גליון 2475 מתאריך 6 בפברואר 1985

א ±ולך\ \ ז? \ 0ז וזו מוי ך ס עי ם.

קפוז נוהור

נוי שטתומן בבית או בטשרד
לן ופסת ״תלבית״ של עלית,
לאיתבוטאותותלן פת
אך בעטבליתלב.
ווותיתן תתתתלת. טישטעטבעטאתת קבת עט ״וזלבית״ של עלית
טצא שתלן פת טעיט בטיותד.
״תלבית״ של עלית טובות תטיד.
לא טתטיצת ולא צריך לתרתיתת.
טעבשיו, לתשע בבל התוויות.

וימריעקבסון טמיר

מכחכים

אונס איגז בדיחה

נשים אינן צוחקות מאונס. אך יש
גברים החושבים שזאת בדיחה.
לאחרונה פורסמו באחד העיתונים קארי־קטורות
תחת הכותרת ״איך לאנוס טרמפיסטית״.
קאריקטורות אלה הן רק האחרונות בסידרה
ארוכה של ביטויים המשפילים ופוגעים בנשים.
מדאיג להיווכח פעם נוספת, ששינאת נשים
וההנאה המופקת מאלימות נגד נשים, מתבטאת
בחדוות״יצירה של גברים• .
להפוך אונס לבדיחה זאת פריווילגיה גברית.
נשים אינן יכולות לצחוק מאונס. פירסום האונס
כבידור קל להמונים יכול רק לעורר תפיסה זו
ואת המימוש שלה. גישה זאת לאונס הינה
סטירת־לחי לכל הנשים: אלה שעברו אונס וכל
השאר, החיות תחת איום יומיומי של אונס.
אנו דורשות התנצלות על הפגיעה בנו
והפסקת הפירסום של ביטויים הפוגעים בנשים.
קבוצת פעולה נגד אונם, תל־אביב

החרישו, אחיכם ה 1א1
אפילו בתנ״ן התייחסו ביתר עדינות
לאמנון, מכפי שמתייחסים אחיו ובני
דודיו של שר־התיקשורת לאמנון
רובינשטיין (העול ם הזה .)30.1
מה זה דאלאס, מה זה מישפחת יואינג,
לעומת הרובינשטיינים מתל־אביב? עם אחים כמו
מרדני־מוטקה ועם בני־דודים כמו יואב, אני
חושב שאמנון רובינשטיין כבר יכול ליהנות
אפילו בחברתו של שותפו לשינוי ויריבו למינוי,
מרדכי וירשובסקי.
מי יודע אם בחבורת האחים ובני־הדורים לא
קוראים לשר־התיקשורת אמינון, כפי שכינו את
האמנון הראשון, מפרשת אמנון ותמר. אבל,
אפילו שם נאמר: החרישי, אחיך הוא:
יואל סטולר, תל־אביב
0הכתוב במלואו, בספר שמואל ב׳(פרק
י״ג) הוא,, :ויאמר אליה ...האמינון אחיך היה
עימך! ועתה, אחותי, החרישי. אחיך הוא! אל
תשיתי ליבך לדבר הזה!״

הטעות של בגין
אילו היה מנחם בגין ער יותר
להתנהגותו של חבר חירות צעיר
בשם יורם ארידור (העולם הזה

אני מאחל ליורם ארידור חיים ארוכים. רק לא.
חס וחלילה, חיים ציבוריים. שיעסוק בענייניו
ויניח לעם ישראל.
כל ההקדמה הזאת באה למיקרא הכת^ה
במדור זה היה העולם הזה שהיה, שבה סופר
על עורך־דין ירושלמי צעיר, אחד יורם ארידור,
שחיו לו שאיפות, תביעות ודרישות משונות
ביותר, כבר לפני 25 שנה.
חבל שמנחם בגין עשה כבר אז את הטעות,
שעליה הוא חזר כל־כך הרבה פעמים בחייו. הוא
התעלם מן הכלל, תסלחו לי על הביטוי ,״הרוג
אותם, כשהם עוד צעירים!״
משה כהן, פתח־תקוה
0באופן סימלי בלבד,הקורא בהן. באופן

סמלי בלבד ^

יש עיתוי ויש פיתוי
עניין נערי־הפיתוי, שבהם משתמשים
כדי לגזול את המגיע לנשים
מתגרשות (העולם הזה ,)30.1הוא
נושא רציני, אבל הקורא אורן מגלה
בו פן שונה, אולי רציני אף הוא.
אולי אני פשוט החמצתי את ההזדמנויות.
הסיפורים האלה, עם הנשים שכל״כך קל — הוי
כמה קל! — לפתות אותן ,״צ׳יק־צ׳אק והצלחת״,
רודפים אותי כל חיי. ליתר דיוק: אני רודף אותן,
אבל אף פעם לא הצלחתי לתפוס אחת כזאת!
עוד בימים הטובים שבה״ד ( 1בית־הספר
לקצינים) היה בפרדס־חנה ואני הייתי שם מדריך,
תמיד התקנאתי בחבריי, שהיו חוזרים מהחופשה
ומספרים לי מה קרה להם באוטובוס, בררך
מחדרה לתל־אביב; מבט פה, מבט שם, יד פה, יד
שם. אל תשאלו...
אין לכם מושג כמה כרטיסי־אוטובוס
חדרה־תל־אביב ביזבזתי ממשכורתי הדלה, של
סרן צה״ל מחזור ,1955 ומה — מבטים כן ועוד
איך! אבל שלי, רק שלי. ואחר־כך — לא מבט
נגדי, ולא יד ולא בטיח.
והנה עכשיו, שוב — נערי״הפיתוי. הוא
מופיע, הוא מזמין, הוא מאכיל, הוא משכיב. אלה,
כנראה, נשים מסוג מיוחד, שלא כל אחד פוגש.
אברהם אורן, פתח־תיקווה
העולם הז ה 2975

אתיונים
ה תנ חלויו ת
האמריקאים זועמים: הם העניקו 20
מיליון דולר לקליטת האתיופים, וסטרו
ממסים תרומות של עוד 100
מיליון — בתנאי שהעולים ייקלטו
בתחומי הקו הירוק.

כעת מתברר שהעסקנים
בסוכנות רימו אותם!

כתבת השער הקדמי:

׳ 1111בוניד

מכה של מיקרי אונס פקדה איזור בצפון תל־אביב. והמישטרה חסרת־אונים,,
.העולם הזה״ ערך תחקיר נרחב על האיזור. על
£פעולות־הסרק של המישטרה. אסף עדויות מהקורבנות ומנז־ליץ
על אמצעי מיגון.

כתבת השער האחורי:
הנטציה 1איו גתה חתי

כל העסקנים במיפלגת העבודה, מלבד
יצחק רבין, כבר החליטו1 111 :
1־7לא הרוטציה תתבצע. פירוקה של השותפות
עם הליכוד צפוי
אחרי הבחירות להסתדרות.

ישל1ן בלבון
הנסיגה מלבנון, שהתחילה השבוע באיזור צידון,
מוכיחה כי המילחמה היקרה, בדם ובדמים, לא
היתה אלא הרסקתה חסרת־סי
בוי של סוליטיקאים חסרי־תבו־נה
וגנראלים בלתי־מיקצועיים.

פ>סגה
בניו־יורק

רותי בר־דיין ( )27 הגיעה לחדר־הלידה
בבית־החולים ״השרוך ושעה קלה אחר־כך
נפטרה. גם העובר מת. מה קרה? הרופאים
נתנו תשובות סותרות. ואחר־כך החליטו
על חקירה. המישפחה מובת ה־יגון
זועמת :״אילו לפחנת נער־כה
החקירה על־ידי גורם עצמי

ואלו טעה!
כשמונה צבי שדף כמאמן מכבי תל-אביב, הז־היר
אותו ראלף קליין מסני כי
שלון צפוי. כעת מכריז שרף ב־

פיסוק., :אני שמח שראלף טעה!״

הדה בושט משיבה מילחמה למתקיפיה:
,,האחד פסיכופט, השני עושה מעשים מגונים
בקטינות • מדוע בית הנשיא אינו משלם
בזמן ז • יזהר כהן כבר לא נאיבי
איך ניצחה יונה לחוביץ את
כלתה • למה חזרה רונית
גמליאלי אל כיכר־המדינהז

פגישה במוסקבה

אלכסנדר חולמיאנסקי, מסורב העידה שנדון
השבוע למאסר של שנה וחצי, התכתב במשך
שנים עם דורית הופר מירו־שלים.
דורית מספרת על פגישה
מפתיעה ביניהם — במוסקבה.

י שראלי ביפו

המיס אבולעפיה, מהמאפיה המפורסמת ביפו,
גדל בגן־ילדים מעורב, יהודי־ערבי, מוכר
פיתות ליהודים וערבים, ומרגיש אזרח ישראלי
נאמן וערבי גא. העסקים
בסדר, הבית מרווח, החברים
טובים; רק כהנא מפריע לו.

מפעיליו לשעבר של מאיר
בהנא הגזען, שהבין
עם מי יש לו עסק וברח
כל עוד רוחו בו, חושף
את המזימות של ,.ה־ י
מישמרות להגנת בנות
ישראל״ ומספר לבני ציטדין: לובשי החול

רחלהסרחרת מרווחת:

אריק סרון ואלי קולס קיימו פנישה-פיסנה
בניו״יורק • אברשה טמיר הקים שערורייה
• קופ ת -ה חולי ס חייבה ,
לבנק־הפועלים 100 מיליון ! 1 1 X 1
דולר -דפנה ברק מדווחות

אורן דאנה (בתמונה) ,ן
צוענית בנשמה

״לימדתי ואהבת!,״

במיכתב מהכלא להעולם הזה מספר אריה
ניב, הנאשם בקיום יחסי־מין עם תלמידותיו,
כיצד פיתח ריעות •חינוכיות מתקדמות,
ומכ ריז :״ לי מ ד תי אותם
^ ^ 7 1ואהבתי אותם. היום אני יודע
שעשיתי טעויות איומות!״

בפולין קראו אחריה
מלוכלכת!״
״יהודיה
בגלל אביה היהודי,
והזהירו אותה מצוענים.
בישראל דרשו ממנה
להתגייר, בגלל אמה
הנוצריה, וגם הזהירו אותה מ״ערבים
מלונלכים״ .אחרי שהיתה להטוטנית במועדון-
לילה, נדיה (בתמונה) התא־הבה
בערבי, התאסלמה, ובעת
היא כותבת שירי בעברית.

המדורים הקבועים:
מיפתבים
זה היה העולם הזה שהיה —
המילחמה של 1979 ונעמי
אדווה של 1960

קורא יקר בלונים תשקיף במדינה הנדון — שיח טרוריסטים
עלי דפנה
יומן אישי — אהבה ישראלית
אנשים — הביצים של רפול
והשמן של דנקנר

תמרורים *
חלון ראווה
לילות ישראל — מיכל סנונית,
גיוליאנו מר וז א קלין ליכטנשטיין

גם זה וגם זה
הווי — מיקרה אוזן
נמר של נייר — סיני פתר
ויגאל מוסנזון, שלמה שבא.
אמירה ה ס וחיים אסא

שידור

קולנוע — המתחרה של ליידי די

תשבצופן

הורוסקופ — פצצת־אוראנוס

מיבתבים לרותי —
אושרי ברדה ובוריס מוסקוביץ
מה הם אומרים — יהודה פרח,
יעקב שמאי, ציפי שחרור, חיים
שטנגר. שלמה ברק וליאת נישרי
ספורט — צבי שרף והאלף קליין

רחל מרחלת על כל העולם

סרבלים

למרות שמם, הם לא תמיד מסורבלים, ובהחלט
אופנתיים. הלהיט השנה
הם.סרבלים בסיגנון יוני־סכם,
המתאים גם לו וגם לה.

וה היה דשגסר 1ה שהיה
גליון.העולם הזה״ שהופיע השבוע לפני 25 שנה הביא
תיאור בידיוני של מילחמה דימיונית — ״מילחמה 1974״
— מילחמת־עולב בין המיזרח למערב, שבה מופעלים בין
שאר כלי-המשחית העתידניים גם טנקים מעופפים, ומה
רק שתי ארצות השומרות על ניטראליות: שווייץ
ומצריים • במדור. עולם קטך רואיינה אניה שנל,
האחראית זה 13 שנה על התלבושות בתיאטרון הבימה:
.עד להצגת־הבכורה אני עושה את השמלות צרות־צרות,
ואחר־בך אני מרחיבה אותן, כי לפני הבכורה כולן
מתרוצצות עצבניות, לא אוכלות ואז ח רזות יותר. אחר־כך
הן מתרגלות ומשמינות במדור.מיכתבים לרותי״
נתנה רקדנית באלט צרפתית ובלונדית עצה ריחנית:
.בלונדית חייבת להפיץ ריח נפלא. אני משתמשת

בכמויות קטנות של בושם יקר, במקום ענני בושם זול:״ •
השער הקידמי: דיווח על הקרב בצפון — פעולת־תגמול
של חיילי גולני בתוואפיק, כפר סורי ששכן מעל לתל־קציר.
הפעולה נועדה למנוע מן הסוריב לעבד איזור
מריבה מפורז • בשער האחורי: נעמי אדווה, חיפאית
רבת־כישרונות בת — 22 דייגת, דוגמנית, שחקנית
הוקיי וקוסמטיקאית — שבזכות יכולת הצלילה שלה
זכתה לתואר. בינת אל־איבלים״ (בת השטן) מדייגיה
חערביים של חיפה בחוף ה״קאזינו״ של בת־גלים.

י1ל ברינר אי 11 חזשף את הקרחת
דויד בך ג1רי1ן אי 11 מנשק דרך נזיטפחת אורחים קרחת על הגבול

שעה שהגבול הסורי געש סביב
שאלה של עיבוד־קרקעות, היה הגבול
הירדני טרוד בבעיית פליטים. אלא
שלא כמו בתל־קציר, תיקתקו בשער־מנדלבאום(מעבר
הגבול בין ישראל
לירדן, בלב ירושלים) המצלמות, לא
המיקלעים. בין שיני הבטון, שנועדו
לחסום את מעבר הגבול בפני טנקים,
ניצב צוות של מסריטי טלוויזיה,
ובמרכזו כוכב־הקולנוע יול ברינר. הקרחת
המפורסמת ביותר בעולם העמידה
את עצמה לשירות פליטי העולם.
אלא שהשירות לא הרחיק לכת עד
כדי גילוי הקרחת. ברינר בא חבוש
מיגבעת טירולית ירוקה, הצטלם
כשהוא חבוש מיגבעת, וחזר לשטח
ירדן כשהמיגבעת עדיין תקועה על
ראשו. צלם־עיתונות ישראלי ביקשו,
מעבר לגבול, להסיר את המיגבעת.
ברינר חייך את חיוכו המפורסם של
מלך סיאם והשיב בשלילה.
שאלת שליח. ברינר היה גם
בלבנון וברצועת עזה. אך בשער־מג־דלבאום
הוא נפגש עם שדרן הטלוויזיה
אר מורו, להסרטת קטע נוסף עבור
תוכניתו של מורו על בעיית הפליטים.
שאל מורו את ברינה ״לאיזו מסקנה
הגעת, אחרי סיוריך במחנות הפליטים
הערביים?״
השיב ברינה ״הגעתי למסקנה שהם
כבר התייאשו מלחזור אי־פעם לבתיהם
הקודמים. נשאלת עתה השאלה: מה
מוכנה מדינת ישראל לעשות — מבחינה
מדינית ומעשית — כדי לפתור
את בעייתם?״

הרופאים בבית־החולים הדסה
נאלצו לתפור את פניה של אסתר.
יעקב יצא רק בפצעים קלים. הוא נפל
ישר על גופה של אסתר.
״סוף־סוף היא תוכל לנוח קצת,״
אמרו שכניה של אסתר. הם טעו.
יומיים אחרי שהובאה לבית־החולים,

בא לשם יעקב, הציג עצמו כבעלה
והחזירה למעגל־העבודה.

מישאל בזק
אין עשן בלי סיגריות
מדי חודש מעלה המישפחה

,,העולם הזה 1167
התאריך:
הישראלית הממוצעת חמש וחצי
לירות מתקציבה בעשן הסיגריות,
הסיגארים והמיקסרות. מדי שנה
צורכים אזרחי ישראל יותר מ
2200 טון סיגריות 35 ,טון שבק
להרחה 10 ,טון של טבק למיק־טרות
וחמישה טון של סיגארים.
לפי סטטיסטיקה בלתי־רש־מית,
בל מבוגר רביעי בארץ גוהג
לעשן. במישאל״בזק בין אישים,
ניסו כתבי העולם הזה לעמוד על
מינהגי״העישון המקובלים:
• יגאל ידין, פרופסור לארכיאולוגיה
:״אני מעשן מיקטרת. כל יום

רזבסטד־ בחיפה. קיפח־ בז־יזנג 1ף

כיום 25 ,שנה יותר מאוחר,
ממשיכה הז מרת רווה לעשן. אבל
מהי תלוי בנסיבות. בתקופה
שהוריה אושפזו בבית־החוליס
הירבתה לעשן, אך כאשר הי א
הולכת, להבדיל. לתיאטרון, הי א
איננה מעשנת כלל. די לה בתענוג
של התיאטרון .״וחוץ מזה: הי א
שרה, כ שהיא מוציא האת סיגריית
ה טיי ס ה תורני ת מפיה ,״ מאר קיז,
הכל בסדר:
גם שחקן־התיאטרון הוו תיק
פינ קכ מ מ שי ך בשלו. הוא, לדבריו,
.עוד מקלקל מדי פעם סיגרי ה:
אבל עכשיו זה כבר תלוי במצבי
הרוח שלו. בכל מיקרה, הו א אינו
בולע א ת העשן, ובכלל :״אם לעשן,
אני מעדיף לעשן על הבימה,
במיסגרת התפקיד!״
קולנוע עיגול השנור
אסונות חזרה למעגל
אסתר כהן היתה אחת הפעילות
שבנערות רחוב בן־יהודה והטיילת ה־תל־אביביים.
הצעירה בת ה־ 19 פיר־נסה,
בארבע השנים האחרונות, מאז
שעזבה את בית הוריה, את יעקב בן־
אברהם 24 העובדה שיעקב היה נשוי
ואב לילדים לא הפריעה לה. בהנהגתו
המיקצועית שיגשג עיסקם המשותף.
ימי־המנוחה היחידים שידעה אסתר
היו בבית־הכלא. כשהיתה משתחררת,
היתה ממהרת לחזור אל יעקב. הוא
אומנם היה מכה אותה מפעם לפעם,
אבל היא התגאתה בעובדה שנשאר
נאמן לה, הלכה אחריו ממלון למלון.
ישר על הגוף. השבוע קבע הזוג
את תחנתו במלון גוטליב שברחוב
אהרונסון. עם הדירה החדשה בא גילוי
חדש. לאסתר התברר שיעקב שוב אינו
נאמן לה.
בליל שבת בחצות, כאשר בא יעקב
לחדרה, היתה תגובתה של אסתר :״לא!
די! עזוב אותי במנוחה!״ כך היא צעקה
לעברו ונמלטה אל המירפסת, כשהיא
נאחזת במעקה. יעקב רדף אחריה וברגע
שבו הוא ניסה לנתקה מהמעקה,
שמעו השכנים חבטה עמומה. המיר־פסת
הרעועה התמוטטה והשניים נפלו
לרחוב מהקומה השניה.

3.2.1960
אני ממלא משמונה עד עשר מיקטרות.
לעת עתה אין הדבר מפריע לי מבחינה
בריאותית, ולא חקרתי לדעת אם
עישון מיקטרת מפריע בכלל״.
• אביבה רווה, זמרת :״אני
מעשנת קופסה ליום. איני מודאגת מן
הדיבורים על מחלות. לכן לא עלה כלל
על דעתי לחשוב על הפסקת העישון!״
• שימעון ם ינקל, שחקן
הבימה :״עתה כמעט ואיני מעשן.
אולם עישנתי ברצינות כשהייתי ילד,
בגיל 6עד . 12 אז אמרו לי, כי כדי
להיות שחקן עליי להפסיק עם זה. ואכן
הפסקתי. אך כשלמדתי בברלין, אמר
לי הפרופסור שלי, כי עליי לעשן
מפעם לפעם, כדי להתרגל לאוויר
הדחוס שבתיאטרון, וכדי שגרוני לא
יהיה רגיש מדי. לכן אני מקלקל,
לעיתים, סיגריות!״

אדווה 1960

אדווה 1985

״מותק, תצטופפי קצת, היום הבאתי נייר קטן!״
ב־ 1960 עוד היתול נעמי אדווה, הדייגת התת-
ימית היחידה בארץ. אבל כבר אז היתה משוגעת על
חיות־בית, ובדרך־כלל לא היו בביתה החיפאי
פחות משלושה כלבים ושיבעה חתולים(אם כי היו
גם ימים, שבהם אספה לביתה 21 חתולים בעת
ובעונה אחת).
בהזדמנות אחרת גם ניסתה את מזלה עם קיפוד
מקומי ועם קוף מיובא. אלא שהקוף ״עשה צרות
נוראיות בבית, קרע וילונות, הדליק גפרורים ושרף
מפת״שולחן ״,ואז היא העבירה אותה לגן־החיות.
אהבת־החיות היא נסיה מישפחתית אצל נעמי.
אחיה הצעיד, למשל, החזיק בצינצנת שבחדרו
עקרבים צהובים חיים.
את הקאריירה האמיתית שלה החלה נעמי אחרי
השירות בצבא, שבו היתה נהגת. היא גילתה את
עולם הדיג והגיעה לשלל יומי של עשרה קילו חזירי ים;
חתולי־ים; כרישי־חול; דאורים; סרגוסים

ויספודים. את הכסף האמיתי החלה עושה כאשר
גילתה את הלובסטרים, מאכל״התאווה לאניני־החך.

1960 רצתה נעמי להיות מאפרת תיאטרון
וקולנוע, ומה שלא סיפק לה הדיג הרוויחה
בדוגמנות״ציור. היא דיגמנה למרסל ינקו וגם לחוג
נשות-חבדה על הכרמל, עד שיום אחד אמרה לה
אחת מהן :״מותק, תצטופסי קצת, היום הבאתי גייר
קטן!״
התפריט האהוב על נעמי באותם ימים היו דגים
מבושלים ביין לבן, סרטנים ואפרסקים, והיא שנאה
מאוד את רחוב דיזנגוף התל־אביבי(״טוב להיות
שם שעתיים. אבל לחיות שם! אלוהים!״)
היום חיה אדווה לא הרחק מדיזנגוף, ואחרי
ששמה קישט במשך שנים את העיתונים, בסיפורים
על קשריה ועל הצלחותיה, היא עתה עיתונאית,
המבלה עדיין שעות רבות בטיפול בחיות״הבית
הרבות שלה.

הישראלי הממוצע, מגיל 15 ומעלה,
הולך 24 פעם בשנה לקולנוע. בכל
הזדמנות כזאת הוא תורם שתי פרוטות,
הכלולות במחיר הכרטיס, לקרן
הקיימת לישראל. תרומה של חמש
אגורות לשנה אינה נראית כל־כך
חשובה לאזרח, אולם לקרן הקיימת
מכניסים 30 מיליון המבקרים בבתי־הקולנוע,
מדי שנה, סכום של 60 אלף
ל״י, סכום שאין להתבייש בו.
בימים הקרובים תצטרך הקרן
הקיימת למחוק סעיף זה מטור
הכנסותיה. אחרי השינוי שחל בחלוקת
המטבע הישראלי, שוב אין הפרוטות
קיימות. מאז השינוי — שלפיו אין
עוד אלף פרוטות בלירה, כי אם מאה
אגורות בלבד — הודיעו בעלי בתי-
הקולנוע לקרן הקיימת, כי אינם
מוכנים לגבות מיסים במטבע שאינו
קיים.

פסוקי השבוע
יש רהם בעיה
• דויד בן־נורידן :״לקרוא את
התנ״ך באנגלית זה כמו לנשק דרך
מיטפחת!״

• הפיליטונאי יוסף (״נץ״)
ויניצקי, על החלטת ועדת־העורכים
לאסור את פירסום המלה אונס בעיתונות
:״מעניין איך יודיעו עכשיו
העיתונים על נחיתת־אונס.״

בלווים

הייתי רוצה לשתף אותך בכמה
בעיות חמורות, שאנחנו מתלבטים בהן.
השבוע דיבר ברדיו עמוס שוקן,
בעל הצהרון חדשות, ואמר כי ההעלאה
בשיעור 2096 במחירי העיתונים,
על פי עיסקת־החבילה מם׳ ,2אינה
מאפשרת את קיום העיתונות. כי
העיתונים אינם סובלים רק מהתייקרות
חומרי־הגלם, כשאר המיפעלים במשק,
אלא גם מירידה הרת־אסון בכמות
המודעות, שעליהן היה קיומם. שוק־המודעות
נהרס, וכיום שואפות ההכנסות
ממקור זה לאפם.
שוקן הזהיר כי העיתונים בארץ
נאבקים על חייהם, וכי אחדים מהם
ייסגרו. בהיעדר עיתונות חופשית, אין
קיום לדמוקרטיה הישראלית.
באותה שעה פנו המו״לים של
העיתונות אל בית־המישפט הגבוה
לצדק בדרישה לאסור על הטלוויזיה
לקבל מודעות באיצטלה של ״תשדירי
שרות״ ו״תשדירי חסות״ .העברת חלק
גדול של תקציבי הפירסום המעטים

מאת דניאלה שמי

כיום מוטל, למעשה, כל העול על
הקוראים בלבד.
מעולם לא ניהלנו את העולם הזה
כעסק שתפקידו הוא להפיק רווחים.
גם בימים הטובים ביותר, מבחינה
כלכלית, לא חילק העולם הזה רווחים
לבעליו. גם המשכורות בעיתון היו
תמיד צנועות. ראיתי בבעלות על
העיתון פיקדון ציבורי, כדי להבטיח
את קיומו ופעולתו של העולם הזה,
כמוסד ציבורי חיוני לקיום הדמוקרטיה
הישראלית. אולם המוסד
הציבורי הזה כפוף לחוקים כלכליים
ולכל המתרחש במשק.
המהיר החדש
בהתאם לצווים של עיסקת-
החבילה מס׳ ,2מותר לנו להעלות את
מחיר העיתון ב־&׳סג, ועל כן נקבע
מחירו של גליון זה לסכום של 960
שקל.
זהו מחיר נמוך מאוד, אם לוקחים
בחשבון שהוא פחות מחצי מחירו של
כרטיס־קולנוע. אני נזכר שבשעה

קיום העשנות הישראלית נחון
בסננה. נמו נד העתונים במדינה,
מתלבט ..העולם הזה ,,בבעיות
חמודות. השוו מנתת אותן בגילוי־וב
לכלי־התיקשורת הממלכתי, המטיל
אגרות על הציבור כולו, מאיימת עוד
^י־ יותר על קיום העיתונים. בעלי
העתירה דיברו על.חיסול העיתונות״.
פניות אלה אינן מוגזמות. ח
קריאות״אזעקה, המתארות את המצב

עימיו בלי
אבא

מזה כמה חודשים סובלים
כמעט כל העיתונים בארץ מהפסדים
גדולים, המגיעים אצל כמה מהם
לסכומי־עתק. אחדים מן העיתונים
נהנים מחסותו של אבא גדול — גוף
פוליטי או חברה כלכלית — המכסה
את ההפסדים ביד נדיבה. אחרים חיים
מן השומן, שצברו בעבר.
בעיות אלה לא פסחו על העולם
הזה. כפי שאתה יכול להיווכח בנקל,
שטח המודעות בשבועון זה הצטמצם
מאוד. בימים כתיקונם תפסו המודעות
יי* המיסחריות 20 עד 30 עמודים בכל
גליון. עכשיו הגיעו למינימום של
שניים עד ארבעה עמודים.
כפי שהודיע השבוע אחד מראשי
המפרסמים ברדיו, מתייחסים המפרסמים
אל העולם הזה בכבוד רב,
ורואים בו מכשיר חשוב לפירסום. בין
השאר, מפני שגליון אחד של העולם
הזה עובר ידיים רבות. אולם גם אנחנו
לא ניצלנו מירידת המודעות, שכל
עיתוני ישראל סובלים ממנה.
העולם הזה אינו סמוך על שולחנו
של שום גוף פוליטי או כלכלי. בזה
כוחו ובזה ייחודו. הוא חי תמיד
מהכנסותיו, הבאות לו משני מקורות
בלבד: קוראי השבועון והמפרסמים בו.

העולם הז ה 2475

שקיבלתי את העולם הזה לידי,
באפריל ,1950 היה מחירו כמחיר
כרטיס־קולנוע.
אילו היינו חופשיים לקבוע את
מחיר העיתון לפי הצרכים האובייקטיביים,
כדי לאפשר את פעולתו
ברמה הנוכחית, היה המחיר צריך
להיות השבוע לפחות 1200 שקל.
אני משוכנע שרובם המכריע של
קוראי העולם הזה. שגם הם רואים
בשבועון זה מוסד חיוני, הממלא
תפקיד ייחודי בחברה הישראלית, היו
מעדיפים לשלם סחיר גבוה יותר,
ובלבד שלא לפגוע בפעילות העיתון.
אך במציאות הקיימת, בהיעדר
האפשרות להעלות את מחיר העיתון
כפי שצריך, נהיה נאלצים לנקוט
בימים הקרובים אמצעים לקיצוץ
דראסטי בהוצאות העיתון, כדי
להתאים אותן להכנסות. קיצוצים אלה
יפגעו במידה מסויימת בפעולתנו, ואני
מקווה שתתייחס אליהם בהבנה.
אני מאמין בחוסנו היסודי של
המשק הישראלי. כאשר ייגמר הטירוף,
שהביא לביזבוז נורא של משאבי־המדינה
על הרפתקות פוליטיות
וצבאיות, תשלומי שוחד לטפילים
דתיים וחילוניים, חלוקת־שלל בין
עסקני־מיפלגות וטיפוח מעמד של
פרוטקציונרים ואנשי הון־שחור, יעמוד
המשק על רגליו כגוף המפרנס את
עצמו.
עברנו בשבועון זה תקופות קשות,
גם מבחינה כלכלית. נעבור גם תקופה

הקומיקאים ספי רינלין וחנוך רוזן

אשרות כניסה לעיתונאים מישראל, המבקשים
לצאת לביקור שלא על־פי הזמנת השילטון
הלבן.
בדרך זו מנסה השגרירות למנוע פירסומים שליליים על
ארץ־האפרטהייד.

סה עשה זיגל
בניריורק?
י |1י| ] ןוך

הממשלה שלא
קמה השבוע
בלישכת ראש־הממשלה השתעשעו השבוע בהרכבת
ממשלת־מיעוט, אילו מימש יצחק מודעי את איומו, והיה
גורם לפרישת הליכוד מממשלת־האחדות.

שם־הצופן לממשלה זו :״ממשלת המומחים״.
בממשלת־המיעוט היה ראש־הממשלה מציג
פנים חדשות של אנשי-משק, אלי הורביץ,
שבקרוב צפויה פרישתו מקונצרן ״טבע״,
וישעיהו גביש, מנב״ל ״בור״.

משה שחל היה מתקדם לתיק רציני יותר, ואילו מוטה גור
היה נשאר בתפקידו הזוטר.
בלישכתו של פרס הועלו שמות של כמה וכמה פרופסורים,
כמועמדים אפישריים למישרת שר־האוצר.

הורביץ עזר לבנקים
אחד הנושאים שיועלו לדיון בוועדת־החקירה של מפולת
המניות הבנקאיות קשור לגילוי־דעת מס׳ 23 של לישכת
רואי־החשבון.

כשהיה ייגאל הורביץ שר־אוצר, הוא פנה
ללישכה במיכתב, שהעתקיו נשלחו לצמרת
הכלכלית המימסדית, וביקש לדחות את פירסום
גילוי־הדעת לפחות בשנה. בכך ביקש למעשה
למנוע פירסום תמונה נאמנה במאזני רואי־החשבון,
שהיו מראים כבר אז, בתחילת שנות
ה־ ,80 על הפסדי הבנקים והסכנה הצפויה
למניות הבנקאיות המווסתות.

התקיים חשש
שבלאס יברח
שעות ארוכות של חרדה עברו בשבוע שעבר על צמרת
התק״ם וגיזבריה, כאשר הגיע אליהם מידע — שאחר־כן
התברר כמוטעה — כי איש־העסקים דויד בלאס עומד
לעזוב את הארץ, מבלי להחזיר להם את כספם.
בתק״ם היו בטוחים, שמסיבת־העיתונאים המפתיעה שכינס
בלאס היא תרגיל בהסחת־דעת.

חשש מעיתונאים
בררום־אפריקה
שגרירות דרום־אפריקה בישראל מחמירה במתו
קומנדרחזיר בבני־ברק
חרדים קיצוניים בבני־ברק הקימו את
מה שהם מכנים ״קומנדו חזיר״ — קבוצת
גברתנים, האמורים לתת טיפול מיוחד
לחנויות בגוש דן המוכרות בשר־חזיר
לסוגיו.
הקבוצה תיכנס לחנויות, ותשמיד בכוח
את המוצרים הלא־כשרים, על אפו וחמתו
של הבעלים. החרדים פנו לגדולי־תורה כדי
לבדוק שמא יש חילול־השם במגע ידיהם
עם בשר־הטריפה. אם יתברר, על״פי דין
תורה, שמגע כזה אסור עליהם, הם יגייסו
לפעולות שלהם לא־יהודים.

ביקורו הפיתאומי של בנימין זיגל בניו־יורק,
בפוך ינואר, כביכול לאירוע מישפחתי, גרם
לרבים נדודי־שינה.
מקורות מוסמכים בניו־יורק ידעו לספר השבוע, שהיחידה
לחקירות־הונאה התעניינה בארבעת הנושאים הבאים:

חשדות לעבירות של עובדי חברת־תעופה
ישראלית בארצות־הברית: ניסיון לאתר את
נחום קלקא, הקבלן הישראלי שברח לחדל,
ששמו הופיע ברשימת ישראל זילברברג,
מעביר המט״ח לשווייץ; עסקים מעבר לים של
אישיות ציבורית דתית בכירה; ספיחי חקירת
פרשת לוינסון — ״אמפל״.
גורמים שונים ניסו לבדוק באחרונה מה העלה תת־ניצב
זיגל בנסיעתו. אד לשווא.

לישבה משופצת לשריר בין נסיעותיו התכופות לחדל הספיק
שר־התיירות, אברהם שריר, לשפץ את
לישכתו שבמישרד התיירות בירושלים.
שריר ניצל את ההזדמנות שהיה צורך
להחליך את דלת־הכניסח ללישבה, והרחיב
את העבודות, שבסופן הפך המישרד ל״
לישכה מפוארת.

קרחי חסם את זיגר
באי יום־עיון של ״המיכללה לביטוח״ הופתעו לגלות
שהמומחה לחקירות פשעי צווארון־לבן, בנימין זיגל, לא
ירצה לפניהם. המישטרה שלחה שני נואמים אחרים —
ראש אגף־חקירות, יחזקאל קרתי, וסגנו של זיגל, נורמן
פייט.

מסתבר שמארגני הכינוס פנו כמקובל לקרתי,
וביקשו שזיגל ירצה לפניהם, אך קרתי ביקש
מהם שיזמינו את פייט.
הנוכחים נהנו מאוד מהרצאות של פייט, שהיתה מלווה
בהערות מאירות עיניים ומברחות.

יעוכב קידום מרכוס
קידומו של סגן מפקד מחוז תל-אביב, יגאל
מרכוס, יעוכב.
בצמרת המישטרה בוחנים שוב את הפרטים הקשורים
בקצין, שבאו לידי ביטוי בדיונים המישפטיים בתביעת׳
הדיבה שבין בצלאל מיזרחי ו״הארץ״.

.ביפרים״ לזונזת
במה זונות ברחוב הירקון בתל־אביב
גילו באחרונה את מכשירי ה״ביסר״ ,והן
משתמשות בהם לצורכי עבודתן. בדרך זו
הן מקבלות הודעות על פשיטות־מישטרה,
קובעות עם לקוחות ומקבלות הודעות תוך
כדי עבודה.

קרע אייזנברג , -כור,
בקבוצת אייזנברג מתרעמים מאוד על קונצרן
״כור״ ,ורואים בו את האחראי להדלפה על
השיחות בין שני הגורמים בנושא מיפעל מיצוי 7 שמנים׳ .
ההדלפה בוצעה על־ידי מדליף־הבית של כור.
עד כה פעלו שני הגורמים יחדיו בנושא זה בחו״ל, כאשר
שאול אייזנברג סיפק את הקשרים והמימון, ואילו מיפעל
ה־ל־ס — שהוא בבעלות משותפת של כור ומישפחת
ליבוביץ — ביצע את העבודות כקבלן.
עכשיו מתכוון אייזנברג להוכיח, שאיתו אין מנהלים
עסקים מעל גבי עיתונות. כתוצאה מכר הוא הקפיא את
עזרתו לכור במיזרח הרחוק, בקרב מדינות שישראל לא
מקיימת איתן קשרים דיפלומטיים.

דובר צה״ל
מכסה ראשים
בתזכיר למערכות־העיתונים דרש דובר צה״ל החדש, תת־אלוף
אפרים לפיד, שכתבים וצלמים המסקרים הלוויות של
חיילי צה״ל, יקפידו להופיע בכיסוי־ראש — לדיברי לפיד,
כדי שלא לפגוע בריגשי המישפחות.

תעמ 1לה דתית
לציו1תי אל־על
הדיילים והדיילות של ״אל על״ נקראו במאורגן
למישרד־הדתות בירושלים, שם הם עברו קורם
מזורז של הדרכה דתית, שהיתה בעצם
תעמולה.
באותו הזמן עשויים חוגים חרדיים להכריז על
חרם נגד מטוסי ״אל על״.
העילה הנוכחית: תלונת כמה נוסעים דתיים על כך שבאחת
הטיסות הוקרן סרט־מין רד לפני הנוסעים. נראה שסרטים
אלה אינם מוגשים למועצה לביקורת סרטים ומחזות.
באל על מתקשים למצוא סרטים שיענו על הצרכים
המיוחדים של החרדים, חוץ מסירטי־ילרים מצויירים
וסרטים דוקומנטריים ישנים.

כתבי,הארץ,,
נגד, חדשות,,
ועד עובדי ״הארץ״ פנה בדרישה לעורך, גרשום
שוקן, שישים קץ להתקפות המתפרסמות
ב״חדשות״ על כתבי ״הארץ״.
הוועד טוען, כי מכיוון ששני העיתונים נמצאים באותה
הבעלות, לא ייתכן שמצב זה יימשך והבעלים יעמדו מנגד.
הם דרשו משוקן לסיים את הפרשה בדרך של התנצלות,
ולא — הם ישקלו פעולות־עונשין, שייפגעו בעבודת
קונצרן־שוקן.

משלוח קוקאין
מלוס־אגגדס
הבוהמה התל־יאביבית חוגגת בימים
אלה סביב מישלוח של קוקאין, שהגיע
מלוס־אנג׳לם, בתיק תייר שבא לביקור.
המישלוח לא נתפס, כמובן.

דור־ההמשך
התחשב במכבי
כינוס של דור־ההמשך של ההסתדרות הציונית, שנערך
בחודש שעבר בפאריס, אורגן ביסודיות מדוקדקת, כדי
שהנציגים לא יחמיצו את האפשרות לצפות בשני מישחקי
הכדורסל בין מכבי־תל־אביב וצסק״א מוסקווה, שהתקיימו
ברציפות ב־ 16 וב־ 17 בינואר באנטוורפן.

מוזמני דור ההמשך, מכל הקשת הפוליטית
בארץ, ניצלו את הנסיעה למישחק, כדי להפגין
נגד הסובייטים בעניין יהודי ברית־המועצות.
בראש מחלקת דור־ההמשך עומד עסקן המפד״ל אליעזר
שפר, איש־אמונו של זבולון המר.
ירושלים בצבע בספרדית
כתבת צבע על ירושלים, על פני שיבעה עמודים, מופיעה
בירחון האחרון של חברת־התעופה הלאומית הספרדית,
איבריה. הירחון, רונדה, המופץ בין אלפי נוסעי החברה
ברחבי העולם, הוא פרי יוזמתה של נציגת החברה בארץ,
כרמן אסיק.

במישרד־החוץ מרוצים מהפירסום, ומדגישים
ששר־החוץ וסגנו לא הצליחו לעשות מה
שעיטתה הנציגה המיסחרית בארץ, כמיוחד
שכמה חברות־תעופה אחרות, ממדינות
המקיימות יחפים דיפלומטיים מלאים עם
ישראל, מנסות להסתיר את לוח־טיסותיהם
לארץ.

במדינה העם הכתובת על הקיר
המדינה פושטת רגל,
אד העמקגים הדתיים
סוחטים אותה מצד אחד,
המת3הלי 8מהצד השגי
האזרח הישראלי עבר את השבוע
בחרדה גוברת.
התעמולה על הצלחת עיסקת־החבילה
מס׳ ,1ועל התחלת עיסקת־החבילה
מס׳ ,2לא יכלה להסיח את
דעתו מסימני המשבר הכלכלי הגובר.
האזרח חרד לעבודתו ולפרנסתו.
מיפעלי־ענק התנדנדו. כמה מהם ניצלו
רק תודות להזרמה מאסיבית של
כספים מן הקופה הממשלתית
המתרוקנת. דילדול הרזרוות של
מטבע־החוץ היה ככתובת על הקיר.
אמצעי־סרק — כגת הגדלת מס־הנסיעות
והיטלים דומים — לא יכלו
לספק פיתרון. הם היו כתרופות־אספירין
מזוייפות למחלה, שממשלת־ישראל
לא היתה מסוגלת לטפל בה.

שעווויה חדשה הקשווה באתיובים
מאיימת על יחסי ישראל ־־ ארצות־הברית

גרסות

נחתו

שחיתות זועקת לשמיים.

במצב זה התפרסמו כמה ידיעות, שהיו
צריכות להקפיץ את האזרח ממקומו.
אחת מהן היתה מדהימה ממש
בעזות־המצח המתגלה בה. הממשלה .
החליטה לתת לכל חבר־כנסת דתי ׳ 660
מיליון שקל, לשימושו האישי, כדי
שיחלק אותם למוסדות המקורבים לו.
פירוש הדבר: לא זה בלבד שמשלם־
המיסים החילוני נדרש לממן מוסדות
דתיים, מהם רבים אנטי־ציוניים ואנטי-
פטריוטיים, שהוא סולד מהם. לא זה
בלבד שאין שום פיקוח אמיתי על
מוסדות אלה, שאחדים מהם ריקים
מתוכן ואינם משמשים אלא כמסווה,
לצרכים שונים לגמרי, פוליטיים
ופרטיים. ולא זה בלבד שבית־המישפט
העליון של המדינה כבר פסל נוהל
מושחת זה, ותבע להעניק כספים
ממלכתיים רק על פי אמות־מידה אובייקטיביות,
שוות לכל. ולא זה בלבד
שנעשית כאן הפלייה ברורה בין ח׳׳כים
חילוניים ודתיים, תוך מתן זכויות־יתר
מפליגות לח״ב חובש״כיפה.
אלא שניתן כאן שוחד אישי
לעסקנים פוליטיים, שהפכו את הדת
קרדום לחפור בו, שרוממות הדת ו/או
הקנאות הלאומנית בפיהם, ובינתיים
הם חוסמים את קופת־המדינה
ועושקים את משלם־המיסיס בלי
רחמים.
גם בימים כתיקונם, נוהל זה היה
פסול מעיקרו. בעיתות משבר, שחיתות
מחרידה זו זועקת לשמיים.
עזות מצח. כאילו לא די בכך,
באה עזות־המצח של המתנחלים
והגדישה את הסאה. גם מתנחלים אלה
הם, ברובם הגדול, חובשי״כיפות.
הטוענים בשם הדת.
במשך שנים חמסו המתנחלים את
קופת המדינה והכריחו אותה להוציא
סכומי־עתק על ההתנחלות, בטענה
שזו דרושה לביצור ביטחון־המדינה.

^ ימי 8האחרונים מוצף מישרד־הטלקס
של הסוכנות היהודית
בירושלים במיברקים דחופים מארצות־הברית.
רק מיקצתם מסגיר את האמת
על ההסתבכות הגדולה של מוסד זה,
ושל ההסתדרות הציונית, עם ארצות־הברית.
המיברקים
החמורים באמת מגיעים
באמצעות מישרד־החוץ, בצופן. בליש־כת
הידר, אריה דולצין, כמעט שאין
מסתירים את המבוכה ועוגמת־הנפש;
שהמיברקים האלה גורמים לראשי
הסוכנות.

האירגונים הציוניי ,8ועוד
יותר מה 8האירגונים היהודיי8
,.הלא־ציוניי8״ ,העו8קים באי-
טוף כ8ם י 8למען ישראל, טוע־ני
8שלשילטונות בוושינגטון
נשבר ממעשי־זלהונאה, הקשו־ריס
בקליטתט של עולי־אתיום-
יה בגדה המערבית הכבושה.
בניהולו המגושם, הבלתי־מתוחכם
של ראש־מחלקת־העליה בסוכנות,
איש־חרות חיים אהרון, מאיימת הפרשה
להפוך לתקרית דיפלומטית של
ממש, שנזקיה למדינה כולה יהיו
אדירים.
סיפור המעשה הוא פשוט. איסוף
הכספים בארצות־הברית מופקד בידי
אירגונים השייכים לסוכנות, אבל לא
להסתדרות הציונית. האמריקאים מתירים
את איסוף הכספים, ואת תיעולם
לישראל, ואף מעניקים לתורמים הקלות
ניכרות במיסים.

מזה שנים רבות קיים כאן מעשה
הונאה גלוי: חלק ניכר מהכספים, הנאספים
בארצות־הברית, מוצא בשטחים
הכבושים, חרף איסור מפורש של
שילטונות ארצות־הברית. אין ספק ששגריר
ארצות־הברית בישראל, סמואל
לואיס, ואנשיו, מודעים לעובדה זאת,
ויש להניח שהם דיווחו על כך פעמים
אין ספור לוושינגטון.
עד כה לא באה כל תגובה פומבית
מהבית הלבן או ממישרד־החוץ האמריקאי.

הגהיה מפורשת

**משלת
ארצות־הברית הע-
ניקה לישראל 20 מיליון דולר כדי
לל!לוט את יהודי אתיופיה, ואיפשרה
למגביות הקשורות בסוכנות היהודית
לאסוף עור 100 מיליון דולר, פטורים
ממס.
בשבועות האחרונים עלה נושא
יהדות אתיופיה לכותרות. הצנזורה
אינה מאפשרת דיון בעליה, או במיס־פרי
עולים, אבל היא מנועה מכל
מחיקה של ידיעות העוסקות בקליטה.

הפעט הודיעה וושינגטון שיש
להקפיד במפורש על התנאי,
שיהודי אתיופיה יקלטו בתחומי
הקו הירוק.
דולצין, ופקידים בכירים בסוכנות,
הוזהרו שאין לשלוח עולים מאתיופיה
אפילו למרכזי־קליטה במיזרח ירוש
לים
(כולל גילה, ארמון־הנציב ורמות),
ובוודאי שלא למרכז הקליטה בקריית־ארבע.
לזה קוראים במינוח של
הסוכנות ״סידור זמני׳׳.
אשר ל״סידור הקבע״ ,כלומר קליטה
בדיור ובתעסוקה, אין לשלוח
עולים מאתיופיה לשטחים הכבושים
מאז יוני . 1967

ראש מחלקת העליה, חיי8
אהרון, אינו חולט אפילו למלא
אחרי ההוראות האלה. הוא
נתון בלחץ עצוט של שדולת
גוש־אמוניט, הנתמכת על־ידי
שר החוץ ומ״מ ראש־הממשלה,
יצחק שמיר. אהרון קיבל הנחיה
מפורשת מראש חרות, לשלוח
עולי 8למרכזי הקליטה בגדה,
ואן! לדאוג ל״פידוריט מוקד-
מים״ של דיור־קבע במקומות
כמו קריית־ארבע, עימנואל או
אפרת — כולם בשטחים הכבושים.

הקליטה ממיפלגת העבודה,
יעקוב צור, שהוא נץ קיצוני, אבל
בנוסח אחדות־העבודה, רואה בשלילה
רבה את מיבצעיו של חיים אהרון. הוא
הזהיר את ראש־הממשלה שימעון פרס
ואת דולצ׳ין, שנשקפת סכנה למגביות.
דברים מפורשים בכיוון זה נאמרו לצור
בעת ביקורו האחרון בוושינגטון. גם
דולצ׳ין, שיחסו לגוש־אמונים מסוייג,
בלשון המעטה, הביע דאגה עמוקה
מפעולות מחלקת־העליה. אהרון עצמו
אינו מתרגש מהסערה הדיפלומטית
והפוליטית־פנימית. גל העליה מאתיופיה
תיעל למחלקתו תקציבים שמנים,
המאפשרים לו להביא אנשים
חדשים למחלקה, על טהרת אנשי
תנועת החרות. המנכ״ל איש המפד׳׳ל,
יהודה דומיניץ, מנסה להתנגד, אבל
אהרון מנצל את מעמדו העדין של
דומיניץ, אחרי הפירסוס האומלל בביטאון
גוש־אמונים נקודה, כרי״לגט־רל
כל התנגדות של ממש.

לאחרונה החליט אהרון להקצות
200 דירות לעולי אתיופיה
בגדה המערבית. הכספים לדירות
אלה נאספו בארצות־הברית.
הוא האמור גם בסכומי
הכסך הגדולים, המוצאים על
קליטת עולים אלה במרכזי הקליטה
הרבים, הפזורים מעבר
לקו הירוק, בסביבות ירושלים,
וגס בקריית-ארבע.
מחוגי גוש־אמונים נימסר, שהלחץ
על הסוכנות יילך ויגבר. הם רואים
בעולי אתיופיה תוספת כוח־עבודה,
בתקופה שבה קשה למצוא מועמדים
רבים לאייש את ההתנחלויות בשטחים
הכבושים. כמו בסיפור המודלף בנקודה,
הם מגלים חוסר אחריות לאומית
משוועת. הם מוכנים לסכן את כל
המיפעל החברתי הגדול, הממומן
בכספי המגביות מארצות־הברית, רק
כרי לשרת את האינטרס היחיד המעניין
אותם: קיום הנוכחות שלהם
בשטחים הכבושים• חיים ברעם

הנימוק הביטחוני עמד בראש
טענותיהם, ואיפשר להם לשכנע גם
אנשים שלא הלכו שולל אחרי
חלומות־סרק משיחיים וקנאות דתית־לאומנית.
איש
אינו יודע מה חלקה של
ההתנחלות בהתמוטטות הכלכלית של
מדינת־ישראל. המדינה בנתה מעבר
לקו הירוק תשתית של מדינה שניה
— אוטוסטראדות מפוארות, ישובים
שנשארו כמעט ריקים, מוסדות־ציבור
רבים. חלק גדול של המתנחלים חי על
חשבון המדינה, בהסוואה זו או אחרת.
אחרים זכו בווילות מפוארות על חשבון
משלם־המיסים, ומשתמשים בהן
ללינת־לילה בלבד, וכאכסניה למיש־פחותיהם
המפונקות, כשהילדים
לומדים בכיתות של תריסר ילדים
ופחות.

שר־קליטה צור
על האמריקאים:השבוע התבררה האמת המרה לעיני
כל: לא זה בלבד שההתנחלויות אינן
תורמות דבר לביטחון המדינה, ולא זה
בלבד שהן מהוות עתה מיכשול לשלום
הדרוש לכלכלת המדינה, אלא שיש
צורך בהוצאות עצומות כדי להגן על
ההנתחלויות עצמן.
בשעות הגורליות הראשונות של
מילחמת יום־הכיפורים היה צה״ל עסוק
בהצלתם ובפינויים של המתנחלים
ברמת־הגולן. בצורה פחות דרמאתית
הוכח השבוע שוב, שההתנחלות
מחריפה את בעיות הביטחון, תחת
לפותרן, כטענתה.
טירון? המערכות. בכבישי
הגדה היו מיקרים של ידוי״אבנים,
השלכת בקבוקי־תבערה(שגרמה למות
קבלן־פועלים יהודי) ואף מיקרה של
(המשד בעמוד )8

במדינה

הפעם השניה

הרצליה*רח. ם וקולוב*פינת שד׳ חן

אלטעזאכז

רמת אביב*רח.בארט 2ליד האוניברסיטה
החנויות הטובות ביותר לבגדים יד עניה.
מציאות, ופריטי לבוש מדליקים.
מחירים משגעים, את חייבת לראות.
ואם יש לך בגדים עם אופי שאינך צריכה -
אנו נמכור לך אותם! הרימי טלפון 052-554488
ליהודית, או 052-552574 לז׳ אן, או
052-70850 רחל או טל* 03-417455 אהובה דו רון.
אנו נבוא לביתך בדמן הנוח לך. להתראות.

(המשך מעמוד )7
יהיה -.ברמאללה נרצח זקיף. אף
שלריברי מוסרות־הביטחון לא היה
בכך ריבוי משמעותי, עברה ההתרגשות
של המתנחלים על גרותיה.
יצחק שמיר, הסיר שוטה של
ההתנחלות, הגריר גם הוא את מצב־רוחם
כ״היסטריה״.
המתנחלים תבעו להפעיל את צה״ל,
לנקוט אמצעים קיצוניים, להגביר את
המאמץ הביטחוני. פירושו של רבה,
במושגים מעשיים: גיוס רחב יותר של
אזרחים משלמי־מיסים. לשרות־ מילואים;
הקצאת כספים רבים יותר
מתקציב־ הביטחון, ההורס את המרינה
ממילא.
מי שהעז להתנגד לכך, הוקע.
כעוכר־ישראל, בוגד ושמאלו. אל
הסחיטה הדתית, הצטרפה הסחיטה של
המתנחלים. ממשלת־ישראל פושטת־הרגל
לא העזה להתנגד, אף שסיקרי־דעת־קהל
הוכיחו השבוע כי בפעם
הראשונה מתנגד רוב מוחלט של
אזרחי־ישראל היהודיים להתנחלויות.
טירוף־המערכות חגג.
השואה השלב הנמוך ביותר

בגדים עם אופי נראים עליך יופי.
רמכירה סובארו 71 סטיישן
טסט באפריל
טלפון 03-358161 :

בית״טפר ״אורלי

ת״א, רחוב המלך גיורג׳ 89
טל)03( 284919 ,295318 .
מודיע נפתחים קורסים
לספרות, פדיקור ומניקור

גברים ונשים לחודש ימים
מחירי הזדמנות ללקוחות:
* סלסול
3.000ש׳
* צבע
* פסים
500ש׳
* תסרוקת
* החלקה
500ש׳
* תספורת
* פן 500ש׳
-המחירים לפי אורך השיער -

שולה

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
תל־אביב, המלד מדג 89
טל 295318— 284919 .

3.000ש׳
3,000ש׳
3,000ש

ג\רמפ
לחייל

יום־השואה
איגד ־חייב ^1היות
תאריך טפל בלוח
פעם בשנה, על־פי חוק, נסגרים כל
בתי־הקולנוע, המיסעדות והמועדונים,
הרריו משמיע מוסיקה קלאסית בלבה
והטלווזייה מוציאה מן הגינזכים
תוכניות משעממות במיוחד. כך נהוג
לציין את יום־השואה בארץ.
האמצעים הממלכתיים אכן מצליחים
להשרות אווירה מדכדכת, אולם
את מטרתם העיקרית — הזדהות עם
קורבנות הנאצים — אין הם משיגים.
כי אין דבר מרגיז יותר מאשר הוראה
מגבוה להרגיש עצב. אין פלא שתלמידי
בתי־הספר נוהגים לכנות יום זה,
בציניות ,״חג־השואה״.
שני רבי־סרנים. בשבועיים
האחרונים, בגלל צירוף התרחשויות
במקומות שונים בעולם, צף ועלה זכר
התקופה הנאצית, על זוועותיה ואימיה.
בהתרחשויות אלה לקחו חלק כמה
מניצולי התקופה וכמה מן הפושעים
הבולטים שלה. היתה זו תיזכורת,
ששום תאריך קבוע מראש בלוח־השנה
אינו יכול לעורר אותת•
לפני שבוע מלאו 40 שנה
לשיחרור מחנה־ההשמדה אושוויץ
בידי הצבא האדום. באתר־המוות
שבפולין נערך טקס, בהשתתפות נציגי
הניצולים. שהתקבצו מרחבי תבל.
לדיווח חסר־הייחוד על הטקס הוסיפה
הטלוויזיה הישראלית מיסמך מדהים,
שהיה גנוז עד היום: סרט־תעודה קצר,
שצולם באושוויץ בידי צוות של הצבא
הסובייטי, בינואר ,1945 ימים ספורים
אחרי השיחרור. בין הניצולים שהופיעו
בסרט בלטה קבוצת ילדים, לובשי
המדים המפוספסים, אשר צעדו בין
גדרות־התיל והגוויות, והציגו לפני
המצלמה את סיפרות־הקעקע שעל
זרועותיהם. היו, אלה תאומי מנגלה
שניצלו בנס מן המישרפות, כאשר
רופא־המחנה בחר לערוך להם ניסויים
מחרידים.
אותם תאומי־מנגלה שעודם
בחיים — היום בני 45־— 50
שהתארגנו לפני כמה חודשים כדי
לתעד את הפשעים שנעשו בהם, זיהו
את עצמם ללא קושי בסרט הסובייטי.
• בארצות־הברית שוחרר לפיה־סום
תיק מיסמכי־ביון, המעיד כי יוזף
מנגלה, הרופא הסאדיסט של אושוויץ,
שנשא דרגות רב־סרן בס״ס, נעצר
אחרי תום המילחמה בידי הצבא
האמריקאי ושוחרר בנסיבות בלתי־ברורות.
עוד עלה מתיק זה, כי מנגלה,
המסתתר עדיין אי־שם בדרום־אמריקה,
ביקר בארצות־הברית לפני חמש שנים
בשם בדוי. לא נעשה שום ניסיון רציני
לעצור אותו.

זמר דניד
לא ברמלה, כן בפאריס
המיזרחי של רשות־השידור, ששודר
• באיטליה התעוררה סערה,
כאשר ראש־הממשלה הורה לשחרר מרמלה. אבל אחד הבולטים בהיעד־מכילאו
את הפושע הנאצי ואלטר הדר, רותו, שנה אחרי שנה, וכמובן גם הפעם,
גם הוא רב־סרן בס״ס, שנדון היה הזמר רמי דנוך, מנהיג להקת
העוד.
למאסר־עולם בשל רצח המוני שערך
באותה שעה הוא הופיע בפאריס
בתושבי כפר קטן באפנינים.
בישיבת כיסא־רחמים בהופעת־
• מאיטליה התגלגלה השערוריה
צדקה.
לאוסטריה, לשם הגיע רדה אחרי
לפני כמה חורשים היה בטוח דנוך
שיחרורו. שר־הביטחון האוסטרי,
פוליטיקאי צעיר מן הימין, גרם ( )33 שהפעם הוא יופיע, לראשונה
בחייו, מעל המסך הקטן, אבל תיקוותו
למשבר ממשלתי אחרי שקיבל את
נכזבה.
פניו של הפושע ולחץ את ידו. המשבר
הגור, קרוב־רחוק של מישפחת
חוסל רק כשהסכים השר להתנצל
דנוך המפורסמת מכרם־התימנים בתלי
בפומבי.
אביב, נשוי בשנית לסימה ואב
שיכתוב ההיסטוריה. תיז-
לארבעה — שניים מכל נישואין —
בורות אלה על השואה ועל פישעי־התפרסם
באמצע שנות ה־ .70 הניד,
הנאצים באו על רקע התפתחותה של
המתגורר בדירה מרווחות בחולון, זימר
אסכולה פסבדו־מדעית, המכיחשה את
עוד בילדותו בבתי־כנסת, ובצבא הקים
זוועות מילחמת העולם השניה.
את צוות־הווי תובלה. אחרי השיחרור
אסכולה זו, הצומחת בשנים האחרונות
הקים את להקת העוד, שלא השתנתה
אט־אט בארצות־הברית, בצרפת
מאז בהרכב חבריה, והחל להופיע
ובגרמניה, מציגה את ההשמדה הנאצית
ברחבי־הארץ באופן מיסחרי. להיטו,
כאמצאה זידונית של המוח היהודי.
חנהליה התבלבלה, הפך לשלאגר.
ההצלחה שהיא זוכה לה באה בעיקר
איכות אלף־אלץ! .רק אחרי־כן
בגלל אופיה הכמעט בלתי־נתפש. של
החל דנוך להופיע גם בחאפלות. הוא
השואה.
מבוקש מאוד להופעות. בקיץ הוא
מחנכים ופסיכולוגים טוענים, כי
מופיע 20 ערבים בכל חודש, ובחורף
הדרך היחידה להילחם באסכולה זאת
רק עשרה. המחיר הממוצע שהוא גובה
היא להציג את העובדות־ כתופעות
להופעה כיום 900 :דולר.
היסטוריות ומוחשיות. היה צפוי כי
אחרי חנהליה הוא הפתיע בעיבוד
התשובה המוחצת לנסיונות הנואלים
לשיר האוניה. והפך למקובל גם
לשסתב את ההיסטוריה תצא מישראל,
בחוגים שדחו את מוסיקת הקאסטות.
שבה התקבצו רבים מקורבנות הנאצים.
מאז הוציא שמונה תקליטים אריכי־אך
לא. תשובה זו התגבשה במקום
נגן 14 ,קאסטות, ואפילו שתי קא־אחר,
בארצות־הברית.
סטות־וידאו .״תמיד הקפדתי על איכות
הד״ר אריק כהמון מאוניברסיטת
אלף־אלף של ההקלטות שלי. נגנים
תל־אביב סיפר השבוע על תוכנית־של
הפילהרמונית ליוו אותי
לימודים ניסויית בנושא זכויות־האדם,
בהקלטות ״,הוא מדגיש. אבל הוא טרם
שחוברה באוניברסיטת יו־סי־אל־אי
זכה בכיסוי הטלוויזיוני .״פנ!תי כמה
בלוס־אנג׳לס. תוכנית זו נוסתה
פעמים לטלוויזיה וביקשתי שיצלמו
בהצלחה בשש השנים האחרונות, מגו־אותי.
ב;ל פעם נדחיתי. מנהל
הילדים ועד לכיתות הגבוהות של בית־התוכניות
המיזרחיות, יוסף בן־ישראל,
הספר התיכון: היא מפנה את תשומת־הלב
לנטיה האנושית לסטריאוטיפים, תירץ זאת בטענה שאני שמן ומכוער״.
בץ המנהל והזמר שוררת מתיחות
לריעות קדומות, לאיבה נגד מיעוטים,
עתיקת־יומין. לתוך אין הסבר
להדבקת תוויות — בקיצור לדה־למקורה,
אבל באחרונה היא הגיעה
הומאניזציה של הזולת. לפי גישה זו.
אפילו לבית־המישפט העליון.
השמדת־עם היא השלב הנמוך ביותר
מעטפה קרועה. דנוך שלח שני
בסולם ההידרדרות האנושית, אחרי
שירים לפסטיבל דרור. שני השירים
העבדות, הגיזענות, הדיכוי הלאומי
שובי אליי והעלם, הועברו בדרך
והתרבותי.
המקובלת, על־גבי קאסטה. היא נמסרה
אישית לעוזר־ההפקה אריה צוברי, סטיבאלים במישרדי רשות־השידור בקריה
בתל־אביב.
״שדי עד רמה
אחרי ישיבת וערת־המיון של
הפסטיבל, הודיע צוברי לדנוך ששני
הזמר מחולון
שיריו נפסלו .״זה הפתיע אותי ,״מספר
תוך ,״כי לפני שנתיים הוועדה לא
בבית־המשסט העליון
פסלה את השירים, רק שאז לא שודר
לא כל זמרי־הקאסטות הופיעו ביום
(המשך בעמוד )12
שלישי בערב בדרור־פסטיבל הזמר
העולם הז ה 2475

€י י ,4

נשק הטרור -האם הוא מותר? מתי? באילו נסיסוז?

ו טיח טרורי סט
ף יולנו כאן טרוריסטים לשעבר!״ קבע המארח הבסקי שלנו,
שפרש לא מכבר מן המחתרת והיה לפעיל פוליטי.
שעה קלה לפני־כן גיליתי לו, לתדהמתו הרבה, שגם אני הייתי
בעבר הרחוק חבר במחתרת אצ״ל, בשעה שאירגון זה ביצע
פעולות־טרור מובהקות, כגון הנחת פצצות בשוקים ערביים.
בשיחה נכחו נציגי המוג׳אהידין מאיראן, העוסקים גם כיום
בפעולות־מחתרת אלימות נגד המישטר של האיית־אללה חומייני
בארצם.
והיה גם איש־אש״ף, שעימו התווכחתי בלהט על ״המאבק
המזוייף של אירגונו.

כף היתה לי ההזדמנות לדון מחדש, עם עצמי ועם
אחרים, כבעיה הזאת ששמה טרור (או ״פעולה
צכאית״ או ״מאבק־שיחרור מזוייך).
^ רקע הבסקי התאים לכר מאוד, כי באותה ארץ מתנהל
1 1ויכוח חריף ומעשי מאוד על הטרור. לא בין הבסקים
והספרדים, אלא בין הבסקים לבין עצמם.
ארץ הבסקים זכתה באוטונומינה — לא הקאריקטורה שהציע
מנחם בגין ל״ערביי ארץ־ישראל״ ,אלא זו שהציע אנוואר
אל־סאדאת לפלסטינים. זה פחות מעצמאות מלאה, שבה רוצים
בסקים רבים בסתר־ליבם. אבל זה הרבה יותר מאשר הדיכוי
הלאומי והאישי, שממנו סבלו בעבר הלא־רתוק.

לא־לוחמים ניספים עם הלוחמים, ולרוב גם לפניהם, מפני
שהלוחמים יודעים להתחפר).

הטרור הוא נישקם של החלשים. מי שיכול להקים
צבא וללחום מילחמה סדירה, אינו נזקק לו בדרך־כלל.
הטרור משמש עמים מדוכאים, מיעוטים או קבוצות
פוליטיות, שכוחן דל.

הטרור הוא מכשיר פוליטי מובהק. אם אכן כל מילחמה היא
״המשך המדיניות באמצעים אחרים״ ,כדבריו של קארל פון־
קלאוזביץ, מעצב ההלכה הצבאית הפרוסית, הרי מערכת־הטרור
צמודה למטרה הפוליטית עוד יותר.

האם מותר להשתמש בה? באיא נסיבות? מתי —
ועד מתי?
אציפיסט אמיתי יתנגד לכל טרור, כשם שהוא מתנגד
לכל מילחמה בכלל. מי שמקבל במלואה את תורתו של
גאנדי יטען כי ההתנגדות הפאסיבית עדיפה תמיד על השימוש

אוטונומיה זו הושגה תודות למילחמת־הטרור של
המחתרת הבסקית, אט״א.

זו ביצעה בימי הרודנות של פראנקו פעולות נועזות. אחת מהן
היתה הריגתו של אדמיראל ספרדי, איש בכיר במישטר
הפאשיסטי, בלב מדריד.

מכאן שרק מעטים מגנים את הטרור בכל מקום
ובכל הנסיבות. רוב האנושות מוכן להצדיק טרור
במקומות מסויימיס ובנסיבות מסויימות, געודו
מואס בטרור במקומות אחרים ובנסיבות אחרות.

ך* בים מאנשי המחתרת, ששפכו את הדם, פנו נגד הטרור
1מאותו הרגע.

^ כלל הפשוט והמקובל ביותר הוא :״אני מהלל את הטרור
1 1של ידידיי, שהם לוחמי־חופש, ואני מגנה את הטרור של
אויביי, שהם טרוריסטים בזויים״.
אך זה בכל זאת פשוט מדי. אדם אינטליגנטי, בעל תחושה
מוסרית, צריך לנסות להגדיר כלל, אשר יתאים בכל מקום ולכל
מאבק, לפי הפיתגם היהודי העתיק האומר שאל לך לעשות
לזולתך מה ששנוא עליך.

״הטרור,״ כך אמרו ,״מוצדק כאשר אי־אפשר
להיאכק על מטרות פוליטיות כשיטות דמוקרטיות.
אך כאשר אפשר להיאבק כדרך של הסברה ושיכנוע,
הפגנות ובחירות — הטרור הופך שיטה פסולה.״
רבים מאנשי המחתרת עלו מתוכה. אחרים, ששהו בגלות
בצרפת הסמוכה(שגם בה יש מחוז בסקי) ,חזרו במיסגרת חנינה.
הם נכנסו לפעולה המדינית במיפלגה שהיה לי הכבוד להיות אורח
בוועידתה.

אם אנחנו מגנים את הטרור במקומות רבים, אך
איננו מגנים אותו בכל המקומות — היכן עובר
הגבול?

כרזה של המוג׳אהידץ נגד חומייני
בנשק, וכי לעולם אין להרוג אדם — גם אם המחיר הוא שיעבוד,
דיכוי ועינויים.
שומרי־חוק מובהקים יתנגדו לכל פעולות־טרור, מפני
שלדעתם מסורה זכות״המילחמה רק בידי הממשלה של מדינה
מוכרת, המסוגלת להפעיל צבא לובש־מדים.

אך לאמיתו של דבר, מעטים מאוד מתנגדים לכל
טרור, בכל הנסיבות.
כולנו הצדקנו, וממשיכים להצדיק, את כל המחתרות שפעלו
נגד הכובש הנאצי, מצרפת ועד רוסיה. אנחנו מעריצים את אנשי
המאקי בצרפת, את הפרטיזנים בברית־המועצות וביוגוסלאוויה,
וחבריהם בתריסר ארצות אחרות, וביניהם הפרטיזנים היהודיים.
כל אלה הפעילו את נשק הטרור נגד כובש אכזרי, הרגו גרמנים
בעורף, מבלי לדקדק ביותר לגבי מעמדם, גילם ומינם.

כל זה מהווה רקע מתאים למחשבות על הטרור.
האם הוא מוצדק אי־ם עם? אם כן, מתי?

אילו הצליח מישהו לרצוח את אדולך היטלר
בשלב מוקדם, היה מציל חיי מיליונים.

ן * טרור הוא נשק מכוער. אין מטרתו לכבוש או לגונן, אלא
( ( להטיל אימה(״טררה״ בלאטינית פירושו ״להפחיד״).

בשיחות על הטרור בבילבאו הצדקגו כולנו את הטרור של
המוג׳אהידין באיראן. על פי פקודות חומייני הוצאו שם להורג 40
אלף איראנים 120 ,אלף אסירים פוליטיים נמקים בכלא האיראני.
במילחמה בעיראק נהרגו, עד כה, כחצי מיליון איש.

הטרור פוגע ״׳״לעיתים קרובות בחפים־מפשע,
ולא־פעם זוהי גם מטרתו היחידה, כדי להטיל אימה
על הציבור ולהביאו לכך שילחץ על הממשלה לסיפוק
דרישות הטרוריסטים.
בפעולות־טרור כמעט שאי־אפשר להבחין בין לוחמים
ללא־לוחמים, בין גברים לנשים וילדים( .להצדקת הטרוריסטים
אפשר לטעון שגם במילחמה הסדירה הולכת ונעלמת הבחנה זו.
מי שמפציץ עיר או מחנה־פליטים, אינו מבדיל בין אדם לאדם.

כיום מצדיקה דעת־הקהל היהודית בישראל כמעט פה־אחד,
בדיעבד, את פעולות האירגונים האלה. אן אין כל ספק שפעולות
כמו רצח הלורד מוין, פיצוץ מלון המלך דויד, הנחת פצצות
בשער־יפו ובשוקים הערביים היו מעשי־טרור מובהקים, אף
שבתקופות מסויימות השתדלו האירגונים שלא להרוג נשים
וילדים בריטיים(להבדיל מערביים).
אך מבצעי הפעולות האלה מופיעים כיום על בולים ישראליים,
וזיכרם מועלה על נס כגיבורים לאומיים.
לפני כמה ימים נערך בירושלים טקס ממלכתי לזכר
עולי־הגרדום במצריים. אלה השתייכו לרשת יהודית, שביצעה
בפקודת ישראל פעולות־טרור מובהקות, כגון הטמנת פצצות־תבערה
בבתי״קולנוע מיצריים, בספריות ובמוסדות אמריקאיים
שם. המטרה היתה לעורר את הרושם שאלה הם מעשים של
טרוריסטים מיצריים, וכך לסכסך בין מצריים וארצות־הברית.

חסידי אמריקה בעולם מצדיקים את מעשי־הטרור האכזריים
של כנופיות שכירות, הקרויות ״קונטראס״ ,נגד הממשלה החוקית
של ניקראגווה. מתנגדיהם מצדיקים בלב שלם פעולות דומות של
המחתרת השמאלית באל־סלווארור.

הוויכוח התחיל עם השגת האוטונומיה.

פלג זה נתמך על־ידי מיפלגה פוליטית, שהשתתפה בבחירות
וזכתה בהישג לא־מבוטל. למחרת הבחירות סירבה לתפוס את
המושבים המיועדים לה בפרלמנט הבסקי, ומחרימה אותו.
פעולות המחתרת לובשות ציביון מכוער יותר ויותר. מאז
הענקת האוטונומיה גדל מיספר הפיגועים כמעט פי עשרה,
לעומת הפעולות בימי פראנקו. גם אופיים השתנה. כך הרגו
אנשי־המחתרת ספר כאחת העיירות הבסקיות, מפני שחשדו בו
שניהל סחר בסמים. המחתרת טוענת כי סחר־הסמים הוא מזימה
ספרדית, שמטרתה היא להשחית את הנוער הבסקי ולפתות אותו
לזנוח את מאבקו הלאומי( .בדיעבד הוכח, שהספר היה חף מכל
פשע).
חלק גדול של הציבור מאס בטרור זה. בהפגנה שהזכירה את
שלום עכשיו אחרי טבח צברה ושאתילא, התקבצו 200 אלף
בסקים(כמעט עשירית של העם כולו) כדי למחות נגדו.

הנמשל: גס לתביעות הישוב היהודי לא היה איש
שם לב, בשעתו, לולא הטרור של אצ״ל ולח״י.

בעיני הציבור הישראלי, האנשים האלה וחבריהם
חירפו את נפשם למען מטרה נעלה, וראויים לכל
הכבוד והיקר.

אין ויכוח על הקשר הישיר שבין הטרור וההישג
המדיני. לולא הטרור, לא היו השילטונות הספרדיים
ודעת־הקהל הספרדית מסכימים לרעיון האוטונומיה.
העולם שם לב לקיומם ולזכויותיהם של הבסקים רק
בגלל מעשיהם האלימים. מרבית הבסקים הצדיקו
אותם.

אחרים נשארו במחתרת .״האוטונומיה היא
תרמית,״ אמרו .״עד שנשיג עצמאות מלאה, נמשיך
במאבק המזויין. כל מה שהישגנו עד כה הושג בכוח
הנשק, וכך יהיה גם להבא.״

״באנדיטים״ ו״מחבלים״ ,ואילו אלה קוראים לעצמם ״פרטיזנים״
ו״לוחמי־גרילה״( .המילה ״גרילה״ היא ספרדית, ושימשה בפעם
הראשונה לתיאור הפעולות של הלוחמים הספרדיים שפעלו נגד
הכיבוש הצרפתי בימי נפוליון. פירוש המילה ״מילחמה קטנה״ או
״מילחמונת״ .מכיוון שהספרדים אינם מבטאים את הלמד, המילה
היא בפיהם ״גריה״).
האקס־טרוריסט מס׳ 1בישראל, יצחק שמיר־יזרניצקי, חבר
מרכז לח״י, הביא פעם את דוגמת הטרור הפלסטיני להצדקת
הטרור של המחתרת העברית. בשיחתו עם ההיסטוריון הבריטי,
לורד בטל, אמר שמיר שלולא אחזו הפלסטינים בנשק הטרור, לא
היה איש בעולם שם לב אליהם.

אם ניתן לחסל מישטר כזה באמצעות מעשי־טרור
(או ״התנגדות מזויינת״ ,בלשון עדינה יותר) הרי זה
בוודאי מוצדק.

** ובן שקשה מאוד לחוות דיעה אובייקטיבית על נושא זה.
^ 1הלוחם, שהוא טרוריסט בעיני פלוני, הוא לוחם־שיחרור
מפואר בעיני אלמוני. כל שילטון קורא למתנגדיו המזויינים

ו מ אי *

^ גבול אינו טמון במידת ההומאניות (או חוסר־ההומאניות)
( \ של השיטות. פיצוץ מלון המלך דויד על מאה בני־אדם,
גברים ונשים, יהודים, ערבים ובריטים, היה פחות הומאני מאשר
פיצוץ המיפקדה של חיל־הנחתים האמריקאי בביירות. הנחת
פצצת־תבערה בקולנוע מלא באלכסנדריה בוודאי לא היתה
הומאנית יותר מאשר הטרור של השיעים בדרום־לבנון, הפוגעים
רק בחיילים(ולוא רק מפני שאין שם ישראלים אחרים).
ההבדל גם אינו בטיב המטרות. כי אין בית־דין בעולם המסוגל
לשפוט באופן אובייקטיבי שמילחמת־השיחרור של האפגאנים,
למשל, מוצדקת יותר או פחות מאשר זו של הכושים
בררום־אפריקה.

אם כן, היכן ההבדל הסביר?

ני מוכן לקבל את הכלל שביטאו ידידיי הבסקיים:

\ 4טרור הוא מוצדק, כאשר הוא מופנה נגד
דיקטטורה, שאינה משאירה כל דרך לפעולה פוליטית
לגיטימית. במלים אחרות: כאשר כלו כל הקיצין.
הטרור הבסקי נגד מישטרו של פראנקו היה מוצדק. הטרור
הבסקי כיום, אחרי השגת האוטונומיה, אינו מוצדק, מפני שיש
עתה אפשרות רחבה לפעולה פוליטית מכל הסוגים, לשינוי פני
הדברים בדרך דמוקרטית.
הטרור השמאלי־כביכול של כנופיית באדר־מיינהוף ודומיהם
באירופה הוא נתעב, לא רק מפני שאין לו מטרות פוליטיות
ברורות הניתנות־להשגה, אלא גם מפני שבארצות האלה יש
אפשרות בלתי־מוגבלת לפעולה פוליטית, להסברה. לשיכנוע
(המשך בעמוד )14
ולהליכה לבחירות.

בגוי

כר זה התחיל, בשיכרון של התלהבות, כשאריאל שוון נופף לעיני
המצלמות לחיילים שיצאו לדרך עכשיו הם יוצאים. השיכרון חלף

ן* עוד ימים מעטים תתבצע ה־נסיגה
מאיזור צידון בלבנון.
אין זו הנסיגה הראשונה של צה״ל
בלבנון. קדמה לה הנסיגה מביירות
המערבית, ואחר־כך מאיזור השוף.

אך זוהי הנסיגה הראשונה
המתבצעת בגלוי תחת לחץ
צבאי, ותוך הרגשה חריפה של
כישלון.
ביטא זאת שר־הביטחון, יצחק רבין,
בעצמו. בנאום לפני פעילים יהודיים
בארצות־הברית הודה השבוע בפה מלא
שמילחמת־הלבנון מסתיימת בתבוסה.
איו ספק, אמר, כי כתוצאה מ־מילחמה
זו ידה של סוריה על העליונה,
והיא חולשת עתה על ממשלת־לבנון
יותר מאשר אי־פעם. חוץ. מזה, אמר
רבין, הפכה המילחמה את השיעים
לכוח, ועכשיו קיים טרור שיעי נגד

ישראל, שהוא חמור יותר מכפי שהיה
הטרור הפלסטיני אי־פעם. טרור שיעי
זה ילווה את ישראל אל מעבר לגבול,
וירדוף אחריה. הגליל, כד אמר, לא
יהיה יותר בטוח מאשר ירושלים ותל־אביב,
שגם בהן מבוצעים מדי פעם
פיגועים חבלניים.
כמעט באותו הזמן התבטא גם חבר

אחר של הממשלה, עזר וייצמן. הוא
הכריז שהוא מוכן להיפגש עם יאסר
ערפאת בתנאים מסויימים (״אם הוא
יכיר בישראל״) והוסיף: ממשלת־ה־ליכוד
עשתה בשעתו הסכם בלתי־ישיר
עם אש״ף להפסקת־אש, וכתוצאה מכר
לא נפלה אף פצצה אחת על הגליל
במשף שנה שלמה, עד למילחמה.
כר קבעו שני השרים שתי עובדות־יסור:

משאירה
את ישראל כשהיא
במצב גרוע יותר מכפי שהיתה
לפני שנפתחה.
רבץ התייחס בנאומו רק לשניים מן
היעדים של מילחמת־הלבנון. אר היו
לה, כמובן, יעדים נוספים — וגם
לגביהן הושג ההיפר.
שמונה חודשים לפני פרוץ המיל־

חמה פירסם העולם הזה את המטרות
של המילחמה שעמדה לפרוץ. לא היה
זה ניחוש: הדברים נמסרו להעולם
הזה על־ידי אישיות בכירה, שהיתה
מעורבת מאוד בתיכנון המילחמה.
הפירסום לא היה בגדר מעילה־באמון,
אלא להיפר: אותה אישיות עצמה היתה
מעוניינת בפירסום הדברים, מתוך
תיקווה שזה יביא לתמיכת הציבור
במילחמה.
ואלה היו היעדים:

• הריסת ״תשתית המחב־ ״י-־
לים״ בלבנון.
הכוונה היתה גם לתשתית הצבאית,
אך לא היה ספק כי הכוונה העיקרית
היתה, דווקא, לתשתית המדינית.
שררה בירושלים ההרגשה כי אש״ף
מתחזק כגורם מדיני, תחת הנהגה
מתונה, העומדת להודיע על נכונותה

9וייצמן: המילחמה לא
היתה נחוצה כדי לשמור על
שלום־הגליל.
• רבין: המילחמה לא הבטיחה
את שלום־הגליל, והסתיימה
בכישלון מוחלט.

• עדיהמירחתה:
השמית

חיילי צד״ל במיסדר, השבוע
ראשי המיליציות בורחים בגלוי

ך* היערכות החדשה בלבנון״
() 1/ /התלוצץ השבוע קצין בכיר
לשעבר :״גם נסיגת נפוליון ממוסקבה
היתה היערכות חדשה!״) אינה מבוצעת
כדי להשיג שום יעד חיובי, מדיני או
צבאי. היא מהווה פשוט מסקנה מן
העובדה שישראל הפסידה במילחמה,
שבה הקריבה 611 קורבנות, נוסף על
אלפי הקורבנות האחרים.

המילחמה, שרוששה את
ישראל גם מבחינה כלכלית,

מישפחה שכולה בהפגנה נגד שרון, השבוע
הצודקים נשארו מנודים גם עכשיו

להכיר בישראל בתנאים מסויימים.
ראשי הליכוד והמערך חששו שאם אכן
יבצע יאסר ערפאת מהלך כזה, ייווצר
לחץ בינלאומי חזק על ישראל לוותר
על הגדה המערבית ורצועת־עזה.
גירוש אש״ף מלבנון(ואולי הריגת
ערפאת ועוזריו הבכירים או לכידתם)
היו אמורים להביא להעברת המנהיגות
בעם הפלסטיני לידי הקבוצות הקיצוניות,
הקשורות בסוריה. ממשלת־ישראל
ראתה בכך ברכה, מכיוון שאיש
לא היה דורש מישראל לנהל משא-
ומתן עם אש״ף קיצוני, הזומם להשמיד
את ישראל ברוח האמנה הפלסטינית.

גירוש הסורים מלבנון.

זה מילא תפקיד מרכזי במחשבתו
של אריאל שרון. הכוונה היתה להנחיל
לסוריה תבוסה צבאית מוחצת, ולגרשה
אל מעבר לגבולה. אצל כמה ממתכנני
הפעולה היתה גם תיקווה כמוסה
שסוריה תיגרר למילחמה כוללת ביש
ישראל
ולהפוך על־ידי כך את לבנון
למדינת־חסות ישראלית.

ברורים וגלויים, ושכולם הופרכו בצורה
כה ברורה וחותכת.
הנה המאזן:

מנהיגי ישראל ידעו, כמובן, כי
אחת הכוננות העיקריות של בשיר אל־ג׳מאיל
היתה לגרש את חצי מיליון
הפלסטינים מלבנון, לעבר סוריה.
רעיון זה השתלב עם תוכניתו של שרון
לגרש את ״המחבלים״ מלבנון לסוריה,
מתוך תיקווה כי הסורים יגרשו אותם
הלאה, מסוריה לירדן. לפי תוכניתו של
שרון היה עליהם להקים בירדן מדינה
משלהם, שעימה יכלה ישראל לחיות
בשלום, אחרי סיפוח הגדה והרצועה
לישראל.
בעוד שבשיר דיבר בגלוי על גירוש
כל הפלסטינים, לא נאמרו הדברים
בבירור בישראל. כאן דובר על ״המחבלים״
— .מילה גמישה מאוד,
שיכלה לכלול את כל הפלסטינים או
חלק מהם.

להיפר, בעוד שאש״ף כפוף היה
במידה רבה לסוריה, ונאלץ לרקוד על
פי חלילה, נהנית הנהגת אש״ף כיום
במידה הרבה יותר גדולה מעצמאות
(בסלנג הפלסטיני :״חופש ההחלטה
הפלסטינית״),
היכולת של אש״ף להעלות את
בעיית הגדה והרצועה על סדר־היום
הבינלאומי לא פחתה, אלא גדלה. יש
בירושלים החוששים שעם המשך
ההתקרבות האמריקאית־סובייטית אכן
תעלה הבעיה רישמית על סדר־היום,
ותיתכן ועידה בינלאומית בהשתתפות
שתי המעצמות ואש״ף.
על כך יכולות להיות הערכות
שונות, אך אין ספק שאש״ף הפוליטי
קיים כיום כמו לפני המילחמה, ואולי
יותר. סילוקם של האירגונים הפרו־סוריים
מאש״ף היה, בוודאי, בבחינת
ברכה לאירגון.

נון.

• גירוש הפלסטינים מלב

אש״ף המדיני לא נשבר.

כאשר יחזור צה״ל לשטח ישראל,
תשכון מעבר לגבול מדינה אוייבת
במלוא מובן המילה. זוהי הרעה עצומה
לעומת המצב שלפני המילחמה, כאשר
היו הפלאנגות כוח מרכזי בלבנון,
וקיימו קשרים סמויים אך הדוקים
ביותר עם ישראל. אריאל שרון, שביקר
בינואר 1982 בביירות כאורח ה־פלאנגות,
לא יחזור לשם. בנימין
(״פואד״ו בן־אליעזר, ששהה במיפקדת
הפלאנגות בעת הטבח של תל־אל־זעתר,
לא יהיה אורח הפלאנגות בעתיד
הנראה״לעין.

• הפלסטינים נשארו בלב־נין.

אחרי
הטבח במחנות־הפליטים, נעלם
גם החלום המרושע של גירוש חצי
מיליון בני־אדם מבתיהם, באמצעות
טרור. הפלסטינים נשארו בלבנון, ולוא
רק מפני שאין להם לאן ללכת. הסורים
בוודאי אינם מעוניינים לארח אותם
בארצם.

עדיין דגל־ישראל. משתפי־הפעולה
הפלסטיניים והלבנוניים של ישראל
בורחים בבהלה ובגלוי, אנשי צד״ל
נפגעים באין מפריע, וגם הם יסוגו יחד
עם כוחות צה״ל. לא יהיה להם קיום
בשום מקום שאין צה״ל שולט בו.
בשטח שיינטש על״ידי צה״ל עלול
להשתרר תוהו־ובוהו, כשיד כל בכל,
והתוצאות יורגשו גם בצד הישראלי
של הגבול.

• האשמים חוגגים
^ ש ה להעלות על הדעת רשימה
עגומה יותר של כישלונות ומפלות.
לא זה בלבד שהמילחמה, שעלתה
במחיר כה עצום בקורבנות־אדם ובהרס
.כלכלי, לא הביאה כל שינוי לטובה,
אלא שהיא גרמה למצב חמור הרבה
יותר מכפי שהיה קיים לפני שהחלה.
כאשר חצו כוחות צה״ל את הגבול,
היה בישראל רק קומץ קטן שהבין כי

• אש״ף הצבאי קייס בשטחים
הכבושים, והוחלף בגבול
על־ידי השיעים.
דווקא בימים האחרונים נראה כי
הפיגועים בגדה לא פחתו, אלא גדלו.
למרות המאבקים הפנימיים, מאוחדת
כמעט כל האוכלוסיה בשטחים הכבושים
מאחורי יאסר ערפאת. הפיגועים
השונים — יידוי אבנים, השלכת
בקבוקי״תבערה ואף יריות — נועדו,
כנראה, להפגין זאת. היה די בהם כדי
להכניס את המתנחלים היהודיים למצב
של ״היסטריה״ ,כדיברי יצחק שמיר.
גרוע מזה: כפי שאמר רבץ, קם עתה
טרור שיעי, שהוא מסוכן הרבה יותר

מענו וגבול
שוננת עתה
מדינה או״בת
מאשר הפיגועים שביצע אש״ף משטח
לבנון. השיעים, שהיו בעבר ידידים של
ישראל, או שהיו לפחות ניטרליים
כלפיה, אחוזים עתה באיבה קנאית
לישראל, ומוכנים לבצע פעולות־התאבדות
נגדה, מן הסוג שלא בוצע
על־ידי אנשי אש״ף — כדיברי רבין.
אלוף פיקור־הצפון הביע השבוע
את החשש שהטרור הזה ״ירדוף״ אחרי
ישראל גם אחרי שצה״ל יגיע לגבול
הבינלאומי. רבין הביע חשש דומה.

• הסורים שולטים עתה
בלבנון.

שרון עם בגין בבוסור
ותשקוט הארץ 40 שנה
ראל — כך שצה״ל יוכל לפלוש לסוריה
ולהשמיד את העוצמה הצבאית
הסורית, ובכלל זה הטילים הסוריים
שהיו ממוקמים על אדמת סוריה עצמה.
טילים אלה נראו, למתכנני הפעולה,
חשובים לאין־ערוך יותר מאשר הטילים
הסוריים שמוקמו בלבנון, ושאכן
הושמדו במילחמה.
הכוונה לפתוח במילחמה בסוריה
הוסתרה היטב, הן מעיני הסורים, הן
מעיניה של ממשלת־ישראל. ההונאה
הצליחה בשני הכיוונים. הסורים לא
חששו כלל להתקפת צהי׳ל עליהם, ואף
ראו בעין טובה את התקפת צה״ל על
אש״ף של יאסר ערפאת. הם נכנסו
למילחמה, באי־רצון בולט, רק אחרי
שכוחותיהם בלבנון הותקפו באופן
מוחץ.

• הסיבת לבנון למדינת
חסות ישראלית.
שרון ואנשיו התכוונו להפוך את
בשיר אל־ג׳מאיל למעין סעד חדאד
במהדורת־על. הכוונה היתה לכבוש את
דרום־לבנון עד ביירות, להתחבר עם
הפלאנגות שמצפון לכביש ביירות־דמשק
ולהקים בכל לבנון דיקטטורה
של הפלאנגות, בהנהגת בשיר. בשיר
היה אמור לחתום על חוזה־שלוס עם

דוח וערת־כהן על טבח צברה
ושאתילא הזכיר את כוונתו זו של
בשיר אל־ג׳מאיל, וראה בטבח חלק
ממזימה זו. אך לא נאמר בדוח ששרון
היה שותף פעיל ומודע למזימה זו.

• להבטיח את שלום הגליל.

מטרה זו, ששימשה גם כאמתלה
למיבצע כולו, הפכה בידי בגין לדיגלו.
אך מטרה זו הושגה — כפי שהזכיר
עתה וייצמן — כבר שנה קודם לכן,
ודווקא על־ידי הסכם שביתת־הנשק
עם אש״ף. מכיוון שאש״ף היה אירגון
חזק וממושמע, שהוכיח את יכולתו
לקיים את הפסקת־האש לחלוטין,
היתה דווקא מטרה זו חשובה פחות
למיבצע. הוכח שניתן להשיגה בזול
יותר באמצעים מדיניים.

עויהמיוחמה:
התוצאה
ף* פברואר ,1985 כאשר נוטש
צה״ל את צידון, כבר היתה התמונה
ברורה לגמרי:

לגבי כל היעדים האלה
הושג ההיפך.

יתכן שלא היתה מעולם מילחמה
בתולדות האנושות שיעדיה היו כה

מעולם לא היתה סוריה כה חזקה
בלבנון כפי שהיא עתה. אין זו רק
תוצאה של מציאות צבאית. המילחמה
ריסקה את לבנון עוד יותר. כל עדה
שולטת עתה על שטח משלה, אך יותר
מאשר לפני המילחמה. במצב כזה
מהווים הסורים את הגורם המייצב
היחידי, היכול להבטיח מינימום של
ביטחון.
הלבנונים אינם רואים כיום בסורים
כובשים, אלא גוף שהכל פונים אליו
כדי להיעזר בו להבטחת הקיום העצמי.
כל מנהיגי לבנון עולים לרגל לדמשק,
ושם יושב־ם הסורים כבוררים, הקובעים
מה לעשות בלבנון.
ממשלת־לבנון — הן הנשיא
הנוצרי, הן ראש־הממשלה המוסלמי
— מקבלים בגלוי את מרות הסורים,
ופועלים על פי הנחיותיהם.

• לבנון הפכה מדינה עויינת
לישראל.

החלום של לבנון כמדינת־חסות
ישראלית, וכמדינה הערבית השניה
החותמת על חוזה־שלום עם ישראל,
נראה עתה כבדיחה עגומה, כמו הסצינה
עם מנחם בגין וסעד חראד במרומי
הבופור, והאימרה ״ותשקוט הארץ 40
שנה״.
לבנון היא מדינת־חסות, הפועלת
על פי הנחיות סוריה, המדינה הערבית
שהיא — לפחות להלכה — האנטי־ישראלית
ביותר בעולם הערבי, מלבד
לוב.

שרון עם הבין בכיירות
אישור אחרי 32 חודשים
על מחנות־הפליטים עומדת להיערך
עתה מערכה בין נאמני־ערפאת,
אנשי־אש״ף, ובין סוכני סוריה ולוב. לא
ברור מי ישלוט שם בסופו של דבר, אך
ברור לחלוטין כי הפליטים עצמם נאמנים
לערפאת.

• שלום הגליל לא הובטח.

ברור כי לא תחזור תקופת־הרגיעה,
בת 11 החודשים, שקדמה למילחמה,
כאשר אש״ף הבטיח את השקט בגבול.
מעבר לגבול לא ישכון שום כוח יציב,
שיוכל להבטיח זאת עתה — גם אילו
רצה בכך.
לא ברור גם אם תוכל ישראל להחזיק,
בעקיפין, ברצועת־האדמה שהיתה
פעם ״מדינת חדאד״ ,אף שיש כוונה
לכר•
יש להניח כי צפויה עתה תקופה
ארוכה של מילחמה־זעירה לאורך
הגבול, כאשר צה״ל מגן על שטח
המדינה מצד זה של הגבול, ואולי יגיח
מדי פעם צפונה, מול פני מיגוון רחב
של אויבים — שיעים, פלסטינים
הפועלים בשליחות סוריה ולוב, וגורמים
נוספים.
השבוע עמדו חיילי־צה״ל מן הצד,
כאשר בצידון ובסביבתה כבר החלה
המילחמה בין העדות והסיעות השונות
על השליטה בשטח, שעליו מתנוסס

המילחמה תגרום לאסון, ושאמר זאת
בפה מלא. בראש המחנה הזה עמד
העולם הזה.
קומץ של חברי־כנסת(רק״ח) הצביע
נגד המילחמה, קומץ (מפ״ם, ר״ץ וחצי
שינוי) לא השתתף בהצבעה. כמה הוגי־ריעות,
פרשנים ואנשי־ציבור הזהירו
והתריעו.

עכשיו כרור שכל מילה שנאמרה
אז על־ידי אנשים אלה
היתה בבחינת דיברי נבואה
חיים. יתר על בן: גם האזהרות
השחורות ביותר לא מיצו את
מלוא התוצאות.
אולם מי שאמרו אז את האמת
הבלתי״פופולארית, באווירת השיכרון
של המילחמה, נשארו מנודים גם עתה.
האיש האחראי יותר מכל למפולת,
אריאל שרון, נשאר גיבור לאומי בעיני
חסידים־שוטים רבים. מיפלגת־העבו־דה,
שהצביעה בעד המילחמה, ביודעה
היטב את יעדיה הכמוסים והכמוסים־
למחצה, מנהלת את המדינה יחד עם
הליכוד, שגרם למילחמה.

יצחק רבין, המאשר באיחור
של 32 חודשים את אמיתות
הנבואות השחורות שהושמעו
אז, היה בין 106 חברי-הכנסת
שהצביעו אז בעד המילחמה.

שאלת
השם וע
במקביל לכינוסים הסיעתיים המרובים
של מיפלגת״העבודה, החל גם
הליכוד לכנס את רסיסיו.
חיים קוסמן, יושב״ראש הסיעה,
מכנס אחת לשבוע את הסיעה ואחת
לשבוע את הנהלתה.
בכינוס הליכוד בשבוע שעבר,
שדלף בפרוטרוט ובצבע לעיתונות,
התלונן שר־האוצר יצחק מודעי,
אורח הכינוס, על הרגשת בדידותו
בצמרת. בעיקר התלונן על אי־תמיכה
בקרב חברי־המערך. במהלך תיאור
סצנה, שבה ניסו לשכנעו למחוק את
חובה של קופת־חולים לממשלה,
הסתבר לשומעים שקופת־חולים אף
חייבת 100 מיליון דולר לבנק־הפועלים.
גורמים,
בליכוד תמהים. :איך יכול
בנק־הפועלים להרשות לעצמו שלא
לגבות חובות בסדר־גודל כזה? 80
מיליון דולר מחברת ארקיע, ועכשיו
— 100 מיליון רולר מקופת־חו־לים״...
באמת
איך?

בקרוב!
העולם הזה תרם את חלקו למסע
הפירסום ויחסי-הציבור סביב יום־
העבודה הדו/תלת״חודשי של שר־העבוחדוהרוחזה
משח קצב (חרות).
הפירסום
הוליד, מטבע הפוליטיקאים,
תגובות קינאת אך גם תגובות
מעשיות יותר:
שר־החקלאות אריה (״אריק״)
נחמקין(מעדר) ,למשל, הודיע לקצב
שיש ברצונו להצטרף אליו ליום־
עבודה. כך סיפר לי קצב בנימת־ניצ־חון,
להראותי שהנימה הצינית שלי
מיותרת.
נחמקין אכן אישר באוזניי את יוד
מתו וסיפר. :יום אחד, כשאיחלתי לו
יוס-עבודה נעים, שאל אותי קצב
מדוע שלא אצטרף, ונעניתי בשימחה!
מדובר לאו־דוקא בעבודה חקלאית,
אלא בעבודה תעשייתית!״ הדגיש.
.נו?״ תמהתי לפשר העיכוב שחל
במיבצע.
.בכל פעם,״ צחק נחמקין. .כשהוא
יוצא לעבודת הוא מודיע לי על כך
יומיים מראש, וכמובן שאיני מצליח
להתארגן״...
השניים הבטיחו לי, למרות כל
הקשיים, יום־עבודה משותף. ,בקרוב!״

שמח!

1י1־י
1ר ק!

בניו־יורק התרכזו לאחרונה כמה מבכירי מנהיגינו(דויד לוי, אריאל
שחץ, אברהם שריר, אלי קולם ונפילים אחרים) בנסיבות מנסיבות
שונות: מהגנה תוקפנית על שמו הטוב של העם היהודי ועד הפוגה מהרצאות
מפרכות בתחום המישפט.
מנהיגינו לא זנחו, חס־וחלילה, את בעיות האומה, אלא המשיכו לעסוק בה,
בשלט״רחוק. רוצים דוגמות? בבקשה:
• בפגישת״פיסגה נועדו המלך (המובס? המנצח?) אריאל שרון(מס׳ 3
בחרות) ואלי קולס(מקום 13 כליברלים) .מה הטריד את השניים, תאמינו או
לא, בשילגי ניו־יורק? ליכוד־הליכוד!
• הבנייה במיפעל אלקטרוניקה, השוכן בשטח־שיפוטה של עיירת־פיתוח,
הופסקה. הסיבה — חוסר תקציב. מישרד־האוצר הקפיא את ההזרמה,
וכתוצאה מכר נעצרה בנייתה של מחלקת־הפיתוח של המיפעל (כיום
מתפקדת בו רק מחלקת־ייצור) .מה עשו מנהליו וראש־המועצה שבתחומה
שוכן המיפעל? פנו לכל גורם אפשרי: לשר״האוצר יצחק מידעי לא ניתן
להגיע, נקודה. הגיעו לסגנו עדי אמוראי, לשר־הכלכלה־והתיכנון גד
יעקיבי, לשר ייגאל הירביץ, ולמי לא. יעקובי, אמוראי, הורביץ ואחרים
עשו כל מה שביכולתם, אן בקונסטלציה הקיימת היא — יכולתם —
מוגבלת. ואז הבינו. :אריק, רק אריק יכול להושיענו!״ אמר לי ראש־המועצה,
איש־חרות.
אירי בר־אין, עוזרו של שר־התעשיה־והמיסחר בתואר (בפועל שימש
משה ניסים) ,ביקר באיזור. סוכם שיצלצל בדחיפות אל אריק, לניו־יורק. אריק
יצלצל מניו״יורק למודעי. מודעי יטפל בעניין. את תשובתו יעבירו טלפונית
לניו־יורק...

מגכ״ ל מישרד ראש־הממשלה אעו כאחד
האדם: זאת הוכיח בשערומה שחקיס ב-
מישכן־הכגטת, סב>ג הנפקת אישור חכמי•
סח שלו לבית!
שרוו וקולס קיימו ועידת־פיסגה בגיו־יורק.
במה דנו! בליכוד־הליכוד!
^ שר-החקלאות יצטרף לשר־העבודה-והרוו־חה
ב״יוס העבודה׳ שלו -בקרוב!
שאלת השבוע בליכוד: איד יכול ״בגק-ה-
פועלים״ להרשות לעצמו שלא לגבות חובות
בטדר-גודל מדהים מקופת-חולים ,״ארקיע״
ועוד!
שיבעת חברי-כגסת בלבד התנדבו לתרום
דם. הליכוד מנפנף בניצחון דחוק!3:4 :
^ בשבוע הבא -עימות ביו רביו לליכוד!
שמוקפצים לפתע פיתאום לתפקידים
בכירים, חושבים לעיתים שתפשו את
אלוהים ב ...זקן!״
אצל חוגי טמיר נוצר הרושם,
שהשמועות נפוצו מחוגיו של
בנימין גור־אריה, היועץ לענייני
ערבים, שהודח לאחרונה על־ידי השר
עזר וייצמן, פטרונו של טמיר. לא
פחות! הסיבה — קינאה.
ואולי־אולי, אילו מילא טמיר
טפסים והצטלם בשקט כאחד האדם,
היו נחסכות אי־אילה ספקולציות
פרועות.

אפשר ...77
מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה יש
רק אחד! יחיד ומיוחד!
עובדה:
אברהם .1אברשה״< טמיר,
המנכ״ל החדש של מישרד ראש־הממשלה,
נצרך לאישור־כניסה קבוע
למישכן הכנסת. תהליך הנפקת
התעודה הוא שיגרתי ביותר, וכולל
מילוי טפסים, צילום וכן הלאה.
בכנסת חוגגות מזה חודש ימים
שמועות(.מוגזמות!״ טוען פקיד בכיר
במנגנון־הכנסת) בדבר תהליך ההנפקה
של התעודה של טמיר.
טמיר, גורסות השמועות, סבר
שלא ניתן לו הכבוד המתאים — אף
לא פקיד אחד ממנגנון־הכנסת קפץ
דום לפקודתו! הוא הזעיק את
קצין־הכנסת, יצחק בן־גל, ועורר

ני1־י 1ר ק1

טמיר אחד, יחיד ומיוחד
מהומה שהדיה נשמעים בכנסת ער
עצם היום הזה.
.נו טוב,״ הסביר לי בסלחנות גורם
במנגנון־הכנסת. ,הוא היה שנים רבות
מפקד בצבא, והורגל לכך שהכל
יישק לפי פקודתו, ומייד!״ ועוד
הוסיף אותו גורם. :אינני מתרגש
מכך. אני כבר רגיל לכך שאנשים

בשבוע הבא צפויה פגישה בין
סיעת הליכוד לשר־הביטחון יצחק
רבץ. נושא הפגישה — .עירעור
הביטחון ביהודה ושומרון!״ נמסר לי
בתקיפות מהליכוד. כמובן, יועלו גס
נושאים כאובים אחרים בגון: הנסיגה
בלבנון, שאינה מקובלת במיוחד
בקרב חברי־הליכוד. בקיצור, יהיה
שמח.

בלי

בישיבתה של נשיאות הליברלים
שנערכה סוף־סוף, אחרי דחיות חוד
!רות ונשנות, בצהרי היום החמישי,
נבחרו בתוך דקות ספורות יצחק
מודעי ומשה ניסים לייצג את
הליברלים במשא־ומתן המתמשר עם
חרות על ליכוד־הליכוד.
מה פשר אחדות־הדעים כליברלים?
.קודם
כל,״ תיקן אותי בעלבון
אחד הנשיאים. ,לא היתה אחדות־רעים.
היו כאלה שרצו בשלושה־ארבעה
נציגים. מה זאת אומרת מדוע?
כולם רוצים לייצג את המיפלגה״...
וחוץ מזה — וזו תוספת שלי —
מודעי מקפיד לכנס את נשיאיו בכל
הזדמנות כשיריבו המושבע, אברהם
(אברש׳ה) שריר, אינו נמצא בארץ.
והזדמנויות כאלה לא חסרות לו.
מגו דויד

.תכתבי, תכתבי,״ האיצו בי חברי,כנסת
מהליכוד. ,איך ניצחנו את המערך!״
איר?

.רוב
חברי״הכנסת שתרמו דם
בשבוע שעבר שייכים לליכוד!״ התגאו.

היו יחסי־הכוחות?״ ביררתי.
4:3.לטובתנו!״ השוויצו הליכוד־ניקים.
,ארבעה חברי־כנסת מהליכוד
תרמו דם, לעומת שלושה בלבד מהמערך!״
פירשו לנוכח הבעתי המוס.תעת.
שיבעה חברי־כנסת מתוך :120
לזה באמת קוראים ניצחון מוחץ
והתנדבות סוחפת.
במהלך אותה התנדבות היסטורית
בתחנת מגן־דויד־אדום הגיע לתרום
דם כוכב השבוע שעבר, המישנה־המתפטר
ליושב־ראש ועדת״החוץ־
והביטחון — דויד מגן.
.שימך?״ דרשה האחות בחוסר־עניין.
.מגן
דויד,״ השיב הח״כ.
.שימך!״ הרימה האחות את קולה.
.מגן דויד!״
.בסדר, אבל מה שימך?״ איבדה האחות
את סבלנותה, וקיבלה את אותה
התשובה בדיוק. :מגן דויד!״

ואפשר אחת!
מאיר כהן־אבידוב, ח״כ
חרות, שהתפרסם ביגלל התבטאויותיו
הקיצוניות וחסרות־הטעם כלפי
הציבור הערבי, נעדר ביום השני
שעבר מהכנסת.

מדוע? לא, הוא לא נסע בשליחות
האומה לחו״ל. גם לא מטעם הבונדס. מהמניין סטודנט
כהן־אבידוב,
באוניברסיטת חיפה, עמד בפיתחו של
בניין באוניברסיטה, ופישפש בתיקי־הם
של העוברים־ושבים.
מובן שהממונה על הביטחון
באוניברסיטה הציע לכהן־אבידוב,
ממלא־מקום יו״ר־הכנסת, פטור מהחובה
הבלתי־נעימה הזאת, אך הלה
סירב ומילא את חובתו, ממש כאחד
האדם.
ד פנ ה

ברק

במדינה
(המשך מעמוד )8
שביתת־נגנים. בגלל הפסטיבל
בן־ישראל הבטיח לי שישדר שיר
בביצוע שלי לפני שנה, אבל גם אז לו
התקיים פסטיבל, כי אחד הזמרים איים
על בן־ישראל, כי לא שיבצו אותו. אז
מה פיתאום פסלו אותם השנה?״
דנוך יצא עם פרקליטו לירושלים.
כשבדקו את הפרוטוקול של הוועדה
התברר, ששיריו אפילו לא הובאו
לפניה. הוא פנה לבג״צ, שם התברר
שהמעטפה נקרעה עוד לפני שהוגשה
לוועדה, בטענה שהטפסים לא נרשמו
כראוי. .זה היה שקר. אני מילאתי את
הוראות ההרשמה במדוייק,״ אמר דנוך
בבית־המישפט, והשופטים אפשרו לו,
באופן יוצא מן הכלל, להגיש לועדה
את שני השירים, סמור למועד־השידור.
לפני כמה ימים קיבל דנוך תשובה
סופית. שני השירים לא התקבלו
לפסטיבל.
שוק מוצף. דנוך אינו מקנא
באותם שכן הופיעו בטלוויזיה, אך הוא
מבכה את הירידה ברמת המוסיקה
המיזרחית כיום. :השוק מוצף. כל אחר
שיש לו קול יפה מקליט, אבל זוהי לא
המוסיקה המיזרחית שרצינו לשמוע.
לדעת דנוך מקנאים בו, משום
שהוא ותיק שלא נעלם. .אחרי שהיו לי
בעיות עם מס־ההכנסה, בא אליי הזמר
חיים משה ואמר לי. :הגיע הזמן
שתשלם מס־אמת!״ אמרתי לו: בנפול
אוייבך אל תשמח! בסופו של דבר אני
יצאתי לשוק לפני עשר שנים ביחד עם
להקת צלילי הכרם. מי נשאר מאז?
דישת כהנא !תלמיד1
ויססיוסק,
גצר המישם חה הלוחמת
לוחם בגיזעגות
מיכאל(מייק) לוין ,42 ,עובד בכיר
במינהל־הבטיחות של מישרד־התח־בורה,
הוא נצר מובהק של המישפחה
הלוחמת, הביתרית. אביו המנוח, נחום
לוין, בוגר המחזור הראשון של הטכניון
בחיפה, היה חבר־כנסת מטעם תנועת
החרות.
מייק עצמו קיבל חינוך לאומי
וביתרי, ותמך במשך שנים ארוכות
בתנועת החרות. הוא גדל במחיצת
חברים כמו דן מרידור ואהוד אולמרט,
.צעד במדי ביתר בתהלוכות חגיגיות,
התנדב לגולני, חרף היותו בן־יחיד.
המיפנה אצלו חל לפני כ־ 13 שנים.
מייק נשלח לדרום־אפריקה (שבה
ייסדו הוריו את התנועה הרוויזיוניסטית)
על־ידי ההסתדרות הציונית.
הוא חזר משם כליברל״רדיקל המתעב
את הגיזענות בכל. ליבו. בשנים האחרונות
הצביע בקביעות עבור רשימות
שלום, חתם על עצומות, השתתף
בהפגנות. לפני חודשיים נשלח לכלא
צבאי, אחרי שסירב לשרת בלבנון.
בשבועות האחרונים החל מייק
לפעול בסניף הירושלמי של אזרחים
נגד גיזענות, אגודה הפועלת נגד
גילויי־גיזענות, ובעיקר נגד פעילותו
של ח״כ מאיר כהנא. חבריו מתלוצצים,
שרק בנושא אחד הוא נשאר נאמן
לחלוטין לכור־מחצבתו: מייק עדיין
אוהד שרוף של כל קבוצות ביתר
בכדורגל, ובמיוחד של קבוצת ביתר־ירושלים.
אלא
שגם הנטיה הריגשית הזאת
הועמדה בשבועות האחרונים במיבחן
לא־קל. לפני כמה שבועות התמוררה
ביתר־ירושלים עם הפועל באר־שבע,
במיגרש בלומפילד ביפו. המוני
הצופים של מישחק השבוע במוצאי־שבת
נדהמו לראות כרזה ענקית, שהתנוססה
מעל קבוצה גדולה של אוהדי־ביתר.
המצלמה של הטלוויזיה התמקדה,
משום מה, על הכרזה הזאת,
ותוכנה נשאר חקוק בזיכרון רוב
הצופים. :לעולם לא תצעד לבדך,
כהנא — מביתר״ירושלים״.
ואז, בשם אזרחים נגד גיזענות,
כתב מייק לוין ליו״ר תאגיד ביתר־ירושלים,
ניסים אבולוף, את המיכתב
העולם הז ה 2475

מנו וגמוו עם אנש בוס שלא להניח רשמיו להגיע רכס ואש־הממשרה
או הם לא מצצו את הממשלה אוא אחו הבחירות בהסתדרות

תווטציה

1)1תתבצע!
יצחק שמיר

ררך אחרת,״ אמר להעולם הזה אחד
מבכירי יועציו של פרס ,״המצב שלנו
מזכיר לי את דויד שווייצר, מאמן
בית״ר ירושלים. אם הוא יזכה באליפות,
תהיה כל התהילה שלו. המקום
השני פירושו כישלון חרוץ.״
סידרה של שיחות עם מקורבי־פרס,
עם ראשי מיפלגת־העבודה והסיעה
בכנסת, איננה משאירה הרבה מקום
לספקות.

״העולם הזה״ יכול לקבוע, על
סמד מידע, התרשמות והערכות
מוסמכות, שמחוץ ליצחק
רבץ, אץ לשום אדם מרכזי
כמיפלגת־העכודה כל כוונה
לקיים את הסכס-הרוטציה עם
יצחק שמיר. ההיפך הוא הנפץ.
קיים תיכנץ מפורט לפיצוץ
הממשלה ,״על נושא עקרוני,
ביטחוני או חברתי, אכל לא
דתי,״ בשלהי הקיץ של . 1985

העבודה כלפי יוזמת מגן בוועדת־ה־חוץ־והביטחון.
ח״כ רן כהן סיפק להם
תחמושת מסויימת נגד מגן, כשהעלה
פרשה נשכחת מלפני 15 שנים. כהן
טען שמגן לא הסתער על האוייב ב־מיקרה
מסויים, ואף ננזף בשל כך. קשה
לברר היום את נסיבות הסיפור הזה.
מכל מקום, פקודים רבים של מגן העידו
שהוא היה לוחם טוב, ועבר חודשים
ארוכים בגיהינום של קו בר־לב, בעת
מילחמת־ההתשה.
האדישות של מיפלגת־העבודה כל־

יצחק רבץ
^ פגישה של שימעון פרס עם
יועציו הצעירים, הביע השבוע
דווקא ראש־הממשלה דיעה מסוייגת־משהו
על הסקרים האחרונים, שבהם
הוא זוכה בתמיכה גדולה, לעומת
יריביו.
פרס הסביר שאין לו ספק, לאור
הנסיון שהצטבר מאז שגולדה החליפה
את לוי אשכול, שעצם הכהונה כראש-
ממשלה מוסיפה אחוזים רבים מאוד
לשיעור הפופולאריות בסקרים. גם מז־כיר־הממשלה,
יוסי ביילין, הטיל ספקות
במשמעות הסקרים ,״אפילו אם
המימצאים נכונים.״
ביילין, שהוא בעל תואר שלישי
(ד״ר) במדע־המדינה, הביא כדוגמה את
העליה הגדולה של התמיכה ביצחק
שמיר כשר־החוץ. שמיר כמעט ״השיג״
את אבא אבן, ש״הוביל״ כבחיר־הציבור
לתפקיד זה בהפרש גדול במשך חודשים
ארוכים. עתה הדביק אותו מנהיג
הליכוד, חרף היעדרן הבולט של הצלחות
כלשהן בתפקידו.
לא התקיים דיון ארוך בסקרים, אבל
אנשי־פרס הבינו היטב את הלקח. מי
שליוו את ראש־הממשלה בשנים הארוכות
במידבר האופוזיציוני היטיבו להבין
את הלקח מאחרים.
״מי שיתייצב בבחירות לכנסת ה־12
כראש״ממשלה ייהנה מיתרונות עצומים,
שאין אפשרות לזכות בהם בכל

זאת היא הסיבה היחידה להתנהגות
הסופר״מתונה של מנהיגי מיפלגת־

הבא :״תמונת האוהדים נושאי־הכרזה,
שהוקרנה בטלוויזיה, השאירה את
הרושם למאות אלפי הצופים,
שהאגודה תומכת בתנועתו הגיזענית

של כהנא.
״זאב ז׳בוטינסקי, מקימה של
תנועת ביתר, התנגד מכל וכל
לתופעות הגיזענות בכלל ונגד ערבים

אלא שחורף 1985 איננו
מהווה מועד כזה. כל צמרת
מיפלגת־העכודה מאוחדת לפחות
כנושא אחד: אסור, כשום
פנים ואופן, לפרק את השותפות
הממשלתית עם הליכוד
לפני הכחירות לוועידת־ההס־תדרות.

שימעדן
סרס

להפגיז
את קיסר

ך* מערך מקווה להעביר את חמ\
שת החודשים הבאים בשקט. בינתיים
מנסה מזכ״ל ההסתדרות, ישראל
קיסר, להסוות, ככל יכולתו, את המכירה
הכללית של השכירים, שעשה ב־עיסקת־החבילה
ב׳ .ניתוח של פרשן
על המשמר צבי טימור, שטען השבוע
כי בעיסקה ב׳ ״לא תרמו המעסיקים
דבר. הורדת מרכיב השכר ב״6־ 7אחוזים
תפצה אותם בגין ההתייקרות של
יתר מרכיבי המוצר ...הם זכו לפיצוי
כפול, וההסתדרות נתנה את ידה לפית־רון
בעיית הכלכלה על חשבון השכירים
בלבד,״ גרר אחריו תגובה נזעמת
ביותר של קיסר. הד״ר רובי נתנזון,
מהמכון למחקר כלכלי־חברתי של
ההסתדרות, אף גויים לכתוב למערכת
על המשמר, כדי להוכיח שהשכירים
ייפגעו רק בשלושה אחוזים.
במצב דברים זה יהיה פירוק השותפות
עם הליכוד בבחינת אסון למיפ־לגת־העבודה.
אין כל ספק שאנשים
כמו דויד לוי, משה קצב, מאיר שיטרית,
דויד מגן ואף אריאל שרון יוכלו
להפגיז את קיסר במיטב התחמושת
הדמגוגית. אין הם יכולים לעשות זאת
באותה היעילות, כשהם יושבים בממשלה.
מתקיים
כאן, איפוא, מישחק־הונאה
כפול, ששמו ,״איך תתפרק השותפות,
כשמירב הנזק ייגרם לצד השני.״
מישחק זה מסתבך עוד יותר, בשל
האינטרסים של ״קבלני־המישנה״ בכל
גוש.
במיפלגת־העבודה מעוניין אך ורק
יצחק רבין, בקיום הרוטאציה. אבל גם
מוטה גור, המתעב בכל ליבו את הליכוד,
הוא בעל אינטרס אובייקטיבי
בכך שפרס לא יתמודד על ראשות הרשימה
לכנסת ה״ 12 כראש הממשלה.
בליכוד מעוניינים בקיום הרוטאצ־יה,
מלבד יצחק שמיר ואנשיו בחרות,
גם הליברלים, שהם שותפים טיבעיים
של קבוצתו השמרנית של שמיר נגד
״הפופוליסטים״.
לעומת זאת אין ספק שאריאל שרון
ירצה בפיצוץ השותפות עוד לפני קיום
הרוטאציה, ובכך יהיה ״בעל ברית

אם יצליח המערך להחזיק
את ממשלת־האחדות עד הבחירות
להסתדרות, הוא ינקוט
לאחר מכן סידרה של פרובוקציות,
כדי לפרק את הממשלה
לפני ששמיר ייכנס ללישכת
פרס. גם אם המערך ייכשל בכך,
עשוי לעשות זאת שרון, בעצמו
או באמצעות אנשים
כמו ח״כ דויד מגן.
כך או כך — יש להניח כמעט
בוודאות שיצחק שמיר לא
יישב עוד על כיסא ראש־ממ
שלת־ישראל. חיים ברעם

שמנסים לזהות את הקבוצה עם כהנא.״
מייק לוין שיגר העתקים ממיכתבו
לשלושה ח״כים מסיעת הליכוד,
הקשורים עם ביתר־ירושלים — דן

מרידוד, אהוד אולמרט ויהושוע מצא
— וכן ליו״ר ההתאחדות לכדורגל,
חיים הברפלד. עד כה טרם נתקבלה
תשובה כלשהי.

,מגן
וזוא נפס״

ך • מועד שנבחר אינו מיקרי. ל(
1מיפלגת־העבורה היתה אפשרות
ליצור משבר חמור כבר השבוע, בעיתוי
נוח מאוד מבחינתה.
בשבועות האחרונים חל משבר ביחסי
הדתיים עם הליכוד, בשל הצבעת
כמה ליברלים על הנושא ״מיהו יהודי״.
מצד שני מנועים הדתיים מלהעלות
נושא זה בחצי השנה הקרובה. לכן
יכלה מיפלגת־העבודה להסתמר על
תמיכת האופוזיציה היונית, מבלי להסתכן
בהצבעה בלתי־נוחה עבורה.
גם התנהגות אנשי־הליכוד בוועדת־החוץ־והביטחון
סיפקה עילה מצויינת
למשבר. ח״ב דויד מגן, בשליחותו של
אריאל שרון, אבל גם מתוך שיכנוע
עצמי עמוק, חותר להצבעה נגד עמדת
הממשלה בוועדה. הציבור, התומר ברובו
בהחלטת הרוב בממשלה(שעבודה
הצביע גם דויד לוי) היה מבין ומקבל
משבר בממשלה על רקע נסיון הליכוד
לחבל בביצוע החלטות הממשלה .״מגן
הוא נכס לאומי עבור מיפלגת־הע־בודה
״,אמר השבוע להעולם הזה ח״כ
בכיר מסיעה זו ,״די בפרובוקציה קטנה,
כדי שהוא יספק לנו אמתלה מצויינת
לפרק את ממשלת״האחדות, במועד
נוח עבורנו.״

פי דיברי כהן לא נבעה רק מסיבות
ענייניות. אין כל ספק, שתקרית דומה
בעוד חצי שנה היתה זוכה לניפוח עצום
מספסלי־המערך. עתה היתה ההתנהגות
שונה לחלוטין. סיעת המערך נצרה את
אשה, הטיפול במגן היה סופר־מתון,
ויו״ר סיעת המערך בכנסת, ח״ב רפי
אדרי, עשה מאמצים כבירים להגיע
לנוסחה מתאימה בהנהלת הקואליציה,
שתבטיח פשרה ותרכך את העימות הצפוי
בוועדת־החוץ״והביטחון.

דויד לד

מוטה גור

בפרט, ואף נתן לכך ביטוי בכתביו.
״הרשה לי להוסיף, במאמר מוסגר,
שכאוהד ביתר״ירושלים במשך עשרות
שנים, אני רואה בזה עלבון אישי

אריאל שחץ
אובייקטיבי״ של אנשי־המערך, אבל
רק אחרי הבחירות להסתדרות.

ומה כאשר לדויד לוי? כאן ה-
ענץ מסובד עוד יותר. לוי אינו
רוצה, כמובן, ברוטאציה, אבל
בשלב זה הוא מעוניץ עוד ם-
חות לשחק לידיו של שרון. לדויד
לוי יש אינטרס, אולי בפיצוץ
לפני הבחירות להסתדרות.
אחר־כך יחול פיחות מסויים בערכו
של ״הקלף החברתי״.
הנושא המדיני־ביטחוני עלול, כמעט
בוודאות, להביא לבחירה של שרון,
שפירושה פיתרון קבוע (לא זמני, כמו
זה של שמיר) למנהיגות חרות, והרחקתו
של לוי מראשות־הממשלה, אולי לעולם.

— הנדון

חתי בר־ד״ן (:מימין) ]עסוז לחדר־הלידה.
היה נראה שהכל בסדר גמור.
ניתאום התמוטטה וכאשר הגיעו
הרופאים זה היה מאוהד מדי
כשבידו הטפסים, הוא חזר לחדר־הלידה,
צילצל בפעמון הדלת, הנעולה
הרמטית.

דק שתי
אצבעות
ך* אר יך־הלידה המשוער של
4 1רותי, פקידה במנדההכנסה
בתל־אביב, נקבע ל־ 25 בחודש ינואר
השנה. הרופא בטיפת־וזלב, שאצלו
נבדקה במשך כל תישעת חודשי
הריונה״ בדק אותה יום קודם לתאריו
זה. הוא מסר לה מפורשות, שאם תוך־
יומיים לא תרגיש בצירים, עליה לגשת
מיוזמתה למוזלקת־היולדות לבדיקה
נוספת. אלה הן ההוראות השיגרתיות
לכל יולדת בארץ.
גם כעבור יומיים לא הצביעו
הבדיקות שעברה על סימנים מוקדמים
של תהליך הלידה. בדיקת לחץ־הדם,
המוניטור(פעילות העובר בבטן) ורמת
החלבון בשתן הראו עדין על רמה
תקינה, מה שהצביע שהלידה הצפויה
טרם החלה.
רק יומיים אחרי אותה בדיקה
יסודית, הזעיק הבעל את אשתו
לבית־החולים. רותי התחילה להרגיש

ץ ה היד! פיספוס. זה לא יכול
1 / /להיות שבחדר לידה לא יסתובב
רופא!׳ קוננה בבכי כרמלה, שאחותה שעבר בשבוע נפטרה רותי
בחדר־הלידה שבבית־החולים השרון
בפתודתיקווה.
מותה הפיתאומי של הצעירה,
שנישאה לפני 3ז חודשים בלבד,
הותיר את בני־המישפחה המומים. רק
הכאב והרבה סימני־שאלה לגבי
סיבת״המוות נותרו תלויים בחלל. גם
הרופאים, שההעקו לסייע ליולדת
שהיתה על סף לידת תינוקה, לא מצאו
כל מענה לשאלות.
רותי בר־דיין, בת ה־ ,27 היא יולדת
נוספת ברשימה הארוכה של נשים
שנפטרו בחדרי־הלידה שבבתי־החולים
בארץ .״אף פעם לא היתה חולה,״
מעידה עליה אמה ,״התיק הרפואי שלה
היה נקי במשך כל חייה׳.
בבוקר יום השלישי בשבוע שעבר
הגיעו ניסים ( )28 ורעייתו, רותי,
לחדר־יולדות של בית־החולים הסמוך
לביתם .״הישאר בחוץ!׳ פקדה העובדת
הסניטרית על הבעל הנרגש. כעבור
עשר דקות יצאה אותה עובדת ומסרה
לידו שקית־ניילון :״קח את הבגדים
של אשתך ורד לקבלה, לרשות
שאשתך התקבלה ללידה׳.
סוף־סוף נשם הבעל לרווחה.
הטירטורים שעבר ביחד עם רעייתו
ההרה, לקראת הלידה, הסתיימו, כך
חשב, ואץ למעלית כששקית־הניילון
בידו.
המזכירה בחדר־הקבלה מיהרה
להכניס למחשב את פרטיה האישיים
של היולדת החדשה, שנתקבלה זה
עתה. היא מסרה בידו טפסים ריקים,
וביקשה ממנו להביא אותם למעלה.

—1י 14

צירים, שניתלוו אליהם גם כאבים.
״ב־ 05.00 בבוקר היתה שם רופאה,
שאחרי בדיקה הודיעה על סימנים
ראשוניים של התחלת־לידה. כאשר יש
פתיחה של שתי אצבעות בצוואר־הרחם
של אשד״ עריץ לא מקובל בארץ
לאשפז ׳.הרופאה ביקשה מבני־הזוג
לחזור כעבור שעה וחצי. רק פתיחה
של חמש אצבעות גורמת לסגל הרפואי
לקבל את היולדת.
ניסים בר־דיין הוא בנו של יוסף
(.יוסי־) בר־דיין, יוצא עיראק ומוותיקי
פתזדתיקווה. הבעל הצעיר שציפה
להפוך לאבא צעיר, ישב באותו בוקר
בחדר־ההמתנה, כולו דרור ומתוח. כל
פתיחה של הדלת הקפיצה אותו
מכיסאו, בתיקווה לשמוע חדשות על
מצב אשתו.
״שאלתי מה קורה, אמרו לי שהיא
בתהליך של סניטציה ׳,סיפר השבוע,
כשהוא מזועזע מגודל האסון.
את הדלת המובילה מחדר־הלידה
אל מחלקת־הנשים גילה ניסים רק
מאוחר יותר, אחרי ההודעה הטראגית,
שנחתה עליו באותו בוקר. סביב דלת זו
התרחשה באותן הדקות תכונה והמולת
מבוהלת, המעידה תמיד על מיקרה
יוצא־דופן המתרחש בחדר הלידה.

(המשך מעמוד )9
הטרור מוצדק כלפי כובש זר,
המוציא להורג או כולא במחנות־ריכוז
כל מי שמרים ראש וקול נגדו. כזה היה
הכובש הנאצי באירופה, הכובש הצרפתי
באלג׳יריה, הכובש הסובייטי ב־אפגניסתאן,
וכו׳ וכר.

הוא מוצדק גם נגד מישטר
רודני, המפעיל כיתות־רצח ודד
מטביע כדם כל פעולה פוליטית
לגיטימית, כמו מישטרים רבים
בדרום־אמריקה, המישטר דד
גיזעני בדרום־אפריקה, המיש־טר
באיראן ועוד ועוד ועוד
(לצערנו).

* 4ל רקע זה היו לי ויכוחים נוקבים
ז ג עם אנשי אש״ף, שבאו לבילבאו.

ניסיתי לשכנע אותם שעל
אש״!ד להפסיק את ״המאבק זד
מזוייך.
טענתי היתה שאף כי אין אש״ף
נתון במצב הדומה לזה של הבסקים,
הוא זכה בהכרה בינלאומית רבה, ויש

שוזי 0גיס\
״אחר־כך ראיתי שבדלת הזו הכניסו
איזה מכשיר. חשבתי שזה נועד
לבדיקה שיגרתית׳
רק בסביבות השעה עשר יצא לפתע
רופא, שאל את הנוכחים :״מי זה
בר־דיין ר הוא ביקש מניסים להתלוות
אליו.
״נכנסתי כנראה לחדר־רופאים.
ישבו שם עוד שניים. אחד מהם היה
דוקטור גפן. הרופא שקרא לי הצביע
על כורסת־מנהלים שהיתה לידו
וביקש ממני לשבת. התישבתי׳.
הכל התרחש במהירות ׳.היה לי
איזה חשש, אבל לא ידעתי מה קורה.׳
נזכר ניסים. אני מצטער, להודיע לך,
אשתך נפטרה ׳,נפלו עליו המילים
כרעם.
ניסים לא איבד את עשתונותיו,
ושאל מייד לשלום העובר. אז נודע לו
שגם הוא איננו.
.הם דיברו עוד כעשר דקות, אבל
אני לא קלטתי מאומה. מה שהבנתי
מהם, שרצו ממני אישור לנתח את
הגופה. שאלתי איך זה קרה, והם אמרו
לי שהם לא יודעים, ושזה לא מוכר
להם, כי זה היה מיקרה חריג, ורק
תוצאות הבדיקה יוכלו להצביע
במדוייק ממה מתה׳.
הסברים סותרים
בעל נסים בר־דיין
ירידה פיתאומית בלחץ־הדם

^ רופאים של מחלקת־היולדות
1 1הציעו לבעל המוכה מההלם את
שירות הטלפון של בית־החולים. ניסים
(המשך בעמוד )50

איש־לדדי שמיר
בלי טרור אין תשומת־לב
לו כוח מדיני ניכר. במצב כזה, פעולות
אלימות אינן משרתות את מטרותיו,
אלא להיפך. הן דוחות את דעת״הקהל
הישראלי, שאותה יש לשכנע כדי
להגיע לפיתרון צודק. על כן מוטב
לאש׳ף להתרכז בפעולה המדינית.
איש־אש״ף טען, לעומת זאת, שההשוואה
אינה תופסת. ספרד הכירה
בבסקים, העניקה להם מימשל־עצמי
ומאפשרת התפתחות בדרכים לגיטימיות.
ואילו ישראל וארצות־הברית
אינן מכירות בזכות הפלסטינים להגדרה
עצמית ובנציגות הפלסטינית
המוסמכת. אין הן מוכנות לנהל משא־ומתן,
כלשהו, בכל דרך שהיא, לא
פנים־אל־פנים ולא במיסגרת של ועידה
בינלאומית, אין כל אפשרות של
פעולה פוליטית בשטחים הכבושים.
לכן אין מנוס ממאבק מזויין.

תהיה העמדה המוסרית
בלפי שאלה זו כאשר תהיה —
מבחינה מעשית ברור שאין כל
אפשרות לשים קץ לטרור, אלא
על־ידי יצירת מצב המאפשר
פיתרון בדרך של משא־ומתן.
העולם הז ה 2475

אהבה ישראלית

סיפור פשוט:
גרמניה בימי מילחמת־העולם. עיירה קטנה בדרום. פאולינה
קרום, בעלת חנות קטנה לירקות, שבעלה גויים ועומד להישלח
לחזית, מתאהבת בשבוי־מלחמה פולני. זהו אחד ממאות אלפי
הפולנים ששוחררו ממחנות־השבויים ושנמסרו, כעובדי־כפיה,

מן החזית לחופשה, והמבקש את אשתו שלא להלשין על
זוג־האוהבים .״אני לא רוצה שנרוויח מרצח!״ הוא אומר לאשתו
החמדנית, תוך כרי התעלסות, ובהזדמנות אחרת :״לא צריכים
לשמור על כל ההוראות בדיוק!״
אבל כל האנשים האלה, שיכלו להיות אזרחים טובים והגונים
במישטר אחר, הם שותפים לפשע. הם רואים ומשלימים, מי
באדישות, מי בנקיפת־מצפון, מי תוך השמעת רמז שברמז של
הסתייגות. זהו גבול ההעזה בדיקטטורה, שבה צפוי עונש־מוות
למי שמאזין בטעות לקריין הגרמני של הרדיו הבריטי.
כאשר מישהו מתרגז על ריבוי ״הפולנים המלוכלכים״ בעיירה,
מעיר הקצין ברוחב־לב :״אבל הרי מישהו מוכרח לעשות כאן את
העבודה המלוכלכת שלנו, בשעה שאנחנו מגינים על תיפארת
הרייך!״ מזכיר משהו?
שום דבר אכזרי במיוחד אינו קורה בסרט, ודווקא זהו הדבר
הנורא. בימי הזוועה, כאשר נרצחו מיליונים, כאשר גם מיטב
הנוער הגרמני נקטל בחזית, התנהלו החיים בעיירה גרמנית
כסידרם. האזרחים שמרו על החוק. המישטר היה מטורף, החוק
היה פושעני, אך זה היה ״נורמלי ״.ואילו אהבה רגילה בין גבר
ואשה היתה בלתי־נורמלית.
כזאת היתה האהבה בגרמניה. כזאת עלולה להיות מחר האהבה
בישראל.

באמצעות ספרד?״ שאל אותי חבר בסקי .״אם ארץ־הבסקים תהיה
עצמאית, נוכל להצטרף לשוק״האירופי כיחידה נפרדת, ליהנות
מזכויות דומות ולחיות באותו הזמן גם תחת דיגלנו!״
כך מגיעה זכות־ההגדרה־העצמית של העמים בימינו לפריחה
מחודשת. אנחנו, הדוחים בשתי ידינו את הרעיון לחיות עם

עם תחת גפנו
פאולינה(שעולה) בסרט*
לאיכרים גרמניים. אסור להם לנגוע באשה גרמניה. מגע כזה
מהווה ״חילול־הגזע״ ,פשע שרינו מוות.
האשה והשבוי הצעיר אחוזים בטירוף של אהבה גופנית. הם
מתעלמים מן הסכנה. שכנה חמדנית, החושקת בחנות של
פאולינה, מלשינה עליהם.
את הסיפור מספר בנה של פאולינה, הנראה בראשית הסרט
כילר המוצץ סוכריה בעלת צלב־קרם. סרט גרמני, על פי סיפרו
של הסופר הגרמני רולף(ממלא המקום) הוכהוט, מבויים בידי
הכימאי הפולני הגדול אנדריי(איש השיש) ויידה, כשאת התפקיד
הראשי ממלאה השחקנית הגרמניה הנודעת חנה שיגולה.
מי שרוצה יכול לראות בכך עוד סיפור־אהבה. מי שרוצה יראה
בכר תיאור נוסף, מדוייק להפליא, של המציאות היומיומית
בגרמניה הנאצית.
בעיניי זהו סרט־אזהרה, שכל ישראלי חייב לראות אותו. הסרט
קרוי אהבה בגרמניה, ואפשר היה להוסיף לו כותרת־מישנה:
״זהירות! זה יכול לקרות כאן!״
אחת הסצנות המשעשעות בסרט מראה את קצין־הס״ס ועוזרו
כשהם מנסים להפוך את השבוי הפולני לבן הגזע הארי, כדי
להציל את האשה מאישום של חילול־הגזע. תקנות מיוחדות של
היינריך הימלר קבעו נוהל מיוחד לכך. ניתן היה לקבוע כי אדם
זר הוא בעצם ארי טהור, בתנאי שיש לו סימנים גופניים מתאימים,
כגון שיער בלונדי, עיניים כחולות, צבע־עור בהיר, מיבנה־גוף
חסון ובו׳ ובו׳ .צריכים היו למלא על כך טופס מדוקדק.
הצופה הישראלי צוחק בכל לב לשמע הוויכוח המגוחך סביב
השאלה ״מיהו ארי״ ,ואינו מרגיש שאין שאלה זו יותר או פחות
מטומטמת מאשר השאלה ״מיהו יהודי״ .מי גוייר כהלכה ומי
מגוייר לחומרה, מי הוטבל, למי הוקז דם, מי נימול כך או אחרת?
אם ישתלט במדינה מישטר נוסח מאיר כהנא או אורי זוהר, יהיו
חייהם וזכויותיהם של בני־אדם תלויים בקישקושים אלה. כמו
שהיה שם.
תורת־הגזע השטותית היתה תורת־המדינה ברייך השלישי,
ועל פיה התנהלו החיים. הוקמו מכוני־חקר חשובים, ובהם
פרופסורים מלומדים, כדי לקבוע את הכללים למימושה. הסרט
מראה כיצד נתקפים גרמנים פשוטים בבחילה אמיתית בראותם
אשה גרמניה המנשקת פולני. בעיניהם היה זה טיבעי שפולני כזה
ייתלה. ושגרמניה כזאת תישלח למחנה־ריכוז.
כיום קובעים סיקרי דעת־הקהל כי * 4של הציבור הישראלי
מוכנים להצביע בעד אדם התובע להטיל חמש שנות־מאסר על
אשה יהודיה המקיימת יחסים עם ערבי, ויש להניח כי האחוזים
האמיתיים גבוהים יותר. אנשיו של כהנא מתכננים פעולות־טרור
נגד ערבים המקיימים יחסים עם יהודיות.
גם אצל יהודים טובים, ליברליים ומתקדמים, מעוררות המילים
״נישואי תערובת״ חלחלה אמיתית. הרעיון שענייני־האישות,
האהבה והנשואין כפופים לאמות־מידה של דת או גזע אינו זר
לישראלים. הוא מעוגן בחוק הישראלי.
ישראלי אופטימי, המאמין כי עם נורמלי כמונו אינו יכול
להידבק בטירוף הפאשיסטי, יהיה מהורהר מאוד בצאתו מסרט זה.
הסופר הגרמני והכימאי הפולני אינם אוהבים את הגרמנים.
הטיפוס של הגרמני המצוי ,״האיש הקטן״ בעיירה, מתואר באור
שלילי, כמעט אכזרי. אך אין זו תמונה רדודה. כלל וכלל לא.
קצין־הס״ס, למשל, מופיע באור כמעט סימפאטי. הוא מנסה
להציל את האשה ואת הפולני, מבלי לסכן את עצמו. כשאינו
מצליח בכך, הוא מדגיש את פקודתו של הימלר, שעל פיה יש
לתלות את האשמים, אך אסור להתעלל בהם.
רופא־העיירה מנסה גם הוא לנהוג בהגינות, אך מבלי לסכן את
עצמו. גבול ההעזה שלו מתבטא באמירה, בחצי־פה, שאולי הפולני
אינו מכיר בכך שהגרמנים הם גזע־אדונים.
הבעל הנבגד מנסה להציל את אשתו. כשהוא ממרר בבכי, הוא
מתחנן לפני איש־הס״ס להשתדל למענה.
דמותו של הגרמני המצוי ״הטוב״ מגולמת על״ידי חייל החוזר
נושאת שלטיהוקעה, פילגש של פולני:

ספרד היא ארץ ים־תיכונית. מן המטוס נראה הנוף הספרדי כמו
הגופים של ארץ־ישראל, מארוקו, תוניסיה ויוון, הצבע השולט
הוא חום. בעונה זו של השנה זהו הצבע הבלעדי.
כשטסים ממדריד צפונה, מופיע לפתע מחסום גבוה של הרים
מושלגים. מעבר לו מתחיל נוף שונה לגמרי, נוף של גבעות
ירוקות, נוף אירופי מובהק. זוהי ארץ הבסקים.
ארץ קטנה, משהו כמו ארץ־ישראל, בין ההרים והאוקיינוס
האטלנטי(הנקרא כאן ״מיפרץ ביסקאיה״ על שם אחד משלושת
המחוזות הבסקיים ).בגלל שפע הגשם והמרחק הקטן בין ההרים
והים, הנהרות של ארץ־הבסקים קצרים ועשירים. לא מכבר סבלה
בילבאו משיטפון, שמוטט בתים והטביע עשרות בני־אדם.
לפני מאות בשנים היו המחוזות הבסקיים עצמאיים. זה היה
בערך בתקופה שבה שלטו הצלבנים בארצנו. מאז סופחו לספרד,

סרן הס״ם* ואסיר פולני בסרט
הפלסטינים ב״מדינה דמוקרטית חילונית, שבה יחיו ביחד יהודים,
מוסלמים ונוצרים״ ,בוודאי יכולים להבין את הבסקים. ואולי גם
את הפלסטינים, המתעקשים משום־מה לחיות גם הם במדינה
קטנה משלהם, תחת דיגלם הלאומי.

בעזרת השם
עמדנו במיסדרון, בבניין האוניברסיטה של בילבאו, באחת
ההפסקות של הוועידה.
איש מוגיאהידין־חאלק, המחתרת המתקדמת באיראן, דיבר
על הזוועות המבוצעות בארצו בשם הדת. המוג׳אהידין אינם
כופרים. אבל הם דוגלים בהפרדת הדת מן המדינה.
סיפרתי על הלאומנות הדתית של מאיר כהנא וגוש־אמונים,
ועל השיגעון של ״החוזרים בתשובה״ .הזכרתי גם את התחיה
הדתית־קנאית בחוגים מסויימים בקרב הנוער הערבי בישראל
ובשטחים הכבושים.
איש־אש״ף דיבר על המחתרות הדתיות הקנאיות המאיימות
על תריסר מישטרים בעולם הערבי.
מישהו דיבר על התנועה הדתית הימנית־קיצונית בארצות־הברית.
אין
ספק: במקומות רבים בעולם מתחזקות התנועות הדתיות־מוסלמיות,
נוצריות, יהודיות, ושלל של כיתות משוגעות אחרות.
״אין מה לעשות,״ נאנח ידידי האיטלקי, איש השמאל המתקדם
.״היה נדמה שגמרנו עם הצרה הזאת, והנה היא מופיעה שוב.
איני רואה כוח המסוגל לחסל את הדת!״
״רק אלוהים מסוגל לכך ״.סיכמתי.

דידתה
שר תנ 1עת שיחדור
ונהנו ממידה משתנה של אוטונומיה, שחוסלה כליל בימי פראנקו.
עתה הם רוצים בעצמאות, או לפחות באוטונומיה מלאה.
וכמו הבסקים, שורה ארוכה של עממים אחרים. הקאטאלאנים
באיזור הסמוך בספרד, הברטונים בצרפת, הקורסיקאים והסארדי־נים
באיים שלהם, הוולשים והסקוטים בבריטניה. ועוד ועוד.
למראית־עין זה נראה מוזר. כאשר יש גושים עולמיים,
מערכות־הגנה מרחביות ויחידות כלכליות כלל־יבשתיות, מדוע
שואף עם קטן של שניים־שלושה מיליון לעצמאות? מדוע הוא
דבק בדגל משלו?
לכאורה, יש כאן סתירה בין ההתפתחות ההיסטורית והתודעה
של העמים. אך נדמה לי שזה רק למראית־עין.
מדינות מאוחדות וריכוזיות כמו ספרד, צרפת ובריטניה היו
חיוניות במשך מאות בשנים, כאשר המרינה הלאומית היתה
מיסגרת להגנה משותפת ולבניין כלכלה אחידה. חבלים קטנים
שלא השכילו להקים בעוד מועד מדינה לאומית כזאת — כמו
גרמניה ואיטליה — סבלו קשות מפלישות השכנים, ופיגרו
בהתפתחותן.
המטלות האלה של המדינה הלאומית נעלמות עתה. היחידה
ההגנתית שוב אינה לאומית, אלא רב־לאומית, כמו ברית־נאט״ו
וברית־ורשה. צורכי הכלכלה בעידן הטכנולוגיה מחייבים יחידות
הרבה יותר גדולות, כמו השוק־האירופי־המשותף והגוש הסובייטי.
במציאות
זו מאבדת המדינה החד־לאומית הכפויה, המדכאת
את הלאומיות הנפרדת של חבלים שונים, את זכות־הקיום שלה.
״מרוע אנחנו צריכים להיות חברים בשוק־האירופי״המשותף

ישבנו בטרקלין של מלון בבילבאו — נציגים של תנועות־שלום
ותנועות־שיחרור מכמה ארצות. נחנו אחרי יום ארוך של
דיונים. הייתי עייף מאוד. כי היה עליי להתרכז במיוחד כדי
לעקוב, איכשהו, אחרי הדיבור הספרדי.
איתנו ישבה צעירה כושית יפהפיה, ידידתו האישית של אחד
הנוכחים. שערותיה היו קלועות בעשרות צמות דקיקות. פעם
בחודש היא משקיעה — כפי שסיפרה לי — ארבע שעות
בסידורן. היא חיה בפאריס, אך מוצאה ממדינת קאמרון, הארץ
האפריקאית שהיתה פעם מושבה גרמנית, ואחר־כך חולקה בין
צרפת ובריטניה, עכשיו זוהי מדינה־־*ריקאית טיפוסית —
עצמאית, תחת שילטונה של מיפלגה יחידה, הזוכה 99910 של
הקולות. אבל הצעירה לא היתה מעוניינת בפוליטיקה.
דיברנו על הא ועל דא, כשניגש אלינו נציג האופוזיציה של
קולומביה, גבר קשיש שהקדיש את כל חייו למאבק בשילטון־
הדיכוי הריאקציוני השולט במדינה דרום־אמריקאית זו. כמה
שעות לפני כן הלהיב האיש את הציבור הבסקי, בוועידה שבה
השתתפנו, בנאום חוצב־להבות למען החרות. בשיא דבריו שלח
את אגרופו אל על, וכל הנוכחים הריעו לו בקימה.
הוא בירך את כולנו ולחץ את ידינו. כך הגיע אל הכושית.
נכנסה בי רוח־שטות .״גא להכיר את הנציגה של חזית־השיח־רור
של קאמרון!״ אמרתי.
האיש מקולומביה הזדקף במלוא קומתו הקצרה, הושיט את ידו
בחגיגיות ולחץ את ידי האפריקאית היפה .״אני מאחל לכם
הצלחה במאבקכם הצודק!״ הכריז באנגלית.
הצעירה שאינה מבינה אנגלית, לא תפסה במה המדובר. היא
שלחה לעברו חיוך מתוק.
וכך נולד המאבק ההיסטורי לשיחרור קאמרון.
ארמץ מילר־שטאל.

מי העתונאי האוהב את שמן־הזית של ו־פול. מה זו
ביצת־רבין ומתי הכינו עמודי תליה בלב והריה
מה מתרחש בד׳ אמותיו
של ראש־הממשלה לשעבר מנחם
בגין? מעטים יודעים שאיש
כמעט אינו בא לבקרו, ואין לו
אפילו ממי לבקש עזרה בתיקון
מכשירים חשמליים שונים
המתקלקלים בביתו, כמו מכשיר
הטלוויזיה והרדיו. כתוצאה מכך
יש ימים שלמים שבגין מנותק
לחלוטין מהנעשה מחוץ לביתו,
וכאשר מתמזל מזלו ומישהו מטלפן
אליו, הוא שואב ממנו מידע
על המתרחש בחוץ.
ח״כ הליברלים פסח(״פ־ייסי׳׳)
גרופר הצליח להרגיז
השבוע את חבריו. הוא הסתובב
במיזנון הכנסת ונופף ברשימה
הקטנה מאוד של תישעה תורמי־דם
מקרב הח״כים. אריאל
ויינשטיין, חברו לסיעה, העיר
את תשומת ליבם של הכתבים:
״זוהי התרומה היחידה של פייסי
לכנסת ה־זז.״ ויינשטיין, אגב,
לא נכלל ברשימת התורמים.
סיפרו של הכלכלן יעקוב
מאור, מה הבנקים
עושים מאחורי גבך, זכה השבוע
להגיע עד לאולם המליאה
של הכנסת. הספר, שבו גילויים
רבים על הדרך שבה מסדרים
הבנקים את לקוחותיהם, סיפק
מקור לשש שאילתות של
מאיר שיטרית, ראש המועצה
המקומית יבנה. להפתעת הנוכחים,
קבע סגן שר־האוצר עדי
אמוראי, שהשיב על השאילתות,
שכל הטענות המועלות
בספר הן צודקות.
לתמיכה בלתי־צפויה במליאת
הכנסת זכה השבוע הרב
משה לוינגר. ח״כ המפד״ל
החדש אבנר ח״י שאקי דחה
את בקשת האופוזיציה לגנות את
מנהיג גוש־אמונים, בגלל שהותו
במחנה הפליטים א־דהיישה.
״לגנות אותו? על מה? על כך
שהוא טוען שהוא לא יזוז עד
שלא יפסיקו ליידות אבנים?
אתם פשוט אינכם הגיוניים!״
הצייר יאיר(״יוד פולני״)

גרבה, שהוא מבקר הטלוויזיה
של היומון דבר, החליט לצאת
השבוע למישכן הכנסת, כדי
לראות מקרוב את הגיבורים
המככבים ערב-ערב במסך הקטן.
הוא התאכזב מרה .״יצאתי לשטח
וראיתי שאין שטח. עזבתי פיקציה
אחת רק כדי לחזות בפיקציה
שניה.״ לפני שהגיע למיזנון
הכנסת הוא ישב עם אשתו
נורית ביציע האורחים. אולם
המליאה היה משמים .״ברגעים
אלה יכולנו רעייתי ואני להפיל
את הממשלה, זאת משום שהיינו
רוב בבית!״
השר אריאל שרון לא
התקבל בהפגנות אהדה בשובו
מניו־יורק, אך גם לא בהפגנות-

נגד להוציא הפגנה של אם ובנה,

ואהוד
אפרת יואב, אחיו של אהוד, נפל
בלבנון, ומאז דורשת המישפחה
שהממשלה תמנה ועדת־חקירה
ממלכתית לחקר כל אירועי
המילחמה. כאשר ראו אנשי־הביטחון
את השלטים המקופלים
של בני־מישפחת שפיגל בכניסה
לנמל-התעופה בן־גוריון, הם
ביקשו להחרים אותם. במקום
נוצרה התקהלות ומהומה קטנה,
בני־המישפחה נעצרו ושוחררו
כעבור זמן קצר, אחרי ששרון
ולילי כבר היו בדרכם לחווה.
הפירסומאי חד הלשון
יורם ברנע כבר מצא ביטוי
חדש לתאר את שובו של שרון

כבר נרגע מאז הובס, על חודם של אלפי קולות בודדים, בבחירות האחרונות
לכנסת, ואחרי ששב כהרגלו ללמד עולים חדשים, הפעם בדרום הארץ. הוא אף
הופיע השבוע במסיבה בתל-אביב, ואירגן שירה בציבור(כשהוא שולט היטב בטקס) .השירים ידועים לו
מזה שנות דור, אבל גם בזמן מסע הבחירות שלו זימזמו הוא וא

לובה אליאב

01111711 *1 1*1111 הצייר, רוקד ופוצח בשירה, בפה פעור לרווחה, כשלצידו הצייר
111 ן חבר מרכז חרות אנדרי קלצינסקי. השניים היו בין אורחי
\111
המיסעדה תקיים .1שערכה מסיבת סיום למקום, שנסגר זמן קצר אחרי הפתיחה, משום
שלא היו לו רישיונות עירוניים כנדרש. למיסעדה של גזי חקק ועזרא מרמלשטיין באו

שפיגל.

למולדת. על מישקל הסרט
הבידיוני שובו של הגיידי, הוא
מכנה את חזרת שרון בשם ״שובו
של הג׳דע.״
בנהריה שקלו לחוקק עו־נש־מוות
לעבריינים. הדיון על
כך נערך בשנת ,1947 אך רק
השבוע הוא נודע ברבים. במלון
קרלטון בעיר התכנסו 300 מוותיקי
העיר, שהתיישבו בה לפני
שנת .1935 הם היו כולם יוצאי
גרמניה. סיבת המסיבה היתה ציון
50 שנה לקיומה של העיר הצפונית.
באותו מעמד גילה גרשון
טץ, ראש־העירייה הראשון, כי
כאשר שורטטו גבולות החלוקה
ונהריה נותרה מחוץ למדינת־ישראל,
הוא מינה שלושה

עורכי־דין גרמניים תושבי העיר,
שינהלו משא־ומתן עם מנהיגי
המדינה שבדרך על הסדר, ובד
זמנית יכינו נוסח־חוקה לקראת
הקמתה של מדינה ייקית עצמאית
בעיר, אחת ההצעות שהועלתה
היתה לשמור על סדר
במדינה החדשה ואף להוציא
להורג בתליה בכיכר־העירייה
עבריינים פליליים קשים,
אחריו דיבר הרב הראשי
של העיר יוסף קלר, שפתח את
דבריו בעברית ועבר מייד לגרמנית.
הוא הסביר, שבבואו לארץ
הוא לא מצא בין הייקים דוברי־עברית
רבים. לכן אחרי מילות
ברכה מקובלות, הוא היה עובר
לשפת אמו, וכך הוא נוהג עד
היום.
בתום הכינוס לא נותרה
עבודה רבה למארחים. כל הכיסאות
נותרו במקומם וכל המפיות
שניתנו לאורחים, כשהוגש הכיבוד,
היו מקופלות. מה שמעיד כי
אין סתירה בין עמודי־תליה
במרכז העיר ובין נימוסי־שולחן
מפותחים.
נשיאות ויצ״ו באה למי״
שכן הכנסת למיפגש לרגל
פתיחת מגבית ויצ״ו השנתית.
ראש ויצ״ו ישראל, רות תקוע,
סיפרה לנוכחים, ביניהס שר־האוצר
יצחק מודעי, שלה
ולחברותיה יש אוצר, הכוונה
היתה למיכל אשתו של מודעי,
שהיא מראשי האירגון. ענה
מודעי, באותה הרוח, כשהוא
מתכוון לאשתו: האוצר שלכם
הוא מלא, ואילו האוצר שלי הוא
ריק לחלוטין.
אורי פורת, מנכ״ל ר־שות־השידור,
קיווה לבלות שבת
חורפית סוערת בביתו, אך הוא
לא יכול היה להפר הבטחה שנתן
לרוני, בנו בן ה־ 13 וחצי. ההבטחה
היתה, שהוא ילך איתו למיש־הק
הדרבי התל־אביבי. כך בילה
פורת את השבת באיצטדיון
בלומפילד ביפו, ושב הביתה

החברים מכסית, אך גם אנשי ימין כמו קלציינסקי, שהיה מאוד לא מרוצה אחרי שהתברר
לו כי צולם. בעלי המקום לא נכחו במסיבה. הראשון היה במקום אחר בעיר, והשני בטיול
בהונגריה. באותו הזמן היה המשורר, הסופר והמתרגם אהרון אמיר (משמאל) במסיבת
הילולת מזון אחרת שנערכה בעיר. הוא העדיף להישאר מחוץ למיזללה ולעשן מיקטרת.
העולם הז ה 2475

בתו הבכורה של פורת,
נטע, שהשתחררה לא מכבר
מצה״ל, עשויה להתפנות לעבודת
דוגמנות. בשבוע שעבר היא
הופיעה כדיילת־מכירה של חב־רת־המשקאות
שטוק, בשבוע
המזון הישראלי שנערך בתל־אביב.
הופעתה יצרה תורים ליד
הרוכן. אגב, אשת־יחסי־הציבור
הפעילה של שטוק, שלי
שבדרון, היא בת־דודתו של
פורת.
הסופר והעיתונאי יורם
קניוק אינו מבחין בין ימין
ושמאל כשהמדובר באוכל. קנ־יוק
הוא חובב מושבע של שמו־הזית
מבית־הבד של הרמטכ״ל
לשעבר רפאל(״רפול״) איתן.
פעם בשבועיים הוא רוכש בקבוק
שמן המגיע ישירות מתל-
עדשים לחנות למוצרי מזון ציפד
חוניים בכיכר מלכי־ישראל.
אפילו השמועה כי רפול מוהל
את תכולת הבקבוקים בשמן זר,
מתוצרת אחרת, אינה מרתיעה
את קניוק.
שמו של רפול נקשרבאחרונה גם במזון מסוג אחר.
חיילי־מילואים החוזרים מלבנון
מספרים, כי מצאו כינוי חדש
לחביתה משתי ביצים, המטוגנת
על פרוסות נקניק :״ביצי־רפול״.

של חבר מיפלגה למישרדיו של
זמיר. זייגר טילפן לאחד מעוזרי
היועץ וביקש להתערב לטובת
עמיתו. עוד באותו היום קיבל
האיש תשובה שלילית על
בקשתו, שהמתינה לתשובה זמן

ח״כים תושבי תל־אביב
הוזמנו על־ידי העיריה לסיור
בעיר ביום החמישי האחרון.
הסיור בוטל, אחרי שראש־העיריה
שלמה(״צ׳יץ׳״) להט
חלה בשפעת, דווקא בשבוע שבו
גילתה סידרת כתבות בהארץ
מה היקף החריגות התקציביות
שלו.
פנינה רוזנבלום עוזבת
את תל־אביב לטובת ...ראשון
לציון. השבוע היא רכשה
פנטהאוז בסיגנון ספרדי בעיר,
במחיר של 105 אלף דולר.
בנייתה של הדירה המרווחת
עדיין לא הושלמה.
במסיבה שנערכה בבית

השגריר הגרמני, הד״ר האנס
נילסן, לכבוד הקאנצלר הגרמני
לשעבר וילי בראנט, סיפר
אחד מעוזרי־האורח כי במוסקווה
מקרינים בימים אלה סרט
פורנוגרפי: תורים ארוכים של
רוסים ממתינים בקוך העז

| | 11111 1רולודד הדוגמנית באה השבוע בלווית אמה לפתיחת מיספרה בתל״אביב.
1 1 1 7 1 1 1 111111/1 111 הולנדר משכה את תשומת-ליבו של מפיק תצוגות״אופנה, שהציע לה
להופיע על המסלול ללא שכר. ההצעה הרתיחה את שימעונה היפה, שפניה המושלמות התכווצו ברוגז.
מודעי, בישיבת סיעת הליכוד
בכנסת :״במצב זה, כאשר אני
לבד, איני יודע איך לא מאבדים
את השפיות״.
• הנ״ל :״בתפקידי, איש
לא יחזיק מעמד יותר משבוע.
צריך להיות מאבן.״

• ח״כ חרות הדרוזי
אמל אל נאצר אל־דין:
״כאשר הקימו את לישכת היועץ
לענייני ערבים במישרד ראש־הממשלה,
הכוונה היתה לתת
שיוויון מלא לערבים במדינה.״

• מנהיג מפ״ם יעקב
חזן, על השקעת כספי הקיבוץ

• תת־ניצב בנימין זי־גל,
מפקד היחידה־האר־צית
לחקירות הונאה ב־מטדדהארצי
:״לפעמים אנ

השר לתפקידים מיוחדים
עזר וייצמן :״אם עם

שים התמוטטו לפני שנעצרו,
משום שידעו שחוקרים ועדיין
לא עוצרים אותם ...יש כאלה
שהתאבדו לפני שחקרנו אותם.
יש שאושפזו בבתי־חולים לחו־לי־נפש,
בגלל התמוטטות־עצ־בים,
מפני שידעו שהם צפויים
לחקירה״.

הארצי בבורסה :״שמירת ערך
הכסף והרכוש אינה עבירה על
עשרת הדיברות שלנו.״

ישראל החזיר למצריים הכל, מה
איכפת לו להחזיר ארבע מאות
וחמישים דונם של טאבה?״

ףןןךןדךןך 1מנהלת חנות לאופנת-נשים בתל־אביב (מימין) וברכה מיוחס, מנהלת מישרד
| 1 1 /1 1 11.11 לנסיעות, קשורות שתיהן קשר עמוק בענייני תעופה: חסון היא אשתו של מי שהיה
שותף בחברת ארקיע, ואילו מיוחס היא גרושתו של בני, מבעלי חברת קונקורד חמש חמש, שיש לה סיכסון
מישפטי ממושך עם ארקיע. התחרות המיקצועית לא פגעה בידידותן, והן מבלות ביחד, במיוחד במסיבות.
ביצה רכה, לעומת זאת, זכתה
בפיהם לשם ״ביצת רביך.
מי אמר שאין חברות
בפוליטיקה? עיתונאים רבים פגו
לח״כ יצחק (״זיגי״ו זיינר
וביקשו ממנו לדלות פרטים על
הנסיעה המיסתורית לארצות־הברית
של חברו למיפלגה
הליברלית אלי קולם, אשר
עשה שם עסקים לוטים בערפל
דווקא בתקופה שבה התגבשו
ג בכנסת שחלות סביב חוק ״מיהו
יהודי״ ,קולס, כידוע, תומר נלהב
בתיקון החוק ברוח אורתודוכסית.
ענה זייגר :״ואילו ידעתי,
הייתי מספר לכם?״
יחסיו של זייגר עם היועץ
המישפטי לממשלה יצחק
זמיר הם מתוחים מאוד. לא
אחת תקף זייגר בפומבי את
הפרופסור, ואילו זה התייחס
לדיברי הח״כ נגד ועדת השופט
יצחק כהן כפגיעה בעיקרון
הסוביודיציה. בזכות יחסים אלה,
הצליח השבוע זיגי לשבש פניה
העול הז ה 2475

לראות על המסר את ולדימיר
איליץ׳ לנין בלי כובע לראשו.
המיבנה הלשוני של כתבות
העולם הזה בשנת 1947 ...
זכה לטיפול אקדמי באוניברסיטת
חיפה. בקורס ללימודי
מאסטר, שמלמד הפרופסור
חיים שוהם, הביאה אחת
התלמידות, בשיעור לדוגמה,
כתבת־שער של השבועון
בגילגולו הקודם, ערב קום
המדינה. הנושא היה דווקא
אקטואלי: הפגנות חרדים בפתח־תיקווה,נגד
השמעת מוסיקת־ג׳אז
בבית־הקפה הציפור
הכחולה, שמרכז העיר.
כמה עשרות תל־אביבים
ניצלו בשבת האחרונה מגישמי־הזעף,
ובילו סוף שבוע חמים
במועדון קלאב־אין. שנפתח
באילת. ברוח התקופה, העדיפו
מרבית המוזמנות להשתזף בחוף
של המועדון ללא החלק העליון

של הביקיני. אר כאשר צלמי
עיתונות, שהוזמנו אף הם, החלו
לכוון את מצלמותיהם, מיהרו
כמה מהמתערטלות להתלבש,
ביניהן הדוגמניות חני פרי,

ג׳אניין, ומאריקה.

בערב שבת נהנו המוזמנים
באילת ממסיבה בסיגנון בדווי.
לפניהם הופיעה כרמלה, אשתו
של ירכי אייזנר, מנכ״ל המועדון.
כרמלה ויוכי הם יוצאי צוות־הווי
גייסות־השיריון, שם גם
הכירו זה את זה.

נסוק׳ השבוע
• שגריר ישראל ב
או״ם בנימין נתניהו :״נסיגת
ישראל מהגדה המערבית
פירושה התאבדות ...אם נצא
מאיזור זה — נמות!״

• שר־האוצר

יצחק

\ 11ן | 11| 1ך כוכב הקולנוע הישראלי הופיע השבוע
1#1 111\ #1 11 במסיבה לרגל סיום צילומי סרט ישראלי
חדש, שבו הוא מככב. התלוותה אליו חברתו הצמודה, מאיה, שאינה
משה ממנו ולא מאפשרת לאחרות להתקרב אליו. במהלך ההסרטה
נעלם מר פעמיים מבימת הצילומים, ועורר חרדה רבה בקרב
המפיקים. מר הוא בנם היהודי, אחד משלושה, של פעילת רק״ח
לשעבר מחיפה, האנארניסטית ארנה מר, ובעלה לשעבר, סליבה
חמיס, שהוא אחד ממנהיגי המיפלגה הקומוניסטית בעיר נצרת.

פעיל מרכזי, שבוש מתנועת ״נו״ ,מגרה או
הסודית להקמת ״מישמחת דאומ״ם ,,,שתפקידו
הראשון להתעלל בערבים המתדועעים עו

על ..המישמרות הלאומיים׳•

של כהנא סיפר דאנה :״זמן קצר
אחרי שיכרון־הניצחון בבחירות החליטו
כמה פעילים בתל־אביב לטפל

טיפול של ממש בערבים. בשלב הראשון
הציע מישהו שיטפלו בסרסורים
ערביים בתל־ברוך. שיש להם זונות
יהודיות. דרך הטיפול הימה אכזרית

ביותר. חוליה היתה אמורה לתפוס
ערבי ולשפור לו חומצה על הפנים ועל
איבר־המין שלו.
בשלב שני כבר רובר על השתתת
פניהם של ערבים, לא רק סרסורים,
אלא מי ששוכבים או מתרועעים עם
יהודיות.
ממש באותו הזמן הודיע כהנא על
הקמת המישמרות הלאומיים שתפקידם
הוא להגן על נשים יהודיות מפניי
ערבים. הוא אולי לא התכוון לשימוש
בחומצה, אבל מי שתומך בהפעלת אלימות
של ממש נגד ערבים הוא מנכ״ל -
כך, אלי אדיר. כאשר היה סטודנט באו־

רכז־סני?,לשעבר דאגה
.,על הפנים ואיברי־המין!״
שוטר בתחנת המישטרה הזו
1עירה בכיכר אתרים שבתל־א־ביב
לא יכול היה להתעלם מהצרחות.
הן היו מקפיאות דם.
הוא מיהר ונטל את נישקו, נטל פנס
גדול ופנה אל מקור־הרעש ליר אחד
מבתי־הקפה שבסביבה.
בחשיכה היה קשה לראות בבירור
מה מתרחש. הוא חיפש בעזרת הפנס
והבחין. לא הרחק ממנו, בקבוצת צעירים
הלבושים בשחור. ביניהם היה שרוע
על הריצפה צעיר. הוא היה מעוות
כולו. מיכנסיו היו מופשלים וחולצתו
קרועה.
״זה נראה כמו אונס קבוצתי ״,אמר
השוטר לעצמו. אלא שריח חריף, לא
מוכר, הפריע לו.
אחד הצעירים שחש באלומת־האור
המכוונת אליו, הסתובב ופתר ללובש־המדים
את כל הקושיות. הצעיר לבש
חולצה שחורה, ובמרכזה היה מוטבע
סמל מוכר של תנועת כך — אגרוף
קפוץ על רקע צהוב.
השוטר נזכר בתידרוך שקיבל במרחב
.״אלה הם המישמרות הלאומיים
של כהנא ״.חשב ,״ואיש לא התייחס
אליהם ברצינות!״
הצעירים עמדו לרגע, שרו בקול רם

בש־המדים. מעודו לא ראו עיניו זוועה
כזאת.
עתה הוא הבין מה היה הריח החריף
שהרגיש: זו היתה חומצה. היא נשפכה
על פניו של הצעיר שהתמוטט ועל
אבר־מינו .״הם עשו לו את זה כי חשבו
שהוא מסתובב עם יהודיה,״ אמר לעצמו
באימה השוטר, שנזכר שוב בתיר־רוך
שקיבל.
הוא מיהר להזמין אמבולנס. החובש
שהגיע לא הופתע .״זה המיקרה החמישי
שיש לנו הערב! מה כהנא רוצה?
לחתוך לכל הערבים את ה

זה אינו תיאור דימיוני. זה
יקרה כבר מחר!

״החולצות
השחורות׳

..כל הפעילים הפכו למובטלים!״

^ ימים אלה שוקדת תנועת כך
^ על הקמת ״המישמרות הלאומיים
על־שם הרב מאיר כהנא״.
תיאור מרתק על דרך הקמתן, מטרותיהן
ודרכי־פעולתם של המישמרות
חשף השבוע פעיל מרכזי בתנועת כך,
אורן דאנה, שהחליט אחרי תישעה
חודשי חברות בתנועתו של כהנא להי־

אנשי כהנא דבשו חורצות שחווות, נמו
הביויונים תמגרסים שד מוסוריני, שנהגו
להכריח את יריביה לשתות שמן־קיק
את התיקווה ונמלטו. השוטר אף לא
ניסה לעצור אותם. הוא ידע שהוא לא
יוכל להם.
הוא ניגש אל הצעיר השרוע. לפני
ששאל לשמו כבר ידע שהוא ערבי, כי
המישמרות הלאומיים הודיעו שהם
יפעלו ״בשלב הראשון״ נגד ערבים המסתובבים
או עובדים ברישיון בערים
הגדולות.
לפתע נמלטה צרחה מפיו של לו־

י— 1 8

מלט כל עוד נפשו בו, ולהזהיר את
הציבור מפני התנועה, ראשיה וחבריה.
דאנה 26 צעיר בת־ימי בריא־גוף,
רווק העובד עתה כמאבטח מטעם חב־רת־שמירה,
הצטרף לתנועת כך בחודש
מרס .1984 הוא עזב באחרונה את התנועה
אחרי מריבות קשות עם מזכ״לה,
אלי אדיר, ואחרי שהגיע למסקנה חד־משמעית
שהיעד הבא של התנועה הוא
תקיפת יהודים ממחנה־השמאל.

מחנה־אימונים של הליגה־להגנה־יהודית בארצות־הברית
..עריקים שיש להם נשק!״

התוכנית
נשים יהודיות

שטח בשתי צורות. אחת: על־פי הודעות
אנונימיות. בטלפון מיוחד שאת
מיספרו יפרסמו. כל מי שיהיה לו מידע
על ערבים היוצאים עם יהודיות, יוכל
לטלפן ולהשאיר כתובת. המישמרות
כבר יגיעו.
הדר!־ השניה היא סיורים מאורגנים,
בקבוצות של חמישה ויותר. במקומות־בילוי
בערים הגדולות, שבהם עובדים
ערבים, או שקיים חשד שהם נטפלים
ליהודיות או יוצאים איתן. בתל־אביב

מנב״ל־כך אדיר(מימין)*
.חולצה שחורה ואגרוף צהוב!״
טייבה לחיצת־יד חמה

פעיל־לשעבר דאנה
כולם חושדים בכולם: 1ניברסיטת־חיפה נדקר על־ידי ערבי,
:ומאז הוא שונא ערבים שינאת־מוות.
אדיר שונא באותה המידה גם את השמאל
היהודי^ .

יהיה טיפול מיוחד בערבים המסתובבים
בתחנה המרכזית, כי המישרדים
של כך ממוקמים שם, ברחוב הנגב.

ב״כך החליטו שלכחורות היהודיות
לא יגרמו נזק פיכי,
אלא יעשו להן בושה גדולה. הם
יצלמו כל מי שיוצאת עם ערבים
ויתלו את תמונתה ככרזה
ברחבי הערים הגדולות.

לחברי ״המישמרות הלאומיים״
יהיה לבוש אחיד. חולצות
שחורות, ועליהן אגרוף, הסמל
של ״כך. במה מהם כבר התחילו
להתאמן באיגרוף, בהדרכתו
של מאמן־איגרוף בכיר,
שהתנדב למשימה. אחרים
מתאמנים בקראטה.

יש במישמרות החושבים כבר
קדימה. הם רוצים להסתנן לכפרים ערביים,
בלי רעש ואמצעי־תיקשורת,

רוב החברים במישמרות הם מובטלים.
חלקם עריקים מצה״ל, המחזיקים
בנשק. המשותף להם הוא שינאה לערבים.
המישמרות
הלאומיים ייצאו ל־

* לפני ארבע שנים. ליד צחי ה עני.
בנה של גאולה בהן בהפגנה ע ד
ס טודנ טי ם ערביים באוניברסיט ת׳
חיפה.

ולחטוף ילדים לאמהות יהודיות הנשואות
עם ערבים. לצורך זה עלה רעיון
של בית־מחסה לילדים ונשים כאלה.
בינתיים אין כהנא מקציב לכך כסף,
ואני חושב שבשלב זה העסק לא יצא
לפועל.
אבל מה שהכי־מדאיג אותי במיש־מרות
הלאומיים של כהנא זה שבתוך
זמן קצר היעדים שלהם ישתנו. היום
בתנועת כך יש כבר ניצנים של הסתה
גיזעית. בכך כבר משסים את הגזע
המיזרחי באשכנזי.
עד כאן דבריו של דאנה. הוא לא
יכול היה לדעת שתיאור זה מתאים
בדיוק לשיטת־הפעולה של פלוגות־הסער
הנאציות, לפני עלות היטלר
לשילטון. הוא גם לא ידע כי פלוגות
האגרוף הפאשיסטיות של בניטו מוסד
ליני לבשו חולצות שחורות, ושנהגו
להכריח את יריביהם לשתות שמן־קיק.
כולם מובטלים
ף* תקופה שבה הוא שרץ יום
ולילה במישרדי־התנועה, הוא לא
שמע על תוכניות־חיסול בעזרת נשק
קר או חם. אבל ידוע לו כי כמה מהפעילים
מחזיקים בנשק אישי ברישיון.
אחד מהם אף נתפס השבוע בשערי־הכנסת
כשברשותו אקדח, ואז התברר
שבין אנשיו של כהנא יש גם הנושאים
נשק ללא רישיון(.המשך בעמור )30

כהנא ומזל בהפגנה
.היא אנאלפביתית:״

— — 19י

שהוא שפה בפני עצמה, בכל־כך מעט
שעות־לימוד.
לימדתי בבית־שאן, כשהשיעורים
התנהלו לעיתים קרובות במיקלטים,
כשרעש הקטיושות המתפוצצות והאז־עקות
קורע את העצבים. במשך שלוש
שנים נלחמתי כדי להגמיש מעט את
שיטת־הלימודים הנוקשה. פתחתי
סיפריה בבית־הספר, והקדשתי את
חדרי הפרטי ללימודי־עזר לתלמידים.
עבדתי, לעיתים 53 ,שעות בשבוע.
המתח והתיסכול שלחו אותי לעולם
של שחור ואפור, ונדרשו עשר שנים
וטיפול ארוך כדי לרפאני.
עברתי ללמד בירושלים. לימדתי
בעיקר ילדים שנחשבו בעייתיים ועל
סף הפשיעה. פגשתי גם את אחיהם המבוגרים.
מישפחות מרציאנו, אברג׳יל
וביטון. ישבתי איתם בטעמון ובבית־האומנים,
והצטרפתי לפנתרים השחורים.
עזבתי
אותם רק כאשר האלימות
החליפה את המאבק הפוליטי. אני
חושב, כי מרבית האשם במה שקרה
במקומות כמו מוסררה מוטל על
המורים. אני מעולם לא פגשתי תלמיד
ממארוקו או ארץ מיזרחית אחרת,
שהוא בעל אינטליגנציה נמוכה מהממוצע.
פגשתי רק מורים החושבים כי
זהו המצב.
אני חושב כי בארץ משתמשים בבחינות
בתור נשק. וכמו כל נשק, הן
הורסות ולא בונות .״אם לא תעבור את
הבחינה. אזמין את הוריך״ או ״אם לא
תעבור את הבחינה, לא תכנס להקבצה
א,״ הם איומים רגילים, במקום לומר
לתלמיד :״אם לא תעבור את הבחינה.
בוא נברר איר אפשר לעזור לך.״

,לימדתי אותם
^ ^ ואהגתי אותם!,,
^ ני מאמין כי תלמיד כתה י״ב
הוא כבר אדם הראוי לידידות
ושיוויון. ביתי היה תמיד פתוח לפני
התלמידים, והייתי קשוב לבעיותיהם.
בעיות כה קשות ומסובכות, כמו אלה
שהיו לי בגילם.
קניתי סיפרי־לימוד לתלמידים. שי

• אם רצו התלמידות לפתות את
\ \ המורה (העולם הזה ,)16.1שהיווה
אתגר לנשיות! המלבלבת, או
האם היו תוצאה של שיטותיו החינוכיות?
בכתב־יד
עגלגל וברור, באנגלית
מדוייקת, כתב המורה אריה ניב להעו־

ונשלחתי כמורה לקניה. שם לימדתי
חיילים לבחינות־הבגרות.
סיימתי את לימודיי באוניברסיטה
כאשר התמחותי היתה הוראת־עיוורים.
השתלמתי גם בבתי־ספר שונים לעיוורים
בארצות־אירופה, ואחר־כך לימדתי
ילדים מפגרים של עובדי נאט״ו בנא־

למתי עבור טיולי בית־ספר עבור תלמידים
אחרים, לימדתי אותם ואהבתי
אותם. ביקרתי בבתיהם, הוזמנתי ל־תתונותיהם
ולטקסי ברית־המילה של
בניהם.
עשיתי כמה טעויות איומות. ואני
מודה בהן, אבל פגשתי הרבה־הרבה

במיכתב בלעדי מהכלא ל.,העולם הזה״ ,מספר אויה ניב,
הנאשם בקיום ׳חסי־מין עם תלמידותיו, עלח״ו והשקפותיו,
ומגלה מה גו ם לו לפתח ריעות חינוכיות מתקדמות
לם הזה את קורות חייו.

להלן קטעים, מתורגמים לעברית:
נולדתי
באנגליה בשנת ,1939 להורים
יוצאי־גרמניה. אבי ואמי נהרגו
במילחמת־העולם השניה. בגיל שש אומצת,
על־ידי חברו הטוב ביותר של
אבי.
למדתי בבית־ספר פרטי. על״סמר
מילגה שקיבלתי בגלל ציוני הגבוהים.
שם השפיע עליי במיוחד מורה בשם
ארתור מילן, שלעולם לא התרגז או
התרגש. הוא הקדיש לתלמידים את כל
זמנו ומעולם לא ענד שעון.
בגיל 16 וחצי עברתי את בחינות־הבגרות
ולמדתי בתוכנית חינוכית
קדס־אוניברסיטאית. שהובילה אותי
לארצות ׳שונות — צרפת, גרמניה, איטליה
והולנד. בגיל 18 גוייסתי לצבא

פולי. תור 18 חודש שיניתי את שיטת-
הלימוד המשעממת, החלפתי את השיעורים
בטיולים ארוכים ברחובות
נאפולי, ואת כל הבחינות והמיבחנים
ערכתי בעל־פה, במקום בכתב.
הלכתי עם תלמידיי לקולנוע ולתיאטרון,
נסעתי איתם לטיולים בפארקים,
ושטתי איתם באוניה. כאשר
מישפחותיהם עזבו את נאפולי וחזרו
לארצות־הברית, נסעתי לבולגריה ומשם
באתי לארץ.

עולם של
שהוד ואסור
יטת החינוך בארץ נראתה לי
*) 1מפגרת בשלושים שנה. הדבר
שגרם לי הלם ממשי. היתה העובדה כי
לבחינות־הבגרות לימדו את שקספיר,

אנשים נפלאים. היו כמה דברים שהייתי
צריך להימנע מהם ולא יכולתי.
וכך מצאתי את עצמי במצב. שבו אני
נמצא כעת. למרות כל מה שנכתב
עליי, תלמידיי הם ידידיי, ואני מקווה
שזה תמיד יהיה כך.
כמו שסיפרתי קודם, עבדתי תקופה
שחורה־אפורה משנת ,1970 בערר 10
שנים. הרסתי לגמרי את חיי, ולבסוף
התעוררתי בתור תא. תקופה זו היא
שעזרה לי, אחר־כך, להבין ולעזור
במיוחד לשני תלמידים שלי. פתרתי
את בעיותיהם ואני יודע, כי הם ואחרים,
שעזרתי להם ברגעים קשים,
יישארו ידידיי״ — וזה מספיק עבורי.
היום אני שוב מוצא את עצמי בתוך
תא. מכיוון שלא עשיתי את מה ש־ייעצתי
לאחרים לעשות — לא הצלחתי
לשלוט בעצמי. וכאשר אתה
מאבד שליטה. הכל מסתבר.

חמחרים
מן היום הראשון
נ ת מנ ה כמפקד חיל-הים,
אלוף אברהם סן־שושן, יליד
תורכיה ואיש חיל־הים מיומו הראשון
בצה״ל. בן־שושן, אב לשתי בנות,
הספיק במשך 26 שנות שירותו לפקד
על טרפדת, סטי״ל (ספינת־טילים),
צוללת. שייטת, בסיס ובית־הספר
לקצינים של החיל וגם לסיים את
לימודיו באוניברסיטה (היסטוריה
כללית).

עם 30 מיליון
נ ת מנ ה +לתפקיד ראש־המטה
של הבית הלבן, דונאלד רגן ,66 ,מי
שהיה שר־האוצר של ארצות־הברית
במשך תקופת כהונתו הראשונה של
רונאלד רגן(לא־קרוב) .רגן, בנו של
פקיד־רכבות, הוא מיליונר שעשה את
כספו ( 30 מיליון דולר) כיו״ר חברת
הברוקרים הגדולה בארצות־הברית
מריל־לינץ׳ ( 43 אלף עובדים: רווחים
שנתיים — 300 מיליון דולר),
שהצטיין במילחמת־העולם כסגן־אלוף
של חיל־הנחתים, ואשר בנה את ביתו
בפרבר של וושינגטון הבירה, על
חלקת אדמה שהיתה פעם בבעלותו של
ג׳ורג׳ וושינגטון, נשיאה הראשון של
ארצות הברית.

הממשלה, שלבד מתקופה קצרה —
כאשר היה סגן יו״ר הכנסת הראשונה
— שימש כשר כמעט בכל שנות
המדינה(בין תפקידיו המיניסטראליים:
שר־הבריאות: שר־האוצר; שר־הפנים;
שר־המישטרה ועתה — שר־הדתות).
בורג, ד״ר לפילוסופיה ומומסך
לרבנות, הוא יליד דרזדן שבגרמניה
ובנו של סוחר־יינות, הנשוי לילידת
חברון, אב לשלושה וסב לשיבעה.
בראשית מילחמת העולם השניה
שימש כאיש מרכז־ההעפלה בז׳נבה,
ולאחריה, כאיש מרכז־ההצלה בפאריס.
בין שני תפקידים אלה הורה, במשך
חמש שנים, היסטוריה ותלמוד,
בגימנסיה הרצליה בתל־אביב.

עם תנועת־אצבע
נחוג יום־הולדתה ה־ 50 של
פחית הסירה, ההמצאה שגרמה
למהפכה בחייהם של חובבי המשקה
האלכוהולי. מאז ניתן למלא בירה
בפחית, בנוסף לבקבוק, שווקו 610

3ם שליח לאורוגוואי

נחוג יוס־הולדתו ה־ 50 של
יצחק ירון, ראש עיריית גבעתיים
( 52 אלף תושבים) .ירון, מורה ומנהל
בתי־ספר במיקצועו, הוא אב לשלושה,
חניך בית־ספר חקלאי(נהלל) ,שהספיק
להיות גם שליח לאורוגוואי, ועלה
לכיסאו אחרי פעילות במישמרת
הצעירה של מפא״י.

גם זה וגם זר
נחוג ^ בקליפורניה, יום־הולדתו
ה 60-של פאול ניומן, שחקן
הקולנוע שהיה לאחרונה לחובב
מרוצי־מכוניות מושבע וגם משתתף
בהם. במסיבת יום־ההולדת הקפיד
ניומן להזכיר כי זאת מסיבה כפולה, גם
ליום־הולדתו וגם ליום־נשואיו ה־27
לאשתו, שחקנית־הקולנוע ג׳ואן ווד־וורד.

קונסול בניו־יורק
נחוג בבית־אלפא, יום הולדתו
ה־ 60 של נתן שחם, סופר ומחזאי
(קרא לי סיומקה; הם יגיעו מחר),
הבר קיבוץ, לשעבר סגן יו״ר רשות־השידור,
שהספיק להיות גם קונסול
לתרבות בניו־יורק, בסוף שנות ה־.70

גם רב־מכר
נחוג יום־הולדתו ה־ 70 של
אבא איבריי שלמה אבן, כיום
יו״ר ועדת־החוץ־והביטחון של הכנסת.
אבן, יליד דרום־אפריקה ובנו של סוחר
ליטאי שהיגר לארץ זאת, התייתם בגיל
צעיר, גדל בלונדון והיה מרצה לשפות
מיזרחיות (ערבית ופרסית) באוניבר־סיטת־היוקרה
קמברידג׳ ,לפני שהחל
את דרכו בארץ. אבן, גיסו של נשיא
המדינה, חיים הרצוג, היה במשך
השנים שגריר ישראל באו״ם; שגריר
ישראל בארצות־הברית: שר־החינוך:
סגן ראש הממשלה ושר־החוץ. לאחרונה
נחל הצלחה רבה סיפרו, מורשה,
תקציר פופולארי של תולדות עם
ישראל, שאינו יורד מרשימת רבי־המכר
בארצות־הברית.

עם שיבעה נכדים
נחוג יום־הולדתו ה־ 76 של
הד״ר יוסר סלומון בורר ,.זקו שרי־

ראש־מטה רגן
מחיל־הנחתים לבית הלבן*
מיליארד פחיות, שצריכתן גדלה
במיוחד אחרי שנת ,1958 כאשר יוצרה
פחית־האלומיניום הראשונה (במקום
פחית־הפח) ,אחרי שנת ,1962 עת יוצר
תפש״המשיכה הראשון, שבעזרתו ניתן
לפתוח את הפחית בתנועת־אצבע.

עם נערה במיגרש
נפ טר בריו דה־ז׳ניירו, בגיל
,65 לו אי ם דח־סילווה, מהנדס רווק,
שנחשב לאחד מעשירי ברזיל, אשר
עשה את כספו ( 280 מיליון דולר)
בבורסה ובנכסי דלא־ניידי. בצוואתו
הוריש דה־סילווה את מחצית הונו
לקבוצת הליגה בנגו, הרחוקה אומנם
מצמרת הכדורגל הבראזילי, אך
במיגרשה פגש, לפני שנים רבות, נערה
שבה התאהב, ואשר נפטרה לפני
שהספיקו להינשא.

עם רשיון בכיס
נחוג בגולדסבורו, צפון קרו־ליינה
שבארצות־הבריתי, יום־הולדתו
ה־ 92 של ט רנ ר סאל טר, הנחשב לטייס
הפעיל הקשיש ביותר עלי אדמות.
ביום הולדתו חודש רשיון־הטיס
שלו — שבו הוא מחזיק מזה 57 שנים
— לשנתיים נוספות, ולמחרת ערך
טיסת־טיול להנאתו.
* הקרובה לקיטי האלק, שבה
ערבו בי 17 לדצמבר 1903ה א חי ם
וילבר ואורוול רייט אתה טי ס ה
הראשונה בהיסטוריה.
העולם הז ה 2475

חמיס אבורעפיה, בכדו שר מ״ש־ המאניה הנודעת בים, מסבו ער ילדות
נטורת־גיזענות ויחסי־שננים סונים, ער התעוותו בחבות היהודית עם 3ר הוויתורים
הנדונים בנו משני הצדדים גם חד, וער חסו ראיזענוח השרה עתה ובורחת
אם תבואי רפובמרים, תוזעוב׳ שזה
חג של ערבים. בל
הירדים גחופשים. עד
גיל 12 התחפשת!,־

אני נמצא בקמפליקט.מצד אחד יש ד
אביגדור לינטישט״ן,
שהוא לציד׳ בבל צרה,
שצד שני אל ערביד

בגיל 5קלטתישהילדים, שאני משחק
איחה, מדברים בשנה
שבתקופה ההיא הזזה
זרה ליד

חמיס אבולעפיה מ־ במרחק של עשר
דקות נסיעה מביתי\ואני לא יודעת עליו
שום דבר.
המיס אבולעפיה הוא ערבי יליד יפו.
מישפחתו מתגוררת ביפו כבר 103 שנים.
סבו יסד את מאפיית אבולעפיה הנודעת,
שלפיתחה משחרים זוללי הפיתות. הוא
מתגורר בבית רחב-מידות ברחוב שיבסי
ישראל. כשהיה ילד, גדל ברחוב שישים.
יחד איתו הלכו לגן, הוא מספר, גידעון ואבי.
בנו, סארק, יש להניח׳ ילד לגן עם חסן וסמי.
בימינו כבר לא שולחים ילדים יהודיים לגני
ילדים שמבקרים בהם ילדים ערביים.
בן 2$ב סן הכל, וכל־כד הרבה דברים

ושקד הזה, שמלמדשילד־הברמל כוחדם
מערבים, שא שלדה
של מילחמה
פנדם לוגזזד

משתנים לנגד עיניו. למרות שהוא מעורה
היטב בחברה התל־אביבית, ועם טובי ידידיו
נמנים יהודים, אחדים מפורסמים יותר
אחדים מפורסמים פחות, קשה לו לחמיס
אבולעפיה להתעלם מגל האנסי״שמיות
הפוקד את הארץ הזאת ומאיים לסחוף את
כולה.
.חמיס ׳,אמרו לי- ,הוא לא מועמד מתאים
לראיון. ממנו לא תוציאי הצהרות בומבסטיות.
הוא לא ידבר אי תן בנוסח של,ברוח
ובדם נגאל את האדמה. הוא ידבר איתן
בסון מינורי, בלי לעשות גלים׳.
חמיס, יש להניח, אינו נמנה עם אותו סוג
של ערבים האהוב על השמאל הקיצוני מחד,

או הימין הקיצוני מאידן. הוא אדם פשוט,
שכל מה שהוא רוצה זה שיעזבו אותו בשקט,
שיתנו לו לחיות בכבוד ולגדל את ילדיו.
הוא מרגיש את עצמו ישראלי לכל דבר.
ולמה שלא ירגיש כן! מעולם לא גדל
במדינה אחרת, הארץ היחידה שהוא מכיר
היא ישראל. יחד עם זאת, הוא מרגיש ערבי
גאה• איד חיים עם הדילמה הזאת! הייתם
צריכים לפגוש בחמיס בימי מילחמת-
הלבנון כדי למבין. האיש הסתובב מודאג
עד אימה: מצד אחד, חברו הטוב שירת
במילואים, הוא היה בקשר עם אשתו וילדיו,
דאג להתעדכן אם הגיע מיכתב ואם שמעו
ממנו: מצד שני, יש לו שם בני״דודים, קרו
בי־מישפחה,
והוא חרד גם להם.
הייתם צריכים לראות את חמיס בתקופת
היעלמה של הדס קדמי, ואחר כן בימים
הנוראיים שבהם נמצאה גופתה. איד שהוא
נקרע בין צער וכאב עמוקים לבין זעם וכעס
על כי מאשימים במותה את הערבים.
הדילמה הזאת, הקונפליקט הנוראי
שאדם פשוט כל״כן כמו חמיס חי בה, זרה
לנו, הישראלים. אנחנו לא מבינים אותה.
לפני שבוע פורסם סקר, שגילה כי ילדי
הכרמל פוחדים מערבים. אורי אבנרי סיפר
בהקשר לכן, כי כשהיה ילד בגרמניה פחד
מצוענים. בכל דבר שקרה האשימו את
הצוענים. ילד הלן לאיבוד -הצוענים חטפו

,.להיות ערבי בתקופת כהנאד
(המשך מעמוד )21
אותו; מישהו נרצח -הצוענים רצחו אותו.
לי, כשהייתי ילדה קטנה, היו פחדים
מסוג אחר לגמרי. אני פחדתי מהאנשים
האלה עם המיגבעות ומהגברות האלה עם
הכובעים המוזרים, שלא ידעו לדבר עברית
ולא היו מוכרים לי כבני״הארץ. אני פחדתי
מהעולים החדשים שהגיעו מגרמניה, מפו לניה.
הייתי בטוחה שכל גבר בעל מיגבעת
הוא חוטף ילדים, וכל אשה בכובע היא
מכשפה. למה פחדתיו מכיוון שהם היו זרים,
מוזרים, לא מוכרים לי. לא הכרתי את ממה-
גיהם, לא הבנתי את שפתם, והתנהגותם
היתה שונה משלי.
אז מה הפלא שילדי הכרמל פוחדים
מערביסו הם חיים אתם באותה העיר, אבל
הערבים זרים להם כמו שהם זרים לי, שגרה
עשר דקות נסיעה מיפו.
את חמיס אבולעפיה פגשתי לא־אחת
בנסיבות חברתיות. לו ולי יש חברים משותפים.
אני קונה באופן קבוע במאפיה שיסד
הסבא שלו, אבל רק אחרי הראיון איתו
גיליתי כמה מעט אני יודעת עליו.
חמיס הוא סטודנט שנה שלישית ביח סים
בינלאומיים, ואיש־יחסי־הציבור של המאפיה
המישפחתית. הוא נשוי לענאיית וגר
בבית רחב מידות עם מיטבח מודרני -
הלוואי עליי -ברחוב שיבטי ישראל. בזמן
שקיימנו את הראיון היה הבית מוצף במים,
השטיחים הפרסיים מגולגלים, והרהיטים
שנקנו בכסף רב אצל זיאן תירוש הוצאו
מתוכו. חמיס חרג בבניית חדר-המגורים
הענק שלו, ועיריית תל״אביב הרסה לו את
הגג. הוא לא מרגיש שדפקו אותו מפני שהוא
ערבי. הוא חושב שהוא עשה חריגה, שילם
את המחיר, וכעת מחכה לרשיון, כמו ילד
טוב.
אותו לא תראו בהפגנות של יום־האדמה.
הוא ב סן הכל רוצה לחיות בשלום עם שכניו
ביפו כמו כל ישראלי טוב במדינה הזאת.
ספק אם בתקופת כהנא תתאפשר לו הבקשה
הקטנה הזאת.

• מה פירושו של השסאבולעפיה?
אם נתרגם מערבית לעברית, אז התרגום המילולי
זה ״אבא של הבריאות״ .עפיה בערבית זה

שלי כבר לא היה בין החיים. אבל יש לו הרבה בני
דודים במצריים. אני חושב שהוא בא ממצריים.

• כמה שנים קיימת מאפיית אבו-
לעפיה המפורסמת?

מ־ . 1882 המישפחה שלנו התיישבה קורם
ברחוב שישים, אחר כך עברו לרחוב יפת, והבית
השלישי של המישפחה נמצא כיום ברחוב
שיבטי־ישראל.

• אתה יליד . 1959 נולדת ביפו, עיר
מעורבת, ערבית־יהודית. מתי עמדת
על כך שיש ברחוב שלך ילדים שהם
ערבים וילדים שהם יהודים?
זה נכון שצמחנו כאיזור מעורב. אבל האמת:
את הבדל ביני לבין היהודים לא חשתי בקטנותי.
היינו ביחסים טובים עם היהודים, התייחסנו
אליהם כמו אל בני־אדם והם התייחסו אלינו כמו
אל בני״אדם. לא היה מחסום של לאומיות.
כשהייתי ילד, הייתי הולך לשכנה שלנו,
שקראתי לה דודה שרה, והייתי משחק עם בניה,
אבי וגירעון. כשהיא היתה נותנת להם לאכול,
היתה שמה גם לי צלחת. ואותו הדבר כשאבי
וגירעון באו אלינו — אמא שלי תמיד היתה שמה
להם צלחות. ככה למדנו להתייחס לבן־אדם לפי
טיבעו, לא לפי לאומיותו.

• מתי שמעת לראשונה את הביטוי
״ערבי אהד״?
לא כשהייתי קטן.

• מתי כן?

יותר מאוחר, כשהייתי נער והלכתי למישחק
כדורגל בין קבוצה יהודית לקבוצה ערבית. יש
לנו פה קבוצת כדורגל איחוד צעירי יפו, שהיא
קבוצה ערבית. אז התחלתי לשמוע לראשונה
דיברי־בלע, והכי־מצחיק זה שבקבוצה הערבית
משחקים חמישה יהודים וחמישה ערבים.

• איזה דיברי־בלע?

בזמן האחרון? ״לעולם לא תצעד לבד, כהנא!״
״ערבים מנוולים!״ דברים כאלה. היום זה נחשול
אדיר של גיזענות, לאומנות ושינאה כלפי הערבים.
עד לפני הופעת כהנא זה היה על אש קטנה.

• בשהיית ילד ביפו המעורבת אף
פעם לא קראו לך ״ערבי״ לגנאי?

לא, לא, לא הרגשתי אף פעם סבל בגלל זה
שאני ערבי. המישפחה שלי תמיד היתה ביחסים
טובים עם היהודים, יחסים של כבוד. בפסח אנחנו
סוגרים את המאפיה, מתוך כבוד ליהודים, והם
מחזירים לנו כבוד.

אברהם. אברהם לקח את ישמעאל ועמד לעקוד
אותו, ואז בקע קול מהשמיים :״איבראהים,
עצור!״

• אצלנו, לפי התנ״ך, זו היתה עקי־דת־יצחק
לא עקידת־ישמעאל.
כן, אבל לפי הקוראן הוא עקד את ישמעאל.
הקדוש־ברוך־הוא לא נתן ילדים לשרה, ואז
אברהם התחתן עם הגר, שבערבית קוראים לה
הייג׳ר וכמו שיש הרבה ילדות יהודיות בשם הגר,
יש הרבה ילדות ערביות עם השם הזה.

• ומה הסבירו לכם על החגים היהודיים?
הסבירו
לנו למה חוגגים אותם. אם תבואי ליפו

״במילחמת־הלבמן היו למצד
אחר חברים
במילואים, שנלחמו שס,
וראגח׳ להם, ומצר שני
היו ל׳ שם הבנים של
אחי־סבי״
בפורים, תחשבי שזה חג של ערבים. הילדים
רוצים להתחפש והם מתחפשים. אני זוכר שהייתי
בוכה עד גיל ,12 שיקנו לי אקדח וכובע של
קאובוי בפורים, אמא שלי היתה קונה ואני הייתי
מתחפש.
הבעיה היתה כשלמדתי בבית־ספר והיה מגיע
פורים — אני למדתי בטרה סנט ה -ואז הייתי
מתחלה כדי שלא ללכת לבית הספר, והייתי
מתחפש לקאובוי או לאינדיאני.
וביום־הכיפורים אני לא חושב שאת יכולה לעבור
ביפו. הערבים חוסמים כבישים, כל החנויות
סגורות. זה מה שנקרא להיסחף עם האווירה.

• את החגים המוסלמיים או הנוצריים
מרגישים ביפו?

מרגישים, אבל לא כמו שהיית מרגיש
בסעודיה. זה לא. כשהייתי ילד, הגן ובתי־הספר
היו סגורים בחגים, היה מיצעד של שבט צופי־יפו,
בנים ובנות מעורב. אחר־כך היתה דרשה של
השייח׳ במיסגד, וכמעט כל המוסלמים היו
יוצאים לבתי־הקברות, לבקר את יקירנו. ואם
היה אדם בעל מרץ, היה קובע מסיבה עם רקד־ניות־בטן
והגרלות באולמות השימחה, כמו מוניטין
ואולמי נפטון בבת־ים. היו מזמינים גם
זמרים.

• זמרים יהודיים?
ואללה אישי, למה לא? אני אישית אוהב את
שימי תבורי, אבל אני יודע שמזמינים לשמחות
שלנו גם את חיים משה. בחתונה שלי ובחתונה
של אחי רקדה רקדנית־הבטן בארי סימון, שאותה
מזמינים הרבה לשמחות שלנו.

• אתה מרגיש עצמך ערבי או ישראלי?
אני
רוצה להגיד לך דבר אחד: אני גאה
בערביותי ואני גאה גם בזה שאני ישראלי.

• אין קונפליקט בין שתי הגאוות?

לפעמים יש, ואז אני מתייחס אל מה שאני
מרגיש כאפיזודה חולפת, לא משאיר בלב.

• תן לי דוגמה.

אבולעפיה עם אשתו ענאיית
״היא חולמת ללדת
בריאות. אבל מענין, במארוקאית זה נחשב לקללה.
לאש.

• אבל יש יהודים ממוצא מארוקאי
ששמם אבולעפיה.
אני יודע. אבל אספר לו סיפור; כשעושים
איזה פעולה אצלנו, אז מברכים ״אל־עפיה״ ,יעני
— אלוהים יתן לו בריאות. עשיתי עסק עם איזה
מארוקאי, אמרתי לו; יאללה אל עפיה! אז הוא
אמר לי. :יה חביבי, דיר באלאק — אצלנו זאת
קללה ׳.אבל אני יודע שיש יהודים רבים ששמם
אבולעפיה. אחד מראשוני היהודים בטבריה היה
הרב חיים אבולעפיה.

• מניין באה מישפחתך ליפו?

ילדים ולגדל אותם!״
אני לא צריך לספר לך שחג־המצות הפך אצל
היהודים לחג־הפיתות. היינו יכולים לעשות המון
כסף דווקא בפסח, אבל אבא שלנו סגר את
המאפיה בפסח מאז קום המדינה, ולפני מותו
השביע אותנו. להמשיך ולכבד את חגם של
היהודים. וכך אנחנו עושים.

• מתי הבנת לראשונה שיש הבדל
בינך לבין אבי או גידעון?

בגיל ,5כשקלטתי שהילדים שאני משחק
איתם מדברים בשפה שבתקופה ההיא היתה זרה
לי. אחר כך, כשהלכתי לגן, למדתי עברית.

• היית בגן מעורב יהודי־ערבי?
כן. בגן היו ילדים יהודים וערבים. גם היום יש
גנים כאלה ביפו.

ואללה, אנחנו פה בערך 103 שנים. אבי־השושלת
שלנו כאן היה מסעוד אבלועפיה, סבא
שלי. הממשיכים שלו היו הבנים, אחמד, סעיד,
והבנים שלהם.

בחג שלנו הגן היה סגור, ובחג של היהודים הגן
היה סגור.

יש לו אח שנפטר לפני חמש שנים בלבנון.
אבל לא, הוא לא בא מלבנון. כשהגעתי לגיל של
..בגרות והתחלתי לתהות על מוצא המישפחה, סבא

אני זוכר שהייתי אולי בן ,6ואז לימדו אותי
למה חוגגים את חג־הקורבן. לימדו. אותי
שהקדוש־ברוך־הוא רצה להעמיד במיבחן את

• ומניין בא סבך, מסעוד?

• איך חגגתם בגן את החגים?

• מה לימדו אתכם בגן על החגים?

11 11 וווו

ווו 1 -

11.1

בעצם זה לא הקונפליקט הפרטי שלי. זה
הקונפליקט של ערבי שחי ביפו. אתה מרגיש את
זה כשאתה מתווכח בנושא מסויים, אתה מרגיש
במבט שננעץ בך ואתה חושב: בטח לא מוצא חן
בעיניו שאני ערבי.
אני לא יודע אם אני מסביר לך את זה טוב.
תראי, בררך־כלל אין לי בעיות בגלל זה שאני
ערבי. למדתי במיכללה לתיקשורת המונים בגימנסיה
הרצליה, והייתי הערבי היחיד בקורם.
התוודעתי לאנשי בוהמה ואנשי־תיקשורת, והתקבלתי
אצלם כישראלי לכל דבר. לא הרגשתי
שונה. כשהייתי מדבר עם ידידתי ג׳ודי, לא הייתי
מרגיש שהיא מתרחקת בגלל העובדה שאני
ערבי. להיפך, הרגשתי שמתייחסים אליי יפה
במיוחד, לאור זה שאני ערבי, או אולי מפני שאין
לי ריגשי־נחיתות ואף פעם לא הרגשתי נחות
בחברת יהודים.
אני מעורה מאוד בחברה הישראלית. רבים
וטובים מידידיי, אנשי־תיקשורת ואנשים פשוטים,
הם יהודים שלא תמיד היית מסווגת אותם
בצד השמאלי של המפה. אחד מטובי ידידיי,
ויקטור, הגדיר את עצמו פעם כאיש״מרכז, ויש לי
גם ידידים שהם אנשי ליכוד. אבל אני לא בוחר
ידידים בגלל הנטיות הפוליטיות שלהם, אלא
בגלל העובדה שהם בני־אדם.

• איד הרגשת כילד, כאשר ישראל
יצאה למילחמות במדינות-ערב?

אני לא יכול להיות צבוע, לא יכול להתכחש
לגורל שחרץ את דיני להיות. ערבי, ומאידר לא
•יווווויוו0יווו^^(>ג!י>*

יכול להתעלם מהעובדה שגדלתי בבית אחד עם
גירעון ואבי. זה דוחק אותי לדילמה מאור קשה,
והייתי מעדיף שלא לבחור. הרי ישנו אייבי נתן,
שהוא חבר, או אביגדור ליכטנשטיין, שבכל צרה
הוא לצירי. אני לא אשכח איך כשהעיריה הרסה
לי את הבית, בא אביגדור עם דמעות בעיניים.
היחס שלו ממש ריגש אותי. אז חבל שבגלל
פוליטיקה אנחנו משני עברי-המיתרס. ומהצד
השני, אני הרי אחיו או בן־דודו של איבראהים או
יוסוף, שאביגדור ליכטנשטיין יוצא במילחמה
להלחם בו. וזו דילמה קשה מאור, קשה מאוד.

• איד פותרים את הדילמה הזו?

תאמיני לי, כל פעם ששמעתי על חללים, זה
גרם לי סבל. הרגשתי אשם שאני לא עושה משהו,
שאין לי כוח למנוע את שפיכות־הדמים. כי £ני
• מאמין שיש רבר יתר נעלה מערך האדמה —
האדם.

• ואיך חשת במהלך מילחמת־הל•
בנון, הרי יש לך שם קרובים?
חבל שזה קרה. מה אני אגיד לך? צר לי מאוד
על ההרס בלבנון, וצר לי מאוד על האמהות
השכולות. אין דבר גרוע יותר לאם מאשר לאבד
ילד. אם מגדלת את הילד, והופ — הוא הולך. איך
הרגשתי במילחמה הזאת? שוב פעם, מצד אחד היו
לי חברים במילואים שנלחמו שם, ודאגתי להם,
ומצד שני היה לי שם אח של סבא, שבינתיים
נפטר, ויש לו בנים.

• ניסיתם ליצור קשר עם המישפחה
בלבנון?
האמת? לא.

• ויש לכם קרובים בגדה?
בשכם יש קרובים מצד אמא שלי, וגם בירושלים.

אתם בקשר?

כן. יש לנו גם קרובים בירדן — אחי סמי

נשוי עם אשה מירדן.

• באירועים מישפחתיים, כשאתם
נפגשים עם הקרובים מהגדה, הם לא
כועסים על כך שאתם נאמנים לשילטון
הישראלי?

לא, בכלל לא. אבל יש בעיה, והבעיה היא
שאנחנו נמצאים במצב מאוד מגוחך. בעיני הערבים
אנחנו נתפסים כישראלים לכל רבר. עובדה
שלסוריה ולסעודיה לא מאפשרים לי להיכנס,
מ?ד שני, אפשר להגיד שפה, בחברה היהודית,
אני נתפס כערבי לכל דבר.
אבל במישפחה שלנו מהשטחים אף פעם לא
מדברים על זה שאנחנו ישראלים ושזה לא בסדר.
אני אומר לך את זה בכל הלב.

• איו בכלל שיחות פוליטיות במים-
גשים אלה?

הפגישו^ הן מישפחתיות יותר מאשר פוליטיות.
איך מתקיימת שיחה פוליטית? על־ידי צעד
יזום מצד המשתתפים. אז אנחנו נמנעים מלגלוש
לשיחות פוליטיות.
אני יכול, למשל, לשאול את הקרובים מה קרה
בזמן האחרון בגדה, ואז השיחה תהפוך פוליטית.
אבל אני לא טורח לשאול את השאלה הזאת, לא
מכניס ראש בריא במיטה חולה.

• כלומר, כל פעם שאתה נפגש עם
הקרובים אתה נזהר בדבריך שלא להיכוות
•באש?

למי שמורגל בכך זה לא קשה. תרשי לי לצטט
את שימעון פרם, שאמר שהפוליטיקה זה רבר ׳53
מאוד אכזרי. כר אני מתייחס אליה.
אבא שלי, זיכרונו לברכה, נפטר בעיצומו של #
ביקור סאדאת בירושלים. באותה תקופה ניהלתי
ויכוחים לוהטים בעד הביקור של סאדאת. טענתי
שהביקור חיובי, אולי יביא שלום, למה לא? היו
כאלה שהתנגדו לביקור ודיברו נגדו בלהט. הדבר ״
הובא לידיעת אבי, וחמישה ימים לפני מותו קרא
לי אליו ואמר :״אל תעסוק בפוליטיקה!׳
בראיון הזה, שאני נותן לך, אני חורג בפעם
הראשונה מהבטחתי לאבי שלא לעסוק או לדבר
על פוליטיקה. זו לא הפעם הראשונה שאני
מתראיין, אבל תמיד התחמקתי משאלות פוליטיות.
הפעם, אחרי שמונה שנים, אני חורג.

• האם בין צעיריה הערביים של יפו
אינך נחשב ליוצא־דופן כישראליות
שלד?

אני לא עונה על הפיתגם ״אין נביא בעירו׳,
אם לזה את מתכוונת. יש הרבה ביפו שחושבים
כמוני, שצריך להתערות בחברה הישראלית.

• מדוע אם כך אינם מתערים?
יש מחסום פסיכולוגי, שתלוי בחינוך, גם מצד
הערבים וגם מצד היהודים. קראתי בעיתון על
מיפגש בין אמהות יהודיות וערביות בגן־ילדים
בתל־אביב. מהצד הערבי באו כל האמהות, מהצד
היהודי אמהות ספורות. ילדה אחת סיפרה לעיתו־נאים
שאמא שלה אמרה לה, שלערבים יש ידיים
שחורות והם מטונפים, אז שלא תיצור איתם מגע.
חבל שיש אנשים שמחנכים את ילדיהם על
תיזה כל־כך גיזענית. מצד שני אני לא אומר
שאנחנו טלית שכולה תכלת. גם אצלנו יש
הסתייגויות מהאופי היהודי, ישי כאלה שמחנכים
את ילדיהם שהיהודים הם שחצנים וגאוותנים.

• רק שהם שחצנים וגאה־תנים?
זה מה שאני יורע.

• אני שמעתי ביטויים כמו ״איטבח
אל יהוד!״ מאיסה זה בא אם לא מחינוך?
המושג הזה של הכפריים זר לי. אני לא ינקתי
מאמא שלי שינאה ליהודים. אבל אני לא דובר
של כל האחרים.

• מה דעתך על הסקר שהתסרסם
לאחרונה, שבו נודע כי ילדי-הכרמל
סוחדים מערבים?
זו תולדה של מילחמה פסיכולוגית. למה אני
מתכוון? לפני תקופה נרצחה הדם קדמי באכזריות
רבה. אני בטוח שתחושי מדברי שאין בי
שמץ של צביעות, אם אומר לך ששלוש פעמים
בחיי חשתי צער רב, כאב, ובכי: כשסבי נפטר,
כשאבא נפטר, וכשנרצחה הדס קדמי. רציתי
להתפרץ, לצעוק: למה הורגים בחורה חפה מפשע?׳
מצד
שני, אני מתקומם מאוד נגד המישפט
שליווה את הרצח כל הזמן, :על רקע לאומני.״ זה
צורם, זה נתפס כאילו כל הערבים הם רוצחים. זה
לא הוגן להאשים במעשה הנואל הזה את כל
הערבים, שהביעו את שאט נפשם מהמעשה
י* -הברבארי. לדעתי, אין הבדל בין רצח שבוצע
על־ידי פסיכופט ערבי או רצח של פסיכופט
יהודי. אין בליבי רחמנות על רוצחים, יהודים או
ערבים. אבל אני לא מקבל את זה שיוצרים
אווירת עליהום על אוכלוסיה שלמה, בגלל איזה
פסיכופט אחד.

• וזה, לדעתך, מה שגורם לילדים
לפחוד מערבים?

כן, כן. למשל, שהתגלתה הגופה של הדס
קדמי והביאו את הידיעה בטלוויזיה, אמרו שלא
איתרו את׳הרוצחים. הייתי באיזה מקום, ואיזה
אחד יהודי פלט — סליחה על הביטוי. :כוס־אומק,
ערבים עשו את זה, צריך לשחוט אותם!״ זה
כאב לי, כי אני לא חושב שהיה יהודי שהצטער
יותר ממני על מותה של הדס קדמי.

• מה לדעתך צריך לעשות כדי
לשנות את תדמיתם של הערבים בעיני
הילדים?
פה מוטל על הדור החדש תפקיד חשוב מאוד
— לשבור את מחסום־החשדנות. אני מדבר עם
חברים יהודים שלי, שאומרים לי, שהיו רוצים
לפתור את הבעיה הפלסטינית, אבל הם פוחדים
מקטיושות בירושלים. זה נובע מחשדנות.
לפני חודש עבדתי במאפיה. מגיעות אלינו
קבוצות ילדים לסיור. אחד המדריכים של הקבוצות
היה איש תחיה. פיתחתי איתו שיחה, והוא

חמים(באמצע) עם אחיו במאפיה
״סבא יסד אותה לפני 103 שנים!״

• אצלכם במאפיה יש פועלים
יהודיים?

• בוא נדבר ער תופעת כהנא. כיצד
אתה מתמודד איתה?

בטח שיש פועלים יהודים. יש אצלנו יהודי
אחד שעובד כבר יותר מ־ 15 שנה. יש לנו מני
הל־חשבונות, יועץ־מם, יועץ מישפטי וספקים,
כולם יהודים. והיה אצלנו יהודי אחד, שסיים
לעבוד לפני חודשיים, והיה בתפקיד מכירות. אין
בכלל בעיות.

אילו היית אומרת לי להחזיר את הגלגל אחורה
שנתיים, לא הייתי מאמין בחלום הכי־נורא
שלי, שעם שסבל מדיכוי אכזרי מצד הנאציזם,
ששכל שישה מיליון מבניו, יתן שתצמח בקירבו
תופעה כזו של כהניזם.
לגביי, הבעיה של כהנא היא בעיה יהודית
יותר מבעיה ערבית.

• כיצד תחנך את טארק, בנך?
על מספר יסודות: אהבת־הזולת, יהודי כערבי,
להיות גאה בזה שהוא ערבי ולהיות גאה גם בזה
שהוא ישראלי. אבקש ממנו כמו שאבי ביקש
ממני: לא לעסוק בפוליטיקה.

• אינך סבור כי על הערבים לעסוק
בפוליטיקה כדי להיטיב את תנאי
חייהם?
אני מכיר יותר מדי ערבים שעוסקים
בפוליטיקה, אז מה זה עוזר לנו?

• אינך סבור כי התארגנות של
צעירים ערביים תביא שיפור בתנאים?
לא, בכלל לא. אמרתי לך: יותר מדי אנשים
עוסקים בפוליטיקה, וזה לא עוזר.

• הנה היתה התארגנות בעניין
מיסגד חסן בק, וזה עזר.

את קוראת לזה התארגנות? לזה שאנשים

.אן׳ מתקומם נגד
המישנט שליוה את
הוצת שר הוס קומי:
,על וקע ואומני׳ ,זה צודתזהנתנסנאילונל הערבים חצחיס״
רוצים להגן על מקום קדוש, לזה את קוראת
התארגנות פוליטית? זה כמו עם בית הקברות
היחיד שהיה לנו, ושרצינו לגדר אותו, אז הקמנו
קול־צעקה כשלא רצו לגדר. אבל זה לא פוליטיקה,
זה הטבת תנאים.

• בכל יפו יש רק בית־קברות אחד?
חמים ובנו טארק
״שלא יעסוק בפוליטיקה!״
אמר לי. :חמים. אתה לא כועס שאני מהתחיה?
אלה הן ההשקפות שלי.״ אמרתי לו: אני לא
מפתח תיזה נגד אנשים כמוך, איש־איש ודעתו.
צריו לכבד האחד את השני, זה הפיתרון. אם
אנחנו חיים ביחד, בואו נכבד האחד את השני
ונפסיק לחשוד.

• ביפו לא חושבים שאתה יותר
מדי מיודד עם יהודים?
אצלנו ביפו הרבה מיודדים עם יהודים, אפילו
הקומוניסטים מיודדים עם יהודיות. כד שאני
בכלל לא יזצזרדופז.

• למה?

נגיד שעוד חמש שנים הוא יהיה שר־ביטחון
— אני אומר את זה כדבר היפוטטי, כי אני לא
מאמין שהוא יצליח, אבל נניח שכן — אז מה?
הוא יגרש את הערבים. נו, ומה הלאה? הוא יחסל
את השרידיזם, את הנמושות מגיני־הערבים. נו,
ומה הלאה? אחרי שיחסל את השרידיזם, ייצא
למילחמת־חורמה בעיתונאים שהביאו להגבלת
החופש שלו והתנגדו לו, ומה הלאה? הוא ינהל
מילחמה דתית פנאטית נגד החילוניים.

• ומה הלאה?

תוהו ובוהו. ולראיה, כל מישטר פאשיסטי —
ואני חלילה לא אומר שהמישטר בישראל הוא
פאשיסטי, הוא בהחלט דמוקרטי — שעלה ל־שילטון,
חיסל את מתנגדיו ואחר כך זרע תוהו־ובוהו.

מדוע, לדעתך, נוהרים בני עדות-
המיזרח אחרי כהנא?
סוציולוג אמריקאי נודע אמר פעם כי מצב
כלכלי גרוע של קבוצה מסויימת מביא בהכרח
לאלימות, למיליטנטיות,לקיצוניות. מדוע?
מכיוון שאלה הגיעו ליאוש ואין להם מה להפסיד,
והם נסחפים על־ידי דיברי־בלע. ואילו מצב
כלכלי שפיר, אפשר להגיד, הוא יסוד המתינות.

• אולי לכן אתה אדם מתון, מכיוון
שמצבך הכלכלי מצויין?

כן, זה מה שאומרים עליי, שאם לא היה לי מה
לאכול, הייתי יכול להיות קיצוני. אני לא יודע.
מצבי, ברוך־השם, טוב, ואני שמח שאני לא
קיצוני. אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדה
שמיספר רב של בני עדות־המיזרח סובלים ממצב
כלכלי קשה. קחי לדוגמה את ירוחם, נתיבות,
קריית־שמונה. שם כהנא מוצא אהדה.

• העובדה שאתה גר כבית מפואר
ומולך יש שיכונים של שוטרים ושל
אנשים הגרים בתנאים קשים — לא
גורמת למתח בינך לבין שכניך היהודים?

שניים. אחד מלא ער אפס מקום, והשני
עומר להתמלא. אבל את יודעת, כשאת אומרת
ערבי הכוונה היא גם מוסלמי, גם נוצרי וגם דרוזי.
ולכל עדה יש בית־קברות משלה. למרות שה-
בלשנים הערביים אומרים, שאם נולדת לאם או
אב ששפת־אמם ערבית — אתה ערבי.

אני לא יכול לבדוק כל אדם, אבל אני יכול
להגיד לך, שהשכנים שלי מקדמים אותי בבוקר
ב״בוקר טוב מר אבולעפיה,״ באים אצלי הביתה,
שותים קפה. למה זה נראה לך מוזר? למה את
משתאה? בכלל, באופן אישי אני לא חש את
תופעת הגיזענות, גם לא מצד השכנים שלי.
להיפך.

אפשר להגדיר אותך כערבי

• בתור בחור המעורה בחברה הישראלית,
יצאת לפני נישואיך עם יהודיות?

כמה מוסלמים וכמה נוצרים יש
ביפו?
6000 נוצרים ובערך 15,000 מוסלמים.

מתון?

אני לא מאמין בקיצוניות. מצטער, אצלי לא
תצליחי להשיג כותרות בומבסטיות. אני אדם
מתון, והמתונים לא מספקים בימינו כותרות.

זה דף שנסגר בחיי. עכשיו אני בן־אדם נשוי,
ולא מכובד שנדבר על העבר.

• אני מכירה בחורים ערביים שהתערו
בחברה הישראלית, הנשים
שאיתן יצאו קודם היו יהודיות מתקדמות,
וקשה היה להם אחר כך לשאת
אשה מתקדמת פחות מהם.
את צריכה להבין כשהורים ערביים מתנגדים
לנישואין עם יהודיה, זה לא נובע בהכרח
משינאה, אלא מהבדלי מנטליות. למשל, עם
המנטליות שלך את יכולה לשבת בחברת גברים,

״ביפו יש הונה שינים
כמוני, שחושבים שצוין
להתעוות בחנוה
הישואלית״
ובעלך או בן־זוגך לא יחשוב שזה רע. אשתי,
בחיים שלה לא תשב עם גברים אחרים, למרות
שאני מתקדם, וכמו שאת אומרת, מעורה בחברה
המודרנית.
כשאשתי רוצה ללבוש בגד־ים, אנחנו נלך
לשחות במקום ריק, שאין בו אנשים.
אני לא יכול להתכחש לרגשות האלה שלי.
כשיש אצלי אורחים, אחד הכללים זה שאשתי לא
באה, אלא אם אני מזמין אותה. זה ההרגלים.
אי־אפשר לפרוץ מוסכמות. למרות שאנחנו חיים
בתרבות של חיקויים, אנחנו לא מחקים את
המינהגים המודרניים שאנחנו רואים בחברה
היהודית כשזה נוגע לביתנו.

• וכשאתה יוצא למסיבות עם
יהודים, אשתך נשארת בבית?

אני לוקח אותה למסיבות. מה, אני נראה לך
כל־כך אנוכי? הביני, שקיימים בינינו לביניכם
פערי־מנטליות, הבדלי השקפה ואורח־חיים
שונה. תראי, אני בן־אדם מודרני, ואם אשתי
עוברת ברחוב ומישהו אומר לה שלום, אז אני לא
נכנס לפאניקה ונותן לה מכות. אבל אני מעדיף
שאשתי לא תסתובב ברחוב ותדבר עם גברים
זרים.

• אתם הולכים לקולנוע?
יש לנו וידיאו, ולפעמים אנחנו יוצאים ׳
לקולנוע. אבל כל רצונה של אשתי הוא להביא
ילדים ולגדל אותם, ולהיות עקרת־בית למופת.

• היא עצמה מודעת לעולם המודרני
שמסביב?
בוודאי. היא קוראת באופן קבוע לאשה, אני
קורא באופן קבוע העולם הזה, יש טלוויזיה.
בוודאי שהיא מודעת.

• אתם הולכים לתיאטרון עברי?

עיזבי אותי מהשאלה הזאת.

• למה?

ההצגה האחרונה שראיתי היתה יסורי איוב
בקאמרי. מאוד נהניתי. רציתי אחר־כך ללכת
לזונה הגדולה מבבל ולא יצא. אני מאוד אוהב
את חנוך לוין.
אני אוהב קולנוע. ראיתי שלוש פעמים את
גאנדי. הושפעתי מאזד מהסרט הזה.

הוא מתאים
לחות ורשמגות,
לנשים בהריון
ולנר שעות
היום והלילה
ולאותן המוכנות לשלם כל מחיר
עבור סרבל אופנתי, עיצבו גם סרבלים
בחו״ל, עשויים משי טהור.

ך 1ך אחד ממראות החורף: סרבל מבד
1 ^ 1 1/1כפול, בתוכו חומר מרפד ומחמם. את
האוברול הספורטיבי הזה עיצבו קטי זוזובסקי
^ עברית קוראים לו סרבל. אבל
^ שמו הלועזי, אוברול, השתרש עוד
לפניו. ולמה סרבל — האם מפני שהוא
מסורבל? דווקא לא. נכון שרוב האוברולים
הם רחבים, כי זאת היא מטרתם:
לשמש בגד נוח לתנועה וללבישה.
במקום חולצה ומיכנסיים עיצבו את
השניים לבגד אחד, הנרכס ברוכסן,
בכפתורים או בלחצניות־מתכת ציבעו־ניות.
פעם
היה הסרבל נחלתם של עובדי
העבודה השחורה, מכונאי־מטוסים ומי
כונאי־רכב. האוברולים האלה היו כחולים
או אפורים, והיו עשויים בד־כותנה.
אף בשנים האחרונות היתה עדנה
אופנתית לסרבל. מעצבי״האופנה עיצבו
סרבלים מבדים טובים ואיכותיים,
הוסיפו להם נופך אופנתי של כיסים,
חגורות, ניטים, פאייטים ושילבו בהם
את כל הסממנים החדשניים.
ניטים מוסווים. כל חברת־אופנה,
המכבדת את עצמה, מציגה
לפחות שניים־שלושה אוברולים בתצוגה.
הסרבלים הללו יפים ומתאימים
לדקיקות ולשמנמנות כאחד. הרזות
יכולות להבליט את גיזרתן בחגורות
רחבות או דקות, והעגלגלות יכולות
ללבוש את הסרבלים בצורה רפויה.
גם נשים בהריון אימצו להן את
מראה הסרבל הנוח, שאותו אפשר
ללבוש מהחודש הראשון עד לחודש

ך ך 1ת ך | מבד־כותנה. בגוו-
111 _ 1 1 1.1ני מסטיק״בז. בלי
ז׳אקט בקיץ, עם ז׳אקט -בחורף.

1רחב, בציבעי ירוק״חאקי, עיצבו
בחברת ניבה. המראה הכללי צר,
1ארוך, מרזה ומחניף. משמאל: אוברול משי.

קורדח

ואיציק ויטונסקי בחברת פיצי. צווארון הגולף הגדול
חופן, בשעת הצורן, לכובע־קפישון מחמם ונוח, הכ תפיים
מוגבהות והשרוולים רחבים, במראה הקימונו.

חתיכיים ואופנתיים. רוחלה
ברזין, בעלת אופנת ביבה, עיצבה אוברולים
לכל דיכפין במחירים סבירים.
והסיבה היא מאוד אישית :״אני מלכת
האוברולים!״ היא מעידה על עצמה,
ומספרת שהיא חובבת סרבלים מושבעת,
ולובשת אותם יום־יום לעבודה
בסטודיו.
רוחלה עיצבה אוברול יפהפה ורחב
מסריג בצבע בז׳ .השרוולים רחבים
ומתחברים למיכנסי הסרבל בפיסת־בד
אחת. הרכיסה היא בכפתורים.

¥ך 11¥טרבל-ערב דמיי עו
111/1מקומט, של אופנת נ
בה. פותר התאמת חולצה ומיכנסיי(

האחרון, וכך לחסוך כאב־ראש של מה־נלבש־היום.
בחברת
פיצי עיצבה קטי זוזובסקי
אוברול מפוטר מגורד, שחלקו בצבע
חלק ואחיד והוא משולב בפוטר מרופד
ומחמם בציבעי לבן, תכלת, אפרסק
וירקרק. כובע־קפישון גדול הופך
לצווארון־ענק, הנופל ברכות על הבגד.
השרוול עטלפי ורחב. אורך הסרבל |,
והוא נרכס בכפתורים לאורכו.
גם בחברת ניבה נתנו את הדעת
לסרבלים אופנתיים מבד־כותנה משובח,
כשהמראה הוא גברי־נשי. הצווארון
פתוח, הרשים רחבים, וכשהצווארון
סגור, הוא הופך לגולף מחמם. הרכיסה
היא ברוכסן העובר בחזית הבגד. זהו
אוברול ספורטיבי, ההופך בעזרת
אבזרים תואמים — כמו שרשרת,
צמיד וחגורה — לבגד חגיגי.
מעצבי ניבה, שנתנו את הטון בעונה
זו במיבחר עשיר של סרבלים, עיצבו
אוברול, המשלב שלושה חומרים
שונים — כותנה מגורדת, קורדרוי גס
וגימורים דמויי־עור, הבגד נרכס,
בצירו, בעזרת ניטים מוסווים. זהו בגר
המתאים לכל אשה, לכל שעות היום.
אוברול בסיגנון דומה, אך שונה,
הוא זה שהוסיפו לו גימורים דמויי-
פרווה, המשווים לו מראה חורפי יותר.
מי שמאוד רוצה, יכולה להתאים לו
כובע תואם, המשלים את המראה החם.

| 1ך 1ו? 1״ ן 7לה ולו: סרבל מכותנה לבנה, במראה הרחב והנוח של
11 ^311 21 רונלד ששון מזכיר את סרבלי-המכונאים בשדות״התעו-
פה. אבזרים אפשריים: חגורה שמוטה, מישקפי־טייסים, נעלי־טניט.

למי שאוהבת כיסוי־ראש, מתאימה
רוחלה תרבוש מפיסת־סריג תואמת.
אוברול־כתפיות, המתאים לכל עו־נות־השנה,
עיצבה ברזין מבד־כותנה
מורפס, בגווני מסטיק־בז׳ .את אוברול-
הכתפיות אפשר ללבוש בימים חמים,

ך ן! 1ך | 1*111)1לא הדוגמנית, אלא
11 1 1 1 11 הפרווה המעטרת
את הסרבל. הכובע -משארית״פרווה.

אך בימים קרירים כדאי להוסיף ז׳אקט
קצר ותואם.
גם באופנת רונלד ששון יש סרבלים.
הם עשויים כותנה לבנה, בסיגנון
סרבלי אנשי־התעופה. זהו אוברול
ספורטיבי, לה וגם לו, במראה יוני־סכס.
נעלי-התעמלות וחגורה כלשהי ישלימו
את המראה. אוברול יוני־סכס הוא
אופנה עכשווית ועדכנית — אותו
הצבע ואותו הדגם לזוג תיכוניסטים,
לזוג הצעיר, לחבורת זמר מעורבת,
לאח ולאחות, לתאומים זהים וגם לבעל

י י 11 הבגד, הכתפיים ואימרת־
11/ 1השרוולים עשויים עור, והבד
הוא מכותנה דמויית־זמש.
ואשה בגיל העמידה, הרוצים להרגיש
ספורטיביים, חתיכיים ואופנתיים.

ץ ״| 11|¥ח 1היא החגורה הרחבה המקיפה את המותניים של
1111 11 1 / 1 1הסרבל האופנתי הזה, שצווארונו משתנה. דש
הבגד רחב וכאשר רוכסים אותו, הוא הופך לצווארון־גולף. בתצלום

משמאל: סרבל מסריג, בעיצובה של רחל ברזין, מאופנת ביבה. הדגם עשוי
מפיסת״בד אחת. הרוצה לעשות רושם מיוחד בסרבל הזה, תיטול מאותו
בד הסריג ותכין ממנו תרבוש, לעטיפת הראש -וכל רואיה יחמיאו לה.

בתל־אביב כל סיבה טובה למסיבה: מיספרה

עמוס גוטמן: וגזגזמ״ימ!

מזיא, שכתבה את התסריט יחד עם גוטמן. זהו
הסרט השני שבו שניהם משתפים פעולה -הסרט

הקודם היה נגוע. משמאל: המלחין אריק רודין,
שכתב את המוסיקה לסרט. בסרט יש סצינות של
יחסים הומו־סכסואליים, שטרם נראו. יוצרי הסרט
מקווים מאוד שהצנזורה לסרטים לא תקצץ אותן.

לסרט עדייו לא ניקבע שם, אך בשעה
טובה כבר גמרו לצלם אותו. זהו
סירטו של הכימאי עמוס גוטמן, שביים
את נגוע.
אפילו בהוליווד איו כל־כר הרבה
דחיות וימים מתים של צילום: כי
לשחקן הראשי כאב הראש, או שהיתה
לו פריחה, או שסתם לא היה לו כיף
לעבור באותו יום.
על כל זה כנר כתבו בכל העיתונים,
ואנשי יחסי־הציבור של הסרט עבדו
שעות נוספות כדי להסביר את התקלות.
אך את האמת על מה שקרה בדיוק
על בימת־הצילומים שומרים אנשי-
ההפקה בסודי־סודות.
השבוע, בלילה גשום, חגגו כל המשתתפים
את סיום הצילומים של הסרט
חסר״השם, בבית־מלון תל־ אביבי.
והיתה להם סיבה לשמוח: הם לא התכוונו
שזה יקח כל־כר הרבה זמן — 49
ימים!
המפיק, דויד שפירא, הגיע הראשון
לאולם המסיבה ודאג שכולם יהיו מרוצים.
השחקנית עירית שלג הופיעה
בשימלת־קטיפה ורודה קיצית; סמדר
קלצ׳ינסקי, שהיא אחותו של ג׳וליאנו
מר בסרט, באה למסיבה עם אביה, אנד־רי
קלצ׳ינסקי, הגאה בכך ששתי בנותיו
הן דוגמניות ושחקניות־קולנוע.
כולם התפרקו ורקדו לצלילי מוסיקה
קיצבית. זללו מאכלי־בשר, איר־גנו
להם הרבה יין, והמלצרים פינקו
אותם בדיברי־מתיקה. כל השימחה התחוללה
אחרי שמכבי תל־אביב ניצחה
בארבע נקורות־הפרש את האיטלקים,
לכן היתה זו שימחה כפולה.

ארבעים

! } רהך 1 1היא חיילת
ב / /ריבועים בצ
\11 1 1
התלתלים. לידה: חנה סתיו, שגם
לטובת קרחת. השתיים היו דוגמניו

הסת;0׳ ,

בהשתוללות
; 7מ,7

הדוגמנית, שהתלוננה
ני העיתונאי דן בן־
אמוץ עשה בה מעשים מגונים בהיותה קטינה, באה
הרמרגית והכוריאוגרפית של
**1מידו -יויוז-

עדיה מאיוצ׳ק

הסרט, דארי שי. השתיים באו בכובעים יוצאי־דופן.
למטה: איש הסרטים מיכה שרפשטיין וחברתו,
השחקנית עירית שלג, ששמה הילד לפניה לא רק
כשחקנית־קולנוע אלא, במיוחד, כשחקנית תיאטרון.

היא היום דוברת מישרד״התיירות, ובעבר הלא
משרדי האוצר והבריאות. גנני מרימה כוס להצלח
סנונית ולהצלחת ספרי-השירה שלה. היא באה למסיבה הישר מירושלים, ב
כול הנוכחים באירוע, גם היא שרה שירי מולדת ואכלה חמין, שהגיש שי,

דבורה גנני

ראשים מרובעים

נידבה את ראשה למען תיספורת של
האחד, אך בצד השני היא ויתרה על
מ נידבה רק צד אחד של ראשה, הפעם
1בערב־הפתיחה של המיספרה החדשה

של ז׳אקלין ליכטנשטיין. ז׳אקלין עזבה את המיספרה שלה, שהיתה במקום
מסויים בתל־אביב, ועברה לרחוב אחר, אף הוא בתל־אביב. וזו בלי ספק טיבה
טובה למסיבה. לדברי ליכטנשטיין, היא מספרת את אשת הנשיא, אורה הרצוג,
את בתו של מנחם בגין, חסיה, נערות זוהר רבות וגם תלמידות״תיכון.

סנוני ת
ביו ם
ג שו ם

לשעבר ומשו- זוכים ימה הפלא! בין
שנכחה

היתה דיברת
^דרכה החדשה של
^זיא מתגוררת. כמו
־הבעלים של בוננזה.

כמובן במסיבה לכבוד ספריה. את הספרים שלה איירה
נעמה גולומב. ליד מיכל: ד״ר חיים שוהם מבית־החולים
קפלן, המצטיין בתיפוף על תוף קטן, הצמוד לידיו, כמו גם
במחקר רפואי -התחום שבו הוא עוסק במקום־עבודתו.

שני סיפרי־שירה שיצאו לאור בימים
אלה בהוצאת מסדה, היו הסיבה
לשימחה האמיתית של העיתונאית־לשעבר
מיכל סנונית בפאב במנזה.
שרו שם, לצליל אקורדיון, שירי מולדת,
וגם מקומה של הבוהמה הסיפרו־תית
לא נפקד.
כשימחה, שנערכה לצלילי גשם־
זלעפות שהשתולל בחוץ, היתה חסרה
אחותה של סנונית, העיתונאית לשעבר
ניבה לניר, שנסעה עם יצחק רבין לאר־צות״הברית.
ניבה היא יועצת מדינית
במישרד הביטחון, וברגע האחרון לפני
הנסיעה, אחרי סקנדאלים, הצליחה להיכנס
לרשימת־הנוסעים.

ץ \ 1ךךןןך 1ך | 1המוכר יותר בכינויו -שמן. הוא בעל חברת אירגמית, הטכינו?
| 1 . 1 / 1 1 _ 11 \ 1תפאורות גדולות. שמן, שהיה בין מארגני השירה בציבור במסיבה, הוא
חבר ותיק של המשוררת החדשה. הוא חסיד ידוע של ערבי שירה בציבור, וכשהוא שר אי״אפשר
שלא לשיר יחד איתו, כי הוא מכיר את מילות כל השירים, והוא משמיע אותן בקול גדול.

היא נערת החן של שנת ,׳84 המחכה לגיוסה לצבא.
בתצלום, היא מקבלת ליטוף אחרון על שיער ראשה,
מידיה הנאמנות של ז׳אקלין ליכטנשטיין בעלת המיספרה החדשה.
פזית כהן היא גבוהה במיוחד, שיער ראשה קצר ומלא תלתלים שחורים.

טית נהן

1ט ״ 1| ¥קריינית הטלוויזיה הוותיקה, גם היא בין לקוחו!
111 /תיה המפורסמות של הספרית ז׳אקלין ליכטנשטיין.
את התוצאות של טיפולי״השיער שהיא מקבלת אצלה, אפשר
לראות כמעט מדי יום על המסך הקטן, בעת שמזור מופיעה ומקריינת.

מנכ״ל וולה, החברה שבתכשיריה משתמשת
ז׳אקלין וגם עושה להם פירסומת. הוא בא
לערב־הפתיחה מירושלים, יחד עם בן־אחיו, דני. שניהם בדקו בשבע
עיניים אם אכן המיספרה משתמשת רק בתכשיריהם, ויצאו שבעי־רצון.

גינאי בדאון

ציפי מנשה

שיחה ביו !פינת
שני דורות הקמצ!
אמא, מה את חושבת שכדאי לנו לקנות, מחשב
אפל או מחשב מקינטושז
על זה אתה צריך לדבר עם אבא.
לאיזה משניהם יש מדפסת יותר טובה?
אני לא יודעת.
קונים את המחשבים האלה ישר עם מוניטור,
או שצריך להוסיף אותו לחוד?
אין לי מושג.
כמה קיי יש, לדעתך, לאפל?
אני לא יודעת.
אמא, תגידי, כשמייקל ג׳קסון שר אתמול בטלוויזיה,
זה היה פליי־בק?
אני לא יודעת.
זה צולם בפילם או בוידאו?
תשאל את אבא.
תגידי, יש לך מושג אם רעם כחול זה הליקופטר
אמיתי, או משהו שהמציאו במיוחד ל־סידרה?
מאיפה
אני יודעת?
אפשר בכלל לעשות מגן נגד קרן־לייזר?
אולי.
תגידי, רעם כחול דופק אף״ 16 או לא?
מה שאני יודעת זה שאתה דופק לי את הראש.
אמא, מה השעה?
ארבע ועשרים.
יופי אמא, אני רואה שבכל זאת את יודעת
משהו.

מבקשת את
עזרת הציבור
כל כמה זמן פונים אליי אנשים(בעיקר נשים)
שונים. בכתב ובעל־פה, שאספק להם איזה דיאטה
חדשנית, שאולי הומצאה באיזה מקום רחוק ואני: ,
במיקרה, שמעתי עליה.
האמת היא, שאם יש דבר שאני לא מבינה בו

זה נכון שקשה להתלהב מהרעיון הזה מבלי
לראות אותו. אבל אני ראיתי וכמעט נפלתי על
הריצפה מרוב התלהבות.
איש אחד בירושלים (מכר של חבר של חבר
שלי) קנה דירה קטנה. יחד עם הדירה הוא קיבל
משכנתא וחובות ל־סז שנים, וכמו עוד שניים-
שלושה אנשים בארץ אין לו איך לגמור את החודש.
אבל יש דירה חדשה, הזועקת לרהיטים,
לצביעה, לקישוט וכל השאר. אז האיש הזה,
שבשום אופן לא מוכן להזדהות, עשה לדירה שלו
דברים לגמרי מקסימים, שיתנו לי חומר לחמשה־עשר
מדורים קרובים. אבל כדי למתוח אתכם
וכדי לגרום לכם לקנות העולם הזה כל שבוע,
אני אטפטף את רעיונותיו של האיש המוצלח הזה
טיפין־טיפין.
אזהנהרעיון אי :
בדירה הקטנה של האיש יש פרוזדור־כניסה
קטנטן, שלא מספיק לכלום, ובכל זאת הוא זקוק
למשהו. אחרי שהוא צבע את הפרוזדור בצבע סיד
לבן, הוא ראה שזה יפה, אבל משעמם. הוא בירר
כמה עולים טאפטים במיוחד מעניינים וחזר
הביתה בלי טאפטים. ישב על הריצפה וחשב
וחשב וחשב ומה שיצא לו בסוף זה טאפט באמת
מעניין וזול. הוא הדביק על כל הקירות של
הפרוזדור הקטן עיתונים. על הקיר המעניין הזה
הוא תלה כונניות מברזל ישן, שמצא בשוק
הפישפשים בתור גרוטאות. אחרי שצבע אותן
בלכה שחורה ומבריקה יש כוננית למיזוודה ויש
כוננית לעיתונים ויש כוננית שמתחתיה תולים
מעילים ויש אחת לטלפון שחור.
אם העיתון נקרע, מייד מדביקים עליו את
העיתון של אתמול, וכל החדרון הקטן הזה נראה
כמו משהו מהג׳ורנלים ובהוצאה כספית השואפת
לאפס. תתחדשו!

סי פו ר סיני

סבר שלא ראיתי הרבה מאוד זמן טילפן והזמין
אותי לארוחת־צהריים. החבר הזה הוא מהסוג
שאם הוא משלם, הוא גם מחליט לאן הולכים. אני
כבר מזמן הפסקתי לחנך אנשים מבוגרים, אז הסכמתי.
מיסעדה סינית? שיהיה סינית. ממילא כולן
אותו הדבר בעיניים הים־תיכוניות שלי.
הלכנו לדרקון הזהב בקרן הרחובות בך
יהודה ודיזנגוף בתל־אביב. אמרתי לבן־זוגי שהוא
תפס אותי ביום בלי התנגדויות, ולכן הוא יכול
להזמין מה שהוא רוצה ואני לא אתערב. הוא
הזמין מרק חמוץ־מתוק ומרק אחד חריף עם
שרצי־ים למיניהם (מעולה פלוס) .אחר־כך הוא
הזמין ספייר ריבס ועוף בלימון ואיטריות עם
ירקות, וירקות מעורבים, ובשר־בקר חריף(יוצא
מהכלל) ,ואיטריות־שעועית שקופות עם פירות
ים, ובקבוק יין ותה סיני ומנה אחרונה של גלידה
ובננות מטוגנות ואננס ואלוהים יודע מה עוד.
ישבנו שם שעתיים וחצי. לא דיברנו, כי היה
חבל לפתוח את הפה רק בשביל מילים. אכלנו
ואכלנו ולא הצלחנו לגמור חצי מהאוכל,כי אנחנו
כל־כך עדינים. את כל מה שנשאר ארזו לנו
בקופסאות אלומיניום, ואני לקחתי את המיסעדה
הביתה. המישפחה שלי הרביצה ארוחה נהדרת רק
בגלל שלי ולחברים שלי יש עיניים גדולות, אבל
קיבה קטנה. הכל ביחד עלה 21,000 שקל.
אם לוקחים בחשבון שזה ארוחת־צהריים לשניים
וארוחת־ערב לארבעה איש, זה באמת בזול.
נ״ב: אל תדאגו, חשבתי גם עליכם. זה היה
כשאכלתי את העוף בלימון(שהוא למעשה עוף
בחומץ) .ביקשתי שיקראו לטבח הראשי, בשביל
להגיד לו מילה אחת של חום. שבליט צ׳ונג פונג
אמר לי שלעשות עוף בלימון זה ממש צחוק־ילדים.

שוס
דבר מוחלט, זה עניין הדיאטות. הדיאטה הכי
׳ארוכה שלי נמשכה 20 דקות, וכמעט מתי מרעב.
מאחר שאין לי שום דבר משלי לתת לכם, אני

מוכנה לשמש כמתווך בעניין הדיאטות. אם למישהו
מהקוראים או הקוראות יש איזה פטנט שהצליח
לה מאוד,למה שלא תשלח אותו אליי ואני
אתן לו פומבי, למען׳ תהיינה כל בנות ישראל
יפות, דקיקות ורעבות?
לא להתעצל. לשבת, לכתוב ולשלוח. תודה.

חותכים עוף אחד בינוני, כולל העצמות שלו,
ל־ 15 חלקים בערך. טובלים כל חתיכה בתערובת
של רוטב סויה מעורב עם מלח ומונוסודיוס
גלוטומט(תשכחו מזה, אבל אל תספרו לו שאני
הצעתי) .אחר כך מטגנים את כל חתיכות העוף
בשמן עמוק, עד שיהיה חום, ומוציאים מהשמן
לתוך צלחת־הגשה.
בינתיים מכינים את הרוטב: לתוך סיר מכני
סים
שליש כוס־חומץ 3 ,כפות־סוכר, עיגול אחד
של אננס קצוץ דק, מלח, שום כתוש, קצת פילפל
ירוק כתוש. מבשלים הכל ביחד ומסמיכים את
הרוטב בכפית קורנפלור מעורבבת בקצת מים.
את הרוטב החם שופכים על העוף המטוגן ומחכים
לגלי־האהדה.

ש מקום בזה
חיפה -שבדה!
מה אגיד לכם? אם בן־אדם חי מספיק זמן, הכל
קורה לו. הנה, היום קיבלתי מיכתב מחיפה. כותבת
לי עדי פסלר, שהיא וחברותיה מחיפה בדרך
כלל עושות את הבישולים שאני מפרסמת, והנה,
הפעם ממש לא הצליח להן. היא מדברת על המתכון
של עוף ואורז בזיתים ולימון, שפירסמתי
לפני שבועות אחדים. עדי מבקשת שאסביר לה
ולחברותיה איפה הן טעו במתכון ולמה זה יצא
להן מר ובלתי־אכיל.
אז, אצלי קודם כל עובדת הפארנויה, והייתי
בטוחה שפישלתי ושכחתי לכתוב משהו. מייד
התקשרתי לנאווה, מזכירת המערכת שלנו,

זיופים

בזמן שתרופות מזוייפות מסתובבות חופשי
בשוק, מה נבון יותר מאשר לטלפן לאחת מחברותיי
הטיבעוניות ולשאול אותה מה עושים נגד
צינון, דלקת־גרון ושאר מחלות־חורף(גם כן חורף)
,שעכשיו זו התקופה שלהן.
אז קודם כל היא סיפרה לי על חומץ־תפוחים:
נגד אן? סתום — ממלאים חמישה סנטימטר
של חומץ־תפוחים בתוך סיר קטן ומחממים
אותו. כשהארים מתחילים לעלות, נעמדים מעל
הסיר ושואפים את אדי-החומץ לתוך האף. היא
אומרת שהטיפול עוזר ליום שלם.
נגד כאב־גרון — מוסיפים כפית״חומץ
לכוס מים ומגרגרים, במשך דקה, כל שעה־שע־תיים.
דלקת־גרון
— תה חם מאוד עם 2כפיות
דבש וחצי לימון סחוט בתוכו. או — חלמון של
ביצה מוקצף עם כף סוכר, ועליו כוס חלב כמעט
רותח.
זה הכל להיום, ואל תעשו שום פרצופי
זילזול. אני, באופן אישי,כבר תשע שנים
את הילדים שלי רק בעזרת העצות ש ,
הטיבעונית הזאת. עד היום זה הצליח
המשוער, טפו־טפו־טפו.
שעשתה את המנה הזאת לארוחת״צהריים בשבת.
נאוה אמרה שהיא עשתה כמו שכתוב ויצא לה
׳נהדר. נשמתי לרווחה.
ובכן, עדי, אולי לא בישלת את הלימונים
קודם פעמיים, כמו שכתוב, ואולי הכנסת זיתים
מרים מאוד(יש כאלה) ,ואולי את סתם לא אוהבת
את הטעם של לימונים וזיתים מבושלים? גם זה
קורה.
בקיצור, אני מבינה שאני חייבת לך ולחברו-
תיו ארוחת״צהריים, על חשבון זאת שהתחרבנה
לכן. זה סיכון מיקצועי, ואני מוכנה לקחת על
עצמי את ההזמנה. רק, בבקשה, תגענה-אתת-
אחת.

החי
הסחת חופשי
ך* ירושלים הודיעו אנשי מישרד
* התעשייה והמיסחר, כי עם תום
עיסקת־חבילה א׳ הוצאו ממיסגרת הפיקוח
על המחירים, בין השאר, תעריפים
של מכוני־יופי, תעריפים של
שירותי־שליחויות, מחירים של שעונים
ומחירים של תכריכים.

לאור הגר
^ שער־הנגב עלה יפה גידול
* צמח־מרפא חדש, נר־הלילה, שהשמן
המופק מזרעיו יפה גם לריסון
פעילות־יתר של ילדים; גם לפיתרון
בעיות טרום־וסתיות של צעירות וגם
למניעת התמכרות למשקאות אלכוהוליים.

רפואה
שמאלנית

ך* תל־אביב גילה אדם, אחרי ש־
^ עבר ניתוח, שבו ביקש שיסירו
גוש שומני מאוזנו הימנית, כי הגוש לא
הוסר, אך לעומת זאת הוסר חלק מאוזנו
השמאלית.

ולכד רב״ט -
זוג אופניים
ך* צה״ל הוחלט על החלפת מערך-
^ המכוניות של הקצונה הבכירה,
כשמכוניותיהם של אלופים יוחלפו במכוניות
פורר סיירה חדשות; מכוניותיהם
של תת־אלופים במכוניות פזו
;505 מכוניותיהם של אלופי־מישנה
במכוניות פורר אסקורט ומכוניו־תיהם
של סגני־אלופים במכוניות פזו
.205

פעולת ריכוך
^ ירושלים ניאותו הרבנים הרא־שיים
לקבל מישלחת, כדי שזאת
תציג בפניהם את נושא מעמד האשה
בהלכה, שמחו לראות כי המישלחת
מורכבת על טהרת המין הגברי, שמחו
פחות כאשר נאמר להם, כי לפגישה
השניה תבוא מישלחת שתהיה מורכבת
על טהרת המין הנשי, אם כי כולן
תהיינה נשים חרדיות.

חיבור בהמשכים
ך* ־חובות נמצא נער בן עשר.
* אשר ברח מביתו בחולון, אחרי
שאמו דרשה ממנו, כעונש על שלא
הכין שיעורי־בית. לכתוב חיבור בן 500
מילה; הוא הוחזר לביתו ואז דרשו ממנו
אמו ואביו. כעונש על שברח מן הבית.
לכתוב חיבור בן אלף מילה.

לבל אחד,
הבובה שלו
ף מבשרת־ציון הופיעה קבוצת
^ תיירים אמריקאיים. כשבתיקיהם
400 בובות שחורות מתנה לילדי העולים
מאתיופיה במרכדהקליטה המקומי,
אחרי שקראו בעיתון. כי ילדי העולים
אינם מסתגלים לבובות הלבנות
שחילקו להם קודם לכן, מאחר שאין
מייצרים בארץ בובות שחורות.

מה שנכון, נכון
^ רמת־הים רון נטפל אדם לאני
* שים ברחוב, הציג עצמו, בזה אחר
זה. כאלוהים, כאליהו הנביא. כשודד
וכאנס, הודיע לשופט, שלפניו הובא.
בסופו של דבר; ״קצת השתגעתי;״
העולם הז ה 2475

לאלנסנדו חולמיאנסק היה חוום: ופגוש
את הבחווה ששוחה רו מנתבים משגעים
מישראל. וניתאום היא עמדה רבניו
* *ו צ אי ־ שבת במוסקבה. דורית
הופר, צעירה ישראלית בעלת
צמה ארוכה המשתלשלת עד למותניה,
לבושה בחצאית ובמעיל חם, צעדה
בתוך הסימטה הצרה שבה שוכן בית־הכנסת
של מוסקבה. הרחוב סגור
לתנועה בשעות אלה, ורק מכוניות
מעטות של הקג״ב חולפות באיטיות
על פני פתח בית־הכנסת. לעיתים
נראים הבזקי־מצלמות מבעד למכו־ניותיהם.
היהודים כבר רגילים, ואינם
מתרגשים.
דורית התקרבה לאט. אשה קשישה
ניגשה אליה וסיפרה לה שמישהו בתוך
בית־הכנסת קורא עכשיו מיכתב שקיבל
מהארץ. היא הסבירה לדורית שהבחור
מקבל מיכתבים באופן קבוע, וכי
אלה מיכתבים פנטסטיים .״אנחנו ממש

פגישה במוסקבה
חיים מן המיכתבים האלה!״ אמרה לה.
לפני הקהל הרב, שבא באותו הערב
לבית־הכנסת, עמד בחור צעיר, מזוקן,
וקרא את המיכתב בקול רם, לאט־לאט.
זה אלכסנדר חולמיאנסקי, אמרו לדורית,
כששאלה לזהותו של הבחור־.
דורית ביקשה שיבקשו אותו לצאת, שהיא
צריכה לדבר איתו.
אלכסנדר יצא אל הרחוב ודורית
הזדהתה בפניו .״הוא לא קלט בהתחלה
שזו באמת אני ״.אמרה אחר־כך.
ארבע שנים קודם לכן, ב־.1977
התחילה דורית להתכתב עם אלכסנדר
ולשלוח לו ספרים. היה זה מיכתב שלה
שאותו קרא אלכסנדר באותו היום
לפני הקהל הרב, והנה הוא פגש במפתיע
בכותבת המיכתב.

לו להגיש בקשת־יציאה במשך חמש
שנים לפחות.
הוא נרשם לאוניברסיטה אחרת,
סיים לימודי מתימטיקה ומחשבים
והתחיל לעבוד במכון ממשלתי בב־ניית־מחשבים.
הוריו
של אלכסנדר חונכו בתקופת
סטאלין, שבה נסגרו כל בתי־הכנסת
והיה נסיון לטשטש ולמחוק את הזהויות
הלאומיות והדתיות. לכן ידיעותיהם
בתחומי היהדות היו מעטות ביותר.
מילחסת־ששת־הימים
עוררה את
היהודים מחדש. הם התחילו למצוא
האחד את השני, להתאסף בבתי־הכנסת
שהממשלה שימרה. לאסוף מידע מתח־נות־רדיו
ומתיירים. יהודים התחילו
ללמוד עברית והתחילו לטפח את זהותם
ולארגן חוגים.
ב־ 1970 התעוררה דעת־הקהל במערב,
בעיקבות כישלון חטיפת המטוס
בלנינגרד. החוטפים עצמם, למרות
שידעו שסיכוייהם להצליח קלושים
ביותר, עשו את המעשה כמו מתוך
ייאוש, כדי לעורר הדים.

^ הזקגים
פחדו
^ ימים אלה עומד אלכסנדר ל*
מישפט בברית־המועצות. מישפט
שהולבש עליו, כך אומרים, בגלל פעי>

יזו

) 1* 11ו ׳ לן

^ ״ י וי, .יי 1ץ

611ג

י ׳* 16ן

שלו ליהדות היה רק דרך השפה ודרך
מידע שהצליח לקלוט — אם ררך
הרדיו ואם בדרכים אחרות — החליט
שכדי לדעת יותר מה זאת יהדות. הוא
צריך ללמוד תנ״ך. הוא התחיל ללמוד
עם חברים דתיים, והתחיל לאט־לאט
לקיים את המיצוות. הוא לא היה אדוק,
אבל נעשה צימחוני, גם מטעמי כשרות,
ואפילו ביקש מדורית שתשלח לו
כיפה.
למרות זאת, לא הפגין את הדתיות
שלו.
דורית היתה כותבת לו מה קורה
בארץ, על החיים הרגילים כאן וגם על
נושאים שלא היו מודגשים בחדשות.
בכל מיכתב היתה לוקחת נושא מסו־יים,
היתה קוראת נתונים וכותבת לו
בהרחבה על הנושא. ואז, אחרי תקופה
ארוכה של מיכתבים, התאפשר לה
לדורית לנסוע לשם מטעם המכון
הגיאולוגי בירושלים, שבו היא עובדת
ככימאית.
״מורה של אלכסנדר לעברית, שבא
לארץ ב־ ״.1978 סיפרה דורית ,״אמר לי
שהוא לא מבין אנשים המפחדים לנסוע

ז י ־י/

קטע ממיכתב של אלכסנדר לדורית
לותו הציונית ובגלל רצונו לעלות
לישראל.
אלכסנדר נולד ב־ 5ביוני 1950
במוסקבה, למישפחה יהודית חילונית.
כשהיה בכיתה י״א בבית־ספר תיכון
ריאלי, פרצה מילחמת־ששת־הימים
ועוררה בו מחשבות ראשונות לגבי
זהותו.
אז הגיש בקשה להתקבל לאוניברסיטה
למתימטיקה במוסקבה. בקשתו
נדחתה. היה ברור לו שסיבת הדחיה
אינה עניינית, אלא קשורה ביהדותו.
אלכסנדר רצה ללמוד, גם משום
שמי שאינו לומד, חייב להתגייס לצבא
לתקופה של שנתיים, ואחר״כד אסור

מחליקיים? מגלשיים? סקייסז
אלכסנדר התחיל ללמוד עברית
ב־ .1972 מי שידע עברית באותם הימים
היו הזקנים, שזכרו את הדת אך
פחדו. אלכסנדר שיכנע את סבו ולמד
ממנו את הדברים הבסיסיים. ארבע
שנים אחר־כן התחיל ללמד בעצמו.
הוריו ואחיו — המבוגר ממנו ב־סז
שנים — התנגדו בהתחלה לפעילותו
של אלכסנדר, אך אחרי תקופה מסו־יימת
הלכו בעיקבותיו. היום משמש
מיכאל, אחיו. כמורה לעברית.
אלכסנדר המשיך לעבוד במיפעל
הממשלתי והתגורר בבית ההורים. הוא
לא היה דמות בולטת בין׳הפעילים,
אבל היה מוכר. הוא פעל בשקט.
מכיוון שחי הרחק מהארץ, והקשר

לברית־המועצות. הדבר הגרוע ביותר
שיכול לקרות להם זה הדבר הטוב
ביותר שיכול לקרות למסורב עליה —
שיזרקו אותו משם. הדברים האלה
נחרטו במוחי ונסעתי.
״לא כתבתי לאלכסנדר שאני באה,
פשוט הגעתי לשם ופגשתי אותו בהפתעה
ליד בית־הכנסת, כשהוא קורא את
המיכתב האחרון שקיבל ממני״.
ב־ 1978 הגיש אלכסנדר בקשה לעלות
לישראל. התשובה השלילית הגיעה
רק אחרי שנה וחצי.
שילטונות ברית־המועצות מכירים
במושג איחוד־מישפחות. לכן כל יהודי,
או כל אזרח סובייטי אחה הרוצה
לעזוב את ברית־המועצות, חייב להנד

ציא לשילטונות מיסמכים והזמנות של
קרובי־מישפחה מחו״ל. הוא חייב להמציא
מיסמכים המצהירים שאינו חייב
כסף לאיש. הוא חייב להחתים את
השכנים שיעידו שהוא שכן טוב, וכן
תעודה מהצבא, שאין להם התנגדות
ליציאתו.
הסירוב הרישמי לבקשתו של אלכסנדר
נומק בחוסר מישפחה ממשית
בישראל. אך עצם הגשת הבקשה היא
כבר סיכון, מכיוון שבברית־המועצות
רצון להגר נחשב לבגידה.
אלכסנדר נאלץ להתפטר מעבודתו.
הוא עבר שם סידרת הטרדות, הורדה
בדרגה והרעת תנאים, עד שעזב. הוא
התחיל לעבוד כחצרן, היה מנקה את
עלי השלכת בסתיו ואת ערימות השלג
בחורף הקר. כל זה כדי לא להיות מובטל,
מכיוון שאם אתה מובטל אתה פרזיט,
וזה נחשב לפשע שהעונש עליו
הוא שלוש שנות־מאסר.

^ לימודים
ובידיוגות

ף* קשה ליציאה אפשר להגיש כל
חצי שנה מחדש, ובכל פעם צריך
לאסוף שוב את כל המיסמכים הדרושים.
אלכסנדר
המשיך להגיש בקשות
ואלה המשיכו להידחות, עד שבא
מעצרו. בקיץ נסע אלכסנדר לנופש,
גם לימד עברית. אחת הבחורות שהיו
שם שלחה מיכתב למישפחתה וסיפרה,
בין השאר, על לימודי העברית. החברים
שהיו איתה חשבו שלא כדאי שה־מיכתב
יעבור דרך הדואר, והם ניגשו
לסניף וביקשו אותו בחזרה. השיל־טונות
התעוררו ועצרו חלק מן החברים.
שניים שוחררו מייד. אלכסנדר
נשאר במעצר והואשם בביריונות.
אחר־כך נערך חיפוש אצל הצעירים
והוחרמו ספרים ועיתונים. ניסו להחתים
את האנשים, שכל הספרים שייכים
לאלכסנדר. זו לא היתה ספרות אסורה,
אבל אלה היו ספרים שמותר להחזיק
מהם רק עותק אחד. האנשים לא חתמו,
אבל הספרים הוחרמו.
אז התחילו חיפושים יסודיים בבתי
פעילים במוסקבה. קישנייב, קייב ולנינגרד.
הסבירו לכולם שמחפשים ראיות
נגד אלכסנדר.
אלכסנדר היה הראשון שנעצר באותו
גל מעצרים. אחריו נעצר באודסה
יעקב לוין. בטענה שאינו מוכן להעיר
נגד אלכסנדר.
יולי אדלשטיין נעצר בתחילת ספ־
(המשך בעמוד )36

קורס דוגמניות

ראשון בסוגו בארץ
בהדרכת

.אם את נאה, תמירה
ופוטוגנית נערה תו ססת
המבקשת אתגרים
.ביכולתך להשתלב במקצוע
זוהר ומלהיב

שח ש מאואענ

הקורס יכלול
* דוגמנות מסלול
יציבה נכונה
דוגמנות צילום

* טיפוח החן והיופי
* איפור
* הליכות ונימוסין

המסיימות בהצלחה
תוכלנה להשתלב בתצוגות
וצילומי פדסוס שעורך משרדנו

חומצה נגד ערבים
(המשך מעמוד )19
דאנה הגיע לכך די במיקרה. הוא
גדל באשדוד, ושם התקרב לתנועות
פוליטיות מימין ומשמאל גם יהד.
״בגלל החינוך המסורתי שקיבלתי
הייתי בבני עקיבא, וגם בצופים. ואפילו
בנוער העובד והלומד ובהשומר
הצעיר.
״בשנה שעברה עבדתי כשומר
בגלי. יום אחד הסתובבתי בתחנה־המרכזית
וראיתי כרזת־תעמולה של
כהנא. קראתי אותה מההתחלה עד ה״המזל
שלנו הוא שהאירגון
סוף, והתברר לי שאני עומד ליד המיש־הדים
שלו. החלטתי לנסות הרפתקה של כהנא לקוי. זהו גוף! דיקטחדשה
ובאתי למישרד. למזלי, נכח שם. טורי ואנ טי־דמוקרטי, שלא מכתנא.
לחצתי לו את היד וכך התחיל תפקד כמו שצריך. המקום שורץ
במלשינים ובמשתפי־פעו־הרומן
שלי עם כך.
דאנה הוא בן למישפחה ישראלית לה. כולם חוששים מכולם, מטיפוסית.
האב שכיר, האם עקרת־בית. פחדים לדבר איש עם רעהו.
הוא סיים תיכון־מיקצועי וכל אחיו, העסק די משותק, אבל יש כר•
ארבעה במיספר, שירתו כמוהו בצה״ל פעולה נרחב לחמומי־מוח,
שרות מלא. מאז השיחרור הוא מחפש שונאי-ערבים וחולים של ממש׳
הבאים, מתגייסים ומתחיאת
דרכו.

דעת לכתוב בלי שגיאות. אין לה הבנה
אלמנטרית ביחסי־אנוש. כל הזמן היא
צורחת על פעילים ואנשים. בהפגנות
היא לא מפסיקה לצרוח כהנא! כהנא׳״
דאגה לקח חלק בהרבה פעילויות,
שעל חלקן אין הוא מדבר. הוא חילק
כרוזים בקלקיליה, נכנס לעימותים
עם נוער מתון ליד הבימרתף, השתתף
בכינוסים של הרב ברחבי״הארץ, ובגלל
מיבנה גופו והופעתו החיצונית לא היה
חסר הרבה שהוא יתמנה כראש המיש־מרות
הלאומיים בתל־אביב.

״מאז שנכנסתי ל״כך הפכתי
למובטל,״ מספר דאנה ,״מכיוון
שאנחנו כל היום בפעילות, אמ

לים לעבוד בשם תנועת ׳כך׳.״
דאנה זכה גם לביטויי־זעם על
פרישתו מהתנועה. אחרי דיו־ודברים

!ייז״נז
הץ1ג\ז

דיזנגוף .0ד
^ פרטים והרשמה רח׳ 9
כהנהיוז יוסי ננו

׳יי 75ת״א,טל 298256 .

איתן עמיחי

הדברת.מזי?7ים
דים

מנסחים להדברת תיקנים
(דוקים) ,תוליד 7ץ, חרקי
שמרים ובגדים.
רמת־גן. רמו מודיעיו 18יתד• 2272

טז* 7 9 0 1 1 4 5 - 6 .רעי׳ מ סול טסק 1/75ו ^ 4י ^ ז

שמירח קל בריאותך ורכושך

אורן דאנה
אחדות, איחוד לבבות ואחווה

ז!ור ח

חדר תצוגה!

דוד המלך סג
הרונליה־פיתוח, טל 72976 .־052

מזמינה אותך

למכירה מיוחדת
אוננת עוו -קולקציה חוון 1385
ב־ס/ס 50 ובמחירים מוקפאים
אביזרי אופנה מעור יפהפיים
אופנאים מציגים מעולים -

שמלות וחליפות:
רזיאלה, רפי יעקובסון, תמרה יובל
סוודרים עבודת־יד
המכירה תתחיל: ביום שישי 8.2.85
וביום שבת ה־9.2.85
כין השעות 10-14 ,16-20
והפעם תמשך בכל ימות השבוע
מה־10.2 - 15.2
כל יום באותן שעות
עיצוב: רזיאלה

י 1ן־ ן | 1ן ן ^| ןןןן 1־^ 11111111 [1131916־ 1זןןןו ו י

אל תחמיצו!

זמן לעבוד. לא רק אני. כמעט
כל מי שנמצא ב׳בך׳ הופך למובטל.
פעיל זה אחד שמדביק
מודעות, שהולך ל׳עצרות־עם׳
כפי שכהנא מכנה את ההפגנות
שלו, או ששורץ כל הזמן ב־מישרדי-התנועה.
״ההפגנות
שלו הן מיקריות, ושמעתי
שעכשיו הם מחפשים את מיש-
רדי הוועד נגד הגיזענות בתל־אביב,
כדי להפגין שם.
״תוך זמן קצר התמניתי כרכז גוש־רן.
אחרי סיכסוך עם רכז יום־הבחירות,
אבנר אוזן, הועברתי לתפקיד רכז של
דן־דרום, מחולון ועד כפר־אז״ר. את
הפעילות ריכזתי מהדירה השכורה שלי
בבת־ים.
״מכיוון שלא עבדתי, לא היה לי
כסף לשלם שכר־דירה. ביקשתי מאדיר
שיעזרו לי. הוא חייך כלפי בבוז. עזבתי
את הרירה, כי לא היה לי כסף לשלם.
ישנתי אצל חברים, וביניהם אפילו אצל
ערבי מאום־אל־פחם, שהוא סטודנט
למישפטים.״

,,מוות
לבוגד*״
ף תל־אכיב יש 500 פעילי
* //כך רשומים, אבל לאירועים
באים אולי עשרה. בראש הסניף עומדת
מזל. היא אנאלפביתית, אינה יד

חריף עם אדיר הוא יצא לשירות־מי-
לואים. כששב הביתה, הופתע לגלות
על אחד הקירות בתחנה המרכזית ב־תל־אביב
סיסמה בצבע שחור. נאמר
בה :״מוות לאורן דאגה הבוגד!׳ עתה
התחיל דאגה לעכל סוף־סוף עם מי יש
לו עסק.
ההתפרצות נגרו באה מפני שאנשי
כהנא חשדו בראנה כאילו מסר לה־עולם
הזה את טופס הצטרפותו של
דויד בן־שימול — המואשם בירי הטיל
על האוטובוס הערבי בירושלים —
לתנועת־כך ערב המעשה. לחשד זה
אין שום בסיס, מהיוון שהטופס הגיע
לידי העולם הזה בדרך שונה לחלר
טין, שאין לגלותה לפי שעה.
הוא החליט למתוח קו על קשריו
עם כך. והוא מודה לאל שיצא משם
בזמן. בינתיים הוא מצא לו דרך חרשה.
הוא הקים את אירגון בלה -מים
למען המולדת. שיעדיו הם אחדות
לאומית, איחור לבבות ואחווה.
בתיק שהוא נושא עימו הוא מחזיק
קיטעי־עיתונות על כהנא ופעולותיו.
ובעיקר מאמרים מלומדים על הסכנה
הנאצית של התנועה המתחזקת.

״כהנא הוא דמגוג גדול, והוא
מושך רבים אליו מ כו ת לשונו
החלקלקה. רבים שתומכים בו
אינם מעזים לומר זאת כגלוי,
אבל הם יאמרו זאת בבוא היום
בן־ציון ציטרין
בקלפי!״
ה עו לםהזה 7ג ,

צליין נוצרי במאה ה־ 19 מספר עד מתקין מדכודת־זאב
מדעז־מוזשבים אנארכיסטי מחפש עזרם חדש בת־בגדאד
מזבנה להישבע שנולדה בגידגול קודם ברזגדח סיני פתר סותר למוסנזו?
מסעות
רב-בדידוליובר רדול
בעקבות השושן הצחור -מא ת
שלמה שבא; זמורה״ניתן; 110
עמודים -אלבום מסעות בדויים
בארץ־ישראל של המאה ה״.19
שלמה שבא עוסק זה שנים בעיסוק מיוחד —
מאין לו דמיון רי־הצורך וכוח יצירה עצמית, הוא
נזקק לחומר היסטורי, שאותו הוא משכתב ככל
יכולתו, בתוספת אי־אלה כתמי־צבע משלו. כך
עשה כשכתב את הצייד, על יחזקאל חנקין, וכן
ברומן שבט הנועזים — על אנשי השומר —
שאפשר למצוא בו מידע רב על אנשי התקופה,
בסיגנון וברמת־איפיון כאלה המצויים בספרים
לנוער.
בסיגנון דומה — שוטף, רווי־ידע, אך רק עם
מעט השראה ויצירתיות, הוא חוזר עכשיו
באלבוס־מסעות המחיה מסע בדוי של נוצרי
(שאחד מאבותיו יהודי) בארץ־ישראל במחצית
השנייה של המאה ה־ . 19 כדי לעשות את הסיגנון
והאווירה אותנטיים משתמש שלמה שבא בסיגנון
כביכול-ארכאי, כאילו כתב את ספר־המסעות הזה
יהודי — בעברית — במאה ה״.19
הספר מתאר את המציאות הגיאוגרפית
והחברתית בארץ־ישראל באותה תקופה, ובכלל
זה, כמובן, את המציאות היהודית ביישוב הישן
ביפו, ירושלים, חברון וכולי. נקודת־הראות איננה
בעצם נקודת ראות של תייר צרפתי מהמאה
הקודמת, אלא זו של ישראלי, חניך הציונות
החילונית המודרנית. לכן מודגשות בסיפור
קנאותם ובטלנותם של יהודי ירושלים (בפרק
״עקשנותם של יהודים וחוכמת רב״) ,אם כי יש
רצון לאזן את התמונה על־ידי גילויי חוכמתו
של הרב שמואל סלאנט ,״הפותר חידות פשע,
כאילו הוא ראש הבלשים של פריז,״ ותיאור
תושייתו של אליהו זלמן חרש־הברזל, המתקין
מלכודת לזאב ומפתח רב־בריח לקבר רחל.
גם הרצון לצרף סיפורי־פולקלור רבים
ולגרוש פרטי־ידע על התקופה, מאולץ לא־פעם
(למשל, טור שמות הפרחים האין־סופי, הנפלט
מפי הנזיר, בפרק ״הפרחים של הנזיר הזקן״) .עם
זאת, הקריאה בספר, המלווה בתחריטים רבים
ומעוצב היטב, עשויה בהחלט ליהנות.

לי, לפעמים, אף אי־מובנותם) מקנה להם עוצמה,
שאצל אחרים כבר אבדה מזמן :״אז הוזמנתי
לרבקה /אמנו /,אשתו של רבי מנחם מנדל/
ממדור השיכלול /אשר אל דור המכונות /והמחשב
וזו דמותה: מכורה ערייתה /לרבי
מנחם מנדל /גיבן וממושקף /אדם נואש /איך
הזריע מבושיה ...הושע נא /את הנשמות המד
תוגות /בשנתן, ללא ידיעתן /את הטהורים שלא
ידעו /בינה ומלאכת מחשבת /,את אלה שבדמן/
כרומוזום נייד /לקלוט השתקפות ...לא חלמתי
בהקיץ /סכם לא ישוער.״
אמירה הס(הנשואה לאשכנד — ״איך הייתי

סכיזופרנית^ ״אמירה הס קוראת לאמירה ברחיים
...אנחנו שתיים גופות, איך ישבו.״ ומכאן רק
פסיעה לאמונה, ששוכנות בה נשמות קדומות
(״אני בת בגדאד ומוכנה להישבע /ילידת לונדון

סיפור גגות ישראלית
מחול הרוח -מא ת חיים אסא; 95

אמירה הם
בלשון כוויה ובעיניים משתאות
יכולה לחיות עם מיזרחיי״) ואמירה בר־חיים, ן
ילדת המעברה, שוכנות בתוך המשוררת שכנות ן

עמודים -מצליחן ישראלי צעיר !
מ א בד עניין בשקרים החברתיים וב־

חריקת קרשים

תעלת הימים המזוהמת

היה היה פעם בערבות הנגב -עבודה קבוצתית של
תיאטרון נווה־צדק. על״פי -בערבות הנגב־ של יגאל
מוסנזון; בימאי: סיני פתר -סטירת-לחי ס א טירית לדור
תש׳ח.
פרס לאומץ־לב מגיע לסיני פתר. נקודת המוצא שלו היתה — אולי
וירח נוטף שיגעון -מא ת אמירה
1במכוון — המחזה הגרוע ביותר שניתן להעלות על הדעת, אפילו בתקופה
הס; 50 עמודים -שירה פרועה וא ,שבה
לא נכתב עדיין שום מחזה ישראלי ראוי להצגה. המחזה של יגאל
רוטית של יוצאת־עיראק, המחפשת
מוסנזון זועק כל ליקוי אפשרי: העמדה סטריאוטיפית, מעצבנת ומעייפת
שילוב נין מיזרח ומערב.
! של ניגוריברבריעה, המולבשים על שניים מחברי קיבוץ נצור בתקופת
מילחמת-העצמאות(ביקעת־יואב במחזה, נגבה במציאות ששימשה בסים
מישהו תיאר את אמירה הס באומללה ומ״ו
;למחזה).
תוסכלת. המבקר אותה ברחוב הקוטג׳ים שבשיפולי
בית־הכרם בירושלים לא יתרשם שהאשה
המתנגשים הם אברהם, מזכיר הקיבוץ, הגורס הישארות בכל מחיר
העדינה והנאה, ששנות הארבעים שלה וההיגוי
; ביישוב מותש• — ביטחוניסס. המוכן להקריב אנשים בצחרות למען
העיראקי המודגש, רק נותנים בה מיסתורין שקט ! שמירה על נקודת התיישבות. מולו, איתמר. הדורש נסיגה כרי לשמור על
של רוחניות, היא אומללה. היא עצמה ממהרת: 1החיים.
להדגיש, שלא חייה האישיים הם שזועקים1
סיני פתר הצעיר עורך, בכמה מישורים, עימות עם העבר. הוא מניח
לתיקון, אלא משהו כללי ועמוק יותר :״ואני /מה
להיסטוריה של 1948 להדהד בצינור של השנים שחלפו ובודק עד כמה
בחמולות נודדת מאחות לאחות /מאח לאח
הצינור הזה חלול, או באיזה אופן מפחיד הגשימו השנים שחלפו את
מבקשת אהבה בעבור חוט /הרגע נותק. מאח
מליצות . 1948 בסוף המחזה מספיד אברהם, מזכיר הקיבוץ, את בנו, שעליו
לאח בעבור שאין ללכת״.
גזר דין־מוות. כששלח אותו בטנדר להעביר פצועים מהקיבוץ. מפיו
נפלטות פראזות בסיגנון הימים ההם. :גורו לכם, פיראי הנילוס!״ והוא
שירתה של אמירה הס פראית מאוד, פתוחה.
ממלמל משוע על התנחלות. אברהם ההירואי של הימים ההם הוא מגוחך,
אין בה כל נטיה לקומפאקטיות, והיא אינה
אבל גם מפחיד. את המלל שלו לקחו ברצינות אנשים, שהוא לא רצה בהם
מאפשרת לך רגיעה, כזו שמביאים הפיתרון, הסיביורשיו,
בשביל מנחם בגץ היה המלל הזה הצדקה לכל שפיכות דמים,
כום, העגילות של השירים הקצרים, שהמוסיקה
מעשה עוולה וטיפוח סטריאוטיפ גיזעני.
שלהם מנווטת בכיוון צפוי. יש אצל הס השפעה
העבודה הקבוצתית היה היה פעם בערבות הנגב מעמתת את
ברורה של יונה וולך, אך יש בה בהחלט גם מעבר
המוסיקה והריקודים העכשוויים(ברייקדאנס) עם פיזמוני 48׳ והתקופה
לזה. בלשון כוויה ובעיניים משתאות שזה עתה
ספגו עולמות מקוטבים ומנוגדים, היא טסה בתוך ;•שלפניה(עגבניה עגבניח. הן אפשר. ליל י״א באדר) ,מפרקת אותם חזור
ים של מילים ומושגים, שראשוניותם לגביה(ואו־

ריקנות של מיקצועו, ומתקשר עם
חבורת אנארכיסטים באירופה.
בתמונה הראשונה״ של הספר (איטרנה)
מתוארת באופן אמין, אולי אמין מכדי להיות
יצירת אמנות, מחלת״הנפש של מספר הסיפור,
שהוא הדמות המרכזית בו. הסכיזופרניה שלו(לא
במובן העממי של המושג) מתבטאת באובדן
הקשר בין נפשו לבין איברי״גופו, ובאובדן העניין
שלו בעבודתו, במכריו — בכל מה שיש בו גרעין
של חושים וחיוניות. העולם העוין אותו הוא כולו
מלאכותי וחסר־נפש. אפילו החפצים סביבו אין
בהם אמת — השטיח במישרדו סינתטי ואינו
מעניק רוך ושיבחה.
המספר, העובד בחברת־מחשבים, שייך מעצם
עיסוקו למצליחנים — לאנשי־העתיד, כפי שמגדירה
זאת הורץ(המנסה לפתות אותו להתעלסות
בפומבי) .הוא ״מכובדצ׳יק ורוד, שישבנו הלבן
בטח מכוסה בטונות של מיסמכים או שטרות־כסף
ואישורים על חוכמתו הפורמאלית.״ עם זאת,
הודין עצמה, הנשלחת לבית־חולים לחולי־רוח,
מבחינה ב״ניצוצות שהיו לו בהתחלה.״ אותם
ניצוצות הם שמדליקים בו את המחאה נגד
״הטכנולוגיה המחניקה את הרוח, השכיבה אותה
על קרשים ואחר־כך צעקה לה: מה שלא רואים,
לא קיים!״ .בעוד כמה שנים הם ייפתחו קתרזיס
אלקטרוני ואולי אורגאזמה של מים כבדים...״
התמונה השניה — פרדהילד — סובבת
סביב הפגישה עם צעירה צ׳כית בשם זה,
בזאלצבורג האוסטרית, עירו של מוצארט. יש
בחלק הזה שבירה, שנדמה שאינה לטובת הספר,
של הצגת הדמות המרכזית כחולה, שמחלתו
מתבטאת בדרישה לאמת מוחלטת. כאן, בחלק
השני, מתבטא אובדן־הדרו שלו יותר במבוכה
בעלת אופי אינטלקטואלי, ולא כל־כך בסתימת
כושר־התיפקוד האנושי. בניגוד לרצונו, מייצג
המספר איזו יציבות ערכית — בתוך עולמם של
האנארכיסטים בכפר האוסטרי, הנותנים חסות לו
ולפרדהילד(אחרי שזו רצחה, מתוך שינאת שיל־טון
ומנגנון, שני גנראלים אמריקאיים).

ופרק לצלילים חסרי־משמעות. לצד השתקנים, המגלמים את חברי
הקיבוץ הלוחמים (אכל בעצם מתים. משום שהם שליחים. עבדים
למליצות) ,מוצבים שחקנים בפוזות של פסלים. אך אין אלה אנדרטות
ניצחון, אלא גרוטסקות. המזכירות את המוות והאיכון המחשבתי שנשאו
איתם — כבשורה לעתיד — אנשי התקופה.
סיני פתר הצליח לפסוח על הרבה מחולשותיו המקוריות של המחזה.

שידים

ישועה לגשמות מזדווגות

״בערבות מגב״ כתיאטרון נווז־דצדק*
גרוטסקות, לא אנדרטות־נצחון
במישקע של החולשות — וגם בגימגום וחוסר־הטבעיות של חלק
מהשחקנים(בייחוד פטר גדיש בתפקיד אברהם, ופביאנה מיוחס בתפקיד
גליד, והעיתונאית) — הוא השתמש כמנוף להרים הצגה המכה אותר
בשאלות חשובות אמיתיות.
* פביאנה מייחס זפטר גדיש.

היא היא היא היא היא
היא

גדלה 011 צוענים בפ1לין,
באה עם על״ת הנזעה !התנ״רה,
עבדה כלהט1טנית ניח שלי ם המיזרחית,
התחתנה עם ש 1טר סרבי ורתאסלמה,
התגרשה ומגדלת את ילדיה ני חשדם המיזרחיח,
שירתה את הח־כים שקראו לה:

״ המונח הווובת׳
ך דיה קבעה להיפגש איתי בבית־
^הקפה של המשביר לצרכן בירושלים
,״כי זה המקום היחידי בעיר
שאני מכירה, חוץ ממלון הילטון,״ כפי

שאמרה. היא הסבירה שלא תהיה בעיה
לזהות אותה, מכיוון שהיא לבושה
שחור, יש לה שערות בלונדיניות ארוכות
גולשות, ולראשה היא חובשת

1|/| 71*1ף|ן 1חןך 1ך||1ן ךי1ך ן אחרי שהת-
#1111 1גרשה מבע*

לה הראשון, היהודי, עברה נדיה לגור בירושלים ה־

כובע שחור, רחב תיתורת.
היא חיכתה בשעה היעודה, לבושה
שחור, כמו שאמרה, לראשה כובע גדול.
בחורה קטנה ורזה, נראית כמו ילדה.

מיזרחית. לפרנסתה עבדה כלהטוטנית באחד ממו־עדוני-הלילה
בעיר. היא נהגה להופיע בלילות ולישון
בימים. היא היתה תמימה ולא התחברה עם גברים.

עיניים ענקיות הציצו מתחת לשולי
הכובע, מאופרות בשחור.
חיפשתי את נדיה, כי סיפרו לי על
יהודיה ממוצא פולני, שהתחתנה עם
ערבי, מתגוררת בירושלים המיזרחית
ועובדת לפרנסתה כמלצרית במלון
הילטון בירושלים, שם היא משרתת,
בין השאר, את כל חברי״הכנסת, המבלים
את ימי אמצע השבוע במלון.
נדיה נולדה בגליציה שבפולין לאב
יהודי, בן של רב, ולאם נוצריה, שהיתה
אלכוהוליסטית ולא וטיפלה בשני
ילריה.
את ילדותה בילתה נדיה בין הצוענים
שבשכונה :״היה לי משהו מהטבע
של הצוענים. אהבתי להופיע. הייתי
מופיעה על טרפז. הם מאוד דאגו לי
ולימדו אותי לקרוא בכף־יד.״
כשנולדה, הטבילו אותה הוריה כנוצריה
והיא הייתה בסביבה נוצרית:
״אהבתי ללכת לכנסיה, הייתי מבקשת
מהחברות של אמא, אלה עם הוודקה,
שיתנו לי כסף כדי לתת בכנסיה. הכי־אהבתי
לנשק את הרגליים של ישוע.
כל יום התפללתי. נורא האמנתי בפסל
ישוע.
״יום אחד אבא שלי אמר שיקה אותי
לבית־כנסת. האנשים שם הפחידו אותי.
לובשים שחור כמו שדים. הסתכלתי
מהצד, וכולם התנדנדו והיו ממלמלים
דברים, ומישהו שר, כמו בכי כזה. לא
רציתי ללכת לשם עוד. אחר־כן, בהלוויה
של אבי, ראיתי אותם שוב ותפסתי
פחד. הם היו המונים, כי סבא שלי היה
רב בעיר.״
למרות זאת, נתקלה לא פעם בגילויים
של אנטי־שמיות בשכונה, כשהיו
יורקים עליה, זורקים עליה אבנים וצועקים
לה :״יהודיה!״
כשהיתה בגיל 9מתה אמה, ושלושה
חודשים אחרי־כן מת אביה. נדיה ואחיה
נשלחו לשני בתי־יתומים שונים.
״חוץ מאחי, לא היה לי אף אחד.
היינו בורחים מבית־היתומים והיינו
נפגשים בבית־הקברות ליד הקבר של

אמא. כשהיו באים אנשים, הייתי מתחילה
לבכות, כדי למשוך תשומת־לב.
וכשהיו מתקרבים, הייתי מנצלת את
הרגשות של האנשים כדי שיתנו לי
קצת כסף או אוכל. עד שאחי תפס אותי
על חם, ואז היחסים שלנו התערערו.
הוא מאוד פיקח ומצפוני. אני הייתי כמו
עורם הנצח
שני עמים לאב, דם אחים נדם בשם אלוהים התותח רעם
בשם התורה, בשם הקוראן
נרצחו גברים נשים וגם טן<.
הבשם אלוהים נהרסו
הבתים!
נלקחו אדמות להבעיר מילחמותי האומנם כתוב בתורה או
קוראן
כי על אדמה זו תשב רק
הדת!
היש אלוהים לכל מטרה!
אלוהי הצבאות והמילחמה
אלוהי השלום והרחמים
המצית אש בין אחים ועמים
אלוהים מעולם לא עשה
מילחמות!!!
אלוהים מעולם לא חילק אדמות אלוהים ברא רק שני אנשים
את היתר עשו בדורות
הבאים .
תקינאה, הדעת. ממשלה ודת ואם יש אלוהים, היכן
השטן!

חיה, ידעתי שאם מנצלים אותי, אני
אנצל אותם׳.

*רציתי ללכת
מהעולם ד

**תוך סקרנות למדה נדיה קרוא
1₪1וכתוב בבית־ספר בפולין. אחר־כך,
כשהיתה בבית־היתומים, היה לה רכוש
— ספר האגדות של הנס כריסטיאן
אנדרסן, שאותו למדה בעל־פה.
לילה אחד באה אשה בשם מריה
לבית־היתומים, ולקחה את נדיה ואת
אריה לארץ־ישראל. .בשדודהתעופה,״
נזכרת נדיה. ,קניתי רומן שסיפר על
בחור ערבי החוטף בחורה. אז נשבעתי
שאני אתחתן עם אחד כזה׳.
נדיה היתה אז בת . 13 השנה היתה
.1963
כשבאו לארץ, נלקחו שני הילדים
לקיבוץ המעפיל. .הכל היה מוזר שם.
אני הייתי לוקחת את האוכל ומחביאה
אותו במגירות, עד שהיה מסריח. אחי
היה מתבייש בי. אני הייתי מבוהלת
ונהגתי ללכת אחרי אחי לכל מקום.
פחדתי שיקחו לי אותו. המישפחה המאמצת
שלגו בקיבוץ העדיפה את אחי.
.יום אחד שמעתי שאומרים שאני
צריכה לעבור טיפול. נבהלתי וברחתי
לכפר הרוא׳׳ה. היתה שם מישפחה ערבית,
אבו־עיסא. הם נראו כמו צוענים,
אז ברחתי אליהם. בכיתי וניצלתי את
הרגשות שלהם. הם קיבלו אותי נהדר,
הלבישו לי שימלה כמו ערביה, שמו לי
כחול בעיניים, הרגשתי נהדר, אף אחד
לא נגע בי.
.פיתאום הרגשתי שמישפחה זה

| ¥ך 4 נדיה בחדר-רמגורים בביתה בירושלים ה !
: 111 1 11 111 1 /מיזרחית. על הקיר תלויות תמונות אנטי-
מילחמתיות. מימין: תמונתו של הצלם רוברט קאפה ממילחמת האזרחים

בספרד, שבה נראה חייל ברגע שבו נפגע מבדור. מעל התצלום נכתב:
מדוע! מעל ראשה של נדיה נראה פלקאט אחר, ובו נראה קן של ציפורים
ומעליו טיל העומד ליפול לתוכו. במרכז התמונה כתוב: מדוע ז מדוע!

לערבים מלוכלכים. פיתאום הרגשתי
כאילו הכניסו לי סכין. הרי בפולניה היו
קוראים לי יהודיה מלוכלכת.
.אז הלכתי לנוחיות ובלעתי את כל
הכדורים שהיו לי. זה השפיע אחרי כמה
דקות ונרדמתי. התעוררתי בבית•
חולים. שוטר שמר עליי.
״ביקשתי שישלחו אותי למוסד
דתי. רציתי להיות קרובה לאלוהים,
כדי שאשתנה, שתהיה לי אישיות יותר
טובה. אבל גם במוסד הזה הרגשתי
צביעות, אז ברחתי גם משם ומצאתי
מישפחה תורכית בתל-אביב ועברתי
לגור אצלם.״
זמן קצר אחרי שבאה לארץ, ביקשו
מנדיה להתגייר, מכיוון שאמה היתה
נוצריה. אחיה עבר טקס ברית־מילה
והיא היתה נוסעת במשך שנתיים, פעם
בשבוע, לחיפה, ללימודים ולבחינות.
היא נכשלה כמה פעמים, עד שלבסוף
נמאס לה.
.שברתי כיסא וצעקתי שסבא שלי
היה רב ואני הרגשתי מה זה להיות
יהודיה. אני סבלתי בגלל זה, ואתם
שולחים אותי? אם ככה, אז אני לא רוצה
להיות יהודיה. אמרתי להם: ערבי רא
שהוא
מנצל אותי — הוא היה לוקח את
כל הכסף.
.יום אחד הייתי חולה, והוא אמר
שאני חייבת להופיע. הוא הכריח אותי.
אז עזבתי אותו ובאתי לירושלים־המז־רחית.
גרתי במלון ובלילות הייתי מופיעה
לבד. הכסף שהרווחתי הספיק לי
למחייה.״

שון שאגי אפגוש אני אתחתן איתור
דבריה אלה שברו את הרבנים, והם
הסכימו לגייר אותה ולכתוב בתעודת־הזהות
שלה. :יהודיה״.
נדיה התגוררה תקופה מסויימת
אצל המישפחה התורכית כבת״בית.
.כל מה שהיה לי בראש זה לחפש את
האהבה הגדולה שלא נכבית אף פעם,
ושכנראה גם לא נמצאת בשום מקום.״
המישפחה התורכית מצאה לה בחור
וחיתנה אותה איתו. היא היתה בת ,18
תמימה .״הוא לא היה יפה כמו שחלמתי.
לא היה מי שיסביר לי מה זה מין,
והוא רצה את הזכויות שלו.״
אחרי שנה התגרשה. אז שמעה על
בחור בשם טומי דיאבולו, שהיה עורן
מופעי קירקס. היא רצתה לחזור להופיע,
והלכה אליו. .כששמעתי שהוא
צועני, הוא היה אובייקט טוב. הייתי
מקבלת ממנו מכות. הוא ידע לאלף
חיות והוא בעצמו היה מין חיה כזאת.
הייתי מופיעה איתו עם נחשים ואש.
גרנו על שפת־הים. זה היה כל-כן
רומנטי.
.עד שפתחתי את העיניים וראיתי

*למדת
מו התורכים ד
ף* ירושלים־המזרחית הכירה נד-
*יה את בעלה השני, שהיה אז שוטר:
.היה מישהו שהיה שולח לי פרחים בלי
לכתוב את שמו. יום אחד מגיע מישהו
גדול ומפחיד ואמר שהוא מהפרחים.
הוא אמר שאבוא איתו. הוא רצה לקחת
אותי בכוח. הרמתי כוס גדולה של בירה
וזרקתי לו על הראש.
״בעל־הבית הזמין מישטרה ובא עלי
רביע, שהיה שוטר. היה בירור במקום
ובסוף עלי אמר: מעכשיו את לא עובדת.
בואי נלך לקולנוע.
.הוא היה גבר שחלמתי עליו —
י (המשך בעמוד )38

נישואיו לשוטר מוסלמי

בירושלים והכיר את נדיה כשעבדה שם. לפני החתונה היא התאטלמה.

דבר חשוב. ביקשתי מאחד האחים הערביים
שיקנה לי כדורי־שינה. הוא
הביא לי כמות של כדורי פרורורמול.
רציתי ללכת. לא רציתי להיות בעולם
הזה. חשבתי שאני לא שווה כלום.
״אחרי שבועיים מצאו אותי השוט
רים.
כשבאו, הם קיללו ואמרו׳שהערבים
לקחו אותי. בגלל היחס של ה־מישפחה
הזו, קיבלתי מודעות מישפה־תית.
.השוטרים
לקחו אותי לתחנה בנתניה,
וצעקו עליי איך אני הולכת
33 בית במיזוח ירושלים?
המשיכה גדיה להתגורר בירושלים־המיזרחית. בת־

מונה מימין: נדיה ליד תצלום של יאסר ערפאת עם
האפיפיור, שנתלה בחדר״השינה של הילדים, לפי
בקשתם. בתמונה משמאל: נדיה עם שלושת ילדיה.

שידור
מאחורי המירקע

ג גו ד\ן

התכנסה עדיין, ויש חילוקי־דעות ביחס לדמויות
שיאיישו אותה.
אחרי הסערה הגדולה שהיתה בישיבת המליאה
ביום הראשון שלפני שבוע, שבה תקפו רוב
חברי״המליאה את דרכי עבודתם של חברי הוועד-
המנהל, נראה כאילו הכל לקחו פסק־זמן כדי
להירגע.
בכיר בהנהלת רשות־השידור אמר השבוע:
״הוועד המנהל ירד למיקלט.״ ואילו קריאל
(״דוש״) גרדוש, חבר הוועד״המנהל, אמר•.
״אנחנו על הקרשים.״

מרד ב״כודסטק״
הכתבים והתחקירנים בכולבוטק ממורמרים
על רפי גינת, מפיק ומגיש התוכנית. מאז
הופסקה עבודתם של עובדי־החוץ, מקבלת
התוכנית הפופולארית, המחזיקה כבר ארבע שנים
בשיא של צפיה, רק שני ימי־צילום בחמישה
שבועות. בזמנים כתיקונם קיבלו לתוכנית ארבעה
ימי־צילום בשבוע אחד.
הכתבים והתחקירנים כועסים על גינת, מכיוון
שהוא ידוע בקשריו האישיים הטובים עם טוביה
פער, מנהל־הטלוויזיה, ועם אורי פורת, מ־נכ״ל־הרשות.
למרות זאת, הם אומרים, אינו
מצליח להשיג צוותים נוספים.
הקש שהגביר את המרירות ושבר את גב הגמל
היה ביטולם של שני ימי״צילום, שניתנו סוף־סוף
השבוע.
התחקירנים חוקרים, הכתבים עובדים, אך הכל
נעשה על ריק, ואין אפשרות לצלם את כל
כתבות־התחקיר האלה. קיומה של התוכנית בסכנה.

סער
רמוגטה־קררו
טוביה סער, המנהל היוצא של הטלוויזיה,
עומד לצאת בשבוע הבא למונטה״קרלו. בעיר זו,
בירת מונאקו, נערכת מדי שנה בורסה של סירטי־טלוויזיה
וסדרות מכל העולם. סער נוסע כדי
לראות את הסרטים במו עיניו. וכדי להמליץ
להנהלת הרשות אילו מהם לרכוש. הוא ידוע
בקשריו הטובים עם גורמי־חוץ.
הכוונה היא להקדים את הטלוויזיה הירדנית
ברכישה, הנעשית בשיטת כל־הקודם־זוכה.

מתחת רמים
הטלוויזיה הישראלית רכשה להקרנה סרט
מיוחד״במינו, המספר על פולחנים המקובלים
אצל בדווים בדרום־סיני לחופי ים־סוף.
צוות־צילום ישראלי, המפיק דני סיטון
והבמאי אליה סירס, הצטרפו אל מישלחת של
מדענים וצוללנים מארצות-הברית, שנסעה
לחקור את העולם שמעל ומתחת לפני המים
בדרום־סיני.
חלק אינטגרלי מהסיפור הוא מינהגים
ופולחנים של הבדווים, הקשורים בים־סוף. הם
מאמינים באלת״ים בשם ח׳וריה, בעלת דמות של
אשה עירומה, לבנת״עור וזהובת־שיער, שבכוחה
להחליט אם הדייגים, היוצאים לים, ישובו כשבידם
שלל של דגה, או לא ישובו כלל.
הסרט נקרא אודיסיאה חיוריה, והוא מיועד
להפצה ברשתות״טלוויזיה ברחבי העולם. הטלוויזיה
הישראלית רכשה את הגירסח העברית של
הסרט.

מאחורי המיקרופון
מהפר במערכת תר־אביב
שרה פרנקל, ראש מערכת קול ישראל
בתל־אביב, החליטה לערוד מהפר במערכת. בעצה
אחת עם יגאל רום, מנהל מחלקת־החדשות,
היא החליטה לבטל את תפקיד עורר־

פעילים בתנועת־החרות רוצים להכניס
את אריאל שרון לתמונה במריבות רשות־השידור,
בעיקר כרי לפשר בץ אודי פורת,
מנכ׳ל הרשות, לבין ארבעת חברי הליכוד
בווער־המנהל.
בשבועות האחרונים הגיעו היחסים ביניהם
לשיא, בגלל חילוקי־דעות בנוגע למועמד
למישרת מנהל־הטלוויזיה, ובגלל פרישתו
החד־משמעית של פורת מוועדת-המינד
רזים
כל שאר שרי־הליכוד מעדיפים שלא להביע
את דעתם הנחרצת על הנושא, בעיקר
בגלל החשש שמא ייבחר בסוף מנהל־טל•
וויזיה אחר, והוא יתנכל לום וימנע מהם
להופיע על המירקע.
שרון טען בעבר לא־פעם כי לדעתו הטל־

שר שרון
לכפות:
וויזיה אשמה בכל. וייתכן שיוזעק כדי לכפות
מועמד מוסכם על חברי הוועד־המנהל ועל
המנכ׳׳ל.

הלילה במערכת תל־אביב, שאותו מילאו עודד
ספיר ועמיקם רוטמן.

מי יהיו חברי־הוועדה. בתחילה דובר על דויד
אדמון, דויד מנע, חגי אשד ויוסף נבו. אר

בתוקף תפקידם זה ישבו במערכת בשעות־הלילה,
והיו אחראים על הכתבים התל־אביביים
של קול ישראל ועל הכתבות שהיו אמורות
להיות מועברות בבוקר ליומן הבוקר הזה של
קול ישראל.
פרנקל החליטה שהתפקיד מיותר, ורצתה
לבטלו בגלל קיצוצים בתקציב. היא הודיעה,
שבמקום העורכים המיקצועיים יישבו במערכת
מזכירות־הפקה. שיעשו תורנות־לילה, והן ישלחו
את הכתבים ויהיו אחראיות לכתבות ליומן.
אמנון. נדב, יו״ר הוועד, שמע על השינוי
הצפוי והזדעק. הוא הודיע לפרנקל שתוכנית-
עבודה חדשה, הגובלת בשינוי תנאי-העבודה של
העובדים, חייבת באישור הוועד, והיא אינה יכולה
לערוך שינויים הנוגדים את הסכמי־העבורה
מבלי לקבל את הסכמת ועד־העובדים.
פרנקל התרגזה והתקשרה ליגאל רום, בירושלים,
כדי לדווח לו על הודעתו של נדב.
בכעסה אמרה לו :״אם ככה, שאמנון נדב ינהל את
מערכת תל־אביב!״
למרות כעסה. יוקפאו השינויים החדשים עד
לאישור ועד־העובדים.

כששמעו חברי המערך בוועד־המנהל שדויד ארמון,
שהוא חבר־הוועד, ישתתף בוועדה, התקוממו
ואמרו שאם כך, הם דורשים שמצידם יהיה עמי־רם
ניר בוועדה. לכן יתכן מאוד שאיש מחברי
הוועד־המנהל לא יהיה חבר בוועדה, ובמקום
ארמון יהיה בה אריה צימוקי. בכל מיקרה,
יישמר האיזון העדין ושיווי־המישקל בין חברי־הליכוד
וחברי־המערך.
עדיין לא ברור אם ועדה זו תתכנס השבוע,
ועד לכינוסה מנסים למצוא פשרה מוצלחת בין
כל הצדדים, ולארגן את מישרת מנהל״הטלוויזיה
כך, שכל שלושת המועמדים בעלי הסיכויים
(חיים יבין׳ ח שילון ויוסי צמח< יקבלו
תפקיד מתאים, אם כשווים אחד לשני, ואם
כסגנים זה של זה. מי יהיה סגן של מי עדיין לא .
ברור, זה יהיה תלוי ביחסי־הכוחות של המקורבים.

כשתשב הוועדה, מסתמנות מסקנות לגבי
שינוי מן היסוד של שיטת־המיכרזים ברשות-
השידור. השיטה, כנראה, תבוטל, ובמקומה תונהג
שיטת המינויים, כנהוג בבי־בי־סי הבריטי, כך
שהמנכ״ל יציע מועמד למישרה, והוועד המנהל
יאשר או לא.
המיכרז הנוכחי למישרת מנהל־הטלוויזיה לא
יבוטל, כנראה, אבל יופעל כך שחברי ועדת־ה־מיכרזים
יהיו שלושה חברי הוועד־המנהל (וביניהם
יו״ר הוועד) ,שלושה חברי־מליאה, מנכ״ל
הרשות ושני נציגים של אגודת־העיתונאים. ואז
יידרש רוב מוחלט של חמישה איש, שיבחר במנהל
וביניהם יהיה חייב להיות קולו של המנכ״ל.
כלומר: לא ייבחר מנהל שלא על דעת מנכ״ל־הרשות,
בניגוד לנסיון שנעשה הפעם ושנכשל,
בגלל סירובו של פורת להשתתף בוועדת־המיכרזים.

בתוככי
הרשות
פרשת המנהל
על פני השטח לא התחוללו בשבוע שעבר כל
פעילויות, אך התחוללו מגעים, פגישות ויוזמות
שונות מתחת לפני השטח.
הראשונה נוגעת להרכב ועדת־החמישה, האמורה
לדון על המיכרז למנהל־הטלוויזיה.
מיכה ינון, יו״ר הוועד־המנהל, אמור לקבוע

מרוע קוצר. מבט״?
ביום השלישי השבוע קוצרה מהדורת
מבט לרבע שעה, במקום חצי השעה הרגילה.
מזיעת הרישמי לקיצוץ: מחסור בצוותים. אך
האמת היא שהדברים השתלשלו כך:
מאז שהופסקה עבודתם של עובדי־החוץ
(המכונים עטק״סג יש חמישה צוותי־צילום
וארבעה עורכי־סרטים העומדים לרשות
מבט לחדשות בכל יום.
ביום השני בשבוע שעבר נעדרה עורכת־סרטים
אחת. מיכאל קרסץ, עורך מבט.
כעס והודיע ליאיר שטרן שבמצב כזה
אינו יכול לערוך את מבט. והוא ישדר ידיעות
בלבד, ללא כתבות.
יאיר שטרן. מנהל מחלקת־החדשות בטלוויזיה.
אמר לו. :אתה תשדר מהדורה רגילהד
קדפץ בשלד .״לא יהיה מבט:־
שמרן.־ ״לא אתזל תחליט אם יהיה מבט או
לזג אתה יכול רק להחליט שאתה לא תערוך
אותה*
קרפין נכנע, לבסוף, וביש השני שודרה
מהדורת מבט רגילה של חצי שעה.
ביום השלישי, בישיבת״הבוקר של מדד
לקת־החדשות, הסית קרפץ את הכתבים,

שתי מישרות

שטרן

קרסץ

אתה לא יכול להחליט!
ואלה הודיעו על סנקציה משולשת: מבט של
רבע שעה בלבד, רק קריין אחד יגיש את
המהדורה. ובסופה לא יהיו קרדיטים (שמותיהם
של העושים במלאכה) .הסנקציה הופעלה
כולה באותו הערב.
למרבה הפלא, למרות השינוי במהדורה,
לא טרח שום צופה להתקשר לטלוויזיה
ולמחות. בדרך כלל. כאשר נעשים שינויים
בלוח־המישררים, יש זרם של תגובות זועמות
מן הצופים.

יתכן מאוד שאורי סירת, מנכ״ל רשות־השידור,
לא יאריך בתקופה נוספת את כהונתו
של טוביה סער, המנהל היוצא של הטלוויזיה,
עד שיתמנה מנהל חדש. פורת, כנראה, ימלא
בעצמו את התפקיד, בינתיים.
יש כבר חברים בוועד־המנהל שהתחילו
לבדוק אם פורת יכול, חוקית, לבצע את המינוי
לעצמו מבלי לקבל את אישורם.
בעניין הזה יש דווקא תקדים. כשטומי
לסיד, המנכ״ל הקודם, פיטר את ארנון
צוקרמן, שהיה אז מנהל הטלוויזיה, הוא מילא
בעצמו את התפקיד. הוא אפילו היה במשך
תקופה מסויימת גם מנהל התוכניות, כשמוטי
קירשנבאום נאלץ לעזוב, וגם מנהל המחלקה
הדוקומנטרית, כשג׳ודי לדן הורחקה מכיסאה.

סיכתב תשובה
לפני שלושה שבועות פורסמו במדור זה
(העולם הזה )16.1קטעים מדוח מבקר־המדינה,
שנשלח לרשות־השידור, ובו מתריע מבקר על
כמה חריגות שבוצעו בתקציב הרשות, שנגדו
החלטות ברורות של הממשלה. חלק מן החריגות
נגעו לקנית מכוניות חדשות למנהלים ברשות,
ולתשלומי אש״ל שלהם.
הנהלת הרשות טרחה ושלחה מיכתב־תשובה
למבקר־המדינה, ובו היא מסבירה את חריגותיה.
בין השאר: טוביה סער, מנהל הטלויזיה, גר
בתל־אביב ונוסע אלפי קילומטרים בחודש. לכן
אישר המנכ״ל הקודם, טומי לסיד, שיש להחליף
לו את המכונית, שמצבה המכני היה גרוע.
מכוניתו של יו׳ר־הרשות: גם היו״ר החדש,
מיבה ינון, מתגורר בתל־אביב, והוא יו״ר פעיל

רשמת את החוק
יצחק נבין, שר־החינוך והשר הממונה על
רשות־השידור, התחייב לבצע שינויים בחוק
רשות״השידור. חוץ מנבון הזדעקו גם חברי־הכנסת
אורה נמיר, דויד ליבאי ואלעזר גרנות.
גרנות מכין הצעת־חוק פרטית. גם הפרופסור
אבנר שאקי, שהוא מישפטן וגם חבר הנהלת
מליאת רשות־השידור, מתכוון לקדם את עניין
שינוי החוק.
מדובר בעיקר על שינוי סעיף 19 בחוק, הנוגע
לתפקידי הוועד־המנהל. לפי החוק הקיים, תפקידי
הוועד הם לדון ולהחליט בענייני הרשות,
לקבל מהמנכ״ל דוחות על הפעולה השוטפת של
הרשות, להכין את התקציב, לפקח על ביצוע
התקציב, להגיש למליאה דין־וחשבון שנתי על
פעולותיו, להגיש לשר כל דין־וחשבון שידרוש
ולהודיע על כך למליאה.
מגמת הצעות־התיקון היא לצמצם את יכולתו
של הוועד־המנהל להתערב בכל דבר.

החש־ במיקלט
מאז ישיבת המליאה בשבוע שעבר נעלמו כל
הנפשות הפועלות מן השטח.
ישיבת הוועד״המנהל, המתקיימת בדרך כלל
ביום השני של השבוע, לא התקיימה בשבוע
שעבר. גם ועדת־החמישה, האמורה לדון ולהחליט
על המיכרז למישרת מנהל־הטלוויזיה, לא

חבר־ועד דוש
על הקרשים!
הצריך להגיע לירושלים כמעט מדי יום. לכן
אישרה ועדה מיוחדת, על פי בקשתו של הידר,
רכישת מכונית חדשה עבורו.
על מכוניתו של המישנה למנכ״ל, תן נחמן,
נכתב במדור זה לפני שבועיים. היא פשוט נגמרה
בתאונת־דרכים, שבה נפצע נחמן, ולא היתה
ברירה אלא לרכוש מכונית חדשה.
מכוניותיהם של מנהלי הרדיו והטלוויזיה
בערבית שופצו. אלה מתגוררים בירושלים
ויכולים, לכן, לנסוע במכוניות ישנות משופצות.
רוח־המבקר התייחס לתשלום אש״ל גלובלי
למנכ״ל־הרשות ולמנהל־הרדיו בעברית, תשלום
הנוגד את ההוראות.
בתשובה נאמר שמנכ״ל הרשות מקבל שכר
לפי תנאי העסקה של סגן־שר, והאש״ל הגלובלי
הוא חלק מתנאי ההעסקה.
לגבי מנהל־הרדיו בעברית, גידעון לבדארי,
כך נאמר במיכתב התשובה, הדבר יובא לברור,
מכיוון שתשלום זה משולם למנהל־הרדיו מיום
כניסתו לתפקיד לפני שש שנים.
העולם הז ה 2475

קולנוע כוכבים המתחרה שר ליידי די
גימסונת יפהפיה,
עסוקה ללא־הפסק
ומתבנרת בו.יל 34
יותר מכל תפקיד אחר שמילאה, התפרסמה
סוזאן ג׳ורג׳ בזכות היותה נערתו״לשעבר של
הנסיו צ׳ארלס לבית וינדזור. אולי היו דרושות
לכך סגולות מיון זדות, ובוודאי שאין זה גורם
מכשיל בקאריירה המתפתחת של שחקנית-
קולנוע. אבל ספק רב אם הוא עושה צדק לבחורה
מוכשרת ושאפתנית כל״כך כמו שחקנית זו. .
דווקא היא — בין האנגליות בנות דורה של
ג׳ולי כריסטי — עשתה דרו ארוכה ומעניינת
ביותר על הבד, עד שהגיעה לאיש התשבץ שבו
אפשר לראותה היום בישראל. בסרט היא מגלמת
את תפקידה של פני, בתו של איש השרות החשאי
הבריטי שסרח, פיליפ קימברלי(דמות שנתפרה
למידותיו של מייקל קיין, על־פי דמויותיהם
המקוריות של קים פילבי, אנתוני ברג׳ס, ג׳ון
מקלין ודומיהם) ,וחברתו של הסוכן הבריטי
ג׳יימס פרייזר(בסרט — השחקן רוברט פאול).
היא נולדה בלונדון, נ־ 26 ביולי ,1950 ולמדה
בבית״הספר לדראמה קורדובה. בגיל 12 כבר
הופיעה בצורה מיקצועית לפני המצלמה, בלא
פחות מ־ 11 תוכניות טלוויזיה, ובכמה סירטי־פירסומת
למסך הקטן ולקולנוע.
חיצונית היא נחשבה לנימפונת־יפהפיה,
חטובת־גוף וזהובת שיער, שפניה בעלי תווים
חושניים ביותר. ובכל זאת, התאימה גם להפקה
המפוארת של צלילי המוסיקה, כאחת מילדות
מישפחת טרפ. ואומנם, היא גם הופיעה על הבמה
במחזמר בשם זה במשך 18 חודשים רצופים.
אשתו של דאסנזין הופמן. בגיל 17 היא
כבר הופיעה בסרטים. תחילה בתפקידים זעירים,

רוצה למות
הפגיעה (סטודיו, תל־אביב, אנגליה)
-סרט מפתיע זה יכול היה
להיות פנינה של ממש, אילו הצליח
עד הסוף לשמור על גישתו יו*
צאת־הדופן לנושא נדוש לכאורה. השליש האחרון אומנם
עובר לפסים שיגרתיים, אבל גם כך הוא בהחלט תופעה ראויה
לשבח.
פושע בריסי. שהלשין על חבריו והכניס אותם לכלא, נשלח
על״ידי מישסדת הוד מלכותה לחופשה ארוכה בספרד, כדי
להרחיקו מזעמם ונקמתם של שותפיו לשעבר. בספרד מבלה
האיש עשר שנים שלתת, עם שומר ראש צמוד, עד אשר מגיע
למקום רוצח מיקצועי, כדי להחזירו לידי קרבנותיו -אצלם
מצפה לו העונש הראוי לכל שטינקר.
ההפתעה בסרט אינה במה שקורה, אלא בדרך שזה קורה.
הרוצח הוותיק והמנוסה, הנעזר בביריון צעיר ואלים, מצליח
לשלוף את המלשין ממחבואו, אלא שזה מתנהג בצורה מוזרה:
תחת להילחם או להתחנן על חייו, הוא מקבל את הדין
בשאננות מוחלטת, במעין הקלה ושלווה, הרומזת על משהו
שידוע לו ואים ידוע לחוספיו. זה גורם להם מבוכה, אולי אפילו
חרדה, שהולכת ומתגברת ככל שנמשך המסע צפונה, ממקום
המיקלס בדרום ספרד אל הגבול הצרפתי. בדרך מצטרפת
למסע, בעל כורחה, נערה ספרדיה היודעת יותר מדי. היא
נאבקת כחתולת״פרא ומוכנה לעשות הכל כדי להשתחרר מן
השלישיה המסתורית והכפייתית הזאת.

לאורה דל־סול וגון הרס: ספרדיוז סוערת
הסרט מתאר את מערכת-היחסים ההולכת ומתחדדת בין
ארבע הדמויות הללו, כאשר הוא משחק בתיחכום ובהבנה
רבה באפשרויות ההתנהגות השונות של כל אחד מן הטי פוסים,
ומנצל היטב את הפוטנציאל הקולנועי הצפון בכל אחד
ואחד מארבעת השחקנים -טרנס סטאמפ, בדמות השטינקר
הנחטף, ג ון הרט. כרוצח השכיר שנשלח ללוכדו, טים רות,
כעוזרו בהיר־השיער של הרוצח ולאורה דל סול (אני אוהב
אותך כרמן) .כספרדיה הסוערת.
הגלידה עול גרגורי
נחמות קטנות (גורדון, תל־אביב,
אנגליה) -זוגתו של שדרן רדיו
פופולארי, המשמיע תוכניתו מדי
בוקר לציבור המאזינים בעיר
אדינבורו, עוזבת אותו לאנחות. לטובת גבר אחר. חוץ מזה יש
לשדרן גם בעיות מיקצועיות. כי מנהל התחנה שבה הוא עובד
אינו מאמין שהוא מסוגל לעשות משהו מתוחכם, כמו
תכניות־תעודה למשל, ומדכא את נסיונותיו להתפתח. הוא גם
מסתבך בצרה נוספת, כאשר הוא מוצא את עצמו מתווך בין
שתי כנופיות הנאבקות ביניהן על השליטה בשוק־הגלידה
בעיר. שתי הכספיות הן איטלקיות, ויש ביניהן אפילו קירבת־מישפחה,
המדגישה עוד יותר את היריבות.
כל המרכיבים הללו יחד יוצרים סלט מוזר בקומדיה
החדשה של הבימאי הסקוטי ביל פורסיית. שהתמחה במיצוי
הצד ההומוריסטי שבתוך הפכים הקטנים, המרכיבים את
חייהם של אנשים פשוטים, בסרטים כמו חברתו של גרגורי או
גיבור מקומי. בעייתו של פורסיית, כנראה, שמיצה את כל מה
שידע למצות מתוך הפכים הקטנים הללו, וכאשר מדובר
בעניינים כבדים יותר, הוא כושל. זה כבר הסתמן בסירטו
הקודם, כי החלק הפחות משכנע בגיבור מקומי היה זה שטיפל
בהשתלטות חברה רב־לאומית אדידת״כוח על חיי כפר סקוטי
שליו.
דבר דומה קורה כאן. כל עוד מתעסק פורסיית בבעיותיו
האישיות של הגיבור -תדהמתו מול ההתנהסת של אשה אשד

סי־פי גרוגן וביל פטרסון: משעשע ואנושי
האמין כי היא שלו לנצח, או נסיונותיו להרחיב את כר הפעולה
המיקצועי שלו -הסרט נשאר עדיין בגבול המשעשע והאנושי.
גם אם אינו מחדש או מסעיר, יש בו עדיין אותה מידה של חן,
שהיוותה את עיקר מעלתו של פורסיית בעבר. אולם מן הרגע
שפדשות הגלידה נכנסות לתמונה, מתחיל הסיפור להסתבך
בתוך עצמו, והצד המוסרי של כל הפרשה מתחיל להיות
מפוקפק מאוד(בריונות וחביבות אינם מושגים המתאימים זה
לזה).
תדריך חובה לראות:
תל־אביב: שיער, היו זמנים באמריקה,
מאחורי הסורגים, שלום לך בן. דני רוז האיש
מברודווי, כארמן;
ירושלים: העדר;
חיפה: דני רוז האיש מברודווי;

תל-אביב
זמנים באמריקה (גת, ארצות־הברית)
:סרט לא מוסרי על 50 שנות חייהם
הלא״מוסריים של גאנגסטרים יהודיים באמריקה.
מתאים למי שמוכן להקריב כמעט ארבע שעות
כדי לראות קולנוע עוצר נשימה ביופיו, אם כי לא
שומר על עניין שווה בכל חלקיו, ולגלות שחקן
מעולה שטרם כילה את עצמו ואת יכולתו —
ג׳יימס וודס. רוברט דה״נירו כבר בחזקת מובן
מאליו.

סוזאן ג׳ורג׳ ב״מרי המזוהמת״
מנערתו של הנסיך -
ואחרי שנה בתפקיד ראשון בעל משמעות, לצד
מייקל יורק, בסרט הפרשה המוזרה. מאז היתה
עסוקה בקצב בלתי־פוסק. אחד הסרטים החשובים
שבו הופיעה הוצג בישראל ומוצג בהצגה
חוזרת(לציון מותו של הבימאי סם פקינפה) .זהו
כלבי הקש, שבו היא אשתו של דאסטין הופמן,
אינטלקטואל המסרב לנקוט באלימות, עד שהאלימות
פורצת לביתו ופוגעת בכל היקר לו.
באיש התשבץ היא מראה סימנים בולטים של
בגרות, גם משום שהגיעה לגיל ,34 וגם משום
שהתפתחה לשחקנית מעניינת ביותר, ואין ספק
שלפניה שורה של אפשרויות חדשות במראה
החדש.
העולם הז ה 2475

סוזאן ג׳ורג׳ ב״איש התשבץ״
-לנערתו של הסוכן החשאי

שלום לך בן(צפון, הונגריה) :איכר
יהודי מתמרד נגד אלוהיו ונגד פסיקתו העליונה,
שלא להשאיר לו יורש מקרב בניו שלו, בהתרגש
השואה הנאצית. היהודי ואשתו מאמצים ילד
נוצרי ומזימים את תוכנית האלוהים. נוגע ללב,
מקסים וחכם מאוד בתפיסת עולמו. הבימאי:
אימרה קיונגיושי.

_ פגישה במוסקבה
(המשך מעמוד 129
טמבר .1984 דורית הגיעה לביתו למחרת
החיפוש, ושמעה כי שישה אנשים
נכנסו לדירה בליל שבת, נעלו את
בני־המישפחה במיטבה וערכו חיפוש
בחדר. אחרי שש שעות. כך סיפרו
לדורית, הם הראו לבני־המישפחה
שקית שבתוכה היה טבק. המחפשים
אמרו למישפחה שאלה הם סמים.

^ בית הוריו של אלכסנדר נערכו
* 8שני חיפושים. בראשון הוחרמו
ספרים. בשני מצאו, יש מאין, אקדח עם
כדורים, וטענו שהוא שייך לאלכסנדר.
עכשיו מואשם אלכסנדר בהחזקת
נשק, שהיא עבירה חמורה.
מאז מעצרו לא ראה אותו איש. ב־
13 בספטמבר פתח אלכסנדר בשביתת
רעב, ושילטונות בית־הסוהר מאכילים
אותו בכוח פעם ביומיים.
האשמה שהועלתה נגדו היא פלילית.
ובתי־הסוהר לפושעים פליליים
נחשבים לקשים ביותר בברית־המוע-
צות. אלכסנדר הצליח להבריח מיכתב

מאוזן:
.1החמולה חוגגת בימים אלה ()3
.3שמחה, מה את עושה בטלויזיה?
(( )5.3מו
.9דיה לצרה בשעתה? לא אם יש
זאב! ()4
. 10 מנוי וגמור עמי להפוך ברבר.
ולדעת מה מותח במקום הסגור ()4
. 13 כל המטען החשמלי שקע
במצולות ()3
.14 מי נהנה מן המשפט :״טייס איז
נוט מאני 6מ)
. 15 מוגלי. הנמר ושאר חיות
הג׳ונגל נתקפו בשגעון הגדלות?

. 17 יתרו כלל לא התעקש ()4
. 18 הפעם הסולחה היא עניין סופי
ומחלט ()4
.20 עלית תפגר בפעולה בלתי
צפויה ( )3.5
.22 כל כך הרבה הרים ()5
.24 אחד נפטר והכל נגמר ()3

.25 עתונאי שנון אחר עטוף הילת
מסתורין ()2,2
.26 רוצה יותר מזרת וגם מזכרת

.28 מי שלא עשה בשכל ()4,3
.29 אחת מכל השבט שיש לה מה
להגיד (.)3

מאוזן:

.2כדאי לצפות ליום החדש בשקט
נפשי, ולא להסתכל חלילה לאחור

.4נובר לעצמו תאר כדי לשבת
בבית הלורדים ()4

מודעות בטלפון
לכל ה ע תוני ם
בכר טיסי א שראי במחירי המערכתי

$ 01116מ6ו6וס
16116814*11014/11.
סז$8*£11ו

ישראכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־03

איתן עמיחי

הדברת. נ7זי 7ץיםז
סו סחיסלה דב ר ת תי קני ם

חיקי 1 1
(ג׳וקים)׳ מי מי

סירים ובגדים.
רנזת-גן. דחו מודיעין .18ת.ד 2272
780114-5-6.70 רע־מס־ו* עסק 4*1/75

ספירה על בריאותך ורב וסך

.5מה שאמרו בפולין לולנסה.
כנראה מתוך סולידריות ()6,2
.6הוא חסר נוי, לכן אין אוהבים
אותו יותר ()4.2
.7מה קרה למי השפכין ביום שני?

.8נהגו מנהג הכנסת אורחים
וקיטרו ()5
.9אוף איזה נשף! התמה נזקקה
להחייאה ()2,5
. 11 תמיד למטה ()2
. 12 קבענו מדי ערב עת לנוסטלגיה
ולמה שיהיה ()5,4

. 16 נטיעות במשרד ממשלתי?

. 19 טוסו אל הסב ותגיעו בדיוק אל
ההפי אנד ()3,3
.21 פעם כשרצו בדיחה טובה פנו
מיד לדרויאנוב ()5
.22 מסביב הכל רותח ולו זה לא
מזיז בכלל ()4
.23 פותח פה על כל מי שמסתכל
עליו מלמעלה למטה ()2
.24 זאת שהיתה לראש פנה ()3
.27 מנעול לדלת שמתאים לכל
קטין (.)3

טלפן לתל־אביג ותפוש אילת
הזמנת מקומות
למלונות באילת ולטיסות ״ארקיע״

דובב

0338 3838

שרותי תיירות באמצעות הטלפון לבעלי
כרטיסי אשראי

הלב שלו שווה בדיקה!
בן + 35
הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך
שווה אח זה .
בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ(ארגומטריה),
בדיקות מעבדה.

מבון
ל ב רי או ת ס2!275

בי ת ה רו פ אי ם, ריינ ס 18 פינ ת פ רי ש מן ת ל ־ א בי ב
ט ל פוני ם03-244294 ,03-221227 :

נידון חולמיאנסקי
איש לא ראה אותו
אחד החוצה, כשעבר מכלא לכלא, ושם
רמז כי מצכו הפי,סי קשה מאוד.
המיכתב האחרון שקיבלה דורית
מאלכסנדר הוא מן ה״ 27 בפברואר
,1984 לפני שנה.
״...זמן מה עבדתי בעבודה זמנית״.
כותב אלכסנדר בעברית רהוטה .״החלפתי
כמה מקומות עכורה. זה יותר קל
מהשנתיים שעברתי כחצרן. הדבר
המצחיק ביותר לגבי זה שמייד לאחר
שהפסקתי לעבוד כחצרן, הפסיקו לרדת
שלגים פה ואין שום סופות. החברים
שלי, שעובדים עכשיו בתפקיד
נכבד זה. התעצלו לדעתי לאין גבול!
״השנה החלטתי להרשות לעצמי
נופש קטן באתר־נופש. במשך סז ימים
נהניתי מטיולים בסקיים ביער בסי
ביבות מוסקבה, משהו נפלא. מזג־האוויר
היה נהדר, פחות או יותר הסתדרנו
עם אוכל(היו בעיות כשרות. ובכלל
זה תמיד אינו קל כאן).
״דרך אגב, האם משתמשים בארץ
במילה מגלשיים במובן מקיים?״
אלכסנדר בסכנה. גם הסניגור. האמור
להגן עליו במישפט לא יוכל לשמוע
את גירסתו אלא ביום־המישפט
עצמו, וגם אז ספק אם יוכל להביא
עדים לחיזוקה,
השבוע, הגיע יום המישפט. אלכסנדר
חולמיאנסקי נדון לשנה וחצי
ענת סרגוסטי
מאסר.
העולם וזזה 2475

הורוסהוס מרים בנימיני

ן מזל החודש:
חשנעת אוואנוס ער
ן1ידיד המאה
ה־ם2
הכוכב הקשור או השולט במזל דלי הוא
אוראנוס. כוכב זה נחשב המוזר והמפתיע
שבין כל כוכבי-הלכת. בהיסטוריה הא נושית
נהוג לייחס לו אירועים דראמתיים
סוערים, פיתאומיים ואכזריים. הוא אף
התגלה בתקופת המהפכה הצרפתית, מה
שבא אולי להדגיש את אופיו המהפכני ואת
הדרך שבה הוא פועל.
הוא פורץ מיסגרות בצורה פיתאומית, מנ תץ
והורס כל מה שהיה קודם ומביא צורת
חיים חדשה. המהפכה הקומוניסטית בב־רית-המועצות
שייכת אף היא לתחומו של
כוכב אוראנוס.
אוראנוס מסמל את מדעי המאה העש רים:
תחבורה אווירית, חקר-החלל, טלוויז יה,
חשמל, הקולנוע. חידושי המחר יביאו
בעיקבותיהם גילוי של מקורות אנרגיה חד-

שים. ואכן, לאוראנוס קשר לאוראגיום, לרדיוס
ולאנרגיה גרעינית. את כוח היצירה
וההרס של אוראנוס אפשר לראות מן השי מוש
שאפשר לעשות בכוח אטומי: הוא יכול
להציל עולם או להרוס אותו.
בהורוסקופ אישי השפעתו של אוראנוס
חזקה וחשובה. אדם שאצלו במפה ניכרת
השפעה חזקה של אוראנוס יהיה מקורי, בעל
חשיבה עצמאית וניצוץ של גאוניות. הוא
יתעניין בדברים שהם מעל ומעבר למקובל
וישאף לאיחוד המין האנושי. כאשר אור-
אנוס יופיע בצורה שלילית במפה, זה יביא
למיסגרת חיים מעורערת, לחוסר-מנוחה,
ולחוסר איזון נפשי. שינויים בלתי צפויים
לרעה -ניתוקים, גירושין, אבידות בנפש
וחוסר-יכולת ליצור קשר יציב. אישיות כזו
תראה על אדם אגרסיבי, נוטה לאכזריות,
חסר־מישמעת, עקשן, רוצה להיות מקורי
ומיוחד בכל מחיר, ויעשה הכל כדי שרצונו
האישי יקום ויהיה. לעיתים קרינה שלילית
תביא לאי״סדירות מינית (פריצות מיס״
גרות) ,הומו־סכסואליות וסטיות.
אוראנוס נמצא בכל מזל בערך שבע שנים.
כך שבתקופה כל־כך ממושכת הוא משפיע
למעשה על מחזורים שלמים, מייחד אותם
ומדגיש תכונות מסויימות, הבולטות אצל
בני אותם מחזורים. למעשה, עוברות 84

של עזרה לזולת, הומאניסאריות ורצון לפעול
בשיתוף.
יחד עם זאת, הם מרדנים, אינדיווידו־אליססים
ונוטים לכפות את רצונם על
אחרים. האידיאליזם שלהם בולט, וכן
העקשנות, המקוריות וכוח-הסבל הרב.
קשה לנחש את תגובותיהם, דיבריהם והתנהגותם.
דגים במזל
זה הוא מ 1912-עד אפריל . 1927 גס
כאן בולט הרצון לעזור לכלל, למיסכנים ולסובלים.
אנשים שנולדו בשנים אלה רגישים
מאוד, אינסואיסיביס ומתעניינים בנסתר,
גס אם לא יודו בכך באופן גלוי.
בהקרגה רעה אוראנוס יכול להשפיע עלי הם
להיות חסרי״יושר, בעלי התנהגות היס טרית,
כשחוסר יציבות מאפיין את דרך״־
חייהם. כן קיימת בריחה מהמציאות, הת-
פסות לאשליות והתנהגות מוזרה, שאינה
מובנת לסביבה.
טרה מאפריל 1927 עד יוני .1934 אחד הדברים
הבולטים אצל ילידי שנים אלה -
עקשנות וחוסר ויתור על רצון אישי. הם

השפעתו מהפכנית: יש רו כוח־יצירה
עצום וגס מח־הוס אדיו
ממש כמו לאנרגיה האטומיתשנה עד שהוא עובר את כל גלגל-המזלות.
מהי השפעתו על כל מזל ומזל, וכן באיזה
שנים הוא נמצא במזלות אלה ו

במזל זה הוא היה מ 1912-עד אפריל
.1919 כאן הוא היה במזל שלו. האנשים
שנולדו בתקופה זו מצטיינים בתודעה חזקה

חייבים להשליט את רעיונותיהם ומוכנים
להילחם על דרכם ללא ויתור. ההצצה לעו למו
של הזולת קשה להם.
גס אם יפעלו למען מטרות נשגבות -ירצו
לשפר את פני החברה, המדינה או המקום
שבו הם עובדים -הם יעשו זאת כדי לקדם
את שמם. אינם חוששים ממאבקים, הם
מלאי-מרץ, אימפולסיביים ומרדנים. תמיד

יימצאו במרכז משימה חדשה, שתוסיף ות

גוון להם את החיים.

שור

מיוני 1934 עד מאי .1942 מיקומו של 1
אוראנוס בשור הוא די מוזר -כל מה שמס״ *
מל הכוכב, נוגד את אופיו של השור. זה הופך *
את ילידי אותה תקופה לעקשנים במיוחד* ,
שואפים בכל מחיר להשיג יציבות. חייהם *
גדושי הפתעות ואירועים בלתי-צפויים. הם *
אינם מתכוננים מראש לשינויים, וקשה להם .
לחיות עם הידיעה שחייהם עלולים להש* - 1 תנות.
תכונה זו, של התעלמות ממציאות מתק* -
רבת, הופכת את חייהם לקשים במיוחד. ,
אולם תמיד יימצא להם פיתרון וישובו *
ליציבות הנכספת. שתמשך רק כמה שנים* .

תאומים ממאי 1942 עד ספטמבר .1948 ילידי
(המשך בעמוד )49

4 4 4 4 4 4 * 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4־ 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 * 4 * 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4

^ 4עדיין מורגשים קשיים בתחום העבודה
^ 4והכספים. צריך להיזהר השבוע מכל צעד
^ 4העלול לסכן אתכם ב ^^
44 שני תחומים אלה. הי

4מנעו מלבקש הלוואה
^^ 44 לידידים או כל צורה
יי׳ 14 י׳של עזרה כספית, זה ע ^
4לול להכניס אתכם ל־יי
] 4י׳ תיסבובת שממנה תצאו
4רק בקושי. בצד הרו ו
2במרס -

20באפריל
|־׳ מנטי מצפה שבוע מאוד

^ 4מרגש, התשוקות המי^^
44 ניות מתגברות וכן ה ^
4יוזמה שאתם מגלים. תיכנון של הגישה
יי ץ | 4י׳ החדשה שאתם מאמצים לכם יוכיח עצמו.

׳14 בשטח המיקצועי תצטרכו להיות עירניים

יי׳.־1׳;|44 וזהירים מאוד, יש מי שאורב לכם ומנסה
לעכב את התקדמותבם.
4י׳ 4 ידידים קרובים ראויים 4 לבדיקה נוספת, יתכן
שהם יהיו מקור לצרות
בתקופה הקרובה. עניינים
כספיים כדאי לסדר
בעיקר ב־ 14 וב־ 15 בחודש.
ה־ 17 וה־ 18 יהיו
קשים במיוחד, עדיף
לקחת חופשה בת יומיים
-זה אולי ימנע
יאת הסיכסוכים והבעיות הצפויים לכם.
בשטח הרומנטי חשוב לשמור על סודיות.

וולח

בעיות כספים יטרידו אתכם קשות השבוע.
זה בהחלט לא זמן לחתום על עיסקות חוזים
ועל כל דבר שיחייב א תכם.
דחו כל התחייבות
כזו בשבוע, שאז המצב
יראה לכם את התמונה
הנכונה. בשורות לא טובות
בעניינים מישפה־תיים
עלולות להגיע
ב־ 17 או ב־ 18 בחודש.
ו 2ביוני -
20ביולי
כדאי שתפנו יותר זמן
לטיפול באנשים הקרו בים
אליכם. בשטח הרומנטי,
תוכלו ליהנות במיוחד ב־ 15 וב־16
בחודש. במקום העבודה, יש לקחת יוזמה.

השבוע מצפים לכם קשיים כמעט בכל שטח
ותחום. גם אם תשמעו הודעות משמחות,
תוך זמן קצר יבוא מש הו
אחר ויגרום לכם לדיכאון
ולרוגז. כל מה
שכדאי, זה לזכור שבש בוע
הבא, יהיה לכם
יותר קל. לספורטאים
כדאי להיזהר מפציעות
ב־ 14 בחודש. ב 15-בחודש
תרגישו שוב במ ;!1ב
יולי -
21באוגוסט
חלה ישנה, כאבי״גב או
בעיות באיזור-הבטן.
ה־ 17 וה־ 18 מאוד לא נוחים, היזהרו בדר כים
והימנעו מלהסתכן בכל צורה שהיא.

אויה

תוכניות שתיכננתם, ביחיד אם הן קשורות
בנסיעה, עלולות להתעכב. אל תאבדו ממ־צב-הדוח
-זה לא יתב טל.
אפילו אם יש רושם
כזה, תוכלו לבצע הכל
קצת יותר מאוחר. ידי-
**ייות ישנות ומובנות
מאליהן מקבלות תפ נית.
תיתכן התפתחות
מעניינת, מקרית ופית־אומית,
מיחסים שהיו
פושרים ולא מלהיבים.
ה״ 14 בחודש מבטיח
הפתעות, אך אל תזלזלו בענייני עבודה.
התנהגות לא מבוקרת תגרום לכם לבעיות.

תאשיס

השבוע אתם נוטים לקבל החלטות בצורה
נמהרת. דווקא אתם, שכל-כך קשה לכם
בדדך־כלל, להחליט תתפתו השבוע לבצע
כמה טעויות. עניינים
כספיים הולכים ברגל
שמאל. כל תוכנית ורעיון
חדש צפויים ברגע
זה לכישלון. אל תתנו
לעצמכם להיות מושפ עים
מאנשים המב טיחים
עולם ומלואו 1 .מ31171 זווו> 8
בשטח הרומנטי, המצב
כעת הרבה יותר מבטיח -התאהבויות
פיתאומיות וכן פגישות מיקריות מבטיחות.

שבוע מאוד לא נוח. כשהכוכבים משפיעים
׳בצורה חזקה ומדכאת. אתם צפויים להונאה
ומירמה. תצטרכו לגייס
את כל המשאבים שלכם.
כדי לעבור א ת השבוע
מבלי להעיר ול־הסתכסך
עם הסביבה
הקרובה. במקום־העבו־דה
דברים רבים מרגיזים
אתכם. אולם כדאי
להתאפק, לפני שאתם
•נם ר.ולן ^ 11>1.1־ ו
מחליטים על שיחה עם
* 21נ 3832
הממונים. זו לא תקופה
להתחלות חדשות. מצב הבריאות אינו טוב.
אתם נוטים להצטננויות, ועלולים לסבול.

מאזניים

בתקופה זו מוטלת עליכם כל״כך הרבה
אחריות. שאתם בקושי מסתדרים עם זה.
מצב־הבריאות שלכם
אינו שוב ביותר, עדיין
לא הספקתם להתאושש
מהמחלות שפקדו אתכם,
וכבר אתם דואגים
לאחרים, הזקוקים לעזרה.
יהיה עליכם להת!111111
חלק
עם עוד מישהו.
אתם עצמכם נוטים להיות
שוב חולים. אורחים
עלולים להגיע ללא הודעה
מוקדמת, וזה יקשה עליכם ויוסיף
עצבנות. במקום־העבודה אין לשנות דבר.

השבוע לא מתאים לנסיעות. אתם עלולים
להתאכזב והמטרות לא יושגו. בנסיעות
עצמן קיימת סכנה מתאונות
או תקלות במכו נית.
בתיקשורת עם הסביבה
הקרובה אתם
נוטים לסבך את עצ מכם
על־ידי דיבורים
מיותרים. תכננו היטב
ימה כדאי לכם לומר
ומה עלול לגרום להתערערות
קשרים חשובים.
בכל מיקרה, אם
חשבתם על שיחה חשובה, או על אפשרות
להתחלה של משהו חדש -דחו זאת בשבוע.

בעיות כספיות עלולות להציק לכם השבוע,
תצטרכו לשמור היטב על המכוני ת הדירה
או כל דבר אחר בעל
ערך. השבוע א תם עלולים
לסבול מפריצות,
גניבות או אבידות. ה־
111
15 וה־ - 16 מתאימים
4 4 לאירוח. טוב להזמין 4 לביתכם אנשים שאתם
׳4 4 מעוניינים בקירבתם. ה 4
סיכוי
לקדם עניינים

חשובים בתחום הרו4 4 מנטי
יהיה טוב יותר 4 בבית מאשר בכל מקום אחר. ה־ 17 וה־18
4 4 מועדים לאי־הבנות וסיכסוכים עם הסביבה.

4 4 מוקד הקשיים יהיה השבוע במקום שבו
אתם עובדים, למרות שאתם מתפקדים 4 4 כהלכה, ואנשים מרו 4
צים
מדרך עבודתכם 41 4 קשים אובייקטיביים

לא יניחו לכם לבצע 4 היטב את העבודה.

ה־ 19 בחודש יהיה נ 4
עים.
פגישות עם ידי 4
דים מן העבודה יוסיפו 4
4 4 מצב-רוח טוב ויתנו רע-
20בינואר -

1$בפברואר
יונות חדשים. נסיעות 4
שתבצעו, יפגישו אתכם
עם מכרים חדשים, ומזה עשוי להתפתח £ 4 רומן חדש. ב 1$-וב״ 16 תרגישו עייפות.41 .

4 הפתעות בשטח הכספי יגרמו להקלה
4 4 ולשימחה. תוכלו להרשות לעצמכם לרכוש 4 דברים חדשים שלא 4 הרשיתם לעצמכם עד
4 4 עכשיו, בתחום המיק־

צועי, ה־ 14 בחודש מב4 4 טיח
בשורה משמחת.

אל תהססו להיענות 4 להצעות חדשות. ובכל
4 4 זאת, חשוב לשמור על

:111

הדש ״ כי אי 4 בשקט. ה־ 15 וה־ 6ג
4 4 בחודש יהיו מפתיעים בתחום הרומנטי. ב־17
וב־ 18 יתכן שתצטרכו לבלות במיטה ולנוח4 .

1ני8

א׳ עממ׳ ס /

לרות׳
לא דיסקוטקים

אוקיינוס הנפש

הרגש הגולה שלי הכיתה, אל עצמי?!
״אני בטוח שאת קיימת, לכן אני
מנסה למצוא אותך, כרי להבין ביחד,
כדי להשתתף ביחד, כדי לחדש ולהתחדש.
שיהיה בי האומץ לספר לך גס
את שתיקתי וגם לצחוק איתן־ מבעד
לחומות הרצינות. אני אוהב את עצמי,
אבל לפני כן אני רוצה לאהוב אותר,

לא מוכרת
יופי

היא בת ,28 עובדת כפקידה בבנק,
רזה ו״בהחלט נאה״ ,כפי שהיא מעידה
על עצמה. אוהבת לטייל, לבלות,
לראות סרטים והצגות. על דרישותיה
יענה רווק נחמד, בסביבות ה־,30
טיפוס רציני, שכמוה לא סובל
דיסקוטקים. היא בת״ד ,46316 חיפה.

—״הנסיכה הערבית״ —

יש לה שם מקורי ומיוחד במינו
אושרי, האושר שלי. זה היההרעיון של אבא שלה. אחיה
התאום, שהוא החבר הכי טוב
שלה, גאלץ להסתפק בשם רגיל
לגמרי, יוסי, על־שם הסבא.
.כשהייתי קטנה לא כל״כד
הסתדרתי עם השם הזה ״,היא
מספרת. ,אבל ככל שגדלתי,
אהבתי אותו יותר ויותר. אני
חושבת שזה שם נהדר, מתאים לי
מכל הבחינות. אני טיפוס שמח
ומאושר״.
אושרי נרדה היא ציירת תל-
אביבית בת ג ,2יפה, שחרחורת,
עדינה ודקת־גו. השבוע יש לה
חגיגה אמיתית: תערוכה ראשונה.
היא יכלה, אולי, לחכות כמה
שנים -אבל חשוב לה שיכירו
אותה. ובהקדם. נכון, זה עסק יקר
לארגן תערוכה, אבל היא

״מה עושה איש שהרגש שלו שרוי
בגלות, והוא רוצה להחזיר אותו הביתה?״
שואל, ברוב פאתוס (1,)1005/85
״איר צייר בוחר מודל לציוריו? ולמה
משורר לא יבחר אף הוא-מודל לשיריו?
ולמה אני לא אחפש את המודל
לריגשותיי?
״על כן אני פונה אלייר — את,
הנאה, בגיל עד ,34 רצוי מאיזור פתח־תיקווה,
אוהבת סיפרות ואמנות, יודעת
להרגיש ולהתרגש, יודעת לקבל
ולהעניק. אם הרומנטיקה עדיין לא
פרחה לה דרר סידקי היומיום שלד, שאני מחפש אותר• נוטל את דרכון
אם הטבע, על שקיעותיו וזריחותיו, חלומותיי ומקל הנדודים אל אוקיינו־הוא
לגביר אמן יוצר — מה פלא סי־הנפש הרחוקים, כדי להשיב את

אופי סוער

גם בוריס מוסקוביץ׳ לא כל־כר הסתדר עם שמו יוצא־הדופן כשהיה
קטן, אבל כיום, בגיל ,23 הוא דווקא מבסוט ממנו. זהו שם בעל צילצול
גברי, חזק, ובהחלט מתאים לו.
בורים הוא כמעט צבר, איש־מכירות במישרד־פירסום, חתיד אמיתי,
1.90 מטר גובה, עיניים ירוקות. הוא משחק כדורסל, כתחביב. איר אפשר

אושרי בדדה
לא יוכל לקבל ציור
מסתדרת. מכרה כבר ציורים
לחברים של ההורים, וכאשר
התיישבה לצייר ברחוב, בצפת
וביפו, ניגשו אנשים וביקשו
לקנות.
כדי שאוכל לאהוב את עצמי —
דרכך.״

לידידה שלי יש הסבר מדוע
היא אינה מרכיבה מישקפיים
כשהיא יוצאת עם החבר שלה: אני
נראית לו יותר טזב בלי
מישקפייס, וגס הו א -לי.

לגמור עם זה

למצוא כתף
דקת־גיזרה,
בלונדית, היא מטופחת, נאה, עצמאית, בת ,37
גרושה, עובדת כמנהלת יחידת־סוב־נים
בחברת־ביטוח. אוהבת לצייר,
לטייל בחיק הטבע ולבשל .״היה לי
ניסיון מאוד לא מוצלח בסיבוב
הראשון,״ מספרת 1006/85״זה
נמשר תשע שנים, ואלה היו שמונה
וחצי שנים יותר י מדי. ההצלחה
היחידה בסיפור הלא־נעים הזה הם
שני ילדים מקסימים, בת 14 ובן ,11
שמפרגנים לאמא שלהם אהבה
חדשה.
״יש לי רצון חזק למצוא כתף,
להקים מיסגרת חמה. מוכנה להיות
אמא גם לילדים שלף. רצוי שתהיה
אקדמאי, בעל עיסוק מעניין.״

בורים מוסקוביץ
לא אחת שנדלקים עליה
שלא, עם הגובה הזה? בעוד חמש שנים, פלוס־מינוס, הוא רואה עצמו נשוי,
מקים מישפחה. זו שתעמוד לצידו מתחת לחופה תהיה — הוא מאמין —
חמודה, גבוהה, חטובה, יפה, אבל לא בעלת יופי בובתי, אחת שנדלקים
עליה ממבט ראשון. אבל הבי־חשוב, הוא אומר, שהיא תהיה סובלנית
ומבינה, כרי שתוכל להתמודד עם האופי הסוער וההפכפד שלו.

בעלי הראשון חצה להתחתן
איתי שוב, הוא מעוניין רק בכסף,
שבגללו התחתנתי איתו.

מקום לראש
( )1007/85 מנדב על עצמו את
האינפורמציה הבאה: בן ,25 שיער
הסיגנון שלה -נאטוראליסטי,
צבעים חזקים, בהירים ושמחים.
בעיקר היא אוהבת לצייר אנשים
נאיביות. דמויות בתנועה,
לפעמים היא יושבת בשוק
הכרמל, מציירת את הרוכלים
ואת הנשים שקונות. מוזר
לאנשים לראות אותה, אבל
מקבלים אותה יפה. מדי פעם
ניגש מישהו ומבקש שהיא תצייר
אותו. אושרי מסרבת תמיד
בנימוס, שהוא לא יוכל לקבל
ציור: היא לא ציירת פורטרטים.
המורה שלה הוא הצייר משה
רוזנטליס. כאשר החליטה על
תערוכה, היא תיכננה לעבור
מגלריה לגלריה עם יצירותיה,
ולנסות את מזלה. הגלריה
הראשונה אליה נכנסה היתה זו
של שי דנון. הוא ח סן לה כיתות־רגליים
כאשר הסכים מייד להציג
את ציוריה.
אושרי מקווה להתפרנס מציור.
אם לא, היא תעסוק בגרפיקה.
כבר הציעו לה לא פעם להיות
דוגמנית, אבל זה לא נראה לה.
.אני לא מוכרת יופי ״,היא אומרת,
״אני מוכרת ציורים״.
שחור 1.80 ,מטר גובה, מכוער, גוף
ספורטיבי, עיסוק בתחום התיקשורת,
אוהב רומנטיקה ומוסיקה, לא נפרד
מג׳ינס ומנעלי־התעמלות. הוא מעוניין
בר, אם את יפה, חטובת גוף ולא
טיפשה. בכלל לא מפריע לו אם את
יותר מבוגרת ממנו. הוא מסיים ב״יש
לי כתפיים רחבות. אפשר להניח את
הראש ולבכות, אם רוצים״.

אשה אמיתית

״בת ,32 נאה, רווקה,״ היא כותבת,
״חושבת שהגיע הזמן לגמור עם זה,
עם הרווקות, כמובן. וזה קשה. איפה
אתה, איש חכם, גבוה, נאה, איכותי
ושמח, שיקח על עצמו אתגר, לעזור
לי ביישום מטלה זאת? אתה חייב
להיות רגיש, חם ופתוח, כי אחרת —
זה עובר על־יד ולא מגיע. יש כזה דבר
או שאני חולמת אם נדמה לר
שאתה החלום שלה, או בסביבה, כתוב
לה לת״ר ,45527 חיפה.

אליי שנית. יש הרבה דגים בים, אתה
יודע.

הרבה דגים בים
תרשו לי מסר פרטי קצר, לשמעון
ח׳ מרמת־גן: הבחורה הנאה, שתמונתה
ותכונותיה האחרות מצאו־חן בעיניר,
תפוסה כרגע ברומן רציני. מצטערת
לאכזב אותר: אבל אתה יכול לכתוב

״פעם, מזמן, כשהייתי חיילת ושירתי
בצוות־הווי, היה לנו בצוות ויכוח
לוהט אם ה׳מיכתבים לרותי׳ הם מפוברקים
או אותנטיים. ואם הם אותנטיים,
איזה מין טיפוסים כותבים
למדור הזה,״ היא כותבת .״בסופו של
הוויכוח התערבתי עם חברותיי לצוות,
כי המיכתב שאותו אני אכתוב,
יתפרסם ללא שינוי מילה או פסיק,
ולא רק זאת — אלא שבעיקבות
פירסומו אקבל לפחות 30 מיכתבים,
ומבין הכותבים יהיו לפחות שלושה
טיפוסים מעניינים ומרתקים, שאיתם
יהיה לי איזשהו קשר. זכיתי בהתערבות
ההיא, מכל הבחינות.
״עכשיו אני כותבת שוב, ואני כבר
מזמן לא ילדה קטנה. להוציא את
עצמי — אין איש בעולם היודע שאני
בכלל במצב הזה, שהושיב אותי לכתוב
למדור הזה. אני לא מתכוונת
למצב פיסי גרוע (אני נראית מצויין,
ובעצמי לא מבינה איר אפשר להיראות
צעירה כל״כר בגילי) .אני גם
לא מתכוונת למצב נפשי, שאין לי מה
להתלונן עליו. גם לא לבעיה כלכלית
(אמנם איני עשירה, אר יש לי מה
שנחוץ, כולל מכונית).
״הצרה היא שעדיין לא פגשתי את
הגבר שאיתו יכולתי לבנות חברות אמיתית
לשארית חיי.
״הוא צריר להיות יפה־נפש, נעים־
צורה, אנין־טעם, פנוי. אוהב: קולנוע,
תיאטרון, מוסיקה, סיפרות ואמנות,
כלבים וחתולים וכמובן — בני־אדם.
מישהו המשתוקק לבנות חברות אמיתית
עם תאומת־נפש.
״גבר עם שתי רגליים על הקרקע,
בעל מיקצוע חופשי או אקדמי. בקיצור,
כליל־השלמות, עד כמה שגבר
בן 40־פלוס יכול להיות כזה...״
היא מסיימת ב״כל מה שכתבתי
עד כאן אינו בדיחה, ומסתתרת מאחורי
זה אשה אמיתית,״ ומבקשת שתכתוב
לה, רצוי בצירוף מיספר־טלפון,
לת״ד ,6351 תל־אביב.

(המשך מעמוד )33
כזה יפה ודומה לצועני. התחתנו אחרי
שבוע.״
נדיה התאסלמה ,״כדי שלילדים
שלי תהיה דת.״ החתונה נערכה בבית-
הדין השרעי ביפו.
המילים הראשונות שלמדה לומר
בערבית היו :״אני נשואה.״ כי בעלה לא
רצה שתדבר עם גברים אחרים. אחרי
שנישאה, התחילה להתלבש כמו ערביה
מסורתית — שימלה ארוכה לגופה
ומיטפחת לראשה .״כשהיו באים גברים
הביתה, אני הייתי יוצאת מהחדר. כל
היום הייתי בבית. לא עבדתי.
״המישפחה שלו התייחסה אליי בצביעות.
כמו אל יהודיה. הם לא ידעו
שהייתי נשואה קודם, אז אחרי ליל הכלולות
הם באו לחפש את הדם. אני
ידעתי, אז חתכתי את עצמי וליכלכתי
את הסדין בדם. את זה למדתי מהמיש־פחה
התורכית. אמא של עלי ראתה את
הדם והיתה מבסוטית.״
באותה תקופה גם החליפה את שמה
לנדיה —בערבית: נדי אללה — קורא
לאלוהים.

ורגשי-אשם
**אז עברו על נדיה כמה שנים
^ /ק שו ת. היא ילדה שלושה ילדים:
אסי(אסליה — דובשנית) ,בת 9וחצי,
הקרויה על שם אמו של עלי, מריה בת
,7הקרויה על שם אמה של נדיח,
ואחמד, בן 5וחצי, הקרוי על שם אביו
של עלי.
היחסים עם בעלה הלכו והידרדרו.
לפני שנה התגרשו, עלי עזב את הארץ
וגר בארצות־הברית עם אשד, אחרת.
נדיר, נשארה לגור בבית בירושלים־
המזרחית. הילדים לומדים בבית־הספר
הפלסטיני, הסמור לבית.
״היום,״ היא אומרת בכאב ,״לא הייתי
מציעה לבחורה יהודיה להתחתן עם
ערבי. הם לא יוכלו להסתדר. כמה
שיהיה משכיל, תמיד יהיו לו ריגשי־נחיתות
כלפי יהודיה. כשפרצה מיל־חמה,
היו אומרים לי, :עכשיו נגמור
אתכם.׳
״תמיד היו יורדים עלי. אני הייתי
סמל בשבילם. עלי הרגיש את עצמו
אשם שהוא משרת את ממשלת־ישראל
ולא עושה שום דבר למען הפלסטינים.
הוא רצה להיות משהו בתור פלסטיני.
רצה לבנות בית־יתומים פלסטיני.״

ערפאת עס
פולגי ידוע
^ חרי שעזב עלי את הארץ,
\ 1נדיה נשארה :״רציתי להישאר
בירושלים. זו פעם ראשונה בחיים
שלי שאני לא מרגישה צורר לנדוד.
שאני מרגישה שזה הבית שלי. בתל־אביב
אני בחו״ל, בירושלים אני מרגישה
שזה שלי,״
לפרנסתה עבדה נדיח כמלצרית במלון
הילטון בירושלים .״בהילטון היו
קוראים לי הנסיכה הערבית.״
בבית, בירושלים המיזרחית, מתייחסים
אליה השכנים כאל יהודיה, וקרה
לא פעם בשל כר שהתנכלו לה ולילדיה.
דירתה
נראית פלסטינית. על הקיר
בחדר־השינה יש תצלום גדול של יאסר
ערפאת בחברת פולני מפורסם — האפיפיור.
זהו התצלום היחידי של ער־פאת
הנמכר באופן חופשי בירושלים-
המזרחית. את התמונה ביקשו הילדים,
הלומדים בבית־ספר פלסטיני, שהתל־בושת
האחידה שבו היא חולצה לבנה,
שימלה או מכנסיים ירוקים, חולצה
עליונה אדומה ונעליים שחורות —
כציבעי הדגל הפלסטיני.
נדיה אינה רוצה שילדיה יהיו קיצוניים
לשום צד. הם מודעים לזהות הכפולה
שלהם ומדברים גם עברית וגם
ערבית.
היא עצמה עדיין לא איבדה תיקווה:
״היום אני מחפשת גבר שיהיה בן־אדם
עם רגישות. אני כבר לא מחפשת גבר
יפה. אולי אני סנטימנטאלית.״
בינתיים היא כותבת שירים, בעברית,
נגד מילחמות ושינאה.

ענתסרגוסטי

העוקם הזה 2475

כך כותבים עלינו

יורם,

זחינוד׳

זוק

! 1מתוך דיו
זמכרו כבר
אלו, במחיר ממוצע של כ־

*:ערכו
שתפגע

חו ח של ־ 400/לווכ שידירוו
ב״מגדל המלכים

אלו שרכשו את הדירות
הראשונות כפרוייקט מגדלי
המלכיסשל חברת קלרין דירות
כטבריה, זכו לרווח של ס/ס 4 0
בדולרים תוך ששה חודשים.
כאשר החלה המכירה, לפני
כחצי שנה, נמכרה דירה בת 2

חדרים ב־ 30,000 דולר (לקומה
א .),היום עולה דירה כזו בקומה
א׳ 42,000 דולר, והמחיר לדירות
בקומות גבוהות יותר מגיע
עד 44,000 דולר. בפרוייקט שני
מגדלים 100 ,דירות בכל מגדל.
עד היום נמכרו 185 דירות,

וביב

ואפשר להניח שהנותרות ימכרו
תוך זמן קצר. בינואר מכרה
החברה, על פי דיווחיה 12 ,דירות.
הפרוייקט נבנה על ידי
חברת עפר וסלע, חברה ציבורית
שהשליטה בה בידי הקבלנים
בדציון הרפז וישראל מנלי
וחברת מגרית.
הדירות נרשמו בטאבו על שו
הרוכשים ועומדות לרשותם כי
ימות השנה. רוב המשקיעים!
ישתמשו בהן חודש עד חודשיים
בשנה. יתר הזמן יושבת הדירות
על ידי חברת אחזקות וניהול,
ואפשר להניח שדמי השכירות
יכסו את הוצאות האחזקה השוטפות
וחלק מן ההשקעה.

״גלובס״4.2.85 ,

קליין: רח׳ הירקון ,305ת״א. טל 458606 ,445812 .־03

יהח־ה פרח:
יעקב שמאי:
ציפי שחרה־:
..החוק הנורווגי בכנסת ״קיסר ינציח את שינבח צעקה גדורה נגד שרטון
יחשו כספי־ציבור!״ הניהול האשכנזית ! הגבריםבסיבווח ! ״

במיזנון הכנסת מסתובבות המון שדולות, אבל השדולה
הכי אומללה שראיתי שם היא זו של אותם הממתינים
לקבלת -החוק הנורווגי״ ,שיאפשר את חזרתם למישכן.
החוק, שעתה דנים בו במעין ובליכוד בפעם המי יודע
כמה, מציע למעשה את התפסרותם מהכנסת של כל
השרים, מלבד ראש״הממשלה וממלא־מקומו, תון הבטחה
חוקית, שכאשר הם יתפטרו מתפקידם הממשלתי הם
ישובו לבית״המחוקקים. אחד המצפים בכיליון־עיניים
לחוק הוא הד״ר יהודה פרח, ח־כ הליברלים לשעבר
מנתניה, המוצב במקום ה־ 48 ברשימת הליכוד לכנסת.
שאלתי אותו אם עדיין לא אבדה תיקוותו, חצי שנה אחרי
הבחירות.
על מה אתה מדבר? דווקא היום סיכויי קבלת החוק טובים כפי
שלא היו מעולם.

• על סמך מה אתה מבסס את הנחתך?
ראה, הנורווגים של המערך נמצאים איתי בקשר מתמיד. יהודה
י שאי ומיכאל בר־זוהר סיפרו לי, שפרס תומך חד־משמעית בחוק.
מי שמעכב אצלנו, וסיבותיו עימו, הוא משה ניסים. אומרים שהוא
מתנגד לחוק, כי בין מי שייכנסו לכנסת אין אף איש אחד מהמחנה
שלו. בינתיים הוא הציע להקים ועדת־מומחים.

• מה רע בכך?
הוועדה תקבור את החוק.

• אולי זה עדיף? הרי הפעלתו תגרום ביזבוז
כספי־ציבור.
להיפך, חביבי. החוק הנורווגי יחסוך כספי־ציבור. כל מי
שצריך להיכנס לכנסת כבר היה בה, והוא מקבל פנסיה שמנה. אז
במקום שיקבלו פנסיה ויישבו בבית, כדאי שישובו לכנסת ויעשו
משהו לטובת הציבור.

• מה אתה עושה ביום?
אני ממתין. אינני עובד, ולא הסכמתי לקבל שום תפקיד
ממלכתי שהיה גורם להתפטרותי מהרשימה. כי לך תדע? יום
אחרי שאתפטר, הם יקבלו את החוק ואני אשאר בחוץ.

• ואולי מקומך אינו בכנסת?
מה, אני כל־כך גרוע, יותר גרוע מהחכ״ים הנוכחיים? לא
דאגתי לחיילים משוחררים, לטעוני־טיפוח ולנפגעי תאונות־דרכים?
אולי היום אני בחוץ מפני שלא דאגתי לפעילי־מיפלגה,
כי חשבתי באופן ממלכתי!

השבוע התכנסה מועצת־ההסתדרות כדי לקבוע מועד
לבחירות הקרובות, בצל החשש מגידול ניכר בכוחו של
הליכוד בהסתדרות, שזכה בבחירות האחרונות ב״27.12
אחוז. מכיוון הליכוד נשמעו קולות שונים ביחס למועמד
שלהם לבחירות. פניתי לראש סיעת תכלת לבן בהס תדרות,
יעקוב שמאי, איש מושב גיבעת־עדה שבצפון,
וביקשתי לדעת ממה חושש המערך וגם מי ירוץ בראשות
הליכוד. השיב שמאי, בזהירות רבה:
בסיעת תכלת לבן יש מוסדות נבחרים. וסמוך למועד הבחירות
הם יבחרו את המועמד שלנו.

• ומהם סיכוייך באותה הצבעה?
אילו הבחירות היו נערכות היום, אני מאמין שהייתי נבחר.

• ובכל זאת, מוזכרים שמות שונים, כמו •טל
השרים דויד לוי ומשה קצב.
אלה הן ספקולציות. המוסדות הנבחרים שלנו עדיין לא
התכנסו ולא קבעו מי יעמוד בראש.

• האם אתה אופטימי לגבי תוצאות הבחירות?
אנו בסימן עליה. הבוחרים הם אינטליגנטיים, והם יודעים שאנו
תומכים בחלוקת־הנטל, ומייצגים את העובדים ללא הבדל דת.
גזע ומין. המערך מנסה עתה להוריד את האינפלציה באופן
מלאכותי, עד לבחירות, אבל גם זה לא יעזור לו.

• אתם בעליה, עם הליברלים, שהם בעלי־ההון?
אנחנו תנועה רב־מעמדית.

• האם הבחירות הקרובות לא יהיו בסימן עדתי
מובהק?

בשבוע הבא יראה אור בהוצאת סתוית הספר אשה
אוהבת. זו היא אנתולוגיה של שירי אהבה. פרי עטן של 25
משוררות בנות זמננו, החיות בארץ. נפגשתי עם עורכת
האנתולוגיה, המשוררת ציפי שחרור, ושאלתי אותה: מדוע
רק משוררות!
לפני שנתיים הרגשנו — כמה משוררות, ואני בתוכן — שלא
נותנים לנו מספיק מקום בכיתבי־העת הסיפרותיים ובבימות
הסיפרותיות. חשבנו אז להוציא לאור כתב־עת נשי, אבל הרעיון
נפל, כי חשבנו שזה יתפרש כאקט פמיניסטי.

• והאנתולוגיה של המשוררות לא תתפרש כך?
אני חושבת שזו יותר צעקה נגד שילטון הגברים בסיפרות,
מאשר שריפת־חזיות בעד שילטון הנשים.

• האם לדעתך יש הבדל מהותי בין שיר טוב של
משוררת לבין שיר טוב של משורר?
אני חושבת שיש. שירי משוררות הם הרבה יותר ליריים,
לנשים יש פתיחות רבה יותר לדברים הקטנים של החיים,
ולמעשה גם פתיחות ורגישות גדולה יותר לאהבה ולשירי־אהבה.

• האם היו משוררות שסירבו להשתתף באנתולוגיה?

משוררת אתת מאד טובה וידועה סירבה, כי לפי דעתה זוהי
כיתתיות.

• דליה רביקוביץ?
כן, וזה חבל מאוד.

• הספר מוקדש למשוררות ישראליות. האם יש
ביניהן גם משוררות ערביות?
כן, בספר משתתפת משוררת אחת מנצרת. אחרות פשוט לא
פנו, או שלא ידענו עליהן. היו כמה הצעות לשתף משוררות
ערביות הגרות מעבר לקו הירוק. אבל אנחנו התכוונו לישראליות,
ומי שגרה מעבר לקו הירוק היא משוררת ירדנית.

• ידוע ששירה היא לא בסט־סלר, ובוודאי לא
שירה של נשים בלבד. לא היה קשה לשכנע מו״ל
שיוציא ספר כזה?

המערך מנסה לשבור את הדימוי שיש לו, שכל המנהלים
בשיכבה הבכירה הם אשכנזים, ולכן הם הכשירו לתפקיד המזכ׳׳ל
את ישראל קיסר. אבל זה לא משנה שזהו שילטון חד־עדתי. קיסר
אינו נותן תשובות ברורות. כשהוא אומר שהמנהלים ייבחרו היום
לשש שנים, פירוש הדבר שהוא מנציח את שיכבת־הניהול
האשכנזית. אצלנו אין דבר כזה.

המו״ל מיכאל פריאנטה באמת נבהל ברגע הראשון. אבל אז
עלה בדעתו רעיון נפלא. שמלבד השירים תיתן כל משוררת
מונולוג כתוב על אהבה, על מין או על פמיניזם, וקצת קורות־חיים
ותמונה. יש לנו הרגשה, שהתוספת הזאת תביא את האנתולוגיה
גם לבתיהם של קוראים שבח־ו־ככל לא שרופים על שירה.

• אתה מוצב במקום ה־ 42 ברשימת הליכוד לכנסת.
או־טו־טו ואתה בפנים. היית מוותר על התפקיד
בהסתדרות?

• את בעצמך משוררת, ובשבוע שעבר יצא
לאור סיפרך החמישי.איך זה להיות פיתאום בצד של
העורכים?

אין כאן שום כפל־תפקידים, אבל נניח שהיה — הייתי מעדיף
להישאר בהסתדרות, ליד הפועלים.

עבדתי כשנה על עריכת הספר. ומלבד הקושי הנוראי לסרב
לשירים ולהחזיר אותם, זו עבודה מרתקת ומהנה.

בו אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...מה הם או

חיים שטער:
.,בוררות -ודא תביעה
בשלום או במחוזי ! ״

מי שנזקק בעבר לעזרתו של בית״מישפט בדיון אזרחי,
בוודאי זוכר את בית-המישפט בבאר״שבע. מהצפון ומה מרכז
באו להתדיין בבירת הנגב, כי שם היה מתברר תיק
בפחות זמן מאשר בערים הגדולות. השבוע נודע שבתי״
המישפט בבאר״שבע עמוסים לעייפה, אולי דווקא מפני
שהיו בעבר מוקד לעליה לרגל. עד כדי כך הם עמוסים,
שמישהו הציע למנות לבית״המישפט בונס״נכסים, שיעשה
סדר.
פניתי למישפטן חיים שטנגר, כדי לקבל מידע באיזה
בית״מישפט כדאי להתדיין בפרק זמן סביר.
צר לי לאכזב אותך, אך כללית, המצב זהה בכל בתי־המישפט
בארץ. בעבר היה נהוג שתובעים היו פונים לבתי־משפט אחרים,
מחוץ לאיזור תל־אביב, שהיה גם אז עמוס מאוד. ואכן, הפופולאריים
ביותר היו בבאר״שבע ובנצרת. היום כבר לא!

• מדוע?
ראשית, כל בתי־המי&זפט מפוקקים. אבל יש גם סיבה נוספת,
והיא פסיקה של בית־המישפט העליון. בשורה של פיסקי־דין
סגרו השופטים בבית־המישפט העליון את האפשרות לפנות
בצורה גורפת לכל בית״מישפט שהוא, אלא אם כן יוכח הקשר בין
הנושא הנדון בתובענה לבין אותו ביודמישפט — דבר שיקנה לו
סמכות מקומית לדון בתביעה.

• אז מה עושים?
הו, עוד לא נסגרו כל האופציות. ראשית, עדיף שהתובע ישת־ולהגביל
את תביעתו עד עשרה מיליון שקל, ואז הוא מגיע
ולא למחוזי. וזאת לדעת: תיק בשלום
טל שנה־שנתיים, ובמחוזי בזמן בדיוק

משתדלים לקבוע סעיף בוררות, מה
ז לבית־מישפט. שני הצדדים פונים לבורר,
:בודתו בכמה ישיבות, אם לא באחת.

י מנחם.
א. אבל הפיקוק הולך וגובר. עד לפני זמן לא רב
!!וחים בגוש־דן לתבוע בבתי־מישפט השלום בבת־ים,
_ .ה וברמת־גן, שיש להם סמכות שיפוט מקומית מקבילה
י של תל־אביב. אבל גם שם הכל סתום, ואם לא די בזה, הרי
_ 1שבית־מישפט השלום ברמת־גן עלה באש, עברו השופטים
והתיקים לתל־אביב והגדילו את הלחץ.

שלמה ברק:
.,אנו, המנתחים, משנים
אתפני ־ ה ד 1ו ! ״

בין ידיעה לידיעה על המשבר הקריטי בבתי־החולים
בארץ, סיפר לי ידיד על הלהיט החדש בעולם הרפואה
הישראלי. הלהיט הוא ניתוחי פה ולסת, התופסים בהדרגה
את מקומם של הניתוחים הפלסטיים באף.
פניתי לד״ר שלמה ברק רופא־שיניים ומומחה לכירור-
גיית פה ולסת בבית־החולים שיבא בתל־השומר, וביקשתי
לדעת על מה, בעצם, מדובר.
המדובר בניתוחים שנעשים למי שיש להם סנטר שקוע או
בולט, ועיוותים־מלידה אחרים בפנים. למעשה, מזיזים או שוברים,
לפי הצורך, את עצם הלסת, העליונה או התחתונה, שוב על פי
הצורך הספציפי של החולה, ומשנים את כל הפרצוף. בחלק מה-
מיקרים גם משתילים סיליקון.

• נשמע שזה תענוג כואב.
מדובר בניתוח שנמשך חצי שעה. אחר־כך מתאשפזים למשך
כמה ימים, וכמובן שיש תפרים בפה. אבל בעיקרו של דבר, זהו
ניתוח שדומה מאוד לניתוח אף.

• זהו צורך אסתטי בלבד או גם צורך רפואי?
לעיתים רק אסתטי, לעיתים שניהם גם יחד. לא פעם מגיעים
אלינו אנשים שרק ניתוח מסוג זה יכול לאפשר להם לעיסה
תקינה של מזון.

• ומי עוד?
כמובן, כאלה שהמראה החיצוני שלהם חשוב להם — נשים
שבעבר לא עשו להם טיפול של יישור־שיניים, ויש להן שיניים
בולטות. לדוגמה, טיפלתי בבחורה מנתניה שפניה היו מעוותות.
אחרי הניתוח שונו פניה לחלוטין, והיא עברה דירה לחיפה, כדי
לפתוח בחיים חדשים.

• במה עולה התענוג?
עד שלא יעלו על זה, הטיפול הוא בחינם. מדובר בתור רגיל
לבית־חולים. אבל אנחנו מטפלים רק במי שעבר את גיל ,17 שהוא
סוף גיל־הצמיחה.

• אתם משניים את פני הדור:
לא צריך להיות חד־משמעי, אבל נכון שבפעולה זו אנו, המנתחים,
משנים את פני־הדור. אבל למי שזקוק לכך, אסתטית או
פונקציונלית.

ריאת נישרי:
,.חנות בשינקיו וד א
בדיזנגוו-זו ה׳ חלוציות!״

הרחוב הזה מצליח להפתיע אותי בכל פעס מחדש. מאז
שהוא קם לתחיה, הפך רחוב שינקין ל,.אין״ של תל״אביב,
ומי שלא עובר בו לפחות פעם בשבוע הוא פשוט מרובע,
יורם, ובעיקר -לא תל־אביבי. בסיור האחרון שלי שם,
דווקא בענייני ספרים, צדה את עיניי חנות אופנה. ברגע
הראשון לא התעניינתי, משום שהיה נדמה לי שזוהי
חנות״אופנה לנשים. במבט שני הבנתי שמוכרים שם גם
ביגדי גברים. בהצצה פנימה הופתעתי לגלות שבעלות
החנות -מעצבת״הבגדים ליאת נישרי וחברתה, אורסולה
גרוס -מעצבות ותופרות בידיהן גם עבור גברים, והכל
מהדימיון הפרוע של השתיים. שאלתי מייד אם יש
לקוחות. ליאת השיבה:
גברים קונים. הם מציצים בחלון־הראווה, משתכנעים, נכנסים,
בוחרים וקונים.

• בגלל המחיר או בגלל העיצוב?
המחיר לפעמים הוא גבוה יותר מאשר לביגוד רגיל. אבל כאן
מדובר במשהו יוצא־דופן, בגד אחד אינו דומה לשני, ועל זה גם
גברים מוכנים לשלם.

• מדובר בסוג ביגוד מסויים?
לא, אנו עושות בעצמנו חולצות, מיכנסים, מיקטרונים וגם
עניבות.

• והמחירים?
חולצות הן בין 30ל־ 35 אלף שקל, וכך גם מיכנסיים.
מיקטרונים — מחירם כפול.

• זה אינו זול.
גם שכר־הדירה של החנות וגם החומרים הם יקרים. הכל יקר.

• ויש ביקוש, בימי מצוקה כלכלית?
בעבר עבדנו בשביל קהל שיש לו כסף. נדמה שהיום קונים
אצלנו גם כאלה שאין להם כל כך הרבה כסף, אם הם רוצים איכות.

• זה מיקרה שהחנות ממוקמת כאן ולא בדיזנגוך,
למשל?
לא במיקרה. אנו שונאות את רחוב ריזנגוף, והגענו למסקנה
שהעתיד שלנו ברחוב שינקין. לחנות כאן יש מידה של חלוציות.

• את רואה את עצמך מעצבת בגדים רק
לגברים?
אולי. אבל תשאל אם הם קונים נוחים, אענה לך שמאוד״מאוד!

בן־ציון ציטרץ

ספורט
מהר, גבוה ורחוק
נצחון בבוץ, הפסד לחתור
מטר של סירות
ומנזר של זילעסות
התפוזים, הקלמנטינות ושאר הירקות, שזרקו
אוהדי בנקו רומא למישטח, נמישחק־ההפסד
למכבי תל־אביב, רק הוסיפו למימד ההישג
הכביר של אלופת־ישראל, שניצחה לראשונה על
אדמת איטליה.
היה זה שבוע איטלקי יוצא מן הכלל לכדורסל
הישראלי, כאשר שבוע לפני כן ניצחה מכבי את
גרנורולו בולוניה ,76:90 והשבוע זכתה הפועל
תל״אביב בנצחון־תגחומים, בגביע למחזיקות-
גביע, על אינדסיט קזרטה .95:98
הדרך סלולה. מטר־הפירות ברומא נמשך
במטר־זלעפות בארץ, שהפך את סוף שבוע
הכדורגל לעיסת־בוץ, אבל עם שני מישחקים

גדולים. האחד, משחק־העונה בחיפה, בין מכבי
חיפה וביתר ירושלים, שנערד בגשם שוטף
והותיר את האלופה עם 3נקודות 100 ,אלף דולר
הכנסה ודרו סלולה לאליפות.
המשחק השני היה הדרבי התל״אביבי, לעיני
פחות מרבבת צופים, שהותיר נקודות חלוקות
( ,)2:2אחרי הרבה התרגשות ומאמץ, שחלקם
בוזבז בוויכוחים עם השופט יצחק בן־יצחק.
השער של אלון נתן, בדקה ה־ ,95 הותיר
לפחות את מכבי עם הראש למעלה לעונה
הנוכחית.
וכאילו לשם קינוח בא לביקור קצר בארץ
כוכב הכדורגל הארגנטיני דייגו מרדונה, המשחק
בנאפולי האיטלקית.
זה היה גם השבוע של הטניסאי שחר פרקיס,
שהעפיל עד לרבע־הגמר בטורניר ממפיס,
באליפות ארצות־הברית באולמות, כשהוא זוקף
לזכותו ארבעה נצחונות, ביניהם על ביל סקנלון,
ומפסיד לצרפתי השחור והחתולי, יאניק נואה.
כדורגל המאזי? האפריקאי
השבתון למאמן
את המוח מרענן
מאמן הכדורגל אמציה לבקוביץ שב השבוע
לבופוטוצואנה, מדינת־הבובות הדרום־אפריק־אית,
אחרי חופשה קצרה בארץ. לבקוביץ, שלקח
שנת־שבתון, מקיים בבופוטוצואנה קורסים
למאמנים, במיסגרת הקמת איצטדיון כדורגל
מקומי על־ידי יזמים ישראליים.
לדעת לבקוביץ, רמת הכדורגל במקום היא
כמו בכל ארץ מתפתחת, אם כי הרמה האישית של
הכדורגלנים היא גבוהה.
הוא מנצל את העובדה שהוא עוסק רק
בהדרכה כדי להגות ברעיונות חדשים, דבר שלא
התאפשר לו כאשר היה מצוי במירדף בלתי־פוסק
לצבירת נקודות־ליגה בארץ :״השקט נותן לי
לחשוב ולפתח את עצמי.״

ממן:מאסטרוץ

ך * ייגו ארמנדו מרדונה. כוכב הכדורגל
( העולמי. שביקר השבוע בארץ, לא הגיע
בשבת לחיפה, למישחק־־העונה בץ מכבי חיפה
וביתר ירושלים. אבל לאוהדי מכבי היה סרדונה
משלהם: ברור ממן בן ה־ .29 המאסטרו של
האלופה ושחקנה הוותיק ביותר. אשר שוב כמו
בימיו הטובים. הצעיד את מכבי לנצחון גרול ()0:2
על היריבה המושבעת, ביתר ירושלים. נצחון
שהגדיל את הפער בצמרת ל* 7נקודות.
ממן חזר שוב לכותרות, אחרי שאלה הוקדשו
באחרונה לחלוצים המצטיינים של מכבי, זאהי

שחיפה התפתחה והפכה לאחד ממרכזי הכדורגל
במרינה׳.
הסרה נותנת חלב. מסן, שעד.השנה
שעברה נחשב הכוכב מס׳ 1של מכבי חיפה. נקלע
באחרונה לכמה עימותים עם הנהלת הקבוצה.
הוויכוח העיקרי נסוב בנושא הכספי. ממן דרש
את המגיע לשחקן־כוכב כמותו, המככב בשורות
הקבוצה שנים רבות.
בחיפה לא מיהרו לשלם לו. למרות זאת, הוא
מחמיא להנהלת קבוצתו :״ההנהלה מכלכלת את
צעדיה בתבונה. הידר. צבי וייצנר, לפחות איננו
מתנהג כמו ירר ביתר ירושלים. משה דרש,

ממן בשבת היה יוצא״דופן, כאשר כדור מסובב
שלו פגע בקורה וחדר פנימה. ממן מכחיש את
הטענה שרצה להרים את הכדור.
נוסף לשער הנדיר בלט ממן בניווט המשחק,
ולמרות הבוץ והמים ניהל מישחק טכני כמו
שהוא עושה במיגרש יבש.
מכבי חיפה בררו לאליפות שניה ברציפות,
מיבצע שלא שוחזר מאמצע שנות ה־ .70 האחרונה
שעשתה זאת היתה הפועל באר־שבע, בשנים
1975ר. 1976
למרות הוותק וההילה איבד ברור ממן את

מאמן לבקוכיץ
בלי מירדף אחרי נקודות־ליגה
לבקוביץ מצפה שההתרעננות תאפשר לו
לשוב עם מרץ רב לכדורגל הישראלי, עליו לא
ויתר, אם כי ייתכן שיישאר שנה נוספת באפריקה.
אבל
בינתיים איננו חדל, כמובן, לעקוב אחרי
הכדורגל הישראלי. מדי שבת הוא מאזין בשידור
ישיר לשירים ושערים אצל ישראלי
עתיר״נכסים החי בבופוטוצואנה ושהוא אוהד
כדורגל מושבע.
טניס רוטציה בכד מחיר?
המאבק בין המזכ״ל
לירד, שהוכיח עצמו
היחסים בין מזכ״ל הפועל, יצחק אופק ויו״ר
איגוד הטניס, דויד הרניק, אינם מזהירים
לאחרונה. אופק נחל כישלון חרוץ בנסיונו למנוע
את קבלת מרכזי״הטניס כחברים באיגוד הטניס,
מתור חשש שהפועל תאבד מכוחה, שעה שהרניק
ראה את טובת הטניס לנגד עיניו ולחם כדי שאלה
כן יתקבלו — וכד היה.
אף היחסים בין השניים עלולים להחריף עוד
יותר כאשר תעמוד, בחודש הבא. שאלת מינויו
של יו״ר לאיגוד הטניס לקדנציה הבאה. אופק
לוחץ על כר שלתפקיד יתמנה אדם חדש, בטענה
שחייבת להיות רוטציה.
דויד הרניק, חבר הוועדה המנהלת של
חברת־העובדים, המשמש כיו״ר האיגוד בשתי
הקדנציות האחרונות(ארבע שנים) רוצה להמשיר
בתפקידו. הוא מאמין שכאשר יתברר לאופק
שאין לו מועמד טוב יותר, הוא יסוג מהדרישה
להחליפו. שואל הרניק. :מה קרה? אופק כן יכול
להיות תשע שנים בתפקידו, ללא רוטציה?״
גם אם אופק לא ישתכנע, עשוי הרניק לעמוד
על שלו, להעמיד עצמו לבחירה כמועמד עצמאי.
כיום יחסי־הכוחות באיגוד הם כאלה: הפועל —
30 אחוז: מכבי — 25 אחוז: המועדונים
העצמאיים (הכרמל, ימק״א וכר) — 25 אחוז:
ומרכזי־ הטניס — 20 אחוז.
חלוקה זו, שבה אין להפועל רוב מוחלט,
עשויה לאפשר להרניק להיבחר, גם אם לא יהיה
נציג של מרכז הפועל.
סקנוש אורחי מצריים בהרצליה
שמש, דולארים
ושחקנים מוולס וממוגקו

ממן(באמצע) כין איווניר ומיקי כהן
גול יבש במיגרש רטוב
ארמלי. משה סלקטר ורוני רוזנטל .״יש לנו
׳ההתקפה הטובה בארץ,״ הוא אומר .״אבל אסור
לשכוח ששליש מהשערים אני בישלתי. הם ככותרות?
שיהיה להם לבריאות, העיקר שהקבוצה
רצה והאוהדים מרוצים!״
ברוך ממן התלהב מקהל־האוהדים שמילא את
האיצטדיון בקריית־חיים עד אפס מקום. יותר
מ* 22 אלף הצופים עמדו שעות לפני המישחק,
תחת גשם שוטף, והיו שותפים לחוויה האדירה.
״זה מוכיח שיש לנו קהל גדול, הקונה כרטיסים
ביום השלישי. מבלי לחשוב כלל על סזג־האוויר,
על גורמים חיצוניים. זה גם נותז אינדיקציה

המשלם כסף ואחרי זה אומר לשחקנים אתם
עשירים ונוהגים בבה־אם־וה.
״אני יורע ששחקן ברמתי מרוויח הרבה יותר
באיזור תל־אביב, אבל לפחות אנחנו מקבלים את
הכסף בזמן.״
ההכנסה הגבוהה מהמישחק נגד ביתר
ירושלים — 100 אלף דולר — מעוררת את ממן.
הוא יודע שצפויים מישחקים טובים נוספים.
שיכניסו לקופת הקבוצה דולרים רבים :״בשנה
הבאה לא תהיה להם ברירה. הם יצטרכו לשלם.
הפרה מתחילה לתת את החלב.״
השדזקו איננו מוטרד. השער שהבקיע

תפקיד הקפטן לאבי אבוקרט(שהכניס את השער
השני בשבת) :״אומרים שאני בעייתי. אם מי
שדורש תנאים לשחקנים אחרים הוא בעייתי. אז
שיערב למי שאומר כר. אותי זה לא מטריד. זה לא
יעשה לנו את המישחקים יותר קלים עד סוף
העתה.״
הוא נשוי לדליה ומגדל שתי בנות אורית ()7
ורווית ( )4ומצפה בימים הקרובים לבן בכור. ממן
עובד בחברה המאמצת של מכבי, וולוו. במח־סן־החלפים
שלה בחיפה. הוא גר בקריית -חיים
ומקווה לעבור לכרמל, ומאמין שמכבי חיפה
מסוגלת לזכות באליפות גם בשנה הנאה.

אליפות ישראל הפתוחה לסקווש, שתיפתח
באמצע החודש במרכז הסקווש בהרצליה, תקבל
הפעם, אולי, מימד חדש, עם השתתפותם
האפשרית של שני
מיקצוענים החיים
השתתף בטורניר
גם אלוף
המדורג כמס השמש מאות
כן גם
שווייץ,

העולם הזה ־

״הבעיה של שרף היא לא שרף. איו
ויכוח על יכולתו. מאמן במכבי זה אחד
היודע לעמוד בלחץ, בניהול מישחק, ואת זה
שרף עדיין לא הוכיח. אם לא יקבל סיוע
יותר חזק ויותר נכון מההנהלה, מכבי תהיה
בצרה״.
דברים אלה אמר ראלף קליין לפני כמעט
שנתיים. בראיון להעולם הזה 13.4.83 ערב
נסיעתו לגרמניה, שם הוא מאמן, אחרי
שעזב את מכבי תל־אביב, את סאסורן קלן
ואת נבחרת מערב־גרמניה.
ראלף לא הסתפק במילים האלה, הוסיף:
.אם לא תהיה גישה אחרת, זה יתפוצץ אחת
ושתיים עם צביק׳ה שרף. מישמעת זה
בולשיט. הכי קל למאמן להגהיג מישמעת
צבאית. השאלה אם יתנו לו גיבוי׳.
עברה שנה וחצי ומאמן מכבי תל״אביב,
צבי שרף, שתק. השבוע, אחרי הנצחון
ההיסטורי באיטליה על בנקו רומא,90:94 ,
הנצחון הראשון במישחק רישמי של מכבי
על אדמת איטליה, מרשה לעצמו שרף
לענות.
צביקיה שרף, אז אתה כן עומד בלחץ?
אינני אוהב לדבר על עצמי. נכון שמאמן
במכבי עומד בלחץ יותר מכל מאמן אחר. אומרים

מאמן שרך
״אני לא מלקק להנהלה!״
הגב אל הקיר, אחרי שלושה הפסדים בשבוע
אחד.
א ם כך, ראלף קליין לא צדק.
העובדה שאני מאמן של מכבי ושלא היו
פיצוצים. זה אומר שהוא לא צדק. קיבלתי
שיתוף־פעולה מהשחקנים, כי דרשתי מהם דברים
שהם לטובת הקבוצה. ראלף טען שמישמעת זה
לא הכל, והשאלה אם אקבל גיבוי. הנהלת מכבי
נתנה לי גיבוי מצויין. אני לא מנהיג מישמעת של
רס״ר בצבא. נכון שאני דורש מישמעת, ואני
מודה שלא הגעתי לרמת המישמעת שרציתי
להגיע אליה — אבל רמת־העבודה באימונים,
צורת ההתייצבות של השחקנים, הביצוע של
ההוראות, והיחס למאמנים, כל אלה השתפרו
ללא־הכר לעומת מה שהיה. השיפור שלנו בהגנה
הוא חלק מעניין המישמעת.
אני לא מסכים עם ראלף קליין בעניין ההנהלה,
ואינני מנסה ללקק. מי שלא עושה, לא
עושה שגיאות. זהו כלל. הידע, הנסיון והרצון של
הנהלת מכבי הם מעבר ליכולת של תאור. לכל
ההנהלות יש הרבה מה ללמוד ממכבי, ואל נשכח
שגם ההנהלה בלחץ. ראלף טען שהם צריכים
ללכת. הלוואי שאפשר יהיה לסדר שיישארו עוד
30 שנה!

בסד־הכל:

פאשלה והצי
ך* אלך אמר לי דברים, שהוכחו כלא
1נכונים. הוא אמר שהיה משאיר את ג׳ק

צימרמן, שחקן־החיזוק, על חשבון מיקי ברקוביץ
ומוטי ארואסטי. הוא טען שהם גמרו את
הקאריירה. אני לא הסכמתי. טענתי שמיקי ומוטי
יכולים להמשיך, למרות שאני מעריך מאוד את

אני שמח שראלף טעה. מיקי נתן בעונה
שעברה עונה גדולה. אני לא רוצה לומר שהוא
הביא את האליפות למכבי, כי היו עוד שחקנים.
גם מוטי היה טוב מאוד והיום קל עוד יותר לומר
שהוא היה צריך להמשיך, לאור היכולת שהוא
מפגין העונה.
במה א תה כן מסכים עם ראלף קליין!
למדתי ממנו הרבה. הסכמתי איתו שארל
ויליאמס צריך לעזוב ומישחק־ההגנה של
הקבוצה הוא לא טוב. לדעתי, זה היה קשור האחד
בשני. היה ברור שצריך להיות שינוי. יש שלב של
עייפות־השחקנים, ועייפות השחקנים ממאמן.
אבל גם היה ברור לי שהתחלופה צריכה לבוא
קודם בשחקנים המתבגרים.
האם מכבי מיצתה כבר את הפוטנציאל
שטמון בה!
אני חושב שבסך־הכל עשינו פאשלה וחצי.
שיחקנו רע מאד בזאגרב, נגד ציבונה, ובהמשך
לא שיחקנו טוב נגד צסק״א, במישחק הראשון.
אבל שוב, אנשים נהנים לטעות.
מכבי של הליגה אינה מכבי של גביע אירופה.
לי ג׳ונסון לא משחק בליגה. זה מוריד 30 אחוז
מיכולת הקבוצה בליגה ו־ 20 אחוז מיכולתה
בגביע־אירופה, לוא היה משחק בליגה. בכל אחד
מן המישחקים מיצינו בכמה דקות את היכולת
שלנו. אי־אפשר לשחק כל השנה 40 דקות

חל שינוי מסויים. הקבוצה משחקת יותר
קבוצתי. נכון שמכניסים כדורים למגי ולג׳ונסון
אבל גם מנסים להפעיל את קלעי־ החוץ. כל
שחקן של מכבי הוא כוכב בפני עצמו, והמגמה
לנצל כל אחד מהכוכבים הללו. קשה לשנות
הרבה בתקופה קצרה, ולפני שנתיים החומר היה
גם שונה.
אחרי שנה וחצי שלך במכבי, אחרי עונה
חלשה ובאמצע עונה מבטיחה, האם הקבוצה
של היום טובה יותר מהתקופה הקודמת של
השנים 1980־ ,1982 שבה העפילה שלוש שנים
ברציפות לגמר גביע־ אירופה, בעידן של ארל
ויליאמס?
לראלף קליין היו הישגים בקבוצה והוא עצמו
אמר שהקבוצה היתה לפני צביקה שרף ותהיה גם
אחריו. אני לא יכול לבטל את מה שעשתה
הקבוצה הזו. אני לא מסכים לקרוא לזה עידן ארל
ויליאמס, כי בשנתיים הראשונות הוא שיתף
פעולה ובשנתיים האחרונות עניין אותו רק שכל
המישחק יהיה סביבו, שהמישחק יהיה הצגה
פרטית שלו.
עם כל הסיכון שלקחתי, הוא עזב. הבעיות
שהיו לנו בשנה שעברה נבעו מעזיבתו
ומשחקני־החיזוק הלא־מתאימים השנה, עם בואם
של לי ג׳ונסון וקווין מגי, מיותר להזכיר כבר את
ארל ויליאמס.
ויתרת על ויליאמס מפני שלא רצית להתמודד
עם אופיו הסוער. או שרצית להוכיח
שאפשר להצליח בלעדיו!
אני מוכן להתמודד עם כל שחקן. מאז שארל
ויליאמס עזב, הוא לא סיים שום עונה. באיטליה
זרקו אותו מבולוניה, זרקו אותו מברינדיזי. כל
מה שמעניין אותו זה הוא עצמו. כל ההצהרות
שלו, על המדינה ועל מכבי, היו בלוף. באיטליה
נכתב עליו שהרביץ לשחקנים, שדרש מקום
לכלב שלו באוטובוס של הקבוצה ועוד סיפורים.
קווין מגי, פרנק בריקובסקי ולו סילבר הם שחקנים
סוערים גם כן. אבל עם ויליאמס אי־ אפשר
ליצור יחסי־אימון.

שרך, אשתו וילדיו
.אשה אחרת היתה מתגרשת!״
שהכי־קל לאמן את מכבי, אבל זה לא נכון. ראלף
הרגיש זאת על בשרו. אני לא חושב שהמישחק
ברומא, בשבוע שעבר, הוכיח את מידת־העמידה
שלי בלחצים. בשנה שעברה, עם חומר השחקנים
שעמד לרשותי, ובמצב העדין שאליו נקלע
המועדון, התיפקוד היה טוב. אני לא יודע אם
בגמר הפליי־אוף אשתקד, נגד הפועל רמת־גן, לא
הופעל עליי לחץ רב יותר, אני לא יודע גם אם
המישחק בסלוניקי, בשנה שעברה, היה פחות
חשוב או המישחק שהיה השנה, נגד אוסטנד
הבלגית, אחרי שהפסדנו ב־סז הפרש. או אפילו
במישחק השני נגד צסק״א מוסקבה, כשהיינו עם

באותה רמה. בל נשכח שקווין מגי חסר לנו, אבל
גם כשיחזור, אשמח אם הקבוצה תציג יכולת כמו
במישחק נגד רומא, בשבוע שעבר.
מה אתה מייחס לעצמך, ביכולת הזוי

^ עבודה קשה
^ ועצמאות

שרך עם ראלך קליין במסיבת־האליפות ()1983
מישמעת זה בולשיט

ך^ם ני כמה שבועות נשמעו ביקורות
נוק בו ת. ה מא מן אריה מליניאק אמר:
״מכבי תל־אביב תפרו חליפות מוקדם מדי,
אחרי שניצחו שתי קבוצות מצחיקות מהאג־בי־אי.
מה אתה אומר על כך?
כשיש ביקורות, השאלה היא מי המבקר. אם זה
(המשך בעמוד )50

בחזיה תבשילשל יידישעמאמע
למכר

המדינה

זוכרים את גילי גמליאלי, ספר־הצמרת של
נשות-הצמרת, בעל מיספרת־הצמרת בכיכר־המ־דינה
בתל־אביב, ספר־הצמרת שהיה לו גם בוטיק־ ,
צמרת ליד המיספרה?
או! אז גילי גמליאלי הנ״ל היה נשוי לבחורה :
יפת־תואר בשם רונית. כל מי שמכיר את רונית

אתם יודעים שאני לא אוהבת להתערב למישפחתו 70 אלף שקל בחודש דמי־מזונות, כי
בעניינים פרטיים שבתוך מישפחות טובות, אבל -הוא. כך הצהיר, מרוויח רק 300 דולר לחודש, וזה
יש פעמים כשהדברים מגיעים לשיא ואני פשוט
לא יכולה לעמוד בצד ולשתוק.
הסיפור מתחיל בגברת יונה לחוביץ,
אשת־חברה ידועה וזוהרת, המתחככת רק
באנשים ידועים וזוהרים. יונה הנ״ל באה מבית
אשכנזי טוב (היא אפילו בלונדית בעצמה, כך
שההוכחה על הראש) ,היא גרושה טוב מבעל
עתיר־נכסים, גרה בווילה יפה בשכונה לבנה
ומכובדת, הרצליה־פיתוח.
ליונה זו יש בן אחד ושמו גלי, שהוא בן .26
וגלי זה הוא בבת־עינה של יונה הזוהרת.
כשהיה גלי בן 22 התאהב בבחורה בשם מירי,
שהיא — אבוי! — כהת עור ושיער, ובאה
ממישפחה ספרדית מיפו.
אמא לחוביץ לא כל״כך אהבה את השידוך הזה
וניסתה למנוע אותו. אבל גלי בשלו. הוא אהב את
מירי, למרות מוצאה, ואפילו התחתן איתה.
מנישואין אלה נולדה ילרה יפהפיה, יסמין שמה,
כהת־עור כאמה, ובעלת תווי־פנים כשל אביה.
יסמין הקטנה היא כיום בת 3וחצי שנים.
למרות הנישואין ולמרות הנכדה, לא השלימה
אמא לחוביץ עם הנישואין שנערכו שלא לרוחה
והמשיכה, בדרכה, להשפיע על בנה, בבת־עינה
ומחמל־נפשה, לעזוב את אשתו ובתו. היא אפולו
אסרה על יסמין הקטנה לקרוא לה סבתא.
בקיצור, מאמציה נשאו פרי, וגלי עזב את
הבית. הוא הירבה ללכת למועדון בתל־אביב
ביחד עם אמו, והתחיל לעבוד עם אביו, נחמיה,
ובסוף נסע לאמריקה.
מירי לחוביץ
מירי ויסמין נשארו גרות בדירה שכורה. מירי
כלה נטושה -
עובדת כמזכירה בידיעות אחרונות. גלי משלם
עמו ומי בריט
ממס־הכנסה ־

בעיצומם של ימי עיסקת־החבילה המפורסמת
נוחתת אצלי על החלון ציפור קטנה, שבאה
בתעופה ישירה מן העיר אנטוורפן שבבלגיה.
כנפיה היו עמוסות יהלומים, ובמקורה סיפור
משעשע.
לפני כמה שנים, לחשה לי הציפור הקטנה
בצרפתית שוטפת, נסע זוג — הוא פוליטיקאי
ידוע וגם היא אינה יושבת־בית — לטיול־סקי
באירופה הקרה. באתר־הנופש נפגשה אשת

הפוליטיקאי הישראלי עם אשת יהלומן
מאנטוורפן. הכימיה בין השתיים עבדה שעות
נוספות, וגברת־יהלומים החליטה שהיא מוכרחה
לטפח את גברת־פוליטיקה, שבנוסף על כל מעלותיה
היא גם יפת־תואר.
החופשה נגמרה, והזוגות נפרדו, זוג־זוג לארצו
ולעיסוקיו. אך גברת־יהלומים הנכבדה לא שכחה
את חברתה הישראלית, והתחילה לאסוף עבורה
את בגדיה הישנים. כדאי שתביני, אמרה לי
הציפור במאמר מוסגר, בגדים ישנים של אשת־יהלומן
אינם בדיוק סמרטוטים קרועים של שוק־הפישפשים.
ובכל
כמה חודשים מגיעה לארץ חבילה גדולה,
מלאה בבגדים משומשים, וגברת״פוליטיקה
ממשיכה להיראות זוהרת, למרות המצב הכלכלי
הקשה.
אז אם זו לא עיסקת־החבילה הטובה ביותר
שנחתמה בחותמת־דואר בינלאומית, אז מה כן?

יונה לחוביץ
־ לחמות גרושה
מה שהוא יכול להרשות לעצמו כמזונות לבתו.
יונה, אולי, שמחה שהצליחה במשימתה. מירי
נאלצת לנסוע בכל שבת להוריה ביפו, כרי לאכול
אוכל של אמא.

יזהר כהן
מכה שנית
לפני כמה שבועות פורסמה רשימת הזמרים,
שיופיעו בתחרות קדם־האירוויזיון השנה. אני
מסתכלת לתומי ברשימה, ופיתאום נדהמת.
לא יכול להיות, אמרתי לעצמי והבטתי שוב
ושוב, אך האותיות היו שחור על גבי לבן: הזמר
יזהר כהן מופיע שם ביחד עם האחרים.
לפני שנה, נזכרתי, ראיינתי את יזהר כהן, ושם

לאוזבה אין גיל
מי שפוגש בימים אלה את אסתר רובין,
אלמנתו המפורסמת של הצייר המפורסם ראובן

רונית גמליאלי
לעיסקי־עפראינו מפסיק להתפעל מיופיה המהמם, ומזוג עיניה
הירוקות הגדולות, ומעורה השחום ומשערה
הארוך והשופע.
רונית זו היא בתו של טייס, העובד לפרנסתו
כטייס־ריסוס. כשהתאהבה רונית בגילי גמליאלי
לא רוו הוריה נחת מהשידור, ותאמינו לי שזו
לשון־המעטה. אבל רונית היתה בשלה.

הזוג נישא, והאמת היא שלפחות מבחינה
חיצונית הם מאוד התאימו.
בקיצור, הנישואין נראו טוב ויפה, עד
שהתחילו הצרות. כך זה תמיד, לא? גילי התחיל
לפזול החוצה, והתחיל להיראות בחברתו של
נערות־זוהר ונערות־צמרת למיניהן. השיא היה
כשהביא הביתה בחורה כושית בשם מרלין
מדיסון, ואפילו את סמדר קלצ׳ינסקי היפה.
רונית המיסכנה סבלה, ואפילו ניסתה פעם
להתאבד.
לבסוף, באין מוצא אחר, החליטו בני־הזוג
להתגרש. בדרך לרבנית, לקבוע מועד לגירושץ,
הספיקה רונית לדווח, לכל מי שרק רצה לשמוע,
בכמה בדיוק מסתכמים רווחיו של בעל־הצמרת
שלה. ברור שבמס־ההכנסה חגגו.
בינתיים התאהב לו גמליאלי בדוגמנית יפה־פיה,
תוצרת־חוץ, בשם מיי בריט, ונסע איתה
לפני שבועיים לכבוש את ניו־יורק הבינלאומית.
רונית נשארה בארץ ועכשיו, כך נראה, מתחילה
לשקם את עצמה. היא מנהלת רומן חדש עם
בחור בשם אילן אלעזרזב, שכל החברים שלו
קוראים לו ״יואינג׳׳(אני לא צריכה לומר לכם על
שם מי) .הוא נוהג במרצדס, והוא בעל חברה
גרולה לעבודות עפר ותיווך. מישרדי החברה
שוכנים, ניחשתם: בכיכר המרינה בתל־אביב.

רובין, אינו מאמין למראה עיניו. האשה, שחגגה
לא מזמן 74 שנים, פשוט פורחת. עיניה הכחולות
זורחות, ועל פניה שפוך חיוך תמידי.
מה, את לא יודעת? — תמהו חברי כששאלת,
מה השימחה. היא פשוט מאוהבת!
החבר החדש של אסתר רובין הוא פרופסור
לפסיכיאטריה בשם יונג צלמאייר, הצעיר

ממנה בשנתיים.

יזהר כהן
מה עם ייעוץ

הפרופסור התאלמן לפני קצת פחות משנה.
אשתו, אגב, היתה חברתה הטובה ביותר של סיפר לי דברים קורעי־לב, שקרו לו אחרי שזכה
אסתר רובין.
בתחרות האירוויזיון לפני ארבע שנים .״שלוש
שנים הייתי בגיהינום ״,אמר אז בעצב ,״בהן
מאז התחיל הרומן ביניהם, מבלים השניים את
לקיתי בהתמוטטות־עצבים. כשעמדתי על הביבתל-

זמנם ביחד. השכנים במיגדלי־דויד
מה, הרגשתי כמו לפני כיתת־יורים. פחדתי לצאת שאפשר אביב, לשם עבר צלמאייר, אומרים
לרחוב. לקיתי בקלאסטרופוביה איומה, והיו
לדעת את ימי־השבוע לפי נסיעותיהם של בני״ צריכים להוביל אותי לשירותים. איבדתי עניין
הזוג.
בחיים״.
גמרתי להעלות זיכרונות מהראיון של אז, ובחלק
מימי־החול הם מתגוררים במיגדלים[,
בדירתה המרווחת של אסתר. פעמיים בשבוע, רק רצתי למכשיר־הטלפון.
דרינג דרינג.
בימי חול, הם נוסעים ביחד לירושלים, לביתו של
את יזהר כהן, בבקשה.
הפרופסור, המטפל עדיין בחולים. את סופי־
״מדבר״.
השבוע מבלה הזוג הטרי בווילה המפוארת של
יזהר שלום, זו המרחלת. ראיתי שאתה עומד
אסתר בקיסריה.
להופיע בתחחית האירוויזיון. אתה הולך לזה,
ובעוד הזוג מבלה זה בחברת זה, ממתינים למרות ואחרי כל מה שעבר עליך בפעם הקודמת?
״תראי, יש לי שיר טוב. האירוויזיון בשבילי
החברים לראות, אם הם גם יינשאו בתוס שנת-
מייצג הפעם דברים אחרים. אז הייתי נאיבי. אז
האבל.