גליון 2480 מתאריך 13 במרץ 1985

ה מ חי ר 1010 שקלים(כולל מע״מ<

גםכ 1א׳\ ץ ^י

.אצ\ \ 47 זל\פי\זץ דסויר כ\עט.

נוי עיבותויק בבית או בנוטרד ״
קופסת ״תלבית״ עול עלית,
לא יתפוס או תו תקיפת
אך פעסבלי תלב.
תותירקתתתתלת. בזיעוטעספעבואתת קפת עת ״תלפית״ של עלית
נוצא עיתקפת טעית בנויותד.
״תלבית״ ט ל עלית נווכות תבויד.
לא בזתנזיצת ולא צריך לתרתיתת.
בועבעויו, לתשע בכלתתוויות.

תחפתס עי םעםחלבית

טלע לי ת
וי מ רי עקב סון ט מי ר

מכחכים
בית־ספר ברכבת
קוראת מציריך השווייצית מבקשת
לשתף את הקוראים בחוויה ששינ תה
את חייה.
אני קוראת חדשה יחסית של העולם הזה
בערך שנתיים. אבל אני מבינה בריוק למה אתם
מתכוונים ויש לי אמון בעיתון, דבר שלא
הרגשתי כלפי אף עיתון אחר, להוציא, לפעמים,
את דר שפיגל הגרמני. לכן אני מבקשת לשתף
את הקוראים בנסיוני.
מזה 14 שנים אני אזרחית שווייצית וחיה
בציריך, אך את רוב השנים עברתי בנסיעות
בעולם — הודו, מכסיקו, יוון, אירופה המיזרחית.
אחרי מילחמת ששת־הימים הייתי בנסיעה בין
בוקארשט לסופיה. בתאי היו שני פלסטינים
משכם. שהינו באותו התא 26 שעות, ומובן
שהתפתחה בינינו שיחה מאוד מעניינת וויכוחים
מאוד לוהטים.
שמחתי מאוד שהיתה לי אפשרות, כישראלית,
ליצור קשר־הידברות עם הצד השני, מאחר
שבבית־הספר שבו למדתי(החקלאי בפרדס־חנה)
י מעולם לא הסבירו לי את הבעיה הפלסטינית. היהמעניין וגם מביך מאוד. כי בדרך די נאיבית
האמנתי עד אז בחינוך הלאומי הקיצוני שקיבלתי
בילדותי, בבית, בבית־הספר וברחוב.
ורק באותה נסיעה התחיל, למעשה, בית־הספר
דד, ציריך, שווייץ
האמיתי שלי•

תיזכורת למי זכות היוצרים על שם הפועל
לרטץ (העולם הזה )6.3ז
למיקרא הנדון של אורי אבנרי על
* הרוטציונרים, אני חייבת להזכיר שהמונח לרטץ
נולד במקום אחר לגמרי, ומי כמו העולם הזה
היה צריך לזכור את זה.
המונח הזה נולד אצל יעקב לוינסון. המנוח.
הוא היה אוהב לרטץ אנשים, להעביר אותם
מתפקיד לתפקיד, ממישרה למישרה, ממקום
למקום, להעלות בדרגה ולהוריד בדרגה —
ובלבד שלא יהיו האנשים בטוחים מדי במקומם
צביה שטרן, תל־אביב
ובמעמדם.

מזיכרונות
* ארץ־ישראד האובדת

למיקרא הכתבה על עורכי־הדין
בארץ־ישראל (העולם הזה )6.3נזכר
הקורא בנלי בחוויות מישפחתיות
לא כל״כך מרנינות מן העבר הרחוק.
כאשר נשיא בית־המשפט העליון, מאיר
שמגר, עוד היה חבר באצ״ל, וכאשר מבקר־המדינה,
יצחק טוניק.,עור היה גאפיר, ביקש גם
אבי המנוח להצטרף אל קהילת המישפטנים
י״־ הארצישראלית. אלא שלפני 50 שנה זה לא היה
כל־כך פשוט. למרות שאבי היה שופט מחוזי
בארץ מוצאנו, איטליה, ממנה ברחנו ארצה, ערב
מילחמת־העולם, הוא לא קיבל בקלות את רישיון,
.עורך־הדין הארצישראלי. וזאת משתי סיבות:
ראשית, האנגלים הקפידו על כך שמיספר
עורכי־הדין היהודיים לא יעלה על חלקה של
האוכלוסיה היהודית בכלל האוכלוסיה (והיחס
הזה היה, בשנות המנדט האחרונות 2:1לרעת
היהודים) ושנית — דרשו מעורכי־הדין העולים
^ החרשים לא רק לעמוד בבחינות בכל החוקים
ן שנהגו בארץ, כולל חוקי המג׳לה התורכיים, אלא
גם לעמוד במיבחן בשתיים מתוך שלוש השפות ן הרישמיות של אותם ימים (עברית, ערבית
ואנגלית).
האנגלים ידעו יפה מאוד כיצד להשתמש
בקומבינציה של שתי הדרישות האלה: את אבי,
ן למשל — שהיה אנגלופיל מושבע עוד במילאנו,
ואשר הרבה לבלות חופשות באנגליה ושלט
היטב בשפה זו — הכשילו מייד, בשנה הראשונה,
״ י במיבחן באנגלית. בשנה השניה הכשילו אותו
בחוקי המקרקעין; בשנה השלישית, אני כבר לא
זוכר במה — ובסופו של דבר, לעג הגורל, בדיוק
במאי ,1947 שנה לפני שהם עזבו את הארץ,
העניק לו עוזר״הרשם של בית־המשפט העליון
בפלשתינה (א״י) ,הפקיד הממונה על פינקס
עורכי־הדין(כך כתוב במיסמך השמור עימי) ,את
הרשיון לשמש בתור עורך־דין בפלשתינה(א׳׳י).
אנצו בגלי, חיפה

שיר השירים
הקורא טליתמן איננו מתפעל מריבוי
השירים המובאים, לאחרונה, ב-
העולם הזה ( 27.2ואילך).
עוד שיר! אחרי שבוע של שירים, פרי עטם
של משוררים (מנחם בן); תרגומו המעולה של
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2480

כתבות השער הקדמי:

ושוב -הלוויות

המילחמה הארורה ממשיבה לגבות את המחיר.
המישפחות מבכות את מתיהן ושואלות: עד מתי?
בעוד שבציבור גוברת הדרישה להסתלק מייד
מלבנון, כדי שהטימטום הפוליטי -״נסיגה בשי
לבים .״יוקרה״ ,״שלמות
הקואליציה״ -לא יקיז שד
ועוד דם. אחרי 650 קורבנות.
כתבת השער האחורי:

הבחיו־ה־ו
ה ב או ת
של פרס

7711/7

שימעון סרס משחק אותה: אפילו
במעוזי־ביתר בירושלים מתחילים
לחבב אותו. את הפופולאריות
הגדלה שלו הוא ינצל לקיצוץ
דרמאתי בתקציבי דד
התנחלות, ומייד אחר־
1כך יכריז על בחירות,
שייערכו בחורו* הבא.

״אני אוהב נשים, אבל לא רץ מחור לחור,״
מכריז הזמר בועז שרעבי, שאשתו הגישה
נגדו תביעת־מזונות. הוא מספר ל״העולס
הזה״ על יחסיו עם נשותיו וחברותיו, על
איריס דווידסקו, על אורנה, על
^ 9 1ליאורה, על אלן, ועוד ועוד.
נאום הגבר המעיד על עצמו:
״תמיד אני רציתי בית וילדים!״

מי שפטהצדק
אפילו צדיקים, קדו שים ובעלי-מופ־תים
חייבים לצאת מנתיבות ולבוא
לתל-אביב, כאשר מצווה עליהם זאת
בית־המישפט. ציון צפ־

דיר ליווה במצלמתו את
הרב ברוך אבוחצירא.
חתונת הניצחון
הדתיים הישנים ו החדשים,
אורי זוהר
ובני״עדתו, היו שי-
כורי־ניצחון. חתו נתם
של אפריים־
פישל ושירי היתה הפרטית החגיגה
שלהם. א ריק איינ שטיין החילוני, אבי
הכלה, נראה כמי שנקלע למקום בטעות.
הוא אפילו לא הבין מה
הדבר הנורא שהעסיק את
הזוג הצעיר בחדר-ההת-
ייחדות זמן כה רב.

מישפט ברי סוף
11 שנים התגלגל בבית־המישפט תיק התביעה
נגד מנהל בעמידר. בינתיים מתו העדים,
נשכחו ההפגנות, הדגלים והדם
— ואפילו השופט יצא לפנסיה
וסירב לכתוב פסק־דין.

פרקל־ם או מנו?

האם נסל עורך־הדין אלכסנדר קוסטין קורבן
לנוכל זוטר, או שמא היה
המוח, המתכנן, המורה
והמדריך שמאחורי המירמה,
והפיל כסה את כל ידידיו?

קללה בשלג
״הג׳בל הוא ארור ומקולל,״ חרת אחד החיילים
בג׳בל־ברוך על קיר חדרו. אך ההר הגבוה,
עוטה השלג הכבד, שהפך לקרח, הוא המקום
הבטוח ביותר בדרום־לבנון, ואולי בלבנון
כולה. שם נאבקים רק עם היריב הלבן. ענת
סרגוסטי ביקרה בבונקר החם,
כמה שבועות לפני ההפשרה,
שאחריה גם תבוא הנסיגה.

הופעה אחת של
מרינה (בתמונה) ב־פסטיבל־ילדים
הפ מייד

ת ה כה לכוכבת קטנה. הבנים
מעריצים או תה,
הבנות מס ת רקו ת
כמוה ורק הי א ממ שיכה
להיות שקטה ונבוכה.

המדזו־ים הקבזעים:
מיבתבים -אוזבקיסתאן
איננה קזאחסתאן
קורא יקר -מימצאי פרשת
יעקב לוינסון
תשקיף -בכו של יגאל אלון -
גרפיקאי בדרום־אפריקה
במדינה -מי הדליף את
דיברי משה אמס
יומן אישי -ביקור במלון
שעל הר ברוך
אנשים -מאחורי הקלעים
בתנועת המושבים
גם זה וגם זה -לפתור את
בעיית עיתוני־השבת
הלון־ראווה -אופנת־חורף
שידור -הבניין נהרס,
הקירות צונחים

• כרמלה זילברמן, זאב

קירשנר, חופה בלב־ים
ומחלת־הים של כל הרבנים.

כוכבת
כת 14

תמרורים -רבנים
בגוש הקומוניסטי
תשבץ -תכשיט״נשים עתיק:
2מילים 6 ,אותיות
הורוסקופ -מי מתאים
לבני מזל דגים
קולנוע -סרט באסקי פאסטורלי
ולוליינות־מיטה אמריקאית
ספורט -קודם בבולוניה,
אחר־כך באתונה
רחל המרחלת -דוקטורים
מהתיאטרון העברי,
אבל באוסטריה
מה הם אומרים -״כשחייל נפצע
בלבנון הפחד תוקף אותי!״
תמונות השבוע -באבא סאלי
בבית־המישפט

הר (גדי) יגיל, פרויליין (מיקי) קם והר
דוקטור(יוסף) מילוא • אסתר עוסריים
מתעשרת, בעוד אבי עופרים מתרושש •
נערת־הטמפונים מול מכונת־האמת • את מי
מאכיל אביו של אמנון רובינשטיין •
הפורים העצוב של המפיק שמואל קלדרון

הצלו!

״צלבו אותי במשן־ ארכעה ימים, כי
מישהו הלשין עליי שאני רופא,״
מספר לעדנה פיינרו הרופא־השחקן
היינג ס׳ נגור, פליט קמבודי, המופיע
בסרט ״דמעות של שתיקה״ ,המועמד
לשיבעה סייפי אוסקר.
על הזוועות שבסרט ועל
( 1 1 1האימה שבחייס בקמ־בוריה
מובת־המילחמה.
אופנה המכה
הצעקה האחרונה, בשיטת
עשה זאת בעצמך:
אפשר להדביק על
המיקטורן הישן פיסות־עור,
כדי לקבל את המראה
הנמרי (בתמונה),
ואפשר להפוך את כל
החולצות המשומשות שמוצאים
בארון, כך שהתפרים
הפנימיים יתגלו לעין כל.

מכחכים
(המשך מעמוד )3
עורר העיתון בכבודו ובעצמו (משל היינריר
היינה) ושיר של הקצח״ר — שוב אנחנו
מתכבדים בשיר, הפעם שירו של גיל בן־גל,
הנאשם ברצח הברוקר.
אילו לא הייתי זוכר ברגע האחרון כי גם
התקווה זה שיר, הייתי כותב לכם שעוד לא
אבדה תיקוותי, כי מבול השירים ייפסק. בהעולם
הזה אני מחפש דברים יותר מעניינים.
אפרים טליתמן, תל־אביב

שיגורה פה, שיגורה שם

.,העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערבת והמינהלה: תל-אביב, רחוב
גורדה ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שכון עורך כיתוב: גיורא נוימן
צלמי מערבת: ציון צפריר, ענת סרגופטי עורך דפוס: יפתח שביט ראש
דמינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו־׳ל :״העולם הזה״
בע־־מ הדפסה :״הדפוס החדש״ בע־מ, תל־אביב הפצה, :גדי בע״מ תל-אביב

אולי זה לא הישג עיתונאי גדול. אבל
זאת עובדה. העולם הזה ()13.2
הקדים את סיים האמריקאי בבמה
שבועות.
אחרי שגיליתם לנו את חנה שיגולה, מתברר
שהיא סחורה עוברת לקורא גם באמריקה.
ההוכחה: השער של גליון טיים האחרון, מיום
,ארבעה במרס, שהופיע שלושה שבועות אחרי
1שהעולם הזה הקדיש לה שער. אגב, טיים
מכתיר את שיגולה כשחקנית המסעירה ביותר
של אירופה, ומגדיר אותה כשמרנית אך סכסית:
קרה כקרח ולוהטת כאש: מיושבת בדעתה
,נתן צוק, הרצליה
וקורנת מיניות.

כדור אחד לכל

הגליון ה א דו תן של העולם הזה הכיל, ביז
השאר, סקופ על תנרי. דפנה ברק גילתה כי
עובדות המיפלגה קיבלו הודעה על פיטורין
קרובים, וכי החלד. בריחה המונית מן המיפלגר*
בשעה שהבוס היחידי שלד״ אהרון אבוחזדרא,
שוקל אם למכור את המיפלגה למעדן־ או
לליכוד, תמורת כיסא בטוח.
מהרגע שהופיע הגליון בקיוסקים בתל־אביב,
ביום השלישי אזזרי־הצהריים, הפכה תמ׳י למוקד

אין לי כל עניין להילחם באדם מת, אד אין
מנוס מלהזכיר כמה עובדות״יסוד, כדי שהציבור
לא יקבל גירסה מסולפת, ולוא רק ספני שחוזרים
עליה שוב ושוב ואיש אינו סותר אותה.
ובכן:
מותו הטראגי של לוינסון לא הוכיח דבר.
במיכתב־זזפרידה הנרגש והמרגש שלו, לא
הבהיר לוינסון אף נקודה אחת מן הטענות הרבות
שהועלו בגילויי העולם הזה.

אם האוצר יפטור את אוהדי מכבי
ממס־הנטיעות לאתונה (העולם הזה

תיקוניסתאז
לא מספיק שאביו של הלובאביצ׳ער
קבור בין הגויים (העולם הזה )6.3ז
השבועון גם העביר את עצמותיו
מרפובליקה סובייטית אחת לאחרת)
אתם גיליתם כי קיברו של הרבי מלובאביץ׳
מצוי בבית־קברות מעורב באלמה־אטה
הסובייטית. אבל גם עשיתם תרגיל והעברתם את
אלמה־אטה לרפובליקה האוזבקית, הלא היא
אוזבקיסתן.
אם כן, לתשומת־ליבכם: אלמה־אטה בת חצי
מיליון התושבים היא בירתה של הרפובליקה
הקזאחית(קזאחסתאן) ,המשתרעת, אגב, על שטח
הגדול פי מאה משיטחה של מדינת ישראל.

ד״ר מנשה רובוביץ, ירושלים
0כנראה שגיאלגרפיה זה גם עטין של
טיפוגראפית. אבל עכשיו העולם הזה כבר
יודע כי אוז ב קי ס תן (שבירתה היא, כמובן,
טשקנט) איננה קז אחסת אן, ו הי א גם אינה
גובלת בסין כמו חברתה הקז א חי ת, אל א
באפגניסתאן בלבד.

לא רק ״השלם הזה״ !״מעריב״
מי צילם את חוטפי האוטובוס,
כשהם מובלים על־ידי תת־אלוף
מרדכי ( ה עול ם הזה 27.2ואילך).
אורי אבנרי הזכיר את מיקרה חטיפת
האוטובוס. הוא כתב, שאת התמונה המכרעת שבה
נראה תא״ל איציק מרדכי, קצין צנחנים וחיל

$׳ 6ק 0ז£11

§ח!1ו 0א£

שער ״העולם הזה״

שער ״טייס״

מיושבת בדעתה וקורנת מיניות

הקאריקטורה של זאב
על סדר־היום
ההתעניינות. כל הסיפור של העולם הזח הועתק
למחרת היום בידיעות אחרונות — בלי ציון
המקור — ואחריו באו כל שאר העיתונים. הגדיל
לעשות הקאריקטוריסט של הארץ, זאב(פרקש),
שתימצת את הכתבה שלנו בקאריקטורה
סצוייגת.
הסיכום: אין כמו העולם חזה כרי להעלות
נושא לסדר־היום.

טו ב שי ש לאדם ידידים השומרים לו
אמונים. גם אחרי מותו.
איש כזה היה יעקב לוינסון. קבוצה של
ידידים ובראשם נדחסותו אפריים ריינר,
מפרסמת מרי פעם קומוניקאמים, ובהם היא
מכריזה כי הוכח בעליל שלוינסון היה חף מכל
פשע, וכי יש להסיק מכר מסקנות. המסקנות
אמורות להיות — כר אני מבין — לטובת
הקבוצה ונגד יריביה במאבק־הכוח.

סידרת הגילויים של העולם הזה כללה
פרשות רבות. ביניהן: העברתן המיסתורית של
מניות יקרות מידי בנה הפועלים לידי החברה
שהיתה קשורה עם לוינסון, גביית קומיסיון
חשאי מעיסקה של אוטובוסים, הפקדת
הקומיסיון בחשבון בשווייץ והוצאת כספים
מחשבון זה, הקמת חברה מיסתורית
בארצות־הברית, ועוד ועוד. לוינסון לא הסביר את
הדברים בחייו, והם גם לא הוסברו אחרי מותו.
עד כה לא פורסמו שום מסקנות מוסמכות של
חקירה מוסמכת כלשהי בנושאים אלה. החקירה
הפנימית של חברת אמפ״ל באמריקה״ על
עניינים שוליים אינה רלוונטית.
החזרה האינסופית על הפסוק ״לוינסון היה חף
מפשע׳ אינה משנה דבר. אין היא יכולה לבוא
במקום חקירה מוסמכת, שתגיע לידי מסקנות
מוסמכות.

,)6.3יש עוד ספורטאים שיבקשו
פטור -אם כי הם ספורטאים ממין
אחר.
אני בטוח שזה לא סתם צירוף מיקרים,
שהידיעה בתשקיף על החלטתם של מהמרי־פורים
לצאת ליום מישחק לבתי־הקאזינו של
לונדון הופיעה ליד הידיעה על הפטור ממס־הנסיעות,
שדורשת מכבי למען אוהדיה, שייצאו
ערב פסח לאתונה, לעודד שם את שחקניה
במישחק־הגמר.
בתור קלפן, שחקן־רולטה וקוביוסטוס, אני
עומד לדרוש מן האוצר, אם אכן ייעתר לבקשת
מכבי, גם פטור ממס״הנסיעות על הכרטיס הבא
שלי לחו״ל.
הם אוהבים מישחק כדורסל: אני אוהב
מישחקי־מזל. ובדיוק כמותם, ללא נוכחותי
בקאזינו — הסיכויים שלי להרוויח הם אפסיים.
בינינו לבין עצמנו, אני חייב להודות, שגם עם
נוכחותי, זה לא בטוח שאני ארוויח.
אבל בלי חוכמות: כל האזרחים שווים לפני
החוק, אם הם אוהבים את הכדור בסל ואם הם
אוהבים את הכדור ברולטה.
מאיר ברג, ראשון־לציון

1 1985הלא 1984
מי זקוק להדרכה בחיי המין (העולם
הזה !)6.3
1984 כבר נגמרה. כבר אין עוד אח גדול(וגם
לא אחות גדולה) .אנחנו ב־ . 1985 אז למה לפרסם
גילויי־אמריקה על קונדומים, אורגזמות היקפה?
מי זקוק להדרכה הזאת בחיי־המין? אלה חדשות
אלי זילבר, רמת־גן
ישנות מאוד!

רגלים ראשי, מוביל את אחד החוטפים בעודו
בחיים, צילמה רק צלמת העולם הזה. שבוע
אחר־כך תיקן את עצמו והזכיר גם את צלם
מעריב, שמוליק רחמני. מן הראוי היה להזכיר גם
את צ׳יבי שיכמן, צלמת השבועון כותרת
ראשית, שהיתה גם היא במקום האירוע, ביחד
עם שני הצלמים האחרים. שיכמן צילמה את
החוטף מאחור, אך בתמונתה נראה איציק מרדכי
באופן הכי ברור מבין שלוש התמונות האלה.
רונית שלם, ירושלים

הגראף 1הפוט 1נר אף
גם בגליון העולם הזה, שהופיע השבוע
לפני 25 שנה. היה לח״כיבג לעיתונאים
ולשחקנים מה לומר. וכך הם אמרו:

• דדב אחדות־העבודדו מרדכי
ביבי :״מה ההבדל בץ שר־האוצר למנהל
בית־חרושת לקרח? זה רורש הקפאת־שכר
וזה דורש שכר־הקפאה:״

• כתב ״ג׳רדסלם פוסט״ ם אול
בהן, על נישואי הנסיכה הבריטית מרגרט
לצלם :״במקום להתחתן עם גראף, מתחתנים
עם פוטוגראף!״

• שחקן ״הבימה״ אלברט חזקי

שהופיע, לפרנסתו. גם בתסכיתים של
קול־ישראל. על מקור חליפתו ההדשה:
״זה לא ממשכית, זה מתסכית!״

העולם הז ה 2480

בינתיים החל מלמד בהכנת דעת־קהל לדרישתו
באגן! הימני של המפד״ל. לפני מתנחלים הוא
מתגאה על העזרה הכספית הרבה שלו להקמת
ההתנחלויות.

תמ״י למפד״ל?
הטוטו סביב השאלה, לאיזה גוש מיפלגתי תסתפח סיעת
תמ״י, עדיין בעיצומו. השבוע דובר במיזנוך הכנסת בשיא
הרצינות על מגעים בין אהרון אבו־חצירא וצעירי המפד״ל,
בדבר שיבתו לתנועה.

^ ע 1 1ן ין *
רוב בדיברלים
נגד איחוד
מתנגדי איחוד הליכוד במיפלגה הליברלית
הצליחו לאסון! חתימות של שני־שלישים
מחברי מרכז התנועה, המתנגדים לאיחוד.
מייד בשובו של שר־האוצר ארצה, הוא יפעל אישית למנוע
את המשך המגעים על איחוד הליכוד, כשהוא מסתמר על
הרוב המתנגד לכך.

סולחה אוצר־כלכדה
ביום השישי הקרוב יתייצבו בלישכתו של
ראש־הממשלה שרי האוצר והכלכלה, במטרה
לשים קץ לסיכסוך בין שני המישרדים והשרים
שבראשם.
שימעון פרס יסביר ליעקובי, שכל התקפה על יצחק מודעי
תפגע במיפלגת העבודה, ולכן עליו להכריז על הפסקת־

פרם מתייחם בביטול לאיומי ההתפטרות של
יעקובי, הדורש הרחבת סמכויות ושינוי
במדיניות הכלכלית, כתנאי להישארותו
בממשלה.

הרוסים לצד הנוצרים
מתהדקים היחסים בין הסובייטים והפלאנגות.
אישור רישמי לכך ניתן בהשתתפותו של עוזר
הנספח הצבאי הסובייטי בלבנון במסיבה של
הכוחות הלבנוניים.

האמריקאים במצור
דיונים בדרג בכיר ביותר נערכים בשבועות
האחרונים בין מישרדי-החוץ של ישראל
וארצות־הברית, בעניין אבטחת מיבנה
שגרירות ארצות-הברית בתל-אביב, עד
להעברתה למקום אחר בארץ.
האמריקאים דורשים, שקיטעי הכבישים שלצד
השגרירות, ברחוב הירקון ובטיילת, ייסגרו
לתנועת כלי-רכב אזרחיים.
מישרד־החוץ הס -י, שהמדובר בשני עורקי־תחבורה
חשובים בתל־אביב וסגירת קטע מהם לתחבורה פרטית
תגרום לסתימת העיר.

מלמד רוצה תיק
אברהם מלמד, ח״ב המפד״ל לשעבר, מפעיל
שדולה במפד״ל, שתתמוך במינויו כשר
במקומו של הד״ר יוסף בורג, שהבטיח לפרוש
מהממשלה בחורן? הקרוב.
מלמד מנמק את צעדו בכך שהוא חבר באותה הסיעה
שבורג מייצגה בממשלה, ולכן יש לו עדיפות בקבלת
התפקיד, על פני מועמדים מסיעות אחרות.

ב! יגאל אלו! -
בדרום־אפריקה
יפתח (״יפתי״) אלץ, בגו של אלון? דד
פלמ״ח, ואשתו ענת (.ענתו״) ,עומדים
לחיות בשנתיים הקרובות בדרום־אם־
ריקה. יפתי מצא עבודה במאייר וגרא*
סיקאי בעיתון במדינה הגיזענית.

בצעד זה תומך מועמד מם׳ 2בתנועה, בן־ציון
רובין. הובטח לו, שהוא ירכז את נושא עדות־המיזרח
במיפלגה הדתית.

המזב״ל נגד האיגודים
במוסדות הבכירים של מיפלגת העבודה
שוררת דאגה עמוקה מכוונתם של כמה
איגודים מיקצועיים להקים רשימה אל־מיפלגתית,
שתתמודד בבחירות הקרובות
להסתדרות. רשימה כזו עשויה לנגוס בעיקר
בכוחו של המערך.
בשלב הראשון במערכה נגד האיגודים יופעלו עליהם
לחצים, בעיקר מלישכת המזכ״ל, לוותר על רעיון
ההתמודדות. אם מאמץ זה ייכשל, ייפתח נגדם השלב
השני: מסע־השמצה, שינסה להציג אותם כ״מיוחסים״ ,כדי
להסית נגדם את העובדים האחרים. תפקיד זה יוטל בעיקר
על עסקני־מפ״ם.

מגע ממי
בבית־הכלא
אחד הנושאים הראשונים שבהם יטפל
רפי סוויסה, הנציב החדש של שירות
בתי־הסוהר, הוא רעיון המתגבש בנציבות,
להעניק לאסירים אפשרות להתרועע
מפעם לפעם ביחידות עם נשותיהם או
חברותיהם.
בנציבות יכינו טבלת־דירוג של
אסירים לפי מידת הסיבון שלהם לביטחץ
בית-הכלא, ולפיה ייקבע מי יהיה זכאי
למיפגשים האינטימיים.

ביטאזן־רק״ח
מספח את הגולן
״אל־איתיחאד״ ,ביטאון־רק״ח בשפה הערבית,
הכיר, למעשה, בסיפוחה של רמת-הגוין
לישראל.
במיסגרת מיבצע מנויים חדשים, הוא מסר בגיליונו האחרון
פרטים על מחוזות ההפצה שלו ועל מיספר המנויים בכל
אחד מהם. בין שמונת המחוזות מופיע גם שמה של רמת־הגולן.
יתר המחוזות הם בתחומי הקו הירוק בלבד. שמה
של ירושלים המיזרחית, שסופחה אף היא, אינו מופיע
ברשימה.

לביטאון, שכמעט כל תפוצתו היא בשיטת-
המנויים, יש, לטענתו 3538 ,קונים קבועים.
בגולן יש לו שיבעה.

תם! ער הכחנת
60 מיליון הדולר שהושקעו בבניית מלון
״דניאל״ החדש בהרצליה, השייך למיליונר
היהודי־הסודאני ליאון תמן, יהפכו לנושא
ציבורי. מלונאים סקרנים יבקשו לדעת אם כל
הכסף הוא השקעה מכיסו של תמן, או שחלקו
בא מתמיכה ממשלתית.
תמן, גיסו של ניסים גאון, מבקש לבנות לעצמו תדמית
עצמאית, ללא קשר לגאון. אך יועציו נוהגים להדגיש בכל
הזדמנות את הקשר המישפחתי שיש להם לנשיא״המדינה,
חיים הרצוג.
באחרונה סגר תמן את עיתונו, ניהוויו, שהופיע באנגלית.
המתנחלים ברחו מלבנן!
התפוצצות מבונית־התופת סמוך למטולה
סיכלה באיבו רעיון של קבוצת
מתנחלים מהגדה המערבית לבצע בקרוב
התנחלות הפגנתית בעמק עיון, צפונית
למטולה, בתוך שטח לבנת•
המתנחלים רצו להבריז על המקום:
התנחלות ״ארז הלבנון מם׳ 1״.
הפיגוע השיעי באותו המקום זרע
בהלה בלב היוזמים, והקבוצה החליטה
לוותר על הרעיון.
דאגה במכון הייצוא
הפיאסקו של שבוע-האופנה הישראלי הדליק
אור אדום אצל ראשי ״מכון־הייצוא״ ,רמי גוט
ויעל מטלון.
מכון הייצוא חושש שתוצאות דומות יהיו לשבוע־התכשיט,
שייערך בחופשת־הפסח.

תעריפי חרד בעליה
אל על, חברת התעופה הלאומית, עומדת להעלות את
מחירי הטיסות המוזלות ליעדים באירופה. לפני כמה
חודשים הורדו התעריפים לרמה בלתי־ריאלית, כדי ,
להילחם בחברות הצ׳רטרים הפרטיות. אחת מהן, מעוף,
פשטה את הרגל.

תיק־אוזן
לפרקליטות־דרום
תיק־החקירה נגד השר לשעבר אהרון אוזן,
בחשד לקבלת שוחד מידידו נתן חובב, בן
מושב בצפון הארץ, הועבר באחרונה לטיפול
פרקליטות מחוז הדרום.
מי שיטפל בתיק גם יכריע סופית אם אוזן יועמד לדין.
בפרקליטות המדינה יש התמרמרות על כד שלדרום הועבר
תיק שאינו שייך לשם, רק מפני שאוזן מתגורר במושב
גילת. העבירה עצמה נעשתה בצפון הארץ.

חילופים ב,,יחד״

בוררות הרופאים
ל שלב שני

פול קירר, מזכ״ל יחד, התפטר מתפקידו. מועצת־התנועה
תבחר ביום החמישי את רואה״החשבון גד פניני, מרמת־השרון,
כמחליפו.

שלב ב׳ בבוררות־הרופאים החל בימים אלה. בראש
הבוררות עומד דויד שוהם, שפרש מבנק כללי ועבר
לעסקים פרטיים. לא מכבר הוא נפצע בתאונת־דרכים, אך
הפציעה אינה מונעת ממנו את עבודתו הציבורית.
פרקליט הרופאים, המישפטן אלי זוהר, אינו לוקח חלק
פעיל בבוררות. הוא עוסק כרגע בבחינה החוקית של
שאלת ההפריה החוץ־רחמית.

בן־מאיר יישאר?

גפני מחפש מעמד
ככל שקרב מועד התחלת חקירת ויסות מניות־הבנקים,
מחפש ארנון גפני מישרה ציבורית. בתקופה הרלוונטית
הוא היה נגיד בנק ישראל ועתה הוא מנכ״ל בנק כללי.
היום, בעזרת הקבוצה הירושלמית של מפ״אי — עוזי
ברעם ועמירם סיוון — הוא מקווה לקבל תפקיד ייצוגי
נכבד.

צפויים שינויים פרסונאליים נוספים בסיעה,
בעיקר של פורשים שיטענו שהם מאוכזבים
ממנה וממהלכיו של עזר וייצמן.

במחוז תל־אביב של מיפלגת־העבודה מתארגנים למנוע את
התפטרות דב בן־מאיר מתפקידו כממלא מקום ראש
עיריית תל־אביב, בגלל כפל־התפקידים.
הטענה שתושמע לפני ראשי המיפלגה היא, שבמקומו של
בן־מאיר לא יבוא סגן ראש־עירייה, משום שעל־פי יחסי־הכוחות
במועצת העירייה — 14 מנדטים לליכוד ושמונה
לעבודה — אי־אפשר יהיה לדרוש למחליפו של בן־מאיר
תפקיד בכיר.
בינתיים, אם יעזוב בן־מאיר, מתכוננים אנשי חרות לדרוש
את מקומו.

אחו מקורבנות מנוגית־התונת מובא לקבורה בחולון, חבויו של משה דהאן מבקשים לגעת נעם אתוונה.

מישנחה מתיינחים ער הקבוים וקוראים לצאת מרנגון. סבתו שר החג הסנאו׳ מבנה את נכדה, שעמו להתחתן

הרמטנ״ל מצדיע בהלוויתו של אישיהמילואים אפי מיכאל. למטה: בני מישפחתו שר צפריר סגר בן ה־ם2

^ י-אפשר לכתוב את הדברים
בלי זעם.
א סו ר לכתוב את הדברים בלי זעם.

כי שפיכות־הדמים הזאת,
שהטילה השבוע שכול בתריסר
מישפחות נוספות, היא
כולה תוצאה של טימטום.
טימטום של מערכת, אשר אינה
מסוגלת לקבל החלטות אינטליגנטיות.
מערכת שדבקו בה סימנים של
טירוף.

• אוח ופצצות
*^ין צורך לחזור ולהזכיר את
\ 1הטימטום הנורא שעמד ביסודה
של מילחמת־לבנון כולה.

כיוס ברור כשמש, מעבר
לכל ויכוח, כי כל ההחלטות
שהובילו למילחמה זו היו
מטומטמות — ורובן הגיעו
לשפל־המדרגה של פרימיטיביות
ילדותית.

אביו וסבתו של החייל צפריר סגל בזמן ההלוויה בתדאביב

המילחמה השיגה בעליל את ההיפך
ממה שהתכוונה להשיג, בכל התחומים:

היא נועדה לגרש את הסורים
מלבנון — וכיום שולטים הסורים
בלבנון כפי שלא שלטו בה מעולם.
• היא נועדה להשליט בלבנון
דיקטטורה מארונית, שתכרות שלום
עם ישראל — וכיום התערער מעמדם
של המארונים עד היסוד, וגם הם
חדורים שינאה עזה לישראל.
• היא נועדה, קודם כל ,״להרוס
את תשתית המחבלים״ — ועכשיו
קמה בלבנון תשתית חדשה של
מחבלים מסוכנים פי כמה וכמה.

אותם האנשים, שתיכננו
השבוע את מעשה-הזוועה ליד
מטולה, קיבלו את צה׳׳ל לפני 33
חודשים בתרועות-שימחה. מי
שהמטירו אז אורז על חיילי
צה״ל, ממטירים עליהם היום
אש ומוות.
תוך פחות משלוש שנים הצליחה
ישראל ליצור לעצמה, יש מאין, אוייב
חדש לגמרי, אוייב אשר ימשיך לשבת
לצמיתות ליד גבולנו הצפוני והמסוגל
— גם לדברי ראשי ישראל השבוע —
להביא את פיגועיו אל תוך ישראל
עצמה.
אילו היה אלוף־הטימטום של
ישראל יושב ובוחר לעצמו את האוייב
המסוכן ביותר שניתן בכלל למצוא,
אוייב המסוגל יותר מכל עם אחר
בעולם להפעיל טרור קנאי ובלתי־מתפשר,
הרי היה בוחר בשיעים.
ההיסטוריה השיעית מלאה במאבקים,
שבה התאבדו שיעים בהמוניהם, תוך
מילוי מיצווה קדושה. בהשוואה לשיעים,
גם הישראלים וגם הפלסטינים הם
רכרוכיים.
לטימטום הכללי הזה אחראית
ממשלת־הליכוד, אף כי נתמכה אז
בהתלהבות על־ידי מיפלגת־העבודה
ומרבית העיתונאים בישראל.

אך הפרק החדש של ה־טימטום,
שהוביל לזוועת השבוע,
שייך כולו לממשלת־האחדות-הלאומית,
בראשות
המערך.
הטימטום, הקוצר עתה את קציר־הדמים,
הוא הטימטום שלה.

נו המטרות
הוחטאו
^ אשר הגיעה ממשלה זו
* 4לשילטון, היה ברור לכל אדם בעל
אינטליגנציה מינימלית שהמישחק
בלבנון אבוד, ושאין דרו אלא להסתלק
משם מייד.
להסתלק מייד ובלי תנאי, מתוך
תיקווה לתיאום השלבים עם ממשלת־לבנון
והנהגת השיעים.

אז זה עוד היה אפשרי.

חברו לנשק של משה רהאן מבנה אותו ליד הקבר הרענן

קבלת החלטה כזאת חייבה לא רק
אינטליגנציה נורמלית, אלא גם אומץ־
לב פוליטי. אומנם. הרוב המכריע של
עם־ישראל וכל חיילי צה״ל היו
תומכים בהחלטה כזאת בהתלהבות, אך

חבורת העסקנים של הליכוד — רובם
בעלי מנת־מישכל מינימלית —
התנגדו.

אז התקבלו, בזו אחר זו,
שורה של החלטות, שכמעט
לא-ייאמנו בטימטומן.

ואלה הן:
• שלא להודיע לממשלת־לבנון׳
על לוודזמנים מפורט ומדוייק שלי
נסיגת צה״ל.
• להודיע על נסיגת צה׳ל
״בשלבים״ ,מבלי לקבוע מתי יבוצע
השלב השלישי והמכריע, וגם מבלי
להודיע אם הנסיגה תהיה שלמה, או
שתיווצר ״רצועת ביטחון״ של כיבוש
ניצחי.
• להפעיל את מדיניות ״היד
החזקה״.

כל אחת מן ההחלטות האלה
מטומטמת מקודמתה — כפי
שיוכיח גם ניתוח שיטחי.

• שלנים של ״
^ י־הנכונות לספק לוח-זמנית
מוכרחה היתה לזרוע בלב כל
לבנוני ספק לגבי כוונת ישראל לצאת
מלבנון באמת ובתמים.
צבא מסודר ויעיל כמו צה״ל לא היה
מתקשה לקבוע בדיוק את מועד יציאתו.
הסירוב לפרט את מועד הנסיגה
יצר את הרושם הברור כי ישראל לא
החליטה סופית לצאת ובוודאי לא
לצאת מכל השטח.
השיעים יושבים דווקא בשטח
הנתון בספק (״שלב ג הם מוכרחים
לחשוש שמא צה׳ל מתכוון להמשיך
בכיבוש. אם במישרין, אם על־ידי
השלטת קלגסי ״צבא־דרום־לבנון״,
שבו רואים השיעים סכנה גדולה עוד
יותר, מפני שזהו מכשיר של העדה
הנוצרית, אויבתה משכבר הימים,
המאיימת על קיומם.

ההחלטה לסגת ״בשלבים״
היא מטומטמת עוד יותר. היא
בל־כך אווילית, עד כי אי-אפשר _
למצוא לה סיבה — מילבד ׳י
הצורך לסיים את המטומטמים
שפתחו במילחמה מלכתחילה:
רעיון ״השלבים״ מאחד בקירבו את
כל המיגרעות של כל האופציות: היא
זורעת ספק לגבי הנכונות לצאת
באמת, היא גורמת לביזבוז של זמן
ומשאבים כדי ליצור ״קווים״ חדשים
ולהיערך בהם, היא יוצרת באוכלוסיה
את ההרגשה שמוכרחים להכות בכובש
כדי לזרז את יציאתו.
היא הסיגה את צה״ל מן הקו הקודם,
שנשען על אוכלוסיה פחות עויינת,
לשטח שבו יושבת האוכלוסיה העויינת
ביותר.
היא מוסיפה שבועות וחודשים
לתהליך הנסיגה, בלי כל צורך מעשי.

בקיצור: היא הבטיחה שמי־לחמת-השיחרור
של השיעים
תתלקח באש גדולה ותגרוף
עימה את כל חלקי העדה ״י
השיעית, החל ב״מתונים״ של
תנועת אל־אמל החילונית וכלה 1
בקנאים המטורפים של חיזב-
אללה(״מיפלגת אלוהים״) החד
מייניסטית.

החלטה זו ניזומה על״ידי יצחק
רבין, אדם אטום לגמרי לריגשות
הזולת, ועל אחת כמה וכמה לרגשות
של עם אחר. היא נתמכה ע ל ־י די ^
שימעון פרס, שהעלה אז את שלמות
הממשלה מעל לכל יעד אחר. היא
אופשרה — למרבה הצער — על־ידי
חוות־הדעת של המטכ״ל, שהכניע את
שיקוליו המיקצועיים לאינטרסים של
הדרג המדיני.

0היד המטומטמת
ע \ ך כתר הטימטום מגיע. כלי
ספק, לאדם שהמציא את ״מדיניות
היד החזקה״ .בממלכת הטימטום היתד,
מגיעה לו אנדרטה, ולרגליה פסלים
קטנים של כל העיתונאים והפרשנים
שהתמוגגו מרוב התלהבות מהחלטה זו.

אה־ ,אבנרי:

טיטטו עודה
יש אלפי ספרים המנתחים
את הבעיות של כיבוש צבאי,
כאשר האוכלוסיה המקומית
מתקוממת נגדו. ספרים אלה
נוגעים לעשרות דוגמות שונות
של כיבוש צבאי בכל התקופות.

השיטות שהופעלו לאחרונה
על־ידי צה״ל בדרום־לבנון נוסו עשרות
פעמים במקומות אחרים. הם כוללים,
בין השאר: הריגת ״מחבלים״ ,עונשים
רקולקטיביים, שיבוש החיים והמיסחר,ניתוק כפרים ועריכת חיפושים בהם,
פתיחת אש על נשים וילדים המפגינים
נגד כוחות־הכיבוש, פיצוץ בתים שבהם
נמצא נשק, הריגת אנשים ״המנסים
לברוח״ ,מעצרים המוניים, החזקת
עצורים בתנאים משפילים ותת־אנו־

אפשרות להתגבר עליה. שום שיטה לא
תצלח — לא יד רכה ולא יד קשה. היד
הקשה רק תאיץ את ההתפתחות
הבלתי־נמנעת.

במצב כזה — שאליו הגענו
בלבנון מזמן — נותר רק מוצא
אחד: לסלק את הסיבות שהביאו
להתקוממות.
ובמיקרה זה: להסתלק מהר.

• מאציו ׳שואדי
ך* מערכת־הביטחון יש אנשים
אינטליגנטיים. חלק מהם קוראים
ספרים. כל מה שנאמר כאן — וזהו
אלף־בית! — ידוע גם להם. אם כן, מה
קרה? איך ניתן לטימטום להשתולל?

ולהחריף את האמצעים( .ג) הפיגועים
מעכבים את היציאה עוד יותר, מפני
שצריכים להגיב.
התוצאה הבלתי־נמנעת: שפיכות־דמים
מואצת, הגברת השינאה של
השיעים כלפי ישראל ויצירת מצב
שיתנקם בגבול הצפוני במשך שנים,
ואולי דורות.

• מירוץ היוונת
ן* פרק האחרון של שלוש מכו(
1ניות־התופת היא דוגמה למה שמוכרח
להתרחש במצב כזה.
זה התחיל בכמה התבטאויות
מטומטמות להפליא של אנשי־ביטחון.
שלמה איליה, שליט דרום־לבנון, אחד

שאפשר היה לפוצצו, בשעת
ההתכנסות של ראשי האירגון.

לאחר מכן התפוצצה מכונית־תופת
אדירה ליד ביתו של מנהיג חיזב־אללה
בביירות. היה הרג נורא. שוב האמינו
הכל כי זהו מעשי־ידי ישראל, וכל
הסיעות בלבנון תמכו בגירסה זו.
הצרה היא שבמצבים כאלה אין כל
אפשרות לדעת את האמת. יתכן בהחלט
כי שני הפיצוצים היו על רקע המאבק
בין שתי הסיעות העיקריות בעדה
השיעית. אך ההתבטאויות של ראשי
הביטחון בישראל על ״טרור נגד טרור״
ו״שיטות לבנוניות״ נתנו מראש גושפנקה
להאשמת ישראל במעשים אלה.
לא האמת חשובה, אלא אמונת האנשים.

מצד
ישראל באו הכחשות

נוראה זו. באשר למדיניות הנקוטה
בשבועות האחרונים נאיזורים
שבידי צה״ל בלבנון, אמר ראש-
הממשלה כי השיעים אינם אויבינו,
אולם, כל צבא רשאי להגן על חייליו,
ולא תיעשה שום פשרה בכל
הנוגע לנסיונות־פגיעה בחיילי

ההכחשה לא יכלה לעורר אמון
בלבנון, כאשר חפים־מפשע נפגעים
שם מדי יום בפעולות ״היד החזקה״.
הסיפא של ההודעה הבטיחה כי
השיטות האלה יימשכו. היתה זאת
ממש הזמנה לפיגוע חמור.
כאשר בא, הוא לא יכול היה
להפתיע איש. חיילים שחזרו מחופשת־שבת
נפגעו על״ידי מכונית־תופת.
אולם ההתבטאויות של ראשי השילטון
אחרי הפיגוע הבטיחו כי מירוץ־הטירוף
יימשך וכי המילחמה המזוהמת תתגבר.
בעלי השיטה סירבו ללמוד ולהסיק
לקח.

ביום ההלוויות נהרגו על-ידי
צה״ל 24 שיעים: ערובה בטוחה
להסלמת ההתאבדות.
עלה על כולם, כרגיל, אריאל שרון,
אבי־אבות האיוולת הלבנונית, כאשר
הכריז בעת הקבורה: צה״ל ימצא
שיטות כדי להתגבר על הטרור השיעי,
כפי שמצא פיתרונות במצבים אחרים.

משמע: הפעלת שיטות
שיעמיקו את השינאה לדורות.

אפשר 1נ״ד!

ך* אם יש אופציות אחרות?
1 1בוודאי שיש. צריכים פשוט
להפעיל את ההגיון הפשוט.
ההגיון הפשוט אומר: מוכרחים
לצאת מייד. אין מה להציל בלבנון. אס
ניתן במהלך הפינוי המזורז לתקן משהו
מן הנזק — טוב. אם לא — אין מה
לעשות. כל יום של שהייה מגביר את
האסון. אם לא תהיה נסיגה מהירה היום,
תהיה מנוסה מחר.
הדיבורים על הצורך בתקופה של
חודשים כדי להוציא את הציוד הם
כזבים, שנועדו לשרת את החלטות־הטימטום.

יתייחס צה״ל אל מיבצע-
הפינוי כמו אל כל מיבצע צבאי
גדול אחר, הוא יבצע אותו תוך
ימים.

שר-הביטחון, הרמטכ״ל, אלוף־הפיקוד וקציני צה״ל במקום הפיגוע: המירוץ נמשך
שיים, חקירת עצירים בדרכים אלימות,
גירוש מנהיגים.

אין דוגמה אחת בהים־
ו טורי ה שבה הצליחו שיטו
ת אלה.
^ התוצאה היתה ת מי ד הפוכה.
אוכלוסיה מוכה ומושפלת תתלכד
נגד הכובש, הנראה בדמות אכזרית
*בלתי־אנושית. כל מישפחה תיתן
׳מחסה למבצעי פיגועים. הורים יעודדו
את בניהם להשתתף במאבק. נפילת
בנים במאבק תוסיף כבוד למישפחה.
הכל יעזרו למי שביתו נהרס.

ההשפלה היומיומית של
הכיבוש, ההתנהגות הברוטאלית
של הכובש, הסבל והשכול
— כל אלה מגבירים את
השינאה ואת רצון ההתנגדות.

,המסקנה האחידה של כל הסיפרות
:ה״מיקצועית״ היא: כאשר הגיעה
ההתקוממות של האוכלוסיה נגד
הכיבוש לשלב מסויים, אין עוד כל

אין לכך הסבר רציונלי. אך אפשר
למצוא הסברים פסיכולוגיים. למשל:
הצמרת הישראלית, המדינית והצבאית,
התרגלה מזמן שלא להתייחס אל
״ערבים״ כאל אנשים נורמליים, המגיבים
ככל עם אחר. הכיבוש הממושך
בגדה וברצועה, שהעמיק את שורשי
הגיזענות, נטע בלב רבים בוז תהומי
כלפי ״הערבים״ .כך שנדמה שכל מה
שנכון בכל מקום אחר בעולם — אינו
נכון לגביהם.

שנית, ה״מאצ׳ו״ הישראלי
השפיע על כל ההחלטות. הרעיון
שצה״ל יפנה עורן ש לאוייב
ויסתלק מקרב אבוד אינו ניתן
לעיכול בנקל. כל אופציה אחרת
נראית עדיפה.

כך נוצרה שרשרת־הטימטום( :א)
צריכים לצאת לאט־לאט, כדי שלא
ייווצר חלילה רושם של מנוסת־בהלה,
(ב) אם מביא הדבר להגברת הפיגועים,
צריכים להגביר את ״היד החזקה״

האנשים שדעתם השתבשה בגדה
המערבית, הכריז בקולי־קולות שצריכים
להפעיל בלבנון טרור נגד טרור.

קצינים אחרים הכריזו ש״ב-
לבנון צריכים להילחם בשיטות
לבנוניות.״ השיטה הלבנונית
הידועה ביותר בעולם היא
שיטת מכונית־התופת.
ואחרי זה המאורעות:
נערך חיפוש אכזרי בכפר מערכה.
אנשים נהרגו ונפצעו, נכלאו ונעצרו,
בתים נהרסו, על־פי מיטב שיטות היד
החזקה.
זמן קצר אחרי שצה״ל עזב את
הכפר, התפוצץ מיטען־תופת במיסגד
המקום, שבו התכנסו ראשי אירגון אל-
אמל. שניים מן המנהיגים המרכזיים
נהרגו.

לא היה כמעט אדם בעולם
ובלבנון שלא האמין כי החיפוש
בא בדי להטמין את המיטען, בך

סתמיות, שלא שיכנעו איש
אלא מי שהיה משוכנע כבר
קודם לכן. היה ברור כי מתאבדים
שיעיים יתגייסו בחמת־זעם
לנקום את ניקמת ההרוגים.

נו מילה שטוח
ך• יום הראשון התכנסה ממשלת
6ישראל וקיבלה החלטה, שמכל
מילה בה נטפה טימטום תהומי. כאשר
פורסמה, כבר היה המתאבד השיעי
בדרכו לביצוע מעשה־הזוועה.
וזו לשון ההודעה:
״בישיבת הממשלה אמר היום
ראש״הממשלה כי ממשלת־ישראל
שוללת כל שיטה של מכוניות-
תופת ורצח חפיס-מפשע. ישראל
מגנה פעולות אלה, שנערכו לאח רונה
בלבנון, והיא מצטערת על־כך
שחפים־מפשע נפלו קרבן לשיטה

אין זה מעבר ליכולת של ההנדסה
הצה״לית ליצור את התנאים לכך. גיוס
כללי של כוח־ארם ואמצעי־תובלה
יקצרו את החודשים לשבועות, ואת
השבועות לימים. במשך תקופה מוגבלת
כזאת ניתן להבטיח שקט באיזור־הנסיגה,
מבלי לנקוט אמצעים אכזריים.
רי בעוצר בכבישים במשך כמה
ימים.
הנסיגה צריכה להגיע עד לגבול
הבינלאומי. התוכניות על כינון ״רצועת
ביטחון״ הן המשך הטימטום. עברו
ימי סעד חדאד, כי בינתיים הקמנו
מעצמה שיעית. רצועת־הביטחון תגרום
לגירוי מתמיד, ותדרבן את השיעים
להמשך המאבק, שישתפו אל תוך
ישראל.

צריכים להסתלק, חד ונקי,
מתוך תיקווה שעצם הדרמא־תיות
של הנסיגה ושלמ
ותה ייצרו מצב חדש,
ויעקרו את רוב מוקדי השינאה.
רק מז הצד הזה של הגבול
ניתן לדבר אל ההנהגה השיעית
הסבירה, ולהחזיר למצב מימד
של הגיון.

כל השאר הוא טימטום. טימטום
עולה בדם. וככל שיגדל הטימטום, כן
יגדל המחיר בסבל ושכול.

במדינה העם
עד מתי?
בעיות הכלכלה ומישחקי
הפוליטיקה נשכחו. העם
הסתכל אל תוך הקברים
הפתוחיס

הארץ מלאה שכול. מגבול אל גבול
נערכו הלוויות. הפיגוע השיעי ליד
מטולה דחק הצידה את כל המכאובים
הכלכליים, והמשחקים הפוליטיים.
המילחמה, שנועדה להימשך 48
שעות, עברה את היום ה־סססו שלה,
ומתקרבת בצעדי־ענק לסיום שנתה
השלישית — ולא האחרונה.
יוזמי המילחמה לקחו בחשבון
עשרות הרוגים. עתה מתקרב המניין
האכזרי ל־.650
כאשר נפתחה המילחמה, יכלה
ממשלת־הליכוד להתפאר בקונסנזוס
הלאומי, כמעט מקיר אל קיר, שתמך
בה. כיום יש קונסנזוס לאומי, כמעט
מקיר אל קיר, ליציאה מלבנון, אך
הממשלה אינה מסוגלת להחליט(ראה
עמודים 9־.)8
הרבה דברים עגומים נאמרו ליד
הקברים הפתוחים. אך בלב כל היתה
שאלה פשוטה וקצרה:
עד מתי?
הפגנות שער נשד
בבר־אילן לא חירשו
למאיר כהגא להיכנס,
והוא הסתלק מהמקוס
ככושת-פגים
,שלום סטודנטים, שלום כלבים
ערביים ״,נהם מאיר כהנא, כשיצא
ממכוניתו ביום הראשון השבוע, בשערי
אוניברסיטת בר־אילן.
את הרפרטואר הדל שלו — כמה
סיסמות דמגוגיות, עלבונות וחרפות,
בעברית קלוקלת ובמיבטא זר — הוא
משמיע בשיטתיות בכל האוניברסיטות.
בשבוע שעבר התחוללה מהומה
באוניברסיטה העברית בירושלים,
כאשר הוא הפגין שם, בחסות ה־מישטרה.
השוטרים הגנו עליו מזעמם
של מפגיני־הנגד, הסטודנטים היהודים
והערבים, שמחו על דיברי־הבלע.
המוחים נעצרו וכהנא חגג את נצחונו
הקטן.
מישפט אחד. בבר־אילן, האוניברסיטה
של חובשי-הכיפות, הוא ציפה
לחזור על הצלחתו מהשבוע שעבר. אך
הפעם נגמר העניין אחרת.
אגודת הסטודנטים במקום אכן

הסכימה לארחו, הזמינה אותו לשאת
את דברו. אך רקטור האוניברסיטה
סירב בתוקף לאפשר לגיזען להיכנס
בשעריה.
כהנא בא בכל זאת. כשהתקרב
לכניסה לאוניברסיטה, מיהרו אנשי•
הביטחון לנעול את השער. כשסביבו
מצטופף קומץ אוהדים ויותר ממאה
סקרנים, ניסה כהנא לקיים הפגנה מול
השער הנעול.
.כשאני אהיה ראש״ממשלה, אני
אכנס פנימה ׳,הכריז. .את השער יסגרו
רק לפני שמאלנים וערבים!׳ זה היה
המישפט הראשון והאחרון שלו.
קצין־מישטרה, שנכח במקום, מיהר
אליו, נטל את הרמקול, והכריז כי זאת
הפגנה בלתי־חוקית. הוא דרש מכהנא
לעזוב את המקום.
כהנא ניסה להתווכח, למשוך את
הזמן, ציפה לראות את תגובת הקהל.
הסטודנטים הביטו בו באדישות.
בלית־ברירה קיבל את הרץ, התקפל
מהמקום כשהוא נבוך ומושפל.
.שיפסיק לרכוב:״ לפני שהסתלקו,
בעיקבות רבם, חילקו חסידיו
כמה כרוזים, מודפסים על נייר צהוב
צעקני. בכרוז, המזמין גברים יהודיים
להצטרף ל״מישמרות להגנת בנות
ישראל״ מפני מזימותיהם של הגויים,
,המחפשים רק את בושתה וכלימתה
של בת ישראל ׳,יש הבטחה כי פעולת
המישמרות תיעשה בתיאום עם ה־מישטרה>
אחת
הסטודנטיות, דתית בשביס,
שקיבלה את הכרוז לידיה, קראה בבוז:
.שיפסיק לרכוב על הכבוד שלנו,
הפאשיסט הזהר
מיפלגות מיה! ״המדריף״?
הפוליטיקאים של חרות
אוהבים לדבר בכינוסים
סגורים — בתנאי
שידליפו את נאומיהם
לפני כמה שבועות, עם שוך הסערה
בעיקבות הפירסום הבלתי־אחראי מצד
גורמים במישרד ראש־הממשלה על
עלייתם של יהודי אתיופיה, קמה סערה
חדשה — במרכזה עמדו סגנית־השר
לשעבר מרים תעסה־גלזר, שמאז התבטאויותיה
המקוריות בנושאי תרבות
ואמנות, בתוקף תפקידה הקודם, ירדה
מהכותרות.
תעסה־גלזר הופתעה מכך שביקורתה
הנוקבת על מחדלי ראש־הממשלה
ומקורביו בעניין יהורי אתיופיה, נדחקה
למרכז מהדורות החדשות. תוכן
דבריה של תעסה־גלזר, כפי שהודלף
לאמצעי־התיקשורת, היה חריף ממה

כהנא בשערי בר־אילן
סטודנטית דתית בשביס לא התאפקה וקראה, :פאשיסטד
שאכן נאמר מפיה בישיבת סיעת־הליכוד,
והיא היתה מבוהלת כהוגן.
כאן הפתיע ונחלץ לעזרתה היושב־ראש
החדש והנמרץ של הסיעה, חיים
קופמן. הלה הרגיע אותה ותמך בה, עד
כדי כך ששאלות כגון: מי הדליף את
הדברים? מדוע הודלפו ביתר חומרה

״ואלה הצעדים הכלכליים שעשינו

מאשר נאמרו? וכיוצא באלה, נשכחו
במהומה הכללית. להיפך: היו אנשים
בליכוד שמצאו נקודות אור בהדלפה.
למשל, משה קצב, שר־העבודה־והרווחה,
אמר אז :״בכל אופן צריך
לציין כי הדברים נשמרו בסוד 24
שעות תמימות!״
יותר רישמי מרישמי. בשבוע
שעבר חזרה פרשת ההדלפות על
עצמה. אלא שהפעם כיכב בסיעה משה
ארנס, השר בלי תיק והכלבויניק של
הממשלה, כשאחרים מחבריו שוהים
בחו״ל. גם הפעם נוגח פרס על מה
שמציגים עוזריו המרובים כ״הישגים״.
ארגס, הסתבר מתוכן ההדלפה, הדגיש
את הביזיון בכך שהנציג המצרי,
אוסמה אל־באז, נתבקש לאשר את
נוכחותו של ארנס בפגישות עימו,
וליגלג על פרס כי פטר דיווח על נושא
כה חשוב, כגון מגעים עם מצריים,
בשיחת־טלפון לממלא־מקומו, יצחק
שמיר, ששהה בחו״ל.
גם הפעם הסתבר מדבריו של ארנס,
שתוכן דבריו היה בהרבה פחות חריף
ממה שהודלף. גם הפעם נדחקו לקרן
זוית השאלות: מיהו האחראי להדלפות
מסיעת הליכוד? מי יוצא נשכר מהן?
ומדוע מודלפים הדברים ביתר חריפות
מאשר נאמרו באמת?
המידע, הזורם בחופשיות מישיבות
סיעת הליכוד, פשוט אינו הדלפה
במובן המקובל של המילה. הוא יותר
רישמי מרשמי.
בקדנציה הקודמת לא קיימה סיעת
הליכוד ישיבות קבוצעות ותדירות, על
אף דימויו הדינמי של היושב ראש
הקודם, רוני מילוא. חיים קופמן,
שנכנס לנעליו מתפקידי הקודם כסגן־

שר־האוצר, שאף להתמנות כסגנו של
אריאל שרון במישרד־התעשיה־והמיס־חר.
היו גישושים בנידון, אך המינוי לא
יצא לפועל. לאו־דווקא מסיבות פרסונליות.
קופמן,
שהחלים ממחלה ממושכת,
נאלץ להתמודד נגד שרה דורון
(ליברלים) על תפקיד יושב־ראש סיעת
הקואליציה הענקית. הפיתרון —
רוטציה — הותיר את קופמן בעמדת־המתנה
עד לאוגוסט הקרוב, אז יתמנה
כיו״ר הקואליציה, במקומה של דורון,
אם תחזיק הקואליציה מעמד עד אז.
בינתיים נכנס קופמן, מלא מרץ
וחדור אמביציה, לתפקידו כיושב־ראש
סיעת־הליכוד. הסיעה התחילה להתכנס
מדי יום שני בערב, ואילו הנהלתה
מדי שני בבוקר. במקביל החלו
ההדלפות.
גורם בכיר ביותר במערך האישים
השבוע בגלוי את אחד מעוזריו או
דובריו של קופמן בפירסום מגמתי,
מכוון מלמעלה, מישיבות הסיעה,
שמטרתו לנגח את ראש־הממשלה
ולנסות לפגוע בהצלחותיו בעיני
הציבור. קופמן מצירו השיב, :ארנס
מאוד כעס על הדלפת דבריו. הוא
ביקש שלא להדליף ״.איך דלפו
הדברים בכל זאת? ״אני צריך לספר
לך? הכתבים היו צמודים לקירות.
הסדרנים דיווחו לנו על כך במהלך
הדיון.״
לקט מפנקסים. גורם אחר
בליכוד, שסירב להזדהות, התחמק
מהסוגיה. :אני יודע? אנשים יוצאים,
נכנסים אולם כיצד יודעים כל אותם
ה״נכנסים והיוצאים״ במהלך הישיבות
להתמקד על אותן נקודות בדיוק
העולם הז ה 2480

±99ן? 1׳ 0

ולהדגיש את אותם דברים שמקובלים
על צמרת הסיעה? ומדוע אין נסיון, אף
הקלוש ביותר, מצד סיעת הליכוד,
להתמודד עם נגע ההדלפות?
ידוע, שבסיעת הליכוד נרשם תוכן
הדברים בפרוטרוט באי־אלה פינקסים,
ולקט לגמרי לא מיקרי מהם מועבר
ישירות לתיקשורת, תוך כדי הכוונה
מדוייקת.
מי יוצא נשכר מהמכונה המשומנת
הזו?
גורמים בליכוד המוטרדים מפירקי-
שקט מתמשכים מדי (לטעמם) בין
הגושים בממשלה. בין המוטרדים:
אריאל שרון ודויד לוי. קופמן, אגב,
משתייך למחנהו של לוי.

שוק על ירך
משהו קורה בר״ץ:
רן כהן? 8נגד
שולמית אלוני והצליח
לגבור עליה
האם מאבדת שולמית אלוני את
השליטה במיפלגתה?
השאלה עלתה בעיקבות הצבעה על
ראשות הרשימה של ר׳׳ץ בהסתדרות.
בהצבעה זו התייצב רן כהן, משרידי
של׳י שהצטרפו לר״ץ, מול שולמית
אלוני. הוא היכה אותה שוק על ירך.
עיסקת״חבילה. במשך שנים
רבות היתה ר״ץ תנועודשל־אשודאחת,
ובזה היה ייחודה.
כאשר הקימה אלוני בחיפזון את
רשימתה, ערב הבחירות של ,1973
אחרי שסולקה בשניה האחרונה ממש
מרשימת המערך על־ידי גולדה מאיר
הנקמנית, לא הקימה תנועה. היה ברור
לה שכל צורה של התמסרות תנועתית
תפגע, בסופו של דבר, במעמדה הבלעדי.
אלוני
גם דאגה להחליף את
המועמדים הראשיים של רשימתה
לפני כל מערכת־בחירות. היא לא
שמחה כאשר זכתה במפתיע בשלושה
מנדאטים בכנסת השמינית, ואכן
חששותיה התאמתו — הסיעה התפלגה.
ב־ז 197 זכתה במנדאט אחד
בלבד, וכך גם ב־ . 1981 נראה כי לא
הצטערה על כך.
ב־ 1984 ראתה אלוני צורך בחיזוק
הרשימה, בעיקר כדי להבטיח את
מעבר אחוז־החסימה. היא בחרה במרדכי
בר־און, כאיש פופולארי של שלום
עכשיו. יוזמי שידוך זה הכריחו אותה
לקבל גם, בעיסקת־חבילה, את רן כהן.
אנשי ר׳ץ סירבו תחילה, אך לבסוף
נאלצו להסכים.
ראשונה בין שווים. גם אחרי
הבחירות של 1984 לא הפכה ר״ץ
לתנועה אמיתית, וסניפיה נשארו
קבוצות של חסידים. אך לא היה מנוס
מהקמת מוסדות רציניים יותר בצמרת,
כדי לעכל את קבוצות־החסידים של
שני השותפים החדשים, בר״און וכהן.
בהתמסרות זו דאג רן כהן להבטיח
מקום נכבד לאנשיו המעטים —
טכסיס שהוא התמחה בו עוד בשל׳י.
הצטרפותו של יוסי שריד לר״ץ
עירער את מעמדה הבלעדי של אלוני
עוד יותר. שריד הוא גאון של פירסום
עצמי, והוא מעמיד בצל גם את אלוני,
אמנית־הפירסום. בחודשים האחרונים
נשמע קולו של שריד ברמה, הרבה
יותר מקולה של אלוני. המנהיגה
הבלעדית הפכה, לכל היותר, ראשונה
בין שווים.
עם התקרבות הבחירות בהסתדרות,
התעוררה השאלה מי ינהיג בהו את
ר״ץ. רן כהן היה במשך שנים רבות
ראש סיעת של״י בהסתדרות והנהיג
את רשימתה ב־ 981ז. אומנם נחל אז
כישלון חרוץ, אך נשארה לו גושפנקה
של מומחיות. לאלוני, לעומת זאת, אין
שום ותק בשטח זה.
תירוץ דחוק. אנשי ר״ץ הוותיקים
לא רצו בכהן בראש הרשימה.
הם חששו מפני התגברותו בר״ץ. אך
היתה להם גם סיבה מעשית: כהן,
איש־קיבוץ השומר״הצעיר(גן־שמואל)
מדבר בלשון סוציאליסטית פסבדו-
מפ״מית ומנופף בדגל האדום. הוא
עשוי לדחות את אנשי הצווארון הלבן,
העולם הז ה 2480

הברד רנ ת

לכנסתה־ :1 2

אז קנ ח בו־ 1985

או ינו א ר 1986

ף* יום הראשון בבוקר, השבוע,
פנה מסעדן ירושלמי ידוע לכתב
העולם הזה, והשתפך בדיברי־שבח
רמים, שהיו מכוונים לכתובתו של
ראש־הממשלה, שימעון פרס .״תמיד
שנאתי ובזתי לפרס,״ אמר המיסעדן,
״ואין צורך לומר שאני מצביע בער
תנועת החרות מאז . 1949 אבל אין שום
ספק, שפרס משחק אותה בגדול. הוא
פיקח, ערמומי, יודע להתהלך עם
הגויים. בפעם הראשונה מזה זמן רב,
שאני מרגיש שבאמת יש לנו ראש־ממשלה
היודע את מלאכתו!״

מתנהגים כאילו רצו להיות מובסים.
״עתה חזר דויד לוי על אותה
תיסמונת,״ אומרים בעבודה .״כדי שלא
להירשם כמפסידן בחזית ההסתדרות,
ובכך לפגוע בסיכוייו נגד יצחק שמיר
ושרון, הנחיל לוי לתנועתו מפלה
מראש. נצחון בבחירות להסתדרות רק
מגביר את הלוך־הרוח בציבור, שהמערך
הוא הצד המנצח בחזית הפוליטית
בכלל. מכאן הדרך לנצחון בבחירות
לכנסת ה־ 12 איננה כל־כך ארוכה.״

ל£צצ

/ן ו בהתנחלויות

ך* הבנות לבחירות, וגם לפיצוץ
( 1הקואליציה, מתמקדות בשני ההיבטים
של המפה הפוליטית בישראל.
המערך יכה בשני האגפים גם יחד,
ובכך יפתיע את הליכוד, המצפה לאופנסיבה
מדינית בלבד. מצד אחד, ירמוז
פרס לאמריקאים שהגיעה השעה לחדש
יוזמות נועזות לשלום, ויצביע,
בהסלמה הולכת וגוברת, על נכונות
לוויתורים (שחל כבר ירה יריה אופיינית
השבוע בנושא טאבה) — לא רק
על שטחים, אלא גם בסוגיה הרגישה
של הייצוג הפלסטיני. בזירה הכלב־לית״חברתית,
יעודד המערך את אנשי
מאבק 85 ואת כל יתר בעלי הסיסמה
״כסף לשכונות ולא להתנחלויות״.

המיסעדה שלו, מעדן, ברחוב יפו
בירושלים, היתה תמיד ידועה כמעוזם
של אוהדי ביתר־ירושלים, ועד לפני
חודשים אחדים אי־אפשר היה להזכיר
שם את השם פרס, מבלי לקצור מטר
מיידי של קללות עסיסיות.
המיסעדן אינו נוטה להסתיר את
העובדה, שהערצתו החדשה לפרס היא
נחלת רבים בחוגים שלו .״כל החברה
שלי סבורים כמוני,״ אמר ,״ובשיחות
שלנו בשבתות מדברים על פרס בהערכה
רבה ״.זה יתבטא בבחירות? ״בוודאי!״
דברים
רומים ניתן לשמוע במעוז
ביתרי אחר, בקיוסק של סימיקו בגו־העיר,
שני מטרים מהכספות השדודות
של בנק הפועלים. הלך הרוחות המסורתי
בירושלים יודע, שמדובר כאן
בשינוי עצום, כמעט מהפך. גם בימים
הרחוקים, כשמפא״י שלטה בעיירות
הפיתוח ללא־מיצרים, היתה לחרות של
מנחם בגין דריסת־רגל של ממש בירושלים.
לבעל
מסעדת מעדן יש הסבר ברור
לתופעה הזאת :״ער שלא ניסינו את
חרות, היו לנו חלומות על היום שבו

תחקירני המערך הגיעו
לידי מסקנה, שקיצוץ מאסיבי
בהתנחלויות, בתירוץ של לחץ
אמריקאי (אמיתי או מדומה)
,יהיה דווקא פופולארי
בשכונות העוני ובעיירות הפיתוח.
אפילו
תומכי הדיכוי בשטחים
וההתפשטות הטריטוריאלית אינם
מתלהבים מההתנחלויות, ובוודאי שלא
מהמחיר הכלכלי שלהן.

לפי תוכנית שהתגבשה
במיפלגת העבודה, יופיע פרס

מתכנן את הבחירות
יעלה בגין לשילטון וישנה את הכל. מה
בשבועות האחרונים׳ יש
שקיבלנו זה כלכלה מנופצת וכישלון למידע הזה גם ביטוי אירגוני
צבאי ומדיני בלבנון. העתיד הוא ברור. המערך מתכונו לבחיבמערך.״
רות
לכנסת ה־ 12 בכל הרצינות,
מארגן בחשאי גרעין
מטה למטה־בחירות חדש, וזונח לחלוטין,
לפחות לפי שעה, את
בתוך מטה מילחמת הירושה. השאלה העיקרית
היא: מתי ייערכו
^ מרכז מיפלגת העבודה בתל־ הבחירות — באוקטובר ,1985
₪+אביב — שבה יש בפעם הראשונה או בינואר?1986

נציגות נכבדה מירושלים — וגם, ואולי
בעיקר, במישרד ראש־הממשלה, יש
מודעות עמוקה לשינוי המאסיבי
במעמדו של פרס. הסוגיות המעסיקות
את כלי־התיקשורת ואת האינטלקטואלים,
האם פרס ראוי לאהדה הזאת,
אינן מעניינות את אנשיו הקרובים. יש
כאן נכס חדש, טרי ובעל ערך רב. איך
מנצלים אותו?
מאז כתב העולם הזה (16.2.85
לראשונה שאין בדעת מיפלגת העבודה
לקיים את הסכם הרוטאציה, הפך נושא
זה לגורם מרכזי ביותר בפוליטיקה
הישראלית. הוא עומר בבסיס התנהגותם
של אנשים כמו משה שחל מזה,
ואריאל שרון מזה, מנחה את איפוקם
היחסי של יצחק שמיר ורוני מילוא,
מעניק חופש תימרון לדויד לוי —
שכרגיל, אינו יודע לנצלו.

בעלי ההשקפה הליברלית, שהם
חסידיה המסורתיים של אלוני. אלוני
יכולה גם למשוך את הנשים.
כך עלה הרעיון להציג את מועמדותה
של אלוני לראשות־הרשימה.

העדויות לכך הן ברורות, וכולן
אושרו בתחקיר שנעשה בעניין זה
על־ידי העולם הזה.
• תוך כדי הקמת מטה־בחירות
להסתדרות, מקימים ראשי מיפלגת־העבודה
מטה לבחירות לכנסת ה־,12
שהוא כאילו ״מקופל״ בתוך המטה הגלוי.
בתעמולת־הבחירות להסתדרות
תובלט אישיותו של ראש־הממשלה ו־יודגשו
הישגיו, לא פחות מאלה של
ישראל קיסר.

קיימת הוראה ברורה מרחוב
הירקון ,110 שלא לפרק
את המטות במחוזות אחרי
מועד הבהירות להסתדרות.
ההוראה אינה טעונה הסברים.

מוטה גור, שראה עצמו כמועמד
תמכו בה בהתלהבות בר־און ושריד,
שגם הם חוששים מפני השתלטות של
כהן על התנועה.
אולם כהן לא קיבל את הדין,
והתייצב למאבק.

לראשות מיפלגת העבודה ולראשות
הממשלה, אם יכשל פרס, הוריד פרופיל.
הוא מוכן, כמובן, לדבר על נושאי
״העם והמדינה״ ,ויועצו המוכשר, אבנר
רגב, משאיר אותו בכותרות — אבל
שאיפתו למנהיגות היא עתה מוצנעת
יותר. מוטה גור אינו מסתיר את העובדה,
שהוא מבין היטב שפרס הוא עתה
״נכס תנועתי ואלקטוראלי״ בעיקר כל
זמן שהוא מכהן בתפקידו.
גם ח״כ עוזי ברעם, שנבחר כמזכ״ל
מיפלגת העבודה בניגוד לרצונו של
פרס, הידק לאחרונה את שיתוף
הפעולה שלו עם ראש־המיפלגה.

המגמה להנחית מכה אנושה
לליכוד, שתהפוך אותו
לאופוזיציה ״לדורות״ ,חשובה
לגור ולברעם יותר מאשר היריבות
האישית עם פרם.

• בחוגי צמרת־העבורה סבורים,
שהליכוד עשה מישגה, בכיה לדורות,
משבחר בח״כ הטרי יעקב שמאי כמועמד
לתפקיד מזכ״ל־ההסתדרות .״זה
מירשם בטוח לתבוסה בבחירות,״
טוענים במיפלגת העבודה ,״ואי־אפשר
שלא להיזכר בשרשרת השגיאות הקלאסית
של תנועת־החרות בעיריית
ירושלים. חרף הדומיננטיות של חרות
בבירה, הם תמיד מצאו מועמדים
מליגה זין, והפסידו באופן קבוע. הם
כאשר הוכתה אלוני בהצבעה,
מיהרה להפיץ באמצעות דובריה כי
בכלל לא רצתה בתפקיד, וכי היא
עצמה שיכנעה את המצביעים לתת את
קולם לכהן. היה זה תירוץ דחוק.

בכבודו ובעצמו בכל כלי־התיקשורת,
כולל הטלוויזיה,
ויודיע לציבור שמסיבות פוליטיות
הקשורות ביחכים עם
ארצות־הברית, ומסיבות כלכליות
הקשורות למשבר ב-
עיירות-הפיתוח, הוא יקצץ באורח
מאכיבי בתקציבי ההתנחלות,
ויעביר ככסיס רבים
לאיתור ולפיתוח ״מקורות
תעסוקה בעיירות הפיתוח״.
בהתאם לתוכנית זו, ראשי המיפלגה
יתנו אור ירוק לפעיליהם בשכונות,
בשיתוף עם שלום עכשיו (הכפוף
לגמרי למערך — ראה שתיקתו נוכח
זוועות יצחק רבין בלבנון) ,״לצאת
לרחובות״ נגד המתנחלים ותומכיהם.
לדעת המומחים, יחייבו צעדים אלה
את הליכוד לפרוש מהקואליציה, עם
או בלי יצחק מודעי ואנשיו.
פרס בעצמו יחליט על מועד
הבחירות, בתיאום עם האמריקאים,
בעיקר בהתאם לתחזיות האינפלאציה.
אם תסתמן ״ירידה של חורף״ בשיעור
האינפלאציה, יוכרזו הבחירות בינואר
. 1986 אם, לעומת זאת, יחזו הכלכלנים
עליה גדולה באינפלאציה, ייצא המערך
לבחירות כבר באוקטובר, או לכל
המאוחר — בנובמבר .1985

חיים ברעם
ברור כי המצב בר״ץ, שיש לה הרבה
כוכבים בצמרת ומעט בוחרים בטוחים,
זרוע מוקשים. צופי־כוכבים, המצפים
מזמן להתפוצצות בין המנהיגים, סבורים
שזוהי רק ההתחלה.

וונן צוכה

החייל רונן בעמדה על גבל-
ברוך, צופה במישקפת לכיוון
מערב. ברקע נראית שרשרת הרי־השוף. ביום בהיר,

*לץ תי בחורות בלונדיות קמו
מעל החול הרך. הן התלבשו
לאט, כשהן מנערות מעל רגליהן
שהאדימו את פירורי־החול. הן ארזו את
המגבות ואת שמך השיזוף לתוך תיקבר,
שקנו ביוון בדרכן לארץ, שוחחו
ביניהן בשוודית. פניהן הבהירות היו
צרובות משמש חמימה של חורף ישראלי.
באותה
השעה, במרחק של 270
קילומטרים משם, סיים חייל צעיר בן
19 את ארוחת־הצהריים שלו בחרר־האוכל
הענקי, והלך גם הוא להתלבש.
הוא שלף מתוך תרמיל גדול סרבל עבה
ומרופד, ונכנס לתוכו בכבדות. לרגליו
נעל נעלי־שלג חמות, לראשו חבש
כובע צבאי הנקשר מתחת לסנטר
ולידיו כפפות. מעל כל החבילה הזאת
היה עליו לשאת עוד את החגור הקרבי
ואת נשקו האישי. כשהיה ארוז כדבעי,

כשהראות טובה, אפשר לראות את העיר ביירות. אל
העמדה מובילה תעלת־קשר המרופדת בשקי־חול.
החייל לבוש היטב, בבגדים חמים, מיוחדים לשלג.

התחיל לעשות את דרכו במינהרה
הצרה, המובילה החוצה אל הקור.
הוא היה בדרך לשמירה. הוא הלך
לאט. ריצפת המינהרה היתה מכוסה
שלג, שהפך כבר מזמן לקרח קשה
ומסוכן. אם לא ייזהר, יחליק בקלות.
האור שבקצה המינהרה היה בוהק

ענת סרגוסטי
ומסנוור, והוא כיווץ את עפעפיו. בחוץ
קידמה אותו רוח קרה, והוא התחיל
לעשות את דרכו לכיוון עמדת־השמירה.
הוא הלך במעלה שביל צר,
שנפרץ רק לפני כמה ימים, אחרי סופה
קשה שנמשכה כמעט שבוע. מן השביל
אי־אפשר היה לראות את הנוף, אלא רק
שלג בגובה של שני מטר ויותר.

כשנמצאים בג׳בל־ברוך, הבסיס
הצפוני והגבוה ביותר של צה״ל בלבנון,
קצת קשה לזכור שבארץ אפשר
להשתזף על שפת־הים. במשך שבוע
שלם היו החיילים שעל הג׳בל
מנותקים לחלוטץ (ראה יומן אישי).
היתה שם סופת־שלגים שזיקני״הלבנון
לא זוכרים כמותה(למרות שבנקודה זו
יש חילוקי־ריעות בין ותיקי המקום).
•כשיש סופה ואנחנו מנותקים״,
הסביר סא״ל אפי ,״אנחנו נכנסים
למעין מישטר־חירום. אסור להתקלח,
ומשתדלים שלא לרחוץ כלים, כדי לא
לבזבז מים. בימים כאלה אנחנו אוכלים
בכלים חד־פעמיים, שלא צריך לשטוף״.
הדרך
לג׳בל־ברוך ארוכה ומפותלת.
היציאה משער־עגל שליד מטולה
אינה מרמזת על הבאות. שער״עגל,
שאיש אינו יודע את מקור שמו, הומה

שכם החתול

כלי־רכב מיוחד לשלג, המכונה -חתול־השלג״
,בשל צורתו המיוחדת, המזכירה פני
חתול. מלפנים יש לו כף מיוחדת לפינוי שלג, והוא נע על שרשרות.
אדם וכלי־רכב רבים.
את שרות־המילואים בתוך לבנון, לא
בשעות־הבוקר הכיוון הוא צפונה. בפעם הראשונה, אולי גם לא האחרונה,
אל תוך לבנון. חיילים הנוסעים לעשות קצת מתוחים לפני הכניסה פנימה לתוך
השטח העויין, מלא־ההפתעות.
כולם מצויירים בביגדי־חורף צה״ליים
חמים, ייבוא מארצות־הקור.
.של מי החבילה הזאת?״ צעק
איש־מילואים שמנמן כבדיחת אולי
כדי להפיג את המתח שלפני הכניסה.
הוא הצביע על חבילת לחם פרוס ארוז.
הוא בא מירושלים, כמובן.
באמצע הכביש

| 7ך 1מנ ט מיזרחה מעל ג׳בל-ברוך. מצד ימין נראה
] 11/ 1| /אגם קרעון, אגם מלאכותי האוסף את מי-
זשלגים הנמסים. כדרום האגם יש סכר גדול. ממול נראית שרשרת

הרי החרמון הסורי. בתווף, בין שני ריכסי ההרים, נמצאת הביקעה.
אפשר להבחין משמאל לימין כתמונה את כיוון זרימתו של הנהר
ליטאני. למרגלות החרמון הסורי נמצא הכפר המפורסם סולטאן יעקוב.

ג׳בל־ב ריד אפשר לראות
> £מרחוק, כשנוסעים צפונה בגיזרה
המיזרחית. רכס גבוה של הרים מושלגים
מתנשא ממערב, ורכס דומה מת־נשאממיזרח.
המיזרחית היא השרשרת,
שבדרומה החרמון שבידי ישראל,
ובהמשכה החרמון הסורי. המערבית
היא ג׳בל־ברוך. בתווך: עמק שטוח
וגדול — הביקעה, שחלקה הדרומי,
ובו אגם־קרעון, מוחזק בידי צה״ל,
וחלקה הצפוני והגדול בידי הסורים
וסוכניהם הפלסטיניים.
את אגם־קרעון, אגם מלאכותי
שנוצר על״ידי הסכר שבקצהו הדרומי,
עקפנו ממיזרח, וככל שהתקדמנו
מערבה, גדל רכס ההרים המושלג לנגד
עינינו. השמיים היו כחולים, השמש
זרחה, מולנו עמדה מסה לבנה אדירה.
לולא היינו לבושים בשכפ׳צים, ונהגנו
באמצע הכביש כדי להיזהר מפני
מיטעני־צד, אפשר היה לטעות ולחשוב
שאנחנו בשווייץ.
העליה לג׳בל איטית ותלולה.
הסופה שהיתה שם לפני 10 ימים
כיסתה את ההר ואת הדרך במעטה לבן,
בגובה של כמה מטרים. הדרך נפרצה
מחדש ברוחב של מכונית אחת. משני
הצדדים מתנשא השלג הקפוא עד מעל
לגובה הרכב. השמש, שהתחילה להמים
את הקרח, יצרה בו צורות משונות.
נטיפים וזקיפים של קרח שקוף נראים
לכל אורך הדרך.
נוסעים לאט במעלה הדרך, כרי

מבט מרחוק על ג׳בל־ברון, המוקף כולו במידרונות מושלגים
וחלקים. בקיז־מת התמונה נראות ערימות השלג, שפונו מן
הדרך המובילה אל ההר. המיבנים שבראש ההר, על הרכס שבמרכז התצלום, הם

הארמון הקסום

שלא להתחלק על השלג הקפוא.
בכניסה לבסיס יש שער גדול
מברזל, לידו עומד חייל ארוז בבגדים
חמים. את הבסיס עצמו אץ רואים. הוא
קבור מתחת לאדמה, מתחת למעטה
השלג. שם ישנה כמעט עיר שלמה.
הכניסה היא דרך חור קטן באדמה,
מינהרה ה״מרופרת״ בברזל גלי. יורדים
פנימה לאט־לאט, על גבי שקי״חול
רטובים וקרים. המטרים הראשונים של
הכניסה מכוסים גם הם בשלג. .השלג
חודר פנימה כמו אבק.״ הסביר אחר
החיילים, ושיפשף את ידיו כרי לחממן.
.בזמן הסופה הגדולה שהיתה כאן
בשבוע שעבר,״ אמר אחד הקצינים,
.היו כל הפתחים מכוסים וסתומים

על כף־היד. כל הביקעה הלבנונית
הענקית שטוחה למטה, מתוחמת בשרשרות
הרים לבנים מושלגים. ממול,
במיזרח, למרגלות החרמון הסורי,
בשטח שאינו בשליטת ישראל, נראה
כפר קטן ושליו, שבתיו צנועים. כפר
ששמו מעורר צמרמורת בגופם של
עשרות חיילים. כפר ששמו ייזכר
ויירשם בגלל הדם הרב שנשפר לידו:
סולטאדיעקוב. אחד משלושה כפרים
סמוכים זה לזה. שמותיהם של האחרים
אינם ידועים ואינם חשובים.
בדרום אפשר לראות את אגם־
קרעון, שבעונה זאת שיטחו עדיין
מצומצם, ובעוד חודש־חודשיים, כשתתחיל
השמש להמיס הררי שלגים,

שלד של בית״מלון בלתי״גמור שהתחילה לבנות חברת תיירות צרפתית, אשר החלישה
להקים דווקא במקום זה מיפעל־קיט. על הג בל נמצא גם מיבנה בלתי״גמור של תחנת״רכבל.
הדרן המובילה אל ראש ההר היא צרה ומפותלת, ואחרי כל סופה יש •לפרוץ אותה מחדש.

לבניין. מין תערובת של ליזול
בשירותים, חימום של סולר, מיטבח
צבאי, מדים משומשים ושמן רובים.
חדרו של סא״ל אפי צנוע. שולחך
טי מסורתי במרכז. הקירות מכוסים
במפות־קוד גדולות, עטופות ניילון

ומסומנות בלורד בחיצים בצבעים
שונים לכל הכיוונים. הקישוט היחידי
הוא מגילת־העצמאות ווילון שמוט על
חלון, שמאחוריו אין רואים דבר.
הווילון עשוי משאריות של רשת־הסוואה
או משהו דומה.

חדרי הקצינים קטנים. על דלת־העץ
האפורה יש שלט, המכריז על
תפקידו של הקצין. החדרים משמשים
למישרד ולמגורים ביחד. בצד אחד של
החדר המישרד, ובו שולחן, מפות ומכי
שירי״קשר, בצד השני מיטה דרקו־

4חמישה ימים לפג ביצוץ מכונית
התופת בגבול חצה אוחו צוות
,השרת הזה״ ומדווח ערהאווירה

בשלג, ואי־אפשר היה לצאת דרכם. אז
היה צריף לעלות במדרגות ולצאת דרך
הגג.״
מהגג אפשר להבחין בשורת ברזלים
מזדקרים, ובמיבנה סמור, בלתי־גמור.
חברה צרפתית, שבעליה אופטימיים,
התחילה לבנות במקום בית־מלון
מפואר, ובצירו תחנת״רכבל משוכללת,
כדי שעשירי־לבנון יוכלו לבוא בחורף
לעשות סקי בתור ארצם שלהם. המיל-
** יסדרון ארץ• מוביל אל חדרי
חמה תפסה את המלון באמצע הבניה,
תחנת־הרכבל שוממת ולבנה. במלון ^/הקצינים והמפקדים. על הקירות
תלויים ציורים ותמונות.
גרים עתה חיילי צה״ל.
מעבר למיבנים הבלתי־גמורים י ריח כבר, המזוהה עם בסיסים
צבאיים, מקדם את פנינו בכניסה
אפשר להבחין בנוף מרהיב, הפרוש כמו

יתמלא במים קרים, ורק הסכר יעצור
אותם שם.
נהר הליטאני זורם לו בעליצות
מצפון לדרום הביקעה, חוצה את האגם,
וממשיד הלאה מערבה, לכיוון הים,
מצפון לצור.

^ ,הדמעות
התאדו׳,

שש בש תחת ה שיג;::

ניקים מעבירים את זמנם הפנוי במישחק שש־בש.

הם נמצאים במיבגה הקבור כולו תחת השלג. חיילי־המילואים
המשרתים במקום אינם יוצאים לחופשה,
והם נמצאים שם עד לסיום שירות המילואים.

אין שיעי בשלג
(המשך מעמוד )13
מתית, שק־שינה, חגור צבאי, כמה
שמיכות על מיורן חשוף. הקירות, כמו
בכל הבסיס המוזר, הם מלבנים אפורות
חשופות, ללא טיח. איש לא הספיק
לטייח ולסייד את קירות חדרי בית-
המלון הנטוש. חם בפנים, קצת מחניק,
אין תנועת־אוויר צח מבחוץ, אין
חלונות. וגם אם יש, מקפידים להשאיר
אותם סגורים הרמטית, אחרת פשוט
קופאים מקור.
חדרי החוגרים קצת פחות קום־
פקטיים. הם גרים 10ו־ 20 בחדר,
במיטות דו־קומתיות. מיזרנים צבאיים
לכולם, שקי־שינה מפוך. אין סדינים,
אין שמיכות, גם אין צורר בהם. חם

מילואימניקים, הבאים לשרות של
׳ חודש. חודש שלם ללא חופשות. כך
יותר בטוח, תחת לנסוע בדרכים
המסוכנות של דרום־לבנון העויינת.
בגיזרה של ג׳בל־ברוך אין כפרים.
אין שיעים בשלג, וזה, אולי, המקום
הבטוח ביותר בדרום־לבנון, אם בכלל
יש מקום בטוח בלבנון. כאן בטוח
ומנותק לחלוטין. מיבנה גדול, חיילים,
נוף משגע ושלג. הרבה שלג וקור.
חייל אחר כתב על הקיר את רשימת
היתרונות והחסרונות של ג׳בל־ברוך,
בכתב־יד קטן וצפוף:
.יתרונות: שק״ם, שרותים (אסלה),
טלוויזיה (ולפעמים ׳וידיאו) ,מיקלחות
(כשאין סופה) ,עיתונים.

ליות ורגילות. אוהד מכבי־חיפה הנציח
את שם קבוצתו בגדול. אחד כתב:
.ממן, מלך השערים.״ על ארון נוסף
נכתב שמו של אריק סיני, בצד שמה
של להקת פינק פלויד.
מוזר, אבל בבסיס צבאי כל־כך
מרוחק, שבנות אינן משרתות בו, לא
הבחנתי בתמונות של בחורות על
הקירות, עירומות או לבושות.
מחוץ לבניין, על ערימת״שלג
מצויה, עמדו כמה חיילים ותיקים
והתווכחו, אם הסופה מן השבוע הקודם
היתה באמת כל־כך חזקה ונוראה. היה
שם מישהו שטען בתוקף כי הסופה
לפני שנתיים, בחורף הראשון של צה״ל
בלבנון, היתה יותר קשה. ויכוח כזה
יכול להימשך שעות, ובמהלכו
מחליפים חוויות על מי הרדיאטור של
המכוניות ונוזלים אחרים שקפאו
במנוע, כפי שלא זוכרים כבר מזמן.

^ חתולים
גשלג

1111111 711111 אבי איתן, סטודנט למתימטיקה, על מיטתו. על
111 1 1114 השולחן שלפניו מונח נישקו האישי. הנשק צמוד אל
בל חייל באשר יילד. החיילים ישנים במיטות דו־קומתיות, בשקי״שינה.

^ יילים אלה, למורי קרבות, קור
( 1וסופות, התהלכו כשהם לבושים
במרים קלים ובמעיל דק בלבד. זה היה
יום־שמש, אומנם, אך בעוד שאנחנו
קופאים מקור וארוזים במיטב הסוודרים
והצעיפים, הפגינו אלה אדישות
קלילה, כאילו נולדו לפחות על
פיסגת ההימלאיה.
לידם תימרנו במיקצועיות ובגמישות
שני כלי־רכב מוזרים, שגלגליהם
שרשרות רכות ורחבות וגופם מתכת
וחלונות ענקיים. הגוף היה פעם צבוע
אדום עליז. הצבע המקורי גורד, וכעת
הוא לבן עם כתמים אדומים, כדי שלא
יבלוט בשלג. מלפנים יש להם כף־
דחפור ענקית, ומאחור מכבש קטן
צהוב.
אלה הם ״חתולי־השלג״ ,והם
כלי־הרכב היחידים המשמשים את
היחידה בזמן סופה. הם הפורצים את
הדרך בשלג, והם המביאים את האספקה,
כשכלי־רכב גדולים אחרים
אינם יכולים להגיע. את חתולי־השלג,
הנקראים כך אולי בגלל צורתם
המיוחדת, המזכירה קצת את פניו של
חתול, מפעילה יחידה קטנה ומיומנת
של חיילי־מילואים, הנקראים אלפי־ניסטים.
אלה
בדרך־כלל יוצאי יחידות

ימי־המילואים שלהם מרוכזים, לכן,
בחורף. עד מילחמת־הלבנון שירתו
בעיקר בהר־החרמון. מאז המילחמה הם
מסייעים גם לבסיס שעל ג׳בל־ברוך.
הם זוכים ביחס מיוחד בבסיס עצמו,
ואפשר לזהות אותם, בדרך כלל, משום
שאינם לובשים את הדובון הצבאי
הרגיל, אלא מעילים כחולים אמריקאיים,
בעלי ביטנה כתומה. הם
האריסטוקרטים של המקום, והם
מודעים לכך היטב.
אבמם

מקפצות
^ חתולים הובילו אותנו לגיבעה
1 1סמוכה. שם, בעמדה, מוסתר כמעט
כולו בשלג, עמד חייל בודד ועטוף,
וצפה לכיוון מערב.
רונן, חייל בשירות סדיר, חודש
וחצי בג׳בל־ברוך, עמד בעמדה והסתכל
דרך מישקפת בנעשה מתחתיו. מן
העמדה שלו אפשר לראות את הרי־השוף
וביום בהיר, כשהראות טובה,
אפשר כמעט לראות גם את ביירות.
בג׳בל־ברוך אין מדברים על נסיגה.
אי־אפשר לסגת כששקועים כל־כך
עמוק בתוך שלג קפוא. .אנחנו נעמוד
בלוח־הזמנים שהממשלה תקבע,״ אמר
לנו סא״ל אפי .״בינתיים אין מה לדבר
על פינוי במזג־אוויר כזה״.
כשירדנו בחזרה לביקעה, שלחנו
מבט אחרון אל הג׳בל. מרחוק נראה
הבסיס כמו ארמון קסום בתוך השלג.
מידרונות תלולים לבנים חלקים, ללא
עץ או שיח. מדי פעם אפשר להבחין
באופן מפתיע בעיקבות בשלג הבתולי.
עיקבות של משהו, או מישהו קל, שלא
שקע עמוק בתוך הלבן הזוהר.
בבסיס שעל הג׳בל התלבטו קשות
באשר למקורן של עיקבות אלה.
מישהו חמד לצון והחליט שהן עיקבות
של איש־שלג מכושף, המסתובב
בלילות שאחרי הסופה וכולו עטוי
מיסתורין. גם לבעלי הדימיון הפרוע
ביותר קשה היה להעלות על הדעת
שאלה הן עיקבות של בני־אנוש כמונו.
הן היו קלות וקטנות מדי, ומטפסות על
רכסים תלולים וחלקים מדי. וכאמור:
אין שיעים בשלג.
לבסוף, אחרי בדיקות מקיפות
ומחקרים מעמיקים, הגיעו כל הנוגעים
בדבר למסקנה הפשוטה שאלה הן

ף 1ך ך 1בלב השלג המצטבר,

1_ 1 111ן נותן אפשרות לחיילי ן
המוצב להתקשר אל בתיהם בארץ 1.י
ריקות, הנכנסות בבוקר פנימה,
מעמיסות ציוד וחוזרות בערב בשיירות
ארוכות בדרך החוצה, לארץ.
התנהלנו במשך שעה ארוכה אחרי
שורת משאיות, ג׳יפים קטנים וזריזים
וציוד צבאי אחר, שעשה את דרכו
החוצה לפני רדת החשיכה.
אי־שם, בדרך בין אגם־קרעון
לשער־עגל, ליר בסיס סטרילי ומטופח
של אנשי יוניפי״ל, עמד חייל נורווגי
מצוחצח ומגוהץ, במדים כחלחלים,
החזיק בידו פינקס גדול ועט, והשתדל
לרשום במהירות את מיספרי המכוניות
שחלפו באדישות על פניו. הוא ממשיך
למלא את תפקידו לפי הספרים.

חדרי־הקצינים על ג׳בל-ברוך משמשים גם
למגורים וגם כמישרד. בפינת החדר מיטה
דו־קומתית, עם מיזרונים ושקי־שינה צבאיים. בצד השני נמצא המישרד.

חדו קצינים

מאוד בתוך הבניין. בכל חדר ארובות
מתכת הקשורות בתנור מרכזי גדול,
המוסק בסולר.
חיילים שאינם בפעילות מיבצעית
נמצאים בדרך כלל בחדרים. חלקם
נחים על המיטות, קוראים עיתונים
המגיעים טריים בכל יום — אם אין י
סופה, כמובן. אחרים עסוקים במיש־חקי
שש־בש, או צופים במישחקים
ומעודדים את השחקנים.
ליד כל מיטה ארון־מתכת צר וארוך.
עליו ועל קירות־הבטון החשופים
מבטאים החיילים את הירהורי־ליבם
ושופכים את כעסם.
מילים שכתובות על אבן
הן תיקוות מיום אתמול.
אותיות שהדיו רושמת
הן דמעות ספוגות בחול.
המילים נמחקו,
התיקוות אבדו,
הדמעות התאדו,
ומה שנותר זאת האבן.
כך כתב אחד החיילים, שהמוזה
שרתה עליו. חלק מן החיילים במיתקן
שעל ג׳בל״ברור הם סדירים, חלקם

.חסרונות: שיעמום (נכתב באר
תיות״דפוס גדולות) ,דיכאון, אוכל
ורס״רים.
.בגלל הגובה של המקום,׳ ,הסביר
חייל אחר את סעיף הטלוויזיה ב־
.יתרונות אנחנו קולטים את כל
התחנות באיזור, אפילו את קפריסין.״
ישראל, לעומת זאת, לא נקלטת שם
למעלה כל־כך טוב.
למבקר מבחוץ, שבא לכמה שעות,
נראה הבסיס בג׳בל״ברוך כמו אתר-
נופש בהרי־האלפים. בהשוואה לאפשרויות
האחרות בלבנון הקשה, הוא
נראה כמעט כמו מקום אידיאלי. החיילים,
שחלקם מבלים שם חודשים
ארוכים וקרים, לא תמיד חושבים כך.
אחד מהם הנציח את מחשבותיו על
גבי ארון־הברזל האפור שליד מיטתו:
.לג׳בל קוראים ג׳בל־ברוך, למרות
שהוא ארור ומקולל. כל מי שמגיע
לפה אחריי, עצור! אל תעשה זאת!
תחשוב על המישפחה שלך בארץ!
צה״ל לא שווה את זה!״
אבל על רוב הארונות והקירות
נכתבו כתובות הרבה יותר בנא

1עןו \ 1 1ך 1ך | 11ך [ בטיס צה״ל על גדות
11 41 1111\ 11 #1אגם קרעון. ברקע נראה
רבס״הרים מושלג, הנמצא מערבית לאגם. בבסיס
קרביות, שעברו הכשרה מיוחדת
לשלגים ולטיפוס־הרים בשלג. הם
מצויירים בכל הדרוש כדי לנוע בשלג,
ובכלל זה בבגדים מיוחדים, דקר
לטיפוס הרים, את, יתדות ומיג־לשי־סקי.
הם התיקווה האחרונה של
כל החיילים המשרתים בבסיס, בזמן
שיש סופה והמקום מנותק.

זה של צה־ל, הנמצא בביקעה, נבר התחיל הפינוי.
המשאיות באות ריקות מן הארץ, מעמיסות את
הציוד עד אפס מקום וחוזרות מלאות ארצה.

עיקבות של אבנים, או גושי־שלג,
שקיפצו להם בזמן רוח או סערה על
גבי המעטה הלבן.
ירדנו מהג׳בל הקפוא, כמו אל ארץ
אחרת, של נחלים זורמים ואגם
מלאכותי.
שם, בבסיס שעל גדות אגם־קרעון,
נמשך הפינוי בקצב מהיר. משאיות

גם בערב הומה שער־עגל, המקום
שבו התפוצצה כמה ימים אחרי־כן
מכונית התופת. שורות ארוכות של
משאיות מלאות וכלי־רכב צבאיים
אחרים עומדות בתור, מחכות לצאת,
לעבור את הגבול לתוך הארץ. יחידה
של אנשי המישטרה הצבאית בודקת
ביסודיות כל רכב וטנק.
העולם הזה 2480

מפני שהוא נמצא שם
הצטרפתי השבוע כנהג לכתבת הצבאית שלנו, שעלתה להר־ברוך.
מדוע?
כפי
שענה אדמונד הילארי, האיש הראשון שהגיע לפיסגת
הר״אוורסט, כאשר נשאל מדוע עשה זאת :״מפני שהוא נמצא

ביום הרביעי של המילחמה גנבתי את הגבול במקום איקס
והגעתי עד למבואות צידון, בשעה שראשוני החיילים החלו חוצים
את העיר הבלתי־כבושה. אחר־כך הייתי כמה פעמים בלבנון,
בחברת חברי־המערכת שסיקרו את המילחמה. היינו האזרחים
הישראליים הראשונים שהגיעו לג׳בייל (ביבלוס) בדרך
לטריפולי, היינו הצוות היחידי שעבר בימי המצור מנמל־התעופה
עד נמל־הים לכל אורך החזית, היינו הצוות היחידי שחצה את
הקווים למערב ביירות. ביקרנו כמה פעמים במחנות־הפליטים.
היינו הישראלים היחידים שביקרו בצברה ושאתילא לפני הטבח.
טבלנו במימי ג׳וניה, הגענו בכביש ביירות־דמשק עד לשטח־ההפקר,
עמדנו על גג בנמל־ביירות כאשר יצאו משם כוחות -
אש״ף.
הגיזרה המיזרחית היתה חסרה לי. לא הייתי בה קודם לכן.
עכשיו נסעתי לאורך אגם קרעון. יתכן שהיינו הישראלים
היחידים שהיו גם בג׳בייל וגם בהר־ברוו.
מדוע זה היה חשוב לי? השבוע הצגתי את השאלה הזאת גם
לעצמי.
כעיתונאי רציתי לראות. יום אחד ״בשטח״ שווה יותר מקריאת
מאה ספרים ואלף מאמרים. כדי להבין צריכים לראות, להכיר את
האנשים, לראות את פניהם, להקשיב לדיבריהם — אם הם שיעים
פשוטים בכפר נידח ליד נבטיה, אגשי־פלאנגות במיסעדה
במיזרדז־ביירות או מפקדי פת״ח במערב־ביירות. צריכים לדבר עם
חיילי צה״ל, מפקד־חטיבה וסגן־טוראי.
כדי להבין צריכים לראות את הנוף, לנשום את האוויר, לשתות
את הערק.
באלף שעות של שיחות בישראל על לבנון למדתי פחות מאשר •
בחמש דקות על ספינת־שעשועים קטנה בנמל ג׳וניה, מפי ידיד
מארוני שחיברתי זה עתה על המזח. הוא הכיר את פניי מתמונה
שראה בשבועון צרפתי, ועמד על כך שאשתה עימו בירה. הוא
לימד אותי את כל התורה על רגל אחת, כאשר אמר :״הזמנו את
הפלסטינים לארצנו. הם הפכו לכובשים ולמדנו לשנוא אותם.
קראנו לסורים כדי שיגרשו את הפלסטינים. הם הפכו לכובשים
ולמדנו לשנוא אותם. קראנו לכם כדי שתגרשו את הפלסטינים
והסורים. אם תעשו זאת ותישארו במשך שבוע, נאהב אתכם. אם
תישארו יותר משבוע, נשנא אתכם כפי שאנחנו שונאים את
הפלסטינים והסורים.״
בעמדה בחזית ביירות, שתיתי ערק עם קצין של צבא־לבנון,
שלא הראה שום חשק ללוות אותנו למקום שבו יורים. הוא היה
החבר הכי טוב של סרן ישראלי נחמד, שפיקד על הכוח במקום.
יתכן שהשבוע, על גדת הליטאני, ירה אותו קצין על אותו סרן.
למדתי. למדתי הרבה. אך האם היתד, זאת באמת הסיבה
היחידה, שדחפה אותי להצטרף שוב ושוב לצוותות שיצאו
לסיורים בלבנון?
אילו הייתי מחטט בליבי, יתכן שהייתי מוצא עוד סיבה.
התנגדתי למילחמה זו מן השניה הראשונה, ועוד הרבה לפני כן.
יתכן שרציתי להתחלק עם החיילים לפחות באופן סימלי בטיפ־טיפה
מן הסכנה, שעברה עליהם במילחמה זו, כדי שהביקורת לא
תהיה מרחוק, ולא תהיה מנוכרת ומופשטת.
ואולי עוד סיבה. אני אוהב להימצא בחברת חיילי צה״ל, ביחוד
חיילי היחידות הקרביות. זהו עדיין החלק היותר טוב(וגם הפחות
לאומני, כך נדמה לי) של עם־ישראל.
ואולי כל אלה אינם אלא תירוצים. אולי הסיבה האמיתית היא
שפשוט התאהבתי בארץ המקוללת הזאת, הארץ היפהפיה,
הארורה, המרהיבה, הטראגית.
יתכן שזה היה הביקור האחרון שלי בלבנון כאזרח של מדינה
כובשת. אני מקווה לחזור לשם כתייר, בבוא היום, כאשר ישכון
השלום במרחב. יום אחרי השלום אטלפן לביירות ואזמין חדר
במלון שעל הר־ברוך.

את עצמו בגרמניה, בהונג־קונג או בגיברלטר, רחוק מהבית. חייל
צרפתי יכול בכל עת להישלח לצ׳אד או לקאלדוניה החדשה, ולא
יחזור משם אלא אחרי חודשים רבים.
כשיש מילחמה, כמו בווייט־נאם, שקועים בה החיילים במשך
שנים. אין הם יכולים להגיע הביתה, וגם לא לטלפן לאבא־אמא.
ההורים אינם מצפים כלל לשמוע מהם אלא לעיתים מזדמנות.
צה״ל עוצב על־ידי נסיבות אחרות. הארץ קטנה, וגם כאשר
נשלח צה״ל להילחם בנכר, הזירה קרובה מאוד. בימי שלום מגיע
החייל כל כמה ימים הביתה, וגם בימי מילחמה הוא מסתדר. ואם
אינו יכול להגיע לביתו, הוא יכול לטלפן. צה״ל דואג לכך.
״כאשר אנחנו מסתערים,״ העיר באוזניי אחד הקצינים,
בזילזול־מה ,״הטלפון רץ אחרינו. הוא מגיע עוד לפני האספקה,
כך שהחיילים יוכלו לטלפן מהר הביתה.״
בג׳בל־ברוך, כאשר החיילים מנותקים במשך כמה שבועות

אודי <זבנדי

בגלל מחסום־השלג, הם מרגישים בניתוק זה בצורה חריפה. הם
מקללים את השלג, ואת הג׳בל. נדמה לי שהם סובלים מן הניתוק
הרבה יותר מאשר מן הקור המקפיא. ומי שמגוייסים לשרות־מילואים
בפעם השניה והשלישית תוך זמן קצר, בגלל מיומנותם
המיוחדת, סובלים גם מניתוקם מעיסקיהם וממקום־עבודתם.
לאופי זה של צה״ל יש השלכות על מילחמות־ישראל ועל
האסטראטגיה הלאומית. נדמה לי שמעולם לא חקרו היבט זה
כראוי. צבא שזהו אופיו אינו יכול לנהל מילחמות ״יש־ברירה״,
ובוודאי לא מילחמות יש״ברירה הנמשכות יותר מכמה ימים. אין
זה צבא המסוגל להחזיק באימפריה, ולוא גם קטנה.
כדי לכבוש אימפריה ולהחזיק בה דרוש צבא שכיר ומיקצועי,
שאנשיו מתנתקים מן הבית והפרנסה האזרחית.
לנו, ברוך השם, אין צבא כזה. לכן — שוב ברוך השם — אין
צה״ל בנוי למילחמה־של־אלף־ימים, וגם לא לאיוש מעוזים
מנותקים במרחקים.
אסטראטג שאינו מבין זאת, ושאינו לוקח זאת מראש בחשבון
בבואו להכין את תוכניותיו הוא אסטראטג טיפש. כי האסטרטגיה
היא חלק מן המהות הלאומית ומן האופי של הצבא.
אולי כדאי שאחד החוקרים הצבאיים, העוסקים בציטוטים

אנשי הג בל הלבן
יש משהו באוויר של הר גבוה, המשחרר אותך מכבלי העולם
הזה והמקרב אותך לשמיים, תרתי משמע.
ג׳בל־ברוך אינו יוצא מכלל זה. להיפך. זהו אי לבן בים המזוהם
של המילחמה. אין אוכלוסיה. אין כמעט חדירות. הבעיות
המצפוניות הנוראות, שהן נחלת החיילים המיסכנים למטה, בכפרי
השיעים, אינן מגיעות למרומים נעלים אלה.
הסתכלתי בנוף הנהדר — החרמון ממול, בכל הדרו הלבן;
אגם קרעון למטה, בביקעה המרהיבה: ובצד השני, במרחקים,
עאליי והרי הצפון.
״אילו נגזר עליי לשרת במילואים בלבנון, הייתי בוחר במקום
הזה,״ אמרתי לעצמי ונשמתי אל תוך ריאותיי את האוויר הקר,
הצח.
כעבור כמה דקות, כאשר ישבתי בחדר־האוכל של המוצב
ושוחחתי עם החיילים, הופתעתי שלא היו שותפים לדיעה זו.
אנשי הג׳בל הלבן אינם אוהבים את הג׳בל הלבן. הוא רחוק מדי,
מנותק מדי בימי־סופה. קשה להגיע ממנו הביתה.
נדמה לי שזוהי תכונה מיוחדת של צה״ל, המבדילה בינו ובין
כל צבא אחר בעולם.
חייל המתגייס לצבא ארצות־הברית יודע שישלחו אותו
לגרמניה או להאוואי. הוא ישמח אם יראה את הוריו אחת לכמה
חודשים. האימפריה הבריטית מתה, אך חייל בריטי יכול למצוא

מניירות, יתפנה לעלות להר־ברוך ולשוחח עם האנשים. האוויר
הצח ירענן את מחשבתו, והוא יוכל לערוך מחקר פסיכולוגי־אסטראטגי
מאלף על נושא זה.
מכיוון שלא נותר הרבה זמן, כדאי לו למהר.

ההבדל הקטן
כמה מחשבות שחלפו בראשי בדרך מג׳בל־ברוך הביתה:
מילחמת״הלבנון לא היתה המילחמה המטופשת הראשונה
בתולדות ישראל. מילחמת־סיני, באוקטובר ,1956 קדמה לה ב־26
שנים.
לא נעים להשוות. יש ייחוד למשולש בגין־שרון־רפול. איך 6
אפשר להשוותו למשולש בן־גוריון־דיין־פרס? איך אפשר 1
להשוות את הליכוד של 1982 למפא״י של?1956
אפשר.
מילחמת־סיני היתה מילחמה של ״יש ברירה״ .היא תוכננה זמן |
רב מראש, והיתה כל״כולה מילחמה התקפית, שלא קדמה לה שום *
פרובוקציה אמיתית .״פעולות־הגמול״ של משה דיין הכשירו את
הקרקע למילחמה זו, כשם שההפצצות של אריאל שרון הכשירו .׳
את הקרקע למילחמת־הלבנון. ההנהגה הבן־גוריונית היתה אומנם ״
מתוחכמת יותר, והעולם האמין לסיפור על הצבא המצרי האדיר 1
הזומם לכלותנו בכל רגע. ב־ 1982 כבר לא היו קונים לסחורה 1
הזאת.
ב־ 1956 נשלח צה״ל ״לבער את קיני הפידאיך, כשם שנשלח
ב־ 1982״להרוס את תשתית המחבלים״ .זה וגם זה היו שקרים.
שתי המילחמות נועדו למטרות אחרות. אלא שב־ 1956 היה
הציבור הישראלי מוכן יותר להאמין.
המטרה האמיתית היתה בשני המיקרים ״לכונן סדר חדש״ §
בארץ ערבית שכנה. בן־גוריון האמין ב־ 1956 לסיפורים הבריטיים?
אודות האופוזיציה המצרית הגדולה והעצומה, המוכנה להפיל בכל ׳
רגע את שילטונו של גמאל עבד־אל־נאצר, אם אך יספוג מהלומה.
על סמך הנחה זו נרקמה הקנוניה הבריטית־צרפתית־ישראלית.
זה היה רעיון מטופש, שנבע מן הבוז התהומי לערבים. ההגיון ^
הפשוט אומר ששום עם אינו מחליף את הנהגתו כאשר הוא מותקף 3
על־ידי אויביו. להיפך. האינסטינקט הטיבעי במיקרה זה הוא
להתלכד סביב ההנהגה המותקפת. אבל אצלנו חושבים כי מה :
שנכון לגבי כל האדם אינו נכון לגבי הערבים. מפני שהערבים

התוצאה היתה, כמובן, הפוכה. עבד־אל־נאצר, שצבאו הושמד *
בין המלקחיים של צה״ל והפלישה הבריטית־צרפתית, הפך גיבור
העם המצרי והעולם הערבי, ועד 1967 שלט בכיפה כאליל כל־יכול.
לא היה שום קשר בין התוכניות הנאיביות של בן־גוריון |
והנערים שהסתודדו סביבו ובין התוצאה מחוייבת־המציאות.
אגב, גם אילו הצליחה המזימה, ועבד־אל־נאצר היה נופל, היה ,
הדבר מתנקם בישראל. ממשלה מצרית חדשה, שהיתה קמה
בעזרת הכידונים של בריטניה וצרפת, שתי המעצמות *
הקולוניאליות השנואות, היתה צריכה לצאת מגידרה כדי להוכיח
שהיא לאומית וכשרה, ועל כן היתה פונה בהכרח נגד ישראל. יום?
אחרי המילחמה היתה נוצרת חזית בריטית־צרפתית״מצרית נגד
ישראל הפולשת.
כך בדיוק קרה ל״סדר החדש״ של שרון בלבנון. יום אחרי ־
בחירת באשיר אל־ג׳מייל, הוא נטש את ישראל. אלמלא נרצח ,״
היה מתנהג כפי שמתנהג עכשיו אחיו אמין, ובגלל אותן הסיבות1׳ .
גם מבחינה צבאית, היתה מילחמת־סיני בזיון, בדיוק כמו
מילחמת־הלבנון. יש דמיון מפתיע בין קרב־המיתלה של אריאל ו
שרון וקרב סולטאן־יעקוב — של אותו שרון. כבר למחרת 1
המילחמה ב־ ,1956 בשעה שישראל התמוגגה בשיכרון־הניצחון, ן ן
ישבו אנשי־המחקר של כמה צבאות וניתחו את מהלכי המילחמה^ .
מסקנתם האחידה היתה שצה״ל, בהנהגת דיין, עשה את כל ן
השגיאות האפשריות. כמה ימים אחרי המילחמה כבר אמר לי זאת ^
ישראל בר, שהיה אז יועצו הצבאי של בן־גוריון, בטרם הגיע לאן ן
שהגיע.
אולם בישראל של אז הדבר לא הורגש. קל היה לטשטש את |
הבזיונות, מפני שהצבא המצרי נעלם. כאשר נחתו הצרפתים |
והבריטים בעורפו, לא היתה לו ברירה אלא להימלט על נפשו, וכך *
נולדו הסיפורים על הנעליים הנטושות בלב המידבר,
ההבדל האמיתי בין אז והיום טמון דווקא בהמשך. בן־גוריון ו
תפס מייד ששגה. למחרת הניצחון, כאשר נמסר לו האולטימטום ן
האמריקאי־סובייטי, קיבל לבדו את ההחלטה לסגת — לסגת |
מייד ולגמרי. ומכיוון שהיה מנהיג אמיתי, לא היה לו רק אומץ־ |
הלב להחליט, אלא גם הכוח לבצע.
כיום אין מנהיג ואין הנהגה. היו דרושות שנתיים וחצי כדי ן
להחליט על נסיגה, וגם עכשיו אין איש המסוגל לבצע נסיגה ן
מיידית, מוחלטת ונקיה. לכן אנחנו שקועים עדיין בבוץ של לבנון )
מזה 1000 ימים ויותר, ולא שקענו בחולות של סיני.
זהו ההבדל הקטן.

פגישה 1ע ם האושר

קאריקטורה של דידי וצילה מנוסי ב״ידיעות אחרונות״

זכיתי השבוע לראות את האושר.
זה היה ברחוב בקריית־שמונה. יומיים לפני פורים.
האושר לבש צורה של ילדה בת שלוש או ארבע, שהלבישוה |
בשימלה לבנה מבהיקה של כלה והינומה לראשה.
אמה הלכה לפניה והאיצה בה למהר. הן היו כמובן בדרכן 1
למסיבת־פורים בגן.
איך להגדיר את הבעת־פניה של הילדה? היא קרנה מאושר, כל |
תנועותיה אמרו אושר. היא היתד, התגלמות האושר.
יתכן שלעולם־לעולם לא תגיע שוב לאושר כה פשוט, תמים |
ושלם.

הלשונות הרעות במיזנון

הכנסת לחשו כי רענן נעים,
שהיה ח׳כ העבודה, שמח מאוד
על מעצרה וחקירתה במישטרה
של שרד! ,אשתו של שר־החקלאות
אריק נחמקין,
בחשד לזיוף מיכסות בלולי
נהלל. בין נחמקץ ונעים, בן מד
שב רמות״השבים, קיים סיכסוך
ישן, על רקע הדחתו של נעים
מהרשימה לכנסת. השמועות
סיפרו, שכאשר דווח ברדיו על
חקירתה של שרה עם עוד 17
מושבניקים, עלה נעים על גג
ביתו ואמר. :יש אלוהים!׳ כשבא
השבוע נעים לכנסת, הוא נשאל
אם יש אמת בשמועות הזדוניות.
נעים לא התבייש. :בסך הכל
אמרתי — ,מה רבו מעשיך
אלוהים׳!׳
כך חולפת לה תהילת
עולם. מנחם סבידור, שהיה

מדוע שמח הח״כ לשעבר על מעצרה שר אשת
השר בהווה. ואיר הגיעו הפיתות למיסעדה הסינית
לית, לכינוס פוליטי. בפגישה
שקיימו השרים אברהם(.אבר-
ש׳ה׳ז שריר ומשה ניסים,
למען איחוד הליכוד, ביום השלישי
האחרון, נשא אלבין נאום
נמלץ בעד ההתמזגות עם חרות.
ברוח התקופה, מי שלקח
על עצמו להנחות את הערב היה
אברהם כץ, ח׳כ ליברלים
לשעבר, כיום ראש מחלקת
הנוער והחלוץ בסוכנות היהר
דית. בעבר היה מהמתנגדים
התקיפים ביותר לאיחוד.
היהלומנים מחזיקים אצבעות
לחברם יוסף טיליוב
ומאחלים לו שיחלים מהתקף-
הלב שבו לקה. טיליוב, ראש
אגודת קידום — המאגדת 600
תעשיינים קטנים בענף, המרד
בזים בבורסה הקטנה — ביקר
השבוע במיפעלו בירושלים, שם

זכה לכבוד גדול כתיאטרון העי רוני
חיפה. קתרינה האנט, התיפ־אורנית
של המחזה ,.טרטיף״ ,שיועלה שם בקרוב, הכינה מסכה
בדמותו של ח״כ אגודת״ישראל והשטיחן הלאומי. דמותו של
שפירא תהיה אחת הדמויות בקומדיה, שחזרותיה נערכות עתה.

תם שפיוא

ך 111 ך ל 1ך ן ראש עיריית אילת יוצא לנקות בעצמו את
| / 1 ^ 111 - 1 1רחובות העיר הדרומית. הוכמן הדינמי
החליט לתת שיעור לדוגמה באזרחות לתושבי העיר, הממתינים
בציפיה רבה להפיכת העיר לאיזור סחר חופשי. הונמן הסביר,
שהצעד הראשון להצלחת הרעיון הוא ניקיון כללי של הרחובות.
יושב־ראש הכנסת, בא השבוע
בלוויית בתו, ענת, ובעלה,
לפתיחת מלון בהרצליה. פוליטיקאים
רבים ואנשי־תיקשורת
נכחו שם, אן התעלמו ממנו.
לקראת סוף הערב הופיע
ראש־העיריה, אלי לנדאו. הפליט
לעברו מי שהיה מנכ׳ל
הטלוויזיה, טוביה סער. :מה?
הפעם הוא הגיע בלי מטאטא?׳
לנדאו נוהג להעניק לאורחיק
נכבדים בעירו כלי־עבודה או
מכשירי־ניקוי.
אחרי היעדרות ארוכה שב
איש־העסקים מיכאל (.מיקי׳)
אלבין לבניין המיפלגה הליבר־

קרס והובהל ליחידה לטיפול
נמרץ בבית־החולים שערי צדק.
באחרונה פקדו התקפי־לב כמה
וכמה יהלומנים, וכמה מהם אף
מתו כתוצאה מכך. ביניהם
בצלאל דייגי, מגדולי הענף,
ומרדכי נועם, לשעבר נשיא
הבורסה.
מזכ׳ל הסתדרות המורים,
יצחק (.איציק׳) ולבר, החליט:
נאה דורש נאה מקיים. במיסגרת
הקיצוצים שאותם הוא כפה על
בית הסתדרות המורים, הוא
קיצץ בתקציב ההוצאות של עצמו.
כל מי שרוצה לסעוד איתו,
מוזמן למיזנון בית הסתדרות

השר חיים בר־לב לכבוד חג־הפורים?
במשיכת־יתר, התוכנית
הסאטירית של קול־ישראל,
הועלה רעיון שהוא קיבל דוח על
איטיות מופרזת.
מבשלת מפתיעה נמצאת
בשבתות במיטבח המועדון
החדש של דודו טופז. זוהי
מרגלית טמיר, אמו של
עורך־הדין אלי טמיר, חברה
של הזמרת אילנית. מרגלית
מבשלת באותה המיומנות גם
חמין וגם קוסקוס.
ביום ראשון בעוד שבר
עיים ייערך, בפעם הראשונה,
ערב מיוחד ללא עשן. כל
המשתתפים, המעשנים בדרן-
כלל, יתבקשו שלא להצית
סיגריה באותה מסיבה, ששר-
הבריאות מרדכי (.מוטה׳) גור
מיהר לתת לה את חסותו. המר
ע תן שנבחר הוא של דודו דור,
אשר פתח אותו רק באחרונה,
ברחוב בדיהודה בתל־אביב. דור
זכה בכבוד, כי הוא אינו מעשן.
מי שלא היתה מופתעת
מיוזמת נשיא מצריים, חוסני
מובארכ, היא האסטרולוגית
מרים תמיר. לפני חורש וחצי היא
התראיינה בתחנת הרריו הניר
יורקית כאן ישראל, ולשאלת
המראיינת, ובעלת התחנה
עיינה איילון, היא אמרה כי
שימעון פרם יפתיע וייצור
כימיה עם הנשיא המצרי. בדרכה
ארצה שמעה במטוס על בואו של
השליח המצרי לירושלים.
שחקני קבוצת הכדורגל
של הפועל פתח־תיקווה התאספו
במיסעדה סינית בצפון תל־אביב

המורים. ולבר הודיע שהוא לא
יארח איש מחוץ לבניין.
,גידעון בן־ישראל, ח-
׳בר הוועדודהמרכזת, הפעיל את
כל כוח־השפעתו כדי להיות
מרכז המטה של המערך בבחירות
הקרבות להסתדרות. לצערו
הרב, ילקח ממנו התפקיד ויימסר
לנחום פסה, ראש האגף
לתרבות בוועד־הפועל. פסה שב
מביקור מישפחתי בברזיל, ובדרכו
ארצה השתתף אפילו בישיבה
של האינטרנציונל הסוציאליסטי
באירופה. מזכ״ל ההסתדרות
ישראל קיסר החליט על
החילופין אחרי שהגיע למסקנה,
שאותה ביטא בישיבות פנימיות,
כי דיווחיו של בן־ישראל אינם
קרובים כל־כך למציאות.
תרץ תבורי, שחקן
התיאטרון העירוני החיפאי, ינגן
על חליל צד במחזה טרטיף,
שיועלה בקרוב בצפון. לתבורי
יהיה זה כלי־הנגינה הרביעי,
שעליו למד לנגן במהלך הופעותיו
בתיאטרון. לפני עליית
המחזה נפש יהודי, הוא למד לנגן
על פסנתר, ובהצגה ביצע זאת
בצורה טובה מאוד. במחזה
הקיצו ורננו הוא ניגן במפר
חית־פה. לקראת המחזה גטו הוא
למד לנגן על סקסופון, בעזרתו
של יוני רכטר, ובטרטיף, הוא
יופיע לצד השחקן ידסיח אבו־ורדה,
שינגן על עוד.
דליה שימקו, חברתו
של תבורי במחזה נפש יהודי,
תבוא ארצה מלונדון, שם היא
לומדת תיאטרון, כדי להשתתף
בהצגות־פרידה של מחזה זה ושל
גטו, ערב יציאת התיאטרון
לפסטיבל־ברלץ. מאז ששימקו
עזבה את הארץ, לא הועלה
המחזה כלל. לשני מחזותיו אלה
של יהושע סובול, יש ציפיה
רבה בפסטיבל.
איזה מישלוח מנות קיבל

1 1ן 1ך ף 1ו ך ״ מגלם תפקיד של כתב העולם הזה בסירטו
111^ 1 | 1 11 החדש של חיים טופול רומן בהמשכים. הסצינה
שבה צולם דטנר מתרחשת בוועידת מיפלגת״העבודה, בשנת ,1977
שבה נבחר יצחק רבין לעמוד בראש הרשימה לבחירות. אחרי״כן
אולץ לפרוש, בגלל חשיפת חשבון הדולרים שלו בארצות׳הברית,
ואת מקומו תפס שימעון פרס, שהובס בבחירות המהפך. בסצינה זו,
מסקר דטנר עבור העולם הזה את ההצבעה בהיכל״התרבות.
העולם הז ה 2480

לארוחה כדת־וכדץ. השחקנים,
בראשותו של מנהל־הקבוצד״
גיורא שסיגל, נהנו מאוד
מהאוכל, אם כי לכמה מהם חסרו
דווקא פיתות על השולחן.
כששמעה אחת מבעלות המיס־עדה
סוקי יאקי, לאה סלומון,
על הבקשה המוזרה, היא לא
היססה והחליטה להפתיע את
האורחים. היא יצאה לרחוב ירמיהו
הסמור למיסעדתה, והביאה
לשחקנים פיתות טריות מאחד
מדלפקי החומוס שם.
במיסערה הסינית 13
שותפים 12 ,גברים זרים וישראלית
אחת, הלא היא סלומון.
הגברים הם כולם תאים מבנקוק,
העובדים במיסעדה.
בשבת בילה הפרופסור
שבח וייס בדרבי החיפאי
בכדורגל בין הפועל ומכבי.
להפתעתו גילה שכמה מחבריו,
אשר באו עימו למיגרש והעובדים
במיפלגה או בחברת־העובדים,
תומכים דווקא במכבי
המקומית. כשליבו טוב עליו,
אמר ח׳כ העבודה לחבריו. :דבר
ראשן שאני עושה ביום הראשון
בבוקר הוא לקחת את כולכם
לבית ברל לחינוך מחדש!׳
בסופו של דבר הסתיים המישחק
בתיקו. וייס,וחבריו לא יצאו
מסוכסכים מהמיגרש.
הקבלן ואיש־העסקים הטברייני
יאיר ובמן קיבל את
אורחיו במסיבת־פורים, שערך
בחווילתו, בהופעה פורימית של
ממש. הוא היה לבוש בשימלה
פרסית עתיקה, שאותה רכש
בביקור באיראן לפני כמה שנים.
חוגגת אחרת, שהפתיעה בתחפושתה,
היתה שרה ברגר־

בחולצה חושפנית וחצאית קצרה,
יושבת על רגלו של חברה הצמוד, יובל
לוי (למעלה, מימין) .איש אל על ברוך לוי מרים את שולי השימלה
הקצרה של מאמנת־הספורט שוש אלוני, אחותה של הזמרת מירי אלוני

פנינה ווזנבלום

(למעלה, משמאל) .ח׳נ חרות הג׳ינג׳י מיכה רייסר, שבא למסיבה עם
חברה חדשה, חובש לראשו כובע־בוקרים מלבד(למטה, מימין) .שייקה
ולידיה אופיר מחופשים ברוח המיזרח (למטה, משמאל) .אלה כמה
מהתמונות שקלטה המצלמה במסיבות״פורים, שנערכו בתל״אביב.

סגל, אשתו של שעיה סגל,

כתב מעריב בעיר הצפונית. היא
באה לבושה בבגדי־כלה, אותם
היא שומרת מאז חתונתה.
בתחילת השבוע, בדיון
שנערך בתל־אביב, תחת הכותרת.
:מי מפחד מסוציאליזם?׳,
ישבו על הביסה מיקי צור
מהתק׳ם, נחום טסה, ראש־המחלקה
לחינוך ולתרבות בור
עד־הפועל, גם הוא חכר קיבוץ,
ומאשה לובלסקי, מזכ׳לית
נעמת. הם ישבו אל מול מיקרופון
אחד בלבד, וכל משתתף,
עם סיום דבריו, היה צריך
להעביר את המיקרופון לרעהו.
לובלסקי הסבירה מייד מהו
ההבדל בין סוציאליזם וקפיטא־ליזם.
לדבריה, במישטר קפיטליסטי,
יש צורך שלכל אחד יהיה
מיקרופון, ואילו במישטר סוציאליסטי,
שבו יש חלוקה צודקת,
משתמשים שלושה באותו המיקרופון.

איך
מציגה גרטי שם*
טוב את בעלת ויקשור, לפני
מי שאינו מכירו? היא אומרת על
העולם הזה 2480

ח׳כ מפ׳ם בן ה־. :70 הכירו את
הבעל שם טוב!׳
ראש עיריית תל־אביב
שלמה (.צ׳יץ״) להט מקווה
להישאר בתפקידו לנצח. השבוע
הוא אפילו דיבר על כך בפומבי.
בקבלת־פנים שנערכה בלישכ־תו,
לבאים מחו׳ל למרתון תל-
אביב, החמישי, שנערך בפורים,
נשא ברכות המנצח ז׳אק
שארבונל. .אני מקווה להגיע
הנה עוד הרבה פעמים ׳,אמר
האורח. .אני מקווה שבכל פעם
שתבוא לכאן, תימצא תמיד אותו
ראש עיריה ׳,הגיב צ׳יץ׳ בחיוך.
המלואי האילתי גבי
בן־זאב לא העלה על דעתו,
שהוא ייקח חלק בתהליך.חזרה
בתשובה׳ של אחד מעובדיו לשעבר.
לפני שבועיים הוא קיבל
מעטפה ובתוכה עשרת אלפים
שקל. במעטפה הוא מצא מיכתב
של קופאי, שעבד אצלו לפני
שנתיים. לדבריו, הוא גנב אז
2500 שקל, אך באחרונה הוא
חזר בתשובה ומצפונו ייסר אותו
על המעשה. הוא חישב ומצא
שהגניבה שווה כיום פי ארבעה.

שלח את הסכום וביקש את
סליחת המלונאי. בן־זאב חשב
שבזאת הסתיימה הפרשה. אך
בימים הבאים, כמעט מדי ערב,
חיפשו אותו בטלפון מישיבה
ידועה בירושלים. לבסוף הוא
שוחח עם הרב שביקש אותו, וזה
הסביר במפגיע, שללא סליחה
מפורשת של בן־זאב לא יכופר
לצעיר. בן־זאב נאלץ להרגיעו
ולהבטיחו שהוא סלח.
סגן ראש-הממשלה דויד
לד, אירח במוצאי־שבת ת׳כים
מהליכוד וחברי חרות מעירו,
במסיבה שערך באולמי הרצל
בבית־שאן, בשיתוף עם צעירי
חרות. מי שהפתיעה שם, היתה
זהבה, אחת מכלותיו, שכבשה
בהופעתה את לב־הקהל. כשלוי
עלה לברך, הוא אמר לה. :כלה
יפה כזו, עם כישרוגות כאלה —
שתעשה יום־יום שמח בבית, כפי
שהיא עשתה כאן׳.
בין אורחיו של לוי נראו
כמה הפתעות. מיכאל דקל,
מראשי מחנהו של יצחק
שמיר, ואלי לנדאו, מאנשיו
של אריאל שחץ, התחככו

בח׳כי חרות אחרים, מאנשי לוי.
אפילו ליברל אחד לרפואה בלט
שם — אריאל דינשטיץ,
ששב ביום החמישי ארצה
משבועיים של הרצאות באר־צות־הברית.
תגובת
כמה משרי־הממ־שלה
על יוזמת השלום המצרית
החדשה הזכירה למרדכי ויר־שובסקי,
ח״כ שינוי, את הסיפור
על הגבר המזדקן, המחזר
אחרי נערה צעירה והחושש
מאוד שמא היא חלילה תיענה
לחיזוריו.
200 כרטיסים למופע שלו,
אמצע הדרך, תרם הזמר יהורם
גאון לבית־החולים הירושלמי
מישגב לדך. סכום התרומה
הוא ארבעה מיליון שקלים,
והיא תתבסס על מכירת
כרטיסים במחיר 20 אלף שקל
האחד, למופע החגיגי שיהיה
במוצאי השבת הבאה בבנייני
האומה. לגאון יש יחס מיוחד
לבית־החולים, החוגג 130 שנה
להיווסדו. הוא נולד שם. כמו •גם
שני ילדיו.

ח״כ יחד בנימין בן־
אליעזר, שדבק בו הכינוי פו־אד,
מבקש לשנות את שמו.
כשעלה מעיראק והתחנך בקיבוץ
סאסא, שינו את שמו הפרטי,
ותחת פואד קראו לו בנימין. הוא
מבקש שיקראו לו בשמו הקודם:
פואד בן אליעזר.

פסוקי השבוע
• זדב התחיה רפאל

(.רסול״) איתן. :הסכמי שלום
הם שטויות. כל המילחמות בער
לם פרצו דרך הסכמי שלום חד
זיים. מצד שני, היעדרו של חוזה
לא היה ולא יהיה עילה
למילחמה״.

• הזמר היהודי קנדי

לנרד כהן, על מילחמת לבנון:
.זו היתה הוייט־נאם שלכם, ואני
מאמין שהפצע הזה לא ימהר
להגליד׳.

• הזמר־בדרן דני 0נ-
דרסון. :החלטתי להישאר ילד,
ומבחינת הגובה גם הצלחתי׳.

במדינה נוער
מכבת בת 14
מצ6ון תל־אביב
לטלוויזיה ולסרטים
הופעה קצרה אחת בטלוויזיה, בלהקת
פסטיבל־הילדים, הספיקה להפוך
את מרינה פיינגולד בת ה־ 14 לכוכבת
קטנה, מודל לחיקוי, ילדות ונערות
מבקשות במיספרה ״תיסרוקת כמו
מרינה״ .הטלפון בביתה, בבית־דירות

גטו 1עדמי ׳גו^ו. מאז הפסטיבל
הספיקה מרינה לשנות תיסרוקת. היא
קיצרה את הקארה הארוך שלה, בעל
הפוני המדורג, כי התחשק לה להסתפר.
•-״קודם זה יהיה יותר יפה,״ היא אומרת,
״עכשיו אני מגדלת, ולא אסתפר עוד.״
אבל היא עדיין ילדה יפה מאוד,
בעלת עיניים חומות מלוכסנות וחיוך
משגע. קטנת״קומה, לא יותר ממטר
וחצי בינתיים, ודקת־גו. היא רוצה
להיות זמרת, שחקנית, להיות על
הבימה. אבא שלה, ד״ר מנו פיינגולד,
רופא פנימי, אומר שהוא רוצה שיהיה

ילדיסקו, ושנה אחר־כך חזרה על
הניצחון עם פאפא פופאיי.
שנה לאחר־מכן ייצגה מרינה את
ישראל בפסטיבל בינלאומי לשירי־ילדים
בפורטוגל, וזכתה גס שם במקום
הראשון.
גלידה בחורן? .היא לומדת בגימנסיה
הרצליה בכיתה ח׳ .המיקצועות
החביבים עליה הם תנ״ך, לשון, צרפתית,
אנגלית ומתמטיקה. על השאר —
בעיקר היסטוריה — היא מוכנה לוותר, .
אחרי שעות בית־הספר היא לומדת
לנגן על פסנתר ולרקוד סטפס. עכשיו
מזהים אותה ברחוב, ואומרים לה שהיא
שרה יפה. אומרים לה די הרבה גם
שהיא יפה, אבל זה קצת מביך אותה
לדבר על זה. בסך־הכל היא ילדה
שקטה, לא מדברת הרבה, לא מגלה
קורות על עצמה ודי בקלות באה
במבוכה.
בטלוויזיה היא אוהבת לראות סרטים,
וסידרות כמו הנסיכה דייזי. היא
אוהבת בגדים אופנתיים, לא זרוקים.
שיהיה ספורטיבי או אלגנטי. לבית־הספר
היא לובשת ג׳ינס וחולצה או
סוויטשירט כחול, ונעליים שטוחות או
נעלי־התעמלות. איפור — עדיין לא,
רק לפני הופעה.
המאכל האהוב ביותר — גלידה. גם
בחורף. גלידת־חורף, שהיא יותר רכה
ויותר טעימה, לדעתה. אחותה בת ה־17
נדין, שומרת על דיאטה. למרינה עוד
אין בעיה כזאת. יש לה שיניים יפות,
מושלמות, אבל אמא שלה מדווחת על
הרבה סתימות.
ד״ר פיינגולד לא מטפלת בשיני
בנותיה, כי לדבריה זה לא בריא.
״לאמא עושים קונצים,״ היא אומרת,
״אצל רופא זר הפציינט יותר רגוע.״
בדרך ל״אירוויזיוך. מבין האם־
נים המקומיים אוהבת מרינה את שרי
צוריאל ואת אבי טולדנו, ובעולם את
סינדי לאופר ואת אוליביה ניוטון־ג׳ון.
אוליביה היא באמת משהו מיוחד בעיניה
— גם זמרת, גם שחקנית, גם
רקדנית וגם יפה. .
כסף היא עוד לא עשתה מהכוכבות
שלה. בפסטיבלים היא קיבלה במתנה
תקליט, כמו כולם. עבור הנחיית המופע
שירוויזיון היא קיבלה רדיו״שעון,
ועבור אותה העבודה, שנה לאחר מכן,
קיבלה מכשיר טלוויזיה ציבעונית.
ההופעה בחו״ל הכניסה קצת כסף, ויש
לה חשבון־בנק על־שמה.
מרינה יודעת את ערך הכסף, ומדי
פעם היא עושה בייבי־סיטינג אצל
השכנים, תמורת 700 שקל לשעה. היא
עשויה להרוויח בקרוב הרבה יותר, אם>
תיענה לבקשתו של יהודה ברקן •
להופיע בסירטו החדש, בתפקיד בתו. .
לעוד ארבע שנים יש לה שאיפה
הגיונית מאוד.,להיות בלהקה צבאית.
אמא שלה מתכננת לעתיד קרוב יותר.
״עוד שנתיים ״,היא אומרת ,״תהיה
למרינה זכות לשיר באירוויזיון.״

שופט בדימוס לייבסון
עלבון?
^ יק זה איננו מוסיף כבוד
4 1/ /למערכת השיפוטית,״ כותבת
פרקליטת־מחודהמרכז דאז, שרה
סירוטה, כיום שופטת מחוזית בתל-
אביב. היא התייחסה לתיק פלילי
,936/73 שאת ההליכים בו ביקשה
לעכב, בגלל חוסר־מעש של בית-
המישפט.
בשנת 1973 הוגש כתב״האישום
בתיק זה בקול רעש גדול. היה זה אחרי
חקירה מישטרתית ממושכת נגד
בכירים בחברת עמידר. על מעשי־שחיתות
שונים. בכתב־האישום נאשם
אליהו לוי, שהיה אז מנהל־מחוז
בעמידר, יחד עם סגנו, יעקב יחזקאל,
ועובד נוסף בחברה, ב־ 21 פרטי־אישום
על עבירות של מעילה־באימון, קבלת־דבר
במירמה וזיוף־מיסמכים.
השלושה נאשמו בכך שמסרו דירות
לאנשים שלא לפי הקריטריונים
הקבועים, ובכך מנעו ממישפחות
גדולות לזכות בדירות אלה.

דרכי־חיים
פצצה בבית־המישפט

גשר אחד יותר מדי
איך רופא-השיגיים
אפל אותה, בגדול

זמרת פיינגולד
מוכנה לוותר על היסטוריה
מטופח בצפון תל־אביב, לא מפסיק
לה מיקצוע של ממש, כמו רופאה
לצלצל.
למשל, ובתור תוספת היא יכולה להיות
גם זמרת.
״מעריצים, מעריצות, אני לא יודעת
מי,״ אומרת אמה של מרינה, רופאת־מרינה
התחילה את הקאריירה שלה
השיניים ד״ר מינה פיינגולד ,״אין לנו
בגיל .8היא ראתה מודעה בעיתון,
שקט לרגע. כולם רוצים לדבר איתה,
שהזמינה ילדים לבחינות לפסטיבל־להיפגש
איתה, להתכתב איתה, לגור
הילדים, ואמרה שהיא רוצה ללכת.
איתה, בחיי...
אמה לא התלהבה, אבל הסכימה לקחת
״זה יפה מאוד, אבל יש גבול
אותה. בזמן המופע קצרה מרינה
להטרדות. אני משתדלת לדבר בנימוס,
תשואות, עוד לפני שהתחילה לשיר
לא רוצה להעליב ילד שמעריץ אותה.
— היא התנועעה בקצב הדיסקו, כמו
לא נותנים לנוח בצהריים, ולא נותנים
נערת גו״גו מנוסה, כשהבעה רצינית
לישון בלילה. אפילו בחצות מצלצלים.
על פניה. הקהל — קטנים וגדולים —
אני לא יכולה להרשות לעצמי את
השתגע אחריה מן הרגע הראשון. היא
הלוכסוס לנתק, כי אנחנו שני רופאים,
זכתה בפרס הראשון עם השיר
יש פציינטים.״

שמו של רופא־השיניים התל־אביבי
הולך לפניו. כדי להתקבל אצלו, יש
לקבוע תור חודשיים מראש, ואשתו,
המנהלת את קבלת הפונים ואת גביית
התשלומים מהם, מקפידה תמיד
לשאול :״מי היפנה אותך לדוקטור?״
רצוי מאוד שכתשובה יינתן שמה של
אישיות נכבדה מהמשק, הפוליטיקה
או, לפחות, מן הבוהמה המצליחה.
כי הדוקטור הוא רופא־שיניים
מעולה ביותר. הוא גם רופא־שיניים
יקר ביותר 450 .דולר, לפי השער
היציג, פלוס מס ערך מוסף, עבור כל
כתר.
כאשר הופיע במירפאה יום אחד,
אחרי ההמתנה המקובלת, גבר מטופח,
במיטב שנותיו, שהיה זקוק לגשר של
ארבע שיניים, והעיר, כלאחר יד, כי
הוא שמע על הדוקטור משר־המיש־טרה,
הוא נתקבל מייד כמטופל רצוי
(המשך בעמוד )35
ביותר•

מן הצד השני הפעיל לוי לחץ
בעזרת כוח עדתי. פעילים מיזרחיים,
באיזורים שבהם פעל לוי כנציג
עמידר, יצאו כדי להפגיז למענו. הם
טענו כי מקפחים אותו על רקע עדתי.
בראש ההפגנות הללו עמד מי שהיה אז
ראש המועצה של מזכרת־בתיה, רפי
סוויסה, כיום נציב שירות בתי־הסוהר.
הוא אירגן צעדת עדות־המיזרח
בדגלים טבולים בדם כבש שחוט.
הלחצים עזרו לזמן קצר. לוי מונה
למנהל״מחוז בפועל ב־ . 1970 הוא
החזיק בתפקידו זה עד הגשת כתב־האישום
נגדו, ב־ .1973 מאז הושעה
מעבודתו ולא הוחזר עד היום.
אליהו לוי, הנאשם בתיק זה, הוא
כיום שבר כלי, אדם רצוץ ממחלות
ומילחמות מישפטיות. אבל בשנת
1970 היה עדיין במלוא אונו,
והיתה לו השפעה רבה. בגלל חקירת
המישטרה בפרשיות הללו, שהתמשכה
זמן רב, לא קודם אז לוי בתפקידו
בעמידר.
כעת הוא תובע מעמידר את כל
זכויותיו שנשללו ממנו. הוא רואה
עצמו זכאי בעיקבות עיכוב־ההליכים
נגדו.

ך ך שנה עברו מאז תחילת ה!
1מישפט, לפני השופט אליעזר

שופט־בדימוס ר,נת
טעות?
החקירה המתמשכת נגד לוי מנעה
ממנו קידום בחברה, ומנכ״ל עמידר
אמר כי לא ימנה את לוי כמנהל־מחוז.
לוי לא השלים עם כך והחל להפעיל
לחצים. הלחצים באו משני עברים. מצד
אחד לחצו ממיפלגתו של לוי, מפא״י,
שהיתה עדיין בשילטון. אחד הלוחצים
היה שלמה הילל, כיום יו״ר הכנסת,
שהיה אז שר בממשלה. הילל פנה
אישית למנכ״ל עמידר כדי לקדם את
לוי.

פרקליט מקרין
סיום?

המישפט תפרידי נמשך 11 שנים. בינתיים יצא
השופט לגימלאות, וסירב לכתוב פסק־דיו.
הפרקליטות נאלצה לבקש עיכוב ההליכים

השופט !#ועירב 10197 לייבסון, שהיה שופט־שלום ראשי של
איזור המרכז, אך התיק לא הסתיים.
ארבעה פרקליטים התחלפו בתיק עד
שהפרקליטה שלומית אריאל הגישה
את סיכומי־התביעה, בשנת — 1980
שבע שנים מאז פתיחת ההליכים בתיק.
סניגוריו של לוי, עורכי־הדין דרור
מקרין ועוזי בכר, הופיעו לסרוגץ
בעשרות הישיבות שהיו בתיק, חקרו
עשרות עדים והגישו מאה מיסמכים,
אך התיק לא נסתיים.
אחרי שלוי כפר באשמות ב״,1974
החלו עדי־התביעה עולים על דוכן־

העדים ומוסרים את גירסתם.
עשרות בעלי דירות בחברת עמידר,
בני מישפחותיהם ופקידים שונים
בעמידר, עלו וירדו משך שנים מעל
דוכן־העדים. לוי עצמו חלה מאוד

במהלך המישפט והיה זקוק לטיפולים
רפואיים, שגרמו לדחיות חוזרות
ונשנות. ערים עזבו את הארץ, או
החליפו כתובת, וחודשים ארוכים עברו
עד שאותרו העדים המבוקשים.

סרקליטת־מחוז לשעבר סירוטה

מפגין סוויסה

כבוד?
השופט לייבסון, שהחל את התיק
ברחובות החליט להמשיר את שמיעתו
בפתח־תיקווה, שם ישב לדין בדרך
קבע•
בתקופה מסויימת החמירה מחלתו
של לוי עד כדי כד ששופט־השלום
הראשי דאז, חיים שפירא, הורה
להמשיך לשמוע את המישפט תקופה
מסויימת בתל־אביב.
השנים עברו והמישפט התנהל
בעצלתיים. בשנת ,1977 הוזמן עד־התביעה
האחרון. העד היה יעקב
יחזקאל, אחד הנאשמים בתיק, שבינתיים
הורשע ונענש. הוא עלה על
דוכן־העדים מלא מרירות נגד מנהלו
לשעבר, ובחקירה חוזרת פתח את ליבו
ואת פיו ואמר לבית־מישפט, כי לוי לא

לחץ מן העדה י^וזן י סן הסיפקגה

להיפטר מ! התיק!

ף* ישפטנים זוכרים את השופט
לייבסון על שאחרי שסיים את תפקידו
כפרקליט־־מחוז, הפר להיות שד
פט״שלום. כל יתר עמיתיו, פרקליטי-
מחוז, אחרי שסיימו את תפקידם ועברו
לשפיטה, התמנו מייד לבית־המישפס
המחוזי. משום מת הסתפק לייבסון
בבית־מישפנדהשלום. כאשר ישב שם,
ראה את ויקטוריה אוססדובסקי־כהן,
שכאשר הוגש כתב־האישום נגד לוי,
היתה פרקליטת־המחוז, מתמנה כשופטת
מחתית.
אולי הדבר עורר בו תיסכול או
מרירות, על כל פנים, עד שגת 1979
לא קבע ישיבות נוספות בתיק לוי.
אחרי לחצים כבדים מצר הפרקליטות,
שרצתה לסיים סוף־־סוף את
התיק החלה פרשת ההגגת כתחילת
.1979 לוי עצמו עלה על דוכן העדים
כעד־הגנה ראשון ומס־ את גירסתו.
שנה שלמה נמשכו עדויות עדי־ההגנה,
ואז, בתחילת ,1980 הגיע מועד
הסיכומים בתיק.
התובעת, שלומית אריאל, תובעת
צעירה שהגיעה ישר לתיק העבת
הגישה את סיכומיה, והסניגורים מסרו
גם הם סיכומים בכתב.
כעת נהיה העניין די דוחק, מכיוון
שלייבסון עמד להגיע לגיל ,70 ואז
היה עליו לפרוש.לגימלאות. הפרק־

ליטות ניסתה נואשות להביא לסיומו
של התיק לפני פרישתו של השופט.
עמש בעיגוי־דיך

77 כרו עוד חודשיים, אך השופט
ז ^טרם קבע מועד נוסף לשמיעת
הסיכומים המשלימים בעל־פה. סירוטה
ראתה, כי לא נוחר זמן רב לכתוב את
ססק-הדין לפני שייצא השופט
לגימלאות. על פי החוק, אחרי פרישת
יש לשופט עוד שלושה חודשים כדי
להשלים כתיבת פיסקי״דין שטרם
סיימת ואז — סוף: אין הוא יכול עוד
לפעול בסמכותו השיפוטית.
באפריל 1980 פנתה סירוטד.
בבקשה בכתב לשופט לייבסון לגמור
את שמיעת הסיכומים ולכתוב פסק
רץ. תשובתו של השופט היתד,
כדלקמן:
בשל מצב בריאות לקוי ואיסור
הרופא. אין בידי להמשיך ולסיים
הדיון בתיק זה. שופט־שלום ראשי
שיבוא במקומי יקבע בוודאי מי
שימשיך ויסיים את הדיון.
כך ירדו לטימיון שבע שנים של
מישפט ואלפי עמודי פרוטוקול.
השופט לייבסון פרש לגימלאות
ומישפט לוי הגיע למבוי סתום. איש
לא ידע מה לעשות בתיק עב־הכרס

ורב״המיסמכים. ששכב וצבר אבק
בכית״המישפט בפתודתיקווה.
האפשרויות המישפטיות היו
שתיים. האחת: להעביר את התיק
לשופט־שלום אחר, שיישב ויתחיל
לשמוע את כל העדויות מתחילתן
ויוציא פסקרין. אולם פיתרון כזה
לבעיה נראה לכל הצדדים קשה
מנשוא. לשמוע שוב את עשרות
העדים, שרובם כבר שכחו הכל וחלקם
נפטרו, לא היה זה פיתרון ריאלי.
הפיתרון השני זדה העברת התיק,
כפי שהוא, לשופט־שלום אחר, שיקרא
את המיסמכים והעדויות ויכריע בתיק
על פי הכתוב בו. אולם גם פיתתן מ ה
לא נראה מתאים. הסניגור התנגד לכך
ששופט, שלא ראה ולא שמע במר
אוזניו את העדים, יכריע בדין על־פי
מיסמכים ישנים ויבשים.
בשנת ,1983 כאשר מלאו לתיק
עשר שנים, החליטה פרקליטת־המחוז,
סירוטה, לעשות מעשה. היא גיששה
אצל הסניגורים, כדי לברר אס הם יהיו
מיבנים להגיש בקשה ליועץ המישפטי
לעכב את ההליכים בתיק. אבל
הסניגורים והנאשם חשבו, כי עינוי־הדין
שנגרם ללוי מצדיק, כי בקשת
העיכוב תבוא מצד הפרקליטות.
לבסוף נכנעה הפרקליטות והגישה
בקשה לעיכוב־הליכים. בבקשה זו
הביעה סירוטה את מורודרוחה מהדרך

שבה התנהל התיק וכתבה, כי בגלל
חוסר־המעש של כית־המישפט יש
להביא לידי סיום את התיק הזה, שאינו
מוסיף כבוד למערכת השיפוטית במדינת היועץ המישפטי נעתר לבקשה
ועיכב את ההליכים .
אולם לוי לא ראה בכך סוף פסוק.
לד הקשיש, יליד ,1915 חצה היום
להחזיר לו את הכבוד והכסף האבודים.
הוא פנה לחברת עמידר וטען, שיש
לשלם לו את כל ההפרשים כאילו זוכה
בתיק, וטען כי השעייתו היתה בלתי•
מוצדקת.
ברוד, כי תיק זה איננו דוגמה
יומיומית לצדק הישראלי. היתה כאן
הצטברות של נסיבות שגרמו לדחיות
ארוכות. נסיונו של השופט לייבסון
״להיפטר מחזיק בכל דרו־ ׳,לפי
מיכתבה של סירוטה, ופחלת־העיניים
של השופט, סמור ליציאתו לגיסלאות
חברו יחד למשוך את התיק על פני 11
שנים ללא הכרעה.
אץ לדעת, כמובן, מה היה השופט
מחליט אילו סיים את כתיבת פסק-
הדין. ייתכן שהיה מרשיע את לד וגחר
עליו עונש. אולם 11 שנים של מאבק
מישפטי, של ישיבות אינסופיות בבית־המישפט
ועינויי־דץ, שקול ם כנגד כל
עונש שיכול היה השופט להטיל על
אילנה אלון
ליי•

רק זייף וקיבל כספים במירמה, אלא גם
בשני מיקרים קיבל שוחד.
הדברים נפלו כפצצה באולם בית־מישפט
השלום. עבירות של שוחד הן
עבירות חמורות, שסמכות הדיון בהן
היא בבית־המישפט המחוזי. וכך, אחרי
שהמישפט התנהל ארבע שנים, קם
התובע על רגליו וביקש מהשופט
לייבסון להעביר את הדיון לבית־המישפט
המחוזי, כדי לדון שם
בעבירות החמורות שהתגלו.
הסניגורים הקשיבו רב קשב והחליטו,
כי כדאי להם לקבל את הבקשה. הם
זכרו את עשרות העדים שכבר העידו,
וחשבו כי אם בית־המישפט המחוזי
יצטרך לשמוע את כל העדים הללו
מראשיתם, לא יסתיים המישפט
לעולם, והנאשם יצא נשכר. השופט
לייבסון כתב בהחלטתו:
על פי בקשת התובע ובהסכמתו
של הסניגור, על יסוד סעיף ...הנני
מעביר א ת הדיון בתיק לבית־המישפט
המחוזי מאחר שנתגלו
כאן עבירות מסוג פשע.
תיסגול בלב השופט!
ך• אשר שמעה על כך פרקליטת־המחוז,
סירוטה, היא תפסה את
ראשה. היא ידעה היטב מה צפוי לתיק
עב־הכרם ורב־העדים אם יתחילו את
שמיעתו מחדש.
על כן הגישה מייד בקשה לנשיא
בית־המישפט המחוזי, שהיה אז השופט
מכס קנת. היא ביקשה ממנו להחזיר
את הדיון לשופט־השלום הראשי
בפתח־תיקווה. היא הבטיחה כי לא
תבקש להרשיע את לוי בעבירות
החמורות יותר של שוחד, שנתגלו
בעדותו של עד־התביעה האחרון.
״אין כל סיבה לענות את דינו של
הנאשם ולשמוע עדים מחדש, כמתחייב
מהוראות החוק — לאחר שבעמל
וביגע רב סיימה התביעה את הבאת
ראיותיה,״ כתבה אז התובעת סירוטה
בבקשתה לקנת. למרות התנגדותם של
הסניגורים, החליט נשיא בית־המישפט
המחוזי להחזיר את הדיון לשופט לייב־סון,
כדי שיסיים סוף־סוף את המישפט.
נראה שהשופט לייבסון נפגע משום
מה מהחלטה זו. אולי ראה בה עלבון,
ואולי חשב כי הנשיא קנת טעה
בהחלטתו. על כל פנים, לייבסון הניח
את תיק לוי מתחת לערימת התיקים
שעל שולחנו ולא נגע בו שנה וחצי.

|^ שיר לניו יורק
ב־ט.וו.א747

הדרך הנוחה ביותר
ב־ 2באפריל נפתח עידן חדש בשירות
הטרנס-אטלנטי. טיסה ללא חניות ביניים
לניו־יורק במטוס 747 של ט.וו.א.

מועדים נוחים להמראה ונחיתה
טיסה 885 של ט.וו.א יוצאת מתל־אביב
בכל יום ראשוו. שלישי וששי בשעה .11:25
ופוטרת אותך מעומס התנועה של שעות
הבוקר המוקדמות. היא מגיעה לניו־יורק
בשעה , 16:00 מספיק מוקדם לאפשר לך להנות
מן הערב בעיר, או להספיק לטיסת־ המש
של ט.וגא לעיר אחרת בתוך ארה״ב.
גם החזרה נוחה באותה מידה. טיסה
884 עוזבת את ניו־יורק בכל יום ראשון,
רביעי וששי ב־ .18:55 זה מאפשר לך לנצל
את היום בניו־יורק או להגיע לטיסה 884
באחת מטיסות הפנים של ט.וו.א. אתה מגיע
לתל־ אביב למחרת ב־ ,12:25 רגוע ורענן, כשכל
היום עוד לפניך.

וס לאמריקה
הדין הנוחה לארח״ב
אתה נוחת בטרמינל הבלעדי של ט.וגא
בניו־יורק, ומסיים שם את כל הליכי בדיקת
הדרכון, המכס והטיפול במטען. אתה מגיע
במהירות למנהטן או לטיסת ההמשך שלך
לערי ט.וו.א האחרות. ט.וו.א טסה ליותר
מ־ 60 ערים ברחבי ארה״ב.

יותר אמריקה בפחות כסף
אם אתה רוצה לראות ״יותר אמריקה״,
אתה יכול לקנות כרטיסי \ 5 /ט \/המאפשרים
לך לבקר במקומות רבים יותר. למשל —
כרטיס ^ 5ט \/למזרח ארה״ב, כולל פלורידה,
המקנה לך ארבע טיסות תמורת 229 דולר
בלבד( .בין 1באפריל ל־ 14 ביוני).
שאל את סוכן הנסיעות שלך על כרטיסי
\ 5 /ט \/אחרים. שאל אותו גם על
השירות הנוח והיעיל
ביותר לניו־יורק.

מובילה לאורך כל הדרך לארה״ב

פינ ת
ה ק מצן

ג>>1ומ -ל א
גבתאחת!
כל הזמן אנחנו עוסקים בבעיות קרדינאליות של האנושות ושל ארצנו
הקטנטונת. מסבירים את חבילה־בית לעומת חבילודאלף, נותנים פירושים
כלכליים ופסיכולוגיים למצב המחורבן, מדברים על הצד המישפטי של
מישפט שרון־טיים ועל הצד המוסרי של אישיותו הגדולה של התובע.
עושים ספקולציות מה תהיה ההשפעה של הסכם חוסיידערפאת, שופכים
טונה של דיבורים על כל מטר נסוג משיטחה של לבנק. קוראים ראיונות
בלתי־נגמרים עם השר מודעי, ובדוד כלל מסכימים בעניץ הזה עם גדעת
פת. בקיצור, מנסים לפתור את הבעיות הכי־רציניות של העולם. תגידו, לא
כדאי להפסיק את זהז
כל אחד מאיתנו יש לו שלושת אלפים בעיות משל עצמו, והוא לא
מסוגל לפתור אפילו חצי מהן. אז למה אנחנו כל הזמן פותרים כלכלה
וביטחון ויחסי ברית״המועצות עם ישראל?
אני החלטתי להתחיל מהתחלה. זאת אומרת, קודם כל אני אפתור את
הבעיות של עצמי, אחת־אחת, ובמשך הזמן אצבור נסיון כזה, שבשוונג
אחד אולי אצליח לשחרר אתכם מאגודת־ישראל, למשל, או מהאינפלציה,
או מהבצורת. אבל לנגזם, לנגזם(לאט, לאט) — כמו שאומרים הייקים.
מייד התיישבתי ורשמתי על דף נייר את כל הבעיות האישיות שלי, ובגלל
זה שיתכן כי יש חפיפה בין בעיותיי לאלה שלכם, בואו וננסה לפתור אותן
ביחד.
בעיה אלף מתעוררת כל יום שישי והורסת לי את השבוע עד היום
הרביעי הבא. בן־אדם מן הישוב 12 ,שנות לימוד, בוגר צה׳׳ל, בעל מישפחה
— מה הוא עושה ביום שישי בצהריים? הוא קונה שניים־שלושה עיתונים
ועוד כהנה וכהנה מקומונים, הניתנים לו בחינם. הוא מקפל יפה את
חבילת־הנייר העצומה, האוגרת בתוכה את כל חדשות העולם, והולך לו
שמח וטוב־לב לביתו. שם הוא מניח את החבילה בצורה מסודרת על
שולחנו, ולפי שיטה שהתפתחה במשך השנים, הוא שולף ממנה חלקים
להשכלתו.
הסדר שאני עושה בעיתונים שלי הוא על גבול הטרוף. אני מודה. קודם
כל אני שולפת את מדורי הספורט ורק מעיפה בהם מבט חטוף מאוד, שמא
במיקרה התגנבה אליהם ידיעה שאינה שייכת לעולם־הספורט ;.כשאני
נוכחת שהכל שם בענייני גולים וריבאונדים וכו׳ אני מקפלת את הדפים
הספורטיביים ומניחה אותם ליר רלת־היציאה מהבית. אחר־כך, בשעה
מסויימת, אני ניגשת לחלקים העוסקים בכלכלה. שער יציג, דולר נוסעים,
עוד איזה קטע קצר וגם הכלכלה עוברת קיפול ומנוחתה־עדן ליד הדלת.
מדורי הסיפרות מועברים לחדר־השינה, כי אותם קוראים ביום הראשון
בלילה. המקומונים נקראים ביום השישי בערב, ועמודי החדשות ביום
השבת בבוקר. התוספות של יום השישי נקראות בסדר מסויים, והחלק
המדיני נקרא קודם כל על־ידי הבעל ורק אחר־כך על־ידי. בקיצור, יש
סדר קפדני בזמן הקריאה וסדר קפדני איך מוציאים מהערימה את
החלקים. רק ככה אני יכולה ליהנות מהעיתונים, למרות מה שכתוב בהם.

7/700
די ד 7י 0

אל תחשבו שזה דבר פשוט, למצוא כל שבוע
משהו שלא עולה כסף. אבל כבן־אדם חדור יעוד
חסכוני(רק בשעות קשות למדינה) ,אני מרגישה
חובה לאומית להתקמצן ולקמצן אתכם. אז, כמו
שאתם כבר יודעים, אפשר ללכת סתם לטייל
ברחובות ולראות שמש (בדיזנגוף) ופרחים
(בגליל) ,ואפשר להתיישב בבית־קפה ולהגיד
למלצר. אני מחכה לחברה ואחר־כך נזמץ׳,
וכשרואים שהחברה לא באה — אפשר לקום
וללכת.
אפשר להמציא כל מיני דברים, אבל פה ושם
מתחשק בכל זאת איזה הרגשת לוכסוס. שמישהו

נו, אז איפה הבעיה אתם שואלים? הבעיה מתחילה ומתעוררת במיקרים
שבין קניית חבילת העיתונים לבין החזרה הביתה.
אתה מתעכב באיזה מקום שיש בו אנשים קוראי השפה העברית. רק
אתה נכנס, מניח את החבילה על השולחן באופן מסודר וכמעט סימטרי,
נשלחות שמונה ידיים גסות ומפרקות לך את הערימה ואת הלב שלך
לחתיכות קטנות. אחד רוצה לראות רק את ההורוסקופ של סבתא שלו,
השני רוצה לראות אם פרוש כבר פרש מהקואליציה, השלישי רק איכפת
לו כמה הדולר היום, והרביעי רוצה לראות אם מופיעה התמונה של השכנה
שלו, שהתגרשה מבעלה. תוך שלוש דקות נשארו מהעיתונים החשובים
רק דפים מפוזרים על כל החדר, וכל החשק שלי לעבור שבת שלווה בבית,
עם העולם כולו מול עיניי, עובר לי באופן דחוף ביותר. למי יש חשק
לקרוא דפים מיקריים, שאף פעם אי״אפשר לדעת איפה הם התחילו ואיפה
סוף הסיפור מעמוד?9
אז לפני בעיות העולם, בואו נפתור את הבעיה הזאת. בואו ונשנא באופן
מאורגן כל איש ואשה שיש להם יד בעשיית התועבה הזאת, ואולי אפילו
נכריז מעל בימה זו:

ארור יהיה האיש אשר יגע בעיתונים שלנו מהיום
והלאה!

אמן.

את העניין, ודודו טופז הזמין קוסם שישעשע את
הילדים. הדבר הכי־חכם שהם עשו זה להגיד
לילדים שיעזבו את השולחנות של ההורים
ויצטופפו קרוב לבימה. הקוסם ריתק אותם במשך
חצי שעה, ואחר־כך דודו הזמין לבימה כל ילד או

ועוד ועוד.
רק כשנגמרה שעת־התענוג וכבר היינו
לבושים במעילים, שלפנו את הילדים מעם
הבימה והלכנו הביתה.

בתור סיפתח זה היה יוצא מן הכלל. עכשיו

כבר היה נסיון כזה בתל־אביב, ולצערי הרב
הוא לא הצליח. עכשיו מנסים אותו שוב בפאב
תיאטרון הבוסתן, מול הדולפינריום,
המיסעדה תהיה פתוחה בכל ימות השבוע,
ויהיו בה הופעות של מיטב אמני ישראל וכולי
וכולי. אבל כל זה לא מעניין אותי. אותי מעניץ
רק היום הזה בשבוע, בו כל ההורים אוכלים עם
הילדים שלהם ארוחת״צהריים, ולפעמים מתחשק
להם לעשות מהשבת באמת יום־מנוחה, למרות
הילדים. מנסיוני הפרטי, לאכול עם הילדים
ארוחת־צהריים שקטה ורגועה במיסעדה, זה חלום
שסיכויי התגשמותו שואפים לאפס. אם לא
המצאת איזה פטנט מבריק המנטרל ילדים.
בעלי הבוסתן המציאו. בשבת בצהריים הם
מסירים מעל השולחנות את צינצנות־הפרחים
המסורתיות ושמים במקומן דפי־ציור וכוס מלאה
צבעים. ילדים, שכידוע עדיין לא התפתח בהם
חוש הביקורת העצמית, בטוחים שהם ציירים
דגולים, והם מסתערים מייד על הדפים והצבעים.
נכון שהמוזה מחזיקה אצלם רק כרבע שעה, אבל
הרבע שעה הזאת, שבין הזמנת המנות לבין
תחילת האכילה, היא תמיד שעת משבר א׳ של
ההורים. בצהריי פתיחת המיסעדה, כשהייתי שם
עם מישפחתי בתור שפני־נסיון, זה הצליח מעל
המשוער. אחר־כך הגיע האוכל, שכלל צלחת
צ׳ולנט ענקית וצלחת קוסקוס ענקית (למען
אחדות העם היושב בציון) ,ועכשיו חיכיתי לראות
איך הם יפתרו בשבילי את שעת משבר ב׳ ,שהיא
כידוע מהסקונרה(השניה) שהילד גומר את מנתו
ועד לזמן שההורים גומרים את האוכל שלהם,
ואפילו שותים את הקפה שלהם בשקט־בשקט.
בעלי הבוסתן הזמינו את דודו טופז שינהל

יתייחס אליך יפה ויטפל בכך — אבל בלי כסף׳ .
בטח שאפשר למצוא מאהב, אבל לא אני אציע
לכן את הרעיון הזה ואגרום להרס בית בישראל/ .
ובכן, אם אין לכן מאהב ובכל זאת אתן רוצות ;
טיפול ופינוק בלי כסף — אז יש רבלון.
חברת רבלון הציבה בפרפומריות המובחרות ׳
וברישתות־השיווק בערים הגדולות מיתקן 1
מיוחד, הבודק את מצב עורך. כלומר, אחרי טיול
ארוך ומייגע, בין צפון־העיר, ששם אפשר להשיג
מלח יותר בזול, לבין דרום־העיר, שם אפשר
להשיג צימוקים יותר בזול, את ממש נופלת
מהרגליים ואת צריכה מנוחה ופינוק.
נכנסים לפרפומריה הקרובה של רבלון
ומתיישבים. יועצת־יופי נגשת אלייך, מפטפטת :
איתר קצת בנימוס ובאדיבות, ואחר״כך, בעזרת
נייר דק המודבק על פניך, היא בודקת איזה סוג ,
עור יש לך ואיך כדאי לטפל בו ולטפח אותו.
בסוף הבדיקה, הניתנת חינם אין כסף, אני מניחה י
שהיועצת תמליץ לך על כמה תכשירי
קוסמטיקה המתאימים לעורך. אם יש לך חשק
וכסף — תקני. אם אין לך, קחי חתיכת־נייר,
רישמי עליה את תוצאות הבדיקה ושימרי אותה.

נינת
בו־יהודה
ילדה שרצו לשיר, לרקוד או לספר בדיחה. רק
הורים מבינים את. התענוג של לשבת במיסעדה,
רק האשה והבעל, ולאכול בשקט מבלי להגיד
דברים חינוכיים כמו.תוציא את המרפק מהמרק,
אל תירק, תגמור את האוכל, אל תבעט ברגליים״

נחזיק כולנו אצבעות שזה יימשך כמו שהם
הבטיחו. כל שבת דודו טופז, כל שבת קוסם וכל
שבת חגיגה לילדים ושקט להורים, בלי תוספת
מחיר.
אינשאללה.

כבר דיווחתי לכם שאני נמנית עם לקוחותיה
הקבועים של האקדמיה ללשון העברית. כלומר,
אני כותבת והם מתקנים לי את העברית. הודיתי
לאנשי האקדמיה, ובמיוחד לנורית הכותבת לי
מיכתבים נחמדים הנפתחים במילים. שלומך
ישגא׳ ,וחשבתי שבעצם יהיה נחמד מאוד אם אני
אלמד כל שבוע מילה חדשה בעברית. במחשבה
שניר״ ממש נבהלתי מהעניין. אם אהיה תלמידה
טובה ואזכור את המילים החדשות וגם אשתמש
בהן, הרי שבתוך שנה אחת לא יבין אף אחד
מקוראי על מה אני מדברת בכלל. אז מה עושים?
לומדים ביחד.
כל שבוע אביא לפניכם את הפשלות שלי
מהשבוע שעבר ואת התיקונים של האקדמיה,
וככר* במשך הזמן, נדע כולנו עברית נהדרת.
שעור א׳ :טישיו (מימחטת־נייח נקראת
בעברית מלמלית, וברבים מלמליות. נו, ווס
זאגס דח רעיון על א־כיפאק או לא?

זו לא היתה חתונה. זה היה פסטיבל־

^ שנולד אפריים־פישל, בן
^ ב כו ר לאליה ולאורי זוהר, לא רצה
אביו, אז בימאי בוהמי תל־אביבי זרוק,
לערוך לו ברית־מילה כדת משה
וישראל.
כמה חודשים קודם לכן נולד בנו

השלישי של דן בן־אמוץ, וברית־המילה
שלו הפכה לבדיחה. בן־אמוץ
הכריז אז שאינו מוכן בשום אופן שבנו
יעבור את הטקס הדתי. לכן הזמין
רופא כירורג, כדי שיבצע את הניתוח.
הכירורג הערים על הבוהמה הכופרת,

הניח כיפה,לראשו וערך את הניתוח
תוך כדי אמירת כל הברכות הדתיות
הדרושות.
גם אורי זוהר לא רצה לערוך ברית־מילה
דתית לבכורו. חבריו ניסו
לשכנעו, אך הוא בשלו. לבסוף ניגשו
אליו חצקל איש־כסית ועמיקם גורביץ
ואמרו לו :״תלך אתה לישון, אנחנו
נדאג לברית.״ והם באמת דאגו לערוך
ברית לאפריים־פישל התינוק.
חבריו של אורי זוהר באותם הימים
גם ניסו למנוע ממנו לתת לעולל שם
כל־כך גלותי כמו פישל(שפירושו דג
קטן) ,אך הוא התעקש. הוא טען שהוא
רוצה להנציח את שמו של סבו, שנספה
בשואה.
היום בגיל ,19 חבוש אפריים־פישל
מיגבעת שחורה לראשו, לבוש במעיל
ובמיכנסיים שחורים ובחולצה לבנה,
והוא תלמיד־ישיבה. חבריו, שלמדו
ביחד איתו בבית־הספר תל־נורדוי
בתל־אביב, משרתים ביחידות שונות
בצה״ל. הוא אינו משרת וגורף כותרות
ביחד עם אביו.
כשהחליטה אלונה איינשטיין ללכת
בעיקבות חבריה ו״לחזור בתשובה״
הצטרפה אליה רק יסמין, הבת הקטנה
שלה ושל אריק איינשטיין. שירי, הבת
הבכורה, החליטה להישאר בתל־אביב.
היא גרה בדירה, שנשארה ריקה.
אלונה ויסמין עברו לירושלים,
אריק עבר לגור עם סימה אליהו,
שילדה לו בן־זקונים.
כשהשתחררה שירי, כיום בת ,20
מצה״ל, החליטה ללכת בעיקבות אמה
ואחותה והפכה גם היא דתית.
״החוזרים־בתשובה״ אינם מהווים
חלק אינטגרלי מן הקהילה החרדית.
הראיה החזקה ביותר לכך היא, שאין
נישואין ״מעורבים״ .לא יתחתן ״חוזר־בתשובה״
עם צעירה דתית מבטן
ומלידה. הדתיים החדשים מתחתנים
בינם לבין עצמם.
אריק איינשטיין, איש צנוע ועדין,
שאינו מבלה במסיבות ההוללות של
תל־אביב, כתב שיר נוגע־ללב על חבר
שאבד לו. לאט־לאט איבד לטובת(או
לרעת) הדת גם את שתי בנותיו.
אורי זוהר, שמאז שהפך דתי משמש
סמל, ברצונו, לכל המיסיונרים המנסים
להרביץ תורה בבני־ישראל הכופרים,
קיווה ומקווה שכל חבריו מימי תל־אביב
הזוהרים ינהו אחריו. אינשטיין
הפך כמעט לסמל נגדי.

בין אליה ואלונה

שירי איינששיין־זוהר, הכלה, בשימלה לבנה
והינומה עבה. מימין אוחזת בה אליה זוהר,
אשתו של אורי זוהר, אמו של החתן, ומשמאל אוחזת בה אלונה איינשטייו,

בראיונות המעטים שנתן אריק
איינשטיץ לעיתונות דיבר בהתלבטות
על חבריו שעבת את הגרר. הוא לא
יצא באופן גלוי נגדם, אבל היה ברור
שהוא אינו מתכוון ללכת בדרך הזאת.
בשיחות פרטיות עם חברים, כשהנושא
עולה, הוא כמו כמה לשמוע
חיזוקים לעקשנותו שלא להיסחף
אחריהם.

שירשו כניסה רק לבעלי הזמנות כשדוה־ו
וז| 1
כרת.
בדיעבד התברר שזה היה עוד אחד
מתרגילי יחסי־הציבור של אורי זוהר וחבורת
החרדים. כל העיתונאים, רובם מחופשים
כדתיים, הנשים בשביסים ובשמלות ארומת
וסגורות והגברים בכיסויי־ראש שונים, וכל
הצלמים והצלמות, הורשו להיכנס לאולם־
החתונות ולחזות בחופה שנערכה מתחת

אריק מגוייש
ועצבני
ן * רגע שהתפוצצה, לפני חודש.
^/החד שה על אירוסיהם של אפריים־
פישל זוהר ושל שירי איינשטיין,
בכותרות שמנות בעמודים ראשונים,
לא פסקה העיתונות לחגוג סביב
הנושא.
שמועות שונות, שנכתבו בכל כמה
ימים בעיתונים לקראת החתונה,
הזהירו כי לא תינתן שם דריסת־רגל
לעיתונאים. סיפרו על האירוע שתוכנן
כמו מיבצע צבאי, שיהיו שומרים בפתח

העליונה: אריק איינשטיין נכנס לאולם ומניח כיפה
אורי זוהר, זורח, מימין, החתן
על ראשו. פניו עצובות. הוא עמד בזמן החופה
אפריים־פישל, במרכז, ואריק
ליד אורי זוהר ועזב את המקום כשעה אחר־כד•
שטייו, אביה של הכלה, משמאל. בתמונה

גחותנים

ים המיגבעות

החוגגים. האולם, באגף הגברים, נראה כו

זעמולה של כת ״החוזרים בתשובה׳
כשפלטה מכונית הטרמיט את
המחותנים הגברים, אורי זוהר ובניו,
וביניהם החתן אפריים־פישל, ירד מן
המכונית גם אריק איינשטיין. זוהר
ובניו יצאו מן המכונית כשהם זורחים
ומפזרים חיוכים מאוזן לאוזן. אריק
איינשטיין ירד מבוייש ונכוו. הוא חייך
בקושי ובאופן מאולץ. הוא עבר לפני
הטקס יום־עיון מזורז ומפורט כיצד יש
להתנהג, מה לעשות ובעיקר — מה
לא לעשות.

^ בהלה
^ בחדר
^ שנגמרה החוסה בחוץ חזרו
הכל אל תוך האולם, כדי להתחיל
את הילולת השימחה.
שירי ואפריים־פישל נלקחו לחדר־התייחדות,
ובו שני כיסאות ושולחן. זה
מינהג הדתיים: הזוג הצעיר הולך
להתייחד, הקהל מחכה באולם. כשהם
גומרים להתייחד, הם יוצאים החוצה,
מלווים כקהל שר ורוקד, ואז מתחילה
ההילולה האמיתית.
אחרי רבע שעה של התייחדות
התחילו אברכים עצבניים להסתובב
בחוסר־שקט ליד הדלת הנעולה. עשר
דקות נוספות עברו, ומישהו העז, דפק
על הדלת ונכנס. הוא הסתודד כמה
שניות עם אפריים, ויצא החוצה לאולם,
כשהוא מחפש נואשות את אלונה
איינשטיין מעבר למחיצת־הנשים.
החברים החילוניים, שבאו מצד
אביה של הכלה ושכונו, משום־מה,
בעיתונות בזילזול״בוהמים״ ,לא הבינו
מה פשר ההתייחדות הארוכה. חלקם
שאלו אם יש מיטה בתוך החדר. לא
היתה שם מיטה.
אלונה איינשטיין, לבושה בשימלה

איקה ישראלי, מראשוני הבוהמים שהפכו
דתיים, ביחד עם בנו הצעיר, מתיתיהו,
שנולד כבר אל תוך מישפחה דתית. ישראלי חייך בחביבות לכל עבר.

מתיתיהו ואביו

אמה. השתיים מחזיקות בידיהן נרות דולקים. שירי הפכה דתית רק לפני זמן
קצר, אחרי שסיימה את שרותה בצבא. החתן לא התגייס כלל. שתי
הנשים הובילו את שירי לחופה. ההינומה היתה על פניה כל עת הטקס.
לכיפת־השמיים, בקור ירושלמי מקפיא־נעצמות.
למחרת
תיארו כל העיתונאים בכל עיתו־ני־ישראל(כולל
דבר, עיתון פועלי ישראל)
בהתלהבות ובפרוטרוט את המזון שהוגש, את
התערבותם של אנשי הבוהימה מתל־אביב
בחרדים לבושי־השחורים, את יופיה של הכלה
החסודה ואת השימחה הגדולה שהיתה

אך האמת היא שהשימחה היתה חד־צדדית:
מצד החרדים הישנים והחדשים.
היתה זו יותר שימחת״הניצחון
מאשר שימחת־החתונה. ניצחונם של
החרדים על החילוניים .״כשייוולד
הנכד הראשון,״ צוטט אחד המובילים
בעדת החוזרים־בתשובה בכל העיתונים
,״אריק איינשטיין יבוא אלינו
ויחזור גם הוא בתשובה״.

ההתייחדות. אז הורידה שירי את ההינומה מעל פניה
ושמה מייד מיטפחת לראשה, כיאה לאשה נשואה
חסודה. הם הובלו ב תון זרם שוטף של אברכים.

אחרי ההתייחדות 3
פישל זוהר, הזוג הצעיר, מובלים אחרי שיצאו מחדר״

אפריים־פישל ני״
כיתפי האברכים
:יו ים של מיגבעות

שחורות. החרדים חגגו, בעוד החילוניים עמדו המומים
בצד. בתמונה מימין: יסמין איינשטיין, בתם הצעירה של
אריק ואלונה. היא הפכה דתית לפני שנים, ביחד עם אמה.

שחורה ולראשה שביס לבן, המסתיר
את כל שערותיה, באה מזיעה וסמוקת־פנים.
היא דפקה על הדלת והסתודדה
גם היא כמה שניות עם הזוג הטרי.
אחר־כך יצאה משם בבהלה ורצה
בחזרה לאגף־הנשים.
אברכים בשחור המשיכו להסתובב
בקוצר־רוח ליד הדלת, מנסים לנחש
מה מעכב את הזוג הצעיר. בלעדיו אין
השימחה שימחה.
כך נמשכה ההתייחדות עוד שעה
ארוכה, כשכל כמה דקות מופיע מישהו
אחר, דופק על הדלת, מסתודד ויוצא
בהול אל האולם ההומה והרועש.
אריק איינשטיין ניגש גם הוא סמוך
לדלת הנעולה. לידה עמד באותה שעה
אברך קשיש, גדול מידות, בעל זקן
ארוך ומרשים, לראשו מיגבעת רחבת־תיתורה.
איינשטיין הביט בו נבוך ואז
שאל בהיסוס :״אני יכול להיכנס רגע
אל הבת שליד
סיבת העיכוב היתה פרוזאית

לחלוטין: שירי, הכלה הצעירה, שכבר
היתה באותו זמן אשה נשואה, הורידה
מעל ראשה את הינומת־הכלה. היא לא
יכלה לצאת החוצה אל הקהל הרב בלא
כיסוי־ראש מתאים, כיאה לאשה
נשואה. היא ביקשה מאמה שתמצא את
המיטפחת שהכינה מבעוד מועד, אך זו
לא נמצאה. וכך היה מירוץ מטורף
למצוא לשירי מיטפחת אחרת.
מיספר האברכים שהמתינו ליד
הדלת הסגורה הגיע לעשרות, וכשזו
נפתחה, סוף־סוף, עטו כולם על הזוג
הצעיר סמוק־הלחיים והובילו אותו,
תוך כדי שירה וריקודים, אל מרכז

האולם•

חגיגה פרטית

^ חילוניים לא נראו כמעט בתוך
1 1ההמון המשולהב, הלבוש־שחורים,
שהכניס את עצמו לאקסטזה של
ניצחון.

הם השתדלו להיצמד לפינות |
האולם, או לכר המשקאות. זו לא היתה
השימחה שלהם, והם נטמעו בתוך ים 1
המיגבעות והשביסים.
בהזמנה נתבקשו האורחים לבוא ר
ב״תילבושת צנועה״ .אפשר היה 1
להבחין בגברים החילוניים רק לפי 1
הצורה הלא־מיקצועית שבה היתה |
מונחת על ראשם כיפה מקומטת| ,
השמורה לאירועים כאלה.
האברכים במיגבעות השחורות 1
נשארו עוד שעות ארוכות, כשהם 1
מקפצים ושרים אי־ייאי. זו היתה 1
החגיגה הפרטית שלהם, מעין שימחת ן
ניצחון. החילוניים, לעומתם, הסתלקו1 ,
אחד־אחד ובאין רואה, מן המקום1 ,
שאליו לא הרגישו כל שייכות.

החילוני בתל־אביב.

האפשרויות בחורף זה הוא ברתי־מוגבר:
חומרים, צבעים ואורכים -הכל הולך!

מראה חליפות צמר, השני רק עור,
השלישי שמלות באורך מקסי, הרביעי
מיני ומידי. הבגדים רחבים או צרים?
מנומרים או חלקים? התשובה: זיווגים
של חומרים שונים, צבעים ואורכים
שונים.
לוקחים, למשל, טוניקה ארוכה או
שימלת־צמר באורך הברך, נניח בגוון
החום, לובשים מתחתיה חצאית צרה או
קלוש, משובצים בגוונים תואמים,
ומעל לכל עוטים זאקט־צמר בגוון
השמנת או סתם סוודר גדול ושעיר.
מוסיפים חגורה תיק ונעליים שטוחות
— ונראים כאילו יצאו מירחון־אופנה.
התווית מלפנים. לאחרונה נראות
צעירות הלובשות סוודר או חולצה

1 | 1ך ך 1ך

ך 4ך 1ך 1ב חו רףזההואבאופנה: ק טי פי ־ ע ם עו ר

11 1#1111 4 1 ^ 1 11 צמר ע עור, כמו החליפה שעיצבו מיקה
ואנט, שבה שילבו צמר טוויד משובח עם פיסות-נפה רכות בכיסים.

דאצדד

הפוכה — כלומר, על צד שמאל — כך
שרואים את כל תיפורי־הבגד. זוהי
האופנה החדשה לחורף ואביב 85׳.
האופנאים החליטו להפוך את הבגד על
פניו, וכך התחילו חברות־האופנה לעצב
חולצות מסריג, מפוטר ומטריקו,
הנלבשות כאילו בצורה הפוכה.
הן תפרו את תווית־החברה מלפנים, י
במקום מודגש, כדי למנוע ספקות כיצד
ללבוש את הבגד. האמת שאיו צורר

ך * גהפסה הקרב ובא, מסמל את
1 1ראשית האביב. אבל בינתיים
עדיין קריר עד קר, וצייר להתלבש
בהתאם, שיהיה חם ונעים, וגם אופנתי.
אז מה באמת באופנה? מעצב אחד

1111111־ 1ף 1 1 | 1ן מתלבשות בחליפת״צמר, בעיצובו של ז אק לי

\ 111/14 1114 41 מור. א ת החלקים ניתן להפריד, וללבוש את

הז׳אקט עם מיכנסי־צמר חומים או א ת החצאית הצרה עם טוודר גדול.

1\ 1ך 11ך | ךןך | 1ך 1ק של הוניגמן. מערבת דו״חלקית עם תיפורים
1חיצוניים. העליונית דמויית שיכמיה, ה*

\1 14 .<111
מיכנסיים ישרים. מימין: טרנינג מבד קטיפה של פפקו בגווני בז׳ וחום.

לקנות חולצה חדשה כזאת, ועוד
לקראת סוף העונה. ניתן להפוך כל
חולצת פוטר וללובשה על צידה השני.
אם הגימורים אינם מושלמים וחוטים
מזדקרים מהם, יש לגזור אותם ולעד-

גם הקטיפה באופנה. נכון שהבלייז־רים
וחליפות־הקטיפה פינו את מקומם
לבדים אחרים, אבל בבגדים ספור־טיבים
וטרנינגים הקטיפה עדיין שלטת.
טרנינג־קטיפה הוא נוח ויפה
וחולצת־קטיפה נאה מאוד עם מיכנסי־עור
או חצאית שחורה.
עור תרנגול. אשר לעור — יש
כתובת: רחל קפליוק. רחל, בעלת
ידי־הזהב, יוצרת אופנה של ממש מכל
חומר או שאריות. היא משלבת
בכובע־הצמר השחור קצת בד מנומר,
מוסיפה לחולצת העור השחורה
ולחגורה פרוות־נמר — וכך יש הופעה
נמרית מושלמת.
אם כעת באופנה כפפות שהאצבעות
מבצבצות מתוכן, היא גוזרת את

כפפותיה הישנות ומחדשת אותן
בח־גע•
כך היא גם מעצבת לזולת: מעורות
במיגוון צבעים היא תפרה חולצות
רחבות ועשירות, הוסיפה קישוטי
עור־תרנגול, פיסות פרוות תואמות0* ,
ניטים וברזלים נוצצים למיניהם,
התאימה לכל חולצה חגורה וכובע
מעור, כך שכל חולצה היא שונה
מקודמתה ולהיט בפני עצמה.
צ׳אנם ללקוחות. מעצב האופנה
גרשון ברם הוא גם אופנתי וגם חסכוני:
בגד שלו שווה שניים — אפשר
ללבוש אותו משני ציריו. ברם עיצב
שיכמיות יוני־סקס, לאשה ולגבר,
שניתן ללובשן משני הצדדים, בגווני
שחור ואדום. האשה בחצאית מיני
והגבר במיכנסיים גבריים.
אורית ורינה עיצבו אופנה אוונגרדית
ויישמו בבגדיהן את סממני־האופ־נה:
חולצת־פוטר הפוכה בגוון אפור,
משולבת בצווארונה וחפתיה בעור רר

מראה מחוייט של בגיר:
חולצה לבנה, מיכנטיים
שחורים בגיזרה ישרה, עניבה מקווקוות, ז׳אקט״צמר.

נשית גבוית

עיצב גרשון ברם: שיכמיר דו־צדדית
בגווני אדום ושחור, חצאית־מיני ומעליה
טוניקה. שיכמיה אחת לכל בני־המישפחה.

\ 1 1ך 1ך ך 1הוא הז׳אקט בעיצובה של ליוה בוקר. השרוול
\ ו 11 \ 11ו 1 1חדשני ותפוח בגיזרת פליסה. למטה: חולצת
עור־נפה בשילוב עור תרנגול״הודו, בעיצובה ובהדגמתה של רחל קפליוק.

תלבושת חורפית לימים
קרים עיצבו רונית ואורית
מחברת אר, כשהרעיון שלהן בא בעקבות מזג־

חימם נמל

האוויר. הסריגה היא עבודת־יד והגוונים הם לבן
וכחול, המתאימים לכל בגד -ג׳ינט, צמר ועור. כדי
לחקות את הרעיון, יש ללבוש שני סוודרים דומים.

בגוון שחור. החצאית צרה וארוכה, אך
אפשר ללבוש במקומה מיכנסיים.
ההופעה היא זרוקה אלגנטית.
גם המעצבות מיקה ואנט נתנו
צ׳אנס ללקוחותיהן: חליפת־עור שכר
לה עור ומחירה מרקיע דולארים, או
חליפה זהה בגיזרתה, מעיל רחב ועשיר
וחצאית תואמת וארוכה מבד טוויה
כשהעור משמש כקישוט בכיסים
הגדולים ובצווארון העשיר.
מראה קצת יותר מחוייט נותן ז׳אק
לימור לדגמיו: הוא שילב צמר נקי
בגוון השמנת ופיסות־עור בגוון הבד
בחליפה יפהפיה של חצאית צרה
וז׳אקט בלוזון גדול, המחמיא לגיזרה
והמיועד ליציאה בערב ולאירועים
חגיגיים בימי חורף אחרונים אלה.
אשה היא אשה. במראה המחר
ייט מאמינים גם בחברת בגיר. לדוגמה
חליפה גברית לאשה הנשית, הכוללת
חולצה לבנה, עניבה מקווקוות בשחור
לבן, ז׳אקט משובץ מצמר באורך הירכיים, מיכנסי־צמר שחורים בגיזרה
ישרה ומעל — ז׳אקט טורד ארוך
בגיזרה גברית.
מעצבת־האופנה אתי קרן אוהבת
אותן רחבות בכתפיים וצמודות באיזור
המותניים והירכיים. היא מאמינה
שאשה צריכה להשאר אשה ולהבליט
את חמוקי גופה, לכן עיצבה קרן
שמלות לבנות במראה המרופד, באורך
של מתחת לברך. חגורת־עור לבנה
מחניפה לגיזרה, גרביים לבנים ונעליים
או מגפיים לבנים משלימים את
ההופעה של לובשות דיגמי קרן.

חמחרים

שידור

כרוג ממולא

מאחזר׳ הסירקע
הכתבות שלא היו
ביומן שדא היה

נישאו בירושלים, אפרים־פישל
זוהר, תלמיד־ישיבה בן 20 ושירי אייג־שטיין,
חיילת משוחררת בת ,20 ילדיהם
החוזרים בתשובה של אורי זוהר ואריק אייג־שטיין,
בנוכחות 1500 מוזמנים, אשר חיסלו, בין
השאר 4500 ,נורקאס 100 ,בקבוקי קוניאק ,777
חמישה סירי־ענק של קוגל (מאפודאיטריות)
ושלושה סירי־ענק של כרוב ממולא (ראה גם
עמודים 22ו־.)23

בליל שבת שוב לא שודרה מהדורת השבוע
יומן אירועים.באופן מפתיע, לא היתה הסיבה נעוצה בחוסר
בציוותי־צילום, כמו בפעמים קודמות. הפעם היה
סיפור חדש: חוסר בעורכי־סרטים. כשבניין
נהרס, מסתבר, הקירות צונחים מכל הכיוונים.
מאז שהופסקה, מטעמים שונים, עבודתם של
אנשי עטק״ם, שהיו עובדי־חוץ, יש מחסור

יועץ משפטי
ארזי בימאי מקומי

5שך

בימאי מקומי

נחוג בירושלים יום־הולדתו ה־ 80 של
יצחק הנם קלינגהופר, יליד גליציה, שהיה,
במשך עשר השנים שקדמו לפלישה הנאצית
לאוסטריה, היועץ המישפטי של עיריית וינה,
ממנה נמלט לברזיל ושבה חזר, כעבור 10 שנים
נוספות, אחר סילחמת העולם השניה לתפקיד של
יועץ מישפטי של מוסד אוסטרי — הפעם
שגרירות אוסטריה בריו דה״ז׳ניירו. כאשר עלה
קלינגהופר משם ארצה, היה לדייקן הפקולטה
למישפטים באוניברסיטה העברית (ולפרופסור
למישפט חוקתי ומינהלי) ובמשך 13 שנים גם
חבר־כנסת מטעם הליברלים. כאשר פרש מן
הכנסת, בגיל ,69 נתמנה למבקר האוניברסיטה
העברית.

וז״פ זמני
גיבור הכתבה
לא שודר
מתמיד בציוותי־צילוס ובעורכי״סרטים. ביום
החמישי בצהריים הודיעה מנהלת עורכי־הסרטים
לאורי פודות מנכ״ל רשות־השידור, המשמש
גם כמנהל־בפועל של הטלוויזיה, שאין בידה
אמצעים ולא עורכים כדי להכין כתבות למבט
וליומן השבוע.
כתבות ליומן דווקא צולמו במשך השבוע, אך
נשארו בצורת חומר־גלם. היתה כתבה מתוכננת
על המשבר בין מנחם פרוש, סגן שר״העבודה־והרווחה,
לבין משה קצב, השר. היתד, כתבה
מתוכננת על להקת הגבעתרון, מקיבוץ גבע,
והיתה כתבה מאוד פרובוקטיבית על תעשיית
החזיר בארץ.
פעם, לפני שלוש שנים, היתה הצעה של
מיכה ינון, יו״ר הוועד־המנהל, חבר המפד״ל
ואיש דתי, להעביר את תוכנית יומן השבוע
ליום החמישי בערב, כדי שגם הצופים הדתיים
יוכלו ליהנות ממנה. היה מי שאמר השבוע,
שאולי התוכנית הזאת, שכבר ירדה מזמן מן
הפרק, לפחות לפי שעה, מתבצעת כל־כך טוב
— שלא יהיה יומן בכלל.
דויד אדמון, חבר הוועד־המנהל, הציע כבר
לפני כמה חודשים לבטל לגמרי את היומן.
השבוע חזר לרעיון הישן שלו, והוא יעלה אותו
שוב בישיבת הוועד־המנהל.

השבדים הטיל! 1בוו
אורי סורת, מנכ״ל רשות־השידור ומנהל־הטלוויזיה,
ניסה השבוע להפריח בלון באוויר.
הוא רמז שאולי ימנה את חיים יבין באופן זמני

כדזן

תבורי

כוריאוגרפית אמריקאית

בימאי אמריקאי

תחרות קרם־האירוויזיון מתקרבת. הזמרים, המשתתפים בתחרות, שומרים על פרופיל
נמוך ואין מפגינים מתח והכנות לקראתה.
למרות זאת, מסתבר שהם נמצאים בהכנות קדחתניות. כרגע מדובר על ארבעה זמרים
בעלי הסיכויים הטובים ביותר להצליח בתחרות והם עובדים חזק והרבה״
ירדנה ארזי ויגאל בשן משתמשים בשרותיו של הכימאי צדי צרפתי, שיעזור
להם בהעמדה הסופית על הבימה.
יזהר כהן, שזכה בעבר באירוויזיון, משתמש בשרותיה של כוריאוגראפית אמריקאית.
שימי תבררי, שגם לו סיכויים טובים להצליח, שכר שרותים של בימאי אמריקאי.
המאבק יתמקד, כנראה, בץ ארבעת הזמרים האלה.
כמנהל־הטלוויזיה עד שייבחר, במיכרז או שלא
במיכרז, מנהל חדש.
יבין הוא אחד המועמדים למישרת מנהל־הטלוויזיה,
והוא המועמד של אורי פורת ושל
מיכה ינון, יו״ר הוועד־המנהל.
כששמעו ועדי־העובדים בטלוויזיה על כוונתו
של פורת, הודיעו חד־משמעית שלא יסכימו
לצעד כזה.
עובדים אחרים טענו שחלק מאנשי ועד־העובדים
במחלקת־החדשות הם מאנשי דן
שילון, שגם הוא מועמד לנהל את הטלוויזיה,

ספיחי המישחק שלא צ1דם
מיקרה מישחק הכדורגל באיצטדיון רמת־גן(העולם הזה )6.3לא הסתיים, כנראה. ועד
טכנאי הטלוויזיה ביקש ביתר עם אורי פורח״ בהיותו מנהל־בפועל של הטלוויזיה.
הטכנאים טוענים כי רכנדהשידור איחר לצאת למיגרש בגלל תקלה טכנית של הרכב, שנבעה
מן השלג שירד בירושלים, ולכן סבל המנוע מבעיית־הצתה.
כשהגיע הרכב לאיצטדיון, כשבו צוות הטמאים, התברר שאין חשמל. הנהלת האיצטדיון,
שהתחייבה לספק חשמל, לא עשתה זאת.
גנרטור, שהיה צריך להיות בשטח, הגיע למקום רק בשעה 11 וחצי, ולא היתה מ אף טיפה
אחת של דלק.
כששאל ציון בווירי, הטמאי, את יצחק גליקפברג, המפיק, מדוע לא דאג לתלושי־דלק
לגנרטור, ענה לו זה :״אני לא פקיד ר
כשעברו תקלות אלת התברר שהשעה היתה כנר 12 וחצי, והטכנאים רצו לצאת להפסקת־צהריימ
המגיעה להם. אנשי־ההפקה האחרים, שידעו כי המישחק הראשון אמור להתחיל
בשעה אחת בצהרייס, לא הביאו לטכנאים אוכל לאיצטדיון, כדי לחסוך בזמן, הם גם לא לקחו
אותם לאכול במיסעדה סמוכה לאיצטריון, אלא נסעו איתם במשך חצי שעה למיסעדה
בפתח־תיקווה, כדי לחסוך בהוצאות. כך היה ברור שהטכנאים לא יחזרו בזמן למישחק
הראשון.
בינתיים ממתינים הטכנאים לפגישתם עם פורת כדי לשפוך לפניו את תלונותיהם על
צוות־ההפקה.

ולכן לא הסכימו שחיים יבין יכנס בדלת
האחורית ויקבע ״עובדות בשטח״ .הרעיון, בכל
אופן, נגנז עוד לפני שנכנס לשלב מעשי.
רעיון אחר של אורי פורת נוגע למועמד
השלישי למישרת מגהל־הטלוויזיה, יוסי צמח.
אחרי שהתפטר מתפקידו צביקה שפירא,
מנהל חטיבת־התוכניות, הציע פורת לצמח לקחת
את התפקיד לידיו, זמנית, עד שימונה לטלוויזיה
מנהל חדש, שיאייש את כל המישרות הפנויות.

שידון -בד אדום
חברי־הליכוד בוועד־המנהלישל רשות־השי־דור
וחברי הליכוד במליאת־הרשות הוזמנו לשיחה
אצל משה ניטיב, שר־המישפטים.
ניסים, הידוע בתמיכתו במועמד יוסי צמח
למישרת מנהל־הטלוויזיה, ניסה לשכנע את
ארבעת חברי־הוועד, דויד אדמון, שאול
עמור, נתן ברון וקריאל(״דוש״) גרדוש,
להחזיר את המיכרז שהופסק לקדמותו, ולשנות
את השיטה בעתיד. ניסים בטוח שאם יוחזר
המיכרז הקודם, ייבחר יוסי צמח ברוב־קולות.
ניסים הביע התנגדות נחרצת לשינוי שיטת־המיכרזים,
לפי הצעת חמשת חברי מליאת־רשות־השידור.
חברי-הוועד מהליכוד הודיעו לו
שאם תתקבל שיטת־החמישה, ייבחר דן שילון
— ושילון, לגבי ניסים, הוא כמו בד אדום.

קח־ת־רוח בליכוד
מיכאל קרפין, עורך מבט, יצא לשבועיים
לגרמניה. מחליף אותו יאיר שטרן, מנהל
מחלקת־החדשות בטלוויזיה.
בכירים ולא־בכירים בליכוד הביעו השבוע את
שביעות רצונם מצורת הדיווח במבט מאז שנסע
קרפין לחו״ל. לדעתם עריכתו של קרפין
שמאלנית מדי, ושטרן מאזן את המירקע.

נחוג בירושלים, יום־הולדתו דד 83 של*
פרופסור(לספרות ולשון יידיש) דוב סדן, סופר,
מבקר ומתרגם, אשר החל את דרכו בפולין —
שבה נולד בביתו של סוחר — כמתרגם סיפורים
עבריים לפולנית* ,והיה, כשעלה ארצה, מורה
(בתחנת־החשמל, הזנוחה כיום, בנהריים שעל
הירדן) :עורך המדור הסיפרותי של דבר, ועורך
עיתון העולים החדשים המנוקד, של שנות וד,30
הגה, שממנו עבר להוראות יידיש באוניברסיטה
העברית ולחברות קצרה בכנסת (מטעם מפא״י),
שממנה פרש עד מהרה, כאשר הגיע למסקנה
שאין ישיבתו בכנסת משפיעה על המתהווה
בארץ. שני בניו של סדן הם פרופסורים גם הם:
הבכור עזרא, מי שהיה מנכ״ל האוצר בימי יורם
ארידור, הוא פרופסור לכלכלה, והצעיר יוסף הוא
פרופסור לסיפרות ערבית.

רב הוגגרי
נפטר בגיל ,72 בבודאפשט, פרופסור
אלכסנדר(״שאנדור״) שייבר, חוקר כיתבי״יד
וכתובות יהודיים, אשר שימש, במשך 35 השנים
האחרונות, כמנהל בית־המידרש לרבנים בבירת
הונגריה, המוסד היחיד מסוגו להכשרת רבנים
במדינות מיזרודאירופה.

היטטודיה כלבית
נפטר מהתקף־לב, בגיל ,77 בלוס־אנג׳לם,
ראד ותרווכס, הבעלים והמאמן של
הכלבה לא סי המקורית, שלא היתה אלא כלבה
אסופית בשם פול, לפני שהוא אילף אותה לסרט
שובר־הקופות של שנת ,1943 לא סי שובי
הביתה. ותרווכס גידל ואימן דורות של כלבות
לסרטים ולטלוויזיה והקפיד לשמור אחרי מותן,
על אפרן, שאותו ביקש לקבור יחד איתו.

מקוס ראשון
נקבעה בוושינגטון, על־ידי הבנק
העולמי כהכנסת־־השיא לאזרח מדינה כל
שהיא, הכנסתם השנתית הממוצעת של תושבי
הנסיכויות הערביות המאוחדות שבמיפרץ הפרסי
— 21,340 דולר לכל איש אשה וילד בנסיכויות.
במקום החמישי(אחר שלוש מדינות־נפט ננסיות
נוספות) — שווייץ 16,390 דולר לשנה) ורק
במקום השישי — ארצות־הברית ( 14,900 דולר).
במקום האחרון ( 130 דולר לאיש לשנה) —
בנגלדש.
* בין כמעס 100 הספרים שאותם חיבר אל
תירגם סדן גם רבים התרגומים בכיוון
ההפוך -לעברית -מפולגית, גרמנית, אוקראינית
ולאדינו.
העולם הז ה 2480

עוד שרות לציבור
של קבוצת:§11311(511

׳׳הסנה׳ באה לקראתך בתכנית ביטוח רכוש חסכונית:
אתה מגדיל את סכום ההשתתפות העצמית לפי בחירתך ומקבל
הנחה משמעותית, עד ס/״סל על דמי הביטוח שאתה משלם.
כך אתה קובע את גובה הפרמיה שתשלם בעבור ביטוח
הדירה שלך.

בקש פרטים משוכן ״השנה״ שלך
על תכנית ״השתתפות עצמית״.
הסנה -חברה ישראלית לביטוח בעייני
צור -חברה לביטוח בע״ס
שמשון ־ חברה לביטוח בעייני
רותם -חברה לביטוח בע״מ
שנייר -חברה לביטוח בע״מ
דקלה -חברה לביטוח בע״מ
החברה הישראלית לביטוח בע״מ
בידרמן -חברה לביטוח בע״מ
חברה מסונפת:
החברה הישראלית לביטוח אשראי בע״מ

איתן ענזיווי

]01131(01

המכון הישראלי לספרות ^ .
נשים קוסמטיקה ופדיקור ^ י

תנו ת העובדים
ההסתדרות הנללית

הדברתגע״ם מזי7וים

קו ר סי םמק צו עיי ם ברמה ג בו ההל:׳
ספ רוח נ שי ם • קו ס מ טי קהוא פו ר • פדי קו ר • מני קו ר
אפילציה (הוצאת שי ערלצ מי תו ת)
מבון ליופי ו ס לון ת ס רו קו ת ח די שי ם ל•:
ת ס רו קו ת, ת ס פו רו ת, החל קו ת, סלסול, צ בי עו ת. פסים.
טיפול פני ם, איפור, הו צאת שי ערלצ מי תו תובש עו ה.
ת 7לו 1ותלמסיימיוהכנהלב חינו ת

הסמבהממ שרד ה ע בו ד ה
צ• וטניסבר 5י ו
30 שנו ת נ סיון ו הי שגי םבהדרכהמק צו עי ת ,

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת )4

מוסחים להדברת תיקנים
(ג׳וקים) ,תו מי קץ, חי קי
ספרים ובגדים.

רמת-גן. רוו מודיעין .18ת.ד 2272 .שי*,
780114-5-6.70 רעי מס ת ע7זק 4*1/75

229388 ;226066

סי רבת־ ספר ^/זי חחץ
לספסתוע1י 0

• מיר ח קל בריאותך ורב וסך

מוד עו ת ב טלפון

לכל ה עתוני ם

^ בכרטישי א שראי במחירי המערכתי

8ט5 01מ6או 0
41א 0וז*א68 זאו
ם ז*£11.וו5ו

ויז ה

•ענראכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה; קופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גנירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

ס 227117/8־03
העולם הז ה 2480

חלב שלו שווה בדיקה!
בן + 35
הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך
שווה אח זה .
מנון

ה בדי ק ה כולל ת:
בדיק ת ק רדיולוג, א .ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ ( ארגומ טריה),
בדי קו ת מעבד ה.

ל ב רי או ת ש ^

בית הרופאים, ריינס 8ו פינת פרישמן תל־אביב
טלפונים 227 :ו 03-244294,03-22

ונ שבץ 0 * 111:1גי ר
סידור עבודה

ממשפחת הקטניות-,בעל פרחים ריחניים;
)88 כלי־חפירה; )89 עצירה,
סתימה; )91 אבר־תנועה; )93 צעיר; )95
זהב; )96 כבש צעיר; )98 דגל; )100
פת־מאכל; )102 טהור, נקי )103 :אל
מצרי; )104 מצב של רוב נשיאים
ברקיע; )105 כלי נגינה בעל מיתרים.
ינאי מאוגך:

מאוגך:

)1תכשיט־נשים עתיק(ישעיהו ג׳)
( )5 :)3,3בקטריולוג אנגלי, מגלה
הפניצילין )10 :קיטור; )11 אם־הפנינה:
)13 מורה כוון )14 :ענן )15 :חבר
בממשלה; )16 קטף פרי־שקמים)18 :
כינוי לאחד ממזלות־הכוכבים (איוב
ט 20 במתינות; )21 טריק; )22 רקב;
)24 בשלווה ובנחת; )25 תו במוסיקה;
)26 קללה; )28 עז־הבר (דברים י״ר<;
)30 יבבה; )31 משקל ומטבע בימי־קדם;
״)32 עובד בנמל; )34 אחרון
הגאונים בפומבדיתא; )35 האבר הנקבי
של הפרח; )38 מן השיניים שבפינו; )39
זה או זאת(ארמית) )41 :לעג, זלזל; )42
חשב, דימה; )43 אביון; )45 עוול, שור;
)47 טורף ממשפחת הכלבים; )48 עץ
עבות (מארבעת המינים); )50 בהרת-
קיץ; )51 המהנרס הסקוטי שפיתח את
מנוע־הקיטור (ש״מ<; )52 כלי־הקשה;
;)54 מכותר; )57 הגיח החוצה; )61
גבעה מלאכותית; )62 הנהר שלחופו
שכנה תל־אביב בספר יחזקאל; )64
נכרי; )65 הוצאת־ספרים ירושלמית;
)66 ענף; )67 בעל־חיים מן הזוחלים;
)69 בית־המחוקקים העליון בארצות־הברית;
)70 אורח־חיים; )72 הטעה,
שיקר; )74 אחת העונות; )75 מזל; )77
שוטה; )78 מזרח; )81 מייסד דת
הקראים; )83 שמח; )85 רשע; )86 עץ

)1הדיף ריח רע; )2אחת הגפים; )3
הבטחה חגיגית; )4בן־בקר; )6רטוב; )7
רקע, הנחת־יסוד; )8.אחד השוואים; )9
קיבוץ בעמק; )12 הלל; )15 פתי
(ארמית); )16 התיפח; )17 חרב; )19
מעריך; )20 זעם; )21 טענה קשה; )23
צונן; )24 מצב במשחק־המלכים; )26
יוצר הגולם מפראג(ר״ת); )27 בת־קול;
)28 ראשון(ארמית); )30 אמיץ־לב; )33
חלוקה לשעורים; )34 מבטא; )36 בא
בימים; )37 כפר ליד צור; )40 און; )41
קול גברי עמוק; )44 רוח־רפאים; )46
מילת־שאלה; )47 מילת־חיבור לתנאי;
)49 צמח הגדל על גדות נחליט; )50
חרש־ברזל; )53 אגואיסט; )54 מזהיר
בחומרה; )55 בניין בדקדוק העברי; )56
משענת; )58 סוד; )59 טכסט; )60
קסטה; )62 מיכל לנוזלים; )63 שליח;
)66 תל על חוף הכנרת; )68 מתרס; )71
הסדיר, התקין; )73 בסיסי; )76 פתחו
של הר־געש; )77 מין נמר; )79 טעות;
)80 כאן; )82 מבושל בחלקו; )84 יציקת
נוזלים למטרה דתית; )85 חרש מזימות;
)87 ילדים פעוטים; )90 הצלע הארוכה
במשולש ישר־זוית; )92 אבי השופט
שמגר; )94 דעכו, חדלו לבעור; )96
כפיר; )97 פנה; )99 הוראה לתזוזה;
)101 בוסתן; )102 בבואה; )103 מילת־המעטה.

בירגית נעצרו 26 חיילי מילד
* אים, אחר שהתגלתה הסיבה מדוע
הם עמדו על כך ששירות המילואים
שלהם יהיה במעבר־הגבול של הגדר
הטובה, וכי הם יוצבו, דרך קבע,
במשמרת־לילה בלבד: היתה זאת האפשרות
לפתיחת השערים, שדרכם עברו
ללבנון ושבו ממנה חבריהם, כשהם
מבריחים, במשך הזמן, אלפי קופסות
סיגריות אמריקאיות; מאות מכשירי
רדיו־טייפ; עשרות קרטונים של ויסקי
וחצי טון חשיש.

פיזור גלויות
ך יתל־אביב פירסמה סוכנות־לנ
סי עו ת רשימת טיולי פסח ואביב,
הציעה, תחת הכותרת טיולי נוסטלגיה,
זה ליד זה, טיול למארוקו(דרך
פאריס) ומסע אל העבר: לפולין.

שמתי אסימון...
^ תל־אביב ערכה המישטרה חי־
*פוש בדירתו של ארם שנחשד
בפריצות, גילתה בה 20 מקלטי־רדיו;
20 מכשירי רדיו־טייפ; תריסר מערכות
כלי־עבורה באריזותיהן המקוריות;
שלושה מכשירי״טלפון וטלפון ציבורי
מפורק אחד.

חיים שכאלה
מתיחת פנים
ללא ניתוח

מ מנ ע

סעיס ונעים

בעזרת תרגילי
התעמלות -יוגה
לשרירי הפנים

לא על הלחם לבדו

שולה

ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
וכן השתלת ריסים

ס ל עוני ס:

284919
__ 295318 חשתלת * 1£ס ו ^11־י1

סקס ועסקים
בלי שותפים סמויים

׳*־ל שפרי הבישול
שי חמם של שסוק

נלחודט מרץ

על כל קני ה של 2ספרי ם ויו תר -מבחר מ ת כוני קו ק טיי לי ם:
(עד גמר ה מל אי)
ברנדי, ו ר מו ט ו ליי ק רי
ע\טור ; ,ע ד
קרי ם של ט טו ר,
מבוזר הספרים הנדול ביותר
בישראל-בכל השפות!

טי מ צ לן י
*—םזהס
ספרי

^ כרכור ביקש צעיר להתאבד,
!בלע כדורי־שינה ונשאר בחיים;
נשם את הגאז ששיחרר מברז הכיריים
במטבח ונשאר בחיים; קפץ ממירפסת
הדירה שבקומה הרביעית למישטח
הדשא שברחבה לפני בית־הדירות
ונשאר בחיים; נמלט מן המקום, כששמע
את צפירת ניידת־המישטרה, שאשתו
הזעיקה אל המקום.

טל 294041 03 מינוי 051

כ ס טי כ מ קי

2 5 7 1הנחה

מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלי מתכת
מזכירות אוטומטיות

ך• תל־אביב נענה שופט להצעתו
^ ש ל אדם, אשר ביקש להפחית את
דמי־המזונות החודשיים שאותם הוא
משלם לאשתו, בטענה שאין היא
מספקת את צורכי בני־הבית, להיווכח
בעובדות במו עיניו, ביקר בבית, גילה
כי במקרר נמצאו רק שני תפוזים
רקובים; שקית חלב אחת; כיכר לחם
עבש; מעט מרגרינה וקופסה ריקה של
קפה נמס.

גשר הניידות
^ נתיבות לא הצליח אדם להת־
*קבל למישרת נהג אמבולנס, השמורה
לבני 37 ומטה, אחרי שהציג את
תעודת־הזהות שלו, בה הוא מופיע כבן
.41 את פינקס־המילואים שלו, שבו
הוא מופיע כבן ,39 ולא היה יכול
להציג את תעודת״הלידה שלו — שבה
הוא מופיע לטענתו, כבן — 37 מכיוון
שזאת אבדה לו.

רדיו דוקטור בע״מ
רחוב שלום עליכם ,18
תל־אביב -טלי 286444

שמור לי
ואשמור לד
^ הרצליה ביקש חייל בשירות•
* חובה את התערבותו של רס׳׳ר
יחידתו, כדי שישכנע אשה המבוגרת
ממנו בכמה שנים להפסיק את הקשר
הרומנטי ביניהם, נדהם לגלות כי
הרס״ר עשה כבקשתו, אך החל מציב
אותו, דרו קבע, לתורנויות־לילה, וזה
כדי שהרס׳׳ר יוכל לצאת ולבלות עם
אותה אשה.
העולם הז ה 2480

הורוסהוס מרים בנימי!׳

מזל החוד ש:

מ מתאים
לב!ני מזל
דגים?
אחד הדברים המסקרנים ביותר באס טרולוגיה
הוא: מי מתאים למי! מדוע מזל
מסויים אינו סובל אדם זה או אחר מבלי
סיבה, ואילו האחר מושך אותו!
יש מזלות שפשוט אינם יכולים לשאת
האחד את השני. כפי שאנשים רבים יכולים
להעיד, תמיד כשהם פוגשים באדם שהם
מחבבים, מתגלה שהוא שייך לאותו מזל
שעימו הם מסתדרים. למרות שהאססרו-
לוגיה מכירה בסימפסיה ואנסיפסיה
הנוברים בין בני המזלות השונים, בכל זאת,
אי-אפשר לומר בהחלטיות אם מישהו
מתאים או לא. יש תמיד להתחשב בשעת
הלידה, במיקומו של הירח במפה ועוד
גורמים נוספים וקובעים.
לכן, מי שימצא שהדברים אינם מתאי מים
לנסיונו, כדאי שיקח בחשבון שזו
סקירה כללית, המתאימה רק לקו המאפיין
כל מזל.

אחד מהם בין כה וכה מסוכסך ומסובך,
ומנסה איכשהו להסתדר עם הכפילות
הקיימת באישיותו. אם מצרפים אליו אדם
נוסף, המתלבט באותן בעיות, זה עלול
להביא לבילבול גמור. בני דגים, הזקוקים
בדרך כלל למישענת, מעדיפים לחיות עם
אדם שהוא חזק, החלטי ואפילו שתלטן. אם
שניהם יהיו טיפוסי דגים אופייניים, הקשר
יביא אותם לתיסכול.
קיימת אפשרות לחיים משותפים, בעיקר
אם שניהם יתעניינו באותם נושאים או
שמיקצועם יהיה דומה. הקינאה, הרגישות,
מצבי״הרוח והצורך להתגבר מדי פעם אינם
מבטיחים קשר יציב, שקט ומרגיע.

דגים עם טלה
קשר כזה לא פעם פוגע בדגים, ובכל זאת,
הוא נשאר מלא תיקווה לעתיד סוב יותר.
חסלה, שכל קשר חדש מלהיב ומסעיר אותו,
לא תמיד יצליח לשמור על נאמנות. זה יביא
את הדגים לדיכאון, קינאה ויאוש.
בקשר כזה הטלה הוא הנהנה העיקרי, לא
במהרה הוא יעזוב את הדגים. הדגים,
שעולמו עשיר, מורכב ומסובך, ינסה לסלוח
לסלה על משוגותיו, שיגיונותיו, חוסר״
התחשבותו וילדותיותו. הטלה במשך הזמן
נעשה מחוספס ופחות איכפתי. הוא מתעייף,

בתגובותיו ואינו ממהר להראות דמעות. גם
הצורך של הדגים לעזור ולהגן על כל
הסובלים והמיסכנים לא אהוד על השור.
הוא מעדיף להתרחק מכל מה שמפריע
לשלוותו ומנוחתו.

דגים עם תאומים
קשה למצוא חוסר-התאמה בולט כל־כך
כמו בין שני מזלות אלה. גם כאן מופיעה
הכפילות באישיותו של כל אחד מהם,
והופכת את הקשר ביניהם לקשר קבוצתי,

הומעות מעצמות את השוו. הוב שת של
התאומים מפחידה, הבתולה יכול לעזוו
במעשיות! והגוי יעניק הובה הגנה וביטחון
יתרכז לפייסו.

בתוך עצמו ועל התאומים יהיה

דגים עם סרטן
הם שייכים למזלות המים, ומתאימים
בדרך־כלל זה לזה. שניהם רגישים, רגשניים
ומזילים דמעות בן־רגע. הדגים, שריג-
שותיהם שולטים בהם, נתפסים לרגשנות
מופרזת, שאינה במקומה.
בקשר מסוג זה, על הסרטן להיות המעשי
שבין שניהם. הוא לא יוכל להרשות לעצמו
להפליג בדימיונות. העזרה לזולת והאהבה
לבילויים במקומות מימיים משותפת
לשניהם. גם בעת מריבה קצת מים יוכלו
לכבות כל מריבה לוהטת. החמקמקות של
הדגים עלולה לעצבן את הסרסן, הרגיל לומר
כל מה שבליבו ויושר הוא אחד מעקרונותיו
החשובים. סלחנות תביא אותו למצב שבו
יאמין שוב ושוב, שבן־זוגו תימהוני -וכך
יקבלו.

דגים עם אריה

אחת ההמצאות הפחות מוצלחות. כל

אין זה צירוף אידיאלי, למרות שקיימת
משיכה הדדית. השור נמשך לרוך ולתימ-
המיות של הדג, והדג ליציבות ולביטחון
שמשרה עליו השור. בחיים היומיומיים
ייתכנו התנגשויות על דברים קטנים,
והשלום לא ישכון במעונם.
הדמעות, הנשפכות במהירות, די
מעצבנות את השור, שבדרך כלל שולט

ולא זוגי. עדיף שייחפשו להם שותף
המשתייך למזל יותר יציב. בין דגים
לתאומים יכול להיווצר קשר מהיר ונעים,
הם אפילו יכולים להסכים על דברים רבים.
אך כל אחד מהם חי במישור שונה.
הדגים אוהבים את הסודיות ואילו
התאומים, כמו ילדים, ממהרים להאמין
ולגלות את הלב לפני מי שמעורר את הרושם
שהוא אמין. הדברנות והפתיחות של
התאומים יפחידו את הדגים וייצרו מצב
שאחרי שיחה עם אנשים זרים, הדגים

שבוע רגיש ומסוכן עומד לפניכם. יהיה עליכם
לשקול היסב לפני שאתם לוקחים על
עצמכם סיכון מכל סוג
שהוא. נסיעה לא מומלצת,
ביחוד ב־ ,15ב17-
וב־* 1בחודש. אותם
שמארגנים טיול או נסיעה
לסם הנאה, כדאי
שידחו אותה, או לפחות
שיחיו זהירים. בשטח
הפינאנסי יש נסיה לב{

צעד לא נכון, שיכול
להביא להפסדים. גם
כאן סוב לדחות את העניין. מבחינה
רומנטית, ה 13-בחודש יחיה מבטיח יותר.

ה־ 14 וה־ 15 בחודש נראי ם די טובים, תוכלו
לקדם עניינים חשובים, בעיקר ב שטח העבודה.
אול ם מוד־פג בחודש
תיתקלו בק שיים
בכל שטח או תחום שבו
תחיו עסוקים. בי ח סי ם
עם הסבי ב ה המ תח
יהיה עצום, אנ שים מתכננים
מ א חרי גבכם
תוכניות העלולות לפגוע
ולהזיק. כד אי שתהיו
מאוד זהירים ואל תמחרו
לתת א מון באיש.
בשטח הרומנטי הסודיו ת חייבת לחיות
גדולה, ועדיף לוותר על ההנ או ת הקצרות.

ה״ 13 בחודש יהיה ד* מבלבל, משום
שעשויים להווצר קשרים מבלבלים. ב״*1
וב 1$-בחודש תתפכחו
ותעמדו מול המציאות
הלא נעימה. נסיעה
לחו׳ל שתכננתם, עלולה
להידחות. בשטח העי
בודה, אגשים מאוד
ידידותיים אליכם, וזה
מפתה להיות גלויים
יותר. אתם עלולים להתחרט
על כל מיני
אמירות, לכן כדאי
שתאמרו מה שפחות. בימים אלה ידידים
עלולים לגלות פרצוף חדש ופחות נעים.

ה־ 14 וה־ 15 בחודש מ תאי מי ם לשיחות בקשר
לעתידכם חמיקצועי. רצוי לא לחתום
על חוזים ול א להתחייב
לטווח רחוק. כד אי לדחות
א ת ההחלטה לפחות
בשבוע. שאז המצב
ייראה יותר ברור. ב־,16
ב־ 7ג או ב־ 18אתם
עלולים להרגיש שלא
בטוב או לשמוע בשורות
ל א נעימות בקשר
לקרובי־מישפחה שמצב
בריאותם התערער לפתע.
טיפול בעניינים כספיי םלא רצוי ב־17
או ב״ 18 בחודש. ב־ 19 המצב יהיה יותר טוב.

מצב״הרוח וההרגשה הכללית עדיין לא
טובים, אל תדרשו מעצמכם יותר מדי ותנו
להתנהל ב־קצב
איטי. בשטח הע בודה
תגלו, שאגשים
יוזמים עבורכם תוכניות
ומציעים הצעות
12^81
מושכות. השבוע אינו
מתאים להתלהבות. ב

ז ז7
שטח הלימודים לא
יהיה קל. מי שמתכונן
לבחינות, שלא יתפתה
לעבוד ולהתכונן ביחד.
סמוך ל 17-בחודש אתם עלולים להסתכסך
עם הסביבה. אלה לא יהיו ימים קלים.

השבוע תחיו מתוחים ודאוגים, לאו־דווקא
בגלל בעיות שלכם. בני־מישפחה זקו קי ם
לעזרתכם. בעבודה מ תברר,
שלא מס תדרים
י בלי חעזרח החיוני ת שלכם.
ב־ 14 וב־ 15 בחודש
יחיה יותר נעים, ותוכלו
אפילו ליחנות מרומני
טיקה, רק אל תצפו, שפרשיות
המתחילות כעת
ימשיכו ללא בעיות. כמ~—
--יעט בטוח שמשהו יקרה
ויפריע. אנ שים בחרל
גורמים לכם דאגות. כד אי להשקיע א ת
הכסף ולצלצל לשם -זה ירגיע וי שקיט.

בשטח העבודה המצב מתחיל להיות מאוד ח־ 13 בחודש י הי ה מעייף, אך כבר ב־14
עדין, אל תקבלו את יחסם של עמיתיכם וב־ 15 תרגישו יותר טוב. בשטח הרומנטי
תוכלו ליהנות מהצל־למקום
העבודה כמובן
חות, אך תוך ז מן קצר
מאליו. עכשיו כדאי ש.
עלול
המצב להשתנות.
תקפידו לבצע מול שמוא
ם חשבתם לקחת חופטל
עליכם -אל תאחרו
שה קצרה מבן־הזוג. לא
ואל תשכחו דבר. הש זה
הז מן הנכון. ה־17
בוע אינו מראה על סלוה*
18 עלולים להיות ק - !3838
חנות כלפיכם, וזה עלול

שים בתחום העבודה.
להזיק להמשך הקאר-
אתם עלולים להיפגע
יירה. בתחום הרומנטי
בגלל הערות של הבר

נראה שיחול בקרוב
סים, ועוד יותר בגלל
מיפנוז. בני מזל טלה או
קשת עלולים לאכזב וגם אחרים אינם עונים חילוקי דיעות על גובה השכר המגיע לכם. בעל
הציפיות. תצטרכו להיות סבלניים. פג כד אי לשוחח עם אד ם שהשפעתו תועיל.

בשטח העבודה תהיו לחוצים ביותר. יתכן השבוע לא יהיה קל. מלבד ה 13-וה־פג כל
שיינסו להא שים א תכ ם בדברים שאינם הימים יהיו קשים ומעצבנים. צפויים לא
מעט ויכוחים, התרג־קשורים
אליכ ם כלל.
זויות ואכזבות. מדובר
תצטרכו להכין לעצגס
על העבודה וגם על
מכם הגנה טובה, וכן
היחסים עם הסביבה.
ליצור קשרים עם אני
אבזרים שונים עלולים
.שים, שעליהם אתם
להתקלקל בבית ולסכן
׳ סו מ כי ם שיהיו לטואת
בני-המישפחה, כ בתכם.
רצוי שלא תתדאי
לשים לב ולתקן
נדבו לקחת על עצמכם י 1
את מה שאינו תקין.
תפקידים חד שים ו ה מבתחום
הרומנטי יתכן
תינו לז מן קל יותר.
שתיהנו מפגישה נעימה,
ביחסים בעאי שיי ם המצב
ל א יהיה קל, בעיקר סמוך ל 17-בחודש. אולם זה לא נראה כקשר שיאריך ימים.
מתח רב עלול להביא להתפרצות וכעס. ידידים יבואו לבקש את עזרתכם.

ההפתעות בתחום הרומנטי נעימות ביותר, השבוע יהיה עליכם לעשות חשבון־נפש עם
אך מטעות. כבר ב״ 19 בחודש תוכלו להי עצמכם ולהחליט לגבי ההמשך. כד אי לעצור
ולהסתכל על המצב.
ווכח שהציפיות היו
תהיו עירניים ונ סו להמוגזמות.
כעת תוכלו ל89713
בין
א ת מה שקורה. זה
סיים קשרים המסבכים
אתכם ולהתחיל בקש 0885::י״
זמן טו ב לסיום פעולות
כושלות ובלתי־מוצל־רים
חדשים. מדובר לא
חות. הדרך הי חיד ה לרק
בתחום רומנטי, נם
התקדם הי א להיפטר
בעבודה כדאי לחשוב

מה שאריות המיותרות.
על שינוי. הדרישות שלא
זה הז מן להסתכן
דורשים מכם בעבודה
ולקחת סי מני ם. גאו ת
ניתנות לביצוע, אך הי חדשה
מתחילה וזורמת
זהרו במה שאתם אומ רים,
יותר סדי ביקורת או הערות, אפילו אליכ ם -צפו לעזרה. תוך ז מן קצר הי א תגיע.
צודקות, עלולות לקלקל לכם. היו זהירים! כד אי להיות פתוחים לי ח סי ם חדשים.

דגים עם דגים

801

הכל נמאס עליו, ואז הוא עלול לקום וללכת.

דגים עם שור

אם נוצר קשר כזה, הוא נחשב למוזר, בגלל
ההבדלים באישיותם ובגישתם לחיים. האופטימיות
והאקסטרוברסיות של האריה,
לעומת הפסימיות, הדאגה והמופנמות של
הדגים יוצרים קשר עצוב.
אך אין ספק שבן דגים עשוי להיבנות
מקשר זה, בעוד שהאריה ינסה תמיד להבין
מחדש את הלך־הרוח של שותפו ולעודדו.
היתרון עבור האריה הוא בכך, שהדגים
(המשך בעמוד )32

,דמעות שר שתיקה״
מדאה את האמת
על קאמבודיה -
ומזכיר גם את לבנון

^ שנת 1980 זכה העיתונאי סידני שאנברג
בפרס פוליצר, על מאמר שכתב בניו־יורק
טיימס נ שם.חייו ומותו של דית פראן׳ ,ב־25
במרס 1985 יהיה הסרט, המבוסס על מאמר זה,
מועמד לשיבעה פירסי אוסקר, אחרי שקצר כדרר
אוסף שלם של פרסים מכל הסוגים — על
מישחק, על בימוי, על תסריט, על צילום —
כארצות־הברית, באנגלית ובעצם בכל מקום שבו
הוא מוצג.
שמו של הסרט במקור הוא שדות־הריגה.
בארץ יקראו לו דמעות של שתיקה.
זה הסרט הראשון המעז להתמודד בכל הרצינות
עם מלוא הזוועה של מילחמות הודו־סין.
סידני שאנברג כיסה את מילחמת קאמבודיה
בשנים 1970־ .1975 במיסגרת תפקידו לא היסס
לחשוף ולהתריע על אחריותה של ארצות־הברית
לחורבן המוחלט של המדינה הקטנה הזאת,
אחריות שהחלה מן הרגע שבו נתן הנשיא

היינג ס׳ נגור בתפקיד דית פראן, עוזרו
הקאמבודי של כתב הניו־יורק טיימס,
טידני שאנברג. בעת השתלטות נוחות החמר רוז׳ על פנום־פן

גיבור הסוט

ריצ׳ארד ניכסון אישור להפציץ בסיסי ויאט־קונג
בקאמבודיה, מבלי לבקש את אישור הקונגרס.
הפצצות נפלו לא רק על לוחמים. רובן התפוצץ
על ראשה של אוכלוסיה אזרחית חפה מפשע.
שאנברג היה בין הראשונים שגילו לציבור
האמריקאי כי אותן. טעויות מצערות שגרמו
לנזק קטן בלבד׳ ,כפי שהגדירו זאת דוברי צבא
ארצות־הברית, לא היו אלא מעשי־זוועה מכוונים,
שבהם נהרסו ערים שלמות ונטבחו אלפים רבים
של אנשים, שלא היה להם כל סיכסון־ עם
ארצות־הברית. הם לא היו אפילו אוכלוסיה של
מדינה עויעת. כי ארצות־הברית לא היתה מעודה
במצב של מילחמה עם קאמבודיה.

הצליח שאנברג לפנות את אשתו של פראן ואת ארבעת ילדיהם
לארצות״הברית. חמישה ימים לאחר מכן הציל פראן את חייו של
שאנברג, אך לא הצליח להתפנות בזמן, יחד עם ידידו האמריקאי.

חיים מסמרי שיער. אולם סיפורו של
שאנברג פרץ הרבה מעבר לחלקה של אמריקה
בהרס הלאום והמדינה הללו. סיפורו נוגע
לידידות המופלאה שנקשרה בינו לבין דית פראן,
העוזר המקומי שלו, האיש ששימש כמתרגם,
כמדרין־ ,כאוסף ידיעות וכיד ימין של שאנברג,
החל משנת .1972
השניים עברו יחד את אימי השנים האחרונות
של ההשתתפות האמריקאית במילחמה, והדיווחים
ששלחו תרמו לא מעט ללחץ הציבורי,
שהוציא את ארצות־הברית מדרום־מיזרח אסיה.
כאשר נסוגו האמריקאים מפנום־פן, בירת
המדינה, עזר שאנברג לעוזרו, פראן, לחלץ את כל

בני מישפחתו, יחר עם הצוות של השגרירות האמריקאית,
וכן־ ניצלו.
אולם הוא עצמו נשאר במקום, כדי לסקר את
כניסת כוחות חמר רוז׳ לעיר. אותה כניסה, שרבים
סברו כי תביא עימה גאולה, ואילו תחת זאת
הולידה שואה שלא היתה כמותה מאז סוף
מילחמת העולם השניה, שואה שמעט מרי סופר
עליה, ושום דבר מכל מה שסופר אינו מתאר אף
את אפס קצה.
עד מהרה סולק שאנברג מקאמבודיה, ואיתו
גם כל העיתונאים הזרים האחרים.
פראן נאלץ להישאר במקום, להסתיר את זהר
תו האמיתית, העמיד פנים שהוא נהג־מונית, היה

ראיון עם הייע נגור, כוכב הסרט:

״האמת איומה יותר!״
ג׳ופה, שהבחין מייד, לא דק בדמיון בין
גודלו של נגור לזה של גיבור הסרט, דית
פראן, אלא גם בכישרון הטמון בצעיר,
שהיה חסר כל נסיון דדמאתי קודם.
לפסטיבל־ברלין הגיע נגור אחרי שזכה
כבר בגלובוס הזהב, אבל עניינו היחידי,
היה לשוחח על המציאות שמתארת
הסרט, ולא על עבודתו שלו בו.

• נאסרת שלוש פעמים על־ידי
אנשי חמר רוד. מדוע?

היינג ט׳ נגור ניתח חולה בבית־חולים
בפנום־פן, כאשר פלשו למקום כוחות
החמר רוז. נמשן־ ארבע השנים הבאות
נדד על פני מולדתו המדממת, כשהוא
מחפש את בני-מישפחתו ומסתיר את
זהותו מפני הפולשים, שהשמידו כל מי
שנחשב בעיניהם למשכיל, אינטלקטואל
או בורגני. בתקופה זו הצליח למצוא את
הוריו, אחיו, אחיותיו, אחייניו וארוסתו,
אולם כולם, פרט לאחיינית אחת, גוועו
למוות מרעב.
אחרי כניסת צבא וייט-נאם לקאט־בודיוז,
עבר יחד עם אחייניתו בת ה־ 9את
הגבול לתאילנד, ומשם הורשה, אחרי שנה
וחצי, להגר לארצות־הברית. בגלל העובדה
ששם לא הכירו ברשיונו לעבוד כרופא,
הועסק כפקיד בלישכה מיוחדת לטיפול
בפליטים. שם מצא אותו הבימאי רונלד

נ 30 -

בפעם הראשונה נאסרתי משום שקראתי
לארוסתי בשמוודזזיבה, והחמר רוז׳ ניסו לדכא
כל גילוי פומבי של חיבה בין המינים.
בפעם השניה תפסו אותי אוכל עלים
וירקות, ואז כרתו לי את הזרת, כדי שאלמד
לקח.
בפעם השלישית מישהו הלשין עליי שאני
רופא. צלבו אותי במשו שלושה לילות וארבעה
ימים, אחרי שהורידו אותי ולפני שנתנו לי
לאכול, דרשו שאכניס אח הראש בתוך שקית
פלאסטית, בנסיון לחנוק אותי למוות. הייט אז
18 עצורים, רק חמישה מאיתגו נותרו בחיים. י

• תדדה מובן לשרב לקאמבודיה?

ודאי שאשוב לשם, אבל רק כאשר זו תהיה
מדינה חופשית במלוא מובן המילה — כאשר
המילחמה תיפסק והמעצמות הגדולות יוציאו
משם את הצבאות שלהם.

• האומנם הצילה וייט־נאם את
קאמגודיה משואה?

הווייט־נאמיס אומנם טוענים כך, אבל רק
לפני יומיים עדיין פתחו באש על תושבים
קאמבודיים חפים מפשע. כשלושת אלפים
במיספר, שניסו לעמר את הגבול לתאילנד.
האם זה נקרא להציל אותנו?
אני רק מקווה שאחרי הסרט העולם יידע
דשים לב למה שקורה בארצי.
נכת אומנם שהווייט־נאמים הצילו את חיי,
ואני אסיר־תודה להם על כך, אבל אץ זה אומר
שהם צריכים להישאר שם לנצח. שיוציאו את
מחותיהם — ואמשיך לועדות להם אחר־כר.

• האם הסרט הוא בבואה נאמנה
של האמת?
הסרט הזה אינו אמיתי עד סוף הדרך. הוא
מתאר רק חלק זעיר מהטרגדיה כולה. ככל שזה
ייראה מחריר, זה בקושי חמישים אחוז ממה
שמתרחש באמת.
האמת איומה יותר. הסרט אינו מרושע,
אכזרי וריאליסטי במידה מספקת כדי להמחיש
זאת.

• אתה רואה סיתרון כלשהו למצב
בארצך?
איטי פוליטיקאי, אבל כל מה שאני יכול
לומר הוא זד -אנא, הוציאו מקאמבודיה את כל
הכוחות הזרים! הרשו לה לקבוע בעצמה את
עתידה! אם היא עריץ מעדיפה את החמר רוז׳,
שיהיה כן. אבל שזו תהיה בחירה של העם
הקאמבודי.

איני רוצה להאשים את האמריקאים או את
הסתים כמה שהתרחש בקאמבודיד -אבל ברור
לי שהאחריות היא שלהם. אילולא ניסתה כל
אחת מן המעצמות לתפוס שליטה, ובכך גרמה
למעצמות האחרות להתחרות בד .-כל השואה
הזאת לא היתה מתרחשת. על המעצמות להכיר
באחריות שלהן.

• אתה סבור שהסרט יכול לעזור
לעמך?
הביטי וראי בעצמך. מה עשה אירגון
האומות המאוחדות, המתערב בכל מה שקורה
בעולם, כדי לעזור לעמי? מה עשו כל שאר עמי
אסיה נוכח הטבח של בני קאמבוריה?
יש כיום קרוב ל־ 400 אלף פליטים
קאמבודייס בתאילנד. האם הארס נוקף אצבע
כדי לעזור להם? אני מקווה שהסרט יראה
לפחות לעולם מה קורה בארץ הזאת.

• מה דעתך על מה שקרה לך
אישית, בעיקבות הסרט?
עריץ איני יכול להאמין שזה אכן קדה לי.
זכיתי בפרסים, אני עובר את העולם כולו,
מקצה לקצה, ומשמיע את קולי. אני מתראיין
כאן, בברלין, לעיתונות ולטלווויזיד -ומחר
בוודאי אתראיץ במקום אחר, ובעוד מקום.
אני מודה לאלוהים שעזר לי.

• אחרי כל מה שעבר עליך, אתה
עריץ מאמץ באלוהים?
אני מאמץ באלוהים עד עצם היום הזד-
ומשוכנע שהוא עזר לי לכל אורך הדח־.

במשך ארבע שנים בכל מיני מחנות של עבודת
כפייה, שהחיים בהם מסמרי־שיער, ואיש לא ידע
כלל אם הוא חי או מת.
שאנברג עשה מאמצים נואשים להתחקות על
עיקבותיו. הוא חש אשמה עמוקה על שלא דאג
לפנות את עוזרו, כאשר פינה את שאר בני־מישפחתו,
ונטל על עצמו את האחריות לקיומה
של המישפחה באמריקה, בכל אותן השנים, והכד
שיך לקוות כי אכן יצליח למצוא את פראן בחיים.
כאשר נכנם צבא וייט־נאם וכבש את קמבודיה,
ראה פראן, לראשונה, את הסיכוי להציל את
חייו. הוא הצליח להעביר מסר לשאגברג, דרך
עיתונאי מיזרח־גרמני, ולבשר לו שהוא עדיין חי.
אחר־כן־ ברח מעבר לגבול, לתאילנד, ושאנברג
בא לשם, כדי להביא אותו לארצות־הברית, שם
הוא חי עד היום.
בארבע השנים שחי תחת שילטון החמר רוז׳
היה עד להרג שרירותי שהשתולל בחוצות ללא
מצרים; למראה ילדים בני עשר, ההולכים עם
רובים טעונים ויורים בכל מי שאינו עושה
כמיצוותם; לטבח בלתי־פוסק של נשים וטף,
שנקטלו בלי כל היסוס; לאותם. שדות״הריגה׳,
כפי שכינו את השטחים שבהם הושלכו אלפי
הגוויות, כשהן מכוסות או בקושי בשיכבה דקה
של אפר.
בכי בזמן הצילומים. מן הרגע שקרא את
סיפורו של שאנברג, החליט המפיק דייוויד

היותו טירון. קיבל כבר את גלובוס הזהב על
תפקיד־מישנה בסרט וגם את פרס האקדמיה
הבריטית, ועכשיו הוא מועמד לפרס האוסקר.
הוויכוח האפשרי היחידי בעניין הוא, האם תפקידו
בסו ט הוא אכן מישנה או שמא הוא בעצם
הכוכב הראשי.
כאשר פנה פאטנם לראשונה אל שאנברג
בהצעה להסריט את הסיפור, ירע שכמה מן
האולפנים הגדולים בהוליווד הקדימו אותו,
בנוקבם סכומים כבדים.
אולם לשאנברג היתה רתיעה פנימית מפני מה
שהוליווד עשויה לעולל לסיפור האישי שלו. זה
היה הרושם של פאטנם, ומסתבר שצדק. פאטנם,
בריטי שרבים זוקפים לזכותו את תחיית הקולנוע
שם (הוא הפיק את אכספרס של חצות ואת
כירכרות האש) ,דאג שהסרט יהיה צמוד לגמרי
למציאות.
אולי זו הסיבה, למרות שברור כי אין זה סרט
תיעודי, לאמינות הגדולה של כל המעשים
הנוראים המתרחשים על המסר. נכון שהריסות
העיר ניק לואנג הן עבודה של תפאורן, אבל זה
לא מנע מן הקאמבודים שגוייסו להופיע בסצינה
זו להזדעזע מחדש, כבראשונה. ואם כניסת כוחות
החמר רוז׳ לפנום־פן צולמה אומנם בבאנקוק,
עובדה היא שנאלצו להפסיק פעמים מיספר את
הצילומים, כי כמה מן הניצבים, שזכרו עריץ על
בשרם את הכניסה האמיתית, פרצו בבכי, כאשר

1111 *1 *1 11 *1המסוקים חגים מעל ניק לואנג הבוערת, מועטים מכדי לפנות את
! 111 רבבות הפצועים. זה מראה מן הסרט, המעלה את זוועות קאמבודיה
הרחוקה, אך מזכיר מראות מזוויעים דומים ומוכרים היטב של ערים מופצצות בלבנון.
שאי־אפשר להשתחרר ממנו, אפילו כאשר החיים
עצמם בסכנה. ולא רק משום שהאחריות של
המערב למה שמתרחש בארצות רחוקות היא
הרבה יותר כבדה מכפי שנוח למערב לזכור.
זהו סרט חשוב, משום שהמראות בו מהממים
כל־כן, שהוא יצליח אולי להוציא משלוותם חלק
מן הצופים, הלוקים בשביעות־רצון עצמית, ויזיז
אותם לנקוף אצבע.
זאת, בעצם, הסיבה שפליטים קאמבודיים

רבים כל-כך התגייסו לטובת הסרט.
־ אולי בעזרתו תיווצר דעת״קהל, אשר תעזור
להוציא את כל הזרים ממולדתם ותניח לה לקבוע
את גורלה בלי עזרה מבחוץ. תמימותי אולי, אבל
לאן תגיע האנושות אם ימנע ממנה גם גרעין זה
של תום?
אשר לצופה הישראלי; אנא, שים לב —
בשינוי השמות של המקומות, יש בסרט הזה
הרבה מאוד דברים הנוגעים גם לן.

נו זה היה במציאות

פליטה נושאת את שרידי מטלטליה מביתה,
שהשאירה מאחוריה בניק לואנג הבוערת, כפי
שהנציח אותה במצלמתו סידני שאנברג 30 .אלף פליטים נשארו חשופים להפצצות רצחניות.
פאטנם שזה הסרט שהוא חייב לעשות.
באומץ־הלב האופייני לו הפקיד את המלאכה
בידי ברוס רובינסון, תסריטאי, שלא כתב קודם
לכן אפילו סרט עלילתי אחד שהוסרט, הטיל את
מלאכת הבימוי על צעיר אחר, רונלד ג׳ופה,
שעשה אומנם עבודות רבות לטלוויזיה הבריטית
אבל זה סירטו הראשון לקולנוע, ויצא לדרד•
כאילו לא די בסיכונים אלה, דחה הצעות
להעניק את התפקיד הראשי לכוכב גדול ובעל
שם, והעדיף דווקא את סם ואטרסטון, שחקך
אופי, שלא רבים זוכרים אותו בתפקידי משנה
מסרטים כמו גטסבי הגדול או שערי הרקיע.
אנשיו של פאטנם סקרו את מחנות הפליטים
מקאמבודיה בכל רחבי העולם, כדי למצוא מישהו
המתאים לתפקיד דית פראן, עך שמצאו בקא־ליפורניה
רופא צעיר בשם היינג ם׳ נגור, שהתאים
לדרישותיהם. התאים עד כדי כד. שלמרות

נוכחו שוב כיצד התנפצו אשליותיהם, שתהיה זו
כניסתו של צבא משחרר.
תמימות? כבר אמרו על הסרט הזה כי הוא
גירסה חדשה של נעדר בקאמבודיה, או שנה
בצל הסכנה שעבר צפונה, ואולי במעגל
ההונאה שעבר מיזרחה.
כל ההשוואות מיותרות. אף אחת מן הדוגמות
הללו אינה יכולה לתת מושג כלשהו על עוצמת
הסרט. לא רק משום שמדובר כאן בסרט פוליטי
ממדרגה ראשונה, סרט שהאימה בו נובעת דווקא
מן העובדה שכל צד משוכנע כי הוא הצודק,
ומשום כן מותר לו לעשות הכל כדי להשליט את
הצדק שלו. לא רק משום שזהו מיפגש בין מיזרח
ומערב, שבו המערב מוצג כחסר־אונים, דווקא
כאשר נדמה לו שהוא כל״יכול. לא רק משום שזה
סרט על עיתונאים, אשר רואים בעבודתם לא רק
פרנסה, אלא משהו שבץ שליחות למאניה, משהו

1 *11ק ף 1ך 1ח ילדי החמר רוז׳ במיצעד ניצחון ברחובות פנום־פן מזכירים את
_ ! 1 111 ילדי האר־פי״ג׳י. צעירים חמושים אלה הטילו חיתתם על הארץ

כולה והשתוללותם זרעה חורבן והרס באוכלוסיה תמימה -נשים וילדים נטבחו למוות.

1 31

— י הורוסקופ ״
(המשך מעמוד )29
לעולם לא יערער על שילטונו, יסכים להיכנע
לאריה ללא התנגדות או מילחמה.

דגים עם בתורה

בב>ע\דו1
טאיזיו(גורדון, תל־אביב, ספרד) -
למרות הכרזותיהם של שופרות
הפירסומת, אין זה הסרט הבאסקי
הראשון המוצג בארץ. הבריחה
מסגוביה בא מאותו המקום, והמרכיב הפוליטי, המיוחד
לאיזור הזה, היה בו הרבה יותר מודגש.
זה אינו גורע מאומה ממעלותיו של סרט זה, שהוא יצירה
ראשונה של בימאי אלמוגי, המצטיינת בצניעות, בחסכנות
ובמידה רבה של פיוט. העלילה מתארת את אודח״חייו של בן
כפר קטן בארץ הבאסקים, מילדות ועד לבגרות, כאשר הוא
משיא את בתו לבחיר״ליבה. שלושה שחקנים שונים מגלמים
את טאסיו -בילד, כנער מתבגר וכבוגד -אבל הסביבה שבה
הוא חי נשארת תמיד אותה הסביבה.
העלילה כולה מתרכזת בקשר שבין האדם לטבע שסביבו,
ובין אדם לרעהו, במקום שבו התרבות כמעט שלא עיוותה את
האופי האנושי או את צרכיו. הכבוד שחייב האדם לטבע(.אל
תוציא אף פעם יותר ממחצית הגוזלים מתוך קן־); אורח־החיים
הנקבע על-ידי עונות״השנה; הפשטות והאמיתיות של
תגובות, אשר אינן מותנות בתיחבום או במחשבות־סתד, אלא
נובעות מתוך התנאים הבסיסיים ביותר של החיים•,
ההתנגדות לבל מה שעשוי להגביל את חופש-התנועה ואת
חופש״הבחירה בתנאים אלה, קשים ככל שיהיו -בל אלה
מעניקים לסרט הזה אופי מיוחד משלו.
לכאורה, מעט מאוד מתרחש בו. למעשה• ,תשומת־הלב
שהוא מעניק לכל פרט ואפיזודה בחיי טאסיו -ממעשי*

הם מנוגדים ודומים בעת ובעונה אחת.
למעשה, הם יוצרים יחסי שיתוף וניגוד,
מכיוון שהם ניצבים האחד מול השני בגלגל
המזלות. דגים הוא רך, חולמני, חטר
מעשיות ונוטה לעצלות. לבתולה כל התכונות
ההפובות -חרוץ, מעשי, חסר-
אשליות ובעל ביקורת חריפה ונכונה.
כשהם חיים יחד, הבתולה עוזר לדגים
להבחין במציאות כפי שהיא, ודואג לכך
שהלה לא ישקיע בחלומות בהקיץ. הדגים
עשוי לרכך את הבתולה, ולהוסיף לו עניין רב
בחיים, בדמיונותיו ובשיגעונותיו המרובים.
משברים עלולים לפרוץ כשהדגים יסתיר מן
הבתולה דברים החשובים לשניהם.

דגים עם מאזג״ם
פאצ׳י ביסקרט ואמאיה לאסה -צניעות ופיוט
הקונדס של הילד, המערים על הכומר בכפר, ועד למעשי הקונדס
של המבוגר, המערים על שומר היערות, דרך סיפור־האהבה
התמים, המסתיים בחתונה -בל אלה מרכיבים יחד תמונה
פאסטורלית ואנושית מרשימה.
הסרט, שברגעים רבים נראה כמעט תיעודי, לא מעט מפני
שהוא משתמש באיברים של ממש ולא בשחקנים לתפקידים
הראשיים, הוא דוגמה מאלפת לסוג מסויים של קולנוע שורשי,
הצומח היום בהרבה מקומות בעולם. קולנוע שאפשר לעשות
באמצעים צנועים, אם יש בנמצא הכישרון.

לעיתים קרובות הם נמשכים זה לזה, אך
חייהם המשותפים לא תמיד קלים. שניהם
אומנם אוהבים את הבית וכל מה שקשור
אליו. אך הדגים, הרגיל לשרת ולהקריב את
עצמו לעיתים למען בן-הזוג, עלול להתאכזב
מתגובותיו של המאזניים, שאינו אוהב
להיות חייב אך נהנה ביותר מפינוקים. יתכן
שלא תמיד ישים לב ויעריך את המאמצים
של הדגים לגרום לו נוחות והנאה.
מה שמשותף להם הוא הצורך לטפל
בסובלים ומוכי־גורל. הבנתם לבעיות־הנפש
של הזולת יוצרת שיתוף ביניהם.

דגים עם עקרב

גנבו א ת
הב>מא>
גמב הלבבות (בך יהודה, תל־אביב,
ארצות־הברית) -הרעיון
טוב אך הביצוע כושל. מב צעיר
נתקל, תוך כדי שיגרת עבודתו
הפלילית, ביומציה של אשח צעירה, שבהם היא מתארת את כל
חלומותיה האירוטיים הכמוסים. זה מלהיב את דמיוצו עד כדי
כך, שהוא מחליט להפוך לגבר אשר יגשים למעגה את
החלומות.
עד כאן הכל טוב ויפה. אלא שהאיש שכתב את התסריט,
דאגלס דיי סטיוארט, הוא גם האיש שביים את הסרט. ואם
בתסריטים הוכיח בבר את עצמו(כתב את קצין וגינטלמן) ,הרי
זהו הסרט הראשון שהוא מביים. הוא כולו שבוי בתוך קיסמי*
האופנתיות, עד שהוא שוכח בכלל לפתח את הגרעין העלילתי
שבידיו.
הגגב שובח עד מהרה את עצמו ומתאהב באמת ובתמים
בצעירה הנשואה. היא עצמה אינה יבולה שלא להיטרף אחרי
גבר שהוא התגלמות כל מאוויה המיניים, ובכך בעצם מסתיים
כל העניין. כקישוט חזותי, משתמש הגנב בכסף שצבר
בעבודות־הלילה שלו, כדי לרהט דירה ששכר במיוחד לשם כך.
מאחר שהגברת היא מעצבת״פנים, יש אפשרות להשתולל בכל
מיני צורות וצבעים משוגעים, כאשר בין הצגת רהיטים אחת
לשניה, יש סצינות התעלסות לוהטות, שבהן, כצפוי, מסתבר
שהגנב הוא גם לוליין־מיטה מצטיין.

גם עקרב וגם דגים שייכים למזלות
המימיים, המושפעים מריגשותיהם. הם
מתאימים לחיים בצוותא, למרות שההבדלים
ביניהם רבים. הצירוף של שניהם שכיח.
לרוב, העקרב לוקח את השילטון כדבר
המובן מאליו. הדגים נכנע ואפילו נושם
לרווחה, משהוסרה מעליו האחריות לדאוג
לקיומו היומיומי, השיגרתי והמשעמם. ליד
העקרב הוא חש ביטחון, ויודע שיש מי
שדואג לכל דבר.
התכונה המשותפת להם -הקינאה -
עלולה לגרום למתח רב ולמריבות ביניהם.
שניהם מסוגלים מדי פעם להתאהב הת אהבויות
קצרות וחולפות, אך תמיד יחזרו
האחד לשני.

דגי עם קשת
סטיבן באואר ובארברה ויליאמס -קולבים
סטיבן באואר, שהיה עוזרו של אל פאציינו בסקארפייס,
וברברה ויליאמס, שהופיעה בסרט ישראלי בשם מירי, שלא
הופץ עד עצם היום הזה, הם הגנב והמעצבת. ואם אף אחד מן
השניים אינו מצליח להיות הרבה יותר מקולב לבגדים(שממנו
כמובן מסירים את הביגוד לעיתים קרובות) ,בגראה שהאשמה
לא רק בהם. חסרה באן יד בימאי, שיאמר להם מה בדיוק
עליהם לעשות.

הם יכולים ליהנות מקשרים משותפים
ולהתיידד, אך קשר עמוק, מחייב וממושך,
עלול להכניס מתח רב, אי״הבנות והתמרמרות.
כוכב יופיטר שולט בשני המזלות, לכן
יימצאו עניץ משותף ואפילו גישה דומה
לבעיות שונות.
ביחסם לזולת יבלוט חוש-הצדק והה גינות.
שניהם יתעניינו בסיפרות, מדע,
אמנות, מסעות וירבו בתנועה. אך דגים הדורש
פינוק אין סופי ותשומת-לב, יתמרמר
כשהקשת יעסוק בענייניו וישכח שיש מי
שמתאכזב ממה שהוא מוכן להעניק.

דגים עם גדי
אמדיאום (ל ב ,1ארצות־הב־רית,
מוצג גם במיטשל, ירושלים, ובאורה,
חיפה) :הטרגדיה של הבינוניות מול
האבסורד האלוהי, המעניק גאוניות לנפש
בלתי־נאצלה. זה תקציר המסר המוגש
במיקסם אסתטי ובצלילים מרנינים ומגוונים,
בניצוח הכימאי מילוש פורמן. וכמה שמוריי
אברהם ראוי לאוסקר!
קולנוע תדריך
חוגה לדאות
תל״אביב -כרמן, היו זמנים באמריקה,
אמדיאוס, מטרופוליס, מאחורי
הסורגים^
ירושלים -היו זמנים באמריקה,
אמדיאוס, העדר; .
חיפה -אמדיאוס, זליג, כרמן.

** הד זמנים באמריקה נגת,
ארצות־הברית, מוצג גם באדיסון, ירושלים)
:האודיסיאה של שני גאנגסטרים
יהודיים בניו־יורק, משנות ה״ 20 עד שנות
ה־ ,60 מזמנת חטיבות שלמות של זיקוקין
די־נור קולנועיים, בין יחסים אנושיים,
בהחלט לא מוסריים.

תל־אביב:
קאונטרי ( חן ,1ארצות־הב־רית)
-בעיות חקלאי, לפי מיטב אופנת
האדם הפשוט וענייני היום־יום הקטנים שלו
ושל מישפחתו, כפי שהם רווחים היום
בקולנוע האמריקאי. סם שפארד, כחקלאי
שהסתבך בחובות ושם עינו בבקבוק, וג׳סיקה
לאנג׳ כרעייתו, הלוחמת במה שנראה כמו
פתיחה לסרט האמיתי, שיבוא בעיקבותיו.
אשר לרפורמה האגררית בימי רונלד רגן —
אשרי המאמין.

מוריי אברהם ב״אמאדיאוס׳׳
אוסקר, אוסקר בוא!

מטרוסוליס נפריז, גרמניה-
ארצות־הברית) :ניסיון חריג, שעלה יפה,
לשלב את האכספרסיוניזם הגרמני בשיאו עם
מוסיקת הרוק העכשווית ביותר. ג׳ורג׳יו
מורודר צבע והלחין את יצירתו בת־האלמוות
של פריץ לאנג, מלפני 60 שנה. מי שרוצה
ללמוד מה כוחו של הקולנוע — כדאי
שיצפה בסרט זה.

למרות השוני ביניהם, הם מתאימים.
דגים -המזל שחסרה לו יציבות ומעשיות
ונתון לחלומות ואשליות -מרגיש נוח
בחברת בן האדמה היציב, הגדי. הרוך,
חוסר-התושיה והיכולת לפנק, הקיימים
בדגים, קוסמים לו לגדי. הנטיה להירתע
מלהתמודד עם קשיים מעמידה בפני הגדי
אתגר שעימו הוא שמח להתמודד. ההרגשה
שהדגים מבקש הגנה מתמדת מחניפה לגדי,
והוא, במסירותו ואחריותו הידועים, מוכן
להתמסר, לעזור, ולתת מכוחו וממירצו לבן
זוגו.

דגים עם דר,
כשאר המזלות המקיימים ביניהם שכנות
טובה כך גם הם עשויים למצוא לעצמם עניין
משותף. במיוחד כשמדובר באהבת האדם
והרצון להיטיב עם הבריות. אלה ישמשו
בסיס להבנה הדדית, וגם כאשר יצוצו
חילוקי דעות יסייעו האידיאלים המשו תפים
להחזיר את השלום והשלווה. בזיווג
בזה עלול הדלי להפתיע את הדגים בהעזתו,
במרדנותו וברצונו המוגזם לחופש. יש לציין
שגם הדגים ידע להשיב לדלי כהלכה.
דימיונו, חלומותיו ותמימותו יכולים להדהים
את הדלי ולגרום לו להערכה
מחודשת.
העולם הז ה 2480

ספ1רט
מהר, גמה ורחוק
זנז! צרפתי חלש
מומעי־ראווה
וטעויות־שיסוט
חג הפורים נחוג במרתון של תל־אביב,
בו השתתפו 5000 רצים ובו זכה
בנצחון הצרפתי ז׳אן שרבונל, שניצח
גם במרתון הראשון, לפגי חמש שנים,
בזמן החלש של שעתיים 23 ,דקות1־6
שניות.
את השבוע הבינלאומי הזה העשירו
במופעי־ראווה מתעמלות״הזהב של
רומניה, כאשר במוקד יקטרינה סאבו,
להיט האולימפיאדה של לוס־אנג׳לס.
ד משחקי תיקו. אלופת הכדורסל,
מכבי תל־אביב, שראתה כיצד
יריבותיה, ציבונה זאגרב וריאל מדריד
מתקרבות לגמר, חייבת לנצח השבוע
במשחק האחרון, נגד גרנורולו
בולוניה, כרי שתזכה גם היא בכרטיס
לגמר (ראה גם מה הוא אומר).
אשר לליגת הכדורגל: היא איכזבה
קשות, כאשר 5שערים הובקעו בכל
המשחקים ורק גצחון אחד (ראה גם
ספורטאי השבוע) לעומת 7משחקי
תיקו. אולי זאת הסיבה שדווקא
השופטים זכו לכותרות וכותרות לא־חיוביות.

השבוע השני ששידורי הטלוויזיה
מוכיחים שגיאות־שיפוט. הפעם
טעה עובדיה בן־יצחק, כאשר הרחיק
את עודד בלוש, בלס הפועל חיפה,
בדרבי החיפאי, כשנראה בבירור
שבלוש לא פגע בשחקן היריב, זאהי
ארמלי, איש מכבי חיפה.

0/0ם 2ע ח 1י\ ם
וגם שוכת־דין
בבית, פציעה
במיכשעה ושני
חתוליים \;יזעייס

השבוע היתה• לו, לגבי לסרי, סוף־
סוף, סיבה להיות מרוצה מעצמו:
הניצחון היחיד שהושג השבת בליגה
הלאומית היה משער שהוא כבש.
אומנם לסרי מתפקד בדרך כלל
כמגן או כקשר, גם בהפועל תל־אביב
וגם בנבחרת הלאומית, ולא ממנו
מצפים להכריע מישחקים, אך כאשר
בכל מישחקי הליגה, השבת, הובקעו
רק חמישה שערים — מיקרה נדיר,
שכמותו לא אירע מזה 18 שנה — הרי
מי שהבקיע * 20 משערי הליגה הוא
טריאתלון חמש ששת־פעילות
לשחות, לרוץ
ולרגג על אופניים
בעולם הגדול זה ענף־ספורט מוכר.
בארץ יעשה את הופעת־הבכורה שלו
ב־ 30 במרס, בחוף הכינרת. זהו ספורט
הטריאתלון — שילוב של שחיה (2
קילומטר) רכיבה על אופניים (60
קילומטר) וריצה ( 15 קילומטר). לתוצאה מצפים המארגנים ממוצעת של 60 דקות לשחיה,
שעתיים וחצי לאופניים ו־ 90 דקות
לריצה. חיבור הזמן אומר: כחמש
שעות של פעילות במאמץ תחרותי.
זה קשה, אבל כדאי לנסות.

כדורגלן לפרי בפעולה
״חלמתי שתבקיע שער!״
*ץ אז שנישאו, לפני כמה חוד־
^/שים, גבי לסרי בן ה־ 28 וקרולין
בת ה־ ,22 בחתונה מפוארת בפאריס
(שם חיים הוריה של קרולין) עוקב גבי
בקפידה אחרי הקאריירה המתפתחת
של רעייתו, סטאז׳רית במישרד עורכי־דין
בתל־אביב. קרולין כבר ייצגה
לקוח בתיק פלילי בבית־המישפט
המחוזי, אך כל אותו זמן לא כל־כך
הצליח גבי ככדורגלן.

מה הוא אומו

מאמן־סרשן בהנא
..היא חייבת לנצח!״
15 מישחקים נבר קיימה
העונה האלופה, מכבי תל־אביב,
במישחקי גביע״אירופה לאלופות.
תישעה מהם בבית־הגמר. ולשבוע
יהיה המישחק ה״פ 1והקובע -
נגד אלופת איטליה, גרנורולו
בולוניה.
ניצחון במישחק האחרון הזה
בבית-הגמר -ומבני תעפיל
בפעם החמישית לגמר האירופי,
שייערך בראשית אפריל באתונה.
הפטד פירושו בישלון על טף
המטרה. ליריבים האיטלקים.
שהפסידו שמונה מטישחקיהם
יש סיבוי במעט אפטי להעפיל
לגמר, ולנגד עיניהם עומד רק

ניצחון של יוקרה.
הטלוויזיה תשדר את המישחק
בשידוד ישיר מבולוניה, והפרשן
יהיה גס השבוע רני כהנא, מאמן
הפדורטל של הפועל עפולה
העמק.
לכהנא, שמלאו בשבוע שעבר
.36 יש מה לומר לפגי חמישחק
הגורלי:
לפני המישחק השני נגד אלופת
ברית־המועצות. צסק״א מוסקבה,
אמדתי שחשוב לנצח, כדי לא לסחוב
הפסד־בית, כפי שקרה לריאל־מדריר
נגד זאגרב. ידעתי אז שההגרלה
הועידה למכבי מישחק אחרון
בבולוניה״ ומתוך ידיעה שבולוניה לא
תהיה בתמונד״ זדה ברור לי שה־מישחק
הזה יקבע למכבי — ואכן כך
קרה.
מכבי חייבת לנצח. אני לא מאמץ
שיקרו דברים אחרים, שיעלו אותה
לגמר, אם היא תפסיד הפעם. אם מכבי
תנצח, היא עשתה את שלד״ אם היא
תפסיד, לא מגיע לה לעלות לגמר.
אם ריאל־מדריד באה בשבוע שעבר
לאותו המקום. בולוניה, וניצחה
בהפרש גחל, אין סיבה שמכבי לא
תעשה זאת.

בחדשות. ומה עוד שהניצחון הזה ()0:1
בא להפועל תל־אביב אחרי שיבעה
מישחקים ללא ניצחון. השער הזה,
במישחק תחתית חשוב נגד בית״ר תל־אביב,
הפך את גבי לסרי לגיבור התורן
של הפועל תל־אביב.
בירכתי הטבלה. האמת היא
שלסרי קיווה להיות גיבור תורן העונה
כבר יותר מפעם אחת, בייחוד אחרי
שחזר השנה לקבוצת נעוריו, אחרי

שנתיים גלות בקבוצות־הפאר מכבי
תל־אביב ומכבי נתניה. אבל פציעה
קשה במיפשעה, במחזור השני, ערב
נישואיו, קטעה חודשי־הכנה מייגעים,
וכך נעדר מתישעה מישחקים.
למעשה, חזר לסרי למיגרש כשהוא
אינו בריא במאת האחוזים, ובבדיקה
שנעשתה לו על־ידי אורתופד־הספור־טאים,
הד״ר משה ניסים, התברר שהוא
צריך לעבור ניתוח, כדי להירפא.
ובינתיים, כל עוד לסרי אינו חש
כאבים רציניים, הוא מנסה לתרום את
שלו להפועל, במאבקה הקשה בירכתי
הטבלה.

בשבוע שעבר, במישחק נגד מכבי
חיפה, שיחק לסרי במחצית השניה
וגילה יכולת טובה, אך קבוצתו נוצחה.
השבת כבר עלה בהרכב הראשון וגם
הצליח לכבוש את השער הנהדר
ממרחק של 22 מטר. אמר חברו
לקבוצה, מאיר נחמיאס, שערב
המישחק גר עם לסרי באותו החדר
בבית־המרגוע שפיים, כאשר רץ לסרי
אל זרועותיו, אחרי ההבקעה- :חלמתי
שתבקיע שער!״
מגן מהנבחרת. אומר גבי לסרי:
טוב שהתעוררנו השבת, אחרתמצבנו היה מחמיר. ובאמת, בכינוס
שלפני המישחק רנו במצב ואמרנו
האחד לשני — השבת אנחנו חייבים
לנצח!״ לסרי יודע כי הפועל ויתרה
עליו לפני שנתיים, בגלל סיבות
כספיות ולא מיקצועיות. העובדה היא,
שדווקא בשנתיים שבהן שיחק במכבי
תל־אביב ובמכבי נתניה קנה לעצמו
מקום י בנבחרת הלאומית. בתקופה
האחרונה, שבה מדובר יותר ויותר על
כך שהפועל עלולה למכור כמה
כוכבים, גבי לסרי אינו מודאג.
עכשיו הוא מקווה לחזור לעצמו גם
בנבחרת הלאומית, שממנה קיבל לא
מכבר מגן, לציון מישחקו העשירי
בנבחרת. ואם מישהו חושב שבגלל
מוצאה הפאריסאי של קרולין היא,
לפחות, היתה רוצה שישחק בפאריס,
הוא טועה. קרולין צופה במישחקים
הביתיים של הפועל ומבקשת שאת
קאריירת־הכדורגל שלו יסיים גבי
בארץ .״אני אוהבת את הארץ!״ היא
אומרת.
ומה יעשה גבי, אחרי הכדורגל,
כשלקרולין כבר יהיה מישרד פרטי
— עסקים? הוא ניסה את מזלו
במיסעדה, אן הכדורגל לא איפשר לו
להקדיש די זמן לכך. הוא יחשוב
הלאה, בבוא הזמן. בינתיים אימוני
הנבחרת ואימוני הפועל מעסיקים
אותו די והותר, ובקושי נשאר לו זמן
לשחק קצת, בביתו הבת־ימי, בחתולו־תיו
גאבו שקה הסיאמית וסינדרלה
יאיר עמיקם
הפרסית.

חו בעם 10x1׳

אינני מאמץ לבולונזים שהם
יכולים, מבחינה נפשית, לעלות
ולהילחם. כמו שמכבי צריכה לחי׳לחם.
אף אחד לא ישכנע את הבר
לונזים שהמישחק הזה תשוב להם. מה
שחשוב עבורם בשלב זה, אלה
מישחקי הליגה.
נכץ. אף שחקן לא עולה כדי
להפסיד אבל אינני מאמץ שהם יתנו
את סיפת־הדם האחרונה כדי לנצח.
אם מכבי תתרגם את הרצון והאמביציה
ליכולת אישית וטאקטית, היא
חייבת לנצח.
תעניק בבקשה מעט מן הפרשנות
שלך. לפני המישחק.
קשה לי לתת פרשנות מהאולפן,
בעת השידורים מחו״ל. כאשר אני
במיגרש, קל לי ליצור קשר עם
השדר, יורם ארבל, כ ח שיידע שאני
רוצה להיכנס לשידור, כדי להסביר
אירוע או מצב מסויים.
גם קשה לתת פרשנות כשאני
רואה רק את הכדור, כמו שהצופים
מאים בבית, ולא את כל המיגרש.
לעצם העניין, לדעתי שחקו־המפתח
במישחק הזה הוא לי ג׳ונסון.
כשעושים השוואה בין השחקנים של

שתי הקבוצות, מזדקרת דמותו של
שחקן־התיזוק המצויץ הזד״ והוא
יתרון למכבי. המפתח להצלחה הוא
שכולם יישחקו טוב ושג׳ונסון יהיה
טוב מאוד. ואז אני לא רואה אפשרות
שמכבי תפסיד.
בולוניה היא לא קבוצה שיש לה
סופרסטאר. היא מתבססת על הגנה
אישית טובה. האיטלקים יעשו את
שלהם בהגנד״ לכן אם ההתקפה של
מכבי תתפקד טוב, אם מוטי ארואסטי
יעשה שמונה ער עשר נקודות, מיקי
ברקוביץ יגיע להתקפות מתפרצות
ומגי וג׳ונסון יצברו מנו; רגילה של
נקודות — ח ח שמישחק״ההגנה של
מכבי הוא שיקבע. הלחימה העקשנית
בהגנה מול התקפת בולוניה תעניק
למכבי את היתרון שלו היא זקוקה.
מי הן המועמדות שלך לגמר,
ערב ההכרעה׳
טענתי כל הזמן, שמכבי תהיה
כגמר. גם רציתי בכך. לכן הענקתי לה
קצת יותר סיכויים מהשתיים האח־חת,
המתמודדות על שני הכרטיסים
— ציבונה־זאגרב וחאל־מדריד.
מבחינה מיקצועית, שלוש הקבר
צות הללו ק הטובות. הלב אומר: יהיו
אלה מכבי ואחת מן השתיים האחדות.

— 33 יי

* *ורך־ דין ממוצע של טאבו
ומטת׳ כר מתאר את אלכסנדר
קוסטץ מישפטן שהכיר אותו בעבודה.
.חולודנשים,״ אומר עליו ידיד, המכיר
אותו שנים רבות. .מורודלנוכלים,״
העידו דוריס ועזרא ברזילי, קורבנות
פרשת נוכלות ענקית, שקוסטין עומד
במרכזה.
מיהו באמת אלכסנדר קוסטין, הגבר
גבודהקומה בן ה־ ?54 האם היה דמות
שולית בפרשת־הנכלים, ונפל קורבן
לאילן מרגלית, נוכל קטן חסר־השכלה,
או שמא היה הוא עצמו המוח
המתכנן של העלילה, שנרקמה באנד
סטרדאם ותל־אביב סביב הזוג ברזילי?
קשה להאמין כי הגבר האלגנטי,
השולט בעצמו באופן מושלם אפילו
על ספסל־הנאשמים, נפל קורבן לאילן
מרגלית, הצעיר והמחוספס. מצד שני,
קשה עוד יותר להאמין כי עורך־דין
מכובד בגיל״העמידה יסתבך בפרשת־מירמה
עבור חופן דולארים.

טין

האם נפר עוון
הדין התל־אביב
קוובן לנונל(וטו
— או שמא הוא
אוני־נונל,
שהביל בנח את
דידיו ואהובתו

בהולנד, שם בילה את ירודהדבש עם
אשתו המנוחה. שם נתקל שוב במיש־פחת
ברזילי, המנהלת מיסעדה בלב
אמסטרדאם. אילן קשר קישרי-אהבים
עם דוריס ברזילי, המבוגרת ממנו

;1 *11ך 1| | 1ך ן כך תיאר את קוטטין אחד מידידיו. אחר תיאר
11 1114 11 #111 אותו כעורן־דיו תל״אביבי בינוני. עדי״התביעה
במישפטו מתארים אותו כמורה לנוכלים וכמוח שמאחורי הטיפור.

שניים נימנו עם חוג ידידיו של קוסטין
מהבונים החפשיים. הם היו נפגשים
אתו במסיבות וארוחות־ערב, משוחחים,
צוחקים ומפלרטטים.
קוסטין, המוגדר אפילו על־ידי
ידידיו הקרובים כחולה־נשים, נמשך
להרפתקת־אהבים עם בלה. .כשהוא
רצה להתחיל עם אשד״ לא היה לה שום
צ׳אנס,״ סיפר ידיר של עורר״הדץ.

,,איש לא
יאמיו לד!״
^ תל־אכיב היה קוסטין ידוע
^ כגבר אוהב־חיים ואוהב־נשים. הוא
חי יפר״ התלבש תמיד בהידור והיה
מרכז החברה. הוא היה חבר בבונים
החופשיים, וגם החברה שבה נהג
לבלות באה משם. הוא ידע לספר
סיפורים מרתקים, להתיידד עם אנשים
ולתת שירותי־חינם לידידים.
למישפטו, המתנהל בימים אלה ב־בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, באים
רבים מידידיו ולמרות ההאשמות
החמורות נגדו, הם נאמנים לו ללא
גבול. הידידים באים למישפט ומביאים
לו עוגות וממתקים, משוחחים במיס־דתן
ברומנית, ומוכנים לערוב ליושרו
ומהימנותו בפני כל.
גם אשתו, נורית, באה לכל ישיבה,
כשהיא לבושה בהידור שקט, אך
אותות הסבל ניכרים היטב בפניה.
לישיבה אחת לא באה נורית, וחסרונה
היה הפגנתי. היתה זו הישיבה
בה העידה בלה רדיאנו, שהיתה אהובתו
של קוסטין יותר משלוש שנים והפכה
לעדת מדינה נגדו.
התובעת, ריקי שפייזר, הצליחה
בעזרת עדי־התביעה ליצור לקוסטין
דמות חדשה. מתון עדויות תביעה הוא
מצטייר כעכביש ענק, היושב במיש־רדו
בתל״אביב וטווה חוטי־נכלים,
המכניסים לו רבבות דולארים.
.הוא הזהיר אותי שלא אסבר אותו
בעניין ולא אספר עליו למישטרה, כי
אני נוכל קטן והוא עורך־דין, ואיש לא
יאמין לי אם אספר את האמת עליו,״
העיד אילן מרגלית בבית־המשפט.
אילן הוא צעיר בעל דמות תמימה
וענוגה. הוא היה נשוי לאשה צעירה,
שמתה מסרטן בשנת . 1979 אחרי מות
אשתו, הוגש נגד אילן כתב־אישום, על
שהתחזה כסטודנט לרפואה. הוא הורשע
ונידון למאסר־על־תנאי. מאז אותו
מישפט הוא מכיר את קוסטין, שטיפל
בענייניו המישפטיים,
עוד בשנת 1979 נסע אילן לטייל

1111 בלה רדיאנו חששה מאוד מפני המצלמות בבית-
11111 111 המישפט, ולכן הטתיר אותה עורך-הדין אבי תגר
מתחת לגלימה שחורה (בתמונה למטה) .רק באולם גילתה את פניה.
בשנים רבות.
כאשר חזר ארצה, סיפר, לדבריו,
לעורר־הדיו קוסטין על דוריס ועל
רכושה, וכך נולד רעיון הנוכלות.
.הייתי יושב שעות במישרדו של
קוסטין והוא היה מתדרך אותי מה
לעשות. לפני כל נסיעה באתי אליו
ותודרכתי על־ידו,״ העיד אילן בבית־המישפט.
מאחר
שלאילן יש עבר פלילי,
ואפילו הוא מגדיר את עצמו כ.נוכל
קטן׳ ,מנסה הסניגורית, נירה לידסקי,
לערער את מהימנותו ולשכנע את
בית־המישפט כי כל הסיפורים והשקדים
שמכר אילן למישפחת ברזילי
באו ממוחו הפרטי, ללא עזרה מקוסטין.
אך אילן עמד על שלו. .קוסטין
אמר לי לעשות זאת,״ חזר בעקשנות,
בתשובה לכל שאלה של הסניגורית.
.קוסטין היה המורה שלי והגב שלי.
הוא אמר לי,אל תפחד, אתה לא עובר
כל עבירה פלילית!׳
.הוא עורך־דין שלמד, ואני האמנתי
לו. איך הייתי יכול להגיע לבדי
לאנשים מכובדים? אני אדם קטן, איך
הייתי יכול להגיע לתיחכומים כאלה?
מישפחת ברזילי לא היתה מאמינה לי
לבדי אף פעם!״ חזר אילן וטען.
ואומנם, לבו של המישפט היו שני
עדים קצרים אך רגשיים מאוד, בלה
רדיאנו ובעלה, ד״ר חיים רדיאנו. ה־

1ן 1 11ן | 7ך | 1ך ! 1ך | נורית קוסטץ מופיעה לכל ישיבות ביתו
11 11111 11111111 המישפט. היא נעדרה באופן בולט מאולם
המישפט רק מישיבה אחת, הישיבה בה העידה צרתה, בלה רדיאנו.
.הוא היה יכול לטלפן לה מאות
פעמים, לשלוח לה פרחים ולא לעזוב
אותה, עד שהיתה מתרצה לו ׳,הסביר.
בלה היא אשה נאה ואלגנטית. היא
בלונדית תמירה שניסתה בכל דרן־
להתחבא מעיני המצלמות. כאשר
החלה את עדותה על דוכן־העדים,
רעדה מהתרגשות. היא לא הישירה את
מבטה לקוסטין והוא לא הביט בה. מה
שהיה בין השניים סופר לבית־המישפט
במילים רועדות מפיה של בלה.
.אהבתי אותו, הייתי מוכנה לעשות
הכל בשבילו. הייתי מוכנה לשדוד
בנק, אילו היה מבקש ממני. לכן לא
שאלתי אותו שאלות כאשר ביקש
ממני להתחזות לעיתונאית וללכת
לראיין את אילן מרגלית בנמל־התעופה.
.ישבנו
אצל קוסטין בבית, כמה
זוגות, והוא אמר שצריך ללכת לנמל
התעופה בן־גוריון קרי לעשות קבלת־פנים
לאילן. אף פעם לא שאלתיו
שאלות בקשר לשום דבר, ולכן לא
שאלתי גם הפעם. אבל הוא אמר שאילן
צריך להרשים את הזקנה.
.נפגשנו במישרד של קוסטין, יחד
עם ידיד נוסף. קוסטין נתן לידיד
מצלמה ולי נתן רשמקול. נסענו באוטו
של קוסטין לנמל־התעופה והוא תידרך
אותי מה לשאול את אילן.
באנו לחלון המפריד בין הנוסעים

והמבקרים בנמל (מאז הוא בוטל)
וקוסטין הראה לי את אילן ואת הגברת
שאיתו. אני והצלם עמדנו בחוץ
וחיכינו, וקוסטין הלך הצידה.
״ניגשנו אל אילן והאשה. הצגתי את
עצמי כעיתונאית ושאלתי כמה שאלות
על אביו של אילן. הידיד צילם. זה
נמשך דקה או שתיים, ואז חזרנו
לקוסטין, שנתן לי הרבה מחמאות על
שהייתי עיתונאית כל־כך טובה.
״השתמשנו במכשיר־ההקלטה בנד
כעית ושמענו את כל השיחה. צחקנו
ושמענו אותה שוב בחברה, ההקלטה
עברה מיד ליד עד שנמחקה. זה היה
מאורע חברתי של כולנו׳.
הדחת עדים

^ לה לא ידעה לשם מה היא
צריכה להתחזות כעיתונאית, ר
חשבה כי מדובר בתעלול מבדח. השאלה
שנשאלת במישפט היא, האם ידע
קוסטין מדוע יש צורך לעשות רושם
על הזקנה? האם קוסטין הוא זה
שהמציא את הסיפור בדבר מריבה בין
אילן ואחיו על ירושת אביהם? האם הוא
שהמציא לאילן מיסמכים המוכיחים כי
הוא בעל וילת בית בדיזנגוף ועוד
רכוש בישראל? האם הוא שהמציא
לאילן הזמנות לבית המישפט, כדי
להראותן למישפחת ברזילי ולסחוט
מהם כספים? או אולי היה הכל פרי
מוחו של אילן.
״איך יכולתי להגיע לרופא
באיכילובי אני אדם קטן!׳ שאל אילן,
כאשר התייחס לד׳ר חיים רדיאנו,
בעלה של בלה, שגם הוא היה מעורב
בסיפור הנוכלות.
״באיזה יום ישבנו בביתו של
קוסטין, והוא אמר ששוב צריך
להרשים את הזקנה. הוא אמר שיש
צורך לשלוח צלם לאמסטרדאם, והציע

היין שהגישו לו, זה כמעט נתקע לו
בגרון ׳,העידה בלה.
לזוג רדיאנו הובטחה על״ידי
התביעה חסינות על כל מעשיהם
במיסגרת הנוכלות. הם נחקרו חקירה
נגדית צולבת על־ידי נירה לידסקי, אך
לא חזרו בהם מדיבריהם.
העדויות העיקריות נגד קוסטין הן
כמובן אלה של אילן מרגלית ושל
דוריס ועזרא ברזילי. דורים סיפרה, כי
קוסטין אישר לה בטלפון כמעט כל
פעולה של אילן. הוא דרש כספים,
הציג את אילן כקדוש, ואמר לה שהיא
עושה מיצווה כאשר היא עוזרת לאילן.
״האמנתי לו, הוא עורך־דין. אם אי־אפשר
להאמין לעורך־דין, אז למי
אפשר?׳ חזרה ואמרה דוריס כמה

שכן, כל סיפור המירמה נסב סביב|
מישפט על ירושה. למישפחת ברזילי י
הוגשו מיסמכים מישפטיים שונים, כדי |
לשכנעם באמיתות הסיפור.
אילן סיפר כי קוסטין אמר לו לדאוג
שיהיו בידו הוכחות כי חי עם דודים, גר
איתה בחדר אחד בבית־מלון והיא ן
נתנה לו את הכספים כאתנן .״הוא לא
האמין למראה עיניו כשראה את
תמונות־העירום שצילמתי את תריס.
הוא נתן לי הרבה מחמאות עליהן׳,
סיפר אילן ,״והוא הקליט שיחה שלו
עם דוריס, שבה הוא מכחיש כל קשר
לפרשה, כדי שגם הוא יהיה מכוסה׳
תוך כדי מישפט הנוכלות הסתבר
קוסטין בכתב״אישום נוסף, שהוגש
בימים אלה נגדו ונגד ידידו, עורך־הדין

ן דך לן ך״ ך! דוריס ברזילי, שכונתה על־ידי קוסטין ״הזקנה״ ,שילמה
|. 1 1לאילן מרגלית מאות אלפי דולארים בגלל סיפור המיש-
פט הבדוי. דוריס טענה, כי סמכה על קוסטין, מפני שהוא עורד״דין.

במדינה
(המשך מעמוד )18
או מיקרה חמור יותר: במיסגרת
הציק נשאר כמלון. זה ששר־ מסע־ההכנות לוועידה הכלכלית, התלהמישטרה
לא שייך לקליינטורה של וויתי לשר יעקב מרידור לטכסאם. היה
הדוקטור לא שינה הרבה, כי אחרי הכל עליי לערוך סיקור עיתונאי למופעיו
— שר זה שר. לעומת זאת היתה בנושאי המשק הישראלי.
חזרתי עם קיטעי־עיתונים משיבעה
לקליינט החדש בעיה: עיסוקיו
מכריחים אותו להסתובב בארץ, והוא עיתונים חשובים, וזה היה מסע־הסברה
יכול להגיע לטיפול המתמשך — מוצלח ביותר. אבל שכרי היה בזה:
ניתוח־חניכיים, ניקוי־שורשים והת למחרת פורסמה בארץ ידיעה על
קנת גשר זמני — רק פעם לחודש, י ״תרעומת בחוגי המישלחת הכלכלית
בשל נסיעה בלתי־דרושה ומבעית של
ביום הרביעי לפני הצהריים.
אצל הדוקטור מתחשבים עם ה אורי אורן בכל רחבי היבשת׳.
מאוחר יותר הופיעה ידיעה:
קליינטים. וכך היה הגבר מגיע פעם
לחודש, כשהרופא עושה את שלו, שלב ״במישלחת הכלכלית עובדים 12
שעות ביממה, ורק אורי אורן עושה
אחר שלב, במשך חודשים רבים.
מהקליינטים מן הסוג המיוחד, חיים׳.
(כאן באה השאלה המתבקשת:
המטופלים במירפאת הדוקטור, אין
גובים תשלומים על־החשבון, ומקובל המראיינת, עדה החפלס, ביקשה לדעת
כי מתחשבנים איתם רק עם סיום אם אנשי המישלחת הכלכלית עוסקים
במסע־צלב נגד אורן).
הריפוי. לכן, רק כאשר הגבר כבר נשא
בפיו את גשר ארבע שיני החרסינה
המבהיקות, החליטה אשת הדוקטור כי
הגיעה השעה לבקש את 1800 הדולר
פלוס מע״מ. הקליינט ביקש נורא
סליחה. הוא חזר באותו בוקר מחיפה,
ושכח, כנראה, את פינקס הצ׳קים שלו
בבית־המלון על הכרמל. אבל הוא
הבטיח כי יעשה מאמץ ותוך יד
מיים־שלושה יעבור בתל־אביב ויפרע
את החשבון.
ואכן, כעבור יומיים הופיע הקליינט
— או יותר נכון, אות־חיים ממנו. היה
זה מיכתב מכלא רמלה, שבו ביקש
האיש סליחה, גילה כי הוא אסיר,
המרצה תקופת מאסר ממושכת על
פשיטת־רגל, וכי הוא זכה, בגלל
התנהגותו הטובה, לכמה ימי חופש,
בהפסקות של חודש בין יום חופש
למישנהו, שאותם ניצל לתיקון שיניו.
אשר לתשלום, יצטרך הדוקטור
לחכות. כי קודמים לו כל הנושים
הרבים של הקליינט מרמלה, שבגלל
החובות להם הוא פשט את הרגל,
ופירעון חובותיהם יקח קצת זמן.
כראוי לרופא־שיניים טוב, אכל
אותה הדוקטור בשקט. אלא שאשתו
החליטה כי מאותו יום והלאה היא
תגבה מכולם תשלומים על־החשבון.
אפילו מכאלה המזכירים את שמותיהם
של שרים.
וכאשר הירהרה לרגע מניין בעצם
הכיר אותו נוכל את שר־המישטרה,
נזכרה עד מהרה, כי שר״המישטרה הוא
הממונה על שירות בתי־הסוהר.

קונסול אורן

ב!ענ 11
החיים הקשים בניו־יח־3
מה כואב
לקונסול החרוץ

| ל | 71 \ 1 ¥ך אילן מרגלית, צעיר שהצליח להפיל
.111 גדישתו את בני-הזוג ברזילי. הוא
\/111ו
טען בנית״המישפט כי קוסטין היה המורה שלו.
לבעלי לנסוע ׳,העידה בלה. התוכנית
היתה שד׳ר רדיאנו יטוס להולנד יחד
עם אילן, ובנמל־התעופה שם, ליד
מישפחה ברזילי המחכה, ינסה לראיין
את אילן על אביו, איש השילבית, ועל
מחלתו.
אולם אילן לא התעורר בזמן,
ורדיאנו מצא את עצמו בהולנד בלי
אילן. הוא טילפן לקוסטין וזה נתן לו
הדרכה חדשה :״אתה לא תהיה
עיתונאי, אתה תהיה רופא ׳,אמר לו
קוסטין. וכך הגיע ד״ר רדיאנו למיס־עדה
של מישפחת ברזילי והציג עצמו
כרופאו האישי של אביו של אילן.
״בעלי סיפר שהיה לו כל־כך לא נעים,
שכאשר אכל את חתיכת הפיצה וכוס

ךלך 11ך עזרא ברזילי, בעלה של דוריס, ששילם
#1 ^- 111 גם הוא מאות אלפי דולארים, שמע
בבית״המישפט על בגידה כביכול של אשתו עם אילן.

פעמים.
אם אולי יכלה הסניגוריה להתמודד
עם שיחות־הטלפון ולטעון, כי שיחות
אלה נוהלו עם אדם שהתחזה לקוסטין
בלי ידיעתו — הרי התערערה
אפשרות זו בגלל עדותה של דוריס,
אשר לדבריה מסרה לידיו של קוסטין
8000 דולר במזומן, במיגרש־החניה של
בית-החולים בילינסון, בעת אחד
מביקוריה בארץ.
מרוע לקח קוסטין סכום גדול כזה
במזומן מידי הגברת ברזילי? על זאת
יוכל לענות כאשר יעלה על דוכן־ה־עדים
וימסור את גירסתו.
התביעה תטען בוודאי, שכל פרשת
הרמאות נולדה במוחו של עורך־דיו:

ז׳אן שכטר. לדברי התביעה, פנה
קוסטין ממעצריו לידידים, ודרכם ניסה
להדיח לעדות שקר כמה עצירים
שישבו בתא אחד עם אילן מרגלית.
הוא הבטיח להם אלפי דולארים כדי
שיעידו כי אילן סיפר להם שהמישטרה
והפרקליטות הבטיחו לו עונש קל, אם
יטיל את כל האשמה על עורך־הדין
קוסטין.
אילן מרגלית נשפט כבר על חלקו
בפרשה, ונידון למאסר שנתיים בפועל
ושנתיים על תנאי. קוסטין עדיין מצפה
לתוצאות מישפטו הראשון, ואחר־כך
ייתן את הדין במישפט על שיבוש
הליכי מישפט והדחת־עדיס, התלוי
אילנה אלון
ועומד נגדו.

לצד הקונסוליה הישראלית, הכפר
פה למישרד״החוץ, והמישלחת הענקית
של מישרד־הביטחון, פועלת בניר
יורק גם מישלחת כלכלית. אין זו
יחידה מגובשת אחת, אלא אוסף של
נציגויות, הכפופות כל אחת למישרד
כלכלי אחר בירושלים: יש נציגות של
רשות־ההשקעות, יש נציגות מיסחרית,
יש נציגות־האוצר, יש מישלחת־אספ־קה
ויש נציגות מישרר־התיירות.
קונסול־ההסברה במישלחת, אורי
אורן, משוכנע, כי רבים מן העובדים
בנציגויות האלה אינם עסוקים אלא
בהכשלתו .״אני קורבן לציד־אדם׳,
הוא הכריז ,״כל מי שיכול להרים אבן
— מרים וסוקל אותי*.
אורן 52 עיתונאי במיקצועו,
בעבר פעיל ברפ׳׳י ויועצו הקרוב של
השר דויד לוי, כועס.

בראיון לשבועון היורדים
.ישראל שלנד שסד אורן את
ליבו:
מתפרסמים אודותיי דברים שאין
להם רגליים. למשל, פעם קיבלנו,
ישראל פיקול (הציר הכלכלי שכבר
סיים את שליחותו) ואני, הזמנה
למופע של פרנק סינאטרה באטלנ־טיק־סיטי.
יצאנו עם נשותינו באחד
מסופי־השבוע וחזרנו בתום המופע.
יהודי טוב סיפר, ועיתונאים פירסמו,
כי ״הציר הכלכלי ועוזרו יצאו להמר
באטלנטיק־סיטי״.

כמו בחור סיציליאני
חס וחלילה. אפילו מגוחך לחשוב
כך. אבל די בשניים־שלושה יהודים
חרוצים, כדי לחולל מהומה הגונה.
כמות מצטברת הופכת להיות בעלת
ערך. המכניזם: קודם מוסרים עובדות
״ממקורות המישלחת׳ ,אחר־כך הן
מתפרסמות, ואז נדהמים אנשים למיק־רא
עיניהם. זה ממש כמו אותו בחור
סיציליאני, שסירב להתחתן עם
הבחורה שאיבדה את בתוליה במיטתו,
משום ש״במישפחתו מתחתנים רק עם

בתולות׳.
עד כאן טענותיו של אוח.
האם יש בכלל מישהו, מלבד אורן
עצמו, המוכן לשבח את עבודתו
כקונסול־ד,הסברה במישלחת הכלכלית?
אורן
:״עובדה היא שזכיתי
במחמאות מן הממונים עליי׳.
אבל, לא ברור מי הם הממונים. אורן
מעה לתפקידו לפני שלוש שנים בידי
שר־האוצר דאז, יורם ארידור, אחח
שהושאל ממישרד־הבינוי והשיכון.
בניריורק הוא היה כפוף לציר הכלכלי,
ישראל פיקול. בינתיים התפטר
ארידור וגם פיקול שב לארץ, מבלי
שנמצא לו מחליף. אחחכך נתבטלה
מישרת הציר.
יריביו של אורן מצליחים להציק לו,
אבל הוא יודע כיצד לנקום בהם. אורן:
״סיימתי שלוש שנות־שרות, ומעולם
לא התכוונתי להישאר כאן שנה
רביעית. ערכתי את כל ההכנות לשוב
הביתה. אבל כשהעיתונות התחילה
לבשר את קיצור שליחותי, לא רציתי
לחזור עם חוויה איומה. זו הסיבה שאני
עדיין כאן׳.

התעה ער הים, חנינה ער היבשה
ורפני בן סירוץ סיב שורים

מוערח!
אחרי ההלשנה הפרועה, התחילו כרמלה וזאב
להתרוצץ בין בית־דץ ר מי אחד לשני, ננסיון
נואש לנמל את רוע הגדרת הם כל־כך רצו
שהדת תיתן גושפנקה לקשר ביניהם, והדת לא
רצתה אותת
החתונה נקבעה ליום השישי בבוקר, למחרת
חג־הפורים. האישור הנכסף לנישואין הגיע ממש
בדקה התישעים. ביום הרביעי בשמונה בערב בא
שליח מיוחד של הרב יצחק ידידיזז פרנקל,
הרב הראשי של תל־אביב, כשבידו המיססך
המושיע. חג־הפורים כבר היה שסח במעונם.
ביום השישי בבוקר זרחה השמש, והשמיים היו
כחולים. כרמלה וזאב לבשו את החליפות הלבנות

ברמלה וזאב במסיבת־הכלולות
לבעלה ולבועלה
ועלו לספינה. ביחד איתם באו לחגוג רק מישפחה
וחברים מאוד קרובים. רובם, אגב, היו גברית בין
הנשים היתה אמא של כרמלה. אחותה שהגיעה
במיוחד ממינכן ואנוכי, כמובן.
אחותה גם הביאה לה הינומה מיוחדת מתחרה
יוצאת־דופו מגרמניה.
הילדים, שני ילדיה של כרמלה, הגרים איתת
ושלושת ילדיו של זאת שאחד מהם גר איתת לא
היו על הסיפון.
הרב לאו היה במצב־רוח טוב במיוחד. הוא

הסביר לקהל. שכשהוא רואה שהחתן אינו מתרגש
בחתונתו, הוא יודע שצפוי ברוך. וכשהוא.
הרב, אינו מתרגש, הוא יודע שהוא צריך לקחת
חופשה.
הוא סיפר עוד על שתי חתונות יוצאות״דופן
שהיו בקאריירה שלו. אחת של זוג תפרנים
חוזרים־בתשובה, שהתחתנו, לשם החיסכון
והעוני, על שפת־הית הביאו ארגז של טמפו,
תבנית עוגה וארגז של תפוחי־עץ.
חתונה אחרת שריגשה אותו היתה של דג
מקיבוץ מעיידברוך, שבאצבע הגליל. זה היה
בתקופת הקטיושות, ובאמצע הסקס ודתה הפגזה.
האורחים התבקשו לרוץ למיקלטים, אבל הרב
הודיע ששליחי־מיצווה אינם ניזוקים. הוא סיים
את הטקס במהירות, ורק אחר־כך הלך עם כולם
למיקלט, שם חיכה שעה ארוכה עד שהכל נרגע.
את הטקס על הספינה צילם צלם־ויריאו,
שטיפס ועלה על התיה המרכזי, בגובה של 20
מטר. והנציח את הכל מלמעלה.
חוץ מהחתן והכלה, שיצאו מעורם מרוב
התרגשות, היה שם עור מישהו שהתרגש עד כדי
כילבול, זה היה מנחם ארבל, אחיו של זאב,
שהוא חשב של חברת כימיקלים. ארבל עמד
במשך כל הטקס, כשהוא מנסה להסתיר את
נעליו. אחר־כך, כשבדקתי את העניין, התברר לי
שהוא כל־כך התרגש, שלבש שתי נעליים שונות.
החופה נגמרה במזל־טוב, לא לפני •שזאב חתם
על כתובה בסכום של חמישה מילית שקלים.
נערב הזמינו כרמלה וזאב לביתם עשרות
אורחים למסיבה. רוב האורחים לא ידעו שזו
מסיבת־כלולות, וכלל לא הביאו מתנות. למרות
זאת, זו היתה מסיבה מפוצצת.
האמת היא שאני לא כל־כך זוכרת מה היה
במסיבה. אני מסופקת אם מישהו זוכר. משד?
איש״בסית הכין לאורחים סנגריה מיוחדת, כמו
שרק הוא יודע להכין. כוס אחת מהמשקה השטני
הזה יכולה להפיל אפילו דוב.
אחר־כך התברר לי שהאורחים, שהיו שם עד
השעה 6בבוקר, כשהם רוקדים ושמחים, חיסלו
30 ליטר סנגריה 60 ,ליטר בירה מהחבית ד108
בקבוקי אלכוהול אחר.
תוך כדי שתיה והילולים שאלו חלק מן
האורחים את כרמלה מה קורה לקלאב אי. זה
אותו מועדון מפורסם, מול המועדון של רפי
שאולי, שנשרף לפני כמה חודשים, ומאז עומד
הבניין בשיממונו, כשבינתיים מתנהל דיון ארוך
סביב סכום הביטוח המגיע.
כשנשאלה אם תבנה את המועדון מחדש,
ענתה. כרמלה, אולי מתוך שיכרות, אולי ברצי נות.
:או שאעשה ילד, או שאבנה אוד.־.מועדון!׳
כל זה לא היה קורה אילו,
אבל למה להתחיל באילת נתחיל במה שכן
קרה לבסוף: ברמלה זילברמן וזאב קירשנר
התחתנו. תאמינו לי שלא הייתי כל־כך מתרגשת,
לולא היתה זאת חתונה מיוחדת־במינה. היא
נערכה אי־שם בלב־יט שני מייל מן החוף, על

כרמלו? זילברמן וזאב קירשגר בספינה
הרבנים הם חולי־ים

הרב לאד עם בני־יהזוג תחת דחופה
מטח קאטיושות
ספינה הנושאת את השם הרומנטי נשר ה אוקיאנוס,
השייכת לחתן.
כשהחליטו, לפני חודש, כרמלה וזאב לעגן את
הקשר הרומנטי הארוך ביניהם נדת, ולחתום על
כתובה ביניהם, לא ידעו שרצונם ייתקל בכל־כך
הרבה מיכשולים, עד שיצליחו לממש אותו.
הס הלכו להירשם ברבנות, כמו כל זוג רגיל,
ומייד אחרי־כן ניגשו להכנות. הם תפרו לעצמם
שתי חליפות-מלחים מיוחדות, בעלות צווארונים
כחולים, הזמינו מעט מאוד חברים קרובים וניגשו
למלאכת חיפוש הרג שיסכים לבוא ולהשיא
אותם כלכ*ים. המשימה הזאת לא היתה כל־כך
קלה. פיתאום התברר להם שרוב הרבנים סובלים
קשות ממחלת-הים, ואיש מהם לא היה מוכן
לצאת להפלגת־החתונה.
בחיפושיהם המפרכים הגיעו עד העיר נתניה,
שם פגשו את הרב ישראל לאו, רב ראשי בעיר,
והוא היה מוכן לצאת להרפתקה על הגלים.
כשחשבו כרמלה וזאב שלא נותר אלא להמתין
ליונדהכלולות, טעו. פיתאום הסתבר להם
שמישהו רע. שרצה להעכיר את שימחתם ולמנוע
אותת רץ לרבנות והלשין על חטאיהם, והרבנים
לא נתנו להם אישור להתחתן. הפעילו נגדם אחת
הקללות בדת, הנקראת. אסורה לבעלה ולבד
עלה׳,
כרמלה דלברמן ( )36 וזאב קידשנו 45 נפ

כסף
אץ חזרות
תעו הרבה צרות
הצרות, כנראה, אינן בררניות. כשהן נופלות
על מישהו, הן לא מרפות.
הפעם הן תפסו את המפיק שמואל קלדרון,
שהוא מפיק גדול, ושהעמיד, זו השנה השלישית,
את אירוע העדלאידע הגדול בהיכל הספורט
בתל־אביב.

השנה, מסתבר, לא היה לו כל־כך קל להרים
את המופע הענקי עם שורת האמנים המרשימה.
ומדוע? מכיוון שיצאה שמועה בעיר שקלררון
הנ׳ל חייב לזמר גידי גוב את שכרו מן השנה
שעברה.
כששמעו האמנים על החוב הנ׳׳ל שלא שולם,

שמואל קלדרון
רק מראש

גשו לפני שבע שנים. זאב היה או חבר־אופוזיציה
בהנהלת אגד, כרמלה ניהלה מישרד־נסיעות
שבה היתה שותפה חצי־חצי חברת אגד. בתחילת
יחסיהם הם נחשבו קצת כאוייבים, אבל לאט־לאט
התחילה האהבה לפרוח.
כרמלה היתה נשואה אז לרוז־ח זילברמן׳.
צרפתי, מהנדנדאלקטרוניקה, ויש להם שני
ילדים, קרן, היש בת ,11 ואייל, היום בן . 10
גם זאב קירשנר היה נשוי לאשת וגם להם
היו ילדים, שלושה, היום בגילים 6,11ר עו.
האהבה פרחה, וכרמלה החליטה להתגרש.
היא עשתה זאת שלוש שנ ש אחרי שהכירה את
זאב. עזבה את בעלה, לקחה איתה את הילדים,
ועברה לגור עם זאב. הוא חי או בנפרד מאשתו.
שנה אחרי כן התאלמן זאב מאשתו, שנפטרה
ממחלת הסרטן.
כשהכיר זאב את כרמלה, היא היתה יותר
רומה להר. הוא, באהבתו, החליט לעשות לה
צורה של אשה, ולקח אותה לד׳ר יזו?ר חרוזי,
מקצר־הקיבות הידוע. כרמלה הורידה 35 קילד
גרם ממישקלה. עד היום היא טוענת שזאב הכי-
אוהב אותה דווקא כשהיתה מאוד־מאוד שמנה.
אשתו של זאב, אגב, היתה בת יחידה לאבא
עשיר. כשנפטרה, השאירה ירושה גדולה לשלד
שת ילדיה, משהו הדומה לשני מיליון דולר, שני
סיגרשש ושתי דלות.
זה היה רקע, עכשיו אפשר לחזור לסיפור.
הודיעו למפיק, שפנה אליהם, כי לא יסכימו
להופיע, אלא אם כן יקבלו את כל שכרם מראש.
אמרו ועשו. דני סנדרסון, למשל, עמד על
שלו, ולא בא אף לחזרות. כשהגיע ערב המופע
הראשון, באו כל האמנים להיכל הספורט, אך
פתיחת הדלתות התעכבה עד שכל האמנים
קיבלו את שכרם. גם דני סנדרסון קיבל את
שכרו, ורק אז הסכים לעלות על הבימה. אבל
מכיוון שלא היה בחזרות, לא כל־כך ידע מה
לעשות על הבימה כשעלה, לכן שימש חלק מן
ההופעה כתיזמורת״בצורת, כשברקע מתנגן
השיר בפליי־בק.
אבל זו לא הצרה היחידה של קלדרון. הוא
היה ידוע כמציל אמרגנים שנתקעו בהופעות, אך
לא היה מי שיציל אותו. מתברר שאת אתת
ההופעות קנו אנשי התעשיה האווירית. אלה,
אחרי שצפו במופע, טענו שאינו די טוב, והם
אינם מוכנים לשלם את הכסף תמורתו.

ויו*

לא פול להזמע חברים
פעם היו זוג זמרים יפי־תואר ומצליחים. לה
היה קול של זמיר ועיני־שקדים (כאלה יש לה
עד היום) ,וגם לו לא היה חסר מאומה. הם היו
מתרוצצים בארץ ובעולם, וכובשים את לב
שומעיהם.
הכל היה נהרר, עד שעבר חתול שחור ביניהם,
ודרכיהם נפרדו. אני מדברת, כמובן, על אבי

ואסתר עוטרים.

הוא הלו בדרן־־חתחתים אל הסמים, עבר
שיבעת מדורי גיהינום ויצא מזה בכוח־רצון חזק.
לא מזמן התחתן שוב, עם גרמניה, הצעירה
ממנו בהרבה־הרבה שנים, ולפני כמה חודשים
נולד לזוג תינוק חמוד ואדום־לחיים.
אבי עופרים ניסה בכל כוחו לשקם את עצמו.
הוא אפילו בא לארץ עם אשתו ובנו, כשהוא
נושא בכליו תקליט חדש שלו. הוא מאוד־מאוד
רצה להוציא את התקליט בארץ, אבל לא הלך
לו. הביקורות כתבו אז שזו מוסיקה של התחנה
המרכזית, והתקליט נגנז.
היום, מספרים לי חבריי בגרמניה, מצבו

11111

נ01111111

.יא, הר דוקטור ׳,״ניץ, הר דוקטור ביטה־שיץ,
הר דוקטור. ׳,דאנקודשיין, הר דוקטור.׳
רוצים גם אתנה אין בעיות, הצטרפו לחבר
שחקני הפולקס־תיאטר בווינה, אחד התיאטרונים
הנודעים בעולם. כל שחקן קבוע בלהקה
נושא תואר מ ה לפחות, כולם חוץ מהר יגיל
(גדי) ,ופרויליין קם (אצלנו קוראים לה סתם

מיקי).

הר יגיל ופרויליין קם שוהים בווינה לרגל
העלאת המחזה גטו של יהושע סרבול, על־ידי
התיאטרון שם, בבימויו של הר דוקטור פאפו,
הנקרא אצלנו ואצלם גם יוסף מילוא.
פאפו גייס קצת סיוע בביקורו האחרון בארץ.
כשהגיעו היגילים לווינה, הודיעו להם שהכינו
דירה מרווחת ומתאימה גם לשני בניהם הצעירים
(הגדול נשאר בארץ) ,לא הרחק מגך החיות ומאו מץ
שיינברון הנודע. לאחר שיצאו ממרכז העיר
עם המלווה ונסעו משהו כמו מתל-אביב לחדרה,
הגיעו לדירה, והמארחים התפארו במירפסת
הנהדרת המקיפה אותה. המירפסת באמת
משגעת, אך כדי לצאת אליה צריך שלוש שכבות
של בגדים ומעיל־פרווה כבד. הטמפרטורה בה
בסביבות ,- 20 ביום יפה.
ואפרופו קור: כשרצתה בילהה יגיל לקחת
את הגדי הקטן לגך הילדים בוקר אחד, לא
התחשק לו לקטנצ׳יק כל־כך, בילהה הפעילה
תותחים כבדים. :אם אתה לא הולך, אלוהים יתן
לך עונש!׳ דן לא התרשם ומשך בכתפיו. :כאן
אלוהים לא מעניש, הוא קפוא!׳
כבר יותר מחודש שנערכות שם החזרות,
ובערך במחצית אפריל יתחילו להריצו לתקופה
קבועה מראש. החזרות, כמו השחקנים, מכופתרות
ומסודרות, מתחילים בדיוק ב־סז לפני
הצהריים ומסיימים בדיוק ב־ 2אחרי הצהריים.
האווירה נשברת רק על־ירי המאפיה הישראלית
העליזה, שאינה יכולה לפעול באווירה הצוננת
כל־כר.

להשקיע את כספה, והיא עדיין ממשיכה לעשות
חיל.
בימים אלה סיימה להופיע כזמרת במחזה גטו
בגרמניה, אחרי חצי שנה של הצלחה גדולה.
ההצגה לא ירדה, לה פשוט נמאס. אסתר ארזה
את עצמה ונסעה בחזרה לניו־יורק, מקום־מושבה
בזמן האחרון. שם היא חיה ביחד עם בעלה
החדש, הצעיר ממנה בכמה שנים טובות, הנושא
תואר־אצולה גרמני, ועם בנה הצעיר, שהוא
בערך באותו הגיל כמו בנו של אבי עופרים.
אסתר הוציאה לא־מזמן תקליט חדש ביחד
עם סיטר צאדק, הכימאי של ההצגה גטו,
שהוא גם ידיד מאוד טוב שלה, ואחרי שהשניים
חלמו זה זמן רב להוציא תקליט ביחד, הצליחו
סוף־סוף להגשים את חלומם.

גדי יגיל, מיקי קם ויוסף מילוא
ביטה שיין, דאנקה שיין
לגדי אין הרבה טקסט לשנן. הוא משחק את
הבובה שבמחזה. בובת־עץ. אך גם היתר לא
צריכים לדאוג. בחזית הבימה מכוסה, בכיפה
קטנה, הבולטת אך מעט מהריצפה, עומד הלחשן,

הניצב שם ע!
הדוקטורים לס
בוקר אחד,
לא היה. חבל,

רק מיסעדות

כשאינו עסוק בריגולים, אוהב השפיץ שלי,
בין השאר, לאכול. אבל לא סתם לאכול, אלא רק
אסתר ואבי עוטרים(אז)
במיסעדות־יוקרה, ובכל פעם במיסעדה אחרת.
מוסיקה של התחנה המרכזית
בין מנה למנה הוא גם מספיק להרים את
הראש ולראות מי היושבים והמשמינים סביבו.
הכספי של אבי עופרים הוא בתחתית המדרגה.
השבוע סיפר לי שכבר כסה וכמה פעמים,
ובשבילו תחתית המדרגה הוא מצב שבו אינו
במיסעדות שונות, הבחין בגבר קשיש, היושב עם
יכול להזמין את האנשים, שהוא אוהב, לאכול
אשה הצעירה ממנו בכמה שנים. הם תמיד באים
׳ בחברתם במיסעדות.
ביחד, מובלים במכוניתו המפוארת של הקשיש,
לעומתו השכילה אסתר עופרים־רייכשטאט
הנהוגה בידי נהג, כמובן.
שפיוני היקר לא יכול היה לבלוע את האוכל,
עד שלא בירר למעני מי הזוג המוזר. התברר
שהוא אהרון רובינשטיין, המוכר יותר היום
בגלל היותו אביו של אמנון רובינשטיין,
שר־התיקשורת. אבל רובעשטיין הזקן הוא גם
אישיות בזכות עצמו, והוא אחד הקבלנים
היותר־גדולים והיותר־עשירים בארץ.
האשה שאיתו היא מלי ליברך, שעבדה פעם
כבארמנית במיסעדה בקומה האחרונה של
בית־אמריקה בתל־אביב, ואחר־כך ניהלה את
המיסעדה של קל אב אי שנשרף.
מלי היתה נשואה פעם למימון, שהוא בעל
חברת־מנופים גדולה. מאז שהתגרשה, היא ויי מתגוררת בדירה צנועה בדרום תל-אביב, ברחוב
יהודה הלוי פינת נחלת־בנימין.
רובינשטיין הזקן ידוע כאחד שלא מחלק את
כספיו לכל. הכיוונים, וזה בלשון המעטה. היחידה
שהצליחה להוציא ממנו משהו היתה רבקה,
אשתו השניה. הוא התחתן איתה אחרי שהתאלמן
מאשתו הראשונה, אם ילדיו. אחרי הגירושין
הצליחה ריבקה להישאר בפנטהאוז המפואר,
בעוד שהוא עבר לגור בשדרות־חן, בדירה יותר
צנועה.
לריבקה היה מינהג קבוע: בכל חודשיים
בנימין, בעלה של גלית צורך, הדוגמנית הידועה יותר כנערת־הטמפונים, הכריז בתביעת
היתה מגיעה לבית פרומר באשקלון, מכון ידוע
גירושין שהגיש נגד אשתו לבית-המישפט כי הוא יהיה מוכן לסלוח לה ולנסות להגיע לשלום־בית, אם
להרזיית עשירים. היא היתה באה, משתכנת
חלד גלית להיבדל! במכונת־אמת ושם יתברר שהיא לא בגרה בו עם שום גבר אחר.
בחדר קבוע, מביאה איתה טלוויזיה קטנה ניידת.
מכונת־אמת זה לא כלי מדעי כזה. גם שמועות לא. אני, למשל, שמעתי מחברותיי הדוגמניות
שדני זיתוני, שעבר כבר חלק גדול של דוגמניות-הצמרתשל ישראל,התרועע גם עם גלית צוקר ^ .היא היתה עוזבת את המקום רק אחרי שהורידה

שגי קילוגרמים ממישקלה.
ולמה הסיפור על ריבקה? כי לסלי, למשל,
נותן האדון רובינשטיין רק ארוחות, למרות
שהוא מאוד־מאוד מחבב אותה.

לא למכונת אמת

אהרון רובינשטיין
בלי כסף

מיה ליטוינסקי:

פליקס אביטל:

משה ישראל:

..נשח״ר נבצע בלבנון ,״העינטוז שדי שיגע ״ עדי ־ האופי יכולים
הפחד תוקף אותי!״ לגמרי את מני פאר!״ להטות את הכף לזכות!״

המרואיינת הטיבעית בשבוע טראגי שכזה היא אם של
חייל המשרת בלבנון. למיה ליטוינסקי יש בן המשרת כבר
שנתיים בלבנון. הוא חובש כומתה אדומה ושוהה
באיזורים המסוכנים ביותר בצפון הארור. שאלתי אותה
איך היא מרגישה בימים שכאלה.
־ אני עוברת תקופה קשה. כשאני רואה בטלוויזיה שנפצעו
חיילים מהיחידה של הבן, ברור שפחד תוקף אותי. מאידך, אני
מאוד גאה שבני התנדב ליחידה מובחרת.

• מה הורה איתך כאשר את שומעת ברדיו
הודעות שד דובר־צה״ל?

ברגע הראשון אני שמחה, כי אם משדרים את זה ברדיו, אני
יכולה להיות בטוחה שלבני לא אירע דבר. אז אני בטוחה שהאסון
פסח עלינו, משום שצה״ל דואג להודיע קודם כל למישפחות,
לפני שהוא מאפשר שידור ברדיו.

• האם אחרי אירועים כאלה את מייחלת לטלפון
ממנו?
בוודאי. הוא מתקשר כמה שיכול, בעיקר בערבים, ובא
לחופשות.

• ואיך חיים עם המועקה יום־יום?
אני משתדלת שלא לחשוב על כך.

• מה דעתך על האמהות שפועלות ציבורית כעד
נסיגה מייד?
אני מתנגדת להפגנות של אמהות. תפקידה של אם הוא לא
להפגין, אלא להמתין לבן בבית.

• ומה אומר בנד החייל על שהייתו בלבנון?
בתחילה זה העיק עליו מאוד. בחופשות הוא היה מתפרץ.
הקשבנו לו ועוררנו אותו. סיפרנו לו שגם בעבר היו מילחמות וגם
אותנו לא שאלו, כששלחו אותנו לחזית.

• ומה הוא אומר כיום?
בפעם האחרונה שדיברנו, הבנתי שהוא יישאר שם כל עוד זה
נדרש.

צופי התוכנית סיבה למסיבה, שהוקרנה לכבוד חג״
הפורים, זכו לראות את פליקס אביטל, כשהוא מענטז
לצלילי שירו המפורסם של בקי מקייטן, הלוא הוא השיר
המענטזת. מאז הוא הפך איש מבוקש ביותר: עיתונאים
רצים אחריו, להכין עליו כתבות־דיוקן ארוכות. פליקס, כפי
שדווח בטלוויזיה, הוא מוסכניק, והוא נאלץ לדחות את
זרם הפניות אליו, מחוסר זמן.
מעטים יודעים שהוא גם משורר, מלחין וזמר. אבל לא
זאת הסיבה שכל הארץ ראתה אותו. איך נקלע לטלוויזיה!
הוא מספר בין תיקון מכונית אחת לשניה.
באתי לראות את מקייטן בהופעה במועדון בתל־אביב. כשהוא
שר את המענטזת, התחלתי לרקוד ולענטז. מני פאר היה שם, כדי
לראות את ג׳קי לפני ההופעה שלו בסיבה למסיבה.
כשמני ראה את העינטוז שלי, הוא השתגע ואמר לי :״אתה
חייב לבוא לצילומים של סיבה למסיבה.״ אירגנתי את כל
החבורה שלי, באנו, רקדנו ועשינו שמח.

• אתה מסתפק בריקודים?

לא. אני גם שר. הקאסטה שלי, הזמן ישוב, נמכרת בכל הארץ.
הגעתי לזה די במיקרה. השקעתי בבחור לא מוכר, וביקשתי
ממנו, אם יצליח, שנעבוד ביחד, ושאני אהיה אמרגן שלו. אך הוא
עשה לי ברז. אז החלטתי שבמקום להשקיע באחרים, כדאי
שאשקיע בעצמי.

• מה עשית?

הקלטתי שירים שכתבתי והשמעתי לחברים. יום אחד בא אליי
הזמר משה גיאת, לתקן את המכונית שלו. השמעתי לו את שיריי.
הוא שיבח אותם וביקש לקנות אותם. אז העזתי להפיץ אותם
בעצמי ולהופיע בהתנדבות, בלי אמרגנים.

• מה קורה איתך עכשיו, אחרי הטלוויזיה?

בבוקר אני במיסך. בערבים אופיע, אבל לא בכל ערב.

התופעה הזאת, של עדי-אופי מפורסמים, המופיעים
באחרונה בבית־המישפט, כדי לסנגר על נאשמים בעבירות
חמורות, הפכה לאופנה. ביום הראשון השבוע, העידו שני
שרים במישפטו של אחד מנאשמי אירגון הטרור היהודי.
הרב הראשי האשכנזי יעיד בקרוב על אופיו הטוב של
נאשם אחר.
פניתי למישפטן הצעיד משה ישראל, המתמחה בפלילים,
וביקשתי לדעת אין עד־אופי מפורסם משפיע על בית־המישפט.
ישראל היה זהיר מאוד בניסוחיו, כיאה למיש־פטן
אן דבריו מפורשים וברורים.
אינני יכול לומר איך מעמדם של עדי־האופי משפיע, בסופו
של דבר, על בית־המישפט. התשובה איננה אחידה. עקרונית, לא
מעמדו של עד־האופי צריך להשפיע, אלא תוכן עדותו. מאידך, כל
בית־מישפט מתרשם מאמינותו של כל עד הבא לפניו, ובכלל זה
עד־אופי. ובהקשר זה, עניין המעמד עשוי להיות רלוונטי, אם כי

באופן עקיף.

• האם זה מקובל להביא עדי אופי חשובים?

עדי־אופי אמורים להיות חשובים, ובלבד שתוכן העדות יהיה
רלוונטי ובעל מישקל.

• מה השפעתם בעבירות חמורות?

גס בעבירות חמורות מאוד שוקל בית־המישפט מיהו האדם
העומד לפניו, מה ריקעו ומהן מידותיו. עדי־האופי יכולים להטות
את המאזניים לכף־זכות גם במיקרים של עבירות חמורות מאוד.

• האם עולה מדבריך, כי רצוי שנאשמים יחפשי
עדי־אופי מפורסמים וחשובים?
בוודאי שזה לא צריך להזיק שהם מפורסמים ומכובדים.

בן־ציון ציטרץ

אומרים...חה הן אוחרות...חה הם אומרים...חה הן אוחרות...חה הם או

החלדר1בין:

בקי פריישטדט:

מרים עציוני:

,,אבשר דעשות ותו למען ״אשכנע את המיריונוים , ,לממונה אין נסך
ועיון מחוץ לכלא!״ להקים קרן לתרבות!׳׳ ולצ׳יץ׳ איו כסף!׳׳
בקי פריישטדט ממיפלגת העבודה קיבלה השבוע
ממזכ׳ל המיפלגה מינוי חדש. היא תשמש יו׳ר המחלקה
לתרבות ואמנות של המיפלגה. שאלתי אותה: לא זה הדבר
שעשית עד עכשיו!
עד עכשיו עסקתי בגיוס, הפעלה, שמירת קשר וקיום דיאלוג
בץ אנשי־רוח ישראליים לבין מיפלגת העבודה.

• כלומר, הקימו השבוע מחלקה חדשה?
למעשה, כן. לפני הרבה שנים היתה תנועת העבודה מעורבת
מאוד במיפעלי תרבות ואמנות, כמו בהקמת הוצאות־ספרים, סיוע
לתיאטראות ועוד, אבל אחר־כן־ היו שנים רבות של חוסר־מעורבות,
והיום אני רוצה לחדש את התנופה.

• זה הדימוי שעכשיו צריכה המיסלגה בדיוק —
של תרבות ואמנות?
אני לא עוסקת בדימויים, אני עוסקת במה שנראה לי חשוב,
ואני לא מסכימה עם הריעה שכל מה שתרבות זה לא טוב
להמונים.

• במה כדיוק את רוצה לעסוק?

רגשות מסוגים שוגים עורר בקרבנו דניס גולדברג,
שהיה כלוא 22 שנה בדרום־אפריקה, ובקושי רב הסכים
להשתחרר. בעיני חבריו לדיעה הוא גיבור לאומי. מה
חושבים עליו הדרום־אפריקאיים הגרים בארץ, שגם הם
מתנגדים חריפות למישטר האפרטהייד, אבל לא היו
פעילים בתנועות פוליטיות! בעניין זה שאלתי את הצייר
הרולד רובין.
אני מבין אותו, שהוא ישב בכלא 22 שנה, כי אני מבין שיש
אנשים המוכנים ללכת עד הסוף עם האידאולוגיה שלהם. אני רק
חשבתי תמיד שאפשר לעשות הרבה יותר למען רעיון מחוץ
לכותלי הכלא. אני יודע שהישיבה של נלסון מנדלה, של גולדברג
ושל חבריהם נותנת גב מסויים לשחורים בדרום־אפריקה, אני רק
לא כל־כך בטוח שזה הגב הנכון.

• מקרב חבריך הדרום־אפריקאים, היושבים
כארץ, יש כאלה הכועסים עליו שוויתר לבסוף?
אני לא מכיר איש כזה. אני גם לא חושב שלמישהו יש זכות
לכו

גם אתה התנגדת, ועדיין מתנגד, לאפרטהייד.
איך זה שלא הסתבכת בדרום־אסריקה?
כמעט הסתבכתי. השתתפתי בהרבה הפגנות, ניגנתי ג׳ז עם
שחורים בתוך הגטו שלהם, שזה בניגוד לחוק, ופעם נשפטתי, כי
ציירתי ציור שלפי דעת השילטונות היה פרובוקאטיבי.
בשלב מסויים הרגשתי שנמאס לי מהבעיות בין השחורים
ללבנים, ועליתי ארצה כדי שכאן יימאס לי מהבעיות בין היהודים
לערבים.

בשלושה דברים עיקריים: אני רוצה ליזום דרכים להביא
תרבות לעיירות־פיתוח, שאמנים מהשורה הראשונה והשניה יירדו
ויעשו שם דברים.

• זה לא מה שעושים ב״אמנות לעם״?
אני לא מדברת על הנחתה של אמן לערב אחד, אלא על פיתוח
מרכזי־תרבות מקומיים, מתוך אנשי המקום, בעזרת אמנים
מהחוץ.

• מה עוד?

דבר נוסף שנראה לי חשוב מאוד הוא מעמדו של הסופר
בישראל, שהוא דפוק מבחינת המחוקק, מבחינת המו׳ל, המפיץ,
מס־ההכנסה ומה לא? הנה, כבר ביום ראשון אנחנו אוספים בצוותא
את מנכ״ל מישרד־מישפטים, סגן נציב מס־הכנסה, שר־הכלכלה,
ידר ועדת־החינון־ ,נציג המו״לים ונציגי הסופרים — כדי ללבן
בעיות.

• עד הדם חשבתי שזה תפקידה של אגודת־הסופרים.

אחד יתרום מה שהוא יכול. זה לא יגרע, זה רק יוסיף.
דבר נוסף שאני רוצה לעסוק בו הוא נושא הטלוויזיה.

• כלומר?

במשך כל השנים שהטלוויזיה קיימת, היא לא עשתה כמעט
דבר להפצת התרבות בעם. בנושא הזה היא לגמרי לא ניצלה את
כוחה העצום.

• תסלחי לי שאני שואלת — יש לכם כסף לכל
התוכניות האלה?
אני אגיע לכל המיליונרים ואשמע אותם להקים קרן לתרבות
ואמנות.

הטיבוע ירד המסך על ההצגה האחרוגח טול
תיאטרון־הנובות של אריק טמית 11 .טונות פעילות 1800 ,
הצגות והמצב הכלכלי הכריעו אותו. המפיקה מרים עציוני,
שיסדה את תיאטרון־הבובות עם אריק טמית ויוסי גרבר,
ב* ,1973 נכנעה ושלחה הודעות פיטורין לכל אנשי־הצוות.
שאלתי אותה אם לא היתה שום דין אחרת.
ניסינו את כל הדרכים האחרות. התיאטרון לנוער, שקנה
מאיתנו בשש השנים האחרונות 100 הצגות לשנה, סירב הפעם.
מהמועצה לתרבות ואמנות אמרו שהם לא יכולים לעזור, ניסינו
לפנות לספונסרים פרטיים, ודחו אותנו לזמן יותר טוב. שלחנו
מיכתב לשו־החינון־־והתרבות ולא קיבלנו תשובה.

• מדוע תיאטרון כזה, עם צוות לא כל־כך גדול,
אינו יכול להחזיק את עצמו?
יש לנו שישה שכירים, שהם שש משכורות באחד בכל חודש
— אם יש הצגות ואם אין הצגות: יש הוצאות רבות אחרות. גם
בארצות הרבה יותר גדולות משלנו תיאטרון כזה לא מחזיק את
עצמו, בלי תמיכה ממלכתית או עירונית. פה, לממלכה אין כסף
ולצ׳יץ אין כסף.

• מה הוא הסכום שהיה מציל את התיאטרון?
אילו היינו מקבלים 25 אלף דולר לשנה, שהם כרבע
מהוצאותינו, היינו מכסים את השאר בכוחות עצמנו. כל־כן־ חבל
לי לראות מיפעל אמנותי יפהפה וחשוב, שהביא הרבה ברכה
לאלפי ילדי ישראל, הולך לטמיון, בגלל סכום שאיננו כל־כן־
גדול.

• כלומר, אם לא תצליחו לגיס את 25 אלף הדולר,
נגמר העניין?
הסיכוי האחרון הוא שאמנות לעם תתחייב לקנות 60 הצגות
בשנה, בכל רחבי הארץ. כולנו מחזיקים אצבעות.
אני כמעט בוכה מהעניין הזה. תיאטרון־הבובות הוא בבת עיני
וגולת־הכותרת של עבודתי.

• אני מבינה שלך העניין הרבה דתר קשה מאשר
לאריק סמית, שאמר לא פעם כי הוא עוזב את הארץ
וחוזר לדרום־אפריקה.
הוא יכול להגיד. אבל לעזוב הוא לא יכול, כי הוא ישראלי
וציוני, אם הוא רוצה ואם לא. הוא באמת נסע לדרום־אפריקה, אבל
לא עברו שישה שבועות והוא חזר הנה.

דניאלה שמי

סינורו האיש
שד בועז שועב
נב שסונרלשולמית יויב:
.אלן (מימין,
מסתנדת
בבעלה )
הונחה אותי!״
בזמן הארוחה, כשניסיתי לחתוך סטייק
בסכין, שבו לא שלטתי במיוחד, שעף
לתוך פרצופו של השכן ממול.
אמריקה פתחה בי את מה שהיה
בפנים. פיתאום כאילו עברתי קדימה,
מהצד האחורי של הבימה. אחי הופיע
במועדון צברה, אצל ליאו פולד, ואני
ניסיתי לעלות על הבימה ולשיר שיר
של אלביס. אחי, שהוא כישרון גדול
יותר ממני, חזר כיום בתשובה ועזב
לגמרי את השירה.
אז התחיל הרומן הממשי הראשון
שלי, עם בחורה בשם שירלי. לא ידעתי
אנגלית, ודיברנו רק עם הידיים. כש־

״ מי* וזמשז *ומזו״
ף ילדתי כמם׳ ,2במישפחה שהיו
^ כ ה חמישה אחים וחמש אחיות. אבי
היה מנהל בנק ולמרות שהיינו מישס־הה
מרובת־ילדים, לא היה חסר לי כלום.
גרנו ליד כרם־התימנים והיתה לי
ילדות מאושרת.
כל יום שבת בביתנו היה כמו חג־פסח
אצל מישפחה ישראלית רגילה.
זה התחיל בצהרי יום שישי, כשהיינו
מתגנבים למיטבח, כדי לגנוב את
המאכלים המשגעים, שהוכנו על־ידי
אמי. אחר״כך התחיל טקס הרחצה וההלבשה,
והיציאה בשורה עורפית אחרי
אבא, לבית־הכנסת.
אנחנו מישפחה מלוכדת מאוד. היום
גרות ארבע אחיות שלי האחת ליד
השניה, בתוכנית־למד, וזה ביתי השני.
בשבת היינו קמים בשעה 5בבוקר
והולכים לבית־הכנסת. בשעה כזאת
אפשר היה עוד לראות את הירח.
הייתי שובב סימפאטי, ולא פעם
הייתי קושר את המתפללים בתפילת
18 האחד לשני, בעזרת קצות הציציות.
היינו חוזרים הביתה מבית־הכנסת
ב־ 9וחצי בבוקר, ואז היינו אוכלים ארו־חת־צהריים
ענקית. מייד אחריה היו
חייבים כולם לחזור למיטות, לשעתיים
של מנוחה וקריאה. ואז היינו קמים
והולכים לישיבת־ג׳עלה. זה ללכת ברגל
לחולון או לבת־ים, כל שבת לבית
אחר של ידיד, שם היו מתאספים כל
החברים של ההורים. כל אחד היה מביא
מהבית חבילה של תבשילים ומאכלים.
כל הנשים היו פותחות את החבילות
וכולם היו אוכלים, מדברים ושרים.

לאינ

־^־ מהוד לתור

ך* הליכות האלה, של קילומט־
1 1רים, לביתם של ידידי המישפחה,
היו השעות היקרות לי ביותר, כי אלה
היו השעות היחידות בשבוע שאבי היה
שייך כולו לי. היינו הולכים ומדברים.
כשכולם שרו. עלה אבי על כולם.
אני רק יכול לצחצח לאבי את הנעליים
בשירה. איזה קול יש לו!
עד הבר־מיצווה, אלה היו חיי.

אחרי הבר־מיצווה החלטתי שלמדתי
מספיק, והתחלתי להיסחב אחרי כל
מיני להקות מחול. הייתי מלווה אותן
על טמבור.
בגיל 16 עליתי בדרגה והפכתי למי
תופף. הייתי מלא ביטחון עצמי, אבל

הייתי ביישן נורא. כל שבועיים היתה
לי חברה אחרת, ובלילות חלמתי שאני
המלך והיא המלכה.
בגיל 16 וחצי הודעתי להורים שאני
נוסע לאחי נחמיה, שנמצא באמריקה.
זה היה בשנת .1963 בדיוק אז ראיתי

את הסרט הענק קניתי לי מיגבעת של
קאובוי ב־ 12 לירות, שהרווחתי ממיש־לוח
פרחים, וקופסת סיגרים, שהכנסתי
למעיל שקנה לי אבא באופנת פרסלר.
עליתי על אוניה ונסעתי לאמריקה.
הפשלה הראשונה שעשיתי היתה

נפרדתי ממנה, ב״ 5לפנות בוקר, הלב־תי
ברחובות וצחקתי כמו משוגע. הרגשתי
כמו מלך. אנשים שפגשו אותי
היו בוודאי בטוחים שהשתגעתי.
אני אוהב נשים, אבל אני לא רץ
מחור לחור. אחרי שנה חזרתי הביתה.

כתב התביעה רמחמת שהגישה ארן שרעבי
זהו נוסח כתב-התביעה שחגי־שה
אלן שרעבי נגד בעלה, בועז:
התובעת: אלן שרעבי, מרחוב
הנוטר ,32 תל״אביב.
הנתבע: בועז שרעבי, מרחו*
הנוטר ,32 תל־אביב.
תביעה למזונות. למדור ולצו
מניעה.
התובעת והנתבע, יהודים אזר־חי־ישראל,
נישאו בחו־ק ובחופה
וקידושין) כדמו׳י(כדת משה וישראל)
,ביום .19.6.3984
הנתבע, שהוא זמר ומלחין ידוע,
הבטיח לתובעת לפני הנישואין ״הרים
וגבעות־ ,חיים מלאי תוכן וענ יין.
עושר רב ותפנוקים. כמו כן
הבטיח הנתבע לתובעת להעביר
על שמה את מחצית דירת-המגי*
ריס שנקבעה למגוריהם.
הנתבע הסביר לתובעת, כי
הכנסותיו מהופעות וממכירת תק־ליטים
וקאסטות עולות על 10,000
דולר לחודש, וכי חייה עימו יחיו
״גן*עדן עלי אדמות׳.
.גן־העדן׳ המובטח נמשך תקו־פה
קצרה בלבד, ולאחר מיספר
חודשי-נישואין זנח הנתבע את
התובעת וחדל לפרנסה לחלוטין.
התובעת ניסתה לעסוק במיסחר
בתמונות וציורים אמגותיים, אולם
לא דאתה ברכה בעבודתה, ואף גג־רמו
לה הפסדים.
התובעת זקוקה, לאור רמת־החיים
שאליה הורגלה ולאור הב־גסותיו
הגבוהות של הנתבע, למזו־

נות חודשיים בסך מיליון שקל
לחודש, כלהלן:
מאה אלף שקל למכולת*,חמי־שים
אלף שקל לכידות ולירקות,
חמישים אלף שקל לבשר, מאה
אלף שקל לביגוד והנעלה, מאה
שמונים אלף שקל לאחזקת הדירה,
מאה אלף שקל לטיפולים רפואיים,
שישים אלף שקל לעוזרת פעמיים
בשבוע. ארבעים אלף לטיספרה

הסורגים. שבו כיכב, אנשי עולם
תחתון, אשר ישמחו למלא עבורו
כל מטרה אלימה.
הנתבע אף החל להרבות בש-
תיית משקאות חריפים, וכשהוא
בגילופין אין הוא שולט בהתנה-
גותו והוא מסוגל לפגוע בתובעת
פגיעה פיסית חמורה.
ביום 2.3.1985 הגיע הנתבע
לביתו, סמוך לשעה 6בבוקר, כש-

הנתבע הבטיח ״הוים וגבעות״
והתובעת זקוקה למיליון לחודש
וקוסמטיקה, מאה אלף לאחזקת
רכב, מאה אלף לבידור, בתי־מלון
ומיסעדות, חמישים אלף לאירוח
ומתנות, חמישים אלף לביטוחים
ואגרות ומאה אלף שקל לספרים,
עיתונים ותיקונים שונים.
הנתבע חייב במזונות התובעת,
והוא יכול לשלם הסכום הנ־ל ללא
כל קושי> .
לאחרונה החל הנתבע לנהוג
בתובעת באלימות פיסית ונפשית,
ובכמה מיקרים היכה אותה באב-
זריות. התובעת, אשר חששה לשמו
הטוב של הנתבע. נמנעה מלהתלונן
עליו במישטרה.
הנתבע מאיים להוסיף ולפגוע
בתובעת, ואף סיפר לה כי הכיר
כמהלך הסרטת הסרט מאחורי

הוא שתוי, והחל לשבור דברים בבית.
הוא קרע בסכין את קו-
הטלפון ושבר תנור-חשמל, שפך
קומקום מים חמים על הריצפה
והפליא בתובעת את אגדופיו. ב־מיקרה
זה לא נותרה לתובעת בדי רה
אלא להזמין מישטרה. אישור
על הגשת התלונה מצורף לכתב-
התביעה.
יצויין כי לנתבע עבר פלילי,
הקשור בתקיפות, ואלימות זו אף
התפרסמה בעיתונות. לכתב-הת-
ביעה מצורפות שלוש כתבות עיתן-
גאיות הקשורות לעברו האלים של
הנתבע. כמו״כן מצורף מיכתב ש-
נשלח לנתבע משכן וטכנאי בשם
נ־ח רוטשילד, החושף את אופיו של
הנתבע.

לתובעת ידוע מידיעה אישית,
כי הנתבע אף מחשש חשיש לעיתים
מזומנות, בחברת זמרים אח-
ריס.
התובעת תטען כי התנהגותו של
הנתבע אינה מתיישבת עם זכותה
למדור (דיור) שקט ושליו, ויש
להוציא נגד הנתבע -אלא אם כן
ישנה את התנהגותו -צו-מניעה,
שיאסור עליו את הכניסה לדירת
מגוריה.
הנתבע חייב במדורה של התו בעת.
לרבות שימור המיטלטלין
המשמשים לקיומה היומיומי, במצב
תקין. כפי שהם בדירת מגוריה.
לבית-מישפט נכבד זה הסמכות
העניינית והמקומית לדון בתביעה.
אשר על כן יתבקש כבוד בית-
המישפט להזמין את הנתבע לדיון
ולחייבו כלהלן:
• לשלם לידי התובעת למזונו תיה
סך של מיליון שקל לחודש ולהצמיד
סכום זה למדד״יוקר־ה-
מחיה, מדי חודש בחודשו.
• לפסוק ריבית והפרשי־הצמ-
דה על כל סכום מזתות אשר לא
ישולם במועדו.
• לחייב הנתבע במדורה של
התובעת.
• לאסור על הנתבע -כל עוד
לא ישנה התנהגותו -את הכניסה
לדירה ברחוב הנוטר ,32 תל־אביב.
• לחייב הנתבע בהוצאות
המישפט ושכ״ט (שכר טירחת)
עורכי־הדין.

הרגשתי כמו איש העולם הגדול, כי
ידעתי לדבר אנגלית.
אז היה באופנה לא ללכת לצבא.
אחרי שברחתי חמש פעמים מלישכת־הגיוס,
הם שיחררו אותי. רק מאוחר יותר
שרתתי בצבא.
ואז יצאתי למסע של שלוש וחצי
שנה עם להקת כרמון בעולם. היה לי
קטע סולו של רבע שעה, שבו ניגנתי
בכלים שונים. כל הבעיות שלי בחיים
היו לדאוג איד להיות הכוכב של הערב
ואיזה בחורה אני מוצא לערב.
בן 23 וחצי חזרתי לארץ. הלכתי
לשלמה צח וסיפרתי לו שיש לי שיר
בשביל אילנית, אשתו. התביישתי להגיד
שגם אני רוצה לשיר.
שלמה צח ביקש ממני להקליט את
השירים. הוא לקח את הקסטה ונסע
בדיוק לאירופה. אחרי חודש, כשהוא
חזר, קיבלתי פעמיים הלם.
התברר ששיר שלי, חופשי ומאושר,
הוקלט על-ידי אילנית עם תיז־מורת
באירופה. צח הודיע לי שהוא
יקליט איתי את השיר פמלה, שהיה
בקסטה שהגשתי לו. חנה בן־ארי ד ל
כתבה את המילים.
הכניסו אותי לסטודיו והקלטתי את
1השיר בליווי שתי גיטרות, בלי כינורות
ובלי בטיח.
תוך שבועיים זה הפך לשלאגר. אני
קיבלתי את זה כמובן מאליו.
תוך שנה הכרתי את איריס
דוידסקו. זה היה במופע שהופעתי בו

ישבתי עם החבר׳ה ושתיתי בירה.
הגעתי לביתה של ליאורה ב־ 5וחצי
לפנות בוקר, הערתי אותה. התחלנו
לטייל ברחוב בן־יהודה במשך שעה,
עד שאזרתי עוז וביקשתי את ידה. עוד
מהילדות היתה לי נטיה להתרגש נורא,
ואני סופר בלב עד עשר עד שאני מעז.
החתונה נערכה באולמי שושנים עם
אלף אורחים, ובחוץ הצטופפו עוד
ארבעת אלפים מעריצים ומעריצות
שניסו להיכנס.
ליאורה היתה צעירה והיא אהבה
אותי, אבל לא היתד, למודת־נסיון. אני
הייתי חסר־סבלנות ועקשן. רבנו על
שטויות. היא היתה מקנאה כשאיחרתי.
היו ויכוחים, אבל בלי היסטריות. רציתי
להיות הגבר בבית.
החלטנו להתגרש אחרי שיבעה
חודשים. הגירושין היו מאוד מצערים
בשבילי. אילו היה לי השכל של היום,
ליאורה היתה גם כיום אשתי. אבל
הייתי ילד. כיום היא נשואה ויש לה
ילד. עד היום אני מבקר אותם בביתם.
הסידהון יצא החוצה
ס חרי הגירושין התחילה הירידה
התלולה. התחלתי לשתות. הש־תיה
עזרה לי. במקום להתמודד, התחלתי
להתפרק. זה היה בירה ונשים. היו לי
אז נשים בלי הכרה.

אלן ובועז שרעבי
״אני בכלל לא בטוח שהיא היתה בהריון!״
דים. לא הייתי סבלני. היום אני מצטער
על הגירושין.
אחר־כך התחלתי לנוע בעולם. זאת
היתה דרך הבריחה שלי. כל זה גם לווה
בירידה בקאריירה.
ואז, בתקופה הכי קשה שלי, פגשתי

שרעבי בחתונתו עם ליאורה
.בבועז אסור להילחם -רק ללכת בטוב!״

עם אורי גלר. היתה ביננו אהבה
מהסרטים. היינו ביחד שנה. נפרדנו
בצורה יפהפיה, כי הבנו שיש לנו מנטליות
שונה. אני ביסודי שוביניסט והיא
אשת העולם הגדול. היה ברור
שחתונה עם איריס לא באה בחשבון.
אחר־כך גיליתי את ליאורה סחה,
שהיתה ילדה כשהיכרתי אותה לראשונה.
הייתי בן בית אצל מישפחת סחה.
אני מת על שחרחרות, והיא בת תימן
אמיתית. בליאורה ראיתי את השלמות.
אשה ממש, ולא אמן עם פנטזיות, כמו
איריס.
ליאורה היתה אז בת . 19 היתה לי אז
דירה בת שלושה חדרים באפקה. היה
לי שלאגר. החלטתי: אני מתחתן!

לא רציתי להיות רציני, להתמודד
עם הבעיה. פרקתי כל רסן. אך מעולם
לא נגעתי בסמים. שתיתי בעיקר בירה.
החינוך של אבי עזר בכך. אבי הסביר לי
שאין רע בשתיה, כל זמן שאתה שולט
בכוס — ולא הכוס בך. השתדלתי
שלא לשתות על קיבה ריקה.
אני לא שקרן, ואני אומר לך שב־דרך־כלל
שלטתי במצב. נכון שהיו
מיקרים שבגלל לחצים הגזמתי. אז
התחלתי כבר לשתות בצהריים. ברוך
השם, היום אני מתחיל רק בערב.
כמובן, תמיד כשרבים — ממלאים
את הכד בטענות. ליאורה חשבה של־התחתן
עם בועז זה רק לבלות. ואני, עם
המנטליות שלי, רציתי מייד בית ויל־

אלון אוליארצ׳יק מכוורת ליווה
אותי, וכך הוא גילה את השירה
התימנית, המסתלסלת.

זאת היתה תקופת מעבר בחיי.
בשנה האחרונה גרתי באמריקה, עם
אורנה. אורנה היתה בת 17 כשהיכרנו

והתראיינה אצל עיתון־נשים, וסיפרה
שאני שותה — זה היה אחרי אחת
המריבות שלנו — ושהיא סובלת. אני
נפגעתי נורא. למרות שחזרנו עוד
האחד לשני, לא יכולתי לסלוח לה.
אורנה היתה יפהפיה אמיתית,

״התחילה הירידה ...התחלתי לשתות ...זה היה
בידה ונשים ...ו*בי אמר לי :׳אין רע בשתייה, כל
זמן [11 אתה שולט בכוס -ו! וא הכוס 1בך׳!״
חבר — אהוד שמר. כשהוא שמע את
השיר שחיברתי, את לי הלילה, הוא
נתן לי יד. זה היה כשאף אחד לא
הסתכל לעברי. הוא שלף כסף ומימן
את הוצאת התקליט.
למרות ההצלחה של השיר, החלטתי
לנסוע לאמריקה. שש שנים גרתי
בניו־יורק. הייתי מופיע לפני הקהילות
היהודיות. כל שבוע היתה לי• הופעה
במועדון־לילה, עם שירים תימניים ואוכל
תימני. הקהל היה * 90 אשכנזים.

לראשונה בארץ. היא היתה מעריצה
שלי. מאוחר יותר נישאה לבחור מפינלנד
ונולדה לה בת.
באחד מביקוריי בארץ פגשתי בה
שנית. קניתי כרטיס לה ולבת, והיא
הצטרפה אליי. היה לי טוב איתה. היא
תמיד אהבה אותי, מאז שהיתה ילדה.
וזה כמובן חיזק את המוטיבציה אצלי.
הבעיה העיקרית שלנו היתה אמא
שלה, שלא סבלה אותי. היינו רבים. ואז
היא עשתה את שטות חייה: היא הלכה

והיתה בינינו כימיה. היא היתה
המבקרת הטובה ביותר שלי. היינו
יושבים על הספה ואני הייתי מנגן.
הביקורות שלה היו תמיד צודקות.
אך ברגע שהיא הוציאה את הסירחון
החוצה, אני לא יכולתי לסלוח. למרות
זה שהייתי מוכן אפילו לחכות עד
שהיא תקבל את הגט מבעלה הפיני.
אורנה מצאה בהשמצות שלה דרך ,
להתבלט.
אני לא מחפש אשה מפורסמת, אני1
0111 4 1

״היא רמסה אותי
(המשך מעמוד 141
מחפש אשת בית. ליאורה, אחרי שהתגרשנו,
מעולם לא הוציאה ולא סיפרה
עליי מילה רעה. היא תמיד היתה אשה־קלאסה.
כשנפרדתי
מאורנה, הייתי אחרי הסרט
מאחורי הסורגים. לא התיי־

מובחר היא גם סיפרה על מישרד
להיכרויות, שאותו היא ניהלה. לשם
היו באים גם חברי*כנ0ת.
וכמובן, כל הזמן היה הסיפור הזה
על ההריון. האמנתי לה כמו אהבל.
,אחרי חמישה חודשים, יום אחד היא
קראה לי וסיפרה לי שהיא הפילה. ואני,

תמונות השבוע

,.אני החס! אני רא נול רהתונז!
אני מר עצבים! במקום להיות
בחבות אמנים, מצאתי את עצמי
נ בו פעמיים בחבות שוטרים ד
אשתי מהנשים, והחלטתי לאחר ההצלחה,
שנמאס לי מהבארים. רציתי בית
חם, עם אשה וילדים.

האמנתי

^ פמו אהבל!
אלן הכרתי דרך חבר. כל
הסיפור על בחורה שפגשתי באו־

הטיפש, האמנתי. רק מאוחר יותר
הסבירו לי, שהאשה לא יכולה בכלל
להפיל בסוף החודש החמישי, בלי ללכת
לבית־חולים. היא אפילו לא שכבה •
שעה.
חייתי רק מהסיפורים שלה. בלי
לבדוק כלום. עד היום אין לי הוכחות
שהיא היתה בכלל בהריון. לפי החשבון
שלה, היא היתה צריכה ללדת החודש.
אני אדם שמרוויח למחייתי, אבל
ך ך 1ך ד | 1י | 1| 1 1תמונותיו של ברוך אבוחצירא, הידוע יותר
ך \ 1ך \ 1ך \ 11ך י |
11-1111 1111 11 >1-1בכינויו גאבא-סאלי, כפי שצולמו השבוע

בבית״המישפט. ציון צפריר, צלם העולם הזה. צילם את גאבא״סאלי, למרות שמאמיניו ומלוויו ניסו
להסתירו מעין המצלמה(בתמונה העליונה) .באבא סאלי בא לבית-המישפט בעניין תביעה שהגישה נגדו
מירה לב, שהיתה אהובתו במשך תשע שנים. הם נפרדו לפני שמונה חודשים, כשהוא קיבל בירושה את

שרעבי עם איריס דווידסקו
•אני שוביניסט -והיא אשת העולם 1
טובוס ושילמתי את הכרטיס, כי לא
היה לה כסף, לא היה נכון. שבוע אחרי
שהיכרנו, היא סיפרה לי שהיא בהריון.
שהיה לה חבר קודם במשך שנתיים.
ניסיתי להתנהג כאביר וחיכיתי עד שהיא
עשתה הפלה. המשכנו לצאת,
ואחרי חודש וחצי התחתנו. כל מה
שידעתי עליה שהיא גרושה.
שבוע אחרי החתונה קיבלתי שוק,
כשהיא הפליטה :״מה אתה חושב,
שבעלי הראשון היה כלום? שתהיה
כפרה עליו!״ לא נשארתי חייב, ואמרתי
לה: לעולם לא יהיה לך גוף ויופי כמו
לאורנה! רציתי לפגוע בה חזק, כמו
שהיא פגעה בי, כי עם בועז אסור
להילחם — רק ללכת בטוב.
אחרי שבוע נוסף היא הודיעה לי
שהיא בהריון. הייתי מאושר. ידעתי
שיש לה ראש טוב לעסקים, והחלטתי
להפקיד בידיה את ניהול העניינים הכספיים שלי. איזה נאיבי הייתי! כל
מה שלקחתי ממנה זה היה דמי־כיס.
יום אחד היא הפליטה :״אתה חושב
שאני חיה אצלך על רמה? אני לקחתי
פעם רק קריסטל־מלכים (הרואין

לא יכול להרשות לעצמי ביזבוזים.
פיתאום התברר לי שהיא לקחה מסם,
חבר שלי שהגיע מאמריקה, פעם 1400
דולר ובפעם השניה .500 היא הלכה
לחברים שלי וסיפרה שאנחנו במצב
קשה ולקחה מהם אלפי דולארים. אני,
כשלא היה לי כסף באמת, מעולם לא
לקחתי מאף אחד. איפה! הגאווה לא
נתנה לי.
פיתאום הגיעו הודעות מחשבונות
שונים בבנק על צ׳קים ללא כיסוי
שהיא פיזרה. ביניהם הופיעו צ׳קים
מזוייפים. יום אחד אני נוסע עם נהג-
מונית, והוא שלף צ׳ק של אשתי, שלא
כובד. בפעם אחרת ניגשה אליי אשה
בתוכנית־למד, ותוך התנצלות ובמבוכה
הסבירה לי שאשתי חייבת לה
15,000 שקל, על ספר שלקחה. היו
טלפונים מחנות בגדים.
היא רימתה אותי מעל ומעבר. איזו
חוצפה להאשים אותי בשתיה, כשה-
קוקטייל הקבוע שלה הוא עם ג׳ין
ובקרדי? וכשהיא שתויה, היא מתחילה
לקלל :״מי אתה? אני ארמוס אותך!״
הייתי הולך להקלטות כשכולי עצבים.

התואר
מאביו. מאז לא נפגשו. אבל לטענתה, הוא נוהג לטלפן אליה מביתו שבנתיבות. באבא״סאלי גר
עכשיו בבית ענק, ביחד עם אשתו ושמונת ילדיו. כשהוא רוצה לטלפן למירה לב, הוא נוטל את הטלפון
האלחוטי ומדבר מחדר־השרותים. מירה לב טוענת, שבכוונתה להגיש תביעה נוספת נגדו, והפעם בסכום
של 56 אלף דולר. היא טוענת, כי נתנה לו את תכשיטיה מנישואיה הראשונים, בערך זה. לפי טענתה של
לב, היא מחזיקה במיסמך, החתום על״ידי הקדוש מנתיבות, שבו הוא מאשר שהוא חייב לה סכום זה.
היא היתה צורחת עליי :״הכתבה של
אורנה בעיתון תהיה אפס ממה שאני
אכתוב עליך בעיתונים!״ היא ידעה את
הנקודה הרגישה שלי — העיתונות.
כל בוקר היא היתה הולכת לסידורים.
איזה סידורים יש לה, יש לה מיפעל?
ישן לבד בסלון
^ יא שכרה אותי לגמרי. לפני
\ 1שבועיים היא השאירה לי מיכתב
שהיא הולכת להתאבד. בערב היא חזרה
פיתאום הביתה והתחילה לצעוק, שהיא
תקח ממני את הבית ותשאיר אותי עם
התחתונים בלבד.

כיום אני עומד להוציא תקליט חדש,
שאהוד מנור אמור לכתוב לי את
המילים. אני הרוס, כי אני לא יכול להתרכז.
אני כולי עצבים. במקום להיות
בחברתם של אמנים, מצאתי את עצמי
פעמיים בחברתם של שוטרים, אחרי
שהיא התלוננה במישטרה שאני הכאתי
אותה. אני נשבע שלא נגעתי בה.
בבית יש לי חיים של גיהינום: אני
פותח את הטלוויזיה, היא סוגרת. יום
אחד, כשהיא חזרה הביתה ב־ 2וחצי,
סגרתי את הדלת על מנעול. היא
הביאה את המישטרה, שפרצה את
הדלת.
כנראה בעצת עורך־הרין שלה,
בשבוע האחרון היא התחילה פיתאום

לנקות את הטינופת בבית.
אני ישן בסלון והיא בחדר־השינה.
כל מה שאני רוצה זה להתגרש בשקט
ברבנות. מכרתי את המכונית שלי, כדי
לשלם את החובות שהיא סיבכה אותי
בהם.
המזל הגדול שלי זה המישפחה. אבי
אמר לי :״אפילו שהיית לא בסדר, אתה
נשאר בני״.
כל הדרישות שלה לדירה, שהיא
שלי מזה 13 שנה, מראות שכל מה שהיא
רצתה זה כסף. היא חשבה של־התחתן
עם שרעבי זה להרוויח מיליונים.
אין לה שום סיכוי אצלי.
היא רמסה אותי, ביזתה אותי והשפילה.
אני מתבייש מאנשים.

שולמית יריב
העולם הזה 2480

דו*1ח* גגו־מדליס.גלם 11

אזהרה -משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

גברים מדליקים1לס\\

כ׳ אדר תשמ׳׳ה13.3.1985 ,

מיספר 2480

המחיר 1010 שקלים(כולל מע־מי

שרעב
ממפ7

בטן אשתו אלן בימי