גליון 2472 מתאריך 16 בינואר 1985

010* 861165מ 6ז1ו20 6

תערובת אמריקנית משובחת
אזהרה ־ מ שרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

מכחכים
השחרת הירוקים
קוראים חולקים על טיבם של
הירוקים (העולם הזה )2.1ומביעים
את דעתם המסתייגת.
בכל כלי־התקשורת המוכרים הצטיירו הירוקים
בקשת צבעים צרה ומצומצמת שנעה בין
החום לשחור, על כל המשתמע מכך, בעוד שהעולם
הזה צבע את הירוקים בצבעים פסטורליים
תמימים עד למאוד. לי נראה מוזר כל העניין
ולדעתי דווקא העולם הזה לקה בראיה שיטחית
עד להדהים כשלא הצליח להעביר לקורא תמונה
אמיתית ומדוייקת והתוצר הסופי היה שהירוקים
הפכו לגיבורי מערבון שחוק, שבעל כורחם הפכו
לטובים עד הסוף, כשהעולם הזה טורח לטייח
פה ושם פכים קטנים מהעבר.
עפר שלזינגר, ירושלים
כישראלי הגר חלק ניכר מהשנה בפרנקפורט,
אני רואה זכות וחובה להעיר בעניין הירוקים.
המדובר בקבוצה מאוד מגוונת מבחינת גיל, מוצא
ואוריינטאציה, מעין ד״ש גרמנית, מפלגה בעלת
סיסמות מעורפלות, שכל אחד יכול למצוא בהן
:ביטוי למשאלות־ליבו.
אולם, עקב מגוריי בפרנקפורט, נתקלתי
בתופעה הבאה: הירוקים בעיר זו, שחלק גדול
מתושביה הם מהגרים, בעיקר מתורכיה, נשענים,
בעיקר, על רגשי שנאת־זרים. אין הדברים נאמרים
במפורש: הזרים מוגדרים לעתים כמטרד
אקולוגי, שיש להחזירם למקום מוצאם. ונסיוני
מלמד שלדיעה, לפיה הירוקים נזונים, אמנם לא
באורח מלא, משרידי אלמנטים לאומניים, אנטישמיים
וניאו־נאציים, יש על מה לסמוך.
אינני רוצה להוציא פסק־דין על כל המפלגה,
על כל מרכיביה, ואינני גורס החרמה, כפי שהוצע
על״ידי חוגי הימין בארץ. דרושה הבנה לתופעה,
אך לא הזדהות עמה.
יוחנן פרנר, פתח־תקווה

שו קול דבשמשה צבעי ם

על השימוש במילה נושי (העולם
הזה ,)5.12.84 על מקורותיה בתנ״ך
ועל דעתו של קורא מארצות״הברית
בנדון.
זאת לא היתה פרסומת לחטיפי־שוקולד, אלא
׳ כותרת שלכם, בכתבה שנושאה הוא פרשת־האה־
)מנכים בין אולסי פרי, אשתו ותמי ברעמי.
הכתבה עצמה לא כל כך עניינה אותי. תחת
זאת, עניין אותי השימוש בביטויים גזעניים. מוזר
לי שהביטויים הנ״ל (שוקולד בשלושה צבעים:
נוסע כושי סמוי) הופיעו בעיתון הדוגל במיל-
חמת־חורמה נגד הגזענות!
אני בא מרקע אמריקאי, יהודי וליברלי, וגדלתי
בארצות־הברית בתקופת המסע הגדול למען
זכויות האדם של שנות ה־ 50 וה־ 60 ולכן,
^כ שבילי, אין זה מספיק רק לדגול בשוויון־הגז־עים,
אלא גם, ובעיקר, להראות זאת במעשים —
כולל הימנעות מהשימוש בביטויים גזעניים.
יהודה זאבי, אוק־פארק, אילינוי״
ארצות־הברית
• המילה בושי היא תרבית, בעלת אלפי
גיאוגרפי, ואץ בה שמץ של מענות -בניגוד
למה שנדמה לאנשים ממוצא אמריקאי,
החושבים שיש: קשר בל שהוא בץ מילתיהגנאי
1 0 0 £ £א ובושי. על השימוש ב,שוקולד״
״ אפשר להתוובח.

בלי רגליים, ובדי ראש
הקורא ברון דוחה מכל וכל הצעה
אשר יוחסה לו (העולם הזה )2.1
ובמיוחד את ההשוואה להצעה מגונה
מן העבר.
במדור שידור פורסם כאילו הצעתי עיסקה
בנוסח ״מינויו של חיים יבין למנהל הטלוויזיה
תמורת 50 מפוטרים בטלוויזיה״.
אני קובע כי אין כל ממש בפרסום זה. מעולם

לא הצעתי עסקה כזו, והדבר גם מנוגד לחלוטין
לתפיסתי ולהשקפותי.
על הבסיס הרעוע של הפרסום השקרי הזה,
נבנתה גם השוואה מחרידה (״דם תמורת משאיות״)•
הדבר מוכיח כי לא רק שהשקר אין לו
רגליים; הוא איבד גם את הראש.
נתן ברון, חבר הוועד המנהל
של רשות־השידור

סיפור מן החיים
קוראת ירושלמית, המבקשת לשמור
על אלמוניותה, רוצה לשתף את
הכלל בבעיה.
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2472

כתבתהשערה קיד מי:
הממשלה הזמנית

ההימור של שוון

מ ה היה ה שי קו לשעמדמא חנרי
החלט תו שלא רי א ל שרון ל הגי שאת
ה מי שפט נג ד ה שבועון ״טיים״? מ ה
הוא קיווה ל ה שיג? מ דו ע ה תנ הג ״טיים״
ב פי ש ה תנ ה ג? מהעמד לנ ג ד עיני ה־מו
ש ב עי ם -שי ש ה אס־רי
ק אי ם מיקריים? ״העולם
הזה״ מנ תחאתה מי שפ ט.

אם המועצה הלאומית הפלסטינית היא הפרלמנט
של המדינה-הפלסטינית־בדרך, הרי הוועד
הפועל של אש־ף הוא ׳הממשלה־הפלסטי־נית
בגולה. מי הם חברי ודועד הפועל החז״ט
של אש־ף? מה הם מייצגים?

מה יהיו תוצ או ת בחירתם?

ה מו ר ה
וה מין

בתבתהשער האחורי:

הנקידה והמפקד

בבית־הספר בראשון־לציון בלט המורה
אריה ניב כמו טווס של זהב, הוא היה איש
העולם הגדול, שילהב את דמיונן של
התלמידות המתבגרות בכיתותיו והיה אתגר
לנשיותן המלבלבת. כך מדווחת אילנה אלון
ממשפטו של המורה שהואשם, בין השאר,
בהפרת־אימונים, על שמסר את התשובות
למיבחנים לתלמידות שחיבב
ושאיתן גם קיים יחסי־מין

מאחורי בל גנרל מצליח שמדת אשה
שהקריבה את עצמה, קובעת ורדה אלדר,
אם שלוש בנותיו וגרושתו. זה שנה. של תת־אלוף
יום אלדר. קצין חינוך ראשי של צה״ל.
החושפת את רבה ער הבדידות.
1על הבגידות ועל הפקידות הצעי־
^ 4 5 0רות האורבות למפקד הנשוי.

אנסמינוס
הנדונטו המיני
דניאלה גמפה עלתה
ארצה כבתה של גיורת.
היא הביאה איתה
את בעלה לשעבר. ול־דימיר,
נוצרי ופליט
פוליטי. איש חרות
אנדרי קלציינסקי שיכן
אותה בביתו והפעיל
את ידידו, ח״ כ דוב
שילנסקי, להתערב למען
גירושו של הבעל
הנוצרי מן הארץ. בן־ציון
ציטרין מביא את הסיפור
המלא, על מיסמכיו.
מאחורי הקלעים

על מה שבאמת מתרחש בחלונות הגבוהים
מדווחת דפנה ברק: ייגאל הורביץ, שהיה
צריך להיות מתוסכל אפילו איננו ממורמר
• מוטה גור מצהיר על זה, אבל יש מי
שעושים את זה. הם מריצים לראשות
הממשלה את גד יעקבי • פסח גרופר עוד
עשוי להיות סגן־שר אבל בינתיים הוא גם
צוחק מחבר לסיעה וגם מקנטר אותו
ויהודה פרח, חייב ליברלי
לשעבר יגיע אל המנוחה ואל
הנחלה: תפקיד של מגב ל
בחברת־השקעות.
אלגנטית זרוקה
שמרנית או פאריס־אית.
החליפה תמיד נשארת אחד מפריטי־היסוד
בארונה של כל אשה. גם בחורף של
שנת 85 חליפת־הצמר או החליפה מבד־כותלה
-לעבודה ולערב י-
6עושה את המראה הטוב לכל
אשה. בכל גיל.

פעם הם היו תאומים סיא מיים והטילו את
מוראם על האוניברסיטה. עכשיו משרתים
ישראל כץ וצחי הנגבי שני אדונים שינים
בקרב הגדיל על השלטון בתנועת החרות,
ותוך כדי כך הם, צעירי חרות, מחליפים
מחמאות :״הוא לא מוכר!״
* £ 1 1״הסיכוי שלו -הוא אפס
מינוס!י ״הוא מגאלומן קטן!״
התיקווה שרגא הרפז, שהיה
ת מיד בחדשות, בשערוריות,
באהבות וב־הצלחות
בתיאטרון,
בקולנוע ובטלוויזיה
החליט לעשות סדר
בחייו. הוא התאשפז
מרצון בביתי חולים לחולי״נפש כדי להיגמל
מן השתייה, בראיון חושפני לשרית ישי
מספר הרפז על הנשים בחייו (כולל שלוש
בנותיו) ,על ילדותו הקשה ועל תקוותיו
לעתיד ובמיוחד להופיע שוב,
ובמהרה על קרשי התיאטרון
הלאומי, הבימה.

וינסטון צ׳רצ׳יל בבריטניה, וילי בראנד בגרמנ-ה
ואינסוף מדינאי־צמרת ברחבי העולם נוגעו בעבר
באלכוהוליזם. עתה, מגלה חיים ברעם, כי גם שר
בכיר בממשלת שימעון פרס נותן עינו בכוס
מלים ע על
חוסך ״׳׳
הוויסקי ונוורולוג ירושלמי איננו ווו סן
הסכנה שבדבר :״הפגיעות העלולות
להיות מנטליות, רוחניות,
התנהגותיות ואף הכרתיות״:

ר חל המרחרח
מדווחת:

ס ברוד1

איך לא החזיקו מעמד הנישואין בין זמרת טבעונית
לבעל מועדון־לילה צמחוני • מה קורה לכרמלה
זילברמן אחרי שריפת קלאב אי, איך היא עברה
לפנטהאוז וחברה עבר ליאכטה •
׳ 9 * 1וממי התגרשה סנהלת סוכנות־הדוג־מניות
ולמי היא נישאה, לאחר מכן.

• על הסיכויים באנטוורפן:
אם נשחק טוב.
ננצח את הרוסים גם
הפעם • על קהל האוהדים
המלווה את מכבי 4000 :אוהרים ביציעים
נותנים לקבוצה עור כמה נקודות • על תכניותיו
האישיות: אחזור. כנראה
כבר בשנה הבאה, לכרורסל.

ה מדו רי ם הקבועים:
מכתבים -כהנא מן הירוקים

זה היה העולם הזה שהיד! -

רונאלד רגן ושחקניות התיאטרון
של תל־אביב 1960
קורא ילך -קהות־חושים ואדישות
בלונים -התפריט של דיר בורג
תשקיך -אקדח בכלא
במדינה -העתיד, לפי זינבה
הנדון -האתנן
עלי דפנה -מובטל אחד פחות
יומן אישי -ללמוד מן הסינים
אנשים -עופרה חזה בתשדיר־שירות
מה הם אומרים -הפתרון היפאני
למנהלי הבנקים
שידור -שעור מצרי לדוגמה
נמר של נייר -שורשי המוגבלות
האינטלקטואלית של שימעון פרס

גם זה וגם זה - 25 מטמון ירושלמי ורעיון ביתי
לילות ישראל -על שחקנים ורקדנים 26 28 הלח ראווה -חליפה היא חליפה
הווי -מקצוע תל־אביבי: מבריג־נורות 30
תשבץ -הגאון האחרון

(שלוש אותיות)
הורוסקום -מה צריך להיות 37 מסי חבית של גדי
מכתבים לרותי -כל פעם שהוא
מתלבש על בחורה, היא מתפשטת 38

אתה והשקל -

ירוקים, תפוזים וגם זהב

קולנוע-

הנשיא ממתין לפצצה של סרט
ספורט -תאום אחד קדימה
תמרורים -שש־בש במס־הכנסה

מכחכים

וה היה 01111:1הי ה שהיה
בגליון..העולם הזה״ ,שהופיע השבוע לפני 25 שנד,
דיווחה הכתבה.כל אנשי כדורי״ ,על כנם 24 המחזורים
שסיימו את בית־הספר החקלאי שלמרגלות הר תבור,
וגילתה מי היה התלמיד, שחיסל את העוף הממולא
בשקדים שהמתין כמקרר לקראת
ביקורו של הנציב העליון הבריטי
בבית־הספר: אחד יצחק רבין, שהצטיין
גם בלימודי הכימיה • במדור
.,עולם קטן״ סופר על האופטיקאי
הראשון שמכר עדשות־מגע בתל־אביב
ושלא היה מוכן לחשוף את
זהותם של 15 שחקניות התיאטרון
התל-אביביות שכבר רבשו עדשות־מגע,
אך סיפר כי כארצות־הברית
הרבה כוכבי־קולנוע כבד חומטים
עדשות כאלה. למשל, השחקן רונאלד
רגן • .בשער הקדמי: הטרגדיה
ב.,כם ר הקוקוריקד, רמות־השבים, בו
רצח האחראי לשיווק הביצים בכפר,
אחר שהוחשד בגניבת 200 ביצים,
את אשתו ובתו והתאבד לאחר מכן
• בשער האחורי: משה מקייטין,
האיש שהוכיח כי המפד״ל שילמה
שוחד לבוחרים במעברת רחובות
והביא בכך לפסילת הבחירות העירוניות
בעירו, ולעריכתן מחדש.

/ס ע 25

(המשך מעמוד )3
אני גרושה, נראית לא־רע, צעירה
ברוחי. ערב גירושיי הכרתי רווק בגיל
המתאים והתפתחה בינינו אהבה
נהדרת.
לאחרונה קרה, מה שקורה לעתים,
והגבר שלי הכיר בחורה צעירה (יחסית)
,ועכשיו הוא עם שתינו. כלומר:
איתה הוא נפגש כשהיא מגיעה לעירו,
אחת לשבוע בערך, ואיתי הוא בימים
האחרים. אני יורעת עליה. היא חושבת
שהיא יחידה בעולמו, לפחות גופנית.
אשריכם, הגברים המבוגרים, שאתם
יכולים ליהנות מכל העולמות! אשריכם,
הגברים המבוגרים, שמסלולים
אחדים פתוחים בפניכם והצעירות
נושרות לחיקכם כפרי בשל, ולוא רק
בשל הטרגדיה הנוראה של ארצנו, בה

עית, מוסיף פרטים חמורים
בעניין הצעת הרופאים ה אמריקאיים
לאסור על ה אגרוף
(העולם הזה .)9.1
מן העיתונות המקצועית שעל
שולחני אני למד כי בארצות־הברית
נפטרים מדי שנה, בזירות האגרוף,
כתריסר מתאגרפים וכל נוורולוג יודע
כי המכות המוחלפות בעת האגרוף
גורמות למוח הרך להחליק בתוך
הגולגולת, תוך קריעת כלי״דם וסיבי־עצבים(והדוגמה
המפורסמת לכך היא,
כפי שהזכרתם, מוחמד עלי).
יתר־על־כן, מחקר של רופאים בניד
יורק גילה, במעקב אחר מאות מתאגר־פים
ומתאגרפים בדימוס, כי אצל *87
מהם קיימת הוכחה ברורה של נזק
מוחי.

התאריך 13.1.1960 :

המשותף לעית1ן נלממנית ״סטודבייקר״

עדעחת־המגע של שחסו נשם רונ״רד רגו

אולי חייכת קצת, כמונו, למקרא
מכתבו של ישראל בר־אלי מנהריה,
בשבוע שעבר. בריאלי טען כי במתכונת
החדשה שלו דומה העולם הזה
למכונית סטודבייקר — אין לדעת
מה הצד הקדמי ומה הצד האחורי.
זאת בדיוק היתה, כמובן, כוונתנו.
השער של העולם הזה ממלא תפקיד
כפול: לתת מקום נרחב לתמונה
מעניינת (של מאורע או של פנים),
ולהכריז על אחד הנושאים המעניינים
ביותר בגליון.
במתכונת המורחבת, בה מופיעים
שני שערים כאלה, מתאפשר לנו
להדגיש, בעת ובעונה אחת, שני
נושאים מתוכן העיתון. לרוב יהיה זה

בעלי תכונות כה שונות ומגוונות.
מה, אם כן, הצד הקדמי? זה תלוי,
בסופו של דבר, בטעמך. זה תלוי גם
בסדר הקריאה שלך. כי כמה קוראים
הודיעו לי שהם קוראים את העולם
הזה מן הסוף אל ההתחלה, משאירים
את הכתבות היותר רציניות עד הסוף.
גם סטודבייקר נוסע, לפעמים,
ברוורס.
מנערים גורל־זוטא
אחרי חורשים ארוכים לא נשמעו,
השבוע, בערי הארץ הרמקולים של
מפעל־הפיס. המוכרים לא הפעילו
אותם, מאחר ולא היה צורך בהם:
הקונים הצטופפו ליד הביתנים גם .

להם הגרלה קטנה בו במקום. היו
אמנם תקלות: המספרים בכרטיסי־הזוטא
נראו באור מנורות בעלות עצמה
גדולה. הנהלת המפעל העבירה
הוראה ליצרו הכרטיסים, המדפיס
הממשלתי, להדפיס את המספרים
בשחור במקום באדום, ולמרוח על
הכיסוי שכבה נוספת של צבע שחור.
בשלושת הימים הראשונים היתה
ממש התנפלות על הדוכנים. אנשים
קיבלו ברצון את המשחק החדש.

אגשים

מתאגרף מוחמד עלי
המוח מחליק בגולגולת
נהרגו שנתונים שלמים של גברים
..גילי״ ,ירושלים
במילחמות.

תגובות מיידיות
• במסיבה שנערכה השבוע ל משה
גלבוע, דובר מפא״י, שעבר
לכהן כראש־לשכתו של השר אבא
אבן, העלה גלבוע זכרונות. פעם פתח
ברל לוקר את מושב הוועד הפועל
הציוני, הסתכל סביבו ואמר :״כבוד
נשיא־המדינה ורעייתו, כבוד ראש־הממשלה
וברגע זה ראה לוקר את
פולה בן־גוריון ומייד הוסיף ״ורעייתו.״
הפסיקה אותו פולה בו במקום,
וקראה :״לראש־הממשלה אין
רעייה, יש לו פולה!״
• הרבי יואל הלברשטם, הרבי
מקלויזנבורג, שהשתקע לאחרונה
בקריית־צאנז בנתניה, סיפר, כי לפני
ימים מספר גער בבנו הקטן :״תלמד
הרבה ותהיה רבי גדול!״ השיב לו, בו
במקום, בנו הפעוט :״גם אתה אינך
לומד, ובכל זאת אתה רבי גדול!״

רק שרזתי־נולוז
הנהלת רשת־מלונות מבק שת
להעמיד דברים (העולם
הזה )2.1על דיוקם.
בקשר לידיעה שהתפרסמה בתשקיף,
תחת הכותרת ״אגד בחו״ל״ ,מבקשת
הנהלת ״מלונות־בזל״ להבהיר,
כי לרשת ״מלונות־בזל״ אין שותפות
כל שהיא בפרוייקט התיירות הנזכר
בידיעה ושמה שורבב בידיעה, כנראה,
בטעות.
קיימת מערכת יחסי־עבודה בין חברת
״גמא״ ,כסוכנת־נסיעות, לבין רשת
״מלונות־בזל״ ,כמספקת שרותי־מלון
ותו לא.
איתן לבנשטיין, תל-אביב

המלחמה בגז ע שז

מישאל בזק
ר שי מ ת הנ שים

הננוית ונהג־החשמלית

הברזילאי אורפיאוס
נגרו, אשר הוקרן, בראשית ,1960 בקולנוע חן תל־אביב. היה זה הסרט
שכבש עולם, בו הלכו, על רקע הקרנבל בריו, זוג אוהבים, בת־הכפר
(למעלהו הרקדנית מרפסה דואן) ונהג״החשמלית(הכדורגלן ברנו מלו)
בעיקבות גיבורי האגדה היוונית, ולפחות בחייהם לא נפרדו זה מזו.
נושא אחד בעל אופי מדיני־ציבורי
ונושא שני, קל יותר.
בעבר היו קוראים, שהתלוננו ששער
קל מפחית מערכם של המאמרים
הרציניים בעיתון. לא פעם נשמעו גם
תלונות הפוכות — כי שער פוליטי,
״כבד״ מדי, מספק רק את הקורא
המרצין, בעל התודעה הפוליטית, על
חשבון שאר בני־המשפחה. אני מקווה
כי השער הכפול יספק את כולם, וגם
יבליט את רב־גוניותו המיוחדת של
שבועון זה, המגיע אל חלקי ציבור

בלעדיהם. כל סוכן־פיס הרגיש עצמו
כשחקן על הבמה, או כשופט, הגוזר
דינם של אנשים. הקונים צפו במתינות
לראות כיצד חותך הסוכן במספ־ריו
את הכיסוי מעל למספר הסמוי,
החידוש של מפעל־הפיס.
הרעיון להנהיג חידוש זה, שהוא
כמקורו פטנט רשום משווייץ, בא
אחרי שהוכח, כי רוב הרכישות של
הכרטיסים נעשות ביומיים האחרונים
לפני ההגרלה. הקונים לא הסכימו לחכות
שבועיים להגרלה. הוחלט לתת

להלן כמה מתוך התשובות
של אישי־ציבור, שהתבקשו להשיב
מי הן הנשים הנערצות
עליהם ביותר:
• חיים למון. ראש עיריית
תל־אניב לשעבר :״יותר
קל לי לומר מי הן הנשים שאיני
רוצה לכלול ברשימה!״
• שמשון יוניצ׳מן, ח״כ
חרות :״הייתי מצה לראות מי
יעז שלא להזכיר. את אשתו
ברשימה זול
• יעקב נאש, דובר המטה
הארצי של משטרת ישראל:
״השלוש הנערצות עליי הן גולדה
מאיר — אותה אני מעריץ;
הלן קלר — אותה אני מעריך
ואשתי — אותה אני מעריץ
ומעריך כאחד׳״

מתנדבים בתל״אביב החלו
לאייש מרכז לסיוע קרבנות
הגזענות.
השבוע נפתח בתל־אביב מרכז
סיוע לקרבנות הגזענות, המאוייש על־ידי
מתנדבים. כל אדם שהיה בעצמו
קרבן לגזענות — מילולית, פיסית,
חברתית, או בכל צורה אחרת — וכן
כל אדם שהיה עד למעשה כזה, או
היודע עליו, מוזמן להתקשר אל
המרכז.
המרכז פתוח ביום השלישי בין
השעות 17.00ו־ 22.00 ובימים הרביעי
והחמישי בין השעות 18.00ו־.22.00
מספר הטלפון )03( 611933 :ותיבת
הדואר היא ת.ד ,30214 .תל־אביב.
הוועד נגד גזענות, תל-אביב

הקץ לבפ פו ת
הקורא, רופא גוורולוג, ש איננו
חותם בשמו המלא
מסיבות האתיקה המקצו-

אגב, באותו כינוס בהונולולו, עליו
דיווחתם, יצא הד״ר ג׳וזף בויל, נשיא
ההסתדרות הרפואית האמריקאית, בה־ .
צעה מקורית: כל עוד לא יוצא האגרון
מחוץ לחוק, יש לחייב, לפחות, את
המתאגרפים להופיע בזירה, ללא כפפות,
באגרופים חשופים, כי אז ״הם
ישברו את אגרופיהם, לפני שיספיקו
לגרום את הנזק שהם גורמים כאשר הס
לובשים כפפות.״
ד״ר נוורולוג, חיפה

ש עו ר בגי אונ ר פי ה
מורה בת״ימי תורם א ת
ידיעותיו להבהרת מסעותיו
של הקורא גולן(העולם
הזה .)9.2
כמורה לגיאוגרפיה אני ממש מתפעל
ממסעותיו של המארקו פולו שלנו,
רוני גולן הצעיר. חבל רק שלא פרט
במכתבו יותר בנושא ביקורו בהונולולו
והסתפק בשמות הנשמעים כמעט כ מו ^
סינית (או, אולי, יפאנית, בהתחשב
בעובדה שחלק ניכר של אוכלוסי
הוואי הם ממוצא יפאני).
אם כן: למעשה, לפי מכתבו, ביקר
רוני רק בשלושה מתוך עשרות האיים
המהווים את מדינת הוואי האמריקאית.
הוא שהה באי מואיי, המפורסם בהר־הגעש
המנמנם שלו, האלייאקאלה:
הוא שהה באי קואיי והוא שהה באי
אואהו, בו מצוייה הונולולו הבירה וגם
הנמל פירל־הרבור(נמל־הפנינים) ,שב־ ״
התקפת־פתע עליו פתחו היפאנים את
חלקם במילחמת־העולם השנייה.
אהרון צור, בת-ים

ש ד ירוק
הבלשן הירושלמי הוותיק
מגלה א ת כוחו בשעשועי-
מילים.
גם כהנא בירוקים!
לא שמעתם? ירקו בפניו באילת.
ראובן סיוון, ירושלים
העולם הזה 2472

ב ל חי ם

ג לי

סאת דניאלה שמי

סבלם

.,העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136
העורך הראשי: אורי אבנרי עורך־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנון עורך כיתוב: גיורא נוימן
צלמי מערבת: ציון צפריר עגת סרגוסטי וציפי מנשה
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון
מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ
הדפסה :״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד׳ בע״מ

אני מזועזע למדי.
כאשר התפרסם בצהרון חדשות
הסיפור על הנוסע הכושי הסמוי, נחר.דה
הארץ. כל עיתוני ישראל העתיקו
את הסיפור, והמהומה היתה רבה.
כאשר חשף העולם הזה את פרשת
הכליות שנעלמו ערב הניתוח לחש־תלתן,
זה הרעיש עולמות. כל כלי־התיקשורת
הזדעקו לעניין.
והנה פירסם העולם הזה במשך
שבועיים ( 26.12.84ו״ )2.1.85 את
סיפור הכאתו עד מוות של אסיר בכלא
ישראלי, ולאיש לא איכפת. אף עיתון
אחד לא התייחס לזה. אף סיעה אחת
בכנסת לא הגישה שאילתא. איש לא
פצה פה וציפצף.
והרי זה לא קרה בחופי מוזמביק
הרחוקה. זה קרה כאן, אצלנו, בין כות־לי
הכלא במרכז הארץ.
זה לא קרה לאדם זר. זה קרה לישראלי
(ובמיקרה זה — יהודי!) מעיי-
רת־פיתוח.
איש מת בכלא. לדבריהם של עדי־ראייה,
הוכה עד מוות. השילטונות מסרו
על סיבת־המוות שלוש גירסות
שונות, הסותרות זו את זו לחלוטין —
התקף־לב, דלקת־ריאות, חבטה מנ־פילה
ממיטה. זה מסריח.

זה לא קרה לפושע מועד, שהגיע
לכלא בפעם ה־ .20 זה קרה לאזרח קטן,
שמעולם לא הסתבך בפלילים, שבסך־
הכל רצה לעזור לבנו שנעצר. האיש
הגיע לבית־המישפט כשהוא שיכור,
נדון על-ידי השופט לעונש־מעצר של
חודש בשל התפרעות באולם המישפט.
(איך מרגיש עכשיו שופט זה, אחרי
שהסתבר כי היה זה פסק־דין־מוות? גם
הוא לא יצא מגידרו כדי להגיב על
הפרשה.׳).
והרי זה יכול לקרות לכל אחד
מאיתנו. כל אחד יכול להישלח לכמה
ימים למעצר או למאסר, בשל הסתבכות
בתאונת־דרכים, אי־תשלום קנס
או חשד מיקרי כלשהו, המתבדה חיש־מהר.
האם הכניסה אל בית־המעצר או
בית־הסוהר כרוכה במכות־רצח, תרתי משמעי
אולי לא. אולי אין זה יכול לקרות
לכל אחד. אולי — כפי שטען פול
* גרינוולד, שעזר לנו לחשוף את הפרשה
— זה יכול לקרות רק לאנשים מע־יירות־פיתוח
ומשכונות־מצוקה, אנשים
מתחתית הסולם החברתי, אנשים
שאין להם ״גב״ ,אנשים שהם חסרי־ישע
במיוחד גם בציבור זה של חסרי־אונים,
המופקרים לחסדי הסוהרים
בכלא.
איזו חברה היא זאת, שבה יכולה
פרשה כזאת להתגלות, והיא עוברת
עליה לסדר־היום? היכן ההומאניסטים?
היכן הרבנים? קול דמי אחיך צועקים
מן האדמה!
.אילו תהומות של חוסר־אנושיות,
של קהות־חושים, מתגלות כאן?(״ההעולם
הז ה 2472

חושים שלנו קהו,״ אמר בעדותו הקצין
הבכיר, שבתחום שליטתו קרה טבח
צברה ושאתילא) .זוהי פרשה מזעזעת.
אך יותר מכל מזעזע חוסר־הזעזוע מן
הפרשה.

הפליות המופות

ומעניין לעניין באותו עניין.
הזכרתי את פרשת הכליות הגנובות.
אחרי שחשפנו אותה, היה זעזוע
כלשהו. היתה סנסציה ליום. ומאז —
שקט.
הכל מתנהל כאילו לא קרה כלום.
התמנתה ועדה כלשהי, כתירוץ להשתקת
העניין ולאי-הסקת כל מסקנות,
והכל נשאר על מקומו בשלום.
שני הרופאים, שהיו מעורבים בפרשה,
נשארו בתפקידיהם. המריבה ביניהם
נמשכת. מריבה זו, או דומות לה,
יכולות לגרום מחר לתוצאות חמורות
עוד יותר.
אבל הרופאים הם אגודה סגורה,
ואינם אוהבים לגלות לציבור מה מתרחש
אצלם. והביורוקרטיה שומרת על
עצמה. וכלי־התיקשורת. אחרי שחלפה
הסנסציה הראשונה, אדישים.
ואולי זוהי מילת־המפתח. אדישות.

השפויים שגדצחו

וגם פרשה קודמת — מאוד־מאוד
קודמת.
עברו שמונה חודשים מאז נרצחו,
בדם קר, שני חוטפי האוטובוס בקו
אשקלון, אחרי שנלכדו בריאים ושלמים.
אחרי
שהדבר התגלה ברבים —
תודות לכתבים ולצלמים שהצליחו
להגיע למקום, וביניהם הכתבת־צלמת
שלנו, ענת סרגוסטי — נאלצה
הממשלה לפתוח בחקירה.
חקירה הנמשכת עד עצם היום הזה.
חקירה כזאת היתה צריכה לארוך
יומיים־שלושה. אין את מי לחקור,
מילבד מי שנכחו במקום. כל מי שנכחו
במקום, מלבד העיתונאים, הם אנשי
מערכת־הביטחון, ואפשר היה לזמנם
בפקודה. וגם שר־הביטחון לשעבר,
משה ארנס.
אולם החקירה נמשכת ונמשכת,
וקשה אף להעלות על הדעת במה
יכולים החוקרים להעסיק את עצמם
במשך שמונה חודשים.
אבל כאשר אין חשק לגמור חקירה,
מסיבות מובנות, היא יכולה להתארך
עד בלי גבול.
אדישות? קהות־חושים? או משהו
אף הרבה יותר גרוע?

שר-הדתות יוסף בורג בביקור בבית״חולים

אבא אבן, שהיה אמור להופיע בהפגנת ״שלום
עכשיד, שהתקיימה ביום השני מול שערי
הכנסת, נעלם מהמישכן זמן קצר לפני ההפגנה,
לתדהמת המפגינים.

הראל ודראושה
עם מחנה־השמם
ח׳כי העבודה, אהרון הראל ועבד־אל־והאב דראושה,
מתכוונים להדק את קישריהם עם מחנה־השלום
האופוזיציוני. הם יצביעו במליאת הכנסת ביחד עם
האופוזיציה בעד יוזמות יוניות.

נשק למתנחלים בהנחה
צעדים כלכליים בקרוב עוד השבוע צפוייה ישיבה מיוחדת של
הממשלה לענייני כלכלה. הכוונה היא להחליט
על צעדים דראסטיים בשוק ההון, וכעיקר
כמט״ח.

החלטת הנסיגה:
מי שינה עמדותיו
החלטת הממשלה על נסיגת צדדל
מלבנון בשלבים לוותה בשינויי תמיכה
ואי־תמיבה בה ערב הישיבה המכרעת.
לעומת זאת, התקבלה בתדהמה עמדת
יצדיק שמיר, שהתנגד להחלטה. בתחילת
השבוע הוא הודיע שיתמוך בנסיגה מהירה
משום שלבנון, שלא כסיני, אינה קשורה
בהסכמי קמם־דיוויד, שהוא התנגד
להם.
תמיכתו של דויד לוי בנסיגה ומקבלה
בהרגשת־הקלה. בדיון ביטחוני שנערך
באחרונה הוא השתמש במילים חריפות
נגד ״הפוליטיזציה של יציאת צדד׳ל מלב־־
שתווית הכי-

תומכי שרו!
מסיתים בצפון
אנשי חרות, המזוהים עם מחנהו של אריאל
שרון, לוחצים על ישובים באצבע־הגליל
שייצאו להפגנות נגד החלטת הממשלה לסגת
בשלבים מלבנון.
ביום החמישי תיערך בקריית־שמונה הפגנה של אנשי
קבוצת אצבע, בעידוד השרוניסטים. זוהי הראשונה
בשרשרת ההפגנות הצפויות.

חתנו של שפירא
מים! את שרו1

מוריץ ברוקנר מנידיוחק הנשוי לבת של
אברהם שפירא, הוא העומר מאחורי מימון
שהייתו ומישפטו של אמאל שמן נגד ה״טיים״.

״שמיר־תורס״
במישרד־הוחי 1 יצחק שמיר מגלה עניין רב בנסיעות יותר

תכופות לחדל, במיסגרת תפקידו. לישכתו
בודקת בשגרירויות ישראל בחדל אפשרויות
לתאריכים לביקור שר־החוץ שם.

אבן ברח
מ״שלום עבשיר
יושב־־ראש ועדת החוידוהביטחוז של הכנסת,

חברה צזיסהרית למכירת כלי־נשק לשימוש
עצמי יצאה במיבצע־מכירות מוזל לתושבי
ההתנחלויות, ובתנאי־תשלום מיוחדים.
בתיאום מראש היא מתחייבת לערוך תצוגת־נשק
למתנחלים.
מנדדבאזם לדר1ם־אמריקה
נגיד בנק-ישראל, משה מנדלבאוס, עשוי לעזוב
את מישרתו בשלבים המוקדמים של ישיבות
ועדת־החקירה לענייני המניות הבנקאיות,
ולצאת לדרום־אמריקה כשגריר באחת הארצות

במפד״ל רואים בכך פיתרון אידיאלי.

צוות מוחות דרהוליו
מזכיר. חברת־העובדים״ ,דני רוזוליו, נלחץ
להקים לצידו מועצת־מומחים, שתייעץ לו
בענייני כלכלה ומשק.
אחת הסיבות לדרישה זו: חולשתו היחסית של רוזוליו
בהשתלטות על משק העובדים.

השוטרים זללן
מזצג מישפטי
שוטרי סיור במרחב-היריח של המיש־טרה
נהנו באחד מימי ה שמע מכמות
ענקית של ממתקים.
ארוחת־-הלילה החגיגית התאפשרה אחרי
שהממתקים הובאו במוצג-מישפטי
לעבירת-גניבה שאירעה ב״שוסרסל״ ברחוב
ארלוזותב בתל־אביב, ובה נעצר

הגנב.
המישטרה מינתה קצץ בודק, בדי לגלות
מדוע הופקרו הממתקים, ומי אבל או־תם.

ישאר
ניצב צבי בר אינו מתכוון לפרוש מהמישטרה,
גם אם לא ימונה כמפכ״ל הבא. בר יסכים לקבל
תפקיד של מפקד מחוז, וימתץ להזדמנות הבאה.
למקורביו הוא הסביר שהמפכ״ל הבא יכהן, לדעתו, רק
במשך תקופת־ביניים קצרה.

ברעמי יתבע מהעורך הנוכחי, שמואל שניצר 66 שיודיע
על מועד מדוייק של פרישתו. כבר עתה מכין ברעמי את
התנאים לכניסתו לתפקיד של העורך הבא.

על־סי בן־עמי, העורך הבא יהיה חייב לשתך את
בן־עמי בענייני־מערכת. הוא יהיה חייב להיות
איש ״המחנה הלאומי״ ולהסכים להקמת
מועצת־מערכת, שבה יהיה ייצוג גם למשקיעי
העיתון.
ברעמי מכשיר את הקרקע לשובו לעיתון של חתנו• ,אלי
לנדאו. נרמז שלנדאו ייאבק על תפקיד יו״ר
מועצת־המנהלים במעמד שווה לעורך־הראשי.

האם תיכנז
שמעיה אנג ל
לברוח מהכלא?
לפני זמן קצר התגלה בבית-הכלא, שבו
יושב הרצל אביטן, אקדח. של טונות הכלא
קשרו את האקדח עם האסיר המפורסם.
חקירת המישטרה העלתה כי האקדח הוא
אחד משני אקדחים, שהתגלו בעת חיפוש
סמוי בבית שבו התגוררה שרה אנג׳ל בעת
שהיתה חופשית בתל-אביב.
שרה אנג׳ל עצורה כיום בשל כתב-
אישום הכלל גם החזקת אקדח. בעת החיפוש
התגלו שני אקדחים, אך המישטרה רק
שייפה את הנוקדים והחזירה אותם
למקומם, כדי שלא לעורר חשד. כאשר
נעצרה שרה אנג׳ל ונערך חיפוש נוסך,
נמצא רק אקדח אחד. השני נעלם.
המישטרה אמנם קשרה את האקדח,
שנמצא בכלא, לזה של שרה אנג׳ל, אך לא
הצליחה לגלות כיצד הוברח לכלא. על כן
לא נאשמה שרה אנג׳ל בעניין זה.
מאז נתפס האקדח, מקפידים שילטונות
הכלא לערוד את הפגישות של אביטן רק
מאחורי רשת, ל א פנים אל פנים. נחקר
השד בי האקדח הוגנב לכלא על-ידי סוהר
ששוחד.

ננדף חוזר ל״הארץ״
זאב שיך יחזור בסוף החודש ארצה משהות
ארוכה בארצות-הברית.
עדיין לא ברור אם הוא ישוב לתפקידו הקודם, ככתב
הצבאי של העיתון.

כינוס נגד טרור בסינגפור כינוס בינלאומי למילחמה בטרור ייערך
בסינגפור.

קחי טלפון
ר״ק 1ל התורה״
מישרד-התיקשורת אישר באחרונה תוספת
קווים ל״קול הדך״ — י ל תורה באמצעות
הטלפץ.
המטלפנים זוכים לשמוע באידיש את פרשת השבוע והדף
היומי בתלמודים, הבבלי והירושלמי.
השירות פועל בערים הגדולות, ובקרוב, בעזרת מישרד
התיקשורת, יוקמו רשתות איזוריות לשיעורים הטלפוניים.

נוטשים את ימ ם

שאולי וייצס! אושפז

מפקד היחידה למילחמה בטירור(ימ״מ) ,וחלק
מבכירי היחידה, התפטרו באחרונה
מהמישטרה.

שאלי, בנו של השר עזר וייצמן, אושפז
בבית-החולים ״הדסה׳ בירושלים לטיפל
נוסך, הנובע מפציעתו במילחמת-ההתשה
בראשית שנות ה־סד.
בני־המישסחה, ובעיקר האב, נמצאים
ליד מיטתו של שאלי.

הם הצטרפו כשותפים ויועצים לחברה, המספקת
שירותי־מידע ביטחוניים וייעוץ בנושא־אבטחה בחו״ל.

בן־עמי לפעילות
ב״מעריב״
עובד בן־עמי, מבעלי ״מעריב 80 מתכוון
להיכנס בעובי-הקורה בבעיות העיתץ, אחרי
שיחלים מניתוח פרוסטטה.

רצ״ו נגד. נעמת״
השבוע תתחיל ויצ״ו במיבצע פירסם מקיף למגבית
השנתית שלה. במשך שבועות היה ויכוח איך להתמודד עם
סיסמת נעמת — ״תהיה גבר, תן לה י ה׳ — לבסוף
הוחלט להתעלם מסיסמה זו, ולא להתעמת איתה.

סיסמת ויצ׳־ו תהיה ובכל זאת קשה לחיות
רק מאהבה!״

במדינה
העם
מתחתלש לג
מה שקרה השבוע
גמבה הרחוקה עשוי
להשביע על כל
מערבות ישראל
האזרח הישראלי חי על אי, המוקף
באוקיינוס של בעיות. אין הוא מתעניין
במה שמתרחש מעבר לים, בארצות
אחרות.
אך ישראל אינה אי. ומה שמתרחש
במרחקים, ישפיע מחר על גורלה.
חורן? גרעיני. השבוע אירע במרחקים
מאורע חשוב. האזרח הישראלי
נתקל בו כאשר עילעל בעיתונו. מבטו
ריחף על הידיעות, ושכח אותן כעבור
רגע.
המאורע התרחש בז׳נבה, בליבה של
אירופה המושלגת. נפגשו שם נציגיהן
של שתי המעצמות האדירות: ארצות־הברית
וברית״המועצות. הנושא: הגבלת
החימוש הגרעיני, על פני כדור־הארץ
ובחלל החיצון.
התוצאה: התקדמות מפתיעה. הקרח
העמוק, שכיסה את היחסים בין שתי
המעצמות מזה ארבע שנים, מאז שנבחר
לראשונה רונלד רגן הימני־קיצוני,
החל מפשיר.
זה היה צריך לעניין את האדם הישראלי
משתי בחינות:
ראשית, מפני שהוא חי על פני
כדור־הארץ. אם תפרוץ מילחמת־עולם
גרעינית, לא תפסח על ישראל. לדעת
מרבית המדענים הרציניים, מילחמה
גרעינית תביא עימה את השמדת כל חי
על פני המחצית הצפונית של כדור־

לא הגיאוגואביה שר לבנון הכתיבה את הנסיגה לקו החדש
אלא ההיערכות של המיפלגות בממשלת־האחדן ת־הראומית

לצאת וגם להישאו
^ י ך לצאת מלבנון, תוך כדי
הישארות בה?

איך לרבע את העיגול, או לעגל
את המרובע?

מבחינת הליכוד, הבעייה סבוכה
עוד יותר. יציאה מבוהלת מלבנון, בלי
הישג כלשהו, תאשר סופית ורשמית
שכל החיים והמשאבים שהוקרבו ב־מילחמה
זו בוזבזו לריק.
לכן לא עמדה השבוע על הפרק
השאלה: מה טוב לישראל? גם לא: מה
טוב לצה״ל? ועוד פחות: מה טוב לחיילי
צה׳׳ל?
על הפרק עמדה השאלה: איך לקבל
החלטה שלא תפוצץ את ממשלת־האחדות
הלאומית? וגם השאלה: איך
לקבל החלטה שתתאים לאינטרסים
המיפלגתיים של מיפלגת־העבודה ו/
או הליכוד?
בטלוויזיה נראו קציני־צה״ל חרוצים,
כשהם נושאים אל ישיבת־הממש־לה
ומתוכה מפות של דרום־לבנון. הן
היו מיותרות לגמרי.

כי שם היו דרושות מפות
אחרות: המסה המיסלגתית של
הממשלה, מפת הסיעות בתוך
המיפלגות השונות, מפת
ההיערכות של הקנוניות הפוליטיות
בישראל. חברי־הממ־שלה
ידעו מפות אלה בעל־פה.

• הטיחו הוא
נוומד

תחתום!
הארץ, שישראל שייכת אליה, ואולי
בעולם כולו. ענני האבק הגרעיני
יחסלו את החיים .״חורף גרעיני״ יקפיא
את הצומח, מאחר שאבק ההתפוצצות
ימנע בעד קרני־השמש להגיע אל
כוכב־הלכת ארץ.
הסדר אמריקאי־סובייטי עשוי להרחיק
סכנה זו.
שנית, התקרבות אמריקאית־סוביי־טית
תשפיע במישרין על הסיכסור
(המשך בעמוד !8

העולם הז ה 2472

שאלות אלה העסיקו השבוע את
ממשלת־האחדות־הלאומית.
מבחינת מיפלגת־העבודה, הבעייה
היתה מסובכת: קיים לחץ עצום מלמטה
לצאת מלבנון. המערך הבטיח זאת
בבחירות. הכל מבינים כי יוקרתו, ואולי
עצם כהונתו של שימעון פרס תלויות
בכך. אך המערך הצביע בער מיל״
חמת־הלבנון. המערך גם אינו רוצה
לפוצץ את ממשלת־האחרות, שהיא
נוחה לו ביותר.

^ ין צורך בידע אסטראטגי מע־מיק
כדי להבין כי מבחינה צבאית
וכלכלית יש רק דרך אחת ליציאה מן
הבוץ הלבנוני: יציאה מיידית, מהירה
וחד־פעמית אל הגבול הבינלאומי.
התוצאות השליליות הצפויות מכך
— הצורך להגן על הגבול מתוך שטח
ישראל — הן כאין וכאפס לעומת
התוצאות השליליות של כל היערכות
אחרת.
נסיגה אל קו חדש לא תשים קץ
למילחמה, אלא תגביר אותה. היא לא
תפייס את השיעים הזועמים, אלא תגביר
את שינאתם לישראל, דבר שייצור
סכנה חדשה לגבול הצפון. היא לא
תחסוך כסף, אלא תחייב הוצאה ענקית
נוספת לביצורים, והפעם לאורך קו
שאינו נוח מבחינה טאקטית כמו קו־המים
של האוולי.
כאשר החליטה הממשלה לבסוף
לסגת לקו זה תוך חמישה שבועות, לא
נקבע מועד לנסיגה נוספת. שיקולי-
הקואליציה מנעו זאת. הממשלה הסתפקה
בהכרזה סתמית שהכוונה היא
לחזור אי־פעם לגבול הבין לאומי.

כך יש אפשרות סבירה שצ־

שר־הביטחון רבין
כמה זמן!
ה״ל יישאר בקו החדש במשך נשקן, גירש או עצר את חבריהן. עכשיו
חודשים ושנים.
הם חסרי־מגן.
לא ניתן שום הסבר משכנע מדוע
אם ייערכו מעשי-טבח, יאנסיגה
חלקית זו עדיפה על נסיגה שים העולם שוב את ישראל. לכללית
מיד — מילבד השיקול הקו כן לא די במישאלות חסודות
אליציוני.
למניעת שחיטה — על צה״ל
זהו טירוף. אך במציאות הפוליטית לנקוט באמצעים, אם על־ידי
של ישראל ,1984 הטירוף הוא נורמלי. כוחות-מגן מקומיים במחנות,

ממש בשעה שהממשלה ד אם על-ידי הבטחת סידורים
נה על השגת ״פשרה״ בין ה -לתפיסת המחנות בעוד מועד
מיפלגות נמסר שנהרגו שני בידי כוחות של יוניפי״ל.
חיילי צה״ל.

מה קוה ווו?

למרות זאת היתה לאריאל שרון
החוצפה התהומית לדרוש שהממשלה
אלה מעניינת היתה: מדוע
תעכב את החלטתה עד שהוא ייאות
הצביע דויד לוי עם הרוב למען
לחזור מאמריקה, שם ניהל את מיל־חמתו
הפרטית בשבועון טייס (ראה הנסיגה, נגד יצחק שמיר ומשה ארנס,
ונגד עמדתו הידועה של אריאל שרון?
עמוד .)8
עמדת רויד לוי הפתיעה את המשקיפים,
ועוררה מחדש את התיסמונת
האופיינית לקיץ ,1982 עם תחילת האלה
אחרת שלא ניתנה עליה פלישה ללבנון.
לוי גילה אז גישה מסתייגת־יחסית
תשובה משכנעת היא מה מתכוונת
הממשלה לעשות כדי שלא ייע ממהלכים מסויימים של שר־הביטחון,
אריאל שרון. הוא קנה לעצמו שם של
רך בשטח המפונה טבח חדש.
בשטח זה יש מחנות גדולים של ״יונה״ ,שממנו ניסה להשתחרר ככל
פליטים פלסטיניים, ובראשם עין־ שקרבו הבחירות לכנסת ה־.11
מאז יצא לו שוב שם של נץ קיצוני.
חילווה ומיה־מיה. בעבר יכלו מחנות
אלה להגן על עצמם באמצעות המי הצהרותיו בעניין השטחים הכבושים
ליציות המקומיות שלהם, שהיו מסונ אינן משאירות מקום לכל ספק. לוי
פות, כמובן, לאש״ף. צה״ל פירק את
(המשך בעמוד )14

• צנוה ושאתילא?

במדינה

שישה אזרחים אמויקא״ם
מיקו״ם נרו רקוב את
שוון ושירטוו או והותיקן
ן * יה זה מלכתחילה מיבצע
1 1שרוני אופייני.
הוא קבע את היעד. הוא החליט על
הדרך להגיע אליו. ומאותו הרגע רבק
במשימה באופן מוחלט ובילעדי, תוך
התעלמות מכל שיקול אחר.
כמו כל מיבצעי שרון, היה גם זה
מבוסס על הימור.
נראה שגם הפעם פעל על פי ידע
בלתי־מספיק של הנתונים, ואי־הבנה
מספקת של הזירה. על כן היה עוד
ברגעים האחרונים לפני ההכרעה ספק
לגבי התוצאה.

• מייוומה אבודה
יעד של אריאל שרון היה
1 1בישראל. הוא היה זקוק ל״טיהור״
מן האשמה שהיה אחראי לטבח צברה
ושאתילא.
האשמה זו עצמה לא הטרידה אותו
במיוחד. שרון מעולם לא יצא מגידרו
כדי להיטהר מן ההאשמה בעריכת
הטבח בכפר.קיביא ( )1953 ובפישעי־

א11111£ 13 1¥10

מילחמה אחרים. לא הצד המוסרי של
טבח הפליטים כמחנות-ביירוו! הפריע

מה שעומד עתה כמחסום
בדרכו המוליטית של שרון הוא
הרושם הבללי בישראל שהוא
הכניס את המדינה לבוץ
בלבנון, בפותחו במילחמה
שהיתה כולה כישלון מוחץ —
מדיני וצבאי כאחד.

שרון לא יכול היה להתווכח עם
רושם זה. שעות מעטות לפני מתן
פסק״הדין במישפטו נגד טייס
החליטה ממשלת״ישראל, שהוא חבר
בה, על תוכנית של נסיגה מלבנון
(ראה עמוד )7שהיתה כל־כולה
הודאה בכישלון המילחמה.
צה״ל יוצא מבלי שהושגה אף אחת
ממטרות המילחמה, שקורבנותיה
המשיכו השבוע ליפול. בין השאר:
#מטרה אי: הריסת תשתית
אש״ף בדרום־לבנון, כדי להרוס את
אש״ף סופית ככוח מדיני וצבאי.
התוצאה: אש״ף מהווה כיום כוח פוליטי
גדול יותר מאשר בראשית .1982 אחרי

נסיגת צה״ל תתחדש גם בדרום־לבנון
הנוכחות של האירגונים הפלסטינים.
• מטרה ב: השלטת דיקטטורה
של הפלאנגות (בשיר ג׳מייל)
בלבנון, והפיכת לבנון למדינת־חסות
ישראלית. התוצאה: הפלאנגות מחזיקות
בקושי מעמד במובלעת שלהן
מצפון לביירות. מישפחת ג׳מייל
פועלת על פי הוראות הסורים.
מול מציאות עגומה זו
ההשפעה הישראלית בלבנון קטנה החליט שרון על תימחץ מחוכם
עתה לעין־שיעור מזו שהיתה לה לפני של טיהור: מישמט בחו״ל נגד פופולרי שאינו
המילחמה. לבנון אכן הפכה מדינת־ שבועון
חסות — אך לא של ישראל, אלא של בישראל•
הסורים. ההסכם הישראלי־לבנוני,
שנכפה על ביירות, בוטל להלכה
ולמעשה.
• מטרה גי: גירוש הסורים ך* חשבון של שרון היה ערמומי
מלבנון. התוצאה: הסורים מבוססים 1 1למדי. אפשר לראות בו מיבצע של
בלבנון, מבחינה צבאית ומדינית, יותר הסחת־הדעת. אפשר לראות בו גם
מכפי שהיו אי־פעם. על פיהם יישק הגשמת העיקרון של ״האסטרטגיה של
הגישה העקיפה״.
דבר — כל דבר.
תחת להתקין? את דעת־הקהל
גם המטרה הרשמית של המיבצע
— ״שלום הגליל״ — לא הושגה. בישראל, התקפה שנדונה
אחרי ביצוע הנסיגה לגבול, יחזור מראש לכישלון, החליט לתקון?
המצב במיקרה הטוב ביותר לקדמותו, אותה מן העור!?.
כפי שהיה לפני . 1982 יתכן שכוח־ההתנכלות
הפלסטינית נחלש, אך
לעומת זאת צמחה סכנה חדשה, חמורה
יותר: התנכלות מצד השיעים, שהיו
בעבר בעלי-ברית שקטים של ישראל,
ושהפכו עתה לשונאים קנאיים. הם
עשויים לתקוף מעתה גם שטח
ישראלי.

• התקנה מ 1השוו

וזה החשבון:
• השבועון טיים פירסם על שרון
מאמר שהכיל קטע, שהיה כוזב בעליל.
נאמר בו, בצורה עובדתית חד־משמעית,
שהנספח הסודי של דו״ח
ועדת־כהן קובע ששרון דיבר עם
מישפחת ג׳מייל, אחרי רצח בשיר, על
״נקמה״ .שרון ידע כי אין קביעה כזאת
בנספח הסודי, ועל כן חשב שהוא
״הולך על בטוח״ .הוא ציפה לניצחון
קל ומוחץ.
• תניעה נגד השבועון טיים
תתקבל יפה בישראל. טיים אינו אהוד
בארץ. יתר על כן: קיימת אצל היהודים
מסורת מושרשת האומרת שיהיו
הוויכוחים הפנימיים כאשר יהיו׳ יש
ללכד את השורות מול ה״גויים״ .אין
לכבס את הכבסים המלוכלכים בחו״ל,
לעיני זרים. שרון סמך על כך, שגם
עדים, שיכלו להופיע נגדו בארץ, לא
ירצו לעשות זאת בחו״ל, שמא ייראו
כ״מלשינים״.

• ניצחון במישסט ייראה
— כך סבר שרון — כהצדקתו
המוחלטת. הציבור לא ישים לם
לעובדה שמדובר על טענה
אחת קטנה וכוזבת, שאין לה
שייכות לעצם המילחמה
בלבנון, וגם לא לאחריותו ושאתילא צברה
לטבח
(״אחריות עקימה״ ,לסי קביעת
ועדת־כהן) .הציבור יראה
בניצחון זה — כך האמין שרון
— המרכת כל הטענות
וההאשמות נגדו, וזאת דווקא
על־ידי בית־מישמט ניטרלי של
״גויים״.
• לעומת זאת, כישלון במיש־פט,
כר סבר, לא יזיק לו כלל. חסידיו
בארץ, הבאים בעיקר מן הרבדים היותר
פרימיטיביים, יראו בכישלון כזה רק
הוכחה נוספת לאנטי־שמיות של
״הגויים״ ,ופגיעה זדונית נוספת
במנהיגם הנערץ.

• ׳היווח של עזוון

נטש את הכיסא, זנח את החובה, יצא מן הארץ

**ול ההימור של שרון עמד
^ /ה הימור של טיים.
ברגע הארחון ממש, שעה קלה לפני
התכנסות המושבעים להכרעה, מיהר
העיתון לפרסם הכחשה והתנצלות
לידיעה השגוייה, כאילו נאמר בנספח
הסודי של ועדת־כהן ששרון דיבר עם
מישפחת־ג׳מייל על ״נקמה״.
מדוע לא פירסם טיים הכחשת־התנצלות
זו מייד, לפני המישפט או
(המשך בעמוד )13
בראשיתו?

(המשך מעמוד )7
הישראלי־ערבי, שבו כל הצדדים כפופים
לאחת משתי המעצמות.
שלום כסוי. המדיניות הנוכחית
של ממשלת־ישראל תלוייה כל־כולה
בהמשך העימות האמריקאי־סובייטי,
בצורתו הקיצונית ביותר. לכן התקבלה
בשעתו בחירתו של רונלד רגן בישראל
כשימחה גלוייה, כאשר דוברים רשמיים
של ממשלת־בגין משבחים את
הנשיא החדש כמי שיפתח במסע־הצלב
נגד מוסקווה.
גישה זו היא הגיונית, למי שאינו
מוכן לפיתרון־שלום אשר יכריח את
ישראל להחזיר את השטחים הכבושים.
כי התקרבות אמריקאית־סובייטית טומנת.בחובה
את רעיון ״השלום הכפוי״
— שלום שיוסכם עליו בין שתי המעצמות,
כששתיהן מקבלות על עצמן
לכפות אותו על הלקוחות שלהן במרחב.
לולא
היתה ממשלת־ישראל עסוקה
כיום בצרותיה — הנסיון הנואש לס־ *י
נוע שואה כלכלית והמאמץ המסובך
לצאת מלבנון תוך כדי הישארות בה
— (ראה להלן) ,היו פעמוני־האזעקה
מצלצלים השבוע במיסדרונותיה.
בז׳נבה המושלגת לא בא עדיין הקץ
על המילחמה הקרה. אך ההפשרה התחילה,
ונראה כי מנוי וגמור עם רוגלד
רגן להקדיש את תקופת־הכהונה השניה
שלו לכינון הסדר בין המעצמות.
אם כן, ישתנה לחלוטין האקלים
הבינלאומי, שבו פועלת ממשלת־ישראל.
ולמרות כל ההכחשות האמרי־קאיות,
שפורסמו השבוע כדי להרגיע
את ירושלים, תעלה אז -בהכרח על
הפרק ההצעה העושה לה נפשות בעולם:
כינוס ועידת־שלום בינלאומית
לפיתרון הסיכסוך הישראלי־ערבי, בהנהלת
שתי המעצמות ובחסות האו״ם,
בהשתתפות ״כל הצרדים הנוגעים־בד־בר״
,וביניהם ישראל ואש״ף.
בעיני ממשלת־ישראל, זהו אסון
גרוע ממילחמה אטומית.
דת עזר ו״ צ מן
חוזר בשאלה

וייצמן התעקש להצביע
עם הדתיים על.,מיהו
יהודי״ ,ורק במאמץ
רב הצליחו להגיאו מכד .

משקיפים רבים בכנסת הרימו הש0 * -
בוע גבה, בתמיהה רבתי, נוכח עמדתו
הסופר־דתית של מהיג יחד, השר עזר
וייצמן.
סיעת יחד הלכה לבחירות על־סמך
מצע ליברלי, ואף חתמה על הסכם־
עודפים עם תנועת־שינוי. לכן הופתעו
רבים לשמוע, שווייצמן החליט לתמוך
בתיקון האורתודוכסי לסעיף ״מיהו
יהודי״ בחוק השבות, הקובע שרק
גיור אורתודוכסי ייחשב כגיור כהלכה
(ראה הנדון) .וייצמן התעקש על
עמדתו זאת במשך זמן רב. עוגמת־נפש
נוספת נגרמה לאנשי המערך, כשהסתבר
שגם בנימין(״פואד״) בן־אליעזר
יתמוך בדתיים. אך הוא חיפש תירוץ
לרדת מן העץ.
הנהגת־המערך הפעילה לחץ קשה
ביותר על וייצמן. ראש־הממשלה שימ־עון
פרס, שר־האנרגיה משה שחל
והמזכ״ל עוזי ברעם ניהלו עמו שיחות
קשות, שלא נעדרה מהן נימה ברורה
של איום בניתוק־היחסים בין מיפלגת־ 0 -
העבודה לבין יחד.
וייצמן מעוניין מאוד בהמשך היחסים
האלה, בעיקר בשל העימות הקשה
השורר כיום בינו ובין הנהגת תנועת־החרות,
אף־על־פי־כן עמד במריו, וטען
שאם המטרה העיקרית לטווח ארוך
היא כינון קואליציה בלי הליכוד, יש
לתמוך בכל הדרישות של היהדות
הדתית, ובכללן נושא ״מיהו יהודי״.
ביאושם הזעיקו ראשי מיפלגת־העבודה
את ידידי וייצמן בארצות-
הברית, וביניהם הרב אלכסנדר שינד־לר,
מי שהיה ראש־ועד־הנשיאים של ד
(המשך בעמוד )10
העולם הז ה 2472

הזונה החילונית. שהתמסרה מאות פעמים. מתכוונת לעשות?את ש 1ב

ן ^י הו יהודי?
* /אינני יודע.

גרוע יותר: זה לא איכפת לי.
זה מעניין אותי כקליפת־השום. כמו השאלה: מיהו אמריקאי?
מיהו אלבאני? מיהו זימבאבווי? מיהו אסקימו?
** רוע מטילה שאלה אידיוטית זו את חיתתה על המרינה מזה
* 36 /שנים? מדוע היא מאיימת שוב ושוב לגרום למשבר נורא,
להפיל ממשלות, להעלות אנשים על באריקדות?
הנה מרינה השוקעת בתהום של שואה כלכלית, המאיימת עתה
על עצם קיומה. מדינה השקועה בבוץ של מילחמה אבודה, ואינה
יודעת איך לצאת ממנו. מדינה המסובכת בסיכסור היסטורי, העליל
להוביל להשמדה גרעינית הדדית. מדינה שבה מרימה
המיפלצת הנאצית את ראשה המזרודאימה.
במה עוסקת מדינה זו? בשאלת כל השאלות, בבעייה המרעידה
את אמות הסיפים:

ארו11

אך גם במדינות רבות אחרות, שאין בהם שוק חוק כזה, קיימת
הפלייה לטובתם או לרעתם של מהגרים־פוטנציאלים מסויימים.
כאשר הממשלה מחליטה שהאינטרס של המדינה (או הריעות
הקדומות של אזרחיה) מחייבים את חיזוקו של חלק מסויים של
האוכלוסיה על־ידי הבאת תגבורת מן החוץ, היא פשוט קובעת
מדיניות של הגירה בהתאם לכך.

לשם כך די בהנחיות לפקידי־ההגירה, או בתקנות
של המישרד.
אין שמץ של ספק בכך שקיים קונסנזוס לאומי עצום בין
היהודים במדינת־ישראל למען פתיחת השערים לפני יהודים מכל
העולם, ואף למען משיכתם ארצה בדרכי תעמולה ופיתוי.
אין צורך בחוק כדי להגשים רצון כללי זה. ואם אי־פעם ישתנה
הרצון הזה ויתגבש רוב נגד העליה — דבר שאינו עולה כיום על
הדעת — הרי אותו רוב ישנה את החוק במחי־יד.

כל זה נאמר לבן־גוריון, אך בן־גוריון לא שעה.
הדמיון שלו נדלק, וה היה זה.

אז מיהו, לכל הרוחות, יהודי?
שיגעון!
^ יך נולדה בעייה אומללה זו? בראשית המדינה רצה דויד
\£בן-גוריון לעשות מחווה היסטורית גדולה, שתסמל את
העיקרון שהמדינה נולדה כדי לשמש לעולם ועד ארץ־מיקלט
י י וחוף־מיבטחים ליהודים באשר הם שם.
זכר השואה היה עדיין טרי וממאיר. הפצעים הנוראים לא
י הגלידו. הכל האמינו שאפשר היה להציל לפחות חלק מן ההמונים
שהובלו לטבח, אילו היתה קיימת אז מדינה שבה היה ליהודים
רוב, כך שיכלו לפתוח את השערים להצלה.

כשיו יש לנו החוק הזה. הוא קיים.

צ גם מי שסבור שהיה מיותר, ושהוא גורם לצרות
איך־סוף, אינו יכול כיום להמליץ על ביטולו.
דווקא מפני שחוק־השבות אינו סתם חוק, אלא מחווה
היסטורית, סמל, אנדרטה מישפטית, פסל להצלה יהודית —

חוק שיהיה יותר מחוק, א!? יותר מחוק קונסטיטוציוני,
שיהיה סמל לדורות, אנדרטה חצובה
באותיות.

במשך ת ר שלם התנהג הרוב החילוני הגדול
במדינת-ישראל בלפי סוגיה ד כזונה גמורה. הוא
נבעל שוב ושוב על־ידי המיעוט הדתי, תמורת אתנן
קואליציוני.
עכשיו חוזר המיעוט הדתי על התרגיל הזה בפעם המאה —
ב לי כלא תנן.

הזונה החילונית הבלה מנסה, לפתע, להעמיד פנים
של בתולה חסודה, בעוד היא ממשיכה במיקצועה.

^ יש אחד הזהיר מפני הרומנטיקה הזאת, כאשר הרעיון היה
עוד בחיתוליו.
יעקוב שימשון שפירא, איש הגיוני, בעל יושר אינטלקטואלי,
וגם איש מצפון בעל דיעה עצמאית מאוד, כיהן אז כיועץ
המישפטי לממשלה.

לכל מדינה מוקנית הסמכות הריבונית להחליט מי יבוא
בשעריה, ומי לא. זוהי סמכות מובנת מאליה, הנובעת ממהותה של
הריבונות.
יכולה ממשלה להחליט שלא תביא בשעריה אדומי־שיער, או
צהובי־עור, או זקנים, או מאמיני בודהא, או בעלי העדפות מיניות
מסויימות, או אוכלי־בשר. אין גבול.
זה יכול להיעשות באמצעות חוק, אך אין שום צורך בכך.
בארצות־הברית היו קיימים, בתקופה מסויימת וזכורה־לדראון,
חוקי־הגירה שמנעו את הכניסה לארצות־הברית לבני גזעים
מסויימים, ושהגבילו את הכניסה לבני גזעים אחרים. המוני יהודים
ניספו במחנות־המוות ביגלל חוקים אלה.

!המיוחסת לברנארד שו. אחרי שהגברת החסודה הסכימה
להעניק לגבר את חסדיה תמורת מיליון לירות(שטרלינג) ,והלז
הוריד את ההצעה לעשר לירות, היא קוראת בזעם :״מה אני
בעיניך?״ והוא משיב :״כבר קבענו מה את, עכשיו נותר רק
לקבוע כמה!״
כבר נקבע כי חוק־השבות(וחוק־האזרחות, הקשור בו) מעניקים
זכויות־יתר למי שמוגדר כיהודי. כבר נקבע כי יהדותו של
יהודי היא עניין דתי בילבד: מי שנולד לאם יהודיה ולא המיר את
דתו, ומי שהתגייר.

האם בהעדר המילה ״כהלכה״ נעשה עד כה גיור שלא על פי
כללי הדת היהודית?
זהו ויכוח מגוחך, אבסורדי, צבוע ומתחסד.

ובמו כל רעיון רומנטי, המתעטף באיצטלה של
חוק, הוא היה הרה־סכנות.

^ ץ פירא צדק, כמובן.
י ש אין שום צורך בחוק־השבות, ומעולם לא היה.

אך גם כאשר הרמתי אז את ידי, ידעתי שזהו
ויכוח סרק — המילחמה הלא-נכונה בשדה-הקרב

הלא־נכוו•
ף וצר כאן המצב הקלאסי המתואר בבדיחה המפורסמת,

וכי יתכן אקט דתי מובהק — כמו גיור — שלא
על סי כללי אותה הדת?

זה היה רעיון רומנטי, רעיון בעל־מעוף, רעיון אמנותי ממש,
כיאה לדויד בן־גוריון, איש־חזון, שהיה מחונן בדמיון.

כאשר קבע החוק זכויות לבני-אדם מסויימים,
הקרויים ״יהודים״ ,הוא יצר צורך מוחלט בהגדרה
מדוייקת של בני־אדם אלה.

הייתי אז חבר־כנסת, והרמתי את ידי להבסת ההסתייגות הזאת.
היא לא התקבלה( .תוך כדי כך אמרתי כמה דברים שהכעיסו את
שפירא, ובמשך ארבע השנים הבאות לא החליף עימי מילה).

ף יכוה מוזר, לכאורה. כבר נקבע שכל העניין הוא דתי. כבר
1נקבע שאין לאום יהודי, אלא רק דת יהודית.
הטענה כאילו לאום ודת חד הם, אינה אלא הסוואה לקביעה זו.
לאום הוא גוף שמצטרפים אליו על־ידי הכרעה פשוטה להתחלק
בגורלו, על כל הזכויות והחובות, הסיכויים והסיכונים הכרוכים
בכך. אין לזה שום קשר עם האמונה באלוהים כלשהו, בהתזת מים,
בחיתוך פיסות־עור או בריקוד סביב עמוד־טוטם.
עכשיו, אחרי שכל זה כבר נקבע מזמן, אחרי שחוק־השבות
המקורי סולף עד ללא־הכר והפך מכשיר לכפיית המהות הדתית
על המדינה כולה — באים ומתווכחים על הוספת המילה
״כהלכה״.

אפשר היה לבטא שאיפה זו בצורות רבות ושונות. לשון
הסמלים עשירה ומגוונת. אפשר היה להקים אנדרטה, כמו
פסל־החרות בכניסה לנמל ניו־יורק, ולחרות בו את העיקרון
הנעלה. אך בן־גוריון החליט לעטוף את המחווה בלשון חוקית.
כך התגבש הרעיון לחוקק חוק אשר יכריז קבל עם ועולם
ששערי מדינה זו יישארו לעולם פתוחים לפני כל יהודי שירצה
לבוא אליה. לא הצהרה פשוטה ודרמאתית, כמו מגילת״העצמאות,
^ אלא חוק ממש.

במוחו המישפטי, האנליטי, הבין שפירא את אשר לא הבין
המוח הרומנטי של בן־גוריון: שחוק המעניק זכויות־יתר ליהודים
יביא בהכרח לוויכוחים אינסופיים על השאלה: מיהו יהודי?
אילו הסתפק בן־גוריון בהכרזה חגיגית — משהו כמו
עשרת־הדיברות, הכרזת־העצמאות האמריקאית או המאניפסט
הקומוניסטי — לא היתה השאלה מתעוררת כלל. אבל כאשר
החליט לחוקק חוק, הוא הפך את השאלה לשדה־מוקשים אינסופי.
כי חוק מעניק זכויות מדוייקות, ומשמש לפסיקה בבתי־המישפט.

כבר אז רצו הדתיים להוסיף את התיבה ״כהלכה״.
היא נרשמה, שחור על גבי צהוב, בדף ההסתייגויות
לתיקון־החוק.

הוא רוצה רק אונס קטן נוסף: להוסיף לחוק את
המילה ״בהלכה״.

המדינה קמה, בין השאר, כדי שזה לא יקרה שנית.

זוהי פרשה סודית ומרתקת. שפירא הזהיר את
בן־גוריון מפני חקיקת חוק־השבות. הוא אמר לו
שחוק כזה יפתח תיבת־פנדורה.

במקח־וממכר הקואליציוני, שקדם להקמתה של ממשלת
גולדה מאיר אחרי הבחירות לכנסת השביעית 1969 נכנעה
הממשלה שוב לדתיים. בניצוחו של יעקוב שימשון שפירא —
אותו שפירא, שהיה בינתיים לשר־המישפטים — נמכרה לדתיים
הגדרה דתית מובהקת. מיהו יהודי? מי שנולד לאם יהודיה ולא
המיר את דתו, ומי שהתגייר.

פאתטי? מגעיל? זה תלוי בעיני המסתכל.

״כהלכה״ :י עקב שימשו! שפירא
עם גולד ה ב כנ ס ת ()1969
אי־אפשר לבטלו.
שהרי אקט הביטול היה הופך לסמל נגדי — מעין הכרזה
לאומית שאין אנחנו מוכנים עוד לקלוט יהודים הנתונים בצרה, או
יהודים בכלל( .וזוהי, אגב, התשובה לכל הדורשים כאחרים לבטל
מיסמכים חגיגיים, כמו המאניפסט הקומוניסטי או האמנה הפלסטינית).
יכולים
לבוא ולחוקק חוק נוסף, שיבטיח את תרומת ישראל
לפיתרון בעיית הפליטים הפלסטיניים. יכולים לבוא ולדרוש את
הגבלת הזכות המוקנית ליהודים בחוק־השבות, כך שלא יהיה
צורן להכניס לארץ נאצים יהודיים.

אך אי־אפשר לנגוע במיבנה המונומנטלי של
חוק־השבות. הוא קיים ויהיה קיים.

** ובן שצריכים להצביע נגד התיקון המוצע, מפני שזהו עוד
! /אקט סמלי, עוד כניעה לאלימות הפוליטית, עוד מעשה־זנות
״חילוני״ ,עוד צעד לקראת ימי־הביניים, עור חיקוי של האדמו״ר
חומייני שליט״א.
אך אל יעמיד מישהו פנים כאילו״יש למאבק זה משמעות
נוספת.

,אין זה מאבק לחיסול הכפייה הדתית. אין זה מאבק
להפרדת הלאום מן הדת, להפרדת הדת מן המדינה.
זה בסך־הכל מאבק למניעת עוד מעשה־זנות קטן אחד.
^ מאבק האמיתי צריך להיות שונה לגמרי: לטיהור חוק!
1השבות מכל הסילוף הדתי שדבק בו.
יש לקבוע מחדש וחד־משמעית: יהודי לצורכי חוק־השבות
הוא מי שרואה בעצמו יהודי, מי שרוצה בתום־לב להיות יהודי
במדינת־ישראל, מי שמוכן לקשור את חייו לגורל הקיבוץ היהודי
במדינה זו — לשרת בצבאה, לשלם את מיסיה, לחיות את חייה,
ובמיקרה הצורך גם למות בהגנה עליה.

זהו המילכוד שבו הכניס אותנו בן־גוריון, מרוב התלהבות.

כל איש ואשה, המוכנים לכך, יבורכו. אח ואחות
יהיו לנו. אמונתם הדתית היא עניינם הפרטי.

**אז שנחקק החוק, חלה הידרדרות איטית ומתמדת שלו
^/ב מידרון הקנאות הדתית.

ברוח זו פתחנו את זרועותינו ליהודי אתיופיה. לא חשוב לנו אם
הם מניחים תפילין או לא, מתהלכים גלויי־ראש או לא, מכירים
בפוסקי התלמוד או לא. זה נוגע רק להם עצמם. אין זה ענייננו.
והוויכוח הציבורי על כך מגוחך.
על כך — ורק על כך — כדאי להילחם ברצינות, וכל הגופים
ה״חילוניים״ הנאבקים על פחות מזה, אחרי שהשתתפו במשך
שנים במעשי הזונה הממלכתית, פשוט אינם חשובים.

הנוסח המקורי לא הגדיר מיהו יהודי. שר־הפנים
״שמאלי״ קבע שיהודי הוא מי שחושב את עצמו
כיהודי, ומי שמצהיר על כך בתום־לב.
בא יהודי שהתנצר והיה לנזיר קאתולי, ותבע מבית־המישפט
להכיר בו כביהודי, מפני שלפי ההלכה היהודית אין יהודי חדל
לעולם מלהיות יהודי, יהיו חטאיו אשר יהיו. בית־המישפט דחה
טענה דתית זו, וקבע באופן פאראדוכסלי כי לפי המקובל, מי
שעובר לדת אחרת חדל מלהיות יהודי, למרות שההלכה היהודית
עצמה קובעת אחרת. כך הפכה ההגדרה לדתית.

שנאמר :״לא תהיה קדשה מבנות־ישראל ולא
יהיה קדש מבני־ישראל׳ .לא תביא אתנדזונה ופד
חיך־כלב בית ה׳ אלוהיך לכל נדר, כי תועבת ה׳
אלוהיך גס־שניהם.״

במדינה
(המשך מעמוד )8
יהודי־אמריקה. עסקנים יהודים אלה
הצליחו לשכנע את וייצמן, שהתיקון
ל״מיהו יהודי״ ימיט אסון על יחסי
ישראל ויהדות ארצות״הברית, ויהווה
״מכת־מוות לציונות״ .וייצמן נמלל
בדעתו, והשבוע בישרו ראשי מיפלגת־העבודה
שהוא יצביע נגד התיקון.
בכך לא נפתרה עדיין בעיית ח״כ
בן־אליעזר, המתעקש להצביע עם
הדתיים. יודעי־דבר הביעו את הסברה
שהוא ניתן לשיכנוע, בעיקר אם וייצמן

בזחיחות־הדעת. מומחים סבורים שהוא
״עולה״ שוב משלב הדיפרסיה(דיכאון),
שבו היה שרוי מזה זמן רב, לשלב של
מאניה (התעלות בלתי־רציונלית) ,בו
הוא חש שוב כאילו היה כל־יכול.

יחסי חוץ
מיל חמתשלל
יתכן שאין בעולם עיתון נוח יותר
לישראל מאשר ניו־יורק־טיימס, ה־

מילחמת־הלבנון, שנקראה גם ״מיל״
חמת שולל״ נראית, בדיעבד, כמילדד
מת־שלל, מיבצע אדיר לתפיסת נשק־שלל.
הכמויות האדירות של נשק קל,
שנתפסו שם, לא היו מסוגלות לאיים
על ישראל — אך הן סחורה רצויה
לתנועות־גרילה ברחבי העולם, וגם לצבאות
סדירים פרימיטיביים.
אש״ף קיבל נשק זה כמתנה מידי
ממשלות ידידותיות, כמו סעודיה, שלא
היו מוכנות לעזור לפלסטינים בררו
אחרת. אש״ף עצמו לא היה מסוגל
לקלוט כמיות אלה. הן נשארו בארגזים
במחסנים, ומשם לקח אותן צה״ל.

הכנסת

0 *1 1 * 11

לזרוק א ת בהנאו
בהתייעצות סגימית שכינס
מזב״ל מיסלכת־העבודה
נדונו הדרגים לגירוש
כהנא מבית־הנבחרים

השר וייצנז;
מה הבטיח בבחירות׳
ומיפלגת־העובדה יציעו לו מישרה
מתאימה ל״כישוריו״.
מיפלגות אוי ליור שו
האס עובר מנחם בגין
משלב של דיסרסיה
לשלב של מאניה?
בגינולוגים מתחילים לדבר ברצינות
על אפשרות שובו של מנחם בגין
לפוליטיקה, ומסבירים בכר את עצבנותו
החריגה של שר״החוץ, יצחק שמיר.
השבוע
הפסיק שמיר ראיון עיתונאי
עם כתב הארץ לענייני־מיפלגות, אמנון
ברזילי, ברגע שזה התחיל לשאול
אותו שאלות קשות על מעמדו במיפל־גה.
הוא התפרץ כלפי ברזילי, הידוע
בנועם הליכותיו, ואף סירב ללחוץ את
ידו.
אחד ממקורביו של בגין הסביר השבוע,
ששמיר חושש מאוד מאפשרות
שובו של בגין לזירה. בגין נוהג בשמיר
בחוסר־חיבה גלוי, מאז ששר־החוץ החליפו
כמנהיג־חרוח
קשה למצוא סיבה רציונאלית להתנהגות
זאת. מנהיגים אינם אוהבים במיוחד
את מחליפיהם, ויש לכך דוגמות
היסטוריות רבות, כמו שינאתו של דויד
בן־גוריון ללוי אשכול, למשל. עד כה
שמר בגין על שתיקה, ורבים סברו כי
טינתו לשרון תמנע ממנו להתקיף את
שמיר. עתה נעשו מעשיו של בגין פחות
ופחות צפויים מראש.
מצב־הרוח הטוב של בגין גובל

נקרא בפי האנטי־שמים ״ג׳ו־יורק טיי־מס״
.ואכן, העיתון כפוף להשפעה
יהודית עצומה. הוא משרת את השדולה
היהודית. שליחו בישראל משגר אליו
כתבות הנראות כקומוניקאטים של
ממשלת־ישראל.
לכן מעוררים פירסומי עיתון זה
אמון מיוחד כאשר הם מכילים מידע
שאינו נוח לממשלת־ישראל.
השבוע פירסם ניו־יורק טיימס
מידע כזה. הוא גילה שישראל הגבירה
את מישלוחי הנשק שלה ל״מורדים״
בניקאראגואה, כשהיא משתפת פעולה
עם שתי הגרורות של ארצות״הברית
במרכז־אמריקה: הונדוראס ואל־סלווא-
דוד.
לפי העיתון, החלו מישלוחים אלה
ב־ ,1983 והם כוללים כמויות גדולות
של נשק סובייטי, שנתפס על־ידי
ישראל במילחמת־הלבנון. עתה הוגבר
מאמץ זה.
דובר שגרירות״ישראל, אחד ויק־טור
הראל, הכחיש, כמובן. איש לא
התייחס לתגובתו ברצינות.
שולל ושלל. אין זו הפעם הראשונה
שהוזכר נשק זה, שנתפס על־ידי
צה״ל בלבנון. הוא מופיע מזה שנתיים
בעשרות ידיעות בעיתוני העולם על
קשריה העלומים של ממשלת־ישראל
עם גורמים שונים בעולם.
מתקבל הרושם כי אחרי שהתבדו
כל היעדים שנקבעו למילחמת־הלבנון
על־ידי אריאל שרון (השמדת אש״ף
ככוח מדיני וצבאי, הקמת דיקטטורה
של הפלאנגות בלבנון וגירוש הסורים
מלבנון) ועל־ידי מנחם בגין (שלום
הגליל) — השיגה מילחמה זו מטרה
אחרת לגמרי: השגת נשק למכירה.

אישים מרכזיים בתנועת־החרות מנסים
עתה להתמודד עם בעיית ח״כ
כהנא. הפופולריות של המנהיג הגזעני
הפכה מהשערה אינטליגנטית של עיתונאים
מוכשרים לעובדה מוכחת בשטח.
המישאלים מצביעים על סיכוייו
לזכות בחמישה מנדטים לפחות. התהליכים
החברתיים, הכלכליים והמדיניים
עלולים להכפיל את המיספר הזה.
הנושא איננו עוד איום ערטילאי, אלא
מציאות פוליטית חשובה.
יתכן מאוד שהצעדים הממשיים נגד
כהנא ייעשו דווקא על־ידי המערף. הגדיר
זאת מזכ״ל מיפלגת־העבודה, ח״כ
עוזי ברעם :״יתכן שכהנא מהווה בעייה
מיפלגתית, בעיקר עבור חרות. עבור
המיפלגות השפויות הוא מהווה סכנה
קיומית לטווח ארוך. אין לי כל ספק
שכוחו, אומנם, הולך וגובר. יש רק דרך
אחת להתמודד עם הסכנה. אסור
לחכות עד שיהיה מאוחר מדי. צריך
להוציאו מהכנסת, וכבר בימים הקרובים!״
תקדימים.
בהצבעה על חופש־התנועה
של כהנא, הוכיחה חרות את
פחדנותה. לח״כי חרות אין כל ספק,
שרוב חברי התנועה ומצביעיה אוהדים
את כהנא. איש מהם לא יצא נגדו
בגלוי, ואף לח״כ מיכאל איתן נרמז
שפעילותו נגד כהנא מזיקה לו במרכז־חרות.
ראשי
חרות, ובעיקר נציגיה בעיי־רות־הפיתוח,
היו רוצים מאוד שאחרים
יפעלו נגדו, יעשו עבורם את העבודה
המלוכלכת, ויעזרו להם להיפטר מהסיוט,
המאיים עליהם.
בסוף השבוע כינס ח״כ ברעם קבוצה
נבחרת של מישפטנים ומדעני־המדינה,
כדי לבחון את האפשרות
״לזרוק את כהנא מהכנסת״ .בעיקר
הופעל פרופסור יחזקאל דרור, מהחוג
למדע המדינה באוניברסיטה העברית
בירושלים. גם ח״כ-המערך דוד ליבאי,
שהיה ראש לישכת עורכי־הדין והנחשב
כמישפטן מעולה, הכין חומר
לדיונים. דרור מצא תקדימים רבים,
שיאפשרו לפגוע בכהנא, מבלי להרחיב
את הפגיעה למיפלגות אחרות.
ח״כ ברעם טוען שבית־המישפט
העליון טעה בשיקול, משעשה גזירה
שווה בין הכהניסטים לבין הרשימה
המתקדמת לשלום, ובכך ״ניגרר אחרי
השערוריה שהיתה בוועדת־הבחירות
המרכזית״.
לכנסת יש רק דרך אחת להתגונן
מפני התופעה המחרידה של נאציזם
בכנסת, והיא לסלק את כהנא. ברעם:
״לא איכפת לי מי יקבל את המנדט
ה־ .120 מצירי שיהיה איש־חרות, ובלבד
שכהנא לא ייהנה מחסינות וממעמד
של חבר־כנסת, במעשיו החמורים הפוגעים
במדינה באורח חמור ביותר״.
כבר בשבועות הקרובים ייוועד ח״כ
ברעם עם ח״כים אחרים מכל המיפל־גות,
כדי שלפחות 20ח״כים יגישו
לכנסת הצעת־חוק לסילוק כהנא מ־בית־הנבחרים.
הוא מקווה שימצאו גם
כמה ח״כים מחרות, שיסכימו להצטרף
להצעה.

ף* יום חמישי. בעוד שבועיים ית־קיים
מיפגש חשוב ביותר במרתף
מצודת זאב בתל־אביב באולם הפרטיזנים
של מה שמכונה מרתף
השואה, ישבו חברי הועד־המנהל של
צעירי־חרות ומולם יופיעו ארבעה
ח״כים — יושב־ראש מזכירות התנועה:
יורם ארידור, יושב־ראש אגף־
האירגון, מיכה רייסר, יושב ראש אגף
הצעירים, רוני מילוא ויו״ר הצעירים
בעבר, מיכאל(״מיקי״) איתן.
בבית ז בו טינ ס קי כבר מתלחשים
בקול רם :״הפעם חייבים להחליט!״
מה הם אמורים להחליט? האם זה
בכלל חשוב?
זר לא יבין במה עוסקים חברי הוועד
המנהל של צעירי חרות, רובם אלמונים,
בדיונים העקרים, שתמיד מפוצצים
לפני סיום. עוד יותר מכך לא מובן

מדוע יטריחו את עצמם ח״כים כבודים
לאולם צר־המידות.
התפקיד עצמו, יושב־ראש צעירי־חרות,
שבו דשים הכל, הוא תפקיד חסר
חשיבות, אינו טומן בחובו תקציבים י*
גדולים ומאפשר בדוחק חשיפה תיק־שורתית,
ומאבק בעתיד על כיסא בכנסת.
הסיבה
היא אחרת: גם כאן. בנושא
שולי לחלוטין, יתרכז בחודשים הקרובים
המאבק האמיתי בתנועת החרות
בין אריאל שרון ובין כל יריביו.
מכיוון ששרון עבר את גיל ,35 גיל .
מכסימום להשתתפות במישחק, כמו
שאר יריביו, הרי שבמשחק הצעירים
לוקחים חלק נציגים מובהקים של המחנות
המבוגרים.
מחנהו של שרון מתייצב חד־משמ־עית
מאחורי ישראל כץ, עוזרו של שר־

בעם הס היו תאומים סיאמיים והטילו
את מוראם ער האוניבוסיטה. ענשיו
הם משוחים שניאדונים שונים בקוב
הגדול על השילטון בתנועת החוות״

ח״ם דייסר
מועמד של פשרה

דחייה בכל מחיר

התעשייה־והמיסחר. מחנהו של יצחק
שמיר, בתמיכה צפוייה של מחנה דוד
לוי, עשוי בסופו של דבר להתייצב
מאחורי מועמדותו של צחי הנגבי, עוזרו
של שר־החוץ.
אם לא יחולו התפתחויות לא צפויות,
הרי ששני התאומים הסיאמיים ה־ ^
פוליטיים, שבעבר הלכו יד ביד, יילחמו
עתה זה בזה בקרב שישאיר אחריו חללים
רבים בשדה־הקרב.
כרטיסים ותרגילים. על פי חוקת
התנועה אמורות להערך בחירות
למוסדות הצעירים בכל שנתיים. הבחירות
נערכות בסניפים, אלה בוחרים
צירים שמתכנסים לועידה. שם נבחרת
מועצה, וזו בוחרת ועד־מנהל, שהוא
הגוף הבוחר את היושב־הראש.
הועידה האחרונה התקיימה בחודש
אפריל ,1982 בימי חופשת חג־הפסח,
במלון דיפלומט בירושלים. על הועידה
ניצח מיכאל איתן. בסופה לא נבחר
יו״ר, כי אי־אפשר היה לבחור בשום
מוסד. לאולם הגדול שבקומת המרתף
של המלון, השייך לאיש מרכז־חתת,
המלונאי חיים שיף, התרכזו ובאו רבים
שלא היו צירים כלל, אך בכל זאת
החזיקו כרטיסי־ציר, שאיפשרו זכות־בחירה.
בין הבוחרים באולם היו ילדים
וקשישים, שני סקטורים שאינם מש־ ;ן
תייכים לאגף הצעירים.
באותה שעה התכנסו בקומה האחרונה
בבניין צעירים אחרים. לפתע עפו
מחדרם, אל הרחבה שלפני המלון. עשרות
כרטיסי־צירים. אלה חולקו לקבוצת
עסקנים מתל־אביב, שלא היתה
בידיהם זכות״הצבעה.
אחרי שהועידה התפזרה ישבו נציגי
המחנות ומצאו פשרה בדמותו של איש
חיוור ולא ידוע, יעקוב(״יקי״) סקולר.
מרמת־השרון. מי שהיו לפניו בתפקיד,
מילוא, איתן וקליינר ידעו לעשות הרבה
רעש בתפקיד. הוא לא.
ערב הבחירות האחרונות לכנסת
הצליח סקולר. איש סודו של מילוא,

לנצח. אם יערכו בכל״זאת בחירות.
היה ברור להם שנצחון של כץ פירושו
חיזוק עצום בכוחו של שרון העומד
לשוב, סוף־סוף, מניריורק(ראה גם עמי
)8על־חשבון שמיר ולוי, גם יחד.
הועלו שמות של מועמדים רבים
ומגוונים. החל מעסקן הסטודנטים הוותיק,
דובי ברגמן, ראש מחלקת העליה
בסוכנות, מנאמני רייסר וקליינר. הוא
נפסל בגלל גילו ,36 ,ומשום שמחנה
מילוא לא רצה בו, דרך רואה־החשבון
שבדרך, גירעון סיטרמן, לשעבר עוזרו
של ארידור, וחברו הטוב של מילוא. גם
עליו נאמר שהוא לא יביא בוחרים
רבים. ברוח התקופה חיפשו מועמד
מיזרחי, וגילו עניין באיתן סולמי, חבר
מועצת עיריית תל־אביב. גם רצון ה־פתח־תיקוואי,
יוצא תימן, שאף לכתר,
שלא לדבר על אלמונים אחרים.
מילוא ורייסר היו צריכים לא רק
להסכים על מועמד משותף, כי אם
להבטיח שאנשיהם משני המחנות יתנו
לו את הסכמתם.
לעניין נכנס מיכאל דקל. הוא המליץ
בפני שמיר שעוזרו, צחי הנגבי,
ירוץ לתפקיד.
מרגע שהנגבי נתן את הסכמתו הוא
הפך את המאבק על הצעירים, ממאבק
חסר־חשיבות לכאורה לקרב, ששזורים
בו סיפור חברות ופירוד לא רגילים
בפוליטיקה הישראלית.
על האנדרטה. בשנת 1979 נבחר
הנגבי לתפקיד יושב״ראש אגודת הסטודנטים
באוניברסיטה העברית בירושלים.
הוא הכנים רוח חדשה לקט־פוסים,
שבעיקבותיה גם נשפך דם.
בצמור אליו הופיע צעיר נוסף, אלמוני,
ישראל כץ, מושבניק מכפר אחים
שבררום. בעור הנגבי התפרסם בזכות
אימו, גאולה כהן, הרי שכץ עשה את
צעדיו הראשונים בפוליטיקה ונהנה
מחסות מלאה של הנגבי. הנגבי הלך

ח(מן

נג ד
הנ)1(1(1119( 11
נץ על הנגב.. :זוסינו שוו הוא אנס
מינוס! הוא לא מונו בתנועת־החוות!״

לקבל את ג׳וב חייו — קונסול ישראל
בסאן־פרנסיסקו, לפני שהתפוצצה בפניו
פרשה לא נעימה בה נקשר שמו
כחבר מועצת־העיר, בקשר למתן הקלות
בנייה חריגות לקבלן ברמת״הש־רון.
אצל אותו קבלן, אגב, רכש סקולר
את דירתו.
לסקולר מונה ממלא־מקום, חיוור
פי כמה, מיכאל(.מיכי״) רצון, ביטוחאי
איש מחנהו של מילוא, ויד־ימינו של
ח״כ חיים קאופמן, בסניף חרות בפתח־תקווה.
הבחירות
החדשות היו אמורות להיערך
אם כן, בשנה האזרחית היוצאת.
מכל מיני סיבות הן נידחו. למחנות
שמיר ולוי היה עניין לדחות אותן, כפי
׳שהם דוחים את קיום הוועידה הגדולה
של התנועה.
וכאשר לא רוצים בחירות וקיום
ועידה, מתחילים התרגילים. ישיבות ה־ועד־המנהל
התפוצצו תמיד לפני שהי-
תה אמורה להתקבל החלטה חשובה.
הבאים לפגישות לא היו בכלל חברי
המוסדות הנבחרים של הצעירים. איש
לא יכול היה להביא עימו כרטסת של
בעלי־זכות הבחירה לועידת הצזוירים.

בירכת־הדרך. בתאריך כלשהו,
בשנת ,1984 התקבלה החלטה שב־23
לדצמבר האחרון תתקיים ועידת צעירי
חרות. ההחלטה לא בוצעה מעולם.
ארידור החליט להיכנס לעובי־הקו־רה
וזימן פגישה דחופה ל־ 30 לדצמבר
האחרון. אך העובדה שכבר ימים לפני
כן שהה ארידור בחו״ל היתה בעוכריו.
מי שהיה אמור לזמן את הועד־המנהל
שכח לשלוח הזמנות, וכך בוטל הכינוס.

שהבין ראשון את חשיבות המאבק
על התפקיד היה כץ. הוא זכה
לבירכת-הדרך מצד שרון וערך כינוס
בכורה בתחילת דצמבר במלון רמאדה
בבת־ים. הוא חיכה לעשרות אנשים,
באו יותר מ־ .200 האולם היה צר מלהכיל
את הנוכחים. מיפגש זה הדליק
אורות אדומים בתנועת החרות. היה
ברור שגם אם לא כל הבאים מגלים
ענייין בכץ, בטוח שהם רוצים בקירבתו
של שרון. המסר היה ברור.
רייסר ורוני מילוא נכנסו לשלב
שיחות אינטנסיבי, במטרה כפולה. גם
להביא לדחיית הבחירות וגם למצוא
מועמד של פשרה, שלא יאפשר לכץ

עם אימו אל התחיה ואילו כץ הצטרף
לחרות.
אחר־כך נבחר הנגבי לתפקיד הידר
הארצי של התאחדות־הסטודנטים וכץ
לתפקיד הבכיר בירושלים.
כשסיים הנגבי את כהונתו בהתאחדות
הארצית, תפס כץ את מקומו.
השניים היו פעילים בועד הנסיגה מסיני
ואף ״התבצרו״ במרומי האנדרטה
בכניסה לימית, עד סמוך למועד הנסיגה.
בדצמבר
1982 שב הנגבי לתנועת
החרות, ואחרי זמן קצר הפך להיות
עוזרו של שר־התחבורה, חיים קורפו.
כץ התנדנד בחרות בכל מיני תפקידים
שוליים. החברות כבר הפכה ליריבות
נסתרת.
אבל הנתק המוחלט אירע על רקע
פירסום דו״ח ועדת כהן ורצח אמיל
גרינצוויג.
בגידת הצמרת. סיפר על כך
כץ, בגילוי־לב:
״הנתק נעשה ביוזמת .,מיד אחרי
פירסום דו״ח כהן, בפברואר ,1983
באתי אל צחי וקראתי לו להרים את
הדגל, ושנמצא דרך אל רפול ושרון
שניזוקו על־ידי הועדה.
כבר אז הרגשתי שצחי אינו איתנו.
הוא אמר לי :״אי־אפשר לדעת מה יהיה
עס אריק. יכול להיות שהוא הולך
למידבר פוליטי, ואינני רוצה להיות
איתו בתקופה כזו.״ אמרתי לו שאני לא
מהמר על סוסים, אלא על תורה שלמה,
שאני שלם איתה.
אחר־כך באה ההתנצלות שלו על
רצח גרינצוויג.
בקושי רב הוא ניאות להצטרף להפגנות
שערכנו, מיד1אחרי פירסום ה־

הנגב׳ ער נץ.. :הוא מגרומאו סטן,
ומנסהלחסותאתההפגנותשדנהנא!״
דו״ח, נגד התפטרות שרון ממישרד־הביטחון.
צחי
התחמק מההפגנות והצטרף
אליהן ביום השלישי. גם אז הוא לא
הוביל ומיעט לדבר במגאפון אל המפגינים
שלנו. ההפגנה שלנו התפזרה
שעתיים לפני שנזרק הרימון ברחבת
לישכת ראש־הממשלה ולמרות זאת
הוא התנצל על זריקת הרימון. אמרתי
לו ״עשית שגיאה כפולה. התיימרת
לדבר בשם הפגנה שלא אירגנת, ו־איפשרת
למחנה־השמאל להיאחז בהתנצלות
שלך למטרותיו ״.בקיצור, כאן
ניפרדו דרכנו.
הנגבי אינו מדבר על נתק וקרע.
״מדובר בנתק מיקצועי ולא אישי. הוא
ראה בי ״תבוסתן״ המתקפל מול השמאל.
אני שוחחתי איתו ארוכות והבהרתי
לו שאי־גינוי זריקת הרימון היא
קו אדום לגביי. אמרתי לו שכולנו
מדרדרים לתהום. אנו נפגשים ומדברים,
במיזנון הכנסת בעיקר, אך אי־אפשר
לדבר על שיתוף־פעולה משום
שאנו נמצאים במחנות יריבים בתנועה.״
קרש־קפיצה.
עתה מפשילים ה
שניים
שרוולים. לכשתוסר סופית מעל
הפרק מועמדותו של סולמי, עליה
מתעקש רייסר, בשם מחנה לוי, אין
ספק שהנגבי יהיה המועמד המוסכם.
לו, כמו לכץ, תוכניות רבות לשינוי
התפקיד עליו הם נאבקים ושבו הם
רואים קרש־קפיצה מצויין לכנסת הבאה.
הנגבי
מדבר על חשיפה תיקשור־תית
יום־יומית, פורומים של אינטלקטואלים
והוגי־דעות לצד מעצבי־תוכ־ניות
בתחומי־חיים שונים. כץ מדבר על
גוף דינמי, שיהיה ברחוב. התשובה
הימנית, לדבריו, לשלום עכשיו. הנגבי
פוסל את שיטת ההפגנות של כץ,
שבאה לידי ביטוי לפני זמן קצר
איכסל, כפרו של ח״כ העבודה עבד
ווהאב דראושה. וכץ רואה בהן צעד
בכיוון הנכון.
עתה, בעודם מתחממים, הם נמנעים
מלהשמיץ ישירות זה את זה. הנגבי על
כץ :״הוא מנסה לחקות את הפגנות
הרב כהגא! הוא מגאלומן קטן.״ כץ על
הנגבי :״הוא אינו מוכר בחרות! הסיכוי
שלו הוא אפס מינוס!״

בן־ציון ציטרין

מי הם חברי הוועד־הפועד החדש שד אעדר?
מה הם מייצגים? מה תהיינה תוצאות בחירתם?

ן * במרים ששמו קץ לחייו של
ו 1פאהד קוואסמה, ימים מעטים
אחרי שנבחר כחבר בוועד־הפועל של
אש״ף, לא בחרו בו במיקרה.

י כפי שמגלה השבועון ישראל אנד
פלסטיין, המופיע בפאריס בעריכת
מקסים גילן, היה קוואסמה אחד
הדוחפים העיקריים למעשה המהפכני,

ידר ערפאת
רוב מוחץ

שהוציא את הסורים מכליהם: כינוס
המועצה הלאומית הפלסטינית בעמאן.
ההחלטה לכינוס המועצה התקבלה
בישיבה של מיני־מועצה בתוניס. באותה
ישיבה הזהירו כמה מחברי אש׳ף
מפני כינוס המועצה בעמאן, בטענה
שהדבר יגרום לפילוג וירחיק סופית
את האירגונים הקטנים־יותר, הכפופים
לסוריה ו/או לברית־המועצות.
אז קם קוואסמה, ובנאום נלהב
הכריז :״יתכן שאני הפלסטיני היחידי
שזכה באורח חוקי בקולותיהם של 70
אלף איש, שבחרו בי למישרת ראש־העירייה.
אם אתם מחפשים ראשי־אירגונים,
אז אני ראש אירגון־קוואס־מה!׳
כוונתו
הובנה היטב. אף אחד מן
האירגונים הקטנים המתנגדים ליאסר
ערפאת אינו כולל 70 אלף חברים.
העובדה שקוואסמה אכן נבחר בבחירות
אמיתיות, תחת שילטון־הכיבוש
הישראלי, העניקה לו מישקל־יתר. הוא
דיבר בשם המוני הפלסטינים בשטחים
הכבושים. הצעתו התקבלה, והמועצה
התכנסה על אפם ועל חמתם של הסורים,
הסובייטים והאירגונים הקטנים
הכפופים להם, שהחרימו את המושב.
היה זה אך טיבעי שאחרי ניצחון זה
ייבחר קוואסמה כחבר הוועד״הפועל
החדש של אש״ף. כאשר זה התכנס, הוא
הפקיד בידי קוואסמה את תיק השטחים
הכבושים. אז החליטו הסורים להרוג
את הפנתר (בערבית: פאהד) בעל
הקול השקט.

נית מתכנסת, בדיד כלל, אחת
לשנתיים, במשך כמה ימים. ככל
שאר ימות השנה קובע הוו-
עד־הפועל — ועל כן יש חשיבות
מכרעת להרכבו.
הוועד־הפועל החדש מורכב למעשה
כולו מתומכי הקו של יאסר ערפאת
וכך חוסל סופית כוח־הווטו של סוריה
וברית־המועצות בתוך האירגון.
מעידים על כך מעשיו הראשונים
של הוועד־הפועל החדש. הוא העביר
את כל מוסדות אש״ף — האירגוניים,
הכלכליים והמדיניים — מדמשק
לעמאן ולתוניס. סוף־סוף יכול אש״ף
לפעול באופן חופשי.

#מי נשאר בחוץ
ך* וועד״הפועל החדש אמור לב(
1לול 14 חברים, אך רק 11 מהם
נבחרו בעמאן.
היתה זאת מחווה של המועצה
הלאומית כלפי האירגונים, שהחרימו
את המושב. אף שהכל הבינו שאירע
פילוג, הושארה הדלת פתוחה לשיבת
המחרימים.
ואלה הם:
• החזית העממית לשיחרור
פלסטין, בהנהגת ג׳ורג׳ חבש. בוו־

למיפלגה הקומוניסטית הפלסטינית.
הוצע לה מקום אם תבוא למושב
המועצה, אך המיפלגה לא באה. היא
החרימה את המושב, כפי שעשה גם
השגריר הסובייטי בעמאן. זוהי מיפלגה
קטנה, שגם בעבר לא היה לה שום
ייצוג במוסדות אש״ף, למרות שיש לה
השפעת־יתר בעיתונים של אש״ף.
(זוהי תופעה הקיימת במדינות ערביות
רבות, שבהן אין לקומוניסטים כמעט
שום בסיס בקרב הציבור, אך השפעה
רבה בכלי־התיקשורת).
האירגון של אחמד ג־יבריל,
החזית העממית -המיפקדה הכללית
-שהיה מייוצג בוועד־הפועל של
אש״ף על־ידי טלאל נאגיי, גורש
מאש״ף רשמית, על־ידי הצבעה כללית
ברוב־דעות במועצה. האישום: אנשי
ג׳יבריל השתתפו בפועל בהתקפה הסורית
על הכוחות הפלסטיניים בטריפו־

#ממשרה זמנית
בגזלה
^ צח קוואסמה הותיר, לפי
1שעה 10 ,חברים בוועד־הפועל של
אש״ף.

אבו־איאד
בלי דגש צבאי

אם המועצה הלאומית הם־.
לסטינית היא הפרלמנט של
המדינה־הפלסטינית־בדרך, הרי
הוועד-הפועל של אש״ף הוא
הממשלה־הפלסטינית־בגולה.

שר־החוץ קתמי
שינוי עמדה

איש האירגון אבו־מאזן(בין עימאד שקור וסרטאווי)
פחות ידוע, יותר חשוב

לכן יש חשיבות רבה להרכבו של
מוסד זה. אך בדיווחים על מושב המר
עצה הלאומית כמעט ולא הוזכר כי זאת
היתה אחת מתוצאותיו העיקריות:
הממשלה החדשה שונה כמעט לגמרי
מקודמתה. צירופו של קוואסמה היה
רק אחד המרכיבים של הפיכה זו.
הוועד־הפועל של אש״ף אמור לכלול
15 חברים. במושב ה־ 16 של
המועצה, שהתכנס באלג׳יר בפברואר
,1982 ניסה ערפאת לשנות את ההרכב,
אך לא הצליח. הוא נוטרל על-ידי
מתנגדיו. הם מנעו כל שינוי בהרכב
הוועד — עד כדי כן שלא ניתן היה אף
לבחור בחבר ה־ ,15 אחרי שד׳ר צלח
דבאע׳ ,שהיה שר־הכלכלה, התפטר.
נותרו רק 14 חברים.
הרכב זה היה בלתי־נסבל. כי באופן
מסורתי הורכב המוסד הפלסטיני
העליון כמו האדם: כשם שבאירגון
הבינלאומי יש קול שווה לארצות־הברית
וללוכסמבורג הזעירה, כך היו
כל האירגונים המאוגדים באש׳ף מייד
צגים בוועד־הפועלכמעט באופן שווה.
רסיסים זעירים היו כמעט בעלי השפעה
דומה לזו של פת״ח, אירגון־הענק,
המאחד בקירבו את רוב הכוחות הפלסטיניים.
כאשר
הוחלט לכנס את המושב בעמאן,
היה ברור כי המטרה המעשית
העיקרית היא לבחור בוועד־פועל
חדש, אשר ישים קץ לקיפאון זה, ואשר
ישקף את יחסי־הוכחות האמיתיים ב־אירגון.
וכן אכן נעשה.

המועצה הלאומית הפלסטי
נרצח
קוואכמה
70 אלף בוחרים
עד־הפועל היוצא היתה החזית מייוצגת
על-ידי אבו-מאהר אל־ימאני. חלק
מהחזית היה רוצה כיום לחזור
לאש״ף, אך חלק אחר, הנשלט על־ידי
הסורים, מתנגד לכך. התחזית: החזית
תישאר בחוץ או תתפלג — ואז יחזור
הפלג החופשי לאש״ף ויתפוס את
המקום שהושאר לו בוועד־הפועל.
• החזית הדמוקרטית לשיחרור
פלסטין, בהנהגת נאין? חוותמה.
בוועד־הפועל היוצא, היה מייוצג על־ידי
יאכר עבד רבו. האירגון השמאלי
נוטה לקו של ערפאת, אך נאלץ
להחרים את המושב בגלל הלחץ של
דמשק ומוסקווה. באש״ף מצפים כי
במוקדם או במאוחר יחזור אירגון זה
לאש״ף, ויתפוס את המקום שהושאר לו
בוועד־הפועל.
• אל־צעיקה, גוף שאינו אלא
זרוע של סוריה, ושאין לו שום קיום
עצמי. בוועד־הפועל היוצא היה מייוצג
על־ידי מוחמד חליפה. הושאר לו
מקום פתוח בוועד־הפועל, אך הכל
הבינו שזוהי מחווה בלבד. אין שוס
סיכוי שיחזור לאש״ף, אלא אם כן תחול
מהפכה בסוריה.
לעומת זאת ל א הושאר מקום פתוח

אבו־ג׳יהאד
באמצעות שליח
לי, לפני שנה. מכיוון שפתחו באש על
אחים פלסטיניים, אין להם מקום באיר־גון
הפלסטיני.

• פת״ח !תומכיו
לרשת הנציגים הרשמיים
\ 4/של אירגון פת״ח בוועד־הפועל
לא הוחלפו. הם נמנים עם חמשת
החברים של הוועד־הפועל הקודם
שנבחרו גם לוועד־הפועל החדש.
השלושה:
• יאכר ערפאת (״אבו־עמאר״),
שנבחר מחדש כיושב־ראש הוועד־הפו־על
(תואר המקביל לראש־הממשלה).
• פרוק קדומי( ,״אבו־לוטף״),
ראש המחלקה המדינית (״שר־החוץ״),
התומך עתה לחלוטין בקו של ערפאת.

£ ¥א 1^1£ 15 1\/10 תקדומי נחשב, בעבר, כנציג הגישה ה־פרו־בובייטית
והפרו־סורית.
• מחמוד עבאס ו״אבו מאזן״),
יועצו הקרוב של ערפאת. זהו אחד
האישים הפחות־ידועים והיותר־חשו־בים
באש״ף, בעל יכולת אינטלקטואלית
רבה. הוא האיש האחראי מטעם
אש״ף על הקשרים עם כוחות״השלום
הישראליים, והוא שעמד מאחורי פעולתו
של עיצאם אל־סרטאווי המנוח.
הוא גם השתתף ברוב הפגישות של
ערפאת עם ראשי המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני.
חמישה אישים אחרים, שנבחרו לוו־עד-הפועל
כ״בלתי־תלויים״ ,הם תומכים
ידועים בפת״ח ובקו של יאסר ער־פאת.
ואלה הם:
• גימאל צוראני, לשעבר נציג
אש׳ף בקאהיר. גם הוא היה חבר בוו־עד־הפועל
הקורם. הישארותו בוועד־הפועל
מסמלת, כנראה, את השאיפה
להדק את היחסים החדשים בין אש״ף
וקאהיר.
• הבישוף א לי החד רי, גם הוא
ממקורבי ערפאת, מייצג בוועד־הפועל
החדש את האוכלוסיה הפלסטינית ה*
1נוצרית.
• דווד חוסיין, אישיות בלתי
תלויה הקרובה לערפאת ולפת״ח.
• מוחמד מילחם, ראש־העיר
של חלחול, שגורש על־ידי עזר וייצמן
ובנימין בן־אליעזר. מילחם היה בעבר
מקורב לרעיונות החזית הדמוקרטית
של חוותמה, אך מאז התקרב מאוד
לערפאת ולמדיניותו. מילחם קיים מגעים
רבים עם אנשי־שלום ישראליים,
והמשיך בכך גם אחרי הגירוש. בין השאר
הופיע במסע־הרצאות משותף עם
>4ח״כ מרדכי(״מורלה״) בר־און. מילחס
הוא שהציע את הצעת־ההחלטה שהתקבלה
במושב, המאשרת מגעים עם כ ל
הישראלים המכירים בזכות העם הפלסטיני
למדינה משלו. ערב כינוס
המועצה ביקש מילחם בשיחה טלפונית
עם אורי אבנרי את התערבות שלום
עכשיו אצל ממשלת־ישראל למען
מתן היתר לחברי״המועצה. תושבי
השטחים הכבושים, לבוא למושב. שלו
ם עכשיו לא נענה, וההיתר לא ניתן.
• פאהד קוואסמה המנוח.
מילחם והוא נבחרו כנציגי האוכלוסיה
ויי בשטחים הכבושים. שמישקלה גבר
באש״ף בהרבה מאז היציאה מלבנון.
• אישיות חשובה נוספת, שנבחרה
לראשונה לוועד־הפועל, הוא עבד־אל־ראזק
יחיא, לשעבר המפקד
הראשי של צבא השיחרור הפלסטיני.
שפעל בעבר רק בשטח הצבאי. צש״ף
הוא גוף צבאי סדיר, שחטיבותיו מצורפות
לצבאות המדינות הערביות שבהן
3הן ממוקמות (ירדן, סוריה. מצריים
ועוד) .יחיא נחשב כמקורבו של חליל
אל־וזיר (״אבו־ג׳יהאד״) .הדמות מס׳
2בפת״ח. שהוא מעין שר־הביטחון של
אש״ף ושל פת״ח.
אבו־ג׳יהאד ואבו־איאד(צאלח ח׳־׳
לף) מפקד שרותי־הביטחון של אש״ף.
אינם חברי הוועד־הפועל. מכיוון שישבו
רק שלושה מקומות לנציגים הרשמיים
של פת״ח. יתכן שגם לא היה רצון
להבליט בוועד־הפועל את הכוחות המי
* זויינים. כדי להדגיש את המדיניות הכד

(המשך מעמוד )8

הדבר נעוץ בפסיכולוגיה של עיתון
זה ובגישתו הכללית.
השבועון הוקם על־ידי הגרי לוס
בשנות זד ,׳20 וזכה חיש מהר בהצלחה
מסחררת, כחלוץ של גישה עיתונאית
חדשה. הצלחה זו הולידה אימפריה
עיתונאית גדולה, שהפכה מעצמה
עיתונאית ופוליטית בארצות־הברית.
בתקופות מסויימות היתה לו השפעה
עצומה על המדיניות האמריקאית,
בעיקר כלפי סין הקומוניסטית
(שטייס ניהל נגרה מסע־צלב כימעט־דתי).
אין
ספק שטייס הוא עיתון שחצני,
המתייחס בזילזול תהומי לזולתו. אחד
הסממנים של גישה זו היא הסירוב
הקיצוני להודות בטעות ולהתנצל.

בשישים שנות קיומו,
בימעט ולא התנצל ״טייס״
מעודו. הוא סמך על כוח־ההרתעה
שלו ועל הגנת החוק
האמריקאי.

נציג־השטחים־הכבושים מילחם
פגייה לשלום עכשיו

לגבי הודאה״בטעות יש בעיתונות

כוונת לשטח הדיפלומטי.

ף^ילבד אנשי פת״ח ומקורביו
^ /מייו צגי ם בוועד הפועל שני איר•
גונים קטנים, שהשתתפו במושב בעמאן,
והס•
מוחמד עבאם (״אבו־אל-
עבאס״) ,נציג האירגון הזעיר ו,הבל־תי־תלוי
חזית השיחרור ה פל ס טי נית.

עבד־אל־רחים אחמד, ראש
חזית השיחרור הערבית, גוף קטן
הכפוף לעיראק ולמיפלגת־הבעת׳ הפלסטינית.
כמו מיפלגת־הבעת׳ הגדולה.

על המושבעים היה לקבוע
גם שהידיעה היתה בגדר
הכפשה. ואם כן — שהיא
פורסמה על־ידי ״טייס״ בזדון,
בבוונה־תחילה לפגוע בשרון.

בשביל שהן לא היה זה
מישבט וגיד, היתה זאת
תחנת־דוו חשובה בדרכו
העולמית שתי גישות סותרות:

• גישה אחת, של מיעוט בקרב
העיתונות, אומרת שעל עיתון
להודות מרצונו בשגיאות
ולהתנצל בפה מלא.

מחרימים חוותמה וחבש עם ערפאת ()1981

לדעת המצדדים בגישה זו, אין זו
רק חובה מוסרית, אלא גם נוהג המגביר
את אמון הקוראים בעיתון. ניניהם
העולם הזה,הכופר מנתינה ז 7משיטת
סיי ם, אף שלמר הרנה מגישתו
העיתונאית.
בעלי גישה זו סבורים שאבסורד
הוא להתכחש לעובדה שהעיתונים
טועים לא־פעם בעובדות. מכיוון
שמערכת־עיתון מורכת מבני־אדם,
ומאחר שעיתון מטפל באלפי ידיעות
מדי יום(או מדי שבוע) במהירות רבה,
כלל אין אפשרות להימנע מטעויות
— כשם שאי־אפשר להימנע
מתאונות־דרכים. המטרה צריכה להיות
לצמצם את השגיאות עד למינימום,
ולהודות בפה מלא בשגיאות שלא
נמנעו.

מקומות פנויים

• הגישה ההפוכה אומרת
שכל התנצלות פוגעת ביוקרת
העיתון בעיני הקוראים .

מגורש ג׳יבריל
אש על א חי ם פלסטיניים
גם זו מחולקת בין פלג פרו־סורי ופלג
פרו־עיראקי, ואחמד מייצג את הצד
העיראקי. נוכחותו מסמלת את הקו
העיראקי החדש, התומך כולו בציר
אש״ף־ירדן־מצריים, וברעיון הסדר־ה־שלום
הישראלי־פלסטיני.
צירופם של כל אלה בא על חשבון

• חאמד אבו־סיטה,

בלתי־

תלוי.
הרכב הוועד־הפועל מעניק עתה
אפשרות מלאה להנהגת אש״ף לעלות
על דרך ההסדר המדיני. הוא מאפשר
לאירגון לפעול בשיתוף־פעולה עם
ירדן, ולחתור להכרה הדדית בין אש״ף

בל אחד מ־ 10 החברים הנותרים של החעד־הפועל
החד ש של אש״ף מ שמ ש עתה
מטרה לכדורי המרצחים. סוכני סוריה 1לוב
• מהפכה שקטה

שהידיעה שפורסמה על־ידי טיים
היתד, כוזבת. היא גם לא היתה פרט
שולי, שאין לו משמעות לגבי עיקר
הכתבה, אלא ידיעה חשובה ביותר בפני
עצמה. העיתון היה נכשל בישראל
בטענתו ״אמת דיברתי״ ,וקרוב לוודאי
שלא היה זוכה גם בטענה של ״תום־
לב״ .מה גם שהמחוקק הישראלי כלל
אינו מכיר ב״חובה״ של עיתון למסור
מידע, ודינם של עיתונאי ועיתון
בישראל כדין הולכי־רכיל בקרן־רחוב.
לא כן בארצות־הברית. העיתונות
מוגנת על־ידי החוקה האמריקאית
המהוללת, העומדת מעל לחוק
ולמחוקק. כאשר התכנסו המושבעים
במישפט שרון, לא הסתיים תפקידם
בקביעה שהידיעה הנדונה היא כוזבת
— דבר שטייס עצמו הודה בו לבסוף
פומבית. בזה העניין רק התחיל.

רוב החברים הקודמים של הוועד־הפועל
שפרשו_או הורחקו. מלבד
נציגיהם של חבש, חוותמה, ג׳יבריל
וצעיקה, אלה הם:

• עבד־אל־מחסן אבו-מייזר,
פרו־סורי, שהיה דובר האירגון.
• אחמד צדקי דגיאני, דיפלומט
בכיר ומוכשר של אש״ף, איש
הקו המתון, שביקש לפרוש.
• הנא נאצר, נשיא אוניברסיטת
ביר־זית, שגורש על־ירי השילטונות
הישראליים, ושהיה אחראי לאוצר ה־אירגון.
איש מתון ושקול מאוד.

• מחמד זהדי נאשאשיבי,
אישיות מתונה ופרו־עיראקית.

וישראל במיסגרת של ועידת־שלום
בינלאומית, בחסות האו״ם, שבה ישתתפו
נציגי ישראל ואש״ף זה בצד זה.

האם אכן תצמח טובה מהתפתחות
זו? זה תלוי, תלוי במידה
רבה, בנכונותן של ממשלות
ישראל וארצות־הברית לעלות
אן! הן על דרך זו.
במיסגרת ממשלת־האחדות־הלאר
מית לא תיתכן, י כמובן, שום תזוזה
ישראלית לקראת השלום. ההזדמנות
הגדולה לשלום. שנוצרה עם המהפכה
השקטה באש״ף. עלולה להתבזבז. אם
זה יקרה. יהיה המרחב מוכן לעידן חדש
של שפיכות־דמים.

גישה זו מתייחסת אל הקוראים
כאל אנשים פרימיטיביים, החדלים
להאמין בעיתון כאשר הם רואים שהוא
טעה. לכן מוכנים בעלי גישה זו
להסתכן במישפטים ארוכים ויקרים,
ואף לנהוג בחוסר־הגינות, ובילבד שלא
להתנצל.
רוב עיתוני ישראל דוגלים בגישה
שניה זו, בגלוי או בסתר. גם כאשר אין
להם ברירה אלא להתנצל, הם מסתירים
את ההתנצלויות בתחתית העמוד, בלי
כותרת שתמשוך תשומת־לב.
קורא של טייס, העומד על שגיאה
שפורסמה בשבועון והמודיע על כך
למערכת, מקבל לא־פעם מיכתב פרטי
שבו מודה המערכת בשגיאה — אך
מבלי לפרסם את פנייתו, ומבלי
להודות בשגיאה פומבית, ולא כל שכן
להתנצל.

• הכרעת המושנעים

^ מאבק שלו באריאל שרון סמך
₪1טייס בעיקר על החוק האמריקאי,
שהוא ליברלי לאין־שיעור
יותר מאשר החוק הישראלי.

ואם כן — ששמו הטוב שיל
שרון נפגע, וכי אכן נגרמו לו
נזקים כתוצאה מכך.
היו מיקרים בעבר כאשר נקבע
שאכן היתה הכפשה, אך ששמו של
התובע הוא כל־כך רע, עד כי אין
לפסוק לו פיצויים אלא בסכום מגוחך,
המוסיף עלבון על עלבון. פסק־דין כזה
גרוע מהפסד במישפט. היו מיקרים
רבים שבהם הוכחה הדיבה, אך נקבע כי
העתון לא פעל בזדון, וכי על כן אין
להרשיעו — שמא ירתיע הדבר
עיתונים אחרים מלמלא את חובתם
ולמתוח ביקורת על אנשי־ציבור.
כל התקדימים האלה עמדו לנגד
עיני המושבעים, כאשר התכנסו
להכרעה, יתכן שהם מודעים גם
לעובדה שהרוב העצום של כלי-
התיקשורת האמריקאיים יצאו נגד
עצם הגשת המישפט, בטענה שאסור
לאיש־ציבור מורם־מעם, השולט על
גורלם של מיליונים, להזדקק למישפט
נגד עיתון. לאיש כזה יש, לפי התפיסה
האמריקאית, אמצעים כדי להבהיר את
האמת ולהזים דיבה, מבלי להזדקק
לאמצעי של מישפט נגד עיתון.

• שישה אמויקאים
מיקו״ם .
^ אשר הסתגרו המושבעים,
^ לא ידע אריאל שרון אם ההימור
שלו הצליח או לא. עד הרגע האחרון
ממש נתונה התוצאה בספק. למרות
הביטחון העצמי המופגן של שרון,
כירסם גם בו ספק זה.
שרון תבע סכום כספי אדיר — 50
מיליון דולר. מעולם לא בחל בכסף, אך
לא הכסף היה העיקר במישחק זה.
האימרה £ ¥א 711^ £ 1 8 1^ 0לא
היתה השיקרול המכריע. המטרה
העיקרית היא ליצור את הרושם
ש״טוהר״ — למרות שכל המאבק
המישפטי נגע לפרט, שאינו מוסיף
ואינו גורע מאחריותו הכללית לטבח
על־ידי עצם הכנסת הפלאנגות
הרצחניות למחנות, כשכל ילד יכול
היה לצפות לשחיטה המונית.

בשביל שרון, לא היה זה
המחוקק האמריקאי יצא מישפט רגיל. היתה זאת
מגידרו כדי להבטיח את חופש־ תחנת־דרך חשובה בדרסו
העיתונות. יתר על כן: הוא הארוכה והפתלתלה אל השיל־רואה
ביכולת העיתונים למתוח טון העליון, שבה התקרב למטביקורת
קטלנית על אנשי־ רה והתרחק ממנה שוב ושוב.
ציבור את אחד הערובות נגד בידי שישה אזרחים אמריקאים
רודנות ושרירות שילטונית.
מיקריים היה לקבוע אם התעל
פי החוק הישראלי, היה שרון קרבה ישראל לשילטון של
מנצח במישפטו בלי קושי. אין ספק אריאל שרון — או לא.

נביא הזעם
מתייר
״סוף־סוף, מצאו לי תעסוקה״...
הדובר לא היה מובטל בלישכת־התעסוקה,
אלא השר־בלי־תיק ייג

הודביץ.

הדברים נאמרו בממזריות ההור־ביצית
האופיינית :״אני רץ עכשיו
לישיבה של ועדת־הארבעה!״ המשיך,
תוך כדי דהירה ממיזנון־הכנסת, השוכן
בקומה השלישית של הבניין,
לעבר הקומה השניה ,״גד(יעקובי)
שוהה בחו״ל מטעם הבונדס, אז —
אחרי הפצרות ותחנונים מצירו...
נעניתי!״ הורביץ לא ידע בדיוק במה
ידונו ארבעת המופלאים (שאר ה־

לצאת ונם הי שאר1

זהירות! פרס יודע!
בשקט־בשקט, בצילן של ההצהרות האופנתיות על שפע המועמדויות לרא־שות־הממשלה(דויד
לוי, מרדכי גור, אריאל שרון, כמובן) התכנסו להם
כ־ 25 מחברי מיפלגת־העבודה (רובם חברי מרכז־המיפלגה) .הפורום הנ״ל
התכנס לפחות פעמיים.
נושא ההתכנסויות: הרצתו של שר־הכלכלה־התיכנון־והתיסכול גד יעקו־בי
לכיוון הנכון — ראשות־הממשלה — בבוא היום.
ואכן, אחרי הגוורדיה הוותיקה של העבודה — שימעון פרם, יצחק
רבין, יצחק נבון וחיים בר־לב — אין מסתמנת שום מנהיגות ברורה,
חוץ מהצהרותיו הנרקיסיות־משהו של שר־הבריאות מרדכי (״מוטה״) גור.
חוגים בעבודה הסבירו לי שדווקא הצהרות אלה — בוטות כל שיהיו —
מקדמות את עניינו של יעקובי.
על מה דובר בשני הכינוסים החשאיים?
השאלה המסקרנת יותר היא: על מי דובר שם?
בין היתר, על ראש־הממשלה הנוכחי, שימעון פרס.
אין לשכוח שבעוד שיעקובי פיתח יחס אמביוולנטי — אוהב, לא־אוהב —
לתיק־האוצר בתקופת־הבחירות, בתיק־התעשיה-והמיסחר הוא חשק מאוד,
ואילו פרס הפקירו ממש בדקה ה־ 90 ומסרו לאריאל שרון, שמסרו למשה
ניסים עד להודעה חדשה.
מאז היתה המתיחות הסמויה בין יעקובי לבין פרס לעובדה. נוספו על־כך
יחסו המיוחד של פרס וגיבויו חסר־התקדים לשר״האוצר יצחק מודעי,
בן־זוגו של יעקובי בממשלת־הזוגות־הלאומית.
ועכשיו, היכונו למה שקרוי בסלנג של החבר׳ה הגזעיים — ״פ־י־צ־ו־ץ!״:
פרס יודע ״מילה במילה״ מה נאמר בכנסים למען יעקובי. הוא מתעניין
נפרט במילים הנאמרות עליו.

^ בשג* כ עו סי ם סודי>םקםג מי פ לג ת -העבר־דה
מ חנ ה חדש!
בכירים ב ח רו תמב טי חי ם לחד שאת דרי־מ
ת ה של ועדת• חקירה, באם
יסתבר שעליית ה א תיו פי ם נפסק ה!

א חוז האבטלה ירד: ייגאל הורביץ קי בל
גו ב מוגדר!

מי שאל טלפוני מי ס תו רי ביו חברי מרכז
המיפלגה הליברלי ת. ת ע לו מ ת השבוע: מי
עומד מ אחוריו!

הורביץ
יש מה לעשות!

שלושה הם: יצחק מודעי, עזר
וייצמן ומשה ארנם).
״על תקציב־הביטחון!״ הודעתי לו.
״כן?״ השתומם ומשך בכתפיו.
זה(בתוספת הרבה חן) מה שמייחד
את הורביץ: על אף העובדה שכל
חלוקה הגיונית של שרי־הממשלה
ל״מרוויחים״ ו״מפסידים־מתוסכלים״
תקטלג אותו במחנה השני, אין הוד־ביץ
מהלך ממורמר. גישתו היא
השלמה עם המציאות ללא כל הבעה
מצוברחת. גם אם המציאות אינה
מלבבת.
ידוע לי שממש־ממש בטרם קמה
הממשלה הרחבה, זומן הורוביץ בדחיפות
לשימעון פרם ויצחק רבין
במלון דן. השניים הציעו לו את
מישרת שר־האוצר בממשלה צרה. הר
רוביץ דחה אז בתוקף את ההצעה,
ונימק זאת בכך שלא ניתן להבריא
את הכלכלה הגוססת של ישראל ללא
קונסנזוס לאומי, קרי: ממשלת־אח־דות־לאומית,
גם אם האחדות מזו־ייפת.
״אני
יושב בתוך הממשלה ולא

אתיופים!
אני יודעת שנמאס לכם לקרוא,
לאכול, ולישון אתיופים 24 שעות
ביממה, אחרי חרם מוחלט וממושך על
הנושא. נשבר לכם להיתקל בתמונות
חינוכיות כגון :״חיילת מלמדת אתיופיות
כיצד להשתמש בליפקטיק״...
חשוב מאד!
בכל זאת, עוד קצת אתיופים:
מדוע השתתקו קולותיהם הזועמים
של בכירים בחרות, שדרשו בליל
השני שעבר להקים ועדת־חקירה כדי
שתבדוק מיהו האחראי לפירסום הפר

תי חו ת ס מויי ה ביו שניים מבכירי השר
יצחק מודעי: מדוע!

ב מזל טוב: הח״כ-לשעבר י הוד ה פרח י ת־מנה
כמנכ״ל!

מחוץ לה, מכיוון שאני מעוניין להשמיע
את דיעותיי״.
״אולם בכך אתה הופר, לפחות
בעיני הציבור, שותף גם להחלטות
שאינן מקובלות עליך! דעתך היא רק
אחת מ־ 25 ריעות, ואין בצידה כוח
לבצע!״ התווכחתי עימו.
״לא, אני לא דואג: את נבואותי
השחורות כולם מכירים״...
אמר, ואץ — מחייך וטוב־לב —
להשמיע אותן בוועדת־הארבעה.
שה, ותמצה עימו את הדין?
ובכן: הסתבר לי שראש־הממשלה
ומקורביו ריככו(״זמנית!״ מדגישי-ם
בחרות) את הכעס והתקיפות, על־ידי
הסברים מעורפלים שאף־על־פי־כן
ולמרות־הכול(הודעת חברת־התעופה
הבלגית על הפסקת־הטיסות, התגובות
המגנות בעולם הערבי כלפי סודאן
ואתיופיה) העלייה מאתיופיה
עדיין נמשכת ,״ולא כדאי לחבל בסיכויי
המשכה עכשיו הם נזכרו!
קלטתי השבוע במיזנון־הח״כים
בכנסת עיתונאי בהול ולחוץ הידוע
כ״עיתונאי של ראש־הממשלה״ ,שרדף
אחרי אחד מבכירי חרות וניסה
לדלות ממנו מידע ממש בתחינה :״נו,
אז אתם עומדים דל שלכם?״ או במי־

תעלומה!
ליכור־הליכוד או פירוק הליכות
בקרב חברי המרכז הליברלי נערך
השבוע מישאל טלפוני :״האם אתה
בעד ליכוד־הליכור או פירוקו?״
מעברו של קו הטלפון היה קול
נשי סימפטי/ .
״מיהו שולחה של השואלת?״ ניסיתי
לברר.
הוברר לי שנתקלת? בתעלומה: אף
לא אחד מהמחנות הלינרליים המתרבים
אישר שהריגול הטלפוגי נערך
מטעמו. מיותר לציץ שגם את תוצאות
המישאל לא הצלחתי להשיג
עבורכם.
משוכללים. הליברלים האלה.

לים אחרות — מה למסור לשימעון
פרס?
מכיוון שלגבי רגישות הנושא יש
קונסנזוס, הוחלט בליכוד, אחרי ויכוחים
נוקבים ומרים, לתת אורכה בת
״זמן קצוב ביותר: מדובר על ימים!״
הדגיש באוזני מקור בכיר בליכוד,
״ואחר כך נראה: אם אכן נמשכת
העליה — נמלא פינו מים, ואם לא״...

ואוהבים

מזה כמה שבועות שוררת מתיחות
סמויה בין שני חברי־כנסת ליברליים,
שניהם אנשי קבוצתו של יצחק מודעי.
המדובר בפסח (״פייסי״) גרו־פר
ופינחס(״פיני״) גולדשטיין.
המתיחות מקבלת ביטוי הומוריסטי
כביכול, הכולל חילופי״עקיצות
פנים אל פנים, ולעיתים גב אל גב.
גרופר צוחק בקולניות על פעילותו
הפרלמנטרית חסרת־המנוחה
של ״החבר גולדשטיין״ .הוא נוהג
להעיר בשנינות, לכל המוכן לשמוע,
על נושא השאילתות התכופות־דחופות
של גולדשטיין(כגון: הרעב
בצבא) ועל שיתוף־הפעולה הפורה
שלו עם נציגי התקשורת. אגב,
התוצאה של שיתוף־פעולה זה —
פירסום! כותרות! — מדירה שינה

פייסי

פיני

מחווה סודית לגמרי!
מעיניהם של רבים מעמיתיו של
גולדשטיין. במיוחד עמיתיו למיפ־לגה.
ואשר
ליחסים פייסי־פיני(שמתם
לב שלכל ליברלי, כמעט, הוצמד כי־נוי״חיבה
על־ידי חבריו? האם זה בא
להעיד על החיבה השוררת ביניהם?):
גולדשטיין אינו טורח להסתיר את
כעסו על קינטורו הבלתי־פוסק של
גרופר, ומדגיש שהוא מייחס חשיבות
לדיעותיהם של גדולים וחשובים
ממנו! לדוגמה: בעניין המחסור במזון
בצה״ל — ״אפילו שר־הביטחון י צחק
רגין הכיר בדחיפותה של השאילתה!״
הודיע בתרועת־ניצחון ל־גרופר
המשועשע. השניים, אגב, ישבו
משני צירי, ועזרו לי להבין את המושג
״גדר חיה״.
מהן הסיבות למתיחות?
למי שהספיק לשכוח: גרופר, שנטש
את שולחן־הממשלה בעטיים
של שיבעה או שמונה אנשי־מרכזו,
ממתין בסבלנות הראויה־לציון לאפשרות
של מינויו כסגן־שר.
מיד אחרי הבחירות, בטרם נסתמנה
התמונה הפוליטית המעציבה,
נרמז לי. ,בסודי־סודות״ ,שגם לגולדשטיין,
מקורבו־המקורב־ביותר של
מודעי, סיכויים טובים לסגנות־שר.
לליברלים מגיע(״שום־ דבר לא מגיע
להם עוד!״ הודיע לי בכעס גורם בכיר
בחרות) סגן־שר אחד בלבד! ידוע לי
שגולדשטיין שיחרר את מודעי מנד
חוייבותו כלפיו בשיחת טלפון דרמתית,
ובכך פינה את הדרך לגרופר.
האם בשל כך נותר מתוסכל?
או שמא גרופר — שאינו יודע על
המחווה שנעשתה למענו — נוטר לגולדשטיין
על היותו מיכשול בדרכו
חזרה ללישכה+נהג?
או שגולדשטיין מאוכזב מכר ש־מחוותו
(הבלתי־ידועה!) לא זכתה
בהערכה הראויה על״ידי גרופר?
שד מנכ״ל!
מזל־טוב לחבר־הכנסת־לשעבר
יהודה פרח (ליברלים) ,העומד להתמנות
בעתיד (טפו־טפו נגד עין
הרע) כמנכ״ל חברת השקעות!

דפנה ברק

(המשך מעמוד )7
הוא תומך נלהב בהתנחלויות, טישול
תושבי הגדה ובהחרפת היחס כלפיהם.
בשום מיקרה לא גילה שר־זזבינוי־והשיכון,
הממונה על הבנייה בשטחים
הכבושים, יחס ליברלי מופרז, או היסוס
מסיבות פרגמטיות. בשנתיים האחרונות
חיקה לוי את הדמגוגיה של אלילו,
מנחם בגין, בכל הנוגע ל״יהודה ושומרון״.

קרה עתה, כשנושא לבנון עלה
על הפרק? מדוע הצטרף לוי לשרי
המערך ותמך בתוכנית רביו? יש לכך
שתי סיבות עיקריות:
ראשית, לוי כבר עמד על כך שהמשך
השהייה בלבנון אינו פופולרי בקרב
צעירי השכונות ועיירות־הפיתוח,
שרבים מהם עברו חודשים רבים של
שירות מפרך ומסוכן בלבנון. דובריו
של לוי סיפרו שהוא התרשם שתמיכה
בנסיגה נוסח־רבין לא תזיק לו.
לוי גם משוכנע שגירסתו של שר־הביטחון
היא די ניצית, ושאין כל צורך
לחרוג ממנה, בשטחים שאינם מהווים
את ״ארץ־ישראל״ מנקודת־ראות אידיאולוגית.
אחרי
הכל, גורסים אנשי לוי, תוכניתו
של רבץ היא הדרגתית, ומשאירה
חלקים רבים של לבנון (ואף המוני
שיעים) תחת שילטון ישראל. היא גם

וביו גזר את
היוזמה והתהיות
מעוימעון פוס״
זכתה בביקורת שוצפת של המחנה היוני
בישראל. כל זה מכשיר אותה כתוכנית
קבילה.
לוי מניח שאי־אפשר יהיה להאשים
אותו ב״יוניות״ ,חרף העובדה שחילו-
קי־הדעות בינו לבין יצחק שמיר ומשה
ארנס נחשפו לעין כל.
הסיבה השניה מכרעת לא־פחוח.
לוי סבור שגם הנסיגה החלקית מד־,
גישה את המיותרות של חלק ניכר
מהמיבצע של שרון בלבנון. נסיגה חלקית,
שהוכשרה על־ידי רבץ, שהוא
פופולרי מאוד בקרב בוחרי־חרות, תצביע
שוב על שרון כאשם באסון בחיי-
אדם ובכסף, שפקד את ישראל בעטיו.

לוי דיווח לאנשיו, שגם אוהדי
שרון בעבר הקרוב מתבטאים
עתה בגנותו, ככל שגוברת
המצוקה הכלכלית והביטחו־ :
נית.
יתכן שהאופטימיות שלו היא מוגזמת,
אבל אין ספק שהיא הדריכה את
צעדיו בהצבעה ובהתבטאויות שלו בממשלה.

עד״תו
שר ונין
ימעון פרם נותר חסר־אונים.
* * שוב גזל ממנו רבין את כל ה־*
יוזמה ואת כל התהילה. שר־הביטחון
הופיע כמדינאי, היכול לשכנע גם
שרים של חרות, מורשה וש״ס לתמוך
בעמדותיו. ראש־הממשלה, לעומת
זאת, דחוק בפינה יחד עם עזר וייצמן,
אחד, השרים הפחות אפקטיביים בממ־שלת״האחדות.
אין
ספק שלניציות מבוקרת נוסח־רבין
יש עתיד רב בממשלה הזאת. הני־צים
היותר קנאים, כמו יצחק שמיר
ומשה ארנס, בודדו — ולא במיקרה. י ן
גם זהו הישג חשוב.
קשה לדעת כיצד ישנה את התמונה
אריאל שרון, עם שובו ממסע־התענו־גות
היקר שלו בארצות־הברית. משקיפים
סבורים, שהוא היה עשוי להצטרף
למנצחים, אלמלא הצורך שלו
להצדיק את המילחמה שלו בלבנון.

בינתיים נראה שהוא תומרן
על-ידי דויד לוי, אבל אנשיו
בטוחים, שעם שובו הוא יצליח
שוב להפוך את הקערה על פיה,
ולהנהיג מערכה מוצלחת על
הנהגת תנועת החרות.
העולם הזה 2464

אלו הי ם הוא אילם!
ראיתי השבוע, בזה אחר זה, שני סרטים מצויינים. היה להם דבר
אחד משותף: הם הוקרנו על הבד. בזה הסתיים הדמיון ביניהם. חוץ
מנקודה אחת: בשני הסרטים מתווכחים הגיבורים עם אלוהים.
על הסרט אמדיאו ס כבר גמרו את ההלל בכל העולם. הוא
מהמם ביופיו.
גיבור הסרט אינו מוצארט, שעל שמו נקרא הסרט(וולפגאנג
אמדיאוס היו שמותיו הפרטיים) .אלא אנטוניו סאליירי, מלחץ־
החצר של הקיסר האוסטרי יוזף.
סאליירי, מלחין אופנתי, אחד
המורים של בטהובן, שוברט
וליסט, מכריז מילחמה על
מוצארט. אך למעשה הוא מכריז
מילחמה על אלוהים. הוא מאשים
אותו בפשע: מדוע העניק לו רק
כישרון בינוני, אך נטע בו את
התשוקה לשלמות? אלוהים לא
הסתפק בכר, אלא הוסיף חטא
על פשע: הוא הפגיש אותו עם
מוצארט, גאון אמיתי, וגזר עליו
לבלות את ימיו במחיצתו.
מוצארט מוצג בסרט כצעיר
סאליירי (בסרט)
ילדותי, גם, חסר פיקחות ו־טאקט.
ודווקא בגוף זה הטמין אלוהים את מתנתו העליונה: כוח־יצירה
גאוני. מוצארט היה כמעיין, שממנו נבע נהר של מוסיקה
שמיימית בלי מאמץ, בלי טירחה, בלי מחשבה מוקדמת. שום דבר
לא יכול היה לעצור נהר זה מילבד המוות.
ואכן, סאליירי מתכנן את הרצח המושלם — רצח באמצעות
המוסיקה. מוצארט מת בגיל ,35 ואילו סאליירי אכול־הקינאה מת
כעבור 34 שנים נוספות, והוא בן ,75 חולה־נפש מאושפז.
בסוף הסרט מכריז סאליירי על עצמו, באוזני חבריו בבית־החולים
הנורא, כעל הקדוש־הפטרון של האנשים הבינוניים. אילו
היה כזה, יכול היה להיות גם סמלה של החברה הישראלית. אבל
סאליירי לא היה כזה. ייחודו בסרט הוא בכן־ שאין הוא מסתפק
בבינוניותו, אלא שואף אל המושלם, אל הנשגב.
אלוהים אינו משיב לטענותיו של סאליירי המעונה. הוא אילם.
מדוע היה מוצארט כשמו, אהוב־אלוהים (אם־ז־יאוס)? מדוע יש
בעולם גאונים כה מעטים, ואנשים בינוניים כה רבים? מדוע זוכה
האחד, ולא השני?
על כך אין תשובה בסרט, וגם לא במחזה שהוא מבוסם עליו.
אץ בהם גם תשובה לשאלה שאנחנו שואלים את עצמנו: מדוע
צומחים גאונים במקום מסויים ובזמן מסויים, ולא במקום אחר
ובזמן אחר. מדוע היה מיקבץ של גאונים דתיים בארץ־ישראל
בימי הנביאים, ושוב בתקופת ישוע, סוף הבית השני ותקופת־המישנה?
מדוע היה מיקבץ של גאוני ציור ופיסול באיטליה של
הריניסאנס? מדוע הפכה וינה הפרובינציאלית, היבשה, של
הקיסרית מאריודתרזד״ לפתע, לבירת־המוסיקה העולמית בימי
בנה, יוזף? מדוע קיים תהליך הפוך בחברות אחרות? מדוע, למשל,
קיימת בישראל מערכת חברתית המקדשת את הבינוניות, עד כי
רק האנשים הבינוניים ביותר מסוגלים להגיע לעמדות השפעה
ושילטון?

איום נגד אברהם אבינו
גם גיבור הסרט השני שראיתי השבוע, מתווכח עם אלוהים
ומורד בו — אך בצורה אחרת, ועל רקע שונה לגמרי.
השם האמיתי של הסרט הוא המרד של איוב. בעברית הוא
נקרא, משום־מה, בשם סתמי יותר — שלום לך, בן( .בכלל,
דף־ההסברה שחולק לאורחי ההקרנה מעורר את הרושם שמפיצי־הסרט
אינם מבינים את תוכנו).
זהו סרט הונגרי, אנושי, עדין ורגיש, על השואה. הוא מעניין
שיבעתיים מפני שהוא משקף, איכשהו, את השקפתם של הונ־גרים־נוצרים
בני ימינו על אשר קרה בארצם ליהודים לפני דור.
העלילה היא בלתי־שיגרתית מאוד. כבר היו סרטים על
מישפחות נוצריות, שאימצו בימי־השואה ילדים יהודים, כדי
להצילם. כאן קורה ההיפך: מישפחה יהודית מאמצת יתום נוצרי
בלונדי. העלילה עצמה נוגעת־ללב, משעשעת ומדכאת כאחת.
הילד, שנשלף כמו דג מן הבריכה של בית־היתומים ונמכר בעבור
שני כבשים, מנסה לברוח, אך מתרגל ומתאהב בהדרגה בהוריו
המאמצים. אלה שיכלו לפני כן את כל שיבעת בניהם ממחלות
(אבי־המישפחה נקרא איוב, כדי למנוע כל ספק לגבי האלגוריה)
והחליטו לאמץ דווקא ילד נוצרי, אשר יינצל וימשיך — בעקיפץ
— את שרשרת־החיים של המישפחה.
הילד חולה בדיפטריה ונוטה למות — וכאן מתמרד איוב. הוא
תובע מאלוהים במפגיע שלא ליטול ממנו את הילד, כפי שנטל
את שיבעת בניו. אין הוא מחקה את אברהם אבינו, שנשמע
להוראות הקדוש־ברוך־הוא והיה מוכן להקריב את בנו על
המיזבח. אברהם הנכנע (״מילאתי רק פקודות!׳) אינו משמש
דוגמה לאיוב. בהחלט לא.
קורה ההיפר: אברהם מקריב את עצמו, כדי להציל את יצחק,
בנריחידו. כאשר מתחיל מישלוח היהודים מכפרי הונגריה
לאושוויץ מגרשים ההורים־המאמצים את הילד מן הבית, ומשמים
אותו אצל המשרתים הנוצריים. כך ניצל הילד, ורואה במו עיניו
כיצד מובלים ההורים, יחד עם שאר היהודים, בידי הג׳נדארמים
ההונגריים מן הכפר, בדרכם אל היעד הנורא.
ההורים הולכים אל העקדה, הילד ניצל. הוא נזכר בסיפורי האב
וצועק :״איפה אתה, משיח?׳ גם בסרט זה אלוהים שותק.
אץ זה מיקרה שהסרט נעשה בידי נוצרים, ובראשם הבמאי
אימרי גיוגגיוסי, שחוויות־הילדות שלו שימשו בסיס לסרט.

הטכסים היהודיים מתוארים באהבה, אך בעיניים לא יהודיות.
בני־הכפר ההונגריים אינם אנטי־שמיים, מילבד כמה חריגים.
כאשר מבצעים הג׳נדארמים ההונגריים את הגירוש, יוצאים
הנוצרים מגידרם כדי להפגין את הסולידריות שלהם עם
המגורשים. מסופקני אם זה אכן קרה במציאות.
בסרט אין אכזריות. הוא רווי אהבה — אהבה גופנית ונפשית,
חילונית ודתית. הוא מרגש עד דמעות.
(תמיהה קטנה בסוף: מדוע אין אף יוצר קולנועי ישראלי אחד
מעז להתמודד עם השואה — המאורע הגדול ביותר בחיי העם
היהודי, והאנושות כולה, במאה ה־ ?20 ועוד הירהור קטן: דווקא
מפני שהשואה היא משהו כל־כך נורא ובלתי־נתפס, אפשר
להתמודד עימה על הבד רק באמצעות סיפור קטן, צנוע ומינורי
כמו זה או כמו הסרט הצ׳כי רחוב ראשי. האם איננו מסוגלים לכך
גם אנחנו?)

השיטה הסינית
אחת המחוות המרשימות ביותר בדורנו נעשתה על־ידי
המישטר הסיני, שהתמחה מראשיתו במחוות פסיכולוגיות. הוא
נתן לעולם כולו שיעור.
זה היה אחרי שממשלת־דלהי שלחה את צבאה לתפום שטח־

אדמה גדול, שהיה אדמת־מריבה בין שתי מדינות־הענק. הצבא
הסיני השיב במכת־מחץ, שמוטטה את הצבא ההודי בצורה
שהדהימה את העולם. הסינים כבשו במחי־יד את כל השטח הגדול
שנתפס על־ידי ההודים, וגם שטח נרחב נוסף. כל צפון־הודו היה
פתוח לפניהם.
ואז הדהימו את העולם שנית. הם עצרו ונסוגו. בלי הסדר, בלי
הסכם, בלי לבוא בדברים עם האוייב. פשוט אמרו: איננו רוצים
להרע להודו. נחזיק בשטח המגיע לנו, לדעתנו. אנחנו מפסיקים
את פעולות־האיבה, וחוזרים לקו הגבול. אם ההודים לא יתקיפו
אותנו, גם אנחנו לא גתקיף אותם.
ההודים למדו את הלקח, ומאז שורר שלום בגבול ההוא. שטח־המריבה
נשאר בידי הסינים.
זוהי החוכמה של פעולה חד־צדדית. ישראל לא למדה אותה
מעולם. כדי לשלוט באמנות זו דחשות, כנראה, כמה אלפי שנים
של חיים ממלכתיים בלתי־מופסקים.
אילו פלשה ממשלת־ישראל ללבנון כאמת רק כדי להבטיח
את ״שלום הגליל׳ ,יכלה גם היא לנהוג כך: לבצע את המיבצע,
לחזור אחרי שבוע לגבול הבינלאומי ולהודיע: זה היה מיבצע של
הגנה. איננו רוצים להתערב בענייני־לבנון. כל עוד לא ניפגע שוב,
לא נדרוך על אדמת לבנון.
מיבצע כזה היה זוכה באהדת רבים באוכלוסיה הלבנונית
המקומית. השיעים, שהמטירו אורז על חיילי צה״ל בפלישתם
(זאת לא היתה אגדה) היו זורקים עליהם אורז גם ביציאתם. יתכן
מאוד שהיה נוצר מצב סביר בגבול זה, כפי ששרר בשנים הראשונות
אחרי קום המדינה, כשהיה זה גבול־שלום לכל דבר.
אך האמת היא, כמובן, ש״שלום הגליל׳ היה תירוץ בילבד,
והמטרה האמיתית היתה לחסל את אש׳ף ולהפוך את לבנון למדי־נת־חסות
ישראלית.
או דוגמה אחרת: פרשת קוואסמה. המישפחה רצתה לקבור את
גופת אביה בחברון. ישראל היתה מעוניינת לקבל מידע על חיילי־צה׳ל
הנעדרים בלבנון, ויתכן שיש מידע כזה בידי אש׳ף. יצחק
רבץ מסר למישפחה. :נתיר קבורתו של קוואסמה בחברון, ואנו
מבקשים מכם לפעול אצל ממשלת״ירדן ומנהיג אש׳ף למסור
לידינו את הנעדרים או מידע על גורלם( ׳.כך הודיע רבץ לאחר
מכן בכתב) .כלומר: הצעת עיסקה.
התוצאה: אפס. לא היו קונים לעיסקה המוצעת.
האם לא היה נבוז יותר ללכת בדרך הסינית: להודיע למישפחת
קוואסמה שאנחנו מתירים את קבורת הגופה בחברון, בלי תנאים,
כמחווה אנושית חד־צדדית ונדיבה, וחוץ מזה לבקש ממנה
״לפעול אצל ממשלת ירח ומנהיג אש׳ף׳ וכו׳ז
בהיסטוריה הערבית יש מקום מיוחד למחוות נדיבות. ודך זו
היתה בוודאי מבטיחה יותר.

אלא מאי — אין זה תואם את האופי הלאומי שלנו. היהודים
אינם סינים. היהודים הם סוחרים. הם אוהבים עיסקה. לקנות
ולמכור. ואם אפשר — לקנות בזול ולמכור ביוקר, כמו כל סוחר
טוב.
אלא שהיחסים בין עמים אינם מתנהלים על פי כללי המיסחר,
דווקא. הסינים חכמים יותר.

הסניגוריה הכללית
בסידרה האמריקאית המשעשעת על השופט הבלתי־שיגרתי,
המוקרנת בטלוויזיה, מופיעה גברת המוצגת כפרקליטה. בפרק
הראשון היתה לבנה וממושקפת, בפרק השני היתה כושית.
מעמדה אינו ברור כל־כך לצופה הישראלי הרגיל. אולם יש לה
תפקיד חשוב במערכת״המישפט האמריקאית.
הגברת הזאת היא פרקליטה מטעם מוסד הקרוי ״ההגנה
הציבורית׳ או ״הסניגוריה הציבורית׳ ,ובמשך שנים רבות ניסיתי
לפעול — בכנסת ומחוצה לה — להקמת מוסד דומה בארץ.
הכל שווים לפני החוק — אבל יש השווים יותר, הרבה יותר.
ויש השווים פחות, בהרבה פחות.
הצדק הוא עניין של כסף. פשוטו כמשמעו.
במערכת־המישפט שלנו, טיבו של עורך־הדין הוא גורם
מכריע. נאשם עשיר, היכול להעסיק את אחד מעורכי־הדין
המעולים, ששכר״טירחתם מרקיע שחקים, אינו שווה לנאשם שני,
הנאשם באשמה רומה, אשר ידו אינה משגת אלא פרקליט נחות.
ואם אין ביכולתו להעסיק עורך־דין בכלל, ובית המישפט ממנה לו
פרקליט מטעמו, הרי קורה לא פעם שהפרקליט ישתדל לגמור
את העניץ מהר, במינימום של טירחה, על־ידי עיסקת־טיעון עם
התביעה.
מול הנאשם הפשוט, שאין לו אמצעים. עומד המנגנון האדיר
של המישטרה והתביעה הכללית. אפשר לכלוא אותו בתא־מעצר
מסריח, כדי לשבור את רוחו. אפשר להפעיל נגדו מנגנון גדול של
חוקרים ומומחים. הוא תופס במהרה שאין לו סיכוי, ועל כן הוא
יתפתה להודות במשהו, מתוך תיקווה לצאת מן העניין בזול. ואם
מופעלות נגדו שיטות המופעלות עתה דרך־קבע נגד נאשמים
מסוג מסויים, יהודים וערבים — יישבר חיש־מהר.
כדי לשנות את המצב ולהחזיר למערכת־המישפט מידה של
הוגנות, דרוש מוסד אשר יגן על הנאשמים באותו הלהט שיש
לתביעה, הפועלת נגדו. מוסד שעבודתו לא תהיה תלוייה באמצעים
העומדים לרשות הנאשם. כלומר: מוסד מישפטי המקביל
לתביעה הכללית: שיתקיים כמוהו על חשבון משלם־המיסיס;
ושיהיה כמוהו מצוייר בעורכי״דין ובאמצעי־חקירה. משפטנים —
ובעיקר מישפטניות, שאין להן חשק להתמודד בשוק החופשי
הנשלט על־ידי הגברים — ישמחו לעבוד במוסד זה, כפי שהם
שמחים לעבוד כיום בפרקליטות המדינה.
אפשר לקרוא למערכת זו ״הסנגוריה הכללית׳ ,או ״ההגנה
הכללית׳ ,או ״פרקליטות הציבור׳.
יתכן שהסידרה בטלוויזיה תשכנע כמה מן הצופים בנחיצותו
של מוסד כזה.

משהו יוצא מהכלל
שמע ישראל, אדוני אלוהינו משהו לא־נורמלי!
מישפט מוזר? בהחלט. החלק השני שלו פשוט אינו מתאים
לחלק הראשון. הסיגנון השתנה באמצע המישפט — דבר שאינו
צריך לקרות למישהו שיש לו חוש לשפה ולסיגנון. וכזה לא חסר
לכותבי התנ׳ך והתפילות.
חיברתי את המישפט הזה כאשר ישבתי ביציע הכנסת והקשבתי
לנאומו של שימעון פרס על ההדלפה האתיופית.
את דבריו על הדליפה — שהיו בלתי״משכנעים ועלובים למדי
— השתדל פרס לעטוף בעטיפה עבה של מלל. בין השאר אמר
שמיבצע־ההצלה הוא ״מרטיט ובלתי־רגיל״.
עם כל הכבוד, זה לא הולך ביחד .״מרטיט״ מתאים למלים כמו
מרגש, נשגב, עילאי. היסטורי .״בלתי־רגיל״ הולך עם משהו
מיוחד, יוצא־מן־הכלל. הראשון שואף לשמיים, השני לאדמה. אחד
גובל בפאתוס, אחד בסלאנג.
אין לדרוש מראש־הממשלה שיהיה סופר, משורר, נואם מבריק.
אולי עדיף פוליטיקאי שאינו מחונן בכישרונות כאלה,
העלולים לא־פעם ל מ שודכ ת
בעליהם להרפתקות. אבל אפשר
לדרוש מראש־ממשלה שלא יעמיד
פני משורר, כשאין לו, למרבה
המזל, כישרון כזה.
מכונת־התדמית הפועלת עתה
במלוא הקיטור למען שימעון
פרס מיהרה להפיץ את הבשורה
המשמחת שראש־הממשלה כותב
את נאומיו בעצמו. זה בסדר, כל
עוד הוא מסתפק בנאומים יבשים
וענייניים. אך אם הוא חותר אל
הנשגב, מוטב שיצרף לפמליית
יועציו ושמשיו גם משורר מובסרס

שיחבר את נאומיו.
אז גם לא יקרה שראש־הממשלה יצטט — כפי שעשה באותו
הנאום — את הפסוק. ישראל ערבים זה לזה׳ .פשוט אין פסוק
כזה. המובאה הנכונה מהמישנה היא ״ישראל ערבים זה בזה׳ —
ואין זה אותו הדבר .״ערבים זה לזה׳ — אחראים איש למעשה
רעהו(ואולי חותמים איש על ערובה לרעהו, לשיחרור ער ליום־
הרץ) .״ערבים זה בזה׳ — מעורבים זה בזה, קשורים יחד.

—ייי

פליט הפנתרים כמעט היה לדוברו של השד
אריאל שרון וח״כ רן כהן מפלרטט עם ש״ס
כץ סיפר שמימון, לשעבר דובר
מישרד העבודה מטעם תמ״י,
שנזרק על־ידי השר החדש, משה
קצב, ממתין לתשובה בקשר
למינויו כדובר מישרד התע־שיה
והמיסחר. האמת היא, שבינתיים
נמצא מועמד אחר, עמי
יכיז׳ איש מעריב.
חברו של מימון מתקופת
הפנתרים השחורים, סעדיה
מרציאנו, היה אף הוא השבוע
במישכן הכנסת, אבל לא כדי
למצוא עבודה פרלמנטרית. מר־ציאנו,
ח״כ לשעבר, ומיסעדן
ללא תעסוקה, סיפר שכתב, ביחד
עם חברים, תסריט לסרט פוליטי.
המסר שבו הוא שהמימסד האשכנזי
גורם למיזרחיים לשנוא את
הפלסטינים. המשקיעים שלו הם
פלסטינים בעלי־ממון מארצות-
הברית, שגילו עניין בתסריט של
חבר מרם מיפלגת העבודה.
מזכ״ל ההסתדרות הוא
השליט הבילעדי בבניץ הוועד־הפועל.
בשבוע שעבר, בישיבת
מינהלת חברת־העובדיכנ בעודו
נואם, הבחץ שאחד העיתונאים,
שנכח באולם, עומד וסוקר סביבו
את הנוכחים. .אינך יכול לעמוד.
כשקיסר אחד עומד, אין מקום
למישהו נוסף,״ אמר ישראל קיסר
בחיוך.

ח״כ הליברלים יצחק
(״זיגי״ז זייגר ניצל השבוע את
רוח האחדות ששררה בכנסת

ביום נאומו של שימעון סרס
בעניין יהדות אתיופיה. הוא
הצליח להעביר בין כל סיעות־הבית
הצעת־החלטה שעניינה
חשיבות־התיירות לכלכלת־ישר־

אל. לדגי היה זה שבוע תיירותי
רצוף. הוא פתח ביום השני את
לובי התיירות של הכנסת בחסות
איגוד סוכני־הנסיעות, ולמחרת
הוא אירגן להם סיור בעיר־העתיקה.
מעל
במת הכנסת הציע
ח״כ ח תיכון שכל הגורמים
יתאחדו כדי להביא מחדש לטי•
סות־צ׳רטר לארץ. העיר חברו
למיפלגה הליברלית, אריאל
ויינשטיץ :״אבל לשם כך צריך
ממשלה עם מעוף.״
באותו דיון התלוננה ח״כ .
העבודה עדנה סולודר, שתיי־רות־הפנים
לחרמון אינה קיימת,
משום שלא יורד שלג בצפון.
שוב התערב ויינשטיין :״רק אל
תגידי שאת רוצה מיבצע שלג
חדש.״
ח״כ העבודה דאק אמיר,
הפתיע את חבריו בוועדת הכספים
של הכנסת. בדיון על חב־רות־הביטוח,
הוא תקף בחריפות
את העמלות הגבוהות שנותרות
בידיהם של הסוכנים. חבריו
לישיבה לא הבינו מה פיתאום
אמיר מתעניין בכך. מפה לאוד
נלחש, בסופו של דבר, שהסיבה
לרוגזו על אמיר היא, שיריבו
מדימונה ח״כ יצחק פרץ,
קשור בעיסקי־ביטוח.
מי שעזב את המיפלגה
הליברלית, עוד לפני שרנר הת־אשפז,
אלחנן בר-ם ער, לשעבר
דובר המיפלגה ודובר סיעת
הליכוד, ביצע תפנית בעסקי־הדוברות.
מעתה הוא דובר ענף
היהלומים ומטפל בו־זמנית גם
בבניין בורסת היהלומים וגם
בהתאחדות היהלומנים.

יצחק שמיו

מריח מתבלין חריף, זמן קצר לפני שבנו של ח״כ שיטרית נימול. שר־החוץ בא
בלווית אנשי חרות אחרים לבית״הכנטת ביבנה, שם חגגו שיטרית ואשתו, רותי,
את לידת בנם, דויד. לזוג בת בכורה. שמיר התכבד להיות הסנדק ואף זכה ללגום מיין מייצור ביתי.

ניצה בן־אלישר

בוררת פרי מעגלה שהיתה רתומה

אלישר באה עם בעלה, אליהו, לחתונת עופר שכטר, בנו של משה
שכטר, בעבר ראש שליחי הסוכנות באמריקה. החתונה המישפחתית
הפכה לפוליטית כאשר חברי מרכז רבים מנצלים את האירוע
המישפחתי לשיחות בענייני-תנועה. על הפרק עמדה הדחתו של
אבנר סרוטי, עוזר שר הבינוי והשיכון, אחרי הראיון שנתן להעיר.

איך נולד המרד שלא היה
במיפלגה הליברלית? בתחילת
השבוע קיבלו עשרות פעילי
המיפלגה טלפונים מלישכתו של
שר המדע והפיתוח גידעון
פת. הם הוזמנו לדיון כלכלי.
עוד באותו הלילה הועברה למערכות
העיתונים היומיים הידיעה
שמתארגן מרד נגד השר
יצחק מודעי. זה הספיק. גם
המארגנים וגם המשתתפים, חזרו
בהם בבוקר שלמחרת, אחרי
הפירסום בעיתונות.
מוצאו העיראקי של ח״כ
ר׳׳ץ מגן־שמואל, רן כהן, מזמן
לו הפתעות. לפני כמה שבועות,
פנו אליו פעילים של הרב מאיר
כהנא וביקשו ממנו שימסור
לחבריו בסיעה שיומם יגיע וגורלם
נחרץ. כהן שאל מה בנוגע
אליו .״אתה משלנו, אתה עיראקי!״
ענו הפעילים.
כהן מספר שבזכות מוצאו,
פנו אליו ח״כים מש״ס, ספרדים
שומרי־תורה, והציעו לו שיצטרף
אליהם ויחזק את מעמד יוצאי־בבל
בתנועה הדתית .״לא דחיתי
אותם על הסף,״ סיפר כהן.
במישכן הכנסת נראה
השבוע מיכה מימון, לשעבר
חבר הנהלת של״י, מקבוצת כהן,
כשהוא מתנהג בצורה עצבנית
יוצאת־דופן. חבריו זכו לתשובה
דווקא מפיו של ישראל כץ,
עוזרו של השר אריאל שרון.

׳ 1מגכ״ל מוסיאון הארץ השתתף השבוע
! במסיבת״הפתעה לחבר. כאשר הוא
התבקש לעלות על בימת צוותא כדי לשאת את דבריו, הוא ויתר על
עליה רגילה לבמה. ממקום מושבו, בשורה השניה, טיפס האלוף
(מיל ).על כיסאות השורה הראשונה וממגה לבמה. צלם מעריב,
ראובן קאטטרו, שחשש לגופו, זינק לצד, בטרם יטפס גם עליו.
העולם הז ה 2472

ך 11ךךןךן 1\ 1ך | 1ראש עיריית חולון ויושכ-ראש מרכז השילטון
\ 111 11 . 1ו | 1 /המקומי, מנטה להרגיע את הרוחות בישיבת
מועצת השילטון שבחרה את מחליפו. אילון בן ה־ 76 הניף את הפטיש
הקטן שלו באוויר ואף הרים את קולו, אבל התקשה לבלום את המהומה.

\ | 11111171ןרך 11| 11 ראש עיריית בני-ברק, מנצל את הן
| 1111 1 1\ 1111111 מהומה שפרצה באולם, על רקע בחירת
תבורי, הידוע כלוחם נגד הכפייה הדתית, כמחליפו של אילון, וצעקות
ראשי המועצות הערביות, והתבטא נגד בחירת שונא תורת ישראל.

ךרווךוךוו \ מנהל את המיתקפה נגד
\ 1חברי הרשויות הערבים ש ^
#111
דרשו את הורדתו מהבמה של דובר ההתנחלויות
ישראל גלעד. שליטא, בעימות שכמעט הגיע לחילופיהאירוע
היה אמור להיות
חגיגי. על הפרק עמדה בחירתו של
היושב-ראש החדש של מרכז ה-
שילטון המקומי. הקשיש היוצא,
פינחס אילון, היה בטוח שבאולם
פית מיפעל הפיס תתקיים, כרגיל,
ישיבה רגילה. אבל, שלא כצפוי,
החלה המהומה כבר בסוף נאומו.
דרור פוגל, ראש המועצה המקומית
רמת״ישי, שהוא גם חבר מרכז
תנועת״החרות, קרא לעברו. :עכשיו
סיים לדבר הנוכל מספר 1של
ישראל ׳.אחר-כך פרצה מהומה על
רקע דרישת חברי המועצות הער-י
ביות, שנואם מהשטחים הכבושים
לא ידבר. שוב נתנו את הטון אנשי
הליכוד, בראשות בני שליטא, שני סו
להשתיק את עמיתיהם הער ביים.
ואם לא די בכך הרי איימו
ראשי 25 מועצות מקומיות קטנות
בפרישה ממרכז השילטון המקומי,
בטענה שהמוסד עובר תהליף של
פוליטיזציה. ראש עיריית תל-
אביב, שלמה להט, הודיע שהוא
מחרים את הכינוס משום שמרכז
השילטון המקומי הוא גוף אימפו-
טנטי. הוא בוודאי לא התכוון
לישיבה האחרונה, ביום החמישי.

מהלומות עם ראש המועצה המקומית טירה, קרא
לעבר ראשי המועצות הקומוניסטים. :אתם חותמת
גומי של הק.ג.ב.־ שליטא סיפר אחר-כף, שמחוץ
לאולם הוא היה מפליא את מכותיו במתפרעים.

:1X11*11ך 1ז1י 11 סגן ראש עיריית תל־אביב וחבר סיעתו של בני
11 1 1 4שליטא, מנסה לעצור את השתוללות הח״כ הצפו ני
ממנחמיה כנגד עמיתיו הערבים. מול מצלמות העיתונים ותאורת 1 לשווא.
הטלוויזיה גיסה כספי, שרזה באחרונה, להשתיק את שליטא, אן

ח 1ח 1ר 11ך * ראש עיריית נצרת, דורש
11\ 1 1111 להוריד מהבמה ולהפטיק
את התבטאותו של ישראל גלעד, יושב״ראש מועצת
מעלה-אפרים, המייצגת שמונה התנחלויות בגדה

המערבית וברמת הגולן. זיאד, ח״נ רק״ח, צעק ראשון
ואליו הצטרפו בל שאר חבריו מהרשויות הערביות.
גלעד זבה להגנה חסרת״פשרות מצד ראש המועצה
המקומית מנחמיה, בני שליטא, ח׳כ הליברלים.

1ךךך 1ן ־ יךן מחליפו של פינחס אילון(במרכז) ,מתייעץ עם
תיו, יגאל גריפל טגן ראש עיריית תל״אביב
11^ 1 1 1
מאל) ,ממלא מקומו של תבורי ומאיר שיטרית מיבנה, יושב״ו
החדש של מרכז השילטון המקומי, אין להרגיע את הרוחות ב!

מה צינזרו עורכי..סיבה למסיבה״ מדבריו שד
! שבח וייס ומדוע רוגזת הסופרת רחל איתן
מאז שצבי רנר, גיזבר
המיפלגה הליברלית, נפל למיש־כב,
כבר אין חוששים מפניו.
לפני שנתיים הפקיע רנר את
אולם מירנברג שבבניין המיפ־לנה
הליברלית, מידי סניף תל־אביב
של המיפלגה והכריז
שייערכו בו אך ורק ישיבות
ההנהלה הארצית. השבוע ניצלו
אנשי תל־אביב את היעדרו של
רנר מהבניין, וחדרו לאולם המשופץ,
בתום ישיבת ההנהלה של
המיפלגה.
השחקן הרמת־גני הוותיק,
דויד מנחם, שהתפרסם, כשהופיע
בשתי סדרות הטלוויזיה,
מישל עזרא ספרא ובניו
ואנשים במיל; עוזב את הארץ
לשנת־לימודים באנגליה.
הכנר בן־־עמי זילבר
נשכח מהר מדי. זילבר, בעלה
של הזמרת ברכה צפירה ואביו
של אריאל זילבר, הובא
לקבורה בתחילת השבוע שעבר.
רק פחות ממניין באו לחלוק
כבוד אחרון לאחד ממייסדי ה־תיזמורת
הפילהרמונית שניגן
בה 40 שנה, עד שפרש לגיס־לאות,
לפני חמש שנים.
בפתיחת תערוכה משותפת
של ציירים ישראלים ופלסטינים
בתל־אביב, קרא המשורר
מאיר ויזלטיר משיריו. כשניגש
למיקרופון, הוא הודיע לקהל
הרב שנכח בגלריה דביר, שהוא
שמח שהתערוכה מתקיימת ב־תל־אביב,
ולא ברמאללה, כי
מעבר לקו־הירוק היו אוסרים
אותו בגלל ציבעי הלבוש שלו
— חולצה ירוקה, מיכנסיים
לבנים, סוודר שחור ותיק אדום
— ציבעי הדגל הפלסטיני.
פרק־חייו של הפרופסור
שבח וייס כחידונאי, החל בה־עולם
הזה. בקטע מראיונו בסיבה
למסיבה, שמשום־מה לא
שודר, סיפר וייס שבאמצע שנות
ה־ 50 הוא חיפש כסטודנט עבודה
נוספת. הוא בא למישרדי העולם
הזה ברחוב גליקסון בתל־אביב.
.היה שם חם מאוד,״ סיפר ח״כ
העבודה. .פגשתי את אורי
אבנרי במכנסיים קצרים וללא
חולצה. הצעתי לו להריץ מדור־חידונים.
הוא התלהב ונתו לי

שבועיים ניסיון. בעמוד האחורי
של העולם הזה כתבתי את שתי
דקות אינטליגנציה.־ כעבור
זמן הופיע שבועון־בוסר בשם
רימון, שהוצא על־ידי גורמים
לא מזוהים ומטרתו היתה פגיעה
בהעולם הזה. וייס הוזמן לכתוב
גם שם ועל כך הוא אומר. :דומני

שכדי לחלץ את הענף מהדימוי
הציבורי הירוד שלו, כדאי להציג
הפקת פוסטר על כל שלביו.
במחשבה שניה, הוא העלה את
הרעיון שרק עופרה חזה,
שהיא זמרת פופולארית, תתאים
לכר• הצרה היתה שחזה, שמעולם
לא הופיעה בתשדיר־

התחנה, הזכירו למי שעומד בראשה,
מולי שפירא, סיפור על
הקלטה של הזמר פול סיימון
לפני שמונה שנים בקיסריה.
אחרי השידור קנו לו אנשי גלי-
צה־ל מתנה, חנוכיה עתיקה
מבצלאל. סיימון לא היה נלהב,
ואמרגנו הסביר שהכוכב האמרי-

לבנות של המזרחי חברה בבני־עקיבא
ואחר־כך פעילה בבית ר ובהשומר הצעיר, גילתה
באחרונה את השפה האירית. היא
מוזמנת להרצות על הספרות
בשפה זו. לא מכבר, כאשר נפגשה
עם הסופר סול בלו, שפת
השיחה ביניהם היתה אידיש.
יצחק לי מי ריאיין במועדון
את ראש עיריית תל־אביב,
שלמה להט, והשיחה
גלשה לנושא החריגות מהתקציב
שביצעה העירייה. הזכיר
להט לליבני. :אני זוכר שכאשר
אתה היית מפקד גלי־צה״ל ואני
ראש אכ״א, אתה חרגת מאוד
מהתקציב.״ בהמשך הסכים צ׳יץ׳
שההריגה היתה לברכה לתחנה
הצבאית.

פסוקי השבוע
• שר הבריאות, מרדכי
(..מוטה״) גור. :גברנו על
החוליים מאתיופיה, אך לא על
הפטפטת שבבתי״החולים״.

• יושב־ראש הנהלת
הסוכנות, אריה דולצין:

.האם ליהודי פשרן כמוני יש
מקום בליכוד המאוחד?״

• איש הטלוויזיה עמום
אטינגר, על מבקרת הטלוויזיה

עירית חילי

וחברתה, רינה פסחזון, באו השבוע למועדון, צוותא בתל״אביב למסיבת
יום־הולדתו ה״ 60 של המנצח יצחק (״זיקו״) גרציאני. רזילי, בעלת חנות ספרים,
ופסחזון, עונבת העניבה (משמאל) ואשתו של המוסיקאי רפי פסחזון, עזבו את המקום עוד לפני הסיום.
שאני היחיד שנהנה אז משני
שירות, ביקשה באמצעות מנהלה
העולמות גם יחד.״
האישי, בצלאל אלוני, סכום
גבוה. לבסוף השתכנעה חזה להואחרי־כן,
כשכבר היה
פיע חינם אין־כסף, אחרי שהתלדוקטור,
הוא החליט לחדול
להבה מאפשרויות הצילום. כך,
מעיסוקו כחידונאי. הרצאתו
למשל, היא שכחה את עגיליה
הראשונה כדוקטור היתה בקיבוץ
בית־ניר, אבל המזמינים לא
בבית, אבל ב.בישול״ הצילומים
הושתלו עגילים לאוזניה.
היו בטוחים על מה ידבר וייס.
לכן הם כתבו שהוא יערוך חידון
התחנה הצבאית עומדת
על הפרלמנטריזם.
לחדש את שידורי ההקלטות של
לא בקלות הצליחו מי שאמנים
בהופעות חיות. כמקובל, י
התחייבה התחנה, שההקלטות
עמדו מאחורי תשדיר־השירות
בעידן החדש של הדפוס להביישודרו
רק בארץ ולא ישווקו
לחו״ל. ההקלטות, הנערכות על־או
לשידור. הרעיונאי־תסריטאי־במאי,
יום־טוב משה החליט
ידי מחלקת התרבות והבידור של

של הארץ, הדה בושס. :אשה
מיסכנה, אומללה, בודדה, חושבת
שהמציאה את האינטלקט,
שנשפך לה מהאוזניים, שרוצים
להקיא. מה אפשר לדרוש מגרושה
בודדה שמעוררת בחילה?״

• כתב.הארץ״ בדרום,

11ן ה | 111>111 והזמר דני ליטני שבו מגרמניה בלבוש אחיד
- | 1\ #1 \ 1111 בלייזרים מתוצרת גרמנית. ליטני שילם פי
שניים ממה שאליאן שילמה. אליאן נסעה לגרמניה כדי ללוות את
בעלה, ששי קשת, שהופיע עם ליטני במחזמר הללויה הוליבוד.

מנצח תזמורת צה״ל, מכניס את שולי עניבתו למיכנסיו(מימין) ובתו הקטנה,

^ 11\ ^ 111 1 1קיקי גל, עומדת ליד נרזת־קלף, שעליה חתמו אמנים ואורחי־המסיבה
שנערכה לרגל יוס״הולדתו. את המסיבה הכין שאול ביבר והתיכנון היה מוצלח בצורה יוצאת־דופן.

קאי מעוניין במדים צה״ליים.
שפירא חיפש עבורו מדים, אך
לא מצא מכנסיים קצרות שיתאימו
לזמר נמוך־הקומה. לבסוף
החליט שפירא לגזור זוג מכנסיים•
לסופרת
הישראלית רחל
איתן, המתגוררת מזה שנים
בניו־יורק, תלונות על כך שאיש
לא מתעניין בדיעותיה הפוליטיות.
איתן, אחותו של הבימאי
דני ליטאי, תלתה על הצד
הפנימי של דלת־הכניסה לביתה
את הסיסמה: טוב שלום מארץ־
ישראל השלמה. לדבריה, היא
נרגזת מכך שבכל ראיון איתה
לא מזכירים את דיעותיה. .האם
היו מעיזים לעשות זאת לעמוס
עוז?״ היא שואלת ומשיבה:
״אליי • מתייחסים כאל סופרת
שהיא עקרת־בית״.
איתן, בוגרת בית־הספר

מרדכי ארציאלי. :הבעיה העיקרית
שממנה הם סובלים, אך
ממנה אין הם יכולים להשתחרר,
הוא צבע עורם השחור, וזו בעיה
שאין לה פיתרון״.

• הרב שמואל אבידור

הכהן :״אין צורך לספר בדיחות
על הרבנות הראשית. היא עצמה
בדיחה עצובה״.

• אסתר ניב, אשתו של
אריה ניב, המואשם במעשים

מגונים בתלמידותיו :״צריך היה
להיות אדם מברזל, כדי לא להתפתות
לתלמידות״.

• מועמד ר״ץ לכנסת
הקודמת, מירון בנבניש־תי,
על התנועה כיום :״מי

ששלושה שרימפס קטנים טובים
לו — יילך לר״צ״.
• המשורר יב״י :״באין
איכות אנושית, חיים מכמות של
רישעות״.
העולם הז ה 2472

התנהגותם של במה אישים בצמרת המדינה משררת שארות
^ פני שבועות אחדים ישב אחד
/השרים בממשלת האחדות הלאומית
בבדידות מזהירה ליד שולחו־הממשלה
במליאת־הכנסת, והקשיב
לדוברי האופוזיציה, שזרקו בו מרה על
פעולה מסויימת של אנשיו.
הסיפור עצמו היה כמעט שיגרתי,
אופייני מאוד לממשלת ״האחדות״.
השר הגן על עובדיו, הזין את חברי־הכנסת
בתערובת הרגילה של התחסדות
וציניות, ונשמע די מרוצה
מעצמו.
אלא שיושבי יציע־העיתונות, שטרחו
למקד מבטים בוחנים בשר, חשו
שהדברים אינם כל־כך פשוטים. תוכך
דבריו היה רגיל, אבל התנהגותו במשך
נאומיהם של ח״כי־האופוזיציה היתה
מוזרה, בלשון המעטה. השר הקשיב
לדברים בחוסר־נחת גופני ממש, בולט
לעין. הוא זז וזע בכורסתו ללא הרף,
פניו האדימו אפילו מעבר לסומק הרגיל
שלהם, ידיו נקמצו לאגרוף, רגליו
בעטו קלות זו בזו. האיש נראה כאילו
הוא מתקשה מאוד לנשום. עוזריו
בתא־היועצים נעצו בו עיניים מלאות־דאגה.
בתום דבלי־התשובה שלו הוא
אץ לקצה האולם, הצית סיגריה בעצבנות
גלויה. העוזרים נרגעו במקצת.
אם האיש מעשן, יתכן שאין סיבה
לדאגה מיידית.
האם פיתח השר בעיית־שתיה
( 081.£\1א? .אאזאם) ,במשך הקאר־יירה
הציבורית העשירה שלו, שכללה
גם שהות ממושכת בחוץ־לארץ? יש
על כף חילוקי־דיעות.
אגשים שעבדו עמו בעבר מסרו
להעולם הזה, שהאיש שתה (ושותה)
כמויות אדירות של ויסקי, ומתחיל
לשתות בשעות המוקדמות של הבוקר.
עוזרת פרלמנטרית צעירה, שנסעה
עימו במכונית מתל־אביב לירושלים,
סיפרה שהשר שתה בקבוק־ויסקי קטן
תוך כדי הנסיעה, בת 50 הדקות. רבים
מייחסים להשפעת המשקה את התפר־צויות־הזעם
הפיתאומיות שלו, ואף
הטילו ספק בצלילות שיקול־דעתו,
כשהוא בהשפעת האלכוהול.
יש גם ריעות אחרות. כמה מעוזריו
של האיש בעבר הקרוב הביעו את
הריעה, שגם אם יש אמת בסיפורים על
הרגלי־השתייה שלו, העניין נופח על־ידי
אויביו (הרבים) של השר .״הוא
שולט היטב בעצמו ובמעשיו,״ אמר
אחד מהם להעולם הזה ,״אפשר לבקר
אותו פוליטית, אבל אין להטיל ספק
בצלילותו!״
יריביו של השר הבכיר ממשיכים
להפיץ את סיפורי־הזוועה על בעיית־השתייה
שלו .״לפחות שלושה אנשים
בצמרת המרינה מרבים לשתות ״,אמר
להעול הזה מקור במישרד ראש־הממשלה
.״השר (המדובר לעיל) מד־

איג אותי במיוחד. הוא נוטה ממילא
לדיכדור, לרגשות אשם, רדיפה ובדידות,
וגם להתפרצויות־זעם. העובדה
שהוא מופקד על מישרד חשוב היא
מכרעת. אם יש לו בעיית־שתייה, יש
לזה חשיבות ציבורית רבה. הדיון על־כך
חייב להיות גלוי!״

מעגל־קסמים

ארצות־הברית הפכה השיכ-
^ רות בחוגים הבכירים והנוצצים
למכת־מדינה של ממש. הכינוי העדין
״בעיית שתייה״ מציין תיסמונת שכיחה
מאוד במדינה הזאת, של שתייה
קלה, בתחילה של משקאות חריפים
וקוקטיילים, ההופכת בהדרגה לתלות
קשה. הגבול בין ״בעיית שתייה״ לבין
אלכוהוליזם הוא דק ביותר.
״רוב התלויים במשקה אינם חשים
כלל בתהליך של הגברת השתייה עד
לאובדן חלקי או מלא של החושים,״
כותב ג׳יימס ספרלינג בסיפרו האלכוהוליסטים
.״הם נהנים מתחושה
של כוח, או הקלה ויכולת לקחת את
החיים בקלות. המשקה מעניק להם
הזייה של יכולת לפתור את כל הבעיות
העומדות בפניהם. רק בהדרגה מופיעה
התלות, הבאה לידי ביטוי בתחושת
קור מקפיא, וכורח מוחלט לשתות
משקאות חריפים, במינון אלכוהולי
הולך וגובר, כבר בשעות של הבוקר.
במצב דברים זה אין כל הבדל בין מכור
למשקה ובין מכור לסמים קשים.
שניהם מצויים!מעגל קסמים מסוכן,
שאין ממנו דרך חזרה, ללא טיפול
גמילה נוקשה ורב־סבל. רק לעיתים
רחוקות ביותר מצליחה הגמילה לחסל
את בעיית השתייה עד תום.״
את מסלול היסורים הזה עבר, בין
השאר, גם כוכב הכדורגל האנגלי,
ג׳ימי גריבם. לפני 13 שנים פרש

גריבס, כשהוא בשיא הקאריירה הנפלאה
שלו. ג׳ימי היה השחקן האנגלי
המוכשר ביותר בכל הזמנים, שבר את
כל שיאי הבקעת־השערים, חרף קומתו
הקטנה ומיבנה־גופו הרזה. ב־ 15 השנים
ששיחק בצ׳לסי, במילאן, בטוטנ־

מכור לוויסקי, עד לאובדן החושים.
בסוף התהליך מצא גריבס את עצמו
זוחל ליד פחי־אשפה, ומלקק את טיפות
המשקה האחרונה מבקבוקים שהושלכו.
הוא
סבל מצמרמורות, מהתקפות־

״פגיעה חמורה״

פרופסור עודד אברמסקי 44 ,ראש המחלקה תגוורולוגית
בבית־החולים ״הדסה* בירושלים, ומומחה בעל שם עולמי לפגיעות
מוחיות, מביא דעה חד״משמעית על השפעת שתייה ממושכת על
תיפקוד המוח:
״אין ספק ששתייה של כמויות גדולות של אלכוהול במשך שגים
אחדות גורמת לפגיעה מוחית בכל הדרגות הידועות למדע־הרפואה.
אנו מודעים למימון רחב של תיסמונות מוחיות, הנובעות משתייה.
הפגיעות עלולות להיות מנסליות, רוחניות, התנהגותיות, הכרתיות
ואף מוסוריות״.
הפרופסור אברטסקי נשאל על אישי־ציבור מסויימים. .אין כל
אפשרות לקבוע ׳,אמר לחעולם הזה. .בלי לבדוק את האישים
הנתתים. למדוד את כמויות האלכוהול בדמם, להתחקות על
הרגלי־השתייה שלהם ועל תיפקודם הנובע מכן. ברור שהשפעת
המשקה על אנשים בתפקידים אחראיים עלולה להיות קריסית.״
הצבר הירושלמי, הידוע בשנינותו, הוסיף שבכל הנוגע לאישים
שעליהם נשאל. :מעולם לא התפעלתי מחוכמתם גם בלי עניין
השתייה, מופרזת או לאו*.
האם ולבסוף בווסטהאם־יונייטד, משך
גריבס מיליונים ליציעים. גריבס,
שכיכב גם בנבחרת־אנגליה, הרוויח
הון־עתק מכדורגל. הוא הקים מיש־פחה,
הוליד ארבעה ילדים, ובנה לו
בית מפואר באיזור־יוקרה ליד לונדון.
השינוי במעמד האישי שלו הביא גם
למיפנה פוליטי. ה״קוקני״ הטיפוסי, בן
למישפחת־פועלים עניה, התפאר בגלוי
בחברותו במיפלגה השמרנית.
שנתיים אחרי פרישתו כבר היה
ג׳ימי ממש בשפל־המדרגה. סיפרו האוטוביוגרפי
מתאר כיצד החליף
בהדרגה את הבירה שלאחר המישחק
במשקאות יקרים יותר, כיצד הפך

בראנד

צ׳רצ׳יל

שיכור בשידור

עלבון לגברת

קור, מהקאות. אשתו השיגה גט, שללה
ממנו את הגישה לילדים. ביתו אבד לו.
גריבס מצא את עצמו בחדר עלוב
ברובע־עוני לונדוני, בטיפול מוסדות
סעד ורווחה.
לאחרונה עבר בהצלחה יחסית טי״
פול־גמילה, הפך פרשן מוצלח־למדי
בטלוויזיה המיסחרית הבריטית. גריבס
עצמו מגלה ספקנות לגבי הצלחת
הטיפול :״אני עדיין מתגעגע למשקה,
למרות שלא נגעתי אפילו בטיפה אחת
מזה כמה שנים. זכר החרפה, ובעיקר
אובדן השליטה על עצמי, מעוררים בי
פחד וחלחלה.״
משבי חמור
ף* בריטניה דנה העיתונות ב-
*1גלוי בבעיות השתייה של מדי־נאיה.
בתיקי מישרד־החוץ בישראל,
ניתן למצוא סיפורים ׳מרתקים על
נציגים דיפלומטיים, שבילו שעות
רבות בחברת שרים וחברי־פרלמנט,
כשהם שיכורים כלוט. סיפורים דומים
אצורים בזיכרונם של עובדי המישרד,
שאירחו, למשל, את שר־החוץ הבריטי
לשעבר, ג׳ורג׳ בראון, שיכור כרוני
ממש.
ב־ 1964 הופיע בראון בשידור חי
בטלוויזיה הבריטית. הוא היה אז שרעל
לכלכלה, וסגן מנהיג מיפלגת
הלייבור. בראון, שתוי כמעט עד ל־אובדן־חושים,
חיבק ונישק את המראיין
שלו, שלטש בו עיניים נדהמות.
הוא גידף את מבקריו מהאגף
השמאלי של הלייבור בשפה בהחלט
בלתי־פרלמנטרית (״מצירי יכולים
מייקל פוט וטוני בן ללכת ולהזדיין״),
שיהק וגיהק, געה בצחוק פרוע. לבסוף
הופסק השידור בשל ״תקלה טכנית״.
התקרית הסעירה, כמובן, את בריטניה,
וגררה כותרות שמנות בעיתונות
העממית. עורכי העיתון השמרני
הצהבהב, דיילי אכספרס, הצמידו

שני כתבים קבועים לג׳ורג׳ בראון.
צלם היומון זכה להנציח אותו כשהוא
מתנגש באי־תנועה, יוצא ממכוניתו
בצעדי שיכור מתנודדים,
גם וינסטון צ׳רצ׳יל האגדי היה ידוע
כשתיין מובהק. בסוף הקאריירה הפרלמנטרית
שלו חדל לתפקד כהלכה,
בשל שתייה מופרזת. עוד בשנות ה־30
הסוערות הופיע צ׳רצ׳יל שיכור לישיבת
הפרלמנט, שדנה במדיניות הפיוס
של ממשלת סטנלי באלדווין כלפי
גרמניה. במהלך מריבה סוערת עם
הליידי אסטור הפרו־גרמנית קראה
חברת־הפרלמנט האריסטוקרטית לעברו
:״אתה שיכור, מר צ׳רצ׳ילר
ונענתה במילים הבלתי־נשכחות :״ואת
מכוערת, גברת! אבל אני אהיה פיכח
מחר!״
כשעוד היה ראש עיריית ברלין,
סבל גם וילי בראנד מבעיית־שתיה
קשה והופיע שיכור בשידורים. העיתונאים
נהגו לעשות יד אחת כדי
להעלים את הדבר בטכסיסים שונים.
ישראל עדיין רחוקה ממנטליות
של דמוקרטיה אמיתית (להבדיל
ממיבנה פוליטי דמוקרטי) וכל דיון,
חיוני ככל שיהיה, בתיפקודם של אנ״
שי־ציבור, נחשב ברכילות מגונה.
אולם להרגלי־החיים של כמה
שרים ופקידים בכירים יש השלכות
פוליטיות ממדרגה ראשונה. שר אחד,
לפחות, הפך בחודשים האחרונים נושא
לדיון בכל פגישה בין אישים פוליטיים
לנציגי כלי־התיקשורת. מראהו והתנהגותו
של השר, החלטותיו התמוהות
בנושאים רבים, הרקורד שלו במצבי־לחץ,
והשמועות העקשניות שהוא
סובל מ״בעיית שתייה״ ,מחייבות
בדיקה ודיוו ציבורי גלוי בנושא.

חיים ברעם
בדאון נשיקה למראיין

מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...מה הן אוחרות...חה

פנינה בריק:

יריב בן־אליעזר:

הרב י 1סף הבט:

.,ניבאו, הם נבו מזמן ״מסב־סב ואחווה. .וב הוא כל מ׳ שנבחן
היו עושים חואקיו!״ עבו׳ היהודי מטושטש!״

דיברתי איתה לפני למעלה משנה, כשהכסף שלה
והחלומות על דירה קטנה ירדו לטמיון יחד עם מניות
הבנקים. אז היא חשבה שזה מאלוהים. היום היא יודעת
שלאשמים יש שמות של בני־אדם. היא הפסיקה להאמין
לשרי־האוצר, הפסיקה להאמין לבנקים. מה את עושה עם
הכסף שלך היום, שאלתי את הזמרת פנינה בריק.
למה אני צריכה לדאוג. גאוני־הכלכלה פתרו לי את כל הבעיות
ועכשיו הם דואגים שלא יהיה לי אף גרוש לשים בצד.

• ואם היה לך כסף, הרי היית צריכה לעשות איתו
משהו כדי לשמור על ערכו.

חוק מי הוא יהודי עומד להיות מועלה בכנסת ועל פי
הערכות של כנסתולוגים סיכוייו להתקבל גבוהים. במקביל,
מתחוללת סערה בשאלת יהדותם של עולי אתיופיה,
שהמימסד הרבני מסכים להכיר בה רק לאחר שיערכו
שיפוצים קלים. אחד מאלה שהגיבו על צמד האירועים,
הוא הד׳ר לתיקשורת, יריב בן-אליעזר, נכדו של דויד
בן־גוריון. הוא מציע להקים תנועה ציבורית ב שם.מי הוא
יהודי*.
בעקבות הפקפוקים שהועלו לגבי יהדותם של עולי אתיופיה,
שלעניות דעתי מדקדקים במיצוות הרבה יותר ממני, עלו ספקות
בליבי, שמא אינני מתאים להגדרת.מי הוא יהודי׳ ,אני בטוח שיש
עוד רבים כמוני וחשבתי שמן הראוי שתקום תנועה רחבה של
מפקפקים ביהדותם, הרוצים לזכות בהכשר כהלכתו.

• מדוע התעוררו הפסקות האלה כליבך?

ניסיתי לבדוק את שורשי יהדותי, אלפיים שנה אחורנית,
ולהפתעתי גיליתי שאני נעצר בסב־סבי, ומכאן ואילך עברי
היהודי מטושטש ואינו ניתן לאימות. לכן עלה החשש בליבי,
שאולי אי״שם, בערבות רוסיה, קרתה איזו תקלה באילן־היוחסין
שלי.

• ומה ניתן לעשות כדי לוודא סוסית את יהדותך?.

הצער ההגיוני ביותר הוא להירשם כשחקן זר באחת מקבוצות
הכדורסל ולהתחתן עם יהודיה שציציותיה נבדקו על־פי ההלכה.
הרעיון נפל, כי אני לא מספיק חזק בריבאונדים.

אני מפחדת להגיד לעיתון שהייתי קונה דולארים שחורים, כי
זה נוגד את החוק. מצד שני יש לי הרגשה שהחוק מפריע רק
לאלה שאין להם כסף לקנות דולארים שחורים. אני כבר גמרתי
להאמין שהבנק הוא גם ידיד. מה שבמיוחד כואב לי, מלבד הכסף
שאבד לי, בעזרתם האדיבה של הבנקים, הוא שנוכחתי לדעת
שבארץ־ישראל כל מי שנכשל הוא מצליחן והוא ממשיך לתת
עצות לעם. איך הם לא מתביישים כל האנשים האלה? ביפאן הם
כבר מזמן היו עושים חראקירי.

חשבתי שאולי אפשר להוכיח שיש לי.רא ש יהודי״ .אבל
נאמר לי שהקריטריון להוכחת טוהר־הגזע הוא לא הראש, אלא
אבר אחר. הוצע לי, לפיכך, לטבול, כדי לזכות בגיור־לקולא, אך
אני מעדיף לדקדק במצוות ועל כן, בכוונתי לפנות לשדולה
הדתית ולהציע שייערך מיפקד־אוכלוסין מתאים. הגיע הזמן שכל
יהודי ישים את שלו בגאווה, ייתפקד וייבדק כדי לוודא שיהדותו
זקופה וכשרה למהדרין.

חם וחלילה. התאבדות זה סוף הדרך, כשהאדם מבין שבאמת לא
נשאר לו יותר מה לעשות. אני בטוחה שהפאשלות שהם עוד
מכינים לנו, הן רבות ומתוחכמות.

אני לא יודע. אבל ברור לי שהוא לא היה קונה את ההגדרות
החדשות ל.מי הוא יהודי׳.

• את מציעה להם להתאבד?

• אז מה הלאה?

• אתה חושב שסבא שלך, דויד בן־גוריוץ, היה
מסבים להצעתך?

הביקור של מאיר כהנא באילת, השאיר טעם רע ועלבון
אצל רבים מתושבי אילת. קבוצת־נוער, ששרה את שיר
השלום, סולקה מהמקום על״ידי המישטרה, אשה ירקה
בפניו של כהנא, אבל שני הרבנים של אילת, הרב הדיה
והרב הכס קיבלו את כהנא לשיחה בלישכתם. שאלתי את
הרב יוסף הכס, אם כהנא התקבל לשיחה כרב, כח*כ, או
כמסיף לגזענות.
הוא התקבל כח׳כ, כאיש־ציבור וכאזרח, שביקש להתקבל
לשיחה בלשכת־הרבנות. למעשה, כל אדם המבקש זאת, מתקבל.
זו היתה שיחה קצרה והיא נערכה בשעה של קבלת־קהל.

• על מה שוחחתם?

הוא התעניין לדעת כמה בתי־כנסת יש בעיר, כמה אנשים
שומרי־שבת גרים באילת, ובעיקר, הוא דיבר על בעיית ההתבר
ללות, כלומר, זוגות של בחורות יהודיות וערבים, העובדים
באילת.

• איזה מין התבוללות זאת, הרי זוג כזה לא יכול
להתחתן בארץ?

גם בלי חתונה, אנשים מדברים על זוגזת כאלה, זה יוצר בעיה,
אבל אנחנו מתמודדים איתה.

• האם העובדה שקיבלת אותו לשיחה, לא אומרת
שאתם קרובים לדעותיו?
בוודאי שלא.

• זה לא מטריד אותך שאיש כמו כהנא הוא רב
וגם אתה רב?
התואר רב ניתן לאדם אחרי שהוא למד חלקים בשולחן ערוך
ונבחן עליהם. אם הוא עמד בהצלחה בבחינות, הוא מקבל הסמכת
יורה יורה והוא נעשה רב.

• כלומר, אין שום קשר לאיזה בן־אדם אתה. למדת
— אתה רב.
צריך, כמובן, לחיות על־פי התורה.

• בלומר, אחרי שקיבלת את ההסמכה ואתה שומר
על מצוות, לא חשוב מה אתה עושה, אתה נשאר רב
כל החיים?
באופן תיאורטי רבנים יכולים להחליט שלאור התנהגותו של
רב מסויים, אפשר לקחת לו את ההסמכה.

• אתה מכיר מקרה שזה נעשה?
אני לא זוכר.

הם אומר׳...מה הן אומרות...מה ה אומרים.. .מה הן אוהרות...חה הם

אברהם בריר:

ירון גבאי:

ציפי פליישר:

,,הרוב במינלגה תמיד ״תנועו ממשיך ליהנות ״בצעו ניתזות׳ את הקשו
מתחשבן עם המיעוט!״ מחיקוי מנחם בגין!״ עם המשוווים הלבנוניים!״

אני לא יודעת מה כולם מופתעים מהדחות ומהחלפת
מחזיקי תפקידים ציבוריים. כלל ידוע הוא, שכל שר ובל
מיפלגה, רוצים את האנשים שלהם על ידם. כדי לחזק את
הכלל, מצאתי יוצא מהכלל. בזמן שלטון הליכוד, שימש
המשפטן אברהם בריר, שהוא חבר מרכז מפלגת העבודה,
כיו״ר מועצת־המנהלים של החברה לפיתוח ים־המלח,
כחבר מועצת המנהלים של החברה הממשלתית לתיירות
ועוד תפקיד או שניים, שכולם ניתנו לו על״ידי הליכוד.
היום, בשהמערן בשלטון, חזר בריר לתפקידו הפרטי,
כמשפטן העוטק בתחום המטחרי״כלכלי, ואיננו ממלא אף
תפקיד ציבורי. שאלתי אותי איד זה שהמיפלגה שלו לא
נותנת לו את מה שנתן לו הליכוד.
זה ברור לגמרי. כל השנים הייתי במיעוט בתוך מיפלגת
העבודה. קודם, במטה של יגאל אלון ואחר־כך, כמו עכשיו, אני
במחנה רבץ. לליכוד זה לא הפריע, אבל למערך זה מפריע.

• כלומר, מרחיקים אותך בגלל שאתה שייף
למחנה רבין?

אולי לא מרחיקים, אבל בוודאי לא מקרבים. אבל אותי זה לא
מפתיע בכלל. תמיד הרוב התחשבו עם המיעוט.

• וזה מציק לך?

זה 6ציק לכל אחד, אבל מטיבעה של כל מיפלגה שהרוב תמיד
מתחשבן. כלפי חוץ — עם המיפלגה היריבה, וכלפי פנים — עם
המיעוט המתמודד על ראשות המיפלגה.

• אתה אומר את זה כ אלו ככה הדברים צריכים
להיות. כאילוברור לך שאם אתה תהיה ברוב, מייד
תתחשבן עם המיעוט.
לא אמרתי את זה. אבל כדי לתת לד תשובה אמיתית וכנה
לגמרי, אצטרך לעמוד בפני הבעיה.

• אתה חבר בוועדת החוקה של מיסלגת העבודה.
לפי מה שאמרת, אין לך שום סיכוי להתמנות לתפקיד
ירד הוועדה, תפקיד שהתפנה על־ידי הפרופסור
ליבאי.
לפי דעתי יש לי סיכויים טובים, וזו הסיבה, אולי, שוועדת
החוקה לא התכנסה למעלה משנתיים. יש הפוחדים מהסיכוי שלי
להיבחר. אגב, את הולכת לכתוב את כל זה ולצטט אותי?

• בוודאי.

אני רק מבקש ממך שלא ישתמע כאילו אני מת לתפקיד. זה
פשוט לא נכון. כל התפקידים האלה הם ללא שכר וחלקם גם לא
בדיוק מוסיפים כבוד. נכון שזה מוזר שלא הוצע לי תפקידים
על־ידי המיפלגה שלי, אבל אני חי עם זה בסדר.

פעם בחורים צעירים רצו להיות מטקין, פינקל או
ברטונוב ולהופיע על במה. היום הם רוצים להיות טוביה
צפיר, מוטי גלעדי או דודו דותן. גם ירון גבאי התחיל
לחקות אנשים ידועים ופתאום ראה שזה מקצוע. ראיתי
אותו ואני מוכרחה להגיד שבקטעים מטויימים הוא היה
יותר שוב מהמקור. איך בן־אדם נהיה בוקר אחד חקיין,
שאלתי את ירון.
כשהייתי בכיתה ו׳ ,הזמינו אותי לטלוויזיה להדלקת נרות־חנוכה.
שרתי וגילו שיש לי קול טוב. משם הגעתי מהר מאוד
לאופרה ועניין הבמה מצא חן בעיניי מאוד. אבל האופרה נגמרה
ורציתי למצוא עוד משהו שהולך טוב על במה. עשיתי כמה
נסיונות של חיקויים וזה הצליח מעל למשוער. מאז מזמינים אותי
להופעות.

• ושכחת את השירה?
לא. אני אוהב לשיר ויש לי תוכניות להוציא תקליט. אבל
מאחר ואני מתגייס לצבא בעוד כמה חודשים, חשבתי שאם עכשיו
ייצא התקליט, עד שאשתחרר ישכחו אותי. אז בינתיים, בשביל
הכיף וקצת בשביל הפרנסה אני עושה חיקויים.

• איך לומדים לחקות מישהו, נצמדים אליו לכמה
ימים?
לא צריך. יש וידיאו. יושבים מול הוידיאו, עד שלומדים את
התנועות המיוחדות של האיש שרוצים לחקות את קולו. אצלי זה
לוקח מעט מאוד זמן.

• מי כותב לך את החומר?

בינתיים אני כותב לעצמי. אני יודע שכדאי לי לפנות לכותבים
מקצועיים, אבל גם זה יצטרך לחכות עד אחרי השיחרור.

• שמעתי אותך עושה חיקוי מצויץ של מנחם
בגין, אבל בקהל היתה איזו מבוכה. נדמה לי שבץ
החקיינים יש קונצנזוס לעזוב את בגין במנוחה.
אני מופיע בעיקר בפני נוער ושם הם, כנראה, לא שמעו על
הקונצנזוס הזה והם ממשיכים ליהנות.

• מה אתה עושה חוץ מחיקויים?

בערב אני מחקה ובבוקר אני לומד לבחינות־בגרות.

במוצאי״שבת הקרוב ייערך בבית ציוני־אמריקה קונ צרט
של המקהלה הפילהרמונית תל-אביב. כאוהדת שרו פה
של המקהלה, שמעתי את החזרות למופע וגיליתי שבין
שירים ידועים מאוד, ישראלים וקלאסיים, יש שיר יפה
במיוחד, המושר בערבית. שאלתי מאין השיר ושלחו אותי
למלחינה, ציפי פליישר, שסיפרה לי:
במקצועי אני גם מוסיקאית וגם מזרחנית. אני שולטת בערבית
וקוראת ספרות ושירה ערבית. כך התוודעתי למשוררים, בעיקר
סורים ולבנונים. אחד השירים היפים ביותר בעיניי הוא השיר
נערה, פרפר, נערה של המשורר הלבנוני אונסי אל־חאג׳ ,שהיה
בזמנו עורך אל־נהר. חיברתי בין שתי האהבות שלי, זו לתרבות
המזרחית וזו למוסיקה, ויצאו כמה שירים יפים מאוד.

• בלחן שהלחנת ישנם הרכה סולמות מזרחיים
וצללים מזרחיים מובהקים, איך הגעת אליהם?

הסתובבתי הרבה בכפרים ערביים. כתבתי פואמה סימפונית,
שבוצעה על־ידי התיזמורת הסימפונית חיפה. ישבתי בדלית אל־כרמל
חצי שנה, כדי לקלוט היטב את המוטיבים של המוסיקה
המזרחית ואחר־כך שילבתי אותם בתחביר ובשפה של המוסיקה
הקלאסית המערבית.

• האם המשוררים הלבנוניים שאת שיריהם
הלחנת, יודעים ששיריהם מושמעים בערבים מוסיקליים
בתל־אביב, בחיפה ובירושלים?
הייתי בקשר עם כמה משוררים לבנוניים לפני מילה־מת־הלבנון.
התכתבנו דרך ארץ אירופית. אבל כשפרצה מילח־מת״הלבנון,
הם ביקשו לנתק את הקשר ובצער מילאתי את רצונם.

שדור

דור מגלה מבקר־המדינה כי חלק ניכר מקיצוצי־התקציב,
שאמורה היתה הרשות לבצע בעיקבות
החלטות הממשלה מ־ 1983 ומ־ , 1984 לא בוצעו.

צל״ש
רר מוד מן המצ רי ם
• לאחמד בסידני, מיופה־הכוח המצרי,
שנתן בהשבוע -יומן אירועים דוגמה לכל
הפוליטיקאים הישראליים. לשאלותיו של ויק-
טור נחמיאס השיב בסיוני תשובות קצרות,
בהירות וענייניות — בניגוד חותך לישראלים
שהופיעו לפניו, שהתחמקו — כדרכם — מכל
תשובה ישירה, דיברו סביב העניין, השמיעו
מליצות סתמיות עד שהתברר, בתום חמש דקות
של ראיון, שאין להם מה לומר.

בתוככי הרשות
סיד רתה מג הל -פרקחדש
ביום השישי נפגש אורי מורת, מנכ״ל
רשות-השידור, עם דויד מנע, מנחם דותן

מרואיין בסיוני
לעניין
(שניהם חברי־מליאת רשות־השידור מטעם הליכוד)
ועם משה עמירב, כיום יו״ר האגודה
למניעת תאונות־דרכים, ובעבר דובר רשות־השי־דור.
שמו
של עמירב הועלה בימים האחרונים
כמועמד אפשרי נוסף למישרת מנהל־הטלוויזיה.
עמירב הוא איש־חרות וחבר קרוב של רוני מילוא,
סגן שר־החוץ.
שמו הועלה על־ידי אנשי־חרות, כאפשרות־פשרה
בין אורי פורת, גם הוא איש־חרות, לבין
ארבעת חברי הליכוד בוועד־המנהל (דויד

אדמון, שאול עמור, נתן ברון וקריאל
גרדוש).

חברי־הליכוד רמזו כי הם תומכים ביוסי
צמח למישרה. אורי פורת הודיע שהוא תומך

בחיים יבין.

רוב הסעיפים מדברים על־כך שלא הופחתה
מיכסת השעות הנוספות כנדרש, לא הופחתה
מיכסת הקילומטרים כנדרש. נוסף על זה דרשה
הממשלה מהרשות להקפיא רכישת רכב חדש, אך
למרבה הפלא מתברר שבחודשים פברואר עד
מאי 1984 רכשה רשות־השידור שלוש מכוניות
פזו ( 505 שעלו לה 13 מיליון) עבור יו״ר הוועד
המנהל, מיכה ינון, עבור רון נחמן, המישנה
למנכ״ל, ועבור טוביה סער, מנהל הטלוויזיה
בעברית.
הממשלה גם דרשה מהרשות להפסיק תשלומי
אש״ל גלובלי, ולשלם הוצאות רק על־פי
דיווח ספציפי.
מן המיסמך מתברר שהרשות לא הפסיקה את
תשלום האש״ל הגלובלי לשני עובדים: המנהל
הכללי של הרשות ומנהל הרדיו בעברית.

את בגויי

יוסי מ אי התחיל לשדר תוכנית אישית
בגלי־צה־ל. הוא מספר סיפורים על
ירושלים מגיש מוסיקה לטעמו ואינו עוסק
מושאים אקטואליים, התוכנית, המשודרת
פעם ב שמע ביום השישי אחרי־הצהריים,
גרמה לרוגז בקול ישראל. שם טענו שיוסי
בנאי הוא שלהט וגלי צה־ל גנ מ אותו.
האמת היא שלמאי היתה לפני 10 שנים
תוכנית שבועית פופולרית בקול ישראל,
ששודרה גם היא ביום השישי אחרי-
הצהריים. אבל מאז מנסה מולי שפירא,
מנהל מחלקודהתרבות־והאומגות־והבידור
בגל״ץ לקחת את מ אי אליו, פעמים רבות
בשנים האחרונות ניהל עימו משא־ומתן על
תומית כזו, א 5ל תמיד נסוג מאי, משום מט
ברגע האחרון. הפעם פנה מיוזמתו לגלי-
צה״ל והציע את עצמו.
הוא בא בכל יום שישי מוקדם בבוקר
לתחנה ועובד להכנת התומית, ביחד עם
צוות מיקצועי של גל׳׳ץ,
המילחמה התלהטה עד שהזדעקו שני חברי-
מליאה אלה כדי להסדיר את העניינים בתוך
הליכוד. הם שוחחו פעמים מיספר עם יצחק
שמיר, ידר התנועה, והחליטו לנסות לפתוח דף
חדש במערכת־היחסים בתוך צמרת רשות־השי־דור.

מילחמת ארבעת חברי־הליכוד באורי
פורת אמר דויד מנע :״לכל אחד מהארבעה יש
אינטרסים שונים. לברון(ראה מדור מיכתבים)
אין כלום עם דוש, ולעמור אין שום דבר משותף
עם ארמון. הדבר היחידי המאחד את ארבעתם הוא
מילחמתם המתמדת באורי פורת. הם מתעוררים
בכל בוקר עם המחשבה איך לתקוף היום את
פורת.׳׳ ואת זה מנסה מנע למנוע.
פורת אמר שהם משחקים איתו, ופותחים לו
קלפים חדשים בכל פעם .״להם יש אולי אסים,״
אמר ,״אבל אני מחזיק את הג׳וקר — אני יכול
להתפטר, ואז הליכוד יחכה הרבה מאוד זמן עד
שיוכל להכניס שוב איש משלו לתפקיד המג־כ״ל׳.
לבסוף
סוכם שחברי-הליכוד יצביעו רק בעד
מועמד שיהיה גם על דעתו של אורי פורת, ובזה
יהיו עסוקים השבוע. ההחלטה תיפול ביום השני
הקרוב.

חגיגה חדשה
החגיגה סביב מינויו של מנהל־הטלוויזיה
עומדת להסתיים סוף־סוף ביום השני הקרוב.
ברגע שזו תחלוף, צפויה ברשות־השידור חגיגה
חדשה סביב מישרת מנהל־הרדיו.
גירעון לב־ארי, המנהל הנוכחי של קול
ישראל, יסיים בחודש מאי הבא תקופה של שתי
קדנציות.
בשבועות האחרונים חוזר לב־ארי ומדגיש,
באוזני מקורבים ולא־מקורבים, שבתום הקדנציה
שלו הוא חוזר להיות עורך ברדיו. הוא הסביר
שהוא אוהב מאוד את המיקרופון, מתגעגע אליו
ורוצה לחזור לשדר.

מאחורי המיקרופון
מו דעת דרו שי ם ב רדיו
בעל־תובנית מ אי
לא אקטואלי
בשלב מוקדם זה אפשר להמר על כמה אנשים,

שאולי ירצו להגיש את מועמדותם: שלום קיטל,
עורך ומגיש יומן הבוקר של קול ישראל,
אמנון נדב, כתב־הרדיו לענייני מיפלגות
ואדמונד סחייק, מנהל הרדיו בערבית.
ימים ידברו, וגם הרבה מקורבים.

י תפ טרא 1לא?
עמירם ניר, חבר הוועד־המנהל של רשות־השידור,
קיבל סוף־סוף את מישרת היועץ לעג־ייני־טרור
במישרד ראש־הממשלה, ויהיה, החל
מהשבוע, עובד־מדינה.
לפי חוק רשות־השידור יכולים רק שניים
מבין חברי הוועד־המנהל להיות גם עובדי־מדינה.
כשמונה ד״ר ישראל (״רוליק״) פלג כמנהל
לישכת־העיתונות־הממשלתית, הוא נועץ עם
נתן כהן, היועץ המישפטי של הרשות, אם הוא
צריך לפרוש מחברותו בוועד־המנהל. כהן הודיע
לו שאינו חייב לפרוש.
אנשים בליכוד כבר רוצים לשים רגליים
לעמירם ניר. הם טוענים שניר יהיה עובד־המדיגה
השלישי בוועד ולא השני. הראשון הוא מיכה ינון,
שהוא עובד־המדינה, כך הם טוענים, בתוקף
תפקידו כיו׳ר הוועד־המנהל.
יש גם אנשי מערך, הלוטשים עיניים אל
מקומו של ניר בוועד־המנהל. אלה כבר רמזו
לפרס שלא ייתכן שניר, שיעסוק בתפקיד כל־כך
רגיש כנושא הטרור, יפקח גם על רשות־השידור.
ניר עצמו עדיין לא החליט. הוא הסביר לידידיו
שיבדוק קודם את תפקידו החדש ויבחון כמה
זמן הוא דורש ממנו, ואם יחליט שהתפקיד אינו
מאפשר לו להקדיש את מלוא תשומת־הלב גם
לרשות״השידור, הוא יתפטר מן הוועד־המנהל.
לדבריו, לא יחזיק בשני התפקידים, אם אחד יפגע
בשני.

דרחמ בק ר־ה מדיג ה
במיסמך פנימי שנשלח להנהלת רשות־השי־

קרניו לקח
מיכאל קרפין, עורך מבט. קרא אליו
את עמוס ארגל לפני שבועות אחדים
והודיע לו חגיגית שהוא מתכוון למנותו כראש
דומת־החוץ במחלקת-החדשוח״ התפקיד התפנה
אחרי שעימנואל הלפרין, שהיה ראש־הרוטט
מונה כנספח התרמת של שגרירות
ישראל בצרפת.
ארבל קיבל את דבריו של קרפין ברצינות,
והתחיל לתמן תומיות. הוא גם כינס את כת-
בי־הדומט לישיבה, וקבע ביחד איתס סידרי־עבורה
וישיבות לעתיד.
פיתאוט ל טי כמה ימים, הודיע קרפץ
לארבל שהוא ביטל את המינוי, ללא כל סיבה
נראית־לעין.
ארבל כעס, ובישימדבוקר אמר השבוע
לחבריו ששיטות־העבודה של קרפין, העורך,
זזינן מקובלות עליו.

... 2 2 * 4וויו

עובדי הרדיו בתל״אביב התפלאו השבוע,
כשראו מודעה גדולה התלויה על לוח־המודעות
בתחנה. במודעה נכתב: דרושה עוזרת־הפקה
לתוכנית חרשה.
מתברר שעמיקם רוטמן מכין תוכנית יד
מית חדשה, שתשודר בין 3ל־ 4אחרי־הצהריים.
בגלל הקיצוצים הדראסטיים ברשות־השידור,
נאסר עליו לקחת עובדים מבחוץ. לרוטמן הוסבר

מנהל לב-ארי
רוצה לגמור
שהתוכנית מאושרת, אבל אין לה תקציב. לכן
נאלץ לחפש עובדים בתוך התחנה. התוכנית
תכלול ראיונות ומוסיקה.
רוטמן, עובד ותיק בקול־ישראל, היה עד
לפני כמה שבועות בחופשה״ללא-תשלום, אותה
בילה ככתב בעיתון חדשות. כשחזר לרדיו, הפיק
חלק מיומני־הבוקר של קול־ישראל, ועכשיו
קיבל תוכנית אישית חדשה.
מי שנענתה לבסוף למודעת הדרושים. היתה
אתי סילק, עורכת תוכניות דוקומנטריות, והיא
תעבוד ביחד עם רוטמן.

מאחורי המירקע
לעצו ם עיניים בשבת

שיטות לא־מקובלות

ביום השישי האחרון הופיעה באופן מפתיע על
המירקע שיקופית, והקריין הודיע שקבוצת
מיפעלי הארגז נותנת את חסותה לתוכנית סיבה
מסיבה.
בדרך כלל אין זה נהוג לשדר פירסומות ברדיו
בשבתות, ולא להקרין חסויות בטלוויזיה, כדי
שלא ייווצר, חלילה, חילול־שבת.
מי שעומד בראש ועדת תשדירי־החסות הוא
מיכה ינון, יו״ר הוועד־המנהל, חובש־הכיפה
גחבר־המפד״ל. ינון, יש להניח, לא ראה׳ את
השידור בליל־שבת והוא, כך מתברר, מעדיף
לעצום עין בעניין זה — לא ראה, משמע לא
קיים.
העולם הז ה 2472

מה עלה בגורלם
כיצד נכ של חינ 1כ 1של שימעוז פרס
של בני הא שה בעלת שלו ש הקונדיטוריזת ״*י מיהו דובר
האותנטיות המזרחית, בה מנקה־אשפות עירוני זוכה להתגלות דתית
חברה מהם 35י 6ו ב 3יהפ המ&ור&ים

במדיום אחו

ות וזונות

כאשר ניתנה לפרופסור עקיבא ארנסט סימון
— מורה נערץ, אינטלקטואל מבריק ומאנשי
ברית־שלום -הקתדרה לחינוך באוניברסיטה
העברית ב־ ,1941 פירסם הד החינוך, ביטאון
הסתדרות המורים, מאמר־מערכת תחת הכותרת
,צלם בהיכל, סלקוהו!׳
אף ש־>! 609 מבתי״הספר בארץ השתייכו
בשנים שלפני קום המדינה ל״זרם הכללי׳ ,שהיה
פטור, לכאורה, מחובת הכוונה פוליטית, הרי
החינוך באותה תקופה, כפי שהוא מצטייר בספרו
של יונתן שפירא־ ,היה חד־ממדי ואינדוקטרינרי
לחלוטין. איש מהמורים, או כמעט איש מהם, לא
טרח להביא בפני תלמידיו חלופות רעיוניות
ולעוררם להבץ את משמעותה של מערכת
פוליטית דימוקראטית.
כך גדל, לדעת הסוציולוג שפירא, בשנות
וד 30 ווד 40 דור, שהיה חסר את רוחב־הדעת
והתיחכום של אבותיו, שלא הפנים ועיבד את
האידיאלים שהשרישו בו מוריו. לרוב הוא דבק,
לאחר סיום בית־הספר, באורח החיים הבורגני של
הוריו. המיעוט, שלקח את האידיאלים ברצינות,
הלך להתיישבות — והפסיד בכך את האפשרות
להגיע לעמדות־כוח פוליטיות מרכזיות. השאפתנים
ביותר פיתחו קריירה צבאית.
שפירא רואה בכישלונם של יצחק רבין, שימי
עון פרס ודומיהם לנווט את המדינה, ולהתמודד
באופן פורה עם בעיות החוץ והביטחון שלה,
תוצאה של מוגבלות אינטלקטואלית — החינוך
שקיבלו לא לימדם לראות את בעיות ישראל
והציונות בצורה מורכבת וביקורתית. הכישלון
הזה הוא גם תוצאה של נכות פסיכולוגית — אלה
הם נערים נצחיים, שהוריהם ומוריהם לא סייעו
להם להבשיל ולהיות מסוגלים להתגבר על
יריבות אישית, כדי לבצר את השילטון שהם
עומדים בראשו ואת האידיאות שהם מאמינים
בהן.

משה הופמן, יליד הונגריה של ערב״שואד״
עלה עם הוריו ארצה כ־ . 1949 בתב הופמן, בספרו,
זר צגוניות:
אני יודע מניין באתי/ולאן אני הולד/עד
כה הטריד אותי שנולדתי/איך העיזו ב־/ 38
היום אני יודע /והלוואי ששאלה זו לא
תטריד את עמוס(בנו)//
ואני יודע איך אני חי /ואיך הייתי רוצה
לחיות/מנסה לקרב הקצות /מרוב מאמץ/
מעשן שתי קופסאות.
בשנותיו האחרונות התפרנס מרפאות־בדים
(איחוי שברי־־חרס עתיקים) במוסיאון רוקפלר —
מקצוע שהוא עצמו עמד בשיריו — על משמעותו
הסימלית. פגישה אישית עם משה הופמן לא
תמיד היתה קלת מתאמץ להדביק את חרסי נפשו
המתבקעת(ואולי גם את גופו שנטה למות) ,הוא
עטה מסיכות שונות — גם מסיכת הכוהמיין
המשתכר ומתהולל — חשוף לעצמי ללא אשליות
/וזורע להם בוהמה בעיניים.
הוא עצמו מופיע בחיתוכי־העץ שלד כמעט
תמיר במשקפיים כהים, שאינם מאפשרים שום
הצצה אליו, להוציא תמונה אתת שבה הוא נראה
חבוק עם ילדו, שרוע על מיטה — כאן הוא נקב
פתח בהיר לאישוני עיניו. משקפיים אטומים
כאלה חובשת גם אחת הנשים בסידרת ד״זונות׳
שלו (בהדפסים) — בתחתונים ובמשקפיים
אטומים כאלה היא נראית כילדה, מקולקלת׳
ציור של הופמן
שהתחפשה.
במשקפיים כהים. מחופש כרופא
בתיאור-עצמו בהדפסים הוא אוהב את תחתזונות׳
שלו, התופסות מקום נכבד בחיתו־פושת
הרופא — ס־ בהדפס שבו מוכפל דיוקנו
שש פעמים, משחק 09 האשה הסבלנית ברופא כי־העץ, קרות וילדותיות, כאילו אינן מבינות עד
וחולה /ובהדפס אחר נהפך הוא עצמו לקורבן של הסוף את שהן עושות — כאותה אשה שהוא
ספק בדיקת ספק קריעת איבריו מגופו, בידי מרכיב על כתפיו ונראית כאוחזת את ראשו
אנשים־חיות, מעוצבים סזיות־בובות של חדר־ הכרות בידה. בהדפס אחר — זונה על רקע מיטה
הילדים, המזנקים אלת מן החושך כשהוא שקוע גלית שחורת בתחתונים קרועים גופה משתפך
לאחור אל תחתית המסגרת, כאילו ניכרת וסולק
בעבודת־זזציור שלו.
חלקה העליון שמן החזה ומעלת ובמקום שהיו
׳ חי תוכי-עץ -מאת משה הופמן 1938 צריכות להיות עיניים — פטמוודשדיים ותומת,
,)1983ס דנ ת ההדפס. ירושלים.
גדולות שהעולם כולו טובע בהן.

הא שפגזיס ה טובים

את היישוב, בעוד גברי־המקום החסודים עושים
ביזנס בתל־אביב ובירושלים.
בכור משפחת משיח, אליהו, הוא קארי־קאטורה
של דויד לוי. עליזה, האחות הצעירה
ממנו, חולמת על פירסום והצלחה כזמרת
בגרמניה, שבה היא נשארת זרה לחלוטין. סמדר,
בת הזקונים, היא הנכה פחות מכולם בדור־המעבר
חמן לתמר הרסגור יש לשון מנופה, אולי לפעמים
גורמאטיבית מדי, בעיקר בדיאלוגים. יש לה
אינטלקט מורכב, לא פשטני, הניסמך על הראייה
ה,אירופית׳ — של אנשי״השמאל והליברלים —
את המציאות החברתית־מדינית שלנו, אך מנסה
לחרוג ככל האפשר מסטריאוטיפים ולראות גם
מעבר לקיטובים המקובלים. בקיצור, יש בספר
שלה*• הרבה כוונות טובות, וגם יכולת לפרוש
יריעה רחבה של החיים בישראל: חייהן של שתי
משפחות, אשכנזית ומרוקאית, שכנות בכורח
בישוב סמוך לתל־אביב.
עיקר הדגש ברומן, הכתוב בשליטה וללא
חריקות, הוא על בני הדור הצעיר בשתי המיש־פחות.
למישפחה האשכנזית, דולב, שני בנים:
עמיקם, הבכור הנערץ, טייס הניספה מפגיעת
טיל. ושי, הטומן בתוכו פוטנציאל של איש־מדע,
אך מות אחיו מגמד אותו לשאיפות ארציות מאוד
— פיתוח בית-החרושת לאנטנות של אביו, תוך
התרחקות מלימודים אקדמיים וקריירה צבאית,
שנראתה הולמת אותו.
לעומתם — בני מישפחת משיח, שהאם
מטילדה, בעלת שלוש הקונדיטוריות, רוצה
* עי לי ת ללא ממ שיכים -מאת יונתן
שפירא; ספריית פועלים ( סידר ת זמן התה);
173 עמודים.
** שכנים -מאת תמר הרסגור; ספ ריי ת
פועלים; 340 עמודים.

להעניק להם הכול, ,אבל בלי מוח׳ ,כפי שאומר
עליה בנה ששון. ששון מידרדר לפשע ומנסה
להיאחז בקש־הצלה בחלומות על גידול סוסים
בהתנחלות של גוש־אמונים, אך נזרק גם משם,
משום שאיננו מספיק דתי בעיני תושבי המקום,
ומשום — אף שזה לא נאמר במפורש — שהוא
דומה יותר מדי לערבים, שאיתם יחד הוא בונה

,הגן״ — סרט לפי תסריט של אבישר
אנשים תמימים לא מצטטים משקספיר

הזה, מתרבות של אמונה במכשפים ואמביציות
חקייניות לתרבות רציונאלית, ויש לה כושר הפנמה
אמיתי של ערכיתסביבה.
הרומן שכנים מנסה להחיות את ישראל של
שלטון הליכוד — ישראל שהעניקה כביכול
קידום פוליטי ליוצאי ארצות־המיזרח, ואיפשרה
להם הישגים חומריים (הקונדיטוריות של אמא
משיח, עסקיו הפלאיים של ג׳וני חבושה),
המפצים אותם על תחושת הידחקות״לפינה
וקיפוח. יש כאן, בעיקר, הבנה לבעיות וניסיון,
כשל מורה נבונה ושוחרת״טוב, להאיר את הטוב
האפשרי ואת הרב־פניות הגלומה במציאות
שנראית כלפי־חוץ חד־כיוונית ומאיימת. כאשר
ברוריה, אמא של איילה(אשתו של שי) ,פונה אל
מפצודהגרעינים באוטובוס (הו, המדובללים האלה!)
ודורשת ממנו להפסיק ללכלך, לא רק
שנימנע בסופו של דבר עימות אלים, אלא זה
טורח אפילו לאסוף את הקליפות שכבר ירק,
ונישבע,שלא ידע אפילו שיש פח באוטובוס.׳
עדוח דדמך?!ס5זד!
יוסף אבישר מדבר בשם אותנטיות מזרחית,
שהוא מבקש — כפי שעשה גם בסירטו הגן
1977 לראות בה התגלות של טוב מוחלט,
ציונות אמיתית ומה לא. בשיחה הוא מגדיר את
הדמויות ביצירותיו ואת ה,אני מאמין׳ הקשור
בהן. :אלו הם אנשים תמימים. כשהם רוצים
לצטט משהו, הם לא מצטטים משקספיר אלא
מהתפילה, כי התפילה זה הדבר הכי יפה שיש.
אלה הם האנשים שיישארו כאן, בארץ, כשהנד
תוחכמים ילכו׳.
ברומן הקינקל השביעי־ (המולך, מקום
הקרבת קורבנות ילדים) הוא פורש את סיפור
עלייתה והתערותה־כביכול בישראל, בשולי
החברה, של משפחה יוצאת־פרס. האם מזל היא
חולת-רוח, שהוריה לא הבינו את מחלתה וראו בה
גילוי של פריצות מינית. האם השיאוה לחיים,
יתום אנאלפבית, שכן ליתום אין צורך להביא
נדוניה. בארץ הופך חיים למנקודאשפות בעיריית
ירושלים, ובהר־ציון הוא זוכה להתגלות
דתית. שלושת ילדיהם — ציונה, הרצל וגולדה
(ג׳ולי) — גדלים בתנאי הזנחה משפחתית
והתנכרות חברתית. המורים בבית־הספר אינם
מתחשבים בנתוניהם המיוחדים, מדכאים אותם
ולועגים להם.
סופה של ציונה שהיא מתה בתאונת־עבודה
במעבדה לרעלים; ג׳ולי הצעירה מתחתנת עם
ערבי בשם מוחמד־גדעון — וכנראה שגם כאן
עובר משהו מהמסר של אבישר: אל הערבי
מרגישות דמויותיו, על אף ריקען האדוק, יתר
קירבה מאשר אל האשכנזים קרי־האופי, המזד
ליחנים והרכושנים, כפי שהם מתוארים כאן.
הדיאלוגים של גיבורי הרומן והסיפור עצמו
נכתבו באותה לשון. אבישר מנסה להזדהות עד
הסוף עם הדמויות, וכותב עליהן בלשון שהיא
לא-אחת משובשת ומבולבלת, כפי שהיו אולי הם
עצמם מתבטאים לוא היו מתארים את מעשיהם.
לאבישר ראייה פיוטית, הוא עושה מיתולוגי־זאציה
של טוהר ראשוני, הנישחק בעולם השכלתני
המודרני של החברה הישראלית. נדמה שכדי
לחדור באמת לעומקו של העולם ה,פרימיטיבי׳
(מעין זה של משפחת חיים ומזל) ,צריך להיות
לגמרי מחוצה לו. כאשר הכותב חושב עריץ,
במידה רבה, כמו האנשים שהוא מבקש לגלם(גם
אם הוא עטוף במעטה קל של תרבות שעוכלה
כבכפייה) ,אין הוא יכול לראות את הטראגדיה
האמיתית ואת הריקנות הריגשית והרוחנית של
אותם, שמצוי בהם, כביכול, עולם אנושי מלא.
* הקינקל השביעי -מאת יוסף אבישר;
מ.א.ה. הפקות; 215 עמודים.

ממולם לא שילמת מחיר
נמוך כל־כן־
בעד רהיטיס טוביס כל־כן־ !

קול ה מ פרס ם

בזכו ת ה עו בדה שג. א.פ. עמעצבת,
בונ ה, מרפדת ומ שווקת א ת
הרהיטים בעצמה — ה מ חירי ם
בג. א .פ. ע היו ת מי ד נ מוכי ם יותר.
לפני ההקפאה, בז מן ההקפאה, ועל
אחתבמה וכ מהלקראת תום
ת קו פתההקפאה. ל כן, עכ שיו
ת שלם אתהמ חירים הנ מו כי ם
ביותר ש שיל מ ת אי פ עם עבור
הרהיטים ה מ שוב חי ם של ג. א.ם. ע.

מבחר ענק של מערכות ישיבה, מזנונים, חדרי שינה וחדרי נוער כ שכל
שלבי הייצור (נגריה, מרפדיה) והמכירה נעשים במקום אחד,
והתוצאה: רהיטים מו שלמים ב מ חיר נוח.

מ בי רהשלר הי טי םמהתצוגהבמ חי רי ם מיו ח די ם

של ם
ב שי ט ת

תדירא

חוף הים י

1_1־ז_ר־ו __1 1

מבצע מיוחד!

( #תחנת רלק
בביש ירושלים

ג.א.ם.ע ראשל״ע

ג.א.פ.ע חולון

אזור התע שיה החד ש
מאחורי בית העלמין בחולון
טל 03-944144-5 .

(לשעבר ורונה) רח׳ הס דנ ח 6
אזור התע שיה חולון.
טל 03-805347 .

ריהוט עם גב
פ תו חבשב תו ת מ־ סדב בו קרעד 9בערב
בימי חול: רצוף מ־ 8בבוקר עד 7בערב

מטמון
זה אמנם לא מידיעה אישית, אבל מצד שני אני גם לא רוצה בשביל היריעה שום כסף. חברה סיפרה
לי על הקו העגול של ירושלים, שאביו הוא ״אגד״ ואמו ״עירית ירושלים״ והרעיון ניראה לי מבריק
לגמרי, בעיקר ל״ 30 יום בשנה שנופלים עליך תיירים ואין לך זמן מיותר לבזבז עליהם.
כל שעה עגולה יוצא אוטובוס־תיירים מפואר וממוזג־אוויר, מהתחנה המרכזית של ירושלים, לטיול
בן שעה וחצי בערך ב־ 32 אתרי״תיירות מעניינים בעיר. אמנם אין מדריך באוטובוס, אבל הנוסע שקנה
שש טונה

רעיון

אתם נראים לי מודאגים. אפשר להפסיק. שנת
1985 תהיה שנה נהדרת. זה בטוח. לא ניכנס
לארצות שכנות כדי לעשות שם סדר במשך כמה
שנים. לא נביא לאינפלציה של .80096 לא נש־ ן
קיע מיליונים בתעלת־הימים ובפרוייקט הלביא {
ובהתנחלויות. לא נדרדר את החקלאות לקטסטרופה,
הבנקים לא יסדרו את אלפי המשקיעים
.בהם. לא נסרב לדבר עם שכנינו ועם אוייבינו.
לא נזרוק כושים לים. לא נייצר כיסי־אבטלה
בארץ. לא ייגמרו התרופות בבתי־החולים. לא.
נתבזה בפני כל העולם בבקשות נדבה. לא נבחר
גזען לכנסת שלנו. לא נשתולל בכבישים ונהרוג
וניהרג. לא נרצח, לא ננאף ולא נדבר שקר.
פשוט, את כל זה כבר עשינו ב־. 1984

רכבת ישראל

פיק ג,

כרטיס מקבל יחד איתו תוכנית־טיול (בעברית ובאנגלית) ועליה מסומנות התחנות ומה רואים בהן,
בקיצור נמרץ. אם הנוסע רוצה לחלוף ולראות את המקומות רק מבעד לחלון, יעלה לו הכרטיס 390
שקל, אבל אם הוא רוצה לרדת באיזו תחנה ולעשות בה ביקור רציני ואחר כך לעלות לאוטובוס הבא,
יעלה לו התענוג 550 שקל.
מספר הקו הוא 99 ובפעם הבאה, כשאהיה בירושלים, אני אנסה אותו. להיות תייר בירושלים זה
כיף.

אמרתי לכם שתבוא תגובה משלטונות הרכבת?
היא באה. ולא במהירות של רכבת ישראל,
אלא במהירות של מטוס סילון ארבעה מנועים.
המנכ״ל ביקש שנפרסם את תגובתו ואני, עם
מנכ״לים לא מתקוטטת. אז הנה התגובה:
שלום רב,
תשומת־לבי הופנתה לכתבתה של הגב׳ דניא־

לסרב!׳
מסיפורים יהודיים שעוברים מדור לדור, נודע
לי על ילדים שלא רוצים לאכול. אני, באופן
אישי, עוד לא פגשתי ילד כזה, אבל ידוע שאין
עשן בלי אש. אז יכול להיות שפה ושם בארץ־
ישראל, מפוזרים איזה שלושה יצורים מוזרים
כאלה.
עבורם ועבור האחרים שסתם מתחשק להם

דיברנו כבר על שקיות האשפה הנמכרות
בארץ? מה יש לדבר על זה בכלל? תסתכלו טוב
כשאתם עולים במדרגות שלכם, ושל שכנים
וידידים, תראו את הליכלוכים והנזילות על כל
מדרגה ותבינו מה דעתי. המכסימום שאפשר
להכניס לתוך שקית ישראלית זה 300 גרם זבל,
אחרת, בדיוק בשעת השי״ן, נקרע הפלסטיק
הערץ ואתה מוצא את עצמך אוסף זבל, שחשבת
שהתפטרת ממנו.
ולמי יש כוח ללכת לפחים בכל פעם שהוא
מייצר 300 גרם זבל? אז הנה זה מגיע, הרעיון
הגאוני: שמים שקית אחת בתוך הפח לשימוש
קונבנציונלי ושקית אחרת, מאלה שנותנים לנו
בחינם במכולת, תולים על מסמר במקום לא
בולט בתוך המטבח. לשקית שבפח זורקים את
כל הדברים המגעילים ולתוך שקית־המכולת את
הדברים היבשים, כגון: שקיות־חלב ריקות, קרטונים
שונים, צנצנות פלסטיק וכולי.
שתי השקיות מספיקות למשפחה ממוצעת
ליום שלם והסיכויים לפיצוץ פלסטיק באמצע
המדרגות מצטמצמים לחצי.
בראוו או לא?
לה שמי בגליונכם האחרת(העולם הזה )2.1על
״מחיר החופש״ או אי־הצלחתה לנסוע עם ילדיה
ברכבת לירושלים.
ואכן צר לנו מאוד על שלא דאגה למידע
מדויק יותר. המרכזן בתל-אביב, העובד בתפקידו
שנים רבות, יודע את שהוא משיב והטעות היא .
ודאי של הגב׳ שמי, לדאבוננו. אבל יותר מכך,
מדי יום־ביומו מתפרסם בשלושה עתונים יומיים
(מעריב, הצופה, גירוסלס פוסט) לוח זמנים
מפורט על קווי הנוסעים ברכבת ישראל ולא

ש״באף מקום לא יכולנו למצוא משהו כתוב״.
ואמנם נכון, הנסיעה בתוואי הישן לירושלים
נעימה ומהנה והנוף במעלה־ההר יפה ומרשים,
נוף שאין רואים אותו יותר מן הכביש. אבל*,׳
המסילה נסללה עוד בשנת 1892 בזמן התורכים
והשיפורים במסילה שנעשו מאז והחזקתה המורכבת,
איננה משנה את העובדה שהשיפועים והעקומות
בתוואי מונעים נסיעה מהירה יותר מ־50
קמ״ש כלומר, זמן הנסיעה הוא שעה ו־ 40 דקות,
כולל עצירה בשלוש תחנות.
עד אשר תאושר לנו סלילת מסילה בתוואי
חדש ומקוצר, כפי שאנו תובעים ומבקשים זה
מספר שנים, מתל־אביב — דרך נמל התעופה
בן־גוריון בלוד — מעלה בית חורון — ירושלים,
תוואי שיקצר את הדרך לכ־ 30 דקות בלבד
ויהווה מהפכה תחבורתית בקשר בין ירושלים
הבירה לשפלה וממנה, עד אז, אנו מחוייבים
לשמור על התוואי הקיים עם כל מיגבלותיו.
אנא, הגב׳ שמי, הבטיחי פרסום תגובתנו,
ובעיקר, הסבירי לילדייך שהטעות היא גם שלך .׳
אך בעיקר, קחי אותם לטיול ברכבת לירושלים
בהזדמנות הקרובה.
בברכה,
צבי צפרירי, המנהל הכללי

אפילוג

לאכול משהו יותר נחמר מחביתה ו־ 996 לארוחת־ערב,
הנה כמה רעיונות: עגבניה ממולאת בסלט
אורז או כל סלט אחר .״כושי״ של לחמניה
שחורה, שלתוכה אפשר לדחוף גבינה צהובה
וחמאה והמון ירקות, ואפילו תנין ירוק ומפחיד
המחזיק בתוכו בשר וביצה קשה וירקות.
אני כל־כך התלהבתי מהרעיון, ששכחתי
לרגע את העובדה שילדיי הפרטיים הם שואבי־אוכל
בכמויות מסחריות, ועשיתי להם שלושה
סנדביצים יפים כאלה, רק כדי לשמח את לבבם.
גם הילדים התלהבו מאד. ככה הלכו תשע
לחמניות וקילו של תוספות. אמא שלי אמרה
שאם אני לא אפסיק להתלונן שהילדים אוכלים
כל״כך הרבה, אז בסוף הם יפסיקו לאכול בכלל.
תאריך אין לה.

לאזרחי מדינת ישראל שלא קוראים את
מעריב, הצופה וגירוסלם פוסט יש בעיה
בהשגת אינפורמציה לנסיעה ברכבת. מהיום אפשר
להתקשר להעולם הזה. כל האינפורמציה ,

שמורה במערכת.

התנצלות

לפני שבועיים פירסמתי טבלת כוסות ומה
מגישים בתוכן. זה היה במיוחד לבקשתה של
קוראת וותיקה שהתעניינה בנושא.
קיבלתי תלונה מחברת אילון־ספן, תקשורת
בע״מ והם העירו לי שלא הזכרתי את שמם,
למרות שהם עמלו וטרחו כדי לאסוף את האינ־ :
פורמציה לטבלת הכוסות הנ״ל ואף דאגו להדפיס י;
אותה ולחלק אותה להמונים, וכך היא גם הגיעה י
אליי.
ובכן, אני מודה ומתוודה שלא הייתי בסדר.
הייתי כל־כן־ מאושרת כשמצאתי את התשובה ־
המרוייקת והמצויירת לבעייתה של הקוראת
שלי, ששכחתי את הנימוס. יותר אני לא אעשה :
את זה. אז, סליחה ותודה בשם כולם.

י שה בריטית־תורבית ער וודקה, חומוס
ורבנה המסיבה של הרקדז האוהב נשיקות
ומסיבה של שחקני קומדיה ל א כל כר מצחיקה

הכוריאוגרף והרקדן לינדסי קמפ, בא
לישראל. כי החוזה שהוא חתם עם פסג
ירושלים, בחודש מאי ,1983 תם, והוא י
להופיע בארץ, ולא רק לתת שעורים לרקד
הפעם יופיע עם כל צוות הרקדנים המום?
שלו, בקאמרי בתל־אביב.
שעות מספר אחרי שהוא נחת בארץ,
אורגנה לכבודו מסיבה, אליה באו יפים ד
ובעיקר יפים, שרצו להתחכד בלינדסי. הוא

ליבו של הארט השחקן הבריטי ג׳ון הארט קפץ
ליומיים של יחסי־ציבור לסרט שהוא
משחק בו .1984 ,הוא עבר בין הסינמטקים
של ירושלים, חיפה ותל־אביב,
כשאשתו מזה חודשיים, דונה, מתלווה
אליו. היא אמריקאית, וצוחקת בקול
מכל בדיחה שלו, כשהוא עונה לשאלות.
בתל־אביב,
יום לפני הנסיעה שלו
לניו־יורק, הודיעו לו המארחים שלו,
שהשחקן התורכי מהסרט העדר,
טונז׳יל קורטיז, נמצא בעיר. ההארטיס
והמלווים מיהרו למיסעדת רוסלקה,
הנמצאת בטיילת, שם חיכה להם קור־טיז.
שני השחקנים התחבקו וישבו
במשך כל הערב אחד לצידו של השני,
כשהם אומרים זה לזה :״אתה שחקן
גדול.״
הם שמעו מוסיקה רוסית, רקדו,
והארט אף שיחק קטע קטן, מעליסה
בארץ הפלאות, כשקורטיז משלם לו
בקטע מתורכית, שהוא עצמו לא יכול

גון האוט

השחקן הבריטי, המשחק בסרט
,1984 נפגש עם השחקן ה*
תורכי טונזייל קורטיז. הפגישה הלילית, שהתחילה
בחיבוקים ונשיקות, נערכה במסעדת רוסלקה,

האהובה במיוחד על קורטיז, שחיכה להארט במשך
ארבע שעות, עד שהארט גמר את סידר ת השאלות
בטלוויזיה, ואחרי זה בסינמטק התל־אביבי. הקהל
שם אהב אותו, כשהוא מספר מדי פעם גם בדיחה.
היה לתרגם אותו. אחרי הסעודה יצאה
כל הפמליה לסיבוב בארים בתל־אביב,
ולבסוף הם הדרימו לתק־ם, שם קיבל
אותם עזרא, בעל המסעדה, בוודקה,
והצייר אורי ליפשיץ שר להם שירים.
למחרת טס הארט לניו״יורק, אך
קורטיז נשאר בארץ, כדי להשתתף
בסרט ישראלי שמביים ניסים דיין
ומפיק מיכה שרפשטיין. התפקיד של
קורטיז: ראש שבט ערבי ברמאללה.

בשמלה השחורה היא אשתו של
הבימאי גיסים דיין, ונראית למעלה
בין סלווה ״נקארה, שחקנית ערביה, והשחקן
הישראלי היושב בהוליווד, אהרון אפילה, במסעדת

תל־אביב הקטנה. השלישיה הזאת תשחק בסרט
הישראלי החדש, גשר צר מאוד, המספר על אהבה
בין עורן״דיו יהודי(אהרון אפילה) לבין אשה פלסטינית.
אשתו של העורך־דיו בסרט תהיה רחל דיין.

אשרלו של ג רן רזארלו, הי
אמריקאית, והם התחת
רק לפני חודשיים. כשירדו מהמטוס, הודיעה דונו
״אני האשה, בלי שום תוארים ׳.בתצלום: ההארטי

נפרדים מטונז יר קורטיז, במסעדת התק ם בדרום
תל-אביב, אחרי סיבוב בארים ואחרי הרבה וודקה,
חומוס ולבנה. אחרי הפרידה הזאת, מהשחקן־החבר
התורכי עוד סחבה דונה את הארט לראות את הים.

וחל דיין

דונה ה או ט

נ שי ק ה
ל חב ר

את המסיבה ואת הנשיקות, שהרעיפו ע ^
האנשים שהצטופפו סביבו, אך כשכולם ו
ונשארו רק עשרה איש בפאב פריבילז:
התחיל לעשות שמח על באמת. הוא רקד י
קאן, כשהוא קופץ באוויר, רקד ריקודי־הזמ
והודיע שכך הוא נהנה יותר, כשהוא לא ע
להרעיף נשיקות לחבר הצמוד שלו.
וכאשר חתם את המסיבה בשעה שלוש ל5
בוקר, הוא הזמין מייד את ארוחת־הבוקר לז
עשר, במקום אחר, שאהוב עליו במיוחד, ב
בודגה בלונדון מיניסטור שבצפון תל־אביב

ברולטה צרפתית, בתפקיד הראשי. למטה1 :
השחקן שלמה וישינטקי, המשחק בהצגה את פופידוס, נואם בחסד ־
המגמגם כשהוא מאוהב. כל שחקני תיאטרון הקאמרי באו למסיבה.

רורטה שר מסיבה

שחקני הקאמרי חגגו השבוע, במלון פלזה בתל־אביב, את בכורת ההצגה
רולטה צרפתית, עם מוסיקה, יין, ובשרים חמים. לא רק שחקני ההצגה היו שם.
! 1כל שחקני הקאמרי באו, גם אלה שהגיעו בשעות הקטנות, הישר מתיאטרון
; חיפה, שם הציגו את הצגת שקרים.
רולטה צרפתית היא קומדיה של טעויות ושקרים, ואם כי בקהל־הצופים
בבכורה לא היו הרבה צוחקים, לא מנע הדבר מהשחקנים במסיבת לצאת
בריקודים, לשתות עוד ועוד יין, והאדם היחיד שהסתובב קצת מתוח ועצבני היתה
השחקנית בתפקיד הראשי, ג׳טה מונטה, שגם הגיעה באיחור למסיבה.
השחקן ששון גבאי, הדון־ז׳ואן של הרולטה, בא למסיבה עם כל המשפחה,
אשתו ושני ילדיו. והיתה סיבה לשמחה המשפחתית: ששון הוא היחיד המצחיק את
הקהל בקומדיה, שלא כל כך מצחיקה. כך, לפחות, חשבו מבקרי־התיאטרון.

1 1ז הכוריאוגרף והרקדן, התג-
שק עם היפים (מימין) והיפות
ובשעות הקטנות של הלילה כשכל היפים הלכו,
הוא התחיל להשתולל ולרקוד. הוא הראה לאלה

שנשארו כיצד מנענעים את הגוף בצורה חופשית, וגם
גילה את אהבתו לארץ :״אני נפרד תמיד מתל-אביב
בצער, ותמיד שמח שמזמינים אותי לשוב לכאן!׳
וחוץ מזה, הוא תמיד שמח להכיר אנשים חדשים.

השחקנית, שהשתתפה בביקור
האחרון של לינדטי קמפ
בסדנה שלו, ומאז הם בידידות. לינדטי ומירי רקדו
כל הערב, עד השעות הקטנות. וכשהיא עזבה הוא

הכריז שהמסיבה נגמרה. במרכז התמונה, בין קמפ
לפביאן, הבימאי הצעיר רוני אסולין, שגם הוא רקד
עם הכוריאוגרף האנרגטי והצטיין גם הוא, כמעט
כמו קמפ עצמו, במקצועניות ובסגנון הריקוד שלו.

מירי פביאן

י ס ]| 1חליפת ז׳אן־לואי שרר, מצמר משובץ,
1 3 0אופנתית גם לחורף - ׳85ז׳קס בלייזר;
חצאית־קפלים; מעיל ארון ומכנסי־פאנסים.

אי1ח

^ 1 0 0חליפה, של עודד פרוביזור, מבד צמר
1 3 0 *1בתפירה עילית, ואופנתית גם ב 85 הז׳קס
קצר; הכתפיים מודגשות, החצאית באורן מתחת לברן.
ן* עם היו אומרים שכל אשה
צריכה בארונה לפחות שמלה קטנה
אחת. הכוונה היתה לשמלה חלקה,
קלאסית ואלגנטית. היום מעדיפים
חליפה. החליפה הרב־תכליתית, שהיא,
כדרר כלל, בגד מחוייט.
פעם, עד לפני עשר שנים, היו תופרים
חליפה אצל חייט. הצרמוניה היתה
גדולה, קודם היו בוחרים את הבד, אחר־כך
לוקחים מידות, מודדים פעם או
פעמיים ורק אז מקבלים את החליפה
המיוחלת.
היום ניתן להשיג חליפות מחוייטות
מוכנות, מבדים איכותיים, בתפירה של
קונפקציה עילית, עם בטנה וכריות, גם
בחנויות המובחרות וגם אצל אופנאי־העילית.

אשה בחליפה נראית תמיר לבושה,
מסוגננת ואף מהודרת. יש חליפות
לבוקר, לאחר־הצהרים ולערב. ויש
חליפות לכל שעות היום, שבתוספת
אביזרים שונים, משנות את הופעת
האשה.
לדוגמה — חליפת כותנה או צמר.
אפשר ללובשה בבוקר לעבודה, במשרד,
וגם בערב, לקונצרט חגיגי. מה
השינוי? בבוקר — אפשר ללבוש את
החליפה עם סוודר־גולף מצמר, חולצת־

! 1 0 0 1חליפה, בעיצובה של יהודית גוטפריד (גוטקס) ,מבד צמר
1 3 0 3מפוספס, בגווני שחור-לבן־אפור; הז׳קט, במראה הסבא -ישר
ורחב; השרוולים -עטלפיים והמנז׳ס רחב; החצאית -באורן מידי.
פלנל או חולצת־כותנה, שרשרת מוז־ ייי
הבת או אפילו עדי פלסטיק תואם, נעלים
שטוחות או בעלות עקב נמוך, או
מגפיים, ותיק גדול, הנוח לעבודה.
אותה חליפה תיראה אחרת לגמרי,
אם תלבשי מתחתיה חולצת״משי או
ז׳ורז׳ט, סוודר מוהייר או אנגורה, שרשרת
פנינים אמיתיות, גרביים דקיקות
ונעל עקב גבוה מלאק או עור־נחש,

111111 *111 חליפת־צמר, מהחורף
\ 111 / 1שעבר, בעיצובה של
אביבה פיבקו. הז׳קט בסימון בסלדרס.

| |יי 1ק חליפת-צמר בגוון השמנת, בעיצובה של
#1 11ן רחל ברזין מביכה. ז׳קס גדול ורחב;
חצאית חושפנית. מראה צעיר, עבור בנות״הנעורים.

ך 11 מראה מחוייט של בגיר לאשה שאי-
1 1 /1 1 1 1נה מחפשת תמיד את שגעונות-
האופנה. מראה קלאסי ותמיד לבושים בו היסב.

תיק קטן וכובע כלשהו, שיוסיף נופך
להופעה.
החליפה היא אחד מפריטי הלבוש
שליחם אינו נס ברבות השנים: גם
חליפה ותיקה. בת ארבע או חמש שנים,
קוצרת מחמאות. כי חליפות אינן חולפות.
בפרט מי שרכשה חליפה טובה,
מבד איכותי, בסגנון קלאסי־אלגנטי.
מי שהתמזל ׳מזלה, וקנתה, לפני
שנתיים־שלוש, חליפת מיכנס או
חצאית באירופה, יכולה ללבוש אותה
ולהרגיש כאילו יצאה מירחון־אופנה.
לדוגמה, חליפה בעיצובו של המעצב

הפאריזסאי ז׳אן־לואי שרר, אותה עיצב
בחורף 83׳ .הבד — מצמר נקי, משובץ
בגווני חום־בז׳־לבן; חליפת־החצאית
מורכבת מז׳קט בסגנון בלייזר; דש
הצווארון ואימרות השרוול והכיסים
מעוטרות בעור זמש חום־בהיר; החצאית
בקפלים, באורו עד מתחת לברך.
חליפת״המכנסיים מבד תואם; הז־ק׳ט
ארוך, בסגנון מעיל מכופתר; המכנסיים
ישרות בגזרת פאנסים וכובע
ספורטיבי תואם, מאותו בד.
אצל מעצבי האופנה האירופאים לא
השתנה הרבה מאז מחורף 83׳ .עוד
הוכחה שהחליפה אינה חולפת. הוכחה
נוספת — ומקומית — מעודד פרו־

ביזור, שעיצב בחורף שעבר חלי־פת־צמר
לבנה; הז׳קט בסגנון הספנסר
האנגלי, באורו עד המותניים; הכתפים
מודגשות בכריות ובכפלונים קטנים;
החצאית צרה ואורכה מגיע עד מתחת
לברך.
וגם לחליפה זאת מראה עכשווי,
מראה של חורף 85׳.
יהודית גוטפריד מגוטקס עיצבה,
לחורף זה, מיגוון של חליפות
מבדי־צמר מפוספסים. הז׳קט — ז׳קט
סבא ארוך, רחב וישר; השרוול —
עטלפי במקצת; מנז׳ט רחב מסיים את
אימרת השרוולים והחצאית — צרה,
בחזיתה קפל ואורכה מידי.

ץיק יון ך ך ־ ךזך 1*1ך 11 ומאוד ספורטיבי, מבד-כותנה בחול;
11 # 111 1 1 1מראה משולש; הכתניי מודגשות
בכריות ובנותפות רחבות; המנז׳טים רחבים; אזור-חמותניים צר וחטוב.

1!1{71 סבא

גדול ורחב, באורן מתחת לירכיים, של בגיר. הולך נהדר עם חצאית־קפלים משובצת
1 וחולצה חלקה וגם מתאים למכנסי״סבא ארוכים ורחבים, המכסים טפחים עגלגלים. כי
כל אשה בחליפה נראית לבושה מסוגננת, ואם היא מוסיפה אביזרים היא מגוונת את הופעתה הרבה יותר.

ך| > 1ך 1 | 1ן 11וךןן * מראה נשי, בסיגנון גברי. מראה אנגלי
מחוייט ישמרני מבד״צמר אפור. הז׳קט קצר
1111 1/ן
ונרכס בכפתור אחד. לקישוט -ח תן דמוי״כיס. החצאית מתרחבת.

בליידי בגיר אוהבים מזה שנים את
מראה האשה השמרנית, בחליפה קלאסית,
שסממני־אופנה בה. בחליפות אלגנטיות
אלה מיגוון ז׳קטים — קצרצרים,
בסגנון גברי, הנרכסים בכפתור
אחד, עם חצאית מתרחבת שכפתורים
בצידה: ז׳קט סבא בגזרה ישרה, עם
חצאית־קפלים בבד משובץ וז׳קט בסגנון
צעיר וספורטיבי, הנרכס בחגורת־בר,
עם חצאית צרה.
רחל ברזין מאופנת ביבה אוהבת
לעצב חליפות במראה הזרוק. הבד —
צמר בגוון השמנת; הז׳קט — גדול
ורחב־רחב; כתפיים ענקיות מודגשות
בכריות גבוהות בשרוולים ובצווארון
גדול, הרכיסה — על״ידי רוכסן;
החצאית — קלוש רחבה, נרכסת לכל
אורכה על־ידי רוכסן. למעיזות כובע-
צמר תואם.
.יתרון החליפות אינו רק בכך שאין
הן חולפות, אלא גם בכך שאפשר
לנצלן לקבלת מראה שונה. אפשר
להפרידן ולשבצן עם בגדים אחרים.
לדוגמה; ללבוש את ז׳קט חליפת־הצמר
הבהירה עם חצאית חליפת־הצמר
השחורה, ולהיפך.
אפשר גם ללבוש את ז׳קט החליפה
עם זוג מכנסי־עור או כל מכנס אחר
תואם. אפשר, יפה, אופנתי וחתיכי
ללבוש את הז׳קט ללא חולצה מתחתיו,
רק עם תכשיט יפה, סיכה צבעונית או
צעיף ססגוני. אפשר ללבוש רק את
החצאית, עם החולצה האהובה, ושאל
גדול מעל או ו ק עם סוודר מתאים.

| | 1ןקףך 1\ 1| 1 1חליפת־צמר וחולצה, המוכנסת לתוך החצאית,
1\ 1# 1ועליה חגורת-העור. הצבעים -מישבצות
בחול-ירוק-לבן. הכתפיים הן רחבות והחצאית צרה ובאורו מידי.

1 _ 29

החי

מתנה כל ב1רזר..

ש א וסעו
ך* תל־אביב הודיע יצרן־מזרנים
₪1על מיבצע־מכירות: כל הרוכש
מזרן, מקבל גגון־משא למכוניתו חינם,
וכל מה שלרוכש המזרן נותר לעשות
הוא להתקין את הגגון על המכונית,
להעמיס את המזרן ולנסוע עימו לביתו.

רק צל צל 1ג 82426 שלוחו
540ו אנו! ^נדאגלספקאת חודשיים העיתון המוקדמות בשעות הבוקר
לכתובת]$,ע§ 08 שתמסור לנו 33 *,
תמורת 8.280 שקל 4בלבד
(מחיר מהל למתנה
16,560 שקל) עם
ב מקום
העיתון הראשון ישלח כר טיס
ברכה
עם פרטי שולח השי.
הא־־ו. הזז־ו
האיל

עיתון לאנשי חושבי

עיתון לאנעד חושב*

עיתון דאנווד חושבים

ה סנ דלר יחף
ף • רושלים הודיע שרות״התעסוקה
כי בין 3762 המובטלים שדרשו
עבודה בלשכות־השרות בחודש שעבר,
נמצאו 179 מהנדסים 132 ,פסיכולוגים,
131 עורכי־דין ו* 268 כלכלנים.

כוח גברת
^ ירושלים התפתח ויכוח בין שתי
^ ידידות, אחת בת 65 ורעותה בת
,80 שהסתיים בכך שהצעירה יותר
החלה להאבק עם הקשישה, הפילה
אותה לארץ, נטלה דלי מים, שפכה את
תוכנו על חברתה ולבסוף גם חבטה
בראשה בדלי הריק.

פזדי ס ת־ב הג א
^ תל־אביב פתחו שלוש גלריות
מקומיות, במשותף, תערוכה של
אמנים יהודיים ואמנים ערביים, מהשטחים
הכבושים, לא ידעו מה צפוי להם,
הוציאו, על כל מיקרה, פוליסת״ביטוח
כנגד אפשרות של התנכלות גזענית.

דמע! ה שם,
רארשר31
^ ירושלים הודיע משרד־התע־שייה־והמסחר
שלעתיד לבוא
אסור על יצרני דגלי שמחת־תורה להתקין
משרוקיות על הדגלים, עקב
הוראת אחד הרבנים, שפסק, כי טלטול
משרוקיות ביום חג היא עבירה על
הלכות הדת.

א ס קימו רימוז,
אב רחם*1ז
ך*• תל־אביב הודיעו יצרני הגלידה
שלמרות מבצעי הפירסום המיוחדים
שלהם לאכילת גלידה בחורף,
עדיין צורר האמריקאי הממוצע 24
קילו גלידה לשנה; הצפון־אירופאי
הממוצע — שמונה קילו והישראלי
— שישה קילו בלבד.

עורם קט!
ך* ירושלים קיבל שר־החינוך לש־
4עבר מכתב־עידוד מתלמירה,
שסיימה בקייץ האחרון את כיתה ח׳ ,בו
היא ביקשה ממנו לא להתעצב על סיום
כהונתו, מכיוון שכזה הוא דרכו של
עולם — השר סיים את כהונתו והיא
סיימה את לימודיה בבית־הספר היסודי.

יהי
אורו

ערספיי

מטוסים אופנועים
ומטוסים

25.1.85־4.1.85

ספרים

^ תל־אם יב גילה מנהל מלון חמי-
^ שהכוכבים כי בין 730 עובדי
מלונו מצויים 74 חדרניות 54 ,מדיחי־כלים,
חמישה גהצנים, ארבעה מבריקי
כלי־כסף ומבריג־נורות אחד.

זה סטימצקי 5

נ סיעה ש בז א ת

25.1.85־4 .1.85

ספרים

זה סטימצקי 5

^ חיפה נדהמה אלמנה טריה
^ לגלות, כי כאשר ביקשה לקבל
את החזר מס־הנסיעות ששילם בעלת
יום לפני שנפטר, עבור כרטיס־טיסה,
בו ביקש להשתמש שבוע לאחר מכן,
החזירו לה הרשויות את מחצית סכום
המס בלבד, הסבירו לה, כי אלה הן
התקנות אם נוסע־בכוח נפטר לפני
שהספיק לבצע את נסיעתו.
העולם הז ה 2472

שרגא הרפז החריט והציר את ח״ו דמעו בנותיו, אישם את עצמו
ב״אבובנאר״ ומספר בואיון, שנעור בבית־החורים, ער תהריו הידרדחתו עד שהנו
לארנוהוריסט, וער החיים במחלקה הסגורה רחורי־ננש שבו הוא נמצא

בהוליבוד בבר היו עושים ממנו סטאר,
עיתוני״הרכילות היו שופכים שונות של דיו
בדי לתאר את אופיו הפראי והבלתי״מת-
פשר, רבילאיות״הצמרת היו מתחרות ביניהן
בתיאור יותר חושפני של הכוכב יפה־התואר
הנשוי ואב לשלוש בנות, המנהל פרשיות*
אהבים סוערות לעין־המצלמה עם כוכב״
ניות־מזדמנות ולעיתים עם כוכבות של*
ממש.
עיתוני־הרפואה היו מלווים את מסע־הגמילה
שלו מאלכוהוליזם ופרשת גמילתה
של ליז שיילוד במוסד על שם בשי פורד
היתה מחווירה לעומת שיפור הגמילה שלו.
אבל לא שפר עליו גורלו, על שרגא הרפז,

במקום בהוליבוד הוא צמח פה, בביצה הקש נה
הקרוייה תל־אביב, שבה כל אחד מכיר
כל אחד וכל אחד שומר לכל אחד ובה אף
אחד לא מתחשב בכשרונות המיוחדים השמונים
בך, אם אתה, במקרה, אלכוהוליסט
או עושה־צרות מקצועי.
בעת שרגא הרפז סגור במוסד הסגור בביתן
שבע אל׳׳ף בבית-החולים לחולי-נפש
על שם אברבנאל בבת-ים.
במה מיושבי כסית הקבועים שאלו את
עצמם לאן נעלם שרגא הרפזו כסית בקושי
מתמודדת עם שמוליק קראום. ושמוליק
קראוס, כמה שהדבר יהיה עצוב, הוא מודל-
החיקוי של שרגא הרפז, אם בי הוא עצמו

יכחיש זאת נמרצות. אך לא תמצא בתל־אביב
אחד, המכיר את שניהם שלא יגיד את
זה על שרגא הרפז.
לא זה המקום להשוות בין השניים, לא זה
המקום לכתוב על שמוליק קראוס, לו אני
רוחשת כבוד והערבה רבה, זה המקום לכתוב
על שרגא הרפז, שביקש ממני השבוע,
באמצעות סובגת־השחקנים לביאה הון,
לבוא ולשוחח איתו במוסד הסגור וגרם לי
את אחת החוויות הקשות שעברתי בחיי.
לא הפגישה עם שרגא היתה קשה, להיפך,
שמחתי לראות אותו, שמן יותר מפוקח יותר
ובעיקר, מפוכח יותר.
מה שגרם לחוייה הקשה הזו, היו נסיבות

הזמן ומקום הפגישה.
העלייה לקומה השנייה, אל המחלקה ה סגורה,
הצלצול בדלת״הפתיחה על-ידי ה אחות.
שרגא הרפז נמצא פה, אני שואלת,
בהיסוס, אחרי שהשארתי את ציון, הצלם,
למטה. מי את, היא שואלת, ואחרי שאני
מזדהה בשמי הפרטי היא פותחת לי את
הדלת, אני נכנסת פנימה מסדרון צר וארוך,
היא מדברת עם האחות האחראית, לבנה.
שוב אני נשאלת, מי אני, ואז היא אומרת לי,
באת לבקר את שרגא, תיכנסי, למה לא! עוד
אני מנסה להתאושש מסגירת הדלת מאחו רי
גווי וכבר פותחים במפתח עוד דלת אחת
ואני במחלקה הכי סגורה במחלקה הסגורה.

אי שפז תי אתעצ מי ב מו ס ד סגור!
(המשך מעמוד )31
אולם־מנוא, נמה שולחנות, זהו חדר־האוכל
הפרטי של דרי המחלקה הזו, שלעולם אינם
אוכלים בחדר־האוכל עם יתר החולים.
מאחורי השולחן, נפיגימה כחולה, אדם
שפוף, אחר״נך יאמר לי שרגא. הוא שפוט
לכל החיים; בעיר, עם מבט בוהה בעיניים,
ישוב בעגלת״נכים. אני מובלת לחדרו של
שרגא, חדר קטן וצר ובו שלוש מיטות, מיט תו
של שרגא אמצעית. חשבתי שלא תגיעי,
הוא אומר, מכיר לי את הנוכחים. .אז מה,
באת לכתוב על המשוגעים ד שואל אחד
מהם, אחר־נן יטפר לי שרגא שיש לו מקצוע
אקדמאי והוא אדם מזהיר, המנטה להיגמל
מהתמנרותו לאלכוהול. בחדר מתגורר גם
נרקומן הנמצא בגמילה, אסיר המרצה כאן
את תקופת מעצרו האחרונה.
בואי, נשב בחוץ, אומר שרגא. בוא, נצא
החוצה, אני אומרת. המקום לוחץ עליי. שרגא
מסדיר את העניין עם האחות האחראית.
צעיר יפה-תואר מתלווה אלינו, זהו האח של

ת ב החולים הם כאלה המאושפזים שנים
ארוכות. בספסל לידינו יושבת הלן, מדברת
עברית במבטא אנגלו״טכטי, לבושה ברישול.
היא נצמדת אליי, מסרבת לפנות את
המקום. כשהיא קמה לעוד סיבוב בחצר,
מתיישב לידינו מזרחי. מזרחי, אדם מבוגר,
בן-חטותו של שרגא, נמצא במוסד כבר עשר
שנים. הוא לא ייצא מפה, אומר לי שרגא.
מזרחי לא מדבר, שרגא נותן לו סיגריה.
אנחנו ממשיכים בראיון, מהביתן של שר גא
ומביתנים אחרים בוקעות זעקות, לאדם
שאינו מורגל בכן זה קשה. מדי פעם אני
מפסיקה את הראיון, שואלת את שרגא שא לות
על החולים, על צוות האחים. איזו סבלנות
של ברזל הם צריכים. חולה צעירה
עומדת כעת על גרם המדרגות, לבושה בחלוק
פרחוני, שיערה פרוע, קרובה מאוד
בגופה אל האח. היא מדברת איתו. בתחילה
אני שומעת את קולה כמו מרחוק, אחר-כן
קולה הולד ומתגבר, הולד ומתגבר. אני מקשיבה,
החולה מתארת חווייה מינית שעברה

על ההרס העצמי שלו נשפכו תילי״תילים.
הוא עצמו מודע לכך שאינו מסוגל להתמודד
עם החיים. כעת יש לו חברה, התומכת בו
ומעודדת אותו. הוא אמנם אכסהיביציו-
ניסט אד את הראיון הזה לא ביקש כדי
להחניף לאגו של עצמו, אלא כדי לפתוח דף
חדש, להסביר מה עבר עליו, מה עובר עליו,
ולצאת מאברבנאל בתקווה להתחלה חדשה.
הוא
מאמין שהתיאטראות יתחשבו בכישוריו
התיאטראליים יותר מאשר בהתנהגותו,
ויתנו לו, כשיצא, צ׳אנס מחדש. אם
הוא היה מוכן לקחת על עצמו את מה שהוא
עובר עכשיו, אני חושבת שמגיע לו.

• אז הג עת לביתן שבע אל״ף באבר־

בנאל כדי להיגמל מהסמים?

ריר באלאק, סמים! מאלכוהול!

• לא היית על סמים?

היה פעם משהו, היה הסיפור שלי עם מונה
זילברשטיין.

• מה היה הסיסור שלד עם מונה
זילברשטיץ?
שיום אחד גיליתי שהיא מריחה לבן, כאילו
מאחורי הגב שלי.

מטמטמים, פרודומולים. הבנתי שאין לי עם מי
לדבר, אז קמתי ושיקמתי את עצמי, אבל הרגשתי
מחוייבות כלפי מונה, הקשר בינינו היה יותר
מסתם קשר, אחרי הכל שמי במקור היה זילברשטיין,
כך שנוסף לסיפור־האהבה, אם לסכם את
כל הסיפור הזה בינינו, היה גם קשר־דם.

• הסיפור עם מונה נגמר ואתה יצאת
מהלבן.
לא נכנסתי ללבן. הסתובבתי עם חברים שנים
ולא נגעתי בזה, רק רציתי להיכנס, כדי להוכיח
לה שאפשר לצאת מזה. חשיש. בחשיש תמיד
השתמשתי.

• איך התמכרת לאלכוהול?
זה סיפור ארור, סיפור מהתחת. סחבתי תיק
אצל השופט בר־אופיר, על שימוש בסמים, משנת
,1976 קיבלתי חצי שנה על־תנאי לשלוש שנים,
אחר־כך ב־78׳ נתפסתי שוב, נשפטתי והדסה בך
עיתו נתנה לי תנאי על־תנאי. כשבאתי להישפט
אצל בר־אופיר, הוא מינה לי קצין־מיבחן למבוגרים
וזה נמשך שנתיים־שלוש. הוא היה שוחר־תיאטרון
וכתב בפסק־הדין שלו. :ידיי כבולות.
כבוד הנשיא, אנא ממך, חון את הנאשם!״ והפעיל
לי חצי שנה. הגשתי בקשת־חנינה והנשיא נבון
חנן אותי. הוא הוריד לי ארבעה חודשים, צירף
לתנאי ומיום קבלת החנינה ב־ 1981 היה לי תנאי
לעשרה חודשים.

• איך זה מתקשר לאלכוהוליזם?

״הגבות צמרה פינס,
משות תיאטרון
בארשבע, פגשה
אותי בדיזנגוף
ושאלה: מה שלוגו,
גו הרפס? או
הסותי את משקפיה
מעיניה, ורמסתי
אותם״
• ועד אז, עד לסני שגילית שמונה
מריחה לבן, לא היה לך קשר לסמים?
מה ז׳תומרת היד* בטח היה. אני מסתובב, אני
רואה, יש לי עיניים, יש לי חברים. אבל אף פעם
לא נגעתי. הסתובבתי הרבה על״יד הלבן, אבל אף
פעם לא נגעתי. חשיש כן, חשיש זה סיפור אחר.

• ומה קרה אחרי שגילית שמונה
מריחה?

הרסז עם חולה בן־חסותו בחצר הסגורה
.יש פה אנשים השפוטים לכל החיים!״
המחלקה, לשרגא אטור לצאת ללא לווי של

יורדים למטה, אני מוזמנת למנהל־המח-
לקה, דוקטור גרוטמן. הוא רוצה לדעת למה
באתי לראיין את שרגא. הוא לא מתנגד.
האח פתח את חצר המחלקה הסגורה ואני
נכנסת כעת לעיצומו של הסרט קן הקוקיה.
את הראיון אנחנו עורכים על הספסל בחצר
הסגורה, שחולים מהלכים בה הליו ושוב,
הלוך ושוב, ללא מטרה. הריכוז שלי משרגא
מוסט לא אחת לנוכח התיאטרון של החיים,
התיאטרון האכזרי כל כד, עם שחקניו ה אומללים
המשחקים סביבי. כששרגא הולד
לרגע, ניגש אליי בחור צעיר, לבוש פיג׳מה,
מושיט לי יד רופסת ואומר: שלום, אני צבי.
אני לוחצת את ידו והוא מתרחק והולד•
אחר-כך חזר המחזה שלו על עצמו כמה וכמה
פעמים. אשה אחת אמרה לי שהיא נקודה.
לא ידעתי מה לענות לה.
כל רגע ניגש מישהו אחר לשרגא ומבקש
סיגריה. שרגא מחסל את חפיסת הטיים
שלו. כל זמן שיש לי, אני נותן, ד!וא אומר
ומספר לי על חולה זה או אחר הנמצא בחצר.

עליה, בתאורים פלסטיים, מדהימים, מביכים.
האח, שלו היא מספרת את הסיפור, לו
ולכל מי שרק מוכן לשמוע, מקשיב בהבעה
רצינית ואינו מגיב. אחר״כד היא שרה מעל
פסגת הר־הצופים בדרמטיות קורעת-לב.
עכשיו היא תבכה, אומר שרגא והיא, אכן,
בוכה. היו עוד מחזות קורעי-לב בחצר הסגורה
של המחלקה שבע אל״ף באברבנאל.
ובתוד אלה אני יושבת עם שרגא הרפז, לבוש
בטרנינג אפור, מדבר לעניין, ומספר לי על
תהליד״הגמילה שהוא עובר. אני רק יכולה
לתאר לעצמי לאיזה שפל מדרגה מגיע אדם
אם הוא מוכן לאשפז עצמו במקום שכזה
ובלבד להיגמל.
אני גם עומדת על צדדים באישיותו של
הרפז, שלא הכרתי עד כה. יחסו העדין
לחולים, נדיבותו, סבלנותו, ובעיקר, הבנתו
למצבם.
כעת, אחרי שאנחנו עוזבים את המחלקה
הסגורה, אני מתפנה לחשוב גם עליו, שחקן
בעל כשרונות עצומים, גבר יפה-תואר, בהו ליבוד
היה הופך למרלון ברנדו או לג׳יימס
דיו•

היא היתה אז בטיפול־גמילה דרך האדולנים.
זה היה בשנת .1979 הגעתי להסכם עם עידית,
אשתי, שהיא תעזוב את הבית ותשאיר לי את
הבית עם הבנות. היא הסכימה וירדה לאילת. ואז,
אני ומונה גידלנו את הבנות. ככה חיינו לנו
בדירה בגורדון, היינו עושים ג׳וגינג, מוגינג וכל
הדברים האלה. אנה־לי היתר* נדמה לי, בכיתה א׳
ושתי הקטנות במעון ומונה היתה לוקחת אותן כל
בוקר וכשהיתה חוזרת היינו עושים גו׳גינג והיא
היתה הולכת לישון. כל פעם הייתי רואה במטבח
צלחת, לא ידעתי אז מה זה. יום אחד קמתי איתה
לבנות, היא נכנסה לבית־שימוש, כבר אז חשדתי
בה, אמרתי להציץ או לא להציץ, בסוף הצצתי
מחור־המנעול ובמקום לראות אותה יושבת על
האסלה, ראיתי אותה מהצד האחורי שלה, עומדת
עם הגב לדלת, ואז קלטתי שהיא בתוך הלבן.

אני בעד עישון חשיש. לדעתי זה לא מזיק, זה
מרגיע את העצבים. אני אומר לך את זה מנסיון
אישי, כשאני מעשן חשיש, אני רגוע. לא בזמן
שאני משחק, בזמן שאני פנוי.

• אם אתה מתרגל לעשן חשיש, אתה
לא יכול לתפקד בלעדיו.

זה עניין של בקרה עצמית, של אופי. מי
שחלש־אופי, אני בכלל לא מציע לו להשתמש
בסמים.

• אתה לא חלש־אופי?

• אתה בעד חשיש, אז למה הגעת
לאלכוהול?
ברגע שהנשיא חנן אותי, הוא נתן לי חודשיים
מאסר-בפועל. הגשתי בקשה להמיר את המאסר
בעבודות־חוץ. אישרו לי. באותה תקופה שיחקתי
בתיאטרון באר־שבע בהצגות יערות וינה ודה,
הייתי אמור להתחיל חזרות על מודליאני. ביקשתי
מהגברת צפורה פינס, מנהלת התיאטרון, שיש
לי ממנה תיק על חבלה, תקיפה, ונזק לרכוש,
שתתחשב במצבי: בערב הייתי משחק, בבוקר
הייתי רוחץ מכוניות משטרה.

• למה יש ל ד תיק על חבלה, תקיפה
ונזק ברכוש למנהלת תיאטרון באר־שבע?
פגשתי
אותה בדיזנגוף־פרישמן באחד מימי
שישי, שכולם ברחובות, והיא פנתה אליי ואמרה
,מה שלומך מר הרפס?׳ ומכיוון שהייתי קצת
בגילופין ולהכות אשה אסור, אז הסרתי את משקפיה
מעיניה ורמסתי אותם.

• אז בגלל ציפי פינם התגלגלת
לאלכוהול?
התגלגלתי לאלכוהול בגלל שבתקופת עבר

• ובמקום להוציא אותה, נכנסת לזה
יחד איתה.
עשיתי את זה מתוך אהבה וטיפשות. אמרתי
לה ניכנס יחד איתר לחרא ונצא יחד איתך
מהחרא. אז עליתי איתה למטולה ובהדרגה עברנו
תהליך־גמילה, ביחד עם האדולנים, והיא יצאה
מזה.

•ואתה?
אני, כמובן, כל הסיפור היה שנכנסתי לזה,
כדי להוציא אותה יחד איתי.
אבל מה, אחרי כמה זמן יצאתי למילואים,
כשחזרתי, המצב חזר לקדמותו, היא שוב הריחה.
באותה תקופה קיבלתי תפקיד בהצגה גליליאו
גליליי, עם יוסי בנאי, בתיאטרון חיפה. הצלחתי
לשכנע את עורר קוטלר ואת אמנון מסקין
שיקבלו גם את מונה לתיאטרון. הם הסכימו, ואז,
בשיחה משולשת, עם רפי רייטר הפסיכיאטר
שלה, הגומל שלה, יעני מההרואין, הוא שכנע
אותה שתמשיך בטיפול איתו ותוותר על התיאטרון.
אני
לא הסכמתי לזה, כי הטיפול ביפו, במרפאה
של רייטר, היה טמון מוקשים. כל פעם שמונה
היתה הולכת לשם, היה חוזרת עם סיפורים שלא
נרע, ספוגה בסמים, לא הרואין, אבל כדורים

דות־החוץ הופעתי בערבים וכדי לא לאחר ולהגיע
בשש בבוקר למשטרה, הייתי קם בשלוש
לפנות בוקר וכרי שהאנרגיה שלי תפעל, שתיתי
חמישה ערק שליט, ער הבוקר. תכתבי שליט.
נפרסם אותו, למה לא? ירדתי במשקל בצורה
דראסטית, לא אכלתי, לא הייתי מסוגל לדבר עם
אף אחד. למזלי הטוב, מזלי הכספי היה טוב,
בדיוק גמרתי את הסרט אהבה אילמת והיה לי
כסף.
אבל הרגשתי כמו עבד. את יודעת מה זה
לרחוץ חמישים מכוניות־משטרה, במדבר של
באר־שבע? את גומרת לרחוץ מכונית, פתאום
מגיע ענן־אבק וכל העבודה שלך שווה לתחת וכל
שוטר זוטר הוא הבוס שלך, תנקה פה, תנקה שם,

אז בשביל לא לצאת מדעתי הקהיתי את חושי. כן,
ככה זה, באמת, קרה.

• קודם לא שתית?

שתיתי כמו כולם, מה.

• אני זוכרת אצלך תקופות של
שכרות ואלימות, עוד לפני . 1981
זה דבר שמלווה אותי כל החיים, ההסתב־

שהיום מבואות־ים, ובגיל 16 עליתי לים. בצבא
התנדבתי לצוללות ועשיתי טירונות רגילה וטי־רונות־ים,
ואז גילו שבמשך חודש וחצי בטירו־נות־ים
לא קמתי לריצת־בוקר ולארוחות־בוקר.
היה שם, מעבר לגדר של הבסיס, מכולת, כל בוקר
הייתי צועק לו ״צ׳ארלי, תביא בקבוק חלב ושתי
לחמניות!״ הוא היה מעביר לי ואמא שלי היתה
משלמת.

• למה לא קמת בבוקר?

״אניוגאמז שאם
אגמל, ונשר ניצן
לא יפנה ל• שרף,
וכנים אמו׳ ,למוות
וגל, לאנסמבל של
.הרמוז׳

בשביל מה לרוץ בארבע בוקר? נשלחתי
לכלא 6לחצי כוס קפה.

• חצי כוס קפה?

יעני ל־ 21 יום. כוס קפה זה 35 יום, ורבע כוס
קפה זה 14 יום. את הצבא גמרתי בתותחנים. כל
נפל נופל לתותחנים. היום אני, במילואים, קשר
בתותחנים, פרופיל? 7בקיצור.

• מתי התגלגלת לתיאטרון?
עוד במוסד הייתי הסטאר של כל ההופעות.
בגיל ,22 אחרי הצבא, היתה לי אפשרות להיות
חבר אגד, אמא שלי עבדה קבוע באגד ופתחה לי
קרן.

כויות. קוראים לי, שרגא, אני עונה, כן, מה, מי, מו,
ויש תקרית. זה לא שאני מחפש את זה, זה מחפש
אותי, כל החיים שלי אני נקלע לצרות.

• איזה ילד היית?
ילד של פליטים מהשואה, שנולד באיטליה,
בדרך לארץ, והתגלגל עם המשפחה שלו לבת־גלים.
איזה ילד? בסדר עד כיתה ב׳.

• מה קרה בסיתה כ׳?

אחי מת. הוא היה גדול ממני, בן ,21 הוריי
התגרשו ונשלחתי למוסד ומאז אני גדל מחוץ
לבית.

• ממה מת אחיך?

זה לא העניין שלך.

• למה אתה לא רוצה להגיד?
התאבד בכלא רמלה, שתה ליזול.

• הוריך התגרשו בגלל זה?

לא, התגרשו עוד קודם.

• לא נראה לך להיות חבר ״אגד״?
לא. החלטתי ללכת לשלוש שנים בבית־צבי.

• שלוש שנים החזקת מעמד במסגרת
המימסד?
הסתדרתי, כי שרפתי יומני־נוכחות. לכיתה
שלי אף פעם לא היה יומן, אז לא ידעו מתי הייתי
נוכח ומתי לא. יצאנו, מתוך 31 תלמידים, ספי
ריבלין, אילן רונן, דוד שליט ואני, אף נקבה
מהכיתה שלנו לא יצאה שחקנית.

• ואז יצאת לשוק.
להבימה סטאטיסט ותוך כדי זה צ׳ה גווא־רה
באוניברסיטה.

• מי גילה אותך?
אף אחד.

• מי נתן לך צ׳אנס?
עודד קוטלר הציע לי לבוא לחיפה, אחר־כך
הציעו לי לחאן, ולהבימה הלכתי לחצי שנה
והתאכזבתי. עברתי לחיפה ושם הייתי שלוש
עונות, בין היתר עשיתי תפקידים ראשיים בהצילו
ובשרגא קטן.

• מה ם ירסם אותך?

• באיזה מוסד התחנכת?

אורים, בקרית־טבעון, מקום דווקא בסדר.
הייתי שם עד כיתה ח׳ ואז הלכתי למכמורת, מה

.הבן הקטן של סלומוניקו בקולנוע, שם התחילו
להגיד זה דומה לשמוליק קראוס.

הרפז יוצא מהביתן לטיול בחצר
״אני במחלקה הסגורה על־פי בקשתיו

איפה היכרת את אשתך, עידית?
כשהייתי בבית־צבי היא שיחקה בשיער.
התחתנו ב־. 1971

• כבר מהתחלה היו ביניכם פיצוצים?
בהתחלה
היה שגעון. המשבר התחיל כשבאנו
לתל־אביב, ב־ . 1975 העיר הגדולה הרסה את החיים
השקטים שבנינו בחיפה.

• למה הרסה, כי גילית שיש גם נשים
אחרות.
לאו דווקא בגלל נשים אחרות. את יודעת,
עידית היתה תקועה עם שלוש בנות ואחרי ההצגה
לא חוזרים הביתה, הולכים לשתות. הגעתי
מאוחר, התחילו הצרות, עידית התמוטטה ואושפזה.

,מאשימים אותך שאתה גרמת
להתמוטטויות שלה וראשפוזים?
לא נכון. עידית היתה מאושפזת עוד לפני
שהכירה אותי. אבל את יודעת מה, בשביל מה
לדבר עליה, לא אוהב להכפיש את שמל. עידית
היא אמא טובה. הדבר היחיד שאני כועס עליה,
שהפסידה את הבית ברחוב גורדון.

• היא הפסידה את הבית, כי אתה לא
שילמת שכר-דירה במועד.

נעולה על מנעול ובריח

תראי איך התחילו הצרות. עידית עשתה
טעות. כשהגעתי לתל־אביב, ואחרי שהתפרסמתי
עם מאחורי הגדר ודודי ורעי, עם חירבת חין־
עה והצגות טלוויזיה שונות, עישנתי חשיש כל
הזמן, אבל לא היה לי תיק במשטרה. למעשה,
התיק הראשון בא ממנה. הייתי בשיא ההצלחה
שלי, התכוונתי לנסוע לגרמניה, לצאת לשוק
העולמי, היו לי תוכניות והצעות ממשיות, היא לא
רצתה שאסע, אז הלכה לדדון, שהיה אז אימת
מחלקת־הסמים, והסגירה אותי למשטרה שלא
אסע. הוא בא הביתה, מצא כלי-עישון ואם אני
היום כאן, במוסד הסגור הזה, זה בגלל שהמעגל
נסגר ולא יכולתי לסלוח לה על מה שעשתה ואז
התחילו ההתפרפרויות שלי. כל השנים ניסיתי
להיפרד ממנה ולסגור את הסיפור בינינו. אבל
היא בשלה. יש לי קרוב לארבעים תיקים בגללה,
אחד על סמים והשאר בולשיט. היא התלוננה
שהרבצתי, שברתי, כל חייה ניגנה על מיפרט
הרחמים הו הסיבה שהפסידה את הבית.

• מה קרה עם הבית?
כשעשיתי את מי־תהום ירדתי לעיר רמלה,
להכיר את החברה שפונו מהמעברה לשיכונים,
עברתי תהליך של הזדהות־יתר, כי מה שעבר
עליהם, עבר גם עליי. אני גדלתי במעברה והסתבכתי
לאללה בתקופה ההיא, לא הלכתי למילואים
ונשלחתי לכלא .6בתקופה שהייתי בכלא,
לא שילמנו שכר־דירה שני תשלומים סד הכל, כי

אנשים יסכימו

לא? אף פעם לא
פישלנו בעמדה.
הבעיות שנדו ל׳ היו
רק בבית, מדו לי כל
הסיבות שיהיו ד
בעזת׳
לעידית לא היה כסף ואני הייתי בכלא. כשיצאתי,
היתה תביעה של פינוי על־ידי בעל-הבית. התייעצתי
עם עורך־דין והוא אמר שאפתח חשבון
לבעל־הדירה ואשליש לו את החוב פלוס כל
חודש.
הגענו לשופט אילת שנתן פסק־דין ומכיוון
שבגללי נושלנו מהבית לקחתי על עצמי לשמור
על הבית. השקענו בדירה ועשינו זיפות, שעלה
אז 14 אלף לירות, הרחבנו, שיפצנו, הפכנו את
הדירה למשהו־משהו. אבל בעל־הב״ת לא ויתר,
עלה לעליון ונשיא בית־המשפט, לנדאו, נתן
פסיקה שבעל־הבית ועידית יגיעו לפשרה, דירה
תמורת דירה בסביבה הגונה. ועידית. במקום
(המשך בעמוד )34

1— 3 3

,אי שפז תי א ת עצמי

בישראל כבו אין

עשני ונדב ושוו!׳
נוקו, יש וגן עשנים
טובים ותו ועשניס
טובים טווח.

(המשך מעמוד )33
לעשות את זה, המשיכה לנגן על
מיתרי״הרחמים, שבעלה הוא חרא ובעלה
הוא ככה ובמקום לקחת דירה של
שלושה חדרים תמורת המאה ועשרה
מטר שהיו לנו, לא לקחה כלום, וזה מה
שיש לנו היום, כלום! ועל זה אני כועס
עליה, לא על זה שהכפישה את שמי,
לא על זה שיש לי עוד 20 תיקים
פתוחים, עם זה אני אסתדר, אבל בלי
הדירה מה יהיה? לא בגלל הרכוש,
בגלל הבנות.

• מה, באמת, יהיה?

אז זהו. החלטתי לקחת את עצמי
בידיים, להיגמל, לעשות כסף ולקנות
להן דירות.

• אתה נמצא פה ב״אבר־בנאל״
,חצר סגורה של מחלקה
סגורה, מוקף באנשים מוכי־גורל.
מה הביא אותך לכאן, מרצונך
החופשי, מה היה הקש
ששבר את גב הגמל?
כמו כל שנה שאני עולה לקבר של
אמא שלי, גם השנה, בדצמבר, עליתי

שכבר כתבו את קן הקוקיה. הרפואה
המודרנית מטפלת בהם בצורה אחידה,
כל האנשים שאת רואה כאן, נמצאים
תחת תרופות מסממות, הם מסטולים
כל היום, אם לא, מי יודע מה היו
מסוגלים לעולל לעצמם. יש כאלה
שיש להם כוחות אדירים, אם לא היו
מרגיעים אותם בכדורים, היו יכולים
להעיף ארבעה אחים ועשרה רופאים.
אני חי איתם, אני חי ביניהם, סגור
במחלקה הסגורה, יכול לצאת החוצה
רק בלוויית אח, אבל אני מסכים לזה,
רק כך אני אוכל להיגמל.

• מהי שיטת הטיפול בך?
אני עובד עם פסיכולוג וסוציולוגית
בקבוצה של שני אלכוהוליסטים, שני
נרקומנים בגמילה, ארבעה חברה, שכל
אחד מהם סובל מהפרעה זו או אחרת,
אנחנו עושים תראפייה קבוצתית, מלבנים,
פותחים. אחד מאתנו הוא נרקומן
שפוט, שעושה את תקופת־המאסר
שלו כאן, בגמילה, אחר הוא
בעל־מיקצוע אקדמי, אדם מזהיר,
שנפל לצרות. יש עוד אחד שנמצא פה

עיתון לאנשים חושבים

מודעות בטלפון

לכל העתונים
בכר טי סי אשראי נ מ חי רי המערכתי

8ט68$ 01 אוס

הרפז בחצר האגף הסגור

אולפן לאה פלט שר
מודיע על קורסים חדשים

•ו 11 ראכרט

זאו
*אכ<וז*אמ6

$84£11ו

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

כרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רזנוף

227117/ 8־ 03
טפוח החן

חוג ברמה א׳נלקסואלית
ובמגמה הומ אניסטית -
לדיון בבעיות האדם, החברה האנושית,
הארץ והעולם; וכן לפעילות בלתי־אלימה
(ללא הגבלה בגילים).

פרטים: ת.ד 921 .ת״א 61008

איתן עמיחי
הדברתמן״ם מזיקים
פו ס חי ם להדברת תיקנים
(ג׳וקיס) ,תוללי לץ, חי קי
טפרים ובגדים.

רמת-גן, דחו מודיעין ,18ת.ד 2272
טל6 .־ 7 9 0 1 1 4 5רש׳מס וג עסק 4*1/75

טפירח לל בריאותך ורכוטך

יקנה לך יציבות נכונה,
נימוסין טובים
ובטחון עצמי

דוגמנות כמקצוע

באם הנך תמירה ונאה
סיכוייך גדולים להצלחה

התעמלות

תהיי גמישה
תחזקי שרירייך
הרזיה מובטחת

טלפון 267682
בין השעות 19.30-16.30
אבן גבירול 50

התיאטרון האמיתי של החיים
לקבר של אמא שלי וחזרתי כאילו
למחוז־ילדות ולבת־גלים ופגשתי
חברים משכבר הימים ואז עשיתי ״רי־טייק״
על כל חיי ואמרתי זה הסוף, זה
הסוף. את שלי עשיתי — בתיאטרון,
את שלי עשיתי. מבחינת משפחה
נכשלתי, אבל יש לי בנות. בטלוויזיה
ובקולנוע אץ לי מה להתבייש, חוץ
אולי מהסרט אהבה אילמת שאני
מתבייש בו. ואז עלתה בראשי מחשבה
על התאבדות, יעני לגמור את החיים
במקום לסבול. הלכתי עם המחשבה הזו
יום שלם ואז החלטתי שבמקום לסבול
ולמות, פשוט להפסיק. חזרתי מחיפה,
דיברתי עם החברה שלי, דליה, הלכנו
למכון ברמת־גן, שהוא כמו אלכוהו־ליקס
אנונימוס אבל לא נראה לי
שאני זקוק לעוד תמיכה של עוד
חברים שהפסיקו לשתות, אז החלטנו
ביחד ובאתי לכאן להתאשפז מרצוני.

• איך ידעת לאן לפנות?

הייתי פה פעמיים בהסתכלות, מכיר
את ביתן שבע אל״ף, מכיר את הצוות
וסומך עליו, החלטתי שזה הזמן לנסות
להיגמל.
באתי לכאן, שלחו אותי לקבלה,
אמרתי להם מה עבר עליי ומה הסיבות,
החליטו לאשפז אותי לתקופה בלתי־מוגבלת
עד שהם ואני, ביחד, נחליט
שאני כשיר חזק ומחושל, כדי לצאת.

• וכעת אתה סגור, לא יכול
לצאת.

אני יכול, אם אני רוצה, לקום
ולצאת. יכול, אבל אז לא יקבלו אותי
שוב. ולמרות שהתנאים לא מי יודע מה
ואני מוקף באנשים חולי־נפש, שרק לא
תעיזי לכתוב משוגעים, אני יודע שזה
המקום שאני צריך להימצא בו.

• אתה בכל זאת, שפוי
בדעתך, מסביבך קורים דפרים
קשים, אתה חי בין אנשים
אומללים, שהגורל התאכזר
אליהם בצורה איומה, איך אתה
מתמודד עם זה?
יש פה גם אלכוהוליסטים ונרקומנים.
לא כולם חולי־נפש, אבל יש
פה, באמת, אומללים ששפוטים לכל
החיים. יש פה אחד, מזרחי, הוא כבר
עשר שנים כאן, הוא בן־חסותי. יש
אחרים, אני בסדר עם כולם. תאמיני לי,
כשאצא מפה אוכל לכתוב תסריט. חבל

במה שנקרא מעון־יום, הוא בא ביום,
הולך בלילה.

• תהליך הגמילה הוא קשה,
כואב?

עברו עליי שלושה־ארבעה ימים
קשים של חוסר־שינה, דמדומים, צמרמורות,
הקאות ושלשולים, תופת אמיתית.

נשברת?

לא. החלטתי לא, אז זה לא!
ואחרי זה, עכשיו מותר לי לצאת עם
הבנות והחברה החוצה. אני יוצא לקנות
עיתון, הולך למכולת, יש ערק, אני לא
נוגע. בביקור הראשון אנה־לי הביאה
לי שני באדווייזר, אמרתי לה תחזירי!
אמרה למה? אמרתי, אנה־לי, אף אחד
לא מכריח אותי, זה מרצוני, אני לא
רוצה לשתות. קפצה עליי, חיבקה אותי
ונישקה אותי ואמרה על־הכיפאק,
אבא, אני אחליף במכולת, אביא לך
סיגריות.

• איך הקשר בינך ובץ הבנות?
אמיץ.
אני גידלתי אותן. הרבה זמן
אחרי שנולדה אנה־לי, שקרויה על שם
אמי זכרונה לברכה, אנה, עידית עברה
שוק־הריון, אבל התעקשתי, רציתי בן,
עד היום אני רוצה בן ואז גולדה אודיל,
שהיא על שם הצדקת של טשרני־חובסקי
ואז שוב התעקשתי על בן ונולדה
אילור.

• מה פירוש השם אילור?
זה שם של שייח מדייני. סתם המצאתי,
אין דבר כזה, אילור זה אילור,
אין לו פירוש.

• העובדה שנולדו לך רק
בנות ואתה בל הזמן רצית בן
גרעה מהאהבה שלך אליהן?
עובדה שאני פה רק בגללן.

• מה הן אמרו על מה שקרה
לך, ולאמם ביחד, ובל אחד
לחוד?
או שתחיו יחד או שתתגרשו, אנה־לי
כל הזמן היתה אומרת את זה.

• ומה היתה תחושתך למה
שעובר עליהן?

הן היו במוסדות. עידית לא היתה
מסוגלת לגדל אותן, גושלתי מביתי,
(המשך בעמוד )36
העולם הז ה 2472

ך* יא הסניגורית הקשוחה ביותר
( 1בתל־אביב. אין בהופעתה כל סממנים
נשיים. תובעים, המופיעים נגדה,
מכירים אותה כסניגורית תוקפנית
ובלתי־מתפשרת. את העדים היא
חוקרת חקירה נגדית נוקבת ולעיתים,
גם מעליבה. הנאשמים מעריצים אותה.
לכן לא האמנתי למשמע אוזני כאשר
אמרה לי, בשיחה פרטית, עד כמה היא
מתעבת את לקוחותיה וכמה היא
מרחמת על הקרבנות והיא הוסיפה:
.חקרתי פעם בחורה שהתלוננה על
אונם. היא היתה תיירת בת ,28 ובזמן
המעשה היתה בתולה. כאשר חקרתי
אותה חקירה נגדית, האמנתי לכל
מילה שלה והרגשתי איך דמעות
ממלאות את עיני. אני מקווה שהשופט
לא הרגיש בכו.״
היא מגינה על רוצחים, אנסים,
גנבים ושודדים. .אני מגינה עליהם,
אבל כבר לא על כל אחד. אינני יודעת
מה הרגישה נירה לידסקי כאשר ייצגה
את מזריק־הנפט, אבל אני בטוחה שגם
לה היתה דילמה׳.
היא לא הרגישה כך בראשית דרכה
כעורכת־דין. כאשר התחילה להופיע
היתה נערה צעירה בת 24 ובלהט
המשפט לא ראתה כל כך את הצד השני
של המטבע. היא נתנה ללקוחות שלה
את השירות הטוב ביותר שיכלה, אבל
מעולם לא הרגישה אליהם אהדה
מיוחדת. רק אחרי שנים רבות של
הופעה בבתי־משפט הצטברה בלבה
ממש שנאה לעבריינים אותם היא
מייצגת.
.זה הבזיק לי פתאום, בבת אחת,

הרגשתי שאני עושה עבודה בזויה.
הרגשתי נורא. לוא הקליינט שלי היה
לפחות מנסה לבקש סליחה, להתעניין
בשלומו של הילד שנפצע, אבל הוא רק
חשב איך יצליח להיחלץ בלי עונש־מאסר
ואיך לסדר שרשיונו לא יישלל
ממנו^
,אני הוקרת
והיא רועדת!׳,
**ץ אלתי אותה את השאלה שהת־
* 11 בקשה מדבריה, האם תוכל
להמשיך לעשות מלאכה הנראית לה
בזויה, כאשר היא מתעבת את האנשים
עבורם היא עובדת?.כאשר הם באים
למשרד ואני רואה רק אותם ולא את
הקרבן, אז הכל בסדר. אני קוראת את
התיק, רואה אם הם משקרים, והם
כמעט תמיד משקרים. לפעמים, אם הם
אינטליגנטים, הם שואלים אותי, :מה,
את לא מאמינה ליי׳ ואני אומרת להם
שזה לא רלוונטי, כי מה שחשוב זה
חומר־הראיות שבתיק. אבל בסך הכל
נדמה לי שאני סובלת מפיצול־אישיות.
אולי יום אחד אצטרך לעשות חשבוך
נפש ולהחליט אם אני ממשיכה במקצוע,
אבל בינתיים אני חושבת לעצמי
שאם אני לא אעשה את זה, אז מישהו
אחר יעשה זאת, ואולי בפחות עדינות
ממני״.
יש לה הרהורים קשים על שיטת־הענישה
במדינה. ככל שהיא נלחמת
לזיכויים של לקוחותיה ולעונש קל
עבורם היא אומרת, כי העונשים
שנותנים בתי־המשפט בארץ הם מצחי־

בבית־הנוישפט היא מגיגה בלהט ובקשיחות עד רוצחים. אנסי
ושודדים, אבל בליבה היא מתעבת אותם ומרחמת על הקורבנות
בשבוע שעבר. פגשתי במקרה, בארוע
מסויים, אדם שלא ראיתי הרבה שנים,
אשר למד אתי משפטים. היום הוא
חבר־כנסת והוא סיפר לי שהוא בילה
את כל אחר־הצהריים בביתה של משפחה
שראשה הורשע ברצח ויושב בבית
סוהר במאסר־עולם. הוא התרגש מאוד
מהעובדה שהאב חולה סרטן, שהאשה
איננה יכולה להיכנס להריון, והיא
צריכה להתייחד עם בעלה בימים של
הביוץ וזה קשה מאוד בתנאים של
בית־סוהר. הוא אמר לי שהוא עומד
לפתוח בפעולה ציבורית למען האסיר
הזה. ואני נחרדתי פתאום. שאלתי אותו
אם ביקר במקרה גם בביתה של משפחת
הקרבן. אם ראה את הצער והסבל
שנגרמו להם ממעשיו של האסיר.
שאלתי אותו אם הוא יודע שלאשתו
של הקרבן כבר לעולם לא יהיו ילדים,
מכיון שבעלה נרצח״.

קים. לדוגמה היא מזכירה עונש־מאסר
של שנתיים, שהוטל בימים אלה על
נאשם שנתפס עם שני קילוגרם הרואין.
.הוא עמד להרויח 50 אלף דולר
בעיסקה הזאת, זה סכום כסף שאנשים
אחרים לא עושים כל חייהם. הוא לא
חשב כמה חיים של אנשים ייהרסו מכמות
אדירה כזאת של סם.״
היא חושבת לפעמים על לבטיהם
של השופטים הצריכים להכריע בדין
ולהטיל עונשים. .אני שמחה שאני לא
נמצאת במקומם. אני לא יודעת מה
הולך במצפון שלהם, אבל אני גם מבינה
שהם לא יודעים, ברוב המקרים,
אפילו 20 אחוז מהאמת בתיק. כי התובעים,
לעיתים, מתעצלים או לא כל כך
איכפת להם, והם לא מכירים את התיק,
ולא יודעים איך לחקור את הנאשם
והעדים, וכך עולה בבית־המשפט רק
חלק קטן מכל העובדות, והשופט לא
יודע בכלל את האמת״.

״עמיה נקבו
חור בגבי!״
בל זד! לא צריך להיות דווקא
מקרה רצח, כרי שסבלם של הקר־בנות
ייגע ללבה. היא זוכרת מקרה בו
הגנה על אדם שהחזיק רכוש גנוב. עבירה
לא חמורה במיוחד, והנזק הנגרם
ממנה הוא בסך הכל נזק כספי. .ובכל
זאת, כאשר עלתה על דוכדהעדים
אשה, שזיהתה כמה סכינים מוכספים
שהיו בין החפצים שנתגלו בביתו של
הנאשם, הרגשתי נורא. האשה סיפרה
כי הוריה נהרגו בשואה, והדבר היחיד
שנותר לה מהם למזכרת היה סט של
סכו״ם מיוחד בו היו נוהגים להשתמש

היא ליטפה אותו וידיה רעדו. היא סיפרה
את סיפורה לשופטים ואני חקרתי
אותה אם היא מזהה במדוייק את הדוגמה
שהופיעה על הסכו״ם, ואם זה נכון
שזו עבודה של מכונה ולכן ייתכן מאוד
שהיו עוד סטים כאלה וזה איננו דוקא
הסט שנגנב מביתה. וכל זה, כאשר היא
אומרת שזה כל מה שנשאר לה מאמה!״
לפני כמה חורשים זיכתה הסניגורית
אדם שנאשם ברצח. שאלתי אותה
איך היא מרגישה במקרה זה כאשר
הקרבן נרצח. .דווקא במקרה הזה,״ היא
אומרת. ,לא ריחמתי על הקרבן. מכיוון

הגנתי על הנאשם ועשיתי עבורו את
כל מה שיכולתי והוא יצא זכאי, אבל
כל הזמן שנאתי אותו ושנאתי את
אשתו ושנאתי את הזונה שהוא חי
אתה.״
לעיתים מגיעים הדברים עד כדי כך
שהיא שונאת את עצמה בגלל הדברים
שהיא נאלצת לעשות תוך כדי עבודתה.
.אם לפחות הנאשמים היו חוש־

,,לפעמים אני מרגישה שאני
עושה עבודה בזו״ה מאוד!״
בפסח. את הסכו״ם הזה היו מוציאים
שבועיים לפני החג, מצחצחים אותו ומתגאים

.אחרי המילחמה עבר הסכו״ם הזה
לרשותה והיא הביאה אותו ארצה. כאשר
לקחה את הסכין על רוכן־העדים

שהכרתי אותו, גם הוא היה קליינט
שלי בעבר ואני יודעת שהוא היה חלאה,
בדיוק כמו זה שנאשם ברצח. היחיד
שריחמתי עליו בפרשה זו היה עד
מסויים, שהמישטרה היכתה אותו כדי
שיספר סיפור־שקר ויפליל את הנאשם.

בים קצת על הסבל שגרמו, לוא היו
מתחרטים ורוצים לעזור, או לבקש
סליחה מהקרבנות, אבל כל מה שהם
חושבים עליו ברגע שהגיעו לבית־המשפט
זה איך לצאת בלי מאסר ואיך
לשלם קנם נמוך.
.למשל, מקרה של תאונת־דרכים
בה נפצע ילד. הנאשם נסע במהירות
מחרידה, בירידה בבני־ברק, ופגע בילד
בן חמש, שהפך נכה לכל חייו. כל
המשפט האם ישבה באולם והעיניים
שלה נקבו חור בגבי. היא לא אמרה
מילה, היא רק ישבה שם והסתכלה בי.

/,אשתו פפמה
ואמיתי לא!״
^ יא חוזרת לאותו מקרה, בו
) 1חקרה את המתלוננת על אונס:
.הוריה של הבחורה היו באולם. הם באו
מחוץ־לארץ כדי לעמוד לימינה. היא
היתה בת 28 ובתולה, אז ברור לי שהיו
לה בעיות נפשיות עוד לפני המקרה.
ואני חושבת שבגלל איזה יצור שפל
וחסר כל מצפון ובגלל הטראומה שנגרמה
לה והאונס היא אולי תבלה את
כל חייה במוסד סגור. ואני עומדת
וחוקרת אותה והיא רועדת על רוכך
העדים ואני ממשיכה לשאול אותה כל

״נשחקרתאתהמתרוננתעראונס,
רציתי שהאדמה תביע אותי!״
שוסט־גדימום כהן
מילה טובה לקורבן

היה רגע שהייתי צריכה לחקור את בנה
השני, ילד כבן עשר, שהיה עד לתאונה.
כאשר חקרתי את הילד, חשבתי,
לפתע, שהוא כבר עבר טראומה כל כך
קשה כאשר ראה את אחיו נפצע וכעת
אני מחמירה את זה בשאלות שלי. ואז

מיני דברים ואני מרגישה נורא ורוצה
באותו רגע שהאדמה תבלע אותי!״
יש לקוחות שאותם כבר איננה
מקבלת היום. בזמנו הגנה על אדם
שנאשם בכך שהתעלל בפרוצה, שכב
(המשך בעמוד )38

וי בץ

,אי שפזתי אתעצ מי

(המשך מעמוד )34
הייתי כמו שמוק ולא הייתי מסוגל
לעשות כלום. בסן־־הכול הן גדלו
שלוש שנים במוסד על״יד הבית,
בבית־הילד בפרופסור שור. אחר־כך
סידרתי להן בבן־שמן, חשבתי ששם
תוכלנה להתחנך עד י״ב, רציתי לסדר,
להוריד מעליי את כל העול, האבהי והמצפוני.

מאת
אביגיל מאוזן:
)1משירי
בית־המדרש של מ־שוררנו
הלאומי; )5גניבה ספרותית;
)10 קלף טוב; )11 נחלש; )13
תן; )14 אביון; )15 חלף, עבר; )16
גרם שמימי; )18 מטבע ישראלי
בעבר; )20 אויב; )21 עוף־ים,
המצטיין בשחיה ובצלילה; )22 נהר
באיטליה; )24 תכשיט; )25 צעיר־עזים;
)26 מתן סימנים ממרחק; )28
חברו הנאשם של ונצטי, במשפט
מפורסם בארצות״הברית; )30 תוספת
לעיקר; )31 פסיעה; )32 עיר
מבצר עתיקה בארץ; )34 בן לעם
קדום שישב באסיה הקטנה; )35
רעב; )38 מילות־כישופים; )39 זז
ממקומו; )41 משקה עלים; )42 גרד
בחזקה, קרצף; )43 זהב; )45 נגע
ממאיר בעור; )47 בבואה; )48
הרחיק, סילק; )50 ריב; )51 רקב;
)52 דרך; )54 פלש; )57 עוף ממשפחת
הנשרים; )61 מילת״המעטה;
)62 קשור לעין; )64 לוח אלקטרוני;
)65 מוכר בכורתו; )66 לאום;
)67 זקן; )69 זחל, שרץ; )70 הדיף
ריח רע; )72 כלי־נגינה; )74 פתאם;
)75 הכהן הגדול בשילה)77 :
נסתיימו; )78 פונדק תורכי; )81
ספור אלגורי קצר; )83 עמית; )85
תוך; )86 הסב; )88 עלוב; )89 סכום
שהועד למטרה מסוימת; )91 עיר
מצרית עתיקה; )93 מילת־שלילה;
)95 מלך שקספירי; )96 לא אדם;
)98 פתח )100 :אביון; <102 המחאה;
)103 בקשה; )104 משכנם של
אפולו והמוזות; )105 על חומתה
נתלו גופות שאול ובניו.

מאוגד:

• נראה שאתה נופל מצרה
לצרה, רק גמרת את הצרות עם
עידית, התחילו צרות עם חברה
שלד בשם תני קירן.

הפסיכולוגית, אה? היכרתי אותה

בולשיט!

• אתה עצמן• אמרת שאמרו
שאתה מזכיר אותו.

• אנשים פוחדים לעבוד
איתך, אתה עושה צרות מקצועי.

תמיד
פחדו, ועבדו. תמיד אמרתי
את דעתי על כל דבר, מי שקיבל
הרוויח, מי שלא קיבל. הפסיד.

הרמז(עם מירי אלוני) בסרט. אהבה אילמת״
.אני מתבייש בסרט זה!״

לוט, עטוף; )27 תפר; )29 ישוב
בגולן; )30 מעין גגון; )33 כלי־נגינה
קדום; )34 מערטל גופו; )36
בזוי; )37 גלים קלים על־פני המים;
)40 אריג יקר; )41 בדרגה נמוכה;
)44 בן־בליעל; )46 במתינות; )47
מגיח; )49 גרם צרות )50 :שיח
בושם; )53 שדה שיש בו עשבי־מאכל
לבהמות; )54 סיירת בצה״ל;
)55 מינוטה; )56 עיר בכנען; )58
סימן להתוות כיוון; )59 כינוי
לארצות צפון־אפריקה; )60 בעגה
— רעד כלו; )62 נעלה; )63 עש

הבגדים; )66 אלה כנענית; )68
נושה ( )71 ;)3,3חשוך; )73 וואדי,
)76 ממלא מקום; )77 הממונה על
המשק, בצוות של אוירון או אניח;
)79 בבנק ישראל; )80 אויב; )82
בן נח; )84 החרים רכוש; )85 סלע
עשיר במתכת סידן; )87 די; )90
שדרה מרכזית בתפרחת; )92 פרסה;
)94 רעל; )96 רהט; )97 שעה
יעודה לבצוע משימה צבאית; )99
מלא מרץ; )101 סופר אמריקאי
(כפירי אריות); )102 דורון; )103
הגיע.

המכון הישראלי לספרות
1שים קוסמטיקה ופדיקור
קורסי ם מקצועיים נר מה גבוהה ל:
• ספרות נשים • קוסמטיקה ואפור • פדיקור • מניקור
• אפילציה (הוצאת שיער לצמיתות)
השתלמויות באירופה
• מנון ליופי וסלון תסרוקות חדישים ל:־
תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים^ ,
טיפול פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות ובש עו ה^ .
תעודות למסיימים והכנה לבחינות.
הסמבה ממשרד העבודה
30 שנות נסיון והישגים בהדרכה מקצועית!

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת )4

229388 , 226066

תן טרמפ לחייל

• אומרים שאתה מנסה
לחקות את שמוליק קראום.

גם המדורניקים אומרים לי: אתה
רוצה להיות שמואל בי״ת אני אומר
להם אני רוצה להיות שמואל זיץ, ואז
הם אומרים לי למה אתה מנבל את הפה
• אבל אתה עצמך גדלת
ואני מקבל מכות־רצח ויש לי צלקת
במוסד.
אז מה, רע בבן־שמן? גם ראש־ י 12 בסנטר שמעידה על זה.
• מה תעשה, כשתצא מפה?
ממשלתנו, שמעון פרס, גדל שם.
אתחתן עם חברתי דליה, כי אני
הבנות לא רצו לגדול שם, אחרי שנה
רוצה בן. היא עוד צעירה, רק בת .27
ביקשו שאוציא אותם, אז הוצאתי אותן,
• ומה אם לא יהיה בן?
וכעת הן גדלות בהוד־השרון, עם אמא
הכי הרבה יהיו לי שש בנות. דליה
שלהן והחבר שלה אלישע.
ואני מאוהבים בצורה בוגרת, נשכור
• ה ן באות לבקר אותך כאן?
דירה הרחק מההמון הסואן, ולקראת

פעם בשבוע.
העונה הבאה בתיאטרון אני מקווה
• המקום הזה הוא לא הבי
שעומרי ניצן לא יפנה לי עורף ויכניס
סימפטי, זה לא מפחיד אותן?
אותי לאנסמבל של הבימה.
הן היו בכל מיני מקומות גרועים
• ואם לא?
והן יודעות שאני פה בשביל להפסיק
אלך להפקה פרטית רש קאמרי
לשתות וזה משמח אותן מאוד.
ויש היפה, אבל אני רוצה הבימה.

ינאי

)1הגאון האחרון בפומפדיתא;
)2תשלום חובה; )3סוג של חיידקים;
)4נמצא; )6תו במוסיקה; )7
עיר־נמל כנענית קדומה; )8קיטור;
)9מלך ירדן שהודח כחולה־רוח
(ח); )12 מטבע יהודי עתיק;
)15 מגבורי מלחמת טרויה; )16
מקום מועט; )17 תנור התכה; )19
שופט בישראל, בן אשה זונה)20 :
עבר; )21 חברים במסדר נזירים
נוצרי שנוסד על־ידי איגנציוס
לויולה; )23 מסמר )24 :כח; )26

בכל דבר בוטה, אלים.

בבר של צדוק, עברתי לגור איתה, יש
לי שתי תלונות ממנה — באתי ממילואים
לקחת מיסמכים והתעקשתי
על כמה דברים שהיו חסרים, אז הזמינה
משטרה והסתבכתי שוב.

• אתה מדבר באילו אתה
שה תמים ורק הנשים כל הזמן
מסבכות אותך.

נכון. נשים נטושות הן נשים נקמניות
ואשה נוקמת, יותר גרועה מ־שטן.
תראי כמה תלונות יש לי מהן.

• מה מציק לך, מה דוחן!
אותך לשתיה, לסמים?

.אי־יכולת להשלים עם המציאות
המרה.

• היית מטאור בתיאטרון,
היתה לד הצלחה עצומה עם
נשים, מה כל כך מר?
החיים שלי קשים. כל דבר שבניתי
הלך והתמוטט לנגד עיניי. נתתי את
התחת לתיאטרון באר־שבע ואז באה
ציפי פינס ומעכבת לי פיצויים שמאבדים
מערכם. למה שלא אשבור לה
את המשקפיים, תגידי לי את, למה?
איך שלא אסתבך עם כל החרא מסביב.
הפסיכולוגית הזאת, רוני, בסדר, זה לא
אהבה ממבט ראשון, היא מבוגרת, אני
מבוגר, יש לה בן, נתתי לו הכל. אני,
מניסיון של שלוש בנות הכנתי אותו
לכיתה אל״ף, לימדתי אותו לשחות,
לרוץ. הוא היה ילד פורצלן, עשיתי
ממנו גזעי. לא מאינטרס, מתוך זה
שהוא ילד טוב, והתקשרתי אליו, אז מה
עושה אמא שלו, מזמינה משטרה.
למה? שאלתי אותה למה, מה היא עונה
לי, הפסיכולוגית? רציתי פרסומת.
רצתה פרסומת! באתי אליה הביתה,
שרתי לה סרנדה, אז שלחו אותי להסתכלות.
ההסתכלות קבעה שאני
בר־דין ויבוא יום ואני אשלם על זה.
להסתכלות שלחו אותי, את מבינה איך
אני מסתבר בגלל כל החרא מסביבי.

• למה אתה פותר כל דבר
באלימות?
המקצוע שלי זה אכסהיביציוניזם,
אין לי בעיה עם חשיפה אז אני יוצא

• אתה לא חושש שאולי לא
יקבלו אותך לתיאטרון?
לא חושש. תראי, יש לי תסריט אצל
מיכה שרפשטיין, על פי מי־תהום,
צריו לגמור את הוורסיה הסופית, אולי
נעשה סוף־סוף את הסרט. מה, אנשים
לא יסכימו לעבוד איתי? אנשים יסכימו
לעבוד איתי, למה לא? אף פעם לא
פישלתי בעבודה, הבעיות שהיו לי, היו
רק בחיים והיו לי כל הסיבות שיהיו לי
בעיות.
מי שעבד איתי לא פוחד לעבוד
איתי. מה זה, לא יימצא צדיק אחד
בסדום שייקח אותי? יימצא אחד שיקח
אותי, אני לא סדום.

• אתה אומר שנגמלת מהאלכוהול.
למה אתה עוד פה?
יש ענייו של חודש עד חודשיים,
שאני צריך להיות פה כדי להיות בטוח.
אני לוקח כדור, שאם אתה לוקח אותו
ושותה, אתה מקבל בחילה, זה נקרא
פלאג׳יל ונותנים את זה לנשים שקיבלו
זיהום בדרכי השתן.
יש לי בשבילך ספור סקופ: איך
גילו את זה? יום אחד הגיעה אשה עם
זיהום לרופא והוא נתן לה את הכדור
ואמר תני גם לבעלך, כי זה זיהום
שהגבר מעביר. בעלה היה אלכוהד
ליסט, הוא לקח את הכדורים ונגמל
מאלכוהול. מסתבר שבכדור יש מורכבות
כימית שגורמת לדחיית האלכר
הול. עכשיו, גם כשאצא, אמשיך בטיפול
הקבוצתי, אבוא לפה פעם
בשבוע עד אפריל־מאי.
את יודעת מה, אני אוהב את
האנשים האומללים האלה כאן, אלה
אנשים שהגורל התאכזר אליהם, זה
יכול לקרות גם לי, גם לך, יש לי
אליהם סבלנות וחוץ מזה זה תיאטרון,
התיאטרון האמיתי של החיים. יום אחד
עוד אפיק תועלת מהשהייה שלי כאן,
עוד יימצא לי תפקיד, שבו אוכל ליישם
את כל מה שאני רואה ושומע.

• למה ביקשת את הראיון
הזה?
בשביל לחזור לעבודה! למה!

העולם הז ה 2472

הורוססוס מרים בנימיני

מזל החודש:

המיסנרס
הס חשובים
ועורסים ער
בני הגול

הוא מתקשר לשמש ולמזל אריה. זהו ביתמאוד מטופח ויוקרתי: גרים בו אנשים ה מחזיקים
מעצמם ומבקרים בו אנשים יוקר תיים.
מנהלים, מנהלי-בנק, רופאים, אמנים
או בעלי מקצועות ההופכים את בעליהם
לבעלי מעמד מכובד. אנשים המייחסים
חשיבות רבה למעמדם, גרים בבית מסוג זה.
לעתים קרובות אלה אנשים יצירתיים, הם
במרכז החברה וקהל מובחר בא אליהם. הם
בררנים בקשר למי שייכנס אליהם הביתה.
יש משהו מאוד ייצוגי בבית כזה, גינה
מסופחת, או משהו אחר ההופך את הבית
למיוחד. תמיד אפשר למצוא בו דבר החורג
מהשיגרה ומפתיע לטובה. אגב, דווקא בבית
כזה, אם אינו משתייך לסוג המטופח, מוצ אים
הזנחה גדולה. אין אמצע. או הקצה הזה
או הקצה השני. זה יכול לסמל גם בית של
אמן, הרוצה להתבודד ואינו דואג לבית או
לקשרים עם אנשים. האווירה האופפת בית
כזה מציינת את הטיפוס.
• בי ת סס׳ 1

ערכים. או שהדת חשובה להם או אמונה
מסוג אחר. יש בו הגינות והערכת המוסר.
לפעמים תופעה הפוכה -מעמידים פנים של
אנשים הגונים.
4בית כזה מעריכים את התרבות וההש כלה.
יושבי הבית אוהבים נסיעות וגם נוס עים
לעתים קרובות. גרים בו מרצים, פילו סופים,
משפטנים, אנשי״דת ובכלל, אנשים
הגונים.

בית מס 4
בית זה קשור במזל דלי ובכוכב אוראנוס.
זהו בית שלעולם אי-אפשר להיות בטוחים
שיתפקד כראוי. יש בו סדקים, פגמי-בניה,
או שהאדמה שוקעת. ייתכן שטעו בחישובים
בעת הבניה. תמיד משהו מתקלקל במפתיע.
כשמנסים לשנות את הבית, זה
כמעט לא ניתן, או לא מספק. ברגע שנערכים
שינויים, הם אינם מספקים. גרים בו אנשים
שהם מומחים בתחום מסוים. מהנדסים, טייסים
אנשי תקשורת וכו׳ ,בדרך כלל אנשים
שהתמחו בנושאים לא״שיגרתיים וחיים
חיים לא״שיגרתיים. נוסעים ובאים, שליחו יות
לחו׳ל, טיולים ומסעות רבים. גם תחלופה
רצה מאפיינת בית כזה. זהו בית היכול
להביא אסונות, שיתוקים, מקרי-תמותה
פתאומיים.

מערך הכוכבים גשנה החולפת איפשר ל־רבים
מבני המזל לשפר את תגאי-החיים.
כוכב יופיטר(צדק) שנמצא במזל גדי במשך
השנה, עדיין מקל על החושבים לבצע שינויים
בחייהם. אלה החושבים על מעבר לדירה
אחרת, כדאי שיתחשבו במטפר הבית
שאליו הם חושבים לעבור. מטפר הבית או
הדירה שבה אדם גר מסמלים תקופה מ־סויימת
בחייו. כל סיפרה מקושרת לכוכב
מסויים, וכך יוצא שאותו כוכב משפיע על
התקופה שבה אדם גר בבית זה או אחר. כאן
נזכיר פעם נוספת מה המשמעות של כל סיפרה
ובאיזה בית רצוי לגור ואיזה בית סומן
בחובו צרות ובעיות בעתיד.

אפשר גם 200 ,20 או 11 וכוי.
לעתים קרובות מתחלפים בו הדיירים.
בית זה קשור למזל סרטן ולירח. זה בית
שנוח לגור בו. גרים בו אנשים ידידותיים
ונחמדים. זהו בית עממי, צו נכנסים ויוצאים
אנשים רבים. גם התחלופה של האנשים
רבה. הרבה מכוניות חונות ליד הבית. כל
הזמן הכל נמצא בתנועה כשמדברים על בית
מס׳ .2הרבה פעילות, אנשים עסוקים ופועלים,
לעתים קרובות, בשותפות. גרים בו
אנשים שעיסוקם קשור באמנות או בטיפול
ועזרה לאנשים.
מורגשת תשומת״לב מיוחדת לבית. הבית
מלא בפיציפקעס, כל מיני דברים מיו תרים,
שנשמרים ולא נזרקים. אך הבית
דאוג ואינו מוזנח. יש הרבה רכילות בין השכנים,
הרבה פיטפוטים וגם, לפעמים, סיב-
סוכים ומריבות על עניינים פעוטים. זה בית,
שבכל שעות היממה שומעים בו בכי, צחוק
או משחקי״ילדים.

בית מסי 1

בית מס 3

יכול להיות גם 9 ,100 ,10ג וכוי. פשוט
מוחקים את האפסים 37 .או 28 גם הם
נחשבים למספר .1יש לחבר את הספרות
כדי להגיע למספר הנכון.
בית מס׳ 1הוא בית ייצוגי. נעים לגור בו

בית זה קשור למזל קשת ולכוכב יופיטר.
לפי המסורת היופיטרית, זהו בית הצומח כל
הזמן. מוסיפים לו מרפסת או חדר נוסף,
סוגרים מרפסת. כל פעם מוסיפים איזושהי
תוספת לבית. גרים בו אנשים המחפשים

בתקופה זו עליכם להיות עירניים ורגישים
בקשר לתחום המקצועי. אל תמהרו לבטוח
באיש, והשתדלו לשתף
מה שפחות אנשים ב־בעיותיכם.
התייעצות
עם עמיתים לעבודה
עלולה להביא אתכם
לבצע צעד מוטעה ש התשלום
עבורו יקר
מדי. הנסיה היא לראות
את הדברים בצורה
אופטימית מדי ובינ תיים
פועלים מתחת
לפני השטח אנשים שבהם אינכם חושדים
כלל. ה 20-וה 21-לחודש חשובים במיוחד.

השבוע יהיה עליכם להתמודד עם קשיים
חדשים. בתחום העבודה העניינים אינם
מתנהלים לפי המתוכנן.
מה־ 20 לחודש אתם עלולים
למצוא את עצמכם
בבעיה חדשה, שאפשר
יהיה לפתור אותה
רק על־ידי גישה שונה
ואפילו מנוגדת לדרך
שבח אתם נוהגים תמיד.
אנשים מבקשים להתקרב
אליכם ולקשור
קשרים חדשים. אך
התלהבות גדולה מדי עלולה להביא לאכזבה
קשה. נסו להימנע מקניות שאינן דחופות.

אתם מותשים ועייפים מעודף עבודה ומ פעילות
בלתי-פוסקת. יהיה עליכם לקחת
לעצמכם חופשה קצרה
ולנוח. ה 17-וה־ 1$מת אימים
מאוד למנוחה
ואם אתם מתכננים
נסיעה, תוכלו אף ליה נות
מהתקשרות חדשה,
אך בלתי-מהייבת. ב תקופה
הקרובה תקבלו
תפקיד יותר מעניין
ואחראי, ויהיה לכם סי פוק
והנאה מהתשבחות
שתקבלו. בשבוע הבא עדיין שום הצעה לא
תגיע, אך רצוי לאגור כוחות מחודשים.

השבוע יהיה עליכם למתן את ההתלהבות. בתקופה הקרובה תצטרכו להשקיע את
כל דבר חדש, מושך ומלהיב, כדאי לבדוק מירב זמנכם ומרצכם בעבודה, אולם ה יוזמה,
ההתלהבות וה פעם
נוספת. יש לכם
רעיונות הטובים יפרחו
נטיה להחליט באימי

* 1 וזה
יביא להתקדמות
פולסיביות כשהרגשות
משמעותית תהיו יותר
שולטים ואף מבלבלים.
1 מקובלים וההערכה ש קשרים עם חו־ל יפתיעו
תקבלו, תוסיף לבטחון
אתכם. אך גם בתחום
העצמי. כדאי להוסיף:
זה חכו לפני שאתם
11X111110
התוצאות הטובות יושמקבלים
החלטה רציגו
רק על״ידי עבודה קנית.
ה* 17 וה־ 18 לחודש
שה והרבה מאד מאמץ.
לא יהיו קלים, בעיות
ה 17-וה 1#-לחודש לא
כספים ובעיות עם בני-
משפחה עלולות לקלקל את מצב־הרוח. נוחים לנסיעות. אם אין ברירה, לפחות
מה־ 19 לחודש תרגישו שיפור והכל יסתדר. כדאי שתעדיפו את הנסיעה ברכב ציבורי.

השבוע שוב יהיה לא קל, ביחוד בשני בתקופה הקרובה שוב תיאלצו להסתגר
תחומים: עבודה ומשפחה. מוטלת עליכם בביתכם ובתוך עצמכם. מחכים לכם ימים
לא קלים, בעיקר מה־20
עבודה נוספת, וקשה
לחודש. הוצאות בלתי־לדעת
איך תצליחי
צפויות עלולות להרגיז
להסתדר עם כל מה ש88

ולהכעיס, בעיקר משום
אתם לוקחים על עצ 1 י שהן
באות בזמן הפחות
מכם. ב־ 17 וב 18-ל :י
מתאים.
קרוב לודאי
חודש תוכלו, בכל זאת,

שעיקר ההוצאות תהייליהנות
מהרפתקות רונה
קשורות למקום־
מנטיות ומפגישות מיק-
המגורים. בשטח הרו־ריות
ומלהיבות. מה 19-
מלטי אתם מצליחים,
או ה 20-לחודש יתחילו
אולם אלה שעמם הייעיקר
הקשיים. בני-ה-
משפחה יבואו בדרישות וימתחו ביקורת על תם רוצים ליצור קשר יותר קרוב. קשים
התנחגותכם, זה עלול להביא לניתוק זמני. להשגה והאחרים אינם מעניינים אתכם.

השבוע אתם ממשיכים להיות פופולאריים השבוע מתחיל כשאתם אינכם שמים לב
מאוד. תמצאו את עצמכם מוקפים בידידים לסכנות סביבכם 1 .ד 17 וה 18-לחודש עלו לים
להיות קשים. אל
ומקובלים מאוד בחבתרשו
לעצמכם לזלזל
רה. השטח הרומנטי גם
בסכנות. מה 10-לחודש
הוא מלהיב מאוד בצפויה
הפתעה בתחום
תקופה זו, אך טוב להיהכספי,
כעת תוכלו לזהר
לפני שממהרים
החזיר חובות או לקנות
להסיק מסקנות. בחודש
לעצמכם מה שתרצו.
הבא הדברים ייראו
בני-משפחה או בני־ה-
באור שונה. נשיה לזוג
זקוקים לעזרה ובעי תאונות
מסכנת אתכם
קר לעידוד. כדאי לאר השבוע,
התנהגות של
גן נסיעה משותפת או
אנשים אחרים עלולה
לסבך אתכם ולפגוע. תצטרכו להיות זהירים ביקור אצל ידידים. בשטח הרומנטי, המואפילו
אם אתם צודקים כדאי הפעם לוותר. צב אינו בדיוק מתאים לשאיפותיכם.

בית ם 5 0
בית הקשור למזל תאומים ולכוכב מרקורי.
נעים לגור בו. כפי שסידרו אותו בת חילה,
כך אפשר להשאירו. אין צורך לייפות
או לשפץ. הוא תמיד מספק. יש בו אווירה
צעירה, גרים בו סטודנטים או אנשים המתאספים
לפעילויות משותפות, לימודים, או
אפילו משחקי-קלפים, כשזה ברמה יותר
נמוכה.
מרקורי הוא אל״הגנבים במיתולוגיה, לכן
מס׳ ( 5מרקורי) ,יש בו סכנת גניבות ופרי צות.
תמיד כדאי לדאוג שיהיו סורגים ומנ עולים
בטוחים.

בית סס 6
קשור למזל שור ומאזנים ולכוכב ונוס.
בית שנעים לגור בו בדרך כלל. גרים בו
אנשים האוהבים מאוד או שונאים מאוד.
זהו בית שעוסקים בו בדברים יפים. ייתכן
שיש בו מספרה, חנות-פרחים, ממתקים, או
שעוסקים בו בציור, תפירה, קרמיקה וכוי.

1111

י ׳ 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4־ 4־ ׳6 ׳£ 0144 4 4 4 4 4 £ 4 4 4 4 6 4 4 £ 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 6 4 4 4 4 4 4 £ 4 4 4 4 4 4 * 4 4 4 4

אנשים הגרים בו עוסקים כל הזמן בקישוט
הבית. הם לא חייבים להיות בעלי טעם טוב
ומעודן, אבל תמיד ידאגו ליופיו של הבית.
לא מדובר על ערך, לא חייבת להיות תמונה
אוריגינלית של פיקאסו, העיקר שתהיה
איזושהי תמונה.

בית ם 7 0
קשור למזל דגים ולכוכב נפטון. מבחוץ
קשה להעריך את גודלו האמיתי. תמיד
ייראה שונה ממה שהוא באמת. או שנראה
גדול יותר או קטן יותר. הרושם החיצוני
מטעה. לאנשים הגרים בו קשה לישון בלילה.
אנשים שחייהם עצובים בדרך כלל.
גרים בו מוסיקאים, רקדנים, שחקנים, אג-
שי״דת ומיסטיקה, אנשים אינטואיטיביים
ורגישים. לעתים, הרבה עצבות פנימית.
הרבה אלמנות או גרושות וכן רווקים ואנשים
בודדים גרים בבית כזה. גרים בו ילדים
מאוד רגישים הסובלים מגירושים וחוסר-
אושר. לפעמים חוסר־אושר בגלל מחלות.

בית סס 8
קשור למזל גדי ולכוכב סטורן. בית סגור,
חשוך ועצוב. התריסים מוגפים והחלונות
קטנים. מעט אור וחום בבית כזה. גרים בו
אנשים סגורים ולא-ידידותיים. הביוב
מתקלקל, או הגג, או משהו אחר. תמיד משהו
לא בסדר ולא שלם. אי־אפשר לחמם
אותו וכמה שמחממים אף פעם אין הרגשה
שחם בו. בית שצו יש טרגדיות, מחלות-גוף
או נפש. לא כדאי לבחור בית כזה למגורי-
קבע. פעמים רבות חשדנות וחוסר-אמון.
גרים בו אלמנות, אלמנים, רווקים, רווקות,
גרושים ולפעמים אנשים, שקיבלו מכות-
גורל שונות. הבדידות רבה.

בית מס 9

קשור במזל טלה ובכוכב מרס. גרים בו
אנשים פעילים מאוד. אנשים העובדים
קשה ואינם ישנים מספיק בלילה, בגלל
פעילות מוגברת ונמרצת. הרבה אנשי צבא,
רופאים, מנתחים, מהנדסים, קצבים, טכנאים
ואנשים מלאי״מרץ וכוח. חשמל דולק
בו כל הלילה. אנשים עוסקים בפעילות חס-
רת־מנוחה ומחייבת ביום ובלילה. אנשים
חיוניים, מלאי־אמביציה וכושר־מנהיגות5 .

בית בו תמיד חם מדי.
השבוע תימצאו בתנועה. גם אם תכננתם
לשבת בשקט, כל יום יקרה משהו בלתי־צפוי.
שיגרום לשינוי התכניות.
ה־ 17 וה־ 18 לחודש יהיו
מאוד מעייפים. ההס4
40י 8 -
פק יהיה קטן, אי־הב־נות
עם הסביבה יביאו
למצב-רוח כבד ולמרות
שכל מה שתרצו, ,זה
להתרחק מההמולה ול-
ן0ן| 22|£|3ן £ן
נוח.זה לא יתאפשר לכם.
מה־ 19 לחודש -
יהיה הרבה יותר נעים,
הפתעות נעימות מבני המין השני יביאו
לתפנית בהרגשה הכללית. זהירות בדרכים.

אי-שקט מאפיין את התקופה וכן עייפות
רבה. גם מצב הבריאות איט טוב במיוחד.
ב־ 17 וב־ 18 לחודש
אתם עלולים לסבול
מהגב. רצוי לא לבצע
פעולות שאינכם רגילים
ולא להתאמץ. זה יביא
לעיכוב בכל התכניות.
במקום־העבודה יהיה
עליכם להחליף עמיתים
לעבודה, ובכלל, הכל
יתנהל בקצב איטי מדי.
בשטח הרומנטי לא
יהיה קל, בני-הזוג עלולים להפתיע אתכם
ולהתנהג בצורה שאינה אופיינית להם.

השבוע תמשיכו ליהנות מהצלחות בחברה
ומהצלחות בשטח האהבה. אנשים נמשכים
אליכם ומתעניינים ליצור
עמכם קשר יותר
קרום ייתכן שזה הזמן
לחשוב על חידוש קשרים
שנפסקו. שיחה עניינית
ללא דמעות ודברי
ם י־גשניים תביא לתוצאות
טובות. ה־17
וה־ 18 לחודש מתאימים
לשיחות וכן ה־ 19לחודש.
נטיה ליהנות מיד
תר מדי מזון משובח גורמת לכם להוסיף
למשקלכם. בני־קשת עלולים לפגוע בכם.

א׳ עממ׳ ע/

! -מ צ פונ השל סני גו רי ת -

לרות׳
אוהב ילדי ם

חו פשת סקי
אני מגיעה רחוק, מתברר .״אני
כותב מווינה המושלגת והרחוקה,״
מתחיל 1000/85״בעצם, לא נורא,
רק שלוש שעות־טיסה עד למרכז
העולם, תל״אביב. אולי תצליחי את,
רותי, להחזיר בן אובד לחיק מולדתו,
גם אם כמה גויות בלונדיות נחמדות
לא תהיינה כל־כן־ מרוצות מן העניין
...טוב, מספיק עם ההתלוצצויות.
אני בן ,33 גובה 1.82 מטר, נראה טוב,
אקדמאי, העוסק במיסחר ופינאנסים,
נוסע הרבה בעולם ומגיע לעיתים
די״קרובות לארץ. בדרו־כלל לזמן קצר
ביותר, שאותו אפשר יהיה להאדיר.
״אוהב
ספורט, תרבות, נסיעות
ובמיוחד אנשים מעניינים. הייתי
מעוניין מאוד להכיר בחורה ישראלית
על (עם) רמה, מוכשרת ומשכילה,
נאה מאוד ומטופחת מאוד, תרבותית
ושולטת לפחות בשפה האנגלית. את
המתאימה אשמח להזמין לחופשת־סקי
מקסימה באלפים המושלגים ״.נו,
איר אני בשבילה איפה עוד תימצאי
הצעות כאלה?

מבעתת הדור: כל פעם שאני מתלבש
על בחזרה, היא מתחילה להתפשט.

תי ק שו רתם הי ר ה
קוראים לו יוסי, והוא מקווה
להכיר בעזרתי האדיבה בחורה לקשר
רציני, שעשוי להוביל, כמו שהוא
אומר, לנישואץ. בן ,25 גובה 1.76
מטר, נחמד מאוד, עוסק בגרפיקה
ממוחשבת. כלתו־לעתיד צריכה להיות
נבונה, רגישה, חיננית ויודעת
לאהוב. הוא מאמין בתיקשורת מהירה.
ומודיע שהוא ממתיו לר בשעות
הערב בטלפון .03 — 863152

עוד אחד שלא עושה סוד גדול
ממיספר הטלפון שלו הוא אקדמאי בן
,42 גרוש, אב לשניים, פתוח, חברותי,
נאה, גובה 1.80 מטר, אוהב מאוד
ילדים. התחביב הגדול שלו הוא
ריקודי־עם. הוא מעוניין בקשר רציני
עם אשה משכילה׳.עצמאית, נאה,
דקת־גיזרה, לא מעשנת, בגיל — 30
.40 בשעות היום הוא בטלפון 292096
— .04 אפשר גם לכתוב לת.ד,7575 .
חיפה.

אלי בן־יעמי
ציוץ ציפורים

קוראים לה שולי פסו, וכמו שרואים בתמונה, יש לה גוף נאה.
הגוף הזה, שמיתמר לגובה 1.75 מטר, עזר לה לקבל עבודת דוגמנות
בכמה תצוגות״אופנה. הציעו לה כבר להצטלם בעירום, אבל היא
סירבה .״יש לי גוף יפה ויש לי מה להראות,־ אומרת שולי ,״אבל
צילומים נועזים בעירום זה לא בשבילי. לא בארץ, בכל אופן. בארץ
אחרת, אני חושבת, הייתי עושה את זה, אבל כאן -אני מכבדת

נער מתחיל להיות גבר, כאשר
הו א חדל לבקש מאביו בסף-ביס,
ובמקום כסף מבקש הלוואה.

חלומות יפים
״רותי יקרה, אודה לר אם מיכתבי
ייכלל במרויר הנחמד, הנושא אופי
וייחוד, שלא כמקבילים לו בעיתונים
אחרים,״ כותבת 1000/85״אני
גרושה ,3 +בסביבות ה־ ,40 אקדמאית,
נראית טוב(כר אומרות כולם
כולן ...ובכל זאת!) יש לי מקום עבודה
מעניין, אוהבת מוסיקה, טיולים,
לשיר שירי ארץ־ישראל. אוהבת חברת
אנשים מעניינים, חוטאת בכתיבה,
בעלת נשמה צעירה ויודעת
ליהנות מן הפכים הקטנים. אוהבת גם
לאפות ולבשל.
״אשמח להכיר אדם בעל אופקים
רחבים, בגיל מתאים, וחשוב מכל —
ישר ואמין. אני כותבת בפרוס השנה
האזרחית החדשה. מי יתן וזו תביא
בכנפיה בריאות ואושר, וחלומות יפים
ייהפכו בה למציאות יומיומית.״ אמן
על כולנו.

הכרתי מישהי שאהבה להניד מדי
פעם: כשאני אתחתן. יהיו המון
נברים אומללים, עד שמישהו שאל
אותה פעם: תסלחי לי. אבל עם כמה
את מתכוונת להתחתן?

רוצה רהיות שחקן
אלי בן־עמי הוא רק בן ,25 אבל
הספיק כבר לעשות הרבה דברים
בחיים. אחרי שהגיע לעיר הג דולה,
מהמושב בו גדל, גנות הדר,
ליד נתניה, הוא היה מלצר באחת

רקלא בעירום

המיסעדות של רפי שאולי, אבל
לא לאורך זמן -רפי שם עליו עין
טובה והפך אותו למזכירו האישי.
מה היה עליו לעשות על התקן
הזהי אלי :״שאולי הוא איש״עס-
קים שעובד קשה. הייתי צריך
לערוך לו לוח״פגישות, לתאם זמנים
עם הנהג שלו, להביא מיס״
מכים לכל מיני מקומות, דברים
כאלה״.
אחר״כך הוא בילה שנה בפאריס
ועיצב שם שיער עבור צי״
לומי-אופנה, ובארץ הוא ניהל בו טיק
ועיצב בגדים. באחרונה הוא
בחופשה. חיפש קצת שקט, ועבר
למושב שלו, שם הוא מחלק דירה
עם שוקי בן־פורת, מבעלי המוע דון
בעבר, וכיום עוסק בכתיבת־תסריטים.
איתם מתגוררת חברתו
של שוקי, אמריקאית יפה
בשם קיס.
במושב יש לאלי שקט. ציוץ
ציפורים בבוקר מוצא־חן בעיניו
הרבה יותר מהרעש של קו 5
בתל-אביב. הבחור נראה טוב,
גבוה ( 1.84 מטר) ,כותב שירים,
בינתיים למגירה, וחולם על מש חק
בסרטים .״לא למדתי לשחק״,
הוא אומר ,״אבל יש לי תחושה
שאני טוב, טבעי מול המצלמה.
הופעתי בסרט וידיאו, עבודת״
גמר של ידידה, ויצאתי מצויין.־

(המשך מעמוד )35
איתה ולא שילם לה וחזר למקום עם
חבר ושוב שכב איתה נגד רצונה. הזונה
העידה ואני הרגשתי את הביזוי שעשה
בגופה. היא לא יכלה להביע את זה
בלשונה הדלה, אבל אני אשה ואולי
בגלל זה אני התביישתי עבורה. אולי
גבר במקומי לא היה מרגיש כך, ברור
לי שלגבר קל יותר לחקור בחורה
שמתלוננת על אונס, אבל גם אני
חוקרת, וממשיכה אפילו אם יש לי
דמעות בעיניים״.
אחרי כמה חודשים נאשם אותו גבר
שוב בכך שהתעלל בזונה, והפעם לא
היתה הסניגורית מוכנה להגן עליו
יותר .״אשתו עמדה במסדרון של משרדי
ובכתה כדי שאקבל שוב את התיק
ואגן עליו, ואני אמרתי לה, לא!׳ ,אני
לא מוכנה״.
שאלתי אותה אם לא היו לה אף
פעם קליינטים שאותם בכל׳ זאת
חיבבה ולא תעבה והיא נזכרת בתיק
אחד בו נאשמו שלושה אחים ברצח.
״זה הכל התחיל מאיזה קטטה במוסך,
והקרבן ומשפחתו יצאו נגד הנאשמים
עם לומים וברזלים, הנאשמים התגוננו
ותוך כדי כך נדקר אחד מבעלי המוסך
ונהרג. אף אחד, בעצם, לא יודע עד
היש מי הרג אותו ואיך בדיוק הוא
נהרג. אבל הקליינטים שלי ממש מצאו
חן בעיניי. כי מיד כאשר שמעו מפי
החוקר במישטרה שהקרבן מת הם
אמרו, :אם כך, אני רוצה לספר את
האמת ואני רוצה לדעת מה שלום יתר
האנשים.׳ אז אולי הם אנשים של
תרבות־סכינים, אבל הם התנהגו כבני
ארם. הם דאגו לקרבנות והם עמדו על
כך שתיעשה סולחה.

ן ף 4מהווה גדיה
^ שופט גדול

שולי טסו
צילום אחד יסגור א ת כל האופציות
יותר מדי את הוריי, וחוץ מזה, אם אצטלם פעם אחת בעירום, זה
יסגור לי את כל האופציות. מאותו רגע יציעו לי רק עירום, ואת זה
אני לא רוצה׳.
היא בת ,27 ילידת המושבה כרכור, לא מתה על העיר תל״אביב,
אבל מתגוררת בה כבר ארבע שנים בגלל עבודה ולימודים. היא
סטודנטית. מה היא לומדת ואיפה, אני לא יודעת. לא היה בראש
שלה לדבר על זה. היא שומרת על כושר ומתעטלת במכון בריאות,
רוקדת אירובי ואוהבת לראות הצגות וסרטים. פרט לשקט הכפרי
של המושבה שלה, אליה היא מתכוונת לחזור מתי־שהוא בעתיד,
היא אוהבת מאוד ילדים. בבית הם שישה, והיא עצמה מתכננת
לפחות חמישה.

גער מחפשאהבה
נרמה לי שכמעט בכל מדור צץ
ועולה לו בין גל המיכתבים איזה
יוצא־דופן אחד. לא מזמן היה לי עסק
עם גבר ה״נשוי באושר״ ,כדבריו, אבל
יהיה מאושר יותר עם עור אשה או
שתיים מן הצד.
השבוע מחבר בנער שלא כל־כך
אוהב נערות. כלומר, אין לו שום דבר
נגדן, אבל יש לו עדיפות אחרת
בחיים. סתם מיכתב וולגארי, כמו
כאלה שכבר קיבלתי בעבר, היה מוצא
את דרכו מייד לסל. במיקרה הזה
עשיתי חושבים. הרגישות שלו כבשה
אותי, והרי מיכתבו לפניכם :״רותי,
למה רק היכרויות בין נשים לגברים
וגברים לנשים? דווקא בעיתון ליבראלי
כמו העולם הזה ראוי שיהיה
פיתחון־פה לאנשים שאהבתם נחשבת
לאסורה ומנודה בהרבה מקומות.
״אני, כפי שאת וודאי מבינה, הומו.
האמת היא שאני. די נחרד כשאני
כותב את המילה הזו. אפילו רי קשה
לי לעכל את זה. אבל תאמיני לי שזו
לא בחירה מרצון. לפעמים, כשאני
רואה זוג מחובק ברחוב, ממש מתחשק
לי לפרוץ בבכי. דברים פשוטים
בשביל כל אחד, כמו חיבוק ברחוב,

נשיקה בקולנוע, ריקוד במועדון, הם
זרים לי ולשכמותי.
״לפני זמן מה החלטתי לפרסם
מודעה בעיתון אחד. התגובה הותירה
אותי בהלם: למעלה מ־ססו מיכתבים,
אך כולם היו של גברים שרצו, תסלחי
לי על הביטוי, לדפוק נער צעיר. לא
קשר כזה אני מחפש. אני חולם על
קשר של אהבה בין שני אנשים, שקיעות
משותפות. אולי רק מתוך חוסו״
ניסיון ונאיביות אני מאמין בקשר
כזה.
״כמה פרטים עליי: שיער חום
ועיניים חומות, נראה ממש ילד. מאוד
נחמד, רזה, מאוד רגיש, נהנה מסרטים,
שירים, טיולים. אוהב לצלם. אני
נמצא בת.ד ,1832 .תל־אביב״.

ג רו שה פ לו ס
היא גרושה פלוס שתיים, גננת
במיקצועה, נחמדה, אוהבת תיאטרון
ומוסיקה. תשמח להכיר, למטרה
רצינית בלבד, בחור טוב, סימפאטי,
אוהב לטייל בטבע, צעיר ברוחו,
נחמד, אם כי לא חייב להיות מלך
היופי, בסביבות וד .40 היא מצפה
בת.ד ,1016 .גבעתיים.53110 ,

^ משךה שני ם קרה לה דבר מוזר
^ מאוד, במקום לראות את לקוחותיו״
היא רואה היום את הקרבנות והיא
היתה רוצה לעזור להם .״המשפט
מתחיל, וכולם מתמקדש בנאשם.
הסניגור שלו מספר כמה הוא מסכן,
קציני-המבחן חוקרים את מישפחתו
ואת חייו וכותבים עליו תסקיר, והמתלונן,
שסבל והיה הקרבן של העבירה,
כמעט נשכח לגמרי במהלך המשפט.
לפעמים הוא עולה על דוכך העדים
ומספר את סיפורו במשך כמה דקות,
ואז אולי יש לו לפחות את ההרגשה
שמישהו שמע אותו, שנתנו לו להביע
את מה שהוא מרגיש.
״אבל בהרבה מקרים נגמר המשפט
בעיסקה, ואז המתלונן אפילו לא מגיע
להעיד, והוא נשאר לו בצד, סובל
וכאילו לא שייך יותר לעניין, ולאף
אחד לא איכפת ממנו. הייתי רוצה שלפחות
בית־המשפט יתייחס אליו ויתן
לו את ההרגשה שלא שכחו אותו. יש,
על פי החוק, אפשרות לבית־המשפט
לפסוק פיצוי למתלונן על הנזק שנגרם
לו, מדוע ששופטים לא יקחו את הסעיף
הזה יותר ברצינות ולא ישאלו את
המתלונן עם תום המשפט מה יש לו
לומר ומה הסבל והנזקים שנגרמו לו?״
דבריה הזכירו לי שופט אחד שידע
כמה חשוב להגיד מילה טובה למתלונן.
היה זה השופט בנימין כהן, נשיאו
הקודם של בית־המשפט המחוזי בתל-
אביב. זכרתי מקרה בו נאשמו כמה
בחורים בעבירה של נהיגה בלתי־זהירה,
בה נהרגו צעיר וחברתו. במהלך
כל המשפט ישב באולם אביו של
הקרבן. הוא איבד את כל עולמו והפך
לצל המהלך במסדרונות בתי״המשפט.
כאשר העיד וסיפר על בנו הראה לשופט
תמונות של הבן, תעורות־הצטיינות
שלו בבית־הספר ולמרות שכל זה לא
היה רלוונטי כלל וכלל למשפט, נתן לו
השופט לדבר ולפרק את סיכלו.
בפסק-הדין כתב השופט כמה מילים
מיוחדות לאביו של הקרבן. הוא ביקש
ממנו להתגבר על עצמו והסביר לו, כי
כל עונש שיתן לנאשמים לא יחזיר את
בנו לחיים. אבל זה היה מחווה נדיר
מאוד בבית״המשפט, אשר רק שופט
גדול ובעל שאר־רוח כמו בנימין כהן
היה יכול לעשות• אי לנ האלת
העולם הז ה 12472

בשיחה עם רחל המרחלת מגלה
אשתו לשעבר. טל קצין־חינוך־
ראשי של צה״ל, תת־אלוף ״יווס״
אלדר. מה שבר על נשות הקצינים

״דרינג, דרינג״.

״את ורדה אלדד!״

״שמעתי שבביתך, ביבנה, התקיימה מסיבת־סילבסטר
עליזה וגדולה, שבה חגגת שנה לגירושין.״
״נכון,
אבל היו לי עוד סיבות למסיבה. כמובן
סילבסטר, חנוכת הבית והגירושין.״
״אשה החוגגת שנה לגירושין מתת־אלוף ב־צה״ל,
קצין־חינון־ ראשי, בעל עיטור־המופת, יש
לה, כנראה, סיבות טובות למסיבה. מה דעתך
שניפגש?״

״בשימחה.״
למיפגש הגיע ורדה והתגלתה באשה רזה,
תמירה, נאה מאוד, בעלת עיניים כחולות בולטות
ותווי־פנים חדים. לבושה בצורה אוריגינלית,
סוודר עבודת־יד, ברט שחור שמוט על ראשה,
עגילים בגדלים שונים על אוזניה, וטבעות גדולות
על ידיה.
היא דיברה בצורה שוטפת, כשהיא בדרך כלל
מרירה.

סיפרה ורדה:

אני מדברת בשם נשים רבות בצה״ל, שלא
מעזות לדבר.

גרושה ורדה אלדד
״חיילת אחת הטרידה אותנו שנה שלמהר
אני מרגישה חרא, כי אחרי 22 שנה, שבהן
אכלתי ונשמתי את הצבא, ובהחלט הקרבתי את
עצמי כדי שהוא יעשה קאריירה צבאית, זה מה
שקיבלתי.
שיהיה ברור, מאחורי כל גנרל מצליח עומדת
אשה, שהקריבה את עצמה. ילדים לא יוצאים
מהשרוול, ואני לא יכולה לספור את אלפי
הלילות של בדידות, שעברתי כשהייתי צריכה
להיות גם האבא וגם האמא של הילדות שנולדו.

יום עם אשתו הראשונה, ורדה
״רצתי אחריו לכל חור!״

כל הבנות שלי נולדו במילחמות. מירב, כיום
בז ,17 /נולדה בששת־הימים. מיכל, בת ,14 במיל־חמת־ההתשה,
ומור, בת , 11 נולדה במילחמת יום־
כיפור.
יום היה החבר הראשון שלי. אני מכירה אותו
22 שנה. נולדתי ב־ 1945 בתל״אביב. אבי היה
המנהל של המשכיר לצרכן באלנבי. התייתמתי
בגיל .9היכרתי את יוס כשהייתי בת .16 הוא היה
(המשך בעמוד )40
בן . 17

יום עם אשתו השניה, ט
״אינני מאשימה אותה...״

^ ! פ ״ פ ם המשוואוז
לשמור ער הכסף החדשה
מ א 71מ איר תד מז ר

רק היום פנה אליי חבר ושאל, במה משקיעים.
אמרתי לו שאני לא יודע. אמר לי בחייך! אמרתי
לו, בחיי. אמרתו לו, תראה, תוכנית־חיסכון
דולארית זה טוב? אמר: לא יודע. אמרתי לו, הרי
רק לפני כמה חודשים באת אליי ואמרת לי שלא
היית שבע־רצון מתוכנית שנגמרה ולמעשה לא
הרווחת כמעט כלום. טוב, אז מה כן? אולי פת״ם,
זה לא יותר בטוח? עד היום זה היה בטוח, מחר אני
לא יודע .״אבל יש חוק״ .יש, אמרתי. יש גם הסכם
והסכמה כללית שתוספת־יוקר מפצה על היוקר,
הנקבע על־ידי המדד, אז מה, מפצים אותך?

נטו, לאחר ששילמת עליו מס, אבל איפה הוא
היה, לאחר שמכרת את האוטו, הא?
ועוד משהו, מה יהיה אם יטילו מס על קנייח
מט״ח של דולר מול דולר. רכשת דולר, תשלב
דולר מס, כך שלא יתחשק לך לנסוע לחדל. אח
הדולארים תשאיר בארץ. וגם אתה תישאר פה
תיירות־פנים יאמר לך השר אברשה שריר החייכן
מלוא שיניו הצחורות, חשובה יותר. אתה תשנ
פה, אני אסע לשם לדאוג לתיירות שתבוא, משם

יום אחד, יחליט מי שיחליט, נניח שר־האוצר,
אולי אפילו יצחק מודעי, הוא
דוקא טוב בעיניינים אלה, שהפת׳׳ם הוא
פת״ם ויהיה דולר מיוחד לפת״ם, אז מי
יפסיד?

בינתיים התברר ש־82׳ היתה טובה
מדי אלינו, וכבר מדברים על . 1980 גס
אז לא חיו רע ״הם״ אומרים.

אני מקווה שהבנתם עד פה. עכשיו אני עובר
למהלך שני. נו, אז אם אי־אפשר לעקר את המדד,
אפשר בטח לא להתחשב בו לצורכי תוספת־היוקר,
למשל. נכון, תוספת־היוקר באה לפצות
על היוקר שיוצרת הממשלה, כשאינה מצליחה
לקצץ בהוצאותיה, אבל מצליחה מאוד להדפיס
כסף, הרבה כסף. מי שחשב עד עכשיו שההזרמה
היא עניין רע, יסתבר לו עד מהרה שזה עניין
גרוע, הרבה יותר גרוע. ככל שההזרמה גדלה,
המשכורת קטנה, זו תהיה המשוואה החדשה.

אפשר לקנות אגרות־חוב צמודות. אפשר. זה
בטח יותר טוב מריבית־זכות על ערש בבנקים,
אבל, לעיתים, פחות בטוח. וזה מזכיר לי שהעסק
הטוב ביותר בשנה שעברה היו המניות הבנקאיות
שבהסדר. אבל גם פה אנחנו תלויים ביכולתה של
הממשלה לשלם, מבלי להמשיך ולהדפיס כסף,
כדי למחזר את ההדפסה הקודמת וזו שקדמה לה.

נו, אז מה עושים, הכי בטוח עד כמה
שהדבר מוזר, הן מניות חופשיות. מה
אתה מדבר, שם מפסידים המון, יום
עולה, יומייס יורד, ובכלל. כן, אבל שם
לפחות יש גם סיכוי גדול בצד הסיכון.
חוץ מזה, הממשלה אולי לא תתערב,
וכל מה שמרוויחים זה נטו. לפני מס
הוא גם אחרי מס.

לא נראה לי, הוא אומר. אני רק מצביע על
אפשרויות, אני אומר.
נו, אז במה משקיעים. ואז אני שואל, מה אתה
רוצה, להרוויח או לשמור על ערך כספך? לשמור
על ערך הכסף מבלי שמישהו יוכל לגעת בו. וי!,
אני אומר, זה מסוכן. האיש מתחיל להבין עניין.
בקיצור, הוא אומר, מה רע בפת״ם־בלטות? תראה,
אני אומר, ירוקים זה דבר בטוח, מתחת לבלטות,
ואפילו יותר — בארצות״הים. אבל, יש גם פה
אבל, הטעון ברור. נניח שמכרת את האוטו(המכונית!)
וקנית מכונית אחרת, קטנה יותר. נשארו לך
נניח, חמשת אלפים דולר. מה אתה עושה? אני לא
עושה, הוא אומר. אתה כן עושה, אני אומר.
ושוב, נניח, שיש לך חבר, בן־דוד, רע, ידיד,
מכר, או כל מה שאתה רוצה, לו אתה נותן את
הכסף. רגע, מה פתאום? נניח, אני אומר, שהוא
תושב־חוץ, והוא משקיע את כספך בחו״ל. נניח,
כי זה אסור על פי החוק, אבל נניח, אז מה קורה.
כל זמן שאתה לא צריך את הכסף, הכל טוב ויפה,
ואפילו אפשר לבזבז אותו בחו״ל, אבל מה קורה
כשאתה צריך את הכסף, מביא אותו ארצה, מוכר
אותו ויש לך שקלים. נניח שקנית אוטו(מכונית!)
חדש. בסוף השנה ישאל אותך איש המס, מאיפה
הכסף. אתה מתחיל לגמגם. נכון שהכסף הזה הוא

מע שה
ב תפוזי ם
לא סיפור מי יודע מה, אבל בכל זאת כדאי
וראוי לספר אותו. חבר שלי רצה לשלוח לחבר
שלו, המתגורר באחת ממדינות־הים, באנגליה, שי
לקראת ראש־השנה שלהם. יפה? בטח. מה יותר
יפה מלשלוח ארגז, או ליתר דיוק קרטון של
תפוזים מארץ הקודש.
הלך החבר שלי וברר מהיכן וכיצד שולחים שי
תפוזים למדינות שמעבר לים. יגע, מצא. יש,
למשל, גוף הקרוי פרדס סינדיקט. הלך, כאמור,
וטרח ומצא את המשלחים. שם נאמר לו שאכן הם
משלחים תיבות־הדרים. תיבה, המכילה 14 קילו
של תפוזים תישלח למעונו של ידידו בבריטניה
הגדולה, תמורת הסכום המכובד של 35 דולרים,
שהם כ־ 24 אלף שקלים, ולזה יש להוסיף עוד
משהו, שהוא לא זכר. חזר, לביתו, סיפר לאשתו,
וזו אמרה לו, שנראה לה מוגזם לשלם קרוב ל•
1800 שקל לכל קילו של תפוזים, אפילו הם
עושים דרכם לאנגליה.

ייי 4 0

אני חשבתי שאני חכם. זוכרים, סיפרתי לכם
שיעשו הכל שהמרד לא יעלה על 129 בינואר
ובדצמבר גם יחד. מתברר שיש פטנט יותר טוב.
ביום הראשון נפוצו שמועות, כאילו הולכים
לעקר את המדד. מי שנבהל, נבהל, עד שהתברר
שהעניין הוא שטות, אי־אפשר לעקר את המדד.
הכי הרבה, מה שאפשר, לא להתחשב בו, ואת זה
הם יעשו .״הם״ הפעם לשם שינוי, הם אלה
שצריכים לשלם את שכרנו ולהגן עלינו מפני
האינפלציה ובהזדמנות חגיגית זו לשחוק, כן,
לשחוק שוב את שכרנו וזאת אף־על־פי ששחקו
אותו כבר לרמת השכר של . 1982 כפי שאמרו
שיעשו.

שר שריר
אתם תשבו פה. אני אסע
מידי מפור שות ומניות בנקאיות
מישהו הרגיז אותי. הוא שאל מה עשו העיתונאים
לפני מפולת המניות הבנקאיות. למה לא
כתבו, למה לא הזהירו, אולי הבנקים הרדימו
אותם, אולי אפילו דאגו שלא יכתבו. אני לא רוצה
לדבר בשמם. די לי בשמי אני. אבל בהעיר של
יום שישי האחרון, יש רשימה ארוכה של עיתונאים,
אליהם פנה זה שהרגיז אותי, אף כי עניתי
לו באדיבות.
כל עיתונאי שנשאל הצביע על מה שהוא
עשה בעת המשבר ולפניו. עכשיו תורי. אבל עוד
לפני זה, היו עיתונאים, אולי אפילו רובם, שהצביעו
על המניות הבנקאיות המנופחות, ושאולי
יש אפילו מקום להיזהר. אני, למיטב ידיעתי,
הייתי היחיד שאמר במפורש, שיש גם לעשות:
למכור את המניות הבנקאיות ולקנות מט״ח, או
צמוד למט״ח. ועצה טובה שווה יותר מאשר
מניות בנקים בהסדר.
אמרה לו, אתה יודע מה, בוא נקנה 14 קילו
תפוזים, נקנה אריזה מתאימה ונשלח לחדל. אמר
לה: השתגעת, זה יעלה הון־תועפות. נעלבה.
למחרת הלכה וקנתה 14 קילו תפוזים יפים ב־
3000 שקל. הלכה לדואר ושאלה כמה עולה
לשלוח חבילה של 14 קילו. אמרו לה 10,800 :
שקלים. עשתה חישוב מהיר והתוצאה, התפוזים,
עם האריזה והמשלוח — 15 אלף שקל.
עוד משהו חשוב ששכחתי. כשהיה הידיד
באותו משרד ממנו משלחים פרי לחדל, שאל
כמה זמן זה יקח, כלומר מתי תגיע החבילה עם
התפוזים אל החבר באנגליה. אמרו לו משהו כמו
חודשיים. שאל למה, אמרו לו, ככה זה.
בדואר, לעומת זה, אמרו להם שתוך שבוע
החבילה תהיה בבית החבר. הרי לכם עניין: גם
חוסכים איזה 9000 שקלים וגם החבילה מגיעה
בזמן ליעדה. עטפו וארזו וסגרו. הביאו לדואר.
שם אפילו לא שקלו.
התברר שאסור לשלוח פרי בדואר.

מי שהתקשה מעט לעקוב אחרי
הדברים, הנה קיצור הדברים: המחירים
יעלו, השבר לא. אז מה יהיה, קצת יותר
טוב למדינה, הרבה יותר טוב לאלה
שלא משלמים מיסיס, כרגיל.
חבר שלי אומר, שהגלגל התחיל להסתובב
אחורה; קודם הוא אומר, אנחנו התעשרנו, המדינה
התרוששה, עכשיו אנחנו מתרוששים והמדינה
חורקת.
לשיטה הזו שבה מעקרים את תוספת־היוקר
יש כל מיני השלכות. מי שמחזיק אגרות״חוב
צמודות למדד או לדולר, לו אין מה לחשוש. אבל
מי שמחזיק בצו לתשלום מזונות הצמוד למדד,
נדפק. זה הביטוי. המשכורת קטנה, המזונות גדלים.
תחשבו
על זה ותמצאו לכם איזה שר או חבר
כנסת שמשלם מזונות. ותשאלו אותו איך זה
במדינה של שיוויון דופקים דווקא את הזכרים.

לא נאוננה,
נן במזון
אם מדברים על שמירת ערך הכסף יש, וזה היה
מקובל על אבותינו, עוד אפשרות: לשים קצת
זהב במזרן. זה, כידוע לכם בוודאי, לא חוקי. ולא
רק שזה לא חוקי, אלא מי שעשה את זה, בשנתיים
האחרונות, גם הפסיד איזה 409,מההשקעה
שלו ברולארים.
אבל בכל זאת. כולם יודעים כי אונקיית זהב,
שרק לפני שנתיים היתה שווה 500 דולר, שווה,
היום, בקושי .300 וכמו שסוחר־זהב לונדוני אחד
אמר :״זהב, פשוט יצא מהאופנה ר
ועכשיו צריכים לשים לב לשני דברים. אל״ף:
האופנה. אופנה, היא, כידוע, אופנה. היום לא
באופנה, מחר כן באופנה. ובי״ת: הזהב אמנם ירד
במחירים דולאריים, אבל לא במחירים של מטבעות
אירופאיים. מי, שלמשל, שם בצד איזה
קרוגרראנד (המטבע הדרום־אפריקאי השוקל
אונקייה אחת של זהב טהור) ,אחרי שקנה אותו
באחד הבנקים בעת טיול־הקייץ בשווייץ, שילם
אז 800 פרנקים שווייציים וגם היום יקבל עבור
זה לא הרבה פחות, פלוס מינוס 770 פרנקים. וזה,
מפני שהמטבעות האירופאיים ירדו כל כך ביחס
לדולר.
וסופו של דבר, כדאי לזכור שוב שני דברים.
אל״ף: מה שיורד גם עולה וחוץ מזה, וזה בי״ת: כל
כך הרבה מדינות עדיין מחזיקות רזרבות עצומות
של זהב, שהן לא רק דואגות שמחירו לא יידו־יותר
מרי, אלא יש גם כל הסיכויים שבעתיד, וזה
לא צריך להיות בעתיד הרחוק כל כך, הן גם
תדאגנה שיתחיל לעלות שוב.

— ״גנ רלעלחשב תי ר

(המשך מעמוד )39
היינו חברים במשך שנתיים, עד שגויים. אז
הוא סיים את קורס־הקצינים. כשסיימתי את
הצבא הייתי קצינת־קישור בדרום, כי הוא שירת
שם. ואז נישאנו.
אחרי הנשואין הרגשתי שאין לי חבר בחיים.
אני לא טפוס בוגדני, ומאוד אוהבת בית. יום היה
אמנם נוח ונתן לי לעשות כל מה שרציתי. הדבר
היחידי שהוא אסר עליי היה להיות דוגמנית.
וכשהסכים, הייתי כבר בת .34 הרגשתי שאיחרתי
את הרכבת, וירדתי מזה מיד.
התחלתי לעבור במסלול שעוברות נשות־קצינים
רבים בצה״ל. קורסים. קורס לאנגלית,
קורס לקרמיקה, קורס לציור, לריקוד, לתיאטרון,
מוסיקה. את רוב הקורסים עשיתי בהנאה רבה.
התרגלתי יותר ויותר להיותי לבד. מעולם לא
צילצלתי לצבא כדי לבקש שיקדים לחזור. וגם
לא שאלתי שאלות. וכמובן לא הצבתי את התנאי
״הצבא או אני״.
שמעתי וידעתי על סיפורים שסופרו על פקידות,
היושבות ימים ומחכות לצילצול הגואל של
המפקד הנשוי שהתפנה.
עדי שיום אחד התחלתי גם אני להרגיש את
ההרגשה המוכרת הזאת.
התחילו הטרדות שונות של בחורות, שצילצלו
לביתנו. הגדילה לעשות בחורה שהטרידה אותנו
במשך שנה תמימה. היא לא חדלה לקלל אותי
ואת הבנות, וסיפרה סיפורים על רומנים שונים
של יוס. עד מהרה התברר לי שהדוברת היתה
בחורה מדימונה, שהיתה תחת פיקודו של בעלי
ושכנראה, בגלל אכזבה, התחילה להתעלל במיש־פחתו.
היו שעות שלמות שניתקנו את הטלפון.
לבסוף פניתי למצ״ח. אחרי מעקב התברר
שהיא עובדת במרכזיה כקשרית. היא קיבלת
נזיפה. אחרי הסבל הנורא שעברנו הייתי משוכנעת
שהיא תיאסר. הרגשתי שאין לי גב, ופשוט
אין מי שמגן עליי. החלפנו מספר טלפון. אבל

,הרגשתי את הבגידות
ש 1הוא לא חיה חוזר
הביתה ...רא נשאו תו
מה 1לעשות ב:יחד!״
שום דבר לא עזר. ההטרדות של הבחורות לא
פסקו. היום הטלפון שלנו חסוי.
ניסיתי להילחם גם בתופעה שהצבא זה מיס־גרת
סגורה. לפני שיוס הפך למח״ט אספתי את
כל נשות הקצינים בביתנו בראשון־לציון, כדי
שתכרנה זו את זו, וכדי שתיווצר אווירה מישפח־תית.
הבאתי לביתנו פסיכולוג שהירצה, ובפעם
אחרת דיילת־יופי מחברה שאיתה עבדתי בזמנו.
רצתי אחריו לכל חור. כשהוא שירת בסיני,
הייתי יורדת לשם בימי שישי־שבת עם הבנות.
אבל באיזשהו מקום הרגשתי את הבגידות שלו.
לא ידעתי עד כמה. ידעתי על אחרים, ולא עליו.
וכמו נשים אחרות, הפך הנהג יותר ויותר חשוב,
והוא מילא את מקומו של הבעל בעזרה בבית.
עד שהחלטתי שמה שמותר לגברים מותר גם
לי. עד אז היו לי סתם היכרויות עם גברים, שהיו
יותר למטרות חברתיות. מה גם שלפני שלוש
שנים נודע לי גם על רומן רציני שהוא מנהל עם
בחורה שנמצאה תחת פיקודו. כתוצאה מכך הוא
פשוט לא היה חוזר הביתה, בלי לתת שום הסבר.
היכרתי בחור, צעיר ממני ב־ 15 שנה, בן .25
סתם בחוד נחמד, בלי דרגות ושם. זה פגע ביום
קשות. סיפרתי לו הכל. ולא הסתרתי ממנו דבר.
היה ברור לנו שלא נשאר לנו מה לעשות ׳
ביחד, והחלטנו להתגרש. נפרדנו יפה. אני נשארתי
בווילה שלנו, בת חמשת החדרים, בנווה־אילן
עם שלוש הבנות. בכתב־הגירושין חילקנו
את ערך הבית לחמישה חלקים שווים.
קיבלתי ממש הלם כשנודע לי שהוא התחתן
חודשיים אחרי הגט. אני לא מאשימה אותה. היא
התפרצה לדלת שהיתה פתוחה.
ביוס חל שינוי, שהחל עם העליה בדרגה. מין
התנהגות עליונה. אבל השינוי הדראסטי החל מיד
אחרי הגט. הוא התעלם מכל צורך שלי לעזרה,
וחדל לדבר איתי. בפעם האחרונה שנפגשנו הוא
קרה לי ״מופקרת״ .אני, שעל גבי הוא בנה קאר־יירה
צבאית!
באחרונה הוא הגדיל לעשות והגיש נגדי
מישפט על סכום של 4800 דולר, סכום שבו זכינו
כהחזר מהצבא על הבית שבנינו. המישפט היה
מעליב. בסיכומו זכיתי בחלק מהכסף. מה שהרגיז
אותי זה הפרקליט הצבאי, שהועמד לרשותו על־ידי
הצבא.
מה שנשאר לי מהנשואין זה טעם רע בפה,
טעם של שקרים שנמשכו 22 שגה. שקרים שאני
בהחלט חושבת שלא מתאימים לקצץ־חינוך
ראשי בצה״ל, מוסד שאותו כיבדתי כל חיי.
העול ם הז ה 2472

קולנוע

גיזמו

בכ 1ר1ת
כורם מחכי ם לפו ר מן
ארי? שרון וקולנוע,
המלך ליר ועיתונות

הבכורה החגיגית של הסרט אמאדאוס, אחד
המועמדים העיקריים בתחרות האוסקרים השנה,
צריכה להיערך בארץ ב־ 22 לינואר. אגודת ארץ־
ישראל יפה התכבדה באירוע, וכמצופה יושבת
ראש האגודה, אורה הרצוג, עם בעלה, הלא הוא
נשיא המדינה, חיים הרצוג, הם אורחי־הכבוד
בהצגת־ההתרמה. לכבודם תוכנן להביא לארץ גם
את במאי הסרט, מילוש פורמן, ואת המפיק סאול
זאנץ, שניהם מבני עמנו. למחרת אף תוכנן
לשניים יום עמוס פגישות.וראיונות עיתונאיים,
כדי שתהילת הסרט תגיע מקצה הארץ ועד קצה.
כל העניין השתבש בגלל סיבה פשוטה אחת.
א מאדאו ס מצליח יותר מדי. אם בשעת תכנון
ההצגה החגיגית הזאת, ידעו שמדובר במחזה־יוקרה,
שיהפוך לסרט מכובד, הרי קבלת־הפנים
שציפתה לסרט בארצות־הברית, שם יצא לאור
מעט לפני חג־המולד, שינתה את התמונה מן
הקצה אל הקצה. עתה ברור שמדובר בפצצה,
ופצצה דורשת טיפול קפדני מאוד בקולנוע. עוד
מעט ייקבע מי הם המועמדים הסופיים לפרסי
•האוסקר, אחר־כך יצביעו אנשי הוליווד כדי
לבחור את הזוכים, וזו תקופה חיונית של עבודה
קשה ביחסי־ציבור, לכל מי שרוצה נתח מן העוגה.
כלומר, פורמן וזאנץ צריכים לחרוש את
השטח אצלם בבית ולא לטייל בארץ הקודש.
רק שלא תהיה שביתה. משום כך, רצו
תחילה לבטל את הביקור כליל, אבל אז הריצו
אליהם מברקים והסבירו להם שזה לא יפה,
הנשיא יבוא לכבודם והם ייעדרו. אז נאותו לבוא
ללילה בודד אחד ולשוב למחרת, בבהילות, להוליווד.
כלומר, משדה־התעופה יבואו לקולנוע, מן
הקולנוע ירוצו לקוקטייל, מן הקוקטייל למסי-
בת״העיתונאים, שתיערך כנראה אי־שם כשעות־הבוקר
הקטנות, ומן המסיבה, קדימה לשדה-
התעופה. העיתונאים אינם מאושרים, כל אחד
רצה ראיון אישי, אבל היכן כתוב שכולם צריכים
לצאת מאושרים?
בינתיים, נראה שהכל בא על מקומו בשלום.
נותרו רק שתי חידות: הראשונה, מה יקרה אם
ברומא, משם צריכים לבוא השניים, תפרוץ
שביתה דווקא באותו יום? והרי אין זה חזיון נדיר
באיטליה, כידוע לכולם. שאלה שניה: מה יהיה
אם בשדה־התעופה בן־גוריון תפרוץ שביתה
כשיצטרכו לעזוב? זה אומנם כבר לא קרה מזמן,
אבל עם עיסקת־חבילה ב׳ באופק הכל אפשרי,
וחוץ מזה, יש כמה עיתונאים המוכנים לארגן את
השביתה רק כדי לזכות בראיון הבלעדי.
אגב עיתונאי־קולנוע: המפיק היהודי־צרפתי
סרג׳ זילברמן הטיס חבורה שלמה של כתביקולנוע
מכל ארצות אירופה, לפגישה עם הבמאי
היפאני אקירה קורוסאווה, לרגל סיום הסרטת
גירסתו למלך ליר. באותה הזדמנות, היו האורחים
נוכחים בצילום אחת הסצינות האחרונות, בה
מועלה ארמונו של המלך, אשר נבנה במיוחד
לצורך ההסרטה, באש. מיותר לציין שאף עיתונאי
ישראלי לא הוזמן להצטרף למסע. הם צריכים
אזסתפק בקריאת הדיווח מן העיתונות הזרה.

גרמלינס (רב־חן, תל־אביב. אר־צות־הברית)
-כל ויכוח על האי כות
של הסרט הזה, מיותר בהחלט.
זהו בידור מהוקצע להמונים, הוא
עובד היטב במישור הזה, והמבקרים המחוכמים למיניהם,
שיילכו לישון.
הסיפור: יצור קטן, מכוטה ברווה. חמוד מאין־כמותו, מתנה
אידיאלית לילד טוב ירושלים, הופך, בעזרת קצת מים ומזון,
אחרי חצות, למעין עטלף מרושע וקונדסי שהורס כל דבר
הנקלע בדרכו ומתרבה בקצב של האינפלציה הישראלית.
הרקע: עיירה אמריקאית קטנה וטיפוסית, בעלת אוכלוסיה
שנלקחה ישר מן הסרטים של ואלט דיסני, גם הטובים וגם
הרעים שבהם. וכל זה מתרחש, כמובן, היום.
זהו התעלול החדש של סטיבן שפילברג, תכסיס מחוכם
להפחיד ולבדר את ההמונים. לפי המרשם הידוע שאומר, כי
קצת פחד מן הקורה לזולת גורם לכל אחד מאיתנו הנאה
מרובה. מאחר ובעולמו של שפילברג מדובר כאן. ברור שיש
מחוות לרוב. לכל מיני סרטים מן העבר אשר הישרו כאן את
השראתם הברוכה, משלגיה ושבעת הגמדים ועד לפלישת חוטפי
המפות הישן והטוב, דרך פעמוני סנט מרי. איזה חיים נפלאים
וסרט נשכח של קלארק גייבל בשם למען הגברת (.)1950
מובן שהעלילה אינה מזהירה או מקורית (בפירוש אומרים
שהיא שאובה מאחרים) ומאחר ושפילברג רק הפיק ולא ביים.
יש כאן מזמן לזמן חורים קטנים בסיפור. רפיון של מתח. אשר
מוכיחים שוב שיש בכל זאת הבדל בין הסרטים ששפילברג
מפיק בעזרת במאי אחר(במקדה זה ג ו דאנטה) ,לבין מה שהוא

זק מאליגן: כי מסין תיפתח הרעה
מביים בעצמו.
אשר לפרשנויות המעמיקות. שאומרות, בין היתר, כי זה
סרט בעל נטיח גזענית (הגרמלינים באים מחנות של סיני,
והדבר הקרוב ביותר לקרבן של ממש בסרט, הוא כושי) או
שמדובר כאן באזהרה נוסח הציפורים מפני יצורים תמימים
לכאורה, שיש בהם סכנה נוראה, אולי יש בהם משהו. אבל זה
לא יטריד את מנוחת הצופים אפילו למשך דקה אחת. דבר
אחד אולי בכל זאת צריך ללמוד: כשקונים צעצוע או גרמלין.
כדאי להשתמש בו לפי ההוראות, אחרת זה מתפוצץ בפרצוף.

מרובע
עם תעודה
מסיבת רווקים (דקל. תל־אביב,
ארצות־הברית) -אם על הסרט של
שפילברג יכולים המבקרים להתחכם
כאוות-נפשם. וזה לא ישנה
מאומה, על הסרט הזה, יש להגיח שידלגו כליל. ואכן, אין זה
סרט לביקורת. כי הילדים הקטנים של ג ון בלושי ודן אקרויד
(הכוונה לילדים רוחניים) ,עושים אולי הרבה רעש. אבל ליד
אבירי הקומדיה המטורפת של הקולנוע האמריקאי החדש, הם
נראים לא פחות מרובעים מרזנאלד רגן.
מדובר כאן ברווק עליז וזרוק, שעומד לשאת אשה. חבריו
מארגנים לו מסיבה וזה מדאיג מאד את בחירת״לבו, החוששת
כי מלבד אלכוהול ועשב רך לעישון, שהם בילויים מקובלים
בהחלט ובלתי מזיקים לאיש, יהיו שם נם קצת שעשועי-מין
בשכר, וזה חטא בל-יכופר בעיניה של כל נערה אמריקאית
ראויה לשמה. החתן צייד להישבע שלא יגע באשה, ועד כמה
שזה נשמע מגוחך, הוא אפילו מקיים את שבועתו, למרות שאין
שום סיבה נראית לעין כדי שיעשה זאת. ללמדנו שאהבת-
אמת עדיין קיימת באמריקה, וכוחה עדיין במותניה ואפילו
הזרוקים החביבים אינם מחוסנים מפני חציו של ארוס השובב.
מאחד ואין בשלד כזה די חומר למילוי סרט שלם, ממציאים
כאן עוד כמה גירסות של קומדיית-טעויות, באחת מהן מגיע
זוג יצאניות לכתובת הלא-נכונה, ובאחרת, להקת נערות
מכובדות המתחפשות ליצאניות, כמעט מדרשות ללכת עם
התחפושת עד הסוף. אבל לא צריך לדאוג, שום דבר של ממש
לא קורה, כי כולם כאן בחורים טובים ונחמדים ולא מזיקים

אדריאן •זמד: פרחח עם נשמה של פקיד
ומתחת לפרחחים של היום מסתתרים פקידי-הבנק של מחר,
וזה כבר נראה לעין.
משום כך, אין בסרט הזה חיבה רבה לקצוות. מצד אחד,
האתלט שהיה פעם גיבור-רומנים של טפש-עשרה, הופך להיות
בדיחת-הסרט. מרובע עם תעודה בטרם עת, אחד שאינו מבין
מה סדר העניינים: קודם משתוללים ואחר כך קונים פורשה.
ולא להיפך. מצד שני, נם המסומם התורן, זה שכל הסרט רוצה
להתאבד בצחוק כי אשתו אינה אוהבת אותו, אינו זוכה ליותר
מאשר מנת-רחמים.

תדריך

חובה לראות

תל־אביב: קן הקוקיה. כרמן. מ אחורי ה סורגים,
דני רוז, כלבי הקש, פ א רי ס־ טכסאס.
ירושלים: כרמן, דני רוז, מ אחורי ה סורגים.
חיפה:
טו טסי. הנשף.

תל־אביב

ג׳פרי ג׳ונם בתפקיד הקיסר יוזן! השני בסרטו של מילוש פורמן ״אמדיאוס״
יבוא או לא יבוא, זו השאלה

קן הקוקיה ( סינמ ה ,2ארצות־הברית)
— לקראת אמדיאו ס של מילוש
פורמן כדאי לרענן את הארכיון של הזיכרון באחד
הסרטים המבריקים שיצר לפי מחזה של קן
קייסי. אסיר ממריד חולים במוסד לחולי־נפש,
אבל לא ברור מי החולים ומי המטורפים. האלגוריה
לעולמנו שקופה ביותר.
בארמן (גת, איטליה) —
עיבודו של פראגצ׳סקו רוזי מדגיש את הדראמה
של האופרה מאת ביזה, על רקע הפולקלור
והאופי של צועני סיביליה. ג׳וליה מיגנס ג׳ונסון
היא זמרת שקולה נמשך עד לרגליה בחן משכע.
כלבי הקש (תכלת, ארצות־הברית)
— אחד מסירטי־המופת של הכימאי
שהלך לעולמו לפני שבועיים, סם פקינפה,
המקיא את הדם באלימות שבו•

1011103

ה כנ ס ת
> 3 2־ 1י ו <1ו

חגר הכנסת/

לז • 1י כ [.וסין

לז ל

״לא התכוונתי להישאר בארץ. זו
היתה רק ארץ־מעבר: רציתי להגיע
לאירופה. האמת היא שלא היה איכפת
לי להישאר בוינה, כי שם יש מחנה־מעבר
לפולנים. אבל קודם כל, הוא היה
מלא באותה תקופה וחוץ מזה היו בו
יותר מדי פושעים פליליים שהפולנים
גירשו. דאגתי לילד שלי והסכמתי לבוא
לישראל.
״באנו לאימה של דנה שגרה בדירה
יחד עם בעלה. היינו שם שישה ימים

ז *רי.

א א 1^1

י . 0ץ

סזל 1

י 1,י

12ע

רצה ללמוד עברית, אמר שלא רוצה
לעבוד בשביל יהודים ושהוא רוצה
לצאת לגרמניה, עם הילד. כי במוצאו
הוא גרמני. אחר־כך הוא התחיל להרביץ
לי, ניסה לאנוס אותי ואפילו היה
עצור שבועיים במשטרת חיפה בגלל
האלימות שהפעיל נגרי.׳׳
דנה, אשה נאה, קצוצת־שער ור־קת־גיזרה
התראיינה בדירתו של קל־צ׳ינסקי.
על היכרותו איתה הוא סיפר:
״אני מכיר את אימה מחולון. יום אחד

מה הניע את רו ועדת־הבנים
להתעוב דמעו גיוושו
מהארץ שר בער האשה
המתגוררת אצל ידידו?
ואחר״כר סידרו לנו מגורים במרכז
הקליטה בעתלית״.
המשפחה קיבלה את מלוא הזכויות
כעולים חדשים, אבל ירח־הדבש המחודש
לא האריך זמן.
סיפרה דנה גמפה, בעברית
טובה, תוך כרי בכי :״לא רציתי לחיות
איתו, ובטח לא בדירה אחת. אני הלכתי
בוקר־בוקר לאולפן והוא סירב. הוא לא

היא סיפרה לי שלבת שלה, עולה
חדשה, אין מקום לישון ואין לה מה
לאכול. כארם, וכמי שנוהג באצילות
פולנית, מיהרתי להזמין אותה לביתי.
היא סיפרה לי סיפור מזעזע. שהיא
איננה נשואה כלל, שבעלה לשעבר
השתלט על הדירה במרכז הקליטה
בעתלית, והיא, משום שהיא פוחדת
ממנו נאלצת לישון ברחובות. אחר״כך

ילעיל? ר• ( 3י >0

ע י7

אסל

ל־ *ר-ג< 1כ

מינתב ההלשנה

פירטום בלעדי
של מיכתב אישי
ששיגר יושב־ראש ועדת־הפנים של הכנסת, דב

ן* מכתב שיצא משולחנו של
1 1יושב־ראש ועדת־הפנים של הכנסת,
דוב שילנסקי, היה חסר־תקדים.
ח״כ חרות החביב ידוע כמי שרואה
בכל לא־יהודי אנטי״שמי, וכניצול־שו־אה
יש לו יחס קר מאוד למי שלא
נימולו. לכן, אולי, לא היה זה מפתיע
שבכתב־ידו הוא המליץ בפני משרד־הפנים
על גירושו מהארץ של פליט
פולני נוצרי, המתבטא, לדעתו, בהערות
אנטי־שמיות בארץ־הקודש.
לא מפתיע, אבל ללא ספק מזעזע!
אבל להפתעה ולזעזוע, גם יחד,
גורמת העובדת ששילנסקי עשה במכתב
זה טובה לחבר: אנדרי קלצ׳ינסקי,
חבר מרכז חרות, שאשתו לשעבר של
הפליט הפולני מצאה מיקלט זמני
בדירתו השכורה של קלצ׳ינסקי.

גרו שים,
ב די רהאהת

ך* פרימה מסעירה את הקהילה
1 1הפולנית הנוצרית בארץ, המונה
כמה מאות מישפחות, והיא תמצא
בקרוב מאוד הד נרחב בחו״ל.

שילגסקי, למישרד״הפנים ובו הוא דורש לגרש פליט
פוליטי, פעיל בכיר באירגון סולידריות, על סמך מידע
שמיעתי בלבד. המיכתב נשלח על נייר של הכנסת.

תחילתו של הסיפור ב־ 12 לאפריל
. 1983 לישראל הגיעו בטיסה מוינה זוג
פולנים ובנם. על־פי התעודות שהחזיקו
בני־הזוג בידיהם היה ברור שהמדובר
בזוג נשוי ושהאשה היא בת לאם
המתגוררת בישראל ושהתגיירה כאן.
אבל הזוג לא היה נשוי באותה תקופה.
ולדימיר ודניאלה (״דנה׳׳) גמפה, בני
,37 התגרשו שנה וחצי קודם לכן. ובנם
תומס שנילווה אליהם, היה אז בן .13
כיצד הגיע הזוג הגרוש לישראלי
ולדימיר גמפה היה פעיל בכיר
באירגון סולידאריות בעיר לודז׳ ,ולקח
חלק בפעילות מיבצעית. במיק־צועו
הוא טכנאי לזכוכית אמנותית,
אבל פעילותו באירגון המיקצועי חרגה
מעבודת אמנות.
הרשויות הצבאיות בפולין רמזו לו
שבגלל פועלו רבים סיכוייו לבלות
שנים רבות בכלא צבאי. לכן הוא חיפש
דרך בריחה מפולין.
גרושתו היתה מעוניינת, מסיבות
שלה, לצאת מפולין. ראשית היא רצתה
לראות את אימה שחייה בישראל.
שנית היא ביקשה להתרחק ביחד עם
הילד, שהיה אצלה, מבעלה לשעבר,

שהמשיך להתגורר איתה באותה דירה
גם אחרי הגירושין.
מכיוון ששילטונות פולין מתירים
רק למישפחות שלמות לעזוב את הארץ,
ומכיוון שבתעודות של בני־הזוג
לא נרשם, מסיבות טכניות, שהם
גרושים, החליטו ולדימיר ודנה לצאת
ביחד, כזוג נשוי. כמקובל, הגיעה מישראל
בקשה לאיחוד־משפחות והמשפחה
יצאה מפוליך, כשבידיה תעודת
גירוש. פירוש הדבר, שאין להם דרך
חזרה.
בוינה יכלו בני־המישפחה לשנות
כיוון. אבל בכיסיהם היו רק 20 דולר
שהותר להם לקחת עימם והם החליטו
לנצל את האשרה לישראל והגיעו
לנמל־התעופה בן־גוריון.

מינ הגי
א צי לו ת פו לני ת

¥ 4למה שקרה מאז יש לכל אחד
מהמשולש — הבעל, אשתו וקל־צ׳ינסקי
— וגם לבן — גירסה משלו.
מספר וולדימיר גמסה, גבר
יפה־תואר, ממוצע־קומה, בפולנית:
— יווף י ^ן י

ז * י ל יד

י וועול) יס״

84ס?3 6 0 4 /

,ץ95י גו 0ל

(ייי; 0ו ר

גי מ ^ ר,

^ ,ועזרדע \~יז<ו׳צוי

ר.ץ1 ?-ור

ע סי׳ נין

י׳<ש >0רע_

ץ ו 1/1

־(זיז ס׳, 1

עעיזו׳

7י >׳<5רע
עזו;! 0ג>,ר ^ 1נ נ ^

ע ל עיו ^ ך

רוליגיר לן<ה

ג ;0י,£

ן!ר; ו<1ו

]1י 18| 711ך 1ץ 8 ¥11111 מיכתב שנשלח כביכול על״ידי מנהל מח*
! | 1 1 /1לקת האשרות במשרד״הפנים. על״סמך
# 1 1 /1 1ן
מיכתב זה, שאינו מודפס על נייר רשמי, נשללה מולדימיר תעודת־העולה.
111— 1

מספר ולדימיר :״בוקר אחד טילפנה
אלי דנה מתל־אביב וביקשה שאבוא
להתארח אצל אנדרי. באתי עם הילד.
היא אמרה לו שלא ייסע איתי לאיטליה,
אם הוא יישאר איתה, תהיה
להם דירה גדולה, של אנדרי, והיא
תתחתן עם אנדרי״.

רק סיבות
הומניטאריות

^ ב ן תומם מחזק את גירסת
\ 1אביו. למרות שהוא רק שנה וחצי
בארץ הוא דובר עברית טובה ונראה
מבוגר, על״פי מיבנה גופו, מגילו.
אמר תומס :״לא טוב לי פה. אני לא
רוצה להישאר כאן. זוהי ארץ של יהודים
ואני לא יהודי. לכן פגעו בי, בבית־הספר,
למשל. אני לא רוצה להישאר
פה ולא רוצה ללכת לצבא״.
לקלצ׳ינסקי גירסה אחרת על
המיפגש :״קודם כל, אני לא יכול
להתחתן עם אף אחת, כי אני עדיין לא
גרוש. שנית יש לי חברה צעירה כבר

אחר. אני רוצה את הילד איתי כי הוא
מגיע לי לפי פסק־הדין מפולין. ביחד
נקבל מקום לגור מהסוכנות. הילד
רוצה להישאר כאן, אבל האבא שלו
עושה לו שטיפת־מוח ולי הוא לא נותן
אפילו לבקר אותו בעתלית״.

היא גילתה לי שהוא אינו יהודי ולמרות
זאת לו יש זכויות של עולה ולה אין
שום דבר.״
קלצ׳ינסקי פעל בדרכים שלו. הוא
מכיר לדבריו את מי שיש לו השפעה
בעניינים אלה במשרד־הפנים ובסוכנות.
בשלב
ראשון הוא נתן לדנה מקום-
לינה בביתו, וסידר לה עבודה ומקום־
לימודים בקורס להנהלת־חשבונות בחיפה
מטעם הסוכנות.
ממשיכה דנה :״באתי למשרד־הק־ליטה
וסיפרתי להם את כל האמת שאני
לא נשואה לו, שהוא לא יהודי ושאני
רוצה דירה כדי שאוכל לגור עם הבן
שלי, ושיסדרו לי מקום עבודה. אז
לקחו ממני את התעודות שלי, של
עולה חדשה, ואם לא אנדרי לא היה לי
אפילו מה לאכול.״
ובעתלית עשה ולדימיר את כל ההכנות
לצאת לאיטליה, למחנה פליטים
פולנים פוליטיים שבחסות האפיפיור.
הוא התכוון לצאת עם בנו, שלא גילה
עניין בהישארות בארץ.
ולדימיר פנה למישרד־הפנים בחדרה,
בבקשת תעודת מעבר לאיטליה.
כאן כבר היתה ידועה פרשת ההגעה
לישראל במירמה ופקיד המשרד ביקש

מולדימיר את התעודות, החרים אותן,
הבהיר לו שבנו לא יוכל לצאת איתו.
כעבור זמן מה הועבר לידי ולדימיר
העתק ממכתב שנשלח אליו ממנהל
המחלקה לאשרות, יוסף טוב. במכתב,
הכתוב בכתב־יד, ושאינו נושא שום
חותמת רישמית, נאמר :״מאחר והתברר
שאשרת־העולה שניתנה לך, ניתנה
על־פי הודעה כוזבת, שהינו נשוי למי
שחוק־השבות חל עליו, בעוד שלמעשה
הינך גרוש ממנה, עוד לפני שעלית
לארץ, הוחלט, על־פי מי שהוסמך לכך

לטל 5נ

לתגרים
^ פגישה בדירתו השכורה של
) אנדרי, ברחוב ברטנורה בתל־אביב,
היה המשך חמור ביותר. קל־צ׳ינסקי,
שהכריז על עצמו כיושב־ראש
ועדת־הפנים במרכז חרות פנה ליושב־ראש
הועדה בכנסת, דוב שילנסקי.
התוצאה לא איחרה לבוא וב־ 1באוקטובר
פנה שילנסקי מעל נייר
רישמי שלו, כח״כ, למנהל האוכלוסין
בלישכה הראשית של מישרד־הפנים
בירושלים.
כתב שילנסקי :״תשומת־ליבי הופנתה
על־ידי אזרח לקביעתכם שמר
גמפה ולדימיר השיג אשרת־עליה עלפי
הודעה כוזבת, לפיה הוא נשוי למי
שחוק השבות חל עליו, וכי החלטתם
לבטל את אשרת־העליה, וררשתם ממנו
שיעזוב את הארץ ללא דיחוי.

דניאלה עלתה אדצה 3בת של גיוות. חיא
הביאה איחה את בעלה־רשעבו הנוצר
(למעלה מימין) .אנוו״ קלצ״נסק (למערה
משמאל) ,גם הוא גו, שינן אוהה בביתו והפעיל
את ידידו שילנסקי כדי לגוש את הבעל מהארץ
בחוק, לבטל אשרת־העולה שלך. אי־לכך
הינך נדרש לעזוב את הארץ ללא
דיחוי, אחרת נאלץ לנקוט באמצעים
הדרושים לגירושו מהארץ״.
טוב מאשר שנשלח מכתב כזה, אך
לא זה המצוי בידי ולדימיר, כי אם
מכתב רשמי, על נייר רשמי.
על מה שהתרחש בחודש שאחרי־כן

חמש שנים, ואנחנו אוהבים. אני עזרתי
לדנה רק מסיבות הומניטאריות ואני
לא צריך את הדירה שהיא אמורה לקבל
מהסוכנות. אני מכיר בזכות הפליטים
הפוליטיים מפולין. הוא לא היה
פעיל בסולידאריות, ואני בדקתי את
זה. הוא בסך־הכל לא רצה לחיות
במישטר קומוניסטי ואני מכבד אותו

על כך. אבל הוא לא חייב להישאר כאן.
הוא קורא ליהודים כאן ״יהודונים״,
הוא לא רוצה לגור במרכז־הקליטה
בעתלית עם כושים, כלומר עם עולים
מאתיופיה, ומשמיע כל הזמן הערות
אנטישמיות.״
סיפרה דנה :״אני בכלל לא חושבת
^,חחחח? י 1״ ?זח?זוז־ר־י ולז> זזח עת

1תומס גמפה בן ה־ ,13 בן

להורים הגרושים, טוען 1 שהוא נרדף על שום היותו נוצרי.
״לדברי אותו אזרח אין אתם נוקטים
אמצעים אפקטיביים לביצוע קביעת־כס־החלטתכם,
ולמרות אזהרתכם מלפני
חודשים מספר, שתנקטו באמצעים
באם הנ״ל לא יעזוב את הארץ, ממשיך
הנ״ל לשהות בארץ, ואף מתגורר במקום
השייך לציבור: מרכז הקליטה
בעתלית.
״עליי לציין כי האזרח שפנה אליי
מסר לי כי מר גמפה משתמש בביטויים
כלפי העם היהודי השגורים בפי אנטי־
(המשך בעמוד )50

£323• 43

התלמידות וצו לפתות את המורה,

המורה

נאשם ניב
,צריך היה להיות מברזל כדי לעמוד בפניהן!
*ץ רין־ היה להיות מברזל כדי
לעמוד בפני הפיתויים של התלמידות,
שהיו כולן התמסרות,״ העידה
השבוע אסתר, אשתו של המורה אריה
ניב.

ניב על סססל־הנאשמים

,לא נשפתי
^ לה בחזה!* ,
^ בית־המישסט לא הכחיש ניב
שקיים יחסי־מין עם כמה מתל-
מידותיו. אולם מאחר שכל הבנות
בכיתה י״ב היו מעל גיל ,17 מתיר לו
החוק לקיים איתן יחסי־מין בהסכמה.
ההאשמות נגרו הן כי בשני מיקרים
שכב עם נערות נגר רצונן, וכי באחרות
עשה מעשים מגונים בכוח. רק במיקרה
אחר הוא נאשם במעשה מגונה בקטי־

אולם מי שראה את המורה יפה־התואר
בבית־המישפט יכול היה להבין
כי הוא היה אתגר כה גדול לנשיותן
המלבלבת של תלמידותיו, עד שגם הן
לא יכלו לעמוד בפיתוי.

״כדי להרגיע אותה התנשקנו והתחבקנו...״

ניב הוא גבה־קומה ותמיר. לחייו
השקועות משוות לו מראה סגפני
משהו, ותלתליו המכסיפים משווים לו
אצילות. אולם לא רק יופיו הגופני
משך את התלמידות. ברור כי בין כל
המורות האפורות של בית־הספר המקצועי
בראשון־לציון, בלט ניב כמו טווס
של זהב. הוא היה איש העולם הגדול,
שהקסים את התלמידים בסיפורים על
אפגניסתאן וטיולים בארצות אכזוטיות
אחרות. הוא שילהב את דמיונן של
הנערות המתבגרות והיה אתגר עבורן.
גילו ,45 ,שהיה כגיל אבותיהן, והיותו
איש־מרות, משכו את הנערות לכבוש
אותו כדי להוכיח את נשיותן הצעירה.
ניב הקל על הבנות להתקרב אליו,
מכיוון שלא שמר על דיסטנץ. הוא
הרשה לתלמידיו לטלפן ולבוא אליו
לקיבוץ בכל שעה משעות היום והלילה.
הם ידעו כי אפשר לפנות אליו בכל
בעיה שהיא, בעניינים אישיים, לימודיים
וחברתיים. הוא הזמין את תלמידיו
גם למסיבות יום־הולדת שערך בקיבוץ.

רק הבנות, אלא גם מרבית
הבנים שלמדו אצלו הוקסמו מניב. הם
הכירו ברצונו הכן לעזור להם לעבור
את בחינות־הבגרות, והעריכו זאת.
הסניגור, עורך־הדין אבי ארליך, הביא
לבית־המישפט כעדי־הגנה כמה תלמידים
ותלמידות, שסיפרו כי ניב עזר
להם בבעיות משמעת אצל המנהל,
פטר אותם מתשלום דמי הטיול השנתי
בגלל מצוקה כלכלית, ובכלל, היה להם
כמו אב.
נראה שיש בניב משהו ילדותי, שלא

התבגר. הוא מצא שפה משותפת עם
תלמידיו ודיבר איתם כשווה אל שווים
על בעיות גיל״ההתבגרות. הוא נהג
לדבר בכיתה על סקס, סמים, שירה
ומוסיקה. בכיתה אחת, שהיו בה רק
בנות, הפכו השיעורים לחגיגה אחת
מתמשכת. הבנות ניצלו את חולשתו
של המורה והיו מפריחות לעברו,הערות
כחולות׳ וציחקוקים דו־משמעד
תיים כל השיעור.
ניב היה מורה בלתי־שיגרתי, הוא
לא האמין במיבחנים. הוא חשב כי
תוצאות המיבחן אינן משקפות את
המציאות, בגלל הלחץ שאליו נכנס
התלמיד. לכן העדיף לקבוע את הציונים
על פי עבורות־בית וחיבורים. הוא
היה נותן לתלמידים מראש את התשובות
למיבחנים. התובעת, שרה דותן,
מאשימה את המורה בהפרת־אימונים
על כך שמסר את התשובות למיבחנים
רק לתלמידות שחיבב במיוחד, ושאיתן
קיים יחסי־מין.

ציור התלמידה
חץ מן הלב שובר את המנעול ופולח את הלב

גט׳ שהיווה אתגר לנשיות! המלבלבת
נה. יתר האישומים הם עישון סמים עם
הנערות והפרת־אימונים כמורה.
ניב הכחיש שנתן את תוצאות
הבחינה רק לנערות החביבות עליו.
הוא העיד כי בגלל פילוסופיית־החיים
שלו נתן את התוצאות כמעט לכל
התלמידים. כרי לעזור להם ולעודד
אותם. תלמידים שהעידו כעדי־הגנה
אישרו את הדבר.
במיקרה אחר ראה מנהל בית־הספר
את המורה ניב מתחבק עם תלמידה
במכוניתו. המנהל קרא לניב והעיר לו
שאסור למורה להתנהג כך .״אבל אני
הייתי איתה בידידות בלי עניין מיני״.
העיד ניב ,״היא אמרה לי שהיא רוצה

תובעת דותן
מעשה מגונה בקטינה

בעל ואשה. נסענו יחד לטיולים, אכלנו
במיסעדות ויצאנו לבלות. כמעט בכל
פגישה היינו מקיימים יחסי־מין,״ העיד
המורה .״החוקר שאל אותי במישטרה
למה נתתי לשלי מצית. זה היה בעיני
כאילו הוא רצה להגיד שהיא ירדה עד
כדי כך שהיתה צריכה לעשות יחסי־מין
בשביל לקבל מתנה, וזה בעיני
זנות, ואני לא רציתי שהוא יגיד את זה
על שלי, שאותה אהבתי באמת״.
שלי, שהעירה בבית־המישפט, נראתה
לניב שונה לגמרי מזו שהכיר ב־בית־הספר
.״שלי שהכרתי היתה בחורה
שמחה וחייכנית, וכאן היא היתה
לחוצה ונבוכה,״ ציין. אבל שלי המשיכה
לאהוב אותו, לדבריו, גם בעת
החקירה. היא טילפנה להודיע לו כי
נחקרה, מייד אחרי שהשוטר יצא מביתה.
ניב
הכחיש את האישום המיוחס לו
לגבי שלי, כי אחרי שנפרדה ממנו
ביקש כי תבוא איתו לשיחה חשובה,
לקח אותה לפרדס וכאשר התנגדה לו,
אנס אותה. הוא טען כי כל יחסי־המין
ביניהם היו מרצונה המלא של שלי.
על יחסיו עם נערה אחרת מאותה
כיתה, רותי, סיפר כף :״בסמינר הציוני,
שהיה בטיבעון, הייתי בחדר של רותי.
הבנות הכניסו לחדר עוד מיטה, וכל
החדר היה מיטה אחת גדולה. היינו
כולנו על המיטה, וקשה לתאר את
האווירה שהיתה. היה מישחק־ידיים עד
כדי כר שהייתי על המיטה על ארבע
והבנות רכבו עליי כמו על סוס. אני
מודה בכך, אבל זה היה יפה. רותי נתנה
לי בצחוק סטירת־לחי, והיו לה ציפורניים
כמו למכשפה, וזה כאב לי. אז
אמרתי לה שאם תיתן לי עוד סטירה
אני אנשק אותה. אלמלא היתה נותנת
לי סטירת־לחי שניה. היא לא היתה
מקבלת את הנשיקה. היא הזמינה את

המורה תיאר את רותי ואת התנהגותה
:״רותי היתה באה אלינו לקיבוץ
לבושה במכנסיים קצרים וחולצה בלי
חזיה. כשהיא היתה הולכת במכנסי-
שורט השחורים והצמודים, הייתי רואה
כל הזמן את התחתונים שלה. בוודאי
שזה השפיע עליי. אכל היא תמיד היתה
עם מישהו, ואני אף פעם לא הכנסתי
אותה בכוח לחדר־השינה שלי ונשכתי
לה בחזה. אילו עשיתי זאת, מדוע היא
חזרה ובאה, אחרי זה, עוד הרבה פעמים
אליי לקיבוץ?״ שאל.

״הייגו עירומים
על השמיכה!,,

סניגור ארליך
״הן הטרידו אותו ביום ובלילה*

לדבר
איתי על בעייה אישית, ואני
לקחתי אותה במכונית לחוף פלמחים,
והלכנו לטייל על החוף. היא סיפרה לי
שהחבר שלה רוצה לקיים איתה יח־סי־מין,
ושאלה לעצתי. היא היתה מאוד
בלחץ, וכדי להרגיע אותה התחבקתי
והתנשקתי איתה במכונית, בלי כל קונוטציה
אחרת. זה היה נורא חברותי,
כמו אחים. וגם סיפרתי על זה אחר־כך
להוריה, והם הסכימו אתי ״,סיפר.
ניב היה מודע לכר שהרבה נערות
התאהבו בו, והוא אמר בבית־המישפט:
״היה לה אהבה בשבילי, ואני הכרתי
את זה ולא נגעתי בה״.
אולם אריה ניב לא היה מברזל. אחת
הנערות, יפה וחמודה, גרמה לו להתאהב
בה .״במישטרה הכחשתי שהיו לי
יחסי־מין עם שלי(שם בדוי, כל השמות
של התלמידים נאסרו לפירסום) או עם
תלמידות אחרות. אני לא רציתי לספר
זאת, כדי שהן לא תסבולנה בשביל דבר
כזה. ואמרתי לשוטר שגם אילו זה היה
נכון, לא הייתי מספר לו על זה.״
בבית־המישפט הודה המורה כי
קיים יחסי־מין עם שלי .״מה לעשות,
אני התאהבתי בה. זה קורה. היינו כמו

וייס נאשם גם בעישון סמים עם
לתלמידות, והוא מספר על כך :״אחרי
מסיבת־הסיום של השנה רקדנו, והיה
חם מאוד. אמרתי לאילנה, שיש לי יחס
די טוב איתה: בואי ניקח אוויר ונעשן.
היא הביאה איתה עוד חברה, ונסענו
במכונית שלי כמה מטרים, פתחנו את
הדלתות ועישנו סיגריות.
״בקיבוץ מקבלים סיגריות נובלס,
ואני לא אוהב אותן. אני נוהג לעשן י
מקטרת וסיגרים, ולוקח את העשן
לריאות. אז נובלס אינה די חריפה בשבילי.
הכי קרוב שאפשר להגיע לסיגרים,
זה על־ידי טבק בדואי ירוק, חתוך
גס. הטבק הזה נורא מסריח, אבל זה
טבק טוב.
״במדינת־ישראל קשה לקנות נייר
של סיגריות, כמעט בלתי־אפשרי. אז
הייתי מוציא את הטבק מסיגריות של
נובלס. וממלא אותן בטבק הבדואי. את
הטבק הזה הייתי מביא בעצמי מנו־אייכה,
או קונה אותו אצל פועל ערבי
מעזה. אבל זה לא היה גראס, או כל סם
אחר. איני מעשן שום רבר עם סמים,
לא יחד עם הבנות, ולא בלעדיהן,
בתקופה הזאת.״
החקירה בקשר למורה נפתחה בגלל
בחורה אחת שהתלוננה במישטרה על
אונס שבוצע בה על־ידי כמה גברים.
תוך כדי עדותה סיפרה בתמימות כי
עישנה חשיש עם המורה ניב. נערה זו
לא הגיעה לבית־המישפט להעיר,
מכיוון שהיא מאושפזת כיוס .״היא
היתה האסטרו של הכיתה,״ הגריר או־

קבוצת החיילות באולם בית־המישסט
,.הייתי מתאבדת אילו הייתי צריכה להשיג ציונים על־ידי מגע מיני!־

חיילת באולם
״הוא זקן ולא חתיך!״

.,הוא חתיך!־

חיילות בבית־הסישפט

מישפטי של ניב מושך הרבה קהל. בעיקר מלא
האולם בצעירים, צעירות וחיילים.
השבוע, באשר העיד ניב, ערבו מישאל ביו החיי לות
שמילאו את האולם. הבנות באו למישפט בשהן
מלוות במורתן בצבא. וישבו מרותקות. לעיתים
השמיעו קריאות וציחקוקים תוך בדי עדותו.
״אנחנו מבאר״שבע, ואף פעם לא היכרנו אותו
מקודם,־ אמרה אחת ,״לי לא היו מורים באלה״.
חברתה ציחקקה ואמרה שהיא היתה מתאבדת,

תה ניב. והוא הסביר לשופטת שולמית
ולנשטיין כי במילה ״אסטרו״ הוא מתכוון
לאסטרונאוטית, מרחפת.
ניב נאשם גם במיקרה אחד של
מעשה מגונה בקטינה. כאשר נחקר
במישטרה, אם הוא מכיר נערה בשם
אורה, הכחיש זאת. בבית־המישפט הסביר
:״אורה היתה תלמידה שלי בערר
חודש ימים. היא היתה בכיתה י׳ .היה
ברור לי שהיא מאוהבת בי, כי היא
אמרה לי יום אחד שהיא מאוהבת בגבר
מבוגר ממנה בהרבה ואני הבנתי שהיא
מתכוונת אלי. אמרתי לה שהיא קטנה,
אבל היא אמרה לי שהיא נכנסה מאוחר
לבית־הספר ונשארה כיתה, ולכן היא
יותר מבוגרת מהבנות בכיתה.
״הייתי בטוח שהיא בת . 17 אבל לא
שאלתי אותה במפורש. היא סיפרה
לחברה שלה שהיא בילתה איתי את כל
הלילה וזה היה צחוק, כי החברה ידעה
שזה לא נכון.
״לא הגעתי איתה ליחסי־מין מלאים.
היינו שנינו ערומים על השמיכה
ביחד. במישטרה אמרתי שלא מכיר

אילו היתה צריבה להשיג ציונים על״ידי מגע מיני
עם המורה.
הוא בכלל לא חתיך, וגם זקן,־ העירה נערהאחרת. אבל חיילת גבוהת־קומה הביטה במבט
חולמני ואמרה :״אני דווקא מבינה אותן. יש לו
דיבור כל-כך יפה. ולמרות שהוא זקן. אני חושבת
שהוא חתיך״.
עם תום ההפסקה מיהרו החיילות בחזרה לאולם.
תוך קריאות ״בואו מהר, שלא נאחר את המישפט!״

תלמידה בשם אורה, מכיוון שבשבילי
היא היתה קרן־שמש, ולכן קראתי לה
,אור׳ ,ובכלל שכחתי את שמה המלא.״
נדמה כי הקורבן האמיתי של כל
הפרשה היא אסתר, אשתו של ניב. היא
עמדה לצידו מהרגע שבו נעצר, וב־ראיונות
לעיתונים צידדה בו.
בבית־המישפט סיפרה השבוע, כי
היא עומדת להתגרש ממנו. היא הסבירה
כי ההחלטה גמלה בה כבר לפני
זמן מה .״זה לא היה קשור בכלל למיש־פט,
אלא זה בגלל הבדלי־מנטליות
ביני ובין אריה,״ העידה האשה.
היא סיפרה כי היא דור שני בקיבוץ,
וקשורה לחיי־הקיבוץ .״לאריה יש צי־פור־חופש
בלב, והוא לא יכול להמשיך
לחיות בקיבוץ, ואני לא אוכל לעזוב
את המשק, ולכן החלטתי להתגרש.״
אולם אסתר לא התעלמה מכך
שגילוי הפרשה גרס לה סבל רב .״אבל
בכל זאת,החלטתי שאני רוצה לבוא
לבית־המישפט ולספר על התנהגותן
של הבנות, שהיו מלאות אהבה והתמסרות
לאריה. הן היו מטרידות אותנו

בבית ביום ובלילה. היו מגיעות בבגדים
חשופים. והיה צריך להיות מברזל כדי
לעמוד בפניהן.״
אסתר גם ניסתה להסביר את קשריו
של בעלה עם תלמידות בהסר האבהי
שהיה לו, בגלל הניתוק מילדיו. ניב
היה נשוי בעבר, ויש לו שני ילדים,
אולם, אין הוא נפגש איתם .״אני הייתי
אלמנה עם שני ילדים, כאשר התחתנתי
עם ניב. הוא התקשר מאוד לבן
הקטן שלי, שהוא היום בן ,17 והיו להם
יחסים מאוד יפים. הוא בכלל אדם
הנותן הרבה. והוא תמיד ג׳נטלמן״.
תלמידיו ותלמידותיו של ניב ממשיכים
לבקרו גם במעצר. הם מגיעים
לבית־המישפט. לוחצים את ידו ומביאים
לו קפה מהמיזנון.
אחת התלמידות שלחה לו ציור
שציירה כאשר נעצר. בציור רואים את
ניב מאחורי סורגים, וחץ אהבה יוצא
מליבה של התלמידה. מפלח את מנעול
בית־הסוהר וחודר לליבו של ניב.

אילנה אלון