גליון 2485 מתאריך 17 באפריל 1985

וימר יעקב סון ט מיר

מכחכים
בכנפיים קצוצות

כתבת השער הקדמי:

שא, שא, שאגאל
עירן העולס הזה הודה כי יצירות
שאגאל נראות לו כקיטש (העולם
הזה .)10.4ההודאה הזאת הפכה,
כראוי לחג״הפסח, הרבה קוראים
לבני״חורין.
כל הכבוד לאורי אבנרי. עכשיו, כשהוא התיר
את חרצובות לשונו(או, יותר נכון, עטו) ,יש גם לי
האפשרות להודות שהמלך הוא עירום. אלא
שאצלי המדובר לא בשאגאל אלא בכמה אלים
אחרים, שמזמן ביקשתי לנתץ.
למשל, חיים נחמן ביאליק. היה היה איש
ואיננו עוד, זה עוד מזיז לי. אבל כל השאר —
יוק!
או הסרטים עם המסרים, אם אלה יפאניים, או
באסקיים או סתם הירושימה, אהובתי. וכמובן,
חנוך לוין. והמבין יבין.
אבי כצנלסון, תל-אביב
עכשיו גם אני יכולה לצאת מן הארון. חצי
מהתערוכות במוסיאון תל־אביב וחצי מהתע־
* רוכות במוסיאון ישראל משעממות אותי עד מוות
ואינן אומרות לי מאומה! אני לא מבינה מה רוצים
ממני ואני לא מבינה בכלל מה ציירו שם!
צביה דורון, תל־אביב
אם כבר אז כבר. אם מותר להורות באמת,
ששאגאל זה קיטש, אז מותר כבר לשים את כל
הקלפים על השולחן. ואני מתכוון לשולחן ערוך
דווקא.
אני מודיע בזה ברבים, ובמיוחד לאשתי
האהובה, לילדיי היקרים, לחבריי הטובים, למב־א
ריי החביבים ולכל אותם חמודים הבאים איתי
״ בקשרי״סעודות, כי האוכל במיסעדות הסיניות
לא שווה.
כי חומוס וטחינה זה גם כן לא אוכל.
וגם מלאווח נוטף שמן איננו מעדן.
מעתה אני חוזר בתשובה: סטייק, תפוחי־אדמה
מאורים (לא צ׳יפס! לא צ׳יפס! לא צ׳יפס!) וסלט
חסה. מנה אחרונה: קפה תורכי מתוק.
אלי גולד, פתח־תקווה

ישמעאל מקיים ישראל

עוד בעניין אברים להשתלה ואדי,

האגודה לקיום השתלות להצלת
חיי־אדם (העולם הזה .)10.4
גם אני, כמו הקורא כץ, נושא עימי כרטיס־תורם
של אדי. גם אני שקלתי פעם להחזיר את
הכרטוס הזה מתוך מחאה, אבל מסיבות שונות
מאלה של כץ.
כץ אינו מוכן לתרום איבר מאבריו ליהודי
חרדי ואני דווקא מוכן לכך שכל אחד ייהנה,
41 בשעת הצורן, מגווייתי המתה — אפילו אם
היום, בעורו בריא, הוא מתנגד להשתלות.
וכאן אני מגיע לענין שהרגיז אותי. כרטיס־התורם
מעוטר בפסוק מן המקורות: כל המקיים
נפש אחת מישראל — כאילו קיים עולם מלא.
מכאן אפשר ללמוד שהתרומה תינתן רק
ליהודים, בני ישראל.
התרגזתי והתרגזתי ובסוף סיכמתי לעצמי כך:
מעצבי הכרטיס רק התכוונו לקשט אותו באיזו
מליצה. לכן נרגעתי ואני מודיע, כבן ישמעאל,
הריני מוכן לתרום את הגוויה שלי או כל איבר
^ מאבריה, לכל דצריר. גם אם זה בן ישראל וגם אם
אחמד סודאני, נצרת
הוא חרדי•

אמור די את פסוקך
אחרי שקורא אחד תבע להקפיד על
הבאת ניבים כלשונם (העולם הזה
)3.4מדווח קורא אחר, כי גם צרין
להקפיד בבחירת שם לספר ניבים.
מיכתה הקורא על ניב ועל ניבים, כגון תבן
אתה מכניס לעפריים, מזכיר לי מעשה שהיה:
בשעתו הכנתי ספר ניבים לבתי־הספר והבאתי
את כתב־היד למו״ל אחד והצעתי שיוציא לאור
את סיפרי. זה שאלני קודם כול: ומה שם הספר?
ניבזה — עניתי לו. המו״ל גירשני מעל פניו,
ואני למדתי לקח וקראתי לסיפרי מיבחר ניבים
ומימרות ומסרתיו למו״ל אחר.
״הספר יצא מאז בכמה מהדורות ורבים
הקופצים והקופצות עליו.
ד ד ראובן סיוון, ירושלים

בשחייץ זה אחרת
הכפילה של הנסיכה דיאנה יכולה
העולם הז ה 2485

(המשך בעמוד )4

צל גרדומים
מדוע סירבו ראשי הליכוד להקים אנדרטה
על קיבר של גיבורי אצ״ל ולח״י מאיר
פיינשטיין ומשה בו־זאני -האם סובל מנחם
בגין מנקיפות־מצפון, על שלא
מנע את מותם, בצל הגרדום?
£ 1*1בנימין (בתמונה) .אחיו של
מאיר. לא יניח להם לשבות.

העיסקה המתבשלת בין ישראל
ומצריים: טאבה תועבר לבוררות,
שבה תתקבל כנראה עמדת מצריים,
תמורת פגישת״פיסגה פרס-מובארב.
יצחק שמיר לא הצליח למנועאת
נסיעתו של עזר וייצמן
לקאהיר, לסיכום העיס־קה,
אך קיצץ בכנפיו
ובייש אותו בפומבי.

כתבת השער האחורי:

הנשק ה 7זו ח

קשיי סינדרלה

השבוע הועלתה רישמית הדרישה למינוי
ועדת חקירה בעניין האסון של׳לבנון. חיים
ברעם מגלה, כי זהו בעצם
הנשק הסודי של נערי־פרס
לסיצוצו של הסכם הרוטציה.
ס הפתעתמודעי

חווה (בתמונה) וגי פולופ נקלעו לקשיים
ולעיסקיהם מונה כונס נכסים. הסינדרלה
היפהפיה והעניה, שהתחתנה עם בן־
עשירים והפכה אשת־עסקים.
^ מבטיחה שאין הם פושטים את
א הרגל: הם ימשיכו לפשוט
ולייצר בינרי עור.
צעירה בסוודו
אדום

יצחק מודעי הצליח שוב לסדר את
יריביו במיפלגה הליברלית. בטכסיסים
עקלקלים, שנראו לא פעם
כתעתועים של איש בלתי
* 6רציונאלי והפכפך, הוא
הפך את הקערה על פיה.

ערדוע מי ם

הצעירה המתאבדת בת ה־ ,18 סנא מחאידלי,
לימדה את צמרת־ישראל עוד פרק בפסיפס
הלבנוני. היא לא היתה מונעת על־ידי קנאות
רתית או ערתית, אלא על־ידי אידיאולוגיה
חילונית מובהקת. הגורם הישיר
שהביא אותה למעשה, כך נמסר:
מריניות ״היה החזקה״ .או מוטב
לומר, מדיניות היה המטומטמת.
ס נצר אחרון
שרגא נצר, יליד המאה ח־ ,19 היה
הנצר האחרון של מיפלגה חילונית
שמתה מומן -מפא־י. כשנפטר
השבוע, ליוו אותו עס׳
קני מיפלגת העבודה

כשלראש כולם כיפות.

מלך ביידיש
יעקב בורו לא היה בפלפדח. זו, לדעתו, הוד
בעיה
שלו, ולכן נדחק מהתיאטרון
העברי. כשעבר לשחק
ביידיש, הפך מלד״הבימה.

77/7*7
ישראל
סי היימן (בתמונה)
ויזהר אשרות עומדים
לשבור את הקופות של
אבי נשר * גיא מרוז סידר את אמא שלו,
דליה, לקח ממנה את הפסנתר — והיא גייסה
לעזרתה את כל ידידיה, הפנויים והפנויות
האמרגן משה יוסח נתלה על
חבל הקירקס והונף אל־על
— לא כעונש, אלא כפרס.

שימחה זיו נפצע בצעירותו בצזדל, אושפז
במשך חצי עתה תזקק לאופיום — אד:גמל.
מאז עבת 15 עתה, הוא הסד עוידדיז פלילי
מצליח, המגן גם על עברייני סמים. השבוע
^ ^ 9טענה המישטרה פי הוא
סוחר בקוקאין — האם ואת
נקמה על הצלחותיו של זיו

לפני ואחרי

ארבעה חודשים לפני שפרצה, הז היר
אורי אבנרי במדורו ״הנדון״ מפ ני
התוצאות של המילחמה הארורה,
שהיה ברור לי תפרוץ.
כדאי לקרוא שוב את
הדברים גם היום.

הרפתקהבים

שוחד פאתולוג

הספינות הזעירות של חיל״הים שומרות
שהגבול הימי יהיה סגור הרמטית.
לענת סרגוסטי, שנשלחה לוודא
זאת במשך יממה שלמה, היתה זאת
הרפתקה. לאנשי צוות
ספינת הדבור היתה זו
סתם עוד שיגרת־ שיוט.

הד״ר בצלאל פלוך, מנהל המכון הפאתולוגי
באבו־כביר ומומחה בעל שם עולמי, הואשם
בקבלת שוחד. האם אכן היו
£מ £לו כוונות פליליות כשביקש
כסף תמורת דוודנתיחה?

רחר ה מר חר ת
מדווחת:
מיכל אדר (בתמונה)
ועקיבא פרסמן מצפצפים
על הרבנות. בציריך
הם מצפים להול־לדת
בנם השני • יורם ברזילי דיבר אליה
בפרחים, וענת טופול הסכימה להיות
אשתו • מוטי גילעדי כחזן לעת מצוא •
יו הפנר, העורך של -פלייבוי״ :האם היה
ה מאהב של דורותי סטראסון ן האם
העליל על לואיז, אחותה
הקטינה, ששכבה עם ביט־

4אי־סרטים?
המדיח יעקב רז, רב־פקד
צעיר

במי שטרה,

אינו מדליף, אינו
מתרברב, אינו
משמיץ, אינו מחפש
קשרים ואינו מתחנף למפקדיו.
כיצד הצליח להפיל את
ניצב אברהם תורגמן ו לגרום
לאיש להתפטר!

הסדורים הקבועים:
מכתבים -פורנוגרפיה בטלוויזיה הערבית קורא יקי* -כיצד להחיש תהליכים מישפטיים תשקי!* -שאול אייזנברג מתקפלז
במדינה -שיבעת המופלאים
הנדון -מאמר נבואי
יומן אישי -לא כל מתאבד
הוא שיעי
תשבצוסן -מעילו של אקקי
אקקיביץ ( 4אותיות)
מיכתביב למתי -מזל עקרב
מחפשת מיכסה
לילות ישראל -מסיבה לפסנתר

אנשיב -טלפון לאבי טולדנו
הורוסקופ -שיפור עצום בחיי־הרגש

של השור
גב זה וגב זה -לאכול מול הטלוויזיה 30 מבלי להשמין 31 שידור -טרטיף פה. טרטיף שם
מה הב אומריב - -בני-אדם הם 32 חיות אגרסיביות!״ 36 תמרורים -נשיא חסכן 36 הווי -חוזר בשאלה
קולנוע -אורי ברבש שב מהוליווד 39
רחל המרחלת -החזן מן המושבה 41

ס פו ר ט -היסטוריה ב־ 500 דולר

מכוזבים

• כדי מ /גוז א טניבז

,העולם הזה״ הוא אמצעי־תיקשורת.
לתיקשורת יש הרבה פנים. הסיפור הבא מאיר
אחד מהם. העולם חזה משמש בו כאמצעי
לתיקשורת בין ראש־עיריה ובץ שופט.
זה התחיל בכתבתה של העורכת שלנו
לענייני־מישפט, עורכת״הדין אילנה אלת. היא
סיפרה בגליון האחרון על ראש״העיריה החדש
של ראשון־לציון, מאיר ניצן. שצילצל לשופט
אהרון רצ׳בסקי, בשעה שזה טיפל במישפט
שהוגש על־ידי העיריה. הנושא היה צו־הריסה.
השופט לא הניח למטלפן לפרט את עניינו,
אלא היפנה את תשומת־ליבו לכו שאסור לו
לראש״עיריה לפנות לשופט בענית התלוי ועומד
לפניו. אך הוא לא הסתפק בכך. למחרת היום
החליט שאינו מוכן לשבת עוד במישפט זה,
והחזיר את התיק לנשיא בית־מישפט השלום,
השופט יצחק רביבי.
רביבי הגיב על הפרשה בהחלטה חמורה למדי,
שבה אמר :״מוצא אני לנכון להעיר לבאת־כוח

ראש־עיריה ניצן
אסור!
העיריד״ עורכת־הדין(אהובה) קרוק, להפנות את
תשוסת־ליבו של ראש״העיריה להערכת השופט
רצ׳בסקי בקשר לפנייתו הטלפונית אליו. אני
מסתמך על נכונות באת־כוח התביעה להעיר
בנושא זה לראש־העיריה״.

כפי שציינתי, הנני רוחש כבוד לכל אחת מן
הרשויות: לרשות המחוקקת, לרשות המבצעת,
לרשות השופטת ולרשות המבקרת אבל: לדעתי
כל רשות חייבת להיות חשופה לביקורת,
ובמיוחד כאשר מדובר בביקורת בונה ויוצרת.
על־מגת להבין את הרקע לפנייתי לכבוד
השופט אהרון רצ׳בסקי, ראוי כי אסקור מיספר
עובדות בסיסיות שיש להן קשר למצב העגום
השורר בעירי בנושא רישוי״עסקים— :
• עם כניסתי לתפקידי כראש־עיריית
ראשון־לציון מצאתי כ־*( 48ג) מן העסקים
החייבים ברישיון־עסק, כשהם פועלים ללא
רשיון!
• ניסיונות ההנהלה הנוכחית להתמודד עם
מצב עגום זה נתקלו בקשיים רבים, ביניהם גם
עקב הסחבת הנהוגה בבית־המישפט לעניינים
מקומיים בראשידלציון: מאות תיקים ממתינים
זה תקופה ארוכה לדיון מישפטי!
• ההמתנה הארוכה לדיון מישפטי מעודדת
עבריינים־מדעת לפתוח עסקים ללא רשיון, וזאת
תזך סיכון בריאות וביטחון הציבור.
לגבי האמור בכתבת כאילו ניסיתי להשפיע
על שיקוליו המישפסיים של כב׳ השופט
רצ׳בסקי, אבקש להבהיר— :
• ביקשתי מהשופט רצ׳בסקי כי יוחשו
הדיונים המישפטיים של עבריינים־מדעת. אשר
פתחו עסקים גדולים שבהם עלולים בריאות־הציבור
וביטחון־הציבור להיפגע! י
• לא התייחסתי לעניין מסויים, ובוודאי
שלא ציינתי כל שם של עסק. עובדה היא, כי יש
שיבעה עסקים מאותו הסוג, הנמצאים בדיון
מישפטי מתמשך בבית־המישפט לעניינים
מקומיים בראשון־לציון:
• צר לי על־כך כי כב׳ השופט מר רצ׳בסקי
לא הבחין בין הבקשה הכללית להחשת ההליכים
המישפטיים. ותירגמה כנסיון להתערב בהליכים
מישפטיים של עסק מסויים אחד בלבד!
• במיוחד מיצר אני על״כד כי במקום
להחיש את ההליכים המישפטיים, ננקטו צעדים
אשר הביאו להשהיה נוספת של אחד המיקרים,
והנני תיקווה שאכן מיכתבי זה יבהיר את העניין
הנ׳׳ל עד תומו.
לסיכום, הנני להבהיר כי איני מבקש להתנצח
בכל צורה שהיא וכל בקשתי מכבודו היא כי
תפעל בכל דרך הנראית לד כמתאימה ואשר
תגרום לכך כי יוחשו ההליכים המישפטיים
בבית־המישפט לעניינים מקומיים בראשוד
לציון, ובמיוחד נגד עבריינים מדעת, אשר פתחו
עסקים גדולים, המהווים בעצם גודלם ומהותם
סכנה לבריאות וביטחון הציבור.
אני מקווה ומאמין כי מטרתנו המשותפת הינה
השלטת החוק בתחש העיר, שאותה משרתים

״כאילו
ניסיתי להשפיע״ כילנו־

נראה כי עורכח־הדין קרוק לא מצאה עוז
בנפשה למסור את הדברים לבוס שלה. ראש־העיריה
קרא על־כך לראשונה בעמודי חעולם
הזה. הוא הגיב כבר למחרת היום במיכתב לנשיא
בית־מישפט השלום, שהעתק ממנו שלח אליי.

כותב ראש־־העידיה:
מתוך כתבה אשר פורסמה בשבועת העולם
הזח ( )10.4למדתי כאילו מייחסים לך דברים
אשר רצית כי יובאו לידיעתי. אני מתייחס
לדברים אלה בזהירות מרובה ביותר, ואני מקווה
ומאמין כי אין הדבר כך.
הנני רוחש למערכת השיפוטית ולד כבוד רב
ועל כן אינני חושב שזו הדרך לתיקשורת בין
רשויות: וצר לי כי המידע המתפרסם בכתבה
בהעולם הזה המו המקור היחידי שממנו למדתי
כי יש לך דברים אליי.
| מאחר והתיכתובת בינינו החלה בדרך בלתי־מקובלת
זו, אין לי ברירה אלא להמשיך בה, דגני
מבקש מעודד השבועון העולם הזה, מר אורי
אבנרי, כי יפרסם מיכתבי זה במלואו בשבועתו.

(המשך מעמוד ל)
לעסוק בפירסומת כארץ(העולם הזה
,)10.4אבל לא בשווייץ.
אנחנו, כידוע, ארץ האפשרויות הבלתי-
מוגבלות. לכן אפשר להביא מלונדון כפילה של
הנסיכה דיאנה ולעשות, בעזרתה, פירסומת
לתחתונים. בשווייץ, למשל, זה אחרת.
כאשר רשת חנויות הכל־בו מיגרוס ניסתה
לעשות פירסומת לקפטריות שלה בטלוויזיה
בעזרת שלושה כפילים מלכותיים (של המלכה
אליזבת, של הנסיך צ׳רלס ושל הנסיכה דיאנה),
אשר הופיעו על המירקע סועדים בקפטריה של
מיגרוס, כשקול ברקע אומר :״קפטריית מיגרוס
לאנשים כמוני וכמוך!״
התקוממה השגרירות הבריטית
בברן ודרשה להסיר
את התשדיר• מן
המירקע.
וזה בדיוק מה שקרה.

איתן הלחמי,
רחובות
עשרת הדיברזת באיים הקאריביים עוד על הבולים של
העיתונאי אלתגר״מי־רון,
כפי שהם מובאים
בסיפרו החד ש (העולם
הזה .)10.4
חבל שהבאתם רק
מיספר קטן של דוגמות
מאוספו של אלתגר־מי־רון.
יש שם דברים ממש
יוצאי־דופן: מי היה מאמין
שדווקא בולגריה
הנפיקה בול, שעליו
מופיעים שני המרגלים
של יהושע, הנושאים על
מוט את אשכול־הענבים
הענקי, או שאיי אנגואי־לה,
המדינות באיים ה־קאריביים,
הנפיקה סידרה
של עשרה בולים,
שעליהם מופיעים, בול
אחר בול, כל אחד מעשרת
הדיברות (באנגלית,
אומנם).

יוחנן שימקין,

דינה, השמיעי קול!
כתבו עליה בהעולם הזה ועכשיו
מחפשים אותה לפגישת מחזור.
בימים אלה מתארגנת פגישת מחזור של
בית־הספר העממי שבו למדתי( מחזור 1957 של
בית־הספר על שם ברל כצנלסון בירושלים) .את
כל תלמידי המחזור לבד מאחת — דינה הכט —
איתרנו ועליה קראתי באחד מגליונות העולם
הזה לפני הרבה שנים.
אם היא הופיעה פעם בהעולם הזה אז היא
בוודאי גם קוראת את העולם הזה, ואם היא
תקרא פניה זאת, אשמח מאוד אם תתקשר אליי,
טלפונית .02 — 637255
ישראל אורון, ירושלים
תיקשוית מיוחדת

עד כאן מיכתבו של ראש־העיריה•
אילנה אלון כתבה שראש־העיריה אינו מבץ,
כנראה, את העיקרון של אי-התערבות בהליכים
מישפטיים. מיכתבו מעיד על כן־ שהיא צדקה.
שהרי גם הסברו של ניצן לוקה באותו ליקוי.
אסור בשש פנים לראש־עיריד״ או לכל איש־ציבור
אחר, לפנות אל שופט כדי להחיש הליכים
בתיקים התלויים ועומדש לפניו, גם אם מדובר
על תיקים בכלל, ולא בפרט.
דאגתו של ראש־העיריה לסדר בעירו מובנת,
ואן ראויה לשבח. אך אם ברצונו להביא להחשת
תהליכש, יש לבך דרכים אחרות. למשל פניה
לנשיא בית־המישפט העליון, או להנהלת בתי־המישפט.
או לסמכות אחרת שאינה נוגעת
בתיקש במישריז.

לאחרונה הסרטים האלה הולכים מדחי אל דחי.
השיא היה ביום השישי האחרון. היה שם סרט עם
מהנדס, המנהל פרוייקט־פיתוח במידבר המערבי
של מצריים, המשכן את אשתו הצעירה והשופעת
(ושופעת זאת הגדרה דלה ביותר) בבית בודד, עם
משרת מעוקם־פנים וצולע.
הופעתה של האשה הצעירה, שכמעט ואינה
נעדרת מן המירקע לרגע, אינה משאירה שום
דבר לדמיון. שדיה עומדים לפוצץ את חולצותיה
בכל רגע וישבניה או־טו״טו קורעים את
שימלותיה.
וכאשר היא מטפסת על הסולם(כדי לאבק את
הנברשת בסאלון) היא לובשת, כמובן, שורטס

פורנוגרפיה נגד פונדמנטליזם הקורא איתן מציע למנהל הטלוויזיה
יוסף בראל(העולם הזה )27.3לעשות
קודם סדר בטלוויזיה הערבית, לפני
שהוא עושה סדר בטלוויזיה העב רית.
אני
מבקש להקדים ולהודיע כי אינני
יפה־נפש: ליבי אינו גס בסרטים גדושי רמזים
מיניים עבים כשק וכו׳ וכר.
אבל. בהתחשב בקהל־היעד של הטלוויזיה
הערבית מירושלים, נבצר ממני להבין אילו
שיקולים מנחים את מנהל הטלוויזיה, יוסף בראל,
עת הוא בוחר בסרטים הערביים ליום השישי.

בוגרת הבט ()1969
לאתר ולהתקשר
(שהם, כידוע, בגד־הייצוג לנשים ערביות מוסלמיות)
,מתחתם מסתמנת בבירור צללית תחתוניה.
מה הפלא שעיני המשרת הנכה, עבאס,
כמעט מתהפכות בחוריהן, לשונו משתנקת וכי,
כשהוא עוקב אחר גבירתו, שאותה הוא אונס,
בסופו של דבר, בחברת שניים מרעיו.
האם זאת הבשורה שבראל מבקש להביא, בשם
בית השידור הישראלי, לרבבות בתים במשולש,
בגליל ובשטחים הכבושים, שבהם, כידוע, החזרה
אל האיסלאם הפונדמנטליסטי היא בשיא פריחתה?
חיים
איתן, תל־אביב

עדירות היהודי רבינוב״ץ
לבדיחות ששמע עורך העולם הזה
בטורינו (העולם הזה )10.4יש,
כנראה, זקן רציני. בנוסף לכן, כמו
לכל בדי ח ה טובה, יש להן גם נוסחים
שונים.
בשביל מה להרחיק לארמניה הסובייטית,
לרדיו יריוואן ולספר את המעשה בחבר פופוב? זה
סיפור שיש לו זקן ונדמה לי שאפילו הופיע
בכתב, עוד בראשית המאה, אצל שלום עליכם,
והוא הולד, בערך, ככה:
שני יהודים נוסעים ברכבת. מן הון להון
מתחילים לדבר. אומר האחד: שמעתם על מה
שהלך השבת בפטרסבורג? החזן מיקוצקי עבר
לפני התיבה בבית־הכנסת הגדול וקולו כל כך
הלהיב את הקהל, עד שראש־הקהל העניק לו,
במוצאי־השבת, מענק מיוחד של 10 אלפים רובל.
אומר לו היהודי השני: שמענו. שמענו. אבל
מה. לא בדיוק כך. קודם כל זה לא היה בשבת, כי
אם ביום השלישי בשבוע. שנית כל, זה לא היה
החזן מיקוצקי, כי אם סוחר־התבואות ברוצקי.
שלישית כל, זה לא קרה בפטרסבורג, כי אם
באודיסה. רביעית כל, לא מדובר ב־ 10 אלפים
רובל, אלא במיליון רובל וחמישית כל, הוא לא
הרוויח אותם, כי אם הפסיד אותם.
גבריאל פיקד, תל-אביב
העולם הז ה 2485

י נו מ נן י ף
הריבה־ יוצא למיתקפה
ראשי הליכוד מתכוונים לחמם את מערבת־הבחירות
להסתדרות ולעורר פרשיות מעברה
של חברת העובדים. מאמץ זה יכלול פניות
* לבתי־מישפט לבקשת צווי־מניעה שונים,
ובמסע פירסום יותר אגרסיבי.
בליכוד מבקשים בדרך זו לשמור על אחוז התמיכה הקודם
(בערך 27 אחוז) ולא להפסיד בוחרים — כפי שמאיימים
עתה הסקרים.

צד״ל בגיזין
חיילי צד״ל החלו מאמנים תושבים נוצרים
מגיזין בשיטחי־אימוניס ליד גבול ישראל.
״ המגוייסים החדשים לצבא דרום לבנון אמורים
ר לאבטח את השטח שיפונה בין רצועת דרום־
לבנון וגיזין.
למעשה, הכפיל צבא דרום־לבנון את שטח שליטתו.

מ שסרז ת גב 1ה 1ה
בצד״ל
שכרם החודשי של המשרתים בצד״ל יוכפל
4והוא יועמד על 800 דולר ללוחם. השינוי יחול
אחרי יציאתו של צה״ל מדרום לבנון, עם
השלמת הפינוי.

אייזנברג מתקפל?
ההודעה לבורסה שמתנהל משא ומתן מתקדם בין בנק
4הפועלים וקבוצת אייזנברג על מכירת חלקה של הקבוצה
בבנק הספנות, עורר גל של ניחושים לגבי המשך פעילות
הקבוצה בארץ.

גידפה אחת, המושמעת ברחוב הפינאנפי,
אומרת שלמעשה מתקפל אייזנברג מהארץ.
גירסה אחרת, שבאה ממקורבי הקבוצה, טוענת
שהעיפקה היא חלק מתוכנית גדולה של הרחבת
השקעות, דווקא בישראל.

בעבר נרמז, שהתק״ם היה מעוניין להשתלט על הבנק.

שינרים במחנה שרון
בתנועת החרות מתרבות השמועות על כך שימיו של
ישראל כץ כעוזרו של אריאל שרון הם ספורים, כי שרון
מחפש דרד להדיחו ושיש לו כבר מועמד חדש לתפקיד.

הכשר לעצמות עתידיות קבלנים פרטיים גילו שיטה חדשה
למניעת עימותים אפשריים עם חוגים
דתיים: תמורת תשלום מתאים, ניתן
להשיג מסמכות רבנית תעודה המאשרת
כי מיגרש המיועד לבניה לא שימש מעולם
כבית־קברות יהודי. כך, אם יימצאו במקום
עצמות, מובטח מראש כי הן יוכרזו
עצמות־גויים.
קבלן מתל־אביב הציע עבור ״הכשר״
של מיגרש בשפלה סכום של אלפי דולארים
לאנשי ״אתרא קדישא״.

סיכסוך אחר במחנהו של שרון: החלטתו של
אלי לנדאו, ראש עיריית הרצליה, למנות
כאחראי לפרוייקט פיתוח תיירותי את השר
לשעבר מרדכי(״מוטק׳ה״) ציפורי, נחשבת
במצודת זאב כהתגרות ישירה בשר־התעשיה־והמיפחר,
שלנדאו השתייך למחנהו. מבאן
מניחים שחל ביניהם קרע שאינו ניתן לאיחוי.

מישטרת חברון
חוששת מדרובלס
בכירים בסוכנות פנו לתחנת־המישטרה
בחברון ואיימו לבל יעז מישהו לפתוח תיק נגד
מתתיהו דרובלם, על הפרעה לשלום הציבור.
בשבוע שעבר, בעת המתיחות סביב תל־רומיידה, גרם
דרובלס, יו״ר המחלקה להתיישבות בסוכנות, פקקי תנועה
במרכז חברון, כשהתעקש להתעלם מתמרורי ״אין כניסה״.

דן לעזרת שמאי
העיתונאי אורי דן התגייס לעזור לצד
התיקשורתי של מסע הליכוד בהסתדרות, והוא
ייתן עצות בחינם למועמד יעקב שמאי. בחרות
רואים בקשר זה סימן לכך ששמאי נטש את
מחנהו של דויד לוי ועבר לאריאל שרון.

650

מיספר הרוגי צה״ל בלבנון
הניע ביום השני השבוע ל־ .650 זה
השבוע ה־ 150 למלחמת הלבנון.

פר שת ליסה פרץ במישטרה ספיחי פרשת ליסה פרץ נמצאים כיום בטיפול מישטרתי,
בעיקבות תלונה שהוגשה על־ידי שעיה סגל, שהיה
באותה התקופה כתב מעריב בטבריה, נגד טברייני אחר,
חיים חצב, אז יועץ־תיקשורת של מיפלגת־העבודה באיזור
טבריה. סגל הגיש תלונה נגד חצב על התחזות.
אחרי הופעתה של פרץ בתשדיר־הבחירות, טילפן אליה
חצב ושוחח עימה על הופעתה. פעיל חרות שהיה בדירה
נטל את השפופרת וביקש לדעת עם מי הוא מדבר. חצב
הזדהה בשמו המלא. לפני כן, הוא כתב עבור מקומון של
מעריב.

נושא החקירה הוא, אם חצב הזדהה ככתב,
בשעה שלא היה כזה, או שהפעיל ששוחח עימו
נזכר כי חצב הוא כתב ב״מעריב״ ,וכך הציג
אותו.
למרות שהתלונה הוגשה לפני תישעה חודשים, החקירה
מתנהלת בעצלתיים וטרם הסתיימה.

רובינשט״ן בצפוך סיני
שלוש שנים אחרי ביצוע הסכם־השלום עם מצריים והנסיגה
מסיני, ממשיכה חברת בזק להפיץ מדריך־טלפון עברי־ערבי
של ״יהודה, שומרון, עזה וצפון־סיני.״
באין עליו קופצים רבים, הרוצים לדעת את המיספרים
ההיסטוריים של המנויים בסיני, מנסים אנשיו של השר
אמנון רובינשטיין למכור את המדריך בזיל הזול 975 :
שקלים בלבד.

המכס מספח
בתקנות המכס החדשות, שהוצאו השבוע, מכונים השטחים
הכבושים בשם ״יהודה שומרון וחבל. עזה״ .עד כה הם
כונו״האיזור שבשליטת צה״ל״ ,ובקיצור :״האיזור״.

יוכפל סכום המשיכה
סכום המשיכה המירבי במכשירים האוטומטיים
של הבנהים יוכפל, ויהיה 60 אלה שהל.

שומרי ראש לכהנא
מאיר כהנא נזקק לשרותיהם של
שומרי־ראש מיקצועיים, שאינם נמנים עם
אנשיו. ביום השני השבוע, כשנאם בכיכר־אורדע
ברמת־גן. ניצבו על הדוכן לצד
אנשיו גס שני שומרי-ראש לבושים
בחליפות.
המכשירים יפלטו את הכסך בשטרות של
עשרת אלפים שקל.
ערב עיסקת־החבילה ב׳ תוכננה העלאה ל־ 50 אלף שקל,
אף היא נדחתה. עתה ברור שסכום המשיכה הנוכחי, המותר
רק פעם ביממה, אינו עונה על הדרישות של רוב לקוחות
הבנקים.

אימן נגד שחל
אנשי אגודת אי מן זועמים על הנהלת מישרד־האנרגיה,
שדרשה מהעוברים במישרד לחתום על התחייבות שאין הם
משתתפים בפעולות של כיתות מיסטיות ולדווח לקצין־
הביטחון על פעילותם בקבוצות מדיטציה ובאגודות כמו
אימן, סיינטולוגיה ואסט.

בעצתו של איש יחסי־ציבור, מאיימים אנשי
״אימן״ כי אם לא תפסק ההתנכלות לחבריהם,
הם יחשפו את שמותיהם של בכירים בשרות
המדינה הקשורים באגודתם.

בג״ץ ב־ 180 דולר
שכר־טירחתו של פרקליט, המטפל בהגשת עתירה לבג״ץ,
יהיה לא פחות מ־ 166,500 שקלים. כר החליט באחרונה
מנכ״ל מישרד־הפנים, הממונה על קביעת התעריפים.

פרץ פותח שערים
שר־הפנים, יצחק פרץ, פטר מהצורך באשרות־כניסה את
התיירים המחזיקים בדרכונים של מלאווי שבאפריקה וסנט־קיטס
שבאיים הקאריביים.

פעמון ללא רישיון
עיריית תל־אביב תגיש תביעה מישפטית נגד פאב הפעמון
שבצפון העיר, על ניהול מיסעדה בקומה שניה, על השמעת
מוסיקה ועל הופעות אמנים ללא רישיון.
נראה, שלמרות העובדה כי בעבר הצליחו בעלי הפאב
הפופולארי למנוע את סגירת המקום, באמצעות תכסיסים
מישפטיים, הפעם נחושה העיריה ברעתה לסוגרו.

יגורי לעיסקי נופש
אסף יגורי, השבוי הבכיר ביותר של מילחמת יום־הכיפורים,
החל עוסק בשיווק ימי־נופש מאורגנים לכפרי־נופש.
יגורי, ח״כ לשעבר, הוא איש־עסקים עצמאי.

ההסתדרזת נגד שבדי
,,מכון ריצמך
העובדים המינהליים והטכניים במכון וייצמן נאלצו לוותר
על כל תביעותיהם המיקצועיות, בלחצו של הסניף המקומי
של הסתדרות הפקידים.
ועד העובדים התכוון להכריז על סיכסוך־עבודה, אולם
עסקני ההסתדרות איימו עליו, בשם המעביד, כי הדבר
יגרור פיטורין.

מילחמת בחירות
ב,,הסנה״
מילחמת בחירות מלווה בגילויים ובהשמצות
על חברי ועד עובדי ״הסנה״ מעוררת
התעניינות רבה ב״חברת העובדים״.
קבוצה המכנה עצמה ,״חברי שינוי״ ,דורשת את הדחת
הוועד הנוכחי וחושפת מידע על הסתאבות הוועד
והתכופפותו לפני ההנהלה.

וייצמו: להמריא
בכנפיים קצוצות
היחסי לבעיה הגורלית ביותר
של המדינה.

והחניה באינה

^ פרשה בולה יכלה להיות היו
1תולית — לולא היה זה עניין
הנוגע לחייהם ולמותם של אזרחי ישראל:
השלום.
יצחק שמיר, שר־החוץ, התרגז על
כי שימעון פרס מסר את הטיפול
בענייני השלום עם מצריים לידי עזר
וייצמן, השר־בלי־תיק במישרד ראש־הממשלה.

כן חרש מזימה. הוא הכין ״אמבוש״
קואליציוני. כאשר הובא הדבר
להצבעה שיגרתית בממשלה — כנהוג
לגבי נסיעתו של כל שר לחדל —
גייס שמיר את כל אנשיו, ויצר רוב
מיקרי נגד הנסיעה.

כך בייש את פרם, את וייצמן
ואת הממשלה כולה.

״אמבוש״ כזה מקובל ונהוג בכנסת.
זהו טכסיס פרלמנטרי לגיטימי. לקראת
הצבעה כלשהי מגייסת סיעה
גדולה אחת את כל חבריה, מסתירה
אותם מחוץ לבניין הכנסת, ואז, ברגע
המכריע, הם מובאים להצבעה. תוך
ניצול העדרם של חברי הסיעה היריבה,
נוצר רוב מיקרי.

אולם טכסיס כזה אינו
לגיטימי במישור הממשלתי.

הממשלה אינה פרלמנט, שבו
נערכים ״מישחקים״ פרלמנטריים.
הממשלה היא גוף ביצועי. היא מופקדת
על גורל המדינה ואזרחיה. כאשר
היא מתנוונת והופכת זירה למישחקים,
הרי זו הודאה בכך שחדלה מלתפקד
בממשלה.

ממשלח חידלון
אכן — זהו הלקח הראשון של
1פרשת עזר וייצמן. היא מגלה
לראשונה ברבים את אשר ידעו יודעי־דבר
זה מכבר: שממשלת־האחדות־הלאומית
אינה מתפקדת אלא ל־מראית־עין.
למעשה הפכה תחליף
לכנסת, שהתנוונה כליל.
כאשר הוקמה הממשלה, בירכו על
כך רבים וטובים, מפני שהיא מסמלת
את ״האחדות הלאומית״ .שימעון פרס
עצמו, הנהנה ממעמדו החדש והבלתי-
צפוי כמנהיג כלל־לאומי, מעלה תכונה
זו על נס בכל הזדמנות.

אולם ״ממשלת־אחדות״ אינה
מסמלת אחדות של ממש,
אלא רק מכניזם כפוי של
שיתוף־סעולה דחוק.
בפועל לא תיפקדה הממשלה מן
הרגע הראשון. היא יכלה לקבל
החלטות על טכסיסים של מה־בכך,
כמו עיסקות״החבילה הכלכליות, שאינן
מהוות אלא הסכמה כללית שלא
לעשות דבר ולא לטפל בחוליים
האמיתיים של המשק.
כבר בפרשה הנסיגה מלבנון נוצר
הבדל בולט בין מראית־העין והמציאות.
המציאות חייבה החלטה
ברורה לסגת מלבנון בהקדם האפשרי
ובכל הזריזות, במהלך אחד. תחת זאת
קיבלה הממשלה החלטה על נסיגה
״בשלבים״ ,כאשר כל שלב מחייב
החלטה חדשה של הממשלה, בלי לוח-
זמנים קבוע ובלי קביעת התחום

׳המשמעות של ״איזור הביטחון״ .התוצאה:
הסלמת הפיגועים בדרום־
לבנון, מדיניות ״היד החזקה״ הרת־האסון,
טיפוח דור חדש של מתאבדים
לבנוניים (ראה עמוד )7ויצירת סיכונים
חדשים לגבול הצפון.

אך בפרשת עזר וייצמן
הגיעה תופעה זו לשיא. כי
הפעם הבעיה העיקרית אינה
תיפקוד הממשלה בלבד, אלאי

^ יחסים בין ישראל ומצריים
1 1הגיעו כעת לפרשת־דרכים, שבה
יש אפשרות לבחור בין תזוזה לקראת
״שלום חם״ ובין הקפאת ״השלום הקר״
לתקופה ארוכה.
מבחינת מצריים, יש עכשיו אפשרות
לסדר את העניינים הקטנים,
המקלקלים את היחסים (טאבה, העדר
השגריר המצרי, ועוד) ולהזיז את התהליך
לקראת שלום כולל, על־ידי
פתיחת הליך מדיני בין הציר מצריים־
ירדן־אש״ף וישראל. יש תכונה רבה,

השערות של דרדאסבא
^ ד ר מטדדהבחירות של הליכוד, עזר וייצמן, צפה בסירטון־
התעמולה של מיפלגתו בעיניים מבודחות, אך ביקורתיות. על
המסך ניסה יצחק שמיר להעביר את המסר שלו, ונראה כאילו היה
סובל מעצירות קשה. היא הצסייר כאדם נוקשה, רע לעצמו
ולאחרים, פשוט לא .,עבר את המסך״ .וייצמן הציץ בפמלייה
הגדולה שלו, וחייך :״תראו את הגבות של השמיר הזה! יש לו שם
יותר שערות מאשר אצלי בביצים״...
הסצנה הזאת, המתוארת בסיפרו של אלכס אנסקי מכירת
הליכוד, אינה מסכמת את ההיבטים הקלים, המשעשעים יותר, של
יחסי וייצמן״שמיר. לפני פחות משנה כינה עזר את שמיר
בתוכנית־טלוויזיה בתואר ״דרדאסבא״ .עורך יומן השבוע, מיכה
לימור, צינזר את ההברקה מטעמי ״אחריות״ .למרבה המזל לא
דבק חיידק האחריות בשאר העיתונאים, והסיפור זכה בתפוצה
עצומה. גם הוא לא שיפד במיוחד את מה שמכנים כיום בשם
״כימיה״ בין השניים.
אלא שהמשבר העכשווי בץ השניים אינו נובע רק מטעמים
אישיים־פסיכולוגיים. מאז שעזר תלש את כרזת מרכז־ההסבדה
שעליה התנוססה המילה ״שלום״ מכותלי מישרדו של מנחם בגין,
התחדדו היחסים בינו לבין ראשי״הליכוד, על רקע יחסי ישראל-

מצריים.
שר־החוץ שמיר, שנמנע -מתוך התנגדות -מההצבעה על
הסכמי קמפ-דייוויד, קיבל, מתוך המציאותיות המאפיינת אותו,
את הדין. עם זאת, הוא אימץ לעצמו את הגירסה הבגיניסטית
המצמצמת ביותר.
שמיר וראשי־חרות רואים בהסכם ״קורבן׳ של ישראל, מכיוון
שהנוסחה ״שטחים תמורת שלום״ נוגדת את כל מהותם
הפוליטית. אחרי שהקורבן כבר נעשה, יש להשתמש בו למטרה
אחת בלבד -בידוד מצריים מהעולם הערבי, כדי לאפשר לישראל
לעשות כרצונה בשטחים הכבושים, בלבנון ובכל מקום אחר.
האשליה הזאת היא בבחינת אובדן מצפן וטירוף, כמוה בהנחת-
היסוד שהביאה למילחמת-הלבנון.
וייצמן מטיב להבין זאת, והוא עשה מאמץ די מוצלח כדי להטות
את שימעון פרס לנתיב מתון יותר. וייצמן סבור שהשלום אינו יכול
להיות בבחינת מים עומדים. ביצות יוצרות יתושי״קדחת ממאירים.
מים זורמים מפיקים ברכה וחיים.
מי שסבור שהשלום עם מצריים הוא ההישג הגדול ביותר
בתולדות מדיניות החוץ של ישראל, חייב לשמור עליו. ביצור
השלום לא ייעשה בצורת מחאות, שהצוות שמיר-רוני מילוא
מנפיק חדשים לבקרים, כאשר מצריים נאלצת לנקוט אמצעים,
שיאירו אותה בעולם הערבי.
המסקנה היחידה שניון נן להסיק מהשלום היא, שיש להרחיבו
ולקבל בברכה יוזמות, העשויות להביא לשלום גם במיזרח, ואחר־כך
אולי גם בצפון. חילוקי-הדיעות כאן הם מהותיים ביותר,
והצהרתו של שמיר באסיפת חרות בפתח״תיקווה, ש״כולם רוצים
בקידום יחסי־השלום עם מצריים״ ,היא חסרת משמעות בהקשר
הזה.
למרבה האירוניה צודקת טענתו של שמיר נגד פרס במישור
הפחות״חשוב של מימשל תקין. אין ספק שהתפקיד הזה -לטפח
את השלום עם מצריים -הוא נחלתו של שר־החוץ. וייצמן פולש
לתחום לא־לו. אם שר-החוץ אינו מסוגל, ואינו רוצה, למלא את
התפקיד הזה, אי״אפשר לעקוף אותו בשיטות פרסיות טיפוסיות
(שקנו לו בזמנו את איבתה הקשה של שרת-החוץ גולדה מאיר),
אלא להגיע להכרעה, כלומר פירוק ממשלת האחדות.
חשוב לזכור שגם פרס, ועזר וייצמן עצמו, עדיין רחוקים מלאמץ
נוסחה שתקדם בהצלחה את יוזמות-השלום של קאהיר־עמאן־
אש״ף. עם זאת, הדינאמיקה של יוזמות־השלום, ההתפתחות
הפוליטית־אידיאולוגית של עזר והאינטרס של ראש״הממשלה
בפירוק השותפות, אחרי ה״ 13 במאי, מבטיחים קיץ פוליטי מרתק
בישראל ובמרחב.

במישורים שונים (ראה במדינה) ,ואפשר
לקדם את הדברים בזהירות.
יתכן כי שימעון פרס אינו מעוניין
כל-כך בתזוזה הכללית, אך הוא
מעוניין מאוד להגיע לפגישת־פיסגה
עם הנשיא חוסני מובארב, דבר שיחזק
את מעמדו ותדמיתו, ואולי גם יקל
עליו לפרק בעוד כמה חודשים את
ממשלת־האחדות.
עזר וייצמן הוא המועמד הטיבעי
לטיפול ביחסים אלה בשלב הנוכחי —
ולא רק מפני ששר־החוץ הוא מתנגד
מושבע של השלום. וייצמן מקובל
מאוד על המצרים. הוא היה מיודד עם
אנוור אל־סאדאת, הוא ידיד אישי של
מובארב (מי שהיה עמיתו־יריבו כמפקד
חיל־האוויר המצרי) ,הוא ידוע
במצריים כמי שדחף בלי־הרף להשגת
הסכם־השלום.

ממשלה נבונה, המבקשת
לנהל משא־ומתן עם מדינה
שניה, בתנאים קשים ביותר,
תבחר בנציג המסוגל לתרום
תרומה ייחודית לקידום העניין,
בשל יחסיו האישיים עם הצד
השני.
בחירת וייצמן היתה, על כן,
טיבעית. אילו היה שמיר מעוניין בשלום,
היה מציע בעצמו להטיל תפקיד
זה על וייצמן, ומעניק לו את הגושפנקה
של מישרד־החוץ.

יו״ * 7

במדינה העם

ריח התפוזים
עת הזמיר הגיע וקול התור
נשמע בארצנו

פסח נגמר, יום־העצמאות מתקרב,
השעון זז קדימה.
ריח משכר של פרחי־תפוזים מילא
את אוויר הארץ, והתערבב עם ריחם
של פרחים אחרים. את שמי־הבוקר
כיסו להקות גדולות של ציפורי־סיס.
שוב התגשמו המילים בנות־ האלמוות
של משורר־האהבה הקדום :״הנה
הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו, הניצנים
נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול
התור נשמע בארצנו.״
הצרות היו רבות — מצור בצפון עד
אי־האלמוגים בדרום, ממצב הממשלה
עד מצב הכלכלה. אך האביב הגיע,
הארץ יפה, המעגל הניצחי של העונות
שינה את פני הנוף, חול הים המתין
לבאים, ואפשר ליהנות מן החיים.

יחסים מרחביים
שיבעת המזפראים
שיבעה נכבדים הוזכרו
השבוע כחברים הפלסטינים
של מישלחת
ירדנית־פלסטינית. מי הם?
השליח האמריקאי, ריצ׳ארד מרפי,
לא הביא השבוע לישראל את רשימת
הפלסטינים, האמורים להשתתף במיש־לחת
הירדנית־פלסטינית המשותפת
במשא־ומתן לשלום. אך המקורות ב

מאחורי כל ההתנצחויות
האישיות מתחבאת עובדה
פשוטה: הליכוד אינו רוצה
בשלום הזה. הוא רואה בו סכנה
איומה.

אין הליכוד מעוניין בפגישת
מובארב־פרס, שתעלה את קרנו של
פרס ותחבל בסיכויי הרוטאציה. אין
הליכוד מוכן למסור את בעיית טאבה
לבוררות, למרות שחוזה־השלום היש־ראלי־מצרי
קובע זאת בפירוש. בעניין
זה מוכן הליכוד להפר בפירוש את
החוזה, בטכסיסים לגליסטיים של
עורך־דין זוטר. ואילו וייצמן יציע
למובארב: בוררות על טאבה(שתחליט
קרוב לוודאי להחזירה למצריים) תמורת
פגישה עם פרס.

אך בעיקר: אין הליכוד רוצה
בקידום תהליך השלום, שהצלחתו
תביא בהכרח לנסיגה
ישראל מן הגדה המערבית
ורצועת־עזה ,״נחלת האבות״.
משום־כך אין התנגדותו של שמיר
לנסיעתו של וייצמן לקאהיר נובעת
רק מרוגז אישי. זהו מהלך נכון מצד
אדם הרוצה לנצל את מעמדו ב־ממשלת־האחדות
לשם חבלה בכל
יוזמת־שלום, והחנקתה בעודה באיבה.
כדי להצליח בכך, עליו לשמור בקנאות
על המונופול של מישרד־החוץ
לגבי יחסי ישראל־מצריים( .אם תתגשם
הרוטאציה ושמיר יהיה ראש־הממשלה,
ואילו פרס יעבור למישרד־החוץ,
ינקוט הליכוד, כמובן, בגישה
הפוכה).

כנפיים קצוצות
ך* ליכוד לא היה מוכן ללכת
( \ השבוע ער הסוף. מנוי וגמור עימו
לשמור על סבלנות על־אנושית, כדי
לשלול מן המערך כל עילה או אמתלה
לפירוק הממשלה ולחיסול הרוטאציה.
אך הוא דאג לכך ששליחות וייצמן
תתחיל בתנאים המבישים ביותר:
תחילה הצביעה הממשלה נגדה, אחר־כך
לא נמצא לה רוב בקאבינט, ורק
בהצבעה טלפונית נמצא לה רוב דחוק,
בעזרת יוסף בורג היונה־נץ־יונה.

כאשר יצא וייצמן סוך־סוה
לשליחותו, היו כנפיו קצוצות.

פרופסור סעיד
בלי תווית של ״טרוריסט״
עמאן הדליפו את השמות. לא היתה
בהם הפתעה.
הנתונים הדרושים היו לפחות ארבעה:

הם היו צריכים להיות מקובלים
על הצד הפלסטיני. כלומר: על אש״ף.
• הם היו צריכים ליהנות ממעמד
עצמאי סביר, כדי שניתן יהיה להעמיד
פנים שאינם באים כשליחי אש״ף.
• הם היו צריכים להיות אנשים
אשר ממשלת־ישראל תוכל — גם
באי־רצון ותחת לחץ — להסכים להם.
• הם היו צריכים להיות מקובלים
על האמריקאים, מכיוון שהמטרה
(המשך בעמוד )12
העולם הזה 2485

ל בנון: הבוץוהד

; זוזוייוו 1י* י ו •

מה עומד מאחורי סיפור המתאבדת בת ה־ , 18 ומי הם שולחיה?
ן * חוויה עוררה אצל הצופה סערה
1 1של רגשות סותרים. היה קשה
לעכל אותה. י
מן המירקע ניבט דיוקנה של צעירה
נאה, לבושה במדים מנומרים וחובשת
כומתה אדומה, שדיברה בשקט. אבל
הצופה ידע כי נערה זו כבר אינה
בחיים: היא פוצצה את עצמה והרגה
שני חיילי צה״ל. וגם הנערה ידעה,
בשעה שצולמה, שתוך כמה שעות כבר
לא תהיה בחיים.

היה קל יותר לעכל זאת אילו
נראתה הצעירה שעל המירקע
כבחורה היסטרית, בלתי־שפו-
יה, קנאית מטורפת. אך היא לא
נראתה כך.
היא דיברה בסיסמות, מן הסוג
המקובל באירגוני־מחתרת. היא לא
נראתה קנאית יותר מאשר גאולה כהן
— אלא שפניה לא היו לכיסא בכנסת,
אלא למוות בטוח. דבריה לא היו שונים
מדיבריהם של לוחמי המחתרת העב־

זהו סיגנון לאומני קלאסי.
כמה פרשנים ישראליים לא יכלו
לקלוט זאת. גם פרשן אינטליגנטי כמו
אהוד יערי בטלוויזיה לא עיכל את
הדברים, וטען שהצעירה אמרה שהיא
מוסרת את נפשה למען חאפט׳
אל״אסד, נשיא סוריה. זה לא היה נכץ.

טנא דרשה בשלומם של כל
אנשי ״ההתנגדות הלאומית״,
ובראשם ״החבר״ אל־אסד, אך
היא לא הפכה אותו לאליל, שעל
מיזבחו היא מוסרת את נפשה.
היא דיברה על העם בדרום.

ניסמת
..היד החזסה״
י״אפשר להכביר את התופעה
\ 1ששמה סנא מחאידלי אף באחד
ההסברים המקובלים והנוחים —
בסוודר רית, שנאמו לפני שופטיהם הבריטיים
ואמרו דברים דומים.
למחרת היום נמצאו כסילים שונים,
פרופסור ופרשנים, שטענו כי הצעירה
היתה שטופת־מוח, שפעלה מפני שהיא
צעירה ובגלל ש״האידיאליזם אופייני
לגיל זה״ ,או שהנכונות להתאבד
מעידה על טירוף. אולם אנשי המחתרת
העברית היו גם הם אידיאליסטים
כאלה, והם התאבדו בעיניים פקוחות.
גם אם עצם פעולותיהם לא היו לרוב
מעשי־התאבדות מובהקים, הרי התאבדו
כאשר הופיעו לפני השופטים
הבריטיים, ותחת להביע חרטה ולבקש
רחמים, מסרו הצהרות שהכריחו. את
הבריטים לדון אותם למוות. על פי
פקודת אירגוניהם — אצ״ל ולח״י —
גם נמנעו מכל מעשה שהיה עשוי
למנוע את הוצאתם־להורג (ראה
עמודים 18־.)19

טירוף דתי, שינאה בלתי־רציונלית,
צימאון־לדם, ועוד.

יש לה הסבר פשוט לגמרי,
ובלתי-נעים מאוד לקברניטי־המדינה:
הכיבוש הארוך של
דרום־לבנון.
סנא מחאידלי הציגה את עצמה
כלוחמת בכובש זר שפלש לארצה.
מקורות בלבנון מסרו, אחרי מותה,
שהיא נזעקה אחרי שהכפר שלה הוקף
על־ידי כוחות צה״ל ונערכה בו פעולה
בנוסח ״היד החזקה״ .כאשר שמעה מה
שקרה בכפר, התנדבה לפעולת־ההת־אבדות.

אכן נכון תיאור זה, הרי
יש קשר ישיר בין מדיניות ״היד
החזקה״ — ההחלטה המטומ

טמת ביותר שהתקבלה בכל
מהלך מילחמת-הלבנון, רצו•
פת-האיוולת — ובין פעולות־ההתאבדות
— הן זו שליד
שער-עגל במטולה, הן זו של
בנא, שבה נהרגו יפתח פשחור,
בן ה־ 21 מעין־הנציב, ומנדל
מלמד, מתנחל בן 37 מאלפי־מנשה
בגדה המערבית.
כאשר הונהגה מדיניות ״היד־החז־קה״
,בהשראת שימעון פרס, יצחק רבין
והרמטכ״ל משה לוי, הושמעה האזהרה
שמדיניות זו עלולה לגרום בכיה
לדורות, מאחר שהיא מקימה רור חדש
של שונאים ונוקמים מקרב הכפרים
המותקפים.

מעולם לא התגשמה נבואה

גם תוכן דבריה של המתאבדת היה
מפתיע — בעיני מי שאינו מבין מה
מתרחש עתה בדרום־לבנון.

בנא מחאידלי בת ה־ ,18 בת
כסר שיעי בדרום, לא היתה
שיעית דתית. היא לא היתה
קנאית דתית, שמסרה את
נפשה על קידוש אללה. היא לא
הזכירה את אללה אף במילה
אחת.
בהופעתה ובסיגנונה היתה חילונית
גמורה. היא גם לא דיברה על עדתה
השיעית, אלא על ״ההתנגדות הלאומית
״.זוהי חזית של כל אירגוני הדרום,
הלבנוניים והפלסטיניים.
היא דיברה על המולדת, על הדרום,
על הכובש הזר:
״ראיתי את הסבל של עמי בצל
הכיבוש, הכאב, העושק, רצח הילדים,
הנשים והזקנים ...אני ממלאה את
חובתי כלפי אדמתי ועמי ...לגרש את
האוייב מאדמתנו ...להרוג חיילים רבים
ככל האפשר של האוייב ...למען העם
בדרום ...לטהר את ארמת הדרום
מטומאת היהודים..,״

ואגנד.
נועה והצידונים
רשת המתאבדת גרמה להר-
*! דה גם בגלל סיבה נוספת.
התמונה הנאיבית של לבנון, ששררה
בצמרת ישראל לפני המילחמה,
נופצה מזמן. בהדרגה התרגלו גס
קברניטי ישראל לראות את לבנון
כפסיפס מסובך של עדות ופלגי־עדות,
בהנהגת ראשי־חמולות, מיפלגות עדתיות
וצבאות פרטיים עדתיים .־•

אולם האירגון שאליו השתייכה
בנא מחאידלי לא השתייך
לפסיפס הזה. צמרת ישראל
נאלצה ללמוד פרה חדש.
התמונה המסובכת של לבנון
מסובכת עוד הרבה יותר.

אורי אבנרי

שחורה במהירות כה רבה כמו

י?יס

בנא תחת דגל המיפלגה ותמונת אנטון סעדה
״בצל הכיבוש, הכאב, העושק, רצח הילדים, הנשים והזקנים...״

יש בלבנון כמה מיפלגות, שאינן
שייכות למתכונת העדתית. כאלה הן
שתי המיפלגות הקומוניסטיות, ושתי
מיפלגות אל־בעת׳ — הפרו־סורית
והפרו־עיראקית. וכזאת היא גם מיפי
לגתה של סנא :״המיפלגה הסורית
הלאומית החברתית״ (״אל־חיזב אל
סורי אל קאומי אל־איג׳תימאעי״) .כל
המבין בענייני לבנון אמור לדעת אותה
ואת קורותיה, כי היא אחד הכוחות
הוותיקים ביותר בארץ־הארזים. אך
נדמה שהשבוע בא פועלה כהפתעה
גמורה לצמרת המדינה.
בשידורו הקצר אחרי הראיון עם
המתאבדים אמר אהוד יערי שמיפלגה
זו דומה לקבוצת־הכנענים בארץ. זוהי
השוואה נכונה. כי מיפלגה זו צמחה,
כמו הקבוצה הכנענית בארץ, על רקע
האופנה הפאשיסטית של מרכז אירופה
בשנות ה־ 30 של המאה — אופנה
רומנטית שפנתה אל העבר הרחוק,
שהעמידה את האומה הקדומה כערך
עליון, ושיצרה פולחן מיסטי לאומני
אנטי־דתי כתחליף לדת.
הכנענים בזו לעבר היהודי. הס ראו
את עצמם כיורשי העברים הקדומים

וטענו לבעלות על ״ארץ עבר״ .שהיא
כל הארץ בין הים־התיכון ונהר־פרת.
הם שללו את הדת היהודית והמסורת
היהודית. הם ביקשו לבולל גם את כל
הערבים באומה העברית החדשה. תוך
שלילת עצם קיומה של ישות לאומית
ערבית.
הפאשיסטים האיטלקיים דיברו
בשם האומה הרומאית העתיקה, והתיי־מרו
להחיות את תיפארת האימפריה
הרומית. הנאצים ניסו להחיות את
האלילים הטבטוניים הקרומים, וחלמו
על אומה גרמנית־ארית. שתינק מן
המיתוס הגרמני הקרום. על רקל זה
העריצו את האופרות המיתולוגיות של
ריכארד ואגנר.
בעולם הערבי קמו כמה תנועות
כאלה. במצריים נולדה אסכולה
״פרעונית״ ,ששמה את הדגש על העבר
המצרי הקרום. בניגוד לתרבות
האיסלאם ולאופי הערבי של מצריים.
בלבנון צמחה אסכולה ״פיניקית״,
שביקשה להחזיר את לבנון — ובעיקר
את לבנון המארונית — אל העבר
,הקדום של צור וצידון, גם זה בניגוד
לאיסלאם ולעולם הערבי.
המיפלגה הסורית הלאומית־חבר־תית
(או ה״נאציונל־סוציאלית״ בלועזית
— שם המרמז בבירור על הדוגמה
לחיקוי) נוסדה ב־ ,1932 על־ידי אנטון
סעדה. היא הטיפה לאידיאולוגיה
חדשה לגמרי: שמאז שחר ההיסטוריה
קיימת אומה סורית, שיש להחיותה
בימינו.
סוריה, לפי תפיסה זו, כוללת את כל
השטח שבו קיימות כיום סוריה, לבנון.
ירדן וישראל, ואולי גם עיראק•.
המושג הארכיאולוגי־היסטורי ״הקשת
הפוריה״ ,שהיה פופולרי בשנות ה־30
(ושגם הכנענים השתמשו בו) מילא
תפקיד חשוב באידיאולוגיה זו .״הקשת
הפוריה״ כוללת את הארצות הפוריות
שמצפון למידבר הערבי — עיראק,
סוריה, לבנון, ירדן וישראל, שצורתן
הגיאוגראפית כצורת קשת או חצי־סהר.
אידיאולוגיה
זו היא לאומנית
טהורה. היא מנוגדת מטיבעה הן לרעיון
האחדות האיסלאמית, נוסח חומייני, הן
לרעיון האחדות הערבית, נוסח מיפלגת
אל־בעת׳,

היא מצאה את ביטויה גם
אצל ההיסטוריונים, כמו פילים
• בתקופה מסויימתסברו מייסדי
המיפלגה כי בתחומה של קלריה
יש לבלול אף את קפריסין.
(המשך בעמוד )8

צעירה בסוודר אדום

השבוע הועלתה וישמית הווי שה רמינו׳ ועדת־חקירה
בענייני לבנון: רק יודעי־דבו יודעים שזהו -

הנ שקה סוו׳
^ כל הנראה יש במישרד ראש־
^ הממשלה עוזרים צעירים ונמרצים,
שאינם חשים כבולים על־ידי
שעות־העבודה הקבועות. אם שם ה־מישחק
הוא ״מניעת הרוטאציה ברא־שות־הממשלה
בין שימעון פרס ליצחק
שמיר,״ הם עובדים שעות נוספות כרי
להכין תסריטים חדשים, על כל צרה,
כדי שלא תבוא.

הלהיט החדש שלהם הוא גם

למקובל לחשוב, יש בכל זאת אלפי
מערכניקים במיגזרים האלה.

בשבועות האחרונים הובע
החשש במיפלגת־העבודה, וגם
בחוגי עזר וייצמן, שאנשי
שמיר מאמצים את נשק ההבלגה.

אולי מנוגד למסורת הרוויזיוניסטית,
אבל החרותניקים למדו הרבה
על מנעמי השילטון בשנים האחת־

שר שרון(עם אשתו לילי)
רק באמצעות פרובוקציה

היעיל ובעל סיכויי ההצלחה
הגדולים ביותר. קוראים לו,
בפשטות יתרה, ועדת־החקירה
בפרשת אריאל שרון.

שחקני השח־מט משני הצדדים:
פרס ועוזריו, השרים משה שחל, מוטה
גור ומזכ״ל מיפלגת־העבודה עוזי ברעם
מצד המעוך; יצחק שמיר, רוני
מילוא ודן מרידור מצד הליכוד.
אנשי שמיר עוסקים, כמובן, בהרגעת
הרוחות, כדי לאפשר חילופי־שילטון
חלקים. מישחקם של אנשי־המערך
מתוחכם ומורכב הרבה יותר.
פירוק — אבל בתיזמון ובעיתוי הרצוי
להם, דהיינו: אחרי הבחירות לוועידת
ההסתדרות.

זעזוע
^ של ממש

ך* ל התסריטים שהוכנו ער״כה
במישרדי פרס וברחוב הירקון
,110 הובאו לראשונה לידיעת הציבור
בהעולם הזה. הם כללו, עד כה, את
ההיבטים הבאים: התגרות בשרון
ובאנשים רגישים לפרובוקציות, כמו
ח״כ דויד מגן: עידוד יוזמות־שלום
אמריקאיות, והיענות זהירה בהצהרות־כוונות
״יוניות״ ובגמישות בכל הנוגע
לייצוג הפלסטיני בשיחות ״נוסח מר
בארכ״; הפסקת ההתנחלויות בשלב
מסויים כמחווה לאמריקאים, בשילוב
לחץ מוזמן מאנשי המערך בשכונות־המצוקה
ובעיירות־הפיתוח. בניגוד

נות,״ אמר להעולם הזה אחד מראשי
מיפלגת־העבורה ,״רוני מילוא, שהוא
דווקא חמום־מוח מטיבעו, שומר על
איפוק עצום, ונלחם בעיקר בשרון.
לאחרונה היתה לו הצלחה דרמאתית
ממש בחרות. הוא השכיל לשכנע את
אנשי דויד לוי, ובמיוחד את ח״כ מיכה
רייסר, שגם להם יש אינטרס בביצוע
הרוטציה. מילוא הסביר ללוי עצמו,
שלמעשה אין לו כל סיכויים לרשת את
שמיר בשלב זה. לכן כדאי לשר־הבי־נוי־והשיכון
לאפשר לשמיר להחליף
את פרס, להיבחר כמועמד המיפלגה גם
לכנסת ה־ ,12 בתנאי ששמיר יבטיח לו
להיות מם׳ .2מילוא ואנשיו יתמכו
בעתיד בלוי כיורש, ומשה ארנס
יסתפק במקום השני. זה הסיכוי היחיד
לבלום את שרון ואת אנשיו.״
לדברי מקורות במיפלגת־העבודה
מגלה גם דן מרידור טקט רב בכל
צעדיו, ועושה הכל למנוע משבר
מיידי. עמדותיו הפוליטיות הן אומנם
ניציות מאוד, אבל במישור הפנים־
מיפלגתי הוא נוהג כעסקן ותיק ומנוסה.
אין לו כל כוונה להעניק לאנשי
המערך תירוץ קל לפירוק הקואליציה.

יהיה צורך ליצור פרובוקציה
אדירה, בעלת היבטים ציבוריים
ותיקשורתיים דרמאתיים
— לא רק׳במישור הפרלמנטרי
— כדי להביא לזעזוע של
ממש, ולהציל את כיסאו של
פרם.

(המשך מעמוד •)7

חיתי הגדול^. ,עיאו בכל אשר
התרחש בשטח סוריה-רבתי
מאז בריאת העולם ועד ימינו
— ובכלל זה גם הדת היהודית
והדת הנוצרית — חלק מן
היצירה הסורית הגדולה והר־צופה.
אין
פלא שרעיון זה קסם במיוחד
לאותם לבנונים, שמאסו במישטר
העדות. סעדה עצמו היה נוצרי אורתודוכסי,
והאידיאולוגיה שלו רכשה
בייחוד את ליבם של נוצרים שגרו
בשכונות מעורבות, שסבלו מן השינאה
העדתית־דתית. האידיאלוגיה של סערת
— חילונית מובהקת, אנטי־דתית,
א&י־עדתית — מצאה חן בעיני
צעירים רבים מקרב הנוצרים־האורתו־דנכסים,
המארונים, הסונים, השיעים
והדרוזים, וגם מהגרים לבנוניים ברחבי
העוי^ ,מפני שאיחדה את בני כל
הערות ואיפשרה את איחודם תחת גג
אידיאולוגי אחד.
כך התבצרה המיפלגה במקומות
רבים בלבנון. יש לה מעוזים רבים

דים האחרונים שייכים לסל
הרוב, הקשור באש״ך ובגז!
בלט, או בפלג המיעוט, הר
שור במישרין בדמשק.

9נגרים

!להחאנדו

ן * ניסת המיפלגה הזאת למאב
בישלאל, והכנת קאדרים ע
מתאבדים מבין חבריה הצעירים, מב;
רות רעות.

לא ברור אם מאבק ז
יסתיים אחרי שישראל תיסז
אל מאחורי הגבול. כיום נרא
כאילו מנוי וגמור עם ממשל
פרס-רבין לעשות את הב
כדי להבטיח שהמאבק יימש

גם לאחר מכן.
השארת ״רצועת־ביטחון״ ,הכבוש
בידי חיל־השכירים הישראלי, המכונ
צד״ל, היא פרובוקציה גלויה לב
שוכני־הדרום. בשביל העדה ה שי ^
כעדר״ צד״ל מהווה סכנה קיומית. ברו

יתכן שכל הצעדים שתוכננו עד
כה לא יספיקו, נוכח תבונתם ו־איפוקם
של שמיר ואנשיו. התוכנית
הנרקמת כיום במיפלגת־העבורה נועדה
להוציא את הכדור מידיהם של
אנשי שמיר, ולהעבירו למיגרש של
שרון, שגם לו אין שום אינטרס בקיום
ההסכם.

ואלה פרטי התוכנית: כמה
אנשי מיפלגת-העבודה יתבטאו
בקרוב בזכות ועדת-חקירה,
שתבדוק את התנהגות שרון
בפרשת לבנון.

ברעם וגור כבר רמזו שהם יתמכו
בוועדה כזאת, ואנשיהם מקיימים קשר
קבוע אם אירגוני־מחאה שונים, הורים
שכולים, אמהות נגד שתיקה ואחרים,
כדי לגייס תמיכה ציבורית בפעולה
נגד שרון.
בשלב השני יצטרפו לתביעה
עשרות חברי־כנסת. גם מי שאינם
״שותפים למזימה״ יקחו ברצון חלקך
בכל פעולה נגד שרון. אישים כמו אבא
אבן, אהרון הראל, אורה נמיר, נאווה
ארד, חיים רמון, מיכה חריש, אבל גם
מקורבי־פרס כמו שימחה ריניץ, יפעלו
בגלוי נגד שרון. אין ספק שר״ץ ומפ״ם,
ואף נציגי מחנה־השלום העיקבי, יתמכו
בפעולה נגד שרון. שלום עכשיו
יגייס לצורך זה עשרות פעילים קבועים,
יקיים עצרות המוניות, עצומות
בכלי התיקשורת, שביתות־שבת ואפילו
שביתות־רעב.
המסע נגד שרון יהיה פופולארי
מאוד בקרב ציבורים מוגדרים, ולא־קטנים.
הטענות, שיש במחאות נגד
שרון משום צביעות מפי אנשים שאינם
פועלים נגד זוועות יצחק רבין בלבנון,
יהיו אולי צודקות, אבל הנסיון מוכיח,
שהן יפלו על אוזניים ערלות. התדמית
העצמית של התנועה הקיבוצית כולה,
כולל אנשי־רבין, תגייס אותם למערכה
נגד שרון.

הקיטוב הציבורי שייווצר
יאלץ את הליכוד להגן על שרון,
ולוא כדי למנוע את השתלטותו
על תנועת־החרות מבפנים.
בשלב האחרון יביע גם פרס תמיכה
בוועדת־חקירה ממלכתית, ויצדיק את
עמדתו בהיסטוריה הרפ״יסטית שלו,
המבוססת בחלקה על תמיכה בוועדות
כאלה•.

אין ספק שנשק ועדת־החקי־רה
לבדיקת מילחמת-הלבנון
בכלל, וחלקו של שרון בה בפרט,
הוא היעיל ביותר במחסן
המערך. ראשי מיפלגת-העבו-
דה לא יהססו להשתמש בו, מה
גם שעומדת לרשותם שדולה
ציבורית גדולה, הרוצה בחקירה
נגד שרון מטעמים כנים
חיים ברעם
בהחלט.
* דויד ברנוריון פרש ב־1965
ממפא״י והקים את רפ״י מפני
שנדחתה דרישתו להקפות -ועדת־חקירה
מישבטית״ לבדיקת השאלה
מי נתן את ההוראה לביצוע העסק-
הביש במצריים ב־ 954נ.

לא אללה,
במקומות שונים במדינה, בייחוד
בשכונות המעורבות של הערים, אך גם
בהרי־המתן, בבקאע ובדרום.

דרכה היתה מלכתחילה דרך
של אלימות. המיפלגה הי־תה
מעורבת ברציחות פוליטיות,
ופעם אך ניסתה לחולל
הפיכה צבאית. כמה פעמים
ירדה למחתרת.
אנטון סעדה, המנהיג־המייסד, נרצח
(או הוצא־להורג) ב־ ,1949 על־ידי אנ־שי־הפלאנגות.
מיפלגת־הפלאנגות ה־מארונית
של מישפחת אל־ג׳ומייל
שהיתה אז צעירה וחדשה, עלתה
לראשונה לחדשות כאשר עזרה לנשיא
ראז לדכא את המיפלגה הזאת בכוח.
ראשיה, שנשארו בחיים, נכלאו.
מאז השתתפה המיפלגה (המכונה
גם ״המיפלגה הסורית הלאומית״ או
״המיפלגה הסורית העממית״) בכל
המאבקים הפנימיים של לבנון. יחד עם
הפלאנגות התנגדה להשפעתו של
גמאל עבד־אל־נאצר הכל־ערבי ולחמה
בחסידיו בלבנון. אז תמכה בירדן.
במילחמת־האזרחים נתנה יר ל״חזית
הלאומית״ שבראשות ואליד ג׳ונבלט
הדרוזי, אחרי שזה, בתפקידו כשר״
הפנים, החזיר לה את מעמדה החוקי.
היא שיתפה פעולה עם כוחות אש״ף.
הקרבות על מעוזי המיפלגה בצפון
ובביירות היו מן הקרבות החשובים של
מילחמת־האזרחים. כאשר פלשו הסורים
ללבנון, על פי הזמנת המארונים,
ולחמו בכוחות אש״ף וה״חזית הלאומית״
,מצאה המיפלגה־הסורית־הלאו-
מית־חברתית את עצמה במילחמה
צבאית עם שליטי סוריה.
כתוצאה מזה חל פילוג במיפלגה.
מיעוט, בהנהגת אליאס קונייזה, הקים
פלג הסוגד לשליטי רמשק. הרוב,
בהנהגת אינעם רעד, נשאר נאמן לקו
המסורתי של המיפלגה. על רקע
הכיבוש המתמשך בררום־לבנון משתייכים
שני הפלגים ל״התנגרות
הלאומית״ ,המנצחת על כל הפיגועים
בצה״ל.

לא ברור אם שני המתאב־

לא חומייני
שזהו מכשיר נוצרי, המשרת אינטרס*
נוצריים — ובמציאות הלבנונית, שב
הכל לוחמים בכל, פירושו של רב
מכשיר נגד קיום השיעים.
האיומים של יצחק רבין ב״אדמ
חרוכה״ מוכרחים לעורר בלב האוכלו
סיה בדרום־לבנון את ההרגשה נ
מטרת ישראל היא לספח למעשה א
רצועת־הדרום, תוך גירוש כל האט
לוסיה — מלבד הנוצרים — מת$1
לכל הפחות זהו המשך הכיבו
באמצעים אחרים. יתכן שיש מזיב
להשאיר את צד״ל בג׳זין, כחולי
מחברת עם המובלעת של ״הכוחו
הלבנוניים״ המארוניים בצפון, תו
כיתור האיזור הסוני־שיעי־פלסטי
מביירות ועד צור.

העברת עצורי אל־אנצא
כבני־ערובה לשטח ישר*
היתה מעשה-איוולת חמור 1
סך. כי כך מחקה ממשדר
ישראל במו-ידיה את הגבו
הבינלאומי כקו שבו מסתיי
המאבק. אם מנהיגי האוכל
פיה הלבנונית מוחזקים ביע
ראל — משמע שישראל ע:
מה הופכת שדה־קרב.
מעשים אלה, בתוספת המשך פ;
לות ״היד החזקה״ ,הנראות ללבלי!
כמעשי־טבח פשוטים, יוצרים מעג
קסמים, המבטיח את המשך המילחס
הפיגועים והטרור.
כאשר קמה סנא בת ה־ 18 באו
בוקר גורלי, ובחרה בקפידה :
הסוודר האדום שתלבש באותו יו
וביצעה בקור־רוח את ההתנקש
שסיימה את חייה — היא ידעה שה
תגייס במעשה זה אלפי צעיר
וצעירים חדשים, למילחמה בישר*

אם היתה ״מטורפת״ ־
הרי שהטירוף שלה היה כ*
וכאפס לעומת הטירות ע
קברניטי ישראל, שהכניסו א
המדינה למצב נורא זה, וז
ממשיכים גם כיום בשרשר
בלתי־פוסקת של מעשי־א
וולת.
העול הז ה 85

ארבעה חח־שיס לפני שפתחהממשרת בגץ־ שרזן
במידחמת־הדבנון, חזה מדו ר זה מה תהיינה תוצ אז תהה רפ תקה
המאמר המתפרסם להלן הופיע במדור זה ב־ 17 בפברואר - 1982 פחות מארבעה חודשים
לפני מילחמת״הלבנון.
העולם הזה׳ מפרסם אותו באן מחדש, על פי דרישתו של קורא אחד: עלי כהן, ישראליהמתגורר בקופנהאגן. כהן זכר את המאמר כמעט מילולית, וביקש להזכירו לשאר הקוראים,
מפני שהיה, לדעתו- ,מאמר נבואי״.
המאמר נשא את כותרת־המישנה -אין דבר בעולם המצדיק כעת מילחמה בלבנון׳,
ובמרכזו הופיע תצלום ממילחמת יום־הכיפורים: גופת חייל, על רקע של טנק פגוע.

מאז פורסם המאמר עברו שלוש שנים וחודשיים. היתה מילחמת־הלבנון, ונהרגו בה, עד
לכתיבת מילים אלה 650 ,חיילים ישראליים -נוסף על אלפים רבים של לבנונים
ופלסטינים. אך אחרי כל אלה ממשיכים לנהל את ענייני המדינה האנשים ששגו בכל
הערכותיהם ומעשיהם, ואילו קומץ המתנגדים למילחמה אז, שצדקו בכל הערכותיהם,
נשארו מנודים.
המאמר מתפרסם להלן כלשונו, תיד השמטת אי־אלה פסולן ים שהתייחסו למאורעות
שהיו אקטואליים אז, ושאינם חשובים כעת.

^ ש רגעים שבהם אסור לגמגם, להסס. להשמיע דברים
מעורפלים, להתחמק מהכרעה ברורה. ברגעים כאלה חייב אדם
הגון — ומיפלגה הגונה לא כל שכן — לקום ולומר: הנני.
הנה כי כן, זהו הרגע לקום ולומר -כך או -לא״ לגבי המילחמה
העומדת בשער, זו המילחמה בלבנון אשר עיתוני־העולם
מפרסמים מדי יום את פירטי־פרטיה, שהתבטלה לפני שבועיים
ברגע האחרון ממש, והעלולה להתרחש בכל רגע.
הריני קם ואומר:

לאו מוחלט:

ך או מוחלט, מפני שחלק גדול מאוד של הציבור לא יראה
< במילחמה זו ביטוי לצו העליון של האינטרס הלאומי, אלא
תעלול מיפלגתי, ואף אישי.

כך רואים אותה היום אותם שצריכים מחר לרוץ
קדימה, להסתער, לנחות, לצנוח, לחרף את נסשס,
למות.

וכר יראו זאת מחרתיים בני המישפחות השכולות של מחר —
אותן מישפחות החיות ברגע זה את חייהן השלווים בבית, בעבודה,
בטיול, ושאינן יודעות כי מחר עלולה לרדת עליהן המהלומה
הנוראה מכל.
הדברים נאמרים בגלוי, בשיחות פרטיות, בנאומים, במאמרים:

גדולים מדי, הנסיבות המדיניות עלולות להשתנות לפתע לרעה.
מי שמתפתה לבנות את הקאריירה הפוליטית שלו על מילחמה,
עלול להיות לאחד מקורבנותיה. משה דיין זינק במילחמה וצנח
במילחמה. כדברי ישוע: החי על החרב, ימות בחרב).

(באן הופיע בסקור בחס לבן גדלל — הממד נפסל אז על-ירי
הצנזורה).
גם דבריה של התעמולה הרישמית על העוצמה האדירה של
המחבלים״ בלבנון, על כמויות הענק של תותחים ונשק אחרהזורמות אליהם, אינם מעוררים שום אמון בעולם. בארץ
שטופת־המוח כל זה יכול לעשות רושם על מישהו. בעולם
מצטיירים האירגונים הפלסטיניים כגמדים מול הענק הצבאי

13111־:11

אין דבד בעחדס ה80 יז-ק בעת ס-רחסה בינ1ון

להפוף את לבנון למדינת־חסות ישראלית, דוגמת המובלעת של
רב־סרן חדאד כיום.
פירוש הדבר שאחרי המכה הראשונה ...ייאלצו הפלסטינים
לנטוש את לבנון. המימסד של אש״ף, כוחותיו המזויינים ואולי גם
מאות אלפי הפליטים הפלסטיניים, יצטרכו להימלט לסוריה.
אריאל שרון אמר לא פעם שהוא רואה בכר דבר טוב. כי
הסורים לא יוכלו לסבול את אש״ף בארצם. הם יצטרכו לדחוף
אותם דרומה, אל תוף ירדן, ושם ישתלט אש״ף על המדינה. ירדן
תהיה למדינה פלסטינית, בהנהגת אש״ף, וישראל תוכל סוף־סוף

לשאת ולתת עימה.

זה פשוט. פשוט מדי. הרבה־הרבה פשוט מדיי.

מאורעות בינלאומיים — קל וחומר מאורעות של מילחמה —
אינם מתפתחים בצורה כה פשוטה, יכולים לקרות הרבה דברים
אחרים.
; סוריה לא תוכל לשבת בחיבוק־ידיים. שוחרי־המילחמה יגידו:
מה טוב. שתיכנס, וזאת תהיה ההזדמנות להשמיד אותה ואת
טיליה• אר מאחורי סוריה עומדת ברית־המועצות...

כל זה בהנחה שארצות־הברית תיתן מראש אור
ירוק לפעולה כזאת — שאם לא כן, יעצרו
האמריקאים את צה״ל תוך שעות.

ני אלמלחמה!

עיתוני העולם הודיעו כי האלוף יהושע שגיא, ראש אמ״ן,
נשלח לוושינגטון כדי לקבל את האו־קיי, כפי שהאלוף מאיר
עמית, ראש־המוסד דאז, נשלח לשם ערב מילחמת־ששת־הימים.
מכה אל תור לבנון היא מכה אל תוך קן של צרעות. מאה ואחד
דברים בלתי־חזויים מראש עלולים לקרות. הסכנות עולות
לאידשיעור על כל רווח מצופה.

ממשלת־בגץ רוצה לחולל מילחמה לפני ה־26
ביוני, כדי להסיח את הדעת ממה שעומד להתרחש
בחבל־ימית.

...מילחמה כזאת תהיה אסון לאומי. היא תקעקע את האחדות
הלאומית, שנפגעה בצורה כה קשה בשנים האחרונות.

די בכך כדי לומר: לאו!

די בכך כדי לומר: לאו!

^ או מוחלט מפני שהמילחמה תנחית מכה מוחצת על סיכויי/השלום.

או מוחלט, שיבעתיים, מפני שרבים חושדים באיש אשר
/רוחו מרחפת על המיבצע הזה, האיש המזוהה עם הרעיון בכל
עיתוני הארץ והעולם: אריק שרון.

יש אומרים: רוצים להעמיד את חוסני מובארב
במיבחן, לפני הנסיגה הסופית(מסיני) .זוהי שטות.
מובארב הודיע שלא יתערב, ולא יתערב.

יהיו המניעים האמיתיים של אריאל שרון כאשר
יהד — לבנים כשלג החרמון או שחורים כאפלת
הלילה — רבים, רבים מאוד חושדים בו כבר עתה
שמניעיו הם אישיים מאוד.
בתנועת־החרות נטוש הקרב על הירושה. מוקמות קואליציות
ואנטי־קואליציות. הכל ממתינים ליום שבו ייאלץ בגין לרדת מן
הבימה. הכל שואלים: מי יהיה האיש הבא?
אין זה סוד כי אריאל שרון נושא את עיניו אל התפקיד הרם
ביותר — לא מהיום, אלא מאז ומעולם. והכל יודעים כי סיכוייו
הם, בשעה זו, קלושים. מולו עומדת קואליציה מוצקה של
עסקני־מיפלגה, השונאים אותו, הפוחדים ממנו, המוכנים לעשות
את הכל כדי לחסום לפניו את הדרף.
בימים כתיקונם, היורש של מנהיג־המיפלגה ומנהיג־המרינה
נבחר על־ידי העסקנים של המיפלגה השלטת. לכן, בימים
כתיקונם, אין סיכוי לאריק.
אף אם הימים לא יהיה כתיקונם? אם תתרגש מילחמה גדולה,
שבה תעלה מעלודמעלה, בעננים של אש ועשן, ברעמים של
פצצות ופגזים, דמותו של הגיבור הרכוב על טנק?

האם לא יהיו אז לאריאל שרון סיכויים שונים
לגמרי? האם לא ידוצר פולחן חדש של אליל־מילחמה,
ששום עסקן בשרדדם לא דכל לעמוד לפנד?
ושוב — לא חשוב כלל אם אריאל שרון אכן מסוגל לחשוב
בסתר־ליבו מחשבות כאלה, או לא. אני מקווה — באמת מקווה
— שלא. אך לא זה העיקר. העיקר הוא שמאות אלפי אזרחים
בישראל מאמינים כיום, ויאמינו שיכעתיים מחר, כי הוא מסוגל
לחשוב מחשבות כאלה. ולא סתם אזרחים בלבד, אלא גם כמה
וכמה מאנשי הצמרת.

די בכד כדי לומר: לאו!

(ומילה של אזהרה, שמא בכל זאת יתגנבו רעיונות של חטא
לליבו של מישהו: חרב המילחמה היא חרב־פיפיות. לעולם אין
לדעת מראש איר יפלו הדברים מבחינה מעשית ונפשית. מיספר
האבירות יכול לעלות על המצופה מראש, הנזקים עלולים להיות

הכביר, ששמו ישראל. איש לא יאמין כי הזבוב החמוש יכול

לפגוע בפיל•

התקפה ישראלית תיראה בעולם כולו כמסע־שוד
ציני של מדינה אלימה וחסרת־מצפון, הגוזלת את
כיבשת־הרש.

ישראל, שקשריה עם מדינות רבות תלויים בחוט דק מאוד,
תגונה על־ידיימיטב ידידיה. המדינות שהצביעו בעדה זה עתה, או
שנמנעו מהצבעה, יתחרטו על כר. ישראל תהיה מצורעת אף
מדרום־אפריקה הפאשיסטית, מוקצה מחמת־מיאוס לא רק בעיני
הפוליטיקאים, אלא בעיני האנשים הפשוטים וההגונים בעולם
כולו.

די בכד כדי לומר: לאו!

ך או מוחלט מפני שהיעד המדיני של המילחמה מופרד
/מעיקרו.
היעד האסטראטגי, כפי שפורסם בהרחבה בעיתונים הזרים, הוא
זה: לכבוש את כל המחצית הדרומית של לבנון, עד ביירות,
להתחבר עם המדינה־זוטא הנוצרית הקיימת בחלק הצפוני של
המדינה, למסור את המדינה כולה לפאלאנגות של הימין הנוצרי,

יי איי

אולם מובארכ עוסק עתה בבנייתם מחדש של הגשרים
ההרוסים בין מצריים והעולם הערבי. גשרים אלה יהיו לטובת
השלום, וממילא לטובת ישראל. אחרי (הנסיגה מסיני) עשוי
להיווצר מצב שבו תחיה מצריים בשלום עם ישראל ועם
ארצות־ערב גם יחד. בירידים מיסחריים בקאהיר יעמוד הביתן
הישראלי בין ביתני המדינות הערביות. עידן חדש עשוי להיפתח.
מילחמה בלבנון, שבה לא תתערב מצריים, תעמיד אותה במצב
בלתי־אפשרי. היא תהיה שוב המצורעת של העולם הערבי. עמלו
של מובארב ייהרס.
הוא לא יתערב — אך הוא ישנא אותנו. אחרי הנסיגה נישאר
מול מצריים זועמת, ובצדק.

די בכד כדי לומר: לאו!

^ או מוחלט מעל לכל, מפני שכל מילחמה היא פסולה
/מעיקרה, אלא אם כן היא באה להגן על עצם קיום המרינה,
מול פני סכנה שאין גדולה ממנה.

שום סכנה כזאת אינה קיימת עתה.

הפלסטינים עלולים להיות מיטרד ביטחוני — אך ממדיו של
מיטרד זה אינם מצדיקים גם פעולה קטנה, קל וחומר שלא
מילחמה.
יש הרואים באש״ף סכנה מדינית — ועל כך נטוש ויכוח
במדינה עצמה. יש דיעה של רוב, אך יש דיעה הפוכה של מיעוט
— מיעוט שהוכיח, עד כה, שצדק כמעט בכל הערכותיו.
מילחמה היא עניין של חיים ומוות, במילחמה נהרגים בני־אדם.
במילחמה נהרסים ישובים. אחרי מילחמה יש אלמנות
ויתומים. המילחמה גורמת להרס כלכלי.

המילחמה אינה מישחק.
לא מישחק של גנרלים, מסביב לשולחן־החול. לא מישחק של
פוליטיקאים, ליד שולחן בחדר מחומם.

די בכף כדי לומר לא ולא, אלף פעמים לא!

אדנדי

מיהו עקב וז(מימין) ,הצעיר שהביא להתפטרותו
של ניצב אברהם תורגמן מן המישטוה*
חששתי מתגובתו של הקצין האחראי
לחקירה, כאשר אספר לו כי המידע
הגיע אליי ממקור כזה. טילפנתי,
ובקול מתנצל הסברתי לרז את פנייתי
אליו. הוא הזמין אותי למישרדו ושמע
את דבריי בסבלנות. הוא לא לעג לי,
וניסה לגרום לי להרגיש בנוח, כאשר
סיפר לי כי זו אינה הידעונית הראשונה
המתערבת בחקירה. הוא רשם את דברי
ברצינות, ואחרי כמה שבועות, כאשר
פגשתיו בבית־המישפט, סיפר לי כי
ניסה לבדוק את המידע של הידעונית
אך הגיע למבוי סתום.
בינתיים התברר כי יש לנו ידידים
משותפים. סיפרו לי שהוא בן ,34 למד
בבית־ספר תיכון בגיבעתיים ואחר־כך
למד באוניברסיטת בר־אילן. הוא למד
באוניברסיטה כלכלה וגם יחסים־
בינלאומיים.
רז נראה לי כזן חדיש של קצין־
מישטרה. צעיר בעל השכלה אקדמית,
שלא הלך למחלקה של בנימין זיגל,
אלא בחר להתמודד בפשע באמצעות
היחידה המרכזית. לא יכולתי לתאר
לעצמי את רז מכה עצירים. ואומנם,
כאשר שמעתי אחר־כך עדויות במיש־פט
אסף חפץ, התברר לי כי הוא הצליח

ראה לצותת לכל האנשים שהיו
באותה ישיבת־בוקר עם תורגמן, וגם
לטלפון של רז. בציתות נשבע
העיתונאי יוסי בר, שפנה לרז ושאל
אותו מי מטפל בעניין הר־הבית
ופרשת־ברדה. רז, שלא ידע כי
מצותתים לו, אמר שאין הוא מתמצא
בפרשה וכי יצחק תליו, קצין אחר
ביחידה הוא העוסק בכך. רז לא שיקר
לעיתונאי, אך גם לא מסר לו כל מידע.
הוא פשוט העביר את הכדור.
אני עצמי התרשמתי מהאובייקטיביות
הרבה ששמר רז יחסיו עם
חברים־לעבודה. כאשר החילה פרשת
חפץ להתגלגל, ניסיתי להבין במה

לפקודיו, ואיננו נכנס לכל פרט. כך
הסביר לי אז רז את מהות אי־ההבנה בין
השניים.
קצינים אחרים במישטרה נקטו
באותו זמן עמדה ברורה, מי לטובת 1
חפץ ומי לטובת תורגמן. קצינים
אחרים טרחו לספר כי חפץ נחשב
כאיש של דויד קראוס (המפכ״ל הנוכחי)
,שהיה אז המתחרה העיקרי של
תורגמן על מישרת המפכ״ל. הם אמרו
כי תורגמן מת להיפטר מחפץ, מכיוון
שהוא חושד בו שהוא מעביר מידע
לקראוס. רז אף לא רמז על־כך.
כאשר החל מישפט־חפץ, ותורגמן
עלה על דוכן־העדים ואמר שרז איפשר

161־0010 10־7
^ אשר קראתי את מיכתב־ההתפטרות
של ניצב אברהם
תורגמן, חשבתי על יעקב רז. חשבתי
עליו כעל דון־קישוט מודרני, הנלחם
בכוחות אדירים כדי להוציא לאור את
האמת שלו. ושמחתי שבמדינת־ישראל
יכול לפעמים דון־קישוט לנצח.
במיכתב־ההתפטרות מנסה ניצב
תורגמן לנקות את עצמו ולהטיל את
כתם השקר על יעקב רז. תורגמן דאג

הליכות, וחייך גם כאשר סירב לתת
מידע.

^ כמעט
גורמה
^ מגע האישי הראשון שלי עם רז
\ 1היה בעת שעמד בראש צוות־החקירה
בעניין רצח הילדה נאווה
אלימלך. באותה תקופה ריאיינתי

תל־אביב;.
נדחתהמפקד^מחוזי, ד
העיתונאי שעדותו
בהפסקה במישפט. הוא תמך בגירסתו של תורגמן,
שמיכתבו יגיע לכל מערכות העיתונים,
וכך יקבל פירסום גדול. רז הוא
עדיין קצין־מישטרה. אין הוא יכול
להתגונן, ואסור לו להביע את דעתו על
העניין ולהתראיין בעיתונות.
אני מכירה את רז מעבודתי ככתבת
מישפטית. פגשתיו בבית־המישפט,
כאשר עלה להעיד בתיקים שבהם
חקר. התרשמתי כי הוא אדם אינטליגנטי
וישר. מעולם לא התנשא ולא
היה שחצן. הוא לא הדליף מידע
לעיתונאים, אך היה תמיד נעים־

י — 10

ידעונית, שהתיימרה לדעת פר^ים
מסויימים על הרצח. היא לא ר&זה
בכסף ולא בפירסומת, ונראתה לי
כאשה רצינית. היא לא רצתה להיחשף,
וביקשה ממני שגי דברים: שאעביר
מסר למישפחת הילדה, וגם שאמסור
מידע מסויים למישטרה.
החלק הראשון היה קל מאוד.
מישפחתה של נאווה אלימלך היתה
צמאה לכל מסר, ויהיה אל־טיבעי ככל
שיהיה. אבל הפנייה למישטרה, עם
הודעה מידעונית, קצת הפחידה אותי.

לשבור עצירים בדרכים מעודנות־הרבה
יותר. העיתונאי יאיר קוטלר, שהראיון
שפירסם במעריב עם העציר האז, יוסף
כיסלו, הביא להתפטרותו של תורגמן,
סיפר במישפט־חפץ על דרכי־החקירה
של רז. הוא אמר שאחרי שיחות
ארוכות התחיל כיסלו, העציר, להעריץ
את הקצין הצעיר שחקר אותו. הוא
הושפע ממנו עד כדי כך, שראה בו את
האב הרוחני שלו, והחל מספר לו הכל
ומשתף איתו פעולה.

במישפט חפץ התברר כי היתה זו
כמעט נורמה במישטרת מחוז תל־אביב
להדליף לעיתונות ולשוחח עם
עיתונאים ללא רשות הדובר. אבל שם
גם התברר כי רז לא לקה בנורמה זו.
בתוקף תפקידו — ראש מיפלג־תישאול
ביחידה־המרכזית — היה
יושב בישיבות־הבוקר עם מפקד־המחוז,
תורגמן. מאחת מישיבות אלה
הודלפה לעיתונות פרשת נסיון־הפי־צוץ
של הר־הבית, שייוחסה לשימעון
בהדה. באותה ישיבה התרעם אסף
חפץ על שיחידה אחרת, בירושלים,
אשר לה הועבר החומר על בהדה, לא
טיפלה בו כראוי. הדבר הודלף לעיתונאי
אבי רז והוא החל מגלגל את
הפרשה.
אריה איבצן, שהיה אז המפכ״ל, כעס
מאוד על ההדלפה. הוא נתן הו־

מדובר. פגשתי את רז בבית־המישפט
ושאלתי אותו מדוע הסתכסכו השניים.
הוא הסביר לי זאת בצורה שהשאירה
עליי רושם רב. הוא לא אמר מילה רעה
אף על אחד מהשניים. את תורגמן כינה
״מיקצוען״ ,ואמר כי הוא איש־מישטרה
מעולה. על מפקדו הישיר, אסף חפץ,
אמר כי הביא איתו מן הצבא שיטות־עבודה
שונות מאלה של המישטרה.

אילנה אלון
הוא הסביר לי כי עיקר המחלוקת
בין השניים היא מתן סמכויות לפקו־דים.
בעוד שתורגמן הוא צנטרליסט
מושבע, היורד לפירטי כל חקירה
במחוז, הרי שחפץ מעביר את האחריות

על דעת עצמו לעיתונאי קוטלר
לראיין את העציר כיסלו בזמן החקירה,
התפלאתי מאוד. ידעתי שרז הוא אדם
חכם, וכי הוא ידע היטב כי ראיון כזה,
אם אישר אותו, יתפרסם בעיתונות
וייוודע לממונים עליו. היה ברור מה
תהיה תגובתו של תורגמן לעניין כזה.
ידעתי גם מעבודתי כעיתונאית עד
כמה נדיר ראיון עם עציר בשעת־חקירה,
ולא האמנתי כי קצין זוטר,
ויהיה אמיץ ככל שיהיה, יתיר ראיון
כזה על דעת עצמו.

ןין ״אינני
^ מתווכח,,
ך* יפיתי בסקרנות רבה לשמוע
1 1את עדותו של רז והירהרתי

באפשרויות. ידעתי כי לגבי מישפט־חפץ,
לא היתה חשיבות רבה לעובדה
מי אישר את הראיון לעיתונאי. באותו
שלב כבר הוכיח סניגורו של חפץ,
עורך־הדין דן כהן, כי תורגמן עצמו
התראיין על־ידי קוטלר בלי רשות
הדובר, וכי ננזף על־כך על־ידי המם־
כ״ל. היתה זו הוכחה ברורה לרוח
ששררה במחוז לגבי קשרים עם
העיתונות. אישור נוסף של תורגמן
לראיון עם עציר היה רק מוסיף נופך
של צבע ולא יותר. לכן, אפילו היה רז
חבר טוב של חפץ, לא היה לו כל צורך
לעמוד על גירסה הסותרת את מפקדו,
אם זו לא היתה נכונה.
חשבתי על מצבו של רז. קצין צעיר
וחדש־יחסית במישטרה (שבע שנים).
אם יעיד שמפקד־המחוז שלו שיקר
בבית־הדין, כיצד ימשיך לכהן אחר־כך
במישטרה? תורגמן ידוע כאדם חזק
ונוטר, הוא בוודאי לא ישכח עלבון
צורב כזה לקצין מפקודיו. חשבתי שרז
זקוק לאומץ בלתי־רגיל כדי לעלות
על דוכן־העדים, וכבר לשאלה השניה
של הסניגור ענה כי היה זה תורגמן
שטילפן אליו באותו בוקר, ואמר לו
שיגיע אליו עיתונאי בשם קוטלר, וכי
עליו לאפשר לו לראות את העצור
כיסלו. כעבור דקות ספורות הגיע
קוטלר למישרדו של רז, הוא ראיין,
צילם והלך לדרכו .״מעולם לא ננזפתי
על־כך על־ידי תורגמן,״ העיד רז.
התובע במישפט חפץ קרא באוזני
רז, בחקירה נגדית, את עדותו של
תורגמן בנקודה זו. היה זה אופייני לרז
שגם במצב זה לא אמר מילה רעה על
מפקדו .״את כיסלו הכנסתי על פי
הנחייה שקיבלתי ממר תורגמן. מה
שמר תורגמן אמר, איני מתווכח. זו

גירסתי,״ העיד. הוא רק הוסיף את מה
שחשבו כל אנשי־המישטרה באותו
רגע :״אינני יודע אם מישהו במערכת
מעלה על הדעת, שרב־פקד צעיר יכניס
עיתונאי, שאיננו מכיר, לראיין
עצור אגב חקירה, ויעשה זאת על דעת
עצמו. התיק האישי שלו היה משקף
זאת באיזשהו מקום״.
מאחר ששיחת־הטלפון בין תורגמן
ורז התנהלה בין שניהם בלבד, לא היו
עדים ישירים לשיחה. אבל שני
קצינים, מיחידתו של רז, העידו כי
לבוקר הראיון היה תיכנון שונה. כיסלו
היה אמור לצאת איתם לשיחזורים
בבית־כנסת, שמהם גנב ברחבי הארץ.
לפתע בא רז ואמר להם שיש שינוי
בתוכנית, וכי על כיסלו להישאר
במקום. כאשר התרעמו על־כך, אמר
להם רז שזו הוראה של מפקד־המחוז,
תורגמן.
השופטים התחמקו
ססץ ני עדים נוספים לגירסתו של
רז באו מהעיתון מעריב, שבו
עבד אז קוטלר. הצלם שמואל רחמני,
שהוזמן על־ידי קוטלר לצלם את כיס־לו,
מסר בתצהיר שהופתע מהמיקרה,
מכיוון שבמשך כל הקאריירה הארוכה
שלו לא שמע על ראיון של עציר
וצילומו בתחנת־המישטרה. רק הסברו
של קוטלר, כי קיבל אישור לכך
מתורגמן עצמו, שיכנע אותו.
האיש השני במערכת מעריב שתמך
בגירסתו של רז, היה העיתונאי יוסף
ולטר. באותה תקופה היה כתב לענייני-
משטרה של העיתון. כאשר שמע
שקוטלר קיבל אישור לטפל בנושא

ילדים. בתמונה הוא נראה בבית״המישפט עם צבי
ך 1 1־ 71 ^ 1*1 1 1בתקופת עבודתו במישטרה
גור, שהורשע בחטיפה ורצח הילד מסביון אורון ירדן.
^ 11 11^ 11 השתתף רז בעשרות חקירות

יעקב רז השתתף גם בחקירת רצח נאווה אלימלך.
חשובות, ביניהן פרשיות רצח ופרשיות של חטיפת
הרצברג. לדבריו, כמעט סיים את
השייך לתחומו, כעס על״כך. הוא ביקש קצינים אחדים כי אומנם היה אישור
הראיון עם רז, בשעות הצהריים, יצא
תמונה של כיסלו לצורך כתבה שהוא של־ תורגמן.
עצמו עמד לכתוב, ורחמני אמר לו
לשרותים, וראה התגודדות של אנשים.
היחיד שתמך בגירסתו של תורגמן
התברר לו שאלה הם העצורים בפרשת
שהתמונה צולמה באישורו של תורגמן, היה העיתונאי קוטלר. הוא עלה על
שוד מוסיאון הארץ, והוא ביקש מרז
שניתן לקוטלר. ולטר לא האמין. גם דוכן־העדים, כעד־הזמנה של התביעה,
לאפשר לו לראיין אחד מהם. רז אמר לו
הוא הופתע מאישור כזה, וטילפן לברר וסיפר כי את הרשות לראיין את רז
את הדבר במישטרה. לדבריו אמרו לו
לדבריו ״אין בעיות״ ,והכניס למישרד
קיבל מדוברת מחוז תל־אביב, שולמית
את כיסלו. לדיברי קוטלר׳,לא דיבר
על־כך כלל עם תורגמן.
כאשר היה ברור כי אחד משני
הקצינים משקר, עברה תשומת־הלב
ממישפט־חפץ לפרשת תורגמן. כולם
חיכו בכליון־עיניים לפסק־הדין, כדי
לשמוע מה יגידו השופטים על העניין.
רס״ד מאיר דואיך שהתרועע עם עבריינים ומסד להם מידע מוקדם
אולם השופטים התחמקו מלהביע דעה.
על פעולות ופשיטות של המישטרה. על-פי הטענה, הורה תורגמן
נראה כי גם הם לא ששו להסתבר עם
לקציו״החקירות לגנוז את החקירה. בבית־המישפט הוא טען שלא
תורגמן. הם רק המליצו לבדוק את
נודע לו על העניין, אלא זמן קצר לפני עדותו.
הפרשה.
• סוחר חיפאי טען כי תורגמן רכש ממנו מכשיר רדיו־טייפ
כאשר נפתחה החקירה, כבר היה רז
ובמשך שנתיים לא שילם עבורו. רק משנפתחה חקירה פנימית
בבית־הספר לפיקוד־ומטה של המיש־מיהר
תורגמן לשלם את החשבון, וטען שהעיכוב נבע מכך שהוא
טרה. הוא נחקר ראשון על-ידי הק־קיבל
מכשיר מקולקל.
צין־החוקר, ואף הלך לבדיקה במכונת־
• נגד אחת ממזכירותיו של תורגמן הוגשה תלונה על״ידי בעלה,
אמת. באותה תקופה נסע תורגמן
בענייו סיכסוך גירושין שפרץ ביניהם. נטען שתורגמן מנע את
לאנגליה ושהה שם במכון־ההרזיה
המשך החקירה.
המפואר גריישוט. רק כאשר חזר ארצה
• לא אחת דווח בכלי-התיקשורת שתורגמן ממלא דוחות
נחקר גם תורגמן. תורגמן ידע כי רז
וחוות״דעת לא מדוייקים על פקודיו. כלומר, שהוא מסכם בעל-פה
נחקר במכונת־אמת, והבין כי אם יסרב
דבר אחד, ורושם בדוח דבר אחר. בשיאה של פרשת אסף חפץ
ללכת, יראו בכך הודאה ששיקר.
הועלתה שוב הפרשה, כשאחד מפקודיו האשים אותו בזיופים.
תורגמן הלך לגלאי־השקר.
• ראש־לישכת־הסיור במישטרת מרחב־הגליל הושהה במהלך
זמן קצר אחר־כך פורסמה בעיתון
חקירת קבלת־שוחד* לבסוף הוא זוכה מחמת־הספק. בכל אותו
חדשות ידיעה כי גם תורגמן וגם רז
הזמן הוא היה מעביר חומר מהמישטרה לחברת־הביטוח הפרטית
יצאו דוברי־אמת. היה ברור כי הלחץ
רכס, שעימה עבד, פרטים מתוך תיקי״תנועה שהיו חשובים
על רז גובר והולך. באותה תקופה עסקו
לשמאי חברת רכס. הוא נחקר, הועמד לדין והציג פתק בכתב״ידו
העיתונאים בהשערות מי יהיה המפכ״ל
של תורגמן שאיפשר לו לעסוק בעבודה עם רכס, הפרשה לא
הבא, ורבים הימרו על תורגמן. אילו
נחקרה עד תום.
היה תורגמן מתמנה כמפכ״ל, לא היה
• בחיפה טוענים שחקירות של בכירים בעיריה, בפרשות שונות
לרז מקום במישטרה. זה היה ברור לכל.
מפרשת בית הלוחם ועד לפרשת התובע העירוני איתן זוסיה,בבתי־המישפט עברה השמועה כי
שנאשם בקבלת־שוחד כדי לסגור תיקים -זכו בטיפול בלתי־אנשים
מסויימים עוברים ובודקים
רציני בתקופה שבה תורגמן ישב בעיר הצפונית, ולמעשה טוייחו.
תיקים שבהם העיד רז, כדי לברר אם
חלקם נחקרו ביסודיות על״ידי מחליפו של תורגמן.
אי־פעם אמר עליו שופט דברי־ביקו־
• כמפקד מישטרת מחוז תל״אביב היה נתון תורגמן לסחיטה
רת. ואז התפרסם כי תורגמן התגלה
של בן־מישפחה. לאנשי היחידה המרכזית הגיע מידע מודיעיני
כדובר־שקר בבדיקת גלאי־השקר.
שקרוב שלו דורש ממנו כסף, בגלל עסקים משותפים שהיו לו
רק בתחילת מרס הונפרסם כי יצחק
בארצות״הברית עם בנו הבכור של תורגמן. הקצינים אמרו שלא
זמיר, היועץ־המישפטי לממשלה, שביתכן
שממ״ז(מפקד מחוז) לא יגיש תלונה בעניין כזה. תורגמן
דק את כל החומר, המליץ להעמיד את
הסביר שזהו עניין מישפחתי פנימי, ומנע למעשה את חקירת
תורגמן לדין מישמעתי.
הסוחט, ואת הבירור המישטרתי על היחסים בין שני הנערים.
• ניצב-מישנה אמיל פרי אישר באוזני עיתונאי, שתורגמן פעל
לסגירת תיק נגד בנו בקשר לגניבת־רכב.
• בכינוס שנתי של שוטרי מחוז תל״אביב גילה תורגמן פירטי
חקירה מוכמנים של החשודים בפריצה למוסיאון הארץ ברמת־אביב,
תוך כדי סיכון חייהם של מודיעי המישטרה שמסרו את
^ ינתייס מונה שר חדש למיש־המידע.
באותו כינוס נוצר הקרע הממשי הפומבי הראשון בינו ובין
• 4טרה, והמפכ״ל החדש לא היה
אסף חפץ. תורגמן טען אז, שקצין בדרגתו מוסמך להחליט מתי
תורגמן, אלא קראוס. חיים בר־לב
לגלות ומה.
הצהיר כי מי מבין השניים ששיקר
חלק מהפרשיות, אם לא כולן. הועברו אחרי הפירסום בעיתונות
יעזוב את המישטרה.
לטיפול במטה הארצי, פרקליטות המדינה והיועץ המישפטי
כאשר שמע תורגמן כי יידון לפני
לממשלה, שום פרשיה, מבין ה־ 12 שהוזכרו, לא הביאה להמשך
רן־יחיד, ידע שהעניין נגמר. דן יחיד
ביצוע הליכים מישמעתיים או פליליים כנגד הקצין הבכיר. התח־אינו
כפוף לפקודת הראיות. בעוד
קירנים טענו שהחקירות טוייחו. תורגמן. שנתמך בידי בכירי-
לפני בית־דין למישמעת של המיש־המישטרח,
טען שאלה הן עלילות־נקמנות מצד יריביו. המקנאים
טרה, כמו לפני בית־מישפט רגיל, אין
בהצלחותיו, ומצד כמה חוקרים חיפאיים, שאותם הוא הרחיק.
(המשך בעמוד )14

12 התחלקויות קודמות של תורגמן
תיק העיתונות של מפקד המחוז הדרומי הפורש. אברהם תורגמן,
עמוס בסיפורי הצלחה שלו. אבל גם בהתחלקויות. שחלקן לפחות
נראות חמורות פי כמה מזו שבגללה הוא נאלץ לפשוט את מדיו.
להלן 12 אירועים ששמו של תורגמן קשור בהם. הפרשיות
פורסמו לאורך השנים בעיתונות. בעיקרן הן קשורות בתקופת
שירותו בחיפה, כמפקד־המרחב.
• תורגמן מנע חקירה נגד אחד מידידי ראש עיריית חיפה,
אריה גוראל. המדובר בחיים גרשון, מנהל מגן־דויד אדום בחיפה,
שהיה מעורב במעשי שחיתות בתחנה והודח על״ידי המנכ״ל,
עמיצור כפיר. בלפי גרשון נטען, שהוא איפשר למשה רופא, יו״ר
הנהלת מגן־דויד אדום בעיר, לקבל בחדרי התחנה, ועל חשבונה,
שיחות״טלפון מכל העולם. היו אלה שיחות פרטיות עם בני־מישפחה.
כשפנו לתורגמן, אז מפקד מישטרת חיפה, שיחקור
בעניין, הוא התחמק שוב ושוב, בטענה שהמדובר רק במינהל
בלתי־תקין.
במהלך דיון מישפטי, שבו דרש גרשון שלא יפורסם מידע עליו
בצהרון ידיעות אחרונות. חשף תחקירן העיתון, מרדכי(״מוטי״)
גילת, את העתקי חשבונות הטלפון, שאישרו את המידע. השופט
א״ד בר סירב להוציא צו־מניעה שיאסור על פירסום סידרת־התחקירים,
ואמר שהוא לא ייתן לפגוע בחקירה עיתונאית-
ציבורית. הוא גם תקף את הנעשה בתחנת מגן״דויד אדום. אחרי
דיברי השופט, המתינו בחיפה שתורגמן יורה על חקירת העניין.
החקירה לא התקיימה עד היום.
• לידיד חיפאי של תורגמן, יהודה וישניצקי, שעימו הוא נהג
להתרועע, יש בן שהסתבך עם החוק: לילה אחד נתפס הבן ברחוב
הרצל בעיר חיפה, כשברשותו סתורה גנובה מחנות שנפרצה על־ידו
כמה דקות קודם לכן. אזרח שהיה עד־ראייה הזעיק את
המישטרה. הסיור הגיע למקום וגילה אותו כשהסחורה הגנובה
בידיו. הצעיר נלקח לחקירה ואמר לשני השוטרים בחוצפה :״אין
לכם מה לחקור אותי. ממילא ישחררו אותי בתוך רבע שעה!״
החוקרים איפשרו לצעיר לטלפן לביתו, ואכן כעבור שעתיים ניתנה
הוראה אישית על-ידי מפקד המרחב, תורגמן, לשחררו. חקירתו
הופסקה והוא מעולם לא הועמד לדין.
• לוישניצקי יש חבר חיפאי אחד, יעקוב טורצ׳ין, שריצה 18
חודשי-מאסר על סחיטה ואיומים. באותו הזמן עמד להיפתח נגד
טורצ׳ין מישפט פלילי בבית״מישפט השלום בחיפה, על איום
באקדח על תובע עירוני. טורציין לא הופיע והוצא נגדו צו-הבאה.
שוטר נשלח לביתו של הנאשם ואשתו לא גילתה לשוטר שבעלה
נמצא במאסר. לעומת זאת היא מסרה לו שהנושא בטיפולו של
עורך־הדין יהודה וישניצקי. בשיחת־טלפון התחזה וישניצקי
כעורך־דין וניהל משא-ומתן טלפוני עם השוטר. הוא סיפר שהוא
שוחח על העניין עם הממ״ר(מפקד המרחב) .במהלך המשא״ומתן
נפגשו השוטר ווישניצקי. אחר״כך התברר שתורגמן היה שותף
לאי״ביצוע הוראת בית״המישפט, כשהורה שלא לבצע את הצו,
ולמעשה גרם לכך שמישטרת חיפה תבטל את כתב-האישום נגדו.
הוא גם הורה שלא להעמיד לדין את וישניצקי על התחזות.
• בפרשה הפתלתלה של רצח דניאל חנוך נטען כנגד תורגמן,
שהוא מסר עדות־שקר בבית-המישפט בעניינו של חוקר בפרשה,
חופשה בתשלום

יצחק מודעי הצליח שוב לסדר את יריביו במיפלגה
הליברלית -בטכסיסים עקלקלים, שנראו לא־נעם
נתעתועים של איש בלחייוציונל׳ והבננה הוא הנו
את הקערה נוול פיה וסיכל. את כל תוכניותיהם
*ץ עדיו האחרונים של שר־האוצר
* יצחק מודעי, דווקא בתחום המים־
לגתי, הפתיעו את המשקיפים הפוליטיים,
אף את מי שכבר הסכינו
להתנהגותו המוזרה במיקצת במישור
הממלכתי. כמה מומחים הביעו את
תמיהתם בגלוי.
את הצטרפותו של מודעי לתביעת
מתנגדי האיחוד עם חרות לבית־הדין
הפנימי של המיפלגה הם הגדירו
כ״מפתיעה״ .השיקול שלהם נשמע די
הגיוני: אחרי הכל, מודעי חזר לאחרונה
ב״תשובה״ ,ואף חידד מחדש את יחסיו
עם ראש־הממשלה, שימעון פרס.
ההשערות על פירוק הליכוד למען
קואליציה צרה עם המערך נעלמו
מכלי־התיקשורת. מודעי מופיע שוב
כ״איש עקרונות״ ,שארץ־ישראל השלמה
עומדת בראש מעייניו.
יחסיו הגרועים עם שר־הכלכלה, גד
יעקובי, מעכירים את האווירה בכל
דיון כלכלי בממשלה. יעקובי סבור
שמודעי הוא ״אסון לאומי״ ,וחרף
זהירותו המסורתית הוא נותן ביטוי
לדיעותיו בצורות שונות. שרי־המערו
האחרים משמיצים אותו בכל הזדמנות,
ואפילו שר־האנרגיה, משה שחל,
שתלה תיקוות רבות בעריקה אפשרית
של שר האוצר, מאס במנהיג הליברלים.

התופעות האלה היו עדיין בגדר
הנסבל, אלמלא הברית ההדוקה,

לכן גם העירפול הגדול,
השורר בקרב מומחים לענייני
הליכוד. אם מודעי התרחק
כל-כך מהמערך, כרת ברית עם
האוייב העיקרי של מיפלגת־העבודה,
שרון, וזנח את כל
תוכניות העריקה שלו — מדוע
הוא עיקבי כל־כך בהתנגדותו
לאיחוד עם חרות?

הזה מעט מאוד אסתטיקה, אין בו שום
אידיאולוגיה, ויש בו הרבה אינטרסים
אישיים.
רוקמי האיחוד הם שרי הליברלים,
למעט מודעי. השלושה שונאים, כמובן,
גם איש את רעהו, אבל האיבה לשר־האוצר
מלכדת אותם. בכל המאבקים

הפנימיים הרציניים במיפלגה הליברלית
הובסו שריר, פת וניסים על־ידי
מודעי, המוכשר פי כמה מכל אחד מהם,
ומכולם יחדיו.
הם מפיצים אומנם שמועות שמודעי
אינו שפוי, ולהעולם הזה אין כלים
כדי לחרוץ דין בסוגייה הפסיכיאטרית
הזאת. למען האמת, גם שרי־המערך,
ורוב בכירי־האוצר והכתבים המדיניים,
אינם מסתייגים מהתווית הזאת
שהודבקה למודעי. אלא שהנעשה
בנפשו העכורה של שר זה או אחר אין
בו כדי לשנות את אי־אונותם של
אוייביו.

משוגע או לא, שר האוצר
הוא איש משכיל, בעל כושר־ניתוח
ותכסכן פוליטי ממדרגה
ראשונה (כשהוא שולט ברוחו)
.״השילוש הקדוש״ של

הרי דווקא עתה הוא עושה כמיטב
יכולתו להזכיר לציבור, ובעיקר
לתומכיו במיפלגה, שהוא איש־ימין,
ליברל־חרותניק לכל דבר, לא פחות
משנואי־נפשו אברהם שריר, גירעון פת
ומשה ניסים?

״העולם הזה״ היפנה את
השאלה הזאת לשני אנשי־מפתח
בתנועת־החרות וב
מיפלגה הליברלית, הישווה את
התשובות(שהיו כמעט זהות),
והגיע למסקנה, שהתמיהה היא
מיותרת: מודעי מחבל באיחוד
עם הליכוד מסיבות פנים־
מיפלגתיות שלו, אבל גם
בשרותו של אריאל שרון!

חבורה עלובה

י מו בכל עלילה המתרחשת
< במיפלגה הליברלית, יש בסיפור

(המשך מעמוד )6
הראשונה היא קיום מגע עם ארצות־הברית.
אילו
היו מכניסים את הנתונים
האלה למחשב, ומבקשים ממנו לקבוע
את שיבעת המועמדים הסבירים ביותר,
היה בוחר באותם השיבעה שהוזכרו
בהדלפית מעמאן, והם:
• חיכמת אל־מצרי, מבעלי-
שכם, מי שהיה יו״ר הפרלמנט הירדני.
הוא מקובל על ירדן גס כיום. במשך
השנים התראה לא פעם עם יאסר
ערפאת, מבלי שממשלת־ישראל התנגדה
לכך בפועל. איש נשוא־פנים בשכם,
מראשי אחת המישפחות החשובים
ביותר בעם הפלסטיני, אוהד ירדן וא־ש״ף.

אליאס פרג׳ ,ראש עיריית
בית־לחם, נוצרי, ראש״העיר החשוב
היחידי שלא הודח על־ידי שילטונות־הכיבוש.
פרג׳ מקובל על ירדן וגם על
אש״ף. בין אוהדי אש״ף נחשב פרג׳ כמי
שתומך בקו המזוהה עם עיצאם
אל־סרטאווי המנוח. כלומר: תמיכה
בקו של יאסר עראפת, בצירוף המיש־אלה
שאש״ף יתקדם בדרך זו ביתר
מהירות ותקיפות..

את המהלכים לקראת חרות יזמו
פת, שריר וניסים, כשהרומן בין מודעי
(מנהיג מיפלגתם) ובין המערך היה
בעיצומו. הם סברו, יתכן שבצדק, שרוב
ח״כי הליברלים אינם רוצים ברית עם
המערך, מכיוון שפרס אינו יכול
להבטיח להם מקום בכנסת ה־ . 12 הם

הציר הצליח!
החדשה־יחסית, בין מודעי לשר־התע־שייה־והמיסחר,
אריאל שרון. באיוולתו
הרבה של פרס, הופקדה כלכלת ישראל
בידי הצמד הזה, והם מחלקים — או
מונעים — את הצ׳ופרים כרצונם.
השניים הפכו לבעלי־ברית. יחסי־השינאה
הגלויים בין שרון לבין כל
שרי־המערך מקרינים גם על יחסי
מודעי״מערך. ידיד אוייבך גם הוא
אוייב, מסיקים אנשים כמו יעקובי או
מוטה גור, החולמים במשר 24 שעות
ביממה על פגיעה בשרון.

במדינה

שרי הליברלים, הנלחמים בו,
מהווה חבורה עלובה, נעדרת
כישורים, נלעגת.
ההבחנה הזאת איננה נשענת על
דיעה קרומה פוליטית כלשהי. מבחינה
זאת כל שרי הליברלים, כולל מודעי,
הם זהים לחלוטין: ניצים קיצוניים,
שמרנים, אנטי־ליברלים, מצביעים
בעד חקיקה דתית: משועבדים נפשית,
פוליטית ואידיאולוגית לתנועת־הח־רות.
כולם חושבים בראש ובראשונה
על עצמם, ועל טובתם האישית.
ההבדל, איפוא, בין מודעי ובין אוייביו
הוא בתחום הכישורים: לו יש — להם
אין!

קיוו שבעזרת חרות הם יצליחו לבודד
את מודעי, וניסו אף להכשילו לא פעם
בתפקידו כשר־האוצר.
התמונה שציירו היתה ברורה: מודעי
בחיק המערך יהיה איש מנוטרל,
בדיוק כמו יגאל הורביץ העלוב של
. 1985 הם ותומכיהם, לעומת זאת,
יוכלו להבטיח את עתידם הפוליטי על
חשבון חרות, ובדרכם יוכלו להשיל
כמה סירכות ליברליות אמיתיות
שעדיין נשארו במיפלגה, כמו יו״ר
הנהלת ההסתדרות הציונית, אריה
דולצין.
אלא שהליברלים אוייבי־מודעי לא
הביאו בחשבון את כושר״התימרון של
מנהיגם.

מודעי הכין די מהר שאריאל
שרון אינו מעוניין בשלב זה
באיחוד־צמרות עם הליברלים.
שריר וניטים הם תומכים
מובהקים של יצחק שמיר
ומשה ארנם, והם שותפים לקו
השמרני בנושא הכלכלי־חב־רתי,
לעומת שרון ודויד לוי
״הפופוליסטיים״.
שרון רואה, יתכן בצדק, בצירוף
אישים אלה ״מזימה״ נגדו. הוא עושה
הכל להכשיל את הצירוף הזה.
כך הצטלבו האינטרסים של מודעי
ושל שרון. באורח ״רעיוני״ שולל גם
מודעי את הפופוליזם (שיחוד האספסוף)
,אבל זהו נושא מישני, לעומת
ההישרדות האישית והפוליטית. מודעי
מונע את בידודו ואת הדחתו, ומתמרן
את אוייביו לגיחוך בפומבי.

שרון עוזר לידידו החדש,
ותוך כדי כך נועל את שערי
חרות לפני תומכי יריבו יצחק
שמיר, חודשים ספורים לפני
המאבק המכריע על הנהגת
חיים ברעם
התנועה.

• רשאד אל־שווא, ראש-
העיריה המודח של העיר עזה, המנהיג
הבלתי־מעורער של רצועת־עזה כולה.
ראש אחת-המישפחות החשובות ביותר,
עתיר־נכסים. ידוע כי נפגש לא־פעם
עם יאסר ערפאת, אך טיפח גם יחסים
טובים עם המלך חוסיין. כמו פרג׳,
מזוהה עם הקו שנציגו הבולט ביותר
היה עיצאם אל־סרטאווי.
• אדוארד מעיד, אחד מאנשי-
הרוח הפלסטיניים הידועים ביותר
בעולם, חבר המועצה הלאומית הפלסטינית,
מחברם של כמה ספרים בתורת
הסיפרות ההשוואתית, נהנה מיוקרה
רבה מאוד בחוגים אקדמאיים בעולם
ובאמריקה, תושב ארצות־ הברית. גם
הוא מקורב ל״קו סרטאווי״ .בעל אישיות
מקסימה.
• הישאם שראבי, תושב העיר
וושינגטון, איש־רוח פלסטיני מכובד
ביותר, אוהד אש״ף. שראבי קשור עם
אישים רבים בגדה המערבית, שפנו
אליו לא פעם במישאלות. נהנה
מיוקרה אקדמאית ואישית, מקובל על
ממשלת ארצות־הברית. אדם שקול
ומתון.
• ואליד חלידי, בן אחת
המישפחות הפלסטיניות החשובות
ביותר, פרופסור מכובד מאוד בארצות־הברית,
תפס עמדה דומה לזו של
סרטאווי וגם ייצג אותה בפומבי, כאשר
פירסם בכתב־עת אמריקאי יוקרתי
תוכנית מפורטת ומאוזנת להקמת
מדינה פלסטינית לצד ישראל.
• נביל שאט, איש־אמונו של
יאסר ערפאת, תושב קאהיר. מילא
שליחויות דיפלומטיות רבות, ומקובל
ביותר על ממשלת־מצריים. מכל
השיבעה, הוא המזוהה ביותר עם הנהגת
אש״ף.
כל השיבעה הם בעלי מעמד אישי
עצמאי. שלושה הם אינטלקטואלים
בעל שם עולמי, שלושה הם אנשי־ציבור
בגדה וברצועה. גם בדמיון הפרוע
ביותר אי־אפשר יהיה להדביק אף
לאחד מהם תווית של ״טרוריסט״ ,בעבר
או בהווה.
פרג׳ ושווא אינם מקובלים על החוגים
היותר קיצוניים בגדה וברצועה,
המעדיפים סיסמות קיצוניות על פני
עבודה מעשית. יש להניח כי כל
השיבעה יושמצו באופן פרוע על־ידי
דמשק ורק״ח, מכיוון שהם בעלי
אוריינטציה פרו־מערבית ברורה. אך
בשלב הנוכחי, כאשר הבעיה העיקרית
היא לאפשר דו־שיח פלסטיני־אמרי־קאי
ופלסטיני־ישראלי, זוהי נבחרת
טובה. אס תזכה בגיבויו של יאסר
ערפאת, שכינס השבוע את מוסדות
אש״ף ופת׳׳ח בבגדאד, יתקבל ההרכב
גם על־ידי הרוב העצום של תושבי
השטחים הכבושים.

חווה מדגמנת
הכוח המניע מאחור

ך ין רושת השמועות בתל-אביב
( 1עבדה בשבועיים האחרונים שעות
נוספות. תחילה הרימו הכל גבות
בתדהמה: אחרי הכל, חווה וגי פולופ
נחשבו לנסיך ולנסיכה של עולם
האופנה הישראלי — קשה היה
להאמין לשמועה כי בני־הזוג היפהפה
נקלעו לצרות. שכן, רק בשבוע האופנה
האחרון הצליחו השניים להשיג
הזמנות, בשווי של מאות אלפי דד*3
לארים, לביגדי־העור שהם מייצרים בחברת
פולופ שבבעלותם.
הנסיך והנסיכה לבית־פולופ מתגוררים
בבית־חלומות בקיסריה. זוהי
וילה בסיגנון ספרדי השייכת להוריו
של גי, המתגוררים באיטליה, מאז פשט
האב את הרגל. יש להם שני משרתים
פיליפיניים, שני כלבי דוברמן ושני

בתי־שימוש.
כשחווה וגי היו מזמינים לארוחת -י
צהריים סביב הבריכה, האוכל תמיד
הוגש בצלחות פורצלן מעודנות, והסכינים
והמזלגות היו עשויים תמיד
כסף.
חוה לוי, דוגמנית־צמרת יפהפיה,
בתו של פועל מחיפה, מי שהיתה סגנית
מיס־תבל והנחשבת לאחת הנשים היפות
והאלגנטיות בארץ, נישאה לפני
ארבע שנים לגי פולופ, בנו של לסלי
פולופ, שהיה בעליו של בית החרושת *

לחברת פול1ו
א ו חווה 11
בגד עור. הטקס המפואר התקיים
במלון שרתון בתל־אביב. היה זה סיום
מוצלח לרומן בהמשכים, שהתרחש
בכמה יבשות ונמשך כמה שנים,
שבמהלכן נישאה חווה למליונר
אמריקאי בשם ג׳רי כהן וגם התגרשה
ממנו.
השניים נחשבים אנשי־חברה פופולאריים.
עם ידידיהם נמנים אנשים מ־חוגי־האופנה
ומחוגי־הבוהימה גם יחד.
במשך השבוע הם נהגו להתגורר
בדירה שכורה בתל־אביב, ובסופי־השבוע
עברו להתגורר בבית בקיסריה,
כשהם מזמינים כמעט תמיד את
ידידיהם הרבים לבלות איתם מסביב
לבריכה. המסיבות שם היו תמיד
מוצלחות, והמשתתפים בהן נבחרו

8 ₪ן ו 8ז ד -
א ך 1א ר &ץ
בקפדנות, לפי מינון קבוע: דוגמניות
צמרת, יצרני־אופנה, שחקנים, עיתונאים,
אנשי צבא בכירים ופוליטיקאים.
במלאת שנתיים לנישואיהם, ערכו
* ארוחת־ערב ל־ 20 מידידיהם בקפה
פילץ.
י נישואיהם של חווה וגי נחשבים
מאושרים. לפני חצי שנה נולדה בתם,

ולייצר חולצות וצעיפי־עור מרהיבים,
מעוניינת להשאיר לבעלה את אופנת
פולופ ולהתעסק אך ורק בחברה החדשה.
חווה
הכחישה מכל וכל. דקות
אחדות לפני שעלתה על המטוס
בדרכה לגרמניה, לצורך עסקים, אמרה
להעולם הזה :״כל השמועות כאילו

נכסים הוא לגרום לזה שהחברה תחדש
את פעילותה במהירות, ואת זה אני
עושה בשיתוף־פעולה מלא עם בעלי־החברה
ומנהליה. כאשר החברה נכנסת
למצב של חובות, תפקידו של כונס־הנכסים
להגן על הנושים, כדי שרכושם
לא יברח, ומצד שני תפקידו להגן על
החברה, מהבחינה הזו שלא כל אחד

לישראל פולק, מבעלי פולגת, הוא
נחשב לאדם מכובד ועשיר גדול. אמו
האיטלקיה של גי שלחה אותו להתחנך
בפנימיות לילדי עשירים ואריסטוקרטים
בשוויץ. הוא תמיד היה רגיל רק
לטוב ביותר.
מספרים על גי, הידוע בטוב ליבו, כי
כאשר היה בא אליו אחד הפועלים
במיפעל בחדרה ומבקש העלאה, הוא
היה מסכים בלי ניד־עפעף. כששאלו
אותו פעם למה הוא ממהר כל־כך
להעלות משכורות, אמר בתדהמה:
״הבן־אדם מרויח רק אלף דולר. איך

וילה עם בריכה ושני משרתים
אלכסנדרה. הם היו מאושרים וערכו
מסיבה מפוארת מסביב לבריכה, כשבמרכזה
תצוגת־אופנה. בסוף התצוגה
עלו חווה וגי על המסלול, שהורכב
מעל הבריכה, כשהם נושאים בידיהם
את אלכסנדרה הפעוטה, לבושה ב־ביגדי
מלמלה. גי היה המאושר באדם.
הוא חזר ואמר זאת אל המיקרופון שוב

אנחנו פושטים את הרגל מקורן ברוע
לב, ואין בהן ולוא גרגיר של אמת.
אנחנו נמצאים במשא־ומתן עם שותף
חדש, בעל חברה ידועה למוצרי-עור,
ואנחנו מקווים שיזרים הון חדש
לחברה. יש בידינו הזמנות לייצור
סחורה בשווי של 700,000 דולר,
ואנחנו מתכוונים לייצר ולמלא אחר

6£0£0

אפשר לחיות בארץ מאלף דולר בחודש?״

משוכנע עד היום, כי למרות
הסתבכותו הכספית של אביו, נעשה לו
עוול איום. האב, שאינו יכול להגיע
ארצה בגלל חובו למס־ההכנסה, לא
השתתף בחתונת בנו וגם לא.בחגיגת
לידת נכרתו היהירה, אלכסנדרה. כעת
מקווים גי וחווה להצליח ולגייס משקיע
שיחלץ אותם מהקשיים שאליהם
נקלעו. כל ידידיהם מחזיקים להם אצבעות.
שריית
י שי־לוי

יוכל להיכנס אל הבוטיקים ולהוציא
מתוכם סחורה.
״כמובן שיש בעלי חוב המודאגים
בגלל חובם. תפקידי לבדוק את החברה
ולדאוג שכל נושה יקבל את המגיע לו,
ומצד שני לא לקפח את החברה
ולהפעילה מחדש.
״בשבועיים האחרונים סגרנו את

מונח נס ננסים ש סגו את הבוטיקים שרה
גולופ מנסים לגייס משקיע ולצאת מהצוות
ושוב.
דומה כי הכל התנהל על מי־מנוחות
בבית מישפחת פולופ. הבוטיקים
שפתחו ברחבי הארץ שיגשגו, קניינים
מחו״ל התעניינו ואף הזמינו את ביגדי-
העור היפהפיים בעיצובו של גי, שהשכיל
לייצר מהעור בגדים שימושיים
והצליח להדהים את עולם־האופנה
כאשר התחיל לייצר עור בצבעים שלא
נראו עד אז: טורקיז, צהוב וורוד. ידיהם
של הפועלים בבית־החרושת בחדרה
מלאו עבודה. חלקם עבדו עם פולופ
האב עוד במיגדל־העמק.
השמועות טענו בעקשנות כי חווה
וגי פולופ פשטו את הרגל. לשונות
הרכיל ידעו לספר כי חווה, שפתחה
לאחרונה חברה משלה והחלה לעצב

ההזמנות.
״נכון שנקלענו לקשיים ואין בידינו
הון חוזר, אבל אנחנו עוסקים כרגע
בגיוס ההון. המיפעל פועל כרגיל
ואנחנו לא פושטים רגל. אנחנו חייבים
כסף לבנק כללי, והבנק מינה אדם
שיעזור לנו למצוא משקיע, כדי שנוכל
להחזיר לו את החוב. כל עניין המשקיע
נמצא כעת במשא־ומתן.
״אני חוזרת ומדגישה: אנחנו לא
פושטים את הרגל. אנחנו נמצאים
כרגע בקושי מסויים, שאין לי ספק
שנצא ממנו בקרוב מאוד־מאוד״.
עורך־הדין רון בן־ניר, שמונה כונס־נכסים
זמני של חברת פולופ בעיים,
מטעם בנק כללי, שלו חייבת החברה
200,000 דולר, אומר :״תפקידי ככונס־

הבוטיקים, כדי לערוך בהם ספירת״
מלאי. ברגע שסיימנו את ספירת״
המלאי, הפעלנו את הבוטיקים מחדש
והם עובדים כרגיל.
״אני זוכה לשיתוף־פעולה מלא
מצידם של חווה וגי פולופ, ואני מקוה
שמהר מאוד תבוא הבעיה שלהם על
פיתרונה, ושגם בנק כללי, שלו הם
חייבים כמה מאות אלפי דולארים,
יקבל כמו יתר הנושים את חובו בחזרה.״
חלק
מנושיהם שר חווה וגי טוענים,
כי השניים חיו מעל ומעבר לאמצעיהם
ולאפשרויותיהם.
יש לזכור כי גי נולד בבית של
מיליונרים. לפני שאביו פשט את הרגל
עם חברת בגד עור, והחברה נמכרה

פולופ ודוגמניותיו
להיות הטוב ביותר

הד״רבצלאל בלח־אנהב א ת עבודתו. לפע מי ם הנא י שן במבז!
הפתולוג .,השסע הוג ש נגדו בתב־אי שוס. מה קרה באמת?

טווח־ פאתולוג־?
חוות־הדעת המקורית שלו למישטרת־חדרה.
אז נועדו שוב רבלסקי וכלור
במכון, ולדברי כתב־האישום נקב
הפעם הפאתולוג בסכום. הוא ביקש 10
אלפים שקל תמורת חוות־הדעת.
בשלב זה עשה הד״ר בלוך, על פי
כתב־האישום, את הדבר שהחשיד אותו
ביותר בעיני החוקרים. הוא טילפן
וביקש ממישטרת־חדרה בחזרה את
הדוח ששלח להם בעניינו של שפוש־ניק.
חוות־הדעת הוחזרה לו. הד״ר
בלוך טילפן לעורך־הדין קמין ואמר
לו, כי חוות־הדעת נשלחה בטעות
למישטרה, מכיוון שלא היתה כתובה
כראוי. הוא אמר לעורך-הדין כי.ע שה
תרגיל׳ וגרם להחזרתה למישרדו. הוא
ביקש מעורך־הדין לבוא אליו ולעיין
בחוות־הדעת לפני שהוא מתקן אותה.

^ ני חייבת להודות כי המכון ה־ גוויית ארם שמת מצהבת, נדבק הרופא ואת חברת־הביטוח שלו. כרי לבסס את
פאתולוגי באבו־כביר מהלר עליי במחלה מהגווייה. הוא שכב במצב קשה התביעה, היה על עורו־הדין לקבל
חוות־דעת רפואית, שתקשר את המוות
בבית־החולים זמן רב.
אימים.
כאשר קראתי בעיתון, לפני כמה לתאונת־הררכים.
ביקרתי שם בפעם הראשונה לפני
עורד־הדין קמין לא הלך בעצמו
כמה שנים בסיור עיתונאים. פגשתי אז חודשים, על חקירה המתנהלת נגדו
לראשונה את הד״ר בצלאל בלוך, בחשד לקבלת שוחד, התביישתי אפילו לפאתולוג. הוא שלח לשם את המתממנהל״המכון,
איש נמוך קומה וצנום עד לטלפן אליו. הייתי בטוחה כי זו טעות, חה שלו, שלמה רבלסקי, כדי שישוחח
כדי סגפנות. הוא נתן הרצאה מרתקת, וכי החקירה תיסגר ללא תוצאה. אך עם הפאתולוג ויבקש ממנו דוח.
בתעתועי הגורל, היה רבלסקי
הראה לנו שיקופיות מעוררות פלצות כאשר קראתי השבוע כי הוגש כבר
של גוויות בשלבי ריקבון שונים, ואחר כתב־אישום, התחלתי לחקור בפרשה. קצין־מישטרה לשעבר, אחד מחוקריו
הייתי סקרנית מאוד לדעת מה יכול המעולים של בנימין זיגל. הוא סיים את
כך הזמין אותנו לבקר במרתף.
.שם נערכים הניתוחים שאחרי היה לפתות את האיש הסגפן, הנחשב: לימודי המישפטים והתחיל להתמחות
לסמכות בינלאומית בשטח הפאתו־ אצל עור״ך־הדין קמין.
המוות ׳,הסביר.
לדיברי כתב־האישום, אמר הרופא
היו כמה אמיצים שהתלוו אליו לוגיה, האיש שנהגו להזמינו להרצות
למרתף, אבל ריחות החומרים המשמ בכינוסים בכל קצווי העולם, מאירופה למתמחה כי הכין חוות־דעת מצויינת,
לפיה קיים קשר סיבתי בין התאונה
רים והריקבון שעלו משם שיכנעו אותי ועד הפיליפינים.
והמוות, והוא ביקש כסף עבור חולת־להישאר
במישרד. אני מודה שאפילו
הדעת הזו. לדיברי רבלסקי, אמר הרובקפה
ובעוגיות שהגישה לנו רוחלה,
פא. :ניתן לשלם את הכסף אחרי העבומזכירתו
הנאמנה של הד״ר בלוף, לא
דה, בדיסקרטיות, מתחת לשולחן.״
נגעתי. היתה לי הרגשה מוזרה לאכול
דאתי את כתב־האישום ותרהט־ רבלסקי, בעל חושי הבלש המישטרתי,
ולשתות במקום הזה.
<ן תי גברה עוד יותר. התברר לי כי נדלק מייד. הוא מיהר לדווח על כן
כאשר קראתי השבוע בעיתון
ך* שלב זה החליטה המישטרה ל־הארץ
את כתבתו של צבי הראל על כפוברואר, לפני שנה, נפטר אדם בשם למישטרה.
^ הכניס לתמונה סוכן מישטרתי.
קצין־מישטרה, שהוא גם מישפטן
בהשכלתו, עורך־הדין יצחק וינוגרד,
התחזה למתמחה נוסף ממישרדו של
קמין. הוא הגיע לפגישה, שמע מפיו
של בלוך קטעים מהדוח ונתבקש
לשלם 20 אלף שקל.
כתיבת הדוח נדחתה, מכיוון שבאותה
תקופה היה הפאתולוג עסוק בעניין
מירי הרצוג, שנמצאה בחולות סיני,
שאת גופתה זיהה במיבצע מיוחד
ומסובך.
בחמישה באוגוסט הגיע וינוגרד
שוב למכון הפאתולוגי, בידיו היתה
מעטפה סגורה. הוא מסר אותה לרופא
וקיבל את חוות־הדעת המתוקנת.
דקות ספורות אחרי שיצא וינוגרד מ־מישרדו
של הרופא, נכנסו לשם שני
קצינים מיחידתו של זיגל ולקחו איתם
את הרופא והמעטפה לחקירה.
מאז ועד היום נאסף חומר, נחקרו
עדים והתיק הועבר לפרקליטות
האזרחית של מחוז תל־אביב. זהו דבר
מקובל כאשר מטפלים בתיקו של אדם
שיש לו קשר הדוק לפרקליטות
הפלילית, ונעשה כרי שהצדק גם
ייראה. הפרקליטה אמירה אדר הגישה
השבוע את כתב־האישום.
השמועות אומרות כי ניתן היה
להעביר את התיק לדיון מישמעתי
לפני בית־הדין של עובדי־המדינה,
לולא החליט מי שהחליט כי חוות־הדעת
שניתנה לעורך־הדין שונה מזו
שהוגשה למישטרה בראשונה. על פי
פאתולוג בלח* במעבדה(בודק ראש של גופה) ובזירת־הפשע
דיברי כתב־האישום, הרחיב הפאתולוג
נדבק בצהבת מגוויה
והדגיש את הקשר הסיבתי בין מות־כתב־האישום
שהוגש נגד הפאתולוג, ראובן שפושניק בביתו שליד חדרה.
רבלסקי הבין כי הרופא דורש ממנו המנוח ובין התאונה.
הייתי עצובה ונדהמת. זכרתי את הפעם מאחר שהיה זה מוות פיתאומי, הועברה שוחד כדי לכתוב חוות־דעת שתתאים
הד״ר בלוך הוא יליד ליטא, ובעוד
השניה שבה ביקרתי במכון.
הגופה, בהסכמת המישפחה. לנתיחה לצרכיו, וכי זו הסיבה שדרש כסף זמן קצר ימלאו לו 65 שנים, מועד
קבעתי אז פגישה עם הד״ר בלון במכון הפאתולוגי. זהו הנוהג הרגיל מתחת לשולחן ובדיסקרטיות. אולם פרישתו לגימלאות. מזה 13 שנה, מאז
בצהרי־יום לשם כתבה מסויימת. לגבי מוות פיתאומי. ד״ר בלוך, או איש יתכן כי מאחר שלד״ר בלוף לא היה עלייתו ארצה, הוא עובד במכון הפאתו־הגעתי
למקום, אך איש לא ידע היכן מעובדיו, אמורים לנתח את הגופה היתר לעשות עבודות פרטיות, התכוון לוגי באבו־כביר. מלבד עבודתו, יש לו
נמצא הרופא. אמרו לי כי אולי הוא ולכתוב דוח על סיבת־המוות. את הדוח לכתוב את הדוח באופן פרטי, ולמסור עוד אהבה גדולה אחת: בני־מישפחתו.
בנתיחה ואולי הלך לאכול, ולבסוף נהוג לשלוח לתחנת־המישטרה שהע אותו תמורת כסף. אבל מכיוון שזה לד״ר בלוף יש שתי בנות, הלומדות
בירה את הגופה.
הציעו לי לשבת במישרדו ולחכות.
בניגוד לתקש״יר, רצה לקבל את הכסף רפואה, ושלושה נכדים. בזמנים שאיננו
הייתי שקועה מאור בעיתון הצה־ד״ר
בלוך בדק את הגופה וניתח בדיסקרטיות מתחת לשולחן — לא נמצא במכון, הוא משחק עם נכדיו
ריים, כאשר לפתע נפתחה בחריקה אותה. הוא קבע כי המוות נגרם בגלל חשש שוחד, אלא בגלל עבירת ומעודד את בנותיו בלימודיהן.
דלת״המירפסת, ודמות לבושה בגד לבן מאמבוליה. להיווצרות קריש־דם כזה מישמעת של עובד״מדינה.
הוא מקווה כי הן לא תמשכנה ׳
מוכתם ברם נכנסה לחדר. רק בקושי יכולות להיות כמה סיבות. במיקרה זה
במישטרת־ישראל התייחסו למיק־בדרכו
ולא תעסוקנה בגוויות. הוא
כבשתי את הצעקה שעמדה להתפרץ, היה ידוע כי המנוח נפגע בתאונת -רה בחומרה רבה. הם ידעו כי בידיו של
מקווה כי הן תהיינה רופאות, שתע־כאשר
זיהיתי את הד״ר בלוך. הוא פי דרכים כשבוע לפני מותו, שכב שלושה הד״ר בלוך נמצאים המיקרים הקשים
סוקנה בבני־אדם חיים ותרפאנה חוהק
פיהוק רחב ואמר לי, כי מאחר ימים בבית־חולים ושוחרר לביתו. או והסודיים ביותר במדינה. הוא האיש
לים.
שהוא נוהג להתחיל את עבודתו במכון לם המנוח בן ה־ 63 סבל גם ממחלות שניתח את גוויות המחבלים שנהרגו
סביר להניח, כי הד״ר בלוך. או סניבשעה
שש בבוקר, הוא לעיתים עייף מסויימות, ביניהן טרשת־העורקים. באוטובוס שהיה בדרכו לעזה, בפסח
גורו. יפנו ליועץ־המישפטי ויבקשו עימאוד
בשעות הצהריים. וכאשר יש לו הפאתולוג אמור היה לציין בדוח מה לפני שנה. הוא האיש שניתח את גופתו
כוב הליכים במישפט. אם אומנם עומד
זמן, הוא נוהג לחטוף תנומה על גרם לאמבוליה.
של דני כץ, וחוות־הדעת שלו חורצות
הרופא לפרוש לגימלאות בקרוב, נראה
המירפסת. את המנוח מישפחת שכרה
בינתיים, בכל העולים
רבים,
אנשים של גורלם
שלא יהיה זה אנושי לסיים את
גם אחרים במכון סיפרו לי על עורר־הדין יורם קמין, מומחה לתביעות שבוע לכותרות.
הקאריירה הארוכה והטהורה שלו
מסירותו. לפני כמה שנים, כאשר ניתח נזיקין, כדי לתבוע את הנהג הפוגע
בחורש יוני שלח הד״ר בלוד את במיקרה אחד כזה. אילנה אלין
הסודות השמורים >1ותר

^ 14י

— האיש שהפיל

(המשך מעמוד )11
תוצאות גלאי־השקר קבילות, הרי
שדן־יחיד יכול להיעזר בהן.
תורגמן עשה נסיונות אחרונים,
נואשים, לשכנע את היועץ־המישפטי
לשנות את החלטתו, אך לא הצליח.
״מה יעשה תורגמן?״ הפכה להיות
השאלה הנשאלת ביותר. הוא ענה 1
עליה במיכתב־ההתפטרות שלו, בתחי־ ~1
לת אפריל.
תורגמן, שהיה מפקד־מחוז ואיש־מישטרה
בכיר במשך שנים רבות,
ואשר נהג במאות מיקרים לבקשת
מעצר חשודים על סמך תוצאות גלאי־השקר,
החליט לתקוף במיכתב־ההת־פטרות
את המכשיר שהכשיל אותו.
.הפוליגראף רחוק מלהיות מכשיר
המגלה את האמת והחושף את השקרנים״
:הצהיר האיש, שפקודיו השתמ־
גכדיס וגוויות

קצין רז
כתם־שקר בהבל־פה

שו במימצאי הפוליגראף כמעט בכל
יום. הוא ניתח את חוות הדעת של
היועץ־המישפטי, שהועמדה לרשותו,
ומסתבר כי היועץ־המישפטי הביע את
דעתו שתורגמן איננו דובר־אמת, וש־ **
ניטרל את עדותו של העיתונאי
קוטלר. לדיברי תורגמן קבע היועץ
המישפטי ״כי אץ לקבל את גירסתי,
משום שביטל במחי־יד את מהימנות
דבריו של העיתונאי קוטלר.״
תורגמן הסביר כי איננו מוכן לעמוד
לדין לפני ח־יחיד, מכיוון ״שהחלטה זו
מתפרשת בעיניי כהבעת אי־אימון בי ,־*
גוזרת את דיני מראש לחובה שלא
בצדק.״ בכך הביע איש־המישטרה הבכיר
את אי־אמונו בשופט המיועד,
וקבע כי לא יהיה זה שופט־צדק. בלי
להעמיד את עצמו לדין, הוא חוזר
ומצהיר כי הוא דיבר אמת, ורז שקרן.
אילו עמד תורגמן לדין מישמעתי
והיה מורשע, היו נשללות ממנו בוודאי
כמה זכויות־פרישה. כאשר התפטר
מרצונו, דרש לעצמו חופשת־פרישת
של שנה בתשלום ,״חופשה המאושרת
לניצבים, ובתנאים המאושרים לקצינים
בדרגתי.״ הוא פרש בפירסום אדיר,
תוך כדי השמעת דיברי־סנגוריה על
עצמו בכל אמצעי התיקשורת. הוא לא
יעמוד לדין, ואת עצמו זיכה בהבל־פיו.
באותו הבל עצמו ניסה להשאיר את
כתם־השקר על רז.
העולם הזה 2485

אמור זאת לציפורים

במדור המיכתבים למערכת גירוסלם פוסט מצאתי סיפור
שהוא פנינה.
מעשה בשני ייקים, שגרו בשנות ה־ 30 בבית ירושלמי. בקומה
התחתונה גר בנקאי בלתי־דתי, שהיה מפורסם בלשונו העוקצנית.
בקומה השלישית גר דוקטור דתי, שמוצאו היה מחוגי אגודת־ישראל
בפרנקפורט.
מובן שהשניים.לא דיברו זה עם זה, וכל הקשר ביניהם היה
בכתב, באמצעות תיבות־הדואר. בגרמנית, כמובן, ובצורה תרבותית.
מישפחת
הבנקאי נהגה להאכיל את הציפורים בפירורי־לחם,
שהניחה על טס ליד החלון. באחד מימי־פסח נרעש הדוקטור הדתי
מלמעלה להיווכח שגם הפעם, בעצם ימי־החג, היו מונחים על הטס
פירורי־לחם. הוא ישב וכתב מיכתב נזעם לשכן דלמטה, ובו מחה
בתוקף על חילול־החג בפרהסיה.
למחרת היום, כשהסתכל למטה, ראה הדוקטור ליד הטס שלט
בשפה הגרמנית :״ציפורים חביבות, אלה מכן שהן שומרות־מיצוות
— נא לפנות לקבלת אוכל כשר לדוקטור בקומה השלישית׳.
כל זה מוכיח שהקרב על אכילת־חמץ בחג־הפסח אינו חדש. אך
יש בו, השנה, חידוש.
באחד מימי הפסח מצאתי את עצמי יושב בבית״קפה ברחוב
ושותה בירה. אז תפסתי שקרה משהו.
בימי נעוריי לא היה עולה על דעתי לשתות בחג־הפסח בירה,
או לאכול פיתה, בפרהסיה. גם אז הייתי בלתי־דתי בהחלט. אף לא
מצאתי טעם בהרגזת אנשים מאמינים. את החמץ אכלתי בבית, בין
ארבעת הכתלים. ביום־הכיפורים נשארתי בבית. אני זוכר שפעם,
כשהייתי רוכב־אופנוע מושבע, יצאתי לפני יום־הכיפורים לטיול
בארץ, והקפדתי שלא לעבור בשום ישוב יהודי ביום־כיפור. היה
נראה לי שההתחשבות בריגשות הזולת היא מידה טובה.
כל זה השתנה עתה.
כאשר קראתי על השתוללות־האמוק של האיית־אללה ביבי
מטבריה, בערה בי חמתי להשחית. ביבי טען להצדקתו ש״הדם
עלה לו לראש׳ ,כשראה את הצעירים אוכלים חמץ בפרהסיה
בעירו. ובכן, מה שמותר לו, מותר לי. הדם עלה לי לראש
כשקראתי על הופעתו, בראש חבורה של מפקחי־דת נוסח־איראן,
כדי להחרים את הכיסאות של בעלי בתי־הקפה תוף שימוש
בתירוצי־סרק( .אחד מבעלי־הקפה לא עבר שיקוף־ריאות, וכו׳<.
החלטתי שבמצב כזה, כשדוחקים אותנו אל הקיר, עלינו להשיב
בפרובוקציה על פרובוקציה. לאמור: לשתות בירה ולאכול פיתות
בפרהסיה, כהפגנה למען חרות־האדם.
לחץ יוצר לחץ נגדי. זהו חוק בטבע, וגם בטבע האדם. אם נציג
מגוחך של סיעה דתית עלובה ומבוטלת, שהגיע למעמד של
ראש־עיריה באמצעות קנוניות קואליציוניות, מתנהג כמו
רוח־אללה חומייני, הוא יגלה שגם אנחנו נתייחס אליו ואל
שכמותו כמו אל חומייני.
ואם הכנסת תחוקק חוק לאיסור אכילת חמץ בפרהסיה, היא
תטפח במו ידיה תנועה של התנגדות, שתתבטא באכילה המונית
של לחם בחג־הפסח ברחוב.

דמצ>1ז בד דבר!
טוב שיש מישהו השומר על המוסר בישראל. לא כבריטניה
היינו.
זה התגלה כאשר שידרה הטלוויזיה השבוע את טארטיף,
מחזהו הנהדר של ז׳אן־באפטיסט פוקלן, הידוע יותר בשם־העט
מולייר. בשיא המחזה מנסה מטיף דתי לפתות את בעלת־הבית.
הדברים מלאים ברמזים מיניים גסים. כאשר הגברת פורצת
בשיעול, אומר המטיף כי עליה למצוץ סוכריה. על כך עונה
הגברת, ברמז עבה, שהיא מוכנה ״למצוץ כל דבר׳.
התירגום בטלוויזיה הישראלית תיקן את הדברים. הוא שם בפי
הגברת את הפסוק ״כדאי למצוץ סוכריה׳.
מולייר כתב את המחזה לפני 326 שנים, כאשר שילטון הדת
היה בעיצומו. אף ש״מלך השמש׳ ,לואי ה־ ,14 היה בעד המחזה
ובעד מולייר, נאסרה הצגתו בפומבי במשך תקופה ארוכה,
והארכי־הגמון של פאריס איים בנידוי על כל מי שייגע בו. לבסוף
הכריע המלך לטובת ההצגה, והיא הוצגה גם בפרהסיה, אחרי
שקודם לכן נקראה רק בחוגי החצר.
מולייר שילם עבור החסד במערכה האחרונה, התפלה למדי,
שבה החניף למלך עד בלי די וניסה להעמיד פנים כאילו הוא
מבחין בין דתיים אמיתיים ובין נוכלים, ההופכים את הדת קרדום
לחפור בו. זהו נושא אקטואלי מאוד, והתיאטרון הבריטי אכן
שיחק את המחזה הנושן כאילו היה בן זמננו. מולייר נשאר רענן
ורלוונטי כבימי חייו.
השאלה היא: האם היתה הטלוויזיה הישראלית מעזה להציג את
טארטיף אילו היה מחזה ישראלי מודרני, על החרדים
והחוזרים־בתשובה ושאר בעלי־החיים בקירקס הדתי הישראלי
של?1985

אורי אסרי

כשהמצב כבר היה נואש, שידר המח״ט קריאת־עזרה למפקדיו.
אלה השיבו לו במסר מפי חומייני: בטח באללה והילחם עד הסוף.
אולם ביטחונם של המח׳ט ואנשיו באללה הלך ופחת משעה
לשעה, ככל שגברו המים ורבו ההרוגים. לבסוף נכנעו לעיראקים.
ללמדך שלא כל המתאבדים הם שיעים, ולא כל השיעים
מתאבדים.

האיש מסרטה
מוזרים, מוזרים החיים.
ראיתי בטלוויזיה את המחזמר האלו רולי, בביצועה של ברברה
סטרייסנד, שחקנית שאיני מת עליה. תוך כדי כך חשבתי, כמובן,
על חנה מרון. מי שראה את חנה מרון רוקדת ומשתוללת על בימת
אלהמברה ביפו אינו יכול אלא להיזכר בה, כשהוא רואה מחזמר
זה. כי זה היה זמן קצר בלבד לפני שקרה לה האסון, שבו קיפחה
את רגלה.
האסון הזה נגרם על־ידי אירגון־פידאיון בשם ״אירגון־הפעולה
למען שיחרור פלסטין׳ ,שתקף את הנוסעים הישראליים
בנמל־התעופה של מינכן. בראש האירגון עמד אז מנתודלב
פלסטיני שחזר מארצות־הברית, הד״ר עיצאם אל־סרטאווי.
כעבור כמה שנים הפר אותו אל־סרטאווי, בעיקבות התפתחות
רעיונית מעניינת ביותר, ללוחם־השלום מס׳ 1בעם הפלסטיני. על
התקפת־מינכן כיפר במשך שבע שנים רצופות, שבהן סיכן את
חייו למען השלום יום־יום ולילה־לילה, עד שנרצח — לפני
שנתיים בדיוק.
כמה פעמים, ברגעים של קירבת־לבבות, גילה לי שהוא מקווה
שבאחד הימים אפגיש אותו עם חנה מרון, ושיצליח לבקש ממנה
הבנה ומחילה. פגישה זו לא התקיימה.
ברגעים אחרים אמרתי שאני מקווה שבאחד הימים, אחרי
השגת השלום, יקח אותי עימו לביקור בכפר שממנו באה
מישפחתו — הכפר סרטה בגרה המערבית. גם חלום זה לא
התגשם.
אך השבוע ביקרתי, סוף־סוף, בכפר סרטה. יחד עם מתי פלד
ויעקב ארנון, שני ידידיו הישראליים האחרים של סרטאווי,
ביקרתי ביקור־אבל בכפר, לכבוד יום־השנה לרצח. הייתי מלא
סקרנות. אומנם, עיצאם עצמו לא נולד בסרטה, ולא ערך בה אלא

מים עד נפש
הנה סיפור בלעדי, ששמעתי מפי אישיות בכירה בעולם
הערבי, שטענה שהוא אמת לאמיתה.
על אי באיזור״הביצות בדרום־עיראק התבצרה חטיבה של
צבא־איראן. בראש החטיבה עמד מח״ט אדוק, שהיה מסור בכל
ליבו לתורת חומייני.
במהלך הקרבות פתחו העיראקים את הסכרים, שהגנו על האי,
ונחשולי מים החלו מציפים אותו. חיילים איראניים רבים טבעו,
והנותרים הצטופפו בשטח שהלך והצטמק. הם הופגזו על־ידי
העיראקים ללא־רחם.

סרטאווי בציור בן־פפרו(מתחתיו: מתי פלד)

כמה ביקורים חטופים בחייו. אביו עזב את הכפר ועבר לעכו, ושם
נולד. אך לעיצאם היתה הרגשת־שייכות חזקה מאוד לכפר, שאת
שמו נשא. הכפר סימל את שורשיו.
מה טיבו של כפר, שבו היו שורשיו של איש כזה? סרטה חבויה
בין הגבעות, לא הרחק מהתנחלות אריאל. החולפים בכביש
״חוצה־שומרון׳ הסמוך אינם מבחינים בו, או שמעיפים בו לכל
היותר מבט חטוף. הכפר דומה לכל כפר ערבי אחר בארץ: הוא
מתמזג להפליא עם הנוף, אינו שואף להתבלט מתוכו או לשלוט
בו, כמו ההתנחלויות, אלא להיות חלק ממנו. זהו כפר קטן ועני,
אין בו דרכים סלולות.
נראה שזהו כפר עתיק מאוד. הוא מוקף עצי־זית, ועליהם
פרנסתו. בקירבתו יש שרידי חומה עתיקה, שלדיברי הסרטאווים
שרדה ממיסגד שנבנה בעת כיבוש הארץ בידי האיסלאם, לפגי
1300 שנים. נראה שהכפר עצמו הרבה יותר עתיק, אולי שרד
מימי כנען, הבית הראשון והבית השני.
הטקס היה קצר, מרשים בפשטותו המכובדת. בחדר־האורחים
של הכפר, אולם ריק, שבתיקרתו כיפה עטורה בפסוקים מן
הקוראן, התאספו הגברים. לחצנו ידיים וישבנו על כיסאות
פשוטים לאורך הקירות. על אחד הקירות היתה תלויה תמונה של
עיצאם, שצויירה בידי בן־המקום על־פי תצלומים. על הקירות
האחרים נתלו כתובות שחורות, שנכתבו בכתב־יד יפה על קרטון
לבן. היו אלה שירים שנכתבו לכבוד עיצאם על־ידי תלמידי
בית־הספר המקומי.
אחרי שני נאומים קצרים על האיש, מטרותיו ופועלו — אחד
מפי אורח ישראלי ואחד מפי בן־המקום — הסיר מתי פלד את
הלוט השחור מן הציור. ישבנו שעה קלה, לחצנו ידיים ונפרדנו.
כל בני הכפר הם בני חמולת סרטאווי, ובין הגברים היו גם
קרובי־מישפחה קרובים יותר, כמו בן אחי־אביו. לשווא חיפשתי
בין הנוכחים איש שתווי־פניו יזכירו לי את עיצאם, אך התנהגותם,
שאמרה כבוד, הזכירה לי את האיש.
באותה השעה עצמה התקיים בעיירה הפורטוגלית אלבופיירה
המישפט המגוחך(השני) לרוצחו של עיצאם. אין הוא חשוב. האיש
יישכח. שמו של סרטאווי — ושם הכפר שהעניק לו את השם —
ייזכרו לדורות.

כרטיס אשראי להצבעה
הללויה! רעיון ההצבעה האלקטרונית בכנסת עלה שוב על
הפרק. התגשמות רעיון זה דומה לביאת המשיח: אף שהוא
מתמהמה, בוא יבוא. השאלה היא רק מי מהשניים יקדם למי.
את הרעיון העליתי לראשונה לפני 15 שנים. כתבתי מיכתב
לידר הכנסת דאז, ראובן ברקת, ופירטתי בתמימותי את כל
המעלות הבולטות של שיטה זו.
למשל: אין צורך למנות את הקולות בעת ההצבעה. מזכיר־הכנסת
אינו צריך לערוך מניין ידני, כמו נער בבית־הספר( .לא
פעם נוכחתי לדעת שהמניין מוטעה, ולפעמים היו גם רינונים על
כוונות אפלות לזייף את התוצאות) .אין צורך לבחור במונים,
שיעמדו בתווך ויספרו ידיים, תוך ויכוחים ביניהם. התוצאות
נקבעות אוטומטית, תוך חלקיק של שניה, בלי כל אפשרות של
טעות. הח״כ לוחץ על כפתור, או מסובב מפתח — וזהו.
אך זוהי רק מעלה אחת. נוספת אליה מעלה שניה, שגם עליה
הצבעתי ברוב תמימותי: הצבעתו של כל ח״כ נרשמת אוטומטית
בפרוטוקול. כך ניתן יהיה לראות בכל עת מי הצביע בעד ומי נגד.
ברקת השיב לי בנימוס שאין תקציב לכך. הוא גם נקב בסכום:
200 אלף לירות — סכום לא־מבוטל, בימים המאושרים ההם, אך
גם לא מרקיע־שחקים.
מובן שלא הייתי כל־כך תמים. היה ברור לי לגמרי מדוע
מתנגד המימסד המיפלגתי להצבעה האלקטרונית. רוב חברי־הכנסת,
ובכללם ראשי כל הסיעות הגדולות, מהווים קארטל. יש
להם אינטרס משותף להעלים את היעדרותם המתמדת מן
המישכן, וגם את הצבעותיהם.
אילו היתה קיימת שיטה של הצבעה אלקטרונית ורישום
אוטומטי, היה יכול פלוני לבוא ערב הבחירות הבאות ולספר על
יריבו :״ח״כ אלמוני נעדר מ־^ 97.39 של ההצבעות שנערכו בכנסת
ה־!11״ לא נעים. הוא יוכל גם להגיד :״ח״כ שלמוני הצביע נגד
התוספת לגימלאים״ או ״בעד הטרוריסטים היהודיים״ .ומי רוצה
לזכור כיום כיצד הצביע בפרוס מילחמת־הלבנון.
כיום אין כל אפשרות כזאת. אין שום רישום של נוכחות
הח״כים בישיבות המליאה. לא נרשם מי הצביע, ובעד מה. אין כל
אפשרות לברר איך הצביע ח״כ מסויים בענייו מסויים, אם הצביע
בכלל(חוץ מאשר במיקרים נדירים ביותר, כאשר נערכת ״הצבעה
שמית״ והצבעת כל ח״כ נרשמת).
עכשיו תפס מהנדס יהודי־צרפתי בעל שם ישראלי את הכנסת
בגרון, והציע לה להתקין את המערכת בחינם, תמורת דמי־החזקה
חודשיים בסך 9000 דולר — כמחיר התחזוקה של חמישה ח״כים
שאיש אינו יודע מה מראה פניהם.
בוודאי תגידו: זוהי הצעה שאי־אפשר לסרב לה!
רוצים להתערב?
יש כמה וכמה שיטות להפעלת ההצבעה האלקטרונית. ידידי
דיטר אשה, אחד מנציגי הירוקים הגרמניים בפרלמנט האירופי.
סיפר לי כי ^מוסד זה הונפק לכל חבר כרטיס פלאסטי, שאותו הוא
מכניס לאחד משלושה חריצים. בעד, נגד, נמנע. הצרה היא,
לדבריו, שרבים מחברי־הפרלמנט מחליפים כרטיס זה בטעות בעת
ההצבעה. בכרטיסי אשראי וכספומאט. וגורמים לשיבושים.

—ייי 1 5

חופי האוץ
סגורים הומגרת.
הנחבת הרטובה
שר.העולם הזה׳ •
וידא הןאת
ותפקידים, ושכל אחד משמונת
אנשי־הצוות יודע לעשות הכל .״את
תראי את זה לבד במשך ההפלגה,״
אמר, ואיחל לי הפלגה נעימה.
בעיית השמן נפתרה מהר ויצאנו
שוב לדרן. המשימה: סיור לאורך
החוף, בין ראש־הניקרה בצפון לעכו
בדרום, ומעקב אחרי ספינות וגופים
בלתי־מזוהים בטווח זה. בצה״ל זה
נקרא בט״ש — ביטחון שוטף.
הספינה השאירה שובל לבן וארוך
בתוך המים המטונפים של נמל־חיפה.
העיר התרחקה לאט־לאט מעינינו, אל
תוך ענני הזיהום של המיפרץ. יצאנו
לים הפתוח. שעת לפני הצהריים.
השמש זרחה מעל שמיים כחולים
ונקיים. הים חלק כמו ראי. מבחוץ
נראה שזו עומדת להיות הפלגה נעימה,
אבל המעיים שלי היו הפוכים וריכזו
את רוב תשומת־ליבי:
קריאה קצרה ברמקול הפכה מייד
את קליפת־האגוז הקטנה ליחידה
קרבית לוחמת. יאיר פלקס, המפקד,
השמיע כמה מילים קצרות, שבעקבותיהן
התחילו אנשי־הצוות להתרוצץ
על הסיפון כמו חבורת נמלים עמלות.
כולים היו לבושים בחגורות־הצלה,
עסוקים בהטענת הפגזים לתותחים
ולמיקלעים שעל הסיפון.
דורון הזיע מאחור, ליד הירכתיים.
הרים שוב ושוב את המחסנית הגדולה
של התותח. יאיר לא היה מרוצה,
וביקש שיחזור על הפעולה שנית:
ף* רגע שדרכו רגליי עלו הס הספינה הקטנה, הרגשתי כאילו עעולמי
חרב עליי. מעיי, כמו שנאמר בביטוי,
נתהפכו בקירבי. דודו, הקצין שליווה
דחף לי חבילה
אותי לדבור
כחולה ליד. הוא הסביר לי, בטון של
דיילת בתחילת טיסה, שזו חגורת
הצלה ופתח בהדגמה מהירה: כן
פותחים, מניחים על הצוואר, מנפחים

בעזרת צינור הגומי השחור. אם
אי־אפשר לנפח, יש בקבוק קטן
לניפוח אוטומטי חד־פעמי(לזכור שזה
חד־פעמי, הדגיש שוב) ,משרוקית
קטנה להודיע על המיקום ואקדח קטן
לירי של זיקוקין בלילה.
צפירה. אט־אט התרחקה הספינה מן
הרציף. ויקו, עטוי חגורת־הצלה
צה׳׳לית בצבע חאקי, עמד על החרטום,
שיחרר את החבלים השחורים מהמזח
וגילגל אותם על הסיפון. יאיר עמד
ליד ההגה הגדול וניווט את הספינה
אחורה. מטר ועוד מטר ברוורס איטי.
המכונות נהמו מתחת לרגליים. מבעד
לחלון מרובע על ריצפת הסיפון יצא
עשן אפור, סמיך ומסריח. כמה חיילים
עמדו על מירפסות בניין המישרדים
הצר וצפו בספינה המתרחקת. קיוויתי

צי למהוכתבה

ענת סרגוסטי

ויטוריו, שכולם קוראים לו ויטו,
החייל הצעיר ביותר על הדבור,
מגלגל את החבלים שליד החרטום. בתפקידו הרישמי בספינה הוא נשק.

ויטו מגרגר חנוים

בליבי שההפלגה תעבור עליי בשקט,
למרות המעיים המתהפכים.
ואז נשמעה הקריאה העמומה מתוך
חדר־המכונות- :חברה, צריך לחזור, יש
תקלה בשמן.״ יאיר תפס את המיקרופון
הקטן בידו והחזיר שאלה פנימה:
״מה קרה?״ מקסים עלה בריצה מתוך
בטן הספינה, הוריד את האוזניות
שחבש לראשו, והסביר ליאיר שיש
תקלה בשמן המנוע.
כמו שיצאה הספינה לדרך חתחתים
של שלושה מטרים, כך חזרה באיטיות
אל הרציף. ויטו, שנשאר עדיין ליד
החבלים השחורים, הזדרז לקשור אותם
שוב אל המזח.
הייתי גאה בעצמי. ההפלגה הראשונה
על דבור של חיל־הים עברה
דווקא בסדר. לא חשבתי שהיא תהיה
כל־כך קצרה וללא תקלות, במיוחד
אחרי שהפחידו אותי כל־כך הרבה.
״שתדעי לך שאין שרותים על
הספינה, ושאת הבחורה הראשונה
שעולה לסיור כזה על דבור,״ אמרו לי

? ךוךןך 1ך 1ספינת הדבור, שאורכה 20 מטרים ורוחבה 6מטרים,
^ 11 יכולה להגיע למהירויות גבוהות. הספינה מצויידת
11.1 1
בתותחים קטנים ובמיקלעים, בנוסף למכשירים שונים למציאת כיוון.
כשהגעתי בבוקר לבסיס תיל־הים
בחיפה. ההתרגשות בבסיס היתה באותו
בוקר גדולה כמעט כמו שלי.
תא״ל זאב, מפקד הבסיס, שנראה
כמו איש־ים ותיק ושבע סערות ומלח,
קרא לי ללישכתו. הוא הסביר לי
בקצרה שהדבור, ספינה שאורכה 20
מטרים ורוחבה 6מטרים, היא
כלי-השיט הקטן ביותר המסייר לחופי
הארץ. הוא סיפר לי שהיחסים על
הספינה הם כמו יחסים בתוך מישפחה.
שאין הגדרה קשוחה של דרגות

דורון ביצע את הפעולה במיומנות,
כשהוא רוטן לעצמו בשקט. הפקודות
נורו בקצב מבעד לרמקול .״ניסוי
כלים, טווח קרוב,״ הודיע יאיר. הוא
הציע לי לסתום את האוזניים. הפעולה
הזאת, שהצריכה שימוש בשתי ידיים,
התגלתה כמסובכת. איך אפשר,
בו־זמנית, גם לסתום את שתי האוזניים
וגם לשמור על שיווי מישקל?
לפקודה ״אש!״ נורו שלושה פגזים
מכל כלי שעל הסיפון, קרוב אל תוך
המים הכחולים. הניסוי עבר בהצלחה,

מקסים במכונות ובמיטבח

נות (בתמונה עליונה) .בתמונה התחתונה: מבשל במיטבה הקטן.

הכלים תקינים, אפשר לחזור לשיגרה.
דורון חזר אל גשר הפיקוד,.הוריד
את חגורת־ההצלה ומחה זיעה מעל
מיצחו .״הבטחת שלא יהיה תרגיל.״
אמר ליאיר כמו ילד שכועס על אבא.
יאיר חייו מתחת לכובע־טמבל לבן של
קיבוץ בית־העמק.
המפקד הכין צהליים

חרי שהסתיימו הדברים ה״שו־ליים״
,אפשר היה לגשת לעניין
הרציני .״מי הולך להכין צהריים?״
נזרקה השאלה החשובה אל האוויר,
כאילו הזמן קצר והמלאכה מרובה.
״היום אני מכין אוכל,״ אמר יאיר —
להזכירכם: המפקד — ונעלם בתור
בטן־הספינה.

המילה צהריים לא הפכה את מעיי
בחזרה למקומם הטיבעי, אלא להיפך,
בילבלה אותם יותר. תפסתי מקום על
גשר הפיקוד, כשאני מנסת לשווא,
לשמור על איזון בתוך כלי־שיט קטן,
המיטלטל על כל גל קטן וגם על גלים
שאינם.
שיגרה של ים. נסענו להחליף דבור כמו אחר שחיכה
חילופי מישמרות. הצ׳יף גילה אותו
ראשון. לצ׳יף יש עיני נץ. הצ׳יף הוא
מקסים מלכה, שהחברה קוראים לו
מקס. הוא נולד במקנס במארוקו ועלה
ארצה בגיל ארבע. בדרך צפונה חלפנו
על פני בית הוריו בנהריה.
מקס נמצא כבר הרבה שנים על
הים. הוא למד בבית־הספר הימי מבו־אות־ים,
התגייס לחיל־הים וחתם
(המשך בעמוד )20

קשירה למצוף

והוא נקשר אל מצוף הנמצא אי־שס. אז יכולים אנשי

יאיר, קיבוצניק מבית״העמק, בכובע טמבל לבן, עושה את שירות
המילואים על הדבור. מימין מצפן הספינה. יאיר אוחז את ההגה
בידו וליד ראשו תולה שפופרת מכשיר הקשר.

יאיר המפקד

הצוות לנוח, וגם מנועי הספינה נחים. המצוף הוא
הגוש הכדורי שבמרכז התמונה. החיילים מנסים
לתפוס את החבל של המצוף. מימין: אחד התותחים.

האחורית של ן
יית
| ^ 1\ 1ך תפקידו הרישמי של מאיר -ימאי. הוא ישן בקבינה
| 1! 1הספינה, בקומה התחתונה של מיטה דו״קומתית. בדבור שתי קבינות
\/1ו 1
:מיטות.
כאלה, בכל אחת שתי מיטות. בשעות שאנשי הצוות אינם במישמרת, הם נחים במיטות

אחיו שר מאיו ב״נשט״ן, אחד משני הנדוניס־למוות האגדת״ם
שהתאבדו יחדיו בנו א ב־947ן עוב מועד הוצאתם רהווג, מאש:,

לאשר

בגין

את הצרתו!
של שני ההרוגים בני־מישפחה ספורים,
אף לא מניין, כדי לציין את יום מותם
ה־.38
מעולם לא נערך להם טקס אזכרה
ממלכתי, ומעולם לא באו לאזכרה
נציגים רישמיים של חרות. רק עתה,
אחרי כל־כך הרבה שנים, החליט
בנימין פיינשטיין, אחיו של מאיר,
לפתוח את סגור ליבו ולומר לציבור
את אשר מציק לו מזה שנים.
לדעת פיינשטיין, הקריב האירגון
את חייו של אחיו, מאיר, משום שאצ״ל,
שבראשו עמד בגין, לא התיר לו
להתגונן במישפטו בדרך מקובלת״,
שהיתה מונעת גזר־דין מוות.
האירגון העדיף שפיינשטיין יסרב
להישפט לפני בית־הדין הצבאי הבריטי•
ואם לא די בזאת, הרי שבמשך שבע
שנות שילטונם נמנעו בגין וחבריו
חשבון, אחיו.הבכור של מאיר. בחרות מלהנציח את זיכרם של השניים
על־ידי הקמת אנדרטה, סמוך למקום
קבורתם, בהר־הזיתים(ראה מסגרת).
*ץ נחם בגין היה במיטבו. יום לפני
פיינשטיין האח נפגש עם בגין ב־26
צ /כן, בשיאה של מערכת הבחירות באפריל .1983 בפגישה נכח ראש
של קיץ ,1981 דיבר הבדרן רודו טופז
לישכתו של בגין, יחיאל קדישאי.
בעצרת בכיכר מלכי־ישראל בתל -הפגישה נמשכה 35 דקות. אחרי שגם
אביב בגנות ״הצ׳חצ׳חים של הליכוד״.
בפגישה זו לא בא פיינשטיין על

למח־ראש־הממשלה
לא נשאר חייב.
סיפוקו, החליט לפעול. עברו עוד
רת, באותו המקום, הוא התפלמס עם שנתיים עד שיצא אל הציבור.
המערך והסביר שבליכוד אין אפליה
פיינשטיין משוכנע שלהתמוטטותו
עדתית, אלא עם אחד.
של בגין, כמה חודשים אחרי־כן, יש
כדי לחזק את דבריו, הזכיר בגין קשר ישיר לשיחה ביניהם.
לעשרות אלפי מאזיניו את פרשת
חייהם ומותם של מאיר פיינשטיין,
איש האצ״ל, ומשה ברזאני, איש לח״י.
הם נדונו למוות על־ירי בית־מישפט
צבאי בריטי, בשנת ,1947 אך העדיפו
להתאבד בתא־הנדונים למוות, ערב
* * איר סיינ שטיין השתתף בהתק־הוצאתם
להורג. הם פוצצו עצמם
^ /פ ת אצ״ל על תחנת־הרכבת בירו־בעזרת
רימון־יד מאולתר, שהוברח

המאשים גג

אין סמכות
לבית־המישפט

בבית־הכלא המרכזי במיגרש־הרוסים
לביצוע גזר־הדין למוות בתליה.
הסעיפים שבהם הורשע: יריות אל
נוסעים בתחנת־הרכבת: הנחת מוקשים
וחומרי־נפץ בתחנה, בכוונה לגרום
למותם ולפציעתם של חפים מפשע;
נשיאת פצצות וחומרי־נפץ.
באותו התא המתין עימו להוצאה
להורג משה ברזאני, איש לח״י, שנתפס
בשכונת מקור־ברוך כשבכיסו רימון־
יד. הוא הואשם בכוונה להתנקש בחייו
של מפקד החטיבה הבריטית במחנה
שנלר בירושלים.
השפעת השואה
** למאיר, על הבית שבו הוא גדל
? ובעיקר על מהלך המישפט, סיפר
השבוע בהתרגשות גדולה אחיו הבכור.
בנימין פיינשטיין בן ה־ 63 נראה
צעיר מגילו. אביו עלה לירושלים,
בשנת 1898 מברסט־ליטובסק, עיר
הולדתו של בגין בפולין. המישפחה
היתה שומרת מיצוות ובנימין למד
בתלמוד־תורה.
האב היה סוחר, בעל חנות מכולת
ויקב. אחרי מאורעות 1929 עברה
המישפחה לעיר החדשה, לבית שנבנה
ליד מחנה שנלר. בנימין למד אנגלית
לבגרות בהתכתבות באוניברסיטת
לונדון, ואחר־כך התגייס לצבא
הבריטי.
בנימין שוחרר שיחרור מוקדם,
בגלל בעיות מישפחתיות, והתחיל
ללמוד ראיית־חשבון. הוא עבד אצל
מבקר המדינה הבריטי בשנים 5־,1942

תאריכים, ימים ושעות. הפרשה אינה
נותנת לו מנוח.

סיפר בנימין פיינשטיין:

רוצה לישון ליד החלון, כי מישהו אמור
לקרוא לו בשעת לילה, ואם ישאלו
אחר־כך היכן הוא, ביקש שנאמר כי
נסע לתל־אביב.

מאיר לבש מדים בגיל צעיר מאוד.
הוא היה בפלמ״ח, וכשהיה בן 15 וחצי
הופיע בבית במדי הצבא הבריטי. הוא
סיפר שבפתח־תיקווה הוא פנה למוכי
תר, וזה נתן לו תעודת־לידה מזוייפת
כאילו הוא בן .18 תעודה זו היתה
^ בוקר הפיצוץ בתחנת־הרכבת
אחרי־כן בעוכריו.
^ התעוררתי והוא לא היה בבית׳.בבקיץ
1946 הוא השתחרר מהצבא
הבריטי, אחרי ששירת בביירות ובמי־ שעה 3אחרי־הצהריים ישבתי במיספ־דבר
המערבי. שם הוא גם נהג באופנוע, רה ושמעתי פיצוץ אדיר.
התהפך ונפצע בכתפו.
הלב אמר לי שמאיר שם.
למאיר יפה״התואר היתה הצלחה
שבתי הביתה, וכעבור רבע שעה
אצל צעירות. אחת מהן, רחל קרמר,
שמתה לפני שנה בנסיבות מוזרות, באה הבולשת הבריטית. הם חיפשו
בכל הבית וביקשו ממני ומאחי השלינהגה
לעלות איתי לקבר בכל שנה.
שי, חולה אולקוס שנפטר בינתיים, המדים אחרי שהוא פשט את
להתלוות אליהם.
הבריטיים, הוא החל להביא לחצר הבית
בקבוקים ריקים, שאותם ניקה מדי יום.
הביאו אותנו לקישלה •.שם היו
התחלנו לחשוד. אמי אמרה לו :״מאיר, עצורים באותו הזמן 300 איש בעיקבות
אתה נע ונד! תן_לאחרים לעשות!״
הפיצוץ. לא יכולתי להירדם. בחקירה
הסברתי שאני עובד אצל חברת ראסל
הוא הושפע אז מהשואה, אבל אמר
לה :״אמא, לא אעשה שום דבר מסוכן!״ *ושות: והם הסכימו לשחרר אותי,
כעבור כמה שבועות אמר שהוא
בתנאי שאומר מיהם חבריו של מאיר.

פקודת המפקדים

האיוגון החריט ני מאיו ב״נשט״ן לא יתגונן בבית־המישנט
הברט׳ ,אלא מסוד הצקות. שני חבוי!
שהתגוננו -זוכו לגמרי. הוא -נדון למוות בתליה
לתאם, כדי שלא לעלות לגרדום של
הכובש הזר.
בכוונה הזכיר בגין את שניהם.
האחד היה יליד פולין, השני יליד
עיראק. שניהם חיבקו זה את זה,
כשהרימון ביניהם, ומתו זה בזרועות זה.
ללמדך שהם לא חשבו על פער עדתי,
שני עמים ושאר הבלי המערך.
במשך דקות ארוכות תיאר בגין את
המעשה, בהתרגשות גוברת והולכת,
שסחטה דמעות מעיני המאזינים.
לא היתה זו הפעם הראשונה שבגין
ושאר צמרת חרות ניצלו את מעשי־הגבורה
של לוחמי המחתרת לקידום
אינטרסים של בחירות. זו בוודאי לא
היתד, הפעם האחרונה.
ביום השלישי הבא יעלו לקיברם

שלים, ב־ 30 באוקטובר .46 הוא שימש
כנהג המכונית שהביאה את שאר
משתתפי הפעולה לתחנת־הרכבת. הוא
נפצע קשה בזרועו השמאלית, מיריות
חיילים בריטיים, בזמן הנסיגה, נהג
בגבורה עילאית בידו הבריאה במכונית
הגדושה בלוחמי אצ״ל לשכונת ימין-
משה, ושם נתפס על־ידי החיילים
הבריטיים, שהלכו בעיקבות הדם שנזל
מזרועו.
בהתקפה ובהתפוצצות המוקשים
נהרג חייל בריטי ונפצעו כמה פועלים
יהודיים שהיו בתחנה, וגם ערבים
מחפשי־עבודה.
במישפט טען פיינשטיין שאינו
מכיר בסמכות בית־המישפט הבריטי
לדון אותו. הוא נדון למוות והמתין

אחר־כך אצל רואי־החשבון הבריטיים
ראסל ושות.
אחרי קום המדינה עבד בעיריית
ירושלים, במחלקת־ההתיישבות של
הסוכנות, כחשב, במישרד־הבריאות
וב־ 1953 יצא לעסקים פרטיים.
אחרי הבחירות של ׳81 עבר בנימין
אצל יעקוב מרירור במישרד־הכלכלה,
ועתה הוא מנהל־הכספים של מישרד
יונייטד־טורס דן בירושלים.
בנימין, נשוי ואב לשלושה, זוכר
היטב את אירועי סוף שנת 1947 עד
למותו של אחיו. הוא זוכר במדוייק
״ תחנתיהסישטרה הישנה שבעיר
העתיקה, ליד שער יפר

ך \ 1ך ע 71ך ך 1ף 11 מאיר פיינשטיין במדי הצבא הבריטי. הוא
ב 14 1.111 1\> 1 1שירת בצבא הזר שנתיים וחצי, והיה ללא
ספק החייל הצעיר ביותר אחרי שזייף את גילו. לפני״פן שירת בפלמ״ ח.

אמרתי להם שהוא השתחרר זמן קצר
קודם לכן מהצבא הבריטי ושאין לו
חברים.
למחרת העבירו אותנו ללטרון, שם
היינו עצורים 1נ שבועות. אחרי כמה
שבועות הועבר לשם גם דוב גרונר,
שנדון אחר־כן־ למוות. הוא הביא לי
דרישת שלום ממאיר, שהיה מאושפז
בבית־החולים הממשלתי במיגרש־הרו־סים,
בגלל הפציעה בעיקבות הפעולה.
כשהשתחררתי, פניתי לעורן־הדין
הידוע אשר לויצקי, שהיה קרוב מיש־פתה
שלי. המישפט היה אמור להיפתח
כעבור חודש, ולויצקי היה מעורב בטיפול
בעוד כמה מישפטים של לוחמי־מחתרת.
אחרי
שביררתי את פירטי האשמה
שהיו נגד מאיר, שוכנעתי מעל לכל
ספק: על־פי העובדות של המיקרה, אם

אחרים, אחי מאיר ודניאל אזולאי, לא
יתגוננו אלא ימסרו הצהרות.
השניים שהתגוננו זוכו לגמרי
בפסק־הדין, ואילו מאיר ואזולאי נדונו
למוות בתליה. מאוחר יותר הוחלף דינו
של אזולאי למאסר־עולם אך גזר־דינו
של מאיר אושר על־ידי מפקד הצבא
הבריטי בארץ.
בתחילת שנת ,1983 אחרי התייעצות
עם השופט העליון מאיר שמגר,
העברתי לבגין ולשמואל תמיר תזכיר
בדבר האמת בקשר למישפט אחי.
בפגישה שהתקיימה בלישכתו של
בגין, התעניין ראש־הממשלה היכן אני
מתכוון לפרסם מאמר בנושא.
אחר־כך אמר שאני חופשי לפרסם,
אבל כדאי שאדע שני דברים: ראשית,
שמדיניות אירגון אצ״ל היתה שלא
להורות לאסירי־המחתרת כיצד לנהוג

המישפחוח ביקשו וחסים אנדוטה
והשו וויו ווי וא השיב!
סגן ראש״הממשלה, דויד לוי, רואת עצמו כמס׳ ג ־
של תנועת החרות. למרות שהוא הגיע לתנועה בגיל
מאוחר יחסית, וללא רקע אידיאולוגי רוויזיוניססי
מבית, הוא למד היטב את בל הסיסמות. אבל,
כרגיל אצלו, מלל לחוד ומעשים-לחוד.
ב״ 11 ביולי 1982 מסר בנימין פיינשטיין מיכתב
אישי לשר, באמצעות לישכתו במישרד־הבינוי־והשיכון
בירושלים. במיכתב החתום על״ידי
פיינשטיין ובנימין בדזאני, אחיו של משה, איש
לח׳י, כתבו לו השניים:
אנו פונים לכבודו בבקשה להעלות בישיבת
הממשלה את הצעתנו דלקמן, להקמת אנדרטה ל־ויכרם
של הקדושים, ליד קיברם הנמצא בהר־הזי־תים,
בדיוק ממול להר־הבית.
צר לנו לציין, כי עד היום לא עלה בידינו, על אף כל
המאמצים שעשינו, להביא להקמת יד־זיכרון הולם
ליד קיברם של הקדושים, והדברים הגיעו עד לידי
כן שגם חברי התנועה הוותיקים, כולל כמעט כל
חברי המחתרת שלנו, פשוט אינם יודעים איפה נמצאים
קיברותיהם של הקדושים הגיבורים, אשר
במעשה גבורתם ובהקרבתם העילאית תרמו במידה
מירבית להקמת המדינה.
על־מנת להדגיש את חומרת המצב, ברצוננו
להביא לידיעת כבוד השר, כי על אף מאמצינו, לא
הצלחנו לאסוף מניין אנשים לעליה לקיברם ולומר
קדיש ביום־הזיכרון האחרון למותם, שחל ביום ב׳
באייר, דבר שגרם עוגמת־נפש רבה למישפחות.
לדעתנו, חשוב מאוד מבחינה לאומית וחינוכית.
שיד־זיכרון הולם יוקם ליד קיברם של הקדושים
הגיבורים, הנמצא בבירת ישראל, בהר־הזיתים, מול
הר״מוריה, וליד קיברותיהם של קדושי תרפ״ט.
ביודענו את הרוח הלאומית הנעלה המפעמת בלב
כבוד השר, אט בטוחים כי כבודו ייקח על עצמו את
המשימה הנעלה של הבאת העניין לפני הממשלה
ולדאוג להגשמת הדבר בכל ההקדם.

בדור לבית־המישפט

הרכבת, משה הורוביץ, מובלים כבולים בשלשלאות לאולם־הדיונים.
מאיר יתגונן בבית״המישפט, יש לו
סיכויים טובים להצליח.
פניתי למאיר בבקשה שיתגונן
בבית״המישפט, והוא ענה לי שהוא
חייל ועליו למלא את הוראות מפקדיו.
אם אצליח, כך הוא אמר לי, לשכנע את
האירגון להתיר לו להתגונן — הוא
יעשה זאת.
טילפנתי למשה כהנא, בא״כוח
אצ״ל והמקשר בין המיפקדה ולויצקי.
כהנא הבטיח לי שאם למאיר יש
סיכויים כלשהם להתגונן בבית־המיש־פט
ולהצליח — אז לא רק שיתירו לו
להתגונן, אלא גם יתנו לו את כל
העזרה המישפטית הדרושה.
אולם, לדבריו של כהנא, אמר לו
לויצקי שאין למאיר סיכויים.
דיברי כהנא היו בסתירה גמורה
למה שאמר לי לויצקי. עורן־-הדיו אישר
בפניי שאם מאיר יתגונן יש תיקווה
שיצליח. היו אלה המילים המדוייקות
של עורר־הדין.
נשאלת השאלה: אם יש תיקווה
להצליח, האם אין זה סיכוי? וכשמדובר
בדיני־נפשות, ברור לי שהיו צריכים
להרשות למאיר להתגונן.
אולם כשנפתח המישפט בבית־המישפט
הצבאי, ביום 25 במרס ,1947
התברר לי שהוחלט על־ידי האירגון כי
שניים מהנאשמים, משה הורוביץ
ומסעוד בוטון, יתגוננו, ואילו שניים

במישפטים. לי יש סיבות לפקפק
בנכונות הצהרה זו.
בהמשך הוסיף בגין שאם אפרסם את
הדברים, זה יפגע בגדולתו של אחי
מאיר. לטענתי, שמאיר היה חייל
שמילא פקודות, ענה לי בגין כי מאיר
היה מעל ומעבר לחייל הממלא פקודות.
סיכוייו
הטובים של מאיר להצליח
בבית־המישפט נבעו מהעובדות הבאות:

מאיר לא נתפס במקום ההתקפה,
כלומר בתחנת־הרכבת, אלא במקום
מרוחק מאוד משם, בקצה שכונת
מעבדות להרות

^1המשך מצטטים השניים את דיברי מנחם
₪ ₪בגין, מגי ד ג׳ של סיפרו במחתרת. כתב אז
בגין, בין השאר :״ימים יעברו ואגדת הגבורה של
ירושלים ועכו תהיה לשיר, שיושר בפי כל אם
בישראל לילדה הקטן. על חזיון הגבורה הזה יחושל
הדור וילמד מסירות־נפש, נאמנות, אהבת״העם
ואהבת המולדת.
״גיבורי הגרדום לא מתו. הם תחליפו חיי״שעה
בחיי-נצח. הם האירו את הדרך אל״על לאלפים
ורבבות.״ וביום השיחרור הקרב יבואו רבבות על
קיברותיכם, יתייצבו דומם ואחר יקראו בקול:
אתם, אתם הוצאתם אותנו מעבדות לחרות!״
כדי להקל על השר הטרוד בביצור מחנהו, על
חשבון שעות־עבודתו הציבורית, הרחיקו שני אחי
ההרוגים לכת ואף הכינו לו תיאור כללי ראשוני של
האנדרטה המבוקשת. פיינשטיין יצא לשטח בליווי
אנשי החברה קדישא ואיתר מקום סמוך לגדר,
במרחק עשרה מטרים בלבד ממקום קבורת
השניים. המדובר בהקמת יד״זיכרון מגוש סלע
בדמות אריה. על האנדרטה הציעו השניים לחקוק
את המילים הבאות. :מצבת״עולם ויד־זיכרון
לזיכרם של הקדושים הגיבורים מאיר פייגשטיין
ז׳ל, איש אצ׳ל ומשה ברזאני ז׳ל, איש לח׳י*.
בהמשך הציעו השניים לפרט בקצרה איך מתו
• לא היו הוכחות ממשיות שמאיר
השתתף כהתקפה על תחנת־הרכבת.

השניים ומדוע נדונו לעונש״מוות על״ידי הבריטים.
השניים אף פנו לאדריכל התל״אביבי ישראל
גודוביץ׳ ,שהעריך כי הקמת האנדרטה תעלה כ״20
אלף דולר.
פיינשטיין עמד לצאת לארצות־הברית כדי לגייס
את הכסף. הוא ביקש שוועדת״השרים לענייני
טקסים וסמלים תבצע את ההקמה, או לחילופין
שמפעילי היכל הגבורה במיגדש־הרוסים, שם
מונצחים השניים, תקים ותחזק את האנדרטה.
לתדהמת פיינשטיין, הוא לא זכה אפילו לתשובה
הסתמית, שהמיכתב התקבל. השר לוי לא מצא
לנכון להתייחס לפגיה אנושית נרגשת של שני בני
מישפחה, בעניין שהוא הבסיס האידיאולוגי של
תנועת החרות. בדור שבשום ישיבת־ממשלה
הנושא כלל לא הועלה לדיון, וגם לא בישיבת
השרים חברי ועדת סמלים וטקסים.
פיינשטיין לא נואש. כעבור כמה חודשים, בעת
מסע הבחירות המוניציפליות, הופיע השר לוי לצד
מועמד הליכוד לראשות עיריית ירושלים, שלמה
תוסיה־כהן, בעצרת מרכזית באולם בנייני־האומה.
פיינשטיין העביר לשר פתק וביקש לדעת, בנימוס,
מה גורל בקשתו ובקשת ברזאני.
לוי התעלם מהפתק.
בפגישתו עם מנחם בגין, לפני שנתיים, שוב העלה
פיינשטיין את עניין האנדרטה. הוא סיפר ששלח
תזכיר ללוי וזה לא טרח להשיב. בגין נטל את
התזכיר ולא אמר דבר. אומר פיינשטיין :״בליבי
החלטתי אז, כי אם האנדרטה תוקם -אוותר על
פירסום האמת אודות מישפטו הצבאי של אחי
מאיר׳.
גם הפניה לבגין לא הועילה. גם כאשר הליכוד
עמד בראשות״הממשלה, הוא לא דאג לשמירת
כבודם ומורשתם של הרוגי אירגוני המחתרת.
אבל אולי ימצא לוי נחמה בכד שמיכתב קודם
של פיינשטיין בעניין, שנשלח בחודש אוקטובר
1977 לבגין, זכה אומנם למענה, אבל גם אז אנדרטה
לא הוקמה.

ועל כן אי־אפשר היה לגזור עליו עונש
מוות.

..בדוה המתחשרת באש האהבה ומולדת וווווו
ונאש השינאה לשיעבוד ולפולש -אין שוברים ד
ימין־משה, ממיזרח למלון המלך דויד,
בדירתו של המורה שטיין. דירה זו
נמצאת במרחק של 300 מטר מהשער
המיזרחי של השכונה, שהיא עצמה
נמצאת במרחק של מאות מטרים רבות
מתחנת״הרכבת.
• מאיר יכול היה לטעון שהוא
נפצע במיקרה, בעוברו בשכונת ימיו־משה,
מהיריות הרבות שנורו בסביבה.

• לא נמצאו טביעות״אצבעות של
מאיר על הגה המכונית שבה נהג.
• הוא לא זוהה במיסדר־זיהוי.
• התובע, מייג׳ור סטאבס, טען
בבית־המישפט שאין הוכחות ישירות
להשתתפותו של מאיר בפעולה, אלא
רק הוכחות נסיבתיות, שנתמכו בסירובו
להכיר בסמכות בית־המישפט.
• הוא לא היה בן 18 אלא קטין,

עד כאן דיברי בנימין פיינשטיין.

^ מישטר של
מי עצי־תלייה
ן* מהלך המישסט ישב מאיר —
קטוע־יד, בגלל פציעתו — באולם,
אך סירב לקחת בו חלק. הוא לא
חקר עדים, לא סתר את עדותם ולא

מסר את גירסתו. לעומת זאת, הוא אמר
לשופטים דברים שנרשמו בדפי־הזהב
של תולדות המחתרות של ערב קום
המדינה.
אמר פיינשטיין לשופטיו:
•קציני צבא הכיבוש! מישטר של
עצי־תליה, זהו המישטר שהנכם רוצים
להשליט בארץ זו, שנועדה לשמש
מיגדל-אור לאנושות כולה. ברישעות־כם
האווילית הנכם מניחים כי על״ידי
מישטר זה תצליחו לשבור את רוח
עמנו, העם שכל הארץ היתה לו
לגרדום. טעיתם! תיווכחו כי נתקלתם
בפלדה. פלדה המתחשלת באש האהבה
והשינאה — האהבה למולדת ולדרור,
השינאה לשיעבוד ולפולש. פלדה
בוערת היא, לא תשברוה!״
בהמשך דבריו האמיצים הוא הזכיר
את שואת יהודי אירופה ואת העובדה
(המשך בעמוד )38

— — 19י

9 1 1 1 /7

י*4 1ן

— סתם יזם של י —

^ # 4 7 /רשלס 913

2485

פתרו! תשבצופן
2483

מאוזן:
)1בשביל הנצח ()3
)3יום סבאבה, וככה זה ב־ 80 יום

)9מעילו של אקקי אקקיביץ,
כולו הדר ()4
)10 יבער כמזכרת ()4
)13 מצה בלי ברכת הרבי ()3
)14 אין ספק שיחושו בריח
התמרים בעיר ()6
)15א״ש, ולא של סופר ()3,5
)17 המטוס ימריא במזל טוב ()4
)18 שגעון של יין ()4
)20 כמו תרנגול בבני־אדם ()4,4
)22 שמענו שלקונורי יש תכונות
חתוליות ()5
)24 לא קיטר בשעת מנחה ()3
)25 העדר הגיע בדאר־אויר ()4
)26 שללו של מלחין ()4

)28 אין נקיי־כפיס בפורטוגל?

)29 מצא אשה מצא רע לעצמו

מאונך:
)2יותר מוסיקה בכלי ()3
)4בציר של 11 ילדים לקום־
פוזיטור ()4
)5גרש לה בנה, את דודננו,
ומחכה שישמע אל וירחם ()3,2,3

המכון הישראלי לספרות ^
נשים קוסמטיקה ופדיליור >י0י^

ש 1ל1ז

• קו ר סי םמק צו עיי םנרמהג בו ה ה לי׳
• ספרות נ שי ם • קו ס מ טי קהו אפו ר • פ די קו ר • מני קו ר
• אפילצי ה (הוצאת שי ערלצ מי תו ת)
• מ כון ליופי ו ס לון ת ס רו קו ת ח די שי ם ל:
ת ס רו קו ת, חספוחח, החל קו ת, סלסול, צ ביעו ת, פסים,
טיפול פני ם, איפור, הו צאת שיע רלצ מי תו ת ונ ש עו ה.
תעודות למסיימים ו ה בנ הלב חינו ת
הסמבה ממ שרד ה ע בו ד ה
30 שנו ח נ סיון ו הי שגי םנהדרנהמק צו ע

ציפורניים מלאכותיות
כשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
ובן השתלת ריסים
ל>׳א,ד.מ* 74׳8 9 511

השתלת

ס ל עו ניס :
284919 295318

סקס ועסקים

ת.ד7085 .
מיקוד 42291
נתניה

בלי שותפים סמויים

מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלי מתכת
מזכירות אוטומטיות

מוד עו תבטל פיו

לכל ה עתוני ם
בכר טי סי א שראי במחירי המערכתי

0X18 £8$א01

*אכ<וז*אמ£זאו 1 סז1

ויזה

^ 1ן •עוראברט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

רדיו דוקטור בע״מ
רחוב שלום עליכם ,18
תל־אביב -טל׳ 286444

5ני צי רי ח ״

ב ת־ ספר ^ /ד ר לזיז
לספ רי ת ״11־ 0

229388 ;226066

אט>וז ח>>ם
גובה 160 גיל 28

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת )4

מעוניין בנחמדה
למטרה רצינית

)6שמחים בחלקם? ()6
)7להוריד את זקנו של הכומר!

)8יש תשובה, כבוד השר, אתה
יכול כבר לשמוח ()5
)9הולך לו קלף משוגע, לשחקן
הארוטי ()7
)11 של מי האמרה — מספיק
זהב 2
)12 עולה עולה, זראי באמריקה
התיכונה ()4,5

)16 הפכנו לעפר ואפר? —
בצחוק! ()4,4
)19 המוזות שוכנות גם על
בהמות ()6
)21 לב קבע בבקעת הלבנון

)22 סרח בבגר, לא מאחור ()4
)23 בזכותו יש לסוס כח? ()2
)24 סופר שנד כל החיים ()3
)27 לא שכח את מינו (.)3

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוות״א, פתוח 20,00 - 7.30 רצוף

227117/8־03

(המשך מעמוד )17
שנתיים קבע. מבין אנשי הצוות, הוא
הקשיש ביותר.
דהרנו אל הדבור שמולנו. החיילים
בדבור השני היו מבסוטים. חוזרים
הביתה. אנחנו התחלנו דרך לא נודעת
של 24 שעות, עד שיבוא דבור אחר
להחליף אותנו.
זהו, הם נעלמו באופק, עכשיו היתה
ץ שקוראים לה בחיבה
אחראית על הגיזרה.
ריחות הבישול עלו אט־אט מתוך
המיטבח הקטן. הרגשתי בחילה איומה
ורציתי למות. החיילים שסביבי כבר
ליקקו את השפתיים.
שעטנו בדרך דרומה. שוב עברנו על
פני ביתו של מקם, שוב ראינו את בתי
עכו, הסתובבנו, ובדרך צפונה בחזרה.
כך חוזר חלילה.
שישה חיילים ראשונים ירדו
לאכול. הם ניסו לשדל אותי, כאורחת,
לאכול עם הקבוצה הראשונה. לא
יכולתי לשמוע את המילה אוכל. הם
לא ויתרו והעלו לסיפון צלחת מהבילה
ובה מרק כופתאות כשר למהדרין. לא
; יכולתי להסתכל על זה ואלי, סגן
המפקד, חטף את הצלחת בזריזות
והתנפל עליה ברעבתנות.
הארוחה וכל מה שסביבה העבירו
כמה שעות של יום, כשהספינה נוסעת
הלוך ושוב — ראש־הניקרה; עכו
ובחזרה.
לאט־לאט התפזרו החיילים איש
איש לענייניו, להעביר עוד יום של
שיגרה שלא קורה בו כלום. חייל אחר
נשאר ליד ההגה, לשמור על הכיוון,
המפקד עמד בחדר הקשר, בוחן את
המפות ומביט בים ובחוף המוכר
שלפניו.
נשארתי על הסיפון, על גשר־הפיקוד,
פוערת את פי לרווחה, מנסה
לשאוף אוויר צח, אולי כך תעבור
הבחילה. נסיון חסר־הצלחה. באתי
בבוקר בפוזה קרבית וקשוחה, לא
העזתי להראות התרגשות וחשש.
זילזלתי במבטי הדאגה ששלחו
הקצינים הבכירים לעברי, זילזלתי
בליבי כשהבהירו לי שאני הבחורה
הראשונה ובו׳ ,נותרתי עם פוזה קטנה
ובחילה גדולה, מסתכלת ללא הרף על
השעון, סופרת בדאגה את השעות
שנותרו עד לסיום הסיוט הנורא.
עגנו ליד המצוף, אי־שם חשבתי
לתומי שהעגינה הזאת תביא עליי,
סוף־סוף, את שלוות המעיים המיוחלת,
אך טעיתי טעות מרה. העגינה הזאת
רק עירבבה אותם יותר ויותר. החבר׳ה
הצעירים שעל הסיפון, בני ה־19 ,18
ו־ ,20 דווקא לא שמחו לאידי. הם ניחמו
אותי בסיפורים על מלחים ותיקים
המקיאים בשעת סערה. הם אמרו
שלכל אחד זה קורה בפעם הראשונה
כשהוא מפליג.
מקסים ירד למטה והכין לי תה חם
עם נענע טריה. אלי הכריח אותי
לאכול מצה, והבטיח לי שאחר־כך
ארגיש יותר טוב. הוא צדק.

מיטבה מצוייד *
וטלוויזיה
^ רגע שעגנו ליד המצוף רץ
₪1זוניה למטה. בחור גדול גוף
ומידות, בעל שיער בלונדיני ופנים
אדומות, צרובות משמש ים־תיכונית,
נולד ברוסיה. הוא עלה ב־1980
ומתעקש שהוא כבר לא עולה חדש. גם
הוא למד בבית־הספר הימי מבואות־ים.
אחר־כך התגייס ועבד כמכונאי ב־מיספנות
של הבסיס. הוא עלה על
הדבור לפני שבועיים, ומתנהג כבר
כמו מלח ותיק קרבות וסערות.
לחבר׳ה קצת קשה לבטא את שמו
הרוסי, אז הם קוראים לו ג׳וניה. ג׳וניה
הנ״ל עלה בחזרה לסיפון, בידו החזיק
חכה גדולה וכמה חתיכות עוף לפיתיון.
במשך שעה ארוכה התעסק בקרסים,
במצוף הקטן ובפיתיונות. הוא בדק
שוב ושוב את המרחקים בין החוטים,
את אורך החכה, את הטווח. וכשזרק את
החכה סוף־סוף למים, התייאש אחרי 10
דקות, ועמל עוד זמן רב באריזת כל
הסיפור בחזרה.
העולם הז ה 2485

דבור. שאר האביזרים — כטוב ליבו
של כל צוות וצוות. לצוות הזה תנור
אפיה, טוסטר־אובן, מיקסר וכל
כלי־המיטבח הדרושים. חוץ מזה עומד
לו מכשיר־טלוויזיה קטן על אחד
המדפים. בים, בין עכו לראש־הניקרה,
אפשר לקלוט את כל תחנות האיזור גם
בלי אנטנה מיוחדת. למעלה, בחדר־הפיקוד,
יש גם רדיו־טייפ הפועל כל
זמן ההפלגה.
הטלוויזיה, אומנם, הופעלה מייד
כשירד הערב, אך אחרי זמן קצר לא
היה מי שיצפה בה. כל מי שלא היה
במישמרת ולא היה עסוק בהכנת אוכל אץ־ זה שעדיין
או בזלילה, נפל שדוד על מיטתו.
עם המחמאות החביבות שלו, לא
אחר־כך במשך הלילה, הם הגיחו
יכולתי שלא להקפיץ את מיכתבו אל
אחד־אחד, סהרוריים, אל הסיפון, רצו
להטיל את מימיהם. בית־שימוש, י ראש ערימת״המיכתבים .״זה זמן רב
שאני עוקב, ודאי כמו רבים אחרים,
אחרי המדור שלך, רותי,״ הוא מתחיל
ועושה לי את היום ,״אני בטוח
שמחמאות לא חסרות, אך אנא,
הוסיפי גם אותי לרשימה.״
ואחרי המריחות, לעניין :״אני בן
,38 רווק 1.70 ,מטר, אקדמאי, נאה
ועוסק בניהול. אני כזה, בסדר׳ ,כמו
שאומרים, ולאור זאת אני די מתקשה
להשיב כששואלים אותי, איך זה
שעדיין אולי זה עניין של הזדמנות,
אולי של ברמות. ב,ברמות׳ אינני
מתכוון לתכונות חיצוניות, כלכליות
או של השכלה. נכון. אלה דברים
חשובים, אבל חשוב לי יותר למצוא
חברה אמיתית לחיים, שאיתה יקבל
המושג,יחד׳ משמעות. על זה אני לא
מוכן להתפשר.״ בא לך עליו? יופי. י
הוא בת״ד ,3625 פתח־תיקווה.

לרות•

ר,ץ לרחקות
אחד שלא מסתתר מאחורי
תיבת־דואר וגם לא מבקש ממני
מיספר מזהה הוא דויד גבאי, שכותב
בקיצור :״אני רווק בן ,30 גובה 1.75
מטר, מבוסס ונחמד, עובד ברמת־גן
כטכנאי אלקטרוניקה. מחפש בחורה
פשוטה ונחמדה מאיזור המרכז, כדי
להביא קץ לרווקותי ״.הוא מסיים
בהבטחה ש״כל תשובה תיענה״ ומוסר

ל רזי נ ת

השמש התחילה לרדת לאט־לאט,
צובעת את השמיים בוורוד. מכשיר
הקשר טירטר ושלח הוראות אל
הדבור הקטן. הוזנקנו דרומה. הזנקה
ראשונה, בסידרה ארוכה שתמשך
לאורך כל הלילה, שהיה רק בתחילתו.
המנועים הופעלו, ויקו הקטן שיחרר
את הספינה מן המצוף שהעלה ירוקת,
יאיר הכריז על הכיוון ברמקול.
זוניה־ג׳וניה, שהיה על ההגה, סובב
אותו לפי ההוראות.
דהרנו לכיוון אי קטן של סלעים
מול חופי אכזיב. סובבנו אותו ב־360
מעלות, בזהירות, שלא לעלות על
השוניות. לא גילינו דבר. סובבנו שוב.
מקס, הצ׳יף, הוזעק ממיטתו אל הסיפון,
אולי עיני הנץ שלו יגלו משהו
שהמישקפת לא גילתה. כלום. יאיר

א׳ עממ׳ ק /

שלפני חודשים אחדים היא כיכבה
אצלי במדור, ושואלת אם לא איכפת
לי לתת לה סיבוב נוסף. היה בסדר,
פגשה כמה נחמדים, אבל זה לא היה
בדיוק זה. ברצון רב, יקירתי, בשביל
זה אני כאן, וכל הכבוד לך על
ההתמדה. היא מתארת את עצמה
כאשה נאה, מטופחת, דקת־גו, גובה
1.75 מטר, בעלת שיער ארוך ובהיר.
אוהבת ספורט וטיולים ורוצה להעניק
אהבה לגבר נבון, מסודר בחיים. תוכל
למצוא אותה בת״ד ,1016 גבעתיים

0״ ג ג•
נהג אוטובוש: בולם ירדו!
נוטע: לא. רק שניים.

עלמת־חסד חריגה
״החלטתי לפנות אל המדור ה־

נ ח שק ת

מחפשת נזיכסה
נווט את הספינה. מתחתיו לוח השעונים, מימין שתי ידיות המקבי לות
לדוושת הגאז במכונית. מבעד לחלון אפשר לראות את התותח.

״אני רווקה, בת ,״30 היא מדווחת
לכל המעוניינים ,״גובהי 1.65 מטר,
בהחלט בסדר, כלומר — נאה, אבל
באמת. נשית, רגישה מאוד, אוהבת
מוסיקה, מתעניינת באסטרולוגיה
(מזל עקרב) ,סרטים, בעלי־חיים
ואוהבת המון לצחוק. מחפשת
,מיכסה׳ ,שנהיה בראש אחד, בגיל 30
עד ,38 נבון, הגון, רגיש, שמסוגל
להיות לבד וביחד, בעל חוש־הומור
בריא. אני חושבת שהציפיות אינן
גבוהות, וגברים כאלה עדיין בנמצא״.
אמן, כן יהי רצון. אני מאוד מקווה
שתיבת־הדואר שלך ( ,29195 תל־אביב
)61291 תעלה על גדותיה.

לפני שהם מתחתנים הס
מס תלי ם לא ליש1ן לילה שלם כי
אמרת להם מילה אחת. אחרי
החתננה הם נרדמים ענד לפני
שגמרנו להגיד מילה אחת.

זוניה, מכונאי על ספינת הדבור, מנצל
את זמן המנוחה בו קשורה הספינה אל
המצוף, ומארגן את החכה בנסיון לדוג דגים. נסיוגו לא עלה יפה
והוא לא דג אפילו דג אחד. מאחוריו נראה החוף שליד ראש-הניקרה.

זוניה דג דגים

הודיע בקשר שאין כלום. קיבלנו
הוראה לחזור אל המסלול —
עכו־ראש־הניקרה.
השמש שקעה וחושך השתרר על
הים. החוף נראה ממרחק של שלושה
מייל (כשישה קילומטרים) ,כמו
שרשרת רצופה של אורות נוצצים.
במשך הלילה למדתי להבחין בפרטים
׳השונים, שהבדילו בין נהריה ועכו ובין
אכזיב לראש־הניקרה.
הבחילה עברה ואני התחלתי
ליהנות מן הסיור. חלק מאנשי־הצוות
נדחקו אל הקבינות הקטנות והצפופות
שמשני צירי המיטבח. שתי מיטות
דו־קומתיות בכל צד.
המיטבח, לעומת זאת, נשאר פעיל
במשך כל שעות ההפלגה, בכל כמה
זמן היה יורד לשם אחד החיילים וטורח
בהכנת סעודה קטנה לו ולעוד חבר
רעב. אין מה לעשות על הספינה, אז
אוכלים.
בשעה הזאת כבר יכולתי לרדת
למטה בלי להרגיש את בני־מעיי
מתהפכים בקירבי. גיליתי שם מיטבח
ששום עקרת־בית מודרנית לא היתה
מתביישת בו. יש שם כיור, כירת־גאז
ומקרר סטנדרטיים, כמו שיש בכל
העול הז ה 2485

כאמור, אין על הספינה. מיקלחת
דווקא יש.
מטדה באדום 30

** ישמרת ראשונה. יאיר, המפ־
/#קד, מילואימניק, חבר קיבוץ בית־העמק.
הוא הצטרף לצוות לחודש
ימים. המפקד הקודם, הקבוע, השתחרר
לפני כמה שבועות, ובינתיים מחכים
החיילים לקצין חדש שיבוא. ליד ההגה
עומר מאיר אדרי ממיגדל־העמק.
התפקיד הרישמי שלו על הספינה הוא
ימאי, אבל הוא יודע, כמו כולם, לעשות
גם את שאר התפקידים. ליד המכשירים
עומד מקס.
שוב נוסעים דרומה. לא רואים כלום
מסביב. הירח עוד לא עלה. רק המכ״ם
ומכשירי־הקשר מספרים בלשונם על
המתרחש מסביב בים. בטלוויזיה
משודרת התוכנית כלבוטק ואריה
אורגר, המנחה, מתנדנד אנה ואנה
לקצב הגלים. זוניה עומד במיטבח
ומדיח את הכלים. כמו מישפחה. אלא
שבכל מישפחה נורמלית יש ויכוחים
(המשך בעמוד )38

גבר שד אשה אחת
הוא בן ,24 גובה 1.78 מטר, טיפוס
ספורטיבי, נאה, עיניים ירוקות. די
לבד, אחרי אהבה גדולה שנמשכה
שנתיים, ונגמרה פיתאום, לא מזמן.
מגדיר את עצמו כ״גבר של אשה
אחת״ .חשובה לו הכנות.,הפתיחות,
הרגשה של בית, של לתת מעצמך עד
הסוף. הוא מחפש אותך — נשית,
רגישה, בעלת ראש טוב, מעשית־פראקטית,
בטווח גילים של 17 עד
.30 מיספרו אצלי הוא (.)1021/85

רא מעשן
קוראים לו יוני, בן 1.80,29 מטר
גובה, צבר. מעיד על עצמו שהוא נאה,
נחמד וגיזעי .״בעל השכלה בניתוח־מערכות
(מחשבים),״ הוא ממשיך,
״עובד בחברה פרטית בתחום תיק־שורת
בין־מחשבית. אוהב חיים, רי־קודי־עם
ודיסקו וספורט — כדורסל,
כדור־יד, ריצה. חובב חברה, לא
מעשן.״ את עשויה להיות הטיפוס
שלו אם את יפה, עדינה. משכילה
וצעירה. לא יותר מ־ ,27 בבקשה. זרקי
את הסיגריה וכתבי לו לת״ד ,9181
תל־אביב.

אתה מביר אותה הרבה זמן!
בטח, עוד מאז שהיינו באותו גיל!

שלומית כהן
אס זה היה רציני, היתה חושבת
שלומית כהן ,30 ,שחקנית. רוצה להתפרנס מזה, אבל החיים די קשים,
וכדי שיהיה ממה לשלם שכר־דירה ואת החשבון במכולת היא עובדת
כפקידה במחלקת המנויים של להקת בת־דור. ככה היא יכולה לשמור
לעצמה את האפשרות לסרב לתפקיד שאינו מוצא־חן בעיניה. מה לא
מוצא־חן, למשל? להתפשט בסרט, בתפקידון לא חשוב. אם זה היה משהו
רציני, היתה עושה חושבים.
ילידת חיפה, אב תימני, אם פולניה. שירתה בצוות הווי, למדה מישחק
בבית־צבי וחרשה את הארץ עם הצגות־ילרים והפקות בתיאטרון המיסחרי.
מגדירה את עצמה כאשפית במיטבח ואומרת שבישול זה אצלה אמנות.
התפקיד הכי שנוא שלה היה בסרט דיזנגוף ,99 שם היתה החברה המכוערת
של מאיר סוויסה. שטפו מפניה כל שריד של איפור, כיערו אותה עם
מישקפי־ראייה חסרות־צורה ומשכו את שיערה לאחור בחוסר־טעם. העלמה
כהן אומנם איננה יפהפיית־הדור, אבל בהחלט מגיע לה להיות פעם, עם
ה־ 1.68 מטר שלה, הגיזרה הרקה והחן הגיזעי, החתיכה הנחשקת של הסרט.
כתובת: רחוב ז׳בוטינסקי , 10/77
אשרוד .77219

למטרה רצינית
חצי דף של מחברת שורה־אחת,
קרוע בפינות, כתוב בעיפרון, כתב־יד
ילדותי, מאמץ שכל אות תצא
איכשהו בסדר. מה עושים עם דבר
כזה? מי יודע, אומרים שיש קונה לכל
סחורה.
אז ככה :״צעיר ,175/29 ,פשוט
וצנוע, מעונין להכיר בחורה דומה
למטרה רצינית, ת״ד 330 חולון.״

הדרך הקלה ביותר לשכנע ילדים
שהם אינם זקוקים לצעצועים היא
לתת להם אותם.

סיבוב נוסף
היא, רווקה בת ,35 מנהלת־חשבונות
בחברה גדולה, מספרת לי

מדליק שלך, רותי, כדי שתעשי
סלט, מעורר׳ מהנתונים־חומרים שיפורטו
להלן,״ הוא כותב ,״אם יעלה
התבשיל ארוכה לפיצעי הבדידות
של אדם, שנישואין הם פיסגת
חלומותיו, אני מבטיח להזמין אותך
כאורחת־הכבוד!
״ועכשיו לחומרים: רווק,29 ,
1.69 מטר, רציני, מסור, יודע
להעניק חום, אהבה ורכות, חביב
ובעל חוש־הומור (שלא תמיד
מנוצל) .מעוניין ברעיה, שלפחות
בחלק מנתוניה תרמה לי, אבל עם
חריג אחד: היא יכולה להיות גם
אלמנה, גרושה ואפילו עם צאצא
אחד או שניים. היא גם יכולה
להיות גבוהה ומבוגרת ממני (לא
בהרבה, כמובן) .העיקר שתהיה נחמדה
וסימפטית. אפשר לשלוח תמונה
״.הסימפטי הזה מסיים ב״שלך
בהוקרה״ ומבקש ממני להפנות את
עלמת־החסד (ביטוי שלו) לת״ד
,9580 ירושלים.

במסיבה הסוערת בילו בוכב־רוק, בר1וז 11 מכוער שהפן
דברסר, ומחלק־תה שרוצה להיות זמר * הבן לקן
לאמא את הפסנתר והיא נפרדה מהפסנתר במסיבה *

אקס־תיסלם ובויהשופט

בנאי (משמאל) ,בנו של השופט הבאר״שבעי יצחק בנאי, מופיע בתפקיד מחלק־־תה

אחו• ששבח
רבבות, הם
שבח סופות

אבי נשר, הבמאי של שוברים, אומר שזאת
המסיבה־של־אחרי־סרט הבי סוערת שהוא זוכר. והיו
לו כבר לא־מעט. החבר׳ה, שהתיידדו במהלך
ההסרטה, הרגישו טוב מאוד במסיבה הזאת, ביום
חמישי האחרון, במועדון שירוקו בדרום תל־אביב.
נשיקות, חיבוקים היסטריים, ריקודים פרועים. נשר
אמר שאותם שראו יום קודם לכן את הקרגת־הניסיון,
ממש־ממש מתעופפים באוויר, מרוב גאווה.
עזר להם להתעופף משה איש־כסית, משחקני
הסרט, שמזג לכל מי שנכנס כוס מהסאנגריה שלו,

שיחזוו נח״ם

סי היימן הבלונדית, עם סרט על המצח, שרה במסיבה את שירה
בסרט, זהב טהור. יחד איתה הופיע הרקדן מנשה מנצור, שבלחי
היא אוחזת. בסרט היא ברווזון מכוער, ההופך בסוף לברבור יפהפה בזכות כישרון וקול מדהין

שאיש עדיין לא יודע בדיוק מה הוא שם בה.
כמה מילים על שוברים: זאת קומדיה מטורפת על
שחקנים העושים סרט באתר־צילומים מרוחק.
שוברים שם ררך־חיים מסויימת, שוברים שם כללים,
שוברים את הראש ואת הלב.
נשר מקווה למכור את הסרט באמריקה. יש לו שם
קשרים טובים עם אחד המפיקים הגדולים בהוליווד,
ריי סטארק, שהפיק את מצחיקונת, סרטים אחרים
של ברברה סטרייסנד וסרטים של רוברט רדפורד.
חברים אמריקאים של אבי אירגנו בלוס־אנג׳לס

הקרנה של סירטו הקודם, זעם ותהילה, שלא זכה
בתהילה בארץ, וסטארק נכח בה. מזכירתו חיפשה את
נשר אצל הוריו, המתגוררים בארצות־הברית. אמו,
המכירה שמות ומתמצאת בסרטים, היתה המומה
מחשיבותה של האישיות המטלפנת, ומסרה את
הטלפון של הבן. המפיק, סיפר אבי, אמר לו כמה
מילים חמות וטובות, הבטיח לנסות לדחוף שם את
הסרט.
הרבה יפות הסתובבו בשטח. זה מאוד התאים לרוב
גברי הסרט הפנויים, שהגיעו למסיבה לבדם.

35ב ע מי ם
עך התקרה
״לך לראות את העוגה, הרי בסוף
אתה משלם בעדה,״ אמר אבי אלדר
לבוס שלו, פשנל. אבל. פשה לא הזיז
את עצמו לאמצע הזירה, המשיר
לשוחח עם בויקו ׳ מהסינית והודיע
לאבי שמה שבאמת מעניין אותו
עכשיו זה עוד אגרול בצלחת שלו. אבי
רץ והביא, ויותר טוב ככה, כי האוכל
נעלם תוך זמן קצר. במהירות מדהימה.
אוכל סיני טוב גורם לאנשים, כנראה.
להיות רעבים גם ב־ 5אחרי־הצהריים.
לאמרגן של קירקס מדראנו. משה
יוסף, עשו יומולדת לכבוד ה־ 38 שלו.
כשנכנס לאוהל, עם ידידו יוסי גרבר.
זרקו עליו קונפטי מלמעלה, התיז־מורת
ניגנה יום־הולדת שמח ומישהי
תלתה על צווארו זר פרחים. משה
נראה מבסוט מהחגיגה, אם כי היה רק
חצי״מופתע. היתה לו הרגשה שמתכננים
לו משהו, אבל למחר, והרבה
יותר צנוע. בכל מיקרה, כאשר אשתו
ביקשה ממנו• באותו יום ללבוש
חליפה. הוא ציית.
על עוגת המרציפן הענקית, בצורת
אוהל קירקס בצבעים כחול וצהוב, היה
כתוב :״יופי של קירקס, יופי של
אירגון, יום־הולדת שמח מהנהלת בית־הספר
לאמרגנים ״.כיוון שבית־ספר
כזה לא קיים, התבקש פשנל, השותף
בהבאת הקירקס, להסביר למה כתב
ככה .״אחרי שמשה יוסף אירגן את
הקירקס, הוא יכול לפתוח בית־ספר
לארמגנים ״,אמר ,״יש כאן דוגמה
קלאסית לאירגון מעולה, ואני אוהב
לעבוד עם אנשים מוכשרים. זאת
הפעם הראשונה שאני עובד איתו, אבל
בשום אופן לא הפעם האחרונה. הלוואי
שהוא יסכים לעבוד איתי בעתיר״.

1ן 1 | ¥1מךץ 1ד במסיבה בקירקס התחבק השחקן יוסי גרבר
( 111 1111 שמאל) ע המפיק פשנל. יוסי גרבר הוא לא 1 בדיוק רזה, אבל הוא מסתובב עכשיו מינוס 11 קילו, בזכות דיאסה

דליה מרוז, פעם בעלת בוטיק
ועכשיו תחקירנית־תסריטאית בטלוויזיה
(שמיניות באוויר) ועיתונאית,
אוהבת לעשות מסיבות, אבל לא סתם.
אצלה יושבים על הריצפה, מנגנים
ושרים יחד.
ביום השישי האחרון היא עשתה
מסיבת־פרידה מהפסנתר שלה. מרוז,
גרושה ואם לשלושה, קנתה את
הפסנתר כאשר בנה הבכור, גיא, היה

של מלחין, פסנתרן וזמר. הוא כתב את
המוסיקה ללהיט הבימתי הכי־חם של
השנה, כולם היו בניי, חוץ מנעמי.
ועכשיו הוא כותב מוסיקה להצגה
חדשה בהבימה.
לפני כמה חודשים התחתן גיא ()23
עם חברתו רותי, ורצה לקחת איתו את
הפנסתר, שאליו הוא מאוד קשור.
דליה אמרה שיש לו בעיה, כי גם היא
קשורה לכלי הזה, אבל אחר־כך, כמו

חיבת החצירם חאיחח
על הרצפה וחנבית
ובחיקחס
בן .4הוא היה מין ילד־פלא, התחיל
לנגן כבר אז. הפלא, או יותר טוב
להגיד הכישרון, לא עזב אותו גם
כשגדל, והוא כבר עשה לעצמו שם

אמא טובה, היא החליטה שמגיע לו,
והיא מוותרת. הרי בסופו של דבר היא
קנתה את זה בשבילו.
אז יום לפני שהפסנתר עזב אותה

הצייר המזוקן דן קידר עם אשתו ציונה,
האחראית בתיאטרון הבימה על פרוייקטים
מיוחדים. הקידרים, שבאו לשיר במסיבתה של דליה, הם הורים*לשתיים.

לפיתה בלסת

היא נפרדה ממנו עם חברים טובים,
שאוהבים לשיר. זאב רביד, מנהל
השיווק של חברת הפניקס, ניגן איתה
דואטים על אקורדיון. היו שם גם
הצייר דן קירר ואשתו ציונה, המשו־

פרופסור שלמה
אהרוצסון ואשתו
דליה היו בין המוזמנים למסיבת השירה. דליה מפ־

שירת הפרופסור

רק לבלות. מעט זוגות נשואים, מול ;
רוב של פנויים ופנויות, גרושים
וגרושות.
דליה, הידועה בעיר כמלכת החצי־ י
לים, הפגינה את המומחיות שלה.

קחת מטעם מישרד״החינוך על בית־הספר התל־אביבי
לאמנויות, בניהולה של יעל העליון, שאליו
מתקבלים רק ילדים כישרוניים, אחרי שעברו בחינה

| 1ך 1ן 11ק 1ך | שרה פרידמן (מימין) ולאה זהבי הגיעו יחד
] /ע 1 11| /למסיבה ושרו כל הערב. שרה היא מפיקה
1 111/
בסידרת־הטלוויזיה לילדים שמיניות באוויר ולאה גם מפיקה בתוכניות.

1 \ 1 1ך 1דליה מרוז מנגנת באקורדיון וש־
1 1\ / 11 רה משירי ארץ־ישראל ובנה גיא
לוגם במיטבח מרק חם. מאז התגרשה מבעלה, עמוס

מרוז, שהוא מנהל הצגות בתיאטרון חיפה, הפכה
דליה הגיינגית לאחת המבלות הקבועות במסיבות
תל״אביב, מסיבוו^הידועוו^עליזות^ובאווירת^

ררת מיכל סנונית והחבר שלה צבי
אל־פלג, פרופסור שלמה אהרונסון
ואשתו דליה, מפיקות־הטלוויזיה שרה
פרידמן ולאה זהבי, טובה כרמון, יוצרת
עבודת אמנות בצריבה על זכוכית,
נילי קריס, פסנתרנית־תיאטרון, רחל
גולדמן, בעלת מכון ספורט, רותי מגד
ונחמה ליאור, עיתונאיות, שבאו הפעם

מאוחר יותר, בסביבות ,3שתו מרק
חם, וב־ 4אכלו עוגות. הלכו הביתה רק
כשנגמרו השירים והקול. גיא, מצירו,
הבטיח לאמא שמחר הוא מביא לה
פסנתר אחר, לא טוב כמו זה שממנו
היא נאלצת להיפרד, וגם לא שלה
ממש. בשכירות חודשית, בינתיים.

נעמי רון

^ 1 1ן 1

¥3 * 93

אלי לנדאו, ראש עיריית
הרצליה, מימש את ״איומו״
לצאת בעיקבות יוסי שריד
ללבנון. ביום הראשון השבוע
הוא יצא לעשרה ימי־מילואים
בצפון.
נכד שני נולד ליעקב
(״יענקל׳ה״) אגמון ולאשתו
גילה אלמגור. בני מישפחה,
בעיקר, באו למסיבת ברית־המילה
שנערכה לדניאל, אחיו
של אלון ובנם של עידן
אגמון, צלם־הטלוויזיה, וה־מחזאית
גורן. טקס הברית
התקיים באולמי כינרת ברחוב
שינקין בתל־אביב, כשעמיקם
גורביץ קורא את פירקי היום
בתנ״ך. גילה ובתה הגר היו
באותו הזמן בפאריס. הם יצאו
לטיול פרטי לפני הלידה ולא
הספיקו לשוב לברית.
הד״ר נילס הנסן, שגריר
גרמניה בישראל, גנב את ההצגה
בקבלת־פנים שערך תיאטרון
חיפה לשחקני־תיאטרון מדיסל־דורף,
המתארחים בארץ. הנסן
דיבר בעברית עשירה והשחקנים
הגרמניים נאלצו להאזין ל־תירגום
דיברי השגריר שלהם לגרמנית.

1**:יןי• י

•> 1ן 1

• •1 1 1 1 1 111

4 4 4 4

4 4 ? 4 4 4

4 > 4 1ז

4 4 4 4

איך נ דד פרוייקט ״מילחמת הכוכבים״ ל טב רי ה
ו מי רו צהל היו ת מנ היג פו ע לי ת ל ־ א בי ב

תיאטרון חיפה יכבוש את
הרדיו והטלוויזיה ביום־השואה,
שיצויין השבוע. הטלוויזיה תקרין
את המחזה הניצול, בגלי-
צה״ל ישודר המחזה פיטריית
הרעל ואילו ברשת א׳ ישודר
עיבוד לרדיו של גטו, מחזה של
יהושע סרבול. המחזות כולם
עוסקים בזוויות שונות של השואה.
כתב
מעריב בצפון שעיה
סגל פרש מעיתונו ועתה הוא
יהיה איש־יחסי־ציבור ופיר־סומאי.
אחד הפרוייקטים הראשונים
שלו יהיה טיפול בישובי
עמק־הירדן. שלושה ימלאו את
מקומו במעריב: מנחם רהט
מצפת. מאיר ראובני מנצרת
ודני היימן מעפולה.

כשביקר השבוע שימעון
סרס בטבריה, פנה אליו צלם
סי-בי-אס משה הלסרט
וביקש לדעת מהי דעתו על
מילחמת־הכוכבים. פרס לא
השיב, אבל לעומת זאת הוא פנה
ליורם גרוזנר, מנהל המלון,
וביקש לדעת על מילחמת־הכוכבים
בטבריה. הוא התכוון
למאבק בין פלזה והמלון החדש
שהוקם לידו, מלון נהר־הירדן

של איש־העסקים הטברייני
יאיר ובמן. לראשון חמישה
כוכבים ולנהר הירדן ארבעה.

אלוני

ומיכה

שעבר בהיכל התרבות, יצאו

מאז שאיתן ליבני נפרד
מהכנסת, הוא מבלה את רוב זמנו
בעזרה לתלמידים ולסטודנטים,
הכותבים על הפריצה לכלא עכו,
שבה השתתף.
מעולם לא נתנו אנשיו של
רוני מילוא תמיכה מוסרית
וממשית ליריבם הגדול מיכאל
קליינר. הפעם הם עוזרים לו
בניסיונו להיבחר כמזכיר מועצת
פועלי תל־אביב. הם מקווים
שאם הוא יזכה בתל־אביב, הוא
ייצא מהמירוץ בתחומים אחרים.
נותרה עדיין השאלה הפעוטה:
האם גם פועלי תל־אביב מוכנים
לבחור בקליינר כמנהיגם?
לפני שמועמד הליכוד להסתדרות
יעקב שמאי הצטלם
בכרזת־בחירות שהופצה
בכל הארץ, הוא הסתפר ורכש
חולצה חדשה במעוז חברת-
העובדים, המשכיר לצרכן.
לח״כים אין סבלנות לתרבות
אחרת. בהצגה של להקת
מחוללים כושים מדרום־אפ־ריקה,
שהתקיימה ביום השני

ימים

רצופים
שולמית רייסר בהפסקה.
שלושה

בילתה השבוע האמרגנית מרים
עציוני בנמל־התעופה בן
גוריון, עד שבאולם הנוסעים
חשבו שהיא העבירה את
מישרדה לשם. ביום השני בא
הבימאי ליאונרד שך, שיביים
אצלה את המחזה האנגלי הנד

התבונן בשוטר ולא אמר מילה.
רפאלי רגז על כך, הוריד את
יוסף ברמלה ושב על עיקבותיו
לירושלים. בעיקבות מיקרה זה
הוא פוטר ופנה לעיסקי מיס-
עדות.
דניאל רוטשילד היה
נבוך מאוד. על המינוי הצבאי
החדש שלו, במקומו של תת־אלוף
שלמה איליה, הודיעה
לישכת העיתונות הממשלתית

שימשו נוס

התארח באוהל בני העדה הגרוזית, שחגגו
גם הם במימונה המארוקאית, והולבש
בביגדי חג גרוזיים עתיקים. רפי לביא, חבר הוועד הפועל ויוצא
גרוזיה, אירח אותו. ראש־הממשלה לא נאם לפני החוגגים, משום
שמיהר משם להלווייתו של איש מיפלגת״העבודה שרגא נצר.

תורגם בכור לאהבה. למחרת
באה מלונדון השחקנית ענת
עצמון, שתככב בהצגה זו,
וביום הרביעי בא השחקן ארנון
צדוק מארצות־הברית, לשם
יצא כדי להשתתף בטקס חלוקת
פירסי אוסקר. הוא כיכב
במאחורי הסורגים, שהיה אחד
הסרטים הזרים המועמדים לאוסקר.
צדוק יופיע לצד עצמון
במחזה המתורגם.
יעקב רסאלי, מבעלי
המיסעדה פפרברג בירושלים,

־9 1111^ 11

\ | 1ך | 1ל 114ך* מטפס לבימת האורחים המכובדים בטקס המימונה שנערן בגן־סאקר בירושלים.
1 #1111 1 1 4מאחוריו עוזר לו חוגג אלמוני לעלות במדרגות. על הבימה ישב שמיר לצד
ראש־הממשלה שימעון פרס. השניים חייכו כל הזמן, למרות שכמה שעות קודם לכן נוצר קרע ביניהם, אחרי
ששמיר ושאר שרי הליכוד מנעו בישיבת הממשלה מהשר עזר וייצמן לצאת לסיור רישמי במצריים.

היה בעבר נהג בסוכנות. השבוע,
במסיבה, הוא נזכר בשני סיפורים
מתקופת עבודתו זו. האחר קשור
לסיבה שבגללה הוא עף מהסוכנות
והתחיל לעשות כסף.
הוא קשור לנשיא־המדינה השלישי,
זלמן שזר, שהיה יו״ר
הנהלת הסוכנות. שזר הודיע
לרפאלי שעליו לקחת אותו
לחיפה בשבת בבוקר. רפאלי
התייצב במועד ולקח את שזר
צפונה. ליד חררה שאל שזר את
הנהג לאן הם נוסעים. רפאלי ענה
שאין לו מושג. שאל שזר :״מה
נעשה שם?״ גם על כך לא היתה
לרפאלי תשובה. אמר לו שזר:
״בוא נחזור לירושלים ״.בבואם
המתינו לשזר בביתו שיחות-
טלפון נזעמות מחיפה 400 .איש
באו לסניף מפא״י בעיר, לשמוע
את שזר, שהיה אמור לנאום
לפניהם.
פעם לקח רפאלי את השר
דב יוסף, חבר הנהלת הסוכנות,
מירושלים לתל־אביב. יוסף היה
לחוץ בזמן ולכן ביקש מרפאלי
שיגביר את מהירות נסיעתו. לכד
אותם שוטר ורשם לרפאלי דו״ח.
יוסף, שהיה ידוע כבלתי״חברותי.

בנוסח הבא :״אלוף־מישנה דניאל
רוטשילד יתמנה למפקד
יחידת הקישור בלבנון ויועלה
לדרגת סגן־אלויף.״ על פליטת-
קולמוס זו הגיבו קצינים בכירים:
עוד כמה מינויים והוא יגיע לדרגת
טוראי!
מאז שהתחיל דררי בן־
זאב לשיר את שירו גנבים.
הגנבים אינם פוסקים מלהציק
לו. מעיל שלו נעלם מאולפן-
ההקלטות, דירתו נפרצה וגם
במישרדי האמרגו שלו היתה
פריצה.
בן־זאב מופיע עתה כמנחה
לצד עזרא דגך בקירקס
מדראנו. השניים מכירים היטב
את משה ירסן! ,מפיק המופע.
השלושה שירתו יחד בלהקה
צבאית. יוסף אינו שולט בשום
שפה זרה. ולמרות זאת הוא
הסתדר היטב באיטליה. כשחתם
שם על חוזה שלפיו הובא ה־קירקס
ארצה.

נסוק׳ השבוע
• העיתונאי עמום קי

:״את האור בקצה המינהרה
רואים בדרך־כלל יותר טוב
כאשר נוסעים בהילוך אחורי״.

• העיתונאי

אמנון

אברמוביץ׳ על הניצב הפורש:
״אברהם תורגמן היה, גיוס מאי׳
של המישטרה״.

• עורך־הדין מקריית־ארבע
אליקים העצני:
״שלום עכשיו היא קרציה על
זנב גוש־אמונים.״
העולם הז ה 2485

המארוקאי המסורתי, שהיה צמוד לנימת המכובדים, שם הם טעמו ממיבחר מאכלי
מארוקו, שהוכנו על״ידי נשות עסקני תנועת ביחד. אחר־כן עלו לבימה לשאת את
בירכותיהם. הפתיע הרב מאיר כהנא, שהופיע למרות שהבטיח למארגנים כי לא יבוא.

1טועם עוגיות מתוקות שהוגשו לו באוהל המכובדים בחגיגות המימונה
1בגן־סאקר בירושלים (מימין) .אחרי שטעם, הוא דוחה דיברי מאפה
מתוקים נוספים שהוגשו לו. הרמטכ״ל ושאר האורחים החשובים הוכנסו לאוהל
• הצייר ההומו־סכסו־פרץ,
על מצב הממשלה :״היא
• השר גד יעקובי :״האלי
יוסי שטרן :״אני עליז
זקוקה לאינפוזיה״.
ממשלה סובלת לפעמים מהצי
עצוב״.
• השר חיים בר-לב,
טננות ולפעמים מחום, תוך
על הנ״ל :״הממשלה חולה
תהפוכות מהירות. אני מקווה
• שר הטניס יצחק
במחלת־ילדים.״
שזו איננה מחלה חשוכת־מרפא״.

יי י

נ ! ה ה 1רךנבדור
• אחרי שלוש שנים של נסיו־נות־נפל,
החליט איתן מסורי שאם
השיר ששלח לקדם־אירוויזיון לא
ייכנס לתחרות, הוא יסע להירגע באמריקה.
הוא הרגיש שלא יהיה
מסוגל, מרוב עצבים, לצפות בטלוויזיה
בשירים שנכנסו. יחד עם
חברתו, הדוגמנית אנבל טמיר, טס
לניו־יורק, כשהוא מנסה להתנחם ב־
3000 הדולר שבהם זכה בטוטו,
יומיים קורם לכן. את ליל־הסדר בילו
השניים בביתו של הזמר עוזי פוקס,
שעזב לפני שנים את הארץ ומתפרנס

לפני שלוש שנים, ולא קרה כלום
ביניהם. הקליק קרה אחר־כך, כאשר
נפגשו במיקרח ברחוב, בפאריס.
• זאזי שביט, זמרת ושחקנית,
הופיעה בסרט שלא הוקרן עדיין,
סוף־שבוע מטורף, כאשה סקסית
הרוצה להיכנס להריון ואינה מצליחה.
אחרי שתמונה שלה מהסרט, ב:
מינימום בגדים, פורסמה בעיתונים,
היא התחילה לסבול מהטרדות טלפוניות
של גברים חסרי מעצורים.
• ורדינה כהן ,24 ,האחות

דדידחמ חנ ק את הזמר אבי טולדנו, לפני כניסה
11111
11 14 1*1 1/41 לאולפן לסידרת״הקלשות חדשות. ברנדס
הוא המוסיקאי והמעבד הצמוד של אבי טולדנו מזה חמש שנים.
יחד הם עשו את הלהיטים הורה, חי. כל חיי וליאורה. אחר-נד הם
ניתקו קשר .״הצטברו יותר מדי טענות הדדיות. כמו אצל זוג נשוי,׳
אומר ברנדט ,״היתה התפוצצות, נין השאר על רקע כספי.׳ השבוע
הרים טולדנו שפופרת טלפון והודיע למסי שהגיע הזמן לחזור.
הקטנה של יזהר, תיסע איתו לבכבוד
מהופעות במועדוגי־לילה.
• אחרי שנמאס לו להרגיש שכל שוודיה, לאירוויזיון. גם ההורים
בגדיו מתפוצצים עליו, החליט יוסי והאח חופני מצטרפים. כאשר
גרבר על דיאטה. זה הצליח לו. תחזור, תתחיל ורדינה לטפח את
במשך שלושה חורשים הוא הוריד 11 הקאריירה שלה כזמרת־סולו. עד
כמה היום היא רק עשתה קולות לירדנה
קילו, ובאותה הזדמנות הוריד גם
שנים טובות מגילו(כמעט ,)52 הוא ארזי. דני רובם כבר כתב לה שני
עשה את זה בעזרת דיאטת־סססו־ שירים. סיגנון — אישי, על אהבה.
הקלוריות, ששימשה אותו ואת חב כהן היא בוגרת המידרשה למוסיקה,
ריו, לפני הרבה שנים, כאשר היו וכיום לומדת מישחק באוניברסיטה.
״לא כרי להיות אחר־בך האמלט,״ היא
דיילים, ורצו להיראות חתיכים יותר.
פירוט, למי שזקוק: התפריט היומי אומרת ,״רק כרי לדעת איך להגיש
כולל 6גביעי לבן 4 ,תפוחי־עץ 2 ,שיר.״
• הזמר מיסטר הרי(שם אמיתי:
עגבניות, דג מאודה(או סטייק בגריל) יוסי הרי) ,עשה כמה להיטים, כמו
וקערת סלט, ללא שמן.
אל תשכחי אותנו, אדלה־לח ומה
• פייר הגרי ,32 ,שהיה דייב קורה לך, בייבי, והרגיש צורך
החתיך בסידרודהטלוויזיה אנשים בעזרת איש יחסי־ציבור. ערכו לו
במילואים. התחתן בשבוע שעבר עם היכרות עם תחיה גיר, היא ביקשה
חברתו, רעיה, מורה לתולדות־ 600 דולר לחודש, והם חתמו על חוזה.
האמנות תיירת. הם הכירו זה את זה הרי לא היה מרוצה מהתוצאות, וניתק_

העולם הז ה 2485

את הקשר כעבור חודש. היא הגישה
תביעה מישפטית על 3000 דולר,
בגלל הפרת־חוזה. הדיונים נגררו
במשך שנה. הוא רצה ללכת עד הסוף,
אבל נגמר לו הכסף. עורך־הדין שלו
לקח 500 רולר להופעה בבית־המישפט.
לכן נאלץ להסכים לפשרה
שהציע, לדבריו, עורך־הדין של
תחיה, ושילם לה 600 דולר. עד כאן
הסיפור שלו. ניר :״תבעתי אותו אחרי
שהוא הלך למס־ערך־מוסף והעליל
עליי שלא נתתי לו חשבונית. עשו
אצלי חיפוש בבית, ולא מצאו שום
דבר נגדי. לבית״המישפט הוא הופיע
לבוש בצורה מעוררת־רחמים אמר
שאין לו כסף, ולכן הסכמתי לפשרה.
דווקא עשיתי בשבילו דברים טובים.
ביחסי־ציכור צריך סבלנות, כי לפעמים
רואים תוצאות רק אחרי חצי
שנה״.
• הבית אבי בהט חזר לפעילות,
אחרי שהיה במשברים וב*
דיכאונות. עכשיו הוא רוצה להיות גם
זמר. הוא הזמין אצל התמלילן דשי
גרנות שיר על מילחמת־הלבנון.
רצה לקרוא לשיר בשר של תותחים,
אבל יוש התעקש על עידון, והשיר
ייקרא בצל התותחים.
• מודעת־אבל בדבר אחר. המד
סף הסאטירי של עיתון דבר :״על
מותו של סר מייקל רדגרייב, חבר
ותיק בתא אמני הליכוד ושחקן דגול,
אבלים צ. פיק ותא אמני הליכוד.״
ובדף אחר, מודעת־ברכה :״לדהן
סבאסטיאן באן* ,ליוס־ההולדת וד
,400 עד מאה ועשרים! צ. פיק וחטיבת
המוסיקה בתא אמני-הליכוד.״
• הבדרן דודו דותן מגלם
בסירטו החדש של אבי נשר,
שוברים, את דמותו של עיתונאי-
בידור. לפני תחילת הצילומים שיחזר
במוחו כמה תכונות אופייניות של
מכריו מהתיקשורת הבידודית, ויצא
לו יצור שרואים אותו בכל מקום,
כשבידו האחת עט ופינקס וביד
השניה סנדוויץ׳ .הוא תמיד יודע איזה
אוכל מגישים ומתי. אינו מחליף אף
פעם בגדים, לבוש תמיד בצבע חום.
מתחנף ומתלקק לחשובים ולמצליחים,
לא מפרגן ולא מתייחס
לקטנים. יש גם כמה תכונות חביבות
יותר, כמו — הוא לא מתעייף לעולם,
גם שכולם נופלים מן הרגליים, מבין
ושולט בצורה יסודית בתחומי עבודתו.

חומד
דבר מאפה (למעלה) ,כשהוא
מתבונן בקינאה בשגריר ארצות״הברית,
סם לואיס, שכבר מחזיק עוגית בידו ואחר כן זוכה לכבוד־מלכים,
כשהמגישה מאכילה אותו נכפית (למטה) ,מתבשיל מעשה ידיה,
במיטב המסורת. גם הם חגגו את המימונה ביום הראשון השבוע.

ישראל קיסר

• השר יוסף (״דפקה״)

שפירא :״הממשלה בריאה
אבל סובלת מכאב־ראש״.

• האדריכל ישראל גו־דוביץ,
על הסיבות שהביאו

אותו לעבור למדינת־הבובות של
מישטר האפרטהייד, בופוט־צוואנה
:״בתל־אביב אין מה
לעשות, הכל קליקות — רכטר
ובנו, יסקי ונכדו, כרמי ונינו ועוד
רכטר ורכטר ורכטר״.

#י 14 * 1

*( 111

יעקב סדו היה מע מודי התחן־ ש ד התיאטרזז נהבידח־ העברי.
הוא נעלם. היכן הנא? בתיאטו־ח יידי ש. מחוסר ברירה!

כבדרן עברי
שתיים ...שתיים...״

דז׳יגן, שומאכר ובולוף, שהלכו לעולם
שכולו טוב, לא זכה אף שחקן יידיש
בארץ להוקרה ולהערכה.
כעת בודו הוא הכוכב של תיאטרון
היידיש. יש אומרים שהוא עושה הון.
מפיק בעצמו את ההצגות שלו, משלם
את המשכורות לשחקנים הזוטרים,
המשתתפים במחזותיו, שוכר אולמות,
שוכר בימאים ומכניס את רוב הכסף
לחשבונו הפרטי .״בודו,״ אומרים
בכסית ,״נעשה מיליונר מהיידיש,
בגלל זה הוא נמצא שם.״ מספרים כי
על הופעותיו בחו״ל הוא מקבל הון
בדולארים.
בכל זאת, בשיחה איתו דומה כי
אילו בו תלוי,היה הדבר, היה שמח
לחזור אל הבימה העברית, אל קהל
דוברי העברית.
קשה להוציא מבורו שהוא ממורמר
או כועס. נהפוך הוא. צריך חוש אבחנה
דק במיוחד כדי לקלוט שמשהו כואב
לו, שאיכפת לו שהוא אינו נקרא יותר

היתה שפתו הטיבעית עוד מהשטטל
היהודי ברומניה.
״עוד לפני שידעתי רומנית, ידעתי
יידיש. קיבלתי חנוך של יידישקייט.״
עברית הוא למד בלהקה הצבאית,
והוא מכריז, לא בלי גאווה :״אני האבא
של להקת־פיקוד־דרום ולהקת־פיקוד־צפון.״
בתוכנית הראשונה של להקת־פן
קוד־דרום נולד מוישה וינטלטור,
המלווה אותו מאז ועד היום. הוא אומנם
לא עושה את מוישה וינטלטור ביידיש,
אך ממשיך לעשות אותו בשרות המילואים
שלו 25 .שנים ומוישה וינטלטור
עדיין מבוקש.
מירי, הבת האמצעית, נכנסת לחדר.
נערה נאה בלבוש אופנתי. אני שואלת:
בתך יודעת שהיית פעם כוכב גדולי
והוא עונה :״למה את חוזרת לזה שוב
ושוב. נכון שהבת שלי לא נהנית
מהפופולאריות שהיתה לי פעם, אבל
אני חוזר ואומר — לא עזבתי את
התיאטרון העברי, עזבתי את השפה.

ואני כמעט משוכנע שתשאלי הרבה
ילדים מי זה טופול — הם גם לא
יידעו.״
אחר כך הוא מתרגז באמת ואומר
שלא מוצא חן בעיניו שהיידיש היא
בבחינת טריפה. מה רוצים ממנו, הוא
מתפלא, למה לא שואלים את אריק
לביא מה פיתאום הוא משחק בגרמנית?
כשנוגעים בנקודה הקרויה כסף,
הוא ממהר להכריז שלא עבר ליידיש
כדי לעשות יותר כסף, כמו שאומרת
הרכילות, למרות שברוך השם הוא לא
מתלונן.
מדוע אם כך, כן עבר ליידיש? כאן
בא נאום נרגש: הוא החליט לקחת על
עצמו לשמר את השפה ולהפיץ אותה
ברבים ולשמח בה את אותם שעדיין
זוכרים אותה, בארץ ובחו״ל.
אשתו, אסתר, מספרת שהוא עושה
שליחות לאומית .״את לא מתארת
לעצמך איך בניריודק האנשים ממש
בכו כשהוא עשה את המערכון על

היהודי, שהילדים שלו עזבו את הארץ
וירדו לאמריקה. כשהוא גמר להופיע,
האולם קם על הרגליים, שורה אחרי
שורה אחרי שורה. את לא יודעת איזה
שרות זה עושה למדינת־ישראל.״
הבודואים הם אגודה אחת. חיי-
המישפחה המאושרים שלהם הם מן
המפורסמות בעולם־התיאטרון. אסתר
הלכה עם בעלה באש ובמים, נסעה
איתו לחיפה, כשהצטרף אל יוסף מילוא
והיה ממייסדי התיאטרון שם, עברה
איתו לתל־אביב, כשהחליט לצאת
בתוכנית־יחיד ולעבוד עם האמרגן
מיקי פלד — דבר שהיה כרוך בסיכון,
שכן בודו השקיע בהצגת״היחיד את
מיטב חסכונותיו.
גם כעת, כשהוא מופיע בתיאטרון
יידיש, היא לא תנסה לדחוף אותו
בחזרה אל הבימה העברית.
״תאמיני לי, הייתי שחקן קבוע
בחיפה. יש לי על מה להתגאות. הייתי

התגלגלת<,ו
יידיש לופט געשעפטען!״
^ עם לא היה ילר בארץ שלא ידע
בעל־פה את ״שתיים ...שתיים״...
המאנפף. פעם לא ניתן היה למצוא אדם
שאינו מכיר את מוישה וינטלטור. פעם
— לא מזמן, לפני 10 שנים — היה
יעקב בודו מעמודי״התווך של התיאטרון
והבידור הישראליים. בשנים האחרונות
נעלם. לא עוד תפקידים ראשיים
במחזות כמו הקרנפים של יונסקו או
שני אדונים. לא עוד תפקידים ראשיים
בסרטים כמו פישקה במילואים
או מוישה וינטלטור, ולא עוד הצגות-
יחיד בסגנון הצביעו בעד בודו.
יענקל׳ה בודו, קטן, מצחיק וצנוע,
כמעט שלא השתנה במשך השנים. הוא
עדיין מתגורר באותה הדירה ברחוב
הקליר בתל־אביב, ביחד עם רעייתו,
אסתר, וילדיו, דני ומירי. הבן הגדול
מנסה מזלו בסרטים בלוס־אנג׳לס.
אבל דבר אחד בכל זאת השועה:
האיש הזה, שהיה פופולארי לא פחות
מדודו טופז ומהגשש החיוור, נטש את
קהל־היעד שלו והלך לחפש לו קהל
חדש בתחום תיאטרון היידיש.
על־פי סולם ההירארכיה בשחקונה
הישראלית, תיאטרון יידיש הוא
בבחינת שוליים שבשוליים. שחקני
יידיש נחשבים שחקנים ליגה ז׳ .מלבד

לתיאטרון חיפה, כדי לגלם תפקידים
מרכזיים, שהטלוויזיה בעברית לא
מזמינה אותו לככב בתוכניות״הבידור
שלה, והוא נאלץ להסתפק בטלוויזיה
בערבית.
אך בודו לא אומר זאת במפורש. את
העובדה שהוא משחק בתיאטרון יידיש
לפני קהל הולך ונעלם, הוא מתרץ
בהסברים אידיאולוגיים של ״אני אחרון
המוהיקנים, אלמלא אני מי היה מופיע
לפני הזקנים האלה, דוברי היידיש. מאז
שהלך בולוף לעולמו, נשארתי רק אני.
ומה את רוצה, אני אזניח את הקהל הזה,
שכל״כך אוהב אותי?״
הוא הזמין אותי לבוא לראות אותו
מופיע באולם אוהל שם .״ותעשי לי
טובה ״,אמר, אל תשבי עם הפנים
לבימה. שבי עם הפנים לקהל, תראי את
ההצגה האמיתית. איך הקהל הזה בוכה,
צוחק ומשתתף ביחד איתי בהצגה. זה
הסיפוק הכי־גדול שיש לי.״
צריך לגרד אצלו הרבה שכבות
ולדגדג אותו כהוגן, כדי להוציא ממנו,
בסופו של דבר, ש״נכון שהבן הקטן
שלי, דני, שלומד בכפר־הירוק, היה
מעדיף שאני אשחק בעברית, כי אף
אחד מהחברים שלו לא יודע מי אני.
לעומת זאת, כשהבן הגדול היה בגילו
של דני, לא יכולתי לעבור ברחוב.
הייתי אז כוכב גדול, ולכל מקום
שהייתי הולך היו אומרים לי: שתיים...
שתיים...״
הוא מתקומם כנגד כל נסיון לרמוז
שהוא עובד בתיאטרון יידיש בגלל
העובדה שקרנו ירדה והוא חדל להיות
כוכב :״אני עדיין מרגיש את עצמי
כוכב, טפו־טפו־טפו — אני מאמין
באמונות טפלות — תקישי בעץ!
״אני 25 שנה על הבימה, ולא הייתי
יום אחד מובטל. עסקתי בכל מה
ששחקן מסוגל לעסוק בו: תיאטרון,
קולנוע, טלוויזיה, תקליטים, רדיו.
ותאמיני לי, אני לא מביט אחורה בזעם.
היתה לי אפילו תוכנית־יחיד. כמה
שחקנים את מכירה שהיתה להם
תוכנית־יחיד? בכל 25 השנים עשיתי
מה שאהבתי, ונתתי לגורל להוליך את
הקאריירה שלי, וכך הגעתי ליידיש״.

^ מי זה
טופולז
ל עי סו קו הנוכחי, הוא סבור, הבי/אה
אותו יד הגורל. הוא מרגיש
כמו חוזר בתשובה. אחרי הכל, היידיש

1 1¥10\/ 1£־¥10181

1א*¥1י1801. 6610
6610א £א 0מא ׳8

! 111111 ,1 1 1 1 1 1

ממקימי התיאטרון, נכנסתי לנעליהם
של לורנס אוליביה וז׳אן־לואי בארו
בתפקידים בלתי־נשכחים. ראית את
חלום ליל קיץ? מה את חושבת, שאני
סתם איזה שחקן שעושה כל תפקיד?
עשיתי את גדולי התפקידים! זה מתוך
אידיאולוגיה, אהבה לשפה ואהבה
לקהל. את יודעת איזה קהל זה קהל
שמדבר על ההצגה שבועיים לפני
שהוא הולך לראות אותה ושבועיים
אחרי שהוא ראה אותה, קהל שמגיע
לאולם שעתיים לפני שנפתחת הדלת
ומחכה בסבלנות, קהל שצוחק ובוכה?
את צריכה לבוא, לראות את החגיגה.
אם חמישים אחוז מהברכות שהקהל
הזה מברך אותי היו נדבקות אליי,
הייתי צריך לחיות אלפיים שנה.
״התאהבתי בקהל הזה, שהולך
ומזדקן. נוצר חור, אחרי שדז׳יגן, בולוף
ושומאכר מתו, אז תפסתי את המקום
של שחקני היידיש שהלכו לעולם. זה
מה שמייק בורשטיין היה צריך
לעשות. והוא נולד על הבימה היידית.
הייתי מצדיק אותו אילו היה הופך
לשחקן עברי, כמו ליה קניג למשל,
שעזבה את היידיש בשביל הבימה.
אבל לעזוב את היידיש בשביל

שמסתובבים בווידיאו. זה המזל שלי,
לולא הווידיאו, הייתי נשכח״.
געיית הפלמ״ה

^ וא אומר שכואב לו שאין
1 1מכירים אותו עוד, אבל טוען שזה
כאב מתוק, מכיוון שיש לו פיצוי.
למשל, כשהוא מגיע לחדל ומופיע
לפני יהודים, הוא מרגיש כמו כוכב.
היהודים בארצות־הברית, בגרמניה,
בשווייץ בצרפת ובאוסטרליה מכירים
אותו, הוא אומר.
ויש לו עוד סיבות שבגללן הוא אינו
מופיע על הבימה העברית :״כשיוסף
מילוא הקים את תיאטרון חיפה, באנו
לשם כחלוצים. הוא אמר לנו שאנחנו
הולכים לחנך דור חדש, שבמקום 40
מנויים יהיו ,400 שהקהל ישתגע על
התיאטרון ושאנחנו נהיה הלהקה
הטובה ביותר בארץ.
״גם הוא וגם אני, יחד עם כל
התיאטרון החיפאי, נכשלנו. לא חינכנו
דור חדש ואני לא יודע מי אשם, כמו
שאמר לי אמנון מסקין שפגשתי אותו
עכשיו בלוס־אנג׳לס, :משהו התפספס.׳
למה, הוא שואל אותי בכאב אמיתי,

בודו?

להסתובב בשדות זרים? אני כועס עליו,
הוא יכול היה לבוא לפה, לתפוס את
המקום של בולוף ודז׳יגן״.
בודו מפסיק את שטף דיבורו, שותה
מהקפה ואוכל את העוגיות שהכינה
אסתר. האם היה מסרב, אילו הציעו לו
לעבור לברודווי, כמו שהציעו לבורשטיין?
אני לא אומר שלא הייתי הולך,
אבל אני כועס על מייק, כי יש לו מקום
יחד איתי להחזיק את היידיש, שלא
תמות. אנחנו המוהיקנים האחרונים.
אינני בטוח שאחרי שאני אפסיק עם
היידיש, עוד יהיה מי שישחק יידיש.
״אני חי בהרגשה שאני מחזיר חוב
להוריי ולעיירה שלי ברומניה, ואני
אומר לך: אני אוהב את הקהל הנהדר
הזה. נו, מה אני יכול לעשות שהילדים
היו מעדיפים שאשחק בעברית?
הגדולים מכירים את ההיסטוריה של
בודו, הקטן שייך כבר לדור שלא ידע
את בודו. אבל פה ושם יש סרטים

למה משמיעים כל היום רק את יומה
יומה ולא משמיעים שירים ביידיש,
למה ליידיש יש פינה מיסכנה, למה
מתייחסים אליה כמו אל רוסית או אל
פרסית, כמו אל שפה זרה? הרי היידיש
אינה שפה זרה, היידיש היא שפת
הביטוי של היהודים בארצות אשכנז.
אוצר תרבותי של ממש.
חוגגים את שנת שלום עליכם, הוא
אומר, אבל לא מעלים מחזה שלו.
פוחדים להזכיר את המילה יידיש, כי זה
חזיר טרף :״אבל כששמיר מגיע לחו״ל,
באיזו שפה הוא נואם בניו־יורק?
ביידיש. והיהודים שהלכו למישרפות,
באיזו שפה הם דיברו? ביידיש. כל
העולם חוגג 125 שנה לשולם עליכם,
בארצות־הברית מעלים את בשווים־
זינגר ביידיש, ורק פה שום דבר. מה
קרה לנו? האם זה מפחד?״
כשאני לוחצת אותו לקיר, הוא
מודה שהוא מתגעגע לבימה העברית,

וכבר הוא כועס שעשו את מחכים
לגורו בערבית ולא עשו את שלום
עליכם.ביידיש, ומבטיח לי שאם יחזור
לבמה העברית זה רק במחזה מתורגם
מיידיש, וכבר יש לו משא־ומתן, אך
מסרב לפרט.
אחר כך הוא מספר כי התיאטרון
היידי הוא העסק הפרטי שלו. הוא
מחליט מתי להפעיל ומתי לא. הוא
אומר שמכסימום אורך החיים של
הצגה ביידיש הוא חודשיים. אין קהל

ליותר מחודשיים. ויש עוד בעיה: כמעט
שאין שחקנים. פה ושם נותרו אי־אלה
שחקנים יידישיסטים מבוגרים.
דור חדש לא קם. פה ושם יש שחקנים
צעירים, כמו רחל דיין, היודעת יידיש
מהבית. מרי סוריאנו, שהיתה כוכבת
גדולה, ירדה לחו״ל ועושה קאריירה
בניו־יורק. כל ההצגות מתקיימות
באהל־שם בתל־אביב. בודו אומר,
שאם יחליפו אולם, הקהל לא יבוא. אין
לזה סיבה. ככה זה.

לקראת סוף השיחה בודו כבר מודה
בפה מלא שהיה רוצה לחזור לבימה
העברית, אבל מצד שני הוא אומר :״יש
לי בעיה עם התיאטרון העברי. משהו
עוצר אותי. כואב לי. כל תפקיד
שעשיתי, יונסקו, שקספיר — תמיד
הזכירו לי את מוישה ונטילטור. לא
סלחו לי את זה אף פעם. לא הבנתי
למה, עד שיום אחד דן בן־אמוץ הסביר
לי. הוא אמר לי, :בודו, יש לך בעיה —
אתה לא היית בפלמ״ח׳.״

שריתישי־לוי

בודדכ״מוישה ונטילטור׳

עם אשתו אסתר ובתו מירי

נכס צאן ברזל

רוצים אבא מפורסם

עם אפריט קישוץ
מתגעגע אליו

2יז־

דז־ !3

כ י־< שש ס 2

״ 2־בן? י?1

3 71

י־ו3

2סשס 7:ש

•־נ ד 2

סס 5

ש ־־נ ש

71ש

הורוסהוס מרים בנימיני

מזל החוד ש
תחזית שנתית

כמעט בל אחד מבני המזל עבר איזה
שהוא שינוי משמעותי בשנתיים שחלפו.
מה שידוע הוא שכוכב סטורן עובר למזל
הבא(קשת) בחודש נובמבר ,1985 ומאז הכל
שוב יהיה קל, נוח ונעים יותר.
סטורן אינו הכוכב היחידי שהביא
לשינויים דראסטיים. כניסתו של כוכב
פלוטו לעקרב השפיעה בעיקר על אותם
שנולדו בתחילת המזל. התקדמותו של
הכוכב היא איטית, וזו הזדמנות נוספת
לבצע שינויים בחיים. כוכב פלוטו מחסל את
הישן ומבין קרקע פוריה לצמיחה חדשה
וטובה יותר. כאן ניתנת ההזדמנות לצאת מן
המיסגרות הכובלות ולהתעלות מעל
השיגרה היומיומית. חלומות נסתרים
עשויים להיות מוגשמים. הכוכב מאפשר
לאדם לראות הכל בצורה יותר עמוקה, ולא
ממשיכים לבזבז את החיים על מה שלא
מתאים.
בשנת ,1985 לפחות עד נובמבר, עדיין
ימשיכו השורים להתמודד עם אותם
הבעיות.

להרוס את מה שכבר קיים, אלא לבנות על
בסיס קיים משהו חדש ומקורי, הדורש יותר
העזה ואומץ. לסיכום אפשר לומר, שהשנה
הבאה תהיה די נדיבה לשורים.
בריאות בשטח זה לא נראה שיהיו שינויים
גדולים. מחלות שהטרידו בשנתיים
האחרונות ימשיכו להזכיר את עצמן גם
השנה. מי שלמד להסתדר עם ההפרעה, יוכל
בכל זאת לתפקד כראוי, מבלי לבזבז את
זמנו בטיפולים רפואיים. אלה הסובלים
ממחלות פסיכוסומטיות יהיו רגישים מאוד
עד דצמבר, לאחר מכן יהיה להם יותר קל.
מתר1 שורים מתנגדים לקביעה זו, אלה שייכים
בדרך־כלל לשורים שההשפעות של המזלות
הסמוכים (טלה או תאומים) חזקות אצלם
במפה.
על כל פנים, השורים ישמחו להתבשר
שהשנה שתבוא תהיה יחסית טובה. ניכרת
אי־יציבות. זו לא תהיה שנה שבה יהיה
אפשר לתכנן או לדעת מראש את המצב
המדוייק או כיצד לנהוג בעניינים פינאנסיים.
בכל זאת, אפילו אלה שמדי פעם יהיו
בצד התחתון של הנדנדה, יעלו שוב במהי-

בשנה שעברה ובזו שלפניה ציינו והסברנו
את מצב הכוכבים, המקשה על בני מזל שור
את החיים. ה״אשם״ העיקרי הוא כוכב בתחום המיקצועי
סטורן. למיקומו במזל עקרב השפעה חזקה.
דווקא בשטח זה נפתחות אפשרויות
הרי בגלגל המזלות עקרב ניצב מול שור. כן
שיתכן שהשוד סובל יותר מהעקרב, שאצלו חדשות. זה לא יבוא בקלות ובכל זאת
הכוכב עובר. סטורן אומנם יוצר קשיים, אפשר להיות אופטימיים. שינויים הנכפים
אולם למי שיודע לעמוד מול המציאות על השורים וגורמים לחרדות ודאגות
ולהודות בפני עצמו ששגה, מצב כזה יביא יתבררו כטובים ומקדמים בשלב מאוחר
יותר. בחודש מאי יוצעו הצעות מושכות
לבניה מחודשת וכיוון חיובי.
סטורן הוא כמו האור האדום המתריע על ומלהיבות.
מי שפוחד מחידושים מתנגד להם עוצר
סכנה. כשאדם נתקל בקשיים, מרגיש
מדוכא, הכל לא הילד לו והרגשת המועקה במו ידיו את המזל וההזדמנות להתקדם.
אינה מרפה -סימן שהגיע הזמן לעצור רעיונות חדשים ומקוריים יתקבלו ברצון.
בני מזל שור יצטרכו להתנהג ביתר ביטחון
ולבדוק ולנסות להבין מה בעצם קורה.
זו תקופה די ארוכה (כשנתיים וחצי) ,ולהעז לומר כל מה ששמרו בפנים. בין יולי
שבה טוב לסיים פעולות נכשלות. אם לאוקטובר עלולים להיות עיכובים והדברים
דברים לא מצליחים -אולי הגישה, לא יזרמו כמצופה. אבל מאוקטובר שוב
נראית התקדמות משמעותית. הכל יקרה
התפיסה או הדרך אינן בסדר.
השור אינו שיין למזלות האוהבים את בצורה מאוד מפתיעה ובזכות אנשים חד השינוי,
רוב בני המזל יעדיפו להמשיך בדרך שים שראייתם נכונה. ברגע זה נראה כאילו
המוכרת והבטוחה לכאורה. אלא שזה לא לעולם אי־אפשר יהיה לצאת מהמועקה
רות, כשגורם ההפתעה משחק תפקיד חשוב.
כן, אם בשטח המיקצועי, בחיי־הרגש, והכובד, אולם מרגע אחד לשני הבל ישתנה
השורים שנולדו בין ה־ 4במאי ל 14-במאי
בתחום הלימודים, המגורים או כל תחום לטובה.
יהיו נתונים לשינויים דראסטיים. כדאי
שיתנו לעצמם אפשרות לזוז, להרחיב, לשאחר
הדברים אינם מסתדרים, סימן שהגיע כספים נות ולפעול בצורה יותר עצמאית ובטוחה.
הזמן לשנותם. אם מתעקשים להתעלם ממה
הגיעה הזמן לבצע שינויים גדולים
לפי המסורת האסטרולוגית, תחום זה
שקורה, זה יקרה בכל זאת, אבל בצורה לא
ולהתנסות בנסיונות חדשים. הכוונה אינה
הוא החשוב ביותר לבני מזל שור. הרבה
נעימה ובזמן הפחות מתאים.

החודש שבו אתם חוגגים את יום־ההולדת השטח המיקצועי גורם לכם צרות לא סמוך ל־ 18 בחודש תוכלו ליהנות מפגישות
לא היה קל השנה, עדיין נמשכת התקופה מעטות, יתכן שלקחתם על עצמכם יותר מדי. עם בני המין השני, שיחות־טלפון משמחות
וכן יחס חם ולבבי מצד
ברגע זה אינכם מסוהבלתי״גוחה.
כשהדבאלה
שעימם אתם
גלים להתגבר על כל
רים מסתדרים בסופו
באים במגע. ב 21-בהבעיות
המתעוררות. ב־של
עניין, הקשיים היו
חודש עלולה לעלות על
17 וב״ 18 בחודש אתם
כל-כך גדולים עד שפני
השטח בעיה חד-
עלולים להחליט החבקושי
אפשר ליהנות
שה-ישנה. נראה שזה
לטה נמהרת ובלתי־מההישג.
מהשבוע הבא
קשור להתחייבות שנכונה.
המתינו מעט
יהיה כבר יותר קל.
לקחתם על עצמכם
לפני שאתם מבצעים
ה ,17-ה־ 18 וה 19-בואינכם
מצליחים לעפעולה
מתון השלמה עם
חודש יהיו יותר טובים,
מוד בה. בריאותם של
המצב הקשה. בקרוב
אם כי דרושה זהירות
בני-מישפחה קשישים
מאוד תתגברו על כל
כשעוסקים בדברים ש אינם
שיגרתיים. ב״ 21 וב״ 22 בחודש -הבעיות, וההצלחה תאיר לכם פנים. ב־ 21 או גורמת לדאגה. ה״ 23 בחודש יביא לשיפור
שוב יעלו הבעיות הכלכליות המדאיגות. ב־ 22 עדיף שלא לשמוע לעצות של ידידים. מצב״הרוח, בעיקר בגלל הצעת עזרה.

השבוע הקרוב יהיה קשה ברובו. לפחות עד קשרים עם ארצות אחרות עלולים לגרום בשטח העבודה או הלימודים צפויים לכם
ה־ 23 בחודש מצב־הרוח לא יהיה קל, ותחושו אכזבה. סמוך ל־ 18 בחודש אתם אומנם מאבקים. נראה שאנשים אינם מכירים
בעבודה הרבה שעשויים
לקבל הצעה
את עצמכם די בודדים.
השקעת, ומישהו אחר
מעניינ ת ומו שבת, אך
דווקא כשכל־כך תצקוצר
את הפירות. לפני
עדיף לא למהר לענות
טרכו עידוד ועזרה מצד
ה־ 21 בחודש לא כדאי
או להתחייב. סטואנשים
שעליהם אתם
לנסות לפעול או לשוחח
דנטים ותלמידים יוכלו
סומכים, הם יאכזבו.
עם מישהו על כך. אולם
להצליח בבחינות, אולם
מבחינה בריאותית א ה־
21 מאפשר לכם
כדאי שיקפידו לא
תם מאוד רגישים
להעמיד אנשים מסו־להיעזר
באחרים ולא
וחלשים. כדאי לנסות

>ווג

תו:זג!
0 וז יימים במקומם. מתילנסות
להעתיק -הפעם
לנוח ולא להעמיס
חות ביניכם לבין בני׳
זה לא יעבור בצורה
עליכם יותר מדי תפהזוג
לא תוסיף ל-
חלקה. עיכובים ומיב•
קידים. עדיף לא לחתום
על שום התחייבות, חוזה או מיסמך חשוב, שולים הצצים בעבודה הם זמניים בלבד. מצב־רוח משופר, הפעם רצוי שהוויתור יבוא
ולדחות כל התחלה של פרוייקט חשוב. ה-ג 2וה 24-יהיו הרבה יותר נעימים. מצידכם. ה־ 23 וה־ 24 בחודש ישמחו אתכם.

,17-1נ 1#-וב* 19 בחודש תיתכן אי״הבגח ענייני בריאות ממשיכים להטריד ולהדאיג. ה 18-וה 19-בחודש יאפשרו לסם להתנסות
עם ידידים או עמיתים לעבודה. הערה אולם בקרוב תרגישו יותר טוב. הגרון, בנסיונות מוזרים, אל תרתעו מהבלתי-
שיגרתי -הספונטניות
דרכי־הנשימה והבטן
בלתי-נחשבת שתאמרו
וההעזה יביאו להתרגישים
מאוד, אך כל
בדיד אגב עלולה לגרום
קדמות והנאה. אם
התופעות האלה עומדות
לכם צדות, ובעיקר חר אתם
חשים שאתם
לחלוף. עדיין אינכם
טה. ה״ 20 וה 21-בחודש
נמצאים בקונפליקט -
שקטים בקשר לברייהיו
די מדאיגים, בעדיף
שתחליטו לפי
אותם של בני־מישפחה,
עיקר בגלל קרובי־ההרגשה
הפרטית של אולם
ברגע זה קשה
מישפחה שאינם בקו
כם. ב 21-וב״ 22 בחודש
לבשר על שינוי. בשטח
הבריאות. יהיה עליכם
23 בנובמבר ־
המיקצועי תקבלו שב־ זנ׳ם:>-זז> 0 ^-1מישהו ינסה שוב לח לשנות
את סדר יומכם,
20 בדצמבר
חים ב־ 22ו ב־ 23 בחודש3 252321
תור תחתיכם ולערער
כדי לעזור ולטפל בהם.
את מעמדכם בעבודה.
עשויים לבקש מכם
מה־ 23 בחודש יהיה
הרבה יותר קל. קשרים שהיו פעם מת לקחת על עצמכם תפקיד חשוב ויותר זה מצב רגיש, הטוב ביותר עכשיו יהיה
עוררים מחדש לפתע, אבל רק לזמן קצר. סמכותי אבל אל תמהרו להחליט. להתרחק קצת ואפילו לקחת חופשה קצרה.

שי פיד_ עצ!ם
בח״־הוגש
והזדמנויות חושות
במקום העבודה

תאוחיס

חרדות, התלבטויות וחוסר״ביטחון באשר
לעתיד מאפיין תחום זה. אולם גם
מבחינה זו שנת 86 תביא עימה שיפור. נכון
שיש צורן להתאזר בסבלנות ולהמתין כחצי
שנה׳ אן זה עדיף. קניה, מכירה, שיפוץ או
מעבר לדירה אחרת עדיף לדחות לסוף
השנה.

חיי הרגש
הזכרנו את החשיבות שיש לכספים בעיני
השורים, אבל אי־אפשר לומר שחיי הרגש
פחות חשובים להם. השנתיים האחרונות
היו קשות מאוד. גם אלה שהתחילו ביחסים
חדשים נוכחו די מהר שקשה לשמור על
קשר יציב. ואם זה לא בא מבפנים, אז
התנאים החיצוניים גרמו לקשיים. עדיין אין
שינוי מבחינה זו. זוגות נשואים, שהמתח
מדאיג אותם וגורם להם חשש בקשר
לעתיד, אינם יכולים להיות בטוחים
שהקשרים יימשכו. חלק יאלצו להיפרד
מבני הזוג.
גם כאן, שנת 1986 תביא עימה שיפור
עצום, וידידים שהקשר עימם לא היה קרוב
במיוחד יהפכו לפתע להיות יותר משמ עותיים.
חיי החברה של השורים יותר
מספקים, הבדידות והעצב יעלמו והיכרויות
חדשות יביאו להתפתחויות חיוביות
ובונות. הניתוקים שהתרחשו בחודשים
האחרונים עדיין מכאיבים, ובעוד במה
חודשים יתברר שזה טוב מכפי שאפשר היה
לקוות. הקשרים החדשים שיחלו יהיו קלים,
נעימים ובטוחים יותר.

נקווה שזה השבוע האחרון בתקופה הנוכחית
שבו אתם עומדים לסבול מאי
נוחיות וביטול זמן בגלל
קילקולים בתוך ביתכם.
הורים לילדים יצטרכו
להיות יותר זהירים
ולמנוע גישה של הילדים
למכשירי־חשמל או כ לים
חדשים. ה־20
וה־ 21 יהיו די מרגשים,
21 בדצמבר ־
בעיקר בגלל רמזים
19 בינואר
שתקבלו דרך צד שלישי.
אל תסמכו על הבטחות
לטווח רחוק, כדאי להסתפק לעת־עתה במה
שיש ולהמתין כשבועיים, שהתמונה תתברר.

ה 18-וה״ 19 בחודש ידרשו מכם התנהגות
בעלת טקט. שכנים, ידידים או אנשים
שעימם אתם עובדים
עלולים להתפרץ ו להאשים
אתכם ב האשמות
קשות. תגו בות
שקטות יעזרו
ליישב את העניין. ה־20
וה 21-בחודש יהיו
קשים, מצב-הרוח לא
יהיה קל והמקום היותר
׳־י**.י ״ מעצבן יהיה הבית.
ה־ 23 בחודש מראה על
יציאה מרוב הקשיים. הרומנטיקה חוזרת
לתפוס מקום חשוב ותביא להרגשה קלילה.

בעיות כספיות עלולות לשוב ולהציק לכם
סמוך ל־ 17 בחודש. חשוב שתתייעצו עם
מישהו המתמצא בבעיות
מסוג זה. זה הזמן
שבו אתם עלולים להכניס
את עצמכם למצב
מסובך שממנו יצאתם
לא מזמן. כל צעד או
החלטה על הוצאה כספית
גדולה או השקעק
בפברואר

כדאי לדחות לזמן־מה.
20 במרס

נסיעות מסוכנות עבור*

ב־ 20 וב־ 21 בחודש
אם אינכם חייבים לנסוע, עדיף להישאר *
בבית. בשטח הרומנטי צפויות הפתעות .

.וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זוז1...גם

שתי צינורית במכה אחת
הסתבר שהדבר הכי־משמין בעולם זה לשבת מול הטלוויזיה. לא חשוב מה אכלתם בארוחת־הערב
ומתי אכלתם אותה, אף בן־אדם לא מסוגל לשבת שלוש־ארבע שעות מול המכשיר המדכא מבלי
להעסיק את פיו במציצות, חריקות, טחינות, לעיסות ובליעות: בוטנים, סוכריות, שוקולד, עוגות,
פיצות, פופ״קורן, ופלות, גרעינים, שאריות של ארוחת־הערב ועוד המון סוגי אוכל, שאף אחד לא צריך
בבטן, אלא רק בפה.
אתמול אחרי־הצהריים היה אצלנו בבית קונסיליום. הוחלט שזה מתועב מצידנו לרחוף לבטן אוכל

כניעה לקידמה
הם ניצחו אותי. לא שהיה להם קל. זה לקח
חמישה חודשים של שיחות, הסברים, ויכוחים,
התחננויות, הבטחות וכמעט איומים. אבל אני
עמדתי על דעתי. ילד בן 9לא צריך צעצוע
שעולה מאות דולארים. גם אם עכשיו ילד בלי
מחשב נחשב ילד טעון־טיפוח.
הם, כלומר הילד ואביו, חילקו את העבודה
ביניהם. הילד מהצד האמוציונאלי של מיסכנות,
דמעות, הבטחות־שווא שהוא יהיה ילד טוב ועוד
דברים מגעילים. האבא לקח על עצמו את הצד
ההגיוני־מדעי. ילד צריך להתפתח. צריך לתת לו
גירויים חדשים. צריך ללמד אותו אנגלית, דבר
שהמחשב יעשה בעצמו, צריך ללמד אותו

שלי לא ייצא צ׳ק של אלף דולר בשביל שטויות.
היה רגע דומיה ואז, לפי הפרצופים שלהם, ראיתי
שהם גמרו את דרכי־הנועם והם פשוט מחפשים
קאזום בלי.
הם אמרו שאני קמצנית. נשכתי שפתיים
ושתקתי. הם אמרו שאני מרובעת כמו שולחן. לא
עניתי. הזכירו את הדמיון ביני לבין אמא שלי.
עשיתי את עצמי לא שומעת. ואז הם ירו את
הטיל: עשית כבר חשבון כמה עולות הסיגריות
שלך במשך השנה? על זה את לא חוסכת!
המילחמה פרצה. שהם יספרו לי את הסיגריות?
אולי יעשו לי חשבון גם כמה אני אוכלת?

לא נחוץ ומשמין. מכאן ועד להחלטה על צורך בשינוי היתה הדרך קצרה. אנחנו חושבים את עצמנו
לאנשים מאוד מודרניים, ולמרות זאת הסתבר לנו שעדיין לא חווינו את אחת החוויות הכי־נפוצות
בעולם — חווית הדיאטה. אבל המישפחה שלי היא לא מישפחה מטומטמת, והיה ברור לנו שאף אחד
מאיתנו לא יוכל להחזיק מעמד אפילו יום אחד באכילת גבינה־! 39 ולבן * .2אז חשבנו וחשבנו וחשבנו,
ובסוף המצאנו רעיון, שלפי דעתנו יירשם בסיפרי ההסטוריה, אם לא בדברי הכנסת.
קודם כל, מחליטים לוותר על ארוחת־הערב. עניין ההחלטה עצמה איננו קשה לאף אחד. הקושי
מתחיל רק כאשר מתחילים לקיים אותה. רק רגע, תיכף הכל יתברר. מייד אחרי שהוחלט ברוב קולות
לוותר על ארוחת״הערב, חושבים מה היינו אוכלים בארוחה הזאת, שעליה החלטנו לוותר. אצלנו,
למשל, אוכלים בערב המון ירקות, קצת גבינה ואיזה ביצה. לוקחים את כל הדברים האלה ומתחילים
לחתוך אותם לחתיכות קטנות־קטנות, משהו כמו לפרוס מלפפון אחד ל־ 12 פרוסות ואחר־כך לחצות
כל פרוסה כזאת לשתיים. ככה עושים לכל שאר הירקות, חתיכת הגבינה ואפילו את הביצה חותכים
להכי״הרבה חתיכות שאפשר. מערימים את כל מאות החתיכות על מגש ענקי ועוברים לסלון לראות
קצת טלוויזיה.
עכשיו הפטנט הוא לקחת כל חתיכת ירק או משהו אחר לחוד ולהכניס לפה לא יותר מחתיכה אחת
כל פעם. לפי הנסיון שלנו, שלושה מלפפונים, עגבניה אחת, כלרבי אחד, שני גזרים, פילפל אחד, גמבה
אחת, שתי בי צים, חתיכת גבינה צהובה וחתיכת כרובית מחולקת לפרחים קטנים, לקחו זמן אכילה
מהחדשות ועד לפסוקו של יום.
הפה עבד כל הזמן, וכל מה שאכלנו במשך כל הערב היה פחות מאשר בארוחת־ערב רגילה.
אם ביום השלישי זה יתחיל לשעמם אתכם, אני מניחה שאפשר לעשות אותו הדבר עם פירות.
תגידו, לא יותר טוב מההמצאה של מרידור עם החשמל ברמת־גן?
טעות רעורם
חוזרת
מה אתה עושה כ שאתה קכזבבוקרז יש
שיר כזה, נכון?
אז אני אגיד לכם. כשאני קמה בבוקר, דבר
ראשון אני עושה איזה טעות. ככה זה. אפילו לפני
הקפה והסיגריה. כל יום טעות אחת מינימום. הנה,
למשל, מבחר מטעויותיי הגדולות במשך הזמן
האחרון(בלי לערב הורים, ילדים ובעל).
החלטתי לעשות כמה שיפוצים קטנים בבית.
משהו כמו לחלק את חדר־הילדים לשניים, כדי
שזמן־המריבות ביניהם יירד משבע שעות ליום
לשש וחצי, בערד. תיכף אחרי שנפלה ההחלטה
הגדולה, רצתי לעיריה לבקש רשיון. טעות זה
לא מילה.
אחר־כך חשבתי שתוך חודש־חודשיים הרשיון
יגיע, או לפחות יודיעו לי מה קורה. טעות.
חשבתי שכדאי להתחיל להתעניין אצל
שיפוצניקים אחרי ליל־הסדר, כי אז הם מתפנים
מכל העבודות ויהיה קל להשיג אותם וגם
המחירים ירדו. טעות. חלק עסוקים עד נובמבר,
חלק הבטיחו לבוא ולא באו וחלק(אחד) דיבר על
סכומים שלא מופיעים אפילו בביטוח־החיים
שלנו.
אבל בסוף הרי הכל יסתדר, אני אקבל רשיון,
אמצא שיפוצניק, יהרסו לי קירות בדירה, ילכלכו
את כל הבית, הכל יהיה בסדר, בסוף. אז בינתיים,

כדי לא להפסיד זמן, התחלתי להתעניין בריהוט
לחדרי־הילדים. היה ברור לי שהכי״זול זה ברחוב
הרצל וכל שאר החנויות גנבים גדולים מאוד.
טעות גדולה מאוד.
הרי תוצאות מחקריי מהשבוע האחרון. מה
שאני צריכה זה מיטת״נוער אחת, שולחן־כתיבה
אחד, ארון־בגדים אחד, שידה וסיפריה אחת.
מאחר שאני לא מבינה שום דבר בטיב העץ ובטיב
העבודה, הלכתי רק על הצורה. חיפשתי רהיטים
שיהיו לבנים ויפים.
ברחוב הרצל עשו לי חשבון גס והכל ביחד

להשתמש בעזרים של המאה ה־ ,20 צריך שהוא
לא יהיה חריג בחברתו וכולי וכולי.
אבל אני כמו בול־עץ: לא שומעת, לא מבינה,
לא מסכימה ולא מוותרת.
אחר־כך נהיה שקט. אז עוד לא ידעתי שזה
שקט שלפני הסערה ושהם לא נכנעו, אלא רק
לקחו זמן כדי לתכנן את המיתקפה הבאה. לפני
שבועיים הם קראו לי לשיחה בענייני העולם
המודרני, ועשו נסיונות אחרונים של שיכנוע
בדרכי־נועם. לא עזר להם כלום. אמרתי שמהבית

ובמילחמה כמו במילחמה, הכל מותר. אצלנו אין
אמנת־ז׳נבה. היו מריבות, היו יזע ודמעות. היו
עלבונות עסיסיים והיו צעקות, שכל השכונה
בטח שמעה. בתום הקרב נשבענו לא לדבר אחת
עם השניים האחרים(הם ואני) והלכנו לישון.
למחרת שמעתי רק הסתודדויות מהצד שלהם.
הם לא דיברו איתי ואני לא דיברתי איתם.
בצהריים שמעתי רחשים מוזרים ליד הדלת,
ולפני שהספקתי להבין מה קורה, ראיתי שתי
חבילות־ענק נכנסות הביתה.
בכל מילחמה יש מפסידים, הם הודיעו לי,
ומאז הם מחוברים למחשב, האבא והבן שלו.
עברו כמעט שבועיים. אני עדיין לא רואה
ששניהם התפתחו מי יודע מה. לא שמתי לב
שהילד שולט פיתאום באנגלית, הגירויים
המובטחים לא נראים לעין בלתי־מזויינת,
וההבטחות בדבר התנהגות למופת נשכחו. מה
שאני רואה בינתיים, שבכל רגע פנוי הם הולכים
לחדר, מדליקים את המיפלצת ומשחקים פוקר.
אם השתלבות בפילאי־הטכניקה של המאה ה־
20 אומרת שילד בן 9חייב לדעת פוקר, אז לא
הייתי בסדר בסירובי. אני מודה.

פינת בן־יהודה
יצא משהו כמו 820 אלף שקל. אחר־כך, כמו
יהודיה טובה שצריכה לדעת כמה בדיוק היא
הרוויחה, נכנסתי לחנות־הרהיטים רים, עבור
פריטים דומים בצורתם עשו לי חשבון מדוייק
של 869,586 שקל. ההבדל המיזערי הרגיז אותי
מאוד. שאני אקנה ברחוב הרצל וארוויח רק 50
דולר על העיסקה? אז הלכתי לחנות דניש,
שהיתה בעיניי רק חנות לעשירים. החשבון של
דניש עבור כל מה שרציתי היה כ־ 970 אלף שקל.

אגב, כולם מסכימים לתשלומים וכולם נותנים
משהו נוסף על הרהיטים. בדניש נותנים על כל
קניה של יותר מ־ 1,100 דולר, מחשב אטרי.
ברים נותנים יחס יפה ואדיב. ברחוב הרצל
נותנים לך הרגשה שאתה חרא שבא לבלבל להם
את המוח.
אני כבר החלטתי איפה אני קונה. לכם אני
נותנת במתנה יום שלם של הליכה ובירורים.

אז ככה. נייר ועיפרון ותתחילו לכתוב:
טושים, לורדים(צבעים כאלה) — פתילונים.
גרילר — אסכלה(זה בטח ידעתם לבד! אבל
מעכשיו תתחילו גם להשתמש).
אבל -המילה הכי שימושית כמילון עקרת־הבית
הישראלית, עדיין לא תורגמה לעברית.
המילה היא, כמובן, ספונג׳ה.
הקוראים מתבקשים בזאת לשלוח את
הצעותיהם אליי ואני אעביר אותן למיודעיי
מהאקדמיה, לשימחת־לב כולנו ולתפארת
מדינת־ישראל. אמן.

שיחר צריש השלימו בשידור
• למולי שפירא ולאבי קורן, על
תוכנית מרתקת שהכינו לכבוד מלאת 40 שנה
לתיאטרון הקאמרי. בתוכנית הופיעו כל ותיקי
התיאטרון וסיפרו את כל הסיפורים המעניינים
של מאחורי הקלעים על הצגות ואירועים שהיו
ציוני־דרן־ בתיאטרון.
התוכנית היתה יוזמה של שפירא, מנהל
מחלקת־תרבות־אומנות־ובידור בגל־ץ. הוא ערך
תחקיר של חודשיים וחצי, וחמין לערב
ההקלטה, שנערך באולם צוותא בתל־אביב, את
כל ותיקי התיאטרון.
בין המוזמנים היה גם יוסף מילוא, שהקים
את הקאמרי. מילוא הסתכסך בזמנו עם אנשי
התיאטרון, והלך להקים את תיאטרון חיפה. הוא
חשב להחרים חגיגה אחרת שערך התיאטרון
עצמו לכבוד יובל ח ,40 אך השלים בזמן
ההקלטה של גל־ץ עם חבריו־יריביו הוותיקים
בין השאר עם אורנה פורת ויוסי ידין, התנשק
והתחבק איתם, וכך גם הסכים לבוא לאירוע
הרישמי של התיאטרון.
ההקלטה ארכה ארבע וחצי שעות, שמתוכן
הובאו שלוש שעות לשידור, ביום־החג השני של
פסח.

מאחורי המירקע
ו״טרטיף״ בכל זאת ש 1דר
הטלוויזיה הישראלית עמדה להקרין את
המחזה טרטיף, בגירסה של הטלוויזיה הבריטית
(ראה יומן אישי) .בדיוק בימים אלה מועלה
המחזה בתיאטרון חיפה, בגירסה אקטואלית.
מימים ימימה נהוג: לפי הסכם בין הטלוויזיה
הישראלית לבין התיאטראות השונים שהטלוויזיה
אינה מקרינה הצגות בזמן שהן מועלות

ג שי מלהא דו מ ה על הס טי״ל
הטלוויזיה הישראלית רצתה לנחור לעצמה
שיר ליום־העצמאות. משהו ישראלי. שישודר
במשך היום, בין התוכניות, בטלוויזיה. אחרי
חיפושים שונים נפל הפור על השיר ,,דרישת
שלום׳ ,שהוא, במיקרה או שלא במיקרד״ גם
השיר של השירותרום של גלי צה־ל. הנערך
גם הוא ביום־העצמאות.
את השיר, שכתבה רחל שפירא והלחין
יאיר קלינגר (שניהם בהתנדבות) מבצעת
ירדנה ארזי ביחד עם להקת הנח״ל. גל־ץ
הסכימה. לתת׳ לטלוויזיה את השיר. והו
שיתוף־פעולה ראשון מסוג זה.
בטלוויזיה החליטו שירדנה תשיר את השיר
על רקעים שונים של ארץ־ישראל, חלקו בהרי
ירושלים וחלקו על הים. על רקע נופי חיפה
והרי־הברמל.
הצילומים בהרי״ידושלים שנערכו לפני
שבועיים לא הצליחו, והיה צורך לחזור עליהם.
הצילומים בים נערכו בשבוע שעבר, והיתה
דרושה לוגיסטיקה מסובכת ותיאומים ביד
חיליים כדי לבצעם.
ירדנה ארזי, להקת הנח׳ל וכל אנשי
צוות־הטלוויזיה עלו ביום הרביעי בבוקר על
סטי״ל(ספינת טילים) של חיל-הים בנמל־חיפה.
חיל־הים הסכים לשיתוף פעולה כזד״ בתנאי
שהצילומים לא יצריכו אותו לסטות ממסלולו
לפני השידור יודיע הקריין בטלוויזיה כי טרטיף
אקטואלי מועלה בתיאטרון חיפה.
ואז נוצרה בעייה חדשה: בטלוויזיה אין, מזה
כמה שנים קרייני־רצף, ולא היה מי שיודיע על
ההצגה בתיאטרון. בשיחה נוספת עם אנשי
התיאטרון הוחלט שהטלוויזיה תקרין שיקופית,
שתספר על המחזה בחיפה. אך נתן כהן, היועץ
המישפטי של רשות־השידור, דחה פשרה זאת,

עורך שפירא ואורח מילוא
התפייסות ונשיקות
משום שהקרנת שיקופית כמוה כפירסומת וזו,
בתיאטרון. הטלוויזיה דחתה בזמנו את הקרנת
כידוע, אסורה בטלוויזיה.
המחזה אדמונד קינג, מכיוון שבדיוק באותו הזמן
הסוף היה שהמחזה הוקרן בכל זאת, ואיש לא
שיחק יוסי בנאי את קינג על הבמה.
סיפר לקהל הצופים על טרטיף של תיאטרון
כששמע נועם סמל, מנהל תיאטרון חיפה.
חיפה.
על כוונתה של הטלוויזיה להקרין את טרטיף,
בבירור שנערך אחרי השידור, טענו אנשי
הוא התקשר ליוסך בראל, מנהל בפועל של
הטלוויזיה שתיאטרון חיפה פנה מאוחר מדי,
הטלוויזיה, וביקש שידחה את השידור. אחרי
ואי־אפשר היה לדחות את הקרנתו של המחזה.
שיחה בין השניים הוחלט שהמחזה ישודר, אך

זמרת ארזי
בין שמיים וים
ולפגוע במשימותיו.
הססי׳ל יצא לים הפתוח, והצילומים החלו.
ירדנה היתה לבושו־״ לפי ומובנית, בשימלה
אדומה דקה, אך הסתבר שבים הפתוח הרוח
היתה פרועה. כדי שהצילומים יהיו מושלמים,

מאחורי המיקרופון
הרמטב״ד ששה שריר
רב־אלוף משה לוי, הרמטכ׳ל, החליט,
כנראה, שלא לוותר בשום אופן בפרשת מחלקת־החדשות
של גלי־צה״ל. אחרי שבית־המישפט
העליון הוציא צו־ביניים שלפיו תמשיך מחל־קת־החדשות
לפעול במתכונת הנוכחית עד
לפסיקה הסופית של בג״ץ, התחילו דיונים
למציאת פיתרון של פשרה. את הדיונים יזם
מיכה ינון, יו״ר הוועד־המנהל של רשות־השידור,
האחראי, לפי חוק רשות־השידור, לכל
התוכניות הלא־צבאיות של גל״ץ. הוא נפגש כמה
פעמים עם יצחק זמיר, היועץ המישפטי של
הממשלה, ועם האלוף עמום ירון, נציגו של
הרמטכ״ל.
ינון הציע לצמצם את יומני־החדשות בגל״ץ
ליומן אחד ביום (ולא שלושה) .הוא הציע שבנושאים
הפוליטיים יטפלו אזרחים עובדי־התחנה
ולא חיילים. אך כל הצעותיו של ינון, כשהובאו
להכרעתו של הרמטכ״ל, נדחו על הסף.
בינתיים מנסים אנשים שונים יוזמות שונות
שיוציאו את גל״ץ, או לפחות את מחלקת־החדשות
שלה, מידי הרמטכ׳׳ל.
_ אחת היוזמות מתכוונת להעביר את השליטה
עלי גל־ץ לידי האגודה למען החייל (לשעבר
הוועד למען החייל) .בצורה כזאת תישאר התחנה
בשליטתו של שר־הביטחון, אך לא ישירות
תחת ידו של הרמטכ״ל.
יוזמה אחרת באה מצירו של דויד מנע, חבר
מליאת רשות־השידור. מנע, שהוא מישפטן, מכין
הצעה לשינוי חוק רשות־השידור.
ב־ , 1965 כשלוי אשכול היה שר־הביטחון,
הוא הגדיר את התוכניות הלא־צבאיות של גל־ץ.
והחדשות לא נכללו בהגדרה זו. מנע מתכוון,
בהצעתו לתיקון החוק, לכלול את החדשות
והתוכניות האקטואליות האחרות במיסגרת
התוכניות הלא־צבאיות, ולהעבירן מפיקוחו של
הרמטכ״ל לפיקוחם של מוסדות רשות״השידור.

מי כתבלשםש מיים
מיכה ינון, יו׳ר הוועד־המנהל, קיבל ערב־פסח מיכתב תמוה.
העתקים נשלחו גם לכל חברי הוועד־המנהל, לחברי־כנסת ולאליקים
העצני.
על המעטפד״ בצד של השולח, היה כתוב :״מועצת היישוב היהודי
כיהודה ושומרון וחכל עזה ׳.חותמת הדואר על הבול, מן התאריך 4.4.85״
היתה של העיר כפר־סבא.
הכותרת של המיכתב עצמו היתה :״האגודה לצרכני תיקשורת. מישרר
עורך־דין רותם רחוב קוץ היסוד ,8ירושלים׳

וכך נאמר במיבתב:
הנדון: שידורי ישראל.
בהמשך למיכתבים שכתבתי לך לאחרונה ,,להלן שורה של נושאים
אשר לפי ראות עיניי דורשים תיקון.
( :24.2 )1במבט בטלוויזיה, ניתן זמן שידור רב מהמחוייב במציאות.
להפגנת הורים נגד שתיקה למען נסיגה מיידית מלבנון. ההפגנה מנתה
פחות מ־סו משתתפים
( )2בתוכנית דין ודברים ב־ ,25.2ברשת ב׳ ,שעה , 19.00 תוכניתו של
מר משה נגבי (כתב על המישמר) ,הודגש המונופול אשר ניתן לאנשי
השמאל בתוכנית זו:

א. התקפה על חוקי הצנזורה בקשר לפירסום בכותרת ראשית בעניין
תא׳ל יצחק מרדכי.
ב. הגנה על היועץ המישפטי לממשלה. אל מול הביקורת עליו
בנושאים אלד״ לא הושמעו כלל ריעות המנוגדות לדיעות השמאל, דבר
אשר לא עולה בקנה אחד עם שידוד אובייקטיבי, המתבקש על-ידי חוק
רשות־השיחד.
( )3ב־ ,26.2בחדשות השעה ,13.00 הוזכר השם ״גדור.
אני מייחל להתייחסותו האוהדת לתלונותיי. אין ברצוני להיות מובן
כ״נודניק׳ .סיכתביי לשם שמיים נשלחים.
בבידכת חג־פסח שמח, מוטי איזק, אירגון.
עד כאן המיכתב.
ד׳ר ישראל פלג, חבר הוועד־המנהל, שהיה אחד ממקבלי ההעתק
של מיכתב זה, אמר בתגובה :״תמוה שהאגודה, שכתובתה בירושלים
מיכתביה נשלחים בשם מועצת היישוב היהודי בעזר״ וחתומים בדואר
כפר־סבא, מסיימת במילים, מיכבתיי לשם שמיים נשלחים׳ .אולי הם
באמת תלושים מן הארץ, אחרת קשה להסביר כיצד הפכו הגנה על היועץ
המישפטי לממשלה ל׳דיעת שמאל׳ ,ומדוע מחו על סיקור הפגנת הורים
נגד שתיקה למען נסיגה מיידית מלבנון׳.

היתה ירדנה צריכה לחזור שוב ושוב על אותם
הקטעים, ובינתיים קפאה מקור. כך זה נמשך
עד שהתמוטטה, והרופא של הסטי׳ל היה צריך
להגיש לה עזרד״
במשך היום נשארו הזמרים ירדנה אחי
ולהקת הנח״ל על הסטי״ל, וצוות הטלוויזיה
היה אמור לעבור חיל — לחיל־האוויר —
ולצלם אותם מלמעלה. חיל־האוויר נידב מסים
והצוות עלה לשמיים. כשחזת. והיו אמורים
לשוב לים נחת המסוק במינחת שליד
בית־החולים רמב־ם. אנשי בית־התולים
כשראו צלמים ואנשי צוות יורדים מן המסים
הרימו טלפון בהול לדובר צה׳ל, ושאלו בכעס
מה פיתאום מסוק של עיתונאים נוחת ברמב׳ם
ירדנד״ אגב, מופיעה בשיר זה בהתנדבות
למען השירותרום, שהוא סיבצע־תרומות
לאגודה למען החייל, והתנדבות זו היא, כך
מסתבר. עבודת־פרו. הפקת השיר ומחילה
כשירדנה היתה בעיצומם של ההבנות לקדם
האירוויזיון שבו השתתפה. יומיים אחרי
התחרות הופיעה ירדנה על בימת בנייני-
האומה בירושלים, בערב הפתיחה של השי־רותרום.
בהופעה זו השתמשו אנשי גל־ץ
כתפאורות של קד ם האירוויזיון. שאנשי
הטלוויזיה הסכימו, באדיבותם להשאירן
באולם.
הצעתו צריכה לקבל את אישור מליאת
רשות־השידור, ואחר־כך יפנה אותה למיספר
חברי־כנסת מוועדת־החינוך, שיגישו אותה כה־צעת״חוק
פרטית.
לפני חודש שלח יצחק ליבני, מי שהיה
מפקד גל״ץ (לשעבר מנכ׳ל רשות־השידור),
מיכתב ארוך ליצחק רבין, שר־הביטחון, ובו הציע
כמה.אפשרויות להעביר את התחנה לגופים
ציבוריים שיממנו אותה, או שתהיה מיסחרית
ותממן את עצמה מפירסומת.
אחר־כך הוקמה העמותה למען גל״ץ, שליבני
הוא חבר בה. חברי העמותה ביקשו להיפגש עם
הרמטכ״ל. וזה השיב להם שיהיה מוכן לפגישה
רק אחרי החלטת בג״ץ.

לצאת מ! המגרה
תוכניתה של עדנה עברון, מגירות הלב,
שיצאה לחופשה ולהכנת סידרה נוספת, תחזור אל
המיקרופון בתחילת חודש יוני. בסידרה השניה
תתרכז עברון בעיקר בפוליטיקאים. וצפויות
הפתעות מרתקות ומשעשעות מתוך מגירותיהם.
בינתיים נוסף על הכנת סידרת־התוכניות
הזאת. התחילה עברון בסידרה חדשה של
תוכניות, בשם מילים מנגנות. תוכניות אלה
ישודרו בגל״ץ בעיקר בחגים. התוכנית הראשונה
שודרה בחג־הפסח והלהיבה את המאזינים, למרות
שבאה כהפתעה, ללא פירסום.
בתוכנית משלבת עברון קטעי שירה, שאותם
קוראים קריינים מיקצועיים ולא־מיקצועיים על
רקע מוסיקה שונה, קלאסית, ג׳אז ומודרנית.

בתוככי הרשות
יומו ה שס ע ניצל, בינת״
אחד הנושאים שעמדו השבוע על סדר־יומם
של חברי הוועד־המנהל היה העברת יומן השבוע
שאינו משודר כבר מזה כמה שבועות, מן היום
השישי בערב ליום החמישי בערב.
יוזם ההצעה הוא דויד אדמון, חבר הוועד־המנהל.
הזכור בגלל נימוקו המקורי :״שלא
לעשות לעם ישראל שחור על הנשמה ביום
השישי.״
מיכה ינון, יו׳ר הוועד־המנהל, תומך,
כמובן, בהצעה זו, ולוא רק בגלל עובדת היותו
איש דתי, שאינו צופה בשירורי־הטלוויזיה
בליל־שבת.
כדי שהוועד־המנהל יקבל החלטות, דרוש
קוורום. כלומר, דרושה נוכחות של ארבעה מבין

שיבעה החברים.
עמירם ניר ממעט בשבועות האחרונים
להופיע לישיבות הוועד, בגלל עיסוקיו החשובים
כיועץ ראש־הממשלה לענייני טרור.
גם שאול עמוד ממעט להופיע לישיבות,
בגלל עיסוקיו כראש־מועצת מיגדל־העמק
וכיו״ר ראשי־עיירות־הפיתוח.
לישיבה השבוע הגיעו מיכה ינון, דויד ארמון
ונתן ברון, התומך גם הוא בהצעה.
ד״ר ישראל פלג היה הרביעי שאמור היה
להוות קוורום שבו תיפול הכרעה, שהיא, בעצם,
בניגוד לדעתו של פלג.
אך איתרע המזל וד״ר פלג חלה ביום השני
בשפעת קלה. תחת לבוא לישיבת הוועד־המנהל,
הוא נסע לביתו ולמיטה. כך לא יכלו שלושת
חברי־הוועד שנותרו להחליט על הנושא החשוב.

הה הם אומרים...הה הן אומרות...הה הם אומרים ...הה הן אוחרות...מה

יגאל גלאי:

מנחם ברגר:

אה1בה מרון:

..ב 8ז ר רא נפגעה .׳חנן ש נו קמים ..בהשוואה לאמריקה -
מ ישפ ו זת ינשואה בפרקליט פלילי שהצליח!״ הטלוויזיה לא נוראה!״

השבוע מציינים את יום השואה והגבורה, ומה שאני
זוכר מבית־הספר אלה הם נאומים וסיפורים שהיו חוזרים
על עצמם בכל שנה, לפעמים בליווי צפירה.ביד!שתי לדעת
מה אומר היום הזה למישהו שאינו שואן מיקצועי, ישראלי
שלא הפן את הסבל לקרדום לחפור בו.
פניתי לסופר יגאל גלאי מכמה סיבות. ראשית, הוא צבר.
שנית, מישפחתו הקרובה לא עברה על בשרה את אימי
השואה ואין לו טראומות מבית בנושא זה. ושלישית, הוא
כבר נתן תשובה לסוגיית יחסי ישראל־גרמניה, כאשר
בסיפרו האחרון, דברים בגליה, הוא כותב על שיתוף־פעולה
בין האירגונים החשאיים של שתי המדינות, תיד גישה
פרקטית לחלוטין לבעיות ההווה והעבר. שאלתי אותו מה
אומר לו יום הזיכרון.
אני סבור שזהו יום של חשבון־נפש, המוביל למחשבה כי
השימוש בכוח גורם בהכרח לאסון, אבל אין בו כדי לגבור על
ניצחיות האדם. עוברה היא כי גרמניה הנאצית הביאה את מכונת
המילחמה לשיכלול שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה, ולמרות זאת
היא הובסה על־ידי כוחות־החופש.

• מה דעתך על הטקסים המסורתיים?
אי־זהירות בבחירת מילים והשימוש הנפוץ מדי במילים
דראסטיות מגמדים את המושג שואה. אבל למרות זאת, יש
בטיקסיות חשיבות לצורך הזיכרון הקולקטיבי. יחד עם זאת, אין
שום ערך בטקסים, כל עוד אומה העורכת אותם אינה מטפלת
בבעיות יסוד כמו גיזענות, אפליה ושיעבוד של עם אחר, שהם
הזרעים המובילים לאסונות.

• האם השואה קשורה בעיניך רק בעם היהודי?
מה שקרה בגרמניה יכול לקרות בכל מקום אחר בעולם.
למרות שמוצאי המישפחתי הוא ממדינות שלא נפגעו בשואה,
ברור שזה היה רק עניין של מזל.

• מהו המסר שיום כזה צריך להעביר, לדעתך?
כמה שזה יישמע נאיבי, רק התאגדות של האזרחים הנאורים
בכל העולם יכולה למגר את היצרים האפלים. המצויים בכל פינה
ברחבי־תבל.

בערג החג נעצר עורן־־הדיו התל־אביבי שימחה זיו.
מעצרו לתישעה ימי מעצר״בית בבית אמו -שלווה בסצנה
מבישה, כשהמישטרה סירבה להכיר בהחלטת השופט -
שלא לדבר על הטענה שהושמעה באולם־המעצרים, כי
קצין־מישטרה הציע לזיו להיות מודיע מישטרתי, הביאו
אותי לראש לישכת עורכי־הדין, מנחם ברגר, עימו ביקשתי
לברר אם נכונה התחושה שעורכי־דין פליליים מתחילים
להיות דומים ללקוחות שלהם, כדברי הנשיא לשעבר של
בית״המישפט המחוזי בתל-אביב, בנימין כהן. השיב ברגר:
בהחלט לא! לא אזכיר שמות, אבל מבין עורכי־הדין הפליליים
יש משיכמם ומעלה. ראש־לישכת עורכי־הדין לשעבר טיפל
בפלילים. אחר הפרקליטים המייצגים את אחד הבנקים בוועדת־החקירה
לעניין מניות־הבנקים גם הוא מטפל בפלילים. אי־אפשר
לומר שכל עורכי־הדין הפחות־ראויים מטפלים בפלילים.

• האם לדעתך יש להנהיג תנאי-מעצר שונים
לעורכי־דין?
מדוע? לעורכי־דין אין זכויות־יתר. עורכי־דין צריכים להיות
בסדר.

• האם מעצר־בית הוא דבר מקובל?
תתפלא. יש לו תקדימים רבים. סוף־סוף, עורך־דין הוא לפחות
אקדמאי. היו מיקרים רבים שבעלי״מיקצוע חופשי קיבלו מעצרי־בית
במקום להישלח לכלא. אני זוכר מעצר רומה גם לגבי אזרחים
שאינם עורכי״דין.

• הועלתה טענה באולם־המעצרים שהוצע לזיו
להיות מודיע מישטרתי.
קשה לי להאמין שהמישטרה תעשה דבר כזה, אבל קשה לי
עוד יותר להאמין שעורך־דין יטען בבית־המישפט טענה שאין לה
בסיס. ייתכן שאיש־מישטרה לא־חכם הציע הצעה כזו. זו אינה
נורמה, ובוודאי שהיא אינה מקובלת עליי.

• עורכי־דין פליליים טוענים, שמישטרה נטפלת
אליהם, מחפשת אותם. מה דעתך על כך?
מגיעות אליי שמועות, ואני לא שולל את האפשרות שייתכן
כי נוקמים בעורך־דין פלילי, שהצליח לזכות את הלקוח שלו
במישפט פלילי, שבו השקיעה המישטרה מאמץ רב. אבל הייתי
מעדיף לא לדבר על נקמנות, אלא על תחרות. בין עורר־הדין,
המנצח, ואיש־המישטרה, המנוצח.

החודש, לפי שנה, התחלפו רוב חברי הוועד המנהל של
רשות״השידור. הם שקעו בתהום הנשיה. חיפשתי אחד
מהם ונזכרתי באהובה מרון, אשתו של מי שהיה סגן יו״ר
הכנסת התשיעית, ח״כ הליברלים משה מרון. היא היתה
נציגת הליכוד בוועד המנהל. ביקשתי ממנה עתה, בפרס פקטיבה
של שנה, לשמוע אם הטלוויזיה הידרדרה או
שאולי קרה נס והיא השתפרה.
היתה לי ביקורת חריפה, אבל הערב שבנו, משה ואני, מביקור
בארצות־הברית, ובהשוואה אליהם הטלוויזיה שלנו לא כל־כך
נוראה.

• מדוע?
הפירסומת המיסחרית שם הורסת כל חלקה טובה. בעבר הייתי
בער פירסומת בטלוויזיה אצלנו, בגלל בעיות תקציב. אבל עתה
הכל נראה לי אחרת. וחוץ מזה, הם עוסקים רוב הזמן בעניניים
פנימיים לא חשובים.

• האם הסיכסוכים בשנה האחרונה החריפו,
לדעתך, האם הם גרועים מבעבר?
מכיוון שחוק רשות־השידור לא תוקן מאז שנחקק בשנת
,1965 עוד לפני שהוקמה הטלוויזיה, ברור שנוצרו עיוותים, שלא
ניתן היה לפתור אותם בדרך מקובלת.

• אלא איד?
לסגור את כל העסק ולפתוח אותו מחדש.

• האם העיסוק הטלוויזיוני חסר לך?
לא, בכלל לא. אבל, ללא ספק, עיסוק במריה הוא דבר מרתק.

• האס מחליפייך בוועד־המנהל משביעים את
רצונך?
כל אדם חושב שהוא היה פועל אחרת, אבל מכיוון שזהו פורום
מייעץ בלבד, ולא מבצע, קשה מאוד לשנות.

• האם את צופה בטלוויזיה ערב־ערב?
גם כשהייתי בוועד־המנהל לא צפיתי כל ערב. אבל מה
שהפריע לי אז מפריע לי גם היום.

• האם יש לך עדיין קשר עם אהרון פאפו, ששמך
נקשר אז בשמו?
לא היה קשר כלל, חוץ מהעובדה שהיינו נציגי־הליכוד
בוועד־המנהל. העיתונות יצרה את הקשר.

• ובכל זאת, שאלה אקטואלית: מה דעתך על
מאבק הירושה על כיסאו של טוביה סער?
כמי שמכירה את הכוחות הפועלים מבפנים, אני לא מופתעת
ממה שקורה.

הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אוחד•. .מה הן אומרות...מה הם

חנה מרקוס:

דני פרומצ נקו:

א1רי גוטמן:

״היא לא היתה בחידאוויו ,״ בגי ־ האדםהם ..האוכל הישואר׳ מתחיל
היא לא תהיה ב-אדעל׳!״ חיותאגרסיביות להיות מפורסם בעולם!״

61 חנרי־כנסת החליטו להילחם את מילחמתה של
הטייסת יעל נחמיאס להתקבל לעבודה כטייסת בחברת
אל־על. לאיש ברחוב נראה קצת משונה איך נושא לא
כל״כן לאומי זכה בקונסנזוס כל־כך רחב. מה אומרות על
כך חברותיה למיקצוע של יעל נחמיאס!
פניתי אל חווה מרקוס, טייסת פרטית ואשתו של טייס
לשעבר בחיל״האויר ובאל־על.
קודם כל אני רוצה שיהיה ברור לגמרי שבעיניי, אשה וגבר,
לעניין טיסה, הם אותו הדבר. מכאן ברור שאני מקבלת את יעל
נחמיאס כטייס, מבלי להתייחס למינה. אני בהחלט בעד נשים
טייסות בחברות־תעופה אזרחיות, ואני בטוחה שהן תעשינה
עבודה טובה מאוד.
אבל אסור לשכוח שאנחנו חיים במדינת״ישראל, וכאן יש
בעיה בהחלט מיוחדת. כל זמן שיש מאות טייסים יוצאי חיל־האוויר,
שיש להם אלפי שעות־טיסה ואין עבורם עבודה לא
באל־על ולא בארקיע, לא יהיה הגיוני לקבל לעבודה בחברה
הלאומית טייס שאיננו יוצא חיל־האוויר, בלי שום קשר לשאלה
אם הוא גבר או אשה.

• אבל מאחר שאין כארץ הרגה טייסים גברים
שאינם יוצאי חיל־האוויר, החוק הבלתי־כתוב הזה
שלך יפגע רק בנשים.
זה לא נכון. יש בארץ טייסים רבים מאוד שאינם יוצאי
חיל־האוויר, ביניהם יש אחד שהוא באמת טייס יוצא מהכלל, שיש
לו בית־ספר לטיסה, הוא מדריו־טיס ובוחן־טיס, וברור לכולם
שאין לו סיכוי להתקבל לאל־על. למה 61 חברי־כנסת לא עומדים
מאחוריו ולא נלחמים על זכותו לטוס באל־על?

• במילים אחרות, בל זמן שנשים אינן מתקבלות
לחיל־האוויר אין להן מה לחלום על ״אל־־על״.
לדאבוני, זה נכון.

חברת עלית הרביצה הופעה במירוץ־המכוניות
באשקלון, בשבוע שעבר. שלוש מכוניות שלהם השתתפו
במירוץ, מהן שתי גרוטאות ששופצו במיוחד, מכונית אחת
שיובאה במיוחד מבלגיה, נהג״מירוצים אחד מיקצועי
שיובא גם הוא, ואפילו המנהל הטכנולוגי של עלית, דני
פרומצ׳נקו, השתתף פיסית. כל זה בשביל פירסומתן
גם פירסומת. אבל האמת היא שאני פשוט משוגע לעניין. זה
ספורט נפלא בעיניי, והיית״ רוצה לעשות את הכל כדי להכניס
אותו חזק לארץ.

• ספר קצת על המכוניות שהשתתפו במירוץ. הן
לא נראו כמו מכוניות־מירוץ וגם לא במכוניות
פרטיות של אנשים.
מכוניות־מירוץ עוד אין בארץ, לעומת זאת חבל על מכונית
רגילה. בשביל מירוץ כזה צריך להוריד ממכונית את כל הריפוד
שלה, צריך להוריד את הכיסאות, להוסיף מוט נגד התהפכות,
לחתוך את האגזוסט ועוד כהנה וכהנה שינויים. זה כמעט
בלתי־אפשרי להחזיר מכונית כזאת למצבה הרגיל אחרי התחרות.

• באיזו מכונית אתה נהגת?
קנינו מכונית אינוצנ טי שרופה לגמרי ממחסן־גרוטאות,
ובמשך כמה חודשים שיפצנו אותה.

• לא היתה לך הצלחה גדולה. לא הגעת אפילו
לשלב־הגמר.
ידעתי שאני נוסע על אוטו חסר־סיכוי, אבל לא באתי כדי
לנצח, אלא כדי לתרום את חלקי בתחרות.

• תמשיך לנהוג בתחרויות כאלה בעתיד?
עלית תמשיך להשתתף גם במירוצים הבאים. נשתדל למצוא
נהגים טובים. אם אני אחשב טוב בין הטובים, אמשיך. אבל אם
האחרים יהיו טובים ממני, אפרוש מההגה ואשאר רק ספונסר
לעניין החשוב הזה.

• מה כל־כך חשוב?
בני־האדם הם חיות אגרסיביות. אני חושב שזה נפלא שבשעת
רצון לריב, הם יריבו עם שופט ועם כללים ואביזרי־בטיחות.
שיוציאו את המרץ שלהם על ספורט.

יש בארץ מיסעדות איטלקיות, יווניות, צרפתיות,
סיניות, לבנוניות, יהודיות, בלקניות -הכל, חוץ ממיסעדה
ישראלית.
גם את השף הוותיק אורי גוטמן העניין הרגיז, ולכן הוא
עומד לפתוח בקרוב את המיסעדה הישראלית הראשונה
בארץ, במלון אסטור בתל״אביב. מה זה אוכל ישראלי, אם בכללי אוכל ישראלי זה אוכל נהדר שעשוי מתנובת הארץ, שגם היא
נפלאה ממש. אוכל ישראלי מבוסס על מיטבחים של 80 גלויות
שונות, שהותאמו למזג־האוויר הים־תיכוני ולמיצרכים הגדלים
בארץ, שאת רובם אפשר למצוא בכל עונות השנה.

• תן לי דוגמה של אוכל ישראלי.
דג סול ברימונים, דג אמנון עם בננות ותמרים, מרק עגבניות
עם שומר, אבוקדו ממולא בפטריות.

• תסלח לי, אבל אבוקדו ממולא בפטריות אפשר
למצוא בכל מיסעדה טובה ברחבי אירופה.
נכון. היום אפשר למצוא את זה בכל מיסעדה טובה בעולם,
אבל זה התחיל כאן ומכאן זה יצא, דרך שפים מארצות אחרות,
לארצותיהם ..הרבה מאוד מאכלים נפלאים נולדו כאן והופצו
בעולם ואנשים לא יודעים בכלל שזה ממש אוכל ישראלי.

• איך נוצרו המאכלים האלה שהזכרת?
כבר 30 שנה יש תחרויות־בישול בארץ. הנשים מבשלות
ואנחנו, השפים, מתאימים את התבשילים ומשפצים אותם. לא רק
שיש אוכל ישראלי אלא שהוא רב־גוני וטעים להפליא, והוא כבר
מתחיל להיות מפורסם בכל העולם.

• יש עוד דוגמה של אוכל שמורכב ממאכלים של
80 גלויות?
בוודאי יש. אוכל אמריקאי. אמריקה היא ארץ־הגירה וגם
אצלם הסיפור דומה, אבל כל מבין יגיד לך שבעניין הזה אנחנו
יותר טובים מהם.

דניאלה שמי

ההס^־יניזו חאחוון רוב הציבור בארץ. הבאים בתור יכלו
להיות פחות מוכרים לציבור...
״קרו לעיתים טעויות, וגם אני לא
יצאתי נקי מכך.
״זכורה לי אפיזודה כזו מווע־דת־מינויים
לכנסת השניה, שבה
השתתפתי עם יצחק שפירא. כשהבאנו
את הרשימה לישיבת המרכז, ראיתי
שמופיע בה השם ״חיים צדוק״.
ביקשתי את רשות־ הדיבור ואמרתי
שאני נגר חיים צרוק, שלא הכרתיו
כלל, ושלא ידעתי כיצר הוא נראה.

בן־אהוון

ההסתדרות, ספד לשרגא נצר.

* >¥רגא היה ממליך מל*
כי ם,״ אמר שימעון פרס,
ראש־הממשלה, בהלווייתו של שרגא
נצר .״שרגא היה מישענת של קנה
אמיתי לדויד בן־גוריון, לא של קנה
רצוץ,״ המשיך פרס ,״אני יודע עד כמה
אהב שרגא את בן־גוריון, ואני יודע עד
כמה העריך בן־גוריון את התמיכה
הבלתי־משתנה של שרגא ומישפחת
נצר״.
שרגא נצר, שנולד עוד במאה ה־19
— ב־ — 1898 ומת השבוע, היה
מפא״י של מדמויות־המפתח
ההיסטורית. הוא היה תמיד בצל, תמיד
מאחורי הקלעים, אך מאוד־מאוד
דומיננטי. פינקסו השחור הקטן היה
חורץ גורלות של פוליטיקאים, מי
לקידום ומי לשיכחה, וליד כוס התה
שלו, שעל שולחנו הצנוע באחד
ממישרדי עיריית תל־ אביב, נפלו
ההכרעות המיפלגתיות החשובות
ביותר של הגוש.
״לבן־גוריון היה חשוב מאוד שבכל
רשימה יהיה יצוג לאנשי העליה
השניה׳,׳ כתב נצר בסיפרו רשימות
מפינקסי, שבו פירט את השיטות
שבהן החליט מי יהיה ח״כ ומי לא.
״יותר מאוחר דרש שיהיה ייצוג
ליוצאי־צבא. היו גם לחצים מסניפי
המיפלגה הגדולים ומההתיישבות ...וו
היתה מלאכה קשה ביותר, והחלק
הרגיש שבה היה ביחס לעשרת השמות
הראשונים. אלה תמיד היו צריכים
להיות אנשים מוכרים ומקובלים על

האלמנה

דבורה נצר (באמצע) ,לשעבר חב-
רת״כנסת של מפא״ י וסגנית יו׳׳ר
הכנסת. מימין תומכת בה בתה, הפרופסור רינה שפי

ומשמאל בנה משה. רבים מוותיקי המיפלגה ניגשו
בסיום טקס״הקבורה אל האלמנה וחיבקוה בחום.
חלקם גם התחבקו האחד עם השני כשנפגשו.

״שאלו אותי :״למה?״ אמרתי :״יש
לנו כבר תימני אחד ברשימה, וזה
מספיק.״ חשבתי לתומי שחיים צדוק,
לפי השם, הוא תימני, והיה כבר נציג
תימני — טביב. לבון, או שרת, אמרו
לי :״אבל מדובר בחיים צדוק.״ מבטי
הפליאה הופנו לעברי, כיוון שלא
הרחק ממני — כך הבחנתי מאוחר
יותר — ישב חיים צדוק, שעליו אפשר
לומר דברים רבים, אבל לא שהוא נראה
כמו תימני. בסופו של הבר הוא לא
הוכנס לרשימה, מכיוון שבן־גוריון
פסק, :אם שרגא לא מכיר את האיש, לא
צריך להכניסו׳.״
פעמים רבות היו נערי בן־גוריון
(ביניהם יצחק נבון ושימעון פרס)
שולחים את שרגא נצר להרגיע את
הזקן. לשרגא היה חוש־הומור ערין,
לבן־גוריון לא היה חוש־ הומור כלל,
ולעיתים קרובות היתה מתנהלת בין
השניים שיחה ארוכה, עד שהבין
בן־גוריון ששרגא צוחק.
1ראש הממשלה שימעון פרס, בצעירותו,
^ 11 1עם שרגא נצר(משמאל) .בתמונה משמאל:
נצר עם דויד בן־גוריון בתמונה אופיינית.

לדברים ששמע, בלי לקלוט את הטון
הקליל יותר שמשתמע מהם, לעיתים,
קשורה להתייעצויות שהיו בינו לביני
בעניין הרכב הממשלה.
״הוא היה נוהג להתייעץ עם מיספר
אנשים על העניין, ולא פעם הייתי גס
אני מוזמן אליו לצורך זה.
״באחת משיחות אלה אמר לי, :אתה
יורע מה שאני רוצה? להכניס שני
ערבים לממשלה.׳
״עניתי לו, :למה לך ערבים? יש כבר
שני ערבים בממשלה.׳

את אחד המיקרים מזכיר שרגא נצר
בסיפרו:
״דוגמה מתחילת שנות ה־60
לפירוש המילולי שהיה נותן(בן־גוריון)

״שאל, :מי?׳
״אמרתי, :משה דיין ויגאל אלון. לפי
דעתי הם מייצגים בממשלה את
הערבים.׳
״השיב לי בשאלה, :אתה חושב
שאקבל את הדעה הזאת?׳
״אמרתי, :אל תקבל.׳
״כשראיתי שעדיין לא הבין את
הרוח שבה נאמרו דברי, החלטתי
להמשיך את המישחק והוספתי, :למה
אתה רוגז על זה? ערבית הם יודעים?
יודעים. את מינהגי הערבים יודעים?
יודעים. את בעיות הערבים הם
מכירים? מכירים. אז מה חסר להם
לייצג את הערבים? בגלל זה שהם
יהודים?׳ והוא עדיין לא היה בטוח אם
אני מדבר ברצינות או מתלוצץ.״
שרגא היה תמיד בצל .״איש שיש
להתחשב בו בפוליטיקה הישראלית
הוא שרגא נצר ״,כתב פעם עיתונאי
אמריקאי ידוע .״הוא מחזיק במישרה
בלתי־חשובה במחלקת הסניטציה של
עיריית תל־אביב, מסרב לקבל תפקיד
רישמי. לעיתים רחוקות מופיע שמו
בעיתונות...״
לעומתו היתה דבורה, אשתו, פעילה

ואף הופיעה בכותרות. היא היתה במשך
תקופה ארוכה חברת־כנסת מטעם
מפא׳׳י, ואף היתה תקופה מסויימת סגן
יו״ר הכנסת.
הוא, לעומתה, התעקש להמשיך
ולהחזיק במישרתו בעיריית תל־אביב
כאחראי על מחלקת הנקיון, תפקיד
שזיכה אותו בתואר ״פועל הנקיוך.
הוא לא רצה תארים ומישרות חשובות,
אך ידו היתה בכל העניינים החשובים.
כשירד בן־גוריון לשדה־בוקר, היה
שרגא נוהג לנסוע אליו ולדווח לו על
הקורה במיפלגה. הוא עשה זאת, כך
העיד על עצמו בסיפרו, הרחק מן
העיתונאים ומן המצלמות, כדי שאלה
(העיתונאים) לא יבנו תילי תיליס של
ספקולציות על פגישות חבויות אלה.
פגישת מחזור
ף* יום הראשון בצהריים הוצב ארו־
^ נ ו של נצר בפתח בית הוועד הפועל
בת״א. שם ספדו לו יצחק בן־אהרון,
לשעבר מזכ״ל ההסתדרות, שאמר, בין

1\ 1ף 1ך ך 1ר ה אופירה נבון, אשתו
1 1 1 1של יצחק נבון, באה
\- 111
עם בעלה להלוויה. משמאל, בכיפה שחורה, הצמודה

ןףןן 1ך| \ 1יי משמאל נראה אדם הדומה דימיון מדהים למנחם
( 0 1ן בגין. רבים חשבו שבגין בא להלווייתו של נצר.
מימין: יצחק נבון חבוש כיפה. נבון ספד לנצר ליד בית הוועד הפועל.

מישפחת הבת

בעלה, ועם בתה, בשעת טקס הקבורה. בתמונה התח
רחל
יעקובי. משמאל, אחותו של יצחק
רביו, חברת־קיבוץ מצרה, עם לאה ויצחק
רבין. רחל התלוננה על עיתונ״אים המשווים את אחיה, עם אריאל שרון, .

אחות של ובין

השאר :״אם שואלים היום איך בנינו
ואיך נבנינו, הרי בבית שרגא ודבורה
ימצאו את התשובה.״ דבורה נצר ישבה
ליד ארון בעלה, כשהפרופסור רינה
שפירא, בתה. תומכת בה מצד אחד
ומשה נצר, בנה, מן הצד השני.
שרגא נצר נקבר בבית־הקברות
היפהפה והצפוף שברחוב טרומפלדור
בתל־אביב. אחרי ארונו הלכו ותיקי
מפא״י, כאלה שהיו פעם בכותרות
ופרשו לאלמוניות, ו״צעירי״ מפא״י,
המחזיקים היום במישרות השילטוניות
— שימעון פרס, יצחק נבון, משה
שחל, עוזי ברעם, עדנה סולודר, יהודה
חשאי ואחרים.
ברגעים מסויימים נראה היה מסע מחזור פגישת כמו ההלויה
רבת־משתתפים. אנשים שלא ראו זה
את זה תקופה ארוכה, התחבקו
בהתרגשות ומיאנו להיפרד אחד
מהשני בסיום הטקס וההספדים.
אך הנושא שהעסיק את הפוליטיקאים
העכשוויים יותר מכל. היה
אי־אישור נסיעתו של השר עזר וייצמן
למצריים. אפילו יצחק בן־אהרון ניגש
בחופזה אל יצחק רבין, וניסה לדלות
מפיו פרטים על החלטה חסרת תקדים
זו של ממשלת האחדות.

לשיערו בסיכת״ראש, נראה שימעון פרס. אופירה
ופרס הסתודדו, ואחר״כן ניגשו אל האלמנה.
פרס הכיר את נצר בביתו ובמישרדו של בן*גוריון.

תונה יוסף אלמוגי, מחייך, ליד מודעת־האבל לנצר,
שנתלתה על בניין הוועד״הפועל של ההסתדרות,
עליה חתומים ״חבריו במיפלגה ובתנועת העבודה״.

1ני מותי

הנדנו

כ ל, ם ו דו א בי ם

רד, הנבד ט י

״•־ך.ם דר

ן ריו
העמיר־ו״ן״עת

הווי
תמרורים 440 ליטר דם

שיחת־חוץ

הוענק בבגדאד, לסלמן עבוד
סלמן ,38 ,חייל בצבא עיראק, עיטור,

^ קיטו, בירת אקואדור, הפעילה
*•שגרירות ישראל שרות־ידיעות
טלפוני, המאפשר ל־ 70 הישראלים,
השוהים במדינה הדרום־אמריקאית,
לשמוע את סקירת העיתונות הישראלית
של אותו יום, כשברקע מתנגן
השיר ארץ בה נולדנו, ארץ בה נהיה,
יהיה מה שיהיה!

על שתרם משך ארבע וחצי שנות
מלחמת עיראק־איראן 440 ליטר דם
וכלייה אחת לפצועי המלחמה. סלמן,
השוקל 111 קילו, נוהג לאכול שבע
ארוחות ליום.

240 מידיה לירטות
דחה את העלאת שכרו,
כנשיא־המדינה, סנדרו פרטיני,
נשיא איטליה בן ה־ .88׳הנשיא
הסוציאליסטי ביקש לדחות את הנשיאותית המשכורת העלאת השנתית, לראשונה זה 20 שנה, מ־30
מיליון לירטות לשנה(כ־ 15 אלף דולר)
ל־ 240 מיליון לירטות (כ־ 120 אלף
דולר) ,עד הקיץ, עת הוא יפרוש
מכהונתו, בתום שבע שנותיה.

סיבה למסיבה
^ מרחביה החליטה מזכירות
^ הקיבוץ לנצל את הרשת המקומית
של הטלוויזיה בכבלים על־מנת לשדר
על המירקעים בחררי־החברים, בנוסף
לשעות הסגירה והפתיחה של מוסדות
המשק, גם את רשימת הספרים
החדשים שהגיעו לספריית המשק, את
מחירי המוצרים בכל־בו המקומי ואת
סידור־העבודה ליום המחרת.

צעד ראשה לעתיד
נחוג בפאריס, יום הולדתו ה־
65 של ז׳ילבר טריגאנו, ידר
מועצת המנהלים של קלאב
מדיטראנה, רשת אתרי־הנופש הפזורים
ברחבי העולם, מברזיל ועד
טאהיטי. טריגאנו, יהודי יליד פאריס,
שהיה בצעירותו עיתונאי קמוניסטי
ויסד את רשת המועדונים(שאחד מהם
מצוי באילת) תחילה במועדוני דייג
תת־מימי, משמש כיום גם כיועץ
הנשיא פרנסוא מיטראן להכשרת
צעירי צרפת למקצועות העתיד. צעדו
הראשון של טריגאנו בנושא: הכנסת
מחשבים לכל בתי־הספר בצרפת.

מורה־תיבון לשלטוז
נפטר

מדום־לב בגיל ,76

בטיראנה, בירת אלבניה, אנוואר
חודדה, שליט המדינה ב־ 41 השנים
האחרונות. חודז׳ה, בנו של סוחר־בדים
מוסלמי, שהיה בנעוריו מורה לצרפתית
בבית־ספר תיכון ובעל חנות למוצרי
טבק, היה המזכ״ל הראשון של
המפלגה הקומוניסטית האלבנית, פקד
במלחמת־העולם על הפרטיזנים נגד
הכובשים האיטלקים והגרמנים

כוכב־לכת נקי
נפטר מהתקף־לב בגיל 83

בפרינסטון, ארצות־הברית, אכרם

סיפורו האישי של שימחה זי ,1הפרקליט
שנעצר השסע בחשד שר עבירת סמים

התביעה נגדו היה ילד בן שבע, שהיה
צריך לזהות מישקולות לשקילת
סמים. כדי לבחון את מהימנותו של
הער, החליט זיו לערוך מיסדר״זיהוי
של מישקולות ומאזניים. אמו של
הנאשם השיגה שש מישקולות
כאלה, שהובאו לבית־המישפט. הילד
התבלבל ולא זיהה את המאזניים
האמיתיים. בסיום הישיבה הוחזרו
המאזניים לזיו, ומאז הן אצלו.
במהלך החיפוש בביתו. כר סיפר
עורר־הדין דויד יפתח, שותפו של זיו
למישרד עורכי־הדין ומי שיצג אותו
בעת בקשת המעצר נגדו, לקחו רב־פקר
גבריאל נובל ופקד דויד פרץ
את זיו למירפסת ביתו ואמרו לו:
״העניין פעוט ערך, אפשר לסגור אותו
עוד היום בלי שיגיע לעיתונים.
כדאי שתתחיל לשתף איתנו פעולה•״
זיו הסביר להם שאין לו מה לומר
להם, ושלקוחותיו כולם חפים מפשע.

גשר
הנייר
ך* ת ל־ א בי ב חקר אדם את נושא
*• המיכתבים למערכת, גילה כי מדי
חודש מגיעים למערכות ׳העיתונים
בארץ 12 עד 15 אלף מיכתבי־קוראים
(ברובם מתל־אביב וחיפה) ,כשהנושא
החוזר ביותר הם רעיונות לייעול
וחסכון, ומהם מתפרסמים 1250 עד
1500 בלבד.

שימוש חוזר
^ ירושלים גילה המבקר הפנימי
* של בן ת־החולים הדסה לאן
נעלמים המגבות והחיתולים ממחסני
בית־החולים: עובדים רבים נוטלים
אותם ומנגבים בהם את הרצפות;
מנקים בהם את מכוניותיהם ומצחצחים
בהם את נעליהם.

10 שנים יותר מדי
^ ירושלים גילתה הלשכה המרב
* • זית לסטטיסטיקה, כי אחד מכל
שישה זוגות יהודיים הנישאים בארץ,
מתגרש בסופו של דבר. רק 100 זוגות
מתגרשים תוך שנת נישואיהם הראשונה
וזוג המתגרשים הממוצע מתגרש
אחר עשר שנות נישואים, אחרי שכבר

פרקליט זיו בכית־המישסט
סידרה של הצלחות

שעון קיץ
ססאנל, מיליונר יהודי יליד רוסיה
שעשה את כספו כיצרן חזיות ומחוכים
(פלייטכס) וכממציא (נולי־שטיחים;
כובעי־שחייה: מכשירי״תספורת ביתיים)
,ואשר פרסומו הגדול היה בעשרות
המיליונים אותם תרם משך השנים
למחקר הרפואי ולפרסום מודעות־ענק
בעיתונות האמריקאית לטובת נושאים
בהם גילה עניין. אלה היו, בנוסף
למדינת ישראל, ההבנה עם צרפת(בה
בילה כמה משנות נעוריו) ,אחדות
העולם ושלומו. אחת ממודעותיו המפורסמות
ביקשה :״מעוניין׳ לשכור או
לרכוש, כוכב־לכת קטן, שאפשר
לחיות עליו. רצוי שיהיה נקי מאו־ראניום!״

הספיקו
לגדל שני ילדים מעל גיל שש
וכשגילו של הבעל הוא 38 ושל האישה

חוזר בשאלה
^ ירושלים הובא עציר להארכת
* מעצרו בפני שופט, כשהוא חובש
כיפה, לובש ציצית ומגודל זקן ופיאות
וביקש להתחשב בעובדה שהוא חזר,
בעת המעצר, בתשובה. אך כאשר
השופט שאל אותו הוא לא ידע כיצד
.מיניחים תפילין: לא ידע מה היא
תפילת שמונה־עשרה; לא ידע מה היא
קריאת שמע.

^ יום הרביעי בצהריים ישב
^ שימחה זיו בבית״הקפה התל-
אביבי כסית. מול עיניו חלפה מכונית
קורטינה של שוטרי הבילוש
של מישטרת תל־אביב. הם לא הבחינו
בו, הוא הבחין בהם וקרא להם.
לזיו יחסים טובים עם המישטרה,
כמו, בעצם, עם כל אחד. המכונית
עצרה, השוטרים יצאו מתוכה, ניגשו
אל השולחן ואמרו לזיו שייפרד מחבריו.
אחר־כן לקחו אותו אל המכונית
ושאלו אותו אם הוא גר בשדרות
בן־גוריון ,96 בקומה ב׳ .הם הראו לו
צ־חיפוש על שמו, לפי הכתובת
הזאת. זיו ענה שאינו גר שם ולא גר
שם מעולם.
השוטרים ביקשו שיתלווה אליהם
לנפה הצפונית. שם שאלו שוב על
הרירה בשררות בן־גוריון, וזיו שוב
הכחיש. הם הודיעו לו שהם רוצים
לקחת אותו לשופט, שיוציא צו־חי־פוש
לפי הכתובת שבה הוא גר בתל-
ברור. זיו אמר שאין צורך להטריד
שופט, הוא מוכן שהם ילכו ויערכו
חיפוש אצלו בבית, ואף חתם על מיס-
מך כזה.
כל החבורה נסעה לביתו של זיו,
בית שכור בן קומה אחת בתל־ברוך.
בדיר ביקש ממנו אחד השוטרים את

המפתחות. כשהושיט אותם, אמר
לשוטרים שבעצם אפשר להיכנס
לבית גם דרך הדלת האחורית, ללא
עזרת מפתח, אם מרימים אותה קצת
ודוחפים.
כשהגיעו לבית נכנסו דרך הדלת
הראשית, ופנו מייד למיטבח. לתדהמתו
של זיו, היתה דלת־המיטבח
פתוחה, למרות שזכר כי סגר אותה
לפני שיצא מן הבית. הוא אמר לשוטרים
שמשהו לא נראה לו בסדר,
וביקש שיפסיקו את החיפוש. השוטרים
אמרו לו שזה מאוחר מדי, מכיוון
שחתם על הסכמה.
כשעברו השוטרים לסלון, גילו
על כוננית״הספרים חתיכת חשיש
וכמה ניירות־גילגול. כל ״האוצר״
היה מונח לעין־כל על המדף.
אחר־ק/כשהמשיכו לחפש, גילו
סליל־הקלטה מישטרתי בתוך ארגז
במחסן. סליל־ההקלטה שייר לנאשם
שזיו ניהל את מערכת־ההגנה שלו
לפני שש שנים.
בתוך ארגז אחר במחסן, שמאחורי
הבית, מצאו הבלשים כמה מישקו־לות
ומאזניים. אלה, כר הסביר זיו
לשוטרים, נשארו בביתו מאז ששימשו
מוצג מישפטי לפני חמש שנים.
אז ייצג זיו נאשם, שאחד מעדי־

ההצעה חזרה על עצמה שנית
בנוכחותו של דויד יפתח, כשהיו השניים
בתחנת־המישטרה ברחוב די־זנגוף.
אחרי
חקירה ארוכה שערכו לזיו,
שנמשכה עד השעה חמש בערב, הודיעו
לו השוטרים שהם יקחו אותו
למחרת בבוקר לבית־המישפט, לבקש
הארכת מעצרו. הם הסבירו לו
שהחקירה ארוכה ויידרשו להם עור
ימים. זיו ביקש שימשיכו בחקירה
עוד באותו היום, ויגמרו אותה כדי
שיוכל ללכת הביתה, אך הם לא
הסכימו ולקחו אותו לבית־המעצר
באבו־כביר.
זאת היתה הפעם הראשונה שזיו
נכנס לחרר־המעצר באבו״כביר כע־צור.
הוא ביקש שיתנו לו חדר לבר.
הוא ידע שאם יכנס לתוך האגף
הכללי והעצורים יזהו אותו, יתחיל
כל אחד מהם לתנות לפניו את
צרותיו ולשפוך את ליבו, והם לא
יתנו לו מנוח ולא יאפשרו לו לישון.
בקשתו התקבלה והוא הוכנס
לחדר בודד. בתא מימינו ישב אבו־ח׳טר,
השופט המחוזי משכם המואשם
בשוחד, ובתא משמאלו ישב עציר
ערבי. בבוקר שוחחו השלושה
ביניהם, בלי לראות האחד את השני,
ואמרו בצחוק. שאפשר לקיים
מישפט לעציר הערבי — זיו ייצג
אותו כעורך־דיו והשופט ידון אותו,
בבוקר נלקח זיו לבית־המישפט
והתובעת ריקי יעקב הודיעה לשופט
ברא״ז כי זיו מואשם בסחר בקוקאין.
זיו נדהם. זו היתה הפעם הראשונה
שהוא שמע על אשמה כזאת. למרות
החקירה הארוכה שעבר יום קודם
במישטרת המחוז, איש מן השוטרים
לא הזכיר קוקאין. גם בימים שאחר־כך,
שבהם נחקר במישטרה, לא נשאל
ולוא שאלה אחת על אשמה תמוהה

השופט החליט לשחרר את זיו מן
המעצר, וציווה עליו להישאר במע־צר־בית
בבית אמו. אמו נסעה במהירות
לביתה, כדי להכין חדר לבנה.

זיו ואשתו השניה, עירית

זיו ואשתו הראשונה, יעל
חתונה ביום שפרצה המילחמה
היתה שעת־צהריים, ערב החג השני
של פסח.
אבל, זה לא היה הסוף.
כי אז, כאשר יצאה החבורה מ־אולם־המישפטים,
התחוללה בחצר-

המעצרים דראמה שנמשכה כמה
שעות. השוטרים לא רצו לשחרר את
זיו. הם טענו שהחלטתו של השופט
טיפשית ואינה מחייבת אותם. זיו
ודויד יפתח התעקשו שהשיחרור

יתבצע. השוטרים ניסו להעלות אותו
בכוח לניידת.
זיו לא נאבק קשה מדי עם השוטרים.
כמה ימים קודם עבר ניתוח
להוצאת גידול בלתי־ממאיר בביטנו.
מקום־הניתוח נתפר, והוא פחד שאם
יתאמץ. התפרים יפתחו. גם כך סבל
כאבים בפצע. לכן עלה לבסוף לניידת,
וכל החבורה נסעה לביתו של
שופט מחוזי, משם צילצלו לביתו של
השופט ברא״ז, וזה הבהיר לשוטרים
שנית שיש לשחרר את זיו. רק אז,

גירושין מהירים
לקראת השעה חמש בערב, יכול היה
לנסוע לבית אמו שבדרום תל־אביב.
אין זו הפעם הראשונה שנערך
חיפוש אחרי סמים בביתו של זיו.
כבר לפני שנה הגיעו אליו אנשי
מיחלק סמים וערכו חיפוש מדוקדק
בביתו. אז לא נמצא כלום ונשארה
רק עוגמת־הנפש.
״יחד עם זאת,״ אומר זיו ,״אין לי
שום שינאה לאנשי־המישטרה, והרבה
מהם הם בחזקת חברים לעבודה.
אני משתדל לנהל את המישפטיס

באווירה טובה ובחיוך. להצחיק את
בית־המישפט וקהל הצופים. אני לא
רב עם שוטרים ועם תובעים.״
לעצמו הוא אינו דואג, רק לאמו:
״לא נעים לי מאמי, אחרי כל הצרות
שעברה, ששמה עכשיו ניזוק. במיוחד
מכיוון שהיא עוסקת בחינוך
בבית־ספר תיכון דתי. בשלב זה אני
גם שוקל שלא להופיע לתקופה
מסויימת בבית־המישפט, עד שתוכח
חפותי, כי לא נעים לי מהשופטים,
שאותם אני מכבד ומוקיר״.

מעצר בקפה
״בסית״

** ד 1969 התנהלו חייו של שימחה
זיו על מי מנוחות. הוא היה הבן
הבכור לאב רוקח ולאם שעסקה, ועריץ
עוסקת, בחינוך. הוא גדל ברחוב נס־ציונה
בתל־אביב, בשכונה הנחשבת
כבר שנים רבות כאיזור-הזונות של
העיר. לאביו היה בית־מירקחת בשכר
נת־התיקווה.
זיו זוכר שהיה נוהג לשבת בילדותו
בבית־המירקחת של אביו. לימים, כשקיבל
רישיץ לעריכת־דין, טיפל בלקוחות
שהיו אז ילדים בשכונת־התיקווה.
הוריהם של לקוחות אלה זכרו את אביו
של דו, בעל בית־המירקחת, שטיפל
בהם ועזר להם במצוקתם.
אחרי שסיים את בית-הספר התיכץ,
גרשם לעתודה האקדמית, והתחיל ללמוד
מישפטים בפאקולטה בירושלים.
בשנה השלישית ללימודיו נשלח
זץ, במיסגרת העתודה האקדמית, ל־קורם־קצינים•
באחד האימונים בקורס,
בתרגיל אש, איבד את עינו הימנית,
בגלל רשלנות של אחד הצוערים.
.הצוער הניח בתגלור (צינור מלא
חומר־גפץ, המיועד להתפוצץ ולפחץ
פתח בגדר־תיל) בצורה לא נכונה.
הפיצוץ קרע זוויית של ברזל, שעפה
באוויר ונתקעה לי כמו חץ בעץ.
איבדתי את העץ וחטפתי זעזוע־מוח״.
דו מתאר את הטרגדיה בשקט, ללא
מרירות, ללא כעס. הוא מתייחס לעניין
בהשלמה מלאה ואינו מתבייש בנכותו.
לעיתים, בימי קיץ חמים, אפשר להב־חץ
שהוא סובל מכאבים בארונת־העץ,
שבה הרכיבו לו עץ מזכוכית. אז הוא
מוציא בשקט מיטפחת״נייר מכיסו ומד
חה את הזיעה וההפרשות המצטברות
בפצע.
מי שמכיר את זיו יודע שהוא אדם
מלא חיים, הוא התייחס לכל דבר
בהומור — ג ע ובעיקר, לעצמו, והחוש
הזה מפותח אצלו ביותר.

אחרי הפציעה אושפז זיו בביודהחר
ליס, שם קיבל במשך כמה חודשים
זריקות מורפיום לשיכוך הכא5ים. כשהסתיים
הטיפול בפציעה, נכנס לטיפול
גמילה מן המורפיום. רופאי מישרד־הביטחון
ראגו לגמילתו, ומישרר־הבי־טחון
מימן את הטיפול.
כשסיים את תקופת ההחלמה, חזר
לאוניברסיטה, לסים את לימודיו.
אלה היו ימים סוערים של הקאמפוס
בירושלים, ורבים מאותם שלמדו באותה
תקופה באוניברסיטה זוכרים אותו
כבעל חוש־הומור מעולה וכאליל־הנע־רות.
זמן
קצר אחרי שאיבד דו את עינו.
נפטר אביו ממחלה ממארת.
ב־ ,1972 כשסיים את לימודיו בפא־קולטה
למישפטים, חזר לתל-אביב
ועבר כמתמחה במחלקה־המישפטית
של הסוכנות-היהודית. אז גם פתח מיס־עדת־דגים
ביפו, בשם מאפיש. ביחד
עם העיתונאי ארם ברוך, עם חיים
ברנשטיין, רופא טיבעוני, ועם יוסי
פולק, שחקו־תיאטרון. המיסעדה הצליחה
ושיגשגה, עד שפרצה מילחמת
יום־הכיפוריע זיו, ביחד עם משה
פריבס, היש עורך־דץ, ועם חיים ברנ־שטיץ,
התנדבו לעבוד ולשמור בקיבוץ
מגן שבנגב.
לדו היו אז הירהורים ומחשבות
להשתקע בקיבוץ. ואז שוב נחתה עליו
בשורת־איוב: אחיו יוסי, שהיה צעיר
ממנו בחמש שנים, והיה אז מפקד טנק
בשרות סדיר, נעדר באחד הקרבות
בסיני.
דו עזב את עבודת ההתנדבות
בקיבוץ, חזר לתל־אביב. כמה חודשים
עבת עליו ועל אמו, כשהיו הולכים
יובדיום למרתף גדול מתחת לקולנוע
גת. וצופים בהקרנות של סירטי
טלודדה. שם, בין השבויים הרבים
שהראו למישפחות הנעדרים, קיוו
למצוא את יוסי.
באותו היום שבו קיבלה המישפחה
את ההודעה על מציאת גופתו של יוסי.
הגיעה לידם הורעה נוספת, שבישרה
להם כי הוא התקבל ללימודי־רפואה
באוניברסיטת תל־אביב. יוסי קיבל
לאחר מותו את עיטור העח.
עד היום תלדה בחדר״השינה של דו
תמונתו של אחיו במת צה׳יל, כשקסדת
שיריונאי על ראשו.
כך, בתוך כמה שנים מועטות, הצטמצמה
המישפחה בחצי, כשגם שימחו*
הבן היחיד שנותר, נכה צודל.
אחרי שקבר את אחיו חזר דו לסיים

את התמחותו אצל עורך־הדץ ד״ר חיים
מישגב.
אז גם חזר לכסית. את בית־הקפה
התל־אביבי הוא הכיר עוד בשנות
נערותו, מכיוון שתה גר קרוב, והוא
שב אליו כעורך־דיז•
באותה תקופה היו אנשי מחר סמים
במישמרת תל־אביב עוברים מ ת יום
בקפה, מוציאים את הצעירים, לוקחים
אותם לחצר האחורית, ליד פחי-הזבל,
מפשיטים אותם ומחפשים אצלם סמים.
מטבע הדברים יצא שזיו היה מנסה
תמיד למנוע מהשוטרים לבצע את
הדברים האלה.
•מאחר שגדלתי עם כל הג׳מעה״,
סיפר פעם ,״יצא שהרבה אנשים שטיפלתי
בהם היו קוראש לי עורך־דץ
דרודש. בסופו של דבר חשבתי, שתפקידו
של בל עורך*דץ הוא לא רק
לייצג את הנאשמים, אלא גם לנסות
להטות להם אוזן קשבת, לא להתנשא
זיו בקפה ״בסית״
עליהם לנסות להחזיר אותם למוטב״.
חזרה למקום הפשע
כשקיבל דו את רישיונו. פגה
לפרקטיקה פרטית, והתחיל להתרכז
בתחום הפלילי. ומאז התחיל כוכבו תקופה אחכה, בחשד שהוא היה האיש רוני ניצן. מי שהיה מפקד בית־המעצר
שירה פעם בשוטר במהלך שוד בתל־ רמלה, שלימש נרצח, ונגד מנהל
לדרוך.
אביב, ומאז השוטר הוא נכה ברגלו. שירות בתי־הסוהר, וביקש שבית־לבסוף
עצרה המישטרה את חזי והא המישפט העליון יאסור לערוך חוקן
שימה אותו כשורת מעשי שוד במיל־ לעצירש, לאסירים או לאזרחים בלי
הסכמתם. זיו זכה בבג״ץ.
ן* אמת היא, שהוא התחיל באיסוף סשות-יהלומים.
בצעד חסר־תקחם הסכימה הפרקבמשך
השנש רכש דירה בצפון
1 1תקדימים עוד כשהיה מתמחה
אצל מישגב. באותה תקופה לא איפ־ ליטות לתת מעמד של עדי־מדינה תל-אביב ומיקם שם את מישרדו. בץ
שח שילטונות בתי־הסוהר למתמחים לשלושה שותפים לעבירת בני־מיש־ לקוחותד כמה מפורסמים — רחמש
להיכנס לתוך בתי־מעצר ובתי־סוהר. פחתו של חזי ניגשו עם התיק לכמה (.גומח״ו אהרוני, גד (.שץ״< פלש.
מישגב ודו הגישו בג״ץ וזכו. זיו היה עורכי־דץ מפורסמים, אך איש מהם לא שמעיה אנג׳ל, שמוליק קראוס.
המתמחה הראשץ שהורשה. בתוקף היה מוכן להגן על הנאשם בתיק
קשה לומר שזד אוהב לעבוד.
שנראה חסר סיכוי לחלוטין. עד אז לא
החלטת בית־המישפט העליון, להיכנס היה מיקדה שבו דכה נאשם, אשר נגדו להיפך, הוא מעדיף להעביר את כל
לבתי־סוהר ולבתי־מעצר.
הפונים אליו, וכאלה יש רבים, לדויר
המישפט הראשון שפירסם אותו העיד עד־מחנה.
זיו קיבל את התיק. הוא צירף אלד יפתח, שותפו למישרד, או לעורכי-דץ
היה הפריצה לתחנת־מישטדה וגניבת כמה עורכי־דץ צעירים (אברהם אחרש העובדש בסישרדו. הוא חחר
הכספת המישטרתית. פריצה שתועדה
ואומר. :אני עוח״דץ רע, אל תבואו
ברדוגו, ת י מור ואיילת שקדו. האראחר־כך
בסרט הישראלי מתחת לאף. בעה עשו ימ ש בלילות, ובסיום אליי״.
חבורת צעירים נתפסה אז והואשמה
בימים שאינו עובד ואינו מופיע
המישפט דכה יהודה חזי. הזיכוי היכה
בפריצה ובגניבת הכספת. הנאשמים אז בתדהמה את התביעד* את קציני בחליפה, עניבה וגלימה שחורה בבית•
לקחו לעצמם עורכי־דץ מן השורה
המישפט, נוהג דו להתלבש בבגדש
הראשונה. הופיעו שם אליהו קירר, המישטרד* את עולם־הפשע ואת עו ח
אופנתיים ולצאת לבלות. הוא ידוע
חיים קאדס וצבי לידסקי. הנאשם כי־הדץ. חבריו של חד אמרו שהוא
כאחד מציפורי-הלילה המתסיחם של
יהושע דרמון, שלגביו נטען כי הוא היה כבר הכין סדינים ל־ 20 שנה.
הבוהמה התל־אביבית. אפשר לראות
המוח המתכנן וההוגה של רעיון
ומביעה עירערה על הזיכוי אותו בערבים בכל המקומות שהם א,1
הפריצה, שכר את שיחתיו של זיו. בבית״המישפט העלדן. את המחנה תמיד מוקף *בחת וחבחם.
דרמון היה היחיד שזוכה באותו מיש־ ייצג אז גבריאל בך בכבודו ובעצמו,
זה, כמובן, בתקופות שהוא פנד.
פס. כל שאר הנאשמים נדונו לתקו־ שהיה אז פרקליט המדינד* אך גם שם
בשלוש השנש האחרונות, רק בין
אושר זיכוד של חזי.
פות־מאסר שונות.
אחר־כן־ שוב התפרסם זיו כשיצר נישואיו וגירושיו הראשונש, לבץ
המישפט הבא שהוביל את זיו
תקדש חץ־ פניה לבג׳ץ. הוא עתר נישואיו וגירושיו השניים.
לכותרות חיה סישפטו של הנאשם
ענת סדנוסטי
יהודה חזי. המישטרה חיפשה את חזי לפני חמש שנים בשם אחה קטלן נגד

נג ץ אהר>

2יצ

1 _ 37

סתם י 1ם של

— ״בגין סירבו״

(המשך מעמוד )21
אין ספור סביב השאלה מי ידיח את
הכלים. כאן לא היו שום ויכוחים. הכל
נעשה בשקט. ואולי רק בגללי?
לקראת שעת שידור החדשות
בטלוויזיה מתחלפות המישמרות. אלי
הגלילי, סגן המפקד, חיפאי העומד
לפני שיחדור, עולה.לחדר הפיקוד. הוא
משפשף את קורי־השינה מעיניו, שואל
את יאיר בטון מנומנם אם הוא רוצה
להתחלף. יאיר מהנהן ויורד בעליצות
אל המיטה. הטלוויזיה עדיין פועלת
ודלת המיטבח נסגרת, שלא ידלוף
האור החוצה. הספינה משייטת
באיטיות בחושך מוחלט. דורון מחליף
את מקסים ליד המכשירים, זוניה
מחליף את מאיר. השניים זוחלים אל
הקבינות לישון.
מסתובבים ופונים שוב צפונה.
״אני רואה מטרה באדום שלושים״,
מהדהד קולו של זוניה מבעד לרמקול.
אלי פונה אל המכ״ם, מבחין בדמות.
אדום וירוק, כמו במטוסים, כמו
בפוליטיקה. אדום — צד שמאל של
החרטום; ירוק — צד ימין. המיספרים
הם המעלות, על־פי חלוקה ל־.360
אלי עולה לגשר־הפיקוד, מנסה
למצוא את הדמות באפילת־הלילה.
הוא מביט רגע בשקט ואז שולח את ידו
אל המיקרופון וקורא :״מקס, תעלה
למעלה, אני צריך את העיניים שלך,״
ומקסים, כמו חייל נאמן, שולף את
עצמו מתוך השמיכות,ומדדה למעלה
אל הסיפון. הוא, כמו שאר החיילים,
ישן בבגדים ובנעליים לרגליו 30 ,
שניות להזנקה. הוא מביט רגע לכיוון
האמור, ומפליט :״ספינת־דיג גדולה.״

לעצמם מה הולך לקרות.
אנחנו כבר ממש ליד העצם הבלתי-
מזוהה. נו, כמובן, ספינת־דיג קטנה.
שני דייגים עסוקים באיסוף הרשת
שזרקו בבוקר. אלי פונה אליהם
באדיבות :״ערב טוב!״ הם אינם עונים
וממשיכים במלאכתם במהירות ..אלי
מנסה שוב :״אתם יודעים שאסור לכם
להיות פה?״ הדייגים עדיין לא עונים,
ומנסים ביאוש לאסוף את מאות הדגים
שנבהלו מן הספינה המטרטרת ונמלטו
מתוך הרשת הצפופה אל הים הפתוח.
״בסדר, בסדר,״ מפליט לבסוף אחד
הדייגים בין תנועת איסוף אחת לשניה,
״אנחנו גומרים לאסוף את הרשת
ומסתלקים״.
זה היה מוטו שחזר על עצמו כל
הלילה. עצם בלתי־מזוהה במכ״ם,
הזנקה, דהירה אליו, ספינת־דיג קטנה
מיטלטלת, בקשה אדיבה שילכו,
תשובה מונוטונית ובחזרה אל המסלול
המשעמם — עכו, ראש־הניקרה
ובחזרה.
כל יציאה כזאת היוותה לגביי
יציאה חדשה אל הרפתקה בלתי־נודעת.
לחיילים, שנותרו ערים ב־מישמרת
על הסיפון, היתה זו חלק
משיגרה אפורה ומשעממת של שמירה
על חופי־הארץ. הם סיפרו שפעם
הסתובבו במשך שלוש שעות בשטח
של כמה מטרים רבועים, מחפשים,
לשווא, אחרי מטרה בלתי־מזוהה,
שהופיעה על מסך המכ״ם שלהם ועל
מסך המכ״ם בתחנת־החוף. רק אחרי
זמן ארוך גילו שזה היה
שצף מעל המים והטריד את
המכשיר הרגיש.

מסתובבים מאה ושמונים מעלות
ופונים בנסיעה צפונה, ואולי זה היה
דרומה. המנועים מטרטרים ועל מסך
המכ״ם מופיעות ונעלמות מטרות
מיסתוריות. בגלי צה״ל יש שעה של
שירי החיפושיות.
אלי, למרות גילו הצעיר (הוא לא
יאהב את המישפט הזה, אבל הוא רק בן
,)21 ידע את כל שירי החיפושיות
בעל־פה וזימזם ביחד עם הרדיו. גם
אני.

ף• שלב הזה החלטתי לרדת
^ למטה ולתת קצת מנוחה לעיניי
שהתאמצו לראות את המטרות מבעד
לחושך. ביקשתי שיעירו אותי עם אור
ראשון. התחיל ויכוח קצר ביני לבין
אלי ודורון באיזו שעה האור ראשון.
הוויכוח הסתיים בבירור קצר בתח־נת־החוף,
התשובה היתה יותר מאשר
מדוייקת: אור ראשון בשעה 4ועשרים
דקות, זריחה בשעה 5וארבע־עשרה
דקות.
הלכתי לישון. השעה היתה 3
בלילה, הספינה המשיכה בסיור איטי
מצפון לדרום ולהיפך.
התעוררתי ב־ 4ו־ 8ז דקות, כשאני
שומעת את המנוע עובד במלוא המרץ
ומרגישה את הספינה נוסעת קדימה
במהירות שיא. זינקתי מהמיטה ודהרתי
אל הסיפון למעלה. חששתי שהפסדתי
את כל האקשן, אך מסתבר ששום רבר
לא השתנה. יאיר עמד הפעם ליד
המכשירים ושוב רדפנו אחרי מטרה

71ך 1ד 1ך | 1חיילי הדבור מריעים עם סיום הסיור והחזרה לנמל״חיפה. מימין: מאיר אדרי, ויטוריו
( ! 1111 . 1 1 1״ויטו״) דנה, מקסים (״מקסי ),מלכה, דורון פולק, אלי הגלילי, יאיר פלקס. יושב: זוניה
(״ג׳וניה״) .אחרי שסיימו לנקות את הספינה בנמל, יכלו לצאת הביתה לחופשה עד להפלגה הבאה.
אלי נרגע וחוזר לחדר־המכשירים.
מקסים חוזר אל מיטתו. מסתובבים
ופונים דרומה. השקט חוזר אל הספינה.
שקט, כמובן, דבר יחסי. המנועים
מטרטרים ברעש מחריש־אוזניים,
הרדיו פתוח בשיא הווליום ושלום חנוך
שר את משיח לא בא. הטלוויזיה
למטה גם היא פועלת, אבל איש אינו
צופה בה.
ואז טירטור של מכשיר־הקשר.
החיילת שעל המכ״ם בתחנת־החוף
גילתה עצם בלתי מזוהה במעלה ^
בטווח של כמה קילומטרים, ומזניקה
אותנו לשם. אלי נותן גאז, זוניה מסובב
את ההגה ושוב אנחנו משאירים
מאחורינו ^ובל ארוך ולבן בתוך ים
שחור של לילה.
הלב שלי דופק. מי *ודע מה עומד
לקרות, מי יודע איזה אוייב מחכה שם
בתוך ספינת־טורפרו קטנה, מיטלטלת
על הגלים.
מתקרבים ומעיפים מבט. דמות
שחורה מופיעה על קו האופק ואנחנו
מתקרבים אליה. הלב שלי הולם
בחוזקה. אלי ודורון לא נראים לי
כל״כך נרגשים, הם כבר מתארים

פעמים אין ספור מצאו את עצמם
דוהרים בפול גאז למטרה אחרת,
שנראתה על המכ״ם גדולה ומאיימת•,
והתגלתה, כשהגיעו אליה. כלהקת
ציפורים נודדות שטסו במהירות צפונה
או דרומה.
־ זוניה אמר לילה טוב וירד למטה, אל
הכוכים החשוכים. הוא העיר את ויטו
שיבוא להחליף אותו. ויטו הוא ויטוריו
דנה, נשק בספינה. הוא הצעיר ביותר
שבין אנשי־הצוות. נולד בביירות, עלה
ארצה כשהיה בן שנה, גר בראשון־
לציון. ילר צנום, קטן וחייכני, שכל
חגורת־הצלה, גם הקטנות שבהן,
נראית עליו כמו המעיל של אבא.
ויטו התיישב ליד ההגה, משפשף
את השינה מעיניו האדומות. כך ישב
שם עד הבוקר. דורון פולק ואלי
בחדר־המכשירים.
דורון ירד להכין משהו לאכול. כן,
שוב אוכל. הפעם אפילו אני הייתי
רעבה. בתוך דקות היתה מונחת על
בירכיי צלחת ובה מעדן של בננות
טריות ביוגורט לבן עם קצת סוכר. אלי
זלל חביתה וגבינה בכל פה, ויטו קיבל
כוס שתיה חמה.

שהתגלתה, כמו בפעמים קודמות.
כספינת־דיג קטנה ועלובה.
אור ראשון, כמו שנאמר, בדיוק ב־4
ועשרים דקות. שטנו צפונה לכיוון
צור. עברנו בזריזות את שיפולי
הצוקים של ראש־הניקרה ונקורה.
ההרים של דרום־לבנון נראו כמו
גושי״ערפל לבנים וכבדים, חלק מן
הערפל הכללי של אור ראשון של
בוקר. המכ״ם היה נקי ממטרות. בתוך
זמן קצר היינו דרומית לצור. היה שקט
מסביב, עד שמכשיר הקשר. שוב הוא,
הטריד את מנוחתנו, וקול של חיילת
הזניק אותנו במהירות דרומה למטרה
חדשה.
כשהגענו לראש־הניקרה התברר
שזו היתה אזעקת־שווא.
הלילה עבר, השמש התחילה לזרוח.
זו השעה שהספינה חוזרת אל הפינה
שלה ונקשרת אל המצוף, מחכה
שיבוא דבור חדש להחליף אותה.
כך עשינו. נקשרנו אל המצוף. בחוץ
היה קריר. יאיר. כשכוס קפה חם בידו,
הורה לדומם את המנוע. שקט של
שלווה השתרר מסביב. חיילי
המישמרת ירדו לישון.

יאיר הוציא בעליזות שקית ניילון
מן המגירה. בתוכה היו ספרים1
ומחברות. הוא התיישב להתכונן
לבחינה. יאיר לומד במכינה של
הטכניון, וכבר הפסיד הרבה חומר בגלל
המילואים. עכשיו התכונן לכמה שעות
של שקט, שבהן, כך קיווה, יתחיל
להדביק את הפיגור. אך מחשבה
ותיקווה לחוד ומציאות צה״לית לחוד.
הזנקה, כמובן.
המנועים שוב בפעולה ואנחנו שוב
בדרך, עם השובל הלבן בשיא
המהירות. אחרי כמה דקות התברר שזו
הזנקת־שווא, כמו בפעמים הקודמות.
חזרנו אל המצוף. יאיר חזר אל הספרים.
הצוות חזר אל הבישולים — ארו־חת־בוקר.
זוניה חזר אל החכה.

גל שטף
אתהס פיג ה
ך* לסו 24 שעות והגיעה השעה
1 1לחזור לנמל היעד. עוד מעט יבוא
הדבור להחליף אותנו. החיילים חשבו
שאחרי יממה שלמה איתם, אני כבר
חלק מן הצוות ואפשר להתחיל לעבוד
עליי. אני הרגשתי, אחרי זמן כל־כך
ארוך וצפוף בחברתם, שאני כבר כמעט
קרובת מישפחה ונתתי בהם אמון מלא.
אז ראשית דבר הם העמידו אותי
בקצה גשר־הפיקוד ורצו, כך אמרו,
להכין לי תמונה נהדרת לצילום,
כשהספינה הקטנה מסתובבת על צידה
בשיא המהירות .״תתכונני עם המצלמה.״
אמרו לי ואני לא שמתי לב
לחיוך הממזרי שבעיניהם. התכוננתי
עם המצלמה, לא רואה שום רבר
מסביבי, חוץ מהגל שאמור לעלות
למעלה כמו קיר. כך הבטיחו. והגל אכן
עלה למעלה למעלה כמו קיר ושטף
אותי ואת המצלמה מן הראש ועד קצות
אצבעות הרגליים.
אחרי השטיפה הזאת כבר לא הייתי
צריכה לשחק את הקשוחה. נראיתי
כמו זאב־ים ותיק, צרוב שמש ומלח,
בגדי היו משומנים בשמן רובים
ורטובים במי־ים קרים.
עוד לא הספקתי להתאושש מן
המכה הזאת, וניחתה עליי מכה חדשה.
הם היו צריכים להספיק מהר מפני
שהתקרבנו לנמל.
״קוראים לך למכשיר ״.אמר לי אלי
ברצינות, ושוב נשמע הקול :״חצאית
למכשיר, עבור ״.היה לי ברור שהכוונה
אליי, ואלי דחף לידי את השפופרת
והאיץ בי לענות. הייתי מבולבלת ולא
הבנתי מה קורה .״רות ״.אמרתי
חלושות אל תוך מכשיר .״מהמערכת
שלך מבקשים שתצאי לסיור נוסף.״
אמר קול גברי וחד מן הצר השני ,״ויש
אישור של ב״ח(בסיס חיפה) .עבור ״.לא
הבנתי על מה הוא מדבר. אלי ביקש
הבהרה. והקול הגברי ענה :״מהמערכת
שלך מבקשים שתצאי לסיור נוסף ויש
אישור, מה את אומרת?״ ביקשתי
פרטים. וכאילו המתיחה הזו לא היתה
מספיקה. הקול הוסיף בתשובה לשאלתו
של אלי :״מזג־האוויר יהיה סוער,
צפויים גלים של מטר וחצי עד שני
מטר וחצי גובה. מבקש אישור מיידי.״
הדם אזל מפני. הסתכלתי על הים, הוא
נראה לי שקט ורגוע. הצלחתי אומנם
להתרגל לגלים בגובה סנטימטר וחצי
עד שניים, כמו שהיו ביממה שלי על
הים, לא ידעתי איך אוכל להתרגל
לגלים בגובה של שניים וחצי מטר.
״את חייבת להחליט מייד,״ דחק בי
אלי, והקול במכשיר המשיך לתאר
זוועות שונות שצפויות לי בדרך.
לבסוף עלה מקסים מבטן הספינה,
כשהוא נושא בידיו מכשיר־קשר קטן
דרכו דיבר איתי. הוא חייך חיוך רחב,
הצבע חזר במהירות אל פניי .״אין
דבר ״,ניחמו אותי ,״אנחנו עושים את
זה לכולם ״.לא כל־כך התנחמתי, אבל
התחלתי להרגע.
ממול נראתה ספינת הדבור שהיתה
צריכה להחליף אותנו. נופפנו להם
לשלום וחזרנו לנמל־חיפה. הצוות
נשאר לנקות את הספינה .״חיסול״ היא
המילה המיקצועית. אני רצתי לחפש
שירותים. אחר־כך המשיכה האדמה
להתנדנד תחת רגליי במשך שעות
ארוכות עד הלילה.

(המשך מעמוד )19
שגם מוות לא יפחידו, כי עדיף המוות
על חיי כיבוש ודיכוי.
למחרת גזר־הדין, ערב חג הפסח,
בתחילת חודש אפריל ,47 הועברו
הנדונים למוות לכלא עכו. בחג נסעו
האח בנימיו עם רחל, חברתו של מאיר,
ובני מישפחתו של אזולאי לכלא
הצפוני. עדיין לא דובר על בקשת־חנינה.
בינתיים
הומתק גזר־דינו של אזולאי.
ראשי היישוב פנו לנציב העליון
שייחון את השניים. בין הפונים: דויד
בדגוריון, בשם הסוכנות היהודית:
יצחק בן־צבי, בשם הוועד הלאומי; הרבנים
הראשים, רבני המיזרחי ואגודת־ישראל;
ראש עיריית תל־אביב, ישראל
רוקח; חיים וייצמן, נשיא ההסתדרות
הציונית; וגם, כמובן, אשר לויצקי,
פרקליטו של פיינשטיין.
בשבת, כעבור שבועיים, באו שוב
האח, האם והחברה לכלא בירושלים,
לשם הועבר מאיר על־פי בקשתו.

המשיך בנימין:

ניסינו שוב להשפיע עליו לחתום
על בקשת החנינה. סיפרתי לו על
בקשות החנינה הרבות שהופנו לנציב
העליון, על״ידי מנהיגי הישוב השונים,
וציינתי שלדעתי חתימתו על בקשה
כזו תעזור להמתקת־דינו. אולם מאיר
עמד על דעתו, וענה שלא יחתום אלא
אם כן אביא לו הוראה מהאירגון
לעשות כן.
באותה פגישה אמר לנו מאיר
שחבל־התליין לא יעלה על צווארו.
אולם אז טרם הבינונו את כוונת רבריו.
כבר אז היתה קיימת התוכנית של
פיצוץ עצמם עם התליינים הבריטים,
בבחינת ״תמות נפשי עם פלישתים.״
באותו היום נפגשתי, ביחד עם
חברתו, עם כהנא מהאירגון, במטרה
לקבל את רשות האירגון שמאיר
יחתום על בקשת החנינה. משה הבטיח
לנו להעביר את הבקשה למיפקדה
הראשית, והביע את תיקוותו לקבלת
התשובה למחרת.
ביום הראשון נפגשנו עימו שוב,
והוא אמר לנו שהוא אומנם טרם קיבל
תשובה מהמרכז, אולם לדעתו האישית
התשובה תהיה שנותנים לו יד חופשית,
אם כי לדעת האירגון מאיר אינו צריך
לחתום.
באותו היום נפגשתי גם עם מסעוד
בוטון, שהיה הנאשם הרביעי, והוא מסר
לי הוראה מפורשת בעל פה שמאיר
יחתום על בקשת חנינה. היתה זו
הוראה של אצ״ל.
למחרת, ביום השני בבוקר הורשינו
על־ידי שילטונות הכלא לבקרו, ושם
מסרתי לו על ההוראה של אצ״ל
לחתום על בקשת החנינה. מאיר
פיקפק בנכונות הדבר. אז אמרתי לו
שאני נוטל על עצמי את האחריות
לכך.
למרות זאת, היינו צריכים לשדלו
יותר מחצי שעה, ואמי עליה השלום
בכתה ואמרה לו שלעולם לא תסלח לו
אם יסרב לחתום.
לבסוף, אחרי התלבטות רבה, הוא
התכופף וחתם על פיסת־נייר שהגשנו
לו, מבלי לקרוא את הכתוב. אך באיזה
כאב נפשי עשה זאת!
עד כאן דבריו של האח השכול.
כידוע, כל המאמצים האלה לא
הועילו. עוד באותו הלילה, אחרי
פגישה עם הרב גולדמן, התאבדו
ברזאני ופיינשטיין.
בנימין גאה באחיו ובמעשיו, אך הוא
זועם על אצ״ל, שלא פעל כהלכה
כשלא הירשה למאיר להתגונן בבית־המישפט.
מותם
של השניים הסעיר את לבבות
הנוער העברי באותה שנה. באחרונה,
בחוברת שחיברה גאולה כהן, תחת
השם התפוז שבער והצית לבבות,
מתארת ח״כית התחיה את דרכי שני
ההרוגים, את מעשיהם ואת שעבר
עליהם בכלא, עד שהרימון המאולתר,
שהוסתר בתוך תפוז שהוברח אליהם,
התפוצץ ביניהם, כפי שתיכננו.
קיברה של עליזה בגין מצוי ליד
קיברם של שני הרוגי המלכות. חלקת
הקבר המיועדת של בגין נמצאת
בסמוך.
פיינשטיין האח היה רוצה לראות
השנה את בגין החי באזכרה השנתית
לאחיו ולברזאני. בן־ציון ציטריז
העולם הזה 2485

לן ולנוע

סוב> סוב*
ממ&^יס

במאים
״אני רא בימאי שכירו״
בחזרה מהוליווד, בין מאריס
׳׳ לטוקיו, מססר אורי ברבש
על מגישות, תובגיות וחוויות
איך חוזרים הביתה בלי אוסקר ועם מנגינה
בלב? צריך לשאול את אורי ברבש. אין זה סוד:
האוסקר היה מוחשי יותר מאי־פעם, וגם אם לא
נקצר ברינה, הרי לווה בגישמי־ברכה של
הצעות־עבודה מפתות. כולן בחו׳ל. מודה ברבש:
.חזרתי מסוחרר מהצעות, אם כי לא התפתיתי. לא
אכחיש. היתה התלבטות קשה. אבל אני חושב
שחולשתי היא גם מקור־כוחי. אני פוחד להתרחק
מעצמי. יש בימאים המסוגלים להתמודד עם
קשת גדולה של נושאים, בכל מקום שלשם
תישא אותם הרוח. אני איני כזה. אני זקוק לרקע
שלי, לעולם שלי, למורשת שלי ולנושאים שלי.
אני לא בימאי שכיר׳.
אויב ש ל הארמטינים. אין ספק
שהתעשיה הישראלית ל * תתאמץ לדחוף אוצר
כמו ברבש לשדות זרים, מה גם שהתסריט הבא
שלו — שאת תקצירו, אגב, יגיש לפסטיבל
טוקיו — מתרחש בישראל, אם כי הוא מתמודד
עם תקופה אחרת. :זה יהיה מערבון של ערכים׳.
השם, שאיתו יסע לטוקיו — דרימרס
(באנגלית: חולמים).
ברבש יהיה אחד מ־ 16 יוצרי־קולנוע שגילם
פחות מ־ ,40 שיציגו את סירטיהם במיסגרת
תחרותית של קולנוענים צעירים שטוקיו בחרה
לעודד. בפסטיבל יוצג סירטו של ברבש,
מאחורי הסורגים* ,שהוגש בליווי התסריט של
דרימרס. .זהו סיפור על צעירים העוזבים את
אירופה שאחרי מילחמת־העולם הראשונה
ומקימים קומונה, בכוונה להוליד חברה חדשה.
אילמלא היתה קיימת להקת־קצב בשם זה, הייתי
קורא לסרט שלי דם, יזע ודמעות.״
בין יבול הנסיונות המרגשים שפקדו אותו
בדרך לאוסקר ובחזרה בולט הרומן הארגנטיני.
מסתבר שמכל ארבעה המועמדים האחרים
שסיכנו את קאמילה, המועמד הארגנטיני לפרס
האוסקר(שגם הוא לא זכה, והמוצג עתה בארץ)
החליטו הארגנטינים שהיריב־האמיתי שלהם הוא
הסרט הישראלי. וכך שלחו לישראל, ערב לפני
האוסקר, כתב וצלם שהעניקו לברבש את אחד
המאמרים המרגשים ביותר על סירטו בעיתון
חנטה (אנשים) ,בכותרת. :היריב־אוייב של
קאמילה״.
ברנש, מצירו, העניק שני ראיונות לרדיו
ארגנטינה לפני טקס חלוקת־הפרסים ממש ולא
הסתיר את אהדתו החוזרת לסרט הארגנטיני.
כשביקשו ממנו להתנבא בשידור, אמר. :אני
מקווה שיהיו שני אוסקרים, לקאמילה
ולסורגים.״
היום, במבט לאחור, משהחכים, עדיין שמורה
אהדתו של ברבש לקאמילה מכל המתחרים
האחרים, ובעיקר לבימאית שלה, מריה לואיזה
במברג — סבתא לשמונה נכדים, שזה לה סירטה
הארוך הראשון, אחרי שבמשך שנים נשאה עימה
את התסריט מבלי שיכלה להגשימו, מטעמים
פוליטיים. היא התחילה לצלם באותו יום שבו
התחלף השילטון.
מחמאה של השוער. אחד הרגעים
* המוקרן החל מהשבוע בפאריס.

נהר (אורלי, תל־אביב, ארצות־הברית)
י -מבין שלושת סירטי
החקלאות הגדולים שיצרה אמ ריקה
בשנה שעברה זהו המציאותי
ביותר, והיחידי המנסה להתמודד עם המציאות ברצימת
גמורה, מבלי להיאחז בתיקוות״שווא או במיתוסים חסרי־שחר(שני
הסרטים האחדים הם קאנטרי ומקום בלב).
העלילה באן מתחילה במקום שמסתיים קאנטרי, בלומר
אחרי שמישפחות האיברים הצליחו למנוע, זמנית, את מבירת
רבושם למרבה במחיר, לטובת עלוקות-הבנקים המוצצות את
דמם. אולם מכאן והלאה, במקום לאמץ את הסיסמה שהבל
יהיה בסדר ושהמימשל הטוב בוושינגטון ידאג לתקן את
המעוות -מנטה מארק ריידל (האגם המוזהב) לצייר תמונה
אמיתית של הגודל הצפוי לעובדי האדמה הקטנים: עמידה
בלחץ מתמיד של קונצרנים גדולים, המדברים בבר על סוג
חקלאות אחרת, אשד תכחיד את מורשת הדורות מצד אחד,
ותנשל את האיבר הקטן מחלקתו, מצד שני, ולעומת כל אלה.
העקשנות שבה נאחזים האיברים ברכושם, למרות הבל.
בדי להחזיק מעמד עד לאותו יבול מיוחל, יוצא גיבור הסרט
הזה לעבוד מחוץ לבית, צתעשיה. מאחר שגם שט אין המצב
ורוד יותר, הוא נאלץ להצטרף לחבורה של מפירי־שביתות, בדי
שיהיה לו כסף לשלוח חביתה.
בדי לייפות נושא מחוספס זה משתמש ריידל בהרבה מאוד
מעמדים פיוטיים, המצולמים להפליא(הצלם וילטוש זיגמונט),

סיסי ספייסק: האשה המסורה
אבל שאינם שייכים תמיד לעצם העניין. לדוגמה, העופר
המתפרץ לתוף בית־היציקה המהביל (מזכיר את צילומי זיג־מונס
בציידיהצבאים) ותמונות הנהר הפאסטורליות הרבות, או
לסירוגין, הנהר הגועש והזועם, המספק את אסון הטבע החיוני,
שבלעדיו נראה שאין לסרט בזה זכות-קיום. סיסי ספייסק
מיטיבה לשחק את אשת החייל המסורה לבעלה, מל גיבסון
מגלם איבד עקשן ומתוסכל, וסקוט בלן מצליח להפוך את
הרשע בסרט לדמות שאינה בולה צבע אחד.

צו עס ם
צרפ תי ם
נסיך צועגי (תמוז, תל־אביב. צרפת)
-יותר משהוא מספר עלילה,
מצייר הסרט תמונת-מצב -מצבם
של הצוענים החיים בשולי החברה
בצרפת. לזכות הבימאי טוני גאסליף (שהוא עצמו צועני)
ייאמר, שהוא נמנע מהחינגות ההופכות בדדך־כלל סרטים
מסוג זה לקירקס פולקלוריסטי. לחובתו -הוא חוטא בנוסח
של תועמלנות פוליטית, שאין לה בסיס של ממש.
גיבור הסרט הוא ברנש שגירש את אשתו, משום שבמשך
שנים נטלה כדורים למניעת הריון, בי אחדי שילדה בת אחת,
סירבה להוסיף וללדת, בשל העוני המחפיר שבו נאלצה לחיות.
הוא מסרב להניח לה לראות את הבת, החיה במחיצתו, יחד עם
אמו הישישה. פרגסה אין לו, הוא חי מן היד אל הפה, מגניבות
קטנות, כשהוא שבוי בולו במיתוסים הישגים של כבוד גברי,
ואינו מובן לעשות מאומה כדי לשנות את מצבו. הוא מתנכל
לבתו ולאמו, המנסות לרכוש דעת ולצאת ממעגל־הקסמים של
המצוקה, הוא דוחה את פניות גיסיו, שהם בנראה סנדקים
קטנים של עולם הפשע, לקחת בחזרה את אשתו ולזבות לעזרה
מצידם. בסופו של דבר הוא מוצא עצמו בלי ביוב בלי מישפחה,
בלי תמיכה ובלי תיקווה.
גאטליף מצייר תמונה משכנעת מאוד של העוני המחריד,
הבורות האיומה, והתנאים הזוועתיים שבהם חיים אנשים
בשולי פאריס, עיר-האורות הזוהרת. יש משהו מן התיעוד
בדרך שבה הוא מצלם את נדודי גיבוריו ואת היחס של החברה
הממוסדת אליהם. עם זאת, משום שהוא מדלג על בל״בך

הגדולים שזימן האוסקר לברבש היו שתי
ארוחות־צהריים עם בימאים־מועמדים. זוכה
מילוש פורמן, מצד אחד של השולחן, ומפסידן

ילד צועני: גנבים, אלימים, מסוכנים
הרבה פרטים בסיפורו, קשה מאוד לדעת מה בדיוק עושות כל
הנפשות בסרט. וניתן רק לחשוד שכל האגדות על הצוענים -
הגנבים, האלימים, המסוכנים, שיש להיזהר מפניהם -הן
בעצם נכונות. ואם אין ספק שההתנהגות האלימה של
המישטרה הצרפתית, או הזילזול המחריד של רשויות
השומרות את מיזבלת העיר כמקום חניה לצוענים, מעוררים
תרעומת -קשה לומר שגיבור הסרט הזה מעורר אהדה
במשהו, במיוחד משום שקשה לראות בו רצון כלשהו להיות
משהו אחר מטפיל.

מכובד לא פחות, דייוויד לץ, מצד שני, .ללץ היה
רגע של כאב אמיתי. זה לא היה תיסכול של
קיטור, כי אם וידוי של אדם שצבר נסיון ב־76
שנותיו, ושבע לא מעט מרורים מן התעשיה. לץ
ירד על שיטת האולפנים. הוא טען שאינם יודעים
איר לקרוא תסריטים או שאינם יודעים לקרוא
כלל. נקודה. אחרי הירהור נוסף, הוסיף לץ, :אני
חושב שהם פשוט לא אוהבים קולנוע.׳ ומי
שמכיר את פרשת יחסיו של לץ עם האולפנים,
יודע שהוא מרגיש יתום בשיטה.׳׳
מי שקיבל את הסרט בהתלהבות וללא כל
הסתייגויות או בקשת פרשנות היה אד אסנר,
היום ראש איגוד השחקנים. אסנר, מי שסבל
קשות מרדיפות מקארתי והוא מראש מתנגדי
מדיניות ארצות־הברית במרכדאמריקה, הורה
שהסרט הישראלי נראה לו כמובן מאליו.
הטלפון המרגש ביותר לברבש היה זה של
דאסטין הופמן. כה מרגש, עד שברבש היה
משוכנע שזאת מתיחה. אבל משהחזיר צילצול,
התברר שאכן היה זה השחקן המפורסם שרצה
לברך.
המחמאה הגדולה? הערת השוער בבית־המלון:
,אילו לא היה הרב כהנא בין מתקיפיך — היית
בצרות!׳

תדריך

במאי ברבש
שתי ארוחות־צהריים וטלפון אחד
העולם הז ה 2485

הוכה ליאות:
תל־אביב:

דמעות של שתיקה, המעבר

להודו, מאחורי הסורגים, אמדיאוס, מטרו־פוליס.
ירושלים:
אמדיאוס, דמעות של שתיקה.
חיפה: אמדיאוס, כרמן, מטרופוליס.
מ ל -אגי ב
המעבר להודו (צפון, אנגליה) -
דייויד לין פורש יריעה רחבה, ציבעונית
ומרהיבה, בעיבוד הרומן של פורסטר, על עימות
בין תרבות המערב והמיזרח ודימדומי הכיבוש
של האימפריה הבריטית. עם ג׳ודי דייוויס, אלק
גינס, ויקטור באנרז׳י, וכלת האוסקר פגי אש־קרופט.

ירושלים

.ראובן, ראובן (רון, ארצות־הברית)
מיפגן־ראווה לכישרונותיו של טום קונטי,המגלם משורר ולשי שיכור, שמקור השראתו
יבש ורק תהילתו עוזרת לו להיגרר מעיר שדה
אחת לשניה, כמרצה לפני נשות אמריקה על
מהות השירה.

היפה
כרמן (אורלי, צרפת) -עיבוד
קולנועי דינמי ומרהיב לאופרה של ז׳ורז׳ ביזה עם
ג׳וליה מיגנס־ג׳ונסון התוססת, הנמרצת והמל־היבה,
בדמות הצועניה המאמינה באהבה חופשית.
בימאי: פרנצ׳סקו רוזי.

״שרוף תעשיות מיזוג אוויר בע״מ, רמת-גן, רח׳ אבא הלל מ טל.

777777777777777777777777

— נולד לכם בן

מ סי בו ת ברי תוח תונו ת

ה מוצל חו ת ביותר

עם הגן היפה

תל״אביב, רחוב הפטמן 1 7 המשרד פתוח: בשעות 19-17 ;13-10 7 טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :
7 7 777777777777777777777777

ס טיי ל

איתן עמיחי

רפיקחלבימאהיארמלי,
האב אליאס פרידמן
והמשוררת אמירה הס
באיזורחיפה ונופי הכרמל.

בבית הרופא

737626,733251

סדרת דיווחים
ממסע רגלי
בארץ ישראל.

קרא ביום שישי במוסף

ה אי?

הדברת.מזיקים # 0 .י
בע׳׳ס

מוסחים להדברת תיקנים
(ג׳וקים) ,תולעי עץ, חרקי
שברים ובגדים.
רמת-גן, רול מודיעי! ,18ת.ד2272 .
שמירח על בריאותך

תן טרמפ
לחייל

ש לו שווה בדיקה!

עסק ;

ורכוש[1

שולה

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
תל־אביב, המלך מדגי 89
טל 295318— 284919 .

בן + 35
הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך
שווה את זה .
הבדיקה כוללת:

בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ (ארגומטריה),
בדיקות מעבדה.

11311
ל ב רי או ת ס3 !?76
בית הרופאים,ריינס 18 פינת פרישמן תל־אביב
טלפונים 03-244294,03-221227 :

העולם הז ה 2485

ארים סאן, הזמר היווני־ישראלי לשעבר,
נדון לשנתיים מאסר בכלא ניו־יורקי. בחיפוש
במועדון־הלילה שלו, סירוקו, לפני חודש, נמצאו
סמים קשים.
תחילת השנה היתה לגביו טראומטית לא־פחות:
הוא לקה בהתקף־לב. ידידים מנסים עתה
למכור עבורו את המועדון. רוצים רק 10 אלף
דולר, סכום בהחלט לא־גדול, אבל הקונה יצטרך
לרשת עם הקניה את חובות המקום — 100 אלף
דולר.

דוגמנית אדר
ילד שני בלי רב

אריס סאן

זוכרים את מישפטו המפורסם של קברניט אל
על, עקיבא פרסמן, שנעצר ונשפט בעוון
הברחת זהב? בטח זוכרים. זה היה מישפט ללקק
את השפתיים.
איזה מתח! איזו דרמה! מה לא היה במישפט
הזה? קפטן באל על היה? היה. אשה ושלוש בנות
היו? היו. מאהבת יפהפיה, שהיא גם דוגמנית
צמרת וגם דיילת באל־על, בשם מיכל אדר,
היתה? היתה. מה זה היתה! היא עוד ישנה, ועוד
איך ישנה! היא אומנם ישבה קצת במעצר, כי
חקרו אותה על החבר שלה. היא כתבה על אופנה
והמשיכה לדגמן בתצוגות־האופנה ולהתעופף
בשמיים כדיילת אל על. ואם לא די בזה, היא
עשתה נא אחד גדול למוסכמות, וילדה לעקיבא
בן, בלי לבקש או לקבל את בירכתו של הרב.
אבל כל זה היה מזמן, לפני חמש שנים. כעת
המצב שונה. מיכל לקחה חופשה ללא־תשלום
מאל על, ומתגוררת עם בנה ועם עקיבא פרסמן
בציריך, שם יש לו חברת־השקעות מצליחה, ואם
לא די בזה, כל מי שיפגוש בימים אלו במיכל,
השוהה בארץ בחופשת־מולדת, לא יוכל להתעלם
מהבטן המתעגלת שלה. מיכל ועקיבא מצפים
לילדם המשותף השני.

100 אלף דולר חובות
דורותי סטראטן המיסכנה אינה יכולה
לנום בקיברה בשלווה. בכל פעם מערבל מישהו
את ריגבי עפרה: יו הסנר, דוכס פלייבוי, אסף
לחווילתו 100 עיתונאים כדי להזים את ההאשמות
ששילח נגדו הכימאי פיטר בוגדנוביץ׳,
בסיפרו החדש רצח חד־הקרן, המפרט את יחסיו
של המו״ל המפורסם עם נערת־השנה שלו,
שהובילו בסופו של דבר להירצחה של דורותי
בידי בעלה פול סניידר, שהתאבד לאחר מכן
(הפרשה שוחזרה גם על־ידי בוב פוסד! בסרט
סטאר ,80 שבו אכן נראה בוגדנוביץ׳ — מבלי
לנקוב בשמו, כדי למנוע תביעות־דיבה. בסרט
שיחקה מוריאל המינגוויי בתפקיד דורותי).
בסיפרו קובע בוגדנוביץ׳ כי סטראטן היתה
אומללה כנערת־השנה, ולמעשה הסתייגה מחג־

מנות־עירום, וכי מסעות־הפירסום של פלייבוי
קידמו למעשה את רציחתה.
הפנר טען כי מה שנכתב עליו בעיתונות היה
מעוות כל־כך, עד שלקה בהלם ו״לא היה מסוגל
לזהות את עניבת רופאו או את כפתורי הפיז׳מה
שלו.״ עם זאת, משהצליח להתגבר על ההלם
החלים בדרך״נס, דבר ששינה לחלוטין את חייו.
כדי להודיע על השינוי הזה כינס אליו את
העיתונאים, ובהזדמנות זו הראה להם תעודון על
דורותי סטראטן, שנועד להזים את ה״פיברוק
הפאתולוגי״ שבסיפרו של בוגדנוביץ׳ ,בתוספת
ארוחת־צהריים וסידרה של ראיונות עם אביה
החורג, המועסק בעיתון, שפנפנות בכירות, המורה
לדראמה של המנוחה ואפילו הפיזיותרפיסט
שלה. כל זה כדי להוכיח כי סטראטן היתה

מאושרת תחת כיפת״הזוהר של הירחון המופשט,
וכי למעשה לא היה בינו לבינה אלא קשר עיסקי
בלבד. הפנר מצדו האשים את בוגדנוביץ׳ בקיום
יחסים עם אחותה הקטינה של דורותי, לואיז
סטראטן — האשמה שאותה דחה בוגדנוביץ׳
בזה לא נגמר העניין. אחותה הקטנה ( )16 של
דורותי, לואיז הוגסטראטן (כן, זה היה גם
שמה האמיתי של המנוחה) הגישה תביעת־דיבה
בסך חמישה מליון דולר נגד הפנר, על כי העליל
עליה ששכבה עם בוגדנוביץ׳ כשהיתה בת . 13
היא גם הגישה תביעה דומה נגד אביה החורג,
שתמך בסיפור זה. היא גם התרגזה על כך
שהשניים סיפרו שבוגדנוביץ׳ פיתה גם את אמה
(האמיתית) נלי שאם, וקיים יחסים אינטימיים
גם עימה.

ארה מ׳דמע
הפרחים שנשלחו ערב־ערב לשחקנית ענת
טופול, אל מאחורי הקלעים, כאשר כיכבה
בהצגה מאחורי הגדר בהבימה, הם שהביאו
אותה לזרועות בעלה בעתיד, יורם ברזילי.
ענת, בת למישפחת שחקנים, מכירה את הנוהג
של קבלת פרחים אחרי הופעה. אבל לא בהתמדה
שכזו. יורם, מנהל אמנותי בסרטים ישראליים,
התעקש והתעקש. אחרי כמה פעמים שבהם הגיע
לענת זר־פרחים זהה, היא החליטה להיפגש עם
המחזר הנלהב.
הרומנטיקה ניצחה, והם יהיו בקרוב־בקרוב
ביחד, אחרי שענת סגרה עניין עם החבר האנגלי
שלה, לטובת המחזר הישראלי בעל הסיגנון.

עידן, בנו של הבדרן מוטי גילעדי, לומד
עתה ברצינות רבה את פרשת״השבוע, שאותה
הוא יזמר ביום עלייתו־לתורה, כבר־מיצווה.
אבל לעידן יש מורה יוצא־דופן. זהו אבא שלו.
מסתבר שהבדרן איננו רק יוצא מושבה חקלאית
(כרכור) ,אלא גם חזן מיקצועי. כאשר התגורר
בארצות־הברית, הוא התפרנס לא רק מהופעות
על הבימה, אלא גם מכך שעבר לפני התיבה
בבתי־כנסת בארצות־הברית. אז הוא עשה מזה
כסף. עתה הוא מנצל את כישרונו הטיבעי לעזור1
לבו.

דורותי סטראטן ומאריאל המינגוויי בתפקיד סטראטן
הכל נשאר במישפחה

ספורט
מהר גבוה ורחוק
מדברים כדורסל
פתרון חידות
ונצחון מימונה
העובדה שאפילו קירקס מדראנו
היה בסדר עדיפות שני עבור התל־אביבי
המצוי שרצה לראות אקשיין
בעירו מסבירה הכל. זה השבוע בו
מדברים בתל־אביב רבתי כדורסל.
הדרבי התל־אביבי כפול שתיים.
בתחילת השבוע ובסופו, מרתק אלפי

אין התלהבות
צופים ובסיום הסידרה של גמר
הפליי־אוף יוורע מי אלוף ישראל —
מכבי תל־אביב או הפועל תל־אביב.
שמח בתחתית. גם פיתרון
חידת האליפות בכדורגל הסתבר
השבוע עוד יותר, כאשר הפער בצמרת
צומצם מאוד כשמכבי פתח־תקווה
ובית״ר ירושלים נושמות בעורפה של
מכבי חיפה.
זאת סיימה בבאר־שבע משחק
רביעי ללא נצחון .0:0 ,בעוד מכבי
פתח־תקווה ניצחה את בית״ר תל־אביב
1:2ובית״ר ירושלים גברה על מכבי
נתניה .2:3
אבל גם בתחתית שמח, בעקבות
נצחונן של מכבי יפו 0:1על הפועל
תל־אביב ושל הפועל לוד על מכבי
תל־אביב .1:2
ובליגה הארצית חגגה שכונת
התקווה את המימונה בנצחון רב־חשיבות
על הפועל ירושלים, נצחון
שהבטיח, כנראה, את שובה של
בני״יהודה לליגה הלאומית.

הסב יסד את העיו
ועוני הנכדים אור׳
״סוו את האדנות
^סודד הוא בכור מבין התאומים
( 1לבית מכנס. הוא גם זוכה לתשו־מת־לב
רבה יותר מאשר אחיו גדי.
להיררכיה הזאת יש תימוכין סימליים:
עודד גר בקומה השישית, גרי בקומה
הרביעית, באותו הרב־קומות בנתניה.
למרות זאת קנה גדי מכנס לעצמו
שם של כדורגלן חיוני, כזה שכל
קבוצת כדורגל מתברכת בשכמותו.
בשבועות האחרונים הוא בכושר נפלא,
עוזר למכבי פתח־תיקווה בדהירה
מטורפת אחרי האלופה והמובילה,
מכבי חיפה.
בעוד אחיו עודד מבקיע שערים או
מבשל אותם, אמון גדי על בלימת
היריב וניטרזלו. נסיונו הרב והשקט
הנפשי שלו הם נכס לקבוצה. זה גם
משתקף בעובדות היבשות. בתישעת
המישחקים האחרונים ניצחה מכבי
פתודתיקווה שמונה פעמים, ופער
הנקודות בינה לבין מכבי חיפה
הצטמצם לחמש — הפרש שאפשר
למחוק אותו בקלות.
קבוצה עם אופי. בשבת האחרונה
הבקיע עודד צמד שערים במישחק
הנצחון על בית׳׳ר תל־אביב ( )1:2אבל
גרי היה המצטיין במיגרש, בזכות מעורבותו
הרבה במהלכי המישחק.
בשנה שעברה שיחקו השניים

כדורגלן גדי מכנס(משמאל) במדי מכבי סתח־־תיקווה
תמיד מסתכלים קדימה
ת בקבוצות שונות: עודד במכבי נתניה,
גדי בהפועל תל־אביב. כבר אז הצהירו
שזו העוגה האחרונה שהם משחקים
בנפרד.
במכבי פתח־תיקווה קראו היטב את
הכתובת על הקיר. כדי להפיר לקבו־צת־צמרת
ולמכור לפחות 5000
כרטיסים יותר מהשנה הקודמת היו
חייבים להחתים שחקנים יעילים
ואטרקטיביים. האחים מכנס התאימו
בדיוק למתכון.
גדי מכנס כבר שיחק בעבר במכבי
פתח־תיקווה, כך שהיה לו קשר ריגשי
לקבוצה ומה עוד שהתאומים הם
צאצאיו של אחד ממייסדי פתח־תיקווה,
גד מכנס, שעל שמו גם נקרא
אחד מהם.
עתה נשאלת השאלה אם האחים
התאומים מכנס יהיו גם מייסדי
האליפות הראשונה של מכבי פתח־

תיקווה? בנתניה זה הלך ארבע פעמים
ושם גם בגביע זכו.
אומר על כף גדי :״היינו צנועים
ונשארנו כאלה. איננו מדברים על
אליפות וגם לא מתעלמים מהמקום
השני. תמיד הצהרנו שאנו מסתכלים
קדימה. כרגע קשה להאמין שנרביק
את הפער. אבל אני שמח שהקבוצה
הפסיקה להיות נאיבית. בעבר כאשר
היא הריחה את הצמרת מייד היתה
מקבלת סטירה. השנה יש לקבוצה
אופי ויש גם שחקנים טובים, ולא רק
האחים מכנס״.
מיעוט עם פלוס. מכבי פתה־תיקווה
שונה בנוף קבוצות־הצמרת
מההיבט של הקהל הסובב אותה. בעוד
קבוצות כמו מכבי חיפה, ביתר
ירושלים, מכבי נתניה ושתי התל־אביביות
הגדולות, מכבי והפועל, הן
בעלות קהל רב, הרי שקהל־האוהדים

מה הוא אומו

11111 ווו לוו 11X1
קפטן כהן
העבר זה לא העתיד!
שש שנים לא זכתה קבוצת
הכדורגל של מכבי תל״אביב בתואר
כלשהו וגם העונה היא תסיים
בקול ענות חלושה. במקום זאת
מהדהדים מכותלי המועדון אקורדים
צורמים, שהאחרון שבהם היה
השבת, כאשר המאמן יצחק שצי-
אור והשחקן הותיק ויקי פרץ השי חו
אחד בשני עלבונות, שבסיומם
הושעה פרץ מכל פעילות, עד לסיום
העונה.
אבי כהן, קפטן מכבי, שבמקרה
הוא גם גיסו של ויקי פרץ, אינו
מאושר ממה שקרה.
אינני מצדיק את המעשה, אבל אני
מבין מדוע הוא נעשה. זה מישקע של
מרירות. ויקי הרגיש עצמו מקופח

ופצוע מבחינה נפשית. אני לא יודע אם
שחקן אחר לא היה עושה זאת. אבל,
מצד שני, הוא לא הרוויח מכך, אלא
ההיפר•

זהו הסימפטום שמכבי תל-
אביס גמר את העונה!

לגבי אפשרות לזכות בתוארים, הרי
סיימנו את העונה. יכול להיות שנקבע
לגבי מי שיהיה אלוף או מי שיירר
מהליגה.

הדברים האלה לא הלהיבו אף
פעם את מכבי.

זה נכון. גם אותי זה לא מלהיב. אבל
אני שחקן כדורגל וזאת העבודה שלי.
ולפעמים יש בעבודה דברים לא
נעימים.

איך יוצאים מהאפרוריות שנקלעה
אליה קבוצת־פאר כמו מכבי!

זה עניין שצריך לדבר על המגרש:
עם צוות מתאים, מאמן טוב והנהלה
שיודעת לתפעל את העניין.

קניית שחקן, כמו אורי מלמי־ליאן.
למשל!

זה בהחלט יכול לעזור, למרות
שראינו כבר ששחקן אחד לא יכול
לשנות קבוצה שלמד״

אם היית יו״ר מכבי היית עושה
מה שהוא רוצה לעשות, קונה את
מלמיליאן־ז

אני בעד לקנות שחקן שחסר, ברמה
של אורי. לדעתי זו תהיה תועלת לשני
הצדדים. גם לאורי וגם למכבי.

ואז תשוב ותזכה מכבי בתואר!

במילים לא משיגים דבר. זה שמכבי
היא קבוצה בעלת עבר זה לא אומר
שנזכה בתואר בעתיד.

ואתה נשאר במכבי!
היו לי שאיפות לחזור ולשחק
שנתיים נוספות באירופה. הידר
והמאמן החליטו שאני נחוץ למכבי. אז
אני נשאר, עם תקווה שבשנה הבאה
באמת יזוז משהו.

של מכבי פתח־תיקווה הוא מועט ואף
קטן מזה של היריבה העירונית, הפועל.
גדי מכנס דווקא נהנה מכך :״ברור
שהייתי רוצה שיותר קהל יבוא לראות
אותנו, אבל לפעמים יש פלוסים גם
למיעוט קהל. למכבי פתח־תיקווה אין
הרבה אוהדים ועובדה זו מורידה
מהלחץ. הקהל המועט, האוהד את
הקבוצה, מוסיף חום וגם לאחר הפסדים
אף פעם לא שמעתי קללות או צעקות,
לכן זו חוויה להיות שחקן של מכבי
פתח־תיקווה״.
גדי מרגיש שהוא בכושר טוב מאוד,
כמו בימיו הטובים במכבי נתניה,
עובדה המתבטאת בעיקר ברמה
היציבה שהוא מציג, ללא עליות
וירידות תלולות.
כשחקן חופשי הוא העדיף פעמיים
לעזוב את מכבי נתניה לאחר זכיה
באליפות, וכעת רוצים שיחזור. הוא
שולל את הסברה שבנתניה רוצים
קודם את עורר ובגלל זה שהם הבטיחו
שלא ייפרדו עוד על הדשא הרי שלא
תהיה לנתניה ברירה אלא לקנות גם
אותו.
אין לגדי הסבר ברור מה נותן
לתאומים שיתוף־הפעולה על הדשא.

העובדה שיש להם בעיות משותפות או
שהבטחון שמקנה כל אחד לשנן
כשהוא מצוי בעת ובעונה אחת באותו
צד של המיתרס.
בגרות עם אנגלית. גדי, כמו
אחיו, רווק ולמרות הגיל ,29 ,אין הוא
מתרגש מכך. הוא לא רוצה לדבר על
חייו הפרטיים. טוב לו להיות כמי
שהוא. לקום מאוחר בבוקר. לצאת
לאימון וליהנות מהצלחותיו.
בעבר היה לו עסק משותף עם עודד,
סוכנות־מכוניות אלפא רומיאו וחנות
לקסטות־וידאו. אך לא מכבר ירדו
השניים מענייני עסקים.
וממה יתפרנס גדי כשיסיים לשחק
כדורגל? על כך עוד לא חשב. הוא
שואף להשלים את הבגרות, שאותה לא
סיים, כי בגיל 17 היה כבר בהרכב
הראשון של מכבי נתניה. הוא רוצה גם
ללמוד אנגלית.
אף מה שמטריד אותו באמת היא
הנבחרת הלאומית, אשר במישחקיה
האחרונים לא שולב בה בהרכב הבכיר.
כעת, לאור כושרו, אין ספק שהמאמן
יוסף מרימוביץ יצטרף לתת את הדעת:
אם לא עודד בנבחרת, אז לפחות גדי.

סקווש

אלבי, פנה בבקשת עזרה כספית
למנהל רשות־הספורט, יריב אורן, לא
נענה בהתלהבות גדולה. בלית ברירה
שלח אלבי מיכתב למשרד־החוץ ואף
פנה לעזר וייצמן, ידיד מתקופה בה
שירת אלבי כקצין בכיר בחיל־האוויר.
מלשכתו של וייצמן, שהיו לו
השבוע בעיות משלו בקשר לנסיעה
לקאהיר, הגיבו באדיבות: אין לנו זמן
לטפל בעניין.
עוד חזון למועד. אלבי עדיין
מקווה שרשות־הספורט תעזור לאיגוד
הסקווש, לפחות בדמי־ההרשמה.
הבעיות אמנם לא תיפתרנה רק
בדמי־ההרשמה כי תהיינה גם הוצאות
על טיסה ושהייה אך, אומר אלבי :״עוד
חזון למועד!״
כסקוושאי טוב הוא חובט חבטה
אחר חבטה; קודם דמי־ההרשמה, אחר
כך או״קיי מקאהיר שהישראלים בפנים
ואז יהיו עוד כמה חודשים לדאוג
לשאר.

היסטוריה ב־ 500ד 1לר
בסכום זעיר
3ם חרת לקאהיר
האם תמנע אי־השתיכותו של איגוד
הסקווש להתאחדות לספורט מנבחרת
ישראל בסקווש הופעה ראשונה
והיסטורית של נבחרת־יצוג ישראלית
על אדמת מצרים?
זה יתברר בימים הקרובים, אם
וכאשר ישיגו אנשי הסקווש את
המימון הדרוש ( 500 דולר) להרשמת
נבחרת אחת(גברים) לפחות.
פנייה לידיד. נבחרת הסקווש
הוזמנה לאליפות־העולם בסקווש,
שתיערך בקאהיר באוקטובר הקרוב.
ההזמנה הגיעה לפני חודשיים
וההרשמה תיסגר ב־ 15 במאי.
כאשר יו״ר איגוד הסקווש, אריה

יאיר עמיקם

העולם הזה 2485