גליון 2486 מתאריך 24 באפריל 1985

על׳ ת פצי גה: מבצע השנה לאוהב׳ זיפ,
מוסיקה וסרטים.

הו זיפ-זבו בידור!
לאוהבי המוסיקה,
קסטות ותקליטים
מעל ס/ס 40 הנחה!
אתה יבול לבחור תקליט אחד
או במה תקליטים מתוך רשימה
של עשרות תקליטים:
דייר סטריט , 0ם טיבי וונדר, ליונל
ריצ׳י, עפרה חזה, הגבעתרון ועוד

בחר לך תקליט אחד
מששת התקליטים
המשגעים שהבינה
עלית בשבילך או את ,
בולם בהנחה פנטסטית1
. 1פינוקיו, הדבורה
מאיהוקטקטים-
״שירים וסיפורים״.
.2״חאפלה ישראלית״
להיטים ישראלים מזרח תיכוניים.
.3״מקסימום 4״ להיטים עבריים.
.4״מקסימום 5״ -להיטים
בינלאומיים.
.5״דמדומי ערב״ הנעימות היפות
ביותר.
.6״מסיבת ריקודים במתח גבוה,׳

למשוגעים על סרטים
4סרטי וידאו
לצפייה חינם!

בחר לך 4קסטות 7 לצפיה חינם בביתך
מתוך המבחר העצום
של ״אימפריה של
קולנוע״ :״לעולם אל
תאמר לא״ -ג׳יימס בונד,
€40 7$100/ 01״עד בלותהנשימה״,
״הדוור מצלצל פעמיים״,
״קן הקוקיה״ ועוד(.קסטות

8חץר .) 8 £ 7 4

בל מה שנותר לך לעשות הוא
להפקיד שיק ביטחון על סך
100,000ש׳ שיוחזר לך עם
החזרת הקסטות.

8 0א . 111-

ל רי נניבלגי

בתוספת מ 0

לסי

^ הבדס 2ז 7ללל ^ לכמלס. רבזמסחרץר חו בו ת ^ ר מי ^
•; תל־אכיכ; כיח סאדלפד״2מן !50 כל״בל שללם, אחד העם ;9הרצליה: סוקולוב
לוד: עקיבא ;9ירושלים: בית סאניו, לונץ ;10 עדז; מדבז מסחרי ;7נתיבות: מרכז מסחרי; קרית סלאבי: רש״י ;12 באר שבע;7 :חלוץ ; 114 חיפה: מפרץ, ההסתדרות ;17 ארלוורוב ;9קריה-ים: ש ר
ירושלים ;31 סירת הכרמל; פוטו דוד, מרכז מסחרי; עבו: וייצמן ; 14 נהריה: הרצל ;65 כרמיאל; מדנז מסחר /שוק.
ספריות ״אימפריה של קולנוע״ בשקם. תל-אביב, אבן נבירול ;124 נבעתיים, רת׳ סודיעין ;182 פתחיתקוה, חד אורלוב ;92 נתניה, רח׳ אחד העם ;16 חדרה, דלד הרברס ססואל 91א׳; י פו, ש ר ירושלים
;8קרית שמונה, ש ר תל״חי; בית שאן ,׳סאלל המלך ;58ק רי ת סוצקין, ש ר בך גוריון ;84 עפולה, חד ירושלים ;4חיפה, דח׳ י.ל. פרץ ;32 טבריה, ח ד הופץ מרכז מסחרי חדש; צפת, חד העליה ב׳ ;4
ראשל״צ; ירושלים, חד יפו ;234 אשקלון, המרבו הנפתי; קרית-גת, דלד הרימון ;49 באר-שבע, דח׳ כלצכי; דימונה, ש ר גולדה מאיר; מצפה רמון, מרבו מסחרי.
ספריות ״אימפריה של קולנוע״ בקראופ. תל-אביב: אבן גבירול ;24 לה גררה ; 78 פנקס ;50-46 גיבורי ישראל ;53 אחימאיר ;35 ברודצקי ;43 אופנהייסר ;13 תלמוד בבלי ;15 גבעתיים: וייצמן ;20
כורזין ; 1דפלדגן; רמה, ביאליק ;97 כלדיס; ש ר העצמאות ;65 נתניה: לב נתניה, הרב קוק; רמלה: ש ר הרצל ;45 אופקים: רח׳ הרצל; קיראון; לוי אשבול ;56 חדרה: לב השומרון; בארישבע: ל ב הנגב;
כפד־סכא; וייצמן ; 78 אשדוד: נוה אשדוד; ראשוך לציון: ברניצקי . 15

מכחכים
תודה דקדזש־ברוך־הוא

שר״החינון לשעבר, זבולון המר, נהג
בשטחים הכבושים (העולם הזה )3.4
אחת בפה ואחת ביד.
כמנהל בית־ספר תיכון דתי באשדוד, אני
מבקש להתייחס לזבולון המר והמתנחלים, יען כי
י הדברים קשורים לתחום עיסוקי, החינוך:
המתנחל שאול יהלום (שכתב בשיבחי המר
בביטאון המתנחלים נקודה) אינו אלא מי שהיה
עוזר שר־החינוך לשעבר, זבולון המר. הוא היה
מנושאי־כליו של המר וממנהיגי צעירי מפד״ל.
ואם כי, תמיד, היתה בפי המר רוממות
האינטגרציה, הוא העדיף לטפח את החינוך
העליתיסטי — ישיבות ואולפנות — ועל־כן אין
פלא שבין מוסדות־החינוך התיכוניים שהוקמו
בשטחים הכבושים אין אף בית־ספר תיכון דתי
אינטגרטיבי.
צדקה עשה עימנו הקדוש־ברוך־הוא ששיחרר
את המר מתפקידו כשר״החינוך ואיפשר ליצחק
| נבון לבוא תחתיו, ולדאוג לצרכים החינוכיים של
עם ישראל, על כל שבטיו ורבדיו ולא רק לקבוצה
^ עליתיסטית, סנובית ומובחרת.
בצלאל שפרן, אשדוד

אר־אד בראלו
נא לא להיטפל לסרטים הערביים של
יום השישי ( ה עו ל ם הזה .)17.4זאת
היא בקשתו של הקורא מזר, הרואה
בסרטים אלה דווקא נקודת-אור
שהביא מנהל הטלוויזיה, יוסף בראל
למירקע.
הקורא איתן אולי איננו יפה־נפש, אבל שיסלח
* לי, הוא קצת רפה־טעם. אם יש נקודת־אור
בשיעמום ובבינוניות של שידורי הטלוויזיה, הרי
זה הסרט הערבי של יום השישי.
לפחות יש שם חתיכות, שאפשר לשטוף בהן
את העיניים וזה, תאמינו לי, עושה לי, ואני בטוח
גם לרבבות צופים אחרים, טוב על הלב. זה בוודאי
מקל לשאת את הקיטורים של האורחים בסאלון,
בליל שבת, אחרי שידורי הטלוויזיה.
אני מבקש לומר ליוסף בראל, מנהל הטלדב
מזר, חולון
וויזיה, אל־אל בראל!

הטימטוס הבא

תחת להסתלק מלבנון, מתכוונת עכשיו
הממשלה להקים בה..רצועת ביטחון״ .רכבת
ההתערבות עוברת עכשיו מן הססיב של
בגין־שרון לבסיס של רבין־פרס, ומבטיחה
עוד מעשי־טבח דוגמת
צברה ושאתילא, עור פיגועי״
תופת, עוד נקב ועוד דם.

דני במקום רוני
האיש בעל העצבים החזקים ביותר במחנהו של
יצחק שמיר הוא דן מרימו, התופס בהדרגה את
מקומו של תני מילוא. שר
בכיר במיפלגת העבודה הודה ב־אוזני
חיים ברעם, כי גם במיפ-
לגתו רוחשים למרידור כבוד.

נא לפרגן לבן־אדם
דודו טופז (העולם הזה )3.4האמיתי:
רציני, רגיש, איכפתי.

אחרי שקראתי את הכתבה על דודו טופז
החלטתי להגיב: האומנם כל־כך קשה לפרגן
לבן־אדם, או שיש משהו אישי נגדו?
הלכו והפכו בחור רציני, רגיש, איכפתי, בעל
כישרון מישחק, כתיבה, הומור, מעז, מצליח,
אהוד, בעל הצגת־יחיד נפלאה, כינור דויד, וכו׳...
לזין מהלך. בציניות, בלא חוכמה ובלא הומור.
אלה פרידמן, תל־אביב
צר לי.

מישפחה נזפא״יפקית
שרגא נצר, המפא״יניק האחרון, הלך
לעולמו (העולם הזה .)17.4אבל הוא
הותיר מישפחה מפוארת.
מי היה מאמין שהעולם הזה יפרסם כתבה
אוהדת לזיכרו של איש הגוש שרגא נצר? חבל רק
שלא הרחבתם את הדיבור על המישפחה שלו, ואז
העולם הזה 2486

קביו עד1וצוואו
דורית, שנפלה קורבן לאונס, מוכנה לחשוף
את זהותה ולספר על הטראומה, כדי
לדרבן א ת הנשים להתגייס למישמר־הנשים
החדש, במאמץ ללכוד א ת האנס.
״העולם הזה״ חוקר א ת העניין מכל
הזוויות: מהו קלס תרו הנפשי המשוער של
הפושע, מה מרגישה אשה בודדה ב תל׳
אביב וכיצד פלשו הכתבים הפליליים
לפרטיותן של הקורבנות, בניגוד לרצונן.

כתבת ה שער האחורי:
הציפורי ממעוף
מכות וסלים
מרדכי ציפורי התיי שב השבוע במו שב
חדש, בתחומי ה קו הירוק. הו א מספר
לשרית ישי על כ אבו הגדול בעיקבות
בגידתם של חבריו, על ועדת־כהן, על
א רי ק שרון, יצ חק שמיר ושימעון
פרס, ועל מישרתו החד שה
בעיריית הרצליה -ממנ ה
הו אמב טי חלה מרי א
שוב ולחזור לפוליטיקה.

ח״כ בל
תחתונים

אחרי שפיתה את הצעירה בטענות־שווא לבוא
לחדרו במלון, נעל הח״כ את הדלת, נכנס ל־שרותים
וחזר כשהוא עירום
0 1 *0לחלוטין. דפנה ברק ממשיכה
את גילוייה על הווי הח״כים.

^ פולחן הנשרים
מדוע מבקש יצחק רביו בן ה״63
לרענן את צמרת צה״ל (העולם הזה
)10.4על״ידי ניפוי האלופים שהגיעו
לגיל 145
מה יש לו, ליצחק רבין? אפשר לחשוב שהוא
עצמו ילד. מדוע צריך לסלק מן הצבא אלוף
שעבר את ה־ ?45 מה שטוב לרוסים(ששמה בכירי
הגנרלים הם בני 60ו־ 70 פלוס) או לאמריקאים,
* או לאנגלים, כבר לא טוב בשבילו.
הלא רק הנסיון, הידע והתיחכום שצבר אלוף
בעשרות שנות שירות, שקולים כנגד הרבה
יתרונות (אם יש כאלה) שיש לצעירים. ובכלל,
אלוף של המטה הכללי, או של פיקוד, או של
חייל, מה הוא צריך לעשות במילוי תפקידו?
לכדרר כדורים לסל? לרוץ ריצות־מרתון? לחצות
את הכינרת בשחיה? לא. הוא צריך, בסך הכל,
להפעיל את המוח שלו. והאמינו לי, מתוך נסיון
אישי — אני בן — 64 המוח בגיל 45 פלוס פועל
מאייר קורן, תל־אביב
* יופי:
• גם מוחו של תת־ אלוף דוד ל ס קו ב
הנמצא עדיין בשירות פעיל, למרות 82

שנותיו

כתבת ה שער הקדמי:
העונשין רצועה, ולפעמים מקל -אלההא בז רי ם
הפדגוגיים ה מומלצים לשימושם של
המורים בבתי־הספר החרדיים. ההס בר
הרבני ה מוס מך לשימוש

בראש
*7ורכן
וקארה, תלתלים בלונד ושחור, רא שים
של נשים ו גברים
-כולם פרי
יצירתו של הספר
מואיש חן -באו לחגוג במסיבה שלו.
אפילו הזמרת אסתר
^ * 5שמיר (בתמונה -תל תל
שאטני) הרכינה ראש.

המדורים הקבועים:
מיבתבים -מיכתב מן הכלא 3 ומיכתב מלישכת המפקד 4 קורא יקד -כולנו אשמים! 5 הנדון -המדינה לפי בן־גוריון 7 במדינה -היכן נולד הדגל
ח ש קין! -יעקב מרידור טרם נואש 11
יומן אישי -ההווי בין הפאב לקלאב 15
הורוסקופ -אשת השטן 22 בולעת א ת האור
גס זה וגם זה -תכשיטי־קיץ.
מרק־קיץ, מראה־קיץ ומתנת־קיץ 27
מה הם אומרים העולם מלא
אידיוטים -ולא כולם שחקנים׳־ 30

התקרית על המיגרש ב״היכל
הספורט״ קדמה לניצחון של מכבי.
זו הפעם ה־ .16 אך הפעם העניין
היה קשה הרבה יותר
מבעבר .״העולם הזה״ היה
שם ועקב אחר הדראמה.

סי מני חיי ם
31מ7!03״
מכל הכיס אות הרבים נותרו למפד״ל רק
ספסל אחד צר ועליו קומץ עסקנים -
רוב המצביעים בדחו כבר מזמן. אך
התככים נמשכים כמימים ימימה, כפי
שגילתה השבוע ועדת־חקירה פנימית.
כעת מנסה זבולון המר לחזק א ת
יריבו המושבע יוסף
בורג, כדי ל חסו םאת
חברו אבר ה ם מל מד.

באמצע הדרך
במשך 37 שנות קיומה של המדינה עברנו את
מחצית הדרך מלונדון ליוהנסבורג — כותב
אורי אבנרי במדור הנדון. הברירה
עכשיו היא: שיבה לגבולות
המדינה או הידרדרות סופית
לקראת מדינת אפרטהייד.

רוצח לכל עת1

התביעה, ה מנ ס ה להוכיח כי שלמה׳
חליווה רצח א ת החייל ת אורלי
דובי, גילתה כי הו א שיחזר גם א ת.
הרצח של ליאונור בן־
לולו. האם יי תכן כי חלי־

בפוזה שד
שוטר(מיל) וחל המוחלתמדווחת:
ווה הו א רוצח לכל עתי

״המון לוינגרים קטנים מתרוצצים שס ואני
צריך לשמור עליהם, כמו שוטר ״,מתלונן יקי
הלפרין, צלם־אופנה שחזר משרות מילואים
בחברון. לסרב פקודה הוא
אינו מוכן, אך להיות כובש
זה לא נעים — וכך נהרס
לו כל הכף של המילואים.

ה א סי ה /ה

מירי אלוני ושמואל אומני חוזרים לשאלה *
דודו הלוי בחתונה חסידית *
משה שניצר צועק על המז־כירה
* קינאתן של הרקדניות

האמזונות

כשנדונה זלמן־שושי וידר, קוקסינל,
למאסר, לא נמצא עבורה כלא מתאים — בין
הגברים היא תהיה מטרה להתעללות,

תשבץ -הציוק שבמכונית
( 4אותיות)
שידור -חתימות על ביצה
ומישחק־גמר בשבת
ספורט -הדרבי
תמרורים -מבית־המירקחת
לבית־העיריה
קולנוע -בסיס צבאי
תמורת כדור בישבן
אנשים -הביזנס של הגשש
והתיאבון של חבר־הכנסת
לילות ישראל -נשים מפנקות גברים רחל המרחלת -ממשולש יוצא אחד

תריסר מופלאות רוכבות על סוסים, מכות
ומביסות כל גבר — כן, זאת תמונה מסרט.
הוא עדיין בשלהי הפקה, אי״שם בפתח־תיקווה,
והשחקניות עסוקות
באימונים. אלא שהמפיק

הקציב להן רק שישה אוכפים.

מכחכים
(המשך מעמוד )3
היו הקוראים מבינים מדוע טוענים רבים וטובים
שמפא״י היא שבנתה את המדינה הזאת.
אשתו של שרגא, דבורה, שהיתה במשך שנים
מנהלת בית־ספר, שימשה כחברת־כנסת בשלוש
כנסות ותרמה רבות לחיים הפרלמנטאריים: בנו,
משה, כיום יו״ר מיפעל ההנצחה יד לבנים, היה
איש־ביטחון משחר נעוריו(וגם מפקד הנח״ל):
בתו, רינה (שפירא) ,היא פרופסור לסוציולוגיה
של החינוך, שאחד מספריה הרבים הוא מחקר

• ב לי

אחרי מילחמת יום־הכיפורים הרגיז
הנשיא אפרים קציר את הציבור כולו בהתבטאות
אומללה. הוא אמר ש״כולנו אשמים״.
הציבור התקומם נגד אמירה זו, למרות שהיתה
בה, אולי, אמת פילוסופית. אחרי הכל, הציבור
בחי בגולדה מאיר, במשה ריין ובחבר המרעים.
שטיפשותם הביאה למילחמה וגם למחדל
המפורסם.
אך למחדלים הצבאיים והפוליטיים היו
אשמים מסויימיס — מדינאים ואלופים. הציבור
רצה בהענשתם, והוא צדק. האשמים נענשו:
גולדה ודיין נאלצו להתפטר. הרמטכ״ל הודח.
השבוע בא. מתאם הפעולות של ישראל
7וניב2 המפה. מעלו בתפקידם. וקיבלו בבורות נוראה
החלטות שעבורן שילמו יותר מ־ 650 מישפחות
ישראליות את המחיר היקר מכל.
איש מן האחראים למחדל זה — אשר
לובראני, ולפניו יצחק רבין, הודו בו בפה מלא —
לא בא על עונשו.
מלבד מנחם בגין, שהעניש את עצמו, נשארו
כל שאר האחראים על כנם. מלבד אותם שתפקידם
הסתיים בדיד שיגרתית (כמו רפאל איתן.
שעלה לדרגת ח״כ ומנהיג־מיפלגה, ושבמקומו
בא סגנו מימי־המילחמה) .שרון מכהן בממשלה.
שני ראשי מיפלגת־העבודה, שימעון פרס ויצחק
רבין. שתמכו במילוזמה ואיפשרו אותה, מנהלים
את המדינה ואת מערכת־הביטחון. עשרות
קצינים ופקידים. שהיו אסורים.לקרוא את המפה
טוב״ ,ממשיכים למלא את תפקידיהם.
אילו היה נעיר מישפט לאומי לכל האנשים
האלה, הייתי מביא כמוצגי־התביעה את עשרות
הכתבות והמאמרים שהופיעו בהעולם הזה. מאז
1975 ועד יוני , 1982 שבהם שירטטנו מפה
מדוייקת של לבנון, על עדותיה וכוחותיה הפוליטיים
השונים, בתוספת אזהרה מפני ההסתבכות
הגוברת של ישראל בביצה זו.
מקבלי־ההחלטות — בממשלה, במנגנון־
המדינה ובמערכת־הביטחון — לא זה בלבד
ש,.לא קראו׳טוב את מפת־לבנוך. הס התעלמו מן
המפות הנכונות והטובות. שהיו קיימות —
ושרבים מהם אמנם קראו אותן בעמוד־ העולם
הזה.
חטא לאומי? אכן — יהיה זה חטא. אם הציבור
הישראלי לא יעמוד על כך שהדברים ייחקרו עד
תום. שהאחריות תיקבע בבירור ובדייקנות.
ושהאחראים יסולקו מכל עמדה של השפעה.
לפני שהם יסבכו אותנו בפרשה הבאה בלבנון
(ראה עמוד .)6

אורי לובראני
לקרוא את המפה
בלבנון׳ ,אורי לובראני, אדם הגורר אחריו שובל
ארור של אסונות (איראן) ,והשמיע התבטאות
חדשה מאותו הסוג.
כה אמר לובראני :״היה חטא לאומי שלא
קראנו טוב את מפת־לבנון!״
חטא לאומי? חטא לאומי הוא חטא של האומה.
כלומר: האומה כולה חטאה.
אני מוחה בתוקף על אמירה זו.
נכון. האומה אשמה בכך שהיא בחרה ב־1981
במנחם בגין ובאריאל שרון, למרות שהזהרנו את
הציבור במפורש שהצבעה בער הליכוד היא
הצבעה בעד מילחמה. האומה אשמה גם בכר
שתמכה בהקמת ממשלת״אחדות־לאומית בשנה
שעברת שוב חרף כל האזהרות.
אבל מכאן ועד לקביעתו של לובראני המרחק
עצום.
העם לא נשאל לגבי מפת־הלבנון, וגם לא היה
מסוגל להשיב תשובה, אילו נשאל. מה יכולים
מיליוני אזרחי״ישראל לדעת על לבנון? מרוע הם
היו צריכים לדעת? הרי לשם כר נבחריס נצי־גי־ציבור,
מתמנים פקידים ואלופים. תפקידם הוא
לדעת.
נכון — מי שהם לא. קראו טוב״ את
מפת־לבנון. מישהם, שתפקידם היה לרעת את

איפה המסקגות!

טחגות־הצדק טוחנות לאט. אם בכלל.
עברה יותר משנה מאז נרצחו שני שבויים —
חוטפי האוטובוס בקו — 300 אחרי שצולמו
;יל־ידי כמה צלמים, וביניהם צלמת העולם הזה.
אחרי שורה ארוכה של התחמקויות, הכחשות־שקר
יגסיונות־טישטוש, שלא הצליחו. נפתחה
חקירה רשמית. היא הועברה לידי יונה בלטמן.
פרקליט המדינה.
אחרי שנשמעו מחאות רמות על אי־סיומה של
החקירה, נאות מישרר־המישפטים להודיע שהיא
תינמל תוך חודשיים. חודשיים אלה הסתיימו
ביום הראשון השבוע. אף ביום הראשון לא
פורסמו המסקנות.
העולם הזה התקשר עם בלטמן, ושאל אותו
על כר. הוא השיב כי הכוונה לא היתה לחודשיים
בדיוק, אלא רק בערר. המסקנות עדיין אינן
מוכנות.
״מעליי אין עורר־עיתון,״ העיר באירוניה
דקה, ,המטיל על עובדיו להגיש כתבות במועד
מדוייק״.
וחבל. כי בינתיים נוצר מצב בלתי־נסבל.
מחוגי צה״ל נמסר כי אחד המעורבים בפרשה.
תת־אלוף יצחק מרדכי, קצידצגחניט־וחיל־רגלים
ראשי. עומד לזכות בתואר של אלוף. זה יכול
להתפרש כלחץ על החוקר. ואם החוקר יקבל
החלטה שתטיל רופי באיש, זה יביך את צה״ל
מאוד.
המצב מביש למדי, לכל מי שמקווה כי עכשיו.
עם היציאה מלבנון. יוכל צה״ל לגשת לטיהור-
עצמי יסודי.

מבקש לייעץ לי מה לעשות בחיים שלי, כשאש־תחרר
מן הכלא.
החיים שלי, בקיצור: אני היום בן 39 שנים ואין
לי לא בית ולא אשה ולא שום דבר בחיים. מגיל
9אני נמצא מחוץ לבית, אם זה במוסדות ואם זה
בבתי־סוהר, וכל זה בגלל שטויות בגיל קטן:
גנבתי כל מיני דברים, ממכולות, ממוניות* ,
מחנות־ירקות.
עכשיו, הדרכון שלי היה נמצא בפאריס
בבית־המישפט וביקשתי אותו כמה פעמים ולא
רצו להעביר לי אותו. דיברתי עם הקונסוליה
הישראלית וגם הם לא יכלו לעזור לי. לא היתה
לי ברירה, לקחתי דרכון מזוייף ואמרתי: עם זה
אני אשתמש. השתמשתי, עד שהגעתי לכלא
בהולנד.
היום, אני מחכה למישפט ואני מקווה שזה לא
דיישראלי מדוע העריצו חרקים
מעמיק ורב־עניין על בוגרי תנועות הנוער —
חולצה כחולה וצווארון לבו.
מאשה ירוסלבסקי, תל־אביב

רגן

לאן הזא רץ?
לא יעזור כלום. הגויים אינם מבינים
את היהודים. אחרת כיצד אפשר
להסביר את כוונתו של נשיא אר-
צות־הברית, רונלד רגן, לבקר בבית־קברות
של אנשי ס״ס נאצייסז
רבותיי, לא יעזור כלום. אנחנו — אנחנו, והם
— הם. תראו את החרפה הזאת שרגן עומד ללצע.
הוא יגיע לגרמניה ליום השנה ה־ 40 לתבוסתה
ויבקר בבית־קברות של נאצים, שאותם הוא
מתאר, לא פחות ולא יותר, כ״קורבנות של
הנאצים״.
וזה מה שתמיד חשבתי. הגויים פשוט אינם
מבינים את השואה. או, אולי, מפני שהם גויים,
שישה מיליון זה לא עושה רושם עליהם. אצלם
שחיטות יותר גדולות עברו כמעט בלא שישאירו
רושם. הלא באירוע כמעט צדדי בראשית המאה,
הלכו 14 מיליון מרעב, מחלות ומילחמת־אזרחיס.
זה היה ברוסיה, כאשר 300 אלף חיילים
אמריקאיים, צרפתיים, אנגליים, איטלקיים,
יפאניים ויווניים, פלשו אליה ב־ ,1918 בנסיון
להחניק את המהפכה באיבה.
בייד קרול, חיפה

חוכמה יהח־ית
דפנה ברק כתבה על הכנסת מאחורי
הקלעים (העולם הזה )13.4והקורא
שפירא מבקש להתייחס לכנסת
שלפני הקלעים.
הכתבות על הכנסת, היו״ר שלה והח״כים,
הביאו אותי לדפדף באחד הספרים שבסיפרייתי,
ושם מצאתי שתי ציטטות מפיו של יהודי חכם
וגדול, אשר חי במאה שעברה (,)1881-1804
ושאף היה ראש ממשלת בריטניה, הלא הוא
בנימין ד׳ישראלי.
וכך הוא אמר, פעם, על דובר־הבית(התפקיד
המקביל ליו״ר״הכנסת בפרלמנט הבריטי) :״אילו
היו אומרים לאורח בארצנו, כי איש כזה הוא
דובר־הבית, היה מתחיל להבין מדוע המצרים
הקדמוניים העריצו את החרקים!״
ובנימה יותר רצינית והרבה יותר לעניין שלנו
— ד׳ישראלי גם אמר פעם :״אין ממשלה יכולה
לעמוד לאורך ימים, ללא אופוזיציה רצינית!״
רם שפירא, תל-אביב

לא השאירו רושם
יהיה מאסר גדול, ואז אני חושב להגיע לארץ.
אבל גם בארץ אין לי מה לעשות.
אני מקווה שהמדינה תעזור לי בהתחלה, בכדי
שאני אוכל לעמוד על היגליים.
שמואל אריכא, א מס טרד ם

חוויה צה״לית

זימון מיקרי של איש-מילואים
ללישכת־המפקד פתח את עיניו של
האיש לאפשרויות השלום האמי תיות.
לפני
כמה שבועות זומנתי ללישכתו ש ל ^
מפקד בצה״ל לצרכים שונים. הדבר היה כרוך^,
כרגיל, בהמתנה ארוכה במישרדה של פקידת
המפקד. היא ישבה מאחורי מיכתבתה והמתינה,
כנראה, לזימזום האינטרקום של המפקד, כדי
להיכנס לחדרו אפוף־העשן ולפנות בתום הישיבה
הארוכה את כוסות הקפה הריקות, או את
המאפרות המלאות.
הזמן חלף ואחר שגמרתי לסקור את פניה של
הפקידה, עברתי לקירות. ומה אני רואה? עיניים
ואוזניים תצילנה! בכתב עגול ונקי על הקיר,
חרוזים מעוררי־מחשבה ביותר. בבקשה, ה בי ת ^
הפותח:
שלח את הגדודים /שלח את הגדודים י
למיטתה /,שם הם יראו את גבורתם /.שלח את
הגדודים למיטתה /ויהיה שלום בעולם!
אהרון יפה, ירושלים ,

קריאה מ 1הכלא
דרבי־חייו של הקורא אריכא המרו
לו והוא מבקש את דרכו.
אני, שמואל אריכא, נמצא ברגע זה בכלא
באמסטרדם, אחר שנתפסתי על איזו עבירה. אני
העולם הזה 2486

1111־ 11
בפר 1ס ה שנה ה־ 38 לקי 1ם המדינה עו מדת לפניו!

יעדדד הטנעקו
^ א שר קמה מדינת־ישראל עמדה לפניה הברירה בין שתי
*אפשרויות, שנגעו לכל תחומי־החיים של המדינה החדשה
ולעצם מהותה.

היישוב והתנועה הציונית. בן־גוריון ניצח בלי
מאבק. הוא ביטא את רוח התנועה.

האפשרות הראשונה היתה להקים מדינה ״יהודית״
— כלומר, מדינה שתהיה נחלתם הבלעדית של
היהודים. מדינה כזאת היתה מוכרחה להיות קטנה.
האפשרות השניה היתה להקים מדינה השייכת
לאזרחים בני עמים ו/או דתות שונים. מדינה כזאת
יכלה להיות גדולה יותר.

^ משך 19 שנים גורליות, שבהן התגבשו כל דפוסי החיים
*במרינה, היא התנהלה על פי התפיסה הבן־גוריונית.
ישראל היתה מדינה יהודית בלעדית. המיעוט הערבי הקטן
הוחזק במישטר נוקשה של מימשל צבאי, שלא היה אלא מיסגרת
של טרור מאורגן. בחסות המימשל הופקעו מידיו שטחים אדירים.
הפליטים של 1948 לא הוחזרו. כמובן. העליה היהודית הגדולה
של השנים הראשונות מילאה את המדינה ברוב יהודי מאסיבי.
במציאות זו נולדה השאלה ״מיהו יהודי שאלה שנודף
ממנה ריח של ימי־הביניים — ונפלו בגללה ממשלות. איש לא
חשב על הרחבת הגבולות. גם כאשר הכריז בן־גוריון, ברגע של
שיכרון, בתום מילחמת־סיני, על ״מלכות ישראל השלישית״.
שאמורה היתה להשתרע מ״דן ועד יוטבת״(האי טיראן) ,הוא חשב
על סיפוח מידבר־סיני הריק.

ברירה זו לא היתה מוסתרת ובלתי־מודעת. היו בין אבות־המרינה
מי שראו אותה בבירור.

^ 4איש בעל המבט הבהיר ביותר היה, בלי ספק, דויד בך
ן 1 1גוריון. בניגוד לכל יורשיו, עד עצם היום הזה, היתה לבן־
גוריון תפיסה ברורה, שהיתה עשויה מיקשה אחת. מותר לקרוא לו
בשם ״אדריכל המדינה״ ,מפני שהוא החזיק בראשו תוכנית
| מגובשת של הבניין העומד לקום.

בן־גוריון דגל בצורה חד־משמעית במדינה
״יהודית״ .מדינה ליהודים, וליהודים בלבד. מדינה
הומוגנית.

מכאן גם ה״יוניות״ המפתיעה של בן־גוריון אחרי
מילחמת ששת־הימים. הוא תבע להחזיר את בל
השטחים שנכבשו, מלבד ירושלים. הוא לא הפך
י ע לאיש מתון או רודף־שלום. אד הוא ראה את

לכן לא היה לבן־גוריון שום קושי בבואו להסכים למדינה
יהודית קטנה מאוד, זו שנקבעה על״ידי האו״ם בהחלטה
ההיסטורית של ה־ 29 בנובמבר . 1947
אומנם, בן־גוריון סירב לקבוע כחוק את גבולות המדינה, והיה
* מוכן בהחלט להרחיב אותם לעת מצוא. אר התנאי שלו היה
שבשטח הנוסף לא יהיו בני־אדם, שיהיה זה שטת ריק. על פי
הנחיה זו הוא ניהל את מילחמת־העצמאות, בייחוד מחודש מאי
1948 והלאה. הוא כבש שטחים וגירש מהם את תושביהם הערביים
(או, לפי התפיסה הנעימה יותר, הם ״ברחו״ משם).
אם בכלל נשארו ערבים במדינת־ישראל בתום המילחמה, הרי
היה זה כמעט בטעות. מח״ט הגון, ממוצא יהודי־קנדי, סירב לבצע
את ההוראה לגרש את תושבי נצרת, אחרי שצה״ל התחייב
בהסכס־הכניעה שלא לגעת בהם לרעה. ואילו כפרי־המשולש לא
נכבשו כלל, ולכן גם אי־אפשר היה לגרש את תושביהם. הם סופחו
לישראל על־פי הסכם עם המלך עבדאללה, בתנאי מפורש
שתושביהם יישארו במקומם.

_ היו קולות שהציעו שהמדינה החדשה תהיה חילונית
ן ־ודמוקרטית (לפני שאש״ף אימץ לעצמו זמנית מושג זה) —
מדינה שהרוב בה יהיה אומנם ממוצא יהודי• אר שבה יגורו בני 1עמים שונים ודתות שונות, בשיוויון מוחלט, כשמאחדת אותם
** הנאמנות למדינה.
בעלי ריעות אלה יכלו להסתמך על התקדים האמריקאי.
׳בארצות־הברית אין חשיבות למוצאו של אדם ולדתו. ולהלכה גם
לא לצבע־עורו. חשובה אך ורק האזרחות האמריקאית. הנאמנות
׳לדגל של ארצות־הברית ולחוקיה.

כל אזרחי ארצות־הברית מהווים את ״האומה״
האמריקאית. בארצות-הברית, לאומיות ואזרחות
אחת הן.

הקומוניסטים יכלו להסתמך על התקדים הסובייטי.
•בברית־המועצות חיים ביחד בני אומות רבות. ולפחות להלכה
.מובטח שיוויון לבני כל האומות, בשכל אחת מהן זכאית
־לאוטונומיה תרבותית ולשונית( .התפיסה הזאת מבוססת על
׳,ההנחה שכל אומה יושבת בטריטוריה מסויימת. ומכאן מצבם
החריג של היהודים. הגורם לצרות כה רבות ליהודים ולקג״ב).

אף אחת מן הקבוצות האלה לא יכלה להשפיע,
מפני שגישתו נגדה לחלוטין את הכיוון הרוחני של

היישוב היהודי החדש בארץ, מאז ראשית העליה
הציונית ועד היום, פשוט אינו מסוגל לקלוט שום אדם
שאינו יהודי.
אפשר להתווכח ״מיהו יהודי״ .יש מתחים בין אשכנזים
ומיזרחיים, מאבקים בין חילוניים ודתיים, לאומנים והומאניסטים
— אך המכנה המשותף של כולם הוא רצונם במדינה שבה יחיו
היהודים לבדם. או כמעט לבדם.
עולם ומלואו מפריד בין מאיר כהנא ואנשי שלום עכשיו. ויש
פער כלשהו גם בין גאולה כהן ועמוס עוז. כהנא רוצה לגרש את
כל הערבים ממרחב־השליטה היהודי, ואנשי שלום עכשיו רוצים
להחזיר את השטחים הכבושים, ובינתיים אינם מקבלים חברים
ערביים לתנועתם.

אך מאחדת את כולם ההכרה שאין להפוך את
ישראל למדינה דו־לאומית או רב-לאומית או פלורליסטית,
שהיא צריכה להיות מדינה יהודית הו
מוגנית.

י בחינה ד קיים קונסנזוס לאומי אמיתי, כמעט מקיר אל

אם יש עם אחד בעולם שאינו מסוגל בשום פנים
ואופן לקלוט זרים, לקיים חברה דו-לאומית ורב-דתית
פתוחה, הרי זה העם היהודי.

יתכן מאוד ששורשי התודעה הלאומית הזאת נעוצים בעבר
הרחוק של העם, בזיכרונות היסטוריים של ימי־קדם ,״עם לבדד
ישכון״ .הדת היהודית היא מכשיר כביר למניעת כל מיסגרת
אמיתית לחיים־בצוותא עם לא-יהודים — הן בשל הפולחן שלה,
שנוצר לצורך זה, הן בשל המיתוס ההיסטורי של כתבי־הקודש.

בן־גוריון הבין זאת, והסיק את המסקנה.
ץ הו הרקע האמיתי להכרעה ההיסטורית של ״שטחים
> תמורת שלום״ .מי שרוצה להחזיק בשטחים שכבשנו, מוכרח
לבחור בין שתי אפשרויות: גירוש טוטאלי(עם או בלי רצח־עם)
בנוסח מאיר כהנא, או קיום מישטר דרום־אפריקאי, מן הסוג
המתגבש והולך במציאות הישראלית. מישטר של אפארטהייד,
״פועלים מן השטחים״ ,ציד״אדם, טרור וטרור־נגדי.
מי שרוצה לשמור על מדינה ״מתוקנת״ ,דמוקראטית
והומאנית, מוכרח להחזיר את השטחים ואת תושביהם. הוא מוכרח
גם ללמוד לחיות בתנאים של שוויון של ממש עם המיעוט הערבי
בישראל עצמה, שנוכחותו סותרת את ה״חזון״ של מדינה
יהודית־הומוגנית.

זה היה רעיון המדינה ההומוגנית, שבן־גוריון היה חסידו
! הנלהב ושימש לו גם כמיסיונר, למשל באוזני המארונים בלבנון
והמתנחלים הצרפתיים באלג׳יריה. הוא האמין שמתכונת זו טובה

יי* לכל העמים.

הוא רצה ליצור אומה גדולה, פתו׳חה וקולטת,
שעלת עשרות מיליוני בני־אדם, שתקים אימפ-יה
מחוף הים־התיכון ועד לנהר־פרת והלאה.

^ אמת הפשוטה היא שכל הברירות שהוזכרו לא היו
1 1קיימות אלא בתיאוריה. ההיסטוריון.יקבע כי מעולם לא היו
קיימות במציאות.
כי במציאות פועלים בני־אדם. השקפת־עולמם המודעת או
הבלתי־מודעת, תפיסותיהם ואמונותיהם הן המעצבות את מהלך
הדברים.

^ ) קיר. אין ספק שמקורו בחוויה ההיסטורית היהודית בפזורה,
בשינאה העמוקהי לגויים שהתפתחה במשך הדורות, ושהתחזקה
שיבעתיים בעיקבות השואה.

אין ספק שבן־גוריון הגשים את המגמה המרכזית

4של התנועה הציונית. תנועה זו נולדה בפזורה
היהודית. מנהיגיה וחבריה שאפו להקמת מדינה,
שבה יוכלו היהודים להרגיש בבית, שבה יהיו אדונים
לגורלם, ושבה הם יהיו לבדם. נמאס להם לחיות בין
הגויים ולצד הגויים. הם רצו לחיות סוף־סוף בבית
משלהם, בחברת בני־המישפחה בלבד.

^ ול תפיסה זו עמדו קבוצות שדגלו בתפיסות אחרות. הן היו
* /כולן בבחינת מיעוט זעיר, אך הן היו קיימות וראשיהן
השמיעו את דיבריהן בכתב ובעל־פה.
אחד הבולטים שבהם היה יונתן רטוש, אבי התנועה ה״כנענית״.
רטוש הציע לסלק את הדת היהודית ואת המסורת היהודית.
להינתק מן העם היהודי(הוא ראה בו ״עדה״ בלבד) ולהקים אומה
.״עברית״ גדולה ומתפשטת.
רטוש טען שאין אומה ערבית בנמצא, וגם לא אומות ערביות.
הערבים לא היו בעיניו אלא אוסף של בני־אדם. שאפשר היה
י* 1לקלוט ולהטמיע אותם באומה העברית החדשה.

כך התגבשה ישראל כמדינה דו־לאומית, מין
דרום־אפריקה של דרום־מערב־אסיה, ובה שלושה
וחצי מיליון יהודים הרודים בשני מיליון ערבים, שאין
להם ״חלק בדויד ולא נחלה בבן־ישי.״

דויד בן־גוריון: להיות סוף־פוף בלי גויים

זוהי הברירה — ולמעשה זוהי הברירה האמיתית
היחידה.
יש גורמים במדינה המנסים להשתמט מן הברירה הזאת.
בראשם עומדת מיפלגת־העבודה, ויש גם חוגים רבים אחרים.

הסכנה הטמונה במציאות החדשה לעידון שבו ראה
הערובה לקיום המדינה: אופיה היהודי ההומוגני.

אולם בהיסטוריה אין אי-בחירה. אי־הבחירה גם
היא בחירה. ניתן לומר שזוהי בחירתם של פחדנים.

*ץ ילחמת־יטשת־הימים יצרה מציאות חדשה לגמרי. לידי
^/ישראל נפלו שטחים כבירים, ובהם אוכלוסיה גדולה, בעלת
ישות לאומית מוגדרת.
לפחות בתיאוריה, עמדו לפני המדינה שוב שתי אפשרויות:

ההימנעות מן הבחירה היא בחירה בהמשך הסטאטוס קוו —
כלומר, בדרום־אפריקניזציה של המדינה בכל מערכות החיים —
הרוחנית, החומרית, הכלכלית והחינוכית, החברתית והצבאית.
אנחנו שוקעים במציאות זו, יותר ויותר מדי יום ביומו. אנחנו
כל־כך שקועים בה, עד כי כלל איננו מרגישים בכך. רק מדי פעם,
כאשר ידיעה מחרידה במיוחד זועקת אלינו ממירקע הטלוויזיה או
מדף העיתון, אנחנו מזדעקים לרגע, ואז אנחנו ממשיכים לשקוע
בביצה החמימה והנעימה.

הראשונה: להחזיק בכל השטחים הכבושים או.
בחלק מהם, להפוך את תושביהם לאזרחים מלאים
במדינת־ישראל המורחבת ולהפכם שותפים מלאים
במדינה.
השניה: להחזיר במהירות האפשרית את כל
השטחים שנכבשו, כדי שהמדינה היהודית הקטנה
תישאר הומוגנית. כבונוס מיוחד ניתן היה להשיג
תמורת החזרת השטחים גם שלום, שהיה מהווה מנוף
כביר להתפתחות המדינה ושיגשוגה.
האסון של 1967 היה שלא עמד בראש המדינה אדם בעל
תפיסה ברורה ונוקבת כמו דויד בן־גוריון. לוי אשכול לא היה אלא
עסקן שיגרתי וסוחר שכוחו היה בניהול־עסקים ״פרגמטי״ .אחריו
באה גולדה מאיר המטופשת והנוקשה.
התוצאה לא היתה שהתקבלה החלטה רעה. התוצאה היתה שלא
התקבלה החלטה בכלל — וכך נוצרה והתבססה מציאות
שכל־כולה התחמקות מהכרעות.

המדינה לא בחרה באחת משתי האפשרויות, וכך
התגשמה אפשרות שלישית, גרועה משתיהן.
המדינה החזיקה בכל השטחים שכבשה (ורק מידבר־סיני,
השטח היחידי שהיה כמעט ריק מאדם, הוחזר לבעליו) .היא לא
קלטה אף אחד מתושביהם. גם תושבי ירושלים המיזרחית.
שסופחה רישמית למדינה. לא הפכו לאזרחי־ישראל, ונשארו בגדר
אזרחי מדינה אוייבת. וכך, כמובן, גם הדרוזים ברמת־הגולן.

וני ^יי

עברנו מזמן את מחצית הדרך בין לונדון
ליוהאנסבורג. אנחנו קרובים מאוד־מאוד ליעד זה.
הרבה יותר קרובים מכפי שנדמה לרבים.
^ ש המאמינים — או המתיימרים להאמין — כי אפשר
לשנות את המצב על״ידי הענקת זכויות־אזרח לתושבי השטחים
הכבושים, והפיכתם שותפים מלאים במדינת־ישראל המורחבת.

זוהי שטות גמורה — אם לא גרוע מזה.

גם אילו היו תושבי השטחים הכבושים מוכנים לכך — ואין
כל אפשרות כזאת — :הרי הדבר היה נתקל בהתנגדות הנחרצת
של הרוב העצום של היהודים בישראל, לא רק כציבור מאורגן,
אלא גם במיליוני פרטים. כי הדבר נוגד לחלוטין את הרצון
הלאומי. זה היה מחייב מהפכה אמיתית — מהפיכה בכל המושגים
ודפוסי־החיים, שאינה אפשרית ללא תמורה רוחנית. מן הסוג שרק
גדולי הנביאים והמהפכנים בהיסטוריה היו מסוגלים לחוללה.

הברירה האחת שנותרה היא פשוטה בתכלית:
שיבה לגבולות המדינה, במיסגרת של שלום
ודו־קיום, או הידרדרות סופית וחסרת-תקנה למדינה
דרום־אפריקאית השוכנת לחוף הים התיכון.

לבנון: הבוץ והדם

אזהרה: הטימטום הבא ב שר שרת טימטומי לבנון

חות צה״ל את הגבול, כדי לעזור לצד״ל
במשימותיו.

גנרל לאחד
גיוס של ימי־הביניים
שאלה. :מה היית רוצה להגיד
לרגין ד
החייל יוחאי צור מלוד. :שאנשים
לא חיים לפי שלבים. אני חי
או מת. אין לי שלב־ביניים׳.
חילופי־דברים אלה, שפורסמו
לפני כמה ימים בצהרון חדשות,
מהווים בפשטותם הנחרצת את
גזר-הדין הסופי על מיבצע הנסיגה
מלבנון.

״טדל נס!״
** כל המיממדם בתוליות גה־ל,
* — 1מיבצע הנסיגה מלבנון הוא
הכושל ביותר. הוא כושל אף מן
הפלישה ללבנון ביוני . 1982
למתכנני מיבצע הפלישה (אס
בכלל אפשר לדבר לגבי מיבצע אומלל
זה על. תיכנון״) עומדת הטענה שלא
היה להם מושג על הכוחות האמיתיים
הפועלים בלבנון, ועל המציאות שם.
ואילו למתכנני הנסיגה, אין טענה זו
יכולה לעמוד: כאשר היה עליהם
לתכנן את המיבצע, הם כבר ידעו היטב
מול מה ומול מי הם עומדים.

מיבצע־הסלישה עמד בסימן
הטימטום של אי״הידיעה. מיב־צע־הנסיגה
עומד בסימן הטינד
טוס של הידיעה.

אמר השבוע איש־ביטחון בכיר,
בשיחה פרטית. :צה״ל נס מלבנון!״ אין
היום אף מומחה אחד בארץ המסוגל
להסביר מדוע הוחלט על הנסיגה
.בשלבים״ — שיטה שהומלצה על־ידי
הרמטכ״ל משה לוי, שפטרונה היה

שר־הביטחון יצחק רבין, ושהתקבלה
על־ידי ראש-הממשלה שימעון פרס
והממשלה כולה.
הסיבה האמיתית היתה פוליטית•.
הליכוד לא הסכים לנסיגה מהירה,
מזורזת, מסודרת ומכובדת, במהלך
אחד.
שיטת השלבים היתה הזמנה
לפיגועים. היא גרמה להרג חסר־כל־צורך
של חיילים. היא חייבה מיבצעים
מחרידים של הרג־אוכלוסיה, ושיטות
נלוזות של כיבוש, שנקראו בשם,היד
החזקה׳ ,היא הקימה אוייב, העלול
לרדוף אחרינו גם אם ננטוש את לבנון
כליל. היא זרעה תאוות־נקם נוראה
ברבבות לבבות.
זהו פרק שחור בתולדות צה״ל,
ההולך ונשלם. עכשיו כדאי לחשוב על
הפרק הבא — לפני שיהיה זה מאוחר
מדי.

כי יתכן מאוד שהמרק הבא
יעמיד בטימטומו בצל גם את
הטימטומים של הפלישה, של
הכיבוש ושל הנסיגה.

טהר ואדמה חווכה
^ תוכנית של ממשלת־ישראל
1 1לשלב הבא, הולכת ומתבהרת. לא
בדיבורים של השרים, הממשיכים
לשקר בחצאי־אמיתות, אלא במעשים
בשטח.
הכוונה היא להשאיר. רצועת ביטחון״
רחבה, שבה ישלוט הגוף הקרוי
,צבא דרום־לבנון״ .מדי פעם יחצו כו
ברצועה
ד שוכנים נוצרים,
שיעים ודרוזים. השיעים שונאים
עתה את ישראל, הדרוזים
נמצאים על הגבול בין שינאה
וניטראליות. הנוצרים אמורים
להיות אוהדים׳ אך גם זה מוטל
בסמק.
אם אוכלוסיה זו תקבל על עצמה
את עולו של צד״ל, כבא־כוח של צה״ל,
יונח להם. תפקידה יהיה למנוע,
בכוחות עצמם ובכוחו של צד״ל,
פיגועים בישראל. אם לא תרצה, או לא
תוכל האוכלוסיה למלא משימה זו —
להגן על מדינה שנואה (או בלתי־אהודה)
מפני בני״ארצם ובני־עדותיהם
— יופעל כלפיה טרור צבאי, עד כדי
גירוש האוכלוסיה כולה והשמדת
הכפרים(,אדמה חרוכה״) .יש המדברים
על גירוש האוכלוסיה ומסירת השטח
להתנחלות מארונית.

הריני מבקש בזה לקבוע,
בעוד מועד, כי תוכנית זו בולה
מטורפת. אמשר לומר, תוך
התנצלות כלפי קלאוזביץ: זהו
המשך הטימטום באמצעים
ז^זרים.

נחש בעוש התינוק
רדיים כל, הבה.ונסתכל בגוף הזה
1/הקרוי צד״ל — צבא־דרום־לבנון,
בפיקודו של הגרל אנטואן לאחד,
יורשו של רב־סרן סעד חדאד.
זהו צבא־שכירים, הממומן והמצוייד
כולו על־ידי ישראל, והאמור לסור
למרות ישראל. משכורת חייליו עולה
בהרבה על השכר הממוצע במשק
הישראלי. אופיו, כמכשיר ישראלי,
ידוע כיום לכל, וישראל אף אינה
טורחת עוד להכחיש זאת. יש בו

,חונכים״ ישראליים, בדומה ל״יועצים״
האמריקאיים שהיו בצבא דרום וייטנאם.
יש בו גם שכירי־חרב גרמניים
ואחרים.
בימים האחרונים התגלה כי הגיוס
לכוח זה — או לכוחות המסונפים לו,
בעלי שמות שונים כגון, מישמר
אזרחי״ — נעשה בדרך של כפיה, כפי
שהיה מקובל באירופה של ימי־הביניים.
הוטל על כל כפר לגייס
.מיכסה״ מסויימת מצעיריו. משסירבו
הכפרים הדרוזיים בגיזרה המיזרחית,

מאת

אורי אבנרי
הוטל עליהם.סגר״ וננקטו נגדם פעו־לות־עונשין
שונות, באמצעות צד״ל
ובחסות צה׳ל.
מה טיבם של מגוייסים כאלה?

האם הם יילחמו כלוחמים
עזי-נפש? האם יחרפו את נם־
שם? מהי המוטיווציה שלהם?
מובן מאליו שערכו הצבאי של כוח
כזה שואף לאפם — ונדמה שאין איש
בצמרת צה״ל החושב אחרת.

אבל כוח כזה יכול לפעול
בכודדטרור — בלומר, בחבורה
המטילה את אימתה על הכפרים,
על־ידי ביצוע מעשי־זוועה,
אשר צה״ל עצמו אינו
רוצה ואינו מסוגל לבצעם.
ברור יותר ויותר שזוהי המטרה
האמיתית.
צד״ל כבר ביצע טבח בכפר סוחמור,
למרות הפיקוח הצמוד של צה״ל עליו
באותה עת. בשבוע האחרון בוצע טבח
מזוויע בכפר יוחמור, מדרום לאגם־
קרעון, וכל העולם וכל הלבנונים
מאמינים כי בוצע על־ידי צד״ל,

בפקודת צה״ל. הכחשות דובר צה״ל
הועילו כמו כוסות־רוח למת( .בכפר
נשחטו נשותיהם וילדיהם של חברי
המיפלגה הסורית הלאומית־חברתית,
שמתוכה באו המתאבד של שער־עגל
והמתאבדת בסוודר האדום).
זהו אות לבאות. אפשר לומר: זוהי
כתובת־הרם על הקיר.

באשר כוח זה יושאר לבדו
מצפון לגבול, יוסרו המוסרות.
אנשיו יקראו דרור ליצריהם.
כלבנונים אמיתיים, כל מעשה־זוועה
ייראה להם כנורמלי.
במצבי־סכנה ייתקפו בפאניקה,
ואז יהיו מסוגלים לזוועות נוראות
עוד יותר.

כל מי שראה אנשים אלה בשטח,
יודע שזהו המצב.
מכיוון שהם אנשי הדרום, יהיו
לאנשי צד״ל גם חשבונות אישיים
ועדתיים. החיילים המארוניים בצד׳ל
עלולים לעשות שפטים בשיעים
ובדרוזים, הדרוזים בשיעים ובמארונים,
השיעים בכל.

תהו העיקר: כל מעשי־הזוועה
שיבוצעו, יירשמו על־חשבון
ישראל.
לא יהיה אדם אחד בעולם שלא
יטיל על ישראל את מלוא האחריות
לזוועות שיבוצעו על־ידי אנשי הכוח
הזה, שהוא בגלוי ולעיני־כול, כוח
שכיל של ישראל.

שום הכחשה לא תעזור כאן,
כפי ששום הכחשה לא עזרה
אחרי צברה ושאתילא —
ובצדק.
כפי שאמרתי אז אחרי מעשה, אני
מוכן לומר עכשיו לפני מעשה: מי
שמכנים נחש ארסי לערש של תינוק,
לא יוכל לטעון, לא אני הרגתי את
הילד!״

השווניזציה של וביו גבי האוכלוסיה בדרום־לבנון,
€ובעיקר האוכלוסיה השיעית, יהיה
צד״ל צבא־כיבוש, פשוטו כמשמעו,
בדיוק כמו צה״ל. גרוע מזה, כי צה״ל ץ

היה כוח זר, ואילו צד״ל הוא כוח מקו־מי,
שיהיה מטבע הדברים שנוא שב*ן
עתיים.

קיומו
של בוח זה ב״רצועת
הביטחון״ יהווה גירוי מתמיד.
הוא ימשוך אליו פיגועים, כמו
שנייר-זבובים מושך אליו את
הזבובים. הוא לא ימנע פיגועים.
הוא יגרום להם.

קאריקטורה של מושיק ב״דבר״

יתכן שיש בישראל מישהו האומר
לעצמו, :או קיי, שיפגעו בצד״ל!
העיקר הוא שלא ייפגעו ביישובים
שלנו!״
זוהי אשליה. כאשר צד״ל יותקף,
הוא יבצע מעשי־נקם. מעשי־הנקם
ישלהבו שיבעתיים את השינאה לישראל,
ויגררו אחריהם בהכרח לפיגועים
בישראל עצמה.
אם ייכשל צד״ל במשימתו ויימצא
במצוקה, יצטרך צה״ל לשעוט צפונה
כדי להצילו — וכך תחזור כל הפרשה
על עצמה.

מעגל־הקסמים של טרור־וטרור
נגדי, סיגוע־עונש־נקמה,
לא ייבלם. הוא רק ילבש צורה
חדשה.
אם יממש שר־הביטחון את איומו
מקפיא־הדס ויגרש את אוכלוסיית
״רצועת־הביטחון״ בדם ואש, הוא יחזיר
את ישראל למצב הפוליטי־הסברתי
* שבו היתה נתונה בעת המצור על
ביירות.

היא תחזור ותהיה המצורעת
של העולם. תהליכי־השלום ייעצרו
אוטומטית. שום ערבי
לא יוכל לתת לה יד. יוזמת־מו־בארב
תהיה כלא־היתה.
השרוניזציה של רביז תהיה מושלמת.

איש לא השתגה
ך ם מבחינה אחרת משלים רביז
^ את חזונו של שרון.

אחת המטרות העיקריות של
מילחמת-הלכנח היתה ליצור
^ רצף טריטוריאלי בין צה־׳ל ובין
הכוחות הלבנוניים״ — הצבאהפרטי של בשיר אל־ג׳מייל.
בשיר מת, אך את מקומו תפס
בינתיים בן־חסות אחר של ממשלת־ישראל,
סמיר ג׳עג׳ע, רב־הטבחים של
אחיו המארונים ממישפחת פראנג׳יה.
במדינה העם
שלושים ושבע
זוהי משמעות העצמאות:
אי-אפשר להאשים את הזולת
בבל הרע, וניתן לתקן
את הבל לטובה
השנה ה״ 37 של מדינת־ישראל אינה
מסתיימת באווירה עליזה.
הנסיגה מלבנון, המלווה בפיגועים
הגוברים והולכים מדי יום, מעוררת
שאלות חמורות לגבי כושר־השיפוט
של המוסדות האזרחיים והצבאיים כאחד
(ראה עמוד .)6
בשטח הכלכלי, המצב חמור לא
פחות. הדיבורים המבולבלים של שר־האוצר
ההפכפך, גורמים לפאניקה לבקרים,
ואיש אינו יודע מה יילר יום —
פחות מכל, האחראים עצמם.
אנס אלמוני הטיל את חיתתו על
צפון תל־אביב וגורם לפחד המוני בקרב
הנשים(ראה עמודים ,)10-8בעוד
ששורדים רצחניים בכל רחבי הארץ
מטילים את מוראם על זקנים וזקנות.
ההתקפה על חייל בעזה, הריגת ילד בן
15 במחנה־פליטים סמוך, ורצח של
נהג־מונית ליד ירושלים, הוסיפו להרגשה
כי האלימות גוברת בכל רחבי
הארץ ובכל המישורים.
בנסיבות אלה, שימחת יום־העצ־מאות
עלולה להיות במיקצת מאולצת.
יהיה זה חבל — כי עצם קיומה של
מדינת־ישראל, כמדינה דמוקרטית,
טומן בחובו את האפשרות לתיקון.
זהו הסיכוי הגדול הכרוך בעצמאות
לאומית, לטובה או לרעה; אי־אפשר
עוד להאשים את הזולת ברע, ויש
אפשרות להשיג את הטוב.
הכל תלוי באזרחי־ישראל עצמם.
מדיניות ביטבורג איבר אלס
הבית הלבן של רגן
הוא לבן, נוצרי וגברי,
ואין בו אף יהודי אחד

ה 3סרן חדאד
סוחמור, יוחמור -ומה הלאה!
.לידו מכהן אלי חבייקה, רב־הטבחים
של צברה ושאתילא.
נמסר כי הגנרל לאחד, ראש צד״ל,
מבקש להחזיק עתה באיזור ג׳זין,
שמחוץ ל״איזור־הביטחוך המתוכנן,
כדי לשמור על רצף טריטוריאלי עם
כוחותיו של ג׳עג׳ע, הנמצאים בצפון.
מדובר גם על. השאלת״ כוחות של
ג׳עג׳ע ללאחד, ואף על החלפת לאחד
עצמו בקצין המקובל יותר על ג׳עג׳ע.
בישראל נרמז כי צה״ל אומנם לא
ישגר כוחות להגשמת תוכנית זו, אך
שהממשלה לא תתנגד אם לאחר
י י וג׳עג׳ע יגשימו אותה לבדם. מכיוון
ששני האדונים האלה הם בני־חסותה
של ישראל, וממומנים ומצויידים על־ידה,
לא יהיו רבים בעולם שיתייחסו
לגירסה זו ברצינות.
התוצאה תהיה רצף טריטוריאלי בין

צה״ל ו״הכוחות הלבנוניים״ ,באמצעות

צד״ל.
ברור כי מהלך כזה הוא התערבות 1 גסה בענייניה הפנימיים של לבנון,
בעל משמעות רבה לגבי המאבק
הפנימי בארץ האומללה. בתור שכזה,
הוא ימשוך אליו תגובות שונות,
צבאיות ופוליטיות, מצד כל שאר
הכוחות הפועלים בלבנון, המקומיים
והזרים.

תגובות אלה יכולות לגרוס
לתהליכים שונים, שיביאו את
ישראל בעתיד למילחמה חדשה

בקיצור: ההתערבות הישראלית בלבנון
אינה עומדת להסתיים. כלל וכלל

רכבת ההתערבות רק תען

בור מן הפסים של בגין־שרון
לפסים הקודמים של רבין־פרס,
כפי שהיו קיימים מאז . 1976
אף אחד לא השתנה.

אין זה סתם מישגה בשיקול. מישגה
כזה מעיר על דברים עמוקים יותר.
החלטת הנשיא רונלד רגן להניח זר
על קיברות החיילים בבית־העלמין
הצבאי של ביטבורג במערב גרמניה
שבו קבורים גם אנשי הס״ס, יכולה
להדהים, גם אחרי שהנשיא ביטל את
כוונתו המקורית שלא לבקר במחנה־ריכוז
נאצי.
לקבלת ההחלטה הזאת יש סיבה
פשוטה: אין בבית הלבן אף יהודי אחד
בעמדה בכירה. הבית הלבן של רגן,
שלא כמו הבית הלבן בימי הנשיאים
הקודמים, הוא לבן, גברי ונוצרי.
ליהודים אין כניסה. יהודי אר־צות־הברית
היו הליברלים באמריקה,
כמו באירופה, נגד האנטי־שמיות וה־גיזענות,
בעד שיוויון ליהודים, בער
הציונות ובעד ישראל.
ואילו הימין האמריקאי, כמו האירופי,
היה תמיד אנטי־שמי מטיבעו.
הוא היה מקורב לתורות־הגזע למיניהן,
לרעיון העליונות הלבנה והנוצרית.
האנטי־שמיות של הימין ״השמרני״,
שמתוכו צמח גם רונלד רגן עצמו, לא
התבטאה בצעקנות וולגארית, כזו של
הניו־נאצים והקו־קלוקס־קלאן. אלא
בבוז אלגנטי ליהודים. במועדונים
וב-קאנטרי־קלאבס״ של חוגים אלה
לא ניתנה דריסת־רגל ליהודים. רק
השינאה לכושים גברה על הבוז
ליהודים.
כל האנשים המקיפים את רגן באים
מן החוגים האלה. הם אנשי המעמד
הגבוה בעל זכויות־היתר. הם יודעים
שצריכים לגנות את השואה, ולהתחשב
בקול היהודי. הם גם יודעים שצריכים
לתמוך בישראל, בגלל סיבות פולי״
טיות־פנימיות ואסטראטגיות־חיצו־ניות.
אין זה קשה, מכיוון שהם
מבחינים היטב בין הישראלים, שהם
״אנשים משלנו״ וחיילים טובים, ובין
היהודים.
ס״ם מסוג אחר. על רקע פסי־

מודעי רוכב שוב
עתו של המלומד האמריקאי פיטר פרי,
שלישראל יש 41 פצצות גרעיניות.
פרי, מרצה ירוע בארצות־הברית, מכהן
כפרופסור ללימודים אסטראטגיים
באוניברסיטת דרום־קליפורניה. בסיפ־רו
החדש, המחסן הגרעיני הישראלי,
טוען פרי, שהכור בדימונה ייצר 31
פצצות פלוטוניום ו־ 10 פצצות אורניום.
לדבריו. אמצעי־השיגור בידי
ישראל, מכסים לא רק את מדינות־ערב
ואיראן, אלא אף את ברית־המועצות,
לרבות מוסקווה ולנינגראד.

כולוגי זה צמחה הפרשה האחרונה. היא
נוגעת לוויכוח ישן על מהותו של הגוף
שהיה קרוי.ואפן־ס״ס״ (הס״ס החמוש,
או הס״ס המחוייל).
הוואפן־ס״ס מנה כמה אוגדות קרביות,
שצורפו לוורמאכט הכללי והיוו
את אוגדות־העילית שלו, אף שמבחינה
אירגונית ורעיונית היו שייכים
למיסגרת הס״ס, בפיקודו של היינריך
הימלר. אחרי המלחמה טענו אנשי
הס״ס־החמוש שדינם כדין כל שאר
החיילים, ששירתו את המולדת ומילאו
פקודות. הם ביקשו להבדיל ביניהם
אין כל אפשרות לדון בידיעה הזאת
ובין אנשי הס״ס הרגיל, שהיו מופקדים
*ברצינות.
על הגסטאפו ומחנות־הריכוז.
יתכן שתביעה זו היתה סבירה,
מכל מקום, הידיעה הזאת מדגימה
אלמלא היה גם הס״ס־החמוש מורכב פעם נוספת את היחסיות של הדמוממתנדבים,
שהצטיינו בלהט נאצי. יתר קרטיה הישראלית. בנושא כזה שהוא
על כן, הס״ס כולו הפך לסמל המישטר שאלה של חיים ומוות לכל גבר, אשה
הנאצי. מבחינה מוסרית וחינוכית, מתן וילד במדינה, אין לאזרחים כל זכות, או
רה־הביליטציה לס״ס־החמוש עלול סיכוי, לחוות דעה, לתמוך או להתנגד.
להתפרש כטיהור שמו של המישטר
במליאת הכנסת לא ניתן לדון על
הנאצי כולו, על צבא רוצחיו ומעניו.
זהו ויכוח גרמני, ומיטב העם הגר־ הנושא. דיוני ועדת־החוץ־והביטחון

מפקד הס״ם הימלר (יורה)
יהודים לחוד,
מני סירב לשקם את שמו של הס״ס
הקרבי. התעקשותו של רונלד רגן
לעשות זאת, מעידה לא רק על
טיפשות מקבלי־ההחלטה האמריקאיים,
המעוררת ספק גם לגבי החלטותיהם
בשטחים אחרים. היא מוכיחה,
מעל לכל, שמשהו לקוי ברגישות
שלהם לגבי כל פרשת השואה.
לכאורה אין לזה קשר למדיניות —
אך לריגשותיהם של שוכני הבית הלבן
עשויה להיות השפעה רבה גם על
מהלכים מדיניים.
ביטחון הוויכוח של א היה
אפשר להתווכח בארץ
על הבל — חוץ מאשר
העניין האחד הנוגע
לחייו של בל גבר, אשה וילד
לשום כלי־תיקשורת ישראלי אין
האפשרות לאשר או להפריך את קבי־

ישראלים לחוד
(שהם שיטחיים ״ומרוחים״ בדרך־כלל)
חסויים בפני הציבור.
אם העובדות של פרופסור פרי הן
פחות או יותר נכונות(יש להניח שאיש
לא איפשר לו לספור את הפצצות) ,הרי
שישראל מהווה איום על ביטחונה של
ברית־המועצות. האם מוכנים אזרחי
המדינה לסכן את חייהם במישחק
הגלובלי הזה?
האם הם מבינים את ההשלכות של
עובדה זאת — בהנחה שהיא נכונה —
על המדיניות הסובייטית כלפי ישראל,
בעתות שלום, ובעיקר בזמן משבר
בינלאומי חמור?
האם ניתן להם לשקול את ההוצאות
הכספיות הכרוכות בהרפתקה גרעינית,
לעומת הרווח בתחום הטכנולוגי, אם
קיים רווח כזה?
הדיון הוא מחוץ לתחום. עם ואת,
מכיוון שמותר לפרסם את השערותיו
של פיטר פרי, יתכן שכדאי לבסס
עליהן את הדיון הציבורי, שהגיע הזמן
לערוך אותו במלוא ההיקף, התנופה
והעומק.
פשעים נהג מזניח
נראה שהיה זה שוד פשוט
ונתעב — אד העיתונים
הפכוהו לאירוע פוליטי
המיקצוע של נהג־מונית הפך מסוכן
בארצות רבות, שבהן גואה הפשיעה
האלימה. כי נהג־המונית הוא מטרה
נוחה לשוד רצחני. לפי כללי מיקצועו,
הוא נאלץ לנסוע לכל מקום שנקבע
על-ידי הנוסע. אם הנוסע הוא שודד,
הוא יכול לכוונו למקום הנוח ביותר
לביצוע זממו.
בארצות־הברית, בצרפת, בגרמניה
ובארצות רבות אחרות נעשו נסיונות
להגן על נהגי־המונית מפני סוג זה של
פשע. הותקנו שמשות מזויינות בין
הנהג ונוסעיו, ניתן לנהגים נשק, ועוד.
כל אלה עזרו רק במעט.
שסתומי השינאה. בישראל
מקבלת פשיעה זו צביון מיוחד, על
רקע האווירה הכללית בארץ.
כאשר נרצחים זקנים יהודיים בידי
שוררים יהודיים. זה מעורר סלידה.
כאשר נופל ערבי קורבן לפושע ערבי,
זה מעורר רק תגובה אדישה. אך כאשר
יהודי נופל קורבן לפושע ערבי, נפתחים
כל שסתומי השינאה הלאומנית.
כך קרה השבוע, כאשר התגלתה
המונית המגואלת־בדם של הנהג דויד
כספי ( )33 בשכונה ערבית מצפון
לירושלים. עוד לפני שנוחע דבר על
מבצעי־הפשע, נפתח מסע־הסתה בכל
עיתוני ישראל. העיתון החדש חדשות
(״אש״ף: אנחנו רצחנו את הנהג״)
התחרה עם עמיתיו הוותיקים יותר.
במשך 24 שעות הוצף הציבור בידיעות.
שמגמתן היתה אחת: להוכיח כי
הרצח הנתעב בוצע על־ידי ״מחבלים״,
שרצו לרצוח יהודים. נוצרה אווירה של
פוגרום.
וכאשר נמצאה, כעבור יומיים,
גופתו של נהג מונית ערבי בסביבות
ירושלים, ייתכן מאוד שהוא היה קרבן
של אווירה זאת.
השודד נורה. שלא כמו במיק־ריס
אחרים, נתפסו החשודים־ברצח
כמעט מייד.
גרם לכך המיקרה: לפני שנהרג.
הצליח כספי להיאבק, ובמהלך המאבק
פגע אחד הכדורים מאקדח־הרצח באחד
הפושעים. האיש, צעיר בן ,17
הוכנס על־ידי מישפחתו לבית־חולים
ערבי, וזה הודיע על כך למישטרה. תוך
דקות הודה החשוד בפשע, והביא גם
לתפיסת שני חבריו.
חקירת המישטרה יצרה תמונה
חדשה. הסתבר לחוקרים כי השלושה
ביקשו, כנראה, לבצע שוד רגיל.
ונזקקו לכלי־רכב. משהתנגד הנהג
לניסיונם לחטוף את המונית, נורה ונרצח.
הפושעים ברחו בבהלה, והשאירו
את ארנקו המלא של הנהג במקום.
(המשך בעמוד )10

^ צעירה מרחוב מאפו בתל־אביב
\ 1כמעט נאנסה שנית, כמה שעות
אחרי שהאנס האכזר ביצע בה את זממו.
הפעם היא היתה צפויה לאונס

בעזרת המישטרה והכתבים הפליליים.
שהוזמנו למקום על־ידי המישטרה.
מאז החל גל מיקרי האונס בתל־אביב,
מתלבטים גם במישטרה וגם

בעיתונים השונים כיצד לנהוג בתופעה

לאנשי מישטרת תל־אביב ברור,
שחלק מהנאנסות לא פנו עד היום

:7 /7 7 7

0711/7773

• הד״ר דויד רודי ניאות להציג
לפני העולם הזה. בקווים כלליים,
את אישיותו של האנס, המטיל את
אימתו על בל העיר.
לדעת רודי, האנס המשתולל
הוא מתוחכם, אינטליגנטי, ובעיקר
שיטתי. הוא חולה רק בתחום זה,והרקע האישי שלו הוא שינאת־אשה
עמוקה ביותר, שהתגלתה, בך
מניח רודי, בגיל מאוד מאוחר
בחייו.
להערכתו, האנס אינו צעיר,
בוודאי בו יותר מ״ .40 לא מן הנמנע

ד ד רודי מעל שהוא נשוי ואב לילדים, חי חיים
רגילים, ואיש מהמקורבים אליו
אינו מעלה בדעתו שהוא-הוא
האנס.
האיש נוהג באופן רציונאלי,
למרות שיש לו דחף מסויים, בלתי-

תמונת אונס מסרט
שינאה עמוקה לאשה

למישטרה ולא הודיעו על המיקרה
הפרטי שלהן. יש לכך כמה סיבות:
ההלם, הבושה, חוסר־הרצון לשחזר את
האירוע הטראומטי. אך יותר מכל —
החשש שזהותה של המתלוננת תיחשף
בפומבי.
המישטרה, לעומת זאת, מנסה מזה
כמה שבועות למנוע פירסום מיידי של
מיקרה־אונס, כדי שלא לפגוע במהלך
החקירה הנפתחת אחרי הודעת הנאנסת.

ברחוב
סוקולוב בתל־אביב, וביקש
מהכתבים להשהות את הפירסום בכמה
שעות.
לפתע נודע שכתב פלילי של
הצהרון ״הנפוץ ביותר במדינה״ עומד
לפרסם את הידיעה, לדבריו, בגלל
לחצם של העורכים.
עובדה זו הכניסה את כל עמיתיו
לתחרות, ובסופו של דבר, בניגוד
להבטחה שנתנו לדובר, פירסמו
הכתבים את הידיעה, כדי שלא לפגר

לגיל 40
רציונאלי. הוא אינו מטפס לקומה
השלישית, או משתלשל מהגג, כי
הוא רוצה להבטיח לעצמו דרכי-
נסיגה בטוחות. אילו היה חיה
טורפת, חסר מחשבה, אין ספק
שהיה נתפס כבר מזמן.
מדוע הוא גונב תכשיטים מגופן
של הנאנסות! לדעת רודי, הוא
עושה זאת כדי ליצור בילבול ומ בוכה
אצל החוקרים. הוא אינו גנב.
דודי מציע לשים לב לבך, שה איש
לא ישוב לאשה שאותה תקף
בבר פעם. הוא גם לא מעוניין בשום
משא־ומתן איתה או בקשר נופף.
הוא לומד את קורבנו, לומד לזהות
את הליכותיה. סביר שהוא מעוות
את קולו בשהוא מאיים עליה
ומממש את הפנטזיה שלו בבוח.
אם הנאנסת ישנה, הוא אינו נותן
לה צ׳אנס להתעורר ולהבין במה
מדובר.
רודי מצא דימוי סיפרותי למצבו
הנפשי הרעוע של האיש: לדעתו,
הוא נושא את מחלתו הנפשית כפי
שנשא ישוע הנוצרי את הצלב על
גבו.

אונם בסרט*
המישטרה נגד הכתבים
כמקובל מעדכן הדובר את הכתבים
הפליליים מייד אחרי שאנשי־המיש־טרה
יוצאים לשטח.
המשבר הראשון ביחסים בין המיש־טרה
והכתבים התרחש לפני שבועיים.
הדובר, עדי גונן, שבינתיים עבר למטה
הארצי, הודיע על מיקרה הנאנסת

אחריו ולהותיר בידיו את הבלעדיות.
הפירסום הבלתי־צפוי הרתיח את
דמה של צמרת מישטרת תל־אביב,
והוציא מכליו את מפקד המרחב הטרי,
* עירית פרנק בסרט ״עדות
מאונס״.

סיפורה של קורבן־אונס:

כ ח1

מתנדבת ונטוחס ליד תחנת המישמר האזרחי
רובה ומכשיר־קשר

פני שהגעתי לחורשה,

שמעתי קול של צעדים מאחוריי״
,סיפרה השבוע דורית ונטוחס,
שנפלה קורבן לאונס, ולאחר מעשה
החליטה לעשות הכל כדי לתפוס את
התוקף. הדבר קרה בשעת־לילה, כאשר
חזרה דורית מהרצאה במיצפה־הכוב־בים
בגיבעתיים. היא נסעה לביתה
בחולון באוטובוס ופנתה לכיוון ביתה.
בררו היה עליה לעבור בחורשה חשוכה.
בתחילה
היא לא ייחסה כל משמעות
לצעדים שמאחוריה. כי היא נוהגת
לעבור במקום, ומעולם איש לא הטריד
אותה.

סיפרה דורית ל,,העולם הזה״:

ליד החורשה פנה אליי קול של גבר
שהלך מאחוריי, ואמר לי :״בואי רגע,
אני רוצה להראות לך משהו.״ לא
עניתי והמשכתי ללכת בקצב מהיר
יותר. גם הוא האיץ את צעדיו.
לפתע הרגשתי את ידו על כתפי.
הוא תפס בחולצה שלבשתי והתחיל
לגרור אותי לכיוון החורשה.
צעקתי שיעזוב אותי, אבל הוא נהיה
תוקפני ואיים עלי שאפסיק לצעוק,
ולא — הוא יחנוק אותי.

ניצב גבי עמיר. סגנו, ארמנד לוי, היה
כעוס פי כמה.
בשלב זה היה מי שהציע ברצינות
שהמישטרה תבקש צווי איסור־פירסום
בבית־המישפט בכל מיקרה אונס. מבחינת
המישטרה, נועד איסור״הפירסום
למטרה אחת בלבד: למנוע פגיעה
במהלך־החקירה.

גמכ> 8מול

התבררנ
ן* יום השישי האחרון2נב2
שהנאנסת, אשר גילתה אחריות
אזרחית והתלוננה במישטרה, הצטערה
על כך מאוד. ולא בגלל טיפול המיש־טרה
בתלונתה אלא בגלל כמה כתבים
פליליים.
באותו יום, לפני הצהריים, כינסו
מפקד המרחב וסגנו את הכתבים. גבי
עמיר התחיל למסור להם מידע על
המיקרה ועל חקירת המישטרה. ארמנד

הייתי מאובנת כולי ורעדתי. הוא
משך אותי לתוך החורשה, הפיל אותי
ארצה והתחיל להוריד את בגדיי בכוח.
פרצתי בבכי וביקשתי שיעזוב אותי
וירחם עליי, אמרתי שיש לי שתי בנות
בבית. הוא לא ענה ונהיה פראי מרגע
לרגע.
הכוח האדיר שהוא הפעיל נגדי לא
התאים כלל לצורה של אותו גבר,
שהיה כחוש ונמוך.
נאבקתי עימו, קמתי. הוא הפיל
אותי שוב. הוא קרע את חגורת״הבטן
שלי וניסה לסתום בה את הפה שלי.
הוא ניסה לסובב אותי, כדי שאשכב
על הגב. כשלא הצליח, ויתר על
הניסיון, ואנס אותי כך, כמו שהייתי.
כשסיים, הוא הרים את מיכנסיו,
שהיו מופשלות, וברח.
סבלתי כאבים איומים. הייתי מושפלת
ומיואשת. במשך שעה נשארתי
לשכב בחורשה, הרגשתי ריפיון־
חושים. לא הייתי מסוגלת לקום או
אפילו לחשוב על מה שקרה לי. זה היה
סיוט איום.
אני לא מסוגלת להיזכר היום על מה
בדיוק חשבתי, ולהסביר לעצמי מדוע
הלכתי הביתה ולא פניתי למישטרה.
לוי קטע את דבריו פעם אחר פעם,
וביקש שלא לפרסם פרט זה או אחר,
בטענה שכך תיפגע החקירה.
אחד הכתבים, צעיר וזריז, המסקר
מטעם צהרון צעיר וציבעוני, התפרץ
וטען שלמעשה המישטרה מונעת
מהעיתונאים לדווח לציבור על האירוע.
בחילופי
הדברים הקשים שוב
הועלה הרעיון, שהמישטרה תבקש
מבית־המישפט לאסור את פירסום שם
הנאנסת וכל פרטים מזהים. לבסוף
סוכם בין המישטרה והעיתונאים נוסח
מקובל, יבש ובלתי־מפורט.
בתום הישיבה יצאו חלק מהכתבים
לזירת־העבירה. מתוך נאמנות למיק-
צועם, הם ביקשו לערוך חקירה פרטית
ושיחזור משלהם של מה שאירע שם
בדיוק, כדי להביא לקוראים דיווח
מהיימן, עם מירב הפרטים.
וזה בדיוק מה שהנאנסת ל א רצתה
שיקרה.

היתה לי הרגשה של טינופת ועמדתי
באמבטיה יותר משעה. הזרמתי
על עצמי מים קרים, כדי להוריד
מעצמי את הרגשת הזוהמה.
למחרת בבוקר לא הייתי מסוגלת
ללכת לעבודה. שוב שקלתי להגיש
תלונה במישטרה, אך לא עשיתי זאת.
נזכרתי בנשים הרבות שנאנסו,
שאותן פגשתי במיסגרת המרכז
לסיוע לקורבנות אונס, שבו אני
פעילה. נזכרתי איך סיפרו לנו על
החקירות המביכות והארוכות שעברו
במישטרה, על התמונות של הגברים
שהראו להן, וכיצד היה קשה להן
לזהות בתמונות את האנס.
בקושי זכרתי את דמותו של האנס,
פרט לעובדה שהיה רזה ונמוך. חשבתי
אז שהמישטרה לא תוכל לעזור לי,
אחרי הסיוט שעברתי, וזכרתי גם
שהתוקפים בכל מיקרי־האונס שבהם
טיפלנו לא נתפסו.
נתקפתי בפחדים. הסתגרתי בבית
שבועיים. את הבנות שלחתי לבית־הספר.

היום, כשאני נזכרת באותו לילה
שנאנסתי, אני נתקפת חלחלה. את
ההרגשה שלי מאז אותו מיקרה ועד
היום אפשר להגדיר במילה אחת: טראומה.
אחרי
שהתאוששתי, שלחתי את
שתי בנותיי, בנות ,12 לקורס קראטה.
בבית התקנתי מנעול חדש והכנסתי
שלושה כלבים. מאז אני לא יוצאת
מהבית לברי, ועדיין אני סובלת מפחדים
— למרות שאני יודעת שזה בכלל
לא רציונאלי.
פיתחתי סלידה עמוקה מגברים,
ואני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוגית,
המנסה לעזור לי. היא יעצה לי לפעול
באופן אקטיבי, ולכן הצטרפתי למיש־מר־הנשים.
כל־כך
חשוב לי שאותו אנס ייתפס
ויבוא על עונשו, שאני מרוכזת רק
בעניין הזה. אני מקווה שנצליח ללכוד
אותו.
עד כאן דבריה של דורית.
היום חברה דורית בקבוצת־נשים
לוחמת, חדורת הרגשת שליחות,
שהחליטה לסלק את האימה מן הרחובות.
הן משוכנעות כי פעולתו של
מישמר־הנשים לא רק עשויה להקשות
על האנסים, ואולי להביא ללכידתס,
אלא גם תחזיר לכל הנשים — כאלה
שנפלו קורבן לאונס וכאלה שנפלו
התקלה הראשונה היתה במקום־
עבודתה, סמוך. למקום מגוריה. המעביד
עמד על כך — לטובת הנאנסת
ושלומה הנפשי — שלא ייציינו היכן
היא עובדת, כדי שאיש לא יוכל לזהות
אותה בעתיד. אי־ההבנה שהתגלעה
בינו ובין אחד הכתבים והצלמים, נסתיימה
בתחנת־המישטרה של מרחב
הירקון, שם נחקר הכתב על הסגת גבול
פלילית.
הנאנסת עצמה עזבה את המקום.
היא חששה משיחזור נוסף של המיקרה,
ומהאפשרות שהפחידה אותה יותר
מכל: שזהותה תיחשף קבל כל קוראי
העיתונים.
בשבת ערכו הכתבים הפליליים
ביניהם סבב־טלפונים. האשה שביניהם,
כתבת פלילית ידועה, דיברה על ליבם
של הגברים שבחבורה והפצירה בהם
שלא יפרסמו פרטים, שיהרסו את חיי
הצעירה.

קורבן ונטוחם(בחולצת התנועה הפמיניסטית)
,החלטתי להשיב מילחמה!״
קורבן לאווירת הטרור — את הרגשת
כבודן העצמי.

^ הפתעה
־זד מרה
*ץ ישמרות־האונם, שאליהן הצי
^ /טרפה דורית, התחילו לפעול
השבוע, בסיוע המישטרה. רוב המתגייסות
למישמרות אינן מוכנות להד
דהות בשמן, מנימוקים שונים.
המבוגרת מבין המתגייסות, אשה
בת ,70 סיפרה כי אינה מוכנה לחשוף
את זהותה, כדי שבניה ונכדיה לא ינסו
להפעיל עליה לחץ שתפסיק לפעול
לפי צו־מצפונה. היא שירתה בימי חייה
באיי־טי־אס הבריטי במילחמת־העולם
השניה, אחר־כך היתה בהגנה
ובפלמ״ח. כעת נטלה לידיה שוב כלי־נשק
— הפעם זהו רובה קרבין —
והיא נחושה להגן ברחובות על גופן
של חברותיה.
מארגנות המישמר גם אינן מוכנות
לגלות פרטים על דרכי הפעולה שלו,
״כי גם האנס קורא עיתונים, ואם הוא
יידע הכל — לא נוכל להפתיע אותו!
כי אנחנו מכינות לו הפתעה מרה.״
הנשים הנחושות האלה הצליחו
לשכנע בעמדתן גם את מפקדי המיש־טרה.
איציק ליפשיץ, מפקד המישמר
האזרחי בתל־אביב, סירב בתוקף להסיר
את האיפול, ורק גיאות. לומר כי
מתנדבות המישמד נבחרות לפי אותם
הקריטריונים החלים על מתנדבי
המישמר האזרחי. המישטרה תשמור
איתם על קשר ותצייד בנשק רק את
המתנדבות שעברו אימון.
היוזמות של המישמר החדש הן
פעילות באירגונים פמיניסטיים שונים.
ביום הראשון היא נשמה לרווחה,
כמו הנאנסת, שנמצאה הרחק הרחק
מביתה, ועדיין התקשתה לעכל מה
עבר עליה. זהותה של הקורבן לא
נחשפה וכן לא פורסמו פרטים שאינם
נדרשים מעבר לדיווח עיתונאי מקובל,
מלבד תצלום־תקריב של חלון דירתה,
שהקרינה הטלוויזיה.

מושג קלוש
יד תצליח המישטרה לתפוס
\ 1א ת האנס? השבוע נשפכו תילי־תילים
של מילים בעניין זה.
אבל קצינים בכירים במחוז העלו
את החשש שהאנס לא ייתפס, משום
שנאנסות עלולות לחדול מלדווח על
מיקרי-האונס, בגלל גל־הפירסום המתלווה
לכל תלונה.
הסיכוי לתפוס אותו גדל רק אם
הנפגעות ישתפו פעולה: רק כך ניתן

״לפני חמש שנים קראתי מודעה
בעיתון, שסיפרה על קבוצת פמיניסטיות
שהקימה מועדון בשם צאנה
וראינה,״ נזכרת דורית .״דעותיי היו
פמיניסטיות כבר לפני כן, לכן
הצטרפתי לאותה קבוצה.״ היו שם
נשים שפעלו בתחומים שונים, כגון
עבודה סוציאלית, חינוך של נשים
ומאבק נגד פירסומות מעליבות ומש־פילות.
״למשל,״
מסבירה דורית ,״היה בנק
אחד שהציב תצלומים של דוגמן בפוזה
גברית, במדים, ולידו, הרבה יותר נמוך
ממנו, דוגמנית בלבוש בלה, בהבעה
כנועה ומעריצה. המשמעות של הפיר־סומת
הזאת הרגיזה אותנו, כי היא רמזה
על עליונותו של הגבר, וכי מקומה של
האשה בבית. נלחמנו נגד פירסומות
שניסו לקרם מכירות של מוצרים
בעזרת צילומי עירום, או תמונות
שהציגו את הנשים כבעלות גוף בלבד,
חסרות אישיות, ופירסומות שבהן נרמז
כי האשה* מזמינה שיעשו בה מעשים
מיניים.
״חברת וידיאו שיצאה במסע פיר־סום
תחת הכותרת מכשיר לגברים
בלבד, נבהלה מהמחאות שלנו והחליפה
את הסיסמה.״
אך הפעילות העיקרית של הנשים
הפמיניסטיות בשנים האחרונות הוא
במרכז הסיוע לקורבנות אונס.
במיסגרת זאת הן מגישות לקורבנות
עזרה ראשונה, נפשית ומעשית. הן
מלוות את הנאנסת למישטרה, אם היא
מחליטה להגיש תלונה רישמית, הן
מסיעות אותה לבית־החולים, לבדיקות,
ויש להן צוות שהוכשר לשוחח עם
הנפגעות בשעות הראשונות אחרי
הטראומה. לעיתים הן גם מלינות את
הנאנסות בבתיהן, עד שיירגעו.

נעמי אדווה
יהיה להציב בלשים באזרחית באיזורים
רגישים ומועדים לפורענות. רק כך
ניתן יהיה להרכיב קלסתרון, ולו חלקי,
של המטורף. כיום אין למישטרה מושג
קלוש על זהותו, כי הוא פועל בחשיכה
ובמהירות.
המישטרה מתכוונת להעביר׳מסר
לאירגוני הנשים, שגם הן מתרעמות
על ררך הטיפול במיקרי־האונס, כי
בקרוב מאוד לא יותר פירסום כלשהו
העלול לפגוע — לא רק בחקירה, אלא
גם בפרטיותה של הנאנסת.
הכתבים הפליליים בתל־אביב שוחחו
השבוע בקול רם על השאלה מהי
זכות הציבור לדעת, ועד להיכן מגיעה
זכות זאת.
קצין בכיר במדים העז לשאול
השבוע, אחרי ששמע על הפרשה,
מדוע לא נאבקו הכתבים בלהיטות כה
רבה על זכות הציבור למידע, כאשר
היה מדובר בחשיפת שחיתויות בצי

מרת־המישטרה.

סכין ער הצחאר

סיזטי צע זרה
המתגוררת לבדה
^ חרי שנודע על האונס השמיני
ברחוב מאפו, התקשרה אמא שלי
ושאלה בדאגה אם אני סוגרת כבר את
כל התריסים בבית. היא יודעת שאצלי
הכל תמיד פתוח, בקיץ, כמובן. הרגעתי
אותה.
אבל אני בכלל לא רגועה.
אני בת ,30 גרה לבד כבר כמה
שנים, אי־שם בצפון תל־אביב. לעיתים
קרובות קורה שאני חוזרת הביתה
בשעות מאוחרות של הלילה. מעולם
לא פחדתי. להיפך — תמיד התגאיתי
שאני אמיצה ו״מאום לא יפחית,״ .עד
שהתחילה הסידרה הראשונה של
מעשי־האונס.
על האונס הראשון קראתי בעיון
בעיתונות, כמו כל אדם אחר —
ובעיקר, אשה אחרת — בארץ. אחרי
האונס השלישי התחילו לדבר בכותרות
מפוצצות על ״מגיפה״ ,על חולה־רוח
מטורף, על גבר אלים, המבצע את

בבגדים בלתי־נשיים, מרימה את שערותיי
למעלה, משתדלת להפגין
צללית של חזות גברית, או לפחות לא
להראות חזות נשית מדי.
תפסתי שכאשר אני צועדת לכיוון
חדר־המדרגות, אני מפסיקה לנשום עד
שאני נכנסת הביתה; שאני עולה את
המדרגות בריצה מטורפת; כשאני
נכנסת הביתה אני מדליקה אור בכל
החדרים, בודקת היטב אם איש אינו
מסתתר מתחת למיטה. רק אז אני
מצליחה להירגע.

^ ספין־מיטגח
ואוד דולק

^ חרי האונס הרביעי החלפתי
את השלט על תיבת־הדואר. עד אז
התנוסס שם שמי בגאווה, באותיות

חברה אחרת סיפרה שהיא הניחה
מאפרה גדולה וכבדה בהישג״יד, להכות
בה בראשו של האיש שיעז,
חלילה, לחדור לביתה.
בקיצור, כשגיליתי שכולן מבוהלות,
לא נרגעתי. הפחד והחששות רק
גברו. אבל אני לא כל־כן־ יודעת מה
עושים, ואין מי שיודע, בעצם.
חבר אחד שלי אמר לי לגשת מייד
ולקנות אקדח, ברישיון כמובן. אני לא
חושבת שאדע ושאוכל להשתמש בו
נגד אדם אחר, אם וכאשר אזדקק לו.
חבר אחר הציע לי ללכת לקורס להגנה
עצמית .״שתדעי לפחות,״ אמר לי,
״איר להפעיל כוח ולא תעשי תנועות
מיותרות וחסרות־תועלת.״
חבר שלישי ניסה להרגיע אותי
מכיוון אחר, וטען שאפילו במיקרה
הגרוע ביותר, אני צריכה לחשוב שזה
פחות נורא מאיבוד יד או איבר אחר
בגוף. המחשבה הזאת לא מרגיעה אותי.

במדינה
(המשך מעמוד )7
השוטרים נטו להאמין לגירסה זו,
מכיוון שאין זה מקובל שמבצעי פיגועים
״לאומיים״ יתחזו כשודדים.
בדרך־כלל קורה ההיפר. ביצוע פיגוע
על רקע לאומי מכובד יותר מאשר
ביצוע אותו פיגוע על רקע פלילי.
הודעה דמיונית. אך בינתיים
כבר נשטפה דעת הציבור על־ידי הגל
הראשון של ידיעות חסרות־שחר. עזר
להן דובר אש״ף בתוניס, שפירסם
הודעה דמיונית על כוח מיוחד, שהרג
כביכול ישראלי, כגמול על תפיסת
כמה אישים בכירים של אש״ף בלב־ים,
על־ידי ספינה של צה״ל שעצרה אוניה
בדרך מלבנון לקפריסין.
כל מומחה יודע כי הודעות מסוג זה
הן בעלות אמינות נמוכה, ביחוד כשהן
מתפרסמות מטעם אש״ף, שאין לו
כוחות מזויינים משלו, ולא על־ידי אחד
מאירגוני הפידאיון. כלי־התיקשורת
הישראליים רגילים לבטל הודעות
כאלה במשיכות־קולמוס — אלא רק
כשזה נוח להם. במיקרה זה זכתה
ההודעה המופרכת באמונה שלמה,
ונוצלה כרי למלא את החלל בין ביצוע
הרצח ובין תפיסת החשודים.

שטחים כבושים
להביא את לבנון
האם מבשרת הריגת
הנער בן ה־15
עידן הדש בארץ?

אם כן, עלולים הדברים בארץ
להשתנות עד ללא־הכר. תחת לסגת
מלבנון, עלול צה״ל להביא את לבנון
עימו ארצה.
תולדות דגר נודד בבוסטון
טלית אמריקאית
ופסוקים תג״ביים
הם סמלי הריבונות
דגל־הלאום של מדינת ישראל הוא
יליד ארצות־הברית. היה זה בעת כינוס
הקיץ 1891 של האגודה הבוסטונית
לחינוך בני־ציון, כאשר הוצג לראשונה
מה שהיה עתיד להיות דגל
ישראל.
עסקני הקהילה הבוסטונית ביקשו
לחנוך את אולם־ההרצאות החדש שלהם,
אולם ציוו. במחווה סימלית. הם
בחרו בצבע הלבן של הטלית המסורתית,
על פסיה הכחולים, הציבו במרכז
מגן־דויד והכריזו על דגל זה כעל הדגל
היהודי.
שש שנים לאחר מכן הציג אייזיק
האריס, הציר מבוסטון לקונגרס הציוני
הראשון בבאזל, את הדגל לפני עמיתיו,
וכך נקבע סופית מה שהיה עתיד
להיות, כעבור 51 שנים, דגל מדי־נת־ישראל.
כמו
נורווגיה. המדינה החרשה
נאלצה לחכות שישה חודשים כמעט
עד שמועצת־העם הזמנית (קודמתה
של הכנסת הראשונה) התפנתה לקבוע
את הדגל בחוק. אבל מן ה־ 11 בנובמבר
1948 ואילך, היה הדגל הכחול־לבן
לדיגלה הרישמי של המדינה. מאז חייבות
מידותיו, הקבועות בחוק, להיות
ביחס של 11:8בין גובהו לרוחבו.
אלה הם יחסי־מידות יוצאי־דופן.
היחס השכיח בדגלי לאום, בין גובהם
לרוחבם, הוא ( 3:2צרפת, ספרד, סין,
יפאן, סעודיה, צ׳כוסלובקיה ) .המדינה
היחידה בעולם שגם בדגל־הלאום שלה
הפרופורציות הן ,11:8היא נורווגיה,
בעלת דגל הצלב הכחול, על צללית
לבנה, בתוך רקע אדום.

רצף האירועים הפך כמעט שיגרתי;
חייל ישראלי נורה ונפצע בלב עזה
על־ידי צעיר ערבי שפעל לבדו. חברו
הדרוזי של החייל ירה בו־במקום
צרור־כדורים במבצע הפיגוע( .כל כלי־התיקשורת
ציטטו בגאווה את החייל
הדרוזי, שאמר ״תפרתי אותו״ .הכוונה
היתה לצרור־כדורים שפגע באיש לכל
אורך הגוף, בצורת תפר ).אחר־כך,
כשנפל, ירה כדור בראשו והרגו.
צה״ל הרס מייד בית חדש, שהיה
שייך למישפחתו של מבצע־הפיגוע,
במחנה־הפליטים אל־בורייג׳ ברצועה.
תושבי־המחנה ערכו הפגנת־מחאה
סוערת נגד ההריסה. חוליה של אנשי
מישמר־הגבול פתחה באש, הרגה נער
בן 15 ופצעה ילר שני.
דוקטור על הספסל
תוך כמה שעות פורסמה הודעה
את זה מסמרים
רישמית שקבעה, כי המיקרה נבדק וכי
אנשי מישמר־הגבול ״פעלו על־פי
באוהלי־קידר
ההוראות״ — רבר שהוא בלתי־סביר
הרופא הצעיר, עולה חדש מארצות־בעליל.
ברור, כי לא נערכה חקירה
הברית, ביקש לעשות מעשה חלוצי.
רצינית, ושגם לא תיערך.
״כל מה שזז״ .האם זהו המשך כאשר התקבל לעבודה במחוז הנגב של
שיגרתי של המצב — או אות לבאות קופת־חולים, התעקש על כך, כי יוצב
למרפאת־החוץ של תל־שוקת, יישוב
בשטחים הכבושים?
אחרי הנסיגה מלבנון, מצפים כמה הבדווים בשולי כביש באר־שבע חברון.
עד מהרה היו חוליו הבדווים שבעי־מומחים
להתחלת פרק חדש בשרשרת
רצון מאוד מיחסו המיוחד, גישתו
האלימות. יש לכך שתי סיבות:
• מילחמת־הגרילה של תושבי האישית וטיפולו המעולה של הרופא
לכן הם גם נשמעו לכל הוראה
דרום־לבנון נחלה הצלחה בולטת. כתו.-
צאה ממנה זורזה הנסיגה של צהל, עד ישלו כתורה למשה מסיני.
כך קרה גם באחד מימי השבוע
שדמתה למנוסה. תחת לסגת לפני
שנה־שנתיים בצורה מסודרת ומכובדת, שעבר. כאשר הגיע הדוקטור, כהרגלו,
נדחתה הנסיגה עד לרגע האחרון, וכך בשעת״בוקר מוקדמת למרפאה, הוא
ניתנה לאנשי״הגרילה ההזדמנות לג ראה שוב את החולים הממתינים לו,
כשהם ישובים, כדרך הבדווים, על
רום למצב זה.
התוצאה יכולה להתבטא בעידוד הריצפה. הפעם לא התאפק, העיר להם,
הכוחות בגדה וברצועה, המאמינים כי ברוח טובה :״חברה, בשביל מה
מילחמת־גרילה בשטחים הכבושים, הספסלים? קומו מן הריצפה ושבו על
ובעיקר הריגת חיילים, תישא פרי הספסלים!״
כל הבדווים קמו, כאיש אחד,
רומה.
• בתגובה על הגרילה, למדו והתישבו, לשמחתו הרבה של הדוקחיילי
צה״ל בדרום־לבנון להתעלם טור, על הספסלים.
הסבר השייח׳ .הדוקטור נכנס
מכל הכללים המקובלים לפתיחה באש
לעבר אוכלוסיה אזרחית. בלבנון ״יו לחדרו, טיפל ביד טובה בחולה אחר
רים בכל מה שזז״ .השיטה של אזה־ חולה, בדק, הרגיע, המליץ, רשם
רה־יריה־באוויר־יריה־ברגליים נשכחה תרופות. עד שהגיעה שעת הפסקת־בלבנון.
החיילים מאמינים כי מי שיורה הבוקר, בשעה עשר, והדוקטור החליט
ראשון, ניצל, ומתהלכים כאשר האצבע לצאת ולחלוט לעצמו כוס תה.
לתדהמתו מצא את כל חוליו
על ההרק. בלבנון נורו למוות בדרך זו
ישובים, שוב, על הריצפה.
כמה וכמה ילדים.
״אבל, חברה״ ,פתח הדוקטור.
לא קל לשרש מינהגים כאלה ויש
קטע אותו הזקן בחבורה, שייח׳
סכנה שהם יועברו, עתה לשטחים
הכבושים, וגם לישראל עצמה. ההתנ נשוא־פנים :״דוקטור ״,אמר ,״ביקשת
הגות של אנשי מישמר־הגבול בעזה אותנו לשבת על הספסלים, ישבנו.
מחזקת חשש זה, וכך גם הסלחנות של אבל התעייפנו ואז חזרנו לשבת על
הריצפה כדי לנוח!״
הממונים עליהם.

דרכי־אדם

| 1 \ 7ך מימין לשמאל: סכין-
1141111 111 מיטבח -כאמצעי־הגנה
מצוי, מיכל״גאז, המרסס גאז־מדמיע -כדי לרכשו
זממו בחושר, כר שאי״אפשר לזהותו.
אז התחלתי לחשוש, אבל לא העזתי
לבטא את חששותי בקול רם.
חשבתי שלא נאה לאדם בגילי
להתחיל לפחוד. המשכתי לחזור׳
הביתה בשעות מאוחרות, מבלי לחשוב
על הסכנה. המשכתי לישון לבד,
כשהחלון והתריסים פתוחים בימים
חמים. המשכתי לחיות את חיי כרגיל,
בלי להקדיש יותר מדי מחשבה לאנס
המסוכן.
אט־אט תפסתי את עצמי עושה
דברים שלא עשיתי קודם. אט־אט
קלטתי שכאשר אני חוזרת לבד בלילה,
אני מעיפה מדי פעם מבטים לאחור.
פיתאום שמתי לב שכל צל בלתי־מזוהה
ברחוב, לאור של פנס; גורם לכר
שליבי יחסיר פעימה אחת, או,
לסירוגין, יגביר את הקצב.
ועדיין לא העזתי לדבר על זה עם
מישהו. רוב הצללים הבלתי־מזוהים
בלילות התגלו, כאשר התקרבתי
אליהם, כשכנים המורידים את כלביהם
לסיבוב־פיפי, אחרי שמסתיימים שידורי
הטלוויזיה.
אבל אני שיניתי ממינהגי. כשהייתי
יוצאת בלילות הבחנתי שאני מתלבשת

דרוש רשיון״נשק, שאותו אפשר לקבל נמישרד-
הפנים; אקדח רגיל, הדורש רשיון־נשק; ואקדח-עט,
היורה כדור אחד, ושגם לאחזקתו דרוש רשיון נשק.

גדולות. הסרתי את השם־הפרטי, השארתי
רק את שם־המישפחה. זו היתה
אחת העצות שנתנו כל מיני קציני־מישטרה
בעיתונות — לא להשאיר
סימן שיוכיח כי בדירה מתגוררת אשה
לבדה.
אחרי האונס החמישי כבר היו לי
סיוטים בלילות. קורה לא פעם שאני
מתעוררת מרחש בלתי־מזוהה, הנשימה
נעתקת ואיני יודעת מה לעשות.
לעיתים אני מפעילה את הרדיו, אחר־כך
מכבה אותו, מדליקה את האור
ומכבה אותו. קמה מהמיטה, עושה סיור
בבית, מגלה שאין כלום וחוזרת לישון,
מתוך תיקווה שלא יקרה כלום.
ואז העזתי לפתוח את ליבי לפני
חברותיי, אותן שגרות לבדן, וגיליתי
שאיני היחידה הנכנסת לפאניקה
מסיפורי האונס מסמרי״השיער.
חברה אחת סיפרה לי שהיא התחילה
לישון כשסכין־מיטבח מונחת ליד
המיטה, שהיא סוגרת בלילה את כל
התריסים והחלונות, גם בימי חמסין,
ושהיא משאירה מנורה אחת דולקת כל
הזמן. ולמרות כל אמצעי המיגננה
האלה, היא אינה מרגישה בטוחה, ומתעוררת
לכל רעש ורחש בבניין.

גבר לעולם לא יוכל להבין מה משמעותו
של אונס לגבי אשה.

^ ברה שלי היתה הכי־מעשית
( (מכל נותני העצות. בדיוק ביום
השישי, אחרי שנודע על האונס
השמיני, ביקרתי אותה והיא נתנה לי
במתנה מיכל גאז מדמיע. משהו קטן,
קומפקטי, שנראה כמו עט, ולפי
ההסברים הכתובים עליו הוא גם מאוד
יעיל.
מאז שקיבלתי את מיכל הגאז, אני
מנסה להרגיע את עצמי שעכשיו אני
יותר בטוחה, כי בידי נשק להתגונן.
אבל אני תוהה אם אוכל להשתמש בו
ברגע הנכון.
אז מה עושים? אני פוחדת, עוברת
סיוטים בלילות, חולמת חלומות זוועה,
שבהם אני נורא רוצה לצעוק אך לא
יוצא קול מהפה. אני מתעוררת שטו־פת־זיעה
קרה, וממתינה בתפילה שוד
מישטרה תשים סוף־סוף את ידה על
האנס המטורף (ואולי האנסים) ,המדיר
שינה מעיני כל הנשים בתל־אביב.

העולם הזה 2486

נקניקים מאחורי שרון

דובר זוכה בהתעניינות

משה בדש, בעל מיפעל לנקניקים וסלטים,
העושה פירסומות־ענק לעסק שלו, תומך
בקבוצתו של אריאל שרון בחרות.

יוזמה של ועד ציבורי ישראלי, שמטרתו היא לקדם את
רעיון ועידת־ז׳נבה לשלום במיזרח התיכון, לפי הצעת
מזכיר האדם, זוכה בהתעניינות של שגרירויות זרות.

לא מכבר הוא מימן את האוטובוסים שהביאו את תומכיו
של ישראל כץ לבחירות לתפקיד יו״ר צעירי־חרות,
שהתקיימו במלון בירושלים.

ברעם וחריש: פיוס

פרס דארצות־הברית
שימעון סרס עומד לצאת לארצות־הברית. אחת
ממטרות הנסיעה תהיה לקבל לידיו את סיוע־החירום.

קירקפטריק
-לנשיאות
דרך ישראל
ביקורה בחודש הבא בישראל של ג׳ין
קירקסטריק, לשעבר שגרירת ארצות־הברית
באדם וחביבת הימין הקיצוני בארצות־הברית,
נועד לגייס תמיכה יהודית במאמץ שלה לזכות
במועמדות הרסובליקאים לנשיאות, בעוד
שלוש שנים.
היא תלווה בפמליה של כתבים מן העיתונות האמריקאית,
וצפוי כי תשמיע כאן הצהרות ניציות קיצוניות, בתיקווה
שכך תוכל להביא עימה למיפלגה הרפובליקאית נדוניה
של תמיכה יהודית.

לזאיס לא
ישכח לבנין
ערב סיום תפקידו כשגריר ארצות־הברית
בארץ, סיפר סם לואים בחוג ידידים,
שהוא לא ישבח כיצד בייש אותו מנחם
בגין, בתוקפו שדד שהועבר אליו על־ידי
השגריר.
באותה התקפה אמר בגין ללואיס:
..אנחנו לא וסאלים שלכם!״

שינוי במערך
התעשיה הביטחונית
צפויים שינויים מרחיקי־לכת בכל המערך של
התעשיה הביטחונית.
כך, למשל, תהפוך התעשיה הצבאית לחברה עצמאית, עלפי
המלצות הוועדה שבראשותה עמד רב־אלוף(מיל׳) צבי
(״צ׳רה״) צור.
חרמטכר מקצץ בעיתונים
במיבצע חיסכון נוסך של הרמטכ״ל מציע רבי
אלוף משה לוי לקצץ בחלוקת עיתונים למחנות
צה״ל.
העיתונים מחולקים חינם לחיילים, וצה׳׳ל משלם ישירות
למערכות.
שר־הביגיחון יצחק רבין אינו נלהב מהרעיון, שיביא
לחיסכון בלתי־משמעותי בתקציב־הביטחון, ושיעורר עליו
את זעם רעיתינים היומיים. צה״ל אינו מזמין שבועונים.

הפחם הק 1ל 1מבי בדי1ן
איש־העסקים היהודי מקולומביה, סלומון קסין,
סייס השבוע ביקור־עבודה קצרצר בארץ,
שעניינו עיסקת־החליפין של פחם מקולומביה
תמורת סחורות־ייצוא מישראל.
לפני שיבעה חודשים נאלצה ספינת־פחם מקולומביה לשוב
על עיקבותיה, משום שבדיקות איכות־הפחם לא עמדו
בתקן הישראלי. מאז לא הובא שום מישלוח חדש.

השגרירות הרומנית הבטיחה את השתתפותו
של נציג שלה בכינוס הוועד, שייערך השבוע,
ושגרירויות מערב־אירוסיות גילו התעניינות
יותר דיסקרטית__ .

שני המתמודדים על מישרת מזכ״ל מיפלגת־העבודה —
מיכה חריש, המובס, ועוזי ברעם, הזוכה — התפייסו
באחרונה, אחרי העימות החריף שפרץ ביניהם במהלך
ההתמודדות.

״אנרגיית מרידוד״
בחויל

רוב ספרדי בהסתדרות

יעקב מרידור עוסק עדיין ב״המצאת האנרגיה״ שלו. את
פיתוחיה השונים הוא מנסה למכור לממשלות ולפרטיים
מעבר לים. לכך הוא מקדיש עתה את כל זמנו.

בוועדה המרכזת הבאה צפוי רוב למיזרחיים,
וכן חיזוק הנציגות המיזרחית במוסדות
המישקיים.
ישראל קיסר הסביר באחרונה, שהמינויים יהיו אך ורק לפי
כישורים.

בנ 1של לוי -
שזרו הפוליטי

סיכום־ביניים של פעילותו של מוטה גור במישרד־הבריאות
איננו מצטיין בהישגים, וגם גור עצמו מתחיל להתעייף
מענייני־המישרד. ניסיונותיו להמריא לנושאים שמחוץ
למישרדו מסתיימים בדממה דקה.

ג׳קי לוי, בנו של שר־הבינוי־והשיכון,
הוא עוזרו הפוליטי של אביו. ג׳קי, יו״ר
צעירי־חרות בבית־שאן, מהליך למעשה
את אבנר סרוסי, שלוי הרחיקו מלישכתו
באופן סופי.
סרוסי ממשיך לקבל משכורת, ובמיש־רד־השיכון
מחפשים לו מינוי בתל־אביב,
בתפקיד הסר־השיבות__ .

מוטה אינו מרוצה
לאחרונה הועלה בקרב מקורביו הרעיון שמוטה
יפרוש מהממשלה, כדי להתפנות לפעילות
במיפלגה, לקראת הבאות__ .

אייונברג משפיע
על ליבוביץ
העירפול סביב עיסקי שאול אייזנברג בארץ
מקרין גם על עסקים אחרים.
אחר הבולטים בהם הוא חברת ה־ל־ס, שהיא בבעלות
משותפת של כור מזון וחלק ממישפחת ליבוביץ.
העדר פעילותו של אייזנברג הביאה לשיתוק כמעט מוחלט
של פרוייקטים חדשים של ה־ל־ס בבניית מיתקני שמן י
בחו״ל.
מישפחת ליבוביץ מנסה לצאת ליוזמות חדשות באמצעות
קבוצת־לב.

ריגר גירש
את, שימי״
מישרדי תנועת־־שינוי, ברחוב שי״ר
בתל־אביב, יפונו בקרוב על־פי דרישת
בעליהם, הכלכלן יוסי ריגר.
באחרונה פרץ סיבסוך בץ ריגר ומישי־פחתו
של אמנון רובינשטיין, שר־התיק־שורת,
על רקע סיכסוכים •טל חלוקת־הרכוש
בתוכה. ריגר זועם על התנהגות
רובינשטיץ, ולכן החליט שלא להמשיך
ולהשכיר לתנועה את המישרדים, השוכנים
באיזור מבוקש ביותר בתל־אביב.

שאווה לעליון
הפרופסור מנשה שאווה, מרצה לדיני אישות
באוניברסיטת תל־אביב, מוזכר כמועמד בעל
סיכויים לזכות במקום בבית־המישפט העליון.
דינשטיין לארצות־הברית
רקטור אוניברסיטת תל־אביב, יורם דינשטיין,
שהוא פרופסור למישפטים, ייצא לארצות־הברית
למשך שנתיים, לשם מתן הרצאות.

חרם חדש
על ,,בנק לאומי,,
חרם חדש על ״בנק לאומי״ ,והפעם מצד
השכירים בארץ, מציעה המשמרת הצעירה של
מיפלגת־העבודה.
הסיבה: הבנק דורש מאתא להשיב לו את הריבית על חובו,
אחרי שהקרן כבר שולמה מזמן. דרישה זו מצד הנושה
הגדול ביותר היא שעומדת לגרום לסגירתו הצפויה של
המיפעל.

גם טייבה רוצה
אנשי המועצה המקומית של טייבה פנו לשר־הפנים,
יצחק פרץ, ולשר־ללא־תיק, עזר וייצמן,
בבקשה להעניק לישוב מעמד של עיר.
אחרי שאום־אל־פחם זכתה בעירייה משלה — בעיקבות
הסכם בין המערך לרשימה המתקדמת לשלום, תמורת
תמיכתה של המתקדמת בשלמה הילל לתפקיד יו״ר הכנסת
— נותרה טייבה, על 20 אלף תושביה, הישוב הגדול
בעולם המכונה ״כפר״.

חברת סרטים בקשיים
חברה עצמאית לסרטים ולטלוויזיה נמצאת באחרונה
בקשיים כספיים — זמניים, כנראה. היא מתקשה כרגע
לשלם שכר לעובדיה.

בוי ג ורג בצרות
עסקנים דתיים בעיריית תל־אביב עומדים לפנות לשלמה
להט בדרישה לבטל את הופעתה של להקת קלציר קלאב
(״מועדון תרבות״) בפארק הירקון, המיועדת להתקיים
בחודש הבא.

זעמם של העסקנים יצא על סולן הלהקה
הלונדונית, בוי ג׳ורג׳ ,הנוהג ללבוש על הבימה
ביגדי־אשה.

אין מנוחה לטרוח
השבוע שוב חיבלו אלמונים בקיבדה של
טרזה אנגלוביץ׳ .בינתיים נקראו בני•
מישפחתה לחקירה במישטרד״ בעיקבות
תלונת, הברת קדישא״ ,בטענה שהציגו
במירמה את המנוחה ובתה כיהודיות.

בוררות מיליונים
בעימנואל

רז יפרוש

בוררות שני מיליון רולר בין חברת הבניה אחים אברהמי
וחברת כוכב השומרון, שבניהולו של פינחס ארנרייך,
נערכת בימים אלה. אחד הבוררים הוא עורך־הדין מיכאל
קליינר, ח״כ חרות לשעבר.

מנכ״ל מרכז הירידים נחום רז, שהובהל לתפקיד אחרי
שסולק קודמו, יעקב בר־גרא, עשוי לפרוש מתפקידו, אחרי
כישלון יריד אדם ומעונו האחרון. בעבר שימש היריד
כמקור־הכנסה מרכזי של מרכז הירידים.

מרד כי ציבורי, שו רשענו, שהודח עדיו חברו מושימת חוות
וכנסת, מתאו את אכזבתו המוח מחנה, מסביו את עדותו סעדת־נהן
ומדוע שתק עו נה, אומו כ ניתן והתיישב גם נחתומי הקו תיווק ומכויז. :
.התאמנתי קשות, לא
וק (1ש(1יו אלא מכל
השלים. נמשו שישה
חודשים איש לא טוח
להרים טלפון״

הדבר הראשון שהוא אמר לי בטלפון היה,
שהישוב החדש, כרמי״יוסף, שאליו עבר
זה״עתה, נמצא בתחום הקו הירוק.
ואכן, מי אמר שצריך לנסוע לשטחים כדי
לראות ישוב חדש, הנבנה על אדמת־טרשים!
כל מה שצריך לעשות הוא להיכנס
למכונית, לנסוע בכביש הישן רמלה-בית־שמש.
קילומטר וחצי אחרי רמלה, מצד
שמאל של הכביש, אפשר להבחין בבתים
בבנייתם. שלט קטן וצהוב, שעליו כתוב
.כרמי״יוטף״ ,מוביל לשביל״עפר, שהוביל
אותי אל הישוב החדש. הבית הראשון מצד

ימין -אחר כך הסתבר לי כי זהו גם הבית
הצנוע ביותר -שייך למי שהיה שר״התיק-
שורת, מרדכי ציפורי, ורעייתו טובה.
מוטב היה לו לציפורי אילו עבר לכרמי-
יוסף לפני חצי שנה. יתכן שיכול היה להשכיח
את כאבו על העובדה כי נמצא מחוץ
למישחק, בשיפוץ הבית, בשתילת הדשא
והעצים ובשיפוץ הצד האחורי של הבית,
המשקיף מצד אחד אל שדות חרושים ומצד
שני אל חורשת אורגים. .ביום בהיר ׳,הוא
אמר. ,אפשר לראות את הים״.
אלא שלא שפר עליו מזלו, ובמשך שישה

חודשים נאלץ להיאבק בכאבו, כשהוא אוכל
אכזבה אחרי אכזבה, עד שקם לו גואל
בדמותו של אלי לנדאו, איש של אריאל
שרון, דווקא, והציע לו לנהל את פרוייקט
החוף החדש של עירית הרצליה.
עד אז שבע ציפורי מרורים. תחילה,
העובדה כי נמצא מחוץ לרשימת מועמדי
תנועת החרות לכנסת. הכאב היה עז
שיבעתיים, כאשר הסתבר לו בדיעבד כי
2*0חברים בכל זאת הצביעו בעדו, אלא
שהוא מראש לא טרח לרכזם, ובכך הפסיד
את המישחק. עוד בימי טרום־הבחירות

נודע לו, כי. כלי״הקודש״ של שמיר, כפי
שהוא מכנה אותם, מנהלים נגדו מילחמת-
חורמה. הוא לא התבייש, פנה אל שמיר
וביקשו לשכנע את האנשים לחדול. האנ שים,
כידוע, לא חדלו, למרות שציפורי מ שוכנע
כי.יצחק״ ביקש זאת מהם. ואחר כך,
האכזבה הקשה מהחברים. בכאב אמיתי
הוא סיפר לי על פגישות נושאות בוסר שהיו
לו עם שמיר .״מחפשים, מחפשים ״,אמר לו
שמיר, בהתכוונו לכך שמחפשים עבורו תפ קיד.
והתוצאה, על״פי התבטאותו של ציפו רי
:״אפס״ .הפגישות האלה, הטלפונים שהוא

נאלץ להרים -אדם שהיה שר, עם מכונית
וולוו ונהג ומזכירות. האדם שנהג להביע את
דעתו ככל הזדמנות נאלץ לגזור שתיקה על
עצמו, ומי שמכיר אותו יודע מה קשה הדבר,
לו במיוחד. בחוכמה עשה כששתק, ויש
האומרים כי לא רק חוכמתו לבדה עמדה לו
בהחלטה זו, אלא חוכמתם של כמה מידידיו,
באמצעי־התיקשורת דווקא.
והיתה עוד אכזבה -העובדה כי איש
ג מחבריו, שרי הליכוד, לא טרח להרים אליו
טלפון. ועוד אכזבה: כשכבר הציעו לו גידעון
פת ויצחק כהן־אורגד שתי מישרות, דבר לא
זז. ואחר כך האכזבה המרה, כאשר לא קיבל
את תפקיד יו״ר האגודה למען החייל. תפקיד
לא מי־יודע״מה, ובכל זאת חשוב לציפורי.
פגישות מביכות ומבישות עם יצחק רביו,
התחמקויות, ולבסוף הוא קורא בעיתון
שיוסף נבו, מי שהיה ראש עיריית הרצליה

ואכל אותה גם הוא כשהועף מרשימת
מועמדי המערך לכנסת, איש של רבע, קיבל
את התפקיד.
ציפורי, בין פגישה לפגישה, בין טלפון
לטלפון, כעני בפתח, ניסה להתנחם בהרצאות
מטעם הבונדס בחו׳׳ל. פה ושם הוזמן
4על־ידי ידידיו להרצאות לפני חוגים של
תנועת החרות. עובדיה עלי, ראש עיריית
עפולה, אף הגדיל לעשות, וזימן אותו
למועדון מדיני עם שמיר, וכששמיר אמר
השר לשעבר או השר לעתיד לא היה מאושר
מציפורי. שימחת עניים.
ואחר־כך הבית החדש בכרמי־יוסף, ישוב
יפהפה שהוא בחר להתגורר בו בתחום הקו
הירוק, לא מחוצה לו, ועזיבת דירת שלושה
החדרים בקיראון, והעובדה שהוא ורעייתו
נאלצו להסתפק במכונית אחת, והכי״הכי
קשה מבחינתו היה להישאר מחוץ למישחק,
י עזוב, בודד, זנוח על״ידי חבריו משכבר
הימים.
הוא רתח כשראה כיצד מתגשמות
תחזיותיו לגבי מילחמת־הלבנון. היה לו מה
להגיד, אך לא היה לו איפה ולמי להשמיע.
השקט הזה שכפה על עצמו כמעט שהעביר
אותו על דעתו, עד שהחליט להפר את
השתיקה ולשנס מותניו מחדש.
כעת הוא התחיל לעבוד בעיריית הרצליה

ויאלץ לנסוע יום־יום, במשך שעתיים, הלוך
ושוב, למקום עבודתו. אך בגיל שבו רבים
וטובים מעדיפים לצאת לפנסיה, לגדל
פרחים ולשחק עם הנכדים, הוא עצמו מוכן
לשנס מותניו ולהיכנס שוב בעובי הקורה של

..איוו היה בגין במקומו
שו שמיו, אני מאמין
שזה לא היה קווה.
בגין הוא אדם הנאמן
להבטחותיו״
הפוליטיקה. האכזבה הקשה לא ריפתה את
ידיו. הוא מאמין שיש לו סיכוי מחדש
להימנות על צמרת המדינה. אחרי יום־ה־עצמאות,
הוא מבטיח, יכנס לפעילות מואצת.
ועד אז, אלי לנדאו, עיריית הרצליה
והבית החדש בכרמי״יוסף -הם עיסוקו
העיקרי.

• למה, בעצם, שתקת עד עכשיו?
יש פיתגס יהודי עתיק שאומר: חכמת העני
בזויה. כשאני נדפקתי בבחירות שלנו ונשארתי
מחוץ לכנסת, כל מה שהייתי אומר, את והקולגות
שלך היו אומרים :״בטח, הוא נדפק, אז הוא כועס,
אז הוא מדבר.״ והיו שוכחים שדיברתי כל הזמן,
ואולי נדפקתי בגלל זה שדיברתי. י
אמרתי לעצמי: תן לזמן לעבור. מעבר לזה,
חשבתי שאני צריך לומר כמה דברים על לבנון,
אז החלטתי לדבר. כי אותם צדיקים המטיפים
עכשיו לצאת מייד מלבנון שכחו את בית־מידרשם.
הגענו
למצב שבו הנחמה שלנו מלבנון זה
שיש רק פצוע ולא הרוג. אז החלטתי שהגיע
עכשיו הזמן לרבר, אחרי ששתקתי די זמן.
ויש סיבה נוספת: מי שרוצה לעסוק כמוני

1 .__14

טובה ומרדכי ציפורי ליד ביתם החדש בברמי־יוסף
״אני מהקבצנים פה!״

בפוליטיקה, לא יכול לגזור אלם על עצמו לזמן

• איך הצלחת במשך כל הזמן הזה
להדוך את הרדיו, העיתונות והטלוויזיה?

לא היה קשה. בסך הכל, מה מעניין את
הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות? לא מעניין אותם
דברים כלליים, לא מעניין אותם מה, אני חושב
פוליטית. השאלה מס׳ 2שלהם תמיד :״מה אתה
אומר על שרון?׳׳ שאלה מס׳ :3״מה אתה אומר על
רפול?״ ר :4״מה אתה אומר על בגין?״ והסדר לא
משנה.

• והשאלה מם׳ ?1
גו, את לא יודעת? שאלה מס׳ 1הם רוצים
לדעת על שמיר. לא, הם לא מבינים שזה לא עניין
של את מי אני אוהב או את מי אני לא אוהב. הם
לא מבינים שהמילחמה שלי היא לא אישית,
שאני נלחם נגד רעיונות או מעשים, ולא נגד
איש. אותם זה לא מעניין שאני רוצה להתייחס
לנושא ולא לאנשים.
אז החלטתי לא להתעסק בתרגילי התחמקות,
והעדפתי לשמור על שתיקה.

• החלטת על דעת עצמך או שהתייעצת?

דבר שאני עושה אני עושה באופן יסודי.
קיימתי התייעצויות עם אישי־ציבור ותיקשורת,
והם חשבו בדיוק כמוני.
לפני חודש, כמה מהיועצים שלי אמרו לי שאם
אני רוצה להימחק מהמפה של מדינת־ישראל אני
יכול להמשיך לשתוק.

• ואתה לא רוצה להימחק מהמפה.

האמת, אילו היה לנו שלום אמיתי עם מדי־נות־ערב
ולא סכנה קיומית, צבאית וכלכלית,
יכול להיות שהייתי אומר דיינו לפוליטיקה.
אבל במצבנו הנוכחי אני רואה את זה בעריקה
אם אשאר מחוץ לפוליטיקה, מכיוון שאני צופה
שלושה מימדי סכנה למדינה: הסכנה הראשונה
היא איכות־החיים, שתקבע אם אנשים יצטרפו
אלינו או יברחו מאיתנו: הסכנה השניה זו
הכלכלה, שאם לא נצליח להבריא אותה ויהיה
מחסור במקומות־העבודה, אז כל בחור וטוב ימצא
את עצמו עוזב ונוסע לארצות־הברית, לדרום־
אפריקה או לאוסטרליה: והסכנה השלישית
ביטחון.
אלה הן שלוש הסכנות, ואני מאמין״שיש לי
מה להגיד בנושאים האלה לעיתים מזומנות.

• בפעם הקודמת כשאמרת מה
שאמרת לעתים מזומנות, מצאת את
עצמך מחוץ למישחק.
אחרי השיעור שהיה לעם ישראל ולאנשי
מיפלגתי, אני מאמין שדבריי יפלו על אוזניים
יותר קשובות. כל אדם שיש בו טיפה של הגינות
יודה, שמילה אחת ממה שאמרתי בישיבות
הממשלה היתה חשובה. שיש לה השפעה.

• למרות שנכשלת בתוך תנועתך,
אתה סבור שתוכל לחזור ולהשתלב
בחיים הפוליטיים ולהשפיע?
לא נכשלתי במספר התומכים, אלא באירגון
התומכים, בצורה שבה הצביעו. בכל אחת
מההצבעות היו לי 240 קולות, אבל הקולות לא
היו בריכוז. פירוש של דבר, שמתוך 750 קולות,
240 הצביעו בשבילי, למרות מסע חריף של כל
מיני אישים וגופים נגדי.

• איזה גופים, איזה אישים?

ציפורי עובד בחצר ביתו
.שמיר אמר: מחפשים, מחפשים!״

כל מיני. נקלעתי למצב מוזר: יש קבוצה
שברור שהיתר, נגדי, הקבוצה של שרון. זה ברור.
מצד שני, אני וכל מי שהיה מקורב אליי
ושיכולתי לשכנע אותו, הצבענו במאבק בין
שמיר ללוי בשביל שמיר. אז יש מישהו שזה
מלחיץ אותו. ולמרות ששמיר. כשהייתי אצלו
אחרי ועדת־כהן, אמר לי ״נו הארד פילינגס״,

ולמרות שבאמת לא צריכים להיות לו ״הארד
פילינגם ״.כלי־הקודש שלו ניהלו נגדי מילחמה
בסיגנון של הפורעים הערביים עוד לפני
שנולדת, שהיתה להם סיסמה ״אל דוולה מענא״.
כלומר ,״הממשלה איתנו ״.וכשבאים לפשוטי־העם
ואומרים להם ״ציפורי אקסקלודד״ ,יש לזה
השפעה.

• כשאתה אומר ״כלי־קודש״ ,אתה
מתכוון לרוני מילוא?
כל תירגום הוא על אחריותך ואני לא אשמח
לו. השורה האחרונה שאני רוצה להגיד לך זה.
שאם למרות כל זה קיבלתי 240 קולות, יש לי
רקע להמשיך בפעילות פוליטית.

• מה היתה תגובתך המיידית
כשנודע לך שנשארת בחוץ?

הבנתי מייד שדפקו אותי. כתבתי לחברי
המרכז מיכתב אישי, שבו אמרתי להם :״נדפקתי
— נדפקתי.״
אבל אני עדיין חבר מרכז תנועת״החרות,
ומפלה זה לא כישלון, כמו שהצלחה זה לא
ניצחון. אם ניקח אנשים ומיספרים החתומים על
פטיציות לשמיר לפני הרכבת הממשלה ואחריה,
שבהן הם מביעים את תמיכתם בי ותובעים ממנו
לקיים הבטחות, יש לי רקע להאמין שאני יכול
לחזור ולהתמודד.

• מתי?
מה זה מתי? אני כבר עכשיו נפגש עם אנשים,
נותן הרצאות. אחרי חג־העצמאות אגביר פעילות.
הנה, אתן לך דוגמה. לא מזמן הופעתי במועדון
מדיני בעפולה. אורח־הכבוד היה שר־החוץ וממ־לא־מקום
ראש״הממשלה. כשעובדיה עלי, ראש
העיריה וידיד אישי שלי, הציג אותי לקהל, הוא
אמר שאני הייתי שר־התיקשורת וידיד העיר
עפולה. והסביר לקהל מי זה ציפורי. כששר־החוץ
דיבר, הוא אמר עליי :״אני לא יודע איך לקרוא

״ביום השיש־ חתחילו
והגיע אדי נד מ־נ־שמושח,
שהויש
שחיטה נבדה
ושאתילא. זאב שיו
בא אל״ למישדד
ואמו: מוטעה, דע לך
שהולך שם ונו איום
ומואד
לו, השר ציפורי בעבר או השר ציפורי בעתיד, או
ציפורי שיהיה שר״.

• האם לפני הפגישה הזאת במועדון
המדיני בעפולה היו לך עוד פגישות עם
שמיר?

כמה פעמים, בשביל ללבן איפה הוא ואיפה
ההבטחות שלו. השיחות התנהלו רי בידידות,
אבל התוצאה תמיד היתה אפס.

• מה הוא אמר לך?
״מחפשים, מחפשים.״

• מחפשים מה — תפקיד עבורך?

כן, תפקיד. לא משנה, כל חיי לא הזדקקתי
לאנשים, ולא אזדקק הלאה.

״לא ידעתי שכאב כזה אפשרי ר
(המשך מעמוד )13
גם מהצוות המוביל, מהשרים. אף אחד מהם,
במשך שישה חורשים, לא טרח ביוזמתו להרים
טלפון ולשאול: אדוני, מה נשמע, מה אתה עושה,
בוא נחשוב איך אפשר לעזור.

• כל השרים, ללא יוצא מהכלל?

עם משה ארנס ועם קורפו נפגשתי מעת לעת,
ביוזמה שלהם. אבל עם האחרים — לא.
בכל אופן, זה עסק מאוד־מאוד מדכא.
מאוד־מאוד.

• זו בעצם היתה האכזבה האמיתית
שלך: העובדה שחברים, שרים, שהיו
חבריך בממשלה, הפקירו אותך ברגע
שהוצאת אל מחוץ למישחק?
תראי, אני תמיד על המישמר, לוקח זמן עד
שאני הופך ידיד למישהו ועד שמישהו הופך ידיד
לי. אבל לעומק כזה של אכזבה אפילו אני, עם כל
החשדנות שלי, לא הייתי מעריך שאגיע. לא
הייתי מאמין שיכול לקרות דבר כזה.

• למרות שהתבטאת כפי שהתב־טאת,
ולמרות שהעדת בוועדת־כהן?

כשאני נתקל בבעיה, אני לומד את העוברות
ואומר מה שאני חושב. אני חש מחוייבות להגיד.
45 שנים אני בשירות מדינת־ישראל, ואף פעם
לא הבאתי בחשבון את המחיר האישי שלי. ואם
בהתבטאויות בממשלה סייעתי כמלוא הנימה
לאנשים לשנות עמדה — דייני. אני שמח.
אני לא רוצה להשתמש פה בביטויים שישרתו
את שלום עכשיו, ולכן לא אומר כיצד התבטאתי.
אבל אומר שזוהי אחריותו של כל אדם הגון,
כשהוא רואה שנעשים טעויות, להגיד את דברו.

• לא התנגדת לכניסת צה״ל ללבנון.
מתי, אם כך, הבנת שהמילחמה הזו היא
טעות?
בוודאי שלא התנגדתי להחלטה. לדפוק את

כשראיתי שחורגים מההחלטה, התחלתי את
הוויכוח הגדול.

• ששיאו היה העדות בוועדת־כהן?
ועדת־כהן גם כן אחד מהעיוותים שכלי־הקודש
של שמיר מכרו לרחוב, אני אספר לך את
הסיפור האמיתי על ועדת־כהן. ביום השישי
התחילו להגיע אליי כל מיני ידיעות שהולכת
שחיטה בצברה ושאתילא...

• איך הגיעו אליך הידיעות?
ממקורות, והיתה לי פגישה עם הכתב הצבאי
של הארץ, זאב שיף, שהוא ידיד שלי.
שיף בא אליי למישרד ואמר לי :״מוטקה, תדע
לך שהולך משהו איום ונורא״.
ניסיתי להתקשר על כל מיני אישים, והסתבר

״שחן יכול לשת
בבריאות ובהצלחה,
אבל נל זמן שיהיה לגו!
להגיד על מעשיו
ביחס לעם שואל,
אגיד אותם״

בחדר הזה, יצאנו עם הודעה שנכנסנו למערב־ביירות
כדי למנוע שפיכות־דמים, וכעת יטילו
את מה שקרה עלינו. צריך לטפל בנושא. מעבר
לזה, לא מקובל עליי שלא ידענו מה הלך בצברה
ושאתילא. מחצית מדינת״ישראל וצה״ל ידעו,
ואני דיווחתי לשר־החוץ״.
זה מה שאמרתי לראש־הממשלה, ואחר כך באו
המנוולים של שמיר והציגו כאילו שאני התנדבתי
להעיד בוועדת־כהן. לא התנדבתי! הוועדה, כשהתחילה
לעבוד, לקחה פרוטוקולים של הממשלה
ועיינה בהם. כשראו את הסיפור הזה, התקשרו עם
שמיר ושאלו אותו מה עשה עם הידיעה שמסרתי
לו בטלפון.

• מה עשה?
אני לא דן איתר על זה! מכל מקום, אחרי
שדיברו עם שמיר, הזמינו אותי. וכשאני עומר
לפני שופטי־ישראל, אני אומר רק את האמת
וזהו.
כעת, בתנועת החרות מכרו כל מיני מנוולים,
מתוך מגמות הרסניות, שאני התנדבתי לדפוק את
שמיר בוועדת־כהן.

• האס זה אומר שבבחירות הבאות
לא תתייצב לצד שמיר אלא נגדו?

מה זה קשור? גם היום, עם כל המשא שאני
נושא כלפיו, אם יהיו בחירות ושמיר יהיה מועמד
— אעשה כל שביכולתי כדי שייבחר הוא ולא
אחר.

• הוא עצמו יודע את האמת, שלא
התנדבת להעיד נגדו, אלא זומנת על־ידי
הוועדה?
אני מניח שיודע.

לי שכולם עלו לשר־החוץ, לירושלים, לישיבה
עם מורים דרייפר. אני ושמיר ידידים, אז החלטתי
לעדכן אותו, שלא יעמוד במצב מביך.
גם שר־הביטחון וראש אמ״ן היו אצלו, אז מן
הראוי היה להגיד לו מה שאני יודע, שיטפל
בנושא.

• ולמרות שהוא יודע, הוא לא עזר
לך, לא מצא עבורך תפקיד?
דווקא כשנודע לו שהחבר׳ה שלו מתרוצצים...

• איך נודע לו?

מה זה איך? הרמתי לו טלפון ואמרתי לו:
״יצחק, שתדע שהחבר׳ה האלה מנהלים נגדי

״מרדכי, ויכוחים? ויכוחים. הידידות היא מעבר
לדברים.״
אבל למה לעשות ספקולציות? זה לא היה
בגין, זה היה שמיר. את יודעת מה? בגין היה
בדרך־כלל איש נאמן להבטחותיו. אני מאמין
שאילו הוא היה מבטיח לי — זה לא היה קורה.

• במילחמת ששת־הימים היית *-
המחיש של אריק שרון. האם החיכוכים
ביניכם התחילו כבר אז?
מה זה חיכוכים? לי היו בממשלה ויכוחים עם
שרים רבים. בכל פעם שעלה נושא שחשבתי
שהוא שגוי — היה ויכוח.
עכשיו, במקרה של שרון, היו לדעתי הרבה
שגיאות. או הוויכוח הלך והתמיר, וכאילו נוצרה
בעיה אישית. לי היו בעיות עם שרון עוד לפני
שהיה שר״הביטחון, עוד כשהיה שר־החקלאות.
הייתי אז, כסגן שר־הבטחון, האחראי לנושא
ההתיישבות ביהודה שומרון וחבל עזה. העדפתי
שהדברים שם ייעשו בסדר מינהלי ולפי החוק.
לדעתי, יכולנו לעשות כפול 50 אילו עבדו לפי
הדרכים שלי, שכולם היו בחתימת עזר וייצמן,
שהיה אז שר־הביטחון — ולא משנה איזה ^
סיפורים יספר היום.
הכנו אז תיק התיישבות של יהודה שומרון
ועזה, תיכננו 100 אלף יחידות־דיור בחמישה־שישה
גושים גדולים. היינו נגד נקודות מפוזרות,
וכבר אז היו ויכוחים קשים ביני לבין מי שהיה
יושב־ראש ועדת־שרים לנושא ההתיישבות,
אריק שרון.

• וכשהיית המח״ט שלו?
בששת״הימים בתפקידי כמח״ט מוביל שלו,
נסעתי כל הזמן קדימה. ואל תשכחי שששת־הימים
היה הנצחון הכי־גרול בכל מילחמות־שרון, א ואני מדבר על הקרב על אבו־עגילה.
אני פתחתי את המילחמה, קותי היה בתעלות
ודני מט צנח מאחור והשמיד ארטילריה. ומאבד
עגילה ועד לסואץ הובלתי את אוגדת־שרון.
כבר אז עמדתי על דמותו והיו לי איתו
ויכוחים עניינים, ואני אומר לך: אריק שרון יכול
לחיות בבריאות, שיגשוג והצלחה בכל אשר
יעשה, אבל בדברים הנוגעים לעם־ישראל, אם
דיעותינו יתנגשו — אני אביע את דעתי. מי
שלא מסוגל לקבל תרבות פוליטית והופך את זה
לעויינות אישית, אני מצטער מאוד — זו הבעיה
שלו.

• האם כאיש־צבא ומפקד הוא זכה
להערכתך?

אריק הוא איש־צבא בעל כישורים רבים. יש
לו תכונה יוצאת־דופן, שלא יכולתי למצוא אצל
אנשים אחרים: לא משנה איזה נתונים וכוחות יש
לו, הוא תמיד ימצא תוכנית איך לפעול. צפיתי בו
בחודש הכוננות בששת־הימים. היה שלב ש־פיקוד־דרום
נתנו לו את עיקר הכוח, שתי
חטיבות משוריינות. היה שלב שבו נתנו לו
חטיבה אחת, ושלב שבו לא נתנו לו אף חטיבה.
תמיד, בכל שלושת המיקרים, היו לו תוכניות איך *1
להבקיע ולהתקדם.
אולי זה נובע מתכונות נפשיות, שלא אכנס
אליהן כאן, אבל זה מה שיש לשרון — בכל
מיקרה, לא חשוב הנתונים והוכחות שבידו, הוא
ימצא דרך איך להבקיע ולהתקדם.

• והוא מיישם את התכונה הזו גם
בפוליטיקה?
יש להניח.

• אם אנחנו עוסקים בתקופת _
שירותך הצבאי: האם אתה סבור כי לא
קיבלת דרגת אלוף! בצה״ל, והגעת רק עד
לדרגת תת־אלון ז, בגלל עברך כחבר
אצ״ל?
ציפורי כתת־אלוך ( )1978 והשבוע במירפסת ביתו
״ 28 שנה לא דיברתי בצבא פוליטיקה -אבל לא קיבלתי דרגת אלוף כי הייתי אצ״לניק!״
המחבלים איפה שמאתרים אותם — צריך
לדפוק! הם הכריזו מילחמת־שמד, הם מציקים
לנו, הם רוצחים. אז כשמאתרים אותם או את
מנהיגיהם צריך לדפוק. על זה הסכמתי. וידאתי
שאלה החלטות־המילחמה, ואם יש בפרוטוקול
של אותה ישיבת־ממשלה שהחליטה על
המילחמה החלטה המסבירה טווחים, לאן הולכים
ובשביל מה — זו תרומה שלי.
ועכשיו, שאף אחד מנאמני המולדת, במרכאות
ובלי מרכאות, שלא יבוא וילמד אותי אהבת־ישראל,
כי לעיניי עמדה מדינת־ישראל וחיי
הלוחמים. ולכן היה חשוב לי שיהיה ברור מרוע
יוצאים למילחמה ומהם הטווחים, ולכן היה חשוב
לי שייכנסו, ידפקו ויצאו.

• מתי הבנת שלא מבצעים את
ההחלטה על הטווחים, כפי שנקבע
באותה ישיבת־ממשלה?
מתי שכולם. אולי לפני.

צילצלתי לו וסיפרתי לו מה ששמעתי משיף
ומהמקורות שלן.

• והוא לא ידע על מה שנעשה
בצברה ושאתילא?
לא ידע.

• באמת?

באמת לא ידע.

• איך הגיב?

״תודה־תודה,״ וזהו. גמרנו שיחה ,״שנה טובה״
ו״כל טוב״ ,וכעבור שעה עליתי על אוטו עם
אשתי, לבלות את ראש־השנה בצפת.
ביום הראשון התחיל הסקנדל הבינלאומי.
במוצאי ראש־השנה היתה ישיבה אצל ראש־הממשלה
בבית, כל גדולי האומה עלו אליו
ודיווחו. אז אני במיקרים כאלו אוהב להיות
מוביל. הייתי הדובר הראשון ואמרתי בזו הלשון:
״אדוני ראש־הממשלה, יש לנו בעיה. לפני שבוע,

מילחמת־שקרים, וזה מתנהל בשימף״י^ז הוא
אמר שהוא לא יודע מזה, שיבדוק.
ובאמת, אחד מכלי־הקודש שלו התקשר אליי
אחרי ששמיר דיבר איתו, והכחיש שמתנהל מסע
כזה נגדי. אבל הוא ידע — ואני ידעתי — שהוא
משקר.
גם אחרי הבחירות היו לי שיחות עם שמיר,
והוא אמר :״אם נרכיב ממשלה, אני רוצה אותך
בממשלה. ואם לא — אני אוודא שיהיה לך
תפקיר של לא פחות משר.״

• אם שמיר הבטיח לך להיות
בממשלה או לדאוג לך לתפקיד של לא
פחות משר — מה מנע בעדו?
לא יורע, לא רוצה להתייחס לזה.

• אילו מנחם בגין היה במקומו של
שמיר, אתה חושב שזה היה קורה?
אני חושב שלא. ביני ובינו היו יחסים קרובים,
למרות העימותים. הוא תמיד היה אומר לי:

אין ספק, הייתי 28 שנים בצבא, בלי אף מילה
על פוליטיקה, אבל הייתי אצל״ניק. וכשהגנרלים ^
והמיניסטרים היו צריכים להחליט על הענקת
דרגת אלוף, הם העדיפו אחרים, לא אותי. ואין לי
בכל הקאריירה שלי חוות־רעת של פחות מ״טוב יי*
מאוד״ ,הן מפי מפקדיי והן מפי פקודיי.
אבל למה את מדברת עליי? קחי את אחי. אחרי
שהשתחרר מהצבא, כמפקד בחיל־תותחנים מפואר,
היה צריך להתרוצץ מעבודה לעבודה, עד
שבסוף הגיע לתפקיד מנכ״ל אוניברסיטת
באר־שבע. ואת יודעת למה קיבל את התפקיד
הזה? מפני שאף אחד לא רצה ללכת לבאר־שבע.
אני לא עזבתי את הצבא בשקט, לא. לפני
שעזבתי הלכתי לשימעון פרס, שר־הביטחון,
ואמרתי לו :״אתה לא יודע מה אתה עושה
כשאתה נותן לי ללכת. אתה מעניק תפקיד אלוף
לאדם הידוע כמושחת, אדם שיש לו אשה ושכל
הצבא יודע שהכניס בחורה להריון, ואחר כך
הסתבך עם עוד בחורה. ארם רקוב, מושחת — לו
אתה מעניק דרגת אלוף. אבל לי לא!״

• איך הגיב פרם?
שימעון יש לו תכונה אחת: כשאין לו תשובה,
(המשך בעמוד )16

מחר יזיל דימעה

הנשיא רונלד רגן פיתח תיאוריה מעניינת ביותר. לדבריו, היו
הגרמנים קורבנותיו של היטלר, ממש כמו היהודים. שהרי
הגרמנים נהרגו בהמוניהם במילחמה, שהיטלר פתח בה.
זוהי תיאוריה מאלפת. איך לא חשבנו על זה עד כה?
חבל רק שרגן עצר באמצע, ולא המשיך בקו־המחשבה הזה עד
לסופו ההגיוני.
הקורבנות העיקריים של היטלר היו הנאצים. בגלל המילחמה,
שהיטלר פתח בה, נתפסו ראשי הנאצים וניתלו בנירנברג. בגללה
נרדפו, נכלאו ונהרגו נאצים רבים בתום המילחמה. אילמלא
מילחמתו של היטלר, יתכן שהנאצים היו שולטים בגרמניה עד
עצם היום הזה, ונהנים מכל טוב, כמו אחיהם בדרום־אפריקה.
והלאה: הקורבנות המובהקים ביותר היו אנשי הס״ס. לא זה
בלבד שגייסות הס״ס־החמוש, שהיו אוגדות־העילית של הווו״
מאכט, נשחקו בקרבות, ועצמות חייליהן פזורות ברחבי אירופה,
אלא שגם ראשי הס״ס נאלצו בסופו של דבר להתאבד, כמו
היינריך הימלר. רבים מהם הוצאו־להורג בתריסר מדינות, אך ורק
מפני שמילאו פקודות. ורבים נמקים עד עצם היום הזה בגלות,
כשהם מסתתרים ונרדפים, כמו יוזף מנגלה.
משום־כך אך נאה ויאה שהנשיא רגן יבקר בבית־קברות של
הס״ס, ויזיל שם דימעה חרישית.

• אבל מתרגלים מהר לשילטון ולמעמד החברתי, ובהדרגה
פשטה ההרגשה שחסר משהו. הם מגיעים לוועידות בינלאומיות,
לבתי־מלון מפוארים, לאתרי־נופש, ומשתפשפים שם עם עמיתיהם
מארצות אחרות. אלה מדברים על מחזות וספרים, מצטטים
את שקספיר וגתה, יודעים את ההבדל בין ויוואלדי וטלמן. לא
נעים. היה צורך בתרבות. תרבות בלי מאמץ. תרבות אינסטנט,
תרבות נמסה. בלי צורך לקרוא את הספרים שלא קראו בגיל .17
הביקוש יוצר היצע. ההיצע הוא אנוש ורדי.
•כשיש חלל ריק המשווע למילוי, החומר הדליל ביותר זוכה.
הוא הזריז ביותר.
כך באה על המדינה תרבות־אנוש. כיתבי־עת המודפסים על
נייר משובח, עבה, לבן ומבריק, בתהליכי־דפוס ציבעוניים,
שמחירם עולה בהרבה על מחיר החומר המודפס. כיתבי״עת שהם
חלק מן הריהוט: המונחים בווילה הרב־מיפלסית, כעדות חיה

חיוורי אבנו־י

איר הקצין אקצץ
בנימין אקצין, שנפטר השבוע, היה איש הימין הקיצוני
האינטלקטואלי, בעל ריעות קשוחות ובלתי־מתפשרות, בקצה
הימני־הימני של המחנה הרוויזיוניסטי.
מכיוון שהיה בעל מוח חריף ולשון שנונה, היה תועמלן מצויין
לארץ־ישראל השלמה. פעם, בשעה שקיימתי מסיבת־עיתונאים
בקופנהאגן על הצורך בשלום
ישראלי־ערבי, סיפר לי עיתונאי
כי בא זה עתה ממסיבת־עי־תונאים
אחרת, שבה כיכב הפרופסור
אקצין, כאורח השגרירות
הישראלית. הוא הציג לעיתונאים
שאלה פשוטה :״אם מותר
ליהודים לגור בקופנהאגן, מדוע
אסור להם לגור בחברון?״
הייתי צריך עכשיו לכתוב
כמה דברים חריפים, מה גם שאני
סבור כי אשמתם של האינטלקטואלים
לזוועות שביצעו לאומנים
קיצוניים בדורנו עולה
בהרבה על אשמתם של הקלגסים
הקטנים, שביצעו את הזוועות בידיהם.
אך איך אכתוב דברים חמורים על איש שכתב פעם כי ״אורי
אבנרי הוא האדם המוכשר היחידי בשמאל הישראלי״? אין ספק
שהיו לו רגעים של תבונה אמיתית.

גיבור התרבות
אנוש ורדי הוא תופעה בארץ. בלי ספק.
אי־אפשר לפתוח עיתון, מבלי להיתקל בו. כל עיתון.
או שהוא כותב בו — והוא ממלא קילומטרים רבועים של נייר
בשבוע — או שכותבים עליו. יש לו חברים בכל מקום, ויד רוחצת
יד. יש לו מעריצים ומחקים ללא־ספור.
אין אדם מגיע למעמד של תופעה לאומית בלי סיבה, רק מפני
שיש לו חברים ומפני שהוא ממלא קילומטרים רבועים של נייר.
מוכרחה להיות לכך סיבה עמוקה יותר.
ניסיתי פעם לקרוא מאמר של אנוש ורדי, מפני שהנושא עניין
אותי. קראתי עשרים־שלושים שורות, ולא הבנתי מה הוא רוצה.
המישפטים היו מצועצעים, הרעיונות מגובבים, והיה בהם ברק
שיטחי. יתכן שהיה בהם גם תוכן. לא היתה לי סבלנות לחפש. אני
שייך לדור המאמין שאם יש לאדם מה להגיד, עליו להגיד זאת.
אולי זוהי גישה מיושנת, מי יודע.
אז איך הפך אנוש ורדי לתופעה לאומית? שאלה טובה
לסוציולוגים ולתרבותולוגים.
הנה תיאוריה משלי:
מאז קום המדינה קם בארץ מעמד שליט חדש — יהודי,
כמובן: אשכנזי, כמובן; גברי, כמובן.
זוהי חבורה של אלופים(מיל׳ ומיל׳־לעתיד) ,פקידים בכירים,
מנהלי חברות ציבוריות, מתעשרים פרטיים, עסקני־מיפלגות,
ספסרי־בורסה, קבלני־עפר, בני־עשירים מלידה, חברי־כנסת
וכיוצא בזה.
בתוך השיכבה הזאת הניידות היא רבה. אלוף־הפיקוד של היום
הוא מנהל־החברה של מחר. קבלן־העפר של היום היה המושל־הצבאי
אתמול. ספסר־הבורסה של מחר הוא השר של היום, שהיה
אלוף אתמול.
המכנה המשותף של רוב האנשים האלה הוא שמעולם לא קראו
ספר. כשהיו צעירים, היו עסוקים מדי. ילדים אינטלקטואליים היו
סבונים. הם היו תמיד אנשים ״מעשיים״ ,אנשי־ביצוע. היתה להם
גם בעיה של שפות. עכשיו, כשאינם מדברים במוצאי־שבת על
פת״מ ודולארים, מכבי תל־אביב, הפילגש החדשה של איציק
ובית־המלון ההוא בבאנקוק, הם שואגים בציבור שירי־פלמ״ח.
מעולם לא למדו לשיר.
בשנים הראשונות, כאשר מצאו את עצמם שולטים במדינה
ובחברה, לא הטרידה אותם אפסותם התרבותית. הם כלל לא
הבחינו בה. הנאות־השילטון היו רבות ומשכרות, ובראשן ההרגשה
המתוקה ש״מגיע לנר.

לתרבותיות של בעליהם, בין המחיצה הסינית והכיסא של לואי
ה־ ,15 שהוזמנו על־ידי אדריכל־הפנים היקר מהרצליה־פיתוח.
כיתבי״העת המלמדים את הקורא איך לאכול מה, והמתייחסים
לביקורת־מיסעדות ביתר רצינות מאשר למאמרים המוזמנים
מפרופסורים לסיפרות( .לאיש־המעמד שגדל על געפילטע פיש
ופלאפל, חשוב מאוד לדעת באיזו מיסעדת־יוקרה לאכול ומה
להזמין שם).
כיתבי־עת אלה אינם מתחייבים לשום דבר רציני, בעיקר
בפוליטיקה. הפוליטיקה צריכה להיות בלתי־מחייבת, אלגנטית
ו״פרגמטית״ ,משהו כמו ד״ש. הכל צריך להיות ״פרגמטי״ ,כמו
שימעון פרס, כמו משה ארנס (לא ארנס האמיתי, שהוא קנאי
קיצוני, אלא ארנס כפי שהוא נראה, הפרופסור לאווירונוטיקה,
הביצועיסט, הסביר כל־כך).
בהווי הזה, בין הפאב והקלאב, בין כלכלת ארידור ונאומי גד
יעקובי, משגשגת הכתיבה של אנוש ורדי. בועות־סבון ציבעוניות,
הנראות לעין הבלתי־מזויינת של קבלן־עפר כקשת בשמיים. אין
הוא מבין את דיברי אנוש, ודווקא זה משכנע אותו שזו תרבות
לתיפארת. הוא יכול לקרוא את המאמר במטוס, בדרך מהחווה
החקלאית החדשה שלו בקוסטה־ריקה ומיפעלו בסיסקאי,
מדינת־הבובות של דרום־אפריקה( .עסקיו משגשגים גם בלבנון.
בשעתו הרוויח הון־עתק בהקמת הביצורים לאורך האוולי. עכשיו,
כעבור כמה חודשים וכמה עשרות הרוגים, הוא מרוויח הון־עתק
בפירוק הביצורים והעברת הציוד מהגיזרה המיזרחית. קדימה או
אחורה — הוא ירוויח תמיד).
איש כזה אינו יכול לסבול סיפרות מצפונית, סיפרות הפונה אל
מעמקי הנפש, סיפרות המחייבת זמן וריכוז. דוסטוייבסקי זה
בשביל ילדים. ס׳ יזהר היה טוב בשביל הפלמ״ח. עכשיו הולך
אנוש ורדי. גיבור־התרבות של המעמד החדש.
מדוע דווקא ורדי? מדוע לא אחד מתריסר המועמדים האחרים?
גם לכך יש, בודאי, תשובה. אולי ורדי מוכשר יותר לסיפוק סחורה
זו דווקא. ואולי מפני שבדייסה התרבותית הדלילה של ורדי צפים
כמה קניידעלאך, שרידים קלושים של ילדותו במאה־שערים.
בחלל התרבותי הריק של המעמד החדש, יש מקום לטיפ־טיפה
של דתיות. דתיות בלי אמונה, כמובן, בלי אלוהים וכל השטויות
האלה. אבל למעמד חדש דרושה איזושהי מסורת. זה טוב בשביל
הילדים והעם. ואנוש ורדי טוב גם בשביל זה.

רמי אנחנו דזמיס?
ביום־השגה ה־ 70 לרצח העם הארמני, שחל כמעט באותו
המועד כמו יום־השואה שלנו, התפרסמה ידיעה מחרידה. בממשלת
תורכיה הוצע, לפי הידיעה ,״ללמוד מממשלת ישראל״
ולשלוח חוליות־חיסול לרחבי העולם, כדי להרוג את הנוקמים
הארמניים, הפועלים נגד תורכיה.
השואה הפכה אותנו לאגו־צנטריים, לעם המרוכז באסונותיו
שלו. אץ לנו פנאי לעסוק באסונותיהם של עמים אחרים. ולראייה:
השבוע התקיים טכס־אזכרה יהודי במחנה־הריכוז ברגן־בלזן, ולא
הותר למישלחת של צוענים להשתתף בו. בניגוד ליהודים, שהפכו
חביבי המישטר בגרמניה, נשארו הצוענים נרדפים ובזויים

בגרמניה. חצי מיליון מהם הושמדו במחנות, לצד היהודים. הם
פסעו לעבר תאי־הגאזים, גברים, נשים וטף, כאשר שירה בפיהם.
היהודים אינם רוצים להזדהות עימם.
במילא גם לא נותר לנו מרץ להתעמק ברצח העם הארמני —
אף שזה היה הנסיון הממשלתי המאורגן הראשון במאה ה־20
לרצוח עם שלם. אמנם, מאות אלפי הארמנים נטבחו במילחמת־העולם
הראשונה על־ידי התורכים בסכינים, ולא בגאזים. אך אילו
היו אוזני היהודים כרויות לצרות הזולת, היו לומדים מפרשת
הארמנים שרצח־עם אפשרי בימינו, ואולי היו מתייחסים בעוד
מועד ביתר רצינות לאיומי אדולף היטלר.
עכשיו רוצים התורכים לזהות אותנו עם הרודפים, ולא עם
הנרדפים. אם זוהי תדמיתה של ישראל החדשה ,״מדינת
הקורבנות״ — אוי לגו.
האיש בער המטאטא
באחד העיתונים היה כתוב ששרגא נצר, שמת בשבוע שעבר,
היה ״אחרון הענקים״.
אני מניח שהדברים נכתבו בידי איש צעיר, ששמע כי נצר ריכז
בידיו כוח כביר, כמי שהקים את הגוש המרכזי במפא״י, מיפל־גת־השילטון
הכל־יכולה. אדם כזה, כך נראה בראי של ,1985
מוכרח להיות מנהיג גדול, לפחות מועמד לראשות־הממשלה.
איך להסביר לכתב הזה כי שרגא נצר הוא אדם צנוע, ושאיש
לא חלם אי־פעם להעניק לו מישרה בכירה, שלא לדבר כלל על
מישרה של שר? הרעיון היה מעורר גיחוך — וקודם כל אצל
שרגא נצר עצמו.
הוא ריכז בידיו כוח עצום. הוא היה מפקד הגייסות, שהרימו את
ידיהם בהצבעות במוסדות מפא״י, על פי פקודתו. אך מעולם לא
עלה על דעתו להשתמש בכוח עצום זה לטובת עצמו. עצם הרעיון
היה מחריד אותו.
מדוע? מפני שישראל של 1955 לא היתה ישראל של ,1985
ומפא״י של 1955 לא היתה מיפלגת־העבודה של . 1985 די היה
להיזכר השבוע בשרגא נצר, כדי להבין את שפל־המדרגה שאליו
נידרדרה המערכת הפוליטית בישראל.
שרגא נוסוביצקי היה פועל־נקיון. הוא קם לפני עלות־השחר,
וטיאטא את רחובות תל־אביב. כשסיים את העבודה, ב־ 8בבוקר,
היה חופשי להקדיש את שאר שעות יומו לענייני המיפלגה —
לשבת בבתי־הקפה של שכונת התיקווה וכרם־התימנים, להאזין
למישאלות החברים, לעשות טובות, לארגן את הסניפים, לקבוע
מי יקבל איזו מישרה.
אומרים שמעולם לא אכל ב־מיסעדה.
מובן שלא היה לו רכב
ונהג צמוד. גם מחשבה זו היתה
מעבירה בו צמרמורת. לא היה לו
דובר ולא יחסי־ציבור. הוא לא
ידע מה זה. אך היה לו חוש־הומור,
ואומרים שמעולם לא
נשמע מרים את קולו.
הוא היה חסיד של דויד בז־גוריון.
אך הוא לא היה מזדנב,
״גרופי״ .כאשר נטש בן־גוריון
את מפא״י, לא הלך שרגא נצר
אחריו, כחסיד שוטה. בנו, משה, נצר הלך אחרי בן־גוריון, כרבים מצעירי
המיפלגה, הביצועיסטים שהקימו את רפ״י. אך הנאמנות של
שרגא נצר היתה נתונה למיפלגה, שלה הקדיש את חייו. הוא היה
מאושר בשיגשוגה. שיגשוגו האישי לא עניין אותו. די היה לו
במישרה שבה הגיע לשיא הקאריירה שלו: סגן ראש מחל־קת־התברואה
בעיריית תל־אביב. בזיקנתו חי מן הפנסיה שהגיעה
לו כבעל מישרה זו.
שרגא נצר לא היה ענק, לא מנהיג, לא שר, לא חבר־כנסת, לא
מזכ״ל. הוא היה שייך לזן שאבד מן הנוף הישראלי.

השולטים בכיפה
דויד בן־גוריון לא חבש מעולם כיפה. הוא סירב לעשות שקר
בנפשו גם בבתי־קברות ובטקסים דתיים. נדמה לי שלא חבש
כיפה גם כשהלך לבקר אצל החזון־איש, הדמות האגדתית של
המחנה החרדי.
השבוע נערכה ביד ושם עצרת־הזיכרון הממלכתית של
יום־השואה. מלבד קטע קצר של תפילה, היה זה אמור להיות טקס
חילוני לזכר שישה המיליונים, שהיו בהם דתיים וחילוניים, אנשי
שמאל וימין, אנשים מכל הסוגים, ורובם בלתי*דתיים.
שימעון פרם, המתיימר להיות תלמידו וממשיך־דרכו של
בן־גוריון, נכנס לטקס כשהוא חובש כיפה גדולה, ולא הסיר אותה
עד סיומו. כמוהו עשו רבים אחרים. חלק מהנוכחים חבשו כיפה רק
בעת הקטע הדתי, ואחד — ותיק המחתרת הימנית דווקא — לא
חבש כיפה כלל.
עצרות אלה מתקיימות זה עשרות בשנים. בתחילתן היה זה
טקס חילוני גמור, להוציא תפילה קצרה וקריאת פרק־תהילים.
מאז, בתהליך זוחל של שנים, השתלטה הדת על הטקס הזה, כמו
על כל חלקה טובה אחרת במדינה. ההרוגים החילוניים, וביניהם
הקומוניסטים ואנשי השומר־הצעיר שלחמו בגטו־ורשה, סופחו
בדיעבד לדת ישראל. כיום זהו טקס דתי לכל דבר.
מי יגול עפר מעיניך, בן־גוריון.

״רא ידעתי שכאב כזה אפ שרי ר

מסת כדת

**ץ ימעון ברזילי, ראש ישיבת
4/ומישכן־יעקב שבבני־ברק, עמד
השבוע על דוכן־העדים וכפר בכל האשמות
נגדו .״כל מה שרציתי זה
לבייש את הנער, לכן סטרתי לו ליד כל
התלמידים,״ הסביר המנהל, הנאשם
בתקיפת תלמיד בן . 12
״הנער,״ הסביר המחנך החרדי ,״הוא
בעייתי במיוחד, ואני רואה בו אתגר
חינוכי.״
אמו של הנער העידה, מטעם התבי־

אומנות שלמה, מלאכה שיש ללמוד
אותה על בוריה. למשל: כמה מכים.
״לא יכה אותו המלמד מכת אוייב
אכזר, לא בשוטים ולא במקל, אלא
ברצועה קטנה.״(הדגשה במקור).
אפילו הגאון רבי שלמה ווזנר, אב־בית־הדין
של ישיבת זיכרון מאיר,
״פסק שלהכות במקל(מותר) רק לצורך
גדול״.
אבל יש יוצאים מן הכלל. המה-
רש״א אומר :״על קללה ושבועה וכזב

הקדושה ובסיפרי הנביאים והכתובים
מפוזרים כללי החינוך בצורה פשוטה
וברורה ביותר. כל אדם יכול להתנהג
על־פי כללי החינוך התורתי ומובטח לו
שיצליח. אין כל צורך בלימודים אוני־׳
ברסליים.
״הפסיכולוגיה, המתיימרת לחדור
לניבכי־הנפש ולמצוא הסבר לכל מעשה,
ואגב כך להצדיקו, גורמת לעושה
הרגשת צידוק על מעשהו הרע(שהרי
מעשים טובים אינם זקוקים לפסי־

עה, כי אחרי המכה התמלאו אוזניו של
בנה בגושי־דם, ועל לחיו נראו סימני־אצבעות.

על העניין שגרר את תגובת
מנהל־הישיבה יש גירסות סותרות:
התלמיד טוען כי הוא זימזם שיר של
עופרה חזה, ברזילי טוען כי הוא השליך
חפצים בכיתה.
מה בדיוק קרה שם — על כך יחליט
בית־המישפט. אבל על דבר אחד אין
כלל ויכוח: במערכת-החינוך החרדית,

תכה אותם במכות אכזריות ולא תרחם
עליהם כלל, כי חס ושלום בקילקול
הבנים ייענשו אב ואם מאוד.״
גם לא בכל גיל מותר להכות.
תלמיד בן חמש, המסרב ללמוד, יש
לשדל אותו במילים רכות. עד גיל 12
מותר להכותו ברצועה האמורה. ובגיל
מאוחר יותר, כפי שקבע רש״י ,״יורר
עימו לחייו, לרדותו בכוח ברצועה
ובחוסר לחם...״
מהם הפשעים שעליהם מכים? ״כדי

כולוגים ולהשקפות פסיכולוגיות),
ובזה היא מעודדת המשך המעשים
הרעים.
״כאשר התינוק בוכה, בבקשו
סוכריה, ואנו מרחמים עליו ומונעים
ממנו צער על־ידי מילוי בקשתו, באותו
רגע לימדנו אותו שהוא יכול להשיג
כל חפצו מאיתנו. האם זה טוב? האם
לא יצמח בן סורר ומורה על רקע כזה?
״מניין לנו שהקטן זקוק כל הזמן
להרגשת נעימות וסיפוק? אולי מחו־

הילדים בחינוך החרדי נתונים למישטו אכזרי
של שנשי־גוף -״איו לפתח בתלמידים
עצמאות, אלא הכנעה!״ שבעים הרבנים
שאין עליה פיקוח ממלכתי, נהוגים עד
היום עונשי־גוף.
יצועה קטגה

^ חד מם ים רי*העור החביבים על
מחנכים חרדיים הוא שכר והענשה
בחינוך((על־פי מקורות מתורת־הקודש)
,שהופיע לפני שלוש שנים
בבני־ברק. מחברו — מאיר באאמו׳׳ר
אליהו הכהן זצ״ל מונק — קבע את
הכללים החינוכיים הבאים:
,להכאה שלוש מטרות( :א) על העבר,
לכפר על חטאו( .ב) על העתיד,
למען לא יוסיף לשגות באיוולתו( .ג)
הכאה לתלמיד טוב, למען ישתפר עוד
יותר, וזו דרגה מאוד גבוהה בחינוך.״
לאלימות המורים צריכים להיות,
כמובן, כללים ברורים וקבועים. זו

שירצו ללמוד, על לשון הרע, על
רכילות, על גניבה, על חבלה, על
ניבול־פה ועל שמירת־המיצוות.״
בעצם, יש להכות גם אם אין כל
סיבה נראית־לעין, וגם אם התלמיד לא
עשה כל דבר רע. קובע הרב אליהו
דסלר. :טועים החוקרים החדשים,
החושבים שאדם נברא בלי מידות. כבר
בעובר יש אינסטינקטים לרע. וטועים
החוקרים הסבורים שצריך לפתח עצמאות
בילדים. הנכון הוא שיש לפתח
הכנעה בתלמיד.״
ועוד צימוק ממישנתו של דסלר:
״סיפר לי בן־דודי, ר׳ זיסל, שראה באחד
הספרים הקדושים, כי אם הבן שומע
להוריו, ראוי למצוא עילה למען הכותו,
על כל פנים קצת.״
מסכם המחבר, מאיר מונק, את
עיקרי התורה הסאדיסטית:
״החינוך קדם לפסיכולוגיה. בתורה

בתנו לפעמים להעציבו — להכעיסו
על-ידי אי־מילוי רצונו. והרי הנביא
מבקר את דויד המלך על שלא העציב
את אדוניהו שלא רידהו ביסורין ולא
גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה
לווטב מרירי
י * פחות נחמה אחת קטנה יש
/להם, לנערים הנאנקים תחת פר־גולם
של המורים החרדיים — מי״ז
בתמוז ועד ט׳ באב, במשך שלושה
שבועות בשנה, אסור להכותם. הסיבה,
לפי מיטב עולם האמונות הטפלות, היא
אסטרולוגית :״התבאר בתלמוד שאין
מכין אותם בתקופת תמוז, מתוך
ששולט בו קוטב מרירי.״(מתוך פירושי
מאירי לבבא בתרא, כ־א).

גיורא נוימן

(המשך מעמוד )14
פניו נמלאים כאב עצום. וכל מה שהוא
רוצה זה שתעזוב את החדר ותעזוב
אותו במנוחה.

• למה לא קיבלת את
תפקיד ירד ״האגודה למען
החייל״?
תשאלי את רבין! זוהי גסות־רוח
ונבזות שאין גדולה ממנה.
איך בכלל הוצע לי התפקיד? זמן
מה אחרי הבחירות באו אליי כהן־אורגד
ופת ושאלו אותי, אולי אני רוצה לנהל
את מיפעל הפיס או את הבנק
לפיתוח התעשיה. אני מבין שההצעה
באה עם בירכתו של שמיר. אמרתי
שאני מוכן. באתי זמן איזה אחרי
למישרד־הביטחון, שם יש לי עדיין
ידידים, וכמה חברים אמרו לי:
״מוטק׳ה, המצב באגודה למען החייל
לא הכי־משמח. אולי תקבל את
התפקיד?״ אמרתי: נחשוב.
כשהתחילו להתגלגל דברים, הבנתי שקיבלתי ההצעות שמשתי מכהן־אורגד ומפת לא ייצא כלום. אז
טיפלנתי לחיים ישראלי ואמרתי לו:
״אני מקבל את האגודה.״ הוא שמח
מאוד והודיע למישה ארנס, שעדיין
היה שר־ביטחון, והם סיכמו את הנושא.
מישה אינטליגנט, בן־תרבות, בלי
מרכאות. לפני שעזב את התפקיד,
התקשר לרבין ואמר :״יצחק, אני
מתכוון למנות את ציפורי כיו״ר
האגודה למען החייל.״ ענה לו יצחק
רביו :״עכב את המינוי עד שאבוא
למישרד״.
יפה. נכנס רבץ למישרד, עבר איזה
זמן, אני לא שומע כלום. ביקשתי
פגישה עם יצחק רבץ — אנחנו כל
השנים ביחסים של שלום־שלום —
ואמרתי לו :״יצחק, מה קורה? יש
הבטחה של ארנס. אתה מכבד אותה או
לא?״ ענה :״יש עליי לחצים. תן לי כמה
ימים לבדוק את הנושא״.
יפה. כשיצאתי ממנו, כתבתי לו
מיכתב ובו אמרתי :״אתה יודע את
הנסיבות שבגללן אולצתי להסכים
לתפקיד זה. רצ״ב העתק ממיכתבו של
שר־הביטחון לפניך, מישה ארנס, שבו
הוא מסכם איתי שאקבל את התפקיד.
אני מקווה שתכבד את ההסכם.״
עבר זמן — שום דבר.
נו, שוב פעם עונה לי יצחק רבין:
״תן לי כמה ימים, אני נמצא בלחצים״.
עברו כמה ימים, שוב פגישה, והוא
אומר לי. :שמע, מישה בעצם לא
התחייב לך בדיוק.״ אמרתי לו :״איך
אתה אומר דבר כזה? גם דיברתי איתו
וגם יש בירי מיכתב.״
ביקשתי הפסקה בפגישה, יצאתי
החוצה וביקשתי בטלפון את מישה.
אמרתי לו :״מישה, מה הסיפור, אתה
מכחיש לרבץ שהתחייבת לי?״ אומר לי
מישה :״לא רובים ולא יער!״
אמרתי למזכירות שיעבירו את
השיחה לרבץ. רבין קיבל את השיחה,
ואחריה אמר :״תן לי עוד כמה ימים.״
נו, עברו כמה ימים וקראתי בעיתון
שהוא מינה את נבו. כתבתי לו מיכתב
שיום אחד עוד יהיה מיסמך לעם
ישראל.

• והסתפקת במיכתב?

לא. כשראיתי את החוכמות עם
רבץ, ביקשתי פגישה עם פרס. אמרתי
לו :״שימעון זה הסיפור, ואני חושב
שזה לא הוגן ״.אז הוא אמר שהוא יטפל
בנושא.

• יכול להיות שבעצם העובדה
שהלכת לפרס קוממת
את יבין?
כל החכמים אומרים לי את זה, אבל
לא יכולתי לעבור על העניין בשתיקה.

• והנה, מי שמצא לך לבסון?
תפקיד הוא דווקא אלי לנדאו,
איש של שרון.
אלי לנדאו הוא ראשית כל איש של
אלי לנדאו, וכשיש לו מה להגיד
לאריק שרון, הוא מתווכח איתו ואומר
לו את דעתו.
יום אחד, בישיבת הנהלת תנועת
החרות, הוא בא אליי ושואל אותי:
״מוטק׳ה, מה קורה?״ אמרתי לו :״מה
קורה?״ אז הוא אמר :״שמע, יש לי
הצעה בשבילך. בעיריית הרצליה יש

שטח בן 2,400 דונאם, שמשתרע
מהקאנטרי־קלאב עד לאכדיה. צריך
לפתח אותו, לבנות מרינה. מה דעתך
לנהל את הפרוייקט?״ אמרתי :״תן
לבדוק.״
בדקתי עם כאלה שעבדו עם אלי
קודם, כולל אחד החברים הכי־טובים
שלי, שעבד עם אלי בשקם. וזהו —
מחר אני מתחיל.

• ולא מתחשק לך להישאר
קצת ולפתח את ביתך החדש?
מתחשק ועוד איך! יפה פה, לא? את
יודעת, המקום נקרא על שמו של יוסף
ספיר, שהיה פעם שר־המיסחר־וה־תעשיה
ונשיא המפלגה הליברלית
וחבר־כנסת.

• אז איך אתה מגיע לישוב
הזה?

הישוב קשור להתאחדות־האיכרים.
איכרים שיש להם מטעים וכרמים
החליטו להקים את הישוב, וכשהייתי
בצבא, ביום־העצמאות לפני שמונה
שנים, עשינו עליה לרגל של כל
המתיישבים העתידיים, ואז הנושא
התחיל להשחק בגלגלי הביורוקרטיה,
עד שסוף־סוף הצלחנו לעלות עליו.
יקומו פה 420 יחידות־דיור.

• מי התושבים שיהיו בישוב?
המיספר
הגדול ביותר הם בעלי
מטעים. השאר פרי־לאנסרים, כמוני,
אנשי מישטרה, צבא, רופאים —
חבורה טובה. קיבלו המלצות ועברו
ועדה. לחלק מאנשים איפשרו לקנות
אדמות ולהפוך לחקלאים.

• גם אתה תהפוך חקלאי?
אני לא. אני מהקבצנים. חקלאי
9קבל מיגרש בין דונאם וחצי לשניים.
קבצן כמוני, שאין לו כסף לרכישת
אדמות, מקבל 700־ 1000 מטר.
גם הבן של אחי היה צריך לגור כאן,
רב סרן אהוד בן־אמיתי, אלא שהוא
נהרג לפני שלוש שנים. בני, שיבדל
לחיים ארוכים, יצטרף אליי עם האשד,
והנכדים. האמת? אם הייתי יודע כמה
צריך להשקיע, לא הייתי נכנס. אין לי
כל־כך הרבה כסף.

• אפשר לדעת כמה כסח
עלה הבית?
ללא ערך מוסף 90,000 ,דולר. חוץ
מזה, צריך להשקיע 25־ 30 אלף דולר
לתשתית ציבורית. האדמה היא חכורה,
אדמת מינהל.
את יודעת כמה קשה היה לגמור עם
הבית? יש בארץ כזה מוסר עבודה,
בושה ממש.

• חוץ ממך יש בישוב עוד
אנשים ידועים?

כן, מפקד מרחב תל־אביב של
המשטרה, גבי עמיר, ותת־אלוף מנחם
עיני, ויש בוודאי אחרים.
אני, אגב, יו״ר ועדת־התרבות של
הישוב.

• זה שאתם בסך־הכל ה•
מישפחה השלישית המתיישבת
בכרמי־יוסח וכבר יש לכם
טלפון בבית — זה מפני
שהיית שר-התיקשורת?
זה בגלל קריטריונים שקבעתי
לפני שלוש שנים, שלכל ישוב חדש
יהיו כבר מהתחלה עשרה טלפונים.
אבל אני לא אכחיש, שכשתיכננו את
המקום, הביאו בחשבון שאני שר
ושיהיה לי טלפון, וכך גם בנו את
התשתית.

• איך זה שבחרת להתיישב
דווקא בתוך הקו הירוק, ולא באחד
הישובים החדשים בשטחים?
ארץ־ישראל
בעיניי היא אחת,
מהירדן, ואחרי שהתפשרנו עד הים,
למרות שאני שר ״שתי גדות לירדן״.
למען האמת, הייתי רשום בישוב חדש
שאמור היה להיקרא גיבעת־אהוד, על
שם בן־אחי. אחר כך שינו את השם.
אבל ראיתי שיש שם ויכוחים עם
הערבים על אדמות, ואני לא רוצה
להיות במקום שיש בו מילחמות.

• ומה עם האידיאולוגיה
של ישוב ארץ־ישראל?

מה את מדברת אידיאולוגיה? כל
האידיאולוגים הגדולים עוד לא העבירו
את מישרדיהם לירושלים! אז
לפני שנצא לקדש מקומות אחרים,
מוטב שנקדש קודם כל את ירושלים.
העולם הזה 2486

רפי ועדת־חקירה פנימית, זה מה שנשאר מז המפד״ד:

^ צבעתי של שר־הדתות, יוסף
( 1בורג, בער נסיעתו של עזר וייצמן
לקאהיר עוררה רוגז רב בקרב שרידי
אוהדי המפד״ל בהתנחלויות.
אלה מודעים, אומנם, לשירותים
העצומים ששרי־המפד״ל בעבר ובהווה
מעניקים להם, ביד רחבה, ובדרך כלל
על״זזשבון עיירות-הפיתוח. עם זאת, הם
שרויים במעין מיגננה מתמדת.
תהליך החרדיות בקרב היהדות ה־דתית־לאומית
— שמורשה היא הביטוי
הפוליטי שלו — מכרסם קשות

פעם פרלמנטר גדול, למרות
שהוא פוליטיקאי ממולח במיוחד,
שעבר גילגולים רבים.
המר עסוק עתה בשיקום המיפלגה,
ומגלה שזה תפקיד בלתי־אפשרי. כי
המפד׳ל, חרף היותה תנועה היסטורית,
הופכת בהדרגה לצבא גנרלים ללא
חיילים, כמו הליברלים.
המר מרבה לספר לחבריו מכלי-
התיקשורת, ולאנשי־המערך בני־דורו,
על תהליך ההתמתנות הגדול שפקד
אותו מאז מילחמת״הלבנון. לעומת־

המשקיפים תמימי־דעים על כך שאינו
פעיל כלל בכנסת.

שאקי:
בדיחה מהלכת
ך* שלישי הוא אבנר־חי שאקי,
1 1מרצה מכובד, שהפך זה מכבר
לבדיחה מהלכת בכנסת.

ח״ב שאקי מדבר עברית
גרונית רהוטה, שהיא בבחינת
עושר השמור לבעליו לרעתו.
נאומיו הנמלצים מעוררים
אצל רוב העיתונאים את ה־

הח״כ הרביעי הוא דויד דנינו, עסקן
אפור, נעים־הליכות.

נאומיו נשמעים במו חיבור
של ילד די־מוצלח בביתה
טית, בבית-ם םר ממלבתי-ד-
תי: אנחנו טובים, כל העולם
רע, צריכים לבטוח בשם, המתירנות
היא אם בל חטאת,
כלי-התיקשורת אשמים בכל.
לזכותו של תינו יאמר, שהוא מרבה
לשבת באולם המליאה, אבל הוא
מתבטא לעיתים רחוקות, וברמה לא־

סיעת למיפנה, שאליה משתייר גם
בורג, ייעדה את מלמד לתפקיד מחליפו
של שר־הדתות.
מלמד עבר בשנה האחרונה הכשרה
מיקצועית מתאימה. מיונה צחורה,
שהצהירה על תמיכתה במדינה פלסטינית,
הפך מלמד למפד״לניק האהוד
ביותר בשטחים הכבושים, בשל ״עבד
דת הקודש״ שלו למען עצורי־המח־תרת.
המר
רואה את כוחו העולה של
מלמד בדאגה. הוא עצמו דווקא שנוא

המצב המליט
הנזיר עשו
להוריו שוחטת
מחוה מאוד:
בווג והמו
נגד כולם
בכוחה של המפד״ל בשטחים הכבושים.
גם התמיכה הגלויה של מורשה
ותנועת־התחיה באירגון־הטרור היהודי
מעמידה את המפד׳׳ל במצב בלתי־אפשרי.
רוב עסקני המפד״ל אינם
מאושרים מעצם קיומה של המחתרת,
ורק הח׳ב לשעבר אברהם מלמד משקיע
באסירים את חלבו ודמו.
הדילמה של ראשי המפד״ל בחרה:
הם מאבדים את הבוחרים שלהם בקרב
המתנחלים ואוהדיהם הרבים בתוך הקו
הירוק, ואילו הקהל ״הטיבעי״ שלהם,
דתיים־ציוניים מתונים, כבר נעלם מזמן.
חלקו נטמע במיפלגת־העבודה,
ואוהד אישים כמו ח*כ מנחם הכהן,
רבים פשוט הלכו בדרך כל בשר,
ושרידים מעטים עדיין משמיעים קו־לות־מחאה
וקריאות נואשות לשפיות־הדעת
בכינוסים סגורים ופתוחים. על
כל המחלות הכרוניות האלה עמדה
השבוע ועדת־חקירה פנימית.
מכיוון ששיטת־הבחירות היחסית,
הנהוגה בישראל, משקפת את התנודות
הפוליטיות בדעת־הקהל בדייקנות
נדירה, יורד המפד״ל בכוחו מכנסת
לכנסת. הסיעה הנוכחית היא עלובה
במיוחד. בורג יושב בממשלה ובמיש־רדו,
ממעט להשתתף בישיבות הכנסת,
ומתנהג כמו ציפור קצוצת־כנפיים.

תערובת המוכרת של ליגלוג
וחרדה.

זאת, הרקורד שלו כשר־החינוך מעיד
קשה להבין מה מחפש איש כזה
על־כך שהוא שקד על דיות מער־כת־החינוך,
ועל הקמת מוסדות-חינוך מחוץ למיסגרת הטיבעית שלו, שהיא
מפוארים בשטחים הכבושים, כמעט האגף הכהניסטי של מורשה.
מכל מקום, שאקי הוא כיום הפרלבאותה
המידה של להיטות. על רשימת ,
מעשיו הגדולים למען ההתנחלויות מנטר הבולט ביותר של המפד״ל, והר
פעותיו מסמלות כאילו את התנועה
כבר דווח בהעולם הזה.
ואת דרכה. כתבים בכנסת מרבים לבקר שגם לנו, העירו אנשי גוש־אמונים
את שאקי, וגם לבכות את היעדרו של
העולם הזה עדיין אינו יודע הכל, הח״כ לשעבר, ד׳ר יהודה בלמאיר,
ושהרבה תקציבי מישרד-החינוך הגיעו שהיה אחד מטובי הפרלמנטרים בישלשטחים
בצורות שונות ומשונות. ראל במשך שנים ארוכות. גם יריביו
יתכן. מכל מקום, גם הרשימה הגלויה הפוליטיים הרבים של בן־מאיר העריכו
היתה מעוררת קינאתו של כל תושב את הכושר האינטלקטואלי ואת התכ־קריית־שמונה,
דימונה או ירוחם.
ססנות הפוליטית שלו, שהיתה לעיתים
באורח אופייני התעלמו העיתונאים מבריקה .״תחת תרגילים פוליטיים
בישראל מתרומתו ההיסטורית של המר מרשימים, שהביכו את המערך וחיזקו
למחסום האדיר לשלום שהוקם את כושר־המיקוח של המפד״ל, יש לנו
בשטחים הכבושים, ולעומת זאת ניפחו עכשיו נאומים חומייניסטיים של
את הצהרותיו ״היוניות״ ,שלוו בגילגול שאקי ״,אמר עיתונאי מקורב למחנה
הדתי ,״סילוקו של בן־מאיר מהרשימה
עיניים לשמיים.
אבל אם על אישיותו של המר ועל היה פשוט אסון. אפילו למיפלגת־הפוליטיקה
שלו ניתן להתווכח, כל העבודה אץ כיום פרלמנטר ברמתו.״

גבוהה במיוחד.
המזכיר הוותיק של סיעת המפד״ל,
אריה האן, מסתובב בכנסת בפנים
נפולות. האן כבר ניהל סיעה של 12
ח״כים, והוא מכיר את המערכת היטב,
יותר מרוב הח״כים מכל המיפלגות.
בעבר סברו רבים שתורו לכהן כח״כ
יגיע בקרוב. כיום אין כבר מה לחלק,
ומה שחולק הגיע לידיים הבלתי־נכונות.
האן, כרוב חבריו, מצפה לרגע
שהקול הדתי יגיע שוב לשוויו הישן
בשוק, וזה, כנראה, יתרחש בעוד כמה
לשבועות.

בהתנחלויות, חרף עבודתו המסורה
למענן. מלמד גם צעיר יחסית 62 ואם
יצליח בן־נתן להמליך אותו כמנהיג
המפד״ל, ייעצר המר ( )49 לעוד שנים
רבות.
כך נוצרת עתה הברית המוזרה בין
המר לבורג. המר, כמזכיר המפד״ל, לא
מתח ביקורת על הצבעת בורג בעד
נסיעתו של עזר וייצמן לקאהיר. הוא
גם אינו מעוניין, לפחות ברגע זה,
בפתיחת הנושא של איוש מקומו של
שר מפד״לי בממשלה, תחת בורג.

מלמד:
פטדין המציס

אם ירצה המר בבורג כבא־תר־הנצחה
בממשלה, הוא ימצא
ביריבו הוותיק שותך להוט
ורב־מג בתרגילים פוליטיים.

**ץ ני אורחים קבועים בחדרי
סיעת״המפד״ל בכנסת הם אברהם
מלמד והעסקן הוותיק רפאל בך
נתן. השניים מהווים תיזכורת קבועה
לבורג שעליו לעמוד בדיבורו, ולפרוש
בסתיו .1985

מי שחושב שעידן בורג מסתיים
והולך, פועל לפי היגיון ביולוגי
ורציונלי. ספק אם יש בכך כדי לעמוד
בקריטריון של ההיגיון הפוליטי הישראלי,
שהוא סבוך ומעניין הרבה יותר.

חיים ברעם

״חדוות-השילטוך — בוודאי
יש ביטוי כזה בגרמנית,
שפת־אמו של בורג — באילו
נעלמה מישותו, שהיתה
תמיד מדושנת־עונג במיוחד.

המי:
ראש קטן
ך ם שר החינוך לשעבר ומנהיגה
המפד״ל בהווה מפגין פרופיל
נמוך, כמעט ״ראש קטן״.

זבולון המר לא היה אך

המנהיג הב א

ב 1ס.11 במוך 11111
כוכבי המו שב הראשון שר הכנסת: ה מ שך הסיכום מסוג אחר

דפנה ברק מגלו מה הם אוכלים מה הם שותים איך הם
מתלבשים איך ה! מתאפרות מה קרה בחדר־המיטות במלח

• זי 0אמיר:
אחראי דזיסוז
בכנסת ה־ 11 מרובת־התפקידים
(חלקם יזומים) והתוארים, אף אחד
(כמעט) אינו מקופח. נא להכיר: ז׳ק
אמיר, ראש הוועד של חברי־הכנסת.
לא ברור לי האם זהו תואר נבחר, או
שאמיר הטיל את מלוא מישקלו(יש,
יש מה להטיל!) ובחר את עצמו. על כל
פנים, הוא האיש המופקד על התנאים
הסוציאליים של חברי־הכנסת.
מה פירוש — תנאים סוציאליים?
האם יישנו במלון עם ז׳קוזי או בלעדיו?
האם ימוקם מועדון הח״כים בלובי של
המלון, או שהם יישבו מורמים מעם,
במרומי הקומה ה־ ?12 מה יכלול
הכיבוד במועדון? ושאר נושאים ברומו
של פרלמנט.
אמיר החביב, גדול־המימדים, נראה
מרוצה מתפקידו וממעמדו המיוחד
בתוקף תפקידו.
הוא ייצג, למשל, את חברי־הכנסת
במסיבת־הפרידה שאירגן להם מלון
הילטון המפואר בעת שנאלצו, מטעמי
המצב והשעה, לנדוד למלון רמדה
רנסנס, המהודר לא פחות. אמיר נשא
שם נאום נרגש, שנחרט היטב בזיכרוני.
חרטו אותו בזיכרוני התבטאויות כגון:
.תודה לכם (להילטון) על שעשיתם
מאיתנו חבורה א ...חברתית!״ חן־חן,
החבר אמיר.
אמיר הוא גם, הקשר הצרפתי״
שלנו. מדי פעם הוא מנופף לעברי
בתמונות וקיטעי־מאמרים של העיתונות
המקומית בדימונה, מקום מגוריו.
אלה גם אלה מנציחים את פגישותיו
התכופות עם ז׳אק שירק, ריימון באר
ושמות נוספים, שיש להם מקום־כבוד
בהיסטוריה של צרפת. אולי זאת גם
הסיבה להתנגדותו העיקשת להעלאת
מס הנסיעות ל־־מ<?2
הפופולאריות שלו בקרב חברי־הכנסת
ראויה לציון, וגם העקיצות
בעניינו נאמרות על דרך החיבה. הוא
חבר בכיר בקבוצת־רבין. במיפלגת־העבודה.
מה פירוש חבר? פעם ביקשתי
ממנו שיחסוך ממני טירחה ויעביר
לרבין, חברו־לקבוצה, מסר ממני, .לא״,
נבעת אמיר טוב־הלב, ,אנחנו לא
ביחסים כאלה ...אני לא יכול סתם
לצלצל אליו, לפנות אליו...״

• דג שילנסס:,
בינו לבינה
הלשונות הרעות בכנסת, וכאלה לא
חסרות שם, מספרות כי האיש גרגרן
נדיר. מעדות־ראיה אני יכולה להעיד
שאינו גרגרן במובן הוולגרי של המילה
— הוא אינו חוטא בכמויות אדירות
של מזון, ואין שום פרט סנסציוני בדרך
אכילתו. האיש פשוט אוהב לאכול,
נקודה. להסתובב סביב אוכל, לעסוק
באוכל, לדבר עליו. ההלצות הרבות
בעניין אינן מטרידות אותו. להיפך.
גם ההלצות, פרי לשונו, אינן
מטרידות או פוגעות באיש. האיש הוא
חביב, אין מה לעשות, לץ חביב
ובלתי״מזיק. עיקר הלצותיו הן, כמובן,
בנושאים שבינו לבינה. נושאים
שהשתיקה יפה להם, אולם אצל

שילנסקי השתיקה מלווה בציחקוקים
רמים, ובקריצות נוסח :״אני יודע
בדיוק מה מתרחש כאן מה?
תגידו: כלב נובח אינו נושך?
בתחילת המושב נתקעתי עימו ועם
שבח וייס במעלית הכנסת. שילנסקי
איבד מעליזותו. האיש הקטן החליף
גוונים, נכנס לפאניקה ולא הירפה
ממני :״תלחצי על האיוורור, תלחצי
כבר עליו נכון שליד אחד המתגים
במעלית היתה כתובת — איוורור,
אולם כמובן שהקשר בין הכתובת
למתג היה מיקויי בהחלט. מקץ עשר
דקות רוויות־מתח וחרדה (מצירו של
שילנסקי) מששוחררנו, התפעל

גושאי־הכלים׳על תואריהם השונים,
כרבים מחבריו־לממשלה. גם את
ארשת החשיבות העצמית, המאפיינת
אוטומטית, ככל הנראה, את כל
הנושאים באחריות מיניסטריאלית, לא
תמצאו אצלו. במקומה אתם(בפרט אם
אתם — אתן) עשויים לזכות בחיבוק
שובב, הערות עוקצניות (ברוח טובה)
ועוד חיבוק על חשבון הבית.
מתחת למעטה הציני — לא־איכפתי,
הוא חבר אמיתי. נסו(רגע, לא
להגזים) — ותיווכחו.

• חיים סוכמו:
נוס ונשים

אי־פירסומו נובע אולי מאפרוריותו.
חיוורונו בולט עוד יותר על רקע כפרו,
תל־עדשים, שבשדותיו גדל המשורר־הפרלמנטרי(והכוונה
אינה לגד יעקו־בי)
,איש בתו־כישרונות.
כהן הוא מרכז סיעת־הליכוד בווע-
דת־הכספים. הציניות ממנו והלאה.
ניתן היה לפגוש בו במהלך המושב
כשהוא יושב במיזנון רגוז, ושופך
בכעס על אוזניים ערלות :״אי־אפשר
להמשיך כך! חייבים להוריד את
הסובסידיות! אתם יודעים כמה כספים
זורקת הממשלה מדי חודש?״
בתחום הבילויים אינו מהמחמירים
רווקא. עד כמה שזה נשמע מוזר, ניתן

קשה להאשים אותו בכך שהוא
מתנזר מאמצעי־התיקשורת. ההתמחות
שלו היא ברישום (או שינון בעל־פה)
של הברקות המתעופפות בחלל
המיזנון, או בעת עבודתן של הוועדות.
השלב הבא הוא הכתבתן לעיתונות.

אמיר

קוסמן

לא יכול סתם לצלצל

לחבב נשים
הורביץ לחבק, לעקוץ, לחבק
שילנסקי לצחקק ולקרוץ
קצין־הכנסת באוזניו .״הו, שילנסקי,״
נקט בהומור החביב על שילנסקי ,״עם
מי נתקעת במעלית?(איתי!) ספר מה
היה הצבע חזר לפרוח בלחייו של
שילנסקי, הוא הזדקף בבת־אחת, הרים
ראשו בגאווה, עטה הבעה מיסתורית־ממזרית
וענה :״אילו הייתם יודעים...״
הקלאסטרופוביה נשכחה כלא היתה.

״גאו ווורניץ:
חינוה שוננ
למי שמתרשם יתר על המידה
מהופעתו חמורת־הסבר מעל פני
המירקע עם הפזמון הפופולרי :״אין
לי!״ צפויה הפתעה.
את הורביץ ניתן למצוא משוטט
באפס מעשה ברחבי הכנסת, לבוש
בחליפה שמרנית, מחוסרת כל דמיון או
חן. החן של בעליה מחפה על מיגבלה
אובייקטיבית זו. אין הוא מוקף
בדוברים, עוזרים, יועצים ושאר

מיותר לציין שחלק מההברקות הן פרי
לשונו החדה.
אהבה אחרת שלו היא ״לאכול!״
והיא מתבטאת בכרס שהוא מטפח
לאחרונה לתיפארת. קופמן, שהבריא
ממחלה ממושכת, אינו מוטרד
מהפרופיל הגדל והולך שלו. להיפך:
אחרי חודשים של רזון וחיוורון(בעת
מחלתו) הכרס מסמלת עבורו —
בריאות!
הוא בן־שיחה משעשע, וניתן
להעביר עימו שעות (השיא המשותף
שלנו עומד על שש שעות) ולאבד
לחלוטין את הרגשת הזמן.
גם הוא ידוע כחובב־נשים מושבע.
איזכור של כמה שמות נשיים מעלים
סימולטנית חיוכים רבי־משמעות
בפניהם של קופמן ושל יורשו בתפקיד
(סגן־שר־האוצר) ,עדי אמוראי מהמערך.
בתחום הזה, מסתבר, הבדלים
אידיאולוגיים לא עובדים.

יגאל נהו:
אצל השדכנית
גיזרתו המסורבלת־בשרנית עונה
על הציפיות, הנובעות מתדמית־האיכר
המקובלת. כהן, חבר מושב תל־עדשים,
עונה במדוייק גם על שאר המרכיבים
בתדמית זאת. הוא שופע חום ולבביות,
טוב־לב עד כדי תמימות.

כהן
לא יכול לסרב
לפגוש בו בירושלים בכל אירוע נוצץ
או מנצנץ. הוא אינו מככב שם מהטעמים
המקובלים — להיות ׳אז־ או
׳ ! ס ס .,פשוט מזמינים אותו, אז הוא
בא. יש לו ברירה?
״איפה היית?״ צהל לקראתי לפני
כמה שבועות ,״היתה מסיבת בר־מיצווה
לזאתי, נו, השדכנית א ...הלנה
(הלנה עם־רם הססגונית) במועדון של
רפי(שאולי) .היו שם כולם!״ חוץ ממני,
כמובן. כשהבעתי את הסתייגותי הנחרצת
מאופי האירוע ומהשתתפותו של
כהן באירוע, נבוך המושבניק :״א ...את
צודקת ...אני יודע ...היא (הלנה) ציל־צלה
אליי, רצתה ריהביליטציה. אז
נתתי לה. איך יכולתי לסרב?״
בחור טוב, כהן. אין מה להגיד.

שנח וייס:
תאונה מחרידה
״אני אף פעם לא פונה לעיתונאים,

מנדנד להם מישפנ^זה נוהג הח״כ
החיפאי להשחיל מדי פעם בשיחותיו
עם עיתונאים. אם זאת אינה פניה, אז
מהי פניה?
עליי, בכל אופן, המישפט פועל את
פעולתו, והמצפון עובד שעות נוספות.
גם וייס, אגב, עובד שעות נוספות.
אין בית־הבראה, ועד־עובדים או
בית־תרבות שלא זכו לארח את המרצה
שבח וייס בין כותליו. בהרצאות אלה
מתגלה וייס במיטבו. הוא מפגין כושר
ריטורי־סרקסטי, ולוואי וזאת היתה
רמת ההתנצחויות בכנסת.
יש לו כישרון לפתל, לשבש ולסבך
את התהליכים הפשוטים ביותר. אם
התחלת לגלגל עימו עניין כלשהו(גם
אם העניין החל ביוזמתו) ,צפה לכל
סיבוך אפשרי ובלתי־אפשרי. בסופו
של תהליך מפותל ומעוקם, רווי מעורבות
רגשית, תתהלך רדוף־אשמה, גם
אם לא תזכור כיצד, לעזאזל, הסתבכת
עד כדי כך.
הוא איש־שלומו המושבע של יצחק
רבין. וייס אומנם אוהב להציג את עצמו
כ״יונה״ ,אולם גיבויו הרעשני לעמדותיו
הניציות של רבין, מנהיגו, מציב
סימן־שאלה גדול סביב הגדרתו העצמית.
במושב הקודם ניתן היה לפגוש
בוייס בחברת מנהיגו הנערץ עליו.
במושב הנוכחי, עת חזר רבין לעמדת־כוח,
הגיע וייס כמעט להתבטלות
גמורה לפני הערצתו, ועסק ללא־הרף
בהסברת התנהגותו ועמדותיו הלא־תמיד־מובנות.
ניתן
היה לפגוש בו בחברתו של
חברו־לעיר, חבר־הכנסת אמנון לין
וחברו־לקבוצה (קבוצת רבץ) חבר־הכנסת
יצחק פרץ, בלובי של מלון
רמדה רנסנס כשהם ישובים סביב
שולחן משקאות ופיצוחים. לעיתים
הצטרפה אליו אף אשתו השברירית,
אסתר, ולפעמים השלים בנם את
ההרכב המישפחתי.
לזכותו ייאמר שהוא אחד האנשים
המלאים והרבגוניים בכנסת. חייו מלאי
התהפוכות — מזוועות השואה. דרך
זכייתו באליפויות־ספורט שונות ועיסוקו
בעריכת חידונים, ועד לפנייתו
למסלול האקדמי ואחר־כך למסלול
הפוליטי עקב תאונת־דרכים מחרידה
— מבליטים אותו עוד יותר על רקע
שלל הדמויות החד־מימדיות שבמיש־כן.
לכן ניתן להקשיב לו בהנאה
מרובה. לא לשוחח — וייס אוהב
להשמיע, נקודה.

• אמאד נאצר־אר־דיו:
הנזנזו
מדי פעם יוצא לי לפגוש באנשים
שיצחק שמיר הבטיח להם משהו. כך,
על כל פנים, הם טוענים, גם כשההב־טחה
נשמעת מחוסרת־הגיון לחלוטין.
אחד מאלה הוא חבר־הכנסת הדרוזי
מטעם הליכוד, אמאל נאצר אל״דין.
(זהו הכתיב הערבי. בעברית הוא כותב
את שמו לפי הצליל: נאסר אדיו).
השם אינו אומר לך דבר? בושה!
בושה! אמאל נאצר־אל־דין, המדבר על
עצמו מדי פעם בגוף השלישי, והמעניק
לעצמו שמות״תואר נוסח ״אמאל
נאסר אדין הגדול״ או ״גבר נאה,
חתיך מסרב להכיר בבורותך.

תפקידו בתנועת־החרות — מלבד
היותו הנציג הדרוזי התורן —
ודיעותיו אינם ברורים. שמיר הבטיח
לו, לפי דבריו, מישרת סגן־שר או
אפילו יותר. באמת אינני זוכרת, מובטחני
שגם שמיר לא.
הוא נוהג להתפאר בכך שהוא הח״ב
המבזבז את סכומי-הכסף הגדולים
ביותר במיזנון. לא מתקמצן, לא עושה
חשבון. ניתן לראות אותו מארח
לעיתים חבורות גדולות במיזנון.
לפרקים הוא מטה את ראשו לאחור
וצוחק צחוק פרוע, וחבורת אורחיו
פוצחת במקהלה מיידית אחריו. בשאר
הפעמים הוא יושב לבדו שעות ארוכות,
ומשגר הוראות לרינה, עוזרתו היפה.
ידוע לי שהששר משה ארנס תמה
בפורום סגור של הליכוד ושאל כיצד
זה קרה שהליכוד, אשר פתח במיל־

וייס

שניתן להסיק משמועות, היא שיש
מישהו המעוניין בהפצתן.

• עזו ו״צ3ו:
וווו נקפיץ
למי שגדלה כמוני על המיתוס
שעזר וייצמן הוא מילה נרדפת לשארם,
חוצפה צברית וחן גיזעי — צפויה
אכזבה מרה. נכון שבהתחשב לנסיבות
— מהיותו כוח מבטיח ומרענן
בפוליטיקה הפך מנהיג של שלושה
מנדטים, המורכבים מפליטי שאר
המיפלגות — יש לווייצמן כל הסיבות
שבעולם להסתובב מתוסכל ומריר.
וייצמן של הכנסת ה־ 11 הוא קופצני
וחסר־סבלנות.

נאצר־א־דין

להשמיע, לא להקשיב

לדבר על עצמו בגוף שלישי

חמת־הלבנון שעזרה, לדבריו, לדרוזים
בלבנון, לא קטף את הפירות בבחירות
האחרונות, ואחוז התמיכה בליכוד
בקרב הדרוזים פחת. באמת, כיצד זה
יתכן?
התשובה שניתנה באותו פורום של
הליכוד היתה נעוצה בכישוריו של
הנציג הדרוזי.

במהלך המושב הודאג וייצמן(נוסף
על אכזבתו בקלפי ומתפקידו הזוטר
בממשלה) ממצבו של שאולי, בנו.
מאיר שיטרית, אחד מחבריו האמיתיים
בליכוד שלא היפנו לו עורף, שאל
לשלומו של שאולי, ונדקר מתשובתו
העוקצנית של וייצמן. :שלומו טוב
יותר משלומו של הליכוד!״
חברים רבים בליכוד נוטרים לו על
״בגידתו״ ,ומנדים אותו. ואילו במערך
הוא עוד לא נקלט. במיזנון ניתן לראות
אותו יושב, דרוך כקפיץ, בחברתם של
אנשיו מסיעת יחד (חברי־כנסת, מזכירות)
או בחברתו של אהרון אבו־חצירא,
ידידו.
לפעמים חוזרים אליו נימוסיו
השובבים. יש לכך סיבה. אני יודעת
שברגע זה התחלתם לקרוא בלהיטות,
אולם אני מסיימת כאן.

יצחק שו:
שמועות. שמושח
עד שפגשתי בו לראשונה, הייתי
משוכנעת שאני דוברת עברית מושלמת,
מחוסרת פגמים או שיבושים.
שיחה בת שעתיים עם שר־החינוך-
והתרבות הורידה לי את האגו למעמקים.
לאחר שניים־שלושה תיקונים,
הבטיח לי נבון :״לא אתקן אותך עוד...״
והמשיך, כמובן, בתיקוניו.
במהלך המושב קברו אותו הלשונות
הרעות במיזנון מרי יום ביומו .״הוא
מחוסל!״ קבעו ,״תראו, איך מעמדו ירד
פלאים! ממועמד לראשות־הממשלה
ל סיפורים אחרים ייחסו לו את
״תסביך הנשיא החמישי״.
הפיצו עליו שהוא רודף־כבוד
קיצוני(הסיפורים התייחסו גם למישפ־חתו,
וכמובן לרעייתו המפורסמת
אופירה) ,שוחר גינונים וטקסים. כל
אלה, ליחשו בכנסת, החלו עת כיהן
כנשיא, בתירוץ של כבוד מוסד
הנשיאות, אך נמשכו גם במישרד־החינוך־והתרבות.
אישית
לא נתקלתי אף בהוכחה
הקלושה ביותר לדיברי חרושת־השמועות.
להיפך. ניתן להסתדר עימו
ישירות, ללא עוזרים, דוברים, יועצים
ושאר חוצצים. אינני יוצאת־דופן
בהצלחתי זאת. מי שלא מאמין, שישאל
כמה מאנשי הטלוויזיה.
נבון הוא השר המופקר על
רשות־השידור מטעם הממשלה. גם
כאן צפויה הפתעה לכל המאשימים
אותו בהפרחת הבטחות, דיבורים בלתי־מבוססים
וחיוכים. נבון מתמצא היטב
ברשות, מכיר כל סיכה על בעיותיה
ותחלואיה.
בטרם שוחחתי עימו, נהגתי במומחיות
יתרה בנושא. איפה! מסתבר שגם
למומחיות יש דרגות. נבון ידע לספר
לי מי תומך במי ברשות, ועל מה. למי
הובטח מה? מי אמר על מי?
בניגוד לדימויו, יש לו גם השקפות
ברורות ותקיפות על הסיבוך.
מה שמוכיח שהמסקנה היחידה

אברהם שפירא:
>ם עיתונאיות
אותו אין צורך להציג. דמותו
הססגונית״ענקית מוכרת היטב, והפכה
מכבר חלק מהפולקלור. מי שהספידו
את האיש, שכונה בכנסת הקודמת
״מנכ״ל המדינה״ עקב ירידת כוחה
האלקטורלי של אגורת־ישראל לחצי
בכנסת הנוכחית, התבדו. שפירא,
יושב־ראש אחת הוועדות החשובות של
הכנסת — וערת־הכספים — ממשיך
לנהוג כאילו לא חל כל פיחות
במעמדה ובמישקלה של מיפלגתו.
במישקלו האישי חל פיחות (בן 15
קילוגרמים) ,ועוד הכרס נטויה.
על־אף פיחות זה, לא ניתן לפספס
את כניסתו הדרמתית למישכן. אצל
שפירא הכל מתנהל בגדול: דמותו
הגדולה פורצת ממכונית־כסף גדולה,
מסוג לינקולן, שעלתה סכומי־כסף
גדולים (הרכילות האחרונה בכנסת

מעריכה את מחיר המכונית במאה אלף
דולר) .הוא צועד במהירות, כשהוא
מוקף פמליה גדולה ורעשנית של
עוזרים, לעבר חדרו שבקומה הראשונה.
הפמליה הולכת וגדלה במהלך
צעדתה. בחדר כבר ממתינה לשפירא
קבוצה גדולה של עיתונאים. דקות
ספורות לאחר הגיעו מתחילים להגיע
לחדר מגשים גדולים, עמוסים במרכי־בי־הדיאטה
שלו. הרבה דיאטה. הרבה
הרבה דיאטה.
שאלת־השאלות לגביו היא: האם
הוא מדבר עם עיתונאיות? או, אם לקרוא
לילד בשמו: עם נשים? ובכן,
למזלם של חברי־הכנסת החרדיים, רוב
העיתונאים המסקרים את הכנסת הם
גברים.
שפירא, על כל פנים, לא התחבב
לחינם על התיקשורת. אין הוא מקפח
נבון מעודכן לגמרי
את המין היפה בעיתונות. הוא משתף
עימנו פעולה בחופשיות רבה ובחן
מרובה. אומנם, תמיד־תמיד בנוכחותו
של אחד מעוזריו. מחשש ״ייחוד״.
בדרך־כלל נופל העונג בחלקו של
אריה פרנקל, עוזרו הכספיתי והיעיל.
כל זה מתנהל באווירה נינוחה
ומהנה, הגורמת להתעלמות זמנית,
לפחות, ממה שהאיש מייצג — פלגים
חרדיים הדוגלים בכפייה דתית ובס־חיטה
של כספי־ציבור, שאינם מאושרים
מריבונותה של מדינת־ ישראל.

מרים חעסה־גלוו:
צחוק היססו׳
מרים תעסה־גלזר התברגה לשבי־עיה
השלישית של רשימת חרות
לכנסת ה־ 11 על תקן רב־שימושי: היא
גם אשה, גם תימניה...
תעסה־גלזר, סגניתו של שר־החי־נוך־והתרבות
בממשלה הקודמת, קנתה
את עולמה ופירסומה כשהפכה
למבקרת תרבות ואמנות נחרצת ביותר.
פנינים כגון :״בהמה מיוחמת״ (על
המשוררת יונה וולך) או ״ערווה
מתנודדת״ (על הצגות חנוך לוין) דבקו
בה לעולמי־עד.
דווקא על רקע זה, פגישה עימה
עשויה להפתיע. היא אשה שקטה
וצנועה. במהלך המושב חל שיפור ניכר
בדרך לבושה, לעומת הכנסת הקודמת.
קשה אומנם לחשוב עליה במונחים כמו
״אלגנטית״ או ״בעלת הופעה מתוחכמת״
,אולם לבושה מסודר וסולידי,
בדרך־כלל (פרט לחליפת־הבורדו
הצעקנית. אני מתאפקת לומר לה
משהו בעניין מזה מושב שלם) .קלסתר
פניה נאה וחייכני, והופעתה אסתטית.
כשהחמאתי לה על הופעתה הבוטחת
והמוצלחת בטלוויזיה בעניין זה,
הסמיקה מעונג :״מה, כן? גם בעלי אמר

וייצמן

שפירא

למה להיות מתוסכל

לדבר עם נשים

הודב העירום,
הצעירה והאקדח
גל התגובות לחלק הראשון של סקירה זו כלל מחמאות לרוב, אך גם
הערות כגון לא הלכתם עד הסוף!״ או ,״יש נושאים שלא מוצו״...
תחילה לא ירדתי לסוף דעתם של המגיבים, עד שקיבלתי שיחה טלפונית
מעמית, חבר־מערכת דבר. שהתרעם מפורשות :״שכחתם את (הדברים
האינטימיים).״
לא שכחנו. הסיפור הבא נמסר לי לפני כמה שבועות, ומפורסם בזאת
לראשונה. אז הנה, על פי דרישת הקהל:
ביום הראשון בלילד״ שבועות אחדים לפני סיום המושב, הגיעה עלמה
צעירה לפגישת־עבורה שיגרתית עם אחד מחברי־הבית. הפגישה התנהלה
בחדרו שבאחד מבתי־המלון הירושלמיים.
היא התכוונה, כך סיפרה, להקציב כשעה לפגישה, ולפדות לשאר
עיסוקיה. מה הופתעה לפגוש בנבחר־העם, כשהוא מדיף ענני-קולון, לבוש
מחלצות והבעתו אומרת חג.
הצעירה ייחסה זאת להבדלי מנטליות. כך גם ייחסה את התהדרותו
בהצלחותיו בקרב אנשים בכלל, ונשים בפרט. המוטו החוזר של המונולוג
היה כבודו העצמי. חילולו — כחילול קודש״הקודשים.
הפגישה השיגרתית הפכה לסיפור־זזייו המשוחזר של הנבחר. כמה
פרטים. יש להניח, הושמטו, לעומת שלל סיפורים בדיוניים שהוכנסו.
הגברת, שהשתעממה נוראות, התחילה לחוש לקראת חצות באי־נוחות
מסויימת. ראשית — התפארותו הבלתי־פוסקת של הח״כ הקשיש בנוגע
להצלחותיו בקרב המין היפה נראתה לה כמגמתית וחשודה. שנית — שפע
הדמיון שהתערבב ללא אבחנה בשטף־דיבוח העניק לה תחושה שהאיש
סובל מתסביך־גדולה כלשהו.
מונחית על-ידי אותה הדגשה מוזרה וטורדנית. הודיעה הצעירה
למקום־עבודתה ולאחדים מחבריה היכן היא נמצאת, עם מי, מדוע ומתי יש
בדעתה לעזוב. כל זאת בנוכחות הח״כ, שעקב בדריכות אחר שיחות־הטלפון
״הדחופות׳ שעשתה.
אחר־כך פתחה בפיהוקים מופננים. גם אלה לא שיכנעו את הח״כ,
שהמשיך בסידרת הצלחותיו האינסופית. בליוויית משקאות חריפים. הכמות
שחיסל במהלך הערב היתה מרשימה למדי. בשלב זה של סיפורי־הגבורה
(חלקם צבאיים) הבחינה הצעירה שעל שולחן הטלפון, נין חטיפי־השוקולד
הכסופים של המלון, היה מונח לו אקדח.
היא לא היתה מסוגלת להיזכר באיזה שלב מהערב הבלתי-נשכח הונח שם
האקדח, וכיצד. בשלב זה, על־כל־פניט הוא נראה מאיים ומבשר־רעות.
עיניה המשוטטות ללא מנוחה בחדר הבחינו נפרט נוסף. השרשרת הקבועה
ברלת החדר, היתה נעולה.
גם חבריה של הצעירה נסרדו מקריאות־הטלפון המוזרות, והחלו מצלצלים
אליו־״ באמתלות שונות. השעה כנר היתה שתיים לפנות בוקר.
הצעירה עדיין קיוותה שנפלה ל״אגו־טריפ״ לילי של אדם בודד ושתוי,
ושהזעיקה את חבריה לשווא.
בינתיים השימה עצמה מאזינה, תוך כדי נסיוגות לאתר את מפתח החדר,
כלפי חוץ ניסתה להעמיד פנים כאילו אינה מרגישה בשום דבר משונות
כשנכס האיש לשרותים, הצליחה להגיח את ידה על המפתח. ואז נעתקו
המילים מפיה: האיש יצא מחדר־האמבטיד״ כמו שאוסרים, כביום היוולדו —
עירום!
בדיוק באותה שניה צילצל שוב הטלפון. מעברו השני של הקו היה
מקום־עכודתה של הגברת ההמומה. בנימה מאופקת, בתשובות מקוצרות
נוסח .״כף ו״לא״ ,אישרה את החששות מעברו השני של הקו ופנתה
במהירות לעבר הדלת. נבחר־העם דילג עירום אחריה, תפס בה בחוזקה ומנע
ממנה את התרת השרשרת.
הגברת אחוזת־האימה הודיעה לו, בשארית של קור־רוח, שלא כדאי לו
להשתטות במעמדו, כי מקום־עבודתה מעודכן בנעשה והטלפונים המרובים
במשך הערב לא היו מיקריים.
נראה היה לה כי ההגיון חזר אל האיש. הוא פרץ בתחינות ובהסברים,
נשבע בילדיו ובכל היקר לו. היא, מצידה, המתינה, רועדת מפחד, לרגע
שיירגע, לא הסיטה עיניה לשניה מהטלפון והאקדח שלידו.
האיש לא נרגע. שניות ספורות אחרי שנשבע בילדיו שלא יגע בה, ניסה
ללופתה שוב. רק צילצול־הטלפון הקפיא אותו. היא זינקה לעבר הטלפון.
נמסר לה ממקום־עבודתה שפקידי־הקבלה של המלון מעודכנים בנעשה,
ושהם ממתינים לה בלובי. היא חזרה על ההודעה בקול רם, וביקשה שלא
לנתק את הקו עד שתגיע ללובי. אם לא ישמעו ממנה מקץ כמה שניות,
הורתה, יש להזעיק את המישטרה.
השיחה הטלפונית פעלה את פעולתה המרתיעה.
השפופרת נותרה פתוחה. דרכה ניתן היה לשמוע את הצעירה מתירה את
השרשרת, פותחת את הדלת וטורקת אותה בחוזקה. כל זה, בליוויית קללות
עסיסיות מצירו, לאו דווקא פרלמנטריות. :מנוולת, כלבד״..״
עד כאן סיפורה של הצעירה. לא ייאמן כי יסופר? לולא היו לסיפור עדים
כה רבים(בקרב חברית עובדי המלון שבו התרחש הסיפור ומקום־עבודתה)
גם אני הייתי מתקשה להאמין.

לא צריך להתאפר

לי! ואת יודעת מה? אפילו לא הספקתי
להתאפר ולהסתרק! מכיוון שאיחרתי,
נכנסתי הישר לשידור. כל־כך מוזר!
כולם אמרו שנראיתי יפה!״ כמו
שתיארתי — אשה פשוטה, נעי־מת־הליכות.
אה כן — איך שכחתי? גם
ביישנית!
כשסיפרה לה מזכירתה את הסיפור
הפופולארי המסתובב בכנסת, אודות
אחד מחבריה הדתיים, שחשב שמזומנת
לו הרפתקה ושנתפס בקלקלתו (בתחתוניו!)
קבל עובדי־מישרדו, שרצו
להפתיע אותו לרגל יום־הולדתו, פרצה
תעסה־גלזר בצחוק היסטרי ממושך.
אחר־כך ספקה כפיה, עטתה ארשת
חסודה ונזפה. :״איך את מדברת!״

אם שעה אחח
של במטול במטבח
הורסת לך
את כל היום...
,מן וקה ל־ ס98₪0
?*?אידיאלי ל מ טב ח ול שדותים

מקום אחר במקום אחר

זיוה תלם

מזמינה אותך
למכירת סוף חורף 85־ .תחילת האביב
במכירה: ממסי עור החל מ־ 89,000ש׳ -
כל הדג מים וכל הגדלים

נפתח מחדש

חיה פולופ -חולצות מודפסות חצאיות גיינס, בגדי אביב
מבד כותנה וטריקו.״רזיאלה״ -מכירת סוף עונה. מחיר מוקפא. קולקציה
חדשה לאביב, חליפות לשעות אחה־צ והערב.
א - 1* 1 /חליפות כותנה לשעות הערב.
רפי יעקובסון -בגדים ליום ולערב

בואו לנסות מלון אורגני
(טבעוני צמחוני) במורדות הר כנען
במקום: ג׳קחי, סאונה, חדר
התעמלות, קוסמטיקה טבעונית,
יוגה, רפלקסולוגיה, מ סג /גן אורגני
והרבה אויר הרים.

להזמנות: מצפה הימים 4־37013־067
ת.ד 27׳.ואש פינה.

שולה

ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
וכן השתלת ריסים

(לא״המלן

בעיות ולב טי ם
בחיי המין

ט ל טני ס:

מאו1

28 4 9 1 9
295318

ד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

אט>ה ח>>ם
מעוניין בנחמדה
למטרה רצינית
גובה 60ו גיל 28
ת. ד7086 .
מי קו ד 42291
נתניה

איתן עמיחי

הדברת_מזי 7ןים ׳
בל׳׳ם
מום חים להדברת ומקנים
(דוקים) ,תוללי לץ, חרקי
ספרים ובגדים.

רמת-נן. דת־ מודי/דן .18ת.ד2272 .
• מיר ח לל נדיאותך ורב
העולם הזה 2486

סתווית נחון(ימין)
לוחמת באלות היא
תופיע בסוט
כאוות האמזונות.
האימונים מפונים
עולה 200 דולר לחודש.
• עינת היערי: קיבוצניקית
מיקום .״לנו יש מזל בקיבוץ,״ אומרת
עינת ,״לאיש בשם ליאון רואנים יש
הסכם עם הקיבוץ כבר מזה 12 שנה.
אנחנו מגדלים לו את הסוסים ורוכבים
עליהם, ואחרי שאחד הסוסים משתתף
במירוצים וזוכה, הוא מוכר אותו ״.עינת
היא המאמנת הראשית של הסוסים.
• סטרה קיגלינג: ילידת
אוסטריה, בת ,20 לומדת מישחק. היתה
הכוכבת של אחד מסירטי אסקי מו
לימון הפופולאריים — סרט חדש,
שיגיע לאקרנים רק בעוד חודשיים.
פטרה רגילה לרכוב על סוסים
באוסטריה. מייד עם סיום צילומי הסרט
תשוב לארצה.
• נורית נאמן: בתו של יחיאל
נאמן, בת 20 מרמת־אביב .״פעם

בסשו-תפווה

41נ

ל מי תו לוגי ה היוונית מספרת
1 1על עם של נשים, שהתגוררו
באסיה הקטנה(תורכיה של היום) .אלה
היו האמזונות עטורות־התהילה, שלפי
האגדה היוונית חתכו לעצמן את השד
הימני, כדי שלא יפריע להן במלאכת

תוי סו המופלאות
שנבחרו לעבב סרט
על האמוונות נאות
מהעיר ומהקיבוץ,
מהארץ״ומחוץ־לארץ
יותר ממאה מועמדות, כולן רוכבות־סוסים
מעולות. הוא בחר בתריסר
המופלאות מתוכן.

עינת היערי מסתערת
סוסים בקיבוץ

קרני נס
חגורה של קר אטה
היריה בחץ וקשת. לאגדה זו שתי
גירסות. לפי אחת מהן גירשו האמזונות
את כל הגברים מארצן. לפי הגירסה
השניה הן השאירו את הגברים במקום,
כשהם משועבדים לנשים, לצורך קיום
מיצוות פרו־ורבו.
הבימאי והמפיק מנחם גולן החליט
לעשות סרט על האמזונות של שנות
האלפיים. למיבחנים שערך הגיעו

ענת צחור
טירונית ירוקה

הן נלקחו לחוות סוסים בפתח־תיקווה,
שם הן מתאמנות על הסוסים
תמורת 5000 שקל ליום־אימונים.
יום־אימון כולל רכיבה על הסוסים
בחצר החווה. חוץ מזה, כל אחת קיבלה
אלה, בצורת נבוט מאיים מעץ, והן
צריכות לצאת לקרב עם גברים. הן
לובשות תילבושת משונה מעור,
הפתוחה מאחור והמחוברת ברצועות־עור
מצד לצד. מתייחסים אליהן
בקשיחות. יש מפקחת העוברת בין
הבנות ומודיעה לכל אחת מן הנבחרות
כמה קילוגרמים היא צריכה להוריד
ממישקלה.

הבנות הממושמעות, מאולפות
באימונים — כל אחת והסיפור שלה
איך הגיעה לסוסים.
• מיכל בוקסר: צעירה נאה בת
. 19 בתה של עיתונאית.להוריה אחת
הווילות היפות ביותר בהרצליה. לדבריה,
המילה הראשונה שהוציאה
מפיה, כשהיתה תינוקת, היתה סוס.
בגיל 14 קנו לה הוריה חצי סוס. יותר
מאוחר קיבלה סוס שלם. כשראו הוריה
שהיא מזניחה את הלימודים, הענישו
אותה ומכרו את הסוס. סוס, מסתבר,
הוא מותרות שרק הורים עשירים
יכולים לעמוד בהן. אחזקה של סוס

בשבוע אני נוסעת לקיסריה לרכוב על
סוסים ״,מספרת נורית ,״תמורת זה אני
מנקה את הצואה שלהם ״.זה לא הפריע
לה להיות צלמת בחיל״האוויר, כש־היתה
חיילת.
• דייזי זומר: בת ,27 גם היא
תוצרת־חוץ, מבלגיה. היא נמצאת כבר
ארבע שנים בארץ. במיקצועה היא
עובדת סוציאלית. היא אמא לילדה בת
שנתים וחצי, נשואה ליהלומן. כל
החברות ביקשו ממנה שתספר את
הסיפור האמיתי על עצמה, והיא
סיפרה :״הגעתי לארץ, לא היה לי ממה
(המשך בעמוד )32

הו רו ס הו ס

לאומלל, מיסכן, שחייו טראגיים -אפשר
יהיה לראות זאת במפה. אם המפה לא
מראה שום דבר בכיוון זה, כדאי לחפש היכן
נמצאת הלילית במפה שלו. לילית באסטרו־לוגיה
מסמלת את המאבק להגיע לעמדה,
לבלוט ולשלוט. במפה של גבר היא מראה
את מוקד המשיכה באישיותו וכן את דמות
האם.
לילית פועלת במישור התת־מודע.
מרגישים בה כשמתרחשות תאונות מוזרות.
רומנים לא מוצלחים, התמוטטות או מחלה
ממארת, ריגשי״אשמה, אובדן־זיכרון או
השמצות -כל אלה קורים בהשפעתה.
למרות שהלילית מסמלת את התכונות

מזר החודש:

אשת־השטו
1בולעת
את האור

לילי ת מסמל ת
את נל הדברים
האנלים והרעים
הנוקדים בני־האום

1 1 מלבד כוכני״הלכת והמזלות, קיימים
* באסטרולוגיה סימנים נוספים, שכדאי

4לדעת עליהם ולהשתמש בהם בעת הצורן.
4אחד הסימנים הללו נקרא לילית. ן לירח המאיר, המוכר לנו בירח של כדור־ן
הארץ, התייחסו הרבה פעמים. לפי מחקרים
ותמונות שפורסמו, לכדור הארץ יש לפחות
* 10 ירחים קטנים, בלתי נראים. המוכר
ן ביותר מביניהם הוא הלילית, שעורר ויכו5חים
רבים. הלילית נקראה ״הירח האפל של
1כדור הארץ״ .זוהי פלנטה או אסטרואיד.
״ * מאמרים שונים התייחסו אליה. קיום
ן הלילית הוכח על-ידי תחנה לחיזוי מזג״
ן האוויר בארצות־הברית ב״ ,1879ב־1929
ן 4וב־ .1928 גלי-רדיו קצרים הוחזרו על־ידי
4הירח ועל־ידי גוף בלתי־נראה, שמרחקו
ג מכדור״הארץ פי שלושה ממרחק הירח
ג* מכדור״הארץ. זה המיקום שזוהה במסלולה
*+של הלילית, שסימנו אותו לפעמים כאסט־רואיד
מס׳ .1181
לפי הידוע לנו, הלילית הוכרה עוד מהזמן
העתיק. אסטרולוגים הכירו גופים שמימיים

עד ה״ 26 בחודש צריך להתכונן לכן, שכמעט
כל דבר שקבעתם מראש ידחה, ית אחר
או יתבטל. מיב*
שולים בלתי״צפויים יג רמו
לכך, וזה מה שיקשה
על ההתקדמות.
היותר זהירים צריכים
להיות אלה, שעיסוקם
בכספי אחרים. הכוונה
לאנשי-עסקים, עובדי
ו 2במרס ־

ביטוח או בנקאים. מה-
20באפ רי ל
27 בחודש נראה שיפור
בכל תחום ושטח. אפי לו
ענייני הכספים, שכל השנה גורמים לכם
לדאגה, ייראו יותר טוב. קרובים יעזרו.

אותם שנולדו בתחילת המזל מתחילים להרגיש
בשיפור, הן מבחינה בריאותית והן בהרגשה
הכללית. אחרים
עדיין חשים בעייפות ורצון
להתרחק מהחברה
ולהסתגר בחברה מצומצמת.
ה־ 25 וה־26
בחודש טובים לנסיעות,
לביקורים ולשיחות השונות
בענייני עבודה.
כושר ה שימוע שלכם
יהיה חזק באותם ימים.
סמוך ל־ 28 יהיו ימים
קשים, מתיחות בקרב המישפחה וויכוחים
עם בן הזוג -ובכלל, מצב־רוח מאוד גרוע,

אתם מרגישים את עצמכם די מבולבלים,
מצבי־הרוח מתחלפים במהירות כזו, שאינכם
יודעים להחליט
אם רע לכם או טוב.
ה־ 24 בחודש הוא יום
נעים, ודווקא בגלל זה
עליכם להיות זהירים.
אתם עלולים להתפתות
בקלות, לספר דברים
שנשמרו עד עכשיו ב ו
2ב מ אי -
סוד. ה־ 26 בחודש עשוי
20ב׳ו ני
להפתיע, סכום בסף ממקור
לא צפוי יגרום
שימחה עצומה. ה״ 27 וה־ 29 מסוכנים
לנהגים -היו זהירים שיבעתיים מתמיד.

טרח

תאומיס

רבים, שנשכחו, כמו הלילית והמתגלים היום
מחדש. הלילית נקראת ״הירח האפל״ משום
שאינה מחזירה אור, אלא בולעת אותו.
התלמוד מתייחס אל לילית כאל אשתו
הראשונה של אדם, שהילדים שלה היו
שדים. במיתולוגיה של ארצות שונות קראו
לה בשמות רבים. בכתבים של הכשדים
היא נקראת לילתו. במיתולוגיה האשורית
היא נקראת לילה -מילה המתייחסת לכישוף.
בעברית -ליל או לילה. בספרדית -
לה־ברושה, ולפעמים היא לובשת צורה של
חתול. לילית נזכרת גם בפולקלור הבבלי
והאיסלאמי.
ברוב הארצות קיימות לגביה אגדות
דומות. באגדות שונות, היא היתה אשתו של
אדם לפני שאלוהים יצר את חווה. בספר
רעיונות חדשים יעזרו לכם לקדם ענייני
קאריירה. ידידויות חדשות ישפיעו ויאפשרו
לכם להביט על הכל
במבט שונה. תהיו יותר
מושכים מהרגיל בתקופה
זו. לפתע תמצאו את
עצמכם מוקפים באנשים,
גם א ם לא תצאו
מהבית, אנשים יבואו
להתארח אצלכם ללא
ו 2ביוני -
הודעה מוקדמת. מקום
20 ביו לי
העבודה יהפך להיות
מרגש בגלל דמות חדשה
ומושכת שתעורר בכם תקוות ליצירת קשר
מעניין בעתיד. נצלו היטב את ה״ 25 לחודש.

התחום המקצועי עומד כעת בראש מעיינ־כם,
ה 24-לחודש מתאים לשיחה ידידותית
אן הרבה יותר משמעותית
ממה שתראה
ברגע הראשון. עתידכם
תלוי לא מעט ביכולת
השיכגוע שלכם. ה״25
וה״ 26 יהיו מעייפים,
נסו לנוח ולא לקחת על
!.ווו! ״ עצמכם יותר ממה שאתם
מסוגלים להס פיק.
ה 28-וה״ 29 אינם
קלים בגלל עומס עבו דה
ועימות עם מתחרים בעבודה. ידידים
מארצות אחרות ייצרו כעת קשר מעניין.

אתם מתחילים להשתחרר מרוב הבעיות
שהיקשו עליכם בחודשים האחרונים. עד
ה־ 30 בחודש עדיין תחושו
עייפות, ואולי פגיעוד
בבריאות, אך בהשוואה
למה שהיה תהיו יותר
מרוצים. ח־ 25 וה־26
יהיו נעימים מבחינה
חברתית, ידידים שכמעט
שכחתם על קיו22ב
או גו ס ט -
מם יעזרו לכם יותר
22בספטמבר
מכפי שיכולתם להעלות
על הדעת. ה־ 28 והימים
הסמוכים לא מתאימים לתיכנון דבר חשוב.
תנסו כמה שיותר לשמור על דיסקרטיות.

:1תו(11

בראשית נאמר :״זכר ונקבה ברא אותם״.
בתלמוד נאמר, שבגלל העובדה שהם נוצרו
באותו הזמן, לילית סירבה להכיר באדם
כנעלה עליה, ולכן גורשה מגן״העדן. בספר
בראשית, אלוהים יוצר לבסוף את חווה
מצלע האדם. באגדות איסלאמיות היא חיה
יחד עם השטן, ועל״פי המסורת, רוב ילדיה
היו שדים או רוחות רעות.
לילית מסמלת את הדברים האפלים
והרעים שקורים למין האנושי. היא תעלומה
אפופה במיסתורין ולבושה בקסם וזוהר.היא מפתה את הפגיעים, שאינם חושדים
בכן שהיא מנצלת את הנקודות החלשות
והרגישות שבהם.
כשעושים מפה אסטרולוגית לאדם שהוא
גאון, אישיות מיוחדת במינה, או ההיפן -

השליליות של האדם ואת נקודות-התורפה
באישיותו, היא גם האחראית על היוולדות
מחדש, אחרי שהתרחשה טראומה קשה.
העבר צריך להשתנות ולפנות מקום להווה.
במילים אחרות: לפני שהאדם יוכל לשנות
את דרכו, הוא צרין להשתחרר מההתנהגות
הקודמת.
הלילית שוהה בכל מזל כ־ 10 ימים,
וכאמור היא איננה רק שלילית. היא מסמלת
מחסור והגבלה בבית ובמזל שבו היא
נמצאת, אם האדם חי רק במישור חומרי, ,
חסר-רוחניות. אצל נשמה מפותחת יותר זה
שונה. אחרי שהאדם למד ועמד מול
הקשיים שסטורן הכריח אותו לעבור רק אז
לילית חופשיה להשפיע בצורה יותר חיובית
על חייו. לפתע מבינים משהו, פיתאום יש
הברקה והבנה של המצב. לילית מאוד
מדגישה את הבית ואת המזל שבו היא
נמצאת, ומפעילה מה שמודחק וחבוי ומעלה
אותו על פני השטח. היא מוציאה את
האיכות הזו לאור.

מצב-הרוח אינו טוב בימים אלה, קרובי־מישפחה
גורמים לכם דאגה ומצב בריאותכם
גם הוא אינו טוב.
אינכם מסתדרים עם
בל ההתחייבויות הכספיות
שלקחתם על
עצמכם. חשוב שתק פידו
להחזיר את כל ה חובות,
דחיה ושיכחה
יגרמו לתיסבוכת ש קשה
יהיה לצאת ממנה.
קרובי מישפחה יציעו
את עזרתם, אך עדיף
לא להיעזר בהם בתקופה זו. בשטח הרומנטי
מצבכם משתפר, צפויות היכרויות.

בעיה שהטרידה מאוד ולא איפשרה לכם
לקדם דבר עומדת למצוא פיתרון. מעתה
תרגישו בהקלה. הרומנטיקה
שוב מאירה לכם
פנים. קשרים חדשים
מתחילים והפעם הכל
מתנהל על מי מנוחות,
ללא מתח, חששות וחרדות.
ה־ 25 וה־ 26 יהיו
במיוחד מהנים, תוכלו
ו^4־:<.זג^,וו^>. בפעילויות להשתתף
תרבותיות יחד עם בן־
הזוג. וזה יביא לאווירה
יותר טובה ובריאה. מה־ 27 עד ה־ 29 אין
לכם שקט -מדובר על התחום המיקצועי.

למרות עומס העבודה המוטל עליכם, אתם
מוצאים לעצמכם דרכים להקל על התקופה,
ובסך הכל די נהנים. ה-
24 בחודש יהיה נעים,
ביחוד בגלל פגישות
מיקריות והצעות עבודה,
שיש בהן משיכה
ואפשרות לקידום. אלה
מביניכם החושבים על
נסיעה לחו״ל, עלולים
להתאכזב. השבוע יצו 5633*13
צו כל מיני עיכובים.
בבר בשבוע הבא ה תמונה
תיראה שונה לחלוטין. את ה־30
בחודש ואת ה־ 1במאי כדאי לכם לנצל.

אתם עומדים לפני תקופה חדשה וטובה.
חיי־החברה יהיו לפתע מאוד חשובים. תוכלו
לארח ולהתארח, וכל
ביקור כזה יביא עימו
איזו הפתעה נעימה.
חיי־האהבה -עומדים
כעת במרכז ההתענ יינות.
ה־ 25 וה־ 26ב חודש
יפגישו אתכם עם
אנשים שעימם רציתם
ו 2בדצמבר
להיפגש מזמן. הרומנ 19
בינו א ר
טיקה פשוט מורגשת
באוויר, ובני המין השני
נמשכים אליכם. גם בשטח הכספי נראה שצפויה
לכם הפתעה. סכומי כסף יגיעו לפתע.

בתקופה הקרובה תיאלצו להקדיש יותר זמן
לבית ולמישפחה. זה לא ימצא חן בעיניכם.
אך לא תהיה ברירה.
בין ה״ 25 וה 29-בחודש
מצב־הרוח לא יהיה
טוב במיוחד, לא כדאי
לתכנן פעילויות צי בוריות.
תוכלו לדאוג
לשיפור המקום שבו
אתם גדים. רכישה חד שה
או שיפוץ יעסיקו
אתכם בזמן הקרוב.
מתיחות עם בן-הזוג
צפויה בעיקר ב־ 29 בחודש. הפעם כדאי
לכם לוותר וללכת, אפילו רחוק, לקראתו.

אינפורמציה שתגיע לאוזניכם בדרך מיקרית
תהיה חשובה מכפי שאתם חושבים. אל
תתייחסו בקלות לשום
שמועה, תוכלו לנצל
לטובתכם כל פיסת
מידע. ה־ 26 וה־ 27 יהיו
רומנטיים במיוחד. אין
ספק שתצטרכו להיות
בעימות בגלל רצונכם
לשנות. בני מזל סרטן
19ב פב רו א ר
או שור יימשכו אליכם
20במרס
וינסו ליצור קשר. ב תחום
הכספי נראה ש־מצבכם
עומד להשתפר בצורה ניכרת. בקרוב
תמצאו את עצמכם בנסיעה מוצלחת ביותר.

חטזנוי0

801§8

זניס

ומפיכים ,

2+ 08 10/0

הדאלי׳ ״

•,״ מ ינואי

ו 85/חי-טל

עוד לא היתה מכונית כזו

קובע בחחשאתה עסע!
סרטים בטניסים ונטובנויות
דודלובמסהיבעח ויטוס בלעו, למנחמה כילו • סלט • סיסרואן
ת״א, שונצינו ,16 טלי 333214-9ירושלים, המלך דוד ,24 טלי 224467-8-9

מוטורולה הניאה לעולם את המילה
האחרונה כמכשירי קשר:
רביגל מוטורולה.
רביגל מו טורול ה מעמיד לרשותך,
כנוסף למכשיר קשר למכונית ולמשרד
נס מכשיר ייחודי דרתכליתי, נישא ניד,
אותו תוכל נם להתקין כרכב.
רב־נל מוטורול ה נותן לך עוד כמה
יתרונות חשוכים:

קשר סודי
אס אתה משתמש כמכשיר קשר, סימן
שיש לך משהו חשוב להניד, לעיתים
אינך רוצה שכל העולם ישמע אותך.
רב יגל מוטורול ה דואנ כדיוק לכך.
מעתה המחשב כורר את הערוץ שלך
וכך זר אינו יכול להאזין או להתפרץ
למערכת שלך, כטעות או כמכוון.

קשר פרטי

קשר מסודר

הערוץ שלך ברביגל מו טו רול ה הוא
הערוץ הפרטי שלך.
אין ערבוב עם רשתות אחרות, אין לך
״שותפים״ ונם אם מישהו ברשת
אחרת לוחץ על המיקרופון שלו הוא
אינו מנתק אותך

נם כאשר יש עומס, יש לך יתרון בלעדי
ברביגל מוטורולה. הזמנת ערוץ,
תקבל אותו עפ״י התור. כמוטורולה
העמידו לרשותך מחשב שהוא סדרן
מיוחד השומר על זכויותיך.
אם אתה משתמש כמכשיר קשר
כלשהו אתה ודאי יכול להעריך את כל
היתרונות הללו. ויש לך עוד יתרון אחד
נדול -מו טו רו ל ה ענק התקשורת
הבינלאומי עם המפעל היצרני
מהנדולים בישראל מעמיד לרשותך 47
מוקדים ( 12 תחנות שרות קבועות ר35
ניידות שרות) ושפע של אפשרויות
להתאים את המערכת לצרכיך:
רביגל מו טו רול ה נייח למשרד מדנם
784x48,*705748,578708x
רבי גל מו טו רול ה נייד לרכב מדנם
578708X784X48, *705748
רבי גל מו טו רול ה נישא ביד מדנם
צ״ 300ז .
ובמנוון אפשרויות רכישה:
קניה, שכירות, ליסינג, או - 78405
תמורת בל מכשיר קשר שברשותך,
מכל תוצרת שהיא.

קשר נקי
הקליטה ברבינל מוטורולה היא עתה
נקיה לחלוטין ללא
הפרעות.

קשר מייד*
המחשב ברב גל מ 1ט 1ר 1ל ה בנוי כך
שלחיצה אתת מספיקה כדי שתקבל
מיד את הערוץ שלך. נם בשעות כהן
העומס נדול כמיוחד המחשב קלט את
קריאתך ומרנעזה יש לך נל פנוי, כולו
בשבילך.

והעיקר -שתת ללא הגבלה
לאורך בל חיי המכשיר.

י ש לו ק שו ק ״ו׳ נ ו סי ו שוי
משרדי מכירה ו ת חנו ת שרות ברחבי הארץ: מרחב המרכז: תל״אביב: רח׳ ק ד מו צ קי , 16 מי קו ד ,6 7 8 9 9טלפון 0 3 - 3 8 8 3 8 8פתת ~תק 1הקד׳ ת מ טלון רח׳ ה שי לו ח , 7מי ק ל , 4 9 5 1 4 7טלפון 0 3 -9 2 2 6 1 8 2לוד 1מלתע! פ ה
ב ך טדיון, מי קו ד , 70100 טלפון 0 3 -9 7 1 1 5 2נתניה ת תו ת פז כביש החוף צו מתו תוי ה( סו ף דתי אפרים) ,מי קו ד , 4 2 3 8 8טלפון .0 5 3 -4 4 4 5 2מרהב הצפון: חיפה שדי ההס תדרו ת מ פרץ חי פ ה( לי ד וזיפרבל) ,מי קו ד , 3 2 9 6 0ט ל פון מ כי רו ת:
0 4 -7 2 5 0 9 1 /2 / 3עכריהאווד התע שי ה( מ א חו רי או ד) ,מי קו ד , 14249ט ל פון 0 6 7 -2 2 7 7 1 ,9 1 4 1 9עפולה:דת ק הי ל ת ציון אזור ה תע שי ה, מי קו ד , 18101 טל פון 0 6 5 - 9 4 9 2 3קרית״שמונה אזור התע שי ה( קו או פ ר טי ב גליל ע ליון) ,מי קו ד
, 10200 טל פון .0 6 7 -4 4 1 9 2מרחב הדרוס: ירושלים: מקוד חיי ם, אזור ה תע שי התל פיו ת, מי קו ד , 93465 טלפון מבירו ת 0 2 - 7 1 8 5 1 1 ,7 1 6 3 4 6 ,7 1 3 6 1 1 ,7 1 3 6 1 2 :אשדוד: דחי ה בי ט חון פינ ת רח׳ המתכת אזור ה תע שיה הצ פוני, ת.ד, 2306 .
מי קוד . 77122 טלפון 0 5 5 -3 3 0 6 3 , 353 10

י־ ׳ 11ב>

פארק ת ע שיי תי( מו ל מ שק נוי) ,ת.ד ,6 2 8 .מי קוד .8 4 1 0 5טלפוו 0 5 7 - 3 3 9 6 8 . 73968

אילו:

אזור התע שיה. מי סוד .8 8 0 0 0טל פוו . 0 5 9 - 7 3 1 0 7 .7 3 108

הא>ע\
ע\הב>א

תכשיטי

חברתי זוהרה זמורה היא אשת־קונץ. מאותן
שהכל מצליח להן. מגדלת ילדים לתיפארת,
מבשלת נהדר, אופה יותר טוב מעלית, תופרת,
מתקנת, צובעת, משפצת ו אני לא יכולה
להמשיך, כי זה עושה לי דיכאון).
כשהיא יוצאת לרחוב, אחרי כל העבודות

א ת הק>ץ
עברתי ברחוב פינסקר בתל־אביב, באחד מימי
החג. כל שישה־עשר מיליון אזרחי העיר התחככו
בי, דחפו אותי וצעקו לי ליד האוזניים. סמוך
לקופות של קולנוע תל־אביב היתה מהומה
נוראית. מאות הורים רבו עם הילדים שלהם ועם
ילדים אחרים ועם הורים אחרים, על הנושא מי
היה קודם למי בתור הארוך. כשניסיתי לעקוף את
ץ ההמון הסואן, התנפל עליי איזה פזו וכמעט
הוריד לי רגל. לא צעקתי עליו, כי במילא אף
אחד לא היה שומע אותי. סתם הלכתי לי ברחוב,
בכיוון הביתה, אבלה וחפויית־ראש ומדוכאת.
פיתאום הרחתי ריח של משהו מוכר ונפלא.
איש עם סיר־ענק עמד ומכר תירס חם. הוא לא
צעק. רק עמד ליד הסיר הענקי ובהה באוויר,
כאילו מסרב לקלוט את האווירה מסביב. ממש
כמוני.
לא הייתי רעבה, אבל הרגשתי צורך לקנות
ממנו תירס אחד. אולי מחווה של כבוד לאיש אחד
שקט בתל־אביב, שהביא את הקיץ.

מתגוז

ליד הסוגר. עושים בוחטה של חוטים, נניח
15־ ,20 כדי שיהיה על מה להדביק את הצדפים.
קושרים כל קצה לסוגר ומלפפים מסביב בחוט־זהב
או כסף או בצבע חוטי־הכותנה. עכשיו,
כשיש כבר חוטים וסוגר, פורשים את העניין על
השולחן ובעזרת הדבק מדביקים את הצדפים
לחוטים. זהו. גמור. אפשר לצבוע את הצדפים
בלכה או בצבע זהב או בכלום. רק תראו שבשביל
להיות יפה, לא צריך להיות עשירה.
הדוגמנית המתוקה היא עדי לויאן.

האלה, היא נראית כאילו יצאה מז׳ורנל־אופנה:
בגדים יפים, כובעים משוגעים ותכשיטים
נהדרים. על תכשיטי־הקיץ של זוהרה זמורה
נתעכב הפעם. לא בריליאנטים, לא דיאמנטים,
לא אבני־ברקת ולא איזמרגדים. סתם צדפים

וקונכיות וחוטי־כותנה: נכון שצריך קצת דמיון
כדי לעשות תכשיטים כאלה, אבל לכל ישראלי
שחי פה וחושב על עתיד ורוד, יש בטח המון
דמיון.
אז ככה: מנה דמיון, כמה צדפים, חוטי־כותנה
בצבע לפי בחירתכן, קצת דבק אפוקסי, סוגר של
שרשרת שבורה או חגורה קרועה.
עכשיו לעבודה: מודדים מסביב לצוואר איזה
גודל רוצים שהענק יהיה ואז מוסיפים עוד
כסנטימטר עבור כל צד, כדי שנוכל לקפל חתיכה

אצלנו במישפחה תחילת הקיץ זו שימחה
גדולה. מנקים את המירפסת, מחדשים את
האדניות, שותלים עוד כמה שתילים של גרניום
ופטוניות, מתחילים להזמין אורחים כדי שיריחו
את ריח־הים, עושים סלטים ענקיים. בקיצור,
מתחילים ליהנות מהחיים.

הגיע יומכם אנשי האקדמיה. נכון שעליי אפשר לעבוד בעיניים. רק שכחתם שיש לי קוראים
אינטליגנטיים וחדי־עין.
זינה ויצחק ברקוביץ מברכים על פינת בן־יהודה ועל חידושי הלשון שאנחנו(האקדמיה ואני)
שולחים כל שבוע. אבל מישפחת ברקוביץ תמהה ומשתוממת איך זה שהאקדמיה ללשון העברית,
שהמציאה מילים עבריות לרוב, לא המציאה עד היום מילה עברית למילה היוונית אקדמיה.
אני ממש מתביישת שלא חשבתי על זה לבד.
מחכים להסבר.

אבל טוב בלי רע, כידוע, אין. במישפחה שלנו
יש ילד אחד בן תשע וחצי, שאפילו בין שוורים
ונורווגים הוא נראה לבן. כאילו ילד ישראלי
רגיל, שוויצר, חוצפן, שחצן, בלתי־מחונך,
ספורטיבי, קשוח — אבל מה? לבן כמו קמח.
ילדים כאלה קשה להם לעבור את הקיץ
הישראלי ללא עזרת תכשירים שהומצאו
במעבדות.
בשנה שעברה דיווחתי לכם על תכשירים
מיוחדים המסננים את קרני־השמש ולא נותנים
להן לשזף את הלבנים המוגזמנים האלה. עד
השנה שעברה רק חברת ד״ר פישר התחשבה
בבעיות של המיסכנים האלה. השנה גיליתי
בבתי־המרקחת תכשירים דומים מתוצרת כחול־לבן.
שם המוצר: פינוק. המחיר לצרכן4,800 :
שקל לבקבוק תחליב.

פ>נת
החמצן

ובערכו התזונתי לקישוא הרגיל, אלא שציבעו
כצבע הזהב, ועל כן שמו נקרא בישראל גולדי.
כדי לשכנע את עקרת־הבית הישראלית לקנות
את הזן החדש, הורידו את מחיר הקישוא החדש
,ל־ 250 שקל הקילו, לעומת 450 — 400 שקל
* לקילו קישואים ירוקים. אם אתם קונים, נניח 10
קילו, הרי שחסכתם 1500־ 2000 שקל, וכך הלאה
וכך הלאה.

ללצצ

לא שהייתי צריכה מתנה, אבל לא יכולתי
להתאפק מלקנות את הדבר המשגע והמצחיק
הזה. כיסא־נוח לראש, עשוי במיוחד לגברות

העושות פריזורה (תיסרוקת) וחבל להן לקלקל
אותה בגלל שכיבה על שפת־הים 1,900 .שקל
אצל גבי לוינגר, ברחוב כוגרשוב ,13 תל־אביב.
משהו מהסרטים.

הפעם נלמד איך לחסוך 150 עד 200 שקל על
כל קילו של קישואים.
יחידת טיפוח הדלועים של מישרד־החקלאות
פיתחה זן חדש של קישואים, למען עם ישראל
ולמען היצוא העברי. הסוג החדש זהה בטעמו

מרק קיץ מלכותי

את המתכון הזה גנבתי בשימחה גדולה מאחת הבשלניות הכי־שובות בארץ, נירה רוסו,
שאישרה לי לפרסם אותו בהעולם הזה, בגלל יחסי״החברות בין שתינו.
החומרים הדרושים 2 :כוסות מרק־עוף(אפשר מאבקה) קר; 3כפות שמיר קצוץ; 2כפות
פטרוזיליה קצוצה; 3מלפפונים מגורדים גס; כמה צנוניות מגוררות גס; 1כוס חלב; מיכל
אחר של שמנת לקפה; מלח; פילפל וחצי; כוס אגוזי־פקאן שבורים.
מערבבים הכל ביחד ומחזיקים במקרר עד להגשה.
תנסו את זה ביום אוגוסט לוהט ותיווכחו שבכל זאת אפשר לחיות כאן גם בקיץ.

מייד עם החמסין הראשון, הזדרזו אנשי רבלון
להודיע לי שהמראה של האשה הישראלית בקיץ
הזה, יהיה כדלקמן:
צלליות לעיניים: גוון לבנדר רך עם גוון
חול בוהק, או צבע כחול־ים עם גוון ירקרק־מנטה.
לשפתיים: ורוד עמוק, ורוד עז או אדום עז
לוהט.
ללחיים: גוון אדום בהיר, הנקרא בלעז
אדום־היביסקוס.
הם לא כתבו לי איך נוכל להבדיל ברחוב בין

לוחם אינדיאני לאשה ישראלית.

דניאלה שמי

עמיים בשנה פושט צלם האום־
^ נה יקי הלפרין את בגדיו האזרחיים
וכרוב אזרחי ישראל נכנס למדיו
הצבאיים.
בשביל יקי הלפרין, כמו בשביל
רבים אחרים, אין האקט הזה מסמל רק
החלפת בגדים, כי אם הרבה מעבר לזה.
בשביל יקי הלפרין להיכנס אל המדים
הצבאיים פירושו לנטוש למשך חודש
ימים את אולפן־הצילום המשוכלל
שלו, שברחוב פרוג בתל־אביב, ולעבור
לשדה לגמרי אחר. פירושו לנטוש *ת
דוגמניות־הצמרת שבהן הוא מוקף
ברוב ימות השנה ולהיות מוקף

שרית ישי־לוי
בפרצופים עויינים — אם בלבנון, אם
בשטחים הכבושים. פירושו להיות אחר
ממה שהוא בדרך־כלל. שכן, במיסגרת
שרות־המילואים שלו אין יקי הלפרין
יכול להרשות לעצמו את חביבותו
ואדיבותו המפורסמים. שרות המילואים
שלו מאלץ אותו לא אחת, כמו
שהוא מאלץ רבים אחרים, לנהוג
בניגוד לדעתו, בניגוד לאמונתו ובניגוד
למצפונו.
לא תמיד היה כך. הלפרין זוכר ימים
אחרים, מאושרים, של חדוות־עשיה,
של אמונה אמיתית מן הלב שהדברים
שהוא עושה במילואים חשובים, הכרחיים.
הוא
משרת בגדוד חי״ר של צנחנים
לשעבר .״חבר׳ה אחד־אחד,״ כמו שהוא
מגדיר אותם, אנשים המשרתים יחד
מ־ 967ז, חברים שעברו ביחד את
ההתשה, את יום־הכיפורים ואת מיל־חמת־הלבנון.
מכירים האחד את השני
עד לפירטי״פרטים, נפגשים באירועים
חברתיים ומישפחתיים, גם מחוץ לימי
המילואים. הנשים מכירות זו את זו,
סועדות זו את זו בעיתות מצוקה. בקיצור:
יחידה מגובשת אחת, של גברים
על אותה הרמה האינטלקטואלית
פחות או יותר, השמחים תמיד להפגש
מחדש. .ואולי בכך,״ הוא אומר. ,יש
הנחמה העיקרית שבשרות״המילואים
של היום׳.
את הלפרין פגשנו ביום השני
למילחמת־הלבנון, על ספינה שעגנה
במימי צידון. הגדוד שלו השתתף
בכיבוש צור וצידון. אחר־כך עשה את
שרות המילואים שלו בזהרני. הפעם

להפגין בירושלים מייד אחרי שרות
המילואים האחרון שלו בלבנון, נגד
המילחמה.
אחדים בגדוד סירבו לשרת בלבנון.
המג״ד, חבר־הכנסת רן כהן, שפט
אותם. הוא הטיל עליהם עונש, שלדעת
רבים בגדוד היה קשה מהליכה לבית־סוהר:
הוא פשוט העביר אותם לגדוד
אחר.
יקי הלפרין אמר לי מכל הלב,

את האולפן המשוכלל והענק שלו
מנהלת רעייתו, צפי, שבבעלות מיש־פחתה
בית־החרושת הנודע לנעליים
נימרוד. הם גרים במושב בני־ציון
שבשרון, בבית־עץ מהמם ביופיו, מוקפים
בפרדסים ובמידשאה ענקית. בבית
יש להם שני ילדים: ערן בן 9ויעל בת
6והכלב גור, השומר על הבית.
לכאן בורח יקי מהמולת חיי־הזוהר
המזוייף, לדבריו, שבו הוא חי 12 שעות

כשאנחנו באים לראיין אותו בסטודיו,
עופרה מדגמנת עבור המצלמה
שלו. בין יקי ועופרה מתנהל דיאלוג
מדהים דרך המצלמה. אנחנו עוקבים
בסקרנות אחר הדיאלוג הזה, המתנהל
ללא מילים, רק בתנועות ידיים, פה
ושם במילה אחת או שתיים.
כמה ימים קודם לכן ניהל יקי
דיאלוג שונה לחלוטין עם המתנחלים
בחברון, ודיאלוג שונה עור יותר עם
התושבים הערביים שם. סיפורו של יקי
הלפרין הוא סיפורו של בחור ישראלי
טוב, בחור שאוהב את ארצו ושברור לו
שאסור לסרב פקודה גם אם אינו
מסכים לה.
סיפורו של הלפרין, ששמר על
לוינגר ועל מערת־המכפלה, בניגוד
לאמונתו ולהשקפת עולמו, הוא סיפורם
של מילואימניקים רבים, העושים
את חובתם מתוך אמונה כי הפרת־פקודה
וסירוב־פקודה הם תחילתה של
אנרכיה, והנאבקים במיסגרת שרות
המילואים שלהם לשמור על חזות
האדם שבהם.

מססר הלסרין:

11 לווינגרים קטנים מתרוצצים בקסבה
נקרא לעשות את שירות המילואים
שלו בשמירה על הרב לוינגר בדהיישה
ובשמירה על מערת־המכפלה.
.היו חברים בגדוד שאמרו במפורש,
כי הם מעדיפים את השרות בלבנון
על־פני הביזיון שבעבודת השיטור
במערת־המכפלה ושמירה על הרב
לוינגר, שרבים בגדוד מתנגדים לו,
לדיעותיו הפוליטיות ולהשקפות־עו־למו.״
היה
זה הגדוד של יקי הלפרין שיצא

כשמסרתי לו את האינפורמציה הזאת,
שהוא בטח היה מעדיף בית־סוהר.

טעם
של פעם

^ וא נחשב אחד מצלמי־הצמרת
\ 1בארץ, מצלם לשבועונים, ירחונים
ומודעות־פירסום, וגם הדוגמניות יודעות
לספר שהוא סבלני, מקסים וצלם
מעולה.

ביממה. אך הבריחה האמיתית לגביו,
כמו לגבי גברים רבים אחרים בישראל,
היתה עד מילחמת־הלבנון במילואים.
.היו תקופות,״ הוא מספר. ,שחלק
מאיתנו שלא היו עצמאיים.,לא רצו
לחזור הביתה.״
יקי הוא מגלן של דוגמניות רבות.
יש לו החוש והאבחנה לגלות מייד מי
נולדה לדוגמנות. אחת התגליות הידועות
שלו היא הדוגמנית עופרה זילברמן,
אותה גילה עוד כשהיתה בת . 14

אנחנו גדוד־חי״ר שבמקור היה
גדוד־צנחנים, נמצאים יחד מ־ .68 זה
הרבה זמן. גילו הממוצע של הגרעין
הוותיק של החבר׳ה נע בין 35־ ,40 אבל
במשך הזמן הצטרפו אלינו חבר׳ה יותר
צעירים.
איך אסביר לך מה זה לשרת עם
אותם חברה במילואים מ־ ?68 אני אגיד
לך מה שאשתי תמיד אומרת, כשאני
אומר לה שנמאס לי ושאולי אחפש לי
איזה ג׳וב של צלם־במילואים. :יאללה,
יאללה,״ היא אומרת. ,המג״ר רק יקרא
לך — אתה תרוץ.״ וזה נכון. כי לחיות
עם אותם חברה במילואים כל־כך
הרבה שנים, זה לגדול ביחד ולהכיר את
המישפחות. איך אני אגדיר את זה? זה
כמו טעם של פעם. אני לא רוצה להיות
חריף, אבל זה לשמור על מה שהיה
פעם בצבא. אולי בגלל זה שאנחנו
חברה על אותה רמה, פחות או יותר.
יש בינינו דוקטורים, מהנדסים, חברה
טובים. למרות שנלחמנו בכל מילחמות
ישראל, למזלנו לא נהרגו לנו חברה
בלבנון. נפצעו חמישה וזהו.
אפשר להגיד שרוב האנשים בגדוד
התנגדו למילחמה. לא עשיתי סטטיס
טיקה,
אבל יש בינינו הרבה קיבוצניקים,
בוגרי תנועות־נוער ונחלאים,
ולפי האווירה והשיחות ברור שהרוב
היה נגד המילחמה. עובדה — אחרי
המילואים בלבנון, הלך הגדוד להפגין
בירושלים.
עשינו מילואים בזהרני והתחילו
שיחות. הבנו שהמילחמה היא ללא
תכלית ואין בה הגיון. היום זה נשמע
בנאלי. .הילדים״ בצבא מדברים כך
כולם. אז לא כולם דיברו.
החלטנו לעשות משהו פרודוקטיבי
והלכנו להפגין, כי באמת לא ידענו, לא
הבנו מה אנחנו עושים בלבנון. אני לא
אומר שהיתה הסכמה כללית על הנושא
הזה, אחרי הכל אנחנו בצבא. אבל
עוברה שהרוב הלכו להפגנה.
אני, למרבה הבושה, הייתי עסוק
בצילומים ולא יכולתי להגיע. אבל
בהחלט הזדהיתי עם ההפגנה.
למילואים האחרונים שלחו אותנו
לחברון. התגובה בגדוד היתה מעורבת.
קודם כל, היתה הקלה שלא יוצאים
ללבנון. שרות בשטחים, לפחות מבחינת
הסכנה, נראה כמו מישחק ילדים.
זה מצד אחד.
מצד שני, האופי של העבודה בשטחים
לא סימפטי. אתה לא בסכנת־חיים
אבל אתה בנאחס, זה מילואים אחרים.
אני השתדלתי מאוד לשמור על
צלם האנוש שלי במילואים האלה.
האופי של כל לעבודה לא היה לרוחי, זו
היתה עבודת מישטרה, לא צבא.
הרגשתי לפעמים, כשישבתי במע־רת־המכפלה,
כמו איש הג״א בקולנוע.
אלה הם מילואים לא סימפטיים:
לגבי הערבים אתה כובש, ויש שם
נשים, ילדים וזו הרגשה קשה. ניסיתי ,
להיות נאור, מתחשב אבל זה קשה,
קשה. אתה צריך לעצור ילדים, נשים,
זה זר לך נורא, זה לא האופי שלך.
ומולם היהודים, המתנחלים, שאתה
אמור לשמור עליהם, אבל אתה מתנגד
לשהייתם במקום, וזה יוצר אצלך
קונפליקט קשה. מצד אחד יש לך
הריעות שלך ואתה לא חושב שהם
צריכים להיות שם ומצד שני אתה שם
כדי לשמור עליהם.
ואתה בצבא, אתה במילואים, כמה
שאתה לא אוהב את האנשים האלה —
אתה שם כדי לשמור עליהם. זה התפ־

מה קורה לצדם־אופנה כא שר ה 1א הזרד ל שמור ער הרב
מ שה רחינגר בקסבה של חבו־ח, בניגוד לה שקפת־ שרמן?
קיד שלך. ואתה שומר מכל הלב. ופה
מתחילה הבעיה, בעצם.
הם באים אליך, המתנחלים, ואומרים
שאתה הבעיה שלהם, שאם תעזור
ותוציא משם את הצבא הם כבר יסתדרו
עם הערבים. הם מסתכלים עליך כעל
מישהו המפריע להם לעשות מה שהם

לי יצא לשמור על מערת־המכפלה, היו
כאלה שעשו עבודה יותר גרועה,
לטעמי: שמרו על הבית של לוינגר
בחברון. הוא יושב בבית־כנסת אברהם
אבינו, ממש בתוך הקסבה, מנקר
עיניים. היו כאלה שסירבו לשמור על
לוינגר, אמרו. :מספיק שאנחנו משר־

בשטח. כל זמן שאתה כובש ויש
התיישבות יהודית, אין פיתרון. פשוט
אין פיתרון. ברמה יותר גבוהה של
דיבורים צריך פשוט להסתלק משם,
ואתה יודע את זה.
אבל כשאתה שם, ואתה נוהג בהם
כבן־אנוש, קורה דבר מוזר: הם
מזלזלים בך. ומצד שני אתה מזדהה
איתם, כי גם אתה היית מגיב כך כלפי
כובש, ואתה נגד יד קשה, כי מדובר
בילדים ובנשים. ואתה מסתובב לך שם
מתוסכל לגמרי. לאהוב — לא אוהבים
אותך שם. לא היהודים ולא הערבים.
עם לוינגר היו לי ויכוחים. אתה חי
איתו חודש, מדבר איתו. הוא שחקן
יוצא מהכלל. כשלא נתנו להם להתנחל
בתל־רומיידה, הוא הגיע למקום אחרי
שהיו שם כבר חמישה ציוותי״טלוויזיה
זרים, עם שני שומרי־הראש הצמודים
שלו, והתחיל להניח תפילין.
זה היה מרתק לעקוב אחרי ההתנהגות
שלו. הוא היה דופק מישפט
לתפילין וזורק שני מישפטים לטלוויזיה.
זורק שני מישפטים לטלוויזיה,
דופק מישפט לתפילין. גמר להצטלם
ולהתראיין אצל כולם — קיפל את
התפילין שלו והסתלק.
עמדתי בצד. זה נראה לי לא אמיתי.
עמדו שם כולם וחיכו שיגיע הכוכב,
והוא מדקלם לכולם את אותם המיש־פטים
:״זכותנו וזכותנו״ .ויש לו עוד
מישפט: שגם קריית־ארבע התחילה
עם ארבע מישפחות. ואת יודעת מה?
הוא צודק, וכולם יכולים לקפוץ לו, כי
הוא עושה מה שהוא רוצה.
המדהים הוא שבעיני המתנחלים
הוא לא נחשב קיצוני, כי הגבול שלד זה
עימות עם הצבא. יש שם חבר׳ה של כך,
שמצירם מוכנים להרוג חיילים
ישראלים. זה ממש חבר׳ה שניגשים
אליך, עולבים בך בצורה קשה. אתה
מתעב אותם ואינך יכול להגיד כלום:
לוינגר לפחות נוהג בך כבוד.
יש לו איזה אחד עשרה ילדים,
ללוינגר, וכולם מתרוצצים חופשי״
חופשי בחברון. סיור שלנו היה מוצא
בכל פעם איזה לווינגר קטן הולך ברגל
מקריית־ארבע לחברון באמצע הלילה.
בכלל, יש שם קטעים מדהימים.
אתה, רועד לך הפופיק, אבל אשה יהו־

הלסרין ותצלום־אוסנה
פרצופים עויינים במקום דוגמניות
דיה עם תינוק נכנסת לקניות בקסבה
בלי לפחוד מכלום. אני לא יודע אם זה
אומץ. זו מין אמונה פנאטית מהסוג
שיש לשיעים בלבנון, שמתאבדים עם
מכונית. הם לא חושבים על מה שהם
עושים, מאמינים שההוא למעלה שומר
עליהם.
את שאלת אם כל זה זר לי, למה אני
לא מסרב פקודה. התשובה שלי: בגלל
זה שאני חושב שיש קו אדום, יש
ממשלה ויש החלטות, ואתה מקיים את

מה שהצבא מחליט, והולך לאן שהצבא
שולח אותך. כי אם תסרב פקודה, תהיה
כמו המתנחלים. גם הם לא מקיימים
חוקים, ואתה הרי כועס עליהם ולא
מסכים איתם.
אבל מה זה לסרב פקודה? אתה חי
במדינה דמוקרטית והחוק מחייב
לשרת במילואים. אם כל אחד יעשה
מה שבראש שלו, לאן נגיע?
מעבר לזה, המילואים זה כבר לא מה
שהיה פעם. אף אחר לא שמח לקראת
המילואים, לאף אחד זה כבר לא כף,
בניגוד לפעם שמילואים היו כמעט כמו
חופשה. אני זוכר מילואים בשארם
ובהרי טיראן — ממש חוויה. היום
כולם מהתחלה ועד הסוף שונאים את
המילואים, לא סובלים את סוג העבודה.
עד כאן דבריו של יקי הלפרין.

הלוואת
^ בסטודיו

רוצים לעשות. הם אומרים לך כל מיני
דברים עולבים ופוגעים, מתבטאים
כלפיד בצורה קשה ואתה מוגבל
לגמרי, כי אתה חייל ואסור לך לענות
להם.
בא אליך יהודי במערת־המכפלה,
שתפקידך לשמור עליו והוא אומר לך:
.אתה יותר גרוע מנאצי, אתה קאפו!״
ואתה לא ילד, אתה איש מבוגר עם
ריעות פוליטיות ואסור לך לענות לו.
אתה חי עם החברה האלה 30 יום,
אתה משוחח איתם. חלק נחמדים. זה
לא אומר שהם מצליחים לשנות את
דיעותיך. הרוב לא נחמדים, וזה בטח
לא מוסיף לאהבה שלד כלפיהם. חלק
ממש פרובוקטורים. ואתה, התפקיד
שלך: שוטר. ואני אומר לעצמי, אם
הייתי רוצה להיות שוטר הייתי מתגייס
למישטרה. מה אני עושה כאן בכלל?
שומר שהיהודים לא ישחיתו שטיחים
של ערבים, ושהערבים לא ישחיתו
סיפרי־קודש של יהודים.

וטלוויזיה

^ יו כאלה שעשו פעולות מיב־
! 1צעיות. החלוקה היתה שרירותית.

תים בשטחים, כי לסרב פקודה זה אקט
קיצוני מדי לטעמנו, אבל יש גבול! על
לוינגר אני לא שומר!״ ואני, שהייתי
המפקד שלהם, פשוט לא שלחתי אותם
לשמור עליו. הטלתי עליהם תפקידים
אחרים.
יש עוד דבר שאני חייב לדבר עליו.
מקפידים מאוד על נושא הירי. היתה
תקופה שירו באוויר ופגעו, היום יש
הוראות חמורות. אז מה קורה? הגענו
למצב שבו לנו אסור לירות והמקומיים
לא מפחדים, ואתה עובר ביניהם והם
מיידים בך אבנים חופשי־חופשי, ושוב
אתה מתוסכל. מצד אחת אתה מבין
אותם, מצד שני הם זורקים עליך
אבנים, אתה יכול להיפגע ואסור לך
להגיב.
הדברים הגיעו לידי כך, שהחברה
הערבים זרקו אבנים. מישהו עם אקדח
ירה, והם עמדו ומחאו כפיים, ידעו
שאסור לפגוע בהם. זה יוצר מצידם יחס
של זילזול כלפיך ומסכן את חייך,
ואתה אומר: מה אני עושה פה בכלל?
למה אני מתלבט בשאלות האלה,
למה אני חושב איך צריך לנהוג? הרי
הבעיות לא מתחילות עם המילואים
שלי. הן מתחילות הרבה לפני זה. ואני
לא אפתור את זה במדיניות קטנה

¥ה עתה סיים את שירות המילון
אים האחרון, חזר אל הסטודיו,
העמוס לעייפה בעבודה ובדוגמניות,
עד שייקרא למילואים שוב.
ובינתיים מתמלאים קירות הסטודיו
בעוד צילומי־אופנה של יפהפיות ב־ביגדי־ים,
בעוד קטלוגים מרהיבי־עין.
יקי הלפרין מצלם לקולם הרועם של
שני רמקולים ורשם־קול אחד, המנגן
את להיטיה האחרונים של להקת
אלפא ויל.
רמי, האסיסטנט, מוריד לו עוד מסך.
הטלפון אינו חדל לצלצל, הדוגמנית
מתנועעת לקצב המוסיקה ולקולו של
יקי, המורה לה בשקט כיצד אוהבת
אותה המצלמה שלו.
הקולות הנשמעים בסטודיו המוגן
שונים לחלוטין מהקולות במערת־המכפלה
או בהרי־הלבנון. הכל שקט
ורוגע, התוצאות מרהיבות עין, ויקי
הלפרין שולף מתוך המצלמה שלו את
התצלומים שיעטרו את דפי העיתונים
ואת לוחות־המודעות של השנה הקרובה.
הוא
מעדיף את הקולות האלה
על־פני הקולות ההם, היריות ההן.

שרית ישי לוי

מה הם אומרים...מה הן או מ רו ת ...מ ה הם אומרים ...מה הן אוחרו ת...מה

ג־וליאנו מר:

בני שליטא:

מיכאל קליינר:

,ביום־העצמאות אני ,.בזנות ש סנאטוו
מזדהה עם העם השני!״ שתומר בעמדות הליכוד!״ יש להחזיר לפלאחים!״

ערב יום העצמאות ה״ 37 פניתי למישהו שתולדות חייו
הקצרים מציגים את הטרגדיה בארץ הזאת. המדובר
בשחקן־הקולנוע החיפאי גיוליאנו מר. הוא בן לאם יהודיה,
ארנה מר, ולאב ערבי, סליבה חמיס. שניהם פעילי רק־ח
בתקופות שונות בחייהם.
שאלתי את מר בן ה־ ,26 יהודי על״פי ההלכה ששירת
בצה׳ל, מה אומר לו החג, הבא עלינו לטובה השבוע. מר
השיב ללא היסוס:
יום העצמאות איננו החג שלי.

• מדוע?
בעיקרון, אינני משתייר לשום עם. אבל היום המיוחד הזה
מזכיר לי את הזדהותי עם העם השני ותיזכורת לחוסר־העצמאות
שלו, של העם הפלסטיני. העצמאות שלי היא רבר מובן מאליו,
ואין סיבה לחגוג.

• אולי בעייתך היא בעיית זהות?
אולי.

• אילו היו לעם השני זכויות שוות, מה אז?
אז היתה לי סיבה למסיבה.

• ובינתיים?
ככל שהמתח עולה, זה רק מוכיח שצורת החשיבה שלי ובחירת
דרכי מוכיחה את עצמה. לא להזדהות עם עם, דת או גזע.

• איך תבלה ביום העצמאות?

זה כבר תלוי בחברה שלי, ובמה שהיא תרצה לעשות.

מיכאל קליינר אומנם כבר איננו ח״ב, אבל הוא עושה
כותרות בארצות־הברית. גזר״עיתון של ״וושינגטון פוסט״
מלמד, כי שישה טנאטורים אמריקאיים, בראשותו של ג טי
הלמס, איש הימין, הודיעו לנשיא רונלד רגן על תמיכתם
בעמדה המתנגדת לכל נסיגה מהגדה המערבית, גם תמורת
הסכם־שלום. קליינר הוזכר בכתבה כמי ששיכנע את
הלמס.
מכיוון ששר־החוץ מתנגד ליוזמות־חוץ פרטיות -כמו
בפרשת נטיעתו של עזר וייצמן למצריים -שאלתי את
קליינר אם הוא קיבל אישור מראש.
הודעתי לו על הנסיעה, בשנה שעברה, ודיווחתי לו על
תוצאותיה. אמרתי לו שלמאמץ־ההסברה הישראלי יש לנצל כל
אחד, אפילו את יוסי שריד — אם הוא יכול להשפיע, בדיר שלו,
על בעלי עמדות קרובות מעבר לים.

• מדוע אתה חושב שזהו הישג?
כי בזכותי יש לליכוד סנאטור אחד, התומר בעמדה המדינית
שלנו ביהודה ושומרון. אפילו את הנרי ג׳קסון לא הצליחו לשכנע
שיתמור בעמדות הליכוד.

• והצלחת אולי משום שסגן שר־החוץ, יריבך,
רוני מילוא, נכשל?
אני הקדמתי אותו.

• איך שכנעת את הלמס?

שטח

תשע

בגליל סוערות הרוחות. הרקע: הודעתו של השר עזר
וייצמן שצה״ל יחזיר את שטח האש מסי ,9בלב הגליל,
לבעליו החוקיים, שאיבדו אותו לטובת אימונים צבאיים
עוד בתקופת המנדט. מתנחלים יהודיים בסביבה
מתרעמים על״כך שלראשונה בתולדות הציונות מחזירים
שטחים במדינת״ישראל לערבים. על־כן זעם אף השר
אריאל שרון, כשפגש בוייצמן בלישכת ראש״הממשלה.
פניתי לראש המועצה המקומית מנחמיה, בני שליטא, איש
הליברלים ונץ ידוע, וביקשתי לדעת מה דעתו על העניין.
אמרו לי שהוא חושב אחרת, ושמחתי לשמוע ממנו כמה
דברים שיפתיעו אפילו את ניצי מיפלגת״העבודה.
לגבי שטח ,9שהוא שטח אש צה׳׳לי, רק צה׳׳ל צייר לקבוע.
אם אכן השטחים מיותרים, ואין צויר בהם מבחינה ביטחונית —
יש להחזיר אותם לפלאחים, שלהם שייכות האדמות. אני רק
מרוגז על וייצמן.

• מ דו ע?
אין צויד בפטפטת מיותרת. אפשר היה לעשות זאת בשקט,
ולהחזיר למי שמגיע לו את האדמות.

• השאלה המתבקשת היא: מה הלאה?

זה בפירוש איננו תקדים. לעומת זאת, אינני רואה בשטח 9
עניין של ציונות.

• איקרית ובירעם — מה איתם?

תמכתי במדיניותו במרכדאמריקה, והסברתי לו מה הקשר בין
מרכז־אמריקה והמיזרח התיכון. במילחמת־לבנון הוא הציע ניתוק
יחסים עם ישראל. עתה הוא הבין שלנו, לשמרנים בכל העולם, יש
לשון משותפת.

אם אכן הופרה הבטחה שניתנה להם על־ידי מי שלא היה
מוסמר להוציאם מכפרם, ברור שצייר לכבד הסכמים ולתת להם
לשוב.

זמנית. עתה, כמועמד הליכוד למועצת פועלי תל־אביב,
כל־כולי קודש לענייני פועלים.

מדוע? אני בפירוש בעד פיתוח הגליל, תור שילוב כל מי
שחיים בו!

• ובכל זאת, אתה מחוץ לכנסת?

• עמדתך מפתיעה אותי!

יצחק גורן:

רפי הוכמן:

חנה רוט:

..אני בעד חזה חשוף ,״להקה צבאית צריכה לצאת ״השלם מלא אידיוטים -
אבל או ורק באירח!״ לשדה— לא לטלוויזיה!״ ולא מלם הם שחקנים!״

אחת ממתנות יום־ההולדת שתקבל המדינה בת ה״37
תהיה להקת נח״ל חדשה. האם הקמתן מחדש של הלהקות
הצבאיות, אחרי שנים ארוכות של שתיקה, איננה נסיון
מלאכותי לחזור לימים אחרים, או שזה באמת צורן שלא
סופק במשך אותן השנים!
שאל תי

עיריית תל״אביב הודיעה לציבור מתרחצותיה, כי על
אשה שתשתזף בחופי־העיר ללא החלק העליון של
בגד־הים יוטל קנס. גם בחיפה אין משתזפים בחצי־עירום,
ובטח שלא בירושלים. המקום היחיד שבו נשארה התופעה
היא העיר אילת. שאלתי את ראש עיריית אילת, רפי
הוכמן: למה אצלכם מותרן
אי־אפשר להשוות אותנו לאף עיר אחרת בארץ. אילת היא עיר
קייט ונופש בינלאומית, ורמת־הציפיות ממנה, מצד התיירים, היא
רמה בינלאומית. תיירות באות לאילת, בין השאר, כי הן יודעות
שמותר להן לעשות בה מה שמותר להן לעשות בערי־נופש אחרות
ברחבי־העולם. שם מותר להשתזף ללא חזיה — אז גם אצלנו יהיה
מותר.

• אתה בעד?

אני מאוד בעד.

• א ם כך, אתה בוודאי בעד שנשים יוכלו להשתזף
בחצי־עירום גם בתל־אביב, בחיפה ובטבריה?
חם וחלילה. אני רוצה לשמור על התדמית של אילת כעיר
מיוחדת וייחודית בארץ. שבתל־אביב ילבשו את החזיות ובאילת
יפשטו אותן,

א ת אלוף־מי שנה (מיל) יצ חק גולן, שהיה

קצין־חיניד של הנח״ל בתקופת־השיא של הלהקה והיום
הוא מנהל כפר הנוער בן־שמן.
אנחנו, ותיקי הנח׳׳ל, מקדמים בברכה את שובה של הלהקה,
אחרי יובל של שנים. אבל השאלה הבסיסית היא איזה להקה זו
תהיה והיכן היא תופיע. האם אנחנו, האזרחים, נראה אותה
בבית־החייל בתל־אביב ובטלוויזיה, או שהחיילים יראו אותה
בלבנון, ברמת־הגולן, בביקעה ובנגב.

• מה דעתך על הלהקה החדשה?

לא ראיתי את כל התוכנית, אלא רק את שני השירים
בטלוויזיה. אני חייב להודות, שלא הבנתי איזה מסר תרבותי או
בידורי היה להם להציע. לא קל להתחרות בשירים כמו בהאחזות
הנח״ל בסיני או בשיר השלום ועוד רבים ונפלאים אחרים. מכאן
את יכולה להבין את דעתי על מה שראיתי.

• אולי דווקא שני השירים האלה מבטאים את
הנח״ל של היום ואת הצבא של היום?
אני מקווה שלא.

• אתה חושב שבשנת 1985 יהיה ללהקה כזאת
סיכוי להתחרות בלהקות טובות ומתוחכמות בשוק
האזרחי?
הן לא צריכות להתחרות באף אחד. הן צריכות להשקיע
עבודה גדולה וקשה בתוכנית, ולצאת איתה לשדה — ולא
להסתובב בתל״אביב ולנסות לקשור קשרים. זה, אגב, הדבר
שחיסל את הלהקות הצבאיות — ולא, כמו שנהוג לחשוב, רפול
או מוטה. הסתובבו עשרות חיילים באין־מעשה וקראו לעצמם
אמנים. אני מאוד מקווה שזה לא יחזור על עצמו.

קתרין הפבורן, הנחשבת אחת השחקניות חטובות
והאינטליגנטיות ביותר במיקצוע, אמרה בראיון לטלוויזיה
האנגלית, שהמישחק הוא מיקצוע לאידיוטים. פניתי
לאחת המוכשרות והאינטליגנטיות ביותר בין השחקניות
הישראליות וביקשתי ממנה תגובה לדבריה של קתרין
הפבורן.
אני לא בטוחה שדווקא לשחקנים יש קושאן על הטימטום
בעולם. לעומת זאת, כנראה זה נכון שאין להם קושאן על
האינטליגנציה.
האמת היא, שכל העולם מלא באידיוטים ובדגנרטים, אבל אני
חושבת שמה שמביא את השחקנים להיראות יותר מטומטמים
מאחרים זה האכסיביציוניזם והאגוצנטריות, שהן שתי תכונות־יסוד
לכל שחקן.

תשבץ 01111:1גוג
מאת
אביגיל ינאי
מאתן:
)1אטיות רבה; )5נעל־בית; )10
טול; )11 אביון; )13 איש חברון;
)14 תבואת־השרה; )15 הבל; )16
אומן; )18 פרד(בראשית ל״ו); )20
נוטף; )21 חלק ממערכת־החנוו;
)22 ממזלות הכוכבים; )24 העדיף;
)25 צדו השמאלי של האספסוף;
)26 תבנית עשויה גוש אחד; )28
מעשה להטים; )30 יבש מאד; )31
עלה קטן על הגבעול סמוך אל
הפרח; )32 אדמדם; )34 מעשה־רשת
)35 :התכופף, השתטח; )38
ארבה; )39 שומן העצמות; )41
יסוד־התורשה; )42 שק מלא נוצות;
)43 קריאת־צער; )45 דבש נוזל;
)47 סופר אמריקאי (ש״מ<; )48
חילופי־דברים; )50 מגדל־צופים;
)51 עבה; )52 גירושין; )54 תנועת־שחרור
צרפתית; )57 הערכה; )61
שליח־צבור; )62 סוג; )64 גומה; )65
מייסד תנועת״הקראים; )66 קלף
טוב; )67 קרש; )69 נחל אכזב; )70
התנגדות תקיפה; )72״...מפני
חדש תוציאו״; )74 אדום עז; )75
נהג בחיבה וידידות; )77 מאזנים;
)78 זכות־ההפרה; )81 נבל; )83
קידומת לשם הולנדי; )85 זה לא
מיץ־עגבניות; )86 מבצע במלחמת־העצמאות;
)88 רצועת־גבול; )89
משיכה אל תוך מלכודת; )91 חצי
מן האבוס נאכל כבר; )93 איבר־תנועה;
)95 מידה — עשר איפות;
)96 זהב; )98 דמוי־אזיק; )100
מספיק; )102 דר; )103 עני; )104
מרגמה שהופעלה לראשונה במל־חמת־העצמאות;
)105 שליחים.

מאונך:
)1בגלל; )2נקי מאד; )3ירק־מאכל;
)4קיים; )6מן השוואים
בדקדוק; )7לא כל כך חכם; )8
מרכז־הרגש; )9בלוט בבית החזה;
)12 אינו מוטל בספק; )15 צעיר
לאחר חתונתו; )16 שווא־נע מתחת
לאותיות גרוניות; )17 פשר, מובן;
)19 מסרס; )20 טהור; )21 שני

משולשים שווים בצורתם ההנדסית;
)23 שמח; )24 בן; )26 חרוט,
חקוק; )27 בת־קול; )29 דמדומי-
בקר; )30 מתלונן, קוטר; )33 נישא,
מרומם; )34 מזוין; )36 כפוף; )37
נטול חוש־הריח; )40 נועם; )41
אחת מחמש ערי־פלישתים; )44
שם אלוהים; )46 כלי לנוזלים; )47
מוקש; )49 מי שניבא כי ״המשתכר,
משתכר אל צרור נקוב״; )50
הביע; )53 חג; )54 הצ׳וק שבמכונית;
)55 אחרית; )56 אנא; )58
קוסם; )59 בגד״חרף לחייל; )60
דרשן בבית־הכגסת; )62 תשלום־

(המשך מעמוד )21
להתפרנס, אז התחלתי לצבוע בתים
ביחד עם חברה. היינו מסתובבות
בהרצליה ומציעות את עצמנו וכך
התפרנסתי. פירנסתי גם את בעלי,
שנפגע קשה מאוד ממשבר־היהל-
ומים.״
• אורית בראז: בת ,22 נשואה
מזה שנתיים. היא ובעלה גרים במושב
מזור. היא יודעת לרכוב על סוסים,
משום שהיא ובעלה עופר הם בעלי
חוות־הסוסים בפתח־תיקווה.
• סתווית בן־נון: צעירה
מראשון־לציון, בת קצת יותר מ־.20
השתחררה עכשיו מצה״ל, היתה
מש״קית־קישור של גדוד שיריון.
כשהיתה נערה, למדה בראשון במשך
חמש שנים רכיבה אמנותית .״בגיל 13
לקיתי בזעזוע־מוח, אחרי שנפלתי
מסוס באילת. כשהתעוררתי בבית־החולים,
השאלה הראשונה ששאלתי
היתה מה קרה לסוס. היה לי סוס
שרכבתי עליו שנתיים. אבל לא היה לי
כסף להחזיק אותו. כשמכרו אותו, היה
לי שיברון־לב כזה שבמשך תקופה
ארוכה לא יכולתי לעלות על סוס אחר.
הסוסים הם עם משוגע, יש סוסים
שרואים שלולית־מים ומרגישים שהם
מוכרחים להתפלש בתוכה, יש
המשוגעים לגזר, יש שאוהבים תפוח,
יש שאוהבים סוכר״.
• ג׳ני נכות: בת 24 מניו־זילנד.
השתתפה שם בתחרויות רכיבה. לפני
במדינה השואה
אדנם־לב! 1בחזל־לבן
מדוע אין אסילו רחוב אחד על
שמם של הלוחמים
הרוויזייניסמיים בגטו ורשה?
בדיוק לפני 42 שנים, ב־ 18 באפ;
ריל ,1943 בליל־הסדר, פרץ המרד
בגטו ורשה. מאז סיום המילחמה ועד
היום נוהגים לציין תאריך זה בעצרות
ובטקסים. כמעט בכל עיר בישראל יש
רחוב על שמו של מרדכי אנילביץ׳,
איש השומר הצעיר, מגיבורי המרד.
בבתי־הספר מלמדים על אי״ל —
האירגון היהודי הלוחם, שזכה
למקומו הראוי בסיפרי ההיסטוריה
והלימוד.
אולם שמו של אירגון נוסף, אצ״י -
אירגון צבאי יהודי, נמחק כמעט
לחלוטין מן הזיכרון הקולקטיבי. איש
כמעט לא שמע על מפקדיו, דויד
אפלבאום, פאוול פרנקל או לאון
רודאל.
נם קומוניסטים. אהוד עין־גיל,
איש המקומון צומת השרון, החוקר
שנים את הפרשה, גילה השבוע, לרגל
יום־השואה, את העובדה המדהימה:
מנחם בגין וחבריו מתעלמים ביודעין

חובה; )63 עמוד־מים; )66 ללא
שיעור וגבול ( )68 ;)3,3בעל תאווה
להדליק אש; )71 הגדולה בשחקניות
התיאטרון בצרפת במאה
ה־ )73 ;19 מחדשי השנה; )76 מי־לת־המעטה;
)77 פרוד; )79 עיר
בגבול שוויץ; )80 תל־חרבות; )82
רקבון; )84 תרכובת מתכות; )85
טנטורה; )87 מופת; )90 מאיי הודו
המזרחית; )92 בסיס; )94 לא סוס,
אף לא חמור; )96 חמור־בר; )97
קרבן שלום; )99 שניים; )101 נכבד
מוסלמי; )102 נחשול; )103 מספיק.

המכון
הי שראלי ד ספרו ת
נשים קוסמטיקה ופדיקור.
קורסי ם מקצועיים ברמה גבוהה ל•
ספרות נשים • קוסמטיקה ואפור • פדיקור • מביקור
• אפילציה (הוצאת שיער לצמיתות)
השתלמויות באירופה
• מנון ליופי וסלון תסרוקות חדישים ל:־
תסרוקות, תספורות. החלקות, סלסול, צביעות, פסים,
טיפול פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות ובשעוה3 .
תעודות למסיימים והבנה לבחינות
הסמבה ממשרד העבודה
30 שנות גסיון והישגים בהדרכה מקצועית!

ת״א, דיזנגיף ( 190 יודפת 2 2 9 3 8 8 , 2 2 6 0 6 6 ) 4

תן טרמבל חייל

_ אמזונות

סתווית בן־נון
או גזר או תפוח או סוכר
ארבע שנים באה לארץ כמתנדבת, כאן
הכירה את בעלה והלכה אחריו לקיבוץ
בית־השיטה, שם היא עובדת ברפת.
• קרני נם: המבוגרת ביותר. בת
30 פלוס, בלונדית, אם לילד בן ,13
בעלת דרגה שלישית בחגורה שחורה
של קראטה. מדריכה נשים בקראטה
ובהגנה עצמית בירושלים .״הקראטה,״
היא אומרת ,״זו פילוסופיית־חיים״.
• ענת צחור: דוגמנית ישראלית
יפהפיה, הטירונית הירוקה
ביותר בין הרוכבות. היחידה שאינה
יודעת לרכוב על סוס. המאמן עומד
בצד המיגרש, הסוס שלה קשור אליו
בחבל, והיא מסתובת סביבו ולומדת את
הצעדים הראשונים על הסוס. בתפקידה
בסרט היא תהיה חברתה של
המלכה.
לא ברור איך הסוסים האלה ייראו
על המסך. באימונים הם נראים הרוסים
ועייפים. גולן הנפיק רק שישה אוכפים
לאימוני הרוכבות, והן עושות זאת
במישמרות.

מחלקם של חבריהם הרוויזיוניסטיים
במרד בגטו.
אנשי אצ״י לא נפלו בגבורתם
ובאומץ ליבם מאנשי אי״ל. והיו אף
מצויירים טוב יותר בנשק. כמה
מהקרבות הגדולים בימי המרד נזקפים
לזכותם.
מדוע הם נשכחו? על שאלה זאת
ניתן רק להעלות השערות. אולי לבגין
וחבריו הפריעה העובדה כי המחתרת
הרוויזיוניסטית, לפחות אחד ממרכיביה.
היתה כפופה בראשית קיומה
לפיקוד המחתרת הפולנית הימנית
(ארמיה קריובה) .גם בגטו הניפו
המורדים הרוויזיוניסטיים את דגל
פולין האדום־לבן לצד הרגל הכחול-
לבן.
אולי היתה בעוכריהם העובדה כי
פתחו את שורותיהם לפני כל לוחם,
מבלי לבדוק בציציותיו המיפלגתיות
או הלאומיות. כך קרה שהצטרפו
אליהם קומוניסטים אנטי־ציוניים,
שלא הצליחו להתקבל לאייל, שם
העולם הזה 2486

המישמעת הפוליטית היתה קפדנית
יותר. כך גם קרה שאל לוחמי בית״ר
הצטרף במהלד הקרב גם רב־סרן מן
המחתרת הפולנית, בראש 18 מפקודיו.
למה ברחת? עין־גיל פנה לחיים
לזר, ראש מוסיאון הלוחמים והפרטיזנים
שבמצודה זאב, והעלה לפניו
את השאלות המטרידות.
לזר, הנוצר את כאב השיכחה, לא
סיפק את התשובות. הוא השמיע
ניחוש :״בגין רצה להיות ממלכתי בכל
דרכיו ובכל מעשיו. להיות מעל
למיפלגתיות. יכול להיות שזה היה
אחד המניעים שלו.״
אחר כך הוסיף לזר במבוכה, המעידה
על יחסם של אנשי בית״ר עם
האיש שהיה ראש־בית״ר בפולין לפני
פרוץ המילחמה :״לפני כמה שנים
חזרתי מביקור בפולין. זה היה ערב־

זשק ^ ־וז ־ ם
הקוקס־נרים מהווים בעיה בחנוה בגדל היותם וצאי־רונ 1בבתי•
הסוהד הם מהווים בעיה מיוחדת. תאם יש רהקים עבורם נלא גיוחו?
ן* עם היו אומרים בצחוק :״תשלחו
* 2את הקוקסינל הזה לכלא נשים״.
בימים אלה הפכה הבדיחה למציאות.
השופטת אסתר קובו החליטה, על־פי
בקשת הסניגורית נירה לידסקי,לשלוח
את זלמן וינדר, המכונה שושי־זלמן,
למאסר חצי שנה בכלא־נשים.
אין צורך להציג את שושי־זלמן
לפני הציבור. הקוקסינל המפורסם/ת
ביותר בישראל דואגת להופיע בטלווי
בבית־המישפט,
סחטה שושי־זלמן דמעות
מהנוכחים. היא הופיעה בדמות
גרוטסקית של גבר״אשה, לא מגולחת
ועצובה. למרות שישבה במעצר בודד
רק 48 שעות, הוציאה מתיק־פלסטיק
שנשאה איתה שני גביעי מימרח־שו־קולר,
חפיסת־סיגריות ומגבת. היא הושיטה
את החפצים לעבר השופט ואמרה
לו :״אדוני רואה? את כל זה קיבלתי
מאסירי־עבודה בבית־המעצר, היכולים

נאצי שטרום(משמאל)
בית״ר בכיכר

פסח, ובגין ביקש שאבוא. מה יכול
להיות: ראש־ממשלה, אז צריך לבוא,
אפילו בערב־פסח. הוא התעניין מאוד
בכל מה שסיפרתי לו, על אנשינו במרד
הגטו. אבל מה? לא נעים היה לבוא
ולהגיד: תזכיר זאת בנאום שלך. או
בראיון. הוא היה צריך לעשות זאת
בעצמו״.
אבל בגין לא עשה זאת בעצמו.
למה? האם לשתיקתו של בגין יש קשר
לעובדה כי עם פרוץ המילחמה הוא
נטש את אנשיו ונמלט לווילנה?
בסיפרו של לזר, חורבן ומרד, יש
התייחסות עקיפה לעניין זה. בקטע על
יוסף גלזמן, מראשי בית״ר בליטא, כתב
לזר :״בפרוץ המילחמה עוד היה
ביכולתו להימלט, כפי שעשו רבים
אחרים. אך כיצד זה יברח ויעזוב את
חבריו לנפשם?״
אולם עם בגין, בשיחה פנים אל
פנים, לא אמר לו לזר דבר ברוח זו :״אני
לא יכול פשוט לבוא ולשאול אותו:
למה ברחת?״
בריחת ההנהגה הבית״רית לא היתה
רק עניין הראוי לשיפוט מוסרי. היתד,
לה גם משמעות מעשית. במבט
היסטורי סבור לזר, שהאיחור בתחילת
ההתנגדות המזויינת נבע, בין היתר,
מבריחת ההנהגה .״היום, בדיעבד, מובן
שהיה צריך למרוד קודם, אפילו היו
מאשימים אחר כך שבגלל המרד
הושמדו היהודים. היום אנחנו יודעים,
שבכל מיקרה היו היהודים מושמדים.
ההיסטוריה היתה מצדיקה את המרד,
אילו פרץ קודם. אבל מי היינו? י לא
היינו מנהיגים. היינו אנשים מהשורה,
צעירים, שהיו צריכים פיתאום להחליט
על גורלו של עם.״ ובנימה של
התנצלות הוא הוסיף :״אבל היום אנחנו
יודעים, שגם המנהיגים הם בעצם
אנשים מן השורה״.
קולקטיבית. האדם הנהגה שעשה אולי יותר מכל אחד אחר לתת
לגיטימציה לחלקו של אצ״י במרד
העולם הזה 2486

חבריס/ות בביודהמישסט
מגבית עבור סניגור
זיה, בהרצאות ובעיתונות, בכל פעם
שמדברים בבעיית הקוקסינלים. דמותה
עבת הגיזרה ושיערה בצבע בלונד־פלאטינה
גם מוכרים מאוד ברחוב
הירקון, ליד בארים מסויימים. היא
הסתבכה כבר הרבה פעמים עם החוק,
בגלל מיזגה הסוער .״הוא יכול להיות
רך כטלה, אם מתנהגים אליו יפה,״
אומרים אנשים המכירים אותה ,״אבל
כאשר לועגים לו או מתגרים בו הוא
מאבד את השליטה על עצמו״.
שושי־זלמן עצמה איננה מסתירה
את עיסוקה, להיפך. נדמה כי היא
נהנית לספר פרטים אינטימיים ביותר
על עבודתה ושכרה בראש חוצות. היא
מכנה את עצמה ״שושי זלמן, הזנזונת
המחוזית״.
לפני חודשים אחדים הסתבכה
שושי בפרשיה חדשה. היא נאשמה בכך
כי תקפה את בעליו של הבית שבו היא
מתגוררת וחתכה את פניו בסכין. כאשר
עומתו השניים בתחנת־המישטרה, הסתערה
שושי שוב על בעל־הבית וזרקה
עליו עציץ. המישטרה החליטה כי
הפעם עברה את הגבול, וביקשה את
מעצרה עד תום ההליכים.
בעת הארכת מעצרה הראשונה
הגטו, הוא ד״ר יוסף קרמיש. כהיסטוריון
שהתעלה מעל לחילוקי הריעות
המיפלגתיים, מנסה קרמיש להלך בין
הטיפות ולהסביר את קשר השתיקה:
״לאנשי בית״ר קרתה טרגדיה נוראה.
כל המפקדים שלהם נהרגו בקרב.
נשארו בחיים רק לוחמים פשוטים,

להגיע לכל מקום. הם באו אליי ותמורת
זה שמצצתי להם קיבלתי את החפצים
האלה. אסירים מגיעים אליי לכל
מקום, גם לבידוד,״ הסבירה לשופט.
לפני כשנה נעצרו כמה סוהרים
בבית־המעצר באבו־כביר באשמת התעללות
מינית בקוקסינלים. אבל לא
היה צויד במיקרה זה כדי להבין מה
גורלו של קוקסינל בין אסירים הצמאים
למין.

^ מהגומם
על הייה
ך• תי־הסוהר הם מוסדות נתעבים.
החברה יודעת זאת, אך בלית-
ברירה סובלת אותם. כולם סובלים
בכלא, אר סיבלם של הקוקסינלים לא
יתואר. הן הופכות למיזרן של כל כלא
או בית־מעצר שאליו הן מגיעות. מכים
אותן, מתעללים בהן ומנצלים אותן
מבחינה מינית. וכמו שהוכיחה שושי
לשופט, אפילו בידוד וקירות אטומים
אינם מצליחים למנוע מאסירים להגיע
אל הקוקסינלים שבין כותלי־הכלא.
אולם החוק הוא יבש ונוקשה
ולמרות אי־שביעות רצונו של שופט־ואלה
לא יכלו לתת את התמונה
בכללותה. אצל הגנרל הנאצי יורגן
שטרום, שפיקד על דיכוי־המרד, היתה
עדות על הקרב בכיכר מוראנוב. אני
חקרתי אותו אישית, והוא ציין בפירוש
את שם בית״ר. בראשית שנות ה־50
כתבתי על כך לראשונה וזכור לי

המעצרים ממצבה של הקוקסינל, החליט
בכל זאת להשאירה במעצר, בגלל
אופיה החמור של העבירה שביצעה.
מישפטה של שושי התקיים לפני שבועיים,
לפני השופטת קובו. הסניגורית
ניסתה להסביר לשופטת את בעיותיה
של הקליינט/ית. היא ציטטה פסק־דין
של השופט חיים כהן, שאמר כי בעיות
מסויימות אין להן פיתרון בחברה שלנו,
ולכן יש להשלים איתן .״הוא כמו
הרי־הגעש״ אמרה הסניגורית ,״שצריך
להמשיך לגור בצילם.״
הסניגורית הסבירה כי שושי איננה
אלימה בדרך כלל, אך היא רגישה
ללעג והתגרות .״זה נכון שהוא חתך
את פניו של המתלונן חתכים שהצריכו
תפרים רבים, אבל אילו היה זה תיק
אזרחי, הייתי אומרת כי מצירו של
המתלונן היתה רשלנות תורמת גדולה,
מכיוון שהוא התגרה והעליב את
התוקף,״ הסבירה הסניגורית, כשהיא
משתמשת בלשון זכר בדברה על שר
שי, הרשומה בתעודת־הזהות כגבר.
״אי־אפשר להטיל עליו מאסר־עולם
בגין העבירה הזו, וכל הרחקה
שלו מהחברה תהיה זמנית בלבד, ולכן
מה טעם לה?״ שאלה הסניגורית, שממש
התחננה על חייה וגופה של שושי.
לא רק הסניגורית דאגה לנאשמת.
מי שהיה באולם לא יכול היה שלא
להתרגש מאחוות־הקוקסינלים, שהופגנה
בכל כוחה. נראה כי חבריו/
חברותיו של שושי־זלמן אוהבות אותה
ומסורות לה. הן נכחו בכל ישיבה של
מישפטה, ולאחר שנעצרה נאספו כולם
ליד דלת האולם ועשו מגבית מהירה.
״כל אחד יתן 50 דולר בשביל עורן״
דין,״ אמרה צעירה גבוהה בסוודר בעל
מחשוף עמוק. היתר התאספו מסביבה
ושלחו ידיים לכיסים.
הסניגורית הציעה לבית־המישפט
כי במקום להישלח למאסר, תועמד
שושי תחת פיקוח של שרות־המיבחן,
ותהיה בקשר עם פסיכולוג מבית־החו־לים
בטירת־הכרמל. פסיכולוג זה כבר
טיפל בה בעבר, ויש לו קשר טוב איתה
והשפעה על שושי.
ניכר היה על פניה של השופטת כי
היא מתלבטת קשה. היא׳ריחמה על
הנאשמת וחשבה על הצפוי לה בכלא,
אך מאידך, בגלל עברה הפלילי והחב־לות
הקשות שגרמה הפעם, לא יכלה
להרשות לה לצאת ללא עונש ממשי.
השופטת הטילה עליה שישה חדשי־מאסר
והמליצה, כי אם הדבר אפשרי,
תתקבל שושי למאסר בכלא נווה־תירצה,
הכלא המיוחד לנשים.
הסניגורית והקצין הממונה על
העצירים בבית־המישפט, יוסף בך
ג׳ויה, התיישבו ליד טלפון וניסו לממש
את המלצתה של השופטת. הם צילצלו
שבגין פירסם אחר כך מאמר בעיתון
מיפלגתו וזרות, שבו הסתמך על
המחקרים שלי״.
ד״ר קרמיש סבור, שחוסר המידע
בשנים הראשונות חרת בזיכרון האנשים
את האירגון היהודי הלוחם כמי
שניהל את ההתנגדות .״נשאר גם תי
אסיר/ה
שושי־זלמן
,מגיעים אליי לכל מקום...״
לנווה־תירצה, אך קיבלו משם תשובה
נחרצת :״מבחינת החוק, שושי־זלמן
הוא גבר. הוא לא עבר ניתוח לשינוי
מין.,ולכן אין כל אפשרות לקבלו
לכלא־נשים״.
אחרי שירדה אפשרות זו מהפרק,
עלתה המחשבה להחזיק את שושי
במחלקה־הפסיכיאטרית של בית־הכ־לא
רמלה .״זה יהיה אכזרי נורא להפוך
את האיש למשוגע, רק מכיוון ששיטת
המישפט שלגו איננה יכולה להמציא
לו מקום מאסר נאות,״ השיב ד״ר פטר
סילפן, הממונה על המחלקה הפסיכיאטרית
ברמלה.
אולם מכיוון שבינתיים הוחזקה
שושי בבידוד בבית־המעצר אבו־כביר,
בתנאים נוראים, הוחלט לבסוף להעבירה
בינתיים לרמלה, כדי שד״ר
סילפן, בתפקידו כפסיכיאטר מחוזי,
יחתום על צו שיעביר אותה לטירת־הכרמל.
שם, לפחות, תוכל להיות
בתנאים של אישפוז רגיל, אצל רופא
המכיר אותה ומטפל בה, ולא תהיה
נתונה להתנכלות מינית מצד אסירים
וסוהרים.
אולם אפילו הסתיים סיפורה של
שושי־זלמן בסוף־טוב, זה איננו סוף
פסוק. בכל פעם שתגיע קוקסינל
לבית־המישפט ותהיה צפויה לעונש־מאסר,
תתחיל הבעיה מחדש.
לאחרונה מבקשים אסירים כי בית־המישפט
בפסק־הדין יאסור לפירסום
כל מידע על יחסים הומו־סכסואליים
שקיימו. הם חוששים כי ברגע שייכנסו
לכלא, יהפכו טרף קל עקב עברם. אם
הומו־סכסואלים חוששים, על אחת
כמה וכמה קוקסינלים, שעיסוקן הוא
לרוב זנות, וצורתן מכריזה עליהן מרחוק
מיהן. יתכן שהגיע הזמן למצוא
פיתרון קבוע לבעית האסירות־הקוק־סינלים,
ולא להשאיר זאת למצב רוחו
ויוזמתו של השופט המיקרי.

אילנה אלון
אור המפקד, אנילביץ׳ ,במיסמכי היסטוריון
הגטו, עימנואל רינגלבלום.
אצל האירגון השני היתה כנראה הנהגה
קולקטיבית, ולא ידוע הרבה על
המפקדים. אפילו תמונות שלהם לא
נשארו. גם זה תרם למה שנשאר אצל
האנשים בראש״.

שירור
צר־ש
יום השואה
• לטלוויזיה הישראלית על שידורי יום־
השואה, שהיו בטעם טוב, ללא שמאלץ. בלטה
התוכנית על מרד גטו ביאליסטוק, שבה סופר
הסיפור, בעזרת עדי־הראייה שנותרו בחיים,
בצורה עניינית, יבשה ומאלפת, וניתן גם מקום
לדברי־התגובה של נציג א״ק (ארמיה קראיובה
— .צבא המולדת׳ — המחתרת הפולנית
העיקרית) על הטענה, כי המחתרת הפולנית׳ לא
עזרה ליהורים. גם. האירוע התיאטרוני״ במוצאי
יום־השואה, שבו שיחקו נערי־תיכון מחיפה את
נערי גטו ורשה. היה עשוי היטב, בלי הגזמה,
ואיפשר לדור הצעיר בישראל להזדהות עם בני
הגטו.

צל״ג
עיתוגאי מראיין עיתונאים
• ליוסי עבאדי, עורך ומגיש המישדר
במצב הנוכחי שהוא מעין יומן השבוע של
גלי־צה״ל. המישדר, בן השעתיים, נותן סקירה
של אירועי השבוע מזוויות שונות. השבוע הגזים
עבארי כשראיין שלושה עיתונאים שונים על
שלושה נושאים שונים. תחת לראיין את הדמויות
הנוגעות לנושאים עצמם, בחר לראיין את העיתונאים,
שעם כל הכבוד להם, הם ניזונים ומזינים
בתיאוריות ובהשערות. הוא ריאיין עיתונאי
בקשר עם נושא כלכלי(נוסף על ראיון נרחב,
שערך עם עימנואל שרון, מנכ״ל האוצר) .שרון
הסביר את צעדי האוצר וניסה להרגיע (ללא
הצלחה יתרה) והעיתונאי ניסה לשער מה.יקרה
בעתיד. בתוכנית רואיין עיתונאי־ספורט בקשר
למישחקים בין הפועל תל־אביב למכבי תל־אביב
בכדורסל. העיתונאי השלישי רואיין על נסיעתו
של עזר וייצמן למצריים. הוא היה עם וייצמן
בקאהיר.

בתוככי הרשות
עבודה צדדית
לאחרונה נודע על כמה כתבים ברדיו
ובטלוויזיה, המשמשים כנותני ״טיפים״ לעיתונאים
זרים, ומקבלים שכר תמורת שרות זה.
עבודתם זו מסתכמת בכך, שהם מודיעים לכתבים
הזרים, בעיקר רשתות־טלוויזיה אמריקאיות, על
אירועים שונים. מסירת מירע כזה נקראת בשפה
המיקצועית.נתינת טיפ״.
הדבר עדיין לא הגיע לידיעתם של המנהלים,
וגם אם יגיע ליריעתם, קשה יהיה להוכיח אותו.
מסיבה מאחורי המרעים שניים שהיו צריכים להשתתף בתוכנית
סיבה למסיבה, ושלא נותר זמן עבורם, היו
אברי גילעד וארז מל. שניהם עובדי גלי
צודל, המגישים את התוכנית היומית מה יש.
זוהי תוכנית המשלבת בין השירים גם
קיטעי־הומור, מערכונים וסאטירה (בין השאה
גם סאטירה על תוכניות רדיו בקול ישראל
ובגל־ץ) .השניים באו לאולפנים המאוחדים
בהרצליה, שבהם מוקלטת התוכנית סיבה
למסיבה, והתאפרו. גילעד חבש לראשו פאה
ג׳ינג׳ית. אך זמן התוכנית הייה מוגבל, ולא
איפשר את השתתפותם.
ציפי שביט היתה הרוח החיה מאחורי
הקלעים של הקלטת התוכנית. היא. ירדה׳
במש!־ שעה ארוכה על מיספר רב של אמנים,
קיטרה על שלישיית־הבנות שהיתה צריכה
לשמש לה רקע חזותי וקולי לשיר.
כששמעה ציפי שביט ממפיקי־התוכנית
שהשיר שלה יוקלט אחרי השיר של רסי
העת לעזוב את הווער־המנהל. הוא הודיע על

כוונתו זו למיכה ינון, יו״ר הוועד, לאורי
פורת, מנכ״ל רשות־השידור ולשר יצחק נבון.
ואז התיישב ניר וכתב מיכתב־התפטרות, המיועד
לכל האנשים האלה.
מיכתב־ההתפטרות נתקע בררך מיסתורית
בדואר שבין תל־אביב לירושלים, ועריין לא הגיע
ליעדו. לכן לא יכול ניר לעזוב את תפקירו, והוא
נאלץ להמשיך ולהופיע בישיבות הוועד־המנהל.

מאחורי המיקרופון
ממשרה עם ביצה
עובד בחוות־היענים החליט לתרום ביצת־יען
למיבצע השירותרום, כדי שתימכר במכירה
פומבית. זמן קצר אחרי החלטתו, הגיע דוד לוי,
שר־השיכון, לביקור בחווה. העובד החתים את
השר על הביצה, וכשראה כי טוב, נסע עם הביצה

בדואר רא מסכימים
עמירם ניר, חבר הוועד־המנהל של רשות־השידור,
הודיע בזמנו למקורבים, שכאשר יתמנה
לתפקיד עוזר ראש־הממשלה לענייני־טרור, הוא
יתפטר מתפקידו כחבר הוועד־המנהל. הוא שיער
שתפקידו החדש לא יאפשר לו להקדיש את
מלוא הזמן ותשומת־הלב לרשות־השידור.
ניר התמנה לתפקידו לפני כמה חודשים, ואז
דובר אפילו על מחליף לניר בוועד־המנהל, עורך-
דין ירושלמי בשם דיני פיינשטיין, ממקורבי
השר יצחק נבון.
לפני שלושה שבועות החליט ניר שהגיעה

7היות
או רא רהיות אורי מורת, מנכ״ל רשות־השידור,
אישר לפני זמן־מה לטלוויזיה להקרין
בשידור ישיר וחי את מישחק־הגמר על גביע-
אנגליה בכדורגל. המישחק אמור להיערך
בשבת. ה־* במאי אחרי-הצהריים.
לפני כמה ימים נודע שיוסף בראל,
המנהל הממונה של הטלוויזיה, הודיע
למחלקת־הספורט שהוא מבטל את השידור,
בגלל חילול־שבת. החלטתו זו של בראל
היתה בעצה אחת עם מיכה ינון, ירו־הוועד־המנהל
של רשות־השידור, שהוא איש
רתי.
החלטתו של בראל לא סתמה את הגולל
על שידור המישחק, וייתכן מאוד שהוא אכן
ישודר בשידור ישיר במועדו.

נלסון, היא נסערו־״ היא טענה, שיקח שעות
להקליט את השיר של נלסון, שאינו יודע לשיר
ולהופיע. היא רצתה לטלפן מייד ליצחק
(.איציק׳) קול ולבקש ממנו לשנות את רוע
הגזירה, ולאפשר לה להופיע לפני נלסון. שביט
נרגעה רק כשהסבירו לה שקול כבר אינו מנהל
האולפנים המאוחדים. ואין באפשרותו
לעזור לה.
למען החייל, שלמענה נעיר מיבצע השירות־רום,
והמורים המחנכים באים לשם מטעם קרן
ליב״י, יוזמתו של רפאל איתן, הרמטכ״ל הקודם.
כתב הטלוויזיה לא סיפר בכתבתו שהמיתקנים
שייכים לאגודה. למחרת בבוקר בא יוסף נבו,
יו״ר האגודה למען החייל, לאולפני גל״ץ ביפו.
שם הוצע לו להיכנס לשידור בתוכנית נכון
לעכשיו, ולספר על המיתקנים של האגודה
למען החייל. נבו סירב. :אני לא רוצה לריב עם
ליב״י. כשנשאל מרוע, אמר. :ממילא כל הדברים
הולכים לצבא, אז חבל לריב!״

יש תאריך יעד
בעוד אנשי גלי־צה״ל עסוקים רובם ככולם
בשירותרום, ששיאו יהיה ביום־העצמאות, קבע
בית־המישפט העליון תאריך לשמיעת טענות
שני הצדדים. בעתירה שהגישו העובדים נגר
הרמטכ״ל וכוונתו לסגור את מחלקת־החדשות
של התחנה. התאריך נקבע ליום הרביעי. ה־8
במאי.
בינתיים, מנסים למצוא מוצא של פשרה בין
הרמטכ״ל לאנשי־התחנה. במיסגרת זו נפגש ביום
השישי מיסה ינון, יו״ר הוועד־המנהל, עם רון
בן־ישי, מפקד גל״ץ. ינון הסביר שוב את
עמרתו, שלפיה אין טעם לתחנה ללא חדשות,

את התוכנית סיבה למסיבה עוזב,
לחופשה, המפיק אהרון גולדסינגר. הוא
מתכוון להפיק את סירטו החדש של יהודה
ברקן. יחליף אותו יוסי משולם, מפיק ותיק
ומנוסה בטלוויזיה. משולם כבר הבטיח שהוא
ידאג לכך שאת התוכניות שיפיק, יסיימו
להקליט ביום אחד, ולא בשלושה כמו שהיה
נהוג עד כה.
זאב חספר, הכתב הכלכלי של גל־ץ. קיבל
גם הוא הצעה, לשמש ככתב כלכלי של עיתון
חדשות בירושלים.
מחלקת־החדשות של גל״ץ לא נסגרה
בתחילת אפריל, כמתוכנן, ולא ידוע אם ומתי
תיסגר. הכתבים לא נתנו, עדיין תשובה חד־משמעית.

מאחורי
המירקע
דא מא שר
מאז ביטולו, של יומן השבוע יש בטלוויזיה
מאבק בין מחלקת־התוכניות למחלקת־החדשות,
על הזמן שהתפנה ביום שישי בערב. כל מחלקה
טוענת :״שלי הוא״.
במחלקת־החרשות מתארגת תוכנית־ראיונות,
בשם שיח־עיתונאים, שהאחראי והמגיש שלה
יהיה שימעון טסלר, ושבמהלכה יראיינו
כתבים שונים של מחלקת־החדשות אנשים
שונים, כל אחד בנושא ובתחום שלו.
התוכנית הוגשה לאישורו של אורי פורת,
מנכ״ל הרשות והוא פסל אותה. פורת הסביר
בוועד־המנהל, שאין טעם לאשר תוכנית לפני
שהתקבלה החלטה חד־משמעית להעביר את
יומן השבוע ליום החמישי, והחלטה כזאת עדיין
לא התקבלה.

בראר נכגס לנוירוץ
המירוץ על מישרת מנהל־הטלוויזיה עדיין
בעיצומו, אם כי מאז פורסם המיכרז ומאז
השערוריה שליוותה אותו, נראה שהעניינים קצת
נרגעו. מסתבר שלא.
יוסף בראל מונה לפני חודש וחצי כמנהל־בפועל
של הטלוויזיה, לתקופה של שלושה
חודשים. בימים האחרונים הודיע בראל למקורביו,
שהוא מתכוון להתמודד על מישרת־ י
המנהל, שיש לה קדנציה של שלוש שנים.
במיסגרת החלטתו זו נפגש בראל עם יצחק
שמיר, ומקורבי שמיר טענו, אחרי הפגישה,
שבראל הבטיח לשמיר. טלוויזיה ציונית ולאומית״
,כמו שעשה בטלוויזיה הערבית, אם שמיר
יבטיח את תמיכת אנשיו בו ביום המיכרז.

חבר־ועד גיר
לא הגיע!
לירושלים ובחריצות רבה עבר דרך כל
המישררים הממשלתיים והחתים את כל השרים.
השר חיים בר־לב לא היה במישרדו, ולכן ישנה
חתימתו בחותמת דיו. חיים הרצוג, הנשיא,
ושימעון פרס, ראש־הממשלה, נתנו הסכמה
עקרונית לחתום על הביצה.
הביצה יועדה להימכר במכירה פומבית בבאר־שבע,
כמה ימים לפני יום־העצמאות. אחר־כך
הוחלט שהיא תימכר רק למי שיהיה מוכן להציע
אותה שוב למכירה ביום־העצמאות עצמו, משום
שבאותו היום תהיה ניידת של הטלוויזיה ליד
אולפני גלי־צה״ל, ובמשך היום תשדר הטלוויזיה
בשידור ישיר קטעים מן ההתרמה. הכוונה היתה
להביא את הביצה לאולפן גל״ץ ולהציע אותה
למכירה לפני מצלמות הטלוויזיה.

רא לריב עם דיב״י
בתוכנית מבט שני בטלוויזיה הוקרן לפני
שבועיים סרט שסיפר על חינוך חיילים. הסרט
צולם בחוות״השומר בסג׳רה ובגיבעת־אולגה.
מיתקני־הלימור בשני המקומות שייכים לאגודה

יו״ר נבו
לא לריב!
אפילו יהיו מצומצמות. השניים ייפגשו שוב
במשך השבוע.

עטים על הכתבים
זמן קצר אחרי פירסום כוונתו של הרמטכ׳׳ל
לסגור את מחלקת־החדשות של גלי־צה״ל. ועוד
לפני שיצאה כוונה זו אל הפועל, כבר התחילו
בעלי עיתונים שונים לנסות לצוד את הכתבים
המוכשרים, שיהיו, אם תצא תוכניתו של
הרמטכ״ל אל הפועל, מחוסרי־עבודה.
אילנה דיין, הכתבת המוכשרת של גל״ץ
בכנסת הנמצאת בסיום שרות־הקבע שלה, קיבלה
הצעה מפתה ממערכת ידיעה אחרונות.

כיסוי לתוכנית
יופף בראל, מנהל־הטלוויזיה, אישר את
הפקתו של מישדר כלכלי. המישרר, שיהיה
תוכנית שבועית או דו־שבועית, סוכם גם עם
אריאלה רבדל, דוברת מישרד־האוצר(לשעבר
דוברת רשות־השידור) ,והכוונה להסביר בו את
המדיניות הכלכלית של האוצר והממשלה (אם
וכאשר תהיה ).את התוכנית אמור להגיש יגאל
גורן, כתב מחלקת־החדשות של הטלוויזיה
ולהפיק פיטר מילין.
כשנשאל בראל מאיפה יהיה כסף להפקת
התוכנית, ענה. :אל תדאגו, דויד אדמון ידאג
שלתוכנית הזו יהיה כיסוי.״ ארמון, נוסף על
היותו חבר הוועד־המנהל ויו״ר הוועד בשבתות
ובחגים, הוא גם עוזר אישי של יצחק מודעי,
שר־האוצר.
התוכנית לא אושרה עדיין בדרגים הגבוהים.
העולם הזה 2486

מבב
י ט חן
אחת!

^ עובדת־החיים הזאת נוכחנו שוב כאשר מעמדה
^ נחותה, על סף נוק־אאוט, בעיקבות ההפסד במישחק
הראשון של גמר הפלייאוף ,73:84 ,ידעה מכבי להתאושש
ולנצח פעמיים, בשני ניצחונות רצופים — ,80:89 בסוף
השבוע שעבר (ראה העמודים הבאים) ,ו־66:76
בראשית השבוע הזה.
מכבי תל־אביב זכתה בתואר האליפות בפעם ה־16
ברציפות. זה הישג שאין לו אח ורע בכדורסל העולמי.
האיש המסמל יותר מכל את תקופת הזוהר הזאת הוא מיקי
ברקוביץ, המשחק בשורות הקבוצה הבוגרת של מכבי
משנת . 1972
ואכן, מנהל הפועל תל־אביב, פיקו רוזוביץ, ניגש, מייד
אחרי זכייתה של מכבי בתואר. ולחש באוזנו של
ברקוביץ :״כל הכבור, מיקי. אינני חושב שקבוצה כלשהי
תוכל לזכות באליפות כל עוד אתה משחק במכבי:״
ומיקי ברקוביץ עצמו ניגש למאמן יהושע רחין בן
ה־ ,66 שרצה לפרוש כמאמן הפועל עם תואר האליפות
אחרי שזכה בתארים רבים כמאמן מכבי, ואמר לו :״יהושע,
אתה בניתי אותי כשחקן והפכת אותי לכוכב כדורסל.
יישמתי את מה שלימדת אותי דווקא נגדך. אני מקווה
שתצליח גם בעונה הבאה.״
עד השעות הקטנות. אין ספק שאפשר גם אחרת,
ללא מכות, ללא קפיצות של אקסטזה וללא זעקות
אין־ספור. אפשר גם להתחבק אחרי המישחק, כמו שעשו

סימס מניו את
שמוליק זיסמן מהפועל וברקוביץ
ממכבי, ולהניף ידיים לקהל.
אבל בסופו של דבר, המנצחים הם
המנצחים — ואנשי מכבי יכולים
ללכת שוב בגאווה בחוצות תל־אביב.
הזכיה באליפות היתה גם שווה
לשחקני מכבי תל־אביב אלפי
דולארים בבונוסים ולמאמן צבי שרף
עונה נוספת במכבי. גם עוזר המאמן,
משה ויינקרנץ, נשאר, כנראה, עונה
נוספת, למרות הצעות שקיבל
מקבוצות אחדות, לשרתן כמאמן
ראשי.
סיכם צבי שרף, אחרי שנרגע
מהלחיצות והחיבוקים :״צריך להעריך
את הזכיה כהישג גדול למכבי. הפועל
היה יריב מעולה.״

יאיר עמיקם

דוח־בינ״ם מן
המישחק השני
נדוב: אנק׳
חם־מזג וצבר
סאל 31קאי
בקוב־חונגולים
אוום נגד צהוב
¥ו היתד! מילחמה בזעיר־אנפץ.
( מכבי נגד הפועל — צהוב נגד
אדום. מוטי ארואסטי נגד מייק לארגי,
שימעון מיזרחי נגד אברהם פלדה. היה
גם כדורסל מלהיב ומשלהב והאווירה
— הלוואי בכל מישחק ליגה אווירה
מחשמלת כזו.
בפעם הראשונה בהיסטוריה של
ענף הכדורסל הוכרעה אליפות המדינה

1 1 1וןח 1ח קפוצים חזק של
\ ו 11 ^1 111 אברהם פלדה.
מנהל מחלקת הכדורסל של הפועל.

היריבים לארג׳ ואוואסט

| בתעמיד בלתי״שיג־רתי.
במחצית הרא שונה
של המישחק השני, המרמז אולי על העתיד להתרחש במחצית

השניה, כאשר שני הג׳ינג׳ים התקוטטו והורחקו. מעניין שהשניים לא
שמרו האחד על השני במהלך המישחקים, ולעימות הם נקלעו רק
במיקרה. למעלה, מימין, לארגי נשען על גב ארואסטי, המנסה לייצב עצמו.

1אומר כאילו מוטי ארואסטי(מימין) ,אשר נבלם כנופייתו על־ידי

* 4>4 1א4*4* 4444 4411444411 44* 4* ^ 11 **411 0444 4 4^ 444
מכבי,
מיזרחי, יו״ר
/ 11111ן ו \ ווו ; 11 הקפטן לו סילבר ומצד שני על־ידי שימעון
ומנגד מייק לארגי מהפועל, הזועם (למעלה) ,המוחזק בידי ברקוביץ ועסיין הפועל דגי פלכטר.

זעם הפועלים

אברהם פלדה הוא זועק חמס כצגד השופטים אברהם

במישחק־גמר קובע, אבל כל מישחק
ומישחק מתוך השלושה היה סיפור
שונה ומרתק בפני עצמו.
מילחמת העסקנים היתה הפעם
בשיאה. אנשי הפועל תל־אביב, שראו
לנגד עיניהם את האלוף הגאה כורע
ברך לאחר 15 שנות שילטון, רצו לנצח
בכל מחיר גם במישחק השני כדי
להבטיח את תואר האליפות ללא קרב
מכריע. כשנודע להם על שיבוצם של
השופטים, דויד דגן ואברהם וגול, הפכו
עולמות כדי לטרפד את המינוי, בפרט
של החיפאי זגול, שלטענת אנשי
הפועל הוא מקפח אותם באופן שיטתי.
איגוד השופטים לא נכנע, אבל
העסקנים נשארו בשלהם, ועל כל
החלטה של השופטים הם קפצו אל תוך
תחומי המיגרש והתווכחו בלהט רב.

אוואסטי על הארץ

זגול ודויד דגן. אפרתי, שהוגדר על־ידי אנשי הפועל
תל־אביב כאוהד בלבד, הוא חבר הנהלה לכל דבר,
ובמהלך המישחק אף יעץ למאמן, יהושע רוזין.

שיטה ספרדית. אחרי ההפסד
במישחק השני אמר מנהל הפועל, פיקו
רוזוביץ, שאם זה היה תלוי בו, היה
מורה לקבוצה שלא להופיע למישחק
השלישי. זה היה אומנם מונע ממכבי
הכנסה ענקית, אבל לבטח לא היה
מוסיף גם להפועל.
מי ששכח, הרי אלופת ספרד, ריאל
מדריד, שהופיעה השנה בארץ ושיחקה
בגמר גביע אירופה לאלופות, הוכתרה
אשתקד באליפות ספרד אחרי שירי־בתה,
ברצלונה, לא הופיעה למישחק
השלישי כמעט באותן נסיבות: הרחקת
אחד משחקניה.
אומנם, ליריבות של ריאל וברצלונה
יש גם אספקטים פוליטיים (ספרדים
מול קטלנים) ,ואולי גם ליריבות
בין מכבי והפועל יש גוון כזה. אבל מה

לארגי, בשיא הקאץ, רוכן על ארואסטי כשלו סילבר לופת את זרועותיו

למיקי לארגי ומוטי ארואסטי,
שהתקוטטו כמו בקרב־תרנגולים?
שניהם ג׳ינג׳ים, אחד יאנקי חם מזג
והשני צבר ממוצא סלוניקאי.
חגיגה גיזברית. אבל את
החגיגה האמיתית חגג גיזבר מכבי,
הקבלן אריה ברנוביץ, שבשלושת
המישחקים האחרונים הכניס לקופתו
160 אלף דולר — 30 אלף דולר
מהמישחק הקובע נגד חולון 60 :אלף
דולר מהמישחק הראשון ועוד 70 אלף
דולר מהמישחק האחרון.
יש כאלה שהתבדחו שברנוביץ נתן
הוראה להפסיד במישחק הראשון כדי
שיהיה לו מישחק שלישי, אבל כאשר
הוא עצמו לא הופיע למישחק השני
מפאת המתח, לבטח הבינו שהכסף
במיקרה זה לא היה כל־כך חשוב.

שימחת הניצחון

מיקי ברקוביץ בפוזה של מנצח ובתנועה
אופיינית נותן פורקן למתח הגדול שבו
היתה קבוצתו שרויה. למיקי עצמו היה חלק גדול בניצחון השני של מכבי.

מאחור וגם מיקי ברקוביץ מנסה לבלום את הסתערותו של האמריקאי
הלוהט. מאחור: השופטים דגן וזגול ושחקני הפועל ויליס וסימס. משמאל:
זעקת״הקרב של מכבי, מפיו של מיקי. צילומים: ציון צפריר

בהווגה הונו חייכ ו1
מויווו לראש מחנה שמיו
הסותר את האינטרס הפוליטי שלו(דש
האומרים — גם של המדינה).

מקח־טעות. אחרים מדברים בגלוי על
כך שהקלף האלקטורלי היחידי נגד
המערך בבחירות הבאות הוא שרון.
״לפי שעה מפעיל מילוא היטב את
המנגנון נגד שרון, ומשתף פעולה עם
מיכה רייסר, חרף התיעוב ההדדי(ויש
אומרים: המוצדק) ביניהם. אבל׳ גם
הסיפור הזה ייגמר, במועד שאינו תלוי
כלל במילוא. אנחנו(המערך) קובעים
את לוח־הזמנים. מבחינה זאת אנו
מחזיקים את הליכוד בביצים. כל
הוויתורים שעשינו לליכוד, בעיקר
בשטח הכלכלי, מתגמדים לעומת
ההישג הזה״.

מלבד הפעולה המובנת מאליה
נגד אריאל שרון, הם פועלים
גם נגד שמיר עצמו, בעיקר
באמצעות עזר וייצמן, האוייב
מם׳ 1של הרוטאציה במדינה
כולה, ומן היום הראשון לכינונה.

שר־ממיפלגת-העבודה גילה
( 1אף הוא רספקט כלפי דן מרידוד:
״כבר חודשים שהוא מונע פיצוץ. מי
ששומע אותו בוועדת־החוץ־והביטחון
חושב שפוליטית הוא בין התחיה
לכהנא. אבל אין שום קשר בין
האידיאולוגיה שלו לבין התנהגותו
במישור הבינמיפלגתי, הקואליציוני.
למרבה האירוניה, שני עמודי־התווך
של.הקואליציה הם מרידור מזה וח״כ
שבח וייס מזה. שבח עושה ליצחק רבץ
שרות עצום בנושא הזה, מביע כל הזמן
את אמונו בממשלה ומקלס את הצלחותיה
האמיתיות ובעיקר המדומות.

יום גקם
ושילם
^ ת מילחמת־העצבים מצד המעו
ר ר מנהלים שר־האנרגיה והתשתית,
משה שחל — האיש של פרס
בקבינט — מזכ״ל־המיפלגה, ח״כ עוזי
ברעם, ואנשי פרס במישרד ראש־הממשלה.
אל ראש־החץ הקבוע הזה
מתוספים לפרקים גם אנשים אחרים,
כמו שר־הכלכלה גד יעקובי, שר־הבריאות
מוטה גור, ויו׳׳ר סיעת המערר
בכנסת, ח״כ רפי אדרי. כל האישים
המיומנים והמשופשפים האלה מנסים
לגרות את הליכוד ללא״הרף.

הנהגת המערך יודעת היטב של־שמיר
יש עצבי־ברזל. אצלו ״הפינקס
פתוח והיד רושמת״ ,ומקורביו יודעים
לספר שהוא מלא עברה וזעם נגר
המערך, ומייחל ליום נקם ושילם. אך
הוא מבין היטב את טיב המערכה נגדו,
ומבליג בגבורה של ממש.

החוב הבא:

תמחריס
רא לשגרירות
נחוג יום־הולדתו ה־ 80 של

הד״ר (למישפטים) פליכם אליעזר
שינער, יליד גרמניה, שהיה בגיל
צעיר כונס־הנכסים של בתי־המישפט
בברלין, וכאשר עלה ארצה היה במשך
עשר שנים מנהל יומון הארץ.
שינער היה במילחמת־העצמאות המפקח
על הדלק (והצליח להשיג,
באותה עת, נפט מרומניה) ,ולאחר
מכן, במשך 14 שנים, היה ראש
מישלחת השילומים בקלן הגרמנית.
אך הוא דחה, ב־ ,1965 את הצעתו
של ראש־הממשלה באותם ימים, לוי
אשכול, להיות שגרירה הראשון של
ישראל בבון.

כן דפרס
הוענק בטוקיו, פרס יפאן
למחקר טכנולוגי ( 200 אלף דולח,
לפרופסור אפרים קציר ,69 ,איש
מכון וייצמן (ביופיסיקאי) ומי שהיה
נשיאה הרביעי. של מדינת ישראל.
קציר, יליד פולין, שגדל בירושלים,
הספיק גם להיות סגן־אלוף בחיל־המדע
של צה״ל בראשית המרינה
והמדען הראשי של מישרד הביטחון
בסוף שנות ה־.60

יש ארמוז
הוענק בדלהי, בירת הודו,
ארמון, שאיננו אלא חורבה בת 600
שנים, לויליאת מאהאל, הטוענת
לכס־המלכות של עוד, ממלכה אשר
סופחה להודו לפני יותר כד 130 שנה.
מאהאל פלשה, לפני עשר שנים, לאחת
מתחנות־הרכבת בדלהי, יחד עם ילדיה,
הנסיך עלי ראזא והנסיכה מסכינה ו־12
כלבים אימתניים, ולא הסכימה לצאת
את תחנת־הרכבת עד שיושב לה, אם
לא ממלכתה, לפחות ארמון מלכותי,
כראוי לטוענת לתואר ביגאס(מלכה).

תחת זיסטמסקי

ף אורח אלגנטי, לאט-לאט וב-
** שקט, מבצר מזכיר־הממשלה־בעבר
וח״כ־חרות בהווה, דן מרידור, את
מעמדו כאיש של יצחק שמיר בתנועה.
מרידור ( )38 ניחן בכל המעלות,
המבטיחות לו קאריירה מזהירה בתנועתו.
המישפחה הנכונה (אביו, עורו־הדין
אליהו מרירור, היה אחר האישים
האהודים במיפלגה) ,השקפת העולם
הסופר־ניצית, המעוגנת באידיאולוגיה
הרוויזיוניסטית, ויכולת בלתי״רגילה
להתהלך עם הבריות.
בחורשים האחרונים הפך לאסט־ראטג
מס׳ 1במחנה־שמיר, ודחק, במידה
רבה, את רגליו של ח״כ רוני מילוא.
כל המהלכים הפוליטיים, ומעמדם של
מעצביהם, נקבעים כיום ביחס ישר לקו
המטרה.

קור־רוח, רקימת מראית־עין של יחסים
הוגנים עם הצר השני, הנפקת הצהרות
פייסניות כלפי המערך בכלי־התיק־שורת,
הפגנת ביטחון — שאינו קיים

״הבטן הרכה״ היא מילוא. איש
לא־טיפש, אבל שיטחי, שחצן ויהיר
מאין כמוהו .״במוקדם או במאוחר הוא
יתפרץ בגדול,״ אמר השבוע להעולם

כאן אין שום מקום לטעויות:
המטרה היא להביא ליישום
הסכם־הרוטאציה בין שימעון
פרס לשמיר.
האמצעי להגיע ליום הזה הוא סבלנות
איז־קץ, מיצרך די נדיר במצודת
זאב. ואת אורך־הרוח החייכני יש להפגין
נוכח פרובוקציות בלתי־פוסקות
מצד אנשי־המערך מזה, ויריבי שמיר
בתנועה מזה.
נכון, גם מילוא מגלה נאמנות
לשמיר, ומבצע עבורו משימות פנים־
מיפלגתיות חשובות, בעיקר תרגילים
די מבריקים של הפרד ומשול בין
חבורת דויד לוי וחסידי אריאל שרון.
מצד החובה יש למילוא גם חסרונות
בולטים, ההופכים אותו, לעיתים, למעמסה
במילחמת־העצבים, המתנהלת
עתה במיסדרונות הפוליטיים. מילוא
הוא בלתי״סבלני ובלתי־סובלני מעצם
טיבעו. המישחק הטמיר הזה מחייב

מרידוד עם מילוא
״הוא לא מסוגל לשתוק!״
במציאות — שפרס ואנשיו נחושי־דעת
לבצע את הסכם הרוטאציה. כל
אלה הם פשוט מעבר לכוחו של מילוא
הערמומי, החשדן, האימפולסיבי, שו־נא־המערך
בדם.
מרידור פשוט יותר מתאים לנהל
את המערכה המתוחכמת ביותר בתולדות
הפוליטיקה הישראלית: כיצד
לעבור בשלום תקופה סופר־משברית,
ובמהלכה לפתות את היריב הפוליטי
לבצע מהלך, המתחייב אולי מבחינת
הנורמות של הגינות ציבורית, אבל

הזה שר בכיר ממיפלגת־העבודה ,״כולם
אומרים לו לשתוק, אבל הוא פשוט
לא מסוגל.
״שמיר הכניס לו לראש שהוא נועד
לגדולות, והוא מתהלר בין עיתונאים,
ומשוויץ שניהול מדיניות־החוץ של
ישראל הופקד, למעשה, בידיו האמונות.
גיחותיו של וייצמן והרומאן של
ראש־הממשלה עם כלי־התיקשורת פשוט
מוציאים אותו מהכלים. כמה
מחבריו, ובכללם ח״כ מיכאל איתן,
מתחילים לחשוב ששמיר הוא אולי

רבין לא מעריך את העבודה שווייס
עושה עבורו״.
שמיר מבין היטב שמרידור מהווה
נכס עצום עבורו. עד כה נשען בעיקר
על מילוא, וגם על ח״כ מיכאל דקל.
לאחרונה הורעו יחסיו עם דקל, מכיוון
ששמיר לא הצליח להשיג עבורו את
המינוי לתפקיד סגן־שר־הביטחון,
ופטר את רביו מעונשו של איש חרוץ,
אבל צר אופקים זה.
״מי ששומע את דקל מדבר על
מילוא ועל שמיר עשוי לחשוב שהוא
איש של שרון ״,אמר להעולס הזה
מקור בסיעת־הליכוד בכנסת ,״הוא
מלא מרירות, סבור ששמיר עשה הכל
עבור מילוא, אבל זרק אותו לכלבים.
רקל קרוב מאוד לתנועת התחיה
בהשקפותיו, ומלא הערצה למחתרת
היהודית. הוא כיום החוליה החלשה
במחנה שמיר. מרידוד מחליף אותו,
והוא בדרך להחליף במס׳ 1גם את
מילוא עצמו״.
שרון עוקב אחרי כל ההתפתחויות
האלה בקפדנות נזעמת. מרידור הוא
שנוא־נפשו מאז ומתמיד, כשם שהוא
שונא את כל אנשי מנחם בגין. זה הדדי.
לא רק אריה נאור, אלא גם יחיאל
קדישאי, דן מרידור ואף בניו של בגין
מתעבים את שרון, ורואים בו את האשם
באסון שפקד את מנהיג־חרות.

שרון, שקרא למילוא בישיבת
סיעת־הליכוד ״קטן ומושתן״
,אינו מעז לפגוע בגלוי
במרידור, נצר המישפחה הלוחמת,
שהוא אהוד מאוד על
חברי התנועה.

ההתנגשות ביניהם היא בלתי־נמג־עת,
ככל שקרב מועד המאבק האמיתי
על השילטון בחרות. חיים ברעם

נפטר שבועיים לפני יום־
הולדתו ה־ 81 הפרופסור (למדעי
המרינה) בנימין אקצין, יליד ריגה
הלאטווית, שהיה במשך עשרות בשנים
מראשי התנועה הרוויזיוניסטית, ממקורבי
זאב ז׳בוטינסקי ומזכירו(ותחתיו
הופיע לפני ועדת־פיל, שהציעה ב־
1938 את חלוקת ארץ־ישראל במיל־חמת־העולם
היה אקצין איש סיפריית
הקונגרס האמריקאי היוקרתית ולאחריה
מראשי הפעילים הציוניים
בוושינגטון. עם הקמת המדינה היה
לפרופסור באוניברסיטה העברית
ולאחר מכן ממייסדי אוניברסיטת
חיפה. אקצין, ששמו הוזכר בעבר
כמועמד לנשיא המדינה מטעם
הליכוד, הירבה גם לכתוב בעיתונות.
כמעט עד יומו האחרון, על נושאים
מדיניים (ראה גם יומן אישי בגליון
הנדסה נפטר ברחובות, שבועיים לפני
יוס־הולדתו ה־ ,85 בן־ציון הורביץ,
לשעבר מנהל חברת עיבוד המטעים
ומיפעלי השימורים יכין־חקל ומי
שהיה, ב־ , 1950 ראש עירייתה הראשון
של רחובות. הורביץ, בנו של בעל
בית־מירקחת בעיירה אוקראינית, היה
בצעירותו רחוק מעניינים יהודיים. אך
כשביקש ללמוד הנרסה, פגש באוניברסיטה
במשורר אברהם שלונסקי,
שפתח לפניו את עולם הסיפרות העברית
דווקא. הורביץ גנב, בגיל ,22 את
גבול ברית־המועצות לרומניה, ממנה
עלה היישר לרחובות, לעבודה בפרדסים,
לאחריה היה לעסקן פועלים
וציבור.
* ז בו טינ ס קי ל א יכזל היה
להופיע לפני הוועדה בירושלים.
כאשר נחון ממ אסר 15 שמה
עבודת־פרך על חלקו בהגנת
ירושלים בשנת . 1920 גורש מן
הארץ לזנמיהות.
העולם הזה 2486

קולנוע
יומן החדשות
חיים עד 900 שגה
מ?!אן לניו־ידר? ובחזרה,
ומהדליווד ללונדון —
קולגה עם סיסלון
• איתן גרין התבשר על הקרנת סירטו עד
סוף הלילה בפסטיבל קאן, בחודש הבא,
במיסגרת הבימה מבט
מסויים, שבה מוצגים
סרטים בעלי גוון איכותי
מיוחד. הוא פנה למנהל
הפסטיבל וקיבל ממנו
אישור מיוחד להקרין
את הסרט פעם אחת
לפני הקרנת הבכורה
שלו בקאן — במיסגרת
השבוע הישראלי שייערך
בניריורק, בקולנוע גרין קארנגי הול. זו גם אישור תהיה פגישתו הראשונה
של גרץ עם ארצות־ הברית והעימות הראשון
של סירטו עם קהל כלשהו.
השבוע הוא אירוע לא־תחרותי, הבא אחרי
שבועות דומים, צרפתי ויווני, הכוללים מיבחר
סרטים מיקרי למדי. לעומת הצרפתים, שהציגו
סלט ניסואז של תקופות וסיגנונות, והיוונים,
שהלכו על בטוח ובחרו את הסרטים המיסחריים
ביותר של תנובתם — יקרינו הישראלים,
בהנהלתו של מאיר (כוורת) פניגשטיין, כמה
מהסרטים שנעשו בארץ בשנה האחרונה: עתליה,
אדמה בוערת, קוקו בן
,19 מאחורי הסורגים,
זעם ותהילה וכמו כן
גם חמסין וכביש ללא
מוצא. אבל ההפתעה
האמיתית היא הקרנת
סירטו הישראלי, החדש׳
של אוטו פרמינגר
— אקסודוס!
•ארתור כהן, המפיק
השוויצי הכמעט ישראלי,
שכמעט השמיט
מידיו, לטובת ישראל,
את האוסקר, אילמלא זכה בו בעצמו עבור
צעדים מסוכנים, בעזרת ישראלי־למחצה אחר
שביים אותו, ריצ׳ארד דמבו, הודיע על סירטו
הבא. זהו עיבוד של ספר ידוע, שאת זכויותיו רכש
לפני שנים רבות. מדובר בבני האלמוות
המטופשים של פול גאליקו 1953 כהן
מתכוון לצלם בישראל וברומא, ואולי אף
במצריים. הסיפור נסב על אמריקאית עשירה
שאינה רוצה למות כשהאלוהים גוזר עליה זאת,
כי אם במועד שאותו תקבע לעצמה. היא נוסעת
למיזרח התיכון בחיפוש
אחרי פרי־החיים הת־נ״כי,
שכנראה איפשר
לאדם הקדמון חיים עד
900 שנה.
• איגוד המפיקים
האמריקאי מינה ועדה
מיוחדת לבדוק את אחוז
הצפיה הנמוך ביותר,
שציין השנה את האוסקר
מכל קודמיו. אחת נגור הטענות המגוחכות ביומגוחך

שהושמעו על־ידי
לארי גלבארט, מאדריכלי טקס חלוקת־הפרס,
כדי לתרץ את חוסר־העניין של צופי הטלוויזיה
בדוד אוסקר המוזהב, היתה, :הקהל פשוט לא
מכיר את המועמדים. עם כל הכבוד למאריי
אברהם ולהיינג ס׳ נגור (שני הזוכים באוסקרים
לשחקנים) הם אינם דאסטין הופמן ורוברט
רדפורדר
• פגי אשקרופט, שאומנם איננה אליזבט
טיילור, ולא הגיעה לטקס מחמת הצטננות,
קיבלה את האוסקר שלה בארוחת־צהריים חגיגית
קרוב לבית, בלונדון, מידיו של ריצ׳ארד (מדי)
אטנבורו, שהצהיר כי, היא ללא ספק הדגולה
שבשחקניות החיות עדיין.״ אשקרופט השיבה
בנאום־תודה נרגש לאנג׳לה לאנדסבורי, הקולגה
שנטלה בשמה את הפיסלון.
• למילוש פורמן לא יישאר השנה הרבה זמן
לעבוד: הוא יהיה כוכב־תורן של צוותי השופטים
בפסטיבלים הגדולים העתידים להתרחש בקרוב
— הוא יהיה נשיא חבר־השופטים בפסטיבל קאן
׳(8״ 20 במאי) ומקאן יקפוץ פורמן לטוקיו, שם
יישב שוב בחבר־השופטים של פסטיבל טוקיו
הראשון.
המיסגרת המרתקת שלו ביותר 16 :בימאים
צעירים מתחרים על פרס של מיליון וחצי דולר.
העולם הזה 2486

בסיס צבא>
תמורת >עגבן נערת אביב,

הפרוטוקול (רב־חן, תל-
אר צות־הברי ת) -קשה

להחליט אם קומדיית-מוסר זו באה
ללעוג למימסד הפוליטי הרקוב באמריקה. או להסביר
שלמרות המימסד הזה, ההיגיון הבריא וההגינות הטיבעית של
צאצאי גורני וושינגטון עתידים להציל את הדמוקרטיה.
גיבורת הסרט היא נערת״בארים. המצילה את חייו של נסיך
סעודי המבקר בוואשינגטון, כשהיא מפילה את המתנקש בו.
ותוך כדי כך חוטפת כדור בישבן. פציעה אצילה זו מזכה אותה
לא רק בהכרת התודה הגיצחית של טישדד״החוץ, שניצל
מפלונטר בינלאומי, אלא גם באהבתו של השייח; המוכן
להעניק לאמריקה בסיס צבאי בארצו. בתמורה לבלונדית
הסהרורית והחמודה, שתימסר לידיו כדי לגוון את הרמונו.
מכאן נוצרת סידרה של סיבוכים, כי הרי אי־אפשר לדרוש
בפרהסיה מגיבורה לאומית שתמסור את גופה, ולא חשוב מה
מצבו, לידי הברבארים, כי כל אמצעי־התיקשורת יעשו מזה
חגיגה. ת חת זאת, מציעים לה תפקיד חשוב במדור הפרוטוקול
של מישרד-החוץ, שולחים אותה למלא כל מיני משימות, שבהן
היא מצליחה להביך את מנהליה, עד שורשי שיערותיהם.
כל הקומדיה הזאת מוגשת בחביבות ארסית, בעיקר הודות
לדיאלוגים של באק הגרי ולהופעה של גולדי הון בתפקיד
הראשי. אלא שהסאטירה, גם אם אינה מקורית ביותר.
המשעשעת בחלק הראשון של הסרט, הופכת בהדרגה

ריציארד רומנוס וגולדי הון: נאום לאומני
להטפת״מוסר מן הנוסח של סירטי קאפרה בשנות ה״.30
לקראת הסוף זוכה הגברת השלומיאלית, שכישוריה
האינטלקטואליים מפוקפקים למדי, להשמיע נאום לאומני
תוצב להבות על גדולתה של האומה האמריקאית.
אם הגברת הון, שותפה להפקה, סבורה שהיא תרמה כאן
משהו לתיפארת הרוח של מולדתה, מוטב שהתגייס חזרה
לצבא. שם, כטוראית בנג׳מין, הצליחה יותר.

תמו ־מעוותות למבוגרים להתאהב

(שחף, תל־ א בי ב ארצות־

הברית) -רוברט דה נירו. מהנדס
בניין, מתאהב במריל סטריפ, עקרת־בית
בעלת נטיות אמנותיות. שניהם נשואים. כל אחד לבן־זוג
אחר. שניהם בורגנים מיושבים בדעתם, שאינם מחפשים להם
הרפתקת־קיץ קלילה, אבל אין מה לעשות -האהבה חזקה
מכל המוסכמות.
בכך מסתכם, בעצם, כל הסרט האחרון של הכימאי אולו
גרוסבאדד. ואין לסיפור. הנפרש על פני כשעתיים, הרבה מה
להוסיף. השניים מכירים זה את זו באקראי. בתוך הרכבת
המובילה אותם משכונת״המגורים לגיו-יורק. השיגרה הקבועה
של חיי המעמד הבינוני נכפית על שניהם. אין בחייהם שום
דבר יוצא־דופן או מיוחד, וזה צריך להיות סיפור״אהבה
אמיתי, ישר מן החיים.
אלא שאמנות אינה העתק של החיים, אלא פרשנות לחיים.
זה חסר כאן. גרוסבארד החליט, כנראה, שהוא רוצה לעשות
רומן משרתות למבוגרים; סיפור אהבה כזה שלא יתפשר עם
ראוותנות הוליוודית ולא ייעזר בסצינות דרמאתיות גדולות.
כל הכבוד לו. אבל שלא יתפלא אם רבים ייצאו מן הקולנוע
וישאלו בתמיהה: אז מהי זה קורה כל יום.
למען האמת, מה שמציל בכל זאת את גרוסבארד, זה דווקא

רוביט דה־ניוץ: מישחק מופלא
הזוהר ההוליוודי -או, ליתר דיוק, המישחק המופלא של שניים
מן הכוכבים הגדולים ביותר של הקולנוע האמריקאי. דה נירו
וסטריפ הם אכן שחקנים בלתי-רגילים, שנדמה כאילו אינם
מסוגלים לחטוא כמלוא הנימה לתפקידים שהם מגלמים. עוד
יותר מזה: נדמה שבכל פעם שהם מופיעים על הבד. נעלמת
האישיות הפרטית שלהם לחלוטין, כדי שדמויות חדשות
ומושלמות יתפסו את מקומם.

מכוער עתר
מאיש הפיל
חולית

(תל־אביב,

תל־אביב,

ארצות־הברית/מכסיקו! -המיפלצת
החדשה הזאת של דינו דה״לורנטיס,
מפיק הרואה את הכל דרך זכוכית מגדלת, הופכת את סיפרו
המפורסם של פראנק הרברט. כמעט תנ״ך של חסידי המדע
הבדיוני, לקאריקאטורה ציבעונית בלתי״מובנת.
למרות אקדמה ודיברי־קריינות לכל אורך הסרט. קשה
מאוד לפענח את הזהות של הפלגים הלוחמים ביניהם על
השליטה בכוכב שבו נמצא חומר״גלם חיוני למסעות בחלל.
אפשר רק להניח, שהמדובר שוב במילחמת בני״אור בבני-
חושך, כאשר בני־האור הם היפים, הסימפאטיים, הלבושים
כמו אצילים מחצר המלך פראנץ־יוזף, ואילו בגי-החושך הם
המגעילים, המפליצים, המעוותים.
מובן שיש כאן שאריות של המיתולוגיה המיזרחית, אשר
סיפקה חומר״גלם להרברט -ולוא רק בשמות של הגיבורים
(או-צול, פול מאהדיב וכולי) .יש תערובת מוזרה ביותר של
עיצוב עתידני, המעורב בבארוק, בעולם עתיק ובסתם קיטש
ניצחי. סמלים פאליים מפוזרים לכל אורך הדרך. אם כי אין
בסרט שום פרט מיני העשוי להביך אפילו תינוק בן יומו.
לעומת זאת האכזריות חוגגת והמיפלצות שולטות בכיפה.
כאשר בראשן יש אחת בצורת זרע גברי, היורקת אש מן הפתח
האחורי. והיא שטה בתוך מיכל נוזלי הדומה לאקוואריום.

כמו כן, יש בסרט הרבה מאוד כוכבים מכל הסוגים ומכל
המינים, ולעתים מתחשק לשאול שחקן כמו חוזה פרר. או
שחקנית כמו שון פיליפס, על מה הם חושבים כאשר הם
פולטים מפיהם כל מיני שורות נבובות וחסרות־משמעות.
הבימאי דייוויד לינץ הצליח, בסירטו הקודם איש הפיל
להפיח נשמה אנושית באדם דמוי מיפלצת. כאן, הוא מצליח,
באותה המידה, לעשות את ההיפך.

איך למד רפי נלסון לשיר, מה אמר בנימין אקצין
לתלמידו. משה דיין! ,ומדוע זולל שילנסקי :1רי הרף
בחבר־הכנסת דב שילנ־סק^דבקה
תדמית של גרגרן
בלתי־נלאה. השבוע, בערבו של
יום־השואה־והגבורה, הסביר שי־לנסקי,
תוך כדי לעיסה בלתי־פוסקת
של לחמניה טריה :״מאז
שהייתי באושוויץ, איני יכול
לשאת את התחושה המוכרת של
רעב. אני חייב להתהלך בהר־גשת־שובע!״
עוד
הסביר שילנסקי
באותה הזדמנות, מתי ומדוע חזר
לעשן, אחרי שהצליח להיגמל
מעישון במשך שנה תמימה:
״לפני שלושה חודשים, כשביקרתי
באושוויץ(יחד עם קבוצה
של ניצולים, ביניהם גם חבר־הכנסת
שבח וייס, התהלכתי
בשטח המחנה ואכלתי להתפוצץ!״
שילנסקי העיד שזאת
היתה הרגשה שלא תיאמן,
להסתובב בשטח מחנה־ההשמדה
ולאכול ללא הגבלה .״באוש־וויץ
״,המשיך שילנסקי ,״נהוג
היה להחליף לחם תמורת סיגריות.
אי־אפשר היה ליהנות גם
מאוכל וגם מעישון. לכן, כשמישהו
הציע לי סיגריה בשטח המחנה,
אחרי שאכלתי, לא יכולתי
לסרב! הייתי חייב לחוש את
התחושה הזאת לראשונה וכך,
לאחר שנת גמילה מעישון, חזר
שילנסקי לעשן.
היכן שוהה יושב־ראש
סיעת הליכוד, חבר־הכנסת חיים
קוסמן? על־פי הפירסומים, שוהה
קופמן בסיסקאי, מדינת־הבובות
הדרום־אפריקאית. יוסי
ברון, דובר תנועת־החרות טוען:
להד״ם! בשבוע שעבר, סיפר,
צילצל אליו קופמן .״איפה
אתה?״ תבע ברון לדעת .״לא
בסיסקאי,״ הבטיח קופמן במיס־תוריות
רבה. לא ניתן היה להוציא
מברון היכן נמצא קופמן באמת.
בשבוע
שעבר הגיע חבר-
הכנסת עבד אל־והאב דר־אושה
לבניין הטלוויזיה בירושלים,
לצורך פגישה עם יוסי
בראל, מנהל־הטלוויזיה. השניים
הם ידידים ותיקים, ואופי
הפגישה היה פרטי בהחלט. אולם
השמועה ברבר הפגישה עשתה
לה כנפיים. משהגיע דראושה
לבניין, התנפלו עליו אנשי
מחלקת־החדשות ספק בליגלוג,

ספק ברצינות :״לאן אתה נוסע?
מתי?״
משהגיעו דראושה ומלוויו
ללישכתו של בראל, סברו
תחילה כי טעו בכתובת. מחדרו
הסגור של בראל בקעו צלילים
מיזרחיים מוכרים :״הוי לינדה,
למדה משנפתחה הרלת,

(״פייס,״) גרופר פרש מסיעתו
של מנהיגו, יצחק מודעי, עוררה
הסתודדותם של השניים בליש־כתו
של מודעי בכנסת, התעניינות
רבה .״כן ״,צחק גרופה
״לא פרשתי! אבל דיברנו על
אחוזים ועל מיסים״.
כיצד הפר רפי נלסון

ך *1 \ 1ך ל 1ןיך מעיין ברשימת מועמדי המערך לוועידת ההסתדרות הקרובה. ביום הראשון
\ 1111ו 111 | 7 #אחרי־הצהרייס אישר מרכז מיפלגת העבודה את הרשימה. באולם אוהל־שם
נכחו פחות ממאה חברי מרכז, שהיו משועממים מאוד. במהלך הישיבה נקרא יושב״הראש, עוזי ברעם,
לטפל בשאלת ייצוגה של אחת ממועצות-הפועלים, וקיסר, שישב על הבימה, נטל את שרביט הניצוח.
הובהרה התעלומה. בראל היה
שרוי בצפייה בהפקת טלוויזיה
חדשה, שבה משתתף, בין השאר,
הזמר חיים משה, ששר את
הלהיט המפורסם.
חבר־הכנסת מוחמד
ותד ממפ״ם הצהיר באוזני
סוזאן דולף, המייצגת כתב־עת
אמריקאי, כי ״אין שום ערובה
לכך שאשאר במפ״ם עוד שניים-
שלושה חודשים!״ הצהרה אחרת
שמסר ותר בהמשך השיחה
יכולה לשפוך אור על כוונותיו.
הח״כ הערבי טען כי יש ברצונו
להקים כוח פוליטי ערבי.
אחרי שפורסם השבוע כי
חבר־הכנסת הליברלי פסח

לזמר? כל מי שצפו בזימרתו
בתוכנית־הטלוויזיה סיבה למסיבה,
וסברו שתהליך הזימרה
בא לו בקלות — טעות בידם.
נלסון כל־כך התרגש בעת
הקלטת התוכנית, עד שמילות
השיר פשוט פרחו מזיכרונו
(ראה מדור שידור) .אחד מידידיו
נזעק לעזרתו והישקה
אותו בכמות אדירה של משקאות
חריפים. מילות־השיר חזרו ביעף
אל נלסון, רווי־האלכוהול. עד
כדי כך חזרו, שנלסון לא הפסיק
לפזמן בעת טיסתו חזרה לאילת.
בקדחת הדיאטות שאחזה
בכנסת, בולט חבר־הכנסת מרדכי
וירשובסקי. הח״כ הצנום

ישבניהם של סוסי־המישטרה, המנסים להרחיק את הרב מאיר כתנא
וחבריו מהבימה המרכזית בחגיגות המימונה, שהתקיימו בירושלים. צלם
העולם הזה, ציון צפריר, צילם את שוטרי מישטרת ירושלים, שעצרו את המפגינים בעזרת גופם של הסוסים.

הציב לעצמו משימה: לעלות
במישקל. מישקל היעד 65 :
קילוגרמים, חמישה קילוגרמים
יותר ממישקלו הנוכחי.
אחרי ששימעון פרס
סיים לחגוג את המימונה אצל
מישפחה בירושלים, ואחרי שגמרו
לשפוך עליו חלב ומיני־

מתיקה, הוא נסע להתארח בבית
מישפחה באשדוד. כשהגיעה
מכוניתו לעיר, המתינו לו שם
ראש־העיריה אריה אזולאי
וסיירת־מישטרה, שהיתה אמורה
להוביל אותו אל המארחים. בשלב
מסויים נעלמה הניידת
ופרס נאלץ לבוא למסיבה לבדו,
לפי ההוראות שקיבל נהגו מראש
העיריה. אנשי־הביטחון של
פרס נזפו באנשי ניידת־המיש־טרה,
שהופיעו מאוחר יותר. כדי
שלא לחזור על הפאשלה, החליטו
שוטרי־הניידת להבטיח את
היצמדותם לריכבו של ראש־הממשלה
בדרכו חזרה. כשפרס
יצא לירושלים, נסעה הניידת
לפני מכוניתו, תוך כדי צפירות
מחרישות־אוזניים. אלא שאז
היתה השעה 1אחרי חצות ורחובותיה
של אשדוד היו ריקים
ממכוניות.
שבחים לפרס חלק השר
הליברלי גידעון פת בתוכנית
בירה ומצב רוח, שנערכה
בליל־שבת בבית־ליסין בתל־אביב.
הציע לו המראיין יעקב
אגמון :״כשר־המדע, אולי
כדאי שתייצא את פאטנט־ממש־לת־האחדות
לארצות נחשלות?״
בהמשך הראיון נשאל פת,
אם הוא מוכן להיות שר־אוצר.
פת דחה את ההצעה .״במדינת־ישראל
שר־אוצר זה לשימוש
חד־פעמי!״ היקשה אגמון :״מה
פירוש הדבר?״ הסביר השר:
״חלקם מתו וחלקם מסתובבים
כצללים בוועדות־הכנסת השונות
״.שלף אגמון :״פירושו של
דבר שהתפקיד הזה או שקובר
אותם או שבו הם קוברים אותנו.״
אגב, שר־האוצר המועדף על פת
אינו אלא פינחס ספיר המנוח,
שלו הוא חלק באותו ערב שבחים
רבים.
הפרופסור החיפאי שבח
וייס הוא אומנם ח״כ העבודה,

אבל היו לו קשרים הדוקים עם
הפרופסור מימין אקצין, שנפטר
השבוע. וייס סיים את
המחזור הראשון לתואר שני
במדעי־המדינה באוניברסיטה העברית
בירושלים, בהדרכתו של
אקצין. הוא היה גם הסטודנט
היחיד שנבחן לתואר, ואקצין
חיבר עבורו בחינה מיוחדת. הוא
גם היה הדוקטורנט הראשון אצל
אקצין בירושלים.
אקצין נהג לפנות בשאלות
לתלמידים מפורסמים שלו. אחד
מהם היה משה דיין, שסיים
בסוף שנות ה־ 50 את שרותו הצבאי
ובילה באוניברסיטה עד
לכניסתו לחיים הפוליטיים. אקצין
פנה אליו באחד השיעורים
וביקש לדעת מדיין אם הוא קרא
שלושה ספרים, שהיו חומר חובה
לתלמידים במדעי־המדינה בשנה
ב׳ .אחרי שהשמיע המורה
את שמו של כל אחד מהספרים,
השיב דיין תשובה זהה :״לא הספקתי
לקרוא ״.אמר לו אקצין:
״לא הספקת, לא הספקת, לא
הספקת — בלתי־מספיק״.
נאמנות מיפלגתית יוצאת
דופן גילה השבוע וייס. הוא קיבל
הזמנה להרצות לפני הקהילה
היהודית בסידני שבאוסטרליה,
במלאות 40 שנה לסיום מילחמת
העולם השניה. לצידו אמורה
היתה לנאום הלוחמת האנטי־נאצית
ביאטה קלארססלד.
אבל וייס סירב להצעה המפתה,
משום שהוא מרכז את ההסברה
לבחירות להסתדרות באיזור חיפה.
הליברלים
התכוננו זמן רב
לכינוס המועצה, שדנה בשאלת
האיחוד עם חרות, אבל לא נתנו
את דעתם לצד הקולינרי. שלוש
שעות אחרי פתיחת הדיונים, ביום
השלישי השבוע, שלחו העיתונאים
פתק למזכיר המים־
לגה, מאיר הוברמן, ואיימו עליו
שאם לא יוגשו להם מזון ומשקה,
הם לא יוכלו להמשיך ולשבת
באולם־הדיונים שבמלון כפר־המכביה.
הוברמן נבהל, שלח
אל העיתונאים שלושה מלצרים
נושאי מגשים עמוסים.
הלצה עיתונאית עמדה מאחורי
השמועה על כיבוי־אורות
וגניבת קלפיות סמוך לשעת ההצבעה,
אחרי חצות. כתב מעריב
אבי בטלהיים אמר בצחוק ליורם
גילעדי, עוזרו שליצחק
מודעי, שבוודאי עתה מישהו
ינתק את זרם־החשמל ויחבל
בקלפיות. הבדיחה הפכה לשמועה
מאיימת.
לצידו של מודעי נמצא
בדרך־כלל פינחס (״פיני״)
גולדשטיין. אך השבוע הוא
נעדר, כי יצא למסע מגבית כ־ארצות־הברית.
את מקומו מילאו
בהצלחה גילעדי ומיכאל (״מיקי״)
צולר, המישנה לנציב
שירות־המרינה, שהיה ביום חופש.
כתב־הרדיו
אמנון נדב
היה סחוט לגמרי 14 .פעם שידר
למהדורות״חדשות על המתרחש
באולם. בדרך כלל, בכל שעה היו
התפתחויות חדשות, שהיו הפוכות
למגמה שעליה דווח במהדורה
הקודמת.
לקראת שעות אחר־ה־צהריים,
כאשר התעורר הצורך
שבאולם יהיו נוכחים כמה שיותר
מתנגדי האיחוד, נעלם אחד מהם.
רואה״החשבון יחזקאל פלומין
המריא לחו״ל ולא יכול היה להישאר
באולם עד לסוף הדיונים.
העולם הזה 2486

מה הולך בבידזר

• הגשש הראשון העושה
ביזנס לבד. בלי השניים האחרים,
הוא שייקח ליי, שהפך באחרונה
שותף במיסעדת בית־ציוני־אנד
ריקה. ישראל(..סולי״) פוליא-
קוב, גברי בנאי והמפיק אביהם
(.,פשנל״) דשא לא התנגדו,
כי ״זה לא מפריע, אם מישהו
מאיתנו עושה משהו בשקט, מהצר.
בל־ קשר לבידור ״.כפי שאומר
שייקה. יש שם אוכל ביתי, כשר
למהדרין. שייקה יהיה אחראי
לפירסום וליחסי־ציבור. יתרום את
הירע שלו כבישול ויביא את כל
החברים שלו.

\ 1ל 1ך 111111 1ראש עיריית נאר־שבע, הכניס לכיסו את
11111 111 #11 המיספריים, שבהס הוא גזר את הסרט
בחנוכת קו אגד החדש מנאר״שבע לתל־אביב, ללא תחנות״ביניים.
נאווי קיבל את המיספריים מדובר החברה, גירעון טלמור.
מארב פרלמנטרי למערך
הכין יעקב שמאי, מועמד הליכוד
לראשות־ההסתדרות. ח״כ
העבודה, אהרון הראל, שמונה
כיושב־ראש ועדת־הבחירות המרכזית
להסתדרות, הודיע לחברי
מיפלגתו, כי הגיע להסכם
עם הליכוד, לפיו במערכת הבחירות
לא יהיה פירסום חוצות.
מסיבה זו ביטל המערך הסכם
חתום עם שילטי־עבודי לפיר־סומת־חוצות
ברחבי־הארץ. הליכוד
עט על המציאה, התקשר
עם שילטי עבודי, ולתדהמת
המערך חתם עם החברה על
הסכם הדומה לזה שביטל המערך•
הצלחה
בתפקידו, כבר בתחילת
דרכו כנציב שירות בתי-
הסוהר, זקף השבוע לזכותו גונדר
רסי סוויסה. לפני שנה

הוצאו לחופשת חג־הפסח 128
אסירים ורק 108 שבו. השנה,
ערב היציאה, הוא שוחח אישית
עם האסירים, היוצאים לחופשת־חג.
התוצאות: יצאו ,500 שבו
.489 אחד הנעדרים הוא עיוור,
שלא שב מפני שבנו שכח להביא
אותו. אחר ,״מטורלל״ לדיברי
סוויסה, שכח את מועד החזרה.
בתחילת השבוע חגגה הנציבות
את פרישת מרדסי
ורטהיימר וכניסתו של סוויסה
לתפקיד, בארוחת־ערב והופעות
אמנים־מתנדבים באולם־שמחות
ברמת־גן. בין הנוכחים היו
שימעון סביר, מפקד היחידה
לחקירת פשעים חמורים במטה
הארצי, שהוא אחיו של סוויסה,
ואסף חפץ, מפקד מרחב
השפלה של המישטרה. סוויסה
איחר, בגלל חגיגות המימונה.

• שותפות בעסק סידר לעצמו
גם מנחם זילברמן ה־אילתי.
ומעכשיו הוא אחד מבעלי
בר־יין בעיר הדרומית, בשם
פלאטפוס. את השם הוא לקח
מבדיחה של ידידו. דני סנדרסון,
המספר על אחד שקיבל פלאטפוס
מלדרוך על •ענבים. כמו שייקה, גם
מנחם יעסוק בעיקר ביחסי־הציבור
של המקום ובאירוח. הוא מבטיח
לשעשע את האורחים כיר היין
הטובה עליו.
• נעמי, אשתו של דני סנ־דרסון,
קרובה לעולם העיתונות.
בעבר כתבה בחינמון העיר וכיום
היא עורכת ירחון לעיצוב־פנים בשם
בית.
• ואילו דורית, אשתו של
מנחם זילברמן, הוציאה את סיפרה
החמישי, סירוס. זהו רומן לא־אישי.
המתאר איך גבר יכול לסרס
אשה. דורית מספרת, על״סמך מחקרים
על הבדווים ועל־סמך מיקרים
שהיו, על ישראלית המתחתנת
עם בדווי מסיני, מאבדת כיוון ־
ונלחמת על זהותה במידבר .״מאחורי
החזות האטומה. השלווה
כביכול, של הבדווים ״,אומרת דורית
,״מסתתרים יצרים עזים ומיתוסים
רבי־סוד״.
• ה מו סי ק אי קו בי אדיב,־•ת,
שהוא מעשן כבד, הפסיק לעשן
כבר כמה פעמים בעבר. לתקופות
ארוכות, וחזר לעישון. בזמן האה*
רון הוא חיפש לעצמו סיבה להפסיק
שוב. וימים אחרים לפני
הקדם־אירוויזיון הוא נדר שאם
עולה עולה שלו ־זכה במקום
הראשון, הוא ־פסיק. בינת־ים הוא
מחזיק מעמד. וגם שימר על דיאטה.
כדי להיראות במיטבו. כאשר
ינצח ב־ 4במא־ על תיזמורת ה־אירוויזיון
בשוודיה•
ירדנה ארזי טוענת שהיא
עם הקדם־אירוויזיון גמרה. ולא -
תשוב לנסות, אבל בעלה. נתן
תומר, אומר משהו אחר. בתור
בעלה הוא מסכים איתה. והוא בעד
שקט נפשי ונגד תחרויות. אבל
בתור המפיק שלה הוא חושב שזהו
הימור כדאי, גם לשנה הבאה.
וחושב שיצליח לשכנע אותה להתחרות
שוב.
מתוכנית־הרדיו
• הברקה

העולם הזה 2486

יקיר אביב
מיקטורן ופפיון־
בקדם־אירוויזיוץ. לצידו היתד. הקריינית
רויטל עמית, כשפיאה
בלונדית לראשה, בתפקיד דליה
מזור. הקהל צחק כאשר יקיר
ורויטל שילבו בהנחיה הרבה
חיוכים מאוזן־עד״אוזן, צ־הקוקים
וחינחונים.
• באותה תוכנית הופיעה גם
ליעד, בתו בת ה־ 9של מוטי
גידעדי. רק בשעה 11 בלילה
הגיעה תורה לעלות לבימה. על השאלה
אם אין הילדה עייפה בשעה
כזאת. אמר מוטי :״מה פיתאוסי
היא נגועה במחלה, מחלת הבימה,
ואוהבת מאוד להופיע.״ ליעד הופיעה
בתפקיד של מורה ממושקפת.

״בוקר טוב, תלמידיי חברי־הכנסת,״
קראה ליעד מן הטקסט
שלה ,״היום נלמד על נימוסים
והליכות. יצחק מודעי, לאן אתה
הולך? אה. עוד פעם יש לך בעיות
עם נזילות. תתאפק. ילד בגילך
יכול להתאפק. ולא להזרים כל
רבע שעה .׳טימעון(פרס) ,הכנת
את שיעורי־הבית? מה זאת אומרת,
כן ולא?״
•והלאה :״אברמליה שפירא,
תוציא את הפולקע מהפה:
עוד לא ארוחת־עשר. פרעסר:
של מודעי.״

בסוק׳ השבוע
• שר־האוצר יצהר, מודעי
:״זהו עם מטורף. כל־אחד

• השר אברהם שריר,

• שר־הדתות הדיר יו־סן?
בורג :״בעבר, כשניסו
להנהיג שעון קיץ, ניסיתי
לעמוד בפרץ. היום יש פרץ, אז
שהוא יעמוד:״

• ח״כ שינוי מרדכי
וירשובסקי :״מיטען הצד
המסוכן ביותר לישראל הוא הפה

• ה ק רייני ת שירה גרא,
אחת המשתתפות הפעילות במה
יש התוכנית של גלי צה־ל. מחכה
בעוד חודשים אחרים להולדת
ילדה השני. שירה ובעלה, טכנאי-
ההקלטות יואב גרא, הם הורים
לנעמה, שהיא בת 8חודשים
בסך־הכל.

• כמה משערותיו של אבי
יפרח, מפיק פסטיבל ישראל,

• ח״כ חרות יורם ארי

מפטפט פיטפוטי־סרק. זו ארץ
של בילבול.״

111ך י| ך | 1ך 1 1ק הצייר פתח תערוכה בגלריה של בית־
1 11.1 #ן הספר קמרה אובסקורה, שם הוא מלמד. 1111 ליפשיץ סירב להצטלם ליד ציוריו, שנושאם הוא חתונות. בסופו של
דבר, בעודו יושב ולוגם כוסית, הוריד מישהו את אחת התמונות
מעל הקיר, העמיד אותה מאחוריו -יכד קלטה אותו המצלמה.

משיכת יתר :״השנה בטח נזכה
באירוויזיון כי אנחנו מסתמב־ם
על שחקן־רכש כהה — והנוסחה
הזאת. כידוע. עובדת״.
• ה עו בדה שהקריין יקיר
אביב פוטר מעבודתו ברשת
גימל לא הפריעה למפיק משיכת
יתר יצחק אלדן, להזמינו להשתתף
בתוכנית הסאטירית. החלטה
נבונה, כי יקיר הוא כוכב בולט שם.
״הוא בשבילי אמן. ולכן לקחתי
אותו ״.אומר אלון .״בלי שום קשר
למה שקרה לו ברדיו ״.בתוכנית
האחרונה. שהוקלטה בשבוע שעבר
בבית המורה בתל־אביב. לבש
יקיר מיקטורן שחור אלגנטי על
הג׳ינס שלו ופאפיון לבן ענק
לצווארו, וחיקה את נתן דטנר

שולמית אלוני, מה הדאווין
שלך? תשלימי מייד עם הצ׳ילבה.
גאולה(כהן) .גאולה, תפסיקי לבכות:
אה. את כבר לא בוכה? אז
תדעי שאין הבדל בין דיבורך
לביכייך, ולכי תתנחלי במקומך!״
• מאז הקרנת התוכנית הראשונה
בסידרה תיזמורת בטלוויזיה
והופעתו בסיבה למסיבה,
מזהים פיתאום את הפג־טומימאי
ז׳וליאן •טגראן ברחוב.
הוא נהנה מהמצב החדש. אבל כדי
שזה לא יציק לו כל הזמן. הוא קנה
לו זוג מישקפי־שמש.

דור :״פרס הבטיח.מכונית לכל
פועל ונתן לנו פקח לכל אזרח.״
הרוצה איחוד מיידי עם חרות,
בדיון במועצת המיפלגה :״חודש
אפריל — חגים. יוני, יולי
ואוגוסט — חודשים חמים.
ספטמבר — שוב חגים. למה לא
עכשיו?״

• העיתונאי אמנון אברמוביץ,
על הנ״ל :״למה לא
עכשיו? עכשיו, כשהוא במיקרה
נמצא בארץ!״

• רחל רהט, סוחרת ה
הכסיפו
מרוב דאגה, אחרי ששמע
מה עליו להכין לקראת ׳״ערב
קורט וייל״ ,בביצוע הסינפו־נייטה
הישראלית באר־שבע.
הכימאי האמריקאי דיוויד אולדן
דורש להכין לו 15 :ניצבים־גברים,
בעלי מכוניות, לנסיעה על הבימה.
ארבעה רוכבי־אופנוע 20 .עגלות-
נכים, משאית־אישפה 30 ,גוויות*
בובות 200 .מנורות־ניאון ונערה
בלונדית יפהפיה, בעלת פני מלאך,
שתצטרך לנוע, לרקוד ולרחף על
הבימה, מבלי לדבר. נהגים, אופנוענים
או נערה מלאכית כנ״ל,
הרוצים להופיע בהצגה בהתנדבות,
יכולים לפנות לליאור סגל(טלפון
31616־.)057
• לאלי סיטרן, מנהל מועדון
הח אן בירושלים, יש טענות
לזמרים הישראליים .״הם בוכים לי
שאין עכשיו עבודה, ואני מתפלא
שהם לא הולכים בכיוון של הופעות
לתיירים,״ הוא אומר .״הרי כל
זמר יודע לפחות שפה זרה אחת.
יש לי בקושי חמישה אמנים, היבולים
להופיע לפני תיירים. וזה לא
מספיק. אני מוכן לעזור בהדרכה
לכל זמר הרוצה בכך.״

• השח קני ת שלומית כהן,
שכיכבה במדור מיכתבים לרותי
בשבוע שעבר, היתה מניפגעי
הרעלת־המזון, שבה לקו בסוף-
השבוע שעבר עשרות מאורחי
המלון המלך שלמה באילת.
במשך ארבעה ימים היא היתה
מרותקת למיטה. חיה על נוזלים
בלבד, וסבלה יסורי־תופת .״אלד,
היו גלי־כאב, כמו צירי־לידד״״ היא
מספרת ,״רקה וחצי כאב חזק, רבע
שעה מנוחה, ושוב כאב. הורדתי
בימים האלה שלושה קילו, קיבלתי
מחמאות, אבל הייתי מוותרת
על התענוג הזה•״ נעמי רון
קרקעות בגדה המערבית,
על רווקותה :״מעולם לא חשבתי
על עצמי. רק על ארץ־ישראל.״

•הרמטכ״ל לשעבר רפאל
(״רפול״) איתן :״אין צד״ל
ואין בצל.״

• המשורר יהונתן גפן:
״בשבילי החזרה בתשובה היא
חדר־מיון, שאנשים נשארים בו
לפעמים למשך כל החיים.״

• הרב מנחם הכהן:
״מילחמת הכוכבים — מילחמת
בני אור ובני חושך.״
• המשורר יב״י :״המשתמש
להגנתו בתורת הגזע
והגבורה קובר את עמו״.

אחרי שאנסו, רצח 1ואהב! מול המצלמות, חגג! ה שחקנים
הנשים פינקו א ת הגברים בנ שיקות ובמוס
באווירה שקטה
שוקולד 1גם השאיר! מיספרי־טרפו! הספר בן ה־ 23תלה ער
הקיר א ת המו מת הקליינטים המפורסמים של 1 1ח 33 איתם בפ תי ח ה
ראהר רהיאנס,
אבר#7ד ל07177 יעקב קוצקי, מפיק־סרטים, חושב
שהסרט בובה הוא הסרט הכי־טוב
שנעשה אי־פעם בארץ .״אני יודע, זאת
הצהרה מפוצצת,״ הוא אומר במסיבה
לכבוד סיום הצילומים בפאב המיס־באה
בתל־אביב ,״בדרך־כלל אני נמנע
מהצהרות כאלה, אני צנוע, אבל הפעם
אני עומד בביטחון מלא מאחורי

דבריי.״ טוב, הוא גייס משקיעים
שהכניסו חצי מיליון דולר בסרט הזה,
וכשמדובר בסכום כזה, מותר לחשוב
כל דבר. בעצם, רצוי — אחרת אפשר
להשתגע.
״בובה״ הוא הכינוי של גיבור הסרט,
זאב רווח, שגם ביים. איש טוב כזה,
שלא מזיק, אבל כאשר הוא נוקם את
ניקמת אחיו, הוא לא מהסס, ואז הוא
כבר בכלל לא בובה. קוצקי מגדיר את

סירטו כ״פקינפה אמיתי״ ,כי אצלו,

כמו בסרטיו של הבימאי ההוליוודי סב
פקינפה, יש הרבה אלימות, רצח וגם
אונס. הנאנסת, השחקנית חני נדד
מיאס, חמודה אמיתית, אומרת שזו

היתה סצינה קשה מאוד, אבל זה רק
סרט, והיא לא מתכוונת לפתח שום
טראומות בעיקבות האונס. היא רק
מקווה שהתוצאה על המסך תהיה כמו
שהיא הרגישה בזמן הצילומים.

| | 111111 7 1ך ך| 1ל המופיע בסרט בובה פמנחה תחרות-
| #11 1 111 1 1 1 1 1 1 111 ריקודים, הגיע למסיבה בחברת אשתו,
הזמרת אסנת(משמאל) והצמיד אליו גם את כוכבת הסרט, חני נחמיאס.

\ 1ך | 1ל 1 1 1 0הזמר, עם חברתו, הרקדנית טלי
\ 1 11 \ 1 11 יאיר (מחייכת משמאל) ,העומדת
לטוס בסוף החודש לאירוויזיון בשוודיה, כאחת

מחברות להקתו של יזהר כהן. לידם, מנועעת את
ביטנה וכל יתר אבריה, רקדנית״הבטן ברי סימון
שרקדה לא רק על הבימה* ,לא גם על השולחנות.

מפגינה רגל חטובה. היא היתה
האטרקציה ב״ערב לגבר״ שאירגן
די ריקודיה היא העניקה טיפול

אישי לכמה גברים, כאשר הצמידה את חזה אל
פניהם. אחרים, שנסחפו עם הקצב ותנועותיה
הסקסיות, קיפצו ממקומם ורקדו איתה בלהט.

בחליפה אלגנטית בכניסה למיסבאה. חני

! ^ 1\ #1111 1 1נשואה לאיש־עסקים והיא אם לתום בן 8
החודשים. לצופי טלוויזיה צעירים היא מוכרת מהסידרה בלי סודות.
ערב רגבר
ברי

יענקילה

עדיין במיסבאה. בעל המקום,
יענק׳לה צל, אוהב לשדר בין
הקליינטים שלו. זה האופי שלו, לפרגן
לכולם אהבות — או לכל הפחות
פלירטים קצרים — וזה גם לא מזיק
לביזנס. הוא כבר העביר המון פתקות
בין השולחנות, ולחש המון לחישות
באוזן, בנוסח ״אני לא יודע אם
שמת־לב, אבל ההוא ליד הבר שם
עלייך עין.״
ביום חמישי האחרון הכריז טל על
״ערב לגבר״ .הזמין גברים בנפרד

ונשים בנפרד, והודיע לנשים שתפקידן
באותו ערב הוא לפנק את הגברים. כל
אחת את מי שמוצא־חן בעיניה .״כל
השנה הגברים מפנקים את הנשים,״
הוא הסביר ,״לא צריך לפרט למה,
כולם יודעים, לכן החלטתי לשנות את
זה לערב אחד.״
יהודה ברקן הגיע עם חברתו,
נילי פלד, אריק סיני הגיע עם טלי
שלו, קובי אושרת בא לבד. כי
חברתו עדה תומר נמצאת בחו״ל,
וגם דודו טופז הגיע עם חברים.
הבדרן דני ליאונוב סיפר בדיחות
ורקדנית־הבטן ברי סימון רקדה על
הבימה ועל השולחנות ופינקה כמה
גברים בנפרד, כאשר הצמידה את חזה
אל פניהם. הבנות האכילו את הבנים
במוס־שוקולד, הבנים נישקו את הבנות,
מיספרי־טלפון נרשמו על פתקים.
בשעת״לילה מאוחרת הכריז טל, שהוא
בטוח שמהערב הזה תצא לפחות חתונה
אחת, ויכול להיות שגם יותר.

| | ךיןודו משמאל) ,אשתו של הזמר אושיק לוי, באה לפתיחת המיספרה של מואיש,
1 1 111 111 בתוקף עבודתה נעיתונאית״אופנה ביומון חדשות. לוי, שהיא גם מעצבת־אופנה,
באה בחברת אחותה, דפנה אברמוביץ, החיה בניו״יורק, שם היא מנהלת בוטיק.

תיסרוקת רזימרה
יזהר כהן יושב במיספרה, אבל
הוא לא ממתין לתיספורת. הוא בא
לפרגן לספר שלו, מואיש חן, שפתח
מיספרה חדשה ברחוב פרישמן. ליד
יזהר יושבת הזמרת אילנה אביטל,
בתיסרוקת בסיגנון שנות ה־ ,40 יצירתו
של מואיש. הוא גם הספר שלה. גברים,
נשים, לא חשוב. יוניסקס. יזהר הוא
במרכז העניינים, לא מפסיק לחייו.
כולם טופחים לו על הכתף, מאחלים לו
מקום ראשון בעוד שבועיים בשוודיה.
על הקיר תמונות גדולות ממוסגרות
של יזהר, עופרה חזה, אילנית,
ירדנה ארזי, ואילנה אביטל. ברקע
מנוגנים השירים שלהם. מואיש חן חלם
תמיד על קליינטיות מפורסמות.
עכשיו, בגיל 23 בסך־הכל, החלום
מתחיל להתגשם. הן באות אחת־אחת.

אסתר שמי

הזמרת המתולתלת, באה לפתיחת המיספרה של מואיש חן
(משמאל) והביאה לו בקבוק יין. מואיש עבד בנס״ציונה,
ועכשיו, עם עזיבתם של ספרי״הבוהמה גילי גמליאלי ויוקי שרוני, הוא תפס את מקומם.

״אילנה אביטל היתה הראשונה,״

מספר מואיש ,״היא הגיעה דרך סביון
צבר, האמרגן, שהוא חבר שלי.
אחר־כו באה ירדנה ארזי, שהגיעה דרד
המלווה שלה, דרור משולם, שהוא
חבר שלי. שולה חן הגיעה דרר
ירדנה. עופרה חזה שמעה עליי בהד
ארצי, התיישבה אצלי על הכיסא
ואמרה: אתה הספר שלי.״
הוריו של מואיש, תושבי נס־ציונה,
רצו שהוא יהיה נגר, אבל הוא אמר
שבשום אופן לא. בגיל 8הוא הלד עם
אמו לספר, ואמר לה שהוא רוצה להיות
כמוהו.
התיסרוקת האידיאלית לפי מואיש,
היא בסיגנון טיבעי. שאפשר לקום
בבוקר, לדחוף ידיים לתור השיער,
והתיסרוקת מסתדרת מעצמה. הוא לא
אוהב צבעים משוגעים על הראש.
הטעם שלו זה מה שיותר שקט ויותר
טיבעי. הוא אומר ״צבעים לא מלכותיים״
,ומתכוון ל״צבעים לא מלאכותיים״
.הקריין משה מורד יכול
להתחיל לתת לו שיעורים בעברית,
אולי בזמן התיספורת החודשית.

ר 1ע 11ר 1ח 1ך הדוגמנית הבלונדית
\ 11\ 11 1 4 1ממוצא שווייצי, באה
לפתיחת המיספרה של מואיש חן ברחוב פרישמן

בתל״אביב כשהיא מחובקת עם החבר שלה, ירון,
שגם הוא דוגמן. לפני הרומן שלה עם ירון חיה
ביאטריס תקופה ממושכת עם השחקן אלברט אילוז.

הרקדגית־עם־הנחשים, חיבקה את משה
מורד, כשהיא כורכת סביב צווארו את
אחד מנחשיה. בתמונה משמאל נראה מורד כשהוא לוגם מפחית״בירה.

בובוה וקהם

אווה בוונו

הבלונדית, מפיקת״תוכניות
בטלוויזיה, בחברת המוסי־קאי
בני נגרי שגם הוא עובד בקביעות בטלוויזיה.

נעמי רון

האם אנשו רהוניח שהחיילת אודו רוני
(משמאל) נוצחה בריר חופשתו שר חריווה(מימין,
נחורצה משובצת, נין שוטו ונת;דים?)1האם
הגרגירים השחורים מספיקים להונחח הרצח י
בערך מול המקום שבו נמצאה הגופה.
חיפוש מדוקדק שנערך במקום
גילה ממצאים חשובים נוספים. נמצאו
שם ביגדי חיילת, כשבכיס המיכנסיים
כרטיס־אוטובוס, שזוהה אחר כך על־פי
מיספרו. היו שם זוג נעליים, תחתונים
ורודים של נערה וחזיה קשורה בקשר
הדוק. בתוך הקשר נמצאה קבוצת־שיער
שהסתבכה בו.
השיער שהוצא משם נבדק והושווה
לזה שהיה במיברשת השיער של אורלי
בבית. הזיהוי היה ודאי. המישטרה
עשתה עבודה כל־כך יסודית, שהצליחה
אפילו למצוא את גלולות
התרופה שהיו בתיקה של החיילת
ואשר התפזרו בשטח.

אביב כשבוע לאחר היעלמה לא
הרגיעו את בני מישפחתה. הם לא
האמינו כי בתם תיעלם מרצונה
מהבית מבלי להודיע להם על כך
ותסתובב לה ברחובות.
מציאת הגופה, כמעט חודש אחרי
ההיעלמות, ב־ 14 בדצמבר ,1983
אישרה את גירסת המישפחה. אזרח,
שראה את הגופה המתפוררת בגומחה
שבאחת מערימות הגרגרים השחורים
והאשפה ליד מחסני רייזמן, לצירי
כביש־החוף בנתניה, הזעיק את
המישטרה. הגופה היתה מונחת על
ביטנה, עירומה לחלוטין.
ליד גופת הצעירה לא נמצאו כל
תעודות או סימני־זיהוי אחרים.

^ דבר המפתיע ביותר בשלמה
\ 1חליווה בבית־המישפט הן התנועות
הנשיות המעודנות שלו. הן
מודגשות כל־כך, עד שהוא נראה
ממש כהומו־סכסואל. חליווה מרצה
כיום עונש של 22 שנות־מאסר על
שישה מיקרי אונס אכזריים שביצע,
והוא עומד לדין כעת על אונס ורצח
החיילת אורלי דובי, בלילה שבין
ה־ 15 וה־ 16 בנובמבר . 1983
בנאום הפתיחה למישפט. שנשאה
התובעת נורית שניט. התגלתה חדשה
מרעישה, כי חליווה נחקר על
רצח ליאונור בן־לולו, הודה ואף
שיחזר את הרצח. התיק עדיין פתוח,
מכיוון שלתביעה חסרות ראיות
מסייעות. התובעת סירבה להעמיד
את התיק הזה לרשות סניגוריו של

חליווה, יוסף סף ושמואל שובר,
מכיוון שהוא איננו נוגע לרצח אורלי
דובי.
ליאונור בן־לולו היתה צעירה
כבת ,24 תושבת טבריה. היא עבדה
בחברת־ביטוח בתל־אביב. בינואר
1976 נסעה בטרמפים לטבריה ונעלמה.
שבועיים אחרי היעלמה נמצאה
גופתה בחורשת אקליפטוסים ליד
נתניה, לא הרחק מהמקום שבו נמצאה
גופתה של אורלי דובי. ליאונור
נרצחה על רקע מיני ונהרגה בחניקה.
גופתה נמצאה עירומה למחצה.
בעת רצח ליאונור היה חליווה
חופשי. זה היה בין שתי תקופות־מאסר
שריצה.
חקירות המישטרה קשרו את רצח
ליאונור ברציחות השונות של צעי־

רות שהיו בכביש־החוף מאז שנת
,1966 ועד לרצח אורלי דובי, בשנת
.1973 בין הרציחות הללו היה גם
רצח רחל הלר שבביצועו הורשע
עמוס ברנס, המבקש עד היום להו־

המישטרה הביאה למקום את הפאתו־לוג
ד״ר אברהם לוי, והוא בדק את
הגוויה בדיקה ראשונית במקום הי־מצאה.
הפאתולוג
אישר כי זו גוויה של

התביעה טוענת, כי אורלי נחנקה
בחזייתה, וכי רוצחה הפשיטה מכל
בגדיה וזרק אותם מעבר לכביש.
כאשר התברר מעל לכל ספק כי
נמצאה גופתה של החיילת הנעדרת,

מוצג מישפטי: הקשר בחזיה ושערות
רציחות כביש־החוף

תובעת שניט
לילה אחד בלבד

כיח את חפותו. אלא שאת רצח רחל
הלר אי־אפשר ליחס לחליווה, מכיוון
שבעת רצח זה, ב־ 24 באוקטובר
,1974 היה חליווה בכלא, וריצה
עונש־מאסר על אונס.
היעלמה של אורלי דובי, בתו של
רופא נתנייתי, לא עבר בשתיקה.
המישפחה נזעקה מייד, הודיעה ל־מישטרה
ודרשה לחפש את אורלי.
המישפחה היתה נחושה ביותר בדעתה,
כי לא יתכן שאורלי הסתלקה
מהבית מבלי להודיע, מכיוון שהדבר
נגר את אופיה של בת־הטובים,
שעשתה הכל כדי להתגייס לצה״ל,
למרות נכות בזרוע, שהיתה לה מילדות
.״היא לא תיעלם מהבית ללא
סיבה, והיא לא תאחר לצבא בלי
סיבה,״ חזרו ואמרו ההורים למישטרה
ולמצ״ח (מישטרה צבאית חוקרת).
גם הודעות של אזרחים כאילו ראו
את אורלי בתחנה־המרכזית בתל-

אשה כבת ,20 שמתה לפני 15 עד
30 יום. ג(בהה היה כ־ 1.70 מטר,
שערה ארוך וצבוע בלונד אדמוני.
בגלל מצב הגופה לא ניתן היה
לקבוע אם היו נזקים חיצוניים.
כאשר ניסה הפאתולוג לסובב את
הראש, ניתק הצוואר והגולגולת
נותרה בידיו של הפאתולוג.
את הזיהוי הראשוני עשו על־פי
שיניה של הצעירה, ועל סמך ניתוחים
רבים שעברה בזרועה מילדותה,
ואשר בגללם נדחה שרותה בצה״ל.
הגיקה בהזיה
}י ימיים אחרי מציאת הגופה, הגיע
למישטרה אזרח ובידו תיק צבאי.
הוא סיפר כי מצא את התיק בתעלת־מים,
מצירו השני של כביש־החוף,

התחילה המישטרה לחפש את רוצחה.
הצעדים הראשונים היו בכיוון שעותיה
האחרונות של המנוחה. כרטיס־האוטובוס
וכרטיס־רכבת שנמצאו
בבגדיה, הוכיחו כי אומנם ביקרה
באותו ערב אחרון את סבתה החולה
בבית־החולים פלימן בחיפה.
קצין צבא העיד כי נסע עם אורלי
ברכבת לחיפה, וראה אותה עולה על
אוטובוס שנסע לכרמל. אחיות בבית־החולים
סיפרו על ביקורה של אורלי
שם ועל יציאתה מן המקום בשעת־לילה.
שני סטודנטים זיהו את תמונתה
של אורלי מייד לאחר שהופיעה
בעיתון כנעדרת, עוד לפני מציאת
הגופה. שבוע אחרי שנעלמה, העיד
הסטודנט דניאל שפירא, כיום חייל
בשרות חובה, כי בערב היעלמה חיכה
לאוטובוס ליד בית־החולים פלימן
בכרמל. השעה היתה בערך 9וחצי או
. 10 החיילת ניגשה אליו ואל חברו

צל״ש וצל״ג למישטרה

ושאלה איך להגיע לתחנה המרכזית
של אגד. היא היתה לבושה ביגרי צבא
בצבע זית, ואמרה כי היא רוצה להגיע
למרכז נתניה. היא גם סיפרה להם כי

עו לאורלי כי תצטרף אליהם ותיסע
יחד איתם. הם ראו אותה יורדת בתח־נת־האוטובוס
שליד קופת־חולים לין
בחיפה, לא הרחק מהתחנה־המרכזית.

האם חליווה הוא שהנח את ריאונוו
בן־לולו ומשוב ברציחות עיש־החד?
היא עוברת קורס טלקס בצבא, אבל
איננה מרוצה ממנו.
שני הסטודנטים, שהיו בדרכם
למעונות הסטודנטים בקיריית־אלי־עזר,
ליד התחנה המרכזית בחיפה, הצי־

אם דובי
ילדה טובה של אמא

השעה היתה כבר אחרי 10 וחצי.
בעיקבות עדות הסטודנטים, הגיעה
המישטרה גס אל הנהגים שעברו
באותו ערב באוטובוסים שבהם נסעה
החיילת. הנהג שאסף אותה יחר עם
הסטודנטים זכר את החיילת וזיהה את
תמונתה, שהוצגה לו על־ידי המישטרה
הצבאית .״זה היה די מאוחר בלילה.
מונית או מכונית פרטית חסמה את
דרכי לתחנה. בשניות הללו, עד
שהתפנתה התחנה, הסתכלתי על
הנוסעים, היו שם כמה גברים וחיילת
אחת. היא היתה יפה עם גוף יפה. ראיתי
כאשר עלתה לאוטובוס, אבל לא ראיתי
היכן ירדה,״ העיד הנהג יוסף ליבנה
בבית־המישפט.
עוד בחקירתו במישטרה אמר הנהג
כי אם נסעה אורלי לתחנה המרכזית,
הרי שהאוטובוס האחרון שיכלה
לעלות עליו היה האוטובוס לאילת,
הנוסע בשעה זו אחת לשבוע מהתחנה
המרכזית בחיפה. הוא הכיר את שני
נהגיו של האוטובוס הזה, יעקב יזר־עאלי
ועוזי אביאסף. כאשר זוהה
הכרטיס בכיס מיכנסיה של החיילת,
התברר כי זהו כרטיס שנמכר על־ידי
עוזי אביאסף באותו ערב. .
המישטרה הזמינה את שני נהגי
האוטובוס מחיפה לאילת וחקרה אותם,
גם הם זכרו את החיילת .״אני נוהג כבר
33 שנים ועוד לא קרה לי מיקרה כזה
עם חיילת,״ סיפר יזרעאלי בבית־המישפט.
הוא
זכר כי החיילת שעלתה לאוטובוס
רצתה לשלם בכרטיס־חייל.
הנהגים סירבו והסבירו לה כי בקו
שלהם אי־אפשר לשלם בכרטיס־חייל.
לבסוף שילמה החיילת עבור כרטיס
רגיל לנתניה.
היא ביקשה מהנהגים להעיר אותה
בצומת נתניה. גם דבר זה עורר את
תשומת־ליבם של הנהגים, שחשבו כי
מוזר הוא שאדם יירדם בנסיעה כה
קצרה, וצחקו לעצמם. הנהגים שכחו

המישמרה עשתה עגודה מופלאה
בתיק ר*ח אורלי דובי. נחקרו מאות
עדיס, נבדקו אלפי מימוגאיס ולבסוף
הגיעו למסקנות הגיוניות. בית-
המישפס הוא שיקבע, במובן, אם יש
בראיות כדי להרשיע את הנאשם.
עבודת הנמלים של המישסרה
גילתה את הגרגירים השחורים
בתיפרי בגדיו של חליווה ובבגדיה
של הקורבן. המישסרה מעאה אפילו
את כדורי״התרופות של אורלי, שהיו
מפוזרים על־פני שטח האדמה
הבוצנית. אנשי המעבדות לזיהוי
פלילי, ובראשם רחל גבאי, הצליחו
להוכיח בראיות מדעיות את ייחו דיותם
של גרגירי החומר השחור, על־ידי
צילומם בהגדלה של עשרות מיליונים.
.כאשר
רואים מה עשתה המיש-
טרה בתיק זה, אפשר רק להצטער
שהיא לא עושה זאת בכל תיק־חקירה
׳,אמר פרקליט המכיר את
התיק.
אולם בהתלהבותה הגדולה של
המישטרה לפתור את התיק, עשתה
עוול גדול לשני הנהגים של האוטובוס
לאילת. הנהגים הללו, שהם
עדים נייטרליים בתיק, נחקרו
בחמת-זעם, כאילו הס הם עצמם
חשודים ברצח. שני הגברים בגיל
העמידה נחקרו שוב ושוב, כדי לרענן
את זיכרונם באשר לפירטי הגבר
שירד בעיקבות אורלי מהאוטובוס.
כאשר לא ידעו לתת פרטים
מדוייקים יותר, צעקו עליהם החוקרים
וטירטרו אותם. הם נשלחו לריע-
נון זיכרון בהיפנוזה, וכאשר גם זה לא
הביא ראיות חדשות -צעקו עליהם
החוקרים כי הם מסרבים לשתף
פעולה.
.אני לא רוצה להיזכר בזה ׳,אמר
הנהג יעקב יזרעאלי בבית-המישפט,
.בכיתי בזמן החקירה, כי התנהגו
אתי בצורה בלתי-אנושית׳.
אנשי צוות״החקירה הסבירו לה־עולם־הזה
כי חשדו בנהגים שהם
מעלימים פרטים, מכיוון שהם
סובלים ממצפון לא נקי. .הם שכחו
להוריד את אורלי בתחנה והורידו
אותה ליד השביל, שם מצאה את
מותה. הם משקרים ולא רוצים לעזור
לנו. לכן טירטרנו אותם ׳,הסבירו
להעיר את החיילת בצומת נתניה. היה
זה אזרח שזכר להעיר אותה, מייד אחרי
הצומת, והיא ירדה קרוב למקום שבו
נמצאה גופתה. הנהגים ראו את הגבר
היורד אחריה, ושמעו אותו אומר לה:
״אני אראה לך את הדרך לנתניה.״

ף שלב זה היה למישטרה הכל חוץ
^ מחשוד. החשוד נמצא באקראי,
עקב סיפורו של אסיר ששמו חסוי, כי
ביום שאחרי היעלמה של החיילת,
איחר חליווה לחזור מחופשה לכלא,
שלא כהרגלו .״הוא גם היה עצבני,״
אמר האסיר.
המישטרה החלה חוקרת בכיוון זה.
מאחר שעל מיכנסיה של החיילת
המתה נמצאו כיתמי זרע, היה חשד כי
היא נאנסה לפני מותה.
לחליווה היה כבר עבר פלילי עשיר
באינוסים. המישטרה היתה מעוניינת
בבגדים שאותם לבש חליווה בעת
חופשתו, כדי לנסות ולזהות בהם
כיתמי־זרע, דם או סימנים מיוחדים.
כאן נתקלה המישטרה בקשיים רבים.
מאחר שעברה תקופה ארוכה
מהחופשה ועד החקירה, קשה היה
לברר מה לבש חליווה בחופשה.
המישטרה מצאה כי לבש מעיל־עור
שהשאיל מאסיר אחר, מיכנסי ג׳ינס
וחולצה משובצת. הקלטות סמויות
משיחותיו של חליווה עם בני־מיש־פחתו,
שבאו לבקרו, ואסירים אחרים,
שהושתלו בתאו, גילו כי הוא מתעניין
במיוחד בבגדים הללו. המישטרה טו
אנשי
המישטרה.
פיענוח רצח היא מטרה חשובה
מאוד, אך בודאי איננה מצדיקה את
טירטורם של שני אזרחים. עדים
נייטרליים בחקירה- .אם עושים ככה

לעדים סתם, מה הם עושים לנא-
שמיסד שאל אחד הצופים, ששמע
את עדותם של הנהגים במישפט.
האם גם בחקירה כל-כך מעולה
של המישטרה אי־אפשר בלי תקלותז

מוצג מישסטי: המעיל של חליווה
סימני זרע

הגרגירים השחורים(הגדלה סי 25 מיליון)
בתוך התפרים
ענת כי חליווה ברח מהכלא בעת טיול
של אסירים, כדי לנסות ולהעלים את
בגדיו.
כאשר נמצאו לבסוף הבגדים הללו,
התברר כי בידי המישטרה קלף חזק.
למרות שהמיכנסיים והחולצה כובסו,
הרי כאשר פתחה המישטרה את התפרים,
גילתה בהם גרגירים מיקרוסקופיים
שחורים. גרגירים אלה נמצאו
גם על בגדיה של הנרצחת וגם במקום
שבו נמצאה הגופה.
גרגירים אלה הם חומר מחצבי
שחור, המיובא לארץ מדרום־אפריקה,
לשם ייצור פלדה. הם נמצאים אך ורק
ליד בית־החרושת אורדן, באיזור
התעשיה של נתניה. לדיברי התביעה,
אין מקום נוסף במדינה שבו אפשר
למצוא גרגירים כאלה .״זוהי ראיה
מכרעת לכך כי חליווה היה במקום
הרצח,״ טוענת התביעה. ומאחר שהוא
טוען כי לא היה בנתניה כלל, הרי שקר
זה תומך באישום ברצח.

רגע

מרטיט
ך ¥לידיה נראה בבית-המישפט
( 1רגוע ומשועשע מכל ההמולה ה־מישפטית
סביבו. הוא הספיק לגלח את
זקן־העבות שגידל, כאשר חזר בתשובה
וברח לישיבה. כיום הוא שוב מגולח
למשעי, בהיר עור ובעל עיני־איילה
חומות. הוא מתלוצץ עם חוקריו
ושומריו, ולעיתים קרובות קורא לקצינת
המישטרה, נחמה רביע, ומסתודד
איתה .״היא מוצאת חן בעיניו,״ צוחקים
השוטרים, השומרים עליו.

למרות רוח־הלצון, מכחיש עדיין
חליווה בכל תוקף כל קשר לרצח.
״הלבישו עליי תיק,״ הוא אומר ,״קל
להם להיפטר מתיק־רצח דרך חליווה.
האנס הידוע,״ הוא מצהיר.
״הוא פיקח מאוד ״,העיד אסיר
מעדי־התביעה .״אמרו לי שהוא ינסה
להפיל עליי את התיק,״ הסביר האסיר.
ששמו נאסר לפירסום.
״תראו שהבחורה הנרצחת עוד
תיכנס לאולם באיזה יום,״ אמר חליווה
בצחוק לקהל באולם. אולם אפילו
סניגוריו אינם כופרים עוד בזהות
הגופה. הם כופרים רק ביום הרצח
ובמעורבותו של חליווה ברצח זה.
ואומנם, אם לא תצליח התובעת
להוכיח כי המוות נגרם בליל היעלמה
של אורלי, הוא הלילה האחרון
לחופשתו של חליווה, ייצא הנאשם
זכאי.
היה זה רגע מרטיט כאשר עלתה
השבוע חווה דובי, אמה של אורלי, על
דוכן־העדים וסיפרה על בתה. ילדה
רגילה, שכל־כך רצתה להיות כמו כולן
ולשרת בצה״ל. ילדה שאהבה ללכת עם
אמה לקניות ורצתה לעודד את סבתא
החולה.
השופטת שולמית ולנשטיין הגישה
מימחטה לאם, שהדמעות חנקו את
גרונה. לצידה של האם עמד בנה,
שלומי, שבא מאיטליה, שם הוא לומר
רפואה .״הוא היה האליל של אורלי.
היא הבטיחה לו שלא תיסע בטרמפים
ושמרה את הבטחתה,״ העידה האם.
רגע טראגי במישפט מסובך וקשה.

אילנה אלון