גליון 2473 מתאריך 23 בינואר 1985

השאלה היא
לא על מה לוותר,
1111111313158

כן, כי מי שיודעת נמה להשתמש בימי המחזור, לא
מוותרת עלאף פעילות. היא יוצאת לטיול, רוקדת
במסיבה,נפגשת ענזחברים וממשיכה הכלכרגיל.
נכון שאפשר להרגיש מוגבלתבזמן המחזור, אבל
אפשר גם להרגיש כרגיל, אם יודעים במה להשתמש.
רק אס את משתמשת ב״פמיניקס״ הטמפון החדש, את
יודעת שאת לא צריכה לוותר על שום דבר, כי
ל״פמיניקס״ כל היתרונות שיאפשרו לך להמשיך כרגיל.
״פמיניקס״ הוא טמפון קטן שפותח במעבדות שווצריות
משוכללות לאחרבדיקות וניסויים רבים .״פמיניקס״
עשוי מהרכב מיוחד של כותנה וזהורית, שילוב המעניק
לו רכות וכושר ספיגה מעולה.
״פמיניקס״ הוא טמפון ללא מוליך, ואת מחדירה אותו
בקלות, בשרת ידך בלבד. הטמפון היגיני ומונע ריחות
לוואי וכך את נשארת רעננה ונקיה כלהזמן.
״פמיניקס״ נש ובטוח מאד לשימוש. נוח משום שהוא
מתרחב בהתאם למבנה הנרתיק שלך(בצורת גליל
כמעט סימטרי) ,ובטוח משום שאין כלחשש שבגדייך
התחתונים יוכתמו.
עם יתרונות כאלו, את לא צריכה לוותר על אף פעילות,
לא על המסיבה,לא על הטיול ולא על אף בילוי אחר.

אס את רוצה שגם לחברה שלך לא יהיו ״תרוצינר,
ספרי לה על״פמיניקס״ היא תשמח להיות בענינים.
את ״פמיניקס״ ניתן להשיג בשלושה גדלים: מיני, נורמל
וסופר, גמבאריזה של 20 טמפוניס;בפרפומריות, בתי
המרקחת ורשתות השווק.

טמפ 11י

פגזמיקס

פ ב לי לקס 3

פגז מקס

סופו

פמי? ?17

פגז תז ק לז ^

מחד

פמידקס

.מכחכינ[
כל אחד והאתתסי שד1
נסיונו של הקורא קלר הוא הוכחה
נוספת לאיוולת שבהצגה סטריאו טיפית
של העולים מאתיופיה
(העולם הזה .)9.1
התאכזבתי מכך שהעולם הזה התעלם מן
העוברה כי העולים מאתיופיה באים מארץ בה
התחוללה מהפיכה ובה מתחוללת מלחמת־אזרחים,
ואשר תושביה — כולל רבים מהיהורים
— מושפעים מתורות מהפכניות.
על חשיבות גורם זה הזדמן לי לעמור באופן
אישי, כאשר נפגשתי עם עולה מאתיופיה, בעל
השכלה רחבה וידע פוליטי עמוק. אחרי שנה
בארץ הוא קנה לעצמו מספיק ידע בעברית כדי
לנהל שיחה על תפקידן של מעצמות־העל בעולם
השלישי. ורק כשהיה מדובר במונחים מארכסיס־טיים,
נאלץ להשתמש במילים אנגליות, כנראה
מכיוון שבאולפן בו למד לא כללו לימור מילים
אלה בלימוד השפה העברית.
בכל הנוגע לדת הוא אתיאיסט קיצוני ורואה
את היהדות כאחת האמונות שיש להעבירן מן
אדם קלר, תל־אביב
העולם•

גידר אמריקה
הקורא אבני מבקש ל שנן את
התהלבותם של העיתונאים היש ראלים
המדווחים לעיתוניהם מניו-
יורק, ומשווה את התרשמויותיהם
לאלה שהיו לו כאשר ביקר לראשונה
באמריקה, בגיל .15
הם מגלים לנו את אמריקה ...הם פוקחים לנו
את העיניים: הנפלאות, הגסויות, הסופרמרקטים
וגורדי־השחקים.
אבל אם הכתבים הנכבדים היו ־מעורים מעט
יותר, היו יודעים שהקורה במועדון־סכס
אמריקאי כפלאטויס רטריט, הוא כאין וכאפס
לעומת הנעשה בכל קיבוץ ומושב בארץ, אצל
אלה הבוחרים בסוג זה של בילוי, כמובן.
ובכלל הייתי מציע לכתבים הישראליים
להימנע מביקורים במועדונים הנ״ל, מכיוון
שבשנתיים האחרונות הם הפכו מקום־מיפגש
מוצהר לחולי הרפס.
הכתיבה הזאת שלהם מזכירה לי אותו מכתב
ראשון שכתבתי להוריי, לפני 25 שנים, כאשר
הגעתי לניו־יורק לראשונה. אז הייתי בן ,15 והיה
חירוש־מה בדברים. היום כבר לא.
ולבסוף, עצה קטנה לעיתונאינו: להתבונן
מסביב ואז יסתבר להם שפרט לגודל ולרעש. אין
לה, למעשה, לניו־יורק מה להציע לישראלי. לא
לחינם קוראים מביני־דבר לישראל ״אמריקה
אמנון אבני, סאנדסטון,
הקטנה״!
י מינסוטה, ארצות־הברית

היועץ שהיה!
ליועץ
על אבנר סריסי. עתרו האישי של מיד לוי,
,מ לו
אומרים שהוא חובב מיסמכים
מפתחות כפולים לבל הארונות במישרר
ו שנ ת * כשהוא מתעלם עם פקידה בתוך
לישיבת השר. כל שר היה שמח להיפטר מאיש
כזה. מדוע החזיר אותו דוד לוי
לתפקידה אחרי שכבר ניסה
לסלק אותו. לפני שבועיים?

אנשי חרות נבהלו מהצלחותיו, במערך שרו
לו שירי־הלל והפופולאריות שלו עלתה
השבוע מעלה־מעלה. אבל רוב הצלחותיו
^ של שימעון פרס לא היו
אלא בחזית התדמית,
והפירסומת.
התיקשורת
שקרם ואקדחים

אשתי, הגנרלית

כתבת השער האחורי:

בפעם הראשונה: סיפורו האישי של
הלמוט בנגה. אביה של פנינה (״לולו״)
רוזנבלום, שניצל ברגע האחרון מעמוד
התליה בירדן. ושגילה בישראל את לילי,
עוד בת שהוא לא ידע על
קיומה. סיפור של סכנות. אה־בות.
הרפתקות והרבה בנות.

פק ק 1נל א נניס
כיצד נתפסה עובדת בכלא במצב
מביך עם אסיר שהתאהב בה
ואיך גילה קצין־הביט־חון
רומן בין מדריכה
חברתית ואנס ידוע.

הדובר שיקר לעי
תוצאים, העולם ה זה
לא האמין לו
ופירס םאתהס קו פ
• האםהסתבכה שרה
אנג ל גם בפר שת האקדח
שנמצא לפני שבועבכלא!

נגד איידם 7070

בשעה שהאשה הראשונה בישראל לקתה
במחלת האיירס ביגלל עירוי־רס. מצא
הפרופסור רוני לפין. יליר הארץ וכירורג
בבית־חולים קליפורני פיתרון: רם

האליל השותה

לא מתון רכילות, רק מתון
סקרנות ורק בשביל האיזון, היה
הקורא רצהבי רוצה לדעת מעט גם
על הצד השני של המטבע, כאשר
הגנרל (העולם הזה )16.1הוא
גנרלית.
ורדה אלדר קובעת, כי מאחורי כל גנרל
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2473

שלושת המועמדים הרציניים. חיים יבין
(בתמונה) .דן שילון ויוסי צמח. כלל לא
הופיעו לאירוע. הם חיכו בבית לתוצאות.
אך חברי ועדת־המיכרזים, שהתכנסו
לבחור במנהל הטלוויזיה. היו
עסוקים בתככים פוליטיים
והתפזרו בלי לקבל החלטה.

שימשו פיוסומוז אבא של

ג׳ימי גרייבס איננו כדורגלן־הצמרת
האנגלי היחיד שנפל קרבן לאלכוהול
(העולם הזה .)16.1גם לג׳ורג׳ בסט
האגדי יש בעיית״שתייה.
כדרכי בקודש, דבר ראשון שעשיתי כאשר
חזרתי, השבוע, מביקור בלונדון, היה לקרוא את
הגליון האחרון של העולם הזה. נתקלתי בכתבה
על השר השותה, בה הזכרתם גם את נרייבס,
הכדורגלן־השתיין. והנה מה רוצה צרוף־המקרים?
באותו שבוע שהייתי בלונדון התנהל ברעש גדול
משפטו של מי שהיה אליל הכדורגל האנגלי,
ג׳ורג׳ בסט, מי שהיה המלר של מנציסטר
יונייטד.
הכמיהה של בסט לטיפה המרה היתה ידועה
מאז ומתמיד, אבל ערב חג־המולד הוא נתפש נוהג
כשבדמו פי שלוש מכמות האלכוהול המותרת
ואם לא דיי בכר, גם ניסה להכות את
שוטר־התנועה שעצר אותו.
לא עזר לבסט שום דבר והוא קיבל שלושה
חודשי־מאסר ואפילו הבטחתו לשופט כי הוא
יעבור בפעם השלישית ניתוח, בו משתילים
גלולה שאינה נמסה במעיים. כרי להמית את
התשוקה לאלכוהול, לא עשתה כל רושם על
רחל שולמן, תל־אביב
השופט.

כתבת ה שער הקידמי:

לאן נעלמה חני
פרי מהפתיחה החגיגית?
• הצרות
של המיליונר אב רהם
ראד, ה אי ש
• מה עושה אניבה

מהבית הלבן
(בתמונה) עם בנו של אולסי פריז •
נהג־מונית נטפל ללי די ה אופיר •
חתונות צפויות בקרוב
אצל מירה ויינגרטן־נוף
ואצל מיקי שטראוס.

מיכתבים
זה היה העולם הזה שהיה
במיטבח של בו־גוריון

קורא יקר תשקיף במדינה
הנדון הצעה סודית
עלי דפנה
יומן איישי -היהפוך כושי עורו׳
אנימים בעיות הרמטכ״ל
בדרך לנסיגה

מה הם אומרים, מה הן
אומרות -מאיר ניצן. יורם
אוברקוביץ, נתן ברון. יהושע שגיא.
יובל קרן ורותי בן־אברהם

״בניגוד לקריינים
שקוראים טקסטים
כתובים, אצלי, כמו
בשיחה עם חכר •,נפלטים דברים,״
מתוודה ה שיח יקיר (״יקי״) אביב,
שפגע באתיופים ופוטר
מעבודתו ברשת גימל.
מונולוג של אייט רדיו

קופמן, מרסל המלצר הנצחי
של ״כשית״ ,סכר
בנתן אל תר מן
וב אב רה ם חלפי,
מספר על ילדותו
ונעוריו בצרפת
ומכריז על עצמו-, :אני פועל
מפורסם!״ עכשיו, בגיל ,70 הו א
פורש- .צריך לדעת
מתי להפסיק,״ הו א
0 1אומר .״חבל שהפולי־טי
ק אי םלא יודעים!״

מתחכמים

לפני כמה חוד שים ה ת חנן אחד
הח״כים לפני חבריו ל ד חו תאת
מועד הבחירות, כדי שלא תיפגע
הפנסיה שלו, חלילה.
חבריו מצאו פיתרון:
ה חו ק( ל א הח״כ) תוקן,
והח׳׳במק בל פנסיה.

המדורים הקבועים:

אתה והימקל -חבילה שכזאת
לילות יימראל -חגיגה עם אלוויס 26
חלון ראווה השימלה היא

נם מעיל

׳מידור -איך ברח יצחק שמיר 30 תמרורים
קולנוע -ההומו־סקסואל 34 שברח אל הכפור
תימבצופן -רות. איפה הסוף

(שתי אותיות) ז3 הורוסקופ -דלי
זה וגם זה -אצל בן עזרא 38 בעתלית 44 יחל מהחלת על כל העולם
סלים ומחת
השחקנים הסובייטיים
הודו
בשיחות פרטי ות
באנטוורפן
כי היו רוצים לשחק בתל-אביב,
לי גיונסון (בתמונה) מטפר
להעולם הזה :״עם
בל סל שהם קלעו
אני הלכתי למות!״
5דקות מפתח־תיקווה
שוכנת העיירה ראש־העין, הנתונה באווירה
של המערב הפרוע. הצתות, יריות,
הטמנת רימוני־יד — אלה הם רק הסימנים
החיצוניים של מילחמות בין חמולות, שמאחוריהן
גם ניצבות המיפלגות השולטות
במועצה המקומית. המיל־חמה
האמיתית היא כלכלית,
האפשרות לפתוח תוד
נת־דלק, וגם סופרמרקט.

צל״ש לשופטת
היה קשה להאמין כי ויקטוריה אום
טרובסקי־כהן, בעבר סרקליטת מחוז,
תקבל את טענות רסני

גוריה. אך השוסטת הפתי־עה
את כולם בהחלטתה.

וה היה העובס הזה שהיה
בגליון.העולם הזה־ שהופיע השבוע לפני 25 שנה סופר
בכתבה. איסר הקטן־ על יבוא מכונית קטנה לישראל
(הגוגומוביל של חברת איסר הגרמנית) ,שעלתה,
בסופו של דבר, כ 5600-לירות ( 3100 דולר של אותם
ימים) לנהג הישראלי. אך יותר
חשובה מן הכתבה היתה הכותרת,
שהיתה לפי אופנת השעשוע הלאומי
של אותם ימים: רמזים אסורים.
איסר הקטן באמת היה אוטו
קטן ( 8.5כוחוודסום) אבל איפר
הקטן המקורי היה השם האסור
לפרסום ביותר בארץ, שמו של ראש
שירות־הבטחון, איסר הראל •
..הפורץ שוב נוצץ־ היה גיבור שנות
ה־ ,50 ישראל בנציוני, צייר ואיש-
חברה, אשר נדון ל 10-שנות מאסר
בעוון 16 פריצות, אך טען בבית•
המשפט כי אילצו אותו לחתום על
הודאות וכפרס לקחו אותו השוטרים
לסעודת־שחיתות במסעדת היוקרה
הבלקנית אקרופוליס • בשער
הגליון הקדמי: נשואי השנה של חתן
התנ״ך הראשון, עמום חכם, לדייזי
אטאם, בתם של יצרני חלווה תל
אביביים. בשער הגליון האחורי:
המשך סידרת הגברברים.

ליל הכלולות העגום

במוגובי; המלך הפנטומימאים הצרפתיים, מרסל
מרסו, ביקר בארץ והתעקש להופיע
באולם מוגרבי בתל-אביב,
מניוון ששם היתה, חמש שנים
קודם לכן, הופעתו הראשונה מחוץ
לצרפת. מרסו גם ניאות לבחון
מועמדים וכאשר התברר בי בין 15
הנבחרים 13 צעירים למסה מגיל
,18 העיר., :כנראה שלצעירים
האלה אין עוד מה להגיד, אז הם
עושים את זה בפנטומימה!״

(המשך מעמוד )3
מצליח עומדת אישה, שהקריבה את
עצמה. רק בשביל האיזון, ולא מתוך
רכילות או משהו כזה, הייתי רוצה
לשמוע מה דעתם של הגברים מאחורי
הגנרליות שלנו? מישהו בכלל שמע
על בעליהן של קצינות־החן הראשיות
שלנו?׳ מה קורה להם, לפחות בנקודה
אחת, למשל, כאשר הוא סמל, או סרן,
או אני־יודע־מה, במילואים והאשה היא
אלוף־מישנה? ירסן! רצהבי, חולון-

תיקנן לתיקן?
כמילה כוס השימוש כלשון
זכר (העולם הזה )2.1הוא
נכון בכל זאת, והקורא דגלי
מבקש תיקון לתיקון.
אין צורך להזדרז ולתקן את
הכותרת כל כוס והמשקה שלו, ומי
שהזדרז לתקן. יפתח קודם מילון
וימצא לייד המילה כוס את הציון זו־נ
(זכר ונקבה) ואם אינו משוכנע, יפתח
הגדה של פסח וימצא כוס ראשון, כוס
שני, כוס שלישי, כוס רביעי.
מנחם דגלי, תל-אביב

התאריך 20.1.1960 :

חזן ב״מנון ו״צמו אצל נן־גוהן
במטבח עצה טובה לשגויו
ועד היום הזה לא חיו באושר. כי
בליל־הכלולות קיבל יוסף את ההלם דת הראשון של חיי־הנישואין. הוא גילה
יוסף ג׳אבר נשא את בת־דודו,
כאמלה ג׳אבר, לפני שנתיים, ומאז

מכחכים

כי כלתו לא היתה בתולה.
הגבר היפה, שהיה אז בן ,28 שילם
1500ל״י מוהר לאבי הכלה, ועד שזו
הגיעה לביתו הוציא עוד 1500ל״י על
שמלות וכיבודים. אך לא רק כיסו של
ג׳אבר נפגע באותו לילה: נפגע הרבה
יותר כבודו כגבר. הוא עזב בו ברגע
את כלתו, רץ אל בית אביו והתייפח:
״נשאתי לי בחורה וקיבלתי אישה:״
שערוריה כזו לא הרעישה את
הכפר טייבה שבמשולש מזה שנים.
אבי הכלה הזמין אליו את ג׳אבר, שמע
את פרטי הגילוי, ולבסוף יעץ לו:
״עכשיו היא אשתך. אם הכתימה את
כבודך, רצח אותה!״ אבל ג׳אבר לא
רצה להיות אלמן, העדיף להיות
גרוש.
סעיף 181א .,השניים נפגשו
שנית בלשכתו של הקאדי המקומי.
גם מבלי להיות מלומד גדול בקוראן
ידע ג׳אבר כי זכותו של הגבר המוסלמי
לגרש את האשה, וכי על
הקאדי לתת את הגט אם רצונו של
הגבר בכך. סורת אל־בקרה (פרק
הפרה) .הראשון שב־ 114 פרקי
הקוראן, קובע זכות זו במפורש.
הקאדי, שידע כי מלבד החוק ה־שארעי(הדתי)
יש גם לחוק האזרחי
זכות־דיבור בענייני אישות, הזהיר את
ג׳אבר, כי סעיף 181א׳ של החוק
הפלילי קובע :״התיר איש קשר־ה־נשואין
על כורחה של אישה, האיש
אשם בפשע ודינו מאסר עד חמש שנים״.
״שום
חוק בעולם אינו יכול
להכריח גבר לחיות עם אישה, אחרי
שגילה מה שאני גיליתי!״ התפרץ
ג׳אבר .״תן לי את הגט, ואני אחראי
כלפי החוק האזרחי!״ הוא נשבע את
השבועה המסורתית עלי אל־טלאק
(הרי את מגורשת!) והקאדי אישר את
הגט כמצוות הקוראן. ג׳אבר נשא
אשה אחרת. ניסה לשכוח את הפרשה.
כאמלה, לעומתו, לא שכחה. היא
פנתה למשטרה, האשימה את ג׳אבר
בעבירה על סעיף 181 אי. בשבוע הבא
יעמדו השניים בפני בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב. כדי לברר את התביעה
הראשונה מסוג זה בתולדות
הערה המוסלמית בארץ.
אווחים קוסמוס ומיקרוסקופ
״סטודנטים דתיים מתפללים כדי
להצליח בלימודים. אני התפללתי גם

כדי לממן אותם!״ אמר הגבר הנמוך.
בעל השפם והמשקפיים, שהגיע
השבוע על סיפון תיאודור הרצל.
לגבי ד״ר (לביוכימיה) הנס בלומגטל
( ,)36 התפילה היא יותר מצורך נפשי.
היא גם מקצוע.
כי בלומנטל הוא, אולי, האדם
היחיד המחזיק בשתי משרות כה
שונות — כביוכימאי דיא פועל במכון
ההולנדי לחקר הסרטן. ויחד
עם זה הוא גם מכהן כחזן הראשי
בבית־הכנסת באמסטרדם.
חזנית נוצריה. איך הגיע
לכך? לפני עשר שנים חיפשו חזן
באמסטרדם לימים הנוראים. אנשים
שמעו את בלומנטל מסלסל בקולו
לעת־מצוא, המליצו עליו. הקהל התלהב.
מינה אותו בו במקום למשרת
החזן הראשי. מכאן היה רק צעד
אל פסגת־ההצלחה החזנית: הופעות,
תקליטים והופעת־בכורה בפני מצלמת
הטלוויזיה. אולם בלומנטל הצנוע
המשיך להשתלם ועד לפני שנתיים
עוד קיבל שעורים בחזנות
ממורה נוצריה.
״באתי ככימאי, לא כחזן ״.חייך
השבוע בלומנטל ברחובות. שם היה
אורח מכון וייצמן. אולם קשה להניח
כי לא יתפתה לתת את קולו, מדי
פעם, לכבוד יוצר הקוסמוס, בין הצצה
להצצה במיקרוסקופ.

בכנס מרצים של מינהל־ההס־ברה
סיפר השבוע שגריר ישראל
בבריטניה, אליהו אילת, על עצה
שנתן לו, בזמנו, הנשיא הראשון, הד״ר
חיים וייצמן, לפני שיצא לכהונתו
בלונדון. וייצמן יעץ לאילת שירחיב
את חוג ידידיו וינסה לרכוש השפעה
בקרב הצעירים, שבבוא׳היום יהיו
בעלי שררה בבריטניה. אמר אז וייצ־מן
לאילת :״הצעירים האלה יהפכו
פעם מקליינע שקוצים לגרויסע
גויים!״
ועוצזררגבודדג בוס שיני פזל
יין לברך לאח־ן
ישמ אין •

בתנ״ך. נקבה
פרפר, כפי שדיווחתם במדור תמרורים.
קיים אמנם קשר בין הסרט הפרפר
האדום לבין השם של התינוקת, אבל
בצורה אחרת. ריקליס וזאדורה נתנו
לתינוקת את השם קאדי וקאדי היא *•י
הגיבורה הראשית של הסרט. בו היתה
הופעת־הבכורה של זאדורה על גבי
המסך הגדול ובו היא מילאה את
התפקיד של הגיבורה הראשית, הלא
ג בי כהן, ניו־יורק
היא קאדי•

לגדל ירד פו תי
זאדורה בתל-אביב
בסרט. גיבורה
כוס-היין החמה הזאת! (ירמיהו.
פרק כיה).

שקצים עם עתיד
הפתעה בלתי״נעימה ציפתה
השבוע ליריב בן־אליעזר, נכדו
של רויד בן־גוריון. הוא ישב, לבוש
מדי צה״ל, במטבח ביתו הירושלמי
של סבו, כאשר נכנסו לבית הסב
ופולה. פולה. שהבחינה במדים לפני
שזיהתה את הנכד, גערה בו :״שוטר,
קום! ראש הממשלה מגיע!״

סרט זה סרט ותפקיד
בסרט זה תפקיד בסרט.
ובמיוחד כאשר מדובר
בביתם הבכורה של פיא
זאדורה ומשולם ריקליס
(העולם הזה .)9.1
לתינוקת הבריאה (שלושה וחצי
קילו) שנולדה לזאדורה לא ניתן השם

בום שני בהגדה

תפירת ילד

אנשים

שם בריא
לתינוקת בריאה

0כל אחד ו המקורות שלו.
כנראה.
ביקש.
עורך־הביתוב
להסתמך על חתניך דווקא: קחאת

נשק השבוע
• הפילטונאי יום ך*(״נץ״<
ויניצקי, על תפילתו של ילד, אחרי
גל הרציחות המשפחתיות :״אבי שבשמיים,
שמרני והצילני מאבי שבארץ!״

הנופל
בחלקו של כל אחד מהזוכים
קטן יותר.
אהרון מצרי, קריית אונו

ד 1ט ,1טוטו והסימיים
הקורא מצרי משתף את
בחישובי״הטי- הקוראים כויים וגודל-הפרסים של
שני מפעלי ההימורים.
בכלל לא רלוונטי להשוות בין
ששה ניחושים נכונים בלוטו ו־13
ניחושים נכונים בטוטו, כיוון שמהות
הניחוש שונה לחלוטין ואין כאן כל
בסיס להשוואה.
נכון שהסיכוי עבור טור בודד בלוטו
בפרס הראשון) הוא
(לזכייה
,3,800,000:1ובטוטו ,1.600,000:1
אבל טור אחד של לוטו עולה רק
מחצית המחיר של טור אחד בטוטו, כך
שהסיכוי בטוטו, למעשה, אינו גדול פי
2.4אלא רק פי .1.2
כמו כן, יש בטוטו, בדרך כלל, יותר
זוכים בפרס הראשון, וזה, בעיקר, בגלל
אלמנט הידע, ואז, במילא, הסכום

ולדימיר גמפה, הפולני הנוצ1*, -
רי ( ה עו ל ם הזה )16.1מבהיר
את נימוקיו לרצונו לקחת
את בנו לחו״ל.
אני מודה שאגי רוצה לצאת
מישראל עם בני תומם, כי אני, כאב
נורמלי, אוהב את ילדי וחושב על
עתידו. בדיוק כפי שישראלי רוצה
לחנך את בנו לילד ישראלי נאמן, כך
אני.
בדיוק כמו במיקרה של הסובייטים,
המפרידים בין הורים לילדיהם ולא
נותנים לילדים יהודים מתחת לגיל
מסויים, לצאת עם הוריהם לישראל, כך
המיקרה שלי.
האם לא מבינים בישראל כי בין 20
מיליון הפולנים החיים במערב, מהם 10
מיליון בארצות־הברית, אוכל לגדל את
ילדי יותר טוב מאשר בארץ?
אני כולי תיקווה שההגיון הבריא
ינצח ולא יהיה צורך בעימות, אשר רק
יגרום לנזק שאין לאף אחד צורך בו.
אני גם מבקש להזכיר כי המורה
הרוחני שלי בסולידאריות, בעיר
לודז׳ ,היה הד״ר מרק אדלמן היהודי,
המנהיג האמיתי של המרד בגטו ורשה.
ולדימיר גמפה, תל-אביב
העולם הזה 2473

בלונים

.העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136
העורך הראשי: אורי אבנרי עורד־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנון עורך כיתוב: גיורא נוימן
צלמי מערכת: ציון צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון
מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״ בעי־מ׳
* הדפסה :״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גדי בע״מ

אב אתה עוקב אחרי המדור זה
היה העולם הזה שהיה לפני 25 שנה,
בוודאי שמת לב לכך שמזה שלושה
שבועות חל בו שינוי בולט. תחת
תמונת השער של הגליון מלפני 25
שנים מופיעות בו עתה תמונות של שני
ויי שערים.
עברו 25 שנים מאז שחוללנו את
השינוי, הקובע מאז את דמותו החיצונית
של העולם הזה: שני השערים.
נדמה לי שאין בעולם כולו שבועון
אחר אחד שיש לו תכונה זו. גם בארץ,
שבה מועתקים כמעט כל החידושים
שלנו חיש מהר על־ירי עיתונים ושבון
עונים אחרים, לא העתיק איש חידוש

יש לכך סיבה מעשית. כמעט כל
השבועונים בעולם מקדישים את השער
האחורי שלהם למורעות מיס־חריות,
מכיוון שהמפרסמים מוכנים
לשלם מחיר גבוה במיוחד עבור מודעה
המופיעה במקום בולט זה.
קוראים צעירים עד גיל 40 בוודאי

אולם החיים הם מגוונים ומורכבים,
ויש הרבה נושאים אחרים מדי שבוע,
המרתקים את האדם הישראלי. פרשות
פליליות בולטות, ענייני״חברה, סרט
או מחזה בולט, תחרות־ספורט ועוד
ועוד.
מדי שבוע היה על כן מתלקח
במערכת הוויכוח: למה להקדיש את
שער הגליון? לנאום מילחמתי של דויד
בן־גוריון או לרצח אכזרי של נערה?
לגילוי של שחיתות בעיריית־חיפה או
למישחק של מכבי תל־אביב כמוסק-
ווה?
לפני 25 שנים זה נמאס לנו, והחלטנו
לפתור את הבעיה בצורה הפשוטה
ביותר: חלוקת השער. לשניים.
בעמוד הראשון של הגליון מופיע
תמיד נושא ״כבד״ — עניין ציבורי
חשוב, ולרוב פוליטי; ובעמוד האחרון
מופיע נושא ״קל״ — עניין חברתי,
פלילי, אמנותי ואף רכילותי.
זה לא פתר את בעיית הוויכוחים
הפנימיים. גם עכשיו יש מרי שבוע
ויכוח בין חברי־המערכת: איזה נושא
ציבורי צריך להיות בשער הקדמי, ו ־
א י זה נושא חברתי בשער האחורי. אך
לפחות אין עוד צורך לבחור בין שני
נושאים עיקריים אלה. ולעיני הקורא,
הניגש אל הקיוסק כדי לרכוש את
הגליון, בולטת דמותו של העולם הזה
כעיתון המשתדל למצות את כל שיט-
חי־החייס בישראל, מן הכבד אל הקל,
החל בשאלה מכרעת של מילחמה ושלום
וכלה במאבק משעשע בין שתי
נערות־זוהר על כתר היופי.

פתב־היד
של שבתאי

עורך פרי(עם מונדי)
הגהות חסרות־ערך
אינם מתארים להם כלל את העולם
הזה בלי השער האחורי, שהפן סימן-
היכר כה מובהק, ושעליו חוברו בדיחות
אין־ספור (״העולם הזה והעולם הבא״
וכוי) .אולם עברו כמעט עשר שנים,
מאז שקיבלתי לידי את עריכת השבועון,
ועד להנהגת חידוש זה.
באותן שנים עמדנו מרי שבוע לפני
בעיה, שנבעה ממהות השבועון, ואולי
ממהות החיים במדינה זו.
המציאות הישראלית מעניקה חשיבות
מכרעת לעניינים פוליטיים. כל
אזרח בארץ מבין כי ״הפוליטיקה״ נוגעת
לחייו היומיומיים, לאיכות־חייו,
לכספו ואף לחייו ממש. העולם הזה
הקדיש לפוליטיקה תמיד את מיטב
מירצו, והוא נושא מסר פוליטי ייחודי:
השאיפה לשלום, להתפייסות בין עמי
הארץ, לכינון מישטר של צדק חברתי
ולכיבוד זכויות־האדם. הוא גם מקדיש
מאמצים מיוחדים לחשיפת פרשות־שחיתות
בחיים הציבוריים.
העולם הזה 2473

בשבוע שעבר, אגב ניתוח מיש-
פטו של אריאל שרון נגד השבועון
טיים(שהקדשנו לו את השער הקדמי)
עמדנו על גישתנו העיתונאית, המחייבת
את המערכת להודות בטעויות
ולהתנצל עליהן. מתחנו ביקורת על
טיים שאינו נוהג כך.
ובכן — נאה דורש, נאה מקיים.
כלהלן:
בגליון העולם הזה 4.7.84 פורסם,
במדורו של דן עומר ז״ל, כאילו התגלו
כתבי־יד של הסופר יעקב שבתאי ז״ל,
שנזרקו על־ידי הפרופסור מנחם פרי,
עורך כתב־העת סימן קריאה.
בירור נוסף הבהיר שטענה זו אינה
נכונה. כתבי־היד שהתגלו לא היו אלא
הגהות חסרות־ערך.
לגבי הפירסום באותו מדור(העולם
הזה )25.5.83 כאילו פורסמו שיריו
של השר גד יעקובי באותו כתב־העת
תמורת תמיכה, הוברר שגם לכך אין
יסוד.
העולם הזה מתנצל על שני
פירסומים אלה.

הקוף רוקי שנעלם לבעליו בתל־אביב

מ1דעי מקצץ לשריר
מאחורי טענתו של שר־האוצר, יצחק מודעי, שיש לצמצם
ולחסל חברות־תיירות ממשלתיות מטעמי חיסכון, מסתתרת
המגמה לצמצם את כוחו של יריבו במיפלגה הליברלית,
אברהם שריר.

פגיעה בחברות הכפופות למישרד־התיירות —
פירושה צימצום הג׳ובים ששריר יכול לתת
למקורביו.

י *י!י נן * ך
הבחירות להסתדרות
במאיצמרת העבודה בוועד־הפועל החליטה על קיום
הבחירות להסתדרות ב־ 14 במאי.
תאריך זה יובא לאישור מועצת ההסתדרות שתתכנס
בקרוב, וישראל קיסר מקווה לגייס את תמיכת הליכוד
למועד שנבחר.
הבחירות היו אמורות להיערך בתחילת חודש אפריל, והיו
רינונים שהם יידחו אפילו לשנה הבאה.

רבין בעד הרוטציה
יצחק רבץ יכנס בשבת הבאה את כל מחנהו,
כדי לגבש החלטה של הקבוצה: תמיכה בקיום
הרוטציה עם הליכוד, כמתחייב מהסכם
ממשלת־האחדות־הלאומית.
רבץ מבקש להבטיח שני דברים: ראשית — שהוא יהיה
שר־ביטחון במשך ארבע שנים. ושנית — שבבחירות
הבאות ייפתח שוב המירוץ על הנהגת מיפלגת־העבודה.

מקורביו של דבין טענו, שהמועד להכרעה הוא
מוקדם מדי, אך רבין סכור שכדאי כבר עתה
להבהיר חד־משמעית שהוא יתנגד לפיצוץ
הסבם־הרוטציה.

טענות חמורות נגד רק״ח הושמעו על־ידי נציגי הרשימה
המתקדמת, על רקע הבחירות לוועד הסטודנטים הערביים
באוניברסיטת חיפה. עד כה היה ועד זה שייך כולו לרק״ח,
ורק״ח עשתה תרגילים שונים כדי למנוע את השתתפותם
של כוחות אחרים, על־ידי קביעת אחוז־חסימה מופרז.

לדברי המתקדמת, הועברה הקלפי אחרי
ההצבעה מן האוניברסיטה למועדון של רק״ח,
ושם נערכה הספירה בניצוחו של פעיל רק״ח,
שכלל אינו סטודנט. פתקים של המתקדמת
נמצאו בעת הספירה מתגוללים על הארץ.
למרות זאת, גם לפי הספירה של רק״ח, זכתה המתקדמת
בשני מנדאטים מתוך ,11 ורשימת בני־הכפר זכתה בשני
מנדאטים נוספים. אנשי המתקדמת הגישו עירעור על
תוצאות הבחירות.

זיגל יישאר
לא מן הנמנע שתת־ניצב בנימין זיגל, ראש־היחידה
לחקירות־הונאה במטה־הארצי, לא ייצא
לגימלאות בסבב השינויים הצפויים בקרוב
במטה הארצי.
במישרד־המישטרה היו מעדיפים שהוא יישאר, בגלל
הדימוי החיובי שהוא יוצר למישטרה ולחקירות־הצווארון־
הלבן שלה.
נראה שיוזרם כוח חדש לצמרת היחידה, כדי שיהיה
בבוא היום מחליף לזיגל.

בית המפכ״ל למכירה

הקלה ברישוי יהלומנים החל בחודש אפריל יוציא המפקח על היהלומים
תיקוני רישיונות לעוסקים בענף. היהלומנים
יקבלו רק שני רישיונות, יצרן וסוחר — במקום
שיבעה, שהם נאלצים לקבל כיום.

גניבת ידע בצפון
שומרים המופקדים על יטמירת מיפעל־מחשבים
גדול בצפון הארץ תפסו באחרונה
פורצים, שניסו לחדור למיפעל באמצעות
מינהרה, שחפרו מתחת לגדר.
הפורצים זוהו כעובדי חברה מתחרה,
שביקשו לגלות סודות מיקצועיים.
בפגישת־פיפגה בין בעלי העניין משתי
החברות, הוחלט שלא לדווח למישטרה על
פרטי האירוע, ולהתחייב הדדית שפרשה
דומה לא תתרחש בעתיד.

דנקנר לניז־יורק
בעל־הטור אמנון דנקנר יוצא לשלושה חודשים
לניו־יורק, כדי לכתוב רומן חדש. הוא יכתוב
ל״דבר״ מארצות־הברית.

אלמחליגו ל,.בית ברל״
גיזבר ההסתדרות, נתן אלמוזלינו, שיפרוש
אחרי קיום הבחירות להסתדרות, יקבל לידיו את
המכון לשיתוף יהודי־ערבי ב״בית־־ברל״ ,והוא
יהיה הידר שלו.
המכון הוא של ההסתדרות, למרות מיקומו במוסד החינוכי.

האפשרות של מינוי זה מעוררת תדהמה
במיפלגת־העבודה, משום שאלמוזלינו ידוע
בדיעותיו הניציות.

611

בית־השרד של מפכ״ל המישטרה מוצע
למכירה, ורבים מגלים עניין בקנייתו.

נעים נגד נחמקין

ערב תחילת הנסיגה מלבנון הגיע, ביום
השני השבוע, מיספר הרוגי המילחמה ל־ ־
,611 ובכללם הרוגי תאונות.
מיספר הפצועים הגיע ל־ד ,364 מיספר
הנעדרים הוא ארבעה, ושלושה חיילי צה״ל
נמצאים בשבי.

הבית הוא מיבנה עתיק, המשתרע על שטח של שני דונם,
והוא שימש את כל המפכ״לים הקודמים. הוא מצוי במרכז
ירושלים.

ח״כ-העבודה לשעבר רענן נעים פועל בקדחתנות נגד שר־החקלאות,
אריק נחמקין, חברו לתנועת־המושבים.

..י1נייטד־פרס״
לשלב חדש
מסע יחסי־הציבור, שעורכת לישכת ראש־הממשלה
לשימעון פרם, נכנס לעידן חדש —
עידן מיפגשי־הרקע בין פרם וצמרת העיתונות
הישראלית.
במיסגרת המיתקפה ייפגש ראש־הממשלה גם עם אנשי־תיקשורת
שאינם נמנים עם תומכיו.

תג1עת־ליכ 1ד חדשה
צמרת הליכוד שוקלת למצוא פיתרון מהפכני אלטרנטיבי
לליכוד הליכוד.

על־פי ההצעה, שבה תומכים ראשי חרות
והליברלים, תוקם תנועת ליכוד משותפת
חדשה, ויוזמנו להצטרף אליה המרכיבים
השונים של הליכוד כיום.

לראשי התנועה החדשה תהיה זכות־וטו על קבלת
המרכיבים הישנים או חלקם, וכן יוחלט מראש על חלוקה
מחדש של המקומות לכנסת, לרשויות המקומיות
ולהסתדרות.
המרכז החדש, המאוחד, יהיה ממונה, ולכן לא ייתקיימו
בחירות או ועידות בשתי המיפלגות עד לאיחוד.

הליברלים לוחצים להסדר סביב חלוקת
המקומות בסיעה בהסתדרות, משום שהתברר
שלסיעת תכלת־לבן אין שום הסכם פורמלי עם
איגוד־העובדים־הליברליים לגבי הליכה
משותפת לבחירות הקרובות.
ראש תכלת־לבן, יעקב שמאי, כבר הודיע לצבי רנר, ראש
האיגוד, שהוא מתכוון להיתנתק מהליברלים ולהשחיל
לרשימת־חרות עובדים ליברליים שהוא יבחר.

זיופים בבחירות מזער
הסטודנטים הערביים?

מיליון דולר, ובבניין הבורסה מעריכים שבפברואר הם
יימחקו כליל.

אריה איבצן, המתגורר בבית עם אשתו, יוכבד,
לוטש עין לנכס.

נעים טוען שנחמקין הפר התחייבות למינוי
אנשי־נעים לתפקידים בכירים במישרד־החקלאות.

הי רו ת: תרופות

איומים בהסתדרות

בבתי-המירקחת בארץ מופצות כיום
כמויות גדולות של תרופות מקולקלות,
שהגיעו לשטח ישראל מהגדה.

המערך בהסתדרות מפעיל מכבש-לחצים על
המצביעים בבחירות להסתדרות האחיות
והאחים, שיתקיימו בשבוע הבא, שלא יצביעו
לרשימת נון, הרשימה הבלתי־מיפלגתית
היחידה בבחירות.

מקולקלות!
חריש מתרים
לקבוצות כדורסל
מיכה חריש, ח״ם־העבודה, עומד מאחורי
״אגודת ידיד הכדורסל״ ,שתורמת לקבוצות
כדורסל שונות ברחבי הארץ.
תחילתה של האגודה בתמיכה בקבוצה המשותפת של
הפועל רמת־גן־גבעתיים. מאז שנותקו הקשרים בין שתי
ן זערים, פועל חריש למתן חסות כספית לקבוצות אחרות. י

מקור המימון העיקרי הוא באמצעות פירסום
לכתב־עת שלו ,״הכדורסל״.
בו־זמנית, מנסה אגודת הידידים של חריש לחסל חוב,
שהיא חייבת עוד מתקופת השותפות עם הפועל רמת־גן.

חובות היהלומנים יימחקו צפויה מחיקת חובות היהלומנים לבנקים כבר
בחודש הקרוב.
ב־ 1980 עמדו חובות היהלומנים על 1.2מיליארד דולר.
אחרי התאוששות בענף, ירדו החובות בסוו< 1984 לי- 40

אחיות רבות, האוהדות את הרשימה, מסרו כי לא יוכלו
להזדהות איתה בפומבי, בגלל איומים מצד ועדי־העובדים
בקופת־החולים.
המועמדת מס׳ 1ברשימת המערך, כרמיה פדן, אינה פעילה
כאחות מזה ארבע שנים.

משיבה באוטוממים
50 אלף שקלראשי־הבנקים מתאמים ביניהם את
הגדלת הסכום המותר למשיכה חד־פעמית
בבנקים האוטומטיים. נראה שבחודש
פברואר יועלה הסכום המותר למשיכה ל-
50 אלף שקל, והוא יוקפא למשך כל תקופת
ההקפאה של עיסקת החבילה ב׳.
מזה כמה שנים מקפידים הבנקים
שסכום המשיכה המירבי יהיה בערך סד
דולר.

ישראל פרד יתפטר
שליח הסוכנות בצרפת, ישראל פלד, לשעבר ראש עיריית
רמת־גן, עומד להתפטר מתפקידו כראש מכבי־ישהאל,
משום שעד היום היה מקובל שבעל תפקיד זה מתגורר
בישראל, ולא בחו״ל.

במדינה
נמצא אף חייל ישראלי אחד שתמך העם בהמשך השהות בארץ המקוללת, שא611
מושבעים
ליה פלש אריאל שרון בקריאות״ הידר
לא שישה אמריקאים לפני 31 חודשים ו־ 611 הרוגים.
שפן מן המיגבעת. ברגע
מיקריים, אלא עם־ישראל ׳האחרון, בשעה שהכל המתינו לתשובת
יחרוץ את דיגו של המושבעים במישפט הניו־יורקי על
אריאל שרון השאלה המכרעת (אם השבועון טיים
כתב מה שכתב בזדון) שלף כתב-
..וששת המושבעים יחליטו את השבועון דויד הלוי שפן מן המיגבעת.
אשר יחליטו . -אמר או לא אמר
בדברו מול מצלמת הטלוויזיה
נקמה׳ /אבל שש מאות מושבעים הישראלית טען הלוי כי האלוף (מיל)
צועקים את דבריו מתוך האדמה!״
יהושע שגיא, אז ראש אמ״ן. נשלח
במילים נרגשות אלה ביטא חיים לפגישה׳עם ראשי הפלאנגות במחנה
חפר השבוע את דעתם של רבים ביש קאראנטינה במיזרח ביירות, כדי
ראל לגבי ההצגה הנערכת בבית־ה־ לדרבן אותם למעשי נקמה על רצח
מישפט הניו־יורקי, שבו נקראו שישה בשיר אל־ג׳מייל. הוא רשם זאת בפתק,
אנשים מן הרחוב האמריקאי להחליט שבו נקב גם את התאריך 15 :בספטמבר
על עתידו הפוליטי של אריאל שרון ,1982 ערב הטבח בשני המחנות. את
בישראל.
הפתק הגיש לוועדת־החקירה של
בצורה מעודנת יותר אמר דברים השופט יצחק כהן. הלוי קבל על כך
דומים העיתון ניו־יורק טיימס הפרו־ שממשלת־ישראל לא הניחה לבית־ה־ישראלי
:״בעוד שאריאל שרון נלחם מישפט לעיין בפתק זה, המצוי בתיקים
באולם בית־המישפט בניו־יורק כרי הסודיים של הוועדה.
להציל משהו משמו הטוב, החליטה
שפן זה — אם אכן הוא אמיתי, ולא
הממשלה הישראלית לנער את חוצנה פעלול של קוסם — איחר את המועד
ממילחמתו בלבנון. נסיונו של הגנרל כדי להשפיע על המישפט בניו־יורק.
הרברבני להיעזר בחוק״הדיבה האמרי אך הוא מחייב בירור חדש בישראל.
קאי היה בגדר תיאטרון, אך במציאות
מי יכול היה לשגר את ראש אמ״ן
אין עוד ספק לגבי האסון שהוא גרם למשימה כזאת? הרמטכ״ל דאז —

חבר־כנסת רפאל (״רפול״) איתן?
את פסק־הדין הסופי על ההרפתקה שר־הביטחון דאז, אריאל שרון?
של אריאל שרון וחבריו בלבנון לא
פני גיבור. שרון עצמו העמיד
יחרצו שישה מושבעים מיקריים השבוע פנים כאילו נחל ניצחון גדול.
בניו־יורק. יחרצו אותו השבוע חיילי חסידיו מכינים לו קבלת פני־גיבור עם
צה״ל בלבנון. כאשר נשאלו על-ידי שובו לארץ, אחרי שנעדר ממנה במשך
כתבי הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות, שבועות וחודשים. היעדרות זו הגיעה
בעשרות רבות של שיחות, על דעתם לשיא ההפקרות כאשר סירב לחזור גם
על החלטת הממשלה להסתלק מלבנון, להצבעה על הנסיגה מלבנון —
הם הביעו פה־אחד את דעתם: לצאת!
בעיקבות המילחמה שהוא גרם לה יותר
בניגוד למושבעים הזרים, החיילים מכל אדם אחר.
לא היו זקוקים לימים על גבי ימים כדי
אך שום פעלולים ותעלולים לא
להגיע לפסק־דינם. הם החליטו בו
במקום. ובכל רחבי לבנון הדרומית לא

רגל פה, רגל שם

אחד התצלומים האחרונים של בנטוב

ציפורה בנטוב ובנותיה ליד הקבר

בלי רבנים, בלי תפילות
ישנו דבר לגבי פסק־דין ההיסטוריה
על מילחמה זו. הוא כבר נחרץ.
מיפלגות אחרון הצדיקים
מרדכי בנטוב שנא
צביעות, וגם בהלווייתו
חסרו טקסים צבועים
שום רב לא הוזמן להלוויה. שום
תפילה לא נאמרה בה. שום כיפה לא
נראתה על ראשי המלווים.
כאשר הובל מרדכי בנטוב השבוע
למנוחתו האחרונה, בקיבוצו מישמר־העמק,
התאים הטקס לאיש: בלי צביעות,
בלי פשרות.
אישיות בלתי־מפוצלת. כאדם
בעל עקרונות נוקשים, הפתיע
בנטוב תמיד בנועם הליכותיו. הוא היה
איש מוסרי — לא רק בדיעותיו, אלא
גם בחייו היומיומיים.
מבין כל מנהיגי השומר הצעיר, לא
היה איש שדבק כמוהו בעקרונות־היסוד
שהינחו את המייסדים. פיצול־האישיות,
שציין לא־פעם את התנועה
בגילגוליה השונים, פסח עליו. כתנועה
נחלנית, שהקימה את קיבוציה על אדמה
שנקנתה לא־פעם מידי פיאודלים
ערביים תוך סילוק האריסים, ושהושגה
לא־פעם בדרכים של חמס ׳ועו שק
(בירעם) ,היה השומר הצעיר נתון במצוקה
נפשית ובסתירה פנימית. ריש־מית
דגל במדינה דו־לאומית, תוך אוריינטציה
קיצונית על ברית־המועצות
(״מולדת שניה״) ,אך חניכיו הם שהטביעו
את האימרה המפורסמת ״אני מסתכל
בבעיה הערבית ררך כוונת הרובה!״
בנטוב,
לעומת זאת, לא סטה מעולם
כהוא זה מן הרצון להתפשר עם הערבים.
הוא דגל בכל ליבו ברעיון הדו־לאומי,
גם כשמיפלגתו זנחה אותו.
אחוות־העמים לא היתה לגביו סיסמה
ריקה, אלא מיצווה מוסרית.
הוא נשאר נאמן לדיעותיו עד יום
מותו, חודשיים לפני הגיעו לגיל .85
בזירה המדינית של ישראל ,1985 היה
האיש — יליד — 1900 אנאכרוניזם,
ולא רק בשל גילו. דבקותו בעקרונות,
התנגדותו למדיניות של כוח, למיל־חמות,
לכפיה דתית, להפליה לאומית
וחברתית — זרות למציאות הישראלית,
כמו ההלוויה בלי רבנים ותפילות.
זקנים וצעירים. יחד עם זה היה
בנטוב אדם בעל מעוף. כשר־העבו־דה
הראשון של ישראל זכה בשעתו
בקיתונות של לעג מפני שהשמיע את
(המשך בעמוד )8

מאיר יערי נפרד מבנטוב
בלי צביעות

שמעון אבידן בהלוויה
בלי פשרות

ההצלחה היא בלוף
אר הבלוף מצליח

הצליחו לרתום את כל חבריהם למיש־מעת
סיעתית, ולבלום את המיתקפה
האורתודוכסית. זהו הישג, בעיקר בהשוואה
לנתוני־הפתיחה, שהיו גרועים
ביותר.
חמישה ימים לפני מועד ההצבעה
היה נראה שהדתיים יצליחו בזממם.
השר עזר וייצמן, חברו בנימין(״פואד״)
בן־אליעזר, ולפחות שלושה חכ״ים
ממיפלגת־העבודה מקרב עדות־המיז־רח(ביניהם
אהרון נחמיאס וז׳אק אמיר)
הודיעו על כוונתם להצביע בעד החוק.
פרס מינה צוות מיוחד לטפל במורדים,
שכלל אותו עצמו, את שר־האנרגיה
משה שחל ואת מזכ״ל־העבודה,
עוזי ברעם. יו״ר הסיעה, רפי
אדרי, מילא תפקיד־מישני בכל הנושא,
ועמדתו בצמרת היא מעורערת למדי.
כפי שדווח בהעולס הזה ()16.1.85
שוכנע וייצמן באמצעות האמריקאים;

בקו אליצי ה הגדולה מאפשרת
1 1לכל צד לפרש את מעשיה ואת
מחדליה כאוות־נפשו. אבל בשבוע
האחרון היו התגובות לעצם קיומה
ותיפקודה מגוונות ומקוטבות הרבה
יותר.
אנשי־המערו קיבלו על עצמם את
המשימה הקשה של טיוח הפגמים
והצגת הממשלה כהצלחה־רבתי של
שימעון פרס. אנשי־הליכוד חוששים
מאוד, בעיקר מהצלחותיו התיק־שורתיות
של ראש־הממשלה. גם המדד
הקטן 3,7 ,אחוז, הטיל עליהם אימה.

מי יודע אם פרם, הנישא על
גל הישגיו האמיתיים או המדומים,
לא ייצור משבר שיוביל ל־בחירות
חדשות, כשהוא ראש־ממשלה,
ובטרם בוצעה הרו־טאציה?

ראש־ממשלה
פרם

חכ״ים כמו שבח וייס, החרדים מאוד

2בלופים 1 +הישג

שר שמיר
לתדמית הנאורה שלהם, כשהם מקיימים
את השותפות עם אריאל שרון
ויצחק שמיר, עשו כמיטב יכולתם
למצות את פירות השבוע הפרלמנטרי
עד תום. הקטנת האינפלאציה, ההחלטה
על נסיגה מלבנון, ובעיקר בלימת
התיקון האורתודוכסי לחוק־השבות,
הוצגו כהישגים מובהקים של מיפלגת־העבודה
בכלל, ושל שימעון פרס ויצחק
רבין בפרט. ח״כ וייס אף ביצע
תרגיל תעמולתי מוצלח, וקרא לסיעות
מפ״ם ור״ץ להצטרף לממשלה הנאורה.
הוא ידע היטב שאין בכוחם או
ברצונם להיענות, אבל המטרה הושגה.
הבוחר הממוצע זכה השבוע במנה
׳גדושה של תעמולה. שמא ממשלת־האחדות
באמת איננה נוראה כל־כך?

נוי צוק חנות•
^ ראשון שהוריד במקצת את
1 1המוראל בקואליציה, ושדאג להוציא
אוויר מבלון ההצלחות, היה דווקא
שר־האוצר, יצחק מודעי.
חברים בוועדת־הכלכלה תיארו
באוזני העולם הזה כיצד טרח מודעי
להביא להם את בשורת המדד הנמוך,
כשעתיים לפני פירסומו הרישמי על־ידי
הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה.
אפילו אנשי האופוזיציה התרשמו, אבל
מודעי נשאר חמור־סבר.
הוא הודיע לחברי הוועדה שאין
להסיק מכך דבר על סיכויי ״הבראה
כלכלית״ קרובה. ההיפך הוא הנכון,
טען מודעי. למדינה צפויה תקופה
קשה, חסרת־תקדים בתולדותיה. את
הדיבור של פרס על ״שיקום תוך שנה״
הוא דחה בחיוך לגלגני. הוא חזה
תקופה של משבר חברתי עמוק, כתוצאה
מצעדים שהממשלה תנקוט, מכיוון
ש״אין ברירה״.
מודעי נשאל על־ידי חברים בוועדה
כיצד קרה שחלקם של השכירים במס־ההכנסה
עלה מ־ 60ל־ 66 אחוזים, חרף

סגן־שר מילוא

ח״כ מרידוד

לבלום את המערך בעוד מועד!

הירידה הגדולה בשכר הריאלי.
מודעי ענה גלויות שכך אומנם פני
הדברים, ותהליך זה יימשך. הוא הודה
שאין באפשרותו לתפוס את הונאות־המס
העצומות של העצמאיים ושל החברות
הגדולות.
המשבר ימשיך לפגוע בשכירים.
הורה מודעי. הם ישלמו מסים גבוהים
יותר, וגם השרותים שלהם ייפגעו באורח
דראסטי.

״אין כל אפשרות לבצע הבראה
כלכלית בתנאים של צדק
חברתי,״ אמר מודעי לחברי־הוועדה
אחוזי-התדהמה.

עדי ראיה ושמיעה סיפרו להעולם
הזה שגם חברי־המערך בוועדה יצאו
מהישיבה מדוכאים. הם, וכמוהם סגן״
שר־האוצר, עדי אמוראי, רחוקים מאוד
מהאופוריה המלאכותית שיוצרים שופרי
שימעון פרס במישרד ראש״הממ־שלה
ובסיעת המערך בכנסת.
גם בוועדת־חוץ־וביטחון קשה למצוא
התלהבות רבה להישג של פרס-
רבין באשר לנסיגה מלבנון. רבים סבורים
שמדובר ב״מעט מדי ומאוחר מדי״.
צה״ל ימשיך לשלוט בעשרות אלפי
שיעים במשך זמן בלתי־מוגבל, ואין
שום גורם שאפשר לגמור איתו על
שלום או הפסקת־אש (כפי שהיה עד
יוני ,1982 כאשר אש״ף כפה הפס־קודאש
מוחלטת על דרום־לבנון) ובכר
להבטיח את שלום הגליל.

הניצחון של רבין על פרם
בסוגיית הלבנון — ורק בך
אפשר להבין את ההחלטה
בממשלה — גרמה לדיכדוד
רב בקרב יוני המערך.

שניים מהם, חברי הכנסת עבד־אל־והאב
דראושה ואהרון הראל, אינם מסתירים
את כעסם על יו״ר ועדת־החוץ־
והבטחון, אבא אבן, המשרת את הממשלה,
תוך זניחה מוחלטת של רעיונותיו
בעבר הקרוב. מקורות במיפ־לגת־העבודה
אף היפנו את העולם

הזה למאמרו של אבא אבן בכתב־העת
האמריקאי היוקרתי פוריין פוליסי.
אבן הצליח לכתוב מאמר בן שישה
עמודים, שלא הזכיר אפילו במילה
אחת את המועצה הלאומית הפלסטינית
בעמאן, ואת הציר עראפת־חוסיין,
חרף העובדה שהוא נכתב
בדצמבר ,1984 ותוכנו מעודכן לחלוטין,
חוץ מהפרט ״הבלתי־חשוב״ הזה.

נל׳ חוות ומס״׳
עומת יטני ההישגים המדומים.
/היה בהבסת הדתיים בשאלת
״מיהו יהודי״ משום נצחון אמיתי של
המערך. פרס והנהגת מיפלגת־העבודה

מיהו נאור?
שני חברים בולטים גחרות
לא לקחו חלק בהצבעה בנושא
..מיהו יהודי״ .אריאל שרון ש היה
בניו-יורק, ואליהו בן אלי-
שר ״שנתקע בשלג בצרפת .
אבל חברים אחרים. הנוס עים
לעיתים תבופות לארצות־הברית.
והמסתייעים רבות ב יהודים
קונסרבטיביים ורפור מיים,
קילקלו את שארית שמם
הטוב בתפוצה היהודית החשובה
ביותר. בולטים ברשימה זו
אנשים כמו רוני מילוא, דן מרידוד,
יורם ארידור, גדעון גדות
עוזי לנדאו, יגאל כהן-אורגד.
ואחרים.
בולט ברשימה הבלתי״גאו-
רה הזאת גם אהוד אולמרט. שכל
ימיו כאיש״ציבור הוא מת־חכר
בחלקים חשובים אלה ביהדות
ארצות־הברית. עתה ירק
אולמרט בפניהם וקשה להא מין
שהם יעברו על־כד לסדר-
היום.

בן־אליעזר נכנע ללחץ ולהבטחות של
וייצמן. ואילו ח״כי־העבודה קיבלו על
עצמם מישמעת סיעתית.
תבוסת הליכוד היתה כפולה. לא רק
שמיפלגת־העבודה ניצחה בהצבעה,
בעזרת מחנה־השלום והאופוזיציה היונית
כולה, אלא שההצבעה יצרה קרע
בין הליכוד לבין הדתיים. הדתיים נוכחו,
שאין בידי הליכוד לספק את הסחורה,
וגם 38 הידיים המובטחות לא
הורמו בעד התיקון. כל ח״כי חרות
ולע״ם, שהיו באולם, הצביעו אמנם
״בעד״ (ראה/זיסגרת) ,אבל חישוביו
של יצחק שמיר לא הוכיחו את עצמם.
המשבר עם מורשה, שאליו יתלווה
בקרוב משבר גם עם ש״ס, החליש
מאוד את מעמדו של הליכוד בכלל.
ואת מעמדם של כל מנהיגי חרות
בפרט.

עוד ביום הרביעי לפני חצי
הריים, אחרי ההצבעה על ״מיהו
יהודי״ ,נפגשו כמה מראשי
חרות לישיבה, שלא תוכננה
מראש. כמה פרטים חשובים
עליה הגיעו לידיעת ״העולם
הזה״.
בפגישה לקחו חלק יצחק
שמיר, דויד לוי, רוני מילוא, דז
מרידוד ומיכה רייסר. הטון של
שמיר כלפי לוי היה פייסני
במיוחד. שמיר הרגיע את
מילוא ומרידור, שרצו למתוח
ביקורת חריפה על הצבעת לוי
בנושא לבנון. הוא אמר שלוי
זכאי להצביע לפי מצפונו,
והבעיות הניצבות עתה לפני
התנועה חייבות למצוא אותה
מאוחדת,. .מה שקרה הבוקר
בכנסת,״ אמר שמיר ,״מביא
אותנו למבוי סתום. אין לכחד
שהמוראל במיפלגת־העבודה
גבוה. הציבור מייחם את כל
הישגי הממשלה לשימטוז פרם.
(המשך בעמוד )39

במדינה
(המשך מעמוד )7
הריעה שישראל זקוקה ל״אוטוס־טראדות״
.לפני מותו ראה את המדינה
מכוסה בכבישים־מהירים מודרניים.
בנטוב היה אחרון החברים של מנד
שלת־ישראל הזמנית, ילידת המילחמה
של , 1948 שנותר בחיים(אך לא אחרון
החותמים על מגילת־העצמאות, שכמה
מחבריה — וביניהם מאיר וילנר והרצל
רוזנבלום — חיים וקיימים) .בהלווייתו
נפגשו כמה מזיקני התנועה —
מאיר יערי, יעקב חזן, שימעון אבירן,
שלמה רוזן ועוד• אך נוכח גם דור חדש
של מנהיגי מפ״ם. שעמרו על פרשת־דרכים.
המיפלגה יכלה להתגאות בעבר
מפואר, אך ההווה שלה מעורפל, והעתיד
שרוי באי־ודאות. אנשי ר״ץ מבקשים
לבלוע אותה, בסיקרי דעת־קהל
היא זוכה בציבור העירוני בהישגים
השואפים לאפס, ואילו המצע שלה
מעורפל וגרוש־סתירות.
בנטוב בוודאי האמין כי מוטב היה
למיפלגה לדבוק, כמוהו, בעקרונות־היסוד
שלה.

יחסי חוץ
מותה של יוזמה
ירדן הזמיגה מישלחת של
אישים יהודיים — אך אלה
סירבו בפקודת
ממשלת-ישראל
הידיעה היתה מעניינת. כמה אישים
יהודיים בולטים מארצות־הברית הוזמנו
לכינוס בעמאן, כדי לדון בענייני
השלום.
בעבר סירבה ירדן להניח ליהודים
להיכנס לשיטחה, אף כתיירים. כל
תייר, שביקש אשרת־כניסה. נדרש
לציין בטופס־הבקשה את רתו.
הזמנת אישים יהודיים בעלי־שם,
כמו פיליפ קלוצניק. היתה תפנית. היה
זה איתות ברור לישראל.
לירות ולזג לדבר. התגובה
הישראלית היתה מעניינת לא־פחות.
היא הוכיחה שוב שממשלת־ישראל
פוחדת מפני כל הידברות שהיא. הכלל
הישן ״מוטב לדבר מאשר לירות״ הועמד
בישראל על ראשו. בירושלים מאמינים
כי ״מוטב לירות ולא לדבר״.
האישים המוזמנים, כולם אנשי ה־מימסד
היהודי, באו כמובן במגע עם
ממשלת־ישראל, כדי לברר כיצד לנהוג.
אין כמעט אישיות יהודית ריש־מית
בעולם המעזה לפעול במיקרה כזה
בלי אישורם המפורש של בעלי־השיל־טון
בירושלים.
המוזמנים היו בטוחים שממשלת־ישראל,
שראשה דוגל רישמית ב״אופ־ציה
הירדנית״ ,תקפוץ על המציאה.
ואכן, תחילה היה נרמה למוזמנים כי
ראש־הממשלה, שימעון פרס, מתייחס
לעניין בחיוב. לאחר מכן הסתבר
שמישרך־החוץ של יצחק שמיר נוקט
עמדה שלילית לחלוטין. בין המיש־רדים
נערך. כנראה, דיון סודי. התוצאה:
למנהיגים היהודיים נאמר שעליהם לסרב
להזמנה.
היוזמה מתה.
חינוך בהגא! כהגא! כהגא!
התגובה הרגשית של
המורה נגד מאיר בהנא
גרמה לתוצאה הפוכה —
ואולי יש בכך לקח
מורה בכיתות הבכירות בבית־ספר
יסודי במערב־ירושלים נדהמה השבוע
לראות שאחד מתלמידיה הופיע לשיעור
בחולצה צהובה של תנועת כך.
התלמיד, בן ,13 לא הסתיר את תמיכתו
הנלהבת ברעיונותיו של מאיר כהנא.
המורה כעסה, לא שלטה ברוחה והעיפה
את התלמיד מהכיתה. היא הסבירה
לשאר התלמידים. בשצף־קצף. את
דעתה על הגיזען ועל תורתו.
התגובות לעונש היו קשות ביותר.
(המשך בעמוד )10
העולם הז ה 2473

11*1111

יחסים דיפלומטיים וחידוש העלירי תמורת ועידה בינלאומית

הצסהסנדיה

סודי ביותר.
לכבוד מר אנדריי גרומיקו,
חבר הלישכה המדינית של הוועד המרכזי של המיפלגה
הקומוניסטית של ברית־המועצות, סגן ראש״הממשלה של
ברית״המועצות ושר״החוץ של ברית־המועצות,
הוד מעלתו,
על דעת ממשלת־ישראל, הריני מציע לכבודו כי נסכים
בינינו על הצעדים הבאים:
ראשית, ממשלת ברית״המועצות תחדש את מלוא
היחסים הדיפלומטיים והכלכליים בין שתי ארצותינו, בפי
שהיו קיימים ערב ניתוקם על״ידי ברית״המועצות ב־,1967
שנית, ממשלת״ישראל תודיע על נכונותה להשתתף
בוועידת־שלום בינלאומית למיזרח״התיכון, תחת חסות
האו״ם, שבה יכהנו ברית־המועצות וארצות־הברית
כיושבות״ראש משותפות, ושבה ישתתפו כל הצדדים
המעוניינים, ובמיוחד ישראל ואירגון־השיחרור הפלסטיני.
שלישית, ייפתחו לאלתר שיחות חשאיות בין נציגי
ברית־המועצות וישראל לדון בחידוש הגירתם של אזרחים
סובייטים ממוצא יהודי, המבקשים להתאחד עם
מישפחותיהם בישראל, וכן בהפסקת פעולות־הענישה נגד
המבקשים להגר.
תון תיקווה לתשובה מהירה, הריני נשאר ברחשי־הערכה
עמוקים וכו׳ וכוי.

מושבה בריטית, אשר יכלה לשמש בסיס להצבת טילים
אמריקאיים, המכוונים נגד ברית־המועצות.

בקרמלין לא קבע הרגש, אלא האינטרס הקר. כך זה
היה אז. כך זה יכול להיות מחר.

ך תון מם׳ : 2לכרית־המועצות נותרו רק נכסים מעטים
^ במרחב, ועל כן גם שאיפותיה כאן מצומצמות (לפחות בטווח־הקרוב).

המיפלגות
הקומוניסטיות נכשלו לגמרי בכל רחבי
העולם הערבי.

די בציון העובדה שרק״ח המיסכנה והעלובה היא כיום
המיפלגה הקומוניסטית החשובה ביותר במרחב, ושמוסקווה
מגינה עליה כלביאה על גוריה.
הנכס האסטראטגי היחידי של מוסקווה במרחב הוא המישטר
הסורי, הגם שהוא משחק מישחק עצמאי מאוד, ושעתידו מעורפל
מאוד. אשר למועמר קד׳אפי ׳,אני משער שמדינאי מוסקווה
מנהלים את המגעים עימו תוך התייעצות עם פסיכיאטרים.

אולם די בנכסים מצומצמים אלה כדי למנוע

במיקרה קיצוני, הוא יכול להוביל לשלום כפוי. במיקרה פחות
קיצוני, הוא יכול לפתוח אפשרות לשלום־מרצון, בהסכמת ישראל
ואש״ף.

על רקע זה יש משמעות חדשה לרעיון של
ועידת־שלום בינלאומית.

האינטרס הראשון שלנו בלפי ברית־המועצות הוא
להשיג את חידוש היחסים.

אולם סיכסוך זה לא הפריע לסובייטים לתמוך
בהקמתה של מדינת־ישראל להלכה ולמעשה.

\ £גרומיקו :״הסתכל נא ביד זו. מדינתכם לא היתה קמה אלמלא
הרמתי אותה לפני 37 שנים!״
אחרי הרמת־יד זו באו המישלוחים המאסיביים של הנשק
הסובייטי(לרוב מתוצרת ציכוסלובקיה) .אני זוכר שערב המיבצע
הגדול הראשון במילחמת־העצמאות, מיבצע נחשון, המתינה
פלוגתי ליד נמל תל־אביב לנשק זה. הארגזים פורקו מן האוניה.
ניקינו את הנשק בלילה משמן־הסיכה ויצאנו בבוקר למיבצע.
כעבור כמה חודשים עזרתי בתל־נוף לפרוק ממטוסי־התובלה
את הארגזים שהכילו את מטוסי־הקרב הראשונים של חיל־האוויר

הישראלי. שבאו גם הם ישר מן הגוש הסובייטי.
הסובייטים לא פעלו אז מתוך אהבת־ישראל. במוסקווה שלט
סטאלין, שהתגלה במהרה כאנטי־שמי פאראנואידי. זה לא הפריע
לו לעזור להקמת המדינה היהודית. הוא העדיף אותה על פגי

בך או אחרת: גוברים הסיכויים להסדר אמריקאי
סובייטי.

ביסודו של כל הסכם בין עמים ומדינות מונח העיקרון שכל צד
צריך להשיג בו משהו התואם את האינטרסים שלו. הסכם שאינו
ממלא תנאי זה לא יקום כלל, ואם יקום — לא יחזיק מעמד.

..אשר לשאיפות היהודים לכונן מדינה משלהם,
יהיה זה בלתי־צודק שלא להתחשב בכד ולהתכחש
לזכות העם היהודי לממש שאיפה זו.״

או מ רי ם שביטיחתו עם יצחק שמיר באחרונה אמר

אין רבים המאמינים עדיין ברעיון של ״פאקס אמריקאנה״ —
* שלום במרחב בחסותה הבילעדית של ארצות־הברית. חלום זה
נקבר תחת עיי־המפולת של המיפקדה האמריקאית בביירות.
יתכן שהאמריקאים לא רצו כלל בשלום כזה, והעדיפו על פניו
מצב של לא־מילחמה־ולא־שלום. יתכן שרצו, אלא שרצון זה היה
חלוש מדי, מול פני החזית הכפולה של הסירוב הערבי(סוריה
וסוכניה, בחסות מוסקווה) והסירוב היהודי(קנאות הימין, חידלון
המרכז ובגירת השמאל האופנתי).

בפי שרמזתי במיכתב הדימיוני, אני מציע לשלב
ביחד שלושה דברים: חידוש היחסים, חידוש העליה
והוועידה הבינלאומית.

יי תון מם׳ : 1עניינים אידיאולוגיים לא הפריעו מעולם
^לברית־המועצות לנהל מדיניות־חוץ פרגמטית.
קיים סיכסוך היסטורי בין הבולשביקים והציונים. בבתים
יהודיים רבים ברוסיה, בראשית המאה הזאת, זה היה סיכסוך
מישפחתי ממש, ריב פשוט בין אחים שהלכו לכיוונים שונים.

כאשר זורחת שמש הדטאנט, היא עשוייה להמם
גס את הקרח אצלנו.

^ ל זה מחייב אותנו לחשוב מחדש — ככל שקשה לבני־אדם
* ₪ביכלל, ולמימסד המדיני בפרט, לעסוק בפעולה מוחית
כזאת.

להלן כמה מן הנתונים שאני מציע להביאם בחשבון זה.

״כפי שאנו יודעים״ ,אמר ,״השאיפות של חלק ניכר של העם
היהודי קשורות בבעיית פלסטין והמימשל העתידי בה. אין
כימעט צורך להוכיח עובדה זי• במהלך המילחמה האחרונה
(מילחמת־העולם השניה) סבלו היהודים צער ויסודים
יוצאים־מן־הכלל ...מעריכים את המיספר הכולל של היהודים.
שניספו בידי התליינים הנאציים. בשישה מיליון נפש בקירוב.
האו״ם אינו יכול ואינו צריך להסתכל במצב זה באדישות. אילו
עשה כן, היה הדבר נוגד את העקרונות הרמים של האמנה שלו,
הקובעת שיש להגן על זכויות־האדם. בלי קשר לגזע, דת ומין...

נראה שקרה לרונלד רגן מה שקורה לדמגוגים לאומניים־
ימניים רבים במערב: הם רוצים להיזכר בהיסטוריה כעושי־שלום.

לפני כן אני מציע להעלות מחדש על סדר־היום
הלאומי את בעיית יחסינו עם ברית־המועצות ולדון
בה בלי סנטימנטים, בלי אהבה ושינאה, בדיעה
צלולה ובהגיון צונן.

ביום הכרזת המדינה, ה־ 14 במאי ,1948 כאשר
ארצות־הברית דגלה עדיין בהקמת מישטר של
נאמנות בארץ, נשא גרומיקו באו״ם נאום בעל
פאתום ציוני עמוק.

לפי כל הסימנים, נעה עתה מטוטלת־־היחסים בין
שתי מעצמות־העל מקיפאון להפשרה. ימי
ה״דטאנט״ חוזרים.

מיסגרת כזאת תאפשר את שילובה המבוקר של ברית־המועצות
בתהליך השלום, כאחת משתי יושבות־הראש של
הוועידה. זוהי גם המיסגרת הנוחה ביותר להכרה הדדית בין
ישראל ואש״ף — הכרה שתתבטא בעצם השתתפותן בוועידה, זה
לצד זה.

^ יגרת כזאת לא שוגרה, כמובן — לא בכתב ולא בעל־פה.
אני מציע לשגרה.

ערב קבלת החלטת־החלוקה על־ידי עצרת־האו״ם הדהים
הנציג הסובייטי, אנדריי גרומיקו, את העולם (ואת הקומוניסטים
בארץ) כאשר מסר הכרזה סנסציונית של תמיכה בחלוקה.
ב־ 26 בנובמבר 1947 אמר גרומיקו שהצעת־החלוקה ״אינה
מכוונת נגד הערבים ...אין מטרתה לגרום אי־צדק לאחד משני
העמים העיקריים בפלסטין. היא משרתת את האינטרסים של העם
הערבי והעם היהודי כאחד״.

ף תון מם׳ : 3ארצות־הברית זזה עתה בכיוון זה.
^בשבועות האחרונים רבו הרמזים, ובעיקבותיהם הידיעות, על
־מגעים מחודשים בין וושינגטון ומוסקבה לדיון בענייני המרחב
שלנו.

גרומיקו עם משה שרת 1947 נכ ס יקר
מישראל כל הישג במילחמה, וכדי לפגוע קשה בכל
אפיטרות להתקדם לקראת שלום.
אחד הגורמים העיקריים לתבוסת ישראל במילחמת־הלבנון
היה הסכם־ההגנה הסובייטי־סורי. על פי הסכם זה מחוייבת
ברית־המועצות לחוש לעזרת סוריה בשעה שזו מותקפת בשיטחה
הריבוני(אך לא בלבנון).
בגלל הסכם זה לא העז אף אריאל שרון קל־הדעת לתקוף את
הטילים שממיזרח לגבול הסורי־לבנוני, אף שהם היו חשובים לאין
עתר יותר מן הטילים שהוצבו בלבנון עצמה. צה״ל גם לא יכול
היה לפתוח במיבצע צבאי רחב נגד סוריה, בחזית הגולן.
האיום של צה״ל על דמשק (״רק 25 קילומטרים!״) הוא
איום־סרק, כי התקפה בכיוון זה היתה גורמת מייד למשבר עולמי
של ערב־מילחמת־עולם.

התוצאה: ישראל נסוגה מלבנון, ומשאירה אותה
בולה בידי הסורים ובעלי בריתם.
הסובייטים גם הוכיחו את יעילותם בסיכול מהלכי־שלום
שאינם לרוחם. סוריה מונעת בעד סעודיה מלתמוך בפה מלא
במהלכי־השלום של הציר מצריים־ירדן־אש״ף. גם אחרי שיאסר
ערפאת טיהר את אירגונו מן הסוכנים הסוריים והלבנוניים וכינס
את מועצתו בעמאן, נראה שעדיין אין ביכולתו לזוז במלוא
התנופה לעבר היעד שקבע לעצמו, הן ביגלל מערכת־הלחצים של
הציר מוסקווה־דמשק, הן ביגלל מערכת־הטרור של סוכני סוריה
ולוב, בעלות־הברית של מוסקווה.
אך באותו זמן חוזרת ומכריזה מוסקווה שהיא בעד שלום
ישראלי־פלסטיני וישראלי־ערבי, על פי העקרונות המקובלים
בעולם (קיום ישראל בגבולות ה־ 4ביוני ומרינה פלסטינית
לצידה) .אך היא רוצה להיות משולבת בתהליך השלום, כדי
להוכיח שהיא קיימת במרחב.

לדעתי בדאי לנו להתחיטב ברצון זה — אם אסן
רוצים אנחנו בשלום.

ברית־המועצות ניתקה אותם, אחרי מילחמת ששת־הימים
וכיבוש הגדה, הרצועה והגולן. היה זה מעשה אווילי מצידה.
כהפגנה של מורת־רוח, די היה בהחזרת השגריר לזמן־מה.
ברית־המועצות מקיימת יחסים רשמיים, ולפעמים יותר מזה. עם
מישטרים פאשיסטיים נתעבים במקומות שונים בעולם. ניתוק
יחסיה עם ישראל היה מעשה חריג מאור.
אין אנו מעוניינים בהמשך מצב זה. לכל מדינה כדאי לשמור
על יחסים עם כל המעצמות, כדי להימנע מתלות מוחלטת, לשבט
ולחסד, בגורם אחד ויחידי. זהו אל״ף־בי״ת של דיפלומטיה. לנו,
היהודים בישראל, יש בכך עניין מיוחד, ביגלל בעיית היהודים
בברית־המועצות.
אפשר לטעון שאין קשר בין היחסים הממלכתיים בין ירושלים
ומוסקווה לבין בעיית היהודים. זה נכון לכאורה. אך הנסיון הוכיח
כי ניתוק כזה אינו מחזיק מעמד במציאות.

על בן מוטב לתפוס את השור בקרניו ולהציע
לברית־המועצות הסדר חדש של בעיית העליה
היהודית, יחד עם חידוש היחסים הממלסתיים.

אין טעם לדרוש דברים שהמישטר הסובייטי לא יוכל לעמוד
בהם, מסיבות פנימיות ואידיאולוגיות. אך אפשר להשיג פיתרון
סביר לבעייה הנוגעת ליהודים הסובייטייים — איש אינו יודע
כמה הם — המבקשים באמת להגיע אלינו.

התמורה המוצעת היא הסבמת ישראל לוועידת־השלום
הבינלאומית.

ברית־המועצות רוצה בה מאוד. ארצות־הברית אינה מתלהבת
מן הרעיון, אך תסכים לו אם לא תתנגר לכך ישראל. ואם תגיע
ההפשרה הבינגושית לנקודה הרצוייה.
אני סבור שכינוס ועידה כזאת הוא צעד חיובי כשלעצמו —
צעד טוב לשלום, ועל כן גם טוב לישראל. אך גם מי שלהוט פחות
לשלום, יכול להגיע למסקנה שבמיסגרת ממלכתית וציונית כזאת
כדאי להסכים לכך.

^ נדריי גרומיקו הוא תופעה מיוחדת־במינה בזירה
העולמית. הוא כבר מילא תפקיד מרכז־ במדיניות החוץ
הסובייטית כאשר יצחק שמיר היה עדיין מחבל־ צעיר. ושימעון
פרס מבריח־נשק קטן.

איש כזה הוא נכס. הוא בבר ראה את הסל והתנסה
בכל. אין לו סנטימנטים. הוא מסוגל לערוך חשבון קר
של כדאי ולא־כדאי.
התקרבות ישראלית־סובייטית כדאית. כדאית לברית־המוע־צות,
כדאית לנו.

עלינו רק לסגל לעצמנו מחשבה פוליטית קרה.
אודי נלמד זאת מגרומיקו עצמו?

זיוה תרם

חדר תצוגה:

דוד המלך 10
הרצליה־פיתוח, טל 72976 .־052

מ1מ>נה אותך

למכירה מיוחדת
אוננ ת שו

-קולקציה חורף 1985

ב־ס/ס 50ובמ חי רי ם מו קפ אי ם

אביזרי אופנה מעור יפהפיים
אופנאים מציגים מעולים -

שמלות וחליפות:

רזיאלה, רפי יעקובסון, תמרה יובל

במדינה
(המשך מעמוד )8
הורי התלמיד הזדהו עימו. גרוע מכך:
שאר התלמידים הבינו שכהנא וסמליו
מרגיזים את המורים. כעת עדה המורה
למחזות של תלמידים, הקוראים בהתלהבות
את שמו שלכהנא בהפסקות.
היא עצמה, מטבע־הדברים, הפכה מוקד
לקריאות־בוז כלפיה, ודברי־שבח נלהבים
לגיזען.
המורה סבורה, עכשיו, שהיא טעתה
בתגובתה הריגשית למעשהו של התלמיד
.״יתכן שהייתי צריכה להיות
יותר מאופקת. אני רואה בסיפור הזה
משום סימליות רבה. התלמיריס, שרובם
ממישפחות מיזרחיות (אבל לאו־דווקא
במצוקה כלכלית) ,רואים בכהנא
משהו, המרגיז את, האשכנזים׳ ומוציא
אותם מהכלים. יתכן שתגובת־היתר
כלפיו עוזרת לו״.

יצוא
א 1ר לגרים

סוודרים עבודת־יד
המכירה תתחיל: ביום שישי 25.1.85
וביום שבת ה־26.1.85
בין השעות 10-14 ,16-20

והפעם תמשך בכל ימות השבוע
מה־27.1 - 2.2
כל יום באותן שעות
אל תחמיצו!

בית־ספר ״אורלי

ת״א, רחוב המלך גיורג׳ 89
טל)03( 284919 ,295318 .
מודיע נפתחים קורסים
לספרות, פדיקור ומניקור

גברים ונשים לחודש ימים
מחירי הזדמנות ללקוחות:
* סלסול
3,000ש׳
* צבע
* פסים
500ש׳
* תסרוק ת
* החלקה
500ש׳
* תספורת
* פן 500ש׳
-המחירים לפי אורך השיער -

3,000ש׳
3,000ש׳
3,000ש׳

מודעות בטלפון

ל כל ה ע תוני ם
-ער בכרטיסיאשר אי במחיריהמערכתי ־

£8$ 01118א01
.ו*א 0וז4א£6זאו 1 1 0
ם ז1

•שואנרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסוס

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

אי תן עמי חי
הדבר תבע״ם מ זי קי ם

סו ס חי ס להדברת תיקנים
(ג׳וקים) ,תולעי עץ, חרקי
טפרים ובגדים.
רמת-גן. דוו מודיעין .18ת.ד 72 .ג ג
סל 780114-541 .רש־ נזס ו* עסק 4*1/75

^ טמירה על בריאותך ורלוט

מדען ישראלי מאלף יוגים
שיחליפו את המועלים
השחורים בדרוס־אפריקה
על מה חשב ראש־הממשלה הראשון,
דויד בן גוריון, שחלם על מדינת־ישראל
כאור לגויים?
.קשה לרעת. ממשיכי״דרכו ומא־מיני־חזונו,
שכמה מהם שולטים כיום
במדינה, מוסיפים לדבר על ישראל
כקריית־מדע, מוקד־מחקר, מישבנו
של עם־הספר. אחרים מדברים על
ייצוא מתוחכם, ומתכוונים אולי לנשק.
מעניין כמה מהם שמעו אי־פעם על
רוברט לובוב.
נושא השם הזה הוא פסיכולוג
ביהייוויוריסטי (המתמקד בהתנהגות,
ולאו דווקא בשינוי של האישיות. מבפנים״)
,שעיקר התמחותו היא בח־יות־מילחמה.
הוא אף כתב ספר בשם
זה, ורבים נוטים לשייך אותו לאסכולה,
שזכתה בתקציבי־ענק מצבא ארצות-
הברית, והעניקה בתמורה תפוקה דלה
ביותר.
לובוב עצמו עלה לישראל מארצות־הברית,
והוא מרצה בחוג לפסיכולוגיה
באוניברסיטת תל-אביב. הוא נחשב
כמומחה בקנה־מידה עולמי לאילוף-
יונים. כל זה נשמע תמים למדי. למרבה
הצער קשה לומר זאת על הפרוייקט
העכשווי שלו. היונים שאותן מאלף
עתה המדען המכובד נועדו להחליף את
שחורי דרום־אפריקה למיכרות היהלומים.

תולעים כמקום יהלומים. הסיפור
המדהים נובע מהעובדה המצערת,
שבעלי־המיכרות (שהם. כמובן.
לבנים) אינם נותנים אמון מלא בפועליהם
השחורים.
הסיבה די מובנת. שכרו של פועל
שחור מגיע לעשירית משכרו של פועל
לבן. יש הגורסים שהפועלים השחורים
נוהגים לגנוב מפעם לפעם. הבוסים
מנסים למנוע את ההתנהגות הבלתי־מוסרית
הזאת, עורכים חיפושים יסודיים
מדי יום, ואף מסכנים את ברי־אות־העובדים
בצילומי־רנטגן תכופים
מדי. כל זה גורס צער וטירחה לד־רום־אפריקה
הלבנה, שחלק גדול
מעושרה צפון ביהלומים.
למרבה המזל לא שכחו הלבנים,
האמונים על המסורת הנוצרית הקלוויניסטית,
את הפסוק.כי מציון תצא
תורה״ .כמו במיקרים רבים אחרים, הם
פנו לעזרה מישראל וזכו ביותר ממה
שביקשו.
הסתבר שרוברט לובוב פיתה שיטה
מוצלחת למדי לאילוף יונים לקטוף
את היהלומים הנוצצים, ולהביא אותם
למקום ריכוז, באמצעות אותו האינסטינקט
המדריו את יוני״הדואר. המצאה
ישראלית נפלאה זאת, הזוכה לפיתוח
מבריק בחוג לפסיכולוגיה בתל־אביב,
תפטור את הבוסים הלבנים מפועליהם
השחורים ותחסל את מכת־הגניבות.
ליונים אין שום צורך ביהלומים, והם
יסתפקו בהחלט בגרגרים, או בתולעים.

איו הננו חבו הוועד המנהל
את ושוח־השידוו לקאריקטורה .
44י שחציץ לרגע ביום השני
בבוקר לתוך המיסדרון הארוך של
מישרדי רשות־השידור, שבבניין כלל
בירושלים, לא יכול היה לתאר לעצמו
את הדראמה הקירקסית שתתחולל שם
במשך עשר השעות הבאות. בוקר

בוועדה חברים כל שיבעת חברי הוועד
המנהל: ר״ר ישראל פלג, עמיהם ניר,
שניהם נציגי המערך בוועד, דויד
ארמון, נתן ברון, שאול עמור, קריאל
(.דוש״) גרדוש, שהם נציגי הליכוד
בוועד, ומיכה ינון, יו״ר הוועד, שהוא

מ 8111141 יאיר מוסט, סגן־ניצב, קצין כוח אדם במחוז תל־אביב של
11 11 המישטרה, הוא אחד המועמדים למישרת מנהל הטלוויזיה.
מוסט ישב במשך יום שלם והשתאה על המהומה שהתרחשה.
פשוט זה נראה כמו יום עבודה רגיל,
ללא ברק או תהילה.
כמה רקות אחרי השעה תשע
בבוקר נראה מישהו צועד במרץ לאורך
המיסדרון, כשהוא מציץ לכל חדר,
מנופף בידו לשלום, מחייך ומאושר.
היה זה טוביה סער, המנהל היוצא של
1הטלוויזיה. נכון יותר: בשעת בוקר זו
:ח שב שהוא המנהל היוצא. בערב זה
כבר לא היה כל־כך ברור.

4^*7בעיות־ף*
שעה 10 בבוקר נקבעה ישיבה
של הוועד המנהל של רשות־השידור,
ומייד אחריה אמורה היתה
להתחיל הישיבה של ועדת המיכרזים
לצורך בחירת מנהל חדש לטלוויזיה.

חבר המפד״ל. נוסף להם יושב בוועדה
אורי פורת, מנכ״ל השידור, ושני נציגי
אגודת העיתונאים הארצית: יואל רקם,
עובד קול ישראל, ודויד פיינס, עיתו־נאי
בדבר.

ראשון הגיע פלג ב־ 9.45 בבוקר.
לבוש חליפה וצוהל :״איפה כולם?״
שאל את מעט המזכירות שהתחילו
להציץ מן החדרים השוגים. שאלתו
נשארה ללא מענה. הוא צעד בזריזות

לעבר יחדרו של מיכה ינון, שהיה שם
כבר משעות־הבוקר המוקדמות.
אחרי התייעצות קטנה של כולם,
שארכה כחצי שעה, נכנסו אחר כבוד
כל חברי הוועד עם אורי פורת אל חדר
הישיבות, שהיה עדיין נקי ומסודר.
בחוץ טיפטף גשם דק. וקשת ענקית
עמדה בשמי ירושלים. אבל איש לא
1!״11י1
וו!111׳111111) (1וווו!—1וווו! ו!1

שם ליבו לתופעת הטבע המרהיבה.
כולם חיכו למועמדים.
ראשון הגיע פיטר פריישטאדט ()43
רענן מאוד בשעת בוקר זו. פרייש־טדאט
הוזמן לשעה 10 וחצי. הוא,
לפחות, היה שם בזמן, מוכן עם כל
הדוקומנטים הדרושים. פריישטאדט,
שעבד בעצמו בטלוויזיה הישראלית
במשך שלוש שנים, עזב לפני 15 שנה,
היה תקופה מסויימת מנכ״ל התיזמורת
הסימפונית של חיפה, הקים אחר־כך
חברת־סרטים, הוא בעל דוקומנטים
מיקצועיים מרשימים. הוא יליד פראג,
בוגר האקדמיה לאומנויות בעיר זו
וסיים בהצטיינות את הפקולטה לבימוי
סירטי־טלוויזיה בפראג.
אחריו הגיע יאיר מוסט 40 הוא בא
בשקט, נכנס לחדרה של ירדנה הראל,
דוברת הרשות, והתיישב על כיסא פנוי.
מוסט הוא סגן־ניצב במישטרה, קצין

יש רק תשע שנות נסיון, רק מן המועמדים
החיצוניים דורשים השכלה אקדמית
מלאה.
ברקה התישעים התברר, שלדן שילון
אין השכלה אקדמית. כלומר, הוא
למד שלוש שנים תמימות באוניברסיטה,
אבל לא סייס את לימודיו לתואר.
שני חברי המערך בוועד המנהל,
פלג וניר, שהם תומכים כמעט מוצהרים.
של שילון, הזדעקו. מיכה ינון,
.יו״ר הוועד, מיהר ביום הראשון השבוע,
יום לפני הישיבה, ליועץ המישפטי
לממשלה, זמיר הודיע ששילון לא יכול
לגשת למיכרז. זה היה בניגוד לחוות
דעתו של נתן כהן, היועץ המשפטי של
הרשות.
המהומה, לכן, התחילה כבר ביום
הראשון בלילה, בסידרת טלפונים ביך
עירונית, בין כל הנפשות הפועלות.
ישיבת הוועד המנהל היתה סוערת.

חוךקךוץ ״וךךד רי שראלפלגע מי ר ם
1ניר ודויד אדמון, חברי
1111 / 11-1 11
הוועד המנהל, יוצאים מחייכים אחרי אחת מן

ההתייעצויות המארתוניות שהיו במשך היום בכל
חדרי רשות־השידור בבניין כלל בירושלים. במשך כל
היום לא הגיעו הצדדים להחלטה בדבר קיום המיכרז.

1ךךך 1ך 1לקראת ערב התאספו חמישה חברים מתיז־ וע*
1X1 111 ^ 11/דת־המיכרזים. אורי פורת, שאמר עוד בבוקר שלא
ייכנס לוועדה כזאת, מנסה בצחוק לפתוח את הדלת של חדר־הישיבות.
כוודאדם של מחוז תל־אביב, והוא בוגר
במדעי החברה. במישטרה הוא עובד
ארבע שנים, לפני כן שירת בצבא
הקבע. הוא הוזמן לוועדה לשעה 11
וחצי והקדים קצת כדי שלא לאחר.
׳בשלב הזה כבר התחילו להשמע
צעקות מתוך חדר הישיבות הסגור של
הוועד המנהל. אז כבר היה ברור שיש
בעיות בקיום המיכרז.

יו ד
לשעתיד

ך* נאי המיכו־ז היו קצת מוזרים.
4 1נכתב בהם שהכישורים הדרושים
הם, בין השאר, השכלה אקדמית מלאה
וניסיון של תשע שנים בשידור. אחרי
פירסום המיכרז התברר, שלגבי המועמדים
הבאים מתוך הרשות עצמה די אס

מיכה ינון פתח אותה וסקר את פגישתו
עם יצחק זמיר. פלג דיבר אחריו ואמר,
שכל אחד מחברי הוועד אמר לו בנפרד
כי שילון הוא המועמד הטוב ביותר.
״סי שאומר כרגע שלא אמר לי דבר
כזה ״,אמר פלג בתקיפות ,״שיקום!״
איש לא קם .״זה מיכרז שיש בו איפה
ואיפה, ואי־השיוויון מחייב התערבות
של בית־המישפט!״
פלג הציע לדחות את המיכרז, לתקן
אותו ולהשוות את התנאים לכל המועמדים.
ניר
דיבר אחריו. הוא תקף את ינון
ואמר, שתמוה בעיניו שפנה כדי לקבל
חוות־דעת חיצונית של היועץ המיש־פטי
לממשלה, כשברור היה שניתנה
כבר חוות דעתו של היועץ המישפטי
של הרשות .״בתוקף מה הלכת ליועץ

1ך ר | 9 | 77 חלק מחברי הוועד המנהל מתכנן
1 111 1 1סים לאחת מן הישיבות הרבות.
מימין: שאול עמור, נתן ברון, קריאל גרדוש (״דוש״)

ר *| 1^11 |¥ח 1\ 1ח פיטר פריישטאדט, אחדה־
^ 111 ^ 11 1 1 /1מועמדים למישרת המנהל.
התעייף אחה׳צ ונשכב לנוח על הספה במיסדרון
המישפטי?״ שאל ניר ,״בתוקף יו״ר
הוועדה לשעתיד?״ (על מישקל לשעבר.
ינון הוא גם יו״ר ועדת המיכרזים).
גם ניר חזר על ההצעה לדחות את הישיבה.

דויד
אדמון, ארבעתם חברי ליכוד, ומיכה ינון(חובש
כיפה) ,יו״ר הוועד, איש המפד׳ל. היתה זאת עוד
אחת מישיבות״הסרק שגם הסתיימה בלא־כלום.

מישרדי הרשות. עד שעות הערב המאוחרות לא ידע
איש אם ועדת המיכרזים תשב באותו היום ותחליט,
וחלק מן המועמדים שהוזמנו ישבו וחיכו עד בוש.

ארמון דחה את טענת הלחץ הפוליטי
.״איש לא לחץ עליי,״ אמר .״נכון
שאמרתי על מועמד אחד שהוא הטוב
ביותר, אבל שיבחתי גם אחרים ״.ארמון
אמר שלדעתו יש פגם ציבורי בדחיית
המיכרז ולכן הציע לקיים אותו מייד.
ברון פתח את דבריו בשבח וקילוס
לדן שילון ולהצלחותיו ברשות־השי־דור.
דוש
אמר שאסור לעשות תיקונים
של הרגע האחרון.
ינון ענה על ההתקפות עליו ואמר:
״הפנייה ליועץ המישפטי היא דבר
טיבעי ומקובל במקומותינו״.
פורת כבר רתח בשלב הזה מן הפוליטיזציה
המטורפת, והטיח בכעס :״לא
משנה אם המיכרז יתקיים היום, או
במועד אחר או בשום מועד. אי־אפשר
לפסול את שילון בגלל פגם פרוצדורלי
כזה. משהו פגום בכל התהליך, לא רק
במיכרז עצמו, ויש לפנות ליועץ
המישפטי, השיטה יוצרת מצב שאין
קשר בין טובת הטלוויזיה, מנהליה,
עובדיה וצופיה.״
מטרתם של חברי המערך בוועד
המנהל היתה לפוצץ את הישיבה
ולגרום לדחיית המיכרז. אז יצא פלג
מחדר הישיבות ורץ להתייעצות עם
אנשי אגודת־העיתונאים. אלה הודיעו
לו שהם לא מוכנים לשמש לשון־
מאזניים, וכי אם לא יהיה קוורום
מתאים (שישה איש) ,הם לא ישלימו
אותו. אז חזר פלג לישיבה. נערכה הצבעה
אם לקיים את המיכרז וההחלטה

לקיימו התקבלה ברוב של ארבעת
אנשי הליכוד נגד שלושה (שני אנשי
המערך וינון).
דלת חדר־הישיבות נפתחה בסערה
ומייד נטרקה בעוז. עמירס ניר יצא
החוצה בריצה .״טוב, הוא יועץ לענייני
טרור,״ העיר מישהו בחדר הסמוך על
טריקת הדלת.
בשלב הזה הצטרף מועמד נוסף אל
החבורה: חנני רפופורט, בעל תואר מ״א
בתיקשורת, שאותו קיבל בארצות־הברית.
הוא גם עבד שם כמפיק עבור
רשת הטלוויזיה אי־בי־סי ואף זכה
פעמיים בפרס אמ״י. היום הוא סגן
מנהל אולפני הרצליה ומנהל מטעמם
את הטלוויזיה המיסחרית בירושלים.
אך כל כישוריו אלה לא היו חשובים,
מכיוון שההחלטה, אם תיפול וכשתי־פול,
לא תסתמך עליהם.
המועמדים בעלי הסיכויים — צמול
שילון ויבין — לא טרחו להופיע. הם
עודכנו על־ידי מקורביהם בעודם יושבים
בביתם וממתינים לטלפון שיגאל
אותם מההמתנה המותחת ויזמין אותם
לוועדה.
לקראת שעות הצהריים המאוחרות
הגיעו ההתייעצויות לטונים גבוהים.
ארמון :״המיכרז צריך להתקיים
היום״.
פלג :״מחכים ליועץ המישפטי שיכריע
בכל השאלות.״
דוש :״אין טעם לדחות״.
פלג :״אותי מעניין מה היה בהת־
(המשך בעמוד )12

444 4 4,

*444

דויד לוי הדיח את אבנר סרוסי -ומיהר להחזיר
אות! לתפקידו. איזו אחיזה יש ליועץ כלפי השר?
**שרה ימים בלבד אחרי ששר
} /הבינוי והשיכון, דויד לוי, השליך
את אבנר סרוסי אל מחוץ ללישכתו,
שב העוזר הנאמן בתחילת השבוע
שעבר למישרתו.
העילה הפורמלית לפירוד בין השניים
היה ראיון שהעניק סרוסי לכתבת
המקומון העיר לפני שלושה שבועות.
בראיון, שהפך לשיחת היום בקרב הקהילה
הפוליטית והתיקשורתית, תיאר
סרוסי בלשונו העסיסית את כוחו
הרב.
לוי לא אהב את דבריו של סרוסי,
והשיב את סרוסי למקום שממנו בא —
לביתו ברמלה.
סרוסי איבד בן־לילה את כל עולמו.
מינויו הצפוי כיושב־ראש מועצת־הנד
נהלים של החברה הממשלתית לפיתוח
לוד־רמלה נדחה למועד בלתי־ידוע.
כוחו חסר״התקדיס בלישכת שר
בממשלת־ישראל נעלם כלא־היה. מ־

לכל התפקידים שנשללו ממנו היא
תאוותו חסרת־המעצורים למיסמכים.
בראיון עם ענת טל־שיר בהעיר
תיאר סרוסי בציוריות רבה כיצד הוא
שולט בתיקשורת, וכיצד הוא, והשר
שלו, מחליטים איזה סקופ לתת לאיזה
עיתון. הכתבים המדיניים והמיפלג־תיים
של היומונים התגלו כמלחכי־פינכה
של סרוסי, המכנה את עצמו
״סחבק״.
באותו ראיון סיפר סרוסי איך נתמנה
יצחק שמיר כשר־החוץ. סרוסי :״דיין
התפטר. רוני מילוא ואני נסענו במכונית
לתל־אביב. בדרך אני אומר לו:
בוא נמכור את החבר שלנו, שמיר,
לשר־החוץ. רוני אמר, :מה, אתה משוגע?׳
אני זוכר את זה במדוייק. זה היה
אחת וחצי בצהריים. אמרתי לרוני:
״בוא ננסה להכניס ידיעה לרדיו שש־מיר
מועמד לשר־החוץ. נסענו לרדיו.
בחדשות של שלוש אמנון נדב הוציא

נדו* ¥1
!#ו הי ה
דרו ¥1 /

נועץ לוי
-אותה השיטה

יועץ סרוסי
אותה התיסרוקת
רוב התרגשות אף אושפז סרוסי לחצי־יום
לבדיקות בבית־חולים.
ובכל זאת, הוא לא נשמע מיואש.
לכל מי שפנה אליו הוא הבטיח שיש
כאן אי־הבנה ושהשר שלו, המכונה בפיו
״דויד״ (במילרע) ,יחזיר אותו לתפקידו
וישיב לו את כל סמכויותיו.
סרוסי ידע על מה הוא מדבר. מה
שהיה ידוע בסודי־סודות לרבים בתנו־עת־החרות,
הפך בידו לקלף רב עוצמה.
לוי לא יכול היה שלא להשיב את
סרוסי למקומו הקודם!
סחבק ממנה שדים
ן* תירוצים שנשמעו השבוע
1 1בלישכתושלשר־הבינוי־והשיכון,
כאילו אין השר רוצה שסרוסי יגיע עד
לפת־לחם, ושהוא יחזיק אותו בלישכה
עד שתימצא לו עבודה, הם מגוחכים.
הסיבה האמיתית לשובו של סרוסי

ידיעה, שבחרות מבקשים שידר הכנסת,
שמיר, יחליף את דיין. מאותו יום,
חודשיים וחצי הזנתי את הרדיו בידיעות,
:חוגים בחרות, מקורבים בחרות,
צעירי חרות ...רואים בשמיר מועמד
לשר־חוץ.׳ זה היה פרוייקט סולו סרוסי
בשיתוף־פעולה של מילוא. אחר כך לוי
סגר עם עייזר(וייצמן) במיזנון את דבר
המינוי, שניהם הלכו למנחם בגין וסגרו
איתו עניין. לוא ההיסטוריה לא היתה
יודעת את זה, צריך היה המון אומץ
להמציא דבר כזה. זו היתה אגרת האגדות.״
אחר־כך
סיפר סרוסי על משבר סג־ני־השרים
בממשלת האחדות. סרוסי:
״לוי ואני נסענו לז׳נבה לגייס כספים.
חזרנו, היה צריך איזה בום לזעזע את
התיקשורת. המצאנו גימיק. המצאנו
את משבר סגני־השרים. זה עבד נהדר.
באותו היום שימעון פרס ויצחק שמיר
אכלו את ארוחת־הצהריים המפורסמת
עם הנשים שלהם, ואנחנו הצלחנו לה־

שיג דקות שידור ארוכות ברדיו למרות
הארוחה. טיק־טק נתנו את הסיפור
לכלי״התיקשורת והיתה חגיגה.״
בעיתוני השבת של סוף חודש
דצמבר פורסם לוי בהרחבה. סרוסי
סיפר כיצד בוצע הדבר. יום לפני כן,
ב־ 27 בחודש, הסתגרו הוא והשר ב־לישכה
בתל־אביב והתלבטו איך ובמה
להאכיל את העיתונאים .״בשעה 11
הוחלט שאזמן את אילן שחורי מהארץ,
אבי בטלהיים ממעריב ואריה
אבנרי מידיעות אחרונות ואתן לכל
אחד מהם סיפור שונה לעיתון של יום
שישי״.
ואכן, למחרת הופיע לוי בכותרות
שונות בליווי תצלומים על נושאים
שונים בשלושת היומונים.
על מילוא אמר סרוסי :״אני עשיתי
את רוני ח״כ. רוני היה בתול. מי בכלל
הכיר אותו. עד היום רוני ואני גומרים
דברים מתחת לשולחן. רוני היה אומר:
,אני אהיה ראש־הממשלה ואתה תהיה
שר־החוץ שלי׳.״
במקום אחר מתאר סרוסי מנקודת
מבטו את מעברו של לוי ממישרד־הקליטה
למישרד הבינוי־והשיכון .״באוקטובר
1978 עברו מיכה רייסר
ועמוס לבל(עוזרו לשעבר של לוי) עם
לוי למישרד־השיכון, ואני נהייתי שר־הקליטה
למשך שנתיים וחצי. הייתי

אומנם מעדכן את דויד, אבל בפועל
ניהלתי את המישרד.״
מה שהרגיז ללא ספק את לוי היה
המישפט הבא של סרוסי :״אני עומד
מאחורי ההצלחות התיקשורתיות שלו.
אני הכוח מאחוריו. אני בניתי אותו.״
מדוע זכה סרוסי המחוספס, לעיתים
גס־הרוח, לכבוד כל־כך גדול בקרב
העיתונאים?

מתפו

תמירות
^ בלייזרים שסרוסי נוהג ללבוש
1 1בחורף כבר זכו בקרב העיתונאים
בכינוי־הצופן ״המחסן״ .סרוסי נהג
לשלוף משם, תמיד בסודי־סודות, תמיד
בארבע עיניים, מיסמכים אישיים
שהשר שלו שלח לעמיתיו או לראש־הממשלה,
שלא לדבר על מיסמכים
הנכנסים ללישכת שר־הבינוי־והשיכון,
שנשלחו ממישרדי־ממשלה אחרים.
אהבתו הגדולה של סרוסי היתה
למיכתבים אל ומאת מנחם בגין, בזמן
שהיה ראש־ממשלה.
אבל סרוסי לא היה ממהר להשאיר
את המיסמכים, חלקם מסווגים, בידי
אנשי־התיקשורת. הם היו זוכים להציץ
בניירת, שהיתה חוזרת במהירות רבה
(המשך בעמוד )14

4*44

(המשך מעמוד )11
ייעצות של ארבעת המופלאים.״(חברי
הליכוד).
ארמון :״אני שאלתי אותך עם מי
אתה מתייעץ? עם מי דיברת היום
בבוקר במלון? אתה לא מוכן לקבל
החלטה דמוקרטית.״
פלג :״אני מקבל, בבקשה, תבצעו
את ההחלטה.״
דוש :״אנחנו מייצגים את הציבור״.
אז למה מחכים?
אלה אומרים שמחכים להחלטת
היועץ המישפטי, אלה, לעומתם. אומרים
שמחכים להחלטה רשמית של אגודת
העיתונאים.
בלי ברז
ן* צחק רט, עוזרו של מיכה ינון,
ניגש לשלושת המועמדים הנשכחים
והסביר להם בקצרה מה העניין. הס
לא כל־כך הבינו, גם הוא לא. אחר כך
דאג מישהו להביא להם פיתה ובתוכה
שניצל כדי שלא יתעלפו מרעב. אחר־כך
בא אליהם מיכה ינון עם חיוך מבו־ייש
ואמר להם, שאולי כדאי שילכו
הביתה וישאירו מיספר־טלפון. הם לא
כל־כך רצו, לא סמכו על הסידור, ואולי
הצגת הדמוקרטיה היתה מעניינת מכדי
להפסיק אותה באמצע. אבל ראשון
מהם נשבר השוטר. הוא מסר את מיס־פר־הטלפון
שלו והלך הביתה. עמוס
חוויות.
פריישטאדט, לעומתו, נשכב בעיי>
פות
על ספה במיסדרון ונח.
ההתייעצויות נמשכו במרץ, ואז
הגיע יצחק אלון בכבודו ובעצמו. יו״ר
ארצי של אגודת העיתונאים, כדי לחתום
על מיכתב :״נציגי האירגון הארצי
לוועדת־המיכרזים יצטרפו לוועדת־ה״
מיכרזים ברגע שיימסר להם כי קיים
בלעדיהם קוורום בוועדה. לצורך זה
יעמדו הנציגים לרשות ועדת־המיכ־רזים
בכל עת שיידרשו.״
השלב הזה עבר. עכשיו התקשרו
שוב ליצחק זמיר. הוא הודיע לחברים
הנכבדים שיתן את החלטתו ב־ 6ורבע
בערב.
נותרה שעה. החברים התפזרו: ניר
וברון ירדו למטה לאכול רחת לקום,
עמור הלך למיזנון לאכול עוגה, ארמון
ודוש ישבו בחדרו של המישנה למנכ״ל
והוא הזמין לכולם פיצה. המועמדים
היו כבר בשלב שלפני התמוטטות.
בשעה היעודה ניסו המכובדים להתקשר
לזמיר, אבל הטלפון היה תפוס.
כשהתפנה, סוף־סוף, הטלפון, אמר זמיר
שאם יש קוורום, אפשר לקיים את הישיבה.
אכן, חדשות מסעירות.
ינון וחברי הליכוד התחילו להיכנס
לחדר־הישיבות. ניר ופלג לא נכנסו,
הם גם עמדו סמוך מאוד לחדרו של
אורי פורת, כדי להשגיח שהוא לא
יעשה להם ברז ברגע האחרון וייכנס.
אז, חלילה, היה נוצר קוורום, ואפשר
היה לקיים את המיכרז. במשך חצי
שעה ישבו המכובדים וספרו את עצמם.
כשנוכחו לדעת שאין קוורום, סגרו את
הישיבה.
אחר־כך ביקשו משאר חברי הוועד
להיכנס :״אנחנו מבטיחים שזו רק
ישיבת ועד ״,אמרו להם ,״לא תרגיל
כדי לערוך ועדת־מיכרזים ״.בשלב הזה
איש כבר לא האמין לחברו.
ישיבת הוועד ארכה מיספר רקות.
שם הוחלט לדחות את המיכרז, לפסול
אותו ולראות מה יהיה.
ההחלטה נפלה אחרי 11 שעות
ארוכות ומרתקות, שבהן לא חשב איש
איך לבחור מנהל טלוויזיה מיקצועי,
אשר יוכל לשקם ולהציל את המוסד
המתפורר הזה, והדחיה לא נועדה אלא
כדי להמשיך ולבחוש בקלחת הפוליטית.

שילון, שהפך שלא ברצונו לגיבור
היום הזה, אמר בסופו :״כל התהליך
שקדם למיכרז היה קאריקטורה פוליטית
עלובה״.
אנשים אחרים ברשות אמרו שכל
עניין ההשכלה הוא בדיחה, ועובדה היא
שלטוביה סער, המנהל היוצא. אין
אפילו תעודת־בגרות.
ענ ת סרגוס טי
העולם הז ה 2473

הסיעובו *ת
גגו שם יקיר
¥ה לא הקש ששבר את גב הג־
מל, זה נבוט!״ אומר שדרן־הרדיו
יקיר אביב, שבועיים אחרי הפסקת
עבודתו, מפני שאמר בשידור ״ראיתי
אתיופיות עם בטן נפוחה, ולא מרעב.״
״מה יש לי להגיד?״ הוא אומר,
״עברתי את גבול הטעם הטוב. אתיופיה
זה נושא מאוד רגיש עכשיו בארץ. זו
היתה פאשלה, ניצול לרעה של המיקרופון,
ואין שום רבד שאני יכול
לומר להגנתי.
״הייתי מעדיף, כמובן, שזה היה
עובר רק בנזיפה. אני טיפוס בעייתי.
סלחו לי פעם, ועוד פעם, ועוד פעם.
התחשבו בי, הלכו לקראתי בעניין
שעות־שידור, לא נתנו לי מישמרת־בוקר
מפני שאני גר בהרצליה.״
יקיר ( )31 הוא גבה־קומה ( 1.85מ׳)
רזה, בעל עיניים בהירות, קול עמוק
ונעים, לא רק כשזה בוקע מן הרדיו.
הוא פופולרי מאוד, נערץ על־ידי המוני
בני־נוער, וגם על״ידי מי שכבר שכחו
את הנעורים שלהם, אבל יודעים
ליהנות מחוש־הומור מקורי ובדיחות
ספונטניות.
כשנולד קראו לו יחיאל יעקובו־ביץ׳
.בתיכון קראו לכולם בשמות־המישפחה,
והחברה קיצרו את שמו
וקראו לו יקי. ההורים קראו לו ״כל
מיני שמות פולניים, כמו קוצ׳יניו,״
אבל במשך הזמן התרגלו ליקי.
כשהגיע לרדיו, החליטה הממונה
עליו, הקריינית יעל בן־יהודה, שיקי זה
לא שם עברי, והוא הפך ליקיר. למה
אביב? ״זה סתם, בא לי.״
בגיל 23 התחתן עם חברתו מימי
בית־ספר תיכון, אהובה, העובדת כאחות
בבית לוינשטיין, והוא אב לטומי
בן ה״.8
בעבר הושעה פעם מן הרדיו, ופוטר
פעמיים. יקיר, על עברו הבעייתי:
״בתחילת הדרך, לפני ארבע שנים,
הגשתי בלילה את רדיוטק. הכנסתי
חבר לאולפן, דבר שהוא אסור גם כיום,
ואמרתי בקול מהיר, נמרץ, ,אם נמאס
לכם מהרעש, תוכלו לעבור אחרי חצות
לרשת אי ולשמוע גרשווין, סונטה,
כאלה דברים.׳ לחבר שלי היה צחוק
מהדהד, מפחיד, והוא עשה קולות
ברקע. היה בלגאן שלם. מנהל רשת א;
פול לנדאו, שמע את זה, והיה נדמה לו
שאני פוגע ברשת א: הוא הביא
הקלטה למנהל הרדיו — עד היום אני
לא יודע איך הוא הצליח להקליט את
זה — והושעיתי לשלושה חודשים.
״הייתי בסדר איזה זמן, ואחר־כך
התחצפתי באוזני יעל בן־יהודה. כתבתי
לה מיכתב ובו ביקורת, והרגזתי אותה.
על זה אני לא רוצה לדבר, לא רוצה
לירוק לבאר שממנה אולי עוד אשתה.
פוטרתי, וכעבור כמה חודשים ביקשתי
לחזור. קיבלו אותי בחזרה.
״בפעם הבאה לא באתי להקלטה
של עברית לעם ברשת א; כי ישנתי
מאוחר. שוב פוטרתי. עשו לי לובי טוב
במחלקת הבידור, ואחרי שמונה חודשים
היגשתי בקשה רישמית לחזור.
הבטחתי להיות בסדר, ושוב קיבלו אותי
בחזרה. כמעט שנה עברה מאז. הייתי
בסדר, עד הפאשלה האחרונה.״

שימון
^ של חבר׳ה

ף ין סקנדאל לסקנראל היו ליקיר
* כמה פאשלות קטנות, שעברו
איכשהו .״אני לא אוהד של קבוצת
הכדורסל של מכבי תל־אביב,״ הוא

מספר .״לפני אחד המישחקים של
הקבוצה אמרתי בשידור שלא איכפת
לי אם שחומי־העור של מכבי יפסידו
לשחומי־העור של ריאל מדריד. היו
צעקות ומיכתבי־מחאה מהנהלת מכבי,
והתנצלתי.

ושעיניי זלגו דמעות. שוב היו צעקות
ומיכתבים, ושוב התנצלתי.
״היו לי עוד כמה פליטות־פה, אבל
רובן עברו בשלום. זה מה שקורה,
כאשר סיגנון ההגשה הוא חופשי. זה
סיגנון של החברה, סטרייט, בניגוד

וסקס, ואסור לפגוע באנשים. חוץ מזה
הכל מותר. זה מה שיפה ברשת ג:
בזכות הליברליות של מנהל הרשת,
גילעד בן־שך.״
בעיקבות הפסקת עבודתו ברדיו —
אירוע שהוא די נדיר, למעשה — הופ־

״צריך להיזהר בשהמיקרופזן פתוח. אסור לדבר
על פוליטיקה וסקס. ואסור לפגוע באנשים. אמרתי
שלא איכפת לי אם שחומי־השר של מכבי יפסידו
לשחומי־העור של ריאל מאדריד. היו צעקות!״
״פעם אחרת צחקתי על התרומה
המרגשת השבועית ללב״י. כתבו בעיתון
על ילד שתרם את דמי בר־המיצווה
שלו, ואני אמרתי שלא יכולתי לישון
בגלל זה כל הלילה מרוב התרגשות

לקריינים שקוראים טקסטים או מסתפקים
בהעברת אינפורמציה. אצלי,
כמו בשיחה עם חבר, נפלטים דברים.
מה לעשות, צריך להיזהר כשהמיקרו־פון
פתוח. אסור לדבר על פוליטיקה

תע יקיר למצוא עצמו פיתאום במרכז
תשומת־הלב. לא נראה שהוא סובל מזה
יותר מדי .״חוץ מאוי־קלט, כולם פנו
אליי,״ הוא מספר ,״אף פעם לא הרגשתי
כל־כך חשוף, מבוקש על־ידי

העיתונות. הרי הקהל שלי הם הדרדסים,
בני־הנוער, וגם ילדים שעוד לא
קוראים עיתונים. בעצם, אני מרגיש די,
נוח עם הביקוש הזה, ואני לא חושב
שזה יזיק לי, אלא אם אפלוט שטויות,
או שיצטטו אותי לא נכון.״
בינתיים הוא מתפרנס יפה מהנחיות
ערבי־דיסקו, וגם מהדרכת קורס ל־קריינים
ברעננה.
הראיון שלי עם יקיר אביב נקבע
ליום השישי האחרון בשעה .3בשעה 2
הוא צילצל ושאל אם הוא יכול לאחר
בשעה. צלם וכתבת המתינו לו במשך
יותר משעה. הוא לא הגיע, וגם לא
צילצל. בערב הוא צילצל, התנצל
שהיתה לו איזו בעיה, וקבע מועד חדש
לראיון, למחרת. הפעם הוא הגיע בדיוק
של דקה. לא סתם הגיע, אלא בא מצוייר
בסיפור קורות־חייו, מוכן מראש,
כתוב בכתב־יד מסודר, ללא אף מחיקה
אחת(״העתקתי את זה שלוש פעמים,״
סיפר) .ממש מרואיין אידיאלי, אם
להתעלם מהשעה שבוזבזה בגללו יום
נעמי רון
קודם לכו•

יקיר אביב כותב על עצמו:

״היינו ארבעה זרוקים בטנק ר
^ 4ה שי שלי להגיד בקשר לנסיבות וזברמולוגיות והמוניציפליות
• /של לידתי, זה שהדבר התרחש ב״ , 53 בחיפה. בילדותי סבלתי
מתסביך גובה. המורות תמיד אמרו לי :״תשב!״ למרות שכל הזמן
ישבתי. במכות עם חברים נאלצתי להשלים עם זה שאני חוטף מתחת
לחגורה.
כל ילדותי עברה עליי בעיר־הנמל, והחלום שלי היה שכאשר אהיה
גדול יקבלו אותי לקבוצת הכדורסל של הפועל חיפה כשחקן רכש
שחום־עור, אבל זה לא יצא. הקבוצה ניהלה אומנם משא״ומתן עם הוריי.
אבל הם דרשו עבורי סכום גבוה מדי בשקלים -ואז עוד לא המציאו את
השקל -כך שכל העניין בוטל. אז עוד לא דיברו בדולארים. רק בלירות.
ובפולנית.
בכלל. חיפה היתה באותה תקופה עיר מאוד פולנית. ההורים שלי היו
לוקחים אותי להצגות בפולנית וביידיש. אולי זאת הסיבה שהיום אני
כל״כך בעד זמרי הקאסטות.
עד גיל 8לא כל״כך הלך לי עם בנות. רובן נרתעו מעצם העובדה שאני
נאלץ לרדת על הברכיים כדי למשוך להן בצמה.
בגיל 9החלטתי להיות קריין ברדיו. הקריינים הפופולאריים באותה
תקופה היו עזריה רפופורט, משה חובב. אלימלך רם -כולם בעלי קול
עבה כזה, קצת מפחיד. חשבתי שהקרייגים ברדיו הם אנשים גדולים
נורא, ביריונים כאלה. התחלתי להתאמן בבולווקר. התאמנתי גם
בקריינות עם טייפ״סלילים. הייתי מקליט את עצמי על מהירות .15
ומשמיע את ההקלטה על 7וחצי, עד שהקול שלי נשמע די עמוק בשביל
להיות קריין ברדיו.
כוכבי המוסיקה הקלה של אותם ימים היו התרנגולים החמציצי רן
אלירן ואסתר עופרים, ואני הייתי מתאמן בלצרוח למיקרופון :״ וואו!
ועכשיו בואו נתפוס ראש עם מה״אומרות״עינייך! בומבה של להיט!
כאסח אמיתי. בקיצור. ילדות שינרתית. היתה תחלופה גדולה של
שכנים בבית שלנו.
בגיל ההתבגרות המצאתי שיטה להסרת חצ קונים בעזרת סכין־גילוח
ושמן מנוע של טוסטוסים. זה משהו מאוד אינטימי. ואני לא יכול לפרט.

מהפכני
| 4צבא רציתי להיות בגלי צה״ל. אבל אז קיבלו רק בעלי פרופיל
411 נמוך. ואני חשבתי שגדיעת כף-היד תהיה מחיר מוגזם בשביל
קריירה רדיופונית. הקריינית האהובה עליי היתה עיינה אילון -היא
היתה מסיימת כל שידור שלה ב•,צ אוי. זה היה בסוף שנות ה״ ,60 וחלף
הרבה זמן מאז ועד שאני הגעתי לקול ישראל אבל כשסיימתי פעם
תוכנית ב״ציאו־ -בתחילת שנות ה־ - 80 זימנו אותי לבירור ויעצו לי
באדיבות לא לנסות להיות מהפכן.
הלכתי לשיריון. לטנקים. היינו ארבעה זרוקים בטנק. גילינו למשל.

שברשת הקשר אפשר לעלות על התדר של גלי צה יל. במילחמת
יום־הכיפורים הופיע מולנו טנק מצדי על ג בלאה. אני הייתי התותחן
וכשהמפקד שלי צעק ״אש!״ הקשבתי לד״ש עם שיר. עד היום אני לא
יודע איך המצרים לא הרימו אותנו. בטח הם האזינו לקול קאהיר.
השתחררתי ונסעתי לאמסטרדאם. היתה לי חברה הולנדית
שהיכרתי בארץ, בצעדת ארבעת הימים. נדלקתי עליה בגלל הדרך
העדינה שבה פוצצה לי שלפוחיות בכף־הרגל. באמסטרדאם היו לי
אופני-מירוץ, ופעם תפס אותי שוטר על מהירות מופרזת והוציא לי את
האוויר מהגלגלים. הוא חייך אליי כל הזמן שהוא עשה את זה. כשחזרתי
לארץ קניתי סובארו, ופעם שוטר תפס אותי בצומת מסובים על מהירות
מופרזת. הוא לא חייך, אבל גם לא הוציא לי את האוויר. ואני למדתי
שהיתרון של הארץ שלנו הוא שכאן האנשים אומנם עצבניים יותר. אבל
מצד שני נותנים לך לנשום.
ב״ 75 עליתי לספינה של אייבי נתן. אלה היי הימים הראשונים של
הספינה, והגיעו אלינו המון מיכתבים עם תרומות כסף. הייתי היחיד על
האוניה שידע עברית, לכן הייתי ממונה על הדואר. כך התחיל הרומן
שלי עם מניות סטוק בל״ל. לא היו בנות על הספינה, רק גברים כך שחיי
המין שלנו היו די חדגוניים. למעשה.
בשנת 76 למדתי פסיכולוגיה בירושלים. עבדתי בתיכנות בתל-אביב.
התחתנתי בחיפה -אבל מכל הפעילויות האלה לא ראיתי כסף. כשנולד
לנו בן חשבתי שאולי עכשיו סוף־סוף אתחיל לראות כסף. אבל רק
ההורים שלי וההורים של אשתי קנו כרטיסים לטקס ברית־המילה. וזה
בקושי כיסה את ההוצאות. בכלל -אני וכסף אף פעם לא הלכנו ביחד.
כמו אל־על: הפוטנציאל קיים. אבל המאזן הסופי תמיד בגירעון.

,סבאבה״
^ יאשוצה
4זמן שהחברים שלי עשו כסף -אני קראתי ספרים. הספר האח־
* * רון שקראתי הוא מדריך הנשמה מפה־לפה בהוצאת מגן־דוד־אדום.
קראתי אותו בנשימה עצורה.
משוס מה היה נדמה לי שברדיו אפשר לעשות כסף, אז הלכתי לקול
ישראל. הייתי סטודנט תפרן, ולא היתה לי תעסוקה אחרת בחופש.
בלשכת העבודה הציעו לי לקטוף עגבניות או ללכת לרדיו. אני אלרגי
לבלאדי־מרי, אז העדפתי את האפשרות השניה. בהתחלה ניבאו לי
גדולות. אמרו שיש לי קול דומה לקול של חיותה דביר.
מאז ינואר 80 היגשתי ברשת גימל את התוכניות שש בשש 30 בצל
והצגה יומית. עבדתי חמש שנים -עד ינואר .85 ואז היתה לי איזושהי
פליטה בקשר לפליטה -ואלה היו השנים היפות ביותר של המחצית
הראשונה של שנות ה 80-בחיי. היכנסתי סימון חדש לרדיו: הייתי
מופיע לא מגולח לשידור. וזאת היתה בהחלט חדשנות מרעננת.
כשיכתבו את דברי ימי הרדיו הישראלי, אני מקווה שלא ישכחו לציין
מי היה הראשון שאמר את המילה ״סבאבה״ בשידור חי.

1— 1 3

היועץ שהיה לרועץ .
בארץ תופס מישפטו של העם
היהודי(בייצוגו של אריאל שרון)
נגד השבועון טיים כותרות נכבדות
במהדורות החרשות.
אמא שלי, שחזרה זה. עתה מניד
יורק, דיווחה לי שמידיורק מסוקר
המישפט בעיקר, בתוכניות הבידור!
בידור קצת יקר, לטעמי.
אררה רעבורה, שליטא מחכה!
₪חור
הצב!
מיד עם כניסתו — צעיר, בריא
ורענן — למישרד־העבודה־ והרווחה,
הוא עשה תעלול־פירסומת יוצא״דופן
והצהיר שיש בכוונתו להתייצב
בלישכת־העבודה מדי חודש, ולעבור .
בכל עבודה שחורה שיטילו עליו,
במשר יום שלם!
כשהערתי לו ש״זהו בסך־הכל
תרגיל נאיבי ביחסי־ציבור ״,לא אהב
משה קצב את הפרשנות שלי, וחזר
והצהיר שיש בכוונתו להתמיד ביוד
מתו לפחות במשן־ חצי שנה.
יומו הראשון בקרב פשוטי־העם
קיבל סיקור תיקשורתי מעורר־קיג־אה.
צפיתי בקצב בחברת כמה מעמיתיו
בממשלה ובכנסת, כפי שנראה

אז בכל זאת
ברקע מזיע ומתנשף. התגובה היתה
אחידה :״יופי של תרגיל ביחסי־ציבור!״
מאז
עבר חודש, ועוד חודש...
בבירור עם קצב הובהר לי שליש־כתו
של השר תיאמה אומנם יום־
עבודה נוסף (החלק של ההתייצבות
בלישכת־העבודה עם עמך זכור כנראה,
רק במוחי תקטנוני) ,אולם עקב
סדר־יומו העמוס — שר או לא? —
נדחה התאריך שוב ושוב, שוב ושוב...
ביום השלישי, פעמיים כי טוב,
בשעה 8.00 בדיוק, התייצב סוף־סוף
קצב במפעל נילית שבמיגדל־העמק
וזכה — ככל עובד מהשורה —
בביקורו של ראש־המועצה, שאול

המתח לקראת ההכרעה הגורלית :״מיהו יהודי?״ הזכיר את ימיה הטובים של
הכנסת, בטרם איחוד קצוותיה בממשלת״האחרות־הלאומית. מיום השבעתה של
הכנסת ה־ 11 לא חזיתי במליאה, במיסדרונות ובמזנון כה מאוכלסים.
בשניות שקרמו להצבעה נראו המחזות התיאטרליים ביותר. כולם ניסו
לשכנע את כולם. יושב־ראש סיעת־חרות, חיים קוסמן, קיבל פנייה נרגשת
מאורי גורדון(מערך) מהסוכנות. גורדון לחץ עליו לשנות את עמדתו בעד
תיקון־החוק .״קיבלנו מאות מיברקים מיהודי התפוצות נגד תיקון החוק!״ הודיע
גורדון בנימת ניצחון.
״בחייך אורי,״ השיב קומפן ,״אני יודע בדיוק איך מפברקים מיברקים ולחץ
ציבורי...״
פקידה נסערת צילצלה ללישכתו של שר־התיירות אברהם שריר ״אני
מבינה ששריר בדרך לכאן!״ אמרה. שריר — התייר מס 1 .של ישראל — היה
כבר בדרכו לארצות־הברית.
פלישת־פתע של חובשי קפוטות ומגבעות שחורות, שהסיתו בבהלה את
עיניהם עת חלפו על פניי, התנפלו על הקורבנות המועדים. את חבר־הכנסת
הסורר בני שליטא, דחקו לפינה תרתי־משמע. שני גברתנים לובשי־שחורים
שיכנעו אותו בתקיפות :״אבל בני שליטא התחמק מהם בכל דרך אפשרית.
״ש״לום!״ פרץ לעברי ,״מה שלומך?״ וברח על נפשו...
במליאה זעק במחאה, עת הוקרא שמו :״נ־מ־נ־ע!״ שליטא, צריך לציין, היה
בין החותמים על התיקון.
״מדוע שינה את עמדתו ובחר להפגינה בדרך כה דרמתית?״ תמהו חבריו
בליכוד.
שליטא שלף לעברי דף ירקרק :״קראי! קודם קראי, ואחר־כך תגיבי!״
בדף הוסבר שהצבעתו של שליטא, תושב הגליל, היתה מחאה על הצבעתם
של השרים הדתיים בעד נסיגה מלבנון. כשהסברתי לו שאיני מבינה מה ההגיון
שהינחה אותו לצרף שני עניינים, נעניתי בשטף מילולי :״שפירא איים שיפרוש
מהממשלה אם לא יספק הליכוד 38 תומכים להצעת־התיקון לחוק. נו, אז אני
מחכה לפרישתם נופף בזעם בעותקים הירוקים שבידיו ,״בעזרתי לא היו 38
קולות בעד התיקון בליכוד. אז קדימה — שיתפטר! אני רוצה אותם בחוץ!״

ביום הראשון שעבר, בשעת לילה
מאוחרת, נותר יושב־ראש סיעת־המערך
רפי אדרי במישרד ראש־הממשלה,
וניסה לפתור את הרעה
התורנית המתקרבת — ההצבעה על
התיקון לחוק מיהו יהודי ביום
הרביעי.
שימעון פרם עצמו כבר נטש

מה הקשר בין ״מיהו יהוד?״ לבין הגסיגה
מלבנון? בגי שליטא *ודע!

אדרי

הצעתו של רסי אדר* -לדחות את ההצבעה
ע5־החוק,,מיהו *הוד לא גוסהה על דעת
עצמו!
*וס העבודה החודש* של שר־העבודה־והיוותה
הפך ל דו (-או מלת?) חודשי
ח״ כי ישראל דואגים לעצמם: גילוי בלעדי
כיצד דרש ח ב לדחות את מועד הבחירות
כנסת ה 11-עד למועד שיזכה אותו

עמוד.

״עבדתי בייצור חוטי־ניילון ״,סיפר
לי קצב נלהב־חוויות ,״שמחתי
לעבוד שם, מכיוון שהמיפעל נמצא
בגליל! יש בו שלוש משמרות —
נוהג ברוך! ומיגדל־העמק זו עיר־פיתוח!״
שלוש
ציפורים ביום־עבודה אחד,
שנמשך עד השעה 4.00ז, וכלל אף
הרצאה של השר לפני העובדים —
ארבע ציפורים!
עם תום יום־העבודה מיהר שר־העבודה־והרווחה
לכנסת, והחל יום־
עבודה נוסף, שנמשך עד לשעות המאוחרות
של הערב. שר־חיל!
״אני נהנה מהימים האלה. ואני

כי יסופר
לפני ועדת־הכנסת מונחת הצעה
לעדכן את שכרם של חברי־הכנסת
בסך של ^.70

מתכוון להמשיך ולהתמיד בהם לפחות
חצי שנה!״ הצהיר קצב באוזני.
עם קצב־התמדה שכזה, צפויים לו
עוד יום, מקסימום יומיים מפרכים.
אל בהלה!

לא נעים!

בצהרי היום הרביעי עמד חבר־הכנסת זיק אמיר (עבודה) חסר־אונים ליד
מכוניתו הצהובה ברחבת הכנסת.
מקץ שעה, כאשר עברתי שוב במקום, עדיין עמד אמיר רחב*המימדיס באותו
המקום.
״השארתי את מפתח המכונית בתוך התיק הסביר לי בחיוך נבוך. התיק
נותר נעול בבאגאז׳ ,ואמיר, תושב דימונה, נותר תקוע ברחבה, שהתרוקנה
במהירות ממכוניות הוולוו והפזיו 505 שחלפו על פניו ולא עצרו.

יי 1 4

כל-חברי־הכנסת ששוחחתי עימם
על כך התפתלו ״לציטוט״ ,אך בשיחות
פרטיות שיטחו לפני את הוצאותיהם
השוטפות. חלקם התלוננו
בפירוש שמשכורותיהם ״דלות מדי!״
זה מזכיר לי סיפור מאלף שהתחייבתי
לנצור בליבי במשך כמה חודשים.
אז הנה הסיפור, בלי שמות או
פרטים מזהים:
מיד אחרי שהטיל אהרון אבו*
חצירא — אז ראש סיעה בת שלושה
חברים בכנסת — את הפצצה של
הקדמת הבחירות, התנגחו הצדדים
הנוגעים־בדבר ביחס לתאריך המרו־ייק:
יוני? יולי?
בעיצומם של הוויכוחים, תפס
אחד מחגרי־הכנסת את אהרון
אבו־חצירא ל״שיחה דחופה בארבע
עיניים״.
״אהרון,״ התחנן הח״כ המבוהל,
״אולי תסכים לדחות את יום־הבחירות
ל וכאן נקב בשמו של חודש
המרוחק בכמה חודשים טובים מחודש
יולי, החודש המוצע.

₪תי ם

למה עשה זאתי
את הלישכה. אז התגבשה אצל אדרי
הצעה לדחות את ההצבעה למועד
מאוחר יותר, על ידי הקמתה של
ועדה שתנסח פיתרונות. אדרי תיאם
זאת תחילה עם פרס ואחר־כך עם
השר יצחק נבון, שמונה על־ידי
פרס לטפל בסוגיה זו.
הפיתרון הלילי נדחה מכול וכול
על־ידי הדתיים.
אדרי אמנם הבהיר לדתיים נחרצות
שהמערך יפעיל מישמעת סיעתית,
ושאין כל סיכוי (כפי שסברו
הדתיים) שחברי־כנסת מהמערך יצ־.
ביעו בעד התיקון, אך הדתיים התעקשו
ונותרו בסירובם.
אחרי ניצחון המערך בהצבעה, שהיווה
הפגנה של אחדות ודחה את
האפשרות להעלות את התיקון בפעם
נוספת לפחות בחצי שנה, נשמעו
דווקא במעדר קולות שהאשימו את
אדרי ביוזמת־יחיד חסרת־הגיון :״מה
היה ההגיון בדחיית המשבר?
״מדוע?״ התפלא אבו־חצירא, שהבין
את החשיבות הקריטית שייחס
הח״כ לעניין על פי נימת קולו.
״אתה מבין?״ הסביר הח״כ הלחוץ,
״פנסיה מגיעה רק לחברי־כנסת שהשלימו
שתי קדנציות בכנסת, או
לחברי״כנסת שמלאו להם 40 שנה, גם
אם שירתו קדנציה אחת בלבד ״.כאן
בא תורה של פאוזה מכבידה ומכאיבה,
והח״ב המשיך :״לא בטוח שאבחר
למקום ריאלי ברשימת מיפלגתי
לכנסת הבאה, וימלאו לי 40 רק
בחודש וכאן נקב בשמו של החודש
שהציע לבחירות.
אבו־חצירא דחה את הבקשה בהתנצלויות
נבוכות.
למזלו של הח״כ היה עוד כמה
מיקרי־גבול כמו שלו בכנסת, וסמוך
לסיום כהונתה של הכנסת הקודמת
— ממש־ממש ברקה ה־— 90
חוקקה הכנסת תיקון חיוני לאחד
מחוקיה. תיקון המפאר את שמה עד
עצם היום הזה. על פי החוק המתוקן
ניצלו הח״כים הגבוליים, והבטיחו את
הבסיס להמשך קיומם.

דפנה ברק

׳•(המשך מעמוד )12
אל ׳המחסן הבלתי־נדלה של העוזר
הנאמן.
גישתו של סרוסי לניירת, חלקה
מסווגת, עוררה כמה בכירים בחרות,
ששמעו בחרדה על תופעת מחסר
החירום של העוזר נמוך־הקומה.
מייד אחרי ההתמודדות בין יצחק
שמיר ודויד לוי על ראשות הליכוד,
בחודש ספטמבר ,1983 נוצרה הבנה
שאחרי ששמיר ניצח, יקבל לוי את
תיק־החוץ. בכירים בחרות, וביניהם
המגדירים עצמם כאנשי מחנה לוי, פנו
אז לשמיר וביקשו ממנו שיימנע ככל
תוקף ממינוי לוי לתפקיד, משום שאם
סרוסי ישים את ידו על המיסמכים המסווגים,
המגיעים ללישכתו של שר־החוץ,
עלול להיגרם נזק חמור ביותר
למדיניות־החוץ של המדינה.
ערב הבחירות האחרונות לכנסת
שוב הסתבך סרוסי בעניין מיסמכים.
השר שלו היה ראש מטה־הבחירות של
הליכוד. סמוך למועד ההצבעה נעלמו
מלישכתו כמה תיקים חשובים, ביניהם
שהכילו מידע על תעמולת״הבחירות
המתוכננת של הליכוד. סרוסי מיהר
לנער את ידיו מהעניין. הפקידה שהוע־סקה
במקום ושדיווחה לשר פוטרה,
אבל, כרגיל, החידה נותרה בלתי־פתורה:
למי היה עניין להעלים חומר,
חלקו חשוב ביותר, ומה נעשה בוז
אחרי כמה ימים נמצאו התיקים. מי
שהיה אמור לעיין בהם, ואולי לצלמם,
השלים את מלאכתו והשיב את האבידה
למקומה.
במישרד־הבינוי־והשיכון היה סרוסי
מלך כל־יכול. מה לא נאמר על כוחו
ועל הנזקים שהוא גורם למחנה לוי
(העולם הזה?)23.12.84 ולמרות הכל
הוא היה שם האיש החזק: כך, למשל,
הוא יכול היה להתעלס בחדרו של השר
עם פקידה ולהבטיח, למי שתפסו אותו
על חם, ש״דויד״ לעולם לא ידיח אותו.
דויד, שהיה באותה השעה בישיבת
שרים, אכן לא הדיח אותו, אולי גם
מסיבה נוספת: סרוסי הצליח לטהר את
הלישכה מזרים. מי שלא היה בן־
מישפחה או חבר, מצא את עצמו בחוץ.
וסרוסי ידע היטב איך לעשות זאת.

^ מפתחות
^ כפולים
ץ ץ ערכת־יחסים מיוחדת שוררת
*/בין סרוסי ובין מנכ״ל המישרד,
אשר וינר. סרוסי מגן על וינר מפני כל
מיתקפה עיתונאית, אבל לכל מי שרצה
לשמוע הוא נהג לומר ש״וינר נמצא
בידיים שלו״.
למה התכוון סרוסי?
אחד הסיפורים הקלאסיים על
סרוסי, שהוא מכחיש אותו כהרגלו בכל
תוקף, וגם נשבע שאיננו נכון, הוא
שיש בידו מפתחות כפולים לארונות
הנעולים בלישכת השר והמנכ״ל.
מישהו אף היה מוכן להישבע שסרוסי
נראה מחפש שם, להנאתו, אחרי שעות־העבודה.
המידע
על־כך הועבר ישירות,
וברמזים, לשר. לוי לא הגיב. עובדה:
סמכויותיו של סרוסי לא קוצצו עד
לפירסום הראיון המדהים איתו.
כל אותו הזמן היו שנדו בעצב לעבר
לוי, וגרסו שאולי באמת סרוסי מחזיק
בביטנו כל־כך הרבה סודות ששום שר
לא היה מעז לשחררו מתפקידו, על אף
כל הנזקים שהוא גורם.
כאשר מיהר לוי לזרוק את סרוסי,
יומיים אחרי פירסום הכתבה, הסבירו
מקורבי לוי באותות ובמופתים שהנה
הוכח שלוי אינו חייב דבר לסרוסי,
ושהוא ניצל הזדמנות שהוא חיכה לה
מזה זמן רב כדי לזרוק אותו.
השבוע נאלמו מקורבי לוי דום.
כאשר הופיע סרוסי במיזנון הכנסת,
פחות בטוח בעצמו, אבל פעלתן כפי
שהיה, לא היתה גם למקורבי לוי
תשובה לשאלה שריחפה באוויר: מה
באמת גרם לו, ללוי, להחזיר את סרוסי
בן־ציון ציטרץ
לתפקידו?
העולם הז ה 2473

חלף עם טולסטוי

חבל שהסרט מילחמה ושלום אינו טוב יותר.
ראיתי אותו לראשונה לפני הרבה שנים, והתאכזבתי מרה.
מדוע טרחתי לחזות בו שוב בטלוויזיה? אי־אפשר היה שלא לחזות
בו, מפני שזה טולסטוי. ואי־אפ־שר
היה שלא להתאכזב מחרש,
מפני שזה לא טולסטוי.
כדי להעביר את טולסטוי אל
הבד דרוש גאון קולנועי — ובסרט
הזה עסקו רק בעלי־ מלאכה
טובים. הכל היה נכון, אבל זה לא
היה זה. אם להשתמש בדוגמה הישנה:
זה היה כמו להתנשק מבעד
למיטפחת. זה אותו הדבר.
אך זה שום דבר.
חסרה הרוח בסרט הזה, חסר
העומק. חסר הדבר ההופך עלילה
בנאלית ליצירה גדולה. חסרו
דווקא הסצנות שנחרתו בזיכרוני
כאשר קראתי את הספר.
מכל התיאורים של קרב בורודינו בספר זכורה לי דווקא סצנה,
שאינה מצוייה בסרט. פייר מגיע למקום, שבו צופה קוטוזוב
בקרב. הוא נדהם מחוסר־המעש של המפקד הרוסי שתום־העיו, וזה
מסביר לו דבר שנזכרתי בו פעמים רבות במהלך מילחמת־ העצמאות:
שבקרב אין חשיבות לרצונות המפקדים ולפקורותיהם.
כאשר שני גושים של בני־אדם מתנגשים בשדה־הקרב, פועלים
כוחות נפשיים קיבוציים טמירים שאינם ניתנים להכוונה
מלמעלה. המפקד צריך פשוט לשבת ולראות איך יפול דבר.
בכל סיכסוך אנושי, כך מושגת ההכרעה. כוח־העמידה, כוח־ההישרדות,
הכוח המוראלי הוא הקובע בסופו של דבר במאבק בין
עמים וצבאות, יותר מתותחים וטנקים. וכוח זה הוא הצטברות
הרצונות והמאוויים והתכונות של מיליוני בני-אדם.
גנרלים אינם מבינים זאת, בדרך כלל. מיכאיל קוטוזוב הבין,
והסצנות שלו בסרט היו מן הטובות. גם נפוליון הבין. הרי הוא
אמר :״במילחמה, שלושה־רבעים תלויים בגורמים המוראליים,
ורק רבע במאזן הכוחות הממשיים.״
תמונה גדולה אחרת בספר, החרותה בזיכרוני, היא סצנת־המוות
של הנסיך אנדריי. כאן עשה התסריטאי דבר מביש. הוא הפך את
יצירתו של אחד מגדולי הסופרים של כל הדורות לקיטש אמריקאי.
הסצנה בסרט מביכה — מחילה, נשיקות, הצהרות־אהבה,
מוות. בספר קורה ההיפך. אנדריי הגוסס אינו מקבל את נטאשה
ואינו דוחה אותה. הוא פשוט אדיש אליה. היא הופכת בעיניו
למיטרר, מפני שהוא עסוק בעניין חשוב יותר לאין שיעור: המוות.
מכיוון שהסרט הזה אינו אלא הצגת־ראווה, יכלה מחשבתי
לנדוד תוך כדי צפייה. היא נדדה לאטלנטה. שוב ושוב נזכרתי
בחלף עם הרוח. שמתי לב לדבר שלא עלה על דעתי ער כה:
שבעצם השתמשה מארגארט מיטשל בכל היסודות של מילחמה
ושלום. החווה מול העיר. הסצנות דומות, הרקע דומה, גם כמה
וכמה מן הדמויות דומות. אשליי דומה לאנדריי. האשה נוהרת
אחרי גבר שאינו מתאים לה(אנדריי — אשלי) ,בעוד שהתאים לה
גבר אחר(פייר — רט באטלר).
הקרב של גטיסבורג דומה לקרב בורודינו. שתי המילחמות היו
מילחמות־התשה. סצנות השריפה הגדולה רומות, וכן גם סצנות
הפצועים. אך מובן שזהו דמיון חיצוני. מיטשל לקחה את
חומרי־הבניין של טולסטוי, ובנתה בניין אחר. מכיוון שסקארלט
או׳הארה היא ההיפר מנטאשה, הכל שונה בתכלית.
יש עוד הבדל: מיטשל זכתה בתסריטאיס מעולים, שהצליחו
להעביר את הספר במיטבו אל הבד. טולסטוי לא זכה לכך בסרט
זה. כך קרה דבר מוזר: בעוד שהספר חלף עם הרוח מגיע בקושי
אל קרסוליו של מילחמה ושלום, ועצם ההשוואה דומה כימעט
לחילול־הקודש, הרי הסרט חלף עם הרוח טוב בהרבה מן הסרט
מילחמה ושלום.
חבל שלא זכיתי עד כה לראות את ההסרטה הרוסית של הספר.
יתכן שרק רוסי מסוגל לתרגם את טולסטוי לשפת־הקולנוע.
(ואולי ביכלל הגיע הזמן להחזיר לארץ את הסרטים הרוסיים?)

דא תקליט!
האם יש לרוצח זכות לפרטיות? שאלה מוזרה.
האם זכאי רוצח לכך שהנרצח לא יקליט את דבריו בחשאי?
שאלה מוזרה עוד יותר.
אבל שתי שאלות אלה התעוררו זה עתה במישפט אמריקאי.
המספק הרבה מזון למחשבה.
מייקל פיליפס, פסיכולוג(וגם נוכל ועבריין, כפי שהתברר
לאחר מכן) נהג להקליט בחשאי את שיחותיו עם לקוחותיו
ומטופליו. הוא גם הקליט את שיחתו האחרונה. לפני כניסת הרוצח
הקליט את שמו. בקלטת החבוייה שנמצאה במכתבה, ליד גופתו.
נרשמה השיחה כולה, וגם קול היריות וחירחורי־הגסיסה שלו.
הוכחה חותכת? ראייה ניצחת? כן. אבל.
במדינת־פלורידה, שבה אירע הרצח, אסור להקליט את דבריו
של אדם בחשאי. בעוד שהחוק הישראלי מתיר הקלטת־סתר
כאשר אחד משני הצרדיס יודע עליה, הרי החוק בפלורידה פוסל
כל ציתות, אלא אם כן שני הצדדים הסכימו לה. ובמיקרה זה לא
הסכים הרוצח לכך שהנרצח יקליט אותו.
מכיוון שלא היו שום הוכחות אחרות לאשמתו של הרוצח, הוא
זוכה .״העובדות הן מחרידות,״ אמר השופט ,״אבל החוק הוא חד־משמעי.
איני יכול לקבל את ההקלטה כראייה קבילה״.
כשקראתי את הדברים, אמרתי לעצצזי :״האמריקאים האלה

מטורפים!״ איך אפשר לזכות רוצח, שאין כל ספק באשמתו, ביגלל
נקודה טכנית כמו אי־הסכמתו להקלטה?
אך אחר־כך הירהרתי במיקרה שוב, והגעתי למסקנה שהאמריקאים
צודקים. חוק הוא חוק. אם קבע המחוקק שטובת־הציבור
מחייבת לאסור האזנת־סתר, יש לעמוד על כך גם במי־קרים
קיצוניים. שהרי אחרת מוזמן הציבור להפר את החוק, מתוך
תיקווה שבמיקרים חשובים באמת יתרצה השופט ויקבל את
ההקלטה הבלתי־חוקית.
השופט אמר, למעשה: מוטב שאדם אשם. שביצע פשע מתועב,
ייצא זכאי, ובילבד שבית־המישפט לא יתן את הגושפנקה שלו
להפרת־חוק.
אחרי מחשבה שניה אני מעדיף זאת על פני המציאות
הישראלית, שבה מרשיעים בתי־המישפט מדי יום נאשמים על
סמך הודאות שנסחטו מהם בעינויים על־ידי שוטרים, המפירים
את החוק בפרהסיה.
יתכן שהאמריקאים בכל זאת חכמים יותר.

היהפור כושי שרו?
שאלה טובה. אחת השאלות הגדולות בשפה העברית. חבל
להחליף אותה בשאלה כגון ״היהפוך אפריקאי עורו?״ או :״היהפוך
שחור עורו?״
אבל עכשיו יש בעיה. שוב ושוב אני נתקל בעובדה ששחורי־

אודי אבניי

עור, שאין להם ידיעה מעמיקה בשפתנו, מתנגדים למילה ״כושי״,
ורואים בה עלבון והשפלה.
קשה לי להבין את מקורה של הרגשה זו. בארצות־הברית נהגו
לבנים גיזעניים לקרוא לשחורי־העור בשם־הגנאי 100£8א.
שהוא שיבוש של המילה £ 0 8 0א. כאשר קמה תנועת־השיחרור
השחורה בארצות־הברית תבעו חבריה לבטל את המילה £א
.0 8 0ולהחליף אותה ב־ — 8 0 8למרות ששתי המילים אינן
אלא מילה אחת — בספרדית ובאנגלית. אין הבדל בין
15 8£^ 011£1;£ובין £ע 1£ז ס 0 8 0 15 8£ /א.
אבל התביעה מובנת לי. לא תמיד קובעת המשמעות המילולית
של מילה, אלא התוכן הריגשי המתלווה אליה, כתוצאה מהתפתחות
היסטורית־חברתית.
אך מה הקשר בין 100£8א ובין כושי? פשוט אין.
כושי הוא מושג גיאוגראפי — בן ארץ־כוש. זו מזוהה (בלי
ביטחון) עם אתיופיה של ימינו. טבלת־העמים הדמיונית בספר
בראשית — שהיא, לדעתי, דוגמה טובה של תעמולה מתוחכמת,
יותר מאשר אמת היסטורית — מייחסת את העם הכושי לגזע של
בני־חם :״ובני חם — כוש ומצריים ...וכוש ילד את נמרוד״...
בתנ״ך מוזכרים ארץ־כוש והכושים 50 פעמים. ההקשר הוא
תמיד גיאוגראפי ולאומי .״מהודו ועד כוש״ .״אות ומופת על
מצריים ועל כוש״ .״מעבר לנהרי כוש״ .״והנה הכושי בא ויאמר...״
״ולובים וכושים במצעדיו״ .״והערבים אשר על־יד כושיים״ .וכר
וכו׳.
אז מה רע בשימוש במילה עתיקה ומכובדת זו? היא מתייחסת
במיוחד לאתיופיה, ואפשר לקרוא לעולים מארץ זו ״כושים״ כשם
שאנחנו רגילים לקרוא לעולי־מארוקו ״מארוקאים״ ולעולי־פולין
״פולנים״ .ומכיוון שארץ כוש שוכנת באפריקה, הוחל המושג
בשפת־הדיבור על כל האפריקאים, וכל שחורי־העור.
מי שקורא לאולסי פרי ״כושי״ ,אינו מעליב אותו, לדעתי, אלא
להיפך. הגדרה זו אינה נופלת, בעיניי, מ״שחור״.
כושי איז ביוטיפול.

רבותיי,
הקונספציה חוזרת חוזרת
שלושת המוסקטירים של מוקד, שהסתערו על הרמטכ״ל,
העלו חרס בידם. משה לוי לא התפתה לפיתויים, ולא סטה מן
המסלול. הוא הירצה את דבריו בשקט, בהגיון, בדעת צלולה. כל
אלה הן תכונות נדירות מאוד בטלוויזיה בכלל, ואצל מרואייני
מוקד בפרט.

איני מכיר כימעט אף פוליטיקאי אחד בישראל המסוגל לבנות
מחשבה הגיונית ולהסביר אותה באופן רציונלי, כפי שעשה
מוישה־וחצי. ומכאן מסקנה, שאני חושש לנסח אותה, אך שאין
מנוס ממנה: הרמה השיכלית ההמוצעת של הקבוצה הצה״לית
גבוהה במידה ניכרת מרמת הפוליטיקאים.
יכול אדם לשבת בכנסת ולהקשיב למאה נאומים רצופים,
מבלי להיתקל אף בנאום אחד הבנוי בצורה הגיונית, שבו דבר
נובע מדבר, ושהוא רציונלי מאל״ף עד ת״ו. נראה שצה״ל מקנה
למיטב חניכיו ררך־חשיבה אובייקטיבית, בעוד שהתהליך המדיני
בישראל מעודד מחשבה מטושטשת, שבה משמשים גיבובי
מליצות ומישאלות חסודות בערבוביה, בתוספת שפה קלוקלת.
מכיוון שכולנו מסכימים שבחברה הדמוקרטית צריך הדרג
הצבאי להיות כפוף לדרג המדיני, יש לנו בעייה.
מעולם לא שמעתי פוליטיקאי ישראלי מודה בטעות, כפי
שעשה זאת משה לוי כימעט בפה מלאה, כאשר אמר ש״אני יודע
היום יותר על לבנון מכפי שידעתי כאשר נכנסו אליה.״ הוא סירב
להמיר את התיבה ״אני״ בתיבה ״אנחנו״ ,ובצדק. לגבי הרמטכ״ל
דאז, רפאל איתן, בוודאי אין הדבר נכון, מכיוון שגם היום אינו
יודע דבר. ואם אריאל שרון למד משהו על חשבוננו, ב־31
החודשים האחרונים, הרי הוא שומר זאת בסוד( .מכיוון שגם שני
אלה הם חניכי צה״ל, יש ללמוד מכך שלא כולם מצויירים
בכושר־חשיבה מעולה).
מתעוררת בכל זאת השאלה: איך זה קרה שראשי צה״ל(משה
לוי היה סגן־הרמטכ״ל בעת הפלישה) ידעו כה מעט על הארץ,
שבה הם היו אמורים לפעול, לשנות סדרי־בראשית ולכונן סדר
חדש. במי האשם?
קל להאשים את ״המומחים״ ,ה״ערביסטים״ ,ה״מיזרחנים״ .מאז
קום המדינה ועד היום טעו אלה (מחוץ לחריגים מעטים) תמיד,
בכל נקודה חשובה. איני זוכר אף מאורע חשוב אחד בעולם הערבי
ב־ 36 השנים האחרונות אשר הקהילה המיזרחנית ניבאה אותו
מראש.
(קהילה זו מיטיבה להסביר יום אחרי מעשה מדוע קרה מה
שקרה, בניגוד מוחלט למה שאמרה יום ל פני מעשה. זה נכון גם
לגבי קהילת־המודיעין. בכל הנוגע להערכות־מצב).
אך לא נרוויח דבר מהאשמת המיסכניס האלה. המיזרחנים, כמו
״מומחים״ אחרים, משרתים את השילטון, כל שילטון, ואומרים לו
מה שהוא רוצה לשמוע. השילטון משלם עבור המקהלה,
והמקהלה שרה את השירים הרצויים לו.אילו רצה השילטון
לשמוע את האמת, יתכן שהמומחים היו משתדלים לגלות גם
אותה.
הסיבה היא עמוקה יותר. לדעתי, אנחנו חוזרים כאן אל בעיית
ה״קונספציה״.
מזה מאה שנים מסרבת הציונות להכיר בעובדה הפשוטה כי
במרחב הזה יש רוב ערבי עצום, וכי עלינו להתמודד עם עובדה זו.
זה מפחיד אותה. ועל כן היא מחפשת באופן קדחתני אחרי
מיקסם־שווא כלשהו, שיאפשר לה להתעלם מן המציאות.
(מהו ההבדל בין אדם פסיכוטי ואדם נוורוטי? אדם פסיכוטי
מאמין ששתיים ועוד שתיים הן חמש. אדם נוורוטי יודע שהן
ארבע. אבל זה מרגיז אותו. הגישה הציונית לבעייה הערבית היא
פסיכוטית. לא נוורוטית).

אחד ממיקסמי־השווא הוא הסיפור על ״ברית המיעוטים
במיזרח התיכון״ .לפי סיפור זה, הערבים כלל אינם רוב במרחב.
אלא מיעוט. איך זה? ערבי הוא רק ערבי־מוסלמי־סוני( .למה?
ככה!) ואילו המרחב מלא בציבורים שאינם תואמים הגדרה זו. יש
כורדים(שהם מוסלמים וסונים. אך לא ערבים) .יש מארונים(שהם
ערבים, אך לא מוסלמים) .יש קופטים(כנ״ל) .יש עלאווים(שהם
ערבים ומוסלמים, אך לא סונים ).יש שיעים (כנ״ל) .יש דרוזים
(שהם ערבים, אך ספק־מוסלמים,
ובוודאי לא סונים) .צריכים רק
לאחד את כל אלה מאחורי
ישראל היהודית, והופ — יש לנו
רוב.
טירוף? בוודאי. אבל טירוף זה
משגע את השכל של ראשי
המדינה הזאת מזה שנים הרבה.
אבא אבן הטיף לו, וכל
ובן־גוריון
הרויזיוניסטים,
ורבים־רבים אחרים, שהיה לאל
ידם לשכור את מיטב המומחים
כדי להוכיח שטות זו.
נדמה לי ששורש השורשים
משה לוי
של מילחמת־הלבנון נעוץ
במיקסם־שווא זה. בהכרתם או בתת־הכרתם של המתכננים —
פוליטיקאים, אלופים אנשי־מודיעין ו״מומחים״ — כירסם
הקישקוש הזה. המארונים — הרי זו המיעוט בה״א הידיעה
המתאים לסיפור הזה. אפשר לסמוך עליהם. הם בחורים כארזים.
הפלאנגות הן כוח של ממש. בשיר הוא מנהיג אמיתי׳.וכו׳.
כל מי שהיו לו עיניים לראות ומקורות־מידע סבירים ידע(כפי
שאמרנו בעיתון זה פעמים רבות לפני המילחמה) שהפלאנגות הן
כנופייה מתרברבת, שלבנון היא פסיפס משוגע של עדות. ששום
סדר — חדש או ישן — לא ייכון בה. אבל הקונספציה אמרה
אחרת. ועל מזבח הקונספציה הזאת נהרגו הרבה בחורים טובים.
טוב לשמוע מפי מוישה־וחצי שקונספציה זו מתה בצמרת
צה״ל. השאלה היא אם מות קונספציה זו יביא ללידת מיקסס־שווא
חדש, או שתוליד את ההחלטה להסתכל סוף־סוף בעיניים פקוחות
במציאות, ולהסיק את המסקנות הי־ציונליות הנובעות ממנה.
ולא רק בלבנון.

1ין

לחברי הממשלה היה קשה לצאת מהמכוניות
ומלבנון. וגם לרמטכ״ל היו בעינת בדרר לנסיגה
מצאים שלו מפתיעים. הכוכבים
לא מנבאים מערכת יחסים הרמונית
בין ראש־הממשלה, שי״
מעון פרס וסגנו, יצחק
שמיר .״הם יכולים למצוא שפה
משותפת רק על כוס קפה,
אבל הם יריבו בענינים מהותיים.״
כך גם מנבא טלמור לזוג
אחר, יצחק רבץ, שר־הביטחון

| | 1ך 1ךרךך | 1שר הביטחון(למעלה) ,הרמטכ״ל משה לוי(מ־
1 1 1 14 שמאל) ,שר־המישטרה, חיים בר־לב (למטה
מימין) ושר-החוץ יצחק שמיר (למטה משמאל) התקשו לצאת
מהמכוניות שלהם בדרך לישיבת״הממשלה שבה הוחלט
ברוב-קולות על נסיגה בשלבים מלבנון. שמיר גם נתן ביטוי
לקשיי״היציאה שלו בהצבעה עצמה. הוא בין המתנגדים לנסיגה.

השדולה הדתית הרחיקה
השבוע לכת עד לארצות־הברית.
בכנסת ביקרו רבנים קונסרבטיביים
ורפורמים שבאו להזהיר את
הח״כים מפני קבלת התיקון
האורתודוכסי לחוק מיהו יהודי.
מכיוון שאולם־ההרצאות במיש־כן
היה תפוס, חיפשו עבורם חדר
נוח. חדרה של ועדת־החוקה היה
פנוי מישיבות ומזכיר־הועדה הסכים
שהמישלחת תתארח שם.
אחד העוזרים הפרלמנטריים הדתיים
שמע על כך ודיווח לממו

נים
עליו. מישהו טילפך ליושב־ראש
הועדה, אלי קילאם, שהיה
בסיור בארצות־הברית והודיע לו
על כך. ח״ב הליברלים מיהר
לטלפן למישכו־הכנסת והורה
על איסור מוחלט של כניסת
המישלחת לאולם־הועדה הריק
לצורכי שמיעת הרצאה.
האסטרולוג דן טלמור
ביצע בדיקה חדשנית לגבי ההתאמה
בין בני־זוג שונים בממש־לת־האחדות,
על־פי הבדיקה של
בני־זוג נשואים ומזלותיהם. המי־

וסגנו המיועד, אליהו בן־
אלישר. אבל לטלמור מימצא
מפתיע. אחרי שבדק את הלוחות
האסטרולוגיים של שר־האוצר,
יצחק מודעי ושר הכלכלה,
גד יעקובי, הוא מצא שהשניים
משלימים זה את זה ואילו היו
עובדים באותו המישרד הם היו
מגיעים יחדיו להישגים יוצאים
מן הכלל.
איך אפשר להגדיר בקיצור

נמרץ את עליית היהודים
האתיופיים לארץ. לפירסומאי
חד־הלשון יורם ברנע התשובה:
פלאש־בק.
ברנע גם מצא הגדרה
חדשה לכתב המדיני הפורה של
קול ישראל, שימעון שיפר.
הוא מציע לקרוא לו שיפר שוק
על מישקל היפר שוק, שיש בו

הכל מכל טוב.

האלוף במילואים ישעיהו
גביש רואיין השבוע על־ידי
יעקוב אגמון והוא התייחס,
כמובן, להחלטת הממשלה לסגת
בשלבים מלבנון. גביש אמר :״מי
צריך נסיגה בשלבים. אם מחליטים
על נסיגה, צריך היה לסגת
מיד!״ הוא לא היחיד שחושב כך,
אך לדבריו יש מישנה־תוקף, כי
בזמן המילחמה הוא שימש

כפרשן הצבאי של הטלוויזיה.

ח״כ הליברלים דן תיכון
החל את כהונתו כסגן יושב־ראש
הכנסת ברגל שמאל. מיד אחרי
שסיים את תורנותו, הוא ציטט
מישיבה סגורה של ועדת־הכספים.
מחליפו, מאיר כהן־
אבידוב, נזף בו על כך.

בדיון במליאה על שירותי-
דת, נסחף בני שליטא ואמר:
״אני רוצה לדבר על נושא
שהשילטון המקומי נהרג עליו
כבר אלפיים שנה.״
ובדיוו־דת אחר, על פרשת
בניית־המלון בגני־חמת, התלונן
שר־התיירות אברהם שריר
על מימדי הלחצים של השדולה
הדתית. שאל ח״ב מפ״ם, אלי
עזר גרנות :״מה, אין ממשלה
בישראל? איו חוק בישראל?״
השיבה קצרות, שולמית אלוני:

ביום החמישי האחרון ביקרו
חברי ועדת־הכספים של
הכנסת בבניין הבורסה לניירות־ערך
בתל־אביב. אברהם שפירא,
יו״ר הועדה, שעל אי־הופע־תו
לישיבותיה נמתחה ביקורת
חריפה. בא לסיור כשהוא קודח
מחום. מי שנעדר, במפתיע,
מהסיור היה ח״ב העבודה, חיים
רמץ, המבקש להיות ממלא־מקומו
של שפירא בועדה.
לכינוי איאתוללה זכה
השבוע ח״ב העבודה מצפת,
אהרון נחמיאם, שבשידור
רדיו הודיע שהוא תומך בתיקון
האורתודוכסי לחוק־השבות.
לעומתו, זכה הכתב הפרל•
מטרי של הארץ, דן מרגלית,
לכינוי הכס הקדוש. הכינוי
מיוחס לחברו מידיעות אחרונות,
גירעון רייכר, ונובע
מנטייתו של מרגלית להחמיא לדעתו הקרובים
לח״כים
והנמצאים במקום טוב באמצע
הקשת הפוליטית.
המראיין איתן דנציג
היה מופתע. המרואיין, נחום
פסה, יושב־ראש האגף לתרבות
בועד הפועל של הסתדרות
העובדים, עמד על דעתו ודרש
לדעת מי גילה לדנציג פרק
מהביוגרפיה שלו. פסה היה המום
מהצגת השאלה בענייו המורה
שלו לגיאוגרפיה בברזיל. בתחילה
סירב להשיב, אך לבסוף
התרצה וסיפר לקהל פרק לאהעולם
הז ה 2473

ידוע מעברו. המורה שלו
לגיאוגרפיה היה אנטישמי
ובבית־הספר התיכון בסאופאולו
הוא לא היה יוצא דופן. המורה
כינה את פסה הקוף, אבל זה היה
נסלח לו. מה שלא איפשר לפסה
לעבור לסדר־היום היתה אמירה
של המורה :״בעולם יש 18
מיליון יהודים וזה יותר מדי.״
פסה קם ותיקן אותו; ״יש רק 12
מיליון, כי שליש הושמד בידי
אנטישמיים כמוך.״ פסה נזרק
מיד מבית־הספר, והמנהל הסכים
להחזירו לספסל־הלימודים רק
אם יתנצל בפני המורה. פסה
סירב, ולבסוף שב ללימודים
מבלי שהתנצל. בסוף אותה שנה
קיבל את הציון הגבוה ביותר
בבחינה בגיאוגרפיה. חבריו
היהודים, מאותה כיתה, שלא
יצאו איתו אל מחוץ לכיתה
כאשר הוא הסתכסך עם המורה,
הוענשו על־ידי המורה: הם
קיבלו ציונים נמוכים.
השבוע נפתחה מיסעדה
תימנית בסימטת בהרי בירושלים.
בכך אין כל הפתעה אך
זהות הבעלים החדשים היא המפתיעה.
אלה הם רוחמה סלו־מון
ואחיה יוסי ושדי שאחו־תם,
רותי פרמינגר התפרסמה
בזכות הופעתה כקריינית בתש־דירי־הבחירות
של הליכוד.
השניים ניהלו בשנים האחרונות
את דוכן הפלאפל של האב,
שלום, שנפטר בשנת ,1975
ועכשיו הם החליטו להאכיל את

ליה ליציע של אולם אוהל שם.
הצלם שעמד במעלה המדרגות
ניסה לקלוט בעדשתו את פרס
מעל לראשו. איש ביטחון הרחיק
אותו וקרא :״אל תצלם אותו
מהזוית הזו. אתה מחפש אותו
מהזוויות המשוגעות ביותר״.
לבוהמה התל־אביבית יש
מקום בילוי חדש. זוהי תחנת־הדלק
פז ברחוב שלמה פינת הרצל.
בסוף השבוע בילו שם, כהרגלם,
העיתונאים שייקה בן
פורת ואשתו אלמה, שאול
אבדון ויחזקאל אדירם, לצד
השחקניות מירי פביאן ואו־

סליה שטראל, שוש בר,
אלמנתו של שימעון בר,
ושרי אנסקי, שבעלה, אלכם,
בילה באותה שעה במועדון אחר.

הנוכחים האזינו לגיקי מקייטן

ועינטזו בשיר המענטזת שלו.
העיתונאי הבאר־שבעי הוותיק
יצחק לוינ&ון החליף
מדים. השבוע הוא מונה לדובר
מועצת פועלי באר־שבע ומעתה
הוא ישב בצד אחר של השולחן
במסיבות עיתונאים. המתנה הראשונה
שהתקבלה במועצת הפועלים
אחרי היבחרו גרמה לצחוק
רם. גיורא גזית, מנכ״ל בנק
הפועלים העביר למועצה סט
מצלמות. בבאר־שבע צחקו שג־זית
מעניק מתנות ללוינסון.
עיתונאי באר־שבעי אחר,
יצחק שתיל, חגג השבוע
בתל־אביב דווקא את יום הולדתו
ה־ .44 ביחד עם אישתו יהודית

שגוי מויאן:

1חצי מדוברות סיעת המערך בכנסת, העובד לצידה של בהירה ברדוגו, ניסה
[ להירגע ביום החמישי האחרון אחרי ישיבת המרכז המעייפת של מיפלגת
העבודה, שהתקיימה בתל־אביב. מריאן בא מאולם אוהל־שם למסיבה ברחוב שנקין הסמוך, וכמעט וטעם
מעוגת קרם שהציפויי שהוטבע עליה היה עדיים וסוגי תכשיטים אמיתיים אחרים בילתי ניתנים למאכל.

הקשור במישרדו. בדיון בועדת־הכלכלה
של הכנסת הוא גילה
שהוא הצליח למנוע רכישות
מיותרות לחברת מקורות בסכומים
של מיליוני שקלים, בזכות
עובד בחברה שהוא קרוב־מישפ־חה
שלו. לדבריו אף פעם לא
מזיק שיש ״תשמועית״ — פותח
אוזניים בלשון צה״לית, במקומות
הנכונים.
ראש עיריית תל־אביב
שלמה להט, הופיע בארו־חת־צהרים
של ועד הקהילות
הספרדיות ונשאל על־ירי המלצרית
מה הוא מבקש לאכול. צ׳יץ׳
התעניין מה מציעים לו. ענתה
המלצרית :״יש לשון. יש עוף ויש
קבאב ״.ענה צ׳יץ׳ :״לשון יש לי
משלי, ועוד איזה. תני לי עוף:״
הבררן דודו טופז עושה
תפנית עיסקית. בשבוע הבא הוא
יפתח קפה־פאב־מועדון בשם
הבוסתן הממוקם על חורבות
גן־השיקמים בדרום תל־אביב

טופז הזמין ל&תיחה את כל
צמרת המדינה וצה״ל ושלח
אפילו הזמנה למנחם בגין.
צופי תוכניתו החדשה של
הזמר יורם גאון יופתעו
לשמוע אותו שר גם שירים של
אחרים. הוא ישיר, בין השאר, את
למה לי לקחת ללב, של אריק
איינשטיין, את אלה של
שלום חנוך ואת אני אשתגע
של נורית גלרון.

השחקן עודד תאומי
פוחד מעין־הרע. לכן, כבר בחזרות
להצגת היחיד שלו, על
החיים ועל המוות, שבה הוא
מגלם דמות של מרפא חולני
שהולך בעזרת מקל־הליכה, הוא
חשש שצפוי לו עתיד שחור.
בלילות. לרבדיו, הוא חולם על
מוות תוך כדי הופעה. השבוע.
לרוע מזלו, הוא נפל מהמדרגות
המובילות מהבמה לחדר־האי״
פור. הוא מתח גיד ונאלץ ללכת

הביתה בעזרת המקל שבו הוא
משתמש בהצגה.
הח״כ הדרוזי זיידן עט־שי
הדהים את מליאת הכנסת
כאשר דיווח על כוונתו לצאת
לארצות־הברית ולאסוף כספים
עבור הדרוזים מתורמים יהודיים.
לתמיהתו הקולנית של תופיק
טובי מרק״ח, העיר עטשי:
״מרוסיה אני לא יכול לקבל
כספים״.
בדיון בכנסת על אירועי
כפר־שלם התלונן ח״כ ר״ץ רן
כהן על הנוכחות הדלה של
ח״כים במליאה. ביציע העיתונות
עוררו רבריו גיחוכים. כהן הוא
מהממעיטים להופיע לישיבות
הכנסת.
האסטרולוגית מרים תמיר
שבה מסיור קצר באירופה.
שם היא קיבלה מתנה יוצאת־דופן.
בפאריס היא פגשה בנסיכה
איראנית גולה, הזוכרת אותה
מהתקופה שתמיר היתה בת־בית
אצל השאה הפרסי. האיראנית
נתנה לה קערה איראנית עתיקה,
השייכת למישפחת השאה.

בשקי השבוע
• ראש הממשלה שי־מעון
פרס :״אני לא נצח
ישראל. אני רק חלק ממנו״.

• יושב־ראש ועדת־הכספים
של הכנסת,
אברהם שפירא, על חבריו

בחועדה :״אתם רוצים לעשות לי
לינץ׳? לא תצליחו. יש לי עור
של פיל״.

מיקי צולר

• העיתונאי עקיבא א
מקדים
לחגוג על כוס בירה בפאב בתל־אביב
את מינויו הצפוי למישנה לנציב שירות־המדינה.
צולר החתיך, גבה-הקומה, חבר מרכז המיפלגה הליברלית,
הוא מקורבו של השר יצחק מודעי. הוא היה עד לאחרונה, יושב־ראש
מועצת־המנהלים של בזק ומודעי הועיד לו תפקיד אחר,
שנתפר במיוחד עבורו. במיפלגה הליברלית מלחשים שצולר הוא
הנציב הבא משום שהחוזה עם הנוכחי, נתן אברהם, יפוג באפריל.
הירושלמים במיטב מאכלי תימן
מהבית. רותי עצמה לא רצתה
להזמין לפתיחה פוליטיקאים,
אך כדי שלא להתעלם מהם היא
הזמינה מספר מצומצם זהה של
אנשי ליכוד ואנשי מערך.
אנשי-הביטחון של פרס
שומרים גם על תדמיתו. השבוע,
בישיבת מרכז מיפלגת העבודה,
ביקש צלם לצלם את ראש־הממשלה
מזוית יוצאת־דופן.
פרס עמד מתחת למדרגות הע־העולם
הז ה 2973

וזוג חברים, אבישי דביר ואישתו,
דוגמנית־הבית של גוט־קס,
זיווה נצר, הם יצאו לפאב
תל־אביבי. להפתעתו של
שתיל הזמינה נצר אצל הזמרת
ששרה במקום שירי יום־הולדת.
כששני הזוגות נכנסו למיסבאה,
זכה שתיל לבירכת יום־הולדת
מושרת.

שר־החקלאות. אריק נח־מקין,
מפעיל רשת צפופה של
״מרגלים״ :כדי לאסוף מידע

לדד, בהארץ :״ספק אם שימעון
פרס זקוק לעצות בכלכלה.
המומחים אומרים שהוא זקוק
להחלטות״.

• אפרת מרמלשטיין,

יהודה ברקן:

1איננו מתחתן, והוא איננו מוביל את כלתו
[ לחופה. ברקן החליט, לשם שינוי, גם לדגמן.
הפעם ביגדי־חתן, לצד הדוגמנית ספיר קופמן בביגדי־כלה. כרגיל
היה ברקן גם המפיק, גם המנחה, גם המדגמן וגם גורף־ההכנסות.

אלמנתו בת ה־ 21 של סרן יוסף
מרמלשטיין, שנפל בשבוע
שעבר בלבנון :״כל הרשעים
נשארים בחיים וכל הבחורים
הטובים נמצאים (בבית־הקברות
הצבאי) בקריית־שאול״.
• זורח גהל, מנכ״ל
דובק :״לא הלכתי לקורס גמילה
מעישון, לא הלכתי לקורס
גמילה מאכילה ולא הלכתי
לקורס גמילה מנשים.״

• השר יצחק מודעי,

שראה צלמי עיתונות ליד ליש־כת
ראש־הממשלה :״מצלם לצלם
כוחנו יגבר״.

יש בארץ נשים
החיות חיים כפולים.
הו מחלקות את אהבתו ביו
משפחתן ובין אנשים נוספים
הזקוקים לה.
נשים אלה הן מתנדבות של ויצו.
בזכות אהבתן ומסירות! של
המתנדבות, ויצו יכולה לתפעל את
660 המוסדות שלה לילדים,
נוער, נערות, נשים, עולים
חדשים וקשישים.
ובכל זאת קשה לחיות רק מאהבה,בשביל כל זה צריך כסף וצריך כסף וצריך...

תרום למגבית השנתית של ויצו במבצע ״ויצו תרום״
וי מרט מי ר כ הן (יעקב סון )

שו האעל :
ה1ד1שת 9x110110
ך* נקמה מתוקה!״ סיננה שרה
אנג׳ל מבין שיניה, לעבר
התובעת נורית אחיטוב, כאשר נפגשו
השבוע בבית־המישפט.
השתיים הן מכרות ותיקות.
עורכת־רין אחיטוב היתה התובעת
במישפט הרצח הכפול, שבו נאשמה
שרה יחר עם בעלה, שמעיה אנג׳ל
ויריר־המישפחה, חיים שושן.
אחרי מישפט ארוך ומסובך החליט
בית־המישפט להרשיע את שמעיה
ברציחת שולמית שלי ומישל נחמיאס,
על רקע סחר־בסמים. שרה זוכתה
משתי האשמות אלה מחמת הספק.
חיים שושן נרצח בכלא לפני מתן
פסק־הרין.
מאז הזיכוי נפתח לפני שרה עולם
חרש, שנתן לה הזדמנות־פז להתחיל
חיים חרשים. הצעירה היפה התגלתה
כעיתונאית מוכשרת. היא העלתה על
הכתב את זיכרונותיה שפורסמו בעיתון
חדשות. אחרי שהוגש עירעור על
זיכויה, נאלצה להפסיק לכתוב
זיכרונות, מכיוון שאלה הפכו סוביודיצה.
אולם היא המשיכה לפרסם מדי
שבוע סיפור מסיפורי־הכלא. הם היו
כתובים ברגישות ובעין־פקוחה,
״זה צ׳אנס שניתן רק פעם בחיים.
הלוואי שהיא תנצל אותו!״ נהגו לומר
בקפטריה של בית־המישפט. כאשר
דיברו על שרה אנג׳ל. רוב האנשים
שהכירוה מבית־המישפט ריחמו על
הצעירה היפה, בת־הטובים שהתגלגלה
לחברה רעה ושהסתבכה ברצח. הכל
ידעו על נסיונותיוה ללמוד באוניברסיטה
ולקדם את עצמה בחיים,
והרבה אנשים איחלו לה הצלחה.
אולם שרה המשיכה לשמור על
קשר־נאמנות מוחלט לבעלה. היא
היתה מבקרת אותו בקביעות בכלא.
ולמרות שלכאורה פתחה בחיים חד
שים,
ולמרות שמצאה חברים וחברות
ואף כתבה בעיתון, היה ליבה נתון
לשמעיה.

מן האמבטיה
אל הכלא
מישטרה לא האמינה מעולם
( 1בחפותה של ׳ שרה. מיד עם
שיחרורה הוצב מעקב נסתר על כל

,הנקמה מתוקה״
אמרה הנ אשמת
לתובעת -האם
יש ל! תקשו
ע נו האקדח
שנ מצא בכלא?״
צעדיה, והמישטרה לא טעתה. לפני
חודשיים נעצרה שרה יחד עם שתי׳
נערות נוספות וגבר — הפעם באשמת
סחר בסמים קשים והחזקת אקדח.
כאשר נקרא באוזני שרה כתב־האישום,
והיא נעצרה עד תום ההליכים.
סיננה את המילים המרירות לעבר
התובעת. היא ידעה שמעצרה יזיק לה
גם לגבי העירעור על זיכויה מהרצח
הכפול, הקבוע לחודש פברואר. תחת
לבוא לבית־המישפט העליון כצעירה
שהשתקמה ושחזרה למוטב, היא

תופיע שם בעצירה הנאשמת בסחר־בסמים.
ואם כי ברור שהדבר אינו יכול
להשפיע מבחינה־ מישפטית על
השופטים העליונים המנוסים, הרי שזה
בוודאי לא יהיה נסיבה מקילה.
אולם נוסף על כל אלה התברר כי
יתכן מאוד ששרה הסתבכה בפרשיה
נוספת, תוך כדי נסיון לעזור לבעלה,
כפי שגילה העולם הזה לראשונה
לפני שבוע (ראה מיסגרת) .בסוף
חודשגרצמבר נמצא בתא באגף רקפת,
שבו כלוא שמעיה, אקדח ברטה,
שנראה בפעם האחרונה על גג ביתה
של שרה. שרות בתי־הסוהר שמר את
העניין בסודיות רבה, עד כדי כך שגם
המישטרה לא ירעה עליו עד שהעולם
הזה גילה זאת.
אחד העדים שהתגורר בדירה עם
שרה סיפר כי ראה בעליית־הגג
אקדחים, עטופים בגרביים. באחד
הימים ראה את אחד הגרביים הללו
מונח ריק באמבטיה. הוא עלה לגג
וגילה שנמצא שם אקדח אחד בלבד.
באותו היום נסעה שרה לבקר את
שמעיה בכלא. היא לא נסעה לבדה.
התלווה אליה ידיד. אבל למרבה הפלא
לא נסעו השניים במכונית אחת. כל
אחד נסע לכלא במכונית נפרדת.
כאשר נתפס אחר־כך האקדח בחדרו
של אסיר אחר, לא קישרו אנשי שרות
בתי־הסוהר את האקדח לשמעיה.
לדבריהם, הודיעו על מציאת האקדח
למטה הארצי של המישטרה. אך
משום־מה לא עבר המידע ליחידה
המטפלת בתיקה של שרה.
״כמה חבל עליה! היא בטח לא
תקבל צ׳אנס נוסף בחיים!״ אמרו
השבוע בבית־המישפט, כאשר שמעו
את בקשת סניגורה לעיין בחומר־הראיות,
כדי להגיע לעיסקה עם

שרה אנג׳ל בכלא
שני אקדחים עטופים בגרביים
עיסקה כזו —

הודאה בחלק מהאשמות
האישום, לפחות.

איך נולד הסקו של ״העולם הזה״ -בג דל כזביו של הדובר

,לא היה ולא נברא!״
ף ן נכס החשוב של כל דובר
1 1הוא אמינותו. לשימעון מלכה,
דובר שירות בתי־הסוהר.
! ניתן בראשית דרכו הרבה מאוד
אשראי. אולם השבוע איבד מה
שנותר ממנו.
כבר לפני שלושה שבועות
הגיע לכרמלה מנשה, הכתבת
לענייני פלילים של הרדיו, מידע
בדבר אקדח שנמצא אצל שמעיה
אנגל. היא פנתה מיד לדובר

שירות בתי-הסוהר ושאלה אותו
על״כך. הוא ענה לה :״אני מכחיש
את הידיעה! זה דבר חמור
ביותר! אצלנו לא יכול לקרות
דבר כזה! הדמיון העיתונאי עוד
ימציא לכם שמצאו תותח אצל
שמעיה אנג ל״.
כרמלה השתכנעה מטון־
הדיבור ההחלטי של הדובר, ולא
פירסמה את העניין. אבל יומיים
אחר-כך פנתה למלכה שנית.
הפעם אמר לה,, :לא היה ולא
נברא! בדקתי גם בדו־חות
מודיעיניים! אם תשדרי זאת,
תעשי צחוק מעצמן!״
אולם הידיעה הגיעה לכתבת
העולם הזה, שחקרה אותה באמצעות
מקורותיה וקיבלה
אישור לידיעה. בגליון האחרון
עמדה הידיעה להתפרטם במדור
תשקיף. העולם הזה, שידע על
הכחשותיו של מלכה באוזני
עיתונאים אחרים. החליט שלא
לפנות אליו כלל.
ביום שלישי בבוקר. שעות

תובעת אהיטוב
״המישטרה לא יודעת כלום!־
מעטות לפני פירטום הידיעה,
פנתה כתבת העולם הזה אל
התובעת נורית אחיטוב. כדי
לקבל גם ממנה אישור לידיעה.
מופתעת. היתה התובעת
״שמעתי כבר על־ כן מעיתונאי
אחר. אבל המישטרה לא יודעת
על זה כלום! אמרה.
כאשר הוטיפה הכתבת כמה

פרטים. אמרה התובעת: זה
נראה לי מאוד הגיוני. אני הולכת
לדבר עם המשטרה!״
באותו היום אחרי-הצהריים,
בשעה ,17.00 התקשר כתב גלי
צה ל, ידון דקל. עם דובר שירות
בתי־הסוהר. כדי לקבל ממנו
תגובה לידיעה הזו. וגם אז.
שעתיים לפני הופעת גליון העולם
הזה. ענה לו הדובר.. :לידיעה אין
כל יסוד! אין מידע שאינו ידוע
לי. עברתי ליתר ביטחון על
הדו״חות, כי כבר פנו אלי
עיתונאים אחרים. אני מסכן את
שמי המיקצועי כדובר, בהכחשת
הדברים. אם אחר־כך יתבררו
כנכונים״.
כעבור שעתיים. בשעה ,19.15
אחרי שהסתיימו יומני החדשות
ברדיו וגליונות העולם הזה הגיעו
לדוכנים ובהם הידיעה על
האקדח, פירסם דובר שירות
בתי״הסוהר הודעה רשמית
ואישר את הדבר.
הטלוויזיה היתה הראשונה ש
תעשי
צחוק מעצמן!״
שידרה א ת הידיעה בעיקבות
הודעתו של מלכה. כמה שעות
אחרי הפרסום בהעולם הזה (אן
מבלי להזכיר את השבועון) .ל מחרת
פירסמו כל העיתונים
ידיעה זו, אן רק הארץ וחדשות
מצאו לנכון לציין שהיה זה סקופ
של העולם הזה.
מה יהיה על שמו המיקצועי של
דובר שירות בתי־הסוהרי

אילנה אלדן

מה ה אומרים...חה הן יווחרות...מה הם אוחרים...חה הן אומדות...רזה

מאיר ניצן:

נתן בו־ן ן:

יורם א1ברקוביץ:

,.הנסיגה בשרבים היא ,,אם רא נקנה מתנות ,,הגובים הוולונטארית
הנסיגה היקרה ביותר!״ נגביו את המצוקה!״ זנו בתעויו נמוך!״

לפני שבועיים התלונן בפני מנכ״ל המוסד לבטיחות
וגהות על כך שאין בארץ תודעה של זהירות מתאונות־עבודה,
וזאת, בין השאר, בגלל שאין להם כסף לשלם
לטלוויזיה עבור הקרנת תשדירי־שרות. לעומת זאת.
לאיגוד יצרני־הגלידה יש, כנראה, הרבה מאוד כסף, כי את
התשדירים שלהם רואים ללא־הפסק. שאלתי את נתן ברון,
יו״ר ועדת תשדירי״השרות ברשות־השידור, מה הקריטריונים
שלהם לתשדיר־שרות.
אנחנו מייצגים אינטרסים ציבוריים. אבל מאחר ואסור לנו
לעשות פרסומת ישירה אנחנו הולכים על חבל דק.

יוצאים מלבנין. עבור רובנו לא חשובים בדיוק הפרטים
הטכניים. העיקר שיוצאים. אחד. שהפרטים הטכניים
מאוד לא נראים לו, הוא ראש״עיריית ראשון־לציון. מאיר
ניצן, מי שהיה סגן ראש אגף־אפסאות של צה״ ל והאחראי
.על היערכות״החורף של צה״ל בלבנון. מה לא נראה לך
שאלתי אותו.
לא נראה לי בסדר שהחליטו על הנסיגה היקרה ביותר שיכולה
להיות. גם בשלבים וגם בתקופת־החורף. הנסיגה בשלבים מחייבת
להתבסס בקווים זמניים. שגם בהם יש צורך לתת תנאים אלמנטריים
של שהייה. תחזוקה. כושר־תימרון וכדומה. כלומר. לבנות קו
שעולה הרבה מאוד כסף, כדי לעזוב אותו אחרי זמן קצר. הדבר
השני שלא נראה לי. הוא העיתוי. להתחיל לזוז בחורף מלבנון. זה
מעשה מאוד פזיז. חלק גדול מהציוד נמצא מתחת למעטה־שלג,
בתוך בוץ ובתנאי עבירות ועבודה קשים מאוד וכל זה. פשוט.
עולה המון כסף.

• האם לפי דעתך, תשדיר־שרות לגלידות־החורך
הוא בעל אותה חשיבות ציבורית כמד תשדיר של
המוסד לבטיחות וגהות או של האגודה ל״סיסטיק
פיברוזיס׳ ,למשל, שלא משדרים בכלל, כי אין להם
4000 דולר לדקה?
במלון ״אסטוריה״ בתל״אביב נערך, בשבוע שעבר, יריד
ועדי־עובדים. ביריד הוצגו עשרות מוצרים ומוצגים המיועדים
לרכישה על־ידי ועדי״העובדים. כשי למען חבריהם.
פניתי אל יו״ר ועד עובדי חברת החשמל, יורם אובר-
קוביץ, ושאלתי אותו אם לא כדאי, בגלל המצב הדפוק
במשק, להכריז שהעובדים מוותרים השנה, על מתנות.
לוותר על מתנות?

• כן, למה לא?

אני מציע לעשות את הנסיגה בבת אחת. באביב. ועל־יד• כך
לעשות את שעתנו היפה ביותר ליפה באמת, וגם לחסוך. באותה
הזדמנות, עשרות מיליוני דולארים.

אני חושב שחייבים לקנות. כי ההקפאה על קניות היא דבר
נורא למשק והיא יכולה למוטט אותו. כמה שכירים יש? כמיליון
איש, נניח. קונים לכל אחד מתנות בערך של כ־ 60 דולר לשנה.
תעשי חשבון ותראי שזה שישים מיליון דולר שגורמים לתעשייה
הישראלית לעבוד. נכון שצריך לעשות כמונו ולהחליט רק על
כחול־לבן. אבל לקנות חייבים.

בחודש עד חודש וחצי זה יכול להיות מבוצע בצורה מסודרת.
ואל תשכחי, שבצורת הנסיגה בשלבים, במילא לא נהיה בחוץ עד
האביב.

נכון. אבל תוך כדי זה גורס להגברת הייצור. להערכתי, אם לא
נקנה השנה מתנות, נגביר מצוקה על מצוקה.

• אז מה אתה מציע?

• בכמה זמן, אתה מעריך, אפשר לצאת לגמרי?

• מה שאתה עושה, למעשה זה מעביר כסך מכיב
לכיס.

קודם כל 4000 ,דולר זה תעריף נמוך ביותר. אבל גם אנחנו
הגענו למסקנה שצריך להבדיל בין מרכז־הבניה או מועצת פרי־ההדר,
לבין אירגונים וולונטריים. כמו ארגון העיוורים או
הסיסטיק פיברוזיס.

עד עכשיו כולם שילמו אותו תעריף. בדיוק עכשיו אנחו דנים
ביצירת שני תעריפים והגופים הוולונטריים יזכו בתעריף הנמוך.

• גם תעריך נמוך, של מאות דולארי־ם, הוא יקר
מדי עבור ארגונים מסויימים. אני לא מבינה מדוע
טלוויזיה ממלכתית איננה יכולה להקרין בחינם
תשדירים שהם, באופן מוחלט, לטובת הציבור ואין
מהם שום רווח מסחרי.
אם יש משהו כל־כך חשוב, הוא צריך להופיע במסגרת
התוכניות הרגילות. אנחנו חייבים להגדיל את ההכנסות שלנו.
אבל בכל זאת, יש מחשבה. בוועדה שלנו, ליצור קרן מיוחדת
שתממן הקרנת חמשה־שישה תשדירים בחודש, אחרי שהוועדה
תח;ייט שיש להם מסר חשוב ביותר, ואין להם תקציב או דרך
להשיג אותו. אני, אישית, מאוד מעוניין בזה.

הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אוחדות...מ1ז ה

י 1בל קרן:

יה 1שע שגיא:

רותי בן־אברהם:

,.משבחת׳ ואנ עונים . ,אנימנטוראת ..הניד האמיתי שד
לכל אשה נעלבת!׳׳ הכאב בעזות המוח!״ הוא העמדה השתווה!״

״אחרי שהילדים הלכו לבית״הטפר, אל תצאי מהחלוק
בבוקר. את לא צריכה ללכת לקנות עיתון. המחלק של
,הארץ׳ כבר הביא אותו אליך הביתה. עכשיו יש לך קפה
טוב ועיתון טוב ״.כך אומר העיתונאי יהושוע שגיא בג׳ינגל
ברדיו. אמר ולא ידע מה הוא עושה.
מייד אחרי שהג׳ינגל נשמע בפעם הראשונה, התחילה ההתנפלות.
קודם מצד הגברים, שאמרו לי.י א מניאק, מה זה שלא
תצא מהחלוק? למה אתה מרמז?״ אצלם החלוק מתקשר, כנראה,
עם סכם. אחר־כך באה ההתנפלות של הנשים.

• כשאתה אומר נשים, אתה מתכוון למכרות׳
שלך או לנשים זרות?

כולן. זה נהיה החלוק של המדינה. אלה שמכירות אותי צעקו
עליי באופן אישי, אלה שלא מכירות, שולחות מכתבים למערכת.

• כמה מכתבים קיבלת?
מי סופר. המערכת מוצפת ואני ומשפחתי יושבים יום־יום
ועונים לכל אשה לחוד.

• מה הן כותבות לך?
אחת כותבת, למשל, שהיא לא יכולה להישאר עם העיתון
בבית, כי בארץ השוביניסטית שלנו, כשהבעל עוזב את הבית, הוא
לוקח את העיתון איתו. אחרת מתפלאת שאני לא יודע ש־ד75
מהנשים בארץ עוברות יותר קשה מהגברים, וכך הלאה וכך הלאה.

• מה אתה עונה להן?

אני מנסה להסביר שלא התכוונו להעליב אף אשה. החלוק,
בעינינו, זה סימן לשעה של רוגע ושל התפנקות ולא סמל לנשים
עצלניות.

• בדיעבד, כשנוכחתם שזה פגע כל־כך, תפסיקו
את הגיינגל הזה?
לא. אבל נצרף אליו גם ג׳ינגל על גבר בפיז׳מה.

• חשבת שיש מודעות בל־כך עמוקה לעניין
הפמיניסטי בארץ?
לא תארתי לעצמי עד כמה.

עד היום עוד לא ראיתי פאקיר בארץ, ובוודאי לא
ראיינתי אחד כזה. עכשיו זה קרה. יובל קרן, בן ,21 יליד
הארץ, שבילה כמה שנים בגרמניה, חזר אלינו ומופיע מדי
שבוע במלון ״מנדרין״ בהרצליה בהופעה מדהימה. פגשתי
את הבחור אחרי ההופעה והוא נראה ככל האדם ואפילו
קצת יותר מרובע. מה פתאום פאקיר, שאלתי אותו.
למעשה אני לא פאקיר אמיתי. לא הולך על גחלים ולא מחלל
על חלילים.

• אבל אתה שוכב על מיטת מסמרים ו־ 6איש
מטיילים עליך באותו זמן, ואתה מכנים לתוך גופד
מחטים ארוכות שנכנסות מפה ויוצאות משם.

נכון שזה נראה כמו פאקיריזם, אבל הפאקיר ואני עובדים בשני
מישורים שונים. הוא מלמד את עצמו לדכא את הרגשת הכאב
בגוף, ואילו אני, בעזרת המוח, מנטרל את הכאב והוא לא קיים.

• איד עושים את זה?
אילו יכולתי להסביר לך, הייתי משחרר את כל הפצועים
והדואבים בעולם מכאבם.

• איך הגעת למקצוע המשונה הזה?

למדתי פסיכולוגיה בגרמניה. אחד הדברים הכי מרתקים היה
הנושא של פיתוח המוח, מעבר לצרכים הבסיסיים שלו.

• כלומר —
היכולת הפיסית של גוף האדם היא מוגבלת. לא כן המוח.
הבנתי שאדם יכול לפתח את מוחו עד אין־קץ ובדיוק על זה אני
עובד, ולמעשה מקדיש את כל חיי. כרגע אני נמצא במצב של
שליטה על הפקודות הניתנות על־ידי המוח. אני מסוגל לעצור את
הפקודות, וביניהן הפקודה שעושה את הכאב. מאחר וכל אדם
צריך להתפרנס ממשהו, אני מתפרנס מהופעה שמזכירה פאקירים.
אבל המטרה הסופית היא לא להופיע בכלל, אלא להמשיך ולעבוד
על עצמי כדי להגיע להישגים יוצאי־דופן בשליטה במוח.

בפסטיבל־הילדים שנעיד בחנוכה, עלתה על הכמה,
לראשונה, רביעיית זמרים. רביעיית ״ארבע לב אדום״ .כר־ביעייה
הם חדשים לגמרי, כזמרים הם בשטח כבר שנים
רבות מאוד. סילבן ויאיר, פנינה בריק ורותי בן־אברהם.
רותי היפה ירדה מהבמה בהתרגשות גדולה מאוד. כמה
פעמים אפשר להתרגש מהתחלות, שאלתי אותה.
אני מקווה שזאת הפעם האחרונה. באמת יש לי הרגשה שיותר
לא תהיינה התחלות.

• ומה עם התקוות. כמה פעמים אפשר לקוות
שהפעם זו תהיה הצלחה מסחררת ולהשקיע בזה שוב
את כל האנרגיה שיש לך?

טעות היא לחשוב שכל מה שחשוב לזמר זה הפירסום והמקום
הראשון במצעד הפזמונים. אצלי לפחות, הכיף האמיתי הוא
העבודה עצמה. ההתעסקות במשהו שאתה באמת אוהב מאוד. אין
לי פנטזיות להתפרסם בדלילה ולהיות מייקל ג׳קסון. נכון
שההצלחה המסחרית מחזקת וממלאת את הבטריות, אבל העבודה
השחורה והחזרות במשו שעות זה המקצוע ואם אתה אוהב את זה
ומתעסק בזה, סימן שהצלחת בחיים.

• גם את וגם פנינה כבר לא בנות שמונה־עשרה.
כבר הופעתן במיסגרות שונות, בכל מקום בארץ,
בפני כל קהל. לא מתחשק לכן כבר להתיישב, לעשות
משפחה, ללדת ילדים ולשיר להם שירי־ערש?

דווקא כן מתחשק לנו עכשיו. אבל שירי־הערש היפים ביותר
יצאו אם נמשיך לעבוד במקצוע; __

דניאלה שמי

>44^^*4444

44> *1

> 4,0 4

^ 4דורי כל־כך הרבה מיקרים
4 פליליים, שבהם המישטרה לא
נקפה אצבע, אני שוקל אפשרות לעקוף
את כל הקצינים הממונים בתחנת
פתח־תיקווה, וגם את מפקד־המחוז גבי
עמיר, ולהגיע הלאה, אולי לשר־המיש־טרה.

יתכן שלחיילת שנעלמה תקצה
המישטרה מסוק ואמצעים מתוחכמים,
ולמיבצע כזה כל הכלים כשירים —
ולנו, בראש״העץ, כאשר כמה מישפ־חות
נתונות לאיומים ממשיים תמידיים,
המישטרה לא עושה מאומה ״,אמר בכעס
מתניה יצחק מראש־העין.
מתניה 28 נשוי לטובה ואב לניר
בן־השנה ושרון בן־החודש, דיבר בלהט
ובכעס. אותות המיקרים האחרונים ניכרים
היטב על פניו. עיניו אדומות מחו־סר־שינה.
ביום
הוא עובד בתחנת־הדלק שבבעלות
מישפחתו, ובלילה הוא מסייר
ושומר על בתי־מישפחתו ורכושה. אין
הוא מאמין, לדבריו, שבישוב הקטן
והשליו, השוכן מזרחית לעיר פתח־תיקווה,
יכולים להימשך מקרים חמורים
כאלה.
בלהט דיבורו ובכעס שאחז אותו,
מספר מתניה על המיקרים החמורים,
שבהם פגעו בבניימישפחתו.
ב־ 4בנובמבר 1984 שלח האח, יזהר
יצחק, איש צבא־קבע בדרגת סגן־אלוף,
מיכתב מתרה חמור למפקח הכללי של
המישטרה, רב״ניצב אריה איבצן, ובו

המיקרה הראשון היה ב־ 6בפברואר
.1982 היתה התפרצות לביתי, כאשר
אשתי שהתה בבית־החולים ואני הייתי
לצידה. כשחזרתי הביתה, בשעת־לילה
מאוחרת, הבחנתי בתוהו־ובוהו ששרר
בבית. הבנתי שהמדובר בפריצה, ובבדיקה
שערכתי גיליתי שנגנבו ממני
תכשיטים, מכשיר־וידאו וכסף מזומן
בערך של 2000 דולרים. הסיקרה השני
היה קשור בתחנת־הדלק שלנו. את ה־מיסעדה,
הנמצאת בתוך תחנת־הדלק,
השכרנו לבחור מראש־העין. הוא רצה
לעשות במקום מיסעדה בסיגנון אמריקאי.
הוא שיפץ את המקום, ויומיים
לפני הפתיחה הוצת המקום, ונגרם נזק
רב. לא התייאשנו, שיפצנו בפעם נוספת
את המיסעדה, וגם הפעם חזרה התמונה:
המיסעדה הוצתה בשנית.

בביתי ובבית מישפחת אחי, מאיר. זה
קרה ביום חתונתו של אחי, יזהר. גם
הפעם נגרם לנו נזק רב״.
באפריל ,1984 אירע המיקרה החמור,
שקומם את בני״המישפחה. ב־2
לפנות בוקר נורו שלושים כדורים
מרובה אם־ 16 לכוון ביתו של מתניה.
הבית הוא דו־קומתי ופונה בחזיתו
לכביש. על־פי הסימנים שהופיעו על
הקיר, נורו הכדורים לכל רוחב הבית.
טען מתניה בכעס :״אשתי ואני ישנו
בקומה השניה של הבית. הבן ניר ישן
בחדרו, הקרוב לפתח הבית, ובסלון

1 ) 1 0

ישנה הדודה, שושנה. כששמענו את
היריות חשבנו שקרה אסון ומדובר
במחבלים. ירדתי למטה ונעשה לי חושך
בעיניים. הזכוכיות בכניסה לבית
היו מנופצות, וסימני־הירי נראו בכל
הבית. ראיתי בבירור את פגיעות הכדורים
על המקרר, בחדר הילד ובסלון.
הזמנתי במהירות את המישטרה. הם
הגיעו למקום, בדקו ובדקו, אולם עד
עצם היום הזה אנחנו לא יודעים מה
קרה״.
למתניה, לאביו ולבני־מישפחתו יש
השערות ׳ לגבי זהות המבצעים. הם
יודעים שאין הם י יכולים להאשים
כשאין להם הוכחות. למישטרה הם
מסרו את כל הפרטים הידועים להם,
אבל בינתיים אין התקדמות. אולי קשורים
המיקרים למילחמות הפנימיות על
תפקיד יושב־ראש המועצה הדתית?
הבל־הבלים אומר האב, יוסף־עווד.
״בקדנציות הקודמות שימשתי כחבר
המועצה הדתית וכסגן היושב־ראש.

חשוב מיהו ואש
המועצה ביישוב
כי העסקים פורחים במישפחת
יצחק כששולט
הליכוד, ואצו
מישנחת מגור׳
כששולטת מפד ל
הבחירות היו חוקיות, והתנהלו כשורה.
בסיומם נבחרתי לעמוד בראש המועצה
הרתית. אני בטוח שזו לא הסיבה להתנכלות.״

אם כן, הסיבה?
״אני הייתי עסקן פוליטי מהראשונים
בראש־העין. היתה לי ראייה
לעתיד, וכבר בשנות ה־ 60 ביקשתי
להקים תחנת־דלק בישוב. שבע שנים
נמשכו הדיונים והבקשות, ובסיומם
אושר לי הדבר. מאז 1975 אני בעל תח־

ראש המועצה
הדתית

יעץשטןה מיי די ם שבהם גילתה
*/המישטרה, לדבריו של מתניה,
עיצבן והפריע לו ולמישפחתו .״רצינו
לפנות לעזרת שר־המישטרה, משום
שפחדנו שההתנכלויות יימשכו ועוד
תהיה פגיעה בנפש, אבל המישטרה
השפיע עלינו וריככה אותנו.
״המיקרה הבא שאירע דווקא בביתי,
הוציא אותי לגמרי משלוותי.
״בקירבת ביתי מצוי צריף שאותו
הציתו, וכתוצאה מכך נגרם נזק רב

ר־מון־יד בררת

של בית יצחק, נתגלה
על״ידי האח יזהר, שהיה
בדרכו לתפילה והבחין ברימון, שאמור היה

להתפוצץ. יזהר הזהיר את בני״המישפחה ובטרם
התקשר למישטרה הנציח את הרימון במצלמה.
חבלן־המישטרה הגיע, נטל את הרימון ונטע משם.

כדור בקיר

סלון ביתו של מתניה יצחק. בבית היו, בשעת
הירי, ההורים, הילדים והדודה שושנה, שישנה
מקום בו נראים סימני-הירי, עליהם מצביע מתניה.
בסלון, מתחת למקוו

פירט את כל המיקרים שאירעו למיש־פחתו
בישוב. העתקים נשלחו לראש־המועצה
החדש של ראש־העין, יגאל
יוסף, למפקד־המחוז של המישטרה,
לשר המישטרה ולממונה על תלונות
הציבור במישטרה. מכתב־מענה לא
הגיע אף מאחד הגורמים שאליו נשלח
המכתב.

בעיניים
ץ ספר מתניה:
^/המיקרים שקרו למישפחתי על־ידי
הגורם המתנכל לנו הם חמורים. הם
רבים ורצופים, ואני כבר לא זוכר את
כולם לפרטי״פרטיהם.

לביתי. בסביבת המקום הסתובבו שני
חשודים שהיו מוכרים לי, ולהם גם
היתה סיבה טובה להתנכל לי. הודעתי
על־כך לחוקר־המישטרה, שבא לגבות
ממני עדות, ואני זוכר היטב את התשובה
שאמר לי :״אתם סתם נטפלים
לשני האנשים האלה״.
״הצרה היא שזה הקו המתמשך של
המישטרה, לאורך כל הדרך. בכל מיק־רה־התנכלות
שאירע בישוב למיש־פחתי
ניסינו לסייע בידי המישטרה ולהעלות
באוזניהם חשודים אפשריים,
וכשהעלינו שמות היתה התשובה, ,אתם
סתם נטפלים אליהם.׳ תשובה בנוסח זה
ניתנה לי על־ידי שוטר שהגיע לגבות
עדויות במיקרה פריצה שני שאירע

וולבו לכל בן

הרכב השוודי החדיש,
_ העומד בפתח ביתו של
מתניה יצחק, מרמז על מצבו הכלכלי האיתן, וזה אינו

הוולבו היחיד במשפחה. מתניה יצחק לא מצטנע
וגם מודה כי הכסף והקשרים של משפחתו סייעו
בידיו לבצע הפיכת״חצר בראשות מועצת ראש-העין.

תי פירק את הרימון, ואבן נגולה מעל
ליבי.
״אחרי פירוק הרימון הלכו כל
השוטרים ולא אמרו לי אף מילה אחת.
לא שאלו פרטים ולא ביררו מאומה,
אלא מייד נעלמו מהמקום.״

,הבחירות הפפו
את הקערה!7

נעמדת המפסידים. המהפך המפלגתי ב-
ראש־העין לא איפשר לשמשון מגורי להקים
תחגת״דלק מתחרה ליריבים, משפחת יצחק. אך מגורי איגו מתייאש.

משנחת מגורי

נת־הדלק, שבה עובדים גם בניי מאיר
ומתניה. רציתי שלבני־משפחתי תהיה
פרנסה בטוחה לעתיד.״
ליוסף־עווד טענות קשות נגד הראש
הקודם של המועצה המקומית, יוסף
מלמד. המשיר יוסף־עווד :״מלמד רצה
שלכולם יהיה טוב. הוא אישר להקים
קיוסקים בקבלנות לכל דורש. בין הקיוסקים
שאושרו, היו של שימשון
מגורי ושל כהן. להם אושר להקים
מימים בצמוד לתחנת־הדלק שלי. הם
ממש חנקו אותנו, ואיכשהו גזלו את
פרנסתנו. היום, כשבני משמש כיושב־ראש
הוועדה לתיכנון בישוב, אני יודע
שהם קיבלו היתרים מראש־המועצה,
אבל היתרים אלה לא היו חוקיים.״

לו השפיעו עליו, משום שביושבנו ב־מישרדו
הוא טילפן לרב־פקד בררה,
ששימש כמפקד התחנה(בינתיים עבר
לתפקיד אחר) וביקש ממנו להכין עבורו
את כל החומר הנוגע בענייננו. עמיר
אמר לו טלפונית שהוא מגיע לפתח-
תיקווה תוך שלוש שעות.
״מאז אותה פגישה לא שמענו דבר

ך יצב גבי עמיר, מפקד מחוז^
המרכז של המישטרה, הגיב על
האירועים האחרונים בראש־העין :״כל
התלונות שהועלו במיכתבו של יזהר
יצחק נבדקו, ונמצא שמישטרת פתח־תיקווה
טיפלה בהם.
״חלק מן המקרים נמצאים בחקירה,
ובחלק מהמקרים הסתיים הטיפול. כמה
מהתיקים נסגרו מחוסר־ראיות. חלק
מהתיקים סגרה פרקליטות מחוז־המר־כז.
בשיחה שקויימה בין בני־המישפחה
ובין מפקד־המחוז נמסרו להם עובדות
אלה בעל־פה, ועוד נמסר להם כי החשדות
שהעלו נגד חשוד מסויים נבדקו,
ולא נמצאו ראיות כדי להאשימו.
״אין די במסירת שם של חשוד, שלדעת
המישפחה אחראי למעשים הפליליים,
אלא שעל המישטרה למצוא
ראיות שיש בהן כדי להאשימו, וראיות
אלה טרם נמצאו.
״עם זאת, המישטרה השקיעה ומשקיעה
מאמצים רבים בחקירת המיקרים.
נבדקת אפשרות שהרקע לאירועים
קשור בסיכסור בין בני־המישפחה לאנשים
אחרים, ולטענות הדדיות ביניהם.״
מתניה
יצחק משמש כמזכיר תנו-
עת־החרות בראש־העין. לדבריו, הוא
מעורה היטב בחיי־הישוב ומכיר את
כל הבעיות המטרידות את התושבים.
״בראש־העין רצינו לבצע מהפך רציני.
לא השמדנו כליל את ראש־המועצה
הקודם, מלמד. אני הייתי בין הפעילים
החזקים שתרמו ממרצם ומכספם האישי.
הפכתי לדמות בולטת במועצה,
והיו כמה אנשים שחשבו שעכשיו אני
אדאג רק לאינטרסים האישיים שלי.
בעלי־הקיוסקים היו הנפגעים הראשונים
מהמדיניות החדשה של המועצה.״
שמשון מגורי 25 רווק, כיום תושב
פתח״תקווה, ובעל מיסעדה בראש־העין,
מרגיש כפגוע, מהמדיניות החדשה•
מגורי הוא קרוב־רחוק של העבריין

?1 ) 1111 ) 1 ) 11*111| ¥בעמדת המנצחים. תחנת״הדלק היחידה
| / 1 1.1 1 1 1 1 בראש-העין היא שלהם. המשפחה מקורבת
לראש המועצה יגאל יוסף. הבן, מתניה, הוא ראש הוועדה לתכנון.
שים בראש״העין. המיסעדה שלי היוותה
יריב־פרנסה למיסעדה בתחנת־ה־דלק,
ולכן כל מיקרה־הצתה כוון נגדי
— לא מצד המישטרה, אלא מצד ה־מישפחה,
מישפחת יצחק.
״כשראיתי את המצב, חשבתי לעצמי:
מדוע לא להתעשר? ביקשתי
להקים במקום תחנת־דלק. פניתי ל
;,פסע
ביגי
ובין המוות״
^ וסן דעווז* ישב על מיטתו ודיבר
בשקט, תוך כדי חיוך רגעי מדי
פעם .״אנחנו מודאגים מאוד, ואנחנו לא
יודעים מה יהיה מחר. יש עבריינים
המשחקים בדם קר, על לא עוול בכפנו.
אתה לא יודע היום איך להתגונן. אתה
לא יודע מה לעשות.
״שרפו לי פעמיים את הרכב, וולבו.
פגעו בבני־משפחתי, בפרנסתי. מה יהיה
הלאה? יש לי טענות כבדות נגד
המישטרה. אנחנו תושבים בישראל ומשלמים
מיסיס. בראש־העין אין בכלל
מישטרה, אין משמר־הגבול, ואנחנו לא
רואים בכלל ניידות־מישטרה מסתובבות.
לפחות שיציבו אצלנו אנשי הג״א.
אנחנו לא נעזוב את המקום כדי ש־היריבים
שלנו ייהנו, אבל אני מרגיש
כפסע ביני לבין המוות.״
מתניה, המשמש כדובר־המישפחה,
הוא גם הפעלתן העיקרי. הוא ביקש
להיפגש עם מפקד תחנת־המישטרה
בפתח־תיקווה, להסביר לו את המצב החמור,
ונענה בשלילה. הוא לא התייאש,
עקף את מפקד־התחנה ונפגש עם מפקד
המחוז, ניצב גבי עמיר.
״נפגשנו עם עמיר, והוא קיבל אותנו
יפה. העלינו בפניו את כל המיקריס
שקרו לנו, וביניהם היריות.
״עמיר הסביר לנו שהיריות היו רק
לאזהרה, ולא התכוונו לפגוע במישהו.
אני מאמין שסיפור־המיקרים שסיפרנו

סגירה מינהליים לפנצ׳ריה ולמיסעדה
שבבעלותי.
״בימים אלה חודש הרישיון למיס־עדה,
אחרי התערבות עורך־הדין שלי,
ואילו הפנצ׳ריה עדיין סגורה בצו מינ־הלי.
״אני
יודע שמי שעומדים מאחורי
הדברים הם בני מישפחת יצחק. הם
המושכים כיום בחוטים במועצה, והם
בעלי האינטרס העיקרי שאני לא אקים
תחנת״דלק המתחרה בהם.
״פניתי לכל הגורמים האפשריים,
וביניהם מישרד״המישפטים, והתרעתי
על המצב.
״האבסורד הוא, שמתניה יצחק, שהוא
בעל אינטרס ממדרגה ראשונה,
יושב בראש הוועדה האמורה לדון בתביעות״.
״אני
יודע שמאשימים אותי בחלק
מהמיקרים שקרו למישפחת יצחק,
אבל אני לא טיפש. כבר הוצאתי סכום
עתק של 60 אלף דולארים לכל הנושא
הזה. אני לא אנקוט שום פעולה פלילית,
כדי שלאף אחד לא יהיה מה להגיד.
בנושא זה אני רוצה להילחם בדרך

המיבנה שעדה נאש
אחורי של תחנת-הדלק, השייכת

מהמישטרה. אני ביקרתי בתחנת־ה־מישטרה
בפתדדתיקווה עוד פעם או
פעמיים, כדי למסור פרטים משלימים
ויותר מכך לא היה לי קשר עם השוטרים.
״ההטרדות
הטלפוניות, האיומים, החבלה
במשאבות־הדלק וחיתוך צינד
רות־המשאבות נמשכו מדי כמה ימים.
ידענו שער אשר לא יקרה דבר ממשי,
לא ייפסק העניין, והמשטרה לא תפעל
במרץ.
״המיקרה החמור אירע לפני שבועיים.
אחי, יזהר, הגיע לביתי. בצעקות
רמות הוא ביקש שלא נפתח את דלת
הכניסה. רימון היה מחובר לידית הדלת.
״אחי, המשמש כקצין בצבא-הקבע,
לא איבד את העשתונות. הוא הזעיק
במהירות את המישטרה. הבלן מישטר•

כיום משמש המקום כסופרמרקט השייך למשפחה.
מצוי בבעבר
הם רצו להפעיל במקום מיסעדה בסגנון
חלק האמריקאי
-אך המקום עלה באש, פעם אחר פעם.
למשפחת יצחק.
ראש־המועצה דאז, יוסף מלמד, ובימכורש,
הנמצא בכלא. הוא הואשם בירי
קשתי את עזרתו. מלמד ביקש ממני
על שוטרים, מעשי־שוד ובבריחה מלהגיש
בקשה, כמקובל, לוועדה המקומאסר,
וזו — לדבריו — אחת הסיבות
מית, כדי שזו תדון בבקשתי. במקביל
להדבקת,תווית שלילית שדבקה בו.
באה פניה של ראש־המועצה לכל
״אני בעל־מיסעדה בכניסה לראש־הגורמים
המוסמכים, בהם מכבי״אש,
העין. המיסעדה מצוייר, על הכביש המישטרה,
מישרד־העבודה וחברת־הד־עולה
לכיוון המחצבות. כשהקמתי את
לק, בבקשה לאשר לי את התחנה.
המיסעדה, קיבלתי את כל האישורים
״כחודש לפני הבחירות היו רוב ההדרושים.
״בהתחלה
אושר לי להקים מיזנון אישורים מצויים בכיסי. אפילו רכשתי
מכספי האישי מיכל ומשאבת־סולר,
על שטח של 16 מטר, ואחר־כך להקים
ורציתי להתחיל לעבוד.
מיסעדה על שטח של 42 מטר. בגלל
״הבחירות, ובחירת ראש־מועצה
האישור להקמת מיסעדה הוקצה לי
חרש, הפכו את הקערה על פיה. יגאל
שטח של 750 מטר.
״הקמתי מקום לתיפארת. נקי, יפה יוסף, שנבחר לעמוד בראש המועצה,
ומושך קהל, בעיקר מפתח־תיקווה ונד אמר לי שהאישורים הקודמים אינם
תופסים בקדנציה שלו.
הקיבוצים עינת וגיבעת־השלושה.
״לא די בכך שלא מאשרים לי לפ״אני
יודע שעצם העובדה שהצלחתי
בפרק־זמן קצר כל־כך חרה לכמה אני תוח תחנת־דלק, אלא קיבלתי צווי־

״אנחנו
פוחדים!״

ך יי דומים אחרק משמש בראשו
העין כממלא־מקום ראש המועצה
(ראש המועצה נמצא בחו״ל) .הוא
מקורב למישפחת יצחק. הוא נמנה עם
תנועת־החרות. בפיו ט1לנות, והוא שטח
אותן ברצון :״בראש־העין יש פשיעה,
אולם יחסית לסדר־גודל האוכלוסיה
הפשיעה אינה רבה. יש אמנם סממנים,
אולם אלה נקטעים בזמן״.
לאחרק יש טענות כלפי המישטרה.
לדבריו, יש נקודת״משטרה בעיירה,
אולם לשוטר אסור לצאת מהמישרד.
התושבים בראש־העין יודעים שיש
קבוצת עבריינים, שחלקם נמצא בבית־הסוהר
וחלקם משוחררים, והם מטילים
מורא על כל הישוב. לגבי האירועים
האחרונים שהופנו נגד מישפחת יצחק,
יש לדעתו, אזלת־יד של המישטרה.
ההתנכלות היא ללא סיבה מוצדקת,
ואם המישטרה לא תשים ידה על אנשים
אלה, המצב יימשך וידרדר.
(המשך בעמוד )24

וכ 2ט

י 4יי 1 4

1 4 4 4

ה חו ד

המערב הפרוע

׳1׳בנ\ 111פסגפ כן
ש ה־ 21פרס

טוב שיש שבת. רק בשבת, אחרי שנת־הצהריים,
אפשר להיזכר בדברים טובים, ובעיקר נכונים, שכתבתי
לפני חצי שנה בדיוק. מתברר, שחור על גבי
לבן, שבגיליון של 11 ביולי 1984 כתבתי, תחת
הכותרת אוקטובר השחור: היפר־אינפלציה
כמה דברים מעניינים. קודם כל אמרתי שאוקטובר
יהיה שחור ואכן היה ולראיה, המדד הגבוה ביותר
מאז קום המדינה 24.3ראשית הכניסה לעידו־היפר־אינפלציה.

גם אמרתי שאוקטובר מועד לפורענויות:
בחודש העשירי למניין האומות, בשנת ,1977 הביאו
עלינו את המהפך הכלכלי: ב־ 1980 הביאו עלינו את
השקל, שהיה שווה עשר לירות, והיום שווה פחות
ממיל מנדטורי; ובאוקטובר 1983 באה עלינו הצרה
הגדולה מכולן: משבר המניות הבנקאיות, שאת
פריו אנהנו נמשיך לאכול, עד פירסום מסקנות וע־דת־החקירה,
אולי באוקטובר . 1985
באותו קטע, על ההיפר־אינפלציה, גם סיפרתי
על סיפרו הלא־מפורסם של הפרופסור הלא־ידוע
מאוניברסיטת שיקאגו, פיליפ קאגן, שכתב ספר
משעמם בשם הדינאמיקה המוניטארית של

הבורסה
מעשה במנכ״ל ובמגמה זמן רב לא כתבתי על הבורסה. לא התעניינתי
מפני שהיא היתה חסרת־עניין. בשבועות האחרונים
השתנה המצב, היא שוב מעוררת עניין ויש בה כבר
הסימנים הטובים של ימים עברו.

אין לי המלצות. אני אומנם מכיר במה

היפר־אינפלציה. אלמלא חבר, שעושה לי טובות
מדי פעם, שלא על־מנת לקבל פרס, וכל מה שאני
מתחייב כלפיו הוא מוסר־כליות, ולעיתים כוס קפה
בצוותא, לא הייתי יודע על קיומו של הספר.
בספר ההוא מובאות דוגמות של חמש מדינות,
שבהן שררה היפר־אינפלציה, שנשברה בדיוק
בחודש העשרים מהיום, או, ליתר דיוק, מהחודש
הראשון, שבו הפכה האינפלציה לדו־סיפרתית,
והודברה בחודש ה־ .24 ועוד כמה תופעות מעניינות,
שאני לא רוצה לבלבל לכם את המוח בהן.
כך למשל האינפלציה בגרמניה — מאפריל
1922 ועד אפריל :1924 האינפלציה באוסטריה —
מפברואר 1921 ועד פברואר ;1923 האינפלציה
בהונגריה — מיולי 1922 עד יולי ;1924
האינפלציה בפולניה — מיוני 1922 ועד יוני ;1924
האינפלציה ביוון — מאפריל 1943 ועד אפריל
;1945 ולבסוף האינפלציה בישראל — מאפריל
1983 ועד דצמבר . 1984
עכשיו, מי שלא מאמין בתיאוריות, אין לי מה
לדבר לאיתו. הנה, שחור על גבי לבן, התיאוריה
הוכיחה עצמה.

צרת־רבים, חצי-נתמה. מכירים את האימרה
הזאת? מכירים! לא רק המטבע הלאומי שלנו בצרת
גם המטבע הבריטי. היו זמנים, רחוקים אמנם,
בראשית המאה, כשבריטניה שלטה מהודו ועד כוש
(וגם מעבר לזה) והלירה שטרלינג היתה המטבע
בה׳־א הידיעה: צמודה לזהב ושווה חמישה דולר
אמריקאיים.

שתי מלחמות־עולם יותר מאוחר ודד
שטרלינג ירד גם מהזהב וגב מגדולתו.
אבל. בבל זאת, בשנה בה הוקמה מדינת
ישראל היתה הלירה שטרלינג(ולהזפיר־בם:
גם הלירה הישראלית, הלא היא
עשירית השקל) שווה ארבעה דולארים.
ואז בא הפיחות הגדול של 1949 והשטרלינג
הורד ל־ 2.80 דולר. כך זה החזיק מעמד עד 1967
ואז השטרלינג הגיע ל* 2.40 דולר (אבל הלירה
שלנו רצה כבר הרבה יותר מהר במדרון. ועמדה
באותה שנה על 0.33 דולר, או, בלשון בני־ארם 33 .
סנטים אמריקאים).
לקצר סיפור ארוך. הגיעו שנות וד 70 ומשבר
הדלק ולראשונה בהיסטוריה ירד השטרלינג לשני
דולר. זה גם היה קץ עידן שער־החליפין הקבועים
וברגע שהחל מיוד באמת עלה וירד השטרלינג
כמו בנדנדה, השפל היה 1.56 דולר, השיא היה 2.45

רולר.

ואז החלה המבולת הגדולה 1.60 :דולר
ללידה שטרלינג; 1.40 דולר; 1.30 דולר
והשבוע היא כבר מריחה את וד1.10
דולר.

שי נחמקין
לעזרת הבורסה, במקום לעזרת החקלאות

חברה שכבר הצליחו לעשות סיבוב
ולהרוויח כמה עשרות אלפי שקלים ואחד
אבילו יותר. הם עדיין בבנים. אובטימיים.
אני עוד לא נדבקתי__ .
נראה כאילו מן השמיים באיים לעזרת הבורסה,
במקום שיבואו לעזרת החקלאות. וכפי שהשר
החדש, אריה גחמקין, היה מאוד שמח לוא היו באים
לעזרתו. מה אפשר לעשות. אומנם אלה שמתפללים
כל בוקר, מתפללים גם לגשם שיבוא. אבל
הוא לא בא. לעומת זה אין מתפללים שהבורסה
תפרח, והיא על סף הפריחה.
עכשיו תשאלו מניין לי שהיא על הסף? שאלתם.
הנה התשובה. מנכ׳׳ל של קונצרן הודיע לבורסה
שהוא קנה חבילה רצינית של מניות מאוד
מסויימות. הידיעה הגיעה לבורסה בערך שבועיים
לאחר המעשה (של קניות המניות) .בינתיים קרה
משהו למניות. גם אחרים קנו. בין היתר, גם חברת
ברוקרים השייכת לקונצרן. נו, אם המנכ״ל קונה, אז
למה שלא תקנה החברה המתמחה? או מה שטוב
למנכ״ל, טוב גס לחברת־הבת ולהיפף.

אתם מבינים ששטרן של המניות טלה

בלונדון היה ברור כי קרב יום־השויון, היום בו
הלירה שטרלינג תהיה שווה בדיוק דולר אחד. הם
החליטו שאם אין מה לעשות נגד זה, אפשר לפחות
ליהנות מזה. סוכני-ההימורים ושזה, כידוע, עיסוק
חוקי בבריטניה) החלו מאפשרים להמר על התאריך
בו יארע האירוע ההיסטורי הזה, מעין טזטו־שויון
וחלפנים ואנשי מחלקות־המט״ח של הבנקים החלו
מתמנים מסיבות־ שויון. באנגלית זה מצלצל יותר
טוב: פאריטי פארטיס.

יפה, יבה מאוד. כולם נהנים. בעיקר המג־כ״ל.
הנה הסיבה למה שאמרתי בהתחלה:
הבורסה התחילה להיות מעניינת. בעיקר
עבור מנכ״לים שיש להם חברות־בנות,
ולא רק לאלה.
יש אולי נסיבות נוספות. אין היום
השקעות טובות ומבטיחות. המניות
החופשיות מספקות את האתגר של רווח
מהיר ללא מם, לאחר שהתפ״ביב למיניהם
איבדו מיוקרתב, ובמניות הבנקאיות מטפלת
ועדת־החקירה.
זוכרים את העצות של העבר? הן
טובות גם היום. מה שעולה יורד, ומה
שיורד עולה. אתם תקחו טרמפ על מה
שעוד לא עלה, ואל תשכחו לרדת.

תסתכלו טוב במודעה. היא יותר מעניינת
ממענינת. לא רק בגלל הנושא יוצא־הדופן: אולימפיאדה
ועוד במתמטיקה, והצירוף המעניין לא־פחות
של מכון־וייצמן ובנק־הפועלים. תסתכלו
היטב. מה, לדעתכם, יוצא־דופן? עוד הפעם. לא
מצאתם. טוב, נבוא לעזרתכם. שימו לב לפרסים!
כאן טמונה ההפתעה!
נניח, לרגע, לפרס הראשון, שעליו נחווה דעתנו

(המשך מעמוד )23
מתניה יצחק התפרץ לדברי ממלא־מקום
ראש־המועצה, ובחוסר סובלנות
אמר :״אני מוכן לממן חלק מהציוד
והכסף עבור המישטרה, כדי שמשפחתנו
לא תיפגע! המקרים משפיעים בצורה
קשה על מישפחתנו. יש בקירבנו
תסיסה רבה, ואנחנו יודעים שמטרת
המתנכלים עדיין לא הוגשמה. במיש־פחתנו
נערכו דיונים, ואנחנו שוקלים
לבצע את מה שהמישטרה אמורה
לבצע. כל זאת משום שאנחנו פוחדים
שהאיומים יבוצעו, ואז יהיה מאוחר
מדי!״

״עוד שגה?

עוד שגתייסד
^ ום ףו מלמד מכיר היטב את הנעשה
בישוב. שמשון מגורי ומיש־פחת
יצחק מוכרים לו, והסיכסוך ביניהם
אינו חדש.
סיפר מלמד :״מה אני יכול להגיד?
טיפלנו מושא של שימשון מגורי ב
מודעת
האולימפיאדה
פחות מסימסטר אחד
בהמשך. מהו הפרס השני? 25 אלף שקלים ועל פי
השקלים של תחילת מארס, כשיחלקו את הפרסים,
משהו בערך של 33 דולר, לפי שער יציג של 750
שקל לדולר. והפרס השלישי — עשרת אלפים
שקלים שהם מעט יותר מ־( 13 שלושה עשר) דולר,
מחיר של ...לא מצאתי מה אפשר לקנות היום
במחיר זה.
ועכשיו אנחנו מגיעים לפרס מס׳ ,4בערך של
5000 שקלים, שיהיו בתחילת מארס שווים.
במיקרה הטוב 7 ,דולר.
לפני סיום עוד הערה: המודעה שהתפרסמה
השבוע עלתה יותר מכל הפרסים יחד.
ועכשיו יש לי עוד הערה לשני המוסדות המארגנים
את התחרות 250 :אלף שקל ״למימון לימודים
במוסד להשכלה גבוהה״ ,זה יכסה בתחילת שנת
הלימודים הבאה, פחות מסימסטר אחד של שכר־הלימוד.

רק רוצים, אפשר ללמוד מכולם. מן הונגרים,
למשל. אחרי שהקומוניסטים עלו שם לשלטון,
הם סגרו את הבורסה בבודפסט והבניין בו מכר
וקנה מניות עוד האבא של בנימין זאב הרצל הפך
למישכן לאולפני הטלוויזיה ההונגרית (וגם לתמ־רור־דרך
למי שמחפש את השגרירות האמריקאית,
הממוקמת בדיוק מול בניין הבורסה לשעבר).
כך התקיימו להם ההונגרים כמעט 40 שנה בלי
ניירות־ערך. לא מניות, לא אופציות, לא אגרות־חוב,
יבש. ואז בא השינוי: לפני שנתיים הם החליטו
— מניות, לא, אבל אגרות־חוב, כן! ולפני שמישהו
הספיק לומר קארל מארכס, כבר יצאו כמה הנפקות.
של רשויות מקומיות, בנקים, מפעלי־ תעשייה.
אלה שהמציאו את הקובייה ההונגרית לא
הסתפקו בסתם איגרת־חוב נושאת ריבית. הם שמו
קצת פפריקה בעניין. מי שרוכש אגרות־חוב של
מועצה מקומית, למשל, ואותה מועצה מקומית
הועידה את תמורת ההנפקה להרחבת רשת הטלפונים
המקומית או להקמת מעון־יום לילדי נשים
עובדות, אינו נהנה רק מריבית שנתית, כיום, של
4׳ . 14 הוא גם זוכה בהעדפה לקבלת ילדו למעון או
בקדימות להתקנת טלפון.
מה אתה אומר. אמנון רובינשטיין?

בעל תחנת־דלק יצחק
״יהיה מאוחר מדי!״
וועדה־המקומית. היתה החלטה שהוא
יגיש תוכנית מפורטת לשינוי־יעוד.
״אני זוכר שלא היתה התנגדות, בתנאי
שימציא את כל האישורים המתחייבים
מכל המוסדות. הוא התחיל
להמציא חלק מן האישורים, ובינתיים
התהפכה הקערה על פיה, ופני הדברים
השתנו״.
ומה נכון בשמועות שהוא היה אמור
להיות שותף לתחנה, אם זו תקום?
יוסף מלמד ענה בכעס :״רק שוטים
יכולים להגיד זאת! הדברים הם דברי־הבל,
ולא עלו כלל במחשבה. כל ה־דברי
6הללו נובעים מהדימיון הפרוע
של האומרים. לא חשבתי להיות שותף,
של שימשון, ולא של מישהו אחר, ובכלל
מה אני צריך תחנת־דלק?״
יוסף מלמד, לשעבר ראש המועצה-
המקומית, יצא מהתמונה. העיסוק בענייני
הישוב נראים רחוקים בעיניו.
בראש המועצה עומד כעת יריבו ומתנגדו,
יגאל יוסף, הנמנה עם מקורביו
של מתניה יצחק.
מישפחת יצחק שרויה עדיין בפחד
ובחששות. האירועים התכופים שאירעו
להם לאחרונה אינם נותנים להם
מנוח. הם מחכים לתשובות המישטרה.
גם שימשון מגורי לא נואש, ה־מישפטים
ההדדיים בינו ובין מישפחת
יצחק עדיין בעיצומם. למרות הכל
הכריז שמשון :״עוד שנה, עוד שנתיים,
ובסופו של דבר תוקם תחנת־דלק שניה
ישראל גבן
בראש העיר
העולם הז ה 2473

נו ל

¥ס1ו ג

א ו ״ ר י
אזמר הפר 1פ ס 1ר מאמריקה,
שירד בילדות ! מישראל ,
והמטפל כיום בח1לים בני כת
.עדי יהמה״• המסרבים. מטעמים
דתיים, לקבל את עירוי הדם
ל ר פו א ה צריכה להגיע למס1
קנה שעירוי־רם זה התרופה
המסוכנת ביותר שאפשר לתת לבן־
אדם. אף לחולה אחד שלי לא היו ולא
יהיו לעולם מחלות כמו איידס, צהבת
ומחלות אחרות, העלולות להיות מועברות
באמצעות הדם ״,אומר פרופסור
רוני לפין 43 יליד תל־אביב ואזרח
אמריקאי מגיל . 16
לפין המזוקן, שהגיע השבוע לחופ־שת־מולדת
קצרה, הוא רופא־כירורג
בבית החולים קוס ט פלזה מדיקל
סנטר בנורווק, דרומית ללוס־אנג׳לס.
זהו בית־חולים מיוחד במינו — היחיד
בארצות־הברית, ואולי בעולם כולו,
שכל חוליו משתייכים לכת עדי יהווה.
חברי כת נוצרית זו מסרבים לקבל
עירויי־דם. הם מאמינים בפסוק התנ״כי
(ספר שמות) :״אר בשר בנפשו, דמו לא
תאכלו״ .ואם הדם הוא הנפש, הרי
שאסור, לפי אמונתם, לאכול דם או
לקבלו בתור אינפוזיה.
בארצות־הברית הם מונים 800 אלף
איש, בארץ .1500 ובסך־הכל בעולם
כולו, מגיע מיספרם ל־ 2.6מיליון.
״זהו מיספר רב, כך שיש לנו פאצייג־טים
לכל החיים,״ אומר פרופסור לפין.
״מרבית הרופאים מסרבים.לטפל בהם,
מכיוון שבניתוחים מסובכים תמיד יש
צורך בעירוי־דם, ורופא אינו מוכן לקחת
על עצמו את האחריות, אם אינו
יכול לעשות זאת. איננו מקבלים
חולים אחרים, שאינם שייכים לכת זו.
אין לנו זמן. ב־ 11 השנים האחרונות
נותחו אצלנו יותר מ־ 9000 חולים,
והוכח מעל לכל ספק — אף חולה אחד
לא מת מפני שלא קיבל עירוי־דם בזמן
הניתוח״.

״עד היום אין בדיקה שתוכל לקבוע
באופן ודאי שהדם שנתרם הוא נקי
ממחלות,״ אומר לפין .״אם התורם אינו
מספר על מחלתו, או אינו יודע עליה,
אין שום אפשרות לבדוק את דמו ולהיות
בטוחים שאין לו איידס או צהבת.
לכל מחלה יש שלבים, ובשלבים
הראשונים אי־אפשר לגלות אותה.
תקופת הדגירה של וירוס האיידס, למשל,
נמשכת בין שנתיים לשלוש שנים.
עד היום תקפה המגפה יותר מ־7500
איש בארצות־הברית, ובין 50ל־60
אחוז כבר מתו ממנה. מרביתם, לדעתי,
ימותו בסופו של דבר, משום שברגע

שהמערכת החיסונית של הגוף נפגעת,
הבסיס להתנגדות הגוף למחלות נהרס,
גורלו נחתם, והמוות הוא רק עניין של
זמן.
״נכון שמרבית החולים קיימו מגע
הומו־סכסואלי, או הם באו מהאיטי,
שמשם, כך משערים, באה המחלה, או
הם חולי הימופיליה, או שהם נרקומנים
המזריקים במחטים לא־סטריליות וכך
הם נדבקים — אבל גם אנשים שאינם
שייכים לאחת מן הקבוצות האלה
נדבקו באיידס. היו 70 מיקרים של חולים
כאלה, שנדבקו במחלה בזמן ניתוח,
בגלל עירוי מנת־דם שנתרמה על־ידי
אדם חולה.
״המודעות לנושא, כיום, גדולה מתמיד.
אני טוען שחייבים לאפשר למנותח
להיות חלק מההחלטה,להשתיל
לו דם׳ ,שיהיה מודע לסיכונים האפשריים.״

החומר
-ציפוי
של מחצת
**ל הדם המלאכותי מספר
פרופסור לפין :״הוא הומצא על־ידי
מדענים אמריקאיים, כאשר עבדו
על פצצת האטום. היפאנים פיתחו את
הנושא לפני 10 שנים, ואנחנו, בבית־החולים,
היינו הראשונים ללכת בעיק־בותיהם.
״קוראים
לנוזל הזה פלואוסול, ובין
המרכיבים שלו אפשר למצוא חומר הדומה,
מן הבחינה הכימית לנפט, וכן
טפלון — החומר שבו נוהגים לצפות
מחבת.
״לנוזל הזה יש יכולת נפלאה להעביר
חמצן לריקמות בצורה יעילה.
הוא פועל ממש כמו דם, ועד היום לא
התגלה שום נזק או תופעות־לוואי כתוצאה
מפעולתו.
״היתרון העצום שלו הוא בכך שה־חלקיק
הפעיל שלו הוא קטן פי אלף
מכדורית־דם אדומה. זה כמו להשוות
ג׳ולה קטנה לכדורסל. מפני שהחלקיק
כל־כך קטן, הוא יכול לחדור לרקמות
גס בזמן־חירום, כשהבן־אדם נתון בהלם,
והרקמות וכלי־הדם שלו מכווצים.
״הנוזל הזה מתאים לכל אחד ואפשר
לאפסן אותו במשך חמש שנים
במקרר. הוא נשאר בגוף למשך ארבעה
ימים, ואחר־כך מתנדף החוצה, דרך
הריאות, בזמן הנשימה. בימים אלה מח־

ה מוו ת -עגי ץ
של זמן
^ פין וצוות הרופאים בבית/החולים
מצאו דרכים חליפיות,
שבעזרתן אפשר לתת למנותח עירוי־דם:
דם מלאכותי, שימוש חוזר בדם
החולה, אחרי שטיפה וניקוי, ותרומת־דם
מראש של המנותח, חודש או יותר
לפני מועד הניתוח.
הם התרכזו בנושא זה בגלל רצונם
לעזור לחברי הכת. אך כיום קיבל
הנושא משמעות גם אצל אנשים, שאין
להם קשר לכת, בגלל מגיפת האיידס,
שהתחילה בארצות־הברית.

מכונת האוטו־טראנספוז׳ן בעת ניתוח של לפין
אין צורך בדם של מישהו אחר

פרופסור לפין
כל מנת־דם יכולה להכיל מחלת איידס:
העצמות ממשיך לייצר כדוריות־דם
אדומות, והגוף חוזר לעצמו.״
רוני לפין, דור שביעי בארץ, למד
בבית־הספר החקלאי בנהלל. בגיל 16
הוא נסע עם אמו לארצות־הברית, מסיבות
מישפחתיות. הוא למד בבית־הספר
לרפואה באינדיאנה, והתמחה בכירורגיה
באוניברסיטת ניו־יורק. מאוחר
יותר קיבל דוקטורט נוסף, בפיסיולו־גיה
כירורגית.
כמו במכוגת-ככיטה
ף* עבר נם אני נהגתי לתת למי
<*//נותחים עירויי־דם,״ הוא מספר,
״עד שהגיעה אלי חולה מהכת הזו. היא
חתמה על הצהרה האומרת שאני פטור
מאחריות, במיקרה שיקרה לה משהו.
שום דבר לא קרה לה, והתחלנו לקבל
שיחות־טלפון מכל. רחבי־ארצות־הב־רית
והעולם.
התחלתי להסתכל אחרת בבעיה.
התחלתי לשאול את עצמי שאלות.
הכת הזו היא בעייתית. אין אוהבים
אותה בעולם. האנשים הם פאציפיס״
טים, לא מאמינים בממשלה, לא מצביעים
בבחירות, לא משייכים את עצמם
לשום מרינה, לא מצדיעים לדגל. מבחינה
פוליטית הם אי. אף אחד לא נוגע
בהם, כמו בצרעת.״
חוץ מהדם המלאכותי משתמשים
לפין וחבריו בוצדושים נוספים.
מכונת האוטו־טראנספיוז׳ן, למשל.
לפין :״את הדם שמאבד החולה בשעת
הניתוח אנחנו לא זורקים, אלא מסננים
ושוטפים, כמו במכונת״כביסה קטנה,
ומחזירים אותו מייד לחולה. הדם הכי
טוב שאפשר לתת לחולה הוא הדם
שלו־עצמו, ולא של אדם אחר. רק כך
אפשר להבטיח שהחולה לא ייצא מהניתוח
כשהוא לוקה במחלות של מישהו
אחר.
״למה אין כולם נוהגים כמונו? ככה
זה, בגלל השמרנות של הרופאים. ידוע
לי על שתי מכונות כאלה בארץ, אחת
בבית־חולים רמב״ם והשניה בביליג־סון,
אצל פרופסור מורים לוי יש בהן
שימוש מועט, רק במיקרים נדירים.״
חידוש אחר — תרומת־דם עצמית.
לפין :״אם אדם יודע שהוא עומד לעבור
ניתוח בעוד חודש, אפשר לשער

מראש שהוא יזדקק לשתי מנות־דם,
למשל, ואפשר להתרים אותו מראש
ולהחזיק זאת במקרר, למיקרה הצורך.
עדי־יהווה, אגב, אינם מוכנים לקבל
אפילו עירוי־רם משל עצמם. איתם יש
לנו אפשרות להשתמש רק באוטו-
טראנספיוז׳ן.״

י מרות שהוא אזרח אמריקאי,
/מרגיש רוני לפין את עצמו כישראלי,
וחש בצורך עז לתרום למדינה
מן הירע והכישורים שלו .״מדינה כמו
ישראל, המוקפת אויבים, מדינה על
הכוונת, אינה יכולה להרשות לעצמה
שלא להתפתח בכיוון הזה ״,הוא אומר,
״במיקרה של פגיעה המונית בעיר,
בעת מילחמה, ייגמר בנק־הדם תוך שעתיים.
הצבא, אני חושב, צריך להחליט
על כך, אבל הצבא מתבסס על מה
שקורה בבתי־החולים האזרחיים. הדחיפה,
לדעתי, צריכה לבוא מאנשים
ידועים בשטח.״
לפין נוהג להגיע לישראל שלוש־ארבע
פעמים בשנה, גם כדי לנוח
מעבודתו המתישה בביודהחולים —
16 שעות ביום 6 ,ימים בשבוע8 ,
ניתוחים ליום בממוצע — וגם כדי
לנסות לעזור. הוא נותן הרצאות, כאשר
הוא מתבקש לכך, ונפגש עם רופאים
בכירים ומדענים.
״אני לא רוצה לנפץ את אליל בנק־הדם,״
הוא אומר ,״אבל החולה, לדעתי,
חייב להיות חלק מכל התהליך. בסופו
של דבר, הרי הוא משלם את המחיר.
״אין ספק שמשתמשים בדם בצורה
מוגזמת. בארצות־הברית, בשנה שעברה,
נתנו 13.5מיליון מנות־דם, ואי־אפשר
לדעת כמה אנשים מתו כתוצאה
מכך. עירוי־דם יכול להרוג במקום,
כשאינו מתאים, או כעבור כמה שנים,
בגלל מחלה שהתפתחה בגוף.
״אני מעדיף לבנות את גופי מבית־החרושת
שלי, ולא להסתמך על לבנים
של בית־חרושת אחר. זה כל־כך פשוט,
ואין לי תשובה לשאלה למה אין כולם
חושבים ונוהגים כמוני. אני מאמין
שבעתיד יאלצו אנשים את הרופאים
להימנע מעירויי־דם בגלל האיידס.״

נעמי רון

ערב מיוחד לכבוד
חוברת מיוחדת שירה
בציבור אחרי בירה ובידור

תת־רמה
של קיטש

ונה וודו

המשוררת, כתבה שיר לזכרה של
המשוררת חבצלת חבשוש, אשר
התאבדה לפני חודשיים, כאשר קפצה מדירתה
והשיר מופיע בגליון של תת־רמה. בגליון ישנם עוד
ליל־הפנינג של קיטש היה השבוע בגלריה תת־רמה,
ברחוב הססגוני ביותר היום בתל־אביב, רחוב שינקין.
החגיגה היתה לכבוד הוצאת החוברת מספר שתיים של
הגלריה, תת־רמה. זאת חוברת הכוללת שירה, ציורים
צילומים, וכל דבר שמדובר בו על אמנות.
בחדר אחד של הגלריה היה אפשר לטעום עוגות,
כריכי״קיטש ועוגה בצבע וורוד, שעליה הונחו צמידים
מפלסטיק ועגילים. בחדר השני של הגלריה היה אפשר

שירים של המשוררת, רוח רעה ושיר ללא שם. יונה
הגיעה לערב״הפתיחה קצת באיחור, אך היא בדקה
כיצד תלו את עבודתה בגלריה ברחוב שצקין,
שהמתה ממבקרים למרות שידור הכדורסל מבלגיה.
לראות את החוברת מוצגת על קירות הגלריה.
החוברת יצאה ארבעה חודשים אחר החוברת הראשונה,
ואין תאריך לחוברת הבאה. את השער לחוברת עשה הצייר
כריים דבאח, פלסטיני החי ברמאללה, שלא בא לערב
הפתיחה.
כריים רשם, בקו, ציור של פרחים, ידיים ושמש.
החוברת נמכרת ב־ 7.000 שקל, ואפשר גם לחתום על
מנוי, אם יש סבלנות לחכות לחוברת הבאה.

אמריקאית לשעבר, מתעסקת בדרמה, והיום חלק
בלתי״צפרד מרחוב שנקין בתל־אביב. היא אירמה
את המאכלים הקיטשיים שהיו הכיבודים, ושהיו מלאים בצבעי־מאכל,
בוורוד עז, ירוק, כחול. גם ג׳והנה עצמה התלבשה בסגנון קיטשי מאוד.

9חגית חכמי

מחזאית, הגיעה לגלריה תת־רמה מירושלים.
היא התלבשה בסגנון קיטש, במעיל מבריק
מפלסטיק שחור, אספה את שיערה בקוקו, שהיה צבוע באדום. רק התל־אביבים
באו בבגדי יום־יום. הם לא דאגו לתלבושת זרוקה של קיטש.

הנה סץ

צלמת ירושלמית, אוסטרלית
במוצאה, הגרה בבית היפה
ביותר בירושלים, טחצת״רוח לשעבר. גם הנה
התלבשה בצורה קיטשית, מבריקה וכתומה.

עונו ללוש

צייר יפואי, אוחז בשער האחורי
של החוברת תת־רמה, האוונגר־דית,
שיצאה בימים אלה לשוק. בחגיגות״הקיטש הציעו
עובדי הגלריה לבאי המקום את החוברות במחיר מוזל.

חנ1ג עם אלוויס החיפושיות ביום החמישי בלילה, אחרי זכייתה של
תל־אביב, בשש נקודות־ הפרש,
קהל ההמונים, שלא נסע לבלגיה, את
בכל פאב פתוח. במסעדת תל־אביב
קטנה לא רק באו לשמוח, ממרחק, עם
המנצחת, אלא עוד הוסיפו בידור
שישבו ליד הטלוויזיה ואכלו
למנטינות.
יואל לרנר ולהקתו הנעימו, משעת
צות, בשירה של להקת החיפושיות.
קפץ על השולחנות ומחא להם

כפיים, גם כשהם כבר היו עייפים ורצוצים.
לבסוף נטל השחקן אריה מסקונה את
המיקרופון, שר שירים אחרים של
החיפושיות, ואחרי זה חגגו, באיחור של
שבוע, את יום־ הולדתו של אלוויס פרסלי.
מסקונה שר, הקהל עודד אותו ולא נתן לו
להפסיק לשיר, ושיר רדף שיר. על וההשתוללות
מחיאות־הכפיים
השולחנות גרמו נחת למסקונה, אבל לבסוף
הוא עזב את המיקרופון, והתזמורת
המשיכה לנגן עד שגם היא התעייפה.

אדיה מוסקונה =יי

\ 1| 1ך * ן * ךוך הזמר, מופיע בכל יום חמישי נתל־אביב הקטנה בשירי״
\ 1ו 11 1 1 #החיפושיות. אבל רק אם אין לו באותו יום הצגה בקאמרי
יישל בית־ספר לריקוד, שכתב המשורר נתן זן. לרנר בא בחצות, לוקח את הגיטרה
ולא נותנים לו לרדת מהבימה הקטנה. זה מוכיח שהחיפושיות עדיין באופנה.

איה

\ 1י ך אשתו החדשה, מזה חודשיים, של
\ 1/1 11ן הפרסומאי וחבר הוועד המנהל
של רשות השידור דויד אדמון(לידה, בתצלום למעלה),
ראתה את משחק הכדורסל של מכבי נגד צטק״א בבית

המיקרופון והתחיל לשיר את שירי אלוויס פרטלי.
מאז הוא מגיע בל יום חמישי ומופיע בפני באי תל־זה
לא היה אירוע יוצא־דופן במסעדת
תל־אביב הקטנה, הנמצאת
ברחוב יורדי־הסירה בתל־אביב. כל יום
יש תוכנית אומנותית לשותי־הבירה
ואוכלי האוכל הצרפתי. מוסיקה
ברזילאית, ערבי־גאז׳ ,תצוגת־אופנה.
וכל זה קורה בחצות. כך שאנשים
המכוונים את בואם לשעת חצות,
מקבלים בידור עם כוס משקה טוב.
לפעמים הם גם מארגנים שירה בציבור.

חנוך הזן

אביב הקטנה.מוסקונה משחק את אלוויס, רק
שבגדיו אינם דומים -אין לו עניבה ושערו לא משוח
בשמן. לעומת זאת הוא מעוות את פניו במו אלוויס,
קופץ ומרקד ומתקבל בקריאות ״רוצים את אלוויט!״

הפנטומימאי, בא למסיבה פרטית שנערכה לפני
שההמונים עטו על המשקאות. רוזן כל כן התלהב
מחברי הלהקה, עד שהצטרף אליהם בקטעי־פנטומימה: הוא חיקה את
הנגנים עם הגיטרה. חוץ מזה הוא מוציא, בימים אלה, סרט ווידיאו1

יחד עם בעלה ואז הם באו לתל־אביב הקטנה לחגוג את
שש נקודות״ההפרש. היא מחאה כפיים למוסקונה
והתנענעה לקצב שירת הלהקה ששרה משירי החיפושיות
רבי־הנוסטלגיה עד השעות הקטנות של הבוקר המפציע.

כל שימלח־מעיל נולה לשמש גם נמשל עליון, שמתחתיו
לובשים חולצה, או מכנסיים, או חליבה שלמה
השיכזלה היץ! גם
מעיל

(1נם להיפר)

| | דהךי ח ר שיא״האופנה: מעיל־צמר משובץ בכחול וירוק,
1 1 1 1בעיצובו של רפי יעקבזון. מעיל מחמס, היבול

לחפון לשמלה״מעיל על״ידי הוספת חגורת״בד רחבה או חגורת״עור.
^ ורך 85׳ הוא שיא־האופנה בנושא
1 1המעילים — אותם ניתן ללבוש
מעל עזימלה, חליפה, סוודר או
מכנסיים וגם כשמלת־מעיל. היו אלה
הצרפתים שהמציאו את שמלת־השמיזיה,
שמלה המכופתרת לכל
אורכה, בסגנון חולצה גברית ארוכה, או

בסטייל חלוק־אחיות.
שמלת־מעיל בנויה על עקרון
המעיל, אבל מבד עבה וחורפי, כמו
צמר, טוויה, סריג ואפילו עור. את
המעילים ההופכים לשמלת־מעיל
מנצלים לכל שעה משעות־היום,
ואוהבות־הצעיפים יכרכו מתחתיו שאל

ן ך 1ך ן מעיל־צמר ארון במראה
| / 1 11 הקלושר״הקבצן, רחב וגדול.
הכתפיים מודגשות בדרוש.

איזה שהוא, ממשי, סאטן או צמר.
הספורטיביות יעדיפו סוודר־גולף
גדול, שצווארונו יישפך מהצוואר
החוצה.
ומה לובשים מתחת? שום דבר או
בגד־גוף, חזיה, תחתונים, וגרביים
ארוכות, וכמובן, מגף תואם, נעל
שטוחת־עקב או על עקב וגם כובע
המוסיף להשלמת המראה.
את שמלת״המעיל אפשר ללבוש
עם חגורה או בלעדיה(מי שאינה רוצה
להבליט את חיטובי־גופה).
הסגנון והצבע. רעיון הפיכת
המעיל לשמלת־מעיל פועל גם בכיוון
ההפוך. כמעט כל שמלת״שמיזיה ניתן
להפוך למעיל וללבוש אותה מעל בגד
כלשהו, כשתשומת״הלב על הסגנון
והצבע.
לדוגמה: אם במלתחה שמלת־שמיזיה
בפסים שחור ולבן, אפשר
להשתמש בה כמעיל וללבוש מתחתה
חולצת־משי לבנה ומכנסיים שחורים,
או חצאית וחולצה אדומה, או שמלת־סריג
לבנה. התאמת־הצבעים מאוד
חשובה, כדי לשמור על הסגנון הרצוי.
המראה האירופאי. מעצב־האופנה
דפי יעקבזון הקדיש בחורף זה
תשומת־לב מיוחדת למעילים ארוכים
מאריגי־צמר, סריגים ושילובי עור

ן 1ן \ ךןךן שמלת״שמיזיה -רביסה נפולה.
ו 11 1משמאל: המעצבת דליה הרועה
במעיל יוני״סקס. להשיג ב״ 12 גוונים.

המזכירה את החליפה הגברית והמעילים
של פעם, בעיצובו של רפי יעקבזון. המעיל
צמר מקווקו בשחור ואפור. הדש גדול, הכתפיים מוגבהות, האורן מידי.

וניסה נטלה

לכל היום

ח מעיל, או שמלת־מעיל, מצמר עבה, במראה ה־
/ 1 1 1/1גדול והרחב, הישר מפאריס. במרכז המעיל
קפלים בסגנון שאל, וחגורה רחבה הנרכסת מעל לקפלים.

ך 1¥1ך | בעיצובה של רזיאלה גרשון. ניצול כפול:

1מעיל היכול לשמש כשמלת־שימזיה מחממת

ונעימה לכל שעות־היום. ללבוש בתוספת כובע, מגף וכפפות תואמות.

״מאז ומתמיד היו לי מעילים ארוכים
בארון! כאשר אישה לובשת מעיל טוב,
היא נראית לבושה טוב. מעיל משלים
את ההופעה ומיטיב עם הבגד הנלבש
מתחתיו!״
את המעילים של גרשון, העשויים
מצמר נקי בגווני שמנת, חומים־
אפורים וטווידים, ניתן ללבוש
כשמלת־מעיל לכל דבר. הם בעלי
ביטנה, נעימים למגע ומחממים ביותר.
הצווארון — בגזרה סינית. הכתפיים

שמלת״מעיל, בעיצובו של
רפי יעקבזון. הבד שנטונג
ירקרק־בהיר. ואת השמלה רוכס כפתור בודד.

מודגשות בכריות ותיפורים, כפתורי־גוליבר
עוברים לאורכם, שני כיסים
גדולים בחזיתם וחגורות״בד תואמת
למי שרוצה בחגורה.

מראה־השכבות.

דליה הרועה

הפתיעה במעיל ולנטינו, מעיל גברי
בעל רכיסה כפולה, המזכיר את
החליפות של פעם. הרועה לא קיפחה
גם את המין הגברי ומעיליה הם בסגנון
יוני־סקס, לו ולה.

מגוון הצבעים הוא רחב — 12
במספר. והכל מבדי־צמר חלקים בגווני
שחור, כחול־אלקטריק, טוויד־חום, בז׳,
לבן, בורדו, ירוק־זית ובדי־צמר
מפוספסים באפור־לבן ושחור־לבן.
אורך המעיל הוא מידי, כדי לאפשר
לקבל את מראה־השכבות, ללבוש
מתחת המעיל חצאית ארוכה יותר
וגרבי ניילון שפס עובר בחלקם
האחורי. מחיר המעיל המחויט 81.000 :
שקל.

וצמר. הסגנון השולט אצל יעקבזון הוא
אחיד, גדול, רחב וארוך, כשהצבעים הם
חזקים ועליזים — סגול, ורוד, ירוק,
כתום ואדום, והבדים חלקים, משובצים
או מפוספסים. ובתצוגה שערך יעקבזון
בדירת־הגג המפוארת שלו הוא הראה
כיצד כל מעיל ארוך יכול להפוך גם
לשמלת־מעיל, כשהוא נלבש על בגד־גוף
ארוך.
המעילים של יעקבזון מזכירים את
המראה האירופאי: השרוולים גדולים
ורחבים, הצווארונים גם כן לא קטנים,
הכיסים ענקיים, וקפלים וקפלונים
־ מעטרים את אחורי־הבגר כשהאורך נע
מאזור תחת־הברך ועד הקרסול.
יתרונו בכך שהוא מחמם, אופנתי

1ן 0ו 1ך הרוצות גיזרת שנד
11 1 /1 111 לה״מעיל, תמצאנה
שכמותה בירחון הנויאה מודה.

ותמיד ניתן לקיצור. המחיר 120.000
שקל למעיל ארוך, רב־תכליתי
ושימושי לשנים רבות.
ארוכים כארון. גם אתי קרן,
המעצבת הצעירה. זכתה למחמאות
רבות בעקבות שמלת־המעיל שעיצבה
מבד־כותנה בגווני־אדמה. השמלה
מכסה טפח ומגלה טפחיים (רגליים),
למי שאינה רוכסת את השמלה לכל
אורכה.
חלקה העליון מזכיר ז׳קט בסגנון
הבלייזר עם דש־חליפה וכיס פנימי.
חגורה רחבה, העשויה מבד תואם,
מדגישה את אזור המותניים.
מעצבת־אופנה אחרת, רזיאלה
גרשון, מאוהבת במעילים באופן אישי:

רגליים חופשיות

בשמלת מידי, ב־אופנת
הרטרו, ב עיצובה
של אתי קרן. השמלה בד״כותנה משובח
גברי בגוון האדמה. הצווארון והכיסים בסגנון ז׳קט יי ים עוברים
וכריות מדגישות את הכתפיים. כפתורים
לכל אורך שמלת־המעיל ההופכת בקלות למעיל,

שדור
צל״ש
המישפט שדא שודר
לרון בן־ישי, מפקד גלי־צה״ל, על כתבה
מרתקת ויוצאת־דופן, שהכין על דרום־לבנון.
בן־ישי שהה שם במשך ארבעה ימים, בשבוע
של חג־המולר. הוא תיאר בכתבתו את האווירה
של תפילת־החג בכנסיה קטנה של אנשים עניים.
הוא נפגש עם חיילי־צה״ל ומפקדים, ועם חיילי
צר״ל ותושבים באיזור.
הקטע המזעזע ביותר בכתבתו היה ראיון
שערך עם בחור בשם ג׳ורג׳ ,קצין־המיבצעים של
צד״ל באיזור־צידון. ג׳ורג׳ סיפר בעברית בסיסית
על עבודתו כחייל, על יחסי־הכוחות בין הנוצרים
והשיעים ועל דרכי־עבודתו של צד״ל. הוא הסביר
בפשטות מחרידה שכאשר יסוג צה״ל ישובו
החיים בלבנון למצב של מילחמות בין העדות.
״אם אנחנו תופסים שיעי שביצע פיגוע,״ אמר
באדישות ,״אז בטח שמגיע לו למות.״ כך, בלי
לחשוב פעמיים.
במיסגרת הראיון שאל אותו בן־ישי :״מה יקרה
כשצה״ל יסוג? תהיה מילחמה ויהיה טבח?״ ג׳ורג׳
ענה :״כן!״
בן־ישי לא הכניס את הקטע לשידור, מכיוון
שלא היה בטוח שג׳ורג׳ מבין מה פירושה של
המילה טבח, והעדיף שלא לטעות ולהטעות. גם
כלי המישפט הזה אפשר היה להבין בבירור,
שכאשר יסוג צה״ל יחזור המצב לקדמותו ויהיה,

שמיר ברח, ר1י נקטע

ביום שבו החליטה הממשלה את ההחלטה הגורלית לסגת מלבנון, חיכה יורם רינן, הכתב
המדיני של הטלוויזיד״ ליד מישרד ראש־הממשלה עם ניידת־השידור.
הישיבה התארכה, ורונן היה צריך לשדר שידור חי מהמקום. כשנגמרה הישיבה ראה את
יצחק שמיר יורד במדרגות. רונן היה בדרכו לקומה השניה כדי לראיין את יצחק רבין על
החלטת הממשלה, וביקש מיצחק שמיר שימתין למטר״ כדי שיוכל לראיין גם אותו מייד
כשיגמור עם רבין. שסיר נעלב ולא חיכה.
דויד לוי, לעומתו, ירד למטת ובגלל הגשם השוטף, שירד באותו הערב בירושלים. נכנס
למכוניתו והקשיב ברדיו לראיון עם יצחק רבין,
כשסיים יורם רונן את הראיון וירד למטה, לא מצא את יצחק שמיר. לכן ניגש אל דויד לוי

חמחרים
מן הטרקטור למט״בל
כסגן־הרמטכ״ל, אלון? דן
מונה שומרון ,48 ,יליד אשדות־יעקב, שבה הצטיין
בצעירותו ככדורסלן, כנהג־משאית וכטרקטו־ריסט.
שומרון, צנחן שהסב עצמו לשריון, התפרסם
כמפקד מיבצע יהונתן (חילוץ הטופי
מטוס אייר־פראנס מנמל־התעופה אנטבה שבאוגנדה)
,אך גם הספיק להיות מפקד־חטיבה
במילחמת יום־הכיפורים, קצין־צנחנים־וחי״ר
ראשי, אלוף פיקוד־דרום ולאחרונה מפקד־המפח״ש(מיפקדת
חילות־השדה) .שומרון, שהפך
עם מינויו למועמד אפשרי לרמטכ״לות, ידוע
בדיעותיו הפסקניות. הוא הסביר פעם, כי לדעתו
צה״ל גדול מדי ומנופח מדי, והמחיש את דעתו
זאת בדוגמה מיספרית: בעשור האחרון גדל מספר
הקצינים בדרגת תת־אלוף — פי שניים.

מן המו שב לממ של ה
נחוג יום־הולדתו ה 50-של גד יעקובי,
שר״הכלכלה בממשלת האחדות הלאומית.
יעקובי, יליד כפר־ויתקין, היה לסגן־שר (התח־בורה)
בגיל 36 ולשר(התחבורה) בגיל .39 הוא אב
לשלושה בנים מאשתו הראשונה ולבת מאשתו
השניה והחל את דרכו, כאיש תנועת־המושבים
וכדוברו של שר־החקלאות משה דיין, בגיל .25
יעקובי גם כתב ספרי־מחשבה מדיניים(עוצמתה
של איכות, החופש לבחור).

מתא־המוות לצמר ת
שמיד מסתלק אחרי ישיבת הממשלה נעלב וביקש לראיין אותו. גם ראיון זה נעשה בשידור חי, אך מסיבות של זמן ועריכה הוא נקטע
באמצע. לוי לא ידע שהחלק השני של הראיון אינו משודר, ורונן לא טרח לומר לו זאת מכיוון
שהדבר לא היד, נעים. הוא המשיך בראיון עד סופו ואז אסר, כאילו לצופים :״כאן יורם רונן,
המחזיר את השידור בחזרה לאולפן מבט.״

סוקר בן־ישי
.מגיע לו למות!״
אולי, הרבה יותר גרוע מכפי שהיה קודם לכן.
הראיון נערך תוך כדי נסיעה במכוניתו של
ג׳ורג׳ ,כשבן־ישי, והטכנאי שנסע איתו, מתפללים
כל הזמן שנהיגתו המסוכנת של ג׳ורג׳ לא
תיגמר באסון.

מאחורי המירקע
הראיון הוקלט מרא ש
ה תוכני ת מוקד, שבה רואיין רב־אלוף משה׳
לוי, הוקלטה מראש כמה שעות לפני השידור.

בדרך־כלל משודרת התוכנית בשידור חי מן
האולפן, אך הפעם, מכיוון שהאורח היה הרמטכ״ל
והנושאים היו צבאיים עדינים, הוקלטה התוכנית
מראש, כרי שאנשי הצנזורה הצבאית יוכלו
לצפות בה ולחתוך כל קטע שהוא סודי מכדי
להיות משודר.

סיבה לתקציב נוסף
אנשים בהנהלת רשות־השידור נפגשו בשבוע
שעבר עם מפיקי ועורכי התוכנית היקרה סיבה
למסיבה.
אנשי התוכנית באו וביקשו עוד כסף להפקה.
הם טענו שהתקציב של 10 אלפים דולר לתוכנית
אינו מספיק להם, מכיוון שחלק־הארי של הכסף
הזה משולם לאולפני־הרצליה, שבהם מוקלטת
תאונת ררכ^ם
שניה

רון נחמן, המישנה־למנכ״ל רשות־ה־שידור.
ניצל בנס משתי תאונות־ררכים רצופות,
שבהן היו מעורבים הוא ומכוניתו.
ביום השלישי בערב. בסביבות השעה 8
וחצי, סיים נחמן את עבודתו ויצא לכיוון ביתו
שבאריאל, הגשם השוטף, שירד באותו יום,
היקשה על נהיגתו בכביש החלק. כמה קילומטרים
מצפון לרמאללה החליקה מכוניתו
של גחמן, ואחרי במה סיבובים על הכביש הוא
מצא את עצמו מתנגש בצלע ההר שבצד הכביש.
בכוחות מחודשים הוא הצליח לצאת שוב
לדרך. הוא נסע לאט, אבל הכביש היה חלק,
וסמוך לביתו באריאל, באחד הסיבובים החדים,
החליקה מכוניתו שוב. נחמן הגיע הביתה ולקה
בפיק בירכיים. למחרת מיהר לקחת את המכונית
לתיקון.
זוהי התאונה השניה של נחמן. התאונה
הקודמת אירעה באוקטובר ,׳83 כשהוא התנגש
באוטובוס ערבי. הוא איבד אז את הכרתו ושכב
אחרי־כן במשך חודשיים בגבס. המכונית נהר-

עמודי הטלפון מתפוצצים
מכונית חדשה
סה כליל ונמכרה כחלקי-חילוף.
מכיוון שבאותו חודש אוקטובר החליטה
הממשלה על הקפאה בקניית מכוניות הדשות
ברשות, נשאר נחמן ללא רכב. במשך חודשיים
נסע במכונית שכורה, עד שהחליטה הנהלת־הרשות
לקנות לו בכל זאת מכונית חדשה
(העולם הזה .)16.1
זהו הרכב שנפגע הפעם, ונשלח לתיקון.

מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה, אך פירסומו בא לו יי*

בעיקר, כאשר אחרי עלייתו בגיל 18 מפולין
ועבודתו תקופת־מה כפועל בית־חרושת לגרביים,
נעצר על־ידי הבריטים כאיש מחתרת לח״י,
נמלט אחרי שנתיים, דרך מינהרה תת־קרקעית,
ממחנה־המעצר לטרון, ונתפש כעבור חצי שנה
התוכנית, ולשחקנים המופיעים באופן קבוע ן כשבראשותו רימון־יד 2 ,אקדחים ו־ 24 כדורים.
שמואלביץ הואשם בירי לעבר שוטרים, נדון
בתוכנית.
למוות וגזר־הדין הוחלף, ברגע האחרון, למאסר-
ההנהלה נעתרה והוסיפה 2000 דולר לתוכנית.
עולם. אחר קום המדינה היה מבעלי מפעל־אנשים
בהנהלה חזרו ואמרו שלדעתם לא צריכה
תריסים (תריסול) ,מיסעדה וגלריה ביפו, לפני
רשות־השידור לשלם לאומנים המופיעים בשמנחם
בגין מינה אותו כמנכ״ל מישרדו, כאשר
תוכנית, מכיוון שלחלקם זוהי פירסומת גלוייה,
מנכ״ל משרד ראש״הממשלה הראשון בתקופת
אך אמ״י (אירגון אמני ישראל) אינו מוכן
הליכוד, אליהו בן־אלישר, מונה כשגרירה הרא־ *יי
לקבל טענה זאת.
שון של ישראל במצריים.
החיסכון בתקציב התוכנית תלוי גם באיוש
הצוות. מתברר שהקלטת התוכנית האחרונה,
שאותה ביים אנטואן פלאח, נגמרה ב־10
מ 1הקיבוץ למנורה
בלילה, לעומת תוכניות קודמות, שאותן ביים
חגי מאוטנר, והקלטתן הסתיימה אחרי השעה
נפטר במישמר־העמק, עשרה שבועות
אחת בלילה. כל שעת־אולפן עולה בכספים רבים
לפני יום־הולדתו ה־ ,85 מרדכי בנטיב, מנהיג
(דולארים, בדרך־כלל).
מפ״ם ומראשוני השומר־הצעיר, מי שהיה
חבר־כנסת משך 20 שנות המדינה הראשונות ושר
רא התפטרות
במרבית אותן שנים. בנטוב, שנולד גוטגלד, היה
עובדים בטלוויזיה וברדיו הזדעקו השבוע:
בנו של מדל ספרים פולניים בוורשה, עלה ארצה
״רפיק חלבי התפטר!״ נוסף על תפקידו המיק־בגיל
,20 סלל כבישים, ייבש ביצות והיה בין
צועי ברשות, משמש חלבי גם כיו״ר ועד עובדי־מייסדי
קיבוצו, מישמר־העמק. יותר מאוחר,
החדשות וגם כיו״ר הכללי של ועד עובדי־אחרי
שהוסמך למישפטים, היה גם ממייסדי
הטלוויזיה. חלבי נבחר לתפקידו זה לפני שנה
ועורכי היומון מישמר (היום: על המישמר),
והבחירה היא לשנתיים.
ולוחם תקיף לפיתרון דו־לאומי לבעיית ארץ-
לפני כמה חודשים הודיע חלבי לעובדים
ישראל. בנטוב, בעל החתימה השניה על מגילת־שבחרו
בו, כי ברגע שייבחר מנהל־טלוויזיה חדש
העצמאות• הוא האיש שהציע את מנורת
הוא יבקש בחירות חדשות לוועד־העובדים.
שיבעת־הקנים כסימלה של מדינת ישראל (כי
ביום השישי ביקש חלבי לכנס את מועצת מנורה כזאת שימשה כסמל גדוד השומר־הצעיר
העובדים, המונה 22 נציגים מכל המחלקות בוורשה, גדוד יהודה המכבי) ושימש כשר״
בטלוויזיה, כדי לבחור ביו״ר חדש לוועד־ה־ העבודה־והשיכון בממשלת ישראל הראשונה,
עובדים. הוא סבור שצריך לבחור בוועד חדש, אך אשר זכתה לכינוי ממשלת הי״ג, על מיספר
חשוב לו מכל לקבל מחדש את אמונם של ה חבריה הקטן.
עובדים כיו״ר־הוועד.

בתוככי הרשות
מישנח-למנכ״ל נחמן

נחוג יום־הולדתו ה־ 65 של מתתיהו
שמואלביץ, שהיה עד לפני כמה חודשים

השיחות בין הפוליטיקאים השונים ובין אנשי
הנהלת רשות־השירור ועוברי״הרשות עצמם על
בחירת מנהל־הטלוויזיה החדש, נמשכו ער הרגע
האחרון.
יצחק רט, עוזרו של מיכה ינון, יו״ר
הוועד־המנהל, הוא איש דתי. במוצאי־השבת
שוחח עם דויד מנע, חבר מליאת״הרשות, ואמר
לו :״בבוקר יום השבת הלכתי לבית־הכנסת וראיתי
שעמודי הטלפון מתפוצצים מרוב שיחות.״
גם מיכה ינון עצמו היה עסוק בשיחות שונות
על בחירת המנהל. ינון חשש שמא יגלו שהוא
עסוק בנושא זה, ודיבר בלחש אפילו בטלפון, עד
שקשה היה לבני־שיחו לשמוע אותו.

נפטר בלונדון, בגיל ,89 לוטננט־ג׳נרל
(רב-אלוף) סיר כרייאן הוריקס, אחד ממפקדיה
הצבאיים הבכירים של בריטניה במיל-
חמת־העולם השניה. הורוקס, אשר נפצע קשה
כאשר פיקד על כיבוש תוניסיה מידי הגרמנים
והאיטלקים ב־ ,1943 הוחזר, כעבור שנה, לשרות
פעיל. זה היה בעת הפלישה לאירופה, והיה זה
הורוקס שפיקד על ההתקדמות המהירה ביותר
מיזרחה, מחופי הפלישה בנורמנדיה. הורוקס,
שחתר לעבר בריסל ואנטוורפן הבלגיות. ניהל
את המערכה כשהוא שכוב באמבולנס.
* ה חותם הראשון על המגילה הו א דויד
בן־גוריון והחותמים אחריו, ה ס חברי
מועצתיהעם (קודמתה של הכנסת) .שחתמו
לפי סדר האלפבי״ת. כשבכטוב, בזכות שמו.
הראשון ביניהם.
העולם הז ה 2473

מרסל קו פ מז, המדצו הוותיק שד ,,נסית ; ,מתבסם בחגיגות
ששונים ושב הקבה לכבוד ברשתו, מסבו ונר נ שה בכאויס, שיבתו
בשבי הגרמני, קשרו עם מישבחת וזיאד ואהבתו ר.,נסית ,,וליושביה
״לא כל אחד ימי
להיות מלצר ב,נסזזי.
לא כל אחד ינול
לחיות ברעש
ובהתלהבות וסינוחים

״כל אדם צו־ו לדעת
עתי להפסיק. אגנם יש
קליינטים שלא רוצים
שאפסיק, אבל אני
הולך הביתה!״

״! 57 11/101־** 5517 01״
״חוכמת המלצר הפשוט, האנטי־פאשי-
סט /ששמו מרסל מקפה כסית /עולה על
שאר־רוחו /של האקדמאי המכובד, המסובסד
והממוסד״.
כך כתב, באחת השנים, משורר״הזעם יבי,
איש כסית, על מרסל קופמן, המלצר האהוב
של כסית, העסוק בימים אלה בחגיגות-
פרידה, בראיונות לעיתונות, לרדיו ולטלוויזיה.
דומה כי מעולם לא זכה מלצר כל שהו
לכבוד ולאהבה כה רבים כמו אלה
המורעפים על מרסל קופמן, העומד לצאת
לגימלאות במלאות לו שיבעים שנה. כן
ירבו.
החגיגות, כך אני משערת, לא ייפסקו. כי
עד שלא יימצא מחליף למרסל, הוא לא
יעזוב את כסית. וכמו שאמר לי הוא עצמו,
וכמו שאמרה לי צביה, בתו של חצקל המנוח,
אין סיכוי שיימצא בקרוב למרסל מחליף.
מחליפו של מרסל יצטרך להיכנס לנעליים
גדולות מאוד. למרות מידותיו הזעירות,
מרסל הוא ענק.

אני מכירה אותו כבר שנים ארוכות.
בפעם הראשונה שבה באתי לכסית כשה ייתי
סטודנטית לתיאטרון, היה זה הוא,
שהגיש לי את כוס הקפה התימני שלי. אותו
מרסל עצמו, בעל לב-הזהב והחיוך שובה־הלב
מקבל אותי מאז, בכל פעם שאני נכנסת
לכסית, ולא חשובה התדירות, במאור-
עיניים ונשיקות על הלחי.
מרסל אף פעם לא הירבה בדיבור. ואם
כבר היה אומר משהו, היה תמיד מדהים את
שומעיו בחוכמת־החיים הפשוטה שלו.
מעולם לא התערב בין האנשים שגדשו את
כיסאות כסית, מעולם לא נטל חלק בווי כוחים
הסוערים, מעולם לא התערב גם
במריבות קשות. אבל תמיד אפשר היה לה טות
אוזן ולשמוע אותו אומר בקולו השקט
את מה שיש לו לומר על הסיטואציה. מי
ששמע -לא הפסיד.
מרסל קופמן הוא אדם בעל תודעה פוליטית
ומעמדית עמוקה. הוא אוהב לכנות את
עצמו פועל, הוא גאה בעבודתו ואוהב

אהבת־נפש את מקום־עבודתו. גם מקום־
עבודתו אוהב אותו. שמוליק קראוס הנציח
אותו בשיר איך עושים תקליט בכסית, אמ־נים
אחרים ציירו אותו. ועוד יבוא היום, אני
בטוחה, שמישהו יקדיש לו הרבה יותר
משיר. מספרים עליו שהוא בקי ויודע את
סודותיהם הכמוסים ביותר של יושביו
המפורסמים של בית-הקפה, שהוא שומע
ורואה הכל, אבל להוציא ממנו פיסת״
רכילות קטנה או סתם אפילו אמירה לא־מחייבת
על אחד מהיושבים בקפה הבו־הימה
או על אחד מאלה שישבו שם והלך
לעולמו -הרי זו משימה בלתי־אפשרית.
מרסל שומר הכל בליבו.
על יחסו המיוחד לנתן אלתרמן ניתן
ללמוד מהתמונה שאותה הביא לראיון
שערכתי עימו בבית-הקפה התל״אביבי.
שלוש תמונות ושיר של אלתרמן, במיסגרת,
יקרים למרסל יותר מכל דבר אחר. בתוך
מיזוודה קטנה הביא תמונות יקרות-ערך
אחרות. הנה מרסל וחצקל כסית ליד

התמונה המפורסמת של יוטל ברגנר, והנה
מרסל מגיש לנתן אלתרמן, לבוש בחליפה
לבנה ובפפיון לבן, על השולחן מפה לבנה. כך
היו מתלבשים פעם בכסית! אני שואלת
בתדהמה את צביה. כן, היא עונה לי, כך היו
מתלבשים. אבא הקפיד על כך.
הכל השתנה בכסית. במקום מפות לבנות
יש כבר שנים ארוכות מפות משובצות.
במקום בלבן, לבושים המלצרים בשחור. אך
כסית הוא בית־הקפה היחיד בארץ שבו לא
משרתות אותך סטודנטיות בלתי-מיקצו-
עיות, אלא זקי ומרסל, ולעיתים גם נאג׳י,
המכירים אותך כבר שנים ארוכות ויודעים
בדיוק מה אתה אוהב לשתות ואיך אתה
אוהב את הקוטלט שלך. וכסית הוא אולי
המקום היחיד בארץ, שבו אתה יודע מי
הוא האיש המבשל את האוכל עבורך. שכן
נתן נמצא שם שנים ארוכות ואתה יודע
בדיוק כמה מלח יהיה על השניצל שלך,
מכיוון שנתן לא משנה את סימון הבישול
שלו.

י(המשך מעמוד )31
כעת מרסל יוצא לפנסיה ונשאר זקי מאום
אל״פחם, שעוד יגיע תורו, וגם לו בוודאי
יערכו חגיגות״פרידה כדת וכדין. וכשאני
יושבת עם מרסל בכסית ולידי אלוף־מישנה
צעיר מצה״ל, משחק שש״בש עם קשיש
חבוש״מיגבעת, שאותו אני רואה בכסית
שנים ארוכות מבלי לדעת מה שמו או מיהו
ומאין בא, וכשאני שומעת מאחד השולחנות
צעקות וויכוחים בנושא ישוע הנוצרי, וקולו
של יבי מתרומם מעל כל הקולות האחרים -
אני יודעת שכסית בלי מרסל תהיה כמו
כסית בלי חצקל, כמו כסית בלי הציור
המפורסם של יוסל ברגנר, שהוסר לפני כמה
שנים ובמקומו נתלה ציור של אורי ליפשיץ.
כסית בלי מרסל לא תהיה אותו דבר.
כשמרסל קם לרגע כדי לעזור באיזה עניין
לזקי, אומר לי אחד מהיושבים אצל
השולחנות :״איזה מזל יש למרסל. כל אלה
שכותבים עליו מכירים אותו כל״כך טוב!״
ואז אני אומרת להוא מהשולחן :״איזה מזל
יש לנו שאנחנו בכלל מכירים איש כמו
מרסל!״

יום אחד הוציאו אותנו החוצה למיסדר בחצר.
היינו בערך אלפיים חברה, כשמסביבנו שמירה
מוגברת וכלבים דוברמנים־זאבים. היו כמה חברה
שתיכננו לברוח והיתה הלשנה. המתרגם ידע על
התוכנית. בזמן שאנחנו היינו בחוץ, הוא ניתק את
הזרם במחנה, וכך יכלו הבורחים לחצות את גדר-
התיל המחושמלת, בזמן שהגרמנים חיפשו בתוך
הצריפים שלנו אחרי חומר מוברח ומכשירי־רדיו.
אחרי שנה וחצי שהיינו במחנה הזה, שוב
הפרידו בין היהודים ל7א-יהודים. אותנו לקחו
לסכסוניה התחתית. זה היה אחרי מפלת סטלי־נגרה.
עבדנו במחצבת־בזלת, ושם כל היום היינו
צריכים לדפוק בבזלת עם פטיש של תישעה
קילו. כל היום! איזה כיף!
ושם גם כן היתה התארגנות לכל מיני דיברי
סבוטאז׳ .אף פעם לא קיבלנו את הדין בשקט.
במחנה הרארשון, את יודעת איפה היה הרדיו?
בצריף ששימש ככנסיה לנוצרים, בקאפלה של
הכומר, שם הוא היה מוחבא, הרדיו, מאחורי ישוע.
וככה שמעתי את הגנרל דה־גול ברדיו לונדון,
מאחורי ישוע. אוי, זו היתה תקופה.

• מה הביא אותך לארץ?
מישטרת וישי אסרה את אבא ברחוב והביאה
אותו הביתה, לקחת חפצים. באותה הזדמנות
אספו גם את אמא.

• מתי באת ארצה מצרפת?

• כשהיית בשבי?

עליתי ארצה שלוש שנים אחרי סוף מילחמת־

כשהייתי בשבי.

היתה סיסמה בין האנטי־פאשיסטים :״אבא ואמא
נסעו לחופשה להרבה זמן.״ ואז הבנתי את הברוך.

• מה עשית אחרי ששוחררת
מהשבי?
על הנעורים זה כל מה שאת רוצה לדעת? את
לא רוצה לשמוע איך שאבא גידל אותי
כסוציאליסט בשנות השלושים? את יודעת,
בתקופה ההיא הייתי בהתנגשות עם אבא
והצטרפתי לנוער הקומוניסטי.

• בנו שר סוחר בנוער הקומוניסטי?

סוחר? איזה סוחר! יותר רוכל מאשר סוחר.
השוק של אבא היה בפרבר פאריסי איפה שבית־חרושת
רנו. ליד הקיר של הבית־חרושת היו
באסטות ומכרו סחורה וחיו מהפועלים. הפועלים
כיבדו את הסוחר הקטן, שהיה יותר קבצן

מהפועל, .

• ובכל זאת, איך הגעת לנוער
הקומוניסטי?

ראיתי שביתות במיפעל רנו כשהייתי ילד. זה
היה מיפעל, שעבדו בו 45 אלף פועלים. ראיתי
בעיניים שלי, בצורה אכזרית, איך מישטרת צרפת
מתנפלת על השובתים, אין חיל־הפרשים עולה
על הפועלים עם הסוסים, וכילד נכנס בי מרי
פנימי — אני לא אפסיק את המילחמה על
מילחמת־המעמדות וככה אני עד היום.

• קומוניסט?

לא, לא קומוניסט. את הקומוניזם עזבתי ב־
,1937 בגלל השחיטה הגדולה, אחרי שהרגו את
המרשל טוחצ׳בסקי ואת כל המנהיגים של ,1917
בוכארין, זינובייב וקאמנייב, שהיו מראשי
המהפכה הבולשביקית. אבל עד היום אני נלחם
את מילחמת־המעמדות.
השיא של החיים הפוליטיים שלי בצרפת היה

משתפי־הפעולה. פשוט מאוד. אני יכול להיות
בן־אדם טוב וחביב, אבל יש דברים שלעולם אני
לא סולח ולעולם לא אסלח. על רצח ההורים אני
לא יכול לסלוח, לעולם לא אוכל.

• יש לך מישפחה בצרפת?

יש לי שם אח ואחות.

• אתה בקשר איתם?

עם אחי ניתקתי את הקשר. בזמן המילחמה
הוא היה בשבי, ואשתו והילדה מצאו מיקלט

״אני שי? למגינים
האחרונים של נמו
ונק״וק. לצערי חוב,
את רוב זמן המילחמח
עשית נשב הגרמנים״
במינזר בקאן, ואחרי זה הילדה התנצרה. יום אחד
אחרי המילחמה שאלתי איפה הילדה. אמרו לי:
״מה, אתה לא יודע, יש תהלוכה בכנסיה, היום יום
הקדושה, הפטרונית של כל דייגי צרפת.״ יצאתי
לרחוב וראיתי את האחיינית שלי, בשימלה לבנה,
כמו כלה של ישוע, עם דגל ביד, עובדת את ישוע.
עשיתי סקאנרל לאחי וגיסתי. איבדתי אבא
ואמא מפני שאנחנו יהודים, וכעת אתם מרשים
לילדה שלכם להיות נוצריה? אני גמרתי איתכם.
אם הריבוינו־של־עוילם של היהודים לא טוב, אז
אתם הולכים לחפש ריבוינו־של־עוילם של
אחרים — מה אתם חושבים, שהוא יותר טוב?

מרסל(מימין) עם חצקל לפני 25 שנים
.,חצקל לא היה מפסיד אף פרמיירה אחת ד
העולם השניה. בזמן המילחמה שירתתי בצבא
צרפת. אני שייך למגינים האחרונים של נמל
דנקירק, שם גם נפלתי בשבי.

• היית בשבי הגרמני!
לצערי הרב, רוב זמן המילחמה. ניסיתי לברוח
אומנם, אבל לא הצלחתי.

• באיזה מקום הוחזקת בשבוי?
בסטאלג 6ב׳ ,בווספאל. אחרי שנה התחילו
להפריד בין יהודים ולא־יהודיס, ושלחו אותנו
למחנה שהמישמעת וכל מה שכרוך בזה היו בו
יותר חריפים ויותר קשים. היינו שם ביחד עם
סמלים ורבי־סמלים שסירבו ללכת לעבוד, מפני
שלפי אמנת ז׳נבה סמל ורב־סמל שבויים אינם
חייבים לעבוד, אם אינם רוצים.
אותנו היהודים שיכנו בצריף מיוחד, היינו 150
איש, והוציאו אותנו לעבודה בכריה בתוך ביצות.
היתה בינינו התארגנות.

• לצורך בריחה?
כן. היהודים היו החייטים. משמיכות חומות
וירוקות, לפי הטעם הגרמני, היו תופרים חליפות-
הסוואה, וכל מי שרצה או תיכנו לברוח היה בא
לצריף של היהודים להזמין חליפה. עד שהיתה
הלשנה מצר משתף־פעולה לא־יהודי, ואז המתרגם
שלנו מצרפתית לגרמנית הודיע לי: מרסל,
תודיע לחייטים שצריך לכסות את הסחורה!
הצריפים שלנו היו בנויים מעץ והקירות
ממזונית, פסים־פסים. תמיד חלק מהפסים היה
מוכן לעת סכנה, שנוכל להוריד ולהחביא הכל בין
שתי דפנות הצריף. כך הורדנו חלק מהמזונית
והחבאנו את הבגדים בפנים. כשהגרמנים באו
לעשות חיפוש, הס לא מצאו כלום, לא ידעו
שבתוך הקירות מוחבאים בגדים תפורים משמי-
כות גנובות.
כשאני מספר את זה, אומרים לי שזה בלופים.
אבל תאמיני לי, זה לא בלופים, יש דברים שקשה
להאמין, אבל הם התרחשו במציאות.

• כמו למשל?

• וזה נודע לך רק אחרי ששוחררת?
לא. זה נודע לי מהשכנים, שכתבו לי מיכתב.
תפסו את אבא ואמא בשמונה ביוני ,1944 יומיים
אחרי הנחיתה בנורמנדי, וחודשיים לפני שיחרור
פאריס. איזה שלימזלים הם היו.

• למה תפסו את אביך?
הלשנה של אנשי וישי.

מרסל ועיטוריו במסיבת יום־הבסטיליה בשגרירות הצרפתית

• מה הוא עשה, אביך?
הוא היה סוחר בשוק, מוכר גרביים ותחתונים
בפאריס. אני לא בן של עשירים, לא גרתי בשאנז־אליזה.
גרתי באיזור הרביעי, לא הרחק מהפלעצל
היהודי.

• הייתם מישפחה יהודית טיפוסית?

אבא שלי היה חבר המיפלגה הסוציאליסטית
הצרפתית. כשהייתי ילד בן שמונה, אבא
הראה לי תמונה של ז׳אן ז־ורס ואמר :״אתה רואה,
מרסל, זה אבא של כל העניים ״.עניתי לו
בתמימות של ילד —אבא, אם זה אבא שלך, אז זה
סבא שלי..
כן, עד היום ז׳אן ז׳ורס זה סבא שלי.

• המישפחה שלך היתה יהודית.
האם היא גם חיה חיים יהודיים, צמה
ביום כיפור?
לא ער כדי כך. צמו בכיפור, אבל עבדו
בשבת. פעמיים בשנה היינו יהודים, ביום־כיפור
ובליל הסדר. אלה היו יונטף. פעמיים בשנה
ירודים, בדיוק כמו בכסית. זה הכל.
״י ובזה התבטאה היהדות בילדות שלי, לא היינו
יהודים פאנאטים. זה — מעולם לא!

״בצרפת נותנים את האות רק למי ששירת בחזית!״
בשנת ,1935 כשקמה החזית העממית. שני מיליון
פועלים יצאו לרחובות פאריס, ומי שהוביל את
המהפכה היה רומן רולאן עם דגל הלאום ואנרי
ברבוס, שכתב את הספר האש. את יודעת מה אמר
אנרי ברבוס על מילחמת־העולם הראשונה? הוא
אמר שהמילחמה זה רם, בוץ וחרא. ביטוי נחמד,

ואז, ב־ 1936 עלתה החזית העממית לשילטון,
בראשותו של ליאון בלום. איפה שתסתובבי
בצרפת, תמצאי יהודי.

• איפה קיבלת את בל האותות
האלה שאתה עונד ב־ 14 ביולי?

אה, אות־הלוחם! זה נתנו רק לאנשים שהיו
בחזית, לא כמו שנותנים כאן, בארץ. אותות־מילחמה
לשוטר־תנועה שצועק לכבות את
האורות ונותן קנס על הפנסים של האוטו כשיש
מילחמה בחזית. לי יש תעודת־לוחם, חתומה על־ידי
ממשלת צרפת.
את ממשלת צרפת, את יודעת, אני לא מאשים
בכלום, את המישטר של היום, רק את המישטר
ששיתף פעולה עם הגרמנים. בכל זאת יש הבדל
בין צרפת שלי לצרפת של הבוגדים.

• מאז שעזבת את צרפת, חזרת
אליה לביקור?

• איך נודע לך מהשכנים שהוריך
נעצרו על־ידי אנשי וישי?

הם כתבו לי מיכתב לשבי. את יודעת שה־מיכתבים
היו עוברים צנזורה. אז למיקרה כזה

מפני שהצרפתים היו יותר מדי סלחניים כלפי

• למה לא?

• ועם אחותך?
היא עצלנית. הצרפתים לא אוהבים לכתוב.
פעם בשנה־שנתיים אני מקבל ממנה מיכתב. זה
הכל. היא. יש לה מחשבה קפיטליסטית בורגנית.

• לאן הלכת, כשהגעת ארצה?
תיכף לצה״ל. כמתנדב במילחמה הייתי
במשולש. עשיתי את עבודתי. אני לא אוהב
צימעס צבאי. מילאתי את תפקידי כחייל. אני לא
גיבור וגיבור זה משהו שלא קיים. את׳יודעת מיהו
גיבור? אחד שהוא פחדן לא נורמאלי, ובגלל זה
מתנהג כמו משוגע.
בזמן המילחמה התחתנתי עם פנינה, שישה
חודשים אחרי שהגעתי ארצה.

• פנינה היא ילידת הארץ?

יש לי בשבילך רכילות. כל הארץ יודעת מי
היה דויד רזיאל וכל הארץ יודעת שיש לו אחות
אחת, חברת־הכנסת לשעבר, אסתר רזיאל־נאור.
אני, במיקרה, נשוי עם האחות השניה, עם פנינה.
אבל את זה כל הארץ לא יודעת.

• ואין קשר בין מישפחת רזיאל־נאור
לביניכם?

אני לא פאנאט ואני לא רביזיוניסט. אני בך
אדם חופשי, אנטי־קונפורמיסט, ואני מאמיו שבו־

אדם שאץ לו גמישות בחיים החברתיים ובחיים
הפוליטיים לא יכול להיות אדם חברותי או אפילו
פוליטיקאי. אצל מישפחת רזיאל־נאור קשר
מישפחתי זה כשאומרים אמן למיפלגה ולבית־הכנסת.
נכון, הם עזרו נשחיתה לי תאונת־דרכים
קשה והייתי על סף המוות. אז היא באמת הוציאה
את כרטיס־הביקור שלה בכל מקום. אבל בן־אדם
לא צריך עזרה רק במיקרה־אסון בבית־חולים,
בן־אדם נורמאלי צריך מישפחה גם בחיי היומיום
שלו. וכל החיים היחס שלהם כלפיי וכלפי פנינה
היה נוקשה, מתנשא ומנוכר. אני מבין את זה.

• אתה מבין את זה?

לו הייתי יוצא מיזרח־אירופה, היחס אליי
מצידם היה אחר. הם לא אוהבים אותי כי אני יוצא
צרפת ויש לי מחשבה חופשית. תמיד, כשהיו
מדברים פוליטיקה והייתי מביע את דעתי, היו
אומרים :״אוייש, הצרפתי הזה!״

• מה היתה עבודתך הראשונה
בארץ?
מלצר בקפה תכלת בפינת שינקין־אחד־העם.
שם ראיתי את מנהיגי המדינה, את רמז, גולדה,
יעקב דורי, חיים לסקוב. גם משפחתו של יעקב
הרצוג היתה באה לשם. זה היה בית־קפה הכי־יפה

״רובינא היתר! מלכת
החיאמחן העבר. הייתי
מסתכל עליה נמו
שהייתי מסתכל ו1לטע
של ה״ממדי פהס״ז־.
באשה הזאת היתת
מימת תיאטדלזד
בתל־אביב, ובגלל זה שהיה קרוב גם למערכת
דבר וגם להפועל המיזרחי, היו באים פוליטיקאים
משני הצדדים.

• איך הגעת ל״כסית״?

היתה אבטלה וגם אני סבלתי ממנה. יום אחד
נפגשתי עם מזכיר אגודת־המלצרים והוא אמר:
״מרסל, תפסיק עם השטויות, תחזור לעבודה.״
סבלתי מספיק בגלל החותמת המישפחתית. ככה
זה היה אז — לה, לאסתר רזיאל־נאור, היה כבוד
ולי היתה אבטלה. אף פעם לא חיפשה הגברת
למצוא לי ג׳וב. כל קרוב־מישפחה, זה דבר טיבעי,
היה עוזר לקרוב מובטל שלו. אבל אצלה — שום
דבר.

• מספרים עליך, שהיית קשור מאוד
לחצקל.
סימפטיה כמו שהיתה לחצקל לא פגשתי.
הוא היה בן־אדם שידע לארגן לו יחסי־ציבור,
היתה לו גישה לאנשים, לכל בן־אדם. הוא יכול
היה להיות חבר עם אנשים הכי פשוטים ולהיפגש
על כוסית ולבלות עם שרים, אמנים ואנשי־ציבור.
הוא לא היה מפסיד אף פרמיירה, כל
האמנים אהבו אותו. לפעמים היו פארטיס אצל
האמנים וחצקל תמיד היה לוקח אותי בשביל
לעשות את המלצרות.
היתה פעם פארטי די מעניינת, אני זוכר, זה
היה ב־ ,1961 הגיע ארצה מופע מיוזיק דה
שאנז־אליזה והיו שם זמרים מכל הארצות
בעולם. אפילו שושנה דמארי היתה בפנים. ראיתי
שם גם אתי ז׳אק ברל הצעיר. בפארטי היה גם מי
שהיה מנהל קול ישראל, ד״ר ספירו, והוא אמר
לי מרסל, אתה יודע מי נמצא פה? המלחין של
איב מונטן״.
ואני, ככה, באתי לפארטי לבוש כמו שצריך,
עם פפיון וחגורה שחורה, ואני מסתובב עם
המשקאות בין הקהל ורואה את ד״ר ספיח מדבר
עם איזה אורח, ואני פונה אל האורח בצרפתית
ושואל — סליחה, אדוני, אתה רוצה איזה דבר
מרענן? והאיש מסתובב, מסתכל עליי ואומר:
״מרסלר ואני עונה לו(. ,יידיש: נוסן, ואס טוסט
דו, נוסן, מה אתה עושה פה? עזבתי את המגש עם
המשקאות בצד והתחבקנו. שמו האמיתי של
המלחין הדגול פרנסים לה־מארק, שהיה אורח־הכבוד
במסיבה, היה נתן קופר, ואני היכרתי אותו
משכונות הבסטיל, מישכנות העוני של פאריס.
הוא היה בן של חייט ליטאי והיינו ביחד בלהקת־פועלים
בשנים 1934־ 1936 עד שקראו לי לדגל,
כמו שאומרים הצרפתים. הלהקה שלנו נקראה
להקת מארס. למה מארס? כי המהפכה של
הקומונה הפאריסית פרצה במארס . 1871 נו, מאז
אני איתו בקשר. הוא כותב ולפעמים שולח לי
שירים עם תווים.

• אומרים שמאז מותו של חצקל
קרה לך משהו?
חצקל היה בוהמי, בדיוק כמוני. הוא היה
טיפוס לא מימסרי, הוא היה חצקל. הוא לא יכול
היה להיות טיפוס אחר, טיפוס אחר ממה שהוא
היה זה היה נגד הפרינציפ שלו. חצקל לא היה
מסוגל להיות בעל־הבית עם מישטר־ברזל. הוא
היה בן־אדם חופשי ודי דמוקרט, הרבה פוליטיקאים
יכולים לקחת דוגמה מהדמוקרטיה של
חצקל. חצקל היה יכול לדבר גם עם השמאל וגם
עם הימין, היתה לו גמישות אנושית לא נורמלית,
זה מה שהיה דומה ביו שנינו.

• כשבאת ל״כסית״,
מייד, או שזה לקח זמן?

התאקלמת

כשהגעתי, עשו לי הכרה עם כולם. אמרו לי:

מרסל עם נתן אלתרמן
״הוא אהב את הצרפתיות שלי!״
צרפתי, שקוראים לו נובל ליטרר ושאל אותי:
״מרסל, אתה מכיר את העיתון?״ אמרתי לו — כן.
אז הוא שאל :״נו, מה אתה אומר?״ עניתי לו
שבשבילי העיתון יותר מדי קונפורמיסט— ,
ויותר מדי אקדמי פרנסייז. אז מנשה אומר
לאלתרמן :״שמעת, נתן? מרסל הוא אנטי־קונפורמיסט!״
אז אלתרמן, ככה מסתכל עליי —
הוא היה, אל תכתבי, מפ״איניק, אחד הקובעים
במיפלגת־העבודה — והוא אומר לי, אלתרמן:
״באמת, מרסל, אתה אנטי־קונפורמיסט?״ אמרתי
לו — כן, נתן, ובגלל זה אני אוהב את ויקטור
הוגו, אבא של העלובים. אני אוהב אותו כי הוא
שנא את כל המישטרים ומת כמגן הקומונה
הפריסאית. את יודעת מה הוא ענה לי, אלתרמן
המפ״איניק? ״מרסל, אתה נהדר!״

זה לא סוד — יום שישי.

לא, לא. לא להגזים, לא להגזים. אני בן־אדם
שלא מכניס את האף שלו אף פעם בחיים
הפרטיים של מישהו.

שום רבר לא איכפת לי. אני אוהב את כל

• זה נכון שהיית איש־הסוד שלו?

• ואיזה קשר היה לך עם חלפי?

היינו מדברים על פוליטיקה, על סיפרות.
חלפי היה בן־אדם שיודע לכאוב, הוא היה בן־אדם
נהדר. שניהם, גם אלתרמן וגם חלפי, אהבו את
הסיפרות הצרפתית. אלתרמן היה בא לפה כל יום
וגם חלפי יום־יום היה יושב פה.

• וחנה רובינא?
או, היא היתה בכל זאת מלכת־התיאטרון
העברי. הייתי מסתכל עליה, כמו שהייתי מסתכל
על כוכב של הקומדי פרנסייז, באשה הזאת
היתה מלכות תיאטרלית, רק ההופעה שלה היתה
גורמת לי להרגיש שאני חייב לתת לה כבור,
כבוד לרמה שלה.

• מה אהבה חנה רובינא לאכול?

אפשר לדבר עם מרסל על הכל, אבל לא על
מה שמישהו אהב לאכול או לשתות.

• למה?

מרסל ודמויות ידידיו בציור של ליפשיץ ב,.כפית״
,,אני אוהב את הבוהימה שלי!״

• ופנינה, אשתך, עבדה?
כל השנים עבדה כמורה, אבל אני הייתי
מובטל. נו, בשנת 1959 הענף התחיל להתאושש,
שמעתי לעצת מזכיר אגודת־המלצרים, הלכתי
ללישכת־העבודה ונשלחתי לכסית.

• מה ידעת על ״כפית״?
ידעתי שזה בית־קפה של אמנים, ציירים
וסופרים. לפעמים הייתי בעצמי יושב בכסית, אז
באתי בשימחה וקיבלו אותי לעבודה.

• מי, חצקל איש־כסית?
כן. חצקל קיבל אותי לעבודה.

לזה קוראים לו ככה ולזה קוראים לו ככה. הייתי
קשור במיוחד לאלתרמן ולאברהם חלפי. ככה זה,
כל מלצר יש לו החולשות שלו.

• מה קשר אותך לאלתרמן ולחלפי?
אלתרמן היה אוהב את הצרפתיות שלי.
תסתכלי על התמונות שלנו ביחד, הן מדברות
בעד עצמו.

• על מה הייתם מדברים?
על כל מיני דברים. פעם ישב פה, בכסית,
באמצע, עם ידידו מנשה לוי, שהוא אחד
המתרגמים הטובים במדינה. מנשה הוציא עיתון

תקופה שעוברת על כל העולם. כמו שאמרתי לך
— זו תקופה, ואני מאמין שהיא תחלוף.

אני לא אוהב לדבר על הדברים הקטנים
האלה. אני משאיר את הרכילות הזו לאנשים
פשוטים. את לא מצפה ממני שאני אגיד לך מי
אוכל מה. אני יותר מדי קשור לאנשים, עד היום
אני ביחסים טובים עם נתן זך, עם חיים גורי ועם
עוד הרבה סופרים מהדור החדש. יכן, כן, הדור
החדש. כשאלתרמן היה פה הגדול, גורי היה צעיר
מאוד. ויש לי גם יחסים טובים עם אריה זקס
וניסים אלוני ויוסל ברגנר ומוישה ברנשטיין,
כולם ידידים טובים.

• אתה מזכיר כאן שמות של
אנשים שהפכו לאבני־דרך בשטח
המחזאות, הסיפרות, השירה, הציור.
אבל בשנים האחרונות חלה מהפכה
ב.,כפית״ ,במקום האמנים הגיעו לכאן
כל מיני זרוקים שלאו-דווקא שייכים
לעולם־האמנות. איך אתה מקבל את
האנשים האלה?
אני מסתכל על מה שקורה כעת בכסית כעל

• בכל זאת, יש הבדל בין לשרת את
האמנים שאתה אוהב לבין לשרת כל
מיני אנשים שאין לך יחס מיוחד אליהם.

נכון, יש הבדל, אבל לא צריד לשכוח שאני
מלצר ואני צייר לשרת כל אחד שנכנס לכאן.

• אתה מרגיש במו אחרים,
הטוענים שדווקא לאחרונה ״כפית״
חזרה אל עצמה?

כן, זה נכון. כסית חזרה לעצמה. הנה, תראי,
אני מכיר כמעט את כל מי שיושב כאן, וגם את.

• איזה יום הוא יום־העבודה האהוב
עליך?
• איך אתה מתייחם לצעקות של
יבי, לוויכוחים הפוליטיים, למכות
ולמריבות שלפעמים פורצות כאן?

..את, אות־הרוחם׳ נחנו
וי מפל שה״ח׳ בחזית.
גופת, וא כמו פה,
שנותנים אוזדמידחמה
לנד שוטו־תנועה
שתתן קנס נול פנסים
בזונו מייחמה״
הבוהימה, זו מהדור הישן וזו מהדור החדש, ואני
אוהב את יבי וגם את שמוליק קראוס. החמימות
שאני נותן להם, הם מחזירים לי. את בעצמך רואה
איד אני מתנהג עם כולם, הלוואי והאנושות כולה
היתה מחזירה לי מה שאני נותן לכולם בכסית.
החיים שלי לא היו תמיד שדה״שושנים, גם
הנעורים וגם כשהתבגרתי, אבל הפיצוי שלי זה
מה שאני מקבל מהאנשים בכסית, מאלכס אנסקי
ויצחק בן־נר ואורי אבנרי. כן, אני אוהב אותו.

• ואתה, עם דעותיך השמאליות,
מה היחס שלך לשולחן של אנשי הימין
ביום השישי?

מה אפשר להגיד עליהם, זה השולחן של
. 1948

• אתה מנהל איתם ויכוחים פוליטיים?

אני אוהב אותם, הם אנשי כסית, לא חשוב
הדעות הפוליטיות.

• תמשיך לבוא ל״כפית״ ,גם אחרי
(המשך בעמוד )36
שתצא לפנסיה?

קולנוע

מיהו | 7זנד7ן|
יהודי?
היו זמנים באמריקה (גת.
תל־אביב. ארצות־הברית) -אפוס
מוזר זה של שני גאנגסטרים
יהודים, נפרש של־־פני תקופה של
חמישים שנה, ונדמה לעתים שמימדיו העצומים גורמים
לצופים שיילכו לאיבוד בתוכן.
אפשר לקרוא בסרט הזה כל מיני פרשנויות: זה יבול להיות
סיפור־ אהבה אומלל, זה עימות בין אינדיווידואליזם קיצוני
לבין אימפריאליזם מתעורר, זאת השתקפות אירופאית של
הקולנוע האמריקאי ואולי זה רק מבצע וירטואוזי של
במאי־קולנוע אשר החליט, שמציאות, סבירות עלילתית או
משמעות חברתית, מעניינים אותו פחות מן המבצע עצמו של
יצירת עולם שלם ופרטי משלו.
הבמאי הוא סרגייו ליאונה, האיטלקי שנדמה כאילו כל חייו
הוא תוהה בתוך המיסטיקה האמריקאית. שמו נקשר
למערבוני״הספאגטי המפורסמים ביותר, אותם צילם באירופה
למרות שעלילותיהם התרחשו ביבשת החדשה. וכך גם הפעם:
סיפורי הגאגגסטרים הקטנים, הלוחמים ניניהם על שליטה
בשוק המשקאות האסורים בניו״יורק. צולמו, ברובם, בתוך
תפאורות, בעיר-הסרטים שליד רומא. צ־ינה״צייטה.
נעזרת צוות־שחקנים המסוגל לרתק גם כאשר הדמויות
שלהם בתסריט לוקות בחסר. שחקנים כמו רוברט דה״נירי,
גייימס וודס וטיוזדי וולד, להזכיר רק את הבולטים. עם
סרטים מוצרט נגד מוצרט
הכומר שהבטיח
את הנצח לגאון
אין ספק שאמדיאוס יהיה אחד מקוטלי־הפרסים
הגדולים של השנה, כמה גלובוסים־של־זהב
(פרסי העיתונות הזרה) כמה אוסקרים,
וסאליירי המיסכן, שהוא בעצם גיבורו של הסרט,
שוב יקרא לסדר את האלוהים שאינו אוהב אותו
ויתבע את עלבונו — לוא לפחות, הפעם, ריבון־
העולמים, היית קורא לסרטו של מילוש פורמן
סאליירי ולא אמדיאוס, כמו בהצגה.

תפאורן בשם קארלו סימי המחולל פלאים, ועם צלם בשם
טונינו דלי קולי שהוא אשף במלאכתו, הופך הסרט הזה לחוויה
חזותית, שנה שיאי״אלימות מסמרי־שיער, שתי סצינות של
אונס, אשר ירתיחו את הפמיניסטיות, סצינת״חיזור שבה
מזמין גאנגסטר את אהובתו לארוחת״ערב במלון שלם. ששכר
באותו ערב רק למען שניהם, ועוד הברקות לרוב.
מעל הסרט כולו שוררת אווירת״עצב נוסטאלגי, בי מדובר
בסופו של דבר במפסידנים, למרות כל הצלחותיהם הזמניות.

מור>ם
קעו> זז> 3ו ד
מטורפים, מטורפים המורים
(הוד. תל־ אביב. ארצות־הברית) -
הבעיה העיקרית של הסרט הזה
היא, שלכל אורכו, אין הוא יכול
להחליט מה הוא, בעצם, רוצה להיות: קומדיה מטורפת או
מחאה סוציאלית. מצד אחד. הוא מנסה לדגדג את הצופים
בכל מיני גירויים אבסורדיים הרומזים, כאילו, על פארסה.
מצד שני הוא לוקח עצמו ברצינות תהומית, כאילו יש כאן מסר
עמוק שצריך להעביר בדחיפות לצופה. ומרוב פסיחה על
הסעיפים. מתחיל העניין לעייף הרבה לפני שהגיע הסיפור
לתכליתו.
העלילה בנויה מסדרה ארוכה של אפיזודות שונות,
הקשורות לחיי נית־ספר תיכון ממוצע בכרך אמריקאי. מה
שצריך לקשור את כל האפיזודות יחד, זאת חקירה שעורכת
פרקליטות־המדינה סביב הטענה שאחד מתלמידי הגימנסיה
זכה לעבור בה את בל הבחינות ולסיים את חוק־לימודיו
בהצלחה. למרות שאינו יודע כלל קרוא וכתוב.
תוך כדי החקירה, הצופה מתוודע למורה שישן תמיד
בשיעורים, למטורף שמתחזה למורה ומרתק את תלמידיו
בשיעורי״היסטוריה. למורה שמתמוטט בשל התעללויות
תלמידיו, למורה החבר מן שמודע לאחריות הרובצת עליו.
ובמקביל, יש גם שורה של תלמידים ייצוגיים למיניהם. נין
בולם נעה, בקדחתנות. פרקליטה צעירה, בוגרת בית־הספר

מוצרט א׳ :הלמה

ריצ׳ארד מ אליגן -יוצ א בשלום

גאון -

לשעבר, אשר מנסה לחקור איך ייתכן שתלמיד יעביר שנים
במוסד בלי שילמד נו מאומה.
מכל צוות השחקנים הגדול בסרט הזה, היחידי שיוצא
בשלום הוא ריצ׳ארד מאליגן (בועות. רגי) .העוסק בחומר
הקרוב ללבו, כשהוא מגלם את המשוגע־המעמיד פני מורה,
ומתחפש ללינקולן ולקאסטר כדי ללמד את תלמידיו פרק
בהיסטוריה.

נ ריי קדאגס
בבית־זזולים
(תל־אביב
ברייקדאנט 2
תל־אביב, ארצות־הברית) אחרי
ההצלחה העצומה של הפרק
הראשון בסידרה הזאת, לא היה
כמובן מנוס מן השני, הבנוי לפי אותה המתכונת ומיועד לאותו
קהל־יעד.
לוסינדה דיקי, בת־טובים, מתגייסת שוב לטובת
שכונות־העוני, ולטובת ידידיה בוגאלו ושרימפ. הפעם כדי
להציל מתנ״ס מקומי שנועד להריסה. קבלן רשע רוצה להפוך
את המתנ׳ס למרבול. כל הנוער המתאסף שם כדי לרקוד במרץ
ריקודי״ברייקדאנס, מחליט שבמאמץ משותף יוכלו לקדם את
פני הרעה, גברת דיקי הצעירה אפילו מסכנת חוזה מפתה שיש
לה להופעות בפאריס עם להקת־מחול מקצועית של ממש. בדי
לתרום את תרומתה. ובסוף, כמובן, מול מצלמות הטלוויזיה,
בא הבל על מקומו בשלום.
מובן שלסיפור אין באן כל חשיבות, הוא אינו אלא תירוץ
כדי לקשר נין ריקוד אחד לשני. הרבה ניצבים. הרבה צבעים.
הרבה מוסיקה רועשת. אבל, בסך הכל, חסר באן גורם־הפתעה
שהיה בגילוי התנועות המוזרות והאקרובטיקה המיוחדת של
ריקוד־רחוב זה, בסרטים הראשונים. שלא לדבר על אותו
הברק המיוחד בצילום ובעיצוב התפאורה אשר העניקו לסרט
כמו פלאשדנס את ייחודו.
החידושים כאן, אם אפשר לדבר על חידושים. מתרכזים
בשתי סצינות. באחת מהן. פושט הברייקדאנס לתוך

מוצרט ב׳:

דוידדם ון

-בעל כורכו

אדולפו ״שאבה־דר קוינ ס

ה מונית

בית־חולים, ובל הצוות כולו. בלי יוצא מן הכלל, נדבק בשיגעון.
במקום מבצעי־הפרט שאפיינו את המחול הזה בעבר, זה
פתאום הופך לחוויה המונית. שבה האילתור כנר אינו יכול
להיות גורם של ממש, בי הרי יש תאום כמעט חשוד בין כל
הרקדנים. ואז מה כל ההתמרדות הזאת נגד המחולות
הממוסדים!
הסצינה השניה היא מחווה לחתונה מלכותית של סטאנלי
דונו. בה רקד פרד אסטר על הרצפח, הקירות והתיקרה של
חדר, הכל בצילום אחד. כאן זה נעשה בכמה צילומים.

בין כה וכה, בשנה זו ממש נעשה סרט נוסף על
חייו של מוצרט ולשם שינוי לא נקרא על שם
המלחין כי אם אנחנו שלושתנו. הסרט מתייחס
לשנת .1770 וולפגנג בן ה־ 14 נסע לאיטליה. עם
אביו, להתארח אצל הדוכס פאלביצ׳יני, באחוזתו
שליד בולוניה. שם היה עליו לעבור מיבחן כדי
להתקבל כמלחין של התזמורת הפילהרמונית
שליד האקדמיה בבולוניה.
כל השהות הזאת התפתחו יחסים משונים
ביותר בינו לבין בנו של המארח, כשהעובדה
ששניהם היו מאוהבים באותה הנערה יצרה
ביניהם ידידות של סולידאריות במקום יחסי־האיבה
והתחרות ששררו ביניהם מתחילה. הנסיון
עורר בו חשק עצום לחיים נורמאליים והוא ניסה
להכשיל את עצמו בבחינה במכוון. אבל גורל הוא
גורל — וכומר שבחן אותו וידע שהנער גאון,
תיקן את השגיאה ובכך גזר על מוצרט חיים
קצרים בעוני וגאוניות לנצח.
העולם הז ה 2473

״ ה קו רג׳ הנו ־י ט׳ הו א
המחנך לצביעות!־י טוען
וו בו ט

א בו ט, ה אנ ס

שר ״הנסינה ו״ז״ וה מוגו
שר ״אוץ אחות״ ,נואיון

עדנה

נ ״ נ וו

^ ילו היה רופרט אברט תינוק־מבחנה, הייתי
\ £אומרת שערבבוהו מגנים מוצלחים של
ג׳יימם דין ודייוויד בואי. אך גם ניצוצות

חו!-₪ס*₪נש1ון ן
!!נשר
חיננית מציגה מכשיר־הקלטה לפני גאי בנט,
ישיש, כמעט ,70 המוכן בפעם הראשונה בחייו
לחזור בקול רם חמישים שנה לאחור ולספר מה
הניע אותו, תלמיד מבריק בקולג׳ מיוחס(מאותם
המכונים באנגליה פאבליק סקול) ואת חברו,
(בסרט קוראים לו טומי ג׳אח לבחור במולדת
אחרת, הרוסית תחת הבריטית. ומכאן והלאה,
בתחבולת פלש־בק מקובלת בקולנוע, נראים שני
צעירים יפי־תואר (מפרט אברט וקולין פירת).
כשהם מתבשלים לאיטם (לקראת עתידם שכבד
ידוע לצופה) בחממה של צביעות, הומוסכסואליות
וקריקט.
״רק בחממה שכזו אפשר ליצור ברגיס ובנט״.
טען מיטשל ,״הצביעות היא המדע הראשון
שמלמדים בקולג׳ הבריטי המיוחס: בפבליק
סקול עשוי הכל בשיטת הבלוף הכפול —
ראשית, מסתירים התלמידים את כל מה שהולך
שם מפני המורים ואחר־כך התלמידים והמורים
עושים יד אחת כדי להסתיר את כל הידוע להם מן
ההורים. הספורט הוא ההמחשה הטובה ־ביותר
לצביעות זו. מצד אחד מלמדים אותך פייר פליי
כלומר, להתנהג כג׳נטלמן ולכבד את חוקי היריב.
ובאותו זמן מלמדים אותך איך לתמרן את המי־שחק
כך שתוכל לרמות מבלי להיתפש.

^ שתי געיות
על זרועו

שחקנים אברט וסירת בברגים ומקלין
הבלוף הכפול
מריצ׳ארד גיר מפיצה דמותו של אברט, מה גם
שגם הוא, כמו גיר, הפך לרימון־רסס מיני, דווקא
הודות לתפקיד של הומו־סכסואל. לגיר זה קרה
בבנט, לאברט, בארץ אחרת.
למעשה חייב אברט לברך פעמיים את
המחזאי־תסריטאי ג׳וליאן מיטשל ולשים פרחים
על קברו של האיש, שספק אם איזשהו בן אחר
של האומה הבריטית יעשה כן; שכן גם המחזה וגם
הסרט (בין השניים עשה אברט את התפקיד
הטלוויזיוני האמריקאי שכל יושבי־הבית בארץ
מכירים כבר) מבוססים על פרשת הריגול הכפול,
המפורסמת ביותר של המאה: גי ברגים ודונאלד
מקלין. והדמות של גאי בנט, הדמיונית כביכול,
בארץ אחרת גזורה לפי מותניו של ברגיס,
כמעט.
בשנת ,1953 כשסיים ג׳וליאן מיטשל את
לימודיו בבית־הספר התיכון, ערקו ברג׳ס ומקלין

למוסקווה. קים פילבי כבר שכב עם אבותיו
כעשר שנים ואנתוני בלאנט קיבל מן הממלכה
הבריטית המאוחדת תואר־אצולה, כי איש לא ידע
שברבות הימים ישלים גם הוא את הרביעייה
המוזרה הזאת של אנשים מחוננים, שהפכו לא רק
למרגלים, כי אם לסוכנים רוסיים, וקשה לחשוד
באיש מהם שהסיבה הכלכלית היא שהניעה אותו
לעשות כן.
30 שנה כמעט, והארבעה מלהיבים את
דמיונם של יוצרים שונים כמעט במקביל: פרשת
פילבי, לטלוויזיה, סרטו של שלזינגר אנגלי
בחו״ל, שהתבסס על פגישה עם ברג׳ס שאכן
נערכה במוסקווה, וסרטו של מארק קאנייבסקה,
לפי מחזהו של מיטשל, ארץ אחרת, שהוצג
בקאן, בפסטיבל הסרטים האחרון, וכמו שכבר
מורגלים בארץ, יגיע לכאן כמעט שנה אחרי קאן.
ארץ אחרת פותח במוסקווה, כשעיתונאית

^ ני בעצמי למדתי בבית־ספר קתולי מ־
סוג זה ולא צריך הייתי להרבה דימיון
כדי להרגיש בעצמותי את גאי בנט ״.חושף אברט
את עצמו, תוך שהוא מעדיף להסתיר את עיניו
מאחורי משקפי־שמש אופנתיות מתוך סרר יום
רצחני של כוכב מבוקש בשיא לבלובו.
באמצע שיחתנו מושיט לו מישהו מאנשי
יחסי־הציבור עיתון ובו תמונה ואברט מסתכל
ואינו מזהה את המעמד, את שתי הנערות
התלויות על זרועו וכמובן שלא את הסיפור
המודבק לתמונה. אני מציעה כותרת חדשה:
״הראיון שלא היה,״ והוא, בהרגשת־מחוייבות
למיקצוע שעשה אותו לכוכב בגיל ,24 אחרי
ששנתיים תמימות בילה על גבו של גאי בנט.
הדמות שעיצב גם על הבמה וגם בסרט, חוזר
לבית־היוצר של נישמת האומה הבריטית.
שהולידה את ברג׳ס־בנט :״יכולתי לראות את כל
חברי לתסריט יושבים לידי על ספסל־הלימודים.
כולם היו שם. המהפכנים, הנצלנים וההומו־סכסו־אלים
המוצהרים שחיפשו לעשות נפשות בין
חבריהם לכיתה לסטייה המקובלת כל זמן שאינה
בראש־חוצות״.

״היום כותלי בית־הספר נעשו חופשיים יותר,
ותוצאות ההתססה הזאת חמורות פחות מאשר
בשנות ה־ .30 תקופתם של ברגים ומקלין. אז.
ההומוסכסואלית היתה בלתי־חוקית, ואם נתפשת
בקלקלתך, היה שמך הרע מלווה אותך לנצח בכל
קאריירה שניסית לבנות לעצמך. נדמה לי
שהעובדה שעסקתי במוסיקה וברחתי לפסנתר
כל אימת שהייתי מרגיש מחנק איפשרה לי
להישאר קצת מחוץ לאווירה הכללית״.

מלקות

״*י על ישבגו
^ ברט סיים את בית־הספר על־תנאי. אביו,
קצין לשעבר בצבא הבריטי, שהפך לסוכן־
מכירות, קיווה שבנו יהיה מוסיקאי, התאכזב
כשזה הודיע לו שאחרי שראה את מרי פונלנס
בקולנוע החליט סופית: הוא רוצה להיות שחקן.
אבא אמר — תביא ציונים טובים — תקבל. הבן
הבטיח, הבן קיים. אחר־כך הוא יכול היה
להשתמש בשאפתנות זו ללא מצרים בקאריירה
המישחקית שלו, אבל אז טרם ידע זאת.
״הלכתי ללמוד בבית־הספר למישחק בסוויס־קולג׳
ובשתי שנות לימודי אימללתי את המורים
שלי. נתתי להם להבין שהתפישה שלנו לגבי
אמנות שונה מאוד וכי יש לי הערצה אחת ויחידה:
פילים פראוז, תיאטרון סיטיזן, גלזגו״.
אברט עבר לסקוטלנד, הופיע בתיאטרון
סיטיזן, בין השאר בסיבוב־הצגות לפי מרסל
פרוסט, כשהסוכן שלו צד אותו ושלח אותו
לג׳וליאן מיטשל, מחזאי שחיפש פנים חדשות
לתפקיד ראשי במחזה חדש.
״עמדתי שם מולו, לבדי, וקראתי באוזניו את
הטכסט, בלי להספיק להתרגש. כל מה שעשיתי,
עשיתי פשוט כדי לקבל עבודה״.
מיבחן־במה זה קשר אותו לטבורו של גאי
בנט, בן־הטובים המוכשר, היהיר והבטוח בעצמו
ובקסמו האישי, המתכנן את עתידו כשגריר בריטניה
בפאריס, מתחיל פרשת־אהבים קלת־ראש
עם חבר לקולג׳ וגומר אותה במלקות על ישבנו,
מבוייש ואומלל, כשבמקום יוקרה חברתית בפאריס
הואיממיר את מושבו במוסקווה, יחד עם חברו
הקומוניסט, שגם הוא תולדה טבעית של הצביעות
הבריטית המהוללת.

מחשבות
על ק א מיד ה
ייד, בעקבות הצגת־הבכורה של בארץ
אחרת, בשעתו, בעיר־השדה גריניץ׳ ,עולה
ההצגה בהצלחה גוברת על בימות הווסט אנד
בלונדון. אחריה הופיע אברט בהצגה נוספת ליד
השחקן הידוע גורדון ג׳קסון. שתי סדרות טלוויזיוניות,
ארמונות רחוקים והנסיכה דייזי, ושני
סרטי־קולנוע, ארתור המלך והחיים לאמיתס
וכמובן הגירסה הקולנועית של המחזה, שבאופן
פילוסופי לחלוטין גורמת לו להכריז בתום פגישתנו
,״התפקיד הזה היה ניסיון של מותרות. הלא
אפילו לא הייתי צריך ללמוד אותו בעל־פה. אבל
יש לי הרגשה שבשנה שעברה הייתי טוב ואילו
השנה אני פשוט גרוע. אני מנסה לחשוב על
קאריירה חדשה. מישחק זה מיקצוע מדכא. אבל
עדנה פיינרו
אולי זו תחושה זמנית?״

1— 35

2473

־!זסא ז* * 5511 0£5
(המשך מעמוד )33
אפילו שאני לא אעבוד פה, אמשיך
לבוא כל יום שישי. אני מוכרח להיות

פתרון תשבצופץ
2471

• למה
לעזוב?

בעצם

החלטת

כל אדם צריך לדעת מתי להפסיק,
ואני מבקש שפוליטיקאים ומדינאים
יקחו דוגמה מהמלצר. אולי יהיו פחות
צרות במדינה.
בן־אדם צריך לרעת מתי להפסיק.
אומנם יש קליינטים שלא רוצים שאפסיק
וקליינטית אחת כתבה בעיתון
שמחסל קיבל צו ,8צו״ריתוק לכסית
— אבל אני הולך הביתה.
מצד שני זה משמח מאוד בגילי
המתקדם שאני לא נמאס לקהל האהוב
שלי. אני אומר להם תודה שלא נמאס
לכם ממני.

• דיברנו קודם על חצקל.
בוא נדבר על בנו, משה, היושב
כעת מאחורי הקובה.

יש לנו יחסים טובים, מכובדים. הוא
מתייחס אליי יפה מאוד, כמו שמתיי־חסים
אל פועל זקן.

• וצביה, אחותו?
משה הוא צעיר וצביה דומה יותר
לחצקל, בגלל זה יש לי קשר יותר
הדוק עם צביה מאשר עם משה.

מאוזן:
.1מוז שחשוב הוא לא לטפל
בטפל ()3
.3גשם יורד עלינו? מה פתאם, זה
הרי נדיר לאחרונה ()4,5
.9על פי שיטת פלדנקרייז, הוא
משקיע עמל רב בגוף ()4
. 10 מישהו בולם את השטפון כמו
שהבטיח ()4
.13 איך שלא תסתכל, יש רק אחת

.14 אין זו אגדה? ,אם תרצו לא
לפחד כלל ()4,2
. 15 תפסיק להתלקח, בן בלי־שם
שכמותך ()5,3
.17 אפשר להסתכל פה מכל העברים

.18 לכל אלה שאבדו את התקוה:
— בלית ברירה, הסתפקו ביש ()4
.20 הדרך אל הזוהר? ()4,4
.22 הכל בוער מסביב ובממשלה
עוסקים בתדמית ()5

• .,כבית״ היא אולי המקום
האחרון בארץ שבו המלצרים
לא מתחלבים. בל המלצרים כאן
ותיקים מאוד. איך אתה מבביר
את זה?
זה לא עניין של מלצרות, זה עניין
של אנושיות, זה אם המלצר מתאים
לכסית או לא. יש בעולם מלצרים.
יותר טובים ממרסל, שעובדים בבתי־מלון
דה־לוכס. אבל בשביל לחיות
ברעש ובהתלהבות ובוויכוחים הסוערים,
בין סופרים ואמנים שמחליפים כל
רגע מקום ישיבה, ואתה מתרוצץ
אחריהם מפה לשם וצריך לזכור איפה
זה ואיפה הוא ומה ההוא הזמין — ז ה .
דבר מיוחד. את זה לא כל מלצר יכול
לעשות, וגם כאן הרבה מלצרים לא
החזיקו מעמד. מבין כל המלצרים רק
זקי ומרסל החזיקו מעמד, ונאג׳י גם כן.
זקי זה בן־אדם מיוחד באמת. את *יי
יודעת שהוא ידע על המסיבה ולא אמר
לי? אבל תיכף ומייד צילצל ליוסל
ברגנר וניסים אלוני שיבואו.

.24 כבר בגיל צעיר למדנו, שהכל
תלוי בתורשה ()3
.25 לא די בקללות, צריך גם
להכות? ()4
.26 מה שהיה לילדה הקטנה
שעמדה ושאלה למה? ()4
.28 היקה הכריז שהקבוץ כבר סתום

.29 איך הגענו לעינויים האלה!
בעזרת השם 3

מאוגד:
.2מרד! שמענו את הצרפתי אומר,
איזה צרוף של מקרים ()3

.4נו, יהיה מזור? ()4
.5יחזקאל למשל הוא כמו אב
אימתני ()4,4
.6מעריכים שועדת הארגון תמליץ
ותאשר ()6
.7הקש בפעמון שעל המסמר, ואמור
לדבק טוב! ()4
.8בתאטרון של לונדון, ניקו הכל

.9בקבוץ שליד גדרה ״נצור
לשונך מרע 4,3
. 11 התואר הנכסף הגיע ()2
. 12 אתיצב עם הקהל בתשואות

ובנות־החן

חן־חן לנערי־החמד

.16 חזרה גנרלית על כללי הדקדוק

. 19 ראיתי שחגבית עושה תרגילים
בבריכה ()2,4
.21 שמו יד לכסף הטהור ()5
.22 תוציא מהר, ואחר־כך אתה
יכול ללכת לישון ()4
.23 רות, איפה הסוף? ()2
.24 גם לא בשמש הוא מתקלף ()3
.27 תכרכר בקצב של 3/4עד
הסוף, ובצד השני תאיט את הקצב

• מרבל, מי יחליך אותך
ב״כבית״?
את יודעת מה שאמר המלט?
£ 0 £!£81101$א 11$ 1$ 1־.11

איתן עמיחי
הדברתבק׳׳ם מזיקים

.ז מודעות בטלפון

מו מ חי ם לחז־ברת תי קני ם
(ג׳ו קי ם! ,תומי לץ, חי קי
ס פ רי ם ובגדים.

רנות-נן. דחו מודיעין .18ת.ד2272 .
780114-5-6.70 רעו׳מס־ו* עסק
עסק 4*1/75
• מי ר ח ** ב רי או ת ך ורכו שך

טלפן לתל״אביב ותפוש אילת
הזמנת מקומות
למלונות באילת ולטיסות ״ארקיע״
)(1111ז

383838

שרותי תיירות באמצעות הטלפון לבעלי
כרטיטי אשראי

לכל ה ע תוני ם
^ בכרטיסיא שראי במחירי המערכתי

$ 0x 16מ£אוס
* 1א 0וז*ו8וו 6זאו

^ -שראכרט

110

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8׳ * 03

הלב שלו שווה בדיקה!
בן -1-35
הלחם בחשש המנקה
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך
שווה את זה .
הבדיקה כוללת:
בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ(ארגומטריה),
בדיקות מעבדה.

מכון
ל נו י או ח פפע׳פ
בית הרופאים,ריינס 18 פינת פרישמן תל־אביב
טלפונים 03-244294,03-221227 :

• אחרי בל־כך הרבה שנים
בארץ, איך אתה מרגיש, יותר
צרפתי או יותר ישראלי?
אה, זה הסוד הגדול שלי. אני דור
שני לילידי צרפת, גדלתי במדינה
דמוקרטית איפה שהדת מופרדת
מהמדינה. חייתי חיים חופשיים ואני
לוחם כל החיים נגד כפיה דתית. פה
בארץ לא מצאתי סימן לדמוקרטיה
המערבית שהיכרתי בצרפת. היה לי
קשה מאוד, היו מצבים שדיברו אליי
בשפה אחת ולא תפסתי. כל זה היה עד
שנות השישים. ואז בשנות השישים.
הבוהימה שלי, הסופרים שלי, האמנים
שלי, הציירים שלי, הם קלטו והקליטו
אותי בארץ.
אבל בעניין היותר ישראלי ויותר
צרפתי, ויקטור הוגו, המשורר הגדול,
אמר: כל אדם יש לו שתי מולדות,
מולדתו הצרפתית והמחשבה שלו.
בקשר אליי: כן. אני עוד צרפתי,
צרפתי של צרפת של ה־ 14 ביולי, של
הכומר גרגואר, שאמר בפרלמנט הרא־שון
ב־ :1791״אני, הכומר גרגואר,
מכריז לפני העולם כולו שהיהודים
והכושים הם האחים שלי!״ אז תגידי לי.
אחרי כל זה אני יכול שלא לאהוב את
צרפת? כן, בליבי אני עוד צרפתי. בכל
כולי אני עוד צרפתי.
אני אספר לך סיפור: פעם היה בא
לפה, לכסית, איזה רוסי אחד. הוא אהב
לשתות הרבה וודקה, אחר־כך הוודקה
הרגה אותו. הוא תמיד היה אומר לי,
במיבטא רוסי :״מרסל, אני ברוסיה
הייתי קומפוזיטור מפורסם, מה היית
אתה בצרפת?״ עניתי לו: אני הייתי
בצרפת פועל מפורסם. כן. זה מה שאני
בעצם — פועל מפורסם.
העולם הז ה 2473

הו רו ע הו ס הדים בויחי1

מזל החודש:
השבעת עיסומו נגלגל המזלות
שני כוכבים שולטים במזל דלי. השליט
העיקרי הוא כוכב אוראנוס והשליט השני
כוכב סטורן. לא די שהמזל עצמו(מזל דלי)
נמצא במקום האחד״עשר בגלגל-המזלות,
שזה כשלעצמו כבר אינו קל. גם שני הכו כבים
הקשורים אליו אינם מאפשרים למזל
דלי להיות קליל, אוורירי ומרחף, למרות
השתייכותו למזלות האוויר. שני כוכבים
אלה, שהם כבדים ומחייבים, מרמזים על
הקונפליקטים הרבים הקיימים בבני המזל.
השנתיים האחרונות העמידו את בני
המזל בפני קשיים רבים. תקופה זו היתה
תקופה של חשבון־נפש עבורם. הקשיים
התבטאו בעיקר בתחום הקאריירה. סטורן
(שליט שני שלהם) נמצא בבית העשירי
שלהם(בית הקאריירה) ,מה שהכריח אותם
להתייצב מול קשיים והגבלות ולקבל על
עצמם מסגרות, או להיכנע לרצונותיהם של
אחרים. אוראנוס, שליטם העיקרי, אינו
מעניק להם את היכולת לוותר בקלות על
רצונותיהם. הוא זה שגורם להם להיות
מרדניים, שונאי־מסגרת ועקשנים. באותו
למרות שאנשים יותר ידידותיים אליכם
בזמן האחרון. השבוע תיאלצו להתמודד עם
ידיעה לא משמחת ב יותר.
זו קשורה בעיקר
לחוסר נאמנות של מישהו
-שסמכתם על
מהימנותו ויושרו. ה.23-
ה־ 24 וה־ 25 יהיו הימים
היותר קשים מבחינה
זו. בכלל רצוי לנוח ול התרחק
מפעילויות חב רתיות
באותם ימים.
מיום שישי בערב של
ה ,25-ועד ה־ 27 לחודש, תוכלו ליהנות
מפופולריות בחברה וכן מהפתעות קטנות.

עניינים מקצועיים מטרידים א תכ ם בימים
אלה. יהיה עליכם לחשוב על שינוי. שכדי
לבצעו. תצטרכו להשקיע
הרבה מאמץ. יזמה
וזמן. ידידיכם מוכנים
לסייע לכם ואף לקדם
פרוייקטים שבהם אתם
מעוניינים. אולם עליכם
להראות יותר נכונות
לוותר על נוחיותכם. ה־
26 וה 27-לחודש יהיו
די מעייפים, ומצב־הרוח
לא יהיה מן המשופרים
ביותר. אולם ה־ 28 וה־ 29 יהיו. בפירוש. קשים.
רצוי לא לתכנן להתחיל דברים חדשים.

תכניות שנראו מבטיחות בשבוע שעבד
עלולות לגרום לאכזבה השבוע. אבני-נגף
בלתי-צפויות יגרמו לכם
לעיכובים ושיבושים.
יתכן שתרגישו עצמכם
לחוצים בגלל שההתקדמות
נעצרה. אולם
בשבוע הבא -המצב
ישתנה לטובה וכל מה
שנראה כבלתי-אפשרי
להשבוע יוכל להת-
ו 2ב מ אי •
20ב׳ו ני
ממש. ה״ 29 וה-סב ל-
חודש אינם מתאימים
לחתימה על עיסקות חדשות או להתחלה
של פרוייקטים. שימו לב לבני ו זל עקרב.

בעבודה -משגעת ׳ותו נוקשה, בכספי -
איו מקום לדאגה. בלימודים -תוצאות טובות
בבחימת, באהבה—צפויים קשיים אובייקטיביים
זמן הוא מאפשר להם למצוא פתרונות והמ צאות,
המעוררים את התנגדות הסביבה.
אולם השנה, הסובלים העיקריים יהיו
אלה שנולדו בסוף מזל דלי. אלה שנולדו
בתחילת המזל כבר משתחררים מעיקר
הקשיים ויוכלו להנות מהרגשה יותר טובה
ומשנה יותר מבטיחה. מה שיביא את השי פור
העיקרי לכל הדליים זהו כוכב יופיטר,
שייכנס בפברואר 1985 למזל דלי. כוכב זה
נקרא ״המיטיב הגדול״ וכשהוא מופיע, ה דברים
נראים אחרת. נפתחות אפשרויות
חדשות. נישואין עולים על הפרק, לפעמים
נוסף ילד למשפחה. קונים דירה, נוסעים
לחו״ל, מתחילים ללמוד, או משנים מקום-
עבודה ונהנים מהקידום ומהשכר שבצידו.
כל זה כאשר יופיטר שוהה במקום שלא
מוקרן רע.
הזכרנו גם את השליט העיקרי של בני דלי
כוכב אוראנוס, שהוא זה שבכל זאת יעזורלהם השנה לבצע מהפכות ושינויים.
איך תיראה שנת !1985

יות שהתעוררו. בקיצור, אפשר לומר שבשנת
1985 תהיינה הרבה יותר הזדמנויות
לקידום. שיפוט נכון ויחסים טובים עם
הסביבה, עשויים אף להביא לניצול האפש רויות.
כספים בנושא
זה המצב לא נראה רע. רעיונות
חדשים, סבלנות ובניה איטית וזהירה של
תכנית חדשה, יביאו לשיפור משמעותי של
מצבם הכלכלי. רעיונות מפתיעים וטובים
יבריקו לפתע, אך ביצועם ידרוש סודיות
ותכנון זהיר ומדויק. לא נראה שענייני
כספים יהוו מקור לדאגה בשנת - 1985
ולמרות המצב הכלכלי במדינה, בני מזל דלי
יוכלו לצאת מזה בשלום.

מגורים
זו לו השנה המתאימה ביותר לחשוב על
קנית דירה, שיפוץ או שינוי מקום המגורים.
מי שחושב למכור או לקנות בית, ייתקל
בקשיים רבים ובסופו של דבר לא ישתלם לו
מבחינה כספית. מקום־מגורים חדש יכול
להביא לאכזבה ורצוי להמתין לפחות לסתיו
.1985

בנושא זה כבר הזכרנו את הקשיים
וההגבלות. בשטח המקצועי עדיין אי״אפשר
יהיה לתמרן ולשנות. בני המזל יצטרכו
להתרגל למשמעת יותר נוקשה. הכניעה
שכל כף זרה להם, תהיה חשובה. התנהגות
חריגה ועצמאית מדי עלולה להביא לתוצאות
קשות. אולי אף לפיטורים ממקום-
העבודה. אלה שימשיכו בשיגרה, ישקיעו
מאמצים ויהיו אחראים, יזכו, עוד השנה,
לקטוף את הפירות. קידום מפתיע עשוי
לבוא דווקא ממקום לא צפוי. יש להיות
מאוד זהירים ולבדוק היטב כל הצעה שתו צע.
בני
מזל דלי מוכרים כאנשים חרוצים,
שאת מיטב זמנם ומירצם מוכנים להשקיע
בעבודה, אולם הם מוכרחים לעבוד במקום
שבו יהיה להם די עניין ויכולת להשתמש
בכישוריהם. עבודה, שבה לא קורה דבר
חדש, אינה מתאימה להם. לעיתים קרובות
יזמינו לעצמם את הקשיים, רק כדי שיוכלו
לפתור בדרכם המקורית והמהירה את הבע

קל לתאר את מה שעומד להתרחש

השנה. מצד אחד, בני מזל דלי שעדיין
פנויים, יהיו מאוד מבוקשים על-ידי המין
השני. חברויות חדשות יתחילו -והפעם
יהיה להם אופי יותר רציני. שני הצדדים
ישאפו לבנות קשר חזק לטווח ארוך. אולם,
למרות ההיכרויות הרבות ושפע המועמדים,
או המועמדות, יווצרו קשיים אובייקטיבים.
הפעם, התנאים החיצוניים יפריעו ליצור
קשר פשוט וללא סיבובים. התקשרויות
קודמות, מרחק גיאוגרפי או עיסוק שתופס
את מירב הזמן, כל אלה יפריעו ליצירת קשר
פשוט ללא סיבוכים. חלק מבני המזל בכל
זאת יצליחו להתגבר על הבעיות ויוכלו
אפילו להינשא.
באשר לבני דלי שכבר נשואים. אלה יעמדו
השנה בפני מיבחנים לא קלים. אמיתות
שהוסתרו עד עכשיו -יצאו לאור. כמו כן,
יחסים מעורערים, שאינם מספקים, עלולים
להגיע לסיומם. השנה זו תהיה שנה של
חשבון־נפש לזוגות שחייהם מתנהלים בצו רה
משובשת. אלה שכן מסתדרים ביניהם,
עשויים להרחיב את המשפחה ויוכלו לצפות
תוספת מהנה.

בעיות פיננסיות שוב מטרידות אתכם.
השבוע תרגישו שכל מה שאתם מנסים אינו
מקדם א ת המצב. רצוי
להמתין כשבוע ולא
להתעקש לשנות דבר.
.בני משפחה דווקא גדר.מים
לקשיים לא מעטים;
בעיקר בגלל ש באים
בדרישות ותבי עות
בזמן הפחות מתו:
1 2יוני -
אים לכם. אל ה שעדיין
20 ביו לי
לא מצאו לעצמם בני
זוג, יוכלו ליהנות בעיקר
מה־ ,23ה־ 24 וה־ 25 לחודש. רצוי לצאת
ולהפגש עם כמה שיותר ידידים קרובים.

מספר דברים עשויים לשפר. השבוע. את
מצב-הרוח. בתחום הקאריירה יוצעו הצעות
מעניינות. ב״ 23 וב״24
לחודש אתם נוטים
לחלות. ייתכן שתיאלצו
להישאר בבית ולשכב.
על-כל-פגים, רצוי לנוח
ולא לקחת על עצמכם
יותר מדי. ה־ 26 וה״27
יהיו הרבה יותר נעי מים,
תרגישו טוב ותי הנו
מהצלחות בשטח
הרומנטי. בני מזל טלה.
או דלי, יפתיעו אתכם לטובה. אלה שמגדלים
חיות-בית, יצטרכו להשגיח עליהן.

בתקופה זו אתם נוטים להזניח את עצמכם
וזאת דווקא כשאתם רגישים יותר מתמיד
וסובלים ממחלות שונות
ומשונות. נראה שהחודש
הקרוב יהיה עמוס
לחלוטין בעבודה. תפ קידים
נוספים יוטלו
עליכם. וקשה יהיה לכם
לסרב לקבלם. חשוב
לגשת לבדיקה ולהרבות
במנוחה. אורחים יגיעו
לביקור לא״צפוי -וזה
יוסיף לעייפות ולעומס.
רצוי שתבקשו עזרה ולא תבצעו את כל
העבודה בעצמכם. השטח הרומנטי מבטיח.

השבוע תרגישו די מבולבלים. עדיין ענייני
דיור מעסיקים אתכם. לא כדאי להתעקש
על מה שלא הולך או על
דברים שמתעכבים. מה
שלא יסתדר השבוע,
יתסדר בשבוע הבא.
ענייני כספים מקשים
עליכם. עניינים ישנים,
הלוואות שלקחתם, או
הוצאות לא״מתוכננות
שוב ידלדלו את התק-
יהיה . 8 8 0 1 ,
ציב. גס בשטח זח
יותז־ קל בעוד ימים
ספורים. בחיי-הרגש עליכם להחליט החלטה
חשובה ביותר. לטובה וגם לרעה.

בתקופה זו שוב תמצאו א ת עצמכם מסוגרים
בבית בגלל סיבות רבות. בני משפחה יהיו
זקוקים לעזרתכם. ומצב
הבריאות שלכם ידרוש
מכם לנוח ולרכז את
עיקר העיסוקים לשטח
הבית. בשטח הרומנטי
צפויות הצלחות. אהבות
ממבט ראשון. וכן התלהבות
עצומה למין
השני. אלה שנולדו בתחילת
העקרב. יחושו
בקשיים בעיקר מה־27
עד ה״ 1לחודש הבא. ב״ 27 לחודש בדאי
לנהל שיחות. וגם ראיונות בענייני עבודה.

בתקופה זו תמצאו את עצמכם בנסיעות
ובכלל בתגועה. פגישות עם ידידים יביאו
לדעימות חדשים בקשר
לעבודה. הזדמנויות לעבודה,
הקשורה בהר בה
דיבור או כתיבה,
יעזרו לכם לממש חלום
ישן. גם למי שקשור
לאמנות, תקופה זו מ אפשרת
לו לבטא את
כל הרעיונות החדשים !6₪323££121
בצורה טובה. חיי-הח-
ברה יהיו נעימים, בעיקר
מה־ 27 לחודש. בשטח האהבה קשה
למצוא את הדרך. שימרו על סודיות.

בתחילת השבוע תהיו מוטרדים מבעיות
הקשורות בתחום המקצועי כל ההבטחות.
שהובטחו לכם; אינן
מתקיימות. קשה יהיה
להאשים מישהו. מאחר
ויאשימו אתכם בפרשנות
ל א נכונה של
הדברים. בין ה־ 23ל־25
לחודש תוכלו ליהנות
מנסיעות ומפגישות מקז
2בדצמבר -
ריות. קשרים ידידותיים
$ו בי סאו־הופכים
להיות בעלי
משמעות שונה וחשובה
יותר. ב־ 26 וב־ 27 לחודש יש נטיה לסבול
מבעיות בריאות. ובעיקר מבאבי-ראש.

השבוע תצטרכו להתכונן לתיסכולים, בגלל
תכניות שלא התממשו. לחץ בעבודה אינו
מאפשר לכם לנהל את
העניינים בצורה היעילה
ביותר. הצעות
המוצעות לכם בין ה-נ2
ל־ 25 לחודש עשויות
להיות מלהיבות. רצו*
להמתין ולא להשיב
תשובה מחייבת. שבוע
לאחר מכן -התמונה
תיראה שונה לחלוטין.
הפתעה בשטח הפיננסי
צפויה השבוע. זה יבוא ממקור לא צפוי.
בשטח הרומנטי סיכוי לפגישות מקריות.

הזדמנויות חדשות נפתחות בפניכם. בבל תחום
שבו א תם מעוניינים. תוכלו להפעיל את
הקסם שלכם ולהשיג
כמעט הכל. בני המין
השני נמשכים אליכם.
ייתכן שלא מראים זאת
בגלוי. הפעם יהיה עליכם
לקחת א ת היוזמה.
מה־ 23 לחודש ועד ו ד25
בו. הקפידו להימצא
במקומות חדשים. נסיעות.
רצוי לדחות ב״28
או ב־ 29 לחודש. תקלות
ובעיות עלולות להביא לחרטה והתוצאות
יורגשו עוד זמן רב. בשטח העבודה היזהרו.

עסדה

11(10

נסיעות כאן צפויות דווקא הפתעות נעימות, שכן
גם מי שלא מתכנן כל נסיעה לחו״ל, יופתע
משפע ההזדמנויות שתהיינה לו השנה.
רבים מבני המזל ימצאו את עצמם נוסעים,
מבלים ונהנים מנסיעה לארץ אחרת. גם
בנושא הלימודים המצב נראה טוב. מי
שיתחיל ללמוד השנה, או מי שממשיך בלי מודיו,
יוכל ליהנות מהישגים מרשימים.
התפיסה תהיה יותר מהירה, כושר הריכוז
ישתפר, ובעיקר הרבה מזל בבחינות, יביא
לתוצאות טובות ביותר.

ומה שבינו לבינה

הינה כמה מתכונים, פרי־יצירתו של השף־קונדיטור, ברוך שרמן.

תות ב שוקולד
במלונות הילטון ברחבי הארץ, נערך עכשיו חודש התות (שדה) .זה,
שעוד לא ראיתם תותים בשווקים, זה בגלל שבמחירים של היום רק
הילטון יכול לקנות אותם. אבל עוד מעט הם יגיעו בהמוניהם, גדולים
ואדומים ומתוקים, ואני לא רוצה שנתפס בלתי־מוכנים.
ברור לי שלא כל אחד/אחת(למדתי משהו) יכול להגיע בסתם יום של
חול למלון הילטון, כדי לטעום את מיטב מטעמי־התות ולקבל את
המירשמים מהשף־קונדיטור הראשי.
אז בשביל העבודה השחורה הזאת, אני פה!
יופי. גמרתם לצחוק? גמרתם להשמיץ? תדעו לכם שבשבילי לטעום
עוגות, זה עונש. רק שדין־התנועה הוא דין־התנועה ועשיתי את זה למען
העם הכי לקקן בעולם.

תותים גדולים, רחוצים ומיובשים (כולל העלה אם יש); 100 גרם
שוקולד; 2כפות שמן.
ממיסים את השוקולד בתוך סיר שמונח על סיר עם מים רותחים. תוך
כדי בחישה מוסיפים לשוקולד את השמן וממשיכים לערבב. כשהכל הפך
לנוזלי, טובלים כל תות לחוד רק עד החצי שלו, ושמים אותו לייבוש על
נייר־פרגמנט.
אגב, אותו הדבר אפשר לעשות עם שוקולד לבן.

תות בסוכר
תותים רחוצים ולא מיובשים; סוכר; צבע־מאכל.
מערבבים בכוסית סוכר, טיפה של צבע־מאכל(השף ממליץ על ירוק).
טובלים את התותים הרטובים בתוך הסוכר ומוציאים. מייבשים על נייר.

ועכשיו העוגה. זה לא פשוט, אבל מביני דבר אומרים שזה מאוד כדאי.
החומרים 750 :גרם גבינה לבנה כחושה; חצי כוס סוכר, מיץ מ־3
תפוזים: גרירת לימון ותפוז; תמצית וניל; 3חלמונים; חצי ליטר שמנת; 20
גרם ג׳לטין מומס במים חמים; עוגת־ספוג בעובי 2סנטימטר; חצי קילו
תות־שדה; חצי חבילה ג׳לי תות מומס ב־ 3/4כמות הנוזלים המצויינת על
העטיפה.
.1מערבבים היטב את הגבינה, הסוכר, המיץ, גרירת הלימון והתפוז,
תמצית וניל והחלמונים.
.2מקציפים את השמנת לקצף קשה.
.3ממיסים את הג׳לטין ומוסיפים לתערובת הגבינה. לבסוף מוסיפים
את השמנת המוקצפת ומערבבים בתנועות קלות.
.4בתבנית מס׳ 26 מניחים את עוגת־הספוג הדקה. מפזרים עליה רבעי
תות ויוצקים את העיסה על העוגה. מניחים בהקפאה למשך כשעה ולאחר
מכן במקרר. מוציאים מהמקרר, ומסדרים תות״שרה בצורה יפה על העוגה.
מצפים הכל בג׳לי תות ומעטרים באגוזים קצוצים וקלויים.
יש אנשים שתוך חצי שעה עושים עוגה כזאת. אני, אישית, אחכה
לחופש הגדול ואז ניגש לעבודה.

ערב שקט בבית. רק הוא ואני.
מלפנינו הטלוויזיה, מאחורינו התנור.
הילדים מזמן ישנים, הטלפון שותק והקולות
היחידים הם של רם עברון ושל אורחיו בזה ^
הזמן. שנינו מתים לקפה, אבל אף אחר לא יגיד
את זה ראשון, כי מי שאומר, הוא שעושה ואף
אחד לא רוצה להפסיד את התוכנית. בסוף הוא
נשבר, אבל לא בלי תנאים .״יש משהו עם
הקפה?״ הוא שואל. אני יודעת שאין כלום בבית.
שני שואבי־המזון עשו נקיון כללי לפני שהלכו
לישון. ואם אין כלום עם הקפה, אז למה שהוא
יקום ואני אשאר לשבת?
אחת־עשרה בלילה. שני אנשים מבוגרים
שמתים למשהו טוב, אבל מתעצלים להרים את
התחת מעל הספה הנוחה. פתאום ציל־צול
בדלת. אני ניגשת. בחור שחרחר
דוחף לי חבילה ליד ואומר שלום. מה 1י
זה, מי זה, מי אתה, אני צועקת אחריו, ך ן
אבל הוא כבר נעלם. קונסיליום קטן ^ 1
בקשר לתוכן החבילה ואם כדאי לפי
תוח אותה לבד או להזעיק את הרובוט
המשטרתי. הסתבר שהסקרנות חזקה
יותר מהחיים ואנחנו קורעים את הנייר החום,
העוטף את החבילה, ומגלים קופסת קרואסונים
תוצרת מעדנות. השמחה שהשתלטה על הבית
יכולה להתחרות בכבוד בשמחת טבועים בים
למראה אוניה מתקרבת.

ברעזר א בעתרית נסעתי לעתלית. לא, לא גרופר, בעניין האתיופים
דווקא. חשבתי לדבר עם אתיופי שהוא
עולה ישן על איך הוא נקלט בארץ ואיך זה נראה
לו אחרי ארבע שנים.
למנהל מרכז־הקליטה לא היה אישור שאני
אראיין את האיש, למרות שלכמה וכמה חשובי־סוכנות
בערים אחרות דווקא היה אישור כזה.
אחרי שהמנהל קצת צעק עלי ואחר־כך פיצה
אותי עם נס־קפה ועוגיות, הוא טילפן לירושלים,
שטילפנו לתל־אביב, שטילפנו לחיפה, שיטלפנו
לעתלית. אבל לא יצא מזה כלום, חוץ מחשבון־
טלפון שמן. אחרי שעה של אני שותה קפה והוא
מטלפן, יצאתי משם והחלטתי שלא אתן לסוכנות
היהודית, על 800 מחלקותיה, לדכא אותי
ולקלקל לי את היום. חברתי, שנסעה יחד איתי,
נכנסה לדיכאון עמוק ובשום אופן לא יכולתי
להוציא אותה מזה, אז קראתי לתגבורת. חברה,
שגרה בעין־הוד, פגשה אותנו על הדרך וביחד
החלטנו שצריך לעשות משהו מאוד משמח. לא
ראינו שום חנות־שמלות בסביבה, אז בתור פרס-
נחמה התחלנו לחפש מסעדה. מישהו סיפר על
המסעדה שעל־יד תחנת־הרכבת, אבל פעם כבר
היינו שם ואנחנו שלושתנו, על העקבים הגבוהים
והליפסטיק, חיפשנו הרפתקה חדשה.
בסוף הגענו למסעדה שנראית כמו כל המסעדות
הכי־מוזנחות בלבאנט. שולחות־פורמאיקה
וכסאות־פורמאיקה וקירות צבועים בצבע־שמן
עם קישוטים. שלושתנו עשינו פרצוף מאור
לא־מרוצה, אבל בדיוק אז הגיע בעל־הבית והיה
לו חיוך חם ונעים והוא שאל אם להדליק לנו את
התנור. מי שמציע לי תנור בחורף, כובש את ליבי
לנצח, אז נשארנו. הזמנו דגי־מושט ואיזה סלט.
עשר דקות של פיטפוטי־נשים, שזה אחד הכיפים
הגדולים בעולם, והאוכל הגיע. צלחת של סלט-
חסה וצלחת של חצילים מטוגנים, צלחת של
פלפלים בשמן וחומץ וצלחת של סלט־כרוב.
סלט־ירקות בשמן־זית ולימון, חצילים כבושים,
סלט־עגבניות חריף מאוד וכמה פילפלים חריפים
מטוגנים, פיתות חמות, בקבוק בירה ושלוש
פעמים תה עם נענע. על־יד כל זה שלוש צלחות,
כשעל כל אחת מהן דג מושט מטוגן, כזה
מתפוצץ מבחוץ ורך ועסיסי מבפנים. על־יד כל
מושט נחו להם. בתור מחזיקי־מפתחות אולי. שנדגים
קטנים מטוגנים. בעלי טעם אחר.
שלוש העדינות עם העקבים הגבוהים. עם
הליפסטיק והעגילים, התנפלו על האוכל בעזרת
הפיתות והידיים וחיסלו אותו כמו להקת־ארבה
רעבה. החשבון לשלושתנו ביחד 13.500 שקל.
איפה זה? אצל הדייג יעקב בן־עזרא, ברחוב הזית
.71 עתלית.
נכון שנשארתי העיתונאית היחידה בארץ
שלא ראיינה אתיופי. אבל איזה ארוחה אכלתי
בגלל זה.

חשובה

עברו כמה ימים מאז. אין לי מושג מי שלח
את החבילה ולמה. אף אחד לא טילפן ולא
הסביר. הקרואסונים היו נהדרים והעיתוי עילאי.
תודה למי שצריך לקבל אותה.

או.קי. עכשיו לשים סוודר על הכתפיים
ולהתחיל לרוץ. את המשך הקטע תקראו כבר
בדרך. הכתובת היא רחוב פינסקר ,27 תל־אביב.
חנות לאני לא־יודעת־מה. קצת ספרי־בישול,
קצת ספרי־ילדים, קצת משחקים לגני־ילדים
וקצת ז׳קטים ג׳ינס. אבל זה כלום. על זה לא
הייתי מודיעה לכם בכלל.
מה שיש שם ואני עוד לא ראיתי באף מקום
אחר בארץ, זה תבניות מטורפות לעוגות בכל
מיני צורות, תבניות לעשיית סוכריות ומרציפנים
ותבניות לעשיית סופרמן, דונאלד דאק וחבריהם.
מיגזרות־נייר לקישוט־עוגות ועוד המון
דברים שאני תמיר סוחבת איתי מחו״ל ומרגישה
מיוחדת. תבנית מפלסטיק שקוף לעשיית
סוכריות ושוקולדים(לשימוש חוזר) 1,600 שקל.
18 מיגזרות־נייר לקישוט־עוגות 1,800 שקל
וכו׳ וכו׳ ועוד המון כו״ליים.
למה אני אומרת לרוץ ולא ללכת? כי הם
הזמינו מלאי מוגבל וזה הולך ונגמר בעזרתי
האדיבה.

-.ההצלחה היא בלוף -י
(המשך מעמוד )8

הרע שלנו עם הדתיים יכול
להיות הרה־אסון. עוד נגיע
למצב של ״כלי חרות ומקי־י־־,
כסי שהיה כימי בן־גוריון:״
מרידור אמר שלדעתו צריך להגיע
לאיחוד מהיר עם הליברלים .״המצב
הפנימי בתוך הליברלים מאפשר התקדמות.
אבל צריך לנצלו עתה.״ אמר
מרירור ,״רוב חברי הסיעה בכנסת הם
באופוזיציה למודעי. אברהם שריר
ומשה ניסים מוכנים לאיחוד כבר
היום!״

לוי סבר שיש צורך בז־הירות־יתר
.״ההצבעה היום של
במה ליברלים מדליקה אורות
אדומים. הציבור שלנו הוא
מסורתי ביסודו. מנחם בגין
היטיב להבין זאת. אם נלד
לכיוון הליברלים האנטי־דתיים,
נפסיד את הבוחרים שלנו לש״ם
ואפילו לאהרון אבו־חצירא.״
כאן הוסיף רוני מילוא ״וגם
לכהנא:״ ונענה בהסכמה של
לוי.
רוני מילוא ודן מרידוד הביעו
ספק בכך שמיפלגת־העבודה
אמנם תקיים את הרוטאציה עם
שמיר. מילוא :״אין לי כמעט
ספק שפרם יילך לבחירות, או
יכונן קואליציה צרה, ובלבד
שלא יימסר השילטון לליכוד.״
שמיר העיר שאסור לומר זאת
לציבור. ההיפך הוא הנכון. יש
להדגיש את המחוייבות של
סרס לרוטאציה, ואת הוודאות

..נוס ירו
רבחיוות,
או ׳מנן קואליציה צוה, ובלבד
שהשלטון לא
״מסר לליכוד!״

השחקנים הסובייטי
הודו בשיחות
בוטיות, :אנחנו חצים
דבקו בתדאביב!,,
**רב יציאת מכבי תל־אביב לאנ־
^ טוו ר פן, לשני המישחקים נגד
צסק״א מוסקבה, הזמין העולם הזה
כתבת מונולוג משחקן־החיזוק של
מכבי, לי ג׳ונסון. לי בן ה־ ,27 המתנשא
ל־ 2.11 מטר, העניק כתבה דומה
לעיתון איטלקי, כאשר שיחק שם
בשנים האחרונות במדי נפולי.
ההימור של העולם הזה היה בול.
לי ג׳ונסון היה מן השחקנים החשובים
בשני המישחקים נגד הרוסים. ובלעדי
קווין מגי, שחקן־החיזוק הנוסף, שסבל
מפציעה בקרסולו ולא שיחק, קשה
לתאר את מכבי מצליחה כפי שעשתה
במישחקים באנטוורפן. ג׳ונסון קלט

— תצלומים
שליח ״העולם הזה״
באנטוורפן,
אליצור ראובני

25 כדורים חוזרים וקלע 49 נקודות
בשני המישחקים — מאזן מרשים מול
ענקי־כדורסל כטקאצ׳נקו ( )2.20 ופג־קרשקין

אבל שני המישחקים, ובעיקר
המישחק השני, לא היו רק של לי
ג׳ונסון. זו היתה מכבי תל־אביב
ה״ווינרית״ ,היודעת ללחום כשגבה אל
הקיר ולהפיק את מלוא יכולתה. זו
האלופה הנצחית של הכדורסל הישראלי,
המבליטה כבר כמעט עשור שלם
גרעין נוקשה ובלתי מתפורר, המורכב
מארבעה שחקנים המופיעים ביחד מן
:147 מיקי ברקוביץ, מוטי ארואסטי,
לו סילבר ואולסי פרי.
כל אחד והתרומה שלו — מיקי
ברקוביץ, הווירטואוז ומפיק־הנקודות,
נחשב לסמל המיסחרי של הקבוצה. לא
במיקרה אמר המאמן הסובייטי, אלכסנדר
גומלסקי, אחרי המישחק השני:

שהיא אומנם תתקיים. מרידוד
אמר בחיוך שהוא מסכים לומר•
זאת מטעמים טאקטיים, אבל
הוא סבור בביטחון מלא שיש
להתכונן למערכת־בחירות קשה,
שתתרכז בחוסר־האמינות
של פרס, שרימה את הליכוד
ומעל בהסכם.
לוי הסכים, אך העיר :״החזית שלנו
נגד מיפלגת־העבודה חייבת להיות
בנושא החברתי, ארץ־ישראל וגם בנושא
הדתי. בכל הנושאים האלה קשה
לנו עם הליברלים. זה שבני שליטא
משתולל כמו מטורף לא משנה את
העובדה שעל כמה מהם אי־אפשר לסמוך
בשום עניין״.
שמיר העיר שרוב הליברלים הוכיחו
את עצמם בשנים רבות של שותפות
נאמנה .״אל לנו לפגוע בחברים בשעה
קשה זו. אין לשכוח חברים כמו פינחס
גולדשטיין, משה ניסים או אפילו
מודעי, שהצביעו כפי שהצביעו גם
היום״.
לא היו החלטות, אבל הנימה
השלטת היתה מאבק מבוקר במערך,
נסיון למחות את הרושם שהישגי־ה־ממשלה
שייכים לפרס, ותחילת מסע־הסברה
בעניין הרוטאציה.
תוצאות הישיבה הזאת ניכרו בזירה
הפוליטית כבר בסוף השבוע, והם מצביעות
על כיוון היחסים בין מיפלגת־העבודה
לליכוד בעתיד הקרוב.

חיים ברעם

״מייקל ׳(מיקי) השתפר, לכן מכבי ניצחה.״
זאת, למרות שמיקי מעיד שתרומתו
המיקצועית לא עלתה על 60 אחוז
..מיכולתו; מוטי ארואסטי, המושמץ
הכמעט־קבוע, הוכיח שוב שהוא הלב
והנשמה של הקבוצה: לו סילבר, המוח
מאחורי ההצלחה במיגרש; ואילו אולסי
פרי, החייל שלא נס ליחו גם בגיל .34
במישחק השני חברו חמשת השחקנים
הללו, והפגינו במחצית הראשונה
יכולת מצויינת, שאולי חש
פה את ההחמצה הגדולה עד כה: מכבי
לא הציגה השנה את מלוא יכולתה. רק
במישחק זה נגד האלופה הסובייטית
התברר כי כאשר היא רוצה, היא מפגינה
מישחק מעולה, בפרט כשקווין
מגי לא שיחק במישחקים, וישב על
הספסל כשקרסולו נפוח, זכר למשחק
הדרבי באותו שבוע.

כמעט כל המדינה צפתה בשידורים
הישירים מאנטוורפן אך בניגוד לשנים
קודמות לא יצאה מהכלים. צעיר אחד
או שניים שקפצו לבריכה שליד עיריית
תל־אביב לא בישרו שום חגיגות
יוצאות־דופן, פרט לאותן שהתקיימו
באנטוורפן הקרה והמושלגת. טעמו
של ניצחון על רוסים בפעם הרביעית
אינו דומה לניצחון הראשון בווירטון,
ב־ 977ו, במיוחד שבינתיים היו גם
שלושה נצחונות של מוסקבה.
בשיחות פרטיות — ויש כאלה בין
השחקנים הסובייטים לישראלים —
! הודו המוסקבאים לא פעם שהיו רוצים
לבקר ולשחק בתל־אביב. גם מיקי
ברקוביץ וחבריו היו רוצים לשחק
.במוסקבה, שהיא אחד המקומות היחי־י
דים ברחבי העולם שבהם טרם שיחקו.
אך ההתאחדות האירופית מאפשרת

העולם הז ה 2473

מירוזמת גוג ומגוג

ד \ ליח 11| | 1המושבה הישראלית, שן
11 . 11111 #11 מנתה כמעט 4000 איש,
חוגגת את הנצחון שבדרך. משמאל: מיקי ברקוביץ

בקליעת ניתור אופיינית, כובש סל נוסף מעל ירמין ()4
וטרקנוב (מוסתר) ,כשמאחור נראה אולסי פרי.
במשחק השני זכה ברקוביץ לשבחים מפי גומלסקי.

ב דו רי חוז רי םוקרע 49נ קז דו ת

בכל פעם הלכתי לסותר
כבר בנסיעה בטקסי לנמל-ה-
תעופה בדגוריון, ביום שלישי ב־7
ורבע בבוקר. התרגשתי לקראת
רמישחקיס הצפויים נגד הרוסים.
כשהגעתי לנמל היו שם כבר
200־ 300 ישראלים שחיכו לטיסה
לאנטוורפן. מייד אחר כך. כשהגיע
למקום קוויו מגי — שצעד
בקושי. בעיקבות הפגיעה הקשה
בקרסולו בדרבי נגד הפועל תל־

אביב, כשהוא נועל נעל ספורט
ברגלו הפגועה ונעל רגילה ברגלו
השניה — ידעתי שהוא כבר לא
יוכל לשחק נגד הרוסים.
זה היה הרגע הקשה הראשון
שלי במסע הזה לבלגיה. חשבתי
כיצר נתגבר על הרוסים. כששחקן
ציר מצוייו כקודן מגי יאלץ לוותר
על המאבק.
בבואנו לאנטוורפן היו ישרא־

לו 1ד | 1ה ך> 1*111 1דרך מקורית מצאו שני ישראלים כדי להג־
1111 / 1111 111חות את נשותיהם היכן לחפש אותם על
המירקע. הם תלו סדין ענק וציינו היכן הם. מעניין אם איתרו אותם.
(המשך בעמוד )39
לצסק״א את הלוכסוס לבחור לעצמם
ארץ ניטרלית, למרות שגם נציגי
הכדורסל מספרד ואיטליה, המעורבים
במישחקים הללו, אינם מאושרים כל־כך
מן המיפגש הכפול, העשוי להקנות
יתרון לאחת מן הקבוצות, שתנצח
פעמיים(דבר שלא קרה עד כה).
ולאדימיר טקאצ׳נקו הענק (,2.20
150 קילוגרם) ,אוקראיני המכונה בצדק
הר־אדם, הטיל תמיד את חת־תו
על הכדורסלנים הישראליים. הוא
שיחק עד כה נגד נבחרת ישראל,
ותמיד היתה ידו על העליונה. העונה,
בשנתו הראשונה במדי צסק״א מוסקבה.
נחל הפסד ראשון לישראל.
במישחק הראשון, שבו נוצחה מכבי
,79:67 התברר כי טקאצ׳נקו הוא תופעה
שקשה מאוד להתגבר עליה. אך
כשבא המישחק השני, וטקאצ׳נקו היה

חסר־אונים מול ענקי מכבי. אולסי פרי
ולי ג׳ונסון — ובמידה רבה בזכות
שינוי טקטי שביצעו המאמנים הצעירים,
צבי שרף ומשה ויינקרנץ —
הוכח שוב, בפעם המי־יודע־כמה, שבס־פורט
הכל אפשרי, ושעם קצת מחשבה
ותושיה ניתן להתגבר על נתונים גופניים
עדיפים ולהגיע ל־.81:87
המאמנים הצעירים של מכבי שרף
( )33 וויינקרנץ ( )29 גברו במישחק
השני במאבק־המוחות על הצמד המבוגר
יותר, גומלסקי ( )61 וסליחוב (,)40
כשהצליחו להפיק את המסקנות המתבקשות
בעקבות המישחק הראשון.
״ההצגה חייבת להימשך״ אמר המאמן
צבי שרף לפני הארוחה החגיגית
שנערכה במלון, אחרי המישחק השני.
ואכן במכבי תל־אביב כבר חושבים
קדימה. אולי לעבר מישחק הגמר שיהיה
באתונה ב־ 4באפריל.

עזרה רוסית

למרות המאבקים המרים שניהלו הרוסים יה !
ישראלים בתוך 24 שעות, נותר סרגיי טרקנוב
ספורטאי למופת. כאן הוא עוזר למיקי ברקוביץ לקום, אחרי שהפילו.

לים בכל פינה ופינה. ההרגשה
היתה כאילו אנחנו נמצאים
במישחקים האולימפיים. הרעש
מסביב. הקהל הרב. העיתונאים
והצלמים שהיו במקום — כולם
היקשו עליי להתרכז לקראת
המישחק. לכן עליתי לחדרי במלון.
נעלתי אותו מבפג־ם •התחלתי
לחשוב על טקאצינקו: כ-צד
עוצרים את היצור הזה?
דעתי שבלעדי קורן תוטלעליי מעמסה כבדה. מישהו באילו
לחש באוזני מכבי נגד הענק הזד.
עם ה־ :2.20 להיות או לחדול!
כשהגענו לאולם. היו שם יש״
ראל־ס רבים. אשר יצרו אווירה
נהדרת ומלהיבה שכל קבוצה
מייהלת לעצמה במישהקי הוץ.
במו שתיארת• לעצמי. הענק
הזה. טקאצ׳נקו. אינו מסוגל לנתר.
למרות זאת הרגשת־ בד־שזזק
הראש־ון כאילו אג־ מנסה לקליע
מעל בניין גבוה. לא הצלחתי
לפגוע בסל. הכדור החטיא שוב
ושוב את החישוק. ובכל פיספוס
כזה הרגשת• בתור תוכי באילי מת.
הפסדנו !79:67 לא היה שום
דבר שיוכל לשנות את העובדה
הזו. אבל אמרתי לעצמי: מהר
נחסל אותם על בטוח: מאוהד יותר
באותו לילה של ההפסד. ערב
המשחק השני. השבתי ביחה עם
המאמן צב• שרף כיצד להקשות
על הענק ולשבש את צורת משחקו.
החלטנו להרחיק אות־ מן
הסל. על־ידי כר שאנסה לקליע
מבחוץ כשאני עם הפנים לסל.
למחרת האווירה היתה רצינית
ביותר. כולם היו מתורים. ידענו
שהפסד פירושו סוף הסיפור כגביע
אירופה, עבורי. כשחקן המשחק
רק בגביע אירופה. זו מכל קשל.
הרבה זמן לא השתי רצון בזל
לנצח. ואכן. המישהק שטף וממש
הלך לנו. כמו ששיחקנו עיר לפני
פגרת חג המולד. התבס־ס עם
טקאצ׳נקו פעל כמו בתיבנון. הוא
ה־ה מחוץ לתמונה. ואני הצלחתי
בקליעות החוץ. בל קליעה בול
החזירה לי את הביטחון. הריסים
אומנם איימי עליני בסיום. אבל
הנצהון היה שלנו מהרגע הראשון.

״ד־י־יי

| יורי סליחוב (מימין) ואלכסנדר גו!
מלסקי מתכננים את הקרב הראשון נגד
וכבי. גומלסקי מאוהב במיקי ברקוביץ, שאותו הוא מכנה ״מייקל״.

הרוסיים(

לועגים דלענק^,
שממש^־
טקאצ׳נקוואולסילפרי (מ,)8ט ה
ג׳וגסון(מס׳ )15

הגבוה מכל אחד מהם בעשרה סנטימטרים. במישחק
הראשון היה טקאצ׳נקו אחד הגיבורים של הרוסים,
בשני בבר לא איפשרו לו ג״ונסון ופרי חופש פעולה.

| ^ ךחךך *1 1 ״1 * 1הקרב העז שניהלו ולדמיר טקאצינקו וו
1 1.11 אולסי פרי התבטא היטב במישחק הראשון,
נאשר אולסי ספג מהלומה מזרועותיו הענקיות של האוקראיני ונפל.

ךךח 1ף האם זה אוהד ישראלי או סתם בלגי ז
1 - 1 * 181 מדהים הוא הדמיון בין היושב ביציע
ובין הענק טקאצ׳נקו. משמאל: החגיגה הגדולה

בבית־המלון אחרי המישחק: אלבס גלעדי (מימין)
משה (״כושי״ ) לוי (באמצע) ומוטי ארואסטי שרים,
כשמאחור שר גיזבר מכבי תל״אביב, אריה ברנוביץ.

של סיינה
מדברת אליו אנגלית, נמרחת עליו
בתענוג ובפינוק, מציגה אותו לפני
כולם ומתגאה בדדי החדש שלה.
אפילו הספרית שלה הכינה ארוחה
מפוארת לכבוד דרי של פנינה. חבריה
של פנינה מעולם העיתונות והזוהר
הוזמנו אחר כבוד להכיר את דדי היקר,
ולחצו את ידו ברטט ובחיוך. פנינה התראיינה
והצטלמה בטלוויזיה בגרמניה,
כשנסעה בפעם הראשונה לפגוש את
דדי. תמונותיהם, כשהם מתנשקים, גם

שהיה כורה־פחם. את חייו כילד,
במישפחה של שלושה ילדים, בילה
כנוצרי לכל דבר, בשכונה נוצרית. הוא
אפילו לא נימול כיהודי.
אחרי שעלו הנאצים לשילטון בגרמניה,
ניסו השילטונות לשכנע את
אביו של הלמוט לעזוב את מישפחתו
ולהסגיר אותה לגסטאפו. האב סירב
ונותר מחוסר־עבודה. הלמוט ואחיו
נשלחו לדודה.
המצב היה קשה. אחיו נשאר אצל

נג ע ם הואשונה: הסינור האישי המלא שר
אניח שר מינ ה וחננרום -סינוו שר
חונתקות, אהבות, חחונוח וסננוח בו חני תבר
הופיעו בכל העיתונים החשובים שם.
יש הוכחות — היא הביאה לארץ תיק
מפואר, ובו כל קיטעי־העיתועת,
מסודרים ומקוטלגים, וגם קסטה של
וידיאו, שבה היא מככבת, כשברקע
תיזמורת עירונית, וכל האנשים החשובים

הכל כבר נכתב ונאמר, אבל איש לא
טרח לשאול את פיו של דדי ולשמוע
ממנו את קורותיו.
דדי חגג חודש בארץ. השבוע נתן
ראיון בילעדי להעולם הזה.

ביית־מילה
והתוגה

מוצדס שחורה

טיבל סביב ביקורו של אביה

^ וא כבר היה בכל מקום, נפגש
1 1עם כל מי שהוא משהו, לחץ ידיהם
של עיתונאים, דוגמניות-־צמרת ונע-
רות־זוהר. הוא חייך, הצטלם והתנשק

של פנינה בארץ.

במרכזו עמדה מסיבה בהילטון, שם חגגו את יום
הולדתה ה״ .30 החודש היא הגשימה חלום נוטף שלה,
כשקיבלה מאביה כמתנת יום הולדת מכונית מרצדס.

בטלוויזיה ובכל העיתונים. אמרו
וסיפרו עליו דברים כאלה והפוכים
לגמרי. בחורה אלמונית מפתח־תיקווה
תובעת את אחותה לדין בגללו. פנינה

רוזנבלום, עונה לה בתביעה נגדית.
זהו הלמוט בנגה, אבא של פנינה רר
זנבלום, המכונה בפיה: י ¥ם ם \ /נ.*1
היא לוקחת אותו איתה לכל מקום,

ך* למוט מג ה פשוט מתאים
1 1להיות דדי. הוא בנוי לכך. הוא
נמוך־קומה, שמנמן ועגלגל, מחייך כל
הזמן חיוך של דדי טוב ואוהב. יש לו
עיניים צוחקות. הוא לא עושה חשבון
לשום דבר. הוא מתחבק עם כולם,
מקשקש עם כולם. הוא דדי של פנינה
רוזנבלום.
דדי הלמוט בנגה 57 נולד
בגרמניה לאם יהודיה ולאב נוצרי,

דודתו, הלמוט חזר הביתה ומצא שאביו
התגייס לצבא הגרמני עוד באותו היום,
ונשלח לשרת בחזית הסובייטית. הא־מא,
שנשארה עם שלושה ילדים קטנים
בבית, נתפסה. על־ידי הגסטאפו. היא
נשלחה למחנה־הריכוז דאכאו, הלמוט
נשלח למחנה של עבודת־כפיה ועבד
עבודת פרך בבתי־חרושת במשך שלוש
שנים. כשהגיעו האמריקאים וכבשו
את גרמניה, ניצלה אמו של הלמוט וגם
הוא עצמו. הוא היה אז מזה־רעב, רזה,
מלוכלך ומלא־כינים. הוא זוכר שריססו
אותו בדי־די־טי מייד אחרי השיחרור.
זמן קצר אחרי־כן עלה לישראל,
שהה תקופה מסויימת במחנה־מעבר
ומשם נשלח לקיבוץ. אין הוא זוכר את
שמו. אחר־כך התגייס לצה״ל ושירת
כחודש בבסיס סרפנד (היום צריפץ•
במרכז הארץ. אז, כמו עכשיו, הוא אהב
נשים, ונהג לבלות בכל פעם עם מישהי
אחרת.
בצבא עבר הלמוט את טקס ברית־המילה,
ונעשה יהודי כשר.
אחת הבחורות שהכיר בזמן שירותו
הצבאי התאהבה בו, והוא בה. מישפה־תה
לקחה אותו וערכה לו טקם־נישר
אין .״אני לא ידעתי שאני מתחתן,״
אומר היום הלמוט, כשפנינה יושבת
לידו ותולה בו עיניים אוהבות ומז־
.הירות .״הם עשו טקס ושמו טבעת על
יד שמאל. אצלנו בגרמניה, כששמים
טבעת על יד שמאל זוהי טבעת־אירו־סין.
כאן פשוט חיתנו אותי.״
לימים, כשהכיר את תיקווה, אמא
של פנינה, ורצה להתחתן איתה, גילה
שהוא נשוי .״לא ידעתי שאשתי הראשונה
היתה בהריון. רק עכשיו גיליתי
את זה. אני הייתי איתה בסך־הכל כמה
חודשים!״

שהיא פגעה

״ ס 0ך 1ן בתמונח מימין נראית לילי, אחותה הצעירה של
1 1 .1 1 1 1 .פנינה, גרושה ואס לילדה. לילי המושיטה
תצלום את ידה לאביה, כשפנינה צופה בהם עובדת בנית״חולים

כמזכירה רפואית. גס היא קיבלה השבוע מכונית שהוזמנה עבורה כמתנה
מאביה, אותו היא הכירה לראשונה רק החודש. משמאל נראית פרידה
מנשה, אם לשישה ילדים, שתבעה השבוע מפנינה 10 מיליון שקל.

ף אז פגש הלמוט את תיקווה.
1״תיקווה היתה אשה יפה ושקטה.
היא גם היתה בתולה. אמא שלה שמרה
עליה עד החתונה, ולא נתנה לה לצאת
מהבית לפני שתהיה לה טבעת על היד.
נו, אז התחתנו. לדבר איתה לא יכולתי,
היא ידעה רק עברית ועיראקית. חמותי,
אמא שלה, דיברה רק עיראקית,
ואני דיברתי גרמנית. אז איכשהו הסתדרנו
בידיים,״ הוא אומר בחיוך שובב.
הלמוט ותיקווה גרו בפתח״תיקווה
עם החמות, שדיברה רק עיראקית
והתערבה בחייהם ללא גבול. הוא,
לדבריו, לא יכול היה לסבול את זה.
חמותו לא נתנה לו רגע אחד של שקט.
היא היתה מקללת אותו בערבית
וצועקת עליו.

\ 1ן ט \ 1תיקווה, אמה של פני-
11/111 נה, כפי שהיא נשמרה
מתמונה שצולמה פעם במעברה.

מאמה של פנינה. הוא אהב מאוד
לבשל, ויום אחד, יום של סתיו אחרי
גשם, יצא מן הבית והלך לאסוף
פטריות לארוחת־צהריים. ממש כמו
באגרות. וכמו בסיפורי האחים גרים,
בעודו הולך ביער, אוסף פיטריות
להנאתו וחולם על הסיר המהביל ועל
הארוחה הטעימה שיבשל, הוא הרים
את עיניו ונתקל לתדהמתו בלוע של
רובה. מאחורי הרובה עמד לגיונר
ירדני, שהביט בו בזעם. מכאן ההמשך
היה מחריד, וכלל לא היו מעורבות בו
נשים.
הלמוט נלקח לעמאן. הוא היה
לבוש בטרנינג, ולא היו עליו כל
תעודות. למזלו שיחק את הגרמני הזר,
ולא אמר לירדנים שהוא ישראלי. הם
בכל זאת היו בטוחים שהוא מרגל
ישראלי, שניסה לחדור לתחומם,
וחקרו אותו ארוכות וקשות, במיוחד
כשגילו שהוא נימול.
הוא ניסה להסביר להם שהיה לו
סיפיליס, ושהחתיכה פשוט נפלה
מהמחלה. הם, כמובן, לא האמינו לו,
ולקחו אותו לסידרה של עינויים

ע 11111ע י התמונה השמ יי ה אצל פרידה׳ שבה
11 1111111 נראית אמה עם אביה. תמונה זאת
עומדת להיות מוצגת כמוצג בתביעה שלה נגד פנינה•

ע 111הדי פנינה עם תיקווה, אמה, שהאב
1 1111111 היה הגבר היחיד בחייה. היא
התגוררה 14 שנה בצריף יחד עם בתה פנינה.

שאלות על הדת, כדי להיות בטוח
שהוא אינו משקר.
״מכיוון שגדלתי כמו נוצרי,״ הוא
מספר ומחייך בערמומיות ,״ידעתי את
כל התפילות והמינהגים, והצלחתי
לשכנע אותם שאני נוצרי פרוטסטנטי.״
הוא סיפר לקצין, עבדאללה
שמו, שיש לו אח בגרמניה (אותו אח
שנשלח ביחד איתו לדודה, כשהיה ילד,
ומאז לא ראה אותו ).הקצין איפשר לו
לשוח מיכתב לאחיו בגרמניה.

חגיגה לעיני המצלמה:גן י״גדי-גג

את הפגישה עם אביה. הוא דאג להביא תיזמורת שקיבלה אותה בכניסה.

הוא ניסה להתפרנס בכל מיני
מיקצועות. היתה אף תקופה שניסה
להיות אמרגן, ורצה לעשות תוכנית עם
שושנה דמארי .״זה כבר היה יותר מדי
בשביל חמותי, והיא פשוט יצאה מעד
רה. אז יום אחד פשוט קמתי ועזבתי את
הבית. פנינה היתה אז בת שנה. אני
זוכר, כשהיא נולדה היה לנו ויכוח איר
לקרוא לה. אני רציתי לקרוא לה אידה,
או יהודית, על שם אמא שלי. תיקווה
רצתה לקרוא לה על שם אמא שלה,
לולו, שזה פנינה, וכך קראו לה לבסוף.״
הוא עזב את הבית ולא ידע שתיק־ווה,
אשתו, נמצאת בחודש השלישי
להריונה. רק עכשיו, כשנמצא מחדש,
גילה שיש לו עוד בת, לילי, אחותה
הקטנה של פנינה.
הלמוט המשיך להתהולל ועבר
מבחורה לבחורה. לא היה לו בית מסודר
משלו, ולא עבודה מסודרת. והוא
נהג לגור בכל פעם אצל אהובה אחרת.
יום אחד ׳ הגיע לירושלים, שוב
בעיקבות אשה, ועבר לגור אצלה. זה
היה ב־ ,1957 שנתיים אחרי שהתגרש
*6550896588159691

קשים. לדבריו, מרחו על גופו דבש,
והכניסו אותו לחדר מלא נמלים.
״מאז אני סובל מהלב, ועד היום אני
מוכר בגרמניה כנכה ב־ 80 אחוז. יש לי
זכות לבן־לוויה קבוע, שיקבל משכורת
מממשלת גרמניה. אני לא שומע באוזן
אחת, והאף שלי שבור.״
הלמוט נכלא בבית־הסוהר בעמאן,
אחרי שנשפט ונדון למוות, באגף
הנידונים למוות, והיה בטוח שבכל יום
יגיע סופו בעמוד־התליה. הוא היה
לבוש בחליפה אדומה של העומדים
למות, והסוף נראה מר וקרוב.
במשך ארבע השנים ששהה בכלא
בעמאן למד לדבר ערבית, והיה משוחח
עם השומר שלו, שהיה האדם היחידי
שראה.
יום אחד, כמו בסיפורים, הגיע קצין
חדש לבית־הסוהר. הוא ניגש להלמוט
ושאל אותו אם הוא פרוטסטנטי. הל־מוט
לא היסס, וענה מייד תשובה
חיובית. הקצין הודיע לו שהוא יקח
אותו לכומר, ויתן לו להתפלל בכל יום
ראשון בכנסיה, הוא גם שאל אותו

^ ,הבת שלד
גהדגהר
ן * אח, שבדרך מפתיעה זו נודע
1 1לו כי אחיו עדיין בחיים, הפעיל
מייד את ממשלת־גרמניר״ זו שלחה
להלמוט את השגריר שלה בעמאן,ותוך
זמן קצר הוא שוחרר מן הכלא, קיבל
בגדים חדשים ונסע לגרמניה במרס
•,1961 אחרי ארבע שנים קשות
וחסרות־תיקווה בכלא הירדני.
הוא מאוד רצה לחזור לישראל, אבל
לא עבר זמן רב והוא הכיר בגרמניה
אשה יפה בשם אושי, נוצריה, שנכנסה
(המשך בעמוד )50

אושי, נוצריה, שאותה הכיר האב
כשחזר מבית־הסוהר הירדני, שם הוא
בילה ארבע שנים. היא צעירה ממנו ב־ 15 שנה וגבוהה ממנו ב־ 25ס״מ.

האשה המנחית

ך ן 1 1ן ק 0ווןוי אחד החוגגים במסיבה
/ . 1 /1 1 1 111111 בגרמניה היה הרברט בנגה,
אחיו של האב (בתמונה משמאל) ,שהציל אותו

אחרי שטרח לדווח לשגרירות הגרמנית על מציאת
האח בבית״סוהר ירדני. בנגה נעצר בירושלים ב־
,1957 כאשר עבר את הגבול כשהוא מלקט פטריות.

כשהצרות מתחילות, אז אין להן סוף.
אתם בטח זוכרים את אברהם ראד (,)60
המיליונר הפרסי? אולי השם ראד אינו אומר לכם
כלום, אבל אם אני אזכיר לכם את הבית הלבן(זה
שבסביון, לא, זה שבוושינגטון, המחקה אותו),
אתם בטח תזכרו שהוא היה בעליו ובונהו.
אז לפני זמן לא־רב רצה אותו עולה־פרס בשם
ראד למכור את הבית, שהיה שווה לפחות שלושה
מיליון דולר. הוא ניסה למכור אותו במשך תקופה
ארוכה, ולא מצא קונה מתאים: בכל אופן לא מצא
קונה עם סכום מתאים. לבסוף נאלץ למכור את
אניבה השפיץ שלי הגיע אליי השבוע בריצה, כולו
נרגש ומתנשף, ובפיו שוב סיפור על אניבה,
אולסי פרי ותמי בן־עמי. הבחור פשוט
התאהב לו בשתי הדוגמניות היפהפיות, ולא זז
מפתח־ביתן.
והנה הסיפור החם שהיה בפיו, אחרי שבפעם
הקודמת הזהרתי אותו שלא יזכיר את שמותיהם
אלא אם כן יש לו סיפור מפוצץ. אז יש לו:
״ביום השלישי שעבר אני עומד לתומי ליד
הבית של אולסי פרי(שזה גם ליד הבית של תמי
בן־עמי, כי הם שכנים) ומחכה שיקרה משהו.
ופיתאום, כמו בחלום, אני רואה מונית מגיעה
ועוצרת בדיוק ליד פתח הבית.
״מן המונית יוצא זוג רגליים שחורות, ארוכות־ארוכות,
ואחריהן גוף משגע. אני משפשף את
עיניי שוב, ושוב לא מאמין. הבחורה היא אניבה
פרי, והיא עולה בדיוק לדירתו של אולסי.
״המונית חיכתה למטה, הבן הקטן של אניבה
חיכה במונית. אחרי כמה דקות יורדת אניבה מן
הדירה, כשהיא נושאת בשתי ידיה מיזוודות
גדולות.
״אני הייתי בהלם, אבל אירגנתי את עצמי,
ניגשתי אליה בזהירות ושאלתי אותה: מה קרה?
עבודה ביום ראשון שעבר נערכה פתיחה חגיגית של
בית־ספר לדוגמניות. הכל היה מוכן. כל האורחים
הגיעו, העיתונאים באו כדי לסקר, אבל השחקנית
הראשית בפתיחה לא היתה.
חני פרי, שאמורה להיות המורה הראשית
בבית־הספר, לא באה לפתיחה. הלשונות הרעות
כבר התחילו ללחוש ולבחוש, הרכילויות כבר
פרחו בעיר: מה קרה לחני פרי? למה היא לא באה?
אניבה מטפלת במיזוודות, מטפלת בתום
היא הסתכלה עליי בזילזול(אני לא אשכח לה את
זה) ואמרה: אני נוסעת לארצות־הברית. אמא שלי
צריכה לעבור ניתוח־לב־פתוח. .
״היא נכנסה למונית ונסעה ישר לנמל־התעופה.
אני נשארתי בפה פעור, אבל לא שכחתי
את ההתחייבות שלי לך וניסיתי מייד לברר אס זו
לא נסיגה טאקטית מכל הסיפור המביש שעברה

פה — כן חתונה עם אולסי, לא חתונה עם אולסי.
״ביררתי, והסתבר לי שבימים האחרונים,
כשאולסי קולע סלים לזכות מכבי תל־אביב
באירופה, תמי שומרת על תום הקטן, בנו של
אולסי מקודם• .
״אז תגידי לי את,״ סיים השפיון בהבעת
ניצחון ,״זה לא סיפור מפוצץ?״

בחורה שהיא איוב
אם יש בחורה במדינה הזאת שאינה מצליחה לתומה במכונית פורד סיירה החדשה
להרים את הראש ולראות בימים אלה רגע אחד בכיכר־המושבות בתל־אביב. היא חצתה
של אושר, הרי זוהי זיווה שומרת. אני חושבת מרומזרת באור ירוק ולפתע, מאי־שם,
שאחרי כל הצרות שעברה, אפשר לקרוא לה איוב אמבולנס שהוביל נרקומן משתולל אל
ממין נקבה. איובה.
השבוע שוב נכתב בעיתונים שזיווה היא
נערת־הזוהר האלמונית, שסיחררה את ראשו של
הטייס הנאשם יוסך) סוריה, שעזב בגללה את
אשתו וביתו.
האמת היא שזיווה, שהיא חולת סוכרת, מתאוששת
עכשיו מתאונה מחרידה שבה היתה
מעורבת לפני שבועיים. היא נסעה ביום שישי
שלה צומת הגיח בית־

שות ״ברז״ למעסיקים שלה. לכן לא ביטלה
התחייבויות קודמות, ולא באה לפתיחה החגיגית.
לא זה בלבד שלא קרה לה שום דבר רע, אלא

זיוה שומרת
האשה התחננה

האמת היא שהסיפור הוא כל־כו פשוט, עד
שאין בו כל דמיון :״אסף רוביז, מנהל בית־הספר,
טילפן להודיע לי על הפתיחה שלושה
ימים לפני כן,״ סיפרה חני ,״אני כבר קבעתי לפני
חודש להופיע בשתי תצוגות־אופנה בחיפה, אז
לא יכולתי להגיע, כי חזרתי ב־ 2בלילה ״.חני
ידועה כבחורה מסודרת ׳ורצינית, המופיעה
בשתיים־שלוש תצוגות ליום ואינה רגילה לע־

החולים. האמבולנס התנגש במכוניתה של זיווה,
והיא נפצעה. וזוהי רק עוד אחת בשרשרת הצרות
11 שלה.
זיווה היתה מלכת־היופי של ישראל ב־,1959
ואחר־כך נבחרה כסגנית מיס תבל. אחר־כך
התחתנה עם המהנדס שמריהו אימברג, אך
שהולך לקרות לה משהו מאוד טוב: היא עומדת
נישואיה לא הצליחו והיא התגרשה.
להתחתן בקרוב, בקיץ, עם צגיקה סבו, שהוא,
אחריו ניהלה רומן ארוך עם דני ברנר,
שראשו הסתחרר. הוא עזב בגללה את אשתו ובתו,
כמו שכבר סיפרתי לכם, צייד־תנינים באפריקה.
עבר לגור איתה. השניים לא התחתנו, ואחרי רומן
הפעם הצליח לצור תנין גבוה ויפה, בדמותה של
הדוגמנית המצליחה.
סוער הם נפרדו. ברנר התחתן לבסוף עם נורית
לצביקה יש גם תוכניות אחרות: הוא עומד
חפץ, מזכירתו וראש־לישכתו של שמואל
לפתוח בית״קפה גדול ליד פארק״הירקון בתל־תמיר,
וכך תם סיפורו אצל שומרת.
אביב.
זיווה המשיכה את חייה, כשהיא ממעטת

אברהם ראד
מהבית הלבן לדירה קטנה
הבית בפחות מחצי־מיליון ומאתיים אלף דולר
בלבד!
הוא לא נרגע מהצרה הזאת, והנה אסון ממש:
בתו הבכורה התאבדה. .
הוא ניסה לנחם את עצמו בזרועותיה של
מזכירתו, בחורה אמריקאית, ואפילו עבר
להתגורר בדירתה הצנועה. הכל נראה טוב,
השניים אפילו התחתנו והבחורה, כאילו עבר
עליה סיפור סינדרלה, נסעה איתו לניו־יורק והכל
היה נהדר.
אבל, צרות, אמרנו. אז מתברר שלפני שבועות
אחדים נגמרה האידיליה בין שני בני־הזוג, והם
נאלצו לפני חודש להיפרד ולהתגרש. המיליונר
לקח לעצמו דירה קטנה בעיר הגדולה, שם הוא
יושב ומבכה את צרותיו.
להופיע במסיבות ואינה יושבת בבתי־קפה, אך
המזל הרע רודף אחריה.
לפני שנתיים פגשה את דני מעוז במסיבה,
והוא קידש אותה בטבעת, בצחוק. אחר־כך נאלצו
השניים להתגרש ברבנות.
זיווה ניסתה להתאושש, והתאהבה בעורך־דין
בשם יעקב הלוי, אבל כמו עין הרע, זמן קצר
אחרי־כן נעצר הלוי והורשע במכירת מיגרשים.
לא־לו, ונדון לפני שלושה שבועות לשש שנות־מאסר.
זיווה שוב נותרה לבד. את החדשות על
גזר־הדין שמעה כשהיתה באילת, עם בחור בשם
אלי פפקין, גם הוא עורך־דין, שהיה גם הוא
במכוניתה כשזו נפגעה בתאונה.
ובמשך כל התקופה הזאת ריחפה דמותה מעל
למישפט הסנסציוני של הברחת־הסחורות, שבה
נאשם סוריה הטייס, שאיתו ניהלה זיווה רומן.
הרומן היה סוער, עד כדי כך שנורית, אשתו של
הטייס, באה אל זיווה והתחננה לפניה שתעזוב את
בעלה. זיווה נעתרה ועזבה את סוריה, שנדון
בשבוע שעבר לשבע שנות־מאסר.
אם יש מישהו בשמיים המארגן והמתכנן את
הכוכבים וההורוסקופ, אני מפנה אליו בקשה:
אנא, עזוב את זיווה שומרת! תן לה לחיות בשקט,
היא כבר עברה די בחייה!

נהג המונית לידיה אופיר, שהיא גם אשתו של שייקה
אופיר, היתה ביום השני שעבר בפגישת־עבודה
במישרד ברמת־גן. כשנגמרה הפגישה, הזמין לה
בעל־המישרד מונית, ועמד איתה ברחוב כדי
להמתין לה.
אחרי כמה דקות הגיעה מונית. לידיה, בלונדית
מטופחת ומכובדת, נכנסה וישבה מאחור.
הנהג פנה אליה ושאל אותה בזילזול :״לאן הליידי
צריכה?״
לידיה ענתה בקורקטיות :״אני צריכה לרחוב
בארי, אבל תעבור, בבקשה, דרך כיכר־המדינה.
אני צריכה לקנות שם משהו״.
הנהג לא הירפה :״אז מה את מספרת?״ שאל.
״אני לא מספרת, אני ממהרת ״.ענתה לידיה
בשקט.
״אם את תדברי אליי ככה,״ אמר בכעס ,״אני
לא אביא אותך לאן שאת צריכה. ובכל זאת, מה
את מספרת?״ ניסה שוב.
״אין לי מה לספר לך, ואני רוצה לדעת מאיזו
תחנה אתה,״ אמרה לידיה בתקיפות .״הרגשתי

מחתני את הילדים
אולי בבית־הכנסת

דרינג דרינג.
״מפעלי שטראוס, שלום״.
את מיקי שטראום, בבקשה.
״אני מצטערת, הוא בישיבה. מי מבקש?״
רחל המרחלת.
״רק רגע בבקשה!״
״המרחלת? שלום. זה מיקי שטראוס.״
אני שומעת שאתה מחתן בקרוב את בתך
השניה, עירית. מתי החתונה?
״החתונה במאי. אני לא יודע איפה תיערך.
אנחנו רוצים לעשות משהו לא־גדול, אולי בבית־כנסת
בירושלים״.
בבית־כנסת? מה זאת אומרת, אתה לא קובע?
״אני לא מתחתן. הם מתחתנים. אז שיתחתנו
איפה שהם רוצים.״

אתה עשית את השידוך?
״לא. זיווה להט, שהיא אמא של דן, הבעל
של עופרה בתי, אירגנה את השידוך בעקיפין.
היא ערכה בביתה קוקטייל לפני החתונה של
עופרה, ושם הכירה עירית את ליאון קופלר.״
ובן מי הוא?
״המישפחה שלו היא הבעלים של שבע חנויות
סופר־פארס. מה שנאמר — מישפחה מסודרת״.
וליאון הוא בן־יחיד?
״לא. יש לו אחות הנשואה לטייס, רגע, תני לי
להיזכר איך קוראים לו. כן, טייס בשם יואב

שטרן.״

ומה עכשיו? אתה תישאר לבד?
״לא. יש לי עוד בן, בן ״.18
ומה איתך? אתה לא מתחתן?

״לי אסור להתחתן. אמא לא מרשה. בחייך, אין
לי זמן לדברים האלה!״
ומה עם בתך הנשואה, עופרה? היא כבר
בהריון?

״על מה את מדברת? עופרה לומדת מישפטים,
בעלה עושה עכשיו סטג׳ במישפטים, ובלילות
הוא עובד במערכת־הביטחון. הם צריכים להתפרנס
ממשהו, לא? אז איפה יש להם זמן?״
מה זאת אומרת, צריכים להתפרנס? אתה לא
תומך בהם?
״אני תומך רק בלימודים״.
ומה עם עירית? היא גם לומדת?
״כן. היא לומדת תיקשורת באוניברסיטה,
וגרה בדירה שכורה בתל״אביב״.
נו. שיהיה במזל טוב.

לאן נעלם
שימלת־ערב ארוכה היא עוד לא תיכננה ולא
תפרה, לאירוע היא תופיע הפעם מלווה בחברה,
מכיוון שרומן כבר אין לה זמן רב מאז הרומן שלה
עם סעד מורתדה, השגריר המצרי, ועל אצבעותיה
תענוד רק טבעות־זהב פשוטות, ולא את
היהלום הגדול והנוצץ שקיבלה במתנה לאירועיה
באמריקה.
מידה נוף־ויינגרטן, אשת החברה והעיתונאית,
נוסעת בחודש מרס לחתן את בתה הבכורה
ביוסטון שבארצות־הברית.
אתם אולי לא זוכרים, אבל מירח נוף היתה
נשואה במשך עשר שנים ארוכות ליהודי העשיר
ביותר ביוסטון, טכסס. הם חיו באושר ובעיקר
בעושר, ילדו שני ילדים, בת ובן, עד שנאלצו
להתגרש. מירח חזרה לארץ, בעלה ושני ילדיה
נשארו בארצות־הברית.
לשונות רעות ידעו אז לספר שמירה ויתרה על

חניה אסורה

לידיה אופיר
.כל אחד והמיקצוע שלו!״
שהוא מתנהג אליי כמו אל זונה,״ סיפרה אחר־כך.
הנהג לקח אותה לכיכר־המדינה, אבל החנות
היתה סגורה .״למה את צריכה לקנות פה?״ הוא
התחיל שוב ,״בואי, אני אקח אותך לדיזנגוף, שם
יותר זול.״
לידיה התייאשה וביקשה ממנו שיוריד אותה.
היא ביקשה ממנו קבלה על הסכום ששילמה. הוא
לא הוציא קבלה מהמכשיר, אלא שלף חבילת
קבלות מוכנות והתחיל לחפש קבלה ישנה, ובה
סכום דומה. לידיה ניסתה לומר לו שהיא מאוד
דייקנית, ורוצה קבלה על הסכום המדוייק. היא
שאלה איך הוא יכול להתאים. הנהג הסתובב
אליה, קרץ בעינו ואמר :״כל אחד עם המיקצוע
שלו״.
״כל הדרך הרגשתי שהוא מתייחס אליי כמו
אל אחת שעובדת בכביש, ובירכתי כשהיגעתי
סוף־סוף הביתה בשלום ״.אז הרימה טלפון לבעל־המישרד,
שהזמין את המונית, וסיפרה לו על
הנסיעה שהפכה לסיוט. הוא התרגש והגיש תלונה
במישרד־המוניות.
למחרת בערב טילפן האיש ללידיה וסיפר לה
שבמשך כמה שעות באותו יום ישב אצלו
במישרד נהג־המונית וניסה לסחוט ממנו מיהי

תגידו אתם אם אני לא עובדת למענכם יומם
ולילה. עובדה: הבאתי לכם תיק מיומן מס׳ ,7
מתלונה שהוגשה במישטרת רמת־גן ביום הרביעי
האחרון. בשעה .24.30
מספר גבי טרייביטש, בעל המיסעדה
לוטוס: למיסעדה שלנו יש בעלות על מקום־
החניה. מדי פעם מצאתי שמכונית מרצדס ,220
בצבע קרם, תופסת לי את מקום־החניה. כמה פעמים
הנחתי פתקים, וביקשתי מבעל־המכונית להימנע
מלתפוס מקום לא־לו.
ביום הרביעי החלטתי לבייש את בעל־המכו־נית
ועמדתי מאחוריו. מהר מאוד הגיעה אשה .
לא־מוכרת. וביקשה שאוציא את מכוניתי. כשלא
הסכמתי, היא מיהרה למכונית שלה והתחילה
לנסוע. כשהיא מכה במכונית שלי.
ירדתי למכונית שלה והחזקתי לה את הברקס
וביקשתי מעובד־המיסעדה שיזעיק את המיש־טרה.
ואז הגיע איטלקי גבוה, שבא לעזור לאשתו.
הוא נכנס למכונית וניסה להוציא אותה. מיהרתי
להיכנס ודאגתי שלא תוכל לזוז, ואז, פיתאום,
הושטה יד לעברי וקרעה לי את החולצה ושרטה
לי שריטות בפנים ובגב.
רק אחרי שהגשתי את התלונה והבאתי מיכתב
מבית־החולים על פגיעה גופנית, נודע לי שהמכה
היא חוה לוי, והעוזר האיטלקי הוא בעלה, גי

פולום.
האשה הבלונדית שהתלוננה עליו. הוא לא נתן
לו, כמובן, את הכתובת.
לידיה, הנוסעת לעיתים קרובות במוניות,
סיפרה את המיקרה לשני ילדיה, שאחד מהם,
גיגי, הוא חייל בצה״ל, וחשבה שהסיוט נגמר.

מידה נוף ומיקי שטראוס
אמא לא מרשה!
שני ילדיה תמורת סכום גדול מאוד של כסף, שבו
קנתה את הדירה המפוארת שלה בשדרות בן־ציון
בתל־אביב. מירה טוענת שנאלצה לוותר על
ילדיה מכיוון שרצתה לחזור לארץ, ובית־המיש־פט,
שדן בגירושין, לא היה מוכן לתת לה להוציא
את הילדים מארצות־הברית.
כך או כך, מירח חייתה בארץ במשך השנים,
הילדים גדלו ביוסטון והיו באים לביקורים פעם
או פעמיים בשנה. עד שהגיע הרגע הגדול, לי,

בתה הבכורה של מירה, התאהבה באנדרו,
והשניים החליטו להתחתן.
בתחיל תוכננה מסיבת־חתונה אחת באמריקה,
ואת השניה חשבה מירח לערוך כאן בארץ. אבל
הסתבר שלי ואנדרו עובדים לפרנסתם בסניף של
בנק גדול ביוסטון, המנהל לא אישר להם חופשה
ארוכה, וחתונה תיערך רק שם.
זו תהיה חתונה גדולה ומפוארת, בטוקסידוס
ובשמלות־ערב.

!דע ממקור ראשון
כל העיתונים דיווחו בהרחבה על מישפטו של
הטייס יוסף סוריה שהורשע בכך שהבריח
במשך תקופה ארוכה סחורות ללא מכס מקפריסין
לישראל. גם הצהרון מעריב ריווח על
המישפט בהרחבה. מי שדיווחה במעריב על
המישפט היתה איה אורנשטיין, כתבת העיתון
בבית״המישפט. אבל אורנשטיין קשורה
למישפט מסויים זה גם מצד אחר, וממקור ראשון.
עד־ ה מ דינוד מי שפט הי ה טיי סבשם לימור
נחשון, שטס גם הוא בטיסות אלה לקפריסין ובחזרה. באחת מטיסותיו לקח איתו נחשון את
יוני ויינרב, שהיא עורכת־דין, ואת חברתה
הטובה: איה אורנשטיין, כתבת מעריב•
אבל ביום השישי היא עמדה לצאת מהבית,
ובתה אמרה לה שהיא רואה מונית מהבהבת
ברחוב. לא עבר זמן רב וצילצול נשמע באינטרקום.
נהג־המונית עמד למטה ואמר שהוא לא
יזוז משם, עד שלידיה תבטל את התלונה נגדו.

איה אורנשטיין
טיסות פליליות

1*145

במדינה
מישפט
צר״ש לשופטת
אומץ־הרוח מנע
מעצר מייתר
המישטרה הטילה איפול כבד על
העבירה שיוחסה לבני מישפחת
הרשקוביץ. למערכות־העיתונים נשלחה
הודעה משטרתית על איסור
פירסום כל דבר הנוגע לאיומי הרעלת
סחורה של עלית ותנובה.
אחרי שהגישה התובעת, פנינה גיא,
את כתב־האישום נגד האב שאול, האם
חווה והבן טוביה הרשקוביץ, ביקשה
מיד את מעצרם־עד־תום־ההליכים. במדינת
ישראל בה מתבקש מעצר־עד־

ברשות בני־המשפחה, ואשר אליה
התבקשו החברות להביא את הכסף.
במכתב התבקשו עלית ותנובה
לשלוח 20 אלף דולר כהלוואה .״אני
יודעת שאתם לא בנק, אבל אנחנו
צריכים את הכסף בשבילנו ובשביל
הילדים,״ כתבה האשה, והבטיחה
להחזיר הכסף בתשלומים חודשיים.
עורך־הדין זיו ביקש מהשופטת
לשלוח את האשה להסתכלות, ולשחרר
את הבעל. עורכת״הדין אמיר ביקשה
לשחרר את הבן.
היה קשה להאמין כי השופטת
אוסטרובסקי־כהן, שהיתה פרקליטת־מחוז
במשך שנים רבות, תקבל את
נקודת־ההשקפה של הסניגוריה בתיק
אבל ביום השני, אחרי שעיינה היטב
בכל חומר־הראיות שהגישה לה התביעה,
החליטה השופטת לשחרר את
כל השלושה. היא שוכנעה כי מדובר
כאן במעשה שאינו מצדיק מעצר
עד־תום־ההליכים.
במערכת מישפטית, הממהרת
להטיל מעצר עד־תום־ההליכים כדבר
שבשיגרה על כל עבירה פעוטה, מגיע
לשופטת אוסטרובסקי־כהן צל״ש על
אומץ־רוחה.
מדע הרוח הטובה
מה הקשר
בין עפיפונים וחשמל?

שופטת אוסטרובסקי־כהז
לא מצדיק
תום־ההליכים כמעט לגבי כל עבירה,
היה ברור כי השלושה ייעצרו.
לא בדיחה. ביום שישי שעבר
טענו הסניגורים, שולמית אמיר ומאיר
זיו, כי אין לעצור את שולחיהם. הם
הסבירו לשופטת ויקטוריה אוסטרו־בסקי־כהן
כי למעשה לא היה כאן נסיון

קבוצות המבוגרים שנראו לאחרונה
בנגב מעיפות עפיפונים בסביבות
מצפה״רימון, דימונה וירוחם, לא היו
מובטלים מעיירות אלה, שביקשו
להעביר את הזמן בשעשועי־ילדים. היו
אלה דווקא אנשים עסוקים מאוד,
אנשי חוג הגיאוגרפיה של אוניברסיטת
בר אילן, שביקשו לאתר מקומות
מתאימים לתחנות־כוח המונעות ברוח.
בנגב ובגליל. המדענים מהאוניברסיטה
הדתית התבטאו באופטימיות
זהירה, אך הבטיחו, כי כמעט בוודאות
תוך שנתיים־שלוש תוקמנה תחנות־הכוח
הראשונות המונעות ברוח.
מכיוון ששטחים הבנויים בצפיפות
והמאוכלסים מאוד משפיעים על התג־

בארץ ונוסע כמה תחנות באוטובוס, זה
לא מפני שאין לו כסף למונית. גם
למונית הוא לא זקוק, בעצם. ליד המלון
בו הוא נוהג להתגורר, הילטון,
ממתינה לו מכונית שכורה, גדולה
ומפוארת. בשבילו לעלות לאוטובוס זה
נוסטאלגיה. לפני הרבה שנים, בטרם
הפך לתעשיין אוסטרלי עשיר, בעל
ארבעה מיפעלים גדולים ובהם 1800
עובדים, הוא עבד כנהג דן, על קו ,17
מתל־אביב לבת־ים וחזרה.
השבוע הוא הגיע לארץ בפעם
המי-יודע־כמה עם בני־מישפחתו, כדי
לחוג את חתונת בנו דיוויד עם ניקול,
יהודיה־אוסטרלית. אולם־הנשפים הגדול
של המלון קושט בסידורי־פרחים
מרהיבי־עין, השף הראשי היה אחראי
על ארוחת־הפאר מרובת־המנות ולהקת
השגרירים הגיעה בהרכב מלא של
נגנים, זמרות ורקדניות.
בין מאות המוזמנים היו חברי־ילדות
שלו: הפסל דני קרוואן, הטייס אורי
יפה, המאמן הלאומי יוסלה מרימוביץ׳,
הבדרן יואל שר והפנטומימאי ג׳וקי
ארקין. היה גם ראש־העיר שלמה להט,,
עימו יצר קשר מאוחר יותר.
בחורה בכל נמל. שפיגל נולד
לפני 53 שנים בפולין. כשהיה בן שנה
וחצי עלתה המישפחה לארץ. האב היה
קבלן בניין, האם עקרת־בית. יש לו
שני אחים ושלוש אחיות. הם גרו ברחוב
סוקולוב בתל־אביב,כשעוד היו שם
פרדסים מסביב. הוא היה חבר בצופים
ואחר־כך במחנות־העולים.
סיפורים של חברים על הרפתקות
בעולם שיגעו לו את השכל, כפי שהוא
מספר, והוא הפך לימאי בצי המיסחרי,
בקו ישראל־ארצות־הברית. הוא היה
משמן־מכונות בבטן האוניה. עבודת-
מישמרות קשה, חום רב ורעש בלתי
פוסק .״אף פעם לא פחדתי מעבודה
קשה,״ מספר שפיגל ,״הייתי צעיר, והיה
לי כוח גם לצאת עם בחורות בערב,
כשהאוניה הגיעה לנמל.״ היו קטעים
של אלימות על האוניה — אנשי הצוות
הזרים התקוטטו, הישראלים התערבו,
כדי להפריד, וחטפו מכות.
״לא תישאר בנאדם על הים ״,אמר
לו אחיו, שהיה חבר בדן, והשפיע עליו
לחזור ליבשה. את שלוש השנים מא־

כאשר היא מגיעה לעבודה,
מביטים בה בתאווה ובתשוקה
מאות בחורים צעירים ויפי־תואר -
יא איננה דוגמנית ואף לא מלו
1כת־יופי, אבל בכל יום, כאשר היא
מגיעה לעבודה, מביטים בה בתאווה
ובתשוקה מאות בחורים צעירים ויפי-
תואר. לבחורה רגילה, שמעולם לא
היתה לה הצלחה רבה, ושגברים לא
רדפו אחריה, זה מסחרר את הראש, וזה
קורה לכל אשה העובדת בבית־סוהר.
בכלא מעשיהו, שבו כלואים מאות
גברים, מרביתם בני 20 עד ,30 עוברות
כעשר נשים. שש עובדות סוציאליות,
חלקן במישרה מלאה וחלקן במישרה
חלקית, שתי קרימינולוגיות ומדריכה
חברתית. מפעם לפעם מגיעה עוד
בחורה, המדריכה קורס לפיסול, שירה-
בציבור או מחול־אירובי. אלה הן
מלכות־היופי של הכלא, הנשים
המשלהבות את דמיונם והמסעירות את
דמם של כל האסירים הצעירים.
יהיה זה בלתי־טבעי אם לא ייקשר
מדי פעם קשר רומנטי בין אחת
העובדות לאחד האסירים. וכבר היה
לכך תקדים. סמי אלקיים, אסיר־עולם
שנשפט על רצח נגר בכלא שאטה,
הכיר בין כותלי כלא־רמלה את חווה
אורטמן, מדריכת־דראמה. השניים
התאהבו, ומאהבה זו צמחה חתונה.
הרומנים האחרים, שנרקמו בכלא, לא
הסתיימו בחתונה ולכן לא פורסמו
ן ברבים.
קצידהביטהון תפט
חשוד טוביה הרשקוביץ

חשוד שאול הרשקוביץ

.,אנו צריכים את הכסף בשבילנו ובשביל וזילדיס...״
אמיתי, אלא שטות טפשית, הנובעת
ממחלת־נפש של האם. הסניגורים
הראו לשופטת את המכתב שנכתב
בכתב־ידה של האשה על נייר־מחברת.
הם הדגישו כי לא נעשה כל נסיון
להסוות את כתב־היד או לשנותו.
העברית היתה עילגת ומלאה שגיאות־כתיב.
ונראה היה כי אפילו הכותב
עצמו חשש שמקבלי המיכתב לא
יתייחסו אליו ברצינות, ולכן חזר וכתב
כמה פעמים :״זה לא בדיחה ולא צחוק.
אל תזרקו את המכתב לפח״:
על המעטפה, שבה נשלח
מכתב־האיום לחברת עלית. היתה
כתובת המעדניה סביניה, הנמצאת

הגות הרוח, באים בחשבון להקמת
תחנות־כוח כאלה רק הנגב, הגליל
והגולן. הצפייה היא כי עד סוף המאה
יספק הרוח עד עשירית מצורכי־האנרגיה
של המדינה.

ישראלים ב חול בוגר אוגיברסיטת־החיים
מה קרה לנהר״ ״דן״
אחרי שפכש את ויויאן
כאשר איציק שפיגל מגיע לביקור

חורי ההגה הוא זוכר כתקופה יפה. הוא
התחיל עם נוסעות צעירות, הן התחילו
איתו ו״החתיכות הכי יפות של תל-
אביב ובת־ים היו שלי.״ זה היה אז כבוד
,גדול, להיות חבר דן. גם המשכורת
היתה מצויינת.
בשנת 57׳ הוא הלך עם כמה חברה
לבלות בבאר של מלון רמת־אביב, שם
פגש את ויויאן, תיירת יפה מאוסטרליה•
הם נישאו כעבור חצי שנה.
כעבור שנה נסעו לבקר את מישפחתה
במלבורן. המקום מצא חן בעיני שפי-
גל, והוא כתב לאחיו שיוציא לו את
המניה מדן. הוא לא חוזר.
(המשך בעמוד )47

^ שבוע הופיעה בעיתון הארץ
1 1ידיעה שלפיה שתי מדריכות
במעשיהו פוטרו, בשל ״קשרים עם
אסירים״* .קשה קצת להבין מדוע הפתיע
הדבר את שלטונות הכלא, כפי
שהסביר אסיר לשעבר, שהיה כלוא
בכלא מעשיהו בעת שהתרחשו שם
הרומנים הללו:

וזה סיפורו:
האסירים מסתכלים ושורקים
ומנסים להתחיל עם כל בחורה
שנכנסת לכלא. לא כל כך חשוב אם
היא יפה או חתיכה, העיקר שהיא אשה.
1אבל הכל תלוי בהתנהגותה של
! הבחורה.
1היתה, למשל. מורה לפיסול,
* 1ת חי להפירסם הארץ שהין
\ אלה \ ח סי -מין ״ ,אךלמחרת,
ב הוד ע ה מוז ר ה ומ שע שעת של
\ תי קון־ ט עו ת, ה ב הי ר ה עי תון שהיו
אלה. י ח סי ם אינ טי מיי ם ״ בי לבד.

שהדריכה קבוצה של אסירים. במשך
השיעור ישב איתם כל הזמן סוהר,
ובכל זאת היא הגיעה למסקנה כי
האסירים אינם מתעניינים כלל בפיסול
אלא מנסים להתחיל איתה. המדריכה
עזבה את העבודה, ולא חזרה לכלא.
לעומתה היתה מדריכה לשירה-
בצבור. כולם היו באים לשיר על פי
השיקופיות שהקרינה, והיא ידעה
להעמיד את כולם במקומם. היה ברור
שהיא לא באה לכלא לחפש רומן, ולכן
איש לא הקל בכבודה ולא ניסה
להתחיל איתה.
אבל צריך לקחת בחשבון שלכלא
מגיעות בחורות צעירות חסרות־נסיון,
בתחילת שנות ה־ 20 לחייהן. לרבות
מהן יש אידיאלים, והן חולמות בסתר
להחזיר את האסירים למוטב. בכלא יש
הרבה מאוד צעירים יפי־תואר, היכולים
לסחרר את ראשה על כל בחורה
וכאשר בחור כזה ממקד את כל
תשומת־לבו בבחורה פנויה, המחפשת
רומן, הכל יכול לקרות.
כאשר הגיעה המדריכה החברתית
לכלא, היא היתה סתם בחורה חסרת־ברק
והיא החלה לפרוח בכלא. מיום
ליום היו בגדיה מגרים יותר. היא שמה
לב לתסרוקתה ולאיפורה, וכולם ראו
את השינוי שחל בה. ואז היא הכירה את
האסיר שאיתו נתפסה בסוף.
הוא בחור יפה־תואר, כבן ,24
שהורשע על אונם תיירת ונידון לחמש
שנות־מאסר. אשתו כעסה עליו מאוד
אחרי שהורשע, ובני־המישפחה היו
מספרים לו שהיא רוצה לעזוב אותו.
הוא היה במצוקה נפשית, והתחיל מחזר
אחרי המדריכה. הוא היה מחפש אותה
כל בוקר, ומבקש שתקרא לו מיד עם
בואה, מכיוון שיש לו בעיות דחופות.
אחרי תקופה קצרה היא מינתה
אותו כעוזרה בענייני־חברה. הוא היה * 1י
קצת פורט על גיטארה, ועוזר לה
בהכנת מסיבות והופעות. לא היה לה
חדר משלה, ולכן היתה משתמשת
בחדר של העובדת הסוציאלית או
בחדר של הקרימינולוגיה, כשהחדרים
היו פנויים, ושם הם היו נפגשים.
אחרי כחודשיים של מפגשים כאלה
היו כבר כמה וכמה אסירים שידעו על
העניין. גם האסיר עצמו לא שמר את<
העניין בסוד כמוס. הוא התייעץ עם
חבריו וסיפר לכמה מהם על יחסיו עם
המדריכה. באחד הימים ביקש האסיר
מהממונה שיודיע למדריכה שהוא
מחפש אותה. המדריכה ביקשה
שיודיעו ל 1לבוא לחדרה של העובדת