היא נורה עפרון, אחת העיתונאיות המבוקשות
בארצות־הברית, שברב־מכר שלה, צרבת(באנגלית
זה גם מישחק־מילים על כאב־לב) ,היא מספרת,
בגילוי לב גמור, כמעט בלי להשמיט עובדה
אחת, למה עזבה את ברנסטיין.
(המשך בעמוד )4
העולם הז ה 2471

נתב -אי שו
אחרי שבוע של מלל בעיתונות, בטלוויזיה
ובוועדת־הכנסת, מאז פורסם דד ה המבקר,
אחרי השאלות עם ה ת שובו ת המתחמקות
— מי אשם? מי אחראי? מה לעשות? מתי
לעשות? נותן אמנון זכרוני, משפטן בכיר,
ת שובה חדה וחלקה: הוא ניסח את כתב•
האישום נגד מנהלי הבנקים,
7 1סעיף אחרי סעי!! ,פרט אחרי
פרט, נימוק אחרי נימוק.

בתבת השער האחורי:

נ1אי0

נגר לא־שמאדגי
גס לחבר״הכנסת שליטא יש השגות
בנושא הצבת הדגל במליאת הכנסת
(העולם הזה ,)26.12.84 אן הן נוגעות
לנושא עצי יותר, זה של חצובת־הדגל.
אני
מקבל בתרעומת ובגיחוך את גישתם
הקנטרנית של חברי־הכנסת המתנגדים שח״כ
רפאל איתן יתקין את חצובת הדגל האמור
להתנוסס במישכן.
מעבר לחיסכון הכספי — מדוע, באמת,
לפנות לאמני־חוץ? כי מה יותר נאה מאשר ביצוע
באמצעות ח״כ, שהוא גם מציע הרעיון?
השנאה והמתח הפוליטי פשוט מעבירים
ח״כים מסויימים על דעתם. אינני מבין כיצד ניתן
להתנגד להתקנת חצובה, רק על בסיס דעותיו
הפוליטיות של המציע. הייתכן שהח״כים המתנגדים
מקווים שבחוגי הבוהמה יימצא אמן או נגר
בעל דעות שמאלניות? וכי יש סגנון שמאלני או
ימני בהתקנת חצובה פשוטה לדגל?
אני מבקש מיו׳׳ר הכנסת שלא להיגרר בנושא
זה לפולמוס חסר־ערן־ .מן הראוי שח״כ איתן
יבצע מיתקן פשוט, על בסיס שרטוטים מוקדמים,
שיאושרו על־ידי יו״ר הכנסת וועדת־הכנסת.
בני שליטא, הכנסת

כתבת השער הקדמי:

על אימו של משה דיין(שהאכילה
את הפרות כשאלה
החלו לבכות); על חיים נחמן
ביאליק(שפחד, ללא סיבה,
שלא יהיה לו לחם ולכן
היה קמצן); על ש״י עגנו! (שהכין את המיזוודה
לנסיעה לסטוקהולם, הרבה שנים לפני שהוזמן
לשם לקבל את פרס־הנובל) ועל 93 שנות חייה,
כגבירת המו״לות העברית, מספרת הקשישה
המופלאה. מלכת מסדה, ברכה
פלאי. לשרית ישי בראיון שזור־

זכרונות ואהבת חיים.

חווה והנחש
יש הבדל בין התנהגות סבירה לגילוי עבריינים
לבין נקיטת אמצעי־פיתוי והדחה,
קבעה שופטת בית־המשפט העליון, כאשר
התיחסה לתופעה ההולכת וגוברת של
סוכנים משטרתיים סמויים, המריחים אדם
לעבירה, על־מנת שהמשטרה תוכל להביא
את אותו האדם למשפט. אילנה אלון מנתחת,
בעזרת סיפור־מעשה וניתוח משפטי
את השיטה, אותה הישווה
שופט אחד לשיטת חווה
והנחש המפתה בגן־עדן.

מ״סבו
חזק
חשיפה השמועות אמרו שהוא חולה אנוש. אכל האמת
היתה שהוא עבר שני ניתוחים קשים בתוך
תקופה קצרה. חיים קופמן, חבר־כנסת בכיר
של הליכוד, ומי שהיה סגן שר־האוצר, חושף,
בפני דפנה ברק, מה שעבר עליו

1י 1בשנתיים האחרונות, בלי להסתיר
מאומה ומסכם :״אני לא בר־מינן!״

הם, באמת שחורים כולם אומרים על ילדיהם שהם חמודים,
מתוקים ויפים. נותנים להם שמות
חדשים, ישראליים -אלון, תרצה -אבל
גם כותבים עליהם שהם פרימיטיביים,
לא יודעים להפעיל כירת״גאז, לא יודעים
היכן להניח את המטאטא. אבל האמת
היא, כמובן, לגמרי אחרת. ענת סרגוסטי
בילתה יום בחברת העולים מאתיופיה
וקולטיהם ומבק שת להזכיר לכול כי הם
בני־אדם, בדיוק כמונו, בהבדל אחד,
שכמובן אינו משנה מאומה
1הם, באמת, שחורים. אבל
שחור, כידוע -זה יפה.

הכדור הוא עגול. וגם
גלגל הרולטה. אחרי
שמכבי ניצחה בלונ״ן
דון 96:98 יעץ לי ג ונסון ל או ה ד ישראלי
שנילווה למכבי לל כ ת לק אזינו ולהמר
על ה מיספר ,15 מיספר ה־
£ 1 *1חולצה של ג׳ונסון. ה או ה ד
^ ^ 1הרוויח חצי מיליון שקל.

הנאשם ברצח זוכה. עדת־התביעה העיקרית,
המאהבת של הנרצח, שיקרה בשבע
נקודות עיקריות. גם אין לה הסבר לטבי-
עת־האצבע שלה על בקבוק־הקונייאק
בחנותו של הנרצח, ולמרות זאת לא
הופנתה אצבע מאשימה כלפיה. אילנה
אלון מעבירה, שלב אחרי
שלב, את גזר־הדין במשפט
הרצח של ויקטור בו־דויד.

מכתבים מסע ההרפתקות וההסברה
של קורא תל־אביבי באיי הוואי, 3 מואיי וקואיי
זה היה העולם הזה שהיה -גולדה
מאיר בתפקיד שופטת בתחרות־יופי 4
קורא יקר -ראש עיריית־חבתן 5 חיפש הגיון
בלונים -מי מלבין א ת פניו של 5 יצחק מודעי
תשקיף -המדד של דצמבר, העתיד

של אברשה טמיר 7 במדינה -טירוף כל המערכות 9 הנדון -הפטפטת והשחצנות
עלי־דסנה -מי סגר את החשמל 14 בכנסת
יומן אישי -מדוע הירוקה לא צחקה 15 ומה עשתה ההולנדית בפאריס 24 הווי -ר ק 21 ליטר בירה לשנה

זה וגם זה -על מלכים וספרים 25 וספירולינה לשמנים
לילות ישראל -מלצר פורש, הלב 26 רוגש וחזה חשוף -יש! 28 חלון ראווה -בגדים בזול
תשבצוסן -שתי מלים, תשע אותיות:
קרובת המשפחה שנפטרה לפני 30 שנתיים ועדיין לא נקברה
קולנוע -האוצר והמשקיעים בסרטים 33
שידור -מחיר לחיצת הידיים 34 לשושנה דמארי 35 חוק בצד -הסוכנים הסמויים
הורוסקופ -שלוש הקבוצות של מזל גדי: 37 מרובעים, ממוסגרים ומציאותיים
מיבתביס לרותי -כיצד בעל 38 הקרחת מוכיח את גבריותו
רחל המרחלת -מאיפה יהיה 39 לאולסי פרי כוח

המדורים הקסעים:

ברגע האחרון
בעלי המיני־מרקט רצו לעשות כסף ומהר.
הם ניסו לסחוט גם את עלית וגם את
תנובה. אבל יחידת המישטרה שירעה על
איום ההרעלה הסחטני של מוצרי עלית,
לא ידעה מה שיחידת מישטרה אחרת ידעה
— האיום על הרעלת מוצרי תנובה,
ולהיפך. התוצאה: השוטרים כמעט והב־ריחו
את הסחטנים־המרעי־
^ £ 1לים ורק, במקרה, הם נעצרו
— ממש ברגע האחרון.

דחו! המציאות

חגורות, כפפות וצעיפים מ־ 500 שקל; אימוניות לילדים
ב־ 5.000 שקל; סוודרים ב־ 7.000 שקל; מכנסי-
קורדרוי ב־ 12 אלף וגם שמלות־יבוא מפאריס, ניו־יורק
ורומא -בלב תל־אביב הקטנה, בדרך יפו-
תל־אביב, בין הרצל לנחלת־בנימיך
בחנויות ענק, בחנויות־חורונים וב־בחדרי־המדרגות.
חנויות־ארעי,

רחל
ה מרחר ח
מדווחת:
את מי פגש השסיזץ שלה במושב האחורי
של מטוס אל־על בטיסת־לילה מלונדון •
מה הולך במשפחת אברהם שפירא, באשר
מגישים בארוחת-ערב מפוארת עגל אפוי
בנוסח הצייד • ומה הסוף
1המובטח לאהבה החדשה של
השחקן שרגא הרסז.

אני פילילי א מנ ם
מ תג אה ב תו אר ה ת
ח ת של ה מדינ ה,
אבל הי אלאמת ביי
שת גם ב חז ה
שלה, או תו הי א חו שפת
ב תצוגת -אופנה מקורית, הנערכת
ב שעות ה ק טנו ת של הבו קר
בפאב צפון תל -א בי בי.

!ד חיה העוב ה 1ה שהיה
/ס ע *0 6 25
גליון.העולם הזה־ ,שהופיע השבוע לפני 25 שנה, הביא
במסגרת הסידרה על הגברברים ( ראה שער קדמי) את
וידויו של צעיר מכרם־התימנים. ,התלבשנו על בנות־הצפון!־
• הכתבה.האם הם חוזרים?־ סיפרה כיצד 14 ,
שנה אחרי שאדולף היטלר התאבד
בבונקר בברלין, הוא חוגג, במאוחר,
ניצחון בינלאומי: האנטישמיות קמה
לתחייה ובין השאר מופיעים שוב
צלבי־קרם על שעריהם של בתי־כנ־פיות
כפי שקרה בלונדון ( ראה שער
אחורי אמבוש לממבוש־ מדווח
על טקס נשואיו של מוכתר בפר•
האמנים עין־הוד, איציה ממבוש, לציירת
אביבה מרגלית, בו הופיע חיים
חפר בצלינדר, אורי זוהר בעניבת•
פרפר חץ בן־אמוץ בפראק מושאל
משוק־הפישפשים • ובכתבה. אבא
שרף את רגלינו־ מסופר מה עשה אב
אלמן ואכזר ללדיו, שלא רצו ללכת
לבית־הספר • ובמדור אנשים פורסם
הסקום הראשון של :1960 בעת
ביקורה של שרת״החוץ, גלדה מאיר,
במדינה האפריקאית הוזדשד״ קא־מחץ,
היא נבחרה על־ידי אמרגנים
מקומיים כשופטת ראשית בבחירת
מלכת־היופי של קאמרון.

השבוע יכולת לשמוע, באחת
מתוכניות קול ישראל, על טדי־בויס
וגברברים. כך הצטרפה לשפה העברית

׳(המשך מעמוד )3
הקרל הזה, לא פחות ולא יותר, התעסק,
קבל עם ועדה, עם אשת השגריר
הבריטי בוושינגטון(שהיתה, אגב, לא
פחות ולא יותר, מאשר בתו של ראש־ממשלת
בריטניה באותה עת, ג׳יימס
קאלאהאן) וזה כשאשתו של קרל, נורה,
כבר היתה בחודשי הריונה המתקדמים.
נעמי
כהן, הרצליה

עברית לשיכורים

גיליתם לי שהוא יליד אוסטריה וזאת
אומרת שהוא לא ספרדי טהור, כי אם
אשכנזי טהור.
עכשיו אני כבר חושש שגם הרב
הצבאי הנוכחי, הרב־האלוף גד נבון,
אינו ספרדי.
אברהם מרציאנו, ירושלים
0תנוח דעתו של הקו ר א
מרציאט. הרב נבון הו א ספרדי
סד,זר, יליד מארוקו.

שגריר מדד מאזד

זה״ 1163
התאריך6.1.1960 :

המיקצוע המסוכן שר נעו עבו בבית־סוהו מצו
מתי הביו בוגוהו נ׳ תיקו זה רא ניצחון

מכחכים

עוד מילה חדשה שנוצרה בסדנה
הלשונית של העולם הזה.
זו התוספת האחרונה לקבוצה גדולה
של מילים, שנולדו על האובניים של
עיתון זה — חלקן חדשות לגמרי
וחלקן מילים ישנות שהעולם הזה
העניק להן מובנים חדשים. רוב המש־

תמשים כיום באופן חופשי במילים
אלה אף אינם יודעים את מקורן. מכל
המדברים על ח״ר(מתחרז עם רק) —
מי יודע -כי זוהי מילה חדשה יחסית,
שהופיעה לראשונה על עמודי העולם
הזה, כאשר נמאס לנו לכתוב על
חבר־כנסת פלוני וחבר־כנסת אלמוני?
הוותיקים שבינינו עוד זוכרים היטב
את לידתה של כל מילה, וגם הדיונים
והוויכוחים אצלנו שקדמו לשימוש
הראשון. כך, למשל, המצאנו את המי׳
לה אמרגן, השגורה עתה בפי כל
כאילו היתה כתובה בתנ״ו, אחרי
שפסלנו כמה אפשרויות אחרות.

עינה החדה של הקוראת
קלמנוביץ קלטה גם את
הקורא גולן, בן ח״ ,25 מדווח
השגיאה וגם את תיקונה
על מסע של שנה מסביב
(העולם הזה .)2.1
לעולם, בו הוא ראה עולם
אחרי כל התשבחות שאני מחלקת
ומלואו, אך לא שכח לספר
לכם על העברית התיקנית, הנאה והלעולם
על ישראל האמי משובחת
שלכם, די ביישתם אותי, ביום
תית.
הששי האחרון, כאשר אורחיי עילעלו
בדפי העולם הזה האחרון וגילו את
היתה לי הרפתקה נהדרת. משך
הכותרת כל כוס והמשקה שלו(ליד שנה שלמה טיילתי מסביב לכול
הטבלה של מה שיש להגיש בתוך מה, העולם. התחלתי באירופה, אחר הרבה
במדור זה וגם זה).
צרות וחניית־ביניים בערב הסעודית,
לא ייאמן, אמרו לי אורחיי, עורכי בג׳דה. מאירופה טסתי למיזרח הרחוק,
העולם הזה אינם יודעים כי כוס היא וגם נסעתי לסין האדומה ונכנסתי
בלשון נקבה וכי הכותרת היתה צריכה לא־חוקי ותפסו אותי רק ביציאה
להיות כל כוס והמשקה שלה׳
,והייתי עצור שש שעות בנמל ובסוף
שחררו אותי וחזרתי להונג־קונג.
משם טסתי לאוסטרליה ולאחר מכן
לניו־זילנד ומשם לאיי פיג׳י ומשם
להונולולו ומשם טסתי למואיי ומשם
לקואיי וחזרתי להונולולו ומשם טסתי
לאולימפיאדה בלוס אנג׳לס. לאחר מכן
נסעתי למכסיקו ואחר־כך חזרתי
לארצות־הברית וחרשתי את כל אד־צות־הברית,
בכל החופים והמדינות,
ומשם לקנדה וגם בקנדה חרשתי את
כל קנדה — בריטיש קולומביה;
י ונקובר; ויקטוריה.

מן אללה
מאז ימי יוסף, נער עברי בבית״סוהר
מצרי, היה זה מקצוע מסוכן במרחב
לנבא נבואות על גשמים ובצורת.
השבוע נוכחו מומחי־החקלאות מכל
הסוגים. כי אכן נכון כלל זה. עיתון
אחד, שהודיע בכותרת רועשת על בצורת,
נרטב בגשם תחת זרועות מוכריו.
ובדיוק כאשר הסיעה האנטי־בצורתית
הרימה את ראשה והריעה במאמרים,
פסקו הגשמים העזים ושמש חמה
חייכה במרום לאידם.
חכם יותר היה השבוע הפלאח
הזקן בעבייה הבלויה, שישב בפתח
ביקתתו בכפר ערערה. הסתכל בשמיים
בשוויון־נפש ואמר :״הכל מן אללה:״
כדורגל בחור נחמד

1דוו? ו \ ך 1ןןדו \ ך 11ך ן 1ך היום מציגים אותו בסינמטקים. ב !
1959 11 1 1-1 1^ 111 ] 11 ^ 1הוא הרעיש עולמות (שגי
פרטים ראשונים בקאן) .זה היה הסרט הירושימה, אהובתי בו מסופר על
פגישת-אוהבים בהירושימה 13 ,שנים אחרי הפצצה, שהרגה, תוך תשע
שניות 200 ,אלף איש. היא שחקנית צרפתיה(למעלה: עמנואל ריבה, בתה
של מרלן דיטריד) ,הוא אדריכל יפאני עם הרבה דיבורים על שלום.

על מאורעות השבוע האחרון
בענף הכדורגל, מספר שייע גלזר:
אחר הניצחון שהבאנו מהודו, החליטה
ההתאחדות לכדורגל לתת לכל השחקנים
במתנה שעון־זהב. אבל תיכף
ידענו שלא נקבל אותו סתם ככה. ובאמת,
השבוע, לקחו אותנו לארוחת־ערב
במלון דן, והכריחו אותנו לשמוע
שעות של נאומים, לפני שנתנו לנו את
השעונים.
היו שם המונים של נואמים. הקציבו
לכל אחד שלוש דקות לדבר, אבל
תיכף ראינו שצריך לתת את השעונים
להם, ולא לנו. אף אחד לא ידע לשמור
על הזמן. בסוף אמרתי לחברה: אם זה
יימשך ככה, יצטרכו לתת לנו במקום
שעוני־זהב, שעונים מעוררים.
היה שם בחור אחד נחמד, שעשה
דווקא את הרושם הכי טוב — שימעון
פרס. הוא אמר שסוף־סוף הבוס שלו,
בן־גוריון. התחיל להבין בכדורגל.
ויודע שניצחון זה יותר חשוב מתיקו.

אלון! פירוזאשכנזי טהור -
הרגעתי אותם, כי אני כבר גיליתי
את השגיאה הזאת כאשר קניתי את
העיתון ביום הרביעי אחרי העבודה.
אבל מה, גם גיליתי כי במדור של
תוכן־העניינים, בעמוד ,3כתוב, במפורש,
ובעברית נכונה: כל כוס והמשקה
שלה.
אבל, באמת, מה קרה?
דינה קלמנוביץ, רמת־גן
0עורך-הביתוב הושפע. כנראה,
ממיבחר המ שקאות בטבלה -
שמפנייה, בראנדי צרפתי. קוניי אק,
יין אדום ויין לבן -אבל. למחרת.
באשר ערך א ת תובן!-ועניינים, בבר
התפב תו א ם כי זד, היה מאוחר מדי
לתקן א ת השגיאה במדור של דני
אלה שמי הו א מנע אותה. לפחות.
בתובן-העניינים.

הקץ לאשליות
הרב מרדכי פירון (העולם
הזה )2.1איננו הרב הראשי
הספרדי הראשי של צה״ל,
אבל הבא אחריו -כן.
לקחתם לי עוד אשלייה. הייתי
משוכנע כי הרב פירון, שהיה בשעתו
הרב הראשי -של צה״ל, הוא ס״ט, גם
לפי שמו וגם לפי מראהו ונעשה צדק
— אחרי רב ראשי צבאי אשכנזי(הרב
שלמה גורן) הגיע תורם של הספרדים.
אבל, עכשיו, כאשר כתבתם על
יום־הולדתו, בקרב קהילתו בציריך,

רב פירוז
לא ספרדי טהורחזרתי לסיאטל בארצות־הברית
ומשם לקחתי את ספינת האהבה
(מהסידרה בטלוויזיה) ושטתי איתה
לאלאסקה וחרשתי את כל אלסקה...
טסתי לדרום־אפריקה וכל אפריקה
השחורה — זימבאבווה ומפלי ויקטוריה,
זאמביה וזולולאנד ואפילו נמיביה
ולפני כמה ימים חזרתי ארצה.
באוסטרליה ובקנדה היו לי שתי
תאונות ועברתי שלושה ניתוחים
ברגל. אבל מייד, אחרי מיספר ימים,
קמתי מהמיטה והמשכתי לטייל עם
קביים, עד שהחלמתי, פחות או יותר.
היכרתי המון צורות של חיים
ומנטאליות, נפגשתי עם מאות אנשים
והרגשתי כמו שגריר של מדינת
ישראל וניסיתי לשכנע אותם כי
ישראל היא הרבה יותר ורודה ממה
שהם רואים על מסך הטלוויזיה וברוב
המקרים שכנעתי אותם.
לכן זה המוטו שאני מנופף בו היום:
להגביר את ההסברה בעולם — לשיניי
תדמיתה של מדינת ישראל בעולם.
רוני גולן, תד־אביב
העולם הז ה 2471

בלננים

השבועון ״מישמר לילדים״,
המחנך את קוראיו לציונות, לסוציאליזם
ולאחוות־עמים, הקדיש לפאהד
קוואסמה מאמר שנשא את הכותרת
״שונא שהיה מוכן לדבר״.
קוואסמה לא היה שונא. זוהי העובדה
שבלטה ביותר לעיני כל מי שהכיר
אותו. הוא היה אדם הגיוני, שקול, שביטא
את השקפות בני־עמו. הוא היה
תמיד מוכן לדבר. אך ישראל לא היתה
מוכנה לדבר עימו.
ריאיינתי אותו ביולי ,1976 זמן־מה
אחרי שנבחר לכהונת ראש״העירייה
של חברון(העולם הזה .)21.7.76 הנה
כמה קטעים מדבריו אז:

• מה אתם, ראשי־הערים
החדשים, מייצגים, כעצם?

אנחנו מייצגים את הפנים הנקיות
של העם הפלסטיני.

• אתה סכור שאתם יכולים
למלא תפקיד פוליטי?
אנחנו איננו מורשים לנהל משא־ומתן
בשם העם הפלסטיני אבל
אנחנו יכולים לתמוך באנשים הנכונים.

מי הס?

אירגון־השיחרור הפלסטיני.

• אם ראש־הממשלה, מר
יצחק רכין, יזמין מחר את
ראשי־הערים בגדה לשיחה, מה
תציעו לו?
נציע לו להוציא את הצבא הישראלי
מן הגדה המערבית.

• ומה יקרה אז?

אם הצבא ייצא, נקים ממשלה
משלנו.

•איד?

זה עניין שלנו. עזבו אותנו, ותראו!

מר קוואסמה, האם אתה
מקבל את זכותם של הישראלים
להגדרה עצמית משלהם?

יש שני עמים בפלסטין -יהודים
וערבים.
יש שתי דרכים לחיים משותפים:
הדרך האחת היא. מדינה דמוקרטית״
,שבה יחיו כולם ביחד. זהו
מה שהציע אש״ף. הפלסטינים מוכנים
לחיות בשלום עם היהודים במדינה
דמוקרטית חילונית, בשיוויון
מלא, בלי הפלייה גזעית.
הדרך השנייה היא הקמתה של
מדינה פלסטינית, כך שיהיו זו בצד
זו מדינה יהודית ומדינה ערבית.
אנחנו, הפלסטינים, מוכנים לשתי
הדרכים. על הישראלים לבחור
באיזו דרך הם בוחרים.
אנחנו מקבלים עכשיו א ת העובדה
שיש עם יהודי בארץ, ואיננו
רוצים לזרוק אותו לים. איננו רוצים
לזרוק איש לים. זה לא מינהגנו,
לזרוק מישהו לים.
אנחנו מוכנים לחיות איתכם במדינה
אחת. אך הישראלים דוחים
רעיון זה, כי הם חושבים א ת עצמם
לעם נבחר. אלוהים בחר בהם ולהם
עליונות.
הישראלים היו כאן לפני .1948
היו להם כפרים וקיבוצים וערים.
אנחנו לא מתעלמים מהעובדה
שהם כאן.
העובדה היא שהישראלים אינם
מכירים בפלסטינים!

• איני חושם שתמצא הרכה

העולם הז ה 2470

ישראלים המוכנים לקבל את
התוכנית הישנה של אש״ך,
בעניין.,המדינה הדמוקרטית״.
האם אתה מוכן להסכים לדו•
קיום של שתי מדינות נפרדות
— ישראלית ופלסטינית —
שיחיו זו בצד זו בשלום?
אם הישראלים רוצים שנחיה
בשתי מדינות נפרדות. אנחנו מוכנים
לכך. הכוח הוא בידיכם. הארץ
בידיכם. אתם צריכים להחליט
מה אתם רוצים!

• העניין הוא שישראלים
רכים פוחדים מפני מדינה
פלסטינית, ורואים בה מקור
לסכנות רבות.
איפה ההגיון! אתם אינכם פוחדים
מפני האריה, ואתם פוחדים
מפני השפן!
אתם אומרים שאתם חזקים יותר
מכל העולם הערבי, מ־ 20 מדי נות
ערביות ביחד, ואתם פוחדים
מפני מדינה פלסטינית קטנה!
למה אתם פוחדים מפני הפלסטינים?
הרי מעולם לא העמדתם
את הרעיון הזה במיבחן, לא נתתם
לו ציאנס! תנו לנו ציאנס להוכיח
שאנחנו יכולים להקים מדינה ולחיות
בשלום!
ממשלת ישראל מרמה את עמה,
כאשר היא מדברת על הפלסטינים
כעל סכנה גדולה, סכנה שאין
ישראל יכולה לעמוד בפניה!

• אתם צריכים לשכנע את
דעת־הקהל הישראלית שעם הקמת
המדינה הפלסטינית יבוא
השלום.
מה הישראלים מדברים תמיד
על השלום! הם עושים צעדים נגד
השלום, ומדברים על השלום!
מה עם ההתנחלויות? לשם מה
הן הוקמו? האם זה יביא שלום?
אתם לוקחים את האדמ ה מבעליה,
האם זוהי הדרך לשלום!
מתקבל הרושם שממשלת ישראל
רוצה באדמה. ולא בשלום.
היא רוצה באדמה בלי אנשים, באדמה
ריקה.
האם מה שעשתה הממשלה בשנים
האחרונות בגדה מוכיח שהיא
רוצה בשלום?
למה הישראלים הם נגד ההפגנות
בגדה! כל עם מסרב לחיות
תחת כיבוש! האםאתה מוכן
לחיות תחת כיבוש!
התהליך לקראת השלום מורכב
ממעשים! צריכים לא רק לדבר על
השלום אל א לעשות מעשים למען
השלום. ואילו ממשלתכם עושה
מעשים בכיוון ההפוך.
אני מחפש הגיון. מחפש צעדים
ממשיים, ולא רק דיבורים על
השלום ברדיו, ומפי השרים שלכם.
אנא, הגד לי משהו שיאפשר לי
להאמין שישראל רוצה באמת בשלום!

כאן קטעים מן הראיון שנערך
עם קוואסמה לפני שמונה שנים. מאז
נשאר נאמן לגישה זו — גם אחרי
שגורש מן הארץ בידי עזר וייצמן
ובנימין בן־אליעזר(ראה יומן אישי).

מאת דניאלה שסי

תייו|

טורפי יתמוך בדולאריזציה מקורביו של השר יצחק מודעי, חברי מרכז
המיסלגה הליברלית, הכינו עבורו מיסמך־
עבודה כלכלי מפורט. במרכזו — תמיכה
בתוכנית הדולאריזציה.
בקרוב יקיים השר דיון ממצה עם ששת חבריו, כדי ללבן
את הרעיון והשלכותיו על המשק הישראלי.

יחד והורביץ בעד
גיור כהלכה
השרים עזר וייצמן ויגאל הורביץ, ושני ודכי•
יחד האחרים, בנימין בן־אליעזר ושלמה עמר,
מתכוונים להצביע בעד התיקון לחוק ״מיהו
יהודי״ ,על־פי הגישה האורתודוכסית.
שימעון פרס ינסה להניא אותם מלעשות כן. הוא הופתע
עד מאוד מעמדתם.

מד ד דצ מב ר -
חמי שה אחוז
כלכלנים עצמאיים. שבדקו את גובה
המדד הצפוי של חודש דצמבר, שיפורסם
ב־ 15 בינואר, גורסים שהוא לא יעלה על
חמישה אחוזים.

קיסר מחפ ש צחת
למרות אי־הוודאות לגבי מועד קיום הבחירות להסתדרות,
כבר החל המזכ״ל, ישראל קיסר, לבחון את הרכב הצוות
המוביל של המערך בבחירות אלה.

למרבה הפלא מתקשה קיסר באיוש הצוות.
כרגע, המועמד הרציני לניהול מטה־הבחירות
של המערך בהסתדרות הוא מנכ״ל ״קו אום״,
בני גאון, אחי הזמר.
קיסר מתכוון להציג צוות שבו יהיו לפחות 50
אחוז מיזרחיים.

אחד המועמדים הרציניים לצוות המוביל, נחום פסה, יצא
בשלב זה מהמישחק. הוא פורש מתפקידו כיושב־ראש
האגף לתרבות בוועד־הפועל, ויוצא לחופשה קצרה בחו״ל.
לא ברור לאיזה תפקיד הוא ישובץ, כשיחזור.

דורשים פיטורי טמיר
פקידים בכירים במישרד ראש־הממשלה פנו
לשימעון פרם, וביקשו ממנו לפעול לפיטורי
מנכ״ל המישרד, אברהם טמיר. לטענתם,
התנהגותו במישרד תמוהה, הוא נוהג לצעוק
על עובדיו בפראות, ולהשליך עליהם חפצים.

דולצין מנע ביקורת
אריה דולצין, יושב־ראש הנהלת־הסוכנות, יתבקש בשובו
מחדל להשיב מדוע מנע במשך שנים ממבקר־הסוכנות
לבדוק את המתרחש ב״בנק לאומי״.

יריביו מבקשיב לצרף את דולצין לשורת
הנחקרים בוועדת־החקירה לעניין מניות־הבנקים.

בימים
אלה הוא משלים מיפגשים עם אנשי־תיקשורת,
העוסקים בסיקור אירועים צבאיים, ובעיקר עם מי
שמסקרים את הנעשה בלבנון.

ה״מרעילים׳
הונו בגרמניה
בני מישפחת הרשקוביץ מקריית־ביא־ליק,
החשודים בניסיון סחיטה מ־תגובה״
ו״עלית״ ,באו לארץ ב* ,1982 אחרי שהונו
בגרמניה ונמלטו משם.
גרמנים מרומים חיפשו אותם ברחבי
העולם, עד שלבסוף הם או ת ת בארץ על־ידי
החוקר הפרטי מאיר סלבסקי. המיש־סחה,
שהתמחתה בעיסקי־לילה בגרמניה,
סירבה להשיב את חובה, והגרמנים ישקלו
פנייה לבית־יהמישסט.
אחרי מעצרם, כחשודים באיומי הרעלות,
העביר פלבסקי את כל חומר־החקירה
שלו ליחידה לחקירת פשעים חמורים ב־מטדדהארצי,
והמישטרה בבר בודקת בגרמניה
את הרקע של המישפחה.

ביום השני התקיים כינוס סודי של ראשי עשר
חברות־הביטוח הגדולות בארץ. הכינוס נערך
במישרדי חברת ״מיגדל״ בתל־אביב, ובסופו
חתמו הנוכחים על הסבם להורדה דרסטית של
העמלות הניתנות לסוכני־הביטוח.

מבוקשים פרקליטים כלכליים בכירים בבנק־ישראל, שרי־אוצר לשעבר ואף בכירים
בהנהלות הבנקים מחזרים בשבוע האחרון אחרי מישרד׳
פרקליטים המתמחים בתחומים כלכליים, כרי להתכונן
מישפטית לדיוני ועדת־החקירה.

צופים שסוללת הפרקליטים, שתייצג שם את
לקוחותיה, תגיע לעשרות, והציבור יצטרך
לשאת בשכר־הטירחה האגדתי שייגבה על־ידם.

דיון
סודי במס־ההכנסה
צמרת מס־ההכנסה מקיימת השבוע דיון סודי בבית־מרגוע
שורש. ליד ירושלים, על דו״ח עוזי שטיינברג לעניין
הרפורמה במיסוי.

חלק גדול מהדיונים יוקדש למילחמה מוגברת
בהון־השחור, באמצעות כוח־האדם הקיים.

עוברים מזיגל לסרסה
כמה חוקרים בכירים מהיחידה הארצית
לחקירות־הונאה התפטרו לאחרונה מהשרות
במישטרה, ועברו לעבוד כחוקרים בבורסה
לניירות־ערך.
הנהלת הבורסה החליטה לתגבר את מערך החקירות
הכלכליות שהיא מנהלת. התנאים הטובים המוענקים
לחוקריו של תת־ניצב בינימין זיגל מפתים אותם לפתוח
בקאריירה החדשה.

רק חברת הסנה ביקשה שהות לפני החתימה.
פירוש ההחלטה הוא פשיטות־רגל של עשרות סוכני־ביטוח
קטנים ובינוניים.

כחיות בנאקנרה
חוסר העניין התיקשורתי בשיחות נאקורה הופר השבוע,
כאשר כתבת זרה וחייל יוניפי״ל ניכוו, כשמיחם קפה רותח
נשפך עליהם. הם פונו וטופלו בסמוך למקום השיחות.

בבהלה־זוטא שנוצרה במקום הועלה חשש —
שנמוג בתוך -רגע — שמא השיעים תקפו את
המתכנסים.

,,קראו״ ו,,כור, ביחד
שתי החברות ההסתדרותיות.. ,קו־אום״ ו״כור״,
יקימו חברה משותפת לייצוא ולייבוא מזון.

סיירת מהירות ב,,אגד
קואופרטיב ״אגד״ הפעיל באחרונה שיטה
נסיונית לתפיסת נהגים הנוסעים מעל למהירות
המותרת.
חברי אגד עולים כנוסעים באוטובוסים ועוקבים אחרי
נהיגתו של הנהג. ברגע שמד־המהירות מורה שהנהג עבר
על החוק, מזדהה המבקר המוסווה ורושם את פרטי הנהג,
המובא אחר־כך למישפט־חברים.

הנוצרים י שדרו בעברית תחנת־הטלוויזיה המיסיונרית הנוצרית
בדרום־לבנון, ותחנת־הרדיו ״קול התיקווה״,
מחפשים כתבים ישראליים לקראת הכנת
מהדורות חדשות, בעברית, ברדיו ובטלוויזיה.

תעודות־עיתונות מגוונות לישכת־העיתונות הממשלתית תנהיג השנה חידוש
בתעורות־העיתונות שהיא מנפיקה.

תעריפי הח שמל יוקפצו
מתגבש רוב בוועדת־הכספים, שיאשר עלייה
של 38 אחוז בתעריסי־החשמל מיד בתום
ההקפאה, בתחילת החודש הבא.

פרוש! 1ל א זנבר

פרס הבהיר לפקידים שהוא יתקשה מאוד לטפל בעניין
טמיר, בשל שייכותו לסיעת יחד. מינויו של טמיר היה
חלק מהעיסקה הקואליציונית בין מיפלגות העבודה ויחד.

יאגוש יישאר בחוץ

במיקרה כזה עשוי משה זנבר, שיועד לחברת החשמל.
לקבל את תפקיד יושב־ראש מועצת־המנהלים של חברת־הפחם.
נראה
שניסיונו של מנכ״ל כור מזון. בנימין גיבלי,
להתברג במועצת־המנהלים של חברת החשמל עלו סופית
בתוהו.

דובר־צה״ל החדש, תת־אלוף אפריים לפיד,
מתכוון להרחיב את מתן האישורים לעיתונאים,
המבקשים לצאת ללבנון.

חבר 1ת־הביט 1ח
מקצצות לסוכנים

ייתכן שיושב־ראש מועצת־המנהלים של
חברת־החשמל, עמום פרושן, איש המיפלגה
הליברלית, יושאר בתפקידו, ובתמורה יוכל
שר־האנרגיה, משה יטחל, למנות עוד ממקורביו
לדירקטריון החברה.

שר־הביטחון, יצחק רבין, הטיל וטו על אפשרות
חזרתו של האלוף(מיל׳) אביגדור(״יאנוש״) בן־
גל לצה״ל.

ש ד עיתונאים ללבננן

כתבי וצלמי מקומונים, שעד עתה החזיקו
בידיהם תעודה רגילה, יקבלו תעודה שונה, שבה
יפורט שם המקומון שבו הם מועסקים ומיקומו.

איש־ביטוח
הפ סיד בלונדון
איש־ביטוח ישראלי בכיר הימר באחרונה
בסכומים גבוהים בקאזינו בלונדון, והפסיד
מאות דולארים. בארץ מוכר הביטוחאי כאיש־עסקים
סולידי.

פלאטו לעיסקי ב שר
שמואל סלאטו־שרון הרחיב באחרונה
את מעגל עסקיו, ונכנס כשותף לאחד מ־מיסעלי־הבשר
הבינוניים בגוש־דן.

במדינה
העם

טירוף כר המערכות
ועדת-חקירה אחת
לכל: לבנון, הבנקאיות
והדלפת העליה האתיופית
אחר הליצנים הציע השבוע למנות
וערת־חקירה.
לא וערת־חקירה מיוחרת, לעניין
אחר, אלא וערת־חקירה כללית. שתפעל
באופן פרמננטי.
ועדת־חקירה זו תטפל לאלתר. בעת
ובעונה אחת, בכל שלוש השאלות
האקטואליות:
• מילחמת״לבנון, כררישת אחת
האמהות השכולות:
• ויסות המניות הבנקאיות, כפי
שהחליטו השבוע הממשלה והכנסת
(ראה עמודים 12־ 3ג ו־46־:)47
• פרשת ההרלפה בעניין עליית
היהודים מאתיופיה(ראה הנדון. עמוד
8ועמודים 10־.)11
אשמים עולים בדרגה. כמו כל
בדיחה במדינת־ישראל, גם זו נכונה
יותר מאשר הפרשנויות הרציניות־כביכול.

למעשה כל שלוש הפרשות, שהתחוללו
בשטחים כה שונים ורחוקים
זה מזה. הן פרשה אחת. הן סובבות כולן
סביב הופעה מרכזית אחת: טירוף־
המערכות של המימסד הישראלי.
תופעה זו מתבטאת בעובדה שאיש
אינו יודע מי קיבל החלטות. על־סמך
מה וכיצד.
איש אינו אחראי לשום דבר. כל
אחד מגלגל את האחריות לזולתו.
גם כאשר הכוונות הן טובות. העניין
מסתיים בפאשלה. המערכת פשוט
אינה מסוגלת לשקול ענייו לגופו מן
ההתחלה ועד הסוף. לברר את האופציות
ולבחור ביניהן באופציה הנכונה
על פי שיקולים ענייניים.
אינטרסים מיפלגתיים קטנוניים
משבשים כל מהלך.
ובסופו של דבר. כאשר נערך הניתוח
שלאחר־המוות. תרתי משמע. מתגלה
מציאות מטורפת.
יש רק נימוק אחד נגד מינוי ועדת־חקירה
כללית: היא תבזבז את זמנה
לריק. גם כאשר היא יושבת על המדוכה
של פרשה מסויימת במשך חודשים
וטורחת לחבר דו״ח ארוך וממצה. תוך
חלוקת האחריות. אין איש נדרש להסיק
מסקנות. להיפן: מי שמזוהה כאשם
עולה בדרגה.
כך קרה בוועדת־החקירה האחרונה.
זו שטיפלה בטבח צברה ושאתילא.
אריאל שרון. האחראי העיקרי(״בעקיפין״)
מתנהג כצדיק הדור. מנהל משפטים
על חשבון האומה ומטיל את חתי־תו
על ממשלת־ישראל. עד שגם ראש־הממשלה
וגם מחליפו רועדים לפניי.
תת־אלוף עמוס ירון. שנקבעה אחריותו.
עלה בדרגה. רפאל איתן, הדמות
האפלה ביותר בפרשה. יושב בכנסת
ומוצג כמנהיג הדור.
גם זהו חלק מטירוף־המערכת.

ך•] ,אני בפירוש מתגעגע למישה
^ //א רנ ס ,״ אמר השבוע להעולם
הזה איש בכיר ביותר במערכת־הביטחון,
המקורב לאגף היוני במים־
לגת־העבודה .״אין שום הבדל במדיניות
הממשית בינו לבין מחליפו, יצחק
רבץ. אבל ארנס, לפחות, היה אנושי
ונעים יותר. יחסו של הבין לפלסטינים
בגרה ולאוכלוסיה בלבנון הוא פשוט
ציני ומחפיר.״
הפקיד הצעיר ייחם את התנהגותו
של רבץ ל״תסביך של דור שלם, שעבר
את הפלמ״ח ואת קרבות חטיבת־הראל
במילחמת העצמאות.״ מתוך היכרות
קרובה הוא טוען שלרבים מהם ״יש
בעיות נפשיות קשות, במגע עם אנשים
בכלל, ועם ערבים בפרט.״
לדבריו, בעייתו היחודית של רבין
חמורה עוד יותר. שר־הביטחון הוא
חשדן חולני, שאיננו מאמין כמעט

שיך ולתמוך בו לטווודארוך. אפילו
ח׳׳ב אהרון נחמיאס, ראש עיריית־צפת
ונץ־לשעבר, אינו מסתיר את לבטיו.
נחמיאס עבר לאחרונה תהליך יוני
מסויים, וגם הוא טוען שרבין משחק
ממש לידי הליכוד.
האדמה רועדת
**שקיפים ציניים יותר טוענים
)/שלא תהיה נטישה המונית של
מחנה־רבין ,״אפילו אם שר״הביטחון
יחזור על זוועות אריאל שרון בגדה של
אביב .1982״

החכרות כמחנה רבין היא
משתלמת במיוחד. לשר הביטחון
יש מקומות מוקצים מראש
ברשימה לכנסת, ולכל יתר ח
מרד
במחנה רביו
באיש ,״אולי מחוץ לניבה לניר.״
חוסר־יכולתו לקיים קשר אנושי
רגיל עם צוות עובדיו מבודד אותו.
״ממילא הוא מלא מרירות. רבץ עדיין
מאמץ שראשות־הממשלה שייכת לו.
הפער בינו לבין ראש־הממשלה, שימי
עוז פרס, איננו פוליטי, אלא אישי
בלבד. רבץ עדיין מאמין שפרס גזל
ממנו את מנהיגות־המיפלגה בעזרת
מזימות אפלות.
״ההצלחות היחסיות של פרס בתפקידו
— שרובן אינן אלא ברווז
עיתונאי — מוציאות את שר־הביטחון
משלוות־נפשו. ומעודדות התנהגות
חריגה שלו בתחומים שונים, שאינני
מוכן או מסוגל לדבר עליהם. הדרך
שבה הוא דיבר במישרד על הירצחו של
ראש עיריית״חברון לשעבר, פאהד
קוואסמה, עוררה בי חלחלה. לא התפלאתי
כלל לשמוע שהוא דיבר בכנסת
על,משפחות נכבדות או נכבדות פחות
בגדה, שיבחרו ראשי־ערים.׳ זהו בדיוק
הסיגנון שאליו אנו רגילים, במהלך
סיורים של רבץ ביהודה ושומרון.
״כמה אנשים במישרד, שהאמינו
שרבץ יכניס רפורמות וינהיג ליבראליזציה
בשטחים, כבר התייאשו
לחלוטין. התרשמנו מאוד מנאום הר
הצופים שלו אחרי מילחמת ששת
הימים־ ,אבל גם את הנאום הזה כתב

קצץ־חינוך ראשי, מורלה (כיום ח״כ
מרדכי בר און).״

קבוצה זאת איננה כוללת את ח״כ
שבח וייס. הפרופסור החיפאי למדעי-
המדינה הוא אחד מחברי־הכנסת
החרוצים ביותר, אבל קשה להבין על
מה הוא סומך את טענתו להיות ״יונה״.

^ תנהגותו של רבץ השפיעה גם
1 1על כמה מאנשיו ב״מחנה רבץ״.

וייס מגלה לויאליות, הגובלת
בהתלהבות, לממשלת האחדות עם
הליכוד, מצביע עם הקואליציה בכל
הנושאים, אפילו בהצבעה שתמכה
באריאל שרון, שממנה השתמטו רוב
חבריו־לסיעה. גם בנושאים חברתיים
גישתו ימנית למדי.
לשחק לידי הליכוד
ידר ועדת־העבודה־והרוו־הה,
ח״ם אורה נמיר, מרדה כו
בגלוי.
נמיר היא חברת־כנסת פעילה
וחרוצה ביותר, ובלטה עד כה בעיקר
בנושאי חינור. בכל הדיונים הוכיחה
גישה הומאניסטית ואמיצה. היא הניפה
את נס־המרד נגד תהליך ״החזרה
בתשובה הקולקטיבי״ שפשה במישרד
החינוך והתרבות בניצוחם של השר
זבולון המר והמנכ״ל, אליעזר שמואלי.
היא גם הסתכנה בהשמצות מכל
הצדדים, כשניפצה את המיתוס של
הרמטכ״ל לשעבר, רפאל איתן, כדמות
חינוכית. עתה יצאה נגד רבץ, ידידה
הוותיק, בשל מדיניותו בשטחים ובלבנון.
נמיר
הפגינה את יחסה למימסד
הוותיק במיפלגה גם כשהיתה הח״כית
היהודיה היחידה ממיפלגת־העבודה
שהסכימה לפגוש את מישלחת הירד

* לרגל הענק ת התואר, דוקטור
כבוד• לרבץ באוניברסיט ה בהר
הצופים.

וייס עדיין מגלה יחס חם לרבץ,
מציף אותו בהצעות ובפתקים בישיבות
המליאה. אין לראות בו מורד בכוח
ברבין.

לעומת זאת מצפים משקיפים
בסקרנות לתגובותיהם של
כמה תומכים אחרים של יצחק
רביו•
יו״ר תנועת־העבודה העולמית,
יחיאל לקט, למשל. מתקשה מאוד
ליישב את עמדותיו היוניות עם
תמיכתו העיקבית, רבת־השנים, ביצחק
הבין. לקט, שהיה דוברו של זלמן ארן
במישרד-החינור, מסביר תמיד את
עמדותיו ביחסו העויין לרפ״י, והמציאות
השנה הצדיקה כמה תיזות כאלה.
אר הניציות המודגשת של רבץ מקרבת
את שר־הביטחון לעמדות הליכוד,
ואינה מאפשרת לאיש כמו לקט להם־

מוסדות. הרבה יותר קל לחי-
בדור כאיש מחנה רבין, הקטן
יותר.
מה גם שפרס ידוע ב״בוגדנותו׳,
ופוגע בתומכיו באורח שיטתי, לאורו
כל הקאריירה שלו. אישים כמו שר־הקליטה
יעקב צור, ח״כ אורה נמיר,
שבח וייס, אהרון נחמיאס וז׳אק אמיר,
וכן יחיאל לקט עצמו, הגיעו למישרות
בכירות בעיקר בזכות רבץ.

אין במחנה הזה הליך בחירה
כלשהו. רבץ פשוט הגיש רשימה
לפרס, כשיטה שלא היתה
מביישת הסדרים פיאודליים
מסורתיים.
כרגיל, הגישה הצינית מתאמתת
ברוב המיקרים, אבל לא בכולם. הרטי־נות
ההולכות וגוברות מתיר מישרה־הביטחון,
המרד הגלוי של אורה נמיר
וההתבטאויות החשאיות־יותר של
תומכים אחרים — כל אלה מעידים
שלרבין אין חסינות מפני ביקורת
נוקבת ביותר של חסידיו.
רבין עלול לגלות, ובקרוב מאוד,
שהאדמה רועדת תחת רגליו. העובדה,
שרוב אוהדיו בציבור הרחב הם אנשי
הסתדרות המזב״ל מהסס
שרון מאיים על
לוי גם ם הסתדרות,
וקיסר לא החליט
מתי ייערכו הסחירות
מתי ייערכו הבחירות לוועידת ההסתדרות?
העניין
בנושא הזה, שירד לאחרונה
במידת־מה. גבר שוב מאז שסגן־ראש־הממשלה,
דויד לוי, הודיע על מועמדותו
להנהגת הליכוד לקראת הבחירות
לכנסת ה־ 2ז. עדיין לא ברור אם
הודעה זו, שכמוה כהכרזת־מילחמה על
המימסד הנוכחי בחרות(וגם על אריאל
שרון) ,פירושה ויתור מצד לוי על
המירוץ למזכ״לות ההסתדרות.
יש לו היסוסים רבים בנושא זה. אחד
ממקורביו הסביר, שבין השאר חושש
העולם הז ה 2471

ח״ב נחמיאם

ח״ם וייס

ח״ם נמיר
מרד גלוי
לוי שדווקא אריאל שרון יחליט לרוץ
להסתדרות. בלי כל קשר לסיכויי
ההצלחה, אין ספק שאם שרון יהיה
המועמד. הוא יזכה בפירסום עצום.
ושמו יצוף בכותרות עד לבחירות
לכנסת. לוי מעוניין למנוע מצב זה,
ולכן האינטרס שלו בהקדמת הבחירות
להסתדרות אינו ברור.
שונים הדברים לגבי המזכ״ל החדש
של ההסתדרות, ח״כ המערך ישראל

לא ימרוד
קים במישכן־הכנסת. פגישה זאת עוררה
את חמתו של רבץ.

גם אישים אחרים במחנה-
רבץ מתלבטים.
קיסר. קיסר זכה באשראי בלתי־מבו־טל,
ורבים נשמו לרווחה, משראו סוף-
סוף את גבו של המזכ״ל הקודם, ירוחם
משל. אך לא חל שום שינוי מהותי
בתיפקוד ההסתדרות, או בנכונותה
להילחם על האינטרסים של השכירים,
ששכרם נשחק בעשרות אחוזים בשנתיים
האחרונות. גם חברת העובדים
מחזיקה באותן עמדות, ונשארה מנוכרת
לחלוטין לכלל העובדים השכי
עסקן
לקט
אולי ימרוד
רים במדינה, וגם לפועליה־שלה.
בעד ונגד. השכל הישר מחייב
שקיסר ירצה בבחירות כבר עתה. האסון
הכלכלי האמיתי עדיין לא התרחש,
והממשלה עם הליכוד עדיין קיימת.
במצב־דברים זה, ותוך מערכת־בחירות
שקטה יחסית, יוכל אולי קיסר לזכות
בהישג כלשהו, כלומר בהקטנה לא־משמעותית
של הרוב של המערך בהסתדרות.
לעומת זאת עלולה דחיית הב מתלבט חרות,
לא תסייע לו במאבקים הפוליטיים
המרים, שייכפו עליו בקרוב על־ידי
יריביו ו״ידידיר כאחד.

חיים ברעם

חירות לסוף השנה להעמיד את קיסר
לפני מצבים קשים במיוחד. הקואליציה
יכולה בינתיים להתפרק, האינפלציה
לגאות שוב, האבטלה לגבור,
והתסיסה ברחוב להגיע לשיאים, שכמותם
לא ידעה ישראל מאז תחילת
שנות ה״.50
קיסר מודע היטב לכל הנתונים
האלה. וחבריו לסיעה. בהם ח״ב חיים
(המשך בעמוד )8

המחדל האתיום:,
מי אשם?
יותר, ומספר האחראים לו הוא עצום.
בסרט הבריטי המצויין גיבור מקומי,
מתואר תינוק, שכמעט כל אחד
מתושבי הכפר הסקוטי הקטן יכול היה
להיחשב כאביו. ניתן לומר פחות או
יותר את אותו הדבר גם על מדליפי
הפרטים על העליה ההמונית מאתיופיה.
אר יש גם ראשון בין השווים:
עיתון המתנחלים נקודה, ועורכיו,
המתיימרים להיות סופר־פטריוטים,
ושגרמו לאסון לאומי אמיתי (ראה
הנדון).
לעסקנים למיניהם היה נוח להפוך
דווקא את מנכ״ל מחלקת־העליה,
יהודה דומיניץ, לקורבן. יש אירוניה
רבה במערכת־ההשמצות נגר דומיניץ.
לא רק שהמנכ״ל הוא איש מסור ונעים
הליכות מאין־כמוהו, אלא שהוא גם
שומר־סוד מובהק.
דומיניץ עוסק שנים בעליה מאר־

לעטרו, אבל הכתב הפטריוטי פירסס
גם את עצם העובדה, שהמנכ״ל לא
ענה, והעניק לשתיקות שלו ערף
חדשותי. הוא קיבל תשובה על מיס־פרם
הכולל של יהודי אתיופיה. על
השאלה אם אומנם עלו מרביתם, השיב
דומיניץ בחיוב(וכאן טעה) אבל הודיע
לחקק בפירוש שמידע זה אינו לפיר־סום.
חקק עבר על טאבו עיתונאי
ראשון־במעלה, ופירסם שרוב יהודי
אתיופיה עלו כבר לישראל.

עורך ״נקודה״ ,ישראל הראל,
טוען שעיתונו עובר צנזורה,
אבל הצנזור לא טרח למחוק את
המידע, שביטאון המתנחלים
בגדה פירסם בחוסר־אחריות
לאומית משוועת. מכאן היתה
הדרך לאסון קצרה ביותר.
תקופה מסויימת אחרי הפירסום
בנקודה שרר שקט. אין מדובר בעיתון

ככחנה?
האם ניסו האורתודוכסים בנד
דינת־ישראל, או גורמים מיט־סדיים
אחרים. להכשיל במזיד
את העליה מאתיופיה?
יהודי אתיופיה עצמם י העלו
את החשד הזה במלוא עוצמתו
המבעיתה. ראש מחלקת-העליה
מכחיש זאת, ותחת לחץ חזק
מחנריו־לעבודה החל חחר נו
בהדרגה ממסע-ההשמצות נגר
מנכ׳׳לו, יהודה דומיניץ. עתה
היפנו אנשי־הליכור את אישם
כלפי לישכת ראש־הממשלה. כדי
לנשום מעט לרווחה משערו־ריית
מניות־הבנקים, הרובצת ל־פיתחם.

להניח שלא היתד, הפעם
כל כוונת־זדון למימסד. מאייר,
אין לנקות בקלות מאשמה כזאת
את ביטאון גוש־אמונים, האמון
בעיקר על גיזענות בוטה. סביר
יותר להניח, שהיו כאן מחדלים
ישראליים טיפוסיים: פטפטת־יתר.
שוויץ והרבה שיקולים
מוטעים. נראה שדווקא לישכת־העיתונות
הממשלתית איננה
אשמה. אומנם, הפירסום שלה
נתן לעניין מומנטום עצום, אבל
הדליפה היתד, כבר בעיצומה.
רויטר׳ס הסתמר על נקודה, וכל
ההתנצלויות המתחסדות של
עורך הביטאון הלאומני לא יוכלו
לנקות אותו. הוא מהווה את
האשם הראשי בפרשה הזאת.
סיפר הכל לעיתונאי ניו־יורק כבר בנובמבר.
דולצין
סיפר את עובדת העליה
ההמונית מאתיופיה בניו־יורק בגלל
הסיבה הבסיסית לכל מעשה ציוני
ב״גולה״ :גיוס כספים, כמובן. הפעם
החליטו כסה_מראשי הסוכנות לחסל
חשבונות עם יהורה דומיניץ.

מראיין חקק(ואחיו־התאוס)

מנהל דומיניץ

עבירה על טאבו

הודעה בטלוויזיה

ראש־מחלקה אהרון
פינוי מקום לחרות
ך* מו הרבה פאשלות בישראל
^ של היום — כמו מילחמת יום־
הכיפורים ופריעת החוק בידי אנשי
ציבור — החטא הקדמון מתחיל.במשה
דיין.
דיין המנוח, שר־חוץ. טרמפיסט בממשלת
מנחם בגין. סיפר לעיתונאים
על שיתוף־פעולה בשטחים רבים בין
ישראל ובין אתיופיה, חרף ההשפעה
הסובייטית העמוקה במדינה האפריקאית.
השנה
היתה ,1977 ומשה דיין,
שנחשב אז אישיות ציבורית מובסת,
החל מפגין מחדש את ביטחונו העצמי
המפורסם, שהיה אומנם חסר־כיסוי, אך
שזכה בכיסוי עיתונאי נדיב ביותר.
התוצאות היו, כרגיל, הרות־אסון. אתיופיה
ניתקה מיד את היחסים עם ישראל,
הגירת היהודים נפסקה, ומאתז
איסטראטגי חשוב באפריקה אבר. אין
צורר לדווח שדיין לא נאלץ לשלם
מחיר כלשהו, והמעטים שדרשו את
התפטרותו זכו, במיקרה הטוב, במבטי
רחמים.
המחדל הנוכחי הוא מסוכר הרבה

מנהל לישכת־העיתונות פלג(בתערוכה)
חיפוש אחרי קורבן
צות המוגדרות כמדינות של ״מצוקה
יהודית״ .הוא מעורב בעשרות פרשיות
עלומות, ושותף למאות סודות־מדינה
ממדרגה ראשונה. אפילו ידידיו הקרובים
ביותר לא זכו מעולם לשמוע אותו
מפליט, ולוא אפילו מילה אחת. החברות
והמסירות העצומה שלו לעובדיו
עמרו לו השבוע בשעתו הקשה. דו־מיניץ
קיבל מאות קריאות־עידוד מחד
ברים־לעבודה בעבר ובהווה.
אין ספק שהוא טעה בשיקול בעצם
הענקת הראיון לביטאון הפאשיסטי
נקודה. הוא שייר לאגף המתון ביהדות
הדתית, והשבוע אמר להעולם הזה
שהוא ״מצטער בעיקר על הפירסומת
שזכה בו כתב־הפלסתר הזה.״
לפני חודש ימים שוחח דומיניץ עם
כתב נקודה, שלא היה אלא בלפור
חקק, המחצית הפחות אינטליגנטית
של זוג־התאומים, שהתמחה במישלוח
מיכתבים לאומניים לעיתונים. על רוב
שאלותיו של חקק סירב דומיניץ

רב־תפוצה, והשמועה אומרת שגם אלה
שקונים, אינם קוראים. אלא שבשבוע
שעבר הסב מישהו את תשומת־ליבו
של כתב סוכנות־הידיעות רויטריס
לסיפור. החומר היה בידי הצנזורה,
והיא החליטה שאין עוד לעכבו.
מנהל לישכת העיתונות הממשלתית,
הד״ר ישראל פלג, שהבין שאין
עור אפשרות לעכב את הפירסום, לחץ
להודעה רישמית. פורום בראשותו פנה
למישרד־הקליטה וביקש להכין נייר־עבודה
למסיבת־עיתונאים.
הסיפור הופיע ביום החמישי, ומסי־בת־העיתונאים
(שבה השתתפו גיזבר
הסוכנות, עקיבא לווינסקי, המישנה־למנכ״ל
מישרד־הקליטה שמואל שנהר,
מנכ״ל משרד הבריאות ד״ר דן
מיכאלי ואיש מישרד־החוץ משה גיל־בועז
כבר לא שינתה דבר.
עתה חיפשו עסקני־הסוכנות קורבן.
העניין נעשה קצת מגוחר, מכיוון
שיו״ר הנהלת הסוכנות, אריה דולצין,

ראש וראשון לעטים על הסיפור
היה, כמובן, ראש מחלקת־העליה,
חיים אהרון, איש־ח־רות.
האיש, שהיה בעבר שגריר
כושל בקולומביה והתמנה
לתפקידו אחרי הדחת רפאל
קוטלוביץ לפני כשנה, רוצה
למנות תחת דומיניץ עסקן
מחרות. הוא עצמו היה רחוק
מדיסקרטיות בפרשת אתיופיה.
רק לפני שבועיים ביקר
את העולים מאתיופיה במרכז-
הקליטה באשקלון, בלוויית
פמליית־עיתונאים גדולה, שכללה
גם את הכתבת הסופר-
לאומנית של הטלוויזיה לעניי־ני-עליה,
תמר מורג.
למזלו של אהרון גילו כתבים אלה
יותר אחריות מאשר אנשי נקודה.
אהרון טילפן לדומיניץ מנמל־התעופה,
בדרכו לישיבת הנהלת הסוכנות בלונדון
(עצם קיום הישיבה שם היא פר־שת״שחיתות
כשלעצמה) ,והודיע לו
שעליו לצאת לחופש. דומיניץ סירב,
כמובן, ואז הודיע לו אהרון, בגסות רוח
אופיינית, ש״שיש לר בעיה״.
אחר״כר הודיע אהרון לטלוויזיה
מלונדון שדומיניץ מושעה, וקיבל
תשובה בטלכס של הסוכנות, שמנכ״ל
מחלקת־העליה אינו מקבל הודעות
כאלה באמצעות הטלוויזיה. י
בינתיים הודיע דולצין, שאינו מוקסם
במיוחד מאישיותו ומדיעותיו הלאומניות
של אהרון, שהשעייתו של
דומיניץ מבוטלת.

בראשית השבוע הגישה סיעת
התחייה הצעת אי־אימון
בנושא הזה, שמטרתה היחידה
היא טישטוש חלקו של ביטאון
המתנחלים ״נקודה״ בפרשה
זאת. גם סיעות אחרות הצטרפו,
מסיבות שונות.
אין ספק שאירע כאן מחדל
חמור, ושיש להדלפה אבות
רבים ושונים. ברור ששני הנד
חדלטורים הראשיים כאן הם
״נקודה׳׳ והצנזורה. יהיה מי
שינסה לטשטש את אחריותם.
חיים ברעם

במדינה
(המשך מעמוד )7
רמון ואחרים, המקורבים למימסד ההסתדרותי
לוחצים עליו לקיים בחירות
כבר באפריל הקרוב, כלומר בעוד כשלושה
וחצי חודשים.
לעומתם מנסים ותיקי הוועדה
המרכזת — וביניהם נתן אלמוזלינו
(בעלה של הח׳׳ב שושנה ארבלי־אל־מוזלינו,
ונץ כמותה) וגדעון בן־ ישראל
— לדחות את הבחירות ככל האפשר.
מקורות בכנסת סבורים, שוותיקים
אלה פשוט דבקים בתפקידם, ואינם
רוצים בשום שינוי .״הם מתעלסים
מטובת המיפלגה וההסתדרות, למען
האינטרס האישי שלהם,״ טען ח״כ
בכיר בסיעת־המעוך בכנסת. ישראל
קיסר, שאינו בעל כושר־הכרעה, שבוי,
לפי שעה, בידי אנשיו, ומשהה את
החלטתו, למגינת־ליבם של רוב ראשי־המיפלגה.

לצפות שעוד השבוע יופעל
לחץ עצום על קיסר לקבוע את מועד
הבחירות לאפריל, וראשי המיפלגה
יוועדו לצורך זה עם ראש־הממשלה,
שימעון פרס.
ביטחון עיסקה מבישה
למישפחת המת הוצעה
עיסקה מוזרה. היא לא
הום יפה כבוד למציעים
בכל מילחמה עלולות להתעורר
שאלות הקשורות בחילופי־פצועים ובהחזרת
גוויות. לשם טיפול בנושאים
אלה התגבש במשר הדורות נוהל
קבוע: מפקד הצבא האחד שולח שליח
מיוחד, הקרוי ״פרלמנטר״ ,אל מפקד
הצד השני.
שליח זה נוטל לידיו דגל לבן ועובר
את הקווים. אסור לפגוע בו. אין הוא
מביא עימו בשורה של התפייסות. הוא
בא לשאת־ולתת בין אוייבים.
השבוע המציא גאון תורני בממ־שלת־ישראל
שיטה חדשה. היא גרמה
לבושה.
גופה מול גופה. מישפחתו של
פאהר קוואסמה, חבר הוועד־הפועל
של אש״ף אשר נרצח בידי סוכני־סוריה
בעמאן(ראה עמוד ,)5ביקשה
להחזיר את גופתו לחברון, עיר־מו
לדתו.
כאשר הובא העניין לפני שר־הבי־טחון,
יצחק רבין, נזכר כי ישראל עדיין
מבקשת את גופותיהם של כמה חיילים
שנעלמו(וכנראה נהרגו) בלבנון. היא
גם מבקשת לדעת מה גורלו של חייל
דרוזי, שנשבה בידי אנשיו של נאיף
חוואתמה ונהרג, לדבריהם בהפצצה
אווירית ישראלית. יתכן שהוא עדייו

הצורה הפשוטה היתה לפנות אל
המוסדות המוסמכים של אש״ף, באמצעות
שליח, כאוייב אל אוייב. אך מט־שלת־ישראל,
שיצאה למילחמה כרי
״לשבור את התשתית של אש״ף״ .אינה
מכירה בעצם קיומו של אש״ף.
לכן באה התחכמות: למישפחת
קוואסמה נאמר שאם יאתר אש״ף את
גופות הנעדרים בלבנון, תרשה ישראל
את קבורת קוואסמה בחברון.
קבר סמלי. לפי ההודעה הרשמית,
נאמר למישפחה להביא מישאלה
זו לפני שילטונות ירדן. כרי שאלה
יביאו אותה — כנראה — לידיעת
אש״ף.
היה זה רעיון מטופש. ראשית. אם
בכלל יודעים ראשי אש״ף על מקום
הימצאן של הגופות, הם בוודאי מצפים
לכך שישראל תפנה אליהם במישרין.
ואילו הפנייה העקיפה דיר ירדן רק
הגבירה, מן הסתם, את התנגדותם.
שנית, אין כל ביטחון ששילטונות
ירדן קיבלו על עצמם לשמש כמתווכים
בין ישראל ואש״ף.
שלישית, החייל הדרוזי נמצא (בעבר
או בהווה) בידי אירגון שהחרים
את כינוס אש״ף. גופות החיילים שנעדרו
בקרב סולטאן־יעקוב נמצאות.
(המשך בעמוד )14
העולם הז ה 2471

מחדת־הרוח שד הפוליטיקאים מסכנת את סאם,
!השחצנות שר הקולטים מסכנת את קליטתם

חרוסיס
ך* פטפטת של הפוליטיקאים הישראליים אינה עוד בגדר
1 1בדיחה עגומה, קוריוז, גיבנת מיקצועית.

הפטפטת הזאת היא מחלת־רוח של המישטר —
אחת התופעות של טירוף המערכת.
לא היה צורך באינטליגנציה רבה — מעל למנת־המישכל של
הפוליטיקאי המצוי — כדי להבץ כי הסודיות חיונית לניהול
מיבצע זה של העברת הפלאשים.
כולנו ידענו זאת. כעיתונאים, אנשים שמיקצועם הוא פירסום
מידע, נהגנו בהתאפקות קיצונית. פה ושם היו כמה עיתונאים
מטופשים, שהגניבו איו שהוא את המילים. יהודי אתיופיה״
למוריהם (כדי שיוכלו להכריז לאחר־מכן.ידעתי! ידעתי אך
העיתונות הישראלית בכללה עמדה במיבחן זה.
לא כן הפוליטיקאים.
מחלת־רוח זו של ציבור־הפוליטיקאים, ששמה פטפטת, הלכה
והתגברה בשנים האחרונות.

בלשת עדינה קוראים לה ״דליפות״ .מי שרוצה
לקרוא לילד בשמו, צריך לקרוא לה מעילה־באמון,
גניבה, בוגדנות.

בסיחרור של שיגעון, החלו הפוליטיקאים לראות את חזות
הכל, את הישגם העיקרי או הבילעדי, בפירסום שמם בכלי־התיקשורת.
למען כותרת בעיתון, תמונה בטמויזיה ואיזכור
ברדיו מוכן כיום הפוליטיקאי המצוי למכור את אמו, את עצמו
ואת תפקידו.

קשה להעלות על הדעת מעילה־בתפקיד גדולה
יותר מאשר הדיבורים של פקידי הסוכנות היהודית
על פרשת־אתיופיה. הסוכנות — גוף מנוון, מיותר
ומושחת עד היסוד — הניחה לאנשיה לחרוץ לשון,
ולא סילקה אותם ברגע פירסום הדליפה.

האם זה רק מיקרה שהפירסום הבוגדני הזה, המסכן את העברת
לישראל — בא
היהודים מאתיופיה
דווקא בביטאון גוש־אמונים, הביטאון הלאומני ביותר במדינה,
המתיימר להיות התגלמות הציונות הצרופה?
בצדק הישווה אחד מיהודי אתיופיה, שרואיין בטלוויזיה, את
הפיטפוט המחפיר עם מעשה דומה של משה דיין — שגם הוא היה
רודף־פירסומת חולני — כאשר גילה לפני שבע שנים באירופה
את קיום המגעים עם ממשלת־אתיופיה, ובכך גרם לסגירת
ברזי־ההגירה.

המסקנה? אין מסקנה. אפשר לטפל בחולה־רוח
אחד. איך אפשר לטפל במערכת שלמה, שלקתה
במחלת־נפש?

ובאותה הנשימה עצמה חוזרים בעלי־האזהרה על
אותן השגיאות עצמן.

כי השגיאות אינן נובעות מרצון רע ומודע, אלא מן המנטליות
של בעליהן.

הם לא השתנו מאז, ועל כן גם התנהגותם אינה
שונה.

וכשם שהזהרתי מפני השגיאות אז, כאשר אך החלה ״קליטת״
העולים ההם, כן אני רוצה להזהיר עכשיו, כאשר נראה לי שאותו
סוג של ״קליטה״ חוזר על עצמו.
בוודאי, רוצים לתקן. מנסים לתקן פרט זה או אחר. אך אין
מתקנים את העיקר — מפני שכלל אין מבינים את העיקר ואין
רואים אותו.
מעציב להיווכח כי בניהם של עולי מארוקו ועיראק, קורבנות
ה״קליטה״ מאז, נמנים עתה עם ה״קולטים״ ,ואינם נוהגים אחרת
מאשר האשכנזים לפני דור, שאותם הם ממשיכים לקלל על אותן
השגיאות עצמן.
^ מה היתה טמונה ה״שגיאה״ לפני דור? מה גרם אז לאסון,
שמנע את התהוותה של חברה ישראלית בריאה?

פשוט מאוד: הקולטים בזו לנקלטים. הם לא היו
מוכנים לקבלם, על תרבותם, בשווי־ערך.
הם ראו בבאים ממארוקו שוכני״מערות, אנשים פרימיטיביים,
תת־אנושיים, שיש להנחיל להם את ה״תרבות״ האשכנזית.
האירופית — החל במיקלחת וכלה בבטהובן.

היתה זאת גישה קולוניאלית מובהקת. היא הזכירה את שירו
של רודיארד קיפלינג על ״חובתו של האיש הלבן״ .האיש הלבן
מביא את התרבות לאיש החום והשחור והצהוב, ותוך כדי כך הוא
גם עושק אותו קצת ומנצל אותו קצת.

זה כבר טמון בעצם המושגים ״קולטים״ ו״נקלטים״.
ך* מיבצע עצמו גרם השבוע לגל של התרגשות, שהציף
1 1את המדינה כולה.
נדמה לי שיש בהתרגשות זו נימות שאינן נוגעות לבעיית
יהודי אתיופיה, אלא לבעיות יהודי ישראל.

ה״נקלט״ צריך לקבל את מושגי ה״קולט״ .הוא צריך להקשיב
לו, ללמוד ממנו, לחקות אותו.
זהו רחוב חד־סיטרי. מובן מאליו שאין ל״קולט״ ללמוד דבר מן
ה״נקלט״ .אין הוא צריך להקשיב לו.

אחרי שנים של תיסכול ואף יאוש, כשהיה נראה כי
האידיאלים של המדינה שקעו בבוץ של לבנון
ובביצה של הבורסה, קורה משהו הקשור באידיאל.

ובזה יש סכנה גדולה.

^•פחידים אותי הדיבורים הרמים של קריינים מדושני
^/שביעות־רצון־עצמית על ״ההלם הגדול״ על ״הקפיצה הגדולה״
של יהודי אתיופיה מ״תקופת־האבן לתקופה המודרנית״ ,על
פני ״ 2500 שנים״.
איזו קפיצה?
בוודאי, בחבלים מסויימים של אתיופיה לא היו להם
מכשירי״חשמל, מאותם שהישראלי המצוי רואה בהם את חזות
הכל, עד שהפכו מדחום של הכלכלה הישראלית.
לא היו מעליות. לא היו מים זורמים בברזים. לא היו
מכונות־כביסה ומכשירי־טלוויזיה. לא היו תרופות מודרניות. לא
היו רמזורים.

אחרי שפשתה בלבבות ההרגשה כי למדינה זו אין עוד תכלית
וטעם, קורה משהו שמעניק למדינה יעד ברור. ולא סתם תכלית,
אלא דווקא התכלית המקורית, שעמדה לנגד עיניהם של מייסדי
המדינה: הצלת יהודים הנתונים בסכנה.
זהו מיבצע חד וחלק. יהודי אתיופיה היו נתונים בסכנה ממשית
של מוות ברעב. באתיופיה מתחוללות כמה מילחמות־שיחרור או
מילחמות־אזרחים, שהיקשו עוד יותר את מצב היהודים. בעזרתם
של יהודי העולם וגורמים בינלאומיים אורגן מיבצע־הצלה המוני.
חשיבות קיומה של ישראל העצמאית, כמדינה בעלת זרועות
ממלכתיות וכארץ־מיקלט, הוכחה בעליל.

אחרי שנים של ניצול־לרעה של המילה ״ציונות׳־
בסי פאשיסטים יהודיים, דמגוגים לאומניים ונוכלים
למיניהם, בא מיבצע זה ומזכיר את הפירוש האמיתי
של המילה.
על כך אפשר היה לברך.
אפשר לשמוח גם מפני שקשה לדמיין אנשים נחמדים יותר
מאשר בני שבט זה. העם האתיופי כולו ידוע בעולם כעם אהוד,
אינטליגנטי ויפה במיוחד. הגברים, הנשים והילדים, שהופיעו
השבוע על מירקע הטלוויזיה, תואמים תיאור זה. אי־אפשר היה
שלא לאהוב אותם.
זוהי אהבה ממבט ראשון.

השאלה היא: מה יקרה במבט השני?

^ ני מודה ומתוודה — אני מלא דאגה לגבי עתיד היחסים
בין יהודי אתיופיה והציבור האמור לקלוט אותם.
השבוע דובר הרבה על הצורך שלא לחזור על השגיאות
שנעשו לפני דור, כאשר באו ארצה המוני היהודים מתימן,
מעיראק. ממארוקו ומשאר ״ארצות האיסלאם״.

ה״נקלט״ הוא אילם. ה״קולט״ הוא חרש.

אז מה?

גם בושמן ממעכי הג׳ונגל יכול ללמוד את כל אלה בשבוע
אחד, כמו סוכן־הביטוח ועקרת־הבית המצויים בישראל. אלה אינם
יודעים אי ך פועל החשמל וכיצד מתפקדת המכונית. הם רק
יודעים ללחוץ על המתג ליד הדלת ולסובב את מפתח המתנע
במכונית. ביג דיל.
פלאים אלה של הטכניקה המודרנית הם דברים חיצוניים.
אמנם, הם הומצאו כתוצאה מהתפתחותה של תרבות מסויימת, אך
אין הם מהווים תרבות כשלעצמם.
בני אתיופיה ילמדו אותם כפי שלמדו אותם בני מאראקש
ובצרה, וכפי שלמדו אותם לפניהם בני פשמישל ופלונסק.

אין בכך שום סיבה להתנשאות.

אם לא יובן הדבר בעוד מועד, יהיו ל״קליטה״ זו תוצאות
חמורות. בדיוק כמו בפעם הקודמת.

צנה אופיינית בטלוויזיה: ה״קולט״ שואל את הבאים
^ אם הם יודעים עברית. אלה עונים לו :״אמהארית!״ הקולט

למיס

חוזר על שאלתו, ומקבל את אותה התשובה. אין הוא מבין אותה.
מעולם לא שמע על עצם קיומה של השפה האמהארית — שפה
שמית עתיקה ומכובדת, אחות לשפה העברית והערבית,
שפת־המדינה בחלק גדול של אתיופיה.

מה אפשר לצפות מ״קולט״ שאינו טורח להתעניין
בשפת ה״נקלטים״ ,והמתעלם ממנה בבוז תהומי?
בני אתיופיה אינם מביאים עימם רק שפה. הם מביאים עימם
תרבות חיה של אלפי שנים .,מסורת, השקפת־עולם, סיגנון,
דרכי־התנהגות, שירה, דת.

ברור כבר עתה כי אין מוסדות־הקליטה מתכוונים
להתחשב בקיומם של כל אלה, ולא כל שכן להתייחם
אליהם בכבוד.
הדבר בולט ביותר בשטח הדת, מפני שזהו השטח שזכה
השבוע באיזכור הרב ביותר, בעיקבות היחס המחפיר של המימסד
הדתי אל הבאים.
אומרים שהאתיופיס הם ״דתיים״ .לכן הועברו למוסדות
״דתיים״ ,בליווי הצהרות חסודות המגלות את עומק ההבנה של
הקולטים. הם צולמו בחברת הרב המשוגע־לפירסומת של מיגדל-
העמק.

אבל לדת של האתיופים אין שום קשר לדת
הקנאית והטורפת של האשכנזים האלה, וגרוריהם
הספרדיים. יתכן מאוד שהיא רחוקה יותר מישיבת־הסדר
מאשר מחדר־אוכל של קיבוץ חילוני.
גם זה ניכר היטב בטלוויזיה. האתיופים באו אלינו גלויי־ראש.
אבל כאן כופים עליהם את הכיפות. כעבור כמה ימים הם נראים
כמו המארוקאים הקטנים והאומללים, שנשלחו לפני רור ללי-
מודי־כפייה במוסדות דתיים, שאותם שנאו מעומק נישמתם. רבים
מהם יושבים כיום כדיירי־קבע בבתי־הסוהר.
הדוברים הצעירים של עולי־אתיופיה, שהופיע בטלוויזיה,
והנראים לי אינטליגנטיים יותר מאשר בעלי־שיחם, דיברו בצורה
מנומסת.
הייתי מתרגם את דבריהם לקריאה בוטה יותר :״ריבונו של
עולם, הניחו להם לנהל את ענייניהם בעצמם! הקשיבו להם, לכל
הרוחות! אולי יש להם מה להגיד? אולי יש להם דברים חשובים
להעניק? אולי הם עולים עליכם בכמה מובנים, כשם שאתם עולים
עליהם במכשירי־חשמל? אולי יכולה החברה הישראלית הגסה,
הוולגארית, האלימה והברוטאלית ללמוד משהו מאנשים נעימי־הליכות
אלה, בעלי החיוך, חסרי התוקפנות?

״אולי יכולה להיות כאן השפעת־גומלין מבורכת?
אולי הם יכולים לעזור להפוך את החברה החד•
מימדית הזאת, החד־דתית והחד־גיזענית, לפסיפס
עשיר, ציבעוני, רב-דתי, רב־תרבותי ובלתי־גיז־עני?״

הדברים אינם נאמרים, ואילו נאמרו(כפי שנאמרו השבוע
\ 1פה ושם בחצי־פה) לא היה איש מקשיב.
לכן אני חושש.

אני חושש שההתלהבות הראשונה של הקולטים
והנקלטים תחלוף במהרה, ושבמקומה תבוא המציאות
הישראלית הישנה והמוכרת.
אני חושש שאחינו החדשים האלה, שחורי־העור, יפלו חיש־מהר
קורבן לגיזענות היומיומית שלנו.
שצבע־העור שלהם יחצוץ כמסך־ברזל בינם ובין שכניהם.
שיתפשטו ריעות קדומות, כגון ״יש להם המון מחלות מדבקות״
או ״הם לא משלנו״.
שיהיה קשה להם להתרועע עם בחורות ישראליות ובחורים
ישראליים, קל וחומר להתחתן איתם. שהם יצטרכו להסתגר בינם
לבין עצמם. שתיוולד זרות, ואחר־כך שינאה.
שתישבר תרבותם. כשם שנשברה תרבות בני־תימן.
שהדור הבא יגדל בארץ כשהוא מנוכר, זר, מלא טינה סתומה,
ועל כן אנטי־חברתי.

כל זה נקבע כבר בעצם הימים האלה.
אני מקווה שבעוד 30 שנה לא יקרא מישהו שורות אלה ויאמר:
זה היה נכון. כפי שאני קורא כיום דברים דומים שכתבתי לפני 30
שנה.
עם היו האידיאלים ממלאים את חייו של דור. כיום הופכים
האידיאלים ל״אירועים תיקשורתיים״ קצרצרים. מזון להצהרות
של פוליטיקאים, נושא לכתבות כתובות ומשוררות. מה
שמרגש ומעניין היום, הופך תוך כמה ימים ל״ישן״ ול״משעמם״.
אני מקווה שזה לא יקרה לאנשים סימפאטיים אלה. שהם לא
יימחצו בחיבוק־הדוב של פוליטיקאים ועיתונאים. בעזרת ״מוסדות
קליטה״ למיניהם.

אחרי שהועברו לאדמה זו, הבה גניה להם להכות
שורשים ולפרוח כאוות־נפשם!

הבית החדש. אחר־כך רצה הביתה
להכין ארוחת־צהריים לארבעת ילדיה,
ובערב חזרה שוב למרכז־הקליטה :״הם
כל כך נחמדים!״ אמרה שוב וחייכה
כלפי האתיופים. כשהיא מעבירה
ליטוף של אדנות על ראשו של אחד
מהם.
״הם באו מעולם אחר לגמרי,״ המשיכה,
כשהיא כמו מצטטת את כל
דיברי־ההבל שנכתבו בעיתונים .״הם
פרימיטיביים וצריך ללמד אותם הכל
מההתחלה.״ היא שאלה את הילדים
לשמותיהם ורשמה אותם על פתק, כדי
שלא תשכח את השמות המוזרים והחדשים
לאוזנה.
ממול, על ספסל כתום ן ז1זך, מרחק
כמה מטרים מגאולה ומן הילדים, ישב
איש מבוגר, גבוה ונאה. הוא נעל נעלי־התעמלות
לבנות. גרביים צחורות,
טרנינג אפור והיה עטוף גם הוא בדובון
כחול. הוא חבש את כובע־הדובון
לראשו, כאילו כדי להסתתר מהסביבה.
גופו היה רכון קדימה, בידו האחת הח
הכל
התייחסו אליהם כאל צעצועים זבעיג
ה״סומכות״ הם ״פרימיטיביים״ וגם ״חמודים״
^ לד גיינגיי, בעל אף קטן ומנומש,
לבוש בג׳ינס משופשף ובסוודר
כחול, נשען על מכונית חונה והביט
דרך זוג מישקפיים עבות, משתאה,
הוא הסתכל בקבוצת הילדים האתיופים
שחומי־העור, ששיחקו בצעצועי־פלסטיק
ובכדור ישן על הדשא הירוק.
הוא הסתכל בהם שוב ושוב נדהם.
לבסוף אמר, ספק לעצמו ספק לסביבה:
״במשך הזמן הם יהפכו גם ללבנים.״
המידרכה הצרה ליד המירפאה
במרכז־הקליטה במבשרת־ציון המתה
אדם. קבוצה גדולה של עולים, שהגיעו
ערב קודם למרכז־הקליטה, עמדה
וחיכתה בשמש חורפית של ארץ־יש־ראל,
כדי להיכנס לרופא לבדיקה
יסודית. ילדים ומבוגרים, עטופים כולם
במעילי דובון חמים כחולים. מתחת
לדובונים לבשו טרנינגים חדשים ונעלו
נעלי־התעמלות משובחות.
המבוגרים ישבו בשקט. בצניעות,
כשמבטם מושפל למטה. מעת־לעת
הרימו עיניים גדולות ושחורות ובחנו
בסקרנות את הסביבה החדשה ואת
המהומה שברחוב. הם היו נבוכים, לא־

בדיוק ידעו מה לעשות וכיצד להתנהג
בארץ המשונה, אליה הגיעו לפני ימים
מעטים בדרך־לא־דרך.

^ הס כל כך
נחמדים
ך אולה, שקיבלה על עצמה
^ להיות סומכת לשתי מישפחות
אתיופיות, ישבה על ספסל כתום, כש־לפניה
שלוש שקיות ניילון גדולות
מלאות בבגדים שאספה למענם. לידה
ישבו. בצפיפות, ארבעה ילדים בגילים
שונים ( 5עד .)14 לכל אחד מהם היתה
מכונית־צעצוע ביד. גם הם חיכו כדי
להיכנס לרופא.
גאולה, שאינה דוברת אמהארית,
ישבה והסתכלה בבני־טיפוחיה. היא לא
ידעה מה לומר ואיך לומר, לכן רק
חייכה אל העיניים הגדולות והמת־עגינות
של הילדים, שלא פסקו מלהביט
בה. מפעם לפעם ליטפה ראש
מתולתל ואמרה :״איזה מתוקים״.
גאולה הסבירה לי על האתיופים.

זיק עט ובשניה פיסת־נייר מקומטת.
הוא היה מנותק לגמרי מסביבתו.
ניגשתי, בשקט, מאחוריו והצצתי *
מעבר לכתפו, על פיסת־הנייר הקטנה.
לא האמנתי למראה עיניי. האיש פשוט
ישב וכתב. אחרי כל התיאורים הדר־מאטיים
והמפורטים בעיתונים, בהם
נכתב שוב ושוב בצורות שונות ומשונות,
שאנשים אלה הם פשוט בורים,
הנה ישב לו אחד מהם ורשם לעצמו
רשימות. עיניו׳ היו עצובות כשהרים
אותן לעברי וקרא לי מה כתב. מילים
ראשונות בעברית: שלום, אוטו, תודה .׳
אחר־כך היו כתובים בשורה, באותיות
מוזרות הנכתבות משמאל לימין, שמות *
ארבעת ילדיה של גאולה, הסו מכ ת״
שלו.

והכתובת
על פתק צהוב
^ מרתי לאחת הסומכות שהיו
\ 1במקום שהם כן יודעים לקרוא

..שנת האבן״

כך כינתה אחת הסומכות את השפה האנד
הארית, כשראתה שהעולים יודעים קרוא
וכתוב. בתמונה, מלמדת הסומכת גאולה שני ילדים מילים ראשונות.

היא סיפרה שהם אינם יודעים כלום,
אינם מבינים איך להשתמש בכירת־הגאז
ובבית־השימוש. היא אמרה
שעמדה יום שלם ולימדה אותם מה
לעשות בבית. בידה היתה חבילה של
נייר טואלט .״לימדתי אותם לקנח את
האף בנייר ״.אמרה בגאווה .״קודם הם

עבת סרגוסטי
היו מנקים את האף בבגד שלבשו וזה
היה נורא.״
מאוחר יותר, כשאחד הילדים שב־חסותה
העז למחות את אפו אל המיר־רכה,
התקוממה גאולה, קמה לקראתו
ואמרה בכעס :״אסור: לא!״ ונתנה לילד
קצת נייר טואלט ורוד.
גאולה דיברה עליהם באהבה, כמו
שמדברים על חיית־שעשועים קטנה
ונחמדה. היא סיפרה שיום קודם, כאשר
הגיעו למרכז־הקליטה, קיבלה זן ותם
בבוקר, היתה איתם עד הצהריים, כשהיא
משתדלת ללמד אותם את אורחות

דלי ^ 71111 ילד אתיופי (מימין) שבא לארץ לפני כמה ימים
11.111 /בלבד, משחק כדור עם ילד ישראלי ותיק. הילדים

היהודיים לא נזקקו לשום שפה, הם הבינו מהר מאוד אלה את אלה.

כדור. הילדים האתיופים, שהיו קצת
מבוהלים ולא מבינים בהתחלה,
התחילו לאט־לאט ליהנות מהעניין
ונכנסו למישחק עם כל הראש. אחרים
מביניהם, אלה שלא כל כך אהבו את
גרירתם, חיכו להזדמנות נאותה ונמלטו
בחזרה אל זרועות הוריהם המוכרים.

״ניז

חדשים

״במשך הזמן הם יהפם גם ללבני!״ אמר ילד גיינג,,,
במרכז־הקליטה במבשרת־ציזן, כשראה א 1תם לראשונה
ולכתוב, ואולי הם לא כל כך בורים כפי
שתיארו אותם בעיתונים, והיא הגיבה
בביטול ובזילזול :״זו שפת־האבן!׳׳
אחר־כך סיפרה לי גאולה שהאבא הוא
אלמן, אשתו נפטרה לפני כמה חודשים,
עוד כשהיו באתיופיה, והוא נשאר
מטופל בארבעה ילדים קטנים
ובנכדה אחת. בתו הגדולה מאושפזת
בבית־החולים, חולה במלריה.
מישפחה אחרת, שגמרה את הבדיקה
אצל הרופא, ירדה למטה במדרגות,
לאט־לאט, כמו מתרגלים לצורת בניה
חדשה כזו. הילדים הקטנים אחזו במעקה
בשתי ידיים, כשהם מורידים בזהירות
רגל אחרי רגל במדרגות הגדולות
לרגליהם הקטנות והדקות. האמא
יררה אחריהם, נושאת בזרועותיה תינוק
בן כמה חודשים, עטוף בסוודר
צהוב בהיר. האבא ירד בסוף. על דש
מעיל הדובון שלו היה מוצמד פתק
צהוב בסיכה ובו היה כתוב שם המיש־פחה,
מיספר הבלוק ומיספר הדירה בה
הם גרים, בעברית כמובן. מלמעלה
ליווה אותם במבטו עולה וותיק
ששימש כמתורגמן במרפאה.
הם הגיעו למטה והתיישבו על
הגדר הקטנה בצד המידרכה, מחכים.
ישבו בשקט, לא הוציאו הגה מפיהם.
היה נוח להם להסתתר בתוך הדובונים
הגדולים והעבים, עם הכובע על
הראש.
על המידרכה עברו כל הזמן אנשי
השכונה הסמוכה שבאו לראות את
הפלא. אלה עמדו והסתכלו בעיון ב־אתיופים.
הילדים לא חשו במבטי־ה־סקרנות,
המבוגרים היו נבוכים והתביישו
מאוד. הם השפילו מבט וכמו
התכנסו בתוך עצמם.
מישפחה נוספת נראתה צועדת
באותו מעלה הרחוב, לכיוון המירפאה.
האבא, בחור צעיר, אף קטן וחד, עיניים
שחורות, שיער מקורזל, הלך בראש,
אחריו צעדו חמישה ילדים בגילים
שונים, בהבדלים של שנה או שנתיים
ביניהם, ולבסוף צעדה האמא, מיטפחת
ציבעונית מכסה את ראשה, שהיה
כימעט קרח. היא לבשה שימלה ממנה
צצו זוג רגליים דקות בנעלי־התעמלות
לבנות ובוהקות. הם הגיעו לפתח
המרפאה וישבו לחכות בשקט, ליד כולם.
האבא
הצעיר נעמד בצד, הוציא
מכיסו נייר־מחברת תלוש ועט וכתב
כמה מילים משמאל לימין. עוד אחד
שיורע קרוא וכתוב.

^ ע ת ־ הצהריים הגיעה. ילד
בבית־הספר ומיהרו לבוא אל רחבת־הדשא
שבמרכז. הם זרקו את ילקוטיהם
על אחד הספסלים והתנפלו
מייד על הילדים האתיופים ההמומים.
״*!יזה חמודים! איזה מתוקים! איזה
יפים! יו, תראו אותם איזה מתוקים.״
הילדים האתיופים היו חסרי־אונים

טרמפ עד הסבל

מול התנפלות המונית זו של הילדים
הלבנים המוזרים. הם קצת התביישו
בהתחלה, אבל לא יכלו לומר מילה.
תוך זמן קצר הפן הדשא למיגרש
הומה. כולם שיחקו בכדור עם כולם.
ילדה זריזה רצה והביאה זוג אופניים.
היא לקחה ילד אתיופי קטן, כמעט
חטפה אותו מאמו הנדהמת, הושיבה
אותו על הסבל של האופניים ועשתה

ילדה שגמרה את לימודיה מיה רה
לבוא אל הרחבה בה היו מרו כזים
האתיופים. היא הביאה איתה את אופניה והרכיבה על הסבל ילד

איתו סיבוב נסיעה על המידרכה. הילד
היה כמעט בגילה והיא, כמו מתוך
אינסטינקט, דיברה אליו כמו שמדברות
דודות אל תינוקות, בטון בכייני
ותינוקי.
הילדים הישראליים שמחו בצעצועים
החיים שנקרו אל סביבתם. הם
טילטלו אותם הלוך ושוב, על אופניים,
על קורקינט, גררו אותם למישחקי־

^ חת החונכות, שישבה בסמוך,
סיפרה לנשים אלה איך הגיעו
האתיופים לארץ לפני כמה ימים .״הם
לבשו רק גלביות בצבע לבן. לא בדיוק
לבן, אולי פעם זה היה לבן. דבר נורא.״
הנשים שמעו כשהן ממשיכות להסתכל
בקבוצת האתיופים שלידן ומגירות
את ראשן בצער. אחר־כך
מיהרו לאוטובוס ונסעו הביתה. בבית
בטח יספרו לבעל שראו את האתיופים
החדשים ושהם פרימיטיביים ולא
יודעים כלום, אבל נורא מתוקים.
המישפחה ״של״ גאולה גמרה את
הבדיקה אצל הרופא .״כולם בריאים!״
הודיעה בשימחה כשירדה למטה כמדרגות,
אוחזת ילד בכל יד .״אני כבר
מחכה לרגע שאוכל לקחת אותם אליי
הביתה להתארח.״
אצל הרופא קיבלו הילדים והאבא
שמות ישראליים חדשים, וכשהתחילו
לצעוד לכיוון הדירה שלהם, שיננו
אותם בינם לבין עצמם. .אלון.״ אמרו
והצביעו על הקטן שבחבורה והוא חייך
אל אביו חיוך רחב של אהבה ושימחה.
״אפרת!״ אמרה אחת האחיות כשהיא
מצביעה על עצמה. השם נשמע זר
בפיה .״תרצה!״ ניסתה לומר שם נוסף
והראתה על אחותה הקטנה.
ארבעה ילדים ואבא התחילו לצעוד
בשביל לכיוון הבית החדש שלהם.
גאולה הובילה. היא נכנסה לסופרמרקט
הסמוך וחזרה כשבידה ארגז מלא
מיצרכי־מזון .״שתדעי שהסוכנות דאגה
שלכל מישפחה יהיו כל המיצרכים
הדרושים בבית. לא חסר להם שום דבר
של אוכל.״ היא הסבירה. היום קנתה
רק דברי־חלב ולחם טרי. זו מישפחה
(המשך בעמוד )50

אתיופי קטן, שכיפה לבנה גדולה כבר מעטרת את ראשו. האתיופי
מהווים אטרקציה במבשרת־ציון וילדים רבים באים לשחק ע
האתיופים הקטנים, כשהם גומרים את לימודיהם בכל יום בצהריי(

ירד רקנאטי

ירד יפת

ירד גזית

בנק לאומי

בנק הפועלים

ע* ין צורך בשום ועדת־חקירה.
מינוי ועדה בא להשיג מטרות
שליליות בלבד: לדחות את כל העניין
עד עבור זעם הסערה הציבורית, להציל
את מנהלי־הבנקים ואת הפקידים
הבכירים, להטביע את כל העניין בים
של מילים.
אין זה פלא שכל האשמים בירכו
השבוע על ההחלטה להקים ועדה.
רווח להם. העניין נדחה — ובינתיים
יבואו סערות אחרות ושערוריות חדשות,
שישכיחו את שערורית המיליארדים.
אין
צורך בוועדת־חקירה, מפני
שאפשר להגיש כתב־אישום נגד כל
המעורבים בפרשה, מלבד שרי־האוצר
הנהנים מחסינות פרלמנטרית. להלן אפרט
את פרטי־האישום בכתב״אישום
אפשרי.
חוץ מזה מוסמכים הנגיד או המפקחת
על הבנקים, לפטר את מנהלי־הבנקים,
כפי שאראה להלן.
מעבר לזה מתעוררת השאלה אם
אין צורך להלאים את הבנקים, אחרי
שמשלם המיסים אולץ לקבל על עצמו
את חובות המיליארדים שהמדינה
התחייבה לכסות.

פרשת המניות הבנקאיות היא כולה
פרשה של תרמית, מבחינה מוסרית,
כלכלית ופלילית כאחת.
בפשטות: כאשר מוסד מנפיק מניה,
הוא משתף את בעל המניה ברכוש
החברה. המניה אינה אלא תעודת-
בעלות על חלק מרכוש החברה. מחיר
המניה בעת ההנפקה צריף להתאים
לחלק היחסי ברכוש החברה.
קורה שמניה מאבדת את הקשר
הריאלי עם הרכוש שהיא מייצגת,
בגלל מישחק של היצע וביקוש בבורסה.
זה כשלעצמו חוקי. אבל כאשר
החברה עוסקת בתרגילים כדי להגדיל
באופן מלאכותי ומניפולטיבי את מחיר
המניה, עד שאין כל קשר בין מחיר
המניה והרכוש שהיא מייצגת, נכנס
יסוד של תרמית. כאשר עושים זאת
בנקים שמנהליהם יודעים בעליל שמחיר
המניה בשוק אינו משקף את הרכוש
הריאלי, זוהי תרמית חמורה. כאשר
פקידי הבנק דוחפים את המניות
לידי לקוחות תמימים, בהשראת המנהלים
שלהם, הרי התרמית היא כפולה
ומכופלת. וכאשר מדובר על מיליארדי
דולארים, וזה מגיע לאסון לאומי —
התרמית זועקת לשמיים.

בנק דיסקונט

9סעיפי האישום
**נהלי הבנקים שבהסדר —
^/כל־ א חד בנפרד ואולי כולם יחד
תוך קשירת קשר — ידעו כי הם
מוכרים ללקוחות ניירות שמחירם
עולה עשרות מונים על ערכם האמיתי,

אמנו! זכרוני
כלומר ערך הרכוש של הבנק המיוצג
על־ידם. הם גם ידעו שהם מסכנים את
עצם קיום הבנקים, מפני שעלול היה
להיווצר בכל רגע מצב שבו לא יוכלו
לממש את הבטחתם לפרוע את התחייבויותיהם
כלפי ציבור המשקיעים,
כלומר הבנקים יהיו במצב שבו לא
יוכלו להחזיר את הכספים שהושקעו
במניות בצירוף הרווח המובטח.
על פי חוק ניירות ערך,1968 ,
צפוי לשלוש שנות מאסר, או קנס
כספי, מי שעבר את העבירות הבאות:
• הניע — או ניסה להניע — אדם
לרכוש או למכור ניירות־ערך בהב־

תקדים בן־ציון:בית־המישפט פסק!
באמצע שנות ה 70-דן בית־המישפט העליון
בעירעור שהוגש על־ידי המדינה נגד הבנקאי יהושע
בן־ציון, ועירעור שכנגד שהוגש על-ידי בן״ציון.
בית-המישפט קבע שלא דק אי־בושר מאזני
קובע אם חברה נמצאת במצב של פשיטמ״דגל, אלא
גם חוטר נזילות די בו כדי להביאה עד למצב כזה.
בית־המישפט הוטיף שמתקבל על הדעת שאי-
כושר פירעון במובן חוטר נזילות מהווה, כשהוא
לעצמו, עילה למתן צו-פירוק- .חברה שאינה
מסוגלת לשלם את חובותיה. פירוש הדבר שאינה
יכולה להמשיך בעסקיה ...כך, וביתר־שאת בעיטקי
בנקאות, המבוססים על קבלת פיקדונות מן הקהל״.
הוסיף בית-המישפט העליון. :ההנחה היא שלא
כל המפקידים ידרשו את הכספים בעת ובעונה
אחת, כל עוד נשמר אמונם ביכולת הבנק לעמוד
בהתחייבויותיו, אבל כאשר אמון זה מתערער, עלול
הבנק להגיע עד מהרה למצב של סגירת שעריו,
כלומר של פשיטת־רגל ...בנק חייב להימנע מעסקים
ספקולטיביים, העלולים לסכן את כספי המפ קידים
...בנק מצווה על מדיניות של פיזור הש

קעותיו.״
על הבנק להמעיט במתן הלוואות למגהליו
ולפקידיו, מהטעם שהלוואות כאלה לא ייבדקו
במידת ההקפדה הדרושה״.
ברור שבחודשים יוני־יולי 1974 לא היה הבנק
מסוגל לסלק את חובותיו השוטפים. אז פנה
לבנק־ישראל בבקשת עזרה על״ידי מתן הלוואה.
נגיד בנק־ישראל דחה את הבקשה -וכך הגיעו
הדברים לתפיסת הבנק על ידי בנק־ישראל.
קובע בית־המישפט., :בנקאי זהיר, חובתו היא
לנקוט באמצעים כדי שהבנק שלו יוכל לעמוד גם
בימי רוח סערה בלתי מצויים ...כבר היו דברים
מעולם ששערי הבורסה ירדו ירידה פיתאומית...
מוז שקדה בפועל לא היה מחוץ לגדר ציפיה סבירה
של בנקאי זהיר ...המערער שיחק במישחקי־מזל
מסוכנים מאוד.״ העוסק בעיסקות כאלה עלול
להיתפס בעת ירידת המחיר״...
השאלה הפשוטה היא מדוע לא יחול דין שווה על
כל מנהלי־הבנקים. מדוע לא ייבחנו מעשיהם בא־מות-המידה
שנקבעו בפסק-הדיך שניתן בעניין יהו*
שע בו-ציון, בעבר מנהל בנק ארץ־ישראל בריטנירי
שהורשע ונדון לתקופת מאסר ממושכתג

טחה, בתחזית או נכתב, או בדרך אחרת,
ביודעו — או שהיה עליו לדעת
— שהן כוזבות או מטעות, או בהעלמת
עובדות מהותיות, וכן:
• מי שהשפיע בדרכי־תרמית על
תנודות״השער של ניירות־הערך, בכך
שטען לפני הציבור שהמניות שוות את
מחירן וצפויות לעליה בלבד, ושבכל
מיקרה תמיד יירכשו על־ידי הבנקים
או מקורביהם.
לפי חוק החברות אסור לחברה
לתת במישרין או בעקיפין סיוע כספי,
בהלוואה או בערבות, לשם קניית מניותיה
או בזיקה לקנייה כזו.
בכך שהבנק הילווה כספים לחב־רות־בת
או לחברות משולבות, או למקורבים
אחרים, כדי שיקנו את מניותיו,
כל זה כדי לשמור על מחירן, או
להגדילו, ביודעו שהמחיר מופרז,
כשהביטחון היחידי הוא אותן המניות
ששוויין האמיתי פחות מהסכום שניתן
כהלוואה, הוא עבר על סעיף 139א׳
לפקודת החברות.
חשוב לציין שבמיקרה זה לא נתקיים
חריג של מתן־הלוואה במהלך
עסקים רגיל משום שברור שבנק, במהלך
עסקיו הרגיל, לא יתן הלוואה
כנגד ביטחון הנופל בשווייו האמיתי
מסכום ההלוואה.
הבנקים ומנהליהם ביצעו עבירות
על סעיף זה גם כשההלוואות ניתנו
ללקוחות לאותן מטרות, כשהביטחון
היחידי להלוואה הוא המניות בעלות
המחיר המנופח.
המישטרה יכולה לגלות בנקל שבהרבה
מיקרים ניתנו הלוואות בתנאים
מועדפים, מבחינת ריבית והעדפות
אחרות, ללא שיעבוד כל המניות —
כדי להגביר את. תאוצת המכירה
ולדחוף את מחיר המניות כלפי מעלה.
עבירה על חוק החברות גוררת
בעיקבותיה קנס כספי.

אם נשוב ל״סקודת הבנקאות״
הרי שלפי סעיף 14 בי(א׳),
חבר״דירקטריון או מנהל-עס-
קיט של הבנק, אשר ביודעין
עשה בעיסקי הבנק בדרך שפגעה
ביכולתו לקיים את התחייבויותיו,
דינו מאסר עד ארבע
שנים.
בפיסקה הבאה(ב׳) חבר־די-
רקטריון או מנהל־עסקים של
בנק, אשר ביודעין עשה ב-

מנכ״ל מאיר
בנק המיזרחי

עיסקי-הבנק בדרך שפגעה בניהול
התקין של עסקיו, צפוי
לשנת מאסר.
בפיסקה הבאה (ג׳) בנק
שעבר על הוראת ״פקודת החברותי׳
לעניין ניהול-הספרים, דינו
קנם כספי. בל מורשה־חתי־מה,
שהשתתף בפועל בביצוע
העבירה, וכל מי שהיה באותה
שעה חבר-דירקטריון, מנהל־עסקים,
חשב ראשי או יחיד של
הבנק, צפוי למאסר עד שנתיים,
אלא אם כן יוכיח שהעבירה
נעברה שלא בידיעתו, או
שנקט בכל האמצעים לשמירת
ההוראות.
ברור שהבנקים מנהלים כיום
ספרים שלא כחוק, כי המניות שהן
בטוחות להלוואות מופיעות במאזני
הבנקים בערכים המנופחים הכוזבים,

גי ל ך:
בכירים הזהירו!
על-פי מידע פנימי חסוי
שברשותי הרי שבבל בנק, מהבנקים
שבהסדר, היה לפחות
צדיק אחד בסדום, שהתריע
בפרוטוקול כנגד הוויסות המ ניפולטיבי.
הדברים
נאמרו במפורש
בישיבות הנהלה במשך זמן, גם
כאשר האווירה הכללית בצי בור
היתה רגועה, והמניות רצו
כלפי מעלה.
הדברים הבוטים נדחו ולא
זכו בהתייחסות רצינית.
חובה על הנהלות הבנקים
לפרסם פרוטוקולים אלה. כך
יתגלו צדיקי הבנקים וכך
יתברר שטענות המנהלים, כאילו
הם לא ידעו על מה שעלול
להתרחש בבורסה, הן זריית•
חול בעיניים.

שבהם נרכשו, בעוד ששוויים נופל מן
השווי הנקוב במאזנים. למעשה חלק
מהאקטיב הוא אקטיב פיקטיבי מפני
שאין לצפות שהחברות יוכלו להחזיר
ולוא גם מחצית מההלוואות שקיבלו
כנגד שיעבוד המניות.
סעיף 15 לפקודת הבנקאות קובע
שכל בנק אשר במזיד אינו מקיים את
הוראות פקודת הבנקאות, וכל מנהל־בנק
אשר איננו נוקט בכל הפעולות
כדי שהבנק ימלא אחרי דרישות
פקודת־הבנקאות, או אינו נוקט בכל
הפעולות כדי להבטיח נכונותו של
דו״ח בנקאי — צפוי למאסר של עד
שנתיים.
על״פי חוק־העונשין, טענה עובדתית,
שהטוען אותה יורע שאינה
אמת, או שאינו מאמין שהיא אמת —
היא בגדר מירמה.

לדעתי, הבנקים קיבלו מן
הציבור כספים במירמה ובנסיבות
מחמירות, וכל האחראים
לכך צפויים, על־פי סעיף 415
ל״חוק העונשין״ ,לעונש עד
חמש שנות מאסר.
מנהלי הבנקים ידעו היטב
שהסכומים שבהם מוצעות המניות
למכירה בפרמיה מוגזמת
— כלומר שלא בהתחשב
בשווי האמיתי — היא טענה
עובדתית שיקרית, ועל כן היא
בגדר מירמה.

שסעיף זה חל על נגיד בנק ישראל
והמפקחת על הבנקים.
נם לגבי הפקידות הבכירה יש התייחסות
בחוק העונשין.
עובדי־ציבור אשר מתוך שימוש
לרעה בסמכותם עשו, או הורו לעשות,
מעשה שרירותי, הפוגע בזכותו של
אחר, הרי שהם אחראים בפלילים
וצפויים לעונש של עד שלוש שנות־,
מאסר. ברור שמי שהתיר את הוויסות
או הורה לעשותו — חשוד בעבירה זו.
לפי סעיף אחר, עובר־ציבור העושה
במילוי־תפקידו מעשה מירמה או
הפרת־אמונים הפוגע בציבור — אף

נגיד מנדלבאום
בנק ישראל

סעיף אחר ,416 ,קובע שהמקבל
דבר בתחבולה או בניצול מכוון של
טעות הזולת, אף שהמעשים אינם
מגיעים למירמה — דינו׳ שנתיים
מאסר.

#הפו־ת־אימעים
דעתי, המאזנים של היום
) אינם משקפים את השווי האמיתי
של הבנקים.

מנהלי־הבנקים הציגו במים־
מכים כוזבים תמונת-מצב, ש־איפשרה
להם לקבל כספים
מהציבור. עבירה זו דינה עד
שלוש שנות מאסר, ואם נעברה
העבירה בנסיבות מחמירות
— דינו של הנאשם עד
חמש שנות מאסר.

מעבר לזה: מנהלי־תאגיד ומנהלי־העסקים
שלו, שעשו ביודעין בעיסקי־התאגיד
או בנכסיו דבר הפוגע ביכולתו
של התאגיד לקיים את התחייבויותיו
— דינו מאסר חמש שנים.
כל מנהל שעשה בעיסקי־התאגיד בדרך
הפוגעת בניהול התקין של עסקיו
— דינו מאסר שנה.
ברור בעליל שמנהלי־הבנקים, ב־מעשה
מכירת המניות שלא על־פי
שוויין האמיתי, פגעו ביכולת הבנקים
לקיים את התחייבויותיהם. הבנקים
אינם יכולים לעמוד בהתחייבויותיהם
בזמן הפרעון, כי רכושם אינו מספיק
לפרעון ההתחייבויות. והראייה: הם
ייאלצו לקבל כספים עצומים ממי
שלם־המיסים כדי לעמוד, בבוא הזמן,
באותן התחייבויות.
סעיף 420 לחוק העונשין עוסק
בעבירה שעובר המשתמש במיסמך
מזוייף. סעיף 422 קובע שלגבי שידול
במירמה לערוך מיסמך — דין המשדל
כרין המזייף.
סעיף 425 קובע שמנהל אשר נהג,
אגב מילוי תפקידו, במירמה או בהפרת
אמונים הפוגעת בתאגיד, דינו מאסר
עד שלוש שנים.
סעיף אחר ,431 ,גם הוא מתייחס
לעניין זה. הוא קובע שהמנצל את המצוקה,
החולשה הגופנית או השיכלית,
חוסר־הניסיון או קלות־הדעת של הזולת,
ודורש או מקבל תמורה העולה
במידה בלתי־סבירה על התמורה המקובלת
— דינו מאסר שנה.
סעיף נוסף ,440 קובע במפורש:
הקושר קשר עם זולתו להשפיע
במירמה או בהונאה על מחיר־השוק
של רבר הנמכר בפומבי, או להונות את
הציבור, דינו מאסר עד שלוש שנים.
וזה לא הכל. גם אם המנהלים לא
נטלו חלק אקטיבי בכך, הרי שהם
אחראים כמי שידעו שאחרים זוממים
לעשות מעשה־פשע, ולא נקטו באמצעם
סבירים למנוע את עשייו/־המע־שים.
במיקרה כזה דינו של האחראי
הוא מאסר עד שנתיים ימים. יתכן

מפקחת־על-הבנקים מאור
בנק ישראל

פרשת המניות הבנקאיות, איך ייתכן
שאיש לא פצה פה, ומי שהיה מוסמך
לעצור את הפרת החוק הסיטונית לא
פעל?
אחד התירוצים המושמעים. היום
בפי האשמים הוא שהם פעלו על־פי
הוראות־האוצר או הנחיותיו או בהסכמתו
או בידיעתו. לתירוץ זה אין שום
חשיבות. אחריות הבנקאים היא קודם
כל כלפי לקוחותיהם וכלפי מוסדותיהם.
אם קיבלו הוראה בלתי־חוקית
לבצע מירמה — אסור היה להם לבצע
אותה, כשם שחייל חייב לסרב לפקודה
בלתי־חוקית. ואם אכן קיבלו הוראה
כזאת — הרי נותני־ההוראה הופכים
לשותפים למזימה וגם אותם יש
להעמיד לדין פלילי.
תירוץ אחר שהושמע הוא כי בחוק
מסויי — 5,המתייחס להיטל של מיל־חמת
הלבנון — השתמש המחוקק
במילה ״ויסות״ ,ועל כן זכתה השיטה
כולה בהכרה חוקית.
גם לטענה זו אין ממש. כי הכרה זו
כשלעצמה איננה יכולה להתיר פעולות
האסורות במפורש בחוקים רבים.
השימוש המיקרי במילה ״ויסות״ אינו
אומר דבר לגבי נסיבות־הוויסות, קביעת
מחיר־המניות, המניפולציות שנעשו
בשוק המניות וכן הלאה.
קיים ויסות שהוא חוקי וסביר.
הוויסות מותר, וגם מקובל במקומות
רבים בעולם, כאשר הוא בא להגן על
מניה בפני מניפולציות מלאכותיות —
כלומר שהוא משמש בדיוק למטרה
הפוכה מזו שהוגשמה על־ידי הבנקים.
ויסות מותר לשם שמירה על יציבות־השוק
ושמירה על כספי־הציבור. כאשר
יוצאת הנפקה חדשה מטעם גוף
רציני, מקפיד החתם (מוכר־ההנפקה)
על ויסות. מתי? אם וכאשר נוצר היצע
מיקרי, או שנוצר ביקוש מלאכותי. אז
חייב החתם לספק סחורה כדי למנוע
עליית־שערים ומהלך זה בא למנוע את
המניפולציות.
ויסות מסוג זה לא יילך לעולם נגד
המגמה הכללית בשוק. אם המגמה היא
עליה, ירשה הויסות עליה. אם המגמה
הכללית היא ירידה, ירשה הויסות ירידה.
אבל
מה קרה אצלנו?

#ויסות מניפולטיבי
**קובל בעולם שכל בנק חייב
* 1שיהיה לו הון עצמי, העומד ביחס

נגיד־לשעבר גפני
בנק ישראל
אם לא היה במעשה משום עבירה אילו
נעשה כנגד יחיד — דינו מאסר עד
שלוש שנים.
עובד־ציבור הנמנע במזיד מלמלא
חובה המוטלת עליו על־פי דין — דינו
מאסר שלוש שנים.
חוק ההגבלים העיסקיים גם הוא
שייך לעניין האישומים האפשריים של
מנהלי הבנקים. על פי ההסדר הכובל,
חל איסור גם לקבוע קו־פעולה.

לפחות מאז חודש פברואר
,1983 אחרי פניית האוצר
אליהם, הסכימו הבנקים לקביעת
תשואה אחידה, כאשר
נקבע שהעליה תהיה בשיעור
חודשי של חצי אחוז מעל
לעליית המדד. בכך הם הפרו
את ״חוק ההגבלים העיסקיים״,
ובבד הב ביצעו עבירה על ״חוק
ההגבלים העיסקייס׳׳ ,שהעובר
עליה צפוי לארבעה חודשי מאסר
או קנם כספי.

הוראה בלתי־חזקית
אכן נעברו בעליל עבירות
\ 8כ ה רבות לאורך שנים סביב

בבר לפגי 15 ומדש:

תלננה לנופכ״ל
וליועץ המישפטי
ב״ 17 לאוקטובר .1983 בשיאו של משבר המניות, פנה המישפטן
אמנון זכרוני במיכתבי״תלונה ליועץ המישפטי לממשלה. יבתק זמיר.
ולמפכ״ל המישטדה, אריה איבצן, וביקשם לנקוט בהליכים כנגד
הבנקים ומנהליהם.
להלן קטעים ממכתבי התלונה:
״כפי שמתברר לאחרונה היו הבנקים המסחריים ומנהליהם
ימעורבים. בעורות כאלה או אחרות -בין במישרין ובין בעקיפין
באמצעות חברות״בת -ברכישת מניותיהם הם. מעורבות זו, שהביאה
עליה מלאכותית במחירן של המניות הנ״ל, גדרה הפסדים
גדולים לציבור רחב של רוכשי מניות זעירים.
רכישה. במישרין או בעקיפין, של מניות חברה על־ידי החברה
עצמה אף גודרת בעקבותיה -בעקיפין -את הפחתת הון המניות
שלה.
״קניית מניות על״יד החברה כמוה כהפחתת הונה;
קניית מניות החברה על ידיה אינה דומה להפקעת מניות או להחזר
מניות או לכל דבר כיוצא מזה;
״החברה אינה יכולה להיות חבר של עצמה;
״החוק אוסר, מכללא. החזרת הון לחברים;
אין להצדיק פעולת החברה אף כפעולה אינצידנטלית למטרותיה.
״לרכישת מניות־חברה על ידיה תוצאות קשות הן לגבי נושיה, הן
לגבי בעלי מניות אחרים והן כלפי הציבור. כמה מן התוצאות הקשות
שנגרמו עקב פעולותיהם האמורות של הבנקים ידועות כבד עתה.
״פסיקת בית־המישפט העליון(ד׳ למשל עי׳א 486/89 קמחי נ. בנק
פויכטוונגר בע״ט, פד״י כיד 27 )1מטעימה את פסלותה של כל
עיסקה שנעשתה בניגוד להוראת פקודת החברות.
״עקרון שלטון החוק מחייב אכיפתו על הכל באופן שווה. הימנעות
מאכיפה כזו תגרור תוצאות חמורות גם מבחינת אמון הציבור
במערכת המשפטית.
״לפיכך הינד מתבקש בזאת להורות על פתיחת חקירה בפעי לויותיהם
הנ׳ל של הבנקים ושל מנהליהם ולמצות,במלוא החומרה,
את הדין עם העבריינים על החוק״.
עד כאן קטעים ממכתביו של אמנון זכרוני. המפכ״ל ציין בתשובתו
כי הוא מעביר את המיכתב ליועץ המישפטי. לקבלת הנחיותיו. ואילו
הפרופסור זמיר ציין כי עם גמר בדיקתו ישוב ויודיע לזכרוני את
תוצאותיה. הוא לא עשה זאת עד היום.
מסויים למאזנו. גודל ההון העצמי תלוי
גם במדיניות הכלכלית של כל מדינה.
בנק רשאי להשתמש בדרך כלל בססו
אחוז של הונו העצמי. אך לגבי
פיקדונות קיימות הגבלות שונות, גם

מטעמי־נזילות וגם לשם הכוונת שוק־ההון
לפי המדיניות הכלכלית, למשל
כשרוצים להגביל מתן־הלוואות. מקובל
ככל מדינה, גם כאשר אין בעיות
אינפלציה, שבנק חייב להחזיק אחוז
מסויים מהונו תחת ידו, מטעמי ביטחון.
כאשר יש מגמה ממשלתית של
אי־הזרמת כספים, אומרים שעל פיקדונות
-לזמנים קצרים חייבת להיות
הפקדה של כ־ 90 אחוז.
הכסף הוחזק בבנק ישראל או בבנקים
בחו״ל. בנק־ישראל היה משנה
את התקנות לגבי שיעור הנזילות,
שחייבים היו לקיים על סוגי־פיקדונות
שונים.
לבנקים, יש אינטרס להגדיל את
ההון העצמי שלהם, אם על־ידי
הנפקות של מניות ואם על־ידי שטרי-
הון, שגם הם, למעשה, מניות.
הריווחיות של הבנק תלויה במידה
רבה בכמות ההלוואות שהוא יכול
לתת. יש לזכור שלגבי כספים שהבנקים
היו אמורים להחזיק בבנק
ישראל היו שיעורי־הריבית נמוכים.
לבנקים היתה בעיה של גיוס הון עצמי,
בייחוד בתקופה של שפל בשוק־המניות.
לפני שהתחילו המניפולציות,
מניות הבנקים לא היו מושכות בעיני
המשקיעים, כי ריווחי הבנקים איפשרו
רק מחיר נמוך.
לבנקים לא הירשו להוציא אגרות־חוב
צמודות לדולר או למדד, וגס לא
לקבל פיקדונות צמודים. אז נוצרו
תחליפים כמו הנת״ד — הוא נייר
תמורת דיווידנד — הפת״ם׳ —
פיקדון תושב מקומי — או תוכניות־חיסכון,
שכספיהם לא נועדו לשימוש
חופשי של הבנק, אלא הלכו לאוצר או
כוונו על־ידי האוצר.
הממשלה, לעומת זאת, הוציאה
איגרות־חוב צמודות למדד או לדולר.
גם כאשר הירשו לחברות־ההשקעות
של הבנקים להוציא ניירוג^ מסוג דומה,
חלק ניכר מן הכסף, כ־ 90 אחוז,
הופקד בידי החשב הכללי באוצר, או
הופנה להלוואות מכוונות, אך לא ל(המשך
בעמוד )40
בנק עצמו.

— 1 3י

הסגן
את השיעמום והאפרוריות. ששררו
בכנסת ביום השני שעבר. שברה
כניסתה של אשה בלונדית גרולה
וססגונית למזנון הח״כים. ודתה זו
לודמילה, אשתו הדומיננטית של
הסגן הטרי ליושב־ראש, וץ תיפיו•
לודמילה, עיניה מצובעות בתכלת
ושמלה תכולה תואמת. סבבה כחוגגת

חשמל: לא בבת אחת!
את ישיבתה של ועדת־הכספים של הכנסת. בהשתתפותו של שר־האנרגיה

משה שחל (שיצא בינתיים לחו״ל) .פתח יושב־ראש הוועדה. אברהם
שפירא, בצורה דרמתית.

איו עם
מ׳ לדבר!
״אין עם מי לדבר באיגוד העובדים
הליברלים!״ התלונן באוזניי השבוע
אדם בכיר בחרות.
הסיבה לכך נעוצה במחלתו של
צבי רנר, יושב־ראש האיגוד, המ
מדברי־הפתיחה
שלו הסתבר כי עובדי חברת־החשמל איימו אליו :״אם לא
ימולאו דרישותינו, ננתק את החשמל! אפילו בכנסת לא יהיה לכם חשמל״...
ענה חבר־הוועדה חיים קופמן(חרות) בספק־הלצה, ספק רצינות :״אני לא
מוכן לדון באווירה של איומים!״
בתגובה על דבריו כבה האור בסדר!
הושלך הס בקרב הנוכחים.
את השקט שבר חבר־הכנסת אריאל ויינשטיין(ליברלים) :״הנה,״ קבע.
״הם (עובדי חברת־החשמל) כבר מממשים את האיום!״ אמר, והסיר את ידו
בחשאי ממתג החשמל.
החשמל חזר והאיר את חדר־הישיבות של ועדת־הכספיס.

^ הידד, מודעי וקצב השלימו!
בחרות מתלוגגים ש״איו עם מי לדבר
עקב מרזדיוז
הליברלים, עדד
ה(\ידז*ים ורליהרייים מחלתו באיווז* העובדים
באיגוד
של היו״ר, רנר.
מה מריץ אגשים להיבחר לתפקידים
בשילטוו המקומי בארץ י חו׳׳ל!
בחרות אין מעזים לדבר בקול רם על
^ מצבה המפולג־מסוכסד של המפלגה! לודמילה קינאה
בין המסובים, חייכו* לחצה ידיים,
התנשקה לא פסחה אפילו על שולחן
אחד. לכל אחד הקדישה את תשו־מת־הלב
הדרושה: ברוסית (שפתה
המקורית) ועברית. לסירוגין.
״תראי, תראי, איך היא מארגנת לו
את כל יחסי־הציבור פלט לעברי
חבר־כנסת. כקינאה גלויה.
תיכון הגבר התנהל לאיטו במיזנון,
ונראה רגוע לחלוטין.
עם עזר שכנגד שכזאת, הוא יכול
להרשות לעצמו!

סקופ: איד ומדוע כבה החשמל באמצע
^ ישיבתה של ועדת-הכספים של הכנסת!

בשבוע שעבר גיליתי את שר־העבודה־והרווחה,
משה קצב, מאחורי
אחד העמודים במיסדרונות ה־

דעי.
בו ירבו

ביום החמישי הבא יתקיימו הבחירות
לשלטון המקומי.
״בחירות״ זה לא המונח התואם את
אשר יתרחש שם, מכיוון שהתוצאות
ידועות מראש.
קדמו לכך דיונים ארוכים ומייגעים
בין חיים קוסמן, מאיר שיטרית
ויצחק כפפי(ליכוד) לבין דם
תבורי ויהודה דדטאי (מערך).
הבעיה היתה כיצד לחלק את השלל
המצומצם של התפקידים והתוארים
בין מספר גרול של מובטחים. ראויים
ומפוצים למיניהם משני המחנות?
הפיתרונות לבעיה לא היו מקוריים
במיוחד. רובר על רוטציה. בחירות
חשאיות, ושאר רעיונות שהת־אקלמו
בחיי־היומיום במדינה.
אולם המוצא העיקרי הוא ריבוי
הכיבודים. תוארים ותפקידים. אחסוך
מכם כמה שעות מורטות־עצבים:
ייבחר יושב־ראש המרכז המקומי —
דם תבורי (מערך) .ימונה לו גם
ממלא־מקוס מהליכוד (איזון. איזון)...
— יגאל גריסל. יושב־ראש המועצה
(המועצה היא גוף רחב יותר
מהמרכז) לא יהיה אלא הנער הנצחי
של הליכוד. מאיר שיטרית. הלי...

כנסת.
בעוד אנו לוחצים ידיים, נחתה
עליי בחוזקה יד. היתה זו ידו האימתנית
של שר־האוצר, יצחק מי
תבורי

חו״ל!
כור יחזיק גם בתואר יושב־ראש הסיעה
— פרוספר עזרן. המערך
יחזיק, לעומת זאת. בתפקיד הסגו יחזראל ליו״זד־ראעז
ליושב־ראש המרכז — יחזקאל
הרמלך. בתפקיד יושב־ראש איגוד
עיירות־הפיתוח...
״מה כל־כך מפתה בתפקידים הללו?״
שאלתי את אחד מאותם שעמלו
שבועות על חלוקת השלל.
״תראי ״.הירהר, וניכר שזו הפעם
הראשונה שנטל פסק־זמן והירהר
בעניין ,״זה קידום בסטאטוס, אה...
במה נוספת להתבטאות. ו...נסיעות
לחו״ל! מה פירוש, לשם מה? ערים
תאומות. סיורים לימודיים. חילופי
מישלחות״...
או-קיי, הבנתי:

הסתודדות השניים בצילו של
העמור עוררה את סקרנותי. זכורים
חילופי־המחמאות ההרריים שחולקו
ביד כה נדיבה בין השניים. בישיבות
הממשלה.
מודעי העדיף להעביר את הנושא,
ולהסביר לי בהומור כמה עמוס סדר־יומו.
הנגמר בשעות הקטנות של הלילה.
ואילו קצב שפע חיוכים ונימוסים.
כמו תמיד :״היחסים בינינו
משופרים היום ״,אישר בהקלה ,״אני
שמח שיצחק הבין סוף־סוף. שהערותי
היו ענייניות בלבד, ולא אישיות!״

מי שמנצלים כל ספסל או עמוד
חבוי להסתודדויות־חירום הם שר־המדע-והפיתוח
גידעון פת והשר־לשעבר
פסח גרופר (ליברלים).
הסתודדות דחופה נערכה ביניהם.
למשל. בדקות שקדמו להתמודדות
הפנימית כליברלים על תפקיד סגן
יושב־ראש הכנסת. בין חברי־הכנסת
הליברליים יצחק זייגר ודן תיכון.
(תיכון ניצח!) ההסתודדות היתה לצורך
תיאום־עמדות (זייגר משתייך
לקבוצת אברהם יטריד, ואילו תיכון
אומץ על־ידי אנשיו של מודעי).
שהופרעה בכוונה־תחילה על־ידי
ועל־ידי אחד מעמיתיי. עצביהם של
השניים כמעט ובגדו בהם.
אין לשכוח שהשניים הם שגררו
את הליברלים לדיונים סוערים על
פירוק־הליכוד. שהובילו — בסופו
של דבר — לדיונים נינוחים על
ליכוד־הליכוד.
״אילו הסתודדויות?״ התפלא גרו־פר
,״פשוט. אני שואל את גירעון מה
קורה בישיבות הממשלה, והוא עונה

אושפז בבית־חולים (רפואה שלמה!).
״כתוצאה מכך,״ המשיך המתלונן,
״אין עם מי לדבר בעניינים השוטפים
(כסף, כסף לאף אחד באיגוד אין.
כנראה. יפוי־כוח או סמכות. העסק
משותק!״
לי ...מתגעגע? לאו־דווקא. אבל רוצה
להיות מעודכן. מדוע בחרתי דווקא
בגירעון? מכיוון שהוא היחיד שיש לו
זמן בשבילי ..את מודעי ו(משה)
ניסים לא רואים בכנסת, שריר
עסוק ...אז אני עם גירעון!״
פת וגרופר נחשבים ל״צמר המתוסכלים״
כליברלים. גרופר הפסיד
את כס השר. ואילו פת את משרד־התעשיה־והמיסחר.
שכה אהב.
צרת רבים?

ביום השני שעבר שימשה דלת־ההפרדה
שבין שני חלקיו של מיזנון
הח״כים בכנסת (חלק אהד מיועד
לח״כים ולאורחיהם, וחלק אחר —
לח״כים בלבד) כמסווה אידיאלי להתייעצות
בין אהרון אבו־חצירא
(תמ״י) לבין השר יצחק פרין. אבו־חצירא
התגאה לא אחת בכך שהוא
יועצם של אנשי ש״ס. אלה מצידם
הקשיבו, ופעלו בדיוק להיפך. כעת,
כדי להשיג את,מטרותיו, אולי הוא
מייעץ בדיוק את היפוכן. ואלה פועלים
עוד יותר להיפך.
שמח בקינדר*גארטן הלאומי!

טאם!

במה דנו בישיבת שרי הליכוד
ביום השני שעבר?
״תהרגי אותי אם אני זוכר.״״ ענה
לי אחד המשתתפים בישיבה .״זה היה
רחוק מדי מישיבת־הממשלה הבאה
(ביום הראשון) ,כד שלא היה מעם
לתאם עמדות. דנו ביחסים הפנימיים
בין הגושים בליכוד (ליברלים-
חרות).״
״ומה בדבר היחסים הפנימיים בין
הגושים בחרות?״ נגעתי בנקודה רגישה.
״בזה
לא מעזים לדון!״ צחק אחד
משרי־הליכוד .״אף פעם! גם לא בפורום
שרי־חרות ...זה טאבו!״

דפנה ברק

במדינה
מן הסתם, בידי האירגון של אחמר
ג׳יבריל, שהכריז על ערפאת ועל חבריו
כעל בוגדים שיש לחסלם.
אם אכן משתמש אש״ף בידיעה על
מקום הימצאן של גופות לצרכים
פוליטיים, הרי זה מכוער. אך לא יותר
מכוער מאשר השימוש של ממשלת־ישראל
בגופתו של פאהד קוואסמה
לצורכי מיקוח — מה גם שהיה זה
מיקוח חסר כל סיכוי, המעיד רק על
בורותם של מי שהמציאו התחכמות זו.
מבחינת אש״ף בוודאי היה רצוי
יותר לקבור את קוואסמה (״הקדוש
המעונה של המהפכה הפלסטינית״,
כהגדרתו) בעמאן, מתוך צפייה שהגר
פה תוחזר לחברון אם וכאשר תקום
מדינה פלסטינית. כי כך יש לו ערך
סימלי.
השכל הישר. אך באמצע השבוע
הסתבר, כי השכל הישר, לפעמים, גובר
בכל זאת. במכתב לחברי־הכנסת של
הרשימה המתקדמת, מוחמר מיעארי
ומתי פלד, הסביר יצחק רבין כי הציע
למשפחת קוואסמה לפעול אצל
״ממשלת יררן ומנהיג אש״ף״ וכי
ישראל תתיר את קבורתו של פאהד
קוואסמה בחברון, תמורת ״מידע על
גורל הנעדרים״.
כאילו במתוכנן, אם כי זה היה
מיקרה מוחלט, פורסם, בו ביום, ראיון
מוקלט של העיתונאי אמנון קפליוק
עם יו״ר אש״ף, יאסר ערפאת. חד־משמעית
הודיע ערפאת, כי הוא מוכן
לברר את עניין הנעדרים, בתנאי,
ש״תתחדש ההידברות״.

יחסי חוץ
בסי חוסכים
הסובייטים?
אבן מסמר שברית•
המועצות אינה תומבת
בהנהגת אש״!?
בנאום שנשא השבוע ח״כ אבא אבן,
יו״ר ועדת־החוץ״והביטחון, באוזני חב־רי־כנסת
המקורבים לשדולת השלום,
סיפר אבן על מידע שנמסר לו אישית
מפיו של מנהיג מיפלגת הלייבור
בבריטניה, ניל קינוק. לאחרונה נפגש
קינוק במוסקווה עם רוב מנהיגי ברית־המועצות,
ובכללם הנשיא והמזכ״ל,
קונסטנטין צ׳רניינקו.
לדברי קינוק נשאל צ׳רניינקו על
עתיד ההידברות בין ישראל לבין
הפלסטינים. להפתעתו ענה המנהיג
הסובייטי, שאין זהות בין אש׳ף ובין
הפלסטינים, ולכן הידברות כזאת היא
אפשרית. את המידע הזה ניתן להסביר
בשלוש דרכים שונות:
• יתכן שקינוק המציא את הסיפור,
כדי למכור לאבן משהו מושך במיוחד,
לצרכי הסברה או בידור קהל שומעיו
המגוון בארץ ובחו״ל.
• יתכן שאבן עצמו המציא, או
שיכלל את הסיפור, מאותן סיבות.
• לעומת זאת, יתכן גם שהדברים
אומנם נאמרו, ושיש בכך אינדיקציה
למידת הניכור בין הנהגת אש״ף הנוכחית
לבין הסובייטים.

מיפלגות
אל תסתכל בקנקן
גם אדם נחמד
יבול להיות נין קיצוני.
הראייה: דן מרידור
חבר בוועדת החוץ־והביטחון של
הכנסת הגריר השבוע את הח״כ החדש
מהליכוד, דן מרידור, כ״נץ הקיצוני
ביותר שידעה הוועדה בשנים האחרונות״.
״אסור
להסתכל בחיצוניות הנחמדה
של מרידור ״.אמר הח״כ. הוא תומך
בכל יוזמה קיצונית, מתנגד לכל נסיגה
ולכל ויתור. גם יחסו לתושבי השטחים
הכבושים הוא חמור ביותר ׳,ואין בו
שמץ של הומאניזם״.
,העולם הז ה 2471

פמיניזם ע חיוך

חברת־הבונדסטאג גבי גוטוולד. ,הירוקה הבלונדית״ ,היא
מורה מוסמכת, אשה אינטליגנטית, המביעה את דיעותיה בצורה
בהירה ונוקבת. היא גם צעירה נאה מאוד. רק דבר אחד חסר לה:
בת־צחוק.
במשך כל חמשת הימים של ביקור הירוקים בארץ, לא ראיתיה
צוחקת, ולוא פעם אחת.
אחת מידידותיי הפמיניסטיות, שבאוזניה הערתי על כך,
הסבירה את התופעה בצורה בוטה. .במשך אלפי שנים היו הנשים
מעמד מדוכא,״ אמרה. .כמו בני
כל המעמדות המדוכאים, נאלצו
הנשים להשתדל במיוחד כדי
למצוא חן בעיני המדכאים. לכן
למדה האשה מנעוריה שבחברת
גברים עליה לחייך, להיות נחמדה,
לצחוק לשמע בדיחות תפלות
של גברים. כדי להסתדר
בחיים, לתפוס בעל ולהצליח
בחברה היה עליה להתנהג כך
שהגברים יגידו עליה,זוהי בחורה
משעשעת. יאט? $י£ז$1-־.
.עכשיו, עם התחלת שיחרור גוטוולד האשה, אנחנו מתקוממות נגד
מינהג עבדותי זה. אנחנו לא רוצות למצוא חן בעיני הגברים בכל
מחיר. הבלונדית העליזה, הצוחקת מכל דבר, מתה. תצטרכו
להסתדר בלעדיה.״
זה נשמע לי הגיוני לגמרי. אינני רוצה שמישהי תצחק בחברתי
מתוך הרגשת־חובה. אני רוצה שתצחק כאשר בא לה לצחוק.
אני בהחלט מעדיף בטלוויזיה את יעל דן, המנחה של התוכנית
המצויינת תצפית, המדברת בצורה אינטליגנטית לעניין מבלי
לפזר סביבה חיוכים טיפשיים, על פני יונה אליאן, המנחה של
סיפורי־בדים, המרגישה חובה להתחנחן בלי״הרף, לחייו לצורך
ושלא לצורך ולהיות.נחמדה״ ו״מושכת*.
אך נדמה לי שאין להגיע גם אל הקיצוניות השניה: להימנע
מלצחוק גם כשיש על מה, רק כדי להיראות קשוחות ובלתי-
פגיעות.
אני אוהב אנשים צוחקים, וגם נשים צוחקות. אני מקווה
שאחרי השלב הראשון של המהפכה לשיחרור האשה — שאנחנו
נמצאים עדיין בעיצומו — נוכל שוב לחייך זה לזו וזו לזה. זה
יהיה הרבה יותר נעים לכולנו.

אחת :״כשהיגתי בן 6אמר לי אבא שלא אראה עוד מילחמות. אני
לא יכול להגיד את זה לבן שלי!״
כאילו זוהי גזירה מן השמיים. כאילו המילחמה היא מין
תופעת־טבע, כמו גשם וסערה וחמסין. כאילו אין זה תלוי בו,
ובאנשים כמוהו, אם יגדל הבן לשלום או למילחמה. פאטאליזם?
לא. אבל מין נכות רוחנית, שלא היתה לאנשי . 1948
לחטיבת־הראל היה מיספר־שיא של הרוגים( .השיא הגדודי
שייך דווקא לגדוד שלי 54 ,גיבעתי ).למראה תמונות החללים,
בתוך אנדרטת־הזיכרון של מנחם שמי, עלתה בי שוב, בפעם
המי־יודע־כמה, המחשבה: אלמלא נהרגו 6000 בחורים צעירים
אלה 6000 ,מתוך ישוב של 600 אלף, האם היו פני דורנו שונות?
אילו היו אלה נשארים בחיים, ג׳ימי וכל חבריו, שמא לא היו
מצליחים לגנוב לנו את המדינה?

הפגי שה ה שנתית
הסרט הנחמד של בילי ויילדר שהוקרן בליל־שבת בטלוויזיה,
אוואנטי, היה בעל עלילה דמיונית. תעשיין אמריקאי עשיר
נפגש בכל שנה, במשך חודש, עם מאניקוריסטית בריטית באי-
מרפא איטלקי, עד שהם ניספים ביחד בתאונת״דרכים.
עלילה דמיונית למדי. אלא שראיתי כזאת בדיוק בחיים.
לפני הרבה שנים נהגתי לגור, בעת ביקוריי בפאריס, במלון

** •111 ובנר

גיימי זכל ה שאר
פיתאום הציף אותי גל של געגועים — געגועים אל ג׳ימי, אל
האנשים של ,1948 אל כל מה שהיה ויכול היה לקום ולא קם.
הסרט על פלמ״ח־הראל היה סרט רע. אולי הסרט הרע ביותר
שהוקרן אי־פעם בטלוויזיה הישראלית.
לא קל לקלקל סיפור כמו סיפורה של חטיבה זו. אך מה שניתן
לקלקל — קולקל בהצלחה ובחדווה על־ידי אשר טללים(תסריט
ועריכה) ומיכאל לב־טוב(תסריט ובימוי) .הם לא יכלו לספר סיפור
פשוט וגדול בצורה פשוטה וגדולה. זה לא היה די טוב בעיניהם.
הם רצו להיות. אמנותיים״ .היו להם אמביציות. למרבה הצער,
הכישרון לא הדביק את השאיפות.
יצא קישקוש. סטיות יומרניות, מאויירות בצורה כמעט
אינפנטילית, משהו בדומה ל.זרם התודעה״ של ג׳יימס ג׳ויס
בביצוע של ילד בכיתה ה׳ ,לא היתה זאת היסטוריה, ולא תיאור
הווי, ולא עלילה דמיונית על רקע היסטורי. תערובת של הכל ולא
כלום. במידה שהמאורעות סופרו בכלל, הם תוארו בצורה חד־מימדית,
פשטנית, בלי החוכמה שלאחר 36 שנה, בלי זווית חדשה
כלשהי. לא הוזכר מקומן של חטיבות אחרות ושכנות, לא נאמר
דבר משמעותי על האוייב. כאילו לא למד איש דבר מאז . 1948
אך מבעד לכל הקישקוש הזה ביצבצו דמויות אנושיות,
הלוחמים של אז — ובמשך כמה דקות פה ושם קרם הסיפור עור
וגידים, והיה מרגש.
אינני מתכוון למפקדים. אלה הם חבורה אומללה למדי. אינני
יודע מדוע זה קרה דווקא להראל, אך נראה שמחטיבה זו יצאו רק
גנרלים לאומניים־קיצוניים. יצחק רבין, הנץ הנוקשה, הוא המתון
ביותר. אורי בן־ארי הוא לאומן קיצוני. יוספלה טבנקין, שהרס את
החטיבה, הוא הרבה מעבר לזה — אדם שירד מזמן מן הפסים
הפוליטיים והפך דובר הציונות ה״אכזרית״ ,נטולת המוסר הלאומי
והחברתי. ומעבר לו מבצבץ ראשו של רפאל איתן, שבא לחטיבה
במיקרה, קוזאק רובר־עברית. בחלקים מסויימים הפך הסרט על
הראל־פלמ״ח 1948 לתשדיר־שרות של תנועת־התחיה . 1984
אך לא הגנרלים עשו את הראל, אלא הלוחמים הפשוטים —
ואלה נשארו נהדרים. האשה הנפלאה מקיבוץ כברי, ואיש־הכוורת
ממעלה החמישה, והסייר בעל־הכיפה מקריית־שלום.
ב־ 1948 נתקלתי בהם רק פעם אחת. הייתי בשיירה האחרונה
שהצליחה להגיע לירושלים בכביש לטרון — זו שצילומיה
מופיעים בסרט בהרחבה( .הקפאתי את הסרט במכשיר־הווידיאו
וניסיתי לאתר את עצמי, אך לא הצלחתי. כל הבחורים נראים
בדיוק אותו הדבר, ואיך אכיר את עצמי בכובע-גרב, בלי זקן?)
עלינו בכביש, עברנו בין ההרים המיוערים בקטע הנורא של
שער־הגיא, התקרבנו לירושלים — ואז ראינו את הבחורים של
הראל במרומי הקסטל. הם ירדו לקראתנו בריצה, אנחנו קפצנו מן
המשאיות. לא התחבקנו ולא התנשקנו, כי זה לא היה מקובל
אצלנו, אבל התרועענו וצחקנו והחלפנו צ׳יזבאת.
אביבה רבינוביץ מכברי ויוסי ליברמן ממעלה״החמישה ורעננה
מכברי ודויד אילאיוף מקריית־שלום גילו את סוד נעורי־הנצח. הם
נשארו צעירים, נלהבים, חיים. קשה לאמר זאת על בניהם. בנו
הצעיר והנחמד של יוסי ליברמן סיכם את הכל באימרה עייפה

קטנטן ברחוב ליל, בקירבת הנהר, בצר השמאלי. זה היה מלון ישן
טיפוסי — חמש קומות, ובכל קומה ארבעה־חמישה חדרים.
מעלית לא היתה, כמובן. היה גרם־מדרגות לולייני, מכוסה במרבד
מהוה בצבע יין, שעלית בו סיבובים־סיבובים. אם היתה לך מיזוודה
כבדה, היו העליה והירידה כרוכות בסכנת־נפשות.
היה טלפון אחד לאורחים — בקומה א׳ .מכיוון שגרתי בדרך
כלל בקומה החמישית, הייתי מקלל כל מטלפן. היו צועקים לי
מלמטה, הייתי נוטש את העיסוק הדחוף שבו עסקתי, זורק עליי
חלוק־בית, דוהר למטה במדרגות ומאחר, בדרך כלל, את השיחה.
היו במלון דיירים מרתקים, ששהו בו במשך כל ימות השנה,
וגם תיירים שהיו חוזרים אליו בנאמנות שנה אחרי שנה.
בין הראשונים היתה קבוצה של אותומינים (הומוסכסואלים
בלעז) ,שתפסה קומה שלמה. הרומנים הסוערים, סצנות־הקינאה,
חילופי־הזוגות, השינאות וההתפייסויות שנערכו בקומה זו שימשו
נושא מרתק לשיחות בכל שאר הקומות.
אחת התיירות הקבועות, שחזרה בכל שנה, היתה אשה
הולנדית, שעימה התיידדתי. וכך, בהדרגה, למדתי את סודה.
היא לא היתה יפהפיה, וגם לא מבריקה במיוחד. פשוט אשה
טובה, אז כבת ,30 נעימה ואינטליגנטית. בעיר־מולדתה, האג,
עבדה כפקידה צנועה. היא חיתה עם אמה האלמנה, חיי־שיגרה
שקטים ואפורים.
פעם בשנה היתה באה לפאריס לחופשה. באותם הימים בדיוק
היה בא לפאריס פקיד בכיר של מדינה אירופית מסויימת. הפקיד
הבכיר גר במלון יקר, כמובן, והאשה ההולנדית במלוננו הצנוע.
אך את ימיהם — וגם את מרבית לילותיהם — היו מבלים ביחד
באושר אינסופי. האהבה פרחה. אהבה עדינה, רומנטית, לאור נרות
ובעזרת יין טוב.
בגמר החופשה היתה האשה נפרדת מאהובה. הוא היה חוזר
למקום־כהונתו, והיא לביתה — עד לשנה הבאה.
פעם הזדמנתי להאג, ומתוך סקרנות ביקרתי את האשה בביתה.
מצאתי אותה בדירה נוחה, קטנה, הולנדית טיפוסית, בורגנית־זעירה,
בעלת רהיטים ישנים ווילונות. שתיתי תה בחברתה ובנוכחות
אמה. ניהלנו שיחת־חולין אדיבה. ראיתי לפניי רווקה
שקטה, שמרנית ובורגנית. לולא ידעתי את סודה, לא הייתי מנחש
אותו לעולם.
אינני יודע מה קרה מאז. אולי הם ממשיכים להיפגש עד עצם
היום הזה.

המוח של פואד
זוהי תופעה מבהילה למדי.
אדם מתמנה על־ידי המדינה לתפקיד, שבו הוא שולט על
חייהם של מאות אלפים ומיליונים. רואים אותו פוסע בחשיבות,
כשהוא מוקף בפמליה. מפעם לפעם מופיעות בכלי־התקשורת
אימרות־שפר שלו. איש אינו מעז להטיל ספק בחוכמתו. אחרי־

הכל, הוא שוכן שם למעלה, בפיסגה, מקבל החלטות גורליות1 ,
מצוי במידע הסודי --
ואז האיש פורש מתפקידו, חוזר להיות אחד האדם, מופיע1 ,
מדבר — ולפתע מסתבר שהוא אפס גמור. ולא סתם אפס — 1
כסיל ממש. האיש ששלט בגורלות־אדם מתגלה לך כאיש שלא ן
היית שואל אותו מה השעה.
אחד כזה הוא רפאל איתן. רמטכ״ל. אדם ששלח רבבות 1
לשדה־הקרב, שפיקד על מערכות שבהן ניספו מאות משלנו, ן
ואלפים משלהם. עכשיו הוא מדבר, כותב שירים וולגאריים1 ,
ומסתבר שרמת־השכל שלו היא כשל ילד בן . 12
עכשיו בא פואד. חבר־הכנסת בנימין בן־אליעזר. אדם שבתוקף |
תפקידו, כמתאם־הפעולות בשטחים הכבושים, היה אדון״לחיים, -־
ולמוות של מיליון וחצי נפש, שהיו מופקרים לחלוטין לחסדיו| .
אחרי מותו של פאהד קוואסמה, שגורש מן הארץ בפקודת
פואד (ואיננו יכולים לשכוח: באישורו של עזר וייצמן, האיש
שמינה את רפול לתפקיד הרמטכ״ל!) העניק פואד ראיון בעיתון |
הארץ. ראיון שלא ייאמן.
אינני בא כאן להתווכח עם דיעותיו — מה גם שאינני סבור
שיש לו דיעה משלו. אני בא רק להצביע על הרמה השיכלית.
שאלות פשוטות של הגיון. האם שתיים ועוד שתיים הן ארבע? ;
״העובדה היא שהוא(קוואסמה) נבחר לוועד״הפועל של אש״ף,
ויתכן מאוד שאש״ף רצח אותו ״.אין צורך להיות מתאם־פעולות 1
בשטחים, או אף תלמיד־מתחיל במכון שילוח. כדי לדעת שפאהד |
קוואסמה נרצח על־ידי אויבי אש״ף, הסורים וסוכניהם, מ פ ני ׳
שהוא נבחר כחבר הוועד־הפועל של אש״ף. הדבר כלל אינו נתון ,
בוויכוח. אין איש בעולם — גם לא בדמשק — החולק על כך$ .
הלאה :״חבל, מפני שהוא היה אולי אחד הסיכויים להוריד את ׳!
אש״ף לשפיות.״
איני יודע מי שפוי כאן ומי לא. קוואסמה, שפואד מכריז עליו 1
כעל סמל השפיות, נבחר זה עתה לגוף המהווה את הממשלה 1
הפלסטינית בגולה. אם גוף בוחר באדם כל־כך שפוי להנהגתו, יש |
להניח שגם הבוחרים הם שפויים( .איני בטוח שאפשר להגיד זאת |
על מי שבחר באיש כמו פואד לתפקיד כה אחראי).
הלאה :״קיימים באיזור הזה מיספר מנהיגים בעלי יכולת לקיים 1
דיאלוג, שיוביל לפיתרון של דו־קיום. קוואסמה, מחשובי המג״ [
היגים האלה. נרצח. מי יעז היום לקום נגר אש״ף״.
ראשית: אם קוואסמה היה כל־כך נהדר ושפוי ושוחר־שלום1 ,
מדוע החליט פואד לגרש אותו? שנית: אם היה כזה, מרוע לא .
לפתוח בדיאלוג עם הגוף שאליו 1,
נבחר — הוועד הפועל של 1
אש״ף? שלישית: מה משמעות 1
הפסוק ״קוואסמה נרצח, מי יעז ן
היום לקום נגד אש״ף?״ הרי |
קוואסמה היה איש־אש״ף, ומי |
שום כך נרצח. ואילו רוצחיו היו |
אויבי־אש״ף,
והפנינה העיקרית :״הוא מכר
את נישמתו לאש״ף, ואש״ף הו־ ״
ציא את נישמתו״.
אין מנוס מן המסקנה שבמוחו ־
של פואד, אש״ף ואוייבי־אש״ף :
הס היינו הך. באותו ההגיון היה
יכול להגיד על אמיל גרינצווייג 1
״הוא מכר את נישמתו לשלום עכשיו, ושלום עכשיו הוציא את ץ
נישמתו.״
מילא, ח״כ. אבל מתאם־פעולות בשטחים הכבושים?

טרמם לבית־הלורדים
השר אמנון רובינשטיין הציע לבטל את הצנזורה על מחזות1 .
זה טוב. אבל זה גם מדכא.
זה מדכא מפני שאני הצעתי את אותה ההצעה עצמה בכנסת| .
לפני 15 שנה. שר-החינוך יגאל אלון אף קיבל את הדרישה. ן[
והצנזורה על המחזות (להבדיל מן הסרטים) בוטלה למעשה׳ .ן
אחר־כו בוטל הביטול, והכל חזר לקדמותו.
לעיתים נראה לי ששום דבר לא השתנה בכנסת מאז כניסתי |
אליה לפני 19 שנה. כל הדברים שעוררתי אותם אז — ואני ראיתי |
את תפקידי העיקרי בכנסת בהעלאת נושאים חדשים על סדר־ :
יומה — נשארו פתוחים.
זה עלה על דעתי כאשר קראתי בימים אלה, באיחור של שלוש £
שנים, את ספר־הזיכרונות של משה ברעם, לא בתלם1 .
כיושב־ראש הקואליציה, היה ברעם (אבא של עוזי וחיים) יריבי ;
העיקרי בכנסת. בספר הוא מתאר אותי כאויב מס׳ ,1אך(כך נדמה ׳
לי) גם במין חיבה נוסטלגית. המערכות שהתנהלו אז בינינו| ,
ושכמה מהן מוזכרות בספר, נטושות עד עצם היום הזה. כמעט כל £
הנושאים שבהם עוסקים כיום שבח וייס, מרדכי וירשובסקי| ,
שולמית אלוני ויאיר צבן כבר היו אז נושאי־מאבק בינינו.
לחמתי על הסעת החיילים באמצעים ממלכתיים. אחרי רצח . 1
הדס קדמי, מתווכחים על כך שוב. בעוד 19 שנים בוודאי יהיה ן
ויכוח זה אקטואלי באותה המידה.
התעקשתי על הטלת חובה של שימוש בחגורות־בטיחות. מאז 1
נהרגו בתאונות בוודאי כ־ 6000 איש ואשה. לבסוף הוטלה 1
חובת־החגירה בכבישים בינעירוניים. לא בתוך הערים. למה? ככה. ן
העליתי את ההצעה להקים בית שני לפרלמנט — מוסד של 1
מומחים, בעלי־ידע ובעלי־נסיון, שיהיו כפופים פחות לשיקולים 5
מיפלגתיים, כמו בית־הלורדים המודרני בבריטניה. לפני כמה ץ
שבועות העלה נשיא־המדינה את הרעיון מחדש.
וכן הלאה. רשימה ארוכה ומדכאת. שום דבר לא השתנה׳ .
מלבד הרמה. היא יחרה.

ה1דינ עשה מילואים בנכד שלם, העיתונאית מחזיקה
בתיקה סכין והאלוף מניו וק בגבול שעל נהו הכרת
מה היה ארוך וקשה אצל
פסח גרוסר? הסיגר? לא. בית־הספר
היסודי!
בנאום נלהב למען עונש־מוות
נסחפה ח״ב התחיה גאולה
כהן ואמרה :״לא די בעונש
מוות. צריך אותו, הוא חיוני, אבל
זה לא מספיק ״.שאל אותה ח״ב
העבודה חיים דמון :״מה עוד
את רוצה? לבשל ולאכול אותו?״
שר המשפטים, משה ני־סיס,
טען שהוא לא הבין את
דיברי כהן. העיר ח״ב עבד אל
ווהאב דראושה :״היא מתכוונת
לדם ועוד דם ועוד דם״.
מיפגש שגרירים ישראלים

נערך בביתו של שגריר ארצות־הברית
בארץ 00 ,לואים. הוא
הקרין בפני קבוצת האורחים
פרק בסידרה הטלוויזיונית הציוויליזציה
והיהודים, שמנחה
אבא אבן. הפרק, מדינת הזהב,
העוסק בתולדות יהודי
ארצות־הברית, הוקרן גם בפני
שלושה שגרירים ששירתו בעבר
בוושינגטון: אבן, אברהם הר״
מן ושימחה דיניץ. הסידרה
הפופולארית של אבן תוקרן
שוב, בתחילת שנת ,׳85 מחוף אל
חוף.
אם לא יחול שינוי הרי
שבקיץ הקרוב תנפוש צמרת
הממשלה בנהריה. שימעון פ

כבר הבטיח למשה גרוס,
מבעלי מלון קרלטון בעיר,
שהוא יתארח אצלו. שר־התיירות
אברהם שריר עושה זאת כל
שנה, ובשבוע שעבר כבר הודיע
השר דויד לוי שהוא יבוא בקיץ,
עם כל מישפחתו, למלון. לוי
הירצה באולם המלון בשבת
שעברה בכנס תנועתי. בשעת
לילה מאוד מאוחרת הוא התעקש
לשוב לבית־שאן, אחר שדחה
את הצעתו של גרוס לישון
במלון באותו הלילה.
בקהילת הכתבים הכלכליים
יש רק כתבת אחת מיק־צועית,
הלא היא גליה שקל.

הכותבת בעל המשמר. או היא
איננה אשה. זהו פסבדונים של
הכתב הכלכלי אליעזר (״ליי-
זי״< פני־גיל
ח״כ מיכאל(״מיקי״) איתן,
אינו חייב לצאת לשירות־מילואים
מאז שנבחר לכנסת. אך
כחבר תנועת החרות הוא החליט
בכל זאת ללבוש את המדים, אבל
לא לזמן רב. איתן, המוצב ביחידה
קרבית, ששירתה כבר ארבע
פעמים בלבנון, השתחרר מהשירות
בצפון בפעם האחרונה בגלל
הבחירות הפנימיות בתנועת
החרות. לפני שלושה שבועות
הוא גויים לשירות כאיש־מיפ־קדה,
ולמחרת נסע להפגיז בכפר
איכסל, מול ביתו של ח״כ דר־אושה.
ביום הראשון שאחרי־כן
התייצב שוב, הודיע שהוא יוצא
לשמירה וכעבור יומיים יכלו
חבריו לקרוא שהוא השתתף
באופן פעיל ביותר בהפגנת תושבי
כפר שלם נגד הריסת המיב־נים
הלא־חוקיים במקום. אחריכן
הוא שב ביום האחרון לשירות
כדי להשתחרר עם כל חבריו.
השחקנית נירה עדי, שחזרה
בתשובה, היתה מסמר הערב
שאירגנו נשים חרדיות, הש־

עצמית. לפני שבועיים שבה רותם
לדירתה בצפון תל־אביב
ובפתח עמד גבר ואונן מולה. היא
לא נבהלה, צרחה עליו שיסתלק,
הרימה גזר־עץ שהיה בקירבת־מקום
ורצה אחריו. הצטרפו אליה
זוג שכנים, שחששו לפני כן
מפניו. הבעל רץ ובידו אקדח
והאשה אחזה בידה בסכין־מיט־בח.
אחרי שהגבר הזר נעלם
החליטה רותם שאם הוא ישוב
היא לא תיתן לו לברוח בקלות,
וכדי להבטיח זאת החליטה להצטייד
בסכין.
השופט המחוזי שאול
אלוני יוצא בקרוב לחופשה.
במיסדרונות בית־המישפט מתלחשים
שהוא בוודאי ינצל את
זמנו להתעמקות בתחביבו: לימודי
הבלשנות.
אלוף פיקוד הדרום, משה
בר־כובבא( .״בריל״) .ידוע
בדיעותיו הניציות ולכן מתבדחים
על חשבונו שבאימון צבאי
שנערך לא מכבר הוא נתן לכר
אף ביטוי בשטח. ברכב. שבו הוא
נסע. העיר הנהג את תשומת־ליבו
של האלוף שהם חוצים את
הגבול. העיר בר־כוכבא :״כאן
אין גבול!״ ופנה לסגנו ושאל:

מךןך 1ך הופיע השבוע בכנס מיפלגתי, אחרי הימנעות ממושכת בהופעות כאלה. הוא בא
11 1 ^ 1/ 1 1 4 /1לישיבת מרכז המיפלגה הליברלית, שבה הוא חבר ובכניסה לאולם בבית
ציוני״אמריקה זכה לליטוף קל מחברת מרכז אחרת. סבידור היה השבוע מרוצה אחרי שועדת־מישנה של
ועדת״הכנסת אישרה לו מתן הנחות לרכב הצמוד לשלו. סבידור, יו״ר הכנסת לשעבר, שחברי המיפלגה
הליברלית הדיחו אותו מהכנסת, זכה הפעם ללחיצות-ידיים רבות, בדרכו לשמוע את נאומו של שר״האוצר.

ך ח 1ה 1*111111 הציירת הופיעה השבוע במסיבה בתל־
1אביב. עם במה. נעמי. שהיא במם של
^1111
בתיה ובעלה לשעבר, דן בן־אמוץ. נעמי היפהפיה אינה נופלת
ביופייה מאימה. בתיה אפולו והבת מתגוררות במושב במרכז הארץ
והאם לא עוסקת רק בציור, אלא גם בעבודה במיפעל לנעלים.

י* *1111ך 1ךןש עומד לנשק את רות תקוע, יו׳ר ויצו ישראל, לפני הופעתו כיו״ר מגבית ויצו בפני
1 1111 11ן פעילות התנועה. הורביץ סיפר במיפגש שהוא נענה לאתגר רק אחרי שיו״ר
ההנהלה העולמית של ויצו, מיכל מודעי, אשתו של שר״האוצר, נסגרה איתו בחדר אחד וביקשה ממנו שיקבל
את התפקיד. .נסו לדמיין גבר הנמצא עם מיכל בחדר אחד ואומר לא!״ הסביר הורביץ לנשים. בין הורביץ
ותקוע מציצה אספנית הכספים, הלנה גלזר. תקוע היא רעייתו של מי שהיה שגריר ישראל באו״ם, יוסף תקוע.

בוע, באולם גן־אורנים בתל-
אביב, ושהכנסותיו קודש לבית־ספר
לבנות בבני־ברק, של חסידי
הרבי מבאלז. אבל עדי גרמה ל־שערוריה
תיקשורתית בתחילת
הערב. הנהלת. האולם הזמינה
לאירוע צלמים ועיתונאים. כשעדי
ראתה אותם, היא נעלמה.
אחר־כך מסרה למארגנים שהיא
לא תופיע אם ישבו באולם אני
שי־תיקשורת. הללו הוצאו אחר
כבוד מהאולם ורק אז הסכימה
השחקנית, שבעבר אף הצטלמה
בעירום. לדבר. עדי תיארה בפני
הנוכחות את שלבי חזרתה בתשובה
וסיפרה שזהו האירוע הגדול
ביותר בחייה.
באחרונה מהלכת הכתבת
היפה של מעריב, אירית
רותם, ובתיקה סכין־מטבח גדולה.
רותם, המסקרת את אירועי
הלילה בתל־אביב, החליטה לקחת
עימה סכין לצורכי הגנה

״היכן הגבול?״ השיב הסגן :״על
נהר הפרת״.
לא מכבר ביטלה מיפלגת־העבודה
את תביעת הדיבה שהיא
הגישה נגד סגן שר־החוץ, רוני
מילוא, אחרי שהאשים אותה
בקבלת־כספים באופן לא־חוקי
באמצעות יעקוב לוינסון המנוח.
השם לוינסון עושה משהו
למילוא. לפני זמן לא רב טילפן
מישהו למצודה, והציג עצמו
בפני סגן־השר כדויד לוינסון.
העיר מילוא בבדיחות־הדעת:
״אני לא מבין מה קורה כאן. כל
דויד לוי הופך לדויד לוינסון״.
סילווסטר על גלגלים ערכו
שחקני ההצגה גטו, של התיאטרון
העירוני חיפה. בליל
השנה האזרחית החדשה הציגו
משתתפי מחזהו של יהושע
סובול בתיאטרון ירושלים. בדרכם
לצפון הם פתחו בקבוקי יין
באוטובוס, ואחרי ששתו ואכלו,
העולם הז ה 2471

1#47

310 3011 € 10100$ $ 00$$ז1נ*ח?י 00$31 $ 00$$ £ס1ן£3030 10010, 111
1יוד״
?030.ממס 11? 030193100ס)000$$ס $נ1מ? 3זממו?,קמ0$1 0) $001 311113110) ?00 3 53 מז 10135
ך 1^ | 1ך \ 11 הקאריקטוריסט שיגר לידידיו ברחבי״העולס בירכת שנה טיגה
!!# 1ן 1\ 11 /מקורית. זהו פוסטר״ענק שעליו מצויירים כל מנהיגי העולם על
ומסביב לספינה. זה יכול להיות מישחק חברתי, ולמי שלא יצליח לזהות את כולם, להלן
הפירוט, לפי המפתח (ראה למטה) .1 :רוברט קייסי, היועץ לביטחון לאומי של ארצות-
הברית; .2ציאנג ציינג קאו, נשיא טאיוואן; . 3וויליאם קייסי, מנהל הסי־אי־איי; .4מיגאל
דה לה מאדריד, נשיא מכסיקו; . 5פיטר בוטה, נשיא דרום־אפריקה; .6חואן קרלוס, מלך
ספרד; .7תומאס ארנייל, יושב״ראש הקונגרס האמריקאי; .8יאסר ערפאת, יו״ ר אשי״ף;
.9אייתוללה חומייני, שליט איראן; .10 רוברט מוגבה, ראש ממשלת זימבאוואה; .11
טארו־סאן, הסמל הלאומי היפאני; .12 מילטון אובוטה, נשיא אוגנדה; .13 גוניוס
ג׳איווארדנה, נשיא סרי לאנקה; .14 קאנאן אבראן, נשיא תורכיה; .15 אוגוסטו פינושה.
נשיא צילה; .16 בומיבול אדוליאדג׳ ,מלך תאילנד; .17 חאפט׳ אל־אסד, נשיא סוריה; .18
סדאם חוסיין, נשיא עיראק; . 19 היסאנה האברה, נשיא ציאד; •20 לד וואלנסה, מנהיג
סולידאריות; .21 מוחמד זיה אל״חאק, נשיא פקיסתאן; . 22 ניקולא צ׳אושסקו, נשיא

החלו להופיע. השחקן עמי
ויינברג חיקה את כוכבת גטו,
ריקי גל, והאחרים שרו בצוותא
את כל להיטי התיאטרון מהשנים
הקודמות.
חברי איגוד העובדים הליברלים,
שביקרו את הח״ב לשעבר
צבי רנו* בבית החולים על־שם
שיבא בתל־השומר, הופתעו
לראות ליד מיטתו זר־פרחים ששלח
לו עמיתו למיפלגה, אריאל
ווינשטיין, יום אחרי שנותח.
למרות שהיחסים בין השניים
היו יותר מצוננים, שכח
ווינשטיין לרנר החולה את כל
הצרות שגרם לו בעבר.

״עם הנוטה להאמין מזה שנתיים-
ימים שהוא יצא למילחמה מטומטמת
בלבנון כדי לשמור על
שלום הגליל, אזרחים הממשיכים
להאמין כי העולם כולו נגדנו,
ההתנחלויות חשובות לביטהעולם
הז ה 2471

רומניה; .23 וויציק ירוזלסקי, ראש ממשלת פולין; .24 אריק הוניקר, מנהיג מיזרח־גרמניה;
.25 קים איל סונג, נשיא צפון־קוריאה; .26 סוהרטו, נשיא אינדונסיה; . 27 חוסיין, מלן
ירדן; .28 בוב דול, מנהיג הרוב בסנאט האמריקאי; . 29 דניאל אורטגה, נשיא ניקרגואה;
.30 דנג סהופינג, מנהיג סין; .31 האפיפיור יוחנן פאולוס השני; .32 פידל קאסטרו, נשיא
קובה; .33 מרגרט תאציר, ראש ממשלת אנגליה; .34 יאסוהירו נאקסונה, ראש ממשלת
יפאן; .35 סי.וי. דאוואן נאיר, נשיא סינגפור; .36 קונסטנטין צירניינקו, נשיא
ברית־המועצות; .37 רונלד רגן, נשיא ארצות״הברית; .38 מועמר קאד׳פי, נשיא לוב; .39
דו הואן ציון, נשיא דרום־קוריאה; .40 ראול אלפונסין, נשיא ארגנטינה; .41 בראיין
מולרוני, ראש ממשלת קנדה; .42 אנדריי גרומיקו, שר־החוץ הסובייטי; .43 רג׳יב מדי,
מנהיג הודו; .44 פרנסואה מיטראן, נשיא צרפת; .45 פאהד, מלד סעודיה; .46 רוברט הוק,
ראש ממשלת אוסטרליה; .47 חוזה נפוליאון דוארטה, נשיא אל״סלוואדור; .48 הלמוט
קול, קנצלר מערב־גרמניה; .49 שימעון פרס, ראש ממשלת ישראל; .50 חוסני מובראק,
נשיא מצרים; .51 פרדיננד מארקוס, נשיא הפיליפינים; .52 פאפנדריאו, ראש ממשלת יוון.

חון, אריק מלך ישראל, השופט
בן־זונה, אין עם מי לדבר, כוחנו
בצדקתנו, צריך להדק את החגורה,
הווידאו הביא את האינפלאציה,
בומה שביט, הערבים מבינים
רק שפה אחת, הטלוויזיה
אשמה, יש לנו עם נפלא, נשקנו
טהור, כהנא צודק, יש גבול
לדמוקרטיה, תן לבך ללב״י,
עזוב שטויות אכול פירות, לא
בבת־אחת ...עם שכזה יאמין גם
לכל שטות מסממת אחרת, ואין
הדבר מפליא כלל ועיקר״.

• כתב ״הארץ,״ עמום
בן־ורד, על עיסוקיו של
השר ללא תיק, עזר וייצמן:
״מנחם בגין נזף פעם בעיתונאים
שהרבו לשאול אותו אם באמת
נפגש בערב מסויים עם בשיר
ג׳מייל — ,לא שואלים גבר היכן
בילה את הלילה ׳.וייצמן עולה
על רבו. הוא אינו רוצה שישאלו
אותו היכן הוא מבלה את היום!״

• ח״כ חד״ש, מאיד
וילנר, למאיר כהנא :״היט-
לר קטן•״

והכיבודים למיניהם, הסכים להיחשף.
״בעיקר בכדי לתת תקווה והנחיות
לאחרים כיצד לנהוג על מנת לנצח
ולהבריא!״ במציאות הישראלית, בה
נודעה חומרת מחלתה של גולדה מאיר
לציבור רק לאחר מותה, זה בהחלט
אקט אמיץ.

מלונות
של מפונק
^ נושא החל כך:״ הוא משחזר,
הלכתי לבדיקה שגרתית,
הנקראת, בסלנג, בדיקת־מנהלים. איך
קוראים לזה בלשון מקצועית?״
הוא מקדיש זמן רב לשימוש
במונחים הרפואיים המדוייקים, שאינם

השמועות אמח שהוא חורה אנוש, אבר
האמת היתה שהוא עבו שני ניתוחים קשים.
ח״כ ח״ם קונמן חושף עצמו באקט אמיץ
ף* שבועות שקדמו לבחירות.
^ החלו ללחוץ עליי גורמים שונים
בחרות :״תבדקי מה עם חיים קופמן.
לאן הוא נעלם?״ שאלו בספק־דאגה,
ספק־נקמה.
קופמן כיהן אז כסגן שר־האוצר
(תחת השרים יורם ארידור ויגאל כהן־
אורגד) ושמו, באמת, נעדר מאמצעי־התקשורת
בתקופה קריטית זו של
בחירות פנימיות בחרות, שקדמו
לבחירות הכלליות. צריך לציין שבעבר
הלא־רחוק נחשב קופמן ל״מאכר״
הראשי בחרות: הוא היה זה שמכר את
יורם ארידור למנחם בגין כשר־האוצר
(ארידור לא היה מאהובי־נפשו של בגין)
,והוא נחשב לבעל השפעה בסניפי
חרות: עד היום הוא מחזיק את התיק
המוניציפאלי של חרות.
התעלומה נפתרה כשנפגשתי עימו
תוך כדי ענן של שמועות :״הוא חולה״.

נסע לחו״ל ...אסף כספים למען התנועה
...היה עסוק עם ספיחי הבחירות
המוניציפאליות קופמן התגלה כאדם
פתוח, כנה, לא ניסה לטייח דבר
וריתק אותי במשך שש שעות שיחה.
את פשר היעדרו מהכותרות פירש מיד
ובלי קישוטים :״הייתי חולה...״
ההתבטאות הלאקונית הזו קיפלה
בתוכה חודשים של ניתוחים (שניים
במספר) ,טיפולים, בדיקות, מעקב
ועולם חדש בעל מושגים ונורמות
משלו. הצעתי אז לקופמן לחשוף את
מאבקו הרפואי ונצחונו. זאת, על מנת
להסביר את היעדרו ובעיקר — לשבור
את קשו״השתיקה שיצרו פוליטיקאים
סביב מחלותיהם, בפרט כשדובר
במחלות מתמשכות(גידולים וכדומה).
קופמן נרתע תחילה מהרעיון, אחר־כך
התחשב, ולאחר שנגמרו, פחות או
יותר, המאבקים בחרות סביב המינויים

קוסמן בהלוויית ידיד
זה לא נורא, אבל זה לא נעים

שגורים, בדרך־כלל, בפי אדם בריא.
״סקר! זה השם המדוייק של הבדיקה.
זה היה במהלכה של מילחמת־לבנון...
מה פתאום הלכתי? הרגשתי עייפות.
ייחסתי זאת לעבודה הקשה שנמשכה
יום ולילה. לא ייחסתי לזאת חשיבות,
אבל יוסי, הנהג שלי, לחץ עליי. הוא
היה גם הנהג של מרדכי ציפורי, היה
איש צבא. ואלה — אנשי הצבא —
הולכים למיבדקים בקביעות.
״עברתי את הסקר בהצלחה, אולם
נותרה בי הרגשה לא נוחה. הרגשתי
שהגוף שלי לא מתפקד בסדר.״ כאן
הוא מפרט׳ אר מבקש, מאוחר יותר.
לצנזר את הפירוט .״תמיד הייתי לקקן
גדול,״ הוא מודה תוך כדי ליקוק
גלידה ,״אך לא היו לי שום בעיות עם
זה. אז הייתי עדיין סגן שר־האוצר,
והרופא שבדק אותי התייחס לתלונות,
כאל תלונות של אח״מ מפונק. לאחר
לחץ תקיף מצירי, שלח אותי הרופא
לבדיקה באמצעות גסטרו (מכשיר
עשוי סיבים אופטיים, המוכנס לחלק
הגוף, אותו בודקים) .בבדיקה הזו
התגלה הגידול!״
כאן הוא עושה פאוזה, ומנסה
להפחית מהדרמתיות: הוא מתעקש
לקרוא בהמשך השיחה לגידול —
פוליפ ומדגיש ללא הרף, שהמחלה
נתגלתה אצלו בשלבים מוקדמים
ביותר.
״אם נודע שמישהו קיבל התקפת-
לב, שזו מחלה שאינה קלה, היחס של
הסביבה אליו, לאחר שהחלים —
נורמאלי לחלוטין. כשמדובר בגידולים
— עושים ממנו בר־מינן, אפילו אם
החלים כפי שהחלמתי אני!״ הוא
מסביר את רתיעתו ממונחים מסויימים.
באשר ליחס הסביבה — כשמדובר
כפוליטיקאי, זה סיפור נפרד.
״איך קיבלת את ההודעה?״
״בתדהמה!״ הוא עונה ללא היסוס.
חושב מעט ומוסיף ,״זה לא צנוע
במיוחד, מה שאגיד, אבל הרופאים
טוענים שקיבלתי זאת בעוז־רוח. היה
להם קנה־מידה להשוואה, כיוון שטיפ־

לו בגדולים, אמיצים וחשובים.״ כאן
מגיע פירוט שמות ממיכלול הקשת
הפוליטית.
״הרופא הודיע לי שיש לי פוליפ
גדול מאד!״ הוא ממשיך ,״חשבתי על
הגרוע ביותר!״ אני מבקשת ממנו

לפרט את רגשותיו, והוא מסביר שאינו
פועל אמוציונאלית :״אני אדם בעל
גישה פרקטית. מיד שאלתי אותו —
מה עושים? האם זה מסכן את כל חלקי
הגוף (המעיים)? הוא ענה שלא! שתפסנו
זאת בזמן. אז קודם כל. הודיתי

לאלוהים, שלמרות שתוצאות יריקה,
שבוע לפני כן, היו שליליות ז לי
חוש שישי לבצע בדיקה נוספת!
כאן הוא עוצר ומביע תקווה ששני
דברים אלה ייוותרו בזיכרון הקורא:
שצריך להתעקש על בדיקות נוספות
באם מקנן חשש, ושאם תופסים את
המחלה בשלב מוקדם, ופועלים רציונאלית
בעצת הרופאים, הסיכוי להחלמה
גבוה.
״האסוסיאציה הראשונה שעברה
בראשי היתה — ניתוח. לא הסתרתי
דבר ממקורביי בעבודה (מישרד־ה־אוצר)
.אני לא מסתיר, ולא מתבייש!
הודעתי ליורם ארידור(אז שר־האוצר)
ועזרא סדן(אז מנכ״ל המישרד) .הם
יעצו לי להתייעץ עם גורמים רפואיים
נוספים. אני חייב לציין שהיתה להם
תגובה חברית יפה. לא דרשתי, ולא
קיבלתי שום פריווילגיה בתוקף תפקידי
כסגן־שר.״
הניתוח :״היתה לי אמונה בלתי
רגילה בתוצאותיו. הערכתי שזו רק
תקלה קטנה בחיים. אני, בדרך־כלל,
אופטימי באופיי. פרט לכך, האמנתי
שצריך לדבר על זה, לא לפחד! לא
להסתיר! נכנסתי לניתוח עם חיוך על
הפנים. הרופאים העידו שמיד אחרי
הניתוח חייכתי והתבדחתי, ולא בצורה
מלאכותית. אני מייחס חלק מהמורל
הגבוה לטיפול הנהדר שזכיתי מירי
הצוות הרפואי של בית־החולים תל־השומר״.

•ייג
שמועות מוגזמות

*אחר
שבעה ימים, יצאתי
<11 מבית־החולים. העדפתי לא
ללכת לבית־הבראה. ירדתי לבית־מלון
בטבריה, על מנת להחלים. אברהם
שריר, שר־התיירות, דאג לי לפינוקים
— שלח זרי־פרחים כמה פעמים
בשבוע, והתמיד בכך! הוא הוכיח עצמו
כחבר אמיתי! לאחר מספר ימים נכנסתי
למכונית, התנעתי, וזהו — הייתי
בטוח שהפרשה נגמרה. התאוששתי
במהירות, חזרתי לעבודה מלאה במיש־רד־האוצר״.
קופמן
מנסה לייפות ולהחליק את
תהליך ההבראה. מאוחר יותר, הוא מודה
שנאלץ ״להשוויץ״ ולתפקד במלוא
כוחו על מנת להוכיח ל״חברים״
בשדה־הפוליטיקה שאינו ״בר־מינן״
כלשונו. הצגת התיפקוד המושלם
היתה כרוכה באי־נעימויות. לדוגמה:
בסיור שערך בדרום־אפריקה, לאחר
הניתוח, קיבל חום גבוה ונתקף בכאבים.
הסתבר שגופו רחה את החוטים.
״זה לא נורא ״,הוא אומר ,״אבל בהחלט
לא נעים״.
גם על יחסם של חבריו משדה-
הפוליטיקה, הוא אינו מוכן להיות
מצוטט: היו הפתעות נעימות, אולם היו
גם תופעות פחות חבריות. הוא מלא
אנקדוטות משעשעות על כך. למשל:
על שר בממשלה, שנכח בעת שקופמן
ביקש כדור להרגעת כאב־ראש פשוט
שפקד אותו .״חיים,״ הגיב השר בבהלה
,״הכל בסדר? אתה בטוח ש־ה־כ־ל

חיים קוסמן עם אשתו חנה וילדיהם אורלי, אסי ולימור
הוא תפס את זה בזמן
חברי המיפלגה הליברלית על רקע
שריון מקומותיהם ברשימת הליכוד״.
כזכור, החלה אז המתיחות הגדולה
בין חרות לליברלים. הליברלים האשימו
את חבר־הכנסת רוני מילוא בכך
שמחק כמה משמותיהם והחליפם
בשמות אנשים מחרות. בחרות טענו,
לעומת זאת, שרוב השינויים היו על
דעתו של מודעי ,״ורוני רק עשה קצת
קוסמטיקה.״ על כל פנים, קופמן מצא
עצמו במרכזה של המולה היסטרית
ממש.

,הרגשתי
פלסטיק!״

ך * מובן שבתקופה כל-כר
//ל סו ערת, ירדה המחלה מסדר
היום. ממש נשכחה! עבדתי 20 שעות
ביממה, ברחבי הארץ. עבודה שכללה

לא עברו שנתיים — ושוב פעם,
הסיפור מתחיל.
״הגעתי לבית־החולים, סחוט לאחר
ליל־הבחירות המוניציפאליות, ונרדמתי
על ספת־הבדיקה. בתחילה אפילו
לא היה צורך בזריקות־הרדמה. אני
זוכר שהיה ויכוח בין הרופאים האם אני
זקוק לניתוח או לטיפול גסטרו.
הוחלט על ניתוח. הניתוח ארך ארבע
וחצי שעות. הרופאים היו בסופו סחוטים.
״לפני
הניתוח הזהירו אותי מפני
האפשרות שאצטרך לתפקד עם ש־קית־נוזלים
לכל החיים. אני זוכר
שאחרי הניתוח, הדבר הראשון שעשיתי
היה — לשלוח יד בכדי לברר
אם יש לי שקית, והרגשתי פלסטיק.
הזעקתי מיד אח. הוא הרגיע אותי:
״חיים, זה זמני! אין לך שום־דבר!״
כמובן שלא האמנתי לו. חשבתי שסתם

לכך, הצטרך לתפקד עם סידורים
בלתי נוחים בגופו במשך כל אותה עת
ולתפקד, כמיטב יכולתו, במישרדו
ובמיפלגתו. לכן הוא טורח להדגיש
פעם נוספת שהניסוי והסידורים הכרוכים
בו, נמשכו שלושה חודשים בלבד,
והיוו חלק חשוב בדרכו להבראה

קוצר הצלחות

ף במצב זה — תקופת החלמתו
— 1תפסו אותו המאורעות הפו־ליטים
הסוערים: חילופי־שרים באוצר,

תו של כהן־אורגד, התיישבו השר
וסגנו לשיחת עבודה רצינית, שמטרתה
היתה חלוקת סמכויות.
בנוסף לכך, נפלה עליו הקדמת
הבחירות, כרעם ביום בהיר. לא בא לו
להתמודד עם זה. העיתוי לא היה אידיאלי
לגביו. אף־על־פי־כן, הוא התברג
בשביעיות המפורסמות של חרות
— כרטיס־הכניסה לכנסת ה־ ,11 בה
הוא מכהן, כיום, כיושב־ראש סיעת
הליכוד. באוגוסט 1985 יחליף את
שרה דורון(ליברלים) בתפקידה כיד
שבת־ראש הקואליציה.
״איך השפיע המאבק הרפואי שלך
על חייך הפוליטים?״
״החיים הפוליטים אכזריים נורא!
כשאחד רוצה להפיל את השני — הוא
שם עליו תווית: היזהרו, הוא חולה!
כלומר: מנסה לחסל אותו פוליטית.
לפעמים הידידים הטובים אומרים
דברים רומים באוירה של צדקנות, רחמנות.
לפעמים הנימה מעושה, לפעמים
— אמיתית. מתגלים גם חברים
אמיתיים.
״ידידים קרובים באו ואמרו לי
ישירות: חיים, תדע לך, שיש לך בעיה
ואתה חייב להתמודד איתה; איש יחסי־ציבור
מסוים הגיע אליי בתקופת
הבחירות והתריע: חיים, אתה חייב
להתמודד עם השמועות האומרות
שאתה חולה אנוש! אני יודע שזה שקר
וכזב, אולם אתה חייב לפעול מהר
בנידון.
״עיתונאי בכיר, בא לשוחח עימי
ערב הבחירות המוניציפאליות. הוא
שאל אם אני מתכוון להתמודד על
ראשות עיריית פתח־תיקווה. עניתי
בשלילה, ואז, הוא שאל אותי האם
הסיבה נעוצה במחלתי, וניסה לברר את
דרגת חומרתה. הכל סבב סביב המחלה.
עד היום זה מתנקם בי, אבל ההשפעה
הולכת ופגה. אולי כיוון שרואים שעבר
זמן ואני מתפקד. מבינים שהבראתי,
ואולי, לאט״לאט, נשבר מחסום־הש־תיקה
סביב מחלות מסויימות, בפרט
כשמדובר באנשי־ציבור.״
אין ספק שקופמן תרם בעצם
גישתו לשינוי הגישה בנושא. אנחנו
מנסים לנתח יחדיו את פשר השתיקה
סביב מחלותיהם של אנשי־ציבור.
״אולי זה נובע מהדימוי של פוליטיקאי,״
הוא מהרהר בקול ,״דימוי של
חזק! מצליחן!״ אני משחזרת את פולחן-
הבריאות המשתלב בכל מערכת
בחירות כיום ונוכחת בצדקתו .״אם
אדם נכנס לפוליטיקה עם נכות
מילדות, למשל,״ הוא מנתח ,״זה חלק
מתדמיתו. אולי יש בכך אפילו כוח
מסויים, אולם אם חל שינוי לרעה
במצבו הגופני, כנראה שדימויו נפגע״.
״ומדוע התמהמהת בחשיפת סיפורך?״
״קורם
לכן העיתוי לא היה׳ נוח. גם
המאורעות הפוליטיים, אבל גם עצם
העובדה, שככל שהזמן עובר, אתה מו־

לארידוד היתה תגובה חברית, ציפורי לחץ
ש״לר למיבדק, שריר שלח זרי־פרחים
כמה בעמים בשבוע ושר אחד נבהל
ב־ס־ד־ר?״ יש לו גם סיפורים פחות
משעשעים, על אנשים שבאו אליו
בעת הבחירות, והתוודו לפניו שהשמועות
על מחלתו פגעו, קרוב לוודאי,
בסיכוייו להצליח במישור הפוליטי.
השמועות היו, כדרכן של שמועות,
מוגזמות לחלוטין.
״אחרי כשנה של פעילות אינטנסיבית,״
הוא ממשיך לשחזר את דרכו
הארוכה להחלמה ,״נתמניתי לראש
המטה המוניציפאלי של הליכוד. יחד
עם השר יצחק מודעי (ליברלים) ניהלנו
מערכה קשה במיוחד עבור הליכוד.
היתה לנו גם מערכה פנימית עם

ויכוחים נוקבים על תקציבים, חיפוש
אחר פשרות, סיוע מאסיבי במסעות־פירסום
של מועמדי הליכוד ברחבי
הארץ — בעיקר הדמויות החדשות,
הבלתי־מוכרות. נכנסתי לבדיקה שגרתית
והבנתי מרופאיי שעם גמר הבחירות
המוניציפליות ,״תסור אלינו״.
״הבנתי שיכול להיות שאצטרך
לעבור ניתוח נוסף, אם כי זה לא נאמר
לי מפורשות. באשר להרגשתי? הייתי
מאוד מודאג, כי האמנתי שהתגברתי
על זה סופית, ופתאום יש איזו שמועה
על תקופה קריטית בת שנתיים אחרי
הניתוח במחלות מסוג זה, והנה, עוד

מרגיעים אותי, אבל למזלי, התבדיתי!״
מהניתוח הזה כבר לא קפץ והבריא,
כפי שהשוויץ לאחר הניתוח הראשון.
הרופאים, שרצו להבטיח את הצלחת
הניתוח, העמידו בפניו את הבחירה:
לעבור שלושה חודשים בלתי סימפ־תיים
ולהגדיל את סיכויי־ההבראה, או
לוותר על אי־הנוחות לטווח קצר, אך
להישאר עם סימן־שאלה לטווח ארוך.
קופמן בחר באפשרות הראשונה.
במשך שלושה חודשים היה מגיע
למשרדו ב־ ,09.30 לאחר סררת טיפולים
מעייפת. לטיפולים היתה גם
השפעה של עייפות מצטברת. בנוסף

קוסמן עם כנו, אסי, במישחק ״לגר״
לתת תיקווה לאחרים
יורם ארידור, האיש שמינה אותו
לסגנו, הוחלף על־ידי יגאל כהן־אורגד.
אורגד לא שיתף את קופמן, כשם
ששותף בתקופת ארידור, בפעילות
שוטפת של המישרד. רק סמוך להדח־

פיע, מתפקר, מתחזק, קוצר הצלחות.
אתה פחות בר־מינן! ־בנוסף לכך
התגבשה בי, בהדרגה, הריעה שאנשי
ציבור יכולים להוות דוגמה גם בתחום
דפנה ברק

מה הם אומר...מה הן בוחרות...מה הם אוחרים...מה הן אוחרות...כ1ה

מנחם שוורץ:

דורו! סוסליק:

עובדיה רזיאל:

,,אין נ סו ורכן אין ..זאת לא מיתקבה! ,,לכרטיס החובש׳ אין
גודשת לתאונות־עבודה!״ זאת הבהרה והסברה!״ עררשוק ואין עלות!״

בעניין תאונות״הדרכים, כבר כולנו כמעט היסטריים.
לא שנעשים הרבה דברים חשובים לשיפור המצב, אבל
לפחות אנחנו מודעים לעניין ואולי כל אחד מאיתנו עושה
משהו קטן. מכה אחרת, שכמעט לא שומעים עליה, היא
מכת תאונות־העבודה. השנה נפצעו בתאונות כאלה
62.610 איש ואשה, ו״ 268 קיפחו את חייהם בתאונות־עבודה.
שאלתי את מנחם שוורץ, מנהל המוסד לבטיחות
וגהות, מה עושים כדי למנוע, או לצמצם, תאונות כאלה.
המוסד לבטיחות וגהות מעסיק 23 מהנדסים שמתפקידם לבקר
כל יום בשניים־שלושה מיפעלים, בהם יש ועדות־בטיחות.
המהנדסים בודקים את המצב, נותנים ייעוץ ומדריכים בכל הק״
שור
למניעת תאונות עבודה.

• האם לכל מיסעל יש ועדת בטיחות?
לכל מיפעל, המעסיק מעל 25 עובדים, חייבת להיות ועדת־בטיחות,
על פי החוק, ויש כאלה 2,600 בארץ. אנחנו מעבירים את
מסקנותינו והצעותינו לועדת־הבטיחות שמתפקידה להפיץ אותן
בתוך המיפעל, בין האנשים. בפועל אנחנו נתקלים בחוסר־מודעות
של הנהלות המיפעלים.

• מדוע, הרי תאונות־עבודה הן הפסד כפסי עצום
למיפעל.
התשובה של רוב המנהלים היא :״לי זה לא עולה כסף. זה עולה
לביטוח הלאומי ולחברות־הביטוח ״.כאשר, למעשה, זה עולה ל-
מיפעל ולבעלים הון־עתק. הבעיה העיקרית היא, שפשוט אין
מודעות לעניין.

• פעם היו לכם תשדירי־שרות בטלוויזיה. מדוע
הפסקתם אותם?
היו לנו תשדירי־שרות, ובסקר שהזמנו אצל מינה צמח, גם
נאמר שהם עזרו מאוד ואנשים זכרו אותם והתייחסו אליהם. אבל
הקרנת כל תשדיר כזה בטלויזיה עולה 4,000 דולר ואין לנו כסף.
שאלנו בטלוויזיה איו זה שמראים כל־כך הרבה תשדירים על
תחבורה וענו לנו: כשתשקיעו כל כר הרבה כסף כמו מישרד*
התחבורה — יראו גם אתכם.

ביום השישי, לפני שבועיים, התנוסס תצלום של מטוס
הלביא, על רוב העיתונים בארץ. מתחת לתצלום נאמר:
.צילום דגם מטוס הלביא, שהותר לפירסום בפעם הראשו נה.׳
בחוברת״התעופה האמריקאית אוואישן וויק ראיתי
את אותו התצלום כבר לפני כמה חודשים ובלוח־השנה של
התעשיה האווירית, שיצא לפני ראש־השנה, בספטמבר ,׳84
התנוסס התצלום בדף הראשון. פניתי אל דורון סוטליק,
מנהל-התיקשורת של התעשיה האווירית, ושאלתי אותו
מדוע הוטעו העיתונים. אם התצלום פורסם קודם, הרי שזה
לא פירסום ראשוני.
לגבי אוויאשן וויק אני לא יכול להגיד לך. לא הייתי מעורב
בשיקולים ויכול להיות שהתמונה דלפה ממקורות אחרים.

• ומה לגבי לוח־השנה של התעשיה האווירית?
לא הייתי בארץ באותה תקופה ולכן אינני יודע מה היו השיקולים.
אבל יכול להיות שהתצלום הוא של מודל מסויים ומה
ששוחרר עכשיו לעיתונים בארץ, זה הלביא.

• לא ניראה לך שהמיתקפה בעניין ה״לביא״
בטלוויזיה ובעיתונות היא פשוט מיתקפה של מצדדי
ה״לביא״ נגד שולליו?
אני לא חושב ככה. הוחלט שמערכת־הביטחון תבהיר ותסביר
את החיוניות שבפרוייקט הלביא לחיל־האויר ולתעשיה האוי־רית,
ובין היתר שוחררו גם התמונות האלה לפירסום.

מדי כמה חודשים עולים בעיתונים על הכרטיסים
החופשיים של עובדי חברות״התעופה, וכמה הם עולים
לחברה עצמה. החלטתי לברר את החוק והנוהל בכל חב-
רות״התעופה ופניתי אל היועץ המשפטי של פאגל חברות״
התעופה הפועלות בארץ, המשפטן עובדיה רזיאל.
הנושא מאוד רגיש וספק אם ניתן להסביר אותו באופן נכון
לציבור, כאשר תמיד משחק פה גם גורם הקינאה. תקנות יאט־א
(איגוד חברות־התעופה הסדירות בעולם) מאפשר לכל חברת־תעופה
לתת לעובדיה כרטיסי־טיסה אחת לשנה או שנתיים, על
בסיס מקום פנוי, וכך נוהגות כל חברות־התעופה היאטאיות
בעולם. מה שנראה כלפי חוץ כצ׳ופר גדול, למעשה, אין לו
ערך־שוק בכלל. הנוסע החופשי יעלה על הטיסה רק במידה ויהיה
בה מקום פנוי שלא נקנה על־ירי מישהו, כך שבתקופת הקיץ,
למשל, כשרוב האזרחים רוצים לנסוע לחו״ל, אין לעובד חברת־התעופה
כמעט שום סיכוי לעלות על הטיסות.

• אני מבינה שחלק מהצעקה היא על בך שעובד
חברת־התעופה לא משלם מם־הכנסה על הברטים
החופשי.
כמעט בכל מדינות העולם הכרטיסים האלה אינם נכללים
בהכנסת העובד. בארצות־הברית, ברפורמה שנעשתה בשנת ,1984
נקבע במפורש שכרטיסים על בסיס מקום פנוי לא ייחשבו כחלק
מהכנסת העובר מאחר ואין להם ערר־שוק ואין להם עלות. אצלנו,
עקב הלחצים הגדולים שהופעלו לממש את החוק, הגיעו חב־רות־התעופה
להסדר עם מס־הכנסה שכל כרטיס כזה כן יוערך
בכסף וכן יחול עליו מס.

• אם, כמו שאתה אומר, הכרטיס החופשי לא עולה
לאך אחד וגם משלמים עליו מס, על מה יכולים
לצעוק?
על כלום. זו, באמת, קינאה פשוטה. רק על זה שאתה נוסע
לחדל בלי לשלם והוא משלם. אגב, חברי אגד נוסעים בחינם
באוטובוסים ולא על בסיס מקום פנוי, ועובדי חברת החשמל
מקבלים חשמל חינם — אבל זה אחרת כי זה לא חוץ־לארץ.

הם אומר׳...מה הן אומרות...מה הם אומרים. .הה הן אוהרות...ם ה הם

א1רי ליפשיץ:

יורם קדיינר:

אהרון הטורי:

,,השתמשת בבני. נד ר.צוותאי ו,בית לסין ״באת בר חדשן ובער
רבנות את הבכחנליה!״ אין במה להתבייש!״ העזה נקרא משוגע!׳,

יקבי אשקלון התקנאו, כנראה, ביקבי הבאתן רוטשילד,
שעל בקבוקי״היין שלהם מודבקות תוויות עם ציוריהם של
פיקאסו, שאגאל ומירו. הם פנו לצייר אורי ליפשיץ וביקשו
ממנו לצייר תווית ליין בן־עמי שלהם. שאלתי את אורי
ליפשיץ אין זה שהוא הסכים לתרום יצירה שלו כדי
שתשמש כתווית מסחרית.
למה לא. עד היום פשוט אף אחד לא פנה אליי. אם היו פונים
הייתי מסכים כבר קודם. אולי לא לשעועית ותפוחי־ארמה, אבל
יין זה בסדר. בכל העולם זה נהוג ואפילו בארץ ציירו תומרקין
וארגוב תוויות ליינות מיקווה־ישראל.

• התמונות שלד בשוק מאוד יקרות. מה המחיר
שקיבלת עבור העבודה הזאת?
לא קיבלתי בכלל כסף. רק יינות.

• אתה אוהב במיוחד את היין הזה?
אני אוהב במיוחד וויסקי. אבל אני יודע שזה יין טוב מאוד
והחברים שלי מאוד אוהבים אותו.

• מי היה המודל שלד לציור?
השתמשתי בבני בן ה־ .11 הלבשתי אותו בטוגה ובניתי את
הבכחנליה שלי בעזרתו.

• גם הילד קיבל יין?
הוא קיבל מים ואולי תה.

• אתה חושב שמהיום יתחילו עוד ציירים לצייר
עבור חברות מסחריות?
אני לא ינדע. אבל אם כן, אז מה יעשו הגרפיקאים?

תמיד חשבתי שבית ציוני״אמריקה הוא מקום לקורסים
ביפאנית ובעיתונות, או להרצאות באנגלית לעולים חדשים.
מסתבר שנעשו שם שינויים והיום יש בבית ציוני־אמריקה
פעילויות שונות, כמו ערבי תיאטרון, ערבי־שירה
ועוד ועוד. שאלתי את יורם קליינר, מנהל הבית, מה קרה!
החלטנו להחזיר עטרה ליושנה. פעם, כשהוקם הבית בשנת
,1952 הוא היה המקום היחידי בתל־אביב לפעילות של תרבות
ואמנות. במשך השנים נפתחו מקומות אחרים ובית ציוני־אמריקה
הוזנח והפך למקום של סמינרים וקורסים. עכשיו, לדעתי, הגיע
הזמן לחדש אותו.

• מה עשיתם?
שיפצנו חלקים גדולים בבית, שינינו את אולם התיאטרון,
הכנסנו מערכת סאונד ותאורה מודרניים, פתחנו בית־קפה
ומסעדה והתחלנו להריץ ערבים מעניינים מרי ערב.

• תססר לי מה יש לכם במשך חודש ינואר, למשל.
כל יום חמישי יש ערבי־שירה, כשכל אחד מהם מוקדש
למשורר עברי אחר. כל יום שישי יש תוכניות ג׳ז. ההצגה של
מונדי, מיסטריה אמריקאית. תוצג מדי שבוע. יש תיאטרון
בשפה האנגלית, יש להקת־זמר אמריקאית מעולה, יש מקהלה
פילהרמונית וקונצרטים ועוד.

• אתם הולכים להיות עוד ״צוותא״ או ״בית לסיך?
למה לא? אין להם במה להתבייש.

ליוויתי חברה למספרה של ווטורי בתל-אביב. בדרן
סיפרה לי החברה שזאת המספרה הממוחשבת הראשונה
בארץ. חשבתי לעצמי, הנה עוד משוגע אחד שרוצה פיר־סומת.
אחר-כן, בחוסר טקט בולט גם אמרתי לווטורי את
דעתי זו.
אני לא משוגע. אני רק לא אוהב להיות חקיין. בארץ כולם
רוצים לעשות משהו שכבר מישהו אחר עשה. אם יש 100 מסעדות
סיניות, פותחים עוד אחת. לא מנסים לחשוב על משהו שאין. כי
להיות ראשון זה להיות משוגע. אני זוכר שכאשר פתחתי את
המספרה הראשונה שלי בארץ, בשנת ,1954 הלכתי לקנות קופה
רושמת. המוכר שאל אותי איזה עסק יש לי ואמרתי לו שיש לי
מספרה. הוא כמעט מת מצחוק .״אין לך מגירה בשביל הכסף?״ הוא
שאל אותי.
אז הודבקה לי התווית של משוגע ומאז אני סוחב אותה בגאווה
לאורך כל הדרך. הייתי הראשון שהתחיל לקיים תצוגות של
אופנת״תיסרוקות. צחקו עלי. היום כל מספרה שמכבדת את עצמה
עושה את זה. עכשיו הכנסתי מחשב, שעלה לי למעלה מ־7,000
דולר, רק כדי שהשרות שאני נותן ללקוחותיי יהיה יותר טוב. אז
את אומרת שאני משוגע.

• במה השרות יהיה יותר טוב אם יישב מחשב
בתוך המסם רה במקום פקידה?
המחשב לא חולה ואין לו בעיות אישיות ואין לו מצב־רוח רע
ולכן הוא אף פעם לא שוכח באיזה סוג צבע השתמשה הגברת־הלקוחה,
ואיזה טיפול עשו לה ואיך הגיבו השערות שלה ומה
צריך לשנות בפעם הבאה. הנשים של היום לא באות למספרה רק
כדי לחפוף את הראש. יש עשרות טיפולים שאנחנו נותנים, ורק
מחשב יכול לדייק בשמירת האינפורמציה הזאת להמשך הטיפול.
כשקניתי את המחשב ידעתי שיגידו, הנה המשוגע הלר וביזבז
7,000 דולר, אבל אני בטוח שתוך כמה שנים לכולם יהיו מחשבים.
זאת הבעיה בארץ. כל חדשן וכל מעז נקרא כאן משוגע.

דניאלה שמי

ועד שתיסע לסין...
בוא לטעום מסין על קצה המזלג

רשת מסעדות סיניות

דיי ־י ־ מ\ און
טעם של ארצות רחוקות
כפר שמריהו, מרכז מ ס חרי טל׳ )052( 70448

הסינית של רמת־ השרון
דרך הרצליה ,199ת חנ ת דלק ״טופז״ רמת השרון
(ליד הכפר הירוק) טל)03( 491873 .

תפוס סינית באמצע העיר
דיזנגוף 110 תל־אביב טל׳ )03( 237766

הי קשה
מהסינית הספורטיבית
מרכז הספורט ספורטן פ תח־ תקוה טל)03( 9230422 .

ו ...סין על קצה המזלג ־ גם אצלך בבית:
צלצל עכשיו לאחת הסיניות של \^וו-ם 1£דזו 1והסינית בדרך אליך.
ואס 1£דוו_ו
סין על קצה המזלג
איזה סינית אתה בוחר קודם?

חדדיות ! 1רווזוזזי ־ ר ו ״ ר ז

^ ₪8ש 0 ₪שטאלאמה

באפריקה
האפיפיור

זצינים ישראלים מנסים להשליט סישטר חדש
צעיר ר 1צח לל א סיבה, חקז יזצא להציל את
עגנו? גרוטסקי מחפש דמ 1ת שר זקנה בירושלים

מי שמכור לז׳יד יכול למצוא כאן• מחסן ממצה
למדי של הנושאים והטכניקות שלו: על החופש
המוחלט (הפשע־ללא־מניע שמבצע לפקאדיו,
פשע שאגב המניע לו ברור: שינאתו של
גבול מיסתורי
האינדיווידואליסט היפה, החושני, להתגשמות
הרומנים של סארטר(בייחוד הסידרה הנפלאה
הכיעור ורפיסות היצרים — פלריסואר (נכון
דרכי החירות בתרגומה של יונת סנד< והמסות אמנם שלפקאדיו היה יכול׳ רק לנחש מה טיבו ן
הבעייתיות שלו מציפים אותנו יותר ויותר. בשל
פלריסואר כאשר פגש אותו ברכבת) העיסוק1
אוסף המסות הקטן הזה• מטפל סארטר ביצירות
בספר ובספרות כנושא ברומן עצמו וכמנוף1
ציירים, בעיקר מודרניים — ג׳אקומטי וקאלרר
להתפתחות העלילה (הרומן הכושל שמפרסם
— בעזרת מושגי הפילוסופיה שלו ודרך הניתוח
ז׳וליוס רה־בארליול, וההתחדשות היצירתית!
המיוחדת שלו, הצרפתית כל־כך, שכולה פטפט־ ! שמביאה לו הידיעה העיתונאית על הרצח סתום־!
נות אינטלקטואלית, קוסמת וחשודה כאחד.
המניע); העימות בין אנשי ה,טבע׳ ,שמעבר!
במאמר על קאלדר אומר סארטר, שהמוביי-
למוסר (אנתים המדען בראשית הרומן, וכמובן!
לים הם,עצם המוגדר על־ידי תנועתו ואינו קיים
לפקאריוו לבין אנשי הדת (תמימים וחלושי־דם
מחוצה לה; פרח הנובל בהיעדרו; מישחק טהור
או מושחתים ואכזריים) ואפילו המסע מן הצפון
של תנועה.׳ קאלדר, לדבריו, אינו מחקה, אינו
לדרום על משמעויותיו הסמליות (חריגה אל
רומז ואינו מעלה דבר: הוא תופס את התנועות•
עולם יצרי ופתוח יותר).
החיות, הממשיות ומעצב אותן. המישחק האץ־
* מרתפי הוואתיקאן -מאת אנדרה זייד;
סופי, הצפוי־לא־צפוי של המוביילים הוא כטבע
עצמו: מאורגן ומפוזר גם יחד, ספק מכאני ספק, עם עובד; 207 עמודים. 1 פרי יד מכוונת.

אמנות

אם התשבץ הקריפטי הזה משעשע אתכם —! ן אלא שכוונות טובות — תיאור הכישלון הבבקשה.
אני הייתי ממליץ לעם עובד להמר כרוך בהכרח ביוזמה להיות אור לגויים בסכינינו
פחות על ספרים הטבועים בחותם של מוסיאון — אינן מספיקות. והכישרון אצל רוז׳נסקיי,
חבר־קיבוץ, הנמצא כיום בשליחות הסוכנות
מכובד ומאובק.
היהודית בקנדה — או שאינו מצוי. או שעוד לא
התגלה. לשונו שדופה כלשונו של נער מתבגר,
המחבר חיבור בינוני לעלון של בית־הספר.

סיפור

סכינאים לגויים

סיפור בדיוני ראשון על מלחמת לבנון — לא
במוצהר, כמובן. אפילו אם נכתב הספר לפני
המלחמה, סיפור־המעשה מדבר ברורות למדי: בן
קיבוץ, יואב, החוזר מזוהר השירות בצבא כקצין
קרבי, מחפש מיפלט מלחץ האפרוריות והמיס־גרתיות
הקיבוצית בהרפתקה צבאית, שלה כיסוי
אידיאולוגי, הומאניטארי ממש. הוא פוגש באילת
באפריקאי מיסתורי, משכיל, המשכנע אותו לבוא ,
בראש קבוצה של ישראלים (חבריו לשירות
הצבאי) ולהשליט באי נידח שליד אפריקה מיש־טר
מתוקן ומתקדם יותר מזה השורר בו.

יוסי יזרעאלי מתעקש זה שנים להעלות את
עגנון על הבימה — סיפור פשוט. הכנסת
כלה או לחיזיץ אותו, כביטויו של פרופסור
גרשון שקד. בהצגה תהילה(בתיאטרון הח אן
הירושלמי) ,הטכסט של עגנון, על לשונו המיר
,תהילה״ לעניים
חדת והלא-מודרנית, מועלה כמעט כפי שהוא,
להוציא כמה סטיות (כמו העברי״ במקרים מסויימים, מדיבור עקיף לדיבור ישיר במחזה).
רושם הטראגיות שבדמותה של תהילה מועבר בהצגה בדו־ר שונה מזו שבסיפור. בסיפור, דמותה
של תהילה היא דמות קדושה ממש, שכל נוכחותה אומרת עוצמה של אמונה ואהבת אדם (מתוחכמת,
אמנם) ורק דרך סדקים צרים ביותר, ודרן־ רמזים מפי אחרים. נחשף האופל של חייה — נישואים
סתמיים לבעל לא-אהוב(בסיפור על מישחקי־הילדות המשותפים עם שרגא יש רמז לקירבה נפשית,
ואף ארוטית, אליו) שיכול בנים והמרת הדת של הבת.
בהצגה ניתנים העירעור, אובדדהדרך והטירוף המקנן כבר מהתחלה ובדימויים תיאסראליים
גלויים: המספר (שבתאי קונורטי, הלובש מסיכה גרוטסקית, הדומה לפניו של עגנון) דומה יותר
למספר בסיפורי סמוך ונראה הקפקאיים: הפתקאות שהוא כותב על דמותה האגדית של תהילה
מתבלבלות, והוא יוצא למסע של חיפושים אחר דמות בלתי־אפשרית.
העולם היהודי שבו שרדה תהילה בהצגה של יזרעאלי מעוצב בסיגנון אכספרסיוניסטי(וגם כאן
יש איזה טעם של יושן בבימוי החדיש־כביכול) .במכוון אץ ניסיון לעצב אופיים ייחודיים: האנשים
הם הודות נפשיות. האב מולנדהפניס הקורע את תנאי האירוסין עם שרגא, דומה למלאך המוות
(שהלא ממעשהו השתלשלו, בסופו של דבר, מות שני נכדיו והמרת־הדת של בתו) .במקום איפיון
פסיכולוגי יש איפיון של דמויות על־ידי כלי־הנגינה שהן מנגנות בו וכולי.
הניסיון להפוך את עמון, כפי שהוא, למופע תיאטרלי, מרתק בצפייה. אך הודתור על עיבוד
הטכסט למחזר״ ובמקומו הדגמה של דמדות הסיפור ואווירתו בנגינה, בחילופי תחפושות, בצביעת
הפנים — מסבכת את הכימאי בהרבה אקטים סמליים ברורים מדי, מוכרים(כגון פיצוח האגח, כל
אימת שנישמת אחד מבניה של תהילה יוצאת ).כאילו ההצגה רצה קיצרת־נשימה אחר הסיפור. ומנסה

שירים

אורח זר

שירי הספר•• עוקבים אחרי מחציתה — הקרה
— של השנה, רוב הזמן בארצות־הברית

במדיום אחו

הוגה־דיעות סארטר
פטפטנות אינטלקטואלית מקסימה
יש בהסבר של סארטר לאמנותו של קאלדר
משהו המזכיר את סארטר עצמו: גם הוא נמצא
באיזה גבול מיסתורי שבין חירות פיוטית ושיטה
פילוסופית, מעניק למחשבה את כל קיסמה של
ההשראה וההעזה השירית, אך גם פוטר עצמו
מאיזו אחריות מחמירה, שבלעדיה המחשבה המבריקה
נשארת לא אחת סתמית ואוורירית.

חושגיות ללא חושים
בשנות העשר והעשרים של המאה היה אנדרה
ז׳יד מלכם של האינטלקטואלים בצרפת, כמעט
נביא, כפי שהיה ז׳אן־פול סארטר ליושבי בתי־הקפה
של הגדה השמאלית של הסן בפאריס
לאחר מילחמת־העולם השנייה. בינתיים עלו
וירדו מלכים נוספים, אך המו׳׳לות הישראלית
גילתה פתאום את ז׳יד בתריסר השנים האחרונות.
כתיבתו נראית כיום לא־מעט יבשה ומלאכותית,
וההעמדה החביבה עליו של האינסטינקטים מול
המוסר המאובן של הדת נראית בעצמה סכמאטית
ושכלתנית.
• ארבעה מאסרים -מאת זיאן״פול סארטר;
מצרפתית; תהילה ואיתי דזר־סכד; הקיבוץ
המאוחד וספריית פועלים (סידרת טעמים),
70 עמודים.

משורר אלירז
״כתם העומד ביני ובין הדברים״
ולקראת ה,התחממות׳ — בבית, בארץ. מצבו
היסודי של אומר־השירים הוא מצב של אורח זר,
שאינו,יודע כתמיד מה /לעשות עם עצמי לידי׳,
העוקב אחר זרותם של אחרים במקומותיהם
שלהם (,שני חדרים ובשניהם אתה לבד׳, ,אצל
היוונים בריצ׳מונד׳ ואחרים).
להתארחות הזאת בתרבויות עלול היה להיות
אופי של איסוף־מזכרות תיירי, נשיאת עיניים
פרובינציאלית אל, גדולים׳ .אבל אלירז, כילדת
המידרכות שהוא מקנא בה — ,כמה מעט, נדמה,
/היא צריכה כדי שהדבר הזה יהיה לגמרי
מהימן מצליח להפוך את הנופים הזרים
שהוא חוצה לנופי זרות, שבתוכם הוא מגלה את
הריחוק ואת אי״היכולת להתקרב לדברים, להרגיש
בחומם ככל שמתארך המסע הזה אני /
מרבה להאשים את עצמי ומוצא /ילד בוכה בי
פתאום על כתם אבוד /העומד ביני לבין הדברים׳.
יהיו
אולי מי שיטענו ששירה אינטלקטוא־ליסטית,
החותרת לדייקנות ולניקיון במסירת
תחושות שבהפנמה והתבוננות־עצמית, איננה
דרך חדשה בשירה שלנו. מכל מקום, בסוגה
ובמגמתה, שירתו של אלירז היא הישג ממדרגה
ראשונה.

״תהילה׳׳ על הבימוי״ בעת הגיוס
לחזייו את עמון

* מיקס ס שת א -סאת יחיעם רוזינסקי.הדר,
71 עמודים.
** ממקוס למקזס -מאת ישראל אלירז;
הקיבוץ המאוחד; 62 עמודים.

מ /0נ/

החי

מתנה כל נוקה

תהיה גברו
תן לה ב!ו
^ צה״ל התברר, בסיכומו של מעקב
* סטטיסטי, כי לטייסים ולצוללנים
בשירות־הקבע נולדים, בררו כלל, יותר
בנות מאשר בנים.

824261 שלוחה
רק צלצל
540 ואנו ^1י נדאג לספק את
העיתוןמשך חודשיים! * המוקדמות בשעות הבוקר
לכתובת שתמסור לנו ו
תמורת 8.280 שקל בלבד
(מחיר מתל למתנה
ס שקל) עם במקום העיתון הראשון ישלח כרטיס
השי. שולח פרטי עם ברכה >- 7 1 האדיר
ה אי ל
ד 5מ
עיתון לאנשי חו שבי

עיתון לאנשי חו שבי

עיתון לאנשי חו שבי

חורשה ישראלית
^ נתניה גילו אנשי מבשלת־השי־
^ כר ששעה שהגרמני הממוצע
שותה 150 ליטר בירה לשנה; האנגלי
הממוצע — ;120 האמריקאי הממוצע
— ;110 מסתפק הישראלי ב־ 21 ליטר
בירה לשנה.

הקפאה והלבנה
ן* בית־שמש עצרה המישטרה
סטודנט מקומי, אחר שבחיפוש
בדירתו נמצא מכשיר־וידיאו גנוב מוסתר
בתא־ההקפאה של המקרר; רדיו־טייפ
גנוב בארון־הכביסה וחפיסת־הרואין
— על השולחן בחדר־המגורים.

ערוץ אחד יותר מדי
ף* ניו־יורק גילה כתב צהרון יש*
ראלי, שהגיע לשם השבוע, את
שפע ערוצי הטלוויזיה האמריקאית, בה
מורצות תוכניות רבות־עניין בו־ זמנית,
נואש מעושר־הברירה, בחר, לבסוף,
בצפייה לפי הרכב שהרכיב בעצמו,
בעוברו מערוץ לערוץ; 10 דקות צפייה
בסרט העוקץ; 10 דקות — סרט
פורנוגראפי; חמש דקות — כדורסל;
שתי דקות — הנרי השמיני ולבסוף
דקה אחת של דיווח חדשות ממישפטו
של אריאל שרון נגר השבועון טייס.

הם יודעים למה
^ תל־אביב הודיעו רשתות־השי־
0 6ווק הגדולות, כי, לאחרונה. גדלה
כמות הצ׳קים החוזרים ללא״כיסוי. אך
שעה שבהמשביר לצרכן חוזרים,
בממוצע 50 ,עד 60צ׳קיס ליום, וברשת
הקו־אופ (הריבוע הכחול) — 40
צ׳קים ליום, חוזרים בשק״ם רק 8עד
12צ׳קים ליום בלבד וזה, לדעת מנהלי
השק״ם, בגלל טיב לקוחותיו, שהם.
בעיקר. אנשי צבא, מישטרה ושירות
בתי־הסוהר.

הפדמ המוגזם

זיוה תלם

ו£1_£1\/־ו \/4ו 2

מזמינה אתכם

10 1116 טסץ 116 עח!6031163 10 1

כל בגדי העור של ג׳י פולופ
5 0 $הנח ה קול קצי ה 1985
חולצות ערב
מבחר מורחב של חגורות
חליפות ליום ולערב

המעצבים: רפי יעקובסון, תמרה יובל, רזיאלה המכירה תתקיים ביום

שבת 12.1.85
שישי 11.1.85
10.00-14.00
14.00
- 10.00
16.00-19.00
19.00
- 16.00
הכתובת: זיוה תלם, דוד המלך 10 הרצליה פיתוח,
טלפון; 72976־052
עיצוב: רזי אלה

ך• תל־אביב גילו כלכלנים כי תג־
0 6אי־העבודה בחברת החשמל, המבטיחים
העלאה אוטומטית בדרגה לכל
עובד, מדי שנתיים. מביאים לכך כי
מדי מספר שנים, אחר שמוצו כבר כל
הדרגות הקיימות, נקבעות ררגות־על
נוספות, על־מנת לאפשר להעלות את
דרגותיהם של הוותיקים, או הבכירים,
אשר כבר הגיעו לדרגה הגבוהה ביותר
הקיימת באותה עת.

סימנים מוסכמים
ך* תל־אביב גילו עובדי־הנקיון
06 במלון־פאר מקומי, כי לפי השיירים
באולמות המלון הם יודעים מי
התארח בהם; כתמי־קרם על השטיחים
— חתונות; גללי מסטיק — תצוגות־אופנה;
קליפות־פיצוחים — ימי עיון.

בשנה הבאה: קבאב
^ צדדל הודיע אגף־האפסנאות, כי
מראשית 1985 נקבע תפריט חדש
לארוחת״הצהריים ביחידות השדה:
מרק גריסים; מקרונים מאודים; ירקות
מבושלים; פירות; לחם; סלט תורכי
ועוף מאודה בנוסח מיזרחי.
העולם הז ה 2471

פינת הקמ צן

זו 8/^$ז $10
610814

אם אי־פעם יעשו איזה ״אלגרו״ בעניין מלכים
׳ומלכות ונסיכים ונסיכות של אירופה, תיזהרו
מאמא שלי. היא אלופת הארץ בכל מה שנוגע
לאיזה נסיך התחתן עם איזה נסיכה ואיך קוראים
לילדים שלהם ועם מי הם התחתנו ואיך קוראים
לאח של הגיסה ואיזה תואר יש לו. כרגע,
ההתמחות שלה זו דיאנה אשת צ:ארלס, אבל לפני
כ־ 15 שנה בערך היתה הראשית מכולם והאהובה
מכולן אן־מרי מדנמרק, שהתחתנה עם קונסטנטין
מיוון, ושאחותו סופיה התחתנה עם המלך
קרלוס מספרד.
אן־מרי הבלונדית התחתנה, כאמור, עם קונסטנטין
השרמנטי, ונולדו להם כל מיני ילדים יפים
ובלונדיים וכולם ביחד מלכו על יוון זמן קצר
מאוד ואחר־כך הוגלו לאיזה מקום באירופה ולא
מלכו יותר על שום ארץ, אבל עוד הרבה זמן אחרי
זה היו צילומים שלהם בכל שבועון שמכבד את
עצמו.
השבוע ראיתי ידיעה בידיעות אחרונות.
שמחתי מאור על גודל הידיעה, כי ככה אין שום
סיכוי בעולם שהיריעה המרה על מותו של
קונסטנטין תגיע לאמא שלי ותעציב את ליבה.

,הוא הוצא להורג

מלר יוון 1

1לשעבר נהרג
[ ! בתאונה

מאת כתב ״יו.סי.״
ברומא

• מלד־יוון לשעבר,
קונשטנטין, נדרג ב תאונה
במדינת ורמונט
בארה״ב, לשם נסע עם
אחותו ועם גיסתו ל־כדחוסשת־סקי
מסרה
אתמול סוכנות
הידיעות האיטלקית אנ־

י ס׳׳א.
? המלד־ל שעבר החגו*
^ רר בלונדון, אוי ם הוא 3
י, נהג לבקר לעיתים קרו־ 5
^ ו ת אצל ידידיו הרבים 3

רכבת ישראל למי שאוהב
א ת זה
פרק בי
בשבוע שעבר סיפרתי את סיפור אי־הנסיעה
ברכבת לירושלים. ובכל זאת הגענו לירושלים
באוטובוס ואפילו השארנו שם ילד אחד שיבלה
קצת עם הסבתא. הסבתא צעקה עלינו(ההורים)
איר זה שאנחנו מבטיחים לילדים הבטחות לנסוע
ברכבת ואחר־כך לא מקיימים. בגלל הערה בלתי
זהירה זו, הטלנו עליה את התפקיד להחזיר את
הילד לתל־אביב ברכבת. נראה אותה, גיבורה
גדולה.
יום לפני השיבה הביתה, טילפן אבא שלי
לתחנת־הרכבת בירושלים ושאל מתי נוסעת
רכבת מירושלים לתל־אביב. אמרו לו שבדיוק
בשעה 7בבוקר. אבל אמא שלי לא ידעה שאבא
שלי טילפן, אז גם היא טילפנה. לה אמרו שבדיוק
בשעה .7.15 שתי האינפורמציות האלה הועברו
אליי בטלפון ונאמר לי לברר בשלישית וגם
לשאול מתי הרכבת מגיעה לתל־אביב, כדי
שאוכל לחכות להם בתחנה. זה פשוט בגלל שלא
הצלחנו לברר איזה אוטובוס נוסע מתחנת־הרכבת
בתל־אביב לכיוון הבית שלנו. טילפנו פעמיים
ואף אחד לא ענה. עשיתי חשבון של כמה זמן
פחות או יותר יכולה נסיעה כזאת לקחת, והחלטתי
שעה וחצי. בשעה 8.30 התייצבתי בתחנת־הרכבת
תל־אביב דרום. שהיתה הומה מאיש אחד.
שאלתי בנימוס מתי מגיעה הרכבת מירושלים
והוא ענה לי שב־ .9.30 שאלתי למה והוא ענה:
ככה.
עישנתי שש סיגריות וטיילתי על הרציף 18
פעמים. באמצע הרציף תלויים שני שעונים גדולים.
אחד מצד ימין ואחד מצד שמאל. במרחק־מה
מהם תלוי שעון שלישי מאותו סוג. כשהרמתי את
הראש לראות מה השעה וכמה זמן נשאר לי
לחכות, הסתבר שעל השעון הימני היתה השעה
,9.15 על השעון השמאלי 8.55 ועל ההוא, היותר
רחוק. 10.40 :
בסוף הגיעה הרכבת ושני הנוסעים המאושרים
שלי יררו ממנה. כל זה היה ביום הרביעי. הגז
.26.על הכרטיסים שהם קנו באותו בוקר היה
כתוב שהכרטיס טוב רק ליום קנייתו. אבל התאריך
על הכרטיס היה .25.12
לא צריך להתלונן. למדינה־בערך מגיעה רב־בת־בערך.
שיוצאת בערך ומגיעה בערך וכל השאר
בערך.

אחר, פרסום פרק א, טילפן אלי דוד גיא,
דובר רכבת ישראל, וביקש שאחזור לו ציל-
צול. עשיתי את זה ככר שלוש פעמים ואני
ממשיכה לנסות. אדווח לכם. מה יש לרכבת
להניד על הסיפור.

אחת מחברותי השמנות טילפנה לי וסיפרה
שהיא שמעה על דבר חדש ששמו ספירולינה,
ושנורא מרזים מזה. את כל הפרטים היא ביקשה
ממני לברר בשבילה וגם כמה מתכונים אם אפשר.
ככה זה אצל השמנות. הן שולחות את החברות
שלהן לעבור והן ממשיכות לשבת ולהשמין. אבל
אני לא מסתכסכת עם אחת ששוקלת 80 קילו
יותר ממני, אז הלכתי וביררתי.
הספירולינה היא אצת־ים קטנטנה, שהובאה
לגידול בארץ על־ידי מושב עין־יהב. שם מגדלים
אותה בבריכות״מים ומשווקים אותה בצורת
אבקה או בצורת כדורים. יש בה חומצות שונות,
ויטמינים, ברזל, סידן, אבץ, אשלגן ומגנזיום.
פירוט יותר מדויק יש על האריזה. המומחים
אומרים שהספירולינה שומרת על רמה נכונה של
הסוכר ברם ולכן היא מונעת תחושת״רעב( ,פה,
כנראה, העניין של השמנות).
אחרי הבירור המדעי הזה רציתי כמה מתכונים

ופניתי אל פיליס גלזר, אלא מי? פיליס שלחה לי
חוברת שלמה של מתכונים, אותה העברתי באופן
ישיר לחברתי השמנה. בשבילכן הנה שניים
שניראו לי לא מפחידים במיוחד.

דג מושט מטוגן בספירולינה
חצי כוס קמח מלא.
חצי כוס נבט חיטה, מלח. כמון 2 ,שיני שום.

אתם זוכרים שהקטע הזה מיועד לחסוך לכם כסף? בבקשה.
ז׳קלין סמית, היפהפיה המשגעת מהמלאכים של צירלי כתבה ספר מהסוג שכל היפהפיות כותבות.
איך להיראות צעירה ויפה ומטופחת ואיר לשמור על גיזרה מהממת גם אחרי הלידה.
קראתי את הספר ועשיתי את כל מה שכתוב בו. לא הצליח! נשארתי אותו הדבר פחות 6דולר.
הנה חסכתי לכן 6דולר והמון אכזבות.
חצי כפית כורכום, חצי כפית חילבה2 ,־ 3כפיות
אבקת ספירולינה, פלפל חריף קצוץ דק.
אופן הכנה: מנקים את הדג וחותכים לחצי.
מערבבים את כל החומרים יחד, טובלים את חלקי
הדג ומטגנים אותו.

כדורי גבינה

מ תנו ת
מו צ ל חו ת

א: חבילת גבינה * ,5קצת סלרי טחון 75 .גרם
גבינת רוקפור מגוררת, שום כתוש, פלפל שחור.
שני ספרים חדשים, בשביל לקנות למישהו
ב: לציפוי — חופן של פטרוזיליה ושמיר
אחר:
קצוצים 75 ,,גרם פקאנים קצוצים 2 ,כפיות
ספירולינה, מלח.
אין כלבים רעים מאת ברברה וודהאוז, הוצאת
זמורה ביתן.
אחרי שניכשלנו כולנו (טוב, רובנו) בחינוך
הילדים שלנו, המציא מי שהמציא את הכלבים.
שהם חיות הרבה יותר קלות לחינוך ולאילוף.
אחת המומחיות היותר ידועות בשטח חינוך
הכלבים היא ברברה וודהאוז, שכתבה ספרים
רבים בעניין זה, נתנה קורסים ותוכניות טלוויזיה,
הכל בשטח הכלבים. לטענתה, עם סבלנות, אהבה
ותקיפות, אפשר לאלף כלב לציית לך. תוך שש
וחצי שעות.
אין לי כלב בבית ובכל זאת קראתי את הספר,
כי הוא מעניין. כל מה שלמדתי אני מנסה לתרגל .
על הילדים שלי. אם תראו שני ילדים קטנים
ויפים נובחים כרחובות, תרעו שאלה הילדים שלי
והם נמצאים באמצע תהליך האילוף. אחר־כך אני
אגיד להם להפסיק לנבוח והם יצייתו.
כיצד להתחמק מא הב ה ונשואין
גרינבורג וסוזן או־מלי, הוצאת מילכה.
למי שרוצה להתחמק מאהבה ונשואין מוק. .
הספר הזה באהבה מאת זוג נשוי (המחברים).
הספר מלמד איך פותחים במריבה טובה. איר
מענישים את בן/בת הזוג, איך הורסים כל סיכוי
לקשר רומנטי ובעצם. איך נשארים לבד. מי
שצריך את זה — בבקשה.
אופן הכנה: מערבבים את כל החומרים
הספר אמור להיות מצחיק מאוד, אבל כאן,
מקבוצה א׳ ויוצרים מהם כדורים. מערבבים את
כנראה, אני נכשלתי כישלון חרוץ. שום דבר לא
כל החומרים מקבוצה ב׳ ובתוכם מגלגלים את
׳מצחיק אותי בעובדה ששני אנשים כתבו ספר
הכדורים. מקררים לפני ההגשה.
כל״כך חשוב אחרי שאני כבר התחתנתי פעמיים.
לא טעמתי אף אחד מהדברים האלה, כי אני 1מתנה מוצלחת מאוד לכל הרווקים והרווקות
לא שמנה. לפרטים נוספים אפשר לפנות ישירות ׳ שחושבים שאצלם זה בכוונה והם צריכים קצת
למושב עין־יהב, דואר־נע ערבה. בתיאבון.
סיבות בשביל לספר לחברה.

שה נוחה בחבות וובאי־רב פתיחת חורצות
למען השמחה והעניין נום חזק בלגימה השלישית

1ך בתו של פרופסור
11 הצעירה, האוכלת פופ
גפן(בשמלה הלבנה) ,שאמה נותחה א*
מיספר, ושרצתה לעשות משהו גדול

סדב
ד י 111^ 1*1111 ממנהלי עלית, שתרמה את השוקולד לאירוע,
11! 1 / 11 עם חברתו, דליה רביו, ואמה, לאה. דליה רצה
בין האב, האם והחבר. למטה: ד״ר משה אולשבסקי, רופא המאמין בצמ חים
ומחטים מושקה על-ידי אשת יחסי-הציבור של שטוק, שלי שבדרון.

קולנוע שחף בתל־אביב ויתר באותו
יום על הצגות־הקולנוע, חברת
היינות שטוק תרמה יין, מיקי שטראוס
אישר גבינות וחברת עלית תרמה
ממתקי־שוקולד. וכר נתכנסו באולם
שחף חולי־לב שעברו את הניתוח
הקשה בבית־החולים שיבא —אנשים
מפורסמים, תעשיינים, אנשי־עסקים
וסתם חולים ששבו לאיתנם ואספו כסף
למען מטרה חשובה — הלב.
מנהל מחלקת־הלב, פרופסור דניאל
גור, נידב גם את משפחתו — האשה.
הלן, עמדה בחוץ וקיבלה אורחים, הבת
הגדולה, גבי, אירגנה, יחד עם נורית׳
גפן, את ההזמנות והאנשים. והאומנים
באו לבד — טוביה צפיר, שחיקה את
אריאל שרון ואת שימעון פרס.
היו שם גם נורית גלרון, יונתן גפן
ומני פאר שהודיע שזאת הפעם הראשונה
שהוא מרגיש נוח, מכיוון
שנמצאים הרבה רופאי־לב באולם.

יצחק וביו

שר־הביטחון הגיע לאירוע עם אשתו, בתו ואני
פילוסוף. הוא עלה לבימה, בירך את באי־הערב והסביר
שהוא, עם הלב לא מתווכח, ולכן התייצב לערב״ההתרמה. הוא ישב
על הכיסא עם האמנים, למרות שביקשו ממנו לנאום ממיקרופון אחר.

האחרון שר מרסר
על הקלף כתבו כל מבקרי כסית את
שמם, וגם תודה למלצר הוותיק של
כסית, מרסל קאופמן.
מרסל הגיע ל־ 70 והחליט שדי.
למרסל לא נתנו ללכת כך סתם.
עשו לו מסיבה גדולה. משה איש־כסית
הכין סנגריה שכאשר שותים ממנה
מרגישים בום חזק בלגימה השלישית.
כולם שרו ורקדו וגם מרסל הנרגש
השתכר קצת. אבל הוא הספיק לקרוא
את המכתב שאשתו שלחה. היא לא
הגיעה, כי הרגישה לא בטוב.

|ר, ואחותה קרן
רן. למטה: נורית
גור לפני חודשים
ור מחלקת״הלב.

הניתוח של אמה של נורית הסתיים בהצלחה, וכאות תודה
על כך היא הכינה את ערב־ההתרמה, שהצליח גם מבחינה
כספית וגם מבחינה בידורית: צד זה היה מעולה, לכל
הדיעות. לידה: אשתו של גור, הד״ר הלן גור, חוקרת־סרטן.

1111ת | 1י 1מציגה תחתון ואת החזה שלה.
1היא הופיעה בדגמים נועזים
של מערכות״לילה ובגדי-ים. למטה מימין: אוולין
עמר, בת ,23 ספרית במקצועה, ובערב -דוגמנית.

למטה משמאל: אורלי אשכנזי, בת ,23 אסיסטנטית
אצל רופא־שיניים בשעות היום, המציגה בערב
מערכות״לילה מאוד נועזות. עבור הדוגמניות הלא־מקצועיות
האלה זאת עבודה צדדית ולילית נוחה.
מערכת תחתונה
ביום החמישי בחצות, בפאב
המערכת, בסוף רחוב בן־יהודה הנושק
לרחוב ירמיהו, בתל־אביב, הרבה זרים,
כדורסלנים, מבלי תל־אביב של יום
החמישי בערב. המקום פתוח עד
השעות הקטנות של הבוקר. יושבים,
שותים בירה, מכרסמים הרבה ציפ׳ס,
ויש גם מרקים חמים ונקניקים.
המקום דחוס, באוויר ריח חריף של
זיתים וכולם מחכים כי בשעה אחת
מתחילים להציג דגמים של תחתונים
וכותנות־לילה נועזות.
המנחה מציג את הנערות, שאחת
׳מהן אסיסטנטית של רופא־שיניים,
אחת תיכוניסטית והשלישית, אני
פילילי, שחומת״עור, והנועזת מבין
המציגות. זאת בעלת הכינוי התחת של
המדינה. היא אוהבת את הכינוי,
מחייכת בכל פעם שמזכירים לה.
הנערות עוברות בין השולחנות,
כולם מציצ׳ש, מעירים הערות: איזה
תוסיק: רגלים יפות:

בסטע שר וחוב בתר־אביב
הקטנה, בין הוצר ונחרת בנ־מין,
אפשו למצוא מציאות -בגד
נשים, גברים, דדים ואביזוים
תלויים מאות זוגות מכנסיים. מיכאל
הביניאן הצעיר מוכר מכנסי ג׳ינס של
פרארי ובליני; מכנסי קורדרוי דקים
וגם עבים לגברים ולנשים. בכל הגזרות
ובכל הצבעים — שחור, בורדו, צהוב,
אדום, חרדל, אפור, כחול, ירוק ומכי
נסי״צמר וכותנה עד מידה .52
מכנסי קורדרוי 12,000 :שקל, ז׳קט
קורדרוי תואם 18,000 :שקל, ג׳ינ־סים
— 12,000 שקל, שכפץ־ג׳ינס:

.10,000

צמידי־ניטים. בדרך יפו־תל־אביב
יש גם חנויות בחדרי־המדרגות.

ץ יוה להט, אשתו של ראש עיריית
( תל־אביב, צ׳יץ׳ ,ביקרה פה, לאחרונה,
ויצאה עם ארבע שמלו* ,סיפר,
בנאווה, אחד מבעלי־התנויות באזור.
ובאמת מי לא מחפשת בימים טרופים
אלה, כשהכל כל כך יקר, מציאות,
מכירות־חיסול, מיבצעים והנחות? ומי
שחיפשה ולא מצאה בשווקים למיניהם
— בכרמל, בבצלאל, ביפו, בנווה שאנן
— כדאי שתטריח את עצמה לרחוב
הגדול, הארוך והסואן — דרן־ יפו־תל־אביב.

דרך המובילה לרהיטים, כלי-
בית, שטיחים, מגבות, מזון. אך בעיקר
לבגדים. בגדים מכל סוג ומין. של
יצרנים רבים טובים. ובמיוחד באזור
שבין רחוב הרצל ונחלת בנימין.
הסתערות בחנוכה. בררו יפו
,19 בחנות ליידי טקס של יעקב גולן,
מיבחר של בגדי־נשים. לצעירות ול־בוגרות,
אופנתי ויפה.

גולן מחזיק פירמות לא־ירועות
אבל בעלות איכות טובה. כמו — חברת
ביאליק לוגנו, נון, ליבר.
המחירים: חליפה ספורטיבית מסריג

וכותנה, החולצה בסיגנון עטלף —
שרוול רחב — והמכנסים ארוכים ונוחים
27,000 :שקל. ז׳קט־צמר בסגנון

משובחת, הפירמה — גולדי והגוונים
ססגוניים — שילובים של צהוב, ירוק,
טורקיז׳,כחול, אדום ורוד ואפור. המחירים
בין 5,000ל־ 6,500 שקל, תלוי
במידה :״אצלי אפשר לקנות שלושה
טרנינגים במחיר של טרנינג אחד בצפון
תל־אביב!״
חנות־מררגות נוספת היא של יונתן
לידבסקי, שהגיע לארץ לפני שש שנים.
משטרסבורג(״כי אהבתי את השמש
ואת מזג־האוויה״) .בשטרסבורג
עבד עם מישפחתו ב״שמטס ביזנס״
ובחדר־המדרגות הוא יושב כבר שנ
בלייזר,
בגוון שנהב, אפור או בורדו —
19,000 שקל.
שמלת־סריג יפהפיה של חברת ינון
בגווני אדום־שחור — 35,000 שקל.
שמלת קרם ז׳ורזט לערב במיבחר צבעים
של אדום־לבן, שחור־לבן, כחול־לבן,
בסיגנון הצ׳רלסטון, רק 34,000
שקל.
אבל אין הנחות, כי כבר מוכרים
בזול, אולם יש אחריות ולכל בגד יש
כתובת. אם לא מרוצים אפשר להחליף.
לדברי גולן 15 ,שנים בעסקי ההלבשה,
יש קונים בשפע ובשבוע של
חנוכה היתה ממש הסתערות.
״הפעמון הכחול״ .בהמשך הרחוב
אופנת מנדרין: מציאות רבות —
מיבחר סוודרים וסווטשרטים באיכות
טובה ב־ 7,000 שקל האחד, טרנינגים
אופנתיים בשלל צבעים ב־14,000
שקל.
בבלו בל (הפעמון הכחול) השכנה

שימלח סויג

(מחירה 35,000 שקל) של ליידי טקס בחנותו
של יעקב גולן, מדגימה שולי אלדד
הירושלמית, אשר קפצה לטיבוב״קניות וחיפוש־מציאות בתל־אב

גות טרנינגים משגעים לילדים, מגיל שנתיים עד ,12

ובמחירים זולים. משמאל: יונתן לידבסקי, בחנות
זהה. הוא צרפתי שעלה משטרסבורג, המוכר חגורות
לנשים וגם לגברים מכל החומרים ובכל הצבעים.

חדרי־מדרגות צרים בהם תלויה הסחורה
ובהם עושים את העסקים. אחד
מבעלי החנויות האלה הוא נחום וולף,
ולחנותו הזעירה(מטר על שלושה) רק
הוא יכול להיכנס. הסחורה תלויה ממש
על המדרכה.
הוא מוכר טרנינגים משגעים לילדים,
מגיל שנתיים עד . 12 האיכות

תיים ומוכר חגורות — מכל המינים
ומכל החומרים, לנשים, גברים וילדים.
יש לו חגורות מעור, סקאי ומתכת.
חגורות מוזהבות, מוכספות וגם מחבלים:
צעיפים; כפפות; צמידי־ניטים
פאנקיסטים; והכל מ־ 500 ועד , 7,000
שקל. והוא גם עושה חגורות בהזמנה.
(המשך בעמוד )30
בכל דוגמה.

מאות מכנסיים

נה ומצמר; בשלל צבעים ובמחירים זולים באמת,

| ן ן 1ו ^ כבר נמצאת מרתח באום בחדרון
111111 311 הצר בקומה הראשונה בבית שב־דרך
יפו ומוכרת כותנות, פיג׳מות וחלוקים מפלנל.

0 1 1 7שמלות ובגדים לכל שעות היום
111 1 1111 והלילה, ולכל כיס. משמאל: משה
אהרוניס, העולה מיוון, בעל אופנת קרולין, המייבא

לארץ שמלות אלגנטיות מפאריס, רומא וניו״יורק,
מבדי ז״ורז׳ט, קרפ, טאפט וצמר נקי :״אפילו זיוה להט
קנתה אצלי, לאחרונה, כמה שמלות!״ הוא מתגאה.

| י 1ך * ץ | 1ך 11ך ך שימלה יפהפיה בסגנון צ׳רלסטון, במחיר
34.000 ^ 111 # 1 11 1שקל. פרח טיאב בת ה 23-קונה
בחנות זו ובאזור זה לעיתים קרובות .״יש כאן דברים נהדרים וזולים!״

י דרך יפו-תל־אביב
(המשך מעמוד )29
הכל לג ב ר. בחדר צר מעל עסקו
של לידבסקי יושבת מרתה באום
ומוכרת לנשים כותנות־לילה, פיג׳מות
וחלוקים מפלנל פרחוני ומנוקד באדום
וכחול. היא מוכרת בחרר זה כבר 30
שנה, מאז שעלתה עם בעלה. היא מייצרת
את הסחורה ומוכרת בסיטונות
וליחידים, בכל המידות. ער .54 המחירים
11 :אלף שקל לפריט.
בין החדרונים הצרים והעסקים ב־חדרי־המדרגות
מצוייה גם חנות־הענק
של ניבה שהתמקמה במקום לפני 50
שנה. בחנות זו, שהיא חנות־מיפעל,
אפשר להשיג את הבגדים המיוצרים
לשוק המקומי ואת עודפי היצוא של
ניבה. המחירים יקרים יחסית לאזור
— טרנינג או אוברול, בעיצוב גדעון
אוברזון, בין 38,000ל־ 46,000 שקל.
אם כי יש בניבה גם פינת־מציאות,
אף הן נמכרות כל כר מהר שכל יום
המבחר משתנה.
וככה זה, חנות אחרי חנות: מזור
במספר — 35 מבחר עשיר של חולצות
פלנל ב־ 13,000 שקל, חולצות קורדרוי
ב־ 15,000 שקל ודיאולן ב־12,000
שקל. אצל עזורי(דרד יפו ,)37 סוודר
אפור, מאיכות משובחת, ב־14.000
שקל, מכנסי־צמר ב־ 12,000 שקל, פי־ג׳מות
מכותנה — 10,000 שקל.
באופנת לורד, בהמשך הרחוב, מבחר
של גרביים. עניבות, תחתונים,
גופיות ובכלל כל מה שגבר זקוק לו
בנושא ההלבשה.

פתרון תשבצופן
2469

מאת
אביגיל ינאי
מאוזן:
. 1שימו לב לצדיק, שלא יתחיל
במסע נוסף ()3
.3קרובת־המשפחה שנפטרה לפני
שנתיים עדייו לא נקברה ()5,4
.9רעתו שונה בתכלית משל אבן

.10 גם אם אמעט במלים, הוא
כולו הבנה ()4
.13 חצי טון ועוד טון ובכל זאת
חלש ()3
. 14 תואיל בטובו לקחת את
* הבשר, הוא לא מבושל ()2,4
.15 מצוין בחשבון ובלשון ()5,3
. 17 עכבר זה לא בדיוק מה
שאנחנו אוהבים ()4
.18 בעדינות, בפינוק, תמנע אסון,
תפסת את זה? ()4
.20 התשובה — ״כי אם לשמוע
את רבר ה״ (עמוס) — מה
השאלה? ()5,3
.22 הרבה רדיו גגה, עד שתהיה
מבסוט חלס ()3,2

.24 העולם מלא בריות העוסקות
בריגול ()3
.25 לוחם ומשתמש במשקפיים

.26 ייראה פראי אחרי הטיפול
הקוסמטי ()4
.28 הכי הרבה מילים בסנטימטר
מעוקב אחד ()7
.29 אומן במלאכתו אבל לא עושה
מזה רעש (.)3

מאונך־:
.2רעיון הקואופרטיבים לזריקה
— החליטו במערכת ()3
.4רב הנוי שלה, אבל היא לא הנוי

.5בלי הר מוחמר! זוהי הצעה־הערה
של עמוס עוז ()4,4
.6ויוה זפטה! צעק, לפי כל כללי
הדקדוק, זה שקיבל מאחוריו ()3,3
.7נדקר מאחוריו וממשיד לחולל
פלאים ()4
.8גם ממרחק קצר, אי־אפשר
לראות אותו בעין בלתי־מזוינת ()5
.9אין עימות בחוק למי שנשאר
בצבא ()3.4
.11 מלוא־החופן זהל״ בדיוק, לא
פחות ולא יותר ()2
. 12 מה שנשאר מתכנית הצרכנות,
זה איכר בלי לחם ()4,3,2
. 16״בכל זאת נוע תנוע״ .אמר

הממציא הקדמון, למרות הלג־לגנים
והמעלבים ()5,3
. 19 אלה מציאות גילה החתן
מתחת לחופתו? ()3,3
.21 בפלנטה אחרת מסתפקים בתואר
שני)5(.
.22 שמענו כבר על ריצה של
רוח־תזזית, אבל זה שפל הרבה!
יותר ()4
.23 אף שר לא הופיע לשרור ()2
.24 אם מאכלת מונפת עליה סוב
על עקביר וברח ()3
.27 לא סמר על הגורל, אר זהו רק
חלק מהסיפור (.)3

מודעות בטלפון
לכל ה ע תוני ם

* ^ בכר טי סי א שראי במחירי המערכתי

$ 01118א£א01
* 1א 0וז*א£8זאו
110.

• שראם־ ט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

שלפו לתל״אביג ותפוש אילת

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סור ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

הזמנת מקומות
למלונות באילת ולטיפות ״ארקיע״

הלב ש(ן שווה בדיקה!

0338 3838

שרותי תיירות באמצעות הטלפון לבעלי
כרטיסי אשראי

בך 35־-1
הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך
שווה אח זה .
הבדיקה כוללת:
בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ(ארגומטריה)
בדיקות מעבדה.

מ בון
ד ב רי אות פפעיפ
בית הרופאים, רייגס 18 פמת פריעומן תל־אביב
טלפונים 03-244294,03-221227 :

אוברול

בכיכר־המדינה לא צוחקים
על שם הבת. ההפתעה באזור
היא אופנת קרולץ. בפינת יפו תל-
אביב והרצל. חלון־הראווה מפתיע בדגמים
אלגנטיים ביותר, בסגנון צרפתי
ואיטלקי. בעל החנות, משה אהרוניס,
עלה לפגי 10 שנים מיוון, עבד בפולגת
ואחרי נישואיו, לפני שבע שנים, החליט
להיות עצמאי ופתח את קרולין,
על שם בתו.
הוא מייבא בגרי־ערב מניו־יורק,
פאריס ורומא. הבדים משובחים —
ז׳ורז׳ט, משי, טאפט וצמר נקי, והמחירים
בין 65,000ל־ 85.000 שקל.
אלה שמלות לארועים חגיגיים ואפילו
שמלות לכלה. מספר אהרוניס,
כשהוא מחליק בידו שמלת ז׳ורז׳ט
בצבע קרם, שפנינים שזורות בה: חבר,
בעל בוטיק בכיכר־המדינה. צחק עליי
כשפתחתי את קרולין כאן. היום —
אני מרוצה מאוד, והוא, המיסכן, סגר
עכשיו, כי לא יכול היה לעמוד בתשלום
שכר־הדירה.
העולם הז ה 2471

סיפור שונה לגמרי מזה שעליו העידה
לבסוף בבית־המשפט. כל התיאור של
מכונית נוסעת, ממנה ירד אדם ויורה
בויקטור, העומד על המדרכה, אין לו
כל דמיון לגירסה הסופית של יולנדה.
• ״למרות שניסינו לרדת לנבכי
נשמתה בליל־הרצח. לא יכולנו להבין
כיצד לא הזעיקה עזרה מיד. אדם, שהיא
מספרת כי היה ״שושן חייה ואהוב
לבה״ ,כיצד היא רואה אותו מתבוסס
בדמו ושוקלת שיקולים של כבור?״
שואלים השופטים. הם מדגישים, כי
היא שמעה אותו גונח וסברה כי הוא
עדיין בחיים וניתן להצילו, ובכל זאת
לא מיהרה למקום הקרוב ביותר כדי
להזעיק עזרה. היא העדיפה, לדבריה,
מחשש שאנשים יגלו את הרומן שלה
עם המנוח, לנסוע לביתה. ושם, ליד
בעלה וילדיה, התקשרה בסתר למוקד־המישטרה
כדי להודיע על הרצח .״האם
יש דבר השקול כנגד הצלת חיי־אדם
כה קרוב אליה?״ שואלים השופטים.
• יולנדה סיפרה, כי הקיוסק ממנו
רצתה לטלפן היה סגור, אבל בחנותו
של ויקטור המנוח שהיתה פתוחה, יש
טלפון! גם בחנות סמי בורקאס, הנמצאת
ממש ליד תחנת האוטובוס עליו
עלתה יולנדה, יש טלפון ציבורי. ששלט
גדול מכריז עליו לכל דיכפין.
צילומים כאלה הביא הסניגור בפני
בית־המשפט.
״לנו נראה, כי היא מסתירה דבר־מה
ועל כן ההסברים שמסרה לא נראים
לנו ״,כותבים השופטים.
בקבוק קוניאק. בית־המשפט
מקשה: מדוע כבשה עדותה משך יותר
משבועיים וגם אז החליטה לגלותה
טיפין־טיפין? מדוע לא סיפרה מיד כי
הנאישם הוא הרוצח? חוזרים השופטים
ושואלים, .
• השופטים מתעכבים על הסתירה
בין הגירסה שמסרה למוקד־המיש־טרה
לגבי צורת הרצח ובין הגירסה
שסיפרה בבית־המשפט .״אין אנו. מקבלים
את הסברה כי מסרה גירסה זו
למישטרה כדי שיצאו מהר לררך״.
קובעים השופטים ,״זה אינו סביר״.
• ״גם אילו התגברנו על היסוסינו
באשר לסתירות אלה,״ כותבים השופטים
,״נשארת עדיין חידת טביעת־אצבעותיה
הטריה של יולנדה על
בקבוק הקוניאק שנמצא בחנותו של
הקרבן ״.מסתבר כי כאשר הגיעו ה־

^ פעמים זה קורה בסרטים. עדת/התביעה
היפהפיה עולה על רוכז־העדים
ומספרת כיצד ראתה במו עיניה
את הנאשם יורה מאקדחו ופוגע בחזהו
של הקרבן והורג אותו. העדה מתייפחת
בבכי ומגלה עד כמה אהבה את הנרצח
וכמה היא רוצה לנקום את דמו. הסניגור
הערמומי חוקר את הנערה חקירת
שתי־וערב ומפיל אותה במלכודת.
בית־המשפט מגלה את הסתירות הרבות
בעדותה של היפהפיה, ואת שקריה.
בנאום הסיכום מבקש הסניגור
מבית־המשפט לזכות את הנאשם וב־סצינה
דרמאטית מצביע על העדה
ובקול רועם מאשים אותה עצמה ברצח.
סוף.
השבוע כמעט קרה הדבר בבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב. יולנדה
גאווי(העולם הזה )14.11 היא אשה
נאה בעלת שיער בלונדיני. היא היתה
אהובתו של ויקטור בן־דויד, סוחר
בשוק הפישפשים. בראשון למארס,
לפני שנה, נפגשו השניים בחשאי ליד
חנותו של בן־דויד בשוק בשעה שמונה
בערב. כאשר עמדו להיפרד וויקטור
עמד לנעול את חנותו הגיע לפתע גבר
גבוה, שלבש כובע לראשו, שלף אקדח
ודרש מויקטור כסף. ויקטור שאל:
״איזה כסף?״ ונורה יריה אחת בחזהו.
הרוצח ברח מהמקום ויולנדה רכנה על
אהובה הגוסס ושמעה אותו גונח. למרות
שהמיקרה קרה במרחק של כמאה
מטר מתחנת מישטרת יפו, לא פנתה
יולנדה לשם כדי לקרוא לעזרה. היא
הלכה, לדבריה, לכיוון ההפוך, לכיוון
שדרות־ירושלים, וחיפשה טלפון ציבו־רי
בקיוסק מסויים, אך הקיוסק כבר
היה סגור. אך למרות שחשבה כי אהובה
עדיין חי וגוסס, נסעה יולנדה ישר
לביתה בבת־ים, הכינה ארוחת־ערב ל־מישפחתה־
וניסתה לטלפן משם ל־מישטרה
כאשר בני מישפחתה ובעלה
מסתובבים בדירה. כאשר השיגה סוף־
סוף את מוקד־המישטרה, לא הזדהתה
יולנדה, אלא סיפרה סיפור דמיוני על
מכונית׳שנסעה ליד השוק, גבר שירד
ממנה, שלף אקדח וירה באדם שהלך
על המידרכה.
המישטרה הגיעה למקום תוך דקות
ספורות ומצאה את גופתו של ויקטור
מוטלת ליד החנות. הפאתולוג המחוזי,
הד״ר בצלאל בלוך, שהוזעק למקום,

בית־המישפט זיבה נאשם בוצח וקבע ב עדת־התביעה העיקרית שיקוה בשבע
נקודות חשובות. בית־המישפט גם קבס שהיא לא נתנה הסבו לטביעת־אצבע שרה
שנמצאה בחדוו של הנוצה 1־ 11 ככל זאת לא הפנה אצבע מאשימה כלפיה
ברק את הגופה בשעה 10 וחצי בלילה
וקבע כי המוות נגרם מכדור אקדח
אחד, וקרה לא יותר משעה או שעה
וחצי לפני הבדיקה.
מיב חן־ קו לו ת. המישטרה הגיעה

אל יולנדה כבר באותו ערב ועצרה
אותה, אך היא לא סיפרה מאומה על
יחסיה עם ויקטור ולא גילתה כי היתה
זו היא שהתקשרה למוקד. רק לאחר
ימים מספר, כאשר המישטרה מצאה

בחנותו של המנוח קרעי תמונה וחיברה
אותם, חזרה המישטרה שוב ליולנדה:
בתמונה נראתה יולנדה חשופת רגליים.
בחצאית מיני קצרצרה, שוכבת על
מיטתו של רקטור ומחזיקה שפופרת־טלפון
ליד אזנה(ראה תצלום בראש
העמוד) .התנוחה הסכסית שלה עוררה
את חשדם של השוטרים. ומכיוון שלא
היה לה הסבר לכך. נעצרה שוב לחקירה.

כשבועיים אחרי הרצח. טיפין־
טיפין, מסרה יולנדה את גירסתה המלאה
למישטרה, ורק אז נקבה בשמו
של האדם שירה. לדבריה, באהובה. היא
האשימה ברצח את שמעון איבגי.
לאחר שהמישטרה ערכה לה מבחן־
קולות, החלו השוטרים להתייחס באמון
לדבריה ועצרו את איבגי, והוא
הועמד לדין על רצח ויקטור בן־דויד.
המניע שמסרה יולנדה היה נסיון לשדוד
כסף שהיה בתיקו של הנרצח.
בית־המשפט שמע את עדותה של
יולנדה ואת החקירה הנגדית שערך
הסניגור, עורך־הדין עוזי בכר. יולנדה
לא נשברה על דוכן־העדים, אבל היה
ברור כי בעדותה יש סתירות קשות
ודברי־שקר. מיד לאחר שבית־המשפט
שמע את סיכומי הצדדים זיכו השופטים
את איבגי. את נימוקי הזיכוי מסרו
השופטים רק השבוע.
שיקולי־כס־ד .״אין זה בטוח לבסס
הרשעה על עדותה היחידה של
יולנדה בשל התמיהות שעוררה עדו־

תה ״,כותבים השופטים ומפרטים:
• בהודעה האנונימית שמסרה יו־לנדה
למוקד־המישטרה יכלה לפחות
להזכיר את הרוצח. אולם היא לא עשתה
זאת. יותר מזה. ,היא סיפרה שם

שוטרים למקום הרצח, מצאו בחנותו
של הקרבן בקבוק קוניאק.
בבדיקה שנערכה במעבדות המיש־טרה
התגלתה טביעת־אצבע של יולנ־
(המשך בעמוד !38

מימי חד ש
אוריאל שלייסנר ()32
התמנה לידר מועצת
המנהלים של מפעלי
מתכת אב־חן בעי מ
בשלומי. אוריאל שלייסנר
הוא מפתח שיטת הבניה
סטרקטיק להקמת מבני
מתכת, ובעליה של חברת
א. שלייסנר בע״מ

על ספך י:

צב א ולוחמה
25 . 1. 85־ 4 .1.85

ספרים 1#/׳לן זה סטימצקי 5
במדינה משטרה
המרעילים לא ברח!
ר? שלוש שעות
והמקרה הטוב
מגעו פאשלה גדולה
הסודיות הקפדנית, בה שמרה המשטרה
את פרשת מכתבי־האיום בהרעלה
על עלית ותנובה, כמעט והיתה בעוכריה.
איש המחלקה לפשעים חמורים,
אלכם איש־שלום, שחקר את פרשת
המכתב שהגיע לעלית ואיים בהרעלת
המוצרים, אם לא תשלם החברה עשרים
אלף דולר, לא ידע כלל כי גם תנובה
קיבלה מכתב דומה.
עלית העבירה את המכתב שקיבלה
למטה הארצי ואילו תנובה העבירה את
המכתב שהיא קיבלה לידי משטרת
חיפה. שתי זרועות המישטרה החלו
חוקרות כל אחת בנפרד את הפרשה.
האב, האם והבן. בבוקר היום בו
תוכננה בירושלים פשיטה מתוחכמת
על חנות המיני־מרקט, אליה ציווה
המכתב להעביר את הכסף, שלחה משטרת
חיפה חוקרים רגילים כדי לחקור
את בעלי המקום.
פשיטת היחידה לחקירת פשעים
חמורים תוכננה לשעה 11 בבוקר,
אולם כבר בשעה שמונה בבוקר הגיעו
חוקרי משטרת חיפה לחנות וחקרו את
בעלי המיני־מרקט בזהירות סביב עניין.
תנובה. רק במקרה לא עוררה החקירה
את חשדם של בעלי החנות והס לא
ברחו מהמקום.
כאשר הגיע בשעה 11 שליח עלית,
קיבלו ממנו החנוונים את החבילה לה
חיכו ומיהרו לסגור את החנות וללכת
לביתם, שם חיכתה להם האם. המשטרה
עקבה אחריהם ועצרה אותם.
כאשר חקרו אנשיו של איש־שלום
את החשודים התברר להם, כי באותו
בוקר ביקרו אצלם חוקרים ממשטרת
חיפה. הדבר עורר אור אדום בראשו של
איש־שלום והוא החל חושד כי נשלחו
מכתבים נוספים. אחרי בירור גילה כי
מדובר במכתב נוסף לתנובה. שנחקר
בנפרד לגמרי בידי משטרת חיפה.
השבוע הגישה התובעת פנינה גיא
את כתב־האישום נגד האב, האם והבן.

תובעת גיא
זרוע אח ת לא ידעה על השניה

לשו!

אחה חושב
שבשעה 8.00
בבוקר אתה קורא
׳׳עשן ערב׳׳*
האר ־ו
עיתון לאנשי חו שבי

בל יום שלישי בערב
ניתן להשיג את
ר ש & ס

במסעדת

רח׳ ירמיהו ,50 תל־אביב

שולה

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה. אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
תל־אביב, המלך דורג׳ 89
טל 295318— 284919 .

אגדה !חנינה
למה האב כתן
לבן את השם מתן?
כאשר למזכיר אגודת הדייגים נולדה
בת, קרא לה סנפירה. וכאשר לאיש
גוש־אמונים, בני קצובר, נולדה בת בחנוכה,
הוא קרה לה מנורה.

אלה הם רק שני שמות פרטיים
שבאו ללשון העברית בשנים האחרונות
מאז שרבים החליטו כי שרה ורבקה
(או אברהם ויצחק) שיגרתיים מדי.
כדי להקל על מלאכתם של הורים
הרוצים להעניק שם יוצא־דופן(וגם לא
יוצא־רופן) לילדיהם הוציא, לפני 16
שנה, אז פקיד מישרר־הפנים דוב רוזן,
ספרון, שהכיל 2660 שמות פרטיים,
מעין מדריד שימושי לבחירת שם לרר
הנולד.
מאז הפך ספרונו של רוזן לספר של
ממש. ספר פסוק לי שמך שבמהדורתו
האחרונה כבר מקיף 4500 שמות.
מיבחר מספיק, לכל הריעות, ל־ 70 אלף
התינוקות היהודיים הנולדים מדי שנה.
אופציית הוורדים. רוזן. שקרא
לבנו־בכורו משאת (וזה, מצדו. קרא
לבתו הבכורה׳משואה) ,נותן להורים
הזדמנות לבחור׳ שם לילדיהם כמעט
לפי כל אפיון אפשרי. אס הורה מבקש
לתת לילדו שם שיתחיל ויסתיים באותה
אות, אין בעיה, אפשר למצוא
אינסוף כאלה בספרו של רוזן(מאסא
ודויד עד ליטל ותלמית) ואם להורים
יש נטיה מיוחדת לוורדים, גם כן אין
בעיה. האופציות רבות: ורד, ורדה,
ורדיה, ורדנה, ורדינה, ורדי, ורדת
וורדית.
רב־עניין במיוחד בספרו של רוזן

חוקר איש־שלום
אור אדום במטה הארצי
הוא הפרק בו הוא מספר על הרקע
לכמה שמות יוצאי־דופן באמת: הורים
שקראו לבתם אגדה, כי אמה ילדה
אותה בעת נסיעה באוטובוס אגד ואלה
שקראו לביתם חנינה כי היא נולדה
ביום שהשלטונות הבריטיים חננו את
אביה, לוחס־מחתרת שנדון למוות.
סיבה אחרת למתן שם היא הכוונה
להנציח רעיון. ארתור רופין, מאבות
ההתיישבות בארץ, קרא לבתו, איה
(כיום איה דינשטיין, יו״ר ויצו לשעבר
ואשתו של צבי דינשטיין, איש הנפט
ומי שהיה סגן שר־הביטחון וסגן שר־האוצר)
,כראשי התיבות של הרעיון
להגשמתו שאף — ארץ־ישראל העובדת.
זה לא מנע, אחר כמה עשרות
שנים, מאיש גוש־אמוניס אחד לתת גם
הוא את השם איה לביתו, רק שהוא
התכוון לארץ־ישראל השלמה.
אך את השיא בנושא ראשי־התיבות
שהפכו לשמות פרטיים לקח, ללא
ספק, קצין צה״ל אחד. הוא קרא לבתו
מאיה. מדוע? כי בעת הולדתה היה
מפקד אזור ים המלח.
הבת הסופית. כר אפשר ללמוד
אצל רוזן שכרמית גיא זכתה בשמה
מסיבה פרוזאית לגמרי — אביה עבד
בכרם. והרב שלמה גורן קרא לבתו
תחיה, כי היא נולדה ב״ 29 בנובמבר
,1947 היום בו החליטה עצרת האו״ס
על הקמת המדינה.
ומי שלא יודע מדוע קרא חוקר
ארץ־ישראל זאב וילנאי לבנו, מי שהיה
עתיד להיות קצין צנחנים ראשי בגיל
.33 מתן, יכול גם כן למצוא את ה
תשובה
אצל רוזן: התת־אלוף לעתיד
נולד בחג השבועות, יום מתן תורה.
אבל, למען האמת, ההיסטוריה של
שמות היא מרתקת במיוחד אצל ילדות.
אב שנואש מלחשוב על שם
מקורי לבתו, פשוט הסתכל בלוח, ראה
שהיא נולדה בחודש יולי ולכן קרא לה
יולית.
לעומת זאת, אבו־בנאת אחד שנואש
כאשר אשתו ילדה לו את בתם
החמישית ברציפות, קרא לבת הזאת.
כדי למנוע כל מקום לאי־הבנות —
סופית.

באר־שבע
ג! הבשורה
שוויון זכויות
בעיר אבות
את מתיהם הם קוברים מחוץ לגדר:
בחלקה מיוחדת, הסמוכה לבית־וד
קברות הצבאי הבריטי(של חללי מל־חמת־העולם
הראשונה, שנפלו בקרבות
כיבוש העיר מידי התורכים).
את מיסגדם איו״משיבים להם, כדי
שיחזור ויהיה מקום־תפילה, והוא מט־שיר
להיות, זה 36 שנים, חלק מן
המוסיאון העירוני.
אבל השבוע היתה לראשי באר־שבע(אוכלוסיה
120 :אלף) בשורה ל־
1260 תושביה המוסלמיים של העיר
(בדואים, בעיקר) .העיריה שוקלת
להקים, עבור ילדיהם, גן־ילדים נפרד.
העולם הז ה 2471

קולנוע הפקות שמועה מרושעת
הוצאה מוכרת
או יא מוכית?
על הקולנוע הישראלי מאיימת מחלת
ההקפאה. לקראת סוף כל שנה, מאז ,1979 היה
:מתאושש וקם מעט לתחיה, בזכות תקנה סמויה
של משרד־האוצר, שאיפשרה למשקיעים להכניס
את הכסף שלהם לסרטים, ואת אותו הכסף להוריד
מן הרווחים שלהם, עוד במאזן אותה השנה.
בתנאים כאלה, נמצאו לא מעט בעלי־הון; שהקולנוע אולי לא העסיק אותם במיוחד, אבל
סברו שאם צריף לבחור בין מס־הכנסה, שממנו
׳ אין איש רואה את הכסף בחזרה, לבין הפקת סרט
ישראלי, שבכל זאת מניבה, מדי פעם בפעם,
רווחים בשנה שלאחר מכן, מוטב סרט. שלא
לדבר על אותם משקיעים שעצם הקטנת הרווחים
היתה כבר רווח לגביהם.
אלא שבאחרונה פשטה שמועה מרושעת
בחוגי הקולנוע בישראל, שמועה האומרת כי
האוצר החליט לבטל את החוזר של עצמו. מאחר
שמדובר בחוזר, ולא בחוק או תקנה, בעיות
הכיטול הן קטנות יחסית. לפי השמועה הזאת, מי
שירצה להשקיע בסרטים, שיבושם לו, אבל שלא
יצפה כי מס־הכנסה יקבל הוצאה כזאת כהוצאה
מוכרת בחוק.
הסגן צריך לבדוק. זה נתן מיד אותותיו

סבא

^ חרי שפראנסים פורר קופולה גילה מח־
\ * ד ש את נפוליאון האילם של אבל גאנס
(בקרוב בישראל) והפך אותו לאירוע קולנועי
מוסיקאלי לשנות ה־ ,80 החליט המלחין ג׳ורג׳יו
מורודר, גאון תורן ומחונן(אוסקר על אכספרס
של חצות, ופסי־קול לגייגולו אמריקאי פני

המדען והרובוט ב״מטרוסולים״
המקור בשנת 1926
עקרונות סטנדרטיים. לכן החלטתי לבחור כספיה
לסצינות הפנים, לעיר המתה צבעים בולטים
יותר, למכונות — כחולים, ולכל מה שמתחת
לאדמה — אפורים. כל ההזיות והחזיונות באדום
עז — כשהזהב מלווה את הקטעים הסיפוריים כי
הוא מסמל דת וזהו הרעיון המרכזי בסרט״.
ובאיזו דרו יצר את פס־קול?
״אירגנתי חמש הקרנות פרטיות של הסרט
האילם לפני קהל, בלוויית שאלונים. רוב הקהל
ביקש ללוות את הסרט במוסיקת רוק. בעצמי

הרובוט ב״מילחמת־הבוכבים׳
החיקוי בשנות ה־80
איסלה מחכים למס־הכנסה
בשטח. משקיעים ותיקים, כאלה שכבר ניצלו
בעבר את התרגיל מספר פעמים לטובתם, החליטו
שמוטב לשבת בינתיים על הגדר ולהמתין עד
שיתפזר הערפל. הקרבן המיידי הראשון של
המצב הוא נסים דיין, וסרטו גשר צר מאד.
כל החוזים צריכים היו להיות חתומים ביום
הששי האחרון. השחקן הראשי בסרט, אהרון
איפלה, הגיע ארצה מלוס אנג׳לם במיוחד כדי
להתחיל בצילומים, ואז הודיעו המשקיעים שעד
אשר לא יוכח להם, בכתב, שאכן תרגיל מס־הכנסה
עובד, אין להם שום עניין בעיסקה.
השחקן יושב במלון, על חשבון ההפקה, הכל מוכן
לעבודה, והממון הדרוש עדיין חסר.
פניות דחופות לנציב מס־הכנסה, רב נייגר,
בנידון, נענו בתשובה משתאה, מה פתאום
שמועות שכאלה? אם כך, אמרו לו רואי״החשבון,
אולי יאות לשלוח אישור בכתב שהכל כתיקנו?
בבקשה, כך נציב מס־הכנסה, אבל רק רגע, הסגן
שלו צריך לבדוק אם אכן הכל בסדר.
נו, כאשר סגנים מתחילים לבדוק, זה לא סימן
טוב. שוב, פאניקה בענף. הסגן אמנם הבטיח גם
הוא שישלח את המכתב המיוחל. בינתיים המכתב
טרם הגיע, וזאת בשעה שהכוכב השני של גשר
צר מאד, השחקן התורכי טונז׳ל קורטיז, צריך
להגיע גם הוא לארץ.
תדריך חוגה לראות:
תל־אביב: קן הקוקיה. צרות בגן־עדן,
כרמן, מאחורי הסורגים, כני רוז, כלבי הקש,

פאריס־טכסאס;
ירושלים: דני רה, כרמן, מאחורי הסורגים;
חיפד!
:מאחורי הסורגים, לה טרא־וויאטה.

תל־אביב

מאחורי הסורגים (לב, ישראל,
מוצג גם ברון בירושלים ובחן בחיפה) :אורי

צלקת, פלאשדנס -כל זה רק חלק ממה שעשה ,
בשש שנים בבוורלי הילס) שהוא רוצה את
מטרופוליס.
הפנינג מהמם. מטרופוליס של פריץ לנג
היא לא סתם אמביציה. כבר ב״ ,1926 הרבה לפני
ששפילברג ולוקאס שיחקו ברובוטים ובאי.טי.
היה סרטו האילם של לנג נבואה קולנועית
אדירה. לא רק מבחינה פילוסופית. לנג הקדים
את ילדי הפלא של גרמלינס בחצי מאה, בצלמו
את התפאורות הפוטוריסטיות שלו ואת המכוניות
האירודינמיות בשיטות מהפכניות ובקני־מידה
חסרי תקדים 7 :מיליון מארק 620 ,אלף מטר של
פילם 25 ,אלף ניצבים גבריים ו־ 11 אלף ניצבות
נשיות.
התוצאה — מונומנט אדיר, כירושה לכל
הזמנים ושני כוכבי־רוק שהתחרו עליו, במשך
שלוש שנים — דיוויד בואי וג׳ורג׳יו מורודר.
האחרון הוא שניצח ואחראי להפנינג הקולנועי
המהמם: קלאסיקה אילמת בשחור־לבן הופכת
נגר עיניו, במטאמורפוזה מופלאה, לסרט
מוסיקאלי צבעוני, מודרני ועכשווי, כאילו היה
פריץ לנג מתכנן וידיאו־קליפס מיוחדים לפט
בנעטר, לבוני טיילור או לג׳ון אנדרסן, כולם
אורחי עוד להיט של שנות ה־.׳80
הזיות וחזיונות באדום., .מטרופוליס.
בכל רמח אבריו, הוא סרט בן־זמננו ״,קובע
ג׳ורג׳יו מורודר, ומדגים :״אלן פארקר הודה בפה
מלא, כי הלך לאורו כשיצר את החומה שלו.
מעמדים שונים של בלייד ראנר כמעט הועתקו
ממטרופוליס. הרובוט של מילחמת־הכוכבים
דומה להפליא לרובוט של לנג ואין לי כל ספק
ששפילברג הקרין לעצמו יותר מפעם אחת את
מטרופוליס כשהוליד את אי.טי.״
איך בחר את הצבעים, שהוסיף לסרט? ״מאחר
שהסרט הוא מדע בידיוני, יכולתי להתפרע בלי
ברבש מתמודד עם יחסים מורכבים בין ערבים
ליהודים בסיר־לחץ של כלא שמור ביותר. הפעם
לא צריך להרכין ראש ולסלוח ואפילו לא לקטר
על התעשיה העניה. התוצאה עומדת בכל מיבחן,
כולל בינלאומי.

דני רוז, האיש מברודווי
(שחף, תל־אביב, ארצות־הברית. מוצג גם
בכפיר בירושלים) :אמנים מדרגה ז׳ ואמרגן

שעשיתי, שיידע לפחות שאפשר למצוא גירסות
אילמות של מטרופוליס בכל קצות עולם״.
המוח והשרירים. העלילה העתידנית של
מטרופוליס מבוססת על רומן של הסופרת
והתסריטאית תיאה פון־הארבו, שעיברה את
הרומן שלה לתסריט יחד עם בעלה, הבמאי פריץ
לנג. הסיפור מתרחש בשנת ,2000 כאשר הקיטוב
הגדל והולך בין מעבידים לעובדים מגיע לשיאו.
האדונים חיים בבנייני־ענק גבוהים, המתנשאים
לשמיים, ומשם הם מנחיתים את גזרותיהם
והוראותיהם, ואילו הפועלים עמלים בפרך עשר
אמות מתחת לפני הקרקע — עבדים כנועים
למכונות־הענק, שאינן מניחות להם לנשום
לרווחה, ולוא רק לרגע.
בנו של שליט מטרופוליס מתאהב בכוהנת
צעירה, שרכשה את ליבם של כל הפועלים,

25 ארו ניצבים
ח ארו ניצבות
בנבואה קולנועית
מלחין ג׳ורג׳יו מורודר
עוד להיט
הוספתי לסרט מתחילה ארבע שירים בלבד,
צופים ביקשו עוד שירים.
״אשר לבחירת הזמרים — בחרתי לפי גוון
קולותיהם ואישיותם והם הלכו לקראתי ונענו לי
בשמחה, באשר כל אחד שמח ליטול חלק בסרט
שהוא אגרה בהיסטוריה ובקולנוע. יש לי קירבה
לסינטסייזרים ולכן התקרבתי במוסיקה לניו־וייב
רוק (רוק בנוסח הגל החדש) ופסלתי את
האפשרות של הארד רוק מכל וכל״.
הזדמנות. ומה מיוחד, לדעתו, בגירסה
המחודשת שלו?
״זו הגירסה הנאמנה ביותר לסיפור המקורי
והפחות מסורסת מבחינה של עריכה וקיצוצים.
ומעל לכל, זוהי ההזדמנות לדור שלם לגלות סרט
שלעולם לא היה מגלה אותו בגירסתו האילמת.
הסרט נישאר אוונטגארד.
״אסור לשכוח, כי למעשה לא הופיע הקול
בקולנוע לפני 1929 ולנג דאב על כך שנשאר
איש של תמונות בלבד ולא נכנס לעידן־הקול.
לדעתי עשיתי מה שלנג היה עושה בעצמו אילו
עשה זאת בזמנו. אבל אם מישהו מזדעזע ממה
מיסכן־קבוע מנסים להרוויח לחמם ביושר. אפשר
לצחוק, אפשר לבכות, אבל מוכרחים להודות:
וודי אלן מתוחכם פחות ואנושי יותר.
* * כרמן (גת, איטליה, מוצג גם
במיטשל, ירושלים) :מה עושה במאי־קולנוע
הרוצה לשמור על המוסיקה של ביזה, על האופי
של האופרה ובכל זאת לנצל את המצלמה ואת
הנופים של סיביליה. פראנצ׳סקו(שלושה אחים,

הבאים להאזין לה במערות התת־קרקעיות של
העיר, אחרי יום של עבודת־פרך. וממציא מטורף
בונה רובוט שהוא תעתיק מדויק לדמותה של
הכוהנת, כדי להכפיש את שמה. הרובוט מסית
את הפועלים למרד. השליטים מנסים לדכא את
המרד בכוח ורק אהבתו של בן השליט לכוהנת
האמיתית, היא המצילה את העיר משואה טוטאלית.

זהות הרובוט נחשפת, המדען המטורף מקפח
את חייו מראש קתדרלה והפועלים מבינים
שעתידם טמון בסיסמה שלה הטיפה הכוהנת כל
הזמן :״האהבה צריכה להיות המתווך בין המוח
(ההנהגה) לשרירים (הפועלים)!״
תסריטאית־חצר. את מטרופוליס עשה
לנג בשיאה של תקופה שבה התמסר לטיפול
בדמויות המנסות להשתלט בכוח ועורמה.
רעייתו באותו זמן(שנפרדה ממנו כאשר עזב
את גרמניה והפכה לאחת מתסריטאיות־החצר
של המישטר הנאצי) .הביאה בפניו נושא שגירה
את דמיוני החזותי: יצירת עולם עתידני בו אדם
מאבד צלם אנוש לטובת המכונות. העימותים
החריפים בין עובדים למעבידים; נסיונות המני־פולאציה
של ההמון שאינו יודע בעצם מה הוא
האינטרס האמיתי שלו וסכנת השואה המאיימת
על העולם, כתוצאה מהתלקחות המצב הזה.
סאלוואטורה גיוליאנו) רוזי מדגים זאת בסיועה
הסכסי של ג׳וליה מיגנם־ג׳ונסון.

חיפה

* * לה טראוויאטה (מוריה, איטליה)
:איטלקי נוסף מגיש גירסה משלו לווררי,
הסיפור סוחט־הדמעות של ויולטה, האשה עם
הקאמליות באוריגינל. תפאורות עוצרות־נשימה
ופילטרים מלאכותיים בניצוח פראנקו זפירלי.

העולם הז ה 2471

שידור
צל״ג
זיהום השפה
• לעורך־החדשות חנן עזרן ולקריינית
אורלי יניב על השחתת השפה העברית.
בליל־שבת, בחדשות של השבוע־יומן אירועים.
דיברה אורלי על טענתם של מנהלי־הבנקים
ש״יש להם את כל התשובות״.
בעבר היתה השחתת השפה בכלי־התיקשורת
מוגבלת למרואיינים ברחוב. אחר־כך היא עברה
אל כתבי־השדה שהשתמשו בפה מלא בביטויים
כמו ״אין לו את ביגלל ש וכיוצא״באלה
ביטויים של נכות לשונית. עכשיו עוברת המחלה
לחדשות עצמן, שהיו עד כה נקיות מזיהום זה.

צל׳ש
לא סולדת. אבל...
• לעורך־התוכנית איטי אבירם, שהפגיש
בטלוויזיה הלימודית שישה בני־נוער, מהם
ארבעה יהודים ושני ערבים, לשיחה על הצורך
בהיכרות הדדית. אבירם ניווט את השיחה בצורה
תרבותית ותכליתית, גם אחרי ששניים מן
המרואיינים היהודים — נערה ונער — התגלו
כמיפלצות גזעניות נוסח כהנא. והוכיחו כי
מערכת־החינוך שוב אינה מוכנה או אינה מסוגלת
לטפל בתופעה זו. ואולי היא יצרה אותה.
פנינה של הנערה :״אני לא סולדת מערבים,

בתוככי הרשות
לא יהי! משכורות?
החשב הכללי של מישרד־האוצר הודיע לוועד
המנהל של רשות־השידור כי ב־ 1בפברואר לא
יהיה כסף לתשלום משכורות לעובדי־הרשות.
לפי הסכם שבין מישרד־האוצר לרשות־השי־דור,
מעבירה הרשות לאוצר את כל הכספים
שהיא גובה מתשלומי האגרה, ואת כל הכספים
שהיא גובה עבור פירסומות ברדיו. האוצר,
המשמש במיקרה זה כבנק, משלם את משכורות
העובדים אחת לחודש.
בחודש שעבר, ימים ספורים לפני מועד תשלום
המשכורות, הודיעו ממישרד־האוצר לרשות־השידור
כי היא נמצאת בגדעון, ולכן לא יכול
האוצר לשלם את המשכורות. חברי הוועד המנהל
הסבירו לאנשי האוצר שההתראה קצרה מדי, ולכן
הסכים האוצר, אחרי דיונים, לשלם את משכורות
העובדים, אך הודיע, כבר אז, שבחודש שלאחר
מכן, כלומר ינואר, כבר לא יהיו משכורות.
חברי הוועד המנהל התריעו כבר בחודש אוגוסט
על התמוטטות כספית של הרשות וביקשו
מאורי פרדת, מנכ״ל הרשות, להתחיל בצעדי
צימצום.
פורת, לדברי אחד מחברי־הוועד. לא עשה
כלום בנדון, ועכשיו הגיעה שעת־האפס, והקופה
ריקה.
חברי הוועד דרשו מפורת להכין תוכנית־הבראה
לרשות ובמקביל, כך אמרו. יבקשו הם
מימון־ביניים מן האוצר, כך שהרשות תצמצם חצי
קטע מאיזה קטע לקראת הכנת הסידרה השניה של התוכניות,
הושג הסכם חדש עם קול שלפיו הוא יצלם את
התוכניות בעזרת ניידת־השידור של הטלוויזיה
הישראלית והצוות שלח ישלם לטלוויזיה דמי־שכירות
של הניידת ושכר הצוות. בתמורה הוא
יכול לקבל את כל הרווחים שישיג מהחסויות
לתוכנית. הטלוויזיה עצמה. כשתקבל את התוכניות
המוכנות, לא תשלם עבורן.
אבל שעות מעטות לפני ההקלטה(מקליטים
ארבע תוכניות ביום־אולסן אחד) ,התברר שחס־כמי־החסויות.
שעשה קול עם החברות המיסוד
חות. נוגדות את החוק, ואסורות משום ש ח
גובלות בפירסומת גלויה.
קול חתם. למשל, על הסכם עם חברת תדי־ראן.
הנותנת חסות לאחת התוכניות. כשהפרס
בתוכנית הוא מקרר גלאקסי של תדיראן. אותו
הסכם נעשה עם חברת הפצת קלטות־וידאו בשם
אימפריה של קולנוע. שנתנה אף היא חסות
לאחת התוכניות. שבה היה הפרס קלטה של
החברה. הסכם דומה נערך עם חברת טיטולים
(חיתולים חד־פעמיים).
כשנודע הדבר בהנהלת הטלוויזיה. הפנתה זו
את קול לנתן כהן, היועץ המישפטי של הרשות.
שהסביר לו בצורה חד״משמעית שאסור לו לעשות
פירסומת כזאת.
מכיוון שהאולפן כבר היה מוכן לצילום.
הצוותים והקהל ישבו במקומותיהם, נמצא פיתרון
מחר לבעיה — הצלבת הפרסים. כלומר: תחת
חסות של טיטולים יהיה הפרם מקרר תדיראן
ולהיפך. כך הוקלטו ארבע התוכניות המתוכננות.

לחיצת יד יסרה רימה אבישי, מבקרת רשות־השידור, בודקת
ביזבוזי כספים בתוכנית חיים שכאלה. בין
שאר הביזבוזים, נבדק כמה עלתה לרשות לחי-
צת״יד אחת של חגי מאוטנר, במאי-התוכנית.
מסתבר שבסוף התוכנית חיים שכאלה עם
שושנה דמארי, עזב מאוטנר את עמדת־הבקרה
וירד למטה כדי ללחוץ את ידה של
דמארי. זהו קטע־הסיום של התוכנית, שבו נראים
על המירקע חיבוקים ולחיצות־יחים, ועליהם
רצה רשימת שמות עושי־התוכנית.
אחחכך. כשערך מאוטנר את התוכנית לשידור,
התאמץ מאוד להגיע לכך, ששמו כבמאי־התוכנית,
יופיע בדיוק בזמן שהוא לוחץ את ידה
מהגרעון הצפוי, חמישה מיליון דולר, והאוצר
יעזור בחמישה מיליון נוספים.
פורת, מצירו, כועס ואומר שחברי הוועד רוצים
שהוא יהיה האיש הרע שיפטר עובדים. והוא
אינו מוכן לכך. הוא מוכן, לעומת זאת, לבצע כל
החלטה שלהם, גם אם תכלול פיטורי עובדים.
בפורום־החדשות, שבו משתתפים מנכ״ל־הרשות,
מנהלי הטלוויזיה והרדיו בעברית
ובערבית. מנהלי חטיבות החדשות ברדיו ובטלוויזיה
ויועצי המנכ״ל, אמר אורי פורת בעניין
המשכורות :״מישהו מהוועד המנהל היטעה את
האוצר כדי לנגח את המנכ״ל. מישהו מהם,
שהזהיר לפני כמה חודשים שבדצמבר לא יהיו
משכורות, סידר עכשיו שהאוצר יטען שאכן אין
כסף, כדי להצדיק את נבואתו״.
על הקיצוץ שנדרש ממנו לעשות אמר פורת
באותו פורום :״איזו החלטה אידיוטית! הם מציעים
לפטר עובדים. איזו חבורת־אחיתופליס הם אנשי
הוועד המנהל!״
הוועד המנהל דרש מפורת להגיש תוכנית־הבראה
עד לישיבתו הבאה ולא — לא ברור מה
יקרה. פורת, בכל אופן. אושפז השבוע, וייתכן
שאישפוזו ידחה את איומי הוועד. אבלי בטוח שלא
ידחה את מצבה הכספי העגום של הרשות. וכרגע
אכן לא ברור אם יהיו או לא יהיו משכורות ב־1
בפברואר.

לקרוא אותו לסדר
חברי־כנסת ושרים מן הליכוד מתחו בימים

האחרונים ביקורת חריפה על התנהגותו של נתן
ברון, חבר הוועד המנהל של רשות־השידור מטעם
הליכוד.
הביקורת עליו נובעת בעיקר מהתקפותיו
הגלויות של ברון על אורי סירת, מנכ״ל הרשות,
גם הוא איש״הליכוד. שרים בכירים בליכוד
שקלו אם לקרוא את ברון לסדר, ורמזו שאם לא
יפסיק את התקפותיו, ישקלו אולי את החלפתו.
הפריעה מאוד לשרים תמונה שהצטיירה
מהפירסומים בעיתונים, כאילו כרת נתן ברון
ברית עם עמירם ניר, נציג המערך בוועד
המנהל.
הידיעה על אישפוזו של פורת רק הגבירה
בליכוד את הזעם על ברון.
ברון עצמו שמע את הידיעה על אישפוזו של
פורת כשהיה בישיבה של ארבעת חברי־הליכוד
בוועד המנהל. הוא החוויר ואמר :״עכשיו יאשימו
אותי שגרמתי לאישפוזו של פורת״.

קאנטרי קלאב
מפיל!
חיתולים במקום מקרר
יצחק ז״איציק״) קול מפיק עבור הטלוויזיה
הישראלית את השעשועון איזה קטע. כשקיבלה
הטלוויזיה הישראלית את הסידרה הראשונה
של התוכניות ( 12 במיספרו, התברר ש ח
באיכות טכנית גחעה ביותר.

דויד מנע, חבר מליאת רשות־השידור, הוא
גם יו״ר ועדת־הספורט של המליאה.
בשבוע שעבר רצה מנע לקיים ישיבה של
ועדת־הספורט וזימן את כל החברים הנכבדים.
כשהגיע בשעה היעודה למישרדי הרשות בבניין
כלל בירושלים, ראה לתדהמתו שאיש מן החברים
לא הופיע לישיבה.
הוא נכנס בהול לחדרו של אורי סירת,
מנכ״ל הרשות, וניסה לקבל הסבר ממנו. יאיר
אלוני, המישנה״למנכ״ל, שישב בחדרו של

במאי מאוטנר
יד ושם
של רמאח. מבקרת־הרשות בודקת אם המאמץ
הזה באמת לקח שעתיים -קרות של עריכה.
למרבה האירוניה לא הצליח מאוטנר במשימתו,
ושמו לא מופיע בעת לחיצודהיד,
פורת, אמר לו בציניות :״וולקאם טו דה קלאב!״
(״ברוך הצטרפותך למועדון״).
ענה לו מנע :״זה קלאבי זה קאנטרי קלאב!״

מאחרי המירקע

קרם !1הפר הוראה
אורי מורת, מנכ״ל רשות־השידור, שקל
השבוע את פיטורי מיכאל קרסין, עורך מבט.
מתפקידו, והעמדתו לדין משמעתי.
ביום השלישי הפר קרפין את הוראות
הממונים עליו ושידר במבט לחדשות ידיעה,
האומרת כי המהדורה תהיה מקוצרת בגלל חוסר
בצוותי־צילום. הידיעה שודרה, למרות שבמיק־רים
כאלה דרוש אישור המנכ״ל, ואישור כזה לא
היה בידי קרפין, ולמרות שיאיר שטרן, מנהל
מחלקת־החדשות וטוביה סער, מנהל־הטלווי־זיה,
אסרו עליו לשדר את הידיעה.
פורת מתח ביקורת חריפה על שידור הידיעה,
ושקל נקיטת צעדים נגד קרפין. אך אישפוזו מנע
נקיטת צעדים מישמעתיים נגד הסורר.

מבט שני -שידור שני
בגלל קיצוצים, ובעיקר בגלל הפסקת עבודתם
של אנשי עטק״ם, שהם עובדי־חוץ בטלווי־זיה,
יפסיקו להפיק ולצלם את תוכניות מבט שני,
ובזמן הקרוב יתחילו לשדר אותן בשידור חוזר.
כתבים שכבר צילמו סרטים, ושהיו זקוקים
לצילומי־השלמה. לא יכלו לבצע אותם בגלל
חוסר בעוזרי־צלם. כל עוזרי״הצלמים הם עובדי-
חוץ, ועבודתם הופסקה לפני כמה שבועות. צלמי
הטלוויזיה אינם מצלמים סרטים לבדם ללא
עוזרי־צלם, בין השאר בגלל מצלמות־הפילס הישנות
והמסורבלות שהם משתמשים בהן.

מאחורי המיקרופון

פנינים לפני שידור
משיכת יתר, התוכנית הסאטירית החודשית
של קול ישראל, בעריכת יצחק אלון, הוקלטה
השבוע בתל־אביב ותשודר ביום השבת.
בתוכנית היו כמה פנינים:
לשאלה, למי היית מעניק את פרס־הצניעות,
ענה דובי גל :״לאריק שרון. הוא אמר במישפט
שלו שהוא מגן על כל המדינה, וזה עולה לו מיליון
דולר. אז באמת כל הכבוד״.
אבנר כץ ענה על אותה שאלה ״ללילי
ולאריק שרון, על הצניעות שבה חיו בזמן שהותם
במלון באמריקה״.
שאלה אחרת שנשאלה: על מה שוחחו פרס
ושרון בארבע עיניים?
תשובתו של דובי גל :״הם לא שוחחו על
ראשות־הממשלה. פרס אמר לשרון: תזכור, טיים
איז מאני, אנד יור טיים איז מיי מאני״.
יואל ריפל ענה על אותה השאלה :״שרון
ביקש מפרס שימנה אותו כראש־הממשלה של
המדינה העצמאית של ירוחם״.
על השאלה: על מה היית מפיל את הממשלה?
ענה העיתונאי שלמה פפירבלט :״על גדר־קוצים!״
העולם
הז ה 2471

ני לא מאמין, זה לא יכול
להיות!״ קרא שאול ועצם את
עיניו. לנגד עיניו עברו בהרף עין
ששת החודשים האחרונים, שבהם
נהרסו חייו.
לפני חצי שנה היה שאול סוחר בעל
חנות ליד שוק־הכרמל, היתה לו אשה
יפה ושני ילדים חמודים. תוך חצי שנה
הפך שאול לנרקומן, הפסיד את חנותו,
ירד מנכסיו ואיבד את אשתו וילדיו.
אבל הקש האחרון, ששבר אותו לגמרי,
היה הגילוי שהתגלה לו בתחנת־המישטרה:
חברו הטוב, יהודה בר, הוא
אשר גרם לכל אלה. התברר לו כי בר
הוא סוכן מישטרתי סמוי, שגרם *לו

פעם, מייד אחרי שסיים שירות
צבאי, נעצר שאול במסיבה כשבכיסו
חתיכת חשיש. הוא נידון אז למאסר
על־תנאי ולקנס. זה הספיק לו, הוא לא
רצה להסתבך עם החוק, בעיקר שאשתו
היתה מזהירה אותו תמיד מפני
הסמים.
בנימוס רב אמר ליהודה, כי הוא
מצטער מאוד שאיננו יכול לעזור לו,
אבל בתור חבר ותיק הציע ליהודה
לשכוח מהסם.
יומיים אחר־כך חזר יהודה לחנות.
הפעם היו עיניו מבריקות, ידיו רעדו
ואפו זלג .״שאול,״ הוא אמר ,״למען
הידידות הוותיקה בינינו, אתה חייב

בנייר־הכסף. הוא שפך אותה על ראי־כיס
קטן שהיה בכיסו והציע ליהודה•.
״קח, תסניף קצת, יעשה אותך אדם
אחר!״ אבל יהודה סירב.
היה זה רק בפעם השלישית, כאשר
הביא את הסם ליהודה, שגם שאול
התפתה ושאף פס אחד של הרואין. אז
כבר היה יהודה חברו הטוב ביותר. הוא
היה בא מדי יום במכוניתו הגדולה,
מביא איתו תמיד הרבה כסף ומשתף
את שאול בכל סודותיו.
בתוך חודש הפך שאול מכור
להירואין. הוא הזניח את חנותו, וגם
בבית הרגישו שמשהו השתנה אצלו.
חנה, אשתו, ניסתה כמה פעמים לשאול
מה קרה .״יש אשה אחרת?״ היא חקרה
אותו, אבל הוא צחק ,״איפה יש לי כוח
לאשה אחרת, את לא רואה שאני עייף
כל הזמן?״ אמר לה.
אחרי חודשיים עזבה חנה את הבית

אותך, לא מפני שאתה שווה את זה,
אבל בגלל הילדים שלך, שהם הנכדים
שלי!״ הוא משך את שאול התשוש
בכוח למכוניתו והביא אותו לביתו.
שאול עבר ייסורי־תופת, למרות
שהמישפחה דאגה לו לתחליף סם.
כאשר עברו שלושה שבועות ללא
סמים, הרגיש שאול שהוא יתגבר. הוא
הרגיש טוב וחשב שעליו לחזור לשוק
ולנסות לשקם את החנות. כדי שלא
יילך לשם לבדו, נלווה אליו חמו. הם
עשו את הסידורים הנדרשים לפתיחת
החנות ולא דיברו עם איש מבאי השוק.
אבל יוסי הצולע ראה את החנות
פתוחה ומיהר למסור על כך ליהודה:
״ראיתי את שאול בחנות, אני חושב
שהוא חזה״ סיפר הצולע.
למחרת בבוקר חיכה יהודה לשאול
ליד החנות. הוא חיבק אותו ומייד שלף
חפיסה קטנה ארוזה בנייר־כסף :״את זה

של המזהה, נשבר שאול. כאשר יהודה
שם את ידו על זרועו של שאול ואמר:
״כן, זה האיש, אני מזהה אותו.״ התפרץ
שאול בקללות נוראות וניסה לחנוק
את יהודה .״בן זונה! מה עשית לי?
אתה, שדירדרת אותי לסמים והפכת
אותי לנרקומן, אתה מזהה אותי כעבריין?
אם אני עבריין — אז מה אתה?״
השוטרים הפרידו ביניהם ולקחו משם
את יהודה.
בתא־המעצר ישב שאול בפינה
כמהופנט. הוא לא הבין מה קרה
לעולם, מי השתגע, הוא, שעשה טובה
ליהודה וקנה לו סם כדי שלא ייכנס
לקריז, הוא, שהקריב הכל למען הסם
שהכיר לו יהודה — הוא האשם ויהודה
הוא השוטר?
כאשר נפגש שאול בבית־המעצר
עם סניגורו, סיפר לו את כל הסיפור.
״זה לא יתכן!״ אמר שאול לסניגור,

החבו ה 3סוב הנו אותו רגוקומו -ואז התבוו
לו בתחנת המישטוה שהחבר הוא סוכן סמוי
קטע ממיכתב של מודח
השופטים סולדים, אבל המודח נושא באחריות פלילית

עם הילדים וחזרה להוריה .״עד שאתה
לא מפסיק עם הסמים, אני לא חוזרת
הביתה״ אמרה חנה, שלמדה את סודו
של בעלה מחבריו. שאול היה הרוס.
הוא אהב את חנה ואת הילדים, אבל את
כל הבטחותיו היה שוכח ברגע שהגיע
יהודה במכוניתו ושלף את צרור
הדולארים.
לפעמים כבר לא היה פותח בבוקר
את החנות, כי לא יכול לקום. ואחר־כך
כבר לא היה כדאי לפתוח את החנות,
כי הוא היה צריך ללכת לקנות סמים.
באחד הימים התברר לו, כי נושים
עיקלו את החנות ואת תוכנה ושמו
מנעול על הדלת. אבל לשאול כבר לא
היה איכפת, כל מה שהיה איכפת לו
היה הסם הלבן, ויהודה שעזר לו להריח
את הסם ולהשתקע בו.
זה היה יום הראשון בבוקר כאשר
חמו, אביה של חנה, הופיע בביתו של
שאול ואמר לו :״חביבי, אני אגמול

צריך לחגוג!״ אמר יהודה. שאול הביט
בו כמהופנט והריח מהאבקה. למחרת
כבר קנה בעצמו את הסם עבור יהודה.
מכאן כבר לא היתה דרך חזרה.
שאול הידרדר והיה לנרקומן מכור
לגמרי לסם.
כאשר הגיעו לביתו השוטרים בשעת
לילה מאוחרת, לא הבין בכלל במה
מדובר. הם ערכו חיפוש בבית ומצאו
חתיכת חשיש, שנשכחה באחת המגירות.
השוטרים לקחו את החשיש, שמו
אזיקים על ידיו של שאול ואמרו לו:
״אתה עצור, אתה חשוד בסחר בסמים!״

להידרדר לסמים, ואחר־כך הסגיר אותו
לירי המישטרה כחשוד בסחר־בסמים.
שאול למד עם יהודה בבית־הספר
העממי. הם גדלו באותה שכונת־עוני
והיו מיודדים. אבל הוריו של יהודה
עזבו את השכונה, ובמשך שנים רבות
לא התראו השניים. יום אחד, לפני
כחצי שנה, נכנם יהודה לחנותו של
שאול וביקש לקנות משהו. שיחה
קצרה הזכירה לשניים את היכרותם
הוותיקה והם שוחחו בידידות.
ך* ק למחרת, כאשר העמידו את
יהודה חזר לחנות אחרי שבוע ומשך
1שאול בשורה כדי שייערך מיס־את
חברו לשיחת נפש .״תראה מה
דר־זיהוי והוא ראה לפניו את דמותו
שקרה לי כשהייתי בחוץ־לארץ ״,סיפר
יהודה לבעל־החנות ,״עבדתי שם עם
כמה חברים, שהיו מביאים למסיבות
^(444 4 44>#

—44 44 41
^ 11444 4 4 ) 14
41411 ׳ 1
.ך ן־ 11^1?! 4411 *1

בעיניי.
קוקאין ומריחואנה, וזה מצא חן
מתייהר לתת ייעוץ מישסטי
האזרח. אץ המדור
להבהרת זכויותיו המישסטיות של מדור הייתי לוקח קצת בכל פעם והתרגלתי
ספציפי, ובבל מיידה ייתכן שוני בגלל הבדלים בעובדות, או בפירוש שאפשר לתת לעובדות.
לזה. אבל מאז שחזרתי ארצה לא
הצלחתי להשיג שום דבר. קצת חשיש
פה ושם, אבל לא קוקאין ולא הרואין.
אני מרגיש שאני ממש חולה, אני זקוק
בית׳־חמישפס העליון הביע את מורת״רוחו
בישראל נפסק בי אדם העובר עבירה, אחראי
לקצת לבן, אולי אתה יודע איפה
בפלילים, גם אם פותה והודח בידי סוכן
ושאט״נסשו משיטת הפעולה של סוכנים״
אפשר להשיג?״
מישטרתי.
מדיחים. אולם בגלל בוק העיתים וריבוי
העבירות, לא פסל את השיטה הזאת.
נקבע גם בי עדותו של הסוכן המדיח קבילה
בבית־המישפט נגד אדם שאותו הוא הדיח
לעבירה.
באנגליה נוקטים בתי-המישפט עמדה דומה
סעץ אול ידע היכן אפשר להשיג
לזו שבארץ, ואילו בארבות״הברית ניתן
חומר. היו כל מיני טיפוסים
בית״חמישפס יתחשב לגבי העונש במידת
בשוק שתמיד החזיקו קצת סחורה,
במיקריס מסויימים לזכות נאשם שהודח על-
הפיתוי שהופעלה על הגאשם. אם הפיתוי היה
בעיקר חשיש. אבל הוא לא רצה
ידי סוכנים סמויים.
גדול, העונש יהיה קל יותר.
להסתבך בענייני סמים.
למצוא לי משהו, אני ממש מת, אתה
רואה איך אני נראה?״ שאול התבונן בו
ואז שלף יהודה חבילת דולארים עבה
ואמר :״קח כמה שאתה רוצה, אבל
תביא לי משהו!״
שאול לקח בהיסוס את החבילה,
שלף שטר של מאה דולר ואמר
ליהודה :״בסדר, חכה כאן״.
הוא הלך ליוסי הצולע, שתמיד ידע
מה הולך, וביקש ממנו לעזור׳ לו
להשיג לבן.
בתוך שניות חזר הצולע והביא מנה
קטנה של סם. יהודה נראה ממש אדם
חדש כאשר ראה את האבקה הלבנה

תדריך

*תסמף
קצה!,

השופט הזדעזע

״אחרי שהוא עשה את כל הדברים
האלה, אני הנאשם?״ עורך־הדין הסביר
לו בסבלנות, כי גם אם תווך בקניית
הסם עבור יהודה, עדיין הוא אשם
בעבירה של תיווך בעיסקת־סמים.
״ייתכן שיתחשבו בסיפור שלך להקלה
בעונש ״,אמר הסניגור.
שאול החליט שלא להודות באשמה,
למרות שהיה ברור לו, כי לתביעה
יש ראיות חותכות נגדו.
״כל מה שאגי רוצה זה לחקור את
יהודה על דוכלהעדים, זה שווה לי את
הכל,״ אמר לעורך־הדץ שלו.
ואומנם, השופט היה מזועזע כאשר
שמע את הסיפור. יהודה גילה כי הוא
היה סוכן שתול של המישטרה, הוא
הצליח לגלות 50 סוחרי־סמים באי״
זור שוק־הכרמל, ואת כולם הסגיר
למישטרה.
הוא הודה כי את הקשר לעולם
הסמים השיג דרך שאול, שאותו הכיר
כידיד־נעורים .״אבל אחרת לא הייתי
יכול להגיע לסוחרי־הסמים. צריך
בהתחלה מישהו שיש להם אמון אליו,
כדי שימכרו לך בלי בעיות,״ הסביר
לשופט .״אז ניצלתי את הקשר שלי
עם יהודה וכך חיסלנו את סוחרי־הסמים
שליד השוק.״
השופט ראה ושמע גם את אשתו
של שאול ואת חמו, שסיפרו על סאת־הייסורים
שעברו כדי לגמול את שאול,
וכיצד פיתה אותו יהודה מחדש, אחרי
יום אזזד בחנות.
אחרי שהשופט הרשיע את שאול
ב־ 20 עיסקות־התיווך שבהן נאשם,
החליט, כי לא זה המקום להחמיר
בעונש. הוא גזר על שאול שנתיים
מאסר על־תנאי ושלושה חודשים
(המשך בעמוד 6ג)

״המישטרה הדיחה אותי לעבירה!״

עכשיו קל לך להכנס לעור הזה

(המשך מעמוד 135
מאסר בפועל. השופט איחל לו, בגזר־הדין,
כי הפעם יוכל לעמוד בפני כל
פיתוי, גם בפני פיתויים של מישטרה.

ניתוח מישנט׳

אולפן לאה פלטשר
מו די ע על קו ר סי םחד שי ם

* טפוח החן

יקנה לך יציבות נכונה,
נימוסין טובים
ובטחון עצמי

* דוגמנות כמקצוע

באם הנך תמירה ונאה
סיכוייך גדולים להצלחה

* התעמלות

תהיי גמישה
תחזקי שרירייך
הרזיה מובטחת

טלפון 267682
נין השעות 19.30-16.30
אבן גבירול 50

עלספרי:
מטוסים אופנועים
ומטוסים

25.1.85־4 .1.85

ספרים

זה סטימצקי <3

דלל וסטים תמיד סלדו מסוכנים
* 4מדיחים שמפעילה המישטרה.
בכמה פיסקי־דין הביעו שופטים את
מורת־רוחם משיטה זו, אך קבעו כי
בישראל עבירה הנגרמת בגלל סוכן
מדיח איננה פוטרת את העושה אותה
מאחריות פלילית. בשנים האחרונות,
כאשר גאה גל הסמים במדינה והמיש־טרה
החלה משתמשת יותר ויותר
בשוטרים סמויים לגילוי עברייני
סמים, הודו גם השופטים כי גבר הצורך
לשימוש בסוכנים מריחים.
בפסק־הדין מדינת ישראל נגד
יעקב אפנג׳ר, עירעור פלילי ,360/80
שפורסם בפיסקי־הדין ל״ה 1עמוד
,228 הסכימו כל השופטים כי בניגוד
.לארצות־הברית — שבה נפסק, כי
מעשה הדחה בנסיבות מסויימות יכול
שיפטור את העבריין מאחריות פלילית
— הרי בישראל אין זה כך. גם אם
היתה ההדחה גסה ביותר, עדיין
נשארת בעינה אחריותו הפלילית של
עובר העבירה.
באותו פסק־דין ביקרו השופטים
קשה את התנהגותו של השוטר שהתחזה
לידיד המישפחה ופיתה את
אפנג׳ר לקנות עבורו סמים. השופטת
מרים בן־פורת קבעה :״אין ספק, כי
הדרך שבה מילא השוטר הסמוי הפעם
את תפקידו מטעם המישטרה יש בה
טעם לפגם ...יש להבדיל בין התנהגות
סבירה לגילוי עבריינים לבין נקיטת
אמצעי פיתוי והדחה, עד שקשה לדעת
אם בהיעדרם היתה העבירה מתבצעת
בכלל.״
בית־המישפט הורה למישטרה לקבוע
כללים ולגבש נוהלים כיצד ואיך
לפעול, למען יידע כל שוטר עד כמה
מותר לו להרחיק לכת בפיתוי והדחה,
ומהו הגבול שאותו אין לעבור.
מאידך, נראה כי המישטרה לא רק
שלא הפחיתה מאז את תחבולות הסוכן
המדיח, אלא הגבירה והירבתה בהן.
בימים אלה עומדים לפני בית־המישפט
המחוזי בתל״אביב שני נאשמים,
מנשה אהרון ויעקב חמד. לדיברי
הסניגורים, עברו כאן הסוכנים המיש־טרתיים
את הגבול המותר להדחה.
עורכת־הדין נירה לידסקי, המייצגת
את מנשה אהרון, טוענת כי הוא היה
צרכן חשיש קטן, והסוכן הדיח אותו
וגרם לו להפוך למכור להירואין. מיק־רהו
של יעקב חמד, המיוצג על״ידי
עורכי־הדין משה אלוני ואלי כהן,
דומה מאוד למיקרה שבסיפור למעלה.
כרמלה חמד, אשתו של הנאשם, הגישה
תצהיר לבית־המישפט וסיפרה כי
בעלה היה נרקומן שנגמל, והסוכן
חיפש אותו ורדף אחריו לבית־הוריו,
שם התחבא כדי להמשיך בגמילה.
הסוכן הדיח אותו לחזור לסמים ולקנות
עבורו הרואין.
המישפט עדיין נמשך, ושני הנאשמים
עצורים עד תוך ההליכים.
במיכתב שנתקבל במערכת העולם
הזה כותב אחד מקורבנות מיבצע
נחמת חיים, שעשתה המישטרה ביפו,
כיצד פעל הסוכן הסמוי .״הסוכן בא
אליי ורצה ממני סם. התפלאתי כיצד
בחור שלא ראיתי בימי. חיי בא אליי
ורוצה סם. אמרתי לו תעזוב אותי, לכל
הרוחות!
״כעבור זמן מה הוא עוד פעם פנה
אליי ועוד פעם. הוא התחיל להתחנן
ולומר שהוא בקריז (מצב שבו גוף
הנרקומן דורש א ת הסם) .אמרתי
לו: תעזוב אותי, אני לא מוכר סמים...
״כעבור זמן הוא אמר לי, :תביא סם
הרואין ואני אזמין אותך׳ ,הוא ידע
שאני צורך סמים והציע לי את זה כדי
שאתפתה. למזלי, לא הייתי זקוק לסם
באותו רגע, ואמרתי לו: תודה רבה,
ותעזוב אותי״.
לדיברי כותב המיכתב, פנה אליו
יום אחד בחור שהוא מכיר וביקש ממנו
לעזור לצעיר ואמר לו :״תחשוב לרגע
שאתה בקריז ולא מכירים אותר ולא

עוזרים לך!״ הסוכן המישטרתי חזר
אליו, ולבסוף קנה עבורו כותב המיב־תב
סם .״הוא הזמין אותי והתפלאתי,
הסם מאוד יקר והוא מזמין אותי. חשבתי:
בחור טוב. הייתי בטוח שהוא בן
למישפחה עשירה, שהתחיל לקחת
סמים.
״התחלתי לדבר איתו ואמרתי לו:
בשביל מה אתה צריך את זה, סמים זה
לא חיים, בעוד כמה זמן אתה תצטער
על זה, תפסיק עכשיו, לפני שזה
מאוחר. סיפרתי לו על עצמי, כיצד
הייתי בצבא ואחרי שהשתחררתי לא
מצאתי עבודה קבועה, אז הייתי
במשבר והתחלתי להשתמש בסמים,
ואני מצטער על זה עד היום.״
כותב המיכתב, החותם ר״ח, מספר
כי לדעתו מגיע לו עיטור על הדרך
שבה ניסה למנוע מבחור חדש להצטרף
למעגל־הסמים, ובמקום זה מצא את
עצמו נאשם בסחר בסמים על־פי
עדותו של אותו בחור צעיר, שעליו
ריחם כל כך.
״תפקידה של המישטרה הוא למנוע
פשיעה — ועיוות קשה ונלוז הוא
כאשר אחד משלוחיה יוזם ויוצר מעשה
עבירה ומביא לידי פשיעה,״ אמר
השופט מנחם אלון בדעת מיעוט
בפסק־דין אפנג׳ר. השופט הישווה את
מעשה ההדחה לסיפור חווה והנחש
המפתה בגן־העדן, ואמר כי אם גם אין
מקום לפטור מאחריות פלילית

שופטת בן־סורת

טעם לפגם

שופט אלון
עיוות קשה ונלוז
במיקרה כזה, הרי שיש ויש מקום
להקל בעונשו של המפותה .״הקלה
בעונש.זו איננה עניין שבחסד, אלא
מחוייבת היא מטעמים שבצדק. ככל
שמפתה יותר, ככל שקשה יותר
הלבשת היצר הפלילי על העבריין
בידי הסוכן המדיח — כך יש להקל
יותר במידת העונש.״
פסק־דין נוסף המנחה בסוגיה זו:
נזימה חגי שלום נגד היועץ
המישפטי, עירעור פלילי ,129/61
פורסם בפיסקי דין ט״ו (,)3
העולם הז ה 2471

הו רו ס הו ס

את עצמו ואינו מתחשב בזמן שיצטרך

להקריב, גם אם זה יהיה על חשבון זמנו
מרים הפרשי. הוא מתעניין בשטחים רבים, כש
רונותיו
גם הם אינם מצומצמים או מרמזים
בגימיני

על כיוון אחד בלבד. הוא אוהב ללמוד ואם

היה אפשר, הוא היה מוכן להתנסות כמעט
0 בכל המקצועות.

האמנות מדברת אליו ובולט במיוחד
0 חוש-הקצב וחוש מוסיקלי מפותח. אם לא

היה כל-כך ביישן -אפשר היה ליהנות

מכשרונו הדרמתי ומידיו המוכשרות לכל:

מתיקון מכשירים מקולקלים ועד פיסול

וציור. הבעיה העיקרית המקשה על חייו היא

לא באיזה מקצוע עליו לבחור -הגורל או

המיקרה כבר יובילו אותו לדרך הנכונה ול-

עיסוק הנכון וכאמור, גם אם יחליף מקצו
עות,
הרי יצטיין במה שיעשה.

קשייו העיקריים הם ליצור קשר קבוע,
החלוקה של גלגל המזלות ל״ ,12נ ד רן

יציב ובטוח, עם אדם קרוב. כאן מצוי עקב־כלל
אינה מספקת, קשה לומר שהאנושות 0 מתחלקת ל־ 12 טיפוסים. נכון שכשבונים
אכילס שלו. הוא אינו מוצא את האדם יכולים להתעלם מהם והשפעתם על ה למתח. הוא חייב להיות הטוב ביותר בכל
הנכון, וכמעט תמיד התלהבותו הראשונה סביבה -חזקה. הם עקשנים וכמעט אי• דבר. הוא דייקן, קפדן, ביקורתי ואינו יכול
מפה אסטרולוגית -רואים שלכל אחד מפה

שונה וההבדלים הדקים בולטים. ובכל זאת
מביאה את האכזבה מאוחר יותר. הוא אפשר להזיז אותם מדעתם. מעט אנשים להתעלם מפרטי-הפרטים, המרכיבים כל 0 כולנו אוהבים להכליל ולמצוא גם את האמנם
אוהב מיסגרת מחייבת, אך זקוק מכירים אותם מקרוב -אלה החיים בקר דבר. לעתים אינו מבחין בין התפל לעיקר .
משותף מבלי להיכנס לפרטים האישיים של
לחופש רב. אם פגש את האדם המדבר אל בתם לעולם אינם בטוחים שהם באמת
אם יש דבר שמעכב אותו ב״מירוץ הגדול״ 0
רגשותיו, הוא מוכן להקריב הכל. אז תופיע מכירים אותם. גם אם יספרו על עצמם -לקראת הגשמת המטרות -הוא לא נח. גם
כל אחד. באסטרולוגיה קיימת חלוקה נוס

הנקראת -חלוקה לדקאנאטים. כלומר
המסירות, הנאמנות והרצון להעניק. נסיונות זהירותם הטיבעית לא תיתן להם לפרוס אם יישב בשקט, ראשו עסוק בתיכנונים ,
רבים מלמדים אותו שעליו להיות יותר לעיני הזולת את מחשבותיהם, רגשותיהם רעיונותיו מוזרים ומעניינים. חשוב לו ל *
-כל מזל מתחלק לשלוש קבוצות. מה 22-

לדצמבר עד ה״ 31 בו, מה״ 1לינואר עד ה10-
מחושב ביחסיו עם האדם הקרוב אליו כך והדברים היקרים להם. הם גם אינם נישאים מסגר ולקבע כל דבר, אך הוא אינו חסר -
שעל״פי-רוב הוא מגיע לגיל די מאוחר, לפני בגיל צעיר, אולם כאשר הם מגיעים לשלב פתיחות ומוכן להתנסות בחוויות שונות
בו ומה 11-לינואר עד ה 21-בחודש זה.

את הקבוצה הראשונה מאכלסים טיפושהוא
מחליט להתפשר, לסלוח ולקבל את שבו הם בשלים לנישואים -הם יודעים מי ומשונות. הוא לא משתייך לחלשים. אדהמגרעות
והחסרונות של השותף. לאחר מתאים להם -ולעתים רחוקות ישגו ב רבא. כמה שהקושי יותר גדול -כך הסיכוי
סים המבלבלים את כל מי שמתמצא ב
אסטרולוגיה.
במט ראשון הם אינם מאפ לימוד
ממושך ומייגע הוא מתרכך ומוכן בחירתם. חיי-הנישואים שלהם, על-פי-רוב, להיכשל בו אינו בא בחשבון. הוא הטיפוס
יציבים, ממוסגרים ומוגנים. הם מסורים המציאותי, שכשרונותיו נוטים לכוון ה יינים
את טיפוס הגדי המוכר. הם לא נותנים
לחיים משותפים.

את הרגשת היציבות, הקביעות, המרובעות
לקבוצה השניה שייכים ילידי ה״ 1בינואר ונאמנים ואפשר לסמוך עליהם. למען ה-
ריאלי. הוא מוכשר למתמטיקה, הנדסה0 ,

* והקדרות שלעתים זועקת מרחוק כשמדובר
עד ה״ 10 בו. אלה הגדיים האמיתיים. ככל מישפחה הם מוכנים להשקיע כל מאמץ. מחשבים או כל מקצוע הדורש דיוק, ריכוז ,
£כיליד גדי. ההופעה שלהם בדרך כלל חיי הגדיים
כך גם להם התחלה קשה. כבר מגיל אפשר למצוא אותם בכל המקצועות, אך מוח חריף וזיכרון טוב.

גם הוא, כשאר הגדיים, מוכשר לניהול
* כנית, נעימה ומספרת על אדם פתוח, היישארו
לא הם יימצאו שלא שהיכן ברור להשקיע צריכים שהם
לומדים הם צעיר

מעוניין להיפתח לקראת החברה• אן כש-
יותר מאמץ מכל אחד כדי להשיג את רצו בדרגה נמוכה, הם יעפילו בשלבי הסולם, לא ואירגון, אך התוכן חשוב לו והוא לא יסתפק
נותיהם. הם שואפים להגיע לראש הסולם ינוחו ולא ישקטו עד שימצאו את עצמם בתפקיד חסר-עניין, שרק השם והתואר
* מתקרבים אל טיפוס זה ומנסים לתהות על

בתפקיד מרכזי.
* קנקנו -זה לא בדיוק כן.
ושאפתנותם דוחפת אותם להגיע לעמדה
נותנים כבוד לבעליו. חשיבתו מקורית, הוא
בקבוצה השלישית נפגוש את הגדי ש -בעל סבלנות רבה, אינטואיציה טובה ומקרוב
מזהים את הביישן הסגור, הזהיר

חשובה. הם יעבדו קשה, לא ירשו לעצמם

* ובעל רגישות מאוד חזקה. למרות שהוא
לשגות ויוכיחו לכולם שעליהם אפשר לס שאפתנותו אינה יודעת גבול. הוא מודע לכך ראייה לטווח רחוק. הוא בעל כוח-סבל
מוך. הם רציניים, סגורים, שקטים ובכל זאת שהדרך מלאה מהמורות, מכשולים ועיכו ומוכן להמתין בשקט עד הרגע שבו יהיה
* רוצה להיות קליל בחברה, הוא מתייחס

* לחיים ברצינות רבה ואינו מסוגל להתייחס
דואגים לכך שהם יבלטו בשטח.
בים, אך זה, לא רק שלא ירתיע אותו אלא עליו להילחם. כשיגיע הרגע הוא תמיד יהיה
בחברה הם על-פי-רוב יושבים בצד ומש יתן טעם נוסף לחיים. הוא אינו נרתע מ הטוב מכולם ויצליח להשיג את רצונו. ה*
לאיש בצורה שיטחית, קלה ובלתי־מחייבת.

* כשהוא לוקח על עצמו משימה -הוא יעשה
קיפים על מה שקורה כאילו לא היו מעו מאבק והתחרות מושכת אותו. הנטיה ה אמנות אינה זרה לרוחו, הוא נהנה ממנה, אך

שוכח
* אותה בשלמות ובמסירות, כשהוא
סביבתו את מכניסה בו הקיימת תחרותית אינם שמסביבם אלה
טעות,
זו אך רבים.
למקצוע. אותה להפוך יסכים בקלות

אחת התקופות הטובות עבורכם. ה* 11-
בתקופה זו הדגש יהיה בעיקר על עניינים למרות הקשיים הכספים המאפיינים את השבוע יתחיל בעייפות גדולה. ה-ג 1וה־12 0 הקשורים לקריירה. בדרך כלל הכל מתנהל השנה. השבוע תוכלו לשפר את המצב. טוב לחודש יהיו במיוחד ימים ללא מרץ. עדיף וה״ 12 לחודש יפגישו א תכ ם עם אנשים *

מארצות אחרות. לפגילהימנע
מלנהוג ברכב
לחשוב כעת על השקעות
לשביעות רצונכם וה00
שות
אלה תהיינה תוצ פרטי
באותם ימים,
בטוחות וכן על ביטומצב
נראה טוב יותר 11 אות מפתיעות לגבי
התנהגויות משונות ע חים
לטווח ארוך. אנמכפי
שהוא במציאות.

עתידכם הקרוב והלולות
להביא לתוצאות
שים הקשורים לארצות
עליכם להיות זהירים

רחוק. יתכן שהכיוון

שהשפעתן תורגש זמן
אחרות יציעו לכם את
בהסקת מסקנות. ייתכן

המקצועי ישתנה וברב.
בתחום הכספי -
עזרתם והפעם יהיה
שמישהו תותר מתח״ ז4 קרוב מאוד תוצע לכם
מסתמנת הקלה ויש

תיכם ומנסה לערער את
עליכם להחליט במ*
הצעה
שלא תוכלו לסרב
אפשרות לפתור חלק
מקומכם הקבוע. טוב
הירות. התלבטויות והי*

בדצמבר ־
לקבלה. נסיעות קצרות
ו 2במרס ־
הלוחצות. מהבעיות שתכננו את העתיד
סוסים יביאו להפסד

9ו בינואר
באפריל.

צפויות השבוע. אך
ה״ 14 וה 15-לא יהיו
בשקט, מבלי לשתף
ההזדמנות. להיי־המין

בשטח זה יהיה עליכם
נוחים מבחינה זו, אך
יש חשיבות יותר גדולה.
אחרים בתכניות. ה-ג1

וה 2-ג לחודש יהיו עמוסים במיוחד, וזה יכול להביא לציפיות גדולות ולאכזבות. אל תיבהלו! מאוחר יותר יתברר שהמצב להיות עירניים. בתחום הרומנטי פשוט הולך 0
אחריות נוספת תוטל עליכם בזמן זה. היו זהירים ועירניים בכוונות של בני־הזוג. אינו רע. בעבודה יהיה עליכם להתאמץ. לכם. ומדי יום מצטרפים מחזרים חדשים0 .

0 0 0

השבוע תוכלו להספיק לסיים מספר עניינים ענייני עבודה עדיין אינם מאפשרים לכם בתקופה זו רצוי לצאת לנסיעות. ביקורים או בתקופה זו עליכם לתכנן בשקט את העתיד0 ,
עדיין לא רצוי להציע הצעות או לבוא עם 0
שנדחו. השיפוט שלכם טוב יותר עכשיו לנוח ולהרגע. ה 9-לחודש יהיה קשה טיולים. טוב לצאת מהשיגרה ולהרבות 0 רעיונות חדשים. הכל 0
בפגישות עם אנשים חדאינפורמציה
חדשה.במיוחד ויהיה עליכם
חייב להיעשות בשקט0 .
שים. גם חיי־האהבה
שתגיע לידכם. תעזור
להמשיך בדרככם גם 0 מוסיפים לכם התלהלכם
לקדם עניינים
בחודש הבא תוכלו ;1
אם באותו רגע זה
להשיג הרבה יותר. בבות
ושימתת־חיים. נסו
חשובים. בעבודה רצוי
ייראה כבלתי-אפשרי.
תחום הכספי תופתעו י*
לנצל היטב את התקולהא
ט קצת את הק צ ב׳
ה־ 12ן• וה־ 13 לחודש

לטובה -סכום כסף §!
פה, לאחר הזמן ה ממ ה
ולבסס מה שהשגתם עד
מתאימים לנסיעות ולשך
שבו הסתגרתם בעכשיו.
אל תקחו על
טיולים. כדאי לחשוב
יגיע וכן הרווחים או
המשכורת יהיו טובים §1
תוך עצמכם. ה־ 2ג לחועצמכם
התחייבויות נו על
חופשה קצרה וממשחשבתם.
ה 14-וה 0
דש עד ה־ 5ג בו עדיין
ספות. לא תוכלו לעמוד
נוחה. מבחינה כספית
ן 1לחודש זה יהיו 0
לא קלים -אך עם קצת 0 בהן. חיי״החברה יוסיפו
תופתעו לטובה. כרגע
קשים. נסו לא להס ן!
יוזמה אפשר, בכל זאת.
במהירות, לפעול תוכלו
הנאה לתקופה. קשר 11 חדש עשוי להתפתח בצורה מיקרית ומאוד ולמרות שהתוצאות ייראו מאוחר יותר, אל ליהנות מאותם ימים. בעניינים כספיים תכסך עם האנשים שעימם אתם עובדים1״׳ ,
זה עלול להביא לתוצאות בלתי־צפויות0, .
לא רגילה. קשרים עם אנשים יביאו תועלת. תדחו החלטות חשובות. היזהרו ממריבות. דרושה זהירות, שום סיכון לא בא בחשבון.

* 4 0 השבוע יהיה די מוזר, מצד אחד אתם השבוע תוכלו להרשות לעצמכם ליהנות השבוע תוכלו לפעול רבות כדי לקדם השבוע אתם ממשיכים ליהנות מהחיים*׳ .

נאלצים לוותר על זמנכם החפשי ולהירתם ולבלות. זה הזמן להיזכר בתחביבים ישנים עניינים שהתעכבו. מדובר בעיקר על חיי־הרגש גורמים לשימחה אמיתית. אי־ 1
אפשר להתעלס מהופ־התחום
המקצועי. ה11-
לעזרת קרובי-מישפחה

ואהבות חדשות. השטח 11 עתכם ומאישיותכם. כחשובים

12-לחודש
מבוגרים -מצד שני
הרומנטי יעסיק אתכם, 11 רגע אתם ממש גורמים
מבחינה זו -הצעות
מספר דברים גורמים
בעיקר משום שבני המין

התלהבות עצומה לבני

שיוצעו לכם קשורות
להתלהבות. בשטח ה־השני
נמשכים אליכם

המין השני. התאהבויות
כנראה לתחום חדש
קאריירה נפתחות בפ ומעונייני
להתקרב.

פתאומיות עלולות להוייתכן
שיהיה עליכם 0 ניכם אפשרויות חדה־
14 ווד 15 לחודש זה 0 ביא מאוחר יותר ללהחליט
על לימוד של
שות. היזהרו מלהחליט
אינם מתאימים לקיום 11 מאופ־היזהרו
אכזבה,
מקצוע
חדש או שטח
בצורה אימפולסיבית,
ישיבות. פגישות חשובות

טימיות מופרזת, כדי
שאינו מוכר לכם. זה
רצוי להתייעץ עם מומ או
ראיונות. נסיעות
} 2בנובמבר ־
9ו בפברואר
במרס 11 -
למנוע אכזבה מאוחר
20 בדצמבר
עשוי להביא לשינוי
חים. בענייני כספים
שנקבעו לאותם ימים
20 ן1 עדיף לדחות. קיימת 3333213 יותר. ה־ 11 וה־ 12 לחו
רצוי
וטוב. בבית אתם
נראה שהמצב משתפר
ואפשר יהיה לתמרן ואף לקחת סיכונים. נטיה להסתבך בתאונות, או להסתבך ב חסרי-זהירות ומדברים יותר מדי. מילה דש מ תאימים במיוחד לחידוש קשרים *
מיותרת עלולה לגרום לתסבוכת קשה. שנפסקו. ב־ 13 וב״ 14 שימו לב לבריאותכם* .
התוצאות יפתיעו לטובה באם גע החודש. הוצאה כספית. בני מזל דגים יתאימו לכם.

מזל החודש:

3קבוצות

וווו!

עקת

ווי

יחזר

מה מסתירה יזלנדה
זוהר השקיעה

לרות•
הוואי 32
תיאור קצר של 1076/84 בן ,32
איש מחשבים 1.76 ,מטר גובה, עיניים
ירוקות, שיער שאטני, נאה. ספורטאי
לשעבר, לדבריו, וכיום ספורטאי
בנפשו. מה זה בדיוק אני לא יודעת.
בטח אחד שלא מחמיץ את מבט
ספורט, עם רבע קילו פיצוחים לידו.
־אני מחפש חברה לחיים,״ הוא
כותב ,־לא צריו אשה שתכבס ותגהץ
לי. בשביל זה יש מכבסה וניקוי יבש,
החל מתחתונים ועד חליפות. חשוב
לי שהיא תהיה נאה, ישרה, אמינה, עם
ראש על הכתפיים, סימפאטית, בריאה
נפשית וגופנית ואוהבת לחיות. בתור
אחד שביקר ובילה בהוואי, יש למושג
שימחת־חיים משמעות מיוחדת בעיני.
אני מקווה למצוא בה את המושג
הזה בכמויות גדולות.״

בילויים שקטים
״אני בת ,28 עוסקת בתיירות,
גובה 1.70 מטר, רזה, בהחלט נאה״,
היא כותבת ,־אוהבת לטייל, לקרוא
ספרים ולראות סרטים. נהנית מבילויים
שקטים. מעוניינת להכיר רווק
נחמד בסביבות גיל ה־ ,30 פלוס־מינוס,
טיפוס רציני, נאה ורחב־אופ־קים,
אחד שלא שייר לליגת מבקרי
הדיסקוטקים.״ כתוב לה לת.ד,950 .
רמת־חן, רמת־גן.

מי שמת לוננ ת שלפני 10 שני ם הי!
צי לו סי ה טונים יותר. צ רי כ ה לד 71,־
ח שב ב עו בדההפ שו טהשהצלם שלה
הי ה אז צעיר בי ס 1שני ם.

חוקר פרטי
־רותי, אני אוהד שרוף של המדור
שלך ״,מתחיל ( )1077/84 במתיקות.

סיפרתי׳לכם כבר שאני מתה על
מחמאות? תודה, יקירי, עשית לי את
היום .־אף פעם לא כתבתי לך,״ הוא
ממשיך ,־אבל כיום, שאני נמצא
ב־גלות״ ,ראיתי צורך להיעזר בך. אני
בן ,34 מזל מאזניים, גובה 1.70 מטר,
נאה מאוד, וזה באמת בלי להשתחצן.
־אני גרוש בלי, כבר 9שנים. התחתנתי
ילד. אני חוקר פרטי במיקצועי,
אוהב לטייל בעולם, לראות הצגות
בברודווי, ולרקוד המון. מצפה לבחורה
עד ,30 המתכוונת לנסוע לאר־צות־הברית
(אני חי בניו־יורק) .מישהי
עם הרבה רגש, שימחת־חיים וחוש
הומור שרוצה לאהוב ולהיות נאהבת״.

טו ב. נני ח ל רג עשקרחת היא כן
סי מ ן לג ב ריו ת. אבלמה זה עוזר אם
היאגחלת מהגבר אתה הז ד מנו ת
ל הו כי חזא תי

ענייו שר נוסטאלגיה
יש לו בקשה מקורית, ל־
( :)1078/84״אני לא מחפש בת־זוג.
אלא ידידה משכבר הימים, אותה לא
ראיתי קרוב ל־ 20 שנה. היינו ביחסים
מאוד־מאוד קרובים. אני מבקש ליצור
קשר עם המכונית הראשונה שלי,
חיפושית פולקסוואגן משנות ה־,50
מיספר 189־ .64 היא כבר די זקנה,
אבל אני מקווה שהיא עדיין על
הכביש, או אולי סתם חונה בחצר של
מישהו. בכל מיקרה. אשמח לקנות
אותה. עניין של נוסטאלגיה״.

שמאלני ירושלמי
הוא רוצה להכיר אותך אם את
חכמה, לא שמנה, אוהבת לטייל בעולם,
בטווח גילים של 25 עד .30 הוא
לא מספר הרבה על עצמו, רק שהוא
ירושלמי ושמאלני בדיעותיו הפוליטיות.
אבל הוא לא פאנאטי בעניין.
ומצירו את יכולה לנטות ימינה. יהיה
נהדר, הוא כותב. אם תצרפי מיספר

יש לו שס יפה -זוהר שגב -
והופעה חיצונית התואמת את
השם: עיניים בחולות, גוף אתלטי,
בתפיים רחבות ו־ג 1.8מטר
גובה. אומרים עליו שהוא קצת
קשוח, עקשן, לא מוותר על שום
דבר ומשיג מה שהוא רוצה.
הוא בן ,32 לשעבר קצץ ב-
צה״ל, בעל חברת שמירה וכיום
מנהל פאב־מיטעדה (סאנסט,
בעברית -שקיעה) בכיכר אתרים.
לא במיקרה הוא בענף המזון
-הוא מבין גדול באוכל,
אוהב לבשל ואוהב לאכול. אין לו
צורך לספור קלוריות, כיוון שהוא
שורף המון אנרגיה בהתעמלות
יומיומית, ריצה ורכיבה על אופניים.
מורתו
לבישול היתה אשתו
לשעבר, שהיא ממוצא הונגרי.
לפני שנה, אחרי 10 שנות נישואין,
הם החליטו להתגרש .־לא
הסתדרנו,״ הוא אומר. ,לא התטלפון.
תוכלי למצוא אותו בת.ד.
,2558 ירושלים .91024

אני מ כי ר ה מי שהו שיו צארקעם
מ מו ש ק פו ת. לאחרהד רי נקהרא שון
הו א נושף ע ל הזגוגיו ת שלהן עד שהן
מתערפ לו ת. כך הוא חו סךכסף
למשקה נו ס ף.

קן מישפחתי
״אני רווק, צבר ממוצא ספררי,
בעל הופעה נאה, גובה 1.75 מטר,
אוהב לבלות,״ הוא כותב ,״מעוניין
להכיר רווקה נאה ופיקחית בסביבות
ה־ 30 פלוס. לבניית קן מישפחתי חם.״
גם הוא הצטייר בת.ר,831 — .
פתח־תקווה .49107

אולי הפעם
־ניסיתי בכל מיני דרכים להת־

זוהר שגב
לבשל ולאכול

אמנו ״.שני הילדים נשארו אצלה.
תוך
שנים אחדות, אומר זוהר,
הוא רואה את עצמו במיטגרת
חדשה. הוא בהחלט בעד חיי-
נישואין. הניסיון הראשון, שלא
היה מוצלח באופן מיוחד, לא
גרם לו לפחד מהמוסד הזה.
קשר למישהו, אך אף פעם זה לא היה
מושלם,״ היא מתחילה ,־אבל אני משתדלת
להישאר אופטימית — אולי
זה הפעם בכל זאת יגיע. אני רווקה
בת ,25 נאה, רזה 1.65 ,מטר,
אקדמאית. אוהבת תיאטרון ולטייל
בטבע.
־מעוניינת בקשר עם בחור משכיל
(לאו־דווקא בעל תואר באוניברסיטה)
,נאה, נחמד, לא מרובע ולא
רציני מדי, עד גיל .30 דבר נוסף —
שיהיה דתי (כיפה סרוגה) ,כי אני
כזאת (לא רצינית יותר מדי).״ היא
מצפה לך בת.ד ,9079 .תל־אביב,

עבירש -י•
דוגמנית אחת, על הבגדים
הגדולים עליה בבמה מידות,
שהיא נ אלצת לדגמן: האמת הי א
שאני נ הנית ללבוש אותם. מפני
שאני נ ר אי ת נהדר כשאני מורידה
א ׳ ת ם

היהלומז הזרוק
הוא מציג את עצמו כיהלומן בן
,31 בתחילת דרכו לביסוס כלכלי,
אוהב מאוד מוסיקה ובעל מודעות
בריאותית גבוהה. הוא מודיע לי שהוא
מחפש בנרות צעירה חיננית בעלת
אינטלקט מפותח ותום, ורוצה שהיא
תהיה. ללא מאנייריזמים נשיים
אופייניים.״ שהיא תהיה, אם אפשר,
בעלת שטחי־התעניינות מגוונים וראש
פתוח.
בקשר להופעה החיצונית — הוא
מעדיף הופעה טבעית זרוקה מעט על
הופעה מטופחת ומסודרת מדי. זהו,
עד כאן. אם את אוהבת יהלומים,
תסדרי לעצמך הופעה זרוקה, אל
תסתרקי שבוע, וקבעי איתו פגישה
בת.ד ,3070 .ראשון־לציון .75130

שוקולד
עם חרב
עיניים מלוכסנות, יופי אב-
סוטי, שיער חלק וארוך, עור בגוון
שוקולד־עם־חלב 1.70 ,מטר גובה,
גוף חטוב -זהו, פחות או
יותר, תיאורה של ורד הררי, בת
20 וחצי, פסנתרנית וזמרת. רק
לפני חודשיים היא השתחררה
מן הצבא, אחרי שירות -איפה־אם־לא
-בלהקה צבאית.
צברית ממוצא תימני. אמא
שלה, כוכבה הררי, היא זמרת.
אבא עורך־דין. עוד לא יצא לי
לשמוע אותה שרה, אבל דיווחו
לי שיש לה קול נהדר, חם ומרגש.
.המוסיקה זה הוויטמין שלי,״
אומרת ורד. ,הדבר הכי חשוב,
כרגע, בחיים שלי ״.הסיגנון שלה
זה פאנקי, דרוס״אמריקאי, נשמה
וג׳אז.
משבר״עבודתה בפאבים ובמועדונים
היא הצליחה לחסוך
1000 דולר, אותם היא מתכוונת
להשקיע בהקלטת שיר אחד,
פרי-עטה, מילים ולחן. ורד, על
חייה הפרטיים :־אני מעדיפה
להתמקד עכשיו במוסיקה ופחות
להוציא אנרגיה על מערבת-
יחסים צמודה. אני לא בדיוק
זאב בודד, אבל יש לי העולם שלי
לשנתיים הקרובות״.

הווי מלחים -
שני מלחים ובחורה: אמרי-
ק אי ם.
שני מלחים בלי בחורה: אני
גלים.
מלח עם שתי חתיכות: צרפתי.
מלח עם שתי מיזוודות: ישראלי.

חנלשה לגבוהזת

ורד הררי
לא זאב בודד

.יש לי חולשה לגבוהות,״ מודיע
( ,)1079/84־אני בן ,35 גובהי 1.84
מטר, רווק. חולשה אחרת שלי, מה
לעשות, מעדיף את הגוונים הכהים
בבחורה.
־אני מחפש מישהי שקטה, נבונה,
רגישה, שתדע להעניק הרבה חום,
אהבה ורכות, כי ללא שלושת הדברים
האלה, אנה אני בא?׳ ויותר מכך —
שתדע לקבל את מיטען־האהבה הרב
שיש בי, את הרוך ואת החום.״

(המשך מעמוד )31
דה על הבקבוק. מאחר שהיא היתה
אהובתו והשניים נהגו להיפגש בחנות
כדי לתנות אהבים, לא היה בכך כל
פלא, כי טביעת־אצבע של יולנדה
נמצאה בחנות. אך יולנדה העידה
בתוקף, כי החל מחודש ינואר ,1984
מועד בו חל יום־הולדתו של הקרבן,
לא ביקרה בחנותו. היא סיפרה כי את
בקבוק הקוניאק קנתה עבורו ליום־
הולדתו, וכי הבקבוק נשאר כך בחנות.
היא גם סיפרה כי בערב הרצח נפגשה
עם ויקטור רק מכיוון שהוא התעקש
על כך. לדבריה חלה פרידה קלה ביניהם,
בגלל נסיבות מיוחדות שנוצרו
עקב גיוסה של בתה לצבא, והיא לא
נכנסה לחנותו מינואר. היא עמדה על
כך בתוקף כי גם בערב הרצח נפגשה
עם המנוח ברחוב ולא עברה את סף
חנותו.
תמיהה אחרונה. המישטרה לא
המשיכה לחקור לגבי טביעת־האצבע
על הבקבוק. היה זה הסניגור, בכר, שפנה
מיזמתו לחוקרי המז״פ (המחלקה ־

לזיהוי פלילי) ושאל בת כמה טביעת־האצבע.
המומחה העיד בבית־המשפט
כי טביעת־האצבע היתה טריה וגילה
לא יותר משבוע ימים. בפני הסניגור
הודה המומחה כי הטביעה לא יכלה
להיות על הבקבוק יותר מאשר יומיים.
כלומר שיולנדה שיקרה כאשר סיפרה
כי הטביעה נמצאת על הבקבוק מינואר,
כאשר נתנה אותו במתנה לרקטור.
סביר להניח כי היא היתה בליל
הרצח בחנותו של הנרצח והשאירה שם
טביעת־אצבעותיה. מדוע אם כך
הכחישה זאת בכל תוקף גם במישטרה

טביעת־האצבע
על הבקבוק
היתה סויה,
בת יומיים . .
לכל היותו!

וגם בבית־המשפט? מדוע שיקרה
בנקודה כה חשובה? על כך אין תשובה.
־מכאן יש להניח כי העדה היתה
בחנות בליל־הרצח. דבר זה יש להסיק
גם מתוך מנהגם הרגיל להיפגש שם *ן
בערבים,״ קובעים השופטים .־חבל שהחוקרים,
שהשקיעו מרץ רב, לא טרחו
לעמת את העדה עם האינפורמציה
האובייקטיבית — כדי לחשוף את
האמת ״,מעירים השופטים. המבקרים
את המישטרה על שלא טרחה להשלים
את החקירה דוקא בנקודה שלא התאימה
לראיות התביעה.
התמיהה האחרונה מתייחסת לש־עת־הרצח
שמסרה יולנדה. היא סיפרה
כי הרצח אירע בין השעות 8.20ל־ כן
8.30 בערב. אולם בדיוק בשעות אלה
היה במקום איש־מישטרה שהוזעק י
למיפעל כתר פלסטיק השכן בגלל
פריצה. הוא לא שמע את היריות ולא
ראה את המכונית, עליה סיפרה
יולנדה. גם יולנדה עצמה לא ראתה כל
מכונית־מישטרה בזמן הרצח .״סביר
להניח כי היריה נורתה אחרי השעה
שציינה העדה, וסביר להניח כי זמן
הרצח המשוער היה כפי שקבע הד״ר

בלוך, קרוב לתשע בערב, שזו היתה
שעת־הפרידה הרגילה ביניהם ״.קבע
בית־המשפט.
ובכל זאת, אחרי כל התמיהות והשקדים
הללו, אין השופטים חושדים כי
יולנדה נטפלה סתם לנאשם .־היא
מאמינה בזיהוי, אך בדרך המחשבה
המיוחדת לה אינה מגלה לנו אלא טפח
ומכסה טפחיים, ועל כן אין אנו מוכנים
לסמוך על עדותה,״ קובעים השופטים
כאשר הס מנמקים את זיכויו של
איבגי.
חבל שהחיים אינם כה דרמאתיים
כמו הסרטים, פרי מייסון היה בוודאי
מסיים בצורה אחרת• אילנה אלון
העולם הז ה 2471

דוגמניות צמרת תהרגו אותי, אבל אני לא מבינה מה החולשה

הזאת של אלן שוורץ, בעלה־לשעבר של חני
פרי, לרוגמניות־צמרת.
עובדה: לאחר הגירושין הוא נראה בניו־יורק
רק בחברתן של רוגמניות־צמרת יפהפיות.
לאחרונה הגיעה מהארץ לניו־יורק אחת
הדוגמניות המפורסמות ביותר שלנו, אך הרומן
ביניהם לא החזיק מעמד יותר מכמה שבועות.
הרומן האחרון שלו הוא עם?רול. אן, שהת־

ביום שלישי צילצל הטלפון בביתם של אנשים רבים, שהוזמנו למלון
דן כדי להשתתף באותו ערב במסיבת־האירוסין של שמולי? שפירא,
בנו של התעשיין ח״כ אברהם שפירא, ואסתי שיפר, בת ה־ 17 וחצי,
שהיא קרובת־מישפחה מצר האם.
הסיבה להזמנות הבהולות לא היתה חוסר־זמן, אלא רצון עז מצד
המישפחה למנוע פירסום מוקדם של האירוע.
מי שנקלע לאולם של מלון דן היה בטוח שהוא טעה בכתובת. במקום
נערך נשף־חתונה מפואר, שבו השתתפו מאות אנשים, ביניהם חברי־ממשלה,
ראשי־הבנקים, ראשי־מישטרה, ראשי המכס ומס־הכנסה. במיעוט
היו הפעם נציגי התיקשורת. היחידה שהוזמנה היתה חנה זמר, שהגיעה
בז׳קט בלייזר אדום 1,שהפך לסימלה המיסחרי. תזמורת חסידית גדולה
ישבה במקום המפריד בין אולם הנשים ואולם הגברים. שימעון פרם
ישב בין הרב מסדיגורה והרבי מ?ליצזברג. ארי? שרון הגיע
בלי לילי.
מאחר שהאוכל במלון דן לא נראה די כשר לרב שפירא, הובא האוכל
מהיכל הפאר.
תפריט הארוחה:
חצי אננס ממולא בתות־שדה וקיבי
דג סול בשקדים
מרק מינסטרונה וכופתאות
עגל אפוי נוסח הצייד
או קאנאר על אורנז׳
פיטריות מוקרמות ופשטידת ירקות
פוס ריזולה
פר הלן
בר וינאי
את הנשים אירחה טובה, אשתו של שפירא, בשימלה שחורה קצרה.
חיה הבת, המתגוררת בניו־יורק, הופיעה בשמלה לבנה נוצצת. ושבי,
הכלה של הבן פנחס, נראתה בשימלה לבנה עם פרחים נוצצים. אני מוכנה
להישבע שכבר ראיתי את השמלה הזאת. אולי בחתונה של רוחלה?

אברהם שפירא
יהלום זהה, לבת ולכלה
רוחלה עצמה נראתה נפלא בשימלה קצרה בכחול־סגול, היא ממשיכה
״לתפור״ אצל גירעון אוברזון וממשיכה לרזות, למרות שילדה רק
לפני חודש בת. באותו שבוע שנולדה בת גם לאי צי? ,הבן הבכור, שזה
ילדו השמיני.
מה שהוסיף לזוהר של רוחלה היה טבעת היהלומים הגדולה שענדה על
ידה שקיבלה לחתונה, שנערכה בהילטון. טבעת לא־פחות גדולה קיבלה
הפעם אסתי, נוסף על סט?רשים של שרשרת, צמיד, עגילים וטבעת,
עשויים מזהב מקושט ביהלומים.
המסיבה הגדולה נערכה מפני שמסיבת־ החתונה לא תיערך הפעם
בארץ, אלא בווינה, שם מתגוררת הכלה ולשם תיסע כל הכבודה בחודש
יוני הקרוב.
המשבר לא פגע, כנראה. במישפחת הגביר של המדינה.

חוד שיים
ברי משהה

אלן שוורץ
דוגמניות־צמרת וארוסת הנסיך
פרסמה בניו־יורק כארוסת נסיך־הכתר היוגוסלבי,
בנו של המלך המודח פטר.
קרול היא בחורה עשירה מדרום־אפריקה.
להוריה שייך שם העסק של דפי זהב.
את הכריסמס האחרון הוא בילה איתה בז׳נבה,
את הסילווסטר בפאריס. הם עומדים להגיע
לארץ, בדרכם לחופשה באיי־סיישל שבאוקיינוס
ההודי.
אני כבר מחכה לתפוס תמונה של הזוג,
כשהוא ייפגש עם חני פרי וארוסה הישראלי
צביקה סבג, צייד־התנינים.

חודשיים לא נכנסה לפיו של השחקן המוכשר
שרגא הרפז אף טיפת משקה. לפני חודש וחצי
הוא אושפז בבית־החולים אברבנאל, בביתן 7א׳,
מדי שבוע באות לבקרו אותו שם אשתו־

אולסי ואניבה
.אני מתכוננת לגור בישראל

השבוע פיטרתי את השפיון שלי בלונדון.
והאמינו לי: היתה לי סיבה טובה.
ערב־סילווסטר נראתה אשה יפהפיה, בלונדית,
בעלת שער גולש ארוך, כשהיא מטיילת
בחברתם של שני גברים ועורכת מסע קניות של
אלפי שטרלינגים בחנויות המפוארות ביותר של
בונד־סטריט. הקוקו שלה היה אסוף בסיכה משובצת
ביהלומים ממש — והיא דיברה עברית
צחה.
דרשתי מהשפיון שהוא יעשה את הכל כדי
לגלות את שמה, והוא פשוט נכשל כשלון מחפיר,
והוריתי לו לחזור מייד לארץ.
השפיון עלה למטוס של אל־על בנמל־הת־עופה
היתר ,1טיסה מס׳ ,318 בדרך ללוד.
ומהטיסה הזאת הביא לי סיפור, שגרם לי לבטל
את הפיטורין ולהעלות אותו בדרגה.

מספר השפיץ:

לאחר שהתרווחתי לי במחלקה של המיוחסים,
בקידמת המטוס, הודעתי לדיילת הראשית שאני
מוותר על הכבוד ומבקש לעבור לסוף המטוס,
שבו יש ארבעה מושבים צמודים פנויים. מכיוון

שהדיילים מכירים אותי היטב כאחד שגם מרבה
לשתות, הם שמחו להיפטר ממני ולהוביל אותי
למקום מתאים וריק, עוד לפני שהמטוס התחיל
להמריא.
דקות אחדות אסרי ההמראה התחלתי להתכונן
לשינה, ואז עורר את סקרנותי כובע־בורדו
ענק שהתנוסס על ראשה של כושית יפהפיה,
שישבה ממש מולי.
אחריי דקה של תדהמה זיהיתי את הנוסעת:
אניבה ,״אשתו״ של אולסי פרי. לא עברו שתי
דקות ושנינו התחלנו לדבר. עזרה לשיחה כוסית־משקה
שכיביתי בה את אניבה (החשבון יוגש
להעולם הזה) .והרי התוצאות:
״מה עשית בלונדון, ואיך זה שנסעת לשם
בדיוק באותו שבוע ששיחקה שם מכבי תל־אביב?״
אניבה
:״הייתי עם אולסי, וחגגנו את השנה
החדשה יחר עם או־ל ויליאמס ואשתו. אבל
למישחק עצמו לא הלכתי״.
״מה כל הפירסומים שהופיעו בעיתון, שאת
עוזבת את הארץ?״
״מי שמפרסם את הפירסומים האלה היה רוצה
מאוד, כנראה, שאני אעזוב. אבל אני מתכוננת

לגור בישראל. אני גם טסה בטיסת־לילה זאת, כי
עור הערב אני מופיעה בתצוגה בהילטון.
״בימים אלה אני עוברת לדירה נהדרת, שרכשתי
במקום היפה ביותר בעיר. איך קוראים
לזה — קאקאר״המדינה. ואני עסוקה מאוד
בתיכנון המקום״.
״את יודעת שבארץ פורסמו תמונות של
אולסי עם תמי ם ן־עמי כשהם מבלים באילת
וחוגגים כביכול את שובם זה אל זה?
אניבה :״אני לא מצטלמת ולא מתראיינת.
אותי לא מעניין מה שכותבים בעיתונים. הרבה
שקרים פורסמו, שגרמו צער רב לי ולבני.״
״מה קורה בינך ובין אולסיי״
״יש בינינו הסכם, ואני מקווה שהכל יסתדר״.
״מה האמת על זה שלא התחתנתם?״
״מי אמר דבר כזה!״
מכל הגירסות השונות של כל הנוגעים בדבר,
רבר אחד מדאיג אותי במילחמה שבין שתי
החתיכות. מאיפה יקח אולסי פרי כוח לשחק
במישחק המכריע של מכבי תל־אביב ביום
השלישי הקרוב? אפילו אני יודעת שהוא ממלא
תפקיד מרכזי במישחק, אחרי ש?אוין מגי הורחק.

שרגא
הרפז
אהבה חדשה, חתונה חדשה

לשעבר, עידית, בליווית הבנות. עידית שכרה ן
דירה מחוץ־לעיר, לשם היא עברה עם שלוש ן
הבנות.
כשעידית מגיעה לבית־החולים, היא פוגשת
שם תמיד נערה בשם דליה אלגרסי 27 מלצרית
שהכיר שרגא לפני כמה חודשים, כשנכנס
לשתות באחד הפאבים בעיר. מאז האהבה בין
השניים פורחת.
השבוע בישר שרגא לידידיו, שבאו לבקרו 1
בבית־החולים, שמיד אחרי הגמילה הוא עומד

לשאת את דליה לאשה.

(המשך מעמוד )13

הוויסות, ושעוד תהיה תלוייה בהם?

כדי להתחרות במצב הזה, חיפשו
הבנקים מכשיר שיתחרה באיגרות־החוב
הממשלתיות. כך הומצא הוויסות.
בארץ
בוצע ויסות מניפולטיבי,
והגוף שצריך היה למנוע זעזועים לא
בא למנוע אותם.
איך עשו הבנקים מניפולציות?
ישנן שתי דרכים עיקריות. האחת:
הבנקים יוצרים ביקוש או היצע מלאכותי
על־ידי כך שהם קונים ומוכרים
בעצמם, באמצעות שליחים וחברות־

איד הפכו הבנקאים לבעלי
עוצמה הגדולה לאין־שיעור
מהמערכת הכלכלית כולה?

מאז ומעולם היתה הממשלה
תלוייה ברצון הטוב של הבנקים, והם
ניצלו זאת בצורה מכוערת. ברור
שהממשלה היתה צריכה לצפות את
התהליך ולמנוע אותו. זהו תפקידה,
והיא אינה יכולה להתחמק מאחריות.
תלות הממשלה בבנקים החלה
בסוף תקופתו של שר־האוצר המנוח,
פינחס ספיר. היא קיבלה תאוצה בת־

פלציה ומאגרות־החוב הממשלתיות.
להתחרות
בין בנקים היו שתי
תקופות.
עד סוף שנת 82׳ היתה התחרות
פרועה בין הבנקים. אם בנק אחד הציע,
לדוגמה, תשואה ריאלית של 15 אחוז
גרם השני במניפולציות שהתשואה
שלו תהיה 20 אחוז.
אחרי שבציבור היה ברור שהמניה
הבנקאית אינה מפסידה, זה הפך לא־פיק־ההשקעה
הבטוח ביותר, הנזיל
ביותר והריווחי ביותר.
בדרך כלל, מחיר מניה נקבע לפי

במדינה

אז נעשה ההסדר לגבי המניות
שנשארו בידי הציבור וגם אלה שהחזיקו
הבנקים באמצעות. חברות שלהן,
לפי.יום קובע 6 ,לאוקטובר.

לפי מחיר זה שווי הבנקים הישראלים
היה תישעה מיליארד
דולר, בעוד שהשווי האמיתי
הוא, בנדיבות 15 ,אחוז מסכום
זה. פירושו של דבר שכל הבנקים
שסחרו בבורסה ונכללו
בהסדר הם פושטי-רגל, וניצלו
רק בעקבות ההתערבות הממשלתית.
אינני
חסיד של הלאמות. אך הממי

״ש לשקול העבות נל בנק שבהסוו לבערות חברה
ממשלתית, ולא לתמוך בבעלים אשו פשטו את הוגד!״
בת, וכך גוררים אחריהם את הציבור
לרכישה או למכירה, מעבר ליכולת
הרכישה והספיגה של השוק.
השנייה: הבנקים יוצרים את הא
קופת
שר־האוצר, שבא אחריו, יהושע
רבינוביץ המנוח.
מהי תלות זו? תלות מסוג אחר:
האוצר הזדקק לכסף. תחת לפנות

תשואה ולפי שווי הנכס. כשהיו עושים
הנפקה, היו מוכרים אותה בפרמיה —
שהיא רווח די גבוה, למשל, ערך
׳נומינלי של שקל אחד, כאשר מחיר
השוק היה 50 שקל. את הסכום הזה
גבה הבנק באמצעות חברות־הבנק.
אבל מבחינת נכסי הבנק, המניה היתה
שווה רק שקל אחד, ועל סכום זה
בלבד שילם הבנק דיווידנד. ואילו
קונה המניות הישלה את עצמו לגבי
שווייה של המניה.
עד ההנפקה הבאה עלו המניות.
נהנו מהם מי שסחרו בהן, בעוד שלבנק
עצמו זה לא עלה במאומה. הבנק לא
היה צריך להחזיק במניות אלא באמצעות
חברות־ההשקעות שלו.
נציגי הבנקים היו יושבים בבורסה,
כחברי מועצת־המנהלים וגם כמתווכים
ויועצי־השקעות.
איך התחרו הבנקים ביניהם? הם
יצרו ביקושים פיקטיביים. אבל לקראת
סוף 1982 הבינו הבנקים שקיימת
כאן פצצת־זמן. ואז, לפי בקשתו של
יורם ארידור, אז שר־האוצר, בשעה שהציבור
חדל למעשה מלקנות אגרות-
חוב ממשלתיות, הסכימו הבנקים להגביל
את עליית השערים.
באותה תקופה היתה הידברות בין
ראשי הבנקים, והם הסכימו להגביל
את עליית שערי המניות לעליית
שערי המדד, פלוס חצי אחוז יותר
מהריבית על איגרות־החוב שנסחרו
בבורסה.

הידברות כזאת בין ראשי
הבנקים היא הגבל עיסקי, שהוא
אסור על פי החוק!

בנקאים גזית, יפת ורקנאטי
הנגיד רשאי להשעות או להדיח
מונה שמניותיהם הם נכס נזיל, שאפשר
למכרו בכל עת, מבלי שזה ישפיע
על המחיר שאפשר לקבל.
הבנקים רצו לתת לציבור, וגם
למשקיעים לטווח קצר, את ההרגשה
שההשקעה במניות היא בטוחה, שהתשואה
היא יותר גדולה מאיגרות־חוב
ממשלתיות צמודות: שהמניה נזילה,
ושבכל עת אפשר לממשה, ללא כל
חשש, גס כשההשקעה היא לתקופות
י צרות.

סחיטת הבנקאים
ך* שאלה המתבקשת היא: מדוע
\ 1הממשלה לא מנעה זאת?
אולי כדאי לשאול ראשית אם
הממשלה היתה יכולה בכלל למנוע את
המהלך ההרסני.
ראשי הבנקים לא נבחרו מעולם
על־ידי הציבור. הפיקציה של בחירת
ראשי בנק הפועלים על־ידי נציגי
העובדים היא מגוחכת. שלא לדבר על
בחירת ראשי בנק לאומי, הנבחרים
על־ידי נציגים מיקריים מטעם הסוכנות
היהודית, גוף ארכאי, שמעולם לא
התקיימו בו בחירות אמיתיות.
בעלי הבנקים הפרטיים בוודאי
שלא נבחרו על־ידי הציבור, מפני
שמניות־השליטה מצויות בידי מעטים.
איך מצאו עצמם הבנקאים בעמדת־כוח,
שבה הם היו יכולים להכתיב את
תנאיהם, כפי שהתברר אחר כך, לגרום
לכך שהממשלה לא תמנע את תהליך

לבנק ישראל ולהביא, למעשה, להדפסת
כסף, קיבל האוצר מהבנקים, בעת
הצורך, סכומים גדולים, בעיקר במ־ט״ח.
בנקים בחו״ל לא רצו להלוות
לממשלה, והם העדיפו להלוות לבנקים
ישראליים, או — ליתר דיוק —
לסניפים בחו״ל של בנקים ישראליים,
שמבחינת החוק הישראלי הם חברות
זרות.
מרגע זה, כאשר הממשלה רצתה
לומר את דברה לבנקים, היו באים
ראשיהם ומזהירים שאם תיפגע המערכת
הבנקאית בארץ, הרי יוודע הדבר
במהרה בחו״ל, האמינות של הבנקים
הישראליים תתערער ואז חסל סדר
הלוואות מחו״ל.
תלות שנייה: האוצר היה מעוניין
שכספי״ההנפקות, שנעשו על-ידי חב־רות־ההשקעות
של הבנקים, ילכו
לאוצר. לחברות־ההשקעות של הבנקים
היו הנפקות רבות, שהופקדו אצל
החשב הכללי. הבנק עצמו הרוויח
עמלה קטנה מהפרשי הריבית.
לבנקים זה היה כדאי כי הכסף
הפנוי, שנותר בידיהם — כ־ 20 אחוז
— איפשר להפיק רווח ניכר. לאוצר
היה עניין בהסדר מסוג זה, כי רוב
הכסף הלך אליו.

בשלב זה החלה התחרות
בין הבנקים השונים על העלאת
ער!־ שערי-המניות, שהיו למעשה
גבוהות יותר מהאיב־

מה שהבנקים עשו — וקראו לכך
״ויסות״ — לא היה אלא דחיפה כלפי
מעלה של שערי־המניות, כשהבנקאי
יודע שהמניה אינה שווה מבחינה
ניכסית.
כאשר מישהו קונה איגרות־חוב,
נוצרת התחייבות בין המוכר והקונה.
אבל כאן, במיקרה המניות הבנקאיות,
מכרו אשליות. רימו את הציבור לגבי
ערך המניה ולגבי התנהגותה.

פשיטת־רגל
יך נולד המשבר?
יום אחד התפשטו שמועות שצפוי
פיחות גדול. המשקיע הקטן העדיף
לעבור לדולארים לזמן קצר. אז החלה
המפולת. הציבור החל למכור, והבנקים
קלטו היצעים דרך חברות בשליטתן.
לכל בנק בארץ יש חברות זרות
השייכות לו, רישמית ולא רישמית.
לחברה כזו מותר ללוות דולארים ללא
הגבלה ובלבד שיהיה ביטחון להלוואה.
אז היתה בארץ ריבית גבוהה על
דולארים ובבנקים הופקדו כספים
במטבע חוץ והבנקים ניצלו את הפת״ח
— פיקדונות של תושב־חוץ במטבע־חוץ
שהיו ברשותם, וגם את קווי
האשראי שהיו להם מבנקים בחו״ל. הם
נתנו דולארים כהלוואות לחברות זרות
שלהם. אותן חברות קלטו מניות.
ב־ 6לאוקטובר 1983 הגיעו הבנקים
למצב שהם קלטו באמצעות החברות
שלהן בין אחד וחצי לשני מיליארד
דולר והיד היתה נטוייה. בשוק היו
מניות בשווי של תישעה מיליארד.
בשלב זה ביקשו הבנקים את עזרת
האוצר.

שלה התחייבה כלפי הציבור והחברות
ליותר מערך־ניכסי של הבנקים. אחת
המסקנות היא שצריך לא לבצע הלאמה
רגילה, כי אנו מעוניינים בתחרות
בין הבנקים, אלא יש לשקול העברת
כל בנק שבהסדר לבעלות חברה ממשלתית,
ולא לתמוך בבעלים שפשטו
את הרגל.
האוצר הבטיח להחזיר ב־104 1988
אחוז מהערך של ה־ 6באוקטובר.
פירוש הדבר למעשה שמניות אלה,
המהוות כיום אגרות־חוב ממשלתיות,
יקבלו 50 אחוז משוויין, בהתחשב
ברווח הצפוי מהשקעה רגילה.
מעבר לזה, הבנק פיתה את הלקוחות
ללוות ממנו כספים וקיבל בביטחונות
את המניות. כל אותם הלקוחות
שנתנו כביטחון מניות להבטחת ההלוואות,
ערכן של המניות כיום הוא חצי.
אבל להתחשבנות שלהם עם הבנקים,
מופיעות המניות לפי הערך המדומה.
בנוסף למניות הבנקאיות שבהסדר,
תמכו הבנקים בחברות־הבת שלהן
והתמיכה התבטאה בכך שכאשר היתה
ירידה במחירי המניות של חברות-
הבת, הבנקים קלטו את המניות.
בפועל הן אינן בהסדר. אבל במאזני-
הבנקים המניות מופיעות בערכים
המקוריים. בפועל המניות של חברות-
הבת, לפי מחירי הבורסה, שוות אולי
10 אחוז ממחיר העלות.
קיימות גם קרנות־הנאמנות של
הבנקים, שבהן מותר להחזיק רק 10
אחוז ממניות הבנקים.
מבקר־המדינה לא שם דגש על כך
שבקרנות נערכת מרי יום הערכה וכל
אחד יכול לפדות את היחידה מן הקרן,
המתנהלת על־ידי נאמנים. הקרנות
רכשו מניות גם של בנקים אחרים.
נאמני הקרנות ידעו שהמניה לא
שווה, ושהיא מוחזקת באופן מלאכותי
על-יד הבנקים. איך איפשרו לקרנות
לרכוש מניות בנקאיות כשידעו שהן
לא שוות את מחירן?
אגב, כדאי להזכיר שבשנת 1977
חדל בנק לאומי לווסת את מניותיו.
ואז, לאורך תקופה של שישה חודשים,
היתה ירידה משמעותית בערך המניות.
הבנק היה ער לסכנה שבעניין, אך הוא
לא יכול היה לעמוד בלחץ, ומכיוון
שרצה להוציא הנפקות חדשות, הוא
חזר בו.
השבוע התבטא המישנה לנגיד
בנק־ישראל, יקיר פלסנר, שאילו
עצר שר־אוצר כלשהו את מירוץ
המניות הבנקאיות, הוא היה חייב
לרדת אחר־כך מהארץ, משום שהוא
היה גורם לשואה כלכלית. זה אינו
נכון. האוצר היה חייב בזמנו שלא
לטייח, ומכיוון שידע שהבנקים מטעים
— הוא היה חייב לאסור על
הנפקות חדשות. מה שהיה קורה אז,
קרה במילא באוקטובר ,1983 אך ב־מימדים
הרבה יותר גדולים, שגרמו
לחוב גדול יותר של המדינה.

על־סי חוק הבנקאות רשאים
הנגיד והמפקח על הבנקים,
בהתקיים תנאים פורמאליים
מסויימים, להשעות או להדיח
את מנהלי הבנקים מתפקידיהם.
לנוכח הגילויים, חובה על
בנק־ישראל לפעול מיד להש־עיית
האחראים למפולת.
הכנסת הונאה פרלמנטרית
בתרגיל שגבל בשקר
הצליח המערך לדחות
דיון שלא היה נעים לליכוד
15 חברי־כנסת ישבו בשבוע שעבר
והקשיבו להצעות לסדר״היום על גילוי
סודות צבאיים של צה״ל. הדיון היה
שיגרתי למדי. ח״כים כמו אמנון לין,
זיידן עטשי ופינחס גולדשטיין, לאו־דווקא
מאורות־הגולה של הכנסת ה־
,11 התיזו ניצוצות ודרשו עריפת ראשיהם
של קציני צה״ל, שגילו סודות
לכתב־החצר של המימסד הביטחוני,
האמריקאי ריצ׳ארד גבריאל.
בפיו של ח״כ יוסי שריד היה מסר
אחר לחלוטין. הוא לא התייחס כלל
לנושא הסודיות. תחת זאת מתח ביקורת
חריפה על שר־הביטחון, על שזה
ביקש ממזכירות־הכנסת לדחות את הדיון
על נושא לבנון.
רבין נראה נדהם, הוא הכחיש בכל
תוקף שביקש לדחות את הדיון, והט־

ח״ב דיניץ

רבין זעם
עים שהוא מוכן מייד לדיון על נושא
זה .״ביקשו ממני לדחות את הדיון. זאת
לא היתה יוזמה שלי:״ קרא רבין בקול.
פתק לרבין. כתב העולם הזה
נטש מיר את יציע העיתונאים וחש
למישרדו של מזכיר־הכנסת, שמואל
יעקובסון.
האיש נעים־ההליכות. עובד ותיק
ומנוסה, היה שרוי במבוכה נראית־לעין.
יעקובסון עדיין לא ידע על
הסערה העומדת לפרוץ, ונתן להעולם
הזה תשובה עניינית :״מדובר בהצעות
רגילות לסדר־היום,״ אמר .״מקובל לדחות
את הדיון, לפחות לשבוע, אם השר
הנוגע בדבר מבקש זאת״.
״האם קיבלת בקשה כזאת מרבין?״
נשאל.
תשובתו של יעקובסון היתה ברורה
וחד־משמעית :״רבץ לא דיבר איתי,
וגם לא מישהו אחר ממישרד־הביטחון.
ח״כ שימחה דיניץ דיבר אתי, בשמו של
רבץ, וביקש לדחות את הדיון. כך
מסרתי גם לבעלי־ההצעות. הם נענו
לבקשת השר. כפי שמקובל בכנסת״.
חקירה נוספת העלתה את הפרטי״ם
החשובים הבאים: שריד הסכים. אומנם,
במורת־רוח ל״בקשת״ רבין לדחייה.
מכיוון שכך מקובל בכנסת. אבל הה־ליט
להקדיש את נאומו במליאה ליחסו
הציני של רבץ למילחמת־לבנון. ולמי
גמות־הדחיה שלו. רק כך התברר לו,
לחברי־הכנסת ולמזכירות. שדיניץ הצליח
להביא לדחייה, תוך שימוש בתרגיל
טיפוסי. הסיבה: אנשי הליכוד. ובראשם
ת״כ עוזי לנדאו. איימו על דיניץ
שעי הצעה לנסיגה בלבנון תיענה בהצעה
הפוכה של הליכוד. דיניץ פוהד
פחד״מוות מחידוש הקיטוב מערך +
מפ״ם +ר״צ +המתקדמת מחד, לעומת
הליכוד +התחייה +הדתיים +כהנא
מאידך. הוא הבין שכל הצעה על נושא
לבנון תחליש את הקואליציה.

ברכה פראי.. ,בת 92 וחציי, מסבות ער תל־אביב הקטנה, ביאליק,
עגנון, אימו שר משה ד״ן, ער מישטזתה, עד הנעשה כיום בהוצאת
הסט־,,,מסדה״ והיחסים ב !,בנה ארכסנדו ונכדה יואב בוש, ומכריזה:

״נשירדת מהרעת
ואיתי לנשק את
האדמה. שבתי׳ פגשו
בתצץ, ונו היתה
פגישתי עם תל אניב־

אתה יושב עם ברכה פלאי במשרדה, אליו
פגישה עם ברכה פלאי היא פגישה עם
היא מגיעה יום־יום בעשר וחצי בבוקר
התקווה. התקווה כי מחשבתו של אדם
ועוזבת באחת. לפני שאתה מגיע אתה
ורוחו יכולים להישאר חזקים ובהירים
חושב: הנה מזומנת לי שיחה קשה עם
כשהיו בצעירותו, גם אם הוא קשיש, בא
קשישה שהדיבור קשה לה, שמחשבתה
בימים, גם אם עבר את הגיל המופלג של .90
אינה בהירה, שיחה שתצרון ממן ריכוז רב
ברכה פלאי מייסדת מסדה, העלתה את
ומאמץ קשה.
זכרונותיה על הכתב בספר הנקרא חיים של
ברכה פלאי מדהימה אותן גם כשנדמה
ברכה. ניתן להכתיר אותה כפמיניסטית, אך
לך שהיא אינה מבינה את שאלתך. אתה
היא מעולם לא התהדרה בתואר זה, מעולם
לא לחמה את מילחמת״הנשים. בעצם * מבין מהר מאוד שהיא מבינה אותה היטב,
אך מחפשת דרך לעקוף אותה ולענות כמו
עשייתה, כמו חלוצות רבות בארץ הזו,
שהיא רוצה לענות, לא כמו שאתה רוצה
הגשימה את מצען של הפמיניסטיות
לשמוע. לא האמנתי שאוכל לשאול אותה
העכשוויות, שיותר מנפנפות במניפסטים
שאלות ענייניות בנושא הבוער של מסדה.
ובחזיות מאשר במעשים.

לא האמנתי שאקבל תשובה לשאלה המע סיקה
כיום רבים הקשורים לעולם המולות
והספרות בארץ, האמנם מסדה מתפרקת
ממשרדיה שבגבעתיים, משכירה אותם
לקו־אופ ועוברת למשרד צנוע יותר. ברכה
פלאי ענתה לי על השאלה, לא באופן ישיר
אמנם, באופן עקיף, שפרק אותי מנשקי.
האשה הזו, שהזיזה הרים והקימה במו
ידיה קונצרן ענקי, מתמצאת במה שקורה
בארץ ובמסדה גם כיום. למרות שהעבירה
את השליטה על המפעלים לבנה, אלכסנדר
פלאי, ולנכדה, אשר ברש, היא אומרת שהיא
משמשת כיועצת בין שני כסאותיהם.
היא יושבת בחדר קטן וצנוע. ממול

לחדרה יושבת דורית שרפשטיין, רעייתו של
נכדה, יואב ברש, המנכ״ל. באותו חדר,
איתה, יושבת בתה, שרה, אליה העבירה
חלק מתפקידיה. שרה היא אלמנתו של
חאקי ברש, שתמונה גדולה שלו מקשטת
את החדר. חאקי היה בנו של הסופר אשר
ברש ועבד עד יום מותו בהוצאת מסדה.
דומה שברכה פלאי זכתה למה שמעטים
זוכים לו. הדור השלישי ממשיך את מה
שהתחילה ולדבריה קיים סיכוי רב שגם
הדור הרביעי ישתלב בעץ העבות הזה, שאת
שורשיו נטעה בשותפות עם המשורר
הלאומי, חיים נחמן ביאליק, באמצע שנות
העשרים. היא הכירה מקרוב סופרים

אני אוהבת את החיים!
(המשך מעמוד 141
ומשוררים, שעיצבו את פגיה של הספרות
העברית, היא מלאה סיפורים כרימון ויש לה
הומור דק״דק. כשבתה שרה מגסה למתן
אותה מעט, מתעלמת הגברת הזקנה
ואומרת את שלה. כך בנוגע לביאליק, כן
בנוגע לעמון, כך בנוגע למצבה העכשווי של
מסדה, כך בנוגע לנכד יואב ברש ולבן
אלכסנדר פלאי.
היא לוקה בעיוורון ואומרת לי אני לא
יכולה לראות אותך, אבל מזווית מסויימת
אני מרגישה את הסילואטה שלך ,.היא
כפופה אל שולחנה, מספרת לי שזקוקה
למשענת כשהיא עוברת מחדר לחדר, אך
במקום לשבת בבית ולנוח, היא מתעקשת
לבוא יום־יום למשרד, לעסוק ביוזמות
חדשות. כרגע היא שקועה רובה ככולה בשני
מפעלים, הפשטת התלמוד ועולם המיסטיקה.
במשך השיחה יש לי תחושה שהבת
שרה היתה רוצה שאמא שלה תאט את
הקצב. ברכה פלאי, כך נדמה לי, יודעת שאם
תאט את הקצב, תקרב את סופה. אפשר היה
לצפות מאשה בגילה שהחיים יעייפו אותה,
שתרצה, אולי, להצטרף אל יקיריה בעולם
שכולו שוב(על־פי אמונתם של אחרים) ,אך
הרושם שלי הוא שהיא בכלל לא חושבת
בכיוון זה. היא אוהבת את החיים, רוצה
להאחז בהם כמה שיותר. נדמה לי שגם אם
ירצה מישהו במסדה לנטרל את הגברת
הישישה ממעורבות בשטח לא יצליח. היא

אינני מרמה את עצמי אף לרגע ויודעת
שהסוף הוא הפרידה מהעולם הזה. היות שאין
ברירה והתמותה תפקוד אותי. כסופו׳של כל אחד
מאתנו. אני אף חושבת שבאיזשהו מקום איחרו
לקרוא אותי לסוף המר, ואולי הנצחי הזה. אחרי
שהגעתי לגיל 80 וחגגו לי את יום־ההולדת בפאר
והדר ובכבוד רב, השלמתי עם העובדה שהסוף
הוא קרוב. ואם הוא איחר לבוא אינני מקבלת זאת
בזעם, כי אם בברכה של יום־יום ובנכונות שהיום
הזה בוא יבוא.
אני מאוד־מאוד מעריכה את החיים ויודעת
שהחיים הם נצחיים. אני רואה גם את כל התהפוכות
שקורים לכל אחד מאיתנו בעין טובה. אני
אוהבת את החיים והשקט הנפשי והנחמה שלי זה
שהחיים יימשכו בלעדיי עם כל הטוב והרע
שבהם. אני רואה שלמרות שיש חושך במנהרה,
צריך לעבור ולהגיע כי תמיד ישנו אור בקצה
המנהרה.

• זכית לראות את המאה העשרים
בהיולדה, את זוכה לראות אותה בשנותיה
האחרונות. כיצד את מתבוננת
כיום בתהפוכות שפקדו את המאה הזו?
ההתחלה שלי עוד במאה הקודמת, כאשר
עברתי מ־ 1800ל־ .1900 אני רואה את המאה
מבעד להיסטוריה הפרטית שלי, שהיתה סוערת
ורועשת ומלאת־תהפוכות. אני עדת־ראיה להורדת
ראשים, היעלמות מישטרים, מילחמות ושינויים
שחלו בעמים ובארצות. אני לא יודעת מה
אני יכולה להגיד לך על המאה, אבל על עצמי אני

אלכסנדר. הבעל מאיר חיכה לנו כאן. העזיבה
שלי היתה מאוד דרמאטית והרבה מכשולים
עמדו בדרכי עד שהגעתי. זה היה כ׳ בתמוז והיתה
חגיגה גדולה של הרצל כשהגעתי לתל־אביב,
שלא ידעתי עליה כלום ולא כלום, אולם רק
שירדתי מהרכבת מקיירו(באנו דרך קיירו כי היו
מהומות בנמל יפו ופחדנו לרדת מהים) באופן
אינסטינקטיבי כשרציתי לנשק את הארמה, פגעו
שפתיי בחצץ וזו היתה הפגישה שלי עם תל״
אביב. אבל עוד מהרכבת כשהבטתי בתל־אביב
נפתחה בי איזו כימיה מיוחדת ואהבה ממבט
ראשון לעיר. ובהפתעה גדולה ראיתי שזה לא
מדבר שומם, כי אם פה ושם נראים בתים ואף־על־פי
שהחול שלט וכיסה את הרחובות מרחוב אלנבי
עד הים, הרי שהשמים מעל ראשי היו בהירים
מאוד־מאוד. התאהבתי באהבה גדולה ונקשרתי
בקשר אמיץ.

• מי חי בתל-אביב ב?1921-
כל איש וכל בית שפגשתי היו בשבילי הפתעה
נעימה ונוצר קשר הדוק יותר עם הרבה אהבה
ואהדה לראשונים האלה. הגענו לארץ בחוסר־כל
כשטבעות־הנישואין שלנו ממושכנות בקיירו
בשביל כרטיסי־הנסיעה. בתל־אביב חשתי ביטחון
גמור, כי זה המקום שבו נחיה למרות הכל.
והייתי רחוקה מאוד מציונות ברוסיה, אבל פה
נקשרה נפשי לאהבה עמוקה. כשהגעתי היו לי
ידידים בארץ, שעלו לפניי מרוסיה. ידידתי
הטובה ביותר היתה מרי יציב, שחיה כבר הרבה
שנים בארץ. ברוסיה היא היתה חברה טובה ובארץ
חידשנו את הידידות. אצלה פגשתי את החברה
הגבוהה והאינטליגנציה הסוציאליסטית שבנתה
את הארץ: ברל כצנלסון ולעיתים רחוקות יותר
את בן־גוריון וגולומב וחברי השומר וחברי קיבוצים
והרבה אנשים טובים.
כמו כן היתה לי חברה שניה מרוסיה, דבורה
דיין־זוטולובסקי. דבורה ואני למדנו יחד באוניברסיטה
ועוד ב־ 914ו, כשהתחתנתי עם מאיר,
קיבלתי ממנה הזמנה חמה מאוד לבוא אליהם
לדגניה ושכל מה שיש להם יהיה גם לנו. דבורה
כתבה שתבוא לפגוש אותנו בצמח. אבל מילח־מת־העולם
הראשונה הפריעה להגשמת רצון
הדדי זה וגם בבואי לארץ דרכינו נפרדו, נשארתי
לגור בעיר ודבורה ובעלה שמואל גרו בנהלל.
בכל אופן, הידידות נשמרה ומעניין לציין
שדבורה חשבה שנבוא לדגניה ואף כתבה לנו
פרטים מרוייקים איך ניפגש: או שהם יבואו
לפגוש אותנו בנמל חיפה ואם לא ייצא לפועל
שאסע ברכבת לצמח והם יבואו לפגוש אותנו שם.
הם יסעו בפרדות מנהלל. אבל בגלל הסיבוך הזה
של הנסיעה לא נסעתי לנהלל והיא לא באה לתל־אביב
ופגשתי את דבורה, חברתי הטובה, אחרי
הרבה שנים כשהתבססנו כל אחד במעמד שלו
ונסעתי כבר באוטו פרטי לנהלל איפה שביליתי
לא פעם אחת.

אלכסנדר, כרכה, שרה ומאיר פלאי ()1925

,המישפחה נפרדה בעסקים, אך נשארה מאוחדת!
רואה ושומעת הכל, למרות שהיא לוקה
בעיוורון, למרות שהשמיעה כבדה עליה.
לפני שאנחנו נפרדות היא נזכרת בנכדתה
יעל ברש שנרצחה בצורה אכזרית בניו-יורק
על-ידי בעלה, שהתאבד לאחר מכן. יעל
היתה נכדתה האהובה ודווקא היא לא
היתה מעורבת במסדה. היא היתה כורי אוגרפית,
עמדה לבצע כוריאוגרפיה שקראה
לה עד מאה ועשרים ושהיתה מבוססת על
חיי סבתה. כשביקשה יעל מסבתא פלאי
לספר לה על עצמה אמרה לה זו :״אם את
רוצה לדעת עליי, קראי את ספרה של ליב
אולמן על סבתא שלה״.

• עברת כבר את גיל התשעים,
כיצד את מרגישה?
אני בת תשעים ושתים וחצי, מתקרבת
לתשעים ושלוש וחושבת שקצת איחרתי להיות
בעולם הזה, כי כל חבריי וידידיי הקדימו אותי
לעלות למעלה ודה־פקטו מכל ידידיי וחבריי
נשארתי בודדה ועזובה ומבלה רק בחוג המיש־פחה
ובעבודה היומיומית. שהצטמצמה בהרבה
מבחינה ביצועית. כיום אני מתרכזת בעיקר
ביוזמות חדשות וברעיונות חדשים. אך מה לעשות.
זהו דרכו של עולם, כל חבריי למעלה ואני
עוד פה.

• היית רוצה להצטרף אליהם?
אני רואה יום־יום שאצטרך לתפוס מקום
על־ידם. לא חושבת שאצטרף אליהם, כי הם לא
בחיים, הם מתים.

• בספרך את מספרת, כי את מאמינה
בגלגול נשמות ובחיי עולם הבא.
זה נכון, ואולי משום כך אני יוזמת מפעל גדול
חדש שיעסוק במיסטיקה.

• אנשים פוחדים מהמוות. האם גם
בגילך, אחרי כל כך הרבה שנות־חיים,
את פוחדת מהמוות?

יכולה להגיד שבכל התקופה הסוערת הזו,
באוביקטיביות, אני יכולה לקבוע, שלא הערכתי
את עצמי, הבנתי שלא רק גדולים עושים
היסטוריה ושגם קטנה כמוני יכולה בעיקרון
ליצור היסטוריה. המציאות שלי קבעה צורך
לבנות את עצמי. כבר משחר־נעורי קבעתי את
עקרון־חיי בעצם העובדה שלקחתי בעל ממעמד
נמוך משלי ובכך קבעתי את עצמאותי.

• צריך היה בצעירותך הרבה אומץ
למרוד באבא, לברוח אל העיר השכנה
ולהינשא בחשאי.
צריך היה, אבל אבא תמיד התייחס אליי
בהרבה הערכה. בכוחות, גם רוחניים וגם פרגמטיים,
שנמצאו, כנראה, בגנים שלי, הולכתי
ביוזמות אישיות והבנתי שבעיקרון עליי ליצור
ולבנות את חיי עם סיפוק רוחני והסתפקות
במינימום חומרניות.
אם אני מסכמת בסוף חיי את המאה שעברתי
אני יכולה להגיד מחכמת שלמה שאין חדש תחת
השמש ומצד שני כל יום הביא משהו חדש.

• כשאת מביטה אחורה על המאה,
איזה תמונות עולות בראשך?

אני זוכרת טוב מאוד את התמונות והעיתונות
מ־ . 1903 אני זוכרת טוב מאוד את מילחמת
יפאן־רוסיה וזוכרת את המאורעות ההיסטוריים
הגדולים של סוף המאה ברוסיה הגדולה, המונרכיסטית.
אני זוכרת איך יצאתי את רוסיה
המהפכנית וההרוסה שהיתה, בעצם, המולדת
הראשונה שלי. ראיתי את רוסיה בציפורני המשטר
המונרכיסטי וראיתי את רעידת־האדמה של
רוסיה הכבולה שמורידה את כל השרשרות
והורסת את היש וכשעזבתי אותה עוד טרם
הקימה את החדש.

• בגיל 29 הגעת לארץ־ישראל עם
בנך. איך היתה, בעיניך, הארץ?
עזבתי את רוסיה בצורה לא־לגאלית עם הילר

• איזו אשה היתה דבורה דיין?
ראיתי אותה בעבודה פיסית קשה מאוד.
מדמדומי־בוקר עד מאוחר בלילה, עבודה פיסית
בדומם ובחי של המשק הגדול שלה. עשיתי הכרה
עם הפרות שלה, שהיו מתחילות לבכות אם לא
נתנה להן אוכל בזמן.
לדבורה היה כוח רוחני גדול מאוד ובליבה היה
אי־סיפוק מכיוון שעסקה רק בעבודה פיסית. את
הבן הגרול, משה, אף פעם לא ראיתי בבית. כפי
שהגדירה דבורה, הוא תמיד נמצא רחוק מהבית.
בפינות מסוכנות ואת כל האהבה הגדולה שהיתה
טמונה בה לילדיה היא חילקה עם הבת שלה
אביבה, עוזרת שקטה ונאמנה בכל עבודות־המשק
שלהם ועם הילד זוהר, שהיה ילד מאור חי,
דינמי ומבטיח וכבר אז כתב שירים והיא כבר
השלימה עם המציאות והבינה שמשה לא יהיה
יושב־בית, אלא תמיד יהיה איפה שיותר מסוכן
והיא כבר השלימה עם זה שבעלה, שמואל, נמצא
תמיד באיזה תפקיד ציבורי והיא הצטערה שלא
יכלה לנצל את הכוח הרוחני הגדול שהיה טמון
בה ושלא יכלה לחלק את הרגשות האלה עם
רבים ואף לא עם בעלה.
ואחרי זה הוצאתי את ספריו של בעלה, שמואל,
ואת זכרונותיה של דבורה ואת שיריו של
זוהר, שנפל במלחמת־השחרור ובשנים האחרונות
את כל הפרסומים הראשונים של נכדה, יונתן גפן,
שאני זוכרת אותו מנדנד לסבתא ובתור ילד קטן
רוצה גלידה.

• היום נשים מנפנפות בפמיניזם. אז
בלי לנפנף, אתן, בעצם, הייתן פמיניסטיות
בעשייה, לא בדיבורים!
אני לא יודעת עד כמה זה נכון. אני זוכרת
שנתקלתי כסופרת ושמה דבורה ברון ואהבתי׳את
מה שכתבה, רציתי להוציא חוברת בשם ח״ן,
חכמת נשים, ולא הצלחתי למצוא נשים שימלאו
את החוברת. ולמרות שלא היה לי כל קשר עם
פמיניזם, או עם לחימה בעד עמדת הנשים, תמיד
ראיתי כי אחריות כפולה, גם בתור יוזמת דברים
חדשים בארץ וגם בתור אשה, שאם תיכשל,

האשמה תהיה על המין החלש. אף פעם לא רציתי
להיכנס לעניין של עצם מקום האשה בחברה, כי
עצם היותי אשה דרש ממני שאצליח בעבודתי גם
בתור הוכחה של גישה שהאשה מסוגלת לעשות
דברים שלא יורדים בערכם ממעשי גברים.
אם לומר את האמת, בעומק ליבי חשבתי שאני
בתור אשה יכולה להשיג יותר מגבר, כי לפי
רעתי, בלי השוואה פיסית וביולוגית, עצם הנפש
של האשה עולה, לדעתי, בהרבה, גם ביכולת
הרוחנית, וגם ביכולת האמוציונלית, שלדעתי
מוסיפה הרבה מאוד. ולמרות שכל חיי עבדתי עם
גברים, וכל־חיי הייתי מסתובבת אשה יחידה בין
עשרות גברים, אף פעם לא חשתי תסכול בתור
אשה וגם לא ראיתי שגברים מתייחסים אליי כמו
אל המין החלש. תמיד הייתי שווה בין שווים והיו
גברים שהלכו אחריי ולא להיפך. ידעתי שאני
מסמלת גם את האשה, אך מעולם לא ראיתי בזה
מקום לגאווה אלא שוויון מלא בין המינים.

• היכן את מתגוררת כיום?
שלוש שנים אחרי מות בעלי, עמד חתני חאקי
ברש, בנו של הסופר אשר ברש, על כך שאתגורר
איתו ועם בתי שרה. הם בנו לי אפרטמנט מעל
הבית שלהם והרבה שנים הייתי מבלה שם במשך
היום וחוזרת הביתה לישון. הייתי האם הרוחנית
של נכדתי האהובה, עליה השלום, יעלי.
מהילדים שלי יש לי הרבה נחת וגם מכל
הנכדים והנינים. אפשר להגדיר את הנכדים וה־נינים
שלי כוונדר־קינרים, ילדים מבטיחים. הנינה
שלי, טלי, הבת של נכדי יואב, היום היא כבר

״לדבורה ר״ן היה נוח
רוחני גחל, ובדנה
היה אי־סיפוק, מניוון
שעסקה בעבורה ניסית
ולא נלה לחלוק את
רגשותיה וחחושוחיח
עם שמואל, בעלה״

ילדה גדולה ופעילה בפוליטיקה, אבל כשהיתה *0
אולי בת תשע שיחקתי איתה שהיא מולית ואני
סופרת שמביאה לה כתב־יד. היא ביקשה ממני
שאבוא לקבל תשובה בעוד שבוע. כשבאתי אחרי
שבוע אמרה לי גבירתי, אני מקבלת את כתב־היד
שלך, אבל אצטרך לעשות בו שינויים, את כותבת
יותר מדי על השואה ואני לא רוצה להכניס כל כך
הרבה עצב לספר. כן יש לי נין גם מהנכר שלי
עידו, שניהם הילדים של יואב, הנכדים של בתי
שרה. גם מאלכסנדר בני יש לי שלושה נינים^ .
איתי הוא ילד בן 13 ומומחה גדול בכל שטחי ן
המדע ומתמצא בביוכימיה ובאסטרונומיה. ויש לי
את נויה וילר קטן, עוד מעט בן חמש, מיכאל, יפה
בחיצוניותו ובפנימיותו.

• האם נכון כי יש קרע במשפחתך,
סיכם וך בין משפחת בנך אלכסנדר
ומשפחת בתך שרה שבנה, יואב ברש,
הוא מנכ״ל הוצאת..מסדה״?

מה שנוגע למשפחה, זוהי משפחה אחידה
ואידיאלית. אבל אלה הם חיי הילדים שלי ולא לי
להתערב בהם. הבן הגדול אלכסנדר והבת שרה —-
נולדו בפסק־זמן גדול אחר מהשני, כשש שנים ״
הפרש, וכל אחד היתה לו החברה שלו והחיים שלו !
וכל אחר הלך לפי האופי והנטיות שלו. אלכסנדר |
עזר לי בעבודתי עוד כשהיה סטודנט, הוא העריך
מההתחלה את הקושי והערך של העבודה שלי
ואני זוכרת כשהיו צריכים לקנות לו מכנסי חאקי |
בשמונה גרוש או באחד־עשרה גרוש הוא ביקש
שנקנה את אלה שעולים שמונה גרוש, כי לאמא
קשה מאוד עד שהיא מרויחה שלושה גרוש.
כבר בתור צעיר רצה לשתף איתי פעולה
ואמנם, עם גמר האוניברסיטה, השתלב איתנו •
בעבודה כשהוא, חתני, בעלי ואני מהווים את
ההנהלה של מסדה. שהתרחבה והיתה לחברת-
אם להרבה חברות בתשלובת כמו דפוס פלאי.
האנציקלופדיה העברית, מסדה־פרס. חברת־ההפצה
רות וחברות קטנות יותר.
אבל במרוצת הזמן ואחרי הרבה שנים, כשמתו
בעלי וחתני, ההנהלה הצטמצמה וצירפתי אליה
את נכרי יואב ברש וכך ישבנו בהנהלה בני אלכסנדר.
נכדי יואב ואנוכי עד שבגלל העיוורון והגיל
מסרתי להם את ההנהלה הראשית.
אבל כל אחד מהם הלך לפי האופי והכוח שלו י׳ ן .׳
וראינו שעבודה משותפת של קונצרן גרול כזה |
יכולה להיפגע כששניים מחזיקים בטלית ולפי !
בקשתי הסכימו עוד בחיי, מה גם שחשבתי שחיי
הולכים ונגמרים, לחלק את כל המפעלים החשו־

בים לכל אחד לפי הבנתי ולפי רוח־הפעולה של
כל אחד מהם.
וכך, האנציקלופדיה העברית שאלכסנדר
היה המזכיר שלה, עברה לבעלותו ביחד עם
מסדה פרס מכיוון שהוא היה האיש שקשר את
הקשרים של מסדה־פרס עם מו״לים בעולם
הגדול. כמו כן העברתי לו הרבה מפעלים יותר
קטנים, לפי האפשרויות והרוח שלו.
ואת הוצאת־הספרים מסדה והדפוס נתתי

,אני וואה ׳וס־יום
שאצטרך לתפוס מקום
ליד חבר״ .לא חושבת
שאצטרך אליהם, ני
הם לא בח״ם.
הם מתים״
בידי נכדי, יואב ברש, שממילא שלט בהם
דה־פקטו והחלוקה הזו דה־פקטו הפכה דה־יורה.
אבל למרות זאת נשאר ונשמר הקשר
המשפחתי, כשכל אחד מהם אוטונומי בעסקים
ועצמאי בלי כל קשר עסקי אחד עם השני. ומזלי
הוא שגם הדור השלישי של שתי המשפחות
האלה ממשיך בעבודה הראשונית שאני התחלתי.
לצערי הרב הרבה מאוד מפעלים של חלוצים
בימינו מתים יחד איתם ולי יש המשך בדור
שלישי, אצל נכדי. שעובדים כולם בעסק
המשפחתי בתקווה שגם ניני ימשיכו את דרכי
ושזה יעבור מדור לדור.

• האם נכון שמצבה של ״מסדה׳״
מאלץ אותה להשכיר את בניין־המש־דדים
הגדול והדפוס למשרדי ה״קו־אוס״
הסמוכים וכי אתם עוברים, כתוצאה
מהמצב הכלכלי, למבנה צנוע יותר?
במשך כל שנות־חיי בארץ חלמתי על קביעות
של דורות במקום שהתחלתי. הן בבית והן בעבודה.
אולם ההתרחבות הדינאמית של העסקים דרשה
לשנות מקום אף־על־פי שלמזלי המזל ליווה
אותנו לאויר כל הדרך והשינויים היו תמיד רק
לטובה.
כשהגעתי לארץ גרתי בשנה הראשונה בחדר
שכור. כעבור מספר שנים עברתי לשני חדרים.
אחר־כך בניתי בית ברחוב קרל נטר. מהבתים
הראשונים של תל־אביב, בית שקיים עד היום עם
כל שלוש קומותיו ועם המעלית שלו. שנים רבות
אחרי מות ;עלי המשכתי לגור לבד בששה חדרי
הבית. אר כמו שסיפרתי, לפי דרישת חתני,
עברתי אליהם והבית עבר בירושה לאלכסנדר
וכיום מתגורר שם נכדי דוד. הנוטה למוסיקה עוד
כשהיה תינוק והיה מתנדנד במיטה. .אז אמרתי
הילד הזה יהיה חזן. נו, היום הוא עוסק במוסיקה.
בן שלושים ועדיין רווק.
מה שנוגע לשינוי מקום, תמיד קינאתי
באנשים שהכרתי בחו״ל שגרים בבית של הסב־אים
שלהם והנה גם בביתי שלי גר נכדי.
מה שנוגע לשינוי מקום, תמיד היתה בי
שאיפה לבנות את הבית שלי, שיהיה לדורות ולעומתה
שאיפה תמידית להרחבת־העסק, הרחבה
הדורשת שינוי מקום. וכר מסדה עברה מהבית
הראשון ברחוב הרצל, שנבנה בשביל הוצאת

מוריה, ליהודה־הלוי ולרמת־גן ואחר־כן־ לבית
הנוכחי, בגבעתיים. אני רואה בהבנה גדולה אם
תהיה אפשרות ממקום זה למקום אחר, לפי גורם
הזמן. אראה בזה רק ברכה. יש לי כל הבטחון
שהמפעלים שלנו יתגברו על המשברים והבעיות
הפוקדים עכשיו את הכלל ומכבידים מאוד על
הפרט. אני מאמינה שנצח ישראל לעולם לא ישקר
ואני בטוחה שהשורש החזק של העץ שנטעתי
יילך ויהפוך עבות.
בסיכום חיי אני רואה לפניי הרבה מפעלים
שהתחלתי כשהקטנים נעלמו מהאופק והגדולים
השתרשו והעצים גדלו ויש לי תקוה שעוד הרבה־הרבה
שנים שורשי התרבות שנטעתי ילכו ויעמיקו.

את אותם שורשי־תרבות התחלת
בעיקר בהפצת ספרים זרים. אחר־כך
צירפת אליך כשותף את כיאליק.
האם הוא רק נתן את שמו או שהיה
שותף פעיל?
הוא היה מאוד־מאוד פעיל. היינו נפגשים יום־
יום לרקום חלומות בקשר להפצת הספר. ביאליק
היה אומר שמותר לקנות כנסיה בשביל למכור
ספר עברי. נפרדתי מביאליק בביתו ברמת־גן
יומיים לפני נסיעתו לוינה, לניתוח, כשאנחנו
מלאי־תוכניות להבא. לצערי ההמשך לא בא.

• זה נבון שביאליק לא אהב ספרדים?
את ביאליק אני הכרתי אישית והיתה לי
הזכות והכבוד להכירו מבחוץ ומבפנים מבלי
להיכנס לעבודתו הספרותית.
ביאליק עבד הרבה מאוד בחלוקת השירים
שלו לסדרות לתלמידים, טבע לחוד, שירים
לאומיים לחוד, ליריים לחוד, זה לקח אצלו
חודשים. בסוף ימיו הגה רעיון של כינוס
פופולארי של אוצרות התלמוד. עקבתי אחרי
ביאליק לא פעם, דיברנו על נושאים כלליים,
אגיד לר את האמת, לפי שהכרתי את ביאליק,
בתור איש, מצאתי בו הרבה דברים פוזיטיביים,
למרות הביקורת עליו. אני רואה בביאליק איש
גדול. הוא היה משכמו ומעלה.
שרה ברש: מברכה פלאי לא תוציאי
שביאליק שנא ספרדים, מפה זה לא ייצא.
ברכה פלאי: תימנים הוא דווקא אהב
ואנשים אהבו אותו. הוא ברח מרחוב ביאליק
בגלל הביקורים. היו באים מקטנים עד גדולים
לראות את ביאליק וזה היה מפריע לו מאוד ואז,
לפי הזמנה חמה של קריניצי, הוא עבר לרמת־גן.
אני זוכרת שכשהייתי אצלו לפני שנסע לוינה,
טיילנו בחדר הגדול שסובב את הבית הקטן
והצנוע והוא הודיע לי שלוא היה צעיר בעשר
שנים, לא היה מתבייש בשם סוחר שהקהל הדביק
לו בתור גנאי.

• למה כינו את ביאליק סוחר?
אמרו שאהב כסף.
שרה ברש: בעלי ח אקי ברש, תמיד היה
הולך עם הילד, וביאליק תמיד היה אומר לו
אתן לך מתנה ואף פעם לא נתן.
ברכה פלאי: בינינו לבין עצמנו, הוא פשוט
פחד שלא יהיה לו לחם. אז הוא אמר לי לוא הייתי
צעיר הייתי סוחר. הוא רצה להוכיח שסוחר זו
תעסוקה מכובדת.

• מספרים עליו שלמרות שכתב
לילדים הוא לא אהב אותם במיוחד,
כשהיה הולך ברחוב והיה פוגש בילדים
היה מגרשם במקלו שיסורו מדרכו.
מה שנוגע לילדים הוא לא הסתיר אף פעם את
אהבתו אליהם והעריך מאוד את יחס הילדים
לעבודתו. פעם שאלתי אותו למה אתה לא כותב
בשפה שילדים מבינים, אז הוא ענה לי ילדים
אוהבים לפצח אגוזים אז הם יפצחו גם את
הספורים שלי. הוא היה קשור מאוד לילדים של

ברכה פלאי ובתה שרה ברש

העברתי אליה את הקשר עם הסופרים
רבניצקי וטיפח את לובה אליאב.
אני לא רוצה להגיד אהב או לא אהב, אני
יודעת שהיה מקבל את תשומת־הלב של הילדים
ליצירות שלו בסיפוק רב והיה ממש מסמיק
מתענוג כשהיו מספרים לו שהם לומדים וקוראים
אותו.

• מה היה הקשר שלך עם ש״י עגנון?
את עגנון הכרתי טוב מאוד. הינו ידידים, גרנו
פעם, בחופשת־קיץ בשכנות. אני גרתי בבית
דורה שוורץ והוא בבית דניאל בזכרון־יעקוב,
כשהפרידה בינינו רק גדר 10 .שנים לפני שקיבל
פרס־נובל. הוא סיפר לי בסוד שהמזוודות שלו
פתוחות והוא לא יודע לקפל את הבגדים
ושאשתו עומדת להכין לו הכל. כי הוא מועמד
לפרס־נובל. נו, המזוודה הזו נשארה פתוחה עשר
שנים עד שהוא קיבל את הפרס. היו לי איתו
פגישות ארעיות, הוא מאוד העריך את כוח
ההפצה של הספרות ואת הפרסומת שעשיתי
לסופרים, שטיפלתי בהם. הוא היה מת לעבור
אליי, הביא לנו פעם במתנה שלושה סטים של
ספרים שלו בשמונה כרכים, אחד לי, אחד לבת
ואחד לבן.

כאלה שנולדים עיוורים לא רואים כלום. בזווית
מסויימת אני יכולה לראות איזה שהיא סילואטה
אבל אינני יכולה לראות מה שתחת אפי. העיוורון
פגע בי באופן מיוחד קשה, העיניים היו כלי־העבודה
שלי.

• כמה שעות ביום את עובדת?
קשה להגיד שאני עובדת. אני מגיעה למשרד
כל יום בעשר ושלושים ועוזבת באחת בצהריים.
העבודה העיקרית שלי היא לשמור על תדמיתה
של מסדה להבא וליזום מפעלים חדשים. אבל
אני משתדלת גם להיות מעורבת בביצועים.
האמת היא שמבחינה פיסית העיניים לא
רואות והרגליים כושלות ודה־פקטו קשה לי
לעבור חדר מבלי להישען על מישהו, זה מה

• אם עגנון..היה מתי״ לעבור אליך
למה לא עבר?
כי היה מקבל אצל שוקן קיצבה חודשית.
שאני לא יכולתי להתחייב לשלם לו.

• מה היו היחסים בינך לבין שוקן?

את זלמן שוקן, מייסד ההוצאה, הערכתי, אבל
לא הכרתי את הבן גוסטב(גרשום שוקן, עורך
הארץ) .לא היה לנו שום שיתוף־פעולה ושום
קשר, כמו שלא היה לי קשר הדוק עם כל מו״ל
אחר. דאגתי לעבודה שלי, מבלי לעלות על
יבלות של אחרים. עשיתי דברים, חידשתי ויזמתי
בכוחי שלי. אף פעם לא ניסתי להרוס מישהו.

• מתי התחלת לעבוד באופן חלקי?

יצחק ברש (בתמונה הגדולה) ומאיר פלאי (בתמונה הקטנה) על הקיר
-התחלתי בספריית־השאלה ובניתי קונצרן־ענק!״

התחלתי את עבודתי בספריית־קשאלה ובניתי
קונצרן גדול. בהגיעי לגיל גבורות ואחרי
שפקד אותי העיוורון, שהוא בשבילי קטסטרופאלי,
התחלתי לעבוד באופן חלקי. זה קרה בשנת
1977 והעיוורון פקד אותי כתוצאה ממחלה
ממושכת של גלוקומוה. זה הרס לי את
שדה־הראיה.
את שואלת אותי אם העיוורון טוטאלי? כמו
שאני מכירה עיוורים, אין עיוורון טוטאלי, רק

שהגוף גרם. אבל באותו הזמן עצם המחשבה שלי
נשארה בהירה ואולי התחדדה בהתפתחותה
מילדותי ועד היום.

• האם את סובלת מבדידות?
יש לי נחת מהנכרים וגם מהנינים שכל אחד
מהם מוצלח מהשני. מה שנותן לי אור גדול
וחמימות. היא נינתי תמרי שהיא כל כך יפה
וכשרונית ולמרות שהיא בת שש, הצעתי לה
להיכנס לאוניברסיטה.
נכדתי יעלי היא פצע פתוח בליבי. את יודעת
שעד לפני מותה עבדה על כוריאוגרפיה בשם עד
מאה ועשרים. שהיתה מבוססת עליי. היא
ביקשה משרה בתי שתשלח לה הרבה תמונות,
כדי שתוכל על פיהן להעמיד את הכוריאוגרפיה.
כעת עובדים בניו־יורק על הכוריאוגרפיה הזו. זה
היה המפעל האחרון שלה ובפברואר שנה זו יעלו
את הכוריאוגרפיה בווילג׳ בניו־יורק.

ם את או אתה בעל השכלה
> 1אקדמאית מלאה ונסיון של תשע
שנים בשידור, או בעיתונות, או בניהול.
יש.לך ידיעה בתרבות ישראל
ואתה מתמצא בחיי־המדינה. אתה בעל
כושר למיכרז על מישרת מנהל הטלוויזיה,
שהתפרסם בעיתונות ביום השישי.
אבל
אתה יכול להיות בטוח, שאף
לא אחד מן השיקולים האלה ינחה את
חברי־וועדת המיכרזים שתשב ותדון

מי יהיה. המנהל הבא של הטלוויזיה.
כבר שבועות רבים עסוקים הפוליטיקאים
מכל הדרגים בבחישה
׳בקלחת מנהל הטלוויזיה. אלה משכנעים
למען מועמד זה, ועסוקים בו
זמנית בהכפשת שמו של מועמד אחר.
סיפורי רכילות נכונים ולא נכונים נשלפים
מעומק עברם הרחוק של המועמדים
ומופצים ברבים כדי ללכלך את
שמם. ובינתיים מתפוררת הטלוויזיה
הישראלית לנגד עיניהם של הצופים

מועמד שילון
כישורים מקצועיים. פגישות צפופות

*יי 44

ובעוד זמן קצר כבר לא יהיה מה להציל
יותר.
העיתונאים עסוקים בספקולציות
שונות ומשונות באשר למועמד שייבחר.
שמות שונים עלו וירדו בשקט
כעבור יום.
נכון לעכשיו ישנם שלושה מועמדים
פוטנציאליים: דן שילון, חיים
יבין ויוסי צמח.
״מקורבים יודעי דבר״ אומרים שלבסוף
יגיש, כנראה, רק מועמד אחד

מועמד צמח
בלתי־נשלט ובלתי־צפוי

את בקשתו למיכרז, זה שיהיה בטוח
בניצחונו, זה שיהיה בטוח שיזכה ברוב
קולות חברי וועדת המיכרזים, הכוללת
את כל חברי הוועד־המנהל של רשות־השידור
(שישה חברים ויו״ר הוועד),
את אורי פורת, מנכ״ל רשות־השידור,
ושני עיתונאים, נציגי האיגוד הארצי.
המועמדים עצמם, למרות שאינם
עדיין מועמדים רישמיים, מסרבים
להתראיין. כל מגע איתם צריך לעבור
דרך ״המקורבים״ ,אלה שעובדים

בשדולה למענם בכל מיני חלונות
פוליטיים גבוהים או נמוכים. הנושא
הפך לשיחת היום במיזנון חברי־הכנ־סת,
לשם עולים מדי יום כמעט, עובדי
טלוויזיה המשמשים שדולה למועמד
זה או אחר.
נושא בחירת מנהל הטלוויזיה גרם
לחיכוך חמור בין אורי פורת, מנכ״ל
רשות־השידור, לבין חלק מחברי ה־וועד־המנהל.

כאן מג ט לחדשות. בנקודה זו

מועמד יבין

דרכי־נועם, לא מקל־חובלים

זה רא מאבק מיקצועי. הכישורים איבד 1את חשיבותם. חסרה של
עסקנים משחקת כדורגל בכלי־התקשורת העיקרי, המתפורר מיום ליום
אני נפרד מכם ומהטלוויזיה הישראלית
בשלב זה.״ כך נפרד דן שילון
לפני שלוש שנים מן הטלוויזיה ופרש
ממנה אחרי 14 שנות עבודה. מאז
נוסדה הטלוויזיה.
אז טען שילון שהוא עוזב את
הטלוויזיה מכיוון שזהו מוסד חולה
ושהתככים בו רבים.
כשחזר שילון, זמן קצר לפני כן,
משהות של ארבע שנים בארצות־הברית
ככתב הטלוויזיה שם, לא היסס
להביע בפומבי את אכזבותיו מצורת
ניהול הטלוויזיה .״הטלוויזיה מנוהלת
היום על־ידי קבוצת אנשים שסמיר־טטו
את רשות־השידור, דחלילים
ממלאי הוראות שאינם שווים שום דבר
מבחינה מיקצועית.״ כן התבטא אז
ועזב. הוא לקח חופשה ללא תשלום