גליון 2481 מתאריך 20 במרץ 1985

מיספר 2481

ה מ חי ר 1010 שקלים(כולל מע־מ)

1סק 1

כתבת ה שער הקדמי:
חתימות על בסיס אישי
הקוראת טבורה כי הכתבה על
הלסבית בכנסת (העולם הזה 113.2
חטאה באי־דיוקים ומבקשת להע מיד
את העובדות על דיוקן.
נכון הדבר שקבוצה של נשים פמיניסטיות
נרתמה לעזרתה של שולמית אלוני, כאשר היא
החליטה לרוץ לכנסת ברשימה נפרדת, בשנת
. 1974 החתימות (להצגת הרשימה) ,שבהן
השתמשה אלוני, נאספו תוך יממה. אך אין אנו
יכולות לזקוף את מלוא ההישג הזה לזכותנו, כפי
שעשה העולם הזה, שכן קבוצת הפמיניסטיות
פעלה אז לצד תומכים אחרים של שולמית אלוני,
וזאת על בסיס אישי ולא מטעם התנועה
הפמיניסטית כאירגון.
באשר לתוויות שהודבקו לציבור הפמיניסטיות,
הרי כתבות כמו אלה של העולם הזה
הן היוצרות והמנציחות אותן. ציבור הפמיניסטיות
הישראלי מגוון לא פחות משאר אוכלוסיית
הנשים במדינה, מבחינת המצב המישפחתי,
המעמד הסוציו־כלכלי, ארץ המוצא, ההעדפות
המיניות (מה גם שלסביות רבות אינן דוגלות
בפמיניזם) ,רמת־ההשכלה והמיקצוע.
שרה סייקס, ועדת ההסברה,
התנועה הפמיניסטית בישראל

מנחם בגין למזכ״דות
אם רפול הוא מועמד, אז גם בגין יכול
להיות.
במזל טוב: רפאל איתן, נגר במיקצועו וחקלאי
מתל־עדשים, יעמוד בראש רשימת התחיה
להסתדרות. דומני שיש לו כל הסיכויים לנצח.
עכשיו אנחנו שומעים שלליכוד אין מועמד
מתאים. האומנם? יש לי הצעה עבור הליכוד:
מנחם בגין, שיהיה בריא, לראשות הרשימה,
למזכ״לות בהסתדרות הכללית של עובדי
ישראל!
מועמד טוב, לכל הריעות. יש למהר, בעוד 60
יום כולנו לקלפי! יעקב כר־לם, תל־אביב

בית־ספר במטוס
הקוראה ד״ר (העולם הזה )13.3
החלה את הלימודים שלה בבעיה
הפלסטינית -ברכבת. הקורא
רוזנברג החל את בית־הספר שלו
בבעיה היהודית -במטוס.
אולי זה לא שייך. אבל סיפורה של ר״ד על
הפגישה שלה ברכבת עם שני הפלסטינים משכם,
הזכירה לי פגישה אחרת, עם בן עם אחר, במקום
אחר.
זה היה לפני הרבה שנים, עת יצאתי, בפעם
הראשונה בחיי, מנתניה לעולם הגדול. לרגל
עסקי התעכבתי באתונה ומשם המשכתי ללונדון.
זאת היתה טיסה שנמשכה באותם ימים, אם
זיכרוני אינו מטעה אותי, חמש או שש שעות.
במשך הזמן הזה לגמנו, שכני למושב ואני,
כמה כוסיות, וכטוב ליבנו במשקה פתחנו בשיחה,
וער מהרה החלפנו כרטיסי־ביקור: צבי רוזנברג,
יבואן, נתניה ואני כבר לא זוכר את שמו הפרטי,
אבל זה היה משהו מוזס, רשות השידור
האוסטראלית, קנברה.
כבר היה על קצה לשוני לשאול את השכן מה
יהודי טוב כמותו עושה באוסטרליה, כאשר הוא
הקדים אותי ואמר: שמי מוזס, אבל זה שם תנ״כי
(משה) ואנגלו־סאכסי מכובד.
אז למדתי את השיעור שלי: לא כל המצ־ליחנים
בעולם הם יהודים, ואפילו לא כל בעלי
השמות הנשמעים כשמות יהודיים הם יהודים.
צבי רוזנברג, נתניה

מי המציא את הסין
עוד על הדרכה בחיי המין (העולם
הזה 6.3ואילך).

במערכה החדשה, שמנסה יצחק יבין לפתוח
נגד שימעון פרם, הוא יכול רק להפסיד.
עסקני ההסתדרות במיפלגתו סולדים מקהותו
לעניינים חברתיים, חבריו
היונים כועסים על ניציותו
ומומחי־הבחירות זועמים על 9 הפלירט שלו עם הליכוד.

אמנון בלי שיטי
בטלוויזיה, בציבור ובכנסת מטיף אמנון רובינשטיין
בלי הרף לנורמות של הגינות ציבורית ולדה־סוליטיזציה
של המנגנון הממשלתי. אך ברגע שתפס
כיסא של שר, הוא עושה בדיוק ההים ך, כמו הגרועים
שבפוליטיקאים. בפרשה של איתן
לחמן, עובד ציבור שהודח בגסות, הגיע
לשיא הציניות, המוכיח כי במישרד-
התיקשורת יש שינוי — לרעה!

עיתונאי מאשם
בשתי הישיבות הראשונות במישפטו של
העיתונאי יגאל לביב נשמעו גילויים מפתיעים.
האם יורשע לביב כסחיטה, או

כתבת השער האחורי:

באבא טור מיוה
הנ ב ח ־ האמד

צדיק — מלאכתו נע שית בידי אחרים. מירח לב
(בתמונה) הגישה תביעה מי שפטית נגד ברוך(.באבא
סאלי״) אבוחצידא, הקדוש מנתיבות. מאז לא היתה לה
מנוחה: איומים ברצח, שליחים מיסתורייס, מנעולים
שבורים, קולות בטלם ון ופגיעה
במכונית — ולבסוף הזמנה לחקירה
ס במישטרת נתיבות! מי מתנכל
לסילגשו לשעבד של הקדוש הצדיק?

מי שמקבל הודעת פיטורין אינו מפסיד רק
את פרנסתו, אלא גם את כבודו. אורי
אבנרי קובע: הגישה הטוענת כי -דרושה
אבטלה עמוקה״ כדי לפתור
את בעיות המשק, אינה רק
9 9בלתי־מוסרית -היא גם
לא־יעילה ובלתי־כלכלית!

צדק, דחמיתלביירות

פרס
גם ערכאת

שימעון פרס לא דחה את יוזמת מובארב, כי
סמך על האמריקאים, שיסרבו בשבילו. יאסר
ערפאת לא תלה בה תיקוות, וטען בי רק הסכם

המתכונת הרצוייה
קורא ותיק מביע את דעתו על
השינויים בעיתון.
אני נמנה כ־ 20 שנה עם קוראי העולם הזה,
מבלי להחסיר אף גליון אחד. ובמשך שנות
שהותי בחו״ל נשלחו אליי הגליונות בדואר,
על־ידי קרוביי. עובדה זאת נותנת לי את הזכות
להשמיע מעט הערכה.
לדעתי, הקטנת מיספר עמודי העיתון היא
לברכה. העיתון חזר לניפחו הטיבעי. עדיף לאין
שיעור עיתון דק ומרוכז מאשר עיתון נפוח ומלא
ד״ר יעקב וידנפלד, חיפה
בירבורת.

רבץב ציו ת

כ ת בי ם מערביים בביירות, שהסתננו
דרומה, דרך מי שמרות צה׳׳ל, אל
האיזור השיעי, חשפו מר או ת שאפילו
גדוד של דו ברי ם י שראליים לא יצליח
ל ב סו ת במליצותיו . .הי ד

החזקה״ מבה בפרצופה
של ישראל הרי שמית.

רימון לזמר
חיי ם משה, הזמר מסי 1בסיגנון ה־מיזרחי,
אינו יודע מי
הטמין רימון במכוניתו.
גם אמרגנו סבל מחוויה
דומה, וניצל ר ק בנס.

מ 1י1
בטרם קיץ ד1
אליענה פורר בת ה־ 7ג נאבקה 52 שעות
על חייה, עד שנכנעה. האוטובוס שפגע בה
גדס למותה. חבריה לכיתה,
מזועזעים עד עמקי נשמ־תם,
שופכים כאן את ליבם.

אורנה גלזן כבר מרגישה את האביב, ומספרת
על האופנה שתהיה בקיץ הקרוב: הרבה ציבעי
פסטל וצבעים זוהרים, הצל־לית
נקיה, גדולה ורחבה, וה־עיקר־העיקר:
שיהיה אוורירי.
יורם בבית
יורם לנדסברגר מבקר
בתל־אביב. לאחרונה
הוא שוחרר מהכלא
ההולנדי, בא לארץ
והתכונן לצאת מייד מחדש. הוא
סירב לדבר עם עיתונאים,
מלבד אילנה אלון. כמעט
כל ימי חייו ישב היורם הזה
בבתי־כלא -בארץ ובחו־ל.

״הביקורת לא מזיזה לי!״ מכריז
מיקי ברקוביץ, בעיקבות הכישלון
לריאל־מדריד,
העצוב. הוא מפרגן

רחר המרחרח
מרווחת:
אבי נשר לא יודע כלום
— אפילו לא עם מי
משתזפת שרון הראל
(בתמונה) • אירים דווי
רסקו אינה פוחדת
מהפושר שלה — הוא
כבר מת • תמר אפל־באום
(דנציגר) מתכתבת
עם מוטלה קירר
דרך העיתונים — כי הוא אי־שם באמריקה •
לרותי רוזנבלום יש בהחלט,
חיים רומאנטיים — אבל זאת
לא סיבה בשביל להתחתז.

מזיכוי למאסר
עולם כפול
אחרי שנתיים של מאסר זוכה ציון כהן
מראש־העין מאשמת רצח. שנה וחצי היה
חופשי, עד שבית־המישפט

ציידת האצבעות
רס״ר כדוריה ברטפלד מהמישטרה לוכדת
עבריינים מבלי לפגוש אותם פנים־אל״פנים:
היא מזהה טביעות־אצבע.
בעתיד, אולי, היא תתפוס

אותם בעזרת ...ריח הגוף.

המדורים הקסעים:
מי ב ת בי ם -יודעים מי זה פישל.
אבל מי זה שפסעלז
קורא יקד -מילים יכולות לחרוג
תשקי!* -מס־ההכנסה בעיקבות
יורדים פוטנציאליים
במדינה -בנו של משה שרת
על צה״ל בלבנון
הנדון -מה הלאה, איש מובטל!
יומן אישי -החברים מצחצחי־הנעליים
מן הכיכר האדומה
אנשים -מה יעשה עזר וייצמן
למנחם בגין
שידור -יש ראיס בטלוויזיה

גם זה וגם זה -האנג״אובר
זה גועל־נשף
הלון־יראווה -ציבעי האביב, 22 בדיו וצלליותיו
תשבצוסן -רטוב ומלוח מכל
העברים (שתי מילים, שתי 28 אותיות כל אחת) 29 הרריסקום -טלה ב1985-
קולנוע -אלמנת השריף לומדת 30 לעמוד על רגליה
ס פו ר ט -קוקח קולח על האופניים 31
מה הם אומרים - -שכירים של חארם 34 עדיפים על צד׳לד
רוזל המדחלת -מה הוא עושה

עם מי. כשהיא משחקת קלפים

מכחכים
(המשך מעמוד )3
אני מסכימה לחלוטין עם הקורא זילבר
בתגובתו על הכתבה של הסכסולוגית. ובכלל, זה
מזכיר לי את המעשה, שהיה בשנות ה־,50
בקוסמטיקאית־צמרת תל־אביבית, שאותה ניסה
לפתות מחזר בעזרת מה שנקרא אז. מילים
גסות״ .היא שמעה, שמעה, שמעה, לא הסמיקה,
וכמובן — לא התפתתה. אבל לבסוף היא העירה
לו :״תסלח לי, אתה חושב שאתה המצאת את
דינה אלימלך, תל־אביב
המיז?״

הם שוב ביחד

לי גי ם •

• ג לי

,.העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערבת והמיינהלה: תל־אביב, רחיג
גורית ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי א מרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תמית: יוסי שנון עורך כיתוב: גיורא נויכד
צלמי מערכת: ציון צפריר, ענת סרגופטי עורך דפוס: יפתח שביט ראש
המינהלה: אברהם סיטדן מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל. :העולב הזה״
בע־מ הדפסה.. :הדפום החדש״ בעיט, תל־אביב הפצה :״גד״ בע׳־מ תל־אביב

אחרי מילחמת יום־חביפורים ערכה אגודת
העיתונאים סימפוזיון. כדי לבדוק את אשמת
העיתונות ביצירת מסיבות שהובילו למחדל. מה
היתה תרומת העיתונאים לאווירה של. גדעדן
של •שוטים״ ,ששררה במדינה בין מילחמת ששת־הימים
ויום־הכיפורים? האם עזרו העיתונאים
להרדים את הציבור ולטפח שיגעוו־גדלות
לאומי׳ האם העלימו העיתונאים את האמת מעיני
הציבור, וגם מעיני עצמם?
באותם הימים פשטה בקרב העיתונאים אופנה
של הכאה על־חטא. עיתונאים חשובים התחרטו
פומבית על חלקם בטיפוח פולחן־האלילים של
משה דיין. וביקשו סליחה ומחילה.
למרבה הצער, היה זה מצב־דוח חולף. אחרי
זמן־מה התאוששו העיתונאים והעיתונים, הכל

״העולם הזה״ 9.6.82
ספר לבן
הזר לקדמותו והמילחמה נשכחה יחד עם לקחיה,
העיתונות חזרה. ברובה המכריע, לשטוף את מוח
הציבור בתעמולה לאומנית. והעיתונאים חזרו
להזדנב אחרי פוליטיקאים. כמה מאותם העיתד
נאים שהתחרטו פומבית על סגירתם למשה דיין,
האליל שהכזיב, החלו סוגדים לאליל החדש,
אריאל שחן.
וכך הגענו אל מילחמודהלבנון — מילחמה
שלא היתה אפשרית אלמלא יצרה העיתונות את

מי לי ם

יגולות להרוג
מי שקורא בימים אלה את העיתונות,
יתרשם שמעולם לא היה אף עיתונאי אחד שצעק
הידר בפרוץ המילחמה.
כל העיתונים מלאים במאמרים חוצבי־להבות
על המילחמה הארורה, על הבוץ הלבנוני, על
טיפשות המנהיגים שהכניסו אותנו לבוץ הזה.
עשרות פרשנים חשובים ומלומדים ממלאים
את העמודים במאמרים המנתחיס את השיקולים
הכוזבים שהובילו למילחמה זו, את עיוורת

המנהיגים, את טירוף המערכת הפוליטית
שאיפשרה את האסון.
תמימים הקוראים מאמרים אלה יהיו
משוכנעים כי בעליהם אבן ראו את מולד, הזהירו
מפני ההרפתקה, הזריעו ומחו. הם לא יעלו על
הדעת כי נכון ההיפך: נעלי המאמרים האלה דם
אותם העיתונאים עצמם אשר עוד לפני 32
חודשים ליוו את אריאל שרון במאמרי־הערצה
והתחרו על הזכות לראיץ אותו, אותם העיתונאים
שכתדו כתרים לחוכמתו, שדיווחו על כל גיהוק
ושיהוק של הגאון האסטרטגי רפאל איתן, שלא
לדבר על תבונתו המפוכחת של ראש־הממשלה
מנחם בגץ, אבי הדור.
העיתונאים וט בני־אדם. לבני־אדם מותר
לטעות. גם בפעם השניה והעשירית. גם כאשר
הטעות עולה בחייהם של מאות ואלפים. אבל דבר
אחד אפשר לדרוש גם מעיתונאים: שיכו על
חטא. שיבקשו פומבית סליחה ומחילה מן
הציבור, וניחור ממישפחות החללים. שכל אחד
מהם יזכור היטב את אשר כתב יום לפני
המילתמה, ביום פרוץ המילחמה וביום שלאחריו.
אל יתנחם אף עיתונאי אחד בתירוץ.אני רק
כתבתי״ .המילה הכתובה והמשודרת יכולה
להרוג״ בדיוק כמו כחד של רונה ומיטעו־צר. כי
המילים מדרננות את הפוליטיקאים ומשפיעות
על מקנלי־ההחלטות. הבירבורים האינסופיים על
.המחבלים״ בדדום־לבנון, העלמת העובדה ש־שביתת־הנשק
בין ישראל ואש״ף קיימת ומחזיקה
מעמד, הסתרת האמת על מסיון לרצוח את
השגריר ארגוב, התמיכה הנלהבת בהפצצת
ביירות ערב המילחמה — כל אלה יצרו את
האווירה שבה פעלו שרון ושות׳.
אני מודאג מאוד מחוסר הניכוגות של
העיתונאים האלה למתוח ביקורת על עצמם.
להודות בטעותם ולהביע חרטה. לא רק מפני
שהחרטה היא אקט מטהר כשלעצמו, אלא מפני
שבהעדר אקט כזה אין כל מחסום מפני התנהגות
כזאת בפעם הבאה. החרטה עצמה אינה ערובה
מפני ההישנות. אך היעדרה מנבא שחורות.
עיתונאים רבים תובעים עתה למנות ועדת־חקירה,
לבדיקת הנסיבות שהובילו למילחמד. לא
היה זה מזיק אילו החליטה העיתונות להקים
וערת״חקירה קטנה גם לחקירת חלקה שלה
בנסיבות אלה•

כתב מה
האמת הפשוטה היא שבכל העיתונות
הישראלית, הכתובה והמשודרת, היה רק
כלי־תיקשורת אחד שהתנגד למילחמה בשעה
שפרצה: העולם הזה. במידה מסויימת אפשר
לצרף לרשימה קצרצרה זו את על חמישמר,
שפירסם מאמרים נגר ההרפתקה. חוץ מזה היו
כמה קולות, בודדים מאוד, שפירסמו אזהרות
בעיתונים אחרים. זה הכל.
מניוון שהמימסד העיתונאי לא יעשה דבר
לחקירת עצמו. ואץ כל סיכוי להסקת מסקנות
כלשהן על־ידו, היה רצוי שחוקר אקדסי יערוך
חקירה משלו. הייתי רוצת למשל. לראות.ספר
לבך, ובו לקט של כל המאמרים הראשיים וכל
מאמרי הפרשנות והבעת־הדיעות שפורסמו
בשבוע הראשון של המילהמת
זה יכול היה להיות חומר־קריאה מרתק.

מה עלה בגורלם של גיבוריו
האמיתיים של הסרט דמעות של
שתיקה (העולם הזה )13.3ז
מעניין לדעת מה עושים העיתונאי סידניי
שאנברג ועוזרו הקאמבודי, דית פראן, בימים
אלה, אחרי ששאנברג הצליח סוף־סוף לחלץ את
פראן מהתופת בדרום־מיזרח אסיה?
אברהם גולדמן, ירושלים
0הם שוב ביחד, הפעם נמישרזי
ניו-יורק טייטס בניהיורק. שאנברג, ביום בן
50 ובעל טור על החיים בערים הגדולות
בארצות־הברית, עבר בשנה שעברה,
בהצלחה, ניתוחיל ב פתוח. פראן, ביום בן ,42
הואצלם־מערבת, הסובל,בתוצאה מארבע

שנות עבודת־הבפייה, ב שיניו(רק לאחרונה
עקרו לו ארבע שיניים נוספות) ובעורו,
שנפגע, ממה שהוא מבנה, שנותיו ב,,מים
המלובלבים״ של שדות האורז, שבהן הועבד
בכפייה

הבהמה הכ שרה
לאורי זוהר יש פישל (העולם הזה
)13.3ולעימנואל יש שפסעל.
אחרי שפתרתם לי את חידת בנו של אורי זוהר,
הנושא את השם פישל, שפירושו דג קטן, אולי
תגלו לי מיהו ומהו שפסעל?
את שפסעל גיליתי לאחרונה על שילטי־פירסומת
ירושלמיים, המותקנים מעל לשלטים
המוארים של שמות הרחובות בבירה, ושם כתוב
בזו הלשון :״שפסעל, בעימנואל כבר היית?״
יעקב מימון, ירושלים
0זאת היא, במובן, פירסומת לעיר-
החרדים עימנואל שבגדה המערבית. שפסעל
הוא שם־חיבה ביידיש,מלשון בבש.ובתרגום
חופשי -ביבשון.

הגב 1אה, אחרי בית־המיקדש
כהנא החיובי, המאמן־הפרשן, ניבא
(העולם הזה )13.3נצחון למכבי
בבולוניה. איפה הנבואה שלו עכשיו!
כשאני שומע את השם כהנא יש לי תגובה
מובנת. כך קרה לי גם כאשר ראיתי את שמו
במדור הספורט האחרון. נרתעתי. אבל מייד

הבנתי, לפי התצלום, שכנראה מדובר בכהנא
חיובי.
קראתי ושמחתי לראות, יומיים מראש,
שפרשן־הטלוויזיה כהנא מבטיח לנו נצחון של
מכבי בבולוניה. עכשיו, אחרי מה שקרה, אני לא
רוצה להרגיז, אבל כדאי לזכור, בכל זאת, למי
ניתנה הנבואה, מאז חרב בית־המיקדש.
אלי מור, תל־אביב

הזאקטים הלט
תצלום בהעולם הזה 20.2לא
במדור האופנה, עודד מכירה של
בגד.
במכתבים לרותי פורסם תצלומה של ורד
לביא, לבושה ז׳אקט־משי, בעל כתפיים .
מודגשות. ז׳אקט כזה היה מונח אצלי בחלון
שבועיים ופיתאום כל הז׳אקטים האלה אזלו.
נכנסו לקוחות, אמרו לי שראו את הדגם
בהעולם הזה וקנו.
תודה!
מיקי עטיה, בוטיק מירביה, תל־אביב

למש עתיד הילדים
אורן דאנה, שנטש את ביריוני כך
והקים את אירגון בלה -בנים למעו

המולדת ( -העולם הזה )6.2איננו
נבהל מאיומים.
שלחו לי מיכתב־איום ובו קראו לי בוגד
והזהירו אותי לא לתקוף את תנועת־כר פן יבולע
לי. אני מבקש להגיב:
שום איום לא יגרום להפסקת פעילותי למען
איחוד העם, מכל קצות הקשת הפוליטית, למען
אחווה בין יהודים לערבים.
כל בר־דעת נבון צריך להצטרף למילחמת
החורמה בכהניזם, למען עתיד טוב יותר לילדינו.
אורן דאנה, בת־ים
מהירהורי־ליבו של הקורא הלינגר.
אני שמח שהיפאנים, אנשי המאקויה, חוגגים
מינהגים ישראליים.
הייתי שמח יותר אם מנהיגינו היו חוגגים
מינהגים יפאניים, כמו חאראקירי של הנכשלים
רלח הלינגר, תל־אביב
במשימותיהם.

דתות ודיילות #
במדור ״תשקיף״ של ״העולם הזה״ ()6.2
פורסמה ידיעה, שממנה ניתן להסיק כאילו
שלחה חברת ״אל״על״ את דייליה לעבור
קורס דתי בירושלים.
הוברר לנו שניסוח זה מטעה. מחלקת
הדיילים, בשיתוף עם מחלקת ההדרכה של
החברה, קיימה קורס להכרת כל הדתות,
ובמהלכו ביקרו הדיילים והדיילות
בבתי״כנסת וכנסיות, בהדרכתו של ד״ר
ישראל ליפל, המומחה הידוע לדתות. לא
היתה לכך מגמה רעיונית כלשהי.
העולם הז ה 2481

להפעיל שוב את השדולה הפרו־ישראלית ולדרוש את
העברת השגרירות לירושלים. מתנגדי היוזמה טוענים כי
העניין רק ירגיז את האמריקאים. תומכיה אומרים כי בכל
מיקרה ניתן יהיה לסגת מהעניין ברגע האחרון, תמורת
מענק כלכלי של כמה מאות מיליוני דולר.

פעילות־שיא
בדרום־לבנון
פעילות־שיא של ניסיונות פיגוע בדרום־לבנון,
שכוונה לצפון הארץ, נחשפה בשבועיים
האחרונים.

מסר מגורבציוב לפרס
פקיד סולני בכיר עומד לבוא לארץ לביקור
פרטי. אנשי שימעון פרם טוענים שבסי האיש
מסר בעל־פה ממיכאיל נורבצ׳וב לפרס.
לדיבריהם, המנהיג הסובייטי החדש מעוניין
לתקן את הרושם כי בענייני־חוץ הוא שבוי
בידי אנדרי גרומיקו.
מישרד־החוץ אינו שבע־רצון מכך שמהלך
דיפלומטי מסוג כזה נערך ישירות עם ראש־הממשלה.

642

מיספר הרוגי צה״ל בלבנון, עד ליום
השני השבוע, הוא .642 המיספר הכולל של
הפצועים הוא ;3780 ארבעה נעדרים
ושלושה שבויים.

שבע השנים של רבץ
שר־הביטחון, יצחק רבין, הוציא הוראות
מקדימות להתחיל בתיבנון שבע השנים הבאות
של צה־׳ל. יהיו אלה שבע שנים שונות לגמרי
במערכת־הביטחון.

עמוס ערן מתווך
למרות התקררות היחסים בין יצחק רבין לעמוס ערן, נחשב
ערן בקרב חוגים בעלי־השפעה בארצות־הברית ל״מביא
דברים״ אל רבין.

אחד מגדולי היצרנים של נשק וציוד צבאי
השתמש באחרונה בשרותיו של ערן, כדי
להגיע לרבין ולהציע התקשרות.
הפניה הביאה לפגישה עם רבין, בעת שהותו
בארצות־הברית.

מס ההכנסה
אחרי המהגרים
כמה מהפונים לשגרירויות זרות, לצורכי הגירה
מהארץ, גילו, לתדהמתם, שבאשר פנו
למישטרה לקבלת תעודת־יושר, נודע
לשילטונות־המס מייד על כוונתם להגר.
מם־ההכנסה ממהר להוציא צווי־איסור־יציאה
למבקשים להגר, ובודק ביסודיות בתיקיהם, אם
הם שילמו את כל המגיע מהם.

אבטחה חדשה
ליהל1מים
תת־אלוף צבי שור, מנכ״ל התאחדות תעשייני
היהלומים, חזר אתמול מביקור בן 12 יום
בארצות־הברית, שם הוא שהה כדי להכין
מחקר על אמצעי־מיגון חדשים למיפעלי־יהלומים.
נסיעה
זו עוררה תסיסה בבניין בורסת־היהלומים, מכיוון
שוועדת־התיאום של הענף הטילה את האחריות לנושא
הביטחון על חיים נווה, מנכ״ל הבורסה.

קיסר -מח 1ץ לרבמן
ועדת־יהבחירות המרכזית של
תדרות קיבלה את בקשתו של צדדל ...
לקיים הצבעה בבחירות להסתדרות בקרב
חיילי צדדל השוחים בלבנון, מטעמים של
ביטחוני. החיילים חברי ד --
הדני. ההסתדרות סיכון
יובלו להצ1יביע במעברי־הגבול.

נבוך שמ1אלי: קצר

חילופים במישרד־הביטח1ן

שוב
מלחשים במיסדרונות מישרר־החיגוך־והתרבות על
קצר בין השר, יצחק נבון, ומנכ״ל המישרד, אליעזר
שמואלי. בעבר הכחישו השניים שיש מתיחות ביניהם.

מתרבים הסיכויים שמנב״ל מישרד־הביטחון,
מנחם(״מנדי״) מירון, יפרוש מתפקידו. אנשי
״תדיראך מנסים לקדם לתפקיד את נתן שרוני.

חזית ארכיאומגית
חדשה

כץ יחליף את דזלצין

ארכיאולוגים, העוקבים אחרי האירועים בתל־רומיידה
שבחברון, חוששים כי המתנחלים ינסו
לפגוע במימצאים שלא יהיו לרוחם ולהשחית
אותם.

במיפלגה הליברלית מתלחשים, שאברהם כץ, חבר הנהלת־ייי
הסוכנות מטעם הליברלים, שינה את עורו והוא תומך
באיחוד הליכוד, מפני שהובטח לו כי חרות תתמוך במינויו
כיו״ר הנהלת הסוכנות אחרי אריה דולצין, מהמתנגדים
החריפים לאיחוד.

באתר, שבו החלו השבוע חפירות, התקיים ישוב רצוף
במשך אלפי שנים, וצפוי כי מלבד השיכבה הישראלית
יתגלו בו שכבות מהתקופות הכנענית, הביזנטית והערבית.

רופאי עזה מציעים
טיפזל־חינם
רופאים רבים בעזה פנו לשרות בתי־הסוהר
בהצעה להעניק טיפול־חינם לאסירי כלא
אשקלון.
הצעה זאת מביכה את צמרת השרות, שהודתה כבר לפני
שבועיים, כי דרישותיהם של שובתי־הרעב במקום לשיפור
הטיפול הרפואי הן צודקות ״אולם לנציבות אין תקציבים
לכך.״

.האבא של החייל״;
יואל מרקוס
יואל מרקוס הוא שחיבר את הכתבה
המרגשת, שפורסמה בעילום־שם ב־
.הארץ־־ ,ביום השלישי בשבוע שעבר,
תחת הכותרת. :בני, משתייר לבנוך.
הכתבה, שבה תיאר מרקום את הרגשתו
של אב החרד לגורל בנו, המשרת בל!לבנון,
צוטטה בעיתונים רבים בעולם.

בעיות מימון ב,,כור״
האמיסיה של כור בבורסה בתל־אביב, בצורת איגרות חוב
דולאריות, והניסיונות המזורזים להנפיק אמיסיה בארצות־הברית,
זוכות לתגובות ביקורתיות בקרב אנשי־כלכלה,
הטוענים כי החיפזון הזה מקורו בקשיים פינאנסיים, שהם
תוצאה ממיבנה ההון של כור.
העוברה, כך הם אומרים, שלא נמצא הסדר עם קבוצת
רוטנברג — משקיעי־ישראל, אי־הצלחתו של נפתלי
בלומנטל בגיוס כספים בארצות־הברית והיעדר משקיעים
פרטיים, המוכנים להשקיע, הדליקה נורות ארומות אצל
שייקה גביש, מנכ״ל כור, והוא החליט על גיוס־ההון
כמשימה מס׳ 1שלו.

מחשבים יד שניה בחד
הודעתן של כמה חברות־מחשבים כי הן
מפסיקות לייצר מחשבים ביתיים, וישקדו
מעתה על פיתוח דור חדש של מכשירים אלה,
גרמה כאב־ראש לסוחרים. בחנויות אין כמעט
קונים למחשבים הביתיים המיושנים.
הדבר גס גרם להיצע גדול בשוק המחשבים הביתיים מיה
שניה, ועתה ניתן להשיג אותם בזיל־הזול — במחצית
מערכם בחנויות.

,מאחורי הסורגים׳ אוסקר הסרט הישראלי ״מאחורי הסורגים״ ,שהוא אחד
מחמשת המועמדים לפרם האוסקר לסרט הזר
הטוב ביותר, הוא גם בעל הסיכויים הטובים
ביותר להיבחר בשבוע הבא על־ידי חבר־השופטים.
ארבעת מתחריו הם סרטים גרועים
וחסרי־עניין.
זכיה בפרס תבטיח פידיון־קופה של ארבעה מיליון דולר
לפחות, בכל רחבי העולם. רבע מסכום זה יגיע לידיהם של
המפיקים הישראליים.

מילחמת ס בסי
דורון גלזר־תעסה, בנה של ח״כ חרות, הוא היבואן של
מכשיר־הסורה החדש משוודיה, סודה ספיד, שיתחרה
בקיץ הקרוב במכשיר הסודה סטרים.
צפויה מילחמה קשה על השוק של מאות אלפי בתי־אב
בישראל, שיש בהם מכשיר סודה ביתי.

כסף תמזרת יר 1שלים

פראטו ר 1כב על מנגלה

ההחלטה העקרונית של מישרד־החוץ
האמריקאי להעביר ממקומו את מישבן
שגרירות ארצות־הברית בתל־אביב, לאתר
בטוח ומוגן יותר, תעורר שוב את שאלת
מעמדה של ירושלים.

שמואל פלאטו־שרון הוא האיש העומד מאחורי
יוזמתה של חברת־שמירה תל־אביבית לצוד
את רופא-המוות מאושוויץ, יוזך מנגלה.

בר־זוהר -שגריר?

המיליונר מסביון;זקווה, כי בתעלול־פירסומת זה יצליח
לגייס את אהדתם של ניצולי־שואה, והדבר יעזור לו לחזור
לכנסת.

הד״ר מיכאל בר־זוהר מבקש לקבל ג׳וב כשגריר בחו״ל.
הוא זוכה בתמיכתו של ראש־הממשלה.
יצחק שמיר עדיין לא הביע עמדה נחרצת נגד מינויו.

פקידים ישראליים משתעשעים ברעיון, כי זו הזדמנות

במדינה העם בדרך לרידיצה
34ו.גדים שיעיים גהרגי
על־ידי צה״ל ב63ר
אל־זררייה. על 3ד
הגיג גגו של משה שרת
בהשוואה מחרידה
לדור שלם של ישראלים צעירים
אין השם לידיצה אומר מאומה. גם אילו
קראו השבוע את המאמר בדבר, שנשא
את הכותרת ״בדיר ללידיצה״ ,לא היו
מזדעזעים. אולם אצל בני הדור
הקשיש, שקראו את מאמרו של יעקב
שרת, עורר השם צמרמורת.
לידיצה היתד, כפר במחוז קלאדנו
בצ׳כיה. ב־ 1942 הוקף הכפר על־ידי
יחידה של הס״ס הנאצי. הנשים נשלחו
למחנות־הריכוז, הילדים נחטפו ונעלמו,
וכל הגברים בכפר נטבחו, עד
האחרון שבהם. הכפר עצמו נמחק מעל
פני האדמה.
המעשה בא כנקמה על הוצאתו
להורג של הארכי־רוצח הנאצי, ריינ־הארט
היידריך, הגדול והאכזרי שבתל־יינים
הנאציים. היידריך, ראש ״הליש־כה
הראשית לביטחון הרייך״ ,נהרג
בידי לוחמי־מחתרת צ׳כיים.
מייד אחרי ביצוע התועבה הנאצית,
הפך השם לידיצה לשם־דבר בעולם
כולו. עד שהתפרסם השם אושוויץ, היה
זה סמל כל הזוועות של המיפלצת
הנאצית. אחרי המילחמה הוקמה
במקום אנדרטה לאומית.
״דבר אחד מדהים.״ יעקב שרת
לא הזכיר את שם הכפר אל־זררייה,
שבו בוצע ההרג ההמוני למחרת
ההתפוצצות של מכונית־התופת ליד
מטולה. יצחק רבין, שהתפאר במעשה
זה, הדגיש כי ״שום אשה וילד לא
נהרגו״ — ויתכן כי פסוק זה עורר את
האסוסיאציה אצל שרת, בנו של ראש־הממשלה
ושר־החוץ המנוח.
כתב יעקב שרת:
״אנשינו נופלים בלבנון לא למען
מטרה לאומית מוגדרת ומוסכמת, אלא

בגלל גחמה, היסטורית׳ של שלושה
מגאלומנים...
״פעולת־התגמול האחרונה של
צה״ל בלבנון, שבה נהרגו־נרצחו 34
מחבלים שיעים, מלמדת על שיטה
ישראלית חדשה, כלומר על אורח־חשיבה
חדש ועל אורח־התנהגות חדש.
אם הפיתרון הקולומבוסאי הוא פשוט
להרוג שיעים ופלסטינים רבים ככל
האפשר, כי אז ביצועו מחייב קידום
אותם קצינים המסוגלים לתכנן זאת
ולבצע זאת, כשם שהוא יגרום למי
שאינם מסוגלים לכך נפשית לפגות
את מקומם.
״אבל צריך להיות ברור למשלח
הרסן מעל סוסי־הבר הדוהרים של
צה״ל מוכה סנוורי־הנקם, כי אין זה
חשוב כלל וכלל מי ומי העושים
במלאכת ההרג ההמוני, דברים הנעשים
בשם צה״ל מחייבים את העם כולו
לדורי־דורות.
״(הסכנה האמיתית היא) בהפיכת
מפקדי צה״ל החדש למתכנני מעשי
הרג המוני, ובהפיכת חייליהם למבצ־עיהם
דבר יום־ביומו ...איש לא יפריע
בעד ישראל החדשה במלאכת לידיצה
הבלתי־נמנעת שלה.
״רק דבר אחד מדהים אף יותר: זהות
ראש־הממשלה ושר־הביטחון, המשרתים
את התהליך הזה!״
פי אלף. הדברים פורסמו בדבר,
הביטאון הבלתי־רישמי של מיפלגת־העבודה,
שראש־הממשלה ושר־הביט־חון
הם ראשיה.
מחאת־היחיד של יעקב שרת
הצטרפה למחאת האלפים, שהפגינו
השבוע בכיכר מלכי־ישראל נגד
המילחמה בלבנון. אך היא היתה חריפה
פי אלף.

יחסים מרחביים
חזרה ד 1קן דת־המ 1צ א
שגי רוצחים מיקצועיים חוללו
הפיכה פרו־ישראלית, והכל
חזר לר!דמותו
סאמיר ג׳עג׳ע הוא רוצח. הוא פיקר

אישית על אחד ממעשי״הזוועה הנוראים
ביותר במילחמת־האחים הלבנונית.
הוא לא היה מכוון נגד דרוזים,
שיעים או פלסטינים, אלא נגר נוצרים־
מארונים אחרים.
במיסגרת המילחמה בין המישפחות
המארוניות השונות, התנפלו ג׳עג׳ע
ואנשיו על טוני פראנג׳יה, בנו של אחד
המנהיגים המארוניים הבולטים. יריבה
של מישפחת אל־ג׳מייל. בטבח, שהזכיר
את פעולות המאפיה בארצות־הברית,
רצח ג׳עג׳ע את טוני יחד עם
אשתו וילדיו, משרתיו ועוזריו.
אלי חבייקה הוא רוצח. הוא ראש
״הכוחות המיוחדים״ של הפלאנגות.
הוא פיקד אישית על טבח צברה
ושאתילא. בעומדו ממול, על גג
החפ״ק של מפקד־האוגרה עמוס ירון,
ובטווח־שמיעה של קצינים ישראליים,
ציווה בלשון ציורית לרצוח גברים,
נשים וילדים. סצנה זו תוארה בהרחבה
בדוח ועדת־כהן.
ג׳עג׳ע וחבייקה אינם רק רוצחים,
מן הגדולים בלבנון. הם גם ידידי־ישראל
מושבעים. והם חוללו השבוע
הפיכה.
קאנטון נוצרי. לא היתה זאת
הפיכה נגד הממשלה הלבנונית. זו אינה
מעניינת איש, מכיוון שאין לה כוח.
היא קיימת כיום רק תודות לתמיכה
הסורית, ועל כן שום הפיכה נגדה לא
תצלח.
מטרת ההפיכה של ג׳עג׳ע ושות׳
היתה חשובה הרבה יותר. הם התקוממו
נגד ההנהגה של מיפלגת־הפלאנגות,
הנאמנה לנשיא אמין אל־ג׳מייל. הם
תפסו את הפיקוד על ״הכוחות
הלבנוניים״ — השם הרשמי של הזרוע
הצבאית של הפלאנגות, שאליה סופחו
בשעתו בכוח כל שאר המיליציות
הנוצריות.
למעשה שולטים ג׳עג׳ע וחבורתו
בשעה זו על כל השטח הנוצרי של
לבנון, מלבד אחוזת מישפחתו של
ג׳מייל ומישכן הנשיא.
התוצאה: לבנון מחולקת כיום
בפועל לקאנטונים עצמאיים, שלכל
אחד מהם יש צבא עצמאי. יש קאנטון
דרוזי בהרי־השוף; קאנטון שיעי תחת

כרזה בריטית על זוועת־לידיצה*
״סוסי־הבר של צה״ל
כיבוש ישראלי; קאנטון מוסלמי־סוני
בטריפולי, ועוד ועוד. הקאנטון
הנוצרי־מארוני — הכולל את
מיזרח־ביירות, כביש־החוף מביירות
עד מבואות טריפולי ואיזור ההר
ממיזרח לו — כפוף עתה לשילטון
ג׳עג׳ע.
הפרד ומשול. העולם כולו
משוכנע כי הפיכה זו בוצעה בעזרת
ישראל ועל פי הנחיותיה. לדעת
המומחים לא יעלה על הדעת שג׳עג׳ע
יבצע מהלך כה מסוכן בלי גיבוי
מאסיבי של ישראל בכסף, בנשק
ובתמיכה פוליטית עקיפה. לדעת
מומחים אלה, זהו המהלך הישראלי
הנגדי, אחרי שאמין אל״ג׳מייל קשר
את גורלו עם סוריה.
במשך כמה ימים ציפו רבים
להתערבות סורית — אך הנשיא

מנבאר־כ: נחת היהמה

הנשיא מוגארב
מיכשול בלתי־עביר
*ץ יתקסת־השלום הגדולה של
*/חוסני־מובארכ התמוטטה. היעד
המבוצר — ממשלת ארצות־הברית —
לא נכבש, ההסתערות לא הבקיעה אף
את קדההגנה הראשון.
מן השמיים פעלו נגד מובארכ.
מותו חפיתאומי של מנהיג נרית־המוע־צות,
קונסטנטץ צ׳רניינקו, דחה את
הביקור מן הכותרות הראשיות. אמריקה
כולה היפנתה את מבטה אל
המעצמה הסובייטית מדולד״ המבקר
מעמק״הנילוס התגמד.
אך חמור יותר היה ההיבט הפוליטי.
היוזמה הגדולה של מובארנג שהומה
כמלאכת־מחשבת מדינית מתוחכמת
ביותר (העולם הזה ,)6.3נתקלה
בקיר־ברזל של הסרבנות האמריקאית.
התגובה הפומבית של הגלד רגן

דמתה לסטירת־לתי. בצאתו מן הפגישה
עם עמיתו המצרי, קרא הנשיא
האמריקאי הצהרה שנשמעה כאילו
הוכתבה על-ידי שימעון פרס. היא
חזרה על העמדות הנוקשות ביותר של
ממשלת ארצות-הברית נגד אש״ף.
למעשה דחתה את הסכם חוסיין־ער־פאת
ויוזמת מובארכ-ערפאת־הוסיין.
במיקריס כאלה נהוג לעטוף את
הסירוב באיצטלה חיובית, כדי שאורח
מכובד לא ייצא בידיים ריקות לעיני
כל. האמריקאים לא מרחו לעשות אף
זאת. מובארב לא זכה גם במילים יפות.
הלאו האמריקאי היה מוחלט ומושלם.
רק בדיעבד נעשתה מחוור״ שהר
סיפה חטא על פשע. שר־החוץ ג׳ורג׳
שולץ הודיע כי שליחו הכושל,
ריצ׳ארד מרפי, יערוך בקרוב סיור נוסף
במיזרח התיכון. כרי לבדוק את המצב.
מכיוון שמובארכ רצה שמישלחת
ירדנית־פלסטינית תבוא לוושינגטון,
מהווה שליחותו חסרת־המשמעות של
מרפי וחיה כפולה ומכופלת.

• פוס וונופאת

צד׳ש
ץ* ל רקע כישלון זה נראה כי גם
שימעון פרס וגם יאסי־ ערפאת היו
מפוכחים יותר מאשר מובארכ עצמו.
פרס לא השיב בשלילה על היוזמה
המצרית, מפני שסמך על הסירוב
האמריקאי. תחת לעורר את הרושם
שיוזמת־השלום הוכשלה על־ידי
ישראל — כפי שהיה קורה אילו
נוהלה המדיניות על־ידי יצחק שמיר

— התקבל הרושם ההפוך. ישראל
הגיבה ב״חיוב זהיר״ — ואילו
האמריקאים קברו את היוזמה.
עדפאת לא דחה את היוזמה. אך גם
לא מיהר לתלות בה תיקוות. הוא הניח
למובאו־כ לפתח את יוזמתו ולפעול
למעגד״ אך הוא לא האמין שתישא פרי.
את דעתו גילה בשיחה עם מישלחת
הרשימה המתקדמת לשלוט כמה ימים
לפני ראשית יחמתו של מובאו־כ
(העולם הזה .)13.2לבעלי־שיתו
הישראליים הסביר אז מנהיג אש״ף
שאינו תולה תיקוות ביוזמות שיתפתחו
במישור האמריקאי־ערבי. לעומת זאת
סבר ערפאת כי התזוזה תבוא — אם
אכן תבוא — במישור היחסים
המתפתחים בין ארצות־הברית וברית-
המועצות.
דיווח אז אורי אבנרי :״נראה כי
אש״ף תולה יותר תיקוות בהתפתחות
וו (בין אמריקה והסובייטים) מאשר
במגעים בין ארצות-הברית וידידותיה
בעולם הערבי״.
הערכה זו של ערפאת הוכיחה את
עצמה לגמרי. לא היה איכפת
לוושינגטון לבייש את הנשיא המצרי,
ידידה העיקרי בעולם הערבי, קבל עם
וערד״ ולירוק בפני כל ידידותיה הערביות
בזילזול תהומי.
מובארב עצמו הגיב במרירות
בולטת, כאשר הופיע לפני העיתונאים
בוושינגטון. הוא לא חסך את שבט
לשונו. כאשר קבוצה אחת של
סנאטורים לא שאלה אותו על החזרת
שגדדו לתל־אביב עקץ אותם :״מה,
שכחתם לשאול?״
אירוניה זו לא הסתירה את המרירות.
מובארכ יצא מוושינגטון כשהוא
משוכנע כי הממשלה האמריקאית

שבויה בי ד השדולה. היהודית־יש־ראלית,
ושאינה מוכנה לעשות דבר
למען השלום. מכיוון שלא היה לו עוד
מה להפסיד, גם פתח את הקלפים
והבהיר כי החלק הפלסטיני במישלחת
היררנית־פלסטינית המוצעת צריך
להתמנות על־ידי אש״ף.
המלך חוסיין, שהיה פסימי
מלכתחילה, ביטא את מרירותו בצורה
חרה .״לא יתכן משא־ומתן בלי אש״ף״.
הכריז השבוע, בשעה ששדהחוץ שלו
שהה בוושינגטון. חוסיץ משוכנע מזמן
כי ארצוודהברית אינה מעונייגת
בשלום במרחב, וכי תשנה את עמדתה
רק כאשר יהיה מאוחר מדי: עם נפילת
המישטרים הפרו־מערביים בעולם
הערבי באש המהפכה האיסלאמית.

• ש3יו או
גודבאצוב
ך* סיכום: כדור כי בחודשים הו
!קרובים לא תחול שום תזוזה.
העוצמה האמדקאית עומדת על
ררך־השלום כמיכשול בלתי-עביר.
מאחורי סיכשול זה יכול שימעון פרם
לכלכל את מעשיו כאוות־רצונו.
המצב עשוי להשתנות רק אם
המישחק•י ״״נסן מך יקאי-סובייטי יגיע
לשלב שנו תר&יארצות־הנדת לזרוק
את העניין הישראלי־פלסטיני כאסימון
נומי על השולחן, או כאשר ירצה
שימעון פרס להתקדם לקראת שלום.
כ ד לפוצץ את הסכם־הרוטציה. בלומר:
אס רגן ירצה לקרב את מיכאיל
גורבאצ׳וב, או אם פרס ירצה לזרוק את
יצחק שמיר.

מוכה סנוורי־הנקם...״
חאפט׳ אל־אסד אינו אריאל שרון. הוא
זהיר. אין לו כל חשק לשקוע בבוץ
הלבנוני, ולהסתבך בכיבוש של איזור
מרדני, שבו יכולה להתפתח מילחמת־גרילה.
יתר
על כן — ככל שגובר הפילוג
בלבנון, כן יוצאים הסורים נשכרים. הם
פועלים על פי העיקרון הרומאי העתיק
״הפרד ומשול״ .המרד של ג׳עג׳ע
את אמין אל־ג׳מייל תלוי עוד יותר
בחסדי הסורים. וגם ג׳עג׳ע עצמו תלוי
בסורים, המסוגלים לכבוש את ממלכתו
הקטנה בתוך כמה שעות. כדי שהדבר
יהיה ברור, ריכזו הסורים השבוע כמה
חטיבות מול כוחותיו. זה הספיק כדי
להביא את ג׳עג׳ע לפתיחת הידברות

מזורזת עם הסורים.
למעשה חזר הכל למצב שהיה קיים
לפני ההרפתקה של אריאל שרון.
הסורים שולטים קצת יותר מאשר
קודם לכן: במקום ״המחבלים״
הפלסטיניים בגבול באו ״המחבלים״
השיעיים; הכוח המארוני הקשור
בישראל נחלש בהרבה — וחוץ מזה
הכל חזר לקדמותו.
סיכם את המצב המנהיג הדרוזי,
וליד ג׳ונבלאט :״חזרנו לנקודת
המוצא!״

הכנסת
מי למחברים -אליי!
ל״אוהבי ארץ־ישראל״
לא מגיע עוגש — גם
אם הם טרוריסטים
לפרוטוקול המתאר את ישיבת
חברי־הכנסת למען ״העצורים״(הכוונה
למחבלים היהודיים הנאשמים במעשי־רצח,
הטלת מומים ומזימות מטורפות
נגד מקומות קדושים לאיסלאם) קורא
כתב נקודה ״ללא כסיות משי״.
רשימת המשתתפים עשויה להפתיע
את מי שסובר, ששדולת״הטרור
מקיפה רק את אנשי התחיה ומורשה.
בפגישה הראשונה במישכן־הכנסת
השתתפו חברי הכנסת אבנר־חי שאקי
ודויד דגינו מסיעת המפד״ל (מחצית ׳*י
הסיעה); רפאל פינחסי, יעקב יוסף
ושימעון שלמה מש״ס(שלושת ריבעי
הסיעה); מיכאל איתן, מאיר כהן־
,אבידוב, דויד מגן ומרים גלזדתעסה
י מחטיבת חרות בליכוד; פינחס גולדשטיין
ובני שליטא מהחטיבה ״הליברלית״
בליכוד; יגאל כהן מחטיבת
לע״ם בליכוד; אברהם שפירא מאגודת־
(המשך בעמוד )14

* הנוסח. :זוהי אכזריות נאצית.
מרדיו ברלין נמסר היום רשמית: כל
הגברים בלידיצה,ציכוסלובקיה. נורו.
הנשים הועברו למחנהיריכוז. הילדים
נשלחו למרכזים מתאימים.שם הכפר
בוטל מייד׳.6.11.42 .
העוכם הזה 2481

אפ שר לע שות זאת לפני האסח -או אחרין

הבבנד האבנד
^ הודעה הנוראה ביותר שיכול מישהו לקבל היא על
1 1מותו של אדם יקר לו.
ההודעה השניה בנוראותה היא שהוא עצמו חולה אנוש( .יתכן
שהסדר צריך להיות הפוך. איני יודע).

ההודעה השלישית בחומרתה היא הודעת־פיטו־דיו

אינו כולנו את הבעת־פניהם של פועלי אתא, שפוטרו
נ 1לעיני המצלמות.
את העלבון, את חוסר־התיקווה, את הייאוש.
זהו קודם כל אסון כלכלי. האיש שקיבל שכר, ושפירנס בו
איכשהו את מישפחתו, עומד לפתע לפני שוקת שבורה.
איך יפרנס את ילדיו? איך יקנה להם בגדים ונעליים? איך יביא
אוכל לפיהם?
אבל אין זה אסון כלכלי בלבד.

אם יש להם מזל, יבריאו הפצועים וייקלטו המובטלים
בעבודה חדשה. אך לא זה העירך.

ך* שקפה זו מנתקת את הכלכלה מן החברה, ולמעשה מעמידה
( 1את הכלכלה מעל לחברה.
היא נראית הגיונית מאוד, ואף מציגה את עצמה כשיא
המחשבה האובייקטיבית. אך יש בה מידה רבה מאוד של
רומנטיקה מעוותת.

גם מושגים כמו ״יוזמה חופשית״ ,״כוחות המשק״
ו״מישחק חופשי״ יכולים ליהפד, בנקל, למיתוסים.

^ יכנון כזה חייב להביא ליצירת מקומות־עבודה חדשים, על
# 1בסיס כלכלי בריא, כדי לקלוט המוני עובדים, הנפלטים
ממקומות־עבודה. אולי אי־אפשר ליצור מצב שבו יעבור עובד
בן־יום ממקום־עבודה אחד למישנהו, המחכה לו. אך אפשר ליצור
מצב שבו יידע העובד, ביום פיטוריו, כי אחרי תקופה קצרה
וסבירה, הכוללת הסבה מיקצועית, יעבור למקום־תעסוקה שני,
מכובד לא־פחות, המתאים לכושרו ולרמתו.
אני יודע שקל לדבר על כך, וקשה לבצע זאת.

ך* ספר הטוב ביותר שקראתי מימי על עליית הנאציזם
\ 1בגרמניה לא הזכיר אותה כלל.
זהו סיפרו של האנס פאלאדה, ששמו הפך לסיסמה: מה הלאה,
איש קטן?
הספר תיאר את דרכו של אזרח מן המניין, פקיד קטן, שחי לו
חיים בטוחים עד שפוטר מעבודתו, בימי המשבר הכלכלי הגדול
של ראשית שנות ה־.30
׳ האיש הפשוט, הטוב, הבינוני הזה מאבד בהדרגה את הכל: את
רעייתו, את ביתו, את כבודו העצמי, את צלם האדם.

אך אני יודע גם שאםשר לבצע זאת. לשם כך
דרושים שני תנאים: מנהיגות כלכלית ובסך.

היה פעם מנהיג כלכלי בשם פינחס ספיר. הוא סיפק מקומות־עבודה
להמוני עובדים, כאשר אוכלוסיית־ישראל הכפילה את
עצמה תוך חודשים.
אפשר למתוח ביקורת חריפה על שיטותיו של ספיר, וללמוד
,מהם לקח כדי להימנע מן הטעויות. אך אי־אפשר להתכחש
לעובדה שספיר היה מנהיג כלכלי־חברתי בעל שיעור־קומה נדיר,
ושתפס אינטואיטיבית שיש לו שתי מטרות הצמודות זו לזו:
להקים משק ולמנוע אבטלה. כמנהיג אמיתי היו לו תפיסה בהירה
של היעדים וכושר־ההחלטה הדרוש כדי להגיע אליהם.

בסוד הספר מובן בהחלט מדוע בחרו מיליוני
מובטלים כמוהו באדולך היטלר, שהבטיח לשנות את
הבל מן היסוד.

מובן גם מדוע קיבלו מיליונים אלה את סיסמתו של יוזף
גבלס :״מוטב סוף של אימה מאשר אימה ללא סוף!״
כאשר לוקחים מאדם את הכל, את פרנסתו ואת כבודו, וכאשר
מעמידים אותו לפתע בחלל ריק מכל, בלי תיקווה ובלי ישועה,
־ יוצרים בליבו מצב נורא של דיס־אוריינטציה, של ״איבוד הצפון״.

ואז יבולים לקחים, דברים נוראים ואיומים.

עובדים בהפגנה נגד האבטלה

מצב של אבטלה אינו רק אסון לבני־אדם, הוא גם אסון
למדינה.

לא רק היחיד מאבד בו את כבודו, אלא גם המדינה
כולה.

זוהי, לדעתי, המשמעות האמיתית של סולידריות
פועלית. אין היא יכולה לבוא בכפיה. דרושה לה
מערכת אמיצה של מנהיגות חינוכית, מן הסוג שאינו
מצוי, בנראה, בהסתדרות.

אך גם בכך אין, כמובן, פיתרון לבעיה העמוקה יותר, כאשר
מיגזרים שלמים של המשק מתמוטטים.
לשם כך דרוש תיכנון מסוג אחר.

הרגשת העלבון הצורב, הרגשת אובדן־הכבוד,
נותרת בעינה.

ישראל אינה אי מנותק באוקיינוס. ישראל דומה
יותר לקרון־רכבת. כשטוב בו עולים אליו,״כשרע בו
יורדים ממנו( .והרי לא לחינם התרגלנו למושגים
יי ״עליה״ ו״ירידה״).

^ /כמעט מושג גס — חייב לקבוע כאחד מיעדיה את מניעת
האבטלה ההמונית.
פירוש הרבה לא להשאיר דבר ל״מישחק החופשי״ של ״כוחות
המשק״.
אם מיפעל נתון בצרה זמנית, אך בסיסו בריא — מוטב לעובדיו
להתחלק בעבודה שיש, תחת לפטר את חלקם.

שבוע־עבודה של חמישה ימים, או אך ארבעה
ימים, בוודאי עדיך על אבטלה של 0׳״ 15 או *207
מהעובדים.

אומרים לאדם: אינך דרוש. אין זקוקים לך. אין לך מה לתת.
אחרי זה, איך יסתכל בעיני אשתו וילדיו? איך יסתכל בראי?
הוא יכול לומר לעצמו אלף פעמים: איני אשם! המצב הכלכלי!
לא פיטרו אותי מפני שאני לא שווה! גם אם זה נכון, וגם כשהוא
יודע שזה נכון, אין זה עוזר.

ף ישראל יש לבעייה זו היבט נוס!?.

זוהי גישה בלתי־מוסרית — ובכלכלה, במו במיל־חמה,
יש מקום למוסר. זוהי גם גישה בלתי־כלכלית.

ך* י שבא לעצב תוכנית כלכלית — ובישראל של ימינו זהו

מן הראוי שכל עובד ישאל את עצמו: איך ארגיש אני מחר, אם
חלילה יפטרו גם אותי? ואז, מתוך הרגשה של סולידריות, יציע:
הבה נוריד כולנו זמנית את רמת־המיחיה שלנו, ונוותר זמנית על
יום או יומיים של עבודה בשבוע, כדי שאיש לא ייזרק לרחוב.

באשר מודיעים לאדם שעבודתו אינה דרושה עוד,
מנחיתים מבה נוראה על כבודו. והכבוד אינו פחות
חשוב מאשר האוכל.

^ אנחנו אומה נזילה. כמעט לכל אחד מאזרחיה יש דוד
באמריקה או דודה בצרפת.

מלאכותי, כדי למנוע את פיטורי עובדיו. בכסף הדרוש לכך מוטב
להקים מיפעל אחר, בריא ודיווחי, שיעסיק את העובדים.
אבל אני מתנגד בהחלט לגישה שרוצים האמריקאים לכפות
עלינו, ושיש לה גם הרבה חסידים בישראל עצמה, האומרת: קודם
כל נפטר המוני עובדים, ואחר־כך נראה מה לעשות הלאה. איכשהו
הכל יסתדר מעצמו. אם רק נעמיק את האבטלה.

הרציונליות המופגנת יבולה ליהפך בנקל לחוסר־רציונליות
גמורה.
מול השקפה זו עומדת הגישה ההפוכה, האומרת: הכלכלה
נבראה למעז החברה. ולא להיפר, המשק צריר לשרת את האדם.
ולא להיפך. המשק אינו גורם עצמאי, מין אל פגני, שהוא אדיש
לתיקוות אדם ולסיבלותיו.

מחשבה כלכלית, המנותקת מן הדאגה לאדם, אינה
רק בלתי־מוסרית. בסופו של דבר גם אינה כלכלית.
את ההשקפה הראשונה רגילים לייחס ל״ימין״ .את ההשקפה
השניה רגילים לייחס ל״שמאל״.

^ ש שתי צורות של התייחסות אל בעיית האבטלה, הנובעות
משתי השקפות־עולם שונות.
יש המתיימרים להתייחס אל בעיה זו, ואל כל בעיות המשק,
בהגיון קר וצלול. הם אומרים שיש צורך במידה מסויימת של
אבטלה בכל עת, ובתקופות מסויימות יש צורך באבטלה
״עמוקה״.
זה דרוש כדי ש״כוחות המשק״ ,שנכנסו למבוי סתום, יוכלו
לצאת ממנו .״כוחות המשק״ יתקנו את הכל, אם אך יינתן להם
״מישחק חופשי״ .תהיה תקופה של אבטלה, ואחרי־כן יתאזן
המשק ויקלוט את המובטלים.

״יתכן שהמובטלים סובלים קצת, בתקופת־הבי־ניים,
אך בסוסו של דבר זה לטובתם. זהו סבל מבריא.
הם גם ילמדו לכבד שוב את העבודה״.

^ ני מודה שמבחינה זו אני שייך ל״שמאל״.
כשאני צריך לפטר אדם, אני מתהפך בלילות במיטתי. אני
מקנא (ואולי גם לא) באנשים המסוגלים לדבר בקור־רוח על
״העמקת האבטלה״ ,על ״צימצום זמני של התעסוקה במשק״ —
כאילו עסקו בבעייה סטאטיסטית, המורכבת ממיספרים. כשם
שאני מקנא (ן אולי גם לא) באלופים, המסוגלים לדבר על
מערכות, תוך הזכרת. שיעור הקורבנות״ כאחד המרכיבים של
התוכנית.
(לי אישית היה מזל. התחלתי לעבוד ולפרנס את עצמי בגיל
,14 ומאז לא ידעתי בחיי אף יום אחד של חוסר־עבודה. אך אין
צורך בדמיון רב, כדי להבין את המתרחש בליבו של מובטל, ).

כשם שכל הרוג במילחמה הוא עולם ומלואו, כך כל
מובטל הוא עולם ומלואו.

לפי תפיסה זו, קברניט־המשק צריך להתייחס אל האבטלה
כמו שגנרל טוב מתיחס אל שיעור ההרוגים והפצועים — אם לא
בשיוויון־נפש, הרי בגישה מציאותית. כדי להשיג את היעד, כך־
וכך אנשים צריכים ליפול ולאבד איברים. כדי לתקן את המשק,
כך־וכך אנשים צריכים להיזרק ממקומות־העבודה.

ין פירוש הדבר שאין לפטר אדם בשום מיקרה ובשום
^ מחיר.
אם ברור מעבר לכל ספק כי מיפעל מסויים נדון לכליה, ואינו
יכול עור לעמוד על רגליו, אין טעם להנשים אותו באופן

כיום אין מנהיגות. יש עסקנצייקים עלובים, שזכו
בתפקידיהם הבכירים תודות להשתייכותם לפלג זה
או אחר במיפלגה זו או אחרת. הממשלה מנותקת,
שרים אדישים, רודפי־כותרות זריזים, גנרלים שיצאו
מכלל שימוש.

דרושה מנהיגות מסוג אחר, אך חשובה לא־פחות הבעיה
השניה, המעשית: מניין יבואו המשאבים להקמת מיפעלים
חדשים?
^ ש כסך. יש בשפע. ואיני מתכוון לכיסו התפוח של משלם־
המיסים האמריקאי.
צר לי אם אני חוזר על מנגינה ישנה. אבל זוהי המנגינה הנכונה.
רק כדי לתת מושג: לפי חשבון שערכתי בימים אלה, על סמך
נתונים אמיתיים, עולה לנו כל יום של שהייה בלבנון בשני מיליון
דולר.

בחשבון חודשי, זהו סכום השווה לשכרם של בין
150ל־ 200אלך עובדים.

הכסף המושקע בהתנחלויות, כדי להקים שם תשתית למדינה
יהודית שניה, יכול ליצור הרבה מקומות־העבודה אמיתיים.
(בהתנחלויות עצמן מיספר מקומות־העבודה האמיתיים הוא אפסי).
בכסף המושקע כיום מתוך שיגעון־גדולות לאומי, בטנקים,
בתותחים ובשאר צעצועים שיהיו מחר גרוטאות־ברזל, אפשר היה
ליצור הרבה מקומות־עבודה.
ההון השחור, הנגנב מן המשק הישראלי והמוברח לחו״ל, יוצר
מקומות־עבודה שם — לא פה.
ההון המבוזבז כדי לקיים שיכבה הולכת וגדלה של טפילים,
כתשלום־שוחד לפלגים דתיים, יכול היה ליצור מקומות־עבודה
של ממש.

בישראל מתגלגלים מיליארדי דולארים שאינם
מביאים שום תועלת כלכלית וחברתית, בגלל
עיוותים פוליטיים ונפשיים.

מנהיגות אמיתית, שהיתה מעזה לשים יד על הכסף הזה
ומתכננת את השקעתו ביצירת מקומות־עבודה בריאים, היתה
יכולה למנוע את האסון ששמו אבטלה המונית.

בטלוויזיה, בציבור ובכנסת מטיף אמנון
הגינות ציבורית ולוה־בוליטיזציה של
ניסא של שר הוא עושה בדיוק ההינו.
שדה, ובעיקבות פציעה הופנה
לאוניברסיטת תל־אביב, שם השלים
לימודיו לתואר ראשון בכלכלה, מדעי-
המדינה ויחסים בינלאומיים. הוא איש
נעים־הליכות ומצניע־לכת, כפי
שמעידים עליו חבריו הרבים והטובים,
שהתייצבו עכשיו להגנתו. בתצהיר
שהוגש לבית־הדין הארצי לעבודה
אומר עליו אל״מ (מיל׳) מאיר פעיל,
שהכיר אותו בצבא :״לחמן קורץ
מהחומר של מפקד ומנהל ברמה
הגבוהה, ואני משוכנע ויודע כי הוא
ראוי להימנות עם הרמה הגבוהה ביותר
של המנהלים בחברה המודרנית, הן
בשרות הציבורי והן במערכות־העסקים
הלא־ציבוריות.״
כשלחמן השתחרר מצה״ל, הוא
העדיף את המישרות הציבוריות.
בתחילת 1981 נענה למיכרז פומבי
של מישרד־התיקשורת, באמצעות
נציבות שרות־המדינה. לפני כן שימש
כמנכ״ל מרכז השילטון המקומי.

שהוגש לבתי־הדין לעבודה, לחמן כתב
שאיננו חבר בשום מיפלגה פוליטית,
והוא חסר שייכות פוליטית, שלוש
שנים הוא עבר עם ציפורי, שלא העלה
על דעתו להדיח אותו.
עתה, בתצהיר שהוגש לבית־הדין
לעבודה, אומר ציפורי על לחמן :״(הוא)
גילה מסירות ואחריות רבה, התמודד
עם הבעיות הקשות, והיה אחראי
להכנסת שיפוצים בשרות, בתנאים
הקיימים.״
ובמקום אחר מספר ציפורי :״אחת
התכונות שהוא מצטיין בהן היא יחסי־אנוש
הוגנים והכושר להידברות עם
אנשים. הדבר מוצא את ביטויו*
בהחלטה שקיבלתי באותם הימים,
כאשר הסתמנה האפשרות להקמת
רשות־דואר — שהוא, לדעתי, הפי־תרון
העיקרי לענות על הבעיות של
שרותי־הדואר. לחמן הוא המועמד שלי
לתפקיד המנכ״ל של רשות־הדואר,
ואת זאת הודעתי אף בסיכום בכתב.״

ט\זג\ * ריאדזסו

ף* מצע של תנועת־שינוי הכל היה
*1נראה אחרת.
נאמר בו :״המיפלגות הדתיות אכן
סוחטות כספים ומישרות, וזאת מתוך
ראייה צרה, המשרתת את חבריהן
ופעיליהן. שינוי אינה מפרנסת מנגנון
מיפלגתי, ואין לה דבר עם כל אלה.
שינוי מקווה לסחוט בממשלה הבאה
דברים אחרים לגמרי: יושר בפוליטיקה,
שילטון שמירת־החוק ושמירה
על כספי־הציבור. את כל מה שאגודת־ישראל
עושה בשחור — שינוי תעשה
בלבן.״
מצע לחוד ומציאות לחוד.

מעטים מתייחסים ברצינות ל״אני
מאמין״ של התנועה, היושבת בממשלה
אחת עם אריאל שרון. אבל מאז קיבל
לידיו הפרופסור־למישפטים אמנון
רובינשטיין את תיק־התיקשורת, הוא
נוהג כגרועה שבמיפלגות הקטנות,
הסחטניות שבהן נלחם כביכול. מה
שאגודת־ישראל עשתה בשחור —
שינוי עושה בשחור.
בקרוב יעמוד מישרד־התיקשורת,
יחד עם ראשי שינוי ומצעם המלבב —
לוויכוח ציבורי נוקב.
הדחתו חסרת־התקדים של מנהל
שירותי־הרואר, איתן לחמן, מתפקידו,

.11 המפלגות הקטנות ־
תמי,מפד״ל,אגו״׳,־
הן״סחטניות״ .
במהשונים אתם?

המפלגות הדתיות אכן סוחטות כספים ומשרוזז, וזאת מתוך ראייה צרה, המשרתת את חבריהן
ופעיליהן.
שינוי אינה מפרנסת מנגנון מפלגתי ואין לה דבר עם כל אלה. שינוי מקווה ל׳סחוכו׳ בממשלה הבא:
דברים אחרים לגמה: יושר בפוליטיקה, שלטון החוק ושמירה על כספי הציבור. את כל שאגודת

ישראל עושה בשחור -שינוי תעשה בלבן.

חלום ומציאות: כך אמר מצע,.שינוי לבני 8חודשים
בתוך 48 שעות, מעסיקה את בית־הדין
לעבודה. מה ששרון לא העז לעשות
במישרד־הביטחון בעבר ובמישרד
התעשיה והמיסחר בהווה, עושה דווקא
ראש תנועת־שינוי: הרחתו של האיש
מס׳ 3במישרד, עובד־ציבור מיקצועי
ומיומן, מתוך שיקולים מיפלגתיים
צרים ביותר!

מנכ׳׳לאלסטר: לחיי ההדחה שבדרך

הרמה הגבוהה ביותר

^ שם לחמן אינו אומר הרבה
\ 1לציבור הרחב. אך לקהילה
הגדולה של קצינים בכירים בצה״ל
וללוחמים ששירתו תחתיו, אלוף־
מישנה לחמן הוא שם דבר.
לחמן ( )46 הוא יליד תל־אביב, יוצא
תנועת השומר־הצעיר והפועל־הימיה.
הוא גדל בשכונת שבאזי, התגייס
לנח״ל ושימש בתפקיד־פיקודי בגולני
והגיע למעמד של מג״ד. במשך 25
שנה שירת בצבא, רוב הזמן ביחידות־

התפקיד שעליו הוא התחרה: מנהל
שרותי־הדואר, התפקיד הבכיר ביותר
במישרד־התיקשורת אחרי המנכ״ל.
לחמן נבחר מבין 30 מועמדים,
ונכנס לתפקיד בתחילת חודש יוני
.1981 קודמו — מינוי פוליטי של
הליכוד — נאלץ לפרוש על״פי צו של
בית־הדין לעבודה.
תפקידו של לחמן, כפי שהוגדר
בתנאי־המיכרז, הוא מגוון ורחב־היקף.
הוא אחראי על כל שרותי־הדואר,
הטלגרף והשירות הבולאי, אחראי על
פיתוחם וקביעת מדיניותם בארץ
ובחו״ל. כפופים לו 6000 עובדים,
מאות בתי־דואר ומרכזי־מיון. הוא כפוף
ישירות למנכ״ל־המישרר ולשר.
מכיוון שזהו תפקיד מינהלי מובהק, אין
בו מינוי פוליטי. ואכן, לחמן, חניך
השומר הצעיר, זכה במיכרז כששר־התיקשורת
היה יורם ארידור.
זמן קצר אחרי שלחמו נכנס
לתפקיד עבר המישרד לידי שר חדש,
מחרות. מרדכי ציפורי. בתצהירו,

לחמן עבד בתנאים אובייקטיביים
קשים ביותר. מצד אחד: קיצוץ משמעותי
של 20 אחוז בכוח־אדם, ומצד
שני: גידול רב במישלוח דיברי־דואר
(בגלל המחיר הנמוך של המישלוח)
ובמיספר בתי-הדואר בארץ.

נערי רובינשטיין

^מידע רישמי של מישרר־ה־
*תיקשורת, שהוכנס לתצהיר, מתברר
שבישראל יש דוור אחד לכל
2948 תושבים. בבריטניה היחס הוא
דוור אחד לכל 556 תושבים, ובאר־צות־הברית
דוור ל־ 1171 תושבים.
לחמן התריע על כך לפני הממונים
עליו, ושקד על שיפור השרות וייעולו.
כחלק מתפקידו הוא ייצג את ישראל
בהצלחה בכינוסים בינלאומיים בחו״ל
בנושאי דואר, שהפכו זירה למאבקים
פוליטיים.
אחרי תקופת־ניסיון של שגה, ואחרי

!בינשטיין(מימין) בלי הוף לנורמות של
מנגנון הממשלתי -או ברגע שתנס
שיא הוא בנושת איתן לחמו(משמאל)
שנתיים נוספות מתחילת מילוי
תפקידו, הוא הועלה בדרגה בפרק זמן
מקוצר, על פי המלצת מישרד־ה־תיקשורת,
כעובד מצטיין.
לחמן מצא סיפוק רב בעבודתו,
ולמרות שעות־העבודה הבלתי־שיג־דתיות
הוא נהנה מכל רגע.
צרותיו של לחמן באו ממקור בלתי־צפוי.
בעקבות
הקמת ממשלת־האחדות,
נכנס לתפקיד הפרופסור רובינשטיין.
הוא מיהר להחדיר לכל פינה אפשרית
במישרד את אנשיו, תוך זילזול מוחלט
במצע שהוא עצמו שקד על כתיבתו.
* סיסמת שינוי בבחירות האחרונות
היתה :״אנשים שאפשר להאמין בהם!״
רובינשטיין העדיף לפעול מהר
ולאלתר. מייד אחריו נכנסה למישרד
כל חבורת שינוי:
• עורך־הדין גירעון אביטל, יועץ
השר:
• נחמן כהן־צדק, עוד עורן־־דיו,
אף הוא יועץ שר;
• אברהם פורז, עורך־דין שלישי,
; המרכז את פרוייקט הטלוויזיה׳
בכבלים.
• ,רועי רביב הצעיר, עוזר־השר.
• כעבור חודשיים יורם אלסטר,
מנהל חברת־מחשבים וסגן ראש
המועצה המקומית רמת־השרון. אל-
סטר, מוותיקי תנועת שינוי, עוד ב־

אלסטר נכנס לתפקידו בתחילת
חודש דצמבר. ביום ה־ 28 בינואר הוא
פנה ללחמן והציע לו להתפטר —
אחרת יגרום לפיטוריו. אומר לחמן
בתצהירו :״תשובתי המיידית היתה
שאיני מתכוון להתפטר, וגם איני רואה
שום סיבה לכף, מאחר ואני ׳משרת
ציבור׳ מזה ארבע שנים, ואינני מינוי
פוליטי, ומעשיי בתקופה זו מעידים
בעד עצמם ...המנכ״ל המשיך ללחוץ
עליי כי אתפטר, כאשר מדי פעם
שונתה הסיבה. כאשר לא היבעתי
נכונות לכך באוזני השר, בפגישה
אישית על״פי בקשתי, נתן לי המנכ״ל,
להפתעתי, ב־ 26 בפברואר, את ההודעה
המורה לי תוך 48 שעות שלא לכהן
בתפקידי.״
בין השאר נאמר במיכתבו של
אלסטר :״כפי שהסברתי לך, השר ואני
הגענו למסקנה כי אינך בעל כישורים
ונתונים הדרושים לצורך מילוי תפקיד

לחמן הנדהם ביקש מייד פגישה עם
השר, וזו התקיימה עוד באותו היום,
בשעות אחר־הצהריים. נכח בה, כמובן,
אלסטר.
על הפגישה סיפר לחמן בתצהירו:
״המנכ׳׳ל והשר הדגישו לפני שאין
תוכן ההודעה — פיטורין, ואף הטעימו
לפני שאין זו גם כוונת השר. מש־שאלתי
מה עליי לעשות, נעניתי כי

שירותי־הדואר, כדי לגרום ל״זעזוע
במערכת.״
עובדי־הדואר לא היו מוכנים
לזעזוע שכזה. הם הכריזו על סיכסוך־
עבודה בגלל פרשה זו. לחמן פנה
לעורכת־הדין שיפרה גליק, והיא פנתה
ב־ז במרס לבית הדין־האיזורי לעבודה.
גליק ביקשה שבית־הדין יאפשר

לכ בו ד
מר אלתך לחמך
מנהל שרוחי הדואר
נכבדי,
:י-המטך לטיחות טהיו לנו לאחרונה ולטיחתך עם שר התקטורת, הריני מצטער
להודיעו כי החל מיום . 3.85ו תחדל לכהן כמנהל טרותי הדואר.
כפי טהסברתי לך, שר התקטורת ואני הג ע נו למסקנה כי אינך בעל כ ט ור י ם

ונתונים הדרוטים לצורך מלוי תפקיד זה.
נפי טכבר הודעתי לך גם איני רואה אותך מתאים לטמט מנהל רטות הדואר
העתידה לקום.
באטר למעמדך במטרד התקטורת, עומדת בתוקפה הצעת הטר. אם תרצה לטוחח
אתי בעניו זה אטמח להיפגט אתך.

יו ר ם אלסטר
המנהל הכללי

וכך נראית המציאות באחוזה של שימי בממשלהגילגולה הקודם, נכנס לתפקיד מנכ״ל
המישרד. הוא היה מוצב במקום הרביעי
ברשימה לכנסת והתפטר מהרשימה
כדי להיכנס לתפקיד הממלכתי.
לרובינשטיין היה אינטרס מיפלגתי
י פנימי למלא את לישכתו באנשי שינוי.החלטתו התמוהה להצטרף לממשלה
לצד הליכוד עוררה תרעומת קשה
בתנועה. שליש מחברי מועצת התנועה,
בראשות ח״כ מרדכי וירשובסקי,
התנגדו לעצם הישיבה בממשלת־האחדות.
השליש איים לגדול, ככל
שהתברר שבניגוד להבטחותיו של
רובינשטיין, ממשלת־האחדות אינה
יוצאת לאלתר מלבנון וממשיכה
להיכנע לתכתיבים של הדתיים.

חופי
ו־גום־לב

ן*ובינשטיין הייה חייב לתת
1סוכריות לאנשיו בתנועה, כדי
לבצר את מעמדם.

בינתיים אשב במישרדי בתל־אביב, עד
שיימצא לי תפקיד כלשהו ...השר
המשיך ואמר כי היות ותפקידי ודרגתי
הם הבכירים במישרד, לבד מן המנכ״ל,
הרי שאינו רואה כל תפקיד שיוכל
להציע לי במישרד, ומאחר שלתנועת
שינוי אין מישרדים אחרים בממשלה
— הרי שאין הוא יכול להציע לי
תפקיד ההולם את דרגתי וכישורי,
במישרד אחר.״
ההודעה שנמסרה ללחמן לוקה
בבירור בחוסר תום־לב. אלסטר לא
יכול היה כלל להכיר את עבודתו של
לחמן, משום שלא הספיק לבקר
במינהל־הדואר. כישוריו של לחמן כבר
נקבעו ואומתו, הן על־ידי הנהלת
המישרד הקודמת, הן על־ידי הנציבות.
בתקופת שרותו היו במישרד שלושה
שרים וארבעה מנכ״לים, ואיש לא
העלה על דעתו להדיחו או לפטרו.
בשיחה אחת מני רבות שקיים
אלסטר עם לחמן, הוא הסביר לו כי הוא
מעוניין ב״פינוי״ מישרת *מנהל

ללחמן להמשיך בתפקידו, יבטל את
מיכתבו של אלסטר, יאסור על מישהו
אחר זולת לחמן למלא את התפקיד או
חלק ממנו ולתת אורכה של שבוע
להכנת כתב־תביעה מפורט. בית״הדין
נתן את הצו במעמד צד אחד.
כעבור שבוע הופיעה בבית־הדין
נציגת המדינה, עורכת־הדין נעמי
לנדאו. היא הציעה לבטל את הצו־הזמני
שניתן לשבוע. המדינה התחייבה
שלא למנת מנהל אחר עד שיינתן
פסק־דין בתביעה העיקרית. עד אז
הציעה שפקיד אחר במישרד ימלא את
מקומו של לחמן, שייאלץ לשבת
בביתו בחופשה־מאונס.
לחמן התנגד. בית־הדין האיזורי
קבע בהחלטתו כי לאור התחייבות
השר שלא למנות איש תחת לחמן עד
לסיום התהליך המישפטי, די לבית־הדין
אם בשלב זה יובטח ללחמן
שישוב לתפקידו אם יינתן פסק־דין
לטובתו.

שלב ההוכחות נקבע לשבוע הבא,
ה־ 25 במרס.

,אותד מעמה
המיפלגה!״

^ 1חמן, שנאלץ בעל־כורחו לצאת
/לחופשה, עירער לבית־הדין
הארצי לעבודה בירושלים. ב־ 11 במרס,
במעמד חמישה שופטים, שניים מהם
אנשי־ציבור, הסביר לחמן שהוא חושש
שבזמן חופשתו־מאונס ימנו מישהו
אחר לתפקיד, או שתפקידו ירוקן
מתוכן ועלול להיווצר מצב שלא יהיה
לו לאן לשוב.
מלבד זאת הוא ביקש לשוב
לתפקידו עד לתחילת המישפט בשבוע
הבא.
אחד מנציגי הציבור בבית־הדין היה
הד״ר אברהם פרידמן, לשעבר נציב
שרות־המדינה, כיום מרצה באוניברסיטה.
הוא פנה לפרקליטות־המדינה
במלים קשות ביותר :״באיזה סמכות
עשיתם מה שעשיתם?״ הוא שאל,
״לחמן הוא עובד״מרינה קבוע! איך
אתם, בתוך 48 שעות, נותנים הודעה
כזו לעזוב תפקיד? מדוע לא פיטרתם?״

פינה במישרד הממשלתי שבידיה,
עושה כל מאמץ לחסל את בן שכונות־העוני,
שהקדיש את חייו למדינה
ולשרות הציבורי.
בימים אלה יושבת עורכת־הדין
לנדאו בלישכת השר בתל״אביב בבניין
מיגדל שלום ומזמנת אליה כמעט את
כל המנהלים הבכירים שעבדו תחת
לחמן בדואר, ומציעה להם שימלאו
תצהירים נגדו ונגד דרכי״עבודתו.
לחץ מסוג כזה הוא ללא תקדים
בשרות הציבורי, מאז קום המדינה.
עולה ממנו, שלמעשה לראשי
מישרד״התיקשורת לא היתה שום
עילה להדיח את לחמן, ורק עתה, אחרי
שפנה לבקש סעד מישפטי, הם
מגייסים עוד ועוד ״מתנגדים״ לו
ול״שיטתו״.
איך יתייחס בידהדין עצמו לסוג
כזה של ״תצהירים״ — יוודע כבר
בשבוע הבא.

גן־ציון ציטרין

אלסטר. שנכח באולם, ביקש את
רשות־הדיבור והסביר ששלושה שבועות
קודם לכן הוא הציע ללחמן
להתפטר.
אב בית־הדין, צבי בר־ניב שלא פסק
עד אז לפלוט :״חוצפה! חוצפה!״
התערב בשלב זה :״מה זאת אומרת,
הצעת לו להתפטר? אתה אורח
במישרד! אתה מינוי פוליטי, ואילו
לחמן נבחר במיכרז ציבורי, והוא עובד־מדינה
קבוע! מי קבע שלך יש
כישורים? אותך מינתה המיפלגה!״
אלסטר הנרגש הודיע :״אולי השר
שלי יצטרך להתפטר, כי הוא נושא
באחריות פרלמנטרית!״
ענה לו בר־ניב :״הוא לא יתפטר!
אתם תלמדו לעבוד עם אנשים! אתה
לא צריך לבלות עם לחמן בימי שישי
בערב. אתה צריך לעבוד איתו!״
כית־הדין הארצי השאיר את לחמן
בחופשה־באונס. אך מחשש פן שר־התיקשורת
פעל שלא בתום־לב, הוא
פסק שרק לאלסטר מותר למלא את
מקומו, עד להכרעה הסופית.

פחד וחשבון

ך 1קראת המישם ט עצמו, ש/ייפתח
בשבוע הבא, עומדת כל
צמרת שינוי על הרגליים.
השר, בן־עשירים מפונק, ומאחוריו
עדת״מצליחנים המשתלטת על כל

ציבורי: היה שונה[

אזרחי ישראל קוראים על ״היד החזקה״ בעיתוני הארץ. אך העולם
כולו קורא עליה בד׳ווחים הבאים מב:״רות, מפי כתבי העיתונות
העולמית. בעמודים ארה מפרסם..השלם הזה״ נועני דיווחים אופייניים
בגג הסככה, חזר פעמים רבות על
אורי, שראה אותנו פעורות־פה,
המילה ״שגיאה״.
התנצל :״אני חובש. אני לא נהנה מכך
ואז התקרבה מכונית לבנה.
יותר מכן. האמינו לי, אני לא אוהב את
בעיטות כאברי המין. אחד זה. אבל הסתכלו עליהם — אני צעיר
הנוסעים ניסה לפתוח את הדלת. ורוצה לחיות — והעניין הזה מרגיז
החיילים צעקו משהו לעברם, ושלושה אותי״.
צעירים שיעיים יצאו מתוכה בידיים
כשהבחין בטיפות״דם שנשרו מידיו
מורמות. הם נלקחו לחדר קטן, בתוך של צברה, הוא חבש אותו בקפדנות.
הסככה, ונשאלו בערבית צולעת צברה הקיא ונפל. הוא התחנן לפניי
לשמותיהם ולתאריכי־הלידה שלהם. שאשכנע את הישראלים לקרוא לרד
המידע שודר במכשיר־קשר למפקדים. פא.
אחרי החקירה, חזר גידי אלינו.
אורי, שהיה מודאג ממצבו ש ל *
עברה לא פחות משעה, עד שגידי הפצוע, ביקש שאברר איך הוא מרגיש.
ערך חיפוש במכוניתם. כשהוא צועק ״אמרי להם ״,ענה לי צברה ,״שאנחנו
משימחה בעברית, הביט בנו ואמר: מבצעים משימה, בדיוק כמוהם. אנחנו
״תשמעו, הם הטרוריסטים. מצאתי. לא אשמים. אנחנו בדיוק כמוהם.״
שלושה קלציניקובים במכונית!״ הק־כמה
דקות אחר־כך עצרו החיילים
לציניקוב, רובה־סער מתוצרת סוביי גבר שדידה במורד הגיבעה על קביים,
טית, הוא הנשק הנפוץ של אנשי־ והכניסו אותו לכוך, יחד עם שלושת
הדיווח הראשון הוא פרי״עטה של נורה בוסתני,
בשלושת השבועות האחרונים, מאז הנהגת
הגרילה.
אנשי״הגרילה.
הכתבת של העיתון האמריקאי וושינגטון פוסט
מדיניות ״היד החזקה״ ,התפרסמה בעיתוני המערב
החיילים האחרים, בעודם צועקים
בביירות. בוסתני היא בת לאחת המישפחות
סידרה של דיווחים על הנעשה בדרום לבנון.
לטיסה על לחי. לפתע התחיל
ומשמיעים קללות בערבית, החלו
המארוניות העשירות ביותר. סיפורה, הכתוב בגוף
הכתבים המערביים בביירות, שהסתננו דרומה,
בועטים בשלושה באברי־המין ובתח ארי, ממרומי הפיגום שעליו עמד,
ראשוו, התפרסם שבוע לפני הפיצוץ בשער״עגל.
דרך מחסומי צה״ל, אל האיזור השיעי, חשפו מראות
תית הגב. אורי, חובש ישראלי, קשר לירות לעבר מכונית מתקרבת, שנמשאפילו
גדוד של דוברים ומסבירים ישראליים לא
הדיווח השני מנתח את מצב העניינים בעקבות
את ידיהם מאחורי גבם בחוט־תיל. אחד צאה במרחק של 65 מטרים. מהמקום
יצליח לכסות במליצותיו. כמו בומראנג, מכה ״היד
מדיניות היד החזקה. שני הדיווחים מובאים כאן
שלנו יכולנו לשמוע בבירור קולות של
מהם החל מדמם.
במלואם, בתרגומו של גיורא נוימן.
החזקה״ בפרצופה של ממשלת ישראל.
השלושה הזדהו כחסן צברה , 19 ,נשים. ארי הריע בעליצות, מחא כפיים
מקנטרה, יוסוף אבו־זייד ,20 ,מכפר וצעק :״פגעתי בנהג!״
ידועה. נסענו לעבר אל־זררייה, העמדה
ך* דגתם אותו, הרגתם אותו,
למעשינו. אמרנו שאנו נוסעות לצור,
פרצתי החוצה מתוך הסככה, לראות
למימעדה. שתינו לבשנו ג׳ינם וחול רומיין וזייד מעתוק ,19 ,מדיר־ע׳רביה,
1 את בני היחיד!״ זעקה הלב האחרונה של הצבא הלבנוני, סמוך
שבה הרגו הישראלים בשבוע שעבר מה קורה. דלת המכונית היתה פתוחה.
נונית ורצה לעבר הסיור הישראלי, לקווים הישראליים. נהגי־משאיות
צות בגי.
כמה נשים ייבבו, אחת מהן נופפה
גידי התעניין רק בנות כמה אנו, שיבעה אנשי־גרילה.
אשר פתח באש על מכוניתה, מתוך ונשים שעבדו בשדה הזהירו אותנו, כי
אחרי שסטרו לו כמה פעמים, אמר במיטפחת־ראש לבנה. אחרת רצה
סברה מוטעית שיש בה טרוריסטים.
הישראלים נמצאים בהמשך הדרך. אך
דיבר במכשיר־קשר עם מפקדיו, ואחר־לעברנו,
יחפה, כשהיא צועקת :״הרגתם
כמה דקות אחר כך ניסינו — שתי
כך קבע, כי אינו יוכל להרשות לנו מעתוק, כי הם קיבלו כל אחד 50,000
אנו המשכנו לנסוע.
אותו, את בני היחיד. אין לי בן אחר!״
כתבות, שהוחזקו על־ידי הסיור
״מדוע עשיתם זאת?״ זעקה ונפלה
הישראלי — לנחם את האם ולהגיש
לרגלינו, כשהיא מטיחה את ראשה
עזרה לבנה בן ה־ . 11 הוא היה חסר
בקרקע .״הירגו גם אותי, גם אותי! יש
הכרה ופצע הכדור במיצחו דימם.
לי חמש בנות, וחיכיתי 25 שנה שיהיה*
מה שהחל כנסיון לבקר במערכה,
לי בן!״
כפר סמור לצור, שהצבא הישראלי
היא הציגה את עצמה בשם נור
פשט עליו בעיקבות מארבי־גרילה נגד
צאדק, ואמרה שבנה, בן ,11 נפגע
הכוחות הישראליים, הסתיים בכן
בראשו ונראה שהוא מת. גם אחת
שנקלענו, בלי כוונה, למעשי האיבה
מבנותיה נפצעה. בת אחרת ניסתה
שהציפו את האיזור, כאשר ישראל
לתמוך בה.
מנסה להגן על כוחותיה הנסוגים, בעוד
גידי ביקש ממני שאסיע את האם
אנשי־הגרילה המוסלמים השיעיים
ובתה למכוניתן. כשהגענו לשם, לא
מגבירים את התקפותיהם.
היה איש בתוכה. האב גרר את בנו*1
לפני ששוחררנו והותר לנו לחזור
למרחק 20 מטרים, מחוץ לטווח־האש
לביירות, הוחזקנו, ג׳ולי פלינט מרדיו
של החיילים.
אי־בי־סי ואני, במשך שלוש וחצי
לנער היה פצע גדול במיצחו, ואחת
שעות, והיו לנו שיחות ארוכות עם
הבנות נפגעה באוזנה.
החיילים הישראליים שעיכבו אותנו.
״הוא חי,״ התעקש האב. הנער נע
ראינו גם כיצד הם שובים, מכים ובוע־קלות
.״ראו, הוא זז,״ אמרה האם .״אנא,
טים בשלושה אנשי גרילה שהובילו
הצילו אותו,״ התחננה .״קחו אותו
נשק במכוניתם.
לישראל״.
זמן קצר אחרי הירי הופיע חובש
לקחנו אותם בחזרה לכיוון הסככה.
ישראלי, שבא להגיש עזרה לילד, אשר
בתוך זמן קצר באה תיגבורת ישראלית,
נראה קרוב למותו*.
של 60 חיילים, בפיקודו של קציו
הכניסה: שגיאה. כדי להגיע
מבוגר. ביניהם היו שני רופאי ם^
לאיזור, היה עלינו להפר צו ישראלי,
באמבולנס. חסן נלקח לאמבולנס. אמו
שהוצא ב־ 26 בפברואר, אשר אסר על
צעקה•
עיתונאים הפועלים בביירות לבקר
אחד מחייליו של גידי ניגש לאם,
באיזור המוחזק בידי ישראל. כאשר
שהתיישבה על הכביש, ליטף אותה על
נעצרנו על־ידי החיילים, הם לא שאלו
לחיה והרגיע אותה :״אל תדאגי. יהיה
את דיברי־ההסבר החמורים מאוד :״טנק ישראלי
¥1 1*11*1\ 1ך 1 1הגוויות של השיעים ב־אותנו
לשמותינו או למיקצוענו, וגם
בסדר. הרופאים כבר באו, אל תדאגי״.
מחץ מכונית והדף אותה על גופתו של גבר שנורה
\ 1 1 1 11נ 1 /יי ןדג אל־זררייה. היומון ה־לא
נתבקשנו להציג שום מיסמכים
בידי החיילים, במהלך התקפה על כפר בדרום־לבנון״.
אירופי הרלד טריביון הבינלאומי הוסיף לתצלום זה
ביטחון יחסי. הנער נלקח על־•*
מזהים. לכן גם לא סיפרנו שאנו
ידי האמבולנס, שלושת אנשי־הגרילה
עיתונאיות.
לירות לבנוניות (בערך 2,500
נשארו בידי החיילים, ולנו הותר לחזור
נעצרנו בררו מביירות לצור, מייד
רק עברנו את קסייבה, שבה הזהירו להמשיך, פן נגלה לטרוריסטים את
דולר) מאבו־עלי חמוד, פקיד של
אותנו הכפריים פעם׳ נוספת מפני
על עיקבותינו. נאמר לנו לקחת איתנו
אחרי שעברנו את נהר הליטאני, בכיוון
מקום אנשיו.
דרום. חייל ישראלי במחסום אמר, הישראלים, והנה הופיע מולנו, בכביש
תנועת המיליציה השיעית אמל את האיש בעל הקביים. הוא סיפר לנו,
החיילים דיברו על הריגה של
שאין מעבר למכוניות. הישראלים, חייל ישראלי, נושא תת־מיקלע, אנשי־גרילה ועל חוסר־הרצון לעשות במערב ביירות. הם קיבלו את הכסף
כי בא לבדוק את הכביש למען דודו,
זאת, אבל היה קשה לדעת מתי הם תמורת פעולה שהיה עליהם לבצע נגד
המוטרדים מהפשיטות ההולכות שהכריח אותנו לעצור.
בעל המשאית, הרוצה להגיע לביירות.
גידי, מפקדה בן ה־ 18 של כיתה בת רציניים ומתי הם משטים בנו. היו חיילים ישראליים. אבו־זייד וצברה
הוא אמר, שיחזור אליו ברגע שהחוגוברות
נגד כוחותיהם, מנסים למנוע
מאנשים וממכוניות את המעבר לשטח שיבעה חיילים, הוביל אותנו לסככה ביניהם הרבה ציחקוקים, חילופי־ החווירו והתחילו לרעוד.
יילים יסתלקו.
התבקשתי לתרגם את תשובותיהם.
בהרגשת הקלה הגענו למחסום של
כפרית. החיילים חקרו אותנו שוב ושוב מבטים והערות בעברית, שאותן לא
שעדיין מוחזק בידיהם.
הישראלים רצו לדעת אם יש פצצה הצבא הלבנוני באל־זררייה. לפתע נפלחצנו
על הנהג שלנו, מוחמר, אם ראינו בדרך מכונית מרצדס לבנה. יכולנו להבין.
במכונית. מעתוק אמר, שיש שם רק
להמשיך בדרך עוקפת, כמעט בלתי הם הניחו שהמדובר באנשי־גרילה,
תחה עלינו אש משני הצדדים: מצר
ארי ,21 ,שהוריו מצרפת, שאל אותי
מטול אחד. אורי בדק ומצא מטול־האורבים
להם.
אחד על־ידי החיילים הלבנוניים, מצד
אם אני צרפתיה. אמרתי לו שאני
• דזבר צבאי ישראלי אמר
רימונים ושני מוקשים. השלושה
שני על־ידי אנשי־הגרילה. עצרנו את
החיילים, שלא הסתירו את מתיחו־ לבנונית. חברתי הבריטית הוסיפה,
למחרת בירושלים, כי הנער מת
הסבירו, שנאמר להם לנסות להפיל
המכונית, נופפנו בידינו דרך החלונות
תם, הציצו במפה עטופה בניילון, שאני נוצריה מארונית.
מפצעיו, לפני שניתן היה להעכירו
כלי־טיס ישראלי. בעוד ידיהם קשורות
וצעקנו אליהם להפסיק. אחד הקצינים
הצביעו על המקום שבו אנו נמצאים.
החיילים אמרו שיש להם חברות
בהליקופטר לבית־חזליס בישראל
מאחור, זכו צברה ואבו־זייד לבעיטות
הלבנוניים זיהה אותנו והפסיק את
הם לא לבשו אפודי־מגן, כי לדיבריהם, בישראל, והכריזו שהכניסה ללבנון
הערת מערכת וושינגטון פוטט.נוספות, באברי־המין ובבטן.
האש.
הם כבדים מדי. החיילים שאלו אותנו היתה שגיאה. ארי, ששמר על פיגום

הצד

מיהרנו, כל עוד רוחנו בנו, לחזור
לביטחון היחסי של ביירות.

• אגרופים שד ברזל
בבית־חוליס
בוע אחרי דיווחה של נורה

\ בוסתני מאל״זררייה פירסם
היומון הניו־יורקי ניו־יורק טיימס,
הידוע כתומך עיקבי בישראל,
סיקור מאת כתבו בביירות, ג׳ון
קיפנר, תחת הכותרת :״אגרוף
הברזל הישראלי מחזק את
הנחישות הלבנונית״ .דיווח זה הו עתק
גם בעיתונות האירופית. כת בה
זו, שהופיעה בעמודים הרא שונים,
ליוותה את הידיעות על
הפיגוע בשער-עגל ופשיטת-התג-
מול של צה״ל באל-זררייה:
פעולות העונשין של ישראל ב־דרום־לבנון,
שנועדו לרסן התקפות של
מוסלמים שיעים על הגייסות הישראליים,
מעמיקות את הטינה בקרב
האוכלוסיה, ועשויות להביא אותה
לחזק את תמיכתה בגרילה האנטי־ישראלית.
המדיניות
החדשה, המכונה בפי כמה
מנהיגים ישראליים בשם ״אגרוף
הברזל״ — פשיטות על כפרים, ריכוז
התושבים הגברים וחיפושים מבית־לבית
אחרי נשק — גם מעודדת את
העליה בפופולאריות של איסלאם
פונדמנטליסטי נוסח איראן.
מסקנות אלה עולות מראיונות עם
תושבים רבים ועם זרים, כולל אנשי
כוחות־האו״ם, שנערכו בשבוע שעבר,
במהלך סיור בן שלושה ימים באיזור.
הצבא הישראלי מונע מעיתונאים
הפועלים בביירות את הכניסה לשטח
שבפיקוחו, אבל כמה כתבים, ביניהם
כותב שורות אלה, הצליחו לחמוק דרו
הקווים הישראליים.
הישראלים, שפלשו ללבנון ביוני
,1982 הודיעו באמצע ינואר על כוונתם
לסגת בשלושה שלבים. במדיניות
החדשה, המחמירה, הם נקטו אחרי
שביצעו את השלב הראשון, שלווה

1 ! 1*1111 1 1 1 1 1 1ר 1י י שנערכה השגוע נתל-
| 1 1111111ז ז 1 11/ 11 / 111 /אביב, בהשתתפותם של
אלפים, הוכיחה כי גם לישראלים נמאס ההרג בדרום־לבנון .״השלבים
סיכויים להיות חברים עם האוכלוסיה,״
הסביר השבוע סוחר מצליח בצור,
״אבל הם היו צריכים להראות שהם
האדונים.״
הכפריים אומרים, כי הפעולות
האחרונות עוד החמירו את המצב.
תושבים בכפרים סילה ומערכה סיפרו,
שחיילים ישראליים הרסו את חנויות
המזון, בכך ששפכו את המיצרכים —
תבואה, סוכר, מלח וקמח — עירבבו
אותם והשחיתו אותם.

רב בדרום לבנון. אמר כי פעולות-
העונשין מובילות לעליה בפופולאריות
של הפונדמנטליזם האיסלאמי.
״זהו יציר־כפיה הבלעדי של ישראל,״
אמר .״קודם לכן, מעולם לא היינו
עדים כאן ללהט דתי.״
״אלוהים גדול!״ מערכה הוא כפר
קטן בראש גיבעה, במראו כמעט
ימי־ביניימי, אשר שיחק תפקיד מכריע
בהתנגדות השיעית. הכביש בכניסה
לעיירה חרון ושחור מצמיגים שרופים,

אינם קודש -החיים כן!״ הבריז אחד השלטים .״שלמות הקואלי־ציהלא
שווה טיפת־דם!״ זעק אחר. הדיווחים בעולם על ההפגנה היו
קרן־אור פרו־ישראלית ראשונה, אחרי מבול הידיעות משדה״הקטל.
בכיכר העיירה מונף הדגל הירוק
של תנועת אמל השיעית, כמו כמעט
בכל אחד מכפרי הסביבה. סמור לכיכר,
בתוך בניין־מישרדים, נמצאת החוסיי־ניה
— אולם הכנוסים הדתי של השיעים.
במקום זה אירע הפיצוץ ב־4
במרס, שבו נהרגו 15 בני־אדם, בתוכם
שני מנהיגי־גרילה חשובים, מוחמר
סעד וח׳ליל ג׳ראדי.
ישראל פירסמה הכחשה חד־משמ־עית
שהיה לה חלק בפיצוץ.

ראשונה ברחובות צור, כשהם קוראים
לתושבים ברמקול לבוא לבית־החולים
גיבל־ אמל, לתרום דם. מה שאירע
אחר־כך, הוא אחת התקריות השנויות
ביותר במחלוקת, מאז החלה הנסיגה.
לדיברי ערי״ראייה, התאספו בערך
מאה בני־אדם במיגרש־החניה של בית־החולים,
כאשר במקום הופיע סיור
ישראלי. הישראלים טוענים, כי הקהל
היה אחוז טירוף, אחרי שהותסס בידי
מסיתים, והחיילים נקראו למקום כדי
להשליט סדר.

השיעי שנלכד בידי חיילי צה״ל, כשבמכוניתו!/וסתר, רימונים
ואמצעי לחימה !אחריב ,1ביקש מהעיתונאית הלבנונית :״אימרי
להם שגג 1אנחנו 1נבצעים 1משימה -בדיוק כמוהם!״
בהתגברות ההתקפות על החיילים
הישראליים.
האיזור הפך עתה לשדה-קרב,
למקום של התקפות גרילה שיעיים,
מעשי נקמה ישראליים ומחזות של
אימה ואלימות, תחת השמיים הבהירים
של ראשית האביב הים־תיכוני.
שהאוכלוסיה תרגיש. החיילים
הישראליים מצטופפים לצירי
הדרכים, מאחורי סוללות״עפר ענקיות,
המוסתרות בתיל דוקרני ויריעות, או
שהם מסתכנים בחוץ, ואז הם נוסעים
בשיירות של משוריינים, כשהם
רכונים על נישקם.
בכבישים יש תנועה מועטה,
ובשעות אחר־הצהריים היא פוסקת
לחלוטין. התושבים אומרים, כי הם
חוששים שהישראלים יחטפו אותם או
יירו בהם.
האיבה של השיעים היא תפנית
,בולטת. בחורשים שלפני הפלישה
הישראלית ללבנון נתקלו אנשי
הגרילה הפלסטיניים, ששלטו אז
באיזור, בהתנגדות גוברת והולכת של
תושבי הכפרים שמיזרחית לצור. התושבים
קיבלו את הפולש הישראלי
בברכה, קידמו אותו באורז ובפרחים.
אבל בגלל סידרה של תקריות עם
הישראלים, החלו שיעים רבים פונים
נגדם.
נסיונות ישראליים לקיים פיקוח,
שכללו חסימת כבישים, הביאו, לדיברי
התושבים, נזק כבד לכלכלה המקומית,
ורק גרמו לעליה תלולה בהתקפות
הגרילה.
״כאשר באו הנה, היו להם 90 אחוז

פקידים ישראליים אמרו, כי
הפשיטות תוכננו כך, שהאוכלוסיה
תרגיש כי מחיר תמיכתה בגרילה הוא
כבד מדי, ולכן תפנה לה עורף. אבל
נראה שהמדיניות הישראלית מגבירה
את נחרצותם של השיעים, שדתם
מעניקה תשומת־לב מיוחדת לסבל.
מקור ביטחוני מערבי, בעל ניסיון

ושיברי מכוניות חלודות משמשים
כמיתרסים נגד הישראלים.
כאשר באים הישראלים, משמיעים
הצופים שבראש צריחי־המיסגדים את
קריאת־האזעקה ״אלוהים גדול:״ הנשים
נוהרות לרחובות, לעימות עם
המשוריינים, בעוד הגברים הצעירים
חומקים לגבעות.

אולם התושבים השיעיים משוכנעים,
כי היו אלה הישראלים שהטמינו
את הפצצה במקום, כאשר כוח ישראלי
גדול השתלט על העיירה, במהלך
החיפושים הנרחבים, שנערכו במקום
יום קודם לכן.

כבולים מאחורי משוריין. אחרי
הפיצוץ, עברו אנשי העזרה ה־

התושבים אומרים, כי החיילים
הסתערו על בית־החולים, השליכו
לתוכו רימוני־הלס וירו בתיקרות.
אנשים שחיכו בחדר־הכניסה בתור
לתרומות הדם נתפסו, הוכו, קיבלו
בעיטות ונעצרו.
הד״ר מוחמר בקי, שהיה באותו זמן
בתורנות, מספר כי ״בית־החולים נראה
כמו שדה־קרב״.
עד אחר, עלי ג׳עפר שריף־אל־דין,
ארכיטקט בן ,35 אומר כי הוא נעצר
בבית־החולים עם עוד 25 איש בערך,
ביניהם גבר שזה עתה הביא לחדר־הלידה
את אשתו ההרה. עיניהם כוסו,
ידיהם נקשרו מאחור, ובמשך כמה
שעות הם אולצו לכרוע ברפש שבחוץ.
את עדותו של שרף־אל־דין אישרו
גם עובדי־סיעוד מערביים. הם סיפרו
כי כמה מהעצורים הובלו מהמקום
כשהם כבולים לרכב נושא גייסות
משוריין.
שרף־אל־דין אמר עוד, כי הם בילו
את הלילה בתוך מכולת־מיטען מזוהמת
ומסריחה, וניתנו להם שמיכות
רטובות.
מאז הונהגה מדיניות ״אגרוף
הברזל״ ,דווח על לפחות 22 תושבים
שנהרגו באיזור* ,מלבד הרוגי הפיצוץ
במערכה. אחדים מן ההרוגים היו,
כמעט ללא ספק, אנשי־גרילה.
* מיספר זה אתו כולל את 34
הרזגי פעולתיצה״ל באל־זרר״ה,
שהדיווח עליה הופיע בעיתונות המעי
רבית ביום שבו פורסמה הכתבה.

מיוה רב (שמאל)
הגישה מישנט נגד
הבאבא סארי (ימין)
ואז קוו וגויס:איומים נוצח ,
שליחים מיסתוו״ם,
מנעולים שבוויס,
קולוח בטלנון, נגיעה
בסנונית -ולבסוף
הזמנה למישטוה
דני מעוז, כדי שמישטרת נתיבות לא
תימצא אותי. אני לא מתכוננת לנסוע
לשם ולא למישטרת אופקים. אני
יודעת היטב מהו כוחו של ברוו אבו־חצירא
באיזור הדרום.
במשך השנים שהייתי קשורה איתו,
ביקרתי שם בתחנות־מישטרה שונות,
כאשר ברור היה עצור, וזוכרת את היחס
המיוחד שניתן לו. לי איפשרו להיכנס
לתא־המעצר בתחנות־המישטרה של
באר־שבע ואשקלון ולהיפגש איתו.
כאשר הייתי מאחרת לביקור, היו

ף* יום הראשון, השבוע, בשעות,
אחר־הצהריים, צילצל עווך־דיו
יוסף צוקרמן לביתה של מירה לב
בשיכון בבלי. צוקרמן מייצג את מירה
בתביעתה נגד ברור אבוחצירא. הוא
הודיע לה כי התקשרו למישרדו כמה
פעמים ממישטרת נתיבות וכי עליה
לבוא לשם לחקירה בעניין זיוף
חתימתה על מיסמף שבו חתם אבו־חצירא.
סמל
ראשון עוזי בוזגלו ממישטרת
נתיבות הסביר, שהחקירה קשורה
לחתימתו של בריר אבוחצירא על
התחייבות שהוגשה לבית־המישפט
בקשר לסכום של 63 אלף דולר,
שאותם חייב אבוחצירא למירה לב.
אבוחצירא טען במישטרת נתיבות
כי כאשר היה בבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, בשבוע שעבר, בעניין
תביעת האיראני גיאם סולימן בסר של
50 אלף דולר, ראה בפעם הראשונה את
המיסמן הנמצא בידי מירה, ואשר נחתם,
לטענתה, על־ידו. במיסמר מתחייב
בריר לההזיר לה סכום של 63 אלף
דולר. בידי מירה לב קבלה מעורף־הדיו
אליעזרי. אותו מיסמר נחתם בזמנו
במישרדו של עורר־הדין מנשה אליעז
בתל״אביב.
מירה לב נדהמה וצילצלה לסמל
ראשון עוזי בוזגלו במישטרת נתיבות,
כדי לברר מה קורה. נמסר שבוזגלו
אינו נמצא.
למחרת בבוקר, בשעה ,5שוב הוטרדה
מירה בטלפון על״ידי המישטרה.
מספרת מירה: גבר דיבר איתי בטלפון
ואמר שאם לא אגיע למישטרת נתיבות
לחקירה, יעצרו אותי. כששאלתי מי
מדבר, אמר שלא חשוב, שאבוא לנתיבות,
ושם במישטרה יסבירו לי הכל.
בשעה 8בבוקר ירדתי מהבית,
מצאתי בתיבת־המיכתבים הזמנה לבוא

ולהחקר במישטרת אופקים בעניין
תקיפה.
כל העניין הזה נראה לי תמוה
לגמרי, כי מעולם לא ביקרתי באופקים,
וגם בנתיבות לא ביקרתי יותר
משנה.
עליתי בחזרה הביתה וטילפנתי
לבוזגלו במישטרת נתיבות. שאלתי
אותו מה כל העניין הזה, והוא אמר
שאלה הן ההוראות שקיבל.
הסברתי לו כי מתנהל מישפט ביני
ובין ברוך אבוחצירא בתל־אביב, שאבו־חצירא
הגיש תצהיר, בו הוא טוען
שהמיסמר מזוייף. שאלתי גם מהו עניין
התקיפה באופקים.
הוא הסביר לי שלא יוכל לענות לי
בטלפון.
הסברתי כי אני מוכנה להחקר ב־מישטרת
תל־אביב או בכל עיר אחרת,
וכי לא אבוא לנתיבות.
הוא התעקש שאגיע ולא — אעצר
מייד!
במשד כל היום ישבתי אצל ידידי,

אלה שוטרים שטילפנו אליי ואמרו לי
ברור נמצא בלחץ וכי אבוא מייר.
איפשרו לברור להתקשר אליי מדי
ערב.
אני מכירה קציני מישטרה רבים
מאיזור־הדרום, שהם חסידי מישפחת
אבוחצירא ובאים לקבל את בירכתו.
גם אברהם תורגמן מגיע לנתיבות
מדי פעם, כרי לקבל ברכה. בחף אמר
לי לא פעם כי המישטרה בסביבה
נמצאת בידו.
אני הבנתי כי בריר אבוחצירא
החליט להילחם בי בכל הדרכים, כדי
שאוותר על תביעותיי הכספיות וההתחייבויות
שלו אליי, שעומדות להתברר
בבתי־המישפט בתל־אביב בחודשים
הקרובים.
אני חוששת לנסוע לנתיבות, שם
אתקל במאמיניו של ברור ובכל עושי-
דברו, אשר רובם עבריינים שחזרו
בתשובה למראית עין, ואלה משמשים
בשליחיו לכל מיני משימות. אני גם
מכירה את דרכיו העקשניות והלא־

הגיוניות של ברוך. עברתי את כל
הנסיונות האלה כאשר ביליתי שנים
במחיצתו, כאשר נלחם בבתי־המישפט
בארץ כשהוא טוען לחפותו.

חוק הגורל הוא שכבר אז, ב־
^ מישפטים, הציג מיסמכים מזויי-
פים וטען בכל התוקף שהם כשרים.
כיום, מיסמכים שנחתמו על־ידו לפני
עורר־דין, הוא טוען שהינם מזוייפים
על־ידי!
לא עלה בדעתי שאקלע למצב שבו
אני נמצאת כיום.
אני יודעת שאני נלחמת בגוף עצום
ומי יודע לאן עוד יובילו הדברים. אבל
אני מאמינה שבסוף ייצא הצדק לאור
בבית־המישפט. אני לא מתכוננת להיכנע
לאיומים ולחצים, ולא מתכוונת
להרים יריים, גם אם המילחמה הזו
תהיה ארוכה ומתישה.

הזמנת מידה לב לחקירה במישטרת אופקים
תקיפה או חקירה?

אני אלר איתו עד הסוף.
כל הבעיות שלי עם בריר התחילו
מאז שהודעתי לו שאני לא עומדת
להכחיש את קבלת 50 אלף הדולר י
מהפרסי גיאם סולימן. בריר הציע לי ־ *
להתכחש לחוב. הוא אמר לי שאינו
רוצה להונות את הפרסי והוא מתכונן
לשלם את החוב, אף הוא רוצה למשוך
את העניין כמה שיותר זמן.
מאותו רגע הידרדר המצב ביננו.
בתקופה זו כבר לא נפגשנו. הוא ישב
בנתיבות, והקשר ביננו היה טלפוני
בלבד.
עד לאותו עניין, בריר דאג לכל
צרכיי.
בינתיים החלו הפרסים ללחוץ ״
והגישו תביעה לבית־המישפט. אני
הודיתי בחוב בבית־המישפט, ובחר
הבין כי פסק־הדץ יינתן בזמן הקרוב.
הוא החל לשלוח אליי שליחים במטרה
להגיע לפשרה.
בהתחלה שלח אליי את ג׳קי רונן,
שהוא קרוב־מישפחה שלו. ההצעה
היתה כי ברוד ישלם לי סכום של - 40
אלף רולר, וכך נסגור ביננו את
החשבונות.
לא הסכמתי לפשרה, היות והחוב
לפרסי עמד על קרן של 50 אלף דולר,
בלי הריבית.
הפרסי הסכים בזמנו לסגור את
העניין באותו הסכום. אני לא רציתי
שום עניין עם הפרסי, ואמרתי לברור
שיסתדר איתו בכל דרר המקובלת על
שניהם.
כעבור יומיים טילפן אליי אלי רונן
וקבע איתי פגישה במלון הילטון.
הגעתי לשם עם הפרסי, ואז הציע אלי
רונן לפרסי לסגור את העניין ב־25
אלף דולר. הפרסי נעלב והלו.
לא נותרה לי ברירה אלא להודיע
לברור שאני מגישה תביעה נגדו.
ברור צילצל לבית הוריי וניסה

לשכנע את אמי שתקח ממני את כל
המיסמכים שהוא חתום עליהם, והבטיח
שבתמורה יוריד ממני את המשכנתא.
אמי, ברוב תמימותה, ביקשה אותי
למסור לברוך את המיסמכים.
הבנתי את הכוונות שלו. לא נתתי
את המיסמכים, והגשתי את התביעה
על סך 56 אלף דולר.
ברגע שהתביעה הוגשה, הגיע

שליח להוריי ונתן להם להבין שהמרוקאים
במדינה מוכנים לחסל אותי, ורק
מילה של ברוך תמנע מהם לבצע את
זממם.
הוריי נבהלו מהאיומים וביקשו
ממני לעזוב את העיר.
עזבתי את ביתי בשכונת בבלי
ועברתי לגור לכמה זמן אצל דני מעוז.
כשחזרתי הביתה, לא פסק הטלפון
מלצלצל. קולות שונים ובלתי״מוכרים
לי איימו עליי מעבר לקו.
באחד הערבים, כשחזרתי הביתה,
גיליתי כי ניסו לפרוץ את דירתי.
מישהו חיבל במנעול הדלת.
למחרת שרטו את מכונית הסיטי*

׳ רואן שלי לכל אורכה והוציאו את כל
האוויר מהגלגלים.
באחד הימים הגיע אליי דודו
שוהמי, שהוא יד־ימינו ועושדדדברו
של ברוך.
את דודו אני מכירה מזה שנים,

את המיכתבים שברוך שלח אליי
מהכלא.
אחרי הפירסומים התקיימה החגיגה
הגדולה בנתיבות וסוקרה בהרחבה
בכלי-התיקשורת.
תפקידו של דודו היום הוא לבצע
את כל השליחויות של ברוך, שיושב
בנתיבות ולא זז משם, וברוך מפצה
אותו ביד רחבה.
אני חשבתי לתומי כי דודו הוא
השליח היחיד של ברוך, עד שלפני
שבועיים הגיע אלי אדם זר לחלוטין.
הוא חיכה לי ליד הבית, וכשהגעתי פנה
אליי ואמר לי להיזהר מיהודה, שהוא
בנו של ברוך, כי ברוך מחפש מישהו
לחסל אותי. ואז נעלם כלעומת שבא.
נבהלתי והחלטתי לפנות למישטרה
בתלונה. אך לא ידעתי מי האיש
ובקושי יכולתי לתאר את דמותו. הוא
נראה בדיוק כמו כל אותם חוזרים
בתשובה, שבהם נתקלתי בזמן האחרון.
ברוך אבוחצירא, החוזר בתשובה
שנקרא היום רב ואדמו״ר, מצא לנר
חיותו דרך משלו לסגור את החשבונות
של עברו.
לי ידוע שחוזרים בתשובה משתדלים
עד כמה שיש באפשרותם לכפר
על עוונותיהם החילוניים, ואחד הדברים
הוא החזר חובות, בקשת מחילה
וכולי.

מידה עם ברוך אבוחצירא
אהבה פורחת
כשעבד כשומר־סף אצל סבא שלי,
בכמה מועדוני-לילה שהיו שייכים
לסבי. באותה תקופה היה ישראל דנוך
הבוס של דודו.
את ברוך הכיר דודו במיסעדה של
הוריי ברחוב בן־יהודה בתל־אביב. הם
התיידדו, והיו להם כל מיני עסקים
~ משותפים.
בתקופת המישפט של ברוך, נעצר
דודו ונשפט על עבירה של סחר־בסמים.
הוא שהה בכלא כמה שנים,
שחלק מהם ישב יחד עם ברוך ברמלה
ובמעשיהו, ושוחרר על־תנאי כמה
חודשים לפני ברוך.
כשברוך שוחרר מהכלא, חברו הש״
ניים יחדיו, ודודו הפך לחוזר בתשובה,
והתיישב יחד עם ברוך בנתיבות.
באחד הערבים הגיע אליי אותו דורו
והודיע לי, שאם אגיש תביעה נגר
.ברוך, עלולים לפגוע בי ויהיה חבל לו
עליי, כי הוא מחבב אותי מאוד.
הוא הסביר לי כי בא אליי כחבר
ואיכפת לו מאוד מה יעלה בגורלי.
באותו ערב זיהיתי את דודו בקושי,
כי בינתיים גידל פיאות וזקן, והיה
לבוש בחליפה ומיגבעת על ראשו. אני
זכרתי אותו בתור בחור לבוש בג׳ינס
ונעלי אדידס.
דודו חזר לנתיבות ודיווח לברוך את
תשובתי, שאני בכל זאת עומדת להגיש
תביעה נגדו.
היו עוד איומים בטלפון. החלטתי
לא להיכנע לאיומים ופירסמתי את
כתב־התביעה בעיתונים. פירסמתי גם

עכשיו זורק ברוך את התחייבויותיו
הכספיות לעבר עוזריו ותורמיו. בימים
אלו קיבל פסק־דין שבו מורה השופט
על חברו של ברוך לשלם את חובותיו
לי. במקום שברוך ישלם, מסתבר
שאותו גרוזיני ישלם וברוך רק יפקיד
ערבות.
קשה לי להבין איך הפיל ברוך את
התשלום הזה על אדם שבקושי עומד
בעול פרנסת מישפחתו. בכדי לקבלו
כערב, שיכנע אותו ברוך להגיש פרטים
כוזבים בקשר לאמצעיו הכספיים.
למירה נמאסו הביקורים ב־בתי־המישפט.

כאן סיפורה של מירה לב.
עומד ותלוי נגדה מישפט על זיוף
מיסמך, ועוד מישפט בקשר למזונות
לבנה אסי. במישפט השני היא הוצגה
כדמות שלילית, אשה עשירה ועתירת
נכסים המחליפה מאהבים, שבגלל
אורח חייה סובל בנה.
אותו דיון הגיע לפני השופט וולך.
מירה הופיעה ללא ייצוג של עורך״דין
והסבירה לשופט כי היא מפרנסת את
בנה מאז היותו בן .3בעלה נמלט
לארצות־הברית והיא נסעה אחריו כדי
לאתר אותו.
השופט וולך פסק כי נראה לו, כי
עמדתה של מירה מוצדקת.
עור מישפט שמירה מעורבת בו
בימים אלה הוא מישפט חווה לשם,
דתית מבני״ברק, אם לארבעה ילדים,
שעבדה במישרד להשקעות בתל־אביב.
היא הציגה עצמה לפני אנשים

כמנהלת־חשבונות וסיפרה כי המישרד
שבו היא עובדת עוסק בבניית בתי־מלון
ועוד עסקים שונים.
היא נהגה לספר שיש תחרות בין
עובדי המישרד מי יצליח לגייס יותר
משקיעים. כולם עובדים שם כך,
אמרה, תמורת אחוזים בדיווחי החברה.
בדרך זו הצליחה חווה לשם לגייס
אנשים רבים, שהילוו לה כספים על־סמך
ערבויות של המישרר.
היא נעצרה כאשר הגיעו תלונות
מאנשים, שהסתבר להם כי הערבויות
שבידיהם אינן כשרות.
בין המלווים בריבית היו מירה
וברוך.
חווה לשם הגיעה למירה וברוך
באמצעות אלי דנוך, בנו של ישראל
דנוך, שפתח מישרד למשכון והלור
אות( .יותר מאוחר הוא הסתבך בפלילים
וישב בבית־הסוהר).

לא ההזיד
את הצ ק
** ירה שימשה כמתווכת בין אלי
^ /דנו ך, שאותו הכירה, ובין ברון־
אבו חצירא, והעבירה ללשם כספים
מברוך, תמורת ריבית גבוהה ביותר.
כשבוע לפני שברוך הוכנס לכלא,
הגיע ברוך אל חווה לשם בלוויית אדם
בשם בר״גיג מאשקלון.
ברוך ביקש ממירה לגבות מחווה
לשם את הכספים שהלווה לה, בתוספת
ריבית גבוהה.
מירה הסבירה לחווה כי ברוך זקוק
לכספו באופן דחוף, כדי לממן את
עירעורו בבית״המישפט העליון.
עד לאותה תקופה לא הכיר ברוך
את חווה לשם, ומירה היתה המתווכת
ביניהם.
אחרי שנודע לה מפי חווה שלא
תוכל לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות
לברוך, הסכומים הגיעו לעשרות אלפי
דולארים.
בעזרת לחצים שונים הצליח ברוך
להוציא מחווה את כספו. יום אחרי
שכספו של ברוך הוחזר — הוא נכנס
לכלא.
אחר כמה ימים הסתבר כי ברוך
השאיר בידי בר־גיג את צ׳ק־הערבות
שקיבל מחווה לפני שהיא החזירה לו
את החוב שלה. ברוך לא החזיר לה את
הצ׳ק. בר־גיג ניסה לסחוט מחווה כסף
על סמך אותו צ׳ק.
הוא איים עליה ועל ילדיה.
יתר הנושים של חווה הבינו כי לא
יקבלו את כספם בחזרה, והתלוננו
במישטרה על הונאה. חווה לשם נעצרה.
כאשר
נודע לבעל, עזב את הבית
בבני־ברק.

מידה לב ובנה אסי
השופט השתכנע כי אינה מפקירה את בנה
חווה לשם פנתה למירה. גם לה
היתה חייבת סכום של כמה עשרות
אלפי דולארים, וסיפרה לה על איומיו
של בר״גיג.
מירה פנתה לבר־גיג, אחרי שהפכה
ממלווה בריבית לירידתה של חווה
לשם.
נודע למירה מפיו של בר־גיג שהוא
השתחרר ממאסר וזקוק לכסף, כדי
לפתוח דוכן בשוק אשקלון.
הוא דרש כסף גם ממירה.
מירה פנתה למישטרה בתלונה על
סחיטה באיומים, וסיפרה על הצ׳ק של
חווה, שבר־גיג מחזיק כאמצעי לסחיטה.
הכספים
שחווה לשם קיבלה ממירה
היו הלוואה פרטית, שלא היתה קשורה
לכספי ברוך אבוחצירא. הסכום היה
שווה לכמה עשרות אלפי דולארים.
לחווה לא היה כסף להחזיר, וסוכם
בינה לבין מירה שחווה תמשכו את
דירתה על שם מירה.
חווה מישכנה את דירתה בבני־ברק
לטובת מירה. חווה עדיין לא החזירה

למירה את כספה, ובימים אלו מתנהל
מישפט בעניין המשכנתא, לפני
השופט יוסוף חאג׳־יחיה. ברוך הוזמן
כעד למישפט אך הוא מתחמק
מלהופיע כבר שנתיים.
השופט חאג׳־יחיה הודיע בישיבה
האחרונה, שהתנהלה בחודש שעבר, כי
אם אבוחצירא לא יגיע הפעם, יוצא
נגדו צו־הבאה. לברוך, שקיבל את
כספו בחזרה כבר מזמן, לא נוח כנראה
כיום, כשהוא מופיע באיצטלה של
קרוש, לגלות לבית־המישפט דברים
הקשורים בעברו החילוני.
רוב עיסוקה של מירה היום קשור
בבתי־מישפט. היא מקווה שהכל יעבור
בקרוב, ותוכל לשכוח את התקופה
הקשה שהיא עוברת היום. היא מקווה
לזכות במישפטיה ולחיות את חייה
בשקט, יחד עם בנה אסי.
לא מזמן התארסה מירה לב עם
איש־העסקים דני מעוז, העומר
מאחוריה ותומך בה נפשית, בתקופה
הקשה שהיא עוברת.

נעמי אדווה

מידה וארוסה דני מעוז
מלווה בריבית שהפכה לידידה

בית־מיקלט מפני הטרדות

האופציות של רבץ:

ך ם משקיפים ציניים במיוחד אינם
היכולים להתעלם מהעובדה, שקיים
שיתוף־פעולה הדוק למדי בין
ראש־הממשלה, שימעון פרס, לבין
שר-הביטחון שלו, יצחק רבין.
כבר במערכת־הבחירות לכנסת
ה־ 11 סבח רוב המומחים, שבאורח
בסיסי קרובים השניים בעמדותיהם
הפוליטיות. שניהם תמכו במילחמת־לבנון(רבץ
בהתלהבות־יתר) ,ושניהם
מנסים לנער את חוצנם ממנה.
גם השקפת־העולם הגלובלית

מקובלות על רבין.
• המומנטום המדיני, אחרי הבחירות
להסתדרות, מתחייב משני
גורמים: הרצון לרצות את האמריקאים
והשאיפה לפרק את הקואליציה עם
הליכוד ״מסיבות מדיניות לגיטימיות״.
בצמרת מיפלגת־העבודד, רבין הוא
האוייב מס׳ 1של כל קשר עם הפלסטינים.
במרכז המיפלגה, ובעיקר
בקרב הצעירים היוניים יותר, רואים בו
״סוכן ליכוד״ ,ומיכשול לכל הידברות
לשלום. יתכן שהתיקוות שהם תולים
בפרס הן מוגזמות, אבל עצם קיומן
מחזק את פרס במיפלגה, ומחליש את
רבץ.
פרס אינו שם נרדף ליוניות, אבל
בהדרגה הופכים כל היונים במיפלגה
לאנשיו. יוני רבץ, כמו הח״כים שבח
וייס ואורה נמיר, או יחיאל לקט, לא
יוכלו להתמיד בתמיכתם בו. תמיכתו
ברוטציה מקוממת נגדו את כל
המיפלגה, המאוחדת כולה בחוסר־רצון
ברור לעמוד בהסכם ,״נוכח האסונות
שהליכוד המיט על המדינה״.
• העמדות של רבץ בנושא
החברתי, ובכל הסוגיות הקשורות
בהסתדרות, מנתקות אותו מאחרוני
אנשיו. ותיקי אחדות־העבודה, המתרפקים
עדיין על שרשיו של רבין
בפלמ״ח וזוכרים עדיין את אמו של
רבין, רוזה, כשהיא צועדת ובידה הדגל
האדום באחד במאי, הולכים ונעלמים
מהזירה הפוליטית.
רבין ידוע באדישותו לכל עניין
חברתי. הוא ימני נוסח ריצ׳ארד ניכסון,
ואנשי ההסתדרות רוטנים על איבתו
לאיגודים המיקצועיים.
״אם הוא חושב שניבה לניר נותנת
לו לגיטימציה יונית או סוציאליסטית,
יש לו יותר חוש־הומור מכפי שסברתי!״
אמר להעולם הזה אחד מעוזריו
הקרובים ביותר של פרס .״היא עצמה
זקוקה ללגיטימציה, אחרי הזוועות
שרבין אחראי להן בלבנון. ואשר
לסוציאליזם: אי־אפשר להוציא ממנו

שלהם זהה לחלוטין. פרס ורבין חשים
שהליכוד נכשל בתיפקודו ובטקטיקה
שלו, ולדעתם מיפלגת־העבודה, בראשותם,
מסוגלת לנהל את העניינים
הרבה יותר טוב.
פשיטת־הרגל של הליכוד, המס־תמלת
בדמותם של אריאל שרון ויורם
ארידור, סייעה להם לחוק בציבור את
הרושם שהם מהווים את התרופה
הטובה ביותר לתחלואי האומה. כל
הסקרים מאשרים, שיש להם הצלחה
ניכרת בחזית התדמיתית, חרף המיגוון
העצום של בעיות, שטרם נפתרו.
גם בשעה זאת עדיין קיימת
הידברות בין השניים, אבל מעבר
למשותף מתחילות להירקם מזימות,
מילחמת־עצבים, הפחת שמועות וייזום
רכילויות. האידיליה, כביכול, עומדת
להסתיים בקרוב מאוד, וסנוניות
ראשונות של המריבה הקשה, העומדת
לפרוץ בכל רגע, כבר ניצבות במרכז
הזירה הפוליטית־פנימית.

הסימפטומים הראשונים
היו, כרגיל, מינוריים. בש

₪־ז פרס מחדשים את מסע־הלחישן ת
נגד שר־הביטחון :״החונק מרמת־אביב
כדעות האחרונים משחררים
נערי־סרם את חרצובות לשונם,
ושר־הביטחון הפד מוקד
קבוע־כמעט להשמצות.
אץ ספק שהם מנסים להפריד,
באורח מלאכותי במקצת, בין אחריותו
של רבין למתרחש לבין מעורבותו
הברורה של פרס בפרשת הזוועות
בלבנון.
רבין הופך את חיילי צה״ל בלבנון
לתליינים, המבצעים הוצאות להורג
לפי רשימות. פרס אינו מסתייג בגלוי,
אבל הוא ואנשיו שמחים לייחס את כל
האחריות לרבין.

כינויים כמו ״הקצב״ ,ואפילו
״החונק מרמת-אביב״ ,הוצמדו
לרבץ, כאילו בבדיחות־הדעת.

בטון לחשני יותר, ובסבר פנים
חמור, מוכנים נערי פרס ללחוש באוזני
עיתונאים סיפורים מדכאים למדי על
הרגלי־השתיה, כביכול, של שר״הבי־טחון,
המשפיעים, לדיבריהם, על
תיפקורו במישרד כל־כך חיוני. רבים
מזכירים את התנהגותו בנושאים מיש־פחתיים
ואישיים, את יחסו הלא־סימפטי
לבני־אדם, ומביאים כניגוד את
אישיותו הנעימה והחברית של ראש־הממשלה.
מעניין
שרוב האנשים, שסייעו
בעבר לפרס להיות ״חתרן בלתי־נלאה״
נגד רבץ, כבר אינם בתפקיד. אבל
השיטות, שאותן מתאר רבין עצמו
בסיפרו פינקס שירות, נשארו בעינן.

המטרה ברורה: יש לפגוע ברבין,
להפחית מאמינותו, לייחס לו מעשים
הפוגעים בדמותו דווקא בקרב מצביעי המערה יתכן כי מעשיו כשר־ביטחון
מצדיקים את רוב הדברים הנאמרים
בגנותו, אבל הנסיון לשחרר את פרס
מאחריות משולל יושר אינטלקטואלי
וציבורי.

^ בעל הגיית
של שמיד

*^ד! מסתתר מאחורי המערכה
/* 4המתחדשת בין השניים? האם יש
לה רק היבטים אישיים, או גם
פוליטיים? האם הסתיים עידן הזהות
הרעיונית בין שני התאומים הסיאמיים?
התשובה היא סבוכה ומורכבת, ולכן
גם מרתקת.
במישור האישי ברור שרבין רואה
בחומרה את העליה המטאורית
במעמדו של פרס בציבור, ומבין שהיא
נובעת בעיקר מעצם כהונתו של פרס
כראש־ממשלה. לכן תומך רבץ בגלוי
ובחום בקיום הרוטציה עם הליכוד.
בכר מקווה רבין לחזק את מעמדו
בקרב מצביעי הליכוד, שרבים מהם
החלו משנים את יחסם העויין, המסורתי,
לשימעון פרס.
רבין יכול, כמובן, להצדיק את
עמדתו בנושא הרוטציה בכך שיש
לשמור על נורמות של הגינות

ציבורית. הוא ואנשיו מניחים שמאבק
למען קיום הסכם יהיה פופולארי
בציבור, ויזכה בתמיכה בלתי־מבוטלת
גם בכלי־התיקשורת.
״אם פרס יתעקש לפרק את
הקואליציה בניגוד לדעתו של שר־הביטחון,״
אמר להעולם הזה איש מחנה
רבץ ,״הוא יהפוך שוב לשנוא־הציבור,
תוך ימים מעטים! הכל ייזכרו
בתדמית הישנה של פרס, הבלתי־אמין.
זעקה מהליכוד והמחאה המוסרית של
רבין יצטרפו יחד למסע אדיר, שייסכל
את הישגי פרס עד כה. מנקודת־מבט
זאת, רבין הוא בעל־בריתו החשוב
ביותר של יצחק שמיר, ואני מבקר
אותו על כך!״
החישובים האלה של רבין ואנשיו
הם, ככל הנראה, אופטימיים מדי.
במקביל לעליית קרנו של פרס בציבור
הרחב, דרך גם כוכבו בתוך המיפלגה.
התמיכה בו מתרחבת והולכת, בעיקר
בשל העובדה שבמישור הטאקטי
והמדיני, ובאישור התנועתי״מיפלגתי,
הודגשו ההבדלים בין השניים, שהפכו
חריפים ואקטואליים, הרבה יותר
מאשר הזהות בתחום הרעיוני לטווח
ארוך.
• המיזוג הקרוב עם יחר, וצירופו
של עזר וייצמן להנהגה, מחזקים מאור
את פרס. נוסף על היחסים האישיים
הגרועים בין וייצמן לרבץ, מנסה
מנהיג־יחד לקדם עמדות מדיניות,
בעיקר במישור הטאקטי, שאינן

הצהרה אדומה אחת בנושא החברתי.
לרבין קשה לשקר, וכך נחשפת דמותו
האמיתית בקלות יחסית״.

^ קרע אישי
קדע דעיוגי
ף כל ההתייעצויות הפנימיות
^ מגלה רבין חוסר־פתיחות מוחלט
בכל הנושא של ייצוג פלסטיני
בשיחות־שלום עתידיות. עמדות כאלה
משחקות לידי שרי־הליכוד, הרוצים
לשמור על שלמות הממשלה, כדי
לאפשר ליצחק שמיר להיכנס למישרד
ראש־הממשלה.
פרס, לעומת זאת, הרבה יותר פתוח.
במיפלגת־העבורה סבורים, שבתנאים
מסויימים הוא יסכים לוויתורים מרחי־קי־לכת,
ואז הקרע האישי והטאקטי
שלו עם רבין יהיה גם אסטרטגי־רעיוני.

רקע כזה ניתן לחזות, שפרשת
פרס־נגד־רבין תהיה, בתוך שבועות
מעטים, במרכז ההתרחשויות והדיווחים
על הזירה פוליטית הישראלית.
לרבץ יש רק דרך אחת להתחמק
מעימות עם פרס, שבו כישלונו ודאי.
הוא יוכל להסתלק מתמיכתו ברוטציה,
ולקבל את מנהיגותו של פרס יחד עם
הקו המדיני שלו במלואו.

ספק אם שר־הכיטחון כגוי,
נפשית ופוליטית, לצעד כזה.
חיים ברעם

במדינה
(המשך מעמוד 16
ישראל, חיים דרוקמן ממורשה. הנציג
היחידי של התחיה בפגישה זאת היה
גרשון שפט.
לפגישה השניה שעליה מדווח
נקודה הצטרפו גם גירעון גדות, חיים
קופמן ומיכאל דקל מחטיבת חרות ז
בליכוד, אריאל ויינשטיין מהליברלים,
ואיש לע״ם אהוד אולמרט.
בין ההחלטות: להמשיך ולזרז את
הטיפול בהצעת־חוק, שתאפשר לעצו־רים
לקבל חופשות; להרכיב מישלחת
של חברי־כנסת שתבקר במשותף
בכלא — הבעה גלויה של הזדהות
אנושית ופוליטית עם מבצעי הזוועות:
קריאה לח״כים לבקר בכלא תל־מונד
גם בבודדים; לקיים פגישה עם
ראש־הממשלה, שימעון פרס, כדי
לקבל תמיכה ממשלתית ביוזמות •
למעז אנשי הטרור היהודי.

אופייניים במיוחד היו דבריו
של הח״ם הליברלי בני שליטא:
העצורים לא יעשו כל רע אם ייצאו *י
(לחופשה) .הם אוהבי ארץ־ישראל. אין
שום סיכון בשיחרורם. אני רואה כאן
נוקשות של שר־המישפטים ושל
היועץ המישפטי. הם כנראה אינם
משוחררים מתפיסותיהם הפוליטיות
נגד אוהבי ארץ־ישראל ומקימי הישובים
ביש״ע (יהודה, שומרון ועזה).
אני לא מוכן לקבל את התפיסה הזאת...
מיפלגות עריזה של שר1ן
״אנחנו הנשים שלד
והצבא שלד; ,,הפריזה
עסקנית מיפלנת העבודה
באוזני אדריכל המילהמה
בשבוע שעבר בחרו נשות מחוז־ירושלים
במיפלגת־העבודה מזכירה
פוליטית חדשה.
המועמדת שנבחרה, עליזה מיזרחי,
גברה על שתי יריבותיה במאבק
דמוקרטי למופת. תעמולת־הבחירות
שלה נוסחה בסיגנון החביב מאוד על
נשות ״תנועת העבודה״ .מיזרחי תוארה
כאשה שחונכה על ערכי התנועה. גם
חברותה רבת״השנים באחדות־ד,עבודה
לא הזיקה לה במיוחד.
היו שרמזו, כי כמו רבים מיוצאי
תנועה זאת, גם היא ״קצת יותר ניצית
מהמקובל״ ,אבל איש לא מצא בכך
טעם לפגם. אחרי הכל, גם מזכיר-
המחוז החדש, עימנואל זיסמן, איננו 1 9 בדיוק יונה צחורה.
עליזה מיזרחי נבחרה, בירכה בחמימות
את ״ציבור החברות״ ,ונאמה,
באריכות לא בלתי־סבירה, על מאבקים,
אתגרים, חזית חברתית־כלכלית.
פחות משבוע אחרי הבחירה השתתפה
החברה עליזה מיזרחי באירוע
ציבורי. מסתבר שיש לה כובע נוסף, לא
מיפלגתי אלא ממלכתי. מיזרחי היא גם
האחראית על מעמד האשה במישרד־התעשיה־והמיסחר.
בתפקידה זה היא
אירגנה השבוע ״יום דיונים לקידום
האשה העובדת ״.אורח־הכבוד לא היה
אלא השר שלה. אריאל שרון.
״הנשים שלח״ בעצם הימים
שבהם נשרפים חיילי צה״ל, ותושבי
לבנון נרצחים, בעטיה של המילחמה
הנפשעת של שרון, כינתה אותו מיזרחי
באהבה גלויה ״השר שלנו״.
היא לא הסתפקה במיפגן החנופה
כשנכנס שרון לבית אלישבע (מרכז
נעמ״ת על שם אלישבע אשכול
המנוחה) ,הכריזה מיזרחי :״הנה כבוד
השר היקר שלנו!״ כתבת כל העיר
סיפרה, שמזכירת תא־החברות במיפ־לגת־העבודה
הוסיפה :״כל־כך חיכינו
לך, אנחנו הצבא שלך, אנחנו הנשים
שלך. הנשים של המישרד ימשיכו
למלא את שליחותן באומץ תחת
פיקודך!״
שרון נענה לקבלת הפנים הרטובה
הזאת בלבביות, בירך את ״עליזה״,
ואפילו התבדח :״עליזה אמרה קודם,
הנשים שלך, ורק אחר כך, ,הנשים של
המישרד. אז אני שואל אם אפשר אולי
לא להתחלק — שכל הנשים יהיו
שלי?״ (אכסטאזה בקהל).
העולם הז ה 2481

ניקמת הציפורים
פרז ריזאד, חייל בצבא־לבנון ששירת בצידון, יצא לחופשה
בכפר קליעה, ליד גבול ישראל. כנאה ללבנוני ביום חופשי, נטל
רובה־ציד והתחיל לירות בבעלי־בנף חולפים. סיור של צה״ל
נבהל, פתח באש לעברו והרג את האיש.
זה קרה השבוע. בשנה שעברה הייתי עד לתקרית דומה. נסעתי
אחרי משאית־ספארי בדיר מצידון לנבטיה. פיתאום פתחו
החיילים בספארי במטח אדיר. באמצע השדה, במרחק של כמה
עשרות מטרים, עמד צעיר וירה ברובה בציפורים. בררך־נס לא
נפגע, אף שנורו לעברו מאות כדורים. הסתבר כי היה פליט
מביירות, שניצל את שהותו אצל קרובים בכפר, כדי להשתעשע
בהריגת ציפורים.
זהו תחביב לבנוני. המקובל כנראה על בני כל הערות. יוצאים
לחצר או לשדה ויורים בציפורים. לא לשם מאכל, חלילה. סתם כך,
לשם שעשוע. בכל ציפור החולפת בשמיים.
יתכן שאחת התוצאות של מילחמה זו תהיה שתחביב זה ייעלם.
ממעוף הציפור, זוהי מילחמה חיובית.

*וויי *ובנדי

להצטלם בלבנון
חייב היו״ר לשאול :״מי נמנע?״ הנמנעים מרימים את ידיהם,
ומיספרם נרשם בפרוטוקול.
איש לא נמנע באותה הצבעה 10 .״לא השתתפו בהצבעה״:
אנשי מפ״ם, אשת ר״ץ וחצי סיעת שינוי(וירשובסקי. חברו אמנון
רובינשטיין הצביע בעד המילחמה).
״לא השתתפו בהצבעה״ פירושו: ויתרו גם על זכותם להימנע.
ברגע ההיסטורי הזה היו כלא היו. עצם נוכחותם לא נרשמה
בפרוטוקול.
למען ההיסטוריה, הנה כך נראה הפרוטוקול של הכנסת על
הצבעה שותתת־דם זו:

בכיף להיות חולה

כשהייתי חייל במילחמה תיעבתי את העסקנים הפוליטיים,
שהיו יורדים עלינו מדי פעם, בתחפושת צבאית, ומצטלמים על
רקע הנופים המרהיבים של החזית. אחר־כך היו נעלמים כפי
שבאו, ומשאירים אותנו במקום שהיינו.
אני משער שאילו הייתי היום חייל בלבנון, הייתי מתייחס
באותה צורה למיפגן־הראווה הגדול של יוסי שריד, שעלה ללבנון
בסערה של כותרות ראשיות,
כשהוא מלווה במצלמה צמודה
של אמא־טלוויזיה.
אבל זהו עניין של טעם.
הייתי מתייחס לעניין אחרת
אילו יצא שריד בשקט, והיינו
שומעים על כך אחרי שנתיים.
חשוב יותר התוכן הפוליטי
של ההצגה.
יותר ממאה חיילים הלכו
לכלא, בעיקבות סירובם לשרת
במה שנראה להם כמילחמה
פושענית. אני מודה, שתחילה
היו לי לבטים קשים ביחס שריד לתופעה זו. לא היה לי קל לעכל
את הרעיון של סירוב־שרות כאקט פוליטי. אך הגעתי למסקנה כי
הסירוב במיקרה המסויים הזה הוא מעשה מוצדק ומוסרי. אני יודע
שהסירוב מחייב יותר אומץ־לב מאשר ההליכה בתלם, גם כאשר
התלם הוא כה נורא.
(איני יודע איזה דיבוק נכנס בו, בפרופסור דניאל עמית, אחד

הסרבנים, שהכריז לפתע כי הוא מפסיק לסרב, בגלל החלטת
הממשלה שהובילה במישרין למעשי־הזוועה הקרויים ״היד
החזקה״).
מעשהו של שריד — יהיה ההסבר המילולי שלו כאשר יהיה
— הוא יריקה בפני הסרבנים. יש שפה למחוות. מחווה זו אומרת
את ההיפן־ מן המחווה של הסירוב.
אך גם זה אינו העיקר בעיניי. יתכן שיש לי גישה שמרנית
לתפקידו של חבר־כנסת: לפי תפיסה זו, שדה־הקרב של
חבר־הכנסת הוא הכנסת. לשם כך נבחר. שם עליו לפעול. הכנסת
היא השולחת את החיילים ליהרג בלבנון, והיא המסוגלת לשים
קץ להרג זה בהצבעה פשוטה אחת.
זהו המקום. זהו התפקיד. זהו שדה־הקרב. כדברי היווני :״היק
רודוס, היק סאלטה!״ ובתרגום חופשי: כאן המקום שלך, שריד!
כאן תקפוץ!
תפקידו של שריד ברגע זה הוא להרעיש עולמות בכנסת, לא
לתת מנוח, לא להסתפק בדיון באולם כמעט־ריק, אלא להכריח
את הכנסת להוציא את החיילים מן התופת — תחת להצטלם בה.
יוסי שריד יודע איך לעשות רעש בכנסת. לכן, כאשר אינו
עושה זאת, אומר הדבר דרשני. תמיהה זו לא התחילה השבוע.
ב־ 8ביוני 982ו, ביום השלישי של המילחמה, נערכה בכנסת
ההצבעה ההיסטורית, ששלחה 638 חיילי צה״ל (עד כה) ורבבות
אחרים אל מותם.
באותה הצבעה 94 ,חברי־כנסת הצביעו בעד המילחמה. מן הדין
היה לחקוק את שמותיהם על קיר הכנסת, לדיראון־עולם.
נגד הצביעו רק 3אנשי רק״ח. מכיון שזיקתם הטוטאלית של
אלה למוסקווה מבטלת את יכולתם להשפיע על דעת־הקהל, גם
כשהם צודקים לגמרי, לא היתה להצבעתם השפעה.
מלבדם, לא הצביע אף חבר־כנסת אחד נגד המילחמה.
אילו היה נמצא יוסי שריד אחד ויחידי, איש מיפלגת־העבודה,
שהיה מעז להצביע נגד — היתה האווירה באותו יום משתנה. מה
גם שמעשה כזה של אומץ־לב היה מן הסתם גורר אחריו את אנשי
מפ״ם ור״ץ הנפחדים, שגם הם איבדו באותו יום את הכושר להרים

אני מאמין לשריד שהוא היה נגד המילחמה מן הרגע הראשון.
דווקא משום־כך בולט כל־כך המחדל שלו באותו היום — מחדל
שאין לו הסבר אחר מאשר אובדן אומץ־הלב ברגע האחד שבו היה
חשוב.
בניגוד לרושם שהתקבל, לא נמנע שריד באותו יום מהצבעה.
ההימנעות היא אקט פרלמנטרי. היא מבוצעת כן: אחרי
שהיושב־ראש קורא להצביע ״בעד״ ו״נגד״ ,יכול כל אחד מן
הנמנעים(אם יש) לדרוש למנות את קולות הנמנעים. במיקרה כזה

הקרמלינולוגים בעולם יודע על ברית־המועצות פחות מקטן
מצחצחי־הנעליים בכיכר האדומה(אם יש חברים־מצחצחי־נעליים
במולדת הפרולטריון) .אז מה אתם רוצים מאיתנוי״
האם אפשר להגיד כדבר הזה בטלוויזיה הישראלית? בוודאי:
כמעט מדי יום מזמינה הטלוויזיה לאולפנה שר זה או אחר, כדי.
שיסביר למראיין באריכות מדוע
אינו יכול להתראיין .״אינני
מתכוון לנהל את מילחמותיי
בכלי־התיקשורת!״ ״כחבר־המנד
שלה, אני אביע את דיעותיי
בקאבינט!״ וכר).
אבל הם לא עשו כן. שום קר־מלינולוג
אינו מסוגל להודות
בכך שאין לו מושג. זה עניין של
כבוד. לכן הקיפו את המיקצוע
בערפל סמיך של תורת־סתר,
כמו האוראקל של דלפי או
החרטומים של מצריים.
מבחינה מעשית, הקרמלינו־לוגים
נתונים במצב גרוע עוד
יותר מאשר המיזרחניס המיסכנים שלנו. אלה קראו את כל
הספרים וכל המאמרים בעולם הערבי. מנתחים את הכל בהגיון
ברזל וטועים תמיד. לפעמים זה עולה בחייהם של כמה מאות,
לפעמים לא. אבל דבר אחד אינו משתנה: הם טועים תמיד. אין
חריג.
מדוע? מפני שהחיים אינם מצויים בספרים ובמאמרים. אלה
יכולים לשמש ככלי־עזר. אך כדי להבין משהו צריכים לדבר,
לשמוע, לראות, להריח, לנגוע. ואת זה קשה לעשות בחדר־קריאה
של אוניברסיטה.
המיזרחן יכול לנסוע לפחות לרמאללה ולאכול פלאפל. אבל
מה יעשה אחיו הקרמלינולוג? הוא יושב בפרינסטון או בירושלים,
קורא את העיתונים הסובייטיים, עורך קאטאלוגים ואינדכסים,
יודע את תאריך הלידה של גורבאצ׳וב ואת מיספר העיטורים של
רומאנוב, ונדמה לו כי אלה הם החיים.
זה מספיק לתוכנית״בידור טלוויזיוני. אך אוי למי שמבסס על
זה מדיניות!

יודעים משהו?ניאט1
תחילה ישבו שם שלושה. אחר־כך היה שם לפתע רביעי,
׳בפעלול הנקרא בשפת־התיאטרון 4א$ £ X \<4 0 {1ז_ £1ס,
״אלוהים יוצא ממכונה״ .איש לא הסביר איך הגיע לשם, ומדוע.
כאשר הקשבתי לשלושת הראשונים, היתה לי ההרגשה שאין
להם מושג על מה הם מדברים. כאשר הקשבתי לרביעי, היתה לי
ההרגשה שאינו יודע מה הוא עושה שם.
אני מתכוון לתוכנית מוקד, שהיתה אמורה להסביר לנו בדיוק
מה קורה בקרמלין, מדוע נבחר מיכאיל גורבאצ׳וב, ומה תהיינה
התוצאות.
היה שם פרופסור סימפאטי, שקרא את כל הספרים והמאמרים,
ולא ידע דבר. לצידו ישב מהגר יהודי, שידע שהמישטר הסובייטי
רע מאוד (אפתעה! אפתעה!) .והיה שם המומחה של הטלוויזיה,
שמומחיותו התבטאה בעיקר בהבעת־פנים האומרת עליונות
בלתי־נתפסת, ורחמנות משועשעת על האחרים.
הרביעי היה אחד הצעירים האינטליגנטיים של שימעון פרס.
לא קל להבחין ביניהם, אבל זה היה ד״ר נמרוד נוביק. הוא הביע
מישאלות־לב חסודות.
ריחמתי על כל הארבעה.
אומנם, הם יכלו לקצר את עינוייהם ולהגיד, בפשטות :״אין לנו
מושג מה קורה בקרמלין. לאף אחד אין מושג. גדול

הייתי חולה במשך כמה ימים. זה היה נהדר.
שכבתי יומיים במיטה, לא קיימתי כמעט ישיבות, קראתי ספר
שעניין אותי( .עוד אדבר עליו הרבה, אבל רק אחרי שאגמור
לקרוא אותו).
ובעיקר: לא היתה לי נקיפת מצפון.
אני עמלכוהולי( .כך אני מתרגם את מילת־הסלאנג
האמריקאית 0£10ת^<0111
עמלכוהולי הוא אדם המכור לעבודה, כשם שהאלכוהול, מכור
לטיפה המרה, הנרקומאן לסמים והחוזר־בתשובה לאלוהים.
זאת לא אומרת שהעמלכוהולי אוהב את העבודה. גם
האלכוהולי אינו אוהב את האלכוהול. נגזר עליו לשתות. עלינו
נגזר לעבוד.
בשלושים השנים האחרונות היתה לי פעמיים חופשה של
שבוע. אך מדי פעם אירע שהתעוררתי בבוקר, ולא היה לי משהו
דחוף לעשות. יכולתי לקום בנחת, להסתכל בים, לעלעל בספרים
סתם, לשים קלטת. אבל אחרי שעתיים־שלוש שמעתי לחישה.
איש קטן לחש באוזני :״היי, אתה, מה עשית היום למען האנושות
ועם־ישראל?״ ואז, תחת לתפוס את האיש הקטן בגרון ולצעוק לו
באוזן :״הי, אתה, מה עשו היום האנושות ועם־ישראל בשבילי?״
הרכנתי ראש בהכנעה והלכתי לעשות משהו: לכתוב מאמר,
לקרוא לישיבה, לכתוב מיכתב.
ויש רק מנוס אחד מן העריצות הזאת של האיש הקטן ההוא:
להיות חולה.
אתה מרגיש שאתה חולה. יש לך חום. מכיוון שאתה
עמלכוהולי, אתה ממשיך לעבוד עוד יום־יומיים. ואז, ביום
השלישי, אתה מתעורר בבוקר, ויש לך הרגשה נהדרת בלב: אני
חולה! אני לא צריך לעשות שום דבר בכלל!
ואפילו האיש הקטן, המאניאק הזה, אינו אומר כלום. הוא יודע
שאני צריך לשכב, ולא לעשות כלום, כדי שאוכל לקום מחר או
מחרתיים ולעבוד כפליים.
וכך היה. שכבתי יומיים. זה היה נהדר.

פצוע בגרמניה
כשביקרתי בפעם הראשונה בחיי בברלין, נתקלתי בסצנה |
שהחרידה אותי.
ברחוב הראשי, קורפירסטנדאם, עמדה חבורה גדולה של |
עוברים־ושבים סביב איש שנפגע ממכונית, ושהיה מוטל על
הארץ. איש לא טיפל בו, איש לא נגע בו.
כעבור זמן־מה בא אמבולנס. אנשים בחלוקים לבנים נטלו את 1
הקורבן עימם.
״איזה עם!״ אמרתי לעצמי בעליונות .״זה לא יכול לקרות |
אצלנו! אילו זה קרה בתל־אביב, היו כל האנשים מטפלים באיש ,״
ומישהו היה מתנדב לקחתו לבית־החולים במכוניתו.״
עכשיו משררת הטלוויזיה הישראלית תשדיר־שרות, המורה 1
לנו לנהוג בדיוק כפי שנהגו הגרמנים.
עליי לבקש סליחה ממישהו.

מה יע ש ה עזר נייצמן למנח בגין
ואיך נתגלה שיר חד ש של נתן אלתרמן
לרגל בחירתו בפעם העשירית
כנשיא בורסת־היה־לומים,
קיבל השבוע משה
שניצר טלפונים ומיברקים
מרחבי־עולם. אחת משיחותיה־טלפון
שהמזכירות העבירו לחדרו
היתה של גבר קשיש,
שדיבר בקול עמוק, ואמר לו
דיברי־שבח אישיים, על תרומתו
לשיפור תדמית הענף ועל יצירת
יחסים תקינים בין המישטרה
והיהלומנים. שניצר הודה למברך,
ושאל את מזכירתו עם מי
הוא דיבר. התברר שלא היה זה
אלא תת-ניצב בנימין זיגל,
המפקד היוצא של היחידה הארצית
לחקירות הונאה, שאנשיו
ביקרו בשנה האחרונה בבניין־
הבורסה יותר מפעם אחת.
יוזמת כינוס מועצת ה־מיפלגה
הליברלית ב־ 16 באפריל,
שתדון בשאלת היחסים עם

בכינוס יהיה הפרופסור בן ה־80
הנם קלינגהופר, לשעבר ח׳׳ב
הליברלים שיחייב את הליכוד.
בתחילת השבוע ערכו מתנגדי
איחוד הליכוד כינוס ב־לישכתו
של אריה דולצין,
במישרדי הסוכנות בתל־אביב.
יחזקאל הרמלך, אחד מיוזמי
הכינוס, הציע לדולצין שהבאים
ייפגשו באולם הגדול. דולצין
העדיף את לישכתו, אך זו התמלאה
עוד לפני שעת־הפתיחה
המיועדת. למקום הצר בא ראש
עיריית תל־אביב, שלמה
(״צ׳יץ׳״) להט, שצפה כמזכירתו
של דולצין, כשהיא מביאה כל
הזמן עוד ועוד כיסאות. ראש
עיריית רחובות הסביר שהוא
ביקש אולם, אך דולצין הסתפק
בחדר. העיר צ׳יץ׳ לשניים :״למרות
האכזבות שלי, אני עדיין
מאמין במיפלגה הליברלית.״

פינחסי לחדר־הישיבות של
ועדת־הכספים, וכבר עט עליו
היושב-ראש אברהם שפירא.
״פינחסי, אני מחפש אותך כל
היום! איפה אתה?״ פינחסי השיב

מכונית שליי״ התערב ח׳׳כ הליברלים
אריאל ויינשטיין :״תכניס
את האוטו שלך לאוטו שלו
ותסעו ביחד!״
מזכ״ל מיפלגת העבודה

מיפלגת העבודה, ועם איש
הליכוד יושב מנכ״ל תומך
ליכוד. העיר ברעם :״ככה זה. כל
אחד במדינה — או שהיה פעם
מפא״יניק או שיהיה מפא״יניק!׳ י

צובט בלחיו של מזכ׳יל ההסתדרות, ישראל קיסר, כשנפגשו בהיכל התרבות,
בהפסקה של הופעת הגאלה של הזמר יהורם גאון, אמצע הדרך. ראש עיריית
תל־אביב הקניט את קיסר בענייני העימות בינו ובין מישרד־האוצר, סביב עיסקת״החבילה, הזהיר אותו
מפני פיצוצה, ולשם הדגשה אף צבט בלחיו. השניים נפגשו מאחורי הקלעים כשבאו ללחוץ את ידו של גאון.

שלמה להט

שהוא נמצא כל הזמן בבניין־
הכנסת. מייד ציווה עליו הח״כ
איש־העסקים, שעדיין שומר על
ארוחות צנועות :״הערב אתה
תיסע איתי לתל־אביב!״ פינחסי
הזדעק :״איפה אשאיר את ה
עוזי
ברעם ישב בכנסת עם
מנכ״ל מישרד ממשלתי, לא
הרחק מח״כ אחר מהליכוד,
שישב עם מנכ״ל מישרד אחר.
אחד מהשניים שם לב, שבחברת
ברעם יושב מנכ״ל המזוהה עם

זמן רב לא הופיע נחמן
שי, היועץ לענייני תיקשורת
של שר־הביטחון, במישכן הכנסת,
לצד השר שלו. היו שראו
בעובדה זאת הוכחה לכך כי
במאבק שניהלה נגדו ניבה

7111ך ך 111¥ | 1ך ובעלה, היהלומן ניסים, אינם נלהבים
114 # 1 1 1 1 1 1 1 1מהמצלמה. רחמינוב, מגדולי היהלומנים,
שצולם השבוע עם אשתו במסיבה בצפון תל״אביב, הוא בעל וילה
מפוארת בהרצליה״פיתוח, שלא נראתה כדוגמתה בארץ. עד עתה
הוא איפשר רק לצלמי״וזוץ לצלם את תכולת-הבית, שאותו תיכנן
עבורו האדריכל יעקב רכטר, בעלה של השחקנית חנה מרון.
חרות, כמעט שנכשלה, בגלל

מריבה לשונית. השר משה ני־

סים, שהוסמך על־ידי הנשיאות
לקבוע איזה גוף יחליט על
היחסים, הציע שהמועצה תדון
בהקמת תנועת הליכוד. השר
יצחק מודעי, ממתנגדי
האיחוד, דרש שההצעה לסדר־היום
תהיה על יחסי חרות־ליברלים.
ממש ברגע האחרון
נמצאה פשרה, שאיפשרה את
משלוח ההודעות לחברי הוועדה.
על סדר־היום ידונו בהקמת תנועת
הליכוד וביחסי חירות־ליב־רלים.
אחד
הנואמים המרכזיים

בין באי הכינוס היה דויד
(״ג׳וקי״) הגואל, שקיבל אפילו
תפקיד: לרכז את מחוז ירושלים
בקרב מתנגדי איחוד הליכוד.
הגואל ביצע באחרונה כמה
תפניות במיפלגה. הוא היה איש־סודו
של מודעי, אך אחרי שהודח
מתפקידו, כיושב־ראש מועצת־המנהלים
של חברת החשמל,
מצא מקום אצל אברהם
שריר, ואף קיבל ג׳וב ברשות
הגנים הלאומית. בשבוע שעבר
בא לכינוסם של שריר וניסים
בעד האיחוד, וכעבור שבוע הפך
את עורו וחזר לאנשי מודעי.
רק נכנס ח״ב־ש״ס רפאל

| 1 1 1ך ף 1הירושלמי, המכונה נוקיו, בימאי הסרט הישראלי החדש קוקו בן ,19 משוחח עם שחקני
1111 11 1 1הסרט(שיפרה אפרת, מאיר דדון ואורי כהן) אחרי הקרנת הבכורה, שבה ישבו ביחד
הד״ר מרדכי ורטהיימר, נציב שירות בתי״הסוהר היוצא, ורפי סוויסה, הנציב הנכנס. אחרי ההקרנה הם
שוחחו על סצינה בסרט, שבה שוטרים מכים את אחד השחקנים, החשוד ברצח ובשוד. הסרט מספר על
נער־שכונות, הכותב שירים ומופיע כנגן במועדוני״לילה ואחר״כך מסתבך עם החוק. הסרט קצר תשואות.
העולם הז ה 2481

לניר, עוזרתו של יצחק רבין,

היתה ידה על העליונה. השבוע,
כשרבין מסר את הודעתו בכנסת,
נראה שי במיזנון, ואמר לכל מי
שהתעניין בשלומו, שאצלו,הכל
בסדר, למרות כל השמועות״.
ח״כ חרות חיים קוסמן
רגז מאוד בחדר־הסיעה. הוא
ביקש לדבר מטעם הליכוד בדיון
המדיני שהיה השבוע בכנסת
בעניין המצב בלבנון, אך נאמר
לו שהדובר יהיה ח״כ עתי
לנדאו, שכבר הגיש הצעה
דחופה לסדר־היום. הגיב קופמן:
,לא ייתכן שח״ב יטלפן ב־12
בלילה לעיתונאים, הם יגידו לו
שהתפוצצה מכונית, ואז הוא
ירוץ להגיש הצעה־לסדר וידבר
על כך מעל הדוכן.״
נראה שאי־שביעות־הרצון
מעיסקת־החבילה בית חוצה
קווים פוליטייים, משמאל ומימין
כאחד. איגוד יבואני־הרכב שכר
את שירותיו של הפרקליט חיים
שטריקם, שותפו של מי שהיה
שר־המישפטים, חיים צדוק,
ואילו יבואני חלקי־החילוף לרכב
שכרו את שירותיו של
הפרקליט חיים שטנגר, היועץ
המישפטי של סיעת הליכוד
בהסתדרות. שני המיש־פטנים
הצליחו להוציא השבוע
צו־על־תנאי בבית־הדין הגבוה
לצדק נגד שרי התחבורה, האוצר,
התעשיה־והמיסחר, שיבואו
וינמקו מדוע לא יוצאו
מרשיהם מהעיסקה ומדוע לא
יותר להם למכור את מוצריהם
לפי שער־דולר יציג משתנה.
אווירת הנכאים ששררה
בתחנת־הרדיו הצבאית בשבוע
האחרון, עקב השמועות על חיסול
מחלקת־החדשות, נרגעה
בסוף השבוע. יוסי עוזרד,
מנהל מחלקת־החדשות של ה־

| 11י | 1ןדך 1מעצבת האופנה ובתה, לימור, בת ה־( 17 משמאל),
\ | 1|# 1 11 מדגמנות בגדים של האם לעונת המעבר. האם היא
בעלת בוטיק בתל־אביב והבעל, אלי, גם הוא באותם עסקים -הוא
שירה, שלקוחותיו בארץ, המשווקים
לחו״ל, יוכלו לקבל
שירותים מעבר לים במחירים
״ישראלים״.
שיר לא ידוע של המשורר
נתן אלתרמן יהיה ללהיט הבא
של הזמרת עוסרה חזה. שם
השיר: רחמים. הוא התגלה ב
אחיו
של דודו טוסז, אירוע
נוסף: את יום הולדתו ה־.36
אחרי היעדרות ממושכת
מבימות התיאטרון בארץ, שבה
הבימאית נולה צ׳לטון לישראל,
לבימת הקיבוץ. הבימאית
השנויה במחלוקת בשל
דרך עבודתה עם שחקנים, תביים

בנו הבכור בן ה״ 17 של טוביה צפיר, מצטלם ביחד עם אחותו,
שלומית ( )10 ואמו יעל. יואב הפיק ערב שבו נערכה תחרות״שירים
לתלמידי בית״הספר לאמנויות תלמה ילין. הוא עצמו לומד מישחק ורוצה להיות שחקן,
כאביו. הוא הופיע כזמר באחד השירים. טוביה צפיר לא נכח באירוע, מכיוון שנסע לכמה
ימי חופשה בלונדון. יעל צפיר, אשתו של טוביה, נמצאת בהריון מתקדם. מבדיקות

אב צפיו

תחנה, הזמין את העורכים וה־כתבים
של המחלקה, שלא
חוסלה אלא צומצמה, לארוחה
|:ביתו. הבאים הביאו משקאות
קשלהם ואכלו בשר על גחלים.
בן־ציון(״בנצי״) שירה,
הפירסומאי ואיש יחסי־הציבור,
,:,ן זב השבוע ממסע עבודה קצרצר
;|ארצות־הברית, שם הוא חתם
!שם חברת שירה קורנית על
־דסכם של שיתוף־פעולה עם
חברת יחסי־ציבור בניו־יורק בשם
פייקום .״אני כבר עשיתי
את הצעד הראשון למימוש
הסכם איזור הסחר החופשי עם
ארצות־הברית ״,אמר השבוע
העולם הז ה 2481

מיקרה, בביתו של המלחין
משה וילנסקי. חזה פנתה
למלחיו וביקשה שילחין שיר
עבורה, לתקליט חדש שלה.
באותו הזמן עשו סדר בביתו של
וילנסקי, ונמצא כתב־יד של
אלתרמן, מלפני 30 שנה, שנכתב
במקורו לתיאטרון המ ט אט א.
האמרגן מיקי גולדנברג
תרם השבוע 2000 דולר למיל־גות
ללומדים במרכז המוסיקה
ביפו. גולדנברג עושה זאת כבר
השנה השלישית, ומנציח בררך
זו את שם אביו, השחקן אליהו
גולדנברג. השנה, ביום הענקת
המילגות חגג האמרגן, שהוא

אחראי על המיתפרות של אשתו. אתי לא למדה עיצוב מעודה והיא
מצליחה להפיק דגמים למבוגרות וגם לצעירות. לימור היא תלמידת־תיכון
ומדגמנת אצל האם נבר שנתיים. היא גם רקדנית ג אז מעולה.

פ סו ח׳

ה ש בו ע

• אלון ז־מישנה (מיל׳)
מאיר סעיל. :הגולייתיות של
צה״ל איננה הכרח המציאות״.

• השר עזר וייצמן, על
מנחם בגין :״רק שייצא מהבית,
אני אקרע אותו לגזרים!״
• שאולי וייצמן, בנו של

• מזב״ל ההסתדרות
לשעבר, ירוחם משל, על
מבקריו, :מה רצו? שאעשה התעמלות
בצוואר? שאלך לניתוח
פלאסטי?״

רפואיות שעברה נודע לה שצפוי לה בן, והיא עדיין לא מצאה שם עבורו. בתמונה משמאל:
שרון כהן, בנו של אלברט כהן, שחקן גם הוא, שהופיע בשיר נ שם ברית־מילה. הוא גם ניגן
בסכסופון בתיזמורת שליוותה את הזמרים. את השיר של שרון עיבד עדי, אחיו, חייל
בצה־׳ל. אמם של השניים, רות מנזה, אשתו של אלברט כהן, לא נכחה גם היא באירוע,
מכיוון שהיא פסנתרנית של התיזמורת הפילהרמונית הישראלית והיא במסע־הופעות.

שם מחזה, על עכברים ואנשים.
אורחים במלון רמת־אביב
התלוננו השבוע בקבלה, שב־שעות־הלילה
בוקעים מאחד החדרים
מוסיקה מיסטית ורקיעות
רגליים. נערך בירור, והסתבר
שהקולות המוזרים והרעשים
שייכים לאורחים מבוליוויה,
המתארחים במלון. אלה הם ששת
חברי להקת לוס אוואטיניאס,
המופיעים בארץ. אנשי־הלהקה
הם אינדיאנים עובדי אלילים,
השייכים לדת אימרה. פעמיים
בשבוע, בימי השלישי והשישי,
הם נוהגים לשאת תפילות
לאלת־האדמה, נגד עין הרע.

עזר וייצמן. :מילחמה זה פיתרון
בעיות על״ידי מבוגרים בדרך
ילדותית״.

• שמואל תמיר, עסקן
חרות־המרכז-החוסשי
ד׳ש :״תמיד שנאתי צדקנות

• שר־התעשיה-והמים־
חר, אריאל שרון, על מיל־

יתרה וגילגול־עיניים!״

חמת לבנון :״אם זו היתה מיל־חמה
של המערך, הכל היה נראה
אחרת״.

חרות

אהוד

אולמרט :״צריך לעזור למנהיגי
השיעים להגיע לגך העדן!״

• הרב הראשי לשעבר,
שלמה גורן :״דמוקרטיה
היא לא אחת מעשרת
הדיברות!״

• ראש עיריית רא־שון־לציון,
מאיר ניצן, שעלה
על מכשיר ציתות :״אוזניים
מלוכלכות הקשיבו לשיחות־הטלפון
בבית שלי״.

• ראש עיריית תל־אביב,
שלמה (.צ׳יץ׳״) להט,
על הצלחתו בהפעלת בתי־הקולנוע
בשבת :״אני בעד
השיטה של להכניס לאט, ותמיד
עם וזלין. אז הכל מחליק ונכנס!״

שדור
צל״ש
גברים התאהבו בכרמית
• לעדנה עברון על ראיון מרתק שערכה
עם כרמית גיא, במיסגרת סידרת התוכניות
מגירות הלב בגלי־צה״ל.
כרמית, שנחשפה כך בפעם הראשונה, דיברה
בכנות ובפתיחות על ילדותה בקיבוץ הקומוניסטי
יד־חנה, על הופעותיה מעל גבי המירקע
והפיכתה, בעיני הצופים, לסמל של ארץ־ישראל.
על ההתערבות בחייה הפרטיים ובצורתה
החיצונית. היא דיברה על כל הנושאים האלה בלי

כ1לם בהל מהראיס
מינויו של יוסן 6בראל, מנהל הטלוויזיה
בערבית, כמנהל זמני של הטלוויזיה בעברית,
גרם להלם כללי במי ץ הטלוויזיה.
בראל ידוע במיסדרונות הטלוויזיה כאדם
שקשה לעבוד איתו, אבל כאיש־ביצוע מעולה.
אצלו, בטלוויזיה בערבית.,קוראים לו ־הראיס׳
(הנשיא, או הבום) .העוברים בבניין חוששים —
אולי גם בגלל השמועה הטוענת שכאשר נכנס
בראל לישיבה במערכת הטלוויזיה הערבית, כל
הנוכחים בחדר קמים ממקומם.
יום לאחר מינויו לתפקיד אסף בראל את
המנהלים(מי שנותרו) ואת ועד־העובדים, והודיע
להם שעכשיו יש להם כתובת לפנות אליה.
האנרכיה בטלוויזיה כל־כך פרועה, ער שאחד
העובדים אמר שהם מעדיפים דיקטטורה לשיפור
המצב.
ההחלטה על מינויו של בראל התקבלה כמעט
קיבלה עדנה עשרות שיחות־טלפון ממאזיניס,
חלקם גברים, שאמרו לה שהם התאהבו בכרמית.
כרמית עצמה הגישה באותו הערב את
מהדורת״החדשות בטלוויזיה, ואחר־כך היתה
צריכה ללכת לעבוד בקול ישראל. בדרך עברה
בבית, ולקחה את הקלטת שהקליט עבורה בעלה.
כשסיימה לשמוע אותה, טילפנה גם היא לעדנה.
עדנה סיפרה לה על כל הגברים שהתאהבו בה
וכרמית אמרה :״בשום אופן לא לתת את הטלפון
שלי! אני ממש תפוסה ומאוהבת!״

מאחורי המיקרופזן
הפתעה של הנשיא

קריינית גיא ()1971
סמל של ארץ־ישראל
מרירות ובלי כעס, ויצרה אהדה לאישיות
המגוונת שלה.
שבוע קודם לכן ערכה עברון ראיון דומה עם
אלי שאלתיאל, היסטוריון, בעלה של כרמית
גיא.
היא פגשה את שניהם במיסעדה ירושלמית,
והחליטה שהיא חייבת לתחקר את בני־הזוג.
התחקיר על כרמית ארך יותר זמן, מכיוון שהיתה
צריכה להיכנס לניבכי המיפלגה הקומוניסטית.
כשבאה כרמית לאולפן להתראיין, החליטה
שהיא זקוקה לנוכחותו של אלי ביחד עם אורי,
בנו מנישואין ראשונים.
כשעדנה עברון שאלה אותה על יחסיה עם
אורי, בנה ה״חורג״ ,ישב אורי ביחד עם הטכנאי,
מאחורי גבה של כרמית. כששמע את השאלה,
שלח לעדנה נשיקה באוויר מבעד לזכוכית.
עדנה כמעט שלא היתד, צריכה לערוך את
התוכנית. ההקלטה היתה מוכנה לשידור. אבל
היא נאלצה לחתוך, בגלל אילוצי־זמן, קטע שלם,
בו מספרת כרמית על סידרת־ראיונות שערכה
באנגליה, שבה שהתה שנתיים ביחד עם בעלה,
עם נשים פמיניסטיות חשובות בתחומי המדע
והספרות. הקטע הזה ישמש, אולי, לתוכנית
אחרת שמתכננת עדנה לעשות בגלי צה״ל, על
נשים ועל פמיניזם.
בליל־שבת, מייד כשהסתיים שידור התוכנית,
מסיבה ערי 1ה
עוברי הרריו בירושלים ערכו מסיבת־פורים
עליזה. לקראתה הכינו כתבה משודרת על
המוזמנים. גם הם עובדי״הרדיו.
זו השנה הרביעית ששלום אריץ, כתב קול
ישראל לענייני התיישבות, ולפעמים גם לענייני
מיפלגות. מכין שיחות מוקלטות היתוליות עם
חבריו. הפעם לא הסכים איש לדבר איתו כבר
חודש לפני פורים, ולכן ערך שלום קיטל, עורך
יומן־הבוקר, את השיחות והד,קלטות עם החברים.
קיטל טילפן לזוגות של כתבים, הידועים
ביריבות ביניהם, ושאל אותם אחד על הברו. כך

בגלי צה״ל חוגגים השבוע את סיומה של
התוכנית שנקראה בתחילת דרכה שעתיים
משתיים, ובהמשך שעתיים בשניים.
את הערב, שיוקלט וישודר במועד אחר, ינחה
יצחק כן־נר, שהגה את הרעיון ושהגיש את
התוכניות הראשונות. מארגני־הערב הזמינו את
כל המשתתפים הקבועים של התוכנית במשך
שש שנות קיומה. כשעברו על הרשימות, התברר
שמדובר ביותר מאלף איש. לכן צימצמו את
רשימת המוזמנים רק למי שהחזיקו מעמד לאורך
זמן.
האורח המכובד ביותר באותו הערב הוא חיים
הרצוג, נשיא המדינה, שהיה משתתף קבוע
בתוכנית, לפני שנבחר כנשיא. היתה לו אז פינה
בענייני היום. לקראת ערב״הסיום הבטיח הרצוג
למארגנים להכין עבורם הפתעה. הוא לא היה
מוכן למסור עליה פרטים.

במיקוד -בשיחה בין מיכה ינון, יו״ר הוועד
המנהל, ובין יצהר! נבון, דגו השניים על מצב
הטלוויזיה ושמו של בראל מועלה -אחד־כן־ שאל
ינון את פורת אם כדאי. לדעתו, למנות את בראל.
פורת חשב שבראל לא יסכים, אך קרא לו והציע
לו את התפקיד. בראל ביקש יומיים למחשבד-
ינון ופורת הודיעו לו שאם לא יסכים מייד. לא
יהיה מנוס מלסגור את הטלוויזיה. בראל חזר
אחרי שעה והודיע שהוא מסכים.
באותו הערב, כשנפגשו חברי הוועד־המנהל
עם יצחק נבון, בסוף השיחה הארוכד -כשעמירס־ניר
העלה את המצב המידרדר של הטלוויזיה-
זרק אורי פורת את הפצצה. פורח הכץ עוד באותו
הערב את מיכתב־המיגוי לבראל. הוא לא חיכה
עד למחרת בבוקר, כדי שלוועד״העובדים לא
תהיה שהות להתנגד וכר, כשהגיע אל נבון, יכול
היה לודאות לו מיכתב־המינוי.

לקום כשהוא נכנס!
פוליטיקאים יוצרת מצב בלתי־הפיך, ושהמאבק
צריך להיות בתוך הבניין עצמו ולא בחוץ.

יומן במי שפחת השר
חברי הוועד־המנהל הוזמנו השבוע, ביחד עם
אורי פורת, מנכ״ל הרשות, לשיחה אצל יצחק
נבון. בתחילת השיחה תיאר לפניהם נבון
בהתרגשות את מישפחתו, האוכלת בכל ליל־שבת
ארוחה משותפת, ובסביבות השעה שמונה
מתיישבים כולם לפני הטלוויזיה בציפיה ליומן
השבוע.
למרות התרגשותו היתה לנוכחים הרגשה
שהוא לא יילחם על כוונתו להחזיר את היומן אל
המירקע.
אחר־כך פנה אליו אורי פורת והתלונן על
פגישתו עם העובדים :״ירשה לי כבוד השר,״
אמר ,״אבל אני חושב שהפירסומים שבאו
מהלישכה הזאת מעודדים את עובדי־הטלוויזיה
בהתנהגותם!״
נבון ענה לו :״פיתאום גילית ממה נובעת

דוש וישראל פלג, ואורי פורת, שאינו בעל
זכות הצבעה-
הד״ר ישראל (״רוליק״) פלג, שהיה היחידי
שהתנגד להורדת היומן, אמר לחבריו :״נמאס לי
מהשיקולים שלכם בקבלת החלטות פה. נמאס
לכל מדינת־ישראל מכולנו (הוועד המנהל),
והחלטה כזאת עלולה להביא את הסוף על הכל.
השיקולים שלכם אינם שיקולים מיקצועיים!״
אך פלג נשאר, למרבה הצער, במיעוט.

גינת שזב את ברסטק
התוכנית כלבוטק, בהפקתו של רפי גינת,
זכתה השבוע בפרס־הצרכנות של ישראל. הפרס
מוענק השנה בפעם הראשונה, וכלבוטק נבחרה
מתוך מאות מועמדים.
בראש הוועדה לבחירת הפרס ישב השופט
העליון בדימוס, משה עציוני.
אבל איש אינו יורע שגינת עומד לעזוב את
התוכנית הפופולארית, שאותה הפיק והגיש
במשך שש שנים רצופות.

העובדים נגד המנכ״ל

סיפר שמואל טל, הכתב הצבאי, על חיים
הבט, כתב־הרדיו בצפון, ואמר שהוא אינו מדבר
איתו. הכט אמר, לעומתו. שהוא אינו ברוגז עם
איש. טל כועס על הכם מכיוון שלדעתו הוא
פולש לתחומו בדיווחיו על לבנון.
שלמה ח, הכתב המישטרתי של קול
ישראל בירושלים, נשאל על כרמלה מנשה,
הכתבת לענייני מישטרה בתל־אביב, ואמר שאינו
ברוגז איתה. אבל בזמן האחרון אין לה סיפורים.
כי המקור שלה נמצא במילואים. את כרמלה
מנשה לא ניתן היה להשיג, ולכן לא שמעו ממנה
תגובה על דברים אלה ועל שלמה רז.
ליטימעזץ יטיפר, הכתב המדיני, עשו
כתבת־מסוק. הם הקליטו את כל דיווחיו למערכת
שבהם הוא אומר בהתרגשות דברים כמו :״יש לי
סיפור נהדר ...אני רק צריך לבדוק ...זה סיפור
גדול וכו׳ ואמרו שהוא משדר מן המסוק.
חלק מן הכתבים נעלבו מה״שידור״ .למרות
שעורכיו לא הכניסו את הדברים החריפים
שנאמרו אלא רק את הדברים הקלים.

מאחורי המירקע
שלושה עובדים בכירים היו בשבוע שעבר
בפגישה אצל יצחק נבון, שר־החינוך והשר
הממונה על רשות־השידור. מיכח לימור, עורך
יומן השבוע(שירד מעל המירקע) ,רפיק חלבי,
עורך־מישנה במבט, ויו״ר ועד־העובדים: ויאיר
שטרן, מנהל מחלקת־החדשות. העובדים
התלוננו אצל נבון על תיפקודו של המנכ״ל, ועל
מצבה המידרדר של הטלוויזיה.
צעדם זה של שלושת העובדים לא מצא חן
בעיני חבריהם־לעבודה, ובישיבת־בוקר בהמשך
השבוע מתח אורי גולדשטיין ביקורת חריפה
על צעדם זה. הוא טען שהליכה של עובדים אל

מישפחת נבון
״לא צריך אישור ממך!״
התסיסה אצל העובדים? ותסלח לי, אני לא צריך
לקבל ממך אישור אם להיפגש עם עובדים. אני
קבעתי פגישה עם העובדים אחרי שפגשתי את
ההנהלה, ואני לא זקוק לאישורך. חוץ מזה,
אמרתי להם דבר חמורים, והם התאכזבו ׳.פורת
ניסה לומר לשר שיש לו, לנבון, שיקולים
פוליטיים. נבון הכחיש זאת. ענה לו פורת:
״קראתי בעיתונים!״ ונבון החזיר :״אז תלך
לעיתונים!״
בסיכום הפגישה הוחלט להעביר את הנושא
בחזרה לדיונו של הוועד־המנהל. הזמנת נבון
לחברי הוועד באה בעיקבות החלטתם מן השבוע
שעבר, להוריד את יומן השבוע מן המירקע.
הישיבה נפתחה בדיווח של פורת על
האירועים, שבגללם לא שודר יומן השבוע. הוא
טען שלכתבה על הגבעטרון צולמו חמשת
אלפים רגל של פילם, במקום שלושת אלפים,
ולא נמצא עוזר־עריכה שיכין כתבה של סז דקות

מכל החומר המצולם.
חברי הליכוד בוועד־המנהל תפסו טרמפ על
העניין, ודויד אדמו* הציע לבטל לחלוטין את
יומן השבוע.
מיכה ינון, יו״ר הוועד, העלה מייד את
הצעתו הישנה להעביר את היומן מליל־שבת
לערב אחר.
לבסוף התקבלה החלטה להוריד את יומו
השבוע. בישיבה נכחו רק ינון, ארמון. הריאל

בסוף החודש, אחרי שיגיש את התוכנית
האחרונה שלו, ייסע גינת לחודשיים לארצות־הברית,
כאורח הממשלה האמריקאית. הוא נבחר
כנציג הישראלי במישלחת, שבה נציגים מ־25
מדינות, אחד מכל מדינה.
בהיעדרו, במשך החודשיים האלה, יחליף אותו
אריה אורגד. כשיחזור גינת מסיורו, ישוב
לתוכנית.

אזהרה מוקדמת
החוסר בעור־להשתלה לא היה הפתעה, לפחות
לא לצופי התוכנית זה הזמן.
שבועיים לפני פיגוע מכונית־התופת, התראיין
בתוכנית הפרופסור מנחם וכסלר, מנהל המחלקה
הכירורגית־פלסטית בבית־החולים הדסה
בירושלים.
הוא הגיע לאולפן ביוזמתו, כדי להתריע על
חיסולו של בנק־העור ועל המחסור בעור להשתלה
לנפגעי־כוויות.
השאלה הראשונה ששאל אותו המראיין היתה:
״מה יקרה אם מחר, חלילה, יהיה פיגוע המוני
בארץ, ויהיו 10 נפגעי כוויות קשות?״
פרופסור וכסלר אמר שיהיה קשה מאוד לטפל
באנשים, בגלל סגירתו של בנק־העור. הוא גם
דיבר באותו ראיון על הרבנים, המקשים במיוחד,
ועל חוק האנטומיה והפאתולוגיה.
העולם הז ה 2481

ך ץ בל־התליה נקרע, הנידון נפל
( 1מהגרדום וגילה כי הוא חי. על פי
המינהג העתיק, לא שב התליין להדק
את העניבה סביב צווארו. אלוהים, שהתערב
בגזר״הדין, הביע בצורה ברורה
ביותר מה דעתו בענייו.
כאשר הוחלף עונש־המוות במאסר־עולם,
נקבע מינהג חדש באנגליה.
כאשר זוכה נאשם מאשמת־ רצח, לא
היתה התביעה הכללית מערערת על
הזיכוי.
גם בישראל זה מיקרה נדיר, שהתביעה
מערערת על זיכוי מרצח. אבל

אחרי שנתיים
של מאסו זוכו
ציון כהן מאשמת
וצח. ע1נה וחצי
ח׳ באושו עד
שבית־המישפט
העליון ביטל אח
הזיכוי ושלח
אוחו למאסר
עולם בפול
התובעת נורית שניט החליטה, בכל
י זאת, לערער על זיכויים של ציון כהן,
אלי גראמה ויואב כהן. הסיבה המיש־פטית
לעירעור התבססה על כך, שבית־המישפט
המחוזי זיכה רק מחמת הספק
והצהיר, כי לא הצליח לפענח את ההקלטות
שבהן הודו הנאשמים ברצח.
אולם הסיבה האמיתית לעירעור
היתה בוודאי ריגשית. שני מעשי־הרצח,
שבהם הואשמו השלושה, היו
מעשים מתועבים. קשה היה לקבל את
הרעיון, כי הרוצחים שעוללו זוועה
כזאת ימשיכו להלך חופשיים.

משולם אביגד, גבר בן 54 מראש-
העין, נמצא פצוע קשה בביתו ביום
חורף קר, בינואר . 1981 אשתו, שחזרה
מעבודתה בצהריים, לא מצאה את המפתח
במקום המוסכם. היא פרצה את
הדלת ומצאה את בעלה שוכב בחדר־הכניסה,
כשראשו זב דם על עיתון־
הצהריים, שהיה מונח למראשותיו.

המשפצים ראו
את הפפפת

ך* מישטרה הוזעקה למקום ו!
1גילתה, כי בבית חסרה כספת ש־היתה
מתחת למיטתם של בני־הזוג.
ליד מקומה של הכספת היתה מונחת
טוריה, שלא היתה שם בבוקר.
אביגד מת מפצעיו בבית־החולים,
והרופאים קבעו כי הוכה בחפץ קהה
בראשו. היה ברור כי המוות נגרם

אחד השכנים השתחל לתוך הדירה,
דרך החלון הפתוח, וגילה מחזה נורא.
הזקנה שכבה על הריצפה כשחצי גופה
התחתון עירום. ראשה היה עטוף בסוודר,
שהיה מחובר בסיכת־ביטחון
למיטה. הזקנה עדיין נשמה וגנחה
מפעם לפעם. האוכל שהכינה ביום
השישי עוד היה בסיר שעל פלטת-
השבת.
התבוננות קצרה בדירה העלתה, כי
מישהו חיפש בדירה כסף. חפצים ומזון׳
היו מפוזרים על הריצפה, אך כסף לא
נמצא בחדר. רק אחרי יומיים של
חיפושים נמרצים מצאו השכנים כמה
אלפי לירות, שהיו חבויות במקומות
שונים בדירה.
הזקנה החשדנית הצליחה לשמור
את חסכונותיה מידי הגנבים, אך היא
לא הצליחה להציל את חייה. היא נפחה
את נישמתה בבית־החולים. גם במיקרה

ח7אסר1!11-ם
על-ידי הפורצים, שלקחו איתם את
הכספת. כאשר נחקרו בני־המישפחה,
התברר, למרבית האירוניה, כי הכספת
הגדולה היתה באותו יום ריקה לחלוטין.
הגנבים לא זכו על עמלם ועל
הרצח שביצעו אפילו באגורה.
שבוע לאחר מכן, ביום השישי בשבוע,
יצאה העוזרת מביתה של חממה
ימיני בת ה־ 80 בראש־העין. חממה,
החשדנית, נעלה היטב את הדלת, סגרה
את החלונות והניחה את האוכל על
פלטת־השבת החשמלית. יומיים אחר־כך,
ביום הראשון בבוקר. הבחינו השכנים,
כי אחד הסורגים בחלונה של חממה
מכופף וגם הרשת בחלון קרועה.

זה התברר כי מתה מנזקים קטלניים
בראשה. הנזקים נגרמו ממכשיר קהה.
לשני מיקרי״הרצח לא היו עדי־ראייה.
איש לא הבחין במישהו שהתגנב
לדירות ולא ראה מישהו שעזב אותן.

הללו אספה המישטרה את הראיות הדרושות

חוקרי־המישטרה היו בטוחים, כי הם
שומעים בבירור את אלי גראמה אומר
ליואב כהן:

השופט שהרשיע: לוין

השופט שזיכה: קדמי

שמע

לא שמע

ציון כהן(מימין) באימונים
רצח זקנה ואיש חסר־ישע

המישטרה ערכה מעצרים נרחבים
בראש־העין וחקרה מאות עדים.
התברר, כי בדירתו של אביגד נערכו
שיפוצים לפני כשנה, והמשפצים
בוודאי ראו את הכספת. כך הגיעו אל
יואב כהן, שהיה אחד המשפצים.
יואב כהן, ציון כהן ואלי גראמה
נעצרו ושוחררו, אחרי שציון כהן נתן
אליבי ליום רצח אביגד. רבים אחרים
מראש־העין נותרו עדיין במעצר.
שיחת־טלפון אלמונית מאשה הגיעה
למישטרה. היא אמרה כי הרוצחים של
שני הקרבנות היו יואב, ציון ואלי. הם
נעצרו מחדש, ואז התברר, כי האליבי
שנתן ציון היה מזוייף.
בריית האליבי חיזקה את חשדם של
השוטרים כי ציון מעורב ברציחות, והם
הכינו לו מלכודת.
המישטרה הטמינה מכשירי־האזנה1
רגישים בכל אחד מהחדרים שבהם היו
ציון וחבריו עצורים. המישטרה גם
נתנה להם הזדמנויות רבות להישאר
יחד ולשוחח. כל השיחות הוקלטו,
ונערכו להן תמלילים. מן התמלילים

ההליכים. לציון כהן היה עורר־דיז
ממונה על־ידי המדינה. למישפחתו לא
היה כסף לשכור לו עורך-דין פרטי.
ציון ,28 ,הוא יליד ראש״העין. עברה
עליו ילדות קשה. עוני, אם חולה ואב

ציון כהן! איך עשה דבר כזה
אחויאלי מניוק. הו א רצה לנסוע
לחוץ־לארץ. סתם רצח! הרג בני
אדם, אני ל א בעד זה ...ת א מין לי
שכואב לי. כו אב לי. על מהי לך
תעשה שוד. תהמםאת הבן יאדם!
אבל בכוחי אתה ר אי ת שאנחנו
הכנו פלסטר והכל.ואפילו יום אחד
באתור אי ת אותי עם לומים וחזרתי.
אני
ל א בעד זה, אתה מבין י אני
בן־אדם משתולל, זה, זה, פה ושם
לתת לו, אני אהמם אותו קצת -
ומה אתה ב א להרוג בן יאדם!
תכניס לו ס מר טו ט לפה וזהו,קשור
לו א ת הידיים. אתה בא להרוג
בן י אד ם׳ כו סי א מו, ה רגיז אותי...

אליבי של
ניתוח״טחורים

חדי שהוגש כתב־האישום נגד
הנאשמים, הם נעצרו עד תום

שלא הסתדר עם כל הילדים הקטנים
בבית. ציון וכמה מאחיו נשלחו למוסדות,
ושם גדלו רוב הזמן.
בגיל 16 הסתבך ביריות עם
המישטרה, כאשר רכב על הטילון שלו.
הוא הסתבך גם בעבירות־סמים, אך
בכל זאת גוייס לצה׳׳ל. הוא שירת
שנתיים ואחר־כך שוחרר, מכיוון שהורשע
בתיקי־סמים ונשלח לבית־הסוהר.
כעבריין
מוכר למישטרה, היה נעצר
מדי פעם, כאשר היו עבירות שונות
מתבצעות בראש־העין.
מכל בני־מישפחתו היה קרוב רק
לאחותו, מרים, המבוגרת ממנו בשנתיים.
היא עמדה לצידו בכל צרותיו,
היתה מבקרת אותו בבית־הסוהר ומנקה
את חדרו כאשר חזר הביתה.
כאשר החל מישפטו באשמת הרצח
הכפול, עלתה מרים על דוכן־העדים
והעידה, כי ביום הרצח של אביגד
ראתה את אחיה בבית בבוקר, ואחר־כך
נסע לבית־חולים, לשם ניתוודטחורים.
(המשך בעמוד )29

״מלת״ חופפתלך את הראש
ניתר מקצועיות ובפחות כטף!

במסגרת מבצע אביב מיוחד לזמן
מוגבל, מעניקה יי וולה׳י הנחה של
300/0על כל סוגי השמפו של ״וולה״.

ל׳׳וולה״ הפתרונות המת אי מי ם לכל

בעיות השיער .״וולה״ מתמחה אך
ורק במוצרים לטיפוח השיער,
מוצרים המעניקים לו — תודות למרכיב
הקרטין שבהם — גמי שות, ברק וניחוח נעים.
בכל שמפו של ״וולה״ — ריכוז החומרים החיוניים
לטיפוח שיערך גבוה ביותר. כך א ת נהנית מת מורה
גדולה יותר עבור כספך, בתוספת הנחה של .300/0
השתמשי כמטפחי השיער
להשלמת הטיפול
(5־ו6ח01;110 וו )0 0של ״וולה״ הכלולים במבצע.
* חפשי א ת הלב ה אדו ם על מוצרי
״וולה״ ותזכי גם א ת בהנחה
הגדולה על השמפו והמטפח
הנכונים — המת אי מי ם בדיוק
לשיערך, במחיר המת אי ם בדיוק
7 <11X1)1
לתקציבך.

פרסום חן

עלה • המומחים למדע השיער

׳ ׳י 1י

לא לעשות גדם

פי ר סו מ ת
הם יודעים את העבודה, אנשי יחסי־הציבור.
מה יש לדבר.
השבוע שלחו הודעות לעיתונות שהאופנאי
האיטלקי הידוע (לא לי, באופן אישי) ,נינו
צ׳ריטי, תיכנן תחתוני־גברים עבור חברת
סברינה. מה אגיד לכם, מרגש את הסבתא שלי.
אבל הם ידעו שהידיעה בלבד תרגש רק את
הסבתא שלי, ולכן צירפו להודעתם גם תמונה
שלגמרי לא מיועדת לסבתות. מה דעתכן על
התחתונים?
לא. אני לא מכירה את הדוגמנים. אין לי
הכתובת שלהם ואני לא יודעת איפה אפשר
להשיג.
מעניין איפה הפמיניסטים של הגברים,
שיצעקו שמשתמשים בגוף הגבר לפירסומת.

למפעל־הפיס אף פעם אין לי מזל. לעומת
זאת, למישאלים בעיתונים יש לי, ועוד איך.
תמיד הם מגיעים אליי ושואלים אותי שאלות.
הפעם האחרונה היתה בנושא נשים ויום האשה
הבינלאומי. לא זוכרת בדיוק מה שאלו, ולא
זוכרת בדיוק מה עניתי. אני רק זוכרת שהכתבת
התפלאה מאוד־מאוד שאין לי שום תלונה
שבעולם על מצבה של האשה ועל מעמדה.
מה אני אגיד לך, כתבת נכבדה? החיים זה כמו
שאת לוקחת אותם. אני, למשל, לוקחת את מצב
האשה, כמו שהיא נראית בתמונה הזאת למטה. אז
בבקשה, תעזבו את העניין, אל תעשו מחקרים
ומישאלים, לא הפגנות ולא צעקות, שמא מישהו
פיתאום יתעורר וישנה סידרי״עולם. תודה.

ראטח
ואחח *77/7/7
אתם זוכרים שאני חייבת לכם פירסום של
עוד שני מיכתבים בנושא ההרזיה?
א״ל (ביקשה להזדהות רק בראשי־תיבות)
מרמת־גן שלחה מיכתב בו היא מספרת איך
הצליחה לצוד שתי ציפורים במכה אחת. גם
הורידה את רמת הכולסטרול בדם וגם רזתה והכל
לפי עצת הרופא. ביררתי אצל חבר רופא, והוא
אמר שזה מתאים לכל בן־אדם, ובמיוחד לאנשים
מעל גיל .40
כותבת א״ל: צריך לוותר על כל השומנים מן
החי והשומנים המוקשים, וכן על דגנים
וממתקים. אפשר לאכול כל תוצרת־חלב דלת־שומן,
עוף בלי עור, דגים, אגוזים, שקדים, חומוס,
גרעינים, פלאפל, ואפילו אורז ותפוחי־אדמה.
אפשר לאכול, כמובן, כל סוגי הירקות וחפירות,
מאכלי־תועבה
עוגיה אחת קטנה
כפית דבש
מגת־גלידה בינונית
כוס קולה
פרוסת פיצה
מנת צ׳יפם סופגניה ספל שוקו
עוגת־תפוחים
עוגת־פקאנים
ממתק מצופה שוקולד

ואפילו כ־ 30 גרם שמן ביום, שיתחלק לסלטים
ולבישולים האחרים.
זו דיאטה משביעה מאוד, ולכן קל לשמור
עליה במשך ימים רבים. אוכלים ומרזים, אוכלים
ומרזים. נשמע לי לגמרי לא רע.
ועכשיו הנה משהו תוצרת־חוץ. שולמית
וילנסקי שלחה לי מארצות־הברית רשימה שלמה
של כמה קלוריות יש במאכלי־שחיתות, ומה
אנחנו צריכים לעשות כדי להוריד מעצמנו את
כמות הקלוריות הזאת. בבקשה.

בשנה שעברה, כשהילד הגדול שלי היה בן
שמונה, חשבתי שזה בדיוק הזמן בשבילו
להתחיל לקרוא עיתון ולשמוע חדשות. חשבתי
שילד אינטליגנטי כמוהו צריך לרעת מה קורה
בארץ שלו, מי הם מנהיגיו ומה הם אומרים, ועוד
צרות מצרות שונות.
בהתחלה הוא סירב. אמר שזה משעמם אותו
וחבל על הזמן. אבל אני, כמו כל אמא נודניקית,
לא ויתרתי, והיכנסתי לו את החדשות מהדלת
האחורית. דרך שיחות עם הבעל, בנוכחות הילד,
בענייני דיומא. ככה גירינו אותו, ולאט־לאט, בלי
לשים לב, הוא התחיל להתעניין ולשאול שאלות.
הסברנו לו מה היא אינפלציה ומה זה אבטלה,
ולמה אנחנו נמצאים בלבנון ולמה מודעי הלך

לפני פורים כתבתי לכם מירשם־פלא נגד האנג־אובר — זה מה שמקבלים בראש אחרי ליל־שתיה.
והרי חדשות האקדמיה ללשון העברית בעניין זה:
בחודש ניסן תשכ״ג ( )1963 העביר מר מרדכי לבנון לאקדמיה ללשון העברית את הצעתו להחליף
את המילה הלועזית האנג־אובר למילה העברית גועל־נשף. יותר מאוחר היו עוד שתי הצעות. האחת
היא סרך (כמו דרך) לוט והשניה היא סרך־שיכר.
אף אחת מן המילים איננה מילה רשמית של האקדמיה, אבל הם ישמחו אם תשתמשו באחת מהן
רוב תודות על תשומת״הלב
| במקום ההאנג־אובר הבינלאומי.

הבעיה שלי עכשיו היא איך להסביר לו,
שהאיש שהמציא את המושג ״לחיות בגן־עדן של
טיפשים״ לא היה טיפש לגמרי.

קלוריות

דקות ריצה

50 65 135 145 150 200 205 210 345 495 580

45 74 106
124
דקות רכיכת־אופניים

הסבר: אם אכלת פרוסת פיצה, קיבלת מתנה 150 קלוריות. אם את רוצה להוריד 150
קלוריות מעצמן, את צריכה לרוץ 16 דקות, או ללכת 32 דקות, או לרכוב על אופניים 25
דקות. אני כותבת הכל בלשון נקבה, כי נאמר לי שלגברים זה אחרת.

זה שהמציא את השמש היוקדת בארץ־
ישראל, המציא אותה רק כדי להקשות את
המגבות של היהודים. כל מגבת שאני תולה
לייבוש על החבל, חוזרת אליי לחדר־האמבטיה
בתור דיקט. ניסיתי כבר את כל מרככי־הכביסה
למיניהם, ושום דבר לא עזר. דיקט יותר קשה,
דיקט יותר רך, אבל דיקט.
רקה לפני הכניעה למכה נוספת של החיים,
הגיעה אליי חברה תוצרת־חוץ, שלפניה שטחתי
הבעיה. היא מאוד התפלאה איך בן־אדם בור
כמוני בענייני מגבות, מחזיק מדור בעיתון.
ביקשתי ממנה לפסוח על העלבונות ולשלוף את
הפיתרון.
ובכן, זה ככה: תולים את המגבות לייבוש על
החבל ומחכים. כל חצי שעה שולחים ילד לבדוק
מה קורה. ברגע שהילד חוזר ואומר שהמגבות
כמעט יבשות, רצים למירפסת ומהר־מהר
מורידים אותן מהחבל. מעבירים את הכל לחדר־האמבטיה,
תולים את כל המגבות הקצת־לחות
על כל צ׳ופצ׳יק בולט ועושים להן תסרוקת.
כלומר, עוברים על המגבות בקלות עם פאן־
שערות פתוח על חום בינוני, במשך כמה דקות.
בדקתי את זה. המגבות יוצאות באמת רכות.

לבקש כסף מהאמריקאים, ומי זה באבא סאלי.
לפעמים ויתרנו על הסבר, בגלל גילו הצעיר,
לפעמים העלמנו ידיעה, מהחשד שהדבר מפחיד
או איננו מוסרי. אבל באופן כללי, פיתאום נהיה
לנו ילד שיודע מה קורה בארץ, קורא, מתעניין,
מחווה דעה, מבין ובעצם, אנחנו מאוד גאים בזה.
אתמול הכריזו כל מהדורות החדשות על
מותם של 12 מחיילי צה״ל בלבנון ועל פציעתם
של עוד ,14 באסון ליד מטולה. סופר על
המתאבד השיעי, שפיצץ את עצמו ואת שתי
המכוניות. ראיתי את הילד קורא עיתונים, אחר־כך
הוא צפה בטלוויזיה וראה את תמונות
הפצועים־השרופים, ראה את הלוויות ושמע את
צעקות־האבל של המישפחות. אחר־כך הוא אמר
לי :״בעוד תשע שנים גם אני אלך לצבא. זה מה
שמחכה לי?״ עניתי לו, כמו שעונות אמהות
בארץ כבר עשרות שנים :״כשאתה תהיה בצבא,
כבר יהיה שלום בארץ ״.שנינו ידענו שאני
משקרת.
אולי ילד בן תשע צריך לראות חדשות
בטלוויזיה ולקרוא עיתונים ולדעת מה קורה
בארץ שלו, אם הוא גר בשוויץ או בארצות־הברית.
היום אני בטוחה שילד ישראלי לא צריך.

דקות הליכה

תיסרוקת למגבת

בטו \ ו י\\

רק מי צריך מגבות, כשהוא לא מתרחץ בכלל,
מפני שחדר־האמבטיה. שלו סתום בעשרות
פינת בדיהודה

מגבות לחות כבר שבוע?
יש למישהו פיתרון אחר?

יש לפעמים שאני מקבלת גם מיכתבים
רציניים. אחד כזה קיבלתי השבוע מש־י־ל־ה —
יעוץ להריון ולמניעה.
הם מתייחסים לקטע שכתבתי ב*20.2.85
בעניין בדיקת הריון ביתית, ומבקשים ממני
להודיע לציבור ההרות בפוטנציה, שיעוץ־חינם
יינתן להן, בכל הקשור לתהליכים הקדם־
הריוניים, בכל הסניפים של ש־י־ל־ה:
בירושלים: ש־י־ל־ה, רחוב אברבנאל ,21
טלפון 630666
בתל־אביב: דלת פתוחה, רחוב בוגרשוב
66 טלפון 281228
בחיפה: דלת פתוחה, רחוב הספורט 14
טלפון 81520
בבאר־שבע: דלת פתוחה, רחוב יעקב
אבינו 1/17 טלפון 32123
עכשיו אתן יכולות לצאת לבילויים
הסוערים שלכן. יש מי שדואג.

האביב בא. הצבעים: פסטרים או זוהרים.
הצדדית: נקיה, גדולה ורחבה. הבדים: מגוונים

^ בקרים חמיס, הערבים קרירים,
1 1האביב בפתח. מה עושים בשבת
קייצית? הולכים לים. מה לובשים? את
ביגדי־הקיץ הישנים. חלקם עדיין באופנה,
חלקם כבר לא• אר אנחנו כבר
סקרניות לדעת מה המציאו מעצבי־האופנה.
מה נלבש ואיר ניראה באביב

גם השנה תככב קשת צבעי־הפסטל,
במיבחר גוונים: תכלת־בהיר, צהוב־לימון,
ורדרד־מאובק, אפרסק, ירוק־מנטה
ולבן. חלק מן הפסטלים יתמזגו
עם צבעים טיבעיים, כמו חול־אדמה או

| 1ך 1| 111ך 1נדרשת מהמעצב הפאריסי וגם מהלובשת את החליפה
^ 11111 1 1החושפנית הזאת. העשויה עור לבן. שתי שורות הניטים
בחזית הבגד מאפשרות להחליט עד כמה לחשוף את הרגליים.

אפור. אחרים יקבלו הדגשים בצבעים
זרחניים — ירוק־ניאון, כתום־זועק,
ורדרד־צועק, טורקיז וחרדל.
הצללית לקיץ 85׳ היא נקיה.
הבגדים העליוניים הם בעלי מיבנה
גדול ורחב, הכתפיים מודגשות ושפע
של בר בגיזרות מחוייטות. ז׳אקטים
מרובעים מעל חצאיות ישרות וארוכות
או מעל מיכנסיים אווריריים ורכים.
דגש מיוחד הושם על עיצוב הכיסים.
כיסים על גבי כיסים. כיסים
חבויים בקפלי-החצאית, או תפורים
לאודר המיכנס או על גב הז׳אקט.
מהדגמים האלה קורצים כפתורים
גדולים ושטוחים ומשווים להם שובבות.
הבדים
הם כותנה, כותנה מקומטת,

זרוק, גדול, רחב וקצת מקומט. בזה הוא הבד בטיבעיותו
__ 1ולא צייד לגהצו: סיגנונם של מעצבי אופנת פריש. החולצה
מבד־כותנה, בגיזרת מיקטורן. החצאית כותנה תואמת, בגווני כחול.

מיכנסי רקדנית

שמאל: שימלת״סטרפלס מבד כפיה, של גלימה.

פישתן, תחרה, בדים ארוגים, סריגים
אווריריים ועור, כשהמוטו הכללי הוא
מיקס אנד מאץ; ערבב והתאם.
שרשרות אפרסק. רחל ברזין
מאופנת ביבה, אופנאית עם נשמה של
אמן, עיצבה גם לקיץ זה בעיצוב אורגינלי
סידרת־בגדים מבד לבן, נוצתי,
אוורירי וקיצי. לדוגמה: שימלח חשו־פת־כתפיים
שכפתורים עוברים לאורכה
ומעליה, עם שיכמיה עוטפת
ותואמת, לימים יותר קרירים. מראה
רומנטי ונשי ביותר.
להשלמת המראה היא כורכת פיסת־בד
תואמת על הראש, תוקעת שתי
נוצות אמיתיות, ועונה בכך על דרישות
אוהבות התרבושים.
באופנת פריש העדיפו את המראה
הזרוק, בעזרת חצאית רחבה וארוכה,
מבד שאיננו מקומט לגמרי, אף גם לא
חלק. לחצאית תוספת של חולצת-
מיקטורן רחבה, הנלבשת מעל.

מעצבת־האופנה של גיליו, פירחי,
עיצבה חליפות־כותנה, גם כן מבד
מקומט קימעה. הז׳אקטים גדולים
ורחבים ומגיעים עד קו הירכיים, החצאיות
צרות ואורכן מידי. את החליפה
אפשר ללבוש כר, או ללבוש מתחת
לז׳אקט חולצת־טריקו בגוון פסטלי
כלשהו, כמו אפרסק, ולהתאים סנדלים
שטוחים וספורטיביים בגוון זהה. אסור
לשכוח עגילי פלסטיק ושרשרות בגוון
אפרסק.
ליפסטיק בכיס. מראה ספורטיבי
וחתיכי עיצבה מוניקה מחברת ברגר.
מיכנסי־כותנה לבנים, קצת רחבים,
בגיזרה ישרה. המותן שמוטה והטבור
חשוף. חולצה גברית מבד־כותנה,
הנקשרת בנונשלאנטיות מעל לטבור,
ומעל לכל ז׳אקט גדול, רחב וארוך!
מקווקו בגווני תכלת־לבן, ששרווליו י
מופשלים. נעלי״התעמלות הן חובה
להשלמת המראה.

\ ך ך 1בעיצוב מוניקה, מאופנת ברגר. החולצה לנגה, גברית, בעלת צווארון גדול ומשונץ
וגכרכת מעל לטבור. הז׳אקט מפוספס באפרסק ולבן והצווארון תואם לחולצה. זהו
1.111
סטייל נשי־גברי, יניסקס. המיכנסיים בעלי המותן השמוטה, קצת רחבים, א ן בגיזרה ישרה.
מראה אחר הוא המראה הצמוד, למי
שניחנה ברגליים ארוכות, רזות ויפות.
מיכנסי טריקו צמודיכדצמודים, הנראים
כמו גרבי־רקרניות. לביישניות —
חצאית ארוכה, המכסה טפח ומגלה טפחיים,
ומעליה חולצה קטנה מבד תואם.
גם הג׳ינס נשאר על מפת־האופנה.
אם בחורף הבדים עבים, בקיץ הם
רקיקים ורכים. הז׳אקט גדול, רחב

וזרוק קימעה, הכתפיים מודגשות,
הכיסים גדולים, המיכנסיים ארוכים
ורחבים, ולהם תפורים כיסים גדולים,
התואמים את סיגנון כיסי הז׳אקט.
כיסים אלה כמעט באים במקומם
של תיקים וארנקים. כי אפשר לדחוף
לתוכם כסף, עם ליפסטיק, מפתחות
ומה לא,
חזיי ה מבצבצת. רפי יעקובזון

ןןוץןךן מבד״כותנה לבן, בעיצוב רחל ברזין מביבה. זאת שימלה קייצית חשופת־
111.111 כתפיים, החושפת גם רגליים. מעליה שכמיה גדולה, רחבה ואופנתית, לימים
קרירים. התרבוש עשוי מ בד תואם, בתוספת של שתי נוצות״תרנגולת, הישר מהאיטליז.

1ו ״4

רכת מדגישה את קו הירכיים. אפשר
גם לחגור חגורת־עור ואפשר גם בלי
חגורה, לאוהבות המראה החופשי.
גלביות גם הן באופנה. הן רחבות,
נוחות ולא מתקמטות. פשוט מכניסים
את הראש והידיים, נועלים סנדלים
ולבושים בן־רגע.
גלביות ניתן להשיג בשוק בירושלים,
בשוק הפישפשים ביפו, או אצל

חברת ריקמה — גלביות אופנתיות,
מבדים משובחים, בהדפסים אופנתיים.
והמרחק מהגלביה לכפיה הוא צעד
קטן בלבד. קונים כופיה בגווני שחור־לבן
או אדום־לבן, תופרים את האימרה,
משחילים גומי ומכווצים, מוסיפים
כיסי־ענק משני הצדדים ושני קרסים
בחזית — והרי לבוש הולם וצעיר,
לימים אביביים חמים.

1*1111111א חד על השני, בעי־ש
! 11 צוב רפי יעקבזון:
שימלה או טוניקה על חצאית.

ךןוץוךףןך 1המראה הנזירי, עם הצווארון הנזירי הגבוה, של דורין
! 41 11.111 פרנקפורט: קו נקי, מגוהץ ומעומלן בלבו בוהק. הבד
הקשה הזה מזכיר סדין מעומלן, א ן הוא, לאחרונה, מאוד באופנה.

מדגים, בעזרת תמי בן־עמי, מראה קצת
אחר, צר, נשי ועכשווי: חולצה גברית
מבד משי סינתטי בגוון מנטה, כשאורך
החולצה כמו שימלת מידי, ויכולה באמת
לשמש כשימלה. מתחתיה חצאית
צרה באורך מקסי, בגוון כהה ותואם.
החזיה המבצבצת עשויה גם היא
בד־משי רך ונעים, וחגורת־הבד הנב־

*1111 ^ 1ך ז׳אקט מאריג פישתן בגוון טיבעי ובהיר, בעיצובה של
! 1 X 1 1 1ביאה כץ. הגיזרה במראה היפאני, השרוול הרחב מזכיר
קימונו, החגורה הקטנה מוצלבת ומדגישה א ת מראה הבגד מאחור.

— מזיכוי ל מאסר־עול ם-
(המשך מעמוד 119
גם ציון עצמו, כאשר עלה על
רוכו־הערים, הרחיק את עצמו לגמרי
מהרציחות. הוא כפר בכל קשר להן
ומסר אליבי לגבי רצח אביגד.
אולם בית״המישפט מצא, כי
האליבי היא מפוברק, וכי ציון ואחותו
עשו רושם רע על דוכן־העדים, ועדותם
רק חיזקה את החשר הכבד באשמתו
של ציון.
השופט אברהם חלימה הרשיע את
השלושה ברצח אביגד וזיכה אותם
מרצח חממה ימיני.
שניים מהשופטים בבית־המישפט
המחוזי, השופטים יעקב קדמי ונחמיה
בר, זיכו את שלושת הצעירים מהכל.
הם קבעו, כי למרות שהשתדלו, לא
הצליחו לשמוע את המילים המפלילות
בקלטת.
״לא נעלם ממני, כי כושר השמיעה
שונה אצל שופט זה או אחר, ואפשר
שיהיה שופט ששמיעתו לקויה, אך אין
בכך כדי להניעני לשנות את עמדתי...
מן הדין הוא כי בית־המישפט ישתמש
בחושיו שלו, ואין הוא רשאי להיעזר
בחושיהם של אחרים,״ כתב השופט
קרמי.
גם השופטים שזיכו את השלושה
לא היו בטוחים בחפותם של הנאשמים.
השופט קדמי התבטא כך :״הצעתי
לזכות את שלושת הנאשמים הינה
תולדת הספקות שנותרו בליבי בדבר
משמעותם של הדברים שהוקלטו
מפיהם, אם יש בהם הודיה באחריות
לביצוע המעשים נשוא האישום אם
לאו. הספקות שנותרו אצלי בהקשר זה
נעוצים בעיקר בתחושה של אי־נוחות
וחוסר־ביטחון, ולא במסקנה הגיונית
של סבירות ושכל ישר.״
והמשיך השופט קדמי וכתב את
השקפתו ברבר משמעותו של הספק
במישפט פלילי :״לגבי רירי, דרישה זו,
של שיכנוע למעלה מכל ספק סביר,
הינה בבת־עינו של המישפט הפלילי
ובה מיבטחו של הציבור, הנאשם
והשופט מפני טעות נוראה של הרשעה
של מי שהוא חף־מפשע״.
למרות מילים יפות אלה, החליטה
התביעה לערער על זיכויים של השלושה,
אשר מייד עם זיכויים שוחררו
וחזרו לבתיהם ולחייהם הרגילים.
אחד נשא לו אשד״ השני מצא
עבודה וציון החל משחק כדורגל.
״באחד הימים נפצעתי ממישחק
כדורגל, כשעשיתי תנועה סיבובית
חדה. נתפסה לי עצם־הזנב. הייתי אז
מובטל חודשיים וקיבלתי הבטחת־הכנסה.
פניתי ללישכה, והפקיד שלח
אותי לביטוח־לאומי.
״התהלכתי על קביים, מצבי הפיסי
היה קשה. ואז, כאשר באתי אל הרופא,
אמרה לי הפקידה, :יש לך פרצוף של
פושע, ישבת בבית־הסוהר׳.״
ממילים אלה התפתחה קטטה,
הוזמנה מישטרה, ושנה לאחר שזוכה
מרצח מצא את עצמו ציון שוב במאסר.
הוא נידון לשלוש שנים בעבור תקיפת
שוטר.

זהות בלבד, ואלה אינן מספיקות
להרשעה, אך מהוות סיוע בידי
החוקרים, כדי להתמקד על עבריין
מסויים.

בעיית עס
כיתמי־דם

מימין -טביעות ־ האצבעותשבאוסף
הטביעות שנמצאו
המישטרה. מ שמאל
במקום הפשע. השאר תלוי בברוריה ברטפלד

ב ת רי ה
*ילאכת ההשוואה של טבי־
/*//עת אצבעות היא קשה מאוד
ומורכבת. אומנם ניתנה לי הכשרה
במישטרה, אבל אני חושבת שהעבודה
הזאת נולדה עבורי. אני מגיעה כל
בוקר לעבודה בהתלהבות, כשהמטרה
שלי היא גילוי עבריינים מהשוואת
טביעת־האצבעות במקום הפשע!״
כך מכריזה רב־סמל ראשון ברוריה
ברטפלד, אם לשלושה, ושוטרת מזה
15 שנה.
עיסוקה, כמומחית להשוואת טבי־עת־אצבעות,
הזדמן לה באקראי. כא־

מחשבת, שבה הסבלנות חשובה מכל.
הבדיקות וההשוואות גוזלות זמן רב,
ולעיתים חייבים לחפש ולהשוות חלקי
מעתקים (בלשון מישטרתית: נייר
הפחם שאליו מועתקת טביעת־האצבע)
,משום שבמקום הפשיעה לא
נמצאה טביעה שלמה״.
ברוריה עצמה אינה מגיעה למקום
הפשע. במיחלק הזיהוי נמצאים
טכנאים היוצאים למקום הפשע, והם
המומחים המאתרים טביעות־אצבע
בזירה. אחרי שהם מעתיקים את
הטביעה לנייר־הפחם, מובא כל החומר

לקחת זמן רב״.
אחרי זיהוי האצבעות ושיוכן ליד
המתאימה, מקבלת ברוריה תמונה
מלאה ואז בא תור ההשוואה —
באמצעות אוסף מקומי של טביעות־אצבע,
או באמצעות האוסף הארצי,
המצוי במטה הארצי בירושלים.
ההשוואה בנויה על מיבנה האצבעות.
האצבעות בנויות מרכסים, המצויים
בידיים וברגליים. הרכסים יוצרים
צורות שונות, מהן מקבלים נוסחות•
השוואת טביעות־האצבע והחיפוש
אחרי טביעות המצויות באוסף המ־

קי־שמיעה
של קלטת
* 4פעם לפע ם נפגש ציון עם ה־
^ /סניגו ר הממונה שלו, בקשר ל-
עירעור על הרצח, אבל הוא לא ייחס
לזה חשיבות גדולה. .אחרי שהזדכיתי,
לא ירשיעו אותי שוב,״ חשב לו.
הוא יצא לחופשה מבית־הסוהר,
ושבועיים אחרי שחזר לכלא, הוזמן
לבית״המישפט העליון, לשמיעת פסק-
הרץ.
•ואז, לא יאמן כי יסופר, נשלחתי
למאסר־עולם! קיבלתי הלם, הראש
שלי הסתחרר, הייתי בטוח שישנה
טעות. הרי לא ייתכן שבית־המישפט
העליון, שהאמנתי שהוא יפצה אותי על
כל העוול ועוגמת־הנפש שעברו עליי,
ירשיע אותי!
.כשהתחלתי להתאושש קצת, הרגשתי
שכל עולמי חרב. השופטים הפכו
בעיניי למכונות, סיוט ולא בני״אדם...
לקחו את הדבר הכי־יפה שיש לי, את
שימחת־חיי ואת גיל־ההתבגרות, והכניסו
בי בכוח נשמה זרה,״ כותב ציון.
למישמע גזר־הדין — מאסר־עולם
(המשך בעמוד )26

ך• השוואה שברוריה עורכת
1 1אינה סופית. כאשר היא מסיימת
את מלאכתה, נשלח כל החומר למטה
הארצי ושם הוא מושווה פעם נוספת
וסופית.
אם כי ברוריה מודעת לאמצעים
החדישים שמתפתחים בארץ ובעולם,
היא סבורה כי ״בעיסוק הזה אין תחליף
לעיניים ״.לדעתה, גם עדיף לערוך את
ההשוואה בשעות הבוקר, כאשר רעננים
ולא עייפים. היא אינה מגיעה
בלילות, לעזור בהשוואה, אחרי שבוצע
פשע חמור, כי העבודה בלילה אינה
יעילה.
למישטרה יש שתי בעיות המגבילות
את השימוש בזיהוי לפי טביעת-
אצבע: כאשר היא אינה מוצאת טביעת-
אצבע במקום־הפשע וכאשר היא מוצאת,
אך טביעת־האצבע המסויימת לא
הוטבעה בעבר. בעיר גדולה כמו תל-
אביב, הבעיה קשה במיוחד: חלק נכבד
מן העבריינים אינם תושבי העיר.
הטכניקה להעתקת טביעת־אצבע
היא באמצעות חומר כימי, היוצר
תגובה, שבסיוע החומצות האמוניות,
המופרשות מטביעת־האצבע, מבליטה

ך ך 1ך 1שגן־ניצב שמואל בר־
1^ 1^ 1 1מלי, חוקר ותיק באגף״
החקירות, עם עוזרתו, ברוריה.

¥ 1 X 1 * 11111י ך 1של מיבני אצבעות. אץ
11 ^ 1111 11 #111 1בעולם שני אנשים שצורת
טביעת־אצבעותיהם זהה. ההשוואה בין הטביעות
שר התגייסה למישטרה עסקה בבי־קורת-דרכונים
בנמל־התעופה לוד.
אחרי 12 שנים בלוד, ביקשה
להחליף תפקיד. תחילה קיבלה את
ההצעה לעסוק בהשוואת טביעת־אצבעות
בגלל הנוחיות. אחרי שנים
שהורגלה לעבודת״מישמרות, ששה
לעבודת בוקר בלבד. היא קראה
סיפרות מיקצועית, נעזרה בשוטרים
אחרים שכבר היו במיקצוע, והוצבה
במרחב הירקון, במיחלק לזיהוי פלילי.
-אומרת ברוריה :״זוהי מלאכת־

נעשית על״ידי איתור שוג השביעה, ולאחר מבן
מחפשים את השביעה באושף המיששרתי, משתדלים
לזהות 12 נקודות תואמות, שיביאו להרשעה.

למיחלק וניתן לברוריה, יחד עם דין
וחשבון מפורט מזירת העבירה.
היא עורכת מיון ראשוני, כדי לגלות
באיזו אצבע מדובר ואם היא שייכת
ליד ימין או שמאל. עבורה התחלתית
זאת נעשית על דרך השלילה.
מסבירה ברוריה :״יש מיקרים חריגים
ומוזרים. נתקלתי כבר באצבעות
שבאופן נורמאלי אמורות להימצא ביד
ימין, אך הן של יד שמאל ולהיפך.
המיקרים האלה אומנם מעטים, אך
מיקרה כזה מטעה והבדיקה שלו יכולה

קומי או הארצי נעשית על־פי הנוסחה
הזאת.
לפי הנוסחה מחפשת ברוריה אחרי
נקודוו/׳זהות 12 .נקודות זהות בין
המעתק לבין טביעת־האצבע של
העבריין מספיקות כדי להרשיע אותו
בבית־המישפט. לעיתים גס 11 או 10
נקודות יספיקו כדי להרשיע. החריגות
נובעות, כמובן, מחוסר־אפשרות העתקה
מלאת של טביעות האצבעות או
הידיים במקום הפשע.
לעיתים ניתן לגלות 6או 7נקודות

את הטביעה. המישטרה הבריטית
המציאה שיטה יותר חדישה: בעזרת
כריות טבולות בתמיסה המכילה
ציאנאווקרילאט — הרכיב העיקרי
של סוגי דבק שונים — אפשר, אחר
שמחממים אותן, לגלות את טביעות־האצבעות
גם כאשר הן נמצאות על
מישטחים לא נוחים לגילוי, כמו
מטבעות, סרטים, עורות ושקיות
פלאסטיק.
השימוש בשיטה החדישה מהיר
יותר משיטת האיבוק המקובלת,
והרישום שהיא מותירה אחריה נשמר
לתמיד, והיא גם עדיפה לצורך הוכחה
השיטה החדישה הזאת אינה יעילה רל
כאשר טביעות־האצבעות מכוסות בש־מן־מכונות
או בכיתמי־דם.
שיטה נוספת היא ההשוואה בעזרת
המחשב. המחשב אינו בא תחת השוטר
המשווה, אולם בעזרתו ניתן לנפות
חלק גדול מטביעות־האצבעות המצויות
באוסף המישטרתי ולהתמקד

בטביעות הקרובות לאותן שנמצאו
במקום־הפשע.
מישטרת העיר יוסטון שבטכסס,
למשל, הצליחה לזהות שלושים חשודים
מדי חודש, בעזרת המחשב, בעוד
שבשיטה הידנית זיהתה חשוד אחד
בלבד.

^ פורץ קטוע
יד שמאל

פני ברוריה עוברים מיקרים
/יוצאי־דופן רבים :״טכנאי יצא
לזירת העבירה והביא לי מעתקים

לחוקרים ולבלשים. כעבור כמה ימים
הובא למשרדי חשוד, קטוע יד שמאל.
השוואת המעתקים עם טביעות־האצבע
שלו לא הותירו שום ספק —
זה היה הפורץ. בחקירה יסודית של
הפורץ גילו החוקרים כי היה מעורב
ב־ 60 התפרצויות.״
מיקרה אחר :״שוטרי־הסיור הביאו
בחור בן ,18 שנתפס בפריצה למחסן.
בבדיקה מהירה התברר לי שלבחור יש
עוד שני מעתקים. ידעתי שאם הטביעה
שלו נמצאת, כדאי להמשיך ולברר.
נסעתי למטה הארצי וגם שם גיליתי
מעתקים של הבחור. כאשר הוא

12 נקודות זהות בץ המעתק
לטביעח־האצבע שד העבריין
מספיקות כדי להרשיע אזתו!
ברורים. בדקתי אותם באוסף שלי ולא
מצאתי הקבלה. השארתי את המע־תקים
בצד. אחרי יומיים הביאו לי
מעתקים מבתי״דירות, שכולם דמו. כל
המעתקים התאימו לאצבעות יד ימין,
וגם שיטת הביצוע של הפריצות
לבתים היתה דומה בכל המיקרים.
״עשיתי חושבים, והגעתי למסקנה
שהעבריין המבצע את הפריצות הוא
קטוע יד שמאל. הודעתי על כך

הובא לחקירות, הוא הכחיש הכל מכל
כל. אבל בסופו של דבר, הוא נשבר
והודה ב־ 100 התפרצויות!״

,,אבן גגולה
מעל ליבי״

ך ושא ההשוואה של טביעת-
לאצבעות במרחבים המישטרתיים
הוא חדש יחסית. פעם ערכו את

פו טוני ם

יושבת ברוריה ועורכת את
ההשוואה בין טביעה לטביעה.
אין שימוש כאמצעים מתוחכמים, כי העיניים הן

במעבדה

ההשוואות רק במטה הארצי, והחוקר
היה מנותק לזמן רב מהתשובה. כיום
המכונה משומנת יותר, ותוך כמה דקות
יכולים לקבל תשובה לשאלה האם
הטביעות שבמקום׳ הפשע הן של
עבריין הידוע למישטרה.
האם יש לברוריה נקיפת־מצפון
כשההשוואה מביאה להרשעה?
״אין לי קשר אישי עם העבריינים.
אני משווה את הטביעות מבלי להתייחס
אפילו לשמות. המטרה שלי היא
שההשוואה תביא לגילוי.

הכלי היעיל ביותר בהשוואת טביעת-אצבעות!־
ברוריה אינה מאמינה שאי־פעם יחליף המחשב את
עיני האדם ואת נסיונו, שאותו הוא רוכש בעבודה.

״לפני שנה היה מיקרה של שוד
בסניף בנק לאומי ברחוב אלנבי בתל־אביב.
השודדים נכנסו לסניף, ובאיומי־אקדח
לקחו את הכסף מהכספת וברחו.
הטכנאים, שהגיעו למקום, העתיקו את
הטביעות שנשארו על הכספת, והעבירו
את המימצאים אליי, למעבדה.
״למחרת נשלחו אליי, באקראי,
טביעות־אצבע של בחור מחדרה.
ההשוואה בין טביעות־האצבע שלו
לבין המעתקים שהוסרו מהכספת
תאמו להפליא.
״הבחור הכחיש כל קשר לשוד, ואף
טען שאינו יודע היכן סניף הבנק.
״כשהחוקרים סיפרו לי על כך,

ברוריה אינה מסיימת את יום־
העבודה שלה במעבדת־הזיהוי. היא
גם רכזת סניף אירגון השוטרים
הבינלאומי במרחב. בתפקידה זה היא
אחראית לאירגון כינוסים, מסיבות
ופעילויות שונות לשוטרים.
הילדים רוצים לשמוע
ך ם בכיתה אין מניחים לה. ה־ל*
ילדים וחבריהם מבקשים לשמוע
סיפורי־הצלחות וגילויי־פשעים. העיסוק
החדש מעניין אותם, אבל זה עוד

השיטה החדישה ביותר לאיתור
עבריין: דגימות ריח אופייני
ואישי. הנלקחות מזירת־הפשע

איבדתי קצת מהביטחון העצמי שלי.
בדקתי פעם נוספת וקיבלתי את אותה
תוצאה: זה החשוד.
״גם בבית־המישפט הוא התנער
מכל קשר והמשיך לדבוק בגירסתו.
עקבתי אחר כל מהלך המישפט, ובדרו
כלל אני לא עושה זאת, ואז, לפתע,
נשבר הבחור והודה במעשה. אבן נגולה
מעל ליבי.״

הן הסיום המוצלח במשימה
המושלת על מומחי טביעת״
האצבעות. איתור כל 2ג הנקודות מביא להרשעתו של

12 הנקודות

העבריין. יש מיקרים שבהם ברוריה מאתרת רק חמש
או שש נקודות. לבית״המישפס זה לא מספיק, אבל
לחוקר־המישטרה זו סיבה שובה להמשך החקירה.

כלום למה שצפוי בעתיד בנושא.
סיפר סגן־ניצב שמואל כרמלי, קצין
אגף־החקירות במרחב הירקון ומפקדה
של ברוריה :״בארצות־הברית הראו לי
פיתוח חדשני, שבו מאתרים עבריינים
לפי טביעות־ריח אופייניות. מזירת
הפשע נלקחות דגימות של ריח אישי
אופייני, ואותן משווים לאוסף המצוי
בידי המישטרה!׳ ישראל גפן

— מזיכוי למאסר־שלם -

תנאים מיוחדיס
הדרכה ישירות.

״ או טי ״ הינו מפעל אירופי
בעל מוניטין עולמי ביצור מוצרי
גימור לרהיטים ועץ, מפעל יחיד ומוביל
המתמחה ביצור חומרי גימור לעץ.
כזה הוא ה״ ארטי פאראציד לזוד
״אוטי פאואציז* לזוו״ מבטיח *:שמירה על הגוון הטבעי של העץ
•חסכון מירבי בשימוש(עד 20מ״ר מ־ ו ליטר צבע) •המה מכסימלית
על העץ מפני מזיקים •עמידות בכל תנאי מזג אויר, לרבות
מים ושמש •חסינות מפני האור.
״אוטי פאראציד לזוד״ ־ אידיאלי לציפוי נגרות
בנין, תריסים, רהיטי גן ורחוב, משקופים, ארגזי
רוח, תקרות עץ וקירות דקורטיביים, רהיטים
ועוד. ניתן להשיגו ב־ 7גווני צבע ובציפוי
שקוף, ניתן גם לערבבו לגווני ביניים.
״אוטי פאראציד לזוו״ מחירו נמוך בכ־עד 300/0
מהמקבילים לו בשוק. רק חברה כ״ארטי״ המתמחה ביצורו
והמוכרת ציפויי מגן לעץ בהיקף שכזה -יכולה להעניק לך
את הטוב ביותר במחיר ההוגו ביותר. עכשיו גם אתה יודע
מדוע עם ציפוי _ו.ק *.נכונו לעץ שלך חיים ארוכים.
״אוטי פאראציד לזוו״ ־ להשיג בכל חנויות הצבע
וחומרי בנין המובחרות.

בדבר פרטים
נא לפנות לשמעון.

יעדפ רזו ל

תל אביב, בית מרס, הרצל 158 סל׳836281 :
תל אביב, יעד פרזול, רענן 34 סל׳827248 ,821524 :

אי תן ע מי חי
בי ת ה מזגן

בע״ם מזי קי ם
הדברת.

פוסחיס להדברת תיקנים
(ג׳וקיס) ,תולעי עץ, חרקי
סירים ובגדים.
רמת-נן. רמי מודיעין .18ת.ד2272 .
6715־ 5־ 14ד 7 9 0

רעי מסיו* עסק 4*1/75

סמירח על בריאותך ורב וסן

כל סוגי ה מזגני ם תחת קורת גג א חד
* יעוץ * מכיר ה * ה ת קנ ה * שירות *
רח׳ סוקולוב 110 ווילון
טלפון; 05-881856

תונים טלפיו
מודע ולכל התע ב
בכר טי סי א שראי במחירי המערכתי

זה הזמן לספל במזגן!
מי בצע!!!
בדיקה ללא תשלום

0108א01

^ 1ן • שראנוט

זאו
*1אסוז*א01
0ז158**11

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גנירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־03

(המשך מעמוד )24
כפול — התחיל ציון להשתולל ולצעוק.
שלושה שוטרים נדרשו כדי
להתגבר עליו. הוא הוחזר לבית־הסוהר,
אד מצבו הנפשי גרם לו להיכנס
למחלקה הפסיכיאטרית. הוא איים כי
יתאבד, ניסה לפגוע בסוהרים והשתולל
בלי מעצורים. הוא הועבר למחלקה
הפסיכיאטרית הסגורה.
יואב כהן זוכה כליל גם בבית״
המישפט העליון, ואילו אלי גראמה
זוכה ברצח, הורשע רק בשוד הכספת
ונידון לכמה שנות־מאסר. רק ציון כהן
הורשע בשתי הרציחות ונידון למאסר־עולם.
בית־המישפט
העליון הבין כי
המישפט תלוי כולו אר ורק בקלטות
שבית״המישפט המחוזי לא הצליח
להבין. הוא הציע לצדדים להגיע
להסכמה בדבר פיענוח הקלטות. אד
הצדדים לא הסכימו.
לבסוף החליט בית־המישפט העליון
ללכת בעצמו למז׳׳פ(המחלקה לזיהוי
פלילי של מישטרת ישראל) ,להיעזר
שם בציוד. המשוכלל ולהאזין לקלטות.
התברר כי אוזניהם של השופטים דב
לוין, חנה אבנור ומרים בן־פורת חדות
מאלה של שופטי המחוזי. הם קלטו
רברים מפלילים ביותר. שאמרו
הנאשמים איש לרעהו בבית־המעצר,
דברים שהפלילו את ציון גם ברצח
הראשון וגם ברצח חממה ימיני.
ציון נשמע אומר לאלי. :אם היו
יודעים שאנחנו הרוצחים, היו מורידים
לנו שדשו! היו מדברים איתנו
בכפפות־משי?״ בהקלטה אחרת מספר
ציון לאלי כיצד מצא את הטוריה ליד
חדר־השירותים, והכניס בה מכות
וממשיך :״וכאשר הייתי עצור פעם
שניה, של חממה ...רגע, תשים לב שאין
הקלטות
אלי: אלתי לילהי
ציון: כן, אז רציתי לעשות הכל
כאילו מזוכיסט ...א ת החלון ואת
הכל. עכשיו אני עשיתי א ת זה, אני
רצחתי אותה בראש הבא תי לה...
על-יד הדלת וכיסיתי אותה ככה,
ככה כי סי תי אותה...
אלי: בעיתון היה כתוב בת
שיכעיס וחמשי
ציון: לא! לפחות שמונים ...בכלל
בחוץ ...סוודר ...הכנ ס תי בה מכות...״
אלי: בעיתון כתבו שאנסו
אותה...
ציון: זקנה ...זקנה ...זקנה ...הי א
זקנה, את ה מבין? בת עשרים
ושמונה! אנ סו אותה! ה ם המציאו
במישטרה...
מילים אלה הן שסילקו את הספק
מליבם של השופטים העליונים .״ברור
לנו, ממיקרא פסק־הדין של הדרגה
הראשונה, כי אילו יכלו לסמוך עליו
(התמליל דלעיל) היו מגיעים לאותה
מסקנה כבר בפסק־דינם. לפיכך יש
להרשיע את ציון כהן בעבירות
המיוחסות לו בכתב־האישום,׳׳ כתב
השופט דב לוין.
כאשר התאושש ציון במיקצת
מההלם שנחת עליו בבית־המישפט
העליון, החל קורא ומחטט בפיסקי־הדין.
הוא החל פונה לכל מי שעלה
בדעתו, כדי שיעזרו לו להוכיח את
חפותו .״כיום אני ממש חסר־אונים
ומישפחתי אוברת־עצות. אני מסביר
להם שאני עומד לאבד את דעתי, קשה
להם להבין איזו הרגשה אני חש. צריך
כוחות ואמונה לחשוב על דרכים.
לפעמים אני מרגיש כאילו אני מטפס
על קיר חלק ומחכה למילה טובה. הכל
אפל בעיניי.
״צריך הרבה מאוד כסף לעורר את
העניין דרך עורך־דץ, ולי ולמישפחתי
אין את האמצעים לכך. אינני יודע כמה
זמן אחזיק מעמד. לפעמים אני מרגיש
מנותק מהמציאות הקיימת,׳׳ הוא כותב.
שני אינטרסים כבדים מאוד מתנגשים
במיקרהו של ציון כהן. האחר,
שאותו הדגיש השופט קדמי, שלא יהיה
אדם מורשע אם נותר אפילו צילו של
ספק באשמתו, והשני, החשוב לא פחות,
שלא ייצא רוצח זקנות זכאי מחמת
דיקדוקי־שמיעה של קלטת ויסכן שוב
את הציבור. ובכל זאת, נשאלת השאלה:
האם הצדק ניצחז אילנה אלון
העולם הז ה 2481

הביע עליהם ריעות ואף כתב אם הם
חפים־מפשע או אשמים. אולם הוא
ביקש שלא אפרסם סיפורים אלה, כי
הוא ״עוד רוצה לחיות,״
צד אחר של יורם התגלה לי כאשר
סיפר על תנאי מאסרו בהולנד. הוא
למד אנגלית וצרפתית, ופעם אף ביקש
שאמליץ לו על ספר־דיקדוק באנגלית.
הוא האזין במשך שעות רבות לרדיו,
לעיתים גם לרדיו פקין. בתקופות
שישב בכלא, שבו יכול היה להכניס
מכשיר״טלוויזיה לחדרו, היה עושה
זאת מייד, ואז היה מבלה את הערבים
בראיית סרטים באנגלית. במיכתב אחד

עם נציגי הממשלה ההולנדית, כדי
לנסות לקצר את תקופת־מאסרו של
יורם בתקופה שבה ישב באנגליה, לפני
הסגרתו. גם בתקופות הקשות ביותר
לא איבד יורם את חוש־ההומור ואת
החיוניות הרבה שלו. גם אחרי שנים
רבות בניכר עקב אחרי מישחקי־כדורגל
של ישראל בחרל והיה
מעודכן ביותר בכל מה שמתרחש
בארץ.
רק על המישטרה הישראלית
ושרות בתי־הסוהר היו לו תלונות
רבות. הוא הרבה לכתוב על עוולות
שעשו לו ולאחרים, ולהשוות את תנאי״

11111.^.-0 4 1

לפני 22 שג
שנים ואתה אותו המדינה
בכבלים :1מימין) .לאחרונה שוחדו מן
הכלא בחומן, בא לארץ, רחם עד זכותו
לדרכון 11 זתכונן לצאת מ״ו גחו ש.
אילנה אלון מספרת על הקשרים ביניהם
סיפר לי על דגי״זהב שהוא מגדל
בחדרו, ועל הציפור הכנרית שלו,
המעירה אותו מדי בוקר, והוא לוקח
אותה לטיול היומי שלו.
הוא הועבר מכלא לכלא, ולבסוף
בילה תקופה מסויימת בכלא השמור
ביותר בהולנד. היה זה אחרי שלדבריו
״פוצץ את הבונקר של הכלא,״ יחד עם
אסירים אחרים. מאז הורעו תנאיו והוא
התלונן על־כך. בעיתונות הישראלית
התפרסמה אז ידיעה שאמרה כי הוא
עומד להתאבד.
אבל יורם כתב לי כי לא עלה על
דעתו להתאבד, הוא אוהב את החיים
יותר מרי.
תחת להתאבד הוא עשה את הדבר
ההגיוני: פנה אל הקונסול הישראלי
ולעורן־־הדין משה רום, וביקש מהם
לטפל בעניינו. רום נסע להולנד ושוחח

ך* ון8־סון ז, אחרי הרבה שנות
^ התכתבות, פגשתי השבוע את
יורם לנדסברגר.
קרוב לשלוש שנים התכתבתי עם
יורם, שהיה לאגדה בעולם־הפשע
בישראל. הוא החל בהתכתבות כאשר
הגיב על כתבה שלי, שהתפרסמה ב־העולם
הזה ב־ ,1980 ומאז שמרנו על
קשר־מיכתבים.
לנדסברגר הוא קורא מושבע של
העולם הזה, ורבים ממיכתביו היו
מלאים תלונות על גליונות שלא הגיעו
אליו לכלא בהולנד, ובקשות לחידוש
המנוי שלו. מיכתביו היו מרתקים. הוא
ידע לנתח בהגיון ובאינטליגנציה
כתבות ומישפטים שעליהם קרא
בעיתונות. הוא הביע רעות שונות על
פוליטיקה, מילחמה, ובעיקר על מיש־פטים.
הוא
כתב הרבה על תנאי הכלא ועל
מישפטו בהולנד, שבו נידון לשמונה
שנות־מאסר על שוד. במיכתב שבו
סיפר לי על תקופת־המאסר הממושכת
שהוטלה עליו. ביקש שלא אפרסם את
אורך המאסר, כדי שלא לפגוע באמו,
שלא ידעה את חומרת עונשו.
מפעם לפעם גילה לי דברים על
חבריו־לשעבר שעמדו לדין בישראל,

המאסר הגרועים בישראל לאלה
שבהולנד.
בשלב מסויים של מאסרו, כאשר
נואש מהעירעור שהגיש על חומרת־העונש,
והבין כי ישתחרר רק אחרי
חמש וחצי שנים, עם ריצוי שני־שלישים
מעונשו, החל יורם בכתיבת
ספר. התעניינתי מאוד בספר זה, מכיוון
שהייתי סקרנית לגבי התגליות שבו
על עולם הפשע הישראלי. הצעתי לו
מו״ל ישראלי.
אולם כעבור זמן קצר כתב לי כי
כתיבת הספר איננה מתקדמת, מכיוון
שהסוהרים מחטטים מדי יום בחפציו
והופכים את המיסמכים. הוא גם כתב לי
כי החליט שלא כדאי לו לפרסם את
סיפרו בישראל, אלא שכדאי לו יותר
לפרסמו בארצות־הברית, שם יהיו לו
יותר קוראים.

לנדסברגר ( )1965 עם האשה שאימצה אותו
,,יורם, עם הנסיון שלו, הוא יותר טוב מעורך־דץ!״

מעולם לא התלונן על מחסור בכסף.
הוא סיפר על מעדנים שהוא מקבל
לתאו ממיסעדות משובחות בעיר, על
טלוויזיה ציבעונית שסופקה לו ועל
רדיו משוכלל שרכש.
לפגי חודש פגש אחד מחברי־המערכת
ביורם בכסית. יורם ניגש
אליו לשוחח איתו. כתבים רבים ניסו
מאז לראיינו, אן לא הצליחו. הוא לא
השיב לשיחות טלפוניות ולא קבע
פגישות. הוא סיפר שכאשר סיים את
מאסרו בהולנד הוחזר לישראל ללא־דרכון,
וכי הוא נלחם על זכותו לקבל
שוב דרכון ישראלי, כדי שיוכל לנסוע
לחדל.
השבוע צילצל יורם למערכת
העולם הזה וביקש לפגוש אותי
בבית־המישפט, באולם מסויים. ניגשתי
לאולם שציין והסתבר כי אין כזה.
המיספר שציין יורם היה מיספר לישכה
של שופט, והייתי בטוחה שיורם לא
הוזמן לשתות קפה עם השופט. עברתי
בכמה אולמות כדי לחפשו, ואז נזכרתי
פיתאום כי למרות שהתכתבנו כל־כך
הרבה, מעולם לא ראיתי את יורם
בחיים. היכרתי את מראה פניו רק
מהתמונות שבתיקו בארכיון העולם
(המשך בעמוד 128

1 0 /7

^ 9011:1 # 9 1גזר

* יורם לנדסברגר —
2481

פתרון תשבצ 1פ1
2 47 9

מאוזן:
. 1משורר העמק ()3
.3כשעות החשכה ()3,3,3
.9בן־המזרח סיגל לעצמו גינוני
ארץ אלביון ()4
. 10 יפתור את כל התרגילים תוך
כדי דיבור ()4
.13 ציפה לה בדרכה ()3
.14 מה אבק; ובקה יבורך? —
ביוזמה ()6
.15 שברו את הכלים —
ברצינות! ()6,2
. 17 חתן־החודש! ()4
.18 כשהגיע לגיל מאתיים ואחת
— היתה הפעם האחרונה ()4
.20 יש סברות מסברות שונות
על בעל־החיים המימי הזה ()6,2
.22 דורשים בהחבא תשלום
מיוחד בשביל ההמתנה ()5
.24 נשמה של פחדן ()3
.25 מה שלובש כתב קול
ישראל בימים הנוראים ()4

סקס ועסקים

בלי שותפים סמויים
מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלי מתכת
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״מ
רחוב שלום עליכם ,18
תל־אביב -טל 286444

.26 יעלה ניצנים עוד לפני בוא
האביב ()4
.28 רעש ורגש כל השבוע בגלל
הרעל שהיה בקומקום ()7
.29 אמריו של שאול פנחס
רבינוביץ (.)3

מאוגך י:
.2ארץ של ברכה ()3
.4האיור שלה דל קצת ()4
.5פעמיים, בשני המשא ומתן
נתגלה כחסר־רגש ( )5,3

.6מורה־האוניה מצא בקיבוץ
מסתור מן הגשם ()6
.7שני אביונים מזמרים על
נרנדה, מי למעלה מי למטה (,2

. 16 מה עשו לרובספייר באולפן
של שמואליק רוזן? ()4,4
.19 את שלטו נציב בדרך לסדום

.8שמחתו של הזמר היתה
מוקרמת מרי, הוא לא הצליח ()5
.9ספסר, אבל בארץ־ישראל? —
בובע מעייסס! ()4,3
. 11 זה בן המשפחה מהצד השני ()2
.12 באויר מארץ־ישראל, בקנקנים,
אפשר אולילהושיע את
המת ()3,6

.21 הוובוח על הנשיאים כאן
ברומו של עולם ()5
.22 רטוב ומלוח מכל העברים (,2

.23 כל המגש התהפך ()2
.24 קלע כמו נשיא ()3
.27 יש טעם לא טוב בפה
לישיבה על הגג (.)3

המכון הישראלי לספרות ^
נשים קוסמטיקה ופדיקור ^ י
• קו ר סי ם מקצועיים ברמה גנוהר. ל:׳
• ספרות נ שים • קוסמטיקה ואפור • פדיקור • מניקור
• אפילציה (הוצאת שיער לצמיתות)
• מנון ליופי וסלון ת סרו קו ת חדישים ל •
תסרוקות, ת ס פו ח ת, ה חל קו ת. סלסול, צביעות, פסים,
טיפול פנים. איפור, הוצאת שיער לצמיתות ונ ש עו ה.
ו ה כנ ה לבחינות
ה ס מנ ה ממשרד ה עבוד ה
30 שנוח נסיו! והי שגים נ ר, ורנה מקצועית

תעודות למסיימים

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת <4

מתיחת פנים
ללא ניתוח
בעזרת תרגילי
התעמלות -יוגה
לשרירי הפנים

טל 294041 03 מינוי 051

שולה

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
תל־אביב, המלך ג־ורג׳ 89
טל 295318— 284919 .

(המשך מעמוד 127
הזה. והיה לי חשש שמא לא אצליח
לזהותו במיסדרונות ההומים של בית־המישפט.
בעודי
עומדת וחושבת כיצד לאתרו,
פגשתי את עורך־הדין משה רום.
קיוויתי שהתלווה אליו ושאלתיו על
יורם. עורך־הדין סיפר לי כי למרות
שיורם היה לקוחו במשך שנים רבות,
הרי יורם רק צילצל לו כאשר חזר
ארצה, אך לא בא לבקרו. עוד אנו
משוחחים ורום אומר לי :״תראי, זה לא
יורם?״ הוא הצביע על גבר גבה־קומה,
לבוש בז׳אקט־ג׳ינס יקר, שעמד
במרכזה של חבורה קטנה של אנשים.
רום קרא :״יורם!״ ויורם ניגש אלינו.
אחרי מילות״נימוס קצרות, התחלנו
לשוחח .״רציתי לראות עם מי התכתבתי
כל השנים,״ אמר לי יורם,
והסביר לי כי הגיע לארץ לפני כמה
שבועות מייד אחרי שסיים את שני־השלישים
ממאסרו .״שם השליש יורד
אוטומטי,״ הסביר.
הוא אמר כי היו לו דברים דחופים
לעשות בארץ, הוא ביקר חברים
והעביר דירה בטאבו.
חבריו הקיפו אותנו והתערבו מדי
פעם בשיחה. אחד מהם הסביר כי באו
לבית־המישפט מכיוון שהיה לו
מישפט, ויורם ייצג אותו .״יורם, עם
הנסיון שלו, הוא יותר טוב מעורך־דין,
הוא מנדאטורי!״ אמר הבחור, וחייך
בפה חסר־שיניים. הוא סיפר כי בגלל
עבירה כלשהי נלקח דרכונו, והוא רוצה
לנסוע עם יורם לחוץ־לארץ, והיה זקוק
לדרכון .״אז יורם בא איתי ודיבר עם
השופט, ואת רואה? החזירו לי את
הדרכון!״

שוי ״ס גנ -רר עצ יו פמי, ת4 -׳^

229388 ;226066

הלב שלושווה בדיחה!
בן + 35
הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך
שווה את זה .
בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ (ארגומטריה),
בדיקות מעבדה.
מבון לבריאותס 3576

בית הרופאים,ריינס 18 פינת פרישמן תל־אביב
טלפונים 03-244294,03-221227 :

פדוד-אקדח
מוזהב

לחתי מבט בוחן ביורם, שכל!/כך
הרבה שמעתי עליו ועל
מעלליו. כמו בתמונותיו, הוא עדיין
יפה־תואר. עיניו הבהירות מוקפות
קמטים זעירים, הוא לבוש בהידור
ושומר על גיזרה נאה. בכלא היה
מקפיד להתעמל שעתיים מדי יום, כדי
לשמור על צורתו. על צווארו היו שתי
שרשרות־זהב כבדות. בקצה של אחת
מהן היה תלוי כדור-אקדח מוזהב.
היו הרבה שאלות שרציתי לשאול
את יורם, אך הצלחתי רק לשאול על
הדרכון הישראלי שלו. הוא אמר כי
קיבל דרכון, והוא מתכוון לעזוב תוך
יומיים את הארץ. הוא אמר לי כי יש לו
פגישה חשובה מאוד באותו בוקר, ולכן
לא יוכל לשוחח איתי. הוא קבע אתי
פגישה למחרת בצהריים במערכת.
יורם הלך מלווה בפמליה שלו, ואני
ידעתי שהוא לא יקיים את הפגישה
למחרת.
במיזנון בית״המישפט שוחחו עור־כי־הדין
עם משה רום, והגידו ראש על
כל ההזדמנויות שנתנה החברה ליורם
לחזור למוטב, ושאת כולן החמיץ.
יורם הוא כיום כבן .42 את עבירתו
הראשונה עבר בגיל ,10 באשר גנב
תיק של נהג־אוטובוס. מאז הצליח
להעסיק את בתי־המישפט ובתי־הסוהר
של מדינת־ישראל פעמים רבות.
את פירסומו הגדול הראשון השיג
כאשר ברח עם נחמן פרקש מהכלא.
ב־ 1975 שוחרר מבית־סוהר וקיבל
את דרכונו, בתנאי שיעזוב את הארץ
לשלוש שנים. הותר לו לחזור ארצה
רק פעם בשנה, לשבועיים, כדי לבקר
את אמו בגבעתיים.
יורם ניצל זכות זו, וכאשר חזר
ארצה ב־ 1976 סיפר לחברת־המערכת
שרית ישי כי הוא חי באנגליה, שם יש
לו דירה מפוארת ומכונית מרצדס
יקרה. הוא סיפר על הסתבכות עם
החוק באנגליה ועל תאונת־דרכים
שאירעה לו שם. הוא נידון באנגליה
לשנה מאסר על נשיאת נשק, וריצה
את עונשו בכלא וורמסווד סקראב.
ב־ 1978 הסתבך יורם בשוד בהולנד,
וריצה עונש מאסר ממושך. חישוב גס
מראה כי יותר משני שליש מחייו של
יורם עבר עליו בבתי־כלא שונים.
למחרת לא הגיע יורם, כמובן,
לפגישה שקבע במערכת, אין לי אלא
לברך אותו דרך העיתון על שיחרורו
מהכלא ולאחל לו דרך צלחה.
העולם הז ה 2481

הו רו ס הו ס

לנשום לרווחה. עיקר הקשיים הכלכליים 1 ייעלמו, ואפשר יהיה להתחיל בבניה חדשה 1

מ רי ס
בנימיני

מבחינה זו הכוכבים -או יותר נכון, כוכב
שבתאי -התעקש כדרכו להחסיר, ולא
להעניק.
ההבדלים בין שנת 1985 לבין 1984 לא

מזל החודש:

המזל, יהיו בין ה״ 22 במרס ועד ה20-
באפריל. בין ה־ 26 ביולי עד ה 24-באוגוסט,
ובין ה״ 17 בגובמבר עד ה 14-בדצמבר.
בתאריכים אלה רצוי לא לחתום על חוזים,
לא לסמוד על הבטחות -ובעיקר, לא לרכוש
רכישות יקרות.
כספים כבר הוזכרו הבעיות המצפות לבני מזל
טלה. אין ספק, שמצבם הכלכלי יגרום

1985 תהיה
וק קצת
יותר טובה

נתאר את השנה החולפת, לא יהיה
נכון לומר שהיתה זו שנה קשה לבני מזל
טלה. יתכן שכמה מבני״המזל לא יסכימו
לדברים. זאת, משום שבכל זאת היו כמה
תחומים שהשאירו טעם רע, ביחוד אצל אותם
שתחומים אלה נמצאים אצלם בעדיפות
ראשונה.
מה שמציק למדינה כולה -מורגש בצורה
חזקה דווקא אצל הטליים. הכוונה לשטח
הכלכלי. גם אם בכל דבר אחר היה קל ושוב,
אי-אפשר היה להתעלם מהבעיות הכספיות,
שהזכירו את עצמן כל השנה כולה. כוכב
יופיטר, הנמצא בבית הקאריירה בשנת
,1984 עזר להם וקידם מטרות ושאיפות
בתחום זה. הצרה היא, שזה לא התבטא
בגובה השכר או הרווחים.

ולהירגע.

נסישת

למרות שלא קל יהיה לגייס כספים
למטרות נסיעה לחו׳ל, מסתבר שבכל-זאת
מיספר לא מבוטל של טליים ימצאו להם
מקורות מימון ויטעו. כשמדברים על מזל
טלה, אסור לשכוח שהפיתגם. אין דבר
העומד בפני הרצון׳ נכתב כאילו למענם.
לרוב, נסיעותיהם לא יהיו מתוכננות, ז
ואפילו לא ידועות מראש. אלמנט ההפתעה

יהפוך את הנסיעה לעוד יותר מהנה.

אהבות ורומנטיקה בכלל

החודשים מרט ואפריל אינם מבטיחים
דבר, כשמדובר בתחום חיי״הרגש. אפילו *

אם תתפתח לה פרשיית-אהבה סוערת** ,
מהנה ומרגשת, גורלה להסתיים עוד לפני **
שיגיע חודש מאי. קשרים מעורערים* ,ן

חובה צוות
בענייני נספים,

הוצאות 1הלוואות
שייעלמו דק עדנובמב רן
באמצע דצמבר לא יהיה אפילו
טלה אחד שאיו
לובן ־ 11ג

יהיו רבים. גם השנה יימשכו הקשיים
שאיפיינו את השנה הקודמת, ובכל זאת
אי-אפשר לקרוא לשנה הבאה -שנה קשה׳.

התחום המיקצועי
כאן נראה שאת מה שהושג בשנה שעברה
אפשר יהיה לבסס ולחזק. שינויים שניכפו
על בני המזל ובאותו רגע עוררו רוגז
והתמרמרות -יוכיחו את עצמם כטובים.
לא פעם ההתחלה היתה קשה, והטליים
הרגישו שמגבילים אותם ואין להם חופש
פעולה לבצע את מה שהיו רוצים. הבטחות
שהובטחו להם לא תמיד קויימו.
השנה החדשה פותחת לפניהם אפשרויות
חדשות. אנשים ירגישו צורן לפנות לידע,
למיומנות המיקצועית ולתושיה המפורסמת
של הטליים. דלתות תפתחנה ותפקידים
מעניינים יצפו להם, לבני המזל. רעיונות,
מחשבות וחלומות אפשר יהיה לפתע להגשים,
והפעם ללא מילחמות.
עיקר העזרה תבוא ממכרים וידידים,
שיאמינו בכישורים וילחצו היכן שצריך -
מה שיעזור בהגשמת השאיפות. הדגש יהיה
על תפקידים הקשורים בניהול, אירגון
ועבודה עם ציבור, קבוצות וחברות גדולות.
התקופות שבהן מופיעים סיכסוכים,
חוסר־הבנה ואי-נכונות לבוא לקראת בני

לדאגות, לאי־שקט, ויכניס את בני המזל
למתח. אפילו אותם שהכנסתם טובה,
ומבחינה הגיונית היו יכולים להסתדר עם
מה שיש -מופתעים בכל פעם מחדש.
הוצאות פיתאומיות על דברים לא מתוכננים,
הלוואות שיותר ויותר קשה להחזיר,
ההוצאות עבור בני מישפחה, אולי בגלל
בריאות מעורערת של קרובים -הכל
מדלדל את התקציב.
מרס ואפריל יהיו קשים במיוחד מבחינה
כלכלית, ומומלץ שלא לקחת סיכונים ולהימנע
מלהתחייב או ללוות כספים.
מחודש מאי ועד ה 24-ביוני המצב
ישתפר. אז כדאי יהיה לנצל את התקופה
הטובה״יחסית, להזדרז ולפעול כדי שהמצב
יהיה יותר קל אחרי חודשיים אלה.
מה־ 25 ביולי ועד ה 12-בספטמבר שוב
תקופה רגישה ולא סימפטית, בכל מה שנוגע
לכספים. אוקטובר יהיה יותר טוב, ומה־מחצית
השניה של דצמבר 1985 אפשר יהיה

חסרי״יציבות ובעייתיים, עלולים להסתיים
לפתע באותה תקופה.
הטוב ביותר הוא לצאת מהבית, להתרחק
ולהרבות בנסיעות, טיולים וביקורים. תוך
כדי כך ייווצרו היכרויות מבטיחות ביותר.
המחצית השניה של אוגוסט תהדק קשרים
או תאפשר התחלה של קשרים נפלאים,
ומי שלא יספיק למצוא לעצמו בן־זוג כלבבו,
יצטרך להמתין לסוף אוקטובר ולנובמבר,
שאז לא יתכן שיימצאו טלה או טליה ללא בן
זוג.

ההרגשה הכללית די-טובה. אתם שרויים השבוע אתם עסוקים בעיקר בכל מה שקשור
השבוע הקרוב לא יהיה קל -הרגשת־לחץ הבעיות העיקריות יתרכזו השבוע בשטח
במין ציפיה למשהו חדש ומלהיב, אולם למקום־המגורים. אביזרים שונים מתקלוכן
מיכשולים על כל צעד ושעל ובכל שטח העבודה. הרגשת־לחץ וכן חרדה. בגלל עיקלים,
וזה יביא להרגישות
מאוד גדולה
כובים ומיכשולים שאנותחום
שבו תהיו עסוהוצאות
כספיות בלתי׳
בתקופה זו. יתכנו ק שים
שונים מציבים
קים. שמץ נחמה אפשר
מתוכננות. וכן לאיבוד
שיים בחיי״האהבה, בגבפניכם.
חשוב שתסלמצוא
בנד שזו צרת
זמן יקר. מתעורר הרצון
לל חוסר-מחשבה ו־בירו
את עצמכם. גם אם
רבים, וכמעט כולם לא
לשפץ, לשנות ולארגן
חוסר״דיסקרטיות. אאתם
חשים את עצמכם
ייהנו מהשבוע המתאת
הדירה בצורה שונה.
תם עלולים להיסחף
נעלבים, בגלל התנהגות
קרב. הרגישות היותר
אלה מביניכם החושלגמרי
בעניינים רומנ של
אנשים שעימם
גדולה קשורה לתחום
בים על מעבר לדירה

טיים. ולאחר מכן לס-
הייתם בקשרים טובים
¥הפינאנסי: אסיר לשנות
אחרת או על קניית בית
בול מאכזבה קשה. לפני
עיקר הבעיות נובעות ¥דבר, לחתום על מיס-
שאתם מחליטים הח -
רצוי שימתינו כמהמאי־הבנה. ה־ 24 וה־25
¥¥מכים חשובים או להתשבועות,
זה הזמן הפחות
לטה חשובה ומחייבת,
אינם מתאימים לביצוע
¥חיל בעסקות חדשות,
תנו לתקופה זו לעבור. בשטח הבריאות מתאים לטיפול בעניינים מסוג זה. במקום
¥זה עלול להביא להתמוטטות. רכישת מוצ פרוייקטים חשובים, ילדים דורשים יותר
תצטרכו להיות זהירים הרבה יותר. העבודה עלולות להיות לכם התרגזויות. ¥¥רים עדיף לדחות לפחות בכמה שבועות. תשומת־לב והשגחה דווקא באותם ימים.

אתם עמוסים בעבודה ונדמה שאנשים לא אתם חשים בחוסר־סבלנות לכל מה שקשור
¥שבוע מסוכן ומאוד לא־נוח עומד לפניכם. מי במקום שבו אתם עובדים מתחילות

¥שמוכרח לצאת לטיול, נסיעה או להיות להיווצר בעיות חדשות. ה 21-וה־ 22 בחודש מפסיקים להטיל עליכם תפקידים מחייבים, בשיגרת-החיים האפורה, יש רצון לבצע
הגוזלים המון זמן.
עלולים להטעות אתכם.

שינויים, או לפחות
מעורב באירוע לא שיג־

לארגן איזו נסיעה או
הבריאות אינה טובה
אל תקבעו דבר, לא סוב

רתי ומסוכן, לפחות ש¥
טיול.
השבוע אינו
במיוחד. ואתם חשים די
לתכנן תוכניות לטווח

לא יבחר בתאריכים

מתאים לביצוע תוכ חלשים.
תצטרכו לצאת
קצר או ארוך. אנשים
ה־ ,23ה־ 24 וה־ 25ן

ניות כאלה. רצוי ש לחופשה
קצרה ולנוח.

ינסו לפעול מאחורי
בחודש. ידידים שעליהם

אתרו רזומרירז טלוליס

תמשיכו בעבודה וב-
סובלים בעיקר אותם
גבכם, תצטרכו להיות ;

שיגרה כרגיל. ה.23-
הנוטים לאלרגיות או
עירניים במיוחד ולתכנן
לפגוע בכם, זה לא הזמן

ה־ 24 וה 25-בחודש
לאסטמה. ב־ 22 או
בשקט מאחורי ה ¥
לגלות
סודות חדשים או

מסוכנים במיוחד. אלה
ב־ 23 אתם עשויים או
קלעים, בלי לשתף איש
להזכיר דברים שאולי

?611111
עלולים להיות מופתעים ^81־^ 1
יהיו בכלל ימים קשים.
בהחלטותיכם לעתיד.
נשכחו כבר. כל מה ש־

אתם עלולים להס מאורחים
שינחתו עליה־
,23ה 24-וה־ 25ביוצא
ועולה על פני ה¥¥שטח
עלול לגרום לכם לירידת הפופולאריות חודש ממש מסוכנים: נהיגה שלכם, או של כם. כדאי שתתכומו לכן מראש. שיחות לשם תכסך עם אנשים בעבודה, אולם הפעם
* בסביבה שבח אתם עובדים או גרים. אחרים, וחוסר״זהידות בטיפול במכשירים. בירור המצב בעבודה -רצוי לדחות. תצטרכו לוותר. מתיחות גדולה תהיה בבית.

¥ה 20-בחודש הוא מסוכן בעיקרי ילגשים. גם בזמו האחרון התאוששתם קצת מכל ה התקופה הקרובה תהיה די מוזרה -מצד השבוע אתם עלולים לעשות כמה טעויות.
להיזהר. ללא זה הזמן מחלות שפקדו אתכם בחודשים האחרונים. אחד נדמה שהכל פשוט, קל ומסתדר ללא שמהן אתם עלולים לסבול זמן רב. שותפים

¥¥בשאר ימי השבוע רצוי
חדשים לעבודה או ל־בעיות,
אולם דווקא
למרבה הצער, שוב תהיו
¥לטייל לבד בערב, להי חיים
יתגלו מאוחר יותר
עכשיו אתם נוטים
מעורבים בבעיות ה־
¥¥עזר בטרמפים או להסכלא־מתאימים.
זו לא
לפעול בקיצוניות, וכקשורות
עם בריאות.

¥תכן בהיכרות חדשה

תקופה טובה לתיכנון
תוצאה מכך לסבול
והפעם -לאו־דווקא

¥במקום שאינו מוגן.
הפסדים 1 9 0ו £
לטווח רחוק, קל מדי
מהפסדים.
בריאות שלכם. קרובי־
¥¥הבטחות של ידידים
להבטיח הבטחות נמממשיים
יבולים להיות
מישפחה או ידידים ב¥עלולות
לאכזב, יהיה
בגלל הימורים, חש־סביבה
לא יחושו טוב.
¥¥עליכם להסתדר בכוהרות.
נסיעות לא כדאי ;1 י
לבצע ב־ ,23ב־ 24 וב־25
קעות-יתר או הלוואות.
ואתם תיאלצו לבלות
¥חות עצמכם ולהימנע
בחודש. אותם תאריכים
צריך להקטין את הזמן
רב בטיפול ובעזרה
¥מלבצע פעולות משו מצביעים
גם על חוסר-
סיכונים האלה, אבל
להם, נסיעות לחרל אינן
¥¥תפות. במקוס-העבודה
זהירות בדיבורים. אקרוב
לוודאי שלא
מומלצות ברגע זה.
¥יש מי שמנסה לערער
¥¥את מעמדכם, שימו לב דווקא לאותם המע -דחיה של כמה שבועות תבטיח הצלחה תשמעו לעצות. בעבודה אתם חושבים על תם, שבדרך־כלל מוכרים כאנשים שומרי־
¥מידים פנים כאילו הם ידידיכם הטובים. בנסיעה. בעיות כספיות עלולות להטריד. שינוי קיצוני, וזה לא הזמן לפעול בכיוון זה. סוד, עלולים לומר הרבה יותר מכפי הרצוי.

קולנוע

דודנו עול
הדוד תום
מקום גלב (דקל, תל־אביב,
ארצות־הברית) -אי־אפשר להמ-
כחש למיקצועיות של הסרט הזוז.
רונרט (קרמר נגד קרמר) כנסון
יודע היטב איך להגיע ללב הקהל ואיד לעבוד עליו.
לעלילה שני מרכיבים עיקריים, המתפתחים במקביל. מצד
אחד, אלמנתו של שריף שנהרג בטעות, על־ידי נער כושי,
לומדת לעמוד על רגליה, להיאבק על זכותה לקיום עצמאי
בחברה של גברים. היא עושה זאת בעזרת נווד כושי הנקלע
במיקרה לביתה, צעיר עיוור ששכר אצלה חדר ובנה הקטן.
המרכיב השני של העלילה נוגע לאחותה של האלמנה. היא
קוסמטיקאית שאפתנית, הרוצה להתקדם בחיים, אבל מגלה
שבעלה בוגד בה. הוסיפו לשני מרכיבים עלילתיים אלה את
האווירה הגיזענית והשמרנית של הדרום, את היחס המזלזל
לאשה, והמזלזל שיבעתיים לאשה הרוצה להוכיח את עצמה -
והרי לכם דראמה תפורה לתלפיות. יש כמובן סערה גדולה
באמצע, שתרטיט את הלב, ושיא עוצר״נשימה, כאשר האלמנה,
הכושי, העיוור, הילד ועוזריהם, צריכים להספיק לקטוף את
הכותנה לפני כולם, כדי לזכות בפרס.
בנטון, תסריטאי ותיק ומנוסה, קושר את כל הגורמים יחד
בכישרון כזה, שנדמה כי אכן יש כאן תמונה נוסטאלגיה של
כמה מומנטים נפרדים מן העבר, אשר יחדיו מעניקים תמונת-
מצב של אמריקה באותה התקופה. אולם במבט שני, כל שלב
ושלב בסרט הזה זוכה לטיפול קוסמטי שמציל אותו ומרומם
פרסים יהיה א 1דא יהיה?
בשבוע הבא יחולק האוסקר, הפרס הנכבד
ביותר בקולנוע.
במי מתחרה מאחורי הסורגים הישראלי? מי
הם האחרים?
בליל ה־ 25 במרס, כמדי שנה, תעניק האקדמיה
לאמנות־הקולנוע את הפרס הנכסף. בסך
הכל זהו פיסלון קטן, מיושן בצורתו ועלוב למראה•
אבל בידו להפיל ממלכות. הפעם, אחרי שנות
היעדרות ארוכות, יש גם לישראל נציג, בקטגוריית,
הסרט הזר״ .עצם העובדה שיגיע לגמר
מהווה פרס בפני עצמו.
כדי להקל את המעקב אחרי המתחרים והזר

סאלי פילד: תנועת העבודה
אותו. הקלישאות הקולנועיות מתגנבות מבין השיטין: איש לא
יעלה על דעתו שאשה אמיצה וטובה כמו סאלי פילד, בתפקיד
הראשי, תיכשל במאמציה, ומכאן שכל הנסיבות צריכות
להתארגן כד שהיא תצליח. ההשוואה המתבקשת מאליה היא
כמובן לעינבי זעם של פורד לפי ג ון סטיינבק. אבל לטובת
בנטון, מוטב להימנע ממנה. מזלו, שרוב צופי הקולנוע היזם לא
ראו את עינבי זעם. עוד פרט אחד: הצילומים של נסטור
אלמנדרוס הם נפלאים.
היינו בחולמ*ם
הקרב הטוב (בית ליסין, תל־אביב.
ארצות־הברית) -קשה לשפוט
את הסרט התעודי הזה לפי
קנה מידה קולנועי טהור. כי במיק־רה
כזה, כל מה שאפשר יהיה לומר הוא שנעשתה כאן עבודת
מחקר מיקצועית, משולבת בגישה שהיא ודאי חד״צדדית
ברורה. הסרט בודק מה קרה לכמה מן הלוחמים כחטיבת-
לינקולן, יחידה של מתנדבים אמריקאיים שלחמו במילחמת
האזרחים של ספרד.
אם צורנית הסרט אינו עוצר נשימה במיוחד, מה שיש לו
לומר מרתק הרבה יותר. ראשית, נעים להתוודע לאידיאליס־טים
אמיתיים, גם אם הם מיעוט(רק 3200 אמריקאים התנדבו
לחטיבה) ,ונעים עוד יותר לפגוש את האנשים שלחמו אז נגד
היטלר, ולהיווכח שהם היום נחושים בדעתם ומאמינים
באידיאלים לא פחות משהיו אז.
זאת ועוד. אפשר להיווכח שוב עד כמה אווילית יכולה
להיות המדיניות של המדינות הקוראות לעצמן דמוקרטיות,
אשר נמנעות מלצאת לטובת מישטרים דמוקרטיים אחרים,
מתוך סברה שאין זה עניינן, או אולי משום שנוח להן יותר
להסתדר עם שכן פאשיסט מאשר להתערב להציל ממשלה
נבחרת. מבחינה זאת, עד היום לא למד העולם מאומה.
ועוד אפשר לראות, שראשוני המתגייסים למאבק נגד

ג׳סיקה לאנג קאנטרי׳׳
השחקנית הטובה ביותר׳
כים, להלן רשימת המועמדים בקטגוריות הראשיות:

הסרט הטוב ביותר בשפה זרה

בריגדת לינקולן: הטובים נגד הפאשיסטים
הפאשיזם, והרגישים ביותר לסכנות האורבות לדמוקרטיה,
הם דווקא בני קבוצות המיעוט, אולי מפני שהם יודעים מה
צפוי להם במישטר טוטליטארי. יהודים וכושים צעדו בראש
המתגייסים לחטיבת־לינקולן, וזכו שם למעמד מכובד וליחס
של כבוד שאמריקה לא השכילה לתת להם בבית, לא לפני ואף
לא אחרי שחזרו משדה־הקרב.

— מאחורי הסורגים(ישראל) ,קאמילה(ארגנטינה)
,צעדים מסוכנים(שווייץ) ,סר ט כפול
(ספרד) ,רומן בעת מילחמה(ברית־המועצות).
• הסרט הטוב ביותר — המעבר
להודו, סיפורו של חייל אמדיאוס; דמעות של
שתיקה; מקום בלב.
• הבימאי הטוב ביותר — דייוויד לין
(המעבר להודו); מילוש פורמן (אמדיאוס);
וודי אלן (דני רוז האיש מברודווי); רונאלד
ג׳ופה(דמעות של שתיקה); רוברט בנטון(מקום
בלב).
• השחקן הטוב ביותר — מאריי
אברהם (אמדיאוס); ג׳ף ברידג׳ס (סטארמן);
אלברט פיני (מתחת לוולקנו); טום האלסה
(אמדיאוס) ,סם וטרסטון(דמעות של שתיקה).
• השחקנית הטובה ביותר — ג׳ודי
דייוויס (המעבר להודו); סאלי פילר (מקום
בלב); ג׳סיקה לאנג׳(קאנטרי); ואנסה רדגרייב
(הבוסטונים); סיסי ספייסיק (הנהר).

• שחקן־המישנה הטוב ביותר —

אדולף סיזר(סיפורו של חייל); ג׳ון מאלקוביץ׳
(מקום בלב); נוריוקי(״פט״) מוריטה(קארטה
קיד); היינג ס׳ נגור(דמעות של שתיקה); ראלף
ריצ׳ארדסון(גרייסטוק).
הזציחיק מתפעולו?
תעתועי גוף (מוגרבי, תל״אביב.
ארצות־הברית) -הבעיה של
הבימאי בריאן די פאלמה עם
הביקורת היא פשוטה: כל מה
שהוא עושה, שואב השראתו ממקור זר, והביקורת ממהרת
לזהות את המקור. משום כן, יש מבקרים שאינם יכולים
לסבול אותו. לקהל, כמובן, זה לא תמיד איכפת.
סירטו החדש הוא כמובן מחווה להיצ׳קוק, הבימאי שלו הוא
סוגד יותר מכל. מדובר בשחקן מובטל, המציץ לתוך דירת
שכנה ממול. השחקן סובל מקלאוסטרופוביח והוא גם בודד.
הוא מנסה ליצור קשר עם האשה ממול, אבל אז באה טרגדיה.
הוא מחפש אחרת, שתוכל להיות העתק מדוייק של האשה
שהוא ראה. הוא מוצא אותה. מתחיל בתהליך הפיכתה לחלום
חייו, ואז מסתברת האמת מאחורי התעלומה.
המציצן בדירה ממול מזכיר את חלון אחורי. הקשר בין
הגיבור לנשים שממול הוא העתק של ורטיגו(שם הגיבור סבל
מפחד גבהים. כאן הוא פוחד ממקומות סגורים) .מה שנוסף
כאן, זו מגה הגונה של עירום, הגובל בפורנוגרפיה (אחת
הגיבורות היא כוכבת בסרטים כחולים) ,והתחכמות פרטית
של דה־פאלמה, המתחיל את הסרט ומסיים אותו כסרט
שבתוך סרט. לאמור -מה שאנחנו רואים זאת אינה מציאות
אלא עלילה של סרט.כל זה אולי ציבעוני ואולי מספק את דרישותיהם של מעריצי

• שחקנית־המישנה הטובה ביותר

— פגי אשקרופט (המעבר להודו); גלן קלוס
(הטיבעי); לינדסי קראוס (מקום בלב);
קריסטין להטי(סווינג שיפט); ג׳ראלדין פייג׳
(הכומר מגריניץ וילג׳).
• התסריט הטוב ביותר — דניאל
פטרי(השוטר מבוורלי הילס); וודי אלן(דני
רוז האיש מברוודווי); ג׳ורג׳י נאווה, אנה תומאס
(אל נורטה); רוברט בנטון(מקום בלב); לואל
גאנץ, באלאבו מאנדל, ברוס ־ג׳יי פרידמן
(ספלאש).
הצילוס הטוב ביותר — ארנסט דיי
(המעבר להודו); מירוסלב אונדריצ׳ק
(אמדיאוס); כריס מינגס(דמעות של שתיקה);
קאלב דשאנל (.הטיבעי); וילמוש זיגמונד
(הנהר).

מלאני גריפית וקרייג ואסון: געגועים
ה״וידיאו־קליפס,׳ ,הזוכים אפילו לראות את פראנקי הולך
להוליווד. אבל בבדיקה קצת יותר רצינית, כל העניין מתמוטט
כארמון־קלפים. שום דבר במיסגרת החיצונית של סרט־בתוך־
סרט אינו מסתבר, ואשר לתעלומה האופפת את הסיפור של
המציצן עצמו -זו גלויה וברורה מן הרגע הראשון, לכל מי שיש
ידע קלוש בקולנוע. אז מה נותר 1הרבה מאוד צילומים יפים,
והופעה רעננה של מלאני גריפית ככוכבת פורנו.
תדריך חובה לראות:
תל־אביב: כארמן. מטרופוליס, מאחורי
הסורגים, היו זמנים באמריקה, אמדיאוס.
ירושלים: היו זמנים באמריקה,
אמדיאוס, העדר, דני רוז האיש מברודווי.
חיפה: השיבה של מארטין גר; אמדיאוס,
כארמן.
העולם הזה 2481

ספורט

מה הוא אומו

מהר. גבוה, ורחוק
אכזבה

״חבישרח ס!

יש אלוסה —
בכדורעף

אכזבת השבוע: הפסדה של מכבי ,94:86
לגרנורולו בולוניה, הפסד שמנע ממכבי להעפיל
לגמר גביע־אירופה לאלופות.
לי ג׳ונסון, מיקי ברקוביץ וחבריו כשלו מול
האיטלקים שלחמו על כבודם(ראה גס מסגרת
סמוכה) והותירו את הזירה לאלופה היוגוסלבית
ציבונה זאגרב, שניצחה במוסקבה ולאלופת ספרד
ריאל מדריד, שניצחה את בגקו רומא.
אולי יוכלו המכבים להתנחם במשחקי
הפליי־אוף בארץ, שהחלו השבוע, ואשר בסופם
תוכתר אלופת המדינה.
אין הפתעות. בכדורגל פינו משחקי
הליגה את הזירה למשחקי הגביע, בהם לא נפלה
ולוא הפתעה אחת 14 .קבוצות לאומיות העפילו
לשלב הבא.
ובכדורעף הוכתרה הפועל המעפיל באליפות
הכמעט־נצחית שלה בעוד מכבי תל־אביב,
שזכתה רק לפני שלוש שנים באליפות, ירדה
לליגה הארצית.

כדורסל

אורח באריאל

דגלון מימין,
דגלון משמאל

האם דוד לוי היה לאוהד הפועל תל־אביב? זאת
היתה תמיהתם של תושבי אריאל שבגדה
המערבית כאשר סגן ראש־הממשלה הליכוד,
יצא, בשבוע שעבר, לאחר טכס חנוכת אולם
הספורט החדש (בן 600 המושבים) כשעל דש
חולצתו סמל הפועל תל־אביב.
את הסמל קיבל לוי, שחייך אותו רגע במבוכה
גלוייה, מחבר הנהלת הפועל, בעת משחק־הראווה
בין הפועל לביתר תל־אביב.
לוי קיבל לא רק את סמל הפועל, אלא גם את
דגלון הפועל, מחווה עליו חזרו מייד אנשי ביתר,
שהעניקו גם הם את דיגלונם לשר מבית־שאן.
אבל לא עובדה זאת ולא השתתפותו של
השחקן האמריקאי השחור ג׳וליוס ויין, שחיזק
את ביתר, מנעו את נצחון הפועל 82:96 ,

רכיבה
מה שבטוח, ביטוח
פרה הבהילה סוס
ו־ 50 אלף דולר הלכו להס
רק לפני מספר שבועות פירסמה ועדת
הרכיבה בעלון לחבר את תעריף ההרבעה של
סוסיה. עבור שירות־ההרבעה של אחד מהם,
אידיאנורה, סוס ערבי טהור־גזע, נדרש הצרכן
לשלם 250 דולר.
מכיוון שלא עמדו בתור אצל אינדיאנורה
הספיק הכסף שהכניס לוועדה מהרבעותיו רק
להשתתפות בהוצאותיה השוטפות של הוועדה
והיא לא יכלה לחדש את פוליסת הביטוח של
סוס־ההרבעה האציל, ששוויו נאמד בכ־ 50 אלף
דולר.
כאשר השתבץ בשבוע שעבר אינדיאנורה
לפתע, אחר שהובהל על־ידי פרה דווקא, וסיבים
בשריר ליבו נקרעו יכלו אנשי ועדת־הרכיבה רק
להזכר בצער בסיסמה מה שבטוח, ביטוח.

רכיבת־אופניים
המשקה הקל הרישמי
״קוקה קולה״
בקודש הקודשים
במשך עשרות בשנים נתנה חברה אחת את
חסותה לטור דה־פראנס, מירוץ־האופניים
היוקרתי והמקודש, הנמשך מדי שנה, משך 21
ימות קיץ, לאורכם של 4,000 קילומטר כבישים
צרפתיים. היתה זאת פארייה (״המשקה הקל
הראשון עלי אדמות יצרנית המים המינראליים
הצרפתית, המשווקת את מימיה בבקבוק הירקרק
המקורי שלה, דמוי־האגס.
לא עוד. שוב לא יראו מיליוני צרפתים את
150 רוכבי־האופניים חולפים לנגד עיניהם
כשחולצותיהם מקושטות בסמל המיסחרי של
פארייה, ומצלמות־הטלוויזיה לא יצלמו אותם
לוגמים מן הבקבוקונים, בסופו של יום־מירוץ
מייגע.
במשך שלוש השנים הבאות, החל מקיץ ,׳85
החליט טור דה־פראנס להעניק (תמורת הרבה
כסף) את תואר ״המשקה הקל הרישמי״ ליצרן
אחר, אם כי לא פחות נודע, של משקאות קלים.
אלא שהיצרן אינו צרפתי. הוא קוקה קולה.
העולם הז ה 2481

זמ׳זק ד ד
כדורסלן ברקוביץ
״אין לי יסורי־מצפון!״
לפני המישחק הקובע נגד גרנורולו בולוניה,
שבו נוצחה מכבי תל־אביב ואיבדה
את האפשרות לשחק בגמר גביע״אירופה,
אמר מיקי ברקוביץ :״ניפגש לשוב או לרע!״
הוא קיווה לדבר על הגמר הצפוי, על
התיקוות להניף את גביע״אירופה בפעם
השלישית. הוא לא האמין שיצטרך לדבר על
הכישלון. אך גם האכזבה הצורבת לא
שינתה אותו. הוא נשאר אותו האופטי ׳
מיטט, המאמין בעצמו ובמה שהוא מייצג.
הוא לא עושה חשבון למקטרגים. והחשוב
מכל, הוא יודע כי העונה לא תמה. קיימות
משימות נוטפות -מישחקי האליפות וגמר
הגביע.
מיקי, עובדה שמכבי לא הגיעה לגמר,
וכולם שואלים: כישלון או לא כישלון ז מה
אתה אומרז
למטבע יש שני צדדים. הציפיות ממכבי הן
גדולות. הרגלנו את כולם שמכבי צריכה לזכות
בגביע, ושבכל שנה אנו עולים לבית־הגמר. זה
הפך להרגל. הרגל טוב. כאשר פיספסנו השבוע
את העליה לגמר, זה.לגבי האוהדים כישלון. גם
לגבי הפרשנים. מצד שני — הקבוצה, השחקנים
המאמנים, חברי ההנהלה. אנחנו מאוכזבים.
נשקר, אם נגיד שלא. לא הפקנו את הפוטנציאל
שלנו וחבל.
איפה נכשלתסז
זה לא הזמן לנתח דברים. אנחנו בפתיחת
מישחקי הפליי־אוף. הם חשובים לנו. רק
כשנסיים את מושחקי האליפות, נצטרך לעשות
חושבים. למכבי יש הרבה יועצים. מהרגע שאני
יורד מהבית אני שומע אותם. אבל הניתוח
המעמיק והחשוב נעשה בתוך המועדון.
בניתוחים הראשונים אחרי הכישלון דובר
על מישחק־צוות לוקה. אפילו לי גונסון
ואתה מצוטטים כמסכימים לטענה הזו.
זה נכון. לא היה לנו מישחק קבוצתי. היו לנו
השחקנים הטובים ביותר, אבל לפעמים זה לא
מספיק, כי זה לא הופך את.הקבוצה לקבוצה טובה
יותר. השחקנים לא עבדו האחד עבור השני. קלע
כמוני חילק כדורים, במקום שייצרו עבורו מצבי־קליעה.
הגעתי למצבים של קליעה לא בתרגיל
מסודר, אלא בהתקפות מתפרצות או על־ידי
חטיפות כד׳ורים. ההתפרצות זה האקסטרה שלי.
עיקר הנקודות שלי צריכות לבוא בעיקבות
תרגיל מסודר. לפחות 20 נקודות 10 .־ 12 נקודות
יכולות לבוא מהתקפות מתפרצות או מטעויות

של היריב.

״פדורסל
זהלאטניט!״

במהלך העונה ראיתם שלא הכל דופק, אז
מדוע לא ניסיתם לשנות?
זה לא התפקיד שלי. אומנם דיברתי עם
האנשים הנוגעים בדבר, אבל הם נתנו לעניין
להתגלגל, ולא נעשה דבר. באמת חבל.
מה שצרם במישחק בבולוניה הוא
שבפיגור של 10 נקודות, שבע דקות לסיום,
לא לקחת על עצמך יותר אחריות, בנסיון
לרכוש סלים של שלוש נקודות. אם לדורון
גימציי הלך, מדוע שלמיקי לא יילך!
חשבתי על זה וניסיתי. אבל זה היה מאוחר.
אולי היינו צריכים לנסות לפני זה. גם בשמירת
הלחץ על כל המיגרש. אני לא יכול לבוא באמצע
המישחק ולומר: ג׳ונסון, מעכשיו מגי עושה לי
חסימה, אני מנסה לקחת קליעות של שלוש
נקודות ואתה תלך לקלוט את הכדור אם אני
מפספס. אני משחק במכבי תל־אביב, לא במכבי

חדרה. את ההוראות לא אני נותן, אפילו אם אני
השחקן הוותיק ביותר בקבוצה.
בזמנו הביאו רכז־קלע (גיק צימרמן) על
חשבון שחקן גבוה. השנה החתימו שני
שחקנים גבוהים, מן הטובים ביבשת. כעת יש
הטוענים שצריך היה להביא קלע נוסח
בריאן גיקסון, או, אם להיזכר במה שהיה
במכבי, קלע כמו גיים בוטרייט. מה אתה
אומר!
בגלל זה שלא הצלחנו להעפיל לגמר, לא
צריך להסיק מסקנות נמהרות. מה שלא הצליח
השנה, יכול להצליח בשנה הבאה. צריך להתחשב
בכך שג׳ונסון ומגי הם שחקנים חדשים, שאולי
לא התאקלמו, ובשנה הבאה הם עשויים ללמוד
מה טוב לקבוצה, ולא בשבילם.
מה אתה אומר על לי גיונסון?
ג׳ונסון הוא סופר־סטאר, אחד משלושת שח־קני־החיזוק
הטובים באירופה. הוא לא הפיק את
הרמה שלו. ער עכשיו אני לא יודע מה הוא עשה.
הוא שיחק חופשי, כידרר, קלע, לקח ריבאונדים
כמו שהוא יודע, אבל לא כיוונו אותו מספיק.
כדורסל זה לא טניס. צריך לקחת בחשבון שלו
סילבר נפגע קשה במישחק שלו, כאשר הוא צריך
היה למסור לג׳ונסון את הכדורים, שבאופן טיבעי
הוא זורק לסל.
ומה הדיעה שלך על קווין מגי!
הוא שחקן כדורסל מעולה. קלע סופר־ריבאונדר
מצויין. לוקה במישחק־הצוות. לקח לו
הרבה זמן לחזור לעצמו אחרי הפציעה. הרבה
תלוי בו, בזכיה של מכבי באליפות המדינה השנה.
מיקי, אתה ממעט מערכך, אבל כולם
יודעים שכשברקוביץ חלש, מכבי מתקשה
לנצח. אתה מאשים את עצמך באי־העליה לגמרי אני לא מאשים את עצמי. אין לי שום דבר על
המצפון. את שלי עשיתי. תרמתי למכבי רבות.
בשנה שעברה זה בא יותר לידי ביטוי, כי הכל
עבר דרכי. אומנם זה לא היה בריא. אבל גם השנה
הייתי טוב. במישחק נגד סטייאווה בוקרשט
שיחקתי מצויין, נגד אוסטנד הבלגית ביד־אליהו
הייתי טוב מאוד, בכל מישחקי־הבית שיחקתי
טוב מאוד. בבנקו רומא הייתי מעולה.
זה בדיוק, מיקי, איפה שלא שיחקת טוב,
מכבי הפסידה. באוסטנד, במישחק הראשון
נגד מוסקבה, בזאגרב, במדריד, בבולוניה.
לא רק אני צריך להיות טוב. גם האחרים
צריכים לעזור. אני מכיר את המצב הזה. אני לא
חדש בקבוצה. אני כמו שחקן־חיזוק. טוב, אז אם
כך, שיתנו לי את כל התקציב של המחלקה, שלא
יביאו שחקני־חיזוק, אשחק 24 שעות וגם אצליח.

מבטיח לו שישחק בגמר־הגביע בעונה הבאה,
אולי גם בגמר גביע־אירופה.
שחקנים גדולים, שהיו לצידך, נשרפו. חנן
קרן במכבי, חיים זלוטיקמן בנבחרת. זה
עלול לקרות גם לדורון?
הוא יישב על הספסל, אבל גם יצטרך לשחק.
לו סילבר לא צעיר, אותו הדבר גם אני. מכבי
הביאה שחקן צעיר עם מוטיבציה. אבל אף אחד
לא יתן לו את מקומו על מגש של כסף. שישתלב!
הוא לא מצפה לשחק 40 דקות או אפילו 30 דקות
במישחק.
כשיבוא מהספסל שחקן כמו דורון ג׳מצ׳י, זה
פלוס גדול לכל קבוצה.
אם היית המאמן, מה היית עושה?
הייתי מרכיב את הקבוצה בצורה שונה, משנה
את המיבנה, מתוך ידיעה שדורון ג׳מצ׳י כבר
קיים. זה לא הזמן לומר זאת. אך בכל מיקרה, ואין
לי דבר נגדו, אני רואה אותו משתלב כמחליף ללו

-ילוקל״ו

שולף מחמומן!״
אחרי האכזבה השנה, בגיל ,31 אתה
מרגיש עצמך שרוף?
אחרי מישחק לא טוב נגמר לפעמים החשק
להתמודד עם המציאות. אני די מבוגר כדי לקום
ולהתאושש. הביקורת לא מזיזה לי. כשאני
ארגיש שאני שבע וללא מוטיבציה, אזדכה על
הציוד ואפרוש. אני מרגיש כמו בן .26*25
אתה אומר את זה, כי בשערי מכבי מידפק
סופר־סטאר כמו דורון גימציי. האם הוא
יהווה פיתרון בשנה הבאתי
אני חושב שזה מוגזם לומר זאת. מכבי
תל־אביב היא קבוצה יותר מדי מורכבת, בעלת
אופי, כדי שהוא יוכל, בשלב הראשון שלו, לסחוב
אותה.
דורון יוכל לסחוב את הקבוצה כאשר לו
סילבר יפרוש, כאשר מוטי יפרוש, כשאני אפרוש.
הוא קלע טוב במיוחד מתחום שלוש הנקודות.
הוא צריך עדיין ללמוד כדורסל והוא יודע את זה.
את מה שעשה במכבי רמת־גן לא יוכל לעשות
במכבי תל־אביב. אם יקלע 20 נקודות למישחק,
זו תהיה הצלחה עבורו בשלב הראשון.
הוא אמר שלא שיחק עדיין בגמר־הגביע. אני

ברקוביץ נגד בולוניה(בארץ)
״לא היה לנו מישחק קבוצתי!״
סילבר או לי, כשאנחנו בכושר לא טוב. אינני
רואה אותו בחמישיה הראשונה.
חן ליפין ודורון גימציי יהיו, לדעתך, בעוד
כמה שנים, הקו הקדמי של מכבי, ויחליפו את
הצמד ארואסטי־ברקוביץ?
על הנייר הם שני השחקנים שצריכים לעשות
זאת.
לעניין אחר, מיקי. ידעת שרלף קליין אמר
בזמנו למאמן צבי שרף, שלדעתו ברקוביץ
וארואסטי גמרו את הקאריירה.
לא ידעתי. קיבלתי את זה מהעיתון לפני כמה
שבועות.
לא התרגשתי. אני יודע שרלף קליין נתון
למצבי־רוח והוא בנוי על שליפות מהמותן, לכן
לא התייחסתי במיוחד לדבריו.
איך אתה מסביר את הדברים האלה? הרי
שניכם הייתם סימלי־ההצלחות של מכבי -
הוא כמאמן, אתה כשחקן. אותו הדבר היה
(המשך בעמוד )32
בנבחרת.

— לא מזיזה ליו —
(המשך מעמוד )31
אין לי הסבר. אני רק יכול לומר
שאנחנו, מוטי ואני, בנינו את רלף ולא
הוא אותנו. היתה לו קבוצה גדולה,
ולכן הצליח. מדוע הוא לא מצליח עם
סטורן קלן בגרמניה?
אני מחבב אותו. הוא מאמן טוב,
אבל היה לו צוות שחקנים והנהלה
שהיה חייב להצליח איתם.
אתה מרגיש שאתה נכנס לעידן
הלא־סימפטי כספורטאי גדול, שהיה
בטופ הרבה שנים, ועתה יתחילו
לחפש את המיגרעות שלו ואת
המישחקים הפחות טובים, כדי לנגח
אותו, בפרט כשלצידו צעיר המקווה
לתפוס את מקומו?
אינני חושב שאני נכנס לעירן הזה.
גם גיל 30־ 35 זה טוס של שחקן, תלוי
איר הוא שומר על עצמו. הגיל קובע,
אבל תלוי למי. אני בטוח שאאריך את
החוזה שלי, גם כשיסתיים, בעוד שנתיים.
אבל כל עוד יש לי חוזה, אצדיק
כל אגורה המשולמת לי. אם אראה
שאני נסוג, אצמצם את תחומי־העיסוק
שלי. אולי אפרוש מהנבחרת.
שחקן גדול כמו חואן קורבלן, הרכז
הספרדי, פרש מהנבחרת ובעוד
שנה יפרוש מריאל מדריד. לו יש
סיבה טובה -קאריירה של דוקטור.
איזו סיבה תהיה לך?
הסיבות שלי לפרוש יהיו: חוסר מוטיבציה,
פגיעה בעסקים וירידה ביכולת.
כשאחד מהם ייפגע, אחליט לתלות
את הנעליים ואפרוש.

^ לא לועסים
^ כדורסל בבית
פרט לכדורסל יש למיקי בדקו־ביץ
ארבע חנויות למוצרי״ספורט,
פירמה חדשה ,״פוינט ,״9לניג־די״טפורט
והלבשה, אותם הוא
משווק בארץ, ומטרתו להפיצם גם
באירופה.
יש לו אשה, שלי, שנמאס לה לפ עמים
מכל ההמולה של הכדורסל,
וגם שני ילדים, עדי בת ה״ 6ורועי
בן ה־.3
הבת, עדי, התחילה להבין שאביה
מפורסם, בפרט שהיא רואה
אותו חותם לילדים ברחוב. רועי
הבלונדי החל מצטרף אל אביו
לאימוני״הקבוצה. אך בבית מנסים
ההורים לדבר כמה שפחות על
כדורסל .״המישפחה שלי שונה מהבחינה
הזו. אנחנו מנסים ללעוס
כמה שפחות כדורסל בבית. המ-
צב״רוח שלנו לא נפגע בגלל מישחק
זה או אחר ״,אומר מיקי.
את השיא שלו במיספר ההופעות
בגביע אירופה לאלופות ()164
קשה יהיה לשבור 13 .שנים הוא
בהרכב הבוגר של מכבי תל־אביב
וזכה בכל התוארים האפשריים.
רק תואר אחד לא קיבל לידיו עדיין.
תואר סימלי אן יוקרתי:
קפטן מכבי תל-אביב.
מיקי, כיצד אתה מסביר שמאז
שאתה בהרכב הבוגר של הקבוצה
קיבלו את תפקיד הקפטן רק ילידי
אמריקה -טל ברודי, גיים בוטרייט
ולו סילבר -אך לא אתה או מוטי ארואסטיי במכבי נוצר מצב שההנהלה קובעת
את תפקיד הקפטן. האדם שבחר את
הקפטן בשנים האלה — שיערב לו.
את ג׳ים בוטרייט בחרו אולי בגלל זה
שרצו שיישאר שנה־שנתיים יותר. הקפטן
הנוכחי, לו סילבר, הוא טוב לקבוצה.
אבל
יש סיבה קונקרטית יותר.
תמיד עמדתי על שלי ואף ניהלתי בזמנו
מישפט נגד הקבוצה. אולי האדם
שהחליט שלא אהיה קפטן זוכר לי את
הימים ההם.
ולסיכום העונה האירופית: מי
היה השחקן הבולט והמאכזב מבחינתך
ומי תיזכה בגביע!
הבולט היה דראזן פטרוביץ מצי־בונה,
המאכזב — ברוס פלאוארס
מבנקו־רומא.
הזוכה בגביע תהיה, לדעתי, ריאל־מדריד,
שהגיעה לשיאה בזמן הנכון.
אין סיבה שלא יקחו את הגביע. הייתי
רוצה שיזכו, אפילו שזה בא על חשיאיר
עמיקם
בוננו.

יגאל רביב, שהיה נתב־נונב ב״האוץ״ ומהעולם הזח״ ובעו וחוו משלן -
האם מתננרים דו בגרר פרשיות שחיתות שחשו או שהיה סחטן
מחוכם שהשתמש
ביד! 1של 1כדי
לסחוט נ:ספים
מבעלי ־ חון?

כאשם לביב וקצין־מישטרה איש־שלום*
קסטה מפלילה

17־7 :1וה0

הכנסה מסויימים, שבהם הוא מעוניין,
יסתיימו יותר מהר, והוא יקבל עבורם
את שכרו?״ כתב השופט.
בעיקבות הזיכוי המרשיע הפסיק
לביב את עבודתו בעיתון הארץ. אך
הוא התפרסם והחל אז בקאריירה
עשירה של גילוי פשעים וחשיפת
פרשיות. את פרשיות אשר ידלין והשר
אברהם עופר חשף לביב ככתב העולם
הזה.
ברבות הימים החליט לביב כי הגיע
הזמן שיהיה לו עיתון פרטי משלו, כדי
שלא יהיה כבול לעורכים ועורכי-
מישנה. הוא קנה את הירחון חדשות
המישטרה, והחליף את שמו למאה.
לביב פירסם על שער הירחון מדי
חודש דמות של אישיות חשובה אחרת
הכרוכה בשערוריה ציבורית שגילה.

מיגהן גוסף

^ תב־האישום הנוכחי מבוסס על
^ כתבות שכתב לביב — לדיברי
האישום — כדי לסחוט כספים מאנשי־עסקים
שונים. רשימת האישים הנזב־

ס 1 1ון?
^ גאל לביב הרים כוסית שמפניה,
כדי לחגוג את זיכויו מהאשמות
פליליות בבית־המישפט המחוזי בתל-
אביב. יחד איתו חגגו הרבה חברים
ועיתונאים בדירתו שבשיכון־בבלי.
למרות שימחתו על הזיכוי, זעם לביב
על מילים שונות שאמר השופט, אשר
העמידו אותו באור עכור.
המסיבה הזו נערכה ב־ ,1972 כאשר
השופט בנימין כהן זיכה את לביב
מאשמת פריצה, שמטרתה היה להשיג
מיסמכים שאמורים היו להוכיח כי
חברת גיבור לגרבונים ביצעה עבירות־מס
בסכומים של מיליונים. בפסק־הדין
המזכה כתב השופט את המילים

עיתונאי תבור
זיכרון־דברים

שנחרטו בהיסטוריה המישפטית של
מדינת־ישראל- :ידי קיבלה כמה
פעמים פקודה ממוחי לחתום על
הרשעה, וסירבה לחתום! יש לי פחד,
שאם ארשיע את הנאשם תהיה זו טעות
שיפוטית. וזה מזלו של הנאשם,״ כתב
השופט כהן.
השבוע מצא לביב את עצמו שוב על
ספסל־הנאשמים בבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, הפעם לפני השופט אורי
שטרוזמן. הוא נאשם ב־ 2ו פירטי־אישום
של סחיטות באיומים והוצאת-
דיבה נגד שורה של אישים בעלי״ממון
ומוניטין בחברה הישראלית.
ב־ 972ו, בעת מישפטו הראשון, היה

עד מיזרחי
ידיד המפכ״ל

לביב עיתונאי צעיר ונמרץ בהארץ.
הוא היה כתב כלכלי בעל קשרים
ומקורות־מידע נסתרים, שגילה סקופים
חשובים בתחומי הכלכלה והחברה.
הוא חשף אז פרשה שעירבה את קצין־
המישטרה הוותיק אהרון שלוש בכך
שהזהיר את סניגורו של ג׳ו סטאשר,
איש־המאפיה, שלא יקנה מיסמכים
שוגים שלביב הביא מארצות־הברית
ואשר סיבכו בפלילים את מאיר לנסקי.
פירסום הפרשה גרם להקמת ועדת־חקירה,
ועדת־פלד. הוועדה טיהרה
מכל וכל את קצין־המישטרה, והחשי־דה
את לביב כסחטן.
לביב טען אז שהמישפט שהוגש
נגדו, באשמת פריצה, היה ניקמתה של
המישטרה על עניין אהרון שלוש.
סניגורו של לביב, עורר־הדין רם כספי,
לא טען זאת בבית־המישפט, אך רמז
על כך.
במהלך המישפט ההוא התגלה כי
לביב היה מודיע של מס״הכנסה. מודיע
המקבל סכום מסויים מערך העבירה.
לכן עלה חשש כי נסיונו של לביב
להשיג מיסמכים המרשיעים את חברת
גיבור בהעלמות־מס לא היה נקי
מאינטרס אישי כלכלי.
השופט כהן ניסה לעמוד בפסק־דינו
על הצדדים השונים באישיותו של
הנאשם. וכך כתב אז. :לכל הריעות
לביב הוא אדם שפוי, לכאורה פתוח
וחביב, העושה רושם טוב. האם העבירה
המיוחסת לו׳מתיישבת עם אישיותו?״
השופט ניתח את האפשרות כי לביב
בגד במטרתו המוצהרת, מילחמה לטו־הר״המידות.
השופט הזכיר כתבה
שכתב לביב על הסחבת בפרקליטוה־המחוז.
.האם יחשוב הקורא כי לביב
כתב את הכתבה כדי לייעל את
הפרקליטות או כדי שמישפטי מס-

קצין ארמנד לוי
לא נחקר

עד גנדי
לגלות מקורות

לביב בבית־המישפט השבוע
הקצין היה ממונה, בעצם, על החקירה שנגעה לעבירות שיוחסו לו־עצמו
על דפי־נייר אלה העלה תבור
בשנת 1977 זיכרון־דברים משיחה
שהיתה לו עם בצלאל מיזרחי. באותה
שיחה סיפר לו מיזרחי כי ליגאל לביב
היה חומר נגד מפכ״ל־המישטרה דאז,
חיים תבורי. מיזרחי התבקש על־ידי
תבורי ועל-ידי רחבעם (״גנרי״) זאבי
להוציא מפיו של לביב מי היו
מקורותיו במישטרה, ומי הם האנשים
שהדליפו חומר נגד המפכ״ל. לביב
סיפר כי היו אלה קצין־החקירות
הראשי של המישטרה, סמי נחמיאס,
ויעקב קדמי (כיום שופט־מחוזי).
מיזרחי העביר מידע זה למפכ״ל, ושני
הקצינים הללו התפטרו מהמישטרה
זמן קצר אחר־כך.

על־כך שארמנד לוי קיבל קרמיקה
ורהיטים לביתו כשוחד .״האם נחקרה
פרשיה זו?״ הרעים הסניגור בקולו על
הקצין.
״למיטב ידיעתי הכל היה שקר,
ולכן זה לא נחקר,״ ענה איש־שלום.
המוח מצווה והיד מתנגדת
רים במתלוננים בכתב־האישום מרשימה
מאוד. נמצאים בה אנשי־עסקים
כאיתן אבניאון, לשעבר מנכ״ל חברת
הביטוח הסנה; זאב קריב, מי שהיה
בעבר מנכ׳׳ל חברת מקורות; המיליארדר
שאול אייזנברג.
יש גם שמות של אנשי־ממון
אחרים, כמו הקבלן אהרון שלום גניש
ושמואל פלאטו־שרון, שאחרי הסחיטות
המיוחסות ללביב הסתבכו בעצמם
בפלילים. חלק אחר מרשימת־המתלו־ננים
הם אנשים שהוא טען שהם אנשים
הקרובים לעולם הפשע בישראל.
אנשים כמו בצלאל מיזרחי. מוניה
שפירא, עזרא טיסונה ושאול שמש.
את פרשת התביעה במישפט פתח
פרקליט מחוז תל־אביב אהרון שד״ר
בכבודו ובעצמו. הוא נשא נאום־פתיחה
קצר, דבר בלתי־רגיל כיום במישפטים.
בנאום זה האשים את לביב בכך שניסה
לסחוט כסף מאנשים בכמה שיטות,
על־ידי פיתוי ובדרו של שידול
לפירסום מודעות בירחונו, למרות

שלחברות הללו לא היה כל עניין
מיסחרי בפירסום כזה.
יצחק סגל, הסניגור, לא הסתיר כבר
מתחילת המישפט מה עומדת להיות

״האם אפשר לומר שארמנד לוי
בעצם היה ממונה על חקירה שנגעה
לעבירות המיוחסות לו עצמו?״ שאל
שוב הסניגור ואיש־שלום נאלץ להסכים.
באותה
קסטה גם סיפר שמש כי
ארמנד לוי שיתף פעולה עם עבריין

ההגנה: המשכט -נקמת המישטוה
בעיתונאי אשו חדו מתחת לעורה
גירסת ההגנה. ביום הראשון למישפט,
כאשר עלה לדוכן־העדים קצין־המיש־טרה
אלכס איש־שלום, מי שהיה ממונה
על חקירת לביב, חקר אותו הסניגור
על פרשת שמש. הסניגור גילה כי
בקלטת שמסר לביב למישטרה בעת
חקירתו היו האשמות נגד קצין־המיש־טרה
ארמנד לוי, מפקדו של איש־שלום.
בקלטת סיפר שאול שמש, אחד
מהמתלוננים נגד לביב, כי הוא יודע

בשם אבו־זמיל בהברחת סמים. פרק־ליט־המחוז,
שד״ר, הוא שהורה למישט־רה
שלא לחקור האשמות נגד לוי עד
תום המישפט נגד לביב.
אולם זו לא היתה הפצצה היחידה
שהוטלה בבית־המישפט. מייד לאחר
מכן הגיש איש־שלום שני דפי־נייר
צהובים, ואמר כי קיבל אותם מידיו של
העיתונאי אלי תבור, בעבר ראש
מערכת העולם הזה.

קו־ההגנה של לביב יהיה, כנראה,
דומה לזה שהיה לו ב־ :1972 שהוא חף
מפשע, שכל המישפט הוא ניקמתה של
המישטרה בעיתונאי שחדר מתחת
לעורה. או אולי אפילו באופן מפורש
יותר: ניקמתו של ארמנד לוי בעיתונאי
יגאל לביב.

מתפטר נחמיאס
מדליף

השנים שעברו מאז מישפטו הקודם
של לביב הוסיפו לו שיבה ומישקל.
הוא היום עיתונאי מפורסם, בעל ירחון
משלו, שהשאיר כבר את חותמו, לטובה
או לרעה, על החברה הישראלית. הפעם
הוא עומד למיבחן נוסף לפני השופט
שטרוזמן, שיקבע אם השנים שעברו
הוכיחו שלביב הוא עיתונאי-לוחם או
סחטן רורף־בצע• אילנה אלון

מה הם אומרים...מה הן אומרות...הה ה אומרים...חוז הן *ומרות...מה

מאיר פעיל:

יצחק ברמן:

שמרי מריאן:

.,שניוים שר האו״ם .,ונול מהווה סננה הפגנת. שלום עכשיו
עדיפים על צד״ל!״ צריולטפל בו!״ היתהמיותרת ! ״

ידיעה קטנה בעיתון הארץ ביום הראשון השבוע
הקפיצה אותי. סופר שם על שכירי חרב אירופיים
המשרתים בצד״ל, צבא דרום לבנון. שניים מהם, אחד
גרמני ואחד שווייצי, אף שימשו בנהגים אישיים של קצינים
ישראליים. ספק אם מקימי צה״ל פיללו לילד הזה.
טילפנתי לד״ר מאיר פעיל, אלוף־מישנה במילואים,
שהיה מפקד בית״הספר לקצינים ודמות״מופת חינוכית
בצהי׳ל. פעיל, היום מרצה להיסטוריה כללית באוניברסיטת
תל־אביב, הרחיב את היריעה:
כל צד״ל הוא צבא שכיר. הלוחמים אינם בעלי אידיאלים
כלשהם. זהו לגיון־שכירים אמיתי, ולכן יכולים להיות בו גם
שכירים שאינם לבנונים. אני נגד כל צד״ל. הקונצפציה היא
שלילית ביסודה, והיא לא תועיל לנו.

• לא כך חושב הדרג המדיני בארץ.
צד״ל רק יגרום לנו צרות בדרום־לבנון. זהו צבא לא־יעיל,
ומבחינת הביטחון — ניסיון צה״ל לבנות את צד״ל הוא שערוריה.
הם נאמנים רק למי שמשלם להם, וכבר היום התפיסה לגביהם
מתמוטטת.

• הדרג המדיני מבקש לבנות שם חיץ.
אם רוצים לשים שם צבא בינלאומי, מוטב שיעשו זאת
באמצעות האו״ם, שיהיה מורכב משכירי כמה יחידות לאומיות.
שכירי־האו״ם עדיפים על צד״ל, כי הם לפחות כפופים לגוף עם
אחריות מינימאלית ואינם בוגדים.

• כמי שדמותו של צה״ל חשובה בעיניו, מה
דעתך על מה שקרוי..מדיניות היד החזקה״ בדרום
לבנון?
כל הרעיון הזה שמנהיגה המערכת הוא אידיוטי, ובשידור רדיו
הצלחתי להביא אפילו את רפול להודות שאסור להתנהג ביד
חזקה.

בשבת בבוקר התפרץ מאיר כהן־אבידוב, סגן יושב״ראש
הכנסת, לתערוכת ציורים יהודית־פלסטינית בחיפה, וקרע
שתי יצירות אמנות.
הח־ כ החיפאי חובש״הכיפה, שהפגנה לגביו היא בגדר
פיקוח־נפש, כבר קבע כמה וכמה תקדימים למעורבות של
ח״כ -שלא להזכיר: סגן יו״ר כנסת -בפעילות חוץ-
פרלמנטרית. דבריו לנאשמים ברצח דני כץ זכורים היטב.
הוא הבטיח לרטש את מעיהם.
אבל הוא לא היחיד שפעילותו בכנסת ומחוצה לה מעו ררת
דאגה, כך לפחות חושב גם מי שהיה יו״ר״הכנסת
במחצית השניה של כהונת הכנסת התשיעית. יצחק ברמן,
שכיהן בתפקיד בשנים 81־ 1980 והיום הוא ח״כ לשעבר,
עורך־דץ במישרה מלאה ופעיל נגד ליכוד״הליכוד במיש-

רה וחצי, מודאג מאוד מדמותה של הכנסת:
תמיד חשבתי שלהתנהגות חריגה של ח״כים בכנסת ומחוצה
לה יש השלכות חמורות מאוד על המישטר הדמוקרטי. אנשים
מסתכלים על הח״כים והכנסת כעל חלון־הראווה של הדמוקרטיה,
ותסכים איתי שאת המישטר הדמוקרטי אפשר לגמור לא רק בכוח
הזרוע. אם גורמים לו השפלה בעיני הציבור, זה מוביל למישטר
הפוך — וההיסטוריה של המאה ה״ 20 בין שתי מילחמות עולם
הוכיחה זאת. לכן התנהגות ח״כים דורשת כללים חמורים יותר
משהם היום.

• ומה לגבי מאיר כהן־אבידוב?
אינני מכיר את כל הפרטים לגביו. כשהייתי יו״ר כנסת,
השתדלתי להכניס שינויים בתקנון, שיביאו את הכנסת למצב
שיוקרתה לא תיפגע, כי זוהי יוקרת המישטר כולו. יש מיקרים
מדאיגים פי כמה מכהן־אבידוב.

• מיהם?
ראשית, מאיר כהנא. מדהים שנתנו לו להיכנס, ומדהים פי כמה
שעד היום לא תוקן החוק בעניינו. אין צורך בחוק בומבסטי נגד
גיזענות אלא בשינויים מתחייבים בחוקים פליליים. הסיבה לכך
שלא נעשה דבר נעוצה אולי בכך שלרוב האוכלוסיה אין רגישות
לבעיות של גיזענות.

• והשני?
להבדיל, זהו רפול. יש לו כריזמה והשפעה על הנוער פי כמה
מכהן־אבידוב וגם יותר מכהנא. הוא לא יורע שדברים שהוא מדבר
ומטיף להם כבר נאמרו על״ידי בניטו מוסוליני. הוא פרימיטיבי,
אבל צריך לטפל בו ולהתעניין בפעולותיו, כי הוא מהווה סכנה
גדולה!

מפגינים רבים חסרו לי במוצאי־שבת בכיכר מלכי-
ישראל בהפגנת שלום עכשיו, שקראה לזרז את הנסיגה
מלבנון. רובם משום־מה, שייכים למיפלגת העבודה. פניתי
למפגין ותיק של שלום עכשיו, שבעבר נהג להבליט את
השתתפותו בהפגנות, וביקשתי לדעת מדוע נעדר השבוע.
את עומרי מריאן, מרכז סיעת המעיד בכנסת ויועץ
התיקשורת של הסיעה, שאלתי מדוע הוא וחבריו לא באו
להפגנה, שלכאורה כוונה נגד אנשי הליכוד, סרבני־הנסיגה.
אוכל לומר מדוע אני לא הייתי שם, ואני מניח שלחבריי היו
סיבות דומות.

• מהן?
ההפגנה הנוכחית היתה מיותרת בעיני. אילו מצאתי לנכון
להיות שם, הייתי חייב להפסיק מלמלא את תפקידי בכנסת, כיוון
שמשמעות הנוכחות בהפגנה היתה שאני איני נותן אמון בהחלטת
הממשלה לנסיגה מלבנון, וזה בהחלט לא המצב.

• המפגינים ביקשו לזרז את הנסיגה.
גם לגבי תירוץ הזירוז איני מקבל את עמדתם. אין לי ספק
שהנסיגה תתבצע במהירות האפשרית, מבלי להזניח את ביטחון
החיילים וישובי הצפון.

• זהו טיעון מפוקפק מאוד.
בהפגנות שבהן נכחתי הייתי שותף להערכה שלחץ ציבורי של
תנועה חוץ־פרלמנטית הוא לגיטימי, ואף חיוני, כך, בענייני
השקפת־עולם — אך לא בירידה לרמה הטאקטית של תאריך

מדוייק לנסיגה.

• מדוע אנשי המערך באמת לא היו שם?
כי גם אם ההפגנה היתה נגד חרות, משמעותה נגד הממשלה
כולה. התנגדות המערך לעמדות הליכוד מוצאת את ביטויה ליד
שולחן הממשלה ובכנסת, בהתאם לעניין, תוך התחשבות בצורך
לשמור על שלמות הממשלה, כדי לאפשר, למשל, קבלת החלטה
על נסיגה מלבנון. לכן שיתוף־הפעולה בין שלום עכשיו והעבודה
ניראה לי מיותר.

בן־ציון ציטרין

הם אומרים...מה הן אומדו ת...מה הם אוחו מה הן *ומרות...מה ה

עירא דביר:

יוסף ישראלי*:

שדד קטרר:

,,שמר במירחמה זה ״בתדאביב רא היה ,,שום שחקנית שוארית
רא נר 13־ נוח, ננדאה!״ מחסור בחמץ ננסח!״ לא מפרגנת לחברתה!״

המחזה עקדה, שהוצג לראשונה בפסטיבל עכו ומאז הוא
רץ ברחבי הארץ, יוצג, אולי, בחודש אוגוסט בפסטיבל
אדינבורו. האולי הוא בגלל בעיות מימון. ביקשתי
מהמחזאי של עקדה, עירא דביר, שיספר לי אין הם הוזמנו.
ביל קוץ, מאנשי פסטיבל אדינבורו, היה בארץ בזמן פסטיבל
עכו, כדי לראות כאן תיאטרון. הוא אהב את המחזה וביקש שנשלח
לו תירגום. שלחנו. הוועדה שם ישבה על העניין, ואחרי זמן־מה
הודיעו לנו שהם רוצים שנציג אצלם.
מאחר שהם לא משלמים את הוצאות־הדרך או הוצאות אחרות,
קשה לקרוא לזה הזמנה. יותר נכון יהיה להגיד שהם מוכנים
שנציג במיסגרת הפסטיבל, שגם זה כבוד די רציני ויוקרה בעולם
התיאטרון.

• מי צריך, לדעתך, לעזור לכם כספית כדי
שתגיעו לאדינבורו?
פנינו למישרד־החוץ ולמועצה לתרבות ואמנות. לפי דעתנו,
צריך להיות להם אינטרס שנצא עם זה לאדינבורו. עד היום לא
קיבלנו תשובה.

• אולי חוסר־התשובה הוא בגלל אופי המחזה?

כנראה שהמצב בארץ הוא כל״כן טוב ורגוע, שהכנסת
מצאה לנכון להתעסק בהצעת־חוק לאיסור מכירת חמץ
בפסח. בעל החנות, שבה אני קונה פיתות בפסח, רתח
מזעם. שאלתי אותו אם הוא מתרגז מכך שהשנה הוא לא
ירוויח בפסח מהפיתות.
אני אמכור פיתות, על אפם ועל חמתם! אני מוכן לשלם את כל
הרווחים שלי ועוד להוסיף כסף מכיסי, כדי לשלם קנסות. אצלי
זה פרינציפ. הרווחים לא מעניינים אותי.
יש גבול כמה הם יכולים לנהל לנו את החיים. הלקוחות שלי
רוצים לאכול חמץ בפסח — אני אתן להם אותו!

המחזה בפירוש אינו פוליטי. זה סיפור חברות בין שני אבות
שכולים. שישה מיפגשים של בוקר בקריית־שאול. לפי דעתי, זה
מחזה שעוסק בבעיה אוניברסאלית. לא אנחנו המצאנו את השכול.
הוא קיים גם בארצות אחרות.

• אם אתה כל־כך בטוח בצידקתך, מדוע אתה לא
מוכן להזדהות?

את שר־החינוך, כמו שרים ואנשי־ציבור אחרים, הזמנו לראות
את ההצגה. עד היום רובם הצליחו להתחמק באופן אלגנטי. אין
להם בעיה לצאת בסיסמות מפוצצות על השכול ועל הכאב, אבל
כשזה מגיע לבוא ולראות דבר העוסק בכך, מעט מאוד מהם
טורחים_ .

לא איכפת לי לקבל קנסות ולא איכפת לי להגיד לכל רב
בפנים מה אני חושב עליו ועל חבריו, שממררים לנו את החיים.
אבל אני לא צריך שיתארגנו בירושלים אוטובוסים מלאים בחמו־מי־מוח
כדי לנסוע לתל־אביב, לשבור לי את החלונות ולאיים על
המישפחה שלי. אני מכיר את השיטות של שומרי־התורה העדינים
האלה.

• מדוע לא פניתם אל שר־החינוך?

• מדוע, לדעתך?
שכול במילחמה זה לא כל־כך נוח, כנראה.

• מה הסיכויים שלכם לצאת עם זה בכל זאת,
לאדינבורו?
אילו היינו מישלחת רישמית עם שישה מלווים ממישרד־החוץ
ועוד שמונה יועצים ושלושה נספחים, שכולם ביחר רצים לאיזה
מקום אחרון באולימפיאדה, היו הסיכויים שלנו טובים בהרבה.

• הם יכולים לגלות אותך במשך השבוע של
הפסח, ואז לארגן את האוטובוסים.
את חושבת שאני אהיה היחידי בתל־אביב? לא כולם פחדנים
בעיר הזאת. יש עוד אנשים שחושבים כמוני. אני מבטיח לך שלא
יהיה כאן בן־אדם אחר שרוצה לאכול לחם ולא יהיה לו. אני
מבטיח לך שלא יחסר חמץ בתל־אביב.
• שם בדוי, מ סיבות המוסברות במהלך הדהשיח.

צילומי הסרט ״רומן בהמשכים״ נמצאים בעיצומם. על
העבודה מנצח הבימאי הוותיק״החדש עודד קוטלר. הרבה
עבודות״בימוי עשה קוטלר לתיאטרונים בארץ ועכשיו,
בפעם הראשונה, הוא מביים סרט־קולנוע. אין ההרגשה -
שאלתי אותו.
נפלאה ממש. זה אחרת מאשר בתיאטרון. יש בקולנוע משהו
שנותן הרגשה של חד־פעמיות, וזה מה שמרגש כל־כך. בכל שטח,
השיגרה היא אבי־אבות השיעמום. כאן אין רגע משעמם. הכל
חד־פעמי לגמרי. מה שעשית זה מה שהונצח וזה מה שיישאר.
אי־אפשר לשנות.

• אם זה כל־כך מוצא חן בעיניך איך תוכל לחזור
לתיאטרון?
התיאטרון הוא בדמי, אני לא צריך להתאמץ כדי לחזור אליו.
הבעיה שלי היא איך אוכל להסתדר אחר־כך בלי קולנוע.

• בעצם, רציתי לדבר איתך על רכילות. הלשונות
הרעות הביעו השתוממות מדוע היית צריך
להביא מחו״ל את הצלם חנניה בר ואת השחקנית
אפרת לביא. אין בארץ די צלמים ושחקניות?
הסיפור הוא פשוט. לפני הרבה זמן, דויד גורפינקל ואני חתכנו
אצבעות, עירבבנו רם ונשבענו האחד לשני לעשות סרט ביחד.
אבל כשהסרט כבר היה בשלבי־הכנה, הסתבר שגורפינקל יהיה
עסוק בהתחייבויות קודמות. גורפינקל הציע לקחת את חנניה,
ואני סומך על עצותיו.

• ומה בקשר לאפרת לביא?
עשינו מיבחנים להרבה מאוד שחקניות ישראליות, ולא יכולנו
להחליט״במי לבחור. בדיוק אז טילפנה אפרת וגם שלחה מחו״ל
קסטה של מיבחן שהיא עשתה שם. ישבנו, כמה אנשי־הפקה,
וצפינו במיבחן, ופיתאום היה ברור לנו שיש בה משהו שלגמרי
מתאים לתפקיד. ברוב קולות בחרנו בה.

• לא מפריע לך שהשחקניות הישראליות קצת
כועסות?
יש לי חדשות בשבילך: אף שחקנית ישראלית אחת לא
מפרגנת לשחקנית ישראלית אחרת. בשבילי, גם אפרת לביא היא
שחקנית ישראלית. זה שכרגע היא גרה בארצות־הברית זה לא
העניין שלי. אני לא עובד במחלקת־ההגירה.

מורשה ברמת־השרון, עם אשתו יפה,
לה הוא נשוי מזה שבע שנים, ובניהם
אסי 6גדי ( )4ולירן(שנה וחצי).
הצרות, כמו שאומרים, באות
בצרורות. כמה שעות לפני הפיצוץ
התעלף לירן, מסיבה שאינה ברורה
עדיין, ואמו לקחה אותו לבית־החולים.
״מי מפחד מרימונים?״ אמר חיים שוב,
״אני מפחד על הילד״.
אליל־הזמר, המרוויח הרבה־הרבה
דולארים לכל הופעה — אמרגנו מסרב
לנקוב בסכומים, אומר שזה משתנה,
לפי הזמן, המקום וכיסו של המזמין —
חי בבית צנוע, בעל ריהוט פשוט,
תמונות־נוף ציבעוניות על הקיר, גביעים,
מגינים ותעודות־הוקרה על הופעות
בהתנדבות מסודרים על מדפים.
החצר סביב הבית לא מטופחת
במיוחד, אבל פריחת עצי הקלמנטינות
מפיצה ריח נפלא.
חברים טובים שלחו פרחים. חופני
כהן כתב ״הצלחה עם המועדון ושיימו־תו
הקנאים!״
חיים זימזם לעצמו ״פגז אחרון
התפוצץ ונפל שורה מהשיר בתי,
את בוכה או צוחקת) ואמר שהוא
כבר לא מתלהב מהסיפור של להיות
בעל מועדון־לילה .״רציתי לפנק את
הקהל שלי, לעשות לו טוב. אבל צריך
המון כוח לזה, וגם אין כמעט רווחים.
אין הפסדים, אבל הרווחים המעטים לא
מצדיקים את המאמץ. בשביל מה אני
צריך את זה? ראיתי כבר מה קרה. אולי
אשאר עוד קצת, ואחר־כר אצא״.

מנוצץ
את מכונית
ה״מוצדס״ שר
מלו־הזמו
ואדר הנשים?
ני לא נשבר בגלל הרימון,
/ /י $עשרה רימונים לא מפחידים
אותי ׳,אמר הזמר חיים משה יומיים
אחרי שמכוניתו, מדגם מרצדס 73׳,
התפוצצה כתוצאה מזריקת רימון. זה
קרה במוצאי־השבת השבוע, בשעת
לילה מאוחרת, כאשר המכונית חנתה
בקירבת מועדון סבאבה באיזור
התעשיה בהרצליה־פיתוח.
״אני עור המום,״ הוא הוסיף ,״עד
עכשיו אני לא יודע איר לקבל את זה.
אני רק יודע שאני חי. יש פה בארץ
שיעים, אני חושב. לא יודע מי עשה את
זה. אני מראיין את עצמי בנושא הזה
— ואין לי תשובה. נזכרתי במישהו
שהתווכחתי איתו. אבל דבר כזה לא
גומרים ברימון. וחוץ מזה, אנחנו

ממשיכים להגיד שלום. לא גומרים
ברימון גם באשכרה ריב״.

^ ,נלבש
שכפ״ץ״
*ץ בוניתו של חיים התפוצצה
*/כאשר עמד על בימת המועדון
החדש שלו, מיקרופון ביד, והוא שר
ברגש החיים כל־כך יפים. אחרי
שניה החיים כבר לא היו כל־כך יפים.
הוא שמע קול התפוצצות עמום,
וחשב שמישהו זרק אבן בשימשת
החלון. הוא המשיך לשיר. כזמר־

מועדונים מנוסה הוא רגיל להמשיך,
אפילו אם צועקים בקהל, או מתחילים
לריב.
סיפרו לו מה קרה, והוא אפילו לא
רץ החוצה .״מה היה לי לראות? מה יש
לראות כשאוטו מתפוצץ?״ אחר־כך
הוא נזכר בקלטות שלו — הוא נוהג
ללמוד שירים חדשים תוך כדי נסיעה
— והוא הצליח להציל כמה מהן.
״אנשים במועדון הסתכלו עליי
ברחמים, נישקו וחיבקו אותי. נשים,
גברים,״ הוא סיפר .״אמרו, :אנחנו
איתך.׳ אמרתי להם: מה אתם מתרגשים,
תמשיכו לבלות. מה אפשר

אמרגן ראובני

,,בגלל הרוורס, הרימון לא הרג אותנו״

לעשות? אי־אפשר להחזיר את האוטו.
״אמרו לי, :צלצל לסוכן־הביטוח
שלך!׳ אבל אני אמרתי שהוא בטח
ישמע ויבוא לבר. לא רוצה להפסיד
אותי. באמת בחור טוב. שמע ברדיו,
התייצב אצלי בבית, וחיכה עד שאקום
מהשינה״.
בממוצע אחת לדקה מצלצל הטלפון
בביתו של חיים. מעריצות, חברים,
ענייני־עבודה. מהמישטרה שואלים
שאלות. חיים משה לא יכול לדבר יותר
מרי על כיווני״החקירה. דרישת החוקרים.
הודיעו לו לא לגלות כל מה שהוא
— והם — כבר יודעים, כרי לא להפריע
למהלך החקירה.
מזכירת־אמרגנו על הקו, הודיעה
שיש מתנה בדרך, שלא יפחדו לפתוח
את החבילה .״נלבש שכפ״ץ וקסדה,״
אמר חיים.
כשנמאס לו לענות לטלפונים, הוא
הפעיל את המזכירה האלקטרונית,
וענה רק למי שהוא רצה. אחר־כך,
כאשר המזכירה היתה מנותקת, הרים
את השפופרת בן־רודו מיכאל. חיים
רמז לו להגיד שהוא איננו בבית. הוא
הסביר שאין לו כוח לענות, אין לו כוח
לכלום.
הוא היה עייף מאוד. מדי פעם
השעין ראש על כתפו של מיכאל,
שהוא גם חברו הטוב ואיש־הסאונד
שלו בהופעות, עצם עיניים וחטף
נימנום לכמה דקות.
״מפורים אני כמעט לא ישן, מרוב
ריצות, הופעות, הקלטות,״ הוא נאנח.
״אני כבר לא נרדם מרוב עייפות.
בקושי מתפקד. לא יודע איך יוצאות
לי הופעות כל״כך טובות.״
בשעה חמש אחרי־הצהריים הוא
עוד לא ידע אם מסיבת־הפתיחה של
המועדון שלו תתקיים כמתוכנן.
בעיקבות הפיצוץ הוציאה המישטרה
באותו בוקר צו־סגירה, ושותפו של
חיים, קבלן־בניין בשם יהודה רובין,
הלך לנסות לבטל את הצו. הסיבה
הרישמית: אין רישיון מטעם העיריה.
״לאיזה מועדון יש רישיון?״ שאל
חיים, ואחר־כך :״יהיה רישיון״.
אמרגנו של הזמר, אשר ראובני,

אמר שאם הערב מבוטל, צריך היה
להודיע על כך ברדיו .״בחדשות,״ הוא
אמר ,״אני אבקש ממנהל הרדיו, או
ממנהל החדשות״.

־^־ שלא העז
יים משה ,29 ,נאה, ממוצע!
וקומה, רזה. הוא, ללא כל ספק, מזה
כשנה ועד להודעה חדשה, מס׳ 1
בקרב הזמרים השרים בסיגנון מיזרחי.
הוא המלך, אחרי שירש את זוהר ארגוב,
שירש את שימי תבורי. הוא גר בשכונת

שותפו, קבלו״הבניין, מסיים בימים
אלה את בניית ביתו החדש של חיים
משה. הזמר, שיכול היה להרשות
לעצמו לגור בכל מקום יוקרתי, העדיף
להישאר במורשה, במקום שבו גדל ובו
גרים הוריו. הקבלן מכנה את הבית
״וילה״ ,אבל חיים בעל צניעות
אמיתית, לא אוהב את המילה הזאת:
״מה זה חשוב מה זה? זה בית, שיהיה נוח
לחיות. שלושה חדרים לילדים, אחד
לי ...כמו שיש לכולם. כתבו שיש לי
מרצדס, אז הלכה המרצדס.״
הוריו נולדו בתימן. האב קבלן־
מישנה בבניין, האם עקרת־בית, שניהם

זמר משה

״פגז אחרון התפוצץ ונפל...״

אוהבים לשיר. אח אחד עובד בבית־דפוס
ושתי האחיות עקרות־בית. חיים
חשב שהוא יהיה זמר כבר בגיל .5הוא
אהב, כילד, לחקות זמרים מפורסמים:
יהורם גאון, יגאל בשן, ששי קשת,
בועז שרעבי. המצב בבית היה טוב, שום
דבר לא חסר לו.
בצבא הוא היה.חייל פשוט, טוראי.
מה לעשות, לא היה קידום. ג׳ובניק
בכל מיני תפקידים.״ במסיבות של
החברה תמיד היה שר. לא העלה על
דעתו לבקש להיות בלהקה צבאית.
הוא אומר שהיה ביישן, לא העז, כי היה
בטוח שלא יתקבל.
אחרי השיחרור עבד בבית־דפוס
בתל־אביב ובערבים היה מופיע בחל־טורות
במועדונים קטנים ובשמחות.
היה לו קהל אוהדים גדול כבר אז, אבל
רק אחרי ההצלחה הגדולה של אהבת
חיי.קיבלתי לגיטימציה,״ כמו שהוא
אומר. אשר ראובני, שאהב את החומר
המוקלט שחיים משה הביא לו, הקליט
לו קאסטה, שנמכרה בכמויות אדירות.
כמה? אף אחד לא יודע. .אפשר לדעת
כמה טיפות יורדות בגשם? כל המדינה
קנתה ״,טוען ראובני. ,נמכרו המון
קאסטות פיראטיות.״
השניים חתמו על חוזה ביניהם.
מישרדו של ראובני מבוסס על חיים
משה בלבד ( 95 אחוז, הוא אומר)
והשאר — על זמרת צעירה, דינה עוז.

הרימון לא
לקח טוב
ך* אובני ,35 ,עיתונאי־ספורט לש!
עבר וגם כיום, במישרה חלקית,

ראובני עבר את הטראומה של
פיצוץ־רימון במכוניתו, סובארו ,80
לפני שנה וחצי. בוקר אחד הוא נכנס
עם בתו למכונית, נסע רוורס, ורימון
התפוצץ. השניים לא נפגעו, רק הכנף
השמאלית התרסקה והיתה תקלה
בצירי המכונית.
.אצלי זה היה ממולכד, כדי לחסל
אותי ״,סיפר ראובני, .הסבירו לי שבגלל
הרוורס הרימון לא לקח טוב, כמו
שהחבלנים אומרים בסלנג שלהם,
וניצלנו בנס. אצל חיים זה היה רימון־
הבהלה, כי השליכו אותו בזמן שהוא
שר במועדון. זה הדבר הכי־שפל והכי־נבזה
שאפשר לעשות.
.מי? אני לא יודע. מקנאים בחיים
בכל מקום. שמעתי שאומרים לו, :אתה
עושה פוזות,׳ או, ,תן עוד שיר, מה זה?
נהיית יותר מדי גדול!׳ יש כל מיני
משוגעים. אולי מישהו שלא הסתדרנו
איתו במחיר, או מישהו שבא למועדון,
ומשהו לא מצא-חן בעיניו.
.אבל מה, צריך לחיות. אני יוצא
בקרוב עם חיים להופעות בלבנון. גם
שם יש מכוניות־תופת.
,מי ניסה לפוצץ אותי — אני לא
יודע עד היום. יש כל מיני אפשרויות.
שונאים ואויבים אין לי, אבל אנשים
שמקנאים יש, כמו לכל אדם מצליח
במדינה הזאת. כנראה שצריך להיות
אמרגן כושל וזמר כושל, כדי שאפשר
יהיה לחיות בשקט. אנשים ברחוב
מנסים לעודד, צועקים לי —
,שאלוהים יהרוג אותם!׳ אני לא מוציא
מגדר אפשרות שמי ששם לי את
הרימון שם גם לחיים. אין לדעת. זה
מייסר את שנינו רק לחשוב על זה״.
ראובני התנגד לעיסקי־המועדון

משה ואשתו יפה

.בשביל עוד כמה לירות -אין לו זמן לאשה ולילדים׳
לו, ונשים, לא רק נערות, נמשכות
אליו. הוא מתבייש לדבר על זה. לא
נעים לו. ראובני מספק מידע במקומו:
.קשה לתאר במילים מה קורה כשהוא
עולה על הבימה. נשים, גם בנות
שלושים־פלוס, אוכלות אותו בעיניים.
הן מבטאות את ריגשותיהן, אומרות
שהן אוהבות אותו, אפילו כשהבעל
לידן. אחרי ההופעה הן באות אליו.
נשים שהוא לא מכיר מתקשרות אליו.״
.אני חברותי, רגשני, ריגשי ״.אמר
חיים, ,מתנהג יפה לנשים, אבל לא
מחזר אחריהן. אשתי יודעת שאני בחור
טוב. היא רואה שנשים קופצות עליי,
מנשקות אותי, ואני לא מחזיר, רק
עומד בשקט, נכנע״...
הוא מעיד על עצמו שהוא מאוד
פגיע :״בטיק אפשר לפגוע בי. בהתחלת
ההופעה אני לא רואה את הקהל,
מסתכל, ככה, בין האנשים. רק שהכל
הולך טוב, אחרי שלושה שירים, רק אז
אני יכול לחייך, להסתכל לאנשים
בעיניים.״

הוא נשמע כאחד שלא עושה עניין
גדול מעצמו, .לא רוצה להיות גדול
מדי. כשהייתי קטן, היה עלא־כיפאק,
נחמד, לא הפריעו לי ואני לא הפרעתי
לאף אחד. אבל אחר־כך נסחפים, אי־אפשר
להשתלט על מה שקורה עם
ההצלחה. גם מתרגלים, ובאיזשהו מקום
אני אוהב את זה.״
שוטרים הגיעו לביתו. אמרו שדואגים
לשלומו. המישטרה התמקדה,
בינתיים, בסיכסוך כספי שיש לחיים
ולשותפו עם הבעלים הקודמים של
המועדון, אב ושני בניו מאור־יהודה.
השלושה דורשים תוספת של 2000
דולר עבור המועדון. הם נעצרו, אולם
הכחישו כל קשר לפיצוץ הרימון.
והמסיבה, כך התברר לקראת השעה
שבע בערב, תתקיים בכל זאת, אבל עם
הגבלה של זמן: בחצות צריך לסגור
וללכת הביתה. השוטרים יתלוו אל
חיים גם לשם. הוא שמח על כך, אמר
שככה הוא מרגיש יותר בטוח.

נעמי רון

משה וילדיו אסי וגדי

״מי פוחד מרימונים? אני מפחד על הילד!״
הוא גם מנהלו האישי של חיים, משקיע
באמן שלו את המכסימום ומעורב חזק
מאוד בכל הקשור לחייו הפרטיים.
שיטת־עבודתו עם הזמרים שלו —
לעשות כל דבר למענם 24 ,שעות
ביממה, .העיקר שהאמן שלי יהיה
בריא, עם ראש שקט, ושהכל ידפוק
טיפ־טופ. אני צמוד אליו כמעט בכל
הופעה. הנוסחה הזאת כבר הוכיחה את
עצמה, כשעבדתי עם שימי ועם זוהר.
אמן שלי הוא כמו מישפחה שלי. אני
יוצר איתם כימיה טובה״.

של הזמר שלו. :בשביל מה לו זה,
בשביל עוד כמה לירות? אין לו רגע
מנוחה, אין לו זמן לאשה, לילדים,
לדבר איתי. אני לא רגיל לחיים משה
כזה. איך אפשר להגיע למועדון
בשתיים בלילה באפיסת־כוחות, ולתת
הופעה? זה גומר אותו, הוא לא בנוי
לזה. הוא צריך להיות משוחרר, חופשי,
רילקס.
,הוא חשב שלהיות בעל מועדון זה
לבוא, לתת הופעה ולצלצל בצהריים
לשאול כמה יש בקופה. הוא לא צריך

את זה, עם הצלחה כמו שיש לו, וכבר
לא רק בקרב אוהבי הסיגנון המיזרחי,
אלא אצל כל הקהל הרחב, כולל
הקיבוצים״.

לא מהזיד
נשיקות לגשים

ץ את עובדה ידועה: אלילי-זמר
( הופכים להיות אלילי־הנערות. זה
קרה לשימי, לזוהר וכמובן גם לחיים.
הוא יפה־תואר יותר מהשניים שקדמו׳

משה והזמרת מירב

״כל הנשים משתגעות אחריו!״

כה אמר אחד מחכמי התיאטרון העבר

ביום הראשון הגיעה חמדה עזיקרי
לבית־החולים ליולדות, כדי ללדת את ילדה
השני. הרופא ברק אותה ושלח אותה הביתה. הוא
קבע שהיא באה מוקדם מדי. מי ששמח היה
בעלת השחקן ניסים עזיקרי, הנמצא אף הוא
בבית־חולים, אם כי אחר — במחלקה לטיפול
נמרץ של בית החולים איכילוב, בעיקבות
התקף־לב שני, שבו לקה בשבוע שעבר.

אריה לביא
שני התקפי־לב

כשביקרתי אותו השבוע הוא סיפר. :הדבר
האחרון שחלמתי עליו זה שאהיה לאבא בפעם

ניסים עזיקרי
שני התקפי־לב
השלישית כשאני שוכב בבית־חולים. אני מקווה
שחמדה תתחשב בי ותדחה את הלידה ׳.מה שאני
חושבת זה שלא היה קורה כלום לתיאטרון
הלאומי שלנו, אילו היו מקריבים הכנסה של
שלוש שורות וחצי בהצגת כדי לשלוח תמורתם
את ניסים עזיקרי, שחקן שמשרת אותם כבר 25
שנה בהצלחה רבה מאוד, לחופשה לכמה ימים
לאירופה.

יוסי בנאי
שני התקפי־לב

תיזכורת קטנה על שחקנים אחרים שלקו
בהתקפי־לב: יוסי בנאי עבר שני התקפי־לב;
אריק לביא שני התקפי״לב; דני ליטאי שני
התקפי־לב ושטף־דם במוח, שממנו הוא מחלים

התקף־לב; מדסקו אלקלעי התקף־לב; בריד
דויד התקף־לב.
דני ליטאי
שני התקפי־לב
עדיין, דבר שאינו מפריע לו לביים בימים אלה

תוכנית על להקות צבאיות־ אברהם ניניו

ד א צריך ד ה תח תז

תמיד אומרים שירידה היא תמיד לצורך עלית
האמת היא. שהמישפט המקורי הוא להיפר, אך
במיקרה שלנו הוא מתאים בדוק בצורתו זו.
הדברים אמורים בבחורה שנקראה פעם רותי
רוזנבלום ואחר־כך שינתה את שמה לורד. היא
נולדה בתל־אביב לפני 44 שנים, היתה ספורטאית
מוצלחת, שיחקה כדורסל, היתה מצילה בבריכת
גלי־גיל ופעם אפשר היה לראות אותה יושבת על
החסקה של המציל טופסי.
מספרים שהיא היתה הבחורה הראשונה בארץ
שלבשה ביקיני. ואיך היא עשתה זאת? היה לה
בגדים שלם, כמו לכולנו, אבל היא החליטה
שהגוף שלה יפה מדי, והיא רוצה לשזף את כולו.
אז פשוט חתכה את בגד״הים השלם ועשתה ממנו
ביקיני קטן וחושפני.
כשהתבגרה קצת הכירה בחור בשם מרק
קלאב, אמריקאי, סטודנט לכלכלת השניים

התאהבו — ככה זה בסיפורים, לא? — והתחתנו.
נולדו להם שני ילדים, בן ובת (גם כן כמו
בסיפורים) ,ואחרי זמן קצר עזבו את הארץ,
לטובת גולת אמריקה הגדולה.
שם, אחרי 10 שנות נישואין, החליטה שבעלה
ילדותי מדי לטעמה, והתגרשה ממנו. היא נשארה
עם שני ילדים קטנים, ילדה בת 3וילד בן שנת
מצבה הכלכלי היה בכי־רע .״גם אם תהפכו
אותי ותנערו את הכיסים, לא יפול מהם אפילו
דולר.״ אמרה אז לחברים.
כגרושה עם שני ילדים קטנים, נותרו בידה
שתי אפשרויות. אחת, הנוחה, לחזור לארץ
ולעבוד ביחד עם הוריה בחנות שלהם לשמיכות
וכרים ברחוב דיזנגוף, השנית הקשת להישאר
בניו־יורק ולהתחיל הכל מן ההתחלה. היא בחרה
באפשרות השנית
ורד קנתה בית באיזור הנקרא איסט־המפטון

רותי רוזנבלום־ורד
קליינטים כמו פול ניומן ופול סיימון

היה פעם איש חכם בתיאטרון, שנפטר לפני
כמה שנים. קראו לו יצחק רחמינוב. הוא אמד.
•מה החוכמה למות בגיל ,90 בריא לגמד, בלי
לעשות כלום בחיים שלך? חבל להכניס לבור
אדם בריא לגמד. כי לאדם ניתנו שני דברים
לביזבוז — כסף ובריאות!׳
בניו־יורק. אחרי זמן קצר, כשהתאוששה, קנתה
כמה דונמים של אדמה באותו איזור, ובנתה עליו
בית גדול ושם פתחת לפני שמונה שנים, גלריה
לאמנות. האמת היא שוורד לא הבינה הרבה
באמנות, אך אחרי שפתחה את הגלריה התחילה
להתעניין וללמוד.
היא הציגה שם תערוכות של אמניס
מפורסמים, בין השאר של פרנסואז ז׳ילו, אמה
של פלומה סיקאסו, של ויליאם דוד
קורניקו, צייר ממוצא הולנדי, בן ,80 ושל עוד
ציירים מפורסמים אחרים. הציורים בגלריה שלה
נמכרים בסכומים גבוהים, וכשאני אומרת גבוהים,
אני מתכוונת לאלפי דולארים.
כך התחילו לבוא לגלריה גם שחקנים
מפורסמים ובעלי־שם. פול ניומן וג׳ואן ווד־וורד
— אשתו, המחזיקים במקום בית־קיץ,
נכנסים מפעם לפעם לגלריה,
יום אחד נכנס אליה בחור נמוך וצנוע. הוא
קנה ציור ב־ 15 אלף דולר. ורד לא ידעה מיהו. רק
אחרי שנתן לה כרטיס־ביקור וביקש ממנה
לשלוח את החשבון למזכירה שלו, גילתה שזה
היה הזמר פול סיימון.
ומה עם החיים הרומנטיים? ורד אומרת:
״בשביל פלירטים לא צריך להתחתן, אני דוגלת
בעצמאות שלי עד הסוף״.

התכתבות

דוו העיתונים
ראיינתי לפני כמה שבועות את תמר
אפלבאום, בתו של הפסל יצחק דנציגר.
היא סיפרה לי אז שהיא מחפשת עבודה כדי
לפרנס את עצמה.
דרינגדרנגתי אליה השבוע לשאול מה חדש.
״עניינתי משקיע ברעיון שלי על בוב ובובה,
שדרכם אפשר יהיה לחנך ילדים. אני מקווה שזה
ייצא אל הפועל, ושאוכל להתפרנס מזה.״
״תגידי, תמר, שמעת משהו ממוטל׳ה קידר?״
״אנשים אמרו לי שאני מתכתבת איתו דרך

מ !7ע(/ע

ר קחתיבת חבר

פתחתי באחד הימים השבוע עיתונים וכמעט חשכו עיניי. קראתי שם שאיריס דוידסקו
הופיעה בבית־המישפט כעדה, וכי היא עברה ניתוחים לשינוי פניה וצורתה.
נדהמתי. הרי רק לפני כמה חודשים ראיינתי את איריס. אז סיפרה לי שפתחה דף חדש בחייה. לא
האמנתי שהיא גם עברה ניתוחים בפניה היפות. סיימתי לקרוא את הכתבה ודרינגדרנגתי מייד לאיריס.
״זה נכון שעברת ניתוחים בפניך?״
״מה פיתאום? אלה שטויות!״
״ומה שלומך, חוץ מזה?״
״עכשיו שלומי יותר טוב, ואני כבר לא פוחדת. ניסים בסד! ,הבחור שמכר לי סמים ושפחדתי
שיחזיר אותי שוב לשם, מת לפני חודש מסמים.״
״נו, אז העניין הזה נפתר. מה עם חבר רומנטי? יש משהו?״
״יש לי חתיכת חבר״.
״כשיהיה לך חבר שלם, תספרי לי!״

ע\בא?

בארץ!
דרינג דרינג.

פעם, בתקופה הפרה־היסטורית, בערך לפני
שנה, היתה בטלוויזיה הישראלית תוכנית־אירוח
באולפן שנקראה מה שבא. זוכרים? גם אני לא
כל־כך זכרתי את השם, אבל רצתי לארכיונים
לברר. התוכנית היתה נפילה, והיא באמת נפלה
אחרי זמן קצר.
בקיצור: לא, התוכנית אינה חוזרת אל
המירקע, והתוכנית אינה מענייננו הפעם. את

״את אבי נשר.״
״מדבר.״
״שלום אבי, זו המרחלת. שמעתי ששמח אצלך
בצילומי הסרט החדש, שוברים.־
״נכון. זה סרט עם חתיכות מופלאות, מאוד
יפות, וגברים צעירים שנראים טוב וכולם חוגגים
בסערה, חוץ ממני. אני עובד מאוד־מאוד קשה
ואין לי זמן לכלום, אפילו לא קורא עיתונים.
עובדה, רק אתמול נודע לי שקונסטנטין
צדניינקו מת, ושיש בברית־המועצות מנהיג
חדש. אני אפילו לא נהנה מהאביב ומהשמש שיש
בחוץ.״
״א־פרופו אביב ושמש, שמעת שבשמש הזאת
של ארץ־ישראל משתזפת עכשיו שרון הראל,

לא פוחדת ממוט׳לה

אירים דוידסקו
הפושר מת

הרומן הכי גדול שלך, ביחד עם חברה, משה

אלפסי?״

״תאמיני לי שאפילו את זה לא ידעתי!״

העיתונים. האמת היא שעד עכשיו לא הגיעה
אליי שום תגובה שלו על הכתבות, אבל במיקרה
הזה זו בשורה טובה.״
״היתה שמועה שעזבת את אמריקה גם משום
שפחדת ממנו.״
״איזה שטויות! אני לא חושבת שמוטל׳ה יזיק
לי אי־פעם!״

הימורים
של קלפים
הפעם סיפור בלי שמות, למען כבוד בני־הזוג.
יש בישראל חברה גבוהה. עשירים כאלה
ומוצלחים, שרצים כל הזמן ממסיבה למסיבה
ונמצאים תמיד במקומות הנכונים ומכירים את
האנשים הנכונים.
כאלה הם גיבורינו הפעם, אנשי החברה
הגבוהה. זוג, בעל וא שה, הנשואים כבר שנים
רבות באושר ובעושר.
אלה מה? הם לא נמצאים ביחד 24 שעות
ביממה. יש ימים קבועים שבהם עוזבת האשה את
בעלה לבדו, והולכת לשחק קלפים עם חברות־הצמרת
שלה מן החברה הגבוהה.
זהו מינהג קבוע, הנמשך כבר שנים. חברים
אומרים שאפשר לדעת איזה יום הוא בשבוע לפי
מישחקי־הקלפים של הגברת.
חברותיה לשולחן־הקלפים שואלות אותה
תמיד איך היא משאירה את בעלה לבד בערבים
כל־כך רבים בשבוע, והיא עונה בחיוך שלא
איכפת לו.
האמת היא שהוא מוצא לעצמו שעשוע אחר
לגמרי. בזמן שאשת־חיקו מן הצמרת מחפשת את
הג׳וקר, מבלה הוא בילוי צמוד ביחד עם חברותיה
הטובות ביותר, אותן שאינן משחקות קלפים.
חברים קרובים לבני־הזוג אומרים שהיא
יודעת, ושהוא יודע שהיא יודעת, אבל לא איכפת
להם. כך, אולי, הם מצליחים להחזיק מעמד כלבך
הרבה שנים ולא להתגרש.
כראי לנסות.

בתיה ברק

״כבר בן ארבעה חודשים!״
התוכנית הגישו שניים, בחור ובחורה, שניהם
נאים, שניהם, בעיקר הבחור, נעלמו מאז לגמרי. 1 אבל הם לא נשארו ללא עיסוק.
הבחורה שבסיפורנו זוכרים? קוראים לה י
בתיה ברק, היא שחקנית וחוץ מזה גם אשתו
של ד״ר נחום ורבין, כירורג־מנתח באיכילוב.
האמת היא שבתיה ברק התפרסמה לראשונה
כשעלתה על באריקדות בנושא משכורות ה־ 1
רופאים, המרידה את הרופאים ובני־מישפחותי־ י
הם, וזו היתה יריית־הפתיחה לשביתת־הרופאים

הגדולה.
השבוע לחשה לי ציפור קטנה שבתיה ברק
הנ״ל ילדה בן לפני כמה ימים. מיהרתי י
ודרינגדרנגתי אליה.
״טוב שאת מצלצלת,״ ענתה לי מהעבר השני
של קו הטלפון צוחקת ,״הילד עוד מעט בן 1 ארבעה חודשים!״
חוץ מזה שמעתי ממנה שיש לה עוד שתי בנות
גדולות — רנה בת 11 וחצי, ונעמה בת 7וחצי1 .
״כשהגשת את התוכנית מה שבא כבר היית 1 י בהריון?״ שאלתי.
״לא, אבל נכנסתי להריון חודש אחרי
שהתוכנית ירדה.״
״ומה עשית מאז, חוץ מלהיות בהריון?״
״יש לי טור אישי קבוע בירחון, ויש לי פינה
קבועה בתוכנית.בגלי־צה״ל. עכשיו אני רוצה
לחזור לתיאטרון״.
״ומה קורה עם שותפך להנחיית התוכנית, דן

חמיצר?״
״הוא מנהל מיפעל למטוסים קטנים.״

נתן דטנר עם חתיכות בסרט של נשר
״כולם חוגגים -

שרון הראל ומשה אלפסי

שהו הנו מחזיק בידו את
תמונתה שו אריענה, שנפגעה
לנגד עיניו, ומתה אחו 52 ששת
מיוחד לאוטובוסים, המגודר משני
ציריו בגדר־מתכת גבוהה עם סורגים.
אי־אפשר לחצות הכביש לכיוון תחנות
האוטובוסים שממול, אלא צריכים
לעבור דרך מינהרה, אל מסלול האוטובוסים.

הלכנו במינהרה, שממנה אפשר
לעלות אל תחנת־האוטובוסים, וישבנו
לחכות לאוטובוס בקו .27 חיכינו המון
זמן, ואני זוכר שהתפלאנו שהאוטובוס
אינו בא. חשבנו שאולי הם לא עובדים
במוצאי־שבת.
פיתאום ראינו ממול, מהעבר השני
של מסלול האוטובוסים, את לימור
ודנית, שתי בנות מהכיתה. קראנו להן,
ורצינו לעבור את הכביש לפגוש אותן.
אני עברתי ראשון, טלי ואליענה
נשארו מאחור מהצד השני.
פיתאום ראיתי אוטובוס עובר
מאחוריי במהירות, שמעתי בום•,
שמצלצל לי עד עכשיו באוזן. לקח לי
שניה לעכל שזאת היא שנפגעה. ראיתי
אותה מחזיקה את הראש.בידיים. אמיר
לא עיכל מה קרה.
רצתי אליה. לא חשבתי שזה רציני.
היא היתה מכווצת כזאת. מתחתי את
את הגוף שלה וקראתי לאמיר שיבוא
לעזור לי להנשים אותה.
טלי התעלפה מייד. באותו הרגע
עבר ברחוב בחור שהוא חובש. הוא
הצטרף אלינו ועזר לנו עם אליענה.
באותו הזמן יצא אמבולנס מבית-
חולים הקיריה. צעקתי לו שיעצור,
ואני ואמיר הרמנו את אליענה על
הידיים והעברנו אותה מעל הגדר
האמבולנס. אנחנו עצמנו רצנו אל
ועברנו את הכביש. באמבולנס היא
התחילה לחרחר והזיזה את הרגל
ואת היד. היא סובבה את הראש לצד
שלי, אבל העיניים שלה היו עצומות.
וזהו.
הבאנו אותה לחדר־המיון באיכי־לוב.
עדיין לא חשבתי שזה משהו
רציני. לא ראו עליה כלום. היה לה רק
פצע קטן ליד העין. חשבתי שיחבשו
ויעוררו אותה, והיא תקום ונלך הביתה.
חיכתי זמן־מה, ואז נכנסתי שוב
למיון לשאול מה שלומה. אמרו לי
שמצבה קשה. רצתי מייד לטלפון
ציבורי וטילפנתי להורים שלה.
פיתאום, אחרי שעשיתי את כל
הפעולות האלה, שמתי לב שכל הזמן

הזה אני מחזיק ביד את הנעל שנפלה
לה מהרגל.
בעיתונים כתבו שהיא חצתה את
הכביש בריצה ועברה מעל הגדר. זה
קישקוש. לא רק שהיא לא עברה את
הגדר. אי־אפשר לעבור גדר כל־כך
גבוהה. וחוץ מזה היא היתה משוחררת
משיעורי־התעמלות במשך שלוש שנים
בגלל כאבי־גב. היא לא חצתה
בכלל את הכביש. היא עמדה עם רגל
אחת על המידרכה וברגל אחת על
הכביש, מחזיקה את טלי ביד ואוטובוס
עבר שם במהירות מטורפת. פגע בה
שלט הפירסומת שעליו, נתן לה מכה
בראש וזהו.
אחרי שהיתה בחדר־מיון העלו
אותה לקומה החמישית באיכילוב,
לחדר לטיפול נמרץ. בית־החולים
התמלא בתוך זמן קצר בכל החברים
והחברות שלה. היו שם עשרות, מילאו
את כל המיסדרונות, הרופאים לא יכלו
לעבור מרוב אנשים.
ככה היה במשך 52 שעות, עד היום
השני בערב. אז ניגשה אליי האחות
ואמרה לי שאלה הרגעים האחרונים

500 שושנים
כ א כי ענוז
אי־פעם אשכב בבית־חולים
1 הזה, אני רוצה שרק אתה ואמא
תהיו לידיד כך אמרה אליענה פורר
לשרון רונן, בנו בן ה־ 17 של המיסעדן
ג׳קי רונן, ביום השבת לפני שבוע,
בבית־החולים הקיריה. הם לא ידעו
שעוד באותו היום, כמה שעות לאחר
מכן, תשכב אליענה בבית־חולים אחר,
חסרת־הכרה, בעיניים עצומות, וש־כעבור
52 שעות תוציא את נישמתה
לעד.

\ 1ך 111ך 1הבת הבכורה, דסי,
\ 111 1 11 האחות ליליה, שסיימה
את שרותה הצבאי, ואליענה.

מססר שרון:

ביום השבת בבוקר נסענו לבית־החולים
הקיריה, לבקר את חגית
רפאלי, חברתה הטובה ביותר, ששכבה
שם אחרי ניתוח. זה היה ב־ 11 בבוקר.
ישבנו אצלה עוד ארבעה — אליענה,
טלי גורדון, חברתה לכיתה, אמיר
שוהם ואני.
ירדנו למטה לעבר הכביש הראשי,
דרך פתודתיקווה. זהו כביש רחב, בעל
מסלולים רבים,.במרכזו יש מסלול

׳ 71ך אליענה היתה ילדה בלונדית יפהפיה,
1 1 1שנולדה לאחת המישפחות העשירות
ביותר בארץ. אביה הוא סוחר במתכות, שהתמחה בעיסקי ברזל.

כפית

שלה. האחות שאלה אם אני רוצה
להיפרד ממנה.
נכנסתי לחרר־טיפול־נמרץ וראיתי
אותה שוכבת שם, כאילו היא חיה, רק
העיניים שלה היו עצומות, כאילו
ישנה. אני זוכר שתמיד היינו מתווכחים
למי משנינו יש עיניים יותר יפות,
ופיתאום העיניים שלה היו סגורות.
ניגשתי אליה וצבטתי אותה ונשכתי
אותה, קיוויתי שהיא תתעורר
ותקום. הבטחתי לה שלא אעזוב אותה
אף פעם, ושתמיד אהיה לידה. אמרתי
לה שכל החברים שלנו הלכו לכותל,
לשים פתקים כדי שהיא תבריא. אפילו

אני קראתי תהילים והנחתי תפילין,
בפעם הראשונה בחיי.
והיא לא ענתה לי. המשכתי לדבר
עד שלא יכולתי יותר. אני מדבר תמיד
אל העיניים, אבל שלה היו סגורות. אז
פתחתי לה אותן, כדי שאוכל להמשיך
לדבר אליה.
ככה ישבתי אצלה חצי שעה. אחר־כך
נתתי לה נשיקה, ועוד נשיקה
אחרונה והלכתי.
התפללתי שהיא תעבור את הלילה,
אבל חצי שעה אחרי שהלכתי משם היא
מתה.
נסעתי לבית שלה, וכשהגעתי
טילפנו מבית־החולים וקראו לי בחזרה.
הגעתי לשם מעולף. רצתי מייד לחדר
שבו היתה, וראיתי שהרופאים מקפלים
את כל הצינורות ואורזים את כל
המכשירים. רק אז התפרקתי. אני זוכר
רק צרחות איומות.
עד כאן סיפורו של שרון רונן.

תגי לי ת

^ סגורות

אז יושב שרון שיבעה ביחד עם
/4מישפחתה של אליענה פורר. הוא
יצא החוצה רק פעם אחת, הלך לבית־הספר,
אל הכיתה, ניגש לשולחן שלידו
ישבה אליענה וכתב עליו בעט, נכתב
גדול וברור :״כאן המקום של אליענה,
ואף אחד לא ילכלך אותו!״
אליענה נולדה כשכפית־זהב בפיה,
בת־זקונים לרוחקה ומונדק פורר. אביה
מנהל חברות למיסחר בפח ובברזל.
לאליענה שלושה אחים: רוני ,34
הבכור, שנשא את גלית פלטק, דסי
וליליה, שהשתחררה לפני כמה שבועות
מצה״ל.
לפני שבועיים חגגה אליענה את
יום הולדתה ה־ 17 במסיבת־ענק שערכה
ל״ 150 חברים בבית סבתה. בין
דובי־ענק בגובה של בן־אדם, לבין
שפן, משוקולד לא פחות גדול, מונחות
בחדרה עדיין כמה חבילות סגורות של
מתנות שקיבלה ליום־הולדתה.
רוני, אחיה הבכור, לא הספיק
לקנות לה מתנה ליום־ההולדת. הוא
מתגורר בלונדון, ובא לארץ, במיקרה,
ביום השישי בבוקר ביחד עם גלית,
לפגישה חשובה. הוא ראה את אליענה
בחיים ביום השישי, חזר בשבת
ללונדון, שם קיבל את הבשורה המרה
על פציעתה, הספיק לעלות למטוס של
5בבוקר ובא בחזרה לארץ.

1י ¥111ייח 11ך 1ך \ 1אליענה (נתמונה מימין) עם אביה
1\ 4 1 \ 1/ 11 #כילדה קטנה, ובחלינה כחולה,
שאותה תיכננה לחתונת אחיה רוני פורר, שהפכה לחתונת־השנה .״לא

היה דבר שהיא לא קיבלה. כשהיא לא קיבלה אותו מאמא, היתה פונה
לאביה, וכשהוא סירב, היתה מצלצלת לרוני אחיה באנגליה, וזה היה
ממלא כל משאלה שלה ״.אפילו אם היה מדובר במישלוח כלב־שעשועים.

להלוויה הזמין רוני זר־ענק, בצורה
של לב, עשוי מ־ 500 שושנים אדומות.
הזר, כמו פסל של אהבה, הונח על
קיברה הטרי של אליענה.

^ שהיתה קטנה נראתה אליענה
^ כמו בובה בחלון־ראווה. תמיד
היתה גנדרנית ואהבה להתלבש לפי
האופנה. היא היתה אומרת שכשתגרל
תהיה אופנאית. האופנה האהובה עליה,

אח ואחות

תמונה בבית המישפחה היושבת
שיבעה. מימין גלית
פלטק־פורר, שנישאה רק לפני שנתיים לרוני פורר,

ך ו 1ך * ך 1^ | 1ך 1אליענה אהגה להצטלם וכינסה את תצלומיה
\ 4 1 1ו >1 #11! #י 1.־ 20 אלבומים. היא חלמה ללמוד תיכנון-
אופנה ולהשתלם אצל אחד ממתבנני־האופנה בצרפת, ידיד המישפחה.

בינתיים, היתה של שרשרת חנויות
בנטון. היא הכירה את כולן, שמונה
במיספר, היתה נוסעת במיוחד לחנויות
אלה בלונדון כדי לקנות לעצמה
בגדים. כל בגד חדש שיצא מבית־האופנה
הזה היה מייד אצל אליענה.
הארון שלה היה עמוס בבגדים,
ובכל פעם, לפני מסיבות של החברים,
היו באות אליה הבנות של הכיתה. היא
היתה פותחת את ארון הבגדים ומחלקת
מתוכו מיכנסיים וחולצות לחברות.
כשנפגעה אליענה בתאונה ואושפזה
בבית־החולים איכילוב, לבשו כל
חברותיה את הבגדים שנתנה להן, באו
לבית־החולים בוכיות, ועמדו והריחו
את הבגדים שלה. המחזה בבית־החולים
היה נדיר. עשרות בני־נוער היו שם
יומם וליל, כשבכל פעם אחד מהם
התעלף מרוב צער ומתח. היה שם חדר
מיוחד שבו אישפזו להתאוששות את
חבריה של אליענה.
חוץ ממלבושים יפים אהבה אליענה
גם איפור. כאשר יצאה האם לבלות
בערב, היתה הבת תופסת את שולחן־
האיפור ואת התמרוקים שלה, מאפרת

היושב לצידה. הם חיים בלונדון והוזעקו ארצה
בהיוודע פציעת האחות הקטנה. משמאל דסי,
האחות הבכורה. באמצע ניצבת תמונה של אליענה.

את עצמה בכל הצבעים, שופכת על
עצמה כל מיני בשמים, וכך היתה
הולכת לישון, כשפרצופה צבוע כולו.
אבל לא תמיד כך. לפעמים היתה
נראית בדיוק להיפך. בימים שהיתה
מגלה על פניה פצעים, היתה מורחת
עליהם מישחה לבנה, וכך היתה יוצאת
לרחוב, כמו צבועה בצבעי־מילחמה. לא
היה איכפת לה.
הוריה השתדלו שלא לפנק אותה
יותר מדי, למרות שבדרך־כלל קיבלה
כל מה שביקשה. אבל כשהיתה
מבקשת משהו, והוריה היו מסרבים,
היתה רצה לטלפון ומחייגת לרוני,
אחיה, בלונדון. היא היתה מדברת איתו
בלי חשבון של תעריף וזמן. היתה
מספרת לו על אנשים או חברים
שהרגיזו אותה, ועל מה שאמא או אבא
לא היו מוכנים לקנות לה. רוני היה
מרגיע אותה מייד, ומבטיח לה שהוא
יקנה לה הכל. והוא היה קונה.
כשהיתה בת ,8אמרה להוריה שהיא
רוצה כלב. הם לא הסכימו לקנות לה.
היא לא היססה, התקשרה עם רוני
בלונדון, וביקשה ממנו כלב. רוני ניגש

לחנות לבעלי־חיים וראה שם שני
כלבים מסוג יורקשייר־טרייר. הוא
חשב לקנות רק אחד, אבל לא רצה
להשאיר את השני בודד ועצוב בחנות,
אז לקח גם אותו. את האחד שלח
לאליענה אחותו, והוא נקרא ניקולאי.
את השני שלח למלכת־בריטניה, אך זו
החזירה אותו בצירוף מיכתב האומר
שלבית־המלוכה אסור לקבל בעלי־חיים.
הכלב נמסר לחבר.
חבר כמו אח
ך מישפחה מספרים שאליענה
^ אהבה לאכול הרבה. המאכל
האהוב עליה לא היה משהו צרפתי או
סיני מסובך ואכזוטי אלא סתם
המבורגר וצ׳יפס. היה ידוע שהיא
מגיעה בלילה הביתה, עם קבוצה של
חברים טובים, פותחת את המקרר,
מוציאה המבורגרים ומכינה ארוחת־לילה
לכולם.
מגיל צעיר היתה נוסעת לחו״ל.
(המשך בעמוד )42

41 יי*

פועל• כל חאוזנות דזוצאחיו

11 הי ד ד
במדינה דרכי־חיים

20 1

זברונות השגריר הצעיר
שר־המשטרה לשעבר
החזיק בדרבוגים מזוייפים,
אבל למטרה טובה

השבועון ; £
שאיש שמאל
צריך לקרוא
בגליון ה שבוע
• קמפוסים: איך זה ה תחיל
• מדיניות :״ המת קד מ ת״ ומבחן מובארק
• חברה: משכיל ומובטל
• שטחים: מיומנה של פליציה לנגר
• תורכיה: ראיון עם ה שחקן טוננ׳אל קורטיז
• המדורים הקבועים: השבוע שהיה /יש תגובה /השבוע לפני
40 שנה /רציתי ל שאול /מתחת לשפם הח תול

מבצע היכרות
לכל המצטרף עד 30.4.85
שקל 8,000 -שקל לשנה שקל 4,500 -שקל
לחצי שנה
בליון היכרות חינם
לכבוד ״זו הדרך״ ת.ד 26205 .ת״א 61162
שם פרטי ומשפחה__ :
כתובת__ :
ישוב__ :מיקוד
מצורף בזה שיק על סך

י __ שקל

וגיון*
שבועון המפלגה הקומוניסטית הישראלית

אתה הושב
שבשעה 8.00
נבוקו אחה קורא
״עתון עוב״?
הארז

ע־תון דאנש• חושב•

השנה היתה 1959 והשגריר
הסובייטי בקונאקרי, בירת גיניאה
המערב־אפריקאית, ביקש להראות
לעמיתו הישראלי החדש רצון טוב.
בפגישתם הראשונה מיהר לספר לו
שאם כי שמו, דניאל סולוד, נשמע
יהודי, אין הוא יהודי, אבל יש לו קשר
ליהודים — הוא גדל בסביבה יהודית.
כהוכחה פנה במיספר מישפטים
באידיש לשגריר הישראלי הטרי
והצעיר 36 זה משך את כתפיו
במבוכה והסביר לסולוד, כי הוא, שלמה
הילל, איננו מבין אידיש. הוא איננו
אשכנזי.
זאת רק אחת החוויות עליהן
מתעתד יו״ר הכנסת לספר בספר
אוטוביוגראפי, שיכסה את 20 שנות
פעילותו הציבורית הראשונות, מהקמת
המדינה עד למינויו כשר־המשטרה
(על־ידי גולדה מאיר) ב־.1969
צילינדר יד שנייה. זה ששר־המשטרה
לעתיד החזיק 20 ,שנה קודם
לכן, בדרכונים מזוייפים, כמעט
בקבלנות, זה רק אפס קצהו של סיפורו
של הילל. כי כאשר ביקשו להעלות,
בשנת ,1949 את יהודי עיראק ארצה,
היה ברור כי אי־אפשר לעשות זאת
בדרך היבשה — סוריה וירדן —
והמוצא הראשון היה להעבירם לאיראן,
ומשם, בדרך האוויר, ארצה.
וכך הופיע יום אחד הילל, נושא
דרכון צרפתי מזוייף, על שם מורים
פרם, בטהראן ואירגן את ראשית
העלאתם של יהודי עיראק ארצה. אחרי
13 אלף העולים הראשונים הגיעו
השלטונות העיראקיים למסקנה, שאם
כבר, אז כבר, חוקקו תקנה שהתירה את
יציאת היהודים הישר מעיראק. מייד
הופיע בבגדאד אזרח בריטי, אחד
ריצ׳ארד ארמסטרונג, שהיה, כמובן,
מוריס פרס מטהראן, אך הפעם בתפקיד
מנהל חברת התובלה האוירית של
המזרח הקרוב ובמטוסיה פינה 101
אלף יהודים עיראקיים נוספים ארצה.
אחרי המיבצעים האלה נח הילל
כמה שנים בכנסת, עד שנתבקש לקבל
על עצמו את תפקיד השגריר בגיניאה.
בדרך למשרה החדשה הוא התעכב
בפאריס, קנה בחנות יד שנייה (כי
באותן שנים עוד חסכה מדינת ישראל
את כספה) פראק, חליפת־ערב
וצילינדר. רק שהילל לא הקפיד על
טיב הפראק. זה היה עשוי מבד־צמר
עבה ביותר ובחום של 45 מעלות בצל
הילל בקושי עבר בחיים את טקס־ההאמנה
בקונאקרי.
זה לא מנע ממנו לקבל, בזה אחר זה,
מינויים נוספים בארצות מערב אפריקה,
עת קיבלו, ב־ ,1960 את עצמאותן
מצרפת והוא היה לשגריר לא־תושב
באואגדוגו, בירת וולטה עילית,
בניאמיי, בירת ניז׳ר ובפורטו נובו,
בירת דאהומיי.
טבילה נוצרית. לבסוף נחת
הילל גם באבידז׳אן שבחוף־השנהב,
שם נולדה ידידות גדולה בינו לנשיא,
פליכס הופואה־בואני. וכאשר זה בא
לביקור ממלכתי בארץ, נילווה הילל,
כמובן, אליו, לקח אותו לסיור בארץ,
אותו החל בקיבוץ לדוגמה, דגניה.
הנוצרי הטוב הופואה־בואני לא הבין
חוכמות. אך ראה את הירדן ליד דגניה,
החליט לקיים מיצוות טבילה. הוא
פשט את בגדיו וזינק לירדן. להילל לא
היתה ברירה. גם הוא התערטל תוך
דקה וטבל במי הירדן הקרים, יחד עם
האפריקאי.
חמחרים החתז הוא יתום
נישאו בקליפורניה ,־נ׳ון
קלארק גייבל ,23 ,נהג מכוניות־מירוץ
וטרייסי לה־ריי יארו,21 ,
קוסמטיקאית וביתו של מתווך נכסי
דלא־ניידי אמיד. גייבל הוא בנו של
שחקן־הקולנוע קלארק גייבל, ומעולם
לא ראה את אביו, כי זה נפטר
מהתקפת־לב ארבעה חודשים לפני
לידתו.

מנהיג מס 7
נבחר בגיל ,54 למנהיג
השביעי• של ברית״המועצות, מאז קמה
על חורבות האימפריה הצארית,
מיכאיל גורבאצ׳וב, בן־איכרים
יליד דרום־רוסיה, מוסמך למישפטים
(ונשוי לראיסה, מרצה לפילוסופיה
באוניברסיטת מוסקווה) ,שהצטיין
בשנים האחרונות בהגדלת תפוקתה
החקלאית של ארצו.

גיסו־ עם חליל הוענק למעשי־מופת לעבד אל־מג׳יד
חדד, כבן ,60 בדווי יליד הגליל וכיום

פרס יגאל אלון

פקיד במשרד־השיכון בבאר ־שבע,
הידוע יותר כסגן־אלוף עמוס ירקוני.
חדד־ ירקוני, שראשית קשריו עם
יהודים היה עת רעה את עדר השבט
בקרבת נהלל (וחילל בחליל־הרועים
שלו בטקס חתונתם של רות ומשה
דיין) ,הספיק להיות לוחם ושודד, לפני
שהתגייס לצה״ל ב־ ,1948 בו עלה,
כסייר מחונן, עד מהרה, ממפקד יחידת־רוכבים
שנלחמה במסתננים בגבול
הדרום למפקדה של סיירת שקד
הפיקודית. משך 23 שנות שירותו זכה
חדד־ירוקני בשלושה צל״שים ואובר
את ידו השמאלית בקרב.

500 שושנים
(המשך מעמוד )41
פעמיים בשנה, בדרך כלל ללונדון,
לאחיה. בפעמים האחרונות נסעה ביחד
עם שרון רונן. הם הכירו זה את זה
כשהלכו ביחד לכיתה אלף. אחר־כך
נפרדו וחזרו ללמוד ביחד בכיתה ז׳,
בתחילת השנה שעברה, כשיצאה כל
הכיתה ליום־עיון באוניברסיטת בר־אילן,
התאהבו אחד בשני, ומאז כמעט
שלא נפרדו. גם יותר מאוחר, כשל־אליענה
היה חבר אחר, אמיר, היה שרון
כמו אח, אבא ואיש־סודה.
חוץ מאשר להתאפר, להתלבש,
לבלות ולאכול, רצתה אליענה גם
להיות התלמידה הטובה ביותר בכיתה.
כדי שתהיה כזו, היו לה ארבעה מורים
פרטיים, שלימדו אותה את כל
המיקצועות והיא אומנם הצטיינה.
בשעות־הפנאי האחרות שלה היתה
אליענה מדברת בטלפון. היא היתה
עושה את זה שעות על גבי שעות, עם
כל החברים והחברות. למישפחת פורר
שני קווי־טלפון בבית, אחד להורים
ואחד לבנות שגרו בבית, אבל היה ידוע
שבטלפון השני, של הבנות, השתמשה
כמעט רק אליענה.
בערבים ובלילות, כשהרגישה
בודדה, היתה מטלפנת לשרון רונן.
אפילו ב־ 2בלילה היתה מתקשרת עימו
אומרת לו שהיא לבדה ופוחדת. הוא
היה יוצא מהבית, לוקח מונית ובא
לישון איתה .״אם היו לה בעיות,״ אמר
שרון ,״שום כסף לא היה עוזר לה. כל
מה שהיא רצתה זה תשומת־לב, ואת זה
היא קיבלה ממני.״

קשה להאמין

ליענה מתה מפגיעה בגזע
המוח.
אין זו הפעם הראשונה שמישפחת
פורר שוכלת מישהו מפגיעה במוח.
שנתיים אחרי שנולד רוני, כשהיתה
אמו בת ,23 התלוננה יום אחד על

האיש מן הכפור
נפטר במוסקווה, בגיל ,73 אחרי
13 חודשי שלטון, קונסטנטין
צ׳רניינקו, מנהיג ברית־המועצות.
צ׳רניינקו, יליד סיביר ובן־איכרים,
סיים שש שנות־לימוד בלבד, פיצה
עצמו על כך, הרבה שנים לאחר־מכן,
בלימודים בסמינר למורים. הוא שרת
תקופה קצרה במשמר־הגבול, בו נלחם,
בראשית שנות ה־ ,30 בגבול הסיני,
במסתננים מוסלמים ולאחר־מכן מילא,
משך עשרות שנים תפקידי עסקונה
הקומוניסטית, במפלגה ומינהל
שבשיאן היה, למעשה, ראש המינהל
בקרמלין.

שעת החסד
נפטר בפילדלפיה, ארצות־הברית,
בגיל ,86 יוגיין אורמנדי,
מנצח בעל שם־עולם, אשר הופיע,
לעתים מזומנות, עם התזמורת
הפילהרמונית הישראלית. אורמנדי,
יליד הונגריה, שהיגר בצעירותו
לארצות־הברית, היה בראשית דרכו
כנר, ושעתו הגדולה הגיעה כאשר
נתבקש, בגיל ,32 למלא את מקומו של
ארתורו טוסקניני, שלא היה יכול לנצח
אותו ערב על תזמורת פילדלפיה,
מכיוון שחלה.

* ששת קודמיו: ולדימיר לנץ (1917
־ ;)1924 יוסף סטאלץ ( 1924־
;)1952 גי או ר גי מלנקוב (לשבוע
אחד בלבד, בחורף ;)1953 מקי שה
חרושציב 1964 - 1953 לי אומד
ברזינייב 1982 - 1964 יורי
)1984
אנדרופוב (- 1982
וקונ ס טנ טין צירניינקו ( 1984־
.)1985

11 ^ 111 רוחקה בורר. היא דג־
\ 1\ / 11 שה לבני חודש חל־קת־קבר,
וכעת טמנה את בתה.
כאבי־ראש. היא אמרה לבעלה שהיא
הולכת לנוח, וכעבור זמן קצר נפטרה
במיטתה. אחר־כך התברר שהיה לה
גידול במוח, שלא ידעה עליו. מונדק
פורר התחתן בשנית עם רוחקה, אמה
של אליענה.
אליענה נקברה בחלקת־קבר שקנתה
אמה, במיקרה, חודש לפני מותה,
ולא ידעה מדוע היא קונה.
אחרי מותה היו כל חבריה בהיסטריה
מוחלטת, ולא יכלו לחזור ללימודים
סדירים. מנהל בית־הספר
העירוני דלת הזמין פסיכולוג מיוחד
מירושלים, שיבוא לדבר עם הילדים
ולהרגיע אותם.
בינתיים יושבת המישפחה שיבעה
בדירתם בתל־אביב. היא המומה
ומתקשה להאמין למה שקרה.
דסי, אחותה, יושבת על הריצפה
בחדר קטן, שהיה חדר־הילדות של
אליענה. לידה ערימה של אלבומים,
מלאים בתמונות של אליענה. היא
אומרת בשקט ובעצב :״לא יכול להיות
דבר כזה, לא יכול להיות שילדה בת 17
מתה פיתאום•״ שולמית יריב
העול הזה 2481

דפדידת לנוחלת ללבעחלזעצש
לשמירת ההגיינה ה אי שי ת שלך
את דורשת מוארים באיכות מעולה.
נ. ב - .מרפדיות לשימוש יום-יומי
מיוערות בישראל באיכות הגבוהה
המקובלתבחו״ל,כדי להבטיח א ת
נוחותך ולהוסיף לך בטחת-עצמי .

נ. ב - .אל תשכחי:
אחרי ה מקלחת,לקרא ת כל יום חדש —,
לפני שאת יוצאת — קחי נ. ב• .
לכבוד העשיוהסלוואפלסטבע״מ
ת.ד ,3 702.פהח-תקוה .49131

חבישה והיגיינה,קרית מטלק. פתח-תקוה.

המחיר 1010 שקלים(כולל מע־מ<

אבוחצירא

מיוה לב
פילגש! לשעבר שד הבאבא

סאו החל! הצחה